פתרון הבחינה בהיסטוריה 3 ,יח"ל ,מועד קיץ 2012 שאלונים24,022303 : מוגש על-ידי :נעמי בלנק ורענן נוימרק מורים להיסטוריה ברשת בתי הספר של יואל גבע הערה :בשאלון שמונה נושאים ) ,(8-1על הנבחן היה לבחור בשלושת הנושאים שלמד, ולענות על שש שאלות בסך הכול. חלק חובה -החלק ההיסטוריוגרפי משפט אייכמן ענה על שתיים מהשאלות 3-1 שאלה מספר 1 סעיף א' החשיבות של ריבוי העדים במשפט אייכמן לדעת חיים גורי. חיים גורי נולד והתחנך בארץ-ישראל בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה .בזמן משפט אייכמן שימש גורי חבר מערכת העיתון "למרחב" ומטעמו הוא סיקר את המשפט מתחילתו ועד סופו .בניגוד לארנדט שסיקרה את המשפט באופן מרוחק וענייני כותב גורי כסופר ומשורר באופן פובליציסטי- מליצי .עד למשפט אייכמן הייתה היכרותו של גורי עם נושא השואה שטחית וחד -ממדית .כמרבית בני דורו הצברים "יפי הבלורית והתואר" ייצג גורי את הגישה שרווחה בקרב הציבור הישראלי שלא חווה את השואה :גישה מתנשאת ויהירה שראתה בניצולים "אבק אדם" שנותר לפליטה מהמוני העם היהודי שהלכו למותם "כצאן לטבח" .אך ככל שהלכו ונחשפו העדויות במהלך המשפט החל גורי לשנות את עמדתו ,להכות על חטא ,ואף לחוש בושה ורגשי אשמה" :חייבים אנו לבקש מחילה מרבים מספור ,אשר שפטנו אותם בלבנו ,אנו אשר היינו מחוץ למעגל ההוא .ואנו שפטנו אותם לא פעם בלי אשר שאלנו את עצמנו מהי זכותנו לעשות זאת" .גורי החל לגלות הבנה ואמפטיה לעם היהודי שנשחט בהמוניו ובמקביל עלתה אצלו השאלה הקשה :מה עשה היישוב היהודי בארץ-ישראל כדי לסייע לאחיו הנרדפים בידי הנאצים? משפט אייכמן גרם לגורי לפרסונליזציה – האנשה של השואה .עד למשפט יצרו לעצמם הישראלים דימוי מופשט וכולל של השואה באמצעותו נמלטו מהצורך להתמודד עם הזוועות .כעת ,עם חשיפת עדויות הניצולים לבשה השואה פנים והפכה מקושרת לדמויות .המשפט סייע לקונקרטיזציה של השואה .מה שהוביל לכך לדעת גורי הן עדויות הניצולים אותן הוא רואה כמרכיב חשוב ומרכזי במשפט וזאת בניגוד לעמדתה של ארנדט ששללה את העדויות על הסף" :כל עדות עולה ונכפלת בעדות האחרת וצוברת כוח מדהים בהישענה על שכנותיה ,וכשהן צועקות ,אין האחת מחרישה את רעותה .הדמיון אשר ביניהן אינו נוטל מכוחן חס וחלילה .הן שומרות על זכותן להיות בנות-יחידות לעוול ,לנבלה ,לרחמי השמיים" .לתפיסתו של גורי העדויות סייעו להאיר את ההשמדה לפרטיה .הם היו עיקר המשפט .הם היו העובדות. סעיף ב' השפעת משפט אייכמן לדעת חיים גורי על יחס של החברה הישראלית לשואה: בעקבות משפט אייכמן עוברת החברה הישראלית שינוי קיצוני ביחסה לשואה ולניצולים .ממצב של התנשאות ואפילו בוז כלפי הניצולים מתחילים הישראלים להלקות על חטא .שנות החמישים ,שקדמו למשפט אייכמן ,מכונות גם "שנות השתיקה הגדולה" .הניצולים לא סיפרו על החוויות הנוראות שעברו והישראלים לא שאלו .הניצולים ניסו להדחיק את הזוועות הטראומתיות שעברו בשואה והישראלים התמקדו בבניין המדינה הצעירה שזה עתה קמה .משפט אייכמן הביא לפריצת דרך ביחס החברה הישראלית לשואה ולניצולים .חשיפת העדויות האישיות של הניצולים במהלך המשפט יצרה זעזוע אדיר .חיים גורי חש רגש בושה על ההתנשאות שאפיינה אותו ואת הישראלים הצברים עד למשפט וצפות ועולות אצלו שאלות כגון איך הרהיב עוז להתייחס באופן ביקורתי לניצולים .חשבון הנפש שעובר חיים גורי אפיין גם את החברה הישראלית והוא תוצאה ישירה מהמפגש עם ניצולי השואה .העדויות במשפט גורמות למהפך בהתייחסות לניצולים; לא עוד התנשאות אלא חמלה ואפילו הלקאה עצמית על אוזלת היד של היישוב היהודי לסייע לאחיו הנטבחים באירופה. שאלה מספר 2 סעיף א' הרקע ממנו בא כל אחד משני הצופים הקבועים במשפט :חנה ארנדט וחיים גורי. חנה ארנדט ,יהודיה ,ילידת גרמניה ואזרחית ארה"ב ,בשנות ה – 50לחייה ,קנתה לעצמה שם בעולם בספרה "מקורות הטוטליטריות" ,פילוסופית בעלת דעה ביקורתית ביחס לפוליטיקה ,לחברה ולאדם, ספקנית כלפי הממסד באשר הוא ממסד. חיים גורי ,צבר ישראלי שטרם מלאו לו 40שנה ,משורר מחונן .נולד בת"א והתחנך בבית הספר החקלאי "כדורי" )שבין בוגריו היו גם יגאל אלון ויצחק רבין( .הצטרף למפ"ם ,מפלגת שמאל ששאבה אליה רבים מיוצאי הפלמ"ח וקראה תיגר נגד מנהיגותו של בן גוריון. ארץ ישראל נתפסה בעיניו כהוכחה ניצחת לצדקת הציונות ,שטענה כי אין עתיד לעם היהודי אלא במדינתו הריבונית" .היהודי החדש" ,הצעיר ,יפה התואר ,האמיץ ,נושא הנשק ,נראה בעיניו כדמות מופת .בקטע נאמר שחיים גורי וחנה ארנדט ייצגו שתי תרבויות )ציוויליזציות( נוגדות .ארנדט ייצגה את היהודי הגלותי שנאלץ לברוח מארצו בשל רדיפות אנטישמיות .תחילה ברחה מגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון ובהמשך נמלטה מצרפת לארה"ב כשזו נכבשה במלחמת העולם השנייה. גורי לעומתה ,מייצג את הצבר השורשי שלא חווה את הגלות. סעיף ב' ארנדט באה לבחון את אייכמן ולעמוד על טיבה של מערכת הצדק הישראלית .מקובעת בעמדותיה ולכן מצאה את מה שחיפשה. חנה ארנדט הגיעה עם כמה דעות מוקדמות: היא ציפתה לראות את בן גוריון מושך בחוטים במשפט ראווה ואת התובע וחבריו מתייצבים לפקודתו. ציפתה שהמשפט יבליט את הפרובינציאליות והעליבות של ממשלת בן גוריון. היא באה נחושה בדעתה להימנע מסנטימנטליות ,להישאר קרה ומנוכרת ולחפש משפט צדק לאיש אחד הנמצא בתא הנאשמים .בכך התנגדה להרחבה כלשהי של המשפט. כחוקרת משטרים טוטליטריים היא ציפתה לבחון את אישיותו של רוצח ההמונים" ,רוצח שולחן הכתיבה" או כל כינוי אחר המתאים לביורוקרט מודרני ולאשש את התזות שלה בדבר משטרים טוטליטריים. השפעת הציפיות של חנה ארנדט על יחסה לעדים: לטענתה ,השואה איננה סיפור המתאר מה קרה ליהודים -ספור הסבל של היהודים טפל ולא שייך לעניין .להיפך ,הוא מאותם סיפורים סנטימנטליים העלולים לשבש את בהירות התמונה .המשפט צריך להתמקד במה עשו הגרמנים ,מה הייתה המוטיבציה שלהם ומה היה סיפור העובדות. מכאן ,טענה ארנדט ,רוב העדים היו מיותרים .הם לא הכירו את אייכמן ואינם יכולים להעיד על מעורבותו בפתרון הסופי .העדים לא מסייעים להוכחת אשמתו של אייכמן ,אלא מחבלים במהלך המשפט .המסמכים והעדות של אייכמן הם המקורות המוסמכים לקביעת פסק הדין. שאלה מספר 3 סעיף א' לטענת חנה יבלונקה משפט אייכמן לא היה משפט פלילי וגם לא משפט ראווה. הסיבות /הגורמים לכך שמשפט אייכמן לא היה משפט פלילי רגיל: .1החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם אינו חוק פלילי רגיל -החוק אינו מכיר בהתיישנות הפשעים המתוארים בו .זהו חוק רטרואקטיבי; הוא עוסק בפשעים שבוצעו בעבר בטרם היות החוק .החוק מאפשר להעמיד לדין על פשעים שלא בוצעו על אדמתה של מדינת ישראל ועוד בטרם נוסדה! החוק מאפשר לשפוט אדם גם אם כבר נשפט עליהם קודם לכן במקום אחר. למרות שעונש המוות בוטל במדינת ישראל מתיר החוק פסק דין מוות למי שהורשע בדין. .2הכנת המשפט לוותה בשרשרת של חקיקות רטרואקטיביות -כדי לקיים את המשפט בוצע תיקון לחוק עורכי הדין במטרה לאפשר לעורך דין זר להגן על אייכמן .בנוסף ,בוצע תיקון לחוק בתי המשפט כדי לאפשר הקמת בית דין מיוחד שיעקוף את נשיא בית המשפט המחוזי בנימין הלוי ויעמיד מעליו שופט של בית המשפט העליון. .3לא ניתנה אפשרות לחלק מעדי ההגנה להגיע למשפט ולהעיד -ההגנה ביקשה לזמן לעדות נאצים לשעבר שיכלו לסייע בקו המשפטי לפיו אייכמן היה בסך הכול "בורג קטן במערכת". מדינת ישראל סירבה להעניק חסינות לעדים אלו ואף הכריזה שיועמדו לדין .הדבר צורם במיוחד לנוכח מספרם הרב של העדים שזימנה התביעה. הסיבות /הגורמים לכך שמשפט אייכמן לא היה משפט ראווה .1השופטים עשו כל מאמץ לקיים משפט צדק -מי שמנעו מהמשפט להפוך ל"משפט ראווה" היו השופטים שהיו מנותקים לחלוטין מהדרג הפוליטי ובלתי תלויים בו .השופטים הקפידו על קיום משפט ענייני ולמרות הקושי העצום לא היססו לקטוע פעמים רבות עדים שעדותם הייתה בלתי רלבנטית לדעתם לאשמת הנאשם. .2פסק דינם של השופטים לא קיבל את כל טענות התביעה -השופטים סרבו לקבל את טענת התביעה ביחס למעמדו הבכיר של אייכמן ב'פתרון הסופי' ובתחומי הממשל הכללי )הגנרל גוברנמן( ,וכן ביחס למקרה בו נטען שאייכמן רצח במו ידיו .זאת בניגוד למשפטי ראווה בהם מתקבלות טענות התביעה ללא עוררין. .3משפט אייכמן לא בוים -למרות שהיו בו אלמנטים תיאטרליים משפט אייכמן לא בוים. הודאת הנאשם לא הוצאה ממנו בכוח ,אלא הושגה בשיחות שהנאשם השתתף בהן מרצון )ועל פי המתואר אף בהתלהבות( עם חוקרו ,פקד אבנר לס .בנוסף ,החקירה הנגדית של אייכמן הייתה כישלון חרוץ .אייכמן לא 'נשבר' בחקירה זו ומעולם לא הודה בפשעים שיוחסו לו ברוח האשמה ,וזאת בניגוד למשפטי ראווה בהם 'התוודו' הנאשמים על 'חטאיהם' למרות שלא עברו עבירה כלשהיא. .4איש מעולם לא טען שאייכמן היה חף מפשע -במשפטי ראווה רבים היו הנאשמים חפים מכל פשע .בחמישים השנה שחלפו מאז התקיים משפט אייכמן לא הטיל אף אחד ספק באשמתו של האיש .היו ויכוחים על חשיבותו בהיררכיה הנאצית ,למיקומו בשרשרת הביצוע של הפתרון הסופי ,למידת היוזמה שנקט בתפקידו כממונה על המחלקה היהודית בגסטפו ,אך בכל הזמן שחלף לא כפר איש בעובדה שאייכמן היה קשור קשר הדוק לרצח מיליונים מיהודי אירופה. .5 השופטים מעולם לא התראיינו לעיתונות או לכל אמצעי תקשורת אחר -הניהול הענייני של המשפט התבטא גם בהקפדה היתרה של השופטים על כללי הסוביודיצה .אף לא אחד מהשופטים נתן פומבי להיבט כלשהוא של המשפט בכל מהלך הדיונים ,פסק הדין וגזר הדין, וכן הערעור בפני בית המשפט העליון. .6לא ניתן לראות במשפט אייכמן משפט של המנצחים -זהו במקרה הטוב לעג לרש .