בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר לפני בענין 12יולי 1627 כבוד השופטת מיכל ברק נבו מדינת ישראל המאשימה נגד יעקב בן יששכר הנאשם ב"כ המאשימה :עו"ד מיטל סטי הנאשם בעצמו הכרעת דין כתב האישום והרקע על פי כתב האישום ,מר אייל לידור שימש בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל עמותה ששמה "ילדים .2 לשני הורים". ביום 17.7.62חתם הנאשם על מסמך ,בשם לידור ,ללא סמכות כדין ,ושלחו לפקידת סעד ,גב' שפרה ענבר .המכתב נחזה להיות חתום בידי לידור .הנאשם פעל באמצעות המסמך ,אותו זייף ,על מנת לקבל באמצעותו זכות עבור בִּ תו הקטינה. באותו יום זייף מסמך נוסף ,שגם עליו חתם בשם לידור ללא סמכות כדין ,ואותו שלח למר עמנואל אביטל ,מנהל מרכז חירום לילדים בסיכון בתל אביב ,גם זאת במטרה לקבל זכות עבור בתו הקטינה. שבוע לפני כן ,ביום 16.7.62זייף הנאשם מסמך נוסף ,שגם עליו חתם בשם לידור ללא סמכות כדין ,ואותו שלח לגב' חניתה צימרין ,נשיאת אגודת אל"י. 1 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר בשל מעשים אלה הואשם הנאשם בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ,עבירה לפי סעיף .1 ( 724אמצע) לחוק העונשין ,התשל"ז[ 2777-החוק] ,ובשימוש במסמך מזויף ,עבירה לפי סעיף 716 לחוק. למען הבהירות ,אוסיף דברים שאינם במחלוקת ,שהתבררו בהמשך :בִּ תו של הנאשם ,אתי, .1 שהייתה קטינה באותה עת ,הושמה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום במרכז החירום לילדים בסיכון ברחוב זמנהוף בתל אביב [המרכז או מרכז החירום] ,וזאת על רקע סכסוך גירושין בין הנאשם ,אביה, לבין אִּ מּה .הנאשם התנגד להשמה זו מטעמים שיוזכרו בהמשך ,ושליחת המכתבים נועדה להביא לשחרורה מאותו מרכז. העמותה אשר בשמה נשלחו המכתבים" ,ילדים לשני הורים" ,פעלה בתקופה הרלוונטית למען שיוויון בין הורים בהליכי גירושין ,למתן משמורת משותפת ונושאים שכאלה .זאת ,על פי עדותו של אייל לידור ,שהיה בין מקימי העמותה. כבר עתה חשוב לציין כי הנאשם בתיק זה לא היה מיוצג .הוא סירב להעזר בסנגורית שמונתה לו .7 מטעם הסנגוריה הציבורית לפי הוראתי ,והתעקש שברצונו לייצג עצמו ,עד שנאלצתי לשחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוג (החלטה מיום .)7.2.21עובדה זו הקשתה מאד על ניהול המשפט ,כפי שעוד יפורט ,והשליכה על ההליכים ,כמו גם על כתיבת הכרעת דין זו ,בה דנתי -לטובת הנאשם -גם בטענות לזכותו ,שבמצב אחר לא הייתי דנה בהן (משום שהנאשם לא העלה אותן במפורש) .על כן חשוב לומר זאת כבר עתה. תשובת הנאשם לכתב האישום הנאשם בחר שלא להשיב לכתב האישום .תשובתו נתבקשה מספר פעמים ,בדיונים שונים .2 1 (עמודים 72 ,11 ,14 ,12 ,21ו 02-לפרוטוקול ) ,אך הנאשם סירב להשיב ,אף שהוסבר לו שהִּ מנעותו מלהשיב לכתב האישום עשויה לחזק את הראיות נגדו .לטענתו (עליה עמד עד סוף ההליך ,לרבות בסיכומיו ,אף שנדחתה על ידי בית המשפט) ,לא קיבל את כל המסמכים הדרושים לו לניהול המשפט ועל כן אינו יכול להשיב .עוד טען בשלבים מסוימים כי אינו יכול להשיב לכתב האישום ,מאחר שיש לו טענות מקדמיות ,אך גם לאחר שטענותיו המקדמיות נדחו -לא מסר תשובתו. 1כל ההפניות ,אלא אם יאמר אחרת ,הן לפרוטוקול ,שעמודיו ממוספרים בסדר רץ 2 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר מעבר לכך ,הנאשם ביקש לנהל "משפט ציבורי" ,2בנושא טענותיו על התנהלותן של רשויות המדינה ועובדיהן -פקידי סעד ,עובדים סוציאליים ושירותי הרווחה -בקשר ל"התעללות בילדים" שהוצאו מחזקת הוריהם ,והִּ מנעות המשטרה מחקירת מקרים כאלה .לפיכך ,נשא פעם אחר פעם דברים בנושא זה ,תוך טענה שזהו נושא המשפט ,במקום להתמקד בסוגיות העולות מכתב האישום נגדו .נוסף על כך ,דברים נטענו בצורה בוטה ומשתלחת ,לא תמיד בצורה סדורה ונוחה להבנה .בסיכומיו ציין "בית המשפט אף טען שהתיק לא מעניין אותו וזה לא יהיה 'משפט ציבורי' " .מבחינתו ,עד סוף ההליך, "התיק" נסב על העניין שהוא ביקש להעלות ,לא ארועי כתב האישום. למרות האמור ,אנסה לדלות את טענות ההגנה של הנאשם מתוך כל מה שאמר לאורך ההליך כולו ,לרבות בסיכומיו ,ובפרט בעמוד 01לפרוטוקול:3 א .הנאשם מודה שחתם על המסמכים מושאי כתב האישום ושלח אותם לגורמים הנטענים ,אך הוא היה רשאי לחתום על המסמכים הללו ,כפי שחתם .זאת מכמה טעמים :הוא עצמו מונה לשמש מנכ"ל העמותה לאחר שאייל לידור הודח ב 1662-מתפקיד זה; הוא הוסמך לפעול בשם העמותה; התקיימה פגישה במסגרת העמותה ,בנוכחות הנאשם ,אייל לידור ,מיכאל גרינברג ,ויוני קאפח ,בה הוחלט על הוצאת המכתבים מושאי כתב האישום (בישיבה זו נכתב פרוטוקול בכתב ידו של גרינברג ,אך גרינברג ,שהוטל עליו להדפיס את הפרוטוקול ,לא עשה כן עד עצם היום הזה) .בשלב מאוחר כלשהוא במהלך המשפט הוסף שמו של יצחק מליק כמי שהשתתף בישיבה זו. ב .חתימת הנאשם על המסמך אינה מהווה זיוף מאחר שחתם את חתימתו שלו ,ולא ניסה לחתום באופן שיחקה את חתימתו של לידור. ג .הנאשם פעל כפי שפעל מאחר שבתו הייתה במצוקה .היא נכלאה במרכז החירום בניגוד לחוק וחוותה שם התעללות. ד .יש לבטל את כתב האישום בשל אכיפה בררנית ,המקימה הגנה מן הצדק :הנאשם התלונן במשטרה על מספר רב של נושאים ואנשים ,בין היתר כאלה הקשורים בעמותה וכאלה שהעידו כעדי תביעה בתיק דנן ,אך המשטרה במפגיע ובכוונת מכוון התעלמה מכל תלונותיו ופניותיו ,ובחרה לחקור רק את התלונות נגדו ולהגיש כתב אישום רק נגדו. ה .התלונה שהגישו לידור וגרינברג ,שבעקבותיה נפתחה החקירה שהובילה להגשת כתב האישום דנן ,הוגשה רק מאחר שהשניים אויימו על ידי גורמי רווחה שונים שאם לא יגישו את התלונה -יפעלו נגדם .האיום כלפי לידור כלל התייחסות לכך שגנב כספים מהעמותה, ונאמר לו שאם לא יגיש את התלונה נגד הנאשם ,המשטרה תחקור את אי הסדרים הכספיים. 2עמוד ,270שורה 11ואילך 3כל ההפניות הן לעמודי הפרוטוקול (הממוספרים בסדר רץ לאורך כל הדיונים) ,אלא אם יאמר אחרת 3 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר האיום כלפי גרינברג כלל התייחסות לכך שפגע בילדיו ,אך שירותי הרווחה אמרו לו שיסגרו את התיק נגדו אם יגיש את התלונה נגד הנאשם .טענה זו היא בעלת השלכה כפולה :היא מאירה באור מפוקפק את עצם התלונה והיא מלמדת על התנהלותם הפסולה של גורמים שונים מטעם המדינה ,דבר שצריך להוביל לביטול כתב האישום ,בשל טענת הגנה מן הצדק. ו .יש לבטל את כתב האישום גם בשל טענה נוספת של הגנה מהצדק :המאשימה לא העבירה לנאשם ,עד עצם היום הזה ,את כל חומרי החקירה שהיה עליה להעביר ,לרבות לפי החלטה של כבוד השופטת בן ארי ,ובפרט מדובר בתמליל ובסיכום חקירת ילדים שנערכה לבתו, אתי. ז .בית המשפט לא איפשר לנאשם לנהל את הגנתו ,סירב להזמין את כל העדים שביקש ובפרט עדים מרכזיים ,לא איפשר לו לחקור את העדים בחקירות מקיפות ,לא איפשר לו לקבל את כל חומר החקירה ,לא רצה להגיע לחקר האמת ,שיתף פעולה עם התובעת כדי להטות דין, סירב לקבל הקלטה שהנאשם רצה להגיש ולאפשר לו לעמת עדי הגנה עם האמור בה. ראוי להתייחס תחילה לכל מכלול טענותיו של הנאשם כלפי בית המשפט :אין ,ולו שמץ של .0 בסיס ,לטענות הללו .הנאשם ביקש ללא הרף להתפרש לעניינים המעניינים אותו ,אך אינם קשורים לכתב האישום ,בין בדרך של זימון עדים לא רלוונטיים ,בין בחקירות בנושאים לא רלוונטיים ובין בבקשות לחומר לא רלוונטי .נימקתי כל החלטה במסגרתה הגבלתי אותו מלעשות כן ,וההנמקות עומדות לבקורת .לא אפרט ,שכן הדברים מפורטים היטב במסגרת יותר מ 126-החלטות שנדרשתי לתת בתיק זה ,במענה לבקשות הנאשם ,וכדי לנהל את הדיונים .הנאשם התבטא בצורה משתלחת וחצופה, הוא התחמק מלהגיע לדיונים ומביצוע החלטות .הוא התנהל תוך בזבוז זמן ציבורי לחינם ,ותוך עשיית נסיונות אינספור לגרום להתמשכות ההליכים בעניינו .כל פניה שלו לבית המשפט לוותה בהכפשות בוטות הן כלפי העדים ,הן כלפי התובעת ,הן כלפי רשויות המדינה ,הן כלפי מותב זה .הגדיל הנאשם לעשות כאשר הגיש בחודש האחרון מספר בקשות לעכב את ההליכים בתיק זה בשל כך שבחר להגיש תביעה אישית נגדי .אם לא די בכך ,הכניס לתיק דנן את כתב התביעה ,ושירבב לכל בקשה שהגיש מאז התייחסות לאותה תביעה. חרף כל האמור ,הנאשם זוכה למשפט הוגן ,במסגרתו זכה להעלות בצורה נרחבת (מדי) את כל טענותיו .הדברים יומחשו היטב בהכרעת דין זו ,שגם בה -כמו לכל אורך המשפט -ניסיתי לסייע לנאשם ,שאינו משפטן ,לתת צורה משפטית לטענותיו .הדברים יובהרו היטב בהמשך ,ועל כן אין צורך להוסיף .לאור זאת ,לא אתייחס עוד לטענות הנאשם על אופן ניהול המשפט ,למעט אם הדבר יידרש בנקודה ספציפית. 4 בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר .7 12יולי 1627 אם אנסה במקום הנאשם לתת לבוש משפטי לטענותיו ולגדור את הדיון ,אלה הדברים: .2מותר היה לנאשם לחתום בשם לידור על המסמך ,ולכן אין מדובר בזיוף. .1בִּ תו ,אותה ניסה לשחרר בעזרת המכתבים מהמרכז בו הושמה ,הייתה נתונה להתעללות, ולכן מעשהו היה מוצדק (יתכן שהנאשם מכוון להגנת ה"צורך"). .1ננקטה כלפיו אכיפה בררנית ,הדבר מוליד הגנה מן הצדק ולכן יש לבטל את כתב האישום. .7המשטרה נהגה כלפיו בצורה לא ראויה גם בכך שלא מסרה לו מסמכים ,לא מילאה אחרי הוראות בית המשפט וניסתה לעשות לו "סיכול ממוקד" .גם בשל כך עומדת לו הגנה מן הצדק. האם מדובר ב"זיוף"? .4 "זיוף" מוגדר בסעיף 727לחוק ,בין היתר ,כך: "חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין ...באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם המסמך בידי פלוני". במקרה זה מודה הנאשם בכתיבת המסמכים אשר נחזים להיות כתובים בידי אייל לידור ומודה שחתם עליהם ,וטענתו היא שלא מתקיימת בו התיבה "ללא סמכות כדין" .הנאשם תולה את הסמכתו, או את ההצדקה למעשיו ,בשניים :ראשית ,הסמכתו כמנכ"ל העמותה או קבלת אישורו של לידור להוציא את המכתבים בשמו ,או קבלת אישור העמותה להוצאת המכתבים; שנית ,הצורך לעשות את שעשה כדי לחלץ את בתו מ"כליאת השווא" במקלט ברחוב זמנהוף ,כפי שמכנה זאת הנאשם (אף שכאמור ,הנאשם לא נתן לטענה זו את ה"לבוש המשפטי" הזה ,אך דומה שלכך כיוון). לפיכך ,אדון תחילה בראיות המתייחסות לשאלה האם חתם על המסמכים מאחר שהוסמך לעשות כן .