‫הבנת אמנות‬ ‫פיסול‬ ‫הפסלים המוקדמים היו פסלים‬ ‫שימושיים‪ ,‬אלמנטים המעבירים‬ ‫מסרים‪ ,‬פולחן‪ ,‬שלטון‬ ‫היום ‪ ,‬לרב‪ ,‬האמן יוצר בשל צורך‬ ‫עצמי שלו להתבטא ולהגיד משהו‬ ‫אישי או חברתי‪.‬‬ ‫פסלים שימושיים‪ ,‬לפולחן‪ ,‬קישוט והעברת מסרים‬ ‫עיטורי מקדש הפרתנון‪ ,‬כללו‬ ‫פסלים בגמלונים‪ ,‬תבליטים‬ ‫במטופות ‪ 92‬במספר‪,‬‬ ‫אתנה פרתנוס‪ ,‬שיש‪ ,‬העתק רומי‬ ‫ממקור של פידיאס‪ ,‬מאה ‪5‬‬ ‫לפנה"ס‪( .‬בתמונה ציור הפסל)‬ ‫ונוס מווילנדרוף‪ 30.000 ,‬לפנה"ס‪,‬‬ ‫‪ 11‬ס"מ גובה‬ ‫ההבדל בין פסל לתבליט‬ ‫• פסל הוא תלת‪-‬ממדי‬ ‫• תבליט תמיד צמוד‬ ‫לקיר‪.‬‬ ‫• יש תבליט שקוע ויש‬ ‫בולט‪ ,‬אבל הוא כמו‬ ‫ציור בולט‪.‬‬ ‫שער טיטוס‪ ,‬תבליט‬ ‫סגנון‪ :‬ראליסטי‪.‬‬ ‫תבליט רדוד ובולט בו זמנית‪ .‬הדמויות‬ ‫הרחוקות הן רדודות והדמויות‬ ‫הקרובות הן בולטות‪.‬‬ ‫דבר זה יוצר עומק ביצירה‬ ‫‪.‬‬ ‫תהלוכת הניצחון עם שלל בית המקדש תבליט מקשת טיטוס‪ ,‬רומא‪ ,‬מאה ‪ 1‬לספירה‪ ,‬שיש‪ 239 ,‬ס"מ גובה‬ ‫ציונה שימשי‪ ,‬תבליט‬ ‫ישנן שלוש טכניקות מרכזיות בפיסול‪:‬‬ ‫‪ .1‬גריעה‬ ‫‪ .2‬הוספה‪ :‬יציקה א‪ .‬שעווה אבודה‬ ‫ב‪ ,‬היציקה המלאה ג‪ .‬תחבושת גבס‬ ‫‪ .3‬חיבור‬ ‫טכניקת ה גריעה‪:‬‬ ‫האמן מתחיל מגוש ומוריד=גורע עד שהוא מגיע למה‬ ‫שהוא רוצה‪.‬‬ ‫"הדמות נמצאת בתוך הגוש"‬ ‫(מיכאלנג'לו)‬ ‫חומרים‪ :‬אבנים‪ ,‬עץ‪.‬‬ ‫תהליך העבודה‪:‬‬ ‫מכלים גסים לכלים עדינים‪:‬‬ ‫‪ .1‬רישום על החומר‬ ‫‪ .2‬פטיש ואזמל‬ ‫מיכאלנג'לו העבדים הלא גמורים‬ ‫‪ .3‬שופין‬ ‫‪ .4‬ניר זכוכית‬ ‫זורק הדיסקוס‬ ‫שיש‪ 155 ,‬ס"מ גובה‪ ,‬העתק רומי ממקור ברונזה של מירון‬ ‫ממאה ה‪ 5-‬לפנה"ס‬ ‫מרקם חלק‪ .‬לא רואים‬ ‫שימוש באזמל‪.‬‬ ‫היוונים חשבו שהגוף‬ ‫המושלם מייצג גם‬ ‫שלמות רוחנית וזיהו‬ ‫את היפה עם הטוב‪.‬‬ ‫היוונים עסקו בטיפוח‬ ‫הגוף ובתחרויות‬ ‫הספורט – האולמפידה‬ ‫שאנו מכירים היום היא‬ ‫המשך של מסורת‬ ‫יוונית‪ .‬בתחרויות‬ ‫הספורט הגברים‬ ‫התעמלו בעירום כך‬ ‫שלאמנים הייתה‬ ‫הזדמנות ללמוד‬ ‫לרשום‪ ,‬להכיר ולפסל‬ ‫את הגוף האנושי‬ ‫המושלם‪ .‬נשים לא‬ ‫הורשו להשתתף‬ ‫בתחרויות הספורט‪.‬‬ ‫זורק הדיסקוס‬ ‫שיש‪ 155 ,‬ס"מ גובה‪ ,‬העתק רומי ממקור ברונזה של מירון‬ ‫ממאה ה‪ 5-‬לפנה"ס‬ ‫זורק הדיסקוס‪,‬‬ ‫מירון‪450 – 460 ,‬‬ ‫לפנה"ס‬ ‫מרקם חלק‪ .‬לא רואים שימוש באזמל‪.‬‬ ‫ברניני‪ ,‬אפולו ודפנה‪1624 - 1622 ,‬‬ ‫הסיפור המיתולוגי‬ ‫הסיפור מתחיל ביוון הרחוקה‪ ,‬על הר האולימפוס‪,‬‬ ‫מקום מגורי האלים‪.‬‬ ‫אפולון‪ ,‬אל המוסיקה ופטרון המוזות‪ ,‬יכול לרפא‪,‬‬ ‫מזוהה עם אל השמש‪ .‬היה יפה –תואר ורבים רואים בו‬ ‫את האל היווני מכל האלים‪ .‬יצא עם מרכבתו ופמלייתו‬ ‫לצוד ביער‪ .‬תוך כדי הצייד נלכדו עיניו של האל בנימפה‬ ‫היפיפייה דפנה שרחצה לה באגם‪ .‬אפולו התאהב‬ ‫נואשות בה‪.‬‬ ‫אפולו ניגש אל דפנה כדי לדבר איתה‪ ,‬אך דפנה‬ ‫נבהלה והחלה בורחת ממנו‪ .‬אפולו שלא הבחין‬ ‫בבהלתה של דפנה ופעל בעקבות רגשותיו כלפיה‪,‬‬ ‫החל רודף אחריה עם מרכבתו‪.‬‬ ‫כך החל לו המרדף בין עצי היער‪ .‬דפנה בורחת בבהלה‬ ‫בעוד אפולו מנסה להרגיעה בדברי אהבה מתקתקים‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬כשנוכחה דפנה לדעת כי אפולו משיגה ובעוד‬ ‫רגעים אחדים יגיע אליה ויתפוס אותה‪ ,‬פנתה בבקשת‬ ‫עזרה לאביה‪ ,‬שהפך אותה לשיח או עץ הנקרא בשמה‪.