1. No category

‫בס"ד‬
‫פתח דבר ‪7.......................................................................................................................‬‬
‫הקדמה מבוססת על פחו"ד ואוצרות חיים – יא”ב‪8.................................................................... :‬‬
‫בניין ז"א‪8.................................................................................................................. :‬‬
‫בניין נוק' רחל‪11 .......................................................................................................... :‬‬
‫בניין יעקב‪11 .............................................................................................................. :‬‬
‫בניין לאה‪11 ............................................................................................................... :‬‬
‫זיווג זו"ן ‪11 .................................................................................................................‬‬
‫השפעת השפע\ההנהגה ‪11 ................................................................................................‬‬
‫בניית הפרצופים וזיווגם במהלך התפילה‪11 ......................................................................... :‬‬
‫הערה בעניין חיצוניות ופנימיות‪ ,‬כלים ועצמות של העולמות ‪17 .................................................‬‬
‫הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים ‪18 .....................................................................‬‬
‫הערה בעניין הש"ך והפ"ר דינים והרפ"ח ניצוצות‪11 ............................................................. :‬‬
‫דרוש א' של ברכות השחר ‪12 ...............................................................................................‬‬
‫ענין "יפנה" ונטילת ידיים‪12 ............................................................................................ :‬‬
‫עניין ברכת "על נטילת ידיים" ‪11 .......................................................................................‬‬
‫עניין ברכת אשר יצר ‪11 ..................................................................................................‬‬
‫עניין ברכת א‪-‬להי נשמה ‪11 ..............................................................................................‬‬
‫ברכת הנותן לשכוי בינה ‪11 ..............................................................................................‬‬
‫ברכת 'הנותן ליעף כח' וברכת 'מלביש ערומים' ‪11 ..................................................................‬‬
‫עניין אור פנימי‪ ,‬מקיף ומלבוש ‪11 ......................................................................................‬‬
‫ברכת 'המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי' ‪11 .....................................................................‬‬
‫עניין ‪ 122‬ברכות של כל יום ‪11 .........................................................................................‬‬
‫ברכות הנהנין והמצוות‪11 ............................................................................................... :‬‬
‫כניסה לבית כנסת ‪12 ......................................................................................................‬‬
‫הקדמה בעניין הטלית והציצית והתפילין – יא”ב ‪17 ....................................................................‬‬
‫דרוש א' של הציצית ‪18 .......................................................................................................‬‬
‫דרוש ב' של הציצית ‪11 .......................................................................................................‬‬
‫עניין העטיפה‪12 ....................................................................................................... :‬‬
‫דרוש ג' של הציצית ‪11 ........................................................................................................‬‬
‫דרוש ד' של הציצית ‪11 .......................................................................................................‬‬
‫דרוש ה' של הציצית ‪11 .......................................................................................................‬‬
‫דרוש ו' של הציצית ‪13 ........................................................................................................‬‬
‫דרוש ז' של הציצית ‪13 ........................................................................................................‬‬
‫ייחוד לתיקון פגם ק"ש‪13 ............................................................................................... :‬‬
‫ייחוד לתיקון פגם תפילין‪13 ............................................................................................ :‬‬
‫ייחוד לתיקון פגם ציצית‪13 ............................................................................................. :‬‬
‫ייחוד לתיקון פגם תפילה‪13 ............................................................................................. :‬‬
‫דרוש א' של התפילין ‪12 ......................................................................................................‬‬
‫תפילין של ראש‪12 ................................................................................................... :‬‬
‫תפילין של יד‪12 ....................................................................................................... :‬‬
‫הכוונות בעת כתיבת הפרשיות‪17 .................................................................................. :‬‬
‫דרוש ב' של התפילין ‪18 ......................................................................................................‬‬
‫דרוש ג' של התפילין ‪11 .......................................................................................................‬‬
‫דרוש ד' של התפילין ‪12 ......................................................................................................‬‬
‫דרוש ה' של התפילין ‪12 ......................................................................................................‬‬
‫דרוש ו' של התפילין ‪11 .......................................................................................................‬‬
‫כוונות בהנחת תפילין דר"ת‪11 ..................................................................................... :‬‬
‫הסבר שיטות רש"י ור"ת‪11 ........................................................................................ :‬‬
‫דרוש ז' של התפילין ‪13 .......................................................................................................‬‬
‫‪1‬‬
‫הקדמה בעניין תפילת השחר – יא”ב‪17 .................................................................................. :‬‬
‫דרוש א' של תפילת השחר ‪18 ...............................................................................................‬‬
‫דרוש ב' של תפילת השחר ‪32 ...............................................................................................‬‬
‫דרוש ג' של תפילת השחר ‪31 ................................................................................................‬‬
‫דרוש הקדיש ‪32 ................................................................................................................‬‬
‫עניין הכ"ח והמ"ב‪32 ................................................................................................. :‬‬
‫עניין ההיכלות ‪31 .......................................................................................................‬‬
‫מילים ואותיות הקדיש ‪21 .............................................................................................‬‬
‫דרוש עניין תפילת השחר ‪ -‬דרוש א' ‪21 ...................................................................................‬‬
‫'הודו'‪21 ................................................................................................................. :‬‬
‫מזמור שיר חנוכת הבית לדוד‪21 ................................................................................... :‬‬
‫ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד‪21 ........................................................................... :‬‬
‫ברך שאמר ‪21 ...........................................................................................................‬‬
‫מזמור לתודה ‪21 ........................................................................................................‬‬
‫י‪-‬הי כבוד ה' ‪23 .........................................................................................................‬‬
‫אשרי ‪23 ..................................................................................................................‬‬
‫‪ 3‬הללוי‪-‬ה ‪22 ............................................................................................................‬‬
‫ויברך דוד ‪22 ............................................................................................................‬‬
‫שירת הים ‪27 ............................................................................................................‬‬
‫ישתבח ‪27 ................................................................................................................‬‬
‫יוצר ‪27 ...................................................................................................................‬‬
‫הקדמה בעניין קריאת שמע (יא”ב) ‪72 .....................................................................................‬‬
‫דרוש א' של קריאת שמע ‪72 .................................................................................................‬‬
‫דרוש ב' של קריאת שמע ‪71 .................................................................................................‬‬
‫דרוש ג' של קריאת שמע ‪71 .................................................................................................‬‬
‫דרוש ד' של קריאת שמע ‪71 .................................................................................................‬‬
‫דרוש ה' של קריאת שמע ‪72 .................................................................................................‬‬
‫דרוש ו' של קריאת שמע ‪82 ..................................................................................................‬‬
‫ענין שינוי בין זמן בית המקדש לעומת זמן החורבן‪82 ......................................................... :‬‬
‫עניין המ"ן‪81 .......................................................................................................... :‬‬
‫דרוש ז' של קריאת שמע ‪83 ..................................................................................................‬‬
‫דרוש ח' של קריאת שמע ‪88 .................................................................................................‬‬
‫‪ 1‬פרשיות של ק"ש‪88 ............................................................................................... :‬‬
‫דרוש נוסף‪81 .......................................................................................................... :‬‬
‫דרוש נוסף‪12 .......................................................................................................... :‬‬
‫דרוש נוסף‪12 .......................................................................................................... :‬‬
‫‪' * 1‬אמת' שלפני עזרת אבותינו‪11 ................................................................................ :‬‬
‫‪' * 1‬אמת' שלאחר עזרת אבותינו‪11 .............................................................................. :‬‬
‫סמיכת גאולה לתפילה‪11 ............................................................................................ :‬‬
‫הקדמה בעניין תפילת העמידה – יא”ב‪11 ................................................................................ :‬‬
‫דרוש א' של העמידה ‪11 ......................................................................................................‬‬
‫דרוש ב' של העמידה ‪13 ......................................................................................................‬‬
‫עניין כריעות וזקיפות‪13 ............................................................................................. :‬‬
‫עניין ההיכלין‪121 ..................................................................................................... :‬‬
‫דרוש ג' של העמידה ‪127 .....................................................................................................‬‬
‫דרוש ד' של העמידה ‪121 .....................................................................................................‬‬
‫דרוש ה' של העמידה ‪111 ....................................................................................................‬‬
‫דרוש ו' של העמידה ‪111 .....................................................................................................‬‬
‫דרוש קצר‪111 ............................................................................................................ :‬‬
‫דרוש ארוך‪111 ........................................................................................................... :‬‬
‫‪2‬‬
‫ביאור ‪ 1#‬בעניין יחוד הויה עם שמות 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪' ,‬אלוקים' ו‪'-‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י'‪113 ............................... :‬‬
‫ביאור ‪ 1#‬בעניין יחוד הויה עם שמות 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪' ,‬אלוקים' ו‪'-‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י'‪113 ............................... :‬‬
‫הקדמה בעניין תפילת העמידה – יא”ב‪117 .............................................................................. :‬‬
‫בדרוש א' של חזרת העמידה ‪117 ...........................................................................................‬‬
‫דרוש ב' של חזרת העמידה ‪118 .............................................................................................‬‬
‫דרוש ג' של חזרת העמידה ‪112 .............................................................................................‬‬
‫דרוש ד' של חזרת העמידה ‪111 .............................................................................................‬‬
‫דרוש ה' של חזרת העמידה ‪111 .............................................................................................‬‬
‫עניין ברכת כוהנים‪111 .................................................................................................. :‬‬
‫הקדמה בעניין מוחין דז"א‪ :‬צל"ם ‪111 .............................................................................‬‬
‫עניין עניית הקהל 'ברוך הוא ברוך שמו' בחזרת הש"ץ‪111 ...................................................... :‬‬
‫עניין ענית 'אמן'‪113 ...................................................................................................... :‬‬
‫'א‪-‬ל מלך יושב'‪113 ...................................................................................................... :‬‬
‫וידוי‪113 .................................................................................................................... :‬‬
‫ויעבור ו‪ 11-‬מידות‪112 .................................................................................................. :‬‬
‫נפילת אפים‪112 ........................................................................................................... :‬‬
‫דרוש א' של ויעבור ‪117 ......................................................................................................‬‬
‫הביאור במילים‪118 .................................................................................................. :‬‬
‫דרוש ב' של ויעבור ‪111 ......................................................................................................‬‬
‫דרוש ג' של ויעבור ‪112 ......................................................................................................‬‬
‫דרוש ד' של ויעבור ‪111 ......................................................................................................‬‬
‫דרוש ה' של ויעבור ‪111 ......................................................................................................‬‬
‫דרוש ו' של ויעבור ‪111 .......................................................................................................‬‬
‫דרוש ז' של ויעבור ‪111 .......................................................................................................‬‬
‫דרוש א' של נפילת אפיים ‪118 ..............................................................................................‬‬
‫דרוש ב' של נפילת אפיים ‪111 ..............................................................................................‬‬
‫דרוש ג' של נפילת אפיים ‪112 ...............................................................................................‬‬
‫דרוש ד' של נפילת אפיים ‪111 ...............................................................................................‬‬
‫דרוש ה' של נפילת אפיים ‪111 ..............................................................................................‬‬
‫דרוש א' של קריאת התורה ‪112 ............................................................................................‬‬
‫דרוש ב' של קריאת התורה ‪117 .............................................................................................‬‬
‫דרוש ג' של קריאת התורה ‪118 .............................................................................................‬‬
‫דרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת ‪111 ...............................‬‬
‫כוונת 'עלינו לשבח' ‪131 ..................................................................................................‬‬
‫דרוש א' של מנחה ‪131 ........................................................................................................‬‬
‫דרוש א' של ערבית ‪131 ......................................................................................................‬‬
‫עניין ההיכלות ‪131 .........................................................................................................‬‬
‫הקדמה לדרושי הלילה – יא”ב‪131 ....................................................................................... :‬‬
‫דרוש א' של דרושי הלילה ‪133 .............................................................................................‬‬
‫דרוש ב' של דרושי הלילה ‪133 ..............................................................................................‬‬
‫ענין נסירת לאה ורחל מז"א‪133 ....................................................................................... :‬‬
‫דרוש ג' של דרושי הלילה ‪132 ..............................................................................................‬‬
‫ענין כלי יסוד דנוק' ‪132 ...................................................................................................‬‬
‫דרוש ד' של דרושי הלילה ‪138 ..............................................................................................‬‬
‫עניין גודל מעלת העוסק בתורה לאחר חצות הלילה ‪138 ...........................................................‬‬
‫דרוש ה' של דרושי הלילה ‪122 ..............................................................................................‬‬
‫דרוש ו' של דרושי הלילה ‪121 ..............................................................................................‬‬
‫דרוש ז' של דרושי הלילה ‪121 ..............................................................................................‬‬
‫דרוש ח' של דרושי הלילה ‪122 ..............................................................................................‬‬
‫דרוש ט' של דרושי הלילה ‪127 ..............................................................................................‬‬
‫‪3‬‬
‫דרוש י' של דרושי הלילה ‪127 ..............................................................................................‬‬
‫דרוש א' של חצות הלילה ‪128 ...............................................................................................‬‬
‫תיקון לאה‪128 ............................................................................................................ :‬‬
‫הקדמה בעניין השבת – יא”ב ‪171 ..........................................................................................‬‬
‫דרושי שבת ‪ -‬הקדמה ‪ -‬שינוי התפילות ‪171 ..............................................................................‬‬
‫דרושי שבת ‪ – 1‬דרוש א' ‪171 ...............................................................................................‬‬
‫דרושי שבת ‪ – 1‬קבלת שבת – דרוש א' ‪182 ............................................................................‬‬
‫דרוש א' בעניין תוספת שבת ‪182 ...........................................................................................‬‬
‫דרוש ב' בעניין תוספת שבת ‪187 ...........................................................................................‬‬
‫דרוש ג' בעניין תוספת שבת ‪188 ............................................................................................‬‬
‫דרוש א' בעניין ערבית של שבת ‪112 ......................................................................................‬‬
‫דרוש ב' בעניין ערבית של שבת ‪111 ......................................................................................‬‬
‫דרוש כולל בעניין שבת ‪111 .................................................................................................‬‬
‫עניין קידוש ‪111 ............................................................................................................‬‬
‫לקיחת הכוס ‪111 .......................................................................................................‬‬
‫סוד הדיבור ‪111 ........................................................................................................‬‬
‫שתיית היין ‪113 .........................................................................................................‬‬
‫נטילת ידיים ‪113 ........................................................................................................‬‬
‫‪ 11‬לחמים ‪112 ..........................................................................................................‬‬
‫ברכת המזון ‪112 ............................................................................................................‬‬
‫עניין הריח ‪117 .............................................................................................................‬‬
‫עניין העונה בליל שבת ‪117 ..............................................................................................‬‬
‫עניין טבילת שחרית של שבת ‪117 ......................................................................................‬‬
‫עניין שחרית של שבת ‪117 ...............................................................................................‬‬
‫עמידה של שחרית שבת ‪118 .............................................................................................‬‬
‫עניין קריאת התורה ‪111 ..................................................................................................‬‬
‫עניין תפילת מוסף ‪122 ....................................................................................................‬‬
‫שמות נוק'‪122 ......................................................................................................... :‬‬
‫חזרת תפילת מוסף‪122 .............................................................................................. :‬‬
‫עניין סעודת שבת דשחרית ‪121 .........................................................................................‬‬
‫עניין מנחה של שבת ‪121 .................................................................................................‬‬
‫עניין תפילת מנחה בלחש ‪121 .......................................................................................‬‬
‫עניין סעודה שלישית ‪122 ................................................................................................‬‬
‫עניין ראש חודש ‪127 ......................................................................................................‬‬
‫עניין מיעוט הירח ושלא נתקררה דעתה עד שאמר לה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח‬
‫וצדיקים ייקראו על שמך ‪128 ........................................................................................‬‬
‫עניין המועדים – בית מועד ‪112 .........................................................................................‬‬
‫שינויים בין שבת ליום טוב (עיין גם פירוש אחר להלן)‪112 ................................................. :‬‬
‫עניין ‪ 3‬קרואים בתורה ביו"ט‪111 ................................................................................. :‬‬
‫פירוש אחר בעניין שינויים בין שבת ליום טוב‪111 ............................................................ :‬‬
‫כוונת הטבילה בערב יו"ט‪111 ...................................................................................... :‬‬
‫דרוש א' – נספח לבית מועד ‪111 ...........................................................................................‬‬
‫דרוש א' דאסרו חג ‪111 .......................................................................................................‬‬
‫דרוש ב' דאסרו חג ‪111 .......................................................................................................‬‬
‫דרוש ג' דאסרו חג ‪111 ........................................................................................................‬‬
‫הבדלים בין שבת ליום טוב‪111 .................................................................................... :‬‬
‫עניין אסרו חג ‪111 .....................................................................................................‬‬
‫הקדמה בעניין פסח – יא”ב [ע"פ רעיון של הרב שריקי שליט"א]‪112 ........................................... :‬‬
‫דרוש א' דפסח ‪118 ............................................................................................................‬‬
‫דרוש ב' דפסח ‪112 ............................................................................................................‬‬
‫‪4‬‬
‫דרוש ג' דפסח ‪111 .............................................................................................................‬‬
‫דרוש ד' דפסח ‪111 .............................................................................................................‬‬
‫דרוש ה' דפסח ‪113 ............................................................................................................‬‬
‫דרוש ו' דפסח ‪112 .............................................................................................................‬‬
‫כוס ראשון‪117 ........................................................................................................ :‬‬
‫קדש‪117 ................................................................................................................ :‬‬
‫ורחץ‪117 ............................................................................................................... :‬‬
‫כרפס‪117 ............................................................................................................... :‬‬
‫כוס שני‪117 ............................................................................................................ :‬‬
‫מגיד‪117 ................................................................................................................ :‬‬
‫רחצה‪118 ............................................................................................................... :‬‬
‫מוציא‪-‬מצה‪118 ....................................................................................................... :‬‬
‫הא לחמא עניא‪118 ................................................................................................... :‬‬
‫מרור כורך‪111 ........................................................................................................ :‬‬
‫כוס שלישי וכוס רביעי‪111 ......................................................................................... :‬‬
‫דרוש א' דספירת העומר והוא דרוש ז' דפסח ‪112 .......................................................................‬‬
‫דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח ‪111 ......................................................................‬‬
‫כוונה נוספת‪111 ...................................................................................................... :‬‬
‫דרוש ג' דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח ‪111 .......................................................................‬‬
‫דרוש ד' דספירת העומר והוא דרוש י' דפסח ‪111 .......................................................................‬‬
‫דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח ‪112 .....................................................................‬‬
‫דרוש ו' דספירת העומר והוא דרוש יב' דפסח ‪112 ......................................................................‬‬
‫סיכום בעניין כוונות ליל הסדר וספירת העומר‪111 ............................................................ :‬‬
‫כוונות לספירת העומר – יא”ב (סיכום פרטי לכוון בפועל לפי הרמח"ל והאר"י ז"ל) ‪111 .................‬‬
‫הקדמה בענייני שבועות – יא”ב ‪113 .......................................................................................‬‬
‫דרוש שבועות ‪113 .............................................................................................................‬‬
‫עניין בין המצרים‪117 .................................................................................................... :‬‬
‫הקדמה בענייני ראש השנה – יא”ב ‪118 ..................................................................................‬‬
‫יום הדין ‪118 ............................................................................................................‬‬
‫ספרים של זכויות \ חובות ‪118 ......................................................................................‬‬
‫נסירה של השנה ‪ -‬הבאת הנוק' פב"פ ‪118 ........................................................................‬‬
‫מלכויות ‪118 .............................................................................................................‬‬
‫זכרונות ‪118 .............................................................................................................‬‬
‫שופרות ‪118 .............................................................................................................‬‬
‫הערה לגבי נסירה בימים הנוראים – יא”ב ‪111 ......................................................................‬‬
‫דרוש על ראש השנה (הקדמה) ‪131 ........................................................................................‬‬
‫דרוש א' דראש השנה ‪131 ....................................................................................................‬‬
‫דרוש ב' דראש השנה ‪131 ....................................................................................................‬‬
‫דרוש ג' דראש השנה ‪131 ....................................................................................................‬‬
‫דרוש ד' דראש השנה ‪133 ....................................................................................................‬‬
‫דרוש ה' דראש השנה ‪132 ....................................................................................................‬‬
‫דרוש ו' דראש השנה ‪137 ....................................................................................................‬‬
‫דרוש ז' דראש השנה ‪121 ....................................................................................................‬‬
‫דרוש ח' דראש השנה ‪171 ....................................................................................................‬‬
‫דרוש ט' דראש השנה ‪171 ....................................................................................................‬‬
‫תשר"ת‪171 ................................................................................................................ :‬‬
‫תקיעה ‪171 ...............................................................................................................‬‬
‫שברים ‪171 ..............................................................................................................‬‬
‫תרועה ‪171 ..............................................................................................................‬‬
‫תקיעה ‪171 ...............................................................................................................‬‬
‫‪5‬‬
‫תש"ת ‪173 ...................................................................................................................‬‬
‫תקיעה ‪173 ...............................................................................................................‬‬
‫שברים ‪173 ..............................................................................................................‬‬
‫תקיעה ‪173 ...............................................................................................................‬‬
‫תר"ת ‪173 ...................................................................................................................‬‬
‫תקיעה ‪173 ...............................................................................................................‬‬
‫‪[ * 1‬תשר"ת ‪ +‬תש"ת ‪ +‬תר"ת] ‪172 ..................................................................................‬‬
‫דרוש על יוה"כ (הקדמה) ‪177 ...............................................................................................‬‬
‫דרוש א' דיוה"כ ‪177 ..........................................................................................................‬‬
‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪178 .......................................................................... :‬‬
‫כל האוכל ושותה בערב יום הכיפורים כאילו התענה תשיעי ועשירי‪178 .................................. :‬‬
‫דרוש ב' דיוה"כ ‪171 ...........................................................................................................‬‬
‫דרוש ג' דיוה"כ ‪182 ...........................................................................................................‬‬
‫דרוש ד' דיוה"כ ‪182 ...........................................................................................................‬‬
‫ה' הוא הא‪-‬להים ‪182 ..................................................................................................‬‬
‫דרוש ה' דיוה"כ ‪181 ..........................................................................................................‬‬
‫עניין עת נעילה שהוא עת נעילת שערי היכל ‪181 ................................................................‬‬
‫דרוש חג הסוכות (הקדמה) ‪181 .............................................................................................‬‬
‫דרוש ליל הושענא רבא (הקדמה) ‪181 .....................................................................................‬‬
‫דרוש שמחת תורה (הקדמה) ‪181 ...........................................................................................‬‬
‫עיניין ייחוד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו‪181 ............................................................... :‬‬
‫דרוש ג' דסוכות ‪183 ...........................................................................................................‬‬
‫דרוש ד' דסוכות ‪182 ..........................................................................................................‬‬
‫דרוש ה' דסוכות ‪187 ..........................................................................................................‬‬
‫דרוש ו' דסוכות ‪181 ...........................................................................................................‬‬
‫דרוש ז' דסוכות ‪112 ...........................................................................................................‬‬
‫דרוש ח' דסוכות ‪111 ..........................................................................................................‬‬
‫ענין הגבורות שהיא הבחינה השלישית הנעשית בהו"ר‪111 .................................................. .‬‬
‫דרוש ט' דסוכות ‪111 ..........................................................................................................‬‬
‫דרוש יום אסרו חג (של שמיני עצרת) ‪111 ...............................................................................‬‬
‫דרוש על חנוכה ‪113 ...........................................................................................................‬‬
‫הערה בעניין חנוכה – יא”ב ‪113 ........................................................................................‬‬
‫יא”ב‪ :‬כוונות ברכות חנוכה [שער הכוונות של האר"י וקיצור הכוונות של הרמח"ל] ‪112 ..................‬‬
‫הערה בעניין פורים – יא”ב ‪117 ............................................................................................‬‬
‫דרוש על פורים ‪117 ...........................................................................................................‬‬
‫‪6‬‬
‫פתח דבר‬
‫חיבור זה הינו סיכומים בלימוד שער הכוונות של האר"י ז"ל‪.‬‬
‫מטרת החיבור הינו להקל על השינון של שער הכוונות כדי לכוון בתפילה‪ .‬כמובן‪ ,‬לא כל מה שהאר"י כתב‬
‫בשער הכוונות נמצא בסיכומים‪ ,‬אלא מה שמצאתי לי חשוב עבור החזרות‪ .‬סיכמתי גם את הערות היפה‬
‫שעה‪.‬‬
‫השתדלתי לערוך את הסיכומים באופן המיקל על החזרות‪ ,‬בעזרת עריכה מאירה וטבלאות והכנסת הערות‬
‫שמצאתי לי מועילות‪ .‬כל הערותי מסומנות [בראשי תיבות יא"ב ובצורה שונה של אותיות] כדי לא לערב‬
‫אותם עם התוכן הבא מתוך שער הכוונות‪.‬‬
‫הכנסתי קישוריות רבות בתוך הסיכומים כדי לקשר בין מקומות שונים בתוך החיבור‪.‬‬
‫סימנתי את המקומות שלא היו לי ברורים‪.‬‬
‫הוספתי הקדמה המסכמת נושאים מסויימים שהיו לי חשובים להבנת הלימוד של שער הכוונות‪ .‬נושאים‬
‫אלה הינם בעיקר בענייני האילן הקדוש‪.‬‬
‫הוספתי עיונים\הערות על נושאים שונים‪ ,‬גם כדי להועיל ולהבהיר וגם כדי לרכז נושאים הצריכים עבורי‬
‫ביאור נוסף‪.‬‬
‫השתדלתי לסמן כל תוכן [הערות‪ ,‬עיונים‪ ,‬הקדמות] שאינו בא מתוך שער הכוונות‪.‬‬
‫הלימוד מבוסס על רקע תורת הרמח"ל בעיקר [פתחי חכמה ודעת‪ ,‬כללות האילן‪ ,‬קיצור הכוונות]‬
‫והאוצרות חיים וכפי התורה שספגתי מאת הרב מרדכי שריקי שליט"א‪.‬‬
‫ניתן להשתמש בחיבור זה בתנאים הבאים‪ )1( :‬יש לציין את מקורו (‪ )1‬שימוש שאינו מסחרי‪ .‬אינני יכול‬
‫לקחת אחראיות על נכונות הסיכומים‪ ,‬השתדלתי לדייק‪ ,‬ותו לא‪ .‬לכן הערות ותיקונים יתקבלו בברכה‬
‫ובכבוד רב‪ ,‬ב‪-‬אימייל‪blochyaakov@gmail.com :‬‬
‫בע"ה ובלי נדר אכניס את התיקונים והערות שיימצאו לי נכונים‪ ,‬לגוף החיבור ואציין את השולח אותם‪.‬‬
‫חיבור זה הינו לעילוי נשמת אימי מורתי שושנה בת יעקב שהלכה לעולמה ביד' תמוז תש"ע‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫תודתי נתונה לאישתי אורית לאי"ט ש‪"-:‬שלי ‪ -‬שלה הוא"‪.‬‬
‫מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהייחיני וקימני והגיעני לזמן הזה‪.‬‬
‫גירסא ‪ ,1.27‬יז' אדר תשע"ג‬
‫גירסא ‪ ,1.2‬הועלתה ב‪-‬ה' באייר תשע"ב‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫הקדמה מבוססת על פחו"ד ואוצרות חיים – יא”ב‪:‬‬
‫לזכור מושגים של‪ :‬צמצום‪ ,‬רשימו‪ ,‬ספירות עיגולים ויושר‪ ,‬אדם קדמון‪ ,‬אורות אוזן‪ ,‬חוטם ופה (עקודים)‪,‬‬
‫יצירת כלי‪ ,‬אורות העיניים (ב"ן ‪ -‬נקודים )‪ ,‬יצירת הכלים‪ ,‬שבירת הכלים‪ ,‬אבי"ע ראשונים‪ ,‬ירידת רפ"ח‬
‫ניצוצים‪ ,‬אורות מ"ה ועולם התיקון‪ ,‬אבי"ע שניים‪ ,‬תיקון הפרצופים ע"י עיבור‪.‬‬
‫מ"ה וב"ן בונים פרצופים‪.‬‬
‫בניין ז"א‪:‬‬
‫בניין ז"א‪ :‬לאחר קיפול רגלי א"א (שאז גם כלים של ‪ 7‬מלכים עולים לאצילות‪).‬‬
‫לז"א יש ‪ 1‬בחינות‪ :‬אנ"ך‪ ,‬ולהם זמני עיבור שונה בתוך אימא [‪ 1 ,7‬ו‪ 11-‬חודשים‪ ,‬בהתאמה]‪ .‬הניצוצות‬
‫דז"א הינם כדי להחיות הכלים והינם מילויי שמות עס"מ [י"ט‪ ,‬ל"ז‪ ,‬מ"ו בהתאמה] [אך שמות הניצוצות‬
‫הינם נקראים א‪-‬להים]‪ .‬הניצוצות של נוק' הינם מילוי שם ב"ן‪.‬‬
‫ז"א הינו פרצוף בן ‪ 12‬ספירות גם בזמ ן עיבור‪ ,‬יניקה וגדלות‪ .‬ימי עיבור ויניקה נקראים ימי קטנות‪.‬‬
‫ישנם אנ"ך גם ב‪-‬ו"ק וגם ב‪-‬ג"ר דז"א‪ .‬גם עיבור נוק' הינו בתוך אימא‪ ,‬וגם לנוק' ‪ 1‬בחינות אנ"ך‪.‬‬
‫ו"ק‬
‫דז"א‬
‫(ישנו בנוסף מימד של‬
‫חיצוניות ופנימיות)‬
‫קטנות (עיבור ויניקה)‬
‫גדלות‬
‫כלים‬
‫ניצוצות‬
‫האיברים‬
‫הנפש של האיברים החיצונים‬
‫שבאדם‪ ,‬שכוללים בשר גידים‬
‫ועצמות‬
‫הנפש של האיברים הפנימים‬
‫שאין בהם בשר‪ ,‬גידים ועצמות‪,‬‬
‫כגון לב‪ ,‬ריאה‪ ,‬כליות‪ ,‬כבד‬
‫האיברים החיצוניים והם‬
‫העצמות שהם ‪ 1‬חללי הגולגולת‬
‫עיין ג"ר דגדלות‬
‫עיין ג"ר דגדלות‬
‫ניצוצות‬
‫הקרומות החופפים בין המוח‬
‫וחללי הגולגולת; שמות א‪-‬להים‬
‫אורות‬
‫המוח עצמו ["הליחה הלבנה"];‬
‫שמות הויה‬
‫אורות‬
‫כלים‬
‫ג"ר‬
‫דז"א‬
‫עיין ג"ר דגדלות‬
‫האיברים של הראש‪ ,‬החיצונים‬
‫והפנימיים (דופן פנימי וחיצון)‪:‬‬
‫הגולגולת‬
‫נפש של האיברים החיצונים‬
‫שבראש הכוללים בשר‪ ,‬גידים‬
‫ועצמות‬
‫נר"ן‪-‬ח"י רוחניות בלבד של אבר‬
‫הפנימי‪ .‬האבר הפנימי הינו המוח‬
‫הפיזי שאין בו גידים ועצמות‪.‬‬
‫שמות הויה‬
‫זיווג או"א יוצרים עיבור ז"א‪ .‬ישנו זיווג או"א ועיבור עבור ו"ק דז"א ועבור ג"ר דז"א בנפרד [גם עבור‬
‫כלים (חיצוניות) וגם עבור אורות (פנימיות)‪ ,‬סה"כ ‪ 1‬עיבורים]‪ .‬כל אחד מה‪ 1-‬עיבורים [שאורכם ‪,11‬‬
‫‪( 1‬חיצוניות)‪( 7 ,1 ,‬פנימיות) חודשים בהתאמה] כולל ‪ 1‬זמני עיבור פרטיים שעל ידם יתוקנו אנ"ך דז"א;‬
‫כל שלושה ושלושה זמני עיבור פרטיים נקראים עיבור אחד‪.‬‬
‫אורות נה"י אימא עלו לחג"ת אימא לקראת לידת אימא את ז"א והשאירו כלי נה"י אימא ריקים מאורות‬
‫כדי שמוחי ז"א יתלבשו בנה"י אימא הריקים מאורותיהם [אימא המיתה את עצמה לצורך ז"א‪ ].‬לאחר מכן‬
‫אימא בונה לעצמה נה"י חדשים שיחפפו את ז"א מאחוריו עד חג"ת ז"א‪ ,‬שהוא מקום ראש רחל‪.‬‬
‫ז"א לוקח לכלי כתר שלו‪ 1/1 ,‬תחתון כלי תפארת אימא‪.‬‬
‫ז"א לוקח למוח הכתר שלו‪ ,‬עצמות ‪ 1/1‬תחתון מוח תפארת אימא‪ .‬המוח שהוא האור‪ ,‬נעשה מהחסד‬
‫המתפשט בתוך ז"א ומקורו של מוח כתר ז"א מתפארת אימא‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫זמני יניקה וגדלות דז"א‪.‬‬
‫בזמן העיבור‪ :‬פנימיות ז"א ניתנת ע"י חיצוניות נה"י אימא‪ .‬כח"ב‪+‬חו"ג דדעת‪+‬חגת‪+‬נצח של ז"א נבנים‬
‫במהלך ‪ 1‬ירחי עיבור‪ .‬לז"א יש רק ו"ק [כלים ואורות] הבונים אותו פרצוף כי ג"ר דז"א (גם כלים וגם‬
‫אורות) נשארו בבינה (אימא)‪.‬‬
‫בזמן יניקה‪ :‬ז"א יונק מחזה אימא את אורות נ"ה א"א‪ .‬הי"ם ז"א נבנים במהלך היניקה‪ ,‬כל ספירה לוקחת‬
‫‪ 8‬חודשים‪ ,‬סה"כ ‪ 11‬חודשים‪.‬‬
‫מעבר מיניקה לקטנות וגדלות של ז"א‪:‬‬
‫בנקודים ג"ר דז"א (גם כלים וגם אורות) נשארו בבינה (אימא)‪ .‬ע"י זיווג או"א ועיבור של ז"א באימא‬
‫נמשכות ספירות הג"ר (כלים ואורות) לז"א (תהליך התגדלות‪ ).‬המוחין האלה הינם מורכבים בעצמם‬
‫מג"ר וו"ק ומתלבשים בז"א ומשלימים לו את הכלים והמוחים של הקטנות ונהיים של גדלות‪ .‬המוחים‬
‫החדשים הם פנימיות של חבד‪+‬חגת‪+‬נהי וכן עבור הכלים‪.‬‬
‫בעת העיבור השני דז"א שהינו לצורך המוחין שלו‪ ,‬נזדווגו או"א‪ ,‬ואבא הוליד מהמוחין שלו טיפת דכורא‪,‬‬
‫והיא כללות חו"ב‪ ,‬וה"ח וה"ג (שהם מ בחינת הדעת) וכן אימא נתנה בחינת מ"ן שלה‪ ,‬והם כללות חו"ב‬
‫וה"ח וה"ג (מבחינת הדעת שלה) ולאחר העיבור‪ ,‬תבונה ילדה המוחין שיצאו דרך היסוד שלה‪ .‬המוחין‬
‫התלבשו תחילה תוך כלים של נה"י תבונה ואח"כ תוך ז"א‪ .‬דרך ההתלבשות הינה מוחין דמצד אבא בתוך‬
‫נה"י אבא ומוחין דמצד אימא תוך נה"י אימא‪ ,‬ואח"כ התלבשו נה"י אבא תוך נה"י אימא ואח"כ כל‬
‫ההתלבשויות נכנסו לתוך ז"א ונהיו חב"ד ז"א‪ .‬בעצם דעת ז"א מורכב מחו"ג דמצד אבא שנהיו חו"ב של‬
‫דעת ז"א ומחו"ג דמצד אימא שנהיו חו"ג של דעת ז"א‪ .‬הנה"י המשולבים של או"א מתפשטים לתוך ז"א‬
‫לפי קווים‪ ,‬נצח מתחלק לחח"נ ז"א והוד לבג"ה ז"א‪ .‬כלומר מוחי חו"ב נשארים סתומים בכליהם‪.‬‬
‫התפשטות הקו האמצעי בתוך ז"א ‪ ,‬כלומר התפשטות המוח השלישי‪ ,‬מוח הדעת‪ ,‬הינה שונה‪ :‬יסוד אימא‬
‫מסתיים בדעת ז"א‪ ,‬כי ליסוד אימא יש רק פרק אחד ולא ‪ 1‬כמו נ"ה אימא‪ ,‬ועטרת יסוד אימא מסתיים‬
‫בשליש עליון תפארת ז"א ומשם מתפשטים הה"ח ב‪-‬חג"ת‪-‬נ"ה ז"א והה"ג נכללות ביסוד ז"א‪ .‬יסוד אבא‬
‫מורכב משני פרקים [יסוד ועטרת היסוד] שמתחלקים ל‪ 1-‬שלישים ונמשך עד סיום יסוד ז"א‪ ,‬ולכן אורות‬
‫דעת דמצד אבא מכוסים תמיד ואינם מתגלים לעולם‪.‬‬
‫במהלך הגידול של ז"א נה"י אימא (תבונה ב') מתפשטים ב‪-‬חח"ן‪-‬בג"ה‪-‬ד"ת של ז"א‪ ,‬במשך ‪ 7‬שנים ויום‬
‫אחד (היום האחד הינו עבור הת"ת‪ ).‬בנוסף ל‪ 11-‬חודשים של היניקה‪ ,‬סה"כ ‪ 1‬שנים ויום אחד‪.‬‬
‫התפשטות החסדים של ו"ק ז"א אל חב"ד ז"א הינה במשך ‪ 1‬שנים‪ ,‬ועוד שנה עבור כתר ז"א‪ ,‬סה"כ ‪11‬‬
‫שנים ויום אחד‪.‬‬
‫(עניין התחלפות המוחין בינה אבא לחכמה אימא וכו'‪).‬‬
‫מהות המוחין‪ 1 :‬טיפות הבאות מזיווגם של או"א וניתנות לז"א ולנוק'‪ :‬טיפות מוח חכמה‪ ,‬בינה ודעת‪.‬‬
‫טיפות מוחי חו"ב ניתנות במוחי חו"ב דז"א ובמוחי חו"ב דנוק'‪.‬‬
‫טיפת מוח הדעת באה מהה"ח והה"ג שהתפשטו בו"ק או"א [יא”ב‪ :‬דרך יסודם]‪.‬‬
‫מוח דעת‪:‬‬
‫מוח דעת של נוק'‬
‫מוח דעת של ז"א‬
‫כולל גבורות בלבד‬
‫כולל חו"ג‬
‫נמצא בין כתפיה של נוק'‪ ,‬בשליש העליון דתפארת‬
‫נמצא בראש ז"א והוא מוח בפני עצמו [יא”ב‪ :‬לפי‬
‫שלה בסוד קשר תש"י ז"א‪.‬‬
‫דרושי פסח ובעוד דרושים‪ ,‬דעת ז"א נמצא בגרון‬
‫ז"א; באוצרות חיים (עיין בניין לאה להלן‪ ,‬וכן יוצא‬
‫מדרוש ה' של ספירת העומר) נראה שגרון ז"א‬
‫נמצא תחת דעת ז"א]‬
‫עיקר הארת ז"א הינה מהחסדים שבתוך יסוד הבינה שמתגלים בו מהחזה ולמטה‪.‬‬
‫הכתר הינו השורש של חב"ד‪[ .‬מתוך העיונים שבאוצרות חיים‪ :‬בברכת שים שלום מורידים הארות‬
‫המוחין שבכתר לחב"ד ז"א‪].‬‬
‫‪ ‬כלי מוחי ז"א הם מן נה"י אימא [הישנים] ואורות מוחי ז"א הינם מז"א‪ .‬מוחי ז"א נמשכים לו תחילה‬
‫בסוד מקיפים לפני שנכנסים לנה"י אימא ולתוך ז"א‪.‬‬
‫‪ ‬כלי כתר ז"א הינו מכלי תפארת ונה"י אימא [החדשים] ואורות כתר ז"א הינם מאורות תפארת ודנה"י‬
‫אימא‪ .‬שליש תחתון תפארת אימא החדש הינו שורה על ראש ז"א ונה"י אימא החדשים משתלשלים‬
‫מאחורי ז"א [ומכסים ומגינים על אחוריו ועל אחורי לאה‪ ,‬העומדת פב"א עם ז"א] עד סיום שליש‬
‫‪9‬‬
‫עליון תפארת דז"א ומשם ולמטה יוצאת רחל‪[ .‬רחל עומדת אב"א עם ז"א כך שאחורי רחל וז"א‬
‫מכוסים‪].‬‬
‫‪ ‬רישא חיוורתא דגולגלתא דז"א הינו לבנונית תפארת דתבונה [כלומר הכתר הבא משליש תחתון‬
‫תפארת אימא החדש (ע"פ בל"י‪ ,‬כל מקום שהמהרח"ו ציין באוצרות "חצי תפארת ונה"י החדשים"‪,‬‬
‫תיבת "החדשים" חלה גם על חצי תפארת דתבונה)] וחוורתא דקדלא הוא התפשטות נה"י החדשים‬
‫מאחורי ז"א והינו גם כן חלק של הכתר‪ .‬אורות אלה מקיפים את ז"א אך הם אינם ל"ם של הצל"ם‬
‫אלא הם כתר ז"א שגם הוא מקיף ז"א‪.‬‬
‫‪ ‬מראש ז"א יוצאים קוצים [נמ שכים מאחורי ז"א עם החזה]‪ ,‬נימין [נמשכים מאחורי רישא ז"א עד מול‬
‫הגרון] ושערי [נמשכים רק עד גולגלתא דרישא]‪ .‬חד קוצא דשערי נמשך מראש ז"א דרך עורפו‪ ,‬עד‬
‫אחורי חזה ז"א כדי לכסות הכתר‪ ,‬החוורתא‪ ,‬מחשוף הלבן‪.‬‬
‫‪ ‬כלים של מקיפים ל"ם דז"א נעשים מכלים של חג"ת וכחב"ד דתבונה בהתאמה‪ .‬אורות של מקיפים‬
‫ל"ם דז"א נעשים מאורות מקיפים דז"א ביחד עם אורות פנימיים של חג"ת וכחב"ד דתבונה בהתאמה‪.‬‬
‫‪ ‬כתר ז"א אינו נכנס בחשבון מקיפים דז"א‪.‬‬
‫‪ ‬כתר ז"א אינו נחשב במניין ‪ 12‬ספירות ז"א‪.‬‬
‫‪ ‬קל"ח פתחי חכמה‪ ,‬פתח קטז'‪" :‬כתר ז"א בסוד א"א" (עץ חיים‪ :‬מתפארת דא"א נעשה כתר וגלגלתא‬
‫דז"א)‪ :‬מדובר כנראה בהנהגת ז"א ולא בבניין ז"א; כי כתר ז"א נבנה מתפארת אימא\תבונה‪.‬‬
‫הערות מרחמ"ל זצ"ל מתוך כללי חכמת האמת‬
‫‪ ‬עיקר פרצוף (במיוחד של ז"א) הינו הו"ק‪ .‬פנימיות ו"ק‪ ,‬כלומר מוחי ו"ק הינה הדעת‪ .‬דעת ז"א‬
‫מכילה ה"ח וה"ג‪ .‬ממוח החכמה נעשים הה"ח וממוח הבינה נעשות הה"ג והה"ח עם הה"ג מהווים את‬
‫מוח הדעת‪ .‬הה"ח הינם פנימיות הו"ק ומתפשטים בו"ק והה"ג הינם עבור פרצוף הנוק'‪ ,‬וניתנות לנוק'‬
‫כדי להתפשט בנוק' ולשמש פנימיות לנוק'‪ .‬לכן מבינים הקשר בין מושג הה"ח והמוחין‪ ,‬שהמוחין‬
‫ב עצם מיצרים את הה"ח והה"ג‪ ,‬והה"ח נקראים פנימיות הו"ק והו"ק הם עיקר הפרצוף‪[ .‬יא”ב‪ :‬אבל‬
‫למה מתאספים הה"ח ביסוד? כדי למתק הה"ג לפני נתינתם לנוק' וכדי לעבור לנקבה כחלק של טיפת‬
‫הזיווג שכן טיפת הזיווג כוללת חו"ב וה"ח וה"ג‪ ,‬כדלעיל‪ .‬מה מועבר בזיווג? אולי ניתן לומר שבזיווג‬
‫בעצם מועברת טיפת הזיווג הכוללת חב"ד מזכר לנקבה (או"א או זו"ן)‪ ,‬דרך היסודות‪ ,‬ולאחר עיבור‬
‫ולידה יוצא השפע לז"א (במקרה של זיווג או"א) או לעולמות התחתונים יותר (במקרה של זיווג זו"ן)‬
‫והשפע הזה הינו גם כן מודל של חב"ד שממנו נוצרים הה"ח והה"ג‪ .‬הסבר זה מבוסס על ההנחה‬
‫שתיאור זיווג או"א תקף לשאר הפרצופים ושווה בין לבנין פרצוף חדש ובין ליצירת שפע גרידא‪].‬‬
‫‪ ‬כתר אינו בחשבון ה‪ 12-‬ספירות כי הינו מקיף (כנ"ל) וכן דעת אינה בחשבון ה‪ 12-‬ספירות כי אין לה‬
‫כלי‪ .‬ובכל זאת ישנם ‪ 12‬ספירות ולא ‪ !1‬אלא שכלי תפארת עולה עד כלי כתר ומקיף את הדעת‪ .‬לכן‬
‫לפעמים מציינים את הכתר בחשבון ה‪ 12-‬ספירות על שם כלי הכתר המעורב עם הדעת ולפעמים‬
‫מציינים את הדעת בחשבון ה‪ 12-‬ספירות על שם פנימיות הדעת‪.‬‬
‫צל"ם ז"א הינם יסו"ת ב'‪ .‬ז"א מקבל צל"ם גם מצד אבא וגם מצד אימא‪.‬‬
‫מקיפי ל"מ דאימא נכנסים במשך שנתיים (‪ 13‬שנה) ושלושה מוחי ז"א דמצד אבא ומקיפי ל"מ דאבא‬
‫באים במשך ‪ 3‬שנים‪ ,‬סה"כ ‪ 12‬שנה‪ .‬עד כאן גדלות ראשונה בתבונה‪ .‬מכאן ואילך קטנות ב' וגדלות ב'‬
‫באימא‪.‬‬
‫בקטנות ב' וגדלות ב' של ז"א‪ ,‬צל"ם ז"א הינם תבונה א' (תבונה א' הינה מלכות אימא שהתלבשה על נה"י‬
‫אימא‪ .‬צ' הינו כנ גד נה"י תבונה א'‪ ,‬ל' הינו כנגד חג"ת תבונה א'‪ ,‬מ' הינה כנגד חב"ד תבונה א'; וכל‬
‫הצל"ם הינו כנגד מלכות אימא שהתלבשה על נה"י אימא (וכן יסו"ת ב' הם מלכות תבונה א' שהתלבשה‬
‫על נה"י תבונה א')‪).‬‬
‫נוק' דבוקה נקודה באחורי ז"א בקטנות (ואז נוק' דבוקה מאחורי נה"י ז"א‪ ,‬כי הרי נה"י ז"א הם על גבי‬
‫חג"ת ז"א כי ז"א במצב ג' גו ג' )‪ ,‬ביניקה (ואז נוק' דבוקה מאחורי חג"ת ז"א‪ ,‬כי נה"י ז"א ירדו למקומם)‬
‫ובגדלות (ואז נוק' דבוקה מאחורי חב"ד ז"א‪ ,‬כי חג"ת נעשו חב"ד)‬
‫בנסירה של נוק' מז"א‪ ,‬גם ז"א וגם נוק' מקבלים חידוש מוחין מאימא‪ .‬מוחים אלה נוצרו ע"י זיווג או"א‬
‫כחלק של הנסירה ‪ .‬המ"ן של זיווג או"א הינם הנה"י של אימא שיצאו ועלו מז"א‪.‬‬
‫לאה הינה למעלה מחזה ז"א מאחוריו‪ ,‬פב"א [פני לאה נגד אחורי ז"א] ויוצאת ממוחין דאימא‪.‬‬
‫רחל הינה מהחזה דז"א ולמטה מאחוריו‪ ,‬אב"א‪ ,‬ויוצאת מהמוחין דאימא‪.‬‬
‫יעקב הינו מהחזה דז"א ולמטה מצד הפנים דז"א‪ ,‬אב"פ‪[ ,‬אחור יעקב נגד פני ז"א] ויוצא מהמוחין דאבא‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫בניין נוק' רחל‪:‬‬
‫נוק' דבוקה עם ז"א נקודה מאחוריו בקטנות (נוק' נקודה על נה"י ז"א)‪ ,‬ביניקה (נוק' נקודה על חג"ת ז"א)‬
‫ובגדלות (נוק' נקודה על חב"ד ז"א)‪ .‬לאחר שז"א בגדלות‪ ,‬נוק' יורדת לנה"י ז"א ונבנית מאחוריו‪.‬‬
‫גם עיבור נוק' בתוך אימא [כמו ז"א]‪ ,‬וגם לנוק' ‪ 1‬בחינות אנ"ך‪.‬‬
‫נוק' לוקחת לכלי כתר שלה‪ 1/1 ,‬כלי תפארת ז"א המגולים‪.‬‬
‫נוק' לוקחת למוח הכתר שלה‪ ,‬הארה של ‪ 1/1‬של שליש של מוח תפארת ז"א הנעשה מהחסד המתפשט‬
‫בתוך תפארת ז"א‪.‬‬
‫כתר רחל נעשה גם מסיומם של נה"י החדשים של אימא המתפשטים מאחורי ז"א ומסתיימים מאחורי חזה‬
‫ז"א‪[ .‬אוצרות חיים‪ ,‬שער מוחין דצלם‪ ,‬פרק ד']‬
‫הארת שליש תחתון כלי נצח אימא אשר בתוכו שליש תחתון דמוח חכמה דז"א בונים חח"נ נוק' גם‬
‫בבחינת הכלים וגם בבחינת אור המוח אשר בכלים; וכן ½ של החסד שבנצח ז"א מהה"ח שנתפשטו בז"א‬
‫מאיר בקו ימין של רחל‪ .‬וכן על דרך זה בקו שמאל של רחל‪ .‬אמנם בקו אמצעי של נוק'‪ ,‬בנוסף לכתר נוק'‬
‫שנעשה משליש תפארת ז"א‪ ,‬נוק' מקבלת בדעת שלה‪ ,‬הארת הה"ג שהתקבצו ביסוד ז"א ונוק' אינה‬
‫מקבלת בקו אמצעי שלה שום חסדים (מעבר למה שקבלה בכתר שלה‪).‬‬
‫לאה ורחל נבנות ע"י ז"א ע"י אור‪-‬חוזר שירד לתוך ז"א ועלה מלמטה של ז"א אל [דעת ז"א ומשם אל‬
‫לאה] או [אל תפארת ז"א ומשם אל רחל]‪[ .‬אוצרות חיים]‬
‫שורש הה"ח והה"ג הינו בדעת ז"א‪.‬‬
‫הה"ח והה"ג מתפשטים ומגיעים ליסוד ז"א‪ ,‬שם הה"ח ממתיקים את הה"ג‪.‬‬
‫יסוד ז"א‪ ,‬שבו יסוד אבא‪ ,‬הינו בשליש עליון תפארת נוק' ושם דעת נוק'‪ ,‬בין כתפיה של נוק'‪ .‬דעת נוק'‬
‫אינה בראש נוק'‪ ,‬כי בראש נוק' ישנם רק חו"ב‪ .‬הה"ג הממותקות ניתנות מיסוד ז"א אל דעת נוק'‪ .‬הה"ג‬
‫אינם מתפשטות בתוך גוף נוק' אלא נשארות בקו אמצעי של נוק'‪ ,‬ויורדות ליסוד נוק' ומשם בחזרה אל‬
‫תפארת נוק' ומשם אל דעת נוק' ומשם אל כתר נוק'‪ .‬רק ההארות של הה"ג מתפשטות בתוך נוק'‪.‬‬
‫סיום יסוד אבא נמצא בסיום יסוד ז"א בסיום תפארת נוק' ומאיר מתוך יסוד ז"א אל נוק' ומקבץ הה"ג‬
‫שלא יתפשטו בתוך נוק' וממתק אותם‪.‬‬
‫לאחר מכן ישנה נסירה של זו"ן; במהלך הנסירה ישנו זיווג או"א ע"י מ"ן [המ"ן האלה הינם נה"י אימא‬
‫שעולים מז"א] שמוליד הארות [= מוחין = פנימיות = חסדים לז"א וגבורות לנוק'] חדשות גם לז"א‬
‫[חידוש מוחי ז"א] וגם לנוק'‪.‬‬
‫כך הסתיים בניין נוק'‪ ,‬וזו"ן יכולים כעת להזדווג לצורך ההנהגה‪.‬‬
‫כב' אותיות בונים הפרצופים‪ .‬כב' אותיות בונים ז"א ולאחר מכן נכללים ביסוד שלו‪.‬‬
‫נוק' מקבלת כב' אותיות מז"א [כשז"א בונה נוק'] (וכן מקבלת כנראה גם אותיות מנצפ"ך – גבורות)‬
‫ונכללים ביסודה ועושים את יסוד נוק' לכלי‪.‬‬
‫לאחר מכן נוק' מקבלת עוד כב' אותיות מאימא [במהלך הנסירה ואימא בונה נוק']‪( .‬וכן מקבלת כנראה גם‬
‫אותיות מנצפ"ך – גבורות)‬
‫אותיות מנצפ"ך הינן גבורות‪.‬‬
‫שתי הקבוצות של כב' אותיות בונות כלי יסוד של נוק'‪ .‬בתוך הכלי ישנן אותיות מנצפ"ך (פעמיים‪ :‬מז"א‬
‫ומאימא) והן המ"ן ואז פרצופי זו"ן שלמים לצורך ההנהגה‪.‬‬
‫כשז"א בונה נוק' אזי ז"א נותן גבורות לנוק'‪ ,‬וזה נעשה דרך נה"י ז"א שהם בראש נוק'‪ ,‬ולא דרך זיווג‪.‬‬
‫פרצוף ז"א בונה נוק'‪ ,‬לאפוקי פרצוף יעקב‪.‬‬
‫בדרושי סוכות מופיע שנוק' מקבלת גם חסדים מאת אימא ומאת ז"א כדי לבנות אותה‪ ,‬ולא רק גבורות‪.‬‬
‫"‪ ...‬וחיבוק הימין הינו כניסת עיטרא דחסדים דז"א וגם בעיקר מקיפים דאימא‪ ,‬בסוד מוחין‬
‫דנוק'‪ ...‬כל מה שנעשה בכל הימים שבין ראש השנה לשמיני עצרת‪ ,‬נעשה בכל יום ובכל‬
‫תפילה‪ .‬בכל יום החסדים הפנימיים דאימא נכנסים כדרכם מלמעלה למטה ‪( "...‬דרוש ג'‬
‫דסוכות) אולי אימא נותנת לנוק' לא רק גבורות אלא גם חסדים? עניין חיבוק השמאל והימין נמצא‬
‫בכוונות תפילת העמידה בברכות 'מחיה המתים' ו‪"-‬הא‪-‬ל הקדוש" בהתאמה‪ ...‬בדרוש ח' דק"ש נראה‬
‫שחסד ז"א מתפשט בתפארת ז"א ומשם לראש נוק' ‪ ,‬זהו כנראה לכתר נוק' כמוסבר לעיל פה ולכן אינו‬
‫קשה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫כשז"א מזדווג עם נוק' אזי ז"א נותן חסדים לנוק'‪ ,‬וזה נעשה דרך זיווג היסודות‪ .‬הזיווג הינו לפעמים עם‬
‫ז"א ולפעמים עם יעקב‪ .‬הזיווג הינו לצורך ההנהגה ולא לצורך בנין‪.‬‬
‫הנסירה הינה תמיד מז"א (כמובן‪ ,‬כי לא רחל ולא לאה דבוקות אב"א עם יעקב) אך הזיווג יכול להיות עם‬
‫ז"א או עם יעקב‪.‬‬
‫בניין יעקב‪:‬‬
‫אין יכולת ליעקב וללאה להיתקן עד שיתוקנו ז"א ונוק'‪( .‬אוצרות חיים‪ ,‬שער יעקב ולאה פרק א')‬
‫יעקב מקבל הארות מאחוריים \ נה"י אבא [אורות וכלים] המתגלים מחזה ז"א ולמטה (בעצם רק יסוד‬
‫אבא מתגלה באופן יחסי מחזה ז"א ולמטה כי משם מסתיים יסוד אימא‪ ,‬אך נ"ה אבא נשארים מכוסים‬
‫בנ"ה אימא – בל"י)‪ .‬כתר יעקב הוא כנגד ‪ 1/1‬תחתונים של תפארת ז"א‪ .‬חו"ב שמצד אבא שבדעת ז"א‬
‫וכן חו"ב שמצד אימא שבדעת ז"א [‪ 1‬בחינות אלו נקראות חו"ב חו"ג דדעת ז"א] יוצאים אל יעקב‬
‫(לבושים ביסוד אבא ‪ -‬ודרך תפארת ז"א) ונעשים לו ‪ 1‬מקיפים‪ ,‬והם התפילין של יעקב [יא”ב‪ :‬מקיפים‬
‫נמוכים‪ ,‬כנראה] וגם נעשים מוח כתר דיעקב הנכנס לתוך כלי כתר יעקב‪ .‬כלי כתר יעקב נעשה מאור‬
‫שיוצא מ‪[-‬שליש אמצעי]‪-‬חו"ב אבא הלבושים תוך נ"ה אבא הלבושים תוך נ"ה אימא הלבושים תוך חו"ג‬
‫ז"א‪ .‬שליש תחתון מוח חכמה דמצד אבא המלובש בפרק תחתון נצח אבא המלובש בפרק תחתון דנצח‬
‫אימא המלובש ב‪ 1-‬פרקים נצח ז"א מאיר אל יעקב ובונה חח"נ יעקב‪ .‬שליש תחתון מוח בינה דמצד אבא‬
‫המלובש בפרק תחתון הוד אבא המלובש בפרק תחתון דהוד אימא המלובש ב‪ 1-‬פרקים הוד ז"א מאיר אל‬
‫יעקב ובונה בג"ה יעקב‪ .‬עטרת היסוד דאבא המלובש בכל יסוד ז"א מתחלק אל דת"י יעקב‪ .‬חו"ב מצד‬
‫אבא שבדעת ז"א התחברו לחו"ב דיעקב בהתאמה; וכן חו"ג מצד אבא שבדעת ז"א (יא”ב‪ :‬קשה לי כי‬
‫כשאומרים שיש בדעת ז"א ‪ 1‬מוחין חו"ב וחו"ג‪ ,‬אזי חו"ב דדעת ז"א מיוחסים לאבא וחו"ג דדעת ז"א‬
‫מיוחסים לאימא‪ ,‬אך כאן מייחסים חו"ג דדעת ז"א לאבא‪ )...‬נכנסו לדעת יעקב ומהם נהיו ה"ח וה"ג‪ .‬ה"ח‬
‫שבדעת יעקב מתפשטים ב‪-‬חגת‪-‬נה יעקב ומתכנסים ביסוד יעקב‪ ,‬וה"ג שבדעת יעקב מתקבצות ביסוד‬
‫יעקב‪( .‬שער יעקב ולאה פ"ג)‪.‬‬
‫בניין לאה‪:‬‬
‫(אוצרות חיים‪ ,‬שער יעקב ולאה פרק ה')‬
‫לאה נבנית מאחוריים מלכות אימא מאחורי דעת ז"א; ופנימיות מלכות אימא נתנה ללאה גם פנימיות‬
‫נהי"ם אימא מתוך דעת ז"א‪.‬‬
‫לאה נאחזת בז"א דרך חג"ת ז"א העושים ‪ 1‬קוי לאה‪ .‬גובה לאה הינו ‪ 1/1‬תחתונים דדעת ז"א‪.‬‬
‫לאה ורחל נבנו ע"י אור חוזר‪ .‬לאה ורחל נבנות ע"י ז"א ע"י אור‪-‬חוזר שירד לתוך ז"א ועלה מלמטה של‬
‫ז"א אל [דעת ז"א ומשם אל לאה] או [אל תפארת ז"א ומשם אל רחל]‪.‬‬
‫חסד לאה‪ :‬אחר שירדו החסדים [יא”ב‪ :‬מעניין שמהרח"ו מציין כאן חסדים ולא מוחין] עד יסוד ז"א‪ ,‬חזרו‬
‫לעלות עד חזה ז"א ומשם נוקבים את חזה ז"א ויוצאים אל רחל; כך גם בלאה‪ :‬אחר שירד אור מוח חכמה‬
‫דז"א עד מרפק ז"א שהוא סוף פרק ראשון של זרוע ז"א‪ ,‬חוזר האור ועולה עד כתף ז"א ומשם יוצא אל‬
‫תחילת גרון ז"א‪ ,‬שהוא תחת דעת ז"א‪ ,‬ומשם נכנס בחסד לאה‪.‬‬
‫גבורה לאה‪ :‬וכן עבור אור מוח בינה בזרוע שמאל דז"א עבור גבורה לאה‪.‬‬
‫תפארת לאה‪ :‬אחר שירד אור מוח דעת דז"א עד שליש עליון תפארת ז"א‪ ,‬חוזר האור ועולה עד התחלת‬
‫תפארת ז"א ומשם יוצא אל תחילת גרון ז"א‪ ,‬שהוא תחת דעת ז"א‪ ,‬ומשם נכנס בתפארת לאה‪.‬‬
‫נצח לאה‪ :‬אור החסד היורד בפרק השני של זרוע ימין ז"א חוזר ועולה עד מרפק ז"א ומשם יוצא אל לאה‬
‫ובונה נצח לאה‪.‬‬
‫הוד לאה‪ :‬וכן עבור אור החסד היורד בפרק השני של זרוע שמאל ז"א חוזר ועולה עד מרפק ז"א ומשם‬
‫יוצא אל לאה ובונה הוד לאה‪.‬‬
‫יסוד לאה‪ :‬אימא הנתונה עד שליש ראשון של תפארת ז"א נותנת יסוד ללאה ע"י שנבקע יסוד אימא (עניין‬
‫ויעבור ו‪ 11-‬מידות‪).‬‬
‫דעת לאה‪ :‬דעת לאה נעשה מדעת ז"א‪.‬‬
‫חו"ב לאה נעשים מאור חוזר משני הצדדים של שליש עליון דעת ז"א ועולים מתוך דעת לאה ועושים‬
‫חו"ב של לאה‪ .‬וזהו הגבהת ידי ז"א כנגד ראשו (עניין ברכת כהנים‪).‬‬
‫‪12‬‬
‫זיווג זו"ן‬
‫‪.1‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫הה"ג מתקבצות ביסוד רחל בעת הזיווג עם ז"א‪( .‬אוצרות חיים ‪ -‬שער תיקון הנוק')‬
‫הה"ח מתקבצים ביסוד יעקב בעת הזיווג‪( .‬אוצרות חיים ‪ -‬שער תיקון הנוק')‬
‫ישנן נשיקין לפני זיווג היסודות וישנן נשיקין בעת זיווג היסודות‪.‬‬
‫שלבי הזיווג‪:‬‬
‫התעוררות הנוק' ע"י התכללות ענפיה‬
‫ביאה ראשונה שבמהלכה נוק' מקבלת מז"א הרוחא (דשביק בה בעלה) והוא ב"ן‪ ,‬והוא גבורות מדעת ז"א‪,‬‬
‫והוא הכח עבור הנוק' להעלות מ"ן‬
‫נוק' מעלה הנשמות (העלאת מ"ן‪ ).‬נשמות ישראל הינן מ"ן לזו"ן וזו"ן הינם מ"ן לאו"א‪.‬‬
‫אז ייעשה זיווג או"א [כנראה שגם לפני כן יהיה זיווג במדרגות שמעל או"א עד רום המעלות] ויימשך‬
‫חידוש מהמאציל לאו"א ויצאו מוחין\שפע אל זו"ן (מ"ד ומ"ן בהתאמה)‪.‬‬
‫נוק' מקבלת שפע מאת המאציל דרך מוחותיה (שהם בתוך נה"י ז"א) (השפע הזה הינו המ"ן ג"כ [יא”ב‪:‬‬
‫נראה שהמ"ן הינם חידוש המוחין] והוא טיפת הזיווג)‬
‫השפע עובר דרך תרי"ג אבריה ומתקבץ ביסודה‬
‫ז"א מקבל שפע מאת המאציל (מ"ד) דרך מוחיו‪ ,‬בכל תרי"ג איבריו ומתקבץ במוחיו (שוב) ומשם ביסוד‬
‫ז"א‪ ,‬וזה נקרא מ"ד (טיפת המ"ד הינה ע"ב – דרוש שמחת תורה)‬
‫נעשה זיווג היסודות של זו"ן והוא צירוף מ"ד ומ"ן (בתוך יסוד נוק' שנעשה כלי מקודם‪ :‬בעת קבלת הכב'‬
‫אותיות ואו\גם בביאה הראשונה)‪ .‬זיווג זו"ן (ועיבור ‪ +‬לידה?) מוליד מזון\כוח שנוק' תעביר לענפים‬
‫שלה‪.‬‬
‫השפעת השפע\ההנהגה‬
‫עיקר ההנהגה הינה מא"א אל ז"א ומז"א אל נוק'‪ ,‬ע"י שילוב\הסכמה של חסד ודין [חיבור טיפות הזיווג‬
‫של ז"א ושל נוק'] והם המוחין‪.‬‬
‫שפע ההנהגה יוצא מזיווג א"א ונוקביה‪ ,‬משם אל י"ג ת"ד [חיבור מזל נוצר ונקה] דרך זיווג או"א ודרך‬
‫זיווג זו"ן‪.‬‬
‫עיקר זיווג זו"ן הינו ישראל ורחל‪ .‬אך ישנם זיווגים פחותים שהם הארות זיווג‪ ,‬והם זיווגי יעקב עם רחל‬
‫או עם לאה‪ ,‬או זיווג ישראל עם לאה‪.‬‬
‫לכל יום ישנו מאור חדש [המוכן מששת ימי בראשית] ונחוץ זיווג יומי על מנת להמשיך את האור של‬
‫אותו היום‪.‬‬
‫זיווגי הלילה הינם הכנה לזיוו גי היום (זיווגי היום הינם יעקב ורחל בשחרית (סוד הסעודה)‪ ,‬וישראל ולאה‬
‫במנחה; זיווגי הלילה הינם יעקב ולאה למעלה מחזה ז"א בערבית‪ ,‬יעקב ולאה כנגד כל פרצוף ז"א בחצות‬
‫הלילה‪ ,‬ואותו זיווג בקדרותא דצפרא‪).‬‬
‫בלילה ז"א נעלם [כלומר מוחי ז"א מסתלקים] ונוק' מחלקת אל הבריות‪ ,‬מה שהיא קבלה ביום‪.‬‬
‫כל הנ"ל הינו השפעת הכח‪.‬‬
‫אך השפעת החיות הינה תמידית ע"י זיווג חיצון של או"א דרך חיבור (כלומר לא זיווג) של זו"ן‪[ .‬זהו‬
‫לצורך הנהגת הקיום (= הנהגת הייחוד? או ספירות דעיגולים?)]‬
‫זיווג פנימי של או"א הינו להשפעת הכוח והוא מחדש מוחי זו"ן לצורך זיווג זו"ן לצורך ההנהגה של שכר‬
‫ועונש‪.‬‬
‫לאחר חורבן בית המקדש‪ ,‬זו"ן בגדלות רק בזמן התפילה במקום כל הזמן‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫בניית הפרצופים וזיווגם במהלך התפילה‪:‬‬
‫‪ o‬בק"ש של הקרבנות ושל היוצר של שחרית‪ ,‬ישנו זיווג או"א להביא ו"ק דמוחין דגדלות דמצד אימא לז"א‬
‫[כלומר‪ ,‬זיווג או"א לצורך בניין ז"א] וכן מוחין לנוק' (ללאה ולרחל‪ ,‬שגדלות ביחד עם גידול ז"א אב"א‪).‬‬
‫[עיין דרוש ג' של ק"ש‪ ,‬לגבי הסבר על נחיצות של ‪ * 1‬ק"ש ‪ ,‬כי אי אפשר להמשיך לז"א את כל המדרגות‬
‫עד חיצוניות דעתיק בבת אחת]‬
‫‪ o‬על פי דרוש ו' של העמידה‪ :‬הנסירה הינה בסוף ברכת אבות של שחרית (וכן בברכת אבות של מנחה ושל‬
‫ערבית‪ ,‬בין ז"א ורחל‪ ,‬ובין ז"א ולאה‪ ,‬בהתאמה?‪.)...‬‬
‫‪ o‬חיבוק זו"ן הינו בברכת אהבת עולם כנגד היכל אהבה וכן בברכות ‪ 1#‬ו‪ 1# -‬של העמידה‪( .‬דרוש ה' של‬
‫ק"ש וכן דרוש ו' של העמידה)‬
‫‪ o‬ישנן נשיקין לפני זיווג היסודות וישנן נשיקין בעת זיווג היסודות‪ :‬בקה"כ נמצא שיש לכוון שנעשים‬
‫נשיקין לצורך הזיווג ב‪'-‬אמת ויציב' וכן הוא בדרוש ה' של ק"ש; וכן ברכות אמצעיות של העמידה הינם‬
‫בסוד נשיקין (דרוש ו' של העמידה); הנשיקין הינם בין ז"א לנוק' (כי הם הארות לבניית נוק') אך הזיווג‬
‫הינו בין יעקב ורחל\לאה‪.‬‬
‫‪ o‬על פי דרוש ג' של ק"ש על המיטה ביאה ראשונה של אבא עם אימא ושל ז"א עם נוק' נעשות בק"ש על‬
‫המיטה ובחצות הלילה‪ ,‬בהתאמה‪.‬‬
‫‪ o‬ביאה שניה של או"א נעשית בק"ש של יוצר של שחרית; כניסת מ"ן לנוק' וכניסת מ"ד לז"א נעשים בסוף‬
‫ברכת 'שים שלום'; וביאה שניה של זו"ן (יעקב ורחל) נעשית ב‪'-‬שים שלום' (או בנפילת אפיים) לאחר‬
‫העמידה של שחרית‪ .‬עיין עוד הערת היפה שעה בעניין זיווגי זו"ן‪ .‬יפה_שעה_בעניין_זיווגי_זון‪.‬‬
‫‪ o‬זיווג יעקב עם רחל יכול להיעשות רק אחרי שיעקב מקבל שפע מן ז"א ולכן יש לתקן ז"א קודם [ע"ע‬
‫ביאור ‪ 11‬מידות ב‪'-‬ויעבור']‪.‬‬
‫‪ o‬ב‪'-‬שים שלום' יורדת טיפת החסדים ממוחי ז"א וע"י תיקון ‪ 11‬מידות ד‪'-‬ויעבור'‪ ,‬אנו מחלקים אותה ל‪1-‬‬
‫חלקים‪ :‬חלק ‪ 1#‬לחיבוק‪ ,‬חלק ‪ 1#‬לזיווג ז"א עם לאה (מן החזה ולמעלה) וחלק ‪ 1#‬יורד למטה עד פי‬
‫יסוד ז"א ומשם ניתן בדעת יעקב ומשם אל פי יסוד יעקב ונותנו לנוק' טיפת מ"ד‪( .‬דרוש ו' של העמידה)‬
‫‪ o‬בי"ג מידות‪ ,‬עובר השפע לצורך ההנהגה‪ ,‬שנוצר בזיווג הפנימי של או"א‪ ,‬דרך י"ג ת"ד (אלו כנגד ‪11‬‬
‫מידות)‪ ,‬אל זו"ן שיזדווגו ויעבירו את השפע הלאה אל התחתונים‪.‬‬
‫‪ o‬כוונת מונח 'תיקון' הינו הנחיה\הדרכה ע"י מוחין\שפע מהפרצוף העליון אל התחתון‪.‬‬
‫‪ o‬בלילה מוחי ז"א והרשימו של מוחי ז"א יוצאים ממנו להיות מקיפים על ראשו וכך ז"א חוזר להיות‬
‫בקטנות; וכן מוחי נוק' והרשימו של מוחי נוק' יוצאים ממנה להיות בז"א וכך נוק' חוזרת להיות נקודה‪.‬‬
‫(דרוש ה' של תפילין)‬
‫‪ o‬ישנה נסירה של ז"א מנוק' (לאה ורחל מחוברות) בלילה [ואז ז"א בתרדמה ובחצות מקבל ו"ק מוחין‬
‫דגדלות דפב"פ ומתעורר (יא”ב‪ :‬מוחי ז"א ייצאו ממנו לאחר הזיווג עם נוק'?)] ולאחריה ישנה ביאה‬
‫ראשונה בחצות להכין כלי יסוד דנוק' (יעקב כנגד כל ז"א פב"פ עם לאה שלקחה ט' ספירות\נקודות רחל)‪.‬‬
‫וישנה נסירה גם ביום [ואז ז"א מקבל גם ג"ר מוחין דגדלות דפב"פ]‪ ,‬אך ביום ז"א אינו בתרדמה מלאה‬
‫אלא נשאר רושם מוחיו במהלך הנסירה‪ .‬עיין גם בדרוש ב' של העמידה‪ ,‬במילה "באהבה"‪ ,‬שמשם נראה‬
‫שישנה נסירה אחת ביום ונסירה אחת בלילה‪ .‬עיין גם הבדלים בין נסירת היום ונסירת הלילה ב‪-‬יפה שעה‬
‫של דרוש ב' של ק"ש על המיטה‪.‬‬
‫‪ o‬בביאה הראשונה ז"א בונה כלי יסוד נוק' (בחצות הלילה)‪ .‬כן אימא בונה כלי יסוד נוק' כחלק של הנסירה‬
‫וניתנות גבורות מאימא לנוק' ("ברוך שם כבוד" של ק"ש שעל המיטה)‪.‬‬
‫‪ o‬מוחי זו"ן מסתלקים מהם לאחר כל תפילה (בזמן הגלות‪ ).‬במהלך התפילה אנו מחזירים מוחין לזו"ן כדי‬
‫שיזדווגו וישפיעו שפע לעולם‪( .‬דרוש ד' של דרושי הלילה‪).‬‬
‫‪14‬‬
‫שאלות – (לגבי זיווגי האמצע)‪:‬‬
‫ביאה ראשונה‪:‬‬
‫ האם עניין ביאה ראשונה לצורך בנית כלי נוק' הינו פעם אחת ביום בלבד בק"ש על המיטה (כך‬‫משמע מקה"כ בק"ש על המיטה שהביאה הראשונה של חצות הלילה הינה לקראת זיווגי היום)? או‬
‫שמא ישנה ביאה ראשונה בכל תפילה לאחר הנסירה שבכל תפילה‪ ,‬ואם כן מתי בדיוק בתפילה? אם‬
‫ישנה רק ביאה ראשונה אחת בק"ש על המיטה‪ ,‬אזי האם זה ייתכן שביאה ראשונה זו תהיה לפני‬
‫הנסירות שמתבצעות בברכת אבות שבכל תפילה? מוכרחים לומר שכן‪ ,‬כי זו"ן חוזרים להיות אב"א‬
‫לאחר כל תפילה‪.‬‬
‫ האם הביאה הראשונה הינה אחת כללית בין זו"ן (שמתבצעת בק"ש על המיטה) או אולי ישנה ביאה‬‫ראשונה נפרדת בין יעקב ורחל‪ ,‬בין יעקב ולאה ובין ישראל ורחל ובין ישראל ולאה‪ ,‬ואם כן מתי?‬
‫כנראה שישנה ביאה ראשונה אחת ביום‪ ,‬בק"ש על המיטה כשרחל ולאה נהיו פרצוף אחד כללי‪.‬‬
‫נסירה‪:‬‬
‫ האם נכון לומר שישנן נסירות נפרדות בין ז"א ורחל‪ ,‬ובין ז"א ולאה (שמתבצעת בברכת אבות של‬‫שחרית (ז"א ורחל) ומנחה וערבית (ז"א ולאה)‪ ,‬וכך נראה בקה"כ במנחה וערבית ב‪"-‬באהבה")? וכן‬
‫נראה מההגהה שבדרוש ו' של ר"ה‪":‬הגהה‪ :‬ישנן ‪ 3‬נסירות‪ :‬לצורך לאה ע"י ז"א וע"י אימא‪ ,‬ולצורך רחל‬
‫ע"י ז"א לאחר התקיעה‪ ".‬או אולי ישנה נסירה אחת כללית בין זו"ן‪ ,‬וכך נראה בדרוש ד' של דרושי‬
‫הלילה שלאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך לקראת הנסירה (וכך יוצא גם מיפה שעה ב‪ -‬דרוש ח'‬
‫של קריאת שמע האומר ש‪"-‬לאה ורחל מתחברות לקראת הנסירה ואין הכי נמי יש ללאה חלק‬
‫בנסירה")? עיין דרוש ה' של העמידה [במילה 'הא‪-‬ל']‪ ,‬ששם נראה שלאה חוזרת פב"פ עם ז"א ללא‬
‫נסירה‪ ...‬וכן תמוה למה לאה צריכה נסירה כי היא לא דבוקה אב"א עם ז"א כמו רחל (וע"ע בק"ה‬
‫ר"ה ע' פו' "כי לאה אינה דבוקה עם ז"א כמו רחל‪ ,‬כותל אחד‪ ,‬שתצטרך נסירה להפרידם"; כמובן‬
‫שיעקב אינו שייך לנסירה כאמור לעיל וכן ע"ע בק"ה ר"ה ע' פו' שיעקב אינו חלק בנסירה "כי כיוון‬
‫שהוא לתיקון הנסירה אין ליעקב חלק בה")! אולי יש לתרץ שמונח נסירה חל גם על קבלת נוק' (לאה‬
‫או רחל) את הגבורות שלה (גם אם אין בפועל מעשה של הפרדת מאת הזכר‪ ,‬כלומר גם אם אין‬
‫מעשה הנסירה בפועל‪ .‬כך אולי יוצא מדרוש ה' של יו"כ‪..." :‬‬
‫כך גם בנוק'‪ :‬אורות נוק' הינם גבורות‪ ,‬והכלים שלה הינן ‪ 12‬הספירות שלה‪ .‬אורות נוק' צריכים‬
‫להתלבש בכלים החיצונים שהם כלי נה"י אימא שבתוך כלי נה"י ז"א שבתוך הכלים של נוק' עצמה‪,‬‬
‫וזהו ענין הנסירה‪.‬‬
‫‪)"...‬‬
‫‪15‬‬
‫זיווגים‪:‬‬
‫האם טבלה זו מדוייקת? (המונחים של זיווגי האמצע‪ ,‬נשמה וגוף ורישא וסיפא‪ ,‬מובאים בסוף ספר קיצור‬
‫הכוונות של הרמח"ל‪ ,‬בעניין הכוונה הכללית‪).‬‬
‫ביאות נוספות‬
‫ביאה שניה‬
‫ביאה ראשונה‬
‫זיווגי זו"ן‬
‫ לפי שער הכוונות‪( ,‬סוף דרוש ו' של‬‫ ק"ש על המיטה (קה"כ‬‫זיווגי‬
‫העמידה; דרוש א' ו‪-‬ב' דויעבור ודנ"א)‪:‬‬
‫וכן דרוש ח' של דרושי‬
‫האמצע‬
‫‪ 11‬מידות (ישראל ולאה) ונ"א (יעקב‬
‫הלילה – זו"ן)‬
‫ורחל) כי לפני הזיווג יש לתקן ז"א‬
‫שיתקן יעקב‬
‫זיווגי נשמה‬
‫וגוף‬
‫ לפי קה"כ‪ 12( :‬ימי תשובה‪ ,‬ע' קי'‬‫קיא' וגם משמע מהכוונה הכללית‪ ,‬ע'‬
‫קסט')‪ ,‬וכן לפי שער הכוונות (דרוש ח'‬
‫של דרושי הלילה)‬
‫'שים שלום' יעקב ורחל (של תפילה‬
‫בלחש)‪ ,‬ישראל ולאה (בחזרה‪ ,‬בעצם‬
‫רחל לוקחת מקום לאה); זהו גם היגיוני‪,‬‬
‫כי אז ישנה ביאה גם בסוף התפילה‬
‫בלחש וגם בסוף החזרה‬
‫'שים שלום'‬
‫'אתה' של תחילת עמידה‬
‫דשחרית (קשה כי זה לפני‬
‫הנסירה?!)‬
‫'שים שלום'‬
‫'שים שלום'‬
‫ לפי קה"כ‪11 :‬‬‫מידות (ישראל‬
‫ולאה) ונ"א (יעקב‬
‫ורחל)‬
‫זיווג זכר‬
‫ונקבה‪,‬‬
‫רישא וסיפא‬
‫ מעניין במיוחד הגישה של היפה שעה בדרוש א' של חזרת העמידה לגבי פרצופים וזיווגים‪ .‬משם‬‫נראה שנה"י ז"א ונוק' הכוונה ליעקב ורחל‪ ,‬חג"ת ז"א ונוק' הכוונה לישורון ולאה‪:‬‬
‫‪ o‬נה"י ז"א ונוק' שלו שהם יעקב ורחל וזיווגם נקרא י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י (פרצופים דעיבור)‬
‫והוא בשים שלום של התפילה בלחש‪ .‬ומה שכתב בסוף דרוש ו' של העמידה שבסיום תפילה‬
‫בלחש ישנו יחוד הויה עם שמות 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪' ,‬אלוקים' ו‪'-‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י' אתי שפיר כי יעקב ורחל‬
‫הם זו"ן דפרצוף נה"י דז"א ונוקביה וכאשר מפרטים ‪ 1‬ייחודים הם על סדר כתרם‪ ,‬חב"ד‬
‫שלהם וז"ת שלהם‪.‬‬
‫‪ o‬חג"ת ז"א ונוק' שלו שהם ישורון ולאה וזיווגם נקרא י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ל‪-‬ה‪-‬י‪-‬ם (פרצופים‬
‫דיניקה) והוא בשים שלום של חזרת התפילה בקול‪ .‬ובסיום חזרת התפילה בקול ישנו יחוד‬
‫הויה עם שמות 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪' ,‬אלוקים' ו‪'-‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י' והם ישורון ולאה והם זו"ן דפרצוף חג"ת‬
‫דז"א ונוקביה וכאשר מפרטים ‪ 1‬ייחודים הם על סדר כתרם‪ ,‬חב"ד שלהם וז"ת שלהם‪.‬‬
‫‪ o‬חב"ד ז"א ונוק' שלו וזיווגם נקרא י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה (פרצופים דגדלות) והוא בנפילת‬
‫אפיים (או בשחרית דשבת?)‬
‫לסיכום גישת היפה שעה‪:‬‬
‫תפילה בלחש‪ :‬זיווג פרצופי נה"י דזו"ן‪ :‬יעקב ורחל‬
‫חזרת התפילה‪ :‬זיווג פרצופי חג"ת דזו"ן‪[ :‬יעקב ‪ +‬ישורון] ו‪[-‬רחל דנה"י ‪ +‬רחל דחג"ת]‬
‫ויעבור‪ :‬נראה לי‪ :‬זיווג ישראל ולאה מן חזה ז"א ולמעלה‪ ,‬כך שזיווג זה אינו במסגרת זיווגי‬
‫ה‪-‬נהי‪-‬חגת‪-‬חבד המובא ע"י היפה שעה‪.‬‬
‫נ"א‪ :‬זיווג פרצופי חב"ד דזו"ן [יעקב ורחל]‬
‫‪16‬‬
‫הערה בעניין חיצוניות ופנימיות‪ ,‬כלים ועצמות של העולמות‬
‫בדרוש דרושי שבת ‪ – 1‬קבלת שבת – דרוש א' ‪ ,‬מוסבר שיש פנימיות (בחינת נשמות) וחיצוניות (בחינת‬
‫מלאכים) בעולמות אבי"ע‪ .‬וכן מוסבר שאורות פנימיים‪ ,‬ולא מקיפים‪ ,‬של חיצוניות העולמות עולים‬
‫בקבלת שבת ושהפנימיות של העולמות עולה בליל שבת עצמו‪.‬‬
‫בדרוש דרוש ג' בעניין תוספת שבת ‪ ,‬מוסבר שיש כלים ועצמות בעולמות אבי"ע‪ .‬וכן מוסבר שיש פנימיות‬
‫וחיצוניות לכלים ולעצמות של עולמות אבי"ע‪ .‬מוסבר שחיצוניות הכלים הינה בחינת מלאכים ושפנימיות‬
‫הכלים הינה בחינת נשמות‪ .‬מוסבר גם שרק בחינות הכלים עולים בשבת ולא העצמות‪.‬‬
‫לכן נראה לשלב בין הדברים ולסכם שבקבלת שבת עולים אורות פנימיים (ולא מקיפים) של חיצוניות של‬
‫כלים של אבי"ע‪ .‬ובליל שבת עולים אורות פנימיים (ולא מקיפים) של פנימיות של כלים של אבי"ע‪.‬‬
‫עיין בפחו"ד מסעיף ע"ט עד סעיף פ"ג וכן מסעיף ס' עד סעיף ס"ה‪ ,‬בעניין פנימיות וחיצוניות ואורות‬
‫וכלים‪ .‬המושגים פנימיות וחיצוניות מקורם בקו ורשימו בהתאמה‪ .‬כתוצאה מחיבור הקו והרשימו (כלומר‬
‫שילוב הפנימיות ו החיצוניות) נוצרו א"ק ועולמות שיש בכל אחד מהם גם פנימיות וגם חיצוניות‪.‬‬
‫בעולומות אוזן וחוטם‪ ,‬החיצוניות אינה מורגשת אלא מובלעת‪ ,‬אך מעולם הפה (עקודים) והעיניים‬
‫(נקודים) החיצוניות מורגשת יותר ויותר וזה עניין הופעת הכלי (כלי יחיד בעולם העקודים ו‪ 12-‬כלים‬
‫בעולם הנ קודים‪ ).‬הכלי הינו חיצוניות‪ .‬פרצוף תחתון יוצא מחיצוניות של נה"י של פרצוף עליון (אף אם‬
‫ההלבשה תהיה בדרך אחרת כגון או"א מלבישים זרועות א"א)‪ ,‬והחיצוניות של הנה"י של הפרצוף העליון‬
‫בונה את החיצוניות והפנימיות של הפרצוף התחתון‪ ,‬כלומר כלי נה"י של העליון מתחלק בעצמו לחיצוניות‬
‫ופנימיות‪ ,‬כלומר‪ ,‬גם בכלים ישנו מושג של פנימיות וחיצוניות‪ .‬אך פנימיות הפרצוף התחתון (= המוחין‬
‫שלו) מחדשת כוחה ע"י תוספת אורות חדשים שבאים מהמאציל‪ .‬פרצוף הינו ‪ 12‬ספירות דפנימיות ו‪12-‬‬
‫ספירות דחיצוניות‪( .‬יא”ב‪ :‬ובשפה אחרת‪ ) :‬ישנם שלושה כלים‪ :‬פנימי‪ ,‬תיכון וחיצוני‪ ,‬כנגד חב"ד‪ ,‬חג"ת‬
‫ונה"י (יא”ב ‪ :‬של החיצוניות) בהתאמה‪ .‬גם בתוך הפרצוף‪ ,‬נה"י נחשב חיצוניות לגבי חג"ת שנחשב‬
‫חיצוניות לגבי חב"ד‪ .‬זהו נכון גם לאורות וגם לכלים של הפרצוף‪ .‬בנוסף‪ ,‬במצבים השונים של הפרצוף‪,‬‬
‫הפנימיות שבקטנות נהית חיצוניות שבגדלות‪[ .‬כלים‪-‬ניצוצות‪-‬אורות (כלומר חיצוניות‪-‬פנימיות) בקטנות‬
‫ז"א הינם גולגולת‪-‬קרום‪-‬ובשר המוח בהתאמה‪ ,‬ובמצב של גדלות הינם כולם חיצוניות לגבי המוחים‬
‫הרוחניים‪].‬‬
‫עיין פחו"ד סעיף פב'‪ ,‬המסביר שחיצוניות של חיצוניות של או"א [כלי נה"י שלהם] מוציאים ז"א בצורה‬
‫הבאה‪ :‬פנימיות של חיצו ניות של חיצוניות (=פנימיות של כלים של נה"י אימא) הם מוחי ז"א (שמחדשים‬
‫כוחם ע"י המאציל) וחיצוניות של חיצוניות של חיצוניות (=חיצוניות של כלים של נה"י אימא) הם כלי‬
‫מוחי ז"א‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים‬
‫עיין פחו"ד סעיף כא' עניין אור מקיף ישר ואור מקיף חוזר; עיין כללות האילן פרק ח' סימן יג' שנראה ש‪-‬‬
‫ל' דצל"ם הינו המקיף החוזר ו‪-‬ם' דצל"ם הינו המקיף הישר וזה מקביל לחיה ויחידה‪.‬‬
‫עיין פחו"ד סעיף כא' שפנימי של עליון נהיה מקיף לתחתון ופנימי של ג"ר נהיה מקיף לז"ת‪.‬‬
‫וכך אכן מופיע ב‪-‬דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח לגבי בקיעת אור מקיף‪ ,‬והוא הה"ג‪ ,‬מדעת‬
‫ז"א על ז"ת דז"א‪.‬‬
‫עיין פחו"ד סעיף טז עניין שערות ראש ז"א המקיפים את ראש ז"א ונוצרים כשאימא מקבלת נה"י חדשים‬
‫והנה"י החדשים האלה מכסים\עוטפים אחורי ז"א והנה"י החדשים הינם בחינת כתר ז"א והוא סוג של‬
‫מקיף ז"א אך לא בבחינת ל"ם דז"א [אוצרות חיים שער מוחין דצלם פרק א' ופרק ד']‪ .‬נראה שהשערות‬
‫האלה אינם המקיפים של ל"ם אלא סוג אחר של מקיפים‪ .‬בפחו"ד סעיף יח' מופיע שהטלית של ז"א באה‬
‫מהשערות האלה‪.‬‬
‫בדרוש ו' של ר"ה מוסבר שבמילים "אלו‪-‬הינו ואלו‪-‬הי אבותינו" נכנסים מקיפים אל תוך ראש ז"א‪ ,‬שם‬
‫מדובר במקיפים נמוכים שגורמים לבקוע ראש ז"א (בקוע יסוד אימא? יא”ב) ולעשיית בחינת התפילין‪,‬‬
‫מבחינת פנימיות העולמות; ובדרוש התפילין מוסבר שנעשה פעולה דומה בעת הנחת התפילין (כניסת‬
‫מקיפים 'נמוכים' ועניין הבקוע) אך שם זהו מבחינת חיצוניות העולמות‪( .‬עיין דרוש ו' דר"ה‬
‫אור_מקיף_נמוך )‪ .‬המקיפים הנמוכים של ר"ה אינם המקיפים של ל"ם דצל"ם כמוסבר בק"ה עמוד פו'‪.‬‬
‫באותו דרוש ו' של ר"ה מוסבר שמוחין דאור פנימי דו"ק דז"א [שבאו לז"א בק"ש] באים מחו"ב דאו"א‬
‫ו‪ 1-‬עטרין דדעת‪ .‬ביחד עם מוחין פנימיים אלו באו גם אורות מקיפים מחו"ב דאו"א ו‪ 1-‬עטרין דדעת‪.‬‬
‫אך ‪ 1‬המקיפים הנמוכים נמשכים מחג"ת אימא‪( .‬יא”ב‪ :‬מוחי ז"א באים מחב"ד או"א‪ ,‬ונכנסים לז"א דרך‬
‫נה"י אימא‪ .‬לא ברור איך נוצרים מקיפים (נמוכים) מחג"ת אימא‪).‬‬
‫בדרוש א' של ברכות השחר כניסה לבית כנסת מופיע מושג של ‪ 7‬מקיפים של המלכות? [ל' ‪ +‬מ'?] וכן‬
‫כל דרושי הסוכות עניין מקיפים של חסדים של אימא ושל ז"א הבאים אל נוק'‪ ...‬ואולי הם התפשטות‬
‫המקיפים של ג"ר אל הז"ת כמוסבר בפחו"ד סוף סעיף כא' או התפשטות המקיף הישר המקיף כל מה‬
‫שלמטה ממנו?‬
‫בדרוש א' דציצית מופיע שה"ג יוצאות מפיו של ז"א ומקיפים ז"ס דנוק'‪.‬‬
‫בדרוש ד' של העמידה מוסבר שהמוחין המקיפים האמיתיים העליונים מצד אימא מגיעים אל ראש זו"ן‬
‫במילים "אלו‪-‬הינו ואלו‪-‬הי אבותינו"‪ .‬ובק"ה עמוד יט' מוסבר שמקיפים דל"ם דמצד אימא באים‬
‫ב‪"-:‬אבותינו"‪ ,‬לאחר כניסת ג"ר אימא ולפני ג"ת אבא (יא”ב‪ :‬אך אף פעם לא נכנסים לתוך מוחי ז"א)‬
‫בדרוש ה' של חזרת העמידה‪ ,‬מוסבר שהמוחין המקיפים האמיתיים העליונים מצד אבא מגיעים אל ראש‬
‫זו"ן בברכת כוהנים‪( .‬ובעצם גם נכנסים בראש ז"א‪)...‬‬
‫דרוש ב' דפסח גם מתאים לזה בהגדרת מקור המקיפים; עכשיו באים מקיפים דגדלות א' דמצד או"א‪.‬‬
‫בדרוש השבת מוסבר שהמקיפים האמיתיים נכנסים לפנימיות ז"א ונהיים פנימיים ובאים מקיפים עליונים‬
‫יותר במקומם; ע"י זה ז"א גדל ועולה מגדלות א' לגדלות ב'‪ .‬זה מתאים לדרוש ב' דפסח בהגדרת מקור‬
‫המקיפים‪.‬‬
‫בדרוש ב' דפסח מתואר סדר כניסת מוחין כדלהלן‪:‬‬
‫מוחין מקיפים (ל"ם דצל"ם)‬
‫מוחין פנימיים (צ' דצל"ם)‬
‫חיצוניות חג"ת ‪ +‬חב"ד יסו"ת‬
‫חיצוניות נה"י יסו"ת‬
‫קטנות א'‬
‫פנימיות חג"ת ‪ +‬חב"ד יסו"ת‬
‫פנימיות נה"י יסו"ת‬
‫גדלות א'‬
‫חיצוניות חג"ת ‪ +‬חב"ד או"א עילאין‬
‫חיצוניות נה"י או"א עילאין‬
‫קטנות ב'‬
‫פנימיות חג"ת ‪ +‬חב"ד או"א עילאין‬
‫פנימיות נה"י או"א עילאין‬
‫גדלות ב'‬
‫לפי זה‪ ,‬קשה להסביר שז"א גדל ע"י שהמוחין המקיפים נהים פנימיים‪ ,‬כי למשל [חיצוניות חג"ת ‪+‬‬
‫חב"ד יסו"ת] (מקיפים דקטנות א') אינו שווה ל‪ -‬פנימיות נה"י יסו"ת (פנימיים גדלות א')! אך זה כן‬
‫נכון במעבר מקטנות א' ישירות לקטנות ב' וכן במעבר מגדלות א' ישירות לגדלות ב' (אך הסדר הינו‬
‫קטנות א'‪ ,‬ואח"כ גדלות א' ואח"כ קטנות ב' ואח"כ גדלות ב' (פחו"ד סעיף עג'))! יש ליישב אולי‬
‫שבמהלך גידול ז"א‪ ,‬המקיפים נכנסים לתוך ז"א‪ ,‬אך הם אינם בהכרח מהווים המוחים הפנימיים‬
‫החדשים דגדלות‪.‬‬
‫המקיפים\מוחים דגדלות הינם ג"ר של ז"א שנשארו באימא‪-‬בינה של הנקודים‪ ,‬ובאים לז"א ע"י זיווג‬
‫של או"א‪ .‬מוחים אלה מורכבים מ‪-‬חב"ד‪-‬חג"ת‪-‬נה"י הנהים פנימיות של חב"ד‪-‬חג"ת‪-‬נה"י של קטנות‪.‬‬
‫עיין הקדמה שלי‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫הערה בעניין הש"ך והפ"ר דינים והרפ"ח ניצוצות‪:‬‬
‫(על פי הרמח"ל‪ ,‬כללי חכמת האמת‪ ,‬סימנים מ"ב ומ"ג‪ .‬עיין גם פתחי חכמה ודעת סימן פ"ז)‬
‫ישנן ה"ג באימא והם הבוצינא דקרדינותא והם ש"ך דינים [‪ * 3‬דין] ומהם יצאו ה‪ 7-‬מ"ק (בעולם‬
‫הנקודים‪).‬‬
‫מתוך הש"ך יצאו ‪ 3‬דינים ונשארו ‪ 113‬שמהם נעשו ‪ * 7‬אד"ם והם בחינת ז"א שהוא מ"ה‪ ,‬גמ' אד"ם‪.‬‬
‫ישנם ‪ 8‬מלכים [‪ 7‬מהם 'נשברו']‪ ,‬כל אחד מתחלק ל‪[ 1-‬כי כל אורות האצילות הם הויות]‪ ,‬סה"כ ‪ ,11‬וכל‬
‫אחד כלול מ‪ , 12-‬סה"כ ש"ך‪ .‬בזמן הבירור והתיקון‪ ,‬נתבררו רפ"ח (דינים?) מתוך ה‪-‬ש"ך‪ ,‬וה‪-‬ל"ב‬
‫הנשארים סופם להתבטל מן העולם (והם ל"ב קוצים‪" ,‬והסירותי את ל"ב האבן")‪ .‬מתוך הרפ"ח מתבררים‬
‫תמיד ניצוצות‪ .‬הרפ"ח הינם סוד ‪ * 1‬ע"ב שנפלו\שירדו מהם ניצוצות להחיות הכלים‪.‬‬
‫בזמן התיקון כשהמלכים עולים לאימא להיתקן‪ ,‬אימא נותנת בהם טיפת מ"ן‪ ,‬הכוללת ה"ג‪ ,‬ומשלימה אותם‬
‫לש"ך‪ .‬ואח"כ בחיבור או"א‪ ,‬אבא נותן ה"ג לאימא [ונעשים לה ה"ח] ועל ידן‪ ,‬הש"ך מתמתקים ונעשים‬
‫שכ"ה‪.‬‬
‫סיכום‪:‬‬
‫המלכים יצאו מה"ג אימא‪ ,‬והם ש"ך דינים והם ‪ * 3‬דין‪ .‬אח"כ נשארו בסוד שט"ו‪ ,‬והם ‪ * 7‬אד"ם‪.‬‬
‫בזמן התיקון טיפת אימא משלימה את המלכים לש"ך‪ .‬לאחר מכן הם נמתקים ע"י גבורות מאבא שהם‬
‫חסדים לאימא‪ ,‬ונעשים שכ"ה‪.‬‬
‫גם בנוק' ישנם ש"ך דינים‪ * 3 ,‬די"ן ואז היא דין קשה (דינא קשיא) בסוד ה‪ 7-‬מ"ק‪.‬‬
‫ז"א נותן לנוק' ה"ג (לא ברור לי אם נתינת הה"ג מז"א לנוק' הינה כחלק של בניית ז"א את נוק' או כחלק‬
‫של הביאה הראשונה)‪ ,‬שהם ה"ג מנצפ"ך‪ ,‬והם פ"ר והם בבחינת ‪ * 3‬א' דא‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה והם ממתקים את‬
‫גבורות נוק' [ואז מ‪ * 3-‬די"ן הם מתמתקים ונהים ‪ * 3‬א‪-‬דני‪ ,‬כלומר מ‪-‬ש"ך (נע"ר) דינים לשכ"ה‬
‫(נער"ה)] ונוק' נהית דינא רפיא‪ ,‬ואז היא ראויה לקבל הזכר‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫דרוש א' של ברכות השחר‬
‫כל תפילה היא בעולם העשיה בסוד 'תפילה לעני' שהוא המלכות השואלת צרכיה ומתפללת‬
‫אל ז"א‪ ,‬והיא בחינת מלכות דאצילות או עולם העשיה הנקרא נפש‪.‬‬
‫האומר שם 'ארארי‪-‬תא' [הניקוד לא ידוע] בשומע תפילה‪ ,‬אין תפילתו חוזרת ריקם‪.‬‬
‫אסור לאדם להתפלל בעצב [פרט מהוידוי] כי אז אין נפשו יכולה לקבל האור העליון הנמשך‬
‫עליו בעת התפילה‪.‬‬
‫לפני התפילה‪ ,‬צריך לקבל על עצמו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ויכוון לאהוב כל אחד מבני‬
‫ישראל כנפשו כי עי"ז תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות‬
‫פרי‪.‬‬
‫אין להתפלל בקול רם [אפילו החלקים שאומרים בישיבה‪ ,‬כגון פסוקי דזמרה] כדי להראות‬
‫הכנעה‪.‬‬
‫ענין "יפנה" ונטילת ידיים‪:‬‬
‫שערות דיקנא דז"א הינם דינים קשים [והם שחורים] ובהיותם יורדים למטה נעשה מהם‬
‫המותרות [כלומר צואה] ומקום יציאתם הינו נקב האחור העומד בין נו"ה‪ 2 ,‬הירכים של אדם‬
‫דעשיה‪ .‬המותרות הם סוד הקליפות‪ .‬לעומתם‪ ,‬שערות דיקנא דא"א הינם רחמים [והם‬
‫לבנים‪].‬‬
‫בנוק' אין שערות זקן כדי שלא יתאחזו בהם הקליפות‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫שערות הראש פחות קשים ולכן‪:‬‬
‫נמצאים בראש נוק'‬
‫לא נמשכים מהם מותרות הקליפה‬
‫אמנם יוצאים משערות הראש דינים תקיפים מאוד (אך לא קליפות)‪ ,‬דרך היסוד‪ ,‬הדוחה את‬
‫מותרות המים דרך פנים (שתן) באדם דעשיה‪.‬‬
‫כנגד הנ"ל יש תיקון סדר הקרבנות של התפילה והם בעשיה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫אכן השערות [הבאות מהכתר] הינן מותר מוחא‪.‬‬
‫בנוסף לבחינת הגבורות והדינים שהם השערות‪ ,‬יש באדם סוד ‪ 5‬גבורות‪ :‬פה‪ ,‬חוטם‪ ,‬זרוע‪,‬‬
‫יד ואצבעות‪ ,‬ומסביב כולם ישנם שערות‪ .‬הגבורות מתפשטות עד סיום האצבעות ומשם‬
‫יונקים החיצונים‪ 5 .‬אצבעות ביד ימין כנגד ה"ג הנ"ל‪ ,‬כנגד אותיות מנצפ"ך [וכן אצבעות יד‬
‫שמאל‪].‬‬
‫וכן ברגלים יש ‪ 5‬אצבעות בצד ימין ובצד שמאל‪ .‬סוד נטילת ידיים הינו כדי להעביר את‬
‫הזוהמה כי קצות האצבעות הינן סיום התפשטות הדינים ויציאת המותרות‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫יש בימין דז"א גם כן גבורות כי חו"ג דז"א באים מאימא‪.‬‬
‫מקצוות האצבעות יוצאים גם כן הארות המוחין‪.‬‬
‫אין לנו כח להעביר את הזוהמה מקצוות הרגליים מלבד הכהנים בזכות העבודה והמקדש‪ ,‬ומלבד אולי‪ ,‬גם‬
‫הרחיצה שלנו בערב שבת‪ ,‬בזכות השבת‪.‬‬
‫עניין נטילת הידיים הינו בבחינת היצירה של עולם העשייה‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫ראשון לטומאה‪ :‬הקליפות אשר בעולם העשייה‬
‫שני לטומאה‪ :‬הקליפות אשר בעולם היצירה; החולין הם ביצירה; ידיים הן שניות; אוכל‬
‫חולין יכול להיות שני לטומאה ושני עושה שלישי בתרומה‪.‬‬
‫שלישי לטומאה‪ :‬הקליפות אשר בעולם הבריאה; התרומה הינה בבריאה; התרומה יכולה‬
‫להיות שלישי בטומאה‪ ,‬ושלישי עושה רביעי בקדשים‪.‬‬
‫רביעי לטומאה‪ :‬הקליפות אשר בעולם האצילות; קודשים הם באצילות; קודשים יכולים‬
‫להיות רביעי לטומאה‪.‬‬
‫מת הינו אבי אבות הטומאה ואינו נכלל ב‪ 4-‬הנ"ל‪.‬‬
‫עניין ברכת "על נטילת ידיים"‬
‫ישנם ‪ 31‬תיבות כנגד ‪ 31‬מידות דא"א דעשיה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫כנראה הכוונה ל‪ 31-‬ת"ד דא"א דאצילות כי אין ‪ 31‬ת"ד לא"א דעשיה‪.‬‬
‫יש להעלות ולזקוף את הידיים כלפי מעלה כדי למתק ה"ג שבהם ע"י מימי החסד שהם ה"ח‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ע"י הנסירה‪ ,‬ז"א בדורמיטא והגבורות שבו עוברות לנוק' והוא מקבל חסדים כך שז"א מלא חסדים ואז‬
‫אין אחיזה לחיצונים באורות היוצאים מצפרני הידיים שלו‪ .‬אנו נוטלים ידיים ע"י מימי החסד כדי לגרום‬
‫למהלך הנ"ל‪ ,‬לדחות יניקת החיצונים ולכוון לדחותם מעל הידיים העליונים‪.‬‬
‫יש לחבר יחד ‪ 2‬המרפקים באופן שלא ייצאו לאחור‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫גם מהמרפקים יוצאות הארות ללאה וכדי שלא יינקו משם החיצונים יש לחבר אותם יחד דרך הפנים‪.‬‬
‫היות וא ין המרפקים בקצוות הגוף‪ ,‬לכן לא צריכים ליטול ידיים עם המרפק‪.‬‬
‫יש לפשוט את הידיים כמי שרוצה לקבל בהם משהו‪ ,‬לרמוז על קבלת הטהרה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫מדובר בחזרת האור היוצא מבין הצפרניים להיות מוחין כבתחילה ממקום שבאו‪.‬‬
‫עליית הידיים הינה ע"י שם בן מ"ב המרומז ב‪ 1-‬ידיים‪:‬‬
‫יד רמה‬
‫יד החזקה‬
‫יד הגדולה‬
‫יד אמצעית‬
‫יד שמאל‬
‫יד ימין‬
‫כ‪-‬ו‪-‬ז‪-‬ו ב‪-‬מוכסז כ‪-‬ו‪-‬ז‪-‬ו י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה יוד הא ואו הא סה"כ מ"ב אותיות‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬להינו י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫ו‪-‬ה‬
‫י‪-‬ה‬
‫שורש השם שממנו‬
‫ואו אלף ואו הא אלף‬
‫יוד ואו דלת הא אלף‬
‫התפשטו אלו הידיים‬
‫כוונה אחרת‪:‬‬
‫"על נטילת ידיים" [ר"ת ענ"י] לכוון להעלות העשייה למעלה ע"י ‪ 1‬הידיים הנ"ל (וע"י השמות)‬
‫שהם בעולם היצירה והם מעלים את עולם העשייה‪.‬‬
‫גמ' אחוריים דמ"ה הינה ק"ל שהיא גמ' ענ"י‪ ,‬אנו ממשיכים אור מאחוריים של עולם היצירה‬
‫[מ"ה] אל העשייה‪.‬‬
‫ה' אצבעות יד ימין [ה"ג מנצפ"ך] ועוד ה' אצבעות יד שמאל [ה' מנצפ"ך (אותיות) כפולות]‬
‫עולות אל הג"ר [יא”ב‪ :‬הידיים הינן חג"ת ומעלים אותן אל חב"ד‪].‬‬
‫ע"י העלאת האצבעות למעלה‪ ,‬החיצונים אינם יכולים להיאחז באורות המוחין הנמשכים דרך‬
‫צפרני האצבעות‪.‬‬
‫עניין ברכת אשר יצר‬
‫כנגד אבא של העשייה‪.‬‬
‫מ"ה תיבות‪ ,‬גמ' אדם‪ ,‬שהוא חכמה‪ ,‬אבא [יא”ב‪ :‬לא ברור לי למה אדם הינו כנגד חכמה‪].‬‬
‫אשר יצר‪ :‬רמז לעולם היצירה שקדם אל העשייה‬
‫וברא בו‪ :‬רמז לעולם הבריאה שהוא סוד הג"ר והאדם הינו בחינת הבריאה שבעשייה‪ ,‬כי‬
‫הג"ר דעשייה הם בריאה שבעשייה והו"ק הם יצירה שבעשייה והמלכות דעשייה הינה עשייה‬
‫שבעשייה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫"עולם הבריאה שהוא סוד הג"ר"‪ :‬כח"ב הינן יחידה‪-‬חיה ‪-‬נשמה והם ג"ר; נשמה הינה כנגד הבריאה‬
‫ואדם הוא כנגד אחד מהג"ר (כנגד החכמה‪).‬‬
‫'נקבים'‪ :‬כנגד ‪ 7‬דגלגלתא‪ :‬עיניים‪ ,‬חוטם‪ ,‬פה וכו'‪ .‬בעולם העשיה אנו צריכים אור הנקבים‬
‫האלה שהם בדיוק מתאימים לכמות הדינים‪-‬חסדים [לא יותר מידי גבורות ולא יותר מידי‬
‫חסדים‪ ].‬בעולם העשייה הוא עניין סנדלפון גמ' פ"ר‪ ,‬סוד ה"ג מנצפ"ך [דינים]‪ .‬ולכן‪" :‬שאם‬
‫ייפתח אחד מהם או ייסתם אחד מהם‪"...‬‬
‫'גלוי וידוע לפני כסא כבודך'‪ :‬האצילות הינה לפני הבריאה שהיא כסא הכבוד ומשם בחינת‬
‫הנקבים נגלית וידועה ומקבלת מיתוקים ע"י הנקבים‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בעצם לא כל ה ‪ 7-‬נקבים האלה הינם נקבים באמת‪ ,‬כגון טלא דבדולחא‪ ,‬קרומא דמוחא וכן רעוא דרעוין‪.‬‬
‫'אפילו שעה אחת'‪ :‬מלכות שבעשיה נקראת 'שעה אחת' [מזל שעה גורם]‬
‫'רופא כל בשר'‪ :‬בשר הינו דינים‪ ,‬כלומר מיתוק הדינים‪[ .‬עשיה הוא סוד בשר]‬
‫'מפליא לעשות'‪ :‬להמשיך הנתיב העליון [פלא] עד עולם העשיה [לעשות] כדי למתק דיניה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫יסוד אבא [הנקרא פלא] מסתיים בסוף תפארת ז"א ובולט לאחר סיום יסוד אימא (יסוד אימא קצר יותר‬
‫ומסתיים בסוף חזה ז"א) ומאיר לדעת נוק' הנמצאת מאחורי יסוד ז"א‪.‬‬
‫עניין ברכת א‪-‬להי נשמה‬
‫כנגד אימא דעשיה המחוברת תמיד עם אבא ולכן היא ברכה סמוכה לחברתה‪.‬‬
‫ טהורה היא‪ :‬כנגד עולם האצילות אשר משם נשמה לנשמה‬‫יפה שעה‪ :‬אפילו נפש דאצילות נקראת נשמה לנשמה‬
‫ אתה בראת‪ :‬כנגד עולם הבריאה אשר משם נשמה‬‫ אתה יצרת‪ :‬כנגד עולם היצירה אשר משם רוח‬‫ אתה נפחת בי‪ :‬כנגד עולם העשיה אשר משם נפש‬‫וכולם נקראים בשם נשמה באומרינו "נשמה שנתת בי"‪.‬‬
‫ ואתה עתיד ליטלה ממני‪ :‬מ"ן [יא”ב‪ :‬הנשמות הינן בחינת מ"ן]‬‫‪ -‬עתיד להחזירה בי‪ :‬בבוקר‪ ,‬בסוד חדשים לבקרים‬
‫ברכת הנותן לשכוי בינה‬
‫החצי הראשון של הלילה נקרא 'ליל'‪.‬‬
‫החצי השני של הלילה נקרא 'לילה'‪.‬‬
‫ברכה זו נאמרת רק אחרי החצי הראשון של הלילה‪.‬‬
‫שכוי‪ :‬הינו גבריאל‪ ,‬סוד הגבורה‬
‫לאחר חצות הלילה‪ ,‬אימא [בינה] נותנת הארה לגבורה [נותן לשכוי בינה] והיא מתמתקת‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬מתי? במהלך הנסירה של הלילה? עיין דרוש ב' של דרושי הלילה]‬
‫גבורות‪ :‬יין המשכר; והוא סוד הלילה‪.‬‬
‫מיתוק גבורות‪ :‬יין המשמח (ע"י מהילה במים); סוד היום; וזהו 'להבחין בין יום ובין לילה'‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בחצי הראשון של הלילה‪ ,‬ז"א בדורמיטא ולז"א יש כמות המוחין המינימלית שהם מוחין דקטנות דאימא‪,‬‬
‫שהם בחינת ו"ק של ז"א‪ ,‬והם דינים‪ ,‬בסוד יין‪ .‬לאחר חצות‪ ,‬ז"א מקבל מוחין דגדלות מאימא‪ ,‬בסוד יין‬
‫המשמח‪ ,‬עדיין אב"א (עד היום ממש ותפילת שחרית‪ ,‬שאז ז"א יקבל מוחין דגדלות פב"פ)‪ ,‬ואז ז"א‬
‫מתעורר‪ .‬זוהי ההבחנה בין יום (כלומר החצי השני של הלילה‪ ,‬מידת היום) והלילה‪.‬‬
‫ברכת 'הנותן ליעף כח' וברכת 'מלביש ערומים'‬
‫בהתאם לחומרת החטאים של האדם במהלך היום‪ ,‬או שלבוש הקדושה שלו נחלש [וכנגד זה‪,‬‬
‫ישנה הברכה 'הנותן ליעף כח'] או שמסתלק לגמרי [וכנגד זה‪ ,‬ישנה הברכה 'מלביש‬
‫‪22‬‬
‫ערומים']‪ ,‬ובבוקר‪ ,‬לאחר שאדם הפקיד נשמתו לאימא ['בידך אפקיד רוחי']‪ ,‬הלבוש מקבל כח‬
‫מחדש או שהוא חוזר‪ ,‬בהתאם לחומרת החטאים‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫חידוש הלבוש נעשה רק למי שחזר בתשובה או למי שיש עליו תקוה שישפר מעשיו‪ .‬הלבוש הינו‬
‫הלבוש של המוחין‪ ,‬וכשמסתלקים המוחין בלילה‪ ,‬גם הלבוש מסתלק‪ ,‬וכשחוזרים המוחין‪ ,‬גם הלבוש‬
‫חוזר‪ .‬בהתאם לחטאים של האדם‪ ,‬כך הם המוחין והלבוש שהוא מקבל ביום‪ ,‬למשל ייתכן ואדם שהיה לו‬
‫רוח דבריאה‪ ,‬בגלל חטאיו יקבל רק רוח דעשיה‪.‬‬
‫חידוש הלבוש נעשה ע"י שם א‪-‬ל‪.‬‬
‫מלבוש הינו גמ' 'אור פניאל'‪ ,‬סוד שם א‪-‬ל‪ ,‬והם שע"ח נהורין אשר בפנים העליונים‪ ,‬גמ'‬
‫חשמל‪ ,‬לבוש הבינה המלבשת זו"ן‪.‬‬
‫פעמיים 'אלף למד' ועוד ‪ 8‬אותיות של 'אור פניאל' ביחד עם אותיות א‪-‬ל‪ ,‬הינו שע"ח‪.‬‬
‫לבוש הנשמה נמשך משם א‪-‬לוה‪ ,‬כלומר 'א‪-‬ל' (כנ"ל) 'ו‪-‬ה' (זו"ן)‪ .‬יפה שעה‪ :‬זהו בחינה שלישית‬
‫של ה‪'-‬לבוש'‪ ,‬הנקרא א ‪-‬לוה מחו"ג הראשונים‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫יש כאן ‪ 2‬עניינים‪:‬‬
‫‪ .3‬עניין שע"ח נהורין‪ :‬שורשם ‪ 8‬חיוורתי דרישא המתפשטים לשע"ח בפנים‪[ .‬יא”ב‪ :‬עיין פחו"ד‪ ,‬סעיף‬
‫צ'‪ ,‬תיקון 'ואמת' של ת"ד דא"א בשני תפוחי הפנים‪ ,‬הוא גילוי הנהגת א"א הנכללת בש"ע מאורות‪,‬‬
‫שהם נכללים בשני שמות "אלף למד אלף למד אור פניא‪-‬ל"‪ ,‬והוא מיתוק הדין‪].‬‬
‫‪ .2‬חשמל דבינה המ תלבשת בזו"ן‪ :‬הוא העור שעל הכלים דנה"י אימא ונה"י אימא נהים מוחי ז"א תוך‬
‫ז"א עצמו‪ ,‬אך העור של כלי נה"י אימא נשאר מחוץ לז"א בסוד לבוש מבחוץ והוא החשמל‪[ .‬יא”ב‪:‬‬
‫עיין פחו"ד‪ ,‬סעיף כב'‪ ,‬הסבר בעניין הלבוש‪].‬‬
‫הכוונה לעירוב שני הנושאים הנ"ל ביחד היא לאמור שאם החשמל מסתלק [בגלל עונות או בלילה] אזי‬
‫גם השע"ח נהורין מסתלקים וכשהחשמל חוזר אזי גם השע"ח נהורין חוזרים‪.‬‬
‫במקור יש כאן עניין שטוב לאדם להימנע מללבוש ‪ 2‬לבושים ביחד‪ ,‬כי זה קשה לשכחה‪.‬‬
‫ההסבר הוא כי אז האור המקיף אינו יכול להיכנס מסביב לבגד התחתון ואז הקליפות אינם‬
‫נדחות‪ .‬השכחה מצויה מחמת הקליפות והזכירה הינה מצד הקדושה "אין שכחה לפני כסא‬
‫כבודך‪".‬‬