לאחר מכן תידון שאלת הצורך. אמנם ,הנאשם מודה בכתיבת המכתבים ובשליחתם ,אך בכל זאת אתייחס לעדויות שלימדו על השתלשלות העניינים הרלוונטית לכתב האישום. קבלת המכתבים על ידי הנמענים עדת התביעה ד"ר חניתה צימרין הינה מייסדת ומנכ"ל אגודת אל"י ,האגודה להגנת הילד, .7 עמותה העוסקת בנושא התעללות בילדים על כל היבטיה -מניעה ,טיפול והגברת מודעות .לפני תפקידה כמנכ"ל האגודה שימשה כיו"ר האגודה .היא העידה שמטרת המקלט אותו מנהלת אגודת אל"י ,עבור משרד הרווחה ,היא לקלוט ילדים שבית המשפט החליט להוציאם מהבית מסיבות שונות. הילדים הגיעו לתקופות קצובות כאשר המעון אמור להגן עליהם ,לטפל בטראומה המיידית ולאבחן את 5 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר הצרכים שלהם ולהציע תוכנית טיפול .היא ציינה כי אינה יודעת מדוע בתו של הנאשם ,אתי ,הייתה במקלט .היא משמשת כמנהלת האגודה ואינה מעורבת בפרטי הפרטים. היא העידה כי בתקופה הרלוונטית קיבלה מכתב מהנאשם ,ממנו עלה שהוא ראש עמותה .עוד לפני כן הגיע הנאשם למשרדה של צימרין עם מסמך לגביו טען הנאשם שהוא מורה להעביר את בתו, שהייתה אותה תקופה במקלט ,לחזקתו .צימרין פקפקה באמיתות אותו מסמך ,שהנאשם טען כי יצא מבית המשפט ,ואמרה לו שלא תשחרר את הילדה עד אשר תקבל הוראה מפקידת הסעד .בעקבות זאת החל הנאשם להשתולל .לאחר ארוע זה הגיע לידיה מסמך ,שסומן ת .7/מסמך זה הוא מכתב מאת הנאשם ,נטול תאריך ,שכותרתו "מעורבותך בכליאת שווא של אתי ,ת.ז ."... .במכתב זה ,החתום בידי הנאשם בשמו ,דורש הנאשם לשחרר את אתי באופן מיידי מהמקלט ולהקים ועדת חקירה שתברר את האלימות במרכז ומחדלים אחרים .המכתב מפרט טענות שונות של הנאשם .במענה למכתב זה כתבה צימרין מסמך שסומן ת ,26/מיום .21.7.62במכתב זה השיבה לנאשם לכל אחת מטענותיו ובסיכומו של דבר אמרה לו כי ניתן לשחרר את הילדה אך ורק לפי הוראות פקידת הסעד וכי בכל אירוע בקשר לילדה פעילות כל הגורמים הייתה תקינה ואין מקום לבירורים נוספים .לאחר מכתב זה נשלח ת,7/ מושא כתב האישום .לאחר מכן פנתה צימרין למשטרה ,או שזו פנתה אליה .בהמשך לכך שלחה צימרין ,מכתב שסומן ת ,22/מיום 12.7.62לריטה ממחלקת החקירות של משטרת ראשל"צ ,אליו צירפה את המכתבים שקיבלה מהנאשם ,או בשמו ,ואת תשובתה אליו .מעבר לכך לא זכור לגב' צימרין שעשתה דבר מה נוסף .היא חזרה וציינה כי בשיחות שהיו לה עם הנאשם ,לרבות שיחת טלפון ,הציג עצמו הנאשם כראש העמותה "ילדים לשני הורים". בחקירתה הנגדית הטיח הנאשם בצימרין את טענתו לפיה היא איימה ,ביחד עם שפרה ענבר ,על אייל לידור כדי שיגיש את תלונתו .העדה ציינה כי אינה מכירה את לידור ואף לא את פקידת הסעד שפרה ענבר ומעולם לא דיברה איתם ,ומטבע הדברים ,אף לא איימה על איש .היא הוסיפה ,למעלה מהצורך ,שהיא אינה נוהגת לאיים על אנשים .הנאשם שאל את צימרין לגבי האירוע הראשון עליו העידה ,במסגרתו הגיע הנאשם למשרדי אל"י עם אותו מסמך שנחזה להיות מסמך מבית המשפט, ובעקבותיו הזמינה צימרין משטרה .היא ציינה כי אחד השוטרים לקח את הטופס שהציג הנאשם ואמר לצימרין שהטופס מזויף .היא הסכימה עם הנאשם שהשוטר אמר שאין לו סמכות להוציא שום ילד מהמקלט וכי על הנאשם לפנות לבית המשפט. האם הוסמך הנאשם לחתום על המסמכים או שמא מדובר במצג שווא? .26בראש וראשונה יש לבחון את המסמכים שהם מושאי כתב האישום .לשם כך הם יצורפו כנספחים להכרעת הדין ,לנוחות ההבנה .אין ספק שהם נחזים להיות חתומים בידי לידור ,בתפקידו 6 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר כמנכ"ל העמותה ,ושאינם נחזים להיות חתומים בידי הנאשם ,וזאת מכמה סיבות :ראשית ,שמו של לידור מודפס בסוף הטקסט כחותם המסמך ,בצירוף התואר "מנכ"ל העמותה" ,והחתימה סמוכה לתיבת השם והתפקיד; שנית ,המסמך כולו מודפס על דף לוגו של עמותת "ילדים לשני הורים"; שלישית ,בחלק מהמסמכים יש התייחסות לבדיקה שנעשתה במסגרת העמותה ,יש משפטים הפותחים ב"למיטב ידיעת העמותה" או "אנו כעמותה" ,ויש אמירות המתייחסות לפעולות שהעמותה נקטה או שבכוונתה לנקוט ,ולעמדותיה; רביעית ,ההתייחסות לנאשם היא בגוף שלישי והוא מכונה "האב" ,ללא כל אינדיקציה שהוא כותב המסמך. .22כפי שניתן לראות מעיון במכתבים מושאי כתב האישום ,אלה חלק מפרטיהם: ת[ 1/נספח א להכרעת הדין] הוא מכתב נעדר תאריך ,מופנה ל"מנהל מרכז החירום מר עמנואל אביטל" ,על דף לוגו של "ילדים לשני הורים" ובו נאמר ,בין היתר ,כי הנמען מתבקש לשחרר את הילדה אתי באופן מיידי ,שאם לא כן יהיה הנמען אחראי לכל נזק שייגרם לילדה .עוד נאמר שהוגשה תלונה למשטרה של כליאה בניגוד לחוק .בתחתית המסמך מודפס" :בכבוד רב ,אייל לידור ,מנכ"ל העמותה" ומתנוססת עליו חתימתו של הנאשם. ת[ 1/נספח ב להכרעת הדין] הוא מכתב נעדר תאריך ,מופנה ל"פקידת הסעד שפרה ענבר" ,על דף לוגו של "ילדים לשני הורים" .מכתב זה מציין ,בין היתר ,כי הקטינה אתי כלואה במעצר שווא במרכז החירום זמנהוף 21תל אביב .המכתב ממשיך ומפרט כי מתעללים בקטינה .בסעיף 7למכתב נאמר כי "בדיקה שנעשתה במסגרת העמותה מעלה תמונה קשה שראשות [כך במקור -מ.ב.נ] סעד עושה הכל כדי להכריע את האב ושכל האמצעים כשרים כדי להילחם באב כולל זיוף תזכירים והצגת מצג שווא" .בהמשך המכתב נדרשת שפרה ענבר להביא את הילדה באופן מיידי בפני ועדת היישום של משרד העבודה .בתחתית המסמך מודפס" :מנכ"ל העמותה אייל לידור" ומתנוססת עליו חתימתו של הנאשם. ת[ 7/נספח ג להכרעת הדין] הוא מכתב נעדר תאריך ,מופנה ל"חניתה צימרין ,נשיאת ארגון אל"י" ,על דף לוגו של "ילדים לשני הורים" .הנדון במכתב זה הוא "מכתבך מיום 21.7.1662שהגיע לבן יששכר יעקב רק ביום ה ."16.7.1662מכתב זה הוא מענה למכתב שכתבה צימרין לנאשם ,שהוזכר לעיל וסומן ת ,26/ועוד ידובר בו .ב-ת 7/נכתב ,בין השאר ,כי הילדה אתי כלואה כליאת שווא ועל כך הוגש בג"צ; עוד נאמר כי צימרין מסייעת לשיבוש הליכי חקירה וכי היא מייצגת ארגון אשר מטרתו עשיית כסף ולא טובת הילד; כן נכתב "למיטב ידיעתנו לא הוזמן האב לשום פגישה אך יש בידיו את תוצאות האבחון ללא המבחנים" .בתחתית המכתב מודפס" :בכבוד רב אייל לידור מנכ"ל העמותה" ומתנוססת עליו חתימתו של הנאשם. 7 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר .21הקושי הראשון בהתייחס לטענותיו של הנאשם ,לפיהן לידור הודח באותה עת מתפקידו כמנכ"ל העמותה ,הנאשם מונה כמנכ"ל והוסמך על ידי העמותה לכתוב את המכתבים בשמה ,מתעורר נוכח המכתבים עצמם .אם נכונות טענות הנאשם ,מדוע לא חתם הנאשם על המכתבים בשמו שלו? על שאלה זו ניתן למצוא שתי תשובות בחומר הראיות :האחת עולה מדברי הנאשם בהודעתו במשטרה (ת .)0/שם טען שבאותה עת היה מנכ"ל משותף עם לידור בעמותה ,המכתבים יצאו בהסכמתו ובאישורו של לידור ,4וכאשר יש שני מנכ"לים ,לא נהוג שמי שהוא בעל זיקה אישית לנושא יחתום .5אלא שהנאשם זנח כנראה את ההסבר הזה ,ולא חזר עליו בעדותו בבית המשפט או בסיכומיו.הנאשם הסתייג באופן כללי מהודעתו במשטרה ,טען שלא נכתבו בה דבריו ולכן חתם עליה בצירוף האותיות "ת.מ" (תחת מחאה) .מאחר שבבית המשפט טען שלידור הודח מתפקיד המנכ"ל והוא עצמו מונה תחתיו ,ההסבר שנתן במשטרה לא יכול לעמוד .כאשר נשאל בבית המשפט מדוע לא חתם בשמו, אלא בשם לידור ,השיב שאילו רצה לזייף את החתימה של לידור -לא היה חותם בחתימתו שלו .מאחר שחתם את החתימה שלו ,אין מדובר בזיוף .לשאלה מדוע נרשם שמו של לידור בתחתית המכתב ולא שמו שלו לא ניתנה תשובה.6 תשובה שניה לשאלה מדוע שמו של לידור מופיע בתחתית המכתב ולא שמו של הנאשם ,ניתן למצוא בעדותו של עד ההגנה יצחק מליק .מליק שימש ,על פי עדותו ועל פי עדויות נוספות ,כחבר העמותה בתקופה הרלוונטית ,וכן עסק בהתרמת כספים עבור העמותה ובהסעות .הוא העיד שהנאשם מונה למנכ"ל במקום לידור ,אך המכתבים יצאו עם השם של לידור שכן כל הניירת בעמותה הייתה רשומה על שמו של לידור ולא הספיקו להכין ניירת חדשה .לטענתו ,הסכימו שהנאשם ישתמש בניירת הזו עד שיוציאו ניירת חדשה .ואולם ,בניגוד לעדותו של מליק ,שמו של חותם המכתב אינו חלק מהלוגו או מהנייר המודפס מראש ,אלא חלק ממה שמודפס בכל מכתב מחדש .לא זו אף זו :קטע זה שונה בצורתו ובתוכנו ממכתב למכתב .בת 1/נכתבה הסיומת ,הכוללת את שמו של החותם ותוארו בשלוש שורות" :בכבוד רב /אייל לידור /מנכ"ל העמותה"; בת 1/נכתבו השם והתואר בשתי שורות: "מנכ"ל העמותה /אייל לידור" ,ובת 7/נכתבו אלה בשתי שורות" :בכבוד רב /אייל לידור מנכ"ל העמותה" .ברור ,שהסבר זה של מליק אין לו כל אחיזה במציאות .יתר על כן ,הסבר זה לא נמסר על ידי כל עד אחר ,לרבות לא הנאשם עצמו .ברור ,שאינו יכול לעמוד. גם בסיכומיו לא סיפק הנאשם תשובה לשאלה זו וכך נותרה השאלה המרכזית הזו ללא מענה. 4ת ,0/שורות 7 - 1 5ת ,0/שורות 27 - 21 6עמוד ,221שורה 21ואילך 8 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר .21האם הוכיחה המאשימה את רכיב העבירה של "חתימה ללא סמכות"? עד תביעה מרכזי בעניין זה היה אייל לידור .הוא העיד כי בשנת 1662הוא עצמו שימש כמנכ"ל עמותת "ילדים לשני הורים" .את הנאשם הכיר כאשר השתתפו יחדיו בהפגנה .באותה הזדמנות ביקש הנאשם לשמש מתנדב בעמותה, וכך היה .יום אחד ,קיבל לידור פניות ממספר גורמים שלא הכיר ,לרבות מאגודת אל"י וממחלקת הרווחה של עיריית תל אביב ,אשר הודיעו לו שקיבלו מכתבים בשמו ובחתימתו ,ובהם דרישה לשחרר את הילדה אתי בן יששכר ממקלט המיועד לילדים שהורחקו מהוריהם .לפי עדותו של לידור ,הוא לא הוציא את המכתבים ת 1/עד ת ,7/העמותה לא הוציאה מכתבים אלה ,ולידור לא ידע במה מדובר .הוא ציין גם שמעולם לא אישר לאחר להוציא את המכתבים בשמו .לחיזוק דבריו שהעמותה לא אישרה הוצאת המכתבים הוסיף שהנושא בו עסקו המכתבים אינו קשור במטרות העמותה .נוסף על כך העיד שלנאשם מעולם לא היה כל תפקיד רשמי בעמותה .לפיכך פנה יחד עם מיכאל גרינברג ,יו"ר העמותה, לנאשם .הנאשם השיב להם שהוא זה שפנה לאותם גורמים ,ואמר שיחדל משליחת המכתבים .לדברי לידור ,הנאשם אמר שהמכתבים נשלחו בפקס ,מביתו .לאחר אירוע זה ,החל הנאשם לאיים על לידור שהוא יסגור להם את העמותה .לידור פנה להגיש תלונה במשטרה לאחר שיחת הטלפון בה נודע לו על שליחת המכתבים. בחקירתו הנגדית של לידור הטיח בו הנאשם שהוא הודח מתפקיד מנכ"ל העמותה בשל חשדות שהיו נגדו בדבר גניבת כספים .