הדבר האחרון שניתן לומר על היהודים במלחמת העולם השנייה היה שהם "ניצחו" .העם היהודי נמחק דמוגרפית ,תרבותית ,כלכלית ונפשית בשואה ולא ניתן לראות בשום אופן במשפט אייכמן משפט ראווה של המנצחים הרוצים לנקום במנוצחים .משפט אייכמן התקיים 16שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה מתוך תחושה בסיסית של שכול ולא מתחושת נקם. סעיף ב' לדעת חנה יבלונקה ניתן לראות במשפט נקודת מפנה ביחס החברה הישראלית לשואה: עד המשפט הייתה שתיקה גדולה הן מצד הניצולים והן מצד החברה הישראלית. במשפט נוצר שינוי מהותי :במשפט אייכמן נוצר המפגש בין שני הפרקים החשובים בהיסטוריה היהודית המודרנית :השואה והקמת מדינת ישראל. הוא גיבש את המידע לידיעה ולתודעה מחד גיסא ומאידך ,חיבר את השואה לאתוס הלאומי. חיים גורי ניסח את הדברים בעיצומו של המשפט "הרי ידענו את הדברים האלה ,לא?!". ואכן ידענו ,חוקרים והיסטוריונים' ,יד ושם'' ,מוזיאון השואה והמרד' בקיבוץ לוחמי הגטאות אספו את המסמכים וכתבו רבות בהתבסס על המסמכים הללו .כאשר החומר הזה הגיע לבית המשפט, לשולחן התביעה והיה לחלק מכתב האישום ,כאשר המסמכים יצאו מהארכיונים הם החלו לדבר בפעם הראשונה ...והיה הבדל בין הידיעה שהייתה חלק ממסמך ארכיוני לבין הידיעה שנחשפה במשפט. תהליך המשפט שיחרר אנרגיה עצומה של 'כעת אני מבין ותופס' .נוצר הרושם כי השואה מתחוללת כעת ,החורבן שוחזר מחדש לפרטיו. 16שנה לאחר סיומה של המלחמה ולאחר בואם של מאות אלפי ניצולים לארץ סופר לראשונה סיפור השואה והפך ממידע לידיעה .הניצולים הפכו לנציגיה של יהדות אירופה הנרצחת .בתוך כך הלכה ודעכה לאיטה נימת ההתנכרות כלפי השואה והחלה תחושה של בושה וביקורת עצמית על בני הארץ ,על מה שיכלו לעשות בתקופת השואה ועל מה שיכלו לעשות למען הניצולים בבואם ארצה. השואה היא היום המרכיב המרכזי של הזהות הישראלית .ממרחק 40שנה נשאלת השאלה ,האומנם זו הייתה כוונתם של הניצולים? מברור בשנות ה – 50ואח"כ עולה כי משאת נפשם היא שיקוים במדינת ישראל דפוס זיכרון ממלכתי וכללי לזכר הנספים בשואה וכן מסירת עדות על קורותיהם בזמן המלחמה .הניצולים עסוקים לא רק בהנצחה אלא שיקום חייהם ותורמים ליצירת ישראליות. הניצולים משפיעים גם על ההליך החינוכי וקולם נשמע. הלקח מהשואה ,כפי שעבר במשפט ,נגזר על העם היהודי להיות 'עם לבדד ישכון'. אין ספק כי המשפט מהווה מפתח רב חשיבות להבנת ישראל היום ,לראייתה את מקומה בעולם ובאזור ובעיקר ,למשפט יש השפעה על החלטותיה הקיומיות של המדינה. נושא -3קהילת יהודי קרקוב בתקופת השואה אם בחרת בנושא זה ,ענה על שתי שאלות: על אחת מהשאלות ) 13-12פרק ראשון( ועל אחת מהשאלות ) 15-14פרק שני(. פרק ראשון שאלה מספר -12דרכי ההתמודדות של היהודים עם מדיניות הנאצים סעיף א' הפעילות של "מוסד העזרה העצמית היהודית" :בתחום הסעד פעל "מוסד העזרה העצמית היהודית". גוף זה קיבל תרומות מיהדות ארה"ב ומה"צלב האדום" הבינלאומי .באמצעות המוסד לעזרה עצמית הגיעו גם דברי מזון ,תרופות ובגדים .מוסד העזרה העצמית סייע במימון מוסדות סעד שונים כגון בית זקנים ובתי חולים .הוא סייע גם לארגן קורסים להכשרה מקצועית של צעירים כדי לשלבם בעבודה במפעלים שונים ,תמורת שכר זעום. הגרמנים נאלצו לאפשר את העברת הכספים מהצלב האדום הבינלאומי ואת פעילות מוסד העזרה העצמית היהודית כיוון שהיו מעוניינים שארצות הברית תמשיך לשמור על עמדתה הניטראלית במלחמה. סעיף ב' שלוש פעולות בתחום התרבות ו/או החינוך שיזמו היהודים בגטו קראקוב: המאבק על התקווה – פעילות תרבותית-רוחנית :המצוקה בגטו הלכה וגברה ודווקא בנסיבות אלו חיפשו היהודים מקור תקווה עליו יוכלו להישען .הגרמנים היו מעוניינים לשבור את מורל היהודים הכלואים בגטו ולכן ראו היהודים בפעילות תרבותית-רוחנית ערך עליון כיוון שפעילות זו הסיחה מעט את הדעת מהמאבק היום-יומי ,ותרמה לחיזוק הנפש וכוח העמידה .הפעילות התרבותית – רוחנית התבצעה במספר תחומים: בתחום הדת -למרות כל האיסורים המשיכו להתקיים בגטו חיי דת .היו שלושה בתי כנסת, ובחגים אף אורגנו מקומות תפילה נוספים .על השבת ניסו לשמור גם יהודים לא דתיים .בגטו היו רבנים ומורי הלכה ידועי שם והם המשיכו ללמד לימודי דת בסתר. בתחום החינוך -מורים קיימו לימודים בחשאי לילדים בגיל בית הספר היסודי .גם בבית היתומים שפעל בגטו המשיכו הילדים ללמוד .בבית היתומים אורגנו גם מופעי בידור לילדים. ארגון ה"צנטוס" ניהל כמה מעונות ילדים בתחום הגטו .היו גם כמה גני ילדים בגטו שהוקמו ביוזמה פרטית. בתחום הבילוי -למבוגרים היו כמה מקומות מפגש בגטו .אחד מהם היה בית המרקחת של תאדאוש פאנקייוויץ' בו ניתן היה להתעדכן על הנעשה מחוץ לחומות הגטו .בבית המרקחת ביקרו עורכי עיתונים ,עורכי דין ,רופאים ,מוזיקאים ,ציירים וסופרים .שם קראו עיתונים גרמנים ועיתוני מחתרת ודנו בחדשות .כמו כן התקיימו מפגשים במספר בתי קפה שעדיין פעלו בגטו .למרות המדיניות הרשמית ,הרשו השלטונות לארגן בגטו מופעים וקונצרטים במטרה להשלות את היהודים שקיומו של הגטו מובטח וליהודים הכלואים בו לא יאונה כל רע .במסגרת המחלקה לעזרה סוציאלית שהפעיל היודנרט הוקם "מדור תרבות" .תמכו בו כמה יהודים בעלי אמצעים ובחסותו התנהלה פעילות תרבותית רשמית .יש לציין שהגרמנים אפשרו לנגן בקונצרטים רק יצירות של מלחינים יהודים .היודנרט גבה דמי כניסה למופעים ולקונצרטים והשתמש בכסף שנאסף לצורכי סעד. בתחום הספרות והשירה -יהודים רבים מצאו מפלט מהמציאות היום-יומית המעיקה בקריאת ספרים ורבים חיפשו נחמה בכתיבת שירים המביעים געגועים גדולים לטבע ,למרחב ולחרות המצויים מחוץ לחומות הגטו. פליציה קראי מכנה את הפעולות בתחום התרבות והרוח "המאבק על התקווה" כיוון שהן ביטאו את הרצון לשמור על צלם האדם ועל אורח חיים יהודי למרות המצוקה הקשה .בנוסף ,מבטאות חלק מהפעולות סולידאריות חברתית כיוון שלמרות המצוקה הקשה השתדלו היהודים בגטו לעזור לזולת ולכלל )למשל ,תרומות של יהודים אמידים בגטו(. שאלה מספר -13גטו קרקוב בתקופת "הפתרון הסופי" סעיף א' במהלך 1942נקטו הגרמנים מדיניות של הגברת הטרור נגד הפולנים בקראקוב מהסיבות הבאות: באביב 1942החלו הגרמנים להיערך לחידוש המתקפה בחזית הרוסית .במסגרת זו הוחרף הטרור בפולין הן כלפי האוכלוסייה הפולנית והן כלפי היהודים .המטרה הייתה לשבור את רוח ההתנגדות של האוכלוסייה הפולנית ולמנוע פעילות מחתרתית שעלולה הייתה להפריע לחידוש המתקפה על ברית- המועצות .בנוסף ,בשלהי 1942נוחלים הגרמנים מפלה בסטלינגרד וההסתבכות בחזית זו מחריפה עוד יותר את היחס לפולנים. שלושה צעדים המבטאים מדיניות זו: נאסרו אנשי רוח פולנים :ציירים ,מוסיקאים ושחקנים ונשלחו למותם באושוויץ. אלפי קציני מילואים ואסירים בבתי כלא פולנים שולחו גם הם לאושוויץ. צומצמו מנות הלחם לאוכלוסייה. נקבעה חובת גיוס של פועלים פולנים לשם שילוחם לעבודות כפייה בגרמניה. סעיף ב' הגורמים למפנה ביחס של הגרמנים אל היהודים בגטו קראקוב במהלך שנת :1942 .1הרחבת היקף "הפתרון הסופי" בינואר 1942כונסה "ועידת ואנזה" בה הוחלט להאיץ ולהרחיב את ממדי הרצח .בעקבות כינוס הוועידה הוחלט על "מבצע ריינהרד" )לזכרו של ריינהרד היידריך סגן מפקד ה-ס"ס, שחוסל בידי המחתרת הצ'כית( במסגרתו הוקמו שלושה מחנות השמדה :בלז'ץ ,סוביבור וטרבלינקה ,שמטרתם הייתה חיסול יהודי ה"גנרל גוברנמן" .במסגרת הרחבת היקף הפתרון הסופי נחרץ גם גורלו של גטו קרקוב. .2העברת האחריות על הגטו לידי ה-ס"ס בהוראת מושל ה"גנרל גוברנמן" )הנס פרנק( הועברו ממאי 1942כל ענייני היהודים לסמכות הבלעדית של ה-ס"ס ומשטרת הביטחון .ביוני נקבע שה-ס"ס הוא האחראי הבלעדי גם לכל נושא עבודת היהודים .כך הוכפף הגטו לסמכות ה-ס"ס ,כפי שהוחלט בוועידת ואנזה ,בה נקבע שה-ס"ס הוא שאחראי להוביל את תהליך ה"פתרון הסופי" .העברת האחריות על הגטו לידי ה-ס"ס הניחה את התשתית החוקית והארגונית לחיסול גטו קראקוב. .3היערכות לחידוש המתקפה בחזית המזרחית באביב 1942החלו הגרמנים להיערך לחידוש המתקפה בחזית הרוסית .במסגרת זו הוחרף הטרור בפולין כלפי היהודים .כחלק מהחרפת הטרור בשטחי ה"גנרל גוברנמן" החל גם גירוש יהודי גטו קראקוב להשמדה. שלושה שינויים שהתרחשו בגטו בעקבות גירוש יוני :1942 ביטול היודנרט -היהודים הפכו להיות כפופים לשלטונם הבלעדי של משטרת הביטחון והס"ס ונותרו בלי היודנרט .במקום היודנרט מונתה מועצה של שישה אנשים שבראשם עמד קומיסר הגטו דוד גוטר ,מוכר עיתונים לשעבר ,שהיה ידוע כטיפוס ערמומי ומשתף פעולה עם הנאצים .נעלם היודנרט כגוף מתווך בין תושבי הגטו והשלטונות הגרמניים ובמקומו שלטו בחיי היהודים שני משתפי פעולה עם הנאצים :הקומיסר דוד גוטר ומפקד המשטרה היהודית שמחה שפירא .היודנראט ,למרות מגרעותיו ,היה גוף שהייתה לו אחריות כלפי הציבור היהודי והוא ניסה לפעול למען תושבי הגטו ,ואילו גוטר ואנשיו היו מסורים וצייתנים באופן עיוור לגרמנים. צמצום שטח הגטו -מיד עם תום הגירוש פורסמה הודעה על הקטנת שטח הגטו .מאות מתושבי הגטו נאלצו לעזוב את דירותיהם הקודמות ולחפש מקום מגורים חדש אליו ניתן להעביר את שארית רכושם .הצפיפות הייתה נוראית .גם משרדי היודנרט ,בית היתומים ,בית החולים ומוסדות נוספים העתיקו את מקומם למבנים שהתנאים בהם היו גרועים בהרבה .כך גברו הצפיפות והמחנק. פגיעה בתעסוקה -כמעט כל היתרי היציאה האישיים לעבודה בוטלו ,ומעתה יצאו כל העובדים בקבוצות .הקשרים עם "המשרד למשק ולכלכלה" הגרמני בוטלו .רוב החנויות ובתי המלאכה בגטו נסגרו ,ובעליהם חיפשו מקום עבודה בטוח במפעלים גרמניים. פרק שני שאלה מספר 14 מדיניות הנאצים כלפי היהודים וכלפי הפולנים בקראקוב מתחילת הכיבוש הגרמני עד הקמת הגטו: המדיניות כלפי היהודים: המדיניות כלפי היהודים הושפעה מהשקפת העולם הגזענית הנאצית שראתה ביהודים את תחתית המדרג הגזעי .