‬‬ ‫אפולון הפך את הדפנה לעץ המקודש לו‪,.‬‬ ‫ברניני אפולו ודפנה‪ ,‬פרטים‬ ‫ברניני השיג בפסל חיקוי של מירקמים‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫בפסל בולט שימוש במקדחה כדי לבטא‬ ‫פרטים קטנים בגילוף עמוק‬ ‫מה משותף ליצירות אלה?‬ ‫טכניקת גריעה‬ ‫צבע החומר‬ ‫ברנקוזי מחפש את המהות ‪ -‬לא את הקליפה‪.‬‬ ‫ציטוט‪..." :‬אלה שלא מבינים קוראים ליצירותיי‬ ‫מופשטות‪ ,‬מה שנראה להם מופשט הוא האלמנט‬ ‫הריאליסטי ביותר‪ ,‬כיוון שהמציאות אינה הצורה‬ ‫החיצונית אלא הרעיון‪ ,‬מהות הדברים"‪.‬‬ ‫ברנקוזי‪,‬‬ ‫המוזה ישנה‪,‬‬ ‫‪ ,1909-1910‬שיש לבן‬ ‫פה ישנו צמצום‪ ,‬כמעט מוחלט‪ ,‬של‬ ‫תווי הפנים המתגלים בחומר‬ ‫במעומעם‪ ,‬כרמזים‪ .‬גוש השיש‬ ‫צורתו סגלגלה‪ .‬האוזניים אינם‬ ‫בולטות‪ ,‬השיער חרוט מעל המצח‬ ‫בקווים מועטים‪ ,‬לא עמוקים‪.‬‬ ‫קשת הגבות המרומזת מובילה‬ ‫לעבר קו האף הבולט‪ ,‬והוא‬ ‫מתחבר לשפתיים שגם הן‬ ‫מרומזות‪ .‬העיניים עצומות‬ ‫והעפעפיים בולטים במעט‪.‬‬ ‫כל בראש ותווי הפנים משוייפים‬ ‫התנוחה הצידית של הראש‬ ‫וממורקים‪.‬‬ ‫ועיבודו גורמים לפסל להראות‬ ‫ברנקוזי עבד מול מודל‪ ,‬אך אין‬ ‫כנעדר תחושת כובד‪ ,‬למרות‬ ‫לכך רמז‪.‬‬ ‫מסת החומר‪.‬‬ ‫דונטלו‪ ,‬מריה מגדלנה‪,‬‬ ‫עץ צבוע‪ 188 ,‬ס"מ‬ ‫גובה ‪1456‬‬ ‫הפסל נעשה בתהליך‬ ‫של גריעה ‪ ,‬האמן‬ ‫השתמש במספר‬ ‫חלקים של עץ והרכיב‬ ‫אותם זה לזה כדי‬ ‫ליצור דמות בגודל‬ ‫טבעי‪ .‬הוא חרץ שקעים‬ ‫עמוקים בעץ‪.‬‬ ‫תהליך העבודה‪( :‬הפסל עשוי‬ ‫מכמה חלקים שחוברו יחד)‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫בחירת גזע העץ ותיכנון‪.‬‬ ‫חציבת חלל גדול בחלקו האחורי של‬ ‫בפסל מהבסיס עד למותניים‪ .‬לעץ‬ ‫ישנה נטייה להיסדק ולהתפוצץ‬ ‫כשהוא מתייבש‪ .‬יצירת החלל מונעת‬ ‫זאת‪ .‬כמו‪-‬כן היא תורמת להפחתת‬ ‫משקלו של הפסל‪.‬‬ ‫גילוף הפרטים הקטנים‪.‬‬ ‫החלקה וכיסוי ע"י שכבת ג'יסו= גבס‬ ‫עם דבק‪ .‬במטרה לכסות‪ ,‬להסתיר את‬ ‫החיבורים ולשמש בסיס לצבעי‬ ‫הטמפרה‪.‬‬ ‫צביעה‪.‬‬ ‫דונטלו‪ ,‬מריה מגדלנה‪,1456 ,‬‬ ‫עץ צבוע‪ 188 ,‬ס"מ גובה‬ ‫המניע‪ ,‬המסר‪ ,‬מרקם‪ ,‬סגנון‬ ‫המניע‪ :‬דתי‪ .‬מריה מגדלנה מופיעה‬ ‫בברית החדשה עם ישו‪.‬‬ ‫כדי לכפר על חטאיה התבודדה‬ ‫במדבר והקדישה עצמה לתפילה‪.‬‬ ‫המסר‪ :‬דתי‪ -‬היופי הארצי הוא בר‬ ‫חלוף והרוחניות נשארת!‪.‬‬ ‫מרקם‪ :‬עיצוב מדויק ועדין של הבגד‪,‬‬ ‫השער‪ ,‬העור‪ ,‬הקמטים‪ ,‬העצמות‪.‬‬ ‫האור‪ :‬חיצוני‪ .‬ישנם משחקי אור וצל‬ ‫בשל המרקם‪.‬‬ ‫סגנון‪ :‬ראליסטי‪ .‬אחרי ‪ 30‬יום במדבר‬ ‫מריה מתוארת כזקנה‪ ,‬מכוערת יחפה‬ ‫ומצומקת‪ ,‬פרועה‪ ,‬לבושה עור כבש‬ ‫ופניה מלאות קמטים‪ .‬תאור זה אינו‬ ‫מקובל אך הוא עוזר לתחושת‬ ‫ההזדהות של הצופה עם הדמות‬ ‫החלל‪:‬‬ ‫הדמות מכונסת‬ ‫בעצמה ואינה‬ ‫פורצת לחלל‪ .‬הפסל‬ ‫משדר סגירות‬ ‫והתכנסות‪ ,‬להוציא‬ ‫המבט המופנה‬ ‫מעלה‪.‬‬ ‫בדרך כלל צוירה מאריה מגדלנה‬ ‫בדרך כלל צוירה מריה מגדלנה‬ ‫מראה‬ ‫יפת‬ ‫כקדושה‬ ‫כקדושה יפת מראה‬ ‫מניע‪:‬דתי‬ ‫‪ ,‬אלף ‪ 3‬לפנה"ס‪,‬‬ ‫תפקיד שימושי‪-‬פולחן מצרים‬ ‫אבן דיוריט שחורה‪ 168 ,‬ס"מ גובה‪.‬‬ ‫המתים‪.‬‬ ‫להראות לקע ולבע איך‬ ‫נראה המלך כדי שהם יזהו‬ ‫אותו בעולם הבא‪ .