לידור הכחיש את הדברים .הנאשם טען באזניו שהתלונה הוגשה למשטרה בעקבות איומים של חניתה צימרין ושל שפרה ענבר ,שאיימו עליו ועל גרינברג .העד ציין שלא הכיר מי משתיהן ולראשונה פגש בצימרין שעה שהמתינו יחד לדיון בתיק זה ,בבית המשפט. הנאשם הציג ללידור מכתב כתוב בכתב יד ,לגביו טען הנאשם כי נכתב על ידי לידור ,וממנו עולה כביכול שאת התלונה הגיש גרינברג ,ולא לידור ,ושהתלונה הוגשה עקב איומים של צימרין וענבר. לידור העיד שלא כתב את המכתב ולא חתם במקום שבו כתוב "ב/אייל לידור" .המכתב סומן נ2/ והתקבל כמסמך שהוצג לעד (ולא כראיה לאמיתות תוכנו) ,הא ותו לא. הנאשם הטיח בלידור בחקירתו הנגדית כי לא היה מוסמך להוציא מסמך שנשלח בחתימתם של לידור וגרינברג למשרד הרווחה בו התנצלות על שליחת המכתבים ת 1/עד ת .7/יצוין ,כי מסמך זה לא הוצג לעד ,אך בישיבה מאוחרת יותר הגיש הנאשם את המסמך באמצעות גרינברג ,שחתום עליו אף הוא ,והוא סומן נ .1/מדובר במסמך שכותרתו "פרוטוקול ישיבה הנהלת העמותה מיום "12.67.62 ונכתב בו שהמשתתפים בישיבה הם יו"ר העמותה -מיכאל גרינברג ,ומנכ"ל העמותה -אייל לידור. במסמך נאמרו ,בין היתר ,הדברים הבאים :בעקבות פניה טלפונית אל העמותה על ידי ארגון אל"י התברר שאחד המתנדבים משתמש בציוד של העמותה ממענו הפרטי .הכוונה לנייר לוגו וחותמת. מבירור שערכו משתתפי הישיבה ,התברר שנשלחו מכתבים על נייר לוגו של העמותה ,בצירוף חותמת 9 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר של העמותה ,לאנשים שונים וביניהם פקידת הסעד שפרה ענבר וחניתה צימרי [כך במקור -מ.ב.נ] .עוד נאמר בפרוטוקול שכותביו התנצלו בפני כל האנשים ורואים את הדבר בחומרה .נאמר שהוחלט שהעמותה תגיש תלונה נגד יעקב בן יששכר על התחזות ,בעזרת שפרה ענבר וגב' צימרי חניתה .על פרוטוקול זה חתומים ,כאמור ,אייל לידור ומיכאל גרינברג ,ונמצאת עליו גם חותמת של העמותה. לידור העיד שבאותה עת הנאשם לא היה רשום בתור בעל זכות בעמותה .כדי לצמצם את הנזקים שהנאשם גרם בהוצאות מכתבים בלי ידיעת לידור ושלא באישורו ,עשו לידור וגרינברג ישיבה מצומצמת ,כדי להודיע את עמדתם בנוגע לאותם מכתבים. הנאשם הטיח בלידור שהוא מונה למנכ"ל העמותה בישיבה ,שהפרוטוקול שלה הועלם על ידי לידור וגרינברג .לידור הכחיש את הדברים לגופם והוסיף שמעולם לא יצא פרוטוקול כאמור. דברי העד לידור עשו עלי רושם אמינים .חרף נסיונות הנאשם להעליבו ולהכפישו ,לידור דבק בגרסתו וגם לא נגרר לויכוחים עם הנאשם ,למרות הבוטות בה דיבר אליו הנאשם .הנאשם התעכב רבות על טענתו שהתלונה בתיק נמסרה על ידי לידור וגרינברג משום ששני אלה אויימו על ידי שירותי הרווחה .זאת ,גם בחקירתו של לידור ,גם בחקירת עדים אחרים וגם בטיעונים שהשמיע הנאשם לאורך כל המשפט ובסיכומיו .אם אשתכנע שתוכנה של התלונה שהגיש לידור נגד הנאשם -אמת ,הרי שאין חשיבות לשאלה האם לידור הגיש אותה משום שאויים .ואכן ,כך שוכנעתי .גם אם לידור חשש מתגובת המתלוננים על המכתבים ,שמא יבולע לו בדרך כלשהי ,שוכנעתי שתלונתו הייתה תלונת אמת .מסקנה זו עולה גם מראיות רבות נוספות. למעלה מהצורך אתייחס למסמך שסומן נ ,2/לגביו טען הנאשם כי לידור כתב אותו או חתם עליו ,וכי הודה במסגרתו שלא הוא הגיש התלונה במשטרה ,אלא גרינברג הגישּה ,וכי כל מה שנעשה בעמותה ,נעשה בהסכמתו ובידיעתו .האמנתי ללידור שלא חתם על מסמך זה ,לא כתב אותו ותוכנו אינו מקובל עליו .ה"חתימה" על המסמך אינה דומה כלל ועיקר לחתימתו של לידור ,המופיעה הן ב-ת2/ (דוגמת חתימה שנתן במשפט) והן ב-נ ,1/מסמך שהגיש הנאשם .למעשה ,לא מדובר כלל בחתימה .על המסמך מופיע בפינה הימנית התחתונה ,באלכסון" ,ב /אייל לידור" עם קו מתחת ,בכתב רגיל (לא משהו שנחזה להיות חתימה) ,כך שגם על פני הדברים -אין מדובר בחתימה של לידור .לאחר תום ההוכחות בתיק ולאחר הגשת סיכומי המאשימה ,הגיש הנאשם בקשה לבדוק את החתימה על גבי נ2/ כדי להיווכח שזוהי חתימתו של לידור ,וביקש לזמן לשם כך גרפולוג או איש מז"פ .דחיתי את הבקשה. ראשית ,לנאשם הייתה שנה מאז עדותו של לידור בה הכחיש שזו חתימתו ( ,)4.7.21ועד דיון ההוכחות האחרון ,בו נשמעה מרבית פרשת ההגנה ,כדי לזמן את מי שרצה או לבקש חוות דעת של גרפולוג .הוא לא עשה כן .שנית -המסמך שהוגש הוא צילום ולא מקור .הנאשם עצמו לא העיד כיצד הגיע המסמך 11 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר לידיו ,מי כתב אותו ,מי החתים (כביכול) את לידור ,או כל עדות רלוונטית אחרת לגבי המסמך .מאחר שכך ,המסמך גם לא התקבל כראיה לעניין תוכנו ,אלא כמסמך שהוצג לעד לידור ,7והסברתי לנאשם את המשמעות המשפטית של הדברים .חרף זאת ,הנאשם שב והתייחס לתוכנו פעם אחר פעם ,כאילו התוכן הוכח .כאשר הנאשם העיד בעצמו והפנה למסמך ,חזר והקריא את תוכנו ,8אך לא מסר שום פרט נוסף ,שיכול היה להוביל לקבלת המסמך לגופו (למשל -אילו העיד שהוא עצמו כתב אותו על פי דברים שאמר לו לידור ,והוא נפגש עם לידור ,הגיש לו את המכתב לחתימה ונכח בעת החתימה -ניתן היה לקבל את המסמך כראיה ,אך לא נמסר שום דבר דומה לזה) .אוסיף ,בבחינת למעלה מהצורך ,כי בעיני הדיוט ,כתב היד במסמך דומה למדי לכתב ידו של הנאשם ,אותו ניתן לראות בבקשות רבות שהגיש לבית המשפט בכתב יד (כך ,למשל ,האופן בו רשומים שמו של הנאשם" ,יעקב בן יששכר" ,או המילה "משטרה" ,בהשוואה ,למשל ,לבקשה מספר 76מיום ,21.2.21אשר בתיק) .אם אלה אכן פני הדברים ,והנאשם כתב את המסמך ,יכול היה להסביר את נסיבות כתיבתו ,אך הוא בחר שלא לעשות כן. אם הנאשם לא כתב את המסמך -כנראה שממילא אין לנאשם ידיעה אישית על נסיבות כתיבתו ,ולא ניתן להגישו גם באמצעותו. עוד אוסיף ,כי נסיונות הנאשם להשחיר את שמו של לידור באינסוף בקשות ,בדברים שאמר בדיונים ובסיכומיו -נותרו כהכפשות בעלמא .אפילו הוכיח הנאשם שלידור עשה מעשים פסולים במסגרת העמותה ,והוא לא הוכיח זאת ,לא היה הדבר משנה את התרשמותי בדבר גרסת לידור על המעשים מושאי כתב האישום ,שנתמכו -כפי שיובהר להלן -בראיות רבות נוספות. .27מיכאל גרינברג ,עד תביעה מרכזי נוסף ,העיד כי שימש כיו"ר עמותת "ילדים לשני הורים" בין השנים ,1661השנה בה הוקמה העמותה ,ועד 1660או .1667העמותה הוקמה לדבריו על ידו ,ועל ידי אייל לידור ,והם שימשו יו"ר העמותה ומנכ"ל העמותה ,בהתאמה .בחקירתו הנגדית תיקן דברים אלה והוסיף שהיו אנשים נוספים שהיו מעורבים בהקמת העמותה .הוא הכיר את הנאשם במסגרת הפגנה והנאשם נרשם כמי שרוצה להתנדב בעמותה .לדבריו ,בשלב מסוים ביקש הנאשם להפוך ליו"ר העמותה או לקבל תפקיד בכיר אחר ובעקבות זאת נקלעו לויכוח .היה ויכוח גם לגבי אופן התנהלות העמותה ,כאשר גרינברג הוביל קו מתון ,שכלל הופעה בוועדות בכנסת ,ואילו הנאשם ביקש ללכת בדרכים מיליטנטיות ,שלא היו על דעת גרינברג ואחרים .בשלב מסוים הוחל בניסוח מסמך של חלוקת תפקידים בעמותה ,כאשר הייתה מחשבה לתת תפקיד לנאשם ,אך המהלך לא הסתיים ,משום שהנאשם רצה לעצמו תפקיד בכיר .גרינברג ציין כי בוודאי לא הייתה מחשבה לתת לנאשם את תפקיד יו"ר 7עמוד ,22שורה 12עד עמוד ,20שורה 1 8עמוד ,270שורות 17ואילך; עמוד ,227שורה 11 11 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר העמותה ,שהיה שמור לו עצמו .לטענתו ,בפגישה שבה דיברו על חלוקת תפקידים בעמותה ,החלו לכתוב מסמך בדבר התפקיד שיינתן לנאשם ,אך הישיבה "התפוצצה" ,ומסמך כאמור לא נחתם. אשר לארועי כתב האישום סיפר גרינברג כי יום אחד קיבל טלפון מעובדת סוציאלית או מנכ"לית (כדבריו) ,אשר אמרה לו שקיבלה מכתב מאוד מאיים עם נייר לוגו של העמותה והיא שאלה את גרינברג האם הוא שלח את המכתב .גרינברג השיב בשלילה .לטענתו ,מעולם לא ראה את המכתבים בהם מדובר .לטענתו ,מי שהתקשרה אליו הייתה מישהי בשם עירית שיפריס .גרינברג ניסה ,לדבריו, לבדוק מי כתב את המכתבים וגילה שייתכן שזה היה הנאשם .אייל לידור וגרינברג ניגשו לנאשם ושאלו אותו האם הוא זה שכתב את המכתבים .הנאשם השיב שהוא יו"ר העמותה ,שהוא מנכ"ל העמותה ועוד דברים נוספים .עם זאת ,הנאשם אמר לגרינברג ,לפי עדותו ,שלא יעשה זאת שוב .מאותו רגע ניתק גרינברג את קשריו עם הנאשם .גרינברג ולידור נסעו יחדיו להגיש תלונה נגד הנאשם במשטרה .אחת הסיבות העיקריות להגשת התלונה הייתה ,לדבריו ,הטון המאיים שהיה בקולו של מי שהיה מנכ"ל משרד הרווחה ,אדם בשם נחום ,מקורב לאברהם רביץ ,שהיה (לדברי גרינברג) שר הרווחה באותה עת. לטענתו -לא רצה להגיש את התלונה ,אך רמזו לו שאם לא יעשה כן ,לא ידברו איתו יותר ברווחה. לחצו עליו להגיש את התלונה .עם זאת ,מה שנאמר בתלונה היה אמת .הנאשם הגיש באמצעות גרינברג את המסמך נ 1/שתואר לעיל ,הוא אותו פרוטוקול של ישיבת הנהלת העמותה ,מיום ,12.7.62בו הוחלט להגיש תלונה נגד הנאשם ובו התנצלות כלפי הגורמים שקיבלו את מכתבי האיום מושאי כתב האישום .כאשר שאל הנאשם את גרינברג האם הגשת התלונה הייתה פרי איומים ציין גרינברג שלא מדובר באיומים ,אך נאמר לו שיש להגיש תלונה ,והוסבר לו כיצד לעשות זאת .הוא עצמו היה נגד הגשת תלונה ,אך הגיש את התלונה והעיד על התלונה .הוא הכחיש את טענת הנאשם לפיה הסיבה להגשת התלונה מצידו הייתה מעורבותו של גרינברג בהעלמת ₪ 16,666מקופת העמותה. גרינברג העיד כי אמנם ,כטענת הנאשם ,היו פגישות בעמותה בהן נכחו הוא עצמו ,אייל לידור, יוני קאפח והנאשם ,אך מעולם לא ניתן אישור להוציא את המכתבים ת 1/עד ת .7/הוא שב והזכיר שמטרת העמותה הייתה להפוך לתנועה לגיטימית ולא לתנועה מיליטנטית. גם לגבי עד זה התרשמתי שהשדרה המרכזית של עדותו ,בעניינים הרלוונטיים לכתב האישום - אמת .גם כאן אחזור על הדברים שציינתי לעיל בעניינו של לידור ,בנוגע לטענות הנאשם על אודות מסירת התלונה בשל איומים ,ועל אודות מעורבותו של גרינברג במעשים שלא יעשו .גרינברג אישר שמאד לא רצה להגיש את התלונה ,והוא הגישּה בשל לחץ שהופעל עליו ,אך ציין שכל מה שאמר בתלונה הוא אמת .כנות זו פועלת לטובתו והוסיפה נופך של אמינות לעדותו .גם לגביו נותרו הכפשות הנאשם (שגובו על ידי עד נוסף) בגדר דברים שנאמרו בעלמא ,וממילא ,כפי שציינתי ,אותם מעשים 12 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר אינם מענייננו ,וגם אילו איפשרתי לנאשם להרחיב את היריעה בעניינם ,לא היה בכך כדי לשנות את מסקנתי כי העד העיד בצורה אמינה במקרה שלפניי .