עובדה זו גרמה לנאצים לפגוע פיסית ביהודים ,להתעלל בהם ולנצלם כלכלית .מדיניות זו התבטאה במספר אופנים: יהודים הותקפו פיסית והושפלו :תלישת זקנים ,גזיזת זקנים ,מכות ליהודים שצעדו לתומם ברחוב. יהודים נחטפו לעבודות דחק שונות :יהודים אולצו לטאטא רחובות ,להעביר רהיטים ,לנקות בתי שימוש ציבוריים וכדומה .מבין החטופים לעבודות כפייה היו גם כאלו שעקבותיהם נעלמו .לעיתים עמדו הפולנים מנגד ולעגו ליהודים. על היהודים הוטלו גזרות כלכליות :כל העסקים היהודים נצטוו להציב סימן בולט של מגן דוד בחזית העסק ורכוש יהודי רב מעסקים אלה הוחרם .בנוסף ,בזזו חיילים ,אנשי אס-אס ואנשי גסטאפו מחסנים של חברות יהודיות וגנבו מהם מכל הבא ליד :מוצרי טקסטיל ,יינות, עורות וכדומה .גם בתים פרטיים של יהודים נשדדו ונבזזו .בחודשי הסתיו של 1939החלו הגרמנים להחרים באופן שיטתי דירות של יהודים ,בעיקר דירות מרווחות במרכז העיר .לרוב אולצו היהודים להשאיר את כל רכושם בדירה :ריהוט ,חפצי בית ודברי ערך. כל החשבונות היהודיים בבנקים הוקפאו .ליהודים הותר למשוך 250זלוטי בשבוע בלבד .כמו כן נאסר על היהודים להחזיק יותר מ 2,000-זלוטי במזומן. בנוסף ,לעובדה שקראקוב נקבעה כבירת הגנרל-גוברנמן ,הייתה השפעה משמעותית על המדיניות כלפי היהודים .כיוון שקראקוב נקבעה לבירת ה"גנרל גוברנמן" באו לשבת בה גרמנים רבים, ראשי הממשל .השליטים הגרמנים לא היו מעוניינים להתחכך עם המוני היהודים שהתגוררו בקראקוב וראו בכך פחיתות כבוד .מבחינתם ,המחשבה שיאלצו לחיות בקראקוב עם עשרות אלפי יהודים הייתה בלתי נסבלת ולכן החליטו לרוקן את קראקוב מיהודייה ,בעיקר מדלת העם ולהותיר בעיר רק יהודים שאפשר להפיק מהם תועלת. במאי 1940פורסמה פקודה של ראש העיר קראקוב ולפיה נצטוו היהודים לעזוב את העיר .ביצוע ההוראה הוטל על היודנרט .כדי לזרז את קצב העזיבה קבעה הפקודה כי היהודים שייצאו עד ה- 15באוגוסט יורשו לבחור את מקום מגוריהם בערי השדה ולקחת עימם את כל רכושם .באותו הזמן היו בקראקוב כ 80-אלף יהודים ,חלקם פליטים מעיירות הסביבה שהגיעו עם פרוץ המלחמה .עתה התכוונו השלטונות לגרש מקראקוב כ 65-אלף יהודים .תחילה גורשו הפליטים שהגיעו לקראקוב מערי השדה ועם עזיבתם הם קיבלו עזרה כספית קטנה ,אך תושבי קראקוב הקבועים לא מיהרו לעזוב .כשהגרמנים ראו שקצב העזיבה איטי פרסם היודנרט הודעה כי בעיר יוכלו להישאר רק 10אלפים יהודים .מי שיישאר לאחר ה 15-באוגוסט יגורש ויורשה לקחת איתו מטען של 50ק"ג בלבד .בנוסף ,נקבע שהנשארים בעיר חייבים בקבלת רישיון מגורים מיוחד. הוקמה ועדה מיוחדת בה ישבו נציגי השלטון הגרמני ונציגי היודנרט שתפקידה היה לבדוק אלפי בקשות לקבלת הרישיון .פעולותיה של הוועדה נפסקו בספטמבר ,1940כאשר כל חבריה נאסרו באשמת קבלת שוחד ונידונו לעונשי מאסר ,ביניהם יושב ראש היודנרט מרק ביברשטיין ,שמת מאוחר יותר מהתקף לב במחנה פלאשוב ב.1944- בחודשים האחרונים של שנת 1940החל הגירוש בכוח :המשטרה אספה יהודים ברחובות והוציאה מבתיהם יהודים שלא היו להם אישורים מתאימים .הצעירים נשלחו למחנות עבודה, המשפחות הוסעו ברכבת למחוז לובלין והושלכו ממנה בפתאומיות בתחנות קטנות בדרך .כאן ניסו לחפש מחסה אצל קהילות יהודיות ,אך רוב הקהילות לא היו מסוגלות לעזור ורבים מהפליטים נספו בדרך מרעב ,מקור וממגפת הטיפוס. באוקטובר 1940נותרו בקראקוב באופן רשמי 21אלף יהודים בלבד ועוד כמה אלפים שוטטו בעיר ללא אישור. המדיניות כלפי הפולנים: בהתאם לאידיאולוגיה הנאצית נחשבים הפולנים לגזע סלאבי נחות שהשטחים בהם הוא חי נועדו לשמש "מרחב מחיה" לגזע הארי העליון .לכן ,יש לנצל כלכלית את השטח הכבוש בפולין ולשעבד את העם הפולני לטובת האימפריה הנאצית .בהתאם להשקפה זו יש להרוס את התרבות הפולנית ולהפוך את האוכלוסייה למאגר כוח עבודה ממושמע וזול לצורכי הרייך השלישי. הצעדים בהם נקטו הנאצים כלפי הפולנים לאחר הכיבוש: פגיעה בריבונות הפולנית -במטרה לפגוע באחדות הפולנית ובעצמאות פולין הוחלט ב8- לאוקטובר 1939שהשטח הכבוש בידי הגרמנים בפולין יחולק לשניים .חלקו המערבי יסופח לגרמניה במסגרת "חזון הרייך הגרמני המורחב" ,כיוון שהנאצים ראו באזור זה שטח גרמני שנקרע מגרמניה בזדון בהסכמי וורסאי ,ואילו בשטח המצוי במרכז פולין הוקם ה"ממשל הכללי" – ה"גנרל גוברנמן" .בכך הסתיימה תקופת הממשל הצבאי בפולין .הגנרל גוברנמן חולק לארבעה מחוזות :קרקוב ,ורשה ,ראדום ולובלין .קרקוב נבחרה לשמש כעיר הבירה של הגנרל גוברנמן .החלטה זו לא הייתה מקרית .אמנם בירת פולין הייתה וורשה ,אך הגרמנים רצו לפגוע בריבונות )העצמאות( הפולנית גם על ידי אי-הכרה בבירתם .השלטון בגנרל גוברנמן הופקד בידי הנס פרנק והוא שהקים ממשלה אזרחית שמושבה בקרקוב בארמון וואוול. פגיעה בהנהגה ובמשכילים -במטרה לזרוע מבוכה ולפגוע בעצמאות הפולנית חוסלו המנהיגות והמשכילים )אינטליגנציה( הפולנים .כך נרצחו פוליטיקאים בכירים ,מרצים ואנשי מדע ,סופרים ואנשי רוח .אחד הצעדים שזעזעו את אנשי קרקוב היה מאסרם של 183 פרופסורים פולנים בחודש נובמבר .1939כולם הובאו למחנות ריכוז בגרמניה ורובם נספו שם. פגיעה כלכלית -במטרה להשפיל את הפולנים ולשבור אותם פיסית ונפשית הונהגה הקצבת מזון באמצעות תלושים ,שחולקו בכמות שלא הספיקה לצרכי האוכלוסייה .בנוסף ,הוחרמו מפעלים ונכסים פולנים וכן דברי אומנות. ניצול שטחי הכיבוש -מיליוני פועלים הועבדו בעבודות כפייה בשטח הכיבוש .בנוסף ,נשלחו בשנות המלחמה 1.5מיליון פולנים ,גברים ונשים לעבודות כפיה בגרמניה .הניצול כלל גם מחצבים ואוצרות טבע בהם עשו הגרמנים שימוש לטובת המאמץ המלחמתי. פגיעה תרבותית -במטרה לפגוע במורל הפולני ולהיאבק בתרבות הסלאבית ה"נחותה" נסגרו בפקודת הגרמנים כל מוסדות ההשכלה הגבוהה וכל בתי הספר התיכוניים העיוניים ונותרו רק בתי ספר יסודיים ומקצועיים. שאלה מספר 15 שני נושאים שבהם היו לחברי המחתרת דעות שונות בנוגע לדרך הפעולה נגד הנאצים: .1מבחינה אידיאולוגית -מנהיגי "עקיבא" שעמדו בראש "החלוץ הלוחם" – תנועה אחידה ומגובשת ,ראו במאבקם שליחות היסטורית שתוצאותיו יהיו נכס חינוכי ולאומי לתנועה הציונית ולנוער היהודי .הם ביקשו להוכיח שגם הם ,כמו החלוצים בארץ-ישראל שהיוו עבורם מודל לחיקוי ,יכולים להילחם .לעומתם ,חברי "איסקרא" ,שהרכבה היה הטרוגני )מגוון( ,ראו את מטרתם העיקרית במלחמת נקם כל עוד קיימים יהודים .הגאווה הלאומית, היהודית והציונית ,עמדה פחות בראש מעייניהם של חברי "איסקרא" .בנוסף ,חברי "איסקרא" שהשתייכו לתנועת נוער שמאלית – קומוניסטית ראו את מאבקם כחלק ממאבק רחב של הקומוניזם בהשקפה הנאצית הימנית. .2מבחינה טקטית -אנשי "החלוץ הלוחם" רצו לפעול כיחידה יהודית עצמאית והעדיפו לחימה פרטיזנית ביער לצידם של כוחות פולניים מקומיים ,בעוד שחברי "איסקרא" היו מוכנים להילחם לא כיחידה נפרדת אלא שאפו להשתלב במחתרת הפולנית "משמר העם" )"גוורדיה לודובה" – " ( "Gwardia Ludowaולנהל את מאבקם בעיר קרקוב וסביבתה )אך לא בגטו(. עקב חילוקי הדעות פעלו שני הארגונים עד סוף אוקטובר 1942בלא שיתוף פעולה ועל פי רוב בנפרד. הקשיים של חברי המחתרת בארגון המרד: ההיבט האסטרטגי-מבצעי -מבחינת המצב הטופוגרפי וצורת המבנים בגטו קרקוב ,לא היה אפשר לארגן תצפיות ,מארבים או מקומות מחבוא בבונקרים גדולים .בגטו ,ששטחו צומצם בשליש אחרי האקציה של יוני לא היו בתים גבוהים ולא מעברים נסתרים בין הבתים )כפי שהיה בגטו ורשה( .הגטו נמצא לרגלי גבעה ,וממנה שלטו הגרמנים על כל הסביבה .כוחות משטרה הקיפו את חומות הגטו ללא הפוגה וראו היטב כל רחוב ורחוב. חוסר שיתוף פעולה של אוכלוסיית הגטו -אחרי גירוש יוני היו בגטו קרקוב 12אלף איש, וחלק מהם היו פליטים .בכל שנות קיומו לא פסקו הגירושים מחוץ לגטו ולתוכו ותחלופה מתמדת זו הקשתה על גיבושה הפנימי של האוכלוסייה .בגטו קרקוב ,שהיה קטן באופן יחסי, כולם הכירו את כולם וסכנת ההלשנה הייתה מוחשית ביותר .זאת בשונה מהמצב בגטו וורשה ,שם עמדה האוכלוסייה האזרחית לצד הארגונים המורדים. העדר הנהגה בגטו -כאשר קיבלו ארגוני המחתרת בגטו קרקוב את ההחלטה למרוד חדל היודנרט להתקיים ,ולא היה ממי לצפות לשיתוף פעולה. קשיים ארגוניים ולוגיסטיים -למחתרת בקרקוב היה מחסור עצום בנשק ובכסף וקשריה עם המחתרת הפולנית היו רופפים .המחתרת בוורשה נהנתה משיתוף פעולה טוב בהרבה עם המחתרת הפולנית. החשש מפגיעה קולקטיבית ביושבי הגטו -המורדים בגטו קרקוב ידעו שבמקרה של מרד יסבלו כל יושבי הגטו ,גם אלו שאינם תומכים במרד .מרד פירושו חיסול הגטו והמחתרות הכירו בבעיית האחריות הקולקטיבית ולכן החליטו להתקומם מחוץ לגטו. נושא -6תולדות ארצות-הברית אם בחרת בנושא זה ענה על שתי שאלות: על אחת מהשאלות ) 25-24פרק ראשון( ועל אחת מהשאלות ) 27-26פרק שני(. פרק ראשון שאלה מספר -24הדמוקרטיה האמריקאית במבחן הזמן סעיף א' שני גילויי אפליה נגד אפרו-אמריקנים: צעדים כלכליים -מרבית השחורים ששוחררו עם תום מלחמת האזרחים היו חסרי רכוש, אדמה והשכלה .לכן נאלצו רובם לעבוד אצל אדוניהם לשעבר ,שניצלו אותם פעמים רבות באופן מחפיר .אחת מדרכי הניצול הנפוצות הייתה להפוך את שחורי העור לבעלי חוב קבוע, כך שלא יוכלו לעזוב את מקומם ואת עבודתם ונותרו תלויים במעסיקים הלבנים. חקיקת חוקים מפלים -במדינות הדרום נחקקו חוקים מפלים )בניגוד מפורש לתיקון ה14- לחוקה( ,שנועדו לבודד את שחורי העור ולמנוע מגע בינם ובין הלבנים .