‬לכן‬ ‫הוא מנסה להיות קרוב‬ ‫למציאות‪.‬‬ ‫פיסול קובייתי‪ :‬הפסל שמר‬ ‫על צורת הקוביה של גוש‬ ‫האבן‪.‬‬ ‫הוא כמעט תבליט כיוון‬ ‫שהוא צמוד לקיר‪ :‬פסל‬ ‫משלושה כיוונים ולא‬ ‫ארבעה‪ .‬ההבדל בין פסל‬ ‫זה לתבליט הוא שהוא‬ ‫נעשה כפסל בודד ואח"כ‬ ‫הוצמד לקיר‪.‬‬ ‫המלך חפרע‬ ‫הדמות מייצגת‪ ,‬מסמלת את המלך ויש פה כמה‬ ‫מסמלי המלוכה‪:‬‬ ‫‪ .1‬כיסוי ראש מיוחד למלכים‪.‬‬ ‫‪ .2‬זקן‬ ‫‪ .3‬יד מאוגרפת המסמלת‬ ‫עוצמה וכוח‪ .‬מחזיק שוט‬ ‫או שרביט שנשבר‪.‬‬ ‫‪ .4‬כס מלוכה בדמות אריה =‬ ‫סמל לכוח‪.‬‬ ‫‪ .5‬סמל איחוד המלוכה (מצרים‬ ‫העליונה והתחתונה‬ ‫התאחדו בשושלת הרביעית‪).‬‬ ‫‪ .6‬הורוס הנץ הוא שומר המלך‬ ‫ומגן עליו בכנפיו‪.‬‬ ‫מסמל לגיטמציה לשלטון‪.‬‬ ‫הדמות והמושב‬ ‫הפסל מורכב משני‬ ‫חלקים‪ :‬המושב‬ ‫והדמות‪ .‬אלא שהם‬ ‫מפוסלים מגוש אחד‪.‬‬ ‫המלך קיבל את‬ ‫צורת הכיסא‪.‬‬ ‫סגנון‪ :‬ראליסטי‬ ‫בפנים‪.‬‬ ‫סכמתי בגוף‬ ‫פסל חזיתי‪.‬‬ ‫יצחק דנציגר‪ ,‬נימרוד‪,‬‬ ‫‪ ,9-1938‬אבן חול נובית‪,‬‬ ‫‪ 90‬ס"מ גובה‬ ‫הנושא‬ ‫בראשית פרק י'‬ ‫פס' ח‪-‬י"ב‬ ‫הנושא‪ :‬נמרוד הוא‬ ‫הצייד הראשון המוזכר‬ ‫בספר בראשית‪ .‬הוא זה‬ ‫שבנה את בבל ונינוה‪.‬‬ ‫תאור היצירה‪ :‬דמות של‬ ‫צעיר שעל כתפו בז‪,‬‬ ‫מאחורי גבו הוא מסתיר‬ ‫קשת או חנית‪ .‬גופו‬ ‫עירום‪ ,‬דרוך ומבטו‬ ‫אורב לטרף‪.‬‬ ‫החומר‪ :‬מקור האבן הוא‬ ‫בפטרה שבירדן‪ .‬האבן‬ ‫הובאה לארץ כאבן‪-‬רחיים‬ ‫או השחזה והאמן מצא‬ ‫אותה בת"א‪.‬‬ ‫ניתן בקלות לפורר את החול‬ ‫והוא נותן לפסל תחושה‬ ‫של גרעיניות‪.‬‬ ‫החומר משרת את הנושא‬ ‫מאחר והאבן היא מקומית‬ ‫ומטרתו היא ליצור פסל‬ ‫ששייך למקום‪ ,‬לקרקע‪.‬‬ ‫השימוש באבן זו עוזר לאמן‬ ‫לחבר בין ההיסטוריה‬ ‫הקדומה והאומנות‬ ‫המקומית לבין ישראל‬ ‫המודרנית‪.‬‬ ‫החומר‬ ‫עיצוב הדמות‪ :‬השפעת אומנות קדומה הקשורה‬ ‫לאזור מצרים ואשור‪ .‬הציפור– האל השומר על‬ ‫המלך דוד ‪ +‬היותו ציד‪.‬‬ ‫השפעות‬ ‫משמאל ולמעלה‪ :‬מצרים‪ ,‬חפרע‬ ‫יש השפעה של פיסול מצרי במוטיב הנץ‬ ‫שיושב על כתפו‪ (,‬ראה פסל חפרע) הנץ‬ ‫במצרים העתיקה מסמל את חור הורוס‬ ‫שהוא סמל הנפש‪ ,‬לכן נהגו לחנוט אותו‪.‬‬ ‫באירופה הנץ הוא ציפור ‪-‬הציידים‪.‬‬ ‫במקרא נמנה הנץ בין העופות הטמאים‪.‬‬ ‫המיתוס על נמרוד היה נפוץ בכל‬ ‫המרחב הכנעני‪.‬‬ ‫הוא יוצא להתדיין עם‬ ‫נפש המאמין‪ ,‬עם עולם‬ ‫המוסכמות‪ ,‬כדי לעשות‬ ‫זאת הוא צריך את חושיו‬ ‫שהם עיקר מבטחו; עיניו‬ ‫ניבטות למרחקים‪ ,‬חוטמו‬ ‫רחב‪ ,‬אוזניו הקשובות‪,‬‬ ‫פיו חושני‪ ,‬מהווים את‬ ‫יכולתו להמשיך לחיות‪( .‬‬ ‫הדימוי מזכיר חיה שגם‬ ‫לה חושים כמו ריח‪,‬‬ ‫ראיה‪ ,‬שמיעה העוזרים‬ ‫לה לשמור על קיומה)‪.‬‬ ‫הנץ ספק יושב על כתפו‪,‬‬ ‫ספק משתלב כחלק מגופו‪,‬‬ ‫צומח מתוכו‪.‬‬ ‫חושים‬ ‫הסגנון‪ :‬סכמתי‪ .‬גושי‪(.‬עשוי גוש אחד)‬ ‫הסגנון‬ ‫רב המיידע מצוי מלפנים‪ ,‬בחזית למרות זאת יש‬ ‫משמעות לחנית או הקשת שהוא מחזיק מאחור‪.‬‬ ‫הוא אינו נימול‪ .‬דמות דוד– לא יהודי כיוון‬ ‫שביהדות דוד הוא שלילי‪ .‬אנשי הרוח הם החיוביים‪.‬‬ ‫החיתיות של אפיון הדמות– אף רחב של חיה‪ ,‬פה‬ ‫גדול‪ ,‬עיניים גדולות‪ ,‬מצח קטן‪.‬‬ ‫אין תנועה– כמו פיסול ארכאי קדום‪.‬‬ ‫ברנקוזי הנשיקה‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫הרעיון‪ :‬נשיקה היא איחוד‬ ‫שני אנשים לאחד‪.