למעלה מהצורך אוסיף ,שהנאשם שינה את תוכן ההכפשות שייחס לגרינברג :לעיתים דיבר על מעורבות של גרינברג בגניבת כספים מהעמותה ולעיתים דיבר על כך שנגע בילדיו באופן לא חוקי ,עד ששירותי הרווחה איימו לקחתם ממנו .שינויי הגרסה מצד הנאשם פוגעים באמינות טענותיו ומותירים רושם שביקש לפגוע בגרינברג ולהכפישו בכל מחיר ,וללא קשר לעובדות כלשהן. .22הודעתו של הנאשם במשטרה (ת )0/הוגשה באמצעות פקד רחל מזור ,אשר גבתה אותה. בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי בהודעתו במשטרה רשמה השוטרת "מה שבא לה" ולכן חתם תחת שמו באותיות ת.מ .שפירושן ,לדבריו" ,תחת מחאה" .חרף דברים אלה ,הוא לא טען דבר מיזמתו בנושא זה בעדותו הראשית ,אלא רק במענה לשאלה בחקירה הנגדית ,והוא לא טען דבר כלפי השוטרת על אודות רישום לא מדוייק של הודעתו ,החסרת דברים שאמר או הוספת דברים שלא אמר ,שעה שחקר אותה בבית המשפט .חשוב לומר שעל פני הדברים נראה הרישום תקין וכלולים בו בעיקר דברים שהם לטובת הנאשם ,דברים שהנאשם חזר עליהם גם בבית המשפט ,סירוב של הנאשם לענות על שאלה מסוימת וגם תוספת בכתב יד של הנאשם ,שביקש לדייק ולהוסיף פרטים שמסר בנושא מסויים. השוטרת עצמה העידה בבית המשפט ,כאמור ,וציינה שההודעה נמסרה חופשית ומרצון והנאשם, כאמור ,לא הטיח בשוטרת טענה אחרת .משקלה של טענת הנאשם בנושא ההודעה הוא ,אפוא ,נמוך ביותר .אשר לרישום "ת.מ" -ניתן לראות בכל התנהלות הנאשם ,גם לאורך המשפט ,שהוא נהג להכין לעצמו "פתחי מילוט משפטיים" ,למקרה שירצה ,בבוא העת ,לעשות בהם שימוש .כך ,למשל ,כפי שכבר ציינתי לעיל ,כלל במספר רב מאד של בקשות שהגיש במהלך המשפט אמירות לפיהן הוא אינו זוכה למשפט צדק ושלא ניתן לו יומו בבית המשפט .אמירת הדברים אינה הופכת אותם לנכונים. לפיכך ,ולאור כל סימני האמת שהזכרתי לעיל ,איני מאמינה לנאשם שהאמור בהודעתו אינו משקף את חקירתו ואת דבריו במשטרה. בהודעתו במשטרה הוצג לנאשם המכתב שסומן ת ,7/אותו מכתב שהוזכר לעיל ,אותו כתב לחניתה צימרין בשמו ובחתימתו ,שכותרתו" :מעורבותך בכליאת שווא של אתי ,ת.ז ."... .הוא עומת עם העובדה שאת ת 7/הפנה לחניתה צימרין כשהוא חתום בשמו ,ואילו את ת 7/הפנה אליה כשהוא חתום בשם אייל לידור .הוא השיב שלמיטב זכרונו ,את המכתב עליו חתם בשמו (ת )7/הוציא לאחר שפרש מהעמותה ולאחר שמצא שמבוצעים בה דברים פליליים ,ואז הוא היה ברשות עצמו .9דא עקא, שטענה זו נסתרת מתוך המכתבים עצמם ,המלמדים ש-ת 7/נכתב לפני ת :7/כותרתו של ת 7/היא "הנדון מכתבך מיום 21.7.1662שהגיע לבן יששכר יעקב רק ביום ה ,"16.7.1662ואכן -כפי 9ת ,0/שורות 10 - 11 13 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר שמלמדים הכותרת והתוכן -הוא תשובה ל-ת .26/ת 26/הוא אותו מכתב מיום ,21.7.62שבו השיבה צימרין לנאשם על ת ,7/כך שהסבר זה של הנאשם אינו יכול לעמוד .אוסיף ,כי בשולי מכתביו של הנאשם ,שאינם נושאים תאריכים ,יש חתימות פקס ,המלמדות ש-ת 7/נשלח ביום 21.7.62ו-ת 7/נשלח ביום ,16.7.62תאריכים המתיישבים עם יתר הנסיבות (העובדה שתשובתה של צימרין נושאת תאריך 21.7.62ושכותרתו של ת 7/מלמדת שתשובתה של צימרין הגיעה לנאשם ב.)16.7.62- כאשר נשאל במשטרה על מכתב ת ,1/מדוע -אם חתם בשם אייל לידור -לא כתב "ב "/לפני חתימתו ,השיב שמדובר בטעות קולמוס .10בהמשך הודעתו אמר שבשלושת המכתבים חתם בשמו של אייל לידור מבלי לכתוב "ב "/בשל טעות ,ולא משהו אחר.11 חשוב לציין ,כי בהודעתו במשטרה טען הנאשם כי בישיבה שבה מונה למנכ"ל נכחו הוא עצמו, מיכאל גרינברג ,אייל לידור ויוני קאפח .12זכרו של יצחק מליק לא עלה באותה עת כמשתתף בישיבה. יותר מכך -בסוף ההודעה הוסיף הנאשם משפט בכתב ידו בנוגע לישיבה זו ,בו הבהיר שלידור נכח בישיבה לזמן קצר בלבד ,וגם בַּ תיקון לא הוזכר מליק. .20עימות שבוצע בין הנאשם לבין אייל לידור באמצעות רפ"ק יניב שמול הוגש וסומן ת .2/הנאשם הטיח בשמול שלא תיעד את העימות בצורה חזותית .השוטר השיב כי אין חובה כזו ,וודאי שלא הייתה חובה כזו בשנת 1662לגבי עבירות זיוף .עוד התלונן הנאשם כלפי השוטר על כך שלא ביצע פעולות חקירה נוספות ,שלטעמו של הנאשם נובעות מהעימות .השוטר הבהיר שתפקידו בתיק היה אך ורק ביצוע העימות .הוא לא ניהל את התיק ולא קבע מה יש לעשות. מדוח העימות עולה כי הנאשם טען במהלכו את הטענות הבאות: א .לידור אישר לו לחתום על כל המכתבים בשמו ,אך הנאשם חתם בשם עצמו ,כי הוא מכיר את הפכפכותו של לידור ואת דרך התנהלותו בעמותה;13 ב .יש במכתבים טעות סופר :הנאשם התכוון לרשום "ב "/במכתבים ליד שמו של לידור ,אך הדבר נשמט ממנו;14 ג .יש אמנם טעות סופר והנאשם התכוון לחתום עם "ב ,"/אבל הוא היה מנכ"ל העמותה;15 10ת ,0/שורות 10 - 16 11ת ,0/שורות 26 - 70 12ת ,0/שורות 24 - 20 13ת ,2/שורות 2 - 2 14ת ,2/שורות 22 - 7 15ת ,2/שורות 27 - 24 14 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר ד .שלושת המסמכים בהם עסקינן הם שלושת המסמכים היחידים בהם חתם הנאשם בשם לידור ,וגם זאת עשה לאחר שלידור אמר לו לחתום בשמו;16 ה .התלונה מצד לידור נבעה מכך שאויים על ידי פקידת הסעד ובעקבות כך שהנאשם גילה בבדיקה שערך שהיו גניבות כספים בעמותה;17 ו .הייתה ישיבה של העמותה בה מונה הנאשם למנכ"ל העמותה ,אך הפרוטוקול לא הודפס על ידי גרינברג ,שהיה צריך להדפיסו;18 19 ז .לידור הוא אדם מסוכן .לנאשם יש הקלטות של לידור מאיים עליו ,ועליו למצוא אותן ; לידור טען בעימות את הטענות הבאות: א .המסמכים המדוברים לא הוצאו באישורו ,הם לא בחתימתו והוא לא ידע על הוצאתם .גם לפני המקרה הזה היו שני מקרים קודמים בהם הוציא הנאשם מכתבים כאלה והוא הוזהר על ידי גרינברג ויוני קאפח שלא יעשה זאת יותר;20 ב .הייתה ישיבה בה עלתה האפשרות שהנאשם ימונה למנכ"ל ,לידור לא השתתף בה והדבר מעולם לא יצא אל הפועל .בישיבה השתתפו הנאשם ,גרינברג וקאפח והמחשבה הייתה למנותו כמנכ"ל משותף עם לידור ,אך הדבר לא נעשה;21 ג .ב 27.1.62-הייתה החלטה בעמותה שכל מסמך רשמי שייצא בשם העמותה עם לוגו של העמותה ,ייצא עם שתי חתימות וחותמת .על המסמכים בהם עסקינן אין חותמת והם לא חתומים עם האות "ב ."/המכתבים הללו לא יצאו מטעם העמותה ועל כן הם גם לא מתוייקים בדאר היוצא של העמותה;22 .27ניתן לראות שהן בהודעת הנאשם במשטרה ,הן בעימות ,טענתו המרכזית הייתה שלידור אישר לו לחתום על המסמכים בשמו ,ובשל טעות סופר לא רשם "ב ."/גרסה זו נזנחה במשפט .מובן ,כי טענה זו שונה מאד מטענתו העיקרית של הנאשם במשפט לפיה הוא היה המנכ"ל ולכן היה מוסמך להוציא את המסמכים ,ללא צורך באישור וללא צורך לחתום בשם לידור .עצם שינוי הגרסאות מקעקע את אמינות שתיהן .מדברי הנאשם בעימות עולות תהיות נוספות :אם היה מנכ"ל העמותה ,כיצד יתכן שלא הוציא אף מכתב נוסף בשם העמותה ,מלבד שלושת המסמכים בהם עסקינן? האם לא היו לעמותה שום עניינים אחרים באותה תקופה ,שהצריכו פניה כתובה לגורמי חוץ? מה עניין הפכפכותו 16ת ,2/שורות 26 - 77 17ת ,2/שורות 4 - 0 18ת ,2/שורות 16 - 11 19ת ,2/שורות 27 - 26 20ת ,2/שורות 1 - 2ו72 - 71- 21ת ,2/שורות 12 - 16ו17 - 11- 22ת ,2/שורות 71 - 17 15 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר של לידור ,או מסוכנותו הנטענת ,לחתימה בשמו? ושוב ,השאלה שכבר עסקנו בה לעיל :אם הנאשם היה מנכ"ל העמותה ,מדוע חתם בשם לידור? תהיות אלה מונעות אפשרות לייחס אמינות לאילו מגרסאות הנאשם ,בין אלה שנמסרו במשטרה ונזנחו ,ובין אלה שעלו בבית המשפט ,אך נסתרות בראיות אחרות. .24הנאשם העיד כעד הגנה עיקרי .למרבה הצער ,את מרבית עדותו ניצל לנשיאת נאומים כלליים, שאינם נוגעים ישירות לתיק ,23וחלק נכבד הוקדש גם לטענותיו האחרות ,הנוגעות לתיק :ההתעללות שעברה בתו ,קיומה של אכיפה בררנית וקיומה של טענת הגנה מהצדק ,בשל התנהלות המשטרה וגורמים נוספים. .27גרסת הנאשם בנוגע להסמכתו להוציא את המכתבים ,כעולה מעדותו הראשית בבית המשפט, היא זו :הוא מונה למנכ"ל העמותה ,אלא שפרוטוקול הישיבה שבה מונה ,ובה השתתפו מלבדו גרינברג ,לידור ,קאפח ומליק -הועלם על ידי גרינברג ,שהתחייב להדפיס את הפרוטוקול ולא עשה כן. עוד טען הנאשם שהייתה החלטה של העמותה להוציא את המכתבים שהוציא ,שהתייחסו להתעללות של גורמי הרווחה בבתו ,אך בעניין זה לא מסר פרטים נוספים ,כגון :מי החליט על כך ,מתי והאם יש לכך אסמכתא .24כאשר נתבקש להפנות לאסמכתא לכך שהוסמך להוציא את המכתבים ,בשם העמותה, או כי הוסמך כמנכ"ל העמותה ,שב ואמר שהפרוטוקול בו נקבעו הדברים הושמד על ידי גרינברג (מכאן משתמע שההחלטה על כתיבת המכתבים נעשתה באותה ישיבה נטענת ,בה כביכול מונה למנכ"ל) .הנאשם הכחיש את דברי גרינברג ולידור לפיהם הם פנו אליו בקשר לכתיבת המכתבים והוא אמר שלא יעשה זאת שוב. לטענתו ,כתב האישום בתיק זה נולד מרצונם של גורמי הרווחה לפגוע בהליכי המשמורת הנוגעים לבתו ,ורצון לפגוע בזכויותיה ורצון לטייח מעשי התעללות שהתרחשו בבית אל"י ונחשפו.25 הנאשם שב וטען כי גרינברג ולידור הודו שהגישו תלונה שיקרית נגדו בשל איומים שאויימו על ידי גורמי הרווחה ,אף שהעיד ,מטבע הדברים ,אחרי שניהם ,והם הכחישו מכל וכל את טענותיו אלה. לדבריו ,נגד לידור עמד איום על חשיפת מעורבותו בגניבה של ₪ 16,666מהעמותה ונגד גרינברג עמד איום שלא יראה את ילדיו ,שכן היה בעיצומו של הליך גירושין במסגרתו נטענה כלפיו טענה של פגיעה מינית בילדיו. 23עמודים 270 - 272 24עמוד ,277שורה 22ואילך 25עמוד ,277שורה 10ואילך 16 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר בעדותו עומת הנאשם עם הדברים שאמר בעימות במשטרה לפיהם חתם על המכתבים במקום לידור משום שהכיר את ההפכפכות של לידור .הוא נשאל מדוע גרסה זו לא עלתה בבית המשפט ועל כך השיב בהתקפה נגד התובעת על כך שאינה מקשיבה לו .לגופו של עניין -לא השיב .26כאשר עומת עם דברים שאמר במשטרה -בהודעתו ובעימות ,ציין כי אלה נרשמו בצורה לא נכונה ,והפנה לכך שעל שניהם חתם אגב הסתייגות ,בעזרת האותיות "ת.מ" ו"-ת.ל" .התייחסתי לעניין זה לעיל .