כך נקבעו מקומות נפרדים לשחורים בתחבורה הציבורית ,בבתי ספר ובאוניברסיטאות ,במסעדות ובמלונות, בגני שעשועים ,במתקני ספורט ונופש ,בבתי חולים ,בתיאטראות ,בכנסיות ובמקומות נוספים .צעד נוסף היה הגבלת זכות הבחירה של השחורים .באמצעות חוקים פנים-מדינתיים קבעו בתי המחוקקים בדרום מס קלפי ,שאותו התקשו לשלם השחורים ,ודרישה לידיעת קרוא וכתוב ומבחן בקיאות בחוקה שנועדו לדחוק את רגלי השחורים מהקלפיות )בשנת 1900 לא היה בקונגרס נציג שחור אחד ,בעוד שזמן קצר לאחר תום מלחמת האזרחים שלחו מדינות הדרום ,שהיו תחת משטר צבאי 22 ,נציגים לקונגרס(. ב 1896-נתן בית המשפט העליון גושפנקא רשמית לרעיון ההפרדה הגזעית .בית המשפט קבע כי הפרדה בין מקומות ישיבה ללבנים ולשחורים ברכבות אינה סותרת את התיקון ה14- לחוקה ואין בה פגיעה בשוויון .בכך קבע הלכה משפטית לפיה ההפרדה הגזעית שבאה לידי ביטוי במימרה 'נפרד אבל שווה' ]" ["Separated but equalאינה מנוגדת לחוקה ,ואפשר את קיום ההפליה לרעת השחורים עד לשנות השישים של המאה העשרים. פעולות אלימות -זמן קצר לאחר שהסתיימה מלחמת האזרחים החלו לקום בדרום אגודות חשאיות של לבנים שמטרתן לרדוף את השחורים ולהטיל בהם אימה .המפורסמת שבאגודות היא ה"קו-קלוקס-קלן" שקמה ב 1867-בטנסי .ה"קלן" ואגודות חשאיות נוספות ביצעו פעולות עונשין נגד שחורי עור ,מנעו מהם באיומי מוות לקחת חלק בבחירות ,רצחו מאות אפרו-אמריקנים ,שדדו וביצעו מעשי לינץ' באלפים ,והטילו משטר אימים בפלורידה ,בניו- אורלינס ,במיסיסיפי ,בלואיזיאנה ,בארקנסו ובמדינות נוספות .רשמית סלדו מדינות הדרום מהתופעה ואף חוקקו חוקים שנועדו להיאבק בגזענות ,אך בפועל העלימו ממשלי המדינות עין מהפליית השחורים ואף עודדו אותה).הבולט שבחוקים הוא "חוק הקו-קלוקס-קלן" שנחקק בקונגרס ב ,1871-והסמיך את הנשיא להפעיל צווי חירום ולדכא אלימות בכוח צבאי(. כיצד שימרו גילויים אלו את נחיתות השחורים מול החברה לבנה? למעשה ,נותקו שחורי העור ממעגלי החיים של הלבנים בארצות-הברית .מבחינה פוליטית הם היו חסרי זכויות שכן לא יכלו לבחור ולהיבחר למוסדות המדינתיים והפדראליים .הרחקתם של האפרו- אמריקנים ממוסדות החינוך הלבנים שימרה את נחיתותם ברכישת השכלה גבוהה ואיכותית ובכך חסמה את סיכוייהם לרכוש מקצועות צווארון לבן שהכנסתם גבוהה .הפעילות האלימה בדרום ארצות-הברית הטילה אימה על שחורי העור ודיכאה כל רצון להתמודד על השתלבות בחברה הלבנה. סעיף ב' מדוע דווקא בשנות ה 60-של המאה ה 20-התעוררו הרשויות הפדראליות לפעולה למען שוויון לאפרו- אמריקנים: היפוך מגמה במערכת המשפט האמריקנית :ב 1954-קבע בית המשפט העליון תקדים משפטי בפרשת "בראון נגד מחלקת החינוך" .לינדה בראון הייתה ילדה שחורה בעיר טופקה שבקנזס שנאלצה לנסוע יום-יום לבית ספר יסודי לשחורים המרוחק ממקום מגוריה .אביה ביקש לרשום אותה לבית ספר הסמוך לביתה ,אך נתקל בסירוב של הרשויות בטענה שמדובר בבית ספר ללבנים בלבד .בית המשפט העליון פסק שיש לאפשר לילדה ללמוד בבית הספר וקבע שההפרדה הגזעית בבתי הספר הציבוריים מנוגדת לחוקה .בכך הפך בית המשפט העליון על פיה את הפסיקה משנת ,1896שקבעה את ההלכה לפיה "נפרד אך שווה" אינו פוגע בזכותם של השחורים לשוויון ,בתנאי שלשני הגזעים יינתנו שירותים שווים .בית המשפט קבע שמתקני חינוך נפרדים ,אפילו הם שווים מבחינת הציוד והשירותים שהם מעניקים ,אינם שווים מבחינה מהותית ,ושוללים מילדיה של קבוצת מיעוט הזדמנויות חינוך שוות .בית המשפט הורה לשופטים המחוזיים לדרוש מהנהלות בתי הספר להכין תוכנית לביטול ההפרדה הגזעית "בכל המהירות האפשרית" .בעקבות פסק הדין בפרשת לינדה בראון המשיך בית המשפט העליון את המגמה והציג שורת פסיקות נוספות שיצאו את האפליה הגזעית. העובדה שבית המשפט העליון בארצות-הברית התייצב לימין האפרו-אמריקנים וסירב להמשיך ולתמוך בהפרדה הגזעית חייבה את הרשויות הפדרליות לפעול למען שוויון זכויות. המחאה העממית של האפרו-אמריקנים :תחילתה של הפעילות העממית בתקרית שהתרחשה בעיר מונטגומרי שבאלבמה בדצמבר .1955תופרת שחורה בגיל העמידה בשם רוזה פארקס סירבה לדרישת הנהג לפנות את מקומה באוטובוס לנוסע לבן .מעצרה באשמת עבירה על תקנות ההפרדה העירוניות גרר חרם של שחורי העור על התחבורה הציבורית בעיר .באירוע זה הופיע לראשונה כומר באפטיסטי צעיר בשם מרטין לותר קינג כמנהיג המאבק לשוויון זכויות לשחורים ,והוא עתיד להפוך לנושא הדגל במאבק זה .במשך שנה תמימה התארגנה קהילת השחורים בעיר מונטגומרי ,שמנתה 50אלף איש לעזרה הדדית ,ולמציאת חלופות לתחבורה העירונית .בפעילות זו השתתפו עשרות ארגונים חברתיים בעיר ,כאשר על המבצע כולו מנצח מרטין לותר קינג .החרם בוטל רק כעבור שנה ,כאשר הוצא צו מבית המשפט הפדראלי האוסר את ההפרדה בתחבורה הציבורית .התנסות זו הפכה את קינג למנהיג לאומי ,והוא נבחר לעמוד בראש ארגון חדש שהוקם ב 1957-למאבק למען שיפור מעמד השחורים בארצות-הברית ]"ועידת המנהיגות הנוצרית הדרומית"[ .מרטין לותר קינג פיתח גישה המבוססת על תורת 'אי-האלימות' בהשפעת המאבק לעצמאות הודו אותו הוביל מהטמה גנדי ,ורעיונותיו של הסופר והוגה הדעות האמריקאי הנרי דיוויד תורו .בהתאם לתפיסה זו הטיף קינג למאבק פאסיבי ובלתי אלים ,אפילו לנוכח תקיפה ישירה של גזענים לבנים .הוא דרש מאנשיו השתתפות שקטה ותרבותית בהפגנות ,תוך שמירה על סדר ,ואסר על התפרעויות במקרה של מעצרים ,אפילו לנוכח הכאת מפגינים .במקביל ,הטיף קינג לאי-ציות אזרחי לחוקים מפלים .מדיניות זו העניקה עוצמה מוסרית אדירה למאבק השחורים למען שוויון זכויות והעמידה את יריביו הפוליטיים באור שלילי .היבט נוסף של המחאה העממית אותה הוביל קינג כונה "פעולה ישירה" – הפעלת ההמונים תוך ניצול כוחם הפסיכולוגי והאלקטוראלי ,כדי ליצור אווירת משבר שתאלץ את הממשל להתמודד עם הבעיה של הפליית השחורים. תקרית נוספת שהובילה להתרחבות התנועה העממית לשוויון זכויות לשחורים התרחשה בחודש פברואר 1960בעיר גרינסבורו שבקרוליינה הצפונית .קבוצת תלמידי מכללה שחורי עור נכנסה למזנון שהיה מיועד ללבנים בלבד ,וכאשר סירבה המלצרית לשרתם נותרו לשבת במקומם .בתוך כמה שבועות סחפה תנועת שובתי-השבת את הדרום והובילה לדפוס פעולה דומה במוסדות נוספים שבהם התקיימה הפרדה גזעית .כך נכנסו שחורי עור במאורגן לבריכות שחייה ולכנסיות המיועדות ללבנים בלבד והתיישבו באקט של מחאה אילמת .פעולות אלו נועדו לטלטל את דעת הקהל ולגייס שחורים ולבנים כאחד לפעילות מחאה בלתי-אלימה במסגרת החוק. גולת הכותרת של פעילות המחאה העממית הייתה צעדת החופש לבירה וושינגטון באוגוסט .1963בצעדה זו ,אותה הוביל מרטין לותר קינג ,השתתפו 200אלף מפגינים, שחורים ולבנים ,בקריאה לבטל את האפליה הגזעית בארצות-הברית .בסיום הצעדה, לרגלי האנדרטה של הנשיא לינקולן משחרר העבדים ,נשא קינג את נאומו המפורסם "יש לי חלום" ,בו קרא להפסיק את אפליית השחורים ולהעניק שוויון הזדמנויות אמיתי לכל האזרחים האמריקנים ,ללא קשר לצבע עורם. המחאה האלימה של האפרו-אמריקנים: ביוני 1966בעת הפגנת מחאה על ניסיון רצח של פעיל זכויות שחור עלה אחד מצעירי המנהיגים השחורים על הבמה וצעק את צמד המילים שעתידות היו להחריד את אמריקה ,ולזעזע את ארגוני זכויות האזרח" :כוח שחור" ] .[Black Powerהמפגינים חזרו אחריו וצעקו בקצב ובזעם את הביטוי שעתיד להפוך לסיסמת פעולה חדשה של תנועת המחאה השחורה .סיסמא זו עוררה אסוציאציות קשות בציבור הלבנים ,שחרד בכל השנים בהן התקיימה העבדות בדרום מפני מהפיכה שחורה ואלימה ,שתחריב את אורח החיים הדרומי .העבדות הסתיימה אומנם באופן רשמי מאה שנים קודם לכן ,אך הסיסמא "כוח שחור" נגעה בעצביהם החשופים של הלבנים והוליכה למהומות אלימות שזעזעו את הציבור האמריקני ,והעלו את בעיית המצוקה ב'גטאות' לסדר היום הציבורי. אלפי שחורי עור לקחו חלק בהתפרעויות קשות כשהם פוגעים בלבנים ,שורפים בניינים, בוזזים חנויות ותוקפים את כוחות המשטרה .במהומות נהרגו עשרות שחורים ולבנים ונפצעו מאות .האמריקנים עמדו המומים מול הגל האדיר של מרירות וזעם מצד השחורים ,שאיים להטביע את ארצות הברית בנהרות של דם .עד כה התרגלו האמריקנים לשמוע על פעולות מחאה בדרום ה'נידח' ,ועתה ניצבו בפני תופעה חדשה ומבהילה: מהומות קשות בלב הערים המרכזיות של המדינה. דוגמה אחת לפעילות הרשויות הפדראליות בתחום זה: המהומות האלימות של האפרו-אמריקנים הובילו להתערבות של הנשיא ג'ונסון בנושא, ולהקמת ועדת חקירה נשיאותית ,שחקרה את הסיבות לאלימות והמליצה על הקצאת תקציב גבוה לפעולות רווחה למען אוכלוסיית העוני ב'גטאות'. ב 1963-הציע הנשיא קנדי חקיקה פדראלית חדשה בנושא זכויות האזרח .אחרי ההתנקשות בנשיא קנדי ,פעל הנשיא ג'ונסון להעביר את "חוק זכויות האזרח" שהציע קנדי .החוק ,שאושר בקונגרס בשנת 1964הסמיך את שר המשפטים להגיש תביעות בנושא ההפרדה הגזעית בבתי הספר .בנוסף ,אסר החוק הפליה גזעית בכל תכנית מקומית )מדינתית( המקבלת סיוע כספי פדראלי .חוק זכויות האזרח אסר גם הפליה גזעית בשירותים ציבוריים כגון מסעדות ,בתי מלון ,אכסניות ותחנות אוטובוס. בשנת 1965אישר הקונגרס את תכניתו של הנשיא ג'ונסון להגיש סיוע כספי פדראלי לבתי ספר יסודיים ועל-יסודיים .כדי ליהנות ממענקים אלו היה על כל בתי הספר להוכיח שמתבצעת בהם אינטגרציה בין שחורים ללבנים .כך התקדם המיזוג בחינוך בין שחורים ללבנים צעד נוסף. בשנים 1968 – 1964חוקק הקונגרס שורת חוקים שנועדו למנוע הפליה לרעה של השחורים .כך נחקק "חוק זכויות ההצבעה" שאסר על המדינות לקבוע מבחן כלשהו כתנאי מוקדם לרישום אדם ברשימת הבוחרים והמצביעים ,והוסיף אלפי שחורים לפנקס הבוחרים .