‫במקור יש כאן עניין לבישת הבגדים שצריכה להיות מימין לשמאל‪ ,‬ותמיד לכוון לכלול הכל‬
‫בימין‪.‬‬
‫עניין אור פנימי‪ ,‬מקיף ומלבוש‬
‫זו"ן מלבישים את או"א המלבישים את א"א המלביש את עתיק‪ .‬נמצא שבנוק' האור הפנימי‬
‫החיצוני ביותר הינו של נוק' והאור הפנימי‪ ,‬הפנמי ביותר הינו של עתיק‪.‬‬
‫אך באור מקיף זה להיפך‪ :‬האור המקיף הקרוב ביותר אל הנוק' הינו האור המקיף של נוק'‬
‫עצמה והאור המקיף הרחוק ביותר אל הנוק'‪ ,‬הינו האור המקיף של עתיק‪.‬‬
‫החיצונים נמצאים באמצע‪ ,‬בין אור פנימי ואור מקיף‪ ,‬ויונקים מאור פנימי של נוק' ודרכה גם‬
‫מאור פנימי של ז"א‪.‬‬
‫החשמל הינו הלבוש היותר חיצוני מכל לבושי נה"י אימא [כלי נה"י אימא נכנסו לז"א כאור‬
‫פנימי‪ ,‬אך החשמל נשאר מחוץ לזו"ן; החשמל אינו אור מקיף] ומכסה זו"ן כדי שהקליפות לא‬
‫יינקו מאור פנימי של נוק'‪ ,‬בגלל רוב גסותו של הלבוש‪ ,‬וכן החיצונים אינם יכולים לינוק מאור‬
‫מקיף של נוק' בגלל רוב דקותו; כי החיצונים יכולים לינוק רק מאור 'אמצעי' (כלומר‪ ,‬לא גס‬
‫מדאי ולא דק מדאי‪).‬‬
‫בחינת החשמל המקיפה את זו"ן מהצדדים נקראת מלבוש‪.‬‬
‫בחינת החשמל המקיפה את זו"ן מתחת לרגליים נקראת מנעלים‪.‬‬
‫אורות עתיק מלובשים באורות א"א המלובשים באורות או"א המלובשים בזו"ן‪ ,‬וכל האורות‬
‫המכונסים אלה בתוך אלה‪ ,‬מאירים דרך רגלי זו"ן‪ ,‬דרך הנעל אל עולם הבריאה‪ .‬זוהי בחינת‬
‫המסך‪ ,‬המפסיק בין עולם האצילות לבריאה‪ ,‬וכן מעולם הבריאה ליצירה ומיצירה לעשייה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫מה קורה בעוונות הדור שאז ח"ו מסתלק החשמל וא"כ גם המסך מסתלק וא"כ אורות האצילות יתערבבו‬
‫עם אורות הבריאה!‬
‫ועוד‪ ,‬איך יכול להיות שאורות אימא יגיעו אל מתחת לרגלי ז"א? הרי הם מסתיימים שווה בשווה עם‬
‫אורות ז"א!‬
‫אולי יש לומר שיש בעצם ‪ 1‬עורות\מנעלים מאימא אל ז"א‪ :‬מנעלים הבאים מאימא עבור פרצוף העיבור‬
‫של ז"א [נה"י דפרצוף נה"י דאימא] ועבור פרצוף היניקה של ז"א [נה"י דפרצוף חג"ת דאימא (יא”ב‪:‬‬
‫לא ברור לי מה הם פרצופי חג"ת וחב"ד דאימא)] ועבור פרצוף הגדלות של ז"א [נה"י דפרצוף חב"ד‬
‫דאימא (יא”ב‪ :‬לא ברור לי מה הם פרצופי חג"ת וחב"ד דאימא)]‪ .‬כשאורות הגדלות נכנסים לז"א‪ ,‬אורות‬
‫קטנות ויניקה יורדים לבריאה וכנראה שהחשמל שלהם נעשה בחינת המסך בין אצילות לבריאה‪.‬‬
‫כשמסתלקים אורות הגדלות מפני עוונות הדור‪ ,‬אזי מוחין דיניקה עולים בחזרה לרישא דז"א ואז מה‬
‫קורה למסך? אלא ידוע שלעולם ז"א אינו חסר מוחין פנימיות דיניקה אפילו בלילה ואפילו לאחר‬
‫החורבן‪ .‬וא"כ אפילו שאורות היניקה עולים‪ ,‬מוחין דעיבור נשארים למטה וכן חלק החשמל שלהם וממנו‬
‫נעשה החשמל\מסך\מעקה‪.‬‬
‫ברכת 'המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי'‬
‫לכוון ההיפך ממה שיתבאר בכוונת ברכת המפיל‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬עיין דרוש ו' של דרושי הלילה שם מבואר‪:‬‬
‫ 'המפיל חבלי שינה על עיני'‪ :‬כנגד הסתלקות ההארה על ס"ג הנקרא 'עיני' [‪*1‬יודין בס"ג‪ ,‬הם עיניים]‬‫ 'ותנומה על עפעפי'‪ :‬כנגד הסתלקות ההארה על מ"ה הנקרא 'עפעפי' [מ"ה הינו כנגד עפעפי כי הוא‬‫לבוש ס"ג הנקרא עיניים‪].‬‬
‫אך‪ ,‬במקור‪ ,‬המראה מקומות מפנה לדרושי ז' וח' של דרושי הלילה‪ .‬בדרוש ח' מוסבר שברכת המפיל הינה‬
‫כנגד הסתלקות הרוחא מנוק' וחזרתו לז"א‪ .‬אך הכלי חוזר מז"א לנוק' בזיווג של חצות הלילה ולכן לא‬
‫ברור לי איך העניין קשור לברכת השחר‪.‬‬
‫עניין ‪ 011‬ברכות של כל יום‬
‫כנגד האורות שאימא נותנת לז"א‪ :‬נה"י אימא בתוך ז"א והיסוד מכסה את החסדים (שאימא‬
‫מעבירה לז"א דרך יסודה ושבאים מהדעת של אימא) עד חזה ז"א [בחינה זו הינה ס"ג]‪,‬‬
‫ומחזה ז"א ולמטה‪ ,‬החסדים מגולים [בחינה זו הינה מילוי ס"ג שהוא ל"ז]‪ ,‬ו‪ 311-‬הברכות‬
‫הינן כנגד ס"ג‪+‬ל"ז = ‪ 311‬אורות חסדים‪.‬‬
‫ברכות הנהנין והמצוות‪:‬‬
‫תנועה מלמעלה למטה‪ ,‬להמשיך שפע מלמעלה למטה‪.‬‬
‫לעומתם‪ ,‬ב‪ 38-‬ברכות העמידה‪ ,‬התנועה הינה מלמטה ללמעלה‪( .‬יא”ב‪ :‬להעלות את העולמות‬
‫אל האצילות‪).‬‬
‫הכוונה הכללית בברכות הנהנין והמצוות‪:‬‬
‫שלב ‪ :3#‬להוריד שפע עליון ע"י "ברוך" (יא”ב‪ :‬או"א) אל "אתה (חסד) ה' (תפארת) א‪-‬להינו‬
‫(גבורה)" (יא”ב‪ :‬חג"ת דז"א) ועל ידי השפע הזה‪ ,‬יכולים לעלות אל הבינה שאז היא נקראת‬
‫מלך‪.‬‬
‫שלב ‪ :2#‬ע"י השפע שקיבלנו בשלב ‪ ,3#‬יכולים לעלות ולקבל את השפע האמיתי‪:‬‬
‫"א שר (בינה) קדשנו (תפארת) במצוותיו (נו"ה) וצוונו (יסוד)" תשלום הברכה הינה במלכות‪.‬‬
‫(יא”ב‪ :‬מאימא אל תנהי"ם ז"א)‬
‫‪24‬‬
‫הכוונה הפרטית‪:‬‬
‫'ברוך'‪ :‬יסוד דחכמה נקרא 'שביל' ויש להמשיך בו השפע ולחברו עם יסוד דבינה‪ ,‬הנקרא‬
‫'נתיב'‪ .‬זיווג או"א הינו תמידי [ואינו לפרקים כזיווג זו"ן] והשביל תמיד גנוז בתוך הנתיב;‬
‫השביל נקרא 'פלא' והנתיב 'אלף' (של אהי‪-‬ה דההין‪).‬‬
‫פלא ו‪-‬אלף הינו 'גשם' [מ"ן דבינה ביסוד שלה והינם גבורות גשמים‪].‬‬
‫'אתה'‪' :‬אשר תנה הודך'‬
‫ 'אשר'‪ :‬יסוד דבינה (אימא) [לעומת יסוד דאבא הנקרא 'ראש'‪].‬‬‫ 'תנה'‪ :‬השפע (ה"ח) נמשך מן היסוד של בינה אל מלכות בינה‪ ,‬שהיא בחינת עטרת יסוד‬‫דבינה‪ .‬עטרת היסוד דבינה נקראת 'תנה'‪ :‬גמ' אהי‪-‬ה דיודין ‪ +‬דאלפין ‪ +‬דההין‪.‬‬
‫ 'הודך'‪ :‬כי בעטרת היסוד של בינה מתקבצים ומתחברים הה"ח (מאבא) עם הה"ג‬‫(מאימא) ונקרא 'הוד' כי הה"ג מתפשטות מחסד ועד הוד שבה‪.‬‬
‫'ה''‪ :‬השפע יצא ממלכות בינה והגיע ל‪ 4-‬מקיפים של ‪ 4‬מוחין דז"א הנקרא הוי‪-‬ה‪' .‬אשר תנה‬
‫הודך על השמיים' כלומר‪ ,‬המקיפים על ראש ז"א הנקרא 'שמיים‪ '.‬מוחי ז"א הינן עסמ"ב ויש‬
‫לכוון לכלול כולם ב‪-‬ב"ן כי עתה ז"א בסוד ו"ק‪ ,‬בן היונק מאימו [יא”ב‪ :‬כלומר ביניקה; לא ברור‬
‫לי‪ ,‬האם ז"א ביניקה בכל ברכה?] ויש לצייר ב"ן כך שתהיה בגמ' 'ברוך' [פרטים במקור‪].‬‬
‫כלל‪ :‬בכל שם ה' בברכה‪ ,‬יש לכוון לכלול יחד י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬דני‬
‫א‪-‬דני‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫קרי‬
‫כתיב‬
‫נוק'‬
‫ז"א‬
‫ה'‬
‫י‪-‬הו'‬
‫‪25‬‬
‫כניסה לבית כנסת‬
‫'בבית א‪-‬להים נהלך ברגש'‪ :‬יש להתרגש בכניסה לבית כנסת‪' .‬ברגש' גמ' 'אבגית"ץ'‪.‬‬
‫לפני כניסה לבית כנסת יש לומר את הפסוק‪" :‬ואני ברוב חסדך אבא ביתך"‪,‬‬
‫ולכוון‪:‬‬
‫ אבגית"ץ (שם של חסד‪ ,‬כנגד 'רוב חסדיך')‬‫ לעשות מנה"י ז"א‪ ,‬חב"ד לנוק' ['נהלך ברגש'‪ ,‬ב"ן כנגד נוק']‬‫בכל יום חול יש להדגיש אות אחרת של אבגית"ץ‪ :‬יום א' כנגד א'‪ ,‬וכו' יום ו' כנגד ץ'; ובשבת‬
‫יש לכוון שקוצי"ת‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬
‫י"ת‬
‫ו"צ‬
‫ש"ק‬
‫מנחה‬
‫שחרית‬
‫ע"ש (לפני כניסה לבית‬
‫הכנסת)‬
‫קדישין‬
‫תפוחין‬
‫המלכות חקל‬
‫י‪-‬הוה א‪-‬היה י‪-‬הוה א‪-‬דני‬
‫נקראת‪:‬‬
‫ו'‪ :‬שחרית י'‪ :‬ואני תפילתי‪ ,‬כלומר תפילת י'‬
‫ש'‪ :‬כנגד נה"י ז"א שהם‬
‫ת'‪*4 :‬יודין דע"ב וכל אחד כלול מ‪;31-‬‬
‫צ'‪ :‬מוסף‬
‫מוחי נוק'‬
‫"אתה אחד ושמך אחד"‪ :‬ז"א (אח')‬
‫ש'‪ :‬כנגד ‪ 1‬קוים [ווים] נה"י‬
‫מגיע עד מקום ע"ב (ד')‪.‬‬
‫של נוק' = ‪;38‬‬
‫ת"י‪ :‬ת"י נימין דא"א (סוד ע"ב‪ ,‬כמניין‬
‫ש‪+‬יח=שיח; שיח שדה‪,‬‬
‫'קדוש') דרכם מגיע שפע לראש ז"א‪,‬‬
‫חקל [ויכולו ‪]3#‬‬
‫כשז"א במקומו‪ ,‬אך‬
‫ק'‪ :‬כנגד חג"ת ז"א‬
‫במנחה ז"א נמצא בדיקנא דא"א‪,‬‬
‫שמאירים לנוק' בערב‬
‫קרוב לא"א ומקבל השפע ישירות וזהו‬
‫שבת;‬
‫עת רצון‪ :‬ע"י עליית ז"א בדיקנא‬
‫ק'‪ :‬כנגד ‪*1‬ל"ג; כל אחד‬
‫דא"א‪ ,‬יש בו כח לקבל שפע מן‬
‫מחג"ת הינו ל"ג; ע' במקור‬
‫המצחא דא"א הנקרא מצח רצון‪.‬‬
‫[ויכולו ‪]2#‬‬
‫(ויכולו ‪ 1#‬כנגד חב"ד ז"א)‬
‫עניין הקפות של הבימה בכל יום כנגד ‪ 7‬מקיפים של המלכות (מחסד ועד מלכות) ולכוון עצמו‬
‫ולקבל ‪ 7‬המקיפים [יא”ב‪ :‬לא ברור לי למה ‪ 7‬מקיפים? אולי ל‪+‬מ=‪ ?7‬השווה ‪ 7‬מקיפים דתקיעת שופר‬
‫בדרוש ז' דראש השנה ועיין עוד הערה בעניין המקיפים הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים]‬
‫וכנגד ‪ 7‬פסוקים של "א‪-‬להים יחננו ויברכנו וכו'‪"...‬‬
‫‪26‬‬
‫הקדמה בעניין הטלית והציצית והתפילין – יא”ב‬
‫טלית\ציצית הינם אורות מקיפים‪.‬‬
‫טלית (הבגד עצמו) הינו אור מקיף עליון‪ .‬ציציות (החוטים) הינן אור מקיף נמוך יותר‪.‬‬
‫טלית וציצית קטן הינן אורות מקיפים בזמן שז"א בעיבור‪.‬‬
‫טלית וציצית גדול הינן אורות מקיפים בזמן שז"א ביניקה‪.‬‬
‫תפילין הינן אור מקיף בזמן שז"א בגדלות‪[ .‬עיין דרוש ה' דק"ש שם נמצא שהתפילין הינן מוחין דו"ק דגדלות‬
‫אימא – לבדוק איך זה מסתדר‪]...‬‬
‫הארות היוצאות ממוחי ז"א לפי‬
‫רמת מוחי ז"א \ מקור מוחי ז"א‬
‫מהמוחין דעיבור דז"א (כאשר‬
‫נכנסו לז"א ו"ק מוחי או"א)‪...‬‬
‫מהמוחין דיניקה דז"א (כאשר‬
‫נכנסו לז"א ו"ק מוחי או"א)‪...‬‬
‫מהג"ר דמוחין דז"א‪...‬‬
‫‪ ...‬דמצד אימא‪...‬‬
‫‪ ...‬דמצד אבא‪...‬‬
‫(אור מקיף ישר = טלית קטנה)‬
‫‪...‬יוצא כאור המקיף חוזר‪( :‬דרך‬
‫קוצים דז"א)‬
‫‪ .1‬ציצית דתכלת ולבן בזמן‬
‫המקדש; בחינה זו יוצאת מ‪1-‬‬
‫*‬
‫מוחי חכמה דז"א דמצד אימא‬
‫‪ .1‬ציצית לבן בזמן הזה; בחינה‬
‫זו יוצאת מ‪ 1-‬מוחי בינה דז"א‬
‫*‬
‫דמצד אימא‬
‫(אור מקיף ישר = טלית גדולה)‬
‫‪...‬יוצא כאור המקיף חוזר‪( :‬דרך‬
‫קוצים דז"א)‬
‫‪ .1‬ציצית דתכלת ולבן בזמן‬
‫המקדש; בחינה זו יוצאת מ‪-‬‬
‫‪ 1‬מוחי חכמה דז"א דמצד‬
‫*‬
‫אימא‬
‫‪ .1‬ציצית לבן בזמן הזה; בחינה‬
‫זו יוצאת מ‪ 1-‬מוחי בינה‬
‫*‬
‫דז"א דמצד אימא‬
‫‪ ...‬יוצאים תפילין דרש"י‬
‫‪ ...‬יוצא ציץ דכהן גדול (ע"י‬
‫קוצא דשערי דא"א‪).‬‬
‫‪ ...‬יוצאים תפילין דר"ת‬
‫*‪ :‬עניין ‪ 1‬מוחי חכמה\בינה של ז"א דמצד אימא נמצא בדרוש ג' דציצית‪.‬‬
‫שאלות‪:‬‬
‫הציציות יוצאות מתוך המוחין הפנימיים (דרך השערות) ואיך זה מסתדר עם זה שהם או"מ? הציציות‬
‫באים מאות צ' ומאות ל' (דרוש ה' דציצית)‪ .‬ואיך זה מסתדר עם זה שהם או"מ? אולי ניתן לתרץ ש‪:-‬‬
‫ ציציות = או"מ חוזר לכן האור נכנס במוחי ז"א ויוצא כאור מקיף חוזר‪ ,‬לעומת הטלית שהינו אור‬‫מקיף ישר‪( .‬מתאים לפירוש היפה שעה)‬
‫ היות וכשז"א גדל‪ ,‬האור המקיף שלו נהיה אור פנימי וז"א מקבל או"מ גבוה יותר‪ ,‬כך אפשר אולי‬‫לומר שהציציות היו או"מ בזמן העיבור וכשז"א גדל‪ ,‬האור המקיף נהיה אור פנימי‪...‬‬
‫‪27‬‬
‫דרוש א' של הציצית‬
‫הציצית הינה אור מקיף‪.‬‬
‫כשז"א באימא בסוד עיבור‪ ,‬אין לו ג"ר ואז יש לו בחינת טלית קטנה‪.‬‬
‫כשז"א בגדלות‪ ,‬יש לו ג"ר וגם טלית גדולה המכסה ראשו ורובו‪.‬‬
‫הטלית הגדולה מגיעה (יא"ב‪ :‬מלמעלה‪ ,‬מראש ז"א) רק עד חזה ז"א כי נוק' עומדת מאחורי ז"א‬
‫(וחוצצת – יא”ב); ולכן נשים פטורות מן הציצית‪.‬‬
‫אך הציציות יוצאות מהטלית ומקיפות את נוק' ולכן כשמתעטפים בטלית יש להחזיר את ‪4‬‬
‫הציציות מאחורי הגב‪ ,‬בצד שמאל‪ ,‬מקום התחלת בנין הנוק'‪.‬‬
‫שלא בשעת התפילה‪ ,‬אין חובה בעטיפת טלית גדולה (אלא רק בקטנה)‪ ,‬כי אז ז"א בתוך‬
‫אימא [יא”ב‪ :‬ז"א אינו בגדלות]‬
‫מן הדעת (לשון) יוצא אור‪ ,‬הבל‪ ,‬מקיף ומלביש‪.‬‬
‫כך מן היסוד יוצא הבל המקיף והמלביש והוא ‪ 4‬הציציות‪.‬‬
‫הה"ג הינן מן אותיות מנצפ"ך מן הבינה‪.‬‬
‫אור מקיף זו"ן בא מן אימא והוא שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫ולכן ‪ 4‬הציציות שהם ה"ג הינן בחינת אור מקיף [לא ברור לי – יא”ב‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הדעת (של ז"א?) המכ ריע בין חו"ב מלובש ביסוד אימא ונמצא בגרון ז"א ומשם יוצאות הה"ג דרך פיו‬
‫של ז"א [ה' מוצאות הפה] ומקיפים ז"ס דנוק' [‪ 7‬הבלים יוצאים מפי ז"א‪[ ].‬יא”ב‪ :‬כך נמצא גם בדרוש‬
‫ה' של ספירת העומר והוא דרוש יא' של פסח]‬
‫[וכן ‪ 7‬הבלים יוצאים מפי אימא ומקיפים ז"ת שלה (יא”ב‪ :‬בעניין מקיפי ז"ת אימא עיין גם דרוש ז'‬
‫דראש השנה)]‬
‫נוק' הינה ‪ 4‬אותיות הויה‪ .‬לאחר הביאה של ז"א‪ ,‬ז"א נותן לנוק' "רוחא דשביק בה בעלה"‪,‬‬
‫וזהו בחינת מילוי ב"ן; והם ‪ 5‬אותיות‪ :‬וד' – ה' – ו' – ה'‪ ,‬והם סוד הה"ח שז"א נותן לנוק'‬
‫בביאה ראשונה‪( .‬יא"ב‪ :‬קשה לי כי מבואר בכל מקום שז"א נותן ה"ג לנוק' במהלך הביאה הראשונה‪,‬‬
‫וכאן משמע שז"א נותן ה"ח לנוק' במהלך הביאה הראשונה! עיין למשל ענין כלי יסוד דנוק' ב‪ -‬דרוש ג'‬
‫של דרושי הלילה‪) .‬‬
‫גם נוק' נרמזת באות ד' שלאחר אות ו' [ו' (ז"א) ד' (נוק') הינם מילוי אות י' של ב"ן‪].‬‬
‫נוק' נכללת באות ד' ולכן יוצא בחינת ‪ )3 + 4( 5‬כנגד ה"ג הנמשכים בה וזהו עניין ‪ 5‬קשרים‬
‫(של הציצית) ו‪ 4-‬אווירים שיש בכל כנף [‪ 4‬אותיות הויה] (לאמור הה"ח כלולים ב‪ 4-‬אותיות‬
‫הויה‪).‬‬
‫ישנם ‪ 4‬מילוים [שהם ‪ 5‬אותיות אמנם] וכנגדם ישנם ‪ 4‬ציציות ועוד ‪ 4‬אותיות הויה‪ ,‬והם ‪8‬‬
‫חוטים בכל כנף‪.‬‬
‫‪ 4‬מילוים הינם כנגד ‪ 4‬בחינות שנמשכים אל נוק'‪:‬‬
‫‪ :3#‬נפש שז"א נותן לה לעורר המ"ן ועל ידה נעשית כלי‬
‫‪ :2#‬זיווג נוק' עם הצדיקים שממנו נבראות נשמות הגרים [יפה שעה‪ :‬כנראה יש כאן טעות‬
‫סופרים‪ ,‬וזוהי הבחינה ה‪].4#‬‬
‫‪ :1#‬רוח‪ :‬מ"ה‬
‫‪ :4#‬נשמה‪ :‬ס"ג‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫יש לז"א מספר פרצופים המתלבשים אלה בתוך אלה‪:‬‬
‫(עיבור)‬
‫נה"י‬
‫(חיצוני ביותר)‬
‫(יניקה)‬
‫חג"ת‬
‫(גדלות)‬
‫חב"ד‬
‫חיה‬
‫יחידה‬
‫(פנימי ביותר)‬
‫‪28‬‬
‫נפש‬
‫רוח‬
‫נשמה‬
‫חיה‬
‫יחידה‬
‫כולל נרנח"י‬
‫כולל נרנח"י‬
‫כולל נרנח"י‬
‫כולל נרנח"י‬
‫כולל נרנח"י‬
‫‪ .3‬בחינת יחידה הינה אור מקיף ישר המקיף לכל הפרצופים והעולמות שממנו ולמטה‪ ,‬זוהי בחינת‬
‫הטלית [יא”ב‪ :‬עיין הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים ש‪-‬ל' דצל"ם הינו המקיף החוזר ו‪-‬ם'‬
‫דצל"ם הינו המקיף הישר‪ .‬וכן שהטלית באה משערות ז"א מהנה"י החדשים של אימא בז"א‪].‬‬
‫בחינת חיה הינה אור מקיף חוזר המקיף לו לבדו‪ ,‬סמוך לגופו דרך שערותיו‪ ,‬זוהי בחינת הציצית‪.‬‬
‫טלית גדול וציצית שבו הינן בחינת חיה ויחידה דנרנח"י דרוח‪.‬‬
‫טלית קטן וציצית שבו הינן בחינת חיה ויחידה דנרנח"י דנפש‪.‬‬
‫אנו לא משיגים טלית וציצית של פרצופי נרנח"י עליונים יותר‪.‬‬
‫וגם בחינת היחידה של פרצופי רוח ונפש אינם מושגים לנו ולכן לטלית הגדול והקטן אין קדושה‪ .‬מושג‬
‫לנו רק הציציות שלהם והם באמת נקראים תשמישי קדושה‪.‬‬
‫אור מקיף ישר דז"א מופרד מז"א ע"י נוק' הנמצאת מאחורי חזה ז"א ולכן אין לז"א בחינת טלית משם‬
‫ולמטה‪ .‬ואז אור מקיף חוזר מתגלה‪ ,‬כי אינו נבלע יותר באור המקיף הישר‪ ,‬והם הציציות‪.‬‬
‫היות ועניין הטלית הינו רק בבחינות עיבור ויניקה דז"א‪ ,‬כשנוק' עדיין נקודה קטנה‪ ,‬ולכן אין אז לנוק'‬
‫בחינת טלית ולכן נשים פטורות מטלית‪.‬‬
‫יא”ב ‪ :‬קשה לי כי בדרוש זה‪ ,‬האר"י מסביר שהטלית הגדול הינו דווקא כשז"א בגדלות! וכן הוא בקיצור‬
‫הכוונות‪ .‬יש אולי לתרץ ע"פ דרוש ב' דציצית שם מופיע שהציציות באות ממוחין דקטנות‪ ,‬ולמרות זאת‪,‬‬
‫קטן פטור מן הציציות כי המוחין דקטנות נעשים קוצים רק בבואם של המוחין דגדלות‪.‬‬
‫דרוש ב' של הציצית‬
‫טלית גדול הינו אור מקיף גדול מאוד ואינו מושג ולכן אין קדושה חלה על הטלית עצמו‪.‬‬
‫שערות לבנות‬
‫ציץ‬
‫לשון הסתכלות מא"א‬
‫לז"א‬
‫קוצא דשערי הנמשך מראש א"א עד‬
‫ראש ז"א ומאיר במוחין ז"א ומוציא‬
‫הארתם לחוץ‬
‫ציצית לשון הסתכלות מז"א‬
‫שערות שחורות‬
‫קוצא דשערי הנמשך מראש ז"א עד‬
‫לנוק'‬
‫ראש נוק'‬
‫(יא”ב‪ :‬בדרוש ה' של הציצית חד_קוצא_דשערי_מאא_לזא_ציציות_לנוק מוסבר שחד קוצא דשערי‬
‫דא"א מגיע עד ראש ז"א ומכה במוחין דז"א וגורם שמהמוחין דז"א דמצד אבא יוצא הציץ של כהן גדול‪,‬‬
‫ושמהמוחין דז"א דמצד אימא נעשות הציציות ונותנן ז"א לנוק'‪).‬‬
‫ישנם ‪ 1‬סוגי שערות בראש ז"א‪:‬‬
‫שערות‬
‫יוצאים ממוחים דגדלות‬
‫נמשכים רק עד גולגולת ראש‬
‫ז"א‪ ,‬והם לצורך ז"א עצמו‬
‫נימים‬
‫קוצים‬
‫יוצאים ממוחים דיניקה‬
‫יוצאים ממוחים דעיבור‬
‫נמשכים עד גרון ז"א‪ ,‬מקום‬
‫נמשכים עד חזה ז"א‪ ,‬מקום‬
‫ראש לאה‬
‫ראש רחל‬
‫פירוש אחר‪( :‬יא”ב‪ :‬מופיע גם בפחו"ד סעיף טז')‬
‫נמשכים ממוח דעת דז"א‬
‫נמשכים ממוח בינה דז"א‬
‫נמשכים ממוח חכמה דז"א‬
‫בחינת הציצית‬
‫אור מקיף קטן (לעומת האור המקיף הגדול של הטלית) הנכנס בתוך ז"א כאור פנימי וחוזר‬
‫ועולה ממנו בבחינת שערות‪.‬‬
‫[ע' פחו"ד סעיף כא'‪ ,‬עניין אור מקיף ישר ואור מקיף חוזר‪].‬‬
‫[ע' ביפה שעה בדרוש א' של הציצית‪ ,‬עניין הבדלים בין אורות מקיפים ישרים ואורות מקיפים חוזרים‬
‫ציצית_אור_מקיף_חוזר_ביפה_שעה]‬
‫האור המקיף הגדול של הטלית מבטל את אור המקיף הקטן של הציציות‪ ,‬ולכן הציציות‬
‫מתגלות אלינו רק בסיום הטלית [כלומר מחזה ז"א והלאה‪].‬‬
‫וגם כי מתחת לחזה ז"א‪ ,‬החסדים של ז"א גלויים [אינם עוד מכוסים ע"י יסוד אימא] ולכן הם‬
‫יכולים להלבין את השערות [ציציות] השחורות של ז"א (כלומר השערות הינם שחורות עד‬
‫חזה ז"א ומשם הם לבנות‪).‬‬
‫‪29‬‬
‫וגם כי מהחזה דז"א מתגלה יסוד אבא המאיר אור גדול באלו הציציות וע"י כך הם מתלבנים‬
‫ומתגלים‪ ,‬ולכן הציציות צריכות להיות לבנות‪.‬‬
‫בעצם הטלית הגדול הינו אור מקיף הנמשך עד יסוד ז"א (ולא רק עד החזה) אך היות והוא‬
‫אינו מושג לנו‪ ,‬ואינו אלא לזכר בלבד‪ ,‬לכן לא חוששים אליו ולכן שיעור הטלית הינו רק כדי‬
‫שיכסה ראשו ורובו [כלומר עד החזה‪ ].‬והיות והצ יציות הינן ממוחין דעיבור‪ ,‬ולכן השיעור הינו‬
‫ראשו ורובו של קטן‪.‬‬
‫יש להתעטף בטלית לפני הנחת התפילין‪ ,‬כי הציציות באות ממוחין דקטנות‪ .‬ולמרות זאת‪,‬‬
‫קטן פטור מן הציציות כי המוחין דקטנות נעשים קוצים רק בבואם של המוחין דגדלות‪.‬‬
‫במקור ישנו כאן עניין תליית הציציות במרחק של לא פחות מ‪ 1-‬אצבעות כלפי מטה מסיום‬
‫הטלית‪ ,‬ולא יותר מחצי קשר האגודל‪.‬‬
‫כנגד ‪ 1‬גבורות (מתוך הה"ג) הנמתקות ביסוד ז"א ע"י ‪ 1‬החסדים הגלויים שביסוד ז"א (באור‬
‫ישר – יא”ב‪ ,‬על פי היפה שעה)‪.‬‬
‫וכנגד חצי חסד שבה' הגבורות שנמתק בעת עליית החסדים (כלומר אור חוזר – יא”ב‪ ,‬על פי‬
‫היפה שעה) כדי להגדיל את ז"א (יא”ב‪ :‬כנראה כחלק של תהליך גידול של ז"א‪ .‬ע'‬
‫חסדים_עולים_בזא_ממטה_למעלה_כדי_להגדילו)‬
‫אגודל‪ :‬חסד; אצבע‪ :‬גבורה; אמה‪ :‬תפארת; קמיצה‪ :‬נצח; זרת‪ :‬הוד‪.‬‬
‫היפה שעה גם מציין שבקטנות ז"א (ועתה אנו מדברים בעניין הציציות שהינן קטנות) הגבורות יורדות‬
‫תחילה ביסוד ז"א ואח"כ ה‪ 1-‬חסדים המגולים (לא כמו בעת הגדלות) וכן גבורות נ"ה נמתקים באור ישר‬
‫(ולא באור חוזר כבזמן הגדלות‪).‬‬
‫עניין העטיפה‪:‬‬
‫יש לאחוז ב‪ 2-‬הציציות הימניים ולהשליכם לאחור מעל הכתף השמאלי‪ ,‬כאשר הציציות‬
‫השמאליים נשארים לפניו‪.‬‬
‫‪ 2‬הציציות הימניות שהשלכנו לאחור הינן כנגד מוחי חו"ג של דעת ז"א הניתנים לנוק'‬
‫העומדת מאחורי ז"א; ו‪ 2-‬הציציות האחרות הינן כנגד חו"ב דז"א וניתנים לנוק' כשהיא חוזרת‬
‫לפני ז"א‪ .‬בעצם ה‪ 4-‬ציציות יוצאים מ‪ 4-‬מוחים היוצאים מז"א וניתנים לנוק'‪ ,‬והינם כולם באים‬
‫מהקוצא דשערי העומד מאחורי ז"א‪ ,‬אלא היות והם עומדים בתוך האור הגדול של הטלית‪2 ,‬‬
‫מוחי חו"ב נמשכים ע"י הטלית מסביב ז"א אל פני ז"א‪.‬‬
‫וגם כי יסוד אבא הנמצא בתוך ז"א‪ ,‬מקבל ‪ 2‬סוגי הארות מהציציות‪:‬‬
‫‪ .3‬אור הציציות הבוקע לתוך יסוד אבא‬
‫‪ .2‬אור המקיף את יסוד אבא ויוצא דרך פני ז"א‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫כלומר כשאורות אבא יוצאים מז"א להאיר ליעקב ולנוק' דיעקב שהיא דור המדבר‪ ,‬הם לוקחים איתם‬
‫קצת מאורות אימא המקיפים את יסוד אבא (יא”ב‪ :‬זהו סוג האור השני שיסוד ז"א מקבל?);‬
‫וכשאורות אימא‪ ,‬העומדים בצד פנים של יסוד אבא‪ ,‬בוקעים את ז"א כדי להאיר לנוק' לכיוון אחורי‬
‫דז"א‪ ,‬פוגעים ביסוד אבא ועוברים משם לנוק' (יא”ב‪ :‬זהו סוג האור הראשון שיסוד ז"א מקבל?)‪.‬‬
‫ובאמת בק"ש של יוצר‪ ,‬אוחזים את ‪ 4‬הציציות כלפי החזה קדימה‪ ,‬כי אז מוחי ז"א למטה‬
‫ומאירים דרך פנים‪.‬‬
‫יעקב נמצא לפני חזה ז"א ולמטה‪ .‬גם ליעקב יש שערות הנעשים ציציות‪ ,‬אך היות וליעקב‬
‫ישנה רק אשה אחת [דור המדבר] לכן יש לו רק ‪ 2‬בחינות של שערות‪ :‬לעצמו ולנוק' שלו‬
‫(ולז"א יש ‪ 1‬בחינות כנ"ל בתחילת הדרוש‪ :‬לעצמו‪ ,‬ללאה ולרחל‪).‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ דור המדבר התבטלה‬‫ השערות באים ממוחים דעיבור‪-‬יניקה‪-‬גדלות‬‫ולכן לא ברור הקשר בין עניין מספר נשי יעקב והסוגים השונים של השערות שלו‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫דרוש ג' של הציצית‬
‫יש לז"א ‪ 4‬מוחין מצד אבא‪ ,‬ובאים לז"א מלובשים בנה"י אבא‪ ,‬ו‪ 4-‬מוחין מצד אימא‪ ,‬ובאים‬
‫לז"א מלובשים בנה"י אימא‪ .‬נה"י דאבא נתלבשו תוך מוחין דמצד אימא‪.‬‬
‫מוחי ו"ק דז"א באים בק"ש‪ .‬בזמן הגדלות (יא”ב‪ :‬בזמן תפילת העמידה) באים מוחי ג"ר‪ ,‬ומוחי‬
‫ו"ק יורדים לחג"ת ז"א‪.‬‬
‫בדרוש הזה נדבר בשמות המוחין דו"ק הנכנסים בז"א בק"ש‪( .‬יא”ב‪ :‬אלו מוחין דו"ק דגדלות כי‬
‫מוחין קטנות הינם שמות א‪-‬להים)‬
‫מוחין אבא‪( :‬חו"ב‪ ,‬חו"ג)‬
‫א‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫א‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו (= גמ' א‪-‬ה‪-‬י‪-‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫ה)‬
‫מוחין אימא‪( :‬חו"ב‪ ,‬חו"ג)‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫א‪-‬ה‪-‬ו‬
‫א‪-‬ה‪-‬ו‬
‫כאשר נזדווגו או"א כדי להוציא מהמוחין שלהם טיפות כדי שיהיו מוחין אל ז"א‪ ,‬נתערבו יחד‬
‫כולם בתוך היסוד של אימא‪ ,‬שהוא הרחם שלה ונמצא כי מוח החכמה כלול מ‪ 4-‬מוחין‬
‫האחרים (חו"ב‪ ,‬חו"ג דדעת) וכן על דרך זה‪ ,‬שאר המוחין‪ .‬נמצא שיש ‪ 31‬בחינות מוחים מצד‬
‫אבא וכן מצד אימא כדלהלן‪:‬‬
‫חכמה דאבא‬
‫בינה דאבא‬
‫חסד (דדעת) דאבא‬
‫גבורה (דדעת) אבא‬
‫חכמה דאימא‬
‫בינה דאימא‬
‫חסד (דדעת) דאימא‬
‫גבורה (דדעת) דאימא‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ויו‪-‬הי (ע"ב)‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ואו‪-‬הי (ס"ג)‬
‫יוד‪-‬הא‪-‬ואו‪-‬הא (מ"ה)‬
‫יוד‪-‬הה ‪-‬וו‪-‬הה (ב"ן)‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ויו‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬ויו‪-‬הי‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬וו‪-‬הי‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ואו‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬ואו‪-‬הי‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬וו‪-‬הה‬
‫יוד‪-‬הא‪-‬ואו‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬ואו‪-‬הא‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬וו‪-‬הא‬
‫יוד‪-‬הה‪-‬וו‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬וו‪-‬הי‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬ואו‪-‬הה‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‪-‬הי‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬ויו‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬וו‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‪-‬הי‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬ואו‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬וו‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬ואו‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬וו‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬יוד‪-‬הה‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬יוד‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬וו‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬ואו‬
‫כאשר המוחין הנ"ל נכנסים להתלבש תוך נה"י דאבא או דאימא‪ ,‬ע"י זיווג או"א ועיבור בתוך‬
‫אימא‪ ,‬הם מתערבים (כי או"א אינם נפרדים ואין חיבור גדול מזה) כדלהלן‪:‬‬
‫‪ 4‬מוחי ז"א דמצד אימא (חו"ב חו"ג)‬
‫בינה דאימא‬
‫בינה דאבא‬
‫גבורה דאימא‬
‫גבורה דאבא‬
‫‪ 4‬מוחי ז"א דמצד אבא (חו"ב חו"ג)‬
‫חכמה דאימא‬
‫חכמה דאבא‬
‫חסד דאימא‬
‫חסד דאבא‬
‫מוחין אלו (יא”ב‪ :‬הם מוחי ו"ק) נכנסים לז"א בק"ש במילה "אחד" ('אח' כנגד ז"א ו‪'-‬ד' כנגד נוק'‬
‫המקבלים אלו המוחין‪).‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫מוח בינה דאימא כלול מ‪ 4-‬שמות "אהי"‪ ,‬גמ' תק"ע‪ ,‬והוא סוד מ"ן של אימא‪ ,‬והם ה"ג מנצפ"ך‬
‫כפולות‪.‬‬
‫מוח בינה דאבא (יא”ב‪ :‬שמקורו בעצם חכמה דאימא) הינו גמ' תרי"ו‪ ,‬גמ' כתר‪ ,‬כי כתר דז"א הינו‬
‫מצד אימא‪( .‬יא”ב‪ :‬עיין גם דרוש של שבועות שם מוסבר שכתר ז"א בא מאימא (ומא"א‪))...‬‬
‫מוח חסד דאימא (שמקורו גבורה דאבא) הינו גמ' תקנ"ה כמנין ‪ * 1‬א‪-‬ל במילוי כי א‪-‬ל הינו‬
‫בחסד‪ .‬וגם ‪ * 1‬א‪-‬ל הינן כנגד א‪-‬ל שד‪-‬י‪ ,‬א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬א‪-‬ל אדנ‪-‬י בסוד בי"ע‪.‬‬
‫מוח גבורה דאבא (שמקורו חסד דאימא) הינו גמ' תקע"ה‪ ,‬שהוא ‪ *2‬מנצפ"ך ונכללים‬
‫החמישה בחמישה‪ ,‬ובזה מובן כי גם ביד ימין יש בה מנצפ"ך לפי שהם מגבורות אבא‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫דרוש ד' של הציצית‬
‫הציציות הינן הארות אור מקיף היוצאות מן האור הפנימי המהווה המוחין‪ ,‬דרך שערות ז"א‪.‬‬
‫(כמוסבר בדרושים הקודמים – [יא"ב‪ :‬עיין בדרוש הקודם‪ ,‬ומכאן שהציציות הינם או"מ היוצא מאור‬
‫פנימי דמוחי ו"ק דז"א הבאים בק"ש כי אלה המוחין המוסברים בדרוש הקודם‪)].‬‬
‫כל הכתוב בדרוש הזה בעניין הציצית הינו בבחינת אור מקיף‪.‬‬
‫האור היוצא ממוחין דז"א דמצד אבא הינו כנגד הציץ של כהן גדול‪.‬‬
‫האור היוצא ממוחין דז"א דמצד אימא הינו כנגד הציצית‪.‬‬
‫לכן הציץ היה מונח למעלה מן התפילין כי התפילין באים מאורות מוחין דאימא והציץ בא‬
‫מאורות מוחין דאבא‪ .‬וכן על הציץ היה כתוב "קודש לה'" וקודש הוא באבא‪.‬‬
‫המהרח"ו מסופק אם גם ממוחין דאבא יוצאת עוד בחינה של אורות‪ ,‬כמו ציציות או לא; כי‬
‫מאורות אימא יוצאות ‪ 2‬בחינות‪ :‬ציציות דלבן וציציות דתכלת ולבן‪ ,‬ומאורות אבא ידועה לנו‬
‫רק בחינה אחת (הציץ‪).‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫מצד אבא‬
‫הארות היוצאות ממוחי ז"א לפי מצד אימא‬
‫רמת מוחי ז"א \ מקור מוחי ז"א‬
‫‪ .3‬ציצית דתכלת ולבן בזמן ציץ דכהן גדול (ע"י קוצא‬
‫ו"ק דמוחין דז"א‬
‫דשערי דא"א‪].‬‬
‫המקדש; בחינה זו‬
‫יוצאת מ‪ 4-‬מוחי חכמה‬
‫דאימא‬
‫‪ .2‬ציצית לבן בזמן הזה;‬
‫בחינה זו יוצאת מ ‪4-‬‬
‫מוחי בינה דאימא‬
‫תפילין דר"ת‬
‫תפילין דרש"י‬
‫ג"ר דמוחין דז"א‬
‫(יא”ב‪( :‬א) הכל הינו אור מקיף‪( .‬ב) אולי צריך לדייק ולומר שהציציות יוצאים ממוחי עיבור ז"א כאשר‬
‫נכנסו אליו ו"ק מוחי או"א‪ .‬כי לפי הטבלה כאן נדמה אולי בטעות שהציציות יוצאים ממוחי ו"ק ז"א‪).‬‬
‫שאלת המהרח"ו הינה האם ישנן ‪ 2‬הארות שיוצאות מו"ק מוחי אבא כמו שיש ‪ 2‬הארות שיוצאות מו"ק‬
‫מוחי אימא או רק הארה אחת (הציץ‪).‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫הציציות דתכלת ולבן יוצאות מ‪ 4-‬מוחי חכמה דאימא אשר בתחילה היו בינה דאבא [הם ‪4‬‬
‫שמות י‪-‬הו וכנגדם ישנם ‪ 4‬ציציות‪].‬‬
‫הציציות הלבנות שאנו נוהגים היום‪ ,‬הינם מ‪ 4-‬מוחין הכלולים בבינה דאימא‪.‬‬
‫מ‪ 2-‬מוחי דחו"ג [שיש בכל אחד מהם ג"כ ‪ 4‬מוחים‪ ,‬כדלעיל בדרוש ג' דציצית] אין ציציות‬
‫בפני עצמן כי אינם סוד מוחין אלא מכריעים (יא”ב‪ :‬מכריעים בין חו"ב)‪.‬‬
‫גם בזמן הזה יוצאת הארת מוחי חכמה דאימא [ציציות דתכלת ולבן] בהתלבשות בציציות‬
‫הלבנות היוצאות ממוח בינה דאימא‪ ,‬כי לנו אין עתה כוח שייעשה הדבר על ידינו ולכן אין אנו‬
‫שמים פתיל תכלת‪.‬‬
‫בטלית של תכלת היו החוטים השזורים והכפולים מבחינת החסדים דאימא הנכללים עם חוט‬
‫החכמה דאימא‪.‬‬
‫בטלית של ציציות לבנות שלנו‪ ,‬החוטים השזורים והכפולים הינם מבחינת הגבורות דאימא‬
‫הנכללים עם חוט הבינה דאימא‪.‬‬
‫כל הארות אלו המוחים יוצאים בתוך ז"א מן חזה ז"א ולמטה‪ ,‬לאחר סיום יסוד אימא‪.‬‬
‫מוחי ז"א נקראים חיים‪.‬‬
‫‪ 4‬ציציות הינם בסוד ‪ *4‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין‪ ,‬וגם בסוד א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין (*‪ )2‬דאלפין ודההין‪.‬‬
‫‪ 2‬ציציות כלפי פנים דז"א הינם לצורך יעקב‪ ,‬והם ‪ * 2‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין ו‪ 2-‬ציציות כלפי אחור‬
‫דז"א הינם לצורך נוק' דז"א והם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפ ין ודההין‪ .‬בעת הזיווג‪ ,‬כשהפרצופים פב"פ‪ ,‬כל‬
‫‪ 4‬ציציות ניתנות לרחל‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫דרוש ה' של הציצית‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫הציצית הקטן הינו כנגד אור מקיף אל ז"א בזמן העיבור תוך אימא‪.‬‬
‫הציצית של טלית גדול הינו כנגד אור מקיף אל ז"א בזמן היניקה‪.‬‬
‫התפילין הינם כנגד אור מקיף אל ז"א בזמן הגדלות; בחינה זו חסרה לעולמות החיצוניים‬
‫לאחר החורבן‪ ,‬כי לאחר החורבן אין זיווג אלא לבחינת הנשמות שהם פנימיות העולמות ואין‬
‫זיווג לבחינת העולמות בימי החול (יא”ב‪ :‬ולכן לא מקבלים את השפע?)‬
‫ולכן‪:‬‬
‫יש להתעטף בטלית לפני הנחת תפילין [כי טלית הינו אור מקיף של זמן יניקה לעומת תפילין‬
‫שהם בחינת אור מקיף לזמן גדלות‪].‬‬
‫יש לכסות את התפילין עם הטלית [כי הציציות הינן כנגד העולמות החיצונים והתפילין הינם‬
‫כנגד אור מקיף של בחינת הנשמות שהם פנימיות העולמות‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בדרוש ג' וד' מוסבר שהציציות הינם בחינת [מקיפים ד‪ ]-‬ו"ק דגדלות ז"א‪( .‬ולא מקיפים של עיבור‬
‫ויניקה דז"א!)‬
‫אלא יש לומר שכשנכנסים פנימיים ו"ק דגדלות דז"א הם דוחים את המקיפים דיניקה להיכנס לתוך ז"א‬
‫ולכן עיקר הכוונה הינה לו"ק דפנימיים דגדלות‪.‬‬
‫אם עניין ו"ק דגדלות הינו בציצית אזי מה נתווסף בקריאת שמע? [כי הרי קריאת שמע הינה גם עניין‬
‫ו"ק דגדלות דז"א!]‬
‫אלא יש להבחין‪:‬‬
‫גדלות דו"ק‪ :‬השלמת ג"ר של כל אחד מהו"ת דקטנות בין של מ"ה ובין של ב"ן; גדלות דקטנות; טלית‬
‫ותפילין‪.‬‬
‫ו"ק דגדלות‪ :‬ו"ק דפרצוף אימא‪ ,‬בק"ש‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫חיות העולמות באה מזיווג (יא”ב‪ :‬חיצוניות) או"א ואין לזו"ן חלק בזיווג הזה (יא”ב‪ :‬וכן הוא בפחו"ד‬
‫סעיף ק') ולכן זה חידוש שפנימיות דאימא דיניקה [בבחינת העולמות] אינו מסתלק מז"א‪.‬‬
‫במקום אחד נאמר ש‪:-‬‬
‫ הקוצים יוצאים ממוח דעת דז"א‬‫ והנימין ממוח חכמה דז"א‪.‬‬‫(יא”ב ‪ :‬לא ברור לי מהו המקור הזה‪ .‬אם זהו הדרוש הנוכחי כדלהלן בטבלה‪ ,‬אזי קרה כאן שיבוש כי להלן‬
‫הקוצים באים ממוח דעת וכו'‪).‬‬
‫אך לעיל (דרוש ב' של הציצית) כתוב ש‪:-‬‬
‫ הקוצים יוצאים ממוח חכמה דז"א‪,‬‬‫ הנימין יוצאים ממוח בינה דז"א‬‫ והשערות ממוח דעת דז"א‪.‬‬‫יש ליישב ש‪:-‬‬
‫ קוצים יוצאים ממוח חכמה שבדעת‬‫ נימים יוצאים ממוח חכמה שבבינה‬‫ קוצים [טעות? לבדוק יא”ב] יוצאים ממוח חכמה שבחכמה‬‫כי ציצית הינם אור חוזר‪ ,‬בחינת חיה‪ ,‬כלומר חכמה (יא”ב‪ :‬לא ברור למה בחינה חיה הינה כנגד חכמה?‬
‫אולי ההקבלה הינה‪ :‬יחידה‪-‬כתר‪ ,‬חיה‪-‬חכמה‪ ,‬נשמה‪-‬בינה‪ ,‬רוח‪-‬דעת (שורש ו"ק)‪ ,‬נפש‪-‬מלכות)‬
‫לעיל דרוש ב' של הציצית‪ ,‬גם כתוב ש‪:-‬‬
‫ הקוצים יוצאים ממוח עיבור דז"א‪,‬‬‫ הנימין יוצאים ממוח יניקה דז"א‬‫ והשערות ממוח גדלות דז"א‪.‬‬‫יש ליישב ש‪:-‬‬
‫ ביניקה נתקן מוח בינה ולכן מתאים שהנימין יוצאים ממוח חכמה דבינה דיניקה‪.‬‬‫‪33‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫בגדלות נתקן מוח חכמה ולכן מתאים שהשערות יוצאים ממוח חכמה דחכמה דגדלות‪.‬‬
‫אך קשה איך ליישב עניין קוצים ממוח עיבור כי בעיבור אין מוח דעת בז"א‪.‬‬
‫חד קוצא דשערי דא"א מגיע עד ראש ז"א ומכה במוחין דז"א וגורם שמהמוחין דז"א דמצד‬
‫אבא יוצא הציץ של כהן גדול‪ ,‬ושמהמוחין דז"א דמצד אימא נעשות הציציות ונותנן ז"א לנוק'‪.‬‬
‫ציץ וציצית באים מ‪-‬צ' של צל"ם של (ז"א דמצד – יא”ב) או"א בהתאמה; ובאים גם מהארה‬
‫עליונה של ל' דצל"ם שנעשה אור מקיף לז"א‪" ,‬סוד בחינת הטלית"‪.‬‬
‫המהרח"ו מתקשה בסתירה זו‪ :‬האם הציצית באה מ‪-‬צ' או מ‪-‬ל' דצל"ם‪.‬‬
‫(יא”ב‪ :‬עיין הקדמה שלי בעניין הציצית‪).‬‬
‫אור מקיף של א"א מקיף לא"א עצמו בלבד‪.‬‬
‫אור מקיף של חכמה מקיף לחכמה עצמה בלבד‪( .‬יא”ב ‪ :‬אכן זוהי תכונתו של אור מקיף חוזר –‬
‫עיין גם פחו"ד סעיף כא')‬
‫אך מאור מקיף של בינה יוצא אור מקיף לז"א‪ ,‬והוא הטלית‪( .‬יא”ב‪ :‬אכן זוהי תכונתו של אור‬
‫מקיף ישר – עיין גם פחו"ד סעיף כא')‬
‫ציציות נקראות תשמישי מצוה‪ ,‬כי הם מאירים אל נוק' שהיא מצווה;‬
‫תפילין נקראים תשמישי קדושה‪ ,‬כי הם אור מקיף אל מוחי ז"א הנקראים קדושה‪.‬‬
‫‪ 1‬בחינות שערות רישא דז"א‪( :‬יא”ב‪ :‬לא ברור לי‪ ,‬כי מקור סוגי השערות ביחס למוחי ז"א סותר את‬
‫האמור בדרוש ב' דציצית וגם את הנאמר ביפה שעה לעיל בדרוש זה‪).‬‬
‫ארוכים‬
‫מקיף לרחל‬
‫קטנות‬
‫שמות‬
‫באים ממוח‬
‫קוצים‬
‫א‪-‬להים‬
‫דעת דז"א‬
‫בינונים‬
‫מקיף ללאה‬
‫באים ממוח‬
‫נימים‬
‫בינה דז"א‬
‫קצרים‬
‫מקיף לז"א‬
‫באים ממוח‬
‫שערות‬
‫חכמה דז"א‬
‫השערות הינן שחורים‪ .‬השערות הינם מבחינת מוחין קטנות דא‪-‬להים וכאשר נמשכים מן‬
‫החזה ולמטה‪ ,‬מקום גילוי החסדים מחוץ ליסוד אימא‪ ,‬אזי הם מתלבנים‪ ,‬וזהו עניין חוטי‬
‫הציצית‪.‬‬
‫זהו גם עניין "דיני דכורא הם קשים ברישא ונייחים בסיפא" כי בבא מוחין דגדלות נבקע יסוד‬
‫דאימא שבחזה ויוצאת הארה משם ומאירה ומלבינה חוטי הציצית השחורים שבבחינת‬
‫הקטנות; זהו המרומז באיסוף ה‪ 4-‬ציציות אל החזה בעת קריאת שמע‪ ,‬כי שם הינו גילוי‬
‫החסדים‪.‬‬
‫מקום נקב הציצית בטלית לא יפחות משיעור קשר גודל‪ :‬כי כשנכנסים נ"ה דאימא בז"א‪ ,‬רק ‪2‬‬
‫פרקים תחתונים נכנסים [יא”ב‪ :‬כנראה בו"ק דגדלות] וכשחוזר לאחוריו [יא”ב‪ :‬בסוד אור חוזר]‬
‫הפרקים התחתונים נשארים ללא הארה והפרקים האמצעיים נשארים עם קצת רושם הארה;‬
‫וזהו עניין הנקב שבטלית‪ ,‬כדי שיהיה להם קצת הארה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫דיני ז"א קשים ברישא כי החסדים סתומים בראש ז"א‪ ,‬ונוחים בסוף‪ ,‬כי החסדים גלויים מחצי תפארת‬
‫ולמטה‪ .‬בנוק' זהו להיפך‪ :‬דיני נוק' נוחים ברישא כי היא מקבלת מנה"י ז"א‪ ,‬וקשים בסיפא כי "לא נחה‬
‫עד שיישעה דין"‪.‬‬
‫ישנו גם מקור אחר המציין שדיני ז"א קשים ברישא‪ ,‬כי נה"י ז"א טרם נהיו מוחים בראש נוק'‪ ,‬ונוחים‬
‫בסיפא כשהתיישבו בראש נוק'‪ .‬אך אז לא ברור למה דיני נוק' אינם קשים מתחילתם ועד סופם‪:‬‬
‫בתחילתם כי הם נה"י‪ ,‬ונה"י הינם דינים‪ ,‬ובסופם כי אינם נהים מוחים בשום פרצוף נוסף‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫דרוש ו' של הציצית‬
‫עניין ט"ל כריכות [‪ ]7+8+33+31‬הינו כנגד מספר אותיות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין דפשוט ‪ +‬מילוי ‪+‬‬
‫מילוי המילוי וכן כמספר "י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה אחד"‪.‬‬
‫במקור ישנו כאן עניין ללבוש הציצית מתחת לבגדים דווקא‪ ,‬ועניין לעשות שני חורים בכנף של‬
‫הציצית הקטן‪.‬‬
‫במקום אחד נאמר שהטלית הקטנה הינה בחיצוניות היצירה ובמקום אחר הינה בעשיה‪.‬‬
‫ההסבר הוא שהטלית הקטנה בהיותה בבחינת הקטנות‪ ,‬עיבור ראשון‪ ,‬הינה כנגד העשיה כי‬
‫אז אין בז"א אלא סוד העשיה; אך הטלית הגדולה‪ ,‬שהיא בחינת הגדלות‪ ,‬הינה בחינת‬
‫היצירה; ולכן נמצא שטלית קטנה הינה היצירה מבחינת הקטנות‪ ,‬שהיא סוד העשיה‪.‬‬
‫דרוש ז' של הציצית‬
‫‪ 4‬מצוות כנגד ‪ 4‬אותיות י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪:‬‬
‫ י' – קריאת שמע‬‫ ה' – תפילין‬‫ ו' – ציצית‬‫ ה' – תפילה‬‫המבטל אחת מן המצוות הנ"ל פוגם בשם ה' וכדי לתקן את הפגם יש לייחד ייחודים כדלהלן‪.‬‬
‫ייחוד לתיקון פגם ק"ש‪:‬‬
‫ה' – הו' – י‪-‬ה' ‪ :‬גמ' א‪-‬ל‪ ,‬כנגד י‪-‬י‪-‬א‪-‬י היוצא מס"ג‪.‬‬
‫כלומר‪ )3( ,‬התעוררות המלכות אל ז"א‪ )2( ,‬חיבור זו"ן המעלה מ"ן לאו"א‪ )1( ,‬וחיבור או"א‪.‬‬
‫יש לכוון את הייחוד הזה לפני התחלת אמירת ק"ש‪.‬‬
‫ייחוד לתיקון פגם תפילין‪:‬‬
‫י‪-‬ה' – הו' – הו' ‪ :‬גמ' ל"ז‪ ,‬הבל‪ ,‬כנגד מילוי ס"ג שהיא אימא‪ ,‬שגורמת ליציאת התפילין‪.‬‬
‫כלומר (‪ )3‬זיווג או"א על מנת להוציא מוחין לזו"ן‪ )2( ,‬נוק' מתחברת עם ז"א כדי להעלות מ"ן‬
‫לאו"א‪ ) 1( ,‬ואז ה' עילאה מתחברת עם ו'‪ ,‬שהוא עניין כניסת נה"י אימא לז"א לתת לו מוחין‬
‫ועל ידי כן יוצאים התפילין‪.‬‬
‫יש לכוון הייחוד הזה כשמניחים תפילין‪.‬‬
‫ייחוד לתיקון פגם ציצית‪:‬‬
‫י‪-‬הו' – וה' ‪ :‬גמ' ל"ב‪ ,‬כנגד הל"ב ציציות כנגד ל"ב נתיבות חכמה‪.‬‬
‫כלומר (‪ ) 3‬חיבור או"א עם ז"א לעשות לו אור מקיף שהוא הטלית‪ )2( ,‬ואח"כ ז"א נותן לנוק'‬
‫בחינת הציצית שהוא קיבל‪.‬‬
‫יש לכוון את הייחוד הזה כשמתעטפים בציצית‪.‬‬
‫ייחוד לתיקון פגם תפילה‪:‬‬
‫וה' – והי' – הוהי' ‪ :‬גמ' ח"ן‪.‬‬
‫כלומר (‪ )3‬להעלות אות ו' עם ה' ראשונה (יא”ב‪ :‬ז"א אל אימא) (‪ )2‬ואח"כ הם עולים ביחד אל‬
‫אות י' (יא”ב‪ :‬כלומר אל אבא) ומתחברים שלושתם (‪ )1‬ואח"כ נקשרת אות ה' אחרונה (יא”ב‪:‬‬
‫כלומר נוק') עם שלוש אותיות ראשונות‬
‫יש לכוון את הייחוד הזה לאחר אמירת "א‪-‬דני שפתי תפתח" ולפני תחילת ברכת אבות‪.‬‬
‫את הייחודים הנ"ל יש לכוון גם בווידוי של ק"ש על המיטה בנוסחים שמציינים את האות של‬
‫שם הויה הנפגמת באותו עוון‪ .‬כגון "חטאתי לפניך" הינו פגם באות י' של הויה ויש לכוון בפגם‬
‫של ק"ש ובייחוד של ק"ש‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫יש להסתכל בציצית בכל עת שאפשר‪ ,‬שנא' "וראיתם אותו" ויש לזה תועלת לנשמה שלא‬
‫יזדמן חטא לידו‪ .‬יש כוונה שונה בשעת הסתכלות בציציות בק"ש דשחרית בפרשת ציצית‬
‫ושלא בשעת התפילה‪ .‬כוונת ההסתכלות בציציות בשעת ק"ש מבוארת בדרוש ק"ש [יא”ב‪:‬‬
‫כנראה זהו בדרוש ח' דק"ש]‪.‬‬
‫כוונת ההסתכלות בציציות שלא בשעת התפילה‪:‬‬
‫יש להסתכל פעמיים‪ .‬הכוונה בכל הסתכלות‪:‬‬
‫עין = ק"ל = ריבוע שם מ"ה [י‪-‬וד‪ ,‬י‪-‬וד הא‪ ,‬י‪-‬וד הא ואו‪ ,‬י‪-‬וד הא ואו הא]‬
‫כנף = אהי‪-‬ה דההין [גמ' קנ"א]; קנ"א פחות הפשוט [‪ ]23‬הינו ק"ל‪.‬‬
‫כשמסתכלים פעמיים מקבלים‪ * 2 :‬ק"ל = ס"ר שהוא כנגד ‪ * 31‬חו"ג [‪= 211 = 21 * 31‬‬
‫ס"ר]‬
‫המהרח"ו אומר שהאר"י אמר לתלמידיו שאין להם עדיין כח לכוון להסתכל בציציות דז"א אלא‬
‫רק בציציות דיעקב‪.‬‬
‫דרוש א' של התפילין‬
‫סדר כתיבת התפילין של ראש הינו ‪ 4‬שורות בכל פרשה‪ ,‬ולעומתו‪ ,‬סדר כתיבת תפילין של יד‬
‫הינו ‪ 7‬שורות בכל פרשה‪.‬‬
‫הסיבה ל‪ 4-‬שורות בתש"ר הינה כנגד ‪ 4‬מקיפין בראש ז"א‪.‬‬
‫הסיבה ל‪ 7-‬שורות בתש"י הינה כנגד ‪ 4‬מוחי ז"א שב‪-‬נה"י אימא (‪ )1‬הניתנים כמקיפים לראש‬
‫נוק' (‪)7 = 4+1‬‬
‫תפילין של ראש‪:‬‬
‫פרשה ‪ :3#‬פרשת קדש‪ 4 ,‬שורותיה מתחילות ב‪-:‬וידבר‪ ,‬מזה‪ ,‬בחדש‪ ,‬בצאת‬
‫פרשה ‪ :2#‬פרשת והיה כי יביאך‪ 4 ,‬שורותיה מתחילות ב‪-:‬והיה‪ ,‬וכל פטר‪ ,‬ה' ממצרים‪ ,‬פטר‬
‫רחם‬
‫פרשה ‪ :1#‬פרשת שמע‪ 4 ,‬שורותיה מתחילות ב‪-:‬שמע‪ ,‬נפשך‪ ,‬לבניך‪ ,‬לאות‬
‫פרשה ‪ :4#‬פרשת והיה אם שמוע‪ 4 ,‬שורותיה מתחילות ב‪-:‬והיה‪ ,‬ונתתי‪ ,‬יבולה‪ ,‬בשבתך‬
‫תפילין של יד‪:‬‬
‫פרשה ‪ :3#‬פרשת קדש‪ 7 ,‬שורותיה מתחילות ב‪-:‬וידבר‪ ,‬את היום‪ ,‬בחדש‪ ,‬זבת‪ ,‬את שבעת‪,‬‬
‫ה' לי‪ ,‬ה' ממצרים‬
‫פרשה ‪ :2#‬פרשת והיה כי יביאך‪ 7 ,‬שורותיה מתחילות ב‪-:‬והיה‪ ,‬רחם‪ ,‬ואם לא‪ ,‬זאת‪,‬‬
‫לשלחנו‪ ,‬לה' כל‪ ,‬עיניך‬
‫פרשה ‪ :1#‬פרשת שמע‪ 7 ,‬שורותיה מתחילות ב‪-:‬שמע‪ ,‬את‪ ,‬מאדך‪ ,‬היום‪ ,‬בביתך‪ ,‬לאות‪ ,‬על‬
‫מזוזות‬
‫פרשה ‪ :4#‬פרשת והיה אם שמוע‪ 7 ,‬שורותיה מתחילות ב‪-:‬והיה‪ ,‬ובכל נפשיכם‪ ,‬ואכלת‪ ,‬ה'‬
‫בכם‪ ,‬אשר ה'‪ ,‬בין עיניכם‪ ,‬ביתך ובשעריך‬
‫‪36‬‬
‫הכוונות בעת כתיבת הפרשיות‪:‬‬
‫תפילין של יד‬
‫קדש‬
‫שורה ‪3‬‬
‫שורה ‪2‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪4‬‬
‫שורה ‪5‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪7‬‬
‫י'‬
‫יהו היו‬
‫דהי ויו‬
‫היי ודו‬
‫יוד לתה‬
‫ייו דוי‬
‫ויו דוי‬
‫והי יוד‬
‫פשוט ‪ +‬מילוי ‪+‬‬
‫מילוי דמילוי‬
‫דע"ב‬
‫שמע‬
‫שורה ‪3‬‬
‫שורה ‪2‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪4‬‬
‫שורה ‪5‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪7‬‬
‫ו'‬
‫יהו היו‬
‫דהא ואו‬
‫האי ודו‬
‫אוד לתה‬
‫אאל פוא‬
‫ואל פוא‬
‫והא אלף‬
‫פשוט ‪ +‬מילוי ‪+‬‬
‫מילוי דמילוי‬
‫דמ"ה‬
‫תפילין של ראש‬
‫קדש‬
‫שורה ‪3‬‬
‫שורה ‪2‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪4‬‬
‫והיה‬
‫שורה ‪3‬‬
‫שורה ‪2‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪4‬‬
‫שורה ‪5‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪7‬‬
‫יאל‬
‫פיו‬
‫דהי‬
‫היי‬
‫ודו‬
‫אוה‬
‫יהי‬
‫(א ‪-‬היה דיודים ‪+‬‬
‫ס"ג)‬
‫והיה‬
‫שורה ‪3‬‬
‫שורה ‪2‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪4‬‬
‫שורה ‪5‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪7‬‬
‫ואל‬
‫פיו‬
‫דהה‬
‫ההי‬
‫ודו‬
‫והה‬
‫ההו‬
‫(א ‪-‬היה דההים ‪+‬‬
‫ב"ן)‬
‫האל‬
‫פיו‬
‫דהא‬
‫האי‬
‫ודו‬
‫אוה‬
‫אהא‬
‫פשוט ‪ +‬מילוי ‪+‬‬
‫מילוי דמילוי דס"ג‬
‫(א ‪-‬היה דאלפין ‪+‬‬
‫מ"ה)‬
‫ה'‬
‫יוד היו‬
‫אוה יאל‬
‫פהי יוד‬
‫היי ודה‬
‫אוא והא‬
‫אלף דלת‬
‫נון יוד‬
‫הא‬
‫לף‬
‫דל‬
‫תן‬
‫ונ‬
‫יו‬
‫דה‬
‫ס"ג ‪ +‬א ‪-‬היה‬
‫דיודין ‪ +‬מ"ה ‪+‬‬
‫א ‪-‬דני מלא‬
‫והיה‬
‫שורה ‪3‬‬
‫שורה ‪2‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪4‬‬
‫י'‬
‫יוד אלף‬
‫הי הי‬
‫ויו יוד‬
‫הי הי‬
‫ע"ב ‪ +‬א ‪-‬ה ‪-‬י ‪-‬ה דיודין‬
‫שמע‬
‫שורה ‪3‬‬
‫שורה ‪2‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪4‬‬
‫ה'‬
‫יהו היו‬
‫דהי ואו‬
‫היי ודו‬
‫אוד לתה‬
‫יו דוא‬
‫ואל פוא‬
‫והי יוד‬
‫א ‪-‬דני מלא‬
‫ה'‬
‫יוד אלף‬
‫הי הא‬
‫ואו יוד‬
‫הי הא‬
‫ס"ג ‪ +‬א ‪-‬ה ‪-‬י ‪-‬ה דאלפין‬
‫והיה‬
‫שורה ‪3‬‬
‫שורה ‪2‬‬
‫שורה ‪1‬‬
‫שורה ‪4‬‬
‫ו'‬
‫יוד אלף‬
‫הא הה‬
‫ואו יוד‬
‫הא הה‬
‫מ"ה ‪ +‬א ‪-‬ה ‪-‬י ‪-‬ה דההין‬
‫ה'‬
‫יוד אלף‬
‫הה דלת‬
‫וו נון‬
‫הה יוד‬
‫ב"ן ‪ +‬א ‪-‬דני מלא‬
‫כוונה אחרת‪:‬‬
‫פרשה ‪ 3#‬של תש"ר כנגד אהי‪-‬ה דיודין‬
‫פרשה ‪ 2#‬של תש"ר כנגד אהי‪-‬ה דאלפיו‬
‫פרשה ‪ 1#‬של תש"ר כנגד אהי‪-‬ה דההין‬
‫פרשה ‪ 4#‬של תש"ר כנגד א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י מלא‬
‫כנגד חו"ב חו"ג‪.‬‬
‫בנוסף נאמר שתש"ר הינן אימא על ברא‪ ,‬וזה מסתדר עם הכוונה דלעיל כי אהי‪-‬ה הינו סוד‬
‫בינה וגם ה‪ 4-‬מוחין מתלבשים בנה"י אימא‪.‬‬
‫וגם אהי‪-‬ה דיודין שבמוח חכמה הינו בחינת הכתר ומתלבש כג"ר בתוך ז"ת של ס"ג‪.‬‬
‫וגם אהי‪-‬ה דאלפין שבמוח בינה הינו בחינת הכתר ומתלבש כג"ר בתוך ז"ת של מ"ה‪.‬‬
‫וגם אהי‪-‬ה דההין שבמוח תפארת הינו בחינת הכתר ומתלבש כג"ר בתוך ז"ת של ב"ן‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫שם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י במילואו אין לו במה להתלבש "על כן‪ ,‬בתפילה של יד‪ ,‬תכוון ב‪ 4-‬פרשיותיה אל ‪4‬‬
‫שמות האחרים שהם ס"ג‪ ,‬מ"ה‪ ,‬ב"ן וא‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י במילוי"‪.‬‬
‫דרוש ב' של התפילין‬
‫עניין סדר הכנת התפילין‪ :‬כתיבת תש"ר ברצף‪ ,‬תפירתם‪ ,‬השחרתם ואח"כ יעשה אותו דבר‬
‫לתש"י‪ .‬עניין מה לעשות כשהסופר חייב להפסיק בין כתיבת ה‪ 4-‬פרשיות‪ .‬עניין התפילה לפני‬
‫הכתיבה‪.‬‬
‫‪ 31‬פסוקים בפרשה ‪ 3#‬כנגד י"ס וכנגד יו"ד של שם הויה‪.‬‬
‫‪ 1‬פסוקים בפרשה ‪ 2#‬כנגד ה"א‬
‫‪ 1‬פסוקים בפרשה ‪ 1#‬כנגד ו'‬
‫‪ 9‬פסוקים בפרשה ‪ 4#‬כנגד המלכות המקבלת מ‪ 9-‬ספירות שעליה‪.‬‬
‫סה"כ ‪ 13‬הפסוקים כנגד א‪-‬ל היוצא משם ס"ג (י‪-‬י‪-‬א‪-‬י) וכנגד א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין זהו בתש"ר [גם‬
‫משם זה יוצא א‪-‬ל – יא”ב]; ובתש"י כנגד א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין וכנגד שם א‪-‬ל שהוא בחסד‪.‬‬
‫‪ 23‬הויות ב‪ 4-‬פרשיות כנגד א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ויש לכוון באות 'א'‪ ,‬או 'ה'‪ ,‬או 'י'‪ ,‬או 'ה' כשכותב הויה‬
‫ראשונה‪ ,‬ו‪ 5-‬הויות לאחריהם ו‪ 31-‬הויות לאחריהם ו‪ 5-‬הויות לאחריהם בהתאמה‪.‬‬
‫לכוון להשליך ‪ 7‬הויות שבפרשה ‪ 3#‬ב‪ 1-‬הויות שבפרשה ‪ ,1#‬בסוד חכמה וחסדים‪,‬‬
‫ולכוון להשליך ‪ 7‬הויות שבפרשה ‪ 2#‬ב‪ 4-‬הויות שבפרשה ‪ ,4#‬בסוד בינה וגבורות‪.‬‬
‫בתש"ר ישנם ‪ 23‬אזכרות כנגד א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ 4 ,‬פרשיות כנגד י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ו‪ 4-‬בתים כנגד א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ‪ +‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה = חיים‪" .‬חיי מלך"; "המניח תפילין מאריך ימים"‪ ,‬ז"א נקרא‬
‫מלך ומקבל מוחים מאו"א הנקראים חיים‪( .‬תש"ר דז"א באים מאימא‪( .‬ושם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה הינו באימא‬
‫– יא”ב))‬
‫לז"א ישנו עיבור דו"ק (א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה) ויניקה (י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה) ועיבור דג"ר (א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה)‪ :‬שמות ה‪-‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫הינן כנגד העיבורים שהינם באימא (ושם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה הינו באימא)‪.‬‬
‫ בעיבור ראשון‪ ,‬ז"א תלת כלילן בתלת‪ ,‬והמלכות הינה ז' בסופם‪ 23 = 7 * 1 ,‬אזכרות‬‫כנגד א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫ ביניקה‪ ,‬יש לז"א ו"ק ונותן ‪ 2‬מוחים לנוק' ונשארים לז"א ‪ 4‬מוחים כנגד י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪.‬‬‫ בעיבור שני‪ ,‬אימא נותנת ‪ 4‬מוחין כחב"ד (חו"ב וחו"ג) לז"א כנגד א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ .‬וזהו כנגד ‪4‬‬‫בתים כי אז אימא כבר לא רק בסוד מוחין לז"א אלא בסוד בית‪.‬‬
‫‪ 4‬שיטין בתש"ר כנגד ‪ 4‬מוחי ז"א וכל אחד כלול מכולם ולכן לכל פרשה ישנן ‪ 4‬שיטין‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫כאשר זו"ן עולים למ"ן תוך יסוד אימא היא נעשית להם בחינת בית‪ .‬ומה שאמור שכל זמן הגלות אין‬
‫ז"א עולה לתוך ביתו‪ ,‬הכוונה היא שמיום שחרב בית המקדש אין זיווג של או"א עילאין בבחינת חיה‬
‫שלהם (שהיא בחינת חכמה שלהם) וכן אותו חסרון בזיווגי זו"ן‪" .‬בחכמה יבנה בית"‪ .‬בזמן הגלות ז"א‬
‫אינו עולה למ"ן באו"א עילאין בבחינה חיה\חכמה שלהם‪ .‬וגם אין לזו"ן בחינת זיווג עליון כדי להוליד‬
‫נשמות חדשות‪.‬‬
‫וכן הוא ענין ‪ 23‬אזכרות בתש"י (נוק' כלולה מכל ה‪ 7-‬ספירות‪ ,‬שלוש פעמים‪).‬‬
‫‪ 4‬פרשיות תש"י כנגד ‪ 2‬מוחי נוק' והם נ"ה ז"א‪ ,‬וכל אחד כלול משניים הרי ‪.4‬‬
‫ישנו רק בית אחד בתש"י כי נ"ה הינם ‪ 2‬פלגי גופא‪ .‬יפה שעה‪ :‬והלבוש של כלי נה"י שבתוכה הינו‬
‫הבית‪.‬‬
‫‪ 7‬שיטין בתש"י כנגד מקור המוחין מז"א שהיא מקבלת (נ"ה) והם ‪ 4‬מוחין של ז"א וחג"ת ז"א‬
‫(יא”ב‪ :‬המשפיעים על נ"ה ז"א)‪.‬‬
‫עניין המערבתא הינו כנגד העברת השפע מתחילת האצילות עד סופו שהוא דרך ‪ 1‬שמות‪:‬‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י והם גמ' יבק‪ ,‬בסוד מעבר יבק‪ .‬יפה שעה‪ :‬במקומות אחרים רואים‬
‫שמעבר יבק הינו הגרון (יבק = גמ' י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א ‪-‬להים) שדרכו עובר השפע\המוחין‪ .‬אלא יש לומר‬
‫‪38‬‬
‫שהשפע\המוחין מקורו הינו מהא"ס ומתלבש בח"י בחינות דגולגלתא דא"א ואח"כ מתלבש בחכמה‬
‫המתלבש בגרונו דא"א ומשם ממדרגה למדרגה ומפרצוף לפרצוף ועובר כל מעבר יבק שבכל פרצוף‬
‫ופרצוף‪.‬‬
‫עניין קלף נפרד לכל פרשה מוסבר בדרושי ר"ה תפילין_קלף_לכל_פרשה‪.‬‬
‫לפני הנחת תפילין‪ :‬לז "א יש מוחין בבחינת רוח (מוחין דיניקה) ולנוק' מוחין בבחינת נפש‪.‬‬
‫לאחר הנחת תפילין‪ :‬לז"א יש מוחין בבחינת נשמה ולנוק' מוחין בבחינת רוח‪.‬‬
‫(יא”ב ‪ :‬אולי יש לקשר עניין זה עם האמור לעיל בדרושי הציצית שתפילין יוצאים כשנכנסים ג"ר ז"א וכן‬
‫יוצא מ‪-‬דרוש ה' של התפילין‪).‬‬
‫במקור ישנם הוראות בענייני צורת האותיות והתייחסות להבדלים בין כתיבת האשכנזים‬
‫והספרדים‪.‬‬
‫בכתיבת שם הויה יש לכוון‪:‬‬
‫י'‪ :‬כנגד כח"ב הכוללים י"ס‪ :‬כתר כולל קו אמצעי‪ ,‬חכמה כולל קו ימין ובינה כוללת קו שמאל‪.‬‬
‫וגם לכוון שם ע"ב‪.‬‬
‫ה'‪ :‬כנגד חו"ב וכנגד ‪ 51‬שערי בינה‪ ,‬מחולקים בחג"ת נ"ה והיסוד כוללם ונותנם אל המלכות‪.‬‬
‫וגם לכוון שם ס"ג‪.‬‬
‫ו'‪ :‬כנגד חג"ת נ"ה והמלכות כוללם בששה סדרי משנה שלה‪ .‬וגם לכוון שם מ"ה‪.‬‬
‫ה'‪ :‬כנגד י"ס הנכללים בה כי ה' נכתבת‪ :‬ד‪+‬ו‪ .‬וגם לכוון שם ב"ן‪.‬‬
‫דרוש ג' של התפילין‬
‫‪ 4‬בתים של תש"ר הינם כנגד נ"ה ויסוד של אימא כאשר היסוד נבקע ונחלק לשניים בראש‬
‫ז"א‪.‬‬
‫בית אחד של תש"י הינו כנגד יסוד ז"א בראש נוק'; נ"ה ז"א רק נותנים הארה לתש"י‪.‬‬
‫נ"ה של ז"א מצד פנים של ז"א הינם מחולקים ומהווים ‪ 2‬רגליים לז"א; אך מצד אחוריהם הם‬
‫מחוברים ביחד משום דלגבי הנוק' (שיש בראשה רק ‪ 2‬מוחין) הם משמשים לה בחינת‬
‫הראש‪.‬‬
‫ולכן‪:‬‬
‫ בית של תש"י נקרא "א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י"‪ ,‬על שם הנוק'‪ ,‬על אף שנ"ה דז"א מאירים בה‪ ,‬כי הארת‬‫נ"ה נהיו ראש נוק' ממש ולכן נקראים על שמה‪.‬‬
‫ בית של תש"ר אינו נקרא "י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה" על שם ז"א‪ ,‬אלא "א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה" על שם אימא‪ ,‬כי נ"ה‬‫אימא (נ"ה עצמם ולא רק הארתם) אינם מהווים ראש דז"א (יא"ב‪ :‬כי אז היינו קוראים להם‬
‫בשם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה על שם ז"א‪ ,‬כמו שקרה עם נוק') אלא רק מתלבשים בו‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫לנוק' ישנם ‪ 2‬מוחים בלבד‪ :‬חו"ב‪ .‬דעתה של נוק' נמצאת בין ‪ 2‬כתפיה; אנו מעלים את דעת נוק' לראש‬
‫נוק' ע"י כוונת לבישת התפילין ע"י קשר היו"ד [עיין דרוש ז' דתפילין מושג דומה – יא”ב]‪ .‬דעת נוק'‬
‫מתחלקת ל‪ 2-‬ובסה"כ יש לנוק' ‪ 4‬מוחין כנגד ‪ 4‬פרשיות של תש"י‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫דרוש ד' של התפילין‬
‫בעניין ה‪-‬ש' של תש"ר‪ :‬ש' של ‪ 1‬ראשים ו‪-‬ש' של ‪ 4‬ראשים הינם כנגד‪:‬‬
‫ ‪ 4‬מוחי ז"א המתלבשים בנה"י אימא (‪ 4‬מוחי ‪ 1 +‬של נה"י אימא = ‪)7‬‬‫ ‪ 4‬מוחי ז"א הנהים ‪ 1‬מוחים לאחר התלבשותם בתוך נה"י אימא‬‫עניין הבתים והעור השחורים הינם כנגד מוחין דקטנות אשר נעשים בתים ולבושים אל מוחין‬
‫דגדלות שהם ‪ 4‬הפרשיות‪ .‬הצבע השחור הינו כנגד היותם דינים תקיפים‪.‬‬
‫ש' גמ' א‪-‬להים דיודין (יא”ב‪ :‬מוחין דקטנות)‬
‫וכן גמ' מצ‪-‬פץ (שהוא י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ב‪-‬א"ת ב"ש‪ ,‬כנגד מוחין דגדלות)‬
‫"וראו כל עמי הארץ כי ש'ם י'‪-‬הו‪-‬ה נ'קרא עליך ויראו ממך"‬
‫ר"ת שי"ן‪ ,‬כי היראה הינה משמות א‪-‬להים‪.‬‬
‫שין [גמ' ש"ס] ‪ 4 +‬מוחין ‪ 1 +‬של נה"י אימא ‪ +‬הכולל = שס"ח‪ ,‬כמניין המנים שבקטורת; ‪33‬‬
‫סימני הקטורת‪ ,‬שהם רוחניות הקליפה‪ ,‬באה ממוחין קטנות‪ ,‬והקליפות עצמן נקראים אלהים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫שין [א‪-‬להים דיודין = מוחין דקטנות] ‪ +‬מוחין דגדלות [‪ 4‬מוחין ‪ 1 +‬של נה"י אימא] = שס"ח‪.‬‬
‫שס"ח = שס"ה [ש' של מוחין דקטנות ‪ 4 +‬של מוחין דגדלות ‪ +‬הכולל] ‪[ 1 +‬כנגד נה"י אימא‪,‬‬
‫והם ‪ 1‬מנים שמחזירין למכתשת בערב יה"כ‪ ,‬לצורך יה"כ שהיא אימא (הגהה)]‬
‫דרוש ה' של התפילין‬
‫בתפילת הבוקר ובמהלך היום‪ ,‬נכנסים מוחין פנימיים לזו"ן‪.‬‬
‫בין התפילות‪ ,‬המוחין הפנימיים יוצאים מזו"ן ונהים מקיפים על זו"ן‪ ,‬ובתוך זו"ן נשארים רק‬
‫רשימו של המוחין הפנימיים שיצאו; ומכוח הרשימו‪ ,‬זו"ן נשארים בגדלותם במשך היום‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬גם הרשימו הנ"ל יוצאים מזו"ן‪.‬‬
‫הרשימו היוצא מז"א עולה למעלה מז"א כאור מקיף (יורד לבריאה?) וז"א חוזר להיות ו"ק‬
‫(יא”ב‪ :‬כנראה לא ו"ק דגדלות שז"א מקבל בק" ש של יוצר אלא הכוונה ז"א חוזר להיות בקטנות והג"ר‬
‫שלו עדיין באימא; עיין גם דרוש ו' של קריאת שמע); והרשימו היוצא מנוק' נכנס לחזה ז"א (יורד‬
‫לבריאה?) ומשם מאיר לראש נוק'‪ ,‬ורחל חוזרת להיות נקודה‪.‬‬
‫המוחין הבאים בכל יום ובכל תפילה הינם חדשים (ולא מוחין של יום אתמול‪).‬‬
‫כשהמוחין הפנימיים עולים להיות אור מקיף‪ ,‬אזי האור המקיף שהיה שם קודם‪ ,‬עלה למעלה‬
‫יותר‪ ,‬וכן כשהרשימו של ז"א יוצא ממנו להיות אור מקיף‪ ,‬אזי האור המקיף שהיה שם קודם‬
‫עלה יותר למעלה והמקיפים הקודמים עלו עוד יותר‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא מובן לי אם המקיפים האלה‬
‫קשורים למקיפים של ל"ם‪].‬‬
‫תפילין של ראש ושל יד נהים מהרשימו של ז"א ושל נוק' בהתאמה‪.‬‬
‫ולכן בלילה‪ ,‬שאז הרשימו אינם נמצאים בראשי זו"ן‪ ,‬אינו זמן תפילין‪.‬‬
‫בבוקר חוזרים הרשימו של אתמול לתוך זו"ן‪ .‬בתפילה לאחר מכן‪ ,‬באים מוחין פנימיים‬
‫חדשים ומהרשימו שחזרו לתוך זו"ן נעשים תפילין‪ ,‬ומאת הרשימו של המוחין שבאים היום‬
‫ייעשו תפילין ביום המחרת‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫מניחים תפילין לפני התפילה‪ ,‬כי‪:‬‬
‫ התפילין באים מהרשימו של אתמול‬‫ ע"י המצוה המעשית של הנחת התפילין וברכתה ניתן כח בזו"ן מאת הרשימו של יום‬‫קודם‬
‫ התפילין הינם מבחינת מוחין של עולם הבריאה כי לשם ירדו המוחין בלילה [יא”ב‪ :‬אולי רק‬‫תש"י‪ ].‬תש"י הם בבריאה ואנו עושים תש"ר לז"א באצילות מהמוחין שלו‪ ,‬ואח"כ נמשכים‬
‫לנוק' ונעשים לה מוחין מן האצילות‬
‫המוחין של ז"א הינם עיקריים‪.‬‬
‫המוחין של נוק' הינם הארה מן המוחין של ז"א‪ ,‬מין "חותם"‪.‬‬
‫בלילה נוק' מבקשת שלא להיפרד לגמרי מז"א על אף שאין מוחין לזו"ן וז"א אינו משפיע‬
‫לנוק'‪ ,‬ולכן זו"ן אינם קשורים כמו ביום‪ .‬לכן נוק' מבקשת מז"א שאת הרשימו שלה‪ ,‬שיצא‬
‫ממנה אל ז"א‪ ,‬יונח על ליבו ויאיר אליה ושהרשימו של נוק' לא ייעלם כמו הרשימו של ז"א;‬
‫וזהו שאומרת נוק' "שימני כחותם על לבך"‪.‬‬
‫בלילה ז"א חוזר למצב ו"ק‪ ,‬ונוק' חוזרת למצב נקודה‪( .‬יא”ב‪ :‬עיין גם דרוש ו' של קריאת שמע)‬
‫ביום בין התפילות (שאז מוחי זו"ן עלו כמקיפים) הרשימו של המוחין משאיר את זו"ן‬
‫בגדלותם‪.‬‬
‫בחצות הלילה הזיווג הינו עם לאה שלוקחת ‪ 9‬ספירות של רחל ונגדלת כנגד כל אורך ז"א‬
‫ורחל מתמעטת לנקודה אחת בלבד‪ ,‬הכתר שלה‪ .‬נקודה זו (כתר רחל) יורדת אל היכל ק"ק‬
‫של הבריאה ומשם רחל צועקת וזהו סוד "א‪-‬להים אל תחרש ואל דמי לך‪".‬‬
‫באור הבוקר לאה חוזרת להיות מחזה דז"א ולמעלה‪ ,‬ואז ‪ 9‬ספירות של נוק' רחל יורדות‬
‫לבריאה‪.‬‬
‫אז כתר נוק' חוזר ועולה לאצילות כנגד יד שמאל דז"א‪ ,‬פב"פ עם ז"א‪ ,‬בסוד "שימני כחותם‬
‫על לבך (בחצות הלילה) כחותם על זרועך (בבוקר)‪".‬‬
‫הרשימו של רחל יוצא מתוך חזה ז"א אל תוך ראש רחל והם תש"ר רחל והם תש"י ז"א‪.‬‬
‫כשז"א רואה שהרשימו של נוק' חזר לנוק' בבוקר ע"י עסק התורה בלילה ובזכות הנחת‬
‫התפילין של עם ישראל‪ ,‬אזי גם ז"א שואב בחזרה את הרשימו שלו ונכנס בו ונעשים בו‬
‫תפילין של ראש‪ ,‬וגם זה ע"י מצוות הנחת ההתפילין של עם ישראל‪.‬‬
‫לכן מניחים תש"י לפני תש"ר‪.‬‬
‫נשים לא מניחות תפילין כי נוק' אינה אז אלא רק נקודה קטנה ולא פרצוף‪.‬‬
‫‪ 9‬ספירות של רחל שירדו לבי"ע (יא”ב‪ :‬לעיל מופיע שה‪ 1-‬ספירות ירדו לבריאה ולא כתוב בי"ע)‬
‫עולות לאצילות במהלך התפילה של הבוקר עד שבברכת אבות כל ה‪ 9-‬ספירות [מחכמה‬
‫דרחל ולמטה] נמצאות עם ז"א‪ .‬אזי ספירת כתר של רחל חוזרת ממצב פב"פ עם ז"א‪ ,‬אל‬
‫אחוריו‪ ,‬כדי להתחבר עם ה‪ 9-‬ספירות שלה‪ ,‬ונתקנת עמהם יחד ע"י המוחין החדשים שבאו‬
‫לה‪.‬‬
‫ואז כל ה‪ 31-‬ספירות של רחל באות פב"פ עם ז"א ועם יעקב‪ .‬יעקב עומד בקו ימין‪ ,‬בחסד‬
‫ונצח של ז"א ורחל עומדת בצד שמאל‪ ,‬בגבורה והוד של ז"א‪ ,‬במקום שהיתה הנקודה‬
‫(ספירת הכתר) של רחל בתחילה‪ ,‬קשורה בסוד תפילין של יד בזרוע שמאל של ז"א‪ ,‬ושם‬
‫ישנו זיווג יעקב ורחל‪ ,‬בימי חול‪( .‬יא”ב‪ :‬יעקב ורחל נמצאים בחסד וגבורה של ז"א רק בעת חזרת‬
‫הש"ץ ‪ ,‬או שמדובר כאן בכתרים שלהם שנמצאים אולי בחו"ג של ז"א גם בעמידה דלחש?)‬
‫המהרח"ו מציין שבדרוש לגבי ברכת 'ולמלשינים' (יא"ב‪ :‬דרוש ו' של העמידה) וכן בדרוש‬
‫לגבי ברכת 'המפיל חבלי שינה על עיני' וכן ב‪-‬דרוש א' דראש השנה ישנו הרחבה בעניין‬
‫נקודת הנוק' ושהעניין גם מוסבר היטב בהקדמה לברכת אבות דחול (יא"ב‪ :‬עיין דרוש ב' של‬
‫העמידה)‪ .‬המהרח"ו גם מציין שבביאור ברכת אבות דראש השנה (יא"ב‪ :‬עיין (דרוש קצר בעניין‬
‫כוונת תפילת העמידה‪ ,‬ולאחריו דרוש ארוך) ב‪ -‬דרוש ו' דראש השנה) נראה להיפך ממה שכתוב‬
‫בדרוש זה ושם מוסבר "כי המלכות עומדת בסוד נקודה קטנה בבריאה והיא לבדה עולה‬
‫בברכת אבות עד הכתר דז"א אב"א‪ .‬ואח"כ נעשית פרצוף ג"כ בבחינת אב"א‪".‬‬
‫‪41‬‬
‫תפילין הינן בסוד אור מקיף‪.‬‬
‫ז"א מניח יד שמאל שלו תחת ראש נוק' ויד ימין של ז"א מחבק את נוק'‪ ,‬בסוד יד ימין הכורכת‬
‫את הרצועה‪ ,‬וזהו עניין "שמאלו תחת ראשי"‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬
‫ "שמאלו תחת ראשי"‪ :‬כשרק ראש נוק' בחזה ז"א אך גופה עדיין למטה מזרועות ז"א‪.‬‬‫[יא"ב‪ :‬אולי בעת הנחת תפילין בבוקר]‬
‫ "שמאלו תחת לראשי" (עם למ"ד)‪ :‬בברכת אתה גיבור‪ ,‬שאז שמאל ז"א מחבקת את‬‫גופה של נוק' הנמצא בזרוע ז"א [יא”ב‪ :‬האם זהו נה"י ז"א? בדרך כלל ידיים הינם חו"ג] וימין‬
‫ז"א מחבקת את ראש נוק' הנמצא בחזה ז"א כי אז נוק' ב‪-‬תנה"י ז"א‪.‬‬
‫‪ 7‬כריכות של תש"י כנגד ‪ 7‬הנערות הראויות לתת לה‪.‬‬
‫ואחר שהניח תש"ר (כנגד ז"א‪ ,‬בעלה דנוק') יכרוך ‪ 1‬כריכות על האצבע כנגד נתינת טבעת‬
‫הקידושין מהבעל לאשתו על האצבע‪.‬‬
‫כוונת התפילין‪:‬‬
‫‪ .3‬י‪-‬ה הו הו‪:‬‬
‫הו' הינו כנגד חיבור נוק' בז"א‪,‬‬
‫הו' השני כנגד סוד נתינת מוחין מאימא לז"א‪.‬‬
‫‪ .2‬י‪-‬ה הוה הוה‪:‬‬
‫י‪-‬ה‪ :‬התעוררות או"א לזיווג כדי להמשיך מוחין אל זו"ן כדי שעמהם יבואו התפילין‪.‬‬
‫הוה'‪ :‬להעלות ה' תתאה עם אות ו' אל ה' ראשונה בסוד העלאת מ"ן‪.‬‬
‫הוה'‪ :‬להוריד ה' ראשונה אל ‪ 2‬אותיות וה' בסוד כניסת המוחין ע"י נה"י אימא עילאה‬
‫ברישא דזו"ן‪.‬‬
‫כוונה בתש"י‪:‬‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫אלף – דלת – נון – יוד‬
‫סה‪:‬כ יב"ק‬
‫כוונה בתש"ר‪:‬‬
‫אלף – הי – יוד – הי‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫אלף – הי – יוד – הי‬
‫עיבור ראשון [של נוק'? – יא”ב]‬
‫יניקה כנגד ‪ 4‬פרשיות‬
‫עיבור שני דגדלות כנגד בית תפילין‪.‬‬
‫כנגד י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬להים‪ ,‬סוד מלכות‪ ,‬מעבר יבק‬
‫עיבור ראשון [של ז"א' – יא”ב]‬
‫יניקה; ‪ 4‬מוחין כנגד חו"ב וחו"ג; כל מוח כלול מ‪,4-‬‬
‫ולכן מכוונים כדלהלן‪:‬‬
‫מוח בינה‪:‬‬
‫מוח חכמה‪:‬‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ויו‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‬
‫יוד‪-‬הא‪-‬ויו‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‬
‫יוד‪-‬הא‪-‬ואו‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬יוד‬
‫יוד‪-‬הה‪-‬וו‬
‫סה"כ‪ :‬גמ' תפילין‪,‬‬
‫ויש לכוון שמות אה"י הנ"ל בעת הברכה להניח תפילין‬
‫אין מכוונים בשמות המוחין של חו"ג‪.‬‬
‫עיבור שני דגדלות‬
‫ואח"כ מכוונים בתש"ר‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬כנגד‪:‬‬
‫ גמ' חיים של חיי מלך‬‫ גמ' בינה (‪ +‬הכולל) כי המוחין באים מן הבינה אל ז"א‪.‬‬‫ ‪ 23‬אזכרות‪ 4 ,‬פרשיות ו‪ 4-‬בתים‪.‬‬‫ואח"כ מכוונים‪ :‬יב"ק (של תש"י) ‪ +‬חיים (של תש"ר) = ק"ף [גמ' ע"ב ‪ +‬ס"ג ‪ +‬מ"ה]‬
‫‪42‬‬
‫אין להסיח הדעת מן התפילין (כשהם מונחים על האדם)‪ ,‬אלא בעת לימוד תורה או בעת‬
‫העמידה‪ .‬לכן יש לכוון תמיד כדלהלן‪:‬‬
‫תש"ר‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה – י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה – א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫תש"י‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה – י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה – א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫וחיבור כולם הינו ע"ב ‪ +‬ס‪+‬ג ‪ +‬מ"ה‪.‬‬
‫דרוש ו' של התפילין‬
‫תפילין דר"ת הם כנגד מוחי אבא‪.‬‬
‫תפילין דרש"י הם כנגד מוחי אימא; ולכן מניחים תפילין דרש"י לפני תפילין דר"ת כי כן סדר‬
‫כניסת המוחין; כלומר תש"י דרש"י ואח"כ תש"י דר"ת ואח"כ תש"ר דרש"י ואח"כ תש"ר‬
‫דר"ת‪ .‬רצועות תש"י דרש"י מכסות רצועות תש"י דר"ת כי אורות אבא מכוסים באורות אימא‪.‬‬
‫כוונות בהנחת תפילין דר"ת‪:‬‬
‫תש"ר דר"ת‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה; י‪-‬ה‪-‬ה‪-‬ו; א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫תש"י דר"ת‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה; י‪-‬ה‪-‬ה‪-‬ו; א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫סה"כ גמ' ק"ף שהוא גמ' ע"ב ‪ +‬ס"ג ‪ +‬מ"ה‪.‬‬
‫וגם יש לכוון שמות ע"ב ‪ +‬ס"ג ‪ +‬ב"ן ‪ +‬מ"ה (לעומת תש"ר רש"י ששם מכוונים רק שמות י‪-‬ה‪-‬‬
‫ו במילוי‪).‬‬
‫תפילין דר"ת הינן תפילין דעלמא דאתי; מכוונים שמות הוי‪-‬ה בצורה של י‪-‬ה‪-‬ה‪-‬ו היוצא‬
‫מראשי תיבות של "יתהלל המתהלל השכל וידוע"‬
‫תפילין דרש"י הינן תפילין דהאי עלמא‪.‬‬
‫הסבר שיטות רש"י ור"ת‪:‬‬
‫הסבר ראשון‪:‬‬
‫לפי רש"י נכנסה תחילה עיטרא דחסדים (פרשת שמע) ברישא דז"א ואח"כ עיטרא דגבורה‬
‫(פרשת והיה אם שמוע)‪ ,‬ולפי שיטת ר"ת זה להיפך‪.‬‬
‫הסבר נוסף‪:‬‬
‫תפילין דר"ת באים ממוחי ז"א דמצד אבא‬
‫תפילין דרש"י באים ממוחי ז"א דמצד אימא‪.‬‬
‫בתוך נה"י אימא ישנם חו"ב ובתוך יסוד אימא ישנם ה"ח מצד פנים וה"ג מצד אחור ויסוד‬
‫אבא (הכולל חו"ג דאבא) נמצא ביניהם‪.‬‬
‫כשנה"י אימא נכנסים לתוך ראש ז"א ונבקעים להוציא מתוכם הארות בסוד תפילין‪ ,‬אזי‬
‫תחילה יוצאים חו"ב מתוך נה"י ואח"כ נבקע היסוד של אימא ויוצאים החסדים ואח"כ‬
‫הגבורות‪ ,‬ואלו הן ‪ 4‬פרשיות דתפילין דרש"י‪ ,‬בסוד י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה [חו"ב חו"ג‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ בשאר מקומות מופיע שהחסדים נמצאים בצד ימין (ולא מצד פנים) והגבורות נמצאות בצד שמאל‬‫(ולא מצד אחור‪ ).‬ואולי כשנכנסו בז"א להאיר לנוק' הם פנים ואחור‪.‬‬
‫ לתוך יסוד עתיק יורד ות תחילה הגבורות ואח"כ החסדים‪ ,‬כי מוח עיטרא דגבורה הינו התחתון‬‫מכולם‪ ,‬אך כאן באבא לא נוקטים אותו עיקרון (כי עיטרא דחסד ירד ראשון לתוך יסוד אבא‪ ).‬ואולי‬
‫אפשר לומר שכאשר הגבורות בונות פרצוף כמו כאשר גבורות עתיק יוצאות כדי לבנות אימא‪ ,‬אזי‬
‫‪43‬‬
‫הולכים לפי סדר המוחין‪ ,‬אך בחו"ג דאבא (יא”ב‪ :‬שחו"ג דאבא לא נתגלו באופן ישיר אלא דרך‬
‫אימא) הולכים לפי חשיבות המוחין‪ ,‬ועיטרא דחסדים ירדו ראשון לתוך יסוד אבא‪.‬‬
‫נה"י דאבא נמצאים תוך נה"י אימא‪.‬‬
‫יסוד אבא צר וארוך‪.‬‬
‫הה"ח שבתוך יסוד אבא נדחקים בעטרה של היסוד וסובבים את היסוד ומשם מאירים החוצה‬
‫[בתוך יסוד אימא] כי שם ישנו רק מסך אחד‪ ,‬כי בעת הפריעה הורדנו עור אחד‪ ,‬אך הה"ח‬
‫נשארים בתוך עטרת היסוד‪ ,‬ואינם יוצאים החוצה‪.‬‬
‫בהיכנס נה"י אבא תוך רישא דז"א‪ ,‬אזי הם נבקעים‪ ,‬ע"י קוצא דשערי דא"א המכה באחורי‬
‫רישא ז"א ונבקעים נה"י אבא‪ ,‬ואז יוצאות הארתם החוצה לפי הסדר הזה‪ :‬חכמה‪ ,‬בינה‪,‬‬
‫גבורה‪ ,‬חסד‪.‬‬
‫כי החסדים שהיו בעטרת יסוד אבא חוזרים לתוך יסוד אבא לאחר יציאת הגבורות ממנו‬
‫וחוזרים ויוצאים במצח ז"א‪ ,‬ולכן פרשת שמע‪ ,‬שהיא חסד‪ ,‬הינה לאחר פרשת והיה אם‬
‫שמוע‪ ,‬שהיא גבורה; ולכן תפילין דר"ת בסוד י‪-‬ה‪-‬ה‪-‬ו‪.‬‬
‫כל הנ"ל הינו בתחילת כניסת נה"י אבא לתוך ז"א‪ ,‬אך לאחר שנעשו בחינת התפילין‪ ,‬נה"י‬
‫אבא ממשיכים להתפשט לתוך ז"א‪ ,‬ואז תחילה נכנסות הגבורות [יא”ב‪ :‬לתוך יסוד אבא‪,‬‬
‫ויוצאות אל ז"א?] ואח"כ החסדים [יא”ב‪ :‬לתוך יסוד אבא‪ ,‬ויוצאים אל ז"א‪].‬‬
‫נמצא שביסוד אימא ישנם ‪ 31‬גבורות‪ ,‬כמבואר בדרוש ‪ 31‬הרוגי מלכות‪.‬‬
‫כיוון שמוחי אבא הינם גבוהים ממוחי אימא הנקראת עלמא דאתי‪ ,‬ותפילין דר"ת הינם א"כ‬
‫תפילין שלה‪ ,‬ולכן תפילין דר"ת נקראים תפילין דעלמא דאתי‪.‬‬
‫הסבר נוסף‪:‬‬
‫זיווג או"א הינו לצורך זו"ן‪ ,‬כדי להוליד להם ‪ 4‬מוחין‪ :‬חו"ב חו"ג‪.‬‬
‫חו"ב הם לז"א‪.‬‬
‫חו"ג הם לנוק'‪.‬‬
‫כן נודע כשהאישה יולדת זכר היא מזריעה תחילה‪.‬‬
‫לכן יוצא שעבור עיבור ז"א‪ ,‬אימא הזריעה תחילה טיפת מוח בינה ואח"כ אבא נתן טיפת מוח‬
‫חכמה‪ ,‬וידוע שהנכנס ראשון יוצא אחרון‪ ,‬ועל כן‪ ,‬בתחילה נולדה החכמה שהיא פרשת קדש‬
‫לי ואח"כ נולדה הבינה שהיא פרשת והיה כי יביאך‪.‬‬
‫והוא להיפך לגבי לידת נוק'‪ ,‬שאז אבא הזריע תחילה וכו' ובלידה נולדה הגבורה תחילה‪,‬‬
‫שהיא פרשת והיה אם שמוע‪ ,‬ואח"כ נולד החסד‪ ,‬שהוא פרשת שמע‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הרי גם אבא וגם אימא משפיעים כל אחד מהם ‪ 4‬מוחים‪ ,‬אך מכאן נראה שהם משפיעים רק ‪ 2‬מוחין!‬
‫אלא יש לקחת בחשבון את עניין החלפת המוחין בין אבא ואימא (עיין דרוש ג' של הציצית)‪.‬‬
‫כאשר או"א מזדווגים‪ ,‬כל אחד מוליד ‪ 4‬מוחין [חו"ב חו"ג‪].‬‬
‫לגבי חו"ב‪:‬‬
‫ אימא מעלה מ"ן דחו"ב תחילה ואח"כ אבא מזריע מ"ד דחו"ב שלו‪ .‬הנכנס ראשון יוצא אחרון‪.‬‬‫נמצא חו"ב דאבא נולדים תחילה ואח"כ חו"ב דאימא‪ .‬חו"ב דאבא נעשים חכמה דז"א בין דמצד‬
‫אבא ובין דמצד אימא‪ .‬חו"ב דאימא נעשים בינה דז"א בין דמצד אבא ובין דמצד אימא‪.‬‬
‫לגבי חו"ג‪:‬‬
‫ אות ה' רומזת אל בינה\אימא אשר ז"א בעיבור בתוכה‪ .‬כשז"א בעיבור אזי הינו ו"ק (ו')‪ .‬אות ד'‬‫רומזת על נוק' אשר היא בבחינת עטרת בעלה‪ .‬בתוך אימא‪ ,‬שהיא עולם הבא‪ ,‬צדיקים יושבים‬
‫ועיטרותיהם בראשיהם‪ :‬לכן אות ה' הינה הרכבה של ד' [כנגד נוק' למעלה מז"א] מעל ו' [ז"א‬
‫בו"ק‪].‬‬
‫ זו"ן נמצאים כלולים במוחין של או"א לפני לידתם‪.‬‬‫ טיפת הזרע של החכמה הינה אות י' במילוי [כלומר יו"ד]; שם‪ ,‬הזכר גובר ולכן ו' הינו לפני ה‪-‬ד'‪.‬‬‫‪ -‬טיפת הזרע של הבינה הינה אות ה' [בצורה של ד' על ו']; שם גבורות גוברות ולכן ד' הינו לפני ו'‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫ בזיווג או"א [יא”ב‪ :‬לצורך הולדת נוק']‪ ,‬אבא הזריע תחילה עיטרא דגבורה‪ ,‬כי היא למטה אצלו‪ ,‬סוד‬‫ה‪-‬ד'‪ ,‬וכנגדו אימא הזריעה תחילה עיטרא דחסדים‪ ,‬סוד ו' כי היא למטה אצלה; ואח"כ אבא הזריע‬
‫עיטרא דחסדים שלו‪ ,‬סוד ו' ואימא הזריעה עיטרא דגבורות‪ ,‬סוד ה'‪.‬‬
‫ הנכנס ראשון יוצא אחרון‪ ,‬ואם כן‪ ,‬סדר הלידה הינו‪ )3( :‬עיטרא דחסדים דאימא (‪ )2‬עיטרא דגבורה‬‫אבא (והם חסדים אימא) (‪ )1‬גבורות אימא (‪ )4‬חסדים אבא‪.‬‬
‫נמצא שחסדים וגבורות דאימא יצאו כסדרן [חסדים ואח"כ גבורות] אבל של אבא יצאו שלא כסדרן‪:‬‬
‫בסוד תפילין דר"ת‪ ,‬ב"ן קדם למ"ה‪.‬‬
‫נמצא שלז"א ישנם תש"ר בין דאימא ובין דאבא; כי כן ז"א מקבל ‪ 4‬מוחין גם מאבא וגם מאימא‪.‬‬
‫אך יעקב ורחל מקבלים מוחין אך ורק או מאבא או מאימא [בהתאמה] וא"כ לפי זה לא ברור למה‬
‫מניחים תפילין דרש"י ודר"ת על היד שהם כנגד רחל‪.‬‬
‫דרוש ז' של התפילין‬
‫תפילין הם הארת מוחי ז"א [‪ 4‬פרשיות] והארת מלבושי ז"א [נה"י אימא; ‪ 4‬בתים] שיוצאות‬
‫מז"א ע"י בטישא דקוצא דשערי דא"א באחורי רישא ז"א‪.‬‬
‫הסבר אחר לגבי התפילין‪:‬‬
‫כשז"א בעיבור באימא‪ ,‬ז"א היה תלת גו תלת [נה"י על חג"ת] ונוק' כעטרה קשורה ביסוד‪.‬‬
‫‪ 4‬בתים כנגד נה"י ומלכות‪.‬‬
‫‪ 23‬אזכרות כנגד סוד העיבור כי א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה (‪ )23‬הוא באימא (וכן העיבור)‬
‫וכנגד ‪ 1‬גו ‪ + 1‬מלכות = ‪ 7‬וכל אחד מה‪ 7-‬כלול מ‪ 1-‬קוים [חד"ר? ‪ -‬יא”ב]‬
‫מעברתא של ראש ושל יד הוא סוד ‪ 1‬שמות‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ‪ +‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י (גמ' יב"ק)‬
‫קשר תש"ר הינו סוד לאה [עיין עוד דרוש ו' של ק"ש]‪ ,‬ותש"י עצמם (ולא רק הקשר) הינם סוד‬
‫רחל‪ ,‬כי נה"י ז"א נעשו מוחין בראש רחל וקוצא דשערי דרישא דז"א נמשך עד ראש רחל‬
‫ומכה בערפה ויוצאים ‪ 4‬הארות המוחין שלה במצחה‪ .‬ראש רחל הינו מאחורי ז"א כנגד הלב‬
‫לכן אנו מניחים תש"י בזרוע שמאל דז"א‪ ,‬בפרק השלישי‪ ,‬כנגד הלב דז"א‪.‬‬
‫דעת רחל היא הה"ג דז"א; הה"ג הינם ביסוד ז"א וצריך להעלות אותם כנגד לב דז"א בסוד‬
‫אור חוזר כדי שמהלב דז"א יאירו בדעת רחל הנמצא כנגד לב דז"א; לכן מניחים תש"י כנגד‬
‫הלב; ולכן יש להיזהר שהיוד של תש"י [קשר תפילין] יישאר דבוק עם תש"י כי היוד הינה כנגד‬
‫היסוד‪ ,‬שבו הה"ג שמהן נעשית דעת רחל‪ ,‬ולפי שהוא תחתון צריך להעלות אותו עם התפילה‬
‫עצמה כנגד הלב "שימיני כחותם על לבך"‪.‬‬
‫"שימיני כחותם על לבך"‪:‬‬
‫כנגד בטישת קוצא דשערי דז"א בחו"ב של ראש נוק' שהוא בחזה ז"א‪.‬‬
‫"כחותם על זרועך"‪:‬‬
‫כנגד העלאת הה"ג כנגד לב ז"א לתועלת דעת נוק' הנמצאת מתחת לחזה ז"א‪.‬‬
‫"כי עזה כמות אהבה"‪:‬‬
‫אהבת ז"א לנוק' עזה ולכן ז"א מעלה את נוק' ומחבר אותה אליו‪ ,‬כעניין החיבור האישה‬
‫בבעלה‪.‬‬
‫"קשה כשאול קנאה"‪:‬‬
‫אחר שכבר הניחה נוק' תפילין שלה משום האהבה הנ"ל‪ ,‬אז מתקנא בה הז"א ומניח גם הוא‬
‫התש"ר; ולכן מקדימים תש"י לתש"ר‪.‬‬
‫‪ 4‬פרשיות דתש"י הינן כנגד אותיות י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫‪45‬‬
‫בית של תש"י הינו כנגד שם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫הנ"ל הינו בסוד זו"ן‪.‬‬
‫בשעת הקשירה יכוון שקושר הנוק' עם ז"א כדי לייחד אותם אח"כ בקריאת שמע במילה‬
‫אח‪-‬ד [כנגד זו"ן בהתאמה]‪ ,‬קשורים בשני קשרים קשר יד וקשר יו"ד‪,‬‬
‫בסוד שני יודין שבשם י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י‪ ,‬בסוד "פותח את ידיך" וקירנן ביה "יודיך"‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫הקדמה בעניין תפילת השחר – יא”ב‪:‬‬
‫העולמות מורכבים מעצמות וכלים‪ .‬העצמות והכלים‪ ,‬כל אחד מהם‪ ,‬מורכב מפנימיות וחיצוניות‪.‬‬
‫ביום חול וכן בקבלת שבת בשדה‪ ,‬העליה של העולמות הינה מבחינת חיצוניות הכלים‪ ,‬שכן פנימיות של‬
‫חיצוניות הכלים עולה (כך יש להבין שג"ר פנימיות עשיה עולה להיות חיצוניות יצירה)‪.‬‬
‫בליל שבת‪ ,‬העליה של העולמות הינה מבחינת פנימיות הכלים‪ .‬גם חיצוניות של חיצוניות הכלים (שלא‬
‫עלתה בעת קבלת שבת) עולה בליל שבת‪.‬‬
‫העצמות של העולמות אינה עולה בשבת‪ .‬כשעצמות נשארת גלויה בגלל שהכלים שלה עלו‪ ,‬כגון בליל‬
‫שבת כשעצמות ג"ת עשיה נשארה ללא כליה (או לאחר כל עליה)‪ ,‬אזי נראה שהעצמות עולה ומתחברת‬
‫לעצמות הנמוכה ביותר שנותרה עם כלים‪ ,‬כגון עצמות נה"י עשיה עולה לחג"ת עשיה כי לשם עלו כליה‬
‫בליל שבת‪.‬‬
‫לא ראיתי את כל ההבחנה הזאת של פנימיות\חיצוניות הכלים בקיצור הכוונות על שבת‪.‬‬
‫[כך אולי יש ליישב הנאמר שבימי חול חיצוניות נעשית פנימיות והפנימיות עולה‪ ,‬לעומת שבת שגם‬
‫חיצוניות עולה ולא רק הפנימיות‪ .‬והרי עכשיו רואים שבימי חול חיצוניות הכלים עולה ובשבת פנימיות‬
‫הכלים עולה‪ .‬בדרוש א' דתפילת השחר נאמר שהעולמות עצמם אינם עולים אלא רק פנימיות העולמות‬
‫עולה‪ .‬בדרוש ב' דתפילת השחר נאמר שפנימיות העולמות עולה אך חיצוניות העולמות אינה עולה‬
‫ובדרושי השבת נאמר שחיצוניות העולמות עולה בשבת‪].‬‬
‫עיין עוד בהקדמה שלי הערה בעניין חיצוניות\פנימיות‪ ,‬כלים\עצמות של העולמות‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫דרוש א' של תפילת השחר‬
‫עולם‬
‫עלית העולמות‬
‫לכוון‪:‬‬
‫לכוון‪:‬‬
‫העשיה‬
‫עד ברוך שאמר‬
‫היצירה‬
‫מברוך שאמר עד יוצר‬
‫אור‬
‫להעלות נפשות‬
‫(ואת הנפש‬
‫הפרטית של‬
‫עצמו) ליצירה‬
‫להעלות רוחין‬
‫(ואת הרוח‬
‫הפרטית של‬
‫עצמו) לבריאה‬
‫להעלות נשמות‬
‫(ואת הנשמה‬
‫הפרטית של‬
‫עצמו) לאצילות‬
‫ב"ן‬
‫א‪-‬ל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫הבריאה מיוצר אור עד סוף ברכת‬
‫אבות (ברכת אבות הינה‬
‫היכל קודש קדשים של‬
‫הבריאה)‬
‫האצילות שאר תפילת העמידה עד‬
‫קדיש לפני אשרי‬
‫עולם‬
‫לכוון לכלול את כל‬
‫העולמות התחתונים אל‬
‫העולם העליון; רק‬
‫פנימיות העולמות עולה‪,‬‬
‫אך העולמות עמצם אינם‬
‫עולים‪.‬‬
‫הורדת השפע‬
‫לכוון‪:‬‬
‫האצילות שאר תפילת העמידה עד‬
‫קדיש לפני אשרי‬
‫הבריאה‬
‫היצירה‬
‫עד אין קדוש כה' כי אין‬
‫בלתך‬
‫העשיה‬
‫עד עלינו‬
‫לכוון לכלול את כל‬
‫העולמות התחתונים אל‬
‫העולם העליון‬
‫מ"ה‬
‫א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫ו'‬
‫ס"ג‬
‫א‪-‬ל ש‪-‬ד‪-‬י‬
‫ה'‬
‫ראשונה‬
‫י'‬
‫בחינת מ"ן‬
‫במלכות עילאה;‬
‫בעמידה נעשה‬
‫זיווג עליון ונוצר‬
‫השפע (יא”ב‪:‬‬
‫המוחין החדשים)‬
‫מאשרי עד תפילה לדוד‬
‫שם‬
‫הויה‪:‬‬
‫ה'‬
‫אחרונה‬
‫להוריד את השפע‬
‫אל עולם הבריאה‬
‫(הנמצא עדיין‬
‫באצילות)‬
‫להוריד את השפע‬
‫אל עולם היצירה‬
‫(הנמצא עדיין‬
‫באצילות)‬
‫להוריד את השפע‬
‫אל עולם העשיה‬
‫(הנמצא עדיין‬
‫באצילות)‬
‫בעלינו העולמות‬
‫יורדים בחזרה‬
‫למקומם‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫ע"ב‬
‫(לכוון לאחר‬
‫א‪-‬דני שפתי תפתח)‬
‫במעברים בין העולמות‪ ,‬יש לכוון‬
‫שתי הכוונות‪ ,‬כדי לכלול את‬
‫העולם התחתון בעליון‪ ,‬כגון‪ :‬ה'‬
‫ב‪-‬ו'‪ ,‬ב"ן ב‪-‬מ"ה‪ ,‬א‪-‬ל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫ב‪ -‬א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬העשייה ביצירה‬
‫לכוון‪:‬‬
‫שם‬
‫הויה‪:‬‬
‫י'‬
‫ע"ב‬
‫(לכוון לאחר‬
‫א‪-‬דני שפתי תפתח)‬
‫ה'‬
‫ס"ג‬
‫ראשונה‬
‫א‪-‬ל ש‪-‬ד‪-‬י‬
‫מ"ה‬
‫א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫ו'‬
‫ב"ן‬
‫א‪-‬ל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫ה'‬
‫אחרונה‬
‫במעברים בין העולמות‪ ,‬יש לכוון‬
‫שתי הכוונות‪ ,‬כדי לכלול את‬
‫העולם התחתון בעליון‪ ,‬כגון‪ :‬ה'‬
‫ב‪-‬ו'‪ ,‬ב"ן ב‪-‬מ"ה‪ ,‬א‪-‬ל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫ב‪ -‬א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬העשייה ביצירה‬
‫בעליית העולמות מייחדים בתחילה ראש היצירה עם ראש העשיה כדי שיהיה אפשר להתגבר‬
‫על הקליפות הקשות יותר של העשיה‪ ,‬וזהו נעשה בסמיכת 'הודו' (ראש עשיה) עם 'ברוך‬
‫שאמר' (ראש יצירה)‪ .‬כלומר מייחדים העולמות (פנים העולמות) מתתא לעילא‪ ,‬למעט ראש‬
‫העשיה שמייחדים עם ראש היצירה‪.‬‬
‫‪ 38‬ברכות השחר [מ‪-‬על נטילת ידיים] כולל ברכות התורה הינן ח"י ברכות דיסוד דעשיה‪.‬‬
‫‪ 31‬מידות דרבי ישמעאל הינן "‪ 31‬מכילן דרחמי" דעשיה‪.‬‬
‫מ‪-‬הודו עד ברוך שאמר הינו רישא דעשיה (כלומר היכל קודש קדשים דעשיה)‬
‫ברוך שאמר הינו ראש יצירה (היכל קודש קדשים דיצירה)‬
‫‪ 31‬ברוך של ברוך שאמר הינן "‪ 31‬מכילן דרחמי" דיצירה‪.‬‬
‫‪ 38‬שמות של יהי כבוד עד תהילה לדוד הינן ח"י ברכות דיסוד דיצירה‪.‬‬
‫"‪ ...‬ולהיות כי נודע כי בכל עולם מ‪ 4-‬עולמות אבי"ע יש כל הי"ס וכל הפרצופים א"א‪ ,‬או"א‬
‫וזו"ן ולכן בסוף היצירה אנו חוזרים להזכיר ‪ 81‬הויות בשירת הים ו‪ 81-‬שבחים ב‪-‬ישתבח‪"...‬‬
‫(יא”ב‪ :‬לא ברור לי)‬
‫‪49‬‬
‫דרוש ב' של תפילת השחר‬
‫תיקון העולמות‬
‫בבחינתם השונות‬
‫אור פנימי‬
‫חיצוניות העולמות [אופנים‬
‫(עשיה?)‪ ,‬מלאכים‬
‫(יצירה?)‪ ,‬כסא הכבוד‬
‫(בריאה)]‬
‫עשית צרכים‬
‫עשיה‬
‫אור מקיף‬
‫אור פנימי‬
‫יצירה‬
‫אור מקיף‬
‫אור פנימי‬
‫ברכת אשר יצר‪ ,‬הבל הפה‬
‫של הברכה‬
‫עטיפת טלית; יורד אור מן‬
‫נפש דיצירה אל הרוח אשר‬
‫בעשיה‬
‫ברכה על הטלית‬
‫תפילין של יד; יורד אור מן‬
‫נפש דבריאה אל הנשמה‬
‫שבעשיה‬
‫בריאה‬
‫אצילות‬
‫אור מקיף‬
‫אור פנימי‬
‫ברכה של תש"י‬
‫תפילין של ראש‬
‫אור מקיף‬
‫או בברכה של תש"ר‬
‫(לאלה שמברכים) או‬
‫נעשה מעצמו כי אין בנו כח‬
‫(לאלה שלא מברכים)‬
‫‪50‬‬
‫פנימיות [נפשות (עשיה)‪ ,‬רוחות‬
‫(יצירה)‪ ,‬נשמות (בריאה)]‬
‫אמירת קרבנות; לכלול העשיה ביצירה‬
‫(גם חיצוניות וגם פנימיות‪ ,‬גם פנימי וגם‬
‫מקיף‪).‬‬
‫נעשה ע"י הדיבור‬
‫אמירת פסוקי דזמרה; להעלות רוחין‬
‫דיצירה לבריאה (גם חיצוניות וגם‬
‫פנימיות‪ ,‬גם פנימי וגם מקיף‪).‬‬
‫יא”ב‪ :‬נעשה ע"י הדיבור‬
‫קריאת שמע; להעלות נשמות‬
‫שבבריאה לאצילות (גם חיצוניות וגם‬
‫פנימיות‪ ,‬גם פנימי וגם מקיף‪).‬‬
‫יצירה ועשיה הינם זו"ן של בריאה‬
‫ומעלים מ"ן לזיווג או"א דבריאה‬
‫וכתוצאה של הזיווג‪ ,‬הם מקבלים מוחים‬
‫פנימיים ומקיפים‪ .‬זיווג דאו"א דבריאה‬
‫נעשה רק לאחר קבלת שפע כתוצאה‬
‫של זיווג או"א דאצילות של קריאת‬
‫שמע‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬לא ברור לי אם מוחין פנימיים‬
‫ומקיפים של העשיה והיצירה הנוצרים כאן‬
‫שונים\גבוהים מהמוחין שניתנו בעת אמירת‬
‫הקרבנות והפסוקי דזמרה‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬נעשה ע"י הדיבור של קריאת שמע‬
‫קריאת שמע‬
‫עמידה‬
‫דרוש ג' של תפילת השחר‬
‫בחינת המעשה‬
‫תיקון העולמות במקומן (לפני עלייתם) וסילוק הקליפות‬
‫פנימיות‬
‫חיצוניות‬
‫עשיית צרכים (יא”ב‪ :‬לעיל דרוש‬
‫אור פנימי נטילת ידיים‬
‫ב' של תפילת השחר‪ ,‬נמצא‬
‫שעשיית צרכים הינה פנימיות של‬
‫חיצוניות העשיה‪ ,‬אולי ניתן לתרץ‬
‫ג' תחתונות‬
‫שג' תחתונות של פנימיות הינן‬
‫עשיה‬
‫פנימיות של חיצוניות העשיה?)‬
‫ברכת אשר יצר‬
‫ברכה על נטילת ידיים‬
‫אור מקיף‬
‫כשנתקנו ג' תחתונות דבריאה‬
‫כשנתקנו ג' תחתונות‬
‫ז' עליונות‬
‫דיצירה‬
‫טלית קטן‬
‫אור פנימי טלית גדול‬
‫ג' תחתונות‬
‫ברכת טלית קטן‬
‫ברכה על הטלית הגדול‬
‫אור מקיף‬
‫יצירה‬
‫כשנתקנו ג' תחתונות דאצילות‬
‫כשנתקנו ג' תחתונות‬
‫ז' עליונות‬
‫דבריאה‬
‫אין צורך לתקנו כי אין קליפות‬
‫אור פנימי תפילין של יד‬
‫בפנימיות דבריאה‬
‫ג' תחתונות‬
‫ברכה של תש"י‬
‫אור מקיף‬
‫בריאה‬
‫אין צורך לתקנו‬
‫כשנתקנו ג' תחתונות‬
‫ז' עליונות‬
‫דאצילות‬
‫אין צורך לתקנו‬
‫אור פנימי תפילין של ראש‬
‫אור מקיף ‪ -‬נעשה מאליו (לפי אלו שלא‬
‫ג' תחתונות‬
‫מברכים על תש"ר)‬
‫אצילות‬
‫ ברכה של תש"ר (לפי‬‫שיטת המברכים)‬
‫אין צורך לתקנו‬
‫ז' עליונות‬
‫‪51‬‬
‫בחינת הדיבור‬
‫עליית העולמות‬
‫אל‪-‬‬
‫פנימיות ג"ר עשיה‬
‫מקום בתפילה‬
‫מ‪-‬‬
‫ברכות השחר‬
‫י"ח ברכות מעל‬
‫נטילת ידיים עד‬
‫פרשת התמיד‬
‫חיצוניות ג"ר עשיה‬
‫פנימיות ג"ר עשיה‬
‫פרשת התמיד‬
‫(לקרב התחתון‬
‫בעליון)‬
‫חיצוניות לפנימיות‬
‫מלכות יצירה‬
‫חיצוניות ג' תחתונות‬
‫יצירה‬
‫הערות‬
‫הערות המהרח"ו‪:‬‬
‫בברוך שאמר‪ ,‬כשניתקן‬
‫עולם היצירה‪ ,‬אזי גם‬
‫מתווסף תיקון לעולם‬
‫העשיה‪ ,‬ואז וגם חיצוניות‬
‫ג"ר דעשיה עולים לג"ת‬
‫דיצירה עם פנימיות ג"ר‬
‫דעשיה‪ .‬וביוצר‪ ,‬כשנתקן‬
‫עולם הבריאה אזי גם‬
‫מתווסף תיקון לעולם‬
‫היצירה כנ"ל‪ ,‬ובעמידה‬
‫גם מתווסף תיקון לעולם‬
‫הבריאה כנ"ל‪.‬‬
‫עיין להלן בטבלה הערה‬
‫בענין מלכות יצירה‬
‫ולא אל מלכות יצירה‪ ,‬כי‬
‫כעת נשלם תיקון העשיה‬
‫שהיא סוד מלכות‪ .‬בברוך‬
‫שאמר‪ ,‬יתוקן עולם‬
‫היצירה וג"ר שלו יעלו‬
‫לג"ת דבריאה (במקום‬
‫מלכות דבריאה) וביוצר‬
‫יתוקן עולם הבריאה וג"ר‬
‫שלו יעלו לג"ת דאצילות‬
‫וכן בעמידה יתוקן עולם‬
‫האצילות‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬עיין דרוש עניין‬
‫תפילת השחר ‪ -‬דרוש‬
‫א'‪ ,‬שעד הקדיש הראשון‬
‫עלו ג"ר דעשיה וקבלו‬
‫נפש דיצירה‪ ,‬ובקדיש‬
‫הראשון ג"ר עשיה קבלו‬
‫רוח דיצירה‪ ,‬וב‪-‬הודו‬
‫ג"ר דעשיה מקבלים‬
‫נשמה דיצירה‪.‬‬
‫חיצוניות ג"ת יצירה‬
‫פנימיות ג"ת יצירה‬
‫חיצוניות ג"א יצירה‬
‫פנימיות ג"א יצירה‬
‫חיצוניות ג"ר יצירה‬
‫פנימיות ג"ר יצירה‬
‫פנימיות ג"ת יצירה‬
‫חיצוניות ג"א יצירה‬
‫פנימיות ג"א יצירה‬
‫חיצוניות ג"ר יצירה‬
‫פנימיות ג"ר יצירה‬
‫חיצוניות מלכות‬
‫בריאה‬
‫וכן הלאה‪ ,‬חיצוניות נהית פנימיות באותה‬
‫דרגה ופנימיות נהית חיצוניות של הדרגה‬
‫מעל‪.‬‬
‫השלבים הבאים הינם‪:‬‬
‫בריאה‪ :‬ג"ת‪ ,‬ג"א‪ ,‬ג"ר‬
‫אצילות‪:‬‬
‫נוק'‪ :‬מלכות‪ ,‬ג"ת‪ ,‬ג"א‪ ,‬ג"ר‬
‫‪52‬‬
‫כי מלכות הינה בסוד נה"י‬
‫ולכן ג"ר יכולים להיעשות‬
‫מלכות ומלכות יכולה‬
‫להיעשות ג"ת‪.‬‬
‫ ע"י הקרבנות עולים‬‫העולמות ומתקשרים זה‬
‫בזה‪ ,‬מדרגה למעלה‬
‫ממדרגה עד א"ס‬
‫ העולמות הנקראים‬‫חיצוניות אינם עולים כלל‪.‬‬
‫אמנם נשארים במקומם‬
‫וחוזרים להיות בחינת‬
‫פנימיות‪.‬‬
‫פטום הקטורת‬
‫אנא בכח‬
‫ז"א‪ :‬מלכות‪ ,‬ג"ת‪ ,‬ג"א‪ ,‬ג"ר‬
‫או"א‪ :‬מלכות‪ ,‬ג"ת‪ ,‬ג"א‪ ,‬ג"ר‬
‫עתיק יומין‬
‫חיצוניות לחיצוניות‬
‫חיות הקדושה‬
‫מלכות דעשיה‬
‫שבתוך הקליפות‬
‫עשיה‬
‫יצירה‬
‫פנימיות מלכות עשיה חיצוניות לחיצוניות‬
‫ג"ת עשיה‬
‫איזהו מקומן (עליית‬
‫שאר חלקי העשיה)‬
‫עיין להלן בדרוש זה‪,‬‬
‫הרחבה בעניין ‪ 33‬סמני‬
‫הקטורת‪.‬‬
‫שם בן מ"ב דיצירה כדי‬
‫להעלות העשיה שתוכל‬
‫להלביש את היצירה;‬
‫יש לכוון בכל יום את‬
‫הפסוק של אותו היום‪:‬‬
‫יום א'‪ :‬אבגית"ץ וכו'‬
‫ע"ע הערה בסיום‬
‫הטבלה‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬ג"ר דעשיה עלו‬
‫כבר בפרשת התמיד‪ .‬גם‬
‫בקבלת שבת‪ ,‬ג"ר עשיה‬
‫עולים לפני שאר‬
‫מדרגותיה‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬שלב זה אינו‬
‫מופיע בפירוש‪ ,‬אלא‬
‫הינו לפי רוח הדברים‪.‬‬
‫חיצוניות ג"ת עשיה‬
‫פנימיות ג"ת עשיה‬
‫פנימיות ג"ת עשיה‬
‫חיצוניות לחיצוניות‬
‫ג"א עשיה‬
‫פנימיות ג"א עשיה‬
‫מלכות יצירה נשארת‬
‫חיצוניות לחיצוניות‬
‫דבוקה ב‪ 7-‬תחתונות של‬
‫מלכות יצירה‪.‬‬
‫עשיה‪ ,‬ואינה עולה‪.‬‬
‫ונעשה חב"ד דעשיה‪,‬‬
‫יא”ב‪ ,‬על פי ק"ה‪.‬‬
‫פנימיות מלכות יצירה‬
‫חיצוניות ג"א עשיה‬
‫פנימיות ג' אמצעיות‬
‫עשיה‬
‫חיצוניות מלכות‬
‫יצירה‬
‫הערה בענייו שם מ"ב דיצירה (אנא בכח)‪:‬‬
‫שם שקוצי"ת הינו כנגד מלכות יצירה‪ .‬ישנם ‪ 1‬מדרגות הנכללים במלכות יצירה‪ :‬חיצוניות ג"ר‬
‫דעשיה ופנימיות ג' אמצעיות דעשיה; ע"י ‪ 1‬שמות הראשונים של שם מ"ב‪ ,‬אנו מעלים את ‪1‬‬
‫המדרגות של העשיה אל ששת האותיות של שם שקוצי"ת ולכן כל יום משלבים שם עם אות‪:‬‬
‫יום א'‪ :‬אבגית"ץ עם ש'; יום ב'‪ :‬קרעשט"ן עם ק' וכו'‪.‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪ 33‬סמני הקטרות הינם כנגד‪:‬‬
‫‪ 31‬ספירות דעשיה דקליפה ועוד כוח אחד המחיה אותם‬
‫‪ 31‬ניצוצות דקדושה המחיים הקליפות ועוד מקיף אחד; כוונתינו לסלקם כדי להכניע‬
‫הקליפות‪.‬‬
‫כנגד ‪ 7‬מלכים שמתו ו‪ 4-‬אחוריים של או"א וישסו"ת שנפלו‪.‬‬
‫הסמנים היו מוחין לקליפות ועתה נכנסים במוחין דקדושה‪.‬‬
‫התחלקות הסמנים לפי הפסוק‪:‬‬
‫סמים‪ 2( :‬סמנים) תפארת ונצח‬
‫נטף‪ :‬הוד‬
‫שחלת‪ :‬יסוד‬
‫חלבנה‪ :‬מלכות; ריחה רע כי הקליפה גוברת שם‬
‫סמים‪ :‬כח"ב ח"ג‬
‫לבונה זכה‪ :‬אור מקיף לכולם‬
‫‪53‬‬
‫התחלקות הסמנים לפי הברייתא‪:‬‬
‫צרי‪ :‬כתר‬
‫צפורן‪ :‬יסוד‬
‫חלבנה‪ :‬מלכות‬
‫לבונה‪ :‬אור מקיף‬
‫יש לקשר החלבנה עם הלבונה‪ ,‬כדי שהאור מקיף יאיר במלכות‪.‬‬
‫מור‪ :‬חסד (בסוד אברהם הנקרא הר המור)‬
‫קציעה‪ :‬גבורה‬
‫שבולת נרד‪ :‬תפארת‬
‫כרכם‪ :‬נצח‬
‫קושט‪ :‬חכמה‬
‫קלופה‪ :‬בינה‬
‫קנמון‪ :‬הוד‬
‫אומרים את הקטורת פעמיים כדי להסיר חיות מהקליפות‪:‬‬
‫‪ o‬לפני התפילה‪ ,‬כדי שלא יעלו הקליפות עם עלית העולמות‬
‫‪ o‬לאחר התפילה‪ ,‬כדי שלא ינקו הקליפות מהשפע היורד לאחר התפילה‪.‬‬
‫שס"ח מנים של הקטורת הינם‪ :‬ש' כנגד א‪-‬להים דיודין; גמ' שין = ש"ס ‪ 4 +‬מוחין ‪ 1 +‬נה"י‬
‫אימא ‪ +‬הכולל = שס"ח; כלומר הקטורת באה מהמוחין דקטנות‪ .‬גם הקליפות נאחזות בשם‬
‫א‪-‬להים והן נקראות אלהים אחרים‪.‬‬
‫כל הנשמות של בני אדם הם ממה שמתברר מן ‪ 7‬מלכי אדום שמתו; וזה סוד "כל ישראל בני‬
‫מלכים הם‪".‬‬
‫יצירה הינה מסוד ז"א שהוא תורה שבכתב‪.‬‬
‫ברייתא דרבי ישמעאל הינה כנגד‪:‬‬
‫‪ 31 o‬מידות כנגד ‪ 31‬מדרגות של עולם העשיה (כדלהלן)‬
‫‪ o‬עולם העשיה שעלה לעולם היצירה‪ ,‬כלומר מידות שהתורה (יצירה) נדרשת‬
‫בהם‪.‬‬
‫‪ 31‬מדרגות של עולם העשיה הינן‪:‬‬
‫‪ :3‬חיצוניות מלכות עם ‪ 33‬סמני הקטורת שנעשו חיצוניות אליה‬
‫‪ :1‬פנימיות מלכות עם חיצוניות נה"י‬
‫‪ :1‬פנימיות נה"י עם חיצוניות חג"ת‬
‫‪ :1‬פנימיות חג"ת עם חיצוניות מלכות יצירה‬
‫‪ :1‬חיצוניות כח"ב עם פנימיות מלכות יצירה‬
‫סה"כ ‪ .31‬פנימיות כח"ב עלו ליצירה ולכן לא נחשבים‪( .‬יא”ב‪ :‬לעיל מופיע שמלכות יצירה נשארה‬
‫דבוקה ב‪ 7-‬תחתונות דעשיה)‬
‫‪ 31‬מדרגות דיצירה רמוזים ב‪' 31-‬ברוך' של ' ברוך שאמר'‪.‬‬
‫‪ 31‬מדרגות דבריאה רמוזים ב‪ 31-‬שבחים של 'ישתבח'‪.‬‬
‫‪ 31‬מדרגות דאצילות רמוזים ב‪ 31-‬ברכות אמצעיות של העמידה‪.‬‬
‫פרשת התמיד‪:‬‬
‫עולת תמיד‪ :‬עולת הינה אותיות תולע‪' .‬אל תירא תולעת יעקב'‪.‬‬
‫תולע הינה גמ' אבגית"ץ‪ ,‬שהוא השם הראשון מ‪ 7-‬שמות של אנא בכח‪ ,‬והוא שם חסד של‬
‫שם מ"ב (שהוא גבורות)‪ ,‬לכן הוא חסד שבגבורות (תולעת (חסד) שני (גבורה ‪ -‬אדום)‪).‬‬
‫עולת תמיד מכלה את ה‪-‬תולע דס"א המתעורר גם הוא בכל בוקר לכלות את העולם ח"ו; לכן‬
‫עולת הבוקר היא תמידית (אל תיראי תולעת יעקב‪).‬‬
‫‪54‬‬
‫וגם כל 'עולה' היא בחינת לאה העליונה אשר בה בחינות דינים וגבורות חזקות‪ ,‬וכדי למתק‬
‫דינים אלו‪ ,‬כדי שלא יגבר התולע הטמא‪ ,‬היו מקריבים עולת הבוקר‪.‬‬
‫במקור יש כאן סדר פסוקים לעת המגפה ר"ל‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫דרוש הקדיש‬
‫עלית העולמות עד האצילות אינה יכולה להתמיד בימי חול ולכן הם יורדים מלמעלה למטה‬
‫ובמעבר מעולם לעולם‪ ,‬בין בעליה ובין בירידה‪ ,‬ישנו קדיש‪.‬‬
‫בשבת עולות כללות כל העולמות מה שאין כן ביום חול שאין עולה בעת התפילה רק בחינת‬
‫נשמות לבד שעולה עם השכינה (יא”ב‪ :‬נוק' דז"א) להיות לה בסוד מ"ן‪(.‬יא”ב‪ :‬ע"ע‬
‫עלית_עולמות_בימי_חול_בפנימיות_בלבד‪ .‬וגם הקדמה בעניין תפילת השחר – יא"ב‪ ,:‬אך לא ברור אם‬
‫ישנה סתירה כי שם מוסבר שביום חול עולה בחינת חיצוניות הכלים אך פנימיות הכלים שהם הנשמות‬
‫עולה רק בשבת‪).‬‬
‫אומרים הקדיש בלשון תרגום כי התרגום הוא אחוריים דקדושה ובהם נאחזים החיצונים;‬
‫לעומתו‪ ,‬לשון הקודש הוא פנים דקדושה‪ ,‬לשונם של מלאכים‪ .‬ע"י אמירת הקדיש בלשון‬
‫שהקליפות מבינות אזי הן נכנעות ולא עולות עם עלית העולמות‪.‬‬
‫עניין הכ"ח והמ"ב‪:‬‬
‫אין שום עליה בעולמות אלא ע"י שם מ"ב ("כי הוא סליק ולא נחית")‪.‬‬
‫שם מ"ב נמצא בשמות עס"מ בצורה הבאה‪ :‬פשוט (‪ + )4‬מלא (‪ + )31‬מלא דמלא (‪42 = )28‬‬
‫אותיות‪.‬‬
‫אך בשם ב"ן אין במילויו אלא ‪ 9‬אותיות וכן אין ‪ 28‬אותיות במילי מילויו ולכן אין שום עליה על‬
‫ידו‪.‬‬
‫כללו של דבר‪ :‬ע"י ה‪ 4-‬וה‪ 31-‬וה‪ 28-‬וה‪ 42-‬אותיות ותיבות הקדיש‪ ,‬אשר כנגד ה‪ 4-‬וה‪31-‬‬
‫וה‪ 28-‬וה‪ 42-‬של שמות עס"מ‪ ,‬אנו מעלים ‪ 2‬אותיות ו‪-‬ה של הויה הרומזים אל זו"ן‪ ,‬אשר‬
‫מהם נפלו ‪ 33‬ניצוצות דסימני הקטורת בתוך הקליפות‪ ,‬אל י‪-‬ה של הויה הרומזים אל או"א‪,‬‬
‫ונעשה השם שלם‪.‬‬
‫אותיות הן מצד בינה (גבורות) ותיבות מצד חכמה (חסדים)‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫אותיות‬
‫ד'‬
‫תיבות‬
‫יתגדל ויתקדש ד' אותיות של הפשוט דהויה‬
‫ע"י ‪ 4‬אותיות הנ"ל‪ ,‬יש להמתיק ‪ 5‬אותיות א‪-‬להים (והאות‬
‫שמיה רבא‬
‫הנותרת מתקזזת להלן)‬
‫(אמן) (‪4‬‬
‫תיבות)‬
‫בעלמא די ‪...‬‬
‫י'‬
‫משיחיה (אמן)‬
‫(‪ 31‬תיבות)‬
‫יד' 'יהא' כנגד ‪1‬‬
‫יתגדל ויתקדש יד' אותיות של הפשוט והמילוי דמ"ה או ס"ג או ע"ב‪.‬‬
‫ע"י ‪ 34‬אותיות הנ"ל‪ ,‬יש למתק א‪-‬להים דמוח קטנות דז"א‬
‫שמיה רבא‬
‫מילוים של ה'‬
‫מצד אימא או אבא (לפי אותיות או תיבות בהתאמה)‪,‬‬
‫של י"ה‪ :‬הי‪-‬יוד‪( ,‬אמן)‬
‫שהמילוי שלו הינם ‪ 34‬אותיות (עם הכולל)‬
‫בעלמא די ‪...‬‬
‫הה‪-‬הה‪ ,‬הא‪-‬‬
‫משיחיה (אמן)‬
‫אלף‬
‫‪ 1‬א‪-‬להים דמוח קטנות דז"א נמתקים ע"י שם י"ה וה‪34-‬‬
‫(‪ 34‬תיבות)‬
‫הם ‪34‬‬
‫אותיות‪" ,‬די‬
‫אותיות המילוי שלו‪ .‬ויש לכוון להמתיק אלו ה‪ 34-‬של י"ה‬
‫דקטנות ע"י ‪ 34‬אותיות של הפשוט והמילוי דע"ב‪.‬‬
‫ברא כרעותיה"‬
‫מוח ז"א דדעת דקטנות [חו"ג]‪ ,‬הינו שם א‪-‬להים כאשר א'‬
‫הינו י‪-‬ו‪-‬י כנגד החסדים והינו י‪-‬ו‪-‬ד כנגד גבורות‪.‬‬
‫כח' אותיות מילוי המילוי של מ"ה או ס"ג או ע"ב‪.‬‬
‫יהא שמיה‬
‫כח' יהא שמיה‬
‫מילוי המילוי (‪ – )28‬המילוי (‪ 38 = )31‬כנגד מספר אותיות‬
‫רבא‪ ...‬עלמיא‪ :‬רבא ‪...‬‬
‫א‪-‬להים של הפשוט והמלא;‬
‫דאמירן‬
‫‪ 28‬אותיות‬
‫בעלמא (ואמרו ולכוון להמתיק א‪-‬להים שהם מוח קטנות ז"א‪ ,‬דמצד אימא‬
‫או אבא (לפי אותיות או תיבות בהתאמה) (עיין להלן לגבי‬
‫אמן) (‪28‬‬
‫ה‪ 31-‬אותיות שנוכו)‬
‫תיבות)‬
‫מב' אותיות הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דמ"ה או ס"ג או‬
‫וישתבח‬
‫מב' ו'ישתבח‬
‫ע"ב‪ .‬כנגד מספר אותיות א‪-‬להים של הפשוט והמלא והמלא‬
‫ויתפאר‪...‬‬
‫ו'יתפאר‪...‬‬
‫דמלא‪ ,‬סה"כ ‪ 52‬אותיות אך מוסיפים למ"ב ה‪ 31-‬אותיות‬
‫ויתהלל (‪7‬‬
‫ו'יתהלל (‪* 7‬‬
‫שנוכו מה‪-‬כח' לעיל;‬
‫תיבות של ‪1‬‬
‫ו')‬
‫ולכוון להמתיק א‪-‬להים שהם מוח קטנות ז"א‪ ,‬דמצד אימא‬
‫אותיות)‬
‫או אבא (לפי אותיות או תיבות בהתאמה)‪ ,‬כדי שיסבול הויה‬
‫דגדלות ויהיה יב"ק (הויה ‪ +‬א‪-‬להים)‬
‫‪57‬‬
‫אותיות‬
‫תיבות‬
‫(חיבור ‪6‬‬
‫היכלות)‬
‫(העלאת‬
‫היכל‬
‫ק"ק)‬
‫קדיש‬
‫לפני הודו‬
‫מ"ה‬
‫ס"ג‬
‫לפני פטום‬
‫הקטורת‬
‫לאחר ערבית‬
‫לאחר לימוד‬
‫מקרא‬
‫יתום‬
‫מ"ה‬
‫ס"ג‬
‫מ"ה‬
‫מ"ה‬
‫ס"ג‬
‫ס"ג‬
‫מ"ה‬
‫ס"ג‬
‫לפני 'ברכו'‬
‫ס"ג‬
‫ע"ב‬
‫לפני 'תפילה‬
‫לדוד'‬
‫לפני 'ברכו'‬
‫דערבית‬
‫לאחר לימוד‬
‫משנה או לימוד‬
‫קבלה‬
‫לפני 'אשרי'‬
‫שלאחר‬
‫העמידה‬
‫לפני ואחרי‬
‫העמידה של‬
‫מנחה‬
‫ס"ג‬
‫ע"ב‬
‫ס"ג‬
‫ע"ב‬
‫ס"ג‬
‫ע"ב‬
‫ע"ב ‪-‬‬
‫ע"ב‪-‬ז"א לכלול פעם נוספת‪ ,‬בריאה באצילות כדי לקבל שפע מזיווג‬
‫עליון של תפארת ומלכות‪ .‬בריאה מקבלת תוספת קדושה‬
‫בקדושת 'ובא לציון'‪.‬‬
‫ע"ב‪-‬ז"א אומרים קדיש לפני העמידה של מנחה לפי שלא זכרנו כלל עניין‬
‫לפני ואחרי‬
‫העמידה של‬
‫ערבית‬
‫נוק'‬
‫ע"ב ‪-‬‬
‫נוק'‬
‫ע"ב ‪-‬‬
‫נוק'‬
‫לתת רוח דיצירה אל ג"ר עשיה‪[.‬יא”ב‪ :‬עיין דרוש עניין תפילת‬
‫השחר‪ ,‬שעד הקדיש הראשון עלו ג"ר דעשיה וקבלו נפש דיצירה‪,‬‬
‫ובקדיש הראשון ג"ר עשיה קבלו רוח דיצירה‪ ,‬וב‪-‬הודו ג"ר דעשיה‬
‫מקבלים נשמה דיצירה‪].‬‬
‫לכלול העשיה עם היצירה‬
‫בעולם העשיה (כלומר לאחר פטום הקטורת) ששם בחינת‬
‫המיתה‪ ,‬כדי להעלות כל הנשמות והנפשות בסוד תחיית‬
‫המתים‪ .‬אומרים אותו היתומים ויש בו מ"ב באופן הבא‪ :‬י‪-‬הוה‬
‫א‪-‬להינו י‪-‬הוה כוזו במוכסז כוזו י‪-‬הוה ושם מ"ה‪ ,‬סה"כ מ"ב‬
‫אותיות (במוכסז הינו שם שע"י תהיה תחית המתים ולכן הוא‬
‫בא עם שם כוזו גמ' טל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים‪).‬‬
‫הקדיש יתום מועיל להכניס נפש המת לגן עדן ולהעלות נפש‬
‫המת ממדרגה למדרגה בתוך הגן עדן‪ ,‬ולכן גם בשבת שאין בו‬
‫דין גהינום‪ ,‬מועיל קדיש יתום‪.‬‬
‫לכלול היצירה (מזמורים‪ ,‬פסוקי דזמרה) עם הבריאה (ברכות‪,‬‬
‫ברכות ק"ש)‪ ,‬ולכן אומרים 'ברכו' לעלית היכל ק"ק דיצירה אל‬
‫הבריאה‪ .‬ולהורות שהיכל ק"ק דיצירה נהיה בריאה ממש‪,‬‬
‫כדוגמת 'הודו לה'' בין עשיה ליצירה‪.‬‬
‫לכלול היצירה עם הבריאה‬
‫כי משנה וקבלה הם ביצירה‬
‫הבריאה כי אין חיוב בתפילת מנחה רק לומר תפילת העמידה‬
‫בלבד‪ ,‬לפי שאין לנו כח להעלות הבריאה למעלה מפני שהדין שולט‬
‫אז בעת המנחה ומכל שכן שלא יעלו יצירה ועשיה‪.‬‬
‫ע"ב‪-‬ז"א אומרים קדיש לפני העמידה של ערבית כי בערבית עולם‬
‫האצילות יורד בהיכל ק"ק דבריאה [ולא להיפך כמו בשחרית]‬
‫וזה ע"י קדיש‬
‫‪58‬‬
‫עניין ההיכלות‬
‫נוק' נמצאת מאחורי חזה ז"א ולמטה‪ ,‬ושיעור קומתה הינו נה"י ז"א‪ .‬לאחר מיעוט הירח‪ ,‬כל‬
‫הנ וק' נמצאת בהיכל קודש קדשים דבריאה שהוא כולל ג"ר דבריאה‪ ,‬כנגד ‪ 1‬ספירות נה"י ז"א‬
‫(עיין דרוש ה' של התפילין‪).‬‬
‫וכן מלכות (נוק') דבריאה נמצאת בהיכל קודש קדשים דיצירה ומלכות דיצירה בהיכל קודש‬
‫קדשים דעשיה (יא”ב‪ :‬האם זה סותר דרוש ג' של תפילת השחר‪ ,‬מלכות_יצירה_דבוקה_ב‪_7‬דעשיה‪,‬‬
‫ששם נמצא שמלכות יצירה בז"ת דעשיה ולא בג"ר דעשיה?)‬
‫היכל רצון מכיל ‪ 1‬היכלות‬
‫היכל קודש קדשים מכיל ‪ 4‬היכלות‬
‫בכל עולם (אבי"ע) יש בחינה של ‪ 31‬ושל ‪:31‬‬
‫בחינה של ‪:31‬‬
‫בעולם הבריאה (וכן הוא בשאר העולמות)‪:‬‬
‫‪ 1‬דרגין דכורסיא ‪ 4 +‬רגלין של הכסא = בחינה של ‪31‬‬
‫כנגד ‪ 1‬היכלות מן לבנת הספיר עד היכל רצון ‪ 4 +‬היכלות הנמצאים בהיכל קודש קדשים‬
‫בחינה של ‪:31‬‬
‫בעולם הבריאה (וכן הוא בשאר העולמות)‪:‬‬
‫עניין הכסא עצמו (לאפוקי מרגלי הכסא או דרגות הכסא) הוא עניין ‪ 1‬אורות שנמשכים ויורדים‬
‫מן אימא "דמקננא בכורסיא" ב‪ 1-‬ספירות‪ ,‬והן קודש קדשים (קודש אחד‪ ,‬וקדשים שניים‪,‬‬
‫סה"כ ‪ )1‬וה‪ 1-‬אורות הם נשמת הבריאה והם כסא הכבוד והם מתלבשים בהיכל קודש‬
‫קדשים דבריאה‪.‬‬
‫‪ 4‬היכלות הכלולים בהיכל העליון דבריאה הינם כחב"ד שבתוכם מתלבשים ה‪ 1-‬אורות בסוד‬
‫"אימא מקננא בכורסיא"‪.‬‬
‫‪ 1‬היכלות התחתונים‪ ,‬מלבנת הספיר ועד היכל רצון‪ ,‬הינם ו"ק דבריאה‪.‬‬
‫מלכות אצילות היא סוד ‪ 4‬כי שיעור קומתה הינו תנה"י ז"א ומשם מתאצל אור אחד ונגנז ב‪4-‬‬
‫היכלי הבריאה העליונים הנקראים היכל קודש קדשים‪.‬‬
‫והרי לעיל נמצא שאימא מקננא בכורסיא ב‪ 1-‬ספירות ולא ‪ 4‬כמוזכר כאן‪ ,‬אלא כי ספירת‬
‫הדעת אינה נכנסת בחשבון ה‪ 31-‬ספירות כי היא נעלמת מאוד בין חו"ב‪.‬‬
‫מוחי ז"א הינם תנה"י אימא‪.‬‬
‫מוחי נוק' הינם תנה"י ז"א‪.‬‬
‫מוחי בריאה הם תנה"י דמלכות דאצילות והם הכסא והם נשמת הבריאה‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬לעיל מופיע שהכסא בא מאימא ולא מנוק'! אולי יש לומר שהיות ואימא נכנסת לתוך נוק' לכן בכל‬
‫מקרה ישנם אורות אימא בכיסא‪.‬‬
‫יש הבדל בין אצילות לבי"ע שבאצילות כל ה‪ 31-‬ספירות דמלכות מתלבשים ב‪ 4-‬אורות‬
‫הנמשכים ממנה והנקראים כסא הכבוד‪ ,‬והכסא מתלבש בהיכל קודש קדשים דבריאה;‬
‫משא"כ בשאר העולמות ששם רק החלק העשירי של מלכות [יא”ב‪ :‬כתר מלכות או מלכות‬
‫דמלכות?] מתלבש בהיכל ק"ק של העולם שלמטה ממנו‪ ,‬ולכן אין צורך בקדיש בין בריאה‬
‫לאצילות כי אין צורך להעלות האחד כלפי השני‪ ,‬ולכן יש לסמוך גאולה לתפילה‪[ .‬יא”ב‪ :‬אך‬
‫בירידה מאצילות לבריאה כן אומרים קדיש‪ ,‬לפני אשרי שלאחר העמידה‪ ,‬וכן אומרים קדיש לאחר‬
‫השכיבנו דערבית ואולי זה קצת קשור למה בא ההסבר על נימוק הקדיש לפני העמידה במנחה שאין כוח‬
‫להעלות הבריאה‪].‬‬
‫היכל לבנת הספיר הינו רק בחינת היסוד המכריע בין נו"ה‪ ,‬כלומר לובן וספיר אך הוא אינו‬
‫כולל מלכות כי המלכות נמצאת בהיכל ק"ק של העולם התחתון יותר‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫מתחילת התפילה עד הודו‪ :‬בחינת ‪ 1‬היכלות תחתונים דעשיה‪.‬‬
‫מ‪-‬הודו עד 'ברוך שאמר'‪ :‬בחינת היכל קודש קדשים דעשיה שנהפך וחוזר להיות יצירה ממש‬
‫ע"י המלכות דיצירה העומדת בהיכל הזה‪[ .‬יא”ב‪ :‬עיין דרוש עניין תפילת השחר‪ ,‬שעד הקדיש‬
‫הראש ון עלו ג"ר דעשיה וקבלו נפש דיצירה‪ ,‬ובקדיש הראשון ג"ר עשיה קבלו רוח דיצירה‪ ,‬וב‪-‬הודו ג"ר‬
‫דעשיה מקבלים נשמה דיצירה‪ ].‬כדוגמת תוספת שבת‪ ,‬בסוד קליפת נוגה שלפעמים נהפכת‬
‫לקליפה ולפעמים לקדושה‪.‬‬
‫ישנם ‪ 2‬סוגי היכלות‪ :‬ו' היכלות והיכל ק"ק הנהפך להיות בעולם שלמעלה ממנו‪ ,‬ולכן מזמור‬
‫'הודו' עובר מעולם עשיה ליצירה ונכלל ביחד עם שאר פסוקי דזמרה של יצירה‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫הקדיש הינו כמו עמוד העומד באמצע כל ההיכלות ושדרכו עולים זה כלפי זה‪:‬‬
‫ע"י הכ"ח אותיות אנו מעלים ‪ 1‬היכלות‬
‫ע"י הכ"ח תיבות אנו מעלים את היכל ק"ק‬
‫‪60‬‬
‫מילים ואותיות הקדיש‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫יתגדל ויתקדש שמיה רבא ‪ -‬אמן‬
‫יתגדל ויתקדש = ‪ 33‬אותיות‪ ,‬כנגד‪:‬‬
‫ו‪-‬ה של יהו‪-‬ה‪ ,‬והם כנגד זו"ן שירדו בעת מיתת המלכים‬
‫אחוריים של או"א שירדו למקום זו"ן (ו‪-‬ה)‬
‫י"א סמני הקטורת‪ ,‬עשתי עשרה יריעות עיזים‬
‫אין אחיזה לקליפות בעולם האצילות מבינה ולמעלה (י‪-‬ה של הויה)‪ ,‬משא"כ ב‪-‬וה' של הויה‬
‫ובכל ‪ 31‬ספירות של כל בי"ע‪" .‬אין השם שלם ואין הכסא (כי יד על כס י‪-‬ה) שלם (כי ישנה‬
‫אחיזה ב‪-‬וה)"‪ .‬כוונת הקדיש הינה לסלק ולהסיר הרוחניות (י"א סמנים) ע"י העלאת 'וה' עד‬
‫או"א (יה) ועי"כ יתבטלו הקליפות‪.‬‬
‫שמ‪-‬יה רבא‪ :‬כלומר שם יה' יהיה רב כי יתחברו אליו וה' ואז השם יהיה גדול ושלם‪.‬‬
‫יתגדל‪ :‬ירום ויסתלק אותו ניצוץ דקדושה המחיה את הקליפות (ע' דרוש ג' של תפילת השחר שיש‬
‫כוח אחד של קדושה המחיה את הקליפות) כדי להכניע הקליפות‪ ,‬ויכנס למעלה ויתחבר עם‬
‫הקדושה ('ויתקדש')‪ ,‬ומקום עלייתו הוא ‪ 7‬היכלות כנגד ‪ 7‬אותיות של 'שמיה רבא'‪.‬‬
‫יתגדל = תג"י ‪ +‬ד"ל‪:‬‬
‫תג"י‪:‬‬
‫כוונת הקדיש הינה להכניע הקליפות הנאחזות במוחין דקטנות דז"א שהם ‪ 1‬שמות א‪-‬להים‬
‫מלובשים תוך נה"י אימא‪ ,‬ו‪ 1-‬שמות א‪-‬להים מלובשים תוך נה"י אבא‪ .‬יש לתקן את ‪ 1‬המוחין‬
‫האלו ואח"כ להמשיך מוחין דגדלות כדי לסלק החיצוניות‪.‬‬
‫נה"י אימא (אח"כ מביאים נה"י אבא) בגדלות‪ :‬אהי‪-‬ה דיודין‪ ,‬דאלפין ודההין‪ :‬גמ' תנה‬
‫נה"י אימא בקטנות‪ 1 :‬המילוים (ללא הפשוט)‪ :‬ק"מ‪ ,‬קכ"ב‪ ,‬ק"ל‪ ,‬סה"כ שצ"ב‬
‫תג"י הינו שצ"ב ‪ +‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫ד"ל‪:‬‬
‫מוחי נוק' מקבלים הארה מנה"י אימא אשר בז"א כלומר גם נה"י אימא וגם הארות המוחין‬
‫הלבושים בתוכם (יא”ב‪ :‬מוחי ז"א)‪ ,‬כלומר לא שם אהי‪-‬ה עצמו כמו בז"א אלא חילופו ב‪-‬ו‪-‬כ‪-‬ו‪,‬‬
‫גמ' ד"ל‪( .‬יא”ב‪ :‬עיין תפילת העמידה "מלך עוזר ומושיע ומגן")‬
‫יתגדל = תג"י ‪ +‬ד"ל‪ :‬כנגד אימא הנקראת עלמא אריכא (עוה"ב) וכוונתינו להגדיל מוחי‬
‫קטנות דז"א (תג"י) ודנוק' (ד"ל) וגם לתת מוחין דגדלות‪( .‬גם תג"י בסוד התגים אשר בספירת‬
‫הכתר בבינה‪).‬‬
‫יתקדש = שד"י ‪ +‬ת"ק‪:‬‬
‫מוחי ז"א מלובשים גם תוך נה"י אבא‪ .‬אבא נקרא קדוש לכן לשון 'ויתקדש'‪.‬‬