‬‬ ‫פסל דחוס‪ .‬גריעה מצומצמת‪,‬‬ ‫תמצות הרעיון‪.‬‬ ‫סגנון‪ :‬סכמתי‪.‬‬ ‫ישנם חלקים שהם פיסול‬ ‫ממש וישנם כאלה שהם‬ ‫חריטה (פנים‪ ,‬שער‪ ,‬אצבעות)‪.‬‬ ‫‪8-1907‬‬ ‫הנשיקה ‪1908‬‬ ‫הנשיקה ‪1910‬‬ ‫פיסול בהוספה‬ ‫טכניקת השעווה האבודה‬ ‫• המיוחד לו שזוהי‬ ‫עבודה בשני שלבים‪:‬‬ ‫•‪.1‬‬ ‫•‬ ‫•‪.2‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫האמן יוצר צורה‬ ‫מחומר רך‪.‬‬ ‫האמן יוצק את‬ ‫הצורה לחומר‬ ‫חדש‪.‬‬ ‫תהליך העבודה‪:‬‬ ‫• ‪ .1‬קונסטרוקציה = שלד‬ ‫מברזל‪/‬עץ‪.‬‬ ‫‪ .2‬צירוף החומר הרך‬ ‫ויצירת הצורה הרצויה‪.‬‬ ‫‪ .3‬שפיכת שעווה חמה על‬ ‫הפסל (שכבה דקה)‬ ‫‪ .4‬על השעווה מניחים‬ ‫שכבה נוספת של חומר‬ ‫קשה (גבס‪ ,‬חמר)‪.‬‬ ‫‪ .5‬לוקחים ברונזה חמה‪ ,‬לוהטת‬ ‫ושופכים אותה מלמעלה לתוך אזור‬ ‫השעווה‪ .‬השעווה נמסה והברונזה‬ ‫תופסת את מקומה‪.‬‬ ‫בנבנוטו צ'ליני‪ ,‬פרסאוס והמדוזה‪ ,1554 ,‬ברונזה‪ ,‬גובה‪320 :‬‬ ‫ס"מ‪ ,‬פירנצה‪ ,‬משמאל‪:‬שלבי יצירת הפסל‬ ‫יתרונות וחסרונות של יציקת ברונזה‬ ‫•‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫יתרונות‪:‬‬ ‫עמידות יכול לעמוד‬ ‫בחוץ בגשם ורוח‪.‬‬ ‫יכולת הגעה לפרטים‬ ‫תוך שמירה על חוזקם‪.‬‬ ‫נוחיות בעבודה‪ :‬בשלב‬ ‫הקרמיקה ניתן לשנות‪-‬‬ ‫להוסיף ולהוריד‪.‬‬ ‫מור‪ ,‬דמות מסובה‬ ‫• חסרונות‪:‬‬ ‫‪ .1‬צריך בית‪-‬מלאכה‬ ‫ליציקות‪.‬‬ ‫‪ .2‬חומר יקר‪.‬‬ ‫‪ .3‬שלבי עבודה ארוכים‪.‬‬ ‫הנרי מור דמות מסובה‬ ‫דמות אישה שהיא "אמא אדמה" נותנת פרות= ילדים‪.‬‬ ‫מצמיחה אותם‪ .‬לכן היא קרובה לקרקע‪.‬‬ ‫מקורות השפעה ותהליך התפתחות‬ ‫בשלב הראשון האמן קרוב לפסל המקסיקני‪ ,‬לאט לאט הוא מקבל‬ ‫צורות יותר אורגניות‪ ,‬חלוקי נחל‪ ,‬עצמות‪ ,‬קונכיות‪ ,‬סלעים‪ ,‬מחילות‬ ‫הצורה‬ ‫הפסל הוא מופשט‪ .‬השם‪ ,‬הרגלים‪ ,‬והחזה עוזרים לנו להבין שזאת דמות שוכבת‪ .‬אברי הגוף‬ ‫מנוונים או חסרים‪ ,‬כמו זרועות וכפות ידיים ורגלים‪ ,‬והחלקים שנותרו עוותו – הוקטנו או‬ ‫הוגדלו בהגזמה‪ .‬צורותיה של האישה השרועה כלליות ומהותיות‪ ,‬יש חסכנות בפרטים‬ ‫המחוברים בינהן בזרימה ובתנועה סיבובית‪.‬‬ ‫צורות אורגניות‪ ,‬זורמות‪ .‬מזכירות טבע‪ ,‬אדמה‪ ,‬סלע‪ ,‬נחל‪.‬‬ ‫חלל‪,‬‬ ‫גודל‪,‬‬ ‫טכניקה‬ ‫למרות המסה אין תחושת כבדות‪ ,‬אלא עדינות ושלווה‪.‬‬ ‫החללים בתוך הפסל הופכים להיות חלק מהפסל עצמו‪.‬‬ ‫ישנם חללים סגורים וחללים פתוחים היוצרים קשר עם הסביבה‪.‬‬ ‫טכניקה‪ :‬שעווה אבודה‪.‬‬ ‫גודל – הפסל גדול מימדים ונגיש‪ ,‬וילדים יכולים לטפס עליוולתחכך בו‪.‬‬ ‫רודן‪ :‬אזרחי קאלה‬ ‫פסל כזה לא ניתן‬ ‫לשמר בחוץ‬ ‫בחומר אחר‪.‬‬ ‫סגנון ראליסטי‬ ‫מאפשר הבעות‬ ‫ותנועות שונות‪.‬‬ ‫מאפשר לצקת כל‬ ‫דמות בנפרד‬ ‫כמה פעמים‪.‬‬ ‫טכניקת הוספה‪ :‬שעווה אבודה‬ ‫נתן רפופורט‪ ,‬האנדרטה בקיבוץ נגבה‪,‬‬ ‫‪ ,1950‬ברונזה‬ ‫טכניקת שעווה אבודה‬ ‫מתאימה ליצירה בשל‪:‬‬ ‫‪ .1‬החומר היוקרתי‪.‬‬ ‫‪ .2‬הגודל העצום‪.‬‬ ‫‪ .3‬פסל שעומד‬ ‫בחוץ‪.‬‬ ‫פיסול בהוספה טכניקת "היציקה המלאה"‬ ‫תהליך עבודה‪:‬‬ ‫‪ .1‬דגם של הפסל מעוצב בחומר‪ ,‬עליו ציפוי‬ ‫בשכבה שמנונית דקה‬ ‫‪ .2‬שופכים גבס נוזלי‪ ,‬הנהפך לתבנית הנקרא‬ ‫"תשליל"‪,‬‬ ‫‪ .3‬והוא מעוצב בשני חלקים באמצעות החדרת‬ ‫פיסות מתכת‪.