החוק גם אפשר לשחורים להיבחר לכהונות ציבוריות בדרום .חוק נוסף שנחקק בתקופה זו היה "חוק הדיור" שקבע כי אפליה גזעית בדיור אסורה .החוק נועד למנוע סירוב של בעלי רכוש למכור או להשכיר את קניינם מטעמים גזעניים .בנוסף, הוכנס התיקון ה 24-לחוקה שאסר לשלול את זכותו של אדם להצביע בבחירות לנשיאות ולקונגרס אם לא שילם מס קלפי .כך חוסל הנוהג של מדינות הדרום לשלול מאזרחיהן השחורים את זכות ההצבעה בתואנה שלא שילמו מס קלפי. שאלה מספר -25מדיניות כלכלית סעיף א' במחצית השנייה של המאה ה – 19התפתחו עסקים גדולים על בסיס התפיסה הקפיטליסטית לאחר המלחמה נכנסה ארה"ב לתקופה של צמיחה כלכלית ופיתוח תעשייתי מואץ שהיה חסר תקדים בעולם בהיקפו ובקצב פיתוחו: .1שפע של אוצרות טבע וחומרי גלם .יבשת אמריקה עשירה בחומרי גלם וביניהם :ברזל, נחושת ,כסף ,זהב ,עצים גז ,אלומיניום ופחם .כל אלה שימשו חומרי גלם לפיתוח תעשייתי. הפחם ,הנפט ומפלי המים הרבים שימשו כמקורות אנרגיה. .2שינויים דמוגרפיים באוכלוסיית ארה"ב .אוכלוסיית ארה"ב גדלה משמעותית .מתום מלחמת האזרחים ועד מלחמת העולם הראשונה הגיעו לארה"ב 25מיליון מהגרים .רוב המהגרים היו צעירים ,בעלי מוטיבציה להצלחה ששימשו כוח עבודה זול וזמין .מהגרים אלה נקלטו בשוק העבודה כעובדים ובמקביל תרמו לגידול בצריכת מוצרים חדשים. .3חידושים והמצאות .פיתוח המדע השימושי אפשר צמיחה ופתוח בענפי התעשייה השונים. באותן שנים הומצאו :מכונת התפירה ,מכונת הכתיבה ,הקופה הרושמת ,מכונת חישוב, הנורה החשמלית .נמצאה דרך לשכלול ייצור הפלדה )הפלדה עמידה יותר מברזל( ,נמצאה דרך להקשחת הגומי – לייצור צמיגים לגלגלי כלי הרכב .פותח הדינמו – מחולל חשמלי )גנרטור( המאפשר העברת אנרגיה חשמלית ממקום למקום .כך ניתן היה להקים בתי מלאכה במקומות שונים ברחבי היבשת .להמצאת החשמל הייתה חשיבות עצומה – בתחילה השתמשו בו לתקשורת – לטלגרף וטלפון – ואח"כ לתאורה והפעלת מנועים. .4שכלולים בתחום התחבורה .ב – 1900חצו 5קווים של מסילות ברזל את היבשת ממזרח למערב .אורכם הגיע ל 320,000ק"מ ,יותר מאשר באירופה כולה .מסילות הברזל שימשו את הצבאות הלוחמים לוגיסטית במהלך מלחמת האזרחים .לאחר המלחמה השתנה ייעודן והן אפשרו העברה מהירה של סחורות ממקום למקום :העברת מזון ,חומרי גלם ומוצרים מוגמרים לציבור הרחב .ההתפשטות מערבה בשנים הללו הייתה משמעותית ומסילות הברזל תרמו אף הן את תרומתן להתפשטות זו .הסחורה הגיעה בתוך זמן קצר ליעדה ואל ציבור קונים גדול יותר ברחבי היבשת .היבשת הצפון אמריקאית הופכת למדינה אחת ונוצר שוק לאומי ענקי למוצרי התעשייה השונים. .5שכלול אמצעי התקשורת .בשנות ה – 40של המאה ה – 19הצליח סמואל מורס להעביר מסרים באמצעות 'קוד מורס' – קווים ונקודות המייצגים אותיות .תוך זמן קצר התפתח הטלגרף ושרות מברקים ארצי .מיד לאחר המלחמה הונח כבל תת ימי שחיבר טלגרפית את ארה"ב עם אירופה .בשנות ה – 70המציא גרהם בל את הטלפון ובכך אפשר שיחה ישירה בין אנשים המרוחקים זה מזה .בשנות ה – 90התאפשרו שיחות בין עירוניות .פיתוח הטלפון האיץ תהליכי תיעוש :הוקמו עסקים בסדר גודל כלל ארצי ,ניתן היה לשלוח סוכני מכירות, לקבל לקוחות חדשים ,לקבל הזמנות ולנהל עסקים מרחוק. הגורמים שאפשרו את צמיחת המפעלים הגדולים: .1ייצור בקנה מידה גדול .העלייה בהיקף הייצור ובסוגיו השונים הוכיחה את יתרונותיו של המפעל המייצר בקנה מידה גדול – הוכיחה את 'יתרונות הגודל' .ככל שהמפעל מייצר יותר פריטים מאותו מוצר כך הוא יכול לשכלל את תהליך הייצור :לרכוש ציוד משוכלל יותר וכך להגביר את קצב הייצור ולחסוך בעלויות ייצור .המפעל הגדול יכול להשיג מחירים נוחים מספקים מהם הוא קונה את חומרי הגלם ומאלה שנותנים שירותים למפעל דוגמת הובלות ממקום למקום .המחירים הנוחים מאפשרים הקטנת עלויות והוזלת מחירים לצרכנים .כך יגדלו המכירות. ייצור בקנה מידה גדול התאפשר הודות למספר פיתוחים או מה היו הגורמים שאפשרו את הגדלת הייצור: א .המצאת שיטת חלקי החילוף הסטנדרטיים .החלקים מיוצרים באופן זהה לחלוטין זה לזה .כך גדלה התפוקה. ב .חלוקת העבודה בין הפועלים כאשר כל פועל מבצע מרכיב אחד בתהליך הייצור ולומד לבצעו במהירות וביעילות מבלי שיזדקק לכישורים מקצועיים .שיטה זו פיתחה אפשרויות תעסוקה לרבים. ג .שיטת הסרט הנע הציבה את הפועל במקום אחד קבוע על פני הסרט הנע כאשר הפועל ביצע את משימתו והמוצר עבר הלאה לפועל הבא .הנרי פורד הנהיג שיטה זו במפעל לייצור מכונית וקיצר את זמן הייצור משמעותית .פורד קיצר את שעות העבודה של הפועלים והוזיל את מחיר המכונית מ 950דולר ל .290הרווחים גדלו וניתן היה להשקיע במוצרים נוספים. ד .שיפור הניהול באמצעות שיטות ניהול חדשות .מעתה נוצרה חלוקה בין המנהלים לבעלים .הניהול הפך למקצוע ונוצר זן חדש של מנהל עסקי :הנהלת החברה ובראשה המנכ"ל הפכה לגוף בעל סמכויות שליטה העומד בין הבעלים לבין העובדים. .2גיוס הון מן הציבור הרחב .בשנות ה – 30וה – 40של המאה ה – 19עלתה הדרישה לאפשר לציבור הרחב ליהנות מהזדמנויות כלכליות נוספות .במדינות רבות בארה"ב חוקקו חוקים שאפשרו לבעלי חברות לגייס הון ע"י מכירת 'מניות בעלות' לציבור הרחב .למחזיקים במניות אלה ניתנה בעלות חלקית על החברה ולכן גם שותפות ברווחים שאותם הם קיבלו כדיווידנד המחולק פעם בשנה. חברות רבות החלו לגייס הון מהציבור והגדילו מאוד את ההון הבסיסי שלהן )מעבר למה שהיה בידי הבעלים( שאותו השקיעו בהרחבת המפעלים ושכלולם .התעשייה האמריקנית צמחה והפכה מתעשייה מקומית לתעשייה כלל ארצית. .3מיזוגים ורכישות – יצירת תאגידים )חברות ענק( ויצירת טרסטים. חברות ענק – תאגידים נוצרו ממיזוג של כמה חברות יחד כדי להשיג שליטה בענף מסוים וכך לא לחשוש מתחרות .שליטה כזו בשוק נקראת מונופול .עם השגת המונופול יכול התאגיד לקבוע מחירים גבוהים ,להגדיל את רווחיו על חשבון הצרכנים. .4סחר חופשי בתוך ארה"ב הופך את ארה"ב ליחידת ענק כלכלית .בחוקה האמריקנית נקבע כי לא יוטלו מכסים בסחר בין המדינות השונות .החוקה הבטיחה מטבע אחיד וסחר חופשי בין האזורים השונים ברחבי הארץ .ארה"ב הופכת ,בניגוד לאירופה ,ליחידה כלכלית המספקת את צרכיה. .5מדיניות הממשל האמריקני במחצית השנייה של המאה ה – .19הממשל נקט במדיניות של ליברליזם כלכלי – ה'לסה פר' .הממשל עודד יזמה פרטית ,חדשנות ,תעוזה ללא כל הגבלות. הממשל העניק נתן חופש פעולה מלא לעסקים ,העניק מענקים ליזמי מסילות הברזל כדי לעודד בניית דרכי גישה למערב .הממשל הטיל מכסי מגן גבוהים על יבוא מוצרים מאירופה כדי להגן על יצרנים מקומיים ולעודד תיעוש .הממשל הקים מערכת בנקאית כלל ארצית כדי לאפשר מערכת פיננסית אחידה ויציבה. הנימוקים להצדקת השיטה הקפיטליסטית: היו שטענו כי העושר והעוני יכולים לחיות יחד באותה חברה בתנאי שהעשיר יוכל להמשיך לצבור הון ללא התערבות אך במקביל יתרום את עושרו למען הציבור ,למען הקהילה. היו שאימצו את הדרוויניזם החברתי כהצדקה אידיאולוגית לתפיסתם הכלכלית – חברתית. הדרוויניזם התייחס למאבק בין המינים בטבע ולהישרדותם של המינים המוכשרים והמתאימים ביותר .הסוציולוג ויליאם סמנר ניסה ליישם את תחום חקר המינים – הביולוגיה – לתחום החברתי – הסוציולוגי של המין האנושי. בחברה האמריקנית האמינו כי אם ניתן לאנשים חופש הזדמנויות הם יצליחו .בדמוקרטיה האמריקנית ובשיטה הקפיטליסטית טמון המפתח להצלחה ומי שלא מצליח אין לו אלא להאשים את עצמו...ולנסות פעם נוספת! הכישלון ,נאמר ,מהווה לעיתים תנאי להצלחה. סעיף ב' התוצאות השליליות של "העידן המוזהב": .1מעמד הפועלים האמריקני נפגע כתוצאה מהתיעוש והפיתוח הכלכלי המואץ .תנאי העבודה של מעמד הפועלים היו קשים ביותר – תנאים של ניצול ועבדות :הפועלים נאלצו לעבוד שעות ארוכות בתנאים של צפיפות ובמבנים סגורים תמורת שכר זעום בעבודה מונוטונית ומשעממת. נשים וילדים הועסקו בשכר נמוך אף מזה של הגברים .מאחר והתקיימה תחרות חופשית במשק ללא כל הכוונה ממשלתית הפועל היה נתון לשינויים תכופים :ניתן היה לפטרו או לצמצם את שכרו בהתאם למידת ההצלחה של המפעל בו עבד. רבים היו חשופים במקום העבודה להרעלה מחומרים מסוכנים כמו עופרת וזרחן וחשופים לתאונות עבודה .המעסיקים לא נקטו באמצעי זהירות כדי להגן על בריאותם או ביטחונם של העובדים. פועלים שניסו להתאגד ופתחו בשביתות ובמאבק נכנעו לאחר מאבקים מרים וממושכים. המעסיקים השתמשו בגדודים של 'שוברי שביתה' שנשכרו לשם כך .הממשל המדינתי והפדרלי נחלץ פעמים רבות לעזרת המעסיקים ואף השתמש באלימות ובאש חיה כנגד השובתים .גם בתי המשפט עמדו לצד המעסיקים וכך התברר כי כוחו של ה'הון' חזק מכוחה של ה'עבודה'. .2היווצרותם והצדקתם האידיאולוגית של פערים חברתיים .ב'עידן המוזהב' נפערו פערים חברתיים עצומים .היו שהתעשרו בעושר עצום וחיו ברמת חיים גבוהה לעומתם ,אחרים הדרדרו לעוני מעליב. .3קשרי הון ושלטון .מספר מצומצם של אילי הון היו קשורים ביניהם ושלטו במניות ובהנהלות של מפעלים וחברות שונים וביניהם :בנקים ,חברות הביטוח ,רשתות תחבורה ,מסילות ברזל ,חברות תעשייתיות ,חברות הנותנות שירותים לציבור ועוד .במצב זה קיים חשש כי בעלי ההון שלטו במכלול העסקים של המדינה – לטובת הנאתם האישית . אילי ההון השתמשו בפוליטיקה כדי לקדם את עסקיהם ונכסיהם .הממשל האמריקני החזיק בידיו קרקעות בקנה מידה עצום והחל למכור אותן ליזמים פרטיים בעיקר כדי לקדם את מסילות הברזל .אילי ההון לחצו על הממשל ואף שיחדו אותו כדי שיוכלו להשתלט על המשאבים העצומים הללו .השפעתם על אנשי קונגרס קידמה חקיקה המשרתת את האינטרסים של בעלי ההון ודחתה חקיקה הטובה לכלל הציבור .