כאשר עומת עם העובדה שבפרוטוקול נ 1/של ישיבת ההנהלה של העמותה מיום ,12.7.62תאריך מאוחר לתאריך הוצאת המכתבים ,עדיין נרשם שאייל לידור היה מנכ"ל העמותה ,אמר הנאשם הוא מתנגד למסמך. כאשר הוזכר לו שהוא זה שהגיש את המסמך ,השיב כי סירב שהמסמך יכנס כראיה .יצויין ,כי דברים אלה אינם נכונים .הנאשם הגיש את המסמך באמצעות מיכאל גרינברג ,החתום עליו ,ללא כל הסתייגות .27הנאשם העיד כי פרוטוקול ישיבת ההנהלה נ 1/הוא זיוף .לדבריו -ברור שאייל לידור בכלל לא היה מנכ"ל באותה עת. .16עד הגנה שהובא על ידי הנאשם כדי לתמוך בטענתו שמונה למנכ"ל הוא יצחק מליק ,שהיה חבר בעמותה ,עסק בהסעות ובהתרמות .מליק ציין כי אייל לידור היה מנכ"ל העמותה כאשר הוא הגיע לעמותה .לדבריו ,כאשר הגיע הנאשם לעמותה הוא מיד החל לעשות סדר ולבדוק כל מיני מסמכים, דבר שלא מצא חן בעיני גרינברג ולידור .28הנאשם בבדיקתו מצא ,לדברי מליק ,שהיו שם דברים לא תקינים .אז התחילו צעקות .מליק הבין שמשהו לא בסדר בעמותה "ואז החליטו נדמה לי שיקי יהיה שם מנכ"ל העמותה וינהל את העמותה" .29בהמשך סיפר על בדיקת משטרה לגבי העובדה שהעסיקו בעמותה ילדים בהתרמות (טרום מינוי הנאשם למנכ"ל ,כדבריו) .הנאשם ביקש ממליק בחקירתו הראשית לספר "מה קרה בישיבה שבה הייתה הצבעה ומוניתי למנכ"ל" .30ברור שצורה זו של שאלה מכוונת ,הכוללת את התשובה המבוקשת (או חלקה) ,אינה מותרת בחקירה ראשית ,והמשקל שנתין לתשובה -בהתאם .על כך השיב מליק שבגלל בעיות הכספים והוויכוחים שהיו ,רצו להיפטר מהנושא של הנאשם שיכול היה לסבך אותם ,והחליטו שהוא יהיה מנכ"ל .לדבריו ,ראו שהנאשם הוא באמת אמין ,בן אדם שנלחם ולא מעניין אותו הכספים .מליק לא ידע באיזה שנה יצאו המכתבים .כאשר נשאל האם הייתה הצבעה בישיבה השיב לנאשם" :בוא אני אעזור לך ,עזוב .הייתה הצבעה בישיבה". כאשר נשאל מי היה בישיבה ציין את שמותיהם של לידור ,גרינברג ,קאפח ,הנאשם" ,אולי גם" שתי בנותיו של מליק ,ומליק עצמו .31כאשר נשאל על ידי הנאשם האם לאחר אותה ישיבה היה הנאשם בעמותה או לא ,השיב מליק" :בוא אני אעזור לך ,נתקדם בקיצור -היית מנכ"ל לכמה ימים עד 26עמוד ,227שורות 27 - 0 27עמוד 264וכן החלטתי המתייחסת לנושא זה מיום ,26.21.21עמוד 211 28עמוד ,220שורות 14 - 10 29עמוד ,227שורות 2 - 2 30עמוד ,227שורה 16 31עמוד ,227שורות 17 - 11 17 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר שהגיע הנושא של הרווחה שם שהלכו למשטרה" .32בחקירתו הנגדית נשאל העד מדוע העיד הנאשם בחקירתו במשטרה כי היה עליו לחתום בעזרת האות "ב ,"/אם היה מנכ"ל ,ועל כך השיב "אני לא שמעתי .אני יודע שהוא מונה במיליון אחוז למנכ"ל .זה לא ששמעתי את זה .תשאלי את יקיר למה הוא מסר כפי שמסר בחקירה במשטרה ,אני לא יודע" (יצויין כי מליק כינה את הנאשם חליפות "יקי" ו"יקיר") .כאשר נשאל אם ראה אי פעם מסמך המאשר את מינויו של הנאשם כמנכ"ל השיב שלא היה מעורב כל כך במסמכים" ,אבל מה שכן אני יודע שאיפשרו לו ,בגלל שהיה לו איזה מכתב מסויים שהוא רצה לשלוח מכתבים ,איפשרו לו והוא אמר שיוסיף שם את ה-ב /בשם" .33מובן ,כי דברים אחרונים אלה סותרים את דבריו הקודמים של העד לפיהם הנאשם מונה למנכ"ל והיה מוסמך להוציא את המכתבים. .12בטרם אתייחס לתוכן עדותו של מליק חשוב לציין את הפרטים הבאים :מליק ישב באולם בית המשפט בישיבת ההוכחות ביום .4.7.21בשלב כלשהו ,בעיצומה של העדות של לידור ,התברר שהנאשם מתכוון לבקש שהוא יעיד כעד הגנה .הבהרתי כי אדם שיושב באולם בית המשפט לא יוכל להעיד .בישיבה מאוחרת יותר ,ביום ,17.22.21לאחר שהסביר הנאשם מדוע לטענתו מליק הוא עד רלוונטי ,התרתי לנאשם להזמינו לעדות .הבהרתי בהחלטתי כי העובדה שמליק ישב באולם בישיבת הוכחות קודמת עשויה להשפיע על משקל עדותו והתרעתי שאסור למי שמתעתד להעיד להיות נוכח באולם שעה שמעידים עדים אחרים .מליק זומן למתן עדות ביום .26.21.21הפעם ,לאור אזהרותי הקודמות בדבר האיסור על המצאות עד באולם במהלך עדויותיהם של עדים אחרים ,אכן מליק לא היה באולם .ואולם ,במהלך הפסקה בדיון ובטרם עלה מליק להעיד ,שמעתי במקרה את הנאשם במסדרון, משוחח בטלפון עם אדם ,שעל פי תוכן הדברים שאמר לו הנאשם ,היה ברור שמדובר במליק .הנאשם מסר לו עידכון מתוך עדותו של גרינברג ,שהעיד סמוך לפני כן .הבאתי את הדברים לידיעת הצדדים בהחלטתי בפרוטוקול .34יצויין כי הנאשם ,שביקש להגיב לאחר החלטתי ,לא התייחס כלל לדברים הללו ועבר לדבר על חומר חקירה והקלטות שמבוצעות על ידי מליק .כל הארועים הללו יש בהם כדי להשפיע על משקל עדותו של מליק. אוסיף לכך את העובדה שמליק אמר מספר פעמים בעדותו ביטויים ,המלמדים על רצון לרצות 36 35 את הנאשם ולעזור לו" :בוא אני אעזור לך ,נתקדם בקיצור" " ,בוא אני אעזור לך ,עזוב" " ,אני עצמי לא הבנתי מה אתה רוצה .תגיד לי מה אתה רוצה להגיע".37 32עמוד ,212שורות 17 - 11 33עמוד ,212שורות 16 - 21 34עמודים 226 - 267 35עמוד ,212שורה 11 36עמוד ,227שורה 12 37עמוד ,216שורה 21 18 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר נוסף על כל זאת ,הנאשם ,אף שצריך היה לחקור את מליק בחקירה ראשית ,הכניס בשאלותיו את התשובה המבוקשת (כפי שציינתי לעיל)" :מה קרה בישיבה שבה הייתה הצבעה ומוניתי למנכ"ל", וכאשר ביקש ממליק לתמוך בטענתו שמיכאל גרינברג התלונן רק בגלל שאיימו עליו ברווחה ,אף השלים לו את תשובותיו כרצונו" :ש :תסביר למה מאיימים עליו הרווחה לגבי מיכאל .ספר בהרחבה. ת :אין לי זמן להרחבה .איימו עליו כי הוא מיכאל גרינברג נגע בילדות שלו .ש :אז פקידות הסעד הסכימו לסגור לו את התיק?".38 אם לא די בכל האמור עד כה כדי לפגוע קשות במשקל עדותו של מליק ,התברר מעדותו ,כי בשעה שמליק המתין מחוץ לאולם במהלך עדותו (בשל התנגדות שהועלתה והכרעה בה) ,הוא שוחח בחוץ עם גרינברג ,שהעיד זה מכבר והמתין לו כדי לקחתו הביתה .39עוד התברר כי סמוך לפני העדות, בעודו בבית המשפט ,שוחח מליק עם גרינברג (שרק סיים להעיד) על תוכן העדות" :גם מיכאל אמר לי 40 אותו דבר כרגע בחוץ ...הוא גם אמר את זה פה בעדות .כרגע הוא אמר לי את זה פה בחוץ" " ,זה לא שדיברנו הוא סיפר לי פחות או יותר מה היה פה".41 .11אשר לתוכן עדותו של מליק :הוא הובא בעיקר כדי להעיד על הישיבה שבה ,כביכול ,מונה הנאשם למנכ"ל .ואולם ,בכל הפעמים בהם דובר על הישיבה -בין על ידי הנאשם ובין על ידי גרינברג ולידור ,לא הוזכר מליק כמי שנכח בישיבה .זאת ,עד לשלב מסוים במשפט ,42בו טען הנאשם לפתע (בניגוד לדבריו בהודעתו במשטרה ובעימות ,ובניגוד לדברי לידור וגרינברג) שגם מליק נכח בישיבה. אני שבה ומזכירה שהנאשם ,בהודעתו ,אף בחר להוסיף דברים בכתב ידו על אודות ישיבה זו וציין שלידור נכח בה רק מספר דקות מועט .ברור ,שהשמטת שמו של מליק מרשימת משתתפי הישיבה היא בעלת משמעות רבה .אם לא די בכל אלה ,הרי שגם בסיכומיו ,כאשר מנה את משתתפי הישיבה בה כביכול מונה למנכ"ל ,השמיט הנאשם את שמו של מליק" :עדותו של המבקש [הנאשם מתכוון לעצמו - מ.ב.נ] הייתה אמינה והוא פירט שכל מה שנעשה באישור והוא היה מנכ"ל העמותה כפי שמונה בישיבה שבה נכחו מר יוני קפח ,מיכאל גרינברג ,ואייל לידור שהודח באותה ישיבה" .הא ,ותו לא. דומה כי מליק ,מרוב רצון לתמוך בדברי הנאשם ולהעצים את דבר נוכחותו בישיבה ,העיד לא רק שהוא היה בישיבה ,אלא הוסיף שאולי נכחו בה גם שתי בנותיו ,אשר לא הוזכרו על ידי איש ,לרבות לא הנאשם עצמו ,כמי שנכחו בה .עם זאת אמר" :הכניסו אותנו ככה שאפילו לא הבנו מה זה 38עמוד ,10שורות 14 - 10 39עמוד ,217שורה 21 40עמוד ,216שורות 17 - 11 41עמוד ,211שורות 22 - 26 42עמוד ,01שורות 26 - 7 19 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר העמותה והבנו שאנחנו עוזרים" .43ואמנם ,התיאור שלו לגבי הישיבה אינו הגיוני :בפעם הראשונה שהעיד לגבי תוכן הישיבה אמר "הם (יקי וקאפח) בדקו את הניירת והתחיל להיות צעקות וצרחות וגנבים ופה התחלתי להבין שמשהו לא בסדר בעמותה ואז החליטו נדמה לי שיקי יהיה שם מנכ"ל העמותה וינהל את העמותה" .44מדבריו עלה שאי הסדרים בעמותה היו קשורים באייל לידור ובגרינברג .45כאשר נתבקש בהמשך חקירתו לספר על אותה ישיבה ,העיד שלאחר שהתגלה שיש בעיות עם כספים והתעוררו הויכוחים" ,הם רצו להפטר מהנושא של יקי כי הם ידעו שהם רוצים לסבך אותם יקי וקאפח הזה ,אז החליטו למנות לעשות ישיבה ,אני זוכר הייתי גם בישיבה ,והחליטו שיקי יהיההמנכ"ל .הצבענו ,החלטנו שהוא יהיה ה ...ראינו שהוא באמת אמין בנאדם שבאמת נלחם ולא מענין אותו הכספים והדברים ואז החלטנו שהוא יהיה המנכ"ל של העמותה ופה נתנו לו לעשות איזה כמה פעולות הוא התחיל נדמה לי והגיע הנושא של הניירת .46"...הרישא של דברי העד אינה מתיישבת עם הסיפא .אם רצו להפטר מהנאשם ,מדוע מינו אותו למנכ"ל? ואם מליק התכוון לכך שמינו אותו כדי להשתיקו (כעולה מדברים שאמר בהמשך) ,מה עניין ה"ראינו שהוא באמת אמין" וכו'? ומי הם אלה שראו שהוא באמת אמין ולכן מינו אותו למנכ"ל -גרינברג ולידור שהשתתפו בישיבה ,ששימשו עד אותה עת כיו"ר ומנכ"ל ושאותם האשים הנאשם באי סדרים? בהתייחסות נוספת לעניין זה העיד מליק לגבי הנאשם" :רק כשהוא התחיל לעלות על הנושא של הגניבות וכל הדברים ,הוא הבין שאנשים נוכלים עושים כל מיני זה ואז הוא מונה בכוח למנכ"ל ,מהפחד שלהם הם מינו אותו כי אם לא הוא היה הולך למשטרה ומגיש נגדם תלונה".47 .11סיכומו של דבר ,איני מוצאת לתת אמון בעדותו של מליק .איני מאמינה שנכח בישיבה שבה מונה הנאשם למנכ"ל ,וזאת -מכל הטעמים שהובאו לעיל ,ומטבע הדברים ,אין כל משקל לעדותו בדבר מה שנאמר או הוחלט בישיבה בה לא נכח. .17הנאשם הזמין כעד הגנה גם את מר חיים חביבי .העד סיפר שכאשר הגיע לעמותה האחראים היו אייל לידור ומיכאל גרינברג" .זה היה בשנת 2116אבל לפני זה הרבה" .48למותר לציין ,כי דברים אלה ,ככל שניתן להבין אותם ,סותרים את עדות הנאשם כי ב 1662-הוא מונה למנכ"ל .לאחר מכן נתבקש חביבי להעיד על ישיבה בה נכח והשיב לגבי ישיבה שהתרחשה אחרי שנת .1660מובן ,כי אין לכך כל רלוונטיות לענייננו .