‫נה"י אבא נמצאים תוך נה"י אימא ורק יסוד אבא מגולה תוך ז"א ורק ביסוד אבא יכולה להיות‬
‫אחיזת החיצונים‪.‬‬
‫יתקדש = שד"י (יסוד) ‪ +‬ת"ק (גמ' מילוי שד"י)‬
‫שמיה רבא‪:‬‬
‫כשאותיות י‪-‬ה (שורשי המוחין‪ ,‬כנגד חו"ב) מא‪-‬להים דוממים אזי נאלמתי (מא‪-‬להים נשאר‬
‫אלם)‪ ,‬כלומר "נאלמתי דומיה"‪ .‬מתפללים שהמוחין (י‪-‬ה) דקטנות (א‪-‬להים) יוגדלו ויתקדשו‬
‫ומ‪-‬אלם יהיו א‪-‬להים (זוהי ההגדלה הראשונה) ומא‪-‬להים יגדלו עוד ויתמלאו במילויהם‪ :‬יודין‪,‬‬
‫ההין‪ ,‬ואלפין (זוהי ההגדלה השניה)‪ .‬כלומר ‪ 2‬הגדלות‪ ,‬כנגד יתגדל ויתקדש‪.‬‬
‫שמיה רבא‪ :‬שם ז"א יהיה גדול ומ‪-‬אלם יהיה א‪-‬להים על ידי גילוי פעולת שם י"ה (שמיה)‬
‫אשר בתוך שם א‪-‬להים‪.‬‬
‫מוחי זו"ן בעצמם‪ ,‬ולא רק לבושיו‪ ,‬רמוזים בר"ת‪ :‬י'תגדל ו'יתקדש ש'מיה ר'בא‪ :‬ר"ת יושר‪ ,‬כי‬
‫הגבורות הינם מישרים ("משה ידין לאומים במישרים") ומוחים דא‪-‬להים הם גבורות‪.‬‬
‫גם ‪ * 1‬א‪-‬להים שהם ‪ 1‬מוחי ז"א דמצד אבא ודמצד אימא הינם גמ' יושר‪.‬‬
‫רשימו דגדלות דמוחין [כי המוחין דגדלות עצמם מסתלקים] ממתיקים את בחינת מוחין דא‪-‬‬
‫‪61‬‬
‫להים (אך לא בחינה של אלם)‪ ,‬הויה ‪ +‬א‪-‬להים = יב"ק‬
‫‪ * 1‬הויה ‪ * 1 +‬א‪-‬להים = ‪ * 1‬יב"ק = של"ו = גמ' ס"ת יתגדל' ויתקדש' שמיה' רבא'‬
‫לכוון למתק מוחין דקטנות דא‪-‬להים ע"י הויה דגדלות‪.‬‬
‫אמן ‪ -‬יהא שמיה רבא מברך‬
‫אמן‪ :‬כנגד ההגדלה השניה‪ ,‬כלומר מילוי שמות א‪-‬להים במילויהם‪.‬‬
‫גמ' צ"א שהיא גמ' י"ה במילוי יוד‪ ,‬הה ואלף (יוד הי‪ ,‬יוד הה‪ ,‬יוד הא) (שאר אותיות א‪-‬להים‬
‫אינם משתנות)‪.‬‬
‫אנו מתפללים שיתמלאו ‪ 1‬מוחין דא‪-‬להים דמצד אימא (ושל אבא באים מאליהם עם של‬
‫אימא) ועל ידי זה "יהא (‪ 1‬מילוים) שמיה (של שם י"ה) רבא (הגדלה שניה)" וגם "ויתגדל"‬
‫הגדלה שניה ויתמתקו מיתוק שני‪.‬‬
‫רבא‪:‬‬
‫אותיות באר‬
‫מוחי ז"א‪ ,‬עם מילוים של י'ה'א'‪[ ,‬הויה ‪ +‬א‪-‬להים] מלובשים בנה"י אימא [אהי‪-‬ה]; וגם נכנסים‬
‫בנוק' [אדנ‪-‬י]‪.‬‬
‫אהי‪-‬ה ‪ +‬אדנ‪-‬י = א‪-‬להים‬
‫[הויה ‪ +‬א‪-‬להים] ‪[ +‬הויה ‪ +‬אדנ‪-‬י] = באר‬
‫לעלם‪:‬‬
‫כנגד מוחין קטנות דעיבור א'‬
‫ולעלמי‪:‬‬
‫מוחין דקטנות דיניקה‬
‫עלמיא‪:‬‬
‫מוחין דגדלות‬
‫‪ 4‬מוחין ‪ 1 +‬נה"י אימא = ‪ 7‬כמנין ‪ 7‬תיבות‪ :‬יהא שמיה רבא‪ ...‬עלמיא‬
‫דאמירן בעלמא ואמרו ‪ -‬אמן‬
‫אמן שלאחר 'בעלמא'‪:‬‬
‫יש לכוון בו בחינת מוחי ז"א דמצד אבא‪ ,‬על דרך ה‪-‬אמן דלעיל דמצד אימא (אמן – יהא שמיה‬
‫רבא‪).‬‬
‫יש לכוון ב‪ 1-‬שמות י"ה שיש ב‪ 1-‬שמות א‪-‬להים שיש ב‪ 1-‬מוחי ז"א דמצד אבא‪ ,‬שיתמלאו ב‪-‬‬
‫‪ 1‬מילויהם‪ :‬דיודין‪ ,‬דההין ודאלפין (יוד הי‪ ,‬יוד הה‪ ,‬יוד הא)‪ ,‬גמ' אמן‪.‬‬
‫יהא שלמא רבא‬
‫יהא‪ :‬כנגד ‪ 1‬מילוים‬
‫שלמא‪ :‬בחינת היסוד המגולה דאבא הנקרא שלום‬
‫כווונת שאר ה‪-‬אמנ‪-‬ים של הקדיש לפי האמור בסדר הברכות (‪ -‬יא”ב עיין ב‪-‬עניין ענית 'אמן'‪) :‬‬
‫‪62‬‬
‫דרוש עניין תפילת השחר ‪ -‬דרוש א'‬
‫'הודו'‪:‬‬
‫להעלות היכל שביעי (ק"ק) של העשיה אל היצירה; הוא נאמר אחרי הקדיש ולפני 'ברוך‬
‫שאמר' שהוא תיקון היצירה‪.‬‬
‫האשכנזים אומרים אותו כולו ביצירה כי הוא עתה הוא כבר נקרא יצירה‪.‬‬
‫טלית קטן וטלית גדול הינם כדי לסלק קליפות מן היצירה [עיין דרוש ג' של תפילת השחר‪].‬‬
‫אך כאשר ג"ר דעשיה נהים חיצוניות ג"ת דיצירה‪ ,‬ישנו פחד חדש שהקליפות יתאחזו בג"ר‬
‫דעשיה (שהם כעת ג"ת דיצירה)‪ ,‬כי הג"ר דעשיה יותר נמוכות מהג"ת דיצירה‪ ,‬ולכן אומרים‬
‫'הודו' לומר למלאכי הקודש 'הודו לה'' אשר ביצירה ו‪'-‬הודיעו בעמים (כלומר הקליפות)‬
‫עלילותיו'‪ ,‬וכן על דרך זה כל המזמור‪ .‬סילוק הקליפות ע"י עלית הקליפות שכנגד ג"ת דיצירה‬
‫אל כנגד ג' אמצעיות דיצירה‪ ,‬וע"י המיתוק הזה לא יתאחזו בקדושה‪ .‬זה מרומז באופן הבא‪:‬‬
‫"כי כל אלהי העמים אלילים"‪ ,‬קליפות לא יתאחזו בג"ת דיצירה שהם "הוד והדר לפניו (נו"ה)‬
‫עוז וחדוה (יסוד)‪".‬‬
‫"כי בא לשפוט את הארץ"‪ :‬ר"ת לאה‪ ,‬דינא קשיא (לשפוט)‪.‬‬
‫"והלל לה' "‪ :‬הלל גמ' א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬שהוא נוק' שיש לחברה לז"א‪ ,‬שהוא ה'‪.‬‬
‫"נפשינו חיכתה לה' "‪ :‬ר"ת נחל‪ ,‬כנגד שם ב"ן (שהוא עולם העשיה הנקרא נפש) ‪ +‬לו' אותיות‬
‫של [הפשוט ‪ +‬מלא ‪ +‬מלא דמלא של ב"ן]‬
‫"א‪-‬ל נקמות ה' "‪ :‬כוונתינו ע"י תפילתינו להעלות העולמות ולכלול אותם בעולם האצילות‬
‫וללקט כל ניצוצות הקדושה שהתערבו בין קליפות שלושת עולמות בי"ע ולהעלותם לאצילות‪.‬‬
‫הניצוצות המתלקטות נעשות בחינת מ"ן למלכות בעת נפילת אפיים והוא סוד הנשמות‬
‫המתעברות ברחם הנקבה ע"י זיווג נפילת אפיים‪( .‬עיין דרוש ב' של נפילת אפיים‪ ).‬רק בזכות‬
‫נשמות ‪ 31‬הרוגי מלכות ניתן ללקט ניצוצות שבעשיה‪ .‬זהו כוונת "א‪-‬ל נקמות ה' "‪ ,‬ש‪-‬ה' ינקום‬
‫נקמת ‪ 31‬הרוגי מלכות וע"י הזכירה הם מתגברים ולוקטים הניצוצות של הנשמות הנתונות‬
‫תוך קליפות העשיה‪.‬‬
‫בתחילה קיבלו ג"ר דעשיה בחינת נפש (דיצירה – יא”ב)‪.‬‬
‫ע"י הקדיש‪ ,‬עלו אל ג"ת דיצירה וקבלו בחינת רוח (דיצירה – יא”ב)‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬ע"י אמירת 'הודו'‪ ,‬שהוא מזמור‪ ,‬כלומר שייך ליצירה‪ ,‬קבלו ג"ר דעשיה נשמה מצד‬
‫היצירה‪.‬‬
‫ב‪-‬ב"ש‪ ,‬עולות ג"ת דיצירה ולכן לפני כן‪ ,‬יש להאיר לג"ר דעשיה‪ ,‬ולכן אומרים 'הודו' לפני ב"ש‪,‬‬
‫שלא כאשכנזים‪.‬‬
‫מזמור שיר חנוכת הבית לדוד‪:‬‬
‫"העלת מן שאול נפשי"‪ :‬העלאת מ"ן מבחינת הנפשות שבקליפות העשיה (=שאול)‬
‫ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד‪:‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫המ"ן שהועלו ב‪"-‬א‪-‬ל נקמות ה' " ע"י נשמות ‪ 31‬הרוגי מלכות‪ ,‬הם ‪ 31‬ניצוצות של עולם‬
‫העשיה‪ ,‬שהוא עולם המלכות‪ ,‬כלומר ‪ 31‬מלכים שחזרו לחיות ונעשו מלכים גמורים כמלפני‬
‫השבירה‪ ,‬וכך הם רמוזים‪:‬‬
‫ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד‪( :‬פעם ראשונה) ‪ 1‬הויות ו‪ 1-‬מלכים ועולם אחד (כנגד‬
‫המלכות שהיא עולם) כנגד‪:‬‬
‫חב"ד דעשיה ונוק' בדעת ז"א‪.‬‬
‫חג"ת דעשיה ונוק' בתפארת ז"א‪.‬‬
‫"לעולם ועד"‪ :‬מלכות דעשיה כי מלכות נקראת עולם‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫‪-‬‬
‫ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד‪( :‬פעם שניה)‬
‫נה"י דעשיה ונוק' ביסוד ז"א‪.‬‬
‫'והיה ה' למלך על כל הארץ'‪ :‬סוד פרצוף ‪ 31‬ספירות דמלכות‪.‬‬
‫(במקור יש גם ניקודים לשמות הויה‪).‬‬
‫יש לומר פסוקים "ה' מלך וכו' " "והיה ה' למלך על כל הארץ" מעומד כי יש בהם תיקון א"א‬
‫ואו"א דעשיה ובכל תיקון דא"א או דאו"א יש לעמוד ואפ' אם רק שומע אחרים אומרים אותו‪.‬‬
‫ברך שאמר‬
‫יש לומר 'ברוך שאמר' בעמידה ולאחוזב‪ 2 -‬הציציות הקדמיות ולכוון עולם היצירה‪ ,‬שילוב‬
‫בחינת דיבור ובחינת מעשה שהוא הציצית שגם הוא ביצירה‪( .‬עיין דרוש ג' של תפילת השחר)‬
‫'ברוך שאמר' הינו בא"א דיצירה‪ ,‬ולכן יש לעמוד ויש בו ‪' 31‬ברוך' כנגד ‪ 31‬תיקוני דיקנא‪.‬‬
‫‪' 1‬ברוך' הראשונים הינם כנגד כח"ב [דא"א ? – יא”ב]‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫יש בב"ש פ"ז תיבות‪" ,‬ראשו כתם פז" כנגד‪:‬‬
‫י"ג ת"ד דא"א דיצירה‬
‫ט' ת"ד דז"א דיצירה הינם סה"כ סוד כב' אותיות‬
‫ס"ה גמ' אדנ‪-‬י‬
‫סה"כ פ"ז‪ ,‬כנגד א"א וזו"ן‪ .‬העיקר הוא א"א; זו"ן יוצאים מא"א‪.‬‬
‫שמות של תפארת ושל מלכות‪:‬‬
‫תפארת‬
‫עולם‪:‬‬
‫שמש‬
‫בעולם הבריאה‬
‫חמה‬
‫בעולם היצירה‬
‫חרס‬
‫בעולם העשיה‬
‫כאן אנו בעולם היצירה‪ ,‬לבנה גמ' פז‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫מלכות‬
‫ירח‬
‫לבנה‬
‫סהר‬
‫מתוך ה‪-‬יג' ‪ +‬ט' ת"ד דא"א ודז"א (סה"כ כב')‪ ,‬שניים חלים גם על נוק'‪ ,‬והם תיקון תרין‬
‫תפוחים קדישין; שאר התיקונים קשורים לשערות הזקן ולא חלים על נוק'‪.‬‬
‫מתוך הס"ה (גמ' אדנ‪-‬י)‪ ,‬ס' הינם כנגד היסוד (ו"ק * ‪ )31‬ו‪-‬ה' כנגד המלכות‪.‬‬
‫כ' ‪ +‬ס' כנגד הזכרים‪ ,‬ב' ‪ +‬ה' כנגד הנקבות‪ ,‬סה"כ פ"ז‪.‬‬
‫מצד הפנימיות‪ ,‬הפ"ז הינם מ"ה ו‪-‬מ"ב אותיות הפשוט והמלא והמלא דמלא של מ"ה‪.‬‬
‫מזמור לתודה‬
‫כנגד או"א של עולם היצירה‪[ .‬ולכן יש לאומרו בעמידה – יא”ב]‬
‫כל הקרבנות בעשיה‪ ,‬לביטול קליפות העשיה‪ ,‬למעט קרבן תודה‪ ,‬הנמצא ביצירה‪ ,‬ולכן‪:‬‬
‫"לעתיד לבא כל הקרבנות יהו בטלים חוץ מקרבן תודה" (תנחומא)‪.‬‬
‫"עבדו את ה' (אבא) בשמחה (אימא)"‪' :‬עבדו' הינו מטטרו‪-‬ן‪ ,‬שהוא ו"ק דיצירה‪ ,‬ובעבד זה‬
‫נעבוד את או"א‪.‬‬
‫"דעו כי ה' (אבא) הוא א‪-‬להים (אימא)"‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫י‪-‬הי כבוד ה'‬
‫אמרו חז"ל "פסוק זה שר העולם אמרו"‪ :‬שר העולם הינו מטטרו‪-‬ן ‪ .‬ח"י הפסוקים וח"י‬
‫האזכרות הינם כנגד ט"ט דמטטרו‪-‬ן‪.‬‬
‫[ביצירה‪ :‬א‪-‬כ‪-‬ת‪-‬ר‪-‬י‪-‬א‪-‬ל (א"א) י‪-‬ה (אבא) הוי‪-‬ה צבאו‪-‬ת (אימא)]‬
‫מטטרו‪-‬ן כנגד ו"ק דיצירה‪ ,‬ז"א דיצירה‪ ,‬כנגד ‪ 1‬אותיות שם מטטרו‪-‬ן‪ .‬ט"ט דמטטרו‪-‬ן הינם‬
‫רישא דז"א‪ ,‬ט' ת"ד [*‪ :2‬מלעילא לתתא ומלתתא לעילא‪].‬‬
‫שפע בא לחקל תפוחין [יא”ב‪ :‬כנראה זוהי נוק'‪ ,‬לפי דרושי שבת] מ‪ 4-‬הויות עסמ"ב ו‪ 1-‬א‪-‬היה‬
‫שהם ביחד גמ' פותר ועם הכולל הינו תרפ"ז שהוא גמ' ר"ת ח"י הפסוקים של "יהי כבוד"‪.‬‬
‫יוסף נקרא פותר ובזה [יא”ב‪ :‬כנראה הכוונה שעל ידי אמירת פסוקים אלה‪ ]..:‬נעשה כתר לחקל‬
‫תפוחין קדישין‪[ .‬יא”ב ‪ :‬יוסף הינו כנגד יסוד ז"א? אך קשה כי יסוד ז"א אינו כתר נוק' אלא תפארת ז"א‬
‫הינו כתר נוק'‪ ]?...‬ישנם קל"ז תיבות בפסוקים אלה והכולל סה"כ חק"ל‪.‬‬
‫ס"ת של ח"י הפסוקים של "יהי כבוד" הינו גמ' כתר‪ ,‬לרמוז כי הוא סוף כל הדרגות‪.‬‬
‫כתר הוא מ‪-‬כב' אותיות ולכן יש לסמוך "תהילה לדוד" מיד אחריו‪ ,‬ואין להפסיק כדי לא לפגום‬
‫בכתר‪.‬‬
‫אשרי‬
‫‬‫‪-‬‬
‫כתר דיצירה‪.‬‬
‫"להודיע לבני האדם גבורותיו"‪ :‬ר"ת לל"ה‪ ,‬והוא אחד מע"ב השמות דויסע‪ ,‬ויבא ויט‪ ,‬וגמ' שלו‬
‫הינה א‪-‬דני‪.‬‬
‫"פותח את ידיך"‪:‬‬
‫ר"ת פא‪-‬י והוא אחד מע"ב השמות דויסע‪ ,‬ויבא ויט‪ ,‬וסודו (והגמ' שלו) חיבור‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ו‪-‬אדנ‪-‬י‪ ,‬וזהו "פותח את יודיך"‪ ,‬כנגד ‪ 2‬יוד‪-‬ים של שילוב י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ו‪-‬אדנ‪-‬י שמתחיל‬
‫ומסתיים ב‪-‬יוד וביניהם ישנם ו' אותיות‪ ,‬ולאות ו' ישנה צורה של ניקוד פתח‪ ,‬כנגד "פותח"‪.‬‬
‫ס"ת שם חת"ך והוא שם הפרנסה‪ .‬חת"ך באתב"ש הינו שם סא‪-‬ל שהוא אחד מע"ב שמות‬
‫דויסע‪ ,‬ויבא ויט‪ ,‬והגמ' שלו הינו פא"י‪.‬‬
‫אומרים "אשרי" שלוש פעמים ביום‪ ,‬והדרך לחישוב "חת"ך" של הפסוק "פותח את ידיך"‬
‫שונה‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬
‫אשרי לפני "ובא לציון"‪ ,‬לאחר מנחה‪,‬‬
‫אשרי של פסוקי דזמרה; שעת רחמים‬
‫שעת הדין‬
‫התפילה וירידת השפע‬
‫(חסד של בוקר מעורב בדין של לפני‬
‫ירידת השפע של התפילה)‬
‫א‪-‬להים‬
‫מצפ"ץ [חילוף ותמורת שם הויה; לכן זהו י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה [חסד]‬
‫שם של רחמים‪].‬‬
‫א‪-‬להים דיודין‬
‫שם ע"ב‪ ,‬כנגד חכמה שהיא‬
‫הינו גמ' ש' שהוא גם גמ' א‪-‬להים דיודין‪.‬‬
‫(ש') – שורש‬
‫מקור המזון והפרנסה‪.‬‬
‫[א‪-‬להים דיודין] – [א‪-‬להים (שורש‬
‫הדין (א‪-‬להים =‬
‫פותח את "יודיך"‪ 4 :‬יודין‬
‫הדינים)] = רוח; (רוח * ‪ = )2‬חת"ך‬
‫(מכפילים ב‪ 2-‬כנגד זו"ן הנמצאים אב"א‪ ,‬שבשם ע"ב‪ ,‬כל אחד כלול מ‪ = )81 -‬רוח‬
‫‪ ,31‬ו‪ 31-‬מ‪ + 31-‬כח' אותיות רוח * ‪= 2‬‬
‫כלומר דינים‪ ,‬בשחרית‪).‬‬
‫חת"ך‬
‫מילוי המילוי ע"ב = חת"ך‬
‫או‪:‬‬
‫אחוריים = ריבוע השם = ריבוע א‪-‬להים‬
‫‪ 31 +‬אותיות המילוי ‪ +‬הכולל = רו"ח‪2 .‬‬
‫האחוריים של של זו"ן הינו פעמיים רו"ח‬
‫= חת"ך = מקום החיתוך של זו"ן להביאם‬
‫פב"פ במקום הבחינה הנוכחית של אב"א‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫"ומשביע"‪ :‬גמ' חת"ך‪ ,‬יש לכוון כנ"ל בזמנים השונים‬
‫"רצון"‪ :‬אחוריים דע"ב (ריבוע ע"ב) = קפ"ד = יסוד אבא שבדעת ז"א‬
‫‪+‬‬
‫א‪-‬היה דיודין = קס"א ‪ +‬הכולל = יסוד אימא שבדעת ז"א‬
‫= גמ' רצון‬
‫להמשיך שפע וברכה אל העולם משני היסודות הנ"ל ולהמתיק ‪ 2‬כוחות הדין המונעים את‬
‫הפרנסה שהוא סוד שני עיניים (עיני כל אליך‪ )...‬משני דמעות עיני רחל יוצא הדין‪.‬‬
‫רחל = גמ' דמעה * ‪2‬‬
‫= ר"ת "לכל חי רצון"‪ :‬לכוון להמתיק את רחל ואת ‪ 2‬הדמעות ע"י הרצון‪.‬‬
‫"תהילה לדוד"‪( :‬תחילת 'אשרי') לחתום המלכות בחותם אמת (גמ' תהלה עם הכולל‪).‬‬
‫תהלה ‪' * 1[+‬כה'] = תפילה;‬
‫‪ * 1‬כה' הינם כנגד ‪ 1‬מוחי נוק'‪:‬‬
‫ כה' של ברכת כהנים של אחר ברכות התורה [והם כה' אותיות של 'ישא ה' פניו']‬‫ כה' של ברכת כהנים בחזרת הש"ץ‬‫ כה' שבקטורת [כה' תיבות ב‪ 2-‬פסוקים "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים"]‬‫כלומר‪:‬‬
‫תהילה‪ :‬כאשר נוק' ללא מוחין‬
‫תפילה‪ :‬כאשר נוק' עם מוחין‬
‫‪ 5‬הללוי‪-‬ה‬
‫'הללי נפשי'‪:‬‬
‫מלכות דיצירה‪ ,‬נפש‪ .‬נגמר ב‪"-‬ימלוך ה' לעולם א‪-‬להיך ציון‪ "...‬כנגד היסוד‪.‬‬
‫'הללויה כי טוב זמרה'‪:‬‬
‫יסוד דיצירה (צדיק הינו יסוד)‬
‫נו"ה בהיותם דינים אינם מוזכרים אלא ב‪'-‬לא בשוקי האיש‪ '...‬כי ביצירה זה תוקף הדין בסוד‬
‫עץ הדעת טוב ורע [יא”ב ‪ :‬כי נ"ה הם במקום גילוי החסדים מאימא לאחר סוף היסוד שלה‪].‬‬
‫'כי נעים נאוה תהילה'‪ :‬נצח‪' ,‬נעימות בימינך נצח'‬
‫'ומשפטיו לישראל'‪' ,‬ומשפטים בל ידעום'‪ :‬הוד‬
‫'הללו את ה' מן השמים'‬
‫תפארת דיצירה‬
‫'לבני ישראל עם קרובו'‪ :‬גבורה‪ ,‬קרב‬
‫'הללויה שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל חסידים'‪:‬‬
‫חסד דיצירה‪.‬‬
‫הגבורות‪ ,‬כלולות בחסדים כדי למתק אותן‪' :‬וחרב פיפיות בידם'‪' ,‬לעשות נקמה בגוים'‬
‫בינה‪ :‬לעשות בהם משפט כתוב‬
‫'הללויה הללו א‪-‬ל בקדשו'‬
‫ג"ר דיצירה (קודש הינו חכמה‪).‬‬
‫ספק אם ה‪ 31-‬ספירות הרמוזות ב‪ 5-‬המזמורים הם ‪ 31‬ספירות דיצירה או ‪ 31‬ספירות‬
‫מלכות דיצירה‪.‬‬
‫ויברך דוד‬
‫יש לעמוד עד "אתה הוא ה' הא‪-‬להים" ועד בכלל כי ר"ת הם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה כנגד כתר‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת‪ 31 :‬ספירות דיצירה‪.‬‬
‫יש לתת צדקה לפני העמידה כי "אני בצדק אחזה פניך"‪.‬‬
‫תחילה נותן ‪ 2‬פרוטות לגבאי צדקה כנגד לאה וכנגד מלכות בינה שבראש ז"א שממנה יוצאת‬
‫לאה‪ .‬ואח"כ נותן פרוטה שלישית כנגד רחל‪.‬‬
‫כנגד 'צדק צדק תרדוף'‪:‬‬
‫ צדק‪ :‬מלכות בינה‪ ,‬שממנה לאה‪ ,‬צדק עילאה‬‫ צדק‪ :‬רחל‪ ,‬צדק תתאה‬‫ע"י הצדקה הופכים הצדק לצדקה ויש לתרום מעומד כי זה מצות עשה‪.‬‬
‫נותן צדקה (תפארת דכורא) מעומד (להקים את השכינה) לעני (שכינה ומלכות הנופלת לארץ‬
‫בעוונותינו) ע"י הגבאי צדקה (יסוד דאימא או דז"א‪" ,‬וילקט יוסף [יסוד] את כל הכסף") בעת‬
‫אמירת "כי כל (יסוד) בשמיים ובארץ" או בעת אמירת "ואתה מושל בכל" (כל – יסוד‪ ,‬בכל –‬
‫מלכות‪ ,‬גמ' ב"ן‪).‬‬
‫ההארות הנמשכות מן הבינה אל המלכות אינן שמות א‪-‬היה [דיודין‪ ,‬דאלפין ודההין‪ ,‬והם נה"י‬
‫אימא] אלא חילופן‪ :‬ב‪-‬ו‪-‬כ‪-‬ו‪:‬‬
‫ ר"ת בכל ובידך כח וגבורה‪.‬‬‫ קו המידה של המלכות שעל ידו מלכות נגדלת‪" :‬ובידך לגדל ולחזק לכל"‪ ,‬מלכות נקראת‬‫'כל'‪.‬‬
‫ מוסיף חיות למוחי נוק' ולמ"ן של מלכות שהם (המ"ן) שם ב"ן‪ ,‬גמ' 'בכל'‪ ,‬וזהו "ואתה‬‫מושל בכל"‪.‬‬
‫מן יד בינה‪ ,‬אשר ממנה שם ב‪-‬ו‪-‬כ‪-‬ו‪ ,‬נעשה כלי המלכות למ"ן שלה; יד הינן ‪ 5‬אצבעות‪ ,‬כנגד‬
‫ה"ג‪.‬‬
‫ידך גמ' ב‪-‬ו‪-‬כ‪-‬ו‬
‫‪ * 2‬ידך ['ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל'] סוד ‪ 2‬ידיים‪ ,‬ימין ושמאל‪ ,‬חו"ג‪ ,‬הן ‪5 * 2‬‬
‫אותיות מנצפ"ך הכפולות‪ ,‬והן בחינת המ"ן של עולם היצירה; שם ב"ן (גמ' בכל) הוא המעלה‬
‫את המ"ן‪.‬‬
‫ואתה מחיה את כולם‪:‬‬
‫ אתה‪ :‬מלכות‬‫ מחיה‪ :‬גמ' ס"ג; ס"ג הינו כנגד מוח בינה דמצד אבא הנעשה מוח חכמה דמצד אימא אשר‬‫משם נמשכת כל בחינת החיות‪' :‬כולם בחכמה עשית'‬
‫כלומר המלכות מחיה את העולם ע"י שם ס"ג‪.‬‬
‫שירת הים‬
‫ח"י הויות שבשירה הינם כנגד ח"י הויות שב‪-‬יהי כבוד‪ ,‬בסוד הפרצופים שביצירה‪.‬‬
‫ישתבח‬
‫‪ 31‬שבחים כנגד ‪ 31‬מדות שהתורה נדרשת בהם וכנגד ‪' 31‬ברוך' שב‪-‬ברוך שאמר‪ .‬עתה‪,‬‬
‫היצירה נעשית ‪ 31‬ספירות בסוד ג"ר שבה שעלו לבריאה‪.‬‬
‫יוצר‬
‫בברכת 'יוצר אור' יש למשמש בתפילין של יד שהם בעולם הבריאה בסוד המעשה וכנגד יוצר‬
‫שהוא בסוד הדיבור‪[ .‬עיין דרוש ג' של תפילת השחר]‬
‫‪67‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪ 7‬היכלות דבריאה רמוזים בברכות 'יוצר אור'‪.‬‬
‫מלכת בריאה מתלבשת בכתר יצירה ולכן אינה בחשבון כאן‬
‫היכל לבנת הספיר הינו ביסוד דבריאה‪' :‬ותחת רגליו (כלומר תחת נו"ה‪ ,‬והוא היסוד) כמעשה‬
‫לבנת הספיר'‬
‫עטרת היסוד הינה מלכות היסוד ואינה נוק'‪ .‬לבנת הספיר מורכב מ‪ :‬לבנת כנגד עטרה ו‪-‬‬
‫הספיר כנגד היסוד‪.‬‬
‫היכל‬
‫לבנת הספיר‬
‫עצם השמיים‬
‫נוגה‬
‫זכות‬
‫אהבה‬
‫רצון‬
‫ק"ק‬
‫ספירה‬
‫ביסוד‬
‫בהוד‬
‫בנצח‬
‫בגבורה‬
‫בחסד‬
‫בתפארת‬
‫בג"ר‬
‫מקום ביוצר‬
‫מתחילת ברכת יוצר אור עד א‪-‬ל ברוך גדול דעה‬
‫עד לא‪-‬ל ברוך בעימות ייתנו‬
‫עד המחדש בטובו‬
‫עד אהבת עולם‬
‫עד אמת ויציב‬
‫עד העמידה‬
‫א‪-‬דני שפתי תפתח‬
‫"יוצר אור‪ ...‬עושה שלום"; שלום הינו יסוד‬
‫"ובורא את הכל"; הכל הינו יסוד‬
‫"יוצר אור"‪ :‬אור הוא כנגד הזכר‪ ,‬עולם הצירה‬
‫"ובורא חושך"‪ :‬חושך הוא כנגד נוק'‪ ,‬עולם הבריאה‪ .‬הנוק' שולטת בעולם הבריאה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫עיין הסבר נוסף‪ :‬בדרוש דרוש ו' של התפילין‪ :‬כשזו"ן במוחין דאבא‪ ,‬הינם בסוד "וד" של היו"ד‪ ,‬וא"ו‬
‫גוברת על הדל"ת וכשאבא מזריע‪ ,‬אזי הוא מזריע תחילה את דל"ת (לאימא?) (עטרא דגבורה) ואח"כ‬
‫את וא"ו (עטרא דחסדים‪).‬‬
‫כשזו"ן באימא‪ ,‬עולם הבריאה‪ ,‬בסוד ה'‪ ,‬בצורה של ד' על ו'‪ ,‬זו"ן בצורה הפוכה מאשר באבא‪ ,‬ונוק'‬
‫גוברת על הזכר‪ .‬נמצא שבעולם הבריאה השליטה היא של הנוקבא‪ ,‬גם מצד אימא וגם מצד נוק'‪.‬‬
‫"ובטובו מחדש בכל יום תמיד"‪ :‬טובו הינו חסד‪" ,‬אך טוב וחסד ירדפוני"‪ ,‬החסד מתעורר כל‬
‫בוקר ומחדש מעשה בראשת‪ .‬כמבואר בעניין ברכת מלביש ערומים וברכת הנותן ליעף כח‪.‬‬
‫ברכת 'הנותן ליעף כח' וברכת 'מלביש ערומים'‬
‫"מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית"‪:‬‬
‫החכמה אומרת והבינה מבצעת‪ .‬יסוד דאבא מתלבש תוך יסוד אימא ויסוד אימא תוך יסוד‬
‫ז"א‪ .‬כל המעשים נאמרים ע"י אבא ('ויאמר א‪-‬להים' דמעשה בראשית) ונעשים ע"י אימא‬
‫('ויעש א‪-‬להים')‪.‬‬
‫ברכה זו גם מדברת בעניין החיות והאופנים שבהיכל זה ועליהם הוא אומר "מלאה הארץ‬
‫קנינך"‪.‬‬
‫'המלך המרומם מאז'‪ :‬א ‪ +‬ז הינם כנגד ‪ 8‬אותיות שילוב שמות י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬והוא‬
‫כנגד מלכות בריאה הנמצאת בהיכל ק"ק דיצירה [וגם עשיה ויצירה כלולים בהיכל זה] ועולה‬
‫כעת אל יסוד הבריאה‪ ,‬כדי להעלותה אל התפארת בעמידה‪.‬‬
‫"יוצר משרתים ואשר משרתיו" ר"ת מו"ם‪ ,‬והוא האחרון מע"ב שמות של ויסע ויבא ויט‪.‬‬
‫והוא גמ' פו' = א‪-‬להים‪.‬‬
‫יש לומר "אהבת עולם" במקום "אהבה רבה" כי "אהבה רבה" היא חסד שבאצילות ועתה אנו‬
‫בהיכלות הבריאה‪.‬‬
‫"אהבת עולם"‪ :‬היכל אהבה שהוא כנגד חסד; עולם הינו מלכות‪ .‬המלכות עדיין בבריאה‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫"מארבע כנפות הארץ"‪:‬‬
‫בתחילה המלכות לוקחת ‪ 2‬הציציות שמצד הפנים ועתה צריך שיאירו בה כל ‪ 4‬הציציות‪ .‬עיין‬
‫עניין העטיפה‪ :‬ב‪-‬דרוש ב' של הציצית‪:‬‬
‫‪ o‬יש לתת ל‪ 4-‬הציציות שיפלו למטה‬
‫‪ o‬או יש לשים ‪ 2‬צדי הטלית על הכתפיים‬
‫כנגד ‪ 4‬כנפות הציציות של המלכות הנקראת ארץ‪.‬‬
‫עד שמגיע ל‪"-‬דבריו חיים וקיימים"‪ ,‬יש להחזיק את ‪ 4‬הציציות ביד שמאל (כי שם המלכות)‬
‫כנגד הלב כי משם מקבלת המלכות תדיר‪.‬‬
‫‪ 4‬מצוות עשה של זכירה בכל יום‪:‬‬
‫החג‬
‫המצווה‬
‫חג המצות‬
‫זכירת יציאת‬
‫מצרים‪" :‬זכור את‬
‫היום הזה אשר‬
‫יצאת ממצרים"‬
‫זכירת מעמד הר חג השבועות‬
‫סיני‪" :‬יום אשר‬
‫עמדת בחורב פן‬
‫תשכח את‬
‫הדברים האלה"‬
‫חג סוכות – עמלק היה מזנב בכל‬
‫זכירת עמלק‬
‫מי שענני הכבוד (=סוכות) לא היו‬
‫מקבלים‬
‫ראש השנה – אז כל המקטרגים‬
‫זכור את אשר‬
‫מתעוררים‪ .‬מרים הינה סוד‬
‫עשה ה' א‪-‬להיך‬
‫הדינים הקשים‪ ,‬גמ' מנצפ"ך =‬
‫למרים‬
‫פ"ר ‪ 31 +‬אותיות כפולות של‬
‫מנצפ"ך‬
‫‪69‬‬
‫כוונה בתפילה‬
‫סוף פרשת ציצית‪.‬‬
‫"‪ ...‬ובנו בחרת מכל עם‪ ...‬וקרבתנו‬
‫מלכינו לשמך הגדול‪ "...‬כי ע"י התורה‬
‫קרבנו ה' לעבודתו ובחר בנו מכל עם‪.‬‬
‫"לשמך הגדול" כי כל עוד עמלק קיים‪,‬‬
‫אין השם שלם ואין הכסא שלם‪.‬‬
‫"להודות לך" כי הלשון והפה‬
‫והשפתיים הם כלי הדיבור שיצר בנו‬
‫ה'‪ .‬נודה לה' בהם ולא נשתמש בהם‬
‫בסיפור לשון הרע‪.‬‬
‫הקדמה בעניין קריאת שמע (יא”ב)‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫עניין ק"ש הינו השלמת מוחין פנימיים ומקיפים דקטנות דמצד אבא ודמצד אימא לז"א וכניסת ו"ק דמוחין‬
‫פנימיים דגדלות דמצד אימא לז"א‪ ,‬כאשר ו"ק מוחין פנימיים דגדלות דמצד אבא וכן ג"ר מוחין פנימיים‬
‫דגדלות דמצד אבא ודמצד אימא ייכנסו לז"א בברכת אבות של העמידה‪.‬‬
‫כדי שו"ק מוחין דגדלות ייכנסו לז"א יש צורך בהולדת הו"ק מוחין האלה ע"י זיווג או"א‪.‬‬
‫הסדר הינו‪:‬‬
‫נתינת מ"ן לזו"ן [שמע‪ :‬נתינת מ"ן לנוק' הבאים מב"ן של אימא; ישראל‪ :‬נתינת מ"ן לז"א] כדי שזו"ן יעלו‬
‫מ"ן לאימא במילה 'אחד'‬
‫הכנת או"א לזיווג [ה' א‪-‬להינו ה'‪ :‬הינו זיווג חיצוני‪-‬תמידי של או"א הנותן ‪ * 1‬ע"ב שהם ‪ 11‬ת"ד‬
‫דעתיקא אל או"א והמכין את או"א לזיווג פנימי]‬
‫מעלים זו"ן ואת נשמותינו אל אימא בסוד מ"ן‪ ,‬ע"י שם ס"ג [במילה 'אחד']‬
‫או"א מזדווגים זיווג פנימי [במילה 'אחד']‬
‫הורדת טיפת הזיווג (ע"ב) מאבא שקיבל אותה מא"א‪ ,‬אל אימא וממנה נהים ו"ק מוחין דגדלות דמצד‬
‫אימא לז"א [במילה 'אחד']‬
‫לאה‪:‬‬
‫לאה לא נפלה לעולם הבריאה אלא רק ירדה למקום רחל באצילות עם הגוף שלה‪ .‬בק"ש‪ ,‬לאה עולה‬
‫למקומה מאחורי ראש ז"א ומקבלת מוחותיה מז"א‪[ .‬ד' של 'אחד' וכן בשכמל"ו]‬
‫רחל‪:‬‬
‫רחל עדיין בבריאה בק"ש של יוצר‪ ,‬והיא מקבלת הארה מהה"ח והה"ג‪ ,‬והמוחין האמיתיים של רחל‬
‫נשארים למעלה בלאה עד זמן תיקון רחל בברכת אבות שאז רחל תיבנה כפרצוף ויהיה לה גוף ותוכל‬
‫לקבל מוחין‪[ .‬בשכמל"ו]‬
‫דרוש א' של קריאת שמע‬
‫בשחרית יש גם קריאת שמע וגם נפילת אפיים‪.‬‬
‫מטרת הק"ש הינה לייחד או"א "כדי שיימשך משם שייחדו זו"ן פב"פ‪".‬‬
‫במנחה ישנה רק נפילת אפיים ולא קריאת שמע‪.‬‬
‫מנחה הינו זמן גבורת יצחק‪.‬‬
‫ק"ש של שחרית מספיקה גם כדי להועיל לזיווג זו"ן במנחה שהינו פחות כי הוא אב"א; אך‬
‫צריך נפילת אפיים כדי להעלות מ"ן של הנשמות ועי"ז נוק' תהיה בשיעור קומתו של ז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ישנם ‪ 4‬חלקים ביממה‪ 2 :‬חציי יום ושני חציי לילה‪ :‬מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן עבור ‪ 2‬חציי היום וב"ן דב"ן‬
‫וב"ן דמ"ה עבור ‪ 2‬חציי הלילה‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫במנחה ישנם ‪ 2‬זיווגים‪:‬‬
‫ישראל ולאה‪ ,‬פב"פ מן חזה ז"א ולמעלה‬
‫ישראל ורחל אב"א (יא”ב‪ :‬לכל אורך ז"א)‬
‫המוחין של ק"ש של שחרית מועילים לזיווג ישראל ולאה שנעשה ב‪'-‬שים שלום'‪.‬‬
‫מוחי ו"ק דגדלות דאימא הנכנסים בתפילת מנחה הם לזיווג אב"א של ז"א ורחל שנעשה בנ"א‪.‬‬
‫"לעולם יהי אדם זהיר בתפילת מנחה שלא נענה אליהו אלא בתפילת מנחה" – אליהו יש בו‬
‫בחינת נשמות נדב ואביהו שהם בחינת מ"ן דמלכות (=ב"ן) ואליהו‪ ,‬גמ' ב"ן‪( ,‬שמו היה‬
‫פנחס)‪ ,‬נענה בתפילת מנחה כי אז על ידי תפילתו העלה מ"ן אלו ועי"כ עלתה נוק' אחורנית‬
‫למעלה עד ראש ז"א‪ .‬מיציאת מצרים עד בנין בית המקדש‪ ,‬הייתה נוק' אב"א עד חזה ז"א‬
‫בלבד ועי"כ הקליפות היו מתגברים; אליהו תיקן זה בתפילתו‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בשער העקודים יוצא שנפש נדב ואביהו ואליהו היו בחינת מקיפים דמלכות ולא מ"ן פנימיים‪.‬‬
‫בערבית צריך קריאת שמע‪ ,‬כי ישנו זיווג זו"ן‪ ,‬אב"א‪ ,‬וכבר חלפה השפעתו של ק"ש של‬
‫שחרית ב‪ 2-‬הזיווגים של זו"ן של שחרית ושל מנחה‪" .‬כבר נפסק וכלה המ"ן ב‪ 2-‬הזיווגים‬
‫דשחרית ומנחה‪ ".‬נוק' אינה עולה בכל שיעור קומתו של ז"א‪ ,‬אלא רק עד תנה"י ז"א ולכן אין‬
‫צורך בנפילת אפיים‪.‬‬
‫הייחוד של ק"ש דערבית אינו מעולה כמו של שחרית‪ ,‬כי בערבית הזיווג של זו"ן הינו רק‬
‫אב"א ונוק' רק בשיעור קומה תנה"י ז"א‪ ,‬וזהו בחינת חיבוק‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא ברור לי אם הכוונה‬
‫שבערבית הזיווג עם נוק' למטה מחזה ז"א או רק לציין שרחל למטה מחזה ז"א‪ .‬נראה מדרושים אחרים‬
‫שהזיווג של ערבית הינו עם לאה למעלה מחזה ז"א‪ .‬עיין דרוש ג' של קריאת שמע‪ ,‬ודרוש ב דרוש א' של‬
‫ערבית‪ ,‬ו‪-‬דרוש ב' של דרושי הלילה ‪ ,‬ו‪-‬עניין יחסי זו"ן בתפילות ימי החול‪ :‬ב‪-‬דרושי שבת ‪ -‬הקדמה ‪-‬‬
‫שינוי התפילות‪ ,‬שם מוסבר שבערבית הזיווג הינו עם לאה מהחזה דז"א ולמעלה ולא עד החזה‪ ,‬וגם לא‬
‫ברור אם הוא פב"פ או אב"א]‬
‫קריאת שמע של ערבית מועיל [יא”ב‪ :‬גם?] לצורך החיבוק הנעשה אחר חצות הלילה‪ ,‬שמאלו‬
‫תחת לראשי‪ ,‬שאז מתעורר השמאל לחבק את המטרוניתא לצורך היום‪.‬‬
‫קריאת שמע שעל המיטה הינו כדי שעל ידי ייחוד או"א יימשך אור חזק אל זו"ן כדי שזו"ן‬
‫יתחדשו ויחזקו את הנשמות העולות בכל לילה‪.‬‬
‫דרוש ב' של קריאת שמע‬
‫אין הו"ק דגדלות נכנסים לז"א במלה 'אחד' עד שיכנסו כל המוחין דקטנות לגמרי‪ .‬כפי ערך‬
‫שלמות המוחין דקטנות שיש טרם קריאת שמע כך מושכים או"א מוחין דזו"ן מלמעלה;‬
‫שלעולם הזיווג של או"א הוא להוריד אורות עליונים מן המדרגות שלמעלה מהם אל המדרגות‬
‫שלמטה מהם‪.‬‬
‫קריאת שמע‬
‫מוחין דקטנות הנכנסים‬
‫במילה "ישראל"‬
‫ פנימי דאבא‬‫‪ -‬מקיף דאימא‬
‫יוצר‬
‫‪ -‬מקיף דמצד אבא‬
‫מוחין הנכנסים‬
‫במילה "אחד"‬
‫ מקיף דמצד אבא‬‫דקטנות‬
‫ ו"ק דגדלות‬‫ו"ק דגדלות‬
‫ערבית‬
‫ פנימי דאבא (מקיף‬‫דאימא כבר היה בז"א)‬
‫על המיטה‬
‫ מקיף דאימא [לעולם‬‫אי אפשר לז"א שיחסר‬
‫ממנו פנימי דאימא‬
‫דמוחין דקטנות]‬
‫ מקיף דמצד אבא‬‫דקטנות‬
‫ ו"ק דגדלות‬‫ פנימי ומקיף דמצד‬‫אבא דקטנות‬
‫‪ -‬ו"ק דגדלות‬
‫קרבנות‬
‫דשחרית‬
‫מקור המשכת המוחין‬
‫ע"י זיווג או"א‬
‫פנימיות אריך‬
‫חיצוניות עתיק (כי‬
‫מפנימיות עתיק אי‬
‫אפשר להמשיך המוחין‬
‫עד ביאת הגואל בב"א)‬
‫חיצוניות אריך‬
‫חיצוניות או"א עצמם!‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫המוחין תמיד באים מרום המעלות‪ .‬אלא כפי כח המ"ן העולה‪ ,‬כך המוחין היורדים מתלבשים בפרצופים‬
‫העליונים‪ ,‬ואז נקראים על שמם‪ ,‬או רק עוברים דרך הפרצופים העליונים ואינם מתלבשים אלא‬
‫בפרצופים נמוכים יותר‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הסיבה שאי אפשר להמשיך המוחין מפנימיות עתיק עד ביאת הגואל היא כי פנימיות עתיק הינה עצמות‬
‫ז"ת של מלכות א"ק שהוא בחינת דכורא ואי אפשר למוחין שעיקרם הינם לז"א להתלבש בהם (לא ברור‬
‫לי – יא”ב‪ ) .‬אך לעתיד לבא‪ ,‬שאז מלכות ז"א תהיה גדולה ממנו‪ ,‬יהו עיקר המוחין נמשכים אליה ולכך‬
‫יתלבשו ויתמשכו בפנימיות עתיק שהוא עצמות ז"ת דמלכות א"ק‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫דרוש ג' של קריאת שמע‬
‫זיווג זו"ן הוא כדי להוריד נשמות לתחתונים בעוה"ז‪ .‬זיווגי זו"ן הינם ישראל או יעקב עם רחל‬
‫או לאה‪ .‬טיפת הזיווג שז"א נותן לנוק' באה מאו"א או מא"א או מעתיק‪ ,‬וכן טיפת הזיווג של‬
‫או"א באה מא"א או מעתיק‪.‬‬
‫מקור הטיפה יכול לבא מחיצוניות או פנימיות פרצוף עליון‪ ,‬אך לעולם ז"א אינו יונק מפנימיות‬
‫אבא‪ ,‬מסיבה לא ברורה למהרח"ו במקור‪.‬‬
‫תפילה זיווג‬
‫זו"ן‬
‫שחרית יעקב‬
‫ורחל‬
‫מקור טיפת‬
‫הזיווג‬
‫יוצר‪ :‬חיצוניות‬
‫עתיק‬
‫קרבנות‪:‬‬
‫פנימיות א"א‬
‫ערבית‬
‫יעקב‬
‫ולאה‬
‫חיצוניות א"א‬
‫ק"ש‬
‫על‬
‫המיטה‬
‫יעקב‬
‫ולאה‬
‫(בחצות‬
‫הלילה)‬
‫חיצוניות או"א‬
‫מנחה‬
‫ישראל‬
‫ולאה‬
‫(אין ק"ש‬
‫במנחה)‬
‫הסבר‬
‫זיווג יעקב ורחל בתפילת העמידה‪ ,‬הינו המשובח מבין‬
‫זיווגי זו"ן ביום חול‪ .‬הטיפה באה מחיצוניות עתיק‬
‫שמשם נמשכים מוחי ז"א בעת ק"ש דיוצר‪ ,‬ואז ז"א‬
‫נותן את הטיפה הזאת ליעקב כדי שיזדווג יעקב עם‬
‫רחל בתפילת העמידה‪.‬‬
‫בק"ש של הקרבנות הטיפה באה מפנימיות א"א ואז‬
‫נכנסים מוחין דגדלות לז"א ומשם נמשך כח ליעקב‬
‫להזדווג ברחל בעת העמידה‪ .‬צריך פעמיים ק"ש לזיווג‬
‫אחד‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬
‫זיווג יעקב ולאה בתפילת העמידה בהיות לאה מן חזה‬
‫ז"א ולמעלה והטיפה באה מחיצוניות א"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪ :‬קשה כי בתפילת ערבית אין ‪ 31‬מידות ובקיעת‬
‫יסוד אימא ללאה כדי שהיא תזדווג עם ז"א‪ ,‬ובכל זאת ישנו‬
‫זיווג עם לאה! גם קשה כי בדרוש ד' של ק"ש מופיע‬
‫שהזיווג דערבית הינו למטה מחזה ז"א‪.‬‬
‫לצורך זיווג יעקב ולאה בהיות לאה למטה מן החזה‬
‫והטיפה באה מחיצוניות או"א‪ .‬הזיווג מתמיד ונמשך‬
‫עד אור הבוקר וזה סוד "ויהי בבוקר והנה היא לאה"‪,‬‬
‫סוד איילת השחר‪ ,‬זיווג יעקב ולאה בקדרותא דצפרא‪.‬‬
‫יא”ב ‪ :‬קשה כי בכל מקום כגון בדרושי הלילה ובדרוש שבת‬
‫– הקדמה – שינוי התפילה‪ ,‬ועוד‪ ,‬יוצא שהזיווג של זו"ן‬
‫בחצות הלילה הינו כנגד כל שיעור גובה של ז"א‪.‬‬
‫זיווג ישראל ולאה מן החזה ולמעלה‪ .‬במנחה אין צורך‬
‫בק"ש כדי להביא מוחין לקראת זיווג ישראל ולאה כי‬
‫ביום מידת החסדים שולטת [ובלילה מידת הדין‬
‫שולטת‪ ].‬לכן ביום אין המוחין מסתלקין לגמרי‪ ,‬עיין‬
‫דרוש ה' של התפילין [יא”ב‪ :‬ועיין דרוש א' של קריאת‬
‫שמע]‪ .‬כשמתפללים כדי לזווג ישראל ולאה‪ ,‬אז‬
‫מתעוררים המוחין העליונים וחוזרים לבא מעצמם‪,‬‬
‫וגם כי נשאר משהו מהמוחין דק"ש דשחרית‪.‬‬
‫גם לכן צריך לומר ק"ש על המיטה לצורך הזיווג‬
‫שיהיה בחצות הלילה‪ ,‬כי המוחין דק"ש דערבית‬
‫הסתלקו לגמרי כי בלילה מדת הדין שולטת‪.‬‬
‫עניין ‪ 2‬ק"ש לזיווג אחד דשחרית‪:‬‬
‫בתקופת החורבן‪ ,‬לאחר זיווג זו"ן‪ ,‬המוחין מסתלקים כדי שלא יגיע הפגם אליהם‪ .‬אי אפשר‬
‫להמשיך לז"א את כל המדרגות עד חיצוניות דעתיק בבת אחת ולכן יש צורך בפעמיים ק"ש‪:‬‬
‫הראשון ממשיך מפנימיות דא"א (קרבנות) והשני מחיצוניות דעתיק‪ .‬אך המתפללים וותיקין‪,‬‬
‫שאומרים ק"ש דיוצר לפני הנץ‪ ,‬אינם צריכים לומר ק"ש דקרבנות כי המוחין של של ק"ש שעל‬
‫המיטה עדיין נמצאים [יא”ב‪ :‬זיווג יעקב ולאה נמשך עד קדרותא דצפרא] ולכן אין טורח להחזיר‬
‫‪73‬‬
‫המוחין‪ .‬אך זה נאמר רק עבור חסידים גמורים‪ ,‬וכל שאר האנשים צריכים לומר ק"ש דקרבנות‬
‫גם בתפילת נץ‪ ,‬שאין כל אדם יכול בכוונתו להחזיר המוחין של חצות הלילה‪.‬‬
‫דרוש ד' של קריאת שמע‬
‫בכל ק"ש נכנסים ו"ק פנימיים דגדלות דמצד אימא לז"א‪ .‬אך ישנם הבדלים במדרגות‬
‫שנכנסות לאחר מכן‪.‬‬
‫לפני זיווג זו"ן בנפילת אפיים בשחרית כבר נכנסו כל המוחין דגדלות פנימיים ומקיפים של‬
‫או"א לז"א מה שאין כן בשאר זיווגי זו"ן במהלך היממה‪.‬‬
‫סוד הק"ש הוא להעלות מ"ן מן זו"ן לאו"א כדי שיזדווגו או"א ויורידו מוחין אל זו"ן‪ .‬במילה‬
‫'ישראל' שבק"ש נותנים הארה לז"א כדי שיוכל להעלות מ"ן אח"כ במילה 'אחד'‪.‬‬
‫כדי שז"א יעלה מ"ן צריך שיהיו לו לפחות מוחין דקטנות דמצד אימא‪ .‬לעולם אי אפשר‬
‫שיחסרו מן ז"א מוחין פנימיים דקטנות דאימא‪ ,‬אך שאר ‪ 1‬המדרגות דקטנות (שהם מוחין‬
‫מקיפים אימא‪ ,‬פנימיים ומקיפים אבא) יכולות להסתלק‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫ק"ש‬
‫לפני ק"ש‬
‫במילה 'אחד'‪:‬‬
‫במילה 'ישראל'‪:‬‬
‫נמצאים המוחין‬
‫הבאים‪:‬‬
‫על ‪ o‬פנימיים‬
‫המיטה דקטנות‬
‫אימא‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫הסבר‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נכנסים בז"א‪:‬‬
‫פנימיים דקטנות דאבא‬
‫בכח המוחין האלה‪ ,‬ז"א מעלה מ"ן‬
‫במילה 'אחד'‪.‬‬
‫א‪-‬להים דיודין = ש'‪ ,‬של ישראל‬
‫רבוע א‪-‬להים = ר' של ישראל‬
‫אחוריים א‪-‬להים במילוי הינם מא'‬
‫אותיות‪ ,‬כנגד א‪-‬ל‪-‬י של ישראל‬
‫או"א ממשיכים טיפת הזרע‬
‫(שם הויה) מחיצוניות א"א‪.‬‬
‫נכנסים בז"א מוחין ו"ק‬
‫דגדלות דאימא ומקיפים‬
‫דקטנות דאבא‪.‬‬
‫לפני ק"ש דערבית‪ ,‬שהיא בתחילת הלילה ולא התחזקה שליטת החיצונים‪ ,‬וטרם הסתלקו מוחין‬
‫דקטנות לגמרי‪ ,‬יש בז"א מוחין מקיפים ופנימיים דקטנות דאימא ולכן במילה 'ישראל'‪ ,‬ז"א מקבל‬
‫מוחין פנימיים דקטנות דאבא‪ ,‬שהיא מדרגה אחת מעל מה שיש לז"א מקודם‪ ,‬ולכן כשז"א מעלה מ"ן‬
‫לאו"א הינו שלם יותר ואו"א ממשיכים הטיפה מחיצוניות א"א (יא”ב‪ :‬ולא רק מחיצוניות או‪:‬א כמו בק"ש‬
‫על המיטה)‪ .‬וגם לכן במילה 'אחד' נכנסים בז"א מוחין ו"ק דגדלות דאימא ומקיפים דקטנות דאבא ויש‬
‫לז"א כח לקבל בנוסף (לאחר מכן בעמידה וכו' – יא”ב) גם ו"ק פנימיים דגדלות דאבא‪ ,‬ולכן הזיווג הוא‬
‫יעקב ולאה בהיותם למעלה מן החזה של ז"א‪.‬‬
‫קרבנות‬
‫‪ o‬פנימיים‬
‫דקטנות‬
‫אימא‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫הסבר‪:‬‬
‫נכנסים בז"א מוחין ו"ק‬
‫דגדלות דאימא ופנימיים‬
‫ומקיפים דקטנות דאבא‪.‬‬
‫לפני ק"ש על המיטה‪ ,‬יש בז"א רק מוחין פנימיים דקטנות דמצד אימא‪ .‬במילה 'ישראל'‪ ,‬ז"א מקבל‬
‫רק מדרגה אחת נוספת מהמוחין שיש לו [שזה מקיפים דקטנות דאימא‪ ,‬במקרה זה] ובהתאם‬
‫למדרגת ז"א בעת העלאת מ"ן‪ ,‬כן רמת ההמשכה של הטיפה וכן טיב הזיווג זו"ן שלאחר מכן [שהוא‬
‫יעקב ולאה‪ ,‬למטה מן החזה‪ ,‬במקרה זה‪ .‬יא”ב‪ :‬עיין הערה שלי בדרוש הקודם‪ ,‬שזיווג יעקב ולאה לאחר‬
‫חצות הלילה הינו כנגד כל גובה ז"א‪ ].‬כשנכנסים ו"ק דגדלות דמוחין דאימא לז"א‪ ,‬אזי גם שאר מדרגות‬
‫דמוחין דקטנות נכנסים‪.‬‬
‫ערבית‪ o‬פנימיים‬
‫ומקיפים‬
‫דקטנות‬
‫אימא‬
‫הסבר‪:‬‬
‫נכנסים בז"א‪:‬‬
‫מקיפים דקטנות דאימא‬
‫בכח המוחין האלה‪ ,‬ז"א מעלה מ"ן‬
‫במילה 'אחד'‪.‬‬
‫לכוון‪:‬‬
‫מילויים של רבוע א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין =‬
‫ת"ק (כלומר‪ :‬לף‪ ,‬לף י‪ ,‬לף י וד‪ ,‬לף י‬
‫וד י)‬
‫אהי‪-‬ה דאלפין‪ :‬פשוט ‪ +‬מילוי ‪+‬‬
‫מילוי המילוי‪ ,‬סה"כ מ"א אותיות‬
‫ת"ק ‪ +‬מ"א הינו גמ' ישראל‬
‫או"א ממשיכים טיפת הזרע‬
‫(שם הויה) מחיצוניות או"א‬
‫עצמם‬
‫נכנסים בז"א‪:‬‬
‫מקיפים דקטנות דאימא‬
‫פנימיים דקטנות דאבא‬
‫בכח המוחין האלה‪ ,‬ז"א מעלה מ"ן‬
‫במילה 'אחד'‪.‬‬
‫לכוון‪:‬‬
‫שם ש‪-‬ד‪-‬י במילוי= גמ' ת"ק‬
‫אהי‪-‬ה דאלפין‪ :‬פשוט ‪ +‬מילוי ‪+‬‬
‫מילוי המילוי‪ ,‬סה"כ מ"א אותיות‬
‫ת"ק ‪ +‬מ"א הינו גמ' ישראל‬
‫בזיווג או"א‪ ,‬או"א ממשיכים‬
‫טיפת הזרע דאבא‪ ,‬שהוא‬
‫שם הויה‪ ,‬מפנימיות א"א‪.‬‬
‫נכנסים בז"א מוחין ו"ק‬
‫דגדלות דאימא ומקיפים‬
‫דקטנות דאבא‪.‬‬
‫מידת החסד שולטת ביום‪ ,‬אך היות ואנו לאחר הלילה‪ ,‬לכן נשארים בז"א רק מוחין פנימיים דקטנות‬
‫דאימא‪ .‬במילה 'ישראל' נמשכים מקיפים דקטנות דאימא וגם פנימיים דקטנות דאבא‪ ,‬כי בבחינת יום‪,‬‬
‫יש לז"א כח לקבל מדרגות נוספות‪ ,‬ולכן גם ההמשכה הינה יותר מעולה מערבית והיא באה‬
‫מפנימיות א"א‪.‬‬
‫יוצר ‪ o‬פנימיים‬
‫ומקיפים‬
‫דקטנות‬
‫דאימא‬
‫‪-‬‬
‫נכנסים בז"א‪:‬‬
‫‬‫מקיפים דקטנות דאבא‬
‫בכח המוחין האלה‪ ,‬ז"א מעלה מ"ן‬
‫‬‫במילה 'אחד'‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫לכוון ‪:‬‬
‫שילוב הויה ו‪-‬אהי‪-‬ה‪ ,‬בסוד‬
‫חיבור או"א‪.‬‬
‫ע"ב‪ ,‬והוא טיפת הזרע‬
‫היוצא מאבא לאימא ואשר‬
‫בה כלולים הומחין דז"א‪.‬‬
‫‪ o‬פנימיים‬
‫דקטנות אבא‬
‫או"א ממשיכים טיפת הזרע‬
‫(שם הויה) מחיצוניות עתיק‪.‬‬
‫נכנסים בז"א מוחין ו"ק‬
‫דגדלות דאימא‬
‫הסבר‪:‬‬
‫ע"י ק"ש דיוצר‪ ,‬בנוסף לק"ש דקרבנות‪ ,‬ישנה המשכה יותר עליונה‪ ,‬והיא מחיצוניות עתיק‪ ,‬ואז‬
‫נכנסים לז"א (לאחר מכן בעמידה וכו' – יא”ב) כל המוחין דגדלות‪ ,‬פנימיים ומקיפים‪ ,‬וגם הזיווג הינו‬
‫יותר עליון והוא של יעקב ורחל‪.‬‬
‫דרוש ה' של קריאת שמע‬
‫בק"ש דשחרית וערבית נכנסים בז"א שני פרקים תתאים דנה"י דאימא בו"ק עילאין דז"א והם‬
‫מוחין של ו"ק דגדלות‪.‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫שחרית‪:‬‬
‫בברכת אבות‪ ,‬נכנסים בז"א גם ‪ 1‬הפרקים העליונים דנה"י אימא [וכל הפרקים של נה"י אבא –‬
‫יא”ב] לז"א‪ ,‬נמצא שלז"א יש כל המוחין של או"א [יא”ב‪ :‬כלומר‪ ,‬כל המוחין של ז"א מאו"א‪].‬‬
‫בברכת 'אתה קדוש'‪ ,‬יסוד אימא בגרון ז"א‪.‬‬
‫ערבית‪:‬‬
‫בברכת אבות רק ו"ק תתאים דאו"א בלבד נכנסים לז"א; נמצא שהפרקים שהיו ראויים להיות‬
‫בחג"ת דז"א הם עתה בכח"ב שלו‪.‬‬
‫בברכת 'אתה קדוש'‪ ,‬יסוד אימא בכתר ז"א‪.‬‬
‫ב‪'-‬ד' של 'אחד' של קריאת שמע של שחרית‪ ,‬מכוונים כל ה‪ 4-‬מוחין דגדלות (עסמ"ב) היורדים‬
‫בז"א; וכבר היו בז"א מוחין דקטנות‪ :‬ג' מוחין דקטנות בנה"י דאבא ובנה"י דאימא‪ ,‬סה"כ ‪1‬‬
‫שמות א‪-‬להים‪.‬‬
‫ב‪"-‬שירה חדשה"‪ ,‬מוחי ז"א דגדלות ["הטיפה שלהם"] מתפשטים מראש ז"א אל גרונו‪.‬‬
‫לאחר עניין חיבוק זו"ן בימין‪ ,‬שמאל ואמצע‪ ,‬של ‪ 1‬הברכות הראשונות של העמידה‪ ,‬מתחילים‬
‫המוחין להתפשט מהיסוד של אימא שהוא בגרון דז"א‪ :‬תיקון ‪ 31‬ספירות דנוק' שהיא מחזה‬
‫ז"א ולמטה; וגם אז שואלים דעת ['אתה חונן לאדם דעת'] כי עתה מוח דעת מתחיל‬
‫להתגלות‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בברכת אבות‪ ,‬עד 'באהבה'‪ ,‬יש המשכת מוחין וגידול נוק'‪ ,‬והכל מבחינת מוחין "דאחור"‪ .‬במילת‬
‫"באהבה" נעשית הנסירה וחוזרים זו"ן פב"פ ע"י מוחין דפנים ומשם מתחילים מוחין דפנים להתפשט‪,‬‬
‫חסד בברכת אבות (ימין)‪ ,‬גבורה בברכת הגבורות (שמאל)‪ ,‬ותפארת בברכת 'אתה קדוש' (אמצע)‪.‬‬
‫בגרון ישנם בברכת 'אתה קדוש'‪ ,‬מוחין דגדלות‪ ,‬העומדים להתפשט בגוף [יא”ב‪ :‬הם הה"ח‪,‬‬
‫והם שמות הויה]‪ ,‬ומוחין דקטנות [יא”ב‪ :‬שמות א‪-‬להים]‪ ,‬ולכן הגרון נקרא מעבר יב"ק‪ ,‬גמ' הויה ‪+‬‬
‫א‪-‬להים‪.‬‬
‫הה"ח הינם ה' הויות‪ = 21* 5 ,‬ק"ל‬
‫הה"ג הינם ה' הויות‪ = 21* 5 ,‬ק"ל [לעשות דעת נוק']‬
‫‪76‬‬
‫שינויים בין ק"ש של שחרית ושל ערבית בעניין גמטריות‪:‬‬
‫ערבית‬
‫השמות\הזמנים שחרית‬
‫רמ"ח‬
‫כל אחד מ‪ 1-‬שמות סמ"ב בונים ע"ב‪:‬‬
‫עסמ"ב = רל"ב‬
‫ס"ג‪ :‬ס"ג ‪ 31 +‬אותיותיו = ע"ב‬
‫רל"ב ‪ 31 +‬האותיות של‬
‫מ"ה‪ :‬מ"ה ‪ +‬כ"ו = ע"ב‬
‫עסמ"ב = רמ"ח‬
‫ב"ן‪ :‬אחוריים ב"ן = ע"ב‬
‫כנגד רמ"ח איברים הנכנסים‬
‫‪ * 1‬ע"ב = רי"ו ‪ +‬ל"ב א‪-‬להים [של מעשה‬
‫בז"א‪.‬‬
‫בראשית? יא”ב] = רמ"ח‬
‫רומ"ח (חמור)‬
‫רמ"ח (הנ"ל) ‪( 1 +‬של ‪ 1‬שמות א‪-‬להים)‬
‫רמ"ח (הנ"ל) ‪( 1 +‬של ‪1‬‬
‫= רומ"ח‬
‫שמות א‪-‬להים) = רומ"ח‬
‫גרו"ן‬
‫חמו"ר ‪ 4 +‬הויות = גרו"ן‬
‫ק"ל ‪ +‬יב"ק = גרם‬
‫גרם (חמור גרם) ק"ל ‪ +‬יב"ק = גרם‬
‫יסוד אימא‬
‫רק מוחי ו"ק בז"א לכן עטרת יסוד אימא‬
‫עטרת יסוד אימא בגרון ז"א‪,‬‬
‫בכתר ז"א ובחינת יב"ק בכתר ז"א‪[ .‬יא”ב‪:‬‬
‫בחינת יב"ק בגרון ז"א‪.‬‬
‫לפי זה נראה שכאשר הזדקפה אימא בשחרית‪,‬‬
‫תפארת אימא הינו כתר ז"א‪( ,‬ויסוד אימא הינו‬
‫גרון ז"א?) וכאשר לז"א יש רק ו"ק אזי יסוד‬
‫אימא הינו כתר ז"א?‪]...‬‬
‫יש לכוון היחוד של "ה' הו' י‪-‬ה' " כנ"ל ב‪ 4-‬ייחודים בדרוש הציצית‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫קריאת שמע הינה דאורייתא‪ :‬כי ההארה לנוק' באה ישירות מאו"א‪ 4 .‬מוחין יורדים לנוק'‬
‫מאו"א בק"ש‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא ברור לי ענין הארה זו הישירה אל נוק' ואיך זה משתלב בהקדמה שלי‪ ,‬כי‬
‫הארה ישירה הינה בעת הנסירה‪]...‬‬
‫תפילה הינה מדרבנן‪ :‬כי המוחין לנוק' באים מנה"י ז"א (שהם רבנן‪).‬‬
‫נמצא שבאותו רגע של ייחוד ק"ש‪ ,‬יש יותר הארה בזו"ן ממה שנעשה בתפילה‪ ,‬כי אין ניכר‬
‫אח"כ אור זה‪ ,‬והוא מסתלק לאחר הק"ש‪.‬‬
‫אהבת עולם‪ ...‬אמת ויציב‪ :‬בהיכל אהבה [יא”ב‪ :‬כנראה של עולם הבריאה]‪ ,‬חיבוק זו"ן‪.‬‬
‫אמת ויציב‪ :‬בהיכל רצון [יא”ב‪ :‬כנראה של עולם הבריאה]‪ ,‬נישוק זו"ן‪ ,‬שהוא חיבור רוחא ברוחא‪.‬‬
‫לכן ז"א צריך לרדת להיכל רצון [יא”ב‪ :‬כי שם נוק'?]‪ ,‬וזה לאחר ק"ש‪ ,‬שבו מייחדים או"א ואז‬
‫מאירים בזו"ן בחינת מוחין ונותנים לז"א כוח מן רוח של או"א‪ ,‬עם רמ"ח תיבות שבהם ז"א‬
‫מתפשט ברמ"ח איבריו [ז"א הינו כנגד תורה שבכתב‪].‬‬
‫אין להפסיק בין "ויאמר" ל‪"-‬אמת ויציב" כי אנו צריכים להוריד ז"א בהיכל רצון‪.‬‬
‫‪ * 4‬אמת‪ :‬כנגד ‪ 4‬ספירות תנה"י דז"א שב‪ 4-‬היכלות‪ .‬שני היכלות הנוספים [חו"ג] אינם‬
‫נזכרים כי ז"א מאיר בנוק' בתנה"י האלה‪.‬‬
‫ב‪"-‬עזרת אבותינו" ישנם עוד ‪ * 4‬אמת כנגד ‪ 4‬ספירות ז"א כחב"ד שירדו בהיכל ק"ק והיכל‬
‫ק"ק יורד למטה בהיכל הרצון‪.‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫"שמע ישראל"‬
‫הזיווג הנעשה ב‪"-‬שים שלום" הינו תפארת ומלכות‪ ,‬והמ"ן באים מנשמות הצדיקים‪ .‬יש‬
‫להקדימו זיווג או"א בקריאת שמע‪ ,‬והמ"ן באים מזו"ן‪ .‬כדי שזו"ן יעלו מ"ן‪ ,‬יש להשפיע להם‬
‫שפע וזה ע"י אמירת "שמע" ו‪"-‬ישראל"‪.‬‬
‫שמע‪ :‬להשפיע שפע לנוק' כדי שתוכל להעלות מ"ן‪ .‬ש"ם הינו נוק' כנגד גמ' הויה‪+‬שד‪-‬י‪ .‬ע'‬
‫(רבתי) הינו אימא‪ ,‬כי כן אותיות רבתיות הינן באימא‪ ,‬המשפיעה מז"ת שלה לנוק' (וכל ספירה‬
‫כלולה מ‪ ,31-‬לכן ישנה ע' כנגד ‪).31*7‬‬
‫ישראל‪ :‬להשפיע שפע לז"א כדי שיוכל להעלות מ"ן‪' .‬שי‪-‬ר' הינו כנגד בינה‪' ,‬א‪-‬ל' הינו כנגד‬
‫חכמה; ותפארת‪ ,‬שהיא כנגד ישראל‪ ,‬מקבלת מחו"ב‪.‬‬
‫ה' א‪-‬להינו ה'‪ :‬יחוד או"א ודעת‪ .‬הכנה לזיווג או"א שיהיה ב‪-‬אחד‪ ,‬ע"י הדעת המזווג בין או"א‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫‪-‬‬
‫אחד‪ :‬להעלות תפארת ומלכות בסוד מ"ן‪ .‬אז ישנו זיווג או"א ודעת [יא”ב‪ :‬כלומר זיווג או"א ע"י‬
‫הדעת] ואז יורד שפע למטה בתפארת ומלכות ואז נמשכים "ה' א‪-‬להינו ה'" אל התפארת‪,‬‬
‫שהם ‪ 1‬מוחין ראשונים‪ .‬אח'‪ 1 :‬מוחין הנ"ל נכנסים לז"א בסוד חב"ד‪ .‬ד'‪ :‬מלכות המתייחדת‬
‫עם התפארת (ז"א‪ ).‬ד' הינה רבתי כי המלכות כעת למעלה במקום או"א בסוד מ"ן‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ברוך שם כבוד‪ :‬כנגד חב"ד של מלכות [יא”ב‪ :‬המלכות כאן הינה לאה לפי דרוש ו' של ק"ש‪,‬‬
‫המקבלת כעת מוחי חב"ד]‬
‫מלכותו‪ :‬כנגד כתר של מלכות [יא”ב‪ :‬המלכות כאן הינה לאה לפי דרוש ו' של ק"ש]‬
‫לעולם‪ :‬כנגד ו"ק של מלכות [יא”ב‪ :‬המלכות כאן הינה לאה לפי דרוש ו' של ק"ש]‬
‫ועד‪ :‬כנגד מלכות נוק' [יא”ב‪ :‬נוק' כאן הינה לאה לפי דרוש ו' של ק"ש]‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫לאחר שירד השפע אל ‪ 1‬מוחין שבתפארת [כנראה‪ :‬כלומר מוחי ז"א‪ ,‬שהוא תפארת – יא”ב]‪ ,‬הוא‬
‫יורד אל חג"ת [חג"ת דז"א‪ ,‬כך נראה לי – יא”ב]‪:‬‬
‫ואהבת‪ :‬חסד‪ ,‬זרוע‬
‫והיה‪ :‬גבורה‪ ,‬זרוע‬
‫ויאמר‪ :‬תפארת‪ ,‬גוף‬
‫כשאנו מעלים מ"ן לזיווג זו"ן בנפילת אפיים‪ ,‬אנו מוסרים נפשינו למיתה‪ ,‬כלומר למקום‬
‫הקליפות‪ ,‬עולם העשיה‪ .‬בק"ש אנו כוללים עצמינו עם מ"ן של זו"ן ויש לכוון למסור נפשינו על‬
‫קידוש ה' ויש לכוון במילה 'אחד' בשילוב הויה ואדנות ויכוון ‪ 4‬מיתות בית דין‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫כוונה נוספת‪:‬‬
‫ישראל‬
‫שמע‬
‫ז"א‬
‫לאה‬
‫תפארת‬
‫מלכות‬
‫קבלת אור להכין מ"ן‬
‫לתת הכנה לזו"ן‬
‫לשיוכלו להזדווג‬
‫בנפילת אפיים‬
‫ה'‬
‫אבא‬
‫חכמה‬
‫ע"ב‬
‫מ‪-‬י' של‬
‫א"א‬
‫א‪-‬להינו‬
‫אימא‬
‫בינה‬
‫אהי‪-‬ה דיודין‬
‫מ‪-‬ה' של א"א‬
‫ה'‬
‫דעת‬
‫דעת‬
‫ס"ג‬
‫מ‪-‬ו' של‬
‫א"א‬
‫לתת הכנה לאו"א לשיוכלו להזדווג‬
‫במילה 'אחד'‪.‬‬
‫מוחין היורדים אל ז"א ב‪-‬‬
‫'אחד'‪ :‬סוד התפילין‬
‫יוד – הי – ויו (מילוי ע"ב)‬
‫יוד – הי – ואו (מילוי ס"ג)‬
‫יוד – הא – ואו (מילוי מ"ה)‬
‫יוד – הה – וו (מילוי ב"ן)‬
‫(לפי אחת הכוונות יש‬
‫להוסיף למוחי ז"א)‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד (מילוי ע"ב)‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד (מילוי ס"ג)‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד (מילוי מ"ה)‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬יוד (מילוי ב"ן)‬
‫אח‪-‬ד‬
‫ישראל ולאה‬
‫מ"ה ו‪-‬אדנ‪-‬י במילוי‬
‫מ‪-‬ה' של א"א (יש גם‬
‫כוונה שבה א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י הינו‬
‫ללא מילוי)‬
‫להעלות מ"ה ו‪-‬אדנ‪-‬י‬
‫במילוי ע"י מסירת‬
‫הנשמה‪ ,‬ע"י ס"ג למ"ן ואז‬
‫לחבר [הויה ‪ +‬א‪-‬היה]‬
‫ולהוריד מ"ד שהם ע"ב‬
‫ולהוריד מוחין אל ז"א‪.‬‬
‫(עיין בטבלה הבאה)‬
‫ד' של אחד כנגד לאה‬
‫המקבלת אלו המוחין כאור‬
‫פנימי והם בחינת או"מ אל‬
‫ז"א כי לא נכנסו במצחו‬
‫[יא”ב‪ :‬הרי אלו המוחין הם‬
‫ו"ק לז"א‪ ,‬כלומר פנימיים!]‬
‫מוחין למלכות (סיום שם‬
‫הויה)‪:‬‬
‫הי‬
‫הי‬
‫הא‬
‫הה‬
‫בשכמל"ו‪:‬‬
‫ להוריד מוחין אל לאה והם ‪ 4‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה [יא”ב‪ :‬במילויים של יודין‪-‬יודין‪-‬אלפין‪-‬ההין?]‬‫ 'מלכותו' ו‪-‬ד' של 'ועד'‪ :‬להמשיך הארת מוחין לרחל‪( .‬אור מקיף‪).‬‬‫בק"ש‪ ,‬זו"ן דאצילות עלו בסוד מ"ן אל אימא דאצילות‪ ,‬וכן עולם היצירה והעשיה שהם בסוד‬
‫זו"ן‪ ,‬עלו בסוד מ"ן אל הבריאה‪ ,‬שהוא סוד אימא‪ ,‬הנקראת אמת‪ .‬אז מזדווגים או"א דבריאה‬
‫ונותנים מוחין לזו"ן דבריאה‪[ .‬יא”ב‪ :‬עיין ענין דומה ב‪ -‬דרוש ב' של תפילת השחר ] יצירה ועשיה‬
‫אינם בעלי זיווג כי אין להם מוחין‪.‬‬
‫נמצא שבק"ש נעשים ‪ 2‬בחינות‪:‬‬
‫ נמשכים מוחין פנימיים אל זו"ן דאצילות‬‫ נמשכים מוחין פנימיים אל הבריאה; המוחין הפנימיים של האצילות נעשים מקיפים למוחי‬‫הבריאה‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫דרוש ו' של קריאת שמע‬
‫ברכת אהבת עולם‪ :‬היכל אהבה‪ ,‬חסד‪[ .‬יא”ב‪ :‬עולם הבריאה]‬
‫כוונת התפילות הינה לחבר ולזווג זו"ן‪ .‬בזמן שאין בית המקדש‪ ,‬אין מוחין לזו"ן וע"י תפילותינו‬
‫אנו מחזירים מוחין לזו"ן כדי שיזדווגו ויולידו שפע ונשמות בעולם וזה אפשרי רק אם יש מוחין‬
‫לזו"ן‪[ .‬ביאת קטן אינה ביאה‪].‬‬
‫בהיותינו בהיכל אהבה [של עולם הבריאה – יא”ב] נותנים מ"ן לז"א כדי שיעלה מ"ן לאו"א‪.‬‬
‫בק"ש ישנו זיווג או"א והורדת מוחין אל זו"ן עד המלכות הנמצאת עדיין בהיכל אהבה של‬
‫עולם הבריאה ואז היא תוכל לעלות לאצילות ולהיעשות פרצוף גמור של ‪ 31‬ספירות [בברכת‬
‫אבות – יא”ב]‪ .‬עניין העמידה הינו זיווג זו"ן‪.‬‬
‫למרות גודל עניין ק"ש שהוא זיווג או"א דאצילות‪ ,‬אנו לא עומדים בק"ש כי אנו עדיין בעולם‬
‫הבריאה ומרוב גודל עניין ק"ש אין אנו יכולים לעורר אותו כשאנו באצילות אלא כשאנו בעולם‬
‫הבריאה וזיווג או"א דאצילות נעשה ע"י התעוררות מ"ן של היכל אהבה בבריאה‪.‬‬
‫ז"א התמעט ונשארו בו רק ו"ק במוחין ונוק' המתעטה בסוד נקודה אחת בעולם העשיה [יא”ב‪:‬‬
‫לא ברור לי‪ :‬לז"א נשארו רק מוחין דקטנות דמצד אימא בלילה! או אולי מדובר בעצם במוחין דקטנות‬
‫כמו שאותו ביטוי מופיע לעיל‪ ,‬ב‪ -‬דרוש ה' של התפילין ששם מוסבר שבלילה ז"א הינו רק ו"ק ונוק'‬
‫נקודה בבי"ע (ולא רק בבריאה)]‬
‫לכן מורידים את הבחינות של זו"ן שנמשכו לזו"ן מזיווג או"א עד הבריאה ולכן אין אנו‬
‫ממשיכים לזו"ן אלא רק בחינות ו"ק דמצד אימא ואח"כ בתפילת העמידה נמשכות ג"ר‪[ .‬יא”ב‪:‬‬
‫לא ברור לי הקשר‪].‬‬
‫יש לכוון לקיים מצות עשה של ק"ש פעמיים ביום וע"י מצווה זו נוכל להעלות המ"ן ולהוריד‬
‫המוחין‪.‬‬
‫ישנם מוחין לז"א מצד אימא ומצד אבא‪ .‬המוחין הינם פרצוף ‪ 31‬ספירות המתלבש תוך נה"י‬
‫אימא‪ .‬מוחין ז"א דמצד אימא באים מלובשים בנה"י אימא ונה"י אימא עשויים ‪ 1 * 1‬פרקים‪.‬‬
‫כש‪ 1-‬פרקים התחתונים של נה"י אימא נכנסים לז"א‪ ,‬הם נכנסים לחב"ד ז"א‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬
‫כש‪ 1-‬פרקים אמצעיים דנה"י אימא נכנסים לז"א‪ ,‬אזי הם נכנסים בחב"ד ז"א ודוחפים מוחי‬
‫חב"ד שיורדים לחג"ת; וזהו שנקרא שלז"א יש מוחין דו"ק‪ .‬כאשר ‪ 1‬פרקים ראשונים דנה"י‬
‫אימא נכנסים לחב"ד ז"א‪ ,‬אזי ‪ 1‬פרקים תחתונים דנה"י אימא נדחפים לנה"י ז"א ו‪ 1-‬פרקים‬
‫אמצעיים דנה"י אימא נדחפים לחג"ת ז"א ו‪ 1-‬פרקים עליונים דנה"י אימא נמצאים בחב"ד ז"א‬
‫ואז ז"א שלם במוחיו ונקרא גדול‪.‬‬
‫מוחין דעיבור ומוחין דיניקה הינם שמות א‪-‬להים‪.‬‬
‫מוחין דגדלות הינם הויות‪ .‬בק"ש מושכים ו"ק דמוחין דגדלות‪.‬‬
‫ישנם מוחין פנימיים וישנם מוחין מקיפים‪ ,‬גם במוחין דעיבור וגם במוחין דיניקה ובמוחין‬
‫דגדלות‪.‬‬
‫ישנם מוחין דמצד אבא ומוחין דמצד אימא‪.‬‬
‫ענין שינוי בין זמן בית המקדש לעומת זמן החורבן‪:‬‬
‫מאז שבית המקדש חרב‪ ,‬זו"ן אינם תמיד שלמים במוחין דגדלות שלהם‪ ,‬אלא מצב ז"א‬
‫משתנה במהלך היום בין ‪ 4‬הזמנים של ק"ש ומזה נובע שינוי בכוח ובפעולה של הזיווג (של‬
‫זו"ן ‪ -‬יא”ב)‪ .‬ישנם ‪ 1‬תפילות כנגד ‪ 1‬זיווגים והזיווג הרביעי אינו צריך תפילה‪.‬‬
‫הכלל הוא שצריך בק"ש להשלים לז"א מוחין דיניקה [שמות א‪-‬להים] ולתת לו ו"ק דגדלות‬
‫[שמות הויה] ע"י זיווג או"א וע"י העלאת מ"ן לאו"א לצורך זיווג או"א‪.‬‬
‫העלאת מ"ן לאו"א נעשה ע"י זו"ן‪ .‬זו"ן מקבלים הארה מהזיווג התמידי דאו"א [חיצוניות‬
‫העולמות] ובעזרת ההארה הזאת הם מעלים מ"ן לאו"א לצורך הזיווג הפנימי דאו"א‪.‬‬
‫‪ 1‬בחינות בק"ש‪:‬‬
‫‪ -‬העלאת מ"ן לאו"א‬
‫‪80‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫זיווג או"א [זיווג פנימי – יא”ב] כדי להמשיך מוחין לזו"ן‬
‫השלמת מוחין דיניקה לז"א ולהמשיך לז"א מוחין דגדלות‬
‫זו"ן נקראים בנים של או"א‪ .‬אנו‪ ,‬עם ישראל‪ ,‬נקראים בנים לזו"ן‪.‬‬
‫המ"ן שנוק' מעלה אל ז"א הינם בחינת נשמות הצדיקים‪.‬‬
‫המ"ן שאימא מעלה אל אבא‪ ,‬הינם סוד המוחין הפנימיים של זו"ן‪.‬‬
‫לאדם יש נשמה לנשמה מצד אבא ונשמה מצד אימא ורוח מצד התפארת ונפש מצד הנוק'‪.‬‬
‫הנשמה לנשמה והנשמה הינם בנים של או"א‪.‬‬
‫הרוחין ונפשין הינם בנים של זו"ן‪.‬‬
‫הנפשין והרוחין של הצדיקים הם המ"ן והמ"ד בזו"ן‪ ,‬והנשמה והנשמה לנשמה הם המ"ן‬
‫והמ"ד לאו"א כי מש ם נחצבו‪ .‬נמצא שבזיווג או"א עולים מ"ן דזו"ן לגביהם וגם הנשמה‬
‫והנשמה לנשמה של הצדיק עולות עמהם בסוד מ"ן ומ"ד של או"א‪" .‬תנו עוז לא‪-‬להים על‬
‫ישראל גאוותו"‪ ,‬כביכול ה' ית' צריך עזר וסיוע וכח מן מעשה ישראל‪.‬‬
‫בפועל מכוונים רק להעלות הנשמה למ"ן ולהעלות זו"ן למ"ן לאו"א‪ .‬בזמן הגלות זו"ן צריכים‬
‫לקבל הארה מזיווג או"א כדי להיות מסוגלים להעלות מ"ן לאו"א; זיווג זה של או"א הינו הזיווג‬
‫התמידי‪-‬חיצון של או"א (לעומת הזיווג לפרקים‪-‬פנימי – כדלהלן‪).‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫היות וזו"ן הניחו שורשם באימא‪ ,‬כל הנשמות של הצדיקים היוצאים משם הינם אחים לזו"ן‪ ,‬ויכולים‬
‫להעלות מ"ן רק ע"י זו"ן‪ .‬בעצם הנשמות היוצאות מזיווגם של או"א מוכחרים לחזור ולצאת ע"י זווגים‬
‫דזו"ן ונמצא כל הצדיקים הינם גם אחים וגם בנים של זו"ן‪.‬‬
‫ישנם ‪ 2‬סוגי זיווגים של או"א‪:‬‬
‫ תדירי‪ :‬בחינת חיצוניות‪ ,‬כדי לתת קיום וחיות ומזון אל כל העולמות‪ .‬המ"ן בא מאימא‪,‬‬‫מהרוח דשבק בה בעלה‪.‬‬
‫‪ -‬לפרקים‪ :‬כדי לתת מוחין לזו"ן כדי להוליד נשמות בני אדם‪ .‬המ"ן בא מזו"ן‪.‬‬
‫עניין המ"ן‪:‬‬
‫בביאה ראשונה‪ ,‬האישה אינה מתעברת אלא מקבלת רוח מבעלה (הרוח הינו ב"ן) שיעשה‬
‫אותה כלי שבעזרתו היא תוכל לקבל טיפה מהזיווג בבעילות הבאות‪ .‬בחינת הנשמות‬
‫והוולדות נעשית ע"י אותו רוח של הביאה הראשונה‪ .‬כל וולד לוקח חלק מהרוח עד שלא‬
‫נשאר כלום ואין האישה יכולה ללדת יותר‪ .‬הצדיקים הבאים מזיווג או"א הינם אחים לזו"ן‪,‬‬
‫"למען אחי ורעי‪ ".‬בזמן החורבן‪ ,‬עיקר כוונתינו בעניין התפילות והמצוות הינו לתקן את זו"ן‬
‫כדי שיוכלו לעלות בסוד מ"ן אל או"א‪ ,‬כי זו"ן נפלו בעוונותינו‪.‬‬
‫לא מכוונים בעניין זיווג החיצון של או"א כי הוא נעשה מעצמו‪ ,‬אלא רק לתת שפע מהזיווג‬
‫החיצון של או"א אל זו"ן שיוכלו לעלות בסוד מ"ן אל זיווג האחר של הפנימיות במילה אחד‪.‬‬
‫'שמע'‪:‬‬
‫להמשיך הארה מאימא‪ ,‬מהזיווג החיצון של או"א‪ ,‬לנוק'‪ ,‬כדי שתוכל להעלות מ"ן‪.‬‬
‫'שם'‪ :‬נוק'‬
‫'ע' רבתי‪ 7 :‬תחתונות [ע'] של אימא [רבתי]‪[ .‬אותיות רבתיות הינן מאימא‪ ,‬בינוניות מתפארת‪,‬‬
‫זעירות מהיסוד‪].‬‬
‫האחוריים העליונים שנפלו בימי המלכים שמתו הם בחינת המ"ן שאנו מעלים תמיד לתקן‪.‬‬
‫כמו שהאחוריים ירדו עם נפילת המלכות‪ ,‬כך הם עולים עימה והחיבור ביניהם נקרא 'שם'‪,‬‬
‫כאשר‪:‬‬
‫'שם'‪ * 4( :‬ע"ב) ‪ +‬ב"ן; כלומר ‪ *4‬ע"ב היוצאים מעסמ"ב [ע"ב; ס"ג ‪31 +‬אותיותיה; מ"ה ‪ +‬כו';‬
‫אחוריים ב"ן] ‪ ,‬והם רפ"ח ‪ +‬המלכות (ב"ן)‪.‬‬
‫נוק' הינה שביעית ביחס לו"ק [ז"א]‪ ,‬ולכן היא מקבלת הארה מן הז"ת של אימא כדי שלאחר‬
‫מכן תוכל להזדווג עם ז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫‪81‬‬
‫מה ההבדל בין המלכות לשאר ספירות בעניין השבירה‪ ,‬בעניין ירידת הפנים של המלכות שרק במלכות‬
‫מחשיבים את הפנים [ב"ן] והאחור [אחוריים דב"ן = ע"ב] בעניין תיקון מאימא?‬
‫אם בבחינת הכלים‪ ,‬הרי בכלים של ה‪ 7-‬מלכים נשברו גם פנים וגם אחור וירדו לבי"ע ולא רק במלכות‪.‬‬
‫אם בבחינת האורות‪ ,‬גם אורות דרפ"ח נפלו פנים ואחור‪:‬‬
‫משם ע"ב‪ ,‬מהמדרגה ה ‪ 7-‬ולמטה נפלו פנים ואחור‬
‫משם ס"ג‪ ,‬מהמדרגה ה ‪ 5-‬ולמטה נפלו פנים ואחור‬
‫משם מ"ה‪ ,‬מהמדרגה ה‪ 1-‬ולמטה נפלו פנים ואחור‬
‫משם ב"ן‪ ,‬מהמדרגה ה ‪ 2-‬ולמטה נפלו פנים ואחור‬
‫אם כן‪ ,‬מה המיוחד בשם ב"ן שנקרא פנים דמלכות שירד? אולי יש לומר שבלבד הרפ"ח שנפלו בעת‬
‫שבירת הכלים‪ ,‬בזמן החורבן ירדו כל בחינות המלכות [שם ב"ן‪ ,‬פנים ואחור] בעוונותינו‪ ,‬כדי שעל ידי שם‬
‫ב"ן נוכל לברר הבירורים ע"י תפילותינו‪.‬‬
‫'ישראל'‪:‬‬
‫להמשיך הארה מאבא אל ז"א‪ .‬שיר – אל ‪ ,‬כנגד חו"ג דאבא‪ ,‬והם מספיקים להאיר לז"א שיש‬
‫לו כבר ו"ק‪.‬‬
‫נוק' מקבלת כוח מז"ת אימא לאחר זיווג או"א לחיות העולמות‪ .‬המ"ן של הזיווג או"א של חיות‬
‫העולמות הינם מאימא והוא שם ב"ן אשר בז"ת אימא‪ .‬נוק' מקבלת הארה משם ב"ן כדי‬
‫שיהיה לה כוח להעלות מ"ן‪[ .‬במילים אחרות‪ :‬כדי שנוק' תוכל להעלות מ"ן‪ ,‬היא מקבלת מ"ן‬
‫מאימא והמ"ן באים מב"ן‪].‬‬
‫שם ב"ן הינו ה' ידות‪.‬‬
‫י"ד הינו ה' אצבעות‪ ,‬כנגד אותיות מנצפ"ך והם המ"ן‪.‬‬
‫ה' ידות רמוזות בשם ב"ן המעלה מ"ן‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬
‫י"ד (של יו"ד) ו‪ * 4-‬ה' כאשר כל ה' מצטיירת כ‪-‬י"ד‪ ,‬סה"כ ‪ * 5‬י"ד = ע' רבתי של ק"ש שהוא‬
‫ה' י"דות דמ"ן של אימא‪.‬‬
‫‪ * 1‬ו' הנשארים משם ב"ן ‪ +‬ב"ן = ע'‪.‬‬
‫צדיק עליון הינו יסוד ז"א הנותן מ"ד‪ ,‬כנגד יוסף‪.‬‬
‫צדיק תחתון הינו יסוד נוק' ה נותן מ"ן‪ ,‬כנגד בנימין; שורשו מן הרוח דשבק בה בעלה [הזכר‪,‬‬
‫הימין] בביאה ראשונה‪ ,‬ולכן שמו ב"ן ו‪-‬ימין‪.‬‬
‫כן כל הצדיקים המעלים ב"ן כגון בניהו‪ :‬ב"ן [ה' אחרונה של ה'] ו‪-‬יהו [כנגד עס"מ‪ 1 ,‬אותיות‬
‫הראשונות של הויה]‪ .‬וכן בן‪-‬איש‪-‬חי‪.‬‬
‫‪ 1‬כוונות באות ע'‪:‬‬
‫ ‪ * 5‬י"ד של מ"ן‬‫ שם ב"ן [יא”ב‪ :‬כנראה‪ :‬ב"ן ‪ * 1 +‬ו']‬‫ ס"ג הנמצא [גם – יא”ב] בז"ת אימא‪ :‬ס"ג ‪ 31 +‬אותיותיו הינו ‪ + 71‬הכולל = ‪ ;74‬יש‬‫להוציא כעת ‪ 4‬אותיות עיקריות של ס"ג [י‪-‬י‪-‬א‪-‬י] = ‪ .71‬מוציאים ‪ 4‬אותיות עיקריות כי נוק'‬
‫צריכה לקבל רק הארה מס"ג ולא עיקר ס"ג‪.‬‬
‫'ישראל'‪:‬‬
‫ישראל כנגד יש"ס‪ .‬ז"א מקבל הארה מן חו"ג [שי"ר – א‪-‬ל‪ ,‬בהתאמה] של יש"ס כדי שיוכל‬
‫להעלות מ"ן‪ .‬פרצופי או"א וזו"ן מתחלקים לשניים‪ :‬אבא וישראל סבא‪ ,‬בינה (אימא) ותבונה‪,‬‬
‫ישראל ויעקב‪ ,‬לאה ורחל‪.‬‬
‫יש להשלים לז"א מוחין דיניקה שהם שמות א‪-‬להים‪.‬‬
‫אי אפשר שיחסרו מז"א מוחין פנימיים דקטנות דאימא‪.‬‬
‫סדר מעלת מוחין דקטנות‪:‬‬
‫‪ .3‬פנימיים דאימא‬
‫‪ .2‬פנימיים דאבא‬
‫‪ .1‬מקיפים דאימא‬
‫‪82‬‬
‫‪ .4‬מקיפים דאבא‬
‫ויש ספק אולי פנימיים דאבא גבוהים ממקיפים דאימא‪.‬‬
‫בק"ש דיוצר‪ ,‬במילה 'ישראל'‪ ,‬נשלמים להיכנס מקיפים דאבא דקטנות [הרמוזים במילה 'ישראל'‬
‫– במקור – יא”ב] מן יש"ס‪ ,‬מן זיווג דחיצוניות העולמות‪.‬‬
‫'אחד'‪ :‬ז"א מעלה מ"ן ומקבל מוחין דו"ק דגלדות‪[ .‬דאימא – יא”ב]‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫במקומות מסויימים נראה מכתבי האר"י שז"א מעלה מ"ן לאבא ונוק' מעלה מ"ן לאימא‪ .‬במקומות‬
‫אחרים נראה שז"א מעלה מ"ן לצורך נוק' ונוק' מעלה מ"ן לצורך ז"א‪ ,‬כלומר ז"א מקבל הארה מאבא‬
‫כדי שיהיה לו כוח להעלות מ"ן לאבא לצורך מ"ד דאבא לאימא בשביל נוק'‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬נוק' מקבלת כוח‬
‫מאימא שיהיה לה כוח להעלות מ"ן והוא לצורך ז"א בסופו של דבר‪.‬‬
‫אמנם ז"א מקבל מוחין ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן מאימא‪ ,‬ומ"ה דב"ן ומ"ה דמ"ה מאבא‪ ,‬וז"א לוקח לעצמו‬
‫המ"ה ונותן הב"ן לנוק'‪ ,‬ואולי ההסבר הינו בכיוון הזה‪.‬‬
‫'ה' א‪-‬להינו ה''‪:‬‬
‫הכנה לזיווג או"א מבחינת פנימיות‪ ,‬זהו זיווג או"א עצמם [ולא ישסו"ת]‪ .‬הזיווג הפנימי של‬
‫או"א צריך הכנה ע"י מעשינו‪ .‬לעומתו‪ ,‬השפע שזו"ן קבלו ב‪-‬שמע ישראל היה מישסו"ת ומן‬
‫הזיווג התדירי של חיצוניות העולמות‪ .‬לצורך הזיווג הפנימי נכללים יש"ס עם חכמה ותבונה‬
‫עם בינה‪ ,‬ואז מזדווגים כדי להביא מוחין ו"ק דגדלות לז"א‪.‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫א‪-‬להינו‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫מזלא עילאה דדיקנא המזווג‬
‫אימא‬
‫אבא‬
‫בין או"א‬
‫ע"ב‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‬
‫ע"ב‬
‫כל הי"ס מזדווגות ביחד‪ :‬לכן כדי שזו"ן יזדווגו ב‪-‬שים שלום‪ ,‬צריך שאו"א יזדווגו לפני כן ב‪-‬‬
‫'אחד'‪ ,‬וצריך הזיווג של א"א לפני כן עד רום כל המעלות‪.‬‬
‫ההכנה של זיווג או"א נעשית כעת ואו"א מקבלים מא"א ‪ * 1‬ע"ב במילים "ה' א‪-‬להינו ה'"‪ ,‬והם‬
‫‪ 31‬ת"ד דעתיקא והם י"ג חיוורתי דרישא דעתיקא‪ .‬ועיין ק"ש על המיטה‪[ .‬יא”ב‪ :‬עיין דרוש ח'‬
‫של דרושי הלילה]‬
‫'אחד'‪:‬‬
‫להעלות ז"א לצורך מ"ד [יא”ב ‪ :‬לא ברור‪ :‬להעלות ז"א כדי שיקבל מ"ד מאבא? או כדי לתת מ"ד‬
‫לאבא?] ולהעלות נוק' לצורך מ"ן‪.‬‬
‫‪ 1‬כוונות ב‪-‬אחד‪:‬‬
‫‪ .3‬להעלות מ"ן לאו"א‬
‫‪ .2‬לזווג או"א [זיווג פנימי – יא”ב]‬
‫‪ .1‬להוריד מוחין אל זו"ן‬
‫אח' הינו ז"א; ‪ 9‬ספירות; מ"ה‬
‫ד' הינו נוק' רחל; ספירה עשירית של ז"א; א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י במילוי‪.‬‬
‫ע"י תפילותינו ומצוות ק"ש‪ ,‬יש כוח לרחל לעלות מן היכל אהבה של הבריאה אל ז"א‬
‫שבאצילות‪ ,‬וזו"ן עולים יחד לאו"א להעלות להם מ"ן‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫נדמה שבדרושים הקודמים‪ ,‬לאה היא שמעלה מ"ן עם ז"א לא"א (ולא רחל)!‬
‫אלא יש לומר שרק רחל יכולה להעלות מ"ן לאימא בהיותה ביתה של אימא‪ ,‬אלא שרחל מתחברת עם‬
‫לאה ושתיהם ביחד עולות עם ז"א למ"ן‪ ,‬כי מוחיה האמיתיים של רחל נשארים ועומדים עם לאה עד‬
‫ברכת אבות‪ .‬עיין להלן בדרש זה עניין הציקי קדרה‪.‬‬
‫ב‪-‬אות ד' של אחד יש לכוון למסור את הנפש על קידוש ה' ב‪ 4-‬מיתות בית דין הרמוזים ב‪4-‬‬
‫אותיות של א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪[ .‬עיין דרוש ה' של דרושי הלילה‪ ].‬ע"י זה אנו מתכפרים מעוונותינו ויש בנו‬
‫יכולת לעלות עד אימ א ולהעלות נוק' עימנו‪ ,‬כי אנו גדנפין לשכינה [כנפיים לשכינה]‪" .‬גדולה‬
‫‪83‬‬
‫תשובה שמגעת עד כסא הכבוד (אימא)"‪" ,‬שובה ישראל עד ה' א‪-‬להיך"‪" ,‬על קידוש ה'"‪,‬‬
‫כלומר עד אימא שהיא למעלה מז"א הנקרא ה'‪.‬‬
‫לזיווג תחתון של זו"ן כגון בנפילת אפיים‪ ,‬מספיק לכוון למסור הנפש למיתה טבעית‪ ,‬אך לזיווג‬
‫של או"א‪ ,‬יש לכוון למסור את הנפש להריגה (‪ 4‬מיתות בית דין)‪.‬‬
‫לזיווג או"א מכוונים שם ס"ג המעלה מ"ן לאימא; לעומת שם ב"ן שמכוונים להעלות מ"ן לנוק'‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬מכוונים למסור את הנפש וקבלת ‪ 4‬מיתות בית דין‪ ,‬ולהעלות זו"ן והנשמה אל אימא‬
‫בסוד מ"ן ע"י ס"ג‪.‬‬
‫ע' של שמע‪ :‬עוד לא הגיע הזמן להעלות מ"ן אל אימא‪ ,‬לכן מכוונים לתת לנוק' רק ס"ט (עם‬
‫הכולל = ע') ללא ה‪ 4-‬אותיות העיקריות של ס"ג שהם י‪-‬י‪-‬א‪-‬י [ס"ג ‪ 31 +‬אותיותיו = ע"ג; ס"ג‪-‬‬
‫‪ 4‬אותיות י‪-‬י‪-‬א‪-‬י = ס"ט‪].‬‬
‫ד' של אחד‪ :‬מכוונים לתת לנוק' ‪ 4‬אותיות י‪-‬י‪-‬א‪-‬י של ס"ג כדי להעלות מ"ן לאימא‪ ,‬וזה גם נותן‬
‫לנוק' את המילוי של שם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪.‬‬
‫א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י במילוי הינו תרע"א הינו ‪ * 2‬ש"ך [=תמ"ר] ‪ +‬י‪-‬י‪-‬א‪-‬י [א‪-‬ל] [כלומר דינים של אחוריים‬
‫של ז"א ושל נוק'‪].‬‬
‫זיווג או"א במילה 'אחד'‪:‬‬
‫ לאחר העלאת מ"ן אל אימא‬‫ יש לכוון שילוב י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה (אבא) עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה (אימא) וע"י זה או"א מזדווגים ונהיים אחד‪.‬‬‫ הורדת טיפת הזיווג [ע"ב] מאבא‪ ,‬שקיבל אותה מא"א‪ ,‬אל אימא‪ .‬הטיפה מקבלת ציור‬‫תוך מעי אימא ונעשים ממנה ‪ 4‬מוחין פנימיים של ו"ק ד"א‪ :‬יו"ד=חכמה‪ ,‬ה"י=בינה‪,‬‬
‫וי"ו=חסד (דדעת)‪ ,‬ה"י=גבורה (דדעת)‪.‬‬
‫המוחין המקיפים יבואו בתפילת העמידה‪.‬‬
‫המוחים הפנימיים הם בחינת הנשמה ולא בחינת חיצוניות שהיא (החיצוניות) בחינת‬
‫העולמות‪.‬‬
‫המוחין הינם פרצוף ‪ 31‬ספירות מלובש בנה"י אימא‪ .‬סדר כניסת ו"ק דמוחין דמצד אימא‬
‫לתוך ז"א בתוך הלבושים שלו הינו‪ :‬תחילה נכנסות ג"ת דנה"י אימא לג"ר ז"א וכו'‪.‬‬
‫בתפילת העמידה ג"ר נה"י אימא נכנסות לחב"ד ז"א ואז חג"ת דנה"י אימא בחג"ת ז"א וכן‬
‫נה"י נה"י אימא בנה"י ז"א‪ .‬וכן על דרך זה נכנסים גם המוחין דמצד אבא לז"א‪.‬‬
‫בדרושי הציצית‪( ,‬דרוש ג' של הציצית‪ ,‬ההגהה מפנה לדרוש ד' דציצית ולא מובן לי למה – יא”ב)‪,‬‬
‫מובאים השמות השונים של מוחי ז"א דמצד אבא ודמצד אימא וכן שמות הלבושים של‬
‫המוחין שהם נה"י דאו"א‪.‬‬
‫עתה נכנסים המוחין דלהלן‪:‬‬
‫יוד – הי – ויו מלובש ב‪ -‬אלף – הי – יוד‬
‫יוד – הי – ואו מלובש ב‪ -‬אלף – הי – יוד‬
‫יוד – הא – ואו מלובש ב‪ -‬אלף – הא – יוד‬
‫יוד – הה – וו מלובש ב‪ -‬אלף – הה – יוד‬
‫הורדת מוחין של נוק'‪:‬‬
‫רחל‬
‫ספירה בפני עצמה; עשירית מ‪ 31-‬ספירות‬
‫פרצוף גמור‪ ,‬עם פנים ואחור‪ ,‬פנים וחוץ‬
‫תש"י עם פרשיות ובית‬
‫מחציו ז"א ולמטה‬
‫לאה‬
‫אחוריים דאימא‬
‫קשר תש"ר [וראית את אחורי] [כשז"א הינו‬
‫תש"ר]‪ ,‬ללא פרשיות וללא בתים‬
‫מאחורי ראש ז"א‬
‫ק"ש הינו עניין כניסת מוחין אל ז"א ותפילין יוצאים מהמוחין של ז"א‪ .‬לכן עתה אנו נכוון גם‬
‫במוחין של לאה ורחל כדלהלן‪:‬‬
‫‪84‬‬
‫בשכמל"ו‪ :‬יחוד רחל‪.‬‬
‫רחל נפלה לעולם הבריאה ונהית נקודה‬
‫קטנה וצריכה תיקונים של ברכת אבות כדי‬
‫להיבנות כפרצוף ורק אח"כ היא תוכל לקבל‬
‫מוחין כשיהיה לה גוף‪ .‬לכן עתה רחל רק‬
‫מקבלת הכנה למוחין שתקבל אח"כ ("הביאו‬
‫לה עבדיה בחשאי" כדלהלן‪).‬‬
‫רחל מקבלת הארה מן מוחי ז"א עצמם כי‬
‫היא עומדת במקום החסדים המגולים‬
‫המוציאים הארת המוחין בחוץ‪.‬‬
‫ד' של אחד‪ :‬כנגד לאה‪ ,‬קשר תש"ר‪ .‬לחבר‬
‫את לאה אל ז"א ולהמשיך הארה מן ‪ 4‬מוחין‬
‫דז"א אל לאה‪.‬‬
‫ד' רבתי כי לאה באחורי אימא ואימא הינה‬
‫אותיות רבתי‪.‬‬
‫לאה לא נפלה לעולם הבריאה‪ ,‬אלא רק נפלה‬
‫ממדרגתה בתוך עולם האצילות וירדה בתוך‬
‫עולם האצילות עד דרגת רחל‪.‬‬
‫כשז"א עולה אל או"א לצורך מ"ן‪ ,‬לאה גם‬
‫עולה עימו וזהו תיקונה; כך היא עכשיו יכולה‬
‫לקבל מוחין כי יש לה גוף ולא התמעטה‬
‫לנקודה קטנה כמו רחל‪.‬‬
‫לאה מקבלת הארה מן הלבושים של מוחי‬
‫ז"א (שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה) ולא מן מוחי ז"א עצמם‪,‬‬
‫כי היא עומדת במקום החסדים הסתומים‪.‬‬
‫ד' רבתי כנגד ‪ * 4‬א' של ‪ 4‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫שמהם נעשה כתר לאה‪.‬‬
‫'ברוך שם כבוד'‪ :‬חב"ד דלאה‪ ,‬כאשר דעת הינו חו"ג דדעת‪ .‬כנגד ‪ 4‬מוחין הכלולים בכתר‬
‫לאה‪.‬‬
‫'מלכותו'‪:‬‬
‫ כתר דלאה‪ .‬ה‪ 4-‬אלף‪-‬ים דלעיל מתמלאים במילויהם‪.‬‬‫ רחל‪ ,‬ספירת מלכות של ז"א [כלומר מלכותו של ז"א]‪ ,‬המקבלת הארה מזיווג שבאצילות‬‫בהיותה בהיכל אהבה של הבריאה‪ .‬הארה זו‪ * 31 ,‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬נקראת ציקי קדרה שהביאו‬
‫לה עבדיה בחשאי‪ .‬ה‪ * 31-‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה הינם כנגד הה"ח והה"ג דדעת ז"א המתלבשים‬
‫ביסוד אימא [אהי‪-‬ה] והמתפשטים מחזה ז"א ולמטה‪ .‬בהיות רחל בבריאה‪ ,‬היא יכולה‬
‫לקבל הארה רק מהלבושים של הה"ח והה"ג [=‪ * 31‬אהי‪-‬ה] והמוחין האמיתיים של רחל‬
‫נשארים למעלה בלאה עד זמן תיקון רחל בברכת אבות‪ .‬מוחין אלו נקראים ‪' * 4‬הי‪-‬ה'‬
‫[של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה] במילוי עסמ"ב והם 'עקב' אורות‪.‬‬
‫'לעולם'‪ :‬ז"ת לאה‪ ,‬העומדת מאחורי אימא ולכן מקבלת אחוריים דס"ג [גמ' קס"ו ‪ 31 +‬אותיות‬
‫= קע"ו כמניין 'לעולם']; כאשר ז"א מקבל פנים דאימא‪ ,‬כלומר פנים דס"ג‪.‬‬
‫'ועד'‪:‬‬
‫ מלכות לאה‬‫ כנגד כתר רחל‪ .‬ד' של אחד הינו ‪' * 4‬א' של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה [בפשוט] והינו כתר לאה‪ 4 .‬המילויים‬‫של ‪ 4‬ה‪'-‬א' של אהי‪-‬ה מתפשטים בגוף לאה‪ .‬לעומתו‪' ,‬ועד' הינו כנגד ‪' * 4‬היה' (של‬
‫אהי‪-‬ה) (גמי 'ועד') והוא כנגד כתר רחל; ו‪ 4-‬המילויים של 'היה' מתפשטים בגוף רחל‬
‫[והם עקב אורות‪].‬‬
‫דרוש ז' של קריאת שמע‬
‫בעת נתינת [לידת] תבונה את חיצוניות נה"י שלה לז"א כדי שלתוכם יתלבשו מוחי ז"א‪ ,‬אזי‬
‫פנימיות נה"י תבונה מסתלקת מנה"י תבונה ועולה לתפארת תבונה‪ ,‬וזה נקרא הצטננות‬
‫ירכותיה של תבונה‪ .‬מוחי ז"א שהתלבשו בנה"י תבונה הריקים מפנימיותם נכנסים ביחד תוך‬
‫רישא ז"א ובכח זה נעשית הגדלת ז"א‪.‬‬
‫שמע‪ :‬כנ"ל (בדרוש הקודם – יא”ב) נוק' מקבלת אור מן יסוד אימא אשר שם בחינת מ"ן;‬
‫פנימיות יסוד תבונה מסתלק ועולה לתפארת‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫‪ 1‬פרקים של לבושים\כלים\חיצוניות נ"ה תבונה הינם כנגד חח"ן ו‪-‬בג"ה בהתאמה‪.‬‬
‫‪ 2‬פרקים של לבושים\כלים\חיצוניות יסוד תבונה הינם כנגד דעת ו‪ 3/1 -‬עליון תפארת ז"א‪.‬‬
‫כמו שה‪-‬ה"ח מתפשטים מחסד ועד הוד ז"א ורק כללותם מגיעה ליסוד ז"א‪ ,‬כך גם הארה של‬
‫לבושים\כלים\חיצוניות נה"י תבונה מגיעה ליסוד ז"א‪.‬‬
‫עתה בק"ש רק ו"ק מוחין דגדלות דאימא נכנסים לז"א ובהתאם רק ‪ 2‬פרקים עילאין נה"י‬
‫אימא תחתונים של נה"י אימא נכנסים לז"א והפרק העליון של נצח ושל הוד ושל יסוד אימא‬
‫נשארים מקיפים לראש ז"א‪.‬‬
‫בזיווג שני של או"א בברכת אבות במילים "א‪-‬להינו וא‪-‬להי אבותינו" נמשכים ג"ר מוחי ז"א‬
‫[מצד אימא – יא”ב]‪ .‬עתה בק"ש רק ו"ק דמוחי ז"א דמצד אימא נכנסים לז"א ובהתאם צינון‬
‫והתקררות נה"י תבונה אינם אלא לבחינת ו"ק דמוחין‪[ .‬יא”ב‪ :‬כלומר רק ‪ 1‬פרקים תחתונים של‬
‫נה"י תבונה‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫נראה שכעת נולד פרצוף שלם של מוחי ז"א [והוא צ' של צל"ם] והוא כולל הג"ר‪ ,‬אלא שהג"ר‬
‫והלבושים שלו נשארים כאור מקיף; ובתפילת ההעמידה היה צריך לכוון גם בעניין צינון ג"ר נה"י תבונה‬
‫אך כוונה זו אינה מוזכרת בדרושי העמידה‪.‬‬
‫כוונה לצינון ולהכנת כניסת נה"י תבונה לז"א [הכניסה תהיה במילה 'אחד'‪].‬‬
‫ שמע‪ :‬הארה מן עטרת יסוד תבונה בתפארת ז"א [זוהי ההארה שבעצם מיועדת ליסוד‬‫ז"א כשלז"א יהו גם הג"ר‪].‬‬
‫ ישראל‪ :‬עטרת יסוד תבונה בדעת ז"א‪.‬‬‫ ה'‪ :‬פרק תחתון נצח אימא [יא”ב‪ :‬פרק תחתון נצח תבונה‪ ,‬וכן כולם] לחסד ז"א‬‫ א‪-‬להינו‪ :‬פרק אמצעי נצח [תבונה – יא”ב] לחכמה דז"א‬‫ ה'‪ :‬פרק תחתון הוד אימא לגבורה ז"א‬‫ אחד‪ :‬פרק אמצעי הוד אימא לבינה ז"א‬‫בשכמל"ו‪ :‬כניסת הנה"י תבונה לז"א‬
‫ז"א בתחילת האצילות אינו אלא ו"ק‪ ,‬וע"י מעשינו אנו מכניסים ג"ר לז"א כשז"א אינו אלא ו"ק‪.‬‬
‫מצב ז"א בקטנות [לז"א ישנם רק ו"ק]‬
‫‪ 1‬פרקים תפארת‬
‫‪ 1‬פרקים חסד‬
‫‪ 1‬פרקים יסוד‬
‫‪ 1‬פרקים נצח‬
‫‪ 1‬פרקים גבורה‬
‫‪ 1‬פרקים הוד‬
‫מצב ז"א כשמקבל ו"ק דמוחין דגדלות דמצד אימא; ז"א מתכונן לגדלות‬
‫‪ 1‬פרקים תפארת ‪ +‬פרק עליון ‪ 1‬פרקים גבורה ‪ +‬פרק עליון‬
‫‪ 1‬פרקים חסד ‪ +‬פרק עליון‬
‫של הוד‬
‫של יסוד‬
‫של נצח‬
‫‪ 2‬פרקים תחתונים של הוד‬
‫‪ 2‬פרקים תחתונים של יסוד‬
‫‪ 2‬פרקים תחתונים של נצח‬
‫מוחי ז"א דגדלות מתלבשים בנה"י אימא ונכנסים לתוך ז"א כדלהלן‪.‬‬
‫מצב ז"א בגדלות‪:‬‬
‫בינה‪ :‬פרק עליון הוד תבונה ‪+‬‬
‫חכמה‪ :‬פרק עליון נצח תבונה דעת‪ :‬פרק עליון יסוד תבונה‬
‫שני פרקים עליונים דגבורה‬
‫‪ +‬שני פרקים עליונים‬
‫‪ +‬שני פרקים עליונים דחסד‬
‫דתפארת‬
‫גבורה‪ :‬פרק אמצעי הוד‬
‫חסד‪ :‬פרק אמצעי נצח תבונה תפארת‪ :‬פרק אמצעי יסוד‬
‫תבונה ‪ +‬פרק תחתון דגבורה‬
‫תבונה ‪ +‬פרק תחתון‬
‫‪ +‬פרק תחתון דחסד ‪ +‬פרק‬
‫‪ +‬פרק עליון דהוד‬
‫דתפארת ‪ +‬פרק עליון דיסוד‬
‫עליון דנצח‬
‫יסוד‪ :‬פרק תחתון יסוד תבונה הוד‪ :‬פרק תחתון הוד תבונה ‪+‬‬
‫נצח‪ :‬פרק תחתון נצח תבונה‬
‫‪ 2‬פרקים תחתונים הוד‬
‫‪ 2 +‬פרקים תחתונים יסוד‬
‫‪ 2 +‬פרקים תחתונים נצח‬
‫דרך ההגדלה של ז"א הינה זהה עבור מוחי ז"א דמצד אבא ודמצד אימא‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫נוק' נבנית אך ורק מן השמאל‪ ,‬מעיטרא דגבורה [דז"א – יא”ב] ואין לה חלק בקו ימין כלל‪ ,‬אלא‬
‫בעת הזיווג כי בעת הזיווג נוק' לוקחת טיפת הזיווג שהיא הה"ח‪[ .‬יא”ב‪ :‬ע"ע בהקדמה שלי‪].‬‬
‫בבשכמל"ו‪ ,‬נוק' לוקחת חלק ["הביאו לה עבדיה בחשאי"] מצד שמאל דז"א‪ ,‬מהחלק של‬
‫אימא דווקא ולא מהחלק של אבא‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬יש לנוק' אחיזה בקו אמצעי של ז"א‪ ,‬ושם כוח אבא מגולה [כי יסוד אבא ארוך יותר‬
‫מיסוד אימא ונשאר מגולה בתוך יסוד ז"א‪].‬‬
‫כללות הענין‪ :‬המלכות לוקחת מן כוח ההוד שבז"א מבחינת כח אימא אשר בו; ומן היסוד‬
‫דז"א מכח אבא אשר בו‪ .‬כלומר הז"א בגדלותו מסתלקים ממנו ‪ 2‬פרקים תתאין דהוד שלו‬
‫מצד אימא ונותנם אל נוק' ונשארים רק ‪ 2‬פרקים תתאים מצד אבא; וגם מסתלקים ממנו מן‬
‫היסוד שלו‪ 2 ,‬פרקים תתאים דמצד אבא ונותנם לנוק' ונשארים לז"א רק ‪ 2‬פרקים תתאים‬
‫דמצד אימא‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬קשה לי‪:‬‬
‫‪ .1‬נוק' לוקחת מעיטרא דגבורה של ז"א או מהוד ז"א? בעצם נוק' לוקחת למוחין שלה‪ ,‬את הה"ג מז"א‬
‫שמקורן בעיטרא דגבורה ושמועברות לנוק' דרך יסוד ז"א‪ ,‬ואולי כך יש להבין הנ"ל? או שמדובר‬
‫עכשיו ב‪-‬נה"י ז"א הבונים נוק'‪ ,‬אבל אז נוק' לוקחת את כל נה"י ז"א?‬
‫‪ .1‬אין בהוד ז"א ‪ 1‬פרקים מצד אימא וגם אין ביסוד ז"א ‪ 1‬פרקים מצד אבא‪ ,‬אלא רק פרק אחד‪ ,‬וכן אין‬
‫בכלל פרקים מצד אימא ביסוד ז"א‪ .‬אלא אולי יש להתייחס למצב ז"א בק"ש כשמתכונן לקבל ו"ק‬
‫דגדלות דמצד אימא‪ ,‬כנ"ל בטבלה האמצעית‪].‬‬
‫הגדלת ז"א‪[ :‬ב‪-‬שמע הכוונה היתה לצינון ולהכנת כניסת נה"י תבונה לז"א]‬
‫ ברוך‪ :‬כנגד ‪ 4‬פרקים עילאין דחסד; הם כפולים כנגד ‪ 4‬פרקים מצד אבא ו‪ 4-‬פרקים מצד‬‫אימא‪ .‬חכמה כלולה בחסד‪.‬‬
‫ שם‪ :‬כנגד ‪ 2‬פרקים דנצח גם מצד אבא וגם מצד אימא‪.‬‬‫ כבוד‪[ :‬כבוד היא הבינה] כנגד ‪ 4‬פרקים עילאין דגבורה דמצד אימא בלבד‪ ,‬אשר שם‬‫כלולה הבינה‪ 4 .‬פרקים דמצד אבא אינם מתערבים כי ‪ 2‬הפרקים התחתונים של הוד‬
‫דמצד אימא חסרים כי נלקחו ע"י נוק'‪.‬‬
‫ מלכותו‪:‬‬‫‪ o‬כנגד ‪ 2‬פרקים של הוד דז"א דמצד אימא שלקחם המלכות‬
‫‪ o‬כנגד ‪ 1‬פרקים‪ :‬של גבורה [‪ ]4‬ושל הוד [‪ ]2‬דז"א דמצד אבא‬
‫ לעולם‪:‬‬‫‪ o‬תפארת דז"א‬
‫‪ o‬לעו"ל‪ :‬כנגד ‪ 4‬פרקים של תפארת ז"א דמצד אימא‬
‫ ועד‪ :‬ע"ד (של 'ועד') כנגד ‪ 2‬פרקים של יסוד ז"א דמצד אימא כי מצד אבא נלקחו ע"י‬‫המלכות‪.‬‬
‫אבא מכוסה ע"י אימא רק עד ה‪ 3/1-‬העליון של תפארת ז"א ומהמקום המגולה של אבא‬
‫נמצאת המלכות [מחזה ז"א ועד סיום יסוד ז"א‪ ].‬לכן נוק' לוקחת כל ה‪ 4-‬פרקים של תפארת‬
‫ז"א דמצד אבא ו‪ 2-‬הפרקים הנשארים מתחלקים‪ ,‬אחד לתפארת ואחד ליסוד‪[ .‬יא”ב‪ :‬קשה כי‬
‫לעיל אמרנו שנוק' לוקחת ‪ 1‬פרקים של יסוד ז"א דמצד אבא ולא ‪ 1‬פרקים‪].‬‬
‫אותיות 'ם' (של 'לעולם') ו‪'-‬ו' (של 'ועד') הינם מ"ו שהוא מילוי ע"ב‪ ,‬כי נוק' לקחה את שם‬
‫ההויה עצמה [ע"ב הינו אבא ונוק' לקחה את שם ההויה מצד אבא מתפארת ויסוד ז"א] ונשאר‬
‫רק המילוי‪.‬‬
‫נמצא שנוק' לקחה ‪ 2‬פרקים דהוד דז"א דמצד אימא ו‪ 4-‬פרקים מתפארת ויסוד ז"א דמצד‬
‫אבא‪ ,‬סה"כ ‪ 1‬פרקים שהם מידה אחת [מידה הינה ‪ 1‬פרקים דמצד אבא ו‪ 1-‬פרקים דמצד‬
‫אימא‪].‬‬
‫נוק' עברה אם כן עכשיו ממצב של נקודה אחת קטנה וגדלה ונעשית מידה אחת‪ ,‬אך זה אינו‬
‫בפועל אלא רק בכח‪ .‬בברכת אבות‪ ,‬נוק' תיעשה תחילה מדה אחת שלימה בפועל ואח"כ‬
‫תיעשה פרצוף שלם‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫דרוש ח' של קריאת שמע‬
‫עניין נתינת רווח בין הדבקים [סוף מילה ותחילת מילה זהים] ושיש בהם ‪ 11‬אותיות הינו עניין‬
‫נסירה בין זו"ן הדבקים אב"א; במהלך הנסירה החסדים נמשכים בז"א [והגבורות לנוק' – יא”ב]‬
‫וכעת בק"ש ז"א מקבל חסדים וזו"ן מתחילים להיפרד איש מרעהו‪.‬‬
‫‪ 11‬אותיות כנגד נסירה של ו"ק וכל אחד כלול מ‪[ .31-‬ששים גיבורים סביב לה‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫והרי נוק' כעת רק נקודה קטנה ובכלל היא בעולם הבריאה ואיך שייך עניין הנסירה במצב זה? אלא‬
‫מדובר בהכנת ז"א לקראת הנסירה מנוק' שתתבצע לאחר מכן‪ .‬ועוד קשה‪ ,‬והרי נוק' אינה דבוקה אלא‬
‫מאחורי נה"י דז"א ולא מאחורי ו"ק דז"א [חג"ת נה"י] ואיך קשור כאן נסירה של ו"ק? אלא בעת‬
‫הנסירה‪ ,‬לאה ורחל מתחברות ונעשות פרצוף אחד ואימא נכנסת לתוך שתיהן [עיין עניין גודל מעלת‬
‫העוסק בתורה לאחר חצות הלילה ב‪-‬דרוש ד' של דרושי הלילה] ונמצאת רחל עולה אב"א עד כתר דז"א‬
‫עם לאה‪ ,‬ואין הכי נמי גם ללאה חלק בנסירה‪.‬‬
‫‪ 3‬פרשיות של ק"ש‪:‬‬
‫‪ ‬ואהבת‪:‬‬
‫כנגד חסד דז"א המתפשט בתפארת ז"א ומשם לראש נוק' בשיתוף הדעת דז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫כתר נוק' הינו מחצי שליש חסד שבתפארת ז"א וחו"ב נוק' באים מחצי חסדים דנו"ה ז"א ומה שציין‬
‫המהרח"ו עניין הדעת של ז"א‪ ,‬כי מדעת ז"א יוצאים ומתפשטים החסדים‪.‬‬
‫בפרשה הראשונה ישנן ‪ 5‬פסוקים שכולם מתחילים ב‪-‬ו' ומסתיימים ב‪-‬ך'‪ ,‬כמניין כו'‪ 5 .‬הויות‬
‫הם ק"ל‪ ,‬לרמוז אל דעת נוק' שהיא ק"ל ונתקנת ע"י דעת וחסד ז"א‪ .‬גם לרמוז אל ה"ג‬
‫שמתפשטות מז"א אל ראש נוק'‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ה' הויות הינן הה"ג שנמתקות ביסוד ז"א ע"י הה"ח‪ ,‬ואח"כ ניתנות בדעת נוק'‪ .‬יסוד דאבא [שבולט מחוץ‬
‫ליסוד אימא] בתוך יסוד ז"א מאיר בהה"ג ומקבץ אותן יחד שלא יתפשטו וכן כשהה"ג ניתנות בדעת‬
‫רחל‪ ,‬הן נשארות מקובצות ביחד בקו אמצעי של נוק' ואינן מתפזרות‪.‬‬
‫‪ ‬והיה אם שמוע‪:‬‬
‫גבורה דז"א המתקן חסד שבנוק'‪ ,‬ובהיות חו"ג ביחד גם הגוף [של נוק' – יא”ב] נכלל‬
‫באמצעיתם‪.‬‬
‫כללות שם ע"ב‪ ,‬גוף ושתי זרועות‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫היות וזו"ן אב"א לכן גבורה דז"א כנגד חסד נוק' ומאירה בחסד נוק'‪.‬‬
‫ב פרשה הראשונה ישנם מ"ב תיבות בסוד הראש כי ה"ח מאירים בראש ז"א כדלהלן‪[ :‬והה"ג מאירות‬
‫באותה צורה בראש נוק']‬
‫‪ 3/1‬חסד של גבורה ז"א עלה לבינה ז"א‬
‫‪ 3/1‬חסד של חסד ז"א עלה לחכמה ז"א‬
‫‪ 3/1‬חסד של גבורה ז"א עלה לעיטרא דגבורה ז"א‬
‫‪ 3/1‬חסד של חסד ז"א עלה לעיטרא דחסד ז"א‬
‫‪ 3/1‬תפארת ז"א עלה עד כתר ז"א‬
‫הנ"ל הינו לגבי פנימיות נה"י אימא [יא”ב ‪ :‬והרי פנימיות נה"י אימא עלתה לחג"ת אימא ולא נכנסה לתוך‬
‫ז"א‪ ]...‬חסדי נו"ה עלו עד הכתר שלו בחיצוניות על גבי נה"י אימא [יא”ב‪ :‬לא ברור לי]‪ .‬נמצא כל הה"ח‬
‫מאירים בראש ז"א‪[ ,‬כח"ב של ז"א] והראש הוא סוד מ"ב כי הפשוט בכתר [‪ ]4‬ומלא בחכמה [‪ ]31‬ומלא‬
‫דמלא בבינה [‪ ]28‬הרי מ"ב‪ .‬וכן הגבורות בראש נוק'‪.‬‬
‫ושמתם עד סוף הפרשה‪:‬‬
‫לכוון להוריד כל שאר בניין התפארת מן הטבור ולמטה עד טבור נוק' ולמטה‪[ .‬כלומר ‪ 1‬פרקים‬
‫עליונים של נצח ושני פרקים עליונים של הוד? – יא”ב]‬
‫‪ ‬פרשת ציצית‪:‬‬
‫‪ 2‬פרקים תתאים של נ"ה דז"א שבהם נתקנו נ"ה של נוק' וגם היסוד של נוק' הנמצא בתוכם‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫דרוש נוסף‪:‬‬
‫זו"ן היו אב"א בתחילה; אמנם הזרועות והשוקיים שלה נפרדים משלו‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫כי לז"א ישנם חו"ג בקו ימין ושמאל שלו ובנוק' ישנם רק גבורות ולכן קו ימין וקו שמאל דז"א אינם‬
‫דבוקים בנוק'‪.‬‬
‫פרקים ראשונים של [נ"ה – יא”ב] ז"א הינם חו"ב נוק'‬
‫פרקים אמצעיים של [נ"ה – יא”ב] ז"א הינם חג"ת נוק'‬
‫פרקים אחרונים של [נ"ה – יא”ב] ז"א הינם נה"י נוק'‬
‫"יסוד ז"א הינו כנגד חסד נוק' ועולה לדעת ולגבורה ולחסד נוק'"‪:‬‬
‫ בחינת דעת הינה חסד‬‫יפה שעה‪:‬‬
‫במקום של חסד שביסוד ז"א ישנו עיטרא דגבורה דז"א שנהיה דעת נוק'‬
‫כח"ב נוק' נתקנים ע"י הארת החסדים שנוק' לוקחת מז"א וז"ת נוק' נתקנים ע"י הגבורות‪.‬‬
‫ בחינת חסד הינה גבורה‬‫יפה שעה‪:‬‬
‫במקום של גבורה שביסוד ז"א‪ ,‬נמצא כעת החסד של יסוד ז"א שנהיה חסד דנוק'‪.‬‬
‫ולכן זרועות ז"א לא נתדבקו עם זרועות נוק'‪.‬‬
‫ לתפארת נוק' יש בחינה זרוע וגבורה ובחינת גוף תפארת‪.‬‬‫יפה שעה‪:‬‬
‫במקום של תפארת של יסוד ז"א נמצאת כעת הגבורה שביסוד ז"א ביחד עם התפארת‪.‬‬
‫ועל כן בק"ש שהיחוד [של או"א – יא”ב] הינו להנחיל עטרין לזו"ן לצורך הזיווג [של זו"ן – יא”ב]‬
‫שבברכת 'שים שלום' של העמידה ולכן נמשכו רק המוחין האלה בלבד‪[ .‬יא”ב‪ :‬הנוסח לא ברור‬
‫וגם לי לא ברור‪].‬‬
‫‪‬‬
‫"ואהבת"‪:‬‬
‫‪ .3‬בחינה של חסד; ע"ב‬
‫‪ .2‬כנגד הראש; מ"ב‬
‫[יא”ב‪( :‬פשוט;כתר;‪( + )1‬מלא;חכמה;‪( + )12‬מלא דמלא;בינה;‪]11=)18‬‬
‫יפה שעה‪( :‬גם חסד‪ ,‬וגם ראש) כי עיטרא דגבורה דז"א נמצאת במקום חסד שביסוד ז"א ונהית‬
‫דעת נוק'‪.‬‬
‫‪ 5 .1‬פסוקים שמתחילים ב‪-‬ו' ומסתיימים ב‪-‬ך'‪ ,‬סה"כ ק"ל‬
‫יפה שעה‪ :‬כנגד ה"ג שבדעת נוק'‪.‬‬
‫‪‬‬
‫"והיה אם שמוע" עד "ושמתם"‪:‬‬
‫‪ .3‬בחינה של גבורה; גבורה של ז"א מאירה בגבורה של נוק'‬
‫‪ .2‬ע"ב תיבות [כנגד החסד] כי גבורה שלה הינה מבחינת הדעת ולכן הוי חסד שהוא‬
‫ע"ב‬
‫יפה שעה ‪ :‬כלומר היות ובחינת הדעת לקחה מקום החסד שביסוד‪ ,‬לכן החסד שביסוד לקח‬
‫מקום הגבורה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫"את דברי אלה" עד "הארץ"‪:‬‬
‫‪ .3‬נ' תיבות‪ ,‬נש"ב [=‪ 51‬שערי בינה]‪ ,‬מקום הבטן‪.‬‬
‫‪" .2‬בינה התפשטה עד הוד"‪ :‬יש לבינה ‪ 2‬בחינות‪:‬‬
‫‪ o‬בחינת ס' כשאימא מסתלקת מעל בניה [זו"ן] ואז היא מזדווגת עם אבא‬
‫‪ o‬בחינת ם' כשאימא רובצת על בניה‪ ,‬ואז ראש אימא בין זרועותיו של אבא ולכן אין‬
‫לה אז זיווג עם אבא‪.‬‬
‫כשאימא מסתלקת מעל בניה בעקבות עוון התחתונים נאמר "לא תקח האם על‬
‫הבנים" ואז ערוות אימא שהיתה לבושה ומכוסה בתוך יסוד ז"א‪ ,‬עתה מתגלית ודינים‬
‫מתעוררים‪ .‬תנה"י אימא מתפשטים בכל ז"א עד הוד שבו; ‪ 4‬תחתונות של אימא‬
‫‪89‬‬
‫‪‬‬
‫הינם מוחי ז"א ופתחה נסתם כנגד ם'‪ .‬חג"ת נ"ה של אימא הינם הנש"ב "ה‪-‬ה' דיליה‬
‫הם ה‪-‬ה' דילה"‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫זיווג או"א הינו תמידי ואיך יכול להיות מצב שבו אימא לא יכולה להזדווג עם אבא? אלא יש‬
‫לזכור‪:‬‬
‫‪ .3‬שאו"א נקראים 'אבא' לעומת ישסו"ת שנקראים 'אימא'‬
‫‪ .2‬וכשאו"א מזדווגים כדי להוליד מוחין אזי אבא וישראל סבא מתחברים ונהים פרצוף אחד וכן‬
‫אימא ותבונה מתחברות ונהים פרצוף אחד‬
‫ולכן‪,‬‬
‫א‪" .‬ראש אימא בין זרועותיו של אבא" הכוונה ישסו"ת בין זרועות או"א‬
‫ב‪ .‬בפסוק ראשון של ק"ש ישנו זיווג או"א להוליד מוחין ואז אבא וישראל סבא כלולים ביחד‬
‫וכן אימא ותבונה כלולות ביחד; אך לאחר לידת המוחין נחלקו אבא וישראל סבא וכן נחלקו‬
‫אימא ותבונה כי נה"י ישסו"ת מתלבשים בנה"י ז"א ואין להם זיווג [בין או"א לישסו"ת –‬
‫יא”ב‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הה"ח הבאים מה' קצוות אימא מתפשטים ב ‪-‬ה' קצוות של ז"א עד הוד ז"א והם הנש"ב‪ .‬וכן‬
‫נה"י אימא מתלבשים בז"א ו‪ 2/1-‬תפארת אימא נעשים כתר ז"א‪.‬‬
‫"בינה התפשטה עד הוד"‪ :‬הוד ז"א הינו בונה נוק' ומתפשט עד הוד נוק' והם נש"ב‬
‫[יא”ב‪ :‬לא ברור לי]‬
‫"ויאמר"‪:‬‬
‫‪ .3‬ע"ב תיבות‪ ,‬כשכוללים גם ‪ 1‬תיבות "ה' א‪-‬להיכם אמת" שכופל הש"ץ‪.‬‬
‫דרוש נוסף‪:‬‬
‫רמ"ח תיבות שבק"ש כנגד רמ"ח איברים שז"א מקבל תוך כדי גדילתו כעת‪.‬‬
‫‪" ‬ואהבת"‪ :‬מ"ב תיבות כנגד ראש ז"א; בחינת עיטרא דחסדים שמהם נעשים חו"ב דנוק'‪.‬‬
‫‪" ‬והיה אם שמוע" עד "ושמתם"‪:‬‬
‫ ע"ב תיבות כנגד חג"ת ז"א‬‫ ע"ב תיבות כנגד עיטרא דגבורה‬‫‪" ‬ושמתם" עד "על הארץ"‪ 51 :‬תיבות כנגד ‪ 2/1‬תפארת ז"א‬
‫‪ ‬פרשת ציצית‪ :‬ע"ב תיבות כנגד נה"י ז"א ומהם נעשה כל בנין גוף נוק'‪ .‬עתה כשז"א עם‬
‫ו"ק דמוחין בלבד‪ ,‬המוחין הראוים להיות בנה"י ז"א עדיין נמצאים בחג"ת ז"א והמוחין של‬
‫חג"ת בחב"ד ז"א‪ .‬לכן אנו מכפילים תיבות " ה' א‪-‬להיכם אמת" כנגד הארה מנה"י אימא‬
‫אל נה"י ז"א ויושלמו כל רמ"ח איברי ז"א‪.‬‬
‫דרוש נוסף‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫"ואהבת"‪:‬‬
‫‪ .3‬לכוון לקיים מצוות עשה לאהוב את ה'‪.‬‬
‫‪ .2‬אור * ‪ = 1‬כתר דז"א‬
‫‪ .1‬אור * ‪' = 2‬ואהבת' לכוון להשפיע ‪ * 2‬אור לכתר נוק'‬
‫‪ .4‬כנגד עיטרא דחסד הנקרא אהבה‬
‫‪" .5‬והיו הדברים האלה"‪:‬‬
‫ראשי תיבות א‪-‬הוה כנגד מוח דדעת [עיטרא דחסד ועיטרא דגבורה] ולכוון כעת‬
‫בעיטרא דחסדים‪ ,‬כי עתה יורדים החסדים ממוח חכמה אל מוח דעת‪.‬‬
‫‪" .1‬וקשרתם לאות"‪ :‬יש למשמש ביד בתש"י ובתש"ר‬
‫"והיה אם שמוע"‪:‬‬
‫‪ .3‬כנגד עיטרא דגבורה‪ ,‬שהיא הנוק' [יא”ב‪ :‬כנראה הכוונה שעיטרא דגבורה מסמלת‬
‫הנוק']‬
‫‪ .2‬ע"ב תיבות [יא”ב‪ :‬כדלעיל‪ ,‬עד "ושמתם"] כנגד חג"ת ז"א ונוק' יוצאת מתפארת ז"א‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫‪‬‬
‫‪" .1‬את השמיים ולא י‪-‬היה"‪ :‬ר"ת אהו‪-‬י‪ :‬כנגד א‪-‬הוה‪ ,‬שהוא עיטרא דחסדים‬
‫שממתק את הה"ג‪ :‬א‪-‬הוה ‪ +‬ה' = א‪-‬הוי [א‪-‬הוה הם גם הה"ג]‬
‫‪" .4‬וקשרתם לאות"‪ :‬יש למשמש ביד בתש"י ובתש"ר‪.‬‬
‫"וידבר" (פרשת ציצית)‪:‬‬
‫‪ .3‬כשמגיעים ל‪"-‬מהר והבא עלינו ברכה ושלום"‪ ,‬זוקפים ‪ 2‬צדדי הטלית על ‪2‬‬
‫הכתפיים‪ ,‬כך ששתי ציציות מקדימה ושתי ציציות מאחורה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬יש לקבץ‬
‫את שורשי ‪ 4‬הציציות ביד שמאל ולהצמיד אותם על הלב‪ .‬כשאומרים פרשת‬
‫ציצית‪ ,‬יש לאחוז את הציציות ביד ימין כששורשם נשאר ביד שמאל ומסתכלים‬
‫בהן בכל פרשת ציצית‪.‬‬
‫‪" .2‬וראיתם אותו וזכרתם"‪ :‬יש להסתכל בציציות פעמיים ולכוון כל פעם בשם "קל"‬
‫שהוא הריבוע של מ"ה‪ ,‬כד י להמשיך בחינת העיניים העליונים והראיה שבהן‪ ,‬אל‬
‫רחל הנקראת "עולימתא שפירתא דלית לה עיינין"‬
‫‪" .1‬ולא תתורו אחרי לבבכם"‪ :‬יש לנשק את הציציות בפה ולשים אותם ע"ג העיניים‪.‬‬
‫יש לאחוז בציציות עד "ודבריו חיים וקיימים"‪.‬‬
‫‪" .4‬ועשו להם ציצית"‪ :‬לכוון ייחוד הציצית‪ :‬י‪-‬ה י‪-‬הו ו‪-‬ה‪.‬‬
‫‪" .5‬ונתנו להם ציצית"‪ :‬לכוון י‪-‬הו – אהי במילוי עסמ"ב [שני ה‪-‬אהי הראשונים זהים]‬
‫‪" .1‬הכנף"‪ :‬א‪-‬היה במילוי ההין‪ ,‬גמ' הכנ"ף‬
‫כנ"ף * ‪ 4‬הינו גמ' ציצית‬
‫‪" .7‬פתיל"‪ :‬סוד המלכות הכלולה מ‪ 31-‬ספירות‪ ,‬ב"ן * ‪ = 31‬פתיל‬
‫‪" .8‬תכלת"‪ :‬כנגד המלכות המקבלת מ‪ 7-‬שמות הרמוזים במ"ב [של אה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬הו]‬
‫והם ה‪ 7-‬מרגלן [י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה (בניקוד א‪-‬להים)‪ ,‬מצפ"ץ וכו'] שהם גמ' תכלת‪.‬‬
‫‪" .9‬אני ה' א‪-‬להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"‪ :‬לכוון בזכירה הרביעית של‬
‫דרוש אהבת עולם דלעיל [יא”ב‪ :‬כנראה הזכירה של יציאת מצרים מתוך ה‪ 1-‬זכירות‬
‫שיש לזכור בכל יום‪ ,‬ומופיע ב‪-‬יוצר של דרוש דרוש עניין תפילת השחר ‪ -‬דרוש א']; לכוון‬
‫לקיים מצות עשה של זכירת יציאת מצרים בשחרית וערבית‪.‬‬
‫‪ .31‬נה"י אימא עשו את‪:‬‬
‫‪ ‬נה"י ז"א‪ ,‬כי ז"א אינו אלא ו"ק במקור [חג"ת והמוחין שהם חב"ד]‬
‫‪ ‬מוחיה של נוק' שבאים מנה"י ז"א‪ ,‬שבאים מנה"י אימא‬
‫כנגד שתי הפעולות האלו‪ ,‬הש"ץ [שהוא כנגד אימא (? – יא”ב)] כופל את‬
‫התיבות "ה' א‪-‬להיכם אמת"‪.‬‬
‫‪' * 4‬אמת' שלפני עזרת אבותינו‪:‬‬
‫כנגד ‪ 4‬מוחין של נוק' [חו"ב וחו"ג דדעת? – יא”ב] הנעשים לה ע"י תנה"י ז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫אין לנוק' אלא ‪ 2‬מוחין ונמשכים לנוק' הארות מהה"ח והה"ג‪.‬‬
‫‪' * 4‬אמת' שלאחר עזרת אבותינו‪:‬‬
‫ביסוד ז"א‪ ,‬שהוא ה‪-‬ו' השניה [בסוד וו' כפולה‪ ,‬כאשר ו' ראשונה כנגד תפארת ז"א]‪ ,‬ישנם ‪1‬‬
‫חלקים ו‪ 4-‬מהם נעשים מוחין בנוק'‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה להבין‪ .‬אולי יש לקשר עם דרוש ז' דק"ש בענין ה‪ 4-‬חלקים שנוק' לוקחת מיסוד ז"א‪.‬‬
‫‪' * 4‬אמת' הראשונים‪ :‬כנגד ‪ * 4‬י‪-‬הו במילוי עסמ"ב שהם המוחין הניתנים לז"א ושיש להוריד‬
‫מהם הארה למטה [ליעקב? – יא”ב]‬
‫‪' * 4‬אמת' האחרונים‪ :‬כנגד ‪ * 4‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה שהם הלבושים של המוחין הנ"ל [ושיש להוריד מהם‬
‫הארה לרחל הנמצאת בבריאה? – יא”ב]‬
‫יעקב ורחל נמצאים אב"א‪ ,‬וז"א מפסיק בין שני האחוריים שלהם‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הפשוט [כשהשם בא עם המילוי] יותר חשוב מהמילוי עצמו‪ ,‬והמילוי [כשהשם בא ללא המילוי] יותר‬
‫חשוב מן הפשוט‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫‪' * 4‬אמת' הראשונים‪ :‬כנגד לאה‪ ,‬ד' של 'אחד'‪ ,‬קשר תש"ר‪.‬‬
‫‪' * 4‬אמת' האחרונים‪ :‬כנגד רחל‪.‬‬
‫‪ 35‬וו‪-‬ים שיש ב‪'-‬אמת ויציב'‪ ,‬הינם י‪-‬ה * ו'‪ .‬ובתוספת 'ה' של "ה‪-‬דבר הזה"‪ ,‬מקבלים י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪,‬‬
‫והם הארות אל המלכות הנמצאת בהיכל רצון [דבריאה – יא”ב] כדי שהמלכות תוכל לעלות אל‬
‫האצילות בברכת אבות‪ .‬לכן ההוי‪-‬ה הינה ב"ן וב‪-‬ב"ן ישנם ‪ 35‬וו‪-‬ים כדלהלן‪:‬‬
‫כל ה' הינה ‪ * 1‬וו‪-‬ים‪ * 4 ,‬ה' שבב"ן הינם ‪ 32‬וו‪-‬ים‪ ,‬ועוד ‪ 1‬וו‪-‬ים הנמצאים בב"ן‪ ,‬הינם סה"כ‬
‫‪ 35‬וו‪-‬ים‪.‬‬
‫ישנם ‪ 35‬נימין בראש נוק'‪ ,‬כי בראש נוק' יש רק חו"ב‪ ,‬כלומר י‪-‬ה‪ ,‬כנגד ‪ * 35‬ו'‪ ,‬ונמשכים אל‬
‫ראש נוק' ע"י הציציות‪ ,‬שהם בעצמם נמשכים מן הנימין שבראש ז"א‪ ,‬אשר מהם נמשכת‬
‫הארה אל ראש נוק'‪.‬‬
‫תיקון קדקד נוק'‪ ,‬עצם הגולגולת אשר מוחי נוק' בתוכו‪ ,‬הינו ע"י שם ב"ן; ‪ * 4‬ב"ן הינם קדקד‪.‬‬
‫"כנגד ‪ * 4‬ב"נ‪-‬ים דברה תורה"‪:‬‬
‫הה"ג נעשים ‪ 4‬בנ"ים כי ‪ 1‬מה‪-‬ה"ג נמתקות ביסוד ז"א ע"י ‪ 1‬חסדים‪ ,‬סה"כ ‪ * 1‬כ"ו והם ‪1‬‬
‫ב"ן‪ .‬אך ‪ 2‬גבורות [‪ * 1‬כו' והם ב"ן – יא”ב] לא נמתקו ביסוד [יא”ב‪ :‬כי נשארו מכוסות ע"י נה"י‬
‫אימא בחו"ג ז"א?] ולכן ישנם ‪ 4‬ב"נים‪.‬‬
‫קדקד נוק' נעשה מכח עיטרא דגבורה‪ ,‬כי אין בנוק' חסדים וקדקד נוק' נעשה מאותם ‪ 4‬ב"נים‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ראש נוק' אינו נעשה רק מה"ג! כח"ב נוק' נתגדלו ע"י החסדים ורק ז"ת נוק' ניתקנו ע"י הגבורות! אור‬
‫כתר נוק' נעשה מ ‪ 3/1-‬חסד שבתפארת ז"א וכלי כתר נוק' נעשה מ‪ 3/1-‬גוף תפארת ז"א!‬
‫קדקד נוק' מרומז ע"י פעמיים "לעד" שכל אחד בגמ' קד' כנגד פעמיים ב"ן כי בכל ב"ן ישנם‬
‫‪ * 35‬ו' [‪ * 32‬ו' היוצאים מ‪ 4-‬ה‪-‬ה' של ב"ן ועוד ‪ * 1‬ווים של ב"ן] ואותיות י"ד [שנשארו משם‬
‫ב"ן] סה"כ ק"ד‪.‬‬
‫ולאחר ה‪'-‬לעד' השני מניחים את הציציות כי השלמת הקדקד של נוק' נעשה ע"י הציציות‪ ,‬כי‬
‫פרשת הציציות הינה בנה"י ז"א [ונה"י ז"א בונים את נוק'‪ ].‬מן הציציות נעשים הנימין והקדקד‬
‫של נוק' כנ"ל‪.‬‬
‫‪ * 8‬אמת‪:‬‬
‫כל בחינה שהיא גדולה במדרגה תחתונה נהית קטנה במדרגה עליונה‪.‬‬
‫נוק' גדולה כפרצוף בעולם הבריאה‪ ,‬נהית נקודה קטנה אב"א עם ז"א בעולם האצילות‪ .‬אח"כ‬
‫נוק' גדלה לפרצוף אב"א עם ז"א ואז ישנה נסירה ונוק' נהית פב"פ עם ז"א אך היא אז חוזרת‬
‫להיות נקודה קטנה‪ .‬לאחר מכן נוק' גדלה לפרצוף פב"פ עם ז"א‪ .‬ואז נוק' עולה לחג"ת ז"א‬
‫ונהית נקודה קטנה אב"א עם חג"ת ז"א וכן הלאה‪.‬‬
‫כעת נוק' הינה בהיכל הרצון של הבריאה ושם הוא סוד הנשיקין [היכל הרצון מכונה יעקב‬
‫בסוד תפארת‪ ].‬כאן מתחילה נוק' להיעשות פרצוף ע"י הארה ממוחי ז"א שנמשכו לה בק"ש‬
‫דרך יעקב בסוד אחוריים דאבא‪ ,‬אל נוק' בהיכל רצון דבריאה‪ ,‬כדי שתוכל לעלות לאצילות‬
‫ולהיות אב"א עם ז"א נקודה קטנה‪ ,‬בברכת אבות‪ .‬הארה זו הינה ‪ * 8‬אמת כנגד ‪ 4‬מוחין ו‪4-‬‬
‫לבושי המוחין‪ .‬אז נוק' נתקנת להיות פרצוף גמור אב"א עם יעקב בעולם הבריאה (!)‪.‬‬
‫בתהילות לא‪-‬ל עליון‪ ,‬נוק' חוזרת להיות פב"פ עם יעקב בבריאה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫‪ .3‬בדרוש א' דק"ש נאמר שז"א יורד להיכל קה"ק דבריאה‪ ,‬אך כנראה שזה רק הארות ז"א שהן בחינת‬
‫יעקב‪[ .‬יא”ב ‪ :‬א‪ .‬לבדוק דרוש א' דק"ש‪ .‬ב‪ .‬האם נגיד גם בדרוש של ערבית שז"א לא ירד אל נוק'‬
‫בבריאה אלא רק הארות ז"א שהן יעקב?]‬
‫‪ .2‬קשה כי מעולם לא ראינו שאחוריים של אבא או אימא יורדים למטה מאצילות‪.‬‬
‫‪ * 4‬אמת הראשונים [עד עזרת אבותינו] הינם כנגד ‪ * 4‬י‪-‬הו במילוי עסמ"ב והם מוחין והם‬
‫מאירים אל לאה‪.‬‬
‫‪ * 4‬אמת השניים הינם כנגד ‪ * 4‬אהי במילוי עסמ"ב והם לבושים והם מאירים אל רחל‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫כל ‪ 8‬ההארות עוברות דרך יעקב וממנו אל לאה ואל רחל‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫‪ .3‬אולי ניתן להסביר שרחל אינה יכולה לקבל הארת המוחין עצמם בהיותה בסוד נקודה בבריאה‪.‬‬
‫‪ .2‬בדרוש ו' דק"ש נאמר שלאה יכולה לקבל רק הארה מלבושי המוחין לעומת רחל המקבלת הארה‬
‫מהמוחין עצמם; אך כאן בעולם הבריאה נראה להיפך‪.‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫תהילות לא‪-‬ל עליון גואלם‪:‬‬
‫יש לקום כשמגיעים לכאן‪ ,‬לכבוד אבא המתגלה ויורד לקראת הכלה לתקנה‪.‬‬
‫יסוד דאבא מגיע עד פרק ראשון נה"י ז"א [והוא גם קצה יסוד ז"א‪" .‬מבשרי אחזה א‪-‬לוה"]‬
‫[אך כשאימא רובצת על זו"ן‪ ,‬אזי יסוד אבא‪ ,‬שבתוך יסוד אימא‪ ,‬מגיע עד "למטה" – עיין‬
‫דרוש א' של חזרת העמידה‪].‬‬
‫כעת לז"א יש רק ו"ק דמוחין‪ ,‬כי הג"ר נשארו כאור מקיף לז"א‪ .‬יסוד אבא רק מתחיל כעת‬
‫להיכנס לתוך דעת ז"א‪ ,‬וההארה הזאת נמשכת דרך קו אמצעי ז"א עד היסוד שבו ומשם‬
‫מאיר אל המלכות העומדת עתה בבריאה; ועל ידי כן‪ ,‬יש במלכות יכולת לעלות לנגדו‪.‬‬
‫בהתחלה המלכות חוזרת פב"פ עם יעקב ועולה עם יעקב אל היכל קה"ק דבריאה‪.‬‬
‫תכלית כל הזיווגים הינה להמשיך החו"ג שבדעת הזכר אל הנקבה‪.‬‬
‫תהילות‪ 2 :‬תהילות‪ ,‬לאה ורחל‪ ,‬כנגד ‪ 2‬הארות‪ * 4[ * 2 ,‬אמת]‪.‬‬
‫א‪-‬ל‪ :‬יסוד אימא [אימא הינה ס"ג‪ ,‬שבו י‪-‬י‪-‬א‪-‬י‪ ,‬הינו א‪-‬ל]‬
‫עליון‪ :‬יסוד אבא המתלבש תוך יסוד אימא [גם בברכת אבות‪ ,‬רחל מתחילה לקבל הארה‬
‫בכתרה ב‪-‬א‪-‬ל עליון]‬
‫גואלם‪ :‬כי הגאולה תלויה ביסוד‬
‫ברוך‪ :‬יסוד דאבא [כל 'ברוך' הינו ביסוד]‬
‫הוא‪ :‬לשון העלם; יסוד אבא נעלם תוך יסוד אימא‬
‫ומבורך‪ :‬יסוד ז"א המקבל ברכה מיסוד אבא כדי להעלות נוק' מן הבריאה אל האצילות‬
‫משה‪ :‬שורש מרע"ה הינו ביסוד אבא‬
‫ובני ישראל‪ :‬נ"ה‬
‫סמיכת גאולה לתפילה‪:‬‬
‫‪ o‬כל גאולה הינה ביסוד‬
‫‪ o‬כל תפילה הינה במלכות‬
‫‪ o‬כל עמידה הינה באצילות‬
‫קשה לומר שהגאולה (יסוד) הינה למטה בהיכל ק"ק דבריאה‪ ,‬והתפילה‪ ,‬שהיא המלכות‪,‬‬
‫נמצאת באצילות‪ .‬אלא שהיסוד [גאולה] נשאר באצילות ורק הארה ממנו יורד לבריאה ומעלה‬
‫את המלכות לאצילות‪.‬‬
‫'ברוך' של ברכת אבות הינו כנגד יסוד ז"א‪ .‬כאן המלכות עולה [אל האצילות – יא”ב‪].‬‬
‫לא אומרים קדיש בין עולם הבריאה לאצילות‪ ,‬כאן בבוקר‪ ,‬כפי שמוסבר בדרוש הקדיש‪.‬‬
‫הסיבה הינה כי תמיד המלכות של המלכות של העולם העליון מתלבשת בכתר של העולם‬
‫שלמטה ממנו‪ .‬אך כל מלכות האצילות [על ‪ 31‬הספירות שבה] יורדת ומתלבשת בכסא‬
‫הכבוד שהוא היכל ק"ק דבריאה ואין לך סמיכות וקשר גדולים מזה‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫הקדמה בעניין תפילת העמידה – יא”ב‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫ברכת אבות‪:‬‬
‫‪ o‬נתינת ג"ר דגדלות דז"א דמצד אימא וכל מוחי גדלות דז"א דמצד אבא‬
‫‪ o‬נתינת מקיפים דז"א דמצד אימא‬
‫‪ o‬העלאת נוק' רחל מבריאה לאצילות‬
‫‪ o‬תיקון יעקב ורחל פב"פ‪ ,‬בפנים נה"י דז"א‪ ,‬יעקב בנצח ז"א ורחל בהוד ז"א‪ ,‬לאחר‬
‫נסירת רחל מז"א‬
‫‪ 1‬ברכות ראשונות הינן תיקון נוק' ע"י אימא‪ :‬להביא את נוק' פב"פ עם ז"א [אבות]‪ ,‬זו"ן‬
‫בבחינה 'שמאלו תחת לראשי' [גבורות]‪ ,‬חיבוק זו"ן‪' ,‬ימיני תחבקני' [אתה קדוש]‬
‫‪ 11‬אמצעיות‪ :‬תיקון פנימיות רחל ע"י ז"א‪ ,‬כעת כשרחל פב"פ עם ז"א‪ ,‬וגם נתינת בחינת‬
‫מקיפים מז"א לנוק'‪[ .‬שני התיקונים נקראים נשיקין‪].‬‬
‫רצה ‪ -‬מודים – שים שלום‪ :‬הארה מן נה"י אימא מלובשים בסוד מוחין תוך ז"א אל הי"ס‬
‫דנוק'‪.‬‬
‫שים שלום‪ :‬לאחר חיבוק ונשיקין‪ ,‬יורדת טיפת הזרע מן מוחי ז"א כדי שז"א יזדווג עם נוק'‪.‬‬
‫כנראה שהזיווג נעשה בשלבים‪ :‬הורדת טיפת הזיווג עד יסוד ז"א ויסוד יעקב‪ ,‬זיווג ז"א עם‬
‫לאה ב‪-‬ויעבור וזיווג יעקב עם רחל בנ"א‪ .‬הקושי הוא א"כ מה ההבדל בין תפילה בלחש לבין‬
‫חזרת הש"ץ בעניין הזיווג? עיין יפה שעה של דרוש א' של חזרת העמידה‪ ,‬המובא גם‬
‫בהקדמה שלי‪.‬‬
‫דרוש א' של העמידה‬
‫א‪-‬דני שפתי‪:‬‬
‫ אינו מהווה הפסק בין גאולה לתפילה אלא נחשב כתפילה אריכתא‬‫ כנגד היכל ק"ק דבריאה‪ ,‬סוד שם א‪-‬דני‬‫ 'ברוך' של ברכת אבות הינו סוד היכל ק"ק דבריאה‪ .‬ע"י עליית העולמות והתכללותם זה‬‫בזה חוזרים ג"ר דעשיה ונעשים ממש בחינת יצירה וכו'‪ ,‬וכן עתה ג"ר דבריאה נכללים עם‬
‫המלכות דאצילות הנקראת תפילה ונעשית חיבור אחד ועולים יחד אל עולם האצילות‬
‫ונמצא כי היכל ק"ק דבריאה [א‪-‬דני שפתי תפתח] נעשה תפילה אריכתא [מלכות דאצילות‬
‫הנקראת תפילה‪].‬‬
‫ א‪-‬דני‪ :‬מלכות‪ ,‬עדיין בהיכל ק"ק דבריאה‬‫ שפתי‪ :‬נ"ה‬‫ תפתח‪ :‬תפארת‪ ,‬הפותח את השפתיים [נ"ה] ומשפיעים לעולם הבריאה‬‫יפה שעה‪:‬‬
‫נראה שהכוונה ששני חסדים דנ"ה ז"א‪ ,‬וכן ‪ 2‬גבורות דנ"ה נוק' צריכים לעבור דרך התפארת‬
‫ומניחים שם רשימו [יא”ב‪ :‬לא ברור לי‪].‬‬
‫ ופי‪ :‬מלכות‬‫ תגיד תהילתך‪ :‬המלכות הנקראת פה [והיא עדיין בבריאה – יא”ב] תמשיך תהילתך מן‬‫האצילות לבריאה ועי"ז תוכל הבריאה לעלות אל האצילות‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫פה הינה מלכות ותהלה הינה מלכות; איך ייתכן שמלכות תמשיך מלכות? אלא יעקב ולאה שהם‬
‫בחינת מלכות יורדים להיכל ק"ק דבריאה ושפיר שייך לומר 'ופי ימשיך תהילתך'‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא ברור‬
‫לי‪].‬‬
‫‪94‬‬
‫דרוש ב' של העמידה‬
‫בלילה ‪ 9‬ספירות תחתונות של נוק' יורדות לבריאה וספירת הכתר של נוק' נשארת באצילות;‬
‫ומה שכתוב לעיל שנוק' עולה מבריאה לאצילות‪ ,‬מדובר ב‪ 9-‬ספירות האלו בלבד‪.‬‬
‫מהרח"ו מבאר שמה שכתוב בברכת אבות של ר"ה שרק נקודה אחת מן המלכות יורדת‬
‫לעולם הבריאה [יא”ב‪ :‬לא מצאתי איפה בדרושי ר"ה]‪ ,‬הכוונה היא שהמלכויות של כל ‪ 9‬הספירות‬
‫ירדו לעולם הבריאה וביחד הם נעשים נקודה קטנה כלולה מ‪ ;31-‬ושאר בחינות של ה‪9-‬‬
‫ספירות נשארו דבוקות למעלה אב"א עם ז"א‪ ,‬מרגליו ועד חזהו‪ .‬בעלות אותה נקודה בברכת‬
‫אבות אחורי ז"א דאצילות‪ ,‬מתחברות המדרגות עם כל ה‪ 9-‬ספירות ונעשה פרצוף שלם‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬עיין דרוש ארוך‪ :‬של דרוש ו' של העמידה שם מוסבר שכשאומרים שנקודת המלכות של נוק'‬
‫נשארת (כנראה בעולם האצילות ואינה יורדת לעולם הבריאה) מדובר במלכות דכתר‪.‬‬
‫עיין גם דרוש ה' של התפילין ‪ ,‬שם מוסבר שבחצות הלילה‪ ,‬כתר נוק' יורד תחילה לבריאה ו‪ 1-‬ספירות‬
‫נוק' מתחברות עם לאה ולקראת הבוקר‪ 1 ,‬ספירות נוק' שהיו בלאה חוזרות לבריאה וכתר נוק' עולה‬
‫לאצילות‪).‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫דרוש ד' של ק"ש על המיטה‪ ,‬וכן דרוש ה' של התפילין‪ ,‬יכולים להתאים עם פירוש המהרח"ו לגבי ‪9‬‬
‫מלכויות של ‪ 9‬ספירות שיורדות לבריאה‪ ,‬שכן שם מדובר שבחצות הלילה ‪ 9‬ספירות מרחל מתחברות עם‬
‫לאה וכתר רחל יורד לבריאה [יא”ב‪ :‬וכנראה גם ‪ 1‬מלכויות יורדות עם [אחורי] כתר רחל לבריאה‪].‬‬
‫באור הבוקר ה ‪ 9-‬ספירות שלאה לקחה מרחל יורדות לבריאה וכתר רחל עולה מבריאה לאצילות [יא”ב‪:‬‬
‫ביחד עם ה‪ 1-‬מלכויות?]‬
‫אך בדרוש כאן‪ ,‬נאמר שכתר רחל נשאר בעולם האצילות תמיד! אלא יש ליישב שיש ‪ 2‬נקודות‪ ,‬פנים‬
‫ואחור בכתר נוק'‪ ,‬ונקודת פנים דכתר נוק' לעולם נשארת באצילות ונקודת אחור דכתר נוק' היא זאת‬
‫שיורדת לבריאה בחצות הלילה‪.‬‬
‫עניין כריעות וזקיפות‪:‬‬
‫ כל הכורע‪ ,‬כורע ב‪-‬ברוך‬‫ כל הזוקף‪ ,‬זוקף בשם‬‫כריעות‪:‬‬
‫שם אהי‪-‬ה דיודין [יא”ב‪ :‬המילוי דיודין‬
‫הוא רק בתחילת ברכת אבות?]‬
‫גוף לברכיים‬
‫ואו לגבי הא [תתאה]‬
‫ראש לגוף‬
‫יוד לגבי הא [עילאה]‬
‫ברכיים לגוף‬
‫הא לגבי ואו‬
‫גוף לראש‬
‫הא לגבי יוד‬
‫זקיפות‪:‬‬
‫שם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה דיודין [יא”ב‪ :‬המילוי דיודין‬
‫הוא רק בתחילת ברכת אבות?]‬
‫בברכת ההודאה אין 'ברוך' ואין 'שם'‪ ,‬והכריעה הינה ואו לגבי הא‪ ,‬והזקיפה הא לגבי ואו;‬
‫ובמודים דרבנן חוזרים וכורעים‪ ,‬יוד לגבי הא‪ ,‬וזוקפים הא לגבי יוד‪.‬‬
‫ואו הינו כנגד הגוף‪.‬‬
‫יוד הינו כנגד הראש‪.‬‬
‫בק"ש ו"ק דמוחין [יא”ב‪ :‬דגדלות] דמצד אימא נכנסו לז"א ע"י זיווג או"א במילים "ה' א‪-‬להינו‬
‫ה'" [יא”ב‪ :‬קשה כי בדרושים ה' ו‪-‬ו' של ק"ש נראה שזיווג או"א למוחין הינו במילה 'אחד'‪ ].‬כעת צריך‬