‬‬ ‫‪ .4‬התשליל נרחץ היטב ודפנותיו הפנימיות‬ ‫מצופות בשכבה שמנונית דקה‪ ,‬כדי שהחומר‬ ‫הנוצק לתוכו ייפרד ממנו בקלות‬ ‫‪ .5‬מאחדים את שני חלקי התשליל ומשאירים‬ ‫נקב שלתוכו יוצקים ברונזה‪.‬‬ ‫‪ .6‬מפרקים את התבנית ומחלצים מתוכה את‬ ‫הפסל‬ ‫אלברט ג'קומטי‬ ‫אישה ערומה עומדת‬ ‫סגנון סכמתי‪ .‬ויתור על פרטים‪.‬‬ ‫הדמות כל‪-‬כך דקה וגבוה‪,‬‬ ‫שלא ניתן ליצור אותה בטכניקה‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫הרעיון‪ :‬בדידות‪ ,‬ההעלמות‪,‬‬ ‫הרוחניות‬ ‫תחושת ההתפוררות בחלל‪.‬‬ ‫(יצירה בחומר רעיון של רוח)‪.‬‬ ‫האמן משאיר תביעות אצבע‪.‬‬ ‫ניגוד בין הבסיס המלא לפסל‬ ‫הדקיק‪.‬‬ ‫עבודות נוספות של אלברט גאקומטי‬ ‫יגאל תומרקין‪,‬‬ ‫הוא הלך בשדות‪,‬‬ ‫‪ ,1967‬ברונזה‬ ‫טכניקה‪:‬תחבושות גבס‬ ‫האמן עוטף את הפסל‬ ‫בתחבושות גבס‪ ,‬פותח את‬ ‫תחבושות ויוצק לתוך‬ ‫התבנית‪.‬‬ ‫הפסל הוא חיבור בריתוך‬ ‫של חלקים שונים‬ ‫תחבושות גבס‬ ‫שלבי עבודה‪.‬‬ ‫שלבי עבודה‪:‬‬ ‫‪ .1‬מריחה בחומר שומני‪.‬‬ ‫‪ .2‬הנחת תחבושות הגבס‪.‬‬ ‫גזירה או הורדה של‬ ‫התחבושת‪.‬‬ ‫‪ .3‬חיבור החלקים ע"י‬ ‫תחבושות‪.‬‬ ‫ג'ורג' סיגל‬ ‫כיכר טיימס בלילה‬ ‫מיצב‬ ‫ג'ורג' סיגל‬ ‫כיכר טיימס בלילה‬ ‫סיגל אינו מעביר את הפסל לברונזה‪.‬‬ ‫‪ ,1970‬יציקת גבס‪ ,‬ניאון‪,‬‬ ‫אזור‬ ‫‪.‬‬ ‫סביבה‬ ‫שלו‬ ‫לדמויות‬ ‫יוצר‬ ‫הוא‬ ‫פלסטיק‪106X96X61 ,‬‬ ‫התייחסות ולכן‬ ‫אנו קוראים לעבודתו מייצב‪.‬‬ ‫הסביבה היא שלט ניאון של מועדון‬ ‫לילה‪ ,‬פורנו‪ .‬האנשים ההולכים‬ ‫מהמועדון הם גברים הנראים בודדים‪,‬‬ ‫מנוכרים‪ .‬חסרי פנים וזהות‬ ‫(אונברסליות)‬ ‫הולכים קדימה‪ .‬ישנו ניגוד בין השלט‬ ‫המואר והצבעוני לבין הדמויות‬ ‫הלבנות הסגורות בתוך עצמן‪.‬‬ ‫הדמויות מתוארות בתנועה‪ ,‬הליכה‪.‬‬ ‫סגנון‪ :‬ראליסטי‪ ,‬לא מלוטש‪ ,‬מוותר על‬ ‫פרטים (מחוסר ברירה‪ -‬בגלל הטכניקה‪,‬‬ ‫מתוך בחירה‪ -‬הוא אינו צובע את‬ ‫עץ‪,‬‬ ‫החומר‬ ‫החומר‪ :‬הגבס נחשב לחומר‬ ‫מודרני‪ ,‬לכן יש כאן‬ ‫אמירה לגבי החיים‬ ‫המודרניים‪.‬‬ ‫הגבס מתקלה עם הזמן‬ ‫ואינו עמיד בפגעי מזג‬ ‫האוויר‪ .‬האמן מדגיש‬ ‫את הארעיות‪ ,‬הזמניות‬ ‫וקצב החיים המהיר‬ ‫במאה ה‪.20-‬‬ ‫החידוש‪ :‬הגבס נחשב‬ ‫לחומר של סקיצות וכאן‬ ‫הוא התוצר הסופי‪.‬‬ ‫כלומר האמן הופך את‬ ‫הגבס מחומר זמין וזול‪,‬‬ ‫משימוש תעשייתי נמוך‬ ‫לחומר המשמש ליצירה‬ ‫אומנותית‪.‬‬ ‫האור‬ ‫על המיצב משפיעים שני סוגי‬ ‫תאורה‪ .‬האחד הוא התאורה‬ ‫של חלל המוזיאון‪ .‬והאחר הוא‬ ‫חלק מה"רדי‪-‬מייד" של המיצב‬ ‫עצמו‪ .‬המיצב מוצב בחלל‬ ‫פנימי‪ ,‬מואר בתאורה‬ ‫מלאכותית‪ ,‬המדגישה את‬ ‫הלובן הבוהק של הגבס ומקנה‬ ‫לדמויות איכות מנוכרת ובלתי‬ ‫אישית‪ .‬שלט הניאון הבוהק‬ ‫הוא חלק מהמיצב‪ ,‬מפיץ סביבו‬ ‫אור צבעוני‪ .‬תפקיד הניאון הוא‬ ‫לקשור את המיצב עם‬ ‫המציאות‪ ,‬ליצור אשליה שזוהי‬ ‫פיסת מציאות של רחוב‬ ‫עבודות נוספות של סיגל‬ ‫נסה לגלות את המשותף לעבודות כאן עם כיכר טימס‬ ‫עופרה צ'ימבליסטה‪ ,‬הולכים‪ ,‬בטון‪ ,1987 ,‬המוזיאון‬ ‫הפתוח בתפן‪.‬‬ ‫עופרה צ'ימבליסטה‪ ,‬הולכים‪ ,‬בטון‪,‬‬ ‫‪ ,1987‬המוזיאון הפתוח בתפן‪.‬‬ ‫ליצירה יש קשר לטבע‪,‬‬ ‫לראשוניות‪ .‬אך גם לעולם‬ ‫המודרני‪:‬‬ ‫גברים ונשים ערומים‪ ,‬קרחים‪,‬‬ ‫גילאים שונים‪ .