כאשר נשאל על ידי הנאשם (בשאלה שאינה מתאימה כלל לחקירה ראשית)" :הייתי מנכ"ל העמותה או לא הייתי?" ,השיב" :אני חושב שלא היה מנכ"ל העמותה ,אבל 43עמוד ,227שורה 17 44עמוד ,227שורות 2 - 1 45עמוד ,220שורה 17ואילך ועמוד ,227שורה 0ואילך 46עמוד ,224שורות 4 - 2 47עמוד ,211שורות 11 - 12 48עמוד ,246שורות 14 - 10 21 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר גם אם הוא היה אז זה לא רלוונטי כי הוא לא זייף שום דבר" .49הנאשם הפנה בעדותו לחביבי ,כמי שאמור לתמוך בעדותו שאושר לו להוציא את המכתבים .50דומה ,כי אין צורך לציין שעדות זו אינה מסייעת לנאשם כלל .עדותו התייחסה לתקופה לא רלוונטית ,חוות דעת משפטית של מי שאינו משפטן בשאלה מהו זיוף ,עדות שלא סייעה לנאשם משום שסתרה את טענת הנאשם שהוא מונה למנכ"ל, דעות של העד ("לפי דעתי זו הייתה מזימה" )51ואמירות לא רלוונטיות נוספות ("אם יש מסמך של אבו- מאזן ,שנותן לנתניהו שיטפל בעניין שלנו והוא לא מטפל בכלום ,זה לא עדות שמיעה".)52 .12בכך מסתכמות כל הראיות הנוגעות לשאלת הסמכתו של הנאשם להוציא את המסמכים מושאי כתב האישום .חשוב לציין שהנאשם ביקש לזמן לעדות גם את יוני קאפח ,שהוזכר כאחד ממשתתפי הישיבה .התרתי לו לעשות כן ,אך בסופו של יום לא התייצב קאפח לדיון .לא נעתרתי לבקשת הנאשם לקבוע מועד נוסף לשם זימונו של עד זה ,ופירטתי נימוקי בשתי החלטות בפרוטוקול הדיון מיום .10.2.27כשבועיים לאחר הדיון ,ביום ,4.0.27לאחר שהוגשו כבר סיכומי המאשימה ,שב הנאשם והגיש שתי בקשות לקבוע מועד נוסף ולזמן את קאפח לעדות .דחיתי את הבקשות בהחלטה ארוכה ומנומקת מיום ,4.0.27בה פירטתי את כל השתלשלות העניינים ,ולא אחזור על הדברים ,אף שהנאשם התייחס לכך ממושכות גם בסיכומיו. סיכום -טענת הנאשם כי היה מוסמך לחתום על המכתבים .10עולה מכל המקובץ ,שהנאשם מעולם לא מונה למנכ"ל עמותת "ילדים לשני הורים" .בשלב מסוים עלתה דרישה מצידו לקבל תפקיד בעמותה ,והדבר אף נשקל ,אך בסופו של יום לא התקבלה החלטה שכזו .הוא לא קיבל אישור להוציא את המכתבים ששלח לגורמים השונים בשם העמותה והגורמים הרלוונטיים בעמותה לא ידעו ששלח אותם ,עד שנחשפו לתלונות בעניין זה מצד אלה שקיבלו את המכתבים .גם הנאשם ידע כי אין לו תפקיד בעמותה ולכן חתם בשם אייל לידור ,מתוך כוונה ליצור מצג כאילו המכתבים ששלח לא נכתבו על ידו ,אלא על ידי עמותה נטולת אינטרס אישי במקרה של בתו .יותר מכל ,רצף המכתבים ת ,7/ת 26/ו-ת 7/מלמד על כוונת הנאשם ליצור את מצג השווא האמור :תחילה כתב הנאשם מכתב לצימרין בשמו ובחתימתו ,שלא על נייר לוגו של העמותה וללא כל איזכור של העמותה ,בו הוא מוחה על "כליאת השווא" של בתו אתי (ת .)7/על מכתב זה השיבה צימרין (ת .)26/בפתח מכתב התשובה כתבה צימרין את הדברים הבאים: "קיבלתי את מכתבך וברצוני להתייחס לדבריך אחד לאחד. אך לפני התייחסותי ברצוני להעיר שבשיחתך הטלפונית עמי הצגת את עצמך כראש עמותה המטפלת בעניינים של ילדים וציינת שעיסוק בעניינה של אתי נעשה במסגרת פעילותך 49עמוד ,242שורות 10 - 17 50עמוד ,227שורות 12 - 11 51עמוד ,242שורה 0 52עמוד ,242שורות 16 - 27 21 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר בעמותה .בינתיים הובהר לי שאתה אביה של הילדה וממילא מעורב בנושא לא רק כבעל תפקיד מקצועי .גם במכתבך אין התייחסות להיותך אביה של הילדה (להוציא את הזהות בשם המשפחה). כמובן שיש להתייחס לטענותיך ברצינות בין אם אתה אביה של הילדה ,או פועל למענה כנציג עמותה ,אבל גילוי נאות מן הדין שייעשה". לאחר דברים אלה יצא ת ,7/מושא כתב האישום ,על כל המאפיינים שבהם דובר כבר ,היוצרים מצג כאילו נכתבו שלא בידי הנאשם ,אלא מטעם העמותה ובשמה ,כאשר החותם הוא מנכ"ל העמותה שאינו קשור באופן אישי לעניין .ואכן ,ההסבר שנתן הנאשם במשטרה ,לפיו ראוי שמי שאינו קשור בנושא מסויים באופן אישי יחתום על המכתב ,מסביר את הסיבה למצג שביקש הנאשם לייצר. טענת הנאשם בדבר התעללות לה נחשפה בתו ,אתי ,במרכז החירום .17הנאשם לאורך כל המשפט ,בבקשותיו לזימון עדים ובעדותו הראשית ,התייחס לכך שבתו אתי חוותה לטענתו התעללות במרכז החירום .חשוב לציין שהנאשם לא טען בשום שלב שהסיבה לכתיבת המכתבים הייתה אותה התעללות נטענת ,ובודאי שלא נתן לעניין הזה לבוש משפטי כלשהו .ואולם ,אם לא התייחס לדברים הללו בנסיון להסביר מדוע שלח את המכתבים ,תתבקש המסקנה שאין קשר בין הדברים ,והנאשם רק השתמש במשפט כבמה להעלאת טענותיו בדבר יחסם של גורמי הרווחה לנושא של משמורת ילדים בעיצומו של הליך גירושין ,ללא קשר לכתב האישום .מאחר שמדובר בנאשם לא מיוצג ,הנחתי לטובתו שלא ניצל את המשפט למטרה לא קשורה ויתכן שלא ידע כיצד לנסח את הדברים .הנחתי ,לפיכך ,כי יתכן שרצה להעלות טענת הגנה בדבר קיומו של "צורך" ,לפי סעיף 17יא לחוק ,היינו ,שלא היה לנאשם מנוס משליחת המכתבים מושאי כתב האישום בשל ההתעללות שעברה בתו .לטענת הנאשם" ,מדובר בעבריינים שמתעללים בילדים ,מכים ילדים ,מונעים טיפול רפואי מילדים ועושים הכל כדי לחטוף ילדים ממשפחתם הטבעית תוך הצגת שקרים ותוך נסיון לעשות דמוניזציה לאותם הורים ובכללם אבות" .53לדבריו ,פקידת הסעד שפרה ענבר שיקרה ,התעללה בבִּ תו, זייפה והגישה תצהירים כוזבים ,והכל כדי למנוע מהנאשם כל קשר עם בתו ,כדי שזו לא תוכל לדווח לו על המתרחש .למרות שהנאשם הזמין משטרה ,התעלמו מתלונותיו .מטרת רשויות הרווחה ואגודת אל"י הייתה לאלץ את בתו לוותר על רצונה לחיות עם אביה. .14הטענה צריכה להבחן הן מהפן העובדתי (האם הייתה התעללות) והן מהפן המשפטי (בהנחה שהיתה התעללות -האם הדברים מבססים את הגנת הצורך). 53עמוד ,270שורות 0 - 7 22 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר הפן המשפטי .17הנטל להוכיח התקיימות סייג לאחריותו הפלילית מוטל על שכמו של הנאשם ,וזאת -במאזן ההסתברויות ,54כעולה מסעיף 17ה לחוק ,הקובע" :מלבד אם נאמר בחיקוק אחרת ,חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית". .16המאשימה בסיכומיה ציינה שאפילו הוכיח הנאשם שאתי ,בתו ,טופלה בצורה לא נאותה במרכז החירום ,לא היה בכך כדי להכשיר את מעשי הזיוף ולקבלת טענתו שעומדת לו הגנת ה"צורך" .הנאשם יכול היה לפעול בדרכים חוקיות להגשמת מטרה זו או יכול היה לנסות לשכנע את יו"ר העמותה והמנכ"ל להוציא את המכתבים .לפיכך ,ציינה המאשימה ,מעשיו אינם מבססים את הגנת ה"צורך" גם בשל העדר רכיב המיידיות וגם בשל העדר רכיב המידתיות. .12 סעיף 17יא לחוק קובע: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חייו ,חירותו, גופו או רכושו ,שלו או של זולתו ,מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה ,ולא היתה לו דרך אחרת אלא לעשותו". בראש וראשונה ,ברור שבמקרה זה אין מתקיים הרכיב הנדרש של "מיידיות" .במכתב מהנאשם לצימרין ,שקדם לשליחת ת ,7/צויין שהקטינה נמצאת במרכז החירום מזה שלושה וחצי חודשים .ברי, שאין מדובר במעשה שנעשה באופן מיידי ,או שנדרש לעשותו באופן מיידי ,לאחר העברתה של אתי למרכז החירום .אתי טענה שהופעלה נגדה אלימות כבר בשלב העברתה למרכז .כדי לעמוד בדרישות ההגנה ,על המעשה להיות -בין היתר -פעולה אד-הוק ,שנעשית בתגובה לארוע ,ואימפרוביזציה נוכח התרחשות בלתי צפויה .55כדי לעמוד בדרישות ההגנה ,על המעשה שנעשה להיות מידתי ,כדי להדוף סכנה מיידית .מעבר לכך שלא הוכחה הסכנה המוחשית לפגיעה חמורה ,גם ברור שאילו הייתה סכנה כזו ,שליחת המכתבים לא היה בה כדי להשיג את המטרה של הצלת הבת מפגיעה .בפני הנאשם עמדו אפשרויות חוקיות שונות ,לו סבר באמת ובתמים שלבתו נשקפת סכנה ,וביצוע עבירה פלילית של שימוש במסמך מזויף אינה בחירה סבירה או מידתית .דומה ,כי אין טעם להמשיך ולהאריך בנקודה זו, שכן נראה שהדברים ברורים מאליהם .המקרה שלפנינו רחוק עד מאד מהמצב הקשה שבו עוסקת הגנת הצורך. הפן העובדתי .11לאור האמור לעיל ,ראוי היה להתייחס בקיצור נמרץ לפן העובדתי ,שכן -כאמור -אפילו הוכיח הנאשם את העובדות ,לא הייתה עומדת לו הגנת ה"צורך" .למרות זאת אפרט מעט יותר ,הן משום 54ע"פ 1712/21פלוני נ' מדינת ישראל ,פסקה 207לפסק הדין []4.2.27 55בג"צ 2266/77הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל ,פ"ד נג()2777( 471 ,427 )7 23 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר שהנאשם הקדיש לנושא זה מאמצים רבים ,הן משום שלאור חומרת הטענות המכפישות והתנהלותו הכוללת של הנאשם ,לרבות כלפי העדים ,ראוי שיאמר בצורה חד משמעית שלא הוכח הבסיס העובדתי לטענה .חשוב לומר ,שההתעללות הנטענת לא הועלתה כלל בחקירת הנאשם במשטרה .העניין ודאי לא הועלה כצידוק לכתיבת המכתבים וזיוף החתימות .משכך ,מדובר ממילא בטענה כבושה. .11לגופו של עניין ,לאחר שבחנתי את כל העדויות שנגעו לנושא ההתעללות הנטענת ,יש לומר שהנאשם לא הוכיח שאתי עברה התעללות כלשהי במרכז החירום. ד"ר חניתה צימרין עומתה על ידי הנאשם עם טענתו בדבר התעללות של אל"י במטופלים והכחישה אותן מכל וכל .לדבריה ,אין התעללות ולא הייתה התעללות ולא תהיה התעללות .אף שאינה יודעת כל פרט שמתרחש בארגון ,היא יודעת מספיק כדי לדעת שאין התעללות .היא ציינה שכל תלונה שמגיעה לאגודה נבדקת והכחישה את טענות הנאשם על טיוח .היא העידה באופן כללי על אמצעי ענישה או ריסון ,הננקטים לפי הצורך במרכז החירום ,אשר -אף אם אינם נעימים (ואמצעי ענישה אינם אמורים להיות נעימים) -אין בהם משום התעללות והם ננקטים בפיקוח ,לאחר הכשרה מתאימה ובהתאם לרשיון לנקוט אותם .56היא התייחסה למקרה נוסף שהציג בפניה הנאשם ,במסגרתו הפשילו שלושה בנים בני 0עד 4.2מכנסיהם ליד אתי .היא הסבירה כיצד טופל המקרה ,לרבות דיווח לפקידת הסעד המפקחת על המקום ולרבות התייחסות למקרה במכתב ת 26/שכתבה צימרין לנאשם ,שם קיימת התייחסות מפורטת לעניין סעיף 2למכתב .ברי ,שלא היה ניסיון הסתרה או טיוח .עדותה לגבי מקרה זה לימדה דווקא על טיפול בארוע ,ולא -כטענת הנאשם -על נסיון להסתירו מפני הנאשם או בכלל. גב' שפרה ענבר ,פקידת הסעד ,שהיתה שותפה להמלצה לשים את אתי במרכז החירום ,הוזמנה כעדת הגנה .חרף עובדה זו חקר אותה הנאשם בצורה שהיא אסורה בחקירה ראשית ,ומעבר לכל, בצורה אגרסיבית ופוגענית ,תוך שהוא מטיח בעדה שלל האשמות על שקרים ,איומים ,ועוד .57ענבר ציינה שאינה זוכרת את כל פרטי המקרה ,אך ככל הזכור לה ,היה סכסוך קשה בין הנאשם ,אביה של אתי ,לבין אימּה של אתי ,ועל כן שלוש עובדות סוציאליות ,בהן ענבר ,סברו שעדיף לקטינה להמצא במשך תקופה מסוימת במקום נייטראלי ,עד אשר יוחלט לאן תופנה .