‫זיווג נוסף של או"א להבאת ג"ר מוחין דמצד אימא לז"א וגם כל ה‪ 9-‬מוחין דמצד אבא‪ .‬כל‬
‫המוחין האלה הינם בינתיים מקיפים על ראש ז"א‪.‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫קוצו של יוד‬
‫יוד‬
‫ה' ראשונה‬
‫כנגד כל עולם האצילות‬
‫א"א‬
‫אבא‬
‫אימא‬
‫כנגד כל ז"א‬
‫כתר ז"א‬
‫חכמה ז"א‬
‫בינה ז"א‬
‫‪95‬‬
‫כנגד תפארת ז"א‬
‫ואו‬
‫ה' אחרונה‬
‫ז"א‬
‫נוק'‬
‫ו"ק ז"א‬
‫מלכות‪ ,‬נוק' דז"א‬
‫בחינת אימא המתפשטת ומתלבשת תוך ז"א כשמוחי ז"א מלובשים בתוכה‪ ,‬הינה א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫דיודין‪ ,‬גמ' צל"ם [יא”ב‪ :‬עם הכולל‪].‬‬
‫א‪-‬ה של א‪-‬היה הינם כנגד ג"ר מוחין‪.‬‬
‫י‪-‬ה של א‪-‬היה הינם כנגד מוחין דו"ק; כלומר‪ ,‬עד עכשיו רק י‪-‬ה של א‪-‬היה נכנסו לראש ז"א‪.‬‬
‫ז"א נעשה ע"י כב' אותיות האלף‪-‬בית המתחלקות ל‪ 1-‬קווי ז"א‪:‬‬
‫קו שמאל‬
‫קו אמצעי‬
‫קו ימין‬
‫חטיכלמ"נ‬
‫סעפצקרש"ת‬
‫אבגדהו"ז‬
‫הכ"ב אותיות שעיקרם בג"ר דז"א מתגלים ויוצאים בסיום יסוד אימא בחזה ז"א‪.‬‬
‫הכ"ב אותיות הינם הש"י עולמות אשר בבינה [שהוא עלמא דאתי] וניתנים בז"א ומתפשטים‬
‫ב‪ 1-‬קוי ז"א אך מתגלים בעיקר בחג"ת ז"א‪.‬‬
‫"וישכ"ב במקום ההוא"‪ :‬הש"י עולמות הינם הכ"ב אותיות‪.‬‬
‫אותיות מנצפ"ך הינן כנגד הה"ג וניתנים לז"א עם הכ"ב אותיות‪ ,‬ביחד עם הה"ח‪ ,‬דרך יסוד‬
‫אימא‪ .‬הה"ג יינתנו לנוק'‪.‬‬
‫כעת היות ויסוד אימא עדיין לא נכנס לז"א‪ ,‬ה‪ 5-‬חו"ג עדיין בבחינת אור מקיף על ז"א;‬
‫ב‪"-‬תהילות לא‪-‬ל עליון"‪ ,‬מתחילות הארת הדעת והארת הה"ח והה"ג‪ ,‬בהיותן למעלה‪ ,‬להאיר‬
‫דרך קו האמצעי תוך ז"א עד היסוד בו‪.‬‬
‫ברוך‪:‬‬
‫‪ .3‬להוריד הארה ממוחי ו"ק דגדלות ז"א [דמצד אימא – יא”ב] [יוד הי של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין]‬
‫הנמצאים עדיין בג"ר ז"א אל חג"ת ז"א ומשם גם לנה"י ז"א‪.‬‬
‫‪ .2‬ע"י הארה זו‪ ,‬תפארת ז"א יכולה לרדת ולהעלות נוק' הנמצאת עדיין בהיכל ק"ק דבריאה‬
‫של האצילות; כריעת הגוף ו' [כנגד תפארת ז"א] לגבי ה' [נוק'‪[ ].‬ו‪-‬ה ללא מילוי כי אין כאן‬
‫מוחין‪].‬‬
‫‪ .1‬מ‪ 4-‬האותיות הנ"ל יוצא שם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה [יא”ב‪ :‬בעצם‪ :‬יוד – הי – ו – ה]‬
‫‪ .4‬גמ' של יוד – הי – ו – ה הינו מו' והוא מילוי ע"ב ו‪-‬ע"ב הינו הארה של אבא ושל חכמה‬
‫דז"א היורדת כעת; הארה הינה מילוי‪.‬‬
‫‪ .5‬הארה זו הינה הארת הכ"ב אותיות שביסוד בינה‪ ,‬והיסוד נקרא ברוך‪.‬‬
‫‪ .1‬ב‪-‬ך של ברוך הינם כנגד ה‪-‬כב' אותיות שמורידים הארה מהם דרך היסוד של בינה‬
‫הנקרא ברוך‪.‬‬
‫‪ .7‬להוריד הארת הה"ג הנמצאות כעת ברישא דז"א עד המלכות‪ .‬זה מרומז ע"י‬
‫כו' ‪ +‬עב' ‪ +‬קל'‪ ,‬סה"כ ברוך‪ ,‬כפי שמוסבר בדרוש ר"ה [יא”ב‪ :‬בדרוש ו' של ר"ה‪ ,‬דרוש ו'‬
‫דראש השנה‪ ,‬כו' הינה גבורה‪ ,‬עב' הינו ריבוע כו' והוא התפשטות הגבורה‪ ,‬קל' כנגד ‪*3‬כו'‪].‬‬
‫‪ .8‬נוק' עולה בתחילה באחורי ז"א ולכן צריך להעביר את ההארות אל אחורי ז"א‪.‬‬
‫פנים דז"א הינם כו' של ברוך‪ ,‬במילוי אלפין (מ"ה)‬
‫ריבוע אחוריים דמ"ה הינו ע"ב [י ‪ +‬י‪-‬ה ‪ +‬י‪-‬הו ‪ +‬י‪-‬הוה] ‪ +‬ק"ל [יוד ‪ +‬יוד הא ‪ +‬יוד הא ואו‬
‫‪ +‬יוד הא ואו‪-‬הא]‬
‫‪ .9‬יסוד דאבא התחיל להאיר ב‪"-‬תהילות לא‪-‬ל עליון ומבורך" כנ"ל [יא”ב‪ :‬דרוש ח' של קריאת‬
‫שמע וכן ב‪ -‬דרוש ב' של העמידה] כעת יש לכוון להמשיך הארה מן יסוד דאבא ['ברוך'] ליסוד‬
‫דז"א ['ברוך' וכן 'ו'] ומשם אל נוק' [ה'] ואז גם המלכות נעשית בחינת 'ברוך'‪ ,‬וזה סוד‬
‫סמיכת גאולה לתפילה‪.‬‬
‫‪ .31‬נוק' עולה כעת עד אחורי יסוד ז"א‪ ,‬ועימה גם עולה היכל ק"ק דבריאה‪ ,‬וכל שאר‬
‫העולמות כלולים בו‪.‬‬
‫יש לנוק' ‪ 5‬בחינות‪:‬‬
‫‪ o‬נקודה קטנה‬
‫‪ o‬כמידה היסוד‪ ,‬כעת; "וכל בשליש עפר העארץ" שזה ‪ 3/1‬מידה אחת‬
‫‪96‬‬
‫‪ o‬כשיעור מידת התפארת‪ ,‬גופא דז"א‪ ,‬וזה מידה שלמה; לעומת היסוד שהוא מידה‬
‫קטנה‬
‫‪ o‬כשיעור פרצוף קטן‪ ,‬יעקב שהוא מן החזה דז"א ועד רגליו‬
‫‪ o‬כשיעור פרצוף גדול‪ ,‬שוה בשוה בכל קומת ז"א; בשחרית של שבת‪.‬‬
‫אתה‪:‬‬
‫כריעה שניה; י' לגבי ה' [פשוטים]‪ ,‬ראש לגבי גוף‪.‬‬
‫להמשיך אור גבוה יותר כדי להעלות את המלכות הלאה‪.‬‬
‫ממשיכים את ג"ר ז"א שהם עדיין ע"ג ראש ז"א באופן זמני אל תוך ז"א ותיכף יוצאים ויחזרו‬
‫באופן קבוע ב‪-‬א‪-‬להי אברהם וכו'‪.‬‬
‫ אלף‪-‬הי [של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין] כנגד המוחין [ועם הכריעה של י' לגבי ה'‪ ,‬מקבלים‬‫אלף‪-‬הי‪-‬י‪-‬ה]‬
‫[ועם יוד‪-‬הי‪-‬ו‪-‬ה של 'ברוך'‪ ,‬מקבלים א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין (מוחין) על י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה (ז"א)]‬
‫ כריעה מורה על כניסת ג' מוחין עילאין אל תוך רישא דז"א‪ :‬תחילה י' [חכמה] ומשם אל‬‫ה' [בינה] של ז"א [סוד י' לגבי ה'] ומשם ל‪-‬ו' של ז"א [תפארת ז"א] ומשם אל ה' תתאה‬
‫[מלכות]‬
‫ אלף‪-‬הי‪-‬י'‪-‬ה'‪ :‬גמ' ק"מ [‪ ]3-‬שהוא מילוי של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין [קס"א – א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה = ק"מ]‬‫הכריעה הראשונה הינה בסוד מ"ו [מילוי ע"ב] והשניה בסוד ק"מ [=מקו"ם; "כל הקובע‬
‫מקו"ם לתפילתו"]; לומר ע"י ‪ 2‬הכריעות יורד אור מן אימא ומן בינה ז"א ועל ידו עולה‬
‫המלכות [שנקראת תפילה]‬
‫ ההארה היורדת עתה הינה ה‪-‬כב' אותיות והיא באה מן הג"ר הרמוזים ע"י אותיות א"ה‬‫של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה; וזה מרומז ע"י אותיות 'א‪-‬ת' של 'אתה'‪ ,‬כנגד כב' אותיות שהן מ‪-‬א' ועד ת'‪.‬‬
‫גם הה"ג עצמן [ולא רק הארותיהן] נכנסות [יא”ב‪ :‬לז"א?] ויורדות אל המלכות‪ ,‬וזה מרומז‬
‫עם ה‪-‬ה' של 'אתה'‪.‬‬
‫גם הארת הה"ח נכנסת עתה [יא”ב‪ :‬אל ז"א ומשם לנוק'?]‬
‫ סיבת העובדה שבכריעה הראשונה נוק' קבלה הארות בלבד של הכב' אותיות ושל הה"ג‬‫ועתה בכריעה השניה נוק' מקבלת את ה‪-‬כב' אותיות עצמן ואת הה"ג עצמן וגם הארה‬
‫של הה"ח‪ ,‬הינה כי עתה נוק' עולה עליה נוספת עד נ"ה ז"א [ובכריעה הראשונה נוק'‬
‫עלתה רק עד יסוד ז"א‪ ].‬עתה נוק' עדיין בגובה של ספירה אחת‪ ,‬כי היא נעקרת מהיסוד‬
‫ונמצאת בגובה נ"ה‪ ,‬אך הרוחב הינו של ‪ 2‬ספירות [נו"ה]‪ ,‬בעזרת הארת הה"ח‪.‬‬
‫נוק' עולה בעזרת הכריעות והן לא נקראות זקיפות כל עוד נוק' לא הגיעה למקום‬
‫אצילותה הראשון והעיקרי ומקומה האמיתי כנגד חזה ז"א [ונ"ה הם מקום אצילות נוק'‬
‫הראשון‪[ ].‬יא”ב‪ :‬הסבר זה אולי קשור להבנת הכריעות והזקיפות של ברכת אבות של ר"ה‪].‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪:‬‬
‫ זקיפה ‪ :3#‬זקיפת הגוף‪ :‬ה' לגבי ו'‪ :‬נוק' עולה עד ראש ו'‪-‬זעירא‪ ,‬כנגד תפארת ז"א‬‫בקטנות (כנגד ‪ 2/1‬תפארת ז"א דגדלות)‪ ,‬וכנגד ז"א בקטנות‪[ .‬ו' הינה כנגד ז"א ביחס‬
‫לשאר האצילות וגם כנגד תפארת ז"א ביחס ל‪ 31-‬ספירות ז"א‪].‬‬
‫ זקיפה ‪ :2#‬זקיפת הראש‪ :‬ה' לגבי י'‪ :‬נוק' עולה עד ראש ו'‪-‬רגילה‪ ,‬שכן ו' מקבלת 'ראש'‬‫בצורת י' כשז"א מקבל ו"ק דגדלות‪ .‬נוק' עולה עד אחורי תפארת ז"א שזה מקומה‬
‫האמיתי [יא”ב ‪ :‬קשה לי‪ ,‬למה לא נה"י ז"א? אולי יש לומר שאכן נה"י ז"א בונים נוק' אך נוק'‬
‫נמצאת בחג"ת ז"א כמו בחזרת הש"ץ? מכל מקום‪ ,‬כבר עניין זה מופיע לעיל בסוף כוונת "אתה"‪].‬‬
‫זקיפות הינן בע"ב‪.‬‬
‫עד עכשיו ב‪'-‬ברוך אתה' תפארת ז"א היה כורע‪ .‬עתה‪ ,‬בזקיפות‪ ,‬הוא עולה ונזקף במקומו‪.‬‬
‫המלכות עלתה אל שרשה הראשון ויש לה שיעור מידה ספירה אחת של תפארת דז"א‬
‫באחוריו‪.‬‬
‫אפשרות אחת לפי מהרח"ו‪:‬‬
‫ זקיפה ‪ :3#‬ה' תתאה עולה לגבי ו' קטנה‪ ,‬כלומר רחל עולה עד ‪ 2/1‬תפארת ז"א דגדלות‪.‬‬‫ זקיפה ‪ :2#‬ה' עילאה עולה לגבי י' שעל ה‪-‬ו' [ונהית ו' גדולה]‪ ,‬כלומר לאה עולה עד ראש‬‫תפארת ז"א‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫אפשרות אחרת‪ ,‬מהרח"ו מסופק אם שמע אותה מפי האריז"ל‪:‬‬
‫ זקיפה ‪ :3#‬ה' תתאה עולה לגבי ו' קטנה‪ ,‬כלומר רחל עולה עד ‪ 2/1‬תפארת ז"א של‬‫גדלות‬
‫ זקיפה ‪ :2#‬ה' עילאה עולה לגבי י' שעל ה‪-‬ו' ונהית ו' גדולה‪ ,‬כלומר רחל עולה עד ראש‬‫תפארת ז"א‪ ,‬והוא מקום לאה בסוד "ותגנוב רחל את התרפים‪".‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה כי גניבת רחל מקום לאה נאמר בשליש האמצעי של תפארת ז"א ולא בשליש העליון‪.‬‬
‫[במקור ישנה עוד אפשרות נוספת‪].‬‬
‫רחל כעת עומדת במקומה האמיתי‪ ,‬באחורי חזה ז"א‪ ,‬בשיעור קומה של מידת ספירה אחת‬
‫וזה נראה סתירה לדרוש זה של תחילת הברכה ששם נאמר שכל ‪ 9‬ספירות מלכות ירדו‬
‫בבריאה וצ"ע‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫לא קשה‪ ,‬כי ‪ 9‬מלכויות שעלו עם נקודת אחורי מלכות דכתר‪ ,‬הם ‪ 31‬ספירות שלה כעת‪ ,‬והוא שיעור‬
‫מידה אחת‪ .‬יא”ב‪ :‬עיין גם יפה שעה של תחילת דרוש זה‪.‬‬
‫עד כאן נוק' בגודל של ספירת תפארת ז"א‪ .‬נוק' גדלה ביחד עם קבלת ז"א ו"ק דמוחין דגדלות‬
‫דאימא‪ .‬כשז"א יקבל ג"ר דמוחין דאימא וכל מוחי אבא אזי נוק' תהיה בגודל פרצוף אב"א עם‬
‫ז"א מחזה שלו ועד רגליו‪ .‬כניסת ג"ר דגדלות דמוחין דמצד אימא וכן כל מוחי אבא נעשית ב‪-‬‬
‫א‪-‬להינו וא‪-‬להי אבותינו‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫להגדלת נוק' לפרצוף מספיק ג"ר דמוחין דמצד אימא ולא צריכים מוחין דאבא‪.‬‬
‫א‪-‬להינו‪ :‬אימא [וכן הוא בק"ש] [שם ס"ג]‬
‫א‪-‬להי‪ :‬אבא [גמ' מו' והוא מילוי ע"ב]‬
‫ו' (של ו‪-‬א‪-‬להי)‪ :‬דעת‪ ,‬המזווג לאו"א [שם מ"ה] [יא”ב‪ :‬זיווג שני; להבאת ג"ר דמוחין]‬
‫אבותינו‪ :‬המוחין‪ :‬ג"ר דמוחין דמצד אימא וכל המוחין דמצד אבא‬
‫דרוש זה הינו בבחינת מוחין פנימיים‪ .‬הדרוש להלן [דרוש ד' של דרושי ההעמידה‪ ,‬לפי‬
‫ההגהה] הינו בבחינת מוחין מקיפים‪.‬‬
‫הביאור של ברכת אבות של דרוש דר"ה זהה לדרוש של יום חול למעט כוונות ה‪-‬ריו‪.‬‬
‫לכוון בברכת אבות במקיפים דמצד אימא בלבד‪ ,‬כי מקיפים דמצד אבא נכנסים רק בברכת‬
‫כהנים‪ .‬בר"ה מכוונים כאן מקיפים דמוחין דמצד אימא ודמצד אבא [יא”ב‪ :‬אך נראה בדרוש ו' של‬
‫ר"ה‪ ,‬עניין אור מקיף‪ ,‬שהמקיפים הנמוכים באים רק מאימא‪ .‬ואולי הכוונה שהם באים דרך אימא ולא‬
‫בהכרח מקורם רק מאימא‪].‬‬
‫ו‪-‬א‪-‬להי‪ :‬להמשיך בחינת לאה באחורי ז"א [הינו הראשון של ה‪ 4-‬א‪-‬להי‪].‬‬
‫א‪-‬להי אברהם א‪-‬להי יצחק וא‪-‬להי יעקב‪:‬‬
‫כניסת ג"ר מוחין ז"א דמצד אימא וג"ת מוחין ז"א דמצד אבא‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫ג"ר מוחין דז"א דמצד אימא‪:‬‬
‫אברהם‬
‫א‪-‬להי‬
‫‪ 2/1‬עליונים‬
‫מוח חכמה‬
‫דחסד נעשים‬
‫דז"א דמצד‬
‫אימא הנכנס כלי למוח‬
‫חכמה של‬
‫לכלי שלו‬
‫ז"א ‪-‬‬
‫‪ 3/1‬תחתון‬
‫דחסד עם‬
‫‪ 3/1‬עליון‬
‫דנצח נעשים‬
‫כלי לחסד‬
‫[עניין הגדלת‬
‫ז"א מו"ק‬
‫לגדלות‪ ,‬כנ"ל‬
‫ב‪ -‬דרוש ז'‬
‫של קריאת‬
‫שמע]‬
‫א‪-‬להי‬
‫מוח בינה‬
‫דז"א דמצד‬
‫אימא הנכנס‬
‫לכלי שלו‬
‫יצחק‬
‫‪ 2/1‬עליונים‬
‫דגבורה‬
‫נעשים כלי‬
‫למוח בינה‬
‫של ז"א ‪-‬‬
‫‪ 3/1‬תחתון‬
‫דגבורה עם‬
‫‪ 3/1‬עליון‬
‫דהוד נעשים‬
‫כלי לגבורה‬
‫וא‪-‬להי‬
‫מוח דעת‬
‫דז"א דמצד‬
‫אימא הנכנס‬
‫לכלי שלו‬
‫יעקב‬
‫‪ 2/1‬עליונים‬
‫דתפארת‬
‫נעשים כלי‬
‫למוח דעת‬
‫של ז"א ‪-‬‬
‫‪ 3/1‬תחתון‬
‫דתפארת עם‬
‫‪ 3/1‬עליון‬
‫דיסוד נעשים‬
‫כלי לתפארת‬
‫ג"ת מוחין דז"א דמצד אבא‪:‬‬
‫כעת ג"ת מוחין דז"א דמצד אבא נכנסים לחב"ד ז"א בתוך ג"ר מוחין דז"א דמצד אימא‪.‬‬
‫לאחר מכן כשייכנסו ג"א דמוחין דז"א דמצד אבא לחב"ד ז"א‪ ,‬אזי הג"ת מוחין שהיו בחב"ד‬
‫ז"א יירדו לחג"ת ז"א‪.‬‬
‫לאחר מכן כשייכנסו ג"ר דמוחין דז"א דמצד אבא לחב"ד ז"א‪ ,‬אזי הג"א מוחין שהיו בחב"ד‬
‫ז"א יירדו לחג"ת ז"א והג"ת מוחין שהיו בחג"ת ז"א יירדו לנה"י ז"א‪.‬‬
‫‪ * 1‬א‪-‬להי = הינם ‪ * 1‬מילוי ע"ב [ע"ב הינו כנגד אבא] והם כנגד ג"ת מוחין דז"א דמצד אבא‬
‫הנכנסים לחב"ד ז"א‪.‬‬
‫ו' של וא‪-‬להי יעקב‪ :‬כנגד‪:‬‬
‫ ‪ 2‬הדיעות שיש בז"א ‪ ,‬דמצד אבא ודמצד אימא‬‫ העובדה שהדעת באה מ‪ 2-‬חלקים‪ ,‬שהם חסדים וגבורות [גם בתוך אבא ובתוך אימא‬‫עצמם‪].‬‬
‫ ‪ 2‬הדיעות שיש בז"א‪:‬‬‫‪ o‬דעת עליון‪ ,‬נעלם וגנוז‪ ,‬מכריע בין חו"ב דז"א‪ ,‬נמשך ממוח הדעת עצמו של או"א‪.‬‬
‫[יש לכוון לדעת העליון הזה ב‪-‬ו' של וא‪-‬להי יעקב]‬
‫‪ o‬דעת תחתון‪ ,‬נמשך מהתפשטות החו"ג שבו"ק דאו"א‪ ,‬נקרא בשם ‪ 2‬עטרין שהם‬
‫בחינת ‪ 2‬כתפין דאריך‪ ,‬והם לא נחשבים חלק של או"א אלא רק גנוזים בסוד‬
‫פקדון באו"א‪.‬‬
‫‪ * 4‬א‪-‬להי [אבותינו‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב]‪:‬‬
‫ א‪-‬להי הינו גמ' מילוי ע"ב‪ ,‬מו'‪ ,‬אמ"ה ["המהלך ‪ 4‬אמות"]‬‫ לכוון להמשיך הארה מצד המוחין דמצד אבא [חכמה] [ודמצד אימא] אל ‪ 4‬פרצופי לאה‬‫שיש בז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫לא ברור איך מוחי אימא מרומזים ב‪ * 4-‬א‪-‬להי‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא ברור לי מה השאלה‪ ,‬הרי ראינו לעיל‬
‫בכוונת א‪-‬להי אברהם וכו'‪ ,‬שהם גם כנגד מוחי אימא‪].‬‬
‫הא‪-‬ל‪:‬‬
‫עתה ז"א קיבל ג"ר דמצד אימא וג"ת דמצד אבא ונקרא גדול ושערות זקנו מתחילים לצמוח‬
‫ונעשים בו י"ג תיקוני דיקנא הרמוזים ב‪ 31-‬מידות והתיקון הראשון נקרא א‪-‬ל‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫ממוחי חב"ד ז"א יוצאת הארה שממנה נעשו ‪ 31‬ת"ד; ההארה עושה ‪ * 1‬א‪-‬ל בלחי ימין ו‪* 1-‬‬
‫א‪-‬ל בלחי שמאל‪ * 5 .‬א‪-‬ל מתגלים והא‪-‬ל השישי נעלם‪.‬‬
‫הבנה ‪ 3#‬של ‪ * 5‬א‪-‬ל‪:‬‬
‫‪ .3‬א‪-‬ל שבלחי ימין ובלחי שמאל בא ממוח החכמה‪ ,‬א‪-‬ל ש‪-‬די‬
‫‪ .2‬א‪-‬ל שבלחי ימין ובלחי שמאל בא ממוח הבינה‪ ,‬א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫‪ .1‬א‪-‬ל שבלחי ימין ובלחי שמאל בא ממוח הדעת‪ ,‬א‪-‬ל א‪-‬דני‪ .‬מוח הדעת כולל חסדים בצד‬
‫ימין וגבורות בצד שמאל‪ ,‬כאשר הגבורות נכללים בחסדים ולכן רק א‪-‬ל אחד שבצד‬
‫החסדים מתגלה‪.‬‬
‫הא‪-‬ל שהוא התיקון הראשון של ‪ 31‬תיקוני דיקנא מתפשט ומנהיג עולמות בי"ע והוד סוד‪:‬‬
‫א‪-‬ל ש‪-‬די שבבריאה‬
‫א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה שביצירה‬
‫א‪-‬ל א‪-‬דני שבעשיה‬
‫מהרח"ו מציע ‪ 2‬פירושים אפשריים‪.‬‬
‫ אפשרות ‪:3#‬‬‫כוונתינו כעת לתת לז"א ‪ 31‬תיקוני דיקנא ולהמשיך הארתם‪ .‬בשלב זה מדובר בתיקוני דיקנא‬
‫מצד אימא [המקיפים של המוחין דז"א דמצד אימא נכנסים לז"א כעת] וב‪"-‬ויעבור" (לפני‬
‫נפילת אפיים) נעשית אותה פעולה מצד מקיפים של מוחי אבא‪ ,‬שנכנסים בברכת כהנים‪.‬‬
‫היות ומקיפים דמצד אימא עומדים מחוץ לנה"י אימא לכן אינם צריכים בקיעה [של נה"י אימא –‬
‫יא”ב] כדי שתצא הארתם; אך מקיפי אבא מלובשים תוך נה"י אימא ולכן צריכים בקיעת נה"י‬
‫אימא כדי שתצא הארתם‪.‬‬
‫ אפשרות ‪:2#‬‬‫כעת נעשים ט' תיקוני דיקנא דז"א‪ ,‬וב‪-‬ויעבור נשלמים לז"א כל ‪ 31‬ת"ד‪.‬‬
‫הבנה ‪ 2#‬של ‪ * 5‬א‪-‬ל‪ ,‬והיא העיקרית לפי המהרח"ו‪:‬‬
‫מוח דעת בהיותו ביסוד אימא הינו הראשון לצאת ולהאיר והוא א‪-‬ל ש‪-‬ד‪-‬י [היסוד נקרא‬
‫ש‪-‬ד‪-‬י] והוא נשאר בחוץ ליסוד אימא‪ ,‬דבוק בו‪ ,‬ואינו מתפצל לשניים [חו"ג] ולכן רק א‪-‬ל אחד‬
‫מתגלה‪ .‬לאחר מכן מוח חכמה יכול לצאת להאיר כי הפתח של היסוד כעת התפנה ומתפצל‬
‫לימין ולשמאל ונעשה בחינה של א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪.‬‬
‫לאחר מכן מוח בינה יוצא ומתפצל לימין ולשמאל ונעשה בחינה של א‪-‬ל א‪-‬דני‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה לומר שמוח חכמה מאיר בשני הצדדים וכן מוח בינה‪ ,‬כי כל אחד מכיל רק הספירות של הקו שלו‪.‬‬
‫הא‪-‬ל‪ :‬אותיות לאה; בניית פרצוף לאה‪ ,‬לצורך הזיווג הנעשה עימה במילת "ויעבור‪ ".‬לאה‬
‫מתחילה בתחילת ‪ 2/1‬הדעת של ז"א [ורחל בתחילת ‪ 2/1‬תפארת דז"א] ולכן מתחילים בבניין‬
‫פרצוף לאה רק לאחר מילות א‪-‬להי אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב שהם בחינת ‪ 1‬מוחי ז"א‪ .‬לאה אינה‬
‫נקודה קטנה שצריך לבנות אותה לפרצוף‪ .‬לכוון להעלות לאה ולהדביק אותה כנגד נה"י‬
‫אימא‪ .‬ועיין עוד עניין ברכת כהנים‪.‬‬
‫בעת כניסת ג"ר מוחין דגדלות מצד אימא לתוך ז"א [שמות י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה]‪ ,‬אזי מוחין דקטנות דז"א‬
‫[שמות א‪-‬להים] יורדים לגרון ז"א [גרון הינו גמ' ‪ *1‬א‪-‬להים]‪ .‬כניסת מוחי ו"ק אינה מספיקה‬
‫כדי להוריד מוחין דקטנות לגרון‪ .‬שמות ‪ * 1‬א‪-‬להים הינם דיודין‪ ,‬דההין ודאלפין של אות ה';‬
‫הא‪-‬ל = ה‪[-‬הי ‪ +‬הה ‪ +‬הא]‬
‫בעת כניסת ג"ת מוחין דגדלות דמצד אבא לתוך ז"א‪ ,‬אזי מוחין דקטנות דז"א ממשיכים לרדת‬
‫עד חג"ת ז"א‪.‬‬
‫בעת כניסת ג"ר מוחין דגדלות דמצד אימא לתוך ז"א‪ ,‬אזי מוחי ג"א דגדלות שהיו בחב"ד ז"א‬
‫כעת עוברים לגרון ז"א ומשם למקומם האמיתי‪ ,‬לחג"ת ז"א‪ ,‬בתיבות "הגדול הגיבור והנורא"‬
‫וגם מוחי ג"ת דגדלות שהיו בחג"ת ז"א כעת עוברים למקומם‪ ,‬לנה"י ז"א‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫הגדול הגיבור והנורא‪:‬‬
‫ התפשטות שלושה מתוך ה"ח דמצד אימא בחג"ת דז"א‪.‬‬‫ נתקנים כלים של חג"ת ז"א [בנוסף לכניסת מוחי חג"ת ז"א] ע"י אותם ג' פרקים דאימא‬‫הנכנסים בהם ומגדילים אותם כדלעיל [יא”ב‪ :‬דרוש ז' של קריאת שמע?]‬
‫'ו' של "והנורא"‪ :‬יסוד אבא מתחיל להיכנס לז"א‪ ,‬כי הרי ג"ת דמוחין דז"א דמצד אבא נכנסו‬
‫ולכן ישנה הארה מיסוד אבא שמגיעה עד תפארת ז"א ועל ידה יש לתפארת ז"א כח להתחיל‬
‫בתיקון נוק'‪.‬‬
‫א‪-‬ל עליון‪:‬‬
‫כנגד כתרים של יעקב ורחל הנמצאים בחזה ז"א [יעקב מלפנים ורחל לאחור] ויסוד אימא‬
‫מסתיים בתפארת ז"א; ולכן ישנו גילוי יסוד אימא בתפארת ז"א וממנו ישנן ‪ 1‬הארות‪:‬‬
‫‪ .3‬הארה לתפארת ז"א‪ :‬תפארת ז"א הינו מ"ה‪ .‬ההארה שתפארת ז"א מקבלת הינה‪:‬‬
‫י‪-‬וד * הא [=‪ ,321‬הכאת חכמה של ז"א עם בינה של ז"א] ‪ +‬ואו * הא [=‪ ,]78‬סה"כ גמ'‬
‫א‪-‬ל עליון‪.‬‬
‫‪ .2‬מן ההארה שתפארת ז"א קיבלה‪ ,‬יוצאות ‪ 2‬הארות ליעקב ולרחל‪.‬‬
‫‪ o‬א‪-‬ל‪ :‬בונים כעת כתר יעקב שמקבל הארה מיסוד אבא וגם מקבל הארה מיסוד‬
‫אימא‪ .‬אימא הינה ס"ג‪ ,‬יעקב העומד בפני ז"א מקבל בחינת פנים של ס"ג [י‪-‬י‪-‬א‪-‬י‬
‫= א‪-‬ל]; יעקב אינו מקבל את כל שם ס"ג כי עיקר אחיזת יעקב הוא ביסוד אבא‬
‫המתגלה עתה‪.‬‬
‫‪ o‬עליון‪ :‬רחל עומדת מאחורי ז"א‪ ,‬כתר שלה בגובה תפארת ז"א‪ .‬כתר רחל מקבל‬
‫אחוריים דס"ג‪ ,‬גמ' קס"ו‪ ,‬גמ' "עליון"‪.‬‬
‫גומל חסדים טובים‪:‬‬
‫ תיקון נה"י ז"א ע"י מוחין דמצד אימא שהתפשטו כבר בתוכם‪ .‬לכוון בתיקון ‪ 2‬פרקים‬‫עליונים דנ"ה ז"א‪.‬‬
‫ התפשטות ‪ 2‬מתוך ה"ח דמצד אימא בנ"ה ז"א‬‫ כניסת ג"א דמוחין דגדלות דמצד אבא לז"א‪ ,‬וג"ת דמוחין דגדלות דמצד אבא נדחים‬‫מחב"ד ז"א אל חג"ת ז"א‪ .‬ג"א הינם ‪ = 21 * 1‬גומל‪.‬‬
‫טובים‪:‬‬
‫ חו"ב ליעקב מנ"ה אבא הנמצאים בחו"ג ז"א‪.‬‬‫הארת יסוד אבא [הנמצא בדעת ז"א? – יא”ב] שנעשית מוחין אל יעקב וחסדים אל ז"א‪.‬‬
‫ חו"ב לרחל; רחל נבנית מנה"י אימא רק כאשר נה"י אבא מאירים מרחוק אל רחל‪ ,‬כמו‬‫שקורה כעת‪ ,‬שנה"י אבא אינם עדיין בנה"י ז"א אלא רק בחג"ת ז"א‪"[ .‬מרחוק ה' נראה‬
‫לי"; "ה' בחכמה יסד ארץ"‪ ].‬לרחל אין כוח לקבל אור מנה"י אבא כשהם קרובים אליה‬
‫בנה"י ז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ גם מוחין של יש"ס מספיקים כדי לבנות רחל [ולא רק מוחי אבא‪].‬‬‫ כשמוחי ו"ק דגדלות דיש"ס נכנסו‪ ,‬אזי המוחין דקטנות ירדו מהגרון ומוחי ו"ק דגדלות הגיעו עד‬‫חג"ת ז"א ומאירים מאחורי ז"א לנוק' וגורמים לבנות נוק' וגורמים להחזרת נוק' פב"פ עם יעקב‪.‬‬
‫ מוחי אבא עילאה נחוצים לגרום להבאת נוק' פב"פ עם ז"א‪.‬‬‫יפה שעה‪:‬‬
‫בדרוש ז' של קריאת שמע‪ ,‬נאמר שלרחל יש אחיזה ביסוד ז"א ומשם היא יונקת מאור אבא‪ ,‬ואין בעיה‬
‫לנוק' לקבל אור מאבא! יש ליישב ולומר ששם מדובר באור דמוחין דז"א דמצד אבא דיניקה ולא‬
‫דגדלות‪.‬‬
‫קונה הכל‪:‬‬
‫ ג"ר דגדלות דמצד אבא נכנסים לז"א‬‫ג"א דגדלות דמצד אבא במקומם‪ ,‬בחג"ת ז"א‬
‫ג"ת דגדלות דמצד אבא במקומם‪ ,‬בנה"י ז"א‬
‫‪ -‬ג"ר דגדלות הינם ‪ * 1‬ע"ב = רי"ו = קונה הכל‬
‫‪101‬‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫ג"א דגדלות הינם ‪ * 1‬כו' = גומל‬
‫ג"ת דגדלות הינם ‪ * 1‬מו' [מילוי ע"ב] = ‪ * 1‬א‪-‬להי‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫‪ o‬לא ברור אם השמות הנ"ל הם של המוחין עצמם או אולי הם שמות הלבושים של המוחין‬
‫שהם הנה"י‪.‬‬
‫‪ o‬במקומות אחרים נמצא ששמות מוחי אבא הינם עסמ"ב ושמות מוחי אימא הינם קס"א‪,‬‬
‫קס"א‪ ,‬קמ"ג‪ ,‬קנ"א‪ ,‬אך כאן לא פורש כך‪.‬‬
‫לא כמו במוחין דאימא שעצרו בגרון ז"א בירידתם אל חג"ת ז"א‪ ,‬כאן בעקבות האור‬
‫העליון של המזלא קדישא דא"א שהוא תיקון ‪ 31‬של ת"ד ['ונקה'‪ ,‬אותיות 'קונה']‬
‫שמתגלה עתה במוחין דאבא [ע"י זיווג במזלא עילאה עצמו]‪ ,‬יש כח במוחי ז"א דמצד‬
‫אבא לעבור ישירות לחג"ת ז"א‪.‬‬
‫זיווג א"א‪ ,‬הכולל או"א‪ ,‬כדי להכניס ג"ר דמוחין דאבא לז"א‪.‬‬
‫'קונה הכל' הינו גמ' רי"ו כנגד "א‪-‬ל אלף למד"‪ ,‬כנגד תיקון דיקנא של יעקב‪.‬‬
‫'הכל'‪ :‬כנגד יסוד ז"א הנעשה ע"י מזלא עילאה‪.‬‬
‫נה"י ז"א הינם תחום שבת ונה"י ז"א באים מחדש [יא”ב‪ :‬זהו אולי עניין של חג"ת ז"א‬
‫הנעשים חב"ד‪ ,‬ונה"י ז"א הנעשים חג"ת וצורך בבניית נה"י חדשים לז"א‪ ,‬עניין שקורה במהלך‬
‫כניסת מוחין דגדלות דז"א כמופיע במספר מקומות כגון בדרוש ה' של העמידה] ונחוץ אור אריך‬
‫כדי להאציל אותם מחדש‪ .‬א"א נרמז פעמיים כאן‪:‬‬
‫‪ o‬א‪-‬ל עליון‪ :‬א"א אשר על ידו נגמלים החסדים הטובים שהם נה"י ז"א‬
‫‪ o‬קונה הכל‪ :‬מזלא עילאה דדיקנא דאריך המוציא את 'הכל' שהוא היסוד‪.‬‬
‫'כל' הינו ה"ח [*‪ ]31‬הנמשכים ביסוד ז"א‬
‫ה'‪-‬כל‪ :‬ה' כנגד רחל שה"ג שלה מגיעות ליסוד ז"א‪.‬‬
‫דעת יעקב נעשה מיסוד אבא [הנקרא כל]‬
‫דעת דרחל נעשה מה"ג דאימא‪ ,‬כנגד היסוד דז"א [במובן של דעתן של נשים קלה]‬
‫דעת יעקב ורחל הינן כנגד יסוד ז"א‬
‫ההארות דאבא נמשכות ליעקב ושל אימא נמשכות לרחל‪:‬‬
‫‪ o‬הארות מאימא לרחל‪" :‬קונה" הינו גמ' קס"א‪ ,‬שהוא א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‪ ,‬והוא צל"ם‬
‫דז"א דמצד אימא‬
‫‪ o‬הארות מאבא ליעקב‪" :‬הכל" כנגד יעקב המקבל הארות מאבא; שם ע"ב‬
‫האור שהקב"ה גנז לצדיקים לעתיד לבא הינו יוצא מפי יסוד אבא [הנקרא צדיק] ונגנז‬
‫בתוך יסוד ז"א ושם נקרא "אור זרוע לצדיק" והיה מתפשט ומתגלה בו"ק דז"א הנקרא‬
‫'עולם' וזהו שנאמר שהאור היה מאיר מסוף העולם ועד סופו‪ .‬יסוד אבא שביסוד ז"א‬
‫נקרא ע"ב וממנו יוצאת הארה ליעקב [‪[ ]55=72-37‬ע"ב – טו"ב = הכל] ונשארת הארה‬
‫בתוך ז"א [טו"ב מתוך ע"ב; "אך טוב וחסד"] גנוזה לצדיקים‪ ,‬כלומר לזיווג ז"א עם רחל כי‬
‫אז ישנו זיווג מבחינת חו"ג דאו"א‪ .‬בזיווג של ז"א עם רחל‪ ,‬אם כן‪ ,‬שותפים יסוד אבא‪,‬‬
‫יסוד אימא ויסוד ז"א המלביש את שניהם ולכן זיווג זה הינו עליון מאוד ונעשה רק ביום‬
‫שבת‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫יסוד דאימא מוזכר כאן (למרות שיסוד אימא אינו מגיע אלא רק עד חזה ז"א) כי כל החו"ג ביציאתם‬
‫לוקחים התלבשות מיסוד אימא והם ‪ 31‬לבושים דא‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה; וגם יסוד אבא לוקח התלבשות מיסוד‬
‫אימא‪.‬‬
‫הכל‪:‬‬
‫ ה'‪ :‬כנגד מוחי יעקב הלוקח ‪ 1‬מוחי חב"ד מאבא והארת ‪ 2‬מוחין מן אימא [כי נשים דעתן‬‫קלה]‬
‫ כ'‪ :‬כנגד רחל הלוקחת כעת ‪ 2‬מוחין בשלמותם כי עתה מוחי ז"א דמצד אבא סיימו‬‫להיכנס מצב שלא היה עדיין ב‪"-‬גומל חסדים טובים"‪ .‬אין לנוק' דעת‪ ,‬כי הדעת מצד אימא‬
‫נעשה ה"ח שנתפשטו בו"ק דז"א וה"ג עבורה‪.‬‬
‫‪ -‬ל'‪ :‬ג"ר דז"א דמצד אבא הנכנסים לז"א‪.‬‬
‫‪102‬‬
‫וזוכר חסדי אבות‪:‬‬
‫עד עכשיו‪:‬‬
‫ יעקב ורחל קבלו את הכתר שלהם מאת ‪ 2/1‬התחתונים המגולים של תפארת ז"א‪.‬‬‫ יעקב ורחל קבלו את חו"ב שלהם מאת הפרקים העליונים של נ"ה ז"א‬‫ יעקב ורחל קבלו את דעת שלהם מאת היסוד ז"א‬‫כעת‪:‬‬
‫ יעקב ורחל מקבלים את חג"ת שלהם מהפרקים האמצעיים של נ"ה ז"א ומאת עטרת יסוד‬‫ז"א‪.‬‬
‫ומביא גואל לבני בניהם‪:‬‬
‫ יעקב ורחל מקבלים את נה"י שלהם מהפרקים התחתונים של נה"י ז"א‬‫ אין כנגד היסוד של יעקב ושל רחל שום אחיזה בז"א‬‫ גאולה הינה ביסוד‬‫יפה שעה‪:‬‬
‫מה שנכתב במקום אחר שיסוד יעקב הינו כנגד עטרת יסוד ז"א אינו מדויק‪.‬‬
‫למען שמו‪:‬‬
‫ יעקב ורחל מקבלים את עטרת דיסוד שלהם‪ ,‬כלומר בחינת המלכות שלהם‪.‬‬‫באהבה‪:‬‬
‫כעת פרצופי ז"א‪ ,‬יעקב ורחל נשלמו‪ .‬רחל עומדת אב"א עם ז"א‪ .‬יש להביא את רחל פב"פ עם‬
‫יעקב ולכן יש צורך בנסירה‪ .‬אין צורך בהטלת תרדמה על ז"א לצורך הנסירה כי כעת ז"א‬
‫קיבל את כל מוחיו וכאשר יסתלקו המוחין שלו לצורך הנסירה‪ ,‬עדיין יישאר בו רשימו של‬
‫המוחין‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬לאחר תפילת ערבית מסתלקים מוחי ז"א ונשאר בו רק הרשימו של המוחין ואז‬
‫לצורך הנסירה בלילה‪ ,‬ז"א בתרדמה [כי אז גם לא יישאר רשימו של המוחין – יא”ב]; עיין ברכת‬
‫המפיל חבלי שינה על עיני‪ ,‬ועיין גם דרוש התפילין‪[ .‬יא”ב‪ :‬מכאן שיש נסירה גם ביום וגם בלילה;‬
‫ולא במנחה ולא בערבית‪].‬‬
‫בברכת אבות של ר"ה ישנו עניין של תרדמה‪ ,‬נסירה והתעוררות ע"י השופר‪ ,‬ולא אומרים אז‬
‫שלז"א ישנם כל המוחין לפני הנסירה ולכן לא צריך תרדמה! הסיבה היא שר"ה הינו רמז אל‬
‫בריאת העולם בתחילת האצילות ובתחילת ביאת המוחין דז"א אשר לא היה אז בו עדיין לא‬
‫מוחין ולא רשימו שלהם‪.‬‬
‫בר"ה הנסירה נעשית ע"י תפילותינו ["זכרינו לחיים"] ובימים אחרים הנסירה נעשית מעצמה‪.‬‬
‫באהבה‪ :‬ב' אהבה‪:‬‬
‫ אהבה ‪ :3#‬בברכת אהבת עולם‪ :‬בהיכל אהבה של עולם הבריאה‪ .‬שם המשכנו מ"ן עד‬‫לאימא שבאצילות כדי שאו"א יזדווגו ויתנו מוחין לזו"ן בהיות זו"ן אב"א‪.‬‬
‫ אהבה ‪ : 2#‬כאן; מעלים מ"ן כדי שאו"א יזדווגו פעם שניה ויולידו מוחין אחרים לרחל לבדה‬‫ויחזירו זו"ן פב"פ‪ .‬אימא מסתלקת מתוך ז"א ומזדווגת עם אבא כדי להוליד המוחין‬
‫החדשים לרחל‪ .‬וזהו ענין "ויבן ה' א‪-‬להים [או"א] את הצלע"‪ ,‬כלומר או"א נזדווגו והולידו‬
‫מוחין חדשים עבור רחל; המוחין האלו התלבשו בתוך נה"י אימא והכל יחד מתפשט בתוך‬
‫רחל‪ ,‬ועל ידי זה רחל נגדלת ומגיעה שווה בשווה עד כתר ז"א‪ ,‬אב"א‪ .‬בעצם נה"י אימא‬
‫נכנסים קודם ללאה ואח"כ מתפשטים גם ברחל ואז לאה ורחל מתחברות יחד ונעשות‬
‫פרצוף אחד גבוה כשיעור קומת ז"א‪.‬‬
‫הזיווג של או"א במילים "א‪-‬להינו וא‪-‬להי אבותינו" לא נעשה ע"י העלאת מ"ן מקודם‪ ,‬כי אז‬
‫היה חסר רק הכנסת מוחין שכבר היו קיימים‪ ,‬לתוך ז"א‪.‬‬
‫שני הזיווגים של או"א הנ"ל נעשו ע"י העלאת מ"ן מהיכל אהבה שבבריאה; אך ב‪ 2-‬היכלי‬
‫אהבה שונים‪:‬‬
‫ זיווג או"א שבק"ש‪ :‬היכל אהבה שבבריאה הינו ההיכל דז"א ה‪ 5#-‬מלמטה‬‫‪ -‬זיווג או"א שבברכת אבות‪ :‬היכל אהבה של היכל קה"ק של ז"א שבבריאה‪.‬‬
‫‪103‬‬
‫עניין ההיכלין‪:‬‬
‫ההיכלות הינם ‪ + 1‬ק"ק [ובתוכו ‪ 1‬היכלים]‪ ,‬סה"כ ‪ 31‬ספירות של פרצוף [היכל לבנת הספיר‬
‫נחשב כ‪ 2-‬ולכן ישנם ‪ 31‬היכלות‪].‬‬
‫ביוצר דשחרית ביום חול ההיכלין הם של ז"א דבריאה‬
‫ביוצר דערבית ביום חול‪ ,‬ההיכלין הינם של נוק' דבריאה‬
‫ביוצר דשחרית של שבת‪ ,‬ההיכלין הינם של אבא דבריאה‪.‬‬
‫ההיכלים הינם מכופלים; למשל בהיכל רצון דז"א‪ ,‬שהוא ההיכל השישי מלמטה‪ ,‬בעצמו ישנם‬
‫ו' היכלים‪ .‬כמו כן‪ ,‬בהיכל ק"ק דז"א‪ ,‬המכיל חו"ב שבז"א‪ ,‬ישנם גם כללות ההיכלים האחרים‪,‬‬
‫ובתוכם ישנו גם היכל אהבה [שהוא עליון יותר מהיכל אהבה הנמצא במספר ‪ 4‬מלמטה] והוא‬
‫ההיכל המעלה מ"ן כעת בברכת אבות‪.‬‬
‫כעת רק נכנסים מוחין לנוק' [ולא לז"א] ולכן רק ז"א צריך להעלות מ"ן לנוק' [ונוק' לא צריכה‬
‫להעלות מ"ן עבור ז"א] ולכן אין תרדמה לנו‪ ,‬כבניה של נוק'‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ולפי זה בלילה שאנו‪ ,‬כבניה של רחל‪ ,‬ישנים‪ ,‬נראה שגם הנוק' עולה למ"ן אך זה לא מה שכתב בדרוש‬
‫ד' של ק"ש על המיטה כי ז"א לבדו הוא הישן בלילה ולא נוק'‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬עיין דרושי שבת ‪ – 1‬קבלת שבת – דרוש א'‪ ,‬ששם מופיע שהיכל הינו בחינה חיצונית של עולמות‬
‫אבי"ע‪.‬‬
‫מלך עוזר ומושיע ומגן‪:‬‬
‫נוק' הגיעה עד עכשיו להיות כנגד כל ז"א אב"א וכעת נוק' חוזרת להיות פב"פ עם ז"א אך‬
‫מתמעטת כנקודה קטנה כנגד עטרה של יסוד ז"א‪.‬‬
‫בעזרת כניסת נה"י אימא כעת לתוך נוק' רחל‪ ,‬נוק' גדלה עד שיעור קומת ז"א; כך כשנה"י‬
‫אימא יסתלקו ממנה ויחזרו לתוך ז"א‪ ,‬נוק' תישאר לכל הפחות בשיעור גובה מחזה ז"א‬
‫ולמטה‪.‬‬
‫הסתלקותם של נה"י אימא מתוך ז"א וכניסתם לתוך נוק' רחל‪:‬‬
‫כניסת עטרת יסוד אימא לרחל שהיא נקודה קטנה כנגד עטרת יסוד‬
‫ב'‬
‫מלך‬
‫ז"א; נתקן כתר רחל‬
‫כניסת תלת פרקים תתאים דנה"י אימא לנוק' לחב"ד רחל‬
‫ו'‬
‫עוזר‬
‫כניסת תלת פרקים אמצעיים דנה"י אימא לנוק' לחב"ד רחל ודוחים ‪1‬‬
‫כ'‬
‫ומושיע‬
‫פרקים תתאין לחג"ת רחל‪.‬‬
‫כניסת תלת פרקים עילאין דנה"י אימא לנוק' לחב"ד רחל ודוחים ‪1‬‬
‫ו'‬
‫ומגן‬
‫פרקים אמצעיים לחג"ת רחל‪ ,‬ו‪ 1-‬פרקים תתאין לנה"י רחל‪.‬‬
‫בוכ‪-‬ו‬
‫מגן‪ :‬גמ' ‪ * 1‬א‪-‬ל‪ * 2[ :‬א‪-‬ל] של ‪ 2‬תפוחין קדישין [‪ * 3‬א‪-‬ל] בחוטמא באמצעיתא‪.‬‬
‫בוכ‪-‬ו‪ :‬תמורת שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה [החלפת אותיות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה עם אותיות עוקבות]‪ ,‬כי שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫הינו אימא אך כשהוא מאיר מתוך אחורי חזה ז"א אל נוק' אזי ההארות הינן רק תמורת השם‬
‫[בוכ‪-‬ו] ולא השם עצמו [א‪-‬ה‪-‬יה] [יא”ב ‪ :‬קשה לי כי כעת נה"י אימא עצמם בתוך נוק' ולא מאירות אל‬
‫נוק' מתוך ז"א! ] [במקור ישנו עניין שנוק' הינה "אורך היריעה האחת שלושים באמה ורוחב‬
‫ארבע באמה‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה איך תחילה נכנסת עטרת יסוד אימא שהיא בעצם בערך בגובה ‪ 2‬פרקים אמצעיים של נה"י‪ ,‬לפני ‪1‬‬
‫פרקים תתאים של אימא! היות ונוק' הינה נקודה‪ ,‬מלכות שבכתר שלה‪ ,‬לכן ראוי להמשיך אליה מלכות‬
‫דאימא תחילה‪.‬‬
‫‪104‬‬
‫ישנם ‪ 4‬זיווגים‪:‬‬
‫ ישראל עם רחל בשחרית של שבת‬‫ ישראל עם לאה במנחה של יום חול‪ ,‬כשלאה מן חזה ז"א ולמעלה‬‫ יעקב עם לאה בערבית של יום חול‬‫ יעקב עם רחל בשחרית של יום חול‪ ,‬כעת‪.‬‬‫יעקב עומד פב"א עם ז"א [פנים דז"א באחורי יעקב‪ ].‬יעקב יוצא מיסוד אבא המתפשט מחזה‬
‫ז"א ולמטה‪ ,‬מצד פנים‪.‬‬
‫רחל עומדת אב"א עם ז"א‪ ,‬ויוצאת מן חזה ז"א ולמטה‪ ,‬מהארת יסוד אימא‪.‬‬
‫כתרי יעקב ורחל נעשים מן תפארת ז"א‪.‬‬
‫שארית פרצופי יעקב ורחל נעשים מן נה"י ז"א‪.‬‬
‫יעקב מתהפך ומצדד עצמו ועומד בצד ימין דז"א מן חזה ז"א ולמטה [צד ימין דיעקב כנגד‬
‫פנים דנצח ז"א] ונותן מקום לרחל‪ .‬ואז רחל עומדת פב"פ עם יעקב [מן חזה ז"א ולמטה]‪,‬‬
‫ועומדת בצד שמאל דז"א [צד שמאל דרחל כנגד פנים דהוד ז"א‪].‬‬
‫יסוד דאבא מאיר ביעקב דרך פנים דז"א‪.‬‬
‫יסוד דאימא מאיר ברחל דרך פנים דז"א‪.‬‬
‫ועל זה נאמר‪" :‬איהו בנצח ואיהי בהוד"‬
‫ כל הנצחים דא"א ואו"א מתלבשים זה בזה וכולם בנצח ז"א ששם יעקב‪ .‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה בנצח‪.‬‬‫ כל ההודות דא"א ואו"א מתלבשים זה בזה וכולם בהוד ז"א‪ ,‬ששם רחל‪ .‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י בהוד‪.‬‬‫ בתפארת השמות משולבים‪ :‬י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י‪.‬‬‫ וכן הוא בחזרת הש"ץ‪ :‬יעקב [י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה] בחסד‪ ,‬ורחל [א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י] בגבורה דז"א‪ ,‬ובהיותם‬‫בדעת הינם משולבים בייחוד אחד‪.‬‬
‫ וכן הוא בעלותם כנגד חו"ב דז"א בשחרית של שבת‪ :‬יעקב [י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה] בחכמה ורחל‬‫[א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י] בבינה פרודים‪ ,‬ובעלותם עד כתר ז"א הינם מחוברים‪.‬‬
‫ וכן הוא בתפילת ערבית בזיווג יעקב עם לאה מן חזה ז"א ולמעלה‪.‬‬‫במילים "מלך עוזר ומושיע ומגן" יעקב ורחל חוזרים להיות פב"פ ורחל הינה בשיעור כל קומת‬
‫ז"א‪ .‬אז יוצאים נה"י אימא מתוך רחל מאליהם ורחל מתמעטת לשיעור גובה מן חזה ז"א‬
‫ולמטה‪ ,‬שהוא מקום אצילותה‪ ,‬ששם נשלם יסוד אימא והארות מתגלות‪.‬‬
‫יש לנו כעת להחזיר נה"י אימא לתוך ז"א ע"י ברכת מגן אברהם‪.‬‬
‫ברוך‪:‬‬
‫ כניסת מוחין דגדלות דו"ק דז"א בבת אחת‪ ,‬כמו שקרה בק"ש‪.‬‬‫ כריעה ו' לגבי ה'‬‫ רחל מתמעטת עד יסוד ז"א‪ ,‬בבת אחת‬‫אתה‪:‬‬
‫ כניסת מוחין דגדלות דג"ר דז"א‬‫ כריעה י' לגבי ה'‬‫ רחל חוזרת להיות נקודה קטנה תחת יסוד ז"א‬‫הכריעות הינן ע"י שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין‪.‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪:‬‬
‫ ה' לגבי ו'‪ :‬להאיר מן ו' אל ה' כלומר מן ו"ק דז"א אל נוק' [ה' תתאה] ועל ידי כך ה‪-‬ה'‬‫[נוק'] עולה עד הו"ק שבתפארת דז"א‬
‫ ה' לגבי י'‪ :‬להעלות ה' [נוק' – יא”ב] עד לראש תפארת [י' שעל גבי ה‪-‬ו'] של ז"א‪.‬‬‫הזקיפות הן ע"י שם ס"ג‪.‬‬
‫מגן‪:‬‬
‫‪105‬‬
‫גמ' ‪ * 1‬א‪-‬ל [תפוחין קדישין של הפנים הינם ש"ע גמ' ‪ * 2‬א‪-‬ל במילוי ‪ * 3 +‬א‪-‬ל שהוא מקום‬
‫החוטם]‬
‫עתה נוק' בהיותה פב"פ עם יעקב‪ ,‬מקבלת ‪ * 1‬א‪-‬ל הנ"ל‪.‬‬
‫אברהם‪:‬‬
‫בסוד החסד [אברהם] שהוא היכל אהבה כנ"ל‪ :‬ההיכל הזה הינו הגורם לבנית נוק' ולהבאתה‬
‫פב"פ "והוכן בחסד כסא [שהוא המלכות‪"].‬‬
‫‪106‬‬
‫דרוש ג' של העמידה‬
‫'ברוך'‪ :‬כנגד היכל ק"ק דבריאה כי‬
‫ נתברך מכל האצילות ע"י יסוד האצילות הנקרא ברוך‬‫ נתברך ע"י ‪ 1‬היכלין תתאין דבריאה המתחילים מן היכל לבנת הספיר הנקרא 'ברוך' ג"כ‪.‬‬‫'אתה'‪ :‬הורדת ה‪-‬כב' אותיות [א‪-‬ת של 'אתה'] מן היסוד אל המלכות שהיא סוד אות ה' [ה' של 'אתה'] ושהיא בהיכל קודש קדשים [של הבריאה – יא”ב]‪.‬‬
‫'י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה'‪ :‬כנגד תפארת ז"א אשר ממנו מושפעות כל ה‪-‬כב' אותיות ויורדות דרך היסוד‪.‬‬
‫מילות הברכה‬
‫הסבר ‪3#‬‬
‫מחדשים כל בחינות עולם האצילות‬
‫א‪-‬להינו‬
‫וא‪-‬להי אבותינו‬
‫א‪-‬להי אברהם וכו' יעקב‬
‫או"א עילאין מתחילים לתקן את ז"א‪ ,‬וזהו 'א‪-‬להי‬
‫אברהם וכו' יעקב' שהם ‪ 1‬מוחי חב"ד דז"א שבהתחלה‬
‫היו חג"ת [כנגד אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב] וכעת נהיו חב"ד‬
‫[א‪-‬להי אברהם יצחק ויעקב‪].‬‬
‫כנגד חג"ת ז"א‬
‫הא‪-‬ל הגדול הגיבור‬
‫והנורא‬
‫א‪-‬ל עליון‬
‫גומל חסדים טובים‬
‫וקונה הכל‬
‫כנגד א"א שהוא כתר דאצילות המשפיע כעת כדי‬
‫להאציל את נוק' באחורי תפארת ז"א‪ .‬וזהו ענינים של‪:‬‬
‫‪' o‬אני ראשון (א"א) ואני אחרון (נוק')'‬
‫‪ o‬אני (א"א) ואין (נוק')‬
‫‪ o‬המלכות נקראת ראשית (על שם א"א המאציל אותה –‬
‫יא”ב)‬
‫א"א מתקן נ"ה ז"א ונעשים שניהם חסדים טובים‬
‫א"א מתקן את יסוד ז"א הנקרא 'כל'‬
‫‪107‬‬
‫הסבר ‪2#‬‬
‫בבריאת העולם‪ ,‬זו"ן היו אב"א והוחזרו פב"פ‪ .‬כך‬
‫עתה‪ ,‬לאחר שאמרנו "ברוך אתה ה' " (של תחילת‬
‫הברכה) והגענו עד תפארת ז"א [שהוא י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה] אנו‬
‫מתקנים את נוק' דז"א איתו כדי לחבר זו"ן ביחד‬
‫אימא‬
‫אבא שהוא א‪-‬להי האבות שהם חג"ת‬
‫או"א עושים ‪ 1‬מוחין לז"א שהם א‪-‬להי אברהם‪ ,‬א‪-‬להי‬
‫יצחק וא‪-‬להי יעקב‬
‫או"א עושים חג"ת לז"א [הנקראים הא‪-‬ל הגדול הגבור‬
‫והנורא‪].‬‬
‫ז"א מטבעו הינו ו"ק‪ .‬ו"ק של ז"א הינם כעת חב"ד‪-‬‬
‫חג"ת של ז"א‪ .‬נחוץ שא"א ["א‪-‬ל עליון"] יעשה גמילות‬
‫חסדים ["גומל חסדים טובים"] עם ז"א ויוסיף לו נה"י‬
‫[נ"ה ז"א הינם חסדי דוד הנאמנים – "חסדים"; והם ‪2‬‬
‫מוחי נוק' – "טובים"]‬
‫היסוד נקרא "הכל" כי הוא כולל כל הו"ק‪ .‬בזכות‬
‫הכללות הזאת‪ ,‬היסוד של ז"א בונה ו"ק דנוק'‪[ .‬ונוק'‬
‫קבלה ג"ר שלה ע"י נה"י ז"א‪].‬‬
‫וזוכר חסדי אבות‬
‫ומביא גואל‬
‫לבני בניהם‬
‫למען שמו‬
‫באהבה‬
‫מלך‬
‫עוזר‬
‫ומושיע‬
‫ומגן‬
‫ברוך אתה ה'‬
‫מגן אברהם‬
‫נה"י ז"א הם חב"ד נוק' והרי עתה נשלם פרצוף ז"א‬
‫ונעשה ראש נוק'‪.‬‬
‫נעשים חג"ת נוק'‬
‫תיקון חג"ת נוק'‬
‫נעשים נה"י נוק'‬
‫יסוד דנוק'; כל לשון גאולה הוא ביסוד‪ ,‬וכאן הוא ביסוד‬
‫נוק'‬
‫נ"ה דנוק'‬
‫והרי נשלם כל פרצוף הנוק'‪.‬‬
‫למען הנוק' נעשו החג"ת נה"י האלה‬
‫למען נוק'; לשון 'שם' הינו במלכות‬
‫ע"י החסד נבנתה נוק'‪.‬‬
‫ברכת אבות הינה בסוד החסד הנקרא אהבה בסוד‬
‫"ואהבת חסד"‪.‬‬
‫עתה שזו"ן נאצלו הינם עדיין אב"א ויש לנסר אותם ולהביאם פב"פ‬
‫אימא הנוסרת את נוק' מז"א‬
‫אימא הנוסרת את נוק' מז"א‬
‫אימא עוזרת לז"א ועושה לו עזר כנגדו‬
‫אימא עוזרת לז"א ועושה לו עזר כנגדו‬
‫נוק' כנגד נה"י ז"א‪ ,‬פב"פ‬
‫נוק' עולה עד כנגד חג"ת ז"א‪ ,‬פב"פ‬
‫אימא מושיעה את נוק' של ז"א ע"י החסדים שהם‬
‫ישועות‬
‫נוק' עולה עד כנגד חב"ד ז"א‪ ,‬פב"פ‬
‫החסד נמשך בזו"ן כדי להחזירם פב"פ; מגן הינו חסד‪.‬‬
‫הכריעה הראשונה שבתחילת הברכה היתה לתיקון‬
‫כוונתו כמו בראש הברכה‬
‫נוק' אב"א‪ ,‬ועתה הכריעה השניה הזו הינה לתיקון‬
‫כל הפעולה נעשית ע"י החסד מסודו של אברהם‬
‫פב"פ שזהו ע"י החסד ולכן כל התיקון הזה נעשה‬
‫בברכת אבות‪ ,‬שהיא בסוד החסד הנקרא מגן אברהם‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫דרוש ד' של העמידה‬
‫בק"ש‪ ,‬מוחי ו"ק דז"א ומוחי נוק' באים מזיווג הבחינה החיצונה של אור הפנימי דנה"י דאו"א‪.‬‬
‫בברכת אבות‪ ,‬באים מקיפים אל המוחים דאור פנימי הראשונים‪ ,‬מזיווג הבחינה האמצעית‬
‫של אור הפנימי דנה"י דאו"א‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬באים מקיפים דמקיפים מזיווג הבחינה הפנימית של אור הפנימי דנה"י דאו"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫– והרי מוחים דגדלות דז"א באים מזיווג הבחינה הפנימית דאו"א!‬
‫אלא יש לומר‪ :‬ישסו"ת הינם נה"י דפרצופים כלליים דאו"א (או חיצוניות דפרצופים כלליים דאו"א)‪.‬‬
‫ולכן‬
‫בק"ש‪ ,‬מוחי ו"ק דז"א ומוחי נוק' באים מזיווג הבחינה החיצונה של אור הפנימי דנה"י דאו"א‪ ,‬כלומר‬
‫מישסו"ת‪.‬‬
‫בברכת אבות‪ ,‬באים מקיפים אל המוחים דאור פנימי הראשונים‪ ,‬מזיווג הבחינה האמצעית של אור‬
‫הפנימי דנה"י דאו"א‪ ,‬כלומר מחג"ת דפרצופים כלליים דאו"א‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬באים מקיפים דמקיפים מזיווג הבחינה הפנימית של אור הפנימי דנה"י דאו"א‪ ,‬כלומר מאו"א‬
‫עילאין הנקראים פנימיות‪.‬‬
‫– ועוד‪ :‬והרי בדרוש ו' דראש השנה כתב שמקיפי ז"א באים מזיווג מקיפי או"א?!‬
‫אלא יש לומר שיש ‪ 9‬בחינות של אור פנימי [‪ 1‬כלים‪ 1 ,‬מוחים ‪ 1‬נשמות] ו‪ 9-‬בחינות של אור מקיף [‪1‬‬
‫כלים‪ 1 ,‬מוחים ‪ 1‬נשמות]‪ .‬כאשר האריז"ל אומר שאי אפשר לז"א להשיג מקיפים דאו"א מדובר‬
‫במקיפים דמוחים דאו"א; אך ז"א יכול להשיג מקיפים דכלים דאו"א‬
‫[עיין הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים]‬
‫'ברוך'‪ :‬היכל קה"ק דבריאה‪ ,‬אשר נכללו בו כל שאר היכלי הבריאה‪ ,‬וגם נקודת מלכות‬
‫הנחלקת ל‪ 31-‬ספירות [סוד מיעוט הירח] הנמצאת כעת בהיכל ק"ק דבריאה‪ ,‬עולים למעלה‬
‫באצילות עד מקום סיום היסוד דז"א‪ [ .‬מלכות אב"א עם ז"א‪ ,‬פסיעה לבר‪ ,‬בסוף אות ו'] [גם‬
‫כאשר נוק' נמצאת בבריאה‪ ,‬עדיין נשאר רשימו בסיום אות ו'‪ ,‬כי היסוד ומלכות אינם נפרדים‬
‫לעולם]‬
‫'אתה'‪ :‬הוא החסד הבונה את נוק' ומשפיע בה ‪ 22‬אותיות מ‪'-‬א' עד 'ת'; כלומר 'את' [כב'‬
‫אותיות] אל 'ה' [נוק'] ומעלה אותה עד הת"ת דז"א אב"א‪.‬‬
‫'אלוקינו' – אימא‬
‫'ואלקי אבותינו' – אבא‬
‫‪ o‬זיווג או"א בבחינה האמצעיות דאור פנימי שלהם כדי להמשיך אור מקיף למוחים‬
‫דז"א‪.‬‬
‫‪ o‬למסור את הנפש על קדוש ה' כדי להעלות מ"ן עם זו"ן לאימא (לצורך זיווגה עם‬
‫אבא)‬
‫'אלוקינו' – ת"ת‪ ,‬כלומר ת"ת דבחינה אמצעיות דאימא שממנו נעשה כלי לאור מקיף דכתר‬
‫דז"א‪.‬‬
‫'ו' – ז"א‬
‫'אלוקי אבותינו' – אבא‪ ,‬שממנו נמשך האור המקיף הנכנס בכלי הכתר דז"א הנ"ל‪.‬‬
‫'אלוקי אברהם‪ ,‬אלוקי יצחק ואלוקי יעקב' – מקיף למוחים פנימיים דז"א מנה"י דאמצעיות‬
‫דאור פנימי דאו"א [אלוקי * ‪ = 1‬חב"ד; אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב = חג"ת]‬
‫שאר איברי גוף זו"ן מקבלים עתה‪ ,‬בברכת אבות‪ ,‬אור פנימי‪ ,‬רק מוחי זו"ן מקבלים אור מקיף‬
‫בברכת אבות‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫'הא‪-‬ל' – בחינת דיקנא דז"א [‪ 9‬תיקונים] שכן 'א‪-‬ל' הוא התיקון הראשון‪ .‬וזהו אור פנימי‪ ,‬כי‬
‫רק למוחי זו"ן המשכנו אור מקיף‪[ .‬יא”ב‪ :‬ע"ע דרוש ה' של חזרת העמידה לגבי ‪ 1‬ו‪ 11-‬ת"ד דז"א‪.‬‬
‫תד_זא_‪]11_1‬‬
‫'ה' ד‪'-‬הא‪-‬ל' היא בחינת אימא [שהיא 'ה' עילאה] אשר מצדה נמשכים ההארות לז"א‪ .‬וכן על‬
‫דרך זה‪ ,‬ה‪'-‬ה' של 'הגדול הגבור והנורא'‪.‬‬
‫'הגדול הגבור והנורא' ‪ -‬חג"ת דז"א‪ .‬מקום נוק' הינו בחצי התחתון דת"ת ז"א [= 'והנורא']‬
‫והוא נעשה לה בחינת אור מקיף דכתר של נוק'‪ ,‬וזהו 'א‪-‬ל עליון'‪ .‬וכל זה נעשה על ידי אימא‬
‫הנקראת גם 'א‪-‬ל עליון'‪.‬‬
‫'גומל חסדים טובים' – היות וו"ק דז"א עלו ונעשו לו חב"ד ‪ +‬חג"ת‪ ,‬לכן נעשים לז"א נה"י‬
‫חדשים‪( .‬ע"ע נה"י חדשים דז"א בדרוש ג' של ראש השנה חגת_זא_בנו_נהי_חדשים) מחצי‬
‫תח תון דת"ת אימא וכן מנה"י אימא נעשים כחב"ד לז"א‪ .‬מהנ"ה החדשים דז"א נעשים עתה‬
‫חכמה ובינה לנוק'‪.‬‬
‫'חסדים' – בחינת ז"א‬
‫'טובים' – בחינת נוק'‬
‫'קונה הכל' – יסוד החדש דז"א נעשה ע"י התכללות או"א במזלא [שהוא 'ונקה' (אותיות‬
‫'קונה')‪ ,‬שהוא דעת עליון] שמשם נמשך אור גדול אל הדעת אשר בין או"א ומשם נמשך‬
‫ונעשה יסוד דז"א‪.‬‬
‫'וזוכר חסדי אבות' – מהיסוד דז"א נמשכה הארה מצד אבא לעשות חג"ת דנוק'‬
‫'ומביא גואל לבני בניהם' ‪ -‬מהיסוד דז"א נמשכה הארה מצד אימא לעשות נה"י דנוק'‬
‫'למען שמו' – החג"ת נה"י הנ"ל הם למען נוק' הנקראת 'שמו'‬
‫'באהבה' – כל זה נעשה ע"י החסד הנקרא 'באהבה'‬
‫‪110‬‬
‫דרוש ה' של העמידה‬
‫'א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י' [של 'א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י שפתי תפתח‪ :]...‬יש להמתיק ‪ 2‬הבחינות של הגבורות‪.‬‬
‫‪ .3‬להמתיק את הש"ך דינים דנוק' כדי שמ‪'-‬נער' [=‪*5‬דין=ש"ך] היא תיעשה 'נערה' [=גמ'‬
‫שכ"ה] ותהיה ראויה לזיווג עם ז"א‪ .‬מיתוק הדינים נעשה ע"י מקור הדינים [כלומר אימא]‬
‫ע"י שנמשיך ‪*5‬אלפ‪-‬ים [=ה'] מן ‪ 5‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה שבבינה אל ‪*5‬דין שבנוק'‪[.‬א‪-‬דין; א‪-‬ד‪-‬‬
‫נ‪-‬י‪ ].‬ה‪-‬ה' הנוסף הנמשך אל נוק' כדי להמתיקה הוא סוד ‪ 5‬גבורות מנצפ"ך כי הם‬
‫שורשים אל הש"ך וממתיקים אותם‪.‬‬
‫‪ .2‬ה"ג של מנצפ"ך = גמ' פ"ר שיורדים אל גבורה דז"א [הגהה‪ :‬אל גבורה שבדעת דז"א]‬
‫ומשם אל נוק' דז"א‪ .‬גבורות אלה [פ"ר] נמתקות ע"י שרשם [ה"ג] ואז נעשים פר"ה‪ .‬וזה‬
‫נרמז במילה א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י כך‪ :‬א [בצורה של רי"ו] ‪ +‬דנ"י = פ"ר וזה נעשה ע"י התכללות נוק'‬
‫לאצילות [נוק' היא ה' אחרונה של הויה דאצילות]‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬עיין הקדמה שלי בעניין ש"ך ופ"ר]‬
‫'תפתח'‪ :‬חכמה = ניקוד 'פתח' = ע"ב שבו יש ‪'*4‬י' שהם ת' והרי 'ת‪-‬פתח'‪ .‬יש לכוון זיווג עליון‬
‫דאו"א בסוד הפה למתק ה‪'-‬ריו' דינים‬
‫'ופי'‪ :‬להמתיק ‪ 2‬גבורות 'מ"ן' דמנצפ"ך שהם גמ' 'פי'‪.‬‬
‫'יגיד תהלתך'‪ :‬להמשיך [=יגיד] האור העליון [=תהלה] בצאתו מהפה ולחוץ‪ .‬וגם להמשיך‬
‫השפע מן האצילות עד בריאה [הנקראת תהלתך]‬
‫'הא‪-‬ל'‪ :‬בנין לאה וחזרתה פב"פ עם ז"א במקום חזה ז"א [גרון ז"א וחג"ת ז"א]‬
‫'הגדול הגבור והנורא' – חג"ת דז"א והרי נשלם בנין לאה‪.‬‬
‫'א‪-‬ל עליון'‪ :‬גם החזרת לאה פב"פ עם ז"א וגם הגדלת לאה בכל שיעור קומת ז"א מלמטה‬
‫למעלה ולהיפך [וזו ההגדלה נעשית בשאר תיבות שמכאן ולהלן]‬
‫ברכת 'אתה גבור'‪:‬‬
‫לכוון שם 'א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם' בהויה ד‪'-‬ברוך אתה ה' מחיה המתים' והוא תמורת שם אלוקים‪.‬‬
‫סוד הגבורה‪' ,‬שמאלו תחת לראשי' שהרי נוק' נמצאת כעת בצד שמאל דז"א (יעקב נמצא‬
‫בצד ימין כנ"ל)‬
‫'אתה גבור לעולם ה''‪ :‬ר"ת 'א‪-‬ג‪-‬ל‪-‬א' והוא שם הגבורה והוא גמ' ‪ 14‬כמו שם 'ב‪-‬ו‪-‬כ‪-‬ו' של‬
‫ברכת אבות והוא (ב‪-‬ו‪-‬כ‪-‬ו) אור היוצא מנה"י דאימא דרך ז"א להאיר ולבנות נוק'‪ .‬וזהו סוד‬
‫'אורך היריעה האחת ‪ 11‬באמה ורוחב ‪ 4‬באמה' כי המלכות נקראת יריעה‪ .‬המלכות נקראת‬
‫גם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י שבמילואו ישנם ‪ 14‬אותיות‪.‬‬
‫'אתה' = ‪ 3415‬והם ‪( 281*5‬פ"ר = גמ' מנצפ"ך‪ :5* ,‬כי כל גבורה נכללת מכולם) ‪ +‬מנצפ"ך‬
‫(ה' גבורות שורשיות) לאמור כל הגבורות ניתנות אל המלכות‪.‬‬
‫‪ *5‬תחית המתים‪ 4( :‬מפורשים יותר)‬
‫הסבר ‪ :3#‬כנגד ליקוט ניצוצות מ‪ 7-‬מלכים כדי לברר האחוריים של ‪ 5‬פרצופי אצילות (או"א‬
‫נחשבים ‪ 3‬ולכן ‪ * 4‬תחיית המתים מוזכרים בפירוש)‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫– והרי אחוריים של א"א ושל או"א לא נפלו לבי"ע וכל שכן לא נפלו לקליפות!‬
‫אלא יש לומר‪ :‬היות ונה"י דאו"א נהיו מוחים דז"א אזי החלק היחסי הזה של או"א הגיע לקליפות‬
‫‪111‬‬
‫הסבר ‪ : 2#‬כנגד נתינת מוחים לז"א‪ ,‬כנגד יעקב לפני ואחרי יציאת המוחים בשביל רחל וכנגד‬
‫רחל אב"א ופב"פ‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫– והרי מוחים דיעקב באים מאבא ואיך יציאת אימא מז"א משפיעה על יעקב?‬
‫אלא יש לומר‪ :‬כל מוחי ז"א דאו"א יוצאים מז"א בנסירה‪ .‬וגם חכמה וחסד דאימא‪ ,‬שהיו בינה וגבורה‬
‫דאבא לפני החילוף והוא חלק יעקב‪ ,‬יצא מיעקב ונכנס בנוק'‪.‬‬
‫הסבר ‪ 5" :1#‬מיני בירורים לצורך נשיקין וזיווג"‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫– הה' בירורים הוא שנתבררו מוחי זו"ן ויעקב ע"י זיווגים דאו"א‪ .‬ע"י זיוגים דזו"ן ויעקב מתבררים תיקונים‬
‫לכל בי"ע מבירור ה‪ 7-‬מלכים‪.‬‬
‫'מוריד הטל' – ט"ל = גמ' שם יה‪-‬ו דאלפין‪ ,‬יש לכוון להוריד את השם הזה במילויו אל הה'‬
‫האחרונה וזהו 'הטל'‪.‬‬
‫'סומך נופלים'‪ :‬לכוון שם 'א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם' שהוא חילוף שם אלוקים והוא קטנות ב' דז"א בסוד‬
‫חג"ת דתבונה; ע"י שם זה‪ ,‬התבונה סומכת הנופלים (זו"ן) שנפלו לקליפות‪.‬‬
‫וגם לכוון שם 'א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם' בהויה דבא"י מחיה המתים‪.‬‬
‫'אתה קדוש'‪ :‬בברכת מחיה המתים היה 'שמאלו תחת לראשי'‪ ,‬וכעת‪' ,‬וימינו תחבקני' כי הימין‬
‫מחבק הנוק' ומחברה לגופו שהוא ת"ת‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫דרוש ו' של העמידה‬
‫דרוש קצר‪:‬‬
‫‪ 1‬ברכות ראשונות של העמידה הם כנגד חג"ת ז"א שנעשו חב"ד‪.‬‬
‫‪ 1‬ברכות אחרונות של העמידה הם כנגד נה"י ז"א שנעשו חג"ת‪.‬‬
‫נה"י החדשים דז"א (ע"ע נה"י חדשים דז"א בדרוש ג' של ראש השנה‬
‫חגת_זא_בנו_נהי_חדשים) וכן ט' ספירות החדשות דנוק' הינם ‪ 32‬תוספות הבאות ע"י‬
‫תפילותינו‪ .‬וכן הכתר דז"א הינו תוספת שבאה ע"י תפילותינו ולא באה מעצמה יותר‪ ,‬עקב‬
‫עוונותינו‪.‬‬
‫נה"י דז"א החדשים הם כנגד 'אתה חונן'‪' ,‬השיבנו' ו‪'-‬סלח לנו'; והם גם נעשו חב"ד דנוק'‪.‬‬
‫י"ג אמצעיות הם כנגד י"ג מדרגות שבעולם האצילות [ועיין עוד עניין ‪ 31‬מדרגות של יצירה‬
‫ושל עשיה בדרושים על 'ישתבח' ועל ברייתא דרבי ישמעאל‪].‬‬
‫דרוש ארוך‪:‬‬
‫ב‪-‬ג' ראשונות נוק' נבנית ע"י אימא‪[ .‬באבות‪ ,‬נתקנה נוק' פב"פ עם ז"א; בגבורות‪ ,‬נעשה‬
‫בחינה 'שמאלו תחת לראשי'; ב‪'-‬אתה קדוש' נעשה החיבוק ע"י ימין]‬
‫ה‪ 32-‬אמצעיות באות לתקן נוק' מצד ז"א עצמו בסוד נשיקין; ה‪ 32-‬אמצעיות באות להמשיך‬
‫הארה לנוק' מנה"י ז"א בסוד נשיקין‪ ,‬על דרך זה‪:‬‬
‫פרק ‪ 3#‬דנצח ז"א אל חכמה נוק'‬
‫פרק ‪ 3#‬דהוד ז"א אל בינה נוק'‬
‫וכן לכל ‪ 31‬ספירות‪.‬‬
‫דרך כניסת ה‪ 7-‬נשיקין לז"ת דנוק' הוא שהם עולים מלמטה דז"א אל פיו ומשם נכנסים לפיה‬
‫דנוק' ומשם יורדים ומתקנים ז"ת שבה‪ ,‬בסוד רוחא ברוחא‪.‬‬
‫ויש עוד ‪ 7‬נשיקין אחרים הנמשכים מראש ז"א לתוך פיו ויוצאים בסוד הבל הפה וניתן אליה‬
‫ונעשה בה בחינת אור מקיף‪.‬‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫'אתה חונן'‪ :‬כנגד חכמה ודעת דנוק'; הויה מנוקדת בפתח‪ .‬וכן לכוון שם 'כ‪-‬ו‪-‬ז‪-‬ו' להשפיע לנוק'‬
‫חכמה בינה ודעת להבין ולהשכיל בתורה‪.‬‬
‫'השיבינו'‪ :‬כנגד בינה דנוק'; הויה מנוקדת בצירי‪.‬‬
‫'סלח לנו'‪ :‬כנגד חסד דנוק'; הויה מנוקדת בסגול‪.‬‬
‫'ראה בענינו'‪ :‬כנגד גבורה דנוק'; הויה מנוקדת בשבא‪.‬‬
‫'רפאינו'‪ :‬כנגד ת"ת דנוק'; הויה מנוקדת בחולם‪.‬‬
‫'ברכינו'‪ :‬כנגד נצח דנוק'; הויה מנוקדת בחיריק‪.‬‬
‫'תקע'‪ :‬כנגד הוד דנוק'; הויה מנוקדת בקובוץ‪' .‬תקע' גמ' 'מנצפ"ך'; כל גבורות נוק' [מחסד עד‬
‫הוד שבה] מתקבצות אל יסוד שבה ונמתקות ע"י אימא הנקראת שופר גדול‪.‬‬
‫'השיבה'‪ :‬כנגד יסוד דנוק'; הויה מנוקדת בשורוק‪' .‬השיבה שופטינו כבראשונה' ר"ת שכ"ה‬
‫והם גבורות 'זכרים' הנמצאות ביסוד ז"א‪[ .‬מנצפ"ך גבורות הם 'נקבות']‪( .‬יא”ב‪ :‬גבורות זכרים‬
‫ונקבות – עיין גם תחילת דרוש ה' של העמידה שתי_בחינות_של_גבורות ועיין גם הקדמות לדרושי ראש‬
‫השנה שכה_גבורות_נוק‪ ,‬שם מופיע שגבורות זכרים הם מנצפ"ך (והם שם אלוקים) וגבורות נקבות הם‬
‫שכ"ה (גמ' נערה והם שם אדנ‪-‬י))‬
‫'ולמינים' ('ולמלשינים')‪ :‬כנגד כתר דנוק'; הויה מנוקדת בקמץ‪ .‬כל ברכה של ‪ 32‬אמצעיות היא‬
‫גם כנגד ז"א וגם כנגד נוק'‪ ,‬ולכן על כל ברכה יש לכוון שניהם ולכן ברכה זו היא גם כנגד כתר‬
‫ז"א‪.‬‬
‫‪ o‬כתר ז"א‪ :‬כי הכתר דז"א בא באחרונה אחרי שנשלם ב‪ 9-‬ספירות התחתונות ‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫‪113‬‬
‫מדובר בהמשכה והושבת הכתר דז"א שאכן נעשה לאחר תיקון ‪ 9‬ספירות האחרות‪ .‬כי‬
‫הכתר עצמו בא מאימא לפני שאר המוחים‪.‬‬
‫‪ o‬כתר נוק'‪ :‬כוונה ‪ :3#‬כתר נוק' בא לפני שאר ספירות נוק'‪ .‬ועתה נוק' חסרה רק דעת‬
‫[דעתה קלה] ולכן אין שייכות לכתר נוק' בברכה זו‪[ .‬כתר נוק' בא מת"ת ז"א; דעת‬
‫נוק' באה מיסוד ז"א]‬
‫‪ o‬כתר נוק'‪ :‬כוונה ‪ :2#‬נוק' בתחילת אצילותה הייתה רק נקודה אחת [הכתר שבה] ולא‬
‫עם כל ‪ 31‬ספירותיה‪ ,‬כדי שאם ישראל יחטאו ח"ו‪ 9 ,‬ספירותיה יוכלו להסתלק ממנה‬
‫והקליפות לא יוכלו לינוק ממנה‪ .‬בזמן רבן גמליאל‪ ,‬בעת החורבן‪ ,‬רבו המינים והפגם‬
‫שנגרם הגיע עד הכתר ולכן הוצרך לתקן ברכה 'ולמינים' כדי לתקן כתר נוק'‪ .‬היות‬
‫וברכה זו נתקנה מאוחר לכן מברכים אותה אחר הברכות הראשונות‪.‬‬
‫הערה‪ :‬כאשר ‪ 9‬ספירות נוק' מסתלקים‪ ,‬נקודת הכתר שנשארת נחשכת ובערך זה‬
‫אנו אומרים שהנקודה שנשארת הינה המלכות שבה‪ ,‬כלומר‪ ,‬מלכות דכתר שבה‪.‬‬
‫עד עתה הזכרנו הי"ס הנתקנות בנוק'‪ .‬מכאן ואילך אנו מזכירים ‪ 2/1‬ת"ת ונה"י דז"א‬
‫המאירים בי"ס נוק'‪ ,‬מלמטה למעלה‪.‬‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫'על הצדיקים'‪ :‬כנגד יסוד דז"א; הויה מנוקדת בשורוק‪.‬‬
‫'תשכון (ולירושלים)'‪ :‬כנגד הוד דז"א; הויה מנוקדת בקבוץ‪.‬‬
‫'את צמח'‪ :‬כנגד נצח דז"א; הויה מנוקדת בחיריק‪.‬‬
‫צמח גמ' קלח גמ' י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫'אב הרחמן'‪ :‬כנגד ת"ת דז"א; הויה מנוקדת ב‪'-‬ח‪-‬ש‪-‬ק'‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬י‪-‬חולם;ה‪-‬שבא;ו‪-‬קמץ;ה‪-‬ללא ניקוד‬
‫ההויה הראשונה (שמע קולינו י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה אלוקינו וכו') הינה שם ב"ן וניקודה הוא‪:‬‬
‫י‪-‬ו‪-‬ד‪ :‬בחולם‬
‫הה‪ :‬ה‪ :3#‬בחולם; ה‪ :2#‬בסגול‬
‫וו‪ :‬ו‪ :3#‬בחולם; ו‪ :2#‬בסגול‬
‫הה‪ :‬ה‪ :3#‬בחולם; ה‪ :2#‬בסגול‬
‫רצה‪-‬מודים‪-‬שים שלום‪:‬‬
‫ממשיכים הארה מן נה"י דאימא‪ ,‬מלובשים בסוד מוחים תוך ז"א‪ ,‬אל הי"ס דנוק'‪.‬‬
‫– 'רצה'‪ :‬בנצח דאימא; הויה דברכה היא שם 'ב‪-‬ם' [בנצח] שהוא חילוף שם 'א‪-‬ל' [בחסד]‪ .‬וגם‬
‫'רצה' הוא בגמ' אלוקים דההין והוא כנגד נה"י החדשים דז"א (עיין הדרוש הקצר בתחילת‬
‫הדרוש הזה) הנעשה ע"י הבינה [אימא]‪ ,‬ושם אלוקים הוא באימא‪.‬‬
‫– 'מודים'‪ :‬בהוד דאימא; הויה דברכה היא שם 'ב‪-‬מ‪-‬ו‪-‬כ‪-‬ן' [בהוד] שהוא חילוף שם 'א‪-‬ל‪-‬ו‪-‬ק‪-‬י‪-‬ם'‬
‫[בגבורה]‪.‬‬
‫כריעה וזקיפה בתחילת ברכת מודים‪:‬‬
‫כריעה אחת בלבד‪ :‬ו' לגבי ה' בסוד א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי אלפין [ובמודים דרבנן לכוון י' לגבי‬
‫ה']; להוריד טיפת החסדים דרך חוט השדרה מן המוחים דז"א אל נוק' בסוד הזיווג‪.‬‬
‫זקיפה אחת בלבד‪ :‬ה' לגבי ו'‪ :‬ע"י שם מ"ה‬
‫כריעות וזקיפות בסוף ברכת מודים‪:‬‬
‫בסוד א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי ההין‬
‫כריעה ‪ :3#‬ו' לגבי ה'‬
‫כריעה ‪ :2#‬י' לגבי ה'‬
‫ע"י שם ב"ן‬
‫זקיפה ‪ :3#‬ה' לגבי ו'‬
‫זקיפה ‪ :2#‬ה' לגבי י'‬
‫‪114‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הה"ח נכללים בחסד הראשון [הנקרא גם יומם] וגם ביסוד וגם כללות כללותם במלכות וגם כלולים‬
‫כל אחת מ‪ 31-‬ולכן לפעמים הה"ח נכללים ב‪ 4-‬אותיות הויה [אם לא כוללים את כללותם] ולפעמים‬
‫הם ‪ 5‬ולפעמים ‪[ 1‬חסד ויסוד] ולפעמים ‪ .7‬הנ"ל נכון גם לה"ג‪.‬‬
‫בתפילת העמידה ישנן ‪ 4‬כריעות כפולות [ו' לגבי ה'‪ ,‬י' לגבי ה'] [‪ 2‬באבות (תחילה וסוף) ו‪2-‬‬
‫בהודאה (תחילה וסוף) ] וכן ‪ 4‬זקיפות כפולות [ה' לגבי ו'‪ ,‬ה' לגבי י'] [‪ 2‬באבות (תחילה וסוף)‬
‫ו‪ 2-‬בהודאה (תחילה וסוף) ]‪ .‬הערה‪ :‬הכריעות והזקיפות של תחילת ברכת ההודאה הן‬
‫כפולות כשלוקחים בחשבון גם מודים דרבנן‪.‬‬
‫‪ 4‬הכריעות הן א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‪ ,‬דיודין‪ ,‬דאלפין ודההין‪.‬‬
‫‪ 4‬הזקיפות הן הויות דעסמ"ב‪.‬‬
‫– 'שים שלום'‪ :‬ביסוד (דאימא); הויה דברכה בניקוד שורוק; סוד הזיווג [שלום = יסוד]‪ .‬לאחר‬
‫שז"א קיבל הארה מ‪ 4-‬שמות עסמ"ב נשלמו בו מוחיו ואז יורדת טיפת זרע מן המוחין כדי‬
‫להזדווג עם נוק' לאחר שנעשו חיבוק ונשיקין‪ .‬וכן לכוון לכלול עסמ"ב ולהמשיכם לנוק'‪.‬‬
‫'בא"י המברך את עמו ישראל בשלום'‪ :‬להמשיך טיפת הזרע הה' חסדים‪ ,‬להוציאה מתוך‬
‫יסוד דאימא הנתון תוך דעת דז"א ולהמשיכה אל יסוד ז"א‪ .‬לכוון לקשר ע"י היסוד כל‬
‫הי"ס דז"א בי"ס דנוק'‪.‬‬
‫הויה של הברכה‪ :‬לחבר ‪ 2‬שמות י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ואלוקים [א‪-‬י‪-‬ל‪-‬ה‪-‬ה‪-‬ו‪-‬י‪-‬ה‪-‬ם = 'שם מלא']‪ ,‬סוד‬
‫ה"ג המתבסמות בה"ח [הה"ג (שם אלוקים) מקדימות לעלות בסוד מ"ן ואח"כ יורדים‬
‫הה"ח (שם הויה) בסוד מ"ד]‪.‬‬
‫בכל ברכות העמידה בעת הזכרת שם הויה כוונתנו הייתה שם 'י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י'‪ ,‬כלומר‬
‫חיבור זו"ן‪ ,‬אך כאן עלינו לחבר עולמות בי"ע עם אצילות‪[ .‬בזיווג ז"א עם נוק' דאצילות‪7 ,‬‬
‫היכלי בריאה מתרחקים משם משום דרך ארץ ומסתירים כדי שלא יסתכלו הקליפות] לכן‬
‫מתכוונים לשם אלוקים [גמ' 'הכסא'‪ ,‬כלומר היכלי הבריאה‪ ,‬המכילים עולמות עשיה‬
‫ויצירה שעלו לשם מכבר] עם שם הויה [כלומר היכלי האצילות] ולכן חיבור שמות אלה‬
‫נקרא שם מלא כי הוא כולל כל העולמות‪.‬‬
‫'בשלום'‪ :‬לכוון שם 'י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י'‪ ,‬המחבר ה"ח עם ה"ג ועושה שלום בניהם‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬ב‪ 4-‬כריעות וזקיפות חיברנו שמות 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה' עם שמות הויה; כעת אנו מחברים שם‬
‫הויה עם שמות 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪' ,‬אלוקים' ו‪'-‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י' והוא היחוד הגדול ביותר העולה 'נר'‪ .‬ישנם‬
‫‪ 2‬ביאורים ליחוד הזה‪:‬‬
‫ביאור ‪ 1#‬בעניין יחוד הויה עם שמות 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪' ,‬אלוקים' ו‪'-‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י'‪:‬‬
‫הויה עם שם 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪ :‬יחוד ז"א עם אימא‪ ,‬כלומר נה"י אימא מתפשטים לתוך מוחי ז"א‪.‬‬
‫הויה עם שם 'אלוקים'‪ :‬יחוד ז"א עם לאה (הנקראת אלוקים) שהיא מן חזה דז"א ולמעלה‪,‬‬
‫במקום אורות החסדים המכוסים‪ .‬חיבור ז"א עם לאה נעשה ב‪'-‬ויעבור'‪.‬‬
‫הויה עם שם 'א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י'‪ :‬יחוד ז"א עם רחל (הנקראת 'א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י') ‪.‬‬
‫ביאור ‪ 2#‬בעניין יחוד הויה עם שמות 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪' ,‬אלוקים' ו‪'-‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י'‪:‬‬
‫כנגד ‪ 1‬מדרגות ז"א הנעשות לו בתפילת העמידה‪ :‬כתר‪ ,‬מוחי חב"ד וו"ק‪.‬‬
‫הויה עם שם 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪ :‬מוחי חב"ד ז"א [‪ 4‬מוחי ז"א הם עסמ"ב] (ששורשם בכתר ז"א)‬
‫מלובשים תוך נה"י אימא ונתקנים ע"י ‪ 4‬כריעות ו‪ 4-‬זקיפות שכולם חיבור הויה עם שם‬
‫'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪.‬‬
‫הויה עם שם 'אלוקים'‪ :‬להוריד הארת המוחים מהכתר למקומם כלומר לחב"ד ז"א‪.‬‬
‫הויה עם שם 'א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י'‪ :‬להוריד הארת המוחים מחב"ד לכל שאר גופא דז"א‪ ,‬בו"ק‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫‪ o‬והרי ז"א ונוק' כבר קיבלו כל מוחיהם בברכת אבות [וכל פרצופיהם נבנו עד סוף ברכת‬
‫מודים]! אלא יש לומר‪ :‬מדובר בזיווג פנימי מיניה וביה דז"א [ובזיווג פנימי מיניה וביה‬
‫דנוק'] לקראת זיווג ז"א עם נוק'‪ .‬יען כי שורשי המוחין בכתר‪ ,‬שורש זה הזווג דמיניה וביה‬
‫‪115‬‬
‫מתחיל מכתר‪ .‬שורשי המוחין ד ‪(-‬ז"א דמצד) אבא [הם עסמ"ב] מזדווגים עם ‪ 4‬שמות 'א‪-‬‬
‫ה‪-‬י‪-‬ה' במלואיהם שהם שורשי המוחין ד ‪(-‬ז"א דמצד) אימא‪ .‬וע"י ‪ 4‬כריעות ו‪ 4-‬זקיפות הם‬
‫נתקנים [בכל כריעה וזקיפה נעשה זיווג במוח אחד]‪ .‬בברכת 'שים שלום' מורידים הארת‬
‫המוחים [סוד המוחים] במקום המוחים עצמם‪.‬‬
‫‪ o‬שם מ"ה המתקן ב"ן הוא בעצם הנרנח"י של כל הפרצופים והם שמות ההויה המנוקדים‬
‫שנכנסים בתוך מוחי כל פרצוף! ויש לכוון בכל שמות ההויה המנוקדים כל פעם שמכוונים‬
‫במוחין‪ ,‬כי לא מספיק לכוון בשמות המוחין בלבד כי הם לא התחדשו בעת התיקון כי לא‬
‫ירדו לבריאה אלא נשארו באצילות‪ ,‬אלא יש לכוון בכל שמות ההויה המנוקדים שבאים‬
‫בעת התיקון עם מ"ה‪[ .‬חיצוניות ז"א‪ 1 :‬בחינות כלים דז"א; מוחין דחיצוניות‪ :‬שמות‬
‫אלוקים‪ ,‬ניצוצות; פנימיות ז"א‪ 1 :‬בחינות כלים דנה"י דאימא; מוחין דפנימיות‪ :‬שמות הויה‪,‬‬
‫אורות; אח"כ נתלבשו לתוך המוחין דהויות הנרנח"י מכח ‪ 9‬הויות מנוקדות]‬
‫הערה‪:‬‬
‫‪ .3‬הזיווג כאן הוא יעקב עם רחל וגם ז"א עם לאה‪.‬‬
‫‪ .2‬זיווג יעקב עם רחל יכול להיעשות רק אחרי שיעקב מקבל שפע מן ז"א ולכן יש לתקן‬
‫ז"א קודם [ע"ע ביאור ‪ 31‬מידות ב‪'-‬ויעבור']‪ .‬בקיצור‪ ,‬ב‪'-‬שים שלום' יורדת טיפת‬
‫החסדים ממוחי ז"א וע"י תיקון ‪ 31‬מידות ד‪'-‬ויעבור'‪ ,‬אנו מחלקים אותה ל‪ 1-‬חלקים‪:‬‬
‫חלק ‪ 3‬לחיבוק‪ ,‬חלק ‪ 2‬זווג ז"א עם לאה (מן החזה ולמעלה) וחלק ‪ 1‬יורד למטה עד‬
‫פי יסוד ז"א ומשם ניתן בדעת יעקב ומשם אל פי יסוד יעקב ונותנו לנוק' טיפת מ"ד‪.‬‬
‫– 'למען יחלצון ידידיך'‪ :‬ר"ת שם 'י‪-‬ל‪-‬י' שהוא אחד משמות ע"ב דויסע ויבא ויט‪ ,‬ושם זה מעלה‬
‫ומברר ניצוצין של ‪ 7‬מלכי אדום [וכן בקבלת שבת 'ה' למבול ישב'‪].‬‬
‫– 'יהיו לרצון אמרי פי'‪ :‬בפסוק זה נרמזים ונכללים שמות עסמ"ב אשר כל סודות תפילת י"ח‬
‫תלויים בהם‪.‬‬
‫– לפסוע ‪ 1‬פסיעות לאחור כנגד ‪ 1‬עולמות בי"ע [פסיעה אצל פסיעה; בלי להרחיב רגליים] לאות‬
‫היכר כי בתפילה היינו שושבין המזווג חתן וכלה שבעולם האצילות; ועתה שהוא עת זיווגם‬
‫וירידת הטיפה‪ ,‬אין דרך ארץ לעמוד שם‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫הקדמה בעניין תפילת העמידה – יא”ב‪:‬‬
‫הכוונה דומה לתפילה בלחש‪ ,‬אך כעת‪ ,‬יעקב ורחל עולים כנגד חסד וגבורה של ז"א [בהתאמה]‪.‬‬
‫עניין הזיווג ב‪-‬שים שלום מובא בהקדמה שלי‪.‬‬
‫מקיפים דז"א דמצד אבא נכנסים בברכת כהנים [פנימיים ומקיפים דז"א דמצד אימא ופנימיים דז"א דמצד‬
‫אבא נכנסים בברכת אבות‪].‬‬
‫בדרוש א' של חזרת העמידה‬
‫כוונת חזרת העמידה היא זהה לכוונת העמידה עצמה למעט שבעמידה כתר יעקב ורחל‬
‫בת"ת ז"א [‪ 2/1‬תחתונים מגולים שבת"ת ז"א] ושאר פרצופם כנגד נה"י ז"א‪ ,‬יעקב בנצח ז"א‬
‫ורחל בהוד ז"א [לפי ששם אורות אימא מגולים כי עד שם מגיע יסוד אימא]; ועתה בחזרת‬
‫הש"ץ הם עולים כנגד חג"ת ז"א‪ ,‬יעקב בחסד ז"א ורחל בהוד ז"א‪ .‬היות ונוק' עולה ‪ 1‬מדרגות‬
‫נוספות (מנה"י ז"א לחג"ת ז"א) לכן יש לעשות שוב את כל התיקונים שעשינו בתפילה בלחש‬
‫(יא”ב‪ :‬כולל הגדלת רחל מנקודה אב"א ז"א לפרצוף שלם פב"פ ז"א)‪.‬‬
‫תפילת העמידה הינה בלחש כדי שהחיצונים לא יאחזו בתפילתו; אך בחזרת הש"ץ יעקב‬
‫ורחל עלו אל חג"ת ז"א ולכן אין פחד מן החיצונים‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬יסוד אימא קצר ואיך אם כן הוא מגיע עד ת"ת ז"א‪ ,‬היה צריך להגיע עד דעת ז"א‬
‫בלבד?!‬
‫תשובה‪ :‬כשאימא רובצת על זו"ן אז היסוד שלה מגיע עד כנגד ‪ 2‬הפרקים השניים דנ"ה של‬
‫אימא שהוא כנגד חזה ז"א‪.‬‬
‫לאחר שאימא יצאה מז"א כדי להשפיע על נוק' (עיין לעיל דרוש ב' דעמידה ‪",‬למען שמו‬
‫באהבה") אזי אימא הזדקפה ואינה רובצת עוד על זו"ן‪ ,‬גם כשאימא חוזרת לז"א‪ .‬לכן בחזרת‬
‫הש"ץ‪ ,‬יסוד אימא מגיע רק עד דעת ז"א ולכן אורות דאימא מגולים בחג"ת ז"א ולכן יעקב‬
‫ורחל עולים עד חג"ת ז"א בחזרת הש"ץ‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫– והרי לאה עומדת בחג"ת ז"א וממתנת שם עד 'ויעבור' לצורך זיווגה עם ז"א ואיך רחל יכולה לעלות‬
‫לשם?‬
‫אלא יש לומר‪ :‬ישנם מספר פרצופים וזיווגים‪:‬‬
‫נה"י ז"א ונוק' שלו שהם יעקב ורחל וזיווגם נקרא י‪-‬ה ‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י (פרצופים דעיבור) והוא בשים‬
‫שלום של התפילה בלחש‪ .‬ומה שכתב בסוף דרוש ו' של העמידה שבסיום תפילה בלחש ישנו יחוד הויה‬
‫עם שמות 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪' ,‬אלוקים' ו‪'-‬א ‪-‬ד ‪-‬נ‪-‬י' אתי שפיר כי יעקב ורחל הם זו"ן דפרצוף נה"י דז"א ונוקביה‬
‫וכאשר מפרטים ‪ 1‬ייחודים הם על סדר כתרם‪ ,‬חב"ד שלהם וז"ת שלהם‪.‬‬
‫חג"ת ז"א ונוק' שלו שהם ישורון ולאה וזיווגם נקרא י‪-‬ה ‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ל‪-‬ה‪-‬י ‪-‬ם (פרצופים דיניקה) והוא‬
‫בשים שלום של חזרת התפילה בקול‪ .‬ובסיום חזרת התפילה בקול ישנו יחוד הויה עם שמות 'א ‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה'‪,‬‬
‫'אלוקים' ו‪'-‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י' והם ישורון ולאה והם זו"ן דפרצוף חג"ת דז"א ונוקביה וכאשר מפרטים ‪ 1‬ייחודים‬
‫הם על סדר כתרם‪ ,‬חב"ד שלהם וז"ת שלהם‪.‬‬
‫חב"ד ז"א ונוק' שלו וזיווגם נקרא י ‪-‬ה‪-‬ו ‪-‬ה עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה (פרצופים דגדלות) והוא בנפילת אפיים (או‬
‫בשחרית דשבת?)‬
‫ולכן‪:‬‬
‫עלית יעקב ורחל בחג"ת ז"א פירושה‪ :‬התלבשות פרצופי ישורון ולאה בפרצופי יעקב ורחל; ופרצוף‬
‫ישורון‪+‬יעקב נקרא יעקב ועומד בנצח ז"א הכולל‪ ,‬ופרצוף לאה‪+‬רחל נקרא רחל ועומד בהוד ז"א הכולל‬
‫וכתרם עומד ב‪ 2/1-‬ת"ת דזו"ן דפרצופי חב"ד‪.‬‬
‫ובזה יתורץ הקושיא אם הזיווג נעשה ב‪-‬שים שלום או בנ"א‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬לסיכום גישת היפה שעה‪:‬‬
‫תפילה בלחש‪ :‬זיווג פרצופי נה"י דזו"ן‪ :‬יעקב ורחל‬
‫חזרת התפילה‪ :‬זיווג פרצופי חג"ת דזו"ן‪[ :‬יעקב ‪ +‬ישורון] ו‪[-‬רחל דנה"י ‪ +‬רחל דחג"ת]‬
‫ויעבור‪ :‬זיווג ישראל ולאה ?‬
‫נ"א‪ :‬זיווג פרצופי חב"ד דזו"ן [יעקב ורחל] ]‬
‫‪117‬‬
‫דרוש ב' של חזרת העמידה‬
‫סוד קדושה דחזרת הש"ץ‪.‬‬
‫האצילות נתקן ב‪ 1-‬תיקונים‪ :‬עתיקא קדישא (שיש בו ‪ 1‬רישין)‪ ,‬או"א‪ ,‬זו"ן‪.‬‬
‫כנגדם‪ ,‬ישנם ‪ 1‬קדושות‪:‬‬
‫קדוש ‪ 3#‬כנגד‪ :‬רישא דלא אתיידע‬
‫קדוש ‪ 2#‬כנגד‪ :‬כתרא עלאה‬
‫קדוש ‪ 1#‬כנגד‪ :‬מוחא סתימאה [חכמה קדומה]‬
‫או סידור אחר‪:‬‬
‫קדוש ‪ 3#‬כנגד‪ :‬עתיקא קדישא‬
‫קדוש ‪ 2#‬כנגד‪ :‬או"א‬
‫קדוש ‪ 1#‬כנגד‪:‬זו"ן‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫שני הסידורים הם בעצם אחד‪.‬‬
‫(יא”ב ‪ :‬רקע בענייני תלת רישין‪ ,‬על פי דרך חכמת האמת לרמחל ושערי רמחל)‬
‫תלת רישין דעתיקא [נוק' דעתיק]‪:‬‬
‫תלת רישין דא"א‬
‫רישא ‪ :1#‬ג"ר דנוק' דעתיק [כתר‪,‬‬
‫חכמה‪ ,‬בינה] לא נתלבשו בא"א‬
‫רישא ‪ :1#‬גולגולתא חיורא‪ ,‬כתר‬
‫דא"א (חסד דעתיקא)‬
‫(דעת דעתיקא)‬
‫רישא ‪ :1#‬כתר‬
‫ממנו יוצאים ‪ 11‬חיוורתי‬
‫רישא ‪ :1#‬אווירא דכיא‪ ,‬מוחא‬
‫עילאה סתימאה‪ ,‬דעת דעתיקא‬
‫רישא ‪ :1#‬חכמה‬
‫ממנו יוצאים ‪ 11‬קוצי דשערי‪,‬‬
‫‪ 11‬נימין‪ ,‬שנמשכו עד רישא ז"א‬
‫ממנו יוצאים ‪ 11‬תיקוני דיקנא‬
‫רישא ‪ :1#‬מוחא סתימאה‪ ,‬חכמה‬
‫דא"א (גבורה דעתיקא)‬
‫(יא”ב‪ :‬הערה‪ :‬עתיקא קדישא ועתיק יומין הינם מושגים שונים!)‬
‫קדוש ‪ :3#‬רישא דלא אתיידע בכללותו‪ ,‬הכולל נוקביה וא"א ונוקביה; כל ‪ 1‬רישין נקראים עתיקא קדישא‬
‫קדוש ‪ :2#‬להמשיך הקדושה מכתרא עלאה (שהוא כתר דא"א) לאו"א בכל כללותם שהם או"א וישסו"ת‬
‫קדוש ‪ :1#‬להמשיך הקדושה ממוחא סתימאה לזו"ן‪[ .‬פה מדובר באווירא דכיא‪ .‬יא”ב‪ :‬לא ברור למה?‬
‫בגלל שה‪ 11-‬נימין מגיעים לראש ז"א (ולא ה‪ 11-‬תיקוני דיקנא)?]‬
‫"‪...‬ה' צבא‪-‬ות מלא כל הארץ כבודו"‪ :‬כנגד נוק' דז"א‬
‫"ברוך כבוד ה' ממקומו"‪:‬‬
‫ברוך‪ :‬אבא‬
‫כבוד ה'‪ :‬אימא‬
‫"ה' ימלוך לעולם ועד"‬
‫ה'‪ :‬ז"א‬
‫ימלוך‪ :‬נוקבא‬
‫ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך‪ :‬א"א‪ ,‬או"א‪ ,‬זו"ן (בהתאמה)‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫לאחר תיקון כל האצילות‪ ,‬ממשיכים קדושה לאו"א ולזו"ן (קדוש‪ ,‬קדוש‪ ,‬קדוש)‬
‫לאחר מכן ממשיכים קדושה מאו"א לזו"ן (ברוך כבוד ה' ממקומו)‬
‫לאחר מכן ממשיכים קדושה מזו"ן לכל העולמות המושפעים ממנו (ה' ימלוך לעולם ועד)‬
‫קדושה דיוצר‪ :‬לתקן ‪ 1‬מוחי ן לנוק' במקומה בבריאה בהיכלותיה‪ ,‬ולפיכך הוא מיושב‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫קדושה דעמידה‪ :‬לתקן ‪ 1‬מוחין לנוק' במקומה באצילות‪ ,‬ולהיותה דעתה שלם‪ .‬להמשיך חב"ד‬
‫לנוק' מחג"ת דז"א‪ .‬והיות וכתר נוק' כנגד ת"ת ז"א ולכן אומרים את הקדושה לאחר ‪2‬‬
‫הברכות הראשונות שהן כנגד חסד וגבורה וגם כי דעת נוק' כלולה מחו"ג ז"א‪.‬‬
‫קדושה דעמידה דמוסף‪ :‬ראש נוק' כנגד ראש ז"א (יא”ב‪ :‬בעצם בשבת ראש ז"א בכתר אבא וראש‬
‫נוק' רק בחב"ד (דאימא)‪ ,‬זה עדיין נקרא שהם באותו גובה‪ ,‬כמו שמוסבר בקיצור הכוונות)‪ .‬אז נוק'‬
‫מקבלת שפע מכתר עליון [וזה חידוש לנוק'‪' ,‬חידוש הלבנה']‪.‬‬
‫בשבתות וימים טובים‪ ,‬ז"א עולה בחיק אביו וכאשר נוק' עולה לז"א כנגד פניו היא למעלה‬
‫ממקום אצילותה; וזה מה שאומרים בקדושה‪" :‬אי‪-‬ה מקום כבודו"‪ ,‬כי נוק' (הכבוד) למעלה‬
‫ממקומה (ולכן המלאכים שואלים היכן היא)‪ .‬וזה גם מה שאומרים בקדושה‪" :‬ממקומו"‪,‬‬
‫ממקום ו' (ו' כנגד ז"א שהוא ו"ק) כנגד ו' שבקדוש (יא”ב‪ :‬אולי זה קשור ל‪-‬דרוש ד' של חזרת‬
‫העמידה‪ ,‬שם רואים שה‪-‬ו' שב‪-‬קדוש הינו כנגד תפראת‪ ,‬כלומר ז"א)‪.‬‬
‫בר"ח‪ ,‬נוק' עולה עד ראש ז"א‪ ,‬אך ז"א בעצמו אינו עולה‪ ,‬ולכן לא אומרים "אי‪-‬ה מקום כבודו"‬
‫ולא "ממקומו" אלא רק "כתר" כי יש שפע מהכתר שיורד לנוק'‪.‬‬
‫בשבת זו"ן יורשים מקום אביהם ממש אך ביום טוב הם רק "קרואים" אצלו ('מקראי קדש')‪.‬‬
‫ג"ר דזו"ן אכן בג"ר דאו"א [יא”ב‪ :‬בג"ר דאימא בלבד] אך הו"ק שלהם נשארים למטה כך עם‬
‫עליה קטנה‪ :‬חג"ת בחב"ד ונה"י בחג"ת‪ .‬בחול המועד זו"ן לא עולים כלל לאו"א אלא רק עולים‬
‫עליה אחת בחב"ד ‪ +‬חג"ת‪.‬‬
‫שבת‬
‫רחל‬
‫ז"א‬
‫חג"ת דדיקנא חב"ד‬
‫נה"י דדיקנא חג"ת‬
‫כתר אבא‬
‫חב"ד‬
‫נה"י‬
‫חב"ד אבא‬
‫חג"ת‬
‫חג"ת אבא‬
‫יום טוב‬
‫ז"א רחל‬
‫חול המועד‬
‫רחל‬
‫ז"א‬
‫כתר אימא‬
‫חב"ד‬
‫אימא‬
‫חג"ת‬
‫אימא‬
‫נה"י אימא‬
‫תבונה‬
‫חב"ד‬
‫חב"ד‬
‫נה"י‬
‫נה"י אבא‬
‫ישראל סבא‬
‫כתר ז"א‬
‫חב"ד‬
‫חב"ד‬
‫חג"ת‬
‫נה"י‬
‫חג"ת‬
‫נה"י‬
‫חב"ד יעקב‬
‫ורחל‬
‫חב"ד ז"א‬
‫חג"ת ז"א‬
‫חג"ת חג"ת‬
‫נה"י נה"י‬
‫נה"י ז"א‬
‫עשיית‬
‫מלאכה‬
‫ר"ח‬
‫חול‬
‫אסור הכול‬
‫מותר רק‬
‫אוכל נפש‬
‫מותר דבר‬
‫האבד ואוכל‬
‫נפש‬
‫אסור‬
‫חג"ת יעקב‬
‫ורחל‬
‫נה"י יעקב‬
‫ורחל‬
‫מותר הכול‬
‫חב"ד‬
‫יעקב ורחל‬
‫חג"ת ונה"י‬
‫יעקב ורחל‬
‫מותר הכול‬
‫תפילין‬
‫אסור רק‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫במוסף‬
‫[יא”ב‪ :‬הטבלה הנ"ל מראה המקום הגבוה ביותר שנוק' מגיעה אליו בזמנים השונים‪ .‬מילוי הטבלה הנ"ל‬
‫נעשה גם על סמך 'קיצור הכוונות'‪ .‬הטבלה הנ"ל דרושה בדיקה\אישור‪ ,‬כי איננה לקוחה במלואה מתוך‬
‫'שער הכוונות'‪ .‬בעניין עליות יעקב ורחל בחול המועד‪ ,‬נראה ב'קיצור הכוונות' שהם לא עולים יותר‬
‫מביום חול‪ ,‬וב‪'-‬שער הכוונות' נראה ש‪"-‬ראשם בחיק אביהם"]‬
‫עניין עשיית מלאכה מורה על הקליפה בסוד העשייה‪ .‬ככל שנה"י דנוק' קרוב יותר לעולם‬
‫העשייה כך גדלה שליטת הקליפה בה וכך מתווספים סוגי המלאכה המותרים‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫דרוש ג' של חזרת העמידה‬
‫קדושה דחזרת הש"ץ‪ :‬לכוון לקיים מצות עשה "ונקדשתי בתוך בני ישראל" לקדש שמו ית'‬
‫באמרינו "נקדשיך ונעריצך"‪ .‬גם יש לכוון להתקדש מהקדושה הזאת באמרינו "מלא כל הארץ‬
‫כבודו"‪ ,‬שהוא סוד המלכות‪ ,‬ואנו בניה‪ ,‬ואנו מתכוונים לכלול עצמנו בתוכה‪.‬‬
‫בהגיע הש"ץ אל "נקדשיך ונעריצך" יש לפסוע ‪ 1‬פסיעות קדימה ולעמוד 'ברגל ישרה' (‪2‬‬
‫הרגליים צמודות)‪.‬‬
‫יש לומר בלחש כל סדר הקדושה מילה במילה עם הש"ץ‪ .‬את ‪ 2‬המילים "נקדשיך ונעריצך"‬
‫יש לומר בקול רם עם הש"ץ‪ .‬את המילים "קדוש קדוש קדוש" יש לומר בקול רם בדילוג כלפי‬
‫מעלה‪ .‬עניין הדילוג הוא להעלות יעקב ורחל בסוד שם בן מ"ב‪ .‬יש לכוון להעלות גם את נפשו‬
‫עימהם בסוד שם מ"ב "אבגית"ץ"‪ .‬בשחרית דחול יכוון אותיות 'ג"י'‪ .‬במנחה של חול יכוון‬
‫אותיות 'א"ב'‪ .‬בקדושת 'ובא לציון' דמנחה של שבת יכוון בשתי אותיות 'ת"ץ'‪.‬‬
‫בקדושה דחזרת הש"ץ דשחרית דחול‪ ,‬ז"א מעלה יעקב ורחל אל חג"ת שלו‪ ,‬ע"י שמקודם‬
‫חג"ת ז"א עולים לחב"ד ז"א ומתקדשים שם ואז יורדים למקומם‪ ,‬ואז ז"א משפיע מחסד שלו‬
‫ליעקב (בברכת אבות) ומגבורה שלו לרחל (בברכת מחיה המתים) ואז חג"ת שוב עולים‬
‫לחב"ד ומעלים יעקב ורחל לחג"ת‪..‬‬
‫בקדושה דחזרת הש"ץ דשחרית דחול‪ ,‬גם מאירים לדעת דנוק' (כי דעתה קלה) ע"י קו‬
‫האמצעי דז"א הנמשך מן הדעת שבו‪.‬‬
‫"נקדישך"‪ :‬כנגד החסד העולה עד חכמה דז"א (חכמה = קדש)‬
‫"ונעריצך"‪ :‬כנגד הגבורה העולה עד בינה דז"א (לשון גבורה ועריצות)‬
‫"כנועם"‪ :‬כנגד התפארת העולה עד דעת דז"א אשר בו מתלבש היסוד דאימא הנקרא נועם‬
‫עליון (אהי‪-‬ה דיודין גמ' נועם)‬
‫עד כאן עלית חג"ת לחב"ד‪ .‬עתה ירידת חג"ת בחזרה למקומם‪" :‬שיח (חסד) סוד (גבורה)‬
‫שרפי קדש (תפארת)"‬
‫עתה חג"ת משפיעים קדושה לנה"י‪" :‬המשלשים לך קדושה"‬
‫ונה"י מאירים ביעקב ורחל‪" :‬וקרא זה אל זה ואמר"‬
‫ואז כולם עולים יחד‪ :‬חג"ת ז"א לחב"ד ז"א; נה"י ז"א לחג"ת ז"א; יעקב ורחל לחג"ת ז"א‪:‬‬
‫"קדוש (חסד עולה לחכמה) קדוש (גבורה עולה לבינה) קדוש (תפארת עולה לדעת)"‬
‫וגם קדושה יורדת מן קוצא חד דשערי דרישא דאריך המתפשט עד אחורי רישא ז"א‬
‫ומאיר שפע גדול במוחין דז"א‪.‬‬
‫"ה' (יסוד עולה לתפארת) צבא‪-‬ות (נ"ה עולים לחו"ג)"‬
‫"מלא כל הארץ (נקבה רחל הממלאה כל נה"י ועולה עמהם) כבודו"‬
‫"ימלוך ה' לעולם אלה‪-‬יך ציון לדור ודור" לרמוז כי אנו מעלים את המלכות 'אצלו' (ר"ת "‬
‫אלה‪-‬יך ציון לדור ודור" = אצלו‪ ,‬כלומר אצל תפארת) ועי"כ ימלוך ה'‪.‬‬
‫‪120‬‬
‫דרוש ד' של חזרת העמידה‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ישנן ‪ 1‬קדושות‪ :‬של יוצר‪ ,‬של חזרת הש"ץ ושל 'ובא לציון'‪.‬‬
‫קדושה דיוצר הינה כדי להעלות את המלכות העומדת בהיכל קודש קדשים דיצירה אל הוד‬
‫דבריאה‪ .‬אין אומרים 'ימלוך ה'' כי הוא כנגד התפארת ואין אנו רוצים להורידו לעולם הבריאה‬
‫אלא להעלות המלכות‪.‬‬
‫קדושה דחזרת הש"ץ הינה כדי להעלות את המלכות דעולם האצילות בהוד דאצילות‪( .‬יא”ב‪:‬‬
‫סותר הדרושים הקודמים שבחזרת הש"ץ נוק' עולה עד חג"ת דז"א?)‬
‫קדושה ד‪'-‬ובא לציון' הינה סוד ירידת המלכות דאצילות בהיכל קודש קדשים דבריאה‪ .‬לכן‬
‫היא בלשון ארמית כי מסתירים הקדושה בעולם הבריאה‪ .‬מקדימים 'ה'' ל‪'-‬ימלוך' ('ה' ימלוך‬
‫לעולם ועד' במקום 'ימלוך ה' לעולם') כי התפארת מקדימה לרדת להיות עם המלכות בעולם‬
‫הבריאה‪.‬‬
‫קדוש‪ ,‬קדוש קדוש‪ :‬בחכמה‬
‫‪ .3‬קדוש ‪ :3#‬מלשון קדש ו'‪ ,‬כלומר עולה אות ה‪-‬ו' שהיא התפארת בחכמה הנקרא 'קדש'‬
‫ונעשה 'קדוש'‪.‬‬
‫‪ .2‬קדוש ‪ :2#‬אחר כך‪ ,‬קדש העליון מתפשט עד התפארת הנקרא ו'‪ ,‬ונעשה 'קדוש'‪.‬‬
‫‪ .1‬קדוש ‪ :1#‬ואחר כך מתפשט עד היסוד שבו ונעשה 'קדוש'‪ .‬ואז מחברים עמו נ"ה וזהו 'ה'‬
‫צבא‪-‬ות'‪ ,‬ומשם מתפשט עד המלכות‪ ,‬וזהו 'מלא כל הארץ כבודו'‪.‬‬
‫ברוך כבוד ה' ממקומו‪ :‬בבינה‪ ,‬כבוד עילאה‪ ,‬ממקומו‪ ,‬המלכות‪ .‬סוד התפשטות הבינה עד‬
‫הוד‪.‬‬
‫ימלוך ה' לעולם‪ :‬בדעת‪ .‬מעלים המלכות ('ימלוך') עד הדעת ('ה'') ואז היא אצלו (ר"ת 'אלו‪-‬‬
‫היך ציון לדור ודור') בהוד (יא”ב‪ :‬לא ברור)‪.‬‬
‫'אתה קדוש'‪ :‬מוחין דז"א דרך קו האמצעי שבו נמשכים אל נוק' ('ושמך קדוש')‪.‬‬
‫'מודים דרבנן'‪ :‬הזכר שעלה בנצח כופף את ראשו למטה כדי לנשק את נוק' הנמצאת בהוד‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫דרוש ה' של חזרת העמידה‬
‫עניין ברכת כוהנים‪:‬‬
‫זיווג ז"א‪ ,‬הנקרא ישראל‪ ,‬עם לאה נעשה ב‪ 31-‬מדות של 'ויעבור'‪ ,‬מן חזה ז"א ולמעלה‪.‬‬
‫זיווג יעקב עם רחל נעשה בנפילת אפיים‪.‬‬
‫בברכת אבות נעשים פרצופן של לאה (במילת 'הא‪-‬ל') ושל רחל‪ .‬אך פרצוף לאה נבנה רק‬
‫מבחינת הדעת שלה וה‪-‬ז"ת שלה‪ ,‬למעט חו"ב שלה ולמעט היסוד שלה‪ .‬יסוד לאה נעשה ע"י‬
‫'ויעבור' והחו"ב ע"י נשיאת כפיים‪.‬‬
‫ז"א מקבל אור מקיף מצד אבא בברכת כוהנים‪ .‬אורות אלה נמשכות ויוצאות מסופי האצבעות‬
‫של ז"א‪ ,‬בסוד אור חוזר (ירדו למטה בז"א וחוזרים ויוצאים דרך אצבעותיו)‪ ,‬בסוד זקיפת‬
‫האצבעות כלפי מעלה‪ ,‬שאז ראשי אצבעותיו מכוונים משני צדדי ראשו‪ ,‬בב' צדדי מוח הדעת‬
‫שבו‪ ,‬יד ימין מימין הדעת‪ ,‬ויד שמאל משמאל הדעת‪ .‬משם האורות מאירים בלאה‪ ,‬שראשה‬
‫באחורי דעת ז"א‪ ,‬ונעשים בחינת חו"ב בלאה‪ .‬כנגד זה צריכים הכוהנים להגביה כפיהם‪.‬‬
‫יש לז"א ‪ 2‬צל"מים‪ :‬צל"ם מצד אימא ('צ' – נה"י דתבונה‪' ,‬ל' – חג"ת דתבונה‪' ,‬מ' – חב"ד‬
‫דתבונה‪ .‬ביום חול ז"א אינו עולה לשם אלא שהם יורדים עד מקום ז"א‪ ,‬כמו בליל שבת)‬
‫וצל"ם מצד אבא‪.‬‬
‫מוחים פנימיים דמצד אימא נכנסים לז"א עד היותו בן ‪ ,31‬ואז נקרא איש‪.‬‬
‫ואז מקיפים דמצד אימא נכנסים בו עד היותו בן ‪.38‬‬
‫ואז מוחים פנימיים דמצד אבא נכנסים בו עד היותו בן ‪.21‬‬
‫משם ואילך נכנסים בו מקיפים דמצד אבא‪.‬‬
‫כל הבחינות הנ"ל נכנסות בו בברכת אבות של תפילת שחרית של יום חול למעט מקיפים‬
‫דמצד אבא שמכניסים ע"י ברכת כוהנים‪( .‬מקיפים דאימא נכנסים במילים 'ואל‪-‬הי אבותינו'‪,‬‬
‫פנימיים דאבא נכנסים במילים 'אל‪-‬הי אברהם אל‪-‬הי יצחק ואל‪-‬הי יעקב'‪ ,‬מקיפים דאבא‬
‫נכנסים בברכת כוהנים לפי שסוד הכוהן הגדול הוא בחכמה שהוא קו ימין והוא אבא‪).‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫נראה שהמקיפים המוזכרים כאן הינם המקיפים העליונים שמעל הפנימיים‪ .‬אך המקיפים המוזכרים‬
‫בדרוש ו' של ר"ה ושבוקעים מתוך הפנימיים דז"א בסוד התפילין‪ ,‬הם מקיפים 'נמוכים' מהפנימיים והם‬
‫אינם אותם המקיפים המוזכרים כאן‪.‬‬
‫כשאורות המקיפים דמצד אבא נכנסים לתוך ז"א נבקע יסוד אימא שבתוך דעת ז"א (בעת‬
‫שאומרים 'ויעבור' ) ואז נעשים בז"א ‪ 4‬ת"ד העליונים שהיו חסרים לז"א (כי בברכת אבות‬
‫נכנסו בו רק ‪ 9‬ת"ד ועתה נשלמו בו ‪ 31‬ת"ד בסוד ‪ 31‬מידות של רחמים; גם שערות של ת"ד‬
‫הם אור מקיף‪[ ).‬יא”ב‪ :‬ע"ע מילת 'הא‪-‬ל' בדרושים ב' ו‪-‬ד' של העמידה (תד_זא_‪ .)1‬וע"ע פחו"ד של‬
‫הרמח"ל סימן טז' וסימן פ"ד‪ .‬שם מוסבר שלז"א יש ‪ 1‬ת"ד אך לפעמים א"א משלים אותם ל‪ .11-‬וע"ע‬
‫הערה בדרוש א' של 'ויעבור' וכן בדרוש ה' של 'ויעבור'‪ ,‬ששם מוסבר שאמנם יש לז"א הארת ‪11‬‬
‫תיקונים‪ ,‬אעפ"כ‪ ,‬לעולם אין בז"א אלא ‪ 1‬ת"ד תד_זא_‪]1_1‬‬
‫הקדמה בעניין מוחין דז"א‪ :‬צל"ם‬
‫מוחי ז"א נוצרו ע"י זיווג או"א וניתנו תוך בטן אימא בסוד עיבור‪ .‬זווג זה התחיל ממקור עליון‬
‫(א"א ועתיק ומעליו‪ ).‬בעת לידת המוחין היו ‪ 4‬מוחים‪ :‬חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬חסדים דדעת וגבורות‬
‫דדעת‪ .‬מכאן 'ם' דצל"ם‪ ,‬שהוא ‪ 4‬מוחין‪ ,‬כל אחד כלול מ‪ 31-‬והוא גם סתום (עליון)‪ .‬ושם‬
‫נשאר רושם מוחין אלה‪ ,‬ללא לבושים‪.‬‬
‫כדי שז"א יוכל לסבול אורות עילאין אלה‪ ,‬היה צריך להלביש (לכסות) אותם‪ .‬אורות נה"י‬
‫דתבונה עלו לת"ת שלה ונתנו מקום למוחין דז"א ("אדם כי ימות באהל")‪ .‬מכאן 'ל' דצל"ם‪,‬‬
‫שהוא ‪ 4‬מוחין שהם ‪ ,1‬מכוסים ב‪ 1-‬לבושים‪ ,‬כל אחד כלול מ‪ .31-‬ושם נשאר רושם מוחין‬
‫אלה‪ ,‬בתוך הלבושים‪ .‬על זה נאמר‪" :‬אין התורה (ז"א) מתקיימת אלא במי (מי היא התבונה)‬
‫שממית עצמו (אורות נה"י דתבונה פינו מקומם) עליה (על התורה שהוא ז"א)"‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫לאחר מכן המוחין נכנסו לתוך ז"א‪ .‬מכאן 'צ' דצל"ם‪ ,‬שהוא ‪ 1‬מוחין בתוך ‪ 9‬ספירות ז"א‪ ,‬כל‬
‫אחד כלול מ‪.31-‬‬
‫מקיפים ד‪'-‬ל' וד‪'-‬ם' נכנסים לז"א בברכת כוהנים‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬
‫'יברכך'‪ :‬נכנס מוח חכמה של ה‪'-‬ל'‪.‬‬
‫'ה''‪ :‬נכנס מוח חכמה של ה‪'-‬ם'‪.‬‬
‫'וישמרך'‪ :‬נכנסים ‪ 31‬חסדים של הדעת דאות 'ם'‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫אינו ברור למה כאן מדובר ב ‪ 31-‬חסדים ו‪ 31-‬גבורות דדעת ולא ה"ח וה"ג כמו בכל מקום‪.‬‬
‫'יאר'‪ :‬נכנס מוח בינה של ה‪'-‬ל'‪.‬‬
‫'ה''‪ :‬נכנס מוח בינה של ה‪'-‬ם'‪.‬‬
‫עתה מחברים עם הקודמים כדי שיאירו אלו באלו‪:‬‬
‫'פניו'‪ :‬חכמה של ה‪'-‬ל'‪.‬‬
‫'אליך'‪ 31 :‬חסדים של הדעת דאות 'ם'‪.‬‬
‫'ויחונך'‪ :‬חכמה של ה‪'-‬ם'‪.‬‬
‫'ישא'‪ :‬נכנסים ‪ 31‬חסדים של הדעת דאות 'ל'‪.‬‬
‫'ה''‪ :‬נכנסים ‪ 31‬גבורות של הדעת דאות 'ם'‪.‬‬
‫עתה מחברים עם הקודמים כדי שיאירו אלו באלו‪:‬‬
‫'פניו'‪ :‬חכמה של ה‪'-‬ל'‪.‬‬
‫'אליך'‪ 31 :‬חסדים של הדעת דאות 'ם'‪.‬‬
‫'וישם'‪ :‬חכמה של ה‪'-‬ם'‪.‬‬
‫'לך'‪ :‬בינה של ה‪'-‬ל'‪.‬‬
‫'שלום'‪ :‬בינה של ה‪'-‬ם'‪ .‬לכוון גם להאיר אל נוק' דז"א‪.‬‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫–‬
‫ה‪ 31-‬גבורות של ה‪'-‬ל' תלויים בכוונה שמכוונים הקהל כשהכוהנים מברכים 'ברוך אתה‪,'...‬‬
‫שאז על הקהל לכוון באות 'ו' של 'וידבר ה' אל משה‪ '...‬ובאות 'ד' של 'דבר אל אהרון‪ '...‬ושתי‬
‫אותיות אלה הינן כנגד ‪ 31‬גבורות של הדעת דאות 'ל'‪ ,‬שהם המקיפים הנמוכים יותר והם‬
‫הנכנסים ראשונה‪.‬‬
‫הערה‪ :‬מוחים ד‪'-‬ם' נכנסים ע"י הויות‪ ,‬חוץ מ‪ 31-‬חסדים של הדעת דאות 'ם' שצריך כוונה‬
‫מיוחדת של הש"ץ‪.‬‬
‫אין הכוהן עולה יחידי לדוכן עד שיתמלא זקנו (וזה כנגד דיקנא דז"א שמשלימה מ‪ 9-‬ת"ד ל‪-‬‬
‫‪ 31‬ת"ד ע"י כניסת מקיפים דאבא לז"א (יא”ב‪ :‬בברכת כוהנים ושגורמים ל‪ ):-‬בקיעת יסוד אימא‬
‫שבתוך דעת ז"א‪ ,‬בעת אמירת 'ויעבור') או עד שיהיה בן ‪( 21‬וזה כנגד כניסת מקיפים דאבא‬
‫לז"א בעת ברכת כוהנים‪ ,‬שנכנסים מגיל ‪ 21‬והלאה‪).‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫עניין בקוע יסוד אימא מופיע במספר מקומות‪.‬‬
‫בקוע יסוד אימא בעת הנחת תפילין על מנת להוציא התפילין ולהאיר במצחא קדישא דז"א‪ :‬זה מצוה‬
‫מעשית והוא בחיצוניות העולמות‪.‬‬
‫בקוע יסוד אימא בליל שבת ב‪"-‬ופרוס עלינו סוכת שלומך"‪ :‬אין שם בקוע אלא הרחבת יסוד אימא ע"י‬
‫עניין "ופרוס עלינו סוכת שלומך"‪( .‬עיין דרוש ב' בעניין תוספת שבת בקוע_יסוד_אימא_ערב_שבת)‬
‫בקוע יסוד אימא בתפילת עמידה דחול (עיין דרוש ‪ 1‬דר"ה במילת 'ואל‪-‬הי אבותינו') הינו כשנכנסים‬
‫מוחין פנימיים ד‪'-‬צ' דצלם‪ ,‬ע"י כניסת המקיפים של העמידה‪ ,‬וזה כדי לאפשר עלית יעקב ורחל לחג"ת‪.‬‬
‫שם מדובר במקיפים נמוכים מהמוחין הפנימיים‪ ,‬כפי הארת ה‪''-‬יפה שעה" לעיל בדרוש הזה‪.‬‬
‫בקוע יסוד אימא בב רכת כוהנים בחזרת תפילת עמידה דחול‪ ,‬בעת כניסת המקיפים דאבא‪ ,‬הכוונה‬
‫ל'בחינת' יסוד דאימא‪ ,‬והינו בעצם בקוע קו האמצעי ד‪'-‬ל' וד‪'-‬ם' דצלם דאימא‪.‬‬
‫‪123‬‬
‫כל אחת מ‪ 1-‬מדרגות הצלם הינה פרצוף גמור‪ ,‬בעל רמ"ח איברים רוחניים המתפשטים תוך‬
‫רמ"ח איברי הגוף‪ .‬זה נרמז במילת 'אמור להם'‪ ,‬כי 'אמור' הינו גמ' רמ"ח עם הכולל‪ ,‬לרמוז‬
‫שעתה נכנסים רמ"ח אברי הנפש‪ .‬שמשון היה נזיר ו‪'-‬מורא' לא יעלה על ראשו כי כל בחינת‬
‫אור מקיף שבו נכנסת בו בסוד פנימיות כי הנזיר עולה עד עתיקא קדישא‪.‬‬
‫עניין ברכת כוהנים הוא להוריד רחמי ‪ 31‬תיקוני דיקנא דעתיקא קדישא ב‪ 9-‬תיקוני דיקנא‬
‫דז"א‪ .‬דבר זה נרמז במספר המילים והאותיות של ברכת כוהנים‪.‬‬
‫פסוק ‪ :3#‬יברכך‪ :‬בא"א‪.‬‬
‫– ‪ 1‬תיבות כנגד ‪ 1‬רישין עילאין דא"א‪.‬‬
‫– ‪ 35‬אותיות כנגד ‪ 2‬רישין עילאין ראשונים המאירים ב‪ 31-‬ת"ד דא"א (‪)35 = 31+2‬‬
‫הנמשכים ויוצאים מרישא תליתאה שהוא חכמה‪ ,‬מוחא סתימאה דעתיקא קדישא‪.‬‬
‫– הויה היא ע"ב ומנוקדת‪ :‬חולם‪ ,‬צירי‪ ,‬קמץ‪ ,‬צירי‬
‫פסוק ‪ :2#‬יאר‪ :‬באו"א‪[ .‬פירוש נוסף‪ :‬בז"א‪ .‬לכן הפסוק נגמר ב‪'-‬ויחנך' שהוא חכמה של‬
‫המקיף העליון של 'ם' דצלם ויש להמשיך הארה ממנו אל ז"א‪].‬‬
‫– ‪ 5‬תיבות כנגד המשכת ‪ 1‬מוחין מאו"א אל ז"א (‪.)5=1+2‬‬
‫– ‪ 21‬אותיות כנגד המשכת הארה מן ‪ 4‬תיקונין עלאין דדיקנא קדישא דא"א שיש בה ‪31‬‬
‫ת"ד אל ז"א שיש בו רק ‪ 9‬ת"ד ועל ידי כך יושלמו בו גם ‪ 31‬ת"ד וכנגד המשכת הארה מן‬
‫‪ 7‬תיקוני גלגלתא דא"א (שהם יותר עליונים מה‪ 31-‬ת"ד דא"א) אל ה‪ 31-‬ת"ד דז"א‪.‬‬
‫(‪.)21=31+7‬‬
‫– הויה היא ס"ג‪.‬‬
‫פסוק ‪ :1#‬ישא‪ :‬בז"א‪[ .‬פירוש נוסף‪ :‬בנוק'‪ .‬לכן הפסוק נגמר ב‪'-‬שלום' שהיא בינה של המקיף‬
‫העליון של 'ם' דצלם ויש להמשיך הארה ממנו אל נוק'‪].‬‬
‫– ‪ 7‬תיבות כנגד המוחין שירדו בז"א שאח"כ נתהוו ב‪ 2-‬עטרין עילאין שהם חו"ג דת"ת (???‬
‫יא”ב)‪ 7 .‬תיבות ‪ 2 +‬עטרין = ‪ 9‬ת"ד דז"א‪.‬‬
‫– ‪ 25‬אותיות כנגד שם מ"ה עם שם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י במילוי (=‪ 31‬אותיות ‪ 32 +‬אותיות) ו‪ 1-‬כנגד‬
‫נה"י דתבונה שהם ‪ 1‬המוחין שנכנסו בז"א‪ .‬במילה 'שלום' לכוון להוריד שפע של 'כה‬
‫תברכו את בני ישראל' אל המלכות הנקראת 'כה' בכח אותיות של מ"ה ‪ +‬אדנות במילוי‬
‫שבהם נכללים ‪ 31‬ת"ד דעתיקא ‪ 9 +‬ת"ד דז"א [ועם ‪ 1‬פסוקים הרי זה 'כה'‪[ ].‬פירוש‬
‫נוסף‪ 25 :‬אותיות כנגד ‪ 31‬ת"ד דא"א ב‪ 9-‬ת"ד דז"א‪ ,‬ו‪ 9-‬ת"ד דז"א יאירו ב‪ 1-‬ת"ד דנוק'‬
‫ויוסיפו לה ‪ 1‬ת"ד (‪].)25=31+9+1‬‬
‫– הויה היא מ"ה‪.‬‬
‫ישנם ‪ 31‬ת"ד דא"א [וכנגדם ישנם ‪' 31‬י' בברכת כוהנים]‪ 9 ,‬ת"ד דז"א [וכנגדם ישנם ‪' 9‬ו'‬
‫בברכת כוהנים] ו‪ 1-‬ת"ד דנוק' [וכנגדם ישנם ‪' 1‬ה' בברכת כוהנים]‪ .‬בברכת כוהנים ז"א מקבל‬
‫הארה מא"א ונעשים בו ‪ 31‬ת"ד‪ ,‬כך נוק' מקבלת הארה מז"א ונעשים בה ‪ 9‬ת"ד‪.‬‬
‫[עד כאן עניין ברכת כוהנים]‬
‫עניין עניית הקהל 'ברוך הוא ברוך שמו' בחזרת הש"ץ‪:‬‬
‫'ברוך הוא'‪ :‬שם 'אה‪-‬י‪-‬ה' נעשה מלבוש לשם ס"ג‬
‫'וברוך שמו'‪ :‬שם 'א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י' נעשה מלבוש לשם מ"ה‬
‫כוונה אחרת‪:‬‬
‫'ברוך'‪ :‬כנגד 'י' דהויה‬
‫'הוא'‪ :‬כנגד 'ה' ראשונה דהויה והיא שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫'וברוך'‪ :‬כנגד 'ו' דהויה‬
‫'שמו'‪ :‬כנגד 'ה' אחרונה של הויה והיא א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫‪124‬‬
‫עניין ענית 'אמן'‪:‬‬
‫ישנן ‪ 1‬מדרגות בעניית 'אמן'‪ :‬של ברכות המצוות‪ ,‬של ברכות הנהנין ושל ברכות העמידה‬
‫והתפילה‪.‬‬
‫אמן הינו כנגד שילוב י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י ויש להם אותה גמ'‪ .‬כלומר 'אמן' הוא כנגד חיבור‬
‫ז"א ונוק' [היינו שילוב י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י] ולכן גם מובן פירוט האותיות (להלן) כי נוק' נמצאת‬
‫כנגד ת"ת ז"א ולמטה‪:‬‬
‫'א' היא כנגד ת"ת דז"א וכתר נוק' באחוריו‬
‫'מ' היא כנגד יסוד דז"א ודעת נוק' באחוריו‬
‫'ן' היא כנגד החלל שבין נ"ה דז"א לאחר סיום יסוד ז"א‪ .‬משם יוצאת הארה (הבל) הנחלקת‬
‫ל‪ 2-‬חלקים‪ :‬יסוד אבא היוצא מתוך יסוד ז"א ויסוד אימא‪[ .‬הויה מצד פנים ו‪-‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י מצד‬
‫אחור]‬
‫ הארת יסוד אבא‪:‬‬‫‪ ‬בחינת הבל בן אדם הראשון שהוא גלגול ראשון של משה‬
‫‪ ‬לצורך גופא דיעקב (כי כתר יעקב בת"ת ז"א‪ ,‬ודעת יעקב ביסוד ז"א וידיו‬
‫ורגליו מנ"ה ז"א אך שאר גוף יעקב נעשה מההארה זו דאבא כי יסוד ז"א‬
‫קצר)‬
‫ הארת יסוד אימא‪:‬‬‫‪ ‬בחינת קין בן אדם הראשון שהוא גלגול יתרו ומצרי (?? יא”ב)‬
‫‪ ‬לצורך גופא דרחל (ידיה ורגליה דרחל הינן מנ"ה ז"א אך שאר גוף רחל‬
‫נעשה מההארה זו דאימא כי יסוד ז"א קצר)‬
‫יש לכוון שילוב י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י עבור כל אות של 'אמן'‪.‬‬
‫– ב‪-‬אמן של ברכות המצוות והנהנים יש לכוון להוריד אור עליון מן אימא עילאה אל זו"ן‬
‫באותם ‪ 1‬מקומות שמתחברים יחד‪ ,‬אחור באחור‪'[ .‬א' כנגד אור היוצא מפי היסוד דאימא‬
‫שנפתח בתוך חזה ז"א (ושם מאחוריו נמצא כתר רחל – יא”ב); 'מ' כנגד יסוד דז"א ושם‬
‫מאחוריו דעת רחל; 'ן' כנגד חלל שבין ירכי ז"א וכנגדו מאחוריו ת"ת נוק'‪].‬‬
‫– ב‪-‬אמן של חזרת העמידה דש"ץ‪ ,‬זו"ן כבר חזרו פב"פ ולכן יש לכוון לחברם ב‪ 1-‬המקומות‬
‫הנ"ל אך מבחינת פב"פ וגם יש להאיר אותם ‪ 1‬רישומים הראשונים שנתרשמו בהיותם‬
‫אב"א‪.‬‬
‫– ב‪'-‬אמן' של הקדיש‪ ,‬נוק' מקדימה להתעורר תחילה והחיבור הינו מבחינת חיבוק ולכן‬
‫הכוונה היא 'א‪-‬י‪-‬ד‪-‬ה‪-‬נ‪-‬ו‪-‬י‪-‬ה'‪.‬‬
‫– ב‪'-‬אמן' של ברכות המצוות והנהנין ז"א מקדים לפנות לנוק' והחיבור הוא מבחינת נשיקין‪,‬‬
‫ולכן הכוונה היא 'י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י'‪.‬‬
‫– ב‪'-‬אמן' של העמידה‪ ,‬החיבור הוא מבחינת נשיקין שניים‪ ,‬הנעשים בעת הורדת הטיפה מן‬
‫הזכר אל הנוק' ואז נושקים זה לזה ברעותא חדא‪ ,‬אבל עדיין הזכר גובר ולכן הכוונה היא‬
‫'י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י'‪.‬‬
‫'א‪-‬ל מלך יושב'‪:‬‬
‫תוספת שבת היא ‪ 7‬שעות [מתחילת שעה ששית של יום ו'] ועוד ‪ 24‬שעות של שבת הרי ‪13‬‬
‫[א‪-‬ל] שעות כנגד 'א‪-‬ל' שבהם הקב"ה יושב על כסא רחמים ובימי החול יושב על כסא דין‪.‬‬
‫וידוי‪:‬‬
‫לב האדם נעשה מכוח הארת החו"ג והיסודות דאו"א מתגלים בחזה דז"א (כי שם נפסק‬
‫היסוד דאימא)‪ .‬החוטא גורם הסתלקות המוחין להעלותם במקום המכוסה ומונע ירידת‬
‫החסדים אל הלב‪ .‬העניין נתקן ע"י הוידוי כי נתכפר ו עוונותיו‪ .‬ההכאות של יד ימין [היא שורש‬
‫ה"ח בשרשם העליון] על הלב‪ ,‬מוריד החסדים שלמעלה במקום המכוסה למטה ללב שבמקום‬
‫המגולה‪ .‬בברכת שים שלום יורדת טיפת החסדים מן המוח עד החזה אך מתגלים ע"י הכאות‬
‫‪125‬‬
‫הוידוי‪[ .‬עיין דרוש ו' של העמידה המשכת_טיפת_החסדים – יא”ב] וזה נחוץ לצורך הזיווגים של ז"א‬
‫עם לאה ושל יעקב עם רחל‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בחזרת הש"ץ אימא הזדקפה ויסודה בדעת ז"א ולא בחזה ז"א (עיין דרוש א' דחזרת העמידה‬
‫יסוד_אימא_רק_עד_דעת_זא) ! אלא יש לומר שעניין ההכאה הינו אישי ומבחינה זו עדיין האורות‬
‫מכוסים‪.‬‬
‫ויעבור ו‪ 01-‬מידות‪:‬‬
‫זיווג לאה עם ישראל [מן חזה ז"א ולמעלה]‬
‫נפילת אפים‪:‬‬
‫זיווג יעקב עם רחל‬
‫‪126‬‬
‫דרוש א' של ויעבור‬
‫‪ 31‬מידות דויעבור מטרתם זיווג ז"א ולאה ותיקון דיקנא דז"א להשלימו ל‪ 31-‬ת"ד‪.‬‬
‫בברכת גבורות של העמידה נעשה חיבוק ז"א ונוק' בשמאל‪.‬‬
‫בברכת קדושה של העמידה נעשה חיבוק ז"א ונוק' בימין‪.‬‬
‫צד הימין של החיבוק הינו בשם ע"ב‬
‫צד השמאל של החיבוק הינו בשם ס"ג ‪ 31 +‬אותיותיו = ע"ב‬
‫צד האמצע של החיבוק הינו בשם מ"ה ‪ +‬כ"ו = ע"ב‬
‫‪ 1‬הע"ב באים מטיפה ממוח חכמה דז"א‪.‬‬
‫בברכת 'שים שלום' מתעורר היסוד וכן טיפת ההזרעה הנמשכת מן מוח מקיף חכמה דז"א‬
‫[שבעצמה באה מחסד עתיק מלובש תוך כתר א"א] ויורדת דרך דעת ז"א עד נקודת ציון נוק'‪.‬‬
‫כל בחינת חכמה היא גבורה [על דרך גבורה עתיק מלובשת תוך חכמה דאריך] ולכן היות‬
‫והטיפה הנ"ל באה מחכמה דז"א יש לה בחינת גבורה ואכן ‪ *1‬ע"ב = גמ' גבורה‪.‬‬
‫טיפת ההזרעה מתחלקת ל‪:1-‬‬
‫ חלק הנמשך למטה [ליסודות ז"א ונוק'?– יא”ב] לצורך זיווג ז"א ונוק'‪.‬‬‫ חלק לחסד ז"א לעשות ממנו בחינת ע"ב לצורך חיבוק יותר מעולה מן הראשון‬‫ חלק לעלות לדיקנא דז"א להשלימו מ‪ 9-‬ת"ד ל‪ 31-‬ת"ד‪.‬‬‫עת נפילת אפיים היא עת נתינת והורדת הטיפה מן היסוד אל המלכות ואנו מעכבים אותה ע"י‬
‫‪ 31‬מ ידות דויעבור כדי לקחת אותה בהיותה בחזה ז"א כי שם נקרא מעבר יב"ק ששם‬
‫עוברות הויות מוחים דגדלות תוך אלקים דקטנות שבגרון [הויה ‪ +‬אלקים = יב"ק]‪ .‬אורות‬
‫המוחים דגדלות נמצאים אז חשופים מחוץ למחיצות יסוד דאימא‪ .‬חלק אחד מהטיפה [שם‬
‫ע"ב] נמשך לזרוע ימין דז"א כדי לעשות בו חיבוק יותר מעולה‪ 1 .‬הע"ב הראשונים נקבצו בצד‬
‫שמאל דז"א ונעשו רי"ו [ע"ב ‪ +‬רי"ו = אותיות 'ויעבור']‪.‬‬
‫עיכוב האורות ביציאת י סוד דאימא גורם לסילוק מחיצות יסוד דאימא ולחשיפתם של המוחים‬
‫בלתי מלובשים בנה"י אימא‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ישנם ‪ 2‬טיפות שאנו מעכבים‪:‬‬
‫ ב‪'-‬שים שלום' של העמידה בלחש‪ .‬הטיפה הינה ממקיפים דאימא (כי של אבא טרם‬‫נכנסו)‪ .‬היא הטיפה שהיא ‪ * 1‬ע"ב דסמ"ב אשר מתקבצים בשמאל דז"א ונעשים בחינת‬
‫רי"ו‪.‬‬
‫ ב‪'-‬שים שלום' של חזרת העמידה‪ ,‬לאחר שנכנסו מקיפים דאבא בברכת כוהנים‪ ,‬והיא‬‫מחכמה דמ' צלם דאבא והיא ע"ב דע"ב העיקרי‪ .‬על ידה ייבקע היסוד כדי שיאירו המוחין‬
‫במצחא קדישא וייעשו בו ‪ 31‬ת"ד וכדי לתת יסוד דאימא ללאה‪.‬‬
‫כשהמוחים היו מלובשים בנה"י ז"א הם היו ‪ 1‬מוחים בלבד‪ ,‬כל אחד כלול מכולם‪ ,‬הרי הם ‪9‬‬
‫בחינות ונמשך מהם דיקנא דז"א בת ‪ 9‬תיקונים‪ .‬כשהמוחים מגולים‪ ,‬הם נעשים ‪( 4‬דעת נהית‬
‫חו"ג)‪ ,‬ו‪ 1-‬פעמים ‪ 4‬עם הכולל הרי הם ‪ 31‬ת"ד‪.‬‬
‫עניין הארת המוחים להשלמת ‪ 4‬ת"ד נוספים לז"א‪:‬‬
‫ישנם ‪ 31‬חוורתי [עור לבן בין שערות א"א] כנגד ‪ * 1‬הויה והחיוורתי ה‪ 31-‬כולל את כולם‪4 .‬‬
‫חוורתי [שהם שם הויה אחד] נמשכים ויורדים דרך אחורי א"א‪ ,‬דרך העורף‪ .‬ו‪ 8-‬חיוורתי‬
‫[שהם ‪ 2‬שמות הויה] עם החוורתא ה‪ 31-‬הכוללת את כולם‪ ,‬נמשכים כנגד פני א"א‪.‬‬
‫ישנם ‪ 31‬ת"ד דא"א כנגד ‪ * 1‬הויה והתיקון ה‪ 31-‬כולל את כולם‪ 4 .‬תיקונים ראשונים\עילאין‬
‫[שהם שם הויה אחד] אינם צריכים להארה עליונה‪ 8 .‬התיקונים אחרונים [שהם ‪ 2‬שמות‬
‫הויה] שהם נקראים דיקנא דכהנא רבא‪ ,‬ושהתחלתם מן התיקון הנקרא 'ורב חסד'‪ ,‬כי 'רב‬
‫חסד' הוא בחינת כהנא רבא‪ ,‬צריכים לרדת ולהאיר למטה ב‪ 9-‬ת"ד דז"א ולכן צריכים לקבל‬
‫הארה עליונה‪ .‬לכן ‪ 2‬ההויות שהם ‪ 8‬חוורתי דרישא מאירים בהם‪.‬‬
‫‪127‬‬
‫כוונתינו כעת להשלים ‪ 31‬ת"ד דז"א‪ .‬טיפת ההזרעה מעוכבת ובקעה יסוד אימא ועתה‬
‫מאירים ה‪ 4-‬חיוורתי עילאין שירדו מאחורי רישא דא"א [עניין קוצא דשערי הנמשכת מן‬
‫הא"א? ע"ע דרוש ב' דויעבור קוצא_דשערי_דאא – יא”ב] עד אחורי רישא דז"א‪ ,‬ונכנסים תוך‬
‫מוחי ז"א‪ ,‬ומתחברים עם הטיפה ומכים ומאירים במוחים דז"א ויוצאת הארתם לחוץ‪ .‬ואז‬
‫נעשים ‪ 4‬ת"ד עילאין דז"א ונשלמת דיקנא דז"א ב‪ 31-‬תיקונים‪.‬‬
‫אמנם ‪ 4‬ת"ד העילאין דז"א כעת מאירים פחות מה‪ 9-‬ת"ד דז"א הקיימים‪ ,‬כי הם רק מקבלים‬
‫הארה בלתי ישירה (ע"י התלבשות) מה‪ 4-‬חיוורתי‪ .‬מצב זה הפוך מהמצב התקין‪ .‬על מנת‬
‫להפוך את המצב‪ ,‬צריך שה‪ 4-‬ת"ד העילאין דא"א יאירו ב‪ 4-‬ת"ד העילאין דז"א‪ .‬ההארה‬
‫הזאת נעשית ע"י זה שההויה של ה‪ 4-‬חיוורתי עילאין שנתיישבה בתוך ז"א 'קוראת' להויה‬
‫של ה‪ 4-‬ת"ד עילאין דא"א לבוא ולהאיר ב‪ 4-‬ת"ד עילאין דז"א‪.‬‬
‫הביאור במילים‪:‬‬
‫– 'ויעבור'‪ :‬עניין המשכת הטיפות דע"ב ורי"ו שהם אותיות 'ויעבור'‪.‬‬
‫– ה'‪ :‬השלמת ז"א לי"ס ע"י האור שהמשכנו בחזה ז"א שמתחבר עם רישומה של הנוק' ועל‬
‫ידי זה משלים את עצמו מניסורה והפרדתה של נוק' ממנו‪.‬‬
‫– 'על פניו'‪ :‬אור הטיפה היה מיועד לנוק' אך עיכבנו את הטיפה להשלמת ז"א ולכן ז"א כעת‬
‫נהנה מחלקה של נוק'‪" .‬אני אעביר כל טובי" [היא המלכות לאה] והנה היא על פניו של‬
‫ז"א כלומר מהבחינה הזו היא מעולה מז"א‪.‬‬
‫– 'ויעבור ה' על פניו'‪ :‬כלומר בחינת הויה של ‪ 4‬חיוורתי רישא דא"א הנמשכת עד עורף ז"א‬
‫עברה ונכנסה תוך מוחי ז"א וחזרה ויצאה לחוץ בפניו של ז"א ושם נעשית בחינת ‪ 4‬ת"ד‬
‫עילאין דז"א‪.‬‬
‫– " ה' ה' "‪ :‬ההויה של ‪ 4‬חיוורתי רישא דא"א הרמוזה ב‪'-‬ויעבור ה''‪ ,‬ואשר ירדה ונתיישבה‬
‫ב‪ 4-‬תיקונין עילאין דדיקנא דז"א‪ ,‬הנה היא קוראת אל ההויה האחרת אשר למעלה ב‪4-‬‬
‫תיקונים עילאין דדיקנא דא"א‪ ,‬שתרד ותאיר למטה ב‪ 4-‬תיקונים עילאין דדיקנא דז"א‪.‬‬
‫הערה‪ :‬על אף שצויין שמשלימים דיקנא ז"א ל‪ 31-‬ת"ד‪ ,‬ויש לדיקנא ז"א אמנם הארת ‪31‬‬
‫תיקונים‪ ,‬אעפ"כ‪ ,‬לעולם אין בז"א אלא ‪ 9‬ת"ד (וע"ע דרוש ה' של חזרת העמידה‬
‫תד_זא_‪).31_9‬‬
‫יש לכוון ‪ 1‬כוונות בתיבות 'ויקרא ה' ה' '‪:‬‬
‫– כוונה ‪ :3#‬אותה ההויה של ‪ 4‬חיוורתי הנמצאת כעת במוחי ז"א קוראת להויה של ‪ 4‬ת"ד‬
‫עילאין דא"א‪.‬‬
‫– כוונה ‪ :2#‬ההויה שב‪ 4-‬ת"ד הראשונים מתוך ה‪ 9-‬ת"ד דז"א‪ ,‬קוראת לאותה הויה של ‪4‬‬
‫ת"ד עילאין דא"א‪.‬‬
‫כוונה ‪ :1#‬ההויה שב‪ 4-‬ת"ד תתאין מתוך ה‪ 9-‬ת"ד דז"א‪ ,‬קוראת להויה ד‪ 4-‬חיוורתי‬
‫–‬
‫רישא דא"א‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫דרוש ב' של ויעבור‬
‫זיווג או"א הינו בסוד החו"ג שלהם [כלומר הה"ח והה"ג דרך יסודותיהם? יא”ב]‪ ,‬והם [כלומר הה"ח‬
‫והה"ג – יא”ב] בחינות נשמה לנשמה ונשמה‪ ,‬והכל [כלומר הה"ח והה"ג – יא”ב] מתקבץ ביסוד‬
‫דאימא המתלבשת בז"א ונותנת בדעתו החו"ג‪.‬‬
‫במילה 'ויעבור'‪ ,‬הגבורות ניתנות בלאה‪ ,‬ושם נעשות בחינת רוח‪[ .‬ויעבור מלשון עיבור]‬
‫בתיקון ‪ 31‬מידות דויעבור‪ ,‬בסוד זיווג עם ז"א‪ ,‬החסדים ניתנים ללאה (הזיווג מחצי ז"א‬
‫ולמעלה)‪.‬‬
‫לאה ירדה ונתלבשה ביעקב ורחל‪ ,‬ומתוך רגלי לאה‪ ,‬יוצאים החו"ג‪ .‬החסדים ניתנים בראש‬
‫יעקב והגבורות ניתנות בראש רחל‪.‬‬
‫בעת נפילת אפיים‪ ,‬מזדווגים יעקב ורחל‪ ,‬ויעקב נותן את הה"ח לרחל ואז נעשים אותם‬
‫הטיפות של חו"ג בחינת נפש (הזיווג הוא בנ"ה דז"א)‪.‬‬
‫לפעמים חציו התחתון של ז"א‪ ,‬הנקרא ישורון‪ ,‬מזדווג עם רחל למטה מחזה ז"א וגם זה‬
‫בחינת נפשות‪.‬‬
‫בימים שאומרים הלל‪ ,‬הזיווג עם לאה הינו בקריאת ההלל‪.‬‬
‫לאה אינה פרצוף בפני עצמה ואימא משאילה לה את יסודה עם המ"ן כדי שלאה תוכל‬
‫להזדווג עם ז"א [לכו יובן הזוהר האומר שלאה היא בינה‪ ,‬והיא 'ה' עילאה]‪ .‬ע"י ‪ 31‬מידות‬
‫דויעבור‪ ,‬אנו גם גורמים להשלמת ת"ד דז"א קודם כל‪ ,‬וגם אח"כ‪ ,‬משלימים את יסוד לאה ע"י‬
‫יסוד אימא‪ ,‬ושני הדברים נעשים ע"י אותו קוצא דשערי דא"א המכה באחורי רישא דז"א‬
‫ומכניס הארתו לפנים במוחים דז"א ואז נבקע יסוד אימא אשר בדעת של ז"א כנ"ל בדרוש א'‬
‫של ויעבור‪ .‬עניין החיבוק השני המעולה יותר מהחיבוק הראשון‪ ,‬הנדון בדרוש א' דויעבור‬
‫חיבוק_שני_זא_לאה‪ ,‬הנה הוא לצורך תיקון יסוד לאה וזווגה‪.‬‬
‫סיכום‪:‬‬
‫ויעבור‪ :‬לכוון תיקון יסוד לאה‪ ,‬וחיבוקה וזיווגה‪ ,‬סוד עיבור לאה‪ ,‬שילוב ע"ב עם רי"ו (עיין‬
‫בדרוש א' דויעבור)‪ ,‬עניין הכאת קוצא דשערי דא"א‬
‫וגם לכוון תיקון דיקנא דז"א‬
‫ה'‪ :‬עניין השלמת הי"ס דז"א (עיין בדרוש א' דויעבור)‬
‫על פניו‪ :‬עתה יש ללאה יתרון מעלה על ז"א (עיין בדרוש א' דויעבור)‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫דרוש ג' של ויעבור‬
‫‪ 31‬ת"ד‪:‬‬
‫תיקון ‪ :3#‬א‪-‬ל‪ 2 :‬ראשי הזקן תחת ‪ 2‬פאתי הראש‪ ,‬מכנגד ‪ 2‬אוזניים‬
‫תיקון ‪ :2#‬רחום‪ :‬שורת השערות הגדלים על השפה העליונה בהמשך אורך הפה‬
‫תיקון ‪ :1#‬חנון‪ :‬השביל ללא שערות באמצע התיקון השני לאורך החוטם והפה‬
‫תיקון ‪ :4#‬ארך‪ :‬שורה של שערות‪ ,‬הגדלים על השפה התחתונה‬
‫תיקון ‪ :5#‬אפיים‪ :‬שביל תחתון שני המפסיק באמצע התיקון הרביעי ומכוון כנגד התיקון‬
‫השלישי שהוא 'השביל העליון'‬
‫תיקון ‪ :1#‬ורב חסד‪ :‬נמצא תחת מקום התיקון הראשון‪ .‬מקום צר שממנו הזקן מתחיל‬
‫להתרחב‪ ,‬והוא מתחיל ממקום התחלת בליטת העצם של הלחי שתחת האוזן ונמשך עד‬
‫המקום אשר מכוון כנגד הפה‪.‬‬
‫תיקון ‪ :7#‬ואמת‪ :‬מקום ‪ 2‬תפוחין קדישין והם ‪ 2‬הפנים החלקים בלתי שער והוא מקום‬
‫שתחת העיניים והחוטם מפסיק בין שניהם‪.‬‬
‫תיקון ‪ :8#‬נוצר חסד‪ :‬מזלא קדישא‪ .‬מלשון 'תזל כטל אמרתי' כי הם שערות היורדות‬
‫ונמשכות מכנגד הפה ולמטה עד הטבור דז"א‪ .‬תיקון זה נקרא מזל עליון‪ ,‬והוא כולל רק‬
‫השכבה החיצונית והעליונה של השערות‪ .‬לעומתו‪ ,‬תיקון ‪' ,31#‬ונקה'‪ ,‬נקרא מזל תחתון‪ ,‬והוא‬
‫כולל את השכבה הפנימית של השערות‪ ,‬הקרובה לגרון‪.‬‬
‫תיקון ‪ :9#‬לאלפים‪ :‬שערות קטנות הצומחות בין שני המזלות‪.‬‬
‫תיקון ‪ :31#‬נושא עוון‪ :‬שערות קטנות הצומחות מתחת לשני המזלות וחופים על הגרון מעליו‪.‬‬
‫תיקון ‪ :33#‬ופשע‪ :‬עובדת ששערות התיקון ‪ 33#‬הינן בהשוואה אחת ובאותו אורך‪.‬‬