‬לאו‪-‬דווקא‬ ‫אנשים יפים‪ .‬מוצבים‬ ‫בתנוחות יום יומיות‪,‬‬ ‫שגרתיות הולכים לכיוונים‬ ‫שונים‪ ,‬כאילו נכנסים לתוך‬ ‫מעגל‪ ,‬הולכים ומתקרבים‪ .‬אין‬ ‫בינהם קשר עין או מגע‪ .‬לכן‬ ‫נוצרת תחושת ניכור‪.‬‬ ‫הניגוד‬ ‫הדמויות של צימבליסטה פונות מצד אחד למכנה משותף רחב‬ ‫מאוד‪ ,‬שכן צורתן צורת בני אדם‪ ,‬דבר צורה המובנת לכל עין גם‬ ‫ללא מאמץ מיוחד או ידע מוקדם‪ ,‬מכאן כוחן וכאן גם חולשתן‪ .‬הן‬ ‫מאפשרות לכל אדם "להבינן"‪ ,‬ולהתרשם מהדיוק הפיגורטיבי‬ ‫שלהן‪ .‬הדמיות בהליכה‪,‬שהן בעלות פרופורציות ופרטים‬ ‫אנושיים לגמרי מצד אחד‪ ,‬קפואות וחסרות הבעה מצד שני‪,‬‬ ‫יוצרות פרדוקס שקל להזדהות עמו‪.‬‬ ‫החומר והטכניקה‬ ‫האמנית בחרה דוגמנים מסביבתה הקרובה‪ ,‬הנחתה אותם באשר לתנועה ‪ ,‬והניחה על כל גוף‬ ‫תחבושות גבס ברצועות קטנות‪ .‬כשהגבס התקשה‪ ,‬היא הסירה את החלקים מהגוף‪ ,‬והתקבלו‬ ‫תבניות חלולות –נגטיב של גוף‪ .‬וכשהחומר התקשה היא חילצה מתוך התבנית את יציקת הפלסטיק‬ ‫– הפוזיטיב‪ .‬חלקי הפלסטיק חוברו ביניהם‪ ,‬כך שנוצרה דמות חלולה‪ ,‬ולתוכה הוכנס שלד ברזל כדי‬ ‫ליצב אותה‪ .‬בשלב הסופי צופה הפסל בסבי זכוכית לשם חיזוק‪ ,‬בפוליאסטר ולבסוף בחול‪ ,‬ונצבע‬ ‫בצבע טמפרה אקרילי אפור כתום‪ .‬הצבע מזכיר בטון שהוא חומר תעשייתי‪ ,‬מודרני‪ .‬ולכן נוצר קשר‬ ‫עם מבני התעשייה שנמצאים מסביב‪.‬‬ ‫הסגנון‬ ‫הסגנון‪ :‬ריאליסטי‪ .‬השוני בין הדמויות‬ ‫והיותן לא אידיאליות מגבירים את‬ ‫הריאליזם‪ .‬גם תווי הפנים האישיים של‬ ‫כל דמות טושטשו‪.‬‬ ‫העירום מנתק אותן מזמן ומקום‬ ‫מסוים והופך אותן לאוניברסליות‪,‬‬ ‫אלמוניות‪.‬‬ ‫פסלים נוספים של‬ ‫צימבליסטה‬ ‫השווה בין שתי היצירות‪:‬‬ ‫כיכר טיימס בלילה ו‪ -‬הולכים‬ ‫התייחס למין הדמויות‪,‬‬ ‫למיקומן‪,‬‬ ‫לנושא‪,‬‬ ‫לכיוון ההליכה‪,‬‬ ‫לתיאור החיצוני של הדמויות‪.‬‬ ‫הולכים‬ ‫כיכר טיימס בלילה‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫שני גברים‬ ‫בתוך מבנה‬ ‫נושא ערוני‬ ‫הולכים קדימה‬ ‫לבושים‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫מינים וגילאים שונים‬ ‫בחוץ‬ ‫הקשר לטבע‪ ,‬לאדמה‬ ‫יוצרים תחושת מעגל נכנסים‬ ‫פנימה למקום משותף‬ ‫ערומים‬ ‫אדגר דגה‪ ,‬רקדנית בת ‪,1881 ,14‬‬ ‫ברונזה ורדי מייד‪ 98X42 ,‬ס"מ‬ ‫הנושא‪:‬‬ ‫התנועה‬ ‫מימין‪ :‬מתווה ערום‬ ‫לרקדנית בת ‪,14‬‬ ‫‪ ,1878‬ברונזה ‪72.4X42‬‬ ‫ס"מ‬ ‫הטכניקה‬ ‫טכניקת השעווה האבודה‪.‬‬ ‫פני השטח לא מלוטשים‬ ‫החידוש‪:‬‬ ‫האמן הוסיף לדמות היצוקה‬ ‫חומרים מהמציאות‪( .‬ריצפת‬ ‫עץ‪ ,‬חצאית בד‪ ,‬סרט סטן‪,‬‬ ‫נעלי ריקוד‪ ,‬החלק העליון‬ ‫של השמלה צבוע) זוהי‬ ‫התחלת הרדי מייד‪ .‬שילוב‬ ‫זה עורר תגובות נזעמות‬ ‫בתקופתו‪.‬‬ ‫טכניקת חיבורים‬ ‫טכניקה שנוצרה לראשונה‬ ‫במאה ה‪ 20-‬ובה האמן‬ ‫מחבר חומרים שונים‬ ‫בשיטות חיבור והדבקה‬ ‫שונות כמו‪ :‬הלחמה‪ ,‬דבקים‪,‬‬ ‫ברגים‪ ,‬תפירה‪ ,‬ריתוך ועוד‪...‬‬ ‫החומר לקוח לעיתים‬ ‫מהמציאות ולעיתים האמן‬ ‫בעצמו יצר אותו‬ ‫דוד סמית‪,‬‬ ‫קובי‬ ‫‪,19‬‬ ‫‪ ,1964‬פלדת אל‪-‬חלד‬ ‫טכניקת ריתוך והלחמה‪.‬‬ ‫סגנון‪ :‬מופשט גיאומטרי‪.‬‬ ‫הפסל בנוי מצורות גיאומטריות‪.‬‬ ‫שם היצירה‪" :‬קובי" כלומר אני‬ ‫רוצה לספר על קוביות‪.‬‬ ‫הפסל נראה אחרת מכל כיוון‪.‬‬ ‫מהו לדעתך המניע?