עוד ציינה ,שלמיטב זכרונה ,אתי הייתה אצל הנאשם בניגוד להחלטת בית המשפט והוא לא נתן לה להיות בקשר עם אימה .המלצתן של העובדות הסוציאליות הובאה בפני בית המשפט לענייני משפחה שדן בעניין ,והוא קיבל את ההחלטה להעביר את אתי למרכז החירום .החלטה זו עמדה גם בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ולבית 56עמוד ,40שורות 17 - 4 57עמוד 272 24 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר המשפט העליון .58גם עדותה של ענבר לא סייעה לנאשם לבסס טענותיו על התעללות או שקרים או אי סדרים במרכז החירום .ההיפך הוא הנכון. עניין נוסף שעלי להתייחס אליו משום שהנאשם הפכו לעניין מרכזי ,הוא זה :הנאשם הפנה את ענבר ל-נ ,2/אותו מסמך בכתב יד בו נכתב שענבר איימה על אייל לידור והוא נחזה להיות כתוב על ידי לידור .ענבר השיבה שהמסמך אינו אומר לה דבר ,היא לא מכירה את גרינברג ולידור ולא דיברה איתם מעולם .כבר ציינתי שלידור הכחיש כל קשר לאותו מסמך ,ציין שלא חתם עליו וכי האמור בו אינו נכון, אך דבר זה לא הפריע לנאשם להציג לענבר מצג מטעה לפיו לידור וגרינברג העידו בבית המשפט שענבר אמרה להם להגיש תלונתם במשטרה ואיימה עליהם .59משנדרש הנאשם להפנות את העדה למקום בפרוטוקול שבו אמרו העדים את הדברים הללו ,הודיע כי בידיו הקלטה ,שבה מודים שני אנשים שהיו עדי תביעה (הכוונה כנראה ללידור וגרינברג) שהם אוימו על ידי צימרין .60באותו שלב לא הצליח הנאשם למצוא את ההקלטה הנטענת ,אשר להשמעתה התנגדה המאשימה בשל כך שלא ידוע מי הקליט ,מה הוקלט ,כיצד הוקלט ,מתי הוקלט ,ועוד .הנאשם טען שמדובר בהקלטה סמויה שביצע עיתונאי ("ולכן זה חסוי") ,לפיכך שמו לא נאמר ,בה הקליט את מיכאל גרינברג מודה ששפרה ענבר איימה עליו להגיש תלונה במשטרה ושהיא שלחה לו רכב לקחת אותו למשטרה .61מאחר שההקלטה (הנטענת) לא עומדת בתנאי הקבילות לקבלת הקלטה ,62כפי שפירטתי בהחלטתי ,63סירבתי לקבלה כראיה .היא לא הוצגה לגרינברג (אשר -לטענת הנאשם -הוא זה שמוקלט בה) ,לא נאמר מי הקליטּה, המקליט לא הובא לעדות (ואם הובא -לא נאמר שהוא המקליט והוא לא נשאל על הקלטה שביצע) ,לא ברור היכן הוקלטה ,מתי ,באיזה מכשיר ואיך מצאה דרכה אל מכשיר הטלפון של הנאשם (אותו אחז בידו כאשר ביקש להשמיע לעדה את ההקלטה) .יצויין גם שדיווחי הנאשם על תוכן ההקלטה השתנו מרגע לרגע :פעם אמר שמוקלטים בה שני עדי תביעה ,פעם אמר שמדובר בגרינברג; פעם אמר שהמוקלט מספר על איומים מצד צימרין ופעם -על איומים מצד ענבר .באחת הפעמים אף אמר "ההקלטה היא אחת מעדויות שהיו פה בבית המשפט" ,64אך דומה שהנאשם לא התכוון לומר שהקליט בעת הדיון את אחד העדים במהלך עדותו .הנאשם שב והגיש בקשה ,ביום ,4.0.27כשבועיים לאחר הדיון ,לקבל את ההקלטה כראיה .בבקשתו לא התייחס כלל לתנאי הקבילות הנדרשים ושבתי ודחיתי בקשתו .גם בסיכומיו התייחס הנאשם לסירובי לקבל את ההקלטה ואף כתב שצירף את תוכנה 58עמוד ,276שורות 17 - 20 59עמוד ,271שורות 22 - 2 60עמוד ,271שורות 11 - 27 61עמוד ,271שורות 7 - 2 62ע"פ 407/42שניר נ' מדינת ישראל ,פ"ד לח( ;)2747( 207 )7ע"פ 7761/67פלוני נ' מדינת ישראל ,פיסקה 17 ()20.7.67 63עמוד 271 64עמוד ,271שורה 27 25 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר לסיכומים .דבר לא צורף לסיכומים ,אך ממילא -אף אם היה הנאשם מצרף דבר מה ,לא הייתי מתייחסת לכך ,כפי שהבהרתי לו בהחלטתי בעניין זה ,בתום ישיבת ההוכחות האחרונה. מר עמנואל אביטל ,מי ששימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כמנהל מרכז החירום לילדים בסיכון בתל אביב ,הוזמן אף הוא כעד הגנה ,לצורך הוכחת ההתעללות ,כביכול .בתפקידו זה היה אחראי על הטיפול בילדים וההשגחה עליהם ,ברמה המקצועית וברמת התיפקוד היומיומי .65כמו שפרה ענבר ,גם עד זה לא נחקר על פי כללי החקירה הראשית ,אלא בחקירה אגרסיבית ,במסגרתה ניסה הנאשם להטיח בו טענות על זיוף ,שקרים ועוד ,שעל פניהן לא קשורות בכלל במקרה דנן .66הנאשם הציג לעד מסמך ,שהוגש לבקשת הנאשם וסומן נ .2/מדובר במכתב מיום ,7.2.62חתום בין היתר על ידי העד אביטל ,הממוען לשפרה ענבר ,שעניינו בקשה למתן צו הרחקה נגד הנאשם בעקבות ארוע חריג שהתרחש בנוגע לבתו ,אתי .הנאשם הטיח בעד שהוא זייף מסמך שקשור בארועים הללו .העד הכחיש זאת .הוא אמר שאינו זוכר את הארועים בהם מדובר ,אך מה שהתרחש -מפורט במסמך.67 מהמסמך עולה שביום 1.2.62הגיע הנאשם לביקור במרכז החירום ,לאחר שהסתיים תוקפו של צו הרחקה שהוצא נגדו .בתום הביקור סירב הנאשם לעזוב את המקום והוא נותר מחוץ לכתלי המרכז כשהוא משוחח עם אתי דרך החלון .מאמצי הצוות למנוע זאת עלו בתוהו .כעבור שעה יצאו הילדים, בהם אתי ,לפעילות ב"ספורטק" ,אלא שאז הגיע לשם הנאשם ,שוחח עם אתי וצילם אותה .המדריכים ביקשו מהנאשם לעזוב ולאפשר לילדה להנות מהפעילות ,אך הוא סירב .הארוע עורר סערה גדולה בקרב הילדים .במסמך ממשיכים אביטל וחותם נוסף על המסמך לגולל את השתלשלות העניינים, ובסופו מצויין כי מדובר בארוע חמור וחריג .מצויין שכל נסיונות הצוות לשוחח עם הנאשם במהלך שהותה של אתי במרכז העלו חרס ואין אוזן קשבת לגבי הגבולות המוצבים לו ,כחלק מדרישות בית המשפט וכדי לאפשר הליך טיפול תקין עבור אתי .עוד מצויין שרק צו ההרחקה מהמרכז ומאתי, שהוצא נגד הנאשם ,הצליח למנוע מהנאשם לבצע מעשים שכאלה ,הפוגעים בילדה .לפיכך מבקשים כותבי המכתב להוציא צו הרחקה נגד הנאשם ,שאם לא כן לא יוכלו להוציא את אתי לפעילויות מחוץ למרכז וטובתה ומצבה הריגשי יוסיפו להפגע .הנאשם ביקש מהעד להסביר ,בהמשך למכתב נ ,2/מאין הכיר את אתי ומה היה הסיכון שבשלו הוצאה מהבית .העד השיב שהיה סכסוך בין הורי הילדה ,עקב גירושיהם ,לגבי החזקת הילדה ,ולפיכך לשכת הרווחה פנתה לבית המשפט בבקשה להוציאה מבית הוריה למרכז החירום ,לצורך הגנה ,איבחון מקיף של הילד ומשפחתו והמלצות טיפוליות .ההחלטה היא של בית המשפט .הוא הוסיף שבמקרה זה ,אתי הייתה בחזקת אימה ,שנקבעה כמשמורנית, והנאשם לא שיתף פעולה עם החלטת בית המשפט שהילדה תהיה במשמורת אימה .לכן החליט בית 65עמוד ,227שורות 16 - 27 66עמודים 202 - 206 67עמוד 201 26 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר המשפט להוציאה למרכז החירום .68הנאשם עימת את העד עם האמירה ב-נ 2/שהתנהגותו עוררה סערה בקרב הילדים ,והעד השיב שהעובדה שהנאשם עצר את הילדים בפעילותם והפחיד אותם -זה עורר סערה .לשאלת הנאשם האם אסור לו לדבר עם בתו ,השיב העד שיש שעות ביקור ושעות טלפון יומי, שבהן מותר לשוחח עם הילד .69אביטל הכחיש את טענות הנאשם על התעללות באתי או הסתתה נגד אביה ,ומעדותו (כמו גם מהמסמך נ ,)2/עלתה תמונה לפיה דווקא אנשי הסגל במרכז החירום הם שנאלצו לבקש צווי הרחקה נגד הנאשם ,בשל פעולות שהוא נקט ואשר גרמו למהומה והפרעה בקרב ילדים אחרים ששהו במרכז החירום .הנאשם ביקש להוכיח באמצעות עד זה שהתעללו באתי במרכז החירום ,אך כל שעלה מעדות העד היא שהנאשם יצר פרובוקציות ,שהקשו מאד על הטיפול באתי והפריעו גם לילדים נוספים ,וחרף השאלות המתריסות של הנאשם -לא עלה מעדות זו דבר ,שיכול היה לבסס את טענות הנאשם על התעללות. עד הגנה שהיה אמור לתמוך בטענת הנאשם על אודות התעללות במרכז החירום היה מר חיים חביבי ,שהוזכר כבר לעיל .חביבי נתבקש לספר מה ידוע לו על ארגון על אל"י ועל חניתה צימרין. בתשובה מסר טענות שונות ששמע מפי ילדיו ,על מה שלטענתם התרחש במוסד של אל"י .הדברים הם בגדר עדות מפי השמועה ,הם אינם קבילים ואין טעם לחזור עליהם. אתי ,בתו של הנאשם ,העידה כי ביום שלקחו אותה למרכז של אל"י הפעילו נגדה אלימות .עוד העידה על ארועים ,שבעיניה נתפשו כהתעללות ,למשל -ביטלו לה את ביקורי ההורים ,אמרו לה שאביה לא רוצה לראות אותה ,לא איפשרו לה להשתמש בטלפון ולא נתנו לה בחודשים הראשונים ללכת לבית הספר ,לצופים ,או לאירועים משפחתיים .היא ציינה כי כאשר נאמר לה שהיא לא מתנהגת יפה ,הובילו אותה ל"חדר רגיעה" ,שהוא חדר מרופד שלא ניתן לצאת ממנו ,ואליו נלקחים הילדים בכוח .ואולם ,כפי שציינתי לעיל ,לאחר שנחשפתי לעדויות בדבר התנהגות הנאשם בנושא העברת הבת למרכז החירום ,יתכן לראות לפחות חלק מהאמצעים שננקטו בעניינה של אתי כנסיונות להקטין את מה שנראה כנזק שהנאשם עשוי לגרום .כך ,למשל ,ביטול ביקורי הורים ,או קיומם במרכז הקשר בנוכחות המנהלת ,או הגבלת השימוש בטלפון .חשוב לציין שעל כל אלה ,עדותה של אתי היא עדות יחידה. הנאשם בעדותו הראשית נשא נאומים כלליים ,70חלקם צוטטו לעיל בפתיחת פרק זה .בקשתי מהנאשם שיתמקד בתיק דנן ולא ישא נאומים כלליים ,לא נענתה .לפיכך ,הנאשם לא מסר שום פרטים קונקרטיים :מי נקט כלפי בתו אמצעים פסולים ,מתי ,מהם אותם אמצעים ,מתי נודע לו על כך ,וכו'. יצויין ,כי כאשר שאל הנאשם את אתי בחקירתה הראשית על הארועים שבגינם נחקרה על ידי חוקרת 68עמוד ,207שורה 21ואילך. 69עמוד ,202שורות 14 - 12 70עמוד ,270שורות 26 - 7 27 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר ילדים ,השיבה כי אינה זוכרת .71לפיכך דברי הנאשם בנושא זה נותרו כטענות בעלמא ,שלא גובו בשום פרטים .למרות זאת ,טען הנאשם בסיכומיו כי הדברים הוכחו ,אך כאמור -לא היא. סיכום הטענה בדבר התעללות וקיומה של הגנת ה"צורך" .17הפועל היוצא מכל האמור הוא שלא הוכחה התעללות ,אפילו הייתה זו מוכחת -היא אינה מבססת את הגנת ה"צורך" ועל כן אין מעשיו של הנאשם חוסים בצילּה של הגנה כלשהי בחוק העונשין. טענת הנאשם בדבר הגנה מן הצדק -אכיפה בררנית והתנהגויות פגומות נוספות של רשויות האכיפה .12הנאשם טען מספר רב מאד של פעמים שרשויות האכיפה פעלו בעניינו בדרכים שמקימות לו טענה של הגנה מן הצדק ,לפי סעיף )26(277לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] ,התשמ"ב.2741- דבריו במהלך המשפט התמקדו בשתי טענות עיקריות :האחת -אכיפה בררנית; השניה -התנהגות לא ראויה במהלך המשפט ,כגון אי העברת חומר חקירה ,הסתרת חומר וכו'. .10טענת האכיפה הבררנית נטענה בהתבסס על כך שלדברי הנאשם כל תלונותיו במשטרה לא נחקרו ,אך התלונות כלפיו -נחקרו ,ואף הולידו ,בין היתר ,את כתב האישום דנן .