‫תיקון ‪ :32#‬וחטאה‪ :‬הפה עצמו היותו פנוי וריק מן שערות‪.‬‬
‫תיקון ‪ :31#‬ונקה‪ :‬הוא המזל התחתון כמוסבר בתיקון ‪ 8#‬והם בסוד זכר ונקבה‪ .‬אבא יונק מן‬
‫מזל העליון ואימא מן התחתון‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫דרוש ד' של ויעבור‬
‫ראש א"א הינו כתר [גלגלתא סתימאה] ובתוך הגלגלתא ישנה חכמה [מוחא סתימאה]‪ .‬ראש‬
‫א"א אינו מחולק ל‪ 1-‬מוחין כמו שאר ראשי פרצופי האצילות [שהם כ‪+‬חב"ד]‪ .‬בינה דא"א‬
‫ירדה לגרון דא"א כי אין לה כוח לקבל אורות עתיק שהתלבשו בראש א"א בהיות מקורה‬
‫בדינים‪ .‬בינה א"א נקראת גם גרון וגם שופר וגם כתר כי מן גרון א"א [שהיא הבינה שלו] נעשו‬
‫כתרי או"א‪.‬‬
‫ולכן גם ספירות ראש א"א אינם בצורת חד"ר אלא זה על גב זה‪[ .‬וגם כי אינן צריכות לתיקון‬
‫המלכים בהיותן מקבלות אורות עתיק‪].‬‬
‫שאר רישין דפרצופי אצילות מקבלים הארת עתיק כשהיא מלובשת באריך ולכן ה‪'-‬בינות'‬
‫שלהם יכולות לקבל את אורו מבלי צורך לרדת לגרון‪.‬‬
‫ישנן י"ס בכתר ובחכמה גם באור הפנימי וגם ובאור המקיף שלהם‪.‬‬
‫‪ 31‬אורות כתר ו‪ 31-‬אורות חכמה הפנימיים נמצאים בראש א"א עד מקום המצח (אשר שם‬
‫נתלים השערות) וכן עוד פעם‪ ,‬ממקום המצח עד הגרון‪ ,‬שהוא בינה דא"א‪ .‬וכן לאורות‬
‫מקיפים‪.‬‬
‫לגבי האורות אשר מן המצח ועד הגרון‪:‬‬
‫אורות הפנימיים די"ס דכתר ודחכמה עומדים כסדרם‪ :‬כתר דכתר‪ ,‬חכמה דכתר עד מלכות‬
‫דחכמה‪.‬‬
‫אורות המקיפים די"ס דכתר ודחכמה עומדים הפוך‪ :‬אור מלכות דחכמה הוא העליון ביותר‬
‫והבחינה העליונה ביותר (שהיא חסד דכתר (ולא כתר דכתר – יא”ב) ) הינו התחתון ביותר‪.‬‬
‫הסיבה לכך הינו כדי להמעיט את עוצמת האור המקיף כדי שיהיה כח בתחתונים לסבול את‬
‫האור‪.‬‬
‫גם‪ ,‬אורות מקיפים הינם רק ‪[ 31‬והם ה‪ 31-‬ת"ד דא"א] (הי"ס דמקיפים דכתר והי"ס דמקיפים‬
‫דחכמה נהיו ‪ )31‬ולעומתם האורות הפנימיים הינם ‪.21‬‬
‫מיקום האור בגובה הפנים אינו מעיד בהכרח על חשיבותו כי ישנם מקומות יחסית נמוכים‬
‫בפנים שהינם חשובים יותר [כל המקומות הסמוכים לפתחי העיניים החוטם והפה] ממקומות‬
‫עליונים בפנים‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫דרוש ה' של ויעבור‬
‫(המשך הדרוש הקודם)‬
‫‪ 8‬תיק וני דיקנא קדמאין דא"א הינם ממלכות שבחכמה ועד בינה שבחכמה‪ .‬כתר דחכמה‬
‫וחכמה דחכמה לא נתגלו בסוד אור מקיף כי לא היה כוח בתחתונים לקבל הארתם‪.‬‬
‫‪ 5‬תיקוני דיקנא תתאין דא"א הינם ‪ 5‬קצוות תתאין דכתר א"א‪ .‬ג"ר דכתר לא נתגלו בסוד אור‬
‫מקיף‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪1‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪31‬‬
‫‪33‬‬
‫‪32‬‬
‫‪31‬‬
‫ת"ד‬
‫א‪-‬ל‬
‫רחום‬
‫וחנון‬
‫ארך‬
‫אפים‬
‫ורב חסד‬
‫ואמת‬
‫נוצר חסד‬
‫(מזלא)‬
‫לאלפים‬
‫נושא עוון‬
‫ופשע‬
‫וחטאה‬
‫ונקה‬
‫שמות ספירות‬
‫מלכות דחכמה‬
‫יסוד דחכמה‬
‫הוד דחכמה‬
‫נצח דחכמה‬
‫תפארת דחכמה‬
‫גבורה דחכמה‬
‫'גדולה' (חסד?) דחכמה‬
‫בינה דחכמה (נוצר) עם‬
‫יסוד דכתר (חסד)‬
‫הוד דכתר‬
‫נצח דכתר‬
‫תפארת דכתר‬
‫גבורה דכתר‬
‫חסד דכתר‬
‫אורות פנימיים‬
‫בינה דחכמה‬
‫חסד דחכמה‬
‫גבורה דחכמה‬
‫תפארת דחכמה‬
‫נצח דחכמה‬
‫הוד דחכמה‬
‫יסוד דחכמה‬
‫מלכות דחכמה וחסד‬
‫דכתר‬
‫גבורה דכתר‬
‫תפארת דכתר‬
‫נצח דכתר‬
‫הוד דכתר‬
‫יסוד דכתר‬
‫הערות‪:‬‬
‫– בפרצופים העליונים‪ ,‬אין פירוד בין הזכר שהוא הכתר אל הנקבה שהיא החכמה‪ .‬ולכן יסוד דכתר‬
‫דבוק עם ג"ר דחכמה ולכן יסוד דכתר נמצא בתיקון ה‪ 8#-‬עם בינה דחכמה (שהיא היחידה מג"ר‬
‫דחכמה שמתגלית‪).‬‬
‫– מלכות דכתר אינה מתגלית (על אף שספירות עליונות ממנה כן מתגלות) כי אין בחינת נוק' בכתר‬
‫אלא החכמה היא הנוק' שלו ולכן מלכות דחכמה כן מתגלית (ע"ע הערה הקודמת‪).‬‬
‫ג"ר פנימיים דכתר ושני ראשונות פנימיים דחכמה הינם במקום שמן המצח ועד הגרון דא"א‪.‬‬
‫מלכות דחכמה מבחינת אור פנימי עומדת תחתונה באורות ראש א"א (מקומה ב‪ 2-‬פאתי‬
‫הראש‪ ,‬ושם המקום היחיד שמשאירים שערות בראש‪ ,‬כי שערות הם סוד גבורות ודינים ולכן‬
‫מספרים אותם חוץ מאשר שערות הפאה שהם שורש הדינים כי מוכרחים להשאירם‪ .‬פאת‬
‫הראש היא מבחינת שם הויה בחילופה 'מצפ‪-‬ץ' שהוא גם בחינת אלה‪-‬ים (אלוקים דיודין הינו‬
‫גמ' מצפ‪-‬ץ) ) ולעומתה מלכות דחכמה מבחינת אור מקיף‪ ,‬אשר נושקים ביחד וכנגדם אומרים‬
‫ה' ה' (ומקומה למטה משני פאתי הראש‪ ,‬ומכוח שערות שנשארו בפאתי הראש יוצאות‬
‫וצומחות השערות התחתונות שבת"ד‪).‬‬
‫‪ 31‬ת"ד דא"א מאירים ב‪ 9-‬ת"ד דז"א ולכן ישנן ‪ 31‬הארות בת"ד דז"א אך הם נשארים ‪9‬‬
‫תיקונים בלבד‪[ .‬ע"ע דרוש ה' של חזרת העמידה וכן דרוש א' של 'ויעבור' תד_זא_‪]9_9‬‬
‫דרוש ו' של ויעבור‬
‫בעניין שמות ה‪ 31-‬ת"ד‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫תיקון ‪ :3#‬א‪-‬ל‪ :‬כאמור בדרוש ה' של 'ויעבור'‪ ,‬תיקון זה הינו כנגד ‪ 2‬פאתי הראש‪ .‬משני פאתי‬
‫הראש יוצאים ‪ 2‬שמות אלה‪-‬ים‪ .‬פעמיים א‪-‬ל נמשכו לתיקון ה‪ 3#-‬של ת"ד (פאתי הראש –‬
‫מקום צר)‪ .‬פעמיים י‪-‬ה נמשכו לתיקון ה‪ 1#-‬של ת"ד (ורב חסד – מקום רוחב הזקן) ופעמיים‬
‫'ם' נמשכו לתיקון ה‪ 32#-‬של ת"ד (וחטאה – מקום הפה‪ ,‬סתום כמו האות 'ם'‪).‬‬
‫[מן המצר (א‪-‬ל – מקום צר) קראתי י‪-‬ה‪ ,‬ענני במרחב (מקום רוחב הזקן) י‪-‬ה]‪.‬‬
‫תיקון ‪ :1#‬ורב חסד‪ :‬כנגד גבורה באורות מקיפים וכנגד הוד באורות פנימיים‪ ,‬א"כ איך נקרא‬
‫חסד? אלא שמדובר בדין ממותק [ורב חסד גמ' מנצפ"ך‪ ,‬שהם הה"ג‪].‬‬
‫תיקון ‪ :8#‬נוצר חסד‪ :‬בינה של חכמה ויסוד של כתר‪ :‬אותיות רצון‪ ,‬כנגד הבינה‪ ,‬וכנגד מצח‬
‫רצון שהוא בבינה‪ .‬האותיות מתגלות במצח ולכן אות 'נ' של נוצר היא גדולה (האותיות גדולות‬
‫(רבתיות) בבינה‪).‬‬
‫נוצר‪ :‬הוא גמ' קפ"ד (אחוריים (מלכות? יא”ב) דחכמה שהם אחוריים דע"ב) ‪ +‬קס"א (פנים‬
‫דבינה שהם אהי‪-‬ה דיודין)‬
‫חסד‪ :‬הה"ח יורדים ליסוד כדי להינתן בנוק' בעת הזיווג‪ ,‬ולכן היסוד נקרא חסד‪ .‬תיקון זה הוא‬
‫מזלא עילאה‪ .‬מזל על שם שיסוד הכתר מזיל טללי ברכה וחסדים טובים ולכן תיקון זה הינו‬
‫הויה דיודין (ע"ב) שהוא בגמ' חסד‪ ,‬ומזה המזל יונק אבא עילאה שהוא ג"כ הויה דכורא‪.‬‬
‫תיקון ‪ : 31#‬ונקה‪ :‬תיקון זה גם נקרא מזל על שם שהוא בחינת החסד שבכתר אשר הוא נוזל‬
‫(מל' מזל) ויורד בפי האמה‪ .‬תיקון זה הוא שם אהי‪-‬ה דיודין שהוא בגמ' 'ונקה' וממנו יונקת‬
‫אימא‪.‬‬
‫תיקון ‪ : 31#‬נושא עוון‪ :‬כתיב 'נשא' גמ' שכ"ה ניצוצות הדינים ‪ +‬כו' דהויה‪ ,‬כי הדינים‬
‫מתמתקים ע"י ההויה‪.‬‬
‫תיקון ‪ :9#‬לאלפים‪ :‬הוד שבכתר‪ .‬נו"ה הינם ‪ 2‬פלגי גופא ונכללים ביחד‪ .‬הנצח נכלל בהוד כדי‬
‫למתקו‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫דרוש ז' של ויעבור‬
‫‪ 31‬חיוורתי דא"א הינם ‪ 1‬הויות עם ‪ 32‬אותיות‪ 2 .‬הויות שהם ‪ 8‬חיוורתי נמשכים דרך הפנים‬
‫וההויה ה‪ 1-‬שהיא ‪ 4‬חיוורתי נמשכת דרך אחורי רישא‪ 2 .‬ההויות שאומרים לפני ה‪ 31-‬מידות‬
‫הינן כנגד ‪ 2‬הוויות הנמשכות כנגד הפנים של א"א וכנגדם יוצאים ‪ 2‬שמות מצפ"ץ (הויות‬
‫באתב"ש) אחד כנגד א"א ואחד כנגד ז"א‪.‬‬
‫מ' כנגד ‪ 4‬מוחי א"א הכלולים בכתר וחכמה‬
‫צ' כנגד ה‪ 9-‬תיקונים תתאין המתחילים מן הבינה; ולהיות שיש לבינה יתרון ע"פ שאר ‪8‬‬
‫התיקונים‪,‬לכן מציינים אותם בנפרד‪ ,‬וזהו פ' דמצפ"ץ‪.‬‬
‫ץ' כנגד ‪ 9‬תיקונים דז"א‪.‬‬
‫א"כ ת"ד דא"א ודז"א נכללים בכל אחד משני שמות מצפ"ץ‪.‬‬
‫משני שמות מצפ"ץ משתלשלים ‪ 2‬פאתי הראש ושני שמות אל‪-‬הים דיודין שהם גם גמ'‬
‫מצפ"ץ‪ ,‬ומשם משתלשלים ‪ 2‬ראשי דיקנא הנקראים א‪-‬ל א‪-‬ל‪ .‬ישנם ‪ 31‬אותיות באלה‪-‬ים‬
‫דיודין כנגד ‪ 31‬ת"ד הנמשכים ממנו‪.‬‬
‫שורש כל הדיקנא הוא ב‪'-‬א‪-‬ל' ולכן יש לכלול אותו בכל מידה של ה‪ 31-‬מידות‪.‬‬
‫תיקון ‪ :3#‬א‪-‬ל‪( :‬עיין גם דרוש ו' של 'ויעבור')‪ .‬משני פאתי הראש יוצאים ‪ 2‬שמות אלה‪-‬ים‬
‫ומשם נמשכים ‪ 2‬פאתי דיקנא‪ .‬פעמיים א‪-‬ל (משמות האלה‪-‬ים) נמשכו לתיקון ה‪ 3#-‬של ת"ד‬
‫(‪ 2‬פאתי הראש – מקום צר)‪ .‬לכל פאת הראש יש א‪-‬ל קוצין דשערי‪ .‬וכן בתיקון הראשון‪ ,‬יש‬
‫שם י‪-‬ה מאלה‪-‬ים‪ ,‬יו"ד בצד ימין ו‪-‬ה' בצד שמאל‪ .‬זה סוד‪" :‬מן המצר (מצר הזקן‪ ,‬מקום‬
‫התיקון הראשון) קראתי י‪-‬ה"‪ .‬בתיקון ה‪ 1#-‬של ת"ד‪ ,‬מקום שבו הזקן מתרחב‪ ,‬ישנו גם שם י‪-‬‬
‫ה מן שם האלה‪-‬ים השני‪ ,‬יו"ד בצד ימין ו‪-‬ה' בצד שמאל‪ ,‬וזהו "ענני במרחב (מקום התרחבות‬
‫הזקן) י‪-‬ה"‪.‬‬
‫אות 'ם' סתומה שבשם אלה‪-‬ים‪ ,‬נמשכת לתיקון ה‪ 32#-‬של ת"ד (וחטאה – מקום הפה‪ ,‬סתום‬
‫כמו האות 'ם'‪).‬‬
‫‪ 2‬שמות א‪-‬ל הנ"ל עם ‪ 2‬שמות א‪-‬ל דשני האלה‪-‬ים הנ"ל‪ ,‬כשמצוירים 'א' בצורה של י‪-‬ו‪-‬י ו‪'-‬ל'‬
‫בצורה של כ‪-‬ו‪ ,‬הינם ‪ 4‬ב"ן‪ ,‬גמ' קדקד או יצחק‪ ,‬אשר הוא מקור הדינים (שם אלה‪-‬ים)‪ ,‬אשר‬
‫בו נכללים כל ה‪ 31-‬ת"ד אלא שהדינים נכפים שם‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬א‪-‬ל‪' :‬א' בצורה של י‪-‬ו‪-‬ד ו‪'-‬ל' בצורה של ד‪-‬ו הינם גמ' 'ם' אשר בה נכללים כל הדינים‬
‫והם נכפים ע"י שם א‪-‬ל הזועם עליהם 'וא‪-‬ל זועם בכל יום'‪.‬‬
‫תיקון ‪ :2#‬רחום‪ :‬קדקד (הנ"ל) ‪' +‬ם' (הנ"ל) ‪ +‬שש אותיות א‪-‬ל במילוי = גמ' רחו"ם‪ .‬זהו‬
‫ששם א‪-‬ל נכלל בכל מידה של ה‪ 31-‬מידות‪.‬‬
‫תיקון ‪ :1#‬וחנון‪ :‬גמ' ‪ 321‬כנגד ‪ 321‬צירופים היוצאים משם אלה‪-‬ים שבפאתי הראש‪.‬‬
‫תיקון ‪ :4#‬ארך‪ :‬הינו גמ' ‪ * 2‬אלף של א‪-‬ל א‪-‬ל עם הכולל‪.‬‬
‫ש"ע נהורין נמשכים מן עתיק אל א"א [אלף ‪ +‬למד ‪ +‬אלף ‪+‬למד = ש"ע]‪ .‬מתוך הש"ע נהורין‪,‬‬
‫אר"ך נהורין נשארים בא"א‪ ,‬בתרין תפוחין דא"א‪ ,‬וק"ן נהורין יורדים בז"א‪ ,‬בתרין תפוחין‬
‫דז"א‪.‬‬
‫תיקון ‪ :5#‬אפים‪ :‬אהי‪-‬ה דיודין – א‪-‬ל (עיין תיקון ‪ ,4#‬בחינת חסד) = גמ' אפים (גמ' קל‪ ,‬שהוא‬
‫בנוק'‪ ,‬בחינת גבורה)‪ .‬שילוב 'ארך אפים' הינו שילוב חסד וגבורה‪.‬‬
‫תיקון ‪ :1#‬ורב חסד‪ :‬אחוריים של מ"ה = גמ' ק"ל (בחינת גבורה)‪ .‬ע"ב (בחינת חסד) ‪ +‬ק"ל =‬
‫רב‪ .‬מ"ה ואות ו' הם כנגד ז"א‪ ,‬ולכן מוסיפים 'ו' (ורב חסד)‪ .‬חיבור ע"ב עם ק"ל מתהפך הכל‬
‫לחסד‪ ,‬וזהו 'ורב חסד'‪.‬‬
‫‪134‬‬
‫תיקון ‪ :7#‬ואמת‪ :‬גמ' אהי‪-‬ה * אהי‪-‬ה והם בתרי תפוחים קדישין דא"א הנקרא אמת‪ .‬וכן גמ' ‪7‬‬
‫* ס"ג (ואנו במידה ה‪ 7-‬של ה‪ 31-‬מידות‪).‬‬
‫דרוש אחר‪:‬‬
‫(ההתחלה דומה מאוד לחלק הראשון של הדרוש הנוכחי)‬
‫תיקון ‪ :8#‬נוצר חסד‪ :‬הוא שם א‪-‬ל (איך? יא”ב) שציור ה‪-‬א' הינו י‪-‬ו‪-‬ד וציור ה‪-‬ל' הינו י‪-‬ו‪-‬ד‬
‫והוא בגמ' מ' כמספר ‪ 4‬יודין שבשם ע"ב‪.‬‬
‫תיקון ‪ :9#‬לאלפים‪ :‬גמ' אהי‪-‬ה דההין ‪ 31 +‬אותיותיו = קס"א = 'אלפים' 'ומשום דמתערבין‬
‫שם כוחות שאר השערות עם שערות הדיקנא‪ ,‬לכן אנו משליכים אותם במצולות ים‪ ,‬בכח‬
‫החסד העליון שהוא לאלפים' (לא ברור לי – יא”ב – אולי לקשר עם 'מי א‪-‬ל כמוך'?)‬
‫תיקון ‪ :31#‬נושא‪ :‬גמ' אחוריים דמילוי א‪-‬ל ‪ +‬ב"ן ‪ 9 +‬אותיותיו‪.‬‬
‫עון‪ :‬גמ' אחוריים ד‪-‬אדנ‪-‬י = קכ"ו = ‪ * 1‬מ"ב אותיות של ע"ב‪ ,‬ס"ג ומ"ה‪.‬‬
‫תיקון ‪ :33#‬ופשע‪ :‬הוא ‪ * 1‬מילוי אהי‪-‬ה (גמ' תנ"ה) עם השם עצמו הינו תנ"ו‬
‫תיקון ‪ :32#‬וחטאה‪ :‬גמ' ‪ 11‬עם הכולל‪ ,‬גם גמ' של א‪-‬ל של התיקון הראשון כשה‪-‬א' מצוירת‬
‫יו‪-‬ד וה‪-‬ל' מצוירת ד"ו‪.‬‬
‫תיקון ‪ :31#‬נקה‪ :‬גמ' אהי‪-‬ה דיודין 'שמנקה אותו התעוררות של השערות אשר השליכם‬
‫במצולות ים' (לא ברור לי – יא”ב)‬
‫שם א‪-‬ל יוצא מן אהי‪-‬ה דיודין‪ :‬י‪-‬י‪-‬י‪-‬א‪ .‬יש לצרף שם אהי‪-‬ה כדלהלן‪:‬‬
‫א‬
‫ד‬
‫ו‬
‫י‬
‫ד‬
‫ו‬
‫י‬
‫ד‬
‫ו‬
‫י‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫‪135‬‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫ל‬
‫ף‬
‫א‪-‬ל‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫אהי‪-‬ה‬
‫ת"ד‬
‫‪3‬‬
‫א‪-‬ל‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪1‬‬
‫רחום‬
‫וחנון‬
‫ארך‬
‫אפים‬
‫ורב חסד‬
‫‪7‬‬
‫ואמת‬
‫‪8‬‬
‫נוצר חסד‬
‫(מזלא)‬
‫‪9‬‬
‫לאלפים‬
‫‪31‬‬
‫נושא עוון‬
‫‪33‬‬
‫ופשע‬
‫‪32‬‬
‫‪31‬‬
‫וחטאה‬
‫ונקה‬
‫שמות ספירות –‬
‫אורות מקיפים‬
‫כתר שבכתר‬
‫ושבחכמה‬
‫חכמה שבכתר‬
‫בינה שבכתר‬
‫חכמה שבחכמה‬
‫בינה שבחכמה‬
‫‪ 2‬חסדים שבכתר‬
‫ובחכמה‬
‫‪ 2‬גבורות שבכתר‬
‫ובחכמה‬
‫‪ 2‬תפארת שבכתר‬
‫ובחכמה‬
‫‪ 2‬נצחים שבכתר‬
‫ובחכמה‬
‫‪ 2‬הודים שבכתר‬
‫ובחכמה‬
‫‪ 2‬יסודות שבכתר‬
‫ובחכמה‬
‫סוד המלכות (כתר)‬
‫מלכות שבחכמה‬
‫שמות ספירות –‬
‫אורות פנימיים‬
‫מלכות דחכמה‬
‫יסוד דחכמה‬
‫הוד דחכמה‬
‫נצח דחכמה‬
‫תפארת דחכמה‬
‫גבורה דחכמה‬
‫חסד דחכמה‬
‫בינה דחכמה (נוצר)‬
‫עם יסוד דכתר (חסד)‬
‫וחכמה שבחכמה‬
‫ומלכות שבכתר‬
‫הוד דכתר‬
‫נצח דכתר‬
‫תפארת דכתר‬
‫גבורה דכתר‬
‫חסד דכתר‬
‫עיין עניין הויה שברישא דז"א שמקורה בקוצא דשערי דא"א (הויה ראשונה) הקוראת להויה‬
‫שבת"ד דא"א (הויה שניה) בדרוש א' דויעבור חיוורתי‪_4‬קןראים_ל_‪_4‬ת_ד_דא_א‪2 :‬‬
‫ההויות הינן ה' ה' שאומרים לפני ה‪ 31-‬מידות‪.‬‬
‫הויה הראשונה (תחתונה יותר)‪:‬‬
‫– י'‪ :‬מ"ה‬
‫– ה'‪ :‬אהי‪-‬ה דאלפין‬
‫– ו'‪ :‬מ"ה‬
‫– ה'‪ :‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫הויה שניה‪( :‬עליונה יותר)‬
‫– י'‪ :‬ע"ב‬
‫– ה'‪ :‬אהי‪-‬ה דיודין‬
‫– ו'‪ :‬ס"ג‬
‫– ה'‪ :‬אדנ‪-‬י במילוי‬
‫[המשך הדרוש בנוי ממספר דרושים קצרים על ‪ 81‬מידות]‬
‫בעת שאומרים 'ויעבור' נבקע היסוד דאימא שבדעת ז"א [ע"ע דרוש ה' של חזרת העמידה‬
‫בקיעת_יסוד_אימא_ויעבור]‪ .‬בעמידה דלחש היו יעקב ורחל עומדים בנו"ה דז"א‪ .‬בחזרת‬
‫העמידה‪ ,‬היות ואימא אינה רובצת על בניה‪ ,‬היסוד שלה מגיע רק עד דעת ז"א (במקום ת"ת‬
‫ז"א) ויעקב ורחל עולים עד חג"ת ז"א [ע"ע דרוש א' של חזרת העמידה‬
‫אימא_הזדקפה_ואינה_רובצת]‪ .‬ת"ת ז"א באורות מגולים וישנו שם ריבוי אורות ועולים‬
‫(האורות – יא”ב ) בג"ר ז"א ואין יסוד אימא סובל אותם ולכן נבקע יסוד אימא ואז כל אורך ז"א‬
‫מגולה‪ .‬ע"י ברכת כהנים נכנסים אורות מקיפים בתוך ראש ז"א ונתקן פרצוף לאה [צד ימין‬
‫‪136‬‬
‫וצד שמאל של לאה וכן חצי קו האמצעי עד כנגד הת"ת שלה] וחסר בחינת היסוד שבה [ע"ע‬
‫דרוש ה' של חזרת העמידה לאה_חסרה_חוב_ויסוד וע"ע דרוש ב' של ויעבור‬
‫אימא_משאילה_יסודה_ללאה]‪ .‬כשנבקע יסוד אימא‪ ,‬אימא משאילה את היסוד שלה ללאה‬
‫כדי שתוכל להזדווג עם ז"א בעת שאומרים ‪ 31‬מידות‪ .‬לכן אין אומרים 'ויעבור' עד אחרי‬
‫ברכת כהנים‪.‬‬
‫‪137‬‬
‫דרוש א' של נפילת אפיים‬
‫גם בשחרית במנחה ובערבית‪ ,‬ישנו זיווג‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫זיווג דשחרית‪ :‬זיווג פב"פ‪ .‬זמן התעוררות החסד ולכן יש בנו כוח לכלול ‪ 4‬עולמות אבי"ע זה‬
‫בזה עד האצילות [לכן אומרים קרבנות‪ ,‬זמירות ויוצר‪ ].‬ואז אנו עושים נפילת אפיים בסוד‬
‫העלאת מ"ן למעלה‪ ,‬ואז אנו מעלים נפשותינו מן העשייה ורוחותינו מן היצירה ונשמותינו מן‬
‫הבריאה ואז "יהיה נעשה הזיווג על ידינו"‪.‬‬
‫וגם נוק' מעוררת התשוקה לגבי הדכורא‪ ,‬ועולה אליו באצילות ולכן היא צריכה אלינו שנעלה‬
‫אותה בסוד מ"ן‪.‬‬
‫זיווג דמנחה‪ :‬זיווג אב"א‪ .‬זמן התעוררות מדת הדין‪ ,‬שם אלקים‪ .‬הזיווג נעשה ע"י שם אלוקים‬
‫הכולל כל העולמות (כי על ידו נברא העולם)‪ ,‬והיות והזיווג נעשה בסוד הדין (שם אלוקים‪ ,‬ולא‬
‫על ידינו) לכן הינו אב"א‪ .‬אך נופלים אפיים כי אז יש התעוררות העולמות‪.‬‬
‫(כמו בשחרית) וגם נוק' מעוררת התשוקה לגבי הדכורא‪ ,‬ועולה אליו באצילות ולכן היא צריכה‬
‫אלינו שנעלה אותה בסוד מ"ן‪.‬‬
‫זיווג דערבית‪ :‬זיווג אב"א‪ .‬אין בנו כוח לכלול את כל העולמות זה בזה‪ ,‬ואין זמן שליטת שם‬
‫אלוקים שיעורר העולמות‪ ,‬ולכן אף על פי שיש זיווג‪ ,‬אין נפילת אפיים כי אין התעוררות‬
‫העולמות‪.‬‬
‫אין נוק' עולה אל ז"א דאצילות אלא הוא יורד אליה והזיווג נעשה בהיכל קה"ק דבריאה‪ .‬היות‬
‫וז"א מעורר התשוקה אין אנו מעוררים אותה בסוד המ"ן ע"י נפילת אפיים‪.‬‬
‫‪138‬‬
‫דרוש ב' של נפילת אפיים‬
‫בברכת "שים שלום" ירדה טיפת החסדים מן המוחים ועד חזה ז"א‪ .‬אך החסדים לא התגלו‪.‬‬
‫ע"י הוידוי יורדים החסדים עד הלב במקום הגילוי‪ .‬אח"כ אומרים "ויעבור" לעשות זיווג ישראל‬
‫עם לאה מן החזה ולמעלה‪ ,‬כיוון שכבר ירדה טיפת החסדים עד החזה ונתגלו שם במקום‬
‫הלב‪ .‬עתה‪ ,‬בנפילת אפיים יורדת טיפת החסדים עד יסוד ז"א ומשם יוצא לחוץ וניתן בדעת‬
‫יעקב המכוון כנגד יסוד ז"א ומשם יורדת ביסוד יעקב ונותנה לרחל בסוד זיווג‪ .‬אנו נופלים‬
‫אפיים להור ות הורדת החסדים עד למטה בזיווג תחתון הזה‪ .‬יש להקדים העלאת מ"ן כדי‬
‫לקבל אח"כ המ"ד (המ"ד הם טיפת החסדים‪ ).‬המ"ן הם מבירורי המ"ק ע"י תפילותינו בכל‬
‫יום‪.‬‬
‫בכל עולמות בי"ע ישנן קליפות‪ ,‬ועלינו לברר בחינת המלכים מכל עולמות בי"ע ולהעלות מ"ן‬
‫מבי"ע‪ .‬שכשהתפללנו תפילת עמ ידה‪ ,‬כללנו עצמנו תוך נוק' רחל בעולם האצילות‪ .‬ועתה בעת‬
‫נפילת אפיים‪ ,‬יש לכוון שכבניה ועבדיה של נוק'‪ ,‬אנו מורידים עצמנו מעולם האצילות עד עולם‬
‫העשיה ומבררים מ"ן מן העשיה בכח זכות מצות תפילה‪ ,‬ע"י נפשינו‪ ,‬ואח"כ מכוונים שעולים‬
‫עם הבירורים אל היצירה‪ ,‬ומבררים מ"ן משם ע"י רוחינו‪ ,‬ואח"כ מכוונים שעולים עם הבירורים‬
‫אל הבריאה‪ ,‬ומבררים מ"ן משם ע"י נשמתנו‪ .‬אח"כ מכוונים לשתף את נר"ן שלנו עם ‪ 1‬חלקי‬
‫הבירורים הללו ולהעלותם אל נוק' באצילות ומניחים את המ"ן תוך היסוד שלה‪.‬‬
‫זה עניין כי בנפילת אפיים‪ ,‬אדם מוסר עצמו למיתה‪ ,‬כלומר‪ ,‬למקום הקליפות‪.‬‬
‫אותם הניצוצות אינן יכולות לעלות מעצמן מבלי שהאדם יכוון לשתף את הנר"ן שלו עימהם‪,‬‬
‫ועי"כ יעלו אותם הבירורים עם הנר"ן שלו‪.‬‬
‫זה גם עניין שצדיקים לאחר מיתתם‪ ,‬יורדים לגיהינום ואוחזים ברשעים ומצילים אותם משם‪,‬‬
‫וזה גם עניין שמיתת הצדיקים גורמת לזיווג עליון‪.‬‬
‫כאשר האדם מכוון לשתף הנר"ן שלו עם קליפות בי"ע‪ ,‬ולהכניס המ"ן ליסוד נוק'‪ ,‬אזי יורדים‬
‫מ"ד מלמעלה מיסוד הזכר ואז יורד ג"כ שפע ואור גדול באותם המ"ד אל הנר"ן של האדם‬
‫הזה ומושפע בו כוח אור גדול‪ .‬אך רק צדיקים גמורים יכולים לכוון כוונה זו לרדת אל הקליפות‬
‫ולהיות מסוגלים להעלות בירורים‪ ,‬כי אחרת האדם נתפס ע"י הקליפות ונותנים לו נפש רעה‪.‬‬
‫עיין מה שקרה ליוחנן כהן גדול שהיה כוהן גדול במשך ‪ 81‬שנה ונעשה צדוקי‪ .‬לכל הפחות‪,‬‬
‫יש לכוון בכוונה עצומה‪ ,‬מילה במילה כשנופלים אפיים עם הכוונה הזו‪ .‬על דרך זה‪ ,‬כשצדיק‬
‫נפטר מן העולם הוא יכול לרדת אל הקליפות הנקראים גיהינום ולהעלות משם נשמות‪ .‬אם‬
‫הוא במעלה פחותה הוא יכול להעלות את עצמו בלבד אך לא להוציא אחרים‪ .‬מי שבמעלה‬
‫עוד יותר פחותה אינו עולה משם כלל‪.‬‬
‫וכן ממש הוא עניין שינת האדם בלילה שהיא בסוד המיתה ונפשו של האדם יורדת במקום‬
‫הקליפות‪ .‬בהתאם למעלת האדם‪ ,‬נשמתו יכולה להעלות אחרים או את עצמו בלבד או‬
‫שנתפסת שם‪.‬‬
‫‪139‬‬
‫דרוש ג' של נפילת אפיים‬
‫בביאור נפילת אפיים‪" ,‬מזמור לדוד אליך ה' נפשי‪"...‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫אליך ה'‪ :‬שם ב"ן‪ ,‬כנגד נוק' שלצורכה אנו מעלים מ"ן משלושת עולמות בי"ע‬
‫אליך‪ :‬כלומר בעבורך‪ ,‬נוק'‬
‫נפשי אשא‪ :‬הנני נופל אפיים‬
‫אשא‪ :‬כדי להשיא ולהעלות נוק' בסוד מ"ן‬
‫אשא‪ :‬מל' מתנה‪" ,‬ותרב משאת בנימין"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אני מוסר את נפשי אל המיתה והקליפות‬
‫במתנה בעבור נוק'‪.‬‬
‫שם ב"ן מעלה מ"ן‪ .‬יש לכוון ‪ 1‬סוגי שם ב"ן כדי להעלות בירורים משלושת עולמות בי"ע‪.‬‬
‫בשם ב"ן ‪ ,3#‬לכוון ששם ב"ן ‪ 3#‬מסיע לנפשיך לברור ולהעלות מ"ן מן העשיה‪.‬‬
‫‪ o‬שם ב"ן ‪ 3#‬נרמז בר"ת‪ :‬נ'פשי א'שא א'לוהי שהם גמ' ב"ן‪.‬‬
‫בשם ב"ן ‪ , 2#‬לכוון שעולים ליצירה עם הבירורים דעשיה ועם נפשך המשותפת עימהם‪,‬‬
‫וששם ב"ן ‪ 2#‬מסיע לרוחך לברור ולהעלות מ"ן מן היצירה‪.‬‬
‫‪ o‬שם ב"ן ‪ 2#‬נרמז בצירוף גמ' אלה‪-‬י שהיא מ"ו עם ר"ת ב'ך ב'טחתי א'ל א'בושה‬
‫העולה בסך הכל ב"ן‪.‬‬
‫בשם ב"ן ‪ , 1#‬לכוון שעולים לבריאה עם הבירורים דעשיה ודיצירה ועם נפשך ורוחך‬
‫המשותפים עימהם‪ ,‬וששם ב"ן ‪ 1#‬מסיע לנשמתך לברור ולהעלות מ"ן מן הבריאה‪ .‬וגם לכוון‬
‫שעולים עם נר"ן של עצמו וכל הבירורים עד נוקבא דאצילות הרמוזה בשם ה' דלעיל‪ .‬יש לכוון‬
‫שהזכר נותן אז בנוק' טיפת מ"ד מבחינת נפש שלו בלבד [עיין דרוש א' דאשרי שם מוסבר‬
‫מתי הזכר משפיע מ"ד מבחינת הרוח והנשמה שלו זא_נותן_מד_מבחינת_הרוח]‪.‬‬
‫‪ o‬שם ב"ן ‪ 1#‬נרמז בר"ת א'ל י'עלצו א'ובי לי‪ ,‬כאשר לוקחים כל מילת "לי" בחשבון‬
‫הגמ'‪.‬‬
‫היות ולא כל אחד זוכה שיהיה לו נר"ן‪ .‬לכן גם למי שיש לו רק נפש‪ ,‬יכוון שע"י חלק הרוח‬
‫שמגיע לו‪ ,‬אע"פ שטרם זכה באותו חלק‪ ,‬יברר ויעלה מ"ן דיצירה ועד"ז בעניין הנשמה‪.‬‬
‫גם יכוון לברר בירורים בעולמות בי"ע השייכים לנר"ן שלו עצמו ולהעלותם לנוק' דאצילות כדי‬
‫לתקנם שם ולקבלם בחזרה מתוקנים וזה אולי עניין השפע שיורד עליו מן השמיים הנראה‬
‫לעיל‪.‬‬
‫הבהרה נוספת‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫אפשרות אחת‪:‬‬
‫בנפילת אפיים מעלים נר"ן מבי"ע‬
‫ב‪'-‬אשרי' מעלים נר"ן מתפארת דאצילות‬
‫ב‪'-‬יענך' מעלים נר"ן מבינה דאצילות‪.‬‬
‫אפשרות נוספת‪ ,‬עיקרית‪:‬‬
‫בנפילת אפיים מעלים נפש מ‪-‬נר"ן ח"י דעשיה‪ ,‬ומעלים נפש מ‪-‬נר"ן ח"י דיצירה‪ ,‬ומעלים נפש‬
‫מ‪-‬נר"ן ח"י דבריאה‪.‬‬
‫ב‪'-‬אשרי'‪ ,‬מעלים רוח מ‪-‬נר"ן ח"י דעשיה‪ ,‬ומעלים רוח מ‪-‬נר"ן ח"י דיצירה‪ ,‬ומעלים רוח מ‪-‬נר"ן‬
‫ח"י דבריאה‪.‬‬
‫ב‪'-‬יענך'‪ ,‬מעלים נשמה מ‪-‬נר"ן ח"י דעשיה‪ ,‬ומעלים נשמה מ‪-‬נר"ן ח"י דיצירה‪ ,‬ומעלים נשמה‬
‫מ‪-‬נר"ן ח"י דבריאה‪.‬‬
‫אין לשים את הפנים תוך ידו השמאלית [אבל כן אפשר לשים את הפנים על זרועו‬
‫השמאלית‪].‬‬
‫‪140‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ישנה אשפרות ל‪ 1-‬שמות ב"ן אחרים‪:‬‬
‫שם ב"ן ‪' :3#‬מי זה האיש'‪ ,‬ר"ת גמ' ב"ן‬
‫שם ב"ן ‪' :2#‬נפשי בטוב'‪ ,‬ר"ת ב"ן‬
‫שם ב"ן ‪' :1#‬בטוב תלין'‪ ,‬ס"ת ב"ן‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫דרוש ד' של נפילת אפיים‬
‫בביאור נפילת אפיים‪" ,‬מזמור לדוד אליך ה' נפשי‪"...‬‬
‫יש לכוון להפיל עצמו עד עולם העשיה ומשם יעלה מ"ן ע"י הויה דב"ן הנרמזת במזמור זה‪.‬‬
‫נוק' נמצאת בין שני צדיקים‪ :‬צדיק עליון‪ ,‬יוסף וצדיק תחתון‪ ,‬בנימין‪.‬‬
‫צדיק תחתון נותן בנוק' את "רוחא דשדי בגווה" והוא סוד ב"ן ימי"ן; והוא ‪ 2‬גבורות תחתונות‬
‫שלא נתמתקו תוך יסוד ז"א‪ ,‬והן ‪ 2‬הויה בגמ' ב"ן‪ ,‬והן ניתנים בביאה ראשונה והן בונים כלי‬
‫בנוק' שלתוכו יינתנו המ"ד והם נפשה של רחל ולכן כשהם יצאו‪ ,‬כלומר כשבנימין נולד‪,‬‬
‫נפטרה רחל ‪.‬‬
‫צדיק עליון נותן לנוק' בביאה שניה ‪ 1‬גבורות שנמתקו ע"י ‪ 1‬חסדים והם ‪ 1‬הויה והם גמ'‬
‫יוס"ף והם המ"ן שיעלה לקבל מ"ד‪ ,‬ולכן כשהם יצאו‪ ,‬כלומר כשיוסף נולד‪ ,‬לא נפטרה רחל‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הערה כללית בעניין זיווגי זו"ן‪.‬‬
‫יש לז"א ‪ 5‬פרצופים כוללים שהם הנר"ן‪-‬ח"י שבו ומתלבשים זה בזה כמו פרצופי אצילות ולכל אחד‬
‫מפרצופי ז"א יש נוק' משלו‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬
‫ז"א‬
‫אצילות‬
‫א"א הוא כתר (וג"ר שלו נשארות יחידה‬
‫מגולות)‬
‫חיה – בשבת נמשכים לזו"ן‪ ,‬המוחים מאבא ואימא עלאין‪,‬‬
‫אבא מלביש חסד דא"א‬
‫שהם בחינת חיה דאצילות‪ ,‬ואז ישנו הזיווג השלם ביותר שיכול‬
‫להיות בעוונותינו‪ ,‬והוא זיווג זו"ן הגדולים (ישראל ורחל)‬
‫נשמה – בחזרת העמידה ז"א נשלם מבחינת הנשמה כי דרכו‬
‫אמא מלבישה גבורה דא"א‬
‫באים מוחין דישסו"ת ליעקב ורחל‪ ,‬וישסו"ת הינם בחינת‬
‫נשמה דאצילות – ולכן ישנו זיווג ז"א עם לאה‬
‫ז"א מלביש או"א מן החזה שלהם רוח – פרצופי חג"ת דזו"ן (שגם הם נקראים יעקב ורחל‪,‬‬
‫"עולים יעקב ורחל בחג"ת דז"א") נתקנים בחזרה דעמידה‬
‫דלחש דשחרית דחול ומתעכב זיווגם של יעקב רחל עד שעת‬
‫נפילת אפיים – המוחים מחכמות דישסו"ת‬
‫נפש – פרצופי נה"י דזו"ן – יעקב ורחל – מוחים מנוק'‬
‫נוק' מלבישה ז"א מן החזה שלו‬
‫דישסו"ת (כלומר מבינות דישסו"ת – יא”ב) – זיווגם בעמידה‬
‫דלחש דשחרית דחול‬
‫גידול פרצופים פירושו התלבשות פרצופים עליונים בתחתונים‪.‬‬
‫אליך ה'‪ :‬שם ב"ן‪ ,‬כנגד נוק' שלצורכה אנו מעלים מ"ן מעולם העשיה לאצילות אשר עתה היא‬
‫מזדווגת עם ז"א‪.‬‬
‫אליך‪ :‬כלומר אליך נוק'‬
‫נפשי אשא‪ :‬הנני עולה אחר שנפלתי עד עולם העשיה ללקט משם ניצוצות דמ"ן‪.‬‬
‫המ"ן הינן ‪ 1‬גבורות הנמתקות כדלהלן‪:‬‬
‫ נ'פשי א'שא'‪ :‬נ' ופעמיים א' הרי ב"ן ‪.3#‬‬‫ אלה‪-‬י גמ' מ"ו עם ר"ת ב'ך ב'טחתי א'ל א'בושה הרי ב"ן ‪.2#‬‬‫ ר"ת א'ל י'עלצו א'ויבי עם גמ' "לי" הרי זה ב"ן ‪.1#‬‬‫לכוון שע"י ‪ 1‬ב"ן מעלים ‪ 1‬מיני מ"ן של ‪ 1‬עולמות בי"ע שהוא סוד נר"ן אל המלכות דאצילות‬
‫הנקראת נשמה לנשמה‪.‬‬
‫כוונה אחרת‪:‬‬
‫באומרו הויה של 'אליך ה' נפשי אשא' יכוון שקושר ומעלה עשיה שהיא ב"ן ליצירה שהיא‬
‫מ"ה‪ ,‬וקושר ומעלה יצירה בבריאה שהיא ס"ג‪ .‬אח"כ מעלה שלשתם עד המלכות דאצילות‬
‫שהיא ב"ן מעולה‪ ,‬ואז נפשו של אדם נעשית גם מ"ן בתוכה עם שאר המ"ן שעלו משלושת‬
‫עולמות בי"ע‪.‬‬
‫‪142‬‬
‫כוונה אחרת‪:‬‬
‫בר"ת א'ליך י'הוה נ'פשי א'שא שהם ב"ן יכוון אל הכלי דמ"ן שהוא ביסוד דנוק' והן ‪ 2‬גבורות‬
‫כנ"ל‪.‬‬
‫המ"ן עצמן שהם ‪ 1‬גבורות ממותקות‪ ,‬יכוון ב‪ 1-‬ר"ת הנ"ל‪ :‬נ'פשי א'שא‪ ,‬א'להי ב'ך ב'טחתי‪,‬‬
‫א'ל י'עלצו א'ויבי ל'י‪.‬‬
‫כוונה אחרת‪:‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫ידוע שמי שחטא בחילול ה' אין לו כפרה אלא מיתה‪ .‬לכן יש תיקון וכפרה ע"י מסירת נפש‬
‫למיתה בעת נפילת אפיים בפסוק 'אליך ה' נפשי אשא'‪ ,‬ויכוון להמשיך ‪ 1‬הויות דב"ן מז"א‬
‫לנוק'‪ ,‬והן‪:‬‬
‫מ'י ז'ה ה'איש ר"ת גמ' ב"ן‪ ,‬כנגד הרוח‪ ,‬כי ז"א הוא כנגד הרוח ולכן ממנו מתחילים‪.‬‬
‫נ'פשו ב'טוב ת'לין‪ ,‬ר"ת ב"ן‪ ,‬כנגד הנפש‪.‬‬
‫ב'טוב ת'לין‪ ,‬ס"ת ב"ן‪ ,‬כנגד הנשמה‪.‬‬
‫‪143‬‬
‫דרוש ה' של נפילת אפיים‬
‫ישנם ‪ 2‬סוגים של מסירת הנפש למיתה בתפילה‪:‬‬
‫נפילת אפיים‪ :‬מסירת הנפש למיתה‬
‫זווג תפארת דאצילות עם מלכות דאצילות‬
‫מ"ן‪ :‬נשמות הצדיקים; כאשר אדם מוסר עצמו למיתה‬
‫זווג תחתון בסוד "י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י"‪ ,‬י' בראש בסוד מים זכרים‪ ,‬י' בסוף בסוד מים נוקביים [כל‬
‫ה‪-‬י"ס דמלכות עולות בסוד מ"ן]‪ ,‬שש אותיות אמצעיות בסוד תפארת‪ .‬שם מ"ה מזווג ביניהם‪.‬‬
‫קריאת שמע‪ :‬מסירת הנפש למיתה על קידוש ה'‬
‫זווג חכמה ובינה דאצילות‬
‫ מ"ן‪ :‬צדיקים המוסרים נפשם על קידוש ה' שהיא בינה‪ ,‬הנוטלת נשמות הצדיקים לעלות‬‫בהם למחשבה העליונה [זה סוד מה שנאמר למשה רבינו על רבי עקיבא כשנהרג על‬
‫קידוש ה'‪ :‬שתוק כך עלה במחשבה ]‪.‬‬
‫הצדיקים המוסרים עצמם למיתה על קידוש ה' עולים עד המלכות‪ ,‬והם מ"ן שלה‪ ,‬ועולים‬
‫עוד עד הבינה ונעשים מ"ן שלה‪ ,‬לעלות למחשבה‪.‬‬
‫זווג עליון בסוד 'א'‪ :‬י' למעלה בסוד מ"ד‪ ,‬י' למטה בסוד מ"ן‪ ,‬ו' באמצע בסוד דעת עליון‬
‫המזווג חכמה ובינה‪ .‬זווג פנימיות חו"ב‪ .‬זווג זה הינו מאוד איכותי והוא תלוי בנשמות‬
‫הצדיקים המוסרים נפשם על קידוש ה'‪ .‬ואז‪ ,‬כתוצאה מהזווג‪ ,‬נהר יוצא [בינה] מעדן‬
‫[חכמה] להשקות את הגן [תפארת] ומשם [בינה] יפרד והיה לארבעה ראשים [העושים ‪4‬‬
‫מוחין לז"א והם ‪ 4‬בתי תפילין של ראש‪[ ].‬ענין ‪ 31‬הרוגי מלכות]‬
‫‪-‬‬
‫בחינה נוספת לזיווג העליון‪ ,‬אינו שלם אך תמידי‪ ,‬בסוד‪" :‬י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ה‪-‬ו‪-‬י‪-‬ה‪-‬ה"‪ ,‬י' בראש‪,‬‬
‫מ"ד‪ ,‬ה' בסוף‪ ,‬מ"ן [רק ה‪-‬ה' עליונות דתפארת כח"ב‪-‬ח"ג עולות בסוד מ"ן]‪ ,‬בסוד י"ה‪ .‬שם‬
‫ע"ב‪ ,‬הנקרא מזל‪ ,‬מזווג ביניהם‪ .‬זווג חיצוניות חו"ב‪ .‬בחינה זו של הזיווג הינה תמידית כי‬
‫בניה [תפארת ומלכות] המביאים לה מ"ן הינם אצלה תמיד‪.‬‬
‫הזיווג בסוד‪" :‬י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ה‪-‬ו‪-‬י‪-‬ה‪-‬ה" הינו ע"י הדעת‪ ,‬אשר משה רבינו מרכבה אליו והוא נשמה‬
‫לתפארת וגופא לבינה‪.‬‬
‫הזיווג בסוד‪" :‬א" הינו ע"י דעת עליון‪ ,‬אשר רבי עקיבא מרכבה אליו והוא נשמה לבינה‪.‬‬
‫אומרים קריאת שמע ו‪"-‬ברוך שם" סמוך להיכל אהבה אשר שם הנשיקין‪.‬‬
‫בשכמל"ו‪ :‬בסוד נשיקין תתאין‪ ,‬ליחד תפארת ומלכות גופא בגופא‪ .‬יעקב אבינו הוא מזווג‬
‫ביניהם ולכן יעקב אבינו אמר בשעת מיתתו בשכמל"ו כי המוסר עצמו למיתה מייחד תפארת‬
‫ומלכות‪.‬‬
‫ד' רבתי דשמע‪ :‬בסוד נשיקין עילאין‪ ,‬ליחד תפארת ומלכות רוחא ברוחא‪ ,‬וחו"ב גופא בגופא‪.‬‬
‫משה רבינו הוא המזווג ביניהם‪ ,‬ולכן משה לא אמר בשכמל"ו‪ .‬רבי עקיבא יצאה נשמתו‬
‫ב‪'-‬אחד' כי נתכוון ליחד חו"ב בסוד נשיקין עילאין ע"י שמסר עצמו למיתה על קידוש ה'‪.‬‬
‫ע"י תפילת הצדיקים מתעוררים מ"ן לקבל מ"ד גם בבינה וגם במלכות אלא שאין נשיקין‬
‫עילאין או תתאין כי אם ע"י שימסור עצמו למיתה או לקידוש ה' ואז יהיה הזיווג שלם גופא‬
‫בגופא ורוחא ברוחא‪ .‬ע"י שהאדם מוסר את נפשו למיתה על התורה ועל המצוות או לקידוש‬
‫ה' בפועל‪ ,‬הוא נעשה גם מרכבה באופן תמידי כמו שעשה רבי עקיבא‪.‬‬
‫סוד הנשיקין התתאין שהם בתפארת ומלכות רוחא ברוחא [יא”ב‪ :‬לעיל ראינו שהם גופא‬
‫בגופא!?] הינו התעלמות הגוף העליון וביטול הנתלים בו שהם הקליפות המעכבות כדי‬
‫‪144‬‬
‫שיתדבקו רוחא ברוחא‪ .‬לכן אומרים בשכמל"ו בלחש לבל יינקו הקליפות מהרוח המחיה את‬
‫כולם‪ ,‬חוץ מיום הכיפורים שאז אור אימא מאירה על התחתונים‪.‬‬
‫משה רבינו ביקש מהקב"ה שתינתן התורה ע"י רבי עקיבא‪ ,‬אך הקב"ה ענה לו שהתורה‬
‫ניתנת לישראל מגופה של בינה הנמשכת עד המלכות בסוד ה"ג ולכן ראוי שתינתן התורה ע"י‬
‫משה שהוא הדעת‪ ,‬אשר משה מרכבה אליו שהוא גופא דבינה נשמת התפארת והוא תורה‬
‫שבכתב ולא תורה שבעל פה שהיא הפנימיות‪ .‬וזה רמוז כששמע שאומרים "הלכה למשה‬
‫מסיני" שהוא סוד הו"ק הנמשכות מן הבינה ולמטה שהוא סוד הדעת מצד הדינים‬
‫המתעוררים ממנה כלומר הגבורה ואז נחה דעתו שהפנימיות לא נתגלתה‪.‬‬
‫‪145‬‬
‫דרוש א' של קריאת התורה‬
‫על ידי הסתכלות באותיות הספר תורה בעת ההגבהה‪ ,‬עד שיוכל לקרא האותיות היטב‪,‬‬
‫נמשך אור גדול אל האדם‪.‬‬
‫בימי שני וחמישי שולט עולם היצירה בעולם‪ .‬יצירה היא כנגד ז"א‪ ,‬שהוא אות ו' ‪ ,‬וגם נקרא‬
‫תורה שבכתב ולכן בימי שני וחמישי מוציאים ספר תורה‪ .‬תורה שבכתב היא גם בחינת יסוד‬
‫דאבא המתלבש תוך קו האמצעי דז"א‪.‬‬
‫הזיווג דעמידה נעשה ע"י שנבקע יסוד דאימא ויצאו מתוכו חו"ג‪ .‬יסוד דאבא נשאר אז סתום‬
‫ורק הארות החו"ג שלו יוצאים לחוץ לתקן פרצוף יעקב‪ ,‬אך אורות החו"ג עצמם נשארים‬
‫בפנים‪.‬‬
‫עתה יוצאים אורות החו"ג דיסוד אבא לחוץ להאיר ביעקב ורחל העומדים בנ"ה דז"א‪ .‬זה‬
‫נעשה ע"י ‪ 2‬בקיעות‪:‬‬
‫(אפשרות ‪):3#‬‬
‫בקיעה ‪ :3#‬הוצאת יסוד דאבא ע"י בקיעה מחוץ לגוף ז"א [הרי יסוד דאבא כבר יצא מחוץ‬
‫ליסוד דאימא שמסתיים בחזה דז"א]‪ ,‬וזה נעשה בעת פתיחת ההיכל‪.‬‬
‫בקיעה ‪ :2#‬בקיעת יסוד דאבא כדי להוציא אורות חו"ג שלו ולהאיר ליעקב‪ ,‬וזה נעשה בעת‬
‫פתיחת הספר תורה עצמו [יסוד דאבא נקרא ספר תורה]‪.‬‬
‫"תורה [משה הינו יסוד דאבא והאורות שבתוכו הם התורה] צוה לנו משה מורשה קהילות‬
‫יעקב [יעקב יורש ולוקח אורות אלו‪"].‬‬
‫(אפשרות ‪ 2#‬ועיקרית‪):‬‬
‫בקיעה ‪ :3#‬בקיעת יסוד דאימא והתפשטות החסדים אשר בתוכו בז"א‪ .‬ע"י בקיעה זו יוצא‬
‫אור דיסוד אבא מחוץ ליסוד אימא אל תוך גוף ז"א‪ .‬זהו ענין פתיחת ההיכל [שהוא כנגד יסוד‬
‫אימא] להוציא הספר תורה מתוכו [שהוא כנגד יסוד דאבא‪].‬‬
‫בקיעה ‪ :2#‬בקיעת יסוד דז"א שיצא האור של יסוד דאבא לחוץ אל יעקב‪ ,‬וזה נעשה בעת‬
‫פתיחת תיק הספר תורה עצמו [יסוד דאבא נקרא ספר תורה]‪ ,‬ובעת קריאת התורה יוצא‬
‫האור שבתוכו לחוץ‪.‬‬
‫‪146‬‬
‫דרוש ב' של קריאת התורה‬
‫בימי שני וחמישי ‪ 1‬עולים לתורה כנגד נה"י אבא המתגלים לרגע כי נבקעים נה"י דאבא‬
‫ויוצאת הארתם לחוץ‪ :‬כהן כנגד הנצח‪ ,‬לוי כנגד ההוד וישראל כנגד היסוד‪.‬‬
‫עליות של שבת‪:‬‬
‫‪ 1‬ו‪ 1-‬הינן כנגד התפארת והיסוד דז"א ששם עיקר גילוי החסדים דאימא‪ ,‬שכן חסדי יסוד‬
‫אימא מתגלים מהשליש השני של תפארת ז"א‪ .‬גם ‪ 2‬הפרקים של היסוד דאבא [יסוד ועטרה‬
‫דיסוד] מגולים כי יסוד דאימא נגמר בחזה דז"א‪ .‬לכן עליות ‪ 1‬ו‪ 1-‬הם המשובחות יותר ולכן יש‬
‫להעלות האנשים היותר חשובים שיהיו ראוים לקבל האורות היותר מעולים‪ .‬העלייה הששית‬
‫יותר מעולה מן השלישית כי אורות היסוד מגולים לגמרי לעומת רק ‪ 2/1‬מגולים בתפארת‪.‬‬
‫כהן‪ :‬כנגד הפרק השני דנצח דאבא מלובש בפרק השני דנצח דאימא מלובש בחסד ז"א‪.‬‬
‫אורות אלה סתומים לכן רק כהנים יכולים לגלות הארתם מצד יחוסם ומשפחתם‪[ .‬יא”ב‪ :‬אורות‬
‫החסדים של ז"א שבחג"ת ז"א כן מגולים בשבת ע"פ דרוש שבת כללי עניין קריאת התורה‪ ,‬אך כאן‬
‫מדובר באורות נ"ה אבא שתמיד מכוסים ע"י נ"ה אימא]‬
‫לוי‪ :‬כנגד הפרק השני דהוד דאבא מלובש בפרק השני דהוד דאימא מלובש בגבורה ז"א‪.‬‬
‫אורות אלה סתומים לכן רק לויים יכולים לגלות הארתם מצד יחוסם ומשפחתם‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫והרי לאחר חזרת הש"ץ‪ ,‬אימא זקופה ואורות חג"ת ז"א מגולים‪ ,‬ואם כן כמו שיש כוח בנו"ה דז"א עבור‬
‫ישראל העולה לתורה לגלות הארת אבא שבהם על ידי סיוע אורות המגולים‪ ,‬כן בחו"ג דז"א‪ ,‬עכשיו‬
‫אורותיו ג"כ מגולים ולמה מצריכים כהן ולוי?‬
‫רביעי‪ :‬כנגד הפרק התחתון דנצח דאבא מלובש בפרק התחתון דנצח דאימא מלובש בנצח‬
‫ז"א‪[ .‬יא”ב ‪ :‬אורות החסדים של ז"א שבנה"י ז"א כן מגולים‪ ,‬אך כאן מדובר באורות נ"ה אבא שתמיד‬
‫מכוסים ע"י נ"ה אימא] אורות אלה סתומים אך היות ומקבלים הארה מהאורות המגולים ביסוד‬
‫ז"א ולכן הם מתגלים גם ע"י עליית ישראל‪ ,‬וגם כי הכהן שעלה מקודם כבר גילה אורות‬
‫החסד מכוח מעלת יחוסו ולכן אורות הנצח מתגלים ממילא‪.‬‬
‫חמישי‪ :‬כנגד הפרק התחתון דהוד דאבא מלובש בפרק התחתון דהוד דאימא מלובש בהוד‬
‫ז"א‪[ .‬יא”ב ‪ :‬אורות החסדים של ז"א שבנה"י ז"א כן מגולים‪ ,‬אך כאן מדובר באורות נ"ה אבא שתמיד‬
‫מכוסים ע"י נ"ה אימא] אורות אלה סתומים אך היות ומקבלים הארה מהאורות המגולים ביסוד‬
‫ז"א ולכן הם מתגלים גם ע"י עליית ישראל‪ ,‬וגם כי הלוי שעלה מקודם כבר גילה אורות‬
‫הגבורה מכוח מעלת יחוסו ולכן אורות ההוד מתגלים ממילא‪.‬‬
‫שביעי‪ :‬כנגד מלכות ז"א‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫דרוש ג' של קריאת התורה‬
‫כשעולה לתורה יראה מקום תחילת הקריאה ואז יכסה אותו המקום ואז יברך‪ .‬וכן בסוף‬
‫הקריאה‪ ,‬יכסה את המקום ואז יברך‪.‬‬
‫וכן כשעולה לתורה יאחז את יריעת הספר בשתי ידיו על ידי מפה (כי אסור לאחוז ביריעה‬
‫עצמה ללא מפה‪ ).‬ואז יכוון בשני שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬אחד במילוי יודין (שם קס"א) ואחד במילוי‬
‫ההין (שם קנ"א‪).‬‬
‫קס"א ‪ +‬קנ"א = חדש‬
‫חדש ‪( +‬יד * ‪ = )2‬ספר = שם [יד * ‪ 2‬כי מחזיק את הספר בשתי ידיו וכי יש ‪ 34‬אותיות בשם‬
‫קס"א וכן בשם קנ"א]‬
‫לאחר הברכה ימשיך לאחוז בספר ביד ימין בלבד במהלך הקריאה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הרי תורה שבכתב הינה יסוד דאבא המתלבש תוך קו אמצעי דז"א ואבא הינו משמות הויות ואיך אפשר‬
‫להזכיר כאן שמות א‪-‬ה‪-‬י ‪-‬ה?!‬
‫אלא ששמות קס"א וקנ"א גורמים לבקיעת יסוד דאבא וליציאת אורותיו לחוץ‪ .‬קצה העליון דיסוד דאבא‬
‫נמצא בחזה ז"א תוך יסוד דאימא שהוא שם קס"א‪ .‬אורות החו"ג דאימא שיוצאים מיסוד אימא לבושים‬
‫בשם קנ"א‪ ,‬ואורות אלה סובבים ומקיפים יסוד אבא מן החזה דז"א ולמטה ואז נבקע יסוד אבא מרוב‬
‫אור‪ " .‬ותבין מאן חשיב ומאן ספון על ידי קריאתו בתורה להיותו הוא בונה כל העולמות כולם מראש‬
‫האצילות על ידי היותו ממשיך אור האוזן העליונה"‬
‫‪148‬‬
‫דרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום‬
‫הקטורת‬
‫בתחילת התפילה עולים עולמות עשיה ליצירה לבריאה להתחבר כולם יחד בעולם האצילות‬
‫לקבל שפע‪ .‬לאחר הזווג העליון שבעולם האצילות בעת נפילת אפיים‪ ,‬יורד השפע לכל‬
‫העולמות כפי הראוי להם‪ .‬עדיין בי"ע באצילות‪ ,‬זה למעלה מזה‪ .‬אחר 'עלינו לשבח' יורדים‬
‫שלושת העולמות למקומם עם השפע שקבלו בעולם האצילות‪.‬‬
‫לפני אשרי‪ ,‬יש לכוון שם ע"ב שהוא סוד עולם האצילות‪ ,‬להמשיך שפע משם אל עולם‬
‫הבריאה שהוא ס"ג‪ ,‬ה' ראשונה שבהויה והוא גם 'א‪-‬ל ש‪-‬די'‪ .‬יש לכוון בשמות אלה של עולם‬
‫הבריאה מאשרי ועד סיום קדושת 'ובא לציון'‪ ,‬לפי שהסדר הזה כנגד עולם הבריאה‪.‬‬
‫בנפילת אפיים העלינו בחינת מ"ן מבחינת נפשות בלבד (בעצם העלינו ‪ 1‬חלקי בירורי הנפש‬
‫שבשלושת עולמות בי"ע בבחינת מ"ן) וגם הזכר נתן מ"ד מבחינת נפש בלבד‪.‬‬
‫ב‪'-‬אשרי' יש לכוון להעלות מ"ן מבחינת הרוח וזה ע"י ‪ 1‬הויות ב"ן להעלות ‪ 1‬חלקי בירורי‬
‫הרוח משלושת עולמות בי"ע‪[ .‬עיין דרוש ג' של נפילת אפיים נרן_של_ביע] גם הזכר נותן‬
‫עתה מ"ד מבחינת הרוח‪ 1 .‬ההויות ב"ן שב‪'-‬אשרי' שאיתם מעלים ‪ 1‬חלקי בירורי הרוח‬
‫משלושת עולמות בי"ע‪ ,‬הינן‪:‬‬
‫ב"ן ‪ :3#‬ר"ת וס"ת א'רוממך' א'להי' וס"ת מלך'‬
‫ב"ן ‪ :2#‬ר"ת א'רוממך א'להי ה'מלך עם מלת א‪-‬ל‪-‬ה‪-‬י כולה‬
‫ב"ן ‪ :1#‬מלת ב‪-‬כ‪-‬ל של 'בכל יום אברכך'‬
‫גם נאמר 'שארה כסותה ועונתה לא יגרע'‪ .‬בנפילת אפיים הורדנו אל הנוק' בחינת העונה [‪* 1‬‬
‫ב"ן]‪ .‬ב‪'-‬אשרי' מורידים אל נוק' בחינת מזונות (שארה) [‪' * 1‬אשרי' (ב‪ 2-‬הפסוקים‬
‫הראשונים‪]).‬‬
‫במזמור 'יענך ה'' יש לכוון להעלות מ"ן מבחינת הנשמה וזה ע"י ‪ 1‬הויות ב"ן להעלות ‪ 1‬חלקי‬
‫בירורי הנשמה משלושת עולמות בי"ע‪[ .‬עיין דרוש ג' של נפילת אפיים נרן_של_ביע] גם הזכר‬
‫נותן עתה מ"ד מבחינת הנשמה‪ 1 .‬ההויות ב"ן שבמזמור 'יענך ה'' שאיתם מעלים ‪ 1‬חלקי‬
‫בירורי הנשמה משלושת עולמות בי"ע‪ ,‬הינן‪:‬‬
‫ב"ן ‪ :3#‬ס"ת שם' א‪-‬ל‪-‬ה‪-‬י' יעקב'‬
‫ב"ן ‪ :2#‬ר"ת נ'רננה ב'ישועתיך‬
‫ב"ן ‪ :1#‬ס"ת יעננו' ביום' קראנו'‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הרי כיוונו כבר להעלות בי"ע לאצילות במהלך התפילה [קרבנות‪ ,‬פסוקי דזמרה‪ ,‬ק"ש וברכותיה] עד‬
‫שהגענו לתפילת העמידה‪ ,‬א"כ מה עניין העלאת הבירורין מעולמות בי"ע שעושים מנפילת אפיים ועד‬
‫מזמור יענך?‬
‫לפני תפילת העמידה העלנו עצמות העולמות‪ ,‬היא הפנימיות‪ ,‬עצמות הפרצופים עצמם‪ .‬עתה‪ ,‬מעלים‬
‫חלקי הנשמות של בני אדם שבתוך המלכים שבכל עולם ועולם שהם המ"ן דכל פרצוף ופרצוף שבכל‬
‫עולם ועולם‪.‬‬
‫(דיון אם צריך זיווג אחד או שניים‪).‬‬
‫במזמור 'יענך ה'' יש לכוון שמות יב"ק [גמ' י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ל‪-‬ה‪-‬י‪-‬ם] כדלהלן‪:‬‬
‫ר"ת‪ :‬י'ענך י'הוה ב'יום צ'רה גמ' יב"ק‪.‬‬
‫ר"ת‪ :‬ו'נפלנו ו'אנחנו ק'מנו גמ' יב"ק‬
‫ר"ת‪ :‬ו'אנחנו ק'מנו ו'נתעודד גמ' יב"ק‬
‫ו'נתעודד י'הוה ה'ושיעה ה'מלך – ר"ת ו‪-‬י‪-‬ה‪-‬ה והוא אחד מצירופי שם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ולכן לציין זאת‬
‫יש להפסיק מעט לפני שאומרים ההמשך "יעננו ביום‪"...‬‬
‫‪149‬‬
‫ר"ת‪ :‬י'עננו ב'יום ק'ראנו גמ' יב"ק‬
‫נוק' מעוברת מהזווג שהיה בנפילת אפיים‪ .‬העובר‪ ,‬כלומר השפע‪ ,‬יתחלק בין עולמות בי"ע‪.‬‬
‫בנפילת אפיים ניתן בעובר חלק כח הנפש‪ ,‬באשרי כוח הרוח ובמזמור יענך כוח הנשמה‬
‫ונתינה זו נעשית ע"י זווג נוסף בו הזכר משפיע חלק כוח הנשמה לעובר‪ .‬ישנם ‪ 71‬תיבות‬
‫במזמור יענך כנגד ‪ 71‬קולות שצועקת נוק' ואז נעשה הזווג הנוסף‪.‬‬
‫נוק' נמצאת בעולם הבריאה הנמצא עדיין ביחד עם כל עולמות בי"ע בעולם האצילות‪ .‬וכל‬
‫עולם לוקח חלקו מהשפע הנולד (חלק הנשמה לבריאה‪ ,‬חלק הרוח ליצירה וחלק הנפש‬
‫לעשיה‪).‬‬
‫זמן הלידה הינו בקדושת 'ובא לציון'‪ .‬השפע הנולד מגיע תחילה אל עולם הבריאה וזה עניין‬
‫הקדושה שב‪'-‬ובא לציון'‪ .‬קדושה זו נאמרת בלשון הקודש ובלשון תרגום כנגד בחינת הפנים‬
‫ובחינת האחור של [הקדושה הניתנת ל‪ ]-‬עולם הבריאה‪.‬‬
‫הקדושה כאן בעולם הבריאה הנמצא עדיין בעולם האצילות הינה כדוגמת הקדושה שבעולם‬
‫האצילות עם הארת ‪ 1‬מוחי חב"ד‪( .‬עיין לעיל דרוש ד' דחזרת העמידה קדושה_בחבד)‬
‫'קדוש‪ ,‬קדוש‪ ,‬קדוש'‪ :‬כנגד החכמה‬
‫'ברוך כבוד'‪ :‬כנגד הבינה‬
‫'ה' ימלוך לעולם ועד'‪ :‬כנגד הדעת‬
‫כשאומר צ'דקו י'גדיל ת'ורה יכוון ר"ת צי"ת של שם שקוצי"ת שהוא השם השביעי מ‪ 7-‬שמות‬
‫של שם מ"ב והוא בהיכל קודש קדשים דיצירה כנגד בינה דבריאה והוא כנגד יום שבת‪ ,‬יום‬
‫השביעי‪ .‬והוא (שם צי"ת) בגמ' ת"ק כאותיות מילוי ש‪-‬ד‪-‬י ומשם סוד התורה והוא כנגד יום‬
‫השבת שבו ניתנה התורה (יא”ב – לא ברור לי) ‪.‬‬
‫וכשאומר צ'דקו י'גדיל ת'ורה ו'יאדיר יכוון ר"ת הם גמ' אבגית"צ‪.‬‬
‫כשאומר 'ברוך הוא אל‪-‬הינו שבראנו לכבודו' יכוון שעתה אנו בעולם הבריאה שמשם‬
‫הנשמות‪.‬‬
‫'והבדלנו מן התועים' ע"י נשמתינו‬
‫'ונתן לנו תורת אמת' גם התורה מעולם הבריאה ולכן יש להתפלל 'שיפתח לבנו בתורתו'‪.‬‬
‫קדיש‪ :‬כמו שמוסבר בדרוש הקדיש‪ ,‬יש לכוון כאן להוריד הארה מן הבריאה ליצירה ב‪2-‬‬
‫בחינות מ"ב ע"י שמות ע"ב וס"ג‪.‬‬
‫תפילה לדוד‪ :‬ביצירה‪ .‬לאחר שהורדנו אור מן ע"ב שבאצילות אל ס"ג שבבריאה‪ ,‬יש לכוון כעת‬
‫להוריד אור מס"ג שבבריאה אל מ"ה שביצירה‪ .‬לכוון אות ו' דהויה‪ ,‬ושם מ"ה ושמות "א‪-‬ל י‪-‬‬
‫הוה" כי אלו השמות הם ביצירה‪.‬‬
‫עדיין כל עולמות בי"ע נמצאים באצילות אלא שכל עולם לוקח חלקו מן השפע שנולד‪.‬‬
‫קדיש‪ :‬כמו שמוסבר בדרוש הקדיש‪ ,‬יש לכוון כאן להוריד הארה מן היצירה לעשייה ב‪2-‬‬
‫בחינות מ"ב ע"י שמות ס"ג ומ"ה‪.‬‬
‫פטום הקטורת‪ :‬בעשיה‪ .‬לכוון אות ה' אחרונה דהויה‪ ,‬ושם ב"ן ושמות "א‪-‬ל א‪-‬דני" כי אלו‬
‫השמות הם בעשיה‪.‬‬
‫קדיש‪ :‬הינו קדיש יתום ועניינו מוסבר בדרוש הקדיש‪.‬‬
‫'ברכו' שלפני יוצר‪ :‬הויה (‪ + )21‬אחוריים דהויה (‪ + )72‬אחוריים דהויה מלאי באלפין (‪= )311‬‬
‫גמ' 'ברכו'‪.‬‬
‫'ברכו' שבסוף התפילה‪ * 1 :‬מ"ב שיש ב‪ -‬ע"ב‪-‬ס"ג‪-‬מ"ה (‪ + )321‬מילויי ע"ב‪-‬ס"ג‪-‬מ"ה (מ"ו‪-‬‬
‫ל"ז‪-‬י"ט) (‪ = )312‬גמ' 'ברכו'‪.‬‬
‫זהו גם כן כוונות 'ברכו' של לפני ואחרי תפילת ערבית של ליל שבת‪.‬‬
‫‪150‬‬
‫כוונת 'עלינו לשבח'‬
‫מ‪"-‬עלינו" ועד "ואנחנו משתחווים"‪:‬‬
‫סיפור שבחו ית' וגנות הקליפות כדי להחליש כח הקליפות‪ .‬לאחר גמר סיפור השבח הזה‪,‬‬
‫יורד אור מקיף של ‪ 1‬עולמות בי"ע‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫מ‪"-‬ואנחנו משתחווים" ואילך‪:‬‬
‫ירידת אור המקיף לעולמות בי"ע שעדיין נמצאים באצילות וטרם ירדו למקומם‪.‬‬
‫ביטול אחיזת הקליפות בשלושת עולמות בי"ע בעקבות ירידת אור המקיף‪.‬‬
‫לאחר "עלינו"‪:‬‬
‫לאחר גמר ‪ 1‬הכוונות האלה‪ ,‬יורדים עולמות בי"ע למקומם הראשון‪ ,‬מעצמם ולא על ידינו‪,‬‬
‫ונותנים מן השפע אשר הם קבלו ל‪"-‬בני ביתם"‪ .‬לכן אור המקיף מופיע לפני כן‪ ,‬כדי לבטל‬
‫אחיזת הקליפות כדי שלא יינקו הקליפות מן השפע היורד‪.‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫'עלינו לשבח לאדון הכל'‪ :‬שיר שבח לעולם האצילות שהוא אדון הכל כי עולמות בי"ע יצאו‬
‫מעולם האצילות הנקרא אלה‪-‬ות‪ .‬עולם הבריאה נקרא כסא הכבוד של עולם האצילות‪.‬‬
‫'לתת גדולה ליוצר בראשית'‪ :‬כנגד עולם הבריאה שהוא יוצר בראשית כי ממנו נוצר עולם‬
‫היצירה‪.‬‬
‫'שלא עשנו כגויי הארצות'‪ :‬כנגד עולם היצירה שעשה את עולם העשיה ולכן נזכר לשון 'עשנו'‪.‬‬
‫'ולא שמנו כמשפחות האדמה'‪ :‬כנגד עולם העשיה בעצמו‪.‬‬
‫סיפור בגנות הקליפה הנאחזת בעולמות יצירה ועשיה מה שאין כן בעולמות אצילות ובריאה‪.‬‬
‫'שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם שהם משתחווים‪ :' ...‬ביאור גנות הקליפות לאחר‬
‫סיפור שבח עולמות אבי"ע‪ ,‬כי הקליפה עומדת בסיום עולם העשיה‪.‬‬
‫סיפור שבחו ית' וגנותם של הקליפות מחליש כח הקליפות‪.‬‬
‫ואז כורעים בכריעה ואומרים 'ומשתחוים ומודים' ואז יורד אור מקיף אל העולמות ומתבטלים‬
‫החיצוניים ‪.‬בכריעה יש לכוון אל הורדת האור מקיף‪.‬‬
‫'ואנו משתחווים' עד 'ויסד ארץ'‪ :‬בחינת אור פנימי של האצילות שמגיע עד סוף העשיה‪.‬‬
‫'שהוא נוטה שמים וארץ'‪" :‬הוא" כנגד אימא עילאה סתימאה הנקראת 'הוא'‪ ,‬בסוד 'ועבד הלוי‬
‫הוא'‪ .‬כלומר אימא‪ ,‬הנקראת 'הוא'‪ ,‬נטתה השמיים שהוא ז"א‪ ,‬ויסדה ארץ שהיא נוק'‪.‬‬
‫'ומושב יקרו בשמיים ממעל'‪ :‬כנגד אור המקיף שמושבו בשמים‪ ,‬שהוא ז"א‪ .‬ישנם ‪ 31‬שמות‬
‫מקיפים בז"א‪ .‬השם הראשון הינו מקיף כללות כל ‪ 31‬ספירות דאור מקיף דז"א וכנגדו אומרים‬
‫"ממעל"‪.‬‬
‫'ושכינת עוזו בגבהי מרומים'‪ 31 :‬שמות של אור מקיף ל‪ 31-‬ספירות נוק' הנקראת ' שכינת‬
‫עוזו'‪.‬‬
‫'הוא אל‪-‬הינו אין עוד'‪ :‬אור מקיף לכל כללות ‪ 31‬ספירות נוק'‪.‬‬
‫'אמת מלכינו אפס זולתו'‪ :‬אור מקיף עליון על כל כללות זו"ן ביחד‪.‬‬
‫'כי ה' הוא האל‪-‬הים בשמים ממעל'‪ :‬אור פנימי שהוא מלמעלה למטה‬
‫'ועל הארץ מתחת'‪ :‬אור מקיף של כל כללות הנזכר שהוא מלמטה למעלה‬
‫'גדולה ליוצר בראשית'‪ :‬ר"ת גל"ב וכשמחליפים ב' ב‪-‬י' [שהוא אחד מ‪ 22-‬א"ב של ספר‬
‫היצירה] מקבלים שם יג"ל שהוא השם הששי שבשם מ"ב אותיות הרמוז ב‪'-‬אנא בכח'‪ .‬מאוד‬
‫חשוב לכוון בשם הזה בכל פעם שאומרים 'עלינו לשבח'‪.‬‬
‫'והיה ה' למלך‪ ...‬ושמו אחד'‪ :‬מתחיל ב‪-‬ו' וגומר ב‪-‬ד' כנגד ‪ 31‬ב"ן ויש לכוון להמשיך ‪ 31‬ב"נים‬
‫אלו בלאה וזה סוד הפסוק "הלא אנוכי טוב לך מעשרה ב"נים" [הסבר מפורט במקור‪].‬‬
‫‪151‬‬
‫דרוש א' של מנחה‬
‫‬‫‪-‬‬
‫[יא”ב ‪ :‬בדרוש א' של קריאת שמע‪ ,‬מוסבר על זווג ישראל ורחל אב"א במנחה‪ ,‬ושם מוסבר ש‪:-‬‬
‫ייחוד או"א בקריאת שמע של יוצר היה מעולה מאוד‪ ,‬ולא רק הועיל לזיווג זו"ן פב"פ בשחרית‪ ,‬אלא גם‬
‫מועיל לזיווג זו"ן במנחה‪ ,‬אב"א‬
‫נחוץ נפילת אפיים במנחה כדי להעלות מ"ן של נשמות הצדיקים כדי שרחל תוכל לעלות עד שיעור קומתו‬
‫של ז"א‬
‫כעת מוסבר בדרוש הזה על זיווג ישראל ולאה פב"פ במנחה‪].‬‬
‫במנחה ישנו זיווג ישראל ולאה פב"פ מחזה ז"א ולמעלה‪.‬‬
‫הרי חג"ת נה"י של ז"א נהיו חב"ד וחג"ת [עיין דרוש קצר של דרוש ו' של העמידה]‪ ,‬והזיווג‬
‫הינו עם יסוד ז"א אשר עתה בחזה ז"א‪.‬‬
‫רחל הינה אב"א עם ז"א‪ ,‬והיות ולאה חזרה בצד פנים ז"א‪ ,‬נשאר מקום פנוי ורחל נגדלת בכל‬
‫שיעור קומת ז"א‪ .‬אך אין זווג ז"א עם רחל היות ורחל אב"א [יא”ב‪ :‬סותר דרוש א' של ק"ש‬
‫שהובא בתחילת דרוש זה‪ ,‬אולי אפשר לומר שישנו חיבור (ולא זיווג) ישראל ורחל אב"א כמוסבר בקצור‬
‫הכוונות‪].‬‬
‫מוחין דו"ק דגדלות דמצד אימא נכנסים בז"א‪ .‬מהרח"ו מסתפק אם גם מוחין דג"ר דגדלות‬
‫דמצד אימא נכנסים בז"א וכן אם מוחין דו"ק דאבא נכנסים‪[ .‬יא”ב‪ :‬בדרוש שנוי התפילות נראה‬
‫שג"ר דאימא וו"ק דאבא אינם נכנסים אל ז"א במנחה אין_גר_אימא_ווק_אבא_במנחה]‬
‫תפילת מנחה היא דינין לפי שהזיווג הוא של לאה‪.‬‬
‫תפילת מנחה הינה באצילות‪.‬‬
‫‪152‬‬
‫דרוש א' של ערבית‬
‫תפילת מנחה היא דינא קשיא ולעומתה תפילת ערבית היא דינא רפיא‪.‬‬
‫בתפילת שחרית‪ ,‬שהיא בבוקר‪ ,‬זמן החסד‪ ,‬היה לנו כח להעלות ‪ 4‬עולמות עד האצילות‪ ,‬אבל‬
‫בערבית שה וא זמן הדין‪ ,‬יש בנו כח רק להעלות היכלי הבריאה בלבד‪ ,‬שהוא עולם העליון‬
‫מכולם ואין בו קליפות‪ .‬אילו היה דינא קשיא‪ ,‬לא היה לנו כח להעלות אפילו היכלי הבריאה‪,‬‬
‫ועכ"ז‪ ,‬אין אנו מזכירים אלא היכלי הרחמים בלבד‪.‬‬
‫עניין ההיכלות‬
‫בכל עולם מ‪ 4-‬עולמות אבי"ע ישנם ‪ 5‬פרצופים‪ :‬א"א‪ ,‬או"א‪ ,‬זו"ן‪.‬‬
‫כל פרצוף כולל ‪ 7‬היכלות שבהם ה‪ 31-‬ספירות של אותו הפרצוף‪.‬‬
‫ביוצר דשחרית עוסקים ב‪ 7-‬היכלות דז"א דבריאה‪ ,‬והיכלי הנוק' כלולים אז עמהם‪.‬‬
‫ביוצר דערבית עוסקים ב‪ 7-‬היכלות דנוק' דבריאה‪.‬‬
‫היכלי זו"ן דבריאה נקראים ‪ 7‬נערות אסתר‪ ,‬כי הם בחינת נוק' לעומת היכלי או"א שהם דכורין‬
‫והם נקראים ‪ 7‬הסריסים המשרתים את פני המלך; משום דמסרסים את עצמם מן הזווג בימי‬
‫חול ואינם נפתחים אלא ביוצר דשבת‪.‬‬
‫ברכת מעריב ערבים הינה בהיכל לבנת הספיר של נוק' דבריאה‪ ,‬והוא בחינת יסוד‪'[ .‬המבדיל‬
‫בין יום ובין לילה'‪ :‬היסוד הוא בחינת הרקיע המבדיל בין מים למים‪' .‬ה' צב‪-‬אות שמו'‪ :‬הוא‬
‫יסוד הכולל נו"ה עמו‪ ,‬הנקראים צב‪-‬אות]‬
‫ברכת אהבת עולם הינה בהיכל אהבה דנוק' דבריאה‪ ,‬גם הוא היכל רחמים כמו היסוד‪.‬‬
‫רמ"ח תיבות דק"ש‪ :‬כנגד רמ"ח איברי ז"א דאצילות שיורדים ומצטיירים בהיכל אהבה דנוק'‬
‫דז"א דבריאה‪.‬‬
‫אמת ואמונה‪ :‬בהיכל הרצון דנוק' דבריאה‪ .‬אך בבוקר אומרים 'אמת ויציב' בהיכל רצון דז"א‬
‫דבריאה‪ .‬בבוקר אומרים 'יוצר אור'‪ ,‬כנגד ז"א‪ ,‬ובלילה אומרים 'המעריב ערבים' כנגד נוק'‪.‬‬
‫השכיבנו‪ :‬בהיכל קודש קודשים דנוק' דבריאה אשר שם נעשה הזווג של תפילת ערבית וגם‬
‫נקרא מטתו שלשלמה‪ .‬אך ביום הזווג הינו באצילות‪.‬‬
‫'אדנ‪-‬י שפתי תפתח'‪ :‬היכל ק"ק דדכורא דבריאה‪ ,‬והוא מתדבק עם עולם האצילות [גאולה‬
‫אריכתא]‪ .‬כל ענייני הזכר הינם בעמידה‪ ,‬ולכן אומרים 'אדנ‪-‬י שפתי' בעמידה‪ .‬כל ענייני הנוק'‬
‫בישיבה‪ ,‬ולכן אומרים 'השכיבנו' בישיבה‪ .‬עתה יורד ז"א בהיכל ק"ק דנוק' דבריאה ושם‬
‫מזדווג עם נוק'‪ .‬ביום הזווג הינו עם ז"א עצמו [כלומר ישראל]‪ ,‬אך בלילה הינו רק עם בחינת‬
‫היסוד דז"א [כלומר יעקב]‪.‬‬
‫בערבית הזיווג הינו יסוד דז"א (יא”ב‪ :‬כלומר יעקב) בהיכל ק"ק דבריאה דנוק' עם נוק'‪ ,‬אב"א‬
‫(יא”ב‪ :‬וכן יוצא גם ב‪-‬דרוש א' של קריאת שמע‪ .‬אך בדרוש ד' של דרושי הלילה מצויין שהזיווג יעקב‬
‫ולאה בערבית הינו פב"פ זיווג_יעקב_לאה_פבפ_בערבית‪ ,‬ובדרושי שבת – הקדמה – שינוי התפילות‬
‫נמצא שזו"ן (לאה או רחל?) עומדים אב"א זון_אבא_בערבית אך גם יוצא להיפך באותו דרוש‬
‫לאה_חוזרת_אבא_לאחר_ערבית‪ ).‬ומן הזיווג הזה נבראים נשמות בני האדם הנולדים מן הזיווג‬
‫התחתון הנעשה קודם חצות הלילה‪ .‬לאחר חצות הלילה הזיווג הינו עם ז"א עצמו הנקרא‬
‫ת"ת ומן הזיווג ההוא נבראים מלאכים חדשים‪( .‬יא”ב‪ :‬בדרוש ד' דדרושי הלילה נמצא שהזיווג‬
‫שלאחר חצות הלילה הינו עם יעקב זיווג_יעקב_ולאה_לאחר_חצות_הלילה וכן נמצא בדרושי שבת –‬
‫הקדמה – שינוי התפילות זיווג_יעקב_ולאה_לאחר_חצות_הלילה_‪ ;1‬ואולי יש לומר שהיות ובחצות‬
‫‪153‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫הלילה יעקב גדל כנגד כל ז"א‪ ,‬לכן נאמר כאן שהזיווג הינו עם ז"א?) לכן נאסר הזיווג לעמי הארץ‬
‫לפני חצות הלילה‪ ,‬והותר להם לאחר חצות הלילה לפי שאז מתגלה הארה יותר גדולה‪.‬‬
‫בשחרית דחול‪ ,‬הזיווג הינו זו"ן פב"פ כדי להוציא נשמות בני אדם‪.‬‬
‫גם בשבת אחר חצות הלילה‪ ,‬הזיווג הינו זו"ן פב"פ כדי להוציא נשמות בני אדם‪.‬‬
‫'השכיבנו'‪:‬‬
‫אין בה זיווג לצורך מלאכים אלא לצורך נשמות תחתונות של בני אדם‪ ,‬לכן לא אומרים‬
‫'מלכינו' אלא 'אבינו'‪ ,‬כי אין כאן בריאת נשמות מלאכים הנקראים חיילי המלך‪.‬‬
‫הזיווג נעשה ע"י היסוד בלבד‪ ,‬לכן מוזכר 'לשלום' שהוא כנגד היסוד‪.‬‬
‫כנגד מה שאחר חצות הלילה‪ ,‬אמר 'והעמידנו מלכינו לחיים טובים ולשלום'‪ ,‬הת"ת הוא‬
‫המתגלה ומזדווג עם הנקבה ומביא עמו המשך חיי הבינה הנקרא חיים טובים‪ .‬ואז נבראים‬
‫נשמות מלאכים ולכן אומרים 'מלכינו'‪.‬‬
‫ברכת אבות של העמידה‪ :‬באצילות‪ .‬ו"ק דגדלות דאבא נכנסים אז (לתוך ז"א – יא”ב)‪ .‬בק"ש‬
‫נכנסו ו"ק דגלות דאימא‪ .‬ג"ר דאימא או דאבא לא נכנסים בתפילת ערבית‪ .‬בשחרית הוסבר‬
‫שהו"ק דגדלות דאבא לא נכנסים לפני הג"ר דגדלות דאימא וכאן רואים שכן נכנסים הו"ק‬
‫דאבא על אף שהג"ר דאימא לא נכנסו‪ .‬התשובה היא כי בבוקר‪ ,‬שעתידים הג"ר דגדלות‬
‫דאימא להיכנס‪ ,‬אזי הו"ק דאבא מחכים לג"ר דגדלות דאימא לפני שהם נכנסים‪ .‬אך בערבית‪,‬‬
‫הג"ר דגדלות דאימא לא עתידים להיכנס ולכן הו"ק דגדלות דאבא כן נכנסים בהיעדרותם‪.‬‬
‫הקדמה לדרושי הלילה – יא”ב‪:‬‬
‫‪ o‬בלילה מוחי ז"א והרשימו של מוחי ז"א יוצאים ממנו להיות מקיפים על ראשו וכך ז"א חוזר להיות‬
‫בקטנות; וכן מוחי נוק' והרשימו של מוחי נוק' יוצאים ממנה להיות בז"א וכך נוק' חוזרת להיות נקודה‪.‬‬
‫(דרוש ה' של תפילין)‬
‫‪ o‬ישנה נסירה של ז"א מנוק' (לאה ורחל מחוברות) בלילה [ואז ז"א בתרדמה ובחצות מקבל ו"ק מוחין‬
‫דגדלות דפב"פ ומתעורר (יא”ב ‪ :‬מוחי ז"א ייצאו ממנו לאחר הזיווג עם נוק'?)] ולאחריה ישנה ביאה‬
‫ראשונה בחצות להכין כלי יסוד דנוק' (יעקב כנגד כל ז"א פב"פ עם לאה שלקחה ט' ספירות\נקודות של‬
‫רחל)‪ .‬וישנה נסירה גם ביום [ואז ז"א מקבל גם ג"ר מוחין דגדלות דפב"פ]‪ ,‬אך ביום ז"א אינו בתרדמה‬
‫מלאה אלא נשאר רושם מוחיו במהלך הנסירה‪.‬‬
‫‪ o‬בדרוש ד' של דרושי הלילה נאמר‪:‬‬
‫¨‬
‫¨‬
‫¨‬
‫¨‬
‫כשז"א מעלה את מוחיו בתרדמה לאימא ונה"י אימא נכנסים לנוק'‪ ,‬לאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך‬
‫כדי לק בל את נה"י דאימא‪[ .‬נה"י דאימא הינם לכל אורך ז"א ולכן אי אפשר שרק לאה או רק רחל תקבל‬
‫אותם נה"י דאימא‪ ,‬אלא לאה ורחל צריכות להיעשות גוף אחד ארוך בכל אורך ז"א‪].‬‬
‫כאשר עיקר הזיווג הינו לרחל‪ ,‬אזי לאה משאילה את הגוף שלה ואת כליה לרחל כדי שתתארך על ידם‪,‬‬
‫ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם רחל‪[ .‬נסירה של ר"ה ‪ -‬קיצור הכוונות ע' פו' – יא”ב]‪.‬‬
‫כאשר עיקר הזיווג הינו ללאה‪ ,‬אזי להיפך‪ ,‬רחל משאילה את הגוף שלה ואת כליה ללאה כדי שתתארך‬
‫על ידם ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם לאה‪ .‬וזה בזיווג של כל לילה ולילה‪ .‬כניסת נה"י אימא לפרצוף‬
‫לאה ה מוארך נגמרת בחצות הלילה כי אז נה"י אימא מגיעים עד סיום רגלי רחל‪ .‬בחצות הלילה חזרה‬
‫לאה פב"פ לכל אורך שיעור קומת ז"א ומזדווגת עם יעקב‪.‬‬
‫תחילת אצילות רחל הינה מנקודה אחת בלבד‪ .‬ז"א ממשיך לה מוחין ואז רחל נגדלת ל‪ 31-‬ספירות‪.‬‬
‫כשלאה מתארכת היא לוקחת את אותן ‪ 9‬הנקודות המתווספות לרחל‪ ,‬ורחל נשארת נקודה אחת‪.‬‬
‫‪ o‬בביאה הראשונה ז"א בונה כלי יסוד נוק' (בחצות הלילה)‪ .‬כן אימא בונה כלי יסוד נוק' כחלק של הנסירה‬
‫וניתנות גבורות מאימא לנוק' ("ברוך שם כבוד" של ק"ש שעל המיטה)‪.‬‬
‫‪ o‬על פי דרוש ג' של ק"ש על המיטה ביאה ראשונה של אבא עם אימא ושל ז"א עם נוק' נעשות בק"ש על‬
‫המיטה ובחצות הלילה‪ ,‬בהתאמה‪.‬‬
‫‪ o‬זיווגי הלילה הינם הכנה לזיווגי היום (זיווגי היום הינם יעקב ורחל בשחרית (סוד הסעודה)‪ ,‬וישראל ולאה‬
‫במנחה; זיווגי הלילה הינם יעקב ולאה למעלה מחזה ז"א בערבית‪ ,‬יעקב ולאה כנגד כל פרצוף ז"א בחצות‬
‫הלילה‪ ,‬ואותו זיווג בקדרותא דצפרא‪).‬‬
‫‪ o‬בלילה ז"א נעלם [כלומר מוחי ז"א מסתלקים] ונוק' מחלקת אל הבריות‪ ,‬מה שהיא קבלה ביום‪.‬‬
‫‪154‬‬
‫דרוש א' של דרושי הלילה‬
‫בלילה אין זמן טלית גדול‪ ,‬כי הוא אור מקיף מאימא אל ז"א שהוא מדת יום‪ .‬נוק' שהיא מדת‬
‫הלילה‪ ,‬אין לה אור מקיף משם‪.‬‬
‫אך טלית קט ן יש ללבוש גם בלילה כי הוא בחינת זמן הקטנות ובלילה ז"א נמצא בעיבור‪,‬‬
‫תלת כלילן בתלת‪.‬‬
‫בחצי הראשון של הלילה אין ראוי לומר שום סליחות ולא להזכיר ‪ 31‬מידות [חוץ מערב יום‬
‫כיפור‪].‬‬
‫צריך מאוד להיזהר לא להזכיר שום שם של כוחות הטומאה [כגון סמ‪-‬א‪-‬ל] ובפרט בלילה שאז‬
‫זמן שליטתם‪ ,‬ואפילו בלעז כגון דיאבלו‪.‬‬
‫דרוש ב' של דרושי הלילה‬
‫בשחרית הזיווג הינו של יעקב ורחל אבל אין זיווג ללאה‪ .‬זוהי בחינת "ימינו תחבקני"‪.‬‬
‫במנחה נאמר בלאה "שמאלו תחת לראשי"‪.‬‬
‫בערבית ניתנת לאה בין זרועות המלך (ז"א) ואז ישנו זיווג ז"א (יא”ב‪ :‬כנראה הכוונה ליסוד ז"א‬
‫שהוא יעקב‪ ,‬כמוסבר בדרוש א' של ערבית בלילה_הזיוג_הינו_עם_יעקב_וביום_עם_זא) עם לאה בסוד‬
‫"ויהי בבוקר והנה היא לאה"‪.‬‬
‫רחל עומדת מאחורי נ"ה ז"א מקום בו חסדי ז"א מגולים ולכן אע"פ שיש ברחל ה"ג‪ ,‬רחל‬
‫מתמתקת ע"י הארת חסדי ז"א‪.‬‬
‫אך לאה עומדת מאחורי ראש ז"א ועד חזהו מקום בו חסדי ז"א מכוסים ואינם מאירים לה‪.‬‬
‫לכן לאחר החורבן‪ ,‬חכמים קבעו תפילת ערבית חובה‪ .‬אע"פ שעל ידי שחרית ומנחה לאה‬
‫כבר בין זרועות ז"א והזיווג מוכן מעצמו‪ ,‬היות ובלילה הדינים מתגברים לכן מתפללים ערבית‬
‫כדי לגרום לז"א להזדווג עם לאה ולמתק גבורותיה ע"י החסדים שנותן בה‪.‬‬
‫אמנם בתחילת הלילה יסוד ז"א למטה משיעור לאה‪ .‬אך כשהגדיל ז"א‪ ,‬עלה שליש ראשון‬
‫דיסוד ז"א לתפארת ואז הוא יכול להזדווג עם לאה‪.‬‬
‫לאחר חצות הלילה לאה מתפשטת עד סיום רגלי ז"א ודוחקת רחל שמתמעטת ונעשית בסוד‬
‫נקודה ויורדת אל הבריאה "לתת מזון לנערותיה" ("ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק‬
‫לנערותיה") ושאר חלקי רחל מתחברים עם לאה ונכללים יחד‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הרי בכל דרושי "ויעבור" נאמר שישראל מזדווג עם לאה וכן גם בתפילת מנחה ואיך אומר כאן שזיווג‬
‫ז"א עם לאה הינו רק בלילה?!‬
‫אלא יש לומר שהזיווג האמיתי בין ז"א ללאה הינו רק כאשר לאה נמצאת פב"פ בכל שיעור קומת ז"א‬
‫שאז הזיווג עם היסוד העיקרי דז"א; לאפוקי כאשר חג"ת נעשו חב"ד ונה"י נעשו חג"ת‪ .‬וכל הזיווגים‬
‫שה ם בחזה ז"א אינם אלא חיבוקים (זיווג דיניקה) וזיווג עליון דפרצוף המוחין לבדו‪ ,‬נקרא נשיקין‪.‬‬
‫ולכן כל זיווגי לאה בשחרית‪ ,‬מנחה וערבית אינם אלא חיבוקים‪ ,‬אלא שחיבוק דערבית הינו הכנה לזיווג‬
‫האמיתי דחצות הלילה כי אז באה לאה פב"פ עם ז"א בכל שיעור קומת ז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בדרוש זה משמע שלאה מתגדלת ומזדווגת עם ז"א רק לקראת הבוקר אך בשאר דרושים נראה שזה‬
‫קורה כבר מיד לאחר חצות הלילה ונמשך עד הבוקר‪.‬‬
‫ענין נסירת לאה ורחל מז"א‪:‬‬
‫תרדמת ז"א נגרמת ע"י הסתלקותם של מוחיו‪ .‬מוחי ז"א נכנסים אל תוך לאה תחילה ואח"כ‬
‫מתפשטים עד תוך רחל וכל זה שלא ע"י ז"א אלא ע"י או"א‪ .‬ע"י זה נעשות לאה ורחל פרצוף‬
‫‪155‬‬
‫נוק' אחד בכל אחורי ז"א שננסר ובא אל ז"א פב"פ לזיווג‪ .‬בעת הדורמיטא (תרדמה) ז"א‬
‫משיג מוחין עליונים מ ן נה"י דאו"א עילאין במקום מנה"י דתבונה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫זוהי נסירת הלילה שאינה דומה לנסירת היום‪ .‬בנסירת היום מוחי ז"א לא מסתלקים לגמרי אלא נשאר‬
‫בהם רשימו ומכחו לא חזר ז"א לקטנות‪.‬‬
‫בחצי הראשון של הלילה אין חשש שהחיצונים יינקו מז"א בהיותו עומד פב"פ כי אין בז"א שום מוחין‪.‬‬
‫אך קשה כי בחצי השני של הלילה יש בז"א מוחין דגדלות והינו עומד פב"פ ואין מי שיכסה אחוריו מפני‬
‫יניקת החיצונים‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בנסירת היום ז"א מקבל לפני הנסירה מוחין דאב"א ולאחר הנסירה ("באהבה") ז"א מקבל מוחין דפב"פ‬
‫והזיווג נעשה ב‪"-‬שים שלום"‪.‬‬
‫בנסירת הלילה ז"א לכאורה לא מרוויח מהנסירה כי בערבית ז"א קיבל ו"ק דגדלות דאו"א ובק"ש שעל‬
‫המיטה נותרו בו רק ו"ק דגדלות דאימא‪ .‬לכן בא לומר כאן שבמהלך התרדמה ז"א מקבל הארה מאו"א‬
‫עילאין וע"י הארה זו מזדווג עם נוק' לקראת השחר‪.‬‬
‫דרוש ג' של דרושי הלילה‬
‫בלילה אנו ישנים לצורך הנסירה כדי לתת לנשמותינו לעלות בבחינת מ"ן לזיווג העליון כדי‬
‫שיחזרו להתחדש‪.‬‬
‫גם ביום וגם בלילה ישנו זיווג דאו"א בק"ש כדי שינחילו לבניהם זו"ן את המוחין כדי שזו"ן‬
‫יזדווגו‪ .‬הזיווג של היום בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬היה פב"פ להוציא נשמות חדשות‪.‬‬
‫ולאחר החורבן תפילותינו מועילות רק לפי שעה להביא נשמות חדשות בבחינת אב"א‪.‬‬
‫בלילה זי ווג או"א הינו בק"ש שעל המיטה והזיווג דזו"ן הינו לאחר חצות הלילה‪.‬‬
‫זיווגי הלילה הינם גרועים יחסית לזיווגי היום והם [זיווגי הלילה] הינם הכנה לזיווגי היום ע"י‬
‫שהם מתקנים\מכינים כלי היס וד דנוק' שתוכל בעזרתו להעלות מ"ן בזיווג היום‪ .‬גם מקום‬
‫עלית הנשמות בכל לילה הוא ליסוד נוק' [בית הרחם שלה‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הנשמות בימינו באות מבריאה ולכן עליתן בלילה הינה עד יסוד דנוק' שבאצילות‪ .‬אך לו יצויר נשמה‬
‫שמקורה גבוה יותר אזי גם עלייתה בלילות תהיה גבוהה יותר‪ ,‬כגון לז"א‪.‬‬
‫יסוד דנוק' נקרא 'יד' ['בידך אפקיד רוחי'] כי שם נגלה כל אחת מה‪-‬ה"ג בפני עצמה כמו‬
‫אצבעות היד‪ .‬כי ה‪-‬ה"ג הינן ה' אותיות מנצפ"ך וה' אותיות אל‪-‬הים ושורשם למעלה בה'‬
‫מקומות‪ :‬חוטם‪-‬פה‪-‬זרועות‪-‬ידיים‪-‬אצבעות (וע"ע בעניין הריח בדרושי השבת עניין הריח)‪ .‬בכל‬
‫מקום רק גבורה אחת מתוך ה‪ 5-‬ניכרת בפני עצמה יותר מהגבורות האחרות‪ ,‬חוץ מביד‪,‬‬
‫ששם כל אצבע ניכרת בפני עצמה‪.‬‬
‫הה"ח הינם ביד ימין והה"ג ביד שמאל‪ .‬בכל יום סומכים את נוק' בזרוע שמאל בסוד תפילין‬
‫של יד כנגד בחינת גבורה יד שמאל דא"א שהוא שורש כל הדינים וע"י נתמתקים הדינים‬
‫שבנוק' שכן הדינים נמתקים ע"י שרשם‪ .‬זו היד מקורה באימא עילאה ומשם נמשכת אל יסוד‬
‫נוק' ואז נתקן היסוד ההוא ונעשה כלי‪.‬‬
‫ענין כלי יסוד דנוק'‬
‫בביאה ראשונה נותן הזכר בנוק' ה"ג בבחינת שם ב"ן‪ ,‬הנקרא "רוחא דשדי בגווה"‪ ,‬ואלו‬
‫נשארות תמיד ביסוד שלה ובכחם היא מעלה אח"כ בשאר הביאות את המ"ן תמיד‪" .‬אין‬
‫האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי‪ ".‬ישנה גם הכנה ביסוד ההוא לקבל טיפת מ"ד‬
‫ולציירה בציור וולד ולולא הטיפה הראשונה כל הטיפות של שאר הביאות היו נפסדות‪" .‬אין‬
‫האשה מתעברת מביאה ראשונה"‪.‬‬
‫הראשונים היו מוציאים הבתולים באצבע כדי שגם הביאה הראשונה לא תהיה לבטלה‪.‬‬
‫בעליונים הענין הינו כנגד יד עליונה דאימא היורדת ביסוד נוק' ומתקנת אותו לכלי‪ ,‬ונשארים‬
‫‪156‬‬
‫שם בחינת ה' אצבעות אימא עילאה תמיד לצורך הכלי דנוק' דז"א‪" .‬מקדש (נוק') ה' כוננו ידיך‬
‫(דאימא)"‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ידי אימא הבונים כלי יסוד נוק' הן בעצם הגבורות שאימא נותנת בזו"ן וירדו עד יסוד נוק'‪ ,‬ע"י הנסירה‬
‫ונתינתם ע"י אימא בתוך נוק'‪.‬‬
‫"ויבן ה' אלה ‪-‬ים את הצלע"‪ :‬זה או"א שגדלו נוק' והעלו נוק' שוה בשוה בכל קומת ז"א פב"פ‪.‬‬
‫"באר חפרוה שרים"‪ :‬עשית הבאר לעשות בית רחם לנוק' נעשה ע"י השרים שהם או"א‪.‬‬
‫"כרוה נדיבי עם"‪ :‬נתינת מ"ן בתוך נוק'‪.‬‬
‫בכל יום מסתלקים מוחין זו"ן שהם נה"י דאימא וכל שכן שמסתלקים הידיים העליונות דאימא‬
‫מנוק' וכלי יסוד נוק' מתבטל‪ .‬לכן בלילה ממשיכים לנוק' את אותם הידיים העליונות ע"י הזיווג‬
‫[של או"א – יא”ב] כדי להכין כלי ביסוד נוק' וזה לצורך זיווג היום בו נוק' תוכל להעלות מ"ן‬
‫ולצייר וולדות‪.‬‬
‫בק"ש של הלילה‪ ,‬כשאומרים "ברוך שם כבוד‪ "...‬אנו מכינים מחדש כלי יסוד דנוק'‪.‬‬
‫לאחר מכן כשאנו אומרים "בידך אפקיד רוחי‪ "...‬אנו מעלים לתוך כלי יסוד דנוק' את נשמתינו‬
‫כדי שתתחדש ביחד עם יסוד כלי נוק' בזיווג הלילה [של זו"ן – יא”ב]‪.‬‬
‫וכן על אותו דרך בזיווג העליון דאו"א‪ :‬כשאומרים "שמע ישראל‪ "...‬בק"ש של הלילה‪ ,‬נעשה‬
‫בחינת תיקון כלי יסוד דאימא עצמה ע"י ידיים אחרות יותר עליונות‪ .‬וכשאומרים "ברוך שם‪"...‬‬
‫היא מכינה כלי יסוד נוק' ע"י הידיים שלה‪ .‬בק"ש של היום‪ ,‬כשאנו אומרים "שמע ישראל‪"...‬‬
‫מזדווגים או"א זי ווג גמור וכשאומרים "ברוך שם‪ "...‬אימא מורידה שפע [היוצא מן הזיווג] לנוק'‬
‫כדי שיהיה בה כוח להעלות מ"ן של המוחין ההם להוציא נשמות חדשות [בסוד אב"א] בזיווג‬
‫העמידה‪ .‬לכן "שמע ישראל" הוא כנגד אימא ו‪"-‬ברוך שם‪ "...‬כגנד מלכות‪.‬‬
‫סיכום – יא”ב‪:‬‬
‫שמע ישראל‬
‫‬‫‪-‬‬
‫ברוך שם‬
‫חצות לילה‬
‫שים שלום דעמידה דשחרית‬
‫לילה‬
‫זיווג או"א להנחיל מוחין לזו"ן‬
‫כדי שזו"ן יוכלו להזדווג בחצות‬
‫הלילה‬
‫בניית כלי יסוד דאימא‬
‫אימא בונה כלי יסוד דנוק'‬
‫יום‬
‫זיווג או"א להנחיל מוחין לזו"ן‬
‫כדי שזו"ן יוכלו להזדווג ב‪"-‬שים‬
‫שלום"‬
‫אימא מורידה שפע\מוחין (שנוצר‬
‫בזיווג או"א) לנוק' כדי שיהיה לה‬
‫כח להעלות מ"ן בזיווג העמידה‬
‫זיווג זו"ן לצורך חידוש הנשמות‬
‫זיווג זו"ן לצורך יצירת נשמות‬
‫חדשות (מבחינת אב"א)‬
‫כמו שמועילה שינת התחתונים לעלית נשמותיהם כך הענין בז"א‪ :‬בעת הדורמיטא עולה‬
‫נשמתו [מוחיו? – יא”ב] באימא עילאה בסוד מ"ן לצורת זיווג או"א על מנת שיימשכו מוחין‬
‫לנוק' כדי לבנותה ולהגדילה כשיעור קומתו‪.‬‬
‫לעולם אין המ"ן עולים לצורך עצמם אלא ז"א מעלה מ"ן לצורך נוק' ונוק' מעלה מ"ן לצורך‬
‫ז"א‪ .‬כששניהם‪ ,‬זו"ן‪ ,‬צריכים לקבל מוחין‪ ,‬אזי שניהם מעלים מ"ן [כל אחד עבור השני]‪,‬‬
‫והמוחין של שניהם מגיעים ביחד אל ז"א‪ ,‬ואז ז"א מעביר לנוק' את מוחיה ואז אין נוק' יכולה‬
‫להיות שווה כמוהו כשיעור קומתו‪ .‬אך כשנוק' לבדה צריכה מוחין‪ ,‬אזי ז"א לבדו מעלה מ"ן‬
‫ונוק' מקבלת מוחותיה שלא על ידו ואז היא יכולה לגדול כשיעור קומתו‪.‬‬
‫‪157‬‬
‫דרוש ד' של דרושי הלילה‬
‫שינה ביום רעה לצדיקים למעט בשבתות‪.‬‬
‫בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬זו"ן היו תמיד פב"פ‪ .‬מוחי ז"א היו קיימים בו תמיד ולא היה‬
‫צריך למעשי התחתונים ולתפילתם כדי להמשיך מוחין אל זו"ן‪.‬‬
‫לאחר החורבן‪ ,‬הסתלקו מוחי זו"ן ורק ע"י תפילתינו ממשיכים מוחין בזו"ן כדי שיזדווגו‬
‫בתפילה וישפיעו שפע בעולם‪ .‬אך לאחר התפילה חוזרים המוחין להסתלק מהם עד התפילה‬
‫הבאה‪.‬‬
‫כוונת תפילת נדבה הינה להחזיר המוחין פעם נוספת ולגרום לזיווג נוסף‪.‬‬
‫חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לאחר תפילתם כדי לעכב יציאת המוחין לאחר‬
‫התפילה‪ ,‬שלא יסתלקו תיכף‪ .‬אפשר לעכב את המוחין עד סה"כ ‪ 1‬שעות‪ :‬שעה לפני‬
‫התפילה‪ ,‬שעה תפילה ושעה לאחר התפילה‪.‬‬
‫היו חכמים שה ניחו תפילין כל היום כי תפילין הם בסוד הרשימו של המוחין וכוונתם שלא‬
‫יסתלק הרשימו‪.‬‬
‫לכן אינו ראוי לישון מיד לאחר תפילת ערבית כי בשינה מסתלקים המוחין‪ ,‬אלא כדאי לחכות‬
‫עד ‪ 1‬שעות מאז הלילה כדי להעמיד מוחין באותם ‪ 1‬שעות‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫לא ברור אם המוחין דו"ק דאו"א שבאו לז"א בתפילת ערבית מסתלקים לאחר התפילה כמו בשחרית‬
‫ומה שמחכים ‪ 1‬שעות הוא להשהות את הרשימו של מוחין; או אולי רק בתפילת שחרית מסתלקים‬
‫המוחין כי הם מוחין גמורים והמוחין שבאו בערבית אינם מסתלקים עד השינה‪.‬‬
‫הרי החסידים הראשונים שעסקו בתורה היו פטורים מן התפילה‪ ,‬סימן שהלימוד מועיל יותר מן התפילה‬
‫ואין מגבלה של ‪ 1‬שעות לימוד!‬
‫אולי יש לומר שהלימוד ממשיך מוחין גבוהים יותר‪ ,‬מוחין מאו"א עילאין הנקראים חכמה של כללות‬
‫האצילות "תורת חכם מקור חיים" לעומת מוחין דז"א שהם "חיים"‪.‬‬
‫בעת השינה יש לכוון שאנו בבחינת ז"א בתרדמה‪ ,‬שמוחיו עולים ונכנסים לנוק' לבנותה עד‬
‫חצות ומחצות חוזרים המוחין לז"א וישנו זיווג זו"ן‪ .‬לכן יש לקום בחצות הלילה להורות עניין‬
‫חזרת המוחין ברישא דז"א להזדווג בנוק'‪.‬‬
‫מוחי ז"א הינם נשמת ז"א‪ ,‬והם עולים עד או"א ושם מעלים מ"ן באימא עילאה וגורמים זיווג‬
‫או"א וממנו ז"א מקבל מוחין חדשים‪.‬‬
‫זיווג או"א הינו רק לצורך נוק' ולכן רק ז"א מעלה מ"ן‪.‬‬
‫האדם צריך לכוון בעצמו שנשמתו מסתלקת ממנו והוא מעלה אותה בתחילת הלילה בסוד‬
‫מ"ן לנוק' כדי שתוכל בחצות הלילה להעלות מ"ן לז"א לזיווג‪.‬‬
‫עניין גודל מעלת העוסק בתורה לאחר חצות הלילה‬
‫זיווג של אחר חצות הלילה הינו יעקב ולאה‪ .‬רחל ירדה לבריאה ומשם היא צועקת לה' על‬
‫חורבן הבית‪.‬‬
‫כתר רחל מלביש את רגלי לאה‪ ,‬אחרת לא היה מקום גם ללאה וגם לרחל מאחורי ז"א בעולם‬
‫האצילות ורחל היתה צריכה לפשוט את רגליה בעולם הבריאה‪.‬‬
‫זיווג דערבית הינו יעקב עם לאה פב"פ מדעת ז"א עד חזה ז"א ולאחר התפילה לאה חוזרת‬
‫אב"א עם ז"א מהדעת של ז"א עד החזה‪ .‬רחל עומדת מתחת ללאה גם כן אב"א עם ז"א‬
‫מחזה ז"א ועד רגליו‪.‬‬
‫כשז"א מעלה את מוחיו בתרדמה לאימא ונה"י אימא נכנסים לנוק'‪ ,‬לאה ורחל נעשות פרצוף‬
‫אחד ארוך כדי לקבל את נה"י דאימא‪[ .‬נה"י דאימא הינם לכל אורך ז"א ולכן אי אפשר שרק‬
‫לאה או רק רחל תקבל אותם נה"י דאימא‪ ,‬אלא לאה ורחל צריכות להיעשות גוף אחד ארוך‬
‫בכל אורך ז"א‪].‬‬
‫‪158‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫כאשר עיקר הזיווג הינו לרחל‪ ,‬אזי לאה משאילה את הגוף שלה ואת כליה לרחל כדי‬
‫שתתארך על ידם‪ ,‬ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם רחל‪[ .‬נסירה של ר"ה ‪ -‬קיצור הכוונות ע'‬
‫פו' – יא”ב]‪.‬‬
‫כאשר עיקר הזיווג הינו ללאה‪ ,‬אזי להיפך‪ ,‬רחל משאילה את הגוף שלה ואת כליה ללאה כדי‬
‫שתתארך על ידם ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם לאה‪ .‬וזה בזיווג של כל לילה ולילה‪.‬‬
‫כניסת נה"י אימא לפרצוף לאה המוארך נגמרת בחצות הלילה כי אז נה"י אימא מגיעים עד‬
‫סיום רגלי רחל‪ .‬בחצות הלילה חזרה לאה פב"פ לכל אורך שיעור קומת ז"א ומזדווגת עם‬
‫יעקב‪.‬‬
‫תחילת אצילות רחל הינה מנקודה אחת בלבד‪ .‬ז"א ממשיך לה מוחין ואז רחל נגדלת ל‪31-‬‬
‫ספירות‪ .‬כשלאה מתארכת היא לוקחת את אותן ‪ 9‬הנקודות המתווספות לרחל‪ ,‬ורחל נשארת‬
‫נקודה אחת‪.‬‬
‫כאשר לאה ורחל היו נפרדות לשני פרצופים נפרדים כתר רחל היה חופף רגלי לאה‪ .‬אך‬
‫כאשר לאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך‪ ,‬אי אפשר שיהיה מקום בו יש חפיפה ולכן נאלצת‬
‫הנקודה התחתונה [מלכות] של רחל לרדת לעולם הבריאה‪.‬‬
‫יש אומרים שהנקודה השורשית של רחל היא היורדת לבריאה בחצות הלילה [כתר? – יא”ב]‬
‫ויש אומרים שה‪ 9-‬ספירות הבאות לרחל כתוספות הן שיורדות לעולם הבריאה ועל ידי‬
‫קרבנות‪ ,‬זמירות ויוצר‪ ,‬אנו מעלים ניצוצי האצילות שירדו לבי"ע‪[ .‬עיין דרושי התפילין‪ ,‬דרושי‬
‫ר"ה ודרוש ב' דעמידה‪].‬‬
‫כשלאה פב"פ עם יעקב בכל אורך שיעור ז"א בחצות הלילה‪ ,‬רחל נדחית לעולם הבריאה‪.‬‬
‫מדור הנשמות הינו בעולם הבריאה הנקרא כסא הכבוד והוא גן עדן עליון‪ .‬הבינה היא גן עליון‬
‫בסוד נקודת יסוד שבה‪ .‬גן עדן תחתון הוא בעשיה‪ ,‬בנקודת יסוד דמלכות‪.‬‬
‫עניין הקב"ה הנכנס לאחר חצות הלילה לגן עדן להשתעשע בנשמות הצדיקים‪ ,‬הכוונה‬
‫לנקודה השורשית של רחל שירדה לבריאה בעולם הנשמות‪ .‬זהו סוד "ויהי בחצי הלילה והנה‬
‫אישה שוכבת מרגלותיו" כלומר בחצי הלילה רחל יורדת למטה ממרגלותיו של ז"א כלומר‬
‫בבריאה‪.‬‬
‫"ויחרד האיש וילפת" על שנטרדה בת זוגו מאצלו ונפלה לעולם הבריאה מחמת עוונותיהם של‬
‫ישראל שאם לא כן‪ ,‬היו שניהם זו"ן פב"פ תמיד‪ .‬ז"א ונוק' שואגים וקוראים אחד לשני‪ ,‬ז"א‬
‫מעולם האצילות ונוק' מעולם הבריאה‪" .‬אלה‪-‬ים אל דמי לך‪ ,‬אל תחרש ואל תשקוט א‪-‬ל" [נוק'‬
‫נקראת גם א‪-‬ל וגם אלה‪-‬ים‪].‬‬
‫על פי הנ"ל‪ ,‬ניתן להבין מאמרי הזוהר שלכאורה סותרים זה את זה‪:‬‬
‫"אחרי חצות הלילה הקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים שבעולם הזה העוסקים בתורה"‪:‬‬
‫זהו בחינת רחל היורדת לבריאה לאחר חצות הלילה כנ"ל‪.‬‬
‫"אחרי חצות הלילה הינו זמן זיווג עליון דזו"ן"‪ :‬זהו זיווג יעקב ולאה לאחר חצות הלילה; זהו‬
‫גם שיעשוע עם הנשמות כי הנשמות מעלות מ"ן אל לאה‪.‬‬
‫"אחרי חצות הלילה הינו זיווג של או"א"‪ :‬זהו זיווג של יעקב ולאה לאחר חצות הלילה כי‬
‫שניהם אחוריים של או"א (בהתאמה)‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬יש לאדם לכוון לנהוג כפי הסדר הבא ויהיה אהוב למעלה ונחמד למטה‪ ,‬ויהיה נקרא‬
‫מכלל בני היכלא דמטרוניטא קדישא‪:‬‬
‫כשהולך לישון‪ ,‬יכוון שתכלית השינה להעלות נשמתו בסוד הדורמיטא כדי שתהיה נשמתו‬
‫בסוד מ"ן כדי לזווג לאה עם יעקב לאחר חצות הלילה‪.‬‬
‫כשיקום בחצות הלילה יכוון שרחל יורדת לעולם הבריאה ואז יש לבכות כמחצית השעה על‬
‫חורבן הבית וישתתף בצער השכינה שהיא הנקודה השורשית של רחל שירדה אל הבריאה‬
‫( כי לולא עוונותינו לא נחרב הבית ונוק' היתה נשארת פב"פ עם ז"א – יא”ב‪ ).‬ירידת רחל אל הקליפות‬
‫הינה גם כדי ללקוט נשמותינו שהתערבו בקליפות עקב עוונותינו‪.‬‬
‫לאחר בכי על החורבן‪ ,‬יש ללמוד תורה עד עמוד השחר כדי לתקן את רחל ["נותן זמירות‬
‫בלילה"] שתוכל לעלות בשחרית לעולם האצילות ולהזדווג עם בעלה‪ .‬אם אין כח להישאר ער‬
‫וללמוד עד הבוקר‪ ,‬יש לקום בחצות הלילה ולבכות כחצי שעה על החורבן‪ ,‬ללמוד שעה אחת‬
‫ואז לישון ולקום חצי שעה לפני עמוד השחר ולעסוק בתורה כדי להתחבר עם השכינה רחל‬
‫ולעלות עמה בעת עלותה בשחרית‪.‬‬
‫‪159‬‬
‫כמה גדולה ונפלאה מעלת האדם העושה כסדר‪ ,‬שיכוון אל הזיווגים הנעשים בכל יום‬
‫מתחילת תפילת ערבית עד סוף תפילת מנחה "ויהיה מכלל אותם הצדיקים הגוזרים למטה‬
‫ודבריהם מתקיימים למעלה"‪.‬‬
‫דרוש ה' של דרושי הלילה‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫אומרים 'המפיל' ו‪ 1-‬פרשיות של ק"ש‪ .‬כוונת הק"ש זהה לק"ש של הבוקר‪ ,‬למעט בנקודות‬
‫באות‪:‬‬
‫'ה' אל‪-‬הינו ה''‪ :‬ע"ב – ע"ב – ע"ב במקום ע"ב – קס"א (= אה‪-‬י‪-‬ה דיודין) – ע"ב של הבוקר‪.‬‬
‫''לעולם ועד'‪ :‬בנוסף לכוונות של הבוקר‪ ,‬יש לכוון גם רי"ו = עב ‪ +‬קדם‬
‫'ם' של 'לעולם'‪( :‬לפי הכוונות להלן)‬
‫'ובשעריך'‪ :‬ר"ת וס"ת = כ"ו‬
‫רמ"ח תיבות של ק"ש‪ :‬הנשמה מתלבשת בהם‪ .‬כדי להשלים ל‪-‬רמ"ח יש להוסיף ‪ 1‬תיבות‬
‫א‪-‬ל מלך נאמן או להכפיל ‪ 1‬תיבות ה'‪-‬אל‪-‬היכם‪-‬אמת בסוף‪.‬‬
‫מ"ב תיבות בפרשה ראשונה כנגד שם מ"ב (אבגית"ץ וכו') לכוון כנגד הראש‬
‫ע"ב תיבות עד מילה 'ושמתם' של פרשה שניה כנגד שם ע"ב היוצא מפסוק ויסע‪-‬ויבא‪-‬ויט‪,‬‬
‫לכוון זרועות וגוף עד הבטן‬
‫נ' תיבות מ‪'-‬ושמתם' עד סוף פרשה שניה‪ ,‬כנגד נ' שערי בינה‪ ,‬לכוון כנגד הגוף מהבטן עד‬
‫סוף הגוף‬
‫ע"ב תיבות של פרשה שלישית כנגד שם ע"ב היוצא מפסוק ויסע‪-‬ויבא‪-‬ויט‪ ,‬לכוון כנגד ‪ 2‬ירכים‬
‫ויסוד‪.‬‬
‫רמ"ח תיבות אלה הינם גם כנגד רמ"ח איברי ז"א שיש לחברם עם נוק' הנקראת 'מיטה'‪.‬‬
‫כנגד איברי הנוק'‪ ,‬שרצונינו לתקן‪ ,‬אנו אומרים ‪ 1‬סדרות של פסוקים‪:‬‬
‫‪ * 1‬הנה מטתו שלשלמה‪ ,‬סה"כ ‪ 11‬תיבות (כנגד ו"ק דנוק'); כנגד עולם הבריאה; בעולם‬
‫הבריאה נוק' בגובה ‪ 4‬ספירות ז"א (תנה"י) וכדי שנוק' תהיה בשיעור כל ז"א יש להגדילה עוד‬
‫שיעור ‪ 1‬ספירות ועתה השלמנו נוק' ל‪ 31-‬ספירות ע"י ‪ 11‬תיבות אלו‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא ברור למה נוק'‬
‫בגובה ‪ 1‬ספירות‪ ,‬הרי אמרנו שהיא נקודה אחת בהיכל קודש הקדשים דבריאה]‬
‫‪ * 1‬ברכת כהנים‪ ,‬סה"כ ‪ 11‬אותיות; כמו שהשלמנו נוק' ל‪(-‬שיעור) ‪ 31‬ספירות בעולם‬
‫הבריאה‪ ,‬כן יש להעלות ולהאריך נוק' ל‪ 31-‬ספירות גם בעולם האצילות ע"י ‪ 11‬אותיות אלה‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬אולי כאן מדובר בנוק' באופן אחיד (רחל ביחד עם לאה) ולא ברחל באופן ספציפי‪].‬‬
‫מהרח"ו מציין שכאן אולי זה ענין חיבור פרצופי לאה ורחל לפרצוף ארוך בעולם האצילות כש‪-‬‬
‫‪ 1‬הינן מלאה ו‪ 4-‬מרחל‪.‬‬
‫'יושב בסתר עליון' עד 'כי אתה ה' מחסי'‪ 11 :‬תיבות; כאן אנו מחברים ‪ 2‬הבחינות של נוק'‬
‫מעולם הבריאה ומעולם האצילות‪.‬‬
‫אומרים עתה סדר הוידוי בעמידה‪ .‬וכן עדיף אם אפשר‪ ,‬לומר כל סדר ק"ש על המיטה‬
‫בעמידה‪.‬‬
‫יש לכוון שאנו בעולם העשיה‪ ,‬ושהנפש היא המתוודה כעת והיא מעולם העשיה‪ .‬כוונתינו כעת‬
‫להעלות נפשינו מעולם העשיה בסוד מ"ן‪ .‬כדי לנתק את נפשינו מהקליפות שבעשיה אנו‬
‫אומרים ווידוי בלב שלם כאילו אנו לפני בית דין של מעלה ומוסרים את נפשינו ל‪ 4-‬מיתות‬
‫ב"ד‪.‬‬
‫ישנו נוסח תפילה המפרט ‪ 4‬אפשרויות של חטאים וכנגדם ‪ 4‬מיתות ב"ד‪ ,‬ומבוסס על שילוב‬
‫שם י‪-‬הו‪-‬ה ושם אד‪-‬ני שבהם אולי פגענו‪:‬‬
‫י‪-‬א‪ :‬סקילה‬
‫ה‪-‬ד‪ :‬שריפה‬
‫ו‪-‬נ‪ :‬הרג‬
‫ה‪-‬י‪ :‬חנק‬
‫‪160‬‬
‫וגם יש לכוון ב‪ 4-‬ייחודים‪ ,‬של ציצית [יא”ב‪ :‬י‪-‬ה‪-‬ו ו‪-‬ה]‪ ,‬תפילין [יא”ב‪ :‬י‪-‬ה ה‪-‬ו ה‪-‬ו]‪ ,‬ק"ש [יא”ב‪ :‬ה‬
‫ה‪-‬ו י‪-‬ה]‪ ,‬ותפילה [יא”ב‪ :‬ו‪-‬ה ו‪-‬ה‪-‬י ה‪-‬ו‪-‬ה‪-‬י] כדי לתקן את הפגם שאולי פגמנו במצוות האלה‪.‬‬
‫יש לכוון שנפשינו נפטרת מעולם העשיה ועולה ליצירה ע"י שם מ"ב שביצירה והוא ר"ת של‬
‫"אנא בכח"‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫שם מ"ב‬
‫של אנא‬
‫בכח; שם‬
‫זה‬
‫ביצירה;‬
‫להעלות‬
‫את נפשו‬
‫ליצירה‬
‫ליל יום א'‬
‫לכוון‬
‫אבגית"ץ‬
‫ולומר 'אנא‬
‫בכח וכו'‪.‬‬
‫(רק פסוק‬
‫זה)‬
‫ליל יום ב'‬
‫לכוון קר"ע‬
‫שט"ן‬
‫ולומר‬
‫'קבל רנת‬
‫וכו'‪( .‬רק‬
‫פסוק זה)‬
‫ליל יום ג'‬
‫לכוון נג"ד‬
‫יכ"ש ולומר‬
‫'נא גיבור‬
‫וכו'‪( .‬רק‬
‫פסוק זה)‬
‫ליל יום ד'‬
‫לכוון בט"ר‬
‫צת"ג ולומר‬
‫'ברכם‬
‫טהרם וכו'‪.‬‬
‫(רק פסוק‬
‫זה)‬
‫ליל יום ה'‬
‫לכוון חק"ב‬
‫טנ"ע ולומר‬
‫'חסין קדוש‬
‫וכו'‪( .‬רק‬
‫פסוק זה)‬
‫ליל יום ו'‬
‫לכוון יג"ל‬
‫פז"ק‬
‫ולומר‬
‫'יחיד גאה‬
‫וכו'‪( .‬רק‬
‫פסוק זה)‬
‫ליל שבת‬
‫לכוון‬
‫שקוצי"ת‬
‫ולומר‬
‫שועתינו‬
‫קבל וכו'‪.‬‬
‫(רק פסוק‬
‫זה)‬
‫(‪ 2‬אותיות ראשונות מכסה פני נפשו‪ 2 ,‬אמצעיות מכסה רגליו וב‪ 2-‬אחרונות יעופף ליצירה)‬
‫לכוון הוי‪-‬ה לכוון הוי‪-‬ה‬
‫לכוון הוי‪-‬ה לכוון הוי‪-‬ה‬
‫לכוון הוי‪-‬ה לכוון הוי‪-‬ה‬
‫לכוון הוי‪-‬ה‬
‫"כלולה‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫מכולם"‬
‫בשורוק‬
‫בקובוץ‬
‫בחיריק‬
‫בחולם‬
‫בשבא‬
‫בסגול‬
‫מלכות‬
‫יסוד‬
‫הוד‬
‫נצח‬
‫תפארת‬
‫גבורה‬
‫חסד‬
‫לכוון הוי‪-‬ה לכוון הוי‪-‬ה‬
‫לכוון הוי‪-‬ה לכוון הוי‪-‬ה‬
‫לכוון הוי‪-‬ה לכוון הוי‪-‬ה‬
‫לכוון הוי‪-‬ה‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫מנוקד‬
‫"ויאמר אל‪-‬‬
‫"ויאמר אל‪" -‬ויאמר אל‪" -‬ויאמר אל‪" -‬ויאמר‬
‫"ויאמר‬
‫"בראשית‬
‫הים הנה‬
‫אל‪-‬הים‬
‫הים ישרצו‬
‫הים יהי‬
‫הים יקוו‬
‫אל‪-‬הים‬
‫ברא אל‪-‬‬
‫נתתי"‬
‫תוצא‬
‫המים"‬
‫מאורות"‬
‫המים"‬
‫יהי רקיע"‬
‫הים את"‬
‫(פתח‪,‬‬
‫הארץ"‬
‫(פתח‪,‬‬
‫(פתח‪,‬‬
‫(פתח‪,‬‬
‫(פתח‪,‬‬
‫(שבא‪,‬‬
‫סגול‪,‬‬
‫(פתח‪,‬‬
‫סגול‪,‬‬
‫סגול‪,‬‬
‫סגול‪,‬‬
‫קמץ‪ ,‬סגול‪ ,‬סגול‪,‬‬
‫חיריק‪,‬‬
‫סגול‪,‬‬
‫חיריק‪,‬‬
‫שבא‪,‬‬
‫חיריק‪,‬‬
‫שבא‪,‬‬
‫צירי)‬
‫קמץ)‬
‫חולם‪,‬‬
‫פתח)‬
‫שבא)‬
‫פתח)‬
‫קמץ)‬
‫קמץ)‬
‫לכוון בשם לכוון בשם‬
‫לכוון בשם לכוון בשם‬
‫לכוון בשם לכוון בשם‬
‫לכוון בשם‬
‫מ"ב של‬
‫מ"ב של‬
‫מ"ב של‬
‫מ"ב של‬
‫מ"ב של‬
‫מ"ב של‬
‫מ"ב של‬
‫עולם‬
‫עולם‬
‫עולם‬
‫עולם‬
‫עולם‬
‫עולם‬
‫עולם‬
‫הבריאה‬
‫הבריאה‬
‫הבריאה‬
‫הבריאה‬
‫הבריאה‬
‫הבריאה‬
‫הבריאה‬
‫‪ +‬לכוון‬
‫‪ +‬לכוון‬
‫‪ +‬לכוון‬
‫‪ +‬לכוון‬
‫‪ +‬לכוון‬
‫‪ +‬לכוון‬
‫‪ +‬לכוון‬
‫באות‬
‫באות‬
‫באות‬
‫באות‬
‫באות‬
‫באות‬
‫באות‬
‫השביעית‬
‫השישית‬
‫החמישית‬
‫הרביעית‬
‫השניה של השלישית‬
‫הראשונה‬
‫של ‪2‬‬
‫של ‪ 2‬שמות של ‪2‬‬
‫של ‪2‬‬
‫של ‪2‬‬
‫‪ 2‬שמות‬
‫של ‪2‬‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫המ"ב‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫המ"ב‬
‫שמות‬
‫המ"ב‬
‫המ"ב‬
‫המ"ב‬
‫המ"ב‬
‫המ"ב‬
‫שם מ"ב‬
‫של‬
‫הבריאה‪:‬‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‬
‫או‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה;‬
‫להעלות‬
‫את רוחו‬
‫לבריאה‬
‫לכוון‬
‫לכוון א‪-‬‬
‫לכוון א‪-‬ל‪,‬‬
‫לכוון י‪-‬ה‬
‫לכוון י‪-‬ה‪-‬ו‪ -‬לכוון‬
‫‪ 7‬מרגלן – לכוון י‪-‬הו‪-‬‬
‫להים‪ ,‬יוצא מצפ"ץ‪,‬‬
‫אדנ‪-‬י‪ ,‬יוצא יוצא מי'‬
‫מצפ"ץ‪,‬‬
‫ה‪ ,‬יוצא מא' ה בניקוד‬
‫כל שם‬
‫מה' דמ"ב יוצא מו'‬
‫דמ"ב‬
‫מה' דמ"ב‬
‫יוצא מי'‬
‫א‪-‬להים‪,‬‬
‫יוצא מאות דמ"ב‬
‫דמ"ב‬
‫דבריאה‬
‫דבריאה‬
‫דבריאה‬
‫דמ"ב‬
‫יוצא מה'‬
‫דבריאה‬
‫של מ"ב‬
‫דבריאה‬
‫דבריאה‬
‫דמ"ב‬
‫דבריאה –‬
‫דבריאה‬
‫להעלות‬
‫את‬
‫נשמתו‬
‫לאצילות‬
‫לכוון שם מ"ב של עולם האצילות‪ 28 :‬אותיות דמילוי המילוי מ"ה ‪ 31 +‬אותיות דמילוי מ"ה ‪ 4 +‬אותיות מ"ה‪:‬‬
‫יוד ואו דלת הא אלף ואו אלף ואו הא אלף; יוד הא ואו הא; י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫ואז אומרים בשכמל"ו‪.‬‬
‫‪162‬‬
‫לכוון שם י‪-‬הו‪-‬ה עם ‪ 1‬רי"ו (י‪-‬ה; ה‪-‬ו; ו‪-‬ה כאשר 'ה' נהית ר"ו או ר"י)‪ ,‬גמ' תרחם ציון‪ .‬וגם‬
‫לכוון ה' בצורה של ד"י ד"י כשאומרים "בידך אפקיד רוחי"‪.‬‬
‫אז יש לישון תיכף או לחשוב בדרושי הנוק' שלשם נשמתינו עולה‪.‬‬
‫'רוממות א‪-‬ל בגרונם'‪ :‬ר"ת באר בסוד י‪-‬הוה א‪-‬להים י‪-‬הוה א‪-‬דני‪ :‬לכוון להעלות נפשינו בסוד‬
‫מ"ן‪.‬‬
‫דרוש ו' של דרושי הלילה‬
‫ז"א נתקן כו"ק דאצילות‬
‫אימא הורידה נה"י שלה [ונה"י דאבא גנוזים בתוכם] לז"א ואז נעשו לו ג"ר‪ .‬חג"ת ז"א נתעלו‬
‫ונעשו חללי גלגלתא לג"ר‪ .‬חג"ת ז"א שנתעלו ונעשו חב"ד האירו לנה"י ז"א שעולים ונעשים‬
‫חג"ת‪ .‬מנה"י ז"א שנתעלו ונעשו חג"ת יצאה הארה ונתהוו נה"י חדשים לז"א‪.‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫תחילת אצילותה של נוק' הינה נקודה קטנה מאחורי ז"א‪ .‬מן ת"ת ז"א נעשה כתר נוק' [יא”ב‪:‬‬
‫כך זה גם נמצא באוצרות חיים וכך העתקתי בהקדמה שלי‪ .‬אך בעצם כתר נוק' הינה הנקודה הקטנה‬
‫המקורית דנוק'‪ ,‬לכן תמוה שמן ת"ת ז"א נעשה כתר נוק'‪ ,‬ואכן זה אינו מופיע בציטוט מפע"ח‪ ].‬ומן נה"י‬
‫ז"א נעשו חב"ד ושאר ספירות נוק'‪ .‬שיעור קומתה הינו מאחורי חזה ז"א ועד רגליו‪ ,‬כלומר‬
‫תנה"י ז"א‪.‬‬
‫במצב זה‪:‬‬
‫נוק' נקראת ד' (כנגד שיעור ‪ 4‬ספירות ז"א)‬
‫נוק' מאחורי ז"א‬
‫ז"א משגיח על נוק' מת"ת שלו וא"א משגיח על ז"א‬
‫זיווגי זו"ן אינם שלימים אלא אב"א‬
‫כשעולה ברצון העליון להחזיר זו"ן פב"פ‪ ,‬אזי‪:‬‬
‫ז"א חוזר להיות ו"ק [=קיסטא דחיותא = מדת החיים‪ ,‬כלומר מדת חיי ז"א לעצמו בלבד] ואין‬
‫בו כח להאיר לנוק'‬
‫נוק' חוזרת להיות נקודה קטנה ונקראת צלע ולא פרצוף‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫לא ברור כי בשום מקום לא ראינו שנוק' מתמעטת בעת הנסירה אלא להיפך‪ ,‬אז היא גדלה‪ .‬ובנסירת‬
‫הבוקר ['באהבה'] אפילו ז"א לא מתמעט‪.‬‬
‫הסתכלות א"א נחסרה מן ז"א ["המפיל חבלי שינה על עיני"]‬
‫נסתמו עיני ז"א מלהביט אל נוק' ["ותנומה על עפעפי"]‬
‫ואז ישנה נסירה ע"י המאציל העליון‪:‬‬
‫המאציל מעלה נוק' כנגד פני ז"א‬
‫א"א מאיר בנוק' ומגדילה ובונה אותה ["ומאיר לאישון בת עין" כי נוק' בהיותה נקודה נקראת‬
‫'אישון בת עין']‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫לא ברור כי בכל מקום מוסבר שאו"א מגדילים נוק' ("ויבן ה' אל‪-‬הים את הצלע") ולא א"א‪.‬‬
‫חוזרת הבינה [יא”ב‪ :‬אימא] להלביש נה"י שלה לז"א לעשות לו מוחין‬
‫ואז זו"ן פב"פ באותו שיעור גובה‪.‬‬
‫מהרח"ו מציין כי עליית הנוק' כאן הוא עניין עליית לאה שמתחברת עם כלים דרחל‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ישנם מספר בחינות של פב"פ‪:‬‬
‫נוק' בגובה ז"א [יא”ב ‪ :‬כגון עכשיו בלילה‪ ,‬לאה ורחל נעשו פרצוף ארוך או בשבת וחג]‬
‫‪163‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫נוק' בגובה תנה"י ז"א‪ .‬חב"ד נוק' מנה"י אימא ונה"י ז"א מאירים בגלגלתא נוק' ובונים ביחד‬
‫גלגלתא לקבל לתוכו מוחין עילאין‬
‫נוק' בגובה תנה"י ז"א‪ .‬חב"ד נוק' מנה"י ז"א‪.‬‬
‫נוק' בגובה תנה"י ז"א‪ .‬חב"ד נוק' מניצוצות נה"י ז"א‪ .‬זהו מוחי נוק' בימי חול לאחר התפילה‪.‬‬
‫נמצא שמה שנעשה בערב שבת בראשית נעשה בכל לילה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫שבע"ש בראשית לאחר הנסירה או"א העלו זו"ן לחיקם ושם נעשה הזיווג ונתעברה נוק' מנשמת אדה"ר‪,‬‬
‫כך בק"ש שעל המיטה‪ ,‬במילה 'אחד'‪ ,‬עולים זו"ן למ"ן לאו"א‪ .‬במילה 'אחד' נעשה זיווג או"א וממשיך‬
‫אבא רי"ו לכלי שלה‪ ,‬וב ‪-‬בשכמל"ו‪ ,‬נעשה זיווג זו"ן בחיק או"א ונותן לה רי"ו דכלי שלה‪.‬‬
‫"אע"פ שהנוק' היא עתה בבריאה וספירותיה דאצילות ניתנו ללאה‪ ,‬מ"מ כל זה הוא בכלים‪ ,‬אבל נשמתה‬
‫הנשארת בה עולה מבריאה עם ז"א למ"ן‪".‬‬
‫בלילה הגבורות והדינים מצד הנוק' מתגברים עד שבבוקר כל גבורותיה בנקודת הציון שבה‬
‫וב‪'-‬שים שלום' תהיה פב"פ עם ז"א‪.‬‬
‫נמצא שבלילה נוק' גדלה וז"א בתרדמה‪ ,‬לכן מובן למה לילה הוא זמן שליטת הנקבה ("ותקם‬
‫בעוד לילה")‪.‬‬
‫ביום‪ ,‬ע"ב מאיר לס"ג המאיר למ"ה המאיר לב"ן‪.‬‬
‫בלילה הארת ע"ב מסתלקת מס"ג ומ"ה ומאירה ישירות לב"ן‪.‬‬
‫"המפיל חבלי שינה על עיני"‪ :‬כנגד הסתלקות ההארה על ס"ג הנקרא עיני [כי יש ‪ 1‬יודין בס"ג‬
‫הנקראים עיניים]‬
‫"ותנומה על עפעפי"‪ :‬כנגד הסתלקות ההארה על מ"ה הנקרא עפעפי על שם שהוא לבוש ס"ג‬
‫הנקרא עיניים‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה להבין איך ע"ב יכול לסלק השפעתו מס"ג‪ .‬הרי ס"ג כנגד או"א והם לא בתרדמה בלילה! ועוד איך‬
‫ע"ב יכול להשפיע ישירות לב"ן‪ ,‬והרי אפילו ז"א אינו יכול לסבול הארה ישירה מע"ב! אלא יש לומר‬
‫שמה שמקבל מ"ה‪ ,‬כלומר ז"א‪ ,‬הינו טיפת החסדים הנמשכת ממזל עליון‪ ,‬הוא תיקון ‪"( 8#‬נוצר חסד")‬
‫והוא שם ע"ב‪ .‬נוק' מקבלת גבורות והוא שם ב"ן‪ .‬א"כ‪ ,‬כשז"א בתרדמה‪ ,‬ע"ב דמזלא מסלק מהארתו‬
‫לס"ג את חלק אורות הטיפה ולכן גם ס"ג אינו מאיר למ"ה‪ .‬אך הע"ב דמזלא קדישא מאיר לב"ן את חלק‬
‫גבורותיה שלוקחת ע"י אימא שהוא בחינת מילוי דע"ב [או מ"ב דע"ב‪].‬‬
‫דרוש ז' של דרושי הלילה‬
‫‬‫‪-‬‬
‫כל עבירות שבתורה לא מולידות מזיקים ואפילו מי שעובר על כל העריות שבתורה מוליד‬
‫"רק" ממזירים גופניים‪ ,‬אך המוציא שכבת זרע לבטלה מוליד מזיקים ולכן תשובתו קשה‬
‫ביותר‪.‬‬
‫פגם המוציא שכבת זרע לבטלה הינו במחשבה‪ .‬העובר פוגם בדעת העליון דאו"א‪ ,‬שממשיך‬
‫טיפת נשמה מן הזכר העליון [יא”ב‪ :‬ז"א או אבא?] אך אינה נשפעת במלכות אלא יוצאת לחוץ‬
‫אל קליפת 'נוגה' [ עיין הארת מהרח"ו להלן‪ ,‬שצריך לומר "אשת זנונים" במקום "קליפת נוגה" – יא”ב]‬
‫ומתלבשת הנשמה בגוף מסטרא דנחש אשת זנונים‪ .‬כלומר‪ ,‬החוטא בשכבת זרע לבטלה‬
‫גורם לעירבוב טוב (טיפת הנשמה) ברע (בגוף של מזיקים) ומחזיר קדושה אל הטומאה‪.‬‬
‫התיקון צריך להיעשות ב‪ 2-‬שלבים‪:‬‬
‫להמית הגופים הטמאים המלבישים לאותן נשמות‬
‫להחזיר הנשמות אל מקום הנוק' העליונה דקדושה [יא”ב‪ :‬נוק' או אימא? כנראה נוק' על פי סוף‬
‫דרוש ח' של דרושי הלילה טיפות_הנשמות_לכלי_נוק] שיתוקנו שם ויצוירו כשאר כל הנשמות‪.‬‬
‫עוון אחר דומה‪ ,‬הינו מי שאינו משהה עצמו לאחר התשמיש עד שיצאו כל טיפות הזרע‪ .‬אמנם‬
‫שיורי הטיפות היוצאות לבטלה אינם מולידות‪ ,‬עכ"ז נבראים מהם בחינת מזיקים ומשחיתים‪.‬‬
‫בק"ש שעל המיטה ממיתים את אותם הגופים (יא”ב‪ :‬של שני סוגי ההוצאות זרע לבטלה) ועי"כ‬
‫יוכל האיש להעלות עם נפשו את אותם הנשמות למעלה אל הקדושה לתקנם בכל לילה‪.‬‬
‫תיקון זה נחוץ כדי לאפשר עליית הנשמה לאדוניה‪.‬‬
‫‪164‬‬
‫"לא תאונה אליך (אתה‪ ,‬הזכר) הרעה (לילית‪ ,‬אשת זנונים)‪,‬‬
‫ונגע (סמא‪-‬ל‪ ,‬הזכר) לא יקרב באהליך (אישתך‪ ,‬כי גם האישה בוראית נזיקים ללא איש‪").‬‬
‫היות והעבירה של שכבת זרע לבטלה פוגעת עד או"א‪ ,‬אנו צריכים להוריד שפע מהדעת‬
‫העליון‪ ,‬מזלא קדישא עילאה דא"א החופף על או"א‪ .‬מרוב האור הנשפע‪ ,‬אין יכולת אל‬
‫הקליפות להתגבר ואז הם מתים‪ .‬ההארה מהדעת הינה ‪ * 1‬ע"ב = רי"ו בסוד 'ויעבור' = ע"ב‬
‫‪ +‬רי"ו = עיבור (של הנשמה)‪[ .‬כללות ‪ * 1‬ע"ב = ע"ב]‬
‫ע"ב ‪ +‬רי"ו = פר"ח‪" :‬והנה פר"ח מטה אהרון [= ע"ב = חסד] לבית לוי [= גבורה = רי"ו‪"].‬‬
‫"ורוח אלה‪-‬ים מרחפת"‪ :‬מ"ת ‪ +‬רפ"ח‪ :‬הטיפה העליונה של הנשמה הנמשכת מרפ"ח העליון‬
‫[ע"ב ‪ +‬רי"ו כנ"ל]‪ ,‬הנקרא מזלא‪ ,‬נמשכת למקום המיתה [מ"ת] ע"י קליפת נוגה הנקראת רוח‬
‫אלה‪-‬ים‪.‬‬
‫"טרף נתן ליראיו"‪ :‬טר"ף = רפ"ח עם הכולל‪ :‬הרפ"ח נהיו טרף לקליפות ויראי ה' חוזרים‬
‫לטרוף את הרפ"ח מאת החיצונים ע"י כוונת ק"ש ומחזירם לקדושה‪" :‬לא ישכב עד יאכל‬
‫טרף"‪.‬‬
‫"יזכור לעולם בריתו"‪ :‬הטרף ניתן ליראיו כאשר דעת העליון‪ ,‬המזלא קדישא הנקרא זכור‪,‬‬
‫ימשיך שפע למטה ביסוד התחתון = "בריתו"‪.‬‬
‫"יפול מצדך אלף"‪ :‬אותם הגופות הטמאים שהלבישו לאותם הנשמות‪ ,‬ימותו ויפלו‪.‬‬
‫"אליך לא יגש"‪ :‬לא יחזרו הקליפות להתחבר עם הנשמות‪.‬‬
‫"יעלזו חסידים בכבוד"‪ :‬אותם אנשים שלא שהו מספיק אחר התשמיש עד שיכלו כל ניצוצות‬
‫הזרע‪[ ,‬שכוונתם היתה טובה‪ ,‬להתחבר עם נשותיהם‪ ,‬אך נוצר עירבוב טוב ורע כי מניצוצות‬
‫הזרע הלכו לס"א]‪ ,‬ייקראו חסידים כשיחזרו לקחת הטיפות ההן מתוך הקליפות‪.‬‬
‫הערת מהרח"ו‪:‬‬
‫הנשמות הנמשכות מהוצאת זרע לבטלה‪ ,‬מקבלתם אשת זנונים‪ ,‬אשת סמא‪-‬ל‪ ,‬ובה מצטיירות גופות לאותן‬
‫הטיפות כיוון שכולן רע‪ .‬אבל שיירי הטיפות של אותם שלא שהו מספיק לאחר התשמיש‪ ,‬נמסרות ביד‬
‫נוגה הנקראת "טוב ורע"‪.‬‬
‫"ירננו על משכבותם"‪ :‬יאמרו ק"ש כדי לתקן העוון שעשו על משכבותם שלא המתינו עד שיכלו‬
‫שיורי טיפות הזרע‪.‬‬
‫"רוממות א‪-‬ל בגרונם"‪ :‬הדיקנא קדישא [הרמוזה במילה א‪-‬ל‪ ,‬כנגד התיקון ‪ 3#‬של ת"ד]‬
‫בגרונם [של א"א‪ ,‬שהחסידים מתחזקים על ידו]‪.‬‬
‫"וחרב פיפיות בידם"‪" :‬וחרב" = רי"ו = ‪*1‬ע"ב‪ ,‬כנגד הדיקנא כנ"ל שנמצא בידי החסידים‪.‬‬
‫בק"ש שעל המיטה כשאומרים "ה' אלה‪-‬ינו ה'" מכוונים ‪*1‬ע"ב של המזלא קדישא המשפיעים‬
‫על או"א שמזדווגים כעת ומאלו ‪*1‬ע"ב יורד השפע עד ג' מוחין דנוק' וע"י אלו ההשפעות‪,‬‬
‫מתבטלים החיצונים ומתים‪.‬‬
‫‪165‬‬
‫דרוש ח' של דרושי הלילה‬
‫ק"ש שעל המיטה הינו לצורך זיווג או"א בחצות הלילה כדי שאבא יעשה אימא לכלי בסוד‬
‫ביאה ראשונה‪.‬‬
‫מכח זה הזיווג של או"א‪ ,‬נמשך כח זיווג דזו"ן אחר חצות הלילה כדי שז"א יעשה נוק' לכלי‬
‫בסוד ביאה ראשונה‪.‬‬
‫ביום‪ ,‬בק"ש‪ ,‬ישנו זיווג דאו"א בסוד ביאה שניה כדי להתעבר ולהוליד‪.‬‬
‫ביום‪ ,‬בתפילת שחרית‪ ,‬ב‪"-‬שים שלום"‪ ,‬ישנו זיווג זו"ן בסוד ביאה שניה כדי להתעבר ולהוליד‪.‬‬
‫בברכת המפיל‪" :‬ותנומה על עפעפי" הינו עניין הסתלקות הרוחא (יא”ב‪ :‬דשביק בה בעלה) מנוק'‬
‫וחזרתו לז"א‪ .‬נוק' סוגרת אז את פתחה כבימי נעוריה‪ ,‬בתולותיה‪ .‬אימא מאירה אז בנוק'‬
‫["ומאיר לאישון בת עין"] שנתקנת והולכת עד שלבסוף "ויביאיה אל האדם" ב‪"-‬שים שלום"‬
‫של תפילת שחרית‪[ .‬על אימא הבונה נוק'‪ ,‬נאמר "ויבן ה' א‪-‬להים (או"א) את הצלע (נוק')‬
‫ויביאיה אל האדם (ב‪"-‬שים שלום" דשחרית‪]").‬‬
‫גם אימא צריכה כל לילה להיעשות כלי מחדש ע"י אבא כי כאשר היא מנחילה נה"י שלה לז"א‬
‫בסוד ג' מוחין‪ ,‬אזי היא מנחילה לז"א‪ ,‬אותו רוח עילאה דיהיב בה אבא בביאה ראשונה‬
‫לעשותה כלי והנקרא "אוירא דכיא"‪ ,‬ולכן אימא צריכה לקבל מחדש כלי אחר‪.‬‬
‫(יא”ב‪ :‬קשה לי כי אז יוצא שלאימא נשאר כלי זמן קצר מאוד‪ ,‬מ‪-‬שמע ישראל (אז אימא נעשית כלי) ועד‬
‫בשכמל"ו (כדלהלן‪ ,‬שאז אימא מנחילה את רוחה לזו"ן) וא"כ‪ ,‬נמצא שאין כלי באימא בביאה שניה בק"ש‬
‫של היום!)‬
‫שמע‪ :‬שמ‪-‬ע‪ :‬שמ‪ :‬כנגד נוק'‪ ,‬ע‪ :‬נוק' מקבלת כעת שפע מ‪-‬ז"ת דבינה (אימא) הנקראת ע'‬
‫(ולכן ה‪-‬ע' הינה רבתי)‪ ,‬כדי שנוק' תוכל לעלות עד הבינה‪.‬‬
‫ישראל‪ :‬שי"ר א"ל‪ :‬כלומר גבורה וחסד‪ ,‬בהתאמה‪ ,‬כנגד חו"ג שז"א מקבל מחכמה (אבא –‬
‫יא”ב )‪" .‬כי נוק' דז"א מתחילה מת"ת דז"א ולכן חו"ג לבדם צריכים לקבל מחו"ג דחכמה‬
‫עילאה‪".‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫כעת ז"א עלה לחכמה ‪,‬ונוק' לבינה‪ ,‬לעורר או"א (בהתאמה) לזיווג עליון‪.‬‬
‫ואז מתעורר היסוד דאבא בבחינת ‪*1‬ע"ב=רי"ו והשפע נמשך מדעת דעתיק הנמצא בין‬
‫גלגלתא ומוחא דא"א (הנקרא אוירא) [יא”ב‪ :‬בין כתר וחכמה דא"א וע"ע דרוש ב' של חזרת העמידה]‬
‫ומשם לדעת עליון שמעל או"א (והוא מזלא דדיקנא דא"א) ומשם לדעת אבא ומשם ליסוד‬
‫אבא‪.‬‬
‫‪*1‬ע"ב הנ"ל רמוזים ב‪"-‬ה' א‪-‬לוהינו ה'"‪.‬‬
‫סיכום כוונת ‪"-‬ה' א‪-‬לוהינו ה'"‪:‬‬
‫הכנה לזיווג או"א ודעת‬
‫‪ 1‬הויות מתעוררות לרדת‬
‫יש כעת להכין אימא להיעשות כלי ע"י שמעלים אליה מ"ן שהם בניה זו"ן [אח'=ז"א‪ ,‬ד'=נוק']‬
‫וגם אנו משתפים את עצמינו להעלות לאימא ע"י זו"ן ע"י מסירת הנפש על קידוש ה' ב‪4-‬‬
‫מיתות בית דין‪ .‬ואז אבא נותן אותו רוח [רוחא דשביק בה בעלה] והכלי באימא והם ‪*1‬ע"ב‬
‫כנ"ל‪.‬‬
‫בשכמל"ו‪ :‬להמשיך כלי במלכות (נוק')‪.‬‬
‫אימא בהלבישה נה"י שלה בסוד מוחין לז"א‪ ,‬נותנת אותו הרוח והכלי שבה‪ .‬הרוח‪ ,‬ע"ב‪,‬‬
‫מתחלק חציו לז"א וחציו לנוק'‪ ,‬בסוד זיווג זו"ן‪ ,‬והחצי שמגיע לנוק' הינו בעצם בחינת הויה‬
‫דההין (אך לא שם ב"ן) (על משקל ש‪-‬ה' הינו חצי מ‪-‬י'‪ ,‬כך הויה דההין הינו חצי מהויה דיודין)‬
‫ועושה את נוק' כלי‪.‬‬
‫כלי אימא הינו מ‪*1-‬ע"ב‪ ,‬רמוזים ב‪"-‬ה' א‪-‬לוהינו ה'"; זו"ן הם מ"ן‬
‫כלי נוק' הינו מהויה דההין באופן הבא‪ :‬אחוריים דהויה (=ע"ב) ‪ +‬אחוריים דב"ן (=קדם); ע"ב‬
‫‪ +‬קד"ם = רי"ו‪ .‬נרמז ב‪"-‬ברוך שם כבוד" כנגד המשכת חב"ד מז"א אל נוק' הנקראת מלכותו‪.‬‬
‫‪166‬‬
‫מ"ן‪ :‬אנו מעלים את נפשינו בסוד פקדון למ"ן‪ .‬לעומתם‪ ,‬בזיווג דעיבור והולדה הנעשה לאחר‬
‫תפילת עמידה דשחרית‪ ,‬צריך מסירת הנפש למיתה בסוד נפילת אפיים‪.‬‬
‫ק"ש שעל המיטה‬
‫מטרה‬
‫מקור הכלי‬
‫מ"ן‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫זיווג או"א‬
‫לבנות אימא לכלי‬
‫‪*1‬ע"ב=רי"ו‬
‫ה' א‪-‬לוהינו ה'‬
‫זו"ן‪ .‬וגם אנו מעלים את‬
‫נפשינו עם זו"ן (מסירת‬
‫הנפש על קידוש ה' ו‪4-‬‬
‫מיתות ב"ד)‬
‫זיווג זו"ן‬
‫לבנות נוק' לכלי‬
‫ע"ב ‪ +‬קד"ם‬
‫"ברוך שם כבוד"‬
‫אנו מעלים נפשינו (רוחינו?)‬
‫כפקדון‬
‫'לעולם ועד'‪:‬‬
‫ז"א נותן כלי לנוק'‬
‫"לעולם ועד" = גמ' רי"ו ‪ +‬ם' לאמור‪ :‬ם' היא כנגד אימא עילאה שנוק' היא כדוגמתה‪ ,‬שלתוכה‬
‫(לתוך נוק') אנו מעלים ביחד עם נפשינו‪ ,‬את טיפות הנשמות שהוצאינו בשכבת זרע לבטלה‪,‬‬
‫לאחר שהרגנו את הגופים של הקליפות ע"י ‪ * 2‬רי"ו הנ"ל‪( .‬עיין דרוש ז' דדרושי הלילה‪).‬‬
‫יש להרוג את הגופין של הקליפות שהתחברו עם טיפות הנשמות שהוצאינו בשז"ל ע"י ‪*2‬רי"ו‬
‫הנ"ל ולהעלות את טיפות הנשמות עם נפשינו לנוק'‪ .‬לכן קודם כל מכוונים לבנות כלי לנוק'‬
‫("לעול ועד ") ורק אז להעלות את טיפות הנשמות לכלי נוק' שנבנה זה עתה ומרומז ע"י אות‬
‫ם' שהיא כנגד כלי אימא עילאה [‪ 44‬יום של יצירת הוולד‪].‬‬
‫דרוש ט' של דרושי הלילה‬
‫(חוזר על נושאים של דרוש ה' – ההגה גם טוען שיש מספר שיבושים בדרוש הזה)‪.‬‬
‫דרוש י' של דרושי הלילה‬
‫כלי נוק' הינו מ‪ 2-‬ידי אימא שיש בכל יד ‪ 5‬אצבעות כנגד ‪ 5‬אותיות כפולות דמנצפ"ך‪,‬‬
‫הנמשכים לנוק' משם ב‪-‬ו‪-‬כ‪-‬ו (שהוא מן א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דבינה) גמ' ל"ד כמניין ידך של "בידך אפקיד‬
‫רוחי"‪ .‬אז נוק' נעשית כלי ובאר למ"ן [באר הינו ר"ת בידך אפקיד רוחי] ושם היא תקבל מ"ד‬
‫מבעלה ולשם אנו מעלים גם נשמתינו‪.‬‬
‫'בידך אפקיד רוחי'‪ :‬ס"ת 'ידך' כנגד יד שמאל‪.‬‬
‫אנו מפקידים את רוחינו בסוד מ"ן לנוק' (ולא נפש ולא נשמה) כי נוק' צריכה לרוחינו כדי‬
‫להזדווג עם ז"א הנקרא רוח‪.‬‬
‫יד ראשונה‪ :‬שם ב‪-‬ו‪-‬כ‪-‬ו‬
‫יד שניה‪ :‬ד"ל אותיות של של מילוי המילוי של א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י כמניין ידך‪.‬‬
‫מפקידים את רוחינו ביסוד רחל‪ .‬מהרח"ו מעיד שפעם אחת האריז"ל הורה לו לכוון ביסוד‬
‫לאה באופן חד‪-‬פעמי‪.‬‬
‫אדם שהשלים נפשו יכול להפקיד אותה בידו ית' כדי לקבל את רוחו ולתקנו ואז תחזור נפשו‬
‫בו‪ ,‬כי אי אפשר שהנפש תיעשה מרכבה לרוח לפני שיתקן הרוח‪' :‬נפשי איויתיך בלילה'‪:‬‬
‫כלומר נפשי שעולה בלילה בסוד מ"ן לצורך הזיווג‪ ,‬אם היא שלמה אינה חוזרת ובבא השחר‬
‫"אז אשחרך עם רוחי בקרבי" כלומר לאחר תיקון הרוח חוזרת הנפש ואני מתעורר‪ .‬הכוונה‬
‫בפסוק זה מזכה את המכוון לקבל רוחו גם אם טרם השלים את נפשו לגמרי אלא רק במקצת‪.‬‬
‫‪167‬‬
‫כי מי שאינו ממשיך את רוחו לאחר שהתחיל להשלים את נפשו עלול להסתלק מן העולם ללא‬
‫זמנו "ימותו ולא בחכמה"‪.‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫סיכום עניין הכוונות למי שהתחיל להשלים את נפשו‪:‬‬
‫אנא בכח [שם מ"ב דיצירה] ע"י מעלים נפשינו ליצירה‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה אשר א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה [שם מ"ב דבריאה] ע"י מעלים את רוחינו לבריאה [וגם בעזרת שם‬
‫מ"ב נוסף של עולם הבריאה‪ ,‬אך גבוה יותר‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬ה‪-‬ו]‬
‫'בידך אפקיד רוחי'‪ :‬ר"ת ב‪-‬א‪-‬ר (גמ' ‪ = )211‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬ל‪-‬ה‪-‬י‪-‬ם (גמ' ‪+ )332‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י (גמ' ‪[ )93‬סה"כ ‪]211‬‬
‫וגם לכוון ש‪:‬א‪-‬ל‪-‬ה‪-‬י‪-‬ם הינו גמ' א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫לכן‪ ,‬מובן למה שם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬ל‪-‬ה‪-‬י‪-‬ם נקרא שם שלם כי כל השמות כלולים בו‪:‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬ל‪-‬ה‪-‬י‪-‬ם [כאשר א‪-‬ל‪-‬ה‪-‬י‪-‬ם עצמו הינו א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י]‬
‫לכוון להעלות נפשינו אל באר מים חיים ע"י היחוד י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י א‪-‬י‪-‬ל‪-‬ה‪-‬ה‪-‬ו‪-‬י‪-‬ה‪-‬ם‬
‫'ה' א‪-‬ל אמת'‪:‬‬
‫ה' כנגד‪ :‬ב"ן‬
‫א‪-‬ל כנגד ס"ג (י‪-‬י‪-‬א‪-‬י)‬
‫אמת‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה * א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫'פדית אותי ה'‪ :‬ר"ת פא"י; לכוון ניקוד שבא וסגול לכל אות של הויה; הויה הינה ב"ן‬
‫פא"י הינו חיבור י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ :‬לכוון ש‪-‬ה' פודה "אותי"‪ ,‬כלומר "אות י'"‪ ,‬של ברית קודש‬
‫שנמסר אל החיצונים ע"י השחתת זרע לבטלה בכח שם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה שהוא י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ל א‪-‬מ‪-‬ת‪.‬‬
‫המשך הדרוש נוגע לכוונות באותיות של‪:‬‬
‫שם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה הנ"ל‬
‫"אתה תקום תרחם ציון"‬
‫'א‪-‬ל‪-‬ו‪-‬ה'‪.‬‬
‫דרוש א' של חצות הלילה‬
‫יקום מן המיטה בחצות הלילה וינקה גופו ויתלבש ויברך ברכות (השחר?)‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫בחצות הלילה נעשים ‪ 2‬דברים‪:‬‬
‫זיווג יעקב ולאה‬
‫בכי על רחל שירדה לבריאה‪ ,‬בסוד שכינה בגלות‪.‬‬
‫יש לשבת אצל הפתח‪ ,‬סמוך למזוזה שהוא סוד השכינה‪ ,‬פתח העליון‪ .‬יש להוריד נעליים‬
‫ולשבת יחף‪ ,‬לעטוף ראשו כאבל‪ ,‬להרבות בבכי‪ ,‬לשים אפר מקלה על המצח במקום הנחת‬
‫תפילין [כנגד שריפת התורה הנעשית אפר] [לרמוז שמיום שחרב בית המקדש נמסרו‬
‫סודותיה ורזיה לחיצונים‪ ,‬וזהו גלות התורה‪].‬‬