כך ,בפועל השלטון היה בידי בעלי ההון שקנו פוליטיקאים בכסף ,שיחדו בעלי תפקידים פוליטיים בממשל המקומי ובמערכות הממשל הפדרלי, כולל חברי קונגרס ושופטים .באמצעות כסף ,שוחד ,טובות הנאה ,איומים ,שימוש במשטרות פרטיות ושליטה בדעת הקהל הצליחו בעלי התאגידים לכוון את המוסדות הפוליטיים לתועלתם. ההישגים של תנועות המחאה: בתחום הכלכלי - .1חוק להסדרת הסחר בין המדינות ) (1887שנועד למנוע את השתלטות החברות הגדולות על התובלה היבשתית .החוק דרש מחברות הרכבות לפרסם תעריפי נסיעה בקווים חוצי מדינות ולהפקיד את המידע בידי הממשלה .החוק דרש 'תעריפים הוגנים וסבירים' .בעקבות החוק קמה ועדה בין -מדינתית לפיקוח על המסחר בין המדינות כדי לרסן את שליטתן של החברות הגדולות על ענף התובלה. .2חוק שרמן נגד הטרסטים ) .(1890החוק הגדיר כבלתי חוקיים חוזים והתקשרויות העלולים לפגוע בחופש המסחר וליצור מונופול .החוק קבע כי הסכמים וצורות התמזגות של חברות ,אשר עלולים לפגוע בסחר החופשי בין המדינות ייחשבו מעתה כלא חוקיים .חוק זה כוון נגד חברות שהפכו למונופול והשתלטו על השוק .בית המשפט הפעיל את החוק בכוונתו המקורית רק כ – 15 שנה לאחר שהחוק התקבל .עד אז ,למרבה הציניות ,הפעיל את החוק נגד ארגוני העובדים בטענה כי התאגדות עובדים בנושא שכר אינה חוקית שכן היא בולמת את התחרות החופשית על שכר העבודה. .3הנשיא תיאודור רוזוולט הקים משרד למסחר ועבודה שפיקח על פעילותן של החברות הגדולות .הנשיא ניהל מלחמה נגד הטרסטים .בתקופת כהונתו הוגשו לבית המשפט העליון יותר מ 40-תביעות נגד החברות הגדולות .במסגרת אחת מהתביעות לבית המשפט העליון הביא לפירוק אחד מתאגידי הרכבות הגדולים .כמו כן ,נאבק נגד טרסטים בענף תעשיית הבשר והטבק. .4הממשל פעל לשימור אוצרות טבע ויוזם פרויקטים לפיתוח ושמירת הסביבה :הקמת סכרים, בניית תעלות ,מפעלי השקאה ,תחנות כוח... .5נחקק חוק פדרלי המבטיח לחקלאים תנאי אשראי נוחים. בתחום החברתי - .1 ברוב מדינות הברית הוכרה כבר ב – 1900זכותם של הפועלים להתאגד ,לשבות ולנהל מו"מ קולקטיבי על הסכמי עבודה .כמו כן בשנים הבאות החל תהליך של הבטחת תנאי עבודה מינימאליים לפועלים ,רוב המדינות הנהיגו ביטוח במקרה של תאונות עבודה ,נקבע שכר מינימום לנשים ,הונהגו קצבאות לילדים ,לקשישים ולמשפחות נזקקות. .2 הונהג חוק חינוך חובה עד גיל 14ברוב המדינות המרכיבות את הברית. .3 התיקון ה – 16לחוקה ) (1906מורה על הנהגת מס הכנסה אשר ייהפך למס פרוגרסיבי ויצמצם את הפערים העצומים בין עניים לעשירים. בתחום הפוליטי – .1התיקון ה – 17לחוקה ) (1912קובע כי סנטורים לא יבחרו ע"י בתי המחוקקים המדינתיים אלא ע"י העם באפן ישיר. .2התיקון ה – 19לחוקה ) (1919העניק זכות הצבעה לנשים. פרק שני שאלה מספר 26 עיקרון האיזונים והבלמים :הפרדת הרשויות בארצות הברית אינה מוחלטת .להפך ,האבות המייסדים של החוקה יצרו בכוונה תחילה מערכת ממשל בה כמעט כל צעד שלטוני מחייב שיתוף פעולה בין מספר רשויות .כך הושגה מערכת ה"איזונים והבלמים" .לכל רשות סמכות ייחודית בתחומה ,אך אין לה בלעדיות על תחום פעילותה והרשויות האחרות חודרות גם הן לתחומה. חשיבותו של עיקרון האיזונים והבלמים היא במניעת עריצות שלטונית .העובדה שהרשויות בולמות ומאזנות זו את זו מונעת ריכוז כוח רב מידי בידי אחת מהן וכך נשמרות זכויות האדם והאזרח. שתי דוגמאות ליישום עקרון האיזונים והבלמים במבנה הממשל האמריקני: הנשיא האמריקני העומד בראש הרשות המבצעת הוא שחותם על הסכמים בין לאומיים ,אך הם נכנסים לתוקף רק אם זכו לרוב של שני שליש בסנאט שהוא חלק מהרשות המחוקקת. הנשיא האמריקני העומד בראש הרשות המבצעת הוא שממנה את פקידי הממשל הפדראלי: מזכירי המדינה ,שגרירים ,צירים וקונסולים )דרגות בשרות הדיפלומטי( ,ואת שופטי בית המשפט העליון .אך כל מינוי חייב לקבל את אישור הסנאט שהוא חלק מהרשות המחוקקת. בסמכותו של הנשיא העומד בראש הרשות המבצעת להטיל ווטו על הצעת חוק שחוקק הקונגרס – הרשות המחוקקת ,אך אם תזכה ההצעה ברוב של 2/3בשני בתי הקונגרס; בית הנבחרים והסנאט ,היא תאושר למרות הווטו הנשיאותי. הרשות המחוקקת – הקונגרס – מורכבת משני בתים :בית הנבחרים והסנאט .כל חוק חייב לעבור אישור של שני הבתים .כך הבתים בולמים ומאזנים זה את זה. הקונגרס יכול להדיח את הנשיא מתפקידו. שאלה מספר 27 עד סוף המאה ה – 19נמנעה ארה"ב ממעורבות ישירה בעניינים שמחוץ ליבשת האמריקנית .כבר נשיאה הראשון של ארה"ב ג'ורג' וושינגטון המליץ לאומה האמריקנית ב – 1796להימנע ככל האפשר ממערכת של בריתות מדיניות עם מדינות אירופה שלהן אינטרסים שונים מאלה של ארה"ב .יש לקשור קשרים מסחריים עם מדינות אירופה אך להמעיט ככל האפשר בקשרים פוליטיים. ב – 1803קנו האמריקנים את לואיזיאנה מידי הצרפתים .הצרפתים שהיו זקוקים לכסף עקב ההפסדים במלחמות הנפוליאוניות הציעו את לואיזיאנה למכירה .באמצעות הרכישה הרחיבה ארה"ב את השטח שברשותה והוציאה מיבשת אמריקה שכן אירופאי .רכישת לואיזיאנה סייעה לארה"ב לממש את מדיניות הבדלנות שלה. מגמת הבדלנות מאירופה התחזקה כאשר פתחו מדינות אמריקה הלטינית במאבק על שחרור משלטונן של מדינות אירופה ובעיקר משלטונה של ספרד – משנת 1810ואילך .תושבי הקולוניות ניצלו את ההזדמנות שספרד הייתה עסוקה במלחמות הנאפוליאוניות באירופה ולא יכלה להאבק כראוי במדינות שהיו תחת שליטתה .ארה"ב מיהרה להכיר בעצמאותן של מדינות אלה למרות שאף מעצמה אירופאית לא עשתה זאת. ב – 1823בנאום בפני הקונגרס האמריקאי ניסח הנשיא מונרו את העקרונות עליהן מבוססת מדיניות החוץ של ארה"ב .עקרונות אלה שימשו קו מנחה למדיניות החוץ האמריקנית במשך שנים רבות: ארה"ב על פי עקרונות אלה התרחקה ממעורבות בענייניה של אירופה ,שמרה על עמדה בדלנית וניטרלית כלפי סכסוכים בין מדינות .במקביל דרשה ואף הקפידה על כך שמדינות אירופה יתרחקו מענייניה של יבשת אמריקה. מונרו חילק את העולם לשניים חצי העולם המערבי – יבשת אמריקה וחצי העולם המזרחי – אירופה. שר החוץ האמריקאי ג'ון קווינסי אדמס נתן אף הצדקה אידיאולוגית להצהרה : מעצמות אירופה הן מדינות שבהן המשטרים הם מלוכנים וישנים .הן מתבססות על מניעים אנוכיים ועל עקרונות ממשל שגויים .הן רואות את עצמו כריבון חוקי באמריקה הלטינית ואת המאבק של עמי אמריקה הלטינית לשחרור כמאבק כנגדן. ארה"ב ,בניגוד למעצמות אירופה ,סבורה שהתנועות לשחרור באמריקה הלטינית דורשות בצדק את זכויותיהן הטבעיות לממשל עצמי .ארה"ב תומכת במאבקם של עמים אלה לשחרור .ארה"ב תומכת בזכותם של העמים לחיות בתנאים של חופש ושוויון. בשנים הללו התקיימו מאבקים של עמים רבים באירופה להגדרה עצמית .ארה"ב לא התערבה ולא תמכה בהם למרות שפנו אליה .במקביל ,האמריקנים היו מוכנים להתערב לטובת לוחמי החופש ביבשת אמריקה. ביחס לחצי הכדור המערבי: .1 סיפוח הוואי .איי הוואי שימשו לסוחרים אמריקנים תחנה חיונית בדרכם לסין .אמריקנים ששמעו על האפשרויות הכלכליות הטמונות באיי הוואי הגיעו למקום ופיתחו מטעים של קנה סוכר .המתיישבים האמריקנים השתלטו על חיי הכלכלה באי ונחתם הסכם בין הוואי לארה"ב המתיר ייבוא סוכר מהוואי לארה"ב פטור ממכס .הוואי התחייבה לא לתת שום זיכיון בשטחה למעצמות אחרות .בארה"ב ובקרב האמריקנים בהוואי התרבו הקולות הקוראים לסיפוח האי לארה"ב .ב – 1893בויימה הפיכה ע"י מתיישבים אמריקנים באזור שקראו לכוחות אמריקנים לבוא לעזרתם .אוניית מלחמה אמריקנית ובה נחתים אמריקנים הגיעה לאזור וחייבה את המלכה המקומית לוותר על סמכויותיה .ב – 1898אחרי וויכוחים בתוך ארה"ב בדבר סיפוח הוואי אישר הממשל את הסיפוח ונתן להוואי מעמד של טריטוריה. רק ב – 1958הצטרפה לברית כמדינה ה – .50הוואי הפכה לבסיס ימי שסייע רבות בביסוסה והרחבתה של ההשפעה האמריקאית במזרח הרחוק בכלל ובסין בפרט. .2 פנמה .מעורבותה של ארה"ב בשני האוקיינוסים – האטלנטי והשקט – העלתה את הצורך בנתיב ימי שיקשר ביניהם .הנשיא רוזוולט הציע לכרות תעלה שתקשר בין שני האוקיאנוסים. כמקום מתאים נמצאה רצועת ארץ צרה בפנמה שהייתה אז חלק ממדינת קולומביה. כשממשלת קולומביה היססה ביחס לתנאי הזיכיון שהוצעו ע"י ארה"ב אורגנה בסיוע אמריקני מהפכה בפנמה ובצילן של אוניות מלחמה אמריקניות הוכרזה פנמה כרפובליקה עצמאית .המדינה החדשה אישרה את תנאי הזיכיון לבניית תעלה וחכירה במרות ארה"ב על שטח צר משני עברי התעלה .כריית התעלה נמשכה כ – 10שנים מ – .1914 – 1904תעלת פנמה הייתה בעלת חשיבות רבה לצרכים האסטרטגיים של ארה"ב ולאינטרסים הכלכליים- מסחריים שלה. נושא -8סין המודרנית אם בחרת בנושא זה ,ענה על שתי שאלות: על אחת מהשאלות ) 33-32פרק ראשון( ועל אחת מהשאלות ) 35-34פרק שני(. פרק ראשון שאלה מספר -32בעיות הפנים והחוץ של הקיסרות הסינית ונפילתה סעיף א' התהליך המתואר בקטע :השלטון המנצ'ואי החל בפרפורי גסיסה החל מאמצע המאה ה – .19 תהליך גסיסתו של השלטון היה מלווה בחדירת מעצמות המערב והשתלטותן על כלכלתה של סין ובתנועות רפורמה ששאפו לסלק את השלטון המנצ'ואי מסין וכן את המעצמות הזרות. חדירת המעצמות החלה במלחמת האופיום הראשונה שבסופה חתמה סין הסכם ננקינג ,הסכם כפוי ומשפיל עם בריטניה .ההסכם היה הסכם כפייה ראשון מיני רבים שנכפו על סין בהמשך .על הסכמים דומים חתמה סין כעבור זמן קצר עם צרפת ,ארה"ב ומדינות אחרות .סין נחלשה עוד יותר בעקבות מרד הטאי פינג ,מלחמת האופיום השנייה והסכמי טיינג'ין ופקינג. השושלת המנצ'ואית השלטת נעזרה בכוחות זרים כדי להביס את המורדים ובכך העמיקה את מעורבות המעצמות בסין .