1. No category

‫קי והבל בשירה העברית המודרנית‬
‫דמויות קי והבל בשירת של ארבעה משוררי מהעת החדשה‬
‫מגיש‪ :‬דוד מאלי‬
‫ת‪.‬ז ‪201047610‬‬
‫ישיבת מקור חיי‪,‬כפר עציו‬
‫שבט תשס"ז‬
‫מנחה‪ :‬דרור בונדי‪.MA ,‬‬
‫‪1‬‬
‫תוכ הענייני‪:‬‬
‫מבוא‪................................................................................................................‬‬
‫עמוד ‪3‬‬
‫פרק א' – הסיפור המקראי‪:‬‬
‫הקדמה‪...............................................................................................‬‬
‫עמוד ‪5‬‬
‫הסיפור עצמו‪.......................................................................................‬‬
‫עמוד ‪5‬‬
‫ניתוח הסיפור‪......................................................................................‬‬
‫עמוד ‪5‬‬
‫פרק ב' – דמויותיה של קי והבל בשירה העברית המודרנית‪:‬‬
‫הקדמה‪...............................................................................................‬‬
‫עמוד ‪16‬‬
‫א‪ .‬אברה שלונסקי‪ ..............................................................................‬עמוד ‪16‬‬
‫ב‪ .‬נת אלתרמ‪ .....................................................................................‬עמוד ‪22‬‬
‫ג‪ .‬ד פגיס‪............................................................................................‬‬
‫עמוד ‪29‬‬
‫ד‪ .‬ראוב קסל‪......................................................................................‬‬
‫עמוד ‪39‬‬
‫פרק ג' – דיו והשוואה‪ ........................................................................................‬עמוד ‪42‬‬
‫סיכו‪...............................................................................................................‬‬
‫עמוד ‪47‬‬
‫נספח – על המשוררי המובאי בעבודה‪..............................................................‬‬
‫עמוד ‪48‬‬
‫ביבליוגרפיה‪.....................................................................................................‬‬
‫עמוד ‪49‬‬
‫‪2‬‬
‫מבוא‪:‬‬
‫בעבודה זו אבקש לעסוק בדמות של קי והבל בשירה העברית המודרנית‪.‬‬
‫סיפור קי והבל נבחר לעמוד בבסיסה של העבודה ממספר סיבות‪ .‬ראשית‪ ,‬כיו שהסיפור הוא‬
‫סיפור ראשוני‪ ,‬המאורע הראשו שקרה בעול לאחר שגורשו אד וחוה מג העד‪ .‬א* אחד לא‬
‫ידע אי‪ +‬להגיב לרצח‪ ,‬א* אחד לא הבי בדיוק מה קרה‪ .‬הראשוניות שבסיפור סקרנה אותי‪ .‬שנית‪,‬‬
‫כיוו שעניינו אותי מערכות היחסי המגוונות בסיפור‪ .‬מערכת היחסי בי ה' לקי‪ ,‬מערכת‬
‫היחסי בתו‪ +‬המשפחה ומערכת היחסי בי קי להבל‪ .‬במערכות היחסי הללו משכו את‬
‫תשומת לבי ג אות דברי שאינ כתובי בתנ"‪) +‬לדוגמה‪ :‬מה הייתה תגובת אד וחווה‬
‫לרצח? מה הרגיש קי כלפי אלוהי? ועוד דברי רבי(‪.‬‬
‫שירה עברית מודרנית היא שירה שנכתבה מתקופתו של ר' משה חיי לוצאטו ועד דורנו אנו‪.‬‬
‫התמקדתי בעבודה במשוררי מהדורות האחרוני – מהמהפ‪ +‬של סו* המאה ה–‪ 19‬ועד ימינו‪.‬‬
‫אכ‪ ,‬התרבות העברית התייחסה לסיפורי התנ"‪ +‬במגוו תחומי‪ ,‬א‪ +‬בחרתי לעסוק בשירה כיוו‬
‫שבתו‪ +‬הספרות בכללה‪ ,‬השירה מיטיבה לבטא רגשות‪ ,‬היגדי ומחשבות בצורה תמציתית‬
‫וישירה‪ .‬השירה אינה זקוקה לאור‪ +‬הסיפורי כדי לבטא את המסרי והתכני אות היא רוצה‬
‫להעביר‪ ,‬בשירה הדברי נכתבי כ‪ +‬שהקורא מפני אות בשורות אחדות‪ .‬נוס* על כ‪ ,+‬מכיוו‬
‫ששירה נכתבת בקצרה )לרוב(‪ ,‬יש לשיר פעמי רבות יותר מרובד אחד‪ ,‬יותר מפרשנות אחת ‪ /‬מה‬
‫שמוסי* לעומקו של השיר וליופיו‪.‬‬
‫מתו‪ +‬השירה העברית של הדורות האחרוני נבחרו מספר שירי של אברה שלונסקי‪ ,‬נת‬
‫אלתרמ‪ ,‬ד פגיס‪ ,‬וראוב קסל העוסקי בנושא‪ 1.‬אי זה מדג מייצג של השירה העברית‬
‫המודרנית‪ ,‬אול הוא בהחלט משק* נקודות מבט שונות‪ .‬אולי לא נית להסיק ממנו מסקנות‬
‫חותכות‪ ,‬אשר דורשות מסגרת עבודה רחבה בהרבה‪ ,‬א‪ +‬אני תקווה שיהיה בו משו פתח לדיו‬
‫מקי*‪.‬‬
‫אפתח את העבודה בניתוח הסיפור המקראי‪ ,‬תו‪ +‬ניסיו להתמקד בנקודות משמעותיות בסיפור‪.‬‬
‫ניתוח הסיפור המקראי לא ייעשה מתו‪ +‬נקודת מבט של הפרשני הקלאסיי וא* לא מנקודת‬
‫מבט מחקרית‪ .‬בעבודה זו ניתוח הסיפור המקראי אינו מהווה אלא מבוא "בלתי נמנע" לניתוח‬
‫השירה שיבוא לאחריו‪ .‬לכ‪ ,‬בחרתי לנתח א* את הסיפור המקראי בכלי ספרותיי‪ .‬הרגיל‬
‫בניתוח פרשני קלאסי או בניתוח מחקרי של הסיפור המקראי עלול לחוש שאי כא ניתוח הול‪.‬‬
‫אול‪ ,‬אני מאמי כי כיו שניתוח זה מהווה הקדמה לניתוח שירה‪ ,‬יש לנתח א* אותו בכלי‬
‫ספרותיי מקבילי‪.‬‬
‫לאחר מכ אערו‪ +‬ניתוח של גישת כל משורר לנושא ‪ /‬אנסה לבדוק את יחסו של כל משורר‬
‫לדמות של קי והבל‪ .‬ניתוח זה יכלול ניתוח ספרותי של השירי כמקובל‪ ,‬א‪ +‬יוש בו דגש על‬
‫ניתוח זיקת למקור המקראי‪.‬‬
‫לסיו אערו‪ +‬דיו והשוואה בי המשוררי השוני ביחס לדמות קי והבל‪ .‬בדיו זה אחדד את‬
‫ייחודו של כל משורר מבחינת הזדהותו האישית ע דמויות הסיפור ומבחינת זיקתו התוכנית‬
‫למקור‪.‬‬
‫‪ 1‬על המשוררי ויצירת ראה נספח‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ייחודה ומשמעותה של עבודה זו מצויות‪ ,‬א כ‪ ,‬בהבאת המפגש תנ"‪/+‬שירה למודעות‪ .‬הניתוח‬
‫הספרותי של התנ"‪ +‬והניתוח ה"תנכי" של הספרות מאירי את המשמעות העמוקה העשויה‬
‫לצמוח ממפגש זה‪.‬‬
‫ברצוני להודות לדרור שסייע לי ועזר לי לפתוח כיווני חדשי‪ ,‬לתמר אחותי שבסבלנות עברה על‬
‫העבודה והעירה הערות‪ ,‬ומעל כול לקדוש ברו‪ +‬הוא‪ ,‬שלו אני מקדיש הכול‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫פרק א – הסיפור המקראי‬
‫הקדמה‪:‬‬
‫בפרק זה אצטט תחילה את סיפור קי והבל בגרסתו המקראית )כפי שמופיע בתנ"‪ ,(+‬אחר כ‪+‬‬
‫אנסה להציע ניתוח שלו מזוויות מסוימות‪ .‬ניתוח זה ייעשה על דר‪ +‬הפשט ומנקודת מבט‬
‫ספרותית‪ .‬הניתוח יוצג בהדרגתיות‪ :‬תחילה התבוננות במבנה הסיפור המקראי‪ ,‬אחר התבוננות‬
‫במילי חוזרות ובמילי יוצאות דופ בסיפור‪ ,‬ומתו‪ +‬כ‪ +‬יועלו מספר שאלות לה ננסה למצוא‬
‫מענה‪.‬‬
‫הסיפור עצמו‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ֹאמר ָקנִ ִ‬
‫ַ‪ַ 1‬הר ַו ֵ‪ֶ 1‬לד ֶאת ַקיִ ַו‪ֶ 1‬‬
‫ָדע ֶאת ַח‪ָ7‬ה ִא ְ‪ 214‬ו ַ‬
‫‪9‬ד י ַ‬
‫)א( וְ ָה ָ‬
‫יתי ִאי‪ֶ 4‬את יְ דֹוָד ‪:‬‬
‫‪9‬חיו ֶאת ָה ֶבל וַיְ ִהי ֶה ֶבל ר ֵֹעה צֹא וְ ַקיִ ָהיָה ע ֵֹבד ֲא ָד ָמה‪:‬‬
‫)ב( ַו‪ֶֹ 1‬ס* ָל ֶל ֶדת ֶאת ִ‬
‫ָמי ויבא קי מפרי ה ֲא ָד ָמה ִמנְ ָחה ַלידֹוָד‪:‬‬
‫)ג( וַיְ ִהי ִמ ֵ>= י ִ‬
‫‪7‬מ ֶח ְל ֵב ֶה וַ@ִ ַ‪4‬ע יְ דֹוָד ֶאל ֶה ֶבל וְ ֶאל ִמנְ ָחת‪:2‬‬
‫)ד( וְ ֶה ֶבל ֵה ִביא גַ ה‪7‬א ִמ ְ?כֹר‪2‬ת צֹאנ‪ֵ 2‬‬
‫)ה( וְ ֶאל ַקיִ וְ ֶאל ִמנְ ָחת‪ 2‬לֹא ָ‪ָ 4‬עה וַ@ִ ַחר ְל ַקיִ ְמאֹד וַ@ִ ְ‪A‬ל‪Aָ 7‬נָיו‪:‬‬
‫ֶי‪:+‬‬
‫ָפל‪ָ 7‬פנ ָ‬
‫ֹאמר יְ דֹוָד ֶאל ָקיִ ָל ָ‪B‬ה ָח ָרה ָל ְ‪ +‬וְ ָל ָ‪B‬ה נ ְ‬
‫)ו( ַו@ ֶ‬
‫‪1C‬ה ִ‪ְ 1‬מ ָ‪4‬ל‬
‫‪74‬קת‪ 2‬וְ ָ‬
‫י‪ָ 1ְ +‬‬
‫יטיב ַל ֶ‪ַ A‬תח ַח ָ‪D‬את ר ֵֹב= וְ ֵא ֶל ָ‬
‫יטיב ְ‪ֵ E‬את וְ ִא לֹא ֵת ִ‬
‫)ז( ֲהל‪2‬א ִא ֵ‪ִ 1‬‬
‫?‪:2‬‬
‫ַה ְרגֵה‪:7‬‬
‫‪9‬חיו ַו@ ַ‬
‫ָק ַקיִ ֶאל ֶה ֶבל ִ‬
‫י‪2‬ת ַ? ָ‪ֶ F‬דה ַו@ ָ‬
‫‪9‬חיו וַיְ ִהי ִ? ְה ָ‬
‫ֹאמר ַקיִ ֶאל ֶה ֶבל ִ‬
‫)ח( ַו@ ֶ‬
‫‪9‬חי ‪9‬נ ִֹכי‪:‬‬
‫ָד ְע ִ‪1‬י ֲה‪ֵֹ 4‬מר ִ‬
‫ֹאמר לֹא י ַ‬
‫י‪ַ +‬ו@ ֶ‬
‫ֹאמר יְ דֹוָד ֶאל ַקיִ ֵאי ֶה ֶבל ‪ִ 9‬ח ָ‬
‫)ט( ַו@ ֶ‬
‫ֲקי ֵא ַלי ִמ ָה ֲא ָד ָמה‪:‬‬
‫י‪ +‬צֹע ִ‬
‫‪9‬ח ָ‬
‫ית ק‪2‬ל ְ‪ֵ G‬מי ִ‬
‫ֹאמר ֶמה ָע ִ‪ָ E‬‬
‫)י( ַו@ ֶ‬
‫ָד ָ‪:+‬‬
‫י‪ִ +‬מ@ ֶ‬
‫‪9‬ח ָ‬
‫יה ָל ַק ַחת ֶאת ְ‪ֵ G‬מי ִ‬
‫‪19‬ה ִמ ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶ‪4‬ר ָ‪ְ A‬צ ָתה ֶאת ִ‪ָ A‬‬
‫)יא( וְ ַע ָ‪1‬ה ‪9‬ר‪7‬ר ָ‬
‫‪9‬ר=‪:‬‬
‫)יב( ִ‪H‬י ַת ֲעבֹד ֶאת ָה ֲא ָד ָמה לֹא ת ֵֹס* ֵ‪1‬ת ‪ָֹ H‬ח‪ָ I‬ל ְ‪ +‬נָע ָונָד ִ‪ְ 1‬היֶה ָב ֶ‬
‫ֹאמר ַקיִ ֶאל יְ דֹוָד ‪ָK‬ד‪2‬ל עֲ‪2‬נִ י ִמ‪2E ְJ‬א‪:‬‬
‫)יג( ַו@ ֶ‬
‫‪9‬ר= וְ ָהיָה ָכל מֹ ְצ ִאי‬
‫יתי נָע ָונָד ָ? ֶ‬
‫ֶי‪ֶ +‬א ָ‪ֵ L‬תר וְ ָהיִ ִ‬
‫‪7‬מ ָ‪A‬נ ָ‬
‫ֵר ְ‪ 1ָ 4‬א ִֹתי ַה@‪ֵ 2‬מ ַעל ְ‪A‬נֵי ָה ֲא ָד ָמה ִ‬
‫)יד( ֵה ‪ַ K‬‬
‫ַה ְרגֵנִ י‪:‬‬
‫יַ‬
‫ָ‪ E‬יְ דֹוָד ְל ַקיִ א‪2‬ת ְל ִב ְל ִ‪1‬י ַה‪2H‬ת אֹת‪2‬‬
‫‪ַ >M‬ו@ ֶ‬
‫ֹאמר ל‪ 2‬יְ דֹוָד ָל ֵכ ָ‪H‬ל ה ֵֹרג ַקיִ ִ‪ְ 4‬ב ָע ַתיִ י ָ‬
‫)טו( ַו@ ֶ‬
‫ָ‪H‬ל מ ְֹצא‪:2‬‬
‫ֵ‪4‬ב ְ? ֶא ֶר= נ‪2‬ד ִק ְד ַמת ֵע ֶד‪:‬‬
‫ֵצא ַקיִ ִמ ִ‪ְ N‬פנֵי יְ דֹוָד ַו@ ֶ‬
‫)טז( ַו@ ֵ‬
‫ניתוח הסיפור‪:‬‬
‫א‪ .‬שיקו*‪:‬‬
‫לאד וחווה נולדי שני בני‪ :‬קי והבל‪ .‬הבני גדלי ובוחרי כל אחד במקצוע‪ .‬קי בוחר‬
‫במשלח יד של עובד אדמה והבל בוחר לעסוק ברעיית צא‪ .‬כעבור זמ‪ ,‬מביאי שניה מנחה לה'‪.‬‬
‫ה' מקבל את מנחתו של הבל ואינו מתייחס לזו של קי‪ .‬קי כועס‪ ,‬כתגובה לכעסו ה' בא עמו‬
‫בדברי בנוגע לחטא שאינו מוסבר במפורש מהו‪ .‬לאחר מכ קי רוצח את הבל‪ .‬לאחר די ודברי‪,‬‬
‫ה' מאשי את קי ברצח ומקלל אותו שלא תהיה לו מנוחה אלא נגזר עליו לנדוד באר=‪ .‬קי חושש‬
‫מהסכנה שבמצב הנדודי‪ ,‬ולכ ש לו ה' אות כדי שלא יהרגוהו‪ .‬הסיפור המקראי מסתיי בכ‪+‬‬
‫שקי מתיישב באר= נוד‪ ,‬אשר ג לגביה לא נכתבו פרטי‪.‬‬
‫‪ 2‬בראשית פרק ג‪.‬‬
‫‪ 3‬מפאת ההלכה של קדושת ש ה'‪ ,‬יצוטט הש המפורש בצורה זו )ידוד( במהל‪ +‬כל העבודה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ב‪ .‬מבנה כללי של הסיפור‪:‬‬
‫נית לחלק את הסיפור המקראי באופ הבא‪:‬‬
‫‪ .1‬לידת קי והבל – פסוקי א‪/‬ב‪.‬‬
‫‪ .2‬בחירת המקצועות – סו* פסוק ב‪.‬‬
‫‪ .3‬הבאת הקרבנות וקבלת\דחיית – פסוקי ג‪/‬ה‪.‬‬
‫‪ .4‬ה' מדבר ע קי – פסוקי ו‪/‬ז‪.‬‬
‫‪ .5‬מעשה הרצח – פסוק ח‪.‬‬
‫‪ .6‬דיבור בי ה' וקי לגבי הרצח ועונשו – פסוקי ט – טו‪.‬‬
‫‪ .7‬קי מתיישב באר= נוד – פסוק טז‪.‬‬
‫ג‪ .‬ביאור ביטויי קשי וייחודיי‪:‬‬
‫בסיפור קי והבל מופיעות מספר מילי ייחודיות שהקשר שלה למהל‪ +‬הסיפור נראה לא מוב‪.‬‬
‫לצור‪ +‬הבנת משמעות של מילי אלו וביאור השתמשתי במילו ובקונקורדנציה שבה יש הפניות‬
‫לכל הפעמי שבה מוזכרת המילה והטיותיה בתנ"‪.+‬‬
‫‪ .1‬המילה "קניתי")פסוק א(‪:‬‬
‫לפי פירוש הקונקורדנציה ‪" /‬עיקר הוראתו בריאה ויצירה‪ ,‬וכ משמעו כשנאמר בקב"ה" כלומר‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫משמעותו של הביטוי היא במוב של יצירה ‪" /‬יצרתי איש ביחד ע ה'"‪.‬‬
‫פירוש נוס* למילה לפי מילו אב שוש ‪" /‬רכש‪ ,‬השיג‪ ,‬סיגל"‪ 6‬כלומר‪ ,‬המשמעות היא שבלידת‬
‫קי‪ ,‬חוה "קונה" את אלוקי בעול‪ ,‬במשמעות של רכישה כלומר משיגה שייכות באלוקי‪ .‬לפי‬
‫פירוש זה אפשר לומר‪ ,‬שמכיוו שעכשיו אד וחווה גורשו מג עד‪ ,‬חוה מרגישה צור‪" +‬להתפייס"‬
‫ע אלוקי‪ ,‬ובזה שהיא יוצרת מתוכה את היצירה שעד עכשיו רק אלוקי יצר‪ ,‬היא משיגה מעי‬
‫‪7‬‬
‫שותפות אתו‪.‬‬
‫‪ .2‬המילה "וישע" )פסוק ד'(‪:‬‬
‫לפי פירוש הקונקורדנציה ‪" /‬פניה לדבר והשגיו והתעסקות בו" כלומר‪" ,‬שעה" משמעותו –‬
‫"התעסק"‪.‬כמו שמופיע במספר מקומות בתנ"‪" :+‬הוי הירדי מצרי לעזרה על סוסי ישענו‬
‫‪8‬‬
‫ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשי כי עצמו מאד ולא שעו על קדוש ישראל ואת ידוד לא דרשו"‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫"סעדני ואושעה ואשעה בחקי‪ +‬תמיד"‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ 4‬קונקורדנציה‪ ,‬ער‪" +‬קנה"‪.‬‬
‫‪ 5‬ועיי קאסוטו מ' ד'‪ ,‬פירוש על ספר בראשית‪ ,‬הוצאת ספרי ע"ש י"ל מאגנס‪ ,‬ירושלי‪ ,‬תשנ"ו‪.‬‬
‫‪ 6‬מילו אב שוש‪ ,‬ער‪" +‬קנה"‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫נית לפרש אחרת – ראה לדוגמה כה א' ואריאלי א' וציו נ'‪" ,‬סיפור קי והבל והשתקפותו בספרות ובאמנות –‬
‫יחידה בינתחומית" בתו‪ :+‬עלו למורה לספרות )בעריכת קרש ש'(‪ ,‬משרד החינו‪ ,+‬ירושלי‪.1999 ,‬‬
‫‪ 8‬קונקורדנציה ער‪" +‬שעה"‪.‬‬
‫‪ 9‬ישעיהו ל"א‪,‬א‪.‬‬
‫‪ 10‬תהילי קי"ט‪ ,‬קי"ז‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫פירוש נוס* הוא ‪" /‬פנה‪ ,‬ש לבו"‪ 11.‬כלומר‪ ,‬כשאלוקי "לא שעה" למנחתו של קי הוא לא ש‬
‫ליבו אליה‪ .‬שני הפירושי מכווני אל אותה משמעות – אלוקי לא ייחס למנחתו של קי‬
‫חשיבות‪.‬‬
‫‪" .3‬א תיטיב שאת" )פסוק ז'(‪:‬‬
‫‪12‬‬
‫שאת מלשו משא‪" .‬ולבלתי שאת משא ביו השבת" ‪" .‬ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את‬
‫אמתחות האנשי אוכל כאשר יוכלו שאת"‪ .13‬לפי משמעות זו נית להבי את המשפט כ‪ :+‬א‬
‫תיטיב לשאת את המשא‪ /‬מוטב‪) ,‬מוטב – תוספת פרשנית שאינה מובנת בהכרח מ הפסוק(‪ .‬וא‬
‫לא תיטיב – החטא מחכה מאחרי הפתח‪ ,‬ומנסה לפתות‪ .+‬בעקבות כ‪ +‬מתפרש ההמש‪" / +‬ואתה‬
‫תמשל בו" –א תרצה‪ ,‬תוכל למשול בו‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫המילה "שאת" מופיעה בהטיה נוספת בסיפור ‪ /‬כשקי מודה על חטאו הוא אומר –"גדול עוני‬
‫מנשוא")ג כא במשמעות של משא(‪.‬‬
‫ד‪ .‬מילי מרכזיות‪:‬‬
‫ישנ בסיפור מילי מנחות \ מוטיבי חוזרי שנית לראות כמרכזיי בסיפור‪ ,‬החזרה עליה‬
‫‪15‬‬
‫מבטאת את חשיבות‪ .‬מילי אלו ה‪" :‬אדמה" ו"אח"‪.‬‬
‫‪ .1‬אדמה‪:‬‬
‫ֲקי ֵא ַלי ִמ ָה ֲא ָד ָמה"‪9" ,‬ר‪7‬ר‬
‫האדמה מוזכרת במספר הקשרי‪" :‬וְ ַקיִ ָהיָה ע ֵֹבד ֲא ָד ָמה"‪" ,‬צֹע ִ‬
‫‪19‬ה ִמ ָה ֲא ָד ָמה"‪Hִ " ,‬י ַת ֲעבֹד ֶאת ָה ֲא ָד ָמה"‪ֵ " ,‬מ ַעל ְ‪A‬נֵי ָה ֲא ָד ָמה" )ואולי נית לצר* ג את "וַיְ ִהי‬
‫ָ‬
‫י‪2‬ת ַ ָ ֶדה"(‪.‬‬
‫ִ? ְה ָ‬
‫האדמה קוללה בשל חטא של אד וחוה‪ .‬לאד נאמר שיצטר‪ +‬לעבוד את האדמה ולהוציא‬
‫ממנה לח‪ .‬קי עובד את האדמה )ובכ‪ +‬מקיי את עונשו של אלוקי( ומביא מנחה מ האדמה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫קול דמי הבל צועקי מ האדמה‪ .‬עונשו של קי הוא ניתוק מ האדמה‪.‬‬
‫‪ .2‬אח‪:‬‬
‫בפסוקי ח' – י"א נזכרת המילה אח בהטיות שונות ‪ 6‬פעמי‪:‬‬
‫ֹאמר יְ דֹוָד‬
‫ַה ְרגֵה‪ַ :7‬ו@ ֶ‬
‫חיו ַו@ ַ‬
‫ָק ַקיִ ֶאל ֶה ֶבל ִ‬
‫י‪2‬ת ַ? ָ‪ֶ F‬דה ַו@ ָ‬
‫חיו וַיְ ִהי ִ? ְה ָ‬
‫ֹאמר ַקיִ ֶאל ֶה ֶבל ִ‬
‫ַו@ ֶ‬
‫י‬
‫ח ָ‬
‫ית ק‪2‬ל ְ‪ֵ G‬מי ִ‬
‫ֹאמר ֶמה ָע ִ‪ָ E‬‬
‫חי ‪9‬נ ִֹכי‪ַ :‬ו@ ֶ‬
‫ָד ְע ִ‪1‬י ֲה‪ֵֹ 4‬מר ִ‬
‫ֹאמר לֹא י ַ‬
‫י ַו@ ֶ‬
‫ח ָ‬
‫ֶאל ַקיִ ֵאי ֶה ֶבל ִ‬
‫יה ָל ַק ַחת ֶאת ְ‪ֵ G‬מי‬
‫‪19‬ה ִמ ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶ‪4‬ר ָ‪ְ A‬צ ָתה ֶאת ִ‪ָ A‬‬
‫ֲקי ֵא ַלי ִמ ָה ֲא ָד ָמה‪ :‬וְ ַע ָ‪1‬ה ‪9‬ר‪7‬ר ָ‬
‫צֹע ִ‬
‫ָד ָ‪.+‬‬
‫י ִמ@ ֶ‬
‫ח ָ‬
‫ִ‬
‫‪ 11‬מילו אב שוש‪ ,‬ער‪" +‬שעה"‪.‬‬
‫‪ 12‬ירמיהו י"ז‪ ,‬כ"ז‪.‬‬
‫‪ 13‬בראשית‪ ,‬מ"ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 14‬ועיי קאסוטו מ' ד'‪ ,‬פירוש על ספר בראשית‪ ,‬הוצאת ספרי ע"ש י"ל מאגנס‪ ,‬ירושלי‪ ,‬תשנ"ו‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫עיי הערה הקודמת‪ .‬ועיי רוזנסו י'‪" ,‬לפתח חטאת רוב="‪ ,‬בתו‪ :+‬מגדי ג – ביטאו לענייני מקרא‪ ,‬הוצאת‬
‫תבונות‪ ,‬אלו שבות‪ ,‬תשמ"ז‪ .‬ועיי כה א' ואריאלי א' וציו נ'‪" ,‬סיפור קי והבל והשתקפותו בספרות ובאמנות –‬
‫יחידה בינתחומית" בתו‪ :+‬עלו למורה לספרות )בעריכת קרש ש'(‪ ,‬משרד החינו‪ ,+‬ירושלי‪..1999 ,‬‬
‫‪16‬‬
‫חלק של ההופעות ה ברקע של הסיפור ולא בסיפור עצמו‪ .‬ייתכ כי הדבר מצביע על משמעות רחבה יותר‪ ,‬א‪+‬‬
‫בחינתה אינה בתחומי עבודתי‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫לפני כ כמעט לא נזכרת מילה זו‪ .‬מה מבטאת החזרה התכופה על המילה "אח" בפסוקי מעשה‬
‫הרצח? ברצוני להראות את הדבר דר‪ +‬פרשיית ברכות יצחק לבניו‪ .17‬מכיוו שהפרשייה ארוכה‬
‫אביא מספר פסוקי המדגישי את העניי‪:‬‬
‫י ֵלאמֹר‪...‬‬
‫ח ָ‬
‫י ְמ ַד ֵ?ר ֶאל ֵע ָ‪E‬ו ִ‬
‫ב ָ‬
‫‪9‬מ ָרה ֶאל ַי ֲעקֹב ְ ָנ ֵלאמֹר ִה‪ֵJ‬ה ָ‪ַ 4‬מ ְע ִ‪1‬י ֶאת ִ‬
‫)ו( וְ ִר ְב ָקה ְ‬
‫‪ָ 47‬קה ִ‪N‬י ְ ִני‪...‬‬
‫ביו ְ‪4ָ K‬ה ‪ָJ‬א ֲ‬
‫ֹאמר ֵא ָליו יִ ְצ ָחק ִ‬
‫)כו( ַו@ ֶ‬
‫ֹאכל ִמ ֵ‪P‬יד ְנ" ַ? ֲעב‪M‬ר‬
‫בי וְ י ַ‬
‫ָק ִ‬
‫ביו י ‪M‬‬
‫ֹאמר ְל ִ‬
‫ביו ַו@ ֶ‬
‫ָבא ְל ִ‬
‫ַע‪ ַK E‬ה‪7‬א ַמ ְט ַע ִ‪B‬י ַו@ ֵ‬
‫)לא( ַו@ ַ‬
‫ַפ ֶ‪...+ָ 4‬‬
‫ֲכ‪ ִJ‬י נ ְ‬
‫ְ‪ָ 1‬בר ַ‬
‫ֵב ְ‪...Q‬‬
‫בי וַ@ִ ָ‪F‬א ֵע ָ‪E‬ו קֹל‪ַ 2‬ו@ ְ‬
‫ֲכנִ י גַ ‪9‬נִ י ִ‬
‫בי ָ?ר ֵ‬
‫‪C‬חת ִהוא ְל ָ‪ִ +‬‬
‫ֲר ָכה ַ‬
‫ביו ַהב ָ‬
‫ֹאמר ֵע ָ‪E‬ו ֶאל ִ‬
‫)לח( ַו@ ֶ‬
‫ֹאמר ֵע ָ‪E‬ו ְ? ִל?‪ 2‬יִ ְק ְרב‪ 7‬יְ ֵמי ֵא ֶבל‬
‫ביו ַו@ ֶ‬
‫)מא( וַ@ִ ְ‪E‬טֹ ֵע ָ‪E‬ו ֶאת ַי ֲעקֹב ַעל ַה ְ? ָר ָכה ֲא ֶ‪4‬ר ֵ?רֲכ‪ִ 2‬‬
‫חי‪.‬‬
‫‪C‬ה ְרגָה ֶאת ַי ֲעקֹב ִ‬
‫בי וְ ַ‬
‫ִ‬
‫בשתי הפרשיות מודגשת הקרבה המשפחתית דווקא כשהיחסי בי בני המשפחה ה יחסי של‬
‫איבה ושנאה‪ .‬נית להגיד ששמות היחס בי בני המשפחה באי להדגיש את המתיחות השוררת‬
‫ביניה‪ .‬אפילו המילה "אח" משמעותה היא לחבר )מלשו לאחות( וכשמשתמש המקרא במילה זו‬
‫ובשאר המילי המבטאות קרבה משפחתית הוא מדגיש את המאבק או הקרע השורר במשפחה‪.‬‬
‫ה‪ .‬שאלות ראשוניות העולות מקריאת הסיפור‪:‬‬
‫מקריאת הסיפור עולות מספר שאלות‪:‬‬
‫‪ .1‬שאלות בנוגע למערכות היחסי‪:‬‬
‫א‪ .‬מערכות היחסי בי ה' לקי ‪/‬‬
‫•‬
‫מדוע ה' שועה למנחת הבל ולא לזו של קי?‬
‫•‬
‫מה פירוש תשובת אלוקי לקי‪ ,‬ומה הקשר שלה?‬
‫ב‪ .‬מערכות היחסי בתו‪ +‬המשפחה –‬
‫•‬
‫מדוע חוה אומרת שלידתו של קי היא קניה את ה'?‬
‫•‬
‫מדוע קי הורג את הבל?‬
‫•‬
‫מדוע אי התייחסות של אד וחוה למותו של הבל או למעשה הרצח?‬