כך לא נחקרה תלונה שהגיש על זיוף מסמך על ידי לידור וגרינברג ,בו רשמו שלידור הוא מנכ"ל העמותה ,לא נחקרה תלונה על גניבה של למעלה מ ₪ 16,666-מהעמותה ,לא נחקרו טענותיו על אודות אי סדרים בעמותה ,לא נחקרה הגשת מכתבים כוזבים לרשם העמותות ,לא נחקרה העסקת קטינים שלא כדין ,לא נחקרו טענות שלו נגד חניתה צימרין ושפרה ענבר .לדברי הנאשם ,מדובר מצד גורמי האכיפה ב"סיכול ממוקד" כלפיו.72 נאלצתי לתת מספר החלטות בהן ניסיתי להבהיר לנאשם מהי אכיפה בררנית ,73על מנת שיביא ראיות רלוונטיות לקיומה של אכיפה בררנית ,ככל שיש לו כאלה ,ועל מנת שיזנח את טענותיו הלא רלוונטיות .הדבר לא הועיל. 71עמוד ,270שורות 10 - 11 72בקשות מספר 07 ,72 ,27 ,24בתיק; עמוד ,22שורה 12ואילך; עמוד ,01שורות ;11 - 22עמוד ,07שורה 11ואילך; עמוד ,262שורה 10ואילך; עמוד ,260שורה 2ואילך; עמוד ,260שורה 24ואילך; עמוד ,221 שורה ;1עמוד ,277שורה 22ואילך 73עמוד ,220שורה 1ואילך; החלטה מיום 12.22.21בבקשה 07 28 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר הנאשם בסיכומיו ציטט פסיקה עניפה בעניין ,אך למרבה הצער ,לא טרח להראות כיצד זו מתקשרת לעובדות בענייננו .מאחר שכבר דשתי בנושא לאורך המשפט ,אתייחס הפעם לנושא בקיצור: אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים ,לשם השגת מטרה פסולה ,או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא.74 הנאשם לא השכיל להראות שעל פני הדברים הייתה כאן אכיפה בררנית ,קרי :אכיפה שונה לגבי מקרים דומים ,שכן לא עלה בידו להראות שמדובר במקרים דומים .לפיכך ,לא עבר הנטל למאשימה להפריך טענה זו .ראשית ,המצבים אותם תיאר ,שבגינם הגיש לטענתו תלונה נגד לידור או גרינברג ,אינם דומים למצב שבבסיס כתב האישום .הוא התייחס בעיקר לסכסוכים פנימיים ,בתוך העמותה ,כאשר לטענתו ולטענת יצחק מליק (שהתבסס על מה שאמר לו הנאשם) ,נעשו בה מעילות או שהיו בה אי סדרים כספיים .במקרה שלפניי מדובר בחשד לשליחת מסמכים מזויפים ,בין היתר לעובדי ציבור ,במטרה להשיג באמצעות כך דבר מה .שנית ,הנאשם לא טען ,ובוודאי שלא הוכיח ,שהציג למשטרה ,ולו בדל ראיה ,על אודות הדברים להם טען .זאת ,בשונה מהמקרה שלפניי ,בו בשעת הפניה למשטרה הוצגו מכתבים הנחזים כחתומים בידי אייל לידור ,ביחד עם עדותו של לידור שלא חתם על המכתבים הללו. לכן לא ניתן לטעון כלפי המשטרה שטיפלה במקרים דומים בצורה שונה. כאשר ניסה הנאשם לבסס את טענתו לאכיפה בררנית ,הטיח בשוטרת פקד רחל מזור שהורו לה לא לבדוק ולא לחקור בתיק גורמים נוספים ,מלבד המטרה שסומנה ,קרי :הוא עצמו .השוטרת הכחישה טענה זו .הנאשם טען באוזניה שהוא התלונן על התעללות בבתו ,אך היא לא חקרה טענה זו .כדי לתמוך בטענה זו ,הפנה אותה להודעתו בשורות .4 - 2השוטרת ציינה שהוא לא השמיע באוזניה טענות על התעללות בבתו ,וההפניה שהפנה אותה בהודעתו התייחסה לנושא אחר בכלל (ואכן, בהודעת הנאשם אין כל התייחסות לנושא זה) .עוד ציינה כי הנאשם טען באוזניה שהמשטרה מודעת לתלונותיו ,ומאחר שיחידתה אינה חוקרת התעללות בילדים ,אלא הונאה -לא מצאה לנכון לחקור טענות כאלה .לדבריה "המשטרה הייתה מעורבת בזה לפי טענתך במכתב ,ולכן ביחידת ההונאה חוקרים הונאה ולא את כל התלונות בארץ ...אנחנו לא חוקרים מה שבא לנו .אנחנו חוקרים עבירות מסוג מסוים .עניינים אחרים שהובאו לידיעת המשטרה ולא נוגעים לתיק החקירה ,מטופלים על ידי היחידה הרלוונטית" .75הנאשם הציג לה את נ 2/ושאל מדוע לא חקרה את תלונתו של לידור כי הוא אויים ועל כך השיבה שלא זכור לה שהיתה כל תלונה בתיק מצד לידור על איומים .76כיום אנו כבר יודעים שלא זו בלבד שאין טענה מצד אייל לידור שהוא אויים ,ואין כל תלונה שלו למשטרה בעניין זה, הרי שלידור גם מכחיש שהוא בכלל אויים .דבר זה ממחיש כיצד העלה הנאשם את הטענה הבסיסית (שאייל לידור אויים) ,למרות שזו נסתרת בראיות ,אחר כך הוא המציא טענה לפיה נמסרה תלונה של 74בג"צ 0170/70זקין נ' ראש עיריית באר שבע ,פ"ד נג()2777( 162 ,147 )1 75עמוד ,70שורות 27 - 4 76עמוד ,71שורה 26ואילך 29 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר לידור על אותו איום ,ואז הוא הלין על המשטרה שלא חקרה את התלונה .סתירת טענותיו בראיות לא הפריעה לנאשם לשוב ולטעון בסיכומיו שהשוטרים הודו בעדויותיהם שהונחו לחקור רק אותו. חשוב לציין שהנאשם לא הגיש כל מסמך המלמד על הגשת תלונה פורמלית מצידו על איזה מהעניינים לגביהם העלה טענותיו .הוא לא הציג מסמך לפיו הודיעה לו המשטרה שתיק תלונה יסגר. בוודאי שלא הראה כי הגיש אי פעם ערר על החלטה של המשטרה לא לחקור .לפיכך ,כל טענותיו נותרו ,למעשה ,טענות בעלמא .אם יש בידי הנאשם ראיות לאכיפה בררנית ולו ניסה הנאשם לפעול על פי החלטותי ,יתכן שהיה מניח תשתית כלשהי ,שתדרוש התייחסות מהמשטרה לטענותיו .תחת זאת בחר הנאשם פעם אחר פעם לטעון אותן טענות בעלמא ,ללא פירוט ,ללא מסמכים ,תוך שימוש במילים בוטות ולשון משתלחת ,ללא עיגון איזו מטענותיו בצורה הנדרשת. .17טענות הנאשם על אודות אי מסירת חומר" ,סיכול ממוקד" וכו' נדונו אף הן מספר רב של פעמים לאורך ההליך ,והוכרעו .77בשלב מסוים התברר שאכן ,בתמליל של חקירת ילדים ,שהעבירה התובעת לנאשם ,חסרו שני עמודים .אלה חסרו גם בעותק של התובעת ,היא התחייבה לנסות להשיג את החומר ולהעבירו לנאשם ,וכך נעשה .78התרשמתי שהחסר נבע מטעות אנוש פשוטה ,כאשר מי שהעביר את החומר לתובעת החסיר את העמודים הללו ,ונסיונו של הנאשם להציג תיאוריית קונספירציה או כוונה לעשות לו "סיכול ממוקד" לא צלח .חשוב לציין שהנאשם לא עשה כל שימוש בחומר זה .הוא לא הוצג למי מהעדים ולא אוזכר בעדותו של הנאשם עצמו .ברי ,שאפילו היה החומר חסר ,לא נגרם לנאשם כל נזק .הנאשם ביקש בהזדמנויות שונות חומר נוספים .הבקשות שהוגשו בצורה מסודרת (יחסית) נדונו בפני מותב אחר והנאשם קיבל את כל החומרים שהתביעה הצליחה לאתר .הובהר לנאשם במספר החלטות שחומרים מסוימים נגנזו ואינם קיימים עוד .79הנאשם המשיך לטעון שיש לו מקורות לפיהם החומר קיים ,אך אלה דברים שנטענו בעלמא .מעל הכל חשוב לציין ,כי בדיעבד -כל הטענות בכיוון זה התבררו כלא רלוונטיות ,כך שלא זו בלבד שלנאשם לא נגרם כל נזק ,אלא שברור כעת שהבקשות היו טקטיקות למשיכת זמן ,בזבוז זמן והטרחת התביעה לחינם. אציין שגם בסיכומיו לא בחל הנאשם בהפרחת טענות שאינן אמת ,על מנת ליצור רושם של התנהגות פסולה ,הפעם -מצד בית המשפט .כך למשל ציין בסעיפים 11 - 11לסיכומים ,שיצחק מליק התייחס ללידור וגרינברג כ"שני נוכלים" ועובדה זו נמחקה מהפרוטוקול .עיון בפרוטוקול מוכיח מיד 77עמוד ,02שורה 26ואילך; עמוד ,221שורה 24ואילך; בקשה ;77החלטה מיום 12.22.21בבקשה 72 78עמוד ,226שורה 20ואילך; עמוד ,71שורה 1ואילך; תגובת המאשימה מיום ;24.22.21החלטה מיום 12.22.21בבקשה 72 79לדוגמא :תשובת התביעה לבקשה 77 31 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר שמדובר בהכפשות שווא :לא זו בלבד שהדבר מופיע מפי מליק בפרוטוקול פעמיים ,80אלא שהוא מופיע פעם נוספת מפי הנאשם 81ופעם נוספת מפי העד חביבי( 82ועל כך קבעתי בהחלטה שמדובר בהתבטאות לא ראויה). .14מכל האמור עולה שלא הונחה התשתית הנדרשת לטענות הנאשם לפיהן קמה לו הגנה מן הצדק, לא בשל אכיפה בררנית ,ולא בשל "התנהגות בלתי נסבלת של רשויות האכיפה" .83זה אולי המקום לחזור על שאמרתי בפסקה 0להכרעת הדין ולציין ,כי מי שנהג לכל אורך המשפט בצורה בלתי נסבלת הוא הנאשם ,שלא בחל בשימוש בלשון בוטה ,מעליבה ,משתלחת ,עליה נאלצתי להעיר לו אינספור פעמים .בחלק מבקשותיו אף סירבתי לדון בשל אותו סגנון בלתי נסבל .הנאשם העליב גם את העדים, דיבר אליהם בצורה בוטה ומעליבה ,שחייבה אותי לא אחת להפסיק את החקירות ולהעיר לנאשם. הנאשם אף לא בחל בבקשה להוציא צו מעצר נגד התובעת בתיק ,עניין אליו התייחסתי בהרחבה בהחלטה מיום 12.22.21בבקשות .71 - 07חרף כל אלה ,ניתן להיווכח שהנאשם זכה לכך שכל טענותיו הרלוונטיות ,וגם חלק נכבד מאלה הלא רלוונטיות ,נשמעו ונדונו באופן ממצה .זה המקום לשוב ולהדגיש: "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט ,ואולם זכות זו אינה מוחלטת ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים". רע"פ 7272/67יעקב בן יששכר נ' מדינת ישראל []10.7.26 סיכום .17סוף דבר ,המאשימה הוכיחה במידה הנדרשת במשפט פלילי ,שהנאשם זייף את שלושת המסמכים מושאי כתב האישום -ת ,1/ת 1/ו-ת ,7/כאשר חתם על המכתבים הללו שנחזו להיות כתובים בידי אייל לידור ,בתפקידו כמנכ"ל עמותת "ילדים לשני הורים" .הוא עשה כן על מנת להביא להוצאת בתו ,אתי בן יששכר ,ממרכז החירום לילדים בסיכון בתל אביב .הוא לא היה מוסמך לחתום על המסמכים הללו ולא הורשה לחתום עליהם. הנאשם לא ביסס איזה מטענותיו להגנה מן הצדק ולא ביסס כל טענת הגנה אחרת. לפיכך ,אני מרשיעה אותו בביצוע עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ,עבירה לפי סעיף 724לחוק ובשימוש במסמך מזויף ,עבירה לפי סעיף 716לחוק. 80עמוד ,211שורה 11ועמוד ,217שורה 11 81עמוד ,217שורה 1 82עמוד ,246שורה 1 83ע"פ 1726/77יפת נ' מדינת ישראל ,פ"ד נ()2770( 707 ,112 )1 31 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר .76בשולי הכרעת הדין אני מציינת ,כי אני שוקלת לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 77לחוק, היינו הסמכות להטיל על מי שהורשע הוצאות לטובת אוצר המדינה ,וזאת נוכח התנהלותו של הנאשם, שגרמה לבזבוז זמן ציבורי ניכר ,ונוכח לשונו המשתלחת ,הן בכלל ,הן כלפי העדים ,התובעת ובית המשפט ,בפרט .אזכיר לנאשם ,כי גם לאורך המשפט הזהרתי אותו כי אשקול לעשות שימוש בסמכותי זו (למשל -בהחלטה מיום 17.26.21בבקשה ;27בהחלטה מיום 12.22.21בבקשה ,71סעיף ;7 בהחלטה מיום 26.7.27בבקשה ,227וכן בעמוד 217לפרוטוקול ,בעמוד 214לפרוטוקול). הודעה זו נועדה לאפשר לנאשם להתייחס לעניין זה במסגרת טיעוניו לעונש. ניתנה היום ,ד' אב תשע"ד 12 ,יולי ,1627במעמד הצדדים 32 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר נספחים נספח א 33 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר נספח ב 34 בית משפט השלום בתל אביב -יפו 12יולי 1627 ת"פ 17772-60-22מדינת ישראל נ' בן יששכר נספח ג 35
© Copyright 2025