הזרים ניצלו את מלחמת האזרחים בסין כדי לחזק את מעמדם. לאחר מרד הטאי – פינג ומלחמת האופיום השנייה נתפסו חלקים נוספים מסין ע"י המעצמות. מלחמת סין יפאן החלישה את סין עוד יותר והעבירה נתחים חשובים ליפן :קוריאה וטייוואן. כך בסוף המאה ה – 19סין חלשה בכמה היבטים: בתחום השלטוני .המשטר מושחת למדי ובלתי יעיל :משאבים כלכליים שהיו מיועדים לשיקום הצבא והצי הופנו לשיקום ארמון הקיץ של הקיסרית האלמנה טזה סי מהשושלת הקיסרית המנצ'ואית ,משרות נמכרו בכסף לבלתי מוכשרים -מעילות ושוחד הפכו לתופעה יומיומית. בתחום הכלכלי .לסין ניתנו הלוואות מהמעצמות לצורך תשלום פיצויים שהוטלו עליה במלחמת האופיום השנייה .ההחזרים להלוואות הללו היו ממכסים ומיסים כך שלא יכלה לנצל את ההכנסות הללו. בתחום המנהלי .החל משנת 1854החלו הבריטים לשמש בעמדות מפתח בשירות המכס הסיני ומספרם הלך וגדל וחדר לתחומים נוספים. סין איבדה את שליטתה בתחום הטריטוריאלי -המעצמות הזרות הרחיבו מאוד את תחומי שליטתן בסין. הדוגמאות לכך ש"המנצ'ואים עשו מאמצים להחזיק ברסן השלטון אך המולדת חמקה בהדרגה מפיקוחם והייתה לזירת קרב בין זרים שחמדו את אוצרותיה": .1מלחמת האופיום השנייה והסכמי טייג'ין ופקינג. .2מלחמת סין – יפן והסכם שימונו סקי. .3מרד הבוקסרים ערער את הקיסרות עוד יותר ובסופו פרוטוקול הבוקסרים. סעיף ב' האירועים שהובילו לנפילת הקיסרות ,מתקופת רפורמת מאה הימים עד :1911 ניסיון הרפורמה של קאנג יו וויי -רפורמת 100הימים: קאנג יו וויי היה משכיל סיני שעמד בבחינות הקלאסיות המסורתיות של השירות הציבורי ,רכש דעת בתחומי הידע הסינים המקובלים והשתלם בקאליגרפיה סינית. קאנג טען כי מסורת והתחדשות הן הפירוש הנכון לתורת קונפוציוס .הוא הצליח בדעותיו להשפיע על כמה מאנשי השושלת בתקופתו וביניהם השליט בממלכה הקיסר הצעיר גואנג סו. למרות השפעתו לא הצליח להשפיע על הקיסרית האלמנה טזה סי שהייתה הדמות הדומיננטית ביותר בסין. בשנת 1898נעשו כמה רפורמות משמעותיות: הוחלפו אישים מרכזיים בממשל. בוצעו תיקונים בתחומי המנהל ,הצבא ,החקלאות והחוקים. נערכו תוכניות להרחקת כמה מתומכיה של הקיסרית כדי לצמצם את כוחה. השינויים בוטלו בתוך 100ימים כאשר נודע לקיסרית על הרפורמות היא בלמה ביד ברזל כל שינוי. הקיסר הצעיר נאסר לאחר שאולץ לחתום על צו לפרישתו מהתפקיד וגזר דינו היה מוות .בהתערבות המעצמות ,עונשו הומר למאסר עולם בארמון .כל התיקונים והמינויים שנעשו בתקופת הרפורמה הקצרה ,רפורמת 100הימים ,בוטלו ,ועד יום מותה של הקיסרית ב 1908 -היא יזמה מספר מצומצם של רפורמות ובפועל מנעה כל ניסיון לשינוי. מרד הבוקסרים ופרוטוקול הבוקסרים: פעילותם החלה בצפון סין מחוז שאנדונג .בשלב הראשון פעילותם מתמקדת בתרבות הזרה שחדרה לסין ובממסד שתמך בהם וסייע להם לחדור לסין – הממסד המנצ'ואי. הם פועלים נגד מנזרים ,בתי ספר של הכנסייה ,בתי יתומים בחסות הכנסייה וכנגד סמלי השלטון של הממסד הקיסרי המנצ'ואי . הם גורמים לנזק בקרב הזרים ורוצחים את שגריר גרמניה בסין. בשנת 1897נרצחו שני מיסיונרים קתולים בעלי נתינות גרמנית ,ובתגובה פתח הקיסר הגרמני בפעולות עונשין. שנתיים לאחר מכן נרצחו עוד שלושה נתינים גרמנים ובתגובה הרסו הגרמנים שני כפרים באזור בו ארע הרצח. נציגי המעצמות דרשו ממשרד החןץ הסיני להפסיק את פעולות הבוקסרים. תגובת הקיסרית ,טזה סי :בתחילת המרד נמנעה מסיוע גלוי מחשש לתגובת המעצמות .היא ייסרה אותם בפומבי על מעשיהם הבלתי חוקיים אך עזרה להם בסתר .כך למשל הושלחו לכלא שורפי כנסיות והורגי נוצרים ששוחררו אח"כ בחשאי. בשלב מאוחר יותר ,כאשר דרשו המעצמות ממשרד החוץ הסיני להפסיק מייד את פעילות הבוקסרים ולהעניש את האחראים לא הסתירה עוד טזה סי את אהדתה למורדים ,שיתפה עמם פעולה ונתנה להם יד חופשית תוך מתן סיוע גלוי ונכונות לעמוד בלחץ המעצמות. כתוצאה מכך הופעל ב 1900 -כוח רב לאומי שתבע את עלבונם של הזרים .התגובה הייתה אכזרית: הכוח הטיל מצור על פקינג )בייג'ינג( עצמה ובין יולי לאוגוסט רוב הקונסוליות נסגרו והושמו תחת מצור ,כמה כפרים נשרפו עד היסוד ,פקידים סינים הוצאו להורג ,הוצתו מקדשים וחלקים מהעיר פקינג )בייגינג( נהרסו כליל. כשהכוח הרב לאומי נכנס לזירה בקיץ 1900על מנת לשחרר את הנצורים הוא כבש למעשה את פקינג . והקיסרית האלמנה ברחה מעיר הבירה אל העיר העתיקה של שיאן. "פרוטוקול הבוקסרים" ) – (1901הסכם כפוי נוסף על סין שביסס עוד יותר את מעמדן של המעצמות בסין. בתחום הצבאי נאסר על סין לייבא נשק במשך שנתיים. עליה להעניש את כל מי שהיה מעורב במרד ולהקים מצבות זיכרון לזרים שנהרגו. רוב השגרירויות הזרות בסין יבוצרו על חשבון כספי הקיסרות. בתחום הכלכלי נכפה עליה הסכם סחר שאפשר לזרים להכניס סחורות ללא מכס. על סין הוטל לשלם פיצויים לכל אחת מהמעצמות ,בהתאם לפגיעה בה .סך הפיצויים )67 מיליון לירות שטרלינג למשך 39שנים( הראה על רצונן של המעצמות להשתלט על הכנסות הקיסרות כמעט במלואן. התקבלו תיקונים בהסכמי הסחר בין המעצמות לבין סין לטובתן של המעצמות. המעצמות תשלוטנה על מסילת הברזל המחברת בין הים ובין הבירה. בתחום הפוליטי לשלוח משלחת לגרמניה להתנצל על רצח השגריר. הוטל עליה להקים משרד חוץ שינהל משא ומתן עם הזרים .ובחוק המדינה נקבע איסור על פגיעה בזרים או הסתה נגדם. השנים האחרונות של השלטון המנצ'ואי בהנהגת הקיסרית טזה סי עמדו בסימן ביקורת פנימית הולכת וגוברת מצד חוגים אינטלקטואליים. חוגים אינטלקטואליים ,אגודות פטריוטיות מהפכניות החלו להתגבש ולכוון את חיציהן כנגד הקיסרית וכל מה שסימלה .האגודות קראו למרד נגד השלטון המנצ'ואי. אחרי מרד הבוקסרים התהדק הפיקוח מצד השלטון המנצ'ואי על האגודות הפטריוטיות למיניהן . הקיסרית ניסתה ,לצד הידוק הפיקוח על האגודות הללו ,להנהיג רפורמות שיקלו על העם ויצמצמו את המחאה וההתנגדות נגד שלטונה. כך לדוגמא: ניתן סיוע ממשלתי לסטודנטים שיצאו ללימודים מעבר לים. נעשה צעד ראשון לביעור נגע האופיום – החל מ – 1906נאסר העישון בממלכה לבני 60ומטה. )הטענה הייתה שבני 60ומעלה ידעו לעשן בתבונה.(... הופסק הנוהג הסיני לכפות את רגלי הילדות. נערכו תיקונים בתחומי המינהל ,הצבא ,הכלכלה והמסחר. למרות כל הרפורמות הללו לא נקבעה חוקה מודרנית אחת שעשויה הייתה להוכיח על כוונותיה האמיתיות של הקיסרית לרפורמה מרחיקת לכת. התחושה הייתה שנעשה מעט מידי ומאוחר מידי . סון יאט סן הגביר את השפעתו על חוגים אינטלקטואלים סינים בסין ומחוצה לה .וקרא להפיל את הקיסרות ולהקים במקומה רפובליקה בסין. הקיסרות הסינית נפלה דווקא בזמן שהחלה להנהיג רפורמות .הרפורמות לא היו מספיקות והעדר של חלק מהדרישות גרם לאכזבה ואף הגביר את התסיסה כנגד השלטון הקיסרי. הקיסרית מתה ב – 1908ולקיסר הוכתר פו יי בן שנתיים .בכל נפתח פתח להפלת הקיסרות והקמת הרפובליקה הסינית. הגורמים לנפילת הקיסרות: .1תהליך נפילת הקיסרות היה רב שנים ורב שלבים )אירועים( וניתן לציין במהלכו את מלחמות האופיום וההסכמים המשפילים שבאו בעקבות המלחמות הללו .מרד הטאי פינג שדוכא ע"י הקיסרות בשיתוף פעולה עם מעצמות המערב הגביר את התסיסה הפנימית. .2תנועות רפורמה שפעלו בסין החלישו את הקיסרות ואת השלטון המנצ'ואי. .3הרפורמות שהנהיגה הקיסרית טזה סי היו בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי .מרד הבוקסרים היה אף הוא אירוע חשוב בתהליך וכן ניסיונותיה של הקיסרית להנהיג רפורמות. .4המנהיג הסיני יואן שה קאי העביר את תמיכתו מחצר הקיסרות לתמיכה ברפובליקה. בתהליך נפילת הקיסרות יש לקשר בין גורמי פנים לבין גורמי חוץ .התערבות המעצמות בנעשה בסין זירזה תהליכים פנימיים שעשויים היו להתרחש בקצב אחר .כך ,המוצרים שחדרו לסין ,הטכנולוגיה המערבית ,הארגון ,הידע ,המינהל המערביים פגעו ברקמה החברתית -כלכלית הקיימת בסין .רבים למדו מהמערב וחתרו לשינוי – לקידמה על פי הדגם המערבי. שאלה מספר 33 סעיף א' ההצלחה היחסית בתקופת "ההישענות על צד אחד" חיזקה את מאו ,והוא הרגיש בטוח בדרכו ובתמיכת העם בו .בשלב זה היה פתוח לביקורת מבית .במאי 1956קרא מאו ל"פריחתם של מאה פרחים" ולהתמודדות של "מאה אסכולות מחשבה" בינן לבין עצמן .היה זה האות לראשיתו של דיון ציבורי פתוח על דרכה של סין. הגורמים ליזמה: א. הרצון לפתוח בדיון פנימי על דרכה של סין. ב. הקריאה הזו לא הייתה כנראה לחינם שכן מאו התכוון לפתוח במאבק פנימי ,במטרה לקדם את דרכו הפוליטית והאידיאולוגית שהיו עליה עוררין מבית ,ולהוכיח כי ההומונים תומכים בו. ג. תהליך הדה סטליניזציה שהחל בבריה"מ בתק' חרושצ'וב יצר תחושה בסין כי לא מוטלת עליהם חובת ציות לבריה"מ. אך הטקטיקה של מאו התבררה כמוטעית .משנפתח הפתח לבקורת ,היא פשטה כאש בשדה קוצים ולא היה עוד אפשר לכוונה או למקדה. מאו שחשב כי "ההמונים" תומכים בו ובפרשנותו האידיאולוגית ,טעה. הביקורת פשטה בהדרגה בקרב האינטלקטואלים שהחלו להצביע על טעויות המשטר ומחדליו ,עד שנוצרה סכנה לקיומו של המשטר הקומוניסטי עצמו. התוצאות: מאו חזר בו מרעיון הפתיחות ופתח במסע כנגד גורמים "ימניים" ו"אוייבי העם" שגילו את פרצופם האמיתי" .העשבים השוטים והמורעלים" דוכאו במהרה .במהלך שנת 1957נעקרו מן השורש ניצני הפרחים הראשונים .סין חזרה להיות דמוקרטיה ריכוזית ,חופש ביטוי נחשב לאנרכיה הנוגדת את "רצון העם" .הגורמים הדמוקרטיים חזרו והסתגרו בקליפתם. גם ביקורתם של מיעוטים אתניים בסין כנגד הרוב הסיני הופסקה .