‬ ‫שילוב של מגע אישי‬ ‫וחומר תעשייתי‬ ‫המניע‪ :‬אומנותי‪.‬‬ ‫יש כאן שילוב של חומר וחיבורים‬ ‫תעשייתים עם מגע אישי‪:‬‬ ‫הפלדה וטכניקת הריתוך הן‬ ‫תעשייתיות ולעומתן האמן‬ ‫חורט על הפסל‪ ,‬בדיסק חשמלי‪,‬‬ ‫צורות חופשיות ומשוחררות‪.‬‬ ‫כתוצאה מכך נוצר גם ניגוד בין‬ ‫הניקיון הגיאומטרי והקו‬ ‫החופשי‪.‬‬ ‫בדיקת היחסים בין‬ ‫הצורות ושיווי המשקל‪.‬‬ ‫הקוביות הגדולות מונחות‬ ‫על בסיס צר והן מרותכות‬ ‫בנקודות אחיזה מינימליות‪.‬‬ ‫נוצרת תחושה שהקוביות‬ ‫קלות‪ ,‬אך למעשה הן‬ ‫עשויות פלדה שהיא חומר‬ ‫כבד‪.‬‬ ‫מנשה קדישמן‪ ,‬עקידת יצחק‪,1982-85 ,‬‬ ‫פלדת קרטון‬ ‫לפסל אין עובי‪,‬‬ ‫הוא כמו מגזרת‬ ‫ניר‪ .‬פסל שטוח‪.‬‬ ‫מחובר בברגים‪.‬‬ ‫אין הסתרה‬ ‫לחיבורים‬ ‫מנשה קדישמן‪ ,‬התרוממות‪,‬כיכר הבימה תל‪-‬אביב ‪,8-1967,‬‬ ‫פלדת קורטן‪ 15 ,‬מטר גובה‬ ‫כשהפסל הוצב הייתה לו התנגדות כיוון שהוא מופשט‪ ,‬פשוט‪ ,‬נטול צבע‬ ‫ואין בו סיפור ועניין‪ .‬היום הוא נחשב למייצג העיר – החברה הפתוחה‪,‬‬ ‫שואפת מעלה‪.‬‬ ‫פסל שרואים אותו תוך כדי נסיעה באוטו – לא צריך להסתובב מסביבו‪.‬‬ ‫אין בו פרטים‪.‬‬ ‫מניע‬ ‫מנשה קדישמן‪,‬‬ ‫התרוממות‪,‬‬ ‫כיכר הבימה תל‪-‬אביב‪ ,68-1967 ,‬פלדת קורטן‪ 15‬מטר גובה‬ ‫מניע אומנותי‪ :‬האמן מתעסק‬ ‫כאן בשווי משקל‪.‬‬ ‫שלושת העיגולים שווים בגודלם‬ ‫ונקודת החיבור היא מאד‬ ‫קטנה‪( .‬חיבור בהלחמה)‪.‬‬ ‫נוצרת תחושת חוסר יציבות‪.‬‬ ‫ניגוד לכוח המשיכה= התגרות‬ ‫האדם בכוחות הטבע‪.‬‬ ‫הצורות גיאומטריות‪ ,‬בסיסיות‪,‬‬ ‫מקור ההשראה – הטבע‪.‬‬ ‫עובי הפסל כ‪ 10 -‬ס"מ ובתוכו‬ ‫עוברת קורת ברזל ונכנסת‬ ‫לאדמה בעומק של כמה‬ ‫מטרים‪.‬‬ ‫החומר‪ ,‬פלדה‪ ,‬גולמי מושפע‬ ‫ממזג האוויר‪.‬‬ ‫ראול האוסמן‪,‬‬ ‫רוח זמננו‪,‬‬ ‫‪,1919‬‬ ‫עץ וחפצי מתכת‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫אלו אובייקטים אתה‬ ‫מזהה ביצירה זו?‬ ‫מהו לדעתך המניע‬ ‫ליצירה זו?‬ ‫המניע‬ ‫המניע‪ :‬חברתי‪ .‬האמן מעביר‬ ‫ביקורת על הטכנולוגיה‬ ‫הגורמת לאובדן האנושיות‪.‬‬ ‫האובייקטים ומשמעותם‪:‬‬ ‫ראש עץ של גבר המשמש‬ ‫לתצוגת פיאות נוכריות‬ ‫הראש האנושי העשוי‬ ‫בטכנולוגיה המונית‪ .‬הרדיפה‬ ‫אחר הכסף ודלות חיי הרוח‬ ‫של תקופתנו‪.‬‬ ‫ארנק הכסף המעמד‪.‬‬ ‫סרט מדידה וסרגל מידות‬ ‫ומדידות שונות המגבילות‬ ‫את חיינו‪.‬‬ ‫אוביקטים ומשמעותם‬ ‫חלקי שעון מדידת הזמן‪ -‬זמן‬ ‫שווה כסף‪ .‬ותזכורת לכך‬ ‫שזמננו בעולם קצוב‪.‬‬ ‫כוס מדידה השיכרות‪ .‬מצב של‬ ‫בריחה מהמציאות‪.‬‬ ‫הרעיון‪ ,‬מסר‪ :‬השפעת‬ ‫הטכנולוגיה על העולם‬ ‫המודרני וחיינו‪.‬‬ ‫ביקורת על האדם הפועל‬ ‫כמכונה ואינו חושב‪ ,‬ורגיש‬ ‫לצרכים ורצונות‪ .‬אובדן‬ ‫האנושיות‪.‬‬ ‫החומר כביטוי‬ ‫למסר‬ ‫החומרים‪ :‬מבטאים את‬ ‫המסר בשל הניגוד בין העץ‬ ‫(ממנו עשוי הראש) המשדר‬ ‫חום ורגש לבין חלקי המתכת‬ ‫המשדרים קור‪.‬‬ ‫הדמות‪ :‬אינה של אדם‬ ‫מסוים‪ ,‬אלא אדם באופן‬ ‫כללי‪ .‬הבעתו תמימה‪.‬‬ ‫מרסל דושן‪,‬‬ ‫גלגל אופניים‬ ‫ושרפרף‪,‬‬ ‫‪ ,1913‬רדי מייד‬ ‫מטופל‬ ‫נחשב לפסל רדי מייד‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫חפצים שהופקעו מהשימוש המקובל‪,‬‬ ‫אובייקטים מנוגדים‬ ‫האמן לקח חומרים שאינם קשורים‬ ‫לעולם האומנות וחיבר צירף אותם ועל‪-‬‬ ‫ידי כך יצר משהו חדש‪.