‫(ישנה כאן במקור סדרה של פסוקים עם כוונותיהם שעניינם הקלקול שנבע מחורבן הבית‪).‬‬
‫תיקון לאה‪:‬‬
‫לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וכו'‪:‬‬
‫שא ו שערים ראשיכם‪ :‬עתה הקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע בנשמות הצדיקים‪.‬‬
‫'והנשאו'‪' :‬וה' נשאו כנגד עלית יסוד ומלכות‬
‫'ושאו'‪ :‬ו' שאו כנגד ו' עילאה‪ ,‬תפארת‪.‬‬
‫‪168‬‬
‫'ישא ברכה מאת י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה וצדקה מא‪-‬להי ישעו זה'‪ :‬ס"ת ההי‪-‬ו וס"ת הי‪-‬וה מצירופי שמות‬
‫הויה‪.‬‬
‫'כאייל תערוג על אפיקי מים' (כנגד ‪ 71‬קולות שהשכינה קוראת)‬
‫'שפטינו א‪-‬להים'‬
‫שני המזמורים הנ"ל מיוסדים בעניין תשוקת המלכות לעלות עם דודה שהוא התפארת‪.‬‬
‫(ישנה כאן במקור סדרה של פסוקים עם כוונותיהם כנגד תיקון המלכות‪).‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫'יענך ה' ביום צרה'‪ :‬לכוון‪:‬‬
‫‪*1‬ב"ן שיש כנ"ל (בדרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום‬
‫הקטורת ‪ -‬בן_של_יענך)‬
‫‪ 71‬קולות כנ"ל (בדרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת‬
‫ קולות_של_יענך)‬‫(ישנה כאן במקור סדרה של פסוקים עם כוונותיהם על שם יב"ק היוצא מצירופים שונים‪).‬‬
‫מזמור זה הוא תשובה מז"א לקריאות השכינה (‪ 71‬קולות של השכינה‪' ,‬כאייל תערוג')‬
‫'א‪-‬להים יחננו ויברכנו'‪ :‬לאחר תשובת ה' אל השכינה‪ ,‬אנו פונים לשאול על עצמינו‪ .‬בימי‬
‫העומר לכוון גם האות והמילה של אותא היום‪.‬‬
‫כוונת המזמורים האלה היא זיווג לאה‪ ,‬עיבורה ולידתה‪.‬‬
‫'מזמור הללוי‪-‬ה אודה ה' בכל לבב'‪ :‬יש במזמור כב' אותיות וה' אותיות מנצפ"ך‪ ,‬סה"כ ‪27‬‬
‫אותיות של האל"ף בי"ת והם בחינת ציור הוולד‪.‬‬
‫בחצי הראשון של הלילה נתקנת לאה בכל איבריה והם כולם דינים‪ ,‬בסוד 'נער'‪( ,‬ר"ת 'נפלה‬
‫עטרת ראשינו') שהם ש"ך כוחות הדינים‪.‬‬
‫לאחר חצות הלילה‪ ,‬לאה מתמתקת בסוד ה' אותיות מנצפ"ך‪ ,‬ה"ג‪( ,‬מ‪'-‬נער' ל‪'-‬נערה') והן‬
‫כנגד הרחם\ יסוד לאה‪ .‬בחינה זו נתקנת בחצות הלילה ע"י עסק התורה של התחתונים‬
‫בעולם הזה ומקשטים ומתקנים קישוטי מטרוניתה‪.‬‬
‫לכוון שם 'א‪-‬ל‪-‬ד' (מע"ב שמות) בסוד הלידה של לאה‪.‬‬
‫בלילי ראש חודש או בימים שאין בהם תחנון‪ ,‬סדר המזמורים שונה מיום חול כי אז אין לבכות‬
‫ולהתאבל על החורבן‪.‬‬
‫יש גם לבכות ולהתחנן על עוונותינו‪.‬‬
‫אז קמים מהמקום והולכים לעסוק בתורה עד עלות השחר‪.‬‬
‫'עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים'‬
‫ציון כנגד רחל‪ ,‬ירושלים כנגד לאה‪.‬‬
‫רחל מקבלת אורות מאחוריים דז"א (כלומר אחוריים דמ"ה שהוא ריבוע מ"ה גמ' ק"ל = 'עד‬
‫אנה') וגם מקבלת אורות מגולים מיסוד אימא (מילוי ס"ג‪ ,‬גמ' ל"ז = 'בכיה')‬
‫לאה מקבלת אורות מאחוריים דיסוד אבא‪ ,‬בחינת משה (רבוע ע"ב‪ ,‬גמ' קפ"ד = 'מספד'‪).‬‬
‫אנו מתפללים עד אנה יחסרו לרחל וללאה האורות הנ"ל‪ .‬מתפללים "תקום תרחם ציון ותבנה‬
‫חומות ירושלים"‪.‬‬
‫(ישנה כאן במקור סדרה של כוונותות על הפסוקים 'עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים' וגם‬
‫על 'לב נשבר ונדכה' וגם 'זבחי א‪-‬להים רוח נשברה'‪ ,‬שעניינם להמתיק שמות א‪-‬להים‪).‬‬
‫תנאים כדי להצליח לקום בחצות הלילה‪:‬‬
‫‪ .3‬להחזיר בני אדם בתשובה‬
‫‪ .2‬לתת צדקה בסתר כך שגם הנותן לא יודע למי נותן וגם המקבל לא יודע ממי‬
‫קיבל‬
‫‪ .1‬לקרא הפסוקים באהבה‪ ,‬ביראה ועם תפילין‪:‬‬
‫‪169‬‬
‫ י' לעורר היראה‬‫ ה' לעורר האהבה‪,‬‬‫ ו' פסוקים כנגד התורה‪,‬‬‫ ה' התפילין כנגד המצוות‬‫‪ .4‬להניח תפילין בכוונה הבאה‪:‬‬
‫ ‪ 4‬פרשיות של תש"ר כנגד ‪ 4‬אותיות הוי‪-‬ה‪ ,‬בהם יש ‪ 4‬שמות עסמ"ב מן‬‫אותיות יה‪-‬ו‪ 23 .‬אזכרות שבתש"ר כנגד שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ 4 .‬בתים כנגד ‪4‬‬
‫אותיות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫ ‪ 4‬פרשיות של תש"י כנגד ‪ 4‬אותיות הוי‪-‬ה ובהם ‪ 4‬שמות י‪-‬הו פשוטים ‪23 .‬‬‫אזכרות שבתש"י כנגד שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ .‬הבית של תש"י כנגד שם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪.‬‬
‫‪170‬‬
‫הקדמה בעניין השבת – יא”ב‬
‫עיין הקדמה בעניין תפילת השחר‪ .‬הקדמה בעניין תפילת השחר – יא”ב‪:‬‬
‫דרושי שבת ‪ -‬הקדמה ‪ -‬שינוי התפילות‬
‫תכלית התפילה הינה לברר הבירורין של ה‪ 7-‬מלכי אדום שמתו‪ .‬בכל תפילה מתבררים‬
‫בירורי ניצוצות חדשים שלא נתבררו מעולם וכפי ערך הניצוצות המתבררות ועולות ממטה‬
‫למעלה כך הוא ערך הזיווג העליון ולקיחת המוחין והמשכתם‪.‬‬
‫בבחינה הכללית יש כוונה אחידה לכל תפילות שחרית דחול וכוונה אחידה לכל תפילות מנחה‬
‫דחול וכו' כפי שהוסבר בדרוש ים דלעיל‪ ,‬אך ישנה גם בחינה פרטית והיא שונה בכל תפילה‬
‫ותפילה‪.‬‬
‫גם בכל תפילות אנו מעלים העולמות העליונים‪ ,‬עשיה ביצירה בבריאה באצילות [עד השכינה‪,‬‬
‫שהיא מלכות עליונה] ומקשרים אותם זה בזה מבחינת הנפשות‪ ,‬הרוחין והנשמות‪ ,‬כלומר‬
‫מבחינת הפנימיות‪ ,‬אך לא מבחינת המלאכים שהם עולים רק בשבת‪ .‬בחינת חיצוניות‬
‫העולמות אינה עולה [רק לעתיד לבא] אלא רק חוזרת להיות פנימיות‪( .‬יא”ב‪ :‬ע"ע דרוש ג'‬
‫דתפילת השחר‪ ,‬עלית_עולמות_בימי_חול_בפנימיות_בלבד )‬
‫בחול‪ ,‬בתפילת העמידה‪ ,‬רחל עולה בהוד דז"א ויעקב יורד בנצח דז"א ושם מזדווגים ביחד‪.‬‬
‫בחזרת הש"ץ‪ ,‬חו"ג דז"א מאירים בזו"ן [כלומר ביעקב ורחל – יא”ב] העומדים בנו"ה ואז אנו‬
‫מחברים את שניהם [יא”ב‪ :‬כלומר את יעקב ורחל] ע"י היסוד וזהו ענין ענית 'אמן'‪.‬‬
‫בתפילת שחרית‪ ,‬זו"ן (יא”ב‪ :‬יעקב ורחל) עולים עד פנימיות נו"ה דז"א‪.‬‬
‫בתפילת מנחה‪ ,‬זו"ן (יא”ב‪ :‬ישראל ולאה?) עולים רק עד אמצעותם של נו"ה דז"א‪.‬‬
‫בתפילת ערבית‪ ,‬זו"ן (יא”ב‪ :‬יעקב ולאה?) עולים רק עד חיצוניותם של נו"ה דז"א‪.‬‬
‫יש להבין עניין פנימיות‪ ,‬אצמעיות וחיצוניות‪ ,‬על דרך כוונת ברכת אבות ששם גם מדובר ב‪1-‬‬
‫בחינות‪ ,‬פנימי‪-‬אמצעי‪-‬חיצוני של או"א‪[ ,‬עיין דרוש ד' של העמידה‬
‫פנימי_אמצעי_חיצוני_של_אוא וגם דרוש ב' של העמידה (לא ראיתי הקשר של דרוש ב' – יא”ב)]‬
‫כאשר כאן מדובר ב‪ 1-‬בחינות פנימי‪-‬אמצעי‪-‬חיצוני של ז"א‪( .‬יא”ב‪ :‬כסלו תש"ע‪ ,‬לבדוק‪ :‬פנימיות‬
‫נה"י = חב"ד נה"י כי אז יש לז"א את כל המוחין דגדלות‪ ,‬אמצע נה"י = חג"ת נה"י כי אז ז"א בו"ק‬
‫דמוחין דגדלות‪ ,‬חיצוניות נה"י = נה"י דנה"י כי אז ז"א בקטנות?)‬
‫[יא”ב‪ :‬ה‪"-‬יפה שעה" מסביר בדרוש ד' של העמידה‪ ,‬שהבחינה החיצונית של או"א הינה נה"י של או"א‬
‫עילאין‪( ,‬כלומר יסו"ת)‪ ,‬והבחינה האמצעית של או"א הינה חג"ת של או"א עילאין והבחינה הפנימית של‬
‫או"א הינה חב"ד של או"א עילאין‪( ].‬ע"ע הערה בעניין פנימיות וחיצוניות להלן‬
‫הערה_כללית_בעניין_חיצוניות_פנימיות)‬
‫נמצא כי בערבית זו"ן (יא”ב‪ :‬יעקב ולאה?) עומדים חיצוניות בחיצוניות (של נו"ה דז"א? הרי אז‬
‫יעקב ולאה למעלה מחזה ז"א?!?!) והוא סוד אב"א [יא”ב‪ :‬מה הקשר בין מצב חיצוניות בחיצוניות‬
‫(שהוא מבטא את נה"י דז"א לפי היפה שעה) לבין מצב אב"א? חשוב לציין שב‪-‬דרוש א' של ערבית אכן‬
‫מצויין שהזיווג בערבית הינו אב"א‪ .‬אך להלן בדרוש זה נמצא להיפך‪ ,‬שהזיווג כן היה פב"פ‬
‫לאה_חוזרת_אבא_לאחר_ערבית]‬
‫בשחרית ובמנחה יש להניח פני כף יד ימין על גב אחורי יד שמאל בתפילת העמידה כי אז‬
‫הוא כניסת המוחין בז"א וצריך להמתיק יד שמאל עם יד ימין‪ .‬אך בערבית יש להניח יד ימין יל‬
‫יד שמאל כבר מתחילת התפילה לפי שהרשימו של החסדים המתפשטים בגופא דז"א נשאר‬
‫שם מן היום‪ .‬וכן בעצימת עיניים‪ :‬עוצמים עיניים בתפילת עמידה של שחרית ומנחה אך‬
‫בערבית עוצמים עיניים בכל התפילה‪.‬‬
‫"ן בתפילות ימי החול‪:‬‬
‫עניין יחסי זו‬
‫‪171‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫שחרית – תפילה בלחש‪:‬‬
‫אימא רובצת על זו"ן ואורותיה מכסים את ז"א עד חזה דז"א ויסוד דאימא מגיע עד אמצע‬
‫ת"ת ז"א‪ .‬זיווג יעקב ורחל פב"פ‪ ,‬מן חזה דז"א ולמטה כי‪:‬‬
‫יעקב שנעשה מאורות אבא היוצאים מתחת יסוד אימא‪ ,‬נמצא למטה מן חזה ז"א כעת‪.‬‬
‫נה"י אימא התפשטו בכל ז"א [כלומר לז"א יש גם ג"ר וגם ו"ק דמוחין דגדלות דמצד אימא]‬
‫ולכן רחל שנעשית מאורות אימא היוצאים מנה"י ז"א יוצאת ונמצאת למטה מן חזה ז"א‪.‬‬
‫שחרית – חזרת הש"ץ‪:‬‬
‫אימא נזקפת ואינה רובצת עוד על זו"ן‪ ,‬ואז יסוד אימא מגיע עד הפרק הראשון של נו"ה אימא‬
‫אשר בחו"ב דז"א‪ ,‬כלומר יסוד אימא מתלבש בדעת ז"א ולכן חג"ת ז"א מגולים ולכן יעקב‬
‫ורחל עולים עד כנגד חג"ת ז"א‪.‬‬
‫בשחרית כל מוחי ז"א דמצד אימא [ג"ר ‪ +‬ו"ק] נמצאים בז"א ולכן ישנם ‪ 2‬זיוגים‪:‬‬
‫זיווג ישראל ולאה ב‪ 31-‬מידות כי לאה יוצאת מאורות אימא שמן חזה ז"א ולמעלה‬
‫זיווג יעקב ורחל בנפילת אפיים כי רחל יוצאת מאורות אימא שמן חזה ז"א ולמטה‬
‫מנחה‪:‬‬
‫הסתלקו מוחי ג"ר וו"ק דאו"א שנכנסו בשחרית‪.‬‬
‫אין בז"א אלא ו"ק דמוחין דמצד אימא דגדלות‪ ,‬ואין ו"ק דמוחין דמצד אבא דגדלות ולכן אין‬
‫במנחה בחינה של יעקב כי יעקב נעשה מן המוחין דמצד אבא‪ .‬אך לאה נעשית מן המוחין‬
‫דמצד אימא אשר מן חזה ז"א ולמעלה‪ ,‬לכן במנחה הזיווג הינו ישראל ולאה פב"פ‪.‬‬
‫בחינת רחל נשארת בסוד אב"א מן החזה ולמטה וכיוון שלאה חזרה פב"פ עם ז"א לכן אחורי‬
‫ז"א פנויים ורחל נגדלת בכל קומת ז"א אב"א‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬לכן במנחה ישנם ‪ 1‬חיבורים‪ :‬זיווג ישראל ולאה פב"פ בנפילת אפיים‪ ,‬וגם "מעט התחברות"‬
‫(כלשון הרמח"ל בקיצור הכוונות) בין ישראל ורחל אב"א]‬
‫נמצא שבק"ש דשחרית ובתפילת מנחה ישנה אותה פעולה‪ :‬כניסת ו"ק דאימא דגדלות אל‬
‫ז"א‪.‬‬
‫ערבית‪:‬‬
‫בק"ש דערבית‪ ,‬ו"ק דגדלות דז"א דמצד אימא נכנסים אל ז"א ובתפילת העמידה נכנסים גם‬
‫ו"ק דגדלות דז"א דמצד אבא‪ .‬רחל אינה יוצאת כי רחל נעשית מסיום מוחין דז"א דמצד אימא‬
‫אשר מתחת לחזה ז"א ועכשיו רק ו"ק דאימא נמצאים בז"א למעלה מן החזה ואין המוחין‬
‫התפשטו מתחת לחזה ז"א‪[ .‬יא”ב‪ :‬ובכל זאת במנחה נעשית רחל‪ ,‬אע"פ שגם במנחה רק ו"ק דאימא‬
‫נמצאים בז"א למעלה מן החזה ‪ ...‬אולי כי אחורי ז"א פנוים וכעת בערבית לאה נמצאת שם?]‬
‫לכן בערבית הזיווג הינו יעקב ולאה למעלה מן החזה‪[ .‬יא”ב‪ :‬בקיצור הכוונות של הרמח"ל מוסבר‬
‫שיסוד אבא יוצא מתחת לעטרת יסוד אימא הנמצא כעת בדעת ז"א; לכן יעקב נעשה ויסוד אבא מעלהו‬
‫למעלה מן חזה ז"א כדי שיזדווג עם לאה‪[ ].‬יא”ב‪ :‬בדרוש א' של ערבית מוסבר שהזיווג הינו עם בחינת‬
‫היסוד דז"א הנקרא יעקב (בלילה_הזיוג_הינו_עם_יעקב_וביום_עם_זא)‪ ,‬האם זה סותר הנאמר כאן‬
‫שהזיווג הינו למעלה מן חזה ז"א? התשובה כנראה הינה בדרוש ב' של דרושי הלילה שאז עלה שליש‬
‫ראשון דיסוד ז"א לתפארת ואז הוא יכול להזדווג עם לאה בערבית_יסוד_זא_עולה_לתת_זא! אולי זה גם‬
‫כן בדיוק כוונת הרמח"ל בקיצור הכוונות כאן‪].‬‬
‫חצות הלילה‪:‬‬
‫בחצות הלילה נעשה הזיווג הרביעי‪ ,‬יעקב ולאה‪ ,‬שווים בקומתם‪ ,‬בפני ז"א‪ ,‬בכל אורך קומת‬
‫ז"א‪[ .‬יא”ב‪ :‬בקיצור הכוונות של הרמח"ל מובא שיש עוד פעם אותו הזיווג בקדרותא דצפרא‪ ].‬בערבית‬
‫לאה קבלה הארות ו"ק דאימא‪ .‬לאחר הסתלקות מוחי אימא לאחר ערבית‪ ,‬לאה חוזרת אב"א‪,‬‬
‫ואו"א מתקנים אותה ונה"י דאו"א מתפשטים בתוכה (יא”ב‪ :‬זהו עניין הנסירה של הלילה וחיבור‬
‫פרצופי לאה ורחל לפרצוף אחד כשנה"י אימא נכנסים לנוק' לאחר הנסירה; ועיין גם דרוש ב'‬
‫נסירת_לאה_ורחל_כל_לילה ודרוש ד' של דרושי הלילה נסירת_של_כל_לילה) כך שבחצות הלילה‬
‫יש ללאה כוח להתפשט בכל קומת ז"א ולהזדווג עם יעקב פב"פ וכך שבחינת יעקב יוצאת‬
‫מתוך לאה [מהרח"ו מציין שכך קורה גם בפורים (יא”ב‪ :‬עיין יפה שעה ב‪ -‬דרוש על פורים)]‪,‬‬
‫ויעקב מקבל כוח גם מלאה וגם מז"א [לאחר שנכנסו בו גם נה"י דאימא] ומזדווג עם לאה‬
‫פב"פ‪ ,‬בפני ז"א‪ ,‬בכל שיעור קומת ז"א‪[ .‬יא”ב‪ :‬עיין עניין לאה לוקחת ‪ 1‬ספירות דרחל בדרוש ד' של‬
‫דרושי הלילה לאה_לוקחת_‪_1‬נקודות_רחל]‬
‫‪172‬‬
‫דרושי שבת ‪ – 1‬דרוש א'‬
‫בשחרית של יום חול‪ ,‬הזיווג הינו של יעקב ורחל‪ ,‬פב"פ‪.‬‬
‫יעקב יורד בנצח ז"א ורחל עולה להוד ז"א מן הבריאה‪.‬‬
‫ישראל ולאה הינן אב"א‪.‬‬
‫במנחה הזיווג הינו ישראל ולאה פב"פ‪ .‬רחל עומדת אב"א עם יעקב וישראל [כלומר רחל הינה‬
‫בכל שיעור קומת ז"א‪].‬‬
‫"רישא דדכורא הינם דינים תקיפים אך הם נוחים בסיפא"‪ :‬הכוונה כי חסדי ז"א מכוסים‬
‫בראשו ע"י נה"י אימא‪ .‬לכן לאה היוצאת מלמעלה מחזה ז"א הינה דינים‪ ,‬ורחל‪ ,‬היוצאת‬
‫למטה מחזה ז"א‪ ,‬הינה רחמים‪.‬‬
‫לאה נקראת עלמא דאיתכסייא כי היא עומדת במקום אורות מכוסים‪.‬‬
‫רחל נקראת עלמא דאיתגליא כי היא עומדת במקום אורות מגולים‪.‬‬
‫לכן במנחה ישנה בחינת דינים לפי שהוא זמן זיווג לאה אך היות ורחל נגדלת ועומדת אב"א‬
‫ז"א‪ ,‬אזי הדינים מתוקים‪.‬‬
‫בערבית רחל נקטנת ונמצאת אב"א עם יעקב למטה מן חזה ז"א לכן הוא זמן שליטת דינים‬
‫גמורים עד חצות הלילה‪.‬‬
‫בחצות הלילה לאה נגדלת פב"פ עם ישראל ויעקב‪ ,‬כלומר לאה לוקחת גם מקום רחל ולכן אז‬
‫נמתקים הדינים וזה סוד ליל [חצי ראשון של הלילה – לאה נקראת ליל] לעומת לילה [חצי‬
‫השני של הלילה‪ ,‬לאה נקראת לילה]‬
‫בשבת בערבית יעקב ורחל פב"פ כנגד נה"י ז"א בשונה משחרית דחול שאז יעקב בנצח ורחל‬
‫בהוד‪.‬‬
‫לאחר תפילת ערבית‪ ,‬רחל עולה להיכל אימא ולאה נגדלת כנגד כל יעקב וישראל‪ ,‬פב"פ‪ ,‬כמו‬
‫לאחר חצות הלילה בימי חול‪.‬‬
‫לאחר חצות הלילה לאה ורחל מתחלפות; רחל יורדת פב"פ עם יעקב וישראל ולאה עולה‬
‫להיכל אימא‪.‬‬
‫לכן עונתם של עמי הארץ בימי חול הינו לאחר חצות הלילה ועונתם של תלמידי חכמים בלילי‬
‫שבתות הינו לאחר חצות הלילה [כי אז רחל שהיא רחמים‪ ,‬נמצאת פב"פ עם כל הז"א] כי‬
‫לפני חצות הלילה‪ ,‬רחל למטה מן החזה (הגהה‪ :‬רק בערבית; ולפי זה מותר הזיווג לעמי‬
‫הארץ גם לפני חצות של לילי שבת) [בימי חול רחל גם אב"א לפני חצות] ולאחר חצות הלילה‪,‬‬
‫בימי חול‪ ,‬לאה פב"פ עם ז"א בכל שיעור קומתו; ולאחר חצות הלילה בערבי שבתות‪ ,‬רחל‬
‫פב"פ עם ז"א בכל שיעור קומתו [ורחל הינה רחמים‪].‬‬
‫טבלת סיכום בעניין זיווגי זו"ן בלילה ובחצות‪ ,‬בשבת ובחול‬
‫ימי חול‬
‫יעקב ולאה למעלה מחזה ז"א‬
‫ערבית‬
‫לפני חצות הלילה הסתלקות המוחין‪.‬‬
‫יעקב ולאה אב"א (הזיווג אסור)‬
‫יעקב ולאה בכל שיעור קומת ז"א‪.‬‬
‫בחצות הלילה‬
‫(הזיווג מותר לעמי הארץ)‬
‫‪173‬‬
‫שבת‬
‫יעקב ורחל בנה"י ז"א‬
‫יעקב ולאה (פב"פ) בכל שיעור‬
‫קומת ז"א (רחל בהיכל אימא)‬
‫יעקב ורחל (פב"פ) בכל שיעור‬
‫קומת ז"א‪( .‬לאה בהיכל אימא)‬
‫(הזיווג מותר אף לתלמידי חכמים)‬
‫יא”ב‪ :‬בקיצור הכוונות מופיע שבחצות‬
‫הלילה הזיווג הינו של יעקב ולאה בכל‬
‫שיעור קומת ז"א כמו בחול אבל הינו‬
‫נחשב לזיווג של ישראל ורחל‪ ,‬כי מכוחו‬
‫הוא בא‪ ,‬כי ישנו זיווג ישראל ורחל מיד‬
‫בחצות הלילה‪ ,‬לפי שעה‪ ,‬ומיד רחל‬
‫מסתלקת באימא‪.‬‬
‫בשחרית דשבת ז"א עולה ‪ 1‬מדרגות נה"י אימא‪ ,‬ונוק' כנגדם גם עולה ‪ 1‬מדרגות [יא”ב‪ :‬עד‬
‫לחג"ת ז"א] וכן בכל תפילה‪ ,‬הם עולים ‪ 1‬מדרגות עד שבמוסף שבת‪ ,‬ז"א באותו גובה כמו‬
‫או"א ונוק' רחל בנה"י אימא‪ .‬ב‪-‬קק"ק דמוסף‪ ,‬נוק' עולה בחג"ת אימא‪ ,‬וב‪'-‬אי‪-‬ה מקום כבודו'‬
‫נוק' עולה בחב"ד אימא ואז היא שווה לז"א‪.‬‬
‫במנחה דשבת חצי העליון דז"א (ישראל) הוא לבדו עולה עם לאה עד המזל ה‪ 31-‬דדיקנא‬
‫דא"א עם או"א‪ .‬בחזרה‪ ,‬ישראל ולאה עולים עד המזל ה‪ 8-‬דדיקנא דא"א ושם הם מזדווגים;‬
‫יעקב ורחל נשארים למטה מהם בלי זיווג‪.‬‬
‫עניין אחר‪:‬‬
‫בחול ע"י תפילותינו נכללת פנימיות האצילות למעלה [יא”ב‪ :‬חיצוניות נה"י נעשית פנימיות נה"י;‬
‫פנימיות נה"י נעשית חיצוניות דחג"ת וכו'] וחיצוניות האצילות נעשית פנימיות [עיין דרוש ג'‬
‫דתפילת השחר]‪ ,‬פנימיות דבריאה עולה אל חיצוניות דאצילות וחיצוניות דבריאה נהית‬
‫פנימיות דבריאה וכו'‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬פעולת התפילה של יום חול נעשית מאליה‪ .‬אך ע"י תפילותינו‪ ,‬גם חיצוניות הבריאה‬
‫עולה ונעשית חיצוניות האצילות [הגהה‪ :‬רק בג"ת דאצילות‪[ ].‬יא”ב‪ :‬עיין הקדמה בעניין השבת –‬
‫יא”ב]‬
‫עניין אחר‪:‬‬
‫בתחילה זו"ן היו אב"א ואז היתה נסירה ונוק' חזרה פב"פ והיה זיווג‪ .‬לאחר חטא אדם‬
‫הראשון‪ ,‬זו"ן חזרו להיות אב"א‪.‬‬
‫וכן בגלות‪ ,‬אנו במצב אב"א חוץ מאשר בזמן התפילה הגורמת לזו"ן לחזור פב"פ‪ ,‬בברכת‬
‫אבות ב‪"-‬מלך עוזר ומושיע ומגן"‪ .‬לאחר התפילה נוק' חוזרת אב"א‪[ .‬החסידים הראשונים היו‬
‫מעכבים את החזרה אב"א במשך השעה ששהו לאחר תפילתם‪ ].‬בשבת‪ ,‬זו"ן תמיד פב"פ‬
‫והם עולים כפי סדר התפילות‪.‬‬
‫כל פעולות ליל מוצאי שבת הינן כדי להשאיר חלק מן קדושת שבת לימי החול הבאים‪.‬‬
‫הבדלה‪ ,‬ברכת הריח‪:‬‬
‫יש להשתמש ב‪ 1-‬הדסים כשרים ואגודים המוכנים מערב שבת‪ ,‬כנגד נר"ן‪ ,‬על מנת להשאיר‬
‫כוח מן תוספת נר"ן של שבת‪.‬‬
‫הבדלה‪ ,‬ברכת מאורי האש‪:‬‬
‫לכפוף ראשי אצבעות יד ימין על האגודל‪ ,‬כנגד הנר וכנגד הפנים‪ ,‬ולהסתכל בציפורניים‪.‬‬
‫קדושת 'ובא לציון' במוצאי שבת‪:‬‬
‫להמשיך תו ספת הקדושה של שבת מעולם האצילות אל עולם הבריאה כדי שתתקיים כל‬
‫ששת ימי החול [כי קדושת ובא לציון הינה בבריאה – עיין דרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא‬
‫לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת‪ ,‬קדושת_ובא_לציון_בבריאה]‬
‫עניין 'ויהי נועם'‪:‬‬
‫עניין 'ויהי נועם ' במוצ"ש הינו להמשיך תוספות קדושת שבת לכל ימי שבוע הבא‪ .‬בהתאם‬
‫למצב האדם‪ ,‬כך קבלתו את תוספת קדושת השבת‪ ,‬אך כל אחד מקבל לפחות איזה תוספת‬
‫מקדושת שבת‪.‬‬
‫‪174‬‬
‫מי שיש לו נ'\נר'\נר"ן יכול לזכות בתוספות שבת או מבחינת נ'\נר'\נר"ן שלו או לפחות‬
‫מבחינת כללות העולמות‪.‬‬
‫בחינת תוספת קדושת הנשמה נשארת עד סוף יום א'‪ .‬לכוון בכל היום בשם ס"ג ובשם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬‬
‫ה אשר א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ובשם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬ה‪-‬ו‪ ,‬כי כולם בבריאה אשר משם חלק הנשמה‪.‬‬
‫בחינת תוספת קדושת הרוח נשארת עד סוף יום ב'‪ .‬לעסוק בדיבור בתורה‪ ,‬בבחינת הרוח‪.‬‬
‫בחינת תוספת קדושת הנפש נשארת עד סוף יום ג'‪ .‬לעסוק במצוות מעשיות ובפרט מצוות‬
‫ע"י רגליים כגון ביקור חולים‪.‬‬
‫מיום ד' ואילך‪ ,‬יש להתכונן לקבל הקדושה של השבת הבאה‪.‬‬
‫ביום ד' יש להתכונן להיות ראוי לקבל תוספת הנפש של שבת הבאה‪ .‬לעסוק במצוות‬
‫מעשיות‪ ,‬כנ"ל ביום ג'‪.‬‬
‫ביום ה'‪ ,‬יש להתכונן להיות ראוי לקבל תוספת הרוח של שבת הבאה‪ .‬לעסוק בדיבור בתורה‬
‫כנ"ל ביום ב'‪.‬‬
‫ביום ו'‪ ,‬יש להתכונן להיות ראוי לקבל תוספת הנשמה של שבת הבאה‪ .‬לכוון במחשבה כנ"ל‬
‫ביום ו'‪.‬‬
‫ישנן ‪ 2‬מיני תוספות הקדושות הנמשכות בשבת‪ :‬תוספת אחת ע"י כוונות התפילה [פנימיות‬
‫העולמות]‪ ,‬ואחת ע"י כוונות הסעודות [חיצוניות העולמות‪].‬‬
‫במוצ"ש‪ ,‬אנו ממשיכים ‪ 2‬מיני תוספות הקדושות הנ"ל‪ ,‬לימי חול ע"י אמירת 'ויהי נועם' (כנגד‬
‫הסוג הראשון של תוספות הקדושה) וע"י סעודה רביעית (כנגד הסוג השני של תוספות‬
‫הקדושה‪).‬‬
‫סדר העולמות בימי חול‪:‬‬
‫פנימיות‬
‫אצילות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין (קס"א)‬
‫אחוריים (=חיצוניות?)‬
‫ריבוע (אחוריים) של א‪-‬‬
‫ה‪-‬י‪-‬ה דיודין (תקמ"ד)‬
‫ס"ג‬
‫יצירה‬
‫עשיה‬
‫מ"ה‬
‫ב"ן‬
‫בריאה‬
‫ריבוע של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫דיודין (תקמ"ד)‬
‫ריבוע ס"ג (קס"ו)‬
‫ריבוע מ"ה (ק"ל)‬
‫(גירסה אחרת‪ ,‬ולפי המהרח"ו הגירסא אינה נכונה‬
‫אחוריים (=חיצוניות?)‬
‫פנימיות‬
‫אחוריים של קס"א‬
‫אצילות ע"ב ו‪-‬קס"א‬
‫בריאה אחוריים של קס"א ו‪-‬ס"ג אחוריים של ס"ג‬
‫יצירה אחוריים של ס"ג ו‪-‬מ"ה אחוריים של מ"ה‬
‫אחוריים של ב"ן‬
‫עשיה אחוריים של מ"ה ו‪-‬ב"ן‬
‫)‬
‫בשבת פנימיות דאצילות מאירה בבריאה וכן פנימיות דבריאה מאירה ביצירה ופנימיות‬
‫דיצירה מאירה בעשיה‪ .‬כוונתינו להמשיך חלק מתוספת קדושת השבת לימי חול‪.‬‬
‫ויהי נועם‪ :‬להמשיך מן האצילות אל הבריאה‪ :‬להמשיך וי‪-‬הי [= א‪-‬ל = י‪-‬י‪-‬י‪-‬א] מן נועם [=א‪-‬ה‪-‬‬
‫י‪-‬ה דיודין‪ ,‬דהיינו אצילות] אל הבריאה [בריאה הינה‪ :‬אה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬הו; י‪-‬הו כנגד וי‪-‬הי (של וי‪-‬הי‬
‫נועם) וה‪-‬י' הנוסף מתחבר עם 'נעם' = 'ינעם' שהוא אהי‪-‬ה דיודין (= קס"א ‪ 31 +‬אותיותיו)]‬
‫ה' א‪-‬להינו עלינו‪ :‬להמשיך מן הבריאה אל היצירה‪ :‬להמשיך ה' (=גמ' מילוי ב"ן) א‪-‬להינו‬
‫(=גמ' מילוי ע"ב‪-‬ס"ג‪-‬מ"ה; כלומר מ"ו ‪ +‬ל"ז ‪ +‬י"ט) אל 'עלינו' (=ריבוע ס"ג‪= ,‬קס"ו‪ ,‬שהוא‬
‫היצירה)‬
‫‪175‬‬
‫ומעשה ידינו כוננה עלינו‪ :‬להמשיך מן היצירה אל העשיה‪' :‬ומעשה' (=‪*31‬מ"ב‪ :‬במילוי המילוי‬
‫והמילוי והפשוט של מ"ה יש מ"ב אותיות‪ .‬ממשיכים ‪*31‬מ"ב מהיצירה אל העשיה כדי‬
‫להעלות העשיה‪ ,‬כי פעולת שם 'מ"ב' הינה להעלות‪' ).‬ידינו' (= גמ' פ' כנגד י‪-‬ה (חו"ב) א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫(של נוק')‪ .‬נוק' היא כנ גד העשיה ואין בה מוחין אחרים חוץ מחו"ב; כלומר נתינת מוחין‬
‫בעשיה‪' ).‬כוננה' (נתינת כתר לעשיה כי כתר מלכות היא ריבוע א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י והיא גמ' כונן‪ ,‬לכן‬
‫כונן‪-‬ה' כלומר כתר למלכות שהיא ה' תתאה‪' ).‬עלינו' (שם מ"ה שהמשכנו מהיצירה אל‬
‫העשיה‪ ,‬כולל ‪'*1‬א'‪ ,‬כל 'א' רומזת על א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪=23*1 ,‬ס"ג; ריבוע ס"ג=עלינו)‬
‫ומעשה ידינו כוננהו‪ :‬להמשיך מן הבריאה אל העשיה [כי השבת היא בבריאה ובגלל שהעשיה‬
‫בקליפות ממשיכים אליה הארה מן הבריאה כדי שיישאר הארה לעשיה] 'ומעשה' ('עשו' של‬
‫'ומעשה' שמכאן עשו אוחז בקליפה‪' .‬עשו' של 'ומעשה' הינו גמ' קצ"ד ‪ +‬קפ"ד‪ .‬קצ"ד הינו‬
‫ריבוע ע"ב ‪ 31 +‬אותיותיו; להמשיך בחינה זו מן עולם האצילות שהוא ע"ב‪ .‬קפ"ד הינו ‪*2‬א‪-‬‬
‫להים ‪ 31 +‬אותיותיו‪ .‬קצ"ד ‪ +‬קפ"ד הם בגמ' עשו‪ ,‬והם סוד הבריאה הנקראת א‪-‬להים גמ'‬
‫הכסא והם ‪ 2‬שמות א‪-‬להים כנגד זו"ן הנמצאים שם (בבריאה? – לא ברור לי – יא”ב)‪' .‬מה' של‬
‫'ומעשה'‪ :‬להמשיך מ"ה מן היצירה אל העשיה כדי שתוכל לעלות עד הבריאה על ידי 'ידינו'‬
‫שהוא סוד י‪-‬ה א‪-‬דני כנ"ל‪' ).‬כוננהו' (כונן‪-‬הו כונן הינו ‪*1‬מ"ב‪ :‬מן ע"ב דאצילות‪ ,‬מן ס"ג‬
‫דבריאה‪ ,‬מן מ"ה דיצירה‪ .‬העשיה (שהיא ה') תעלה ע"י ‪*1‬מ"ב מן היצירה (שהיא ו') ותהיה‬
‫מעליו (הו'))‬
‫‪*5‬נ"ו (א‪-‬להינו‪ ,‬עלינו וכו') כנגד ה"ג מנצפ"ך (עיין ברכת אבות דראש השנה בדרוש ו'‪,‬‬
‫נו_הינה_גבורה ) שבעשיה שהיא נוק' שמתכוונים למתק כעת ע"י האור הנמשך מאימא‬
‫הנקראת נועם‪.‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪ 1‬מיני קדושות שבת הן‪:‬‬
‫קדושת שבת הבאה מאליה וכנגדה אנו אומרים "ויהי נועם ה' א‪-‬להינו עלינו"‬
‫קדושה שכנגד מה שתיקן האדם והרויח באמצע ימי החול ע"י מעשיו כדי להמשיך עליו‬
‫תוספת קדושת שבת‪ ,‬וזה מה שאנו אומרים "מעשה ידינו כוננה עלינו"‬
‫קדושה שכנגד מה שתיקן האדם והרויח באמצע ימי החול ע"י מעשיו כדי להמשיך עליו‬
‫תוספת קדושת שבת אך עשה עוון ונסתלק ממנו‪ ,‬אנו מתפללים שגם מבחינה זו ישאר‬
‫מהקדושה‪ ,‬וזה מה שאנו אומרים "ומעשה ידינו כוננהו"‪ ,‬כלומר שתהיה כונן ומתקן אל מעשה‬
‫ידינו‪.‬‬
‫ויהי נועם‪ :‬כנגד ‪ 2‬זיווגים הנעשים בחול [או"א וזו"ן] ע"י תפילותינו‪ ,‬ובשבת הם נעשים‬
‫מעצמם ואנו ממשיכים להם כעת מאור השבת‪.‬‬
‫ויהי נועם‪ :‬אנו ממשיכים אור חוזר מאימא מתוספת קדושת שבת [נועם=בינה=שבת] ל‪2-‬‬
‫זיווגי החול‪.‬‬
‫אומרים פסוק זה מעומד בהיות אור החוזר הזה מאימא ומסיבה זו יש לנו כוח להאיר בעולם‬
‫הבריאה וזה קדושת 'ובא לציון'‪ ,‬מה שאין כן בשאר לילות החול‪ .‬כנגד אור החוזר מסעודת‬
‫שבת אנו עושים סעודה רביעית במוצ"ש‪.‬‬
‫בימי ב' וה '‪ ,‬אנו מעלים את הנפש ליצירה ע"י שם מ"ב דיצירה [אנא בכח‪ ,]...‬כי ימים אלה‬
‫הינם ביצירה ולכן גם קוראים בהם בתורה‪ .‬בימים אלה משאירים את בחינת הרוח של‬
‫קדושת השבת (ביום ב') או מתכוננים לקבל הרוח של תוספת קדושת השבת (ביום ה')‪ .‬לכן‬
‫ביום ב' משלבים שם של קר"ע שט"ן (של יום ב') עם שם שק"ו צי"ת (של יום שבת) ומכוונים‬
‫בו כל יום ב' [קשרקעו שצטינת]‪ .‬ביום ה' משלבים חק"ב טנ"ע עם שק"ו צי"ת‪[ ,‬חשקקבו‬
‫טצניעת]‪.‬‬
‫במוצ"ש מסתלקים תוספות קדושה אך חוזרים ע"י סעודה רביעית ואז מתעכבים באדם‪.‬‬
‫בחינת תוספת הנשמה מסתלקת לאחר יום א'‬
‫בחינת תוספת הרוח מסתלקת לאחר יום ב'‬
‫בחינת תוספת הנפש מסתלקת לאחר יום ג'‬
‫ביום ד' מתכוננים לקבל תוספת בחינת הנפש‬
‫‪176‬‬
‫ביום ה' מתכוננים לקבל תוספת בחינת הרוח‬
‫ביום ו' מתכוננים לקבל תוספת בחינת הנשמה‪.‬‬
‫הנ"ל נעשה ע"י כוונתינו בברכת המזון ביום חול‪ 4 .‬הברכות כנגד א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י כדלהלן‪:‬‬
‫א'‪ :‬לכוון אל"ף למ"ד פ"א‬
‫ד'‪ :‬דל"ת למ"ד ת"ו [ובר"ח‪ :‬תי"ו]‬
‫נ'‪ :‬נו"ן וא"ו נו"ן א‪-‬ל‬
‫יום א' ו‪-‬ו'‪ :‬א‪-‬ל מא‪-‬ל ש‪-‬די‪ ,‬י‪-‬י‪-‬א‪-‬י דס"ג‪ ,‬בבריאה‪ .‬להעמיד תוספת הנשמה (יום‬
‫א') ולהתכונן לקבל תוספת הנשמה (יום ו')‬
‫יום ב' ו‪-‬ה'‪ :‬א‪-‬ל מ‪-‬א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪[ :‬גמ' נ"ז עלמין מעולם היצירה] להעמיד תוספת‬
‫הרוח (יום ב') ולהתכונן לקבל תוספת הרוח (יום ה')‬
‫יום ג' ו‪-‬ד'‪ :‬א‪-‬ל מ‪-‬א‪-‬ל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪[ :‬גמ' צ"ו עלמין מעולם הבריאה] להעמיד תוספת‬
‫הנפש (יום ג') ולהתכונן לקבל תוספת הנפש (יום ד')‬
‫י'‪ :‬יו"ד וא"ו דל"ת צב‪-‬אות‬
‫ביום שבת כוונת ברכת המזון הינה ע"פ ‪ 4‬אותיות י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה במילוי המילוי שלהם וה‪ 4-‬שמות‬
‫הינן עסמ"ב‪ ,‬ויש לכוון לכלול העולמות‪.‬‬
‫עניין ליל ו'‬
‫יש להכין קבלת תוספת קדושת שבת בכל ימי החול‪ ,‬אך יום ו' [כנגד היסוד] מסוגל במיוחד‪.‬‬
‫בליל ו' בק"ש שעל המיטה לכוון להעלות עשייה ליצירה [ג"ר ע"י ‪' *1‬הבו' וז"ת ע"י ‪' 7‬קול' עיין‬
‫קיצור הכוונות של הרמח"ל וגם דרוש בעניין קבלת שבת]‪ ,‬ולהעלות יצירה לבריאה [ג"ר ע"י‬
‫‪' *1‬באי כלה' וז"ת ע"י אותיות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬ה‪-‬ו] ולהעלות בריאה לאצילות ['טוב להודות' ר"ת‬
‫ט"ל]‪.‬‬
‫גם לכוון ע"ב‪ ,‬כל אות מנוקדת 'דגש רפה'‪ ,‬ס"ג‪ ,‬כל אות מנוקדת שוא געיא‪ ,‬מ"ה‪ ,‬כל אות‬
‫מנוקדת שורוק ו'‪ ,‬ב"ן‪ ,‬כל אות מנוקדת שוא קמ"ץ‪.‬‬
‫דגש רפה (לפי קיצור הכוונות)‪:‬‬
‫שוא געיא (לפי קיצור הכוונות)‪:‬‬
‫שורוק ו‪:‬‬
‫שוא קמץ‪:‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫אּ‬
‫ְא‬
‫ְ‬
‫אוּ‬
‫א‬
‫ְ‬
‫עניין הכנת השבת ביום ו'‪:‬‬
‫ע"י מחשבה [סדר כוונות שמות ימי החול כנ"ל]‪,‬‬
‫ע"י דיבור [‪ 2‬מקרא ואחד תרגום וגם עניין להגיד "לכבוד שבת" על כל קניה ומעשה לכבוד‬
‫שבת]‪,‬‬
‫ע"י מעשה [קניות לשבת‪ ,‬טבילה‪ ,‬הכנות לאוכל שבת‪].‬‬
‫‪177‬‬
‫כוונות טבילה ערב שבת‪:‬‬
‫לטבול אחרי תחילת שעה חמישית של יום ו' וכל המאוחר יותר טוב‪.‬‬
‫לכוון מקוה גמ' א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין; שם מתקבצים שמות אה‪-‬י‪-‬ה גבוהים יותר‪.‬‬
‫לכוון להמשיך הנחל העליון‪ :‬עסמ"ב ו‪ 1-‬אה‪-‬י‪-‬ה [דיודין‪ ,‬דאלפין‪ ,‬דההין] והם ‪ 7‬שמות של‬
‫שבת בסוד ‪ 7‬אותיות של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬הו‪.‬‬
‫לטבול ‪ 2‬טבילות‪ :‬להפשיט בגדי החול [לכוון א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין] ולקבל תוספת קדושת שבת‬
‫[לכוון א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬ה‪-‬ו ו‪ 7-‬שמות היוצאים ממנו‪ :‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה מנוקד א‪-‬להים‪ ,‬מצ‪-‬פץ‪ ,‬י‪-‬ה א‪-‬‬
‫ד‪-‬נ‪-‬י‪,‬‬
‫א‪-‬ל‪ ,‬מצפ‪-‬ץ‪ ,‬א‪-‬להים]‬
‫ביציאה מן המקווה לכוון‪ :‬עסמ"ב ו‪ 1-‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה [דיודין‪ ,‬דאלפין‪ ,‬דההין] וגם שם י‪-‬ה [כי יסוד‬
‫השבת הינה להעלות זו"ן (ו‪-‬ה) אל או"א (י‪-‬ה)]‪ ,‬ואין להתנגב אלא לתת לגוף לשאוב את‬
‫המים‪.‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫מנחה ערב שבת‪:‬‬
‫להמשיך קדושת השבת כבר מעתה‪.‬‬
‫תחילת עליית העולמות‪.‬‬
‫כניסת ‪ 1‬פרקים תחתונים של ל' דצלם דמצד אימא‪.‬‬
‫לפני אמירת "א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י שפתי תפתח" לכוון‪:‬‬
‫להעלות חלקי הנפשות מעשיה ליצירה ע"י ב"ן‬
‫להעלות היצירה עם כל חלקי הרוחין שבה לבריאה ע"י מ"ה‬
‫להעלות הבריאה עם כל חלקי הנשמות שבה לאצילות ע"י ס"ג‬
‫לחבר כולם עם הנשמה לנשמה שהיא נפש דמלכות דאצילות ע"י ע"ב‬
‫כריעה ‪ :3#‬להוריד על עצמו כוח הנשמות אשר הם נפש דאצילות ע"י ע"ב‬
‫זקיפה ‪( :3#‬הוי‪-‬ה) להעלות המלכות בסוד מ"ן ע"י ע"ב‪.‬‬
‫כריעה ‪( :2#‬מגן אברהם) להוריד על עצמו בחינת נשמה מן הבריאה ע"י ס"ג‬
‫זקיפה ‪ :2#‬כנ"ל (בזקיפה ‪ – 1#‬יא”ב)‬
‫כריעה ‪( :1#‬מודים) להוריד על עצמו הרוח מן היצירה ע"י מ"ה‬
‫זקיפה ‪ :1#‬כנ"ל (בזקיפה ‪ – 1#‬יא”ב)‬
‫כריעה ‪( :4#‬הטוב שמך) להוריד על עצמו הנפש מן העשיה ע"י ב"ן‬
‫זקיפה ‪ :4#‬כנ"ל (בזקיפה ‪ – 1#‬יא”ב)‬
‫"המברך את עמו ישראל בשלום" לחבר יחד כולם [כל העולמות?] [וכן להעלות נפשו‪ ,‬רוחו‪,‬‬
‫ונשמתו למעלה]‬
‫כוונה אחרת‪( :‬לכוון לפני "א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י שפתי תפתח")‬
‫לחבר עשיה עם ב"ן [ולכלול הנפש של עצמו עם כל חלקי הנפשות העולות] ליצירה עם מ"ה‬
‫[ולכלול הרוח של עצמו עם כל חלקי הרוחין שעולים]‪ ,‬לבריאה ע"י ס"ג [ולכלול הנשמה של‬
‫עצמו עם כל חלקי הנשמות העולות] לאצילות ע"י ע"ב [ולכלול הנשמה דנשמה של עצמו‪ ,‬נפש‬
‫דאצילות‪].‬‬
‫כריעה ‪ :3#‬לקבל שפע אל עולם האצילות שיהיה בו כוח לעלות ולהעלות עולם הבריאה‬
‫זקיפה ‪ :3#‬להעלות עולם האצילות ע"י ע"ב‪.‬‬
‫כריעה ‪ :2#‬להוריד שפע ‪ 3#‬אל הבריאה שתוכל להעלות היצירה‪ ,‬ולהוריד שפע ‪ 2#‬שתוכל‬
‫לעלות לאצילות‪.‬‬
‫זקיפה ‪ :2#‬להעלות בריאה ע"י ס"ג‬
‫‪178‬‬
‫כריעה ‪ :1#‬להוריד שפע ‪ 3#‬אל היצירה שתוכל להעלות העשיה‪ ,‬ולהוריד שפע ‪ 2#‬שתוכל‬
‫לעלות לבריאה‪.‬‬
‫זקיפה ‪ :1#‬להעלות יצירה ע"י מ"ה‬
‫כריעה ‪ :4#‬להוריד שפע שתוכל העשיה לעלות ליצירה‪.‬‬
‫זקיפה ‪ :4#‬להעלות עשיה ע"י ב"ן‪.‬‬
‫בא"י המברך את עמו ישראל בשלום‪ :‬שם הוי‪-‬ה‪ :‬לכלול עשיה (ה') ליצירה (ו') לבריאה (ה')‬
‫לאצילות (י') כדי להוריד שפע בחזרה לכל העולמות ועל עצמו‪ .‬ואז לכוון להעלות את‬
‫העולמות שוב פעם‪.‬‬
‫במקור מוסבר כאן עניין רחיצת פנים‪ ,‬ידיים‪ ,‬רגליים‪ ,‬וקציצת צפרניים‪.‬‬
‫במקור מוסבר כאן עניין לבישת בגדי שבת‪ ,‬שלא ישתמשו בהם ביום חול ולכוון בעת לבישת‬
‫חלוק שבת בשם זהרי‪-‬א‪-‬ל שה וא שם החלוק של השי"ת‪ .‬יש ללבוש בגדים לבנים דווקא;‬
‫ולפחות ‪ 4‬בגדי לבן‪ :‬המלבוש העליון והתחתון‪ ,‬האזור אשר על לבושו התחתון‪ ,‬החלוק אשר‬
‫על בשרו‪.‬‬
‫כנגד ‪ 8‬בגדי כהונה‪ 4 :‬של זהב [א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י] ו‪ 4-‬לבנים [י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה] של עולם הבריאה‪.‬‬
‫הבגדים הם עניין אור המקיף מבחוץ [ע' ברכת מלביש ערומים‪].‬‬
‫עניין אחר‪:‬‬
‫בימי חול אנחנו מעלים העולמות אל מקום פנוי שבין כל עולם ועולם‪ ,‬ע"י תפילותינו‪ .‬אך‬
‫בשבת עליה זו נעשית מאליה ואנו מעלים הג"ת למקום הג"ר בכל עולם‪ .‬בערב שבת‪ ,‬עוד‬
‫טרם התפילה‪ ,‬נכללים העולמות זה בזה‪ :‬נה"י דעשיה נכללים בחג"ת דעשיה וחג"ת בחב"ד‬
‫וחב"ד דעשיה בנה"י דיצירה וכו' נמצא שנה"י דעשיה נשאר פנוי [ומקום פנוי זה נקרא תחום‬
‫שבת] כדי שלא יתאחזו הקליפות ["אם תשיב משבת רגליך" רגליים הינם נה"י שעולים]‪,‬‬
‫והיוצא מתחום שבת מוציא את עצמו מתחום הקדושה‪ ,‬אך אינו מזיק לאחרים (אלא רק‬
‫לעצמו) לכן הינ ו פטור ממיתה‪ .‬אך העושה מלאכה בשבת חייב מיתה לפי שגורם לקליפה‬
‫הנקראת "מלאכת חול" להיכנס אל תוך החלל והמקום של הקדושה [מלשון "מחלליה מות‬
‫יומת"] וגורם רע לו ולזולתו‪.‬‬
‫עניין אחר‪:‬‬
‫ביום חול‪ ,‬כל עולם של אבי"ע מורכב מ‪ 31-‬ספירות מאורגנות בהיכלים‪:‬‬
‫ג"ר דבריאה הינו היכל ק"ק דבריאה‬
‫ו"ק דבריאה הינו ו' היכלים‬
‫מלכות דבריאה נמצאת בהיכל ק"ק דיצירה‬
‫וכן שאר העולמות‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫מלכות דעשיה כנראה בקליפת נוגה‪.‬‬
‫אך בשבת הסדר מתהפך‪ :‬היכל ק"ק דבריאה עולה לאצילות‪ ,‬היכל ק"ק דיצירה לבריאה וכו'‪.‬‬
‫עד שבשבת כל עולם מורכב רק מ‪ 7-‬היכלין וזה עניין שבת שנקראת 'שביעי'‪.‬‬
‫לאחר שג"ר של עולם עלו לעולם שלמעלה ממנו חג"ת נהיו חב"ד ונה"י נהיו חג"ת כך שבסופו‬
‫של דבר נה"י עשיה פנוים והקליפות רחוקות מרחק ‪ 1‬ספירות מהקדושה‪.‬‬
‫קליפות = מדבר שמם‪.‬‬
‫ספירה = בית של יישוב וגם פרסה‪ .‬מכאן שבשבת במדבר תחום שבת היה ‪ 1‬פרסאות = ‪32‬‬
‫מילין‪ .‬מקום ספירה לאחר שהספירה עלתה = שדה ראוי לזריעה‪.‬‬
‫לאחר חטא העגל‪ ,‬הקליפות נאחזו לא רק בסוף קדושת העשיה אלא גם כנגד נ"ה וחצי יסוד‬
‫דעשיה שהם ‪ 2‬ספירות וחצי‪ ,‬כלומר בשבת המרחק בין הקדושה לקליפות הצטמצם לשיעור‬
‫חצי ספירה שהם ‪ 2‬מילין שהם תחום שבת דרבנן [הגהה‪ :‬בעצם זה אלפיים אמה שהם מיל‬
‫אחד‪ ,‬וצ"ע‪].‬‬
‫במקור מוסבר כאן עניין שדה (קדושה) לעומת שקר (קליפות)‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫דרושי שבת ‪ – 2‬קבלת שבת – דרוש א'‬
‫בליל שבת רק נוק' ובי"ע עולים [נוק' עולה בז"א]‪ .‬אך ז"א והפרצופים שלמעלה ממנו אינם‬
‫עולים‪ .‬ביום שבת עיקר העליה הינה בז"א וכפועל יוצא מעלה גם את נוק'‪.‬‬
‫ישנם ‪ 2‬בחינות בענין ליל שבת‪.‬‬
‫בחינה ‪ 3#‬בענין ליל שבת‪:‬‬
‫על אף שז"א אינו עולה בליל שבת‪ ,‬הוא מקבל הארה יתירה‪.‬‬
‫לז"א יש עתה מוחין פנימיים דצ' דצל"ם דגדלות א' [שהם יסו"ת שהם נה"י דאו"א‪].‬‬
‫ההארה היתירה שז"א מקבל הינה כניסת אורות מקיפים שלו והפיכתם למוחין פנימיים‬
‫והבאת מקיפים גבוהים יותר במקום המקיפים שנכנסו והפכו למוחין פנימיים‪ .‬אך ז"א אינו‬
‫עולה ממקומו כי המקיפים יורדים אל ראש ז"א‪.‬‬
‫בליל שבת נכנסים בז"א ל' דצל"ם דמצד אימא ו‪-‬ל' דצל"ם דמצד אבא‪ ,‬וכניסתם מדורגת‬
‫כדלהלן‪ .‬יש לנו לכוון לקבל בחינת תוספת נפש יתירה מבחינת ג"ת ד‪-‬ל' באומרינו 'בואי כלה'‬
‫(תוספת רוח ונשמה נמשכות ב‪'-‬ברכו' וב‪'-‬ופרוס סוכת שלום עלינו'‪ ,‬בהתאמה‪).‬‬
‫ל' הינה ‪ 3/1‬קומה של צ'‪ .‬ה‪-‬צ' מתלבש ב‪ 9-‬ספירות ז"א (שהם ג"ר‪ ,‬ג' אמצעיות‪ ,‬וג"ת‪).‬‬
‫ל' גם מתחלקת ל‪ 1-‬פרקים עילאים‪ ,‬אמצעיים ותחתונים‪ ,‬אך שיעור קומתה הינה רק כשיעור‬
‫ג"ר של צ' [בהיות ל' בנה"י אימא‪ ,‬יש בו בחינה של ‪ 1*1‬פרקים‪ ].‬מ' דצל"ם הינם מוחין‬
‫מקיפים בלבד‪ ,‬ללא לבוש‪ ,‬לכן אין בו התחלקות לפי פרקים ושיעורו הינו כשיעור שליש עליון‬
‫דצ' דצלם‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫בחינה ‪ 2#‬בענין ליל שבת‪:‬‬
‫עלית נוק'‪.‬‬
‫יש ‪ 2‬בחינות באבי"ע‪:‬‬
‫פנימיות‪ :‬משם נשמות בני אדם‪ .‬יש בבחינה הזו גם אורות פנימיים וגם אורות מקיפים‪.‬‬
‫חיצוניות‪ :‬משם המלאכים‪ ,‬העולמות עצמם‪ ,‬ההיכלות והרוחין קדישין‪ .‬יש בבחינה הזו גם‬
‫אורות פנימיים וגם אורות מקיפים‪.‬‬
‫(יא”ב‪ :‬עיין הערה בעניין פנימיות וחיצוניות הערה_כללית_בעניין_חיצוניות_פנימיות)‬
‫בתחילה אומרים קבלת שבת בשדה‪ ,‬מחוץ לעיר‪ .‬לרמוז על נוק' שהיא חקל תפוחין קדישין כי‬
‫היא נמצאת בחיצוניות נה"י ז"א [וחקל תפוחין קדישין הינו בחינת נה"י‪].‬‬
‫(יא"ב‪ :‬עיין סיכום הארות נר"ן בדרוש ג' בעניין תוספת שבת‪ :‬סיכום_תוספת_נרן_בליל_שבת וגם סיכום‬
‫הארות זו"ן בדרוש ב' בעניין ערבית של שבת סיכום_הארות_זון_בליל_שבת)‬
‫בתחילה עולה חיצוניות העולמות מהבחינה הפנימית שלהם ולכן קבלת שבת נעשית בחוץ‪.‬‬
‫לאחר מכן נעשית בחינת עלית פנימיות העולמות ע"י התפילה בבית הכנסת‪ .‬חקל תפוחין‬
‫הוא גם סוד המקום הפנוי [של נה"י של עולם עשיה שעלו לחג"ת עולם עשיה בשבת] שבין‬
‫הקדושה והקליפות כנ"ל ב‪" :‬דרושי שבת ‪ – 3‬דרוש א' שדה_מקום_פנוי_מספירה"‪.‬‬
‫לפני אמירת "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" לכוון כי עתה ישנה עלית עולם העשיה ביצירה‬
‫בבחינת אור פנימי של חיצוניות העולמות ולא בבחינת אור מקיף‪.‬‬
‫לפני ליל שבת ממש‪ ,‬בעת קבלת שבת‪ ,‬עלית העולמות נעשית כמו בימי חול ע"י תפילותינו‬
‫(של יום חול) ; כלומר פנימיות ג"ר דעשיה נעשים חיצוניות לחיצוניות ג"ת דיצירה‪ ,‬וחיצוניות‬
‫ג"ר דעשיה נעשים פנימיות ג"ר דעשיה וכו' עד רום כל העולמות (ולכן צריך פטום הקטורת כי‬
‫ע"י סימני הקטורת נשלמים י"ס דעשיה‪).‬‬
‫בליל שבת‪ ,‬הוא עיקר קדושת שבת (ולא רק תוספת קדושת שבת) ולכן אז כל הג"ר דעשיה‬
‫בבחינת פנימיותם וחיצוניותם עולים למעלה בג"ת דיצירה וכן על דרך זה כל שאר המדרגות‪.‬‬
‫ז"א אינו עולה בליל שבת אך קיבל הארה יתירה ג"ת דל' דאבא ודאימא‪.‬‬
‫נוק' כן עולה בליל שבת ביחד עם עולמות בי"ע שתחתיה‪.‬‬
‫‪180‬‬
‫"מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" ‪' *1‬הבו'‪ :‬לכוון להעלות (יא”ב‪ :‬פנימיות של) חיצוניות ג"ר‬
‫דעשיה במלכות דיצירה אשר באחוריים נה"י ז"א‪ ,‬ואז מלכות דיצירה מתרחבת‪ ,‬וזהו ענין‬
‫"ארץ הצבי"‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫הבו ‪:3#‬‬
‫שם ב"ן‬
‫גמ' יג'‪ ,‬לכוון להוריד הארה מה‪-‬י"ג ת"ד דא"א דעשיה‪ .‬הארה זו הינה סוד ג' הויות דב"ן [כי‬
‫זה מא"א דעשיה] [‪ 32‬אותיות והכולל]‪ ,‬כמו בי"ג ת"ד‪ .‬הארה זו נועדה לאפשר את העליה‪ ,‬כי‬
‫לא תיתכן שום עליה ללא הארה עליונה מקודם [ע' קדושת 'נקדישך' בימי חול (יא”ב‪ :‬יש לבדוק‬
‫את מראה המקום – לא מצאתי בסיכומים שלי‪]).‬‬
‫יש להוריד את ג ' הויות מת"ד עד דעת דעשיה אשר שם נמצאים חו"ג; ליתר דיוק מורידים ג'‬
‫ב"ן דת"ד אל הגבורות שבדעת דעשיה ובעלות הגבורות גם החסדים עולים‪ .‬ע"י הארות אלו‬
‫עולה דעת דעשיה ליסוד דיצירה‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫הבו ‪:2#‬‬
‫שם מ"ה‬
‫להוריד ‪*1‬מ"ה מי"ג ת"ד דא"א דיצירה אל בינה דעשיה ועי"כ מעלים בינה דעשיה אל הוד‬
‫דיצירה‬
‫‬‫‪-‬‬
‫הבו ‪:1#‬‬
‫שם ס"ג‬
‫להוריד ‪*1‬ס"ג מי"ג ת"ד דא"א דבריאה אל חכמה דעשיה ועי"כ מעלים חכמה דעשיה אל נצח‬
‫דיצירה‪.‬‬
‫הכתר אינו מוזכר כאן כי הוא נעשה מעצמו ואנו מזכירים הדעת במקומו‪ .‬לכוון כי בהתחלה‬
‫הכתר עולה ליסוד דיצירה וכאשר הדעת עולה לשם אז הכתר עולה להוד דיצירה וכאשר‬
‫הבינה דעשיה עולה לשם אז הכתר עולה לנצח דיצירה וכו' עד שמגיע למקומו בת"ת דיצירה‪.‬‬
‫גם לכוון שעשיה‪ ,‬שהיא ב"ן‪ ,‬עולה לגבי נה"י דיצירה‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫השתחוו לה' בהדרת קדש‪:‬‬
‫שם ע"ב‬
‫ממשיכים ע"ב מפי יסוד נ וק' שבאצילות אל נצח יצירה אשר שם חכמה דעשיה ואז ס"ג אשר‬
‫שם יורד להוד דיצירה אשר שם בינה דעשיה‪ .‬ואז מ"ה שבהוד דיצירה יורד ליסוד דיצירה‬
‫ומאירה לחסדים שבדעת דעשיה‪ .‬ב"ן נשאר ביסוד דיצירה ומאיר בגבורות שבדעת דעשיה‬
‫אשר שם‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קצת קשה כי‪:‬‬
‫הארת יג' ת"ד דא"א דעשיה מעלה את דעת דעשיה עד ליסוד דיצירה שהיא למעלה מי"ג ת"ד דא"א‬
‫דעשיה!‬
‫בתחילת הדרוש מוסבר שמעלים (יא”ב‪ :‬פנימיות של) חיצוניות ג"ר דעשיה במלכות דיצירה [עניין‬
‫הרחיבי מקום אהלך] העומדת באחורי נה"י ז"א דיצירה ואם כן‪ ,‬חח"ן דמלכות נמצאים בבג"ה דז"א‬
‫דיצירה ולא בחח"ן דז"א‪.‬‬
‫עתה יש להעלות ז"ת דעשיה למעלה ממקומם‪ :‬חג"ת דעשיה לחב"ד דעשיה‪ ,‬נה"י לחג"ת‪,‬‬
‫ומלכות לנה"י‪ .‬מקום מלכות דעשיה נשאר פנוי‪ .‬העליות האלה נעשות ע"י ‪ 7‬קולות שבמזמור‪.‬‬
‫הבל ["השתחוו לה' בהדרת" ר"ת 'הבל'] היוצא מפי יסוד ז"א דאצילות [שהוא מ"ה] [יפה שעה‪:‬‬
‫קשה הרי אמרנו שההארה יוצאת מפי יסוד נוק' שבאצילות (עיין כאן "השתחוו לה' בהדרת קדש")]‬
‫מתחלק ל‪ 7-‬הבלים וכמו שמילוי ס"ג הינו גמ' 'הבל' (עיין דרוש ‪ 1‬של ר"ה הבל_מילוי_סג וכן‬
‫בדרוש ‪ 7‬של ר"ה) כך מילוי מ"ה ['ודאאוא'] הינו ג"כ נקרא 'הבל' ועם הכולל הרי ‪ 7‬הבלים (‪1‬‬
‫‪181‬‬
‫אותיות של מילוי מ"ה ועוד הכולל הרי ‪ )7‬שיש להמשיך אל ז"ת דעשיה ועי"כ יוכלו לעלות‬
‫למעלה ממדרגתם‪.‬‬
‫ישנם עוד ‪ 7‬הבלים עליונים יותר היוצאים מפי ז"א דאצילות ומקיפים ז"ת דז"א; ועוד ‪ 7‬הבלים‬
‫נמוכים יותר היוצאים מן אור פנימי ז"א דאצילות דרך פי יסוד ז"א ונמשכים בעולמות אשר‬
‫תחת האצילות (יא”ב‪ :‬כאן מדובר כנראה בהבלים האלה‪).‬‬
‫‪ 7‬הבלים הינם בחינת ה"ח שמתפשטים בז"ת ז"א דאצילות מחסד עד הוד וכללותם ביסוד‬
‫וכללות כללותם במלכות והם ו' אותיות מילוי מ"ה [וכללותם במלכות] ויוצאים מפי יסוד‬
‫מהאצילות ולמטה‪.‬‬
‫אע"פ שז"ת דעשיה קבלו כעת הארות מאצילות‪ ,‬עדיין הם זקוקים לשם מ"ב (‪*1‬י"ד) דיצירה‬
‫(שהוא מעל העשיה) כדי שיעלה ז"ת למעלה ממקום מדרגתם‪.‬‬
‫שם מ"ב דיצירה הינו אבגית"ץ וכו' היוצא מ‪-‬אנא בכח‪ ,‬ומתחלק ל‪ 7-‬שמות כנגד חסד ועד‬
‫מלכות‪ .‬יש בחינת נשמה לשם מ"ב הזה והיא ‪ 7‬הויות‪ .3 :‬כולה סגול; ‪ .2‬כולה שבא; ‪ .1‬כולה‬
‫חולם; [יא”ב‪ .1 :‬כולה חיריק; ‪ .3‬כולה קובוץ; ‪ .2‬כולה שורוק; ‪ .7‬ניקוד צב‪-‬אות‪].‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫קול ה' על המים (מים=חסד)‪ :‬הבל ‪ ,3#‬נמשך מחסד דחסד דז"א דאצילות ומאיר בחסד‬
‫דעשיה העולה לחכמה ‪ ,‬ו' של ודאאו"א [מילוי מ"ה]‪ ,‬אבגית"ץ‪ ,‬הויה מנוקדת סגול‪.‬‬
‫קול ה' בכח (כח=גבורה)‪ :‬הבל ‪ ,2#‬נמשך מחסד דגבורה דז"א דאצילות ומאיר בגבורה‬
‫דעשיה העולה לבינה‪ ,‬ד' של ודאאו"א [מילוי מ"ה]‪ ,‬קרעשט"נ‪ ,‬הויה מנוקדת שבא‪.‬‬
‫קול ה' בהדר (הדר=תפארת)‪ :‬הבל ‪ ,1#‬נמשך מחסד דתפארת דז"א דאצילות ומאיר‬
‫בתפארת דעשיה העולה לדעת‪ ,‬א' של ודאאו"א [מילוי מ"ה]‪ ,‬נגדיכ"ש‪ ,‬הויה מנוקדת חולם‪.‬‬
‫קול ה' שובר ארזים‪ :‬הבל ‪ ,4#‬נמשך מחסד דנצח דז"א דאצילות ומאיר בנצח דעשיה העולה‬
‫לחסד‪ ,‬א' של ודאאו"א [מילוי מ"ה]‪ ,‬בטרצת"ג‪ ,‬הויה מנוקדת חיריק‪.‬‬
‫קול ה' חוצב להבות אש‪ :‬הבל ‪ ,5#‬נמשך מחסד דהוד דז"א דאצילות ומאיר בהוד דעשיה‬
‫עולה לגבורה‪ ,‬ו' של ודאאו"א [מילוי מ"ה]‪ ,‬חקבטנ"ע‪ ,‬הויה מנוקדת קובוץ‪.‬‬
‫קול ה' יחיל מדבר‪ :‬הבל ‪ ,1#‬נמשך מחסד דיסוד דז"א דאצילות ומאיר ביסוד דעשיה העולה‬
‫לתפארת‪ ,‬א' של ודאאו"א [מילוי מ"ה]‪ ,‬יגלפז"ק‪ ,‬הויה מנוקדת שורוק‪.‬‬
‫קול ה' יחולל אילות‪ :‬הבל ‪ ,7#‬נמשך מחסד של קיבוץ ה"ח אשר בעטרת יסוד דז"א דאצילות‪,‬‬
‫(יא”ב‪ :‬ומאיר במלכות דעשיה העולה לנה"י דעשיה‪ ),‬כללות כל ו' אותיות ודאאו"א [מילוי מ"ה]‪,‬‬
‫שקוצי"ת ולכוון לכלול ‪ 1‬השמות הראשונים‪ ,‬הויה מנוקדת צבא‪-‬ות‪.‬‬
‫עיין בכוונה ליל ו' ששם מוסבר שיש לחלק כל אות משמות מ"ב (יא”ב‪ :‬לא מצאתי‪).‬‬
‫במקור יש כאן עניין שם יל"י (ר"ת "ה' למבול ישב") המעלה ניצוצי הנשמות הטבועים‬
‫בקליפות וכן עניין חילוק ע"ב ל‪ 1-‬כוכבי לכת ובכל אחד ישנם ‪ 32‬מזלות‪.‬‬
‫לאחר שהעלינו ג"ר דעשיה ליצירה ושהעלינו ז"ת דעשיה ב‪ 1-‬מדרגות בתוך העשיה‪ ,‬אנו‬
‫מעלים ז"ת דיצירה ב‪ 1-‬מדרגות בתוך היצירה ע"י שם מ"ב דבריאה שהוא "אה‪-‬יה י‪-‬הו"‬
‫ואח"כ אנו מעלים ג"ר דיצירה למלכות דבריאה שהיא מאחורי נה"י דבריאה‪ ,‬ע"י ‪' *1‬באי‬
‫כלה'‪.‬‬
‫[בעולם העשיה העלינו קודם כל הג"ר ואח"כ הז"ת כי בעשיה הקליפות נאחזות בז"ת‪ ,‬וכאן‬
‫בעולם היצירה‪ ,‬זה להיפך‪ ,‬והוא הסדר הנכון‪].‬‬
‫'באי' * ‪ = 1‬ט"ל = י‪-‬הו דאלפין ויש לחבר שם אה‪-‬יה שהוא גמ' י‪-‬הו‪ ,‬וזהו ("אהי‪-‬ה י‪-‬הו") שם‬
‫מ"ב דבריאה‪ .‬לכוון גם "אהי‪-‬ה אשר אהי‪-‬ה" שממנו גם כן יוצא שם מ"ב דבריאה‪.‬‬
‫לכוון להעלות את רוחינו מן היצירה אל הבריאה‪.‬‬
‫‪182‬‬
‫‪ 7‬שמות יוצאים מ‪"-‬אהי‪-‬ה י‪-‬הו"‪:‬‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫א‬
‫חסד‬
‫ה‬
‫י‬
‫מלכות‬
‫גבורה‬
‫יסוד‬
‫(נצח)‬
‫מלכות‬
‫תפארת מלכות‬
‫ו‬
‫הוד‬
‫נצח‬
‫(יסוד)‬
‫מלכות‬
‫השמות‬
‫היוצאים‪:‬‬
‫י‪-‬הו‪-‬ה א‪-‬ל‬
‫י‪-‬הוה (מנוקד‬
‫א‪-‬להים)‬
‫א‪-‬להים‬
‫מצפ"ץ מצפ"ץ‬
‫(עיין הערה ‪)3‬‬
‫י‪-‬ה א‪-‬דני‬
‫ע"י השמות‪:‬‬
‫חסד ויסוד‬
‫דיצירה יעלו‬
‫(עיין הערה ‪)2‬‬
‫גבורה והוד‬
‫דיצירה יעלו‬
‫תפארת ונצח‬
‫דיצירה יעלו‬
‫מלכות דיצירה‬
‫תעלה‬
‫הערה ‪ :3‬מצפ"ץ מצפ"ץ הינם תמורות שם הוי‪-‬ה‪ ,‬כי הבחינה החיצונית של תפארת והבחינה‬
‫הפנימית של נצח הינם הוי‪-‬ה גם כן‪.‬‬
‫הערה ‪( :1‬יא”ב) לפי המקור בדרוש א' של ערבית ליל שבת שמות_מב_דבריאה_בתפילות_שבת‪ ,‬מופיע‬
‫כאן נצח במקום יסוד ושתי שורות למטה‪ ,‬מופיע יסוד במקום נצח‪ ,‬וזה יכול להסביר חילופי הנוסחים‬
‫בנידון‪.‬‬
‫הערה ‪( :1‬יא”ב) הסדר נתון לחילופי נוסחים‪:‬‬
‫נוסח הפרי עץ חיים המובא‬
‫לפי קיצור הכוונות הסדר‬
‫לפי האר"י (עיין ציטוט‬
‫בהגהות‪...‬‬
‫הינו‬
‫המופיע לפני קדיש של לפני‬
‫ברכו) הסדר הינו‬
‫י‪-‬הו‪-‬ה‬
‫י‪-‬הו‪-‬ה‬
‫י‪-‬הו‪-‬ה‬
‫א‬
‫י‪-‬הוה (מנוקד א‪-‬להים)‬
‫א‪-‬ל‬
‫י‪-‬הוה (מנוקד א‪-‬להים)‬
‫ה‬
‫מצפ"ץ‬
‫י‪-‬הוה (מנוקד א‪-‬להים)‬
‫מצפ"ץ‬
‫י‬
‫י‪-‬ה א‪-‬דני‬
‫א‪-‬להים‬
‫י‪-‬ה א‪-‬דני‬
‫ה‬
‫י‪-‬ה א‪-‬דני‬
‫מצפ"ץ‬
‫י‬
‫מצפ"ץ‬
‫א‪-‬להים‬
‫ה‬
‫מצפ"ץ‬
‫א‪-‬ל‬
‫ו‬
‫ועיין עוד קדיש לפני ברכו ותפילת עמידה של שבת ששם ישנו סדר שונה‪.‬‬
‫(יוצא שסדר ‪ 7‬שמות לפי סדר הספירות (יא”ב‪ :‬מסתדר רק לפי הערה ‪ 1‬מתחת לטבלה) הינו‪:‬‬
‫י‪-‬הוה‪ ,‬י‪-‬הוה (מנוקד א‪-‬להים)‪ ,‬מצפ"ץ‪ ,‬י‪-‬ה א‪-‬דני‪ ,‬א‪-‬ל‪ ,‬א‪-‬להים‪ ,‬מצפ"ץ‪).‬‬
‫ואז אומרים "באי כלה" *‪ 1‬להעלות ג"ר דיצירה בג"ת דבריאה כלומר במלכות בריאה‬
‫העומדת באחורי נה"י בריאה‪.‬‬
‫‪ 2‬ה‪"-‬באי כלה" הראשונים הינם כנגד חו"ב דיצירה העולים‪ ,‬לכן אומרים אותם בקול רם‪.‬‬
‫ה‪"-‬באי כלה" השלישי הינו כנגד הדעת דיצירה העולה גם כן‪ ,‬אך אומרים אותו בלחש כי‬
‫הדעת איננה מכלל י"ס‪.‬‬
‫לכוון שם מ"ה שהוא כנגד היצירה [כמו שכוונו שם ב"ן במזמור "הבו לה' בני אלים" כנגד‬
‫העשיה]‪ ,‬ואכן בשם מ"ה במילויו ישנם‪" :‬יאאא" גמי 'באי'‪.‬‬
‫ב‪' 1-‬באי כלה' לכוון לקבל סוד תוספת קדושת הנפש [פע"ח‪ :‬ב‪'-‬ברכו' מכוונים לקבל תוספת‬
‫הרוח וב‪'-‬ופרוס עלינו' תוספת נשמה‪ .‬ביום‪ :‬ב‪'-‬נשמת' לכוון לקבל תוספת הנפש‪ ,‬בסמיכת‬
‫גאולה לתפילה‪ ,‬תוספת הרוח‪ ,‬וב‪'-‬אי‪-‬ה' שבמוסף תוספת הנשמה‪].‬‬
‫מזמור שיר ליום השבת‪:‬‬
‫להעלות עולם הבריאה אל האצילות‪.‬‬
‫‪183‬‬
‫[במקור ישנו עניין של חלק משה רבינו ע"ה וחלקם של ישראל‪ ,‬שניתנו למשה בחטא העגל‬
‫תמורת מה שנענש משה בחטאם של ישראל וניטל חלקו שלו‪ .‬בשבת חלקו של משה רבינו‬
‫חוזר אליו ואז גם משה מחזיר חלקם של ישראל בחזרה לישראל וזה עניין תוספת נשמה‬
‫וקדושה‪" .‬מזמור שיר ליום השבת" ר"ת משה‪].‬‬
‫[וכן עניין משה והצדיקים המעלים נשמות המתים והחוטאים בכל ערב שבת מתוך הקליפות‪].‬‬
‫טוב להודות לה'‪:‬‬
‫לכוון ט"ל= ‪*1‬באי (כלה) וכן ט"ל= ‪*1‬הבו; ועי"כ יש להעלות ג"ר דבריאה למלכות דאצילות‪.‬‬
‫ג"ר דבריאה הינם שם י‪-‬הו שבבריאה‪ ,‬במילויו (במילוי אלפין) הינו ט"ל והוא עולה לאצילות‬
‫שהיא ע"ב וזהו‪ :‬טוב להודות [ט"ל; כלומר ג"ר דבריאה] לה' [כלומר עולים לאצילות‪].‬‬
‫מעלים את ז"ת דבריאה ע"י שם מ"ב דאצילות [שהוא מ"ה ומילויו ומילוי מילויו והם מ"ב‬
‫אותיות] וטוב לכוון לשם זה ב‪-‬טוב להודות לה'‪.‬‬
‫גם לכוון בשם הויה של "טוב להודות לה'" כי שם ס"ג דבריאה עולה כעת לעולם האצילות ע"י‬
‫שם מ"ה דאצילות [כי שם ס"ג דבריאה גרוע יותר משם מ"ה דאצילות‪].‬‬
‫בפרוח רשעים‪ ...‬להשמדם עדי עד‪ :‬עניין "רשע וטוב לו" לעומת "צדיק כתמר יפרח" כי בערב‬
‫שבת הינו דין הנשמות‪ .‬גם כן‪ ,‬יש נשמות העולות מן גן עדן של הארץ אל גן עדן עליון ויש‬
‫נשמות היורדות מלמעלה למטה בעולם הזה להיות תוספת שבת אל נשמות התחתונים אשר‬
‫בעולם הזה‪.‬‬
‫ה' מלך גאות לבש‪ :‬הנימין והשערות דרישיה דא"א מושכים ממוח סתימאה‪ .‬ישנם ‪( 431‬ת"י)‬
‫נימין כמניין קדוש וגם גמ' גאות (ת"י)‪ .‬יש בע"ב ‪*4‬י'‪ ,‬כל אחד *‪ 31‬ועוד ‪ 31‬אותיות מילוי‬
‫ע"ב= ‪ .431‬בתוך אותם השערות מתלבשים או"א וזהו‪ :‬גאות לבש‪ .‬בשבת ז"א עולה לאו"א‬
‫ושם הוא מתלבש באותם שערות דא"א‪ .‬השערות הם דמיון נהרות המושכים מים החכמה‬
‫ממוחא סתימאה דא"א‪ ,‬וזהו "נשאו נהרות ה'"‪.‬‬
‫[במקור ישנו עניין ששער הינו גבורות‪ .‬המים הינם מים מוחא סתימאה; בחינת גבורות‬
‫דמנצפ"ך שמהם נעשה מ"ן; מקולות מים רבים ר"ת גמ' מנצפ"ך]‬
‫מקולות מים רבים‪ :‬שם בן מ"ב המעלה עולם הבריאה לאצילות‪.‬‬
‫מקולות‪ :‬סוד ‪ 7‬קולות של ‪ 7‬שמות שם בן מ"ב היוצא מן או"א ולכן רמוזים כאן או"א‪" :‬אדירים‬
‫משברי ים" ר"ת אמי‪" ,‬אדיר במרום ה'" ר"ת אב"י‪.‬‬
‫ה' לאורך ימים‪ :‬ר"ת שם יל‪-‬י היוצא מע"ב‪.‬‬
‫לעיל ב‪"-‬ה' למבול ישב" ר"ת יל‪-‬י היה בעולם העשיה‬
‫כעת "ה' לאורך ימים" ר"ת יל‪-‬י הינו בעולם האצילות‪ .‬יש לכוון להעלות ע"י שם זה את ניצוצי‬
‫נשמות הבריאה שבתוך הקליפות שאין יכולים לעלות ע"י שם בן מ"ב‪ .‬ס"ת "הכם" גמ' א‪-‬דני‪,‬‬
‫כי ע"י שם יל‪-‬י אנו מעלים את המלכות‪.‬‬
‫אורך ימים‪ :‬הינו א"א אשר בו ש"ע רבוא מאורות ונותן ק"ן רבוא לז"א ונשארים לו ארך (חסר‬
‫רבוא אחד) לכן נקרא אורך ימים‪.‬‬
‫ואז יש לכוון שם ע"ב מנוקד קמ"ץ כי אנו באצילות; וכל העולמות עלו עד לאצילות‪.‬‬
‫עד כאן תיקון השדה בסוד חיצוניות נה"י דז"א‪.‬‬
‫לאחר הסדר הנעשה בשדה‪ ,‬יש לחזור הביתה ולהתעטף בטלית ולהקיף את השולחן הערוך‬
‫עם החלות‪ ,‬ולומר שוב את כל סדר קבלת שבת‪ .‬בשדה נתקן אור פנימי של חיצוניות‬
‫העולמות‪ ,‬ועתה‪ ,‬בבית‪ ,‬נתקן אור מקיף של חיצוניות העולמות‪ .‬וכן יש לומר ‪ 4‬הפרקים‬
‫הראשונים של (‪ 24‬הפרקים של) מסכת שבת כנגד ‪ 4‬אותיות הוי‪-‬ה והם סוד תכשיטי הכלה‬
‫העליונה‪.‬‬
‫כל הסדרים הנ"ל הינם תוספת שבת כי השבת עדיין לא נכנסה‪ .‬כל המלכויות של כל‬
‫העולמות עדיין עומדות אב"א עם נה"י דז"א של כל עולם ועולם‪.‬‬
‫בזמן תוספת שבת‪ ,‬מלכות דאצילות ננסרת ובאה פב"פ עם ז"א‪( .‬יא”ב‪ :‬לכאורה סותר הדרוש‬
‫הבא ועיין שם בסוף הדרוש‪ ).‬בהכנס שבת עצמה‪ ,‬נה"י ז"א מתעלים לחג"ת ז"א ואז המלכות‬
‫תופסת את מקום נה"י ז"א‪.‬‬
‫‪184‬‬
‫במקור ישנו עניין ‪ 32‬ככרות לחם על שולחן שבת וכן עניין קריאת ‪ 24‬פרקים של מסכת שבת‬
‫כנגד ‪ 24‬קישוטי כלה‪ .‬וכן עניין הסתכלות באור הנר של שבת ולכוון א‪-‬ל (במילוי) א‪-‬דני‪,‬‬
‫ולכוון י‪-‬הוה עם אהי‪-‬ה‪ ,‬א‪-‬להים וא‪-‬דני‪ ,‬שהגמ' שלהם עולה נר‪ .‬וכן עניין ‪ 4‬שלהבות שבנר‪:‬‬
‫"כי נר מצוה"‪ 2 ,‬שלהבות גלויות ('וה' של מצוה) ו‪ 2-‬שלהבות נסתרות ('י‪-‬ה' ב‪-‬אתב"ש הינו‬
‫'מצ' של 'מצוה'‪).‬‬
‫‪-‬‬
‫‪185‬‬
‫דרוש א' בעניין תוספת שבת‬
‫בקבלת שבת [בעת קדושת תוספת שבת‪ ,‬לפני כניסת השבת עצמה שאז היא עת קדושת‬
‫שבת עצמה]‪ ,‬ג"ר דעשיה עולים לג"ת דיצירה וכדומה בכל המדרגות והעולמות‪ ,‬ולכן מלכות‬
‫דיצירה [וכן מלכות של כל עולם] חזרה פב"פ עם ז"א‪.‬‬
‫[יא”ב ‪ :‬יש כאן הנחת יסוד שהמדרגות אינן עוקפות ואם ג"ר של עולם תחתון עלו לג"ת של עולם עליון‪,‬‬
‫מוכרח הוא שגם מלכות של העולם העליון עלו‪ .‬כנראה שהיות ומלכות הינה לפחות ביסוד העולם העליון‪,‬‬
‫עלית ג"ר התחתון לג"ת העליון‪ ,‬גרמה לעלית המלכות מיסוד העליון לפב"פ של נה"י העליון‪].‬‬
‫ישנן ‪ 2‬אפשרויות‪:‬‬
‫לפני קבלת שבת‪:‬‬
‫(אחור ז"א‬
‫(פנים‬
‫ז"א)‬
‫ז"א)‬
‫מלכות ג"ת‬
‫ג"ר‬
‫דעשיה‬
‫אפשרות ‪ ,3#‬בעת קבלת שבת‪:‬‬
‫(אחור ז"א‬
‫(פנים‬
‫ז"א)‬
‫ז"א)‬
‫ג"ר‬
‫דעשיה‬
‫ג"ת‬
‫מלכות‬
‫אפשרות ‪ ,2#‬בעת קבלת שבת‪:‬‬
‫ז"א‬
‫(פנים‬
‫(אחור ז"א)‬
‫ז"א)‬
‫מלכות‬
‫ג"ת‬
‫ג"ר‬
‫דעשיה‬
‫זהו סוד הצבי שהעור שלו מתרחב כשהוא בחיים‪.‬‬
‫אפשרות ‪ ,2#‬בליל שבת‪:‬‬
‫(אחור ז"א‬
‫(פנים‬
‫ז"א)‬
‫ז"א)‬
‫ג"ר‬
‫דעשיה‬
‫ג"ת‬
‫מלכות‬
‫המהרח"ו סובר שהאפשרות ‪ 3#‬נכונה עבור עולמות בי"ע והאפשרות ‪ 2#‬נכונה עבור עולם‬
‫האצילות‪( .‬יא”ב‪ :‬לכאורה סותר הדרוש הקודם מלכות_דאצילות_פבפ_עם_זא_בקש‪ ,‬שם מוסבר שבעת‬
‫קבלת שבת מלכות דאצילות ננסרת ובאה פב"פ עם ז"א! ועיין עוד בדרוש הבא בעניין עלית נה"י ז"א‬
‫לחג"ת ז"א‪ .‬ועיין ב דרוש ג' בעניין תוספת שבת שם מוסבר שמלכות דאצילות פב"פ רק בברכו‬
‫מלכות_דאצילות_פבפ_עם_זא_בערבית_שבת‪ .‬אולי יש ליישב בעזרת הכלל שלאחר כל עליה נוק' חוזרת‬
‫אב"א‪).‬‬
‫‪186‬‬
‫דרוש ב' בעניין תוספת שבת‬
‫ל' דצלם נכנסים לז"א בע"ש‪.‬‬
‫צל"ם הינו כנגד תבונה‪.‬‬
‫צ' דצלם כנגד נה"י תבונה והינו כבר בז"א‪.‬‬
‫ל' דצלם כנגד חג"ת תבונה‪.‬‬
‫ז"א אינו עולה בליל שבת וגם הל' דצל"ם אינו יכול לרדת ולהשאיר מקום חלל פנוי בינו לבין מ'‬
‫דצלם שהם בחב"ד תבונה‪ .‬בפועל ראש ז"א גדל עד מקום ל' דצלם וכך ראש ז"א מלביש‬
‫בתוכו את המקיפים‪.‬‬
‫בערב שבת נה"י דעשיה עלו לחג"ת דעשיה‪ ,‬וחג"ת דעשיה עלו לחב"ד דעשיה וחב"ד דעשיה‬
‫עלו לנה"י דיצירה‪ .‬וכן על דרך זה‪ ,‬כל העולמות‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬איך נאמר שאין עליה לז"א באצילות בע"ש! אלא רק נה"י דז"א דאצילות עלו לחג"ת‬
‫שלו אך חג"ת וחב"ד ז"א דאצילות לא זזו ממקומם‪.‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫יוצא שכל ספירות ז"א הרוויחו בערב שבת‪:‬‬
‫ג"ת עלו לג' אמצעיות‪,‬‬
‫ג"א קבל ו ג"ת ועקב ריבוי האורות יסוד אימא נבקע ומתגלים גם ג"א וגם ג"ת דז"א‬
‫ג"ר גדלו עד לחג"ת תבונה‬
‫בעת קבלת שבת (כלומר לפני ליל שבת עצמה) נוק' עולה עליה גמורה למקום נה"י ז"א‬
‫דאצילות‪ .‬נה"י ז"א עלו לחג"ת ז"א‪[ .‬יא”ב‪ :‬עיין דרוש הקודם‪ ,‬והערה הראשונה שלי שם בעניין עלית‬
‫נוק']‬
‫א"כ מבינים עכשיו מאמרים סותרים‪:‬‬
‫נוק' עולה לנה"י ז"א בקבלת שבת‪ ,‬כלומר למקומם המקורי של נה"י ז"א‪.‬‬
‫נוק' אינה עולה לנה"י ז"א בקבלת שבת‪ ,‬כי אכן נה"י עצמם דז"א עלו לחג"ת ז"א‪.‬‬
‫בתפילת ערבית [אחר שכבר ליל שבת ממש]‪ ,‬נוק' חוזרת פב"פ בסוד נקודה בנה"י הנמצאים‬
‫בחג"ת ז"א‪ .‬בעת העמידה של ערבית דשבת היא נעשית פרצוף גמור‪ .‬אך המלכות נמצאת‬
‫פב"פ עם נה"י ז"א בלבד כי החג"ת דז"א מכוסים בנה"י ז"א על אף שנה"י עלו לחג"ת‪.‬‬
‫הזיווג בליל שבת הינו יעקב עם רחל בחג"ת ז"א‪.‬‬
‫מקום נה"י דז"א הינו פנוי כי נה"י דז"א עלו לחג"ת ז"א‪.‬‬
‫ג"ר דבר יאה עולים לנה"י דז"א ועל דרך זה כל המדרגות‪ ,‬עד שנמצא שג"ת דעשיה פנוים‬
‫והוא הנקרא תחום שבת‪.‬‬
‫הקליפות לא יכולות לעלות ונשארות למטה מעולם העשיה לכן מותר ללכת בשבת עד סוף‬
‫התחום והאדם היוצא מחוץ לתחום ח"ו גורם כי רגלי האדם דעשיה שהם נה"י שבו‪ ,‬יתפשטו‬
‫למטה מחוץ לתחום ויכנסו תוך הקליפות ח"ו‪[ .‬במקור יש כאן עניין "אם תשיב משבת רגליך"‪].‬‬
‫‪187‬‬
‫דרוש ג' בעניין תוספת שבת‬
‫בעניין התעלות העולמות‪ ,‬תמיד כשבחינה תחתונה עולה‪ ,‬גם בחינה עליונה ממנה עולה‪.‬‬
‫כל עולם מורכב משני בחינות‪ :‬עצמות וכלים‪.‬‬
‫בחינת הכלים מורכבת מ‪ 2-‬בחינות‪ :‬חיצוניות (מלאכים) ופנימיות (נשמות)‪.‬‬
‫בעת קבלת שבת (לפני ליל שבת) עולה חיצוניות העולמות של בחינת הכלים (מלאכים)‪.‬‬
‫בליל שבת עולה פנימיות העולמות של בחינת הכלים (נשמות)‪.‬‬
‫אך עצמות העולמות אינה עולה‪.‬‬
‫גם לעצמות העולמות ישנן ‪ 2‬בחינות‪ :‬פנימיות וחיצוניות‪.‬‬
‫(יא”ב‪ :‬עיין הערה בעניין פנימיות וחיצוניות הערה_כללית_בעניין_חיצוניות_פנימיות‪).‬‬
‫בעת קבלת שבת‪:‬‬
‫כל הכלים עולים וכל העצמויות נשארות‪.‬‬
‫לכן‪ :‬כלים דא"א עולים אך עצמות דא"א נשארת‬
‫כלים דאו"א עולים ומתלבשים בעצמות דא"א ועצמות דאו"א נשארת‬
‫כלים דזו"ן עולים ומתלבשים בעצמות דאו"א ועצמות דזו"ן נשארת‬
‫כלים דעולם הבריאה עולים ומתלבשים בעצמות דזו"ן ועצמות דעולם הבריאה נשארת‪.‬‬
‫וכן על דרך זה כל המדרגות עד שנמצאת עצמות נה"י דעשיה גלויה וכליה מלבישים עצמות‬
‫חג"ת דעשיה‪ .‬עצמות נה"י דעשיה מאירים לעולם הזה [סוד תוספת קדושת שבת] ואז הם גם‬
‫עולים אל כלים דנה"י דעשיה ולכן כלים נה"י דעשיה מלבישים גם עצמות חג"ת וגם עצמות‬
‫נה"י דעשיה‪.‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫בליל שבת עצמה‪:‬‬
‫לפני הקדיש שלפני 'ברכו' דערבית יש לכוון עסמ"ב עם הניקוד (שער הכוונות עמוד כג'‪ ,‬עיין‬
‫גם דרושי שבת ‪ – 3‬דרוש א'‪ ,‬ניקוד_עסמב) והוא סוד תוספת שבת בכל ‪ 4‬העולמות‪.‬‬
‫ע"ב‪ :‬כל אות מנוקדת 'דגש רפה'‬
‫ס"ג‪ :‬כל אות מנוקדת שוא געיא (עיין לעיל)‬
‫מ"ה‪ :‬כל אות מנוקדת שורוק ו'‬
‫ב"ן‪ :‬כל אות מנוקדת שוא קמ"ץ‬
‫עתה הינו זמן חזרת מלכות דאצילות פב"פ בסוד נקודה קטנה תחת היסוד‪[.‬יא”ב‪ :‬בנה"י ז"א‬
‫הנמצאים בחג"ת ז"א‪].‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫בכוונת הקדיש הרגילה‪ ,‬ישנן ‪ 2‬מיני העלאות‪ ,‬ב‪ 2-‬מ"ב וב‪ 2-‬כ"ח‪:‬‬
‫מ"ב של אותיות‪ * 7 :‬ו' של וישתבח ‪ ...‬ויתהלל‬
‫כ"ח של אותיות‪ :‬אותיות יהא שמיה‪ ...‬עלמיא‬
‫‬‫‪-‬‬
‫מ"ב של תיבות‪ 7 :‬תיבות של ‪ 1‬אותיות‪ :‬וישתבח ‪ ...‬ויתהלל‬
‫כ"ח תיבות‪ :‬יהא שמיה רבא ‪ ...‬דאמירן בעלמא (אמן)‬
‫‪188‬‬
‫עתה בקדיש שלפני 'ברכו'‪ ,‬יש לכוון כדלהלן‪( :‬הכוונה בשם מ"ב השני לא ידועה)‬
‫א‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ו‬
‫גמ' מ"ב כנגד ‪*7‬ו' של‬
‫וישתבח ‪ ...‬ויתהלל‬
‫אלף‬
‫הה‬
‫יוד‬
‫הה‬
‫יוד‬
‫הה‬
‫וו‬
‫גמ' טפטפי‪-‬ה‬
‫(שם קדוש)‬
‫יהא‬
‫שמיה‬
‫רבא‬
‫מברך‬
‫לעלם‬
‫ולעלמי‬
‫עלמיא‬
‫כח' אותיות‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה בניקוד א‪-‬להים‬
‫מצפ"ץ‬
‫י‪-‬ה א‪-‬דני‬
‫א‪-‬ל‬
‫א‪-‬להים‬
‫מצפ"ץ‬
‫כט' אותיות (אות נוספת‬
‫כנגד 'אמן')‬
‫סדר שמות מ"ב דבריאה שונה מאשר בקבלת שבת‪ :‬בקבלת שבת הסדר הינו לפי הכאת‬
‫האותיות זה בזה‪ ,‬אך כאן הסדר הינו האמיתי לפי ה‪ 7-‬ספירות התחתונות‪[ .‬עיין דרושי שבת‬
‫‪ – 2‬קבלת שבת – דרוש א'‪ ,‬שמות_מב_דבריאה]‪( .‬גם כאן ישנן שינויי נוסחים בסדר‬
‫השמות‪).‬‬
‫סיבת כוונת שם בן מ"ב הזה כי הוא בבריאה "וכל כוונת השבת ומציאותו הם בסוד הבריאה";‬
‫ולכן גם בכל תפילות השבת כוונתינו ב‪ 7-‬שמות האלו‪.‬‬
‫ברכו‪:‬‬
‫עלית היכל ק"ק דיצירה הכלול מג"ר‪ ,‬אל ג"ת דבריאה ונעשה בחינת בריאה‪ ,‬כמו ב‪-‬ברכו של‬
‫שחרית דחול‪ .‬היות ויצירה היא כנגד הרוח לכן יש לכוון לקבל תוספת שבת בבחינת הרוח‪.‬‬
‫(יא”ב‪ :‬והרי בדרוש לעיל (דרושי שבת ‪ – 1‬קבלת שבת – דרוש א') ראינו שג"ר דיצירה עלו אל ג"ת‬
‫דבריאה ב‪ -‬לכה דודי!? אלא יש אולי לומר שלעיל העליה היתה של חיצוניות הכלים וכאן העליה הינה של‬
‫פנימיות הכלים‪).‬‬
‫סיכום תוספת נר"ן לאדם‪:‬‬
‫מצד הנקבה‬
‫תוספת נפש קבלת שבת בשדה‬
‫תוספת רוח‬
‫כשאומרים 'ברכו'‬
‫תוספת‬
‫נשמה‬
‫כשאומרים 'ופרוס‬
‫עלינו סוכת שלום'‬
‫מצד הזכר (ז"א)‬
‫כניסת ‪ 1‬פרקים תחתונים של ל' דצל"ם של או"א‬
‫לז"א‪ ,‬בעת אמירת קבלת שבת בשדה‪.‬‬
‫כניסת ‪ 1‬פרקים אמצעיים של ל' דצל"ם של אימא‬
‫לז"א‪ .‬מתחילה ב‪-‬ברכו ומסתיימת ביוצר דערבית‬
‫כניסת ‪ 1‬פרקים אמצעיים של ל' דצל"ם דאבא לז"א‪.‬‬
‫מתחילה ב‪-‬ופרוס ומסתיימת ב‪-‬ויכולו של העמידה‬
‫עיין לעיל לגבי ‪ 2‬כוונות 'ברכו' כעת לפני ערבית‪( :‬דרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' –‬
‫'תפילה לדוד' – פטום הקטורת‪ ,‬כוונות_ברכו)‬
‫כוונה ‪:3#‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה = ‪21‬‬
‫אחוריים דהויה = (י'‪ ,‬י‪-‬ה'‪ ,‬י‪-‬הו'‪ ,‬י‪-‬הוה') = ‪72‬‬
‫מילוי דאלפין דאחוריים דהויה = ‪311‬‬
‫סה"כ = ‪ ,228‬גמ' ברכו‪.‬‬
‫כוונה ‪:2#‬‬
‫‪ * 1‬מ"ב שיש ב‪ -‬ע"ב‪-‬ס"ג‪-‬מ"ה (‪ + )321‬מילויי ע"ב‪-‬ס"ג‪-‬מ"ה (מ"ו‪-‬ל"ז‪-‬י"ט) (‪ = )312‬גמ'‬
‫'ברכו'‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫ברכות קריאת שמע דערבית הינן בהיכלות הבריאה בבחינת היכלי הנוק' כמו ביום חול‪.‬‬
‫ההבדל הינו שהיכל ק"ק דבריאה הכולל ג"ר אשר רמוז בברכת השכיבנו עולה לג"ת דאצילות‬
‫במילים "ופרוס עלינו"‪ .‬יש לכוון עתה לקבל תוספת נשמה‪.‬‬
‫‪ .3‬תוספת הקדושה המגיעה לאדם הינה בבחינת היכל ק"ק שבכל עולם העולה לעולם שלמעלה‬
‫ממנו‪( .‬יא”ב ‪ :‬והרי במזמור שיר ליום השבת ראינו שבריאה כבר עלתה ליצירה!? אולי יש לומר ששם‬
‫מדובר בבחינת חיצוניות הכלים וכאן בבחינת פנימיות הכלים‪).‬‬
‫ופרוס עלינו סוכת שלום‪:‬‬
‫עד עתה נכנסו כבר ג' תחתונות וג' אמצעיות דל' דצל"ם מאימא ומאבא לראש ז"א (‪1‬‬
‫אמצעיים דל' דצל"ם דאבא נכנסים כעת) וראש ז"א גדל כמוסבר לעיל (עיין דרוש ב' בעניין‬
‫תוספת שבת ראש_זא_גדל_עד_ל_דצלם_בעש) ועולה עד מקום המקיפים ומלביש אותם‪.‬‬
‫צ' דצל"ם דאו"א הנמצא בראש ז"א נדחים ויורדים‪ .‬יסוד דאימא שהיה מסתיים עד חזה ז"א‬
‫[יא”ב‪ :‬בעצם יסוד דאימא מגיע עד דעת ז"א! עיין יסוד_אימא_רק_עד_דעת_זא] ומשם יוצאים יעקב‬
‫ורחל‪ ,‬היה צריך לרדת עוד יותר בעקבות כניסת המקיפים וכתוצאה מזה היה צריך לדחוק את‬
‫יעקב ורחל למטה מן החזה וזה גרעון עבורם ובפרט בליל שבת‪ .‬לכן יסוד אימא מתפשט‬
‫לרוחב עד שדפנות יסוד אימא נדבקים עם דפנות ז"א כמין סוכה וזהו "סוכת שלומך" וגם יסוד‬
‫נקרא שלום‪.‬‬
‫במקור ישנם הסברים על סדרת יתרונות שיש ע"י יצירת מסך זה כגון ריבוי אורות בז"א‬
‫ומניעת ירידת גבורות לזו"ן וכן עניין הארות וניצוצות דרך חורים של המסך‪-‬סוכה‪ .‬וזהו עניין‬
‫סכך הסוכה שלכתחילה צריך שלא יהיה מעובה כמין בית עד שאין הכוכבים נראים מתוכה‬
‫אלא צריך שיתראו ההארות דרך נקבים‪.‬‬
‫בקדיש שלפני העמידה ידועה לנו רק כוונת המ"ב הראשון והיא כמו המ"ב של הקדיש שלפני‬
‫'ברכו' למעט כי בקדיש עתה‪ ,‬מילוי האותיות של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬ה‪-‬ו הינו אלפין במקום ההין‪.‬‬
‫דרוש א' בעניין ערבית של שבת‬
‫בכל ‪ 4‬התפילות של שבת ישנן ‪ 7‬ברכות בסוד ‪ 7‬אותיות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬ה‪-‬ו שהוא שם בן מ"ב‬
‫דבריאה‪ .‬יש לכוון בשמות להלן בכל התפילות‪ .‬אך יש הבדל בין התפילות בהתאם לעליות‬
‫זו"ן‪.‬‬
‫סדר השמות הינו בהתאם לסדר הספירות‪( .‬יא”ב‪ :‬כאן התחלפו מקומם של יסוד ונצח יחסית לאשר‬
‫לעיל שמות_מב_דבריאה וזה אולי מסביר ריבוי שינויי נוסחים‪).‬‬
‫א‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ברכות‬
‫מגן אברהם‬
‫מחיה המתים‬
‫הא‪-‬ל הקדוש‬
‫מקדש השבת‬
‫המחזיר שכינתו לציון‬
‫הטוב שמך ולך נאה להודות‬
‫המברך את עמו ישראל‬
‫בשלום‬
‫שמות‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה בניקוד א‪-‬להים‬
‫מצפ"ץ‬
‫י‪-‬ה א‪-‬דני‬
‫א‪-‬ל‬
‫א‪-‬להים‬
‫מצפ"ץ‬
‫‪190‬‬
‫ספירות‬
‫חסד‬
‫גבורה‬
‫תפארת‬
‫מלכות‬
‫נצח‬
‫הוד‬
‫יסוד‬
‫דרוש ב' בעניין ערבית של שבת‬
‫‪ 1‬ברכות ראשונות של ‪ 4‬תפילות שבת הינן כנגד נה"י אימא הנעשים ג' מוחי ז"א בסוד‬
‫אותיות "אהי" עם ‪ 1‬שמות היוצאים מהם (יא”ב‪ :‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה בניקוד א‪-‬להים‪ ,‬מצפ"ץ)‪.‬‬
‫בברכה הרביעית‪ ,‬אנו ממשיכים את המוחין האלה לכתר נוק' בסוד ה' אחרונה של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫עם שם י‪-‬ה א‪-‬דני‪.‬‬
‫ב‪ 1-‬ברכות אחרונות‪ ,‬המוחין האלה נעשים ‪ 1‬מוחי נוק' מבחינת נה"י ז"א‪ ,‬בסוד אותיות‬
‫"י‪-‬ה‪-‬ו" עם ‪ 1‬שמות היוצאים מהם (יא”ב‪ :‬א‪-‬ל‪ ,‬א‪-‬להים‪ ,‬מצפ"ץ)‪.‬‬
‫כלומר‪:‬‬
‫בשלוש ברכות ראשונות‪ ,‬נה"י אימא נעשים מוחי ז"א‬
‫בשלוש ברכות אחרונות‪ ,‬נה"י ז"א נעשים מוחי נוק'‪.‬‬
‫הנ"ל נכון גם בתפילות ימי חול‪( .‬יא”ב‪ :‬לא ידוע לי בתפילות חול ש‪ 1-‬אחרונות נעשים מוחי נוק' –‬
‫עיין עוד דרוש ו' של העמידה)‬
‫בשלוש ברכות ראשונות של העמידה‪ ,‬ז"א נמצא בנה"י ז"א (עצמו)‪( .‬יא”ב‪ :‬הרי אמרנו שז"א‬
‫מגדיל ראשו ושנה"י ז"א עלו לחג"ת ז"א!?)‬
‫"ישמחו במלכותך" לרמוז כי כוונתינו בתפילות ערבית‪ ,‬שחרית ומוסף (למעט במנחה שאז לא‬
‫אומרים "ישמחו") להעלות את המלכות לז"א שישמח בה וגם אנו בניה נשמח‪.‬‬
‫במנחה מעלים ז"א לדיקנא דא"א ונוק' רחוקה ממנו ולכן לא אומרים אז "ישמחו במלכותך"‪.‬‬
‫"אתה קדשת"‪ :‬בערבית נעשית בחינת מוחין אל המלכות ומוחין הם בחינת חכמה הנקראת‬
‫קדוש‪.‬‬
‫בערבית דשבת המלכות שהיתה נקודה קטנה פב"פ תחת יסוד ז"א עתה נגדלת ונעשית‬
‫פרצוף בכל אורך נה"י ז"א אשר נסתלקו ועלו לחג"ת ז"א (יא”ב‪ :‬לפי דרוש ב' בעניין תוספת שבת‪,‬‬
‫נוק_בנהי_זא_המכסים_חגת_זא המלכות אמנם נמצאת בחג"ת ז"א אך המלכות נמצאת פב"פ עם נה"י ז"א‬
‫בלבד כי החג"ת מכוסים בנה"י ז"א על אף שנה"י עלו לחג"ת‪ ).‬תכלית התפילה הזו הינה לצורך רחל‬
‫שתזדווג עם יעקב‪.‬‬
‫אומרים ‪ * 1‬ויכולו‪ :‬בעמידה דלחש‪ ,‬לאחר העמידה ובקידוש‪.‬‬
‫בכל ויכולו ישנם ‪ * 1‬א‪-‬להים ו‪ * 1-‬שביעי‪.‬‬
‫ויכולו ‪ :3#‬ויכולו שבעמידה‪:‬‬
‫‪ * 1‬שביעי כנגד נה"י ז"א אשר לשם עולה רחל ומזדווגת עם יעקב‪.‬‬
‫והרי רחל עלתה לנה"י ז"א כבר בקבלת שבת?! אז‪ ,‬בקבלת שבת בשדה‪ ,‬המלכות עלתה‬
‫בבחינת החיצוניות של מוחין [מוחי נוק' נעשו מבחינת חיצוניות נה"י ז"א] ועכשיו עלתה‬
‫בבחינת הפנימיות של המוחין [מוחי נוק' נעשו מבחינת פנימיות נה"י ז"א‪[ ].‬יא”ב‪ :‬במקור אינו‬
‫ברור אם המלכות נמצאת בנה"י ז"א‪ ,‬כלומר במקום הפנוי שבו נה"י ז"א היו לפני שנה"י ז"א עלו לחג"ת‬
‫ז"א‪ ,‬או אם המלכות עלתה לנה"י ז"א הנמצאים כעת ביחד עם חג"ת ז"א‪ .‬לפי הנ"ל בדרוש זה‪ ,‬המלכות כן‬
‫עלתה לנה"י ז"א הנמצאים כעת ביחד עם חג"ת ז"א‪].‬‬
‫המלכות נקראת חקל תפוחין קדישין‪:‬‬
‫חקל‪ :‬כנגד נה"י (בחינת שדה)‬
‫קדישין‪ :‬בסוד המוחין הנקראים קדש‬
‫ומוחי נוק' באים מנה"י ז"א‪.‬‬
‫גם מובא דרוש נוסף שממנו יוצא שחג"ת ז"א עולים לחב"ד ז"א וחב"ד ז"א עולים ל‪-‬ל' דצל"ם‬
‫דז"א‪[ .‬יא”ב‪ :‬זה לכאורה סותר דרוש ב' בעניין תוספת שבת דרוש ב' בעניין תוספת שבת ששם מוסבר‬
‫שחג"ת וחב"ד ז"א אינם עולים כלל בליל שבת‪].‬‬
‫ויכולו ‪ :2#‬ויכולו שלאחר העמידה‪:‬‬
‫‪191‬‬
‫נכנסים ‪ 1‬פרקים עליונים של ל' דצלם דמצד אימא לז"א‪.‬‬
‫מוחי נוק' מקבלים הארה מחג"ת ז"א [נה"י וחג"ת ז"א נמצאים במקום אחד כעת‪ ,‬כדלעיל‪].‬‬
‫חג"ת הינם מדת היום ונוק' אינה יכולה כעת בליל שבת לעלות לשם אך היא רק מקבלת‬
‫הארה משם‪( .‬יא”ב ‪ :‬לעיל בדרוש זה מוסבר שנוק' כן עולה למקום נה"י וחג"ת אך נוק' מול נה"י ז"א כי‬
‫חג"ת ז"א מכוסים ע"י נה"י ז"א‪ ).‬לכן לאחר העמידה‪ ,‬החזרה הינה מעין שבע כלומר לא כמו‬
‫חזרה רגילה שבשחרית יום חול שאז נוק' עולה לחג"ת אלא רק מעין חזרה‪.‬‬
‫‪ * 1‬שביעי כנגד חג"ת ז"א‪.‬‬
‫תפוחין כנגד חג"ת שהם האבות [שיש בהם חיוור‪ ,‬סמוק וירוק (יא”ב‪ :‬לא ברור לי)]‪.‬‬
‫עתה רחל נקראת חקל תפוחין‪.‬‬
‫ויכולו ‪ :1#‬ויכולו שבקידוש‪:‬‬
‫נוק' מקבלת הארה מחב"ד ז"א וזה סוד שצריך לקבל את הכוס בשתי ידיים‪.‬‬
‫[יא”ב – כנראה שה‪ * 1-‬שביעי כנגד חב"ד ז"א ‪ ,‬וכנראה שעתה רחל נקראת חקל תפוחין קדישין‪].‬‬
‫בקדיש שלאחר העמידה ובקדיש האחרון‪ ,‬ידועה לנו רק כוונת המ"ב הראשון והיא כמו המ"ב‬
‫של הקדישים לפני 'ברכו' ולפני העמידה למעט כי‬
‫בקדיש שלאחר העמידה מילוי האותיות של א‪-‬היה י‪-‬הו הינו בסוד ס"ג‪ :‬אלף הי יוד הי יוד הי‬
‫ואו‬
‫ובקדיש האחרון מילוי האותיות של א‪-‬היה י‪-‬הו הינו בסוד ע"ב‪ :‬אלף הי יוד הי יוד הי ויו‬
‫מי ששכח לכוון לקבל תוספת הרוח ב‪-‬ברכו הראשון‪ ,‬אינו יכול לקבל את תוספת הנשמה ב‪-‬‬
‫"ופרוס עלינו" ולכן עתה ב‪-‬ברכו האחרון יכוון לקבל ‪ 2‬התוספות ביחד רוח ונשמה‪.‬‬
‫יש עניין לנשק את ידי אימו בליל שבת כשחוזרים הביתה מבית הכנסת כנגד זה שבליל שבת‬
‫ז"א מקבל מוחין פנימיים מ‪-‬ל' דצלם דתבונה שהם בחינת ‪ 1‬אמצעיות שלה‪ ,‬שהם הזרועות‬
‫והידיים וז"א עולה עתה עד שם ונושק אותן‪.‬‬
‫הגבורות הם מנצפ"ך ביסוד דנוק' ושורשם בה' אצבעות יד שמאל [וגם ביד ימין אך שם‬
‫הגבורות מתוקות יותר מצד החסדים] ושורשם הקודם בה' מוצאות הפה שבהם כב' אותיות‪:‬‬
‫‪ 4*1‬אותיות ו‪ 5*2-‬אותיות‪:‬‬
‫שיניים‬
‫שפה‬
‫גרון‬
‫לשון‬
‫חיך‬
‫זסשר"ץ‬
‫בומ"ף‬
‫אחה"ע‬
‫דטלנ"ת‬
‫גיכ"ק‬
‫יא”ב‪ :‬ה' גבורות‬
‫(לפי השלילה‪,‬‬
‫יא”ב)‬
‫יא”ב‪ :‬ה' חסדים‬
‫כאשר האדם נושק בפיו ע"ג אצבעות היד‪ ,‬גורם להשפיע ולהאיר משרשם אשר בפה אל ה'‬
‫האצבעות (ע"ע עניין שורש הגבורות ב‪ -‬דרוש ג' של דרושי הלילה)‪.‬‬
‫לכן הקטן המבקש ברכה מהגדול גורם לביסום גבורות הגדול ע"י הנשיקה ועי"כ מתעוררים‬
‫הרחמים של הגדול המברך את הקטן‪.‬‬
‫בזמן הגלות אין הזיווג שלם וז"א אינו יכול להזדווג עם בחינת יסוד דנוק' אשר שם ה"ג‬
‫מנצפ"ך שלה‪ ,‬אלא ז"א יורד ממדרגתו ונושק ידי המלכות להמתיק את הגבורות בה'‬
‫אצבעותיה ובאמצעות ידיים אלו הוא מזדווג עמה ומשם היא מעלה לו מ"ן בסוד אור חוזר‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫כאן זה מצב שזו"ן באבא ואז ז"א מעל נוק' כמו שטיפת הזרע כשהיא באבא הינה ו"ד (ו' על ד') מילוי‬
‫יוד‪.‬‬
‫אך כאשר המלכות בבינה בסוד ד' על ו'‪ ,‬שזה אות ה'‪ ,‬אז נוק' יורדת ונושקת את ידו‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫כשאבא נותן את טיפת הזרע לאימא היא נהית ה'‪ ,‬כלומר ד' על ו'‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫בזמן שבית המקדש חרב‪ ,‬אין או"א מזדווגים בבחינת החיה שבהם לכן זו"ן אינם מזדווגים בבחינת החיה‬
‫שבהם‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬זו"ן עולים עד או"א וקונים בחינת חיה לעצמם ואז הם יכולים לחזור פב"פ ולהזדווג בבחינות נר"ן‬
‫שלהם אך לא בבחינת חיה‪.‬‬
‫אך ישנו חיבוק של חג"ת דבחינת חיה שלהם‪ ,‬שכן זיווג היניקה נקרא חג"ת והיינו חיבוק‪ .‬וכן זיווג‬
‫דפרצוף מוחין לבדו‪ ,‬נקרא חב"ד‪ ,‬והיינו נשיקין‪( .‬יא”ב‪ :‬לא ברור לי – ע"ע יפה שעה דרוש ב' של דרושי‬
‫הלילה זיווג_חגת_חיבוק_וחבד_נשיקין)‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫סעודת ליל שבת נקראת סעודתא דחקל תפוחין קדישין כי‪:‬‬
‫מלכות מקבלת הארת הנה"י דז"א בקבלת שבת בשדה‪ ,‬ולכן הינה חקל‬
‫מלכות מקבלת הארת החג"ת דז"א ב‪-‬ויכולו השני (לאחר העמידה)‪ ,‬ולכן הינה חקל תפוחין‬
‫(בסוד ג' אבות)‬
‫מלכות מקבלת הארת החב"ד דז"א ב‪-‬ויכולו השלישי (בקידוש)‪ ,‬ולכן הינה חקל תפוחין קדישין‬
‫היות והמלכות נזונית מפיו של ז"א (חב"ד ז"א מסתיים בפה ז"א; כלומר נוק' מקבלת הארה‬
‫מחב"ד ז"א המגיעים לפה ז"א) לכן גם אומרים שהסעודה של ליל שבת הינה סעודתא‬
‫דמטרוניטא‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫יש כאן לכאורה תערובת של חיצוניות ופנימיות (יא”ב‪ :‬של כלים)‬
‫פנימיות‬
‫נוק' מקבלת הארה מ‪ \ :‬בזמן‪ :‬חיצוניות‬
‫נה"י ז"א‬
‫ויכולו דעמידה‬
‫קבלת שבת בשדה‬
‫חג"ת ז"א‬
‫ויכולו שלאחר העמידה‬
‫חב"ד ז"א‬
‫קידוש‬
‫(יא”ב‪ :‬עיין בדרוש הכולל של שבת‪,‬עניין קידוש ‪,‬שם נראה שהאור הנשפע מז"א לנוק' בקידוש הינו‬
‫מפנימיות ז"א‪).‬‬
‫ז"א מקבל הארה מל' דצלם‪:‬‬
‫פרקים תתאים (חיצוניות)‬
‫פרקים אמצעיים (פנימיות)‬
‫פרקים עליונים‬
‫אבא‬
‫אימא‬
‫קבלת שבת בשדה‬
‫מ‪"-‬ופרוס עלינו" ועד ויכולו של‬
‫ברכו הראשון‬
‫העמידה‬
‫בקידוש (חיצוניות)‬
‫ויכולו שלאחר העמידה‬
‫(פנימיות)‬
‫המלכות נזונית מתוך פיו של ז"א – זהו עניין נשיקין (אע"פ שהנוק' בנה"י)‬
‫דרוש ו' דעמידה‪ 7 :‬בחינות נשיקין נמשכים מראש ז"א אל תוך פיו ויוצאים משם בסוד הבל הפה וניתן‬
‫אליה ונעשה אור מקיף אליה ומזה מלכות נזונית בשבת שבעה_נשיקין_מראש_זא_לתוך_פיו‪.‬‬
‫עתה נה"י ז"א בחג"ת ז"א וטיפת הזיווג מיניה וביה דז"א בחיך וגרון ע"י הלשון בסוד הבל היוצא מתוך‬
‫פה דז"א ניתן ליעקב ורחל והיא אכילת המלכות‪ ,‬וזווגם בסוד אכילה‪.‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫בליל שבת ישנו זיווג המלכות מינה ובה בסוד הלשון שבה שהוא יסוד המכריע בין גרון לחיך‬
‫שהם חו"ב שבה‪ .‬מאכילה זו [כל בחינת זיווג נקראת אכילה] אנו אוכלים בליל שבת‪.‬‬
‫בשחרית דשבת‪ ,‬ז"א מזדווג זיווג עליון בתוך פיו מיניה וביה ומשם אנו אוכלים בסעודה ההיא‪.‬‬
‫במנחה "א"א עתיקא קדישא" מזדווג זיווג עליון בתוך פיו מיניה וביה ומשם אנו אוכלים‬
‫בסעודה ההיא‪.‬‬
‫מקיפים את השולחן דרך צד ימין בשתיקה ומכוונים להמשיך אל המלכות בחינת אור מקיף‬
‫ד(פמיניות כלים – יא”ב) נה"י דז"א אשר המלכות קבלה אור פנימי (דפמיניות כלים – יא”ב)‬
‫שלהם ב‪-‬ויכולו הראשון‪.‬‬
‫כדוגמת קבלת שבת בשדה שאז נוק' עלתה בחיצוניות (כלים? – יא”ב) נה"י ז"א מבחינת אור‬
‫פנימי ואח"כ בהקפת השולחן בבית המשכנו אור מקיף של חיצוניות (כלים? – יא”ב) נה"י –‬
‫ע"ע דרושי שבת ‪ – 2‬קבלת שבת – דרוש א'‪,‬‬
‫תיקון_אור_מקיף_חיצוניות_העולמות_ליל_שבת (ששם מדובר בעצם לפני ערבית)‪.‬‬
‫‪193‬‬
‫לוקחים ‪ 2‬אגודות הדס בשתי הידיים מברכים "בורא עצי בשמים" ומריחים ומקיפים את‬
‫השולחן פעם שניה ומכוונים להמשיך אל המלכות בחינת אור מקיף דפנימיות (כלים? – יא”ב)‬
‫חג"ת דז"א אשר המלכות קבלה הארה מאור פנימי דפנימיות (כלים? – יא”ב) שלהם ב‪-‬ויכולו‬
‫השני‪ .‬ההדס הינו כנגד האבות כנגד חג"ת‪.‬‬
‫[עיין הכוונה המיוחדת בעת הרחת ההדס בברכת המזון דליל שבת‪].‬‬
‫‪ 2‬אגודות הדס כנגד זכור ושמור בסוד חיבור זו"ן‪.‬‬
‫דרוש כולל בעניין שבת‬
‫עניין קידוש‬
‫אומרים קידוש בעמידה‪.‬‬
‫להמשיך אור פנימי מג"ר דז"א [קידוש מלשון קודש מבחינת המוחין בסוד החכמה] אל נוק'‬
‫העומדת בנה"י ז"א [שהם במקום חג"ת שלהם] כדי שהיא תאכל סעודתה משם‪.‬‬
‫המשכת אור מקיף דמוחין דז"א אל נוק' נעשית מאליה ולכן אין צורך בהקפת השולחן עתה‪.‬‬
‫המשכת אור פנימי מג"ר נעשית ע"י ‪ 2‬הכנות‪ :‬לקיחת הכוס וסוד הדיבור‪.‬‬
‫לקיחת הכוס‬
‫לקבל את הכוס [כלומר המלכות] בשתי ידיים‪ ,‬משתי ידיים של מישהו אחר ולכוון להמשיך‬
‫המוחין דאור פנימי מג"ר דז"א [כלומר המקדש את הקידוש]‪ :‬להמשיך ג' מוחין י‪-‬ה מז"א‬
‫[שהוא מ"ה והוא ‪ * 1‬י‪-‬ה] מחב"ד ז"א דרך חג"ת ז"א [‪ 1‬ידיים] אל מלכות‪.‬‬
‫לכוון‪:‬‬
‫י‪-‬ה במילוי יודין מע"ב‪ ,‬מחכמה ז"א אל חסד ז"א אל נוק'‬
‫י‪-‬ה במילוי יודין מס"ג‪ ,‬מבינה ז"א אל גבורה ז"א אל נוק'‬
‫י‪-‬ה ללא מילוי‪ ,‬מתפארת ז"א אל נוק'‬
‫‪*2‬י‪-‬ה במילוי יודין ‪ +‬י‪-‬ה פשוט = א‪-‬להים = כוס‪ ,‬ולכן טוב להחזיק את הכוס בשתי ידיים כנגד‬
‫החזה [כלומר תפארת ששם נוק']‪.‬‬
‫עיקר ההארה הניתנת לנוק' כעת הינה שורש ה"ג מנצפ"ך מדעת ז"א [ה"ג מה' אותיות א‪-‬‬
‫להים]‪ ,‬כי המוחין כבר ישנם בנוק' מנה"י דז"א‪ .‬ואז יש להחזיק את כוס הברכה ביד ימין בלבד‬
‫כדי למתק את הה"ג ע"י ה"ח‪.‬‬
‫נוק' בהיותה עומדת בנה"י ז"א [שבחג"ת ז"א – יא”ב] מקבלת ג"כ הארה מכתר ז"א וזהו בחינת‬
‫היין‪ .‬כחב"ד ‪ +‬ח"ג ז"א אל נוק' הם ‪ 7‬ספירות = ‪ = 71‬גמי יין [וגם ‪ * 2‬י‪-‬ה דמילוי יודין = יין]‪.‬‬
‫עד כאן בחינת המעשה‪ ,‬להמשיך מאור פנימי של המוחין [קידוש] ושל הכתר [יין] דז"א בחינת‬
‫אור פנימי אל המוחין ואל הכתר דנוק'‪.‬‬
‫סוד הדיבור‬
‫אמירת הקידוש‪ .‬הבל הפה הינו בחינת אור מקיף‪ ,‬אך כאן לא מדובר בהמשכת אור מקיף של‬
‫ז"א כי זאת באה מאליה אלא המשכת אור מקיף מאור פנימי דמוחין ז"א [יא”ב‪ :‬דומה לעניין‬
‫אור מקיף נמוך לעומת עליון‪ ,‬של ראש השנה‪].‬‬
‫‪194‬‬
‫אנו ממשיכים מאור פנימי ז"א היוצא דרך פיו אל נוק' ונעשה לה אור מקיף‪[ .‬לאפוקי המשכת‬
‫אור פנימי ז"א היורד דרך ‪ 1‬קוים עד החזה ומשם אל נוק'‪ ].‬גם כאן יש לכוון ‪=[ 71‬יין] בסוד ‪7‬‬
‫ספירות כחבד‪-‬חג של ז"א‪ ,‬וגם ‪ * 2‬י‪-‬ה במילוי יודין וגם כנגד ‪ 71‬תיבות של הקידוש‪ ,‬אך הכל‬
‫בבחינת אור מקיף‪[ .‬מהרח"ו זצ"ל מעתיק כאן נוסח הקידוש שצריך להיות בו ‪ 15‬תיבות (לא‬
‫כמו הנוסח שלנו) ו‪ 15-‬תיבות של ויכולו‪].‬‬
‫יום הששי‪ :‬ר"ת י‪-‬ה כנגד י‪-‬ה של מוח דעת הנ"ל‬
‫ויכולו‪ 15 :‬תיבות‪ ,‬כנגד י‪-‬ה במילוי יודין של חכמה הנ"ל‬
‫קידוש‪ 15 :‬תיבות‪ ,‬כנגד י‪-‬ה במילוי יודין של בינה הנ"ל‬
‫(במקור ישנם עוד כוונות בעניין מספר התיבות ובעניין ‪ * 1‬א‪-‬להים ו‪ * 1-‬שביעי‪).‬‬
‫עד כאן לעניין נוק'‪.‬‬
‫לעניין ז"א‪ ,‬כעת נכנסים בז"א ‪ 1‬פרקים עילאין של ל' דצל"ם דמצד אבא ונשלמת לגמרי‬
‫כניסת ל' דצל"ם אל ז"א והוא המקיף הראשון‪.‬‬
‫(במקור יש כאן עניין ‪ * 1‬ויכולו‪ ,‬עניין נה"י‪ ,‬חג"ת וחב"ד ז"א אל נוק'‪ ,‬ועניין חקל –תפוחין –‬
‫קדישין של הדרושים הקודמים‪).‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫ויכולו‪ :‬לכוון י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה (שהם המוחין) י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י (זו"ן‪ ,‬שאליהם נמשכים‬
‫המוחין)‪.‬‬
‫עסמ"ב [‪ 4‬מוחין מהבינה] ‪ * 1 +‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה [דיודין‪ ,‬דההין ודאלפין כנגד נה"י אימא שהם‬
‫הלבושים של המוחין] הינם ‪ 7‬יודין כנגד יין ו‪ 71-‬אותיות כנגד יין‪ .‬גם לכוון ללבושים שניים‬
‫שהם ‪ 2‬הידיים בהם אוחז כוס היין‪.‬‬
‫ע"ב וס"ג = ‪ 7‬יודין כנגד יין = ‪*2‬י‪-‬ה (במילוי יודין) = ‪ 71‬תיבות שבקידוש‪.‬‬
‫להמשיך בחינת הכתר לרחל ע"י הסתכלות בכוס ולכוון (יוד * הי) ‪( +‬יוד * הא) ‪( +‬יוד *‬
‫הה) = כתר‬
‫במקור ישנם הסברים לגבי‪ :‬אמירת מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר לפני ‪ 1‬סעודות שבת‪ ,‬עניין‬
‫אמירת סברי רבנן ועניין 'הגפן' של 'בורא פרי הגפן' שהוא‪:‬‬
‫ בלילה‪:‬‬‫‪ o‬הגפן‪ :‬גמ' חקל = י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬הו‪-‬ה א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫‪ o‬הגפן‪ :‬גמ' חקל = מ"ה ‪ +‬ב"ן ‪ +‬מ"א אותיות א‪-‬ה‪-‬יה פשוט‪ ,‬מילוי ומילוי המילוי‬
‫ בשחרית‪:‬‬‫‪ o‬הגפן‪ :‬גמ' חקל = ע"ב ‪ +‬ס"ג [‪ 2+‬כוללים ‪ +‬כולל כללי]‬
‫‪ o‬הגפן‪ :‬גמ' חקל = א‪-‬ל א‪-‬להים א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫ במנחה‪:‬‬‫‪ o‬הגפן‪ :‬גמ' חקל = ‪ * 2‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י ‪ 8 +‬אותיותיהם‬
‫שתיית היין‬
‫האדם השותה הינו כנגד ז"א‪.‬‬
‫הכוס העומדת בידו מול החזה שלו הינו כנגד נוק'‪.‬‬
‫היין שבתוך הכוס כנגד הארת המוחין דאור פנימי שז"א שותה כי היין הוא אור פנימי דמוחין‬
‫דז"א ואח"כ האורות בוקעים ויוצאים מגופו של ז"א אל תוך גוף הנוק' שיהיה לה אור פנימי‪.‬‬
‫נטילת ידיים‬
‫להעלות את הידיים כנגד הראש אל מדרגתם הראשונה (יא”ב‪ :‬לפי קיצור הכוונות‪ ,‬בפרק על‬
‫נטילת ידיים‪ ,‬העניין הוא שחג"ת הינם כנגד הידיים ולפני שז"א בגדלות‪ ,‬חג"ת הינם במקום חב"ד‪ ,‬שזה‬
‫‪195‬‬
‫מדרגתם הראשונה) ועתה נוק' מקבלת הארה ע"י הידיים העליונים דז"א מן תלת מוחין שלו‬
‫והיות ומעלים נוק' לז"א יש לעמוד כי ענייני ז"א הינם בעמידה‪.‬‬
‫‪ 12‬לחמים‬
‫יש להניח ‪ 32‬לחמים על השולחן בשתי קומות‪ ,‬כל קומה מסודרת כך‪:‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫כנגד לחם הפנים‬
‫כנגד ‪ 31‬נימין דשערי שבראש א"א שהם בחינת ‪ 1‬הויות [ובהם ‪ 32‬אותיות] והנימא‬
‫הכוללת‪( ..‬ע"ע בדרושים של ויעבור – יא”ב) ומכוונים להוריד הארה מן ‪ 1‬הויות [גמ' לחם]‬
‫דרך ז"א אל נוק'‪.‬‬
‫כנגד ‪ 32‬נימין [בליל שבת] או ‪ 32‬חוורתי דרישא דא"א [בשחרית דשבת] או כנגד ‪ 32‬ת"ד‬
‫דא"א [במנחה של שבת] והם עניין ‪ 1‬גבורות [‪ * 1‬הויה = מל"ח] הנמתקים ביסוד [‪* 1‬‬
‫הויה = לח"ם] ע"י ‪ 1‬חסדים‪.‬‬
‫קומה עליונה‪:‬‬
‫י‬
‫י‬
‫ו‬
‫קומה תחתונה‪:‬‬
‫י‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ה‬
‫מברכים 'המוציא' על הלחמים 'י' ו‪'-‬ו' שבאמצע הקומה העליונה ומצמידים אותם שטח תחתית‬
‫הלחם כנגד שטח תחתית הלחם כדי שייראו כלחם הפנים‪.‬‬
‫'ה' של 'המוציא' הינו כנגד אימא עילאה‬
‫'ה' של 'הארץ' הינו כנגד מלכות‬
‫'לחם' הינו כנגד תפארת וגם כנגד ‪ 31‬נימין‪.‬‬
‫המברך בוצע מהחלה הימנית (כנגד ה‪-‬י) שיעור כזית ואוכל (כנגד י' של י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬שהוא ז"א)‬
‫ואח"כ בוצע מאותה חלה שיעור כביצה ונותן לאשתו (כנגד י' של א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬שהוא נוק') ולכוון‬
‫שיתחברו ויעשו י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י ואח"כ בוצעים ומחלקים לשאר בני הסעודה‪.‬‬
‫כוונת סעודת ערב שבת‪ :‬אוכלים מן הארה הנמשכת מן פה דז"א וממוחין שבו אשר הם‬
‫מאירים בל"ב שיניים אשר בפה של האדם‪ .‬וע"ע עניין טחינת ולעיסת המאכל באכילה של יום‬
‫חול‪.‬‬
‫ענין אמירת ‪ 8‬פרקים של מסכת שבת בכל ארוחה כדי לגמור את כל ה‪ 24-‬פרקים עד מנחה‪,‬‬
‫כנגד ‪ 24‬קישוטי כלה‪.‬‬
‫או ‪ 4‬פרקים בכל ארוחה כנגד ‪ 4‬אותיות י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה או א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫או פרק אחד בכל ארוחה‪.‬‬
‫ברכת המזון‬
‫לכוון בע"ב‪:‬‬
‫בברכה ‪ :3#‬י‪-‬וד וי‪-‬ו דלת‪ ,‬השם בחתימה‪ :‬ע"ב‪.‬‬
‫בברכה ‪ :2#‬הי י‪-‬וד‪ ,‬השם בחתימה‪ :‬ס"ג‪.‬‬
‫בברכה ‪ :1#‬וי‪-‬ו י‪-‬וד וי‪-‬ו‪ ,‬השם בחתימה‪ :‬מ"ה‪.‬‬
‫בברכה ‪ :4#‬ה‪-‬י י‪-‬וד‪ ,‬השם בחתימה‪ :‬ב"ן‪.‬‬
‫‪196‬‬
‫רצה והחליצנו‪ :‬עניין חליצת הנעל דנער מטטרון של עולם היצירה כדי לעלות למעלה אל‬
‫הבריאה‪.‬‬
‫כלומר שיחליצנו מן הנעל הזה שהוא מטטרון השולט בימי החול ויתעלה למעלה בבריאה;‬
‫ושה' ישגיח עלינו ביום השבת ולא מבחינת מט"ט‪.‬‬
‫עניין הריח‬
‫לאחר ברכת המזון לוקחים את ‪ 2‬אגודות ההדס ואומרים זכור ושמור בדבור אחד נאמרו‬
‫ומברך ברכת עצי בשמים ומריח‪.‬‬
‫עניין הריח הינו בחינת הגבורות שחוזרות להתמתק בשורשם‪ .‬מקור הגבורות הינו‪ :‬חוטם‪,‬‬
‫פה‪ ,‬זרועות‪ ,‬ידיים ואצבעות (ועיין עוד דרוש ג' של דרושי הלילה)‪.‬‬
‫כשהזרועות מתקבצות ועולות‪ ,‬נכנסות בסוד הריח דרך נקבי החוטם ועולות עד עטרא‬
‫דגבורה של מוח הדעת‪.‬‬
‫גם לכוון להעלות הקדושה מן העשיה ליצירה‪.‬‬
‫בחינה ‪ 3#‬של הריח‪' :‬ריח'; דינים; אחוריים דא‪-‬להים הינם גמ' ר' ‪ +‬ה' אותיות א‪-‬להים ‪ +‬יג'‬
‫אותיות מילוי א‪-‬להים = 'ריח'‪.‬‬
‫בחינה ‪ 2#‬של הריח‪' :‬ניחח'‪ :‬כניסת הגבורות אל תוך החוטם; תחילת המיתוק [להיפך מחרון‬
‫אף שהוא עניין יציאת הדינים מן החוטם ולחוץ‪ 2 ].‬נחירים‪ 2 ,‬הבלים‪ * 2 :‬הבל = 'ניחוח' ‪2 +‬‬
‫הכוללים‬
‫בחינה ‪ 1#‬של הריח‪' :‬אשה'‪ :‬מצח [מעל החוטם ומתחת לדעת] מקום הדינים‪ :‬כד' בתי דינים‬
‫במצחא; א‪-‬להים דיודין גמ' ש' ועוד ה' אותיות א‪-‬להים ועוד א' שהוא השם עצמו = 'אשה'‪.‬‬
‫בחינה ‪ 4#‬של הריח‪' :‬לה''‪ :‬שני ההבלים (ניחוח) הנ"ל עולים עד המוחין שהם עסמ"ב‪' .‬ניחח'‬
‫גמ' 'ל' ועוד עסמ"ב כנגד י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה הינו "לה'"‪.‬‬
‫עניין העונה בליל שבת‬
‫בערבית ישנו זיווג יעקב ורחל מן חזה ז"א ולמטה‪.‬‬
‫בחצי הראשון של הלילה ישנו זיווג יעקב ולאה בכל אורך שיעור קומת ז"א‪.‬‬
‫לאחר חצות הלילה ישנו זיווג יעקב ורחל מן חזה ז"א ולמטה וזהו העונה של תלמידי חכמים‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬ע"ע דרוש שבת ‪ – 1‬דרוש א'‪ ,‬טבלת סיכום סיכום_זיווגי_זון_בלילה_ובחצות_בשבת_ובחול]‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בדרוש סדר התפילות נמצא שזיווג יעקב ורחל לאחר חצות הלילה בליל שבת הינו בכל שיעור קומת ז"א‬
‫ולא רק עד החזה ולמטה‪( .‬יא”ב‪ :‬כנראה גם באותו מקום‪:‬‬
‫סיכום_זיווגי_זון_בלילה_ובחצות_בשבת_ובחול)‪.‬‬
‫עניין טבילת שחרית של שבת‬
‫יש לטבול בשבת בבוקר בכל מקרה גם אם לא ראה קרי או לא נטמא בתשמיש וגם אם טבל‬
‫בליל שבת‪ ,‬על מנת לקבל קדושה יתירה של שבת‪.‬‬
‫טבילת ליל שבת היתה כפולה‪ :‬להפשיט בגדי חול ולהמשיך קדושת שבת‪.‬‬
‫טבילת שבת בשחרית‪ :‬טובלים טבילה אחת בלבד להמשיך קדושה עליונה של יום שבת ויש‬
‫לכוון עסמ"ב ‪ * 1 +‬אהי‪-‬ה [דיודין‪ ,‬דאלפין ודההין] שהם גמ' תרפ"ז ‪ +‬י‪-‬ה (כנגד או"א‬
‫שאליהם עולים זו"ן בשבת) = גמ' שבת‪.‬‬
‫עניין שחרית של שבת‬
‫בלילה קבלנו תוספת נר"ן מבחינת נוק'‪.‬‬
‫בשחרית מקבלים תוספת נר"ן מבחינת הזכר‪.‬‬
‫תוספת נפש‪ :‬בברכו דיוצר‬
‫תוספת רוח‪ :‬בסמיכת גאולה לתפילה‬
‫‪197‬‬
‫תוספת נשמה‪ :‬ב‪-‬אי‪-‬ה [מקום כבודו] של קדושת מוסף‪.‬‬
‫אורות מקיפים ד‪-‬מ' דאימא של מוחי ז"א נכנסים לז"א מקרבנות עד נשמת‪.‬‬
‫אורות מקיפים ד‪-‬מ' דאבא של מוחי ז"א נכנסים לז"א מנשמת‪ .‬יש לכוון לקבל תוספת נפש‬
‫דכורא‪( .‬ובלילה תוספות נר"ן היו מצד נוק'‪).‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫נשמת כל חי‪ :‬ר"ת נכח והם ‪ * 1‬הוי‪-‬ה והם כנגד ‪ 1‬מוחי חב"ד מבחינת אורות מקיפים דמ'‬
‫דאו"א שנשלמים להיכנס‪.‬‬
‫כל חי‪ :‬גמ' ס"ח והם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה והם גמ' חיים כנגד התפילין שהם חיי מלך כי‬
‫'נשמת' הינו תמורת התפילין שבימי חול והוא תוספת קדושת שבת בעולם היצירה‪.‬‬
‫יוצר‪ :‬תוספת שבת בעולם הבריאה‪ 1 .‬חלקים לתוספת‪:‬‬
‫‪ :3# ‬מן יוצר אור עד אין ערוך לך‬
‫‪ :2# ‬מאין ערוך לך עד א‪-‬ל אדון‬
‫‪ :1# ‬מא‪-‬ל אדון עד תתברך לנצח צורינו‬
‫‪ 7‬היכלות דיוצר דימי חול‪ 7 :‬היכלי ז"א דבריאה [‪ 7‬נערות אסתר]‬
‫‪ 7‬היכלות דיוצר דשבת‪ 7 :‬היכלי או"א דבריאה והיכלי ז"א דבריאה עולים ונכללים ב‪-‬‬
‫‪ 7‬היכלי או"א‪ 7 .‬היכלות דאו"א הינם ה‪' * 7-‬הכל' [מלשון היכל]‪( :‬ישנם רק ‪ – 2‬יא”ב)‬
‫ובורא את הכל‪ :‬יסוד‬
‫הכל יודוך‪ :‬הוד‬
‫והכל ישבחוך‪ :‬נצח‬
‫והכל יאמרו‪ :‬תפארת‬
‫הכל ירוממוך‪ :‬גבורה‬
‫יוצר הכל‪ :‬חסד‬
‫כל אחד מהו"ק כלול מ‪-‬נ' שערי בינה [גמ' כל] הנפתחים בשבת‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬רק ‪ 1‬היכלי ז"א דבריאה עולים בהיכלי או"א דבריאה‪:‬‬
‫ היכל לבנת הספיר שהוא היכל היסוד‪ ,‬עולה מעל כולם עד להיכל אהבה של או"א‬‫דבריאה [מתחילת הברכה 'יוצר אור' עד 'אין ערוך לך']‬
‫ היכל הרצון שהוא תפארת [מ‪'-‬אין ערוך לך' עד 'א‪-‬ל אדון']‬‫ היכל אהבה שהוא חסד [ב‪'-‬א‪-‬ל אדון']‬‫'וביום השביע י נתעלה'‪ :‬בימי חול אימא בבריאה‪ ,‬ז"א ביצירה‪ ,‬ומלכות בעשיה‪ .‬בשבת ז"א‬
‫מתעלה אל הבריאה "נתעלה (מן היצירה) וישב על כסא כבודו (בבריאה)"‪.‬‬
‫עמידה של שחרית שבת‬
‫לכוון לקבל תוספת רוח מבחינת הזכר‪.‬‬
‫ בתפילת עמידה דלחש דשחרית‪ ,‬ז"א מקבל נה"י דחו"ב‪ ,‬שהם מוחין פנימיים דגדלות ב'‪.‬‬‫נוק' עולה ג"כ ‪ 1‬מדרגות‪ ,‬והיא בנה"י ז"א שהם במקום חג"ת ז"א‪.‬‬
‫ בחזרה של שחרית‪ ,‬ז"א מקבל חג"ת דחו"ב‪ ,‬שהם מוחין מקיפים ל' דצל"ם דגדלות ב'‪.‬‬‫נוק' עולה ג"כ ‪ 1‬מדרגות‪ ,‬והיא בנה"י ז"א שהם במקום חב"ד ז"א‪.‬‬
‫ בתפילת מוסף דלחש‪ ,‬ז"א מקבל חב"ד דחו"ב‪ ,‬שהם מוחין מקיפים מ' דצל"ם דגדלות ב'‪.‬‬‫ בחזרה של מוסף‪ ,‬ז"א עולה בכתר דחו"ב‪.‬‬‫(יא”ב‪ :‬עיין דרוש ב' דפסח)‪.‬‬
‫עתה ז"א מתחיל לעלות ממקומו ומגיע עד נה"י דאו"א והם נעשים לו מוחין; לעומת ערב שבת‬
‫שאז ז"א ירד לנה"י של עצמו כדי להתחבר עם נוק'‪.‬‬
‫כאמור לעיל דרוש ג' בעניין תוספת שבת‪ ,‬רק בחינת הכלים עולים והאורות והעצמות אינם‬
‫עולים ונמצא שבחזרת העמידה דשחרית הכלים של יעקב ושל רחל הלבישו עצמות אורות‬
‫ז"א כשיעור קומתו [בערך האורות והרשימו שנשאר] ונחשב הזיווג הזה כאילו הוא ממש זיווג‬
‫ז"א עם רחל‪.‬‬
‫‪198‬‬
‫ישמח משה‪ :‬כי עתה ז"א [משה] מגיע עד מקום או"א וזה אינו מחלקו‪ ,‬ולכן יש לו שמחה‪.‬‬
‫עניין קריאת התורה‬
‫ביום חול חסדים דנה"י דז"א מגולים ובתוכם ‪ 1‬פרקים תתאים דנה"י אבא (ואימא – יא"ב)‬
‫וכנגדם ישנם ‪ 1‬עליות‪ .‬ועיין דרוש ב' של קריאת התורה ששם מוסבר עניין גילוי יסוד אבא‪.‬‬
‫הערות\הבהרות בעניין ‪ 3‬פרקים נה"י או"א בז"א וגילוי ה"ח (יא”ב)‪:‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫תמיד ‪ 1‬פרקי נה"י אבא נמצאים ב‪ 1-‬פרקי נה"י אימא למעט יסוד אבא‪ ,‬כי יסוד אבא ארוך מיסוד‬
‫אימא ומתגלים ‪ 1‬פרקים תתאים שלו ב‪ 1/1-‬תפארת וביסוד ז"א‪.‬‬
‫לז"א יש ה"ח ב‪-‬חג"ת נ"ה שלו וכללותם ביסוד ז"א וכללות כללותם במלכות [עטרת היסוד] ז"א‪.‬‬
‫ביום חול רק החסדים שבנצח והוד וחצי חסד של תפארת ז"א מתגלים כי החסדים שבחסד‪-‬גבורה‬
‫וחצי עליון תפארת מכוסים ע"י אימא‪.‬‬
‫בשבת היות וז"א עולה לאו"א‪ ,‬כל הה"ח של ז"א מגולים [לא ברור לי למה – יא”ב – אולי בגלל‬
‫שהרי גם הכלים של או"א עלו למעלה וע"י כך חשפו את ז"א?] [ועיין עוד תפילת מנחה דשבת ששם‬
‫מוסבר שבמנחה של שבת נבקעים ג"ר דז"א ונחשפים אורות אבא המכוסים שם ולכן ‪ 1‬עולים אז]‬
‫ביום חול‪ ,‬ישנם ‪ 1‬עולים לתורה כנגד ‪ 1‬נה"י דאבא שהארתם מתגלית לרגע‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ :‬מספר העולים לתורה הינו כנגד מספר פרקים של נה"י אבא המתגלים ע"י ז"א‪.‬‬
‫בשבת שז"א בז"ת אבא (לאחר שחרית) אורות חסד ז"א שהם גלוים‪ ,‬מכים ומגלים משהו‬
‫מאורות נ"ה אבא ולכן ישנם ‪ 7‬עולים כנגד חג"ת נהי"ם דאבא שבהם עלה ז"א‪.‬‬
‫העליה ההכי חשובה הינה הששית כנגד יסוד ז"א‪ ,‬שאורותיו מגולים לגמרי ואח"כ עליה‬
‫הבאה בחשיבות הינה העליה השלישית כנגד תפארת שאורותיו מגולים בשני שלישיו‬
‫התחתונים‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה כי ביום חול קריאת התורה הינה לאחר חזרת הש"ץ ושם נאמר שיעקב ורחל עלו בחג"ת ז"א‬
‫[יא”ב‪ :‬כלומר שאימא הזדקפה ואינה רובצת עוד על חג"ת ז"א כלומר שכל ה"ח דז"א גלויים‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בדרוש ב' דקריאת התורה‪ ,‬כהן (בשבת) הינו כנגד הפרק השני של נצח אבא אך כאן מוסבר שהוא כנגד‬
‫החסד דאבא! וכן שאלה דומה עבור לוי וישראל וכו'‪.‬‬
‫אלא יש להשיב ע"פ המוסבר בדרוש א' דמועדים שז"א תמיד מקבל המוחין מנה"י דאו"א גם כאשר ז"א‬
‫עולה גבוה בתוך או"א‪ ,‬ורק הכלים של ז"א עולים אל עצמותם של או"א לאחר שכלים דאו"א עלו גבוה‬
‫יותר‪ ,‬אך העצמות של ז"א או של או"א אינה עולה‪.‬‬
‫לכן בדרוש ‪ 2‬דקריאת התורה‪ ,‬מדובר במוחין דז"א ש‪ 1-‬פרקים דנה"י דאו"א לעולם מתלבשים בז"א ושם‬
‫מדובר שבשבת ‪ 2‬פרקים תתאים דאו"א הינם בחג"ת‪-‬נה"י דז"א‪ .‬וכהן הינו כנגד חסד ז"א [פרק אמצעי‬
‫של נצח אבא וכו'] ובדרושינו מדובר בכלים ז"א שעלו לעצמות או"א‪ ,‬וכהן הינו כנגד חסד אבא וכו'‪ ,‬אך‬
‫למעשה אורות אבא אינם מתגלים אלא ע"י ז"ת דז"א וכנגדם הם ‪ 7‬העולים (יא”ב‪ :‬עניין גילוי אורות‬
‫אבא ע"י העולים לתורה מוסבר בדרוש ב' דקריאת התורה)‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫נאמר כאן וכן בדרוש ב' דקריאת התורה‪ ,‬שרק ‪ 2/1‬תחתונים של תפארת ז"א מגולים‪ .‬אך קשה כי ידוע‬
‫שבזיווג שבעמידה נבקע יסוד אימא כך שממילא כל הה"ח מגולים [יא”ב‪ :‬כלומר שגם אז אורות חסד‬
‫ז"א גלוים‪ ,‬ולכן למה לא יהו מכים ומגלים משהו מאורות נה"י אבא ויהו ‪ 7‬עולים כמו בשבת?]‬
‫אך יש לומר שאעפ"י כן‪ ,‬ישנו הבדל בין החסדים של נ"ה ו‪ 2/1-‬תפארת המגולים תמיד לבין החסדים‬
‫של חו"ג שנגלים רק לפעמים ע"י תפילה ותחנונים‪.‬‬
‫‪199‬‬
‫עניין תפילת מוסף‬
‫"תכנת שבת רצית קרבנותיה" לפי א"ב של תשר"ק ואותיות מנצפ"ך‪" :‬מסיני נצטוו ציוי פעליה‬
‫כראוי" והם סוד "הארת כב' אותיות במוחא עילאה ממטה למעלה"‬
‫בתפילה בלחש של מוסף‪:‬‬
‫ ז"א עולה לחב"ד דאו"א‪.‬‬‫ נוק' עולה לנה"י דאו"א ששם נה"י ז"א‪.‬‬‫בחזרה של מוסף‪:‬‬
‫ ז"א עולה לכתר דאו"א [או לפי פירוש אחר‪ ,‬ז"א מעורר ג"ר דאו"א כדי להוריד הארה‬‫מהם אל נוק'‪].‬‬
‫ נוק' עולה פעמיים‪( :‬א) עד חג"ת דאו"א (ב) עד חב"ד דאו"א‪.‬‬‫יש לזכור שלעולם רק הכלים עולים והעצמות נשארת‪ .‬לכן כשנוק' בנה"י דאו"א‪ ,‬היא בעצם‬
‫למעלה מראשו של ז"א [לפי מקום ז"א ביום חול] והיא אשת חיל עטרת בעלה (נוק' בכתר‬
‫ז"א)‪.‬‬
‫לכן כל עוד שנוק' בגובה של ז"א [עד חזרת שחרית ועד בכלל]‪ ,‬נוק' נקראת בן עולם הזה‪ ,‬אך‬
‫כשהיא עולה לג"ת דאו"א (במוסף) היא נקראת בן עולם הבא כי או"א הם סוד עולם הבא‪.‬‬
‫פירוש אחר והוא עיקר‪:‬‬
‫בשבת בבוקר ז"א עולה לאבא ונוק' עולה לאימא‬
‫עד שבחזרה של מוסף‪ ,‬ז"א ירש מקום אביו ונוק' מקום אימא‪.‬‬
‫שמות נוק'‪:‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫ב‪'-‬א‪-‬ל אדון'‪ :‬נוק' לא נקראת יותר א‪-‬ל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י אלא א‪-‬ל אלף דלת נון יוד‪.‬‬
‫בעמידה של שחרית‪ :‬נוק' נקראת אלף למד אלף דלת נון יוד‪ ,‬כמנין 'נתתו'‪.‬‬
‫במוסף‪ :‬נוק' נקראת אלף למד י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬גמ' רי"א כמנין ר"ת "א‪-‬להינו וא‪-‬להי אבותינו רצה‬
‫במנוחתינו" (יא”ב‪ :‬באמת ביום טוב לא אומרים מילים אלה)‬
‫בחזרה של מוסף‪ :‬נוק' נקראת אלף למד יוד הא ואו הא‪ ,‬גמ' ר"ל‪ ,‬גמ' "מקום כבודו" עם‬
‫ה‪-‬ו' של 'להעריצו'‪.‬‬
‫בעמידה של מנחה‪ :‬נוק' נקראת א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה [וז"א נקרא א‪-‬ל ש‪-‬ד‪-‬י]‬
‫בחזרה של מנחה‪ :‬נוק' נקראת א‪-‬ל ש‪-‬ד‪-‬י [וז"א נקרא אלף למד שין דלת יוד]‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הרי על אף שבשבת בבוקר ז"א עולה לעצמות או"א (ובמנחה ז"א עולה לדיקנא דא"א)‪ ,‬הוא תמיד‬
‫מקבל את המוחין שלו מנה"י דאו"א ולכן חסרה לנו ידיעת בחינת המוחין של ז"א בכל התפילות הללו‪.‬‬
‫חזרת תפילת מוסף‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫'כתר יתנו לך ה' א‪-‬להינו מלאכים המוני מעלה‪'...‬‬
‫לך ה' א‪-‬להינו [כלומר‪ ,‬לך‪,‬ז"א א‪-‬להי התחתונים]‪ ,‬יתנו מלאכים המוני מעלה [כלומר או"א‬
‫הנקראים מלאכים של א"א שהוא כתר דאצילות] כתר [כי ז"א עולה בכתר דאבא כעת]‪ .‬לכוון‬
‫שם ס"ג במילת כתר‪.‬‬
‫קק"ק‪ :‬נוק' עולה לחג"ת [יא”ב‪ :‬של אימא או של או"א‪ ].‬קדוש‪ :‬חסד‪ ,‬קדוש‪ :‬גבורה‪ ,‬קדוש‪:‬‬
‫תפארת‪.‬‬
‫אי‪-‬ה‪ :‬נוק' עולה לחב"ד [יא”ב‪ :‬של אימא או של או"א‪ ].‬א' כנגד דעת [מזל ‪ 31#‬דדיקנא דא"א‪,‬‬
‫והוא סוד הדעת של או"א‪ ,‬שהם י‪-‬ה]‪ ,‬י‪-‬ה' כנגד חו"ב‪.‬‬
‫מקום כבודו‪ :‬מקומו של כבוד [מלכות‪ ,‬נוק'] של ז"א [ו' של כבודו]‪ .‬כדי לסמל שתי העליות של‬
‫נוק'‪ ,‬אנו מדלגים על רגלינו כלפי מעלה כשאומרים קק"ק וכשאומרים אי‪-‬ה‪ .‬לכוון את השם‬
‫החדש של נוק' הנ"ל (שמות נוק'‪.):‬‬
‫‪200‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫ימלוך ה' לעולם א‪-‬להיך ציון לדור ודור‪ :‬ר"ת 'אצלו' כי עתה נוק' בשיעור קומתו של ז"א והינה‬
‫אצלו משאין כן בשום תפילה אחרת‪.‬‬
‫שמע ישראל‪ :‬זו" ן באותו גובה‪ ,‬וכן יסודותיהם באותו גובה‪ .‬כאן ישנו זיווג זו"ן כעין זיווג או"א‬
‫כי הרי ירשו את מקומם וכבר נודע שאין זיווג אלא ע"י מ"ן של נשמות המוסרים עצמם‬
‫להריגה על קידוש ה' ולכן עתה אנו אומרים שמע ישראל‪ ,‬וצריך לכוון להעלות מ"ן אל זו"ן על‬
‫ידי מסירת נפשינו על קידוש ה' במילה 'אחד'‪.‬‬
‫עניין סעודת שבת דשחרית‬
‫ז"א ורחל עלו עד כתר או"א תחת א"א ואוכלים סעודה זו מן א"א ולכן סעודה זו נקראת‬
‫סעודתא דע"ק‪.‬‬
‫כמו שהוסבר בעניין קריאת התורה שכשז"א עולה לז"ת אבא‪ ,‬אזי הארת ז"ת אבא מתגלית‬
‫ע"י ‪ 7‬עולים‪ ,‬כך עתה‪ ,‬כשז"א עלה בג"ר דאבא‪ ,‬מקום בחינת הפה‪ ,‬אנו מגלים הארתם ע"י‬
‫סעודת שחרית‪.‬‬
‫סעודת שבת דשחרית הינה בבחינת המוחין דאבא שהם קודש עליון ולכן הקידוש הינו קדושא‬
‫רבא‪ ,‬לעומת סעודת הלילה שהיא בבחינת המוחין דז"א ולכן הקידוש הינו קדושא זוטא‪.‬‬
‫כשזו"ן עולים‪ ,‬מוכרח הוא שגם עלו העולמות למעלה מזו"ן כדי לתת מקום לזו"ן והעולמות‬
‫שתחת זו"ן (בי"ע) גם עולים איתם‪.‬‬
‫כך ע"ק דאצילות עולה עד לאדם קדמום [עד ה‪-‬ההים של ‪ * 1‬י‪-‬ה של כח"ב של עולם האוזן‪].‬‬
‫סעודת שחרית‬
‫ערב שבת‬
‫הקפת השולחן‬
‫להמשיך בחינת אור מקיף‬
‫להמשיך בחינת אור מקיף‬
‫הקפה ראשונה‬
‫של ג"ת ז"א לנוק'‪ ,‬אשר נוק' של ג"ת אבא לז"א‪ ,‬אשר‬
‫לשם עלה ז"א בעמידה‬
‫קבלה אור פנימי שלהם ב‪-‬‬
‫דלחש דשחרית [ואז ז"א‬
‫ויכולו הראשון‪.‬‬
‫קיבל אור פנימי שלהם‪].‬‬
‫להמשיך בחינת אור מקיף‬
‫להמשיך בחינת אור מקיף‬
‫הקפה שניה‬
‫של חג"ת אבא לז"א‪ ,‬אשר‬
‫נעשית עם ‪ 2‬אגודות הדס‪ ,‬כי של חג"ת ז"א לנוק'‪ ,‬אשר‬
‫לשם עלה ז"א בחזרה‬
‫נוק' קבלה אור פנימי שלהם‬
‫ההדס רומז ל‪ 1-‬האבות‬
‫דשחרית [ואז ז"א קיבל אור‬
‫ב‪-‬ויכולו השני‪.‬‬
‫שהם חג"ת‬
‫פנימי שלהם‪].‬‬
‫המשכת המקיפים מג"ר דז"א המשכת המקיפים מג"ר‬
‫אין הקפה שלישית‬
‫דאבא אל ז"א נעשית מאליה‬
‫אל נוק' נעשית מאליה ואין‬
‫ואין לנו אפשרות להשמיך‬
‫לנו אפשרות להשמיך אותם‬
‫אותם בעצמינו‬
‫בעצמינו‬
‫‪ * 1‬י‪-‬ה במילוי ההין כנגד‬
‫‪ * 2‬י‪-‬ה במילוי יודים‬
‫קבלת כוס הקידוש בשתי‬
‫עלית ע"ק לאורות אוזן א"ק‬
‫‪ +‬י‪-‬ה פשוט‬
‫ידיים‬
‫גמ' צ'‪ ,‬כנגד ‪ 9‬יודין דעסמ"ב‪,‬‬
‫ולכוול להמשיכם ב‪ 9-‬אותיות‬
‫דב"ן‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫יא”ב‪ :‬סיכום לעניין הסעודות‪:‬‬
‫סעודת ערב שבת‬
‫סעודת ליל שבת נקראת סעודתא‬
‫דחקל (כנגד הארת נה"י ז"א‬
‫לנוק') תפוחין (כנגד הארת חג"ת‬
‫ז"א לנוק') קדישין (כנגד הארת‬
‫חב"ד ז"א לנוק')‬
‫היות והמלכות נזונית מפיו של‬
‫סעודה שלישית‬
‫סעודת שבת שחרית‬
‫ז"א ורחל עלו עד כתר או"א תחת זיווג ע"ק מיניה וביה בבחינת‬
‫הפה שבו ומהשפע הנשפע מזיווג‬
‫א"א ואוכלים סעודה זו מן א"א‬
‫זה‪ ,‬אנו אוכלים סעודת מנחה‪.‬‬
‫ולכן סעודה זו נקראת סעודתא‬
‫ז"א במקום הפה דע"ק‪ ,‬במזל‬
‫דע"ק‪.‬‬
‫השמיני של ת"ד ומשם אוכל‬
‫כמו שהוסבר בעניין קריאת‬
‫התורה שכשז"א עולה לז"ת אבא‪ ,‬סעודה זו‪ .‬לכן סעודה זו נקראת‬
‫‪201‬‬
‫ז"א (חב"ד ז"א מסתיים בפה‬
‫ז"א; כלומר נוק' מקבלת הארה‬
‫מחב"ד ז"א המגיעים לפה ז"א)‬
‫לכן גם אומרים שהסעודה של‬
‫ליל שבת הינה סעודתא‬
‫דמטרוניטא‪.‬‬
‫אזי הארת ז"ת אבא מתגלית ע"י‬
‫‪ 7‬עולים‪ ,‬כך עתה‪ ,‬כשז"א עלה‬
‫בג"ר דאבא‪ ,‬מקום בחינת הפה‪,‬‬
‫אנו מגלים הארתם ע"י סעודת‬
‫שחרית‪.‬‬
‫סעודתא דז"א‪.‬‬
‫בורא פרי הגפן‪ 9 :‬תיבות בברכה כנגד ‪ 9‬אותיות (המילוי ד)ב"ן המקבלים ‪ 9‬יודין דעסמ"ב‬
‫העולים בגמ' ‪ * 1‬י‪-‬ה דההין‪.‬‬
‫‪ * 1‬י‪-‬ה דההין = ‪( 71 + ;91‬יין) = קס"א = אה‪-‬יה דיודין‪ .‬קס"א ‪ +‬מילוי ס"ג = באר וזהו‬
‫קדושא רבא‪.‬‬
‫יש לומר מזמור לדוד‪ ,‬ושמרו בני ישראל‪ ,‬אז תתענג על ה'‪" ,‬דא היא סעודתא דע"ק"‪ ,‬בפה"ג‪.‬‬
‫עניין ‪ 32‬לחמים כנ"ל בסעודת הלילה‪ ,‬עכשיו כנגד ‪ 32‬חוורתי דברישא ע"ק א"א (לעומת יג'‬
‫נימין דשערי א"א שבסעודת הלילה שהם נמוכים יותר‪).‬‬
‫עניין מנחה של שבת‬
‫בחזרה של מוסף זו"ן עלו לכתרים דאו"א ונמצא שעתה עולם הבריאה עולה למקום שז"א‬
‫עומד בו בימי חול‪.‬‬
‫קריאת התורה של מנחה של שבת היא כנגד ג"ר ז"א (יא”ב‪ :‬להלן מוסבר שנבקעים ג"ר דז"א‬
‫ונחשפים אורות אבא המכוסים שם ולכן ישנם ‪ 1‬עולים) וכווניתנו להמשיך הארת ספר תורה‪,‬‬
‫בחינת ג"ר ז"א‪ ,‬מקום אליו עולם הבריאה מגיע כעת‪.‬‬
‫לכן אנו מקדימים לומר קדושת 'ובא לציון' שעניינה להמשיך אור אל עולם הבריאה [עיין דרוש‬
‫'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת] מעולם האצילות כדי‬
‫שעולם הבריאה יוכל אח"כ לקבל הארה עליונה של הספר תורה‪.‬‬
‫יש ללבוש טלית לאחר הקדיש של קדושת 'ובא לציון'‪ ,‬לפני שיאמר הש"ץ פסוק 'ואני תפילתי'‪,‬‬
‫כדי להתתעטף בטלית בעת רצון‪.‬‬
‫ביום חול‪ ,‬זמן מנחה הינו זמן דינים‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬זמן מנחה הינו זמן רצון ולכן מדגישים זאת ע"י אמירת 'ואני תפילתי'‪.‬‬
‫בשבת במנחה ז"א יעלה עד התיקון השמיני של ת"ד דא"א 'נוצר' שהוא הרצון העליון ['נוצר'‬
‫אותיות 'רצון'] כי בחינת החסד העליון המתפשט במצחא דעתיקא‪ ,‬הנקרא עת רצון‪ ,‬יורד‬
‫ומתגלה במזל השמיני דדיקנא שלו וגם במנחה של שבת מתגלה מצח רצון שלו ועי"כ נכפפים‬
‫ונכנעים הדינים דמצח ז"א וחוזר להיות מצח רצון‪.‬‬
‫במנחה בשבת ז"א עתיד (בחזרה של העמידה) לעלות עד התיקון השמיני של ת"ד דא"א ולכן‬
‫הרצון העליון דבמצחא קדישא מתחיל להאיר במצחא דז"א אשר עולה עולם הבריאה עד שם‬
‫[יא”ב‪ :‬כלומר עולם הבריאה מגיע עד מקום עצמות ז"א אך כלים של ז"א עלו עד הדיקנא‪ ?...‬ועיין עוד‬
‫יפה שעה להלן‪ ] .‬ע"י הארה ממצח עליון דעתיקא‪ ,‬נבקעים ג"ר דז"א ואורת אבא המכוסים שם‬
‫[יא”ב‪ 1 :‬פרקים עליונים דנה"י אבא] מתגלים עתה וזה עניין ספר תורה דמנחה דשבת‪.‬‬
‫'עת רצון'‪' :‬עת' מ‪-‬דעת‪ ,‬כי 'עת' הינם בחינת המוחין [ד' מוחין‪ ,‬ד‪-‬עת] וזהו עניין עת רצון כי‬
‫המוחין גנוזים תוך המצח ונעשה עתה עת רצון‪.‬‬
‫אנו מתפללים עבור נוק' שלמרות שהיא נשארת באו"א‪ ,‬שתקבל הארה מן הארת הרצון‬
‫העליון המתגלה עתה במנחה של שבת‪ :‬ואני תפילתי [נוק'] לך ה' [ז"א‪ ,‬כלומר שתתחבר‬
‫המלכות עם ז"א] עת רצון [ותיקרא גם היא 'עת רצון'‪].‬‬
‫בקדושת 'ובא לציון' הארנו הארה מהאצילות אל עולם הבריאה‪.‬‬
‫ב‪'-‬ואני תפילתי' המשכנו מצח הרצון מע"ק אל ז"א‪.‬‬
‫‪202‬‬
‫עתה ניתן לקרא בתורה כי כל האורות כבר נמצאים [ולא כמו בחול ולא כמו בשבת בשחרית‪,‬‬
‫שאז קוראים בתורה לאחר העליות של העמידה ושל חזרת הש"ץ] וגם כי עתה מתגלים ג"ר‬
‫דאבא שלשם עלה ז"א במוסף‪[ .‬יא”ב‪ :‬נגלים ‪ 1‬פרקים עליונים דנה"י אבא ע"י בקיעת ג"ר דז"א]‬
‫ולכן גם ישנם ‪ 1‬עליות במנחה כנגד ג"ר דאבא‪.‬‬
‫ביאור יתר‪[ :‬יא”ב‪ :‬תוספת זו לא כ"כ מתיישבת – עיין יפה שעה להלן]‬
‫ג"ר ז"א שלשם עולם הבריאה מגיע‪ ,‬מתגלים כעת ובתוכם הארות אבא‪ .‬שלוש עליות של‬
‫קריאת התורה דמנחה הינן‪ :‬חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬דעת (יא”ב‪ :‬של ז"א‪).‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה כי איך נאמר שג"ר אבא [יא”ב‪ :‬כלומר ‪ 1‬פרקים ראשונים של נה"י אבא?] נמצאים ביחד עם עולם‬
‫הבריאה? אלא אולי ניתן לומר שגם רשימו של אורות אבא כשז"א היה בימי חול ושלשם עלה עולם‬
‫הבריאה בשבת‪ ,‬נשארו ביחד עם עצמות ז"א כשכלי ז"א עלו למעלה לאבא והם האורות המתגלים‬
‫בקריאת התורה של מנחה‪.‬‬
‫עניין תפילת מנחה בלחש‬
‫בחזרה של מוסף זו"ן באו"א בהתאמה‪.‬‬
‫עתה בתפילת מנחה‪ ,‬רק ז"א עולה‪.‬‬
‫ בעמידה דלחש‪ :‬ז"א במזל התחתון של ת"ד דא"א ('ונקה'‪ ,‬תיקון ה‪ )31-‬ביחד עם או"א‪.‬‬‫נה"י דדיקנא דא"א שהינם תיקונים ‪ ,31 ,32 ,33‬נעשים מוחין לז"א‪ ,‬ונה"י ז"א נעשים‬
‫מוחין לנוק'‪ .‬נוק' בנה"י אבא [יא”ב‪ :‬בקיצור הכוונות של הרמח"ל נמצא שנוק' בג"ר אבא‪].‬‬
‫ בחזרה של בעמידה‪ :‬ז"א במזל העליון של ת"ד דא"א ('נוצר'‪ ,‬תיקון ה‪ ,)8-‬ביחד עם או"א‪.‬‬‫התיקון ה‪ 8-‬כנגד תפארת דיקנא דא"א‪ ,‬היכל רצון‪ ,‬הינו ממעל לתיקון ה‪ 9-‬וה‪ 31-‬שהם‬
‫היכל אהבה והיכל הזכות‪ ,‬חו"ג דיקנא דא"א‪ .‬חג"ת דדיקנא דאריך‪ ,‬תיקונים ‪ 31 ,9‬ו‪,8-‬‬
‫בהתאמה‪ ,‬נעשים מוחין לז"א‪ ,‬ונה"י ז"א ונה"י דאו"א נשארו למטה בג"ר דאבא ונעשים‬
‫מוחין לנוק'‪ .‬נוק' בחג"ת אבא [יא”ב‪ :‬בקיצור הכוונות של הרמח"ל נמצא שנוק' בכתר אבא‪].‬‬
‫נוק' לא עולה לדיקנא (אין זקן לנשים‪).‬‬
‫'ושמרתם את השבת כי קודש היא (ולא 'הוא' בלשון זכר)' לרמוז שנוק' (היא) באבא (קודש)‪.‬‬
‫תכלית העליות שעולים זו"ן בשבת היא בחזרה של מנחה‪.‬‬
‫ ז"א בא"א‬‫ נוק' באבא‬‫ עולם הבריאה באימא‬‫ עולם היצירה בז"א‬‫ עולם העשיה בנוק'‬‫יפה שעה‪:‬‬
‫הרי תמיד כדי שכלים של פרצוף יעלו‪ ,‬צריך שהכלים של הפרצופים שלמעלה ממנו יעלו קודם‪ ,‬וא"כ‬
‫איך נאמר שז"א עולה ביחד עם או"א! מוכרח הוא שכלי או"א עלו כבר מקודם והלבישו עצמות א"א!‬
‫אלא שאי אפשר לומר שכלי ז"א יעלו למעלה למקום עצמות או"א כי זה אינו כיבוד אב! לכן חייבים‬
‫לומר שאכן גם עצמויות אבא ואימא יעלו ביחד עם ז"א כעת במנחה ומשאירים רק רשימו של העצמויות‬
‫שלהם ולשם עולה נוק' במנחה‪.‬‬
‫לאחר מוסף‪:‬‬
‫כלים זו"ן במקום או"א‬
‫כלים בריאה במקום ז"א‬
‫כלים ד' ראשונות של יצירה במקום מלכות דאצילות‬
‫כלים ו' תחתונות של יצירה במקום ו' ראשונות של בריאה‬
‫כלים ד' ראשונות של העשיה במקום ד' תחתונות של בריאה‬
‫כלים ו' תחתונות של העשיה במקום ו' ראשונות של היצירה‬
‫נשארו ‪ 34‬מדרגות שעצמותם גלויה ללא כלים [‪ 4‬תחתונות של היצירה ו‪ 31-‬של העשיה‪].‬‬
‫לאחר מנחה‪:‬‬
‫‪203‬‬
‫כלי ז"א במקום א"א‬
‫כלי מלכות במקום אבא [או"א עילאין]‬
‫כלי הבריאה במקום אימא [ישסו"ת]‬
‫כלי היצירה במקום ז"א‬
‫כלי העשיה במקום נוק'‬
‫נמצא שכל בי"ע 'ערום' ללא כלים להלביש העצמות‪.‬‬
‫עיין דרוש ג' בעניין תוספת שבת ושם מוסבר שבליל שבת עצמויות נה"י גלויים ללא התלבשות כלים ואז‬
‫הם מאירים לעולם הזה בסוד תוספת קדושת השבת ואח"כ הם עולים אל כליהם‪ .‬גם כאן‪ ,‬העולמות‬
‫הגלויים מאירים כעת לאנשי העולם הזה בסוד תוספת קדושה‪ .‬מיד לאחר ההארה גם כאן כמו בליל‬
‫שבת‪ ,‬העצמות הגלויה עולה אל תוך כליה תיכף כדי שלא יינקו החיצונים‪.‬‬
‫ולכן אור עצמות א"א עולה אל כליו בתוך אדם קדמון‪.‬‬
‫אורות של עצמויות או"א עולים אל כליהם‬
‫אור עצמות ז"א עולה אל כליו בתוך א"א‬
‫אור עצמות מלכות עולה אל כליו בתוך אבא‬
‫וכו'‪ ,‬וזהו עניין העליה שלפני חטא אדם הראשון שקורית גם עתה‪.‬‬
‫וכן על דרך זה כל פרצוף הרוויח לזמן מה מתוספת קדושה של עצמות הפרצוף העליון לפני עלייתו אל‬
‫תוך כליו וכן אנשי עולם הזה הירוויחו גילוי אורות לזמן מה לפני עלית עצמויות העולמות אל תוך כליהם‪.‬‬
‫אך קשה כי ידוע לנו שעל ידי קבלת שבת בשדה והסעודות‪ ,‬עולות חיצוניות העולמות ועל ידי התפילות‬
‫עולות פנימיות העולמות‪ ,‬אך אם נאמר שהעצמויות של העולמות (הפנימיות) לא עלו מיד‪ ,‬אם כן מה‬
‫עלה בתפילות?‬
‫אולי ניתן לתרץ כי נודע שהאין סוף ב"ה מאיר בכל ‪ 4‬עולמות אבי"ע באופן זה‪:‬‬
‫ אור אין סוף ב"ה נתלבש בחכמה דאדם קדמון ונתלש בחכמה דאצילות והוא אבא דאצילות ועל ידו‬‫מאיר בכל האצילות‪.‬‬
‫ אור א"ס נתלבש בבינה דא"ק וירד ונתלבש בבינה דאצילות ועל ידו מאיר בבריאה‬‫ אור א"ס נתלבש בז"א דא"ק וירד ונתלבש בז"א דאצילות ובז"א דבריאה ועל ידו מאיר בעולם‬‫היצירה‬
‫ אור א"ס נתלבש במלכות דא"ק וירדה בכל המלכויות ונתלבשה במלכות דיצירה ועל ידו מאיר‬‫בעולם העשיה‪.‬‬
‫האור הזה הוא חיות וקיום העולמות ואינו פנימיות או מוחין! וזהו האור הנשאר במקומו בשבת ושאר‬
‫האורות‪ ,‬פנימיות וכלים‪ ,‬נקראים כלים לגביו‪ .‬וזהו האור המאיר לפי שעה לאנשי עולם הזה‪.‬‬
‫ 'אתה אחד'‪ :‬כנגד יג' [אחד] ת"ד שז"א ['אתה'] מקבל מהארתם עתה בהיותו במזל ה‪.8#-‬‬‫גם מצחא דרעוא של עתיקא מתגלה וכל הדינים נכפים‪.‬‬
‫ 'ושמך אחד'‪ :‬כנגד הארתם של י"ג ['אחד'] ת"ד שנוק' ['שמך'] מקבלת בהיותה למטה‬‫מא"א‪.‬‬
‫לכן סעודה שלישית הינה בדיקנא דא"א‪.‬‬
‫אין אומרים קידוש לפי שהיין הינו בבינה וז"א מעליה‪ .‬אך כן שותים יין בסעודה שלישית‬
‫ומכוונים י‪-‬ה במילוי אלפין גמ' כו' לרמוז אל עליית ז"א לדיקנא‪.‬‬
‫פירוש אחר‪:‬‬
‫ 'אתה אחד'‪ :‬כנגד אבא שעולה עם ז"א לדיקנא‬‫ 'ושמך אחד'‪ :‬כנגד אימא שעולה עם ז"א לדיקנא‬‫ 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'‪ :‬כנגד ז"א שעולה עם או"א בסוד הדעת‪.‬‬‫ והיות ואו"א וז"א עולים עד א"א שהוא הכתר‪ ,‬אומרים 'אחד' כי לא"א אין נוק' נפרדת‬‫ממנו; או כי 'אחד' כנגד יג' ת"ד‪.‬‬
‫ 'בארץ'‪ :‬כנגד המלכות הנקראת ארץ שנשארת מתחת לז"א במקום אבא‪.‬‬‫ 'אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו'‪ :‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב הינם כנגד חג"ת ז"א‪,‬‬‫'ובניו' הם כנגד נה"י ז"א ועל ידי עליית ג"ר דז"א נמשך אל ו"ק דז"א גילה‪ ,‬רינה ומנוחה‪.‬‬
‫ 'מנוחת אהבה (אבא) ונדבה (אימא)‪ :‬כנגד או"א שנמשכת אליהם כעת הארה ומנוחה כי‬‫עלו עד א"א‪.‬‬
‫‪' -‬מנוחת אמת ואמונה יכירו בניך וידעו'‪ :‬כנגד הארת זו"ן‬
‫‪204‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫'יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם'‪ :‬עם ישראל במדבר שאלו היש ה' בקרבינו אם‬
‫אין? כלומר מי מנהג אותנו‪ ,‬ז"א (ה') או א"א (אין)? לזה אומרים כעת 'יכירו בניך וידעו כי‬
‫מאתך (מאת ‪ -‬ך)' כלומר מאת כ' כנגד הכתר‪ ,‬שמשם באה להם מנוחה‪.‬‬
‫'ועל מנוחתם יקדישו את שמך'‪ :‬ישנו זיווג או"א בא"א כעת והוא נעשה ע"י מ"ן דזו"ן‪ .‬ז"א‬
‫עלה עם או"א כבר ואנו מתחברים עם נוק' שנשארה למטה כדי להעלות מ"ן‪ .‬על מנת‬
‫להעלות מ"ן לאו"א הנמצאים בא"א‪ ,‬זה אינו מספיק לכוון למסור את הנפש בלבד‪ ,‬כי זה‬
‫מועיל רק עבור זיווג של נוק' הנמצאת במקום המיתה‪ ,‬אלא אנו צריכים לכוון למסור את‬
‫הנפש על קידוש ה' כי אבא נקרא קודש (לכן 'קידוש')‪ .‬כלומר‪' :‬ועל מנוחתם (של או"א)‬
‫יקדישו (עם ישראל) את שמך (לכוון למסור את הנפש על קידוש ה' כדי להעלות מ"ן‪').‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫מה רבותא של זיווג או"א בדיקנא השתא? הרי או"א חופפים את המזל ה ‪ 8-‬וה‪ 31-‬בהתאמה ממילא‬
‫(יא”ב‪ :‬ולא רק עכשיו במנחה)‪ ,‬מזל ה ‪ 8-‬נותן החסדים לאבא ומזל ה‪ 31-‬נותן הגבורות לאימא! אולי יש‬
‫לומר ש כעת כשז"א מקבל מוחיו מנה"י דדיקנא והוא ז"א מוכלל מאו"א אזי או"א לא רק חופפים את‬
‫דיקנא אלא גם דיקנא מתלבשת באו"א‪.‬‬
‫'קדוש‪-‬קדוש‪-‬קדוש' של חזרת הש"ץ במנחה‪:‬‬
‫קדוש ‪ :3#‬לכוון להוריד הארה מן חכמה דדיקנא אל ז"א‬
‫קדוש ‪ :2#‬לכוון להוריד הארה מן תפארת דדיקנא [מזל השמיני] אל ז"א‬
‫קדוש ‪ :1#‬לכוון להוריד הארה מן יסוד דדיקנא [מזל ה‪ ]31-‬אל ז"א‬
‫'צדקתך' * ‪:1‬‬
‫יש לאומרם לפי הסדר כמנהג הספרדים ולא כמנהג האשכנזים שהופכים את הסדר‪.‬‬
‫כוונתינו להעלות מ"ן עם המלכות לצורך זיווג או"א ולכן לוקחים ‪ 1‬נשמות של ‪ 1‬הצדיקים‪,‬‬
‫יוסף‪ ,‬משה ודוד‪ ,‬במקום ז"א (כי ז"א עלה לדיקנא ואינו עם נוק') בסוד מ"ן‪ ,‬ביסוד דאו"א שלא‬
‫עלה בדיקנא‪.‬‬
‫לכן כשראש חודש חל בשבת‪ ,‬שאז נוק' ביחד עם ז"א‪ ,‬ועולה עם ז"א להשתמש בכתר אחד‪,‬‬
‫היא אינה צריכה לעליית ‪ 1‬הצדיקים ב‪ 1-‬הפסוקים של צדקתך כדי להעלות מ"ן כי בשבת‬
‫ר"ח‪ ,‬נוק' עולה באותו רשימו שמניח ז"א במקום אבא כשעלה במזלא קדישא דדיקנא‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בחזרה של מוסף ישנו זיווג זו"ן באו"א‪.‬‬
‫ז"א זכה לבחינת נרנח"י שלם דחיה בהיותו בכתר אבא‪.‬‬
‫נוק' זכתה לנרנח"י דנשמה דחיה בהיותה בכתר אימא‪.‬‬
‫ולכן הזיווג אינו אלא בבחינת נר"ן של זו"ן אך לא בבחינת החיה שלהם כי נוק' לא עלתה לאבא‪.‬‬
‫במנחה ישנם ‪ 2‬זיוו גים‪ :‬או"א וזו"ן‪ .‬זיווג או"א צריך למ"ן מזו"ן‪ .‬היות וז"א עלה לדיקנא ללא נוק'‪ ,‬נמצא‬
‫שז"א לא יכול להעלות זו"ן עם נוק' לאו"א וגם לא יכול להזדווג עם נוק' בהיותה למטה באבא!‬
‫זו"ן מושבעים ועומדים ואינם יכולים להזדווג בבחינת החיה שלהם‪.‬‬
‫ולכן כעת שנוק' באבא וקנתה בחינת החיה‪ ,‬ז"א אינו עימה ואינו יכול להזדווג עימה‪.‬‬
‫לכן לוקחים ‪ 1‬הצדיקים‪ ,‬משה [כנגד הדעת]‪ ,‬יוסף [כנגד היסוד]‪ ,‬דוד [כנגד גבורות שבמלכות] שבחינתם‬
‫עניין הזיווג‪ ,‬ועל ידי שלשתם נעשה הזיווג עם נוק'‪ .‬כי נשמות הצדיקים הם עצמם מזדווגים עם המלכות‬
‫ועושים נשמות כמו שנאמר "ואת הנפש אשר עשו" ושלושה אלה גם עולים למ"ן לזיווג או"א [במילים‬
‫"ועל מנוחתם יקדישו את שמך" כנ"ל] וגם מזדווגים עם המלכות אחר סיום חזרת העמידה‪.‬‬
‫כמו בק"ש דחול‪ ,‬או"א מזדווגים לצורך זיווג זו"ן בתפילה‪ ,‬כך במנחה של שבת‪ ,‬או"א מזדווגים בעמידה‬
‫לצורך זיוג ז"א [כלומר ‪ 1‬הצדיקים] עם נוק' אח"כ‪.‬‬
‫בר"ח שחל בשבת‪ ,‬נוק' עולה עד הכתר של אבא ולא רק עד ו"ק אבא כמו בשבת רגילה‪ ,‬ולכן אינה‬
‫צריכה לצדיקים לצורך זיוו גה כי יש לה רשימו דז"א בהיותה בג"ר אבא וגם אין בעיה של הפרת‬
‫השבועה [של זיווג דבחינת חיה] כי הזיווג אינו אלא עם רשימו דז"א‪.‬‬
‫‪205‬‬
‫עניין סעודה שלישית‬
‫זיווג ע"ק מיניה וביה בבחינת הפה שבו ומהשפע הנשפע מזיווג זה‪ ,‬אנו אוכלים סעודת‬
‫מנחה‪ .‬ז"א במקום הפה דע"ק‪ ,‬במזל השמיני של ת"ד ומשם אוכל סעודה זו‪ .‬לכן סעודה זו‬
‫נקראת סעודתא דז"א‪.‬‬
‫אין קידוש בסעודה שלישית כי היין הינו בחינת דינים ואין דינים בע"ק; ובשתי הסעודות‬
‫הראשונות היין היה נמשך מאימא עילאה‪.‬‬
‫אך צריך לשתות יין בסעודה שלישית ולקחת כוס ביד ולכוון ‪ * 1‬י‪-‬ה דאלפין‪ ,‬גמ' מזלא‪.‬‬
‫‪ * 1‬י‪-‬ה דיודין בסעודה ‪3#‬‬
‫‪ * 1‬י‪-‬ה דההין בסעודה ‪2#‬‬
‫‪ * 1‬י‪-‬ה דאלפין בסעודה ‪1#‬‬
‫סימן י‪-‬הא‪.‬‬
‫‪206‬‬
‫עניין ראש חודש‬
‫שבת‬
‫ימי חול‬
‫נוק' מקבלת הארותיה דרך‬
‫הזכר; אך בשבת ישנן עליות‬
‫גבוהות מאוד ואין עליות בימי‬
‫חול‬
‫ז"א לוקח‬
‫יעקב בנצח‬
‫הארות של‬
‫ז"א ונוק'‬
‫יסוד אבא ושל‬
‫בהוד ז"א‪.‬‬
‫יסוד אימא‬
‫יעקב מקבל‬
‫הארות מיסוד ואח"כ נותן‬
‫אורות אימא‬
‫אבא ונוק'‬
‫לנוק'‪.‬‬
‫מקבלת‬
‫הארות מיסוד‬
‫אימא‪ ,‬אך‬
‫יעקב לוקח‬
‫הארות יסוד‬
‫אימא ראשון‬
‫ומעביר אותם‬
‫לרחל‪.‬‬
‫ראש חודש‬
‫יום טוב‬
‫נוק' מקבלת הארותיה ישירות ולא דרך הזכר ובזה יום טוב וראש‬
‫חודש מעולים משבת אך בשבת העליות גבוהות יותר‬
‫ז"א לוקח אורות אבא‬
‫לעצמו‪.‬‬
‫נוק' לוקחת אורות אימא‬
‫לעמצה שלא ע"י ז"א‪ .‬זו"ן‬
‫שווים בגובה‪.‬‬
‫פסח בזרוע ימין [חסד]‪.‬‬
‫אורות יסודות או"א יוצאים‬
‫מחסד אל זו"ן‪.‬‬
‫ר"ה בזרוע שמאל‬
‫[גבורה]‪ .‬אורות יסודות‬
‫או"א יוצאים מגבורה אל‬
‫זו"ן‪.‬‬
‫סוכות באמצע [תפארת?]‪,‬‬
‫אורות יסודות או"א יוצאים‬
‫מהקו האמצעי [תפארת?]‬
‫אל זו"ן‪.‬‬
‫פורים בנצח‪.‬‬
‫חנוכה בהוד‪.‬‬
‫אין עליה לז"א‪.‬‬
‫נוק' עולה כדלהלן‪:‬‬
‫עמידה של שחרית‪:‬‬
‫אורות יסודות או"א יוצאים מנצח אל‬
‫זו"ן‪ .‬יעקב לוקח הארות יסוד אבא‬
‫מנצח‪ ,‬ונוק' לוקחת הארות יסוד אימא‬
‫גם מנצח‪ ,‬ולא על ידי יעקב; לכן 'יעלה‬
‫ויבא' נאמר ב‪-‬רצה כנגד הנצח; וזה‬
‫גם "זכרון ירושלים" שאומרים‬
‫ברצה\נצח‪ ,‬כי ירושלים היא כנגד נוק'‪.‬‬
‫חזרה של שחרית‪:‬‬
‫יעקב ורחל עולים לחו"ג ז"א ושניהם‬
‫מקבלים הארותיהם מחסד‪.‬‬
‫עמידה של מוסף‪:‬‬
‫רחל עולה בחב"ד ז"א לבדה‪ .‬הזיווג‬
‫הינו ישראל ורחל‪.‬‬
‫חזרה של מוסף‪:‬‬
‫רחל עולה בכתר ז"א לבדה‪ ,‬ואז‬
‫ישראל (ז"א) ונוק' שווים בקומתם‬
‫ומזדווגים‪ .‬לכן גם אומרים כתר‬
‫בקדושה‪ .‬הזיווג הינו ישראל ורחל‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬שהוא עולם דאיתכסייא‪ ,‬יעקב ולאה‪ ,‬אם לא אמר 'יעלה ויבא' לא מחזירים אותו; מה‬
‫שאין כן ביום‪ ,‬יעקב ורחל‪ ,‬עלמא דאיתגלייא‪ ,‬שכן מחזירים אותו‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא ברור לי]‬
‫במוסף דר"ח לא אומרים שאר נוסח הקדושה של שבת‪ ,‬רק 'כתר'‪ ,‬כי בשבת זו"ן עלו עד או"א‬
‫ולכן אומרים 'אי‪-‬ה מקום כבודו' כנגד עליות נוספות של נוק'; וכן 'ממקומו הוא יפן ברחמים'‬
‫לבקש שזו"ן לא ישכחו אותנו כאשר הם עלו למקום גבוה‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫'ובראשי (לשון רבים) חדשיכם'‪ :‬עניין ראשים רבים של נוק'‪ :‬כנגד נצח והוד שבהם נוק' עולה‬
‫או כנגד כל הראשים (כלומר המוחין) שנוק' מקבלת בר"ח ב‪ 4-‬עמידות [שחרית‪ ,‬חזרה של‬
‫שחרית‪ ,‬מוסף‪ ,‬חזרה של מוסף]‪ :‬נה"י‪ ,‬חג"ת‪ ,‬חב"ד כתר דז"א‪.‬‬
‫'ימלוך ה' לעולם א‪-‬להיך ציון לדור ודור'‪ :‬ר"ת (כשמתחילים מ‪-‬א‪-‬להיך) 'אצלו'‪ ,‬כי נוק' באותו‬
‫גובה כמו ז"א‪ .‬וכן על דרך זה בקדושה של שבת ושל חול‪...‬‬
‫‪207‬‬
‫עניין מיעוט הירח ושלא נתקררה דעתה עד שאמר לה הביאו עלי כפרה על‬
‫שמיעטתי את הירח וצדיקים ייקראו על שמך‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫בתחילת אצילותם‪ ,‬זו"ן דאצילות היו שווים בקומתם‪ ,‬ונוק' ירדה (מיעוט ירח) בראש עולם‬
‫הבריאה‪ ,‬בהיכל ק"ק (חוץ מאשר בתפילה שאז היא עולה לאצילות‪).‬‬
‫הרבה חייליה להפיס דעתה‪ :‬כלומר נוק' מושלת בבי"ע‬
‫צדיקים ייקראו על שמך‪ :‬בשחרית דחול זיווגה עם יעקב בנה"י ז"א דאצילות (צדיקים = נה"י‬
‫ז"א)‬
‫הביאו עלי כפרה‪ :‬בר"ח רק נוק' עולה עד כתר ז"א למקומה הראשון (עלי – דייקא; יא”ב‪:‬‬
‫כלומר נוק'‪ ,‬בלבד‪ ,‬עולה למעלה מז"א)‬
‫חולצים התפילין לפני מוסף כי אז יש לנוק' מעלה יתירה [ג"ר דז"א] לעומת ימי החול [חג"ת‬
‫דז"א‪].‬‬
‫בשבת כתיב 'ונסכה' לרמוז שנוק' בבחינת נקבה ברשות בעלה‪.‬‬
‫בר"ח כתיב 'ונסכו' לרמוז שנוק' במעלת הזכר ואינה ברשות בעלה‪.‬‬
‫ביחזקאל כתיב‪' :‬ימי המעשה וביום השבת'‪ :‬ר"ת י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬הזכרים גוברים על הנקבות‪ :‬י' על‬
‫ה'‪ ,‬ו' על ה'‪ ,‬והנקבות אוכלות משל הזכרים‪.‬‬
‫אך בפסוק‪' :‬השבת יפתח וביום החודש'‪ :‬ר"ת ה‪-‬ו‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬השם אינו כסדרו לרמוז שבר"ח‬
‫הנקבות אינם טפלות לגבי הזכרים‪.‬‬
‫אע"פ שבר"ח העליות הינן לנוק'‪ ,‬בכל זאת ישנה עליה לז"א גם כן כדי ששניהם יהו שווים‬
‫בעת הזיווג‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הכוונה שז"א יקבל מוחין מכתר דישסו"ת ולא רק מחכמות דישסו"ת‪.‬‬
‫במקום אחר מופיע שיש זיווג לזו"ן כשלז"א יש רק בחינת חיה [מוחין מחכמה דישסו"ת] ולנוק' ישנה‬
‫בחינת יחידה [כלומר מוחין מכתר דישסו"ת]!‬
‫אלא יש לומר שבר"ח כשז"א אינו מעל נוק' אלא שניהם באותו גובה והיא אינה טפלה אליו ואינה‬
‫ניזונית ממנו אזי הזיווג לא יהיה שלם אם גם לז"א ולנוק' לא יהו מוחין מכתר דישסו"ת; משא"כ שם‬
‫שזו"ן מקבלים שניהם מוחין דישסו"ת מאותו מקור ואצל ז"א הם נעשים חיה ומשם נמשכים לנוק'‬
‫ולנוק' הם נעשים יחידה‪.‬‬
‫זה סוד הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח שהוא בחינת הבינה שהיא על התפארת‬
‫(ז"א) בסוד ציור ה' שהוא ד' על ו'‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הכוונה שכאשר ז"א אינו מזדווג עם נוק' כי הוא מיעט אותה‪ ,‬אזי גם או"א לא משפיעים לז"א מזיווגם‬
‫וזיווגם שונה‪.‬‬
‫השוני בין תקופת הגלות ולבין תקופת שבית המקדש קיים הינו שבתקופת הבית‪ ,‬זו"ן היו תמיד פב"פ‬
‫ובאותו גובה (עד המדרגה הששית (?)) ובזמן הגלות זו"ן אב"א חוץ מאשר בזמן התפילות‪ .‬אך העליות‬
‫הינן זהות‪ .‬לכן בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬הרבותא של ר"ח היה שזו"ן מקבלים מוחין מכתרים‬
‫דישסו"ת ולא רק מחכמות דישסו"ת אך הם היו פב"פ ובאותו גובה כבר ממילא‪.‬‬
‫(במקור‪ ,‬ביפה שעה‪ ,‬ישנו כאן תיאור של העליות לעתיד לבא‪).‬‬
‫בליל חול‪ ,‬אחר חצות הלילה‪ ,‬יכוון האדם תמיד לשלב שמות עסמ"ב עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‬
‫(פעמיים)‪ ,‬דאלפין ודההין‪.‬‬
‫וביום ראשון וששי יכוון ס"ג עם א‪-‬ל ש‪-‬ד‪-‬י שבבריאה‬
‫וביום שני וחמישי יכוון מ"ה עם א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה שביצירה‬
‫וביום שלישי ורביעי יכוון האדם ב"ן עם א‪-‬ל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י שבעשיה‬
‫אך בר"ח יכוון האדם בשמות 'אלף למד א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י' גמ' נר שהוא גם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה משולב עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫ועם א‪-‬להים ועם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ .‬השמות הנ"ל יש לנקד לפי הניקוד הבא‪ :‬א‪-‬כתר (קמץ)‪ ,‬ל‪-‬חכמה‬
‫‪208‬‬
‫(פתח)‪ ,‬ף‪-‬בינה (צירי)‪ ,‬ל‪-‬חסד (סגול)‪ ,‬מ‪-‬כתר (קמץ)‪ ,‬ד‪-‬חכמה (פתח)‪ ,‬א‪-‬בינה (צירי)‪ ,‬ד‪-‬חסד‬
‫(סגול)‪ ,‬נ‪-‬כתר (קמץ)‪ ,‬י‪-‬חכמה (פתח)‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫איך נוכל לומר שבתפילת מוסף דר"ח נוק' הינה כמו בעת אצילותה שהיתה שווה בקומתה לז"א פב"פ?‬
‫הרי בעת אצילותה היא היתה בגובה של תפארת ז"א אב"א!‬
‫אולי מדובר בזו"ן דנרנח"י דנשמה שחזרו כמו בעת אצילותם ולא זו"ן דנרנח"י דחיה ויחידה שהם נשארו‬
‫עדיין אב"א‪.‬‬
‫כי בחול ובר"ח זו"ן מקבלים מוחיהים מישסו"ת [בינות דישסו"ת בעמידה דלחש וחכמות דישסו"ת‬
‫בחזרה ובר"ח מאחוריים דכתר דישסו"ת במוסף דלחש ובחזרה מפנים דכתר דישסו"ת] שהם פרצופי‬
‫הנשמה דזו"ן שהם פרצופי זו"ן הקטנים והם יעקב ורחל‪.‬‬
‫במוסף דלחש של ר"ח‪ :‬לפני 'באהבה' (לפני הנסירה) נמשכים המוחין מבינות של השורשים של המוחין‬
‫בכתר ישסו"ת‪ ,‬מאחורי כתר אימא‪ ,‬ולאחר 'באהבה' מאחורי כתר אבא (שהוא נחשב 'פנים' יחסית‬
‫לאימא)‪.‬‬
‫בחזרה של מוסף של ר"ח‪ :‬לפני 'באהבה' (לפני הנסירה) נמשכים המוחין מחכמות של השורשים של‬
‫המוחין בכתר ישסו"ת‪ ,‬מפנים כתר אימא‪ ,‬ולאחר 'באהבה' מפנים כתר אבא (שהוא נחשב 'פנים' יחסית‬
‫לאימא)‪.‬‬
‫כשזו"ן מקבלים מוחיהם מאו"א עילאין אזי פרצופיהם גדולים‪ ,‬מבחינת חיה‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬איזה פיוס יש לנוק' בר"ח? הרי בשבת היא עולה הרבה יותר למעלה מר"ח וזה קורה בערך ‪4‬‬
‫פעמים בחודש! וכן במנחה של שבת‪ ,‬ז"א מגיע עד א"א שזהו מקום ז"א האמיתי ונוק' מגיעה עד אבא‬
‫שזהו מקומה האמיתי; אך נוק' אינה מגיעה עד כתר ז"א במנחה של שבת כי היא נשארת בו"ק אבא‪.‬‬
‫אלא שבר"ח נוק' מקבלת מוחיה שלא ע"י ז"א‪ ,‬ואינה כפופה אליו אלא היא ברשות עצמה‪.‬‬
‫ועוד קשה‪ ,‬הרי גם ביום טוב‪ ,‬כגון בר"ה‪ ,‬נוק' נבנית מנקודה קטנה לפרצוף שלם ע"י המשכת אורות‬
‫המוחין מז"א‪ ,‬על אותה דרך כמו ביום חול‪ ,‬וא"כ איך נאמר שבר"ח נוק' הארותיה שלא ע"י ז"א?‬
‫שאלה‪ :‬האם בר"ח‪ ,‬שנוק' עומדת בנצח ז"א‪ ,‬יכולים לכוון בנה"י דז"א בברכות האמצעיות והסופיות‪ ,‬כי‬
‫איך נמשיך הארות מהוד ומהיסוד של ז"א אל נוק' כאשר נוק' בנצח ז"א בקו אחר?‬
‫יא”ב‪ :‬לפי קיצור הכוונות‪:‬‬
‫ נוק' לא נמצאת אך ורק בנצח אלא גם בהוד וגם בנצח ולכן זה אולי עונה לשאלת היפה שעה כאן [וכן‬‫יוצא לפי שער הכוונות גם כן כשהוא אומר שיש לרחל ‪ 1‬רישין‪ ,‬נצח והוד‪ ,‬וכן שמוחין נוק' נעשים‬
‫מנה"י‪ ,‬חג"ת‪ ,‬חב"ד וכתר דז"א ב‪ 1-‬העמידות של הבוקר‪ ,‬בהתאמה‪].‬‬
‫ בברכת אבות‪ ,‬יעקב ורחל עולים בנה"י דנה"י דז"א ובשאר התפילה בכל נה"י דז"א ובאבות בחזרה‬‫יעקב ורחל עולים בנה"י דחג"ת ובשאר התפילה בכל חג"ת; ובמוסף באבות יעקב ורחל עולים בנה"י‬
‫דחב"ד דז"א ובשאר התפילה בכל חב"ד דז"א ובאבות בחזרה בנה"י דכתר ובשאר התפילה בכל כתר‪.‬‬
‫‪ -‬במוסף הזיווג הינו יעקב עם רחל אך כאן במקור בשער הכוונות‪ ,‬נמצא שהזיווג הינו ישראל עם רחל‪.‬‬
‫‪209‬‬
‫עניין המועדים – בית מועד‬
‫בימי החול‪ ,‬האורות העליונים משפיעים כך‪:‬‬
‫יום א'‪ :‬חסד שבאצילות מתלבש בחסד של בריאה וחסד של בריאה מתלבש בחסד של יצירה‬
‫בארץ ישראל; ובחו"ל גם חסד של יצירה מתלבש בחסד של עשיה‪.‬‬
‫יום ב'‪ :‬כנ"ל בגבורה‬
‫יום ג'‪ :‬כנ"ל בתפארת‬
‫וכן נה"י עד יום ו'‪.‬‬
‫אך ביום טוב הספירה של האצילות‪ ,‬המיוחדת לאותו חג‪ ,‬מתלבשת בבריאה לבד; אך ספירות‬
‫הבריאה לא מתלבשות ביצירה וכו' כי מרוב התגלות אור האצילות בבריאה יתבטל אור‬
‫דיצירה לגמרי‪ ,‬דשרגא בטיהרא מאי מהניא‪[ .‬יא”ב‪ :‬כנראה כך יש גם להבין ההבדל בין ארץ ישראל‬
‫לחו"ל בימי חול‪ ,‬שבארץ‪ ,‬אולי‪ ,‬אורות הבריאה כה חזקים ביצירה שאין טעם לאורות העשיה‪].‬‬
‫כגון בפסח‪ ,‬חסד דאצילות מתלבש בחסד דבריאה‪ ,‬אך לא חסד דבריאה בחסד דיצירה‬
‫[הספירה המיוחדת של שבועות הינה תפארת‪ ].‬אך לא בוטלה התלבשותם של שאר‬
‫הספירות כשאר ימי חול‪ ,‬לפיכך הותר אוכל נפש‪.‬‬
‫שינויים בין שבת ליום טוב (עיין גם פירוש אחר להלן)‪:‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫יום טוב‬
‫שבת‬
‫זו"ן עולים מעצמם עד אימא וע"י התפילות‬
‫זו"ן עולים מעצמם עד אבא‬
‫אנו מעלים אותם עד אבא‪.‬‬
‫בחג"ת מוסף בלחש‪ :‬ז"א בחב"ד אבא‬
‫‬‫חזרה של מוסף‪ :‬ז"א בכתר אבא‪ ,‬נוק'‬
‫ חזרה של מוסף‪ :‬ז"א נשאר בחב"ד אבא‪ ,‬נוק'‬‫ואח"כ בחב"ד ואח"כ בכתר אימא‪.‬‬
‫בחג"ת ואח"כ בחב"ד אימא‬
‫מנחה בלחש‪ :‬ז"א בנה"י דדיקנא דא"א‪ ,‬נוק'‬
‫ מנחה בלחש‪ :‬ז"א בכתר אבא‬‫בנה"י אבא‬
‫ חזרה של מנחה‪ :‬נוק' בכתר אימא [היות ואין‬‫חזרה של מנחה‪ :‬ז"א במזל השמיני של‬
‫עליות של ז"א לדיקנא‪ ,‬לכן לא אומרים 'ואני‬
‫דיקנא דא"א [ז"א עלה ‪ 1‬התיקונים‬
‫תפילתי' כי מצח רצון דא"א אינו נגלה וגם אין‬
‫התחתונים של ת"ד]‪ ,‬נה"י ז"א נשארו בג"ר‬
‫קריאת התורה]‬
‫אבא‪ ,‬נוק' בחג"ת אבא‬
‫ז"א תמיד מקבל את מוחיו מנה"י דאו"א אע"פ שז"א עלה לכתר או"א; הרי גם או"א עלו כבר‬
‫לפנות לו מקום‬
‫או"א נכללים זה בזה; כי אבא מתלבש‬
‫ז"א באבא ומקבל מוחין מנה"י דאבא‪ ,‬נוק'‬
‫ומתעלם תוך אימא‪.‬‬
‫באימא ומקבלת מוחיה מנה"י דאימא; לכן‬
‫כשז"א עולה לאו"א‪ ,‬אזי הוא מלביש חציו‬
‫אומרים 'כתר' בקדושה של מוסף כי גם ז"א‬
‫הימני של אבא ונוק' מלבישה את חציו‬
‫וגם נוק' מקבלים כתר שלם של או"א‬
‫השמאלי; על דרך הלבשת או"א את א"א‪,‬‬
‫בהתאמה‪.‬‬
‫אבא לחציו הימני ואימא לחציו השמאלי‪ .‬לכן‬
‫לא אומרים 'כתר' בקדושה של מנחה על אף‬
‫שזו"ן בכתרים של או"א בהתאמה‪ ,‬כי גם ז"א‬
‫וגם נוק' אינם מקבלים כתרים שלמים אלא‬
‫חצאים‪.‬‬
‫ולכן צריך תפילה מיוחדת [מנחה] כדי‬
‫להעלות זו"ן בכתרים של או"א כי צריך לכלול‬
‫ולהלביש את אבא בתוך אימא כדי שאח"כ‬
‫יעלו זו"ן וילבישו זה חציו הימני וזה חציו‬
‫השמאלי [של כתר או"א]‬
‫‪210‬‬
‫עניין ‪ 5‬קרואים בתורה ביו"ט‪:‬‬
‫בשבת נגלים כל ז"ת דיסוד (?) אבא ולכן ישנם ‪ 7‬קרואים‪.‬‬
‫ביו"ט נגלים רק ג"ת של אבא אך היות ונה"י אבא לבושים בנה"י אימא לכן כשנגלים נצח והוד‬
‫אבא מוכרח הוא שגם נצח והוד אימא נגלים‪ ,‬והיות ויסוד אבא ארוך ולא מתלבש כולו ביסוד‬
‫אימא לכן ישנם ‪ 5‬עולים כנגד נצח או"א‪ ,‬הוד או"א ויסוד אבא‪.‬‬
‫פירוש אחר בעניין שינויים בין שבת ליום טוב‪:‬‬
‫שבת‬
‫(גם בשבת וגם בחול) המוחין של ז"א באים‬
‫מצד או"א כדלהלן‪ :‬מוחין דמצד אבא תוך‬
‫נה"י דאבא ונה"י דאבא תוך מוחין דמצד‬
‫אימא ומוחין דמצד אימא תוך נה"י אימא‬
‫ונה"י אימא תוך רישא דז"א‪.‬‬
‫כלי נה"י אבא מפרידים בין מוחין דאבא‬
‫ומוחין דאימא‪.‬‬
‫ז"א מקבל מוחין דאבא לבושים בנה"י דאבא‪.‬‬
‫יום טוב‬
‫נה"י דאבא אינם נכנסים בז"א אלא מוחין‬
‫דאבא מתלבשים ישירות תוך מוחין דאימא‬
‫ומוחין דאימא תוך נה"י דאימא ונה"י דאימא‬
‫תוך רישא דז"א‪.‬‬
‫ז"א מקבל מוחין דאבא לבושים תוך נה"י‬
‫דאימא‪ .‬יו"ט הינו בסוד אימא עילאה הרובצת‬
‫על האפרוחים‪" .‬מקראי קודש" לעומת שבת‬
‫שהינו 'קודש'‪.‬‬
‫אורות אבא אינם יכולים להתגלות למטה מן‬
‫יסוד דאבא גלוי למטה מן חזה ז"א כי הוא‬
‫חזה ז"א כי הם לבושים באורות אימא בלבד‬
‫ארוך מיסוד אימא‬
‫ואין להם לבושים של נה"י אבא ולכן אין‬
‫עצמות אורות יסוד אבא יכולה להתגלות ללא‬
‫כלים ולכן אורות אבא אינם גלוים‪.‬‬
‫ז"א מקבל מוחין דאבא דרך ‪ 2‬מסכים [יא”ב‪ :‬ז"א מקבל מוחין מאבא דרך מסך אחד בלבד‬
‫[יא”ב‪ :‬כלי נה"י אימא] ולכן שמחתו של ז"א‬
‫כלי נה"י אבא וכלי נה"י אימא]‬
‫גדולה ביו"ט מאשר בשבת ולכן מרבים‬
‫בסעודה בבשר ויין‪.‬‬
‫ביום חול ז"א עולה אל התבונה ע"י‬
‫קדושת המוחין שז"א מקבל בשבת גדולה‬
‫תפילותינו; ביו"ט ז"א עולה אל התבונה‬
‫מאשר ביו"ט‬
‫מעצמו‪ ,‬והוא עולה אל או"א ע"י תפילותינו‪.‬‬
‫[תבונה הינה ס"ג ‪ 31 +‬אותיותיו = ע"ג‬
‫אימא הינה א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין]‬
‫ב‪ 7-‬ברכות של תפילות יו"ט יש לכוון ב‪ 7-‬מרגלאן כדלהלן‪:‬‬
‫ברכה ‪ :3#‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‬
‫ברכה ‪ :2#‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‬
‫ברכה ‪ :1#‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין‬
‫ברכה ‪ :4#‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין‬
‫ברכה ‪ :5#‬א‪-‬להים דיודין‬
‫ברכה ‪ :1#‬א‪-‬להים דההין‬
‫ברכה ‪ :7#‬א‪-‬להים דאלפין [סימנם של סדר שמות א‪-‬להים יה"א]‬
‫כוונת הטבילה בערב יו"ט‪:‬‬
‫המקוה הינו כנגד אימא הנקראת 'ם' סתומה ולכן גם ישנם מ' סאה מים במקוה וגם מקוה הינו‬
‫גמ' א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין‪.‬‬
‫יש לטבול פעמיים‪.‬‬
‫טבילה ‪ :3#‬להפשיט מעל נפשו את בגדי קליפות החול‬
‫טבילה ‪ :2#‬להמשיך על עצמו קדושת הרגל (שם ע"ב)‬
‫ע"ב ‪ +‬קס"א (א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין) = רג"ל‪.‬‬
‫‪211‬‬
‫דרוש א' – נספח לבית מועד‬
‫בבוקר ביו"ט יש לכוון ע"ב ממתק את א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫במנחה יש לכוון ס"ג ממתק את א‪-‬להים‬
‫בערבית יש לכוון מ"ה ממתק את א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫דרוש א' דאסרו חג‬
‫בשבת העולמות עולים מדרגות רבות עד חזרה הש"ץ של מנחה‪ ,‬כך שלמשל עולם הבריאה‬
‫באימא‪ .‬עולם הבריאה עלה והשאיר ‪ 2‬מדרגות פנויות בין מקומו המקורי ומקומו עכשיו‪ :‬נוק'‬
‫דאצילות וז"א דאצילות‪.‬‬
‫ביום טוב בחזרה של מנחה‪ ,‬זו"ן באו"א ועולם הבריאה בז"א דאצילות והיצירה בנוק' והעשיה‬
‫במקום עולם הבריאה‪ .‬עולם הבריאה עלה והשאיר מדרגה אחת פנויה בין מקומו המקורי‬
‫ומקומו עכשיו‪ :‬נוק' דאצילות‪.‬‬
‫היות וביום טוב עולם הבריאה עלה פחות גבוה מאשר בשבת‪ ,‬יש לו אפשרות להמשיך איתו‬
‫קדושת האור שהיה לו ביום טוב למקומו המקורי של עולם הבריאה‪ .‬לכן ביום שלאחר יום‬
‫טוב‪ ,‬עושים אסרו חג שהוא בחינת המשכת אור קדושת יום טוב ממקום עליון אל מקום‬
‫תחתון‪ .‬אבל בשבת שיש עליות גבוהות‪ ,‬אין בנו כח להמשיך האור העליון ‪ 2‬מדרגות חוץ‬
‫למקומו‪.‬‬
‫‪212‬‬
‫דרוש ב' דאסרו חג‬
‫ביום טוב עולם הבריאה בז"א דאצילות‪ ,‬יצירה במקום נוק' ועשיה במקום הבריאה‪.‬‬
‫באסרו חג יורדים העולמות ‪ 1‬מדרגות בלבד‪:‬‬
‫‪ 4‬ראשונות של עשיה ב‪ 4-‬תחתונות דבריאה‬
‫‪ 1‬תחתונות דעשיה ב‪ 1-‬ראשונות דיצירה‪.‬‬
‫נמצא שמקומם של ‪ 4‬אחרונות דיצירה וכל ‪ 31‬ספירות דעשיה [סה"כ ‪ 34‬ספירות] פנוי לגמרי‬
‫בין הקדושה והקליפות כנ"ל בדרוש שבת‪ ,‬בסוד שאמר לעולמו די (כנגד יד'‪).‬‬
‫"א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח"‬
‫מזבח העולה הינו עולם העשיה‪.‬‬
‫בימי חול‪ ,‬שלא בשעת התפילה‪ ,‬המלכות של כל עולם ועולם נמצאת בעולם שלמטה ממנה‬
‫[כגון מלכות דיצירה בעשייה‪].‬‬
‫עולם היצירה נקרא א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה; לכן מזבח העולה נקרא א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה על שם המלכות דיצירה‬
‫היורדת לעולם העשיה‪.‬‬
‫‪ 4‬קרנות המזבח הם כנגד ‪ 4‬תחתונות של יצירה‪.‬‬
‫באסרו חג‪ ,‬עולם העשיה ביצירה הנקרא א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה; גמ' של אלף למד י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה הינה 'יאר'‪.‬‬
‫עניין הפסוק הינו‪ :‬באסרו חג אנו רוצים לקשור את קדושת החג שלא תסתלק ושמן א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬‬
‫ה שנעשה 'יאר' [עולם היצירה] ימשיך אלינו הארה עד קרנות המזבח כי עולם העשיה מגיע‬
‫באסרו חג בדיוק עד למעלה מקרנות המזבח (‪ 4‬תחתונות של יצירה‪).‬‬
‫דרוש ג' דאסרו חג‬
‫הבדלים בין שבת ליום טוב‪:‬‬
‫הבדל ‪:3#‬‬
‫ביום טוב מוחי אימא מלובשים בנה"י אימא באים מעצמם‪ ,‬וע"י תפילותינו אנו קוראים‬
‫ומזמינים אורות אבא שיתלבשו באורות אימא ("מקראי קודש"‪).‬‬
‫'אלה מועדי ה''‪ :‬ר"ת אמי‬
‫'אותם במועדם'‪ :‬ר"ת אב; כתיב 'אתם' (חסר)‪ ,‬לאמור כי אתם צריכים להמשיך את אבא‪.‬‬
‫הבדל ‪:2#‬‬
‫בשבת‪ ,‬אורות אבא זוהרים בעוצמה וצריכים להתלבש בנה"י אבא קודם כל‪ ,‬לפני שיכולים‬
‫להתלבש באורות אימא‪ ,‬כי אחרת אין כוח בכלים נה"י אימא לסובלם‪.‬‬
‫ביום טוב‪ ,‬רק אורות אבא בעוצמה נמוכה באים ומתלבשים ישירות באורות אימא (ללא נה"י‬
‫אבא‪ ,‬כי אין צורך בהם כי הארת אורות אבא חלשה‪).‬‬
‫לכן יום טוב הינו מקראי קודש בלבד‪ ,‬כי עיקר ההארה באה מאימא לעומת שבת שהוא קודש‬
‫גמור‪ ,‬כי עיקר ההארה באה מאבא שהוא קודש‪.‬‬
‫הבדל ‪:1#‬‬
‫בשבת‪ ,‬דעת דאבא מלובש תוך יסוד אבא מלובש תוך כלי יסוד אבא מתפשט תוך יסוד אימא‬
‫הקצר [שנשלם בחזה ז"א] ומשם דעת אבא יוצא ומתפשט תוך ז"א עד יסוד ז"א‪.‬‬
‫ביום טוב‪ ,‬דעת אבא הינו מלובש תוך יסוד אימא [ללא כלי יסוד אבא]‪ ,‬אך אינו יכול להתגלות‬
‫מעבר ליסוד אימא אל תוך ז"א בגילוי‪ ,‬כי אין כוח לז"א לקבל הארה גלויה מאבא ללא כיסוי‬
‫כלי יסוד אבא‪.‬‬
‫הקליפות הינן סוד עשיית מלאכה‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫בשבת היות ואור אבא מגולה בז"א‪ ,‬אין שום אחיזה לקליפות ולכן אין היתר להכנת אוכל‬
‫נפש‪ ,‬משא"כ ביום טוב‪.‬‬
‫בקדושה של מוסף‪ ,‬אומרים 'אי‪-‬ה' גם בשבת וגם ביום טוב‪ ,‬אך ההבדל הוא שביום טוב ז"א‬
‫מקבל אורות מוחין דאבא דרך מוחין דאימא ללא נה"י אבא‪ ,‬וזו"ן עולים באימא בלבד [ז"א‬
‫בימין‪ ,‬ונוק' בשמאל] כדימיון ימי החול‪ ,‬בהם יעקב עולה בנצח ז"א ורחל בהוד ז"א; אך בשבת‬
‫ז"א עולה באבא ונוק' באימא‪.‬‬
‫היתרון של יום טוב על שבת הינו שאורות אבא אינם מכוסים בשני כיסוים כמו בשבת [נה"י‬
‫אבא ונה"י אימא] אלא רק בכיסוי אחד [בנה"י אימא] והארתם מתגלית יותר מבשבת וזהו‬
‫טעם שמחת יום טוב‪.‬‬
‫שבת‬
‫ז"א בא"א‬
‫נוק' באבא‬
‫בריאה באימא‬
‫יצירה בז"א‬
‫עשיה בנוק'‬
‫יום טוב‬
‫זו"ן באימא‬
‫בריאה בז"א‬
‫‪ 4‬ראשונות יצירה בנוק' [כי נוק' בשיעור ‪4‬‬
‫ספירות]‬
‫‪ 1‬תחתונות יצירה ב‪ 1-‬ראשונות דבריאה‬
‫‪ 4‬ראשונות עשיה ב‪ 4-‬תחתונות דבריאה‬
‫‪ 1‬תחתונות עשיה ב‪ 1-‬ראשונות דיצירה‬
‫[יא”ב ‪ :‬לכאורה תיאור העליות של יום טוב כאן סותר גם דרוש א' דאסרו חג דרוש א' דאסרו חג וגם דרוש‬
‫ב' דאסרו חג דרוש ב' דאסרו חג]‬
‫נמצא כי ‪ 4‬תחתונות דיצירה [יא”ב‪ :‬צריך לומר ‪ 2‬תחתונות!] ו‪ 31-‬ספירות דעשיה לא נכללו‬
‫באצילות ביום טוב [ובשבת כן נכללו] ולכן באלו שנשארו חוץ לעולם האצילות יש בהם קצת‬
‫אחיזה של הקליפות וזהו טעם היתר אוכל נפש ביום טוב‪ ,‬כי המלאכות הם בקליפות‪.‬‬
‫יצירה נקראת אוכל נפש‪ ,‬כי יצירה נקראת א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬גמ' אוכל‪ ,‬והעשיה נקראת נפש‪,‬‬
‫כלומר היצירה הינה האוכל של העשיה הנקראת נפש‪.‬‬
‫ביצירה ובעשיה יש אחיזה אל הקליפות ביום טוב ולכן הותר אוכל נפש‪ .‬אך מלאכות אחרות‬
‫שאינן לצורך אוכל נפש לא הותרו כי אין אחיזה אל החיצונים אלא בחיות אוכל נפש בלבד‪.‬‬
‫"אבל מציאות שורש המלאכה שהוא בעשיה‪ ,‬כי מלאכה בגמ' א‪-‬ל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬שהוא עולם‬
‫העשיה‪ ,‬אין בזה כוח אל החיצונים‪ ,‬לפי שראש עולם היצירה שהם ‪ 4‬ראשונות שבו נכנסו‬
‫ביום טוב בעולם האצילות ואין החיצונים יכולים לינק אלא בבחינת אוכל נפש תחתון דיצירה‬
‫שנשארו ב‪ 6-‬ראשונות דבריאה" [יא”ב ‪ :‬לא ברור לי‪ :‬אם המלאכה בעשיה למה זה קשור לזה שיצירה‬
‫באצילות ביום טוב?]‬
‫עניין אסרו חג‬
‫ימי החול הם יצירה ועשיה‪.‬‬
‫בשבתות היצירה והעשיה עולים עד לאצילות שהוא קודש גמור ובמוצאי שבת אין בהם כוח‬
‫להשאיר הארת הקודש הגבוה בימי החול‪.‬‬
‫אך ביום טוב‪ ,‬שהיצירה והעשיה עלו רק לבריאה ויצירה ומקבלים הארות הקדושה בהיותם‬
‫שם‪ ,‬אזי במוצאי יום טוב נשאר בהם קצת מהקדושה וזהו עניין אסרו חג‪.‬‬
‫עליות באסרו חג‪:‬‬
‫‪ 4‬ראשונות דבריאה בנוק' דאצילות‬
‫‪ 1‬תחתונות דבריאה ב‪ 1-‬ראשונות דבריאה‬
‫‪ 4‬ראשונות דיצירה ב‪ 4-‬תחתונות דבריאה‬
‫‪ 1‬תחתונות דיצירה ב‪ 1-‬ראשונות דיצירה‬
‫‪ 4‬ראשונות דעשיה ב‪ 4-‬תחתונות דיצירה‬
‫‪ 1‬תחתונות דעשיה ב‪ 1-‬ראשונות דעשיה‬
‫מקום ‪ 4‬תחתונות דעשיה פנוים בין הקדושה והקליפות‬
‫‪214‬‬
‫יא”ב ‪ :‬סותר לכאורה מה שראינו בדרוש ב' דאסרו חג‪ ,‬ששם יוצא שיש ‪ 11‬מדרגות פנויות בין הקדושה‬
‫והקליפות דרוש ב' דאסרו חג‪.‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫"א‪-‬ל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח"‬
‫יצירה בימי חול נקראת א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫באסרו חג‪ ,‬כש‪ 4-‬ראשונות של יצירה ב‪ 4-‬תחתונות של בריאה‪ ,‬עולם היצירה נקרא "אלף‬
‫למד י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה"‪ ,‬גמ' 'יאר'‪ .‬כלומר מה שהיה נקרא א‪-‬ל י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה בימי חול‪ ,‬עתה קבל הארה‬
‫יתירה שנתמלא ונעשה 'יאר'‪.‬‬
‫'לנו'‪ ,‬רומז על עולם הבריאה שמאיר ב‪ 4-‬ראשונות של יצירה כי בריאה הינו א‪-‬להים במילוי‬
‫ובריבוע‪ ,‬ו‪'-‬לנו' גמ' א‪-‬להים‪.‬‬
‫'בעבותים'‪ ,‬כלומר ‪ * 2‬עבות‪ ,‬כל עבות הינו משולש‪ ,‬כנגד חג"ת ונה"י של יצירה שהם עכשיו‬
‫ב‪ 1-‬ראשונות של יצירה‪.‬‬
‫'עד קרנות המזבח'‪ :‬מזבח העולה הינו מלכות דיצירה הנמצאת בראש העשיה‪ .‬באסרו חג‪,‬‬
‫מלכות דיצירה [מזבח העולה] ו‪ 4-‬קרנותיו [‪ 4‬ראשונות דעשיה] נמצאים ביצירה; כלומר‬
‫באסרו חג‪ 4 ,‬ראשונות דעשיה נעשים בחינת ‪ 4‬קרנות אל המלכות דיצירה הנקראת מזבח‬
‫בהיותם ב‪ 4-‬תחתונות דיצירה‪ 4 .‬ראשונות דעשיה הם בחינת ‪ 4‬מוחין דעשיה והם ‪ * 4‬י‪-‬הו‬
‫במילוי עסמ"ב מלובשים ב‪ * 4-‬אהי במילוי יודין‪ ,‬יודין‪ ,‬אלפין וההין‪ .‬גמ' ‪ 8‬שמות אלו הינה‬
‫'קרנות' שהוא גם 'שנות' ['ויוסיפו לך שנות חיים'‪ ,‬כי המוחין האלו נקראו חיי מלך‪ ,‬וחיים הינו‬
‫גמ' "א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה"‪].‬‬
‫הפסוק מדבר רק על יד' ספירות שלא עלו לאצילות ביום טוב‪ ,‬שהם העבותים [‪ 1‬תחתונות‬
‫דיצירה] וקרנות המזבח [‪ 4‬ראשונות דעשיה‪].‬‬
‫‪215‬‬
‫הקדמה בעניין פסח – יא”ב [ע"פ רעיון של הרב שריקי שליט"א]‪:‬‬
‫עניין הדעת‪:‬‬
‫פגם אדם הראשון היה בדעת‪ ,‬וזהו ההוצאת זרע לבטלה (‪ 112‬שנה שאדם פרש מאישתו)‪ .‬זיווג נקרא‬
‫דעת‪ .‬פגם אדם הראשון גרם לפגם בנשמות‪ ,‬כי הנשמות פגומות מהדעת‪ .‬וזהו עניין השחתת הזרע של דור‬
‫המבול ("השחיתו את זרעם")‪.‬‬
‫אדם הראשון גם פגם באכילתו מעץ הדעת‪ .‬הוא רצה לדעת את ה' ולא להאמין בצורה עיוורת‪ .‬לכן נגזרה‬
‫הסתרת ה' כי אין האור ניכר אלא מתוך החושך‪.‬‬
‫דעת ז"א הינו מקור יניקת הקליפות‪ ,‬וזה הנקרא "עץ הדעת טוב ורע"‪ ,‬מקום בו מסתיים יסוד אימא‬
‫[הנהגת הייחוד] בתוך ז"א [הנהגת המשפט‪].‬‬
‫עיקר גלות מצרים היתה לסיבת הדעת דז"א‪ ,‬בה פגמו ישראל ושם נאחזו החיצונים‪ .‬דעת ז"א חשוף‬
‫ליניקת הקליפות עקב שיעבוד מצרים שמטרתו לצרף את הנשמות מהפגם שלהן‪.‬‬
‫כדי למ נוע יניקת הקליפות מהדעת‪ ,‬מוחי ז"א דגדלות הסתלקו (כולל דעת ז"א) וז"א חזר להיות בקטנות‪.‬‬
‫[במילים אחרות היות ולא זכינו‪ ,‬לכן מוחי ז"א התקטנו‪ ].‬מוחי ז"א דקטנות הינם שמות א‪-‬להים [בעצם‬
‫שמות א‪-‬להים הינם מוחי ניצוצות ז"א כפי אוצרות חיים המובא בהקדמה שלי]‪ ,‬מוחי ז"א דגדלות הינם‬
‫שמות הויה‪ .‬כנגד מוחים דקטנות‪ ,‬הקליפות נקראות אלהים אחרים‪ ,‬שהם ‪ 1‬שרי פרעה (שרי הטבחים‪,‬‬
‫האופים והמשקים‪ ).‬זהו עניין שפרעה התייחס לשם א‪-‬להים‪" ,‬אחרי הודיע לך א‪-‬להים את כל זה"‬
‫בשימוש עם המונח דעת‪" ,‬הודיע"‪ ,‬כי ז"א היה בקטנות‪ ,‬לעומת ניכור לשם הויה‪" ,‬אך את י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה לא‬
‫ידעתי"‪.‬‬
‫תפקידנו לתקן פגם הדעת ע"י אמונה עיוורת בה' ללא ניסיון לדעת‪ ,‬ולהבין ולחקור‪ .‬אברהם אבינו שאל‬
‫"במה אדע" וזה גרם לגלות מצרים "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך"‪ .‬הכל סובב הפועל "ידע"‪.‬‬
‫שנָה‪:‬‬
‫ִיר ֶׁ‬
‫{ח} וַי ֹּאמַר אֲדֹּנָי י ֱהוִה ַבמָה אֵ דַ ע כִי א ָ‬
‫שנ ָה‪:‬‬
‫ַארבַע מֵאֹות ָ‬
‫{יג} וַי ֹּאמֶׁר לְַאב ְָרם יָד ֹ ַע תֵ דַ ע כִי גֵר י ִ ְהי ֶׁה ז ְַרעֲָך ְבא ֶֶׁׁרץ ֹלא ָלהֶׁם ַו ֲעבָדוּם ְועִנוּ אֹּתָם ְ‬
‫גלות מצריים כתוצאה מחוסר אמונה‪ .‬יש צורך לתקן ולחזק האמונה‪.‬‬
‫אכן המצה מסמלת אמונה בה'‪",‬וגם צידה לא עשו להם"‪" ,‬לכתך אחרי במדבר"‪ ,‬ואכן המצה נקראת נהמא‬
‫דמיהמנותא‪ ,‬לחם האמונה (בספר הזוהר (ח"ב קפג‪ ,‬ב))‪.‬‬
‫צורת החיטה הינה כמו ‪ 1‬מוחין‪ ,‬ואכן אין התינוק יודע לומר אבא או אימא עד שיטעם טעם דגן‪ ,‬כי או"א‬
‫הינם מקור המוחין‪ .‬לכן דווקא בדגן [מסמל דעת] יש העניין של מצה לעומת חמץ‪ .‬ביאת קטן אינה ביאה‬
‫כי אין לו דעת‪.‬‬
‫תלמוד בבלי ‪ -‬ברכות‪-‬דף מ – א {בראשית ג‪-‬ז} ויתפרו עלה תאנה ר''י אומר חטה היתה שאין התינוק‬
‫יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן‪.‬‬
‫ספר המידות‪-‬דעת (רבי נחמן מברסלב)‬
‫ה ַטעַם ָדגָן ֵמבִיא ַדעַת לָָאדָם‪.‬‬
‫שאור שבעיסה הינו הערב רב‪ ,‬מזרע של עמלק [פרי צדיק‪ ,‬מצטט תיקוני זוהר] המסמל‬
‫האנטי‪-‬אמונה‪-‬עיוורת והיא ערלת הלב‪.‬‬
‫לעומתו המצה נקראת נהמא דמיהמנותא‪ ,‬לחם האמונה [בספר הזוהר (ח"ב קפג‪ ,‬ב)] ככתוב‪" :‬זכרתי לך‬
‫חסד נעוריך"; תיקון גלות מצרים ע"י אמונה עיוורת‪.‬‬
‫דעת הינו חיבור [או"א‪ ,‬איש ואישתו‪].‬‬
‫הנהגת משפט משולבת עם הנהגת הייחוד הינה כנגד שילוב ענייני חירות ועבדות [רוב סימני הסדר של‬
‫פסח מערבים עבדות וחירות כגון כורך וכו'‪].‬‬
‫מצה‬
‫מרור‬
‫שבח‬
‫גנאי‬
‫אכילה לשובע‬
‫אכילה לתיאבון‬
‫חרוסת‬
‫מרור‬
‫עם מצה‬
‫כורך מרור‬
‫‪216‬‬
‫ישנו אותו רעיון של דעת‪-‬חיבור גם בעניין ספירת העומר שהיא בניית מוחי ז"א‪ ,‬ברוח שילוב של משפט‬
‫וייחוד‪ ,‬כפי כוונת ספירת העומר המשלבת ניקוד משני פסוקים "אז ישיר" (אותיות) (משפט) ו‪"-‬בראשית‬
‫ברא" (תיבות) (ייחוד) וגם מתאים לכוונת ספירת העומר המשווה ומשלבת (‪ * 3‬ס"ג) עם (‪ * 7‬מ"ה)‬
‫כלומר שילוב ייחוד ומשפט‪.‬‬
‫גם עניין ההסיבה קשור לחיבור‪ :‬נשענים על דורות קודמים = דעת – חיבור‪.‬‬
‫הדעת יכולה להיות פסולה כאשר היא באה להכניס ספק ועיכוב בזריזות לקיום המצוות‪.‬‬
‫בליל הסדר ז"א מקבל עד מוחין דגדלות ב'‪ ,‬בבת אחת‪ ,‬כדי לחלץ אותו מיניקת הקליפות‪ ,‬בדומה לעיוורון‬
‫היצר וקבלת אמונה גדולה‪ ,‬בפני נס גלוי פתאומי‪.‬‬
‫אע"פ כן‪ ,‬יש לאדם לחקור ולדעת את כללי הנהגת ה' בעולם‪ ,‬הנהגת הייחוד לעומת הנהגת המשפט‪,‬‬
‫כמצו ות התורה "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' (ייחוד) הוא הא‪-‬להים (משפט)"‪ .‬העיקר הינו "נעשה‬
‫ונשמע" כלומר לחקור ולדעת לאחר קבלת עול מצוות וקביעת האמונה בלב‪.‬‬
‫עניין נוק'‪:‬‬
‫רוב הדרושים של פסח עוסקים בעניין ז"א ומעט מדובר על נוק'‪ .‬לעומת ראש השנה‪ ,‬שרוב הדרושים‬
‫עוסקי ם בעניין הנוק'‪ .‬יש אולי לומר שראש השנה הינו בסימן גילוי הנהגת הייחוד ["יבין כל יצור כי אתה‬
‫יצרתו"] וכך גם מתחדש העולם (כלומר נוק') לעומת פסח שהינו בסימן הנהגת המשפט וכך גם מתחדשת‬
‫ההנהגה (כלומר ז"א)‪.‬‬
‫בדרוש ג' של פסח מופיע שהחיצונים יונקים מנוק' לאחר יום א' של פסח‪.‬‬
‫בדרוש ד' של פסח ישנו עניין לאה הנכנסת לתו ך ז"א ויוצרת (א) פה עבור ז"א שדרכו יוצא הבל הנהיה‬
‫מקיפים לרחל (ב) ‪ 1‬ב"נים של רחל‪.‬‬
‫בדרוש ו' של פסח‪ ,‬מופיע שה‪-‬מגיד של ליל הסדר הינו כנגד כניסת אורות לאה לתוך ז"א ויציאת הבל‬
‫הפה של ז"א מבחינת אור מקיף לרחל‪ .‬גם מופיע בעניין החרוסת שהוא כנגד הארה מז"א אל לאה להמתיק‬
‫דיניה‪.‬‬
‫‪217‬‬
‫דרוש א' דפסח‬
‫דור שיעבוד מצרים הינו דור המבול והינו דור הפלגה‪ .‬דור זה בא מניצוצות קרי שהוציא אדם‬
‫הראשון באותם ‪ 311‬שנה שפירש מאשתו עד שנולד שת‪.‬‬
‫קרי נקרא רע וכן המוציא קרי נקרא רע; ער בכור יהודה היה רע‪.‬‬
‫כנגד חטא דור המבול שהשחיתו את זרעם‪ ,‬היה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"‪.‬‬
‫כנגד דור הפלגה שאמרו "הבה נלבנה לבנים"‪ ,‬היה "וימררו את חיהם בחומר ובלבנים"‪.‬‬
‫מרע"ה לא בא מניצוצות הקרי של אדם הראשון אלא מבחינת שת ("ותרא אותו כי טוב" – ולא‬
‫רע כשאר הנשמות הבאות מניצוצות קרי‪).‬‬
‫כל הנשמות באות מהדעת‪.‬‬
‫אותו הדור היה פגום מבחינת הדעת (כי הנשמות של אותו הדור באו מניצוצות הקרי‪ ,‬והזיווג‬
‫הינו מבחינת הדעת‪ ).‬לכן אותו הדור ירד למצרים ונשתעבד שם‪ ,‬כי מצרים הם סוד הקליפות‬
‫היושבות באחוריים של הדעת‪ .‬מטרת השעבוד הוא לצרף את הנשמות‪.‬‬
‫כדי שלא יתאחזו הקליפות בדעת ז"א‪ ,‬חזר ז"א להיות בעיבור תלת כלילן בתלת בנה"י אימא‬
‫ו‪ 1-‬המוחין שבו (כולל הדעת) הסתלקו ממנו למעט חיצוניות הכלים דנה"י אימא‪ .‬כי הפגם‬
‫היה בדעת כי שם חטאו‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ג"ר דז"א באים והולכים בהתאם למצב ז"א ולפגמי עם ישראל‪ .‬ספירת הדעת אינה מכלל ג"ר דז"א אך‬
‫כשג"ר דז"א מסתלקים‪ ,‬אזי דעת דז"א גם מפסיד את המוחין שלו כמו שאר הספירות‪ .‬היות ודעת ז"א‬
‫הוא ראש לכל הו"ק לכן כשיש פגם בדעת‪ ,‬כל הו"ק חזרו להיות תלת גו תלת‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ז"א חזר להיכנס בסוד עיבור תוך אימא בזמן גלות מצרים‪.‬‬
‫והרי ו"ק ז"א הינם חלק שורשי דז"א שלא מסתלק בעוון התחתונים אך כאן רואים שהו"ק הסתלקו!‬
‫בעת גלות מצרים ו"ק דמ"ה דז"א [שהיו מתקנים ו"ק דב"ן דז"א] הסתלקו אך נשארו ו"ק דב"ן דז"א‬
‫פרודים‪ ,‬בלתי תיקון; וו"ק דמ"ה דז"א עלו ונכנסו בסוד העיבור תוך אימא‪.‬‬
‫אע"פ שבכל מקום [כגון בדרושי ק"ש] כתוב שלעולם אין ז"א חסר ממוחין הפנימיים דקטנות דאימא‪,‬‬
‫כאן בגלות מצרים אפילו מוחין דיניקה הסתלקו ונשארו רק מוחין פנימיים דעיבור דמצד אימא שהם‬
‫מוחין של תלת כלילן בתלת‪.‬‬
‫הה"ח והה"ג דז"א נמצאים אם כן ביסוד אימא בדעת ז"א [דעת ז"א בגרון ז"א – יא”ב‪].‬‬
‫אימא נקראת א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה; מכאן ‪ 31‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה שיהיו לבושים לה"ח ולה"ג ביסוד אימא בזמן‬
‫הגדלות דז"א‪ ,‬וכעת בזמן הקטנות‪ ,‬כלים\לבושים נה"י אימא בלבד הינם בעצם מאירים בז"א;‬
‫וכלי יסוד אימא עם הה"ח והה"ג הינו מאיר בדעת ז"א עם ‪ 31‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫נמצא ‪ 31‬חו"ג ביסוד אימא (בדעת ז"א) והם שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה [אחוריים שנהיו פנימיים בז"א]‬
‫‪ 31‬ריבועים\אחוריים של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫= ‪ 31‬מ"ד והינם ‪441‬‬
‫והם כנגד ‪( 411‬משך גלות מצרים מלידתו של יצחק) ‪ 31 +‬שמות‬
‫והם ‪ 31‬ד"מ‪-‬ים [‪ 5‬דמים טהורים מחסדים ו‪ 5-‬דמים טמאים מגבורות‪ ].‬ה"ח יורדים ליסוד‬
‫ז"א וה"ג יורדות ליסוד נוק'‪ ,‬ובזיווג זו"ן‪ ,‬ז"א נותן ה"ח לנוק' ואז ישנם ‪ 31‬דמים ביסוד נוק'‬
‫שמהם נוצר הוולד‪ .‬מבירורי דם הטוהר נעשים גם חלב להנקה וגם דם טוהר‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ז"א חזר להיות בסוד העיבור כי אין שם בחינת הדעת‪ ,‬אלא רק ‪ 2‬מוחין דא‪-‬להים‪ .‬בקטנות לבושי ז"א‬
‫הינם א‪-‬להים ובגדלות הם א‪-‬ה‪-‬י ‪-‬ה‪ .‬וכפי המופיע בדרוש ב' בענין פסח‪ ,‬בגלות מצרים היו לז"א גם‬
‫לבושים דקטנות (א‪-‬להים) וגם לבושים דגדלות (שמות א‪-‬ה ‪-‬י‪-‬ה) והקליפות ינקו מהלבושים בלבד דדעת‬
‫דגדלות‪.‬‬
‫שם מ"ה הינו בז"א‪ .‬ישנם ‪' * 1‬א' בז"א [מ"ה‪ ].‬כל 'א' הינו כנגד אחוריים דא‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה [גמ' 'דם']‬
‫המסמל את אימא המתפשטת בז"א‪:‬‬
‫‪218‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫יוד‪ :‬ראש ז"א;‬
‫הא‪ :‬גרון ז"א אשר שם יסוד אימא אשר בתוכו מוח הדעת [הכולל ה"ח וה"ג]‬
‫ואו‪ :‬התפשטות הדעת בשליש עליון דתפארת ז"א‪ .‬כל עוד דעת ז"א מכוסה ביסוד אימא‪ ,‬אזי‬
‫אין יניקה לקליפות‪ ,‬אך כאשר הדעת מתגלית בחזה ז"א‪ ,‬אזי ישנו מכאוב של יניקת הקליפות‬
‫("מוסיף דעת מוסיף מכאוב")‬
‫הא‪ :‬כנגד רחל; בזיווג זו"ן החסדים ניתנים לרחל‪ ,‬ואז נעשים בה ה' דמי טוהר (בנוסף ל‪ )-‬ה'‬
‫דמים טמאים (שכבר היו ביסודה – יא”ב‪).‬‬
‫‪ 31‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬במילוי דמילוי הינם‪:‬‬
‫‪( 27 * 31‬אותיות) (‪ * 31‬ז"ך אותיות)‬
‫ע"ר‬
‫ניצוצות הקרי של אדם הראשון שדור מצרים צריכים לתקן (ער רע בעיני ה')‬
‫משה חשב ששנות גלות מצרים הינם כנגד ‪ 31‬הויות [ה"ח וה"ג] שנסתלקו מז"א‬
‫והם ‪ = 21 * 31‬ר"ס ("כי סר לראות") ולכן משה חשב שטרם הגיע זמן הגאולה‪.‬‬
‫ה' תיקן את משה ואמר לו שמשך הגלות תלוי ב‪ 31-‬אחוריים דשמות אהי‪-‬ה שנשארו בדעת‬
‫ז"א‪ ,‬והם רד"ו (‪ 411‬מזמן לידת יצחק) וזהו "א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה שלחני אליכם" (יא”ב‪ :‬מוחין דקטנות דז"א‬
‫מחיצוניות נה"י אימא‪).‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫משה חשב שעצם זה שהה"ח שהתפשטו תוך ז"א גם מסתלקים עם הסתלקות המוחין הינו מראה על‬
‫פגם חריג ולכן שנות הגלות צריכות להיות בהתאם לה"ח ולה"ג שהסתלקו עם המוחין‪ .‬אכן בלילות‪,‬‬
‫כשז"א חוזר להיות בסוד היניקה ומוחי ז"א מסתלקים‪ ,‬התפשטות הה"ח נשארת בו"ק ואינה מסתלקת‬
‫עם המוחין‪ ,‬אך בגלות מצרים הה"ח והה"ג שהתפשטו בו"ק ז"א גם הסתלקו עם מוחי ז"א כשז"א חזר‬
‫להיות בסוד העיבור‪.‬‬
‫‪ 1‬מוחין יש בזמן העיבור והם ‪ 1‬שמות דא‪-‬להים ומשם נאחזות הקליפות‪ ,‬בעורף שמאחורי‬
‫הדעת‪ .‬אלו סוד ‪ 1‬א‪-‬להים אחרים‪ ,‬כי הם יוצאים מהתפשטות א‪-‬להים דקדושה‪ ,‬לאחר‬
‫מדרגות רבות‪ ,‬עד שלבסוף יוצאת בחינת הקליפה הנקראת א‪-‬להים אחרים‪' .‬אחרים' גמ' גרון‬
‫ששם מתפשטים שמות א‪-‬להים [וששם דעת ז"א – יא”ב] וגם גמ' ‪ * 1‬א‪-‬להים‪ .‬זהו גם כנגד ‪1‬‬
‫שרי פרעה‪ :‬שר האופים‪ ,‬שר המשקים ושר הטבחים‪.‬‬
‫פרעה ראה שז"א אינו שולט (כי ז"א בעיבור באימא‪ ,‬תלת כלילן בתלת) ולכן אמר "לא ידעתי‬
‫את י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה"‪.‬‬
‫קליפה דפרעה ינקה משם א‪-‬להים (ולא ח"ו משם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה) ופרעה הודה בשם א‪-‬להים ("אחרי‬
‫הודיעך א‪-‬להים את כל זה"‪).‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫עד מעמד הסנה‪ ,‬היתה אימא מדברת עם משה ["א ‪-‬ה ‪-‬י‪-‬ה שלחני אליכם" וגם המאמר "כה אמר ה' בני‬
‫בכורי ישראל" אימא אמרה‪ ,‬כי שם ה' יכול לחול גם על אימא כי היא נקראת ס"ג]‪ .‬מהסנה ואילך‪ ,‬היה‬
‫ז"א מדבר עם משה [וז"א היה הולך וגדל כי אז התחילה לידת מוחי ז"א‪].‬‬
‫כשהאר"י ז"ל מסביר שז"א חזר להיות באימא בסוד העיבור‪ ,‬הכוונה שמוחי ז"א דגדלות ודיניקה חזרו‬
‫להתעבר תוך אימא‪ ,‬אך ז"א עצמו רק חזר להיות עם מוחין דעיבור‪ ,‬בסוד פרצוף נה"י‪.‬‬
‫בלילה רגיל של חול‪ ,‬ז"א בבחינת יניקה‪ ,‬פב"פ ואין חשש מיניקת החיצונים באחוריים של זו"ן כיוון‬
‫שז"א רק ביניקה‪ .‬אך בגלות מצרים‪ ,‬היות והיתה התגברות החיצונים [פרעה ו ‪ 1-‬השרים עלו עד אחורי‬
‫הדעת] ולכן ז"א היה צריך לחזור עד בחינת העיבור‪.‬‬
‫ז"א היה בבחינת מוחין דא‪-‬להים שמשם יש יכולת לקליפה (א‪-‬להים אחרים) להתאחז‪.‬‬
‫יניקת פרעה היתה מ‪ 2-‬אותיות "מי" של א‪-‬להים [כנגד מ"י ימים בין פסח לעצרת‪ ,‬כנגד‬
‫נש"ב‪].‬‬
‫עם כל אות של א‪-‬להים אפשר לקבל ‪ 24‬צירופים [סה"כ ‪ 321‬צירופים‪].‬‬
‫לכן עם ‪ 2‬אותיות מ"י מקבלים מ"ח צירופים‪ ,‬ולכן מצרים נקראת ארץ ח"ם‪.‬‬
‫‪ 31‬המכות באות מ‪ 1-‬אותיות 'אלה' של 'א‪-‬להים'‪ ,‬שבהם לא היתה אחיזה לפרעה "למען‬
‫שיתי אותותי אלה בקרבו‪".‬‬
‫‪219‬‬
‫פרעה שכפר בבן הבכור העליון [כלומר ז"א‪ ,‬שהוא ישראל‪" ,‬לא ידעתי את ה'"] נענש במכת‬
‫בכורות‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫ישנם ‪ 2‬נושאים מרכזיים בגלות מצרים‪ ,‬קשורים זה בזה‪:‬‬
‫החזרת ז"א בסוד העיבור‪ ,‬תלת כלילן בתלת‬
‫הסתלקות התפשטות ה"ח בתוך ז"א‪ ,‬שהתעלו למעלה בשרשם במוח הדעת של ז"א‪ ,‬במקום‬
‫גרון ז"א‪ ,‬שהוא מקום סיום יסוד אימא‪ ,‬ואז מוח הדעת היה מאיר בתוך ז"א בבחינת‬
‫האחוריים של הלבושים של יסוד אימא והם ‪ 31‬דמים ומשם ינקו פרעה ומצרים וקבלו כח‬
‫לשעבד את ישראל‪.‬‬
‫נס יציאת מצרים הינו לידת ז"א והגדלתו ואז ניכנסים לז"א מוחין דגדלות‪ ,‬הנקראים חיים‪ ,‬ואז‬
‫ניפסקת יניקת מצרים‪ ,‬ועם ישראל יוצא מן הגלות‪.‬‬
‫דרוש ב' דפסח‬
‫‬‫‪-‬‬
‫בזמן הקטנות (כלומר עד שז"א "בן ‪ ,)"31‬מוחי ז"א הינם הלבושים והכלים של נה"י אימא‬
‫שבתוכם מתלבשים הלבושים של נה"י אבא‪.‬‬
‫הלבושים של נה"י אימא נקראים א‪-‬להים‪.‬‬
‫היות והלבושים של נה"י אבא אינם מתגלים בפני עצמם אלא נשארים לבושים בלבושים של‬
‫נה"י אימא‪ ,‬לכן הינם גם נקראים בשמות א‪-‬להים‪.‬‬
‫בגדלות ז"א‪ ,‬הלבושים של נה"י אימא הינם יותר פנימיים והם שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ .‬במוח דעת‬
‫ז"א‪ ,‬שהוא יסוד אימא‪ ,‬ישנם ‪ 31‬ד"מים‪ ,‬והם אחוריים של ‪ 31‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ .‬וכן נ"ה הינם‬
‫בבחינת א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫יש בבינה גם שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה וגם שם א‪-‬להים‪:‬‬
‫הלבושים של נה"י אימא בזמן קטנות ז"א הינם שמות א‪-‬להים‪.‬‬
‫הלבושים של נה"י אימא בזמן גדלות ז"א הינם שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫בזמן גלות מצרים היו מתגלים ‪ 31‬דמים והם בחינת הלבושים של זמן גדלות ז"א‪.‬‬
‫בזמן גדלות ז"א‪" ,‬ז"א בן ‪ 31‬שנים"‪ ,‬נכנסים לז"א מוחין דגדלות והם הויות‪ ,‬תוך הלבושים‬
‫דנה"י אימא שהם שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬וכן המוחין הפנימיים דהויות נכנסים תוך לבושים דנה"י‬
‫דאבא; אלו הם בחינת צ' דצל"ם‪.‬‬
‫במהלך ה‪ 7-‬שנים [מ‪ 31-‬שנה ועד ‪ 21‬שנה] ז"א מקבל ‪ 7‬מקיפים של מוחין דגדלות‪ ,‬והם‬
‫ל"מ דצל"ם‪ .‬כל הנ"ל [צל"ם] הינו גדלות א'‪.‬‬
‫‪220‬‬
‫מוחים פנימיים‬
‫צ' דצל"ם‬
‫שמות‬
‫מקור‬
‫קטנות‬
‫א' דז"א‬
‫חיצוניות ‪‬‬
‫‪‬‬
‫נה"י‬
‫ישסו"ת ‪‬‬
‫גדלות‬
‫א' דז"א‬
‫פנימיות‬
‫לבוש נצח‪ :‬א‪-‬להים דיודין‬
‫לבוש הוד‪ :‬א ‪-‬להים דההין‬
‫לבוש יסוד א‪-‬להים דאלפין‬
‫סימן‪ :‬יה"א‬
‫מוחין‪ :‬לבושי נה"י ישסו"ת הינם‬
‫המוחין הפנימיים עצמם‬
‫לבושי המוחין‪:‬‬
‫לבוש נצח‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‬
‫לבוש הוד‪ :‬א ‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין‬
‫לבוש יסוד א‪-‬ה ‪-‬י‪-‬ה דההין‬
‫סימן‪ :‬יא"ה‬
‫מוחין‪ :‬הויות‬
‫קטנות‬
‫ב' דז"א‬
‫חיצוניות ‪‬‬
‫לבושי חיצוניות חג"ת של אימא‪:‬‬
‫אכדט"ם [חילוף א‪-‬להים באבג"ד]‬
‫‪ o‬נקרא גם א ‪-‬להים חיים‬
‫‪ o‬הוא שם יותר רחמים ופנימי‬
‫משם א ‪-‬להים‪ .‬אך שם ב ‪-‬מ‪-‬ו‪-‬כ‪-‬ן‬
‫יותר דין וחיצוני‪.‬‬
‫מוחין‪ :‬לבושי חיצוניות חג"ת של‬
‫אימא הינם המוחין הפנימיים עצמם‬
‫לבושי המוחין‪:‬‬
‫לבוש נצח‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‬
‫לבוש הוד‪ :‬א ‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין‬
‫לבוש יסוד א‪-‬ה ‪-‬י‪-‬ה דההין‬
‫סימן‪ :‬יא"ה‬
‫מוחין‪ :‬הויות‬
‫גדלות‬
‫ב' דז"א‬
‫‪‬‬
‫נה"י‬
‫ישסו"ת ‪‬‬
‫‪‬‬
‫נה"י‬
‫חו"ב‬
‫פנימיות‬
‫נה"י‬
‫חו"ב‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מקיפים‬
‫ל"ם דצל"ם‬
‫מקור‬
‫חיצוניות‬
‫חג"ת וחב"ד‬
‫ישסו"ת‬
‫פנימיות‬
‫חג"ת וחב"ד‬
‫ישסו"ת‬
‫חיצוניות‬
‫חג"ת של‬
‫אימא‬
‫פנימיות‬
‫חג"ת של‬
‫אימא‬
‫מוחי ז"א‬
‫מנה"י‬
‫דאו"א‬
‫(פרצופי‬
‫ישסו"ת)‬
‫ז"א עד גיל‬
‫‪21‬‬
‫מוחי ז"א‬
‫מחג"ת‬
‫דאו"א‬
‫(פרצופי‬
‫חו"ב‬
‫עילאין)‬
‫ז"א נקרא‬
‫זקן‬
‫במנחה של שבת ז"א עולה לדיקנא של א"א‪.‬‬
‫בקטנות א' וב' דז"א המוחין הפנימיים דז"א הם מחיצוניות נה"י או חג"ת דאימא בהתאמה‪,‬‬
‫ולכן שם לבושי נה"י [והוא א‪-‬להים] שונה משם לבושי חג"ת [והוא א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם]‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫כי בקטנות א' וב' דז"א הזיווג הינו של ישסו"ת או של חו"ב בלבד‪ ,‬בהתאמה‪ ,‬ללא זיווגים של פרצופים‬
‫עליונים יותר‪ ,‬כי הם זיווגים דחיצוניות‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫בגדלות א' וב' דז"א‪ ,‬המוחין הפנימיים הם הויות המתלבשות בלבושי נה"י או חג"ת דאימא‬
‫בהתאמה‪ ,‬כי אז המוחין דז"א באים ממוחי או"א ממש בעת זיווג או"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בגדלות א' וב' דז"א‪ ,‬היות והזיווגים הינם זיווגים דפנימיות של או"א‪ ,‬לכן הזיווגים הינם כדלהלן‪:‬‬
‫חכמה וישראל סבא נהים פרצוף אחד‬
‫בינה ותבונה נהים פרצוף אחד‬
‫ואח"כ ישנם זיווגים של פרצופים עליונים יותר‪ ,‬עתיק [מניה וביה]‪ ,‬א"א ונוקביה‪ ,‬והם מביאים אורות‬
‫לאו"א; הכל בהתאם למ"ן של הפרצוף התחתון כלפי העליון‪.‬‬
‫לכן ניתן להבין במקצת למה המחבר מחשיב הויות של פנימיות של גדלות א' וב' כאותם הויות‪ ,‬כי בעצם‬
‫הפרצופים נהים אחד ובשני המקרים השפע בא מלמעלה מהם‪ .‬אמנם בגדלות א'‪ ,‬הזיווג של הפרצוף‬
‫המשולב "חכמה וישראל סבא" עם הפרצוף המשולב "בינה ותבונה"‪ ,‬נעשה בגובה [כלומר במקום] של‬
‫ישסו"ת‪ ,‬ובגגדלות ב'‪ ,‬הזיווג נעשה במקום של חו"ב‪.‬‬
‫‪221‬‬
‫דרוש ג' דפסח‬
‫בליל פסח ז"א עולה בבת אחת לחו"ב עילאין ולא כמו בשאר שבתות וימים טובים שהעליות‬
‫של ז"א הינן שלב אחר שלב בעיקבות תפילותינו‪.‬‬
‫אמנם בשבת ז"א עולה עד נה"י דיקנא של א"א מה שאין כן בליל הפסח‪[ .‬ז"א יגיע לדיקנא רק‬
‫בחג שבועות‪].‬‬
‫הסיבה לעליה הפתאומית הינה כדי שתתבטל אחיזת החיצונים בז"א‪.‬‬
‫זהו הנאמר בהגדה‪:‬‬
‫ ותרבי‪ :‬כנגד גדלות א' בנה"י או"א‬‫ ותגדלי‪ :‬כנגד גדלות ב' בחג"ת או"א‬‫ ותבואי בעדי עדיים‪ * 1 :‬ע"ד = ‪ * 1‬א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם שבחג"ת‪...‬‬‫ שדיים נכונו‪ ... :‬שהם מקום השדיים‬‫ שערך צימח‪( :‬הכנה לשבועות לעלית ז"א לדיקנא א"א – מפירוש הסולם המובא בהגהה‬‫במקור‪).‬‬
‫פירוש נוסף‪:‬‬
‫ ותרבי‪ :‬כנגד המעבר מעיבור ליניקה (קטנות א'); ביניקה ניגלו הו"ק דז"א ממצב של תלת‬‫כלילן בתלת‪.‬‬
‫ ותגדלי‪ :‬כנגד גדלות א'‬‫ ותבואי בעדי עדיים‪ :‬כנגד קטנות ב'‪ ,‬שם א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם (שהוא גמ' ע"ד)‬‫ שדיים נכונו‪ :‬כנגד חג"ת (מקום השדיים); כנגד גדלות ב'‪.‬‬‫עניין מילה פסח‪:‬‬
‫ תבונה הינה נה"י אימא‬‫ בינה הינה חג"ת אימא‬‫ ראש תבונה הינו אם כן בנה"י בינה; כלומר הפה של תבונה נמצא במקום שאליו ז"א‬‫מגיע בליל הסדר וזהו "פה סח"‪ ,‬ולכן צריך להרבות בסיפור שבח יציאת מצרים‪.‬‬
‫מוחי ז"א נשארים בגדלות ב' עד סוף היום הראשון של פסח ולכן אומרים הלל גמור גם בלילה‬
‫וגם ביום‪.‬‬
‫לאחר שהחיצונים ביטלו אחיזתם בז"א בעקבות הגדלתו הפתאומית‪ ,‬מסתלקים מוחי ז"א‬
‫לגמרי וחוזרים שלב אחר שלב מיום ב' דפסח עד חג השבועות ולכן מיום ב' דפסח אומרים‬
‫הלל רק בדילוג‪.‬‬
‫ההגדלה הפתאומית של ז"א אינה ע"י תפילותינו כי אין בכוחינו לעשות זאת‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫זו"ן העלו מ"ן מעצמם לאו"א‪.‬‬
‫ולכן הזיווג נאסר בליל פסח‪ ,‬כי זיווג או"א לא נעשה ע"י תפילותינו כמו בשאר הימים הטובים‪.‬‬
‫לאחר היום הראשון של פסח‪ ,‬חוזרים החיצונים להאחז אחיזה קטנה יותר בנוק' ב‪"-‬דמים‬
‫הטמאים"‪ .‬כסדר כניסת המוחין מחדש עד שבועות‪ ,‬כך הוא סדר ביטול אחיזת החיצונים‪ :‬ימי‬
‫ספירת העומר הם מבחינת ‪ 7‬נקיים כדי שתטהר האישה העליונה לבעלה [זו"ן] בחג שבועות‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬בתחילת הדרוש נראה שז"א גדל באופן פתאומי כדי שהחיצונים לא יינקו ממנו‪ ,‬ולאחר יום א' דפסח‬
‫מסתלקים מוחי ז"א (ז"א חוזר להיות בקטנות?) ומוחי ז"א חוזרים ובאים לתוך ז"א ‪,‬שלב אחרי שלב עד‬
‫שבועות‪ .‬הקושי הינו שכאן מופיע שהחיצונים נאחזים בנוק' (ולא בז"א!?) וכסדר כניסת המוחין (לתוך‬
‫ז"א או לתוך נוק'?) כך גדל ביטול אחיזת החיצונים מנוק'‪ .‬אולי יש לתרץ הקושי ע"י מה שמוסבר‬
‫בהקדמה שלי שככל שז"א גדל כך נוק' עולה איתו (וכשז"א בגדלות אזי נוק' מתחילה להיבנות‪).‬‬
‫‪222‬‬
‫דרוש ד' דפסח‬
‫(לקט נושאים)‬
‫שם "חמץ" הינו במוחין דמצד אבא‪.‬‬
‫שם "שאר" הינו במוחין דמצד אימא; לחיצונים ישנה אחיזה גדולה יותר באימא‪ ,‬וכן ג"כ‬
‫השאור גרוע מהחמץ‪ ,‬כי השאור מחמיץ‪.‬‬
‫ש‬
‫א‬
‫מוח חכמה דאימא בז"א‬
‫מוח דעת דאימא בז"א‬
‫ר‬
‫מוח בינה דאימא בז"א‬
‫‪ 1‬מוחין דז"א דמצד אימא‬
‫א‪-‬להים דיודין הינו גמ' ש'‬
‫א‪-‬להים דאלפין‪ .‬זהו מוח קטן יותר מחו"ב ולכן לא מוזכר‬
‫ערכו (הגמ' שלו) אלא רק טבעו (הוראת מילויו‪ ,‬ה‪-‬א')‬
‫א‪-‬להים בריבוע; כי דין הוא בחינת אחוריים‪ .‬זהו גמ' ר'‬
‫חמץ הוא כנגד מוחין דז"א דמצד אבא‪.‬‬
‫עץ הדעת טוב ורע‪ :‬בחינת יסוד אימא שבדעת ז"א ושם היסוד נפסק ומתגלה ולכן יש מקום‬
‫אחיזה לחיצונים‪ .‬חמץ ושאור הם מוחין דמצד או"א בז"א ויש לחיצונים אחיזה בהם‪.‬‬
‫חמץ ושאור הם זכרים כי הם מוחין דז"א (מצד או"א)‬
‫מחמצת ומשארת הן נקבות כי הם מוחין דלאה (דמצד או"א)‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫לאה נמצאת מאחורי מוחין דז"א ויונקת משם‪:‬‬
‫מחמצת‪:‬‬
‫‪ o‬בחינת הארת אבא [מתוך ז"א – יא”ב] אל לאה‬
‫‪ o‬חמץ ‪ +‬תם‬
‫משארת‪:‬‬
‫‪ o‬בחינת הארת אימא [מתוך ז"א – יא”ב] אל לאה‬
‫‪ o‬שאר ‪ +‬תם‬
‫לאה נקראת 'תם'‪:‬‬
‫‪" o‬ומדת ימי מה היא"‪' :‬מדת' כנגד תם' ‪ +‬ד' (חלק פסוק זה כנגד לאה – עיין אוצרות חיים‪,‬‬
‫שער רחל ולאה‪ ,‬פרק א' – יא”ב)‬
‫‪" o‬יעקב איש תם"‪ :‬פרצוף יעקב הינו בעלה של "לאה"‬
‫לאוין של דכורא‪" :‬לא יאכל חמץ"‪" ,‬שאור לא ימצא בבתיכם"‬
‫לאוין של נוקבא‪" :‬כל מחמצת לא תאכלו"‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‪ 4‬בחינות נקראות 'לאה'‪:‬‬
‫בחינות 'לאה' מצד מוחין דאבא‪:‬‬
‫‪ o‬בחינה אחת נדבקת ביסוד אבא שבדעת ז"א‬
‫‪ o‬בחינה אחת נדבקת ביסוד אימא שבדעת ז"א‬
‫בחינות 'לאה' מצד מוחין דאימא‪:‬‬
‫‪ o‬בחינה אחת נדבקת ביסוד אימא‬
‫‪ o‬בחינה אחת עומדת בחוץ‪ ,‬באחורי ז"א כנגד מוח דעת ז"א‪ .‬בחינה חיצונית זו נקראת‬
‫'משארת'‪ ,‬כלומר 'שאר' ו‪'-‬תם'‪ ,‬והיא לאה (תם) הנמשכת ממוחין דאימא (שאר) ויש‬
‫פחד שלא יתאחזו בה החיצונים ולכן היא צריכה שימור‪ ,‬כי היא ממוחין דאימא וכי‬
‫היא עומדת מבחוץ [מחוץ לז"א? – יא”ב]‬
‫‪ 2‬סוגי מצות‪ :‬שמורה ואינה שמורה‬
‫ה‪'-‬לאה' השניה דמצד אבא עומדת בתוך ז"א ולכן היא שמורה מן החיצונים ואינה מחמצת כי‬
‫אין החיצונים יכולים לגעת בה‪.‬‬
‫‪223‬‬
‫ה‪'-‬לאה' השניה דמצד אימא עומדת מחוץ לז"א והיא צריכה שימור שלא יתאחזו בה החיצונים‬
‫ושלא תהפוך מ‪'-‬תם' ל‪'-‬מת'‪.‬‬
‫עניין השימור הוא שתחזורנה הארותיה של לאה להיכנס לתוך ז"א ולא תשראנה בחוץ כל ‪7‬‬
‫ימי הפסח‪ .‬יותר אינה צריכה שימור כל ימות השנה‪.‬‬
‫כל כוונת ליל פסח היא בבחינת רחל ולא בלאה‪ ,‬לפי שלאה מתבטלת בפסח ונכנסת בפנים‬
‫כדי שלא יינקו החיצונים ממנה‪.‬‬
‫ב‪ 7-‬ימי הפסח‪ ,‬המוחין של לאה נכנסים לתוך ז"א דרך הגרון שלו ויוצאים מאחורי חזה שלו‬
‫ונכנסים בראש רחל העומדת אב"א‪.‬‬
‫אין פחד שהחיצונים יתאחזו ברחל כל כך כמו בלאה משלוש סיבות‪:‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫צ"ע כי בליל הסדר רחל עומדת פב"פ עם ז"א‪ .‬אך כנראה שנשאר רשימו אב"א; וזה כמו הכוונה בענית‬
‫'אמן' של חזרת העמידה‪ ,‬שזו"ן פב"פ אך כוונתינו להאיר אותם ‪ 1‬מקומות רישומים ראשונים שנתרשמו‬
‫בהיותם אב"א‪[ .‬עיין עניין כוונת 'אמן' בדרוש ה' של חזרת העמידה‪,‬‬
‫באמירת _אמן_מאירים_רישומים_כשזון_היו_אבא]‬
‫ סיבה ראשונה‪ :‬לאה אינה פרצוף בפני עצמו אלא אחוריים דאימא‬‫ סיבה שניה‪ :‬רחל עומדת במקום של אורות מגולים שעין החיצונים אינה יכולה להסתכל‬‫שם‪ ,‬לעומתה‪ ,‬לאה עומדת במקום אורות מכוסים‪.‬‬
‫ סיבה שלישית‪ :‬לאה עומדת אב"פ עם ז"א במקום גבוה (פני לאה באחורי ז"א) ולכן יש‬‫מקום לחיצונים להתאחז ולחיות (כי אחורי לאה מגולים) כי טרם הגיע זמנם להיעלם‪.‬‬
‫היות ולאה עומדת במקום גבוה‪ ,‬אחיזת החיצונים בה היא מוגבלת‪ .‬וזוהי הסיבה שרחל‪,‬‬
‫עקרת הבית‪ ,‬עומדת אב"א עם ז"א כדי לא לתת מקום לחיצונים להיאחז באחוריים שלה‪,‬‬
‫כי אחרת היה זה אחיזה גדולה ויושחת העולם‪ .‬רק לאחר תיקונה של רחל ["שתתמלא‬
‫הלבנה" ויומתקו הדינים] אזי היא יכולה לעמוד פב"פ עם ז"א ואין חשש שיתאחזו בה‬
‫החיצונים אז‪.‬‬
‫לכן ב‪ 7-‬ימי הפסח‪ ,‬לאה מתבטלת כדי לעצ ור יניקת החיצונים ממנה והארותיה נכנסות לרחל‬
‫העומדת אב"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫אם כן למה בימי הפסח מוכרחים לבטל את הארות לאה מהקליפות‪ ,‬והרי יש צורך להחיות הקליפות?‬
‫בימי הפסח הוכרח לבטל כל יניקת הקליפות מאת ז"א כדי לשחרר את ז"א מאחיזת הקליפות בבת אחת‬
‫כמוסבר‪ ,‬במיוחד שלאה יונקת מאחורי דעת ז"א שהוא מקום עורף וגרון ז"א שהוא מקום יניקת פרעה‬
‫ושריו‪.‬‬
‫כל ימות השנה אחורי לאה מכוסים ע"י ההוא חוורתא דנה"י החדשים דאימא [עיין הקדמה שלי – יא”ב]‪,‬‬
‫ואיך אם כן יכולות הקליפות לינוק? יש לומר שבשעת סילוק המוחין‪ ,‬בלילה עד חצות‪ ,‬יש להניח שגם‬
‫החוורתא דנה"י החדשים דאימא מסתלק ומשאיר אחורי לאה חשופים [וכן הוא כנראה גם בימי הפסח‪,‬‬
‫ולכן יש לבטל הארות לאה – יא”ב‪].‬‬
‫הארות לאה נכנסות קודם לגרון ז"א שהוא צר מידי ואז‪:‬‬
‫ חלק מההארות גורם ליצירת פה של ז"א ומשם יוצאות הארות בסוד "הבל הפה"‪ ,‬להיות‬‫מקיפים בראש רחל [יא”ב ‪ :‬האם זהו אותו העניין של הבל הפה של ברכת ספירת העומר? עיין‬
‫דרוש ה' של ספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח]‬
‫ וחלק מההארות יורד עד חזה ז"א ומשם ההארות ניתנות לראש רחל‪.‬‬‫ולכן יש מוחין כפולים לרחל‪ * 4[ :‬הויות] * ‪ 4 = 2‬ב"נים והוא בחינת קדקד (= גמ' ‪ 8‬הויות)‬
‫של רחל‪.‬‬
‫אפשרות שניה לפי הה"ג‬
‫מוחין של רחל ושל‬
‫לאה בראש רחל‬
‫בן חכם‬
‫גבורת החסד של לאה עם גבורת‬
‫חכמה וחכמה‬
‫החסד של רחל‬
‫בן רשע‬
‫גבורות הגבורות של לאה ושל רחל‬
‫גבורה וגבורה‬
‫בן תם‬
‫גבורות התפארת של לאה ושל רחל‬
‫חסד וחסד‬
‫בו שאינו יודע לשאול‬
‫גבורות הנ"ה של לאה ושל רחל‬
‫בינה ובינה‬
‫לרחל ישנן ‪ 2‬תוספות‪ :‬אור מקיף (היוצא מפי ז"א מלאה) ואור פנימי (מלאה דרך גרון ז"א‪).‬‬
‫‪224‬‬
‫דרוש ה' דפסח‬
‫בגלות מצרים חזר ז"א להיות בקטנות‪.‬‬
‫ה"ח וה"ג מבחינת קטנות מתפשטים בו‪ :‬ה' דמים טהורים ו‪-‬ה' דמים טמאים; בסוד "ואעבור‬
‫עלייך ואראך מתבוססת בדמייך"‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬ב‪-‬דרוש א' דפסח נאמר שבגלות מצרים ז"א חזר להיות בעיבור בתוך אימא‪ ,‬אך כאן נאמר‬
‫שבגלות מצרים יש לז"א מוחין דקטנות‪ .‬אולי המחבר לא דייק בדרוש זה?‬
‫ועוד בהמשך דרוש הזה מופיע שבצאת ישראל ממצרים המוחין דקטנות דז"א ירדו מהגרון דז"א והתפשטו‬
‫בתוך ז"א ("התפשטות הדמים"); וכן ב‪-‬דרוש א' דספירת העומר והוא דרוש ז' דפסח וכן ב‪-‬דרוש ג'‬
‫דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח וכן ב‪-‬דרוש ד' דספירת העומר והוא דרוש י' דפסח מופיע שהה"ח‬
‫והה"ג דקטנות ז"א התפשטו בגוף ז"א בצאת ישראל ממצרים ‪ .‬אולי הכוונה שביציאת מצרים נכנסו מוחין‬
‫דגדלות לתוך ז"א וכתוצאה מכך מוחין דקטנות ירדו לתוך הגוף דז"א אבל בגלות מצרים הד"מים נשארו‬
‫בדעת\גרון ז"א?]‬
‫ה' חסדים ו‪-‬ה' גבורות מצד אבא הינם ‪ 31‬הויות‪.‬‬
‫ה' חסדים ו‪-‬ה' גבורות מצד אימא הינם ‪ 31‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה בסוד אחוריים העולים ד"ם‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫אם מדובר בלבושים מצד אימא‪ ,‬אזי מובן עניין אחורים דא‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫אם מדובר במוחין מצד אימא‪ ,‬מדוע הם בריבוע ומדוע הם שונים ממוחי אבא?‬
‫ועוד חו"ג דמצד אבא אינם מתגלים בכלל‪ ,‬כי יסוד אבא מסתיים שווה בשווה עד יסוד ז"א וחו"ג דאבא‬
‫סתומים בו‪.‬‬
‫פרעה [הינו סוד העורף] ומצרים [מצר הגרון] היו יונקים מה‪-‬ה"ח ומה‪-‬ה'"ג בהיותם בגרון ז"א‪.‬‬
‫וזהו "מתבוססת"‪ ,‬שהוא‪:‬‬
‫ "מת"‪ ,‬כנגד הקליפה‪,‬‬‫ "בוססת"‪ ,‬הקליפה נאחזת בדמייך שבגרון‪.‬‬‫בצאת ישראל ממצרים נתפשטו הדמים [ה"ח וה"ג] למטה בגוף [ירדו מהגרון] ואז נפסקה‬
‫יניקת הקליפות‪.‬‬
‫עניין ליל פסח הוא מוחין דקטנות והם ‪ 1‬א‪-‬להים‪:‬‬
‫ דיודין‪ :‬בחכמה‬‫ דההין‪ :‬בבינה‬‫ דאלפין‪ :‬בדעת‪:‬‬‫‪ o‬א' [יא”ב‪ :‬של מילוי ה‪-‬הא‪ ,‬כפי המובא ב‪-‬דרוש ו' דפסח]‪ :‬בצורת י‪-‬ו‪-‬י הוא דחסדים‬
‫‪ o‬א' [יא”ב‪ :‬של מילוי ה‪-‬הא‪ ,‬כפי המובא ב‪-‬דרוש ו' דפסח]‪ :‬בצורת י‪-‬ו‪-‬ד הוא דגבורות‬
‫מצה היא בסוד ‪ 2‬מוחין חו"ב ואפילו בקטנות ז"א‪ ,‬אין לקליפות אחיזה בהם וזהו ליל שימורים‪,‬‬
‫ומצה שמורה [מן המזיקים‪].‬‬
‫‪ 1‬ציורים של ה' דא‪-‬להים כנגד ‪ 1‬מצות‪:‬‬
‫ ד' ‪ +‬י'‪ :‬מצה עליונה‪:‬‬‫‪ o‬י'‪ :‬כזית מהמצה העליונה להמוציא‬
‫‪ o‬ד'‪ :‬כזית מהצה הפרוסה (האמצעית)‬
‫ ד' ‪ +‬ו'‪ :‬יחץ (המצה האמצעית)‬‫‪ o‬ו'‪ :‬החלק הגדול‬
‫‪ o‬ד'‪ :‬החלק הקטן‬
‫ ו' ‪ +‬ו' ‪ +‬ו'‪ :‬זכר למקדש כהלל במצה השלישית (רמז ל‪ 1-‬וו‪-‬ים וגם רמז שהיה כורך ‪1‬‬‫דברים‪ :‬בשר הפסח ומצה ומרור‪).‬‬
‫אך יש לחיצונים אחיזה במוח הדעת בחו"ג שבו‪ ,‬ולכן נאסרנו בחמץ [חסדים] ובשאור‬
‫[גבורות‪].‬‬
‫'שאר' הוא שם א‪-‬להים [יא”ב‪ :‬עיין בדרוש הקודם דרוש ד' דפסח]‬
‫בפסח ז"א ביניקה [ז"א נגדל רק בשבועות] ולכן נצטווינו לבער חמץ ושאור כדי שלא יינקו‬
‫החיצונים מן החו"ג דקטנות ז"א‪.‬‬
‫‪225‬‬
‫‪ 4‬כוסות הינם כנגד ‪ 1‬א‪-‬להים; וכן 'כוס' הינו גמ' א‪-‬להים‪.‬‬
‫כנגד א‪-‬להים דיודין שבמוח חכמה; חכמה נקרא 'קודש' ולכן‬
‫כוס ‪3#‬‬
‫הקידוש של ליל פסח נאמר על כוס ‪3#‬‬
‫כנגד א‪-‬להים דההין שבמוח בינה‪ ,‬ובכוח ‪ 51‬שערי בינה יצאו בני‬
‫כוס ‪2#‬‬
‫ישראל ממצרים‪ ,‬ולכן ההגדה (מגיד) נאמרת על כוס ‪.2#‬‬
‫גם כי הסיפור הוא בבינה בסוד הגרון שממנו יוצא הקול‪.‬‬
‫כנגד חו"ג‪ .‬א‪-‬להים דאלפין ('א' [יא”ב‪ :‬של מילוי ה‪-‬הא]‪ :‬בציור י‪-‬ו‪-‬י‪,‬‬
‫כוס ‪1#‬‬
‫כנגד חסדים ובציור י‪-‬ו‪-‬ד‪ ,‬כנגד גבורות‪).‬‬
‫כוס ‪4#‬‬
‫חו"ג כלולים יחד במוח דעת‪ ,‬ולכן לא ישתה בין כוס ‪ 1#‬וכוס ‪.4#‬‬
‫מרור גמ' מות‪ :‬בחינת דינים קשים ולכן יש לטחון וללעוס את המרור כדי למתק את המרירות‪.‬‬
‫חרוסת הינו זכר לטיט‪ ,‬בסוד לאה‪ ,‬כי עלינו למתק את הדינים שלה‪ .‬ועוד עניין טיט שהוא ט"י‬
‫וי"ט כנגד לאה ורחל וי"ט הינו מילוי מ"ה והוא בגמ' חוה‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא ברור לי‪ .‬בק"ה מובא ששני ה‪-‬‬
‫י"ט מילוי מ"ה ניתנים ללאה ולרחל‪].‬‬
‫דרוש ו' דפסח‬
‫יש לז"א קטנות א' ו‪-‬ב' וכן גדלות א' ו‪-‬ב' גם מצד אבא וגם מצד אימא‪ .‬מוחין דאבא מתלבשים‬
‫במוחין דאימא‪.‬‬
‫מוחין דאבא בז"א הינם מצות ולחם‪ ,‬כנגד החכמה (אבא)‪ .‬לחם הינו גמ' ‪ * 1‬הויה‪ ,‬כאשר שם‬
‫הויה הינו באבא (יא”ב‪ 1 :‬כנגד ‪ 1‬המוחין של ז"א?)‬
‫מוחין דאימא בז"א הינם ‪ 4‬כוסות יין [כוס הינו גמ' א‪-‬להים‪ ,‬שהינו באימא‪].‬‬
‫‪ 4‬מוחין הם‪ :‬חכמה בנצח‪ ,‬בינה בהוד‪ ,‬ודעת ביסוד; אך מוח דעת מורכב מ‪ 2-‬עטרין‪ :‬חו"ג‪.‬‬
‫[יא”ב ‪ :‬כנראה שהנה"י המדוברים הינם של אימא; הנה"י של אבא מתלבשים בנה"י של אימא‪].‬‬
‫חכמה‬
‫בינה‬
‫גדלות ב'‬
‫קטנות א'‬
‫(סימנם יה"א)‬
‫א‪-‬להים דיודין‬
‫בנצח‬
‫גדלות א'‬
‫קטנות ב'‬
‫הויה דע"ב‬
‫בנצח‬
‫א‪-‬להים דההין‬
‫בהוד‬
‫הויה דס"ג‬
‫בהוד‬
‫א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם (והוא חילוף הויה דע"ב‬
‫בנצח‬
‫אותיות אמצעיות‬
‫דא‪-‬להים) בנצח‬
‫הויה דס"ג‬
‫א"ם ג"ל (והוא גמ'‬
‫בהוד‬
‫אותיות אמצעיות‬
‫דא‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם) בהוד‬
‫(עיין עניין ל"ג בעומר‬
‫דרוש יב' דפסח – יא”ב)‬
‫גמ' [א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם]‬
‫הויה דמ"ה‬
‫ביסוד‬
‫ביסוד‪ :‬ע"ה‪ ,‬והוא ע"ד‬
‫עם הכולל‪ .‬והוא מניין‬
‫אותיות של ‪[ * 1‬הויה‬
‫במילוי עם א‪-‬להים‬
‫במילוי] עם ‪ 1‬כוללים‬
‫גמ' [א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם]‬
‫הויה דב"ן‬
‫ביסוד‪ :‬ע"ד‬
‫חסדים א‪-‬להים דאלפין‬
‫ביסוד‪.‬‬
‫ציור ה‪'-‬א' של‬
‫ה"א של‬
‫א‪-‬להים דמילוי‬
‫אלפין הינו י‪-‬ו‪-‬י‬
‫דעת‬
‫גבורות א‪-‬להים דאלפין הויה דב"ן‬
‫ביסוד‪.‬‬
‫ציור ה‪'-‬א' של‬
‫ה"א של‬
‫א‪-‬להים דמילוי‬
‫אלפין הינו י‪-‬ו‪-‬ד‬
‫יא”ב ‪ :‬עיין הקדמה שלי‪ ,‬שם מופיע בשם האוצרות חיים שמוחין דקטנות הינם הויות והקרומים הינם‬
‫שמות א‪-‬להים‪.‬‬
‫בליל הסדר‪ ,‬המדרגות נכנסות כולם ביחד‪ ,‬ולא לפי הסדר‪ ,‬וזאת כדי לנתק אחיזת החיצונים‪.‬‬
‫הויה דמ"ה‬
‫ביסוד‬
‫‪226‬‬
‫כוס ראשון‪:‬‬
‫בקו ימין והוא מוח חכמה דז"א מצד אימא‪ .‬קו ימין נכנס ראשון ועליו אומרים קידוש‪ ,‬כי כל‬
‫קדש הינו בחכמה‪ .‬תחילה נכנסת גדלות א' ואח"כ קטנות ב' ואח"כ גדלות ב' ורק אח"כ לאחר‬
‫ביטול אחיזת החיצונים מחמת גדלות א' וב'‪ ,‬אזי נכנסת קטנות א'‪.‬‬
‫גדלות א' נכנסת מאליה כבשאר לילי יו"ט ושבת‪ ,‬ולכן צריך לכוון רק קטנות ב' וגדלות ב'‪.‬‬
‫קדש‪:‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫מוח חכמה ז"א מצד אימא‪.‬‬
‫גדלות א' נכנסה מעצמה כבר‬
‫שלב ‪ :3‬קטנות ב'‪:‬‬
‫‪ o‬כוס הינו כלים דקטנות ב'; גמ' א‪-‬להים [בבחינת תמורתו‪ :‬א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם]‬
‫‪ 5 o‬אצבעות יד ימין הינן סוד ‪ 5‬אותיות א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם‬
‫‪ o‬יין שבכוס הינו מוחין דקטנות ב'‪ ,‬גמ' ‪ 71‬ו‪ 5-‬אצבעות‪ ,‬סה"כ ע"ה כנגד א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם עם‬
‫הכולל‬
‫שלב ‪ :2‬גדלות ב' נכנסת ע"י הדיבור והכוונה של ברכות הקידוש והיין; הויות הינן דע"ב‪.‬‬
‫יא”ב ‪ :‬נאמר כאן שבלילי שבת ויום טוב‪ ,‬גדלות א' דז"א נכנסת מאליה‪ .‬אולי זהו עניין שבליל שבת‬
‫נכנסים הפרקים השונים של ל' דצל"ם לתוך ז"א וזה כמובן רק לאחר ש‪-‬צ' דצל"ם בתוך ז"א‪ ,‬כלומר‬
‫לאחר שז"א בגדלות א'‪.‬‬
‫ורחץ‪:‬‬
‫זוהי הרחיצה הראשונה ויש לכוון בה שם י‪-‬ה במילוי יודין‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬אולי י‪-‬ה הם כנגד או"א‪ ,‬כי מוח חכמה דאבא דגדלות א' וכן מוחי אימא נכנסו כבר?]‬
‫כרפס‪:‬‬
‫קטנות א' דאימא‪ ,‬מצד מוח חכמה‪ ,‬כלומר בנצח אימא‪ ,‬וכן המוחין דקטנות א' דמצד אימא של‬
‫מוח בינה ודעת גם כן נכנסים כעת‪ .‬לפי זה‪ ,‬קטנות א' דאימא מצד מוח בינה ודעת נכנסים‬
‫כסדרן לפני גדלות א' שלהם‪.‬‬
‫כרפס הינו גמ' ש"ס כנגד [א‪-‬להים דיודין‪ ,‬והוא ש']‪ ,‬כאשר אות ש' במילואה הינה 'שין'‪ ,‬גמ'‬
‫ש"ס‪.‬‬
‫זאת שאילת התינוקות (קטנות א')‪ :‬איך הקטנות א' באה רק עכשיו שלא כסדרה‪ ,‬לאחר‬
‫גדלות ב'? וזהו "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"‪ ,‬כי עבדים היינו לפרעה במצרים ולכן‬
‫כדי שלא ישלוטו החיצונים‪ ,‬הוצרך להקדים כניסת הגדלות לפני הקטנות הא'‪.‬‬
‫[יא”ב ‪ :‬בהגהה מביאים תמיהה של בעל הסולם ששאר קושיות "מה נשתנה" לא מסתדרות עם הפירוש‬
‫כאן‪].‬‬
‫כוס שני‪:‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫יש לכוון בו כמו בכוס ‪ 3#‬חוץ מזה שכוס ‪ 2#‬הינו מוח בינה דז"א מצד אימא‪.‬‬
‫קטנות א' דמוח בינה מצד אימא כבר נכנסה (ע' כרפס) ואעפ"כ יש לכוון בו עכשיו; א‪-‬להים‬
‫דההין‪.‬‬
‫אח"כ יש לכוון גדלות א'‪ ,‬כנגד הויה דס"ג‬
‫[יא”ב ‪ :‬ההגהה מביא תמיהה של בעל הסולם שבמוח חכמה לא כיוונו לגדלות א' כי המוח בא מעצמו]‬
‫ואח"כ יש לכוון קטנות ב'; והוא בחינת הכלי והלבוש של מוח בינה א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם‪ ,‬בשני חלקים‬
‫א"ם‪-‬ג"ל‪.‬‬
‫ואח"כ יש לכוון גדלות ב'‪ :‬הויה דס"ג‬
‫מגיד‪:‬‬
‫עיין עניין "פה‪-‬סח" המובא לעיל‪.‬‬
‫[יא”ב ‪ :‬ההגהה מביא בשם בעל הסולם שהכוונה לסוף דרוש ד' בעניין אורות לאה שנכנסות לז"א והבל‬
‫הפה היוצא מבחינת אור מקיף דרחל‪].‬‬
‫‪227‬‬
‫רחצה‪:‬‬
‫זוהי הרחיצה השנייה ויש לכוון בה שם י‪-‬ה דס"ג‪.‬‬
‫מוציא‪-‬מצה‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫מוחי ז"א דמצד אבא‪.‬‬
‫‪ 2‬המוחין הראשונים (חו"ב) דמצד אבא דגדלות א' נכנסו מאליהם‪.‬‬
‫יש לכוון‪:‬‬
‫בגדלות ב'‪:‬‬
‫מצה‬
‫שם‬
‫מצה עליונה אות י' שבהויה‬
‫חכמה ע"ב‬
‫אות ה' שבהויה; נחלקת ל‪,2-‬‬
‫מצה‬
‫בינה ס"ג‬
‫בסוד זו"ן שבמעי אימא‪:‬‬
‫אמצעית‬
‫ ד'‪ :‬מצה; נוק'‬‫ ו'‪ :‬אפיקומן; ז"א‬‫‪ * 1‬ו'‪ :‬כי עם המצה השלישית‪,‬‬
‫[יא”ב‪ :‬מ"ה מצה‬
‫דעת‬
‫וב"ן]‬
‫ישנן ‪ 1‬מצות כמניין ‪ 1‬ווים‪.‬‬
‫תחתונה‬
‫בקטנות א'‪:‬‬
‫‪ o‬נכנסת רק לאחר גדלות ב'‬
‫מצה‬
‫שם‬
‫חכמה א‪-‬להים דיודין‬
‫מצה עליונה‬
‫בינה א‪-‬להים דההין‬
‫מצה אמצעית‬
‫דאלפין‬
‫דעת א‪-‬להים‬
‫מצה תחתונה‬
‫בקטנות ב' הנכנסת עתה גם כן‪.‬‬
‫מוציא‬
‫מצה; כנגד המצה‬
‫הפרוסה‪.‬‬
‫חיבור המצה העליונה‬
‫עם הפרוסה‪ :‬ד' ‪ +‬י'‬
‫שמות דמוח קטנות א' (דז"א) מצד אבא הם א‪-‬להים במילוי כנ"ל [יא”ב‪ :‬לפי הגהה‪ ,‬זהו בזמן‬
‫הקטנות דעיבור]‪ ,‬ויש זמנים שהם שמות א‪-‬להים ללא מילוי [יא”ב‪ :‬לפי הגהה‪ ,‬זהו בזמן הקטנות‬
‫דיניקה‪ .‬לפי הק"ה שמות מוחין קטנות א' מצד אבא הינם שמות א‪-‬להים פשוטים‪ ,‬ושל אימא הינם שמות‬
‫א‪-‬להים במילוי]‪ ,‬ואז ההפרש בין המוחין הוא כדלהלן‪:‬‬
‫א‪-‬להים בפשוט‬
‫א‪-‬להים במילוי‬
‫חכמה אות ה' היא ה‪-‬י ה' בצורה של ד' ו‪-‬י'; י' כנגד ז"א כשהוא בחכמה‪ ,‬כנגד טיפת‬
‫מוח חכמה‪.‬‬
‫בינה אות ה' היא ה‪-‬ה ה' בצורה של ד' ו‪-‬ו'; ו' כנגד זמן העיבור‪ ,‬כשז"א בעיבור תוך‬
‫אימא‪ ,‬בסוד ו"ק‪.‬‬
‫אות ה' היא ה‪-‬א ה' בצורה של ו'‪-‬ו'‪-‬ו'; כנגד התפשטות אימא בתוך ז"א‪ ,‬הנקרא‬
‫דעת‬
‫דעת‪ ,‬ב‪ 1-‬קוים שבו‪.‬‬
‫הא לחמא עניא‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נאמר על החלק הפרוס של המצה האמצעית‪.‬‬
‫הא [אות ה' שלמה] לחמא עניא [נעשית פרוסה‪ ,‬רק אות ד']‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫עני הינו היסוד כאשר אינו מקבל שפע מלמעלה‬
‫לחם הינו נוק'; נוק' הינה הלחם של העני‪-‬היסוד‬
‫נוק' היתה עם אבותינו במצרים‪ :‬דהיינו "הא לחמא ענייא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים‪".‬‬
‫‪-‬‬
‫כאשר הנוק' מקבלת מהיסוד‪ ,‬והיסוד מקבל מהתפארת [תפארת הינה אות ו']‪ ,‬אזי ציורה הינו‬
‫ד'‪-‬ו'‬
‫כאשר הנוק' מקבלת מהיסוד בלבד‪ ,‬אזי ציורה הינו ד'‪-‬י'‪ ,‬וזו לחם עוני‪ ,‬דהיינו‪" :‬די אכלו‬
‫אבהתנא‪"...‬‬
‫‪-‬‬
‫‪228‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫יסוד נקרא 'כל'‬
‫"כל ייתי ויכול"‪ :‬כלומר היסוד שהיה רעב ולא היה מקבל שפע מהתפארת‪ ,‬יזדווג עם נוק'‬
‫[כלומר יאכל לחם]‪ ,‬ויקבל שפע מהתפארת בסוד הטיפה היורדת מן המוח [תפארת בסוד‬
‫הדעת]‪ ,‬ואז לפני הזיווג יקדמו הנשיקין בסוד הפה העליון וזהו "ייתי ויפסח" (כלומר פה סח)‪.‬‬
‫בחוץ לארץ אין זיווג וזהו "השתא הכא עבדי (בלי זיווג)"‬
‫"לשנה הבאה בארעא דישראל" ויזדווג המלך עם ארץ ישראל העליונה [ייתי ויכול]‪ ,‬וכאשר‬
‫יהיה הזיווג אזי יהיו הנשיקין מצד הבינה שהוא מקום החירות [יא”ב‪ :‬החירות הינה רמז להנהגת‬
‫הייחוד?]‪ ,‬ולכן "לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין"‪.‬‬
‫מרור כורך‪:‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫אין זיווג עם לאה בליל הסדר כי אם עם רחל‪ ,‬ואעפ"כ יש להמתיק דיני לאה‪ ,‬וזהו נעשה ע"י‬
‫הטיבול של המרור בחרוסת‪:‬‬
‫חרוסת‪ :‬רו"ת ‪ +‬ס"ח‬
‫נוק' נקראת א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫רחל הינה א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י [בפשוט]‬
‫לאה הינה א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י [במילוי]‪ ,‬כי לאה היא אחוריים [כנגד המילוי; מלוי הוא בגמ' 'א‪-‬להים']‬
‫דאימא עילאה ולכן כולה דינים‪:‬‬
‫גמ' [(א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י) במילוי] – גמ' [פשוט (א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י)] = תרע"א – ס"ה = רו"ת; מנין השם הפשוט‬
‫(א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י) הינו לרחל ומניין המילוי של א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י הינו ללאה‪.‬‬
‫ס"ח הינו כנגד מוחי ז"א‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ‪ +‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה = גמ' חיים‬
‫חרוסת‪ :‬רו"ת ‪ +‬ס"ח‪ ,‬כלומר ממשיכים החיים מן המוחין דז"א ללאה כדי למתק דיניה‪.‬‬
‫מרור הינו גמ' מו"ת כנגד הדינים שבלאה בהם הקליפות נאחזות; יש למתק את לאה ע"י‬
‫המשכת החיים (ס"ח) ולכן יש לטחון עם ל"ב שיניים את המרור כדי למתק כוחות הדין שבה‪.‬‬
‫כוס שלישי וכוס רביעי‪:‬‬
‫כנגד מוחי חו"ג דז"א דמצד אימא והוא מוח הדעת והוא מוח אחד ולכן אסור לשתות בין‬
‫הכוסות האלו‪.‬‬
‫יש לכוון כוונות הכוס ‪ 1#‬וכוונות הכוס ‪ 4#‬ביחד‪ ,‬בשתי הכוסות‪ ,‬כי יש לכלול אותם ביחיד‬
‫בסוד זו"ן‪.‬‬
‫כוס שלישי‪ :‬חסדים שבדעת‪:‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫קטנות א'‪ :‬א‪-‬להים דמילוי אלפין; צורת ה‪-‬א' שבמילוי ה‪-‬ה"א הינה י‪-‬ו‪-‬י‬
‫גדלות א'‪ :‬מ"ה‬
‫קטנות ב'‪ :‬גמ' [א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם] = ע"ד; יש אומרים ע"ה כנגד ‪ *1‬יב"ק כלומר ‪ * 1‬מספר האותיות‬
‫של מילוי [י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ‪ +‬א‪-‬להים (=יב"ק)] ועוד ‪ 1‬הכוללים של ששת השמות‪ ,‬כנ"ל בתחילת‬
‫הדרוש‪.‬‬
‫גדלות ב'‪ :‬מ"ה‬
‫כוס רביעי‪ :‬גבורות שבדעת‪:‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫קטנות א'‪ :‬א‪-‬להים דמילוי אלפין; צורת ה‪-‬א' שבמילוי ה‪-‬ה"א הינה י‪-‬ו‪-‬ד‬
‫גדלות א'‪ :‬ב"ן‬
‫קטנות ב'‪ :‬גמ' [א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם] = ע"ד‬
‫גדלות ב'‪ :‬ב"ן‬
‫‪229‬‬
‫דרוש א' דספירת העומר והוא דרוש ז' דפסח‬
‫פסח הוא זמן יניקה דז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫אפילו המוחין הפנימיים דיניקה (=דקטנות) דאימא מסתלקים במוצאי יום א' דפסח והם הנכנסים בכל‬
‫ליל ה' של כל שבוע של ספירת העומר (עיין דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח)‪ ,‬אם כן איך‬
‫נוכל לומר שפסח הינו זמן יניקה‪ ,‬הרי המוחין דקטנות הסתלקו? אך הרשימו של מוחין פנימיים דיניקה‬
‫דאימא נשאר‪.‬‬
‫במוחין דגדלות‪ ,‬החסדים מקדימים לצאת מן הדעת ולהתפשט בגוף לפני הגבורות‪ .‬אך‬
‫במוחין דקטנות‪ ,‬הגבורות מקדימות לצאת מן הדעת ולהתפשט בגוף לפני החסדים‪ .‬החסדים‬
‫הי נם יצר הטוב שבאדם‪ ,‬והגבורות הינן יצר הרע‪ .‬בימי הקטנות של האדם‪ ,‬מתחיל יצר הרע‬
‫להתפשט לפני יצר הטוב‪ .‬ימי ספירת העומר הם קטנות דז"א ולכן הגבורות מתפשטות בגוף‪.‬‬
‫בחג השבועות מתפשטים חסדי ז"א בגופו‪ ,‬ואז גם כן נכנסים מוחין דז"א דגדלות‪.‬‬
‫בשבוע הראשון מתפשטת ויורדת גבורה אחת מן הדעת‪ ,‬ונכנסת בחסד דז"א‪ ,‬בצורה הבאה‪:‬‬
‫ביום ‪ :3‬חסד שבחסד‬
‫ביום ‪ :2‬גבורה שבחסד‬
‫ביום ‪ :1‬תפארת שבחסד‬
‫ביום ‪ :4‬נצח שבחסד‬
‫ביום ‪ :5‬הוד שבחסד‬
‫ביום ‪ :1‬יסוד שבחסד‬
‫ביום ‪ :7‬מלכות שבחסד‬
‫בשבוע השני‪ ,‬מתפשטת ויורדת גבורה אחת מן הדעת‪ ,‬ונכנסת בגבורה דז"א‪.‬‬
‫בשבוע שלישי‪ ,‬נכנסת גבורה אחת בתפארת דז"א‪.‬‬
‫בשבוע רביעי‪ ,‬נכנסת גבורה אחת בנצח דז"א‪.‬‬
‫בשבוע חמישי‪ ,‬נכנסת גבורה אחת בהוד דז"א‪.‬‬
‫בשבוע שישי‪ ,‬מתקבצות כללות הה"ג ונכנסות ביסוד ז"א‪.‬‬
‫בשבוע שביעי‪ ,‬מתקבצות כללות הה"ג ונכנסות במלכות ז"א‪.‬‬
‫ע"י ספירת העומר בפה גורמים שיצא הבל אור מקיף מפה ז"א ומקיף לכל ז' תחתונות ועי"ז‬
‫מתמתקות הגבורות דקטנות‪.‬‬
‫פירוש אחר‪:‬‬
‫בצאת ישראל ממצרים‪ ,‬יצאו הה"ח והה"ג מן דעת דקטנות ז"א ונתפשטו בגופו‪.‬‬
‫בעזרת ‪ 2‬מקיפים מורידים הה"ח מן יסוד אימא המלובש תוך ‪ 3/1‬העליון המכוסה של‬
‫התפארת דז"א‪.‬‬
‫= ‪ 7‬בחינות‬
‫ה"ח ‪ 2 +‬מקיפים‬
‫= ‪ 7‬בחינות‬
‫ה"ח ‪ 2 +‬מקיפים‬
‫= ‪ 34‬בחינות דישראל‬
‫סה"כ‬
‫= ‪ 28‬בחינות‬
‫‪ 34 +‬בחינות ביעקב‬
‫= ‪ 15‬בחינות‬
‫‪ 7 +‬בחינות דרחל (גבורות בלבד)‬
‫= ‪ 42‬בחינות‬
‫‪ 7 +‬בחינות דלאה (גבורות בלבד)‬
‫‪ 7 +‬בחינות דרחל ("שמקבלת למטה"?) = ‪ 49‬בחינות והם מ"ט ימי הספירה‪.‬‬
‫‪230‬‬
‫דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח‬
‫גדלות ז"א היתה רק ליום הראשון של פסח כדי שיוכלו ישראל להיגאל‪ .‬לאחר היום הראשון‬
‫דפסח‪ ,‬חוזר ז"א להיות "תלת כלילן בתלת"‪ ,‬ולכן אומרים הלל גמור רק ביום הראשון דפסח‪.‬‬
‫בימי ספירת העומר‪ ,‬ע"י הספירה‪ ,‬ממשיכים המוחין שנסתלקו ביום א'‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫אף על פי שאומרים שאותם המוחים שנסתלקו במוצאי יום ראשון של פסח הם החוזרים עם ספירת‬
‫העומר‪ ,‬עדיין אין סתירה עם העובדה שכל מצוה ומצוה הינה בירור בפני עצמה‪.‬‬
‫‪ 7‬שבועות הם כנגד ספירות של חב"ד ‪ +‬חג"ת ‪ +‬מלכות [התחלת בנין נוק' מאחורי תפארת‬
‫ז"א] שנתקנים כדי להכין זו"ן לזיווג‪[ .‬יא”ב ‪ :‬בחג שבועות‪ ,‬המוחין נכנסים גם לנ"ה ז"א; עיין דרוש‬
‫של שבועות‪].‬‬
‫ישנן ‪ 2‬כוונות אמיתיות בעניין המשכת המוחין‪:‬‬
‫שיטה ‪[ 1#‬עיקרית]‪:‬‬
‫שבוע ‪ :1#‬ממשיכים כל ‪ 7‬בחינות של החכמה‬
‫חכמה דחכמה‬
‫יום ‪:3#‬‬
‫בינה דחכמה‬
‫יום ‪:2#‬‬
‫דעת דחכמה‬
‫יום ‪:1#‬‬
‫חסד דחכמה‬
‫יום ‪:4#‬‬
‫גבורה דחכמה‬
‫יום ‪:5#‬‬
‫תפארת דחכמה‬
‫יום ‪:1#‬‬
‫מלכות דחכמה‬
‫יום ‪:7#‬‬
‫שבוע ‪:2#‬‬
‫יום ‪:3#‬‬
‫יום ‪:2#‬‬
‫וכו'‬
‫ממשיכים כל ‪ 7‬בחינות של הבינה‬
‫חכמה דבינה‬
‫בינה דבינה‬
‫שיטה ‪:2#‬‬
‫החכמה מתפשטת בכל ‪ 7‬הספירות‬
‫חכמה דחכמה‬
‫חכמה דבינה‬
‫חכמה דדעת‬
‫חכמה דחסד‬
‫חכמה דגבורה‬
‫חכמה דתפארת‬
‫חכמה דמלכות‬
‫הבינה מתפשטת בכל ‪ 7‬הספירות‬
‫בינה דחכמה‬
‫בינה דבינה‬
‫סדר השבועות‪:‬‬
‫שבוע ‪:1#‬‬
‫שבוע ‪:2#‬‬
‫שבוע ‪:3#‬‬
‫שבוע ‪:4#‬‬
‫שבוע ‪:5#‬‬
‫שבוע ‪:6#‬‬
‫שבוע ‪:7#‬‬
‫ספירה‬
‫חכמה‬
‫בינה‬
‫חסדים שבדעת‬
‫גבורות שבדעת‬
‫חסד‬
‫גבורה‬
‫תפארת ומלכות; שניהם דבוקים ביחד; זו"ן אב"א‬
‫שם‬
‫ע"ב‬
‫ס"ג‬
‫מ"ה‬
‫ב"ן‬
‫ע"ב‬
‫ס"ג‬
‫מ"ה וב"ן‬
‫כוונה נוספת‪:‬‬
‫החזרת המוחין של ז"א‪ :‬קטנות א' באה לאחר גדלות א' במקום לאחר גדלות ב' כמו בליל‬
‫הסדר‪ ,‬מאותה סיבה (יא"ב‪ :‬כלומר כדי לנתק קודם כל את אחיזת החיצונים) אבל כעת מספיק‬
‫לחכות לגדלות א' מאחר שכבר נכנסה גדלות ב' בליל הסדר‪.‬‬
‫‪231‬‬
‫שבוע ‪:3#‬‬
‫חכמה‬
‫שבוע ‪:2#‬‬
‫בינה‬
‫יום ‪ :3#‬גדלות א' דאבא‬
‫יום ‪ :2#‬גדלות א' דאימא‬
‫יום ‪ :1#‬קטנות ב' דאו"א‬
‫ס"ג‬
‫ע"ב‬
‫ס"ג‬
‫ע"ב‬
‫א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם א"ם ג"ל‬
‫יום ‪ :4#‬גדלות ב' דאימא‬
‫יום ‪ :5#‬קטנות א' דאו"א‬
‫ע"ב‬
‫א‪-‬להים‬
‫דיודין‬
‫ס"ג‬
‫א‪-‬להים‬
‫דההין‬
‫יום ‪ :1#‬רשימו דגדלות ב' דאבא‬
‫יום ‪ :7#‬גדלות ב' דאבא‬
‫ע"ב‬
‫ע"ב‬
‫ס"ג‬
‫ס"ג‬
‫שבוע ‪:1#‬‬
‫חסדים דדעת‬
‫שבוע ‪:4#‬‬
‫גבורות דדעת‬
‫מ"ה‬
‫מ"ה‬
‫ע"ה [עיין כוס‬
‫שלישי‪ :‬חסדים‬
‫שבדעת‪]:‬‬
‫מ"ה‬
‫א‪-‬להים דאלפין;‬
‫א' של מילוי‬
‫ה"א בצורת י‪-‬ו‪-‬י‬
‫מ"ה‬
‫מ"ה‬
‫ב"ן‬
‫ב"ן‬
‫ע"ד‬
‫ב"ן‬
‫א‪-‬להים דאלפין;‬
‫א' של מילוי ה"א‬
‫בצורת י‪-‬ו‪-‬ד‬
‫ב"ן‬
‫ב"ן‬
‫שבוע ‪ :5#‬שבוע ‪:1#‬‬
‫חסד (כמו גבורה (כמו‬
‫שבוע ‪ )3#‬שבוע ‪)2#‬‬
‫ס"ג‬
‫ע"ב‬
‫ס"ג‬
‫ע"ב‬
‫א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם א"ם ג"ל‬
‫ע"ב‬
‫א‪-‬להים‬
‫דיודין‬
‫ס"ג‬
‫א‪-‬להים‬
‫דההין‬
‫ע"ב‬
‫ע"ב‬
‫ס"ג‬
‫ס"ג‬
‫שבוע ‪ :7#‬תפארת [כמו שבוע‬
‫‪ :1#‬חסדים דדעת] ומלכות‬
‫[כמו שבוע ‪ :4#‬גבורות דדעת]‬
‫מ"ה וב"ן‬
‫מ"ה וב"ן‬
‫ע"ה וע"ד‬
‫מ"ה וב"ן‬
‫א‪-‬להים דאלפין; א' של מילוי‬
‫ה"א בצורה‪ :‬י‪-‬ו‪-‬י וגם א' של‬
‫מילוי ה"א בצורה‪ :‬י‪-‬ו‪-‬ד‬
‫מ"ה וב"ן‬
‫מ"ה וב"ן‬
‫השבוע הראשון של ספירת העומר הינו חג כי בו נכנס מוח החכמה שהוא עיקר המוחין וכולל את כולם‪ .‬כל עוד לא נשלם מוח החכמה להיכנס זהו רק חול‬
‫המועד; כשרשימו דגדלות ב' של מוח החכמה נכנס לז"א‪ ,‬ביום ו' של ספירת העומר והוא שביעי של פסח‪ ,‬זה נחשב שיש מספיק מוח חכמה בז"א ולכן הוא‬
‫יום חג‪ ,‬וגם לכן הותר הזיווג התחתון‪ ,‬כי כיוון שנכנס מוח החכמה כבר יש בחינת הזיווג‪ .‬בסיום כניסת מוח החכמה‪ ,‬ביום השביעי של העומר‪ ,‬הינו קצת חג‬
‫ולכן הוא איסרו חג‪.‬‬
‫‪232‬‬
‫דרוש ג' דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח‬
‫עיקר גלות מצרים היתה לס יבת פגם ישראל בדעת ז"א ושם נאחזו החיצונים‪ ,‬בלבושים שלו‪.‬‬
‫דעת ז"א מתפשטת בגופא דז"א ע"י הה"ח ואח"כ כללות כולם נכנסת ביסוד הנקרא 'כל'‬
‫ואח"כ כללות כולם במלכות‪.‬‬
‫ועל דרך זה‪ ,‬הה"ג נכנסות בגופא דנוק' דז"א‪.‬‬
‫בגלות מצרים בחינת ההתפשטות למטה בגופא חזרה להתעלות בשרשה בבחינה העליונה‬
‫של הדעת ברישא דז"א ומשם ינקו החיצונים (כלומר המצריים) ולא היו מאירים בגופא דז"א‬
‫למעט הלבושים של חו"ג שהם ‪ 31‬אחוריים דיסוד אימא שהם ‪ 31‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה בריבועם‬
‫בסוד ‪ 31‬ד"מים‪.‬‬
‫דעת ז"א מתלבשת תוך יסוד אימא הנמצא בגרון ז"א‪[ .‬יא”ב‪ :‬אך עטרת יסוד אימא מסתיימת ב‪-‬‬
‫‪ 1/1‬עליון תפארת ז"א כנ"ל בהקדמה שלי‪ ].‬ז"א הוא שם מ"ה‪ .‬אות ה‪-‬אלף שב‪-‬ואו הינה כנגד‬
‫אימא‪[ ,‬כנגד ה‪-‬א של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה] המתפשטת בז"א להחיותו‪ .‬אחוריים דאימא מתלבשים בז"א‪,‬‬
‫כלומר ריבוע א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה העולה ד"ם‪ ,‬בחינת ד"ם האדם‪ .‬אך בתחילה הד"ם הזה לא היה‬
‫מתפשט באיבר י ז"א ולכן ז"א היה אד"ם [גמ' מ"ה] בלתי ד"ם ולכן המצריים היו שופכים ד"ם‬
‫של ישראל‪.‬‬
‫כשיצאו ישראל ממצרים ירדו אלו החסדים שבדעת ז"א ונתפשטו בו"ק ונבלע דמו בתוך‬
‫הורידים שלו ובזה אין מקום לחיצונים להתאחז‪ .‬ההתפשטות נעשית במ"ט ימי ספירת‬
‫העומר‪:‬‬
‫= ‪41‬‬
‫‪ 31‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה בני ‪ 4‬אותיות‪:‬‬
‫[‪ 31‬השמות עצמם] או [‪ 31‬אותיות שבריבוע א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה] = ‪31‬‬
‫= ‪51‬‬
‫סה"כ‪:‬‬
‫בכל יום נתקנת אות אחת ובהשתלם תיקונם אז הוא חג העצרת ויש בו בחינת זיווג עליון‪.‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫בז"א ישנם ‪ * 31‬מ"ה‪ ,‬כנגד ‪ 31‬ד"מים או כנגד ‪ 31‬ספירותיו‪ .‬בתחילה שם מ"ה היה חסר‬
‫ה‪-‬אלף שבמילוי ה‪-‬ואו של מ"ה [גמ' אדם] ונשאר ממנו רק ד"ם‪ .‬אז נתקיים "דמים בדמים‬
‫נגעו" בהיותם מרוחקים זה מזה‪ ,‬דם של מעלה [יא”ב‪ :‬של אימא?] עם דם של מטה [יא”ב‪ :‬של‬
‫ז"א? ] ובכן יש שפיכות דמים‪ .‬כשנשלמים שמות מ"ה אזי מתקיים "בדמייך חיי"‪.‬‬
‫‪ 1‬זמנים הם‪:‬‬
‫עיבור א'‪ :‬ז"א במצב של "תלת כלילן בתלת"; זהו זמן גלות מצרים‬
‫יניקה‬
‫עיבור שני‪ ,‬של המוחין‬
‫בגאולת מצרים נולד ז"א ואז היה זמן יניקה שהוא זמן הבלעת הדם בגופו של תינוק‪ ,‬כי הדם‬
‫שבאישה מתהפך לחלב וממנו יונק התינוק ואח"כ חוזר החלב ההוא לקדמותו ומתהפך לדם‬
‫בגוף התינוק ונבלע תוך הוורידים שלו‪.‬‬
‫הדם המתהפך לחלב מזדכך קודם מסיגים בלידה וזהו דם הלידה [כלומר הסיגים]‪,‬‬
‫וכשהתינוק יונק ממנו‪ ,‬חוזר להיות דם טהור‪.‬‬
‫מ"ט ימי ספירת העומר הם ‪ 7‬שבועות שהם כנגד ‪ 7‬נקיים וימי טוהר‪ .‬הדם מתהפך והופך‬
‫לחלב‪.‬‬
‫‪233‬‬
‫דרוש ד' דספירת העומר והוא דרוש י' דפסח‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫בגאולת מצרים הה"ח והה"ג‪ ,‬שנתעלו בדעת ז"א בגלות מצרים‪ ,‬נתפשטו בגופא דז"א‪.‬‬
‫בעת יציאה ממצרים נעתקו הה"ח מהדעת ואח"כ ב‪ 7-‬שבועות של ספירת העומר יורדים‬
‫ומתפשטים בגופא דז"א‪.‬‬
‫‪ 7‬שבועות הינם כנגד‪:‬‬
‫ה"ח מחסד ועד הוד ‪+‬‬
‫כללות הה"ח ביסוד; היסוד נקרא 'כל' כי יש בו ה"ח וכל חסד כלול מ‪ 31-‬ולכן ‪ 51=5*31‬שהוא‬
‫גמ' 'כל' ‪+‬‬
‫כללות הה"ח במלכות‬
‫סה"כ ‪ 7‬שבועות‪.‬‬
‫מלכות נקראת כלה כי‪:‬‬
‫טעם ‪ :3#‬היא לוקחת מהיסוד הנקרא 'כל' והיא ה‪'-‬ה' האחרונה שבשם‬
‫טעם ‪' :2#‬כל' הינו כללות החסדים; ה' כנגד הה"ג‬
‫טעם ‪' :1#‬כל' כנגד הה"ג; כל גבורה כלולה מ‪ 31-‬ולכן ‪ 51=5*31‬שהוא גמ' 'כל' ועוד 'ה' כי‬
‫המלכות הינה ה‪'-‬ה' האחרונה שבשם‬
‫כל חסד כלול מ‪ 7-‬בחינות‪:‬‬
‫‪ 7‬הבחינות של ‪ 7‬הבחינות של‬
‫החסד הראשון‪ :‬החסד השני‪:‬‬
‫גבורה שבחסד‬
‫חסד שבחסד‬
‫גבורה שבחסד‬
‫בחינה ‪ :3#‬חסד שבחסד‬
‫גבורה שבגבורה‬
‫בחינה ‪ :2#‬חסד שבגבורה‬
‫בחינה ‪ :1#‬חסד שבתפארת גבורה שבתפארת‬
‫גבורה שבנצח‬
‫בחינה ‪ :4#‬חסד שבנצח‬
‫גבורה שבהוד‬
‫בחינה ‪ :5#‬חסד שבהוד‬
‫גבורה שביסוד‬
‫בחינה ‪ :1#‬חסד שביסוד‬
‫בחינה ‪ :7#‬חסד שבמלכות גבורה שבמלכות‬
‫‪ 7‬הבחינות של‬
‫החסד השלישי‪:‬‬
‫תפארת שבחסד‬
‫וכו'‪...‬‬
‫כל חסד מתפשט ב‪ 7-‬ימים לפי ‪ 7‬בחינות‪:‬‬
‫שבוע ‪ 7 :1#‬הבחינות של החסד הראשון‬
‫נכנסת בחינת מלכות שבחסד הראשון בתוך החסד הנקרא זרוע ימין‬
‫יום ‪:3#‬‬
‫נדחית המלכות (כלומר בחינת המלכות שבחסד הראשון) בגבורת ז"א‬
‫יום ‪:2#‬‬
‫ונכנסת בחינת היסוד בחסד‬
‫נדחית המלכות בתפארת‪ ,‬והיסוד בגבורה‪ ,‬ונכנסת בחינת ההוד בחסד‬
‫יום ‪:1#‬‬
‫נדחית המלכות בנצח‪ ,‬והיסוד בתפארת וההוד בגבורה ונכנסת בחינת הנצח‬
‫יום ‪:4#‬‬
‫בחסד‬
‫נדחית המלכות בהוד‪ ,‬והיסוד בנצח וההוד בתפארת והנצח בגבורה ונכנסת‬
‫יום ‪:5#‬‬
‫בחינת התפארת בחסד‬
‫נדחית המלכות ביסוד והיסוד בהוד וההוד בנצח והנצח בתפארת והתפארת‬
‫יום ‪:1#‬‬
‫בגבורה ונכנסת בחינת הגבורה בחסד‬
‫כל בחינה נכנסת במקומה‪ :‬מלכות במלכות‪ ,‬יסוד ביסוד‪ ,‬הוד בהוד‪ ,‬נצח‬
‫יום ‪:7#‬‬
‫בנצח‪ ,‬תפארת בתפארת‪ ,‬גבורה בגבורה‪ ,‬חסד בחסד‬
‫שבוע ‪:2#‬‬
‫יום ‪:3#‬‬
‫יום ‪:2#‬‬
‫וכו'‬
‫‪ 7‬הבחינות של החסד השני‬
‫יא”ב‪ :‬נכנסת בחינת מלכות שבחסד השני בתוך החסד הנקרא זרוע ימין‬
‫וכו'‬
‫‪234‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫בדעת יש כל ה‪ 7+7-‬בחינות החסדים והגבורות והם כנגד ה‪ 32-‬שבטים ומנשה ואפרים‬
‫[סה"כ ‪ 34‬בחינות‪].‬‬
‫החסד הראשון מכיל את כל החסדים‪ ,‬ולכן‪:‬‬
‫השבוע הראשון הינו חול המועד ולא חול גמור‬
‫יש ‪ 7‬ענני כבוד כנגד ‪ 7‬בחינות החסדים; הענן הראשון של אהרון כולל את כולם‬
‫יש ‪ 7‬ימים בשבוע‪ ,‬כנגד ‪ 7‬בחינת החסדים; היום הראשון כולל את כולם וזהו שכתוב‪' :‬יומם‬
‫יצוה ה' חסדו'‪ ,‬כלומר הימים הם החסדים והלילות הם הגברות (זכרים ונקבות‪ ).‬כל בחינת‬
‫חסד מ‪ 7-‬הבחינות היא יום אחד‪ .‬החסד (יום) הראשון נקרא 'יומם'‪ ,‬כלומר כולל ימים רבים‪,‬‬
‫כי שאר החסדים אין להם שורש ומעבר אלא בו‪' .‬חסדו' כלומר "חסד ו'" שאר ‪ 1‬בחינות‬
‫החסדים תלויים בראשון‪.‬‬
‫"ובלילה שירה עימי"‪ ,‬כלומר שיר ה'‪ ,‬כלומר הה"ג (כל גבורה הינה שיר) הינו עימי‪ ,‬כלומר‬
‫הגבורות הן עם השכינה (המלכות)‪ ,‬לעומת החסדים שאינם רק בחינת פקדון ביום בעת‬
‫הזיווג‪.‬‬
‫טיפת הזיווג של מ"ד הינה מבחינת החסד‪ .‬עיקר טיפת הזיווג הוא לצורך היסוד‪ .‬לכן בשביעי‬
‫של פסח כשנכנסת בחינת החסד ביסוד‪ ,‬יש זיווג‪ .‬שביעי של פסח הינו גם יום טוב כי אז עיקר‬
‫החסד הראשון נשלם להתפשט‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬במקור נמצא "עוד יש עניין אחר בעניין ספירת העומר והוא נקשר עם הדרוש הנזכר ושניהם הם‬
‫בחינה אחת"‪ :‬אולי העניין האחר קשור להחזרת המוחין הנזכר בדרוש הקודם והינו בחינה אחת עם הדרוש‬
‫הנוכחי כי התפשטות החסדים הינה כפונקציה של כניסת המוחין‪.‬‬
‫‪235‬‬
‫דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫ממוח הדעת דז"א יוצאים אורות פנימיים ומקיפים‪.‬‬
‫האורות הפנימיים יורדים דרך הגרון ומתפשטים בגופו של ז"א‪.‬‬
‫האורות המקיפים יוצאים מן הפה (דז"א) ולחוץ ומקיפים את ‪ 7‬התחתונות (של ז"א)‪.‬‬
‫החו"ג שבתוך יסוד אימא שבתוך גרון ז"א דחוקים מאוד‪:‬‬
‫חלק בוקעים לחוץ וזהו בקיעת הפה‪ ,‬ואלו הן הגבורות (אש) והן ה' גבורות מנצפ"ך והן ה'‬
‫מוצאות הפה (פיתוחי חותם‪ ,‬כדלהלן) והם כב' אותיות היוצאות מבינה‬
‫וחלק נשארים בפנים ואלו הם החסדים (מים) (נאלמתי דומיה)‬
‫על זה נאמר‪" :‬טובה תוכחה מגולה"‪ ,‬כלומר הגבורות שבקעו החוצה‪" ,‬מאהבה מוסתרת"‪,‬‬
‫כלומר מהחסדים בהיותם מוסתרים‪.‬‬
‫לכן ניתן לומר גם שהאותיות יוצאות מן הפה‪ ,‬כלומר הפה של ז"א כנ"ל‪ ,‬וגם שהאותיות‬
‫יוצאות מחותם אימא עילאה‪ ,‬כלומר יסוד אימא כנ"ל‪ ,‬ואין סתירה בין הדברים‪ ,‬כי האותיות הן‬
‫גבורות מן יסוד אימא דרך פה דז"א‪.‬‬
‫לכן גם מבינים "כי הדעת גניז בפומא דמלכא"‪ ,‬כלומר הדעת (חו"ג) מלובש ביסוד אימא‬
‫והגבורות בוקעות ויוצאות דרך פה דז"א‪.‬‬
‫ה' אותיות מנצפ"ך הם שורש הה"ג ולכן הן אותיות סתומות‪" ,‬כי הם בציור מקום פתיחת‬
‫הפה‪ ,‬סתומה ועגולה ולכן נקרא (הפה – יא”ב) בספר הזהר בשם פיתוחי חותם‪ ,‬כי הוא מקום‬
‫הנפתח ומגולה עתה והוא נמשך מאימא עילאה הנקראת חותם‪ .‬כנודע כי עיטרא דגבורה גניז‬
‫באימא‪".‬‬
‫כל אור מקיף הוא מבינה‪ ,‬כי הגבורות באות מאימא הנקראת שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬עיין הקדמה בעניין אור פנימי לעומת מקיף]‬
‫בימי ספירת העומר אנו צריכים להמשיך ‪ 2‬בחינות‪:‬‬
‫אורות פנימיים‪ ,‬כנ"ל בדרושים קודמים‬
‫אורות מקיפים‬
‫בזמן בית המקדש‪ ,‬ע"י קרבן העומר‪ ,‬שהוא מנחת שעורים‪ ,‬היו יורדות בחינות החסדים‬
‫והגבורות אל הדעת ומשם אל הגרון‪[ .‬יא”ב‪ :‬האם אין הדעת במקום גרון ז"א ממילא? עיין גם‬