כך ,המדיניות החדשה הייתה העילה לדיכוי המרד בטיבט שבעקבותיו נטש הדלאי לאמה – המנהיג הרוחני והמדיני של החבל את ארצו וגלה עם רבבות מחסידיו להודו. סעיף ב' יעדי "הביקורת העצמית" שבה דגל מאו: "הביקורת העצמית" מסמלת את ההבדל ,לדעתו של מאו ,בין המפלגה הקומוניסטית בסין לבין המפלגות האחרות . יש לנקות את מסדרונות המפלגה מאבק ,מכל ביקורת באופן סדיר. הביקורת העצמית נועדה לבער כל ניסיון עתידי לביקורת בתוך המפלגה וכך לנקות אותה ממתנגדים. מאו החליט לצאת ל"מלחמת תרבות" -להחיות את הרוח המהפכנית ולגייס לעצמו תומכים במאבק נגד הסוטים מן הדרך המהפכנית .המהפכה שיזם הייתה אמורה להתבצע מלמעלה ובפומבי .מהפכה רחבת היקף שתתרחש ברחבי הארץ ,תבסס את ההגות האידיאולוגית את מעמדו של מאו בעצמו. מאו הכריז כי סין מהווה מעין מורה הלכה בגוש הסוציאליסטי .באוגוסט 1966הכריז מאו בכינוס של הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית כי תפיסתו של מאו היא המרקסיזם – לניניזם בתקופה שבה עומד האימפריאליזם לפני התחסלותו. מהפכת התרבות נועדה ללבות מחדש את הלהט המהפכני ולטהר את המדינה מגורמים ריאקציונרים. עמדה זו באה לידי ביטוי במהפכת התרבות: .1בראשית המהפכה פוטרו מתפקידם מתנגדיו הפוליטיים של מאו ביניהם הרמטכ"ל ז'ואי צ'ינג )שהתנגד לניתוק הקשר עם בריה"מ( ,ראש עיריית פקינג פנג ג'ן ,שרים וסגני שרים של משרד התרבות ,החינוך ,נשיאי האוניברסיטאות ,ראשי מחלקות התעמולה ,עיתונאים ,עורכי ביטאונים ואקדמאים. .2סטודנטים ותלמידי תיכון הקימו תנועת מחאה מאואיסטית אדירה והממסד התקפל בפניה: תחילה נכנעו המורים שנגדם רוכזו ההתקפות האידיאולוגיות ואחריהם באו פעילי המפלגה ובירוקרטים ברשויות השונות .הוועד המרכזי של המפלגה קיבל החלטה שתקפה את אלה מקרב המנהיגים המפלגתיים "הצועדים בדרך קפיטליסטית". .3להלכי רוח אלה הצטרפה מלחמת עיתוני קיר שהחלה מפקין והתפשטה ברחבי סין .תנועה זו הוקיעה את היסודות האנטי מהפכניים למיניהם. .4כך נוצרה ברחבי הארץ תנועה סולידרית רחבה המוקיעה את אלה המתנגדים למהפכה והורסים אותה .בראש המוקיעים עמדו "המשמרות האדומים" שבאו מתוך תנועת המחאה המאואיסטית והפכו לכוח המחץ של "המהפכה התרבותית" .מאו פעל באמצעות "המשמרות האדומים" שלחמו נגד כל גילוי של התמסדות המהפכה ובכל ביטוי של שחיתות .המשמרות פעלו באמצעות טיהורים ,השפלות ,טרור" ,חינוך מחדש" ושטיפת מוח. .5אל התלמידים והסטודנטים שהצטרפו ל"משמרות האדומים" הצטרפו פועלים שניצלו את החופש שניתן להם והשתתפו אף הם בתנועת המחאה האדירה .פועלים לצד הסטודנטים והתלמידים שנטשו את ספסל הלימודים השתלטו על ערים וכפרים ,מפעלים ומוסדות, כבישים ומסילות ברזל ופיזרו את גופי הממסד המפלגתי – בירוקראטי. .6אזרחי סין אולצו לקנות את "הספר האדום" שכלל לקט מובאות של מאו ולשנן בעל פה את תוכנו .הכפייה התרבותית עוררה היסטריה קנאית ומאבקי סיעות בתוך המפלגה ועד מהרה החל השלטון לאבד שליטה על המתרחש ,והמדינה הידרדרה על סף מלחמת אזרחים נוספת. פרק שני שאלה מספר 34 בתקופת המלחמה סין מחולקת לשלושה חלקים: בבירה ננקינג -שטח הכיבוש היפני בראשותו של וונג ג'נג ווי ,לשעבר סגנו של צ'אנג. בג'ונקינג -שלט צ'אנג קאי שק. בינאן -שלט מאו טסה טונג. במהלך המלחמה רמזה ממשלת צ'אנג קאי שק ללונדון ולוושינגטון כי אם לא תקבל סיוע מרבי במאבקה לא תהיה לה כל ברירה אלא לשתף פעולה עם טוקיו ולקבל את הצעותיה בדבר כינון בצוותא של "סדר חדש" במזרח אסיה. הטיעון של צ'אנג התקבל ברגשות מעורבים ולא היה ברור האם בכוונתו של צ'אנג לממשו. בכל מקרה ,כאשר ארה"ב הותקפה בפרל הרבור ונכנסה למלחמה נגד יפאן במלוא העוצמה – ירד האיום הסיני מן הפרק .אל מחנה הנלחמים ביפן הצטרפה גם בריטניה. האמריקאים הבטיחו לסלק את יפן משטחי סין ולהעביר לסין אספקה חיונית וכסף. מעתה הממשל הלאומי בסין תחת צ'אנג קאי שק יכול להטיל את כל האחריות למאבק נגד יפאן על ארה"ב ובריטניה וכך לפנות את עצמו למאבק נגד תומכי הקומוניזם מבית. כך ,שוב הפסיד הממשל הלאומי סיכוי ללכד את העם סביבו נגד אוייב משותף חיצוני – יפאן. במהלך המלחמה התחזקה היריבות בין הממשלה הלאומית לבין התנועה הקומוניסטית. בשנים הללו סרב צ'אנג קאי שק ,משיקולים אישיים ברורים ,לשלב את הלוחמים הקומוניסטים במערך האנטי יפני .תוך כדי המלחמה ביפן קיווה לדכא את הקומוניסטים. היריבות בין הקומוניסטים בשנסי לבין הממשלה הלאומית נמשכה ,עובדה זו הקשתה על המאבק נגד היפנים .המלחמה חיזקה את כוחם של הקומוניסטים ושחקה את התמיכה בממשלה הלאומית. הקומוניסטים חיזקו את השפעתם בחלקים נרחבים של החברה הסינית החקלאית והחלישו את התמיכה בכוחות צ'אנג קאי שק. עד מהרה התברר כי בקרב הפיקוד הסיני שררו חוסר ארגון ,שחיתות ,חוסר יעילות מבצעית ופיקוד לקוי .חיילים ומפקדים חסרו מזון וציוד לחימה מתאים .תמותה רבה בשורות הצבא הסיני גרמה למורל ירוד. ב – ,1944לדוגמא ,צרו חצי מיליון מחיילי הממשלה הלאומית של צ'אנג קאי שק על הסובייט הסיני של מאו צה טונג בשנסי .הקומוניסטים הרחיבו תוך כדי פעולה מאחורי קווי האויב את שטחי השפעתם ומאחזם בקרב האוכלוסייה הכפרית .מאבק פנימי זה הקל על האויב היפני ובמאי 1944 פתחו היפנים במתקפה גדולה אחרי תקופה של קיפאון בחזית הסינית .במהלכה נפלו לידי היפנים שטחים נוספים בג'יאנסי ובהונן. התפתחות זו הגבירה את כעסו של הממשל האמריקני על צ'אנג קאי שק .אך בשלב זה לא ניתן היה לפרק את הברית בין ארה"ב לבין סין שנראתה חיונית מתמיד. ההתקדמות באירופה ובמערכות באוקיאנוס השקט הבהירה יותר ויותר את חיוניותה של סין להבסת יפן .האמריקנים ראו בסין גורם חשוב בסדר הבינלאומי שיקבע אחרי המלחמה ולכן ניסו לפייס בין הממשלה הלאומית של צ'אנג קאי שק לבין התנועה הקומוניסטית של מאו צה טונג. שליח אישי של רוזוולט ,פטריק ג' הרלי ,יצא לאזור בניסיון לקרב בין הצדדים. מאו והקומוניסטים ברכו על היזמה מאחר וראו בכך דרך להחליש את הממשלה הלאומית .מאו אף הציע להגיע לארה"ב ולהיפגש עם מדינאיה ואף טען כי המטרה העיקרית צריכה להיות הבסת יפן שהיא אויב אימפריאליסטי של סין. למרות שהרלי התלהב מהעמדה הקומוניסטית ומעמדתו של מאו עברה ארה"ב תוך זמן קצר לתמיכה מחלטת בצ'אנג קאי שק .שכן ,צ'אנג קאי שק לא היה מוכן להתיר את פעילותן של מפלגות מתחרות למפלגתו ולא הסכים לפעול על פי רעיונותיה של המפלגה הקומוניסטית .האמריקנים טענו כי על הקומוניסטים להתלכד סביבו ולתמוך במנהיגותו. ארה"ב שינתה את יחסה לסין .מטרתה של ארה"ב הייתה :חיזוקה של סין ועידודה להישאר במערכה האנטי יפנית. השינוי בא לידי ביטוי בכמה תחומים: .1בריטניה וארה"ב חתמו ב – 1943על הסכם המבטל את זכויותיהן האקסטריטוריאליות בסין. אזרחי שתי המעצמות לא נהנו ממעמד עדיף בסין ואף אחת מהן לא יכלה להציב כוחות בסין ללא הסכמת הממשלה הסינית) .למרות הנאמר לעיל בריטניה לא הסכימה לותר על אחיזתה בהונג קונג או על שטחי היבשת שהחכירה מול האי הונג קונג – בכל אלה היא אוחזת עד היום(. .2בדצמבר 1943חתם הנשיא רוזוולט על חוק המתיר לסינים להתאזרח כאזרחים אמריקנים על בסיס שוויוני .החוק ביטל אפליית סינים המהגרים לארה"ב. .3הממשל האמריקאי דרש לצרף את סין לשלוש המעצמות שחתמו על בטחון כללי .הכרזה המכירה בזכותה של סין להשתתף עם המעצמות הגדולות בניהול המלחמה ובהקמת כלי לשיתוף פעולה בינלאומי לאחר המלחמה. .4ב – 1בדצמבר התקיימה ועידה בקהיר ובה השתתפו רוזוולט ,צ'רצ'יל וצ'אנג קאי שק .בהצהרת קהיר הוכרז על זכויותיה הריבוניות של סין ונאמר כי בעלות הברית תדרושנה את כניעת יפאן ללא תנאי ונטישת כל השטחים שכבשה והחזרתם לסין .סין תקבל לידיה גם את השטחים שנכבשו במלחמה וכן ב – 1894במלחמה הסינית – יפאנית הראשונה. ביחסי ארה"ב – סין נוצרו בתקופה זו כמה בעיות למרות רצונם של הצדדים לשיתוף פעולה: .1כבר בתחילת 1942הוקם פיקוד סין ופיקוד סין-בורמה-הודו בראשות הגנרל ג'וזף סטילוויל. במטרה לזרז את התבוסה היפנית .סטילוויל התאכזב מהישגיה הצבאיים של סין והפנה חיצי ביקורת נגד הממשל הלאומי בסין וטען כי המשטר לוקה בחוסר ארגון ובפיקוד לקוי .ואכן ,צ'אנג קאי שק לא ניהל את צבאו כראוי .הצבא לקה בחוסר ארגון .חיילים ומפקדים מצאו את עצמם חסרי אספקה וציוד ורעבים ללחם .תמותה גדולה בקרב פצועים הקלה על רבים לערוק לצבא הקומוניסטי בבוא העת. .2צ'אנג קאי שק סרב משיקולים פוליטיים וסובייקטיביים לצייד את הלוחמים הקומוניסטים ולשתפם במשלוחים שהגיעו אליו מארה"ב ומבריה"מ למרות שהקומוניסטים היוו גורם חשוב במאבק האנטי יפני. .3ארך זמן עד שהממשל האמריקני הסיק מסקנות מהבעיות שציינו ושינה כיוון .בתחילה ,כאמור, הוא נשען על עזרתה של סין במאבק נגד יפאן אך לאור הנסיבות שתיארנו החליטה ארה"ב לותר על השימוש בסין כקרש קפיצה להבסת יפן. שאלה מספר 35 הגורם שתרם לכישלון ההידברות הפנימית בסין בתום מלחמת העולם השנייה היה :היריבות בין המעצמות – ארה"ב ובריה"מ .ארה"ב תמכה בצ'אנג קאי שק ובריה"מ תמכה במאו .בנוסף ,סירובו של צ'אנג קאי שקרא להידבר עם הקומוניסטים ולשלבם במערכה נגד יפן. הקומוניסטים הצליחו לסחוף בשלב זה את אהדת החוגים הדמוקרטיים והליברליים במדינה: א .המשטר הלאומני היה מושחת .צ'אנג קאי שק המשיך להתבסס על הבורגנות העשירה ולא פנה לעם שברובו היה עני. ב .הקומוניסטים זכו לאהדה רחבה בקרב העם מאחר ועמדו בראש המאבק ביפנים והתייחסו לאיכר הסיני הפשוט בכבוד. ג .הצבא הלאומי נותר מבוזר .הגנרלים לא שיתפו פעולה ביניהם ולכן לא ניצחו במלחמה נגד יפן. בנוסף ,הצבא היה פרוס על פני אזורים רחבים בסין והתקשה לתמרן ממקום למקום. ד .כוחות הצבא הלאומי סבלו ממורל ירוד :הם היו חסרי תחמושת ,מזון ...רבים העדיפו לערוק לצד הקומוניסטי. ה .הכלכלה החלה להידרדר בקצב מהיר והעם הבין כי ה"השראה השמימית" אינה עם מנהיגיה הנוכחיים של סין. ו .התיווך האמריקאי נכשל.
© Copyright 2024