‬‬ ‫החפצים הופקעו מהשימוש המקובל‪ .‬הם‬ ‫אינם ממלאים את תפקידם‪ ,‬ייעודם‪.‬‬ ‫החיבור בינהם גורם להם לחוסר יכולת‬ ‫לפעול‪( .‬הגלגל נייח ועל הכיסא לא ניתן‬ ‫לשבת)‪.‬‬ ‫אובייקטים מנוגדים‪ :‬ניגוד בחומרים עץ‬ ‫מול מתכת‪ .‬ניגוד בצבע העץ לבן מול‬ ‫המתכת החשופה‪ .‬הכיסא נעשה בעבודה‬ ‫ידנית והגלגל על‪-‬ידי מכונה‪.‬‬ ‫לגלוג על הטכנולוגיה‪ :‬הגלגל מסמל‬ ‫מכונה‪ ,‬אך היא חסרת תועלת‪.‬‬ ‫הצגת שאלות‪ :‬מהי‬ ‫יצירת אומנות???‬ ‫לדעתו היצירה היא‬ ‫רעיון ולכן היא‬ ‫נוצרת גם ללא מגע‬ ‫האומן‪ .‬הוא‬ ‫משתמש החפצים‬ ‫יומיומיים ונחותים‬ ‫כחומר ראוי ליצירת‬ ‫אומנות‪.‬‬ ‫מטרת האמן‬ ‫מטרת האמן‪ :‬יצירת פסל אסתטי‬ ‫לזעזע את הקהל‬ ‫והמבקרים‪.‬‬ ‫לשאול שאלות‬ ‫הסימליות ביצירה‪ :‬הגלגל מסמל‬ ‫טכנולוגיה‪ ,‬קידמה‪ ,‬תעשייה מודרנית‪.‬‬ ‫השרפרף מסמל‬ ‫כפריות‪ ,‬החיים הפשוטים‪.‬‬ ‫החיבור בין האובייקטים מסמל גם‬ ‫חדירת הזכריות לנקביות‪.‬‬ ‫מרסל דושאן‬ ‫מזרקה‪,‬‬ ‫‪ ,1917‬משתנה‬ ‫עשויה חרסינה‬ ‫וכתובת בשחור‪,‬‬ ‫‪ 63‬ס"מ גובה‬ ‫המטרה‬ ‫רדי מייד שהופקע משימושו והפך לאובייקט אומנותי‪.‬‬ ‫המטרה‪ :‬העלאת הנחות ליוקרתי‪.‬‬ ‫הורדת האומנות‬ ‫עד לרמה של חוסר‬ ‫ערך‪.‬‬ ‫שאלת שאלות כמו‪:‬‬ ‫מהי יצירת אומנות ???‬ ‫מי נחשב לאמן???‬ ‫בתחתית היצירה במקום‬ ‫חתימה של האומן הוא‬ ‫כלומר ‪r.mutt‬כתב‪:‬‬ ‫ריצ'ארד מוט‪ ,‬שהיה בעל‬ ‫חנות ידועה ואביזרי‬ ‫אמבטיה ושירותים בניו‪-‬‬ ‫יורק‪.‬‬ ‫צורת המשתנה נשית‪,‬‬ ‫למרות שנועדה לשימוש‬ ‫גברי‪.‬‬ ‫קלאס אולדנברג‪,‬‬ ‫אסלה רכה‪,‬‬ ‫‪,1966‬‬ ‫ויניל ממולא‬ ‫קפקא‪ ,‬צבע‬ ‫אקריליק‬ ‫הטכניקה‪ ,‬שלבי עבודה‪ ,‬המטרה‪,‬‬ ‫טכניקה‪ :‬תפירה‬ ‫החומר‪ :‬ויניל הוא חומר רך‪ ,‬מבריק וגמיש‪ .‬מעין‬ ‫תעשייתי המשמש גם ככיסוי‬ ‫ברזנט‬ ‫למשאיות‪.‬‬ ‫שלבי העבודה‪.1 :‬תכנון ‪.2.‬גזירה ‪.3‬תפירה ‪.4‬הרכבה‬ ‫על בסיס‬ ‫האמן משתמש בחומר נחות ליצירת אומנות‪.‬‬ ‫המטרה‪ :‬בדיקת השפעת החומר על החפץ‪.‬‬ ‫‪ .1‬התפירה היא בייתית לעומת הויניל שהוא‬ ‫תעשייתי ונעשה בטכנולוגיה חדשה‪.‬‬ ‫‪ .2‬בשל החומר האסלה אינה מתפקדת ואינה‬ ‫ממלאת את יעודה‪.‬‬ ‫‪ .3‬בשל החומר הרך האסלה מאבדת מצורתה‪,‬‬ ‫(הצורות לא יציבות ומקומטות)‪ .‬בנוסף‪ -‬עם‬ ‫כל נגיעה והעברה היא משתנה‪ .‬כלומר‬ ‫עוצמתה ותקפותה של היצירה היא לא‬ ‫בצורתה‬ ‫האומן מוציא את החפץ מתפקודו ויוצר מעין לעג‪ ,‬בדיחה‪.‬‬ ‫הוא מעביר ביקורת על הטכנולוגיה המודרנית ועל תרבות‬ ‫השפע והצריכה‪.‬‬ ‫אולדנברג‪ ,‬שלוש גרסאות של האסלה‬ ‫מימין‪ :‬אולדנברג‪ ,‬אסלה מודל קשה‪, 1966 ,‬קרטון צבוע‪.‬‬ ‫במרכז‪ :‬אולדנברג‪ ,‬אסלה רכה ‪ ,‬גירסת רפאים‪ ,1966 ,‬בד קנוס‪ ,‬מתכת‪.‬‬ ‫משמאל‪ :‬אולדנברג‪ ,‬אסלה רכה‪ ,1966 ,‬וניל ממולא בקאפוק‪ ,‬צבע אקריליק‪ ,‬עץ‪.‬‬ ‫מרט אופנהיים‪,‬‬ ‫הסעודה‬ ‫בפרווה‪1936 ,‬‬ ‫המטרה‬ ‫האומן משתמש בפרווה אמיתית לעטוף ספל פורצלן‪ ,‬תחתית‬ ‫וכפית‪.‬‬ ‫המרקם הנעים של הפרווה הוצא מהקשרו והופך לדוחה ומגעיל‪.‬‬ ‫הכלים אינם מתפקדים בתפקידם המקורי‪( .‬מחאה על התרבות‬ ‫האנגלית המעודנת)‬ ‫הכוס נשארה כלי קיבול= נשי והכפית מייצגת את הגברי‪.‬‬ ‫המטרה‪ :‬בדיקת המרקם‪ /‬טקסטורה‪.‬‬ ‫סגנון‪ :‬סוריאליסטי‪,‬‬ ‫מעבר למציאות‪.‬‬ ‫המצגת הוכנה על‪-‬ידי‬ ‫מאי אלון‬ ‫לצורכי הוראה בלבד‬