‫הקדמה שלי‪ ].‬עתה אין לנו כח להמשיך אור פנימי‪ ,‬כי אינו נמשך אלא ע"י קרבן העומר‪.‬‬
‫על ידי ברכת ספירת העומר‪ ,‬בבחינת הדיבור וההבל היוצאים מן הפה‪ ,‬אנו ממשיכים אור‬
‫מקיף וע"י אמירת "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש במהרה בימינו" נתקן איזה‬
‫תיקון בבחינת אור פנימי‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה כי בכל מקום המשכת האור המקיף הינה אתגר יותר קשה מהמשכת האור הפנימי; כגון דרוש ג'‬
‫של תפילת השחר‪ ,‬בעניין ברכת תש"ר‪ .‬אך יש לומר כאן שאין אנו יכולים להמשיך את האור הפנימי‬
‫כי אין אנו יכולים להקריב את העומר‪.‬‬
‫לכן ספירת העומר תלויה באנשים ולא בנשים‪ ,‬לפי שהתיקון נעשה דרך פה הזכר (ז"א‪).‬‬
‫וגם פסח הינו "פה סח"‪ ,‬וגם מצוה לספר ביציאת מצרים‪.‬‬
‫יציאת מצרים הינה יציאת החסד מן הגרון [שהוא מקום צר‪ ,‬מ‪-‬צר‪-‬יים]‪ ,‬והתפשטותו בגופו‬
‫דז"א‪ ,‬וגם לכוון התפשטות הגבורות‪ ,‬אור מקיף‪ ,‬דרך הפה הסמוך לגרון‪.‬‬
‫המלכות לוקחת הה"ג תחילה ["עיטרא דילה"] שהם ה' אותיות מנצפ"ך‪:‬‬
‫אותיות מנצפ"ך‪:‬‬
‫אותיות כפולות‬
‫(פ"ר * ‪ + )2‬כללות הה"ג ‪ 31[ +‬אותיות (הגהה)] = גמ' שערה [כתיב חסד‪ ,‬ללא ו']‬
‫בחג שבועות‪ ,‬שהוא הזיווג‪ ,‬ניתן בנוק' בחינת החסד בסוד טיפת הזיווג ולכן אז מקריבים‬
‫קרבן חיטים‪[ .‬עיין לקמן]‬
‫‪236‬‬
‫כוונה בעת ברכת ספירת העומר‪:‬‬
‫שם הויה הינו של מ"ה‪ ,‬כי הכל תלוי בז"א כנ"ל‪.‬‬
‫לכוון שההויה כלולה מ‪ 31-‬הוויות דמ"ה‪ ,‬לעומת ‪ 31‬דמ‪-‬ים ['א' שב‪-‬ואו כנ"ל ב‪-‬דרוש ג'‬
‫דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח] שייבלעו בתוך הה"ח והה"ג שמתפשטים בתוך ז"א‬
‫בעת גאולת מצריים‪( .‬יא”ב‪ :‬כלומר כשז"א גדל‪ ,‬מוחי קטנות שלו יורדים לתוך הגוף ומתפשטים‬
‫"ונבלעים" בתוכו‪ .‬על דרך הכוונה של "הא‪-‬ל" של דרוש ב' של העמידה‪ ,‬וכן עיין דרוש א' דספירת‬
‫העומר והוא דרוש ז' דפסח‪).‬‬
‫"על ספירת העומר"‪ :‬ס"ה הינו גמ' א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬כי יש לתקן גם את נוק'‪.‬‬
‫"עמר"‪ :‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה נעשים פנימיים [יא”ב‪ :‬על המשקל הנ"ל‪ ,‬שמוחי ז"א יורדים ומתפשטים‬
‫ונבלעים בז"א] ולכן אינם בריבוע אלא ביושר‪ :‬גמ' ‪ 31 + 23‬אותיות השם במילוי = ‪( 13‬כנגד‬
‫א‪-‬ל); ‪ * 31‬שמות = ‪ 131‬שהוא גמ' של "עמר"‪ .‬יש לכוון להמשיך משם א‪-‬ל לשם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫(נוק') כדי לקבל בחינת א‪-‬ל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪.‬‬
‫"היום כך וכך בעומר"‪" :‬יום"‪ ,‬גמ' א‪-‬ל ‪ +‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬יש לכוון להמשיך משם א‪-‬ל לשם הויה (ז"א‪).‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫דוגמא של כוונה ליום ‪:3#‬‬
‫להמשיך גדלות א' דאבא למוחין ז"א; שם ע"ב [יא”ב‪ :‬עיין דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח'‬
‫דפסח]‬
‫לכוון אות א' שבשם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה הראשון מהעשרה [הנקראים ‪ 31‬ד"מים] [יא”ב‪ :‬עיין דרוש ג'‬
‫דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח]‬
‫לכוון אור מקיף ואור פנימי מן בחינת המלכות שבחסד הראשון מהה"ח ונכנס בחסד‪ ,‬שהוא‬
‫זרוע ימין [יא”ב‪ :‬עיין דרוש ד' דספירת העומר והוא דרוש י' דפסח; אך שם לא ראיתי עניין אור מקיף‪].‬‬
‫כוונה נוספת‪:‬‬
‫ימי העומר הם בחינת דינים וגבורות‪ :‬ש"ך דינים הינם גמ' "העומר"‪.‬‬
‫מקור הש"ך דינים בחכמה וגם בבינה‪:‬‬
‫ל"ב נתיבות חכמה * ‪ 31‬ספירות = ש"ך ניצוצים‪.‬‬
‫כנגד ל"ב א‪-‬להים דמעשה בראשית‪ ,‬ודין בא משם א‪-‬להים‬
‫זהו הנאמר "בוצינא דקרדינותא בטש במחשבה עילאה (כלומר חכמה – יא”ב) וניצוצין זריק‬
‫לשכ"ה עיבר [יא”ב‪ :‬עיין הקדמה שלי הערה בעניין הש"ך והפ"ר דינים והרפ"ח ניצוצות‪ ]:‬ונמשכים‬
‫[הש"ך ניצוצין – יא”ב] אל הבינה ונעשים שם נ' שערים‪ ,‬בחינת ה"ג‪ ,‬כשכל אחד כלול מ‪.31-‬‬
‫ישנם ‪ 51‬מיני ש"ך ניצוצים בהתאם ל‪-‬נ' השערים שמהם יוצאות הנשמות‪ .‬ישנם בהתאם ‪51‬‬
‫צירופים\ גמטריות להשיג את חשבון ש"ך; החשבון דלעיל הינו דוגמא אחת והוא של השער‬
‫הרביעי‪.‬‬
‫החשבון של השער הראשון הינו‪ :‬ה' ראשונה שבשם הויה‪ ,‬כנגד בינה‪ ,‬והוא שם ס"ג‪ .‬ישנם ‪5‬‬
‫חלקים בבינה [יא”ב‪ :‬כנגד ה"ג?] ה' * ס"ג = שט"ו‪ .‬שט"ו ‪ +‬ה' שבבינה = ש"ך‪.‬‬
‫בהתאם לשורש הנשמה הפרטית של כל אחד‪ ,‬יש לכוון באותו שער ולמתק את הש"ך דינים‬
‫ולחלק (הש"ך) ל‪ 7-‬שבועות שהם בחינת ‪ 7‬מלכי אדום‪ ,‬והם ‪ * 7‬אד"ם‪.‬‬
‫לכוון שמילת "העומר" הינה גמ' ש"ך‪ ,‬וכוונתינו למתק את הש"ך דינים‪.‬‬
‫כל יום מ‪ 7-‬ימי השבוע יש לכוון חלק אחד מה‪ 7-‬חלקים‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬
‫ש"ך דינים = ‪ * 7‬מ"ה; כל יום יש לכוון מ"ה אחר‪ ,‬עד שמגיעים ל‪ 7-‬מ"ה ואז מוסיפים ה'‬
‫שבבינה‪.‬‬
‫וכן על דרך זה עד תשלום שבוע ראשון‪ ,‬להשלים ‪ * 7‬אד"ם‪ 7 ,‬מלכי אדום‬
‫וכן על דרך זה כל ה‪ 7-‬שבועות‪ ,‬כי כל אדם כלול מכל ה‪.7-‬‬
‫לפי השער הראשון‪ ,‬חלוקת הש"ך דינים ל‪*7([-‬מ"ה שהם אד"ם) ‪ +‬ה'] משתלבת עם‬
‫ה‪*5([-‬ס"ג)‪+‬ה'] כדלהלן; אך כל איש צריך לכוון לפי שורש נשמתו‪ ,‬את התאמת ‪*7‬אד"ם אל‬
‫חשבון הש"ך של השער שלו‪.‬‬
‫‪237‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫דוגמא של כוונת התאמת ה‪*7-‬מ"ה לפי השער הראשון‪:‬‬
‫יום ‪ :3#‬מ"ה ראשון‪ :‬י‪-‬ו‪-‬ד ה‪-‬י ו‪-‬א ‪ +‬חציה של אות ו' אחרונה (כלומר ‪ 1‬מתוך ‪ 1‬ניצוצים) הינו‬
‫סה"כ גמ' מ"ה‪ ,‬והוא כנגד אדם אחד שהוא כנגד מלך אדום אחד‪.‬‬
‫יום ‪ :2#‬מ"ה שני‪:‬‬
‫‪ 1‬ניצוצים שנשארו מאתמול (כלומר חציה השני של ה‪-‬ו')‬
‫‪ +‬ה‪-‬י‪ ,‬של תשלום הויה דס"ג של אתמול‬
‫‪ +‬י‪-‬ו‪-‬ד ה'‪ ,‬של הויה דס"ג שני‪,‬‬
‫‪ 2 +‬ניצוצין של אות י' (של מילוי ה' הקודם)‬
‫סה"כ מ"ה‪ ,‬שהוא כנגד אד"ם שני‪.‬‬
‫כוונה נוספת‪:‬‬
‫להשפיע מן המ"ט יומין דכורין אל המ"ט יומין נוקבין‪:‬‬
‫שבוע ‪ :3#‬מחסד ז"א אל חסד נוק'‬
‫יום ‪ :3#‬להשפיע מחסד שבחסד ז"א אל חסד שבחסד נוק'‬
‫יום ‪ :2#‬להשפיע מגבורה שבחסד ז"א אל גבורה שבחסד נוק'‬
‫וכו'‬
‫שבוע ‪ :2#‬וכו'‬
‫שבוע ‪ :7#‬מן בחינת המלכות שבזכר [שנשארה מן הנקבה מושרשת בזכר‪ ,‬בסוד "שימני‬
‫כחותם" (יא”ב‪ :‬עיין דרוש ה' של התפילין)] אל המלכות שבנוק'‪.‬‬
‫כוונה נוספת‪:‬‬
‫לפי שם מ"ב שב‪-‬אנא בכח‬
‫בכל יום יש לכוון אות אחת של תפילת אנא בכוח‪ ,‬וכל ‪ 7‬ימים יש לכוון כל ה‪ 1-‬אותיות‬
‫אחרונות‪ .‬דוגמא‪:‬‬
‫יום ‪ :3#‬א'‬
‫יום ‪ :2#‬ב'‬
‫יום ‪ :1#‬ג'‬
‫יום ‪ :4#‬י'‬
‫יום ‪ :5#‬ת'‬
‫יום ‪ :1#‬צ'‬
‫יום ‪ :7#‬אב"ג ית"ץ‬
‫וכן שאר השבועות‪.‬‬
‫יא”ב ‪ :‬לפי קיצור הכוונות של הרמח"ל‪ :‬ניקוד האותיות בימים הינו לפי ניקוד של "אז ישיר משה" עד אות‬
‫א' של "לאמר"‪ .‬ניקוד האותיות בסופי שבוע הינו לפי ניקוד של "בראשית ברא" עד אות ב' של "ובוהו"‪.‬‬
‫(ואולי זהו שילוב הנהגת המשפט (אותיות) עם הנהגת המשפט (תיבות))‪( .‬גם אותיות הינם בינה\גבורות‬
‫לעומת תיבות שהינם חכמה\חסדים)‬
‫כוונה נוספת‪:‬‬
‫שמות הויה מנוקדים לפי הספירה של אותו שבוע‪ ,‬וכל שבוע לפי ימים‪:‬‬
‫שבוע ‪ :3#‬ספירת חסד ‪ -‬ניקוד סגול‬
‫יום ‪ :3#‬הויה בסגול עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול‬
‫יום ‪ :2#‬הויה בשבא עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול‬
‫יום ‪ :1#‬הויה בחולם עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול‬
‫יום ‪ :4#‬הויה בחיריק עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול‬
‫יום ‪ :5#‬הויה בקובוץ עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול‬
‫יום ‪ :1#‬הויה בשורק עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול‬
‫יום ‪ :7#‬הויה בניקוד צ‪-‬ב‪-‬א‪-‬ו‪-‬ת [שבא‪-‬קובוץ‪-‬חולם] עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול‬
‫‪238‬‬
‫שבוע ‪ :2#‬ספירת גבורה ‪ -‬ניקוד שבא‬
‫יום ‪ :3#‬הויה בסגול עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בשבא‬
‫יום ‪ :2#‬הויה בשבא עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בשבא‬
‫יום ‪ :1#‬וכו'‬
‫כוונה נוספת‪:‬‬
‫תיקון פגם שהאדם הפרטי פגם בכל ספירה [דומה לנוסח שבסידורים – יא”ב‪ :‬בשער הכוונות‬
‫המחבר מציין ספירה אחת לשבוע‪ ,‬כאשר בסידורים ישנו תת‪-‬פירוט‪ ,‬עבור כל יום‪].‬‬
‫כוונה נוספת‪:‬‬
‫המילה והאות שבמזמור "למנצח בנגינות מזמור שיר" ושבפסוק "ישמחו וירננו"‪ ,‬כפי הנוסח‬
‫שבסידורים‪.‬‬
‫[יא”ב ‪ :‬לפי הרחמ"ל בקיצור הכוונות‪ :‬המילה כנגד הזכר והאות כנגד הנוק' כדי להשפע מן המ"ט יומין‬
‫דכורין אל המ"ט יומין נוק' כנ"ל‪].‬‬
‫‪239‬‬
‫דרוש ו' דספירת העומר והוא דרוש יב' דפסח‬
‫שביעי של פסח הינו יום טוב כי בשבוע הראשון של ספירת העומר נכנס מוח חכמה אשר בו‬
‫נכללים כל המוחין ["כולם בחכמה עשית"] ובליל שביעי של פסח נכנס רשימו דגדלות ב' דמוח‬
‫חכמה דאבא‪ .‬איסרו חג הוא גם אינו יום חול גמור כי בכל זאת נשלמת כניסתה של גדלות ב'‬
‫של מוח חכמה דאבא‪.‬‬
‫בשביעי של פסח יכול ז"א להזדווג עם המלכות כי ביום ו' של שבוע ראשון של ספירת העומר‬
‫נתקנות התפארת והמלכות שמאחורי ז"א [יא”ב‪ :‬לפי הבנתי היה זה צריך להיות יום ז' דעומר]‬
‫ולכן הוא יום טוב ויש בו חיוב זיווג‪ .‬אך הזיווג הוא דקטנות כיוון שעדיין לא נגדל ז"א‪.‬‬
‫סדר כניסת המוחין הינו‪ :‬חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬חסד שבדעת‪ ,‬גבורה שבדעת‪ ,‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‬
‫[ביחד עם המלכות שמאחוריו‪].‬‬
‫יש סכנה להתעסק בסודות זמן הקטנות לפי שהחיצונים מתעוררים בהם‪ .‬זהו "וינס משה‬
‫מפניו" לפי שעניין המטה אשר נהפך לנחש הוא בחינת קטנות דז"א הנקרא נחש‪.‬‬
‫להלן המאמר המתעסק בסודות זמן הקטנות [יא”ב‪ :‬כנראה מהזוהר פרשת בשלח]‪:‬‬
‫"האיילה רחמה צר ולכן היא חביבה על בעלה ובעת לידתה מזדמן לה נחש אחד ונושך‬
‫בערייתא ויולדת‪".‬‬
‫האיילה זוהי הנוק' החביבה על בעלה ז"א‪.‬‬
‫בליל א' של פסח נזדווגו זיווג מעולה כי זו"ן היו בגדלות דמוחין ונוק' מעוברת מהזיווג הזה כל‬
‫ימי הפסח וביום ז' דפסח היא יולדת‪ .‬אך ממוצאי יום א' דפסח‪ ,‬זו"ן חוזרים להיות בקטנות‬
‫דמוחין ולכן נוק' היא האיילה שרחמה צר כי אז אין ברחמה אלא הה"ג דמנצפ"ך כי לא ניתנו‬
‫בה הה"ח‪.‬‬
‫מנצפ"ך כפול הוא בגמ' תק"ס ‪ 31 +‬אותיות שלהם ‪ 5 +‬אותיות שורשיות = תקע"ה והוא גמ'‬
‫שערה‪ ,‬שזה קרבן העומר הנקרב ביום א' של העומר‪.‬‬
‫ולכן האיילה אינה יכולה ללדת כי אם תלד‪ ,‬יתאחזו החיצונים באותם הנשמות דזיווג גמור‬
‫דליל א' דפסח‪ ,‬בצאתם מפתח רחמה‪" ,‬לפתח חטאת רובץ‪ ".‬התיקון הוא שז"א בהיותו‬
‫בקטנות יזדווג בליל ז' דפסח כי אז כאשר ייפתח רחמה ותלד‪ ,‬החיצונים יינקו מהסיגים‬
‫והזוהמא של זיווג דקטנות בלבד‪.‬‬
‫יסוד ז"א נקרא ש‪-‬די‪.‬‬
‫יסוד ז"א בקטנות מקבל חיות מן האחוריים של דעת [יא”ב‪ :‬שבו יסוד דאימא] שהוא בחינת שם‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה בריבועו‪ :‬ד"ם‪[ .‬יא”ב‪ :‬כלומר לבושי נה"י אימא דגדלות ז"א‪ ,‬שהם הלבושים שמתגלים בזמן‬
‫גלות מצרים‪ ,‬כנ"ל ב‪-‬דרוש ב' דפסח]‬
‫ש‪-‬די ‪ +‬ד"ם = נחש‬
‫ולכן יסוד ז"א בקטנות נקרא נחש וזיווג דקטנות נקרא נשיכה‪.‬‬
‫בקטנות היסוד ממשיך טיפת הזרע מהאחוריים דיסוד אימא שבתוך דעת ז"א שהם הלבושים‬
‫של המוחין דחו"ג‪.‬‬
‫אחוריים דאימא הן ריבוע א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‪ ,‬והוא תקמ"ד; וריבוע א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה הינו ד"ם‪ ,‬ולכן אותיות‬
‫המילוי הינם ת"ק [וגם תקמ"ד – מילוי = ד"ם]‪.‬‬
‫מילוי של ש‪-‬די הינו ת"ק‪.‬‬
‫ש‪-‬די ‪ +‬ד"ם = נח"ש [יא”ב‪ :‬ב‪-‬דרוש ב' דפסח אכן נמצא שלבושי המוחין דגדלות ז"א הינם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫דמילוי ולא א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה פשוטים‪ .‬לא ברור לי מתי\למה המחבר מביא חשבון המילוי של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה וחשבון‬
‫המילוי של ש‪-‬די‪ ,‬לעומת החשבונות הקודמים שציינו רק השמות הפשוטים‪ .‬מקבלים אותם תוצאות עם‬
‫השמות הפשוטים או עם המילוים‪].‬‬
‫כלומר מיסוד דאימא [ד"ם] נמשכת טיפת הזיווג ביסוד ז"א [ש‪-‬די] וניתנת בזיווג לנוק'‪ .‬חיבור‬
‫יסוד אימא עם יסוד ז"א נקרא נח"ש [בקטנות‪ ].‬חיבור ז"א עם נוק' הינו עניין נחש העליון‬
‫הנושך רחם האיילה‪.‬‬
‫‪240‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫לכן בליל ז' של פסח הזיווג מותר אבל זה אינו זיווג גמור כי אם מבחינת הקטנות‪.‬‬
‫קריעת רחם האיילה‪ ,‬שהוא היסוד שלה הינו כנגד קריעת ים סוף‪.‬‬
‫לז"א אין כח להזדווג בהיותו בקטנות [נשיכת הנחש] אם לא ע"י הארה הנמשכת מעתיקא‬
‫קדישא‪[ ,‬כלומר הכוונה כאן לא"א]‪ ,‬כי נה"י דא"א מתלבשים בז"א‪'" .‬מה תצעק אלי' כי‬
‫בעתיקא תליא מילתא" [יא”ב‪ :‬אולי יש להבין כי "א‪-‬ל" הינו כנגד אימא (או אבא?) והדבר תלוי רק‬
‫בעתיקא‪ ,‬וההארות של או"א לא מספיקות‪].‬‬
‫בכל דבר יש קטנות וגדלות‪ .‬בחינת משה בקטנות הינה "א‪-‬ל ש‪-‬די" [אותה גמ']; אם מוסיפים‬
‫מספר אותיות שם "ש‪-‬די" במילויו וכן מספר אותיות של "א‪-‬ל ש‪-‬די" אזי מקבלים שנ"ט שהוא‬
‫גמ' נחש ע"ה‪ ,‬וזהו "וינס משה מפניו (של הנחש)"‪.‬‬
‫חשן משפט‪ :‬חשן אותיות נחש‪ ,‬ובו משפט ודינים תקיפין‪.‬‬
‫כל הזיווגים בשבתות ובר"ח אייר עד שבועות מותרים אך הם אינם זיווגים גמורים כי עד חג‬
‫שבועות ז"א עדיין אינו בגדלות‪.‬‬
‫שורש נשמת רבי עקיבא מן הה"ג בהיותם בשורשם בדעת ז"א [בעצם רק מבחינת גבורת‬
‫'הוד' אבל בשורשה בדעת‪ ].‬שורש נשמתו בסוד הדעת בין דגדלות בין דקטנות [כנ"ל לגבי‬
‫משה שלכל דבר יש בחינת קטנות וגדלות‪].‬‬
‫דעת דקטנות‪ :‬א‪-‬להים דאלפין‪:‬‬
‫חסד דדעת‪ :‬האלף בצורת י‪-‬ו‪-‬י [צורת אות 'א']‬
‫גבורה דדעת‪ :‬האלף בצורת י‪-‬ו‪-‬ד [שם אות 'י']‬
‫גמ' [א‪-‬להים * ‪ = ]2‬עקב; עקב ‪ +‬א' ‪ +‬י' = עקיבא‬
‫תלמידי רבי עקיבא הם בחינת הגבורות דקטנות המתפשטות ממנו‪.‬‬
‫דעת דקטנות הינה א‪-‬להים; כל תיבה בת ‪ 5‬אותיות בונה ‪ 321‬צירופים‪ .‬ישנם ‪ 24‬צירופים‬
‫המתחילים באות אלף‪ ,‬ואלו ה‪ 24111-‬תלמידי רבי עקיבא שכולם באו מצירופי אות א'‪ .‬גם‬
‫מ‪-‬א' יוצא אלף (‪ )3111‬ולכן מספרם ‪ ,24111‬או גם א‪-‬להים בריבוע הינו ‪.3111‬‬
‫תלמידי רבי עקיבא היו ממוחין דקטנות ולכן היו מבחינת דינים קשים והיתה שינאה ביניהם‪.‬‬
‫ימי העומר הינם מבחינת קטנות דז"א ואז הוא זמן יניקת החיצונים ולכן אז פגעה מידת הדין‬
‫של הקטנות ומתו תלמידי רבי עקיבא‪.‬‬
‫בל"ג בעומר מתגלית קטנות ב' דאימא‪ ,‬שם א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם בחינת רחמים של חילוף שם א‪-‬להים‬
‫והם ‪ 5‬אותיות של ה"ג דגדלות‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא מתאים לי לחשבון הימים לפי דרוש ב' דספירת העומר‬
‫והוא דרוש ח' דפסח‪].‬‬
‫א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם מתחלק לשני חלקים א"ם ג"ל [עיין דרוש א' דפסח]‪ :‬אותיות א"ם לא התחלפו‬
‫משם א‪-‬להים אך אותיות ג"ל התחלפו ונעשו רחמים‪" :‬עד הגל הזה"‪ :‬שם א"ם ג"ל הינו גמ'‬
‫ע"ד‪ .‬ביום התגלות שם ג"ל שהוא רחמים גדולים יותר‪ ,‬פסקו מלמות והוא ל"ג בעומר‪ .‬אז‬
‫סמך רבי עקיבא את ‪ 5‬תלמידיו הגדולים‪ ,‬מבחינת ה"ג דגדלות המתפשטות בגופא דז"א כנגד‬
‫א‪-‬כ‪-‬ד‪-‬ט‪-‬ם‪.‬‬
‫‪241‬‬
‫סיכום בעניין כוונות ליל הסדר וספירת העומר‪:‬‬
‫מוחין דאבא נרמזים בסוד המצה‪ ,‬בסוד הלחם שהוא בחכמה‪.‬‬
‫מוחין דאימא נרמזים בסוד ה‪ 4-‬כוסות של יין‪.‬‬
‫המוחין אינם נכנסים כסדרם כמוסבר בדרושים קודמים [יא”ב‪ :‬כדי לנתק אחיזת החיצונים מז"א]‬
‫אלא ב תחילה נכנס גדלות א' ואח"כ קטנות ב' ואח"כ גדלות ב' ואח"כ קטנות א'‪.‬‬
‫קדש‪ :‬כנ"ל קדש‪ :‬בדרוש דרוש ו' דפסח‪.‬‬
‫ורחץ‪" :‬נכנס אור החכמה דאימא" [יא”ב‪ :‬קשה כי מוח חכמה דז"א דמצד אימא כבר נכנס ב‪-‬קדש‪.‬‬
‫אולי "אור החכמה דאימא" הינה הארה שאינה זהה למוח החכמה דז"א דמצד אימא‪ .‬בק"ה מוסבר שכעת‬
‫נכנסת הארה מחכמה דאימא לחסד שלה וז"א רוחץ בה ומתמתק‪ ].‬כוונת הרחיצה הינה י‪-‬ה דע"ב‪,‬‬
‫כלומר "רחץ י‪-‬ה"‪ :‬יוד' * הי' דע"ב = רחץ ‪ 2 +‬אותיות י‪-‬ה‪.‬‬
‫כרפס‪ :‬כנ"ל כרפס‪ :‬בדרוש דרוש ו' דפסח‪.‬‬
‫יחץ‪ :‬כלול בעניין מוציא‪-‬מצה‬
‫רחצה‪ :‬בסוד י‪-‬ה דס"ג; יוד * הי‪" .‬נכנס גדלות ב' בינה שבגבורה"‬
‫[יא”ב ‪ :‬לא ברור לי האם מדובר בגדלות ב' של גבורות שבדעת מצד אימא? היא אמורה להיכנס בכוס‬
‫רביעי! בק"ה מוסבר שכעת נכנסת הארה מבינה דז"א [כנראה זוהי טעות ומדובר בהארה מבינה דאימא]‬
‫לגבורה שלה וז"א רוחץ בה‪].‬‬
‫מוציא‪-‬מצה‪ :‬כנ"ל מוציא‪-‬מצה‪ :‬בדרוש דרוש ו' דפסח‪.‬‬
‫מרור – כורך‪ :‬כנ"ל מרור כורך‪ :‬בדרוש דרוש ו' דפסח‪.‬‬
‫ועוד עניין טיט שהוא ט"י וי"ט כנגד לאה ורחל וי"ט הינו מילוי מ"ה [יא”ב‪ :‬לא ברור לי‪ .‬בק"ה‬
‫מובא ששני ה‪-‬י"ט מילוי מ"ה ניתנים ללאה ולרחל‪].‬‬
‫כורך‪ :‬נכנס פנימיות תפארת דאבא שהוא מ"ה [וב"ן; ההגהה מוחק ב"ן] בדעת ז"א‪ ,‬גדלות ב'‪,‬‬
‫והוא ה' בצורה ‪ * 1‬ווים‪.‬‬
‫[יא”ב ‪ :‬לא ברור לי‪ .‬בק"ה מובא שבכורך בא מוח חסדים (דדעת – יא”ב) דאבא‪ ,‬גם קטנות א'‪ ,‬והוא‬
‫א‪-‬להים כשהאות ה' מצטיירת ב‪ 1-‬ווים‪ ,‬וגם גדלות ב'‪ ,‬מ" ה וב"ן‪ ,‬כי החו"ג נכללים זה מזה‪].‬‬
‫שולחן עורך‪ :‬לכוון כוונת האכילה [יא”ב‪ :‬לפי ההגהה יש לעיין בשער המצוות‪ ,‬פרשת עקב‪ .‬לפי הק"ה‬
‫שולחן עורך הינו בסוד הזיווג‪( .‬אולי זהו זיווג ז"א עם רחל?)]‬
‫צפון‪ :‬והוא האפיקומן; לכוון שעתה נכנסת ה‪-‬ו' שנשארה מהאות ה' בציור ד' ‪ -‬ו' [עיין עניין‬
‫המצה האמצעית ב‪-‬מוציא‪-‬מצה]‬
‫הלל‪-‬נרצה‪ :‬כנ"ל כוס שלישי וכוס רביעי‪ :‬בדרוש דרוש ו' דפסח‪.‬‬
‫ספירת העומר‪ :‬ימי ספירת העומר הינם ימים בהם אנו ממשיכים מוחי ז"א שהסתלקו לאחר‬
‫יום ראשון דפסח‪.‬‬
‫‪ 7‬שבועות כנגד ‪ 7‬ספירות‪ :‬חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬דעת‪ ,‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‪ ,‬מלכות ‪ ,‬כלומר נוק'‬
‫שהיא מאחורי תפארת ז"א‪ .‬כתר אינו מן החשבון [יא”ב‪ :‬עיין גם הקדמה שלי בנושא ספירת הכתר‬
‫בחשבון הספירות‪[ ].‬יא”ב‪ :‬בדרושים קודמים כגון דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח‪ ,‬החלוקה‬
‫של ה‪ 7-‬ספירות הינה שונה והיא‪ :‬חכמה‪ ,‬בינה‪,‬חסדים דדעת‪ ,‬גבורות דדעת‪ ,‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת ביחד‬
‫עם מלכות‪].‬‬
‫כל ספירה כלולה מכולם ולכן לא מספיקים ‪ 7‬ימים אלא צריכים ‪ 7‬שבועות של ‪ 7‬ימים‪.‬‬
‫‪242‬‬
‫לכוון להשפיע מ‪ 49-‬ימים זיכריים אל ‪ 49‬ימים נוקביים וכיוון שהעניין הוא להשפיע במלכות‬
‫צריך להשפיע כסדר‪ ,‬מחסד עד מלכות‪.‬‬
‫גם לכוון לתקן מה שפגמנו ב‪ 7-‬ספירות‪ :‬בשבוע ראשון לכוון לתקן מה שפגמנו בספירת‬
‫החסד‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫(המשך סיכום כוונות ספירת העומר)‬
‫החזרת מוחין של ז"א‪:‬‬
‫עיין כוונה נוספת‪ :‬של דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח‪.‬‬
‫התפשטות החו"ג בגופא דז"א‪:‬‬
‫התפשטות הה"ח בגופא דז"א‪ :‬עיין דרוש ד' דספירת העומר והוא דרוש י' דפסח אך נראה‬
‫שסדר ההתפשטות הוא כל בחינות חסד אל ספירה אחת בשלמותה כל שבוע‪.‬‬
‫התפשטות הה"ג בגופא דנוק'‪ ,‬על דרך התפשטות החסדים‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא ברור לי מאיזה דרוש‪].‬‬
‫ניקוד הויה וניקוד פנימיות הספירה של אותו יום [עיין דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא'‬
‫דפסח]‬
‫אות אחת מ‪ 31-‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה [עיין דרוש ג' דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח]‬
‫אות אחת משם מ"ב של "אנא בכח" [עיין דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח]‬
‫אות אחת ומילה אחת ממזמור "למנצח בנגינות מזמור שיר" [עיין דרוש ה' דספירת העומר‬
‫והוא דרוש יא' דפסח]‬
‫סיכום כוונת הברכה [עיין דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח]‬
‫סוד הברכה‪ :‬הבל הפה‪ ,‬סוד אור מקיף‪.‬‬
‫הויה דמ"ה כנגד ז"א‪ :‬להבליע ‪ 31‬דמים של ה"ח וה"ג של דעת לתוך ז"א ולכוון ‪ 31‬שמות‬
‫מ"ה כלולים בהויה דמ"ה של הברכה‪.‬‬
‫"על ספירת העומר"‪ :‬ס"ה הינו הגמ' של א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬יש לתקן גם את נוק'‪.‬‬
‫עמר‪ 31 :‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ביושר [כי הדמים נעשים עכשיו פנימיים בתוך ז"א] (‪)23 * 31‬‬
‫‪ 31 +‬אותיות השם במילויו (‪ = 31 + 23‬א‪-‬ל)‬
‫= עמר‬
‫יש לכוון א‪-‬ל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬כלומר להמשיך משם א‪-‬ל (יא”ב‪ :‬כנגד אימא‪ ,‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה) אל א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫(נוק')‬
‫היום כך וכך‪ :‬היום הינו גמ' א‪-‬ל ‪ +‬הויה‪ ,‬כלומר להמשיך מא‪-‬ל (יא”ב‪ :‬כנגד אימא‪ ,‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה) אל‬
‫הויה (יא”ב‪ :‬ז"א)‬
‫הרחמן‪ :‬תיקון האור הפנימי‪.‬‬
‫‪243‬‬
‫כוונות לספירת העומר – יא”ב (סיכום פרטי לכוון בפועל לפי הרמח"ל‬
‫והאר"י ז"ל)‬
‫ה'‪:‬‬
‫ שמות המוחין לפי שבוע ויום [שבוע‪ :‬חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬חסדים דדעת‪ ,‬גבורה דדעת‪ ,‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת;‬‫יום‪ :‬גדלות א' דאבא (עסמ"ג)‪ ,‬גדלות א' דאימא (עסמ"ב)‪ ,‬קטנות ב' דאו"א (אכדט"ם‪ ,‬אמג"ל‪,‬‬
‫ע"ה‪ ,‬ע"ד)‪ ,‬גדלות ב' דאימא (עסמ"ב)‪ ,‬קטנות א' דאו"א (א‪-‬להים (אבא)‪ ,‬א‪-‬להים במילויי יה"א‬
‫(אימא))‪ ,‬רשימו דגדלות ב' דאבא (עסמ"ב)‪ ,‬גדלות ב' דאבא (עסמ"ב)]‬
‫ ניקוד לפי שבוע ולפי יום‪ :‬סגול‪ ,‬שבא‪ ,‬חולם‪ ,‬חיריק‪ ,‬קובוץ‪ ,‬שורק‪ ,‬ניקוד צ‪-‬ב‪-‬א‪-‬ו‪-‬ת (שבא‪ ,‬קמץ‪,‬‬‫חולם)‬
‫ יוד הא וא [א אה אהי אהי‪-‬ה]‪-‬ו הא (להבליע ‪ 12‬שמות מ"ה שהם הה"ח והה"ג הנבלעים בתוך ז"א)‬‫ה"ח וה"ג‪ :‬איזה חסד וגבורה נכנס לאיזה ספירה [שבועי‪ :‬חגת‪-‬נהי‪-‬מלכות] של זו"ן בהתאמה‪ ,‬ובאיזה חלק‬
‫של הספירה [יומי‪ :‬מלכות‪ ,‬יה"נ‪ ,‬תג"ח]‬
‫ספירת העומר‪ :‬ס"ה = אדנ‪-‬י = לתקן נוק'‬
‫עמר‪ 12 :‬אהי‪-‬ה ‪ 12 +‬אותיות המילוי [‪=12+11‬א‪-‬ל] להמשיך מא‪-‬ל אל אדנ‪-‬י‬
‫היום‪ :‬א‪-‬ל ‪ +‬הויה‪ :‬להמשיך מא‪-‬ל [אימא] אל הויה – תיקון מקיפים‬
‫הרחמן‪ :‬תיקון מעט לפנימיים‬
‫‪244‬‬
‫הקדמה בענייני שבועות – יא”ב‬
‫(מבוסס על רעיון של הרב שריקי שליט"א)‬
‫בשבועות ישנה עלית ז"א לא"א ומשם ז"א מקבל הכתר שלו‪:‬‬
‫לפי התומר דבורה [רבי משה קורדובירו (הרמ"ק)] ספירת הכתר היא כנגד מידת הענווה‪ .‬עניין הענווה‬
‫מתאים לשבועות ומתן תורה‪:‬‬
‫ משה היה עניו מכל אדם;‬‫ התורה ניתנה על הר סיני דווקא;‬‫ התורה משולה למים‪ ,‬ומטבעם זוחלים כלפי מטה‬‫ עניין ה‪"-‬אני" (הכתר) לעומת ה‪"-‬אין" (הנוק') [דרוש ג' של העמידה]‬‫עניין הענוה הינו לדעת לקבל מציאות מאת מנהג העולם ולא לחשוב שאנו שולטים באירועי העולם ["בני‬
‫בכורי ישראל"‪ :‬כי ישראל יודעים לשים את עצמם במקום השני (ב‪ ,1-‬כ‪ ,12-‬ר‪])122-‬‬
‫מגילת רות הינו גם עניין ענוה של נעמי כלפי רות ולהיפך‪.‬‬
‫לפי האר"י ז"ל‪ ,‬פסח הינו כנגד חסד‪ ,‬שבועות גבורה‪ ,‬סוכות תפארת‪ ,‬שמחת תורה נצח‪ ,‬חנוכה הוד‪ ,‬פורים‬
‫יסוד‪ ,‬שבת מלכות‪ .‬אולי ניתן לומר כי גאולת מצרים הית ה בחסד עליון‪ ,‬עניין עליה פתאומית של המוחין‬
‫כדי לנתק אחיזת הס"א; אך עכשיו בשבועות זו"ן מקבלים גדולתם במהלך המ"ט ימים דספירת העומר‪,‬‬
‫שלב אחרי שלב‪ ,‬לא כמתנה פתאומית ["חסד"] אלא כביכול במאמצם (מאמצינו) [ב‪"-‬דין" ‪,‬גבורה]‪ .‬וכן‬
‫ספירת הגבורה מקבילה להיכל הזכות ‪ ,‬כלומר גדלות ז"א מגיעה לו בזכות השתדלותינו‪.‬‬
‫דרוש שבועות‬
‫בימי ספירת העומר חוזרים המוחין של ז"א שיצאו במוצאי יום א' דפסח‪ .‬התפשטות המוחין‬
‫בז"א הינה לפי הסדר‪ :‬חו"ב‪ ,‬חו"ג שבדעת‪ ,‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת [עם נוק' הדבוקה מאחורי‬
‫תפארת‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה כי לעיל ב ‪-‬דרוש ו' דספירת העומר והוא דרוש יב' דפסח יוצא שנוק' אינה אב"א עם ז"א‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬אולי כי היה זיווג (דקטנות) בשביעי של פסח?]‬
‫ועוד ק שה‪ :‬גידול נוק' בא מנה"י ז"א‪ ,‬אך נה"י ז"א ריקים עד שבועות‪ ,‬אם כן איך נוק' יכלה לגדול עד‬
‫חזה ז"א (ולמטה)?‬
‫בחג שבועות נתפשטו המוחין גם בנ"ה של ז"א בסוד שני לוחות אבנים שהם נ"ה ואז יש זיווג‬
‫זו"ן דגדלות‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ורק כאשר נכנסו המוחין עד נו"ה‪ ,‬נמצא ז"א מקבל חב"ד דצל"ם בחב"ד שלו‪ ,‬חג"ת בחג"ת ונה"י בנה"י‬
‫כי עד אז היה רק חג"ת ונה"י דצ' דצל"ם בחב"ד וחג"ת דז"א‪ ,‬ולכן הוא חג‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬גישה זו קשה לי; וכן עיין ק"ה בתחילת דרוש העומר שנראה משם לעניות דעתי שחב"ד דצ'‬
‫דצל"ם ז"א אכן כבר במקומם לפני שבועות‪].‬‬
‫עד חג שבועות‪ ,‬ז"א בגדלות ב' שהוא כל שיעור קומת או"א‪ .‬אך בחינת הכתר עדיין חסרה‬
‫לז"א‪ .‬בחג שבועות ז"א עולה עד א"א ולוקח גם כל קומת א"א וזה בחינת הכתר של ז"א‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬לפי דרוש ב' דפסח‪ ,‬בגדלות ב' דז"א‪ ,‬צ' דצל"ם ז"א נמצא בנה"י או"א ול"ם דצל"ם נמצאים עד‬
‫גובה כל או"א‪].‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫לפי זה נמצא ששבועות גדול יותר משבת‪ ,‬כי בשבת ז"א מגיע לדיקנא דא"א רק במנחה ובשבועות ז"א‬
‫בא"א כבר בבוקר! אם כן‪ ,‬גם בשבועות‪ ,‬הכנת אוכל נפש היתה צריכה להיות אסורה!‬
‫כלל‪ :‬אי אפשר שז"א יעלה שום עליה עד שכל הפרצופים שלמעלה ממנו גם יעלו ויפנו לו מקום‪.‬‬
‫ההבדל שבין שבת לשבועות‪ ,‬הוא שבשבת כאשר ז"א עולה‪ ,‬עולים אחריו גם נוק' ובי"ע‪ ,‬מה שאין כן‬
‫אולי בשבועות‪.‬‬
‫‪245‬‬
‫עליות דשבת במנחה‪:‬‬
‫[יא”ב‪ :‬עיין דרוש ג' דאסרו חג]‬
‫מקור‬
‫מקום העליה‬
‫ז"א‬
‫נוק'‬
‫בריאה‬
‫יצירה‬
‫עשיה‬
‫כלומר כל בריאה באצילות‪.‬‬
‫עליות דיום טוב‪:‬‬
‫א"א‬
‫או"א‬
‫ישסו"ת‬
‫ז"א‬
‫מלכות‬
‫מקור‬
‫מקום העליה‬
‫אימא‬
‫ז"א‬
‫אימא‬
‫נוק'‬
‫ישסו"ת‬
‫ז"א‬
‫בריאה‬
‫מלכות‬
‫ד' ראשונות דיצירה‬
‫בריאה‬
‫ו' תחתונות דיצירה‬
‫‪ 4‬תחתונות דבריאה‬
‫‪ 4‬ראשונות עשיה‬
‫‪ 1‬ראשונות דיצירה‬
‫‪ 1‬תחתונות עשיה‬
‫בשבועות‪ ,‬עליות זו"ן כמו בשבת‪ :‬ז"א במקום דיקנא קדישא כבר בבוקר ומלכות במקום או"א עילאין‪ .‬אך‬
‫עליות בי"ע כמו ביום טוב‪ :‬בריאה במקום ז"א וכו' ומקום ישסו"ת נשאר פנוי "מלא מכבודו"‪.‬‬
‫וכן מוכרחים אנו לומר שגם בימי העומר כשזו"ן עולים לגדלות א' וב'‪ ,‬עולמות בי"ע נשארים במקום‬
‫דחול‪ ,‬ויש מקום פנוי בין זו"ן לבין בי"ע‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬בשבת דעת אבא מלובש תוך יסוד אבא בז"א‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬עיין דרוש ג' דאסרו חג] אך ביום טוב דעת דאבא מלובש תוך יסוד אימא ויסוד אימא קצר‬
‫מהשתרע למטה מחזה ז"א‪ ,‬ולכן דעת אבא שבתוך יסוד אימא‪ ,‬נעצר ואינו מתגלה למטה מיסוד אימא כי‬
‫אין כח בז"א לקבל הארתו בהיותו מגולה [ללא התלבשות ביסוד אבא או אימא‪ ].‬לכן בשבת שיורד אור‬
‫דעת אבא [מלובש ביסוד אבא – יא”ב] עד למטה בז"א‪ ,‬אין שום אחיזה אל הקליפות שהם סוד עשיית‬
‫מלאכה‪ ,‬לכן אסורה אפילו הכנת אוכל נפש‪ .‬אך ביום טוב‪ ,‬שאין אור דעת אבא יורד עד למטה‪ ,‬יש‬
‫אחיזה לחיצונים בסוד היתר הכנת אוכל נפש‪ .‬וכן הוא גם בשבועות‪ :‬מוחין דאבא מתלבשים בתוך מוחי‬
‫אימא ואין יסוד אבא מתגלה מן החזה דז"א ולמטה‪.‬‬
‫(במקור‪ ,‬ביפה שעה‪ ,‬ישנו רעיון דומה לעניין היתר טלטול ביום טוב ברשות הרבים [שהוא כנגד‬
‫הקליפות] מה שאין בשבת‪).‬‬
‫בקיצור הכוונות ישנו הסבר המתרץ את קושית היפה שעה‪ .‬זה לשון הרמח"ל‪" :‬עליה זו (של ז"א בא"א –‬
‫יא”ב ) אינה מכלל עליות התפילות כי אלו מכוונים כמו שאר יום טוב; אלא הוא דבר הולך לכללות השנה‬
‫לתיקון המאור השולט בה‪ ,‬ונעשה לפי שעה ואח"כ הולכים על סדר הנהוג בכל יום טוב‪".‬‬
‫בעלית ז"א בדיקנא דא"א‪ ,‬נעשית זקנו לבן והוא נקרא זקן כי הוא הגיע לימי הזקנה [עיין‬
‫דרוש ב' דפסח "בן ‪ 5‬למקרא"]‪:‬‬
‫ הקב"ה נדמה להם כבחור יוצא למלחמה בעת קריעת ים סוף‪ :‬כלומר ז"א בקטנות‬‫בשביעי של פסח‬
‫ הקב"ה נדמה להם כזקן במתן תורה‪ :‬כלומר ז"א בא"א בשבועות‪.‬‬‫כתר ז"א מתחיל להיכנס בתחילת ליל שבועות וגומר להיכנס עד אשמורת הבוקר‪ .‬בשחרית‬
‫ובמוסף יש זיווג זו"ן‪ .‬בליל שבועות הזיווג אסור כי גם למעלה אין זיווג לפני הבוקר‪.‬‬
‫צריכים להיות ערים כל הלילה ולעסוק בתורה וכך מובטח לנו להשלים את השנה‪ .‬על ידי‬
‫עיסוק בתורה כל הלילה ממשיכים את הכתר אל ז"א‪.‬‬
‫טובלים לפני עמוד השחר מעט‪ ,‬ויש לכוון מקווה עליון שהוא כתר ז"א הנמשך אליו עכשיו‪,‬‬
‫והוא השער החמישים ועליו נאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים‪".‬‬
‫אנו גם נעשים שושבינים לנוק' ומוליכים אותה לבית הטבילה וטובלים יחד איתה והיא מקבלת‬
‫טהרה מלמעלה‪ .‬נוק' עולה אל ז"א רק בתפילות ואז ישנו זיווג זו"ן‪.‬‬
‫כתר ז"א בא מחצי תחתון תפארת אימא‪ ,‬גם מבחינת העצמות (אורות) וגם מבחינת הכלים‬
‫[עיין הקדמה שלי – יא”ב]‪.‬‬
‫‪246‬‬
‫כשנגמרים הה"ח של אימא להיכנס בתוך ז"א [ה"ח אימא הינם ‪ 51‬שערי בינה]‪ ,‬אזי חצי חסד‬
‫הנמצא בחצי המגולה של תפארת ז"א נהיה כפול ואז‪:‬‬
‫ חציו עולה לכתר ז"א ובתמורה יורד חצי תפארת אימא להיות כתר לז"א‪,‬‬‫ וחציו יוצא ממקום החזה דרך אחורי התפארת וניתן אל רחל לצורך הכתר שלה ["וזרקתי‬‫עליכם מים טהורים"‪ ,‬חסד משול למים‪].‬‬
‫יא”ב‪ :‬במקור כתוב גם ש‪ :-‬כתר ז"א בא מדיקנא א"א כשז"א עולה עד לא"א בשבועות‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬השאלה היא אם כן מאיפה כתר ז"א‪ :‬מדיקנא א"א או מאימא? אולי ניתן לשלב ולומר ש‪:-‬‬
‫‪ .1‬אימא נמצאת בגבורת א"א ומשם היא מקבלת אור מדיקנא א"א‬
‫‪ .1‬בעלית העולמות והפרצופים בשבועות‪ ,‬אימא נמצאת בא"א וממילא חצי תפארת אימא הינו‬
‫בדיקנא א"א?‬
‫בליל א' דספירת העומר מקריבים שעורים‪ :‬באותו זמן בנוק' יש רק ה"ג מנצפ"ך (ללא‬
‫חסדים)‪[ ,‬מנצפ"ך * ‪ 31[ + ]2‬אותיות] ‪[ +‬ה' שורשיות] = שערה‪.‬‬
‫בחג שבועות‪ ,‬ישנו זיווג זו"ן‪ ,‬ז"א נותן טיפת מ"ד לנוק' והיא הה"ח וכנגדם מקריבים ‪ 2‬לחם‬
‫חיטים‪.‬‬
‫חטה היא גמ' ‪ 22‬כנגד ‪ 22‬אותיות הכלולים בה"ח לעומת הה' אותיות מנצפ"ך שהם בחינת‬
‫הה"ג‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬קשה כי לעיל ב‪ -‬דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח משמע שהאותיות באות מהה"ג‪].‬‬
‫עניין בין המצרים‪:‬‬
‫כוונה של ההויות של ‪ 1‬ראשונות של העמידה בתקופת בין המצרים‪( :‬להאיר מהויה אל‬
‫תמורתה)‬
‫ט‪-‬ד‪-‬ה‪-‬ד‬
‫אותיות הבאות לפני אותיות הויה‬
‫ברכה ראשונה‪:‬‬
‫כ‪-‬ו‪-‬ז‪-‬ו‬
‫אותיות הבאות לאחר אותיות הויה‬
‫ברכה שניה‪:‬‬
‫אותיות הבאות ב‪-‬א‪-‬ת ב‪-‬ש‬
‫מ‪-‬צ‪-‬פ‪-‬ץ‬
‫ברכה שלישית‪:‬‬
‫שי"ן (עם הכולל)‬
‫סה"כ‬
‫'רצה'‪ :‬גמ' א‪-‬להים דההין‪ ,‬אותיות צרה‪ :‬בין המצרים הדין יוצא מ‪-‬א‪-‬להים דההין‪.‬‬
‫א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י ‪ +‬א‪-‬להים דההין = גמ' שי"ן‬
‫שני בתי דינים (א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י ‪ +‬א‪-‬להים דההין) הם ‪ 2‬המצרים והם יתמתקו ע"י ‪ 1‬שמות הנ"ל‪,‬‬
‫ומ‪-‬צרה יתהפך ל‪-‬רצה‪.‬‬
‫'שים שלום'‪ :‬לכוון בשני ה‪-‬שין דלעיל‪.‬‬
‫‪247‬‬
‫הקדמה בענייני ראש השנה – יא”ב‬
‫(מבוסס על קיצור הכוונות ועל שער הכוונות)‬
‫יום הדין‬
‫בראש השנה הקב"ה בונה מחדש את העולם‪ ,‬ספירת המלכות; כל שנה אותם הארות שהיו בעבר\בעת‬
‫בריאת העולם‪ ,‬מאירות מחדש‪ .‬כדי שיהיו בניה וקיום צריך דינים‪ ,‬וגבורות העוצרים את התפשטות‬
‫החסדים‪ ,‬השפע‪"( .‬שאמר לעולמו די"‪ ,‬כדי לעצור התפשטות המים כדי שתהיה יבשה‪ ).‬לכן ראש השנה‬
‫הינו יום הדין‪.‬‬
‫ספרים של זכויות \ חובות‬
‫העולם הינו ספר (ספירת מלכות) וכל מעשינו עושים רושם בספר\בעולם‪ .‬כשהקב"ה בונה מחדש את‬
‫העולם ישנה התייחסות לשני היבטים‪( :‬א) מצב העולם כפי שהבריות השאירו אותו מששת ימי בראשית‬
‫ועד עתה‪ ,‬ע"י מעשיהם (ב) תכלית העולם‪ ,‬שהוא גילוי היחוד‪ ,‬שהוא השלמת העולם למצב שבו תהיה‬
‫התגלות ה' בעולם‪( .‬ויעשו כולם אגודה אחת‪ ...‬וידע כל פעול‪.)...‬‬
‫נסירה של השנה ‪ -‬הבאת הנוק' פב"פ‬
‫כל ראש השנה העולם חוזר להיות כבתחילתו‪ ,‬זו"ן אב"א וצריך להחזירם פב"פ ע"י הנסירה‪ ,‬כדי להביא‬
‫שפע לעולם‪ .‬הנסירה מתחילה ב‪-‬זכרינו שאז נה"י אימא יוצאים מתוך ז"א ומוחי ז"א בתוכם וז"א נכנס‬
‫לתרדמה ואימא נותנת גבורות ז"א לנוק'‪ .‬וכל יום ספירה נוספת של רחל ננסרת עד שכל ספירות רחל‬
‫ננסרות בערב יום הכיפורים‪ .‬בתשר"ת הראשון‪ ,‬המוחין של ז"א יוצאים מנוק' אל אימא ומשם חוזרים אל‬
‫ז"א ומתוך ז"א מועברים לנוק' רחל‪ .‬זיווג ז"א ורחל מתעכב עד שמיני עצרת‪( .‬ועיין עוד הערה להלן‬
‫בעניין הנסירה בימים הנוראים‪).‬‬
‫מלכויות‬
‫השתתפות בהבאת העולם לתכליתו שהוא גילוי הייחוד ע"י קבלה עול מלכות שמיים (באחד של ה‪* 1-‬‬
‫'ובכן'‪ :‬ויעשו כולם אגודה אחת‪ ...‬וידע כל פעול כי אתה פעלתו‪ 12 ...‬פסוקי מלכויות)‬
‫זכרונות‬
‫בניית המלכות מחדש הינה ע"י זכירה של מצב העולם כפי שהבריות רשמו בו; העולם הינו ספר (ספירת‬
‫מלכות) וכל מעשינו עושים רושם בספר\בעולם‪.‬‬
‫שופרות‬
‫‪ .3‬מיתוק הדינים‬
‫מקור השופר הינו הדיקנא דעתיקא אשר כופה כל כוחות הדין‪ .‬תיקון ‪ 7#‬של ‪ 11‬ת"ד הינו 'אמת'‬
‫שהוא ‪ * 7‬ס"ג‪ * 7 .‬ס"ג נהיו ז"ת דאימא‪ .‬מילוי ‪ 7‬ס"ג = ‪ 7‬הבל = מקיפים של הז"ת אימא? =‬
‫קולות השופר שיוצאים מפי אימא ומועברים לז"א (קול * קולות) ולנוק' (קלה * קולות) אולי‬
‫ע"י החזרת המוחין מנוק' אל אימא ומשם לז"א ומשם לנוק' (בדרך של נתינת מוחין של נה"י ז"א‬
‫בחב"ד נוק' ולא ע"י זיווג כמובן‪ ).‬יש להתבונן במהות המקיפים האלה‪ :‬אור ישר\חוזר? שערות‬
‫ראש ז"א? וכן עיין עניין ‪ 7‬מקיפים? עיין הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים‬
‫‪ .1‬ערבוב השטן‬
‫‪ .1‬החזרת המוחין שיצאו מז"א לקראת הנסירה (תשר"ת ראשון)‬
‫התקיעות הינן החזרת המוחין של ז"א מנוק' לז"א ולנוק'‪ ,‬ממותקות ע"י המקיפים של ז"ת אימא‪.‬‬
‫‪248‬‬
‫הערה לגבי נסירה בימים הנוראים – יא”ב‬
‫עיין הקדמה שלי בעניין בנין נוק'‪ .‬הקדמה_בניין_נוק‬
‫הנסירה של נוק' רחל מתבצעת בשלבים מר"ה עד יום כיפור‪ .‬בתקיעת שופר ז"א ממתק את גבורות נוק'‬
‫ע"י שהגבורות של נוק' חוזרות ע"י אימא לז"א ומשם לנוק'‪( .‬לא בדרך זיווג אלא דרך המוחין‪).‬‬
‫עיין דרוש ג' דראש השנה‪ " :‬הגבורות הניתנות ע"י אימא לנוק' הינם תקיפות‪ .‬ע"י תקיעת שופר חוזרים נה"י‬
‫‬‫דאימא עם המוחין שבתוכם להיכנס תוך ז"א ואז חוזרות הגבורות להימשך אל נוק' ע"י ז"א‪ .‬גבורות אלו ממותקות יותר‬
‫מהגבורות שבאו ע"י אימא כי הם הומתקו ע"י זיווג או"א לפני שניתנו לז"א‪".‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫בדרוש ח' דראש השנה מוסבר לגבי התשר"ת הראשון‪ ,‬את ענין חזרת הגבורות מנוק' ע"י אימא לז"א‬
‫ומשם שוב לנוק'‬
‫וכן הוא במסכת ר"ה של הרמח"ל פרק א' פסקה ה'‪ ,‬מוסבר שנוק' מקבלת אורותיה גם מאימא ע"י‬
‫הנסירה וגם מז"א‪ ..." :‬כל הדינים שמכתרו ולמטן עד התפארת שלו ניתנים בראשה (של רחל) ע"י‬
‫אימא מבחוץ‪ .‬ולבושי תפארתה של אימא שמהם נעשית לבושים למוחין שבתוכו וכן לכל ספירותיה‬
‫בזמנם‪ ,‬הרי שני כלי כתרה נעשים‪ ,‬והשלישי‪ ,‬כשהוא ניעור‪ ,‬חוזר ונותן מוחין בכתר שלה‪ ,‬הרי זה‬
‫חיצוניות; פנימיות שלה ביום הכיפורים [כשרחל מנוסרת ועולה לאימא – יא”ב] [יא”ב‪ :‬אולי עניין‬
‫השכבות האלה קשור ל‪ -‬עניין אור פנימי‪ ,‬מקיף ומלבוש וענייני כלים\לבושים של כתר ז"א ונוק'‬
‫נמצאים בהקדמה שלי]‪"...‬‬
‫יא”ב ‪ :‬כלומר מוחי נוק' (הה"ג) ניתנים דרך אימא וז"א עד יה"כ (ועיין להלן כאן‪ ,‬ציטוט היפה שעה‬
‫שמסביר בעצם שאימא מחדשת מוחי נוק' שהיו בז"א) וביה"כ הה"ג באים ממקור עליון יותר והינן‬
‫מאימא בלבד‪ .‬זהו אולי משמעות החיצוניות\פנימיות המוזכר כאן‪ ,‬כלומר מקור מוחין מאימא או מז"א‬
‫(ורק חידושם ע"י אימא)‬
‫בדרוש ג' דסוכות מוסבר ש ‪ -‬מיום ראשון דראש השנה עד ערב יום הכיפורים ננסרים כל ה‪ 31-‬ספירות של רחל‬
‫מאחוריהם‪ .‬בחינת שמאלו תחת לראשי‪ .‬ולכן רחל לא ראויה לזווג בימים האלה‪ .‬וכל הזיווגים עד שמיני עצרת הם יעקב‬
‫או ישראל עם לאה‪.‬‬
‫בעת הדורמיטא דז"א‪ ,‬יוצאים ממנו המוחים עם לבושיהם שהם נה"י אימא‪ .‬מוח חכמה ועיטרא דחסד (חסדים דדעת‬
‫ז"א) נשארים מקיפים על ז"א‪ .‬מוח בינה ועיטרא דגבורה (גבורות דדעת ז"א) מתלבשים תוך הוד דאימא ונכנסים תוך‬
‫נוקבא מבחינת מוחים‪ .‬עניין לקיחת הנוק' עטרא דגבורה נקרא חיבוק השמאל וע"י זה מתמתקים הדינים שלה‪1 .‬‬
‫בחינות ביחד‪ :‬ע"י הדורמיט א אין יניקה לנוק' ע"י הזכר‪ ,‬ואז נפרדים מאחוריהם וננסרין‪ .‬וחיבוק השמאל הינו כניסת‬
‫בינה ועיטרא דגבורה דז"א‪ ,‬בסוד מוחין דנוק'‪.‬‬
‫ביום הכיפורים עולה נוק' באימא‪ ,‬כי עתה נגמרה נסירתה מז"א ולוקחת הה"ג מאימא שלא ע"י ז"א‪ .‬עלית נוק' באימא‬
‫נגמרת בחזרת מוסף דיום כיפור‪ .‬הה"ג הינן המ"ן של נוק'‪( .‬יא”ב‪ :‬עד יום הכיפורים ננסרת החיצוניות של‬
‫נוק'‪ .‬וביום הכיפורים נוק' מקבלת הפנימיות דאימא והן‬
‫בדרוש ה' דיום הכיפורים נמצא בעניין הנסירה‪:‬‬
‫הה"ג‪).‬‬
‫מוחי ז"א נכנסים תוך הכלים של נה"י אימא ואח"כ תוך ‪ 1‬ספירות ראשונות דז"א שהם חב"ד שלו בבחינת כלים והם תלת‬
‫חללי גולגלתא‪.‬‬
‫כלי נ"ה אימא ארוכים ומתפשטים בכל חח"ן ובג"ה ז"א בהתאמה‪ .‬כלי יסוד אימא קצר ומגיע רק עד חזה ז"א‪ .‬נמשכת‬
‫הארה מכלי ת"ת ז"א ליסוד להלביש אורות החסדים [של יסוד ז"א – יא”ב‪].‬‬
‫כך גם בנוק'‪ :‬אורות נוק' הינם גבורות‪ ,‬והכלים שלה הינן ‪ 12‬הספירות שלה‪ .‬אורות נוק' צריכים להתלבש בכלים‬
‫החיצונים שהם כלי נה"י אימא שבתוך כלי נה"י ז"א שבתוך הכלים של נוק' עצמה‪ ,‬וזהו ענין הנסירה‪[ .‬אם הכוונה‬
‫לגבי הנסירה‪ ,‬היא שכלי נוק' מסודרים בסדר הנכון‪ ,‬אזי זהו קשה כי איפה ראינו שנוק' מקבלת כלים‬
‫מאימא כחלק של הנסירה? הרי נוק' מקבלת מוחים‪-‬גבורות מאימא כחלק של הנסירה! אלא אולי יש‬
‫לומר שהכוונה לענין הנסירה כאן‪ ,‬היא קבלת נוק' את כל מוחיה‪-‬גבורותיה מאימא‪ – .‬יא”ב]‬
‫בדרוש ה' דיום הכיפורים‪ ,‬המצטט דרוש ג' דסוכות‪ ,‬מוסבר בבירור שנוק' לוקחת גבורות דז"א וגבורות‬
‫דאימא וחסדים פנימיים ומקיפים דאימא וחסדים פנימיים ומקיפים דז"א‪ ,‬וללא ספק אלו מתלבשים בתוך‬
‫אלו על דרך התלבשות מוחי אבא תוך מוחי אימא ואח"כ מתלבשים בז"א‪.‬‬
‫ביפה שעה בדרוש ה' דיום הכיפורים מוסבר ש‪:‬‬
‫בכל יום‪ ,‬בנסירה של שחרית ושל הלילה‪ ,‬אותה עיטרא דגבורה דז"א נתחדשה ע"י זיווג או"א וניתנה לנוק' ע"י אימא‪,‬‬
‫וזה נחשב כאילו ניתנה ע"י ז"א‪ ,‬כי זו היא אותה עיטרא דגבורה‪ .‬אך ביום הכיפורים‪ ,‬נוק' עולה לאימא עצמה‪ ,‬למעלה‬
‫מז"א ["ועטרותיהם בראשיהם"]‪ ,‬ומקבלת ע"י אימא גבורות שמעולם לא נכנסו לז"א‪.‬‬
‫בלילה לאה היא המקבלת חותם [יא”ב‪ :‬הנסירה הינה של לאה] וחותם זה אינו עיקרי כמוזכר בדרוש כאן‪.‬‬
‫בבוקר אין ז"א ישן לגמרי אלא בכח הרשימו נשאר ניעור [עיין דרוש דרוש ב' דעמידה‪ ,‬על המילה "באהבה"] משא"כ‬
‫בר"ה כי הוא ישן שינה גמורה עד תקיעת השופר‪( .‬מהסיבות האלה מובן למה אין דין בכל יום – יא”ב)‬
‫בנוק' ישנן ‪ 1‬כלים‪:‬‬
‫‪ -‬בכלי הראשון ישנן ‪ 1‬בחינות‪ :‬כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הנפש‪.‬‬
‫‪249‬‬
‫ בכלי השני ישנן ‪ 1‬בחינות‪ :‬כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הרוח‪.‬‬‫ בכלי השלישי ישנן ‪ 1‬בחינות‪ :‬כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הנשמה‪.‬‬‫כלי נוק' נקרא יסוד; כלי ז"א הינו ב"ן המעלה מ"ן; כלי אימא נקרא חותם‬
‫והמוחין הינן הנר"ן והם הם הה"ג דמ"ן של נוק'‪.‬‬
‫הארות הכלים הנ"ל יורדים לתוך יסוד נוק'‪ .‬כל הנ"ל נעשה בכל יום בנסירה‪.‬‬
‫הנסירה בר"ה מתחילה ב‪'-‬מלך עוזר' אך חזרת המוחין לז"א אינה אלא בתקיעת שופר ולא ב‪'-‬ברוך‪ ...‬מגן‬
‫אברהם' כמו ביום חול‪.‬‬
‫בדרוש ד' של דרושי הלילה נאמר‪:‬‬
‫כשז"א מעלה את מוחיו בתרדמה לאימא ונה"י אימא נכנסים לנוק'‪ ,‬לאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך כדי‬
‫לקבל את נה"י דאימא‪[ .‬נה"י דאימא הינם לכל אורך ז"א ולכן אי אפשר שרק לאה או רק רחל תקבל אותם נה"י‬
‫דאימא‪ ,‬אלא לאה ורחל צריכות להיעשות גוף אחד ארוך בכל אורך ז"א‪].‬‬
‫כאשר עיקר הזיווג הינו לרחל‪ ,‬אזי לאה משאילה את הגוף שלה ואת כליה לרחל כדי שתתארך על ידם‪ ,‬ואז כל‬
‫הפרצוף ההוא נקרא על שם רחל‪[ .‬נסירה של ר"ה ‪ -‬קיצור הכוונות ע' פו' – יא”ב]‪.‬‬
‫כאשר עיקר הזיווג הינו ללאה‪ ,‬אזי להיפך‪ ,‬רחל משאילה את הגוף שלה ואת כליה ללאה כדי שתתארך על ידם‬
‫ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם לאה‪ .‬וזה בזיווג של כל לילה ולילה‪ .‬כניסת נה"י אימא לפרצוף לאה המוארך‬
‫נגמרת בחצות הלילה כי אז נה"י אימא מגיעים עד סיום רגלי רחל‪ .‬בחצות הלילה חזרה לאה פב"פ לכל אורך‬
‫שיעור קומת ז"א ומזדווגת עם יעקב‪.‬‬
‫תחילת אצילות רחל הינה מנקודה אחת בלבד‪ .‬ז"א ממשיך לה מוחין ואז רחל נגדלת ל‪ 31-‬ספירות‪ .‬כשלאה‬
‫מתארכת היא לוקחת את אותן ‪ 9‬הנקודות המתווספות לרחל‪ ,‬ורחל נשארת נקודה אחת‪.‬‬
‫ב‪-‬דרוש ג' דראש השנה‪ ,‬היפה שעה מציין שישנן ‪ 1‬נסירות בר"ה ולא נסירה אחת שמתחילה בברכת‬
‫אבות ומסתיימת בתקיעות כפי המופיע בפשטות בדרושים‪:‬‬
‫בראש השנה האצילות חוזרת לכמות שהייתה בבריאת העולם‪ .‬אז זו"ן היו אחור באחור ולא היה אדם‬
‫כדי לכרות את הקליפות ע"י תפילותיו וע"י המצוות שהאדם מקיים‪ ,‬כדי לאפשר לזו"ן לחזור פנים אל‬
‫פנים כדי להזדווג ולהוליד את האדם‪ )!( ...‬לכן או"א נסרו את נוק' והעלו את זו"ן אצלם ושם חזרו זו"ן‬
‫פב"פ ונזדווגו וילדו את אדם וחווה‪ .‬אך הנסירה של זו"ן ע"י או"א אינה מועילה להחזיר זו"ן פב"פ‬
‫במקומם (כלומר שלא במקום או"א) כי לזה צריך עבודת האדם שיכרות הקליפות שיעלה מ"ן דנוק'‪,‬‬
‫ויגרום לנסירה וכו'‪ .‬וזה מה שעשה אדם הראשון ולכן חזרו זו"ן פב"פ במקומם (כלומר לא במקום של‬
‫או"א) ונזדווגו‪ ,‬אך האדם חטא והזיווג אינו החזיק‪.‬‬
‫עניינים אלה חוזרים בכל ראש השנה‪:‬‬
‫נסירה ראשונה והיא ע"י או"א‪ :‬בברכת אבות‪ ,‬במילה 'באהבה' (בזכרנו)‪ ,‬מסתלקים המוחין דז"א‪ ,‬ונכנס‬
‫נה"י דאימא עם המוחין דאימא לנוק'‪ ,‬ולאה ננסרת כולה וכן כתר רחל‪ .‬אך נסירה זו אינה מספיקה כדי‬
‫להחזיר זו"ן פב"פ למטה במקומם‪.‬‬
‫נסירה שנייה והיא על ידינו ע"י תקיעת שופר‪( .‬ביום חול הנסירה נעשית בקלות כי ז"א אינו בתרדמה כי‬
‫נשאר בו רשימו דמוחיו)‬
‫לכן‪ :‬כשז"א בונה את נוק' מנקודה קטנה בבריאה לפרצוף באצילות ע"י הארות הגבורות באור חוזר כנ"ל‪,‬‬
‫הגבורות האלה הינן תקיפות יחסית לעצמות גבורות שאימא משפיעה באור ישר לנוק'‪ .‬אך הגבורות‬
‫שז"א משפיע לנוק' בראש השנה עם תקיעת שופר הינן עוד יותר מתוקות‪.‬‬
‫‪250‬‬
‫דרוש על ראש השנה (הקדמה)‬
‫עניין זכירה הינו בחסד (ע"י היסוד ברית קודש שממנו יוצאים הנשמות) וכתיבה בגבורה‪.‬‬
‫מלך חפץ בחיים‪ :‬הינו ז"א החפץ לקבל חיים מהזיווג התמידי (חיצוני) של או"א‪.‬‬
‫זכרנו לחיים‪ :‬חיים לנשמתנו‬
‫כתבינו בספר החיים‪ :‬חיים לגופינו‬
‫ספר החיים‪ :‬יסוד‪.‬‬
‫חיות הנשמה נמשך מחכמה לבינה היורד לחסד ומתגלה ביסוד (פנימיות)‬
‫חיות הגוף נמשך מבינה ויורד לחסד ומתגלה ג"כ ביסוד (חיצוניות)‪.‬‬
‫ב‪'-‬תשליך'‪ ,‬כשאומרים "ותשליך במצולות ים כל חטאתם"‪ ,‬יש לכוון הייחוד של תיקון ‪ 9#‬של‬
‫‪ 31‬מידות (לאלפים)‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬
‫להמשיך מן המזל העליון‪ ,‬תיקון ‪' ,8#‬נוצר חסד' שהוא שם ע"ב‪ ,‬הארה אל תיקון ‪,9#‬‬
‫'לאלפים'‪ ,‬שהוא שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי ההין ועוד ‪ 31‬אותיותיו הינו בגמ' קס"א (כמנין 'לאלפים')‬
‫כדי להמתיק את ‪ 2‬שמות אלה‪-‬ים ו‪-‬אדנ‪-‬י אשר גם בגמ' לאלפים‪ ,‬ועי"כ "ותשליך במצולות ים‬
‫כל חטאתם"‪'( .‬לאלפים' על שם ‪ 1‬השמות הנזכרים המתחילים ב‪-‬אלף‪ :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬אלה‪-‬ים ו‪-‬‬
‫אדנ‪-‬י‪).‬‬
‫שם "אלה‪-‬ים עם אדנ‪-‬י" הוא שורש הדינים והגבורות; אלה‪-‬ים שורש גבורות זכרים‪ ,‬אותיות‬
‫מנצפ"ך; אדנ‪-‬י שורש גבורות נוקביים‪ ,‬שכ"ה דינים‪ ,‬גמ' נערה‪( .‬ע"ע דרוש ו' של העמידה שם‬
‫מופיע שגבורות זכרים הם שכ"ה וגבורות נקבות הם מנצפ"ך שכה_גבורות_זכר וכן ע"ע‬
‫הערה של יפה שעה בנידון דינים_זכר_או_נקבה)‬
‫ובתיקון ‪" ,31#‬ונקה"‪ ,‬אשר הוא שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי יודין‪ ,‬גמ' קס"א‪ ,‬יש לכוון להעלות לברר‬
‫ולנקות את ניצוצות של קדושה שהתערבו באותם החטאים\קיטרוגים‪.‬‬
‫לכוון בסדר השמות הנ"ל מציל מן גירויי היצר הרע‪.‬‬
‫‪251‬‬
‫דרוש א' דראש השנה‬
‫עניין חודשי זכר וחודשי נקבה‬
‫עניין מצבי זו"ן‪:‬‬
‫זו"ן היו בתחילה פב"פ‪ ,‬ז"א היה ו"ק ונוק' נקודה [נקודת הכתר שבה] ומקבלת הארתה מז"א‪.‬‬
‫כדי לבנות נוק' פרצוף‪ ,‬המאציל העליון מפיל תרדמה על ז"א‪ ,‬ונשמתו עולה למ"ן לאימא‪,‬‬
‫ומזדווגים או"א‪ ,‬ומן הארת הזווג בונים נוק' פרצוף ומורידים לה מוחין ואז זו"ן הינם אב"א‪ .‬זהו‬
‫המצב לפני בריאת האדם כדי שהקליפות לא יינקו מאחוריים דנוק'‪(.‬ואחורי ז"א מן הת"ת‬
‫ולמעלה‪ ,‬מקום שאינו מכוסה ע"י אחורי נוק'‪ ,‬מכוסה ע"י ההוא קוצא דשערי‪ ).‬כשנברא האדם‬
‫ועשה מצוות והתפלל והיה כורת הקליפות‪ ,‬אז בא עניין הנסירה וזו"ן חזרו פב"פ ונזדווגו‪ .‬אך‬
‫בגלל חטא האדם‪ ,‬התבטל הזיווג ונתאחר עד לשמיני עצרת‪.‬‬
‫עניין הנסירה עצמה הינו הפרדת האחוריים והדינים שהיו בזכר ונתינתם באחוריים של נוק'‪.‬‬
‫ואז הז"א נשאר כולו בבחינת חסד ונוק' בבחינת דינים עם גבורות שלה ושל ז"א‪ .‬כשז"א‬
‫בתרדמה (דורמיטה)‪ ,‬נשמתו (יא”ב‪ :‬המוחים שלו‪ ,‬חכמה בינה ועיטרא דחסד ודגבורה) עולה לאימא‬
‫ומושכת אליו חיים מאימא ומתפשט החסד בז"א ואז הדינים נפרדים ממנו מאחוריו ונדבקים‬
‫באחורי נוק'‪.‬‬
‫דרוש ב' דראש השנה‬
‫עניין סיבת ‪ 2‬ימים של ראש השנה‪ :‬היום הראשון הינו כדי להעלות פנימיות העולמות (כלומר‬
‫הנשמות) זה בזה (עשיה ביצירה בבריאה) אל האצילות [דינא קשיא]‪ .‬היום השני הינו כדי‬
‫להעלות חיצוניות העולמות (כלומר העולמות עצמם והמלאכים) זה בזה (עשיה ביצירה‬
‫בבריאה) אל האצילות‪[ .‬דינא רפיא]‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬עיין הקדמה בעניין תפילת השחר – יא”ב‪ ,:‬אולי ניתן לומר לפי ההקדמה הזו‪ ,‬שביום א' של ראש‬
‫השנה עולה פנימיות הכלים של העולמות וביום ב' של ר"ה עולה חיצוניות הכלים של העולמות; אך קצת‬
‫קשה כי זה היפך הסדר הצפוי‪.‬‬
‫‪252‬‬
‫דרוש ג' דראש השנה‬
‫עניין הנסירה‪:‬‬
‫בחינה ‪ :3#‬לתת כל הדינים שיש בכתר שבו אל הכתר שבה‪ ,‬ושל החכמה שבו אל החכמה‬
‫שבה וכן על דרך זה כל ה‪ 31-‬ספירות‪.‬‬
‫בחינה ‪ : 2#‬היות ונוק' עומדת מן חזה ז"א ולמטה‪ ,‬לכן צריך שהדינים שבחצי התחתון‬
‫דתפארת של ז"א יינתנו בכתר שבה‪ ,‬והדינים שבפרק ‪ 3#‬דנצח שבו יינתנו בחכמה שבה‪ ,‬וכן‬
‫על דרך זה עד תשלום הנה"י שלו בכל שיעור קומה שלה‪.‬‬
‫בעת התרדמה‪ ,‬המוחין דז"א‪ ,‬חכמה בינה ועיטרא דחסד ודגבורה מסתלקים ממנו כי נה"י‬
‫דאימא מסתלקת ממנו‪ .‬חכמה ועיטרא דחסד נשארים אור מקיף על ראש ז"א ובינה ועיטרא‬
‫דגבורה ניתנות לנוק' ישירות ע"י אימא שלא ע"י ז"א וכך נוק' נפרדת מז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫ גם מוחי ז"א דמצד אבא וגם מוחי ז"א דמצד אימא יצאו מז"א אל ראשו בעת התרדמה‪.‬‬‫ המוחין החדשים שהמהרח"ו מדבר עליהם (או"א מזדווגים כחלק מהנסירה להביא מוחין חדשים‬‫לנוק') כשלכאורה מדובר במוחין קיימים שהיו כבר בז"א (עיטרא דגבורה)‪ ,‬הינם בעצם כל מוחי‬
‫אימא שהיו בז"א ושצריכים לצאת מאבא לפני שנכנסים לנוק'‪ .‬כי הרי ידוע שמתחלפים המוחין‬
‫בצורה כזאת‪ :‬חכמה וחסד דאימא נכנסים בהוד אבא ונעשים לו בינה וגבורה‪ .‬ובינה וגבורה דאבא‬
‫נכנסים בנצח אימא ונעשים לה חכמה וחסד‪ .‬כחלק מהנסירה‪ ,‬מוחי אימא יוצאים מאבא וחוזרים‬
‫לאימא‪ ,‬וזה נעשה ע"י זיווג או"א ואז מוחי אימא נכנסים לנוק'‪.‬‬
‫ביום א' דראש השנה כל הגבורות שבכחב"ד ‪ +‬חג"ת של ז"א ננסרו וניתנו בכתר של נוק'‪.‬‬
‫כלומר ז"א ננסר עד התפארת שלו ונוק' רק הכתר שלה‪ .‬היות ולאה עומדת למעלה מכתר‪,‬‬
‫נמצא כי פרצוף לאה כולו וגם כתר רחל ננסרו ביום א' של ראש השנה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫לאה מקבלת מחכמה דז"א ועד חצי העליון של התפארת ורחל מקבלת מחצי תחתון דתפארת ז"א אלא‬
‫שכאן רחל מקבלת הארה מן כתר דז"א עד סוף התפארת שלו‪.‬‬
‫הגבורות הניתנות ע"י אימא לנוק' הינם תקיפות‪ .‬ע"י תקיעת שופר חוזרים נה"י דאימא עם‬
‫המוחין שבתוכם להיכנס תוך ז"א ואז חוזרות הגבורות להימשך אל נוק' ע"י ז"א‪ .‬גבורות אלו‬
‫ממותקות יותר מהגבורות שבאו ע"י אימא כי הם הומתקו ע"י זיווג או"א לפני שניתנו לז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בימי חול המצב הוא הפוך‪ :‬הגבורות הניתנות לנוק' ע"י ז"א תקיפות יותר מהגבורות הניתנות לנוק'‬
‫מאימא‪ .‬הסיבה הינה שהגבורות הניתנות לנוק' ע"י ז"א בחול כדי לבנות נוק' אינן עצמותם של הגבורות‬
‫(שיינתנו ע"י זיווג זו"ן) אלא הן הארות בלבד (וגם באור חוזר‪ ,‬אחרי שירדו ליסוד ז"א חוזרות ועולות עד‬
‫אחורי חזה ז"א ומשם יוצאות אל נוק'); אך הגבורות הניתנות ביום חול לנוק' ע"י אימא הינן עצמות‬
‫הגבורות וגם באור ישר ולכן הן תקיפות פחות‪ .‬ישנו פן נוסף‪ :‬הגבורות שעברו בז"א נמתקו ביסוד ז"א‬
‫ע"י החסדים שיש שם‪.‬‬
‫(היפה שעה מסכם פה את ענייני הנסירה‪):‬‬
‫בראש השנה האצילות חוזרת לכמות שהייתה בבריאת העולם‪ .‬אז זו"ן היו אחור באחור ולא היה אדם‬
‫כדי לכרות את הקליפות ע"י תפילותיו וע"י המצוות שהאדם מקיים‪ ,‬כדי לאפשר לזו"ן לחזור פנים אל‬
‫פנים כדי להזדווג ולהוליד את האדם‪ )!( ...‬לכן או"א נסרו את נוק' והעלו את זו"ן אצלם ושם חזרו זו"ן‬
‫פב"פ ונזדווגו וילדו את אדם וחווה‪ .‬אך הנסירה של זו"ן ע"י או"א אינה מועילה להחזיר זו"ן פב"פ‬
‫במקומם (כלומר שלא במקום או"א) כי לזה צריך עבודת האדם שיכרות הקליפות שיעלה מ"ן דנוק'‪,‬‬
‫ויגרום לנסירה וכו'‪ .‬וזה מה שעשה אדם הראשון ולכן חזרו זו"ן פב"פ במקומם (כלומר לא במקום של‬
‫או"א) ונזדווגו‪ ,‬אך האדם חטא והזיווג אינו החזיק‪.‬‬
‫‪253‬‬
‫עניינים אלה חוזרים בכל ראש השנה‪:‬‬
‫נסירה ראשונה והיא ע"י או"א‪ :‬בברכת אבות‪ ,‬במילה 'באהבה' (בזכרנו)‪ ,‬מסתלקים המוחין דז"א‪ ,‬ונכנס‬
‫נה"י דאימא עם המוחין דאימא לנוק'‪ ,‬ולאה ננסרת כולה וכן כתר רחל‪ .‬אך נסירה זו אינה מספיקה כדי‬
‫להחזיר זו"ן פב"פ למטה במקומם‪.‬‬
‫נסירה שנייה והיא על ידינו ע"י תקיעת שופר‪( .‬ביום חול הנסירה נעשית בקלות כי ז"א אינו בתרדמה כי‬
‫נשאר בו רשימו דמוחיו)‬
‫לכן‪ :‬כשז"א בונה את נוק' מנקודה קטנה בבריאה לפרצוף באצילות ע"י הארות הגבורות באור חוזר כנ"ל‪,‬‬
‫הגבורות האלה הינן תקיפות יחסית לעצמות גבורות שאימא משפיעה באור ישר לנוק'‪ .‬אך הגבורות‬
‫שז"א משפיע לנוק' בראש השנה עם תקיעת שופר הינן עוד יותר מתוקות‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫לאה הננסרת ביום הראשון של ראש השנה אינה הלאה האמיתית כי היא אינה זקוקה לנסירה כי היא‬
‫עומדת אב"פ עם ז"א‪ .‬אלא שיש ‪ 4‬פרצופי רחל‪ :‬עד חזה דז"א (והיא נוק' דפרצוף נה"י דז"א‪ ,‬היא הרחל‬
‫האמורה סתם בכל מקום)‪ ,‬עד דעת דז"א (והיא נוק' דפרצוף חג"ת דז"א‪ ,‬וזה הלאה המדוברת כאן)‪ ,‬עד‬
‫כתר דז"א‪ ,‬וכולם יחד גם נקראים רחל‪( .‬יא”ב ‪ :‬עיין דרוש ו' דדרושי הלילה ששם רואים שלאה ננסרת כל‬
‫לילה‪ .‬נסירת_לאה_כל_לילה)‬
‫(יא”ב‪ :‬עיין קיצור הכונות של הרמח"ל‪ ,‬עמוד פה' ופו' ששם רואים שבנסירת ראש השנה‪ ,‬רחל יורשת‬
‫מקום לאה ובעצם הנסירה אינה של לאה כי אין לה חלק בענין הנסירה "כי לאה אינה דבוקה עם הז"א כמו‬
‫רחל‪ ,‬כותל אחד‪ ,‬שתצטרך נסירה להפרידם"‪ ,‬וע"ע דרוש ד' דדרושי הלילה לאה_משאילה_כליה_לרחל)‬
‫ביום ב' דראש השנה‪ ,‬כל חלק הגבורות של הכתר שלו נשאר בכתר שלה‪ .‬שאר הגבורות‬
‫שנסתלקו ביום א' מן החכמה ובינה ודעת וחג"ת שבו יורדות ועומדות בחכמה של רחל‪ .‬אז‬
‫ננסר פרק א' דנצח דז"א וגם החכמה שבנוק' העומדת כנגדו‪ ,‬וכל הגבורות שבחכמה שלו‬
‫ולמטה יורדים בחכמה שלה שננסרת ביום זה‪.‬‬
‫ביום השני אין אימא מוסרת את הגבורות לנוק'‪ ,‬כי אימא כבר חזרה לתוך ז"א והדינים‬
‫ננסרים ע"י ז"א‪ ,‬ולכן יום ב' הוא דינא רפיא‪ .‬וגם כי הגבורות הננסרות ביום ב' הינן ממקום‬
‫גלוי בז"א כי עד התפארת דז"א האורות מכוסים בז"א ע"י יסוד אימא‪ .‬אך תוקעים גם ביום‬
‫הש ני כי כל עוד לא ננסרה חכמה דנוק' אין ז"א יוצא לגמרי מהתרדמה‪.‬‬
‫ביום ג'‪ ,‬ננסר פרק ‪ 3#‬דהוד דז"א והבינה שבנוק' ואז כל הגבורות שהם מן הבינה של ז"א‬
‫ולמטה יורדות בבינה שבה‪.‬‬
‫ביום ד'‪ ,‬ננסר פרק ‪ 3#‬דיסוד דז"א והדעת שבנוק' ואז כל הגבורות שהם מן הדעת של ז"א‬
‫ולמטה יורדות בדעת שבה‪.‬‬
‫ביום ה'‪ ,‬ננסר פרק ‪ 2#‬דנצח דז"א והחסד שבנוק' ואז כל הגבורות שהיו בחסד של ז"א הן‬
‫לבדן יורדות בחסד שבה‪ .‬אבל הגבורות שבגבורה ושבתפארת שבו נשארים למעלה עדיין‬
‫בדעת שבה‪.‬‬
‫ביום ו'‪ ,‬ננסר פרק ‪ 2#‬דהוד דז"א והגבורה שבנוק' ואז כל הגבורות שהיו בגבורה של ז"א הן‬
‫לבדן יורדות בגבורה שבה‪ .‬אבל הגבורות שבתפארת שבו נשארים למעלה עדיין בדעת שבה‪.‬‬
‫ביום ז'‪ ,‬ננסר פרק ‪ 2#‬דיסוד דז"א והתפארת שבנוק' ואז כל הגבורות שהיו בתפארת של ז"א‬
‫הן לבדן יורדות בתפארת שבה‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ביום ט' ננסר פרק תחתון דהוד וההוד שבנוק'‪.‬‬
‫הסבר‪ :‬הספירות מחולקות לשלוש קבוצות‪:‬‬
‫‪ ‬כתר וחכמה‪ :‬הינם הראשים; כנגד ‪ 2‬ימי ראש השנה‪ .‬הגבורות המגיעות לספירות אלה‬
‫מתערבות ממש בספירות‪.‬‬
‫‪ ‬בינה ודעת‪ :‬הגבורות המגיעות לספירות אלה אינם מתערבות ממש בספירות‪ ,‬חוץ‬
‫מהגבורות השייכות לאותה ספירה; אך שאר הגבורות ניתנות שם כפיקדון ואינן‬
‫מתערבות בספירה‪.‬‬
‫‪ ‬ז"ת‪ :‬הגבורות שאינם שייכות לספירות אלה‪ ,‬אינן מגיעות לשם אלא נשארות בדעת‪.‬‬
‫‪254‬‬
‫ביום ג'‪ ,‬כל הגבורות מתקבצות בבינה שבנוק'‪ ,‬ואין מיתוק של תקיעת שופר‪ ,‬ולכן יש‬
‫התגברות הדינים ובו ביום נהרג גדליה בן אחיקם‪.‬‬
‫הגבורות שהגיעו לנוק' עד יום ז' היו בהם לפחות ‪ 4‬בחינות‪ :‬בחינת גבורה ובחינת מיתוק ביום‬
‫א' (גבורות הניתנות לנוק' לפני ואחרי תקיעת שופר) וביום ב' (סה"כ ‪.)4‬‬
‫ביום ג' התווספה עוד בחינה (‪ :)5#‬נסירה פרק א' דהוד דז"א‬
‫גם ביום ד' התווספה בחינה (‪ :)5#‬נסירה פרק א' דיסוד דז"א‬
‫וכן הלאה עד יום ו'‪.‬‬
‫ביום ז' כבר לא היו ‪ 4‬הבחינות הראשונות אלא רק בחינה אחת והיא חדשה והיא של נסירת‬
‫פרק ‪ 2#‬דיסוד דז"א והתפארת שבנוק'‪ .‬הטעם הוא כי ה‪ 4-‬הבחינות הראשונות הן רק במה‬
‫שננסר ביום הראשון של ראש השנה שהוא מתחילת הכתר דז"א עד שליש העליון דתפארת‪.‬‬
‫‪ 4‬הבחינות החסרות מוצאות תחליף בצורה הבאה‪:‬‬
‫בחינה ‪ :3#‬ידוע שמוחי חב"ד דז"א מתחלקים ‪ 3/1*1‬בחב"ד‪ ,‬חג"ת ונה"י ז"א‪ .‬אם כן גם ‪1‬‬
‫בחינות הגבורות שבמוחים אלה ננסרים ומתפשטים בנוק' בחב"ד שבה ומשם בט"ס שבה על‬
‫הדרך הנ"ל‪ .‬אמנם רק עיטרא דגבורה דז"א (כלומר גבורות דדעת ז"א) מלובש בנה"י אימא‬
‫(בעצם בחצי יסוד אימא) יוצא מז"א אל נוק'‪ .‬בתוך נוק' הגבורות האלו מתפשטות עד תפארת‬
‫נוק' מכוסות ביסוד אימא ובתוך נצח והוד דנוק' הן מגולות‪ .‬בכוח הארה הגלויה הזאת (וכן‬
‫בהתחשב שיש בנ"ה גם ‪ 3/1‬תחתון חו"ב נוק') נעשה יסוד ומלכות דנוק'‪ .‬על אותה דרך‪,‬‬
‫כשנה"י דז"א נהיו חג"ת בעת הגדלת ז"א‪ ,‬הם בנו נה"י חדשים לז"א‪ .‬ולפי שיסוד ומלכות יצאו‬
‫ביחד מהוד נוק' שננסר ביום ט'‪ ,‬לכן אמרו חז"ל כל האוכל ושותה ביום ט' מעלין עליו כאילו‬
‫התענה תשיעי ועשירי‪.‬‬
‫בחינה ‪ :2#‬ה"ג שבדעת ז"א (עטרא דגבורה) מתקבצים בדעת נוק' ומשם מתפשטות מחסד‬
‫ועד הוד שבה‪ .‬זהו בחינה ‪ 2#‬של נסירה והורדת הגבורות בנוק'‪.‬‬
‫דרוש ד' דראש השנה‬
‫עניין חודשי זכר ונקבה‪.‬‬
‫בימי חול‪ ,‬גבורת ז"א מעל ראשה של נוק'‪ ,‬כי יעקב בנצח ז"א ורחל בהוד ז"א‪.‬‬
‫בראש השנה יעקב ורחל הינם בגבורת ז"א‪ ,‬שהוא שמאל ז"א‪ ,‬ועל זה נאמר "שמאלו (של‬
‫ז"א) תחת ראשי (של נוק')"‪ .‬גוף נוק' מתחת לגבורת ז"א רק ראשה בגבורת ז"א וז"א מחבק‬
‫ראש נוק'‪.‬‬
‫בשבת וחג נוק' באותו שיעור קומה של ז"א ואז שמאל ז"א מחבק שמאל נוק'‪ .‬על זה נאמר‬
‫"שמאלו תחת לראשי" (עם ל')‪ ,‬כלומר שמאל ז"א במקום שראשי (של נוק') היה בראש‬
‫השנה‪.‬‬
‫‪255‬‬
‫דרוש ה' דראש השנה‬
‫בשבת זו"ן עולים עד הכתר של או"א (בחזרה במוסף)‪ ,‬ז"א באבא ונוק' באימא‪ ,‬נוק' שווה לכל‬
‫שיעור קומת ז"א‪ .‬אך אין זו"ן שווים השוואה אחת‪ ,‬לכן נוק' מקבלת הארתה ע"י ז"א וזהו‬
‫חסרון אליה‪ .‬זו"ן יונקים ממקום גבוה לכן שבת נקרא קודש‪.‬‬
‫ביו"ט ובר"ה‪ ,‬גם זו"ן שווים ויונקים מכתר אחד‪ ,‬אך נוק' אינה מקבלת הארתה ע"י ז"א‪ .‬ביו"ט‬
‫זו"ן אינם עולים עד כתר או"א‪ ,‬ולכן יו"ט הוא רק מקראי קודש (ולא קודש)‪.‬‬
‫זו"ן צריכים לקבל הארה מ‪ 9-‬ספירות דא"א כדי להזדווג‪.‬‬
‫בימי חול ז"א מקבל הארה מנצח א"א ונוק' מהוד א"א‪ .‬לכן זו"ן אינם שווים‪.‬‬
‫בר"ח‪ ,‬זו"ן משתמשים בכתר אחד כי שניהם נכללים בנצח א"א‪ ,‬ואין יתרון לזכר על הנקבה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫בכל זווג זו"ן השפע והמוחין נמשכים מרום המעלות ונמשך עד ‪ 2‬מזלות דדיקנא קדישא ונמשך לאו"א‪.‬‬
‫אך גם ז"ת דא"א חלק מהעניין כי נעשה זיווג באו"א‪ ,‬וחג"ת א"א הינם מוחי או"א‪ ,‬ונה"י א"א הינם מוחי‬
‫ז"א‪ ,‬כך שכל ‪ 9‬ספירות א"א מעורבות‪.‬‬
‫קשה והרי ז"א מקבל הארות נה"י א"א (ולא נוק')!‬
‫אלא כנראה שז"א האמור כאן מדובר ביעקב הנמצא בנצח ז"א ויורש את כל ה‪-‬נצח‪-‬ים ורחל נמצאת‬
‫בהוד ויורשת את כל ה‪-‬הוד‪-‬ות (דרוש ב' של העמידה‪" ,‬מלך עוזר ומושיע ומגן")‪.‬‬
‫ומה שכתוב כאן שנוק' מקבלת הארה מן הוד דא"א זהו ע"י יעקב בעלה‪ ,‬בימי חול שאז היא צריכה‬
‫אליו‪.‬‬
‫מה שכתוב במקום אחר [שער תיקון נוק' פ"ג אות יד'] שז"א מלביש את אבא ואבא מלביש נצח א"א‬
‫ושנוק' מלבישה את אימא ואימא מלבישה את הוד א"א‪ ,‬כנראה ששם מדובר בשבת ולא ביום חול‪ ,‬שאז‬
‫בשבת ז"א עולה לאבא ונוק' עולה לאימא‪.‬‬
‫[להגהה ישנו הסבר יותר פשוט שהכוונה כאן באופן כללי שקו ימין הולך לזכר וקו שמאל הולך‬
‫לנקבה‪].‬‬
‫עליות זו"ן ביו"ט שונות בהתאם לאותו יו"ט‪.‬‬
‫בר"ה זו"ן עולים עד גבורה דא"א וכל ספירות א"א‪ ,‬מגבורה ולמטה‪ ,‬נכללים בגבורה‪.‬‬
‫בליל ראשון של ראש השנה‪ ,‬נוק' בהיכל ק"ק דבריאה‪.‬‬
‫בערבית‪ ,‬ז"א ונוק' בגבורה של נוק' (כלומר של עצמה) באצילות‪ ,‬זו"ן משתמשים בכתר אחד‪.‬‬
‫בשחרית בעמידה‪ ,‬זו"ן עולים עד גבורה דז"א‪.‬‬
‫בשחרית‪ ,‬בחזרה‪ ,‬זו"ן עולים עד עיטרא דגבורה (כלומר גבורה שבדעת) דז"א‪.‬‬
‫במוסף בעמידה‪ ,‬זו"ן עולים עד גבורה דאימא‪.‬‬
‫אך בחזרה דמוסף‪ ,‬אין עליה אל גבורה דדעת כי נשים דעתן קלה ואין בחינת דעת ולכן זו"ן‬
‫עולים לבינה דאימא שנמשכת מגבורה דא"א‪.‬‬
‫במנחה‪ ,‬בעמידה‪ ,‬זו"ן בגבורה דנוק'‪.‬‬
‫במנחה בחזרה‪ ,‬זו"ן בבינה דנוק' [כי אין לנוק' דעת] הנמשכת מעיטרא דגבורה [דדעת ז"א –‬
‫יא”ב]‪.‬‬
‫בליל שני של ראש השנה‪ ,‬המצב הינו לאחר הנסירה של היום הראשון‪ ,‬שננסרו הגבורות‬
‫מכתר ז"א עד התפארת וניתנו בכתר נוק'‪ ,‬ולכן הה"ח דז"א נתפשטו בז"א והה"ג בדעת נוק'‬
‫מזומנים להיכלל בנוק'‪ .‬זו"ן עולים בדעת נוק' [בגבורה ‪ 2#‬אשר עתידה להתפשט בספירת‬
‫גבורה של נוק'] (יא”ב‪ :‬הרי אין לנוק' דעת? לפי הקדמה מבוססת על פחו"ד ואוצרות חיים – יא”ב‪,:‬‬
‫ישנה דעת לנוק' שנמצאת בין כתפיה ולא בראשה‪).‬‬
‫[במקור ישנו עוד דרוש אחר‪ ,‬מתומצת‪ ,‬בעניין העליות‪ ,‬אך אינו מובא בקיצור הכוונות של‬
‫הרמח"ל]‬
‫‪256‬‬
‫דרוש ו' דראש השנה‬
‫(דרוש קצר בעניין כוונת תפילת העמידה‪ ,‬ולאחריו דרוש ארוך)‬
‫'ברוך'‪:‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫כנגד היסוד דז"א הנותן בנוק' את בחינת הדעת שלה‪ .‬נוק' עד עכשיו היתה‬
‫בהיכל ק"ק דבריאה‪ ,‬נקודה כלולה מ‪ 31-‬ספירותיה אך עדיין אינה בבחינת‬
‫פרצוף‪.‬‬
‫כנגד נוק' שנתברכה ('ברוך') ונכללה בכל היכלותיה‪.‬‬
‫בחינת הדעת דנוק' הינה‪:‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪21 :‬‬
‫ריבוע הפשוט‪72 :‬‬
‫ריבוע שם מ"ה‪311 :‬‬
‫סה"כ ‪ 228‬כמניין 'ברוך'‪[ .‬יא”ב‪ :‬לא ברור מתי יש\אין בחינת דעת לנוק'; עיין עליות‬
‫מלכות נתינת_דעת_לנוק]‬
‫'אתה'‪:‬‬
‫כח ה‪-‬כ"ב אותיות שיש ביסוד (ז"א) ניתן לנוק' כדי שעל ידם היא תוכל להיעשות פרצוף שלם‪.‬‬
‫ 'את'‪ :‬כנגד ה‪-‬כ"ב אותיות (מ‪-‬א' עד ת')‬‫‪' -‬ה'‪ :‬כנגד נוק' שהיא ה' אחרונה של הויה‪ ,‬וגם כנגד ה' אותיות מנצפ"ך‪.‬‬
‫'ה'‪:‬‬
‫להעלות נוק' עד חזה ז"א אב"א‪.‬‬
‫'א‪-‬להינו'‪:‬‬
‫להמשיך כח בזו"ן כדי שעי"כ יחזרו אח"כ פב"פ‪.‬‬
‫‪257‬‬
‫(דרוש ארוך בעניין כוונת תפילת העמידה)‬
‫כוונת ברכת אבות של ר"ה זהה לזו של ימי החול למעט כוונת ה‪-‬רי"ו [גמ' גבורה] וכוונתינו‬
‫למתק הגבורות בימי הדין והגבורה‪.‬‬
‫‪ 4‬בחינות יש למלכות‪:‬‬
‫ קשר תפילין של ראש‪ ,‬תחת ג"ר ז"א‬‫ תחת חג"ת ז"א‪ ,‬מקום חזה ז"א‬‫ תחת נה"י ז"א‪ ,‬תחת יסוד ז"א [ה' אחרונה של הויה]‬‫ בהיכל ק"ק דבריאה‪ ,‬בסוד נקודה כלולה מ‪ ,31-‬שם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪.‬‬‫כוונתינו להעלות נוק' אל שורשיה העליונים‪.‬‬
‫'ברוך'‪:‬‬
‫לתת לנוק' דעת קל (שחסר לה עדיין) מיסוד ז"א‪ .‬דעת קל דנוק' נמשך מה"ג שבעיטרא‬
‫דגבורה דז"א [גבורה שבדעת]‪ ,‬שנמשכו אל תוך יסוד ז"א ומשם אל דעת נוק'‪.‬‬
‫עיטרא דגבורה‪ :‬הויה אחת (‪ )21‬המתחלקת ל‪-‬ה"ג בדעת נוק' (=‪ ,311‬ק"ל)‪ .‬נוק' הינה עדיין‬
‫נקודה אחת‪ ,‬תלת כלילן בתלת‪ ,‬חב"ד בחג"ת‪ ,‬ונה"י בחג"ת‪ ,‬ולכן מכל הה"ג רק ‪ 1‬גבורות‬
‫מתפשטות‪.‬‬
‫התפשטות הגבורה הינה‪ :‬י‪ ,‬י‪-‬ה‪ ,‬י‪-‬ה‪-‬ו‪ ,‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה (גמ' ‪ ,)72‬לכן יש כאן ‪ 1‬גמטריות‪:‬‬
‫‪ 21+72+311‬כמניין 'ברוך'‪.‬‬
‫התפשטות ‪ 1‬גבורות = ‪ 231 =72*1‬כמניין רי"ו‪( .‬רי"ו ‪)1#‬‬
‫רי"ו נוסף‪( :‬רי"ו ‪ )2#‬ברוך = רי"ו (‪[ 32 + )72 * 1‬כמניין ‪ 32‬אותיות של א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י במילוי שהוא‬
‫נוק' בהיותה בבריאה והמקבלת עכשיו את ה‪-‬רי"ו‪].‬‬
‫(יא”ב‪ :‬בעצם כאן רואים שה‪-‬רי"ו הינן הגבורות (‪ 71*1‬ו‪ 71-‬הינו התפשטות גבורה) שמהן נבנית הדעת‬
‫ק"ל של נוק')‬
‫כריעת הגוף‪ ,‬ו' לגבי ה' (עיין דרוש ב' דעמידה)‪ :‬להגביה ה' (תתאה) ולהאירה שתוכל נוק'‬
‫(נקודה בבריאה הנקראת א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י) לעלות‪[ .‬ה' תתאה הינה הבחינה השלישית של נוק' כנ"ל‪,‬‬
‫(מתחת ליסוד)]‬
‫ו‪-‬ה‪ :‬כאשר ה' בנויה מ‪-‬ר‪+‬י‪ ,‬ולכן מקבלים‪ :‬רי"ו שהוא ‪[ *1‬ס"ג ‪ 31 +‬אותיות שלו] [בעצם זה‬
‫יוצא ‪( 1*71‬ולא ‪ ,)1*72‬אך ה‪ 3-‬המיותר בכל ‪ 71‬הינו בחינת כללות ההויה‪].‬‬
‫‪ * 1‬ס"ג נמשכים מאות א' של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין שבבינה‪ .‬וגם אות א' ציורה רי"ו‪.‬‬
‫"‪ ...‬הב' האחרים [כלומר שני ה‪-‬רי"ו האחרונים כאן – יא”ב] שרמזנו בענין הכריעה‪ ,‬הם הם הב'‬
‫רי"ו שרמזנו במילת ברוך‪[ "...‬כלומר‪ ,‬במילת 'ברוך' ישנם ‪ 1‬רי"ו בלבד‪ ,‬כי ‪ 1‬ה‪-‬רי"ו הנוספים שראינו‬
‫כאן הינם אותם ה‪-‬רי"ו כמו הראשונים – יא”ב]‬
‫'אתה'‪:‬‬
‫לאחר שנתנו דעת ק"ל לנוק'‪ ,‬יש לנו לתת בה כח להיעשות פרצוף שלם‪ ,‬כי היא עדיין נקודה‪.‬‬
‫לצורך זה נותנים לה ‪ 22+5‬אותיות = א‪-‬ת [‪ 22‬אותיות מ‪-‬א' ועד ת'] וגם ה' אותיות כפולות‬
‫מנצפ"ך [וכך מורכבת מילה א‪-‬ת ה']‪ .‬האותיות ניתנות לנוק' מיסוד ז"א הנקרא ברוך‪.‬‬
‫ישנן ‪ 1‬בחינות רי"ו ב‪-‬אתה‪:‬‬
‫רי"ו ‪' :1#‬אתה' גמ' רי"ו ‪ +‬צפ"ך; כאשר צפ"ך הינן ‪ 1‬גבורות מתוך ‪ 5‬גבורות מנצפ"ך; ‪2‬‬
‫גבורות מ"ן של מנצפ"ך הומתקו כבר בתחילת העמידה‪" :‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י שפתי‪ ...‬ופי יגיד‪' ,"...‬פי' גמ'‬
‫מ"ן דמנצפ"ך‪ .‬לכן נשארות ‪ 1‬גבורות אחרות למתק כעת‪.‬‬
‫כב' אותיות הן בחינת רי"ו כי כל אות כלולה מ‪( 31-‬סה"כ ‪ )221‬ויש להוריד ‪ 4‬אותיות גיכ"ק‬
‫(סה"כ ‪ .) 231‬אותיות גיכ"ק הינם רחמים‪ .‬ההסבר לכך הינו כי אותיות נוצרו מחיבור החיך‬
‫(אבא – חכמה) והגרון (אימא – בינה)‪ .‬אותיות גיכ"ק נוצרו בחכמה וניתנו בבינה ומשם נוצרו‬
‫‪258‬‬
‫שאר האותיות‪ .‬היות ואין אנו רוצים לבטל את הדינים אלא למתקם‪ ,‬לכן עלינו להסיר אותיות‬
‫גיכ"ק‪.‬‬
‫גם 'א' של 'אתה' בנויה מאותיות רי"ו‪.‬‬
‫רי"ו ‪ :2#‬אותיות צפ"ך ‪ +‬הויה (כנגד ה' של 'אתה') = רי"ו‬
‫גם 'ת' של 'אתה' בנויה מאותיות רי"ו‪.‬‬
‫רי"ו ‪ :3#‬אותיות 'אתה' מתקשרות עם שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה (כדלהלן)‪ .‬שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה הינו ‪( 31 * 23‬כי‬
‫כל אחד כלול מ‪ ,)31-‬סה"כ ‪ .231‬כשמוסיפים ‪ 1‬אותיות שבמילוי א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬מקבלים סה"כ‬
‫‪.231‬‬
‫הקישור בין 'אתה' לבין 'א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה' הינו כדלהלן‪:‬‬
‫'א‪-‬ה' של 'אתה' כנגד 'א‪-‬ה' של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫'ת' של 'אתה' בנויה מאותיות רי"ו‪ .‬י' כנגד י' של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ .‬ר"ו כנגד ה' של א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫יא"ב‪:‬‬
‫בק"ה המספור של ה‪ * 1-‬רי"ו הינו שונה; מענין גם שהערה בהגה (ב) במקור יכולה להתאים לספירה‬
‫שבק"ה‪:‬‬
‫קיצור הכוונות‬
‫שער הכוונות‬
‫כב' אותיות הן בחינת רי"ו כי כל אות כלולה‬
‫רי"ו ‪ 1#‬רי"ו ‪ +‬צפ"ך‬
‫מ‪( 12-‬סה"כ ‪ )112‬ויש להוריד ‪ 1‬אותיות‬
‫גיכ"ק (סה"כ ‪.)112‬‬
‫צפ"ך ‪ +‬הויה‬
‫רי"ו ‪ 2#‬צפ"ך ‪ +‬הויה‬
‫רי"ו ‪ +‬צפ"ך‬
‫רי"ו ‪ 3#‬שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה הינו ‪( 12 * 11‬כי כל אחד‬
‫כלול מ‪ ,)12-‬סה"כ ‪ .112‬כשמוסיפים ‪2‬‬
‫אותיות שבמילוי א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬נהיה ‪112‬‬
‫כריעת הראש; י' לגבי ה'‪ .‬בחינת חו"ב דז"א‪ .‬י' ‪ +‬ה' (כש‪-‬ה' הינו ר‪+‬ו) הינו רי"ו‪.‬‬
‫‪259‬‬
‫ישנם ‪ * 2‬רי"ו ב‪-‬ברוך ו‪ * 1-‬רי"ו ב‪-‬אתה‪ .‬ע"י ה‪ 5-‬רי"ו ו‪ 2-‬הזקיפות‪ ,‬יש כח במלכות לעלות ‪5‬‬
‫עליות ב‪ 5-‬מקומות שכל אחד מהם הוא סוד שם י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י‪ ,‬והם‪:‬‬
‫מקום עלית‬
‫המלכות‬
‫‪ 3‬מלכות שתחת‬
‫היסוד‬
‫‪ 2‬יסוד‬
‫‪ 1‬נו"ה (י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫בנצח‪ ,‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫בהוד)‬
‫‪ 4‬תפארת‬
‫‪ 5‬חו"ג (י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫בחסד‪ ,‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫בגבורה)‬
‫רי"ו במקום העליה‬
‫י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י (‪ + )93‬ריבוע‬
‫אדנות (‪ = )321‬רי"ו (עם‬
‫הכולל)‬
‫ ה"ח בז"א (כל חסד כלול מ‪-‬‬‫ה"ח) וה"ג בנוק' (כל גבורה‬
‫כלולה מה"ג)‪ ,‬סה"כ ‪ 51‬שערי‬
‫בינה‬
‫ ישנו כ"ה בכל אחד מז"ת‬‫ז"א‪ ,‬חוץ מאשר בת"ת ז"א כי‬
‫שם יסוד אימא מסתיים ולכן‬
‫בחינת כ"ה של ת"ת עלתה‬
‫לדעת‬
‫ ‪ 93‬ביסוד‪ ,‬ועוד כ"ה מחו"ג‬‫נה"י [כי היסוד כולל ה"ק]‪,‬‬
‫‪ ,93+325‬סה"כ רי"ו‬
‫‪ * 5 + 93‬כ"ה של דעת חו"ג‬
‫נ"ה‪ ,‬סה"כ רי"ו‬
‫בת"ת ישנו ע"ב‪ ,‬ס"ג ומ"ה;‬
‫בכל שם ישנן מ"ב אותיות‬
‫[בפשוט‪ ,‬במילוי‪ ,‬ובמילוי‬
‫המילוי]; ‪=)42*1(+93‬רי"ו‬
‫‪ * 5 + 93‬כ"ה של חב"ד חו"ג‪,‬‬
‫סה"כ רי"ו‬
‫העליות הינן אב"א‬
‫זקיפה ‪:3#‬‬
‫ה' לגבי ו'‬
‫אין עליות בכריעות‬
‫אלא רק הכנות‪.‬‬
‫העליות הינן‬
‫בזקיפות‬
‫[יא”ב‪ :‬אולי קשור‬
‫להערה לעיל‪:‬‬
‫עליות_בעזרת_זקיפות]‬
‫זקיפה ‪:2#‬‬
‫ה' לגבי י'‬
‫בחמש מקומות הנ"ל‪ ,‬המלכות השתמשה ב‪ 1-‬פעמים קכ"ה (‪ )325‬כדי לעלות;‬
‫‪*1‬קכ"ה=שע"ה [מזל 'שעה' גורם]; בשעה אחת ישנם ‪ 3181‬חלקים [‪*5‬רי"ו]‪.‬‬
‫‪ * 5‬י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י = תנ"ה‪" .‬אשר תנ"ה הודך על השמיים"‪ ,‬ר"ת 'אתה'‪.‬‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין ‪ +‬דאלפין ‪ +‬דההין סה"כ גמ' תנ"ה‪ ,‬כי ע"י כוונת ‪ * 1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬הנוק' עולה ב‪5-‬‬
‫מקומות הנ"ל (וגם לכוון לצייר 'אתה' ב‪-‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה כנ"ל‪).‬‬
‫‪*5‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה = ק"ל‬
‫‪*5‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י = שכ"ה;‬
‫ק"ל ‪ +‬שכ"ה = תנ"ה; הרי כל בחינות הדינים מתמתקים ועולים למעלה‪.‬‬
‫‪260‬‬
‫הסבר לגבי" י' לגבי ה'‪ ,‬ו' לגבי ה'‬
‫"‬
‫זהו עניין הורדת אורות מפרצוף לפרצוף‪ ,‬כדי להעלות את הפרצוף התחתון‪.‬‬
‫בא"א ישנם תר"ך אורות (כמניין כתר)‪ ,‬חציים לעצמו וחציים לאו"א (קנ"ה לאבא‪ ,‬וקנ"ה‬
‫לאימא‪ ,‬סה"כ ש"י אורות)‪ .‬אבא מוסיף ו' אורות לאימא כדי שתוליד ז"א (בסוד ו"ק)‪ ,‬קנ"ה‪+‬ו'‬
‫סה"כ קס"א אורות אימא (כמניין א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין)‪.‬‬
‫ש"י אורות הנ"ל הינם ש"ך אורות דבוצינא דקרדינותא‪ ,‬כנגד ל"ב נתיבות חכמה (*‪ )31‬ועוד‬
‫ל"ב א‪-‬להים דמעשה בראשית‪ .‬ט"ז נתיבות באבא וט"ז נתיבות באימא; ט"ז נתיבות בז"א‬
‫וט"ז נתיבות בנוק'‪.‬‬
‫‪ ‬כוונת ו' לגבי ה'‪:‬‬
‫ה‪-‬ה' תתאה כנגד נוק' הינה ‪* 2‬ו' עם י'‪ ,‬כלומר ‪ 22‬אורות (‪ 31‬משלה ‪ )1 +‬אחרי‬
‫שז"א נתן לנוק' ו' אורות כדי שהיא תאציל את שש ההיכלות אשר למטה ממנה‪.‬‬
‫‪ ‬כוונת י' לגבי ה'‪:‬‬
‫ה‪-‬ה' עילאה כנגד אימא הינה בנויה מ‪-‬ד' ו‪-‬ו'‪ .‬ה‪-‬ד' עצמה בנויה מ‪-‬י' (בפינה העליונה)‬
‫ומשני ווים (ו' אופקית למעלה ו‪-‬ו' אנכית למטה‪ ).‬ה‪-‬ד' הינה בנויה אם כן מ‪ 2-‬ווים ו‪-‬י'‪,‬‬
‫סה"כ ‪ 31 :22‬של חלקה ו‪ 1-‬שאימא קיבלה מאבא להאציל את ז"א הכלול מו"ק‪ .‬ז"א‬
‫מרומז ע"י האות ו' שברגל שמאל של ה‪-‬ה'‪ .‬כווניתנו עתה לעשות בחינת רי"ו‪ ,‬על כן‬
‫ה‪-‬ה' אינה בנויה מ‪-‬ד' ו‪-‬ו' אלא מ‪-‬ר' ו‪-‬ו'‪ .‬אם כן האות י' שהיתה בראש ה‪-‬ד' אינה‬
‫כעת‪ .‬על כן עלינו להוריד י' לגבי ה‪-‬ה' הזאת וליצור רי"ו‪.‬‬
‫"תכלית כל הנ"ל הינו להוריד י' של הויה שבז"א ובתוכה הויה אחת שלימה‪ ,‬אל אות א' של‬
‫א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬כדי להעלות אותה עד החזה‪ ,‬ובתוכה נכללות אותיות ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬ויורד שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‬
‫והא' נעשית א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין" (יא”ב‪ :‬לא ברור לי – ע"ע קיצור הכוונות עמוד פח' ועמוד צ')‬
‫'ה'‪:‬‬
‫להעלות את הבחינות שהורדנו בכריעות‪.‬‬
‫הכריעות הינן בהויה כללית של ז"א אך לעומתן הזקיפות הן בהויה פרטית של תפארת ז"א‪.‬‬
‫זקיפה ‪( : 3#‬זקיפת הגוף)‪ ,‬ה' לגבי ו'‪ ,‬בחינת המלכות שתחת היסוד ונכללת איתה בחינת‬
‫המלכות שבבריאה (א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י)‪ ,‬שתיהן עולות לגבי ו'‪ ,‬שהוא גופא דז"א הנקרא תפארת ונקרא‬
‫הויה‪ .‬בזקיפה זו עלתה המלכות ‪ 4‬מדרגות של י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י מן המלכות של יסוד ז"א עד‬
‫החזה שבתפארת ז"א‪.‬‬
‫ה‪+‬ו הינן אותיות רי"ו‪.‬‬
‫זקיפה ‪( :2#‬זקיפת הראש) ה' לגבי י'‪ ,‬אותיות רי"ו; עלית בינה דז"א אל חכמה דז"א‪ ,‬כדי‬
‫להעלות מ"ן לגבי או"א ואז יש זיווג או"א ושפע יורד מאו"א לגבי ז"א כדי שיהיה לו כח מחודש‬
‫לתקן נוק'‪ .‬השפע היורד הינו שם הויה ושם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ועם השמות הללו אנו מעלים את‬
‫המלכות ‪ 1‬עליות אחרות‪ ,‬מן חזה דז"א ועד כתר ז"א‪[ .‬ז"א מקבל שם מ"ה מתוך השפע‬
‫היורד‪].‬‬
‫ב‪ 2-‬הכריעות היו ‪ 5‬בחינות של י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י ועתה ב‪ 2-‬הזקיפות ישנם ‪ 7‬בחינות של‬
‫חיבור הויה עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ 4 :‬עליות בזקיפה ראשונה‪ ,‬עד חזה ז"א‪ ,‬ו‪ 1-‬עליות בזקיפה השניה ‪,‬‬
‫עד כתר ז"א‪.‬‬
‫‪261‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫מקום עלית המלכות‬
‫מלכות אשר תחת יסוד‬
‫ז"א (עליה מבריאה)‬
‫יסוד ז"א‬
‫‪1‬‬
‫נו"ה דז"א‬
‫‪4‬‬
‫תפארת דז"א‬
‫‪5‬‬
‫חו"ג דז"א‬
‫‪1‬‬
‫חו"ב דז"א‬
‫(אין עליה לדעת לפני‬
‫הזיווג‪ ,‬כי רק אז נעשה‬
‫בה דעת)‬
‫כתר דז"א‬
‫(עד בחינת תש"ר)‬
‫‪7‬‬
‫שילוב י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫(שניהם במילוי יודין) ע"ב ‪ +‬קס"א‬
‫= רי"ו ‪38 +‬‬
‫ע"ב ‪ +‬קנ"א (א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין)‬
‫= רי"ו ‪7 +‬‬
‫ע"ב ‪ +‬קמ"ג (א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין)‬
‫= רי"ו (עם הכולל)‬
‫כתר נוק' נעשה מתפארת ז"א‬
‫ע"ב ‪ +‬קד"ם (ריבוע ב"ן)‬
‫= רי"ו‬
‫(יא”ב‪ :‬איפה בחינת א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה?)‬
‫ק"ל (ריבוע מ"ה) ‪+‬‬
‫מ"ד (ריבוע א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה) ‪+‬‬
‫‪( 43‬אותיות שיש בפשוט‪ ,‬מלא ומלא דמלא של‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ע"ה)‬
‫= רי"ו‬
‫קס"ו (ריבוע ס"ג) ‪+‬‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה (בציור י‪-‬ו‪-‬ד ‪ +‬ד‪-‬ו ‪ +‬י ‪ +‬ד‪-‬ו סה"כ ‪)51‬‬
‫= רי"ו‬
‫זקיפה ‪ :3#‬ה'‬
‫לגבי ו'‬
‫זקיפה ‪ :2#‬ה'‬
‫לגבי י'‬
‫רל"ב (גמ' עסמ"ב)‬
‫= רי"ו ‪( 31 +‬כמספר אותיות של עסמ"ב)‬
‫(יא”ב‪ :‬איפה בחינת א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה?)‬
‫‪[ * 7‬הויה ‪ +‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה = ‪ = ]47‬שכ"ט = פ"ר (גבורות של מנצפ"ך) ‪ +‬מ"ט (הויה‪+‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה ‪2 +‬‬
‫כוללים)‬
‫בסוד ‪ 2‬הכריעות העלינו את הדינים של שכ"ה ניצוצים (‪ *5‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י) ע"י ה' מדרגות‬
‫של י‪-‬א‪-‬ה‪-‬ד‪-‬ו‪-‬נ‪-‬ה‪-‬י‪ .‬עתה ע"י ‪ 2‬הזקיפות אנו מעלים גם את הגבורות של מנצפ"ך (פ"ר‬
‫דינים)‪.‬‬
‫עד עתה עלתה המלכות בסוד נקודה מהיכל ק"ק דבריאה [שם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י] עד כתר ז"א‪ ,‬אב"א‪,‬‬
‫ועדיין היא בסוד נקודה‪.‬‬
‫יא"ב‪:‬‬
‫בק"ה מוסבר שכעת בונים את נוק' כפרצוף בנה"י דז"א כמו בברכת אבות של יום חול‪ .‬כשמגיעים למילת‬
‫"באהבה" אזי אימא מסתלקת מז"א בסוד הנסירה ונכנסת בנוק'‪ ,‬אז רחל יורשת מקום לאה ונגדלת אב"א‬
‫בסוד פרצוף עד כתר ז"א‪.‬‬
‫יא”ב‪:‬‬
‫לפי הבנתי ההבדל בין העליות של 'ברוך' ו‪'-‬אתה' ובין העליות של ה' הינן מסוכמות בטבלה להלן‪:‬‬
‫‪ 7‬עליות שב‪-‬ה'‬
‫‪ 3‬עליות שב‪'-‬ברוך' ו‪'-‬אתה'‬
‫עליות בפועל‬
‫הכנות לעליות עד תפארת ז"א (כי אלו כריעות‬
‫ומעבירים שפע מלמעלה למטה)‬
‫עלית פ"ר דינים‬
‫עלית ש"ך דינים‬
‫שילוב י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫שילוב י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‬
‫'א‪-‬להינו וא‪-‬להי אבותינו'‪:‬‬
‫לתקן ז"א שיוכל לתקן נוק' לפרצוף בהיותה אב"א עדיין‪.‬‬
‫‪262‬‬
‫בק"ש ז"א קיבל ו"ק דמוחין דפנימיים (דמצד אימא) מבחינת פנימיות [כלומר מבחינת נשמות‬
‫ולא מבחינת חיצוניות‪ ,‬כלומר העולמות] וכן לאה קבלה מוחין דאור פנימי וכן הוכנו המוחין‬
‫דאור פנימי של רחל‪ ,‬אך הם נשארים בלאה לפי שעה כי רחל עדיין בבריאה‪.‬‬
‫יש להביא עתה אור מקיף אל המוחין הפנימיים של ז"א [מבחינת הפנימיות]‪.‬‬
‫וכמו שלצורך ביאת המוחין הפנימיים הוצרך זיווג או"א בייחוד ק"ש של שחרית‪ ,‬כך לצורך‬
‫האור המקיף של המוחין צריך זיווג אחר מחדש ומרומז במילים א‪-‬להינו וא‪-‬להי אבותינו‪.‬‬
‫יא”ב‪:‬‬
‫עיין ק"ה‪ ,‬עמוד פו'‪ ,‬שם מצויין ש‪":-‬אין לכוון כאן מה ששייך להמשכת המוחין הפנימיים אע"פ שבסוף‬
‫הברכה מכוונים כסדר החול"‪ .‬משמע שכן ג"ר פנימיים מגיעים כעת אע"פ שאין לכוון בהם‪ .‬זהו גם‬
‫מתיישב עם העובדה שעניין התפילין (בקטע הבא) קשור בכניסת ג"ר דמוחין‪ ,‬כדלעיל ביפה שעה של‬
‫דרוש ד' של הציצית וגם בדרושי התפילין‪ ,‬כגון דלעיל דרוש ה' של התפילין)‪.‬‬
‫'א‪-‬להינו'‪ :‬אימא [אימא מקדימה לאבא מכמה סיבות‪ ,‬בין השאר כי אור מקיף הוא משם‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה הנקרא אימא; וגם אותיות א‪-‬ל יוצאות מ‪ 1-‬יודין ו‪-‬א' של ס"ג‪].‬‬
‫ו'‪ :‬דעת (עליון – יא”ב) המזווג או"א‪[ .‬שם מ"ה]‬
‫א‪-‬להי‪ :‬אבא [שם ע"ב] [מילוי ע"ב הוא גמי מו'‪ ,‬וכן א‪-‬להי הינו גמ' מו']‬
‫זווג או"א בבחינת אור מקיף שלהם ['הבל']‬
‫'אבותינו'‪ :‬בחינת אור מקיף של ‪ 4‬מוחי ז"א‪.‬‬
‫עניין אור מקיף‬
‫ז"א מלביש את או"א מהחזה שלהם ואו"א מלבישים את א"א מהחזה שלו‪ .‬יש חד קוצא‬
‫דשערי הנמשך מאחורי ראש א"א ומגיע עד ‪ 2‬כתפיים שלו וכשנזדווגו או"א לצורך אור פנימי‬
‫דז"א בק"ש‪ ,‬אזי ירדו אותם ‪ 2‬ראשי כתפיים דא"א מבחינת אור פנימי שלהם עד ראש ז"א‬
‫ונעשו בו ‪ 2‬עטרין דדעת דז"א‪.‬‬
‫כשנזדווגו או"א לצורך אור מקיף דז"א‪ ,‬כעת‪ ,‬במילות "א‪-‬להינו וא‪-‬להי אבותינו"‪ ,‬אזי יורד אור‬
‫מקיף של ‪ 2‬ראשי כתפיים דא"א בראש ז"א וקוצא דשערי דרישא דא"א יורד מאחוריו עד לחצי‬
‫התפארת דא"א המגיע באחורי ראש ז"א באחורי ‪ 2‬עטרין דדעת ז"א ואז בוקעת ונכנסת‬
‫הארת קוצא דשערי עד פנימיות מוחי ז"א ועי"כ נתווספה הארתם ובוקעת ויוצאת דרך הפנים‬
‫לחוץ במצח ז"א ושם נעשים בו בחינת תפילין מבחינת אותו אור מקיף שיורד מלמעלה מזיווג‬
‫השני של או"א‪.‬‬
‫המהרח"ו מקשה כי הארה זו בעצם הינה של חיצוניות העולמות ונעשית בעת הנחת התפילין!‬
‫(יא”ב‪ :‬עיין הערה\סיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים – יא”ב‪):‬‬
‫כל סיפות 'נו' בתורה הינן גבורות‪ .‬ה"ג = פ"ר‪ ,‬כל גבורה הינה פ"ר\‪ = 5‬נ"ו‪.‬‬
‫'א‪-‬להינו וא‪-‬להי אבותינו'‪ :‬כנגד המקיף של ‪ 2‬עטרין‪ ,‬חו"ג דדעת היורד כעת‪ .‬המקיף בא‬
‫מאימא ולכן הוא בבחינת גבורות‪( .‬יא”ב‪ :‬בקטע הקודם צויין שבמילה 'אבותינו' יורדת בחינת אור‬
‫מקיף של ‪ 1‬מוחי ז"א ולא רק המקיף של ‪ 1‬עטרין חו"ג דדעת‪).‬‬
‫וגם בעניין התפילין ישנן ‪ 1‬בחינות של מקיפים‪:‬‬
‫ מקיף לכל מוח בנפרד = קלף נפרד לכל פרשה ה‪'-‬מקיף' את הפרשה‪' ,‬אבות'‬‫דאבותינו‪.‬‬
‫ מקיף כללי מצד אימא למקיפים הנ"ל = הבית של תפילין של ראש‪,‬‬‫'נו' של א‪-‬להינו‬
‫ מקיף כללי מצד אבא למקיפים הנ"ל = אין לו רמז בתפילין כי הוא עליון‪,‬‬‫'נו' של אבותינו‪.‬‬
‫האור המקיף הנ"ל הנקרא תש"ר הינו בעצם אור מקיף נמוך שיצא דרך אורות מוחין פנימיים‬
‫דז"א ובוקע החוצה ממצח ז"א‪ .‬אך ישנו אור מקיף עליון יותר ממוחין פנימיים‪ ,‬שמקורו‬
‫מתפארת אימא אשר ממנו נעשה כתר ז"א‪( .‬יא”ב‪ :‬כתר ז"א אינו חלק של מקיפי ל"ם‪ .‬עיין‬
‫בהקדמה שלי וע"ע הערה בנדון בדרוש ה' של חזרת העמידה אור_מקיף_עליון_או_נמוך‪).‬‬
‫‪263‬‬
‫א‪-‬להי אברהם א‪-‬להי יצחק וא‪-‬להי יעקב‬
‫הכלים שלתוכם מגיעים מוחי ז"א מאימא נקראים חב"ד והיו מקודם חג"ת ז"א שעלו ונעשו‬
‫חב"ד; ונמצא שנקראים ‪ 1‬אבות‪ :‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪( .‬יא”ב‪ :‬כי האבות כנגד חג"ת‪ ).‬המקיפים‬
‫שיורדים כעת מזיווג או"א נקראים א‪-‬להי אברהם‪ ,‬א‪-‬להי יצחק וא‪-‬להי יעקב‪ .‬מקיפים אלו‬
‫[שהינם נמוכים] עברו ‪ 1‬שלבים‪:‬‬
‫‪ .3‬כשיורדים מאימא ופוגעים באותם המקיפים הראשונים העליונים שנשארו בתפארת‬
‫של הבינה‬
‫‪ .2‬כשיורדים למקום מוחי ז"א שנתלבשו בנה"י אימא‬
‫‪ .1‬כשיורדים במצח ז"א בבחינת תש"ר‪.‬‬
‫מוחין דאור פנימי דו"ק דז"א [שבאו לז"א בק"ש] באים מחו"ב דאו"א ו‪ 2-‬עטרין דדעת‪ .‬ביחד‬
‫עם מוחין פנימיים אלו באו גם אורות מקיפים מחו"ב דאו"א ו‪ 2-‬עטרין דדעת‪.‬‬
‫אך ‪ 4‬המקיפים הנמוכים נמשכים מחג"ת אימא‪.‬‬
‫(יא”ב‪ :‬מוחי ז"א באים מחב"ד או"א‪ ,‬ונכנסים לז"א דרך נה"י אימא‪ .‬ע"ע הקדמה שלי‪.‬‬
‫לא ברור איך נוצרים מקיפים (נמוכים) מחג"ת אימא‪).‬‬
‫בז"ת אימא יש ס"ג‪ .‬מילוי ס"ג [‪ ]11-21‬הינו 'הבל'‪ ,‬כנגד ‪ 7‬הבלים דקהלת [שיר השירים=ח';‬
‫קהלת=ב'; משלי=ד'‪ ].‬א‪-‬ל יוצא מס"ג [‪*1‬י' ‪*3 +‬א']‬
‫נמצא שהמקיף הנמוך של מוח פנימי דחכמה של ז"א בא מחסד אימא ונקרא א‪-‬ל‪ ,‬וגם כשהוא‬
‫פוגע ב‪ 4-‬מקיפים העלוינים הוא לוקח ‪*1‬י' מה‪ 1-‬מקיפים עליונים ראשונים‪ ,‬ו‪-‬א' מהמקיף‬
‫עליון אחרון (עיטרא דגבורה)‪ ,‬בסוד א‪-‬ל של א‪-‬להי אברהם‪.‬‬
‫נמצא שהמקיף הנמוך של מוח פנימי דבינה של ז"א בא מגבורה אימא ונקרא א‪-‬ל‪ ,‬וגם‬
‫כשהוא פוגע ב‪ 4-‬מקיפים העלוינים הוא לוקח ‪*1‬י' מה‪ 1-‬מקיפים עליונים ראשונים‪ ,‬ו‪-‬א'‬
‫מהמקיף עליון אחרון (עיטרא דגבורה)‪ ,‬בסוד א‪-‬ל של א‪-‬להי יצחק‪.‬‬
‫נמצא שהמקיף הנמוך של מוח פנימי דדעת של ז"א בא מתפארת אימא ונקרא א‪-‬ל‪ ,‬וגם‬
‫כשהוא פוגע ב‪ 4-‬מקיפים העלוינים הוא לוקח ‪*1‬י' מה‪ 1-‬מקיפים עליונים ראשונים‪ ,‬ו‪-‬א'‬
‫מהמקיף עליון אחרון (עיטרא דגבורה)‪ ,‬בסוד א‪-‬ל של א‪-‬להי יעקב‪.‬‬
‫ישנם ‪ 1‬מוחין מקיפים נמוכים ולא ‪ 4‬כמו המקיפים העליונים‪ ,‬כי העליונים נשארו מחוץ לנה"י‬
‫אימא‪ ,‬אך במקיפים הנמוכים‪ 2 ,‬עטרין נעשו מקיף אחד כלול מ‪ ,2-‬כשנכנסו תוך יסוד אימא‪.‬‬
‫המקיפים הנמוכים יהפכו שוב ל‪ 4-‬מקיפים לכשיצאו בסוד תש"ר‪.‬‬
‫כל אור מקיף הוא בחינת הבל‪.‬‬
‫כל אור מקיף בא מאימא‪.‬‬
‫מילוי ס"ג הינו הב"ל‪ .‬א‪-‬ל של הבל נרמז ב‪ * 1-‬א‪-‬להי‪ .‬נשאר ו' של הב"ל (הב"ל = א‪-‬ל ‪ +‬ו')‬
‫הנרמז ב‪-‬ו' של וא‪-‬להי יעקב‪ .‬ישנן ‪ 2‬דעות ("כי א‪-‬ל דעות ה'")‪ :‬דעת עליון המכריע בחו"ב‬
‫דז"א‪ ,‬ודעת המכריע בין ‪ 2‬עטרין דחו"ג דדעת ז"א‪ .‬מוח דעת דאימא מתפשט ב‪-‬ו"ק דאימא‬
‫והינו אות ו'‪ .‬כאמור‪*1 ,‬ו' דמקיפי חב"ד ז"א נרמזים ב‪-‬ו' של וא‪-‬להי יעקב‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬עיין ק"ה‪ ,‬עמוד צב' שם מוסבר שיש ‪ 1‬מושגים של א‪-‬ל‪:‬‬
‫ א‪-‬ל שהמקיפים הנמוכים מקבלים מהמקיפים הראשונים בתפארת אימא‪ ,‬וממנו יוצאים‬‫הארות החוצה‪ ,‬כמוסבר בדרוש כאן‪.‬‬
‫ מהות כל אחד מהמקיפים הנמוכים הינה 'א‪-‬ל' בסוד י‪-‬י‪-‬א‪-‬י דס"ג (וס"ג זה הינו חג"ת‬‫אימא)‪ ,‬ומילוי דס"ג הינו 'הבל'‪.‬‬
‫‪264‬‬
‫מוח מקיף נמוך‬
‫דחכמה ז"א‬
‫בפגיעה ב‪4-‬‬
‫מקיפים‬
‫עליונים‬
‫[שהם מילוי‬
‫ס"ג=הב"ל]‬
‫לאחר יציאה‬
‫ממצח ז"א‬
‫מקבל א‪-‬ל‬
‫ומקבל ו'‬
‫מוח מקיף נמוך דבינה ‪ 2‬מוחים מקיפים נמוכים‬
‫דעטרין דחו"ג ז"א‬
‫ז"א‬
‫שנעשים אחד‬
‫מקבל א‪-‬ל‬
‫מקבל א‪-‬ל‬
‫ומקבל ו'‬
‫ומקבל ו'‬
‫‪*1‬י' מה ‪ 1-‬מקיפים עליונים‬
‫ראשונים‪ ,‬ו ‪-‬א' מהמקיף עליון‬
‫אחרון (עיטרא דגבורה)‪ ,‬בסוד‬
‫א ‪-‬ל של א ‪-‬להי אברהם‬
‫ו' של וא‪-‬להי יעקב‬
‫‪*1‬י' מה ‪ 1-‬מקיפים עליונים‬
‫ראשונים‪ ,‬ו ‪-‬א' מהמקיף עליון‬
‫אחרון (עיטרא דגבורה)‪ ,‬בסוד‬
‫א ‪-‬ל של א ‪-‬להי יצחק‬
‫ו' של וא‪-‬להי יעקב‬
‫‪*1‬י' מה ‪ 1-‬מקיפים עליונים‬
‫ראשונים‪ ,‬ו ‪-‬א' מהמקיף עליון אחרון‬
‫(עיטרא דגבורה)‪ ,‬בסוד א‪-‬ל של‬
‫א ‪-‬להי יעקב‬
‫ו' של וא‪-‬להי יעקב‬
‫‪ 1‬יודין נהיו מקיפים של‬
‫ספירות חח"ן של ז"א‪.‬‬
‫‪ 1‬יודין נהיו מקיפים‬
‫של ספירות בג"ה של‬
‫ז"א‪.‬‬
‫‪ 1‬יודין של מוח עיטרא‬
‫דחסד נהיו מקיפים של‬
‫ספירות דת"י של ז"א‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬תיאור ‪ 1‬אלפים של מקיף עליון של מוח עיטרא דגבורה המתפשטים בנוק' (שהיא עתה אב"א‬
‫בסוד נקודה) לתקנה ולעשותה פרצוף שלם מ ‪ 31-‬ספירות כי אין המלכות נבנית אלא מעיטרא דגבורה‪:‬‬
‫'א' בציור ‪*2‬י'‪+‬ו' נהיה‬
‫‪ 2‬תפוחין קדישין ‪+‬‬
‫חוטם נוק'‬
‫'א' בציור ‪*2‬י'‪+‬ו' נהיה‬
‫חג"ת נוק'‬
‫'א' בציור ‪*2‬י'‪+‬ו' נהיה‬
‫נה"י נוק'‬
‫עתה נוק' נהית אב"א עד ז"א‪.‬‬
‫‪ * 1‬א' הינן סה"כ ‪*1‬י' ‪*1 +‬ו'; ‪ 9‬אותיות המקבלות ‪ 9‬הארות מה‪ 9-‬יודין דז"א עד שנוק' נעשית ‪*1‬א‪-‬ל‪.‬‬
‫‪*1‬א‪-‬ל הינן גמ' מג"ן שנוק' מקבלת בהיותה פב"פ עם ז"א‪.‬‬
‫‪ 1‬ווין אשר ב‪ 1-‬מקיפים עליונים נעשו בחינת ‪ 2‬שפתיים ולשון שבפה דז"א‬
‫(אשר הם בחינת נה"י שבפה)‬
‫מקבל ו' מכל מוח‪ ,‬סה"כ‬
‫מקבל ו' מכל מוח‪,‬‬
‫בפגיעה ב‪ 1-‬מקבל ו' מכל מוח‪,‬‬
‫‪*1‬ו'‬
‫סה"כ ‪*1‬ו'‬
‫מוחין פנימיים סה"כ ‪*1‬ו'‬
‫דז"א [‪4‬‬
‫‪*1‬ו' מרכיבים ה' בסוד ה' של‬
‫‪*1‬ו' מרכיבים ה' בסוד ה' של‬
‫‪*1‬ו' מרכיבים ה' בסוד ה' של‬
‫מוחים נעשו‬
‫א ‪-‬להי יעקב‪ .‬הבחינה הרביעית‬
‫א ‪-‬להי יצחק‪ .‬הבחינה‬
‫א ‪-‬להי אברהם‪ .‬הבחינה‬
‫‪ 1‬בתוך נה"י‬
‫הרביעית נרמזת בפסיעה‬
‫הרביעית נרמזת בפסיעה לבר‬
‫נרמזת בפסיעה לבר אשר בסוף‬
‫אימא]‬
‫רגל הו' שב‪-‬ה'‬
‫לבר אשר בסוף רגל הו'‬
‫אשר בסוף רגל הו' שב‪-‬ה'‬
‫שב ‪-‬ה'‬
‫לאחר יציאה‬
‫ממצח ז"א‬
‫ביציאה‬
‫במצח ז"א‬
‫בבחינת‬
‫תש"ר‬
‫ה' ירדה בנקב שמאל‬
‫ה' ירדה בנקב ימין‬
‫דחוטם ז"א‪ ,‬וה‪*1-‬ו' של דחוטם ז"א‪ ,‬וה‪*1-‬ו'‬
‫הה' התפשטו ב‪ 1-‬קוים של הה' התפשטו ב‪1-‬‬
‫קוים דנוק'‪.‬‬
‫דז"א‪.‬‬
‫הפסיעה לבר דבוקה‬
‫ביסוד ז"א ומשם‬
‫מאירה לנוק'‬
‫מקבל י'‬
‫מקבל י'‬
‫ה' ירדה באמצע חוטם‬
‫ז"א‪ ,‬וה‪*1-‬ו' של הה'‬
‫נשארו בדעת המחבר זו"ן‪.‬‬
‫מקבל י'‬
‫בסוד י' של א ‪-‬להי יעקב‪.‬‬
‫בסוד י' של א ‪-‬להי יצחק‪.‬‬
‫בסוד י' של א ‪-‬להי אברהם‪.‬‬
‫ה‪-‬י' הינה הארה מן קוצא דשערי דא"א המכה בעורף ז"א ונכנס בתוך המוחין הפנימיים ומרוב האור‬
‫בוקעים ויוצאים אלו המקיפים ממצח ז"א בסוד תש"ר‪.‬‬
‫בכל שנה בימים הנוראים נעשה כל מה שהיה בבריאת העולם‪[ .‬זו"ן אב"א‪ ,‬נסירה‪ ,‬זו"ן פב"פ‪,‬‬
‫חיבוק נישוק זיווג‪ ].‬כל הזיווגים מיום א' של ר"ה עד סוף ליל חג העצרת הם כולם זיווג ישראל‬
‫עם לאה או זיווג יעקב עם לאה‪.‬‬
‫‪265‬‬
‫"מלך עוזר ומושיע ומגן" בסוד החזרת לאה פב"פ ולא ברחל‪ .‬נסירת רחל נגמרת בסוף ‪ 31‬ימי‬
‫תשובה [ספירה אחת בכל יום] ולאה ננסרת לגמרי ביום הראשון ובכל יום ויום וחוזרת פב"פ‬
‫עם הזכר; וזה עניין "זכרינו לחיים" [שהוא קודם "מלך עוזר"] כי זה מרמז על נסירת לאה‪.‬‬
‫‪ 33‬תיבות של "זכרינו" הם כנגד ‪ 31‬אחוריים שצריך לנסר ועוד בחינת חיות כולם‪ ,‬סה"כ ‪;33‬‬
‫אע"פ שבכל יום רק ספירה אחת ננסרת‪ ,‬עם כל זה צריך להוריד הדינים עד למטה‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬הגהה מציין ש‪"-‬ישנן ‪ 1‬נסירות‪ :‬לצורך לאה ע"י ז"א וע"י אימא‪ ,‬ולצורך רחל ע"י ז"א לאחר‬
‫התקיעה‪ ".‬לא ידוע לי (עדיין) על ‪ 1‬נסירות‪ .‬עיין עניין הנסירה בהקדמה שלי וכן ב‪-‬הערה לגבי נסירה‬
‫בימים הנוראים – יא”ב‪ .‬בעיקר‪..." :‬כשז"א מעלה את מוחיו בתרדמה לאימא ונה"י אימא נכנסים לנוק'‪,‬‬
‫לאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך כדי לקבל את נה"י דאימא‪ .‬נה"י דאימא הינם לכל אורך ז"א ולכן אי‬
‫אפשר שרק לאה או רק רחל תקבל אותם נה"י דאימא‪ ,‬אלא לאה ורחל צריכות להיעשות גוף אחד ארוך‬
‫בכל אורך ז"א‪ .‬כאשר עיקר הזיווג הינו לרחל (בר"ה) ‪ ,‬אזי לאה משאילה את הגוף שלה ואת כליה לרחל‬
‫כדי שתתארך על ידם‪ ,‬ואז כל הפרצוף ה הוא נקרא על שם רחל‪[ .‬נסירה של ר"ה ‪ -‬קיצור הכוונות ע' פו' –‬
‫יא”ב]‪ ".. .‬ולכן אולי מדובר על נסירת לאה אך בעצם זוהי נסירת הגוף הארוך של לאה‪+‬רחל ולכן‬
‫ב‪"-‬זכרינו" רואים שכל ז"א ננסר ולא רק עד תפארת ז"א‪.‬‬
‫זה גם אולי מסביר איך נוק' נבנית בנה"י ז"א מצד אחד (בניין רחל)‪ ,‬וגם היא מגיעה עד ראש ז"א מצד‬
‫שני (כי רחל ולאה נעשות גוף ארוך)? אך אולי זה שנוק' מגיעה עד ראש ז"א זהו עניין העליות של‬
‫חג\ר"ח‪.‬‬
‫עיין בק"ה שמציין שמכוונים ביום הראשון של ר"ה בנסירת לאה וכתר רחל‪ ,‬ובשאר הימים עד יה"כ‪,‬‬
‫מכוונים כפי נסירת היום‪].‬‬
‫"‬
‫"זכרינו לחיים‬
‫כנגד כתר ז"א‪ ,‬הנקרא חיים‪ ,‬כי שם בחינת התפילין העליונים שהם בחינת המקיפים‬
‫העליונים‪ 23 .‬אזכרות שבתפילין = א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫‪ 4‬פרשיות =‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫‪ 4‬בתים =‬
‫חיים‬
‫סה"כ =‬
‫המקיפים העליונים ניתנים לז"א ע"י זיווג או"א [יא”ב‪ :‬מתי? אולי‪ ,‬כדלעיל‪ ,‬במילים 'א‪-‬להינו וא‪-‬להי‬
‫אבותינו'‪ ,‬שם כיוונו לזיווג או"א להבאת אור מקיף נמוך של בחינת התפילין‪ ,‬היוצא מתוך פנימיות‬
‫המוחין; האם ישנו אז גם כן זיווג של או"א לצורך אור מקיף עליון כמו שקורה ביום חול? לגבי זיווג של‬
‫או"א לצורך אור מקיף עליון ביום חול‪ ,‬עיין דרוש ב' של העמידה (שם גם נמצא דיון בעניין המקיפים‬
‫הבאים בר"ה) וכן עיין דרוש ד' של העמידה‪].‬‬
‫"מלך חפץ בחיים‬
‫"‬
‫מוחין פנימיים חב"ד דז"א הינם כנגד תפילין מצח ז"א שהם כנגד מקיפים נמוכים‪ .‬תפילין אלה‬
‫גם נקראים חיים מהסיבה הנ"ל‪.‬‬
‫לאה הינה בחינת קשר תש"ר אלו הנמשך מן מצח הרצון דז"א;‬
‫מלך [לאה‪ ,‬מלכות עליונה] חפץ [מצח רצון] בחיים [בחינת תפילין מצח ז"א‪].‬‬
‫"וכתבינו בספר החיים‬
‫"‬
‫חג"ת ז"א בסוד ‪ 2‬ידיים‪ ,‬בסוד כתיבה‪ .‬רחל‪ ,‬מלכות השניה‪ ,‬נקראת ספר והיא יוצאת מאחורי‬
‫חזה ז"א אשר בתפארת ושם נעשית בחינת תש"ר של רחל הנקרא תש"י של ז"א שהם גם‬
‫בבחינת 'חיים';‬
‫כתבינו [חג"ת ז"א] בספר [יאירו ברחל] החיים [בחג"ת ז"א ישנם תפילין הנקראים חיים‪,‬‬
‫ויתקנו אותה]‬
‫‪266‬‬
‫"למענך א‪-‬להים חיים‬
‫"‬
‫כנגד נה"י ז"א אשר בשיעור קומת נוק';‬
‫למענך [למען נוק'] א‪-‬להים חיים [א‪-‬ל חי כנגד נה"י ז"א וכנגד נה"י רחל אשר בנה"י דנה"י‬
‫ז"א; חיבור נה"י ז"א ונה"י רחל הינו ‪*2‬א‪-‬ל חי‪ ,‬כלומר א‪-‬להים חיים]‬
‫"‬
‫"מלך עוזר ומושיע ומגן‬
‫חזרת לאה פב"פ עם ז"א; מגן הינו ‪*1‬א‪-‬ל שב‪-‬א‪-‬להי אברהם יצחק ויעקב; נמשכת הארה‬
‫לנוק' בשלושה חלקים‪ :‬חב"ד‪ ,‬חג"ת נה"י של נוק'‪.‬‬
‫"‬
‫"י מגן אברהם‬
‫"בא‬
‫כריעה ‪[ :3#‬ו' לגבי ה'] הארת חג"ת ז"א בחג"ת נוק'‪.‬‬
‫כריעה ‪[ :2#‬י' לגבי ה'] הגברת הארה הנ"ל עד נה"י נוק'‬
‫זקיפה ‪[ :3#‬ה' לגבי ו'] המשכת הארה הנ"ל בחב"ד נוק' ואז נזקפים ‪*1‬א‪-‬ל ומתחלקים ב‪1-‬‬
‫קוי נוק' וגם מתקבצים ומאירים בפני נוק' בסוד מגן אחר והוא ע"י החסד שנקרא אברהם‪.‬‬
‫" –"מי כמוך אב הרחמן‬
‫"‬
‫"אתה גיבור‬
‫[הנוסח "אב הרחמים" רק במוסף‪ ,‬בנעילה ובמנחה של שבת]‬
‫‪ 8‬תיבות כנגד ‪ 8‬בגדי לבן של הכהן הגדול כנגד א"א\עתיקא קדישא‪.‬‬
‫גם אבא עילאה נקרא אב לכל הרחמים ואנו כעת רוצים למתק את הגבורות של ברכת‬
‫הגבורות ולכן מזכירים אבא‪ .‬וגם 'אב הרחמן' (או הרחמים) גמ' 'שו' מן 'שופר' ועוד ‪ 34‬פרקי‬
‫היד סה"כ ש"ך של ש"ך ניצוצי גבורה שאנו רוצים כעת למתק‪.‬‬
‫" (‪)sic‬‬
‫"זוכר יצוריו ברחמים לחיים‬
‫כי בר"ה נידונים כל הנשמות כולל הנשמות העתידיות לחזור בגלגול בעוה"ז‪.‬‬
‫"‬
‫‪"* 4‬ובכן‬
‫בכן הינו גמ' ע"ב; כנגד ‪ 4‬הויות עסמ"ב; ע"ב=בכן; ס"ג ‪ 31 +‬אותיות = בכן; מ"ה ‪ +‬כ"ו‬
‫(הפשוט) = בכן; ריבוע הפשוט דב"ן = בכן‪.‬‬
‫בכן ‪ +‬ו' ד‪-‬ובכן = מזלא; לכוון להוריד בכל אחד מ‪ 4-‬הע"ב הנ"ל‪ 1 ,‬הויות ממזלא [שהוא תיקון‬
‫‪ 8#‬דדיקנא א"א]‪=78=1*21 ,‬ובכן‪.‬‬
‫‪*4‬ובכן‪ 2 :‬לאה [שמאלו תחת לראשי ‪ +‬ימיני תחבקני] ו‪ 2-‬לרחל [כנ"ל‪].‬‬
‫[יא”ב‪ :‬בלשון קיצור הכוונות מופיע ש‪' * 1-‬ובכן' הינם בסוד התחזק או"א זו"ן בשורשם העליון שהוא‬
‫א"א]‬
‫ובכן ‪ :1#‬ובכן יתקדש שמך‬
‫ ‪ 8‬מילים כנגד לאה ורחל בהן ‪*2‬דלת‪.‬‬‫ יתקדש‪ :‬ש‪-‬ד‪-‬י ת‪-‬ק (מילוי ש‪-‬ד‪-‬י); לאה ורחל הינן שם ש‪-‬ד‪-‬י שבתפילין‪ :‬ש' של‬‫תש"ר‪ ,‬ד' קשר תש"ר‪ ,‬י' קשר תש"י‪ .‬לאה ורחל הינן מלכות על כן אומרים‪" :‬לתקן‬
‫עולם במלכות ש‪-‬ד‪-‬י"‬
‫ ובכן‪ :‬כנגד\גמ' ע"ב‪ ,‬בסוד החכמה הנקרא קדש [יתקדש]‬‫[יא”ב‪ :‬כנגד אבא?]‬
‫ובכן ‪ :2#‬ובכן תן פחדך‬
‫מ"ב תיבות לרמוז על שם מ"ב שהוא בגבורה ופחד‪.‬‬
‫‪267‬‬
‫פחדך גמ' יב"ק = ‪ * 2‬נ"ו של מנצפ"ך [שהוא פ"ר = ‪*5‬נו']‬
‫תן פחדך = תקס"ב = ‪ * 2‬מנצפ"ך של עולמות בריאה ועשיה שהם נקבות ובהם הדינים‬
‫['מעשיך' (עשיה) 'שבראת' (בריאה)]‬
‫[יא”ב‪ :‬כנגד אימא ונוק'?]‬
‫ובכן ‪3#‬‬
‫(בז"א כנ"ל)‬
‫'תקוה'‪ :‬יצירה ועשיה הינן תיק ונרתק לאותיות ו'‪-‬ה'‪.‬‬
‫אנו מתפללים שאנו נקבל לפחות בחינת רוח ונפש מצד הקדושה ['טובה']; לאומות העולם אין‬
‫בחינת רוח כלל ובחינת הנפש שלהם הינה מצד הקליפות; אנו מתפללים שלמלשינים ולמינים‬
‫ולאומות העולם לא יהיה שום חלק ביצירה ובעשיה ['אל תהי תקוה'‪].‬‬
‫ 'וצמיחת קרן לדוד עבדך'‪ :‬רחל הצומחת ממטה למעלה‬‫[י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬להים וגם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬סה"כ 'באר' שהוא כנגד ר"ת 'קרן לדוד‬
‫עבדך' עם ‪ 1‬כוללים]‬
‫ 'עריכת נר לבן ישי'‪ :‬לאה [י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה כי לאה היא כדוגמה הבינה העליונה ולכן‬‫יש בה היחוד הזה עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה];‬
‫ ‪ 1‬ייחודים הנ"ל הינן 'נר' לבן ישי אשר ממנו (ומלאה) יצא משיח בן דוד בן ישי‪.‬‬‫'קדוש אתה ונורא שמך'‪ :‬נה"י אימא [הנקראים 'י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה צ‪-‬ב‪-‬אות'] המלובשים בז"א [הנקרא‬
‫משפט] נגבהים למעלה בלאה כשאנו אומרים 'ויגבה'‪.‬‬
‫וגם אימא מגביהה עצמה למעלה כדי לקחת את הדינים מאחורי רישא ז"א כשהם ננסרים‬
‫בר"ה‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬כנגד ז"א]‬
‫"י המלך הקדוש‬
‫בא‬
‫ה'מלך כנגד לאה הנעשית כעת אות ה' המקבלת הארה מן המוחין הפנימיים דז"א המלובשים‬
‫בנה"י אימא הנקראת ה'קדוש [ה' עילאה – יא”ב]‬
‫המלך המשפט‬
‫ה'מלך כנגד רחל הנעשית כעת אות ה' המקבלת הארה מן המוחין הפנימיים דז"א המלובשים‬
‫בנה"י אימא הנקראת ה'משפט [ה' עילאה – יא”ב]‬
‫וכתוב לחיים טובים‬
‫מוחי נוק' באים מנה"י ז"א ואז הם נקראים 'טובים'‪ .‬ברכת הודאה זו הינה כנגד הוד דז"א‪.‬‬
‫[ע"ע 'גומל חסדים טובים' דשחרית‪].‬‬
‫היום הרת עולם‬
‫הרת גמ' שכ"ה ניצוצים ‪ +‬פ"ר דמנצפ"ך שהן גבורות של ז"א ושל נוק' המתקבצות ביסוד נוק'‬
‫היום בר"ה‪.‬‬
‫אבינו מלכינו קרע רוע גזר דיננו‬
‫קרע כנגד קר"ע של קר"ע שט"ן של שם בן מ"ב וע"י שם זה יקרע רוע גזר הדין‪.‬‬
‫‪268‬‬
‫דרוש ז' דראש השנה‬
‫שופר קטן דראש השנה בתבונה‪.‬‬
‫שופר גדול לעתיד לבא באימא עילאה‪ ,‬בינה‪.‬‬
‫דבר אחר‪ :‬תקיעות דמיושב בתבונה‬
‫תקיעות דמוסף באימא כי עד שם עולים זו"ן במוסף‬
‫בימי ראש השנה עומדים זו"ן אב"א ואנו צריכים לנסר אותם‪ .‬עניין הדורמיטא הינו העלאת‬
‫פנימיות (יא”ב‪ :‬מוחין דפנימיות) זו"ן בבחינת מ"ן בתוך אימא עילאה ואז מעוררים אותם‬
‫ומוציאים אותם מלמעלה מתוקנים עם מוחין הראויים לזיווג‪.‬‬
‫שופר הינו עניין כללות כל הגבורות והדינים‪ ,‬בסוד ‪*1‬א‪-‬להים‪:‬‬
‫ א‪-‬להים דיודין‪ :‬ש' דשופר‬‫ ריבוע א‪-‬להים‪ :‬ר' דשופר‬‫ א‪-‬להים‪ :‬פ"ו דשופר‬‫שופר הינו בחינת אור מקיף של ‪ 7‬תחתונות דאימא; שופר לשון שפופרת של ביצה\קנה‪,‬‬
‫שהינה חלולה כדי להלביש בתוכו את האור הפנימי‪ .‬האור הפנימי הינו ‪ 7‬הויות דס"ג‪ .‬האור‬
‫המקיף הינו בחינת דינים והוא כולל גם דינים זכריים וגם נוקביים‪:‬‬
‫ שכ"ה ניצוצים דבוצינא דקרדינותא‪ :‬ש"ו דשופר ‪ +‬י"ד פרקים של היד האוחזת בו‬‫= ש"ך‬
‫ פ"ר דמנצפ"ך ‪ +‬ה' אצבעות היד‪ ,‬נעשים פר"ה‬‫יפה שעה‪:‬‬
‫במקומות שונים מוחלפות ההגדרות בין דינים זכריים ונוקביים‪.‬‬
‫ש"ך דינים באים מ ‪ 7-‬מלכים\כלים שנשברו‪.‬‬
‫רפ"ח הינם ניצוצים של אור שנשארו בכלים השבורים להחיותם‪.‬‬
‫ישנם ש"ך ופ"ר מאבא וש"ך ופ"ר מאימא‪ .‬לכן הש"ך והפ"ר דינים כפולים‪( .‬יא”ב‪ :‬ולכן אפשר לומר‬
‫שהפ"ר זכריים או נוקביים וכן לגבי הש"ך – ע"ע מספר הערות בנידון‪ :‬שכה_גבורות_זכר וגם‬
‫שכה_גבורות_נוק וגם שתי_בחינות_של_גבורות)‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬עיין פתחי חכמה ודעת סעיף פ"ז‪ ,‬המסביר שהש"ך דינים הינם הדינים של המ"ק‪ ,‬והפ"ר דינים הם‬
‫הדינים של עולם התיקון‪ .‬אולי זה מסתדר עם היפה שעה כאן‪ ,‬המסביר שהש"ך דינים הינם הדינים של‬
‫השבירה והפ"ר דינים הינם הניצוצות המחיות את הכלים השבורים (בעולם התיקון?) עיין גם כללי חכמת‬
‫האמת סימן מ"ג! עיין סיכום בהקדמה ב‪-‬הערה בעניין הש"ך והפ"ר דינים והרפ"ח ניצוצות‪]:‬‬
‫מי הוא התוקע‪:‬‬
‫התוקע זה אימא המוציאה את זו"ן דרך פיה ועוברים בתוך חלל אור המקיף עד סיום ז"ת‬
‫שלה [שהם סוד השופר] ויוצאים מתוך פה התחתון של השופר החוצה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫והרי ל א ראינו שמוחי זו"ן [שהם קולות השופר‪ ,‬שהרי לאחר הדורמיטא מעוררים זו"ן שעלו לאימא‬
‫ומוציאים זו"ן מתוקנים עם מוחין ראויים לזיווג!] יוצאים דרך פה אימא (אלא דרך יסודה! – יא”ב)‬
‫אלא יש לומר‪ :‬בכל זיווג או"א כדי להוליד מוחין דגדלות לז"א נכללים אבא ויש"ס לפרצוף אחד וכן בינה‬
‫ותבונה נכללים לפרצוף אחד‪ .‬תבונה נהית נה"י אימא‪ ,‬ג"ר דתחתון בנה"י דעליון‪.‬‬
‫לכן פה דתבונה הינו ביסוד של הפרצוף הכללי‪ .‬וכשנולדים המוחין ויוצאים לחוץ‪ ,‬מתחלקים הפרצופים‬
‫דבינה ודתבונה ל ‪ 2-‬בחזרה‪ ,‬והמוחין יוצאים דרך יסוד תבונה‪ .‬זה מתאים לתחילת הדרוש ששופר דר"ה‬
‫הינו בתבונה‪.‬‬
‫‪269‬‬
‫קולות השופר‪:‬‬
‫התיקון ‪ 7#‬של ‪ 31‬ת"ד דעתיקא הינו 'ואמת' והוא בחינת ‪ 2‬תפוחין קדישין דעתיקא והם ‪7‬‬
‫הויות ס"