‫‪ .2‬שאלות בנוגע למידת הפירוט שמפרט המקרא‪:‬‬
‫•‬
‫מדוע יש הסבר של הש קי‪ ,‬א‪ +‬של הש הבל אי?‬
‫•‬
‫מדוע קי נפגע כל כ‪) +‬או מדוע המקרא לא מפרט את סיבת הפגיעה(?‬
‫•‬
‫מדוע לא פירט המקרא מה אמר קי להבל?‬
‫•‬
‫מדוע נת ה' לקי דווקא את עונש הנדודי?‬
‫•‬
‫א קי אמור לנדוד‪ ,‬מדוע הוא מתיישב באר= נוד?‬
‫בניסיו לענות על שאלות אלו‪ ,‬נוכל לפתוח פתח להתבונ בסיפור בעיניי מזוויות שונות‪ ,‬ולנסות‬
‫להבי בצורה עמוקה את פשטו של הסיפור‪.‬‬
‫‪ 17‬בראשית פרק כז‬
‫‪8‬‬
‫ו‪ .‬הערות בעקבות הניתוח של הסיפור‪:‬‬
‫‪ .1‬סדר הופעת השמות‪:‬‬
‫ברצוני להביא אפשרות של הצגת הכתובי בצורת מבנה ספרותי‪:‬‬
‫והאד ידע את חוה אשתו ‪/‬‬
‫ותהר ותלד את קי‪ ,‬ותאמר קניתי איש את ה'‪.‬‬
‫ותוס* ללדת את אחיו את הבל‪.‬‬
‫ויהי הבל רועה צא‬
‫וקי היה עובד אדמה‪.‬‬
‫ויהי מק= ימי –‬
‫ויבא קי מפרי האדמה מנחה לידוד‪.‬‬
‫והבל הביא ג הוא מבכרות צאנו ומחלבה‪.‬‬
‫וישע ידוד אל הבל ואל מנחתו‬
‫ואל קי ואל מנחתו לא שעה‪.‬‬
‫מהסתכלות בסיפור באופ זה‪ ,‬עולה שסדר השמות ‪ /‬קי והבל ‪ /‬משתנה חליפות‪ .‬ממבנה ספרותי‬
‫זה‪ ,‬נית לפרש שהתנ"‪ +‬רוצה להראות לנו סוג של התחרות תמידית בי שני האחי המתבטאת‬
‫בחילופי הסדר‪ .‬כאילו היה ביניה סוג של מתח מתמיד המתבטא בפסוקי אלו‪ .18‬בהמש‪ +‬ננסה‬
‫לעמוד על מקורות אפשריי למתח זה‪.‬‬
‫‪ .2‬קי – המרכזי בסיפור‪:‬‬
‫מעיו בסיפור נדמה שדמותו של קי מרכזית יותר מזו של הבל‪ .‬דבר זה ניכר במספר מקומות‪:‬‬
‫א‪ .‬התייחסות ללידת קי‪:‬‬
‫בלידת קי חווה מנמקת את שמו של קי בנימוק משמעותי‪ .‬ייתכ שהיא שמחה בלידתו עד מאד‪.‬‬
‫אחריו נולד הבל‪ ,‬ללא התייחסות לשמו‪ .‬נראה כאילו הוא נולד בדר‪ +‬אגב‪ ,‬א* אחד לא השקיע‬
‫בשמו מחשבה מרובה‪ .‬על כל פני דומה כי לידתו של קי מהווה מאורע משמעותי יותר מלידתו‬
‫של הבל‪.‬‬
‫ב‪ .‬תיאור הבאת הקרבנות‪:‬‬
‫כאשר קי מביא את קרבנו‪ ,‬הבל מביא "ג הוא מצאנו"‪" .‬ג הוא" – כאילו בנספח לקי‪ .‬ג כא‬
‫מוצג הבל כמשני‪ ,‬שהרי היה נית לכתוב "והבל הביא מבכרות צאנו" אול נכתב "ג הוא"‪.‬‬
‫כאשר כ‪ +‬מודגש קי כעיקרי‪.‬‬
‫ג‪ .‬התיאור לאחר הרצח‪:‬‬
‫ג לאחר הרצח נדמה מהפסוקי שהבל אינו מעניי איש‪ .‬אפילו לאחר שקי הורג אותו ‪ /‬אלוקי‬
‫מבקש את קי‪ ,‬לא מסופר על שו תגובה מצד אד וחווה‪ .‬כאילו הבל "עבר דירה"‪ ,‬או משהו מעי‬
‫זה‪ ,‬ולא כאילו היה פה אירוע טראומטי כל כ‪ +‬כמו רצח אח‪ .‬עניי זה מוסי* קומה בהתעלמות‬
‫מהבל‪.‬‬
‫‪ 18‬ישנ המפרשי אחרת את המבנה הזה‪ .‬ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬סמט א'‪ ,‬עיוני בפרשות השבוע‪ ,‬הוצאת מעליות‪ ,‬ירושלי‬
‫תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪ .9/12‬המסביר את העדפתו של קי בתחומי בה מוזכר שמו ראשו ואת העדפתו של הבל בתחומי‬
‫בה מוזכר שמו ראשו‪ .‬מכיוו שקי הוא הבכור‪ ,‬הוא מביא את מנחתו ראשו‪ ,‬ומפני שלהבל יש עליונות רוחנית‬
‫מוסרית על פני קי )עליונות המתבטאת במקצועו( הוא נזכר לפני הבל כאשר מדובר על קבלת מנחותיה‪.‬העימות פה‬
‫הוא הצד החברתי של קי שבו יש לקי עליונות על הבל מחד גיסא‪ ,‬והצד הרוחני שבו יש להבל עליונות מאיד‪.+‬‬
‫‪9‬‬
‫ומכל מקו‪ ,‬מדוע לא מובאת תגובת של אד וחווה? יכול להיות שתגובת אד וחוה לא מובאת‬
‫מכיוו שזה לא משנה לעצ העניי‪ .‬הדמות העיקרית בשביל כול הייתה קי‪ ,‬ולכ כשהבל מת‪,‬‬
‫האירוע עצמו חמור ביותר‪ ,‬אול הסיפור ממשי‪ +‬להתמקד בקי ולא בהבל‪ .‬בכל זאת קשה‬
‫להתעל מהעדר התגובה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫ההתייחסות היחידה שמופיעה לאחר מכ להבל היא שוב אגבית‪ ,‬והיא נכתבת בסו* הפרק‪:‬‬
‫‪C‬חר ַ‪ַ 1‬חת ֶה ֶבל‬
‫ֶרע ֵ‬
‫ַ‪ְ 1‬ק ָרא ֶאת ְ‪4‬מ‪4ֵ 2‬ת ִ‪H‬י ָ‪4‬ת ִלי ֱאל ִֹהי ז ַ‬
‫ַ‪ֶ 1‬לד ֵ? ו ִ‬
‫‪9‬ד ע‪2‬ד ֶאת ִא ְ‪ 214‬ו ֵ‬
‫ַו ֵ@ ַדע ָ‬
‫ִ‪H‬י ֲה ָרג‪ָ 2‬קיִ ‪.‬‬
‫אפילו התייחסות זו אינה מתייחסת רק למותו של הבל‪ ,‬אלא ג למעשהו של קי‪ .‬שוב מודגשת‬
‫כא עיקריותו של קי בעיני כול‪ ,‬ומשניותו של הבל‪ :‬א* כשמתנחמי על מותו בזרע אחר‪ ,‬עדיי‬
‫מזכירי את רוצחו יחד עמו‪.‬‬
‫ישנ‪ 20‬המפרשי את ההתעסקות בקי ולא בהבל‪ ,‬ואומרי שהנקודה בסיפור היא הדיאלוג בי‬
‫קי לבי אלוהי‪ .‬הבל בכלל לא חשוב‪ ,‬הוא טהור ונעלה מכדי להתערב בעלילה‪ .‬הציר שסביבו נסב‬
‫הכול אינו הציר המוסרי הפשוט של "שופ‪ +‬ד האד באד דמו ישפ‪ "+‬אלא ציר מוסרי אחר‪.‬‬
‫כלומר לפי המוסר האנושי הרגיל קי היה צרי‪ +‬למות מיד‪ ,‬ולא לעשות מה שהוא רוצה‪ ,‬לקבל‬
‫עונש שאינו מגיע לקרסולי החטא‪ ,‬ג אותו לא לבצע‪ ,‬ולצאת נקי‪ .‬אול‪ ,‬כא קי אכ עושה‬
‫זאת)ובדר‪ +‬כלל איננו שמי לב לדבר(‪ .‬כבר מ הפתיחה קי והבל אינ מתחילי מנקודת מוצא‬
‫שווה‪ ,‬קי מתחיל מנקודת מוצא פחותה מזו של הבל‪ / .‬מה שמתבטא בתגובת ה' לכעסו של קי‪.‬‬
‫הוא צרי‪ +‬להילח במעשיו ובמחשבותיו הרעי ולנצח‪ ,‬לעומת הבל שהווייתו טהורה ומזוככת‪.‬‬
‫הבל שאינו צרי‪ +‬לעשות כלו כדי להיות טוב‪.‬‬
‫ז‪ .‬נקודות בסיפור המזמינות פרשנות‪ ,‬והצעות לפרשנות‪:‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ .1‬משמעות של המקצועות‪:‬‬
‫קי והבל בוחרי לה מקצועות‪ .‬מקצועו של קי הוא הנראה הטבעי ביותר‪ .‬בפרק הקוד נכתב –‬
‫"בעצבו תאכלנה כל ימי חיי‪ – "+‬אמנ בעצבו‪ ,‬אבל ה' מצווה את האד לעבוד את האדמה‪.‬‬
‫לעומתו הבל בוחר ברעיית צא‪ .‬לדעתי‪ ,‬אפשר לראות כא‪ ,‬שכבר מההתחלה היו קי והבל שוני‬
‫משמעותית בהתייחסות שלה לעול ובקשר שלה ע הסביבה‪ .‬קי היה נטוע בעול שמסביבו‪,‬‬
‫הוא היה איש אדמה‪ .‬איש שחי ע שורשי חזקי במקו שבו הוא נמצא‪).‬אולי לכ העונש שלו‬
‫הוא דווקא לנדוד ללא מקו של מנוחה(‪ .‬לכ הוא בוחר בעבודת האדמה‪ .‬עובד את אותה האדמה‬
‫במש‪ +‬שנה שלמה‪ .‬יתכ שכא נעו= שורש הכעס שלו על הבל‪ ,‬שלא התאמ= על פרותיו שנה שלמה‪,‬‬
‫אלא נדד ע צאנו ולבסו* הביא מה‪.‬‬
‫לעומת קי‪ ,‬הבל היה רועה צא‪ .‬רועה צא הוא אד שקשור רק לצאנו ולמקו שבו יהיה לה‬
‫מקו ללחו‪ +‬בו עשב‪ .‬הבל אינו מחויב למקו מסוי‪ .‬הבל היה אד שפע הוא פה ופע הוא‬
‫‪ 19‬בראשית ד‪ ,‬כ"ה‪.‬‬
‫‪ 20‬ראה יהושע א‪.‬ב‪ ,‬כוחה הנורא של אשמה קטנה‪ ,‬ההקשר המוסרי של הטקסט הספרותי‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,2004 ,‬תל‬
‫אביב‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫עיי צייטלי ה'‪ ,‬ספר של יחידי‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלי‪ ,‬תש"מ‪ ,‬עמ' ‪ .‬ועיי רוזנסו י'‪" ,‬לפתח חטאת רוב="‪,‬‬
‫בתו‪ :+‬מגדי ג – ביטאו לענייני מקרא‪ ,‬הוצאת תבונות‪ ,‬אלו שבות‪ ,‬תשמ"ז‪.‬ועיי כה א' ואריאלי א' וציו נ'‪" ,‬סיפור‬
‫קי והבל והשתקפותו בספרות ובאמנות – יחידה בינתחומית" בתו‪ :+‬עלו למורה לספרות )בעריכת קרש ש'(‪ ,‬משרד‬
‫החינו‪ ,+‬ירושלי‪.1999 ,‬‬
‫‪10‬‬
‫ש‪ ,‬לכ הוא בחר ברעיית הצא‪ ,‬שהיא מקצוע נודד‪ ,‬הרועה הול‪ +‬אחרי העשב בכל מקו‬
‫שיימצא‪ 22.‬ובאופ אירוני‪ ,‬דווקא הבל בסיו בסיפור נקשר לאדמה לנצח‪.‬‬
‫‪ .2‬הבאת המנחות‪:‬‬
‫קי והבל מביאי מנחה לאלוקי‪ .‬נראה שאפילו לא הייתה שאלה הא ה' יקבל את מנחותיה‪,‬‬
‫נראה שזה היה דבר מוב מאליו‪ .‬אול‪ ,‬ה' אינו מקבל את מנחתו של קי‪ .‬מדוע לא?‬
‫לשאלה זו אי תשובה בפסוקי‪ .‬בהמש‪ +‬לפרשנות שהוצגה לעיל‪ ,‬יתכ שאלוקי רצה להסב את‬
‫תשומת לבו של קי ולהראות לו שג לאחיו יש מקו בעול‪ .‬קי‪ ,‬המרכזי‪ ,‬הבטוח בעצמו‪ ,‬מוכרח‬
‫על ידי אלוקי להבי את מצבו של הבל‪ ,‬אחיו‪ .‬בכל אופ‪ ,‬אלוקי לא מקבל את מנחתו של קי‪,‬‬
‫וקי מתרגז מאד‪ ,‬ואז אלוקי עונה לו תשובה שלכאורה אינה ממי העניי‪ .‬מה הקשר בי תשובת‬
‫אלוקי ‪" /‬א תיטיב שאת‪ ,‬וא לא…" ‪ /‬לבי כעסו של קי?‬
‫‪23‬‬
‫נית להבי את העניי על פי הפרק הקוד העוסק בחטא של אד וחוה‪ .‬בפסוק אצלנו נכתב‬
‫ְ‪$%‬ה ִ‪ְ $‬מ ָ‪#‬ל ""‪ .‬יש‬
‫‪&#‬קת" ו ָ‬
‫י ְ‪ָ $‬‬
‫ְא ֶל ָ‬
‫יטיב ַל ֶ‪ַ A‬תח ַח ָ‪D‬את ר ֵֹב= ו ֵ‬
‫יטיב ְ‪ֵ E‬את וְ ִא לֹא ֵת ִ‬
‫" ֲהל‪2‬א ִא ֵ‪ִ 1‬‬
‫ֵ‪ֶ ?ְ +‬ע ֶצב ֵ‪ְ 1‬ל ִדי ָבנִ י‬
‫ֵ‪ +‬וְ ֵהרֹנ ְ‬
‫‪C‬ר ֶ?ה ִע ְ‪P‬ב‪2‬נ ְ‬
‫‪9‬מר ַה ְר ָ?ה ְ‬
‫דמיו רב לפסוק מהפרק הקוד – " ֶאל ָה ִא ָ‪S‬ה ַ‬
‫‪&#‬ק ֵת ְ וְה&א ִי ְמ ָ‪#‬ל ָ ְ"‪ 24.‬לאחר שחווה הסיתה את אד לאכול מפרי ע= הדעת‪,‬‬
‫י‪ָ $ְ ְ #‬‬
‫ְאל ִא ֵ‬
‫וֶ‬
‫אלוקי כעונש טובע בה תשוקה אל אישה‪ ,‬ואומר לה שאישה ימשול בה‪ .‬אפשר להבי‬
‫מההשוואה‪ ,‬שג בקי התעוררו כוחות שליליי לאחר שאלוקי העדי* את קרב הבל על קרבנו‪,‬‬
‫ואלוקי מסביר לו שהשליטה על כוחות אלו היא בידו‪ .‬כמו שלאחר חטא ע= הדעת‪ ,‬שבו האישה‬
‫הסיתה את האד‪ ,‬אלוקי נת לאד שליטה בה‪.‬‬
‫‪ .3‬מעשה הרצח‪:‬‬
‫סיפור הרצח מהווה למעשה את סימ השאלה הגדול ביותר בסיפור‪ .‬הוא מתמצה בפסוק אחד‪:‬‬
‫ויאמר קי אל הבל‪ ,‬ויהי בהיות בשדה‪ ,‬ויק קי אל הבל ויהרגהו‪.‬‬
‫מה קי אמר להבל? מדוע הרג אותו לפתע פתאו בהיות בשדה? מדוע אי קבלת המנחה על ידי‬
‫אלוקי גרמה לתגובה כל כ‪ +‬חמורה על ידי קי?‬
‫מתו‪ +‬ההסתכלות שהבאנו על הסיפור‪ ,‬שבה קי והבל נמצאי בתחרות תמידית‪ ,‬שבה לקי יש‬
‫יתרו מוחלט‪ ,‬נית להבי את הדברי‪.‬‬
‫לפי מה שכתבתי קוד‪ ,‬קי היה הילד המועד* במשפחה‪ ,‬כלומר להבל התייחסו פחות‪.‬‬
‫כשמתייחסי לילד בתור המרכז ‪ /‬מבליטי אותו ומקטיני את אחיו ‪ /‬טבעי שהוא באמת ירגיש‬
‫המרכז‪ ,‬ולכ ג ירגיש שמגיע לו הכול‪ .‬קי התרגל לראות בהבל אד צדדי‪ ,‬אד שראוי לקבל‬
‫מאחרי פחות ממנו‪ ,‬מקי‪ .‬מכיוו שכ‪ ,+‬הבל קיבל בעיניו מעמד של מישהו פח‪7‬ת ממנו‪.‬‬
‫גדל והבל "מרח*" בשולי חייו‪ ,‬כעת שניה מבקשי לתת מנחה ליוצר‪ .‬יכול להיות אפילו‬
‫קי ֵ‬
‫שקי הוא שהעלה את הרעיו והבל החרה החזיק אחריו )והבל הביא ג( הוא(‪ .‬אלוקי מקבל‬
‫דווקא את מנחתו של הבל‪ .‬הדבר מעמיד את קי במקו שבו לא עמד עד עתה‪ ,‬המקו המשני‪ .‬א‬
‫‪ 22‬לפי דעתי‪ ,‬השקפה זו לגבי קי והבל נמצאת בשיריו של אברה שלונסקי‪ ,‬שאות אביא בהמש‪.+‬‬
‫‪ 23‬עיי בובר מ' מ'‪ ,‬דרכו של מקרא ‪ /‬עיוני בדפוסי סגנו בתנ"‪ ,+‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלי‪ ,‬תשל"ח‪ ,‬עמ' ‪ .62/64‬ועיי‬
‫קאסוטו מ' ד'‪ ,‬פירוש על ספר בראשית‪ ,‬הוצאת ספרי ע"ש י"ל מאגנס‪ ,‬ירושלי‪ ,‬תשנ"ו‪ .‬ועיי כה א' ואריאלי א'‬
‫וציו נ'‪" ,‬סיפור קי והבל והשתקפותו בספרות ובאמנות – יחידה בינתחומית" בתו‪ :+‬עלו למורה לספרות )בעריכת‬
‫קרש ש'(‪ ,‬משרד החינו‪ ,+‬ירושלי‪..1999 ,‬‬
‫‪ 24‬בראשית ג' ט"ז‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫היה מדובר באהבת הוריו‪ ,‬אולי היה מסוגל להתאפק‪ .‬אול‪ ,‬יש לזכור‪ ,‬מדובר בשני בני אד‬
‫בוגרי‪ ,‬עובדי‪ ,‬ולא בילדי קטני הרבי על אהבה מצד אנשי קרובי אליה‪ ,‬מדובר בקשר‬
‫מסוג שונה לגמרי – הקשר אל אלוקי‪ .‬ולכ כאשר אלוקי מקבל דווקא את מנחתו של הבל‪ ,‬וקי‬
‫נדחה )הא אלוקי לא יכול היה לקבל את מנחותיה ג של קי וג של הבל?( קי רואה בזה‬
‫עלבו צורב שקשה לעבור עליו בשתיקה‪ .‬מכיוו שגדל בתור המרכז‪ ,‬הוא לא חושב פעמיי‪,‬‬
‫ומרגיש שמותר לו לעשות מה שעולה על לבו‪.‬‬
‫"ויאמר קי אל הבל אחיו" – מה אמר לו? אולי הכתוב סות ולא כותב מה אמר לו מכיוו שלא‬
‫משנה מה אמר לו‪ .‬הדברי שאמר לא היו מה שהיה לו בלבו על הבל‪ ,‬אלא מ השפה ולחו=‪ .‬וכיו‬
‫שכ‪ ,+‬מודגש פה המעשה – "ויאמר" – לא כתוב מה אמר‪ ,‬ומיד‪ :‬ויהי בהיות בשדה – ויק קי אל‬
‫הבל אחיו ויהרגהו‪.‬‬
‫‪" .4‬השומר אחי אנוכי?" – דו שיח בי קי לה'‪:‬‬
‫קי הרג את הבל‪ .‬כעת אלוקי שואל את קי – "אי הבל אחי‪ "?+‬קי מתחמק ואלוקי אומר לו‬
‫"קול דמי אחי‪ +‬צועקי אלי מ האדמה"‪ .‬ג כא מתבקשת השוואה נוספת לפרק הקוד )חטא‬
‫‪25‬‬
‫אד וחוה(‪:‬‬
‫‪9‬ד וְ ִא ְ‪ִ 214‬מ ְ‪A‬נֵי יְ דֹוָד‬
‫ר‪7‬ח ַה@‪ 2‬וַ@ִ ְת ַח ֵ?א ָה ָ‬
‫וַ@ִ ְ‪ְ 4‬מע‪ֶ 7‬את ק‪2‬ל יְ דֹוָד ֱאל ִֹהי ִמ ְת ַה ֵ‪ְ ָK?ַ +ְ N‬ל ַ‬
‫ֹאמר ֶאת ק ְֹל ָ‪+‬‬
‫ֶ‪H‬ה‪ַ :‬ו@ ֶ‬
‫ֹאמר ל‪ָ @C 2‬‬
‫‪9‬ד ַו@ ֶ‬
‫ת‪ֵ +2‬ע= ַה‪ :ָK‬וַ@ִ ְק ָרא יְ דֹוָד ֱאל ִֹהי ֶאל ָה ָ‬
‫ֱאל ִֹהי ְ? ְ‬
‫‪19‬ה ֲה ִמ ָה ֵע= ֲא ֶ‪4‬ר‬
‫ֹאמר ִמי ִה ִ‪K‬יד ְל ָ‪Hִ +‬י ֵעירֹ ָ‬
‫ָא ָח ֵבא‪ַ :‬ו@ ֶ‬
‫ירא ִ‪H‬י ֵעירֹ ‪9‬נ ִֹכי ו ֵ‬
‫ָא ָ‬
‫ָ‪ַ 4‬מ ְע ִ‪1‬י ַ?‪ ָK‬ו ִ‬
‫ָתנָה ִ‪N‬י ִמ‬
‫ָת ָ‪1‬ה ִע ָ‪ִ B‬די ִהוא נ ְ‬
‫‪9‬ד ָה ִא ָ‪S‬ה ֲא ֶ‪4‬ר נ ַ‬
‫ֹאמר ָה ָ‬
‫‪9‬כ ְל ָ‪ַ :1‬ו@ ֶ‬
‫י‪ְ +‬ל ִב ְל ִ‪1‬י ֲא ָכל ִמ ֶ‪ָ 7JB‬‬
‫ית ָ‬
‫ִצ‪ִ ִ7‬‬
‫ָח‪ִ 4‬ה ִ‪S‬י‪C‬נִ י ָוא ֵֹכל‪:‬‬
‫ֹאמר ָה ִא ָ‪S‬ה ַה‪ָ J‬‬
‫ֹאמר יְ דֹוָד ֱאל ִֹהי ָל ִא ָ‪S‬ה ַמה ‪ֹT‬את ָע ִ‪E‬ית ַו‪ֶ 1‬‬
‫ָה ֵע= ָוא ֵֹכל‪ַ :‬ו@ ֶ‬
‫בשני המקרי מסופר על חטא‪ ,‬כשמיד לאחריו אלוקי מבקש את החוטא‪ ,‬מעמיד אותו מול‬
‫חטאו‪ ,‬ומענישו‪.‬‬
‫בסיפור קי והבל הפנייה היא ישירה ביותר ללא התחמקויות‪ .‬אלוקי שואל את קי‪ ,‬קי מתחמק‬
‫– ואלוקי מאשי אותו מיד‪.‬‬
‫בסיפור של אד וחווה העניי שונה במקצת‪ .‬ה' אינו פונה אליה מיד אלא נות לה הזדמנות‬
‫לפנות אליו ‪" /‬וישמעו את קול ה' אלוקי מתהל‪ +‬בג לרוח היו"‪ .‬אלוקי לא ניגש אליה‬
‫ישירות‪ .‬אד וחוה מתחבאי‪ .‬אחר כ‪ +‬ה' שואל את אד "איכה?"‪ ,‬ואד מתחמק – "את קול‪+‬‬
‫שמעתי בג ואירא כי עירו אנכי ואחבא"‪ .‬ה' שואל אותו "מי הגיד ל‪ +‬כי עיר אתה‪ ,‬המ הע=‬
‫אשר צויתי‪ +‬לבלתי אכל ממנו אכלת?"‪ ,‬ואד ממשי‪ +‬להתחמק‪ ,‬א‪ +‬לבסו* בכל זאת מועמד מול‬
‫חטאו‪ ,‬ומקבל את העונש‪.‬‬
‫בסיפור קי והבל שונה הדבר‪ .‬הכול תמציתי וברור‪:‬‬
‫‪" /‬אי הבל אחי‪"?+‬‬
‫‪" /‬השומר אחי אנכי?"‬
‫אלוקי לא שואל שאלות שסובבות סחור סחור את הנושא‪ ,‬ואינו נות לקי מקו ליותר מדי‬
‫התחמקויות‪.‬‬
‫‪ 25‬כנ"ל‪ .‬פסוקי ח – יג‪ .‬עיי כה א' ואריאלי א' וציו נ'‪" ,‬סיפור קי והבל והשתקפותו בספרות ובאמנות – יחידה‬
‫בינתחומית" בתו‪ :+‬עלו למורה לספרות )בעריכת קרש ש'(‪ ,‬משרד החינו‪ ,+‬ירושלי‪..1999 ,‬‬
‫‪12‬‬
‫מדוע לאד וחווה אלוקי נת "להולי‪ +‬את השיחה"‪ ,‬ואילו אצל קי מייד מגיעות ההאשמות?‬
‫הלא אי זו האשמה פשוטה‪ ,‬אלוקי מדבר אל קי בצורה חריפה במיוחד‪ ,‬הוא אינו אומר – מדוע‬
‫הרגת את הבל אחי‪ ,+‬אלא‪ :‬קול דמי הבל אחי‪ +‬צעקי( אלי מ האדמה‪.‬‬
‫אני חושב שההבדל הוא בסוג החטא שבוצע‪ .‬אצל אד וחווה החטא היה כנגד אלוקי )"בי אד‬
‫למקו"(‪ .‬חטא שהיה פגימה בבחירה שאלוקי נת לאד‪ ,‬אול לא משהו שפורר את יסודות‬
‫המוסר של העול‪.‬‬
‫אצל קי החטא היה שונה‪ .‬היה זה חטא שחתר תחת המסגרת המוסרית שבני האד המועטי היו‬
‫מוגני בה‪ .‬ג א אד וחווה לא קבעו חוקי שינהגו במשפחה‪ ,‬ישנ גבולות שברורי לכול‪,‬‬
‫ומי שפור= אות עושה עוול לאחרי‪ .‬כא החטא לא היה כנגד אלוקי‪ ,‬הוא היה כנגד שאר בני‬
‫האד שחיו אז)"בי אד לחבירו"(‪ ,‬ולכ כא אי מקו לאלוקי לסלוח על הפגיעה שנעשתה ‪/‬‬
‫מי שצרי‪ +‬לסלוח הוא הנפגע‪ ,‬כשבמקרה הזה מדובר בבני האד‪ .‬הפגיעה נעשתה בברואיו‪ ,‬אי‬
‫כא מקו להתחמקויות‪ .‬קי צרי‪ +‬לעמוד מול חטאו בעיניי פקוחות‪ ,‬ולסמל לבאי אחריו‬
‫במהל‪ +‬הדורות‪ .‬וכיו שהנפגע מת‪ ,‬אי לו למעשה אפשרות של תיקו‪ ,‬אלא רק עונש‪.‬‬
‫‪" .5‬צעקי אלי מ האדמה"‪" ,‬ארור אתה מ האדמה" – תפקיד האדמה בסיפור והקשר אליה‪:‬‬
‫כמו שנכתב קוד לכ‪ ,‬האדמה נמצאת כא בתפקיד מרכזי‪ .‬אלוקי יכול היה לומר "צעקי אלי"‬
‫אול הוא הוסי* "מ האדמה"‪ .‬מדוע?‬
‫קי הוא איש אדמה‪ .‬ג לפי המדרש קי והבל דנו ביניה מי יקבל חלק זה של העול ומי חלק‬
‫‪26‬‬
‫זה‪ ,‬ולבסו* סיכמו ביניה שקי ייקח את הקרקעות‪:‬‬
‫זה קי שהבדיל עצמו ליטול את העול‪ .‬כיצד? כשהיו קי והבל בעול מה כתיב בה‪:‬‬
‫"ויהי בהיות בשדה" )בראשית ד( ‪ /‬על עסקי שדה נהרג הבל‪ .‬אמר לו קי להבל‪ :‬נחלוק‬
‫העול‪ ,‬טול המטלטלי ואני את השדות‪ .‬והוא שחשב להוציא אותו מ העול‪ .‬חלקו‬
‫ביניה‪ .‬נטל הבל המטלטלי וקי הקרקעות והיה מהל‪ +‬הבל בעול וקי רודפו ואמר ליה‬
‫"צא מתו‪ +‬שלי"‪ ,‬ר= להרי והוא אחריו ואומר "זו שלי"‪ ,‬עד שעמד עליו והרגו‪.‬‬
‫מכיוו שקי קשור בקשר אמי= לאדמה‪ ,‬כשאלוקי מזכיר את האדמה הוא גור לו להבי‬
‫שאפילו הדבר שאליו הוא קשור בקשר תמידי של עבודה לכל אור‪ +‬השנה – אפילו הוא מגנה אותו‬
‫על חטאו‪ .‬חטאו כל כ‪ +‬חמור‪ ,‬עד שהדבר הבסיסי ביותר בעול – האדמה‪ ,‬שעליה חי האד את‬
‫חייו‪ ,‬ממנה הוא מוציא את מזונו‪ ,‬האדמה מגנה אותו על חטאו ופוצה את פיה לקבל את דמי הבל‪,‬‬
‫הנפגע‪.‬‬
‫וישנו ממד נוס*‪ :‬דווקא האדמה‪ ,‬שממנה נברא אד הראשו‪ ,27‬ושבה צומחי החיי‪ ,‬דווקא היא‬
‫פוצה את פיה לקבל את דמיו של הבל‪ ,‬ודווקא היא מוחה כנגד הרצח‪ .‬כלומר האדמה‪ ,‬שהיא‬
‫החומר ממנו נעשו בני האד‪ ,‬מוחה על מעשהו של קי‪ ,‬שק נגד הבל שג הוא נעשה מ האדמה‪.‬‬
‫במוב מסוי האדמה מוחה על מאבק של שני בניה‪.‬‬
‫מיד אחרי כ מקלל אלוקי את הבל‪" .‬ארור אתה מ האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי‬
‫אחי‪ +‬מיד‪ ,+‬כי תעבד את האדמה לא תס* תת כחה ל‪ +‬נע ונד תהיה באר="‪.‬‬
‫עונשו של קי הוא להיות מנותק מ האדמה‪ .‬כשיעבוד אותה היא לא תית לו מפרותיה‪ ,‬ואי לו‬
‫לשבת במקו אחד‪ .‬א מתבונני ומביני שקי היה איש שקשור היטב באדמה‪ ,‬נית לראות‬
‫‪ 26‬מדרש תנחומא פרשת משפטי פרק יג‪ ,‬ובעוד מקומות‪.‬‬
‫ֶפ‪ַ 4‬ח@ָה")בראשית ב ז(‪.‬‬
‫‪9‬ד ְלנ ֶ‬
‫‪AC‬יו נִ ְ‪ַ 4‬מת ַח@ִ י וַיְ ִהי ָה ָ‬
‫‪9‬ד ָע ָפר ִמ ָה ֲא ָד ָמה וַ@ִ ַ‪A‬ח ְ? ָ‬
‫יצר יְ דֹוָד ֱאל ִֹהי ֶאת ָה ָ‬
‫‪" 27‬וַ@ִ ֶ‬
‫‪13‬‬
‫שזה העונש הגדול ביותר שלו‪ .‬הוא מוכרח להתנתק‪ ,‬מוכרח לנוד ללא חיבור‪ ,‬ללא יסוד שבו ירגיש‬
‫בטוח‪ .‬אי זה רק עונש‪ ,‬זהו ג תיקו חלקי עבור קי‪ .‬א קי היה מת ‪ /‬היה זה רק עונש‪ .‬עונש‬
‫שלא יועיל לא* אחד‪ .‬לכ ה' נות לקי עונש שהוא תיקו עבורו‪ .‬אלוקי מכריח את קי לחיות את‬
‫חייו של הבל‪ .‬הוא מכריח אותו לראות את הצד השני‪ .‬הוא מכריח אותו להבי איזו הרגשה היא‬
‫להיות לבד‪ ,+‬לא מחובר למשפחה או לאדמה‪ .‬א* שיכול להיות שבשביל הבל אלו היו החיי‬
‫האידיאליי ‪ /‬לא היו אלה החיי שקי בחר‪ ,‬קי חייב לראות עכשיו את צידו השני של המטבע‪.‬‬
‫‪" .6‬גדול עוני מנשוא" – הכרה בחטא?‪:‬‬
‫‪28‬‬
‫המשפט הזה מתחבר ע תגובתו של אלוקי לכעסו של קי – "הלוא א תיטיב שאת וא לא‬
‫תיטיב לפתח חטאת רוב= ואלי‪ +‬תשוקתו ואתה תמשל בו"‪ .‬כעת‪ ,‬לאחר שחטא ואלוקי מכריח‬
‫אותו להודות בחטאו‪ ,‬קי אומר "גדול עוני מנשוא"‪.‬‬
‫הוא משתמש באותו מטבע לשו שבו אלוקי השתמש‪ .‬בשורש נ‪.‬ש‪.‬א‪ .‬ניכר שיש פה זריקת‬
‫אחריות‪ .‬אלוקי אמר לו – א תיטיב – שאת‪ ,‬וקי אומר – גדול עוני מנשוא‪ .‬קי לא עומד נכוחה‬
‫‪29‬‬
‫מול מעשיו‪ .‬הוא מתחמק‪.‬‬
‫ייתכ שא* ההודאה הזו היא אינטרסנטית‪ .‬קי אומר אמנ שגדול עונו מנשוא‪ ,‬אול פסוק אחד‬
‫לאחר מכ הוא כבר מתלונ על גורלו‪ .‬אלוקי אמנ נות לו מה שביקש‪ ,‬אול ייתכ שרק מפני‬
‫שרצה שישא בעונשו ולא ימות‪.‬‬
‫‪" .7‬והייתי נע ונד" – נדודי‪:‬‬
‫אפשר שהפסוק הזה מוכיח את הפירוש שהבאתי קוד לגבי מהות עונשו של קי‪:‬‬
‫יתי נָע ָונָד ָ?‪ֶ 9‬ר= וְ ָהיָה ָכל מ ְֹצ ִאי‬
‫ֶי‪ֶ +‬א ָ‪ֵ L‬תר וְ ָהיִ ִ‬
‫‪7‬מ ָ‪A‬נ ָ‬
‫ֵר ְ‪ 1ָ 4‬א ִֹתי ַה@‪ֵ 2‬מ ַעל ְ‪A‬נֵי ָה ֲא ָד ָמה ִ‬
‫ֵה ‪ַ K‬‬
‫ַה ְרגֵנִ י‪.‬‬
‫יַ‬
‫מה פירוש "ה גרשת אותי היו מעל פני האדמה"? ה' אינו אומר לו שהוא מגרש אותו מעל פני‬
‫האדמה ‪ /‬ה' אומר לו שיצטר‪ +‬לנדוד על פני האר=‪ .‬אול‪ ,‬קי אומר – "ה גרשת אותי היו מעל‬
‫פני האדמה"‪ .‬קי מבי את הגזירה כעונש המנתק אותו לחלוטי מהקשר ע האדמה‪ ,‬כעונש‬
‫‪30‬‬
‫שאינו נות לו שו מקו על פני האדמה‪.‬‬
‫‪" .8‬כל הרג קי" – הגנה‪:‬‬
‫ָ‪ E‬יְ דֹוָד ְל ַקיִ א‪2‬ת ְל ִב ְל ִ‪1‬י ַה‪2H‬ת אֹת‪Hָ 2‬ל‬
‫‪ַ >M‬ו@ ֶ‬
‫ֹאמר ל‪ 2‬יְ דֹוָד ָל ֵכ ָ‪H‬ל ה ֵֹרג ַקיִ ִ‪ְ 4‬ב ָע ַתיִ י ָ‬
‫ַו@ ֶ‬
‫מ ְֹצא‪.2‬‬
‫מדוע להג על קי מפני הרוצי להורגו? – הדבר מתקשר לאותו עניי‪ .‬אלוקי לא רוצה שקי‬
‫ימות‪ .‬אלוקי רוצה שקי ישמש סמל לאחרי ושיקבל את העונש‪/‬תיקו שמגיע לו‪ :‬כביכול עדות‬
‫חיה לרצח הראשו בתולדות האנושות‪ ,‬המראה עד כמה חמור רצח זה‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫עיי קאסוטו מ' ד'‪ ,‬פירוש על ספר בראשית‪ ,‬הוצאת ספרי ע"ש י"ל מאגנס‪ ,‬ירושלי‪ ,‬תשנ"ו‪ .‬ועיי רוזנסו י'‪,‬‬
‫"לפתח חטאת רוב="‪ ,‬בתו‪ :+‬מגדי ג – בטאו לענייני מקרא‪ ,‬הוצאת תבונות‪ ,‬אלו שבות‪ ,‬תשמ"ז‪.‬‬
‫‪ 29‬אמנ אי הפירוש מוכרח‪ ,‬ועיי קאסוטו מ' ד'‪ ,‬פירוש על ספר בראשית‪ ,‬הוצאת ספרי ע"ש י"ל מאגנס‪ ,‬ירושלי‪,‬‬
‫תשנ"ו‪.‬‬
‫‪ 30‬עיי קאסוטו מ' ד'‪ ,‬פירוש על ספר בראשית‪ ,‬הוצאת ספרי ע"ש י"ל מאגנס‪ ,‬ירושלי‪ ,‬תשנ"ו‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪ .9‬התיישבותו של קי באר= נוד‪:‬‬
‫אלוקי גוזר על קי לנדוד באר=‪ ,‬אול קי מתיישב באר= נוד‪ .‬כיצד ייתכ הדבר? אמנ אפשר‬
‫לפרש שאר= נוד הכוונה נדודי אול א היה הדבר כ‪ ,+‬מדוע לא נכתב פשוט שקי נדד עד סו*‬
‫ימיו? נית לפרש‪ ,‬שקי אינו מסוגל לנדוד‪ .‬קי אינו מסוגל להינתק מהקשר העמוק שבו הוא קשור‬
‫אל האדמה‪ .‬קשר שלא נוצר מרצונו של קי‪ ,‬אלא טבוע באישיותו‪ .‬אמנ אינני חושב כי זו שאלה‬
‫שנית לענות עליה תשובה חד משמעית ויש מקו להמשי‪ +‬ולהעמיק בה‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ח‪ .‬תמונה כללית‪:‬‬
‫הניגוד בי קי להבל היא הניגוד בי חיי של נדודי‪ ,‬חיי לא קבועי‪ ,‬משתני‪ ,‬לבי חיי עובד‬
‫האדמה המיושב בדעתו‪ ,‬הקשור למקו מסוי ותלוי בו כל ימי חייו‪ .‬בי הקשר – אולי הכובל –‬
‫למקו אחד‪ ,‬לבי החופש לנדוד ע הרוח‪ ,‬בי האיש שמעמדו מבוסס היטב בחברה‪ ,‬לבי האיש‬
‫המנותק )אפילו שלא באשמתו(‪.‬‬
‫בצורה נואשת מנסה קי לנצח במאבק על ידי שבירת כללי המשחק‪ ,‬אול בכ‪ +‬רק מנציח את‬
‫הניגוד העמוק שכעת מתנגש בתוכו‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫במסגרת עבודה רחבה יותר המתמקדת בסיפור קי והבל המקראי‪ .‬ועיי רוזנסו י'‪" ,‬לפתח חטאת רוב="‪ ,‬בתו‪:+‬‬
‫מגדי ג – בטאו לענייני מקרא‪ ,‬הוצאת תבונות‪ ,‬אלו שבות‪ ,‬תשמ"ז‪ .‬ועיי כה א' ואריאלי א' וציו נ'‪" ,‬סיפור קי‬
‫והבל והשתקפותו בספרות ובאמנות – יחידה בינתחומית" בתו‪ :+‬עלו למורה לספרות )בעריכת קרש ש'(‪ ,‬משרד‬
‫החינו‪ ,+‬ירושלי‪.1999 ,‬‬
‫‪15‬‬
‫פרק ב' –דמויותיה של קי והבל בשירה העברית המודרנית‪.‬‬
‫הקדמה‪:‬‬
‫‪32‬‬
‫"הספרות העברית היא גלגול ב גלגולי מ התנ"‪ "+‬כותב יעקב שטיינברג‪ .‬מקורותיה של‬
‫השירה העברית נעוצי בתנ"‪ .+‬התנ"‪ +‬הוא הספר הבסיסי ביותר של היהדות‪ ,‬ספר שכמעט כל‬
‫יהודי מכיר אותו‪ .‬ההיכרות ע התנ"‪ ,+‬והזיקה שיש אליו‪ ,‬גרמו לכ‪ +‬שרבות מיצירות הספרות‬
‫והשירה שנכתבו על ידי יהודי‪ ,‬קשורות באופ זה או אחר אל התנ"‪.+‬‬
‫אזכורו של התנ"‪ +‬נעשה בדרכי רבות‪ .‬ישנ כאלו המזכירי אותו רק בש של דמות‪ ,‬או רמיזה‬
‫קטנה‪ ,‬המעלי אסוציאציות לגבי המאורע או הדמות המדוברי כשבכ‪ +‬ה מעשירי את‬
‫היצירה שלה‪ 33.‬אול‪ ,‬ישנ ג כאלה הכותבי על המאורעות התנכיי עצמ‪ .‬בי א‬
‫משחזרי דמות או מאורע‪ ,‬בי א משלימי מדעת דברי שאינ כתובי בסיפורי‬
‫המקראיי‪.‬‬
‫השירי שידונו בעבודה‪ ,‬ה שירי מהסוג השני‪ .‬שירי העוסקי במפורש בסיפור קי והבל‪.‬‬
‫השירי שהבאתי ה מ השירה העברית המודרנית – מדור התחייה ואיל‪.+‬‬
‫בדברי להל אבקש להביא שירי של ארבעה משוררי‪ ,‬לנתח כל אחד מה תו‪ +‬שימת דגש על‬
‫הזיקה לסיפור המקראי‪ ,‬כשמתו‪ +‬ניתוח זה תוכל לבוא השוואת גישותיה של המשוררי ביחס‬
‫לעצמ וביחס לסיפור קי והבל המקראי‪.‬‬
‫א‪ .‬אברה( שלונסקי‪:‬‬
‫ע‪2‬בד ֲא ָד ָמה"‪ ,‬ו" ַקיִ ‪,‬‬
‫ר‪2‬עה צֹא" ‪ֵ " ,‬‬
‫מבי שיריו של אברה שלונסקי נבחרו שלושה שירי‪ֵ " :‬‬
‫ֶ‪H‬ה!"‪ .‬במבט כללי על השירי נית לראות כי שלונסקי מתייחס לסיפור כניגוד בי שני כוחות‬
‫‪C‬י ָ‬
‫במציאות‪ ,‬כניגוד בי שני תנועות בנפש האד‪ ,‬כמאבק בי שני סוגי בסיסיי של אד‪.‬‬
‫שלונסקי מתייחס בהרחבה מרובה לדמותו של קי‪ .‬ג לדמותו של הבל הוא מתייחס‪ ,‬אול לא‬
‫באותה הרחבה כמו לדמותו של אחיו‪.‬‬
‫ֶ‪H‬ה!"‪:‬‬
‫ע‪2‬בד ֲא ָד ָמה"‪ַ " ,‬קיִ ‪C ,‬י ָ‬
‫ר‪2‬עה צֹא" ‪ֵ " ,‬‬
‫השירי " ֵ‬
‫ר"עה צֹא‬
‫ֵ‬
‫יריו‪.‬‬
‫ָהר ַֹחב ַה‪ֶT‬ה ַה ְמ ַפ ֵ‪F‬ק נְ ִח ָ‬
‫י‪.+‬‬
‫ַה‪ַ ֹK‬ב‪ַ I‬ה‪ֶT‬ה ַה ָ‪ֵ H‬מ ַ‪ֵ I‬א ֶל ָ‬
‫‪2S‬פ ַע ַל ְבנ‪7‬ת ֶה ָח ָלב‪.‬‬
‫ָהא‪2‬ר ַה ֵ‬
‫יח ַה ֶ‪ֶ P‬מר‪.‬‬
‫וְ ֵר ַ‬
‫יח ַה ֶ‪ֶ N‬ח‪.‬‬
‫וְ ֵר ַ‬
‫‪9‬ד ַה ַ> ָ‪S‬ב‬
‫‪7‬ל ֶרגֶל ַה‪ֹP‬א וְ ָ‬
‫ְ‬
‫ְלרֹ ַה ִ‪ְ N‬קל‪7‬ק ְ?ת‪ֶ ֹ4 +2‬קת ַה ַ‪B‬יִ ‬
‫‪ 32‬כל כתבי יעקב שטיינברג‪ ,‬דביר‪" ,1959 ,‬בעבותות התנ"‪ "+‬עמ' רפ"ט‪.‬‬
‫‪ 33‬ראה לנצח אנגנ‪ ,+‬המקרא בשירה העברית המודרנית ‪ /‬אנתלוגיה‪ ,‬שקד מלכה‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,2005 ,‬מבוא ‪ /‬עמ'‬
‫‪.22/ 21‬‬
‫‪16‬‬
‫ָח*‬
‫יֵ‬
‫ח‪47‬יו‬
‫ְ? ַמ ְח‪Hָ *2E‬ל ֲח ֵמ ֶ‪4‬ת ָ‬
‫‪2A‬ס ַע ַה? ֶֹקר ֶאל‪/‬מ‪7‬ל ָצ ֳה ַריִ ‪.‬‬
‫ֵ‬
‫‪GC‬ה‬
‫א‪4‬ית! ַ? ָ‪F‬ד‪2‬ת יְ ֶ‬
‫זֶה ? ֶֹקר‪ֵ ?ְ /‬ר ִ‬
‫ֶבל‪.‬‬
‫‪7‬קט ֶֹרת ַה‪ֶ T‬‬
‫ְט ָל ִלי ִמ ַה ֶ‪4ֶ G‬א‪ְ .‬‬
‫ֵמא ֶֹפק ַעד א ֶֹפק‪ָ :‬‬
‫‪9‬ד – וְ ָ‪ֶ E‬דה‪.‬‬
‫ֵמא ֶֹפק ַעד א ֶֹפק‪ָ :‬ה ֵע ֶדר – וְ ֶה ֶבל‪.‬‬
‫ע"בד ֲא ָד ָמה‬
‫ֵ‬
‫‪7‬מ ְח ֶר ֶ‪4‬ת‪ַ .‬ה ַ‪ַ N‬הב ֶה ָחד‬
‫ָמל – ַ‬
‫‪ָK‬‬
‫ֵע ֵ?י ֶרגֶב ְל ֶרגֶב‪.‬‬
‫ַה ְפ ֵרד ִמ ְת ַי‪ַ K‬‬
‫ע‪2‬ל ‪ֹH‬ה ֶא ָחד‬
‫ֵמע‪2‬ד‪ 2‬לֹא ָהיָה ָה ָ‬
‫‪ָ +21‬ה ֶרגַע‪.‬‬
‫ב‪7‬קי ְ‬
‫וְ ָכל ַה‪ָ ְJ‬צ ִחי ֲח ִ‬
‫זֶה ֶר ֶמז ְל ֶר ַצח‪.‬‬
‫מד ָחק‪.‬‬
‫זֶה ַל ַהב ְ‬
‫יע‪.‬‬
‫‪C‬חד‪7‬ת‪ֶ ?ָ 4ֶ /‬רגֶב ַמ ְב ִק ַ‬
‫זֶה ַקיִ ְ‬
‫ע‪2‬ל לֹא ָהיָה ‪ֹH‬ה ְמ ַעט ַה ֶ‪ְ B‬ר ָחק‬
‫ֵמ ָ‬
‫‪9‬ד‬
‫ֵ?י ָ‬
‫ָמל‬
‫וְ ג ָ‬
‫יע‪.‬‬
‫וְ ָר ִק ַ‬
‫ֶ‪-‬ה!‬
‫ַק ִי‪% ,‬י ָ‬
‫יל וְ ִ‪ֶֹ ?4‬לת‪.‬‬
‫ַ‪ְ 4‬לוָה ֶ‪?ִ 4‬יב‪7‬ל ְל ִא ָ‬
‫ֶפ ְ?ס‪2‬ד ַה ִ‪ְ B‬ב ָ‪4‬ל‪.‬‬
‫ַה@‪Hְ 2‬מ‪ 2‬ג ֶ‬
‫ַה@‪ָ 4ֶ 2‬מ ַלק ַח ָ‪B‬ת‪ַ Hְ 2‬כ ְר? ֶֹלת‪.‬‬
‫זֶה ֶ‪ֶ H‬ב‪4ָ E‬ח‪7‬ט וְ רֹא‪ַ 24‬ה ָ‪ְ B‬פ ָ‪4‬ל‪.‬‬
‫זֶה ַליְ ָלה ִרא‪.24‬‬
‫ִמ ָ‪H‬ל ֵ‪1‬ל וְ ָכל ֶ‪ַ 4‬קע‬
‫‪74‬ב ֶרגֶב ַ‪7H4‬ל ְמ ַצ ֶ‪A‬ה ְל ָח ִרי‪.4‬‬
‫ֶ‪H‬ה!‬
‫ֶ‪H‬ה! ַקיִ ‪ָ @C‬‬
‫ַקיִ ‪ָ @C‬‬
‫וְ ַקיִ ַמ ְח ִרי‪.4‬‬
‫השירי נמצאי בתו‪ +‬מחזור השירי "בראשית אחרת" של שלונסקי‪ .‬שירי אלו ה חלק‬
‫מובנה במחזור השירי של שלונסקי‪ .‬השיר "רועה צא" הוא על הבל‪ ,‬והשירי "עובד אדמה"‬
‫‪17‬‬
‫ו"קי איכה" ה על קי‪ .‬השירי "רועה צא" ו"עובד אדמה" מציגי את דמות של הבל וקי‪,‬‬
‫והשיר "קי איכה" מדבר על המציאות שלאחר הרצח‪.‬‬
‫בשירי מודגש היטב הניגוד בי קי להבל‪ .‬בי קי החסר להבל השל‪ .‬בי עובד האדמה לרועה‬
‫הצא‪ .‬ההבדל הבסיסי בי קי להבל הוא הציר המרכזי שעליו סובבי שירי אלו‪.‬‬
‫בשירי אלו לא מצאתי השלמות משמעותיות לסיפור המקראי‪.‬‬
‫רמיזות מקראיות‪:‬‬
‫א‪" .‬זֶה ֶ‪ֶ H‬ב‪4ָ E‬ח‪7‬ט" –רמיזה לסיפור קי והבל עצמו‪ .‬הבל הביא מבכורות צאנו להקריב קרב לה'‪.‬‬
‫השיר "קי איכה!" מתאר את המציאות השוררת לאחר הרצח‪ .‬לאחר הרצח נשאר חותמו של הבל‬
‫כנרצח‪ .‬הבל הוא הכבש השחוט‪ .‬פ נוס* של רמיזה זו הוא שקי ניסה ל"נצח" את הבל‪ ,‬קי ניסה‬
‫לשחוט את קרבנו של הבל ובכ‪ +‬להביא לקבלת קרבנו שלו‪.‬‬
‫מוטיבי בשירי‪:‬‬
‫א‪ .‬זמני היו‪ :‬הזמני המוזכרי בשירי ‪" /‬זה בקר בראשית"‪ ,‬ו"פוסע הבקר אל מול צהריי("‪.‬‬
‫"זה לילה ראשו"‪ .‬הבוקר והצהריי מוזכרי בשיר "רועה צא"‪ ,‬אצל הבל‪ ,‬כשהלילה מוזכר‬
‫בשיר "קי איכה"‪ ,‬אצל קי‪ .‬הבל מייצג בשירי את הבקר והצהריי‪ ,‬זמני האור‪ ,‬כשקי מייצג‬
‫בשירי את הלילה‪ ,‬את החשכה‪ .‬הניגוד הזה הוא ניגוד חרי*‪ ,‬המעלה את הניגוד בי קי להבל‬
‫לרמה של הניגוד בי היו ובי הלילה‪ .‬הניגוד ביניה הוא הניגוד הראשוני‪ ,‬הניגוד הבסיסי הקיי‬
‫כבר מבריאת העול‪ ,‬ניגוד קיומי בי שני הכוחות הכי בסיסיי במציאות‪.‬‬
‫ב‪ .‬חושי‪ :‬החושי הנזכרי בשירי ה ‪" /‬וריח הצמר"‪" ,‬וריח הלח"‪" ,‬לר הלקלוק"‬
‫)שמיעה(‪" ,‬במחשו* כל חמשת חושיו"‪" .‬וקי מחריש"‪ .‬אצל הבל מוזכרי חוש הריח‪ ,‬חוש‬
‫השמיעה‪ ,‬ולאחר מכ כל חמשת חושיו‪ .‬לעומתו אצל קי מוזכר רק חוש הדיבור וג בחוש הזה‬
‫האזכור הוא של שתיקה ולא של דיבור‪ .‬החושי המוזכרי אצל הבל מראי את החיבור הפשוט‬
‫שלו ע העול – הבל חווה את העול בכל חמשת חושיו‪ ,‬הבל מכיר את כל חמשת הגווני הללו‬
‫שיש במציאות‪ .‬לעומתו קי מנותק מ העול‪ .‬ג האזכור היחיד של חוש אצל קי נכתב רק בשיר‬
‫"קי איכה!"‪ ,‬לאחר שהעול מצפה לתגובה ממנו‪ .‬קי שותק‪ .‬לקי אי את החיבור השל שיש‬
‫להבל אל העול‪.‬‬
‫ג‪ .‬ביטויי הרג‪ :‬בשיר "קי איכה!" ישנ מספר ביטויי הרג ‪" /‬היו שמלק חמתו ככרבלת"‪" ,‬זה‬
‫כבש שחוט וראשו המפשל"‪" ,‬שוב רגב שכול מצפה לחריש"‪ .‬השיר קי איכה הוא שיר על‬
‫המתרחש לאחר הרצח‪ .‬לאחר הרצח מכיר העול את ההרג‪ ,‬אחרי האירוע המזעזע העול חושב‬
‫במונחי ההריגה‪.‬‬
‫דימוי הדמות ההרוגה – כבש‪ .‬כבש הוא צאנו של הבל‪.‬‬
‫ניגודי בשירי‪:‬‬
‫א‪ .‬מילי של מלא‪7‬ת מול מילי של הפרדה ‪ /‬אצל הבל נכתבות מילי המציינות מלאות‪ ,‬שפע‬
‫‪2S‬פ ַע"‪ ,‬ולעומתו אצל קי המילי ה – " ַה ַ‪ַ N‬הב"‪ַ " ,‬ה ְפ ֵרד"‪,‬‬
‫כוליות – " ָהר ַֹחב"‪ַ " ,‬ה‪ַֹ K‬ב‪ַ " ,"I‬ה ֵ‬
‫יע"‪ .‬אצל קי המילי מציינות דברי חלקיי‪ ,‬מופרדי‪ ,‬דברי הרוצי לפרו=‬
‫מד ָחק"‪ַ " ,‬מ ְב ִק ַ‬
‫" ְ‬
‫את הדבר הכולא אות‪ .‬הניגוד מדגיש את הניגוד העמוק בי מלאותו של הבל לחלקיותו של קי‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫ב‪ .‬בתחילת השיר "עובד אדמה" כותב שלונסקי – "גמל – ומחרשת"‪ .‬ההתחלה הזו מאיימת‪ .‬היא‬
‫מראה מיד את הניגוד העמוק שמהווה את קי‪ ,‬עובד האדמה‪ .‬מצד אחד הגמל‪ ,‬שהוא ברייה‬
‫איטית‪ ,‬במידה מסוימת אינסופית‪ ,‬משתלבת באינסו* המדבר‪ .‬ומצד שני המחרשה‪ ,‬המפרידה את‬
‫רגבי האדמה‪.‬‬
‫‪7‬ל ֶרגֶל‬
‫&מ ְח ֶר ֶ‪#‬ת" ‪ ,‬ואילו אצל הבל כתוב – " ְ‬
‫פה קיי ג ניגוד בי קי להבל‪ .‬אצל קי כתוב " ָ‪ָ 1‬מל – ַ‬
‫ְד( ַה ַ> ָ‪S‬ב" אצל הבל נמצא האד ביחד ע החי שבעול ‪ /‬לרגליה של הצא והאד‬
‫ַה‪ֹ2‬א ו ָ‬
‫ולר הלקלוק –פוסע הבקר במחשו* כל חמשת חושיו‪ ,‬ה מצויני ביחד‪ .‬לעומתו אצל קי בכלל‬
‫לא נזכר האד‪ .‬ישנו רק הניגוד בי הגמל‪ ,‬בי היצור החי‪ ,‬לבי המחרשת החדה המפרידה בי רגבי‬
‫האדמה‪ .‬קי הוא אד שאינו קשור לטבע‪ ,‬שכל הוויתו היא הפרדה בי דברי‪ ,‬ולא קשר אליה‪.‬‬
‫לכ לא נזכר אצלו הקשר בי האד לעול החי‪.‬‬
‫ג‪ .‬למעשה הבית הראשו כולו בשיר "עובד אדמה" הוא ניגוד הקיי בדמותו של קי‪ .‬מצד אחד‬
‫‪ָ +21‬ה ֶרגַע" ומצד שני‬
‫ב‪7‬קי ְ‬
‫ע‪2‬ל ‪ֹH‬ה ֶא ָחד וְ ָכל ַה‪ָ ְJ‬צ ִחי ֲח ִ‬
‫קי השל‪ ,‬המושל – " ֵמע‪2‬ד‪ 2‬לֹא ָהיָה ָה ָ‬
‫מד ָחק"‪ .‬מצד אחד‬
‫ֵע ֵ?י ֶרגֶב ְל ֶרגֶב"‪" ,‬זֶה ַל ַהב ְ‬
‫החדות הקיימת באופיו – " ַה ַ‪ַ N‬הב ֶה ָחד ַה ְפ ֵרד ִמ ְת ַי‪ַ K‬‬
‫‪C‬חד‪7‬ת‪/‬‬
‫הלהב המתייגע להפריד בי הרגבי‪ ,‬ומצד שני האחדות הנצחית ברגע ההפרדה – "זֶה ַקיִ ְ‬
‫יע‪".‬‬
‫ָמל \ וְ ָר ִק ַ‬
‫‪9‬ד \ וְ ג ָ‬
‫ע‪2‬ל לֹא ָהיָה ‪ֹH‬ה ְמ ַעט ַה ֶ‪ְ B‬ר ָחק \ ֵ?י ָ‬
‫יע‪ֵ .‬מ ָ‬
‫ֶ‪ֶ ?ָ 4‬רגֶב ַמ ְב ִק ַ‬
‫הפסיחה שבסו* השורה הראשונה שבשיר "עובד אדמה" מדגישה את החדות שהיא עיקר זהותו‬
‫של קי )קי פירושו ג סכי – "קי – להב החנית‪" :‬ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת"‪ .(34‬וכ‪+‬‬
‫מדגישה ג את הניגוד בי החדות לשלמות‪.‬‬
‫הבית השני מסביר שהניגוד הקיי בדמותו עובדת האדמה של קי הוא רמז לרצח‪ .‬ניגוד כזה יכול‬
‫להתקיי רק א אי מרחק בי האד הגמל והרקיע‪ ,‬וכאשר יש מרחק‪ ,‬ואפילו הוא מועט‪ ,‬אי‬
‫הניגוד יכול להתפשר‪ ,‬והוא הופ‪ +‬ללהב מודחק‪.‬‬
‫הניגוד הקיי בדמותו של קי אינו סותר את הניגוד בינו לבי הבל‪ .‬דווקא הניגוד הזה‪ ,‬שבו‬
‫מוצגי שני הצדדי – המלא והחסר – של קי‪ ,‬הוא היוצר את חלקיותו של קי שאינו מצליח‬
‫להגיע לאיזו בי שני הצדדי ולכ הוא כה חסר ביחס להבל‪.‬‬
‫ע‪2‬בד ֲא ָד ָמה" בולט הניגוד בי הבל השלו הבראשיתי‬
‫ר‪2‬עה צֹא" ‪ֵ " ,‬‬
‫כבר במבט ראשו בשירי " ֵ‬
‫והשל )" ֵמא ֶֹפק ַעד א ֶֹפק"(‪ ,‬לבי קי החד )" ַה ַ‪ַ N‬הב ֶה ָחד"(‪ ,‬ששלמותו אינה תמימה ושלוה כשל‬
‫הבל‪.‬‬
‫ייצוגיי אדמה וטבע בשירי‪:‬‬
‫ייצוגי האדמה והטבע ה נקודה מרכזית בשירי אלו של שלונסקי‪ .‬ייצוגי האדמה והטבע‬
‫מסמלי את קי והבל עצמ ולכ ה משמעותיי בהבנת השיר‪.‬‬
‫אצל הבל נכתבי ביטויי שלמות‪" :‬בשדות"‪" ,‬מאפק עד אפק" שה דברי שלמי‪ .‬אצל קי‬
‫נכתבי ביטויי חלקיות‪ ,‬הפרדה‪" :‬רגב" )גוש אדמה – בניגוד לשדה(‪" ,‬רקיע" )שהוא השמי שמעל‬
‫קי‪ ,‬בניגוד להבל שאצלו הביטוי הוא אפק – הדבר הרחוק והגדול ביותר(‪ .‬ג בשיר "קי איכה!"‬
‫נכתב "מכל תל וכל שקע" שה ג דברי שאינ שלמי וחלקי כמו השדה‪ ,‬אלא יוצאי‬
‫מהטבע הרגיל למעלה או למטה‪.‬‬
‫‪ 34‬המלו החדש‪ ,‬אב שוש‪ ,‬הוצאת קריית ספר‪ ,‬תשמ"א‪ ,‬ער‪" +‬קי"‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫אצל הבל מוזכרי פרטי רבי מ הנו* הציורי השלו – החלב‪ ,‬הצמר והלח‪ ,‬הצא הלוקק מ‬
‫השוקת‪ ,‬הזבל הדשא והטל‪.‬‬
‫הבל אינו קשוב אלא לרֹ הלקלוק של צאנו‪ ,‬יותר מזאת הוא אינו מורכב‪.‬אדרבה‪ ,‬הוא מלא‪ :‬הוא‬
‫והעדר מלאי אופק עד אופק – " ֵמא ֶֹפק ַעד א ֶֹפק‪ָ :‬ה ֵע ֶדר – וְ ֶה ֶבל"‪.‬‬
‫בשירי קיי ניגוד‪ .‬בי הפשטות למורכבות‪ ,‬בי השל לחלק‪ ,‬בי המלא למופרד‪ ,‬לחסר‪ .‬הבל‬
‫מהווה מה שקי נוגע ולא נוגע בו‪ ,‬מה שקי כמעט ומשיג‪ .‬נית א* להגיד שהניגוד העולה פה הוא‬
‫בי שלמות טבעית והרמונית הנמצאת אצל הבל לבי ניסיו כוחני לאיחוד הנמצא אצל קי‪.‬‬
‫בשיר "קי איכה!" בולט מאד העניי שלקי מצפי רגבי האדמה השכולי‪ ,‬כי יש מי שקורא בש‬
‫ֶ‪H‬ה!"‪ ,‬ולעומתו‪ ,‬אי איש הקורא בש הבל‪ ,‬הבל נעל מ האופק ואי עוד‬
‫ֶ‪H‬ה! ַקיִ ‪ָ @C‬‬
‫קי ‪ַ " /‬קיִ ‪ָ @C‬‬
‫צור‪ +‬להזכיר את שמו‪ .‬הדבר מעט אירוני‪ ,‬שכ דווקא להבל‪ ,‬שהיה קשור לסביבתו אי דבר‬
‫המצפה‪ ,‬כשלעומתו לקי‪ ,‬שלא היה קשור‪ ,‬מצפי רגבי האדמה השכולי‪.‬‬
‫הסתכלות כללית במחזור השירי "בראשית אחרת" )לאור השירי על קי והבל(‪:‬‬
‫כשלו דרכ של קי והבל )והראיה היא מה שקרה( מוביל למסקנת צאצאיו של קי – השירי‬
‫הבאי במחזור השירי של שלונסקי מדברי על תובל קי המוביל דר‪ +‬חדשה )כפי שמביאה זיוה‬
‫שמיר במאמרה‪:(35‬‬
‫יע ַה ְ‪ָ H‬ר ְ‪+‬‬
‫ַמ ְח ִמיר וְ ָגבֹה ִה ְפ ִס ַ‬
‫‪7‬מ ְ‪4‬ק ֶֹלת‬
‫ָ‪ִ +‬‬
‫ִצ@ְ ת‪ַ 7‬הח‪2‬מ‪2‬ת ַל ֲאנ ְ‬
‫‪ַ 47‬כח‬
‫‪71‬בל ַקיִ ְ‬
‫ֵרת ַ‬
‫" ַצ@ֵת ִל ְגז ַ‬
‫ְ‪ָ E‬פ ָת ֶ‪4‬ל ִ‪ְ H‬ב ָ‪E‬ה וְ ִ‪ֶֹ ?4‬לת‪".‬‬
‫ישנו כא מעבר מהשפה הנאיבית של הטבע אל כפיית חומות הכר‪ ,+‬הדברי הפשוטי מפני את‬
‫מקומ לסדר מכני ואנושי‪ ,‬לגזרות תובל קי‪.‬‬
‫הדבר מוביל לשירי הבאי במחזור‪ ,‬שירי אלו משווי בי הכר‪ +‬של תובל קי לסדו ועמורה‪.‬‬
‫ה מראי את המחיר שמשלמת האדמה על בניית הכר‪ +‬הקודר‪ .‬כר‪ +‬אשר מציית לחוקי האנ‪ +‬עד‬
‫שג הגש יורד בו ברבבות אנכיו )מתו‪" +‬גש בסדו"‪:(36‬‬
‫?‪7‬ע‬
‫@‪2‬רד ְ? ִר ַ‬
‫ֶ‪ָ 4‬ע ָקר ַה ֵ‬
‫‪ֶK‬‬
‫‪7‬ב@‪7‬ב‪.‬‬
‫‪LC‬יר ַמ ְר ְז ִבי ִמ ְר ָצפ‪2‬ת ִ‬
‫ִ‬
‫?‪7‬ה‪:‬‬
‫‪C‬ס ַפ ְל ִטי ִ‪ָ H‬‬
‫ְ? ִכי ֲא ָד ָמה ֶ‪ְ 4‬‬
‫ֶרע‬
‫ַעל ז ַ‬
‫ַעל ַטל‬
‫ַעל ִל ְבל‪7‬ב‪.‬‬
‫בשירי הבאי כבר חוזר הטבע ומנצח את עירו של תובל קי‪:‬‬
‫‪C‬בנֵי ֲעמ ָֹרה‬
‫… ָמצ‪2‬ר ֶ‪4‬ל ָ‪G‬גָ ַעל ְ‬
‫פ‪ֶ E‬קת‬
‫‪ִ 42A‬טי ְרח‪2‬ב‪2‬ת ְ‪ַ H‬כ*‪/‬יָד ְמ ֶ‬
‫ְ‬
‫ילנ‪2‬ת‪:‬‬
‫ֵמר‪ִ =2‬א ָ‬
‫‪ 35‬שמיר זיוה‪" ,‬אשר ידי הייתה בו בשדה – דמות קי ביצירת אלתרמ לתקופותיה ולסוגיה"‪ ,‬בתו‪ :+‬על עת ועל אתר‪,‬‬
‫פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמ‪ ,‬הקיבו= המאוחד‪ ,‬תל אביב‪.1999 ,‬‬
‫‪ 36‬שישה סדרי שירה ‪ /‬כל שירי אברה שלונסקי‪ ,‬ספריית פועלי‪ ,‬תל אביב‪.2002 ,‬‬
‫‪20‬‬
‫ָרה!‬
‫ֲחז ָ‬
‫כ‪ +‬ג ממשי‪ +‬השיר‪:‬‬
‫אל יער!‬
‫אל אבא!‬
‫אל רגב פתוח!‬
‫אל סוד דושיח של תינוק ודישו…)פליטי עמרה(‬
‫אחר עובר שלונסקי לדבר על הפוריות והמחזוריות שבטבע‪ .‬בשיר "זליכה" האדמה חמה ומחכה‬
‫להריו‪.‬‬
‫השיר האחרו במחזור הוא השיר "בראשית חדשה"‪ ,‬שבו מושל תהלי‪ +‬החזרה של הטבע לעול‪.‬‬
‫בשיר מוצגת בריאה חדשה וראשונית ‪" /‬עול תינוקי וורד"‪ .‬השיר מסיי את התהלי‪ +‬שהחל‬
‫ברצח הבל‪ ,‬כשהוא מוחק הכל ומתחיל בראשית חדשה‪.‬‬
‫ניכר שג השירי הבאי במחזור השירי מושפעי השפעה בל תימחה מסיפור קי והבל‪,‬‬
‫הכול נמצא בצל הסיפור – ובעיקר‪ ,‬ההתמודדות של עובדי האדמה ע רועי הצא‪ .‬א קוד‬
‫הייתה ההתמודדות בי עובד האדמה לבי רועה הצא‪ ,‬הרי שכא רועה הצא נדחק לגמרי‬
‫מהסיפור וההתמודדות היא בי עובד האדמה לבי משהו מנותק‪ ,‬מנוכר‪ ,‬מתכתי )אמנ נכתב‬
‫בשיר "תובל קי"‪ַ 4ְ " /‬כח ְ‪ָ E‬פ ָת ֶ‪4‬ל ִ‪ְ H‬ב ָ‪E‬ה וְ ִ‪ֶֹ ?4‬לת"‪ ,‬א‪ +‬המיקוד בשירי הבאי הוא מאבקה של‬
‫האדמה ושל הצומח עליה ע עיר המתכת המנוכרת ולא מוזכר מאבק של החיי – כבשי או‬
‫בני אד(‪ .‬יש לציי‪ ,‬כי הדבר הוא בדיוק כמו בסיפור המקראי‪ ,‬כאשר הבל‪ ,‬רועה הצא‪ ,‬מוצא‬
‫כמעט לחלוטי מהסיפור‪ ,‬וכל מרכז הענייני סובב מסביב לקי‪ ,‬עובד האדמה‪.‬‬
‫מקרה הרצח‪ ,‬מנקודת מבט של שירי שלונסקי‪ ,‬כאילו מעורר תחילת תהלי‪ +‬של יציאה מהטבע‪,‬‬
‫כניסה אל תו‪ +‬הכר‪ +‬המנותק‪ ,‬הכר‪ +‬אשר אליו נכנסי צאצאיו של קי‪ ,‬אשר בגד בטבע‪ .‬הרצח‬
‫הוא כאילו הבגידה הראשונית בטבע‪ .‬כאשר מ הצד השני הטבע נלח על מציאותו החופשית‬
‫והטבעית‪.‬‬
‫נראה שהמאבק בי האדמה לכר‪ +‬המוצג בשירי אלו הוא אינו מאבק בי דמותו של קי לבי‬
‫העיר – כי קי איבד את הקשר העמוק שהיה לו קוד לכ לאדמה‪ .‬קי הוצא מחו= למשחק‪ .‬ג‬
‫כא הדבר הוא כמו בסיפור המקראי‪ ,‬שבו המש‪ +‬קי נודד מנותק מכול‪ ,‬ולבסו* נכדו הורגו‬
‫בטעות כי חשב שהוא חיית פרא‪ .‬אמנ קי מזוהה ע הטבע‪ ,‬אול עכשיו כבר מצידו של הבל –‬
‫מצד החי‪ ,‬ולא מצד האדמה‪.‬‬
‫מי שהתחיל את התהלי‪ +‬הזה הוא קי‪ .‬נכדו – תובל קי ‪ /‬הוא זה שבונה את העיר החדשה‪.‬‬
‫התהלי‪ +‬נמש‪ +‬עד שבסופו מצליח הטבע לגבור על הכר‪ ,+‬ובשיר "בראשית חדשה" העול מתחדש‬
‫וחוזר להיות עול ראשוני – "בראשית חדשה ע קונה מדברת כאיל אל איל בשפת הברות"‪.‬‬
‫ֶ‪H‬ה!"‪:‬‬
‫ע‪2‬בד ֲא ָד ָמה"‪ ,‬ו" ַקיִ ‪C ,‬י ָ‬
‫ר‪2‬עה צֹא" ‪ֵ " ,‬‬
‫סיכו דמות של קי והבל בשירי " ֵ‬
‫ֶ‪H‬ה!"‪ ,‬מציג שלונסקי את הבל כאד שאופיו של‪,‬‬
‫ע‪2‬בד ֲא ָד ָמה"‪ ,‬ו" ַקיִ ‪C ,‬י ָ‬
‫ר‪2‬עה צֹא" ‪ֵ " ,‬‬
‫בשירי " ֵ‬
‫מלא‪ ,‬ולעומתו קי הוא חלקי‪ ,‬מפריד‪ .‬הבל הוא אד הקשור לטבע‪ ,‬ואילו קי הוא אד המנותק‬
‫מהטבע בצורה מוקצנת‪.‬‬
‫שלונסקי בשירי "בראשית אחרת" אינו כותב מהרובד האישי‪ ,‬אלא מהרמה הכללית והארכיטיפית‬
‫בלבד‪ .‬רואי את העניי הזה בבירור ג מסגנו הכתיבה‪" .‬זה בקר בראשית!"‪" ,‬זה רמז לרצח‪ ,‬זה‬
‫‪21‬‬
‫להב מודחק‪ ,‬זה קי‪" , "...‬זה כבש שחוט" ‪" ,‬זה לילה ראשו"‪ .‬שלונסקי נשאר‪ ,‬כאילו בכוח‪ ,‬ברמה‬
‫המוכללת והלא אינטימית‪ .‬נדמה שאינו מוכ בשו אופ לבחו את הדברי מקרוב‪ ,‬אלא נשאר‬
‫מרחוק‪ .‬מה שמבטאת המילה "זה"‪.‬‬
‫יש שיאמרו‪ ,‬כי על פי תיאורי שלונסקי לקי והבל‪ ,‬נראה שהוא מזדהה ע הבל יותר מאשר ע‬
‫קי‪ .‬הבל מוצג כתמי )ג במוב של וג במוב ת(‪ ,‬כחיובי‪ ,‬וקי מוצג כדמות מורכבת‬
‫ומאיימת‪.‬‬
‫בר‪ ,‬לדעתי‪ ,‬שלונסקי מזדהה ע קי הרבה יותר מאשר ע הבל‪ .‬ההתייחסות בשירי כללית‬
‫וארכיטיפית‪ ,‬אול ניכר אי‪ +‬שלונסקי )כמו בתנ"‪ 37(!+‬כמעט אינו נוגע במותו של הבל‪ ,‬אלא‬
‫מתרכז א‪ +‬ורק בקי‪ .‬ג אחרי הרצח‪ ,‬מתוארי רגבי האדמה המצפי לקי )"קי איכה!"( ולא‬
‫מתוארת תגובת האדמה‪ ,‬ההורי או כל גור אחר לגבי רצח הבל‪ .‬מהעניי הזה נית לראות‬
‫ששלונסקי‪ ,‬על א* סגנו השירי הלא‪/‬אישי‪ ,‬נוטה יותר לצידו של קי‪ .‬וממשי‪ +‬את דר‪+‬‬
‫ההתייחסות )או אי ההתייחסות( להבל‪ .‬או אולי‪ ,‬לא נוטה‪ ,‬אלא חש צור‪ +‬להבי‪ ,‬חש נגיעה של‬
‫‪38‬‬
‫דמותו של קי אצלו ורוצה להבי אותה )כמו רבי מהמשוררי בעת החדשה(‪.‬‬
‫ב‪ .‬אלתרמ‪:‬‬
‫ֶרת"‪ .‬כבר במבט כללי על השיר נית לראות כי‬
‫מבי שיריו של אלתרמ נבחר שיר אחד‪ִ " :‬א‪ֶ K‬‬
‫אלתרמ מבליט את עניי חרטתו של קי ורצונו לשוב בתשובה‪ .‬השיר נכתב מנקודת מבטו של קי‬
‫המתוודה על הרצח ומתאר את מאמציו לחזור אל אלוקי‪.‬‬
‫ֶרת"‪:‬‬
‫השיר " ִא‪ֶ K‬‬
‫ֶרת‬
‫ִא‪ֶ 1‬‬
‫ְל ָ‪ֵ +‬עינַי ַה@‪Aְ 2‬ק‪7‬ח‪7‬ת ְ‪ִ H‬פ ְתא ַֹמיִ ‪.‬‬
‫‪C‬לי ֶ‪Nִ 4‬י‪,‬‬
‫ִ‬
‫ֲאנִ י ָ‪ִ 1‬מי‪.‬‬
‫ז‪2‬כר‪ְ ?ִ ,‬רע‪2‬ת ַה ֶ‪ֶ S‬מ‪ַ 4‬על ַה ַ‪B‬יִ ‪,‬‬
‫ֲאנִ י ֵ‬
‫א‪2‬מי‪.‬‬
‫ֶי‪ִ 1ְ +‬‬
‫נ‪2‬ל ְד ִ‪1‬י ְל ָפנ ָ‬
‫ַ‬
‫ַע ְכ ָ‪4‬ו ַע ְר ִ?ית‪ַ .‬ע ְכ ָ‪4‬ו ַה ַח‪2N‬נ‪2‬ת ֵה ַע ְב ָ‪.1‬‬
‫נ‪2‬רה וְ ַה ַ‪ְ B‬רא‪2‬ת ַ‪ְ 1‬ד ֶהה‪.‬‬
‫ית ַה ְ‪ָ B‬‬
‫ִ‪ָ ?ִ H‬‬
‫‪9‬ה ְב ָ‪,1‬‬
‫יד ָ‪ַ ,+‬ה ֵ? ֲא ֶ‪4‬ר ַ‬
‫ִ‪H‬י ֵמת ִ?י יְ ִח ְ‬
‫ָדי ָהיְ ָתה ?‪ֶ Fָ ?ַ 2‬דה‪.‬‬
‫ֲא ֶ‪4‬ר י ִ‬
‫יתי‪.‬‬
‫ֲאנִ י ָ‪ִ 1‬מי ֵא ִלי‪ְ .‬ל‪C‬ט ְל‪C‬ט ִה ִ‪ִ H‬‬
‫‪7‬מ ֵא‪.‬‬
‫ְג ַר ְר ִ‪1‬יו ‪9‬ל ַה ִ‪ְ B‬מ ָ‪H‬ר ִמ ַ?יִ ת ֵ‬
‫יתי‪.‬‬
‫ע‪2‬תיו ִח ִ‪ִ H‬‬
‫‪1H‬נְ ‪ְ .21‬ל ִד ְמ ָ‬
‫ָ‪ְ 4ַ A‬ט ִ‪1‬י ָ‬
‫ֵ‪ִ +‬א ֵ‪.N‬‬
‫ר‪2‬ע‪2‬תיו וְ ה‪7‬א ִח@ ְ‬
‫ָ‬
‫ָ‪ַ H‬ב ְל ִ‪1‬י ְז‬
‫‪ 37‬ראה לעיל‪ ,‬פרק א'‪.‬‬
‫‪ 38‬על כ‪ +‬ראה בהמש‪ ,+‬עמ'‬
‫‪22‬‬
‫ָד ְע ִ‪1‬י –‬
‫ֲהלֹא ָ‪ִ 1‬מיד י ַ‬
‫ָקר ִמ ֶ‪B‬נִ י‪.‬‬
‫ה‪7‬א י ָ‬
‫ָחיד‪.‬‬
‫וְ ה‪7‬א ַרק ה‪7‬א ְל ָ‪ַ +‬ה‪2D‬ב וְ ַהי ִ‬
‫א‪2‬מנֶת‪,‬‬
‫ָה ְר ִ‪1‬י ְ‪ֶ H‬‬
‫א‪2‬ביו ‪ַ K‬‬
‫ַעל ֶע ֶר‪ַ E‬מ ְכ ָ‬
‫‪7A‬חית‪.‬‬
‫ירי ַעל ַמ ִ‬
‫ִהנְ ַע ְמ ִ‪1‬י ל‪ִ Xִ 2‬‬
‫יל ָ‪ַ +‬ה‪ָT‬ר ִל ְקרֹא ִלי – ?‪92‬ה!‬
‫‪7‬ב ִה ָ‪ַ A‬תח ֵל ְ‬
‫ְ‬
‫‪7‬ב ִה ָ‪ְ B‬ל ִטי ֵא ָליו‪?ְ ,‬נִ ‪7K‬נ‪ָ 2‬ע‪G‬וי ‪/ /‬‬
‫ְ‬
‫ו‪2‬ע‪,‬‬
‫‪9‬חי ַה ָ‪ִ 1‬ל ְג ַ‬
‫‪?C‬ק‪ִ ,‬‬
‫‪9‬חי ַה ִמ ְת ֵ‬
‫ִ‬
‫נ‪2‬תר ְ? ִלי ַמיִ ‪7‬וִ ‪7G‬י‪.‬‬
‫ַ‬
‫ר‪2‬צה ִל‪ ֹH4‬נִ ְ‪ַ Hַ 4‬חת…‬
‫ַפ ִ‪4‬י ְ? ָ‪ַ +‬ה@‪ָ 2‬‬
‫נְ‬
‫ַער ָעב‪ַ Hְ ,‬בד‪ַֹ H /‬ח וְ ָעצ‪7‬ב‪.‬‬
‫‪1C‬ה ִלי י ַ‬
‫ָ‬
‫‪7‬בי ַ‪ַ 4‬חר‪,‬‬
‫י‪?ֵ ,+‬י ַליְ ָלה ֵ‬
‫ית ֵא ְ‬
‫ל‪ַ 7‬רק ָר ִא ָ‬
‫ָדי ַעל ַ‪ְ G‬ל ְ‪74N – +ָ 1‬ב!‬
‫ִה ְת ַח‪ ְJ‬נ‪ 7‬י ַ‬
‫ֹ‪9‬רי‬
‫ָמי ַה ְמפ ִ‬
‫י‪ +‬י ַ‬
‫ית ֵא ְ‬
‫ל‪ַ 7‬רק ָר ִא ָ‬
‫ָל ֶח ‪/ /‬‬
‫‪C‬ה ָבה ו ֶ‬
‫ִה ְר ִקיד‪ 7‬דֹב ַ?‪74‬ק‪ַ ,‬על ֲ‬
‫ֲרי‪,‬‬
‫יה‪ֵ ,‬א ִלי‪ ,‬יִ ְ‪A‬ל‪ַ 7‬ה‪2S‬ע ִ‬
‫ְל ַר ְג ֵל ֶ‬
‫י‪.+‬‬
‫א‪2‬ת ְל ֵה ָרא‪2‬ת ֵא ֶל ָ‬
‫יאי ָ‬
‫ַ? ֲה ִב ִ‬
‫‪9‬כינָה‪.‬‬
‫‪2S‬ק ַעת ַה ַ‪Lָ B‬ע ִ‬
‫ַל ֶ‪ֶ G‬ר ְ‪ַ +‬ה ַ‬
‫יר‪ַ I‬ה ַ>ר וְ ֶה ָע ֵרב ַל ֵח ְ‪+‬‬
‫ַ? ֲאוִ ַ‬
‫ֹמר –‬
‫‪C‬ד ָמ ִתי א ַ‬
‫ְל ְ‬
‫ָעי ִז ְכ ִרי‪/‬נָא‪,‬‬
‫ֶאת ַמ‪ִ K‬‬
‫יל ֵכ ְ‪.+‬‬
‫ה‪ָ 47‬טה ֶאל ִל ָ‬
‫ֲאנִ י ַה@ָד ֲא ֶ‪4‬ר ְ‬
‫וְ ט‪2‬ב ֶ‪4‬לֹא ָר ַח ְק ִ‪1‬י ִע ְ? ִדיד‪7‬ת צ‪ֶ 2‬ננֶת‬
‫יק‪.‬‬
‫ֵכר ִק ְ?ל‪7‬נִ י ֶאל ֵח ָ‬
‫ַהמ‪2N‬ת נ ָ‬
‫וֲ‬
‫‪7‬ר ֶצ ָ‪J‬ה‬
‫ירי ְ‬
‫אכת ַה ִ‪ִ 4‬‬
‫ל‪ְ 7‬ס ַלח‪/‬נָא גַ ִל ְמ ֶל ֶ‬
‫ִ‪ְ H‬צח‪2‬ק ֶא ָחד ָ‪74A‬ט‪ֲ ,‬א ֶ‪4‬ר ָצ ַח ְק ִ‪1‬י ָ‪H‬א‪.‬‬
‫ֶרת‪.‬‬
‫ַפ ִ‪4‬י ִח‪ֶ K‬‬
‫ֶאל ֵע= ָ‪ֵ H‬בד‪ֵ ,‬א ִלי‪1ָ ,‬ב‪2‬א נ ְ‬
‫מ‪2‬טט ‪/ /‬‬
‫יל‪ַ I‬ה ַ‪G‬ל וְ ִת ְת ֵ‬
‫ָ‪ִ 1‬סיר ֶאת ַ‪ְ 1‬ר ִמ ָ‬
‫ֶרת‪,‬‬
‫יתי ְל ַח ֵ?ר ְל ָ‪ַ +‬ה@‪ִ 2‬א‪ֶ K‬‬
‫‪ָ / /‬ר ִצ ִ‬
‫ֶמר נִ ְ‪ָ ?ְ 4‬רה ָה ֵעט‪.‬‬
‫ֲא ָבל ֶאל ֵלב ַה‪ֶ T‬‬
‫השיר הוא מונולוג שנכתב לאלוקי‪ .‬בשיר מתואר מעשה הריגת הב‪/‬אח שהוא אחד מתו‪ +‬שניי‪.‬‬
‫)הפרשנות המתבקשת היא – לפי דעתי – שהבני קיימי בתו‪ +‬הכותב‪ .‬בבית הראשו הוא כותב‬
‫יד ָ‪.("+‬‬
‫א‪2‬מי"‪ ,‬ובבית השני – " ִ‪H‬י ֵמת ִי יְ ִח ְ‬
‫ֶי‪ִ 1ְ +‬‬
‫נ"ל ְד ִ‪$‬י ְל ָפנ ָ‬
‫" ַ‬
‫‪23‬‬
‫יד ָ‪ַ ,+‬ה ֵ? ֲא ֶ‪4‬ר‬
‫בשיר מודגשת הנקודה שהב הנרצח הוא הב המושל מבי השניי – " ִ‪H‬י ֵמת ִ?י יְ ִח ְ‬
‫ָחיד"‪ .‬קי‪ ,‬הכותב‪ ,‬מודה כי הוא הב‬
‫ָקר ִמ ֶ‪B‬נִ י"‪ " ,‬וְ ה‪7‬א ַרק ה‪7‬א ְל ָ‪ַ +‬ה‪2D‬ב וְ ַהי ִ‬
‫‪9‬ה ְב ָ‪" ,"1‬ה‪7‬א י ָ‬
‫ַ‬
‫הפחות טוב מבי השניי‪ ,‬הב הפחות אהוב על ידי האל‪ .‬ויותר מזה – הוא כותב כי הוא חיכה‬
‫לדמעותיו של הבל‪ ,‬שכשרצח אותו רצה לראות אותו יוצא מדמות הב האהוב והטוב‪ ,‬רצה‬
‫ע‪2‬תיו‬
‫‪1H‬נְ ‪ְ .21‬ל ִד ְמ ָ‬
‫להרגיש שג הוא אינו תמי לחלוטי‪ ,‬אול הבל חיי‪ +‬אליו איל – " ָ‪ְ 4ַ A‬ט ִ‪1‬י ָ‬
‫ֵ‪ִ +‬א ֵ‪ "N‬מאבקו של קי ע הבל כפי שהוא משתק* בשיר‪ ,‬הוא‬
‫‪2‬ע‪2‬תיו וְ ה‪7‬א ִח@ ְ‬
‫יתי‪ַ Hָ ,‬ב ְל ִ‪1‬י ְזר ָ‬
‫ִח ִ‪ִ H‬‬
‫המאבק של הב הרע‪ ,‬הב הלא מושל‪ ,‬לראות ג את תאומו הטוב חורג מדמותו המושלמת‪.‬‬
‫השלמות לסיפור המקראי‪:‬‬
‫בשיר ישנ שתי השלמות מרכזיות לסיפור המקראי‪ .‬ההשלמות נותנות רקע לוידויו של קי‬
‫ומבליטות נקודות מסוימות בהבנת הסיפור‪.‬‬
‫א‪.‬תאומי‪:‬‬
‫ֶי‪+‬‬
‫נ‪2‬ל ְד ִ‪1‬י ְל ָפנ ָ‬
‫ז‪2‬כר‪ְ ?ִ ,‬רע‪2‬ת ַה ֶ‪ֶ S‬מ‪ַ 4‬על ַה ַ‪B‬יִ ‪ַ ,‬‬
‫אלתרמ מציי בשיר כי קי והבל ה תאומי – " ֲאנִ י ֵ‬
‫יתי ִאי‪ֶ 4‬את‬
‫ֹאמר ָקנִ ִ‬
‫ַ‪ֶ 1‬לד ֶאת ַקיִ ַו‪ֶ 1‬‬
‫ַ‪ַ 1‬הר ו ֵ‬
‫ָדע ֶאת ַח‪ָ7‬ה ִא ְ‪ 214‬ו ַ‬
‫‪9‬ד י ַ‬
‫א‪2‬מי"‪ .‬בתנ"‪ +‬כתוב – "וְ ָה ָ‬
‫ְ‪ִ 1‬‬
‫‪9‬חיו ֶאת ָה ֶבל וַיְ ִהי‪ / "...‬ולא מצוי שה תאומי‪ .‬השלמה זו של אלתרמ‬
‫יְ דֹוָד‪ַ ,‬ו‪ֶֹ 1‬ס* ָל ֶל ֶדת ֶאת ִ‬
‫מבוססת על פרשנות המופיעה במדרש ‪" /‬רבי אומר‪ :‬קי והבל תאומי היו‪ .‬שנאמר ותהר ותלד‬
‫את קי‪ ,‬בההיא שעתא אוסיפת למילד ותוס* ללדת את אחיו‪ 39".‬כמו במדרש‪ ,‬אלתרמ מוסי* את‬
‫עובדת היות קי והבל תאומי‪ .‬הגדרת האחי כתאומי מגדילה את מימד התחרות בי שני‬
‫האחי בהתמודדות על תשומת לב של ההורי או האל‪.‬‬
‫ב‪ .‬דמותו של קי‪:‬‬
‫בשיר מוצגת אפיו דמותו של קי כדמות מתחרטת חוזרת בתשובה ואפילו תמימה‪ֲ " .‬אנִ י ָ‪ִ 1‬מי"‪,‬‬
‫‪7‬בי ַ‪ַ 4‬חר‪,‬‬
‫י‪?ֵ ,+‬י ַליְ ָלה ֵ‬
‫ית ֵא ְ‬
‫ר‪2‬צה ִל‪ ֹH4‬נִ ְ‪ַ Hַ 4‬חת"‪" ,‬ל‪ַ 7‬רק ָר ִא ָ‬
‫ַפ ִ‪4‬י ְ? ָ‪ַ +‬ה@‪ָ 2‬‬
‫" ֲאנִ י ָ‪ִ 1‬מי ֵא ִלי"‪" ,‬נ ְ‬
‫ָדי ַעל ַ‪ְ G‬ל ְ‪74N – +ָ 1‬ב!"‪ " ,‬ל‪ְ 7‬ס ַלח‪/‬נָא גַ‪ ."...‬שתי נקודות יש פה בדמותו של קי‪ .‬הנקודה‬
‫ִה ְת ַח‪ ְJ‬נ‪ 7‬י ַ‬
‫הראשונה היא שהוא תמי‪ .‬קי אינו דמות שאופייה מורכב ומתוסב‪ ,+‬אלא דמות תמימה‪ .‬אמנ‬
‫לא תמימה במוב של פשטות או נאיביות )שבה מוצג הבל בשיר(‪ ,‬שהיא תמימות של אנשי‬
‫טובי‪ ,‬א‪ +‬בכל זאת קי תמי‪ 40.‬תמימותו היא תמימות של חוסר ידיעה‪ ,‬חוסר יכולת להתמודד‪:‬‬
‫קי אינו מבי אי‪ +‬לצאת מהמצב שאליו נקלע בהתמודדות בינו לבי הבל‪ ,‬ולכ הוא הורג אותו‪.‬‬
‫כאשר הוא אינו מבי שהרצח רק יכניס אותו עמוק הרבה יותר לתו‪ +‬אותו מצב מבולבל‪ .‬תמימותו‬
‫של קי היא היפו‪ +‬המצב הרגיל‪ .‬בסיפור המקראי‪ ,‬ואצל רוב המשוררי‪ ,‬מוצג הבל בלבד כדמות‬
‫התמימה‪ .‬ואילו כא מציג אלתרמ את קי כדמות התמימה‪ .‬ההיפו‪ +‬הזה מבטא את יחסו של‬
‫אלתרמ לקי‪ ,‬יחס שאינו יחס מרוחק ודוחה‪ ,‬אלא מבי ומזדהה‪.‬‬
‫נקודה שניה היא הנקודה של החרטה‪ ,‬של הצער‪ ,‬של הרצו לשוב‪ .‬אמנ ג בתנ"‪ +‬נכתב שקי‬
‫אומר "‪ָK‬ד‪2‬ל עֲ‪2‬נִ י ִמ‪2E ְJ‬א"‪ .‬אול לא בטוח שהכוונה היא שהוא מתחרט על חטאו‪ 41.‬אלתרמ מציג‬
‫את קי כמתחרט ורוצה לשוב‪ .‬מה שמציב אותו בזווית אחרת לחלוטי‪ ,‬זווית שבה לקורא יכולה‬
‫להיות לגיטימציה להזדהות איתו‪ ,‬זווית שבה יש לו לגיטימציה כלשהי לקיו בעול‪.‬‬
‫‪ 39‬ילקוט שמעוני בראשית ‪ /‬פרק ד ‪ /‬רמז לה‬
‫‪ 40‬יש המפרשי אחרת‪ ,‬עיי קומ א'‪ ,‬אור בלי רואה – "עיו בכוכבי בחו="‪ ,‬וכ תמי וסחרחר –"שירי שמכבר"‬
‫בתו‪ :+‬שלשלת שירה – על שירה ומשוררי‪ ,‬הוצאת הספרי של אוניברסיטת ב גוריו בנגב‪ ,‬באר שבע‪ .2004 ,‬עמ'‬
‫‪ .174‬וכ עמ' ‪.205‬‬
‫‪ 41‬עיי בפרק הראשו עמ' ‪.7‬‬
‫‪24‬‬
‫השיר נכתב מנקודת מבטו של קי‪ ,‬מה שמקרב את קי לקורא וגור להבנת מעשהו‪ .‬אופ ההבעה‬
‫)השיר נכתב בצורת מדבר‪ ,‬ולא בצורת נסתר( מצביע על יחסו של אלתרמ לקי‪ .‬אלתרמ מרגיש‬
‫הזדהות לקי‪ ,‬יש לו מעורבות רגשית בסיפור‪ ,‬והוא אינו כותב מנקודת מבט מוכללת‪.‬‬
‫רמיזות מקראיות בשיר‪:‬‬
‫ה ְב ָ‪ / "$‬רמיזה לעקידת יצחק שבה ה' אומר לאברה " ַקח נָא ֶאת‬
‫יד ָ‪ַ ,‬ה ֵ ֲא ֶ‪#‬ר ַ‬
‫א‪Hִ " .‬י ֵמת ִ?י ְי ִח ְ‬
‫‪C‬חד ֶה ָה ִרי‬
‫ֲלה‪ְ 4ָ 7‬לע ָֹלה ַעל ַ‬
‫ה ְב ָ‪ֶ $‬את יִ ְצ ָחק וְ ֶל ְ‪ְ +‬ל ָ‪ֶ +‬אל ֶא ֶר= ַה‪ִֹ B‬ר@ָה וְ ַהע ֵ‬
‫יד ָ ֲא ֶ‪#‬ר ַ‬
‫ִ ְנ ָ ֶאת ְי ִח ְ‬
‫י‪ ."+‬הרמיזה הברורה לסיפור העקידה מבליטה ראשית כל את עניי העדפתו של הבל‬
‫ֲא ֶ‪4‬ר א ַֹמר ֵא ֶל ָ‬
‫אצל אלוקי‪ .‬הבל הוא הב האהוב לאלוקי באותה מידה שבה יצחק היה הב האהוב על אברה‬
‫מבי שני בניו‪ .‬שנית‪ ,‬היא מעלה את ההשוואה לעקידה‪ .‬המספר כותב על שני האחי ועל מעשה‬
‫הריגתו של אחד מה‪ ,‬הוא משווה את זה לסיפור העקידה שש צווה אברה לקחת את אחד‬
‫משני בניו ‪ /‬יצחק ‪ /‬ולהעלות אותו לעולה‪ .‬ההבדל הבסיסי הוא שבעקידה אברה עשה זאת על פי‬
‫ציווי אלוקי‪ ,‬וקי עשה זאת על פי רגשותיו האישיי‪ .‬מה שהופ‪ +‬את המעשה לשונה לחלוטי‪.‬‬
‫כשאלתרמ משווה לעקידה‪ ,‬הוא מעלה את הדמיו בי שני המקרי‪ ,‬ומראה שפה הב המדבר‬
‫עשה זאת בניגוד גמור לרצו האלוקי‪ ,‬מה שמדגיש את הנסיו הנואש של קי לצאת ממעמדו‬
‫בעיני אלוקי שמניע אותו לעשות מעשה כזה‪ .‬בנוס*‪ ,‬בעקידה יצחק נשאר בסופו של דבר בחיי‪,‬‬
‫כשבסיפור קי והבל הב נהרג על ידי אחיו לבסו*‪.‬‬
‫ָדי ָהיְ ָתה ?‪ֶ Fָ ?ַ 2‬דה" – יש כא רמיזה לפרשיית עגלה ערופה‪:‬‬
‫ב‪ֲ " .‬א ֶ‪4‬ר י ִ‬
‫‪42‬‬
‫נ‪2‬דע ִמי ִה ָ‪H‬ה‪:7‬‬
‫י‪ +‬נ ֵֹת ְל ָ‪ְ +‬ל ִר ְ‪ I1ָ 4‬נ ֵֹפל ַ ָ ֶדה לֹא ַ‬
‫" ִ‪H‬י יִ ָ‪ֵ B‬צא ָח ָלל ָ? ֲא ָד ָמה ֲא ֶ‪4‬ר יְ דֹוָד ֱאל ֶֹה ָ‬
‫‪7‬מדֲד‪ֶ 7‬אל ֶה ָע ִרי ֲא ֶ‪4‬ר ְס ִביבֹת ֶה ָח ָלל‪ :‬וְ ָהיָה ָה ִעיר ַה ְ>ר ָֹבה ֶאל ֶה ָח ָלל‬
‫י‪ָ +‬‬
‫ֶי‪ +‬וְ ‪ְֹ 4‬פ ֶט ָ‬
‫ָצא‪ְ 7‬ז ֵקנ ָ‬
‫וְ י ְ‬
‫ה‪2‬רד‪ִ 7‬ז ְקנֵי‬
‫‪?M‬ד ָ?‪ֲ I‬א ֶ‪4‬ר לֹא ָמ ְ‪ָ 4‬כה ְ?עֹל‪ :‬וְ ִ‬
‫וְ ָל ְקח‪ִ 7‬ז ְקנֵי ָה ִעיר ַה ִהוא ֶע ְג ַלת ָ? ָקר ֲא ֶ‪4‬ר לֹא ע ַ‬
‫ָר ַע וְ ָע ְרפ‪ֶ 4ָ 7‬את ָה ֶע ְג ָלה‬
‫ֵע ֵבד ?‪ 2‬וְ לֹא יִ ‪ֵ T‬‬
‫ית ֲא ֶ‪4‬ר לֹא י ָ‬
‫ַחל ֵא ָ‬
‫ָה ִעיר ַה ִהוא ֶאת ָה ֶע ְג ָלה ֶאל נ ַ‬
‫ָחל‪:‬‬
‫ֲר‪7‬פה ַב‪ַ J‬‬
‫יה ַעל ָה ֶע ְג ָלה ָהע ָ‬
‫ָחל‪ :‬וְ כֹל ִז ְקנֵי ָה ִעיר ַה ִהוא ַה ְ>ר ִֹבי ֶאל ֶה ָח ָלל יִ ְר ֲחצ‪ֶ 7‬את יְ ֵד ֶ‬
‫ַ?‪ַ J‬‬
‫ָדינ& לֹא ָ‪ְ 4‬פכ‪M‬ה \} ָ‪ְ 4‬פכ‪ֶ {\7‬את ַה ָ‪ַ G‬ה‪ֶT‬ה וְ ֵעינֵינ‪ 7‬לֹא ָרא‪Aֵ Hַ :7‬ר ְל ַע ְ‪ +ָ B‬יִ ְ‪ָ E‬ר ֵאל‬
‫‪9‬מר‪ 7‬י ֵ‬
‫וְ ָענ‪ 7‬וְ ְ‬
‫‪1C‬ה ְ‪ַ 1‬ב ֵער ַה ָ‪G‬‬
‫ָקי ְ? ֶק ֶרב ַע ְ‪ +ָ B‬יִ ְ‪ָ E‬ר ֵאל וְ נִ ַ‪Aֵ H‬ר ָל ֶה ַה ָ‪ :G‬וְ ָ‬
‫ית יְ דֹוָד וְ ‪C‬ל ִ‪ Gָ 1ֵ 1‬נ ִ‬
‫ֲא ֶ‪4‬ר ָ‪ִ A‬ד ָ‬
‫ָ‪4‬ר ְ? ֵעינֵי יְ דֹוָד‪:‬‬
‫ֲ‪E‬ה ַה@ ָ‬
‫ָקי ִמ ִ> ְר ֶ? ָ‪Hִ +‬י ַתע ֶ‬
‫ַה‪ִ J‬‬
‫הרמיזה הזו מבליטה את חרטתו של קי ואת הודאתו בחטא‪ .‬בפרשיית עגלה ערופה אומרי‬
‫הזקני ‪ /‬ידינו לא שפכו את הד הזה‪ .‬קי אומר‪ /‬אשר ידי הייתה בו בשדה‪ .‬קי מודה לחלוטי‬
‫בחטאו‪ .‬הוא מודה בחטאו כ‪ +‬מכיוו שהוא רוצה לשוב‪ ,‬אלתרמ מתאר את תחנוניו הנואשי‬
‫ָדי ַעל ַ‪ְ G‬ל ְ‪74N – +ָ 1‬ב!"‪ .‬ג את העניי הזה‬
‫‪7‬בי ַ‪ַ 4‬חר‪ִ ,‬ה ְת ַח‪ ְJ‬נ‪ 7‬י ַ‬
‫י‪?ֵ ,+‬י ַליְ ָלה ֵ‬
‫ית ֵא ְ‬
‫לשוב – "ל‪ַ 7‬רק ָר ִא ָ‬
‫מדגישה פרשיית עגלה ערופה ‪ /‬ג ש הזקני רוצי לכפר על החטא שבוצע‪) .‬א* כי לא ה ביצעו‬
‫אותו! ונית א* לפרש כי רמיזה זו באה לומר שוידויו של קי לאלוקי הוא התשובה לשאלה "ידי‬
‫מי שפכו את הד"‪) .‬הזקני אינ יודעי מי הרוצח‪ ,‬ורק קי יודע ומתוודה לאלוקי שזה הוא(‪.‬‬
‫‪1H‬נְ ‪ – "21‬רמיזה ליוס*‪:‬‬
‫ג‪ְ 4ַ Aָ " .‬ט ִ‪1‬י ָ‬
‫‪43‬‬
‫‪ 42‬דברי פרק כא‪ .‬פסוקי א' – ח'‪.‬‬
‫‪ 43‬בראשית פרק לז פסוקי ל"א – ל"ג‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫י‪2‬ס* וַ@ִ ְ‪ֲ 4‬חט‪ִ Eְ 7‬עיר ִע ִ‪T‬י וַ@ִ ְט ְ?ל‪ֶ 7‬את ַה ‪ֹ1HM‬נֶת ַ? ָ‪ :G‬וַיְ ַ‪Nְ 4‬ח‪ֶ 7‬את ְ‪H‬תֹנֶת‬
‫וַ@ִ ְקח‪ֶ 7‬את ְ‪H‬תֹנֶת ֵ‬
‫יר‪I‬‬
‫ַ‪ָ H‬‬
‫ֹאמר‪ 7‬זֹאת ָמ ָצאנ‪ַ 7‬ה ֶ‪H‬ר נָא ַה ְ‪H‬תֹנֶת ִ?נְ ָ‪ִ +‬הוא ִא לֹא‪ַ :‬ו@ ִ‬
‫יה ַו@ ְ‬
‫ָביא‪ֶ 7‬אל ֲא ִב ֶ‬
‫ַה ַ‪Lִ A‬י ַו@ ִ‬
‫י‪2‬ס*‪:‬‬
‫ֹאמר ְ‪H‬תֹנֶת ְ?נִ י ַח@ָה ָר ָעה ֲא ָכ ָל ְתה‪ָ 7‬טרֹ* ט ַֹר* ֵ‬
‫ַו@ ֶ‬
‫יוס* היה הב האהוב על יעקב‪ .‬ומסופר במקרא שיעקב עשה לו כתנת פסי‪ .‬יוס*‪ ,‬שהיה שנוא על‬
‫ידי אחיו‪ ,‬נמכר על ידיה לישמעאלי‪ ,‬וכדי לתר= את היעלמותו‪ ,‬טבלו את כותנתו בד והביאוה‬
‫ליעקב כאילו נטר*‪ .‬הרמיזה לפרשיית יוס* מוסיפה קומה‪ ,‬מבליטה עוד יותר את הרגשתו של קי‪,‬‬
‫הכותב‪ ,‬שהוא הב הדחוי‪ .‬אלתרמ מלביש את הב הנרצח בכתונת‪ ,‬ובכ‪ +‬מראה שהוא הב‬
‫המועד* לא רק לפי הרגשתו של הב הרוצח‪ ,‬אלא ג אובייקטיבית – הבל מולבש בכתונת ולא‬
‫קי‪ .‬בכ‪ +‬שקי פושט את כותנתו של הבל הוא מנסה להשוות את מעמדו למעמדו של הבל‪ .‬א‪ +‬הוא‬
‫לא מצליח‪ .‬הוא היה תמי‪ .‬הבל מחיי‪ +‬איל במקו למרר בבכי על כבודו האבוד‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫‪1H‬נְ ‪ "21‬רומזות ג לפסוק משיר השירי‪:‬‬
‫המילי " ָ‪ְ 4ַ A‬ט ִ‪1‬י ָ‬
‫"פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפ"‬
‫בפסוק הקוד מסופר כיצד הדוד דופק על דלתה של הרעיה‪ ,‬וזוהי תשובתה‪ .‬לאחר מכ הדוד‬
‫הול‪" / +‬דודי חמק עבר" ‪ /‬והרעיה מבינה שהחמיצה הזדמנות להיפגש איתו‪ .‬ייתכ כי רמיזה זו‬
‫מראה דווקא את קשר האהבה הלא ממומש בי שני האחי‪ .‬קי רוצה בקשר ע הבל‪ ,‬אול אינו‬
‫יודע כיצד לעשות זאת ולכ הורגו‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫ֶרת" ‪ /‬רמיזה ליעקב‪:‬‬
‫ַפ ִ‪4‬י ִח‪ֶ K‬‬
‫ד‪ֶ " .‬אל ֵע= ָ‪ֵ H‬בד‪ֵ ,‬א ִלי‪1ָ ,‬ב‪2‬א נ ְ‬
‫ֵ‪9‬בק ִאי‪ִ 4‬ע‪ַ 2B‬עד עֲל‪2‬ת‬
‫ָתר ַי ֲעקֹב ְל ַב‪ַ 2G‬ו@ ֵ‬
‫ֲבר ֶאת ֲא ֶ‪4‬ר ל‪ :2‬וַ@ִ ‪ֵ 7‬‬
‫ָחל ַו ַ@ע ֵ‬
‫ֲב ֵר ֶאת ַה‪ַ J‬‬
‫וַ@ִ ָ> ֵח ַו ַ@ע ִ‬
‫ֹאמר ַ‪ֵ Nְ 4‬חנִ י‬
‫‪9‬בק‪ִ 2‬ע‪ַ :2B‬ו@ ֶ‬
‫ֶר ְ‪ַ +‬י ֲעקֹב ְ? ֵה ְ‬
‫ַ‪ַ 1‬קע ַ‪ *H‬י ֶ‬
‫ַרא ִ‪H‬י לֹא ָיכֹל ל‪ 2‬וַ@ִ ‪ַK‬ע ְ? ַכ* יְ ֵרכ‪ 2‬ו ֵ‬
‫ַה ָ‪ַ S‬חר‪ַ :‬ו@ ְ‬
‫ֹאמר ַי ֲעקֹב‪:‬‬
‫ֹאמר ֵא ָליו ַמה ְ‪ֶ S‬מ ָ‪ַ +‬ו@ ֶ‬
‫ֹאמר לֹא ֲא ַ‪ֲ Nֵ 4‬ח ָ‪Hִ +‬י ִא ֵ? ַר ְכ ָ‪1‬נִ י‪ַ :‬ו@ ֶ‬
‫ִ‪H‬י ָע ָלה ַה ָ‪ַ S‬חר ַו@ ֶ‬
‫ַ‪71‬כל‪:‬‬
‫ָ‪4‬י ו ָ‬
‫ית ִע ֱאל ִֹהי וְ ִע ֲאנ ִ‬
‫ֵ‪9‬מר ע‪2‬ד ִ‪ְ 4‬מ ָ‪Hִ +‬י ִא יִ ְ‪ָ E‬ר ֵאל ִ‪H‬י ָ‪ִ E‬ר ָ‬
‫ֹאמר לֹא ַי ֲעקֹב י ֵ‬
‫ַו@ ֶ‬
‫ֹאמר ָל ָ‪B‬ה ‪ֶT‬ה ִ‪C4ְ 1‬ל ִל ְ‪ִ 4‬מי וַיְ ָב ֶר ְ‪ +‬אֹת‪ :4ָ 2‬וַ@ִ ְק ָרא‬
‫ידה ‪ָJ‬א ְ‪ֶ 4‬מ ָ‪ַ +‬ו@ ֶ‬
‫ֹאמר ַה ִ‪ָ K‬‬
‫וַ@ִ ְ‪C4‬ל ַי ֲעקֹב ַו@ ֶ‬
‫ַפ ִ‪4‬י‪ :‬וַ@ִ ְז ַרח ל‪ַ 2‬ה ֶ‪ֶ S‬מ‪4‬‬
‫ָצל נ ְ‬
‫ַ‪ֵ J1‬‬
‫יתי ֱאל ִֹהי ָ‪A‬נִ י ֶאל ָ‪A‬נִ י ו ִ‬
‫יאל ִ‪H‬י ָר ִא ִ‬
‫ַי ֲעקֹב ֵ‪ַ 4‬ה ָ‪B‬ק‪Aְ 2‬נִ ֵ‬
‫ָ‪4‬ה ֲא ֶ‪4‬ר‬
‫ֹאכל‪ְ 7‬בנֵי יִ ְ‪ָ E‬ר ֵאל ֶאת ִ‪K‬יד ַה‪ֶ J‬‬
‫נ‪7‬אל וְ ה‪7‬א צֹ ֵל ַע ַעל יְ ֵרכ‪ַ :2‬על ֵ‪ H‬לֹא י ְ‬
‫ַ‪ֲ H‬א ֶ‪4‬ר ָע ַבר ֶאת ְ‪ֵ A‬‬
‫ָ‪4‬ה‪:‬‬
‫ֶר ְ‪ַ +‬י ֲעקֹב ְ? ִגיד ַה‪ֶ J‬‬
‫ָר ְ‪ַ +‬עד ַה@‪ַ 2‬ה‪ֶT‬ה ִ‪H‬י ָנגַע ְ? ַכ* י ֶ‬
‫ַעל ַ‪ַ *H‬ה@ ֵ‬
‫הרמיזה ליעקב היא אולי הרמיזה המשמעותית ביותר בשיר‪ .‬יעקב נאבק ע האיש )המלא‪(+‬‬
‫ולבסו* מנצח אותו א‪ +‬יוצא חיגר‪ .‬כ ג בשיר‪ ,‬ישנה מלחמה )אולי אפילו בתו‪ +‬נפשו של הכותב‬
‫כפי שהצענו בפתיחת ניתוח השיר ואזי הרמיזה א* יותר משמעותית( בי קי להבל‪ ,‬לבסו* קי‬
‫מנצח‪ ,‬א‪ +‬הנפש יוצאת מהמאבק חיגרת‪ .‬בניגוד לסיפור אצל יעקב‪ ,‬ש יעקב ממשי‪ +‬ע משפחתו‬
‫ופוגש את עשיו – כא הנפש אינה יכולה להמשי‪ +‬את דרכה והיא באה ומתמוטטת אל ע= כבד‪.‬‬
‫הכותב לא באמת ניצח במאבק‪ .‬וזוהי אחת האמירות החשובות בשיר‪ .‬הוא הרג את אחיו התאו‪,‬‬
‫והתוצאות היו הרסניות‪.‬‬
‫‪ 44‬שיר השירי פרק ה פסוק ב‪.‬‬
‫‪ 45‬בראשית פרק ל"ב‪ .‬פסוקי כ"ג – ל"ב‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫מוטיבי בשיר‪:‬‬
‫א‪ .‬זמני היו‪:‬‬
‫יל ָ ַה‪ָT‬ר"‪ַ " ,‬ל ֶ‪ֶ G‬ר ְ‪+‬‬
‫‪7‬ב ִה ָ‪ַ A‬תח ֵל ְ‬
‫הזמני המוזכרי בשיר ה כול זמני של ערב‪ַ " .‬ע ְכ ָ‪4‬ו ַע ְר ִית"‪ְ " ,‬‬
‫‪"3‬ק ַעת"‪ .‬קי נמצא בשקיעה‪ ,‬בלילה‪ ,‬בצד האפל של הדברי‪ .‬הוא נמצא ‪ /‬לפי הרגשתו – בסו*‪,‬‬
‫ַה ַ‬
‫יל‪I‬‬
‫ֶרת‪ִ 1ָ .‬סיר ֶאת ַ‪ְ 1‬ר ִמ ָ‬
‫ַפ ִ‪4‬י ִח‪ֶ K‬‬
‫במקו בו הוא אינו יכול להתקד ממנו ‪ֶ " /‬אל ֵע= ָ‪ֵ H‬בד‪ֵ ,‬א ִלי‪1ָ ,‬ב‪2‬א נ ְ‬
‫ז‪2‬כר‪ְ ?ִ ,‬רע‪2‬ת ַה ֶ‪ֶ S‬מ‪ַ 4‬על‬
‫מ‪2‬טט ‪ . "/ /‬הוא נמצא בסו*‪ .‬ישנו עוד ביטוי של זמ בשיר – " ֲאנִ י ֵ‬
‫ַה ַ‪G‬ל וְ ִת ְת ֵ‬
‫ַה ַ‪B‬יִ "‪ .‬הביטוי הזה נראה שהוא ביטוי של בוקר‪ ,‬קי זוכר את ההתחלה‪ ,‬את הפתיחה השווה שלו‬
‫ושל הבל‪ ,‬ומתו‪ +‬זה יוצא אל וידויו‪ ,‬אול נית ג לפרש את הביטוי הפו‪ ,+‬כשקיעה‪.‬‬
‫ב‪ .‬מקומות‪:‬‬
‫‪1C‬ה‬
‫‪7‬מ ֵא"‪ָ " ,‬‬
‫ָדי ָהיְ ָתה ?‪ֶ ָ ַ 2‬דה"‪ְ " ,‬ג ַר ְר ִ‪1‬יו ‪9‬ל ַה ִ‪ְ B‬מ ָ‪H‬ר ִמ ַ ִית ֵ‬
‫המקומות המוזכרי בשיר ‪ֲ " /‬א ֶ‪4‬ר י ִ‬
‫‪2S‬ק ַעת ַה ַ‪Lָ B‬ע‬
‫ָל ֶח ‪ַ " ," / /‬ל ֶ‪ֶ 4‬ר ְ ַה ַ‬
‫‪C‬ה ָבה ו ֶ‬
‫ַער ָעב‪ַ Hְ ,‬בד‪ַֹ H /‬ח וְ ָעצ‪7‬ב"‪ִ " ,‬ה ְר ִקיד‪ 7‬דֹב ַ‪&#‬ק‪ַ ,‬על ֲ‬
‫ִלי י ַ‬
‫‪9‬כינָה"‪ .‬שדה‪ ,‬יער‪ ,‬שוק ודר‪ +‬ה מקומות פתוחי שאינ שייכי לא* אחד‪ .‬מקומות השייכי‬
‫ִ‬
‫לקי שאחרי החטא‪ .‬שדה הוא המקו שבו התבצע החטא‪ ,‬יער הוא מקו של נדודי‪ ,‬ושוק הוא‬
‫מקו שבו כול מוכרי את שלה‪ ,‬שבו קי מרקיד את הדוב‪ ,‬עושה כל מאמ= כדי להתקיי וכדי‬
‫לחזור אל אלוקי‪ .‬שוק הוא המקו הכי ציבורי מבי כול‪ ,‬אי בו שו פרטיות‪ .‬דר‪ +‬היא מקו‬
‫הנדודי האינסופי של קי‪ .‬המקו האינטימי היחיד המוזכר בשיר הוא הבית שממנו לוקח קי‬
‫את הבל‪ .‬הקשר היחיד של קי ע מקו השיי‪ +‬לו הוא הקשר המנותק של הבל‪ ,‬הקשר שאותו קי‬
‫ניתק בעצמו‪.‬‬
‫ג‪ .‬פתחי‪:‬‬
‫יה‪,‬‬
‫ָדי ַעל ַ‪ְ G‬ל ְ‪74N – +ָ 1‬ב!"‪ְ " ,‬ל ַר ְג ֵל ֶ‬
‫הפתחי המוזכרי בשיר – " ַע ְכ ָ‪4‬ו ַה ַח‪2N‬נ‪2‬ת ֵה ַע ְב ָ‪ִ " ,"1‬ה ְת ַח‪ ְJ‬נ‪ 7‬י ַ‬
‫ֲרי"‪ .‬קי מזכיר את הפתחי הללו – דלת‪ ,‬חלו ושער – מכיוו שהוא מנסה‬
‫ֵא ִלי‪ ,‬יִ ְ‪A‬ל‪ַ 7‬ה‪2S‬ע ִ‬
‫להיכנס בפתח כלשהו‪ ,‬פתח שיאפשר לו לצאת מהמצב אליו נקלע‪ .‬מוטיב זה קשור באופ ישיר‬
‫למוטיב הקוד‪ ,‬שכ קי מנסה להיכנס למקו השיי‪ +‬לו‪ ,‬קי מנסה לצאת מהמקומות הפתוחי‬
‫והאינסופיי שבה הוא נמצא ולהיכנס למקו אחר‪ ,‬הוא מנסה לשוב מחטאו ולקבל מחילה‪.‬‬
‫ד‪ .‬מוזיקה\קול‪:‬‬
‫ירי( ַעל‬
‫ֵ‪ִ +‬א ֵ‪ִ " ,"(5‬ה ְנ ַע ְמ ִ‪$‬י ל" ִ‪ִ 6‬‬
‫הביטויי הקשורי במוזיקה או בקול הכתובי בשיר – "וְ ה‪7‬א ִח@ ְ‬
‫‪7‬ב ִה ָ‪ְ B‬ל ִטי ֵא ָליו‪ִ ְ ,‬נ‪&1‬נ" ָע‪G‬וי ‪ִ " ,"/ /‬ה ְר ִקיד& דֹב ַ?‪74‬ק"‪ .‬מצד אחד ניצבי שתיקתו וניגונו‬
‫‪&7‬חית"‪ְ " ,‬‬
‫ַמ ִ‬
‫של הבל‪ ,‬המשפיעי על קי ללא מאמ= מצידו של הבל )קי עודה את ניגונו של הבל‪ ,‬וחיוכו האיל‬
‫של הבל ש ללעג את מאמציו של קי(‪ ,‬ומצד שני הביטויי הנמצאי אצל קי – הוא מנעי‬
‫לאחיו שירי על המפוחית על ערש מכאוביו‪ ,‬מה שמהווה את הניגוד לניגונו העדוי של הבל‪ .‬קי‬
‫מנסה להנעי לו שירי על המפוחית‪ ,‬א‪ +‬לבסו* נמלט אליו בניגונו עדוי‪ .‬קי מנסה להקל מעל‬
‫אחיו את הרצח‪ ,‬אול בעצ אחיו מקל עליו‪.‬‬
‫ה‪ .‬ביטויי צער‪:‬‬
‫א‪2‬מנֶת"‪ַ Hְ " ,‬בד‪ַֹ H /‬ח‬
‫ָה ְר ִ‪1‬י ְ‪ֶ H‬‬
‫א"ביו ‪ַ K‬‬
‫יתי"‪ַ " ,‬על ֶע ֶר‪ַ E‬מ ְכ ָ‬
‫ע"תיו ִח ִ‪ִ H‬‬
‫ביטויי הצער המוזכרי בשיר – " ְל ִד ְמ ָ‬
‫ְו ָעצ&ב"‪ .‬א* ביטוי אינו נאמר על קי‪ ,‬כול על הבל או על ה'‪ .‬קי לא מתרכז פה בצערו הוא‪ ,‬אלא‬
‫‪27‬‬
‫מנסה לבקש סליחה‪ ,‬מגולל את סיפור המאורע כדי לקבל הבנה‪ ,‬כדי ליצור קשר כלשהו בינו לבי‬
‫האל‪.‬‬
‫הזמ עליו מדובר בשיר‪:‬‬
‫השיר נע כל הזמ בי העבר ההווה והעתיד‪ .‬בבית הראשו הוא מתחיל בהווה‪ ,‬בחלקו השני של‬
‫הבית הוא חוזר לעבר‪ .‬בבית השני חוזר אתו מבנה‪ ,‬אחר הוא חוזר לעבר עד סו* הבית השביעי‪.‬‬
‫אחר כ‪ +‬הוא חוזר אל ההווה והעתיד בבתי האחרוני של השיר‪.‬‬
‫המתח בי הזמני הוא חשוב‪ .‬לא ברור איפה קי נמצא‪ .‬א בעבר – במות אחיו‪ ,‬בהווה –‬
‫באווירת הסו* שעליה הוא כותב‪ ,‬או בעתיד ‪ /‬שבו הוא כבר לא יהיה פה‪ .‬הערבוב בי הזמני‬
‫מראה את אי הסדר השורר בנפשו של הכותב‪ ,‬מראה את הבלבול בו הוא שרוי‪ .‬כשמתו‪ +‬כל‬
‫הבלבול הזה הוא מגיע לסו* השיר‪ ,‬בו הוא אינו יכול לכתוב אגרת לאלוקי כי נשברה העט‪ .‬נפשו‬
‫אינה יודעת מה לעשות‪ ,‬היא מבולבלת‪ ,‬ולכ היא מתמוטטת אל ע= כבד היכול לשמש לה נקודת‬
‫משע כלשהי באי הסדר הכולל‪.‬‬
‫הקשר בי השיר אגרת לקוב= השירי שבו הוא נמצא‪:‬‬
‫השיר אגרת נמצא בקוב= השירי "כוכבי בחו=" אותו פרס אלתרמ ב‪ .1938/‬קוב= זה מציג‬
‫עיר שממבט ראשו היא תמימה וציורית‪ ,‬א‪ +‬ממבט שני היא מודרנית ומתועשת‪" .‬כוכבי בחו="‬
‫הוא קוב= שירי שכמעט בכל שיר בו יש אמירות מורכבות ואוקסימורוניות‪ ,‬המייצגות עול של‬
‫שניות‪ ,‬עול מורכב‪ .‬יש הטועני‪ 46‬שהשיר מנוגד לכל הקוב=‪ ,‬שיש בו איזה ניסיו לצאת מהשניות‬
‫השרויה בכל קוב= השירי "כוכבי בחו="‪ .‬היו עיני פקוחות כפתאמי‪ ,‬היו אני תמי‪,‬‬
‫למרות הזיכרו בשורה הבאה – אני תמי‪ .‬כלומר שיש בשיר יציאה מהמהות החצויה למהות‬
‫שלמה יותר‪ ,‬שקי פשוט על א* המעשי שעשה ועל א* העול המורכב שבו הוא חי‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬לדעתי‪ ,‬הניסיו הזה לא מצליח‪ .‬קי )שהוא ג אלתרמ בשיר הזה( נשבר ומתמלא‬
‫געגועי‪ .‬מתחנ לשוב‪.‬‬
‫אחרי מעשה שכזה – ניסיו לביטול השניות שבנפשו – הוא מקבל על עצמו לבסו* את העונש שגזר‬
‫‪9‬כינָה" – קי )וג המשורר( יוצא לנדודי‪ ,‬מקיי את‬
‫‪2S‬ק ַעת ַה ַ‪Lָ B‬ע ִ‬
‫עליו אלוקי‪ַ " .‬ל ֶ‪ֶ G‬ר ְ‪ַ +‬ה ַ‬
‫העונש‪.‬‬
‫ֶרת‪:‬‬
‫סיכו דמות של קי והבל בשיר ִא‪ֶ K‬‬
‫אלתרמ מדבר בשיר אגרת על שני בני בנפשו )של הכותב ובעצ ג שלו(‪ .‬הבל הוא הב האהוב‬
‫על אלוקי‪ ,‬הב היחיד‪ .‬הב המושל‪ .‬ואילו קי הוא הב הדחוי‪ ,‬הב המנסה לתפוש את תשומת‬
‫לבו של אלוקי‪ .‬קי אינו דמות רעה‪ ,‬הוא תמי‪ .‬הוא מבקש כפרה‪.‬‬
‫השיר אישי מאד‪) .‬אלתרמ כותב את השיר בגו* ראשו ולא בגו* שלישי‪,‬ללא ביטוי כמו "וקי‬
‫אומר" או משהו מעי זה בש השיר או בשורת הפתיחה(‪ .‬יחסו של אלתרמ הוא הזדהות ע‬
‫אחת הדמויות – ע קי‪ ,‬והוא נכנס לחלוטי לדמותו‪.‬‬
‫‪ 46‬עיי‪ :‬ברזל הלל‪ ,‬שירת אר= ישראל – אברה שלונסקי נת אלתרמ לאה גולדברג‪ ,‬ספריית פועלי‪ .2001 ,‬עמ' ‪334/‬‬
‫‪.336‬‬
‫‪28‬‬
‫ג‪ .‬ד פגיס‬
‫ד פגיס כתב מספר שירי על קי והבל בה ה מוצגי בזויות שונות‪ .‬מתוכ נבחרו השירי‬
‫@‪2‬ג ַר ְפיָה"‪ .‬גישתו של ד פגיס לנושא היא מורכבת‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הוא מציג את‬
‫א‪2‬ט‪ְ ?2‬‬
‫ִ‬
‫‪C‬חי"‪ ,‬ו"‬
‫" ִ‬
‫המעגל שאליו נקלע קי לאחר הרצח – מעגל שבו הוא אינו מצליח להגיע לסליחה או לכפרה‪ ,‬ומצד‬
‫שני‪ ,‬את המאבק הממשי‪ +‬להינטש בי קי להבל‪ ,‬מאבק שהתחיל ברגע הרצח‪.‬‬
‫‪C‬חי"‪:‬‬
‫השיר " ִ‬
‫‪%‬חי(‬
‫ִ‬
‫‪1‬‬
‫ֶה ֶבל ַצח ָהיָה וְ ַצ ְמ ִרי‬
‫‪7‬כ ִא‪ָ ּ7N‬ענָו‬
‫ְ‬
‫‪C‬חר‪ַ 2‬ה ְג ָדיִ י ָה ַר ִ‪H‬י‪,‬‬
‫ְ‪ֲ H‬‬
‫ֲ‪ַ 4‬ה ִ‪B‬נְ ָחה ֶ‪ַ Sָ 4‬לח‬
‫תל ָ‪1‬ל ַ‪H‬ע ַ‬
‫‪7‬מ ְ‬
‫ְ‬
‫‪AC‬י ֲאד‪2‬נָיו‪.‬‬
‫ֶאל ֵ‬
‫ָ‪4‬ר ָהיָה‪ַ Hְ :‬ס ִ‪H‬י‪.‬‬
‫ַקיִ י ָ‬
‫‪2‬‬
‫ַ‪4ֶ S‬ת‬
‫ד‪2‬לה ְמג ֶ‬
‫ַקיִ ָ‪ֵ 1‬מ ַ‪ .I‬יָד‪ַ 2‬ה ְ‪ָ K‬‬
‫ת‪ַ +2‬ה‪ָK‬ר‪ַ 2‬ה ָ‪S‬ח‪7‬ט ְל ָפנָיו‪:‬‬
‫ְ? ְ‬
‫?‪2‬ק ַעת ַה ְ‪ָ G‬מ ָמה?‬
‫ִמ‪ַJ‬יִ ַ‬
‫‪3‬‬
‫‪7‬מ ְ‪A‬נֵי ֶ‪ְ ִJ4‬גזַר ָע ָליו ִל ְהי‪2‬ת נָע ָונָד‪,‬‬
‫ֶה ֶבל נִ ְ‪C4‬ר ַ? ָ‪ֶ F‬דה‪ַ .‬קיִ נִ ְ‪C4‬ר ַקיִ ‪ִ .‬‬
‫ידה‪ַ .‬מ ֲח ִלי* ְ? ָכל ? ֶֹקר א ָֹפק ְ?א ֶֹפק‪.‬‬
‫ה‪7‬א נָע ָונָד ִ? ְ‪ִ 4‬ק ָ‬
‫ַ‪N‬ה‪:‬‬
‫י‪ֶ 2‬א ָחד ה‪7‬א ְמג ֶ‬
‫ָעה‪,‬‬
‫ר‪7‬צת ַה ָ‪4‬נִ י‪ִ .‬היא נ ָ‬
‫ָה ֲא ָד ָמה ִ‪ָ Dְ 4‬תה ?‪ְ ?ִ 2‬מ ַ‬
‫‪ +C‬ה‪7‬א‪ַ ,‬קיִ ‪ַ Gָ ,‬ר ְ‪Bָ ?ַ +‬ק‪.2‬‬
‫ְ‬
‫סלי‪2‬ת ַסנְ ָ‪ָ G‬ליו‪.‬‬
‫ד‪2‬לה ְ? ִדי‪7‬ק ְ‪H‬מ‪ְ 2‬‬
‫ידה‪ְ ,‬ג ָ‬
‫ָ‪ַ G‬ר ְ‪ָ ,+‬צ ַעד‪ָ ,‬ר=‪ַ ,‬רק ַעל ִ‪Lַ A‬ת ָע ָפר יְ ִח ָ‬
‫‪4‬‬
‫ְ? ֶע ֶרב ֶ‪4‬ל ֶח ֶסד ִמ ְז ַ‪Bֶ G‬נֶת ל‪2‬‬
‫ט‪2‬בה‪.‬‬
‫ֲר ָמה ֶ‪4‬ל ַ‪ַ 4‬חת ָ‬
‫עֵ‬
‫‪2‬ק ַע‪ ,‬נִ ְב ָלע ָ?ה‪ ,‬נָח‪.‬‬
‫ה‪7‬א ‪ֵ 4‬‬
‫ָ‪.4‬‬
‫ַהס‪ַ ,‬קיִ י ֵ‬
‫ח‪2‬ל ֶ‪4‬ה‪7‬א ֶה ֶבל‪.‬‬
‫א‪S‬ר ה‪7‬א ֵ‬
‫ְמ ָ‬
‫‪5‬‬
‫ירא‪.‬‬
‫ירא‪C ,‬ל ִ‪ָ 1‬‬
‫‪C‬ל ִ‪ָ 1‬‬
‫ֶ‪+‬‬
‫ְ‪ָ H‬בר נִ ְגזַר ַעל ַה ָ> ְל ָה ְרג ָ‬
‫‪.>1‬‬
‫ִ‪H‬י ִ‪ְ 4‬ב ָע ַתיִ ַ‬
‫א‪2‬ת ָ‪ִ +‬מ ָ‪H‬ל ָרע‪.‬‬
‫‪24‬מר ְ‬
‫י‪ֵ +‬‬
‫‪9‬ח ָ‬
‫ֶה ֶבל ִ‬
‫‪29‬‬
‫השיר הוא בעל חמישה בתי‪ .‬הבית הראשו מתאר את אופיי של הבל וקי‪ ,‬הבית השני מתאר‬
‫את קי שלאחר הרצח‪ ,‬הבית השלישי כתוב יותר כפרוזה והוא מתאר את החיי שאחרי הרצח‪,‬‬
‫הבית הרביעי הוא המשכו של הבית השלישי‪ ,‬והבית האחרו הוא פנייה אל קי‪.‬‬
‫השלמות לסיפור המקראי‪:‬‬
‫בשיר ישנ שתי השלמות מרכזיות לסיפור המקראי‪ .‬שתי ההשלמות קשורות למעשה הרצח –‬
‫האחת מסבירה את אופיי של קי והבל ובכ‪ +‬מסבירה את הרצח‪ ,‬והשנייה ממשיכה אותה‬
‫ומתארת את הרצח‪.‬‬
‫א‪ .‬תיאור אופיי של קי והבל‪:‬‬
‫השיר מתחיל בתיאור קי והבל שלפני הרצח‪ ,‬ונית לומר שאפילו מסביר את הרצח‪ .‬את הדיבור‬
‫הוא מרחיב דווקא על הבל ולא על קי‪ ,‬כי אופיו של הבל – בשירו של פגיס ‪ /‬יותר מורכב משל קי‪.‬‬
‫תל ָ‪1‬ל‬
‫‪7‬מ ְ‬
‫‪C‬חר‪ַ 2‬ה ְג ָדיִ י ָה ַר ִ‪H‬י‪ְ ,‬‬
‫‪7‬כ ִא‪ָ ּ7N‬ענָו‪ֲ Hְ ,‬‬
‫להבל יש אופי הצרי‪ +‬תיאור – " ַצח ָהיָה וְ ַצ ְמ ִרי‪ְ ,‬‬
‫ֲ‪ ."...4‬אופיו של הבל מורכב מכמה תכונות – צח‪ ,‬צמרי‪ ,‬כאילו ענו‪ ,‬מתלתל‪ .‬לעומת הבל‪,‬‬
‫ַ‪H‬ע ַ‬
‫בשביל קי פגיס לא צרי‪ +‬יותר משתי מילי‪ :‬ישר כסכי‪ .‬אופיו של קי לא מתפזר על פני כל מיני‬
‫הגדרות מעורפלות מעט‪ ,‬אלא מדויק‪ :‬ישר כסכי‪ .‬אופיו של קי לא מסוב‪ ,+‬הוא ישר‪ .‬חד‪ ,‬מצד‬
‫אחד‪ ,‬וטומ בחובו איו‪ ,‬מצד שני‪.‬‬
‫המילה "וכאילו" הכתובה בתיאור דמותו של הבל‪ ,‬מראה על הקושי להסביר מהו בדיוק אותו‬
‫אופי‪ ,‬לכ התיאור מעורפל מעט‪ ,‬ולוקח כמעט בית של‪ .‬תיאורו של קי אור‪ +‬שורה אחת בלבד‪.‬‬
‫‪AC‬י ֲאד‪2‬נָיו" מגביר את תיאור תומתו של הבל בכ‪+‬‬
‫ֲ‪ַ 4‬ה ִ‪B‬נְ ָחה ֶ‪ַ Sָ 4‬לח ֶאל ֵ‬
‫תל ָ‪1‬ל ַ‪H‬ע ַ‬
‫‪7‬מ ְ‬
‫המשפט " ְ‬
‫שהוא מזכיר את הבאת המנחות‪ ,‬שבה קי היה "לא בסדר" )לפחות לפי תגובת ה'( והבל כ‪ .‬כ‬
‫יתכ‪ ,‬שהמשפט מתייחס למותו הקליל של הבל‪ .‬מוות קליל כמו עש‪.‬‬
‫תיאור אופיי של קי והבל גור לכ‪ ,+‬שלמרות שפגיס אינו מסביר מדוע התרחש מאורע כה חמור‬
‫כמו הרצח‪ ,‬לקורא ישנה הבנה כלשהי מדוע התרחש הרצח‪ .‬דר‪ +‬אחרת להבנת הקפיצה מהניגוד‬
‫בי אופיו של קי לאופיו של הבל‪ ,‬היא להבי שפגיס נות הצדקה מסוימת למעשה הרצח‪ .‬קי‬
‫תמה משו שכול תמהי‪ .‬קי תמה על אלוקי – מדוע נת לניגוד כזה לקרות? מדוע לא הקדי‬
‫תרופה למכה?‬
‫ב‪ .‬תחושתו של קי לאחר הרצח‪:‬‬
‫בשיר נכתב – " ַקיִ ָ‪ֵ 1‬מ ַ‪ ,"I‬בסיפור המקראי לא מסופר אלא דו השיח בי ה' לקי‪ ,‬וכא משלי‬
‫פגיס שתחושתו של קי היא תמיהה‪ .‬דבר זה יידו בהמש‪.47+‬‬
‫ג‪ .‬אופ ההריגה‪:‬‬
‫ת‪ַ +2‬ה‪ָK‬ר‪ַ 2‬ה ָ‪S‬ח‪7‬ט ְל ָפנָיו"‪ .‬בסיפור המקראי לא נכתב אופ‬
‫ַ‪4ֶ S‬ת ְ? ְ‬
‫ד‪2‬לה ְמג ֶ‬
‫בשיר נכתב – "יָד‪ַ 2‬ה ְ‪ָ K‬‬
‫ההריגה‪ .‬בבית הקוד תואר קי כסכי והבל כצא‪ .‬אופ ההריגה הוא שחיטה‪ .‬שני הבתי‬
‫משלימי זה את זה‪ .‬קי הישר כסכי שוחט את הבל שהוא כאחרו הגדיי הרכי‪.‬‬
‫‪" 47‬תחושותיו של קי בשיר" עמ' ‪.30‬‬
‫‪30‬‬
‫רמיזות מקראיות בשיר‪:‬‬
‫הרמיזות בשיר נמצאות בבית האחרו‪ .‬הפניה לקי באה לעודד אותו‪ ,‬והרמיזות מדגישות את‬
‫צורת העידוד‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫ירא" – רמיזה למקומות רבי בתנ"‪" – +‬ואתה אל תירא עבדי יעקב‪, "...‬‬
‫ירא‪C ,‬ל ִ‪ָ 1‬‬
‫א‪C" .‬ל ִ‪ָ 1‬‬
‫"ואתה ב אד אל תירא מה"‪ ,49‬ועוד מקומות‪ .‬ברצוני להתמקד ברמיזה לאברה אבינו‪ .‬לאחר‬
‫המלחמה בי אברה לארבעת המלכי שלקחו בשבי את לוט אחיינו‪ ,‬אומר ה' לאברה‪" :‬אל‬
‫תירא אבר אנכי מג ל‪ +‬שכר‪ +‬הרבה מאד"‪ .‬אברה שואל את ה' "מה תת לי ואנכי הול‪+‬‬
‫ערירי"‪ ,‬לאברה אי בני והוא כבר מבוגר‪ .‬וה' עונה לו שהוא יית לו זרע‪ .‬לעומת זאת כשבשיר‬
‫‪ – ">1‬הנחמה‬
‫ֶ‪Hִ +‬י ִ‪ְ 4‬ב ָע ַתיִ ַ‬
‫ירא‪ָ Hְ .‬בר נִ ְגזַר ַעל ַה ָ> ְל ָה ְרג ָ‬
‫ירא‪C ,‬ל ִ‪ָ 1‬‬
‫פוני אל קי ‪C" /‬ל ִ‪ָ 1‬‬
‫שניתנת לקי אינה של המשכיות בשבילו אלא להיפ‪ ,+‬של נקמה במי שיהרגהו‪ .‬הרמיזה הזו מראה‬
‫לאיזה מצב נואש נקלע קי‪ ,‬מצב שבו הנחמה על מותו לא תהיה המשכיות אלא להיפ‪ ,+‬נקמה‬
‫בק להורגו‪.‬‬
‫רובד נוס* ברמיזה זו הוא הבלטת האירוניה בפנייה זו אל קי‪ .‬בסופו של דבר קי הוא הרוצח‪.‬‬
‫לאחר כל הבתי האחרי המתארי את קשייו ומצוקתו מגיעה פנייה זו האומרת "הבל אחי‪+‬‬
‫שומר אות‪ +‬מכל רע"‪ .‬הנרצח שומר על הרוצח שלא ימות‪ .‬האירוניה מבליטה את האירוניה‬
‫הבסיסית שבמצבו של קי‪ ,‬שלאחר החטא קיבל מה' הגנה נגד כל הרוצה להורגו‪ ,‬וזאת בעקבות‬
‫החטא‪.‬‬
‫‪ / ">1‬רמיזה לפסוק בהמש‪ +‬פרשיתו של קי – "כי שבעתיי יוק קי ולמ‪+‬‬
‫ב‪Hִ " .‬י ִ‪ְ 4‬ב ָע ַתיִ ַ‬
‫שבעי ושבעה"‪ 50.‬למ‪ +‬אומר לנשיו שהרג אד‪ ,‬ואז אומר שקי יוק שבעתיי והוא שבעי‬
‫ושבעה‪ .‬הרמיזה מדגישה את צורת העידוד שנוקט בה הפונה אל קי‪ .‬עידוד שהוסבר ברמיזה‬
‫הקודמת‪ .‬ג כא נחמתו של קי היא בכ‪ +‬שהוא יוק במותו של ההורג אותו‪ ,‬ולעומת זאת נחמתו‬
‫של למ‪ +‬היא בכ‪ +‬שתהיה לו המשכיות – הוא יוק שבעי ושבעה‪.‬‬
‫מוטיבי בשיר‪:‬‬
‫א‪ .‬איברי בשיר‪:‬‬
‫ת‪ַ +2‬ה‪ָ1‬ר" ַה ָ‪S‬ח‪7‬ט‬
‫ַ‪4ֶ S‬ת‪ְ ?ְ ,‬‬
‫ד"לה ְמג ֶ‬
‫האיברי היחידי המוזכרי בשיר ה בבית השני‪" :‬יָד" ַה ְ‪ָ 1‬‬
‫ְל ָפ ָניו"‪ .‬ידו הגדולה של קי מגששת בגרונו השחוט של הבל‪ .‬התיאור ממחיש את המגושמות של‬
‫קי‪ .‬המילי "ידו הגדולה" מגדילות את תחושת אי ההבנה של קי את המציאות‪ ,‬מראות את‬
‫?‪2‬ק ַעת ַה ְ‪ָ G‬מ ָמה?"( באור מגוח‪ +‬מעט‪ .‬אי אפשר למצוא דבר עדי כל כ‪ +‬כמו‬
‫החיפוש של קי )" ִמ‪ַJ‬יִ ַ‬
‫דממה בעזרת יד גדולה‪ .‬ולכ מודגשת כא אי ההבנה של קי‪.‬‬
‫סלי‪2‬ת ַסנְ ָ‪ָ G‬ליו"‪.‬‬
‫ד‪2‬לה ְ? ִדי‪7‬ק ְ‪H‬מ‪ְ 2‬‬
‫האיבר הנוס* שכמעט מוזכר בשיר הוא כפות רגליו של קי‪ְ " :‬ג ָ‬
‫פגיס אינו כותב שפיסת העפר גדולה בדיוק כמו כפות רגליו של קי אלא שהיא גדולה בדיוק כמו‬
‫סוליות סנדליו‪ .‬מה שמדגיש את ניתוקו של הבל מהאדמה)שלפני החטא היה קשור אליה(‪ ,‬המגע‬
‫היחיד שיש לקי ע האדמה נעשה על ידי סוליות סנדליו‪ ,‬ולא על ידיו עצמו‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫ירמיה פרק מו פסוק כז‪ .‬וכ גלגולו של פסוק זה בשיר אותו נוהגי לשיר במוצאי שבת – "אמר ה' ליעקב אל תירא‬
‫עבדי יעקב‪"....‬‬
‫‪ 49‬יחזקאל פרק ב פסוק ו‪.‬‬
‫‪ 50‬בראשית פרק ד פסוק כד‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ב‪ .‬זמני היו‪:‬‬
‫ידה‪ַ .‬מ ֲח ִלי* ְ? ָכל ֶֹקר א ָֹפק ְ?א ֶֹפק"‪ ,‬ו– " ְ ֶע ֶרב ֶ‪4‬ל ֶח ֶסד ִמ ְז ַ‪Bֶ G‬נֶת ל‪ ."...2‬קי מבצע‬
‫קי "נָע ָונָד ִ? ְ‪ִ 4‬ק ָ‬
‫את עונשו ומחלי* בכל בקר אופק באופק‪ ,‬ולכ רק בערב הוא מוצא ערימה של שחת טובה‪ .‬בבקר‪,‬‬
‫כשהוא מבצע את עונשו‪ ,‬קי אינו מוצא דברי טובי‪ .‬רק בערב‪ ,‬כשהוא יוצא מהמעגל של העונש‬
‫שהאדמה אינה נותנת לו לבצע‪ ,‬הוא מצליח למצוא מקו לנוח בו‪.‬‬
‫ג‪ .‬גזירה‪:‬‬
‫‪7‬מ ְ‪A‬נֵי ֶ‪ְ 9ִ #‬גזַר ָע ָליו ִל ְהי‪2‬ת נָע ָונָד"‪ .‬בבית האחרו כתוב ‪ָ Hְ " /‬בר ִנ ְגזַר ַעל ַה ָ>‬
‫בבית השלישי כתוב – " ִ‬
‫ֶ‪ ."+‬באותה מידה שנגזר על קי לנדוד והוא אינו עושה זאת מרצונו החופשי‪ ,‬ג הגזירה על מי‬
‫ְל ָה ְרג ָ‬
‫שיהרוג את קי היא גזירה וזה אינו דבר טבעי הצרי‪ +‬לקרות‪.‬‬
‫ניגודי בשיר‪:‬‬
‫בשיר קיימי מספר ניגודי המבליטי את השוני בי קי להבל‪.‬‬
‫א‪ .‬הניגוד הנזכר קוד – הניגוד בי אופיו של קי לאופיו של הבל‪.‬‬
‫תל ָ‪1‬ל‬
‫‪7‬מ ְ‬
‫‪C‬חר‪ַ 2‬ה ְג ָדיִ י ָה ַר ִ‪H‬י"(‪ ,‬ר‪") +‬וְ ַצ ְמ ִרי"( ונע ) ְ‬
‫ב‪ .‬בבית הראשו מתואר הבל כמשהו חי )" ְ‪ֲ H‬‬
‫ָ‪4‬ר ָהיָה‪ַ Hְ :‬ס ִ‪H‬י‪ .(".‬הניגוד מתאר את ההבדל בי‬
‫ֲ‪ .("4‬לעומתו קי מתואר כדומ וקשה )" ַקיִ י ָ‬
‫ַ‪H‬ע ַ‬
‫קי להבל‪ .‬ההבדל הזה קיי לפני הרצח‪ ,‬ומהבית השני הניגוד הול‪ +‬ונעל‪ /‬בעיקר בתהלי‪ +‬העונש‪.‬‬
‫ַ‪4ֶ S‬ת"(‪ ,‬בבית השלישי הוא נע ונד‪ ,‬ובהמש‪ +‬הוא‬
‫ד‪2‬לה ְמג ֶ‬
‫בבית השני כבר מתואר קי כנע )"יָד‪ַ 2‬ה ְ‪ָ K‬‬
‫מתואר כב אד ‪ /‬יש‪ ,‬נח‪ ,‬חול‪ .‬הרצח ומה שבא בעקבותיו הופ‪ +‬את קי יותר ויותר לאנושי‪,‬‬
‫יותר לחי‪ ,‬כשבתיאור שלפני הרצח הוא היה דומ‪ .‬על קי עובר תהלי‪ +‬בעקבות הרצח‪.‬‬
‫ג‪ֶ " .‬ה ֶבל נִ ְ‪C4‬ר ַ? ָ‪ֶ F‬דה‪ַ .‬קיִ נִ ְ‪C4‬ר ַקיִ "‪ .‬הבל נשאר בשדה‪ ,‬הוא נשאר במקו שהוא לא המקו בו‬
‫היה קוד‪ ,‬בשדה‪ .‬אמנ זהו המקו בו השאירו קי‪ ,‬ולא אותו בחר הוא‪ ,‬א‪ +‬לעומתו קי נשאר‬
‫קי‪ .‬קי נשאר בתו‪ +‬עצמו‪ .‬הניגוד מבליט את העונש של קי הצרי‪ +‬לנדוד מנותק מכל כשהוא‬
‫קשור רק לעצמו‪.‬‬
‫בנוס* לכ‪ +‬קיי עוד ניגוד בשורה זו‪ :‬הבל נשאר בשדה‪ .‬זהו הזיכרו מהבל ‪ /‬השדה‪ .‬הבל נשאר‬
‫במקו מסוי בזיכרו – המקו שבו מת‪ .‬לעומתו קי חייב לנוע ולנוד‪ .‬א הוא היה הבל‪ ,‬הכול‬
‫היה מסתדר‪ ,‬א‪ +‬מכיוו שהוא קי‪ ,‬הוא לא עושה את הדברי בצורת הנכונה‪ ,‬הוא מפספס את‬
‫ההבנה שאותה הבל לא היה צרי‪ +‬להבי בכלל‪ .‬קי נע ונד בשקידה כדי לקיי את העונש‪ ,‬או אולי‬
‫כדי לברוח‪ .‬הבל היה נע ונד בפשטות‪ ,‬ללא סיבוכי‪ .‬אופיו הישר של קי אינו מניח לו לעשות את‬
‫הדברי בצורת השלמה‪ ,‬כי הוא ישר‪ ,‬והדברי בעול לא ישרי‪ .‬לכ‪ ,‬הוא תמיד מפריד את‬
‫הדברי‪ ,‬הוא נע ונד מפני שנגזר עליו‪ ,‬בשקידה‪ .‬דווקא השקידה היא זו שמונעת את קיו העונש‬
‫האמור להיות משהו לא קבוע‪ ,‬מתנודד‪ ,‬ומכיוו שכ‪ +‬הוא עושה‪ ,‬האדמה משטה בו ומשאירה אותו‬
‫כבול וקבוע לאותו מקו של סוליות נעליו‪ .‬הניגוד מדגיש את הניגוד הקיי בבית הראשו בי הבל‬
‫המורכב לבי קי הישר‪ .‬קי‪ ,‬הלא מורכב‪ ,‬מתקשה להיכנס למצבי שאינו רוצה בה‪.‬‬
‫תחושותיו של קי בשיר‪:‬‬
‫מכיוו שפגיס מתמקד בקי‪ ,‬תחושותיו של קי משמעותיות להבנת השיר‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫א‪ .‬תחושתו של קי לאחר הרצח ‪ַ " /‬קיִ ָ‪ֵ 1‬מ ַ‪ ."I‬נית להבי במשמעותה הפשוטה של התמיהה –‬
‫קי אינו יודע מהו רצח‪ ,‬ולכ הוא תמה‪ .‬אול ברצוני להבי בכיוו אחר‪ .51‬קי תמה משו שהוא‬
‫אינו מבי מה יצר השוני בינו לבי הבל‪ ,‬אי הוא קולט את השתלשלות הענייני‪ .‬אי‪ +‬קרה הרצח‪.‬‬
‫ידו מגששת‪ .‬ייתכ אמנ שהוא מחפש ניצו= חיי שעוד נשאר בגופתו של הבל‪ ,‬כלומר מתחרט על‬
‫הרצח ומחפש את החיי בגופו של הבל‪ ,‬א‪ +‬יתכ שהוא מחפש אפשרות לדו שיח בינו לבי הבל‪,‬‬
‫שיח שיסביר את מה שקרה‪ ,‬שיבאר לו את המציאות שלו ושל אחיו‪ ,‬את השונה ואת הדומה‪ ,‬שיח‬
‫כלשהו‪.‬‬
‫ב‪ .‬אושר ‪ /‬בבית הרביעי מגיע החלק בו קי מוצא מנוחה‪ .‬קי מצליח לרגע לצאת המעגל שאליו‬
‫נקלע‪ ,‬המעגל שבו אי לו מקו לנוח‪ ,‬שבו הוא צרי‪ +‬לחיות את חייו של הבל כעונש‪ .‬ע זאת קי‬
‫לא מצליח להגיע לקלילות שבה הבל חי את חייו‪ .‬לכ כשקי נח‪ ,‬הוא חול מאושר שהוא הבל‪.‬‬
‫בהבנה פשוטה נית להבי שהכוונה היא שקי מייחל להיות מחו= לעול‪ ,‬רוצה להגיע למקו‬
‫הפשוט שבו הבל נמצא – מקומו של הקורב שלא עשה דבר‪ .‬א‪ +‬לפי הניתוח שלעיל נראה שמדובר‬
‫על שאיפה למציאות חייו של הבל‪ ,‬שידע אי‪ +‬לזרו ע הדברי‪ .‬קי‪ ,‬בישרותו‪ ,‬בחדותו‪ ,‬אינו‬
‫מסוגל להיכנס למקומו של הבל שנכפה עליו על ידי האל‪ ,‬לכ הוא מאושר רק כשהוא חול שהוא‬
‫הבל‪.‬‬
‫ג‪ .‬פגיס מתמקד בתהלי‪ +‬שעובר על קי‪ .‬בתחילה קי תמה על משהו‪ ,‬אחר‪ ,‬בבית השלישי נדמה‬
‫שהוא מבי‪ ,‬נדמה שהוא רואה את המעשה ואת העונש‪ ,‬והוא מבצע את עונשו בשקידה‪ :‬הוא נע‬
‫ונד‪ ,‬הוא הול‪ .+‬אול‪ ,‬מהצורה שבה האדמה משטה בו ניכר שאינו מבי‪ .‬הוא מנסה בשקידה לנוע‬
‫ולנוד‪ ,‬ואילו עונשו היה דווקא אי ההבנה ‪ /‬עונשו היה שהוא יכנס למצב שאינו ברור לו‪ ,‬מצב שבו‬
‫הוא אינו קשור לאדמה הקבועה והידועה‪ .‬ולכ‪ ,‬האדמה משטה בו ‪ /‬כי הוא הופ‪ +‬את המצב הזה‬
‫לברור‪ ,‬הוא נע ונד בשקידה‪ .‬שקידתו לקיי את העונש גורמת לאדמה לשטות בו‪ ,‬האדמה הופכת‬
‫את מצבו למצב לא ידוע‪ ,‬המצב שאליו היה העונש צרי‪ +‬להכניס אותו‪ ,‬מצב בו הוא אינו שולט על‬
‫המציאות שלו‪.‬‬
‫זמני השיר‪:‬‬
‫השיר עובר בי הזמני‪ .‬הבית הראשו הוא בעבר‪ ,‬הבית השני בהווה‪ ,‬הבית השלישי בעבר‪ ,‬הבית‬
‫הרביעי בהווה‪ ,‬והבית החמישי בתחילתו הוא מעי ציווי ‪ /‬בעתיד ואחר כ‪ +‬עובר להווה‪.‬‬
‫קי – נושא השיר – נע בי העבר להווה‪ .‬העתיד אינו חלק משמעותי של חייו בשבילו‪ .‬הוא נע בי‬
‫העבר‪ ,‬שבו קרה הרצח‪ ,‬לבי ההווה‪ ,‬שבו הוא מנסה לתק‪ ,‬ומכיוו שכ‪ +‬העתיד אינו חלק מחייו‪.‬‬
‫העתיד היחיד שמופיע בשיר הוא המשפט )הבא מגבוה( – אל תירא‪ ,‬וג המשפט הזה הוא ציווי‬
‫ולא תיאור מצב‪.‬‬
‫הקשר לאדמה‪:‬‬
‫פגיס נוגע בשיר זה בנקודת הקשר של קי לאדמה והניתוק ממנה‪.‬‬
‫כשקי נע ונד הוא מחלי* בכל בקר אופק באופק‪ .‬לעומת זאת יו אחד הוא מגלה – האדמה‬
‫שיטתה בו‪ .‬קי צרי‪ +‬להתנתק מהאדמה‪ ,‬עונשו הוא לנדוד‪ ,‬ולכ הוא מחלי* בכל בקר אופק‬
‫באופק‪ .‬א‪ +‬דווקא האדמה משטה בו‪ .‬האדמה‪ ,‬שממנה צרי‪ +‬קי להתנתק – היא זו שמשטה בו‬
‫‪ 51‬ג משו שבשירו השני של פגיס רואי שאינו נוקט בכיוו זה של אי ידיעה ברצח‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫כשהוא לא מצליח לקיי את עונשו כמו שנגזר עליו‪ .‬קי משתדל להתנתק מ האדמה כמו שנגזר‬
‫עליו – הוא מחלי* אופק באופק – א‪ +‬אינו מצליח ולכ האדמה היא זו המשטה בו‪.‬‬
‫האדמה השאירה לקי רק פיסת עפר יחידה‪ ,‬גדולה כמו סוליות נעליו‪ .‬ייתכ כי פגיס רומז‬
‫‪52‬‬
‫למדרש‪:‬‬
‫זה קי שהבדיל עצמו ליטול את העול‪ .‬כיצד? כשהיו קי והבל בעול מה כתיב בה?‬
‫"ויהי בהיות בשדה" )בראשית ד( ‪ /‬על עסקי שדה נהרג הבל‪ .‬אמר לו קי להבל‪ :‬נחלוק‬
‫העול ‪ /‬טול המטלטלי ואני את השדות‪ .‬והוא שחשב להוציא אותו מ העול‪ .‬חלקו‬
‫ביניה‪ ,‬נטל הבל המטלטלי וקי הקרקעות‪ .‬והיה מהל‪ +‬הבל בעול וקי רודפו‪ ,‬ואמר‬
‫ליה‪ :‬צא מתו‪ +‬שלי‪ ,‬ר= להרי והוא אחריו ואומר ‪ /‬זו שלי‪ ,‬עד שעמד עליו והרגו‪.‬‬
‫במדרש מסופר על קי והבל שחלקו את העול ביניה‪ ,‬קי לקח את הקרקעות‪ ,‬והבל את‬
‫המיטלטלי‪ .‬קי עשה זאת כדי להוציא את הבל מ העול‪ ,‬ולכ אחרי שחלקו ביניה רד* קי את‬
‫הבל – כל מקו שהבל דר‪ +‬עליו אמר לו קי ללכת כי הקרקעות שלו‪ ,‬עד שהרגו‪ .‬פגיס מהפ‪ +‬את‬
‫המדרש ומראה אי‪ +‬בעונשו של קי האדמה עושה לו את אותו הדבר‪ ,‬ואינה נותנת לו שו מקו‬
‫חו= מפיסת העפר הגדולה כמו סוליות נעליו‪.‬‬
‫סיכו דמות של קי והבל בשיר "‪ִ C‬חי"‪:‬‬
‫הבל מתואר כדמות רכה וצמרית‪ ,‬כאד תמי ועניו שאינו יכול לפגוע בזבוב‪ .‬קי מתואר בשיר‬
‫כישר‪ .‬ישר כסכי‪ .‬קי הוא דמות "ישרה"‪ ,‬דמות שאינה מסתדרת ע המציאות הלא ישרה כפי‬
‫שהבל העגול )ומתלתל( מסתדר‪ ,‬אלא מיישרת את המציאות לכיוו שהיא רוצה‪ ,‬ולכ הכול‬
‫מתקלקל‪ .‬זה מה שגור שהעונש שאותו הוא מקבל מאלוקי יתנגש ג הוא ע ישרותו‪ .‬נקודה‬
‫נוספת שנית לראות בשיר היא האירוניה הקיימת בשיר‪ ,‬בעיקר בבית האחרו‪ .‬בבית השלישי‬
‫מתואר מצבו האירוני של קי כשהאדמה משטה בו ומשאירה אותו באותו מקו בו היה תמיד‪.‬‬
‫א‪2‬ת ָ‪ִ +‬מ ָ‪H‬ל ָרע"‪ .‬מה‬
‫ְ‬
‫‪24‬מר‬
‫י‪ֵ +‬‬
‫‪9‬ח ָ‬
‫בבית האחרו נאמר לקי‪ ,‬ונית להבי זאת כאירוניה‪ֶ " ,‬ה ֶבל ִ‬
‫ששומר על קי מכל רע הוא האות אותו ש לו ה' בעקבות הרצח‪ .‬מה ששומר עליו הוא הבל אחיו‪.‬‬
‫כלומר מה ששומר על קי הוא המעשה אותו עשה – הרצח‪.‬‬
‫@‪2‬ג ַר ְפיָה"‪:‬‬
‫א‪2‬ט‪ְ ?2‬‬
‫ִ‬
‫השיר "‬
‫‪":‬ג ַר ְפ ָיה‬
‫א"ט" ְ‬
‫ִ‬
‫ַמ ִ‪1‬י ַ? ַ‪Hָ B‬ה ַה ִרא‪24‬נָה וְ נִ ְק ַ? ְר ִ‪1‬י‬
‫ִ? ְ‪ֵ E‬דה ַה ְ‪ָ D‬ר ִ‪4‬י‪.‬‬
‫ה‪2‬רי‬
‫ה‪2‬רה ְל ַ‬
‫ע‪2‬רב ָ‬
‫ָה ֵ‬
‫ַמה ַ‪N‬עֲ‪2E‬ת ִ?י‪.‬‬
‫כ‪7‬תי‪.‬‬
‫כ? ֶדת‪ ,‬לֹא ְמ ַעט ִ? ְז ִ‬
‫ִמ ְ‪ְ Aַ 4‬ח ִ‪1‬י ְמ ֶ‬
‫‪9‬חי ִה ְמ ִציא ֶאת ַה ֶה ֶרג‪,‬‬
‫ִ‬
‫‪ 52‬מדרש תנחומא פרשת משפטי פרק יג‪ .‬ומקומות נוספי‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫ה‪2‬רי ֶאת ַה ֶ? ִכי‪,‬‬
‫ַ‬
‫יקה‪.‬‬
‫ֲאנִ י ֶאת ַה ְ‪ִ S‬ת ָ‬
‫יטב‪.‬‬
‫כ‪7‬רי ֵה ֵ‬
‫ָפל‪ַ 7‬ה ְ‪ָ G‬ב ִרי ַה ְ‪ִ T‬‬
‫‪C‬חר ָ‪ +ְ H‬נ ְ‬
‫ַ‬
‫ָרר ָ‪ָ G‬בר‪,‬‬
‫‪4‬כ ְלל‪ָ Gָ .7‬בר ‪ַ K‬‬
‫ַה ַה ְמ ָצא‪2‬ת ֶ‪Nָ X‬נ‪ְ 7‬‬
‫ה‪7‬צא‪ַ 7‬צ‪ ִ7‬י‪ָ .‬הי‪ָ 4ֶ ַK 7‬ה ְרג‪ְ 7‬ל ִפי ַ‪ְ G‬ר ָ‪,H‬‬
‫ְ‬
‫ָ?כ‪ְ 7‬ל ִפי ַ‪ְ G‬ר ָ‪.H‬‬
‫‪C‬ז ִ‪H‬יר ֵ‪4‬מ‪2‬ת‬
‫לֹא ְ‬
‫>‪2‬רא‪,‬‬
‫‪ִ +21‬ה ְת ַח ְ‪X‬ב‪7‬ת ַ? ֵ‬
‫ִמ ְ‬
‫ל‪7‬לי ַה ְ‪ָ A‬ר ִטי ְל ַה ְב ִעית‪,‬‬
‫ִ‪H‬י ִ? ְת ִח ָ‪N‬ה ֲע ִ‬
‫ֲא ָבל ְ?ס‪2‬פ‪4ֶ 2‬ל ָ‪ָ G‬בר ֵה ְמי ְַ‪ִ K‬עי‪:‬‬
‫ֲמיִ ‪ֲ ,‬א ִפ‪ַ 4ֶ 7N‬בע ְ‪ָ A‬ע ִמי‪,‬‬
‫‪1C‬ה יָכ‪2‬ל ָלמ‪7‬ת ַ‪ַ A‬ע‪Aַ ,‬ע ַ‬
‫ָ‬
‫ֲא ָבל ֵאינְ ָ‪ +‬יָכ‪2‬ל ָלמ‪7‬ת ְר ָבב‪2‬ת‪.‬‬
‫ֲאנִ י יָכ‪2‬ל‪.‬‬
‫יעי ְל ָכל ָמק‪.2‬‬
‫ָ‪ֵ 1‬אי ַה ַ‪ְ B‬ח ֶ‪ֶ 1‬רת ֶ‪ִ 4‬לי ַמ ִ‪ִ K‬‬
‫ַ‪ֲ H‬א ֶ‪4‬ר ֵה ֵחל ַקיִ ִל ְפרֹ= ַעל ְ‪A‬נֵי ָה ֲא ָד ָמה‬
‫‪2N‬תי ֲאנִ י ִל ְפרֹ= ְ? ֶב ֶט ָה ֲא ָד ָמה‪,‬‬
‫ַה ִח ִ‬
‫ע‪2‬לה ‪ִֹ H‬חי ַעל ‪ֹH‬ח‪.2‬‬
‫‪7‬מ ְ‪ַ T‬מ ֶ‬
‫ִ‬
‫‪7‬מ ְצ ָט ְר ִפי ֵא ַלי‪,‬‬
‫נ‪2‬ט ִ‪4‬י א‪2‬ת‪ִ 2‬‬
‫ד‪7‬דיו ְ‬
‫ְ‪ָ K‬‬
‫ַא ִפ‪ 7N‬זֶה ַרק ֲח ִצי נְ ָק ָמה‪.‬‬
‫וֲ‬
‫השיר הוא תיאור המתחיל במותו של הבל‪ .‬אוטוביוגרפיה היא סיפור חיי המסופר על ידי האד‬
‫עצמו מתו‪ +‬מרחק של זמ‪ .53‬באוטוביוגרפיה רגילה‪ ,‬הסיפור מתחיל ברגע הלידה‪ ,‬וממשי‪ +‬בסיפור‬
‫חייו של האד המספר‪ .‬השיר מתחיל מהמילה – " ַמ ִ‪1‬י"‪ .‬המיתה היא רגע ההתחלה בשביל הבל‪.‬‬
‫חייו לא היו מספיק משמעותיי בשביל לתאר אות ולכ הוא מתחיל מהמילה – " ַמ ִ‪1‬י"‪ .‬כבר‬
‫מהסתכלות ראשונית על השיר נית לראות כי הוא מראה את המאבק השורר בי קי להבל‪,‬‬
‫מאבק שהתחיל ברגע המיתה‪.‬‬
‫השלמות לסיפור המקראי‪:‬‬
‫א‪ַ " .‬מ ִ‪1‬י ַ? ַ‪Hָ B‬ה ַה ִרא‪24‬נָה וְ נִ ְק ַ? ְר ִ‪1‬י ִ? ְ‪ֵ E‬דה ַה ְ‪ָ D‬ר ִ‪4‬י" ראשית יש פה פירוט של הרצח – הבל מת‬
‫במכה הראשונה‪ ,‬מה שלא נכתב בתנ"‪ +‬שבו מסופר רק שקי הרג את הבל‪.‬‬
‫שנית – וזו ההשלמה המרכזית בשיר ‪ /‬בסיפור המקראי לא נכתב דבר על הבל מהרגע שבו קי‬
‫הורג אותו‪ .‬בשיר מסופר שנקבר בשדה הטרשי‪ ,‬והשיר ממשי‪ +‬לפרט על המאבק בי קי להבל‬
‫ג לאחר הרצח‪ .‬במידה מסוימת השיר כולו הוא השלמה לסיפור המקראי‪ ,‬כיו שהוא מתמקד‬
‫‪53‬‬
‫עיי אוכמני ע'‪ ,‬תכני וצורות – לקסיקו מונחי ספרותיי כר‪ +‬א‪ ,‬ספריית פועלי‪ ,1976 ,‬תל אביב‪ .‬ועיי כה א'‬
‫ואריאלי א' וציו נ'‪" ,‬סיפור קי והבל והשתקפותו בספרות ובאמנות – יחידה בינתחומית" בתו‪ :+‬עלו למורה‬
‫לספרות )בעריכת קרש ש'(‪ ,‬משרד החינו‪ ,+‬ירושלי‪..1999 ,‬‬
‫‪35‬‬
‫בהבל ולא בקי‪ ,‬כפי שהסיפור המקראי עושה‪ .‬כשפגיס כותב על הבל ולא על קי‪ ,‬אי לו דבר‬
‫כמעט להסתמ‪ +‬עליו בטקסט המקראי‪.‬‬
‫רמיזות מקראיות בשיר‪:‬‬
‫‪54‬‬
‫ה‪2‬רי" – רמיזה לנח‪:‬‬
‫ה‪2‬רה ְל ַ‬
‫ע‪2‬רב ָ‬
‫א‪ָ " .‬ה ֵ‬
‫ֵצא‬
‫וַיְ ִהי‪ִ ,‬מ ֵ>= ‪ְ C‬ר ָ? ִעי י‪ ;2‬וַ@ִ ְפ ַ‪1‬ח נ ַֹח‪ֶ ,‬את‪ַ /‬ח‪ַ 2N‬ה ֵ‪ָ 1‬בה ֲא ֶ‪4‬ר ָע ָ‪E‬ה‪ .‬וַיְ ַ‪Nַ 4‬ח‪ֶ ,‬את‪ָ /‬הע ֵֹרב; ַו@ ֵ‬
‫‪9‬ר=‪.‬‬
‫יָצ‪2‬א וָ‪24‬ב‪ַ ,‬עד‪/‬יְ ב ֶֹ‪4‬ת ַה ַ‪B‬יִ ֵמ ַעל ָה ֶ‬
‫אחרי העורב‪ ,‬הע* מעל האר= עד יבושת האר= ולא מבצע את השליחות שהטיל עליו נח‪ ,‬שולח נח‬
‫את היונה החוזרת אליו ע עלה של זית‪ ,‬העורב הוא החיה הפחות אמינה‪ ,‬שאינה מבצעת את‬
‫שליחותה‪.‬‬
‫בשיר‪ ,‬הוריו של הבל אינ יודעי מה לעשות עד כדי כ‪ +‬שה צריכי לקבל הוראות מחיה לא‬
‫אמינה כמו העורב‪ .‬הרמיזה מדגישה את העובדה שהוריו של הבל אינ יודעי אי‪ +‬להתמודד ע‬
‫האסו שנחת עליה‪.‬‬
‫יש רובד נוס* בהזכרת העורב שאינו קשור למקרא‪ :‬העורב – אוכל הנבילות – היה צרי‪ +‬להראות‬
‫להוריו מה לעשות בו‪ .‬אפילו אוכל הנבילות מסייע להוריו של הבל להתמודד ע הרצח‪ .‬העול‬
‫כולו צרי‪ +‬ללמוד אי‪ +‬להתמודד ע מאורעות כאלו‪ ,‬ולכ ג העורב מסייע‪.‬‬
‫‪:">M‬‬
‫ֹאמר ל‪ 2‬יְ דֹוָד ָל ֵכ ָ‪H‬ל ה ֵֹרג ַקיִ ִ‪ְ 4‬ב ָע ַתיִ י ָ‬
‫ב‪ֲ " .‬א ִפ‪ַ 4ֶ 7N‬בע ְ‪ָ A‬ע ִמי" רמיזה לסיפור קי עצמו ‪ַ " /‬ו@ ֶ‬
‫כא‪ 55‬באה הרמיזה להדגיש את המאבק השורר בי קי להבל‪ .‬קי יכול למות פע ופעמיי‬
‫ואפילו )כשקי המסמל את כלל החיי בעול – אות אנשי החיי ונלחמי כל הזמ‪ ,‬אות‬
‫יצורי הנמצאי במוקד המלחמה התמידית בי קי להבל( שבע פעמי‪ ,‬מכיוו שה' הבטיח לקי‬
‫שכל ההורג אותו יינק שבעתיי‪ .‬א‪ +‬הבל נמצא ברמה אחרת‪ .‬המאבק בי קי להבל אינו שקול‪,‬‬
‫עתידו של קי במאבק זה אבוד‪.‬‬
‫אמצעי ספרותיי נוספי בשיר‪:‬‬
‫ה‪2‬רי"‪.‬‬
‫ה‪2‬רה ְל ַ‬
‫ע‪2‬רב ָ‬
‫א‪ .‬מצלול‪ָ " :‬ה ֵ‬
‫ה‪2‬רה‬
‫ע‪2‬רב ָ‬
‫הוריו של הבל לא ידעו מה לעשות בו‪ ,‬שכ לא ראו עוד מוות בעול‪ ,‬המצלול " ָה ֵ‬
‫ה‪2‬רי"‪ ,‬מדגיש את חוסר האוני של אד וחוה‪ ,‬ושל העול בכלל‪ ,‬כאשר הורי‪ ,‬שה האנשי‬
‫ְל ַ‬
‫שבדר‪ +‬כלל מורי מה לעשות‪ ,‬שה האנשי האחראי ‪ /‬אינ יודעי מה לעשות ע הבל‪ .‬ה‬
‫אינ יודעי לעכל את המאורע‪ ,‬והעורב צרי‪ +‬להורות לה מה לעשות‪ .‬יתירה מכ‪ ,+‬העורב הורה‬
‫ה‪2‬רה להוריו של הבל בכ‪ +‬שהוא מורה לה מה לעשות בגופתו של הבל‪.‬‬
‫להוריו‪ ,‬העורב נעשה מעי ֶ‬
‫ג אד וחוה צריכי מעי הורה להיאחז בו כשה מגיעי לאסו דוגמת האסו הזה‪ .‬ואולי א*‬
‫יותר מכ‪ – +‬הוריו של הבל מכירי את הרצח ומביני את משמעותו אול כל רצח הוא מעי‬
‫"פע ראשונה" כ‪ +‬שא* שה מביני מה קורה העורב צרי‪ +‬להורות לה מה לעשות בנרצח‪.‬‬
‫‪ 54‬בראשית פרק ז פסוקי ו‪/‬ז‪.‬‬
‫‪ 55‬בניגוד לרמיזה זו בשיר "אחי"‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫ב‪ .‬אירוניה‪:‬‬
‫בבית השני הבל אומר באירוניה – "משפחתי מכבדת‪ ,‬לא מעט בזכותי"‪ .‬משפחתו מכבדת‪ ,‬כיוו‬
‫שבלי הרצח‪ ,‬ה היו הראשוני בעול ותו לא‪ ,‬כיו שקי רצח אותו‪ ,‬ה הפכו מכובדי‪ ,‬הפכו‬
‫מפורסמי הרבה יותר‪ .‬בכ‪ +‬שהבל משתמש באירוניה הוא מגדיל את תחושת אי הצדק‪.‬‬
‫ג‪ .‬ארמז‪:‬‬
‫ַא ִפ‪ 7N‬זֶה ַרק ֲח ִצי ְנ ָק ָמה"‪ .‬הביטוי שאליו רומז פגיס הוא "צרת רבי חצי נחמה"‪ .‬כא משתמש‬
‫"ו ֲ‬
‫הבל בביטוי בכ‪ +‬שהוא אומר כי העובדה שגדודיו של קי נוטשי אותו ועוברי אליו‪ ,‬אל הבל‪ ,‬זה‬
‫רק חצי נקמה‪ .‬נחמתו של הבל היא הנקמה בקי‪ ,‬הניצחו עליו במאבק הניטש ביניה‪ .‬יותר מזה‪,‬‬
‫הבל אינו ניק בזה נקמה שלמה‪ ,‬זוהי רק חצי נקמה‪ ,‬המאבק עדיי לא נגמר בניצחונו של הבל‬
‫ולכ הנקמה עדיי לא שלמה‪.‬‬
‫ד‪ .‬ארמז נוס*‪:‬‬
‫‪C‬ז ִ‪H‬יר ֵ‪4‬מ‪2‬ת"‪ .‬במשפט קיי רובד נוס* מלבד הרובד שבו אומר הבל שהשמות מייגעי מדי‬
‫"לֹא ְ‬
‫מכדי לאומר או משהו מעי זה‪ .‬פגיס רומז ל"אזכרת נשמות"‪ .‬אזכרת נשמות היא המנהג להגיד‬
‫תפילה לעילוי נשמתו של הנפטר‪ .‬כא אומר הבל – לא אזכיר שמות‪ .‬אי רצוני בהשלמה ע‬
‫העובדה שהרגוני‪ ,‬אי רצוני בתפילה לעילוי נשמת של המתי‪ ,‬רצוני במאבק‪ ,‬במלחמה מול קי‪.‬‬
‫ה‪7‬צא‪ַ 7‬צ‪ ִ7‬י‪ָ .‬הי‪ָ 4ֶ ַK 7‬ה ְרג‪ְ 7‬ל ִפי ַ‪ְ G‬ר ָ‪?ָ ,H‬כ‪7‬‬
‫ה‪ .‬רמיזה נוספת אותה רומז פגיס היא רמיזה לשואה‪ְ " .‬‬
‫‪C‬ז ִ‪H‬יר ֵ‪4‬מ‪2‬ת"‪ .‬הרצח שהתחולל בשואה נעשה ב"צווי"‪ ,‬אבדה בו המשמעות של‬
‫ְל ִפי ַ‪ְ G‬ר ָ‪ ...H‬לֹא ְ‬
‫חיי אד עד כדי כ‪ +‬שכלל אי צור‪ +‬להזכיר שמות‪ .‬בשואה הפכו שמותיה של הנרצחי‬
‫למספרי‪ .‬לכ‪ ,‬אי שו צור‪ +‬להזכיר את השמות‪.‬‬
‫מוטיבי בשיר‪:‬‬
‫א‪ .‬ביטויי מלחמה‪:‬‬
‫‪7‬מ ְ‪ַ T‬מ‬
‫יעי ְל ָכל ָמק‪ִ " ,"2‬‬
‫בשיר נזכרי כמה ביטויי מאבק או מלחמה – " ָ‪ֵ 1‬אי ַה ַ; ְח ֶ‪ֶ $‬רת ֶ‪ִ 4‬לי ַמ ִ‪ִ K‬‬
‫ַא ִפ‪ 7N‬זֶה ַרק ֲח ִצי ְנ ָק ָמה"‪ .‬הביטויי‬
‫‪7‬מ ְצ ָט ְר ִפי ֵא ַלי"‪" ,‬ו ֲ‬
‫נ‪2‬ט ִ‪4‬י א‪2‬ת‪ִ 2‬‬
‫ד&דיו ְ‬
‫ע"לה ‪ִֹ -‬חי ַעל ‪ֹ-‬ח""‪ָ 1ְ " ,‬‬
‫ֶ‬
‫הללו מסמלי את המאבק בי קי להבל‪ ,‬מאבק שהחל בזמ שקי רצח את הבל‪ ,‬ומתבטא בבית‬
‫האחרו של השיר במופג‪ .‬יש לשי לב לכ‪ +‬שבבית הראשו הבל מתאר את המוות המהיר א‪ +‬אינו‬
‫מספר דבר על קי‪ ,‬הרוצח‪ .‬הדבר מדגיש את הנקודה שהבל לא מתמקד בתיאור שנאתו לקי או‬
‫משהו מעי זה‪ ,‬אלא המיקוד הוא במאבק שביניה‪.‬‬
‫המוטיב של ביטויי המלחמה מבטא את הנקודה המרכזית בשיר‪ .‬מה שהחל ברגע הרצח היה‬
‫מאבק‪ ,‬לא המש‪ +‬חייו של קי‪ .‬מאבק שאותו מנהל הבל מתחת לפני הקרקע ושבו אי לקי סיכוי‪.‬‬
‫סיפור חייו של הבל – האוטוביוגרפיה שלו – הוא סיפור המאבק בינו לבי קי‪.‬‬
‫הגופי בשיר‪:‬‬
‫השיר מתחיל בגו* ראשו יחיד ‪ַ " /‬מ ִ‪1‬י"‪ .‬בבית השלישי הוא מתייחס אליו ואל משפחתו בגו*‬
‫ראשו – "ההמצאות שלנו"‪ .‬בבית החמישי הוא פונה למישהו – נית לפרש ‪ /‬לקורא ונית לפרש ‪/‬‬
‫לקי‪.‬‬
‫המעבר בי הגופי מדגיש את הקונפליקט בנפשו של הבל‪ .‬הבל אינו יודע למי הוא משתיי‪ .+‬יש‬
‫בשיר בלבול בנושא הזה – הבל אינו יודע במי הוא קשור‪ ,‬ולכ הוא מתלבט – אני‪ ,‬אתה‪ ,‬אנחנו‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫ֲמיִ ‪ֲ ,‬א ִפ‪ַ 4ֶ 7N‬בע ְ‪ָ A‬ע ִמי" ‪ /‬ישנ שתי אפשרויות להבי משפט זה‪.‬אפשרות‬
‫‪1C‬ה יָכ‪2‬ל ָלמ‪7‬ת ַ‪ַ A‬ע‪Aַ ,‬ע ַ‬
‫" ָ‬
‫אחת היא להבי שהמשפט פונה אל הקורא‪ ,‬והוא מדגיש את המש‪ +‬המשפט שנאמר לגבי הבל‬
‫עצמו‪ .‬אפשרות שנייה היא שהמשפט נאמר לגבי קי‪ .‬האפשרות הזו עולה מכיוו שכתוב "אפלו‬
‫שבע פעמי" וזה רומז לפסוק "כי שבעתיי יוק קי"‪ .‬במידה והמשפט פונה לקי‪ ,‬הוא מדגיש‬
‫את הכעס והמאבק הקשה השורר בי הבל לקי‪.‬‬
‫הזמני בשיר‪:‬‬
‫השיר נע בי ההתחלה והסו* ‪ /‬הבית הראשו הוא סו* ‪ַ " /‬מ ִ‪1‬י"‪ .‬הבית השני מדבר על התחלה‪ ,‬או‬
‫יותר נכו על ראשוניות – הראשוניות שבהמצאות שלה‪ .‬הבית הרביעי נע בי ההתחלה לסו* –‬
‫ֲל‪7‬לי ַה ְ‪ָ A‬ר ִטי ְל ַה ְב ִעית‪ֲ ,‬א ָבל ְס"פ" ֶ‪4‬ל ָ‪ָ G‬בר ֵה ְמי ְַ‪ִ K‬עי"‪ .‬והבית האחרו הוא‬
‫" ִ‪H‬י ִ ְת ִח ָ‪5‬ה ע ִ‬
‫‪"5‬תי ֲאנִ י ִל ְפרֹ= ְ? ֶב ֶט ָה ֲא ָד ָמה"‪ .‬השיר כולו נע‬
‫התחלה – " ַ‪ֲ H‬א ֶ‪4‬ר ֵה ֵחל ַקיִ ִל ְפרֹ= ַעל ְ‪A‬נֵי ָה ֲא ָד ָמה ַה ִח ִ‬
‫בי ההתחלה של הדברי לסופ‪ .‬מה שמשק* את מעשה הרצח של קי‪ .‬ג מעשה הרצח של קי‬
‫הוא מעשה ראשוני‪ ,‬הראשו מסוגו‪ ,‬הנעשה בתחילתו של העול‪ ,‬כשהמעשה בעצמו הוא סו*‬
‫מוחלט‪ ,‬המעשה חות את חייו של הבל לחלוטי‪ ,‬נית להגיד שהוא הסו* הראשו בעול‪.‬‬
‫סיכו דמות של קי והבל בשיר "אוטוביוגרפיה"‪:‬‬
‫פגיס מספר בשיר אוטוביוגרפיה את סיפורו של הבל‪ ,‬סיפור המתחיל ברצח‪ .‬קי והבל אינ‬
‫מתוארי בשיר‪ ,‬מתוארי רק מעשיה‪ .‬הבל נאבק בקי מאבק של נקמה‪ .‬מאבק פסיבי המתנהל‬
‫מתחת לאדמה ומתקד לטובתו של הבל מכיוו שחילותיו של הבל ה המתי‪ .‬קי הוא הגור‬
‫לכל ההתרחשויות‪ .‬ג ההמצאות עליה מדבר פגיס בבית השני הומצאו כול בגלל קי‪ .‬ההרג של‬
‫קי גר לבכי של ההורי ולשתיקה של הבל‪.‬‬
‫פגיס כותב את השיר בגו* ראשו‪ .‬הדבר נעשה מכיוו שאוטוביוגרפיה היא סיפור חייו של האד‬
‫על ידי עצמו‪ ,‬בגו* ראשו‪.‬‬
‫סיכו דמות של קי והבל בשני השירי‪:‬‬
‫בשני השירי מוצגות דמויות כמעט הפוכות‪ .‬בשיר אחי הבל אפילו לא מדבר‪ .‬הוא תמי ועניו‪,‬‬
‫ולבסו* א* שומר על קי אחיו מכל רע )וא* א זה באירוניה(‪ .‬לעומת זאת בשיר "אוטוביוגרפיה"‬
‫הבל מתאר את ההתפתחות המתרחשת בעקבות הרצח‪ ,‬כשרצונו הוא לנקו בקי‪ ,‬וכשחילותיו של‬
‫קי מצטרפי אליו זו רק חצי נקמה‪ .‬קי בשיר "אחי" הוא דמות מגושמת‪ ,‬ישרה מדי‪ ,‬אינו יודע‬
‫אפילו כיצד הרג את הבל‪ .‬לעומת זאת בשיר "אוטוביוגרפיה" הוא הרג את הבל במכה הראשונה‪,‬‬
‫הוא המציא את ההרג‪ .‬לא בשוגג‪ .‬בשיר "אחי" הוא אינו יודע כיצד להתמודד ע המציאות‬
‫שלאחר הרצח‪ ,‬כשבשיר "אוטוביוגרפיה" קי פור= על פני האדמה‪.‬‬
‫דמויותיה של קי והבל בשיריו של פגיס אינ חד צדדיות‪ ,‬ה בעלות צדדי רבי וא* מנוגדי‪.‬‬
‫נית להגיד שפגיס מראה את הצדדי השוני המתרוצצי בנפשותיה של קי והבל‪ .‬צדדי‬
‫החשובי לנו לא רק מכיוו שה הכוחות המניעי את נפשות הרוצח והנרצח הראשוני‪ ,‬אלא ג‬
‫מכיוו שה כוחות המניעי את נפשות האחי‪ .‬כוחות הנמצאי בנפשותיה של בני המשפחה‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ד‪ .‬ראוב קסל‪:‬‬
‫לראוב קסל יש שיר אחד על קי‪ .‬השיר אינו נמצא בתו‪ +‬מחזור שירי מובנה אלא הוא שיר בפני‬
‫עצמו‪.‬‬
‫השיר " ַקיִ ‪:".‬‬
‫ַק ִי‪.‬‬
‫ע‪2‬ל‬
‫נָע ָונָד ָ? ָ‬
‫ָט ֵמא‪.‬‬
‫ַע ְר ִפ ֵ‪N‬י ֶה ָה ִרי ַה ָ> ִ‪4‬י‬
‫ירי ל‪?ִ 2‬נְ ִגינ‪2‬ת ע‪7‬גָב‬
‫ַמ ְז ִ‪ִ H‬‬
‫ב‪2‬ר‪ָ I9‬ה ָרח‪2‬ק‪,‬‬
‫‪7K‬עי ָה ֲא ָד ָמה ְל ְ‬
‫ַע ֵ‬
‫ֶאת ‪ְ K‬‬
‫‪ +C‬ה‪7‬א ֵמ ֵסב ַמ ָ?ט‪2‬‬
‫ְ‬
‫ֵח ְ? ַע ְצמ‪2‬‬
‫ָ‪4‬ב וְ נ‪2‬ג ַ‬
‫ֲקת ְ‪ֵ H‬אב ָ‪A‬ע‪7‬ר‬
‫וְ ָר= ְ? ַזע ַ‬
‫‪2S‬ממ‪2‬ת‬
‫ֶאל ַע ְרב‪2‬ת ַה ִ?‪2P‬ת ַה ְ‬
‫ֲק ִרי‬
‫ח‪2‬רי ע ָ‬
‫ֶאל ֵ?י ִ‪ְ K‬ז ֵעי ֵע ִצי ְ‪ִ 4‬‬
‫ָלה‬
‫ָר= ְס ִביב ָה ֲא ָד ָמה ָ‪4‬ב‪7‬י ְ? ַמ ְע‪ָ K‬‬
‫‪2P‬ע ֶקת‬
‫ק‪7‬דת ָה ֵא‪ַ 4‬ה ֶ‬
‫ָל‪74‬ב ֶאל נְ ַ‬
‫‪9‬חיו‬
‫‪24‬כב ִ‬
‫ֶ‪ֵ I?ָ 4‬‬
‫ָטל א‪2‬ת‪ָ 2‬ה ֵאל ָה ָ‪L‬ת‪7‬‬
‫ֶ‪ I?ָ 4‬נ ַ‬
‫ְל ָע ְבד‪2‬‬
‫ֵ‪+‬‬
‫ָטל א‪2‬ת‪ָ 2‬ה ֵאל ַה ְמ ַח@ ְ‬
‫ֶ‪ I?ָ 4‬נ ַ‬
‫ֵא ָליו‪.‬‬
‫השיר מתאר את מצבו של קי לאחר הרצח‪ ,‬בזמ שהוא מבצע את העונש הנית לו על ידי ה'‪.‬‬
‫השלמות מקראיות‪:‬‬
‫ֵצא ַקיִ ִמ ִ‪ְ N‬פנֵי‬
‫ע‪2‬ל" – השיר כולו סובב סביב נדידתו של קי‪ ,‬כשבמקרא כתוב " ַו@ ֵ‬
‫א‪" .‬נָע ָונָד ָ? ָ‬
‫ֵ‪4‬ב ְ? ֶא ֶר= נ‪2‬ד ִק ְד ַמת ֵע ֶד"‪ .‬לעומת המקרא שבו מתיישב קי באר= נוד‪ ,‬בשיר נודד קי‪ .‬נית‬
‫יְ דֹוָד ַו@ ֶ‬
‫להגיד שההשלמה המקראית הזו היא ההשלמה החשובה ביותר בשיר‪ .‬שכ עובדת היות קי נע ונד‬
‫מתמצתת את מצבו הנפשי של קי שאותו מתאר קסל‪ .‬קי נמצא במצב של נדידה‪ ,‬מצב אותו‬
‫מפתח ראוב קסל בהמש‪ +‬השיר ביתר פירוט‪ .‬ייתכ א* שתיאור זה הוא פירוש לפסוק "וישב קי‬
‫באר= נוד"‪.‬‬
‫ֵ‪ֵ \ +‬א ָליו" – בשורות אלו בשיר‬
‫ָטל א‪2‬ת‪ָ 2‬ה ֵאל ַה ְמ ַח@ ְ‬
‫ָטל א‪2‬ת‪ָ 2‬ה ֵאל ָה ָ‪L‬ת‪ְ \ 7‬ל ָע ְבד‪ I?ָ 4ֶ \ 2‬נ ַ‬
‫ב‪ I?ָ 4ֶ " .‬נ ַ‬
‫מצויני בפירוט היחסי בי אלוקי לקי‪ .‬בתנ"‪ +‬מצוי רק הדיאלוג המילולי ביניה ולא‬
‫הדיאלוג הפנימי‪ .‬קסל מראה את היחסי שבי קי לה'‪ ,‬ובכ‪ +‬הוא מעביר את כל הקורה לקי‬
‫לסוג אחר לגמרי של מציאות‪ .‬חטאו של קי לא גר רק לחרטה וכאב‪ ,‬אלא ג למערכת יחסי‬
‫חדשה בי קי לאלוקי‪ .‬בנקודת האש שבה קרה החטא לקח אלוקי את קי לעבדו‪ .‬בהזכרת‬
‫הדיאלוג בי קי לאלוקי גור קסל למהל‪ +‬הענייני הנמש‪ +‬מהחטא והלאה להיות משמעותי‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫שורותיו האחרונות של השיר משנות את היחס לנקודת החטא למשהו אחר לגמרי ממה שדובר עד‬
‫עכשיו‪ .‬עד עכשיו סופר מה קורה לקי בנדודיו‪ ,‬להיכ הוא לוקח את עצמו‪ ,‬ולאט לאט השיר‬
‫מתקרב לנקודת האש הצועקת‪ ,‬ואז אנו מגלי מימד חדש פתאו בנקודת החטא‪ .‬נקודה זו היא‬
‫מפנה ביחסיו של קי ע האל‪ .‬האל הסתו לקח אותו דווקא אז‪ ,‬בנקודת החטא שלו – לעבוד‬
‫אותו‪ .‬האל מבי הכול‪ ,‬ולכ הוא יכול ג לחיי‪ ,+‬רק מי שהוא סתו כל כ‪ ,+‬שיכול להכיל את‬
‫החוטא בחטאו ולאו דווקא ברגעי השיא שלו‪ ,‬יכול להבי כל כ‪ +‬ללבו עד שהוא מחיי‪ ,+‬עד‬
‫שכשהוא לוקח את קי אליו הוא "האל המחיי‪."+‬‬
‫ישנה אפשרות נוספת להבי את שורות הסיו של השיר‪ .‬נית להגיד‪ ,‬ששורות אלו ה האשמה‬
‫כלפי האל‪ .‬האל הסתו והמחיי‪ +‬שגר לכל הקורה לקי‪ .‬בהבנה זו‪ ,‬הביטויי "סתו" ו‪/‬‬
‫"מחיי‪ "+‬הופכי לביטויי קשי ומאשימי‪ ,‬ולא ביטויי המראי את גדולתו של האל‪.‬‬
‫בנדודיו‪ ,‬קי מאשי את האל בכל מה שקרה‪ .‬לפי הבנה זו קסל אינו מסביר את טיב ההאשמה‪,‬‬
‫אלא מתאר אותה מצידו של קי‪.‬‬
‫רמיזות מקראיות‪:‬‬
‫‪2P‬ע ֶקת" – יש פה רמיזה לפסוק "קול דמי אחי‪ +‬זועקי אלי מ האדמה"‪.‬‬
‫ק‪7‬דת ָה ֵא‪ַ 4‬ה ֶ‬
‫א‪ " .‬נְ ַ‬
‫קי נשאר שבוי בצעקת האדמה בצורה כל כ‪ +‬חזקה עד שהוא נכנס למעגל של נגיחה עצמית‪.‬‬
‫הנקודה שבה התרחש הרצח הפכה לנקודת אש‪ .‬נקודה של משהו בוער‪ .‬ובנקודה זו‪ ,‬שבה הכול‬
‫בוער‪ ,‬שוכב אחיו‪ .‬זה מעצי את הדימוי‪ ,‬שכ זה שאחיו שוכב ש‪ ,‬זה מה שהופ‪ +‬את הנקודה הזו‬
‫לצועקת‪ ,‬לבוערת‪ ,‬זה מה שגור לכל הכאב המתואר בשיר‪.‬‬
‫מוטיבי בשיר‪:‬‬
‫א‪ .‬תיאורי נו* וטבע‪:‬‬
‫‪7K‬עי ָה ֲא ָד ָמה"‪ֶ " ,‬אל ַע ְרב‪2‬ת ַה ִ?‪2P‬ת‬
‫ַע ֵ‬
‫ירי ל‪?ִ 2‬נְ ִגינ‪2‬ת ע‪7‬גָב"‪ֶ " ,‬את ‪ְ K‬‬
‫" ַע ְר ִפ ֵ‪N‬י ֶה ָה ִרי ַה ָ> ִ‪4‬י ַמ ְז ִ‪ִ H‬‬
‫‪"2‬ע ֶקת"‪ .‬כל תיאורי‬
‫ק&דת ָה ֵא‪ַ #‬ה ֶ‬
‫ֲק ִרי"‪ָ " ,‬ל‪74‬ב ֶאל ְנ ַ‬
‫ח‪2‬רי ע ָ‬
‫‪2S‬ממ‪2‬ת"‪ֶ " ,‬אל ֵ?י ִ‪ְ K‬ז ֵעי ֵע ִצי ְ‪ִ 4‬‬
‫ַה ְ‬
‫הנו* והטבע קשורי ברגשות או במילי של צער או חוסר‪ .‬ההרי קשי‪ ,‬האדמה מתגעגעת‪,‬‬
‫הבצות שוממות‪ ,‬העצי עקרי ושחורי‪ ,‬נקודת האש צועקת‪ .‬התיאורי הללו מבטאי את‬
‫הקורה בלבו של קי‪ .‬קי טמא‪ .‬קי אינו מצליח להשתחרר מחטאו והוא נע ונד בתו‪ +‬הטבע הסובב‬
‫כ‪ +‬שכל חלק מהנו* החול* וכל רכיב במציאות שמסביב מזכירי לו את החטא ואת התהומות‬
‫האפלי שבה הוא נמצא‪ .‬הדבר מבטא ג את הקשר של קי ע האדמה‪ .‬הקשר של קי ע‬
‫האדמה כל כ‪ +‬חזק‪ ,‬עד שג כשהוא נע ונד רגשותיו וכאבו מתבטאי בנו* הסובב אותו‪ .‬וא* יותר‬
‫מכ‪ – +‬הקשר שנותר לקי ע האדמה הוא הקשר של הצער והכאב‪.‬‬
‫ב‪ .‬שיבה וסיבוב בשיר‪:‬‬
‫‪2P‬ע ֶקת"‪.‬‬
‫ק‪7‬דת ָה ֵא‪ַ 4‬ה ֶ‬
‫ֵח ְ? ַע ְצמ‪ָ " ,"2‬ר< ְס ִביב ָה ֲא ָד ָמה"‪ָ " ,‬ל‪&#‬ב ֶאל נְ ַ‬
‫‪ +C‬ה‪7‬א ֵמ ֵסב ַמ ָ?ט‪#ָ " ,"2‬ב וְ נ‪2‬ג ַ‬
‫" ְ‬
‫הסיבוב והשיבה מבטאי את מצבו של קי‪ ,‬החוזר אל חטאו‪ ,‬חוזר אל הדברי הכואבי שבנפשו‪.‬‬
‫כל נדידתו של קי סובבת סביב נקודת חטאו שאליה מגיעי לקראת סו* השיר‪ .‬ג נדידה היא‬
‫סיבוב‪ ,‬א‪ +‬ביטויי הסיבוב והשיבה מדגישי את הנקודה הזו יותר‪.‬‬
‫בסו* השיר מתגלה מהו מרכז המעגל שבו סובב קי‪ .‬קי אינו שבוי במעגלו שלו‪ ,‬אלא במעגלה של‬
‫האדמה‪ ,‬אול המוקד הוא חטאו‪ ,‬נקודת האש הצועקת‪ .‬מרכז המעגל הוא אחיו השוכב מת‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫ניגודי בשיר‪:‬‬
‫‪"#‬כב‪ ."...‬לעומת קי הר=‪ ,‬הבל שוכב‪.‬‬
‫ֲקת‪ָ " ,"...‬ר< ְס ִביב‪ ,"...‬לעומת הבל ‪ֵ I?ָ 4ֶ " /‬‬
‫א‪ .‬קי ‪ְ " /‬ו ָר< ְ? ַזע ַ‬
‫קי ר= מכיוו שהוא שרוי בייאוש‪ ,‬מכיוו שהוא עדיי שרוי בכאבו‪ ,‬ולכ אי לו מנוחה בשו‬
‫מקו‪ .‬לעומתו הבל נרצח‪ ,‬הבל הוא הקרב‪ ,‬ולכ הוא נח מנוחת עולמי‪.‬‬
‫ישנו רובד נוס* בריצתו של קי‪ :‬קי ר= כל הזמ משו שלמרות האזכור ששולחי לו ערפילי‬
‫ההרי הוא אינו מרשה לעצמו לשי לב למה שקורה באדמה‪ ,‬הוא עדיי שקוע בחטאו הוא‪ .‬הוא‬
‫עדיי מנגח את עצמו‪ ,‬גור לעצמו לזעוק בכאב פעור‪ ,‬הפצע עוד לא נסגר‪ ,‬החטא עוד לא תוק‪.‬‬
‫אמצעי ספרותיי נוספי בשיר‪:‬‬
‫א‪ .‬אוקסימורו‪ַ " :‬ע ְר ִפ ֵ‪N‬י ֶה ָה ִרי ַה ָ> ִ‪4‬י"‪ .‬הביטוי מכיל שני ניגודי – מצד אחד ערפילי שה‬
‫דבר ר‪ +‬ולא ממשי‪ ,‬ומצד שני ה קשי‪ .‬הערפילי הללו מזכירי לקי את געגועי האדמה‬
‫לבוראה הרחוק‪ ,‬געגועי שהיה שות* לה עד שהרחיק אותו ה' מ האדמה‪ .‬האוקסימורו מדגיש‬
‫את געגועי האדמה לבוראה‪ .‬האדמה‪ ,‬שהיא הדבר הארצי ביותר‪ ,‬מתגעגעת לאלוקי שהוא הדבר‬
‫הכי פחות ארצי‪ .‬האוקסימורו מדגיש את הנקודה – ערפילי ההרי שה דבר לא ממשי – דווקא‬
‫ה קשי‪.‬‬
‫הזמ עליו מדובר בשיר‪:‬‬
‫ָטל‪ .("...‬מתו‪ +‬מציאות‬
‫השיר מתרחש בהווה‪ ,‬ורק בשורתו האחרונות הוא חוזר לעבר )" ֶ‪ I?ָ 4‬נ ַ‬
‫ההווה‪ ,‬המציאות שבה קי נע ונד‪ ,‬חוזר קסל לנקודת החטא‪ ,‬הנקודה שהניעה את כל הקורה‬
‫עכשיו‪ .‬המעבר בסו* השיר לעברו של קי חוש* בפנינו את המניע‪ ,‬את הגור לכל אותה נגיחה‬
‫עצמית המתוארת בשיר‪.‬‬
‫סיכו דמותו של קי בשיר " ַקיִ ‪:".‬‬
‫ע‪2‬ל \ ָט ֵמא"‪ .‬זהו משפט המתמצת את מצבו של קי‪ ,‬המתפרט‬
‫בתחילת השיר כתוב " ָנע ָונָד ָ? ָ‬
‫אחר כ‪ +‬בשיר‪ .‬הנקודה המרכזית בשיר היא טומאתו של קי‪ ,‬נדידתו‪ ,‬כלומר הציר שעליו סובב‬
‫שיר זה הוא רגשות האשמה והחטא של קי שבה הוא נשאר כשאלוקי שולח אותו לנדוד‪ .‬קי‬
‫מוצג בשיר כחוטא שאינו מסוגל להשתחרר מחטאו‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫פרק ג' ‪ /‬דיו והשוואה‪:‬‬
‫בחלק זה של העבודה אערו‪ +‬דיו והשוואה בעזרת השירי שהבאתי בי גישותיה השונות של‬
‫המשוררי לדמויותיה של קי והבל‪ .‬אנסה להצביע על הדומה והשונה ביניה ולהגיע להבנה של‬
‫דמות של קי והבל בעיני כל משורר‪.‬‬
‫מכיוו שהמשוררי השוני לא כתבו את שיריה כתגובה אחד לשני‪ ,‬אלא כל אחד כתב מתו‪+‬‬
‫עצמו וביחס לעצמו‪ ,‬קשה להשוות בי המשוררי‪ .‬כדי להתגבר על קושי זה‪ ,‬אנסה להשוות את‬
‫גישותיה של המשוררי על ציר מסוי ודר‪ +‬אותה השוואה להגיע להבדלי ביניה‪.‬‬
‫‪ .1‬ציר ההזדהות האישית‪:‬‬
‫הציר הראשו שעליו ברצוני לבחו את גישותיה של המשוררי הוא ציר ההזדהות ע דמויות‬
‫הסיפור של קי והבל‪ .‬מניתוח השירי שנעשה לעיל‪ ,‬נית להסיק מסקנות לגבי יחס ההזדהות של‬
‫המשוררי ע נשואי הכתיבה שלה‪ .‬הדבר ייעשה אצל כל משורר דר‪ +‬הפרטי בשיריו מה‬
‫נית ללמוד על כ‪.+‬‬
‫א‪ .‬אברה שלונסקי ‪:‬‬
‫לא קל להבי ע מי מזדהה שלונסקי‪ .‬כתיבתו של שלונסקי היא סימבוליסטית וכוללת‪ ,‬לכ קשה‬
‫לראות את אמירותיו האישיות בתו‪ +‬השירי‪ .‬בר‪ ,‬דומני שא* על פי כ נית ללמוד משירי אלו‬
‫מספר דברי‪ .‬שלונסקי מתמקד בקי‪ .‬הוא אינו מתמקד בקי כרוצח או בהבל כקרב‪ ,‬וא* אינו‬
‫מדבר על עונשו של קי )אמנ בעקיפי – מעט(‪ .‬שלונסקי מתמקד ברגעיו הקשי של קי – מצידו‬
‫של קי עצמו‪ .‬לא ברגעי בה נפל וחטא‪ ,‬אלא ברגעי בה הוא נמצא במצוקה‪ ,‬או אות רגעי‬
‫שבה העול קורא לו ומצפה לו והוא אינו בא‪ ,‬או אינו יכול לבוא‪ .‬את הבל מצייר שלונסקי‬
‫במיטבו‪ ,‬תמי ואידילי‪ .‬סבורני שנית ללמוד מדבר זה עצמו – הרגעי בחייה של הדמויות בה‬
‫התמקד שלונסקי – כי הוא מזדהה ע קי‪ .‬שלונסקי מנסה להבי את מצוקותיו וכאבו של קי‪,‬‬
‫את המניעי למעשהו‪ .‬המעשה עצמו אינו מעניי אותו‪ ,‬או לפחות לא נמצא בשירי אלו‪.‬‬
‫ב‪ .‬נת אלתרמ‪:‬‬
‫אלתרמ בשירו "אגרת" כותב מעי וידוי של קי‪ .‬הוא מתאר את רגשותיו כלפי אחיו כלפי האל‬
‫וכלפי המעשה‪ ,‬ואת מאמציו של האח הרוצח לשוב בתשובה‪ .‬אלתרמ כותב את השיר בגו* ראשו‪.‬‬
‫אמנ אי הכרח שבכל שיר ילמד הדבר על הזדהותו של המשורר ע נשוא השיר‪ ,‬אול אני חושב‬
‫כי במקרה זה הדבר מבטא את הזדהותו של אלתרמ ע קי‪ .‬אלתרמ מתרכז בכאבו וריחוקו של‬
‫קי מאלוקי‪ .‬הוא אינו מתאר אותו בצורה חיצונית‪ ,‬כפי ששלונסקי עושה‪ ,‬אלא מתאר את‬
‫המאבק השורר בי קי לבי אחיו‪ ,‬או אפילו את המאבק בתו‪ +‬האיש אשר נשאר רק קי לבסו*‬
‫יד ָ‪ .("+‬תיאור זה של קי‪ ,‬או התמקדות זו בכאבו וברצונו לשוב‪ ,‬מבטאת את‬
‫)" ִ‪H‬י ֵמת ִי יְ ִח ְ‬
‫הזדהותו של אלתרמ ע קי‪.‬‬
‫דבר נוס* המבטא את הזדהותו של אלתרמ ע קי הוא המעבר שהוא עושה בשני הבתי‬
‫האחרוני‪ ,‬שבו המונולוג הנכתב על ידי קי פונה לזווית רחבה יותר ומדבר על כתיבת השירי‪.‬‬
‫שני הבתי האחרוני בשיר ה השוואה של השירה למסע‪ .‬דבר זה מבליט את העניי שהשיר‬
‫אגרת הוא ג מאבק המתרחש בנפשו של אלתרמ‪ 56.‬דמות קי בשיר אגרת מעלה את הדילמה בי‬
‫חיי קבועי ומסודרי לבי חיי חופש ונדודי‪ .‬בשיר מנצח איש הנדודי את איש השדה‬
‫‪ 56‬עיי שמיר זיוה‪" ,‬אשר ידי הייתה בו בשדה – דמות קי ביצירת אלתרמ לתקופותיה ולסוגיה"‪ ,‬בתו‪ :+‬על עת ועל‬
‫אתר‪ ,‬פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמ‪ ,‬הקיבו= המאוחד‪ ,‬תל אביב‪.1999 ,‬‬
‫‪42‬‬
‫התמי‪ .‬יש לשי לב שבשיר יש היפו‪ +‬של הסיפור המקראי – בשיר נרצח דווקא איש האדמה‪,‬‬
‫ויצר הנדודי הוא זה שמנצח‪ .‬אלתרמ מגלה פה )לא בגלוי( את הדילמה ששררה או שוררת בנפשו‬
‫הוא‪ .‬הדילמה מקבילה אפילו בצורה הלא מופשטת ‪ /‬אלתרמ למד אגרונומיה בצרפת‪) 57‬איש‬
‫האדמה( כשלעומת זאת נמצא בו יצר ההפקרות והנדודי‪ .‬בשיר נאמר בסמוי כי אצל אלתרמ‬
‫ניצח יצר הנדודי את המציאות הקבועה ואת רגש האחריות‪.‬‬
‫ג‪ .‬ד פגיס‪:‬‬
‫ד פגיס כותב על קי והבל משתי זוויות‪ .‬הזווית האחת נמצאת בשיר "אחי"‪ ,‬שבו הוא מתאר את‬
‫הקורה לקי בנדודיו‪ ,‬והזווית השנייה נמצאת בשיר "אוטוביוגרפיה"‪ ,‬שבו פגיס מתאר – מעיניו‬
‫של הבל – את המאבק בינו לבי קי‪ .‬מאבק שהתחיל ברגע הרצח‪ .‬ממבט ראשו נדמה שפגיס‬
‫מזדהה ע קי‪ .‬שירו על קי מתמקד במצוקתו של קי שאינו מצליח לרצות את עונשו ונכנס‬
‫למעגל ללא פתח יציאה‪ .‬קי בשיר "אחי" מוצג כדמות תמימה ואפילו ילדותית‪ ,‬דמות שלא‬
‫לגמרי מבינה את המציאות שסביבה‪ .‬אול‪ ,‬א מתבונני היטב‪ ,‬נית לראות כי הסתכלותו של‬
‫פגיס על קי היא מרחמת‪/‬פטרונית וא* אירונית‪ .‬פגיס אמנ מתאר את מצוקתו של קי‪ ,‬אול‬
‫הדבר נעשה לא מתו‪ +‬הזדהות‪ ,‬אלא מנקודת מבט שונה‪ .‬הבית האחרו בשיר ממחיש זאת היטב‪.‬‬
‫הפנייה אל קי בבית האחרו היא אירונית וגורמת לקורא להסתכל על כל ההתרחשות הקודמת‬
‫לה באור שונה‪ .‬עד לפנייה זו תואר קי כמושא לרחמי או להשתתפות בכאב‪ .‬בבית האחרו חוזר‬
‫הקורא ונזכר כי קי אש במצבו‪ ,‬כי הוא האיש אשר רצח את הבל‪ ,‬דבר שהצורה שבה הוזכר‬
‫בבית השני גרמה ג להזדהות ע הבל התמה‪.‬‬
‫הזווית השנייה היא הזווית הנמצאת בשיר "אוטוביוגרפיה" הנכתב על ידי הבל‪ .‬השיר נכתב על ידי‬
‫הבל כתיאור "חייו"‪ .‬בשיר מציג הבל את המציאות המתפתחת לאחר הרצח‪ .‬מציאות של מאבק‬
‫מתמיד בי צידו של קי לצידו של הבל‪ .‬הבל מתאר ג את המצאתו של קי – ההרג –‬
‫והתפתחותה‪ .‬התפתחות המובילה לאירועי כמו השואה‪ .‬פגיס אינו כותב על תחושותיו הקשות‬
‫של הבל כמו שאלתרמ כותב אצל קי‪ ,‬וא* לא על רגעיו הקשי כפי ששלונסקי כותב‪ .‬אול ניכר‬
‫שהוא מזדהה ע הבל‪ .‬דבר זה ניכר כבר מהעובדה שאת שירו של הבל הוא כותב בגו* ראשו‪,‬‬
‫כשאת שירו של קי הוא כותב בגו* שלישי‪ ,‬וכשהוא עובר לגו* שני – מבטא הדבר אירוניה )אמנ‬
‫אוטוביוגרפיה היא סיפור המסופר בגו* ראשו‪ ,‬אול עצ זה שפגיס בוחר לספר את סיפורו של‬
‫הבל‪ ,‬ושל העול‪ ,‬כאוטוביוגרפיה‪ ,‬ולא את זה של קי‪ ,‬מראה את הזדהותו ע הבל(‪.‬‬
‫שתיקתו של הבל בשיר "אוטוביוגרפיה" מדגישה את הזדהותו של פגיס ע הבל‪ .‬הבל שותק‪,‬‬
‫אול הוא פועל נגד קי – הרוצח – למענו ולמע העול כולו‪ .‬ישנו אחד הפועל ומנסה להילח‬
‫בהמצאתו של קי‪.‬‬
‫ד‪ .‬ראוב קסל‪:‬‬
‫קסל מזדהה ע קי‪ .‬הדבר ניכר בתיאור הרחב של רגשותיו הקשי של קי )המומחשי על ידי‬
‫תיאורי הנו* והטבע(‪ .‬קסל אפילו אינו מזכיר את שמו של הבל‪ .‬הבל הוא הנקודה הכואבת בסיפור‪.‬‬
‫הוא נקודת האש הצועקת אצל קי‪ .‬מבי ארבעת המשוררי ניכרת פה ההזדהות העמוקה ביותר‪.‬‬
‫‪ 57‬עיי נספח‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫‪ .2‬ציר הזיקה התוכנית )למקור(‪:‬‬
‫הציר השני שעליו ברצוני לבחו את ההבדלי בי המשוררי הוא היצמדות לסיפור המקראי‪.‬‬
‫נית לכתוב על קי והבל מנקודות מבט שונות‪ .‬נית לכתוב עליה מנקודת מבטו של התנ"‪ ,+‬ונית‬
‫לעשות ההיפ‪ .+‬משוררי רבי א* מתעלמי מהסיפור הכתוב בתנ"‪ +‬וכותבי דברי שוני‪ .‬על‬
‫ציר זה ברצוני להשוות את המשוררי שהובאו לעיל כדי לברר את ההבדלי ביניה‪ .‬להשוואה זו‬
‫שני צדדי‪ :‬הראשו ‪ /‬הנקודות בסיפור שבוחר המשורר להדגיש‪ ,‬והשני ‪ /‬המשלי את הצד‬
‫‪58‬‬
‫הראשו –מידת הפרשנות היוצרת של המשורר ביחס לסיפור המקראי‪.‬‬
‫א‪ .‬אברה שלונסקי‪:‬‬
‫שלונסקי בשירי "בראשית אחרת" מגיב לסיפורי בראשית שבמקרא‪ .‬הוא מציג בראשית משלו‪,‬‬
‫בראשית אחרת‪ 59.‬שלונסקי מתמקד בהבדלי בי קי להבל‪ .‬הוא בוחר להדגיש את תחילתה של‬
‫הפרשייה‪ ,‬שבה מתעמתי קי והבל‪ ,‬ואת סופה‪ ,‬שבה הוא מתאר את הקורה לאדמה ולעול‬
‫לאחר הרצח)אי הוא מדבר על נדודיו של קי‪ ,‬אלא על העדרו‪ ,‬אול בכל זאת הוא מדבר על‬
‫המש‪ +‬החיי לאחר הרצח(‪ .‬על מעשה הרצח אי הוא כותב‪ .‬שלונסקי מתמקד בשתי נקודות‪:‬‬
‫העימות בי קי להבל לפני הרצח‪ ,‬והמציאות שלאחריו‪ .‬זיקתו של שלונסקי למקרא גדולה‪ ,‬אול‬
‫אי היא מוחלטת‪ .‬אמנ הוא מזדהה ע קי‪ ,‬כפי שעושה הסיפור במקרא‪ ,‬אול הזדהותו שונה‪.‬‬
‫ג במקרא וג אצל שלונסקי אי התייחסות להבל אלא בתור דמות קלילה ולא מורגשת במקצת‪,‬‬
‫אול שלונסקי‪ ,‬שלא כמו במקרא‪ ,‬אינו כותב על מעשה הרצח‪ .‬זהו הבדל משמעותי‪ ,‬כיוו‬
‫שהתמקדותו של המקרא ברצח גורמת להבנה של התמקדותו בקי‪ .‬המקרא אינו רוצה לכתוב על‬
‫הקורב התמי והמושל שנרצח‪ ,‬אלא על החוטא ועונשו‪ .‬במקרא נכתב הסיפור כ‪ +‬שנית ללמוד‬
‫ממנו לקחי ולהגיע להבנות )לגבי התנועות בנפשו של קי שה תנועות הנמצאות בנפש של בני‬
‫אד רבי‪ ,‬כמו ג לגבי עונשו של הנכנע לה בצורת המוקצנת(‪ .‬לעומת זאת אצל שלונסקי‪,‬‬
‫מוארי אמנ חלקיו החצויי והבעייתיי של קי )שה ה ג צדדיו היפי( אול אי אזכור‬
‫מפורש של הרצח‪ .‬אי התמודדות ישירה ע העובדה שכב אד לא מושל ‪ /‬שהוא הסוג השכיח‬
‫יותר בעול ‪ /‬מגיע קי למעשה כגו רצח‪ .‬הבדל זה בי שיריו של שלונסקי למסופר בתנ"‪ +‬אינו‬
‫גורע מיפי התיאורי שבה מסביר שלונסקי את דמויותיה של קי והבל‪ ,‬וא* לא ממשמעותו‬
‫של חיבורו העמוק של קי לאדמה‪ ,‬המוצג בשיר "קי איכה!"‪.‬‬
‫ב‪ .‬נת אלתרמ‪:‬‬
‫אלתרמ – בניגוד לשלונסקי ‪ /‬מתמקד במעשה הרצח עצמו‪ .‬בתו‪ +‬וידויו של קי הוא מכניס ג את‬
‫התחלתו של הסיפור )"נולדתי לפני‪ +‬תאומי"( וג את סופו‪ ,‬הנדודי שלאחר הרצח‪ .‬אלתרמ‬
‫מתמקד בנפשו של קי‪ ,‬או בתהלי‪ +‬העובר עליו‪ .‬נקודת מבטו של אלתרמ על קי דומה לנקודת‬
‫‪58‬‬
‫הדבר תלוי‪ ,‬כמוב‪ ,‬בהבנת "כוונת התנ"‪ ,"+‬ולא אתיימר לדעתה‪ .‬ההשוואה תיכתב‪ ,‬א כ‪ ,‬לפי הנכתב לעיל בפרק‬
‫א'‪ ,‬ולא לפי פרשנויות אחרות‪.‬‬
‫‪ 59‬וראה‪ :‬שקד מלכה‪ ,‬לנצח אנגנ‪ ,+‬המקרא בשירה העברית החדשה )עיו(‪ ,‬ידיעות אחרונות‪" .2005 ,‬התמונה הנבנית‬
‫בשירי בראשית אחרת היא 'אחרת'‪ ,‬כלומר‪ ,‬היא אינה מתיימרת לספר‪ ,‬להרחיב או לפרש את הסיפור המקראי אלא‬
‫להיות שונה ממנו לחלוטי‪ .‬האלוזיה ל'בראשית' המקורית‪ ,‬המקראית‪ ,‬שטמונה בכותרת המתגרה בראשית אחרת‪,‬‬
‫והשימוש בשמות‪ ,‬במושגי ובסמלי מסיפורי ספר בראשית‪ ,‬שמופיע לרוב רק בכותרות השירי א‪ +‬פה וש ג‬
‫בתוכ‪ ,‬וכ השימוש בסוג של תיאור כמו מיתי )מיתופואטי(‪ ,‬נועדו להעניק לדברי המתוארי בשירי ממד סימבולי‬
‫ומשמעות עליונה‪ ,‬מיתית‪ ...‬א* על פי כ‪ ,‬הדיבור על בראשית שהיא 'אחרת' ובה בשעה דומה למיתוס הבראשיתי‬
‫המקראי בסמליה – בכל זאת יוצר מוגדרות מסוימת‪ .‬דיבור זה מאפשר לראות במחזור השירי ביטוי עקי* ליחסו‬
‫של שלונסקי למעשה בראשית מסוי )אחר(‪ ,‬שהוא כנראה המפעל הציוני הבראשיתי של עבודת האדמה ובניית האר=‪,‬‬
‫ולראות האדרה מיתית בהצגת המפעל הזה כמעשה 'בראשית'"‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫מבטו של המקרא‪ .‬בר‪ ,‬השלמתו המרכזית של אלתרמ לסיפור היא משמעותית )ואינה מופיעה‬
‫במקרא(‪ .‬אלתרמ מתאר את קי כרוצה לשוב בתשובה‪ ,‬דבר המהווה השלמה משמעותית לדמותו‬
‫של קי הנמצאת בתנ"‪ .+‬בסיפור המקורי‪ ,‬רק אחרי אילוצו על ידי האל עומד קי מול חטאו‪ ,‬וג‬
‫זאת תו‪ +‬זריקת האחריות מעליו )"גדול עווני מנשוא"(‪ .‬לעומת זאת בשירו של אלתרמ‪ ,‬מוצגת‬
‫חתירתו הנואשת של קי לחזור אל אלוקיו‪ .‬דבר זה נובע מהזדהותו של אלתרמ ע קי‪ ,‬ומבליט‬
‫את יופיו של השיר אגרת‪ .‬אלתרמ‪ ,‬בניגוד לשלונסקי‪ ,‬עומד בעיניי פקוחות אל מול חטאו של קי‬
‫המוצג במקרא‪ ,‬אל מול חטאו של קי הקיי בתוכו של כל אד‪ ,‬ומראה את רצונו לשוב‪ ,‬את רצונו‬
‫להתגבר על פגמיו ונפילותיו‪.‬‬
‫אמנ סופו של השיר אגרת מראה על דבר נוס*‪ .‬איש הנדודי‪ ,‬שרצח את איש האדמה‪ ,‬רוצה‬
‫לכתוב אגרת לאלוקיו שאליו הוא מנסה לשוב‪ ,‬א‪ +‬אינו מצליח – "אל לב הזמר נשברה העט"‪.‬‬
‫במאמרה‪ 60‬כותבת שמיר כי דבר זה מבטא את המו הנמצא בנפשו החיגרת של הכותב‪ ,‬כ‪+‬‬
‫שאפילו במילות השיר פוג אלתרמ ונוקט שימוש לקוי וילדותי‪ .‬סבורני שבבתי אלו ישנו רובד‬
‫נוס*‪ .‬אלתרמ מתאר את איש הנדודי לאחר שהוא כבר "חיגר"‪ ,‬לאחר שרצח את אחיו‪ .‬במצב‬
‫זה‪ ,‬קשה לנודד ליצור‪ .‬הוא חסר את צידו האחר ולכ אינו מסוגל לכתוב‪ .‬סבורני שג במקרא‬
‫נמצא קושי זה‪ ,‬אמנ בצורה אחרת‪ .‬האל אינו מניח לקי ליצור יותר‪ ,‬אינו מניח לו להמשי‪+‬‬
‫לעבוד את האדמה‪ .‬קי מוכרח – בגזירתו של האל – לקחת את מקל הנדודי בידו‪ .‬איש כזה –‬
‫שאינו נות מקו בעול לצדדי שה אחרי ממנו – אינו יכול‪ ,‬או אינו מורשה ליצור‪.‬‬
‫לסיכו‪ :‬זיקתו של אלתרמ למקרא ניכרת‪ ,‬והיא גורמת להבנה של נפשו של קי ונפשו של האד‬
‫ככלל‪.‬‬
‫ג‪ .‬ד פגיס‪:‬‬
‫פגיס כותב כמעט על כל חלקי הסיפור המקראי‪ .‬הוא כותב על הרצח‪ ,‬על נדודיו של קי‪ ,‬על הניגוד‬
‫בי קי להבל לפני הרצח‪ .‬בנוס* הוא מדבר על אופיי של קי והבל ועל רגשותיה או מעשיה‬
‫של בני המשפחה לאחר הרצח – דברי אשר אינ כתובי בתנ"‪ .+‬אני חושב אמנ שפגיס מזדהה‬
‫ע הבל‪ ,‬א‪ +‬בנוס* יש בשיריו הבנה מסוימת של קי‪ .‬נית לראות הזדהות זו של פגיס )בעיקר ע‬
‫הבל וג קצת ע קי( כמגיבה לתנ"‪ .+‬בכ‪ +‬שפגיס מתמקד לא רק בתהלי‪ +‬שאותו עובר קי אלא‬
‫ג בקורה להבל )מרגע הרצח ואיל‪ ,(+‬בכ‪ +‬שהוא מדגיש את צידו של הנרצח‪ ,‬פגיס מגיב לסיפור‬
‫המקראי‪ .‬פגיס מעלה שאלות‪ .‬שאלות לגבי קיומו של הרוצח על פני האדמה‪ ,‬שאלות לגבי תביעת‬
‫עלבונו של הנרצח‪ ,‬שאלות לגבי ההתייחסות המקלה לחטאו של קי )בעוד במקרא אי כל‬
‫התייחסות לכ‪ +‬שזהו הרצח הראשו‪ ,‬פגיס מראה את העובדה שזוהי "המצאתו" של קי‪ ,‬ומראה‬
‫את ההשלכות של עובדה זו(‪ .‬שאלות אלו ה שאלות שכמעט ואינ עולות בקריאתנו‪ ,‬לפחות‬
‫השטחית‪ ,‬את הסיפור המקראי‪.‬‬
‫בשיר "אוטוביוגרפיה" פגיס כמעט ואינו משנה את הסיפור המקראי‪ ,‬אול הוא הופ‪ +‬את סיפור‬
‫של קי והבל לסיפורו של העול כולו‪ .‬קי והבל אינ רק הרוצח והקרב הראשוני‪ ,‬אלא הכוחות‬
‫הבסיסיי הפועלי בעול ומהווי שני צדדי במלחמה אינסופית‪ .‬פגיס הופ‪ +‬את המאבק בי‬
‫קי והבל למאבק היו יומי המתרחש במציאות‪ ,‬ולא רק למאבק הנשכח מעט של קי והבל‪.‬‬
‫‪ 60‬ראה לעיל הערה ‪.28‬‬
‫‪45‬‬
‫ד‪ .‬ראוב קסל‪:‬‬
‫זיקתו של קסל לסיפור המקראי דומה לזיקתו של אלתרמ א‪ +‬שונה ממנה במקצת‪ .‬בעוד אלתרמ‬
‫מדגיש את רצונו של הב החוטא לשוב בתשובה‪ ,‬מדגיש קסל צדדי אחרי שלו‪ .‬הזווית בה מוצג‬
‫קי בשיר "קי" היא הזווית שאליה מכניסי אותו רגשותיו לאחר מעשה הרצח‪ .‬בניגוד למקרא‪,‬‬
‫שבו אי קי מתחרט על חטאו‪ ,‬אלא להיפ‪ – +‬מתמרמר על העונש הקשה שגוזר עליו ה'‪ ,‬מתמקד‬
‫קסל ברגשותיו הקשי של קי עצמו‪ ,‬רגשות שאינ מניחי לו לצאת מהמעשה שעשה ולהמשי‪+‬‬
‫בחייו הרגילי‪ .‬קסל אינו כותב על הנדודי כגזירה אותה גזר אלוקי על קי‪ ,‬אלא מראה את‬
‫מצב הנדודי בו נמצא קי עצמו‪ ,‬מצב בו הוא חוזר שוב ושוב לאות מקומות אפלי שבה‬
‫התרחש חטאו‪ ,‬מצב בו הוא נודד‪ ,‬והנו* שמסביב מזכיר לו את מעשהו‪ .‬קסל משנה את הסיפור‬
‫בצורה משמעותית‪ ,‬כיוו שהוא מוביל את הסיפור למקו שונה לחלוטי מהמקו בו נגמר הסיפור‬
‫המקראי‪ .‬בסיפור המקראי קי מקבל בעל כורחו את גזירת הנדודי‪ ,‬וא* מתיישב לאחר מכ‬
‫באר= נוד‪ .‬לעומת זאת אצל קסל אי זכר להתנגדותו של קי לעונש‪ ,‬להיפ‪ ,+‬הוא נמצא במצב של‬
‫הענשה עצמית שבו הוא "נודד" שוב ושוב אל מעשה הרצח‪ ,‬שבו הוא חוזר ונזכר באותה "נקודת‬
‫אש" המכילה את רגשות האש והייסורי שלו‪.‬‬
‫דיו קצר‪:‬‬
‫נית לראות כיצד כל משורר מגיב בצורה שונה לסיפור הבסיסי של קי והבל‪ ,‬כיצד כל משורר‬
‫מתמקד בנקודות הנוגעות לו אישית בסיפור‪.‬‬
‫שלונסקי מזדהה ע קי בנפילות ההרואיות שבנפשו‪ .‬בתהומות העמוקי הנמצאי אצלו‬
‫והבאי לידי ביטוי בסכי המחרשה המפריד מציאות שעד אליו הייתה שלמה‪ .‬הזדהות זו מראה‬
‫באיזו צורה קורא שלונסקי את הסיפור המקראי‪ .‬שלונסקי מבי בסיפור את חולשתו של האד‪,‬‬
‫חולשה שאיתה הוא מזדהה כיוו שהיא נמצאת בנפשו של האד באשר הוא‪.‬‬
‫לעומתו אלתרמ מזדהה דווקא ע המאבק‪ .‬מאבק תמידי בי חיי מסודרי וקשורי במציאות‪,‬‬
‫לבי חיי נדודי וחופש‪ ,‬אולי אפילו הפקרות‪ .‬אלתרמ רואה בסיפור שני יסודות הנמצאי בנפשו‬
‫הוא‪ ,‬כפי ששלונסקי רואה בקי את החולשות הנמצאות ג בנפשו‪.‬‬
‫פגיס נמצא במקו אחר לחלוטי מאלתרמ ושלונסקי‪ .‬את שירו הוא כותב בתקופה שונה‪ .‬את‬
‫ספר שיריו הראשו פרס ב‪) 1959/‬בעוד אלתרמ ושלונסקי כותבי את שיריה בשנות השלושי‬
‫והארבעי(‪ .‬פגיס אינו כותב על אות דחפי ותנועות בנפש עליה כותבי שלונסקי ואלתרמ‪,‬‬
‫הוא לוקח את הסיפור המקראי למקו שונה‪ .‬אצלו מבטא הסיפור מאבק עולמי‪ .‬תכונות הנפש‬
‫המודגשות אצל שלונסקי ואלתרמ מוסברות כתכונות המובילות את צדדיה של האנושות כולה‪.‬‬
‫קסל‪ ,‬בניגוד לשלושת המשוררי‪ ,‬ניגש אל הסיפור תו‪ +‬שהוא מבי את כאבו של קי‪ .‬הבנתו שונה‬
‫מהבנת של שלונסקי ואלתרמ‪ ,‬כיוו שבעוד ה‪ ,‬למרות הזדהות וא* א הדבר נכתב בצורה‬
‫אישית כמו אצל אלתרמ‪ ,‬כותבי בצורה סימבוליסטית וכוללנית‪ ,‬קסל כותב את שירו בהבנה‬
‫מוחלטת של קי ושל הכאב שהוא חש לאחר החטא‪ .‬הבנתו של קסל אינה הבנה של תנועות בנפש‪,‬‬
‫כפי ששלונסקי ואלתרמ מביני‪ ,‬אלא הבנה שחטאו של קי הוא אותו חטא תמידי ממנו נובעות‬
‫פעמי רבות מצוקות האד וייאושו‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫סיכו‬
‫במהל‪ +‬העבודה רציתי לבחו מספר התבוננויות בדמות של קי והבל בשירה העברית המודרנית‪.‬‬
‫כמבוא לנושא פתחתי את העבודה בניתוח של הסיפור המקראי‪ ,‬א* הוא בכלי ספרותיי‪ ,‬כדי‬
‫לנסות לחדד את הזיקה בינו לבי המשוררי ושיריה‪ .‬אחר ניתחתי את השירי עצמ‪ ,‬ע דגש‬
‫לזיקת לסיפור המקראי‪ .‬חלקה האחרו של העבודה הוא הדיו וההשוואה בי גישותיה של‬
‫המשוררי שהובאו בעבודה‪ ,‬וראיית הזיקה ביניה לבי התנ"‪.+‬‬
‫משמעותה של העבודה היא בחידוד המודעות לזיקה הכפולה תנ"‪/+‬שירה‪ .‬מבחינת השירה‪ ,‬נפתח‬
‫בעבודה הפתח לבחינת זיקת המשוררי לתנ"‪ .+‬דר‪ +‬השוואת המשוררי למקור התנכ"י ודר‪+‬‬
‫ההשוואה ביניה‪ ,‬נית לראות כיצד יוצרי בני דורנו‪ ,‬כיצד ה מתבונני על התנ"‪ +‬ומזדהי ע‬
‫סיפוריו בצורה אישית‪ .‬בניגוד לתחושת חוסר הרלוונטיות של התנ"‪ ,+‬העולה לעיתימתלמידי‬
‫תיכו בישראל‪ ,‬מגלה העבודה את השפעתו העמוקה של התנ"‪ +‬על משוררי זמננו‪.‬‬
‫מבחינה זו‪ ,‬יש בעבודתי מעי הזמנה ג לדר‪ +‬לימוד התנ"‪ .+‬הא רק לימוד בעזרת פרשני‬
‫קלאסיי או מחקריי עשוי לקרב אותנו לתנ"‪ ?+‬או שמא נית לחשוב על דרכי לימוד יצירתיות‬
‫יותר?‬
‫ניתוח הדיאלוג בי התנ"‪ +‬לשירה חש* כיצד מגיבי ה זה לזה‪ ,‬וכיצד מקבלי ה משמעות‬
‫מחודשת אחד מהשני‪.‬‬
‫ברצוני לסיי בנקודת מבט אישית‪ .‬העבודה תרמה לי רבות‪ .‬ראשית‪ ,‬כיוו שהיא גרמה לי להעלות‬
‫שאלות בקשר ליחס שלי ע התנ"‪ +‬וליחס של אחרי ע התנ"‪ .+‬ליבו ההבדלי בי המשוררי‬
‫לתנ"‪ +‬ובירור זיקת אליו תרמו למפגש מחודש שלי עמ וע התנ"‪.+‬‬
‫שנית‪ ,‬העיסוק בסיפור קי והבל עצמו גרר אחריו מחשבה על ראשוניות‪ ,‬ועל חטא‪ ,‬ועל מניעי‬
‫בנפש הגורמי לחטא‪ .‬אני חושב כי מעשה קי והבל אינו יפה רק לשעתו‪ ,‬אלא אקטואלי וקיי‬
‫אצלי ואצל כל ב אד‪ .‬מערכות היחסי השונות בי בני המשפחה ובי ה'‪ ,‬התחושות השונות‪,‬‬
‫הרצונות המתנגשי‪ ,‬כל אלו קיימי בכל תקופה ובכל מערכת יחסי‪ .‬מתו‪ +‬העיסוק בסיפור קי‬
‫והבל עלו לי מחשבות אישיות מגוונות ושאלות מהותיות שונות ביחס לנושא זה‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫נספח – על המשוררי המובאי בעבודה‬
‫‪61‬‬
‫א‪ .‬שלונסקי‪:‬‬
‫‪ .1900/1973‬נולד בקריוקוב )אוקראינה( למשפחת חסידי חב"ד‪ .‬קיבל חינו‪ +‬עברי וכללי ב"חדר‬
‫מתוק" ובישיבה מודרנית‪ .‬ב‪ 1913/‬למד שנה בגימנסיה "הרצליה" באר=‪ ,‬ואחר כ‪ +‬חזר לאירופה‪.‬‬
‫את שירו הראשו "בדמי ייאוש" פרס ב‪ 1919/‬ב"השלוח"‪ .‬ב‪ 1921/‬עלה לאר=‪ ,‬ועבד בגדוד‬
‫העבודה‪ .‬פרס שירי בשבועוני ועלוני שוני‪ .‬ספרו הראשו "דווי" פורס ב‪ .1924/‬ב‪1925/‬‬
‫למד בפריס מדעי הרוח וספג ג מהשפעת של מבשרי המודרניז בשירה‪ .‬השתת* בעריכת של‬
‫ירחוני ועיתוני שוני‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫ב‪ .‬אלתרמ‪:‬‬
‫‪ .1910/1970‬נולד בוורשה‪ .‬אביו היה מורה‪ .‬למד בתיכו בקישינוב‪ .‬ב‪ 1925/‬עלה לאר= והמשי‪ +‬את‬
‫לימודיו בגימנסיה "הרצליה"‪.‬בגמר לימודיו נסע לצרפת ולמד אגרונומיה‪ .‬שירו הראשו נדפס ב‪/‬‬
‫‪ 1931‬בשבועו "כתובי"‪ .‬מ‪ 1934/‬עד ‪ 1943‬השתת* בעיתו האר=‪ ,‬בטורו "אגב"‪ .‬לאחר שעזב את‬
‫"האר=" השתת* בקביעות ב"דבר"‪ ,‬כבעל "הטור השביעי"‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫ג‪ .‬ד פגיס‪:‬‬
‫‪ .1930/1986‬נולד בראדא=‪ ,‬בוקובינה‪ .‬בתקופת השואה נדד בטראנסדניסטרה‪ .‬עלה לאר= ב‪.1946/‬‬
‫משורר‪ ,‬חוקר ופרופסור לספרות העברית של ימי הביניי באוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫ד‪ .‬ראוב קסל‪:‬‬
‫יוצר דתי‪ .‬נולד בשנות החמישי‪ .‬כנר‪ ,‬מתגורר בירושלי‪.‬‬
‫‪ 61‬עיי שאנ א'‪ ,‬מלו הספרות העברית החדשה העברית והכללית‪ ,‬יבנה‪ ,‬תל אביב‪ .1966 ,‬וכ בפרק "על המשוררי"‪,‬‬
‫בספרה של שקד מ'‪ ,‬לנצח אנגנ‪ / +‬המקרא בשירה העברית החדשה )אנתלוגיה ועיו(‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,‬תל אביב ‪.2005‬‬
‫‪ 62‬ראה הערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ 63‬ראה‪ :‬הפרק "על המשוררי"‪ ,‬בספרה של שקד מ'‪ ,‬לנצח אנגנ‪ / +‬המקרא בשירה העברית החדשה )אנתלוגיה ועיו(‪,‬‬
‫ידיעות אחרונות‪ ,‬תל אביב ‪.2005‬‬
‫‪48‬‬
‫ביבליוגרפיה‪:‬‬
‫‪ .1‬אוכמני ע'‪ ,‬תכני וצורות – לקסיקו מונחי ספרותיי‪ ,‬ספריית פועלי‪ 1976 ,‬תל‪/‬אביב‪.‬‬
‫‪ .2‬בובר מ' מ'‪ ,‬דרכו של מקרא ‪ /‬עיוני בדפוסי סגנו בתנ"‪ ,+‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלי תשל"ח‪.‬‬
‫‪ .3‬ברזל ה'‪ ,‬שירת אר= ישראל – אברה שלונסקי נת אלתרמ לאה גולדברג‪ ,‬ספריית פועלי‬
‫‪.2001‬‬
‫‪ .4‬יהושע א‪.‬ב‪ ,‬כוחה הנורא של אשמה קטנה ‪ /‬ההקשר המוסרי של הטקסט הספרותי‪ ,‬ידיעות‬
‫אחרונות‪ 2004 ,‬תל אביב‪.‬‬
‫‪ .5‬כה א' ואריאלי א' וציו נ'‪" ,‬סיפור קי והבל והשתקפותו בספרות ובאמנות – יחידה‬
‫בינתחומית"‪ ,‬בתו‪ :+‬עלו למורה לספרות )בעריכת קרש ש'(‪ ,‬משרד החינו‪ ,+‬ירושלי ‪ ,1999‬עמ'‬
‫‪.127/165‬‬
‫‪ .7‬סמט א'‪ ,‬עיוני בפרשות השבוע‪ ,‬הוצאת מעליות‪ ,‬ירושלי תשס"ב‪.‬‬
‫‪ .8‬צייטלי ה'‪ ,‬ספר של יחידי‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלי תש"מ‪.‬‬
‫‪ .9‬קאסוטו מ' ד'‪ ,‬פירוש על ספר בראשית‪ ,‬הוצאת ספרי ע"ש י"ל מאגנס‪ ,‬ירושלי תשנ"ו‪.‬‬
‫‪ .10‬קומ א'‪ ,‬אור בלי רואה – "עיו בכוכבי בחו="‪ ,‬תמי וסחרחר – "שירי שמכבר"‪ ,‬בתו‪:+‬‬
‫שלשלת שירה – על שירה ומשוררי‪ ,‬הוצאת הספרי של אוניברסיטת ב גוריו בנגב‪ ,‬באר שבע‬
‫‪ ,2004‬עמ' ‪ ,173/180‬ו ‪.181/221‬‬
‫‪ .11‬רוזנסו י'‪" ,‬לפתח חטאת רוב="‪ ,‬בתו‪ :+‬מגדי ג – ביטאו לענייני מקרא‪ ,‬הוצאת תבונות‪,‬‬
‫אלו שבות‪ ,‬תשמ"ז‪.‬‬
‫‪ .12‬שאנ א'‪ ,‬מלו הספרות העברית החדשה העברית והכללית‪ ,‬יבנה‪ ,‬תל אביב ‪.1966‬‬
‫‪ .13‬שטיינברג י'‪ ,‬כל כתבי יעקב שטיינברג‪ ,‬דביר‪ ,‬תל אביב ‪.1959‬‬
‫‪ .14‬שמיר ז'‪ ,‬על עת ועל אתר – פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמ‪ ,‬הקיבו= המאוחד ‪.1999‬‬
‫‪ .15‬שקד מ'‪ ,‬לנצח אנגנ‪ / +‬המקרא בשירה העברית החדשה )אנתלוגיה ועיו(‪ ,‬ידיעות אחרונות‬
‫וספרי חמד‪ ,‬תל אביב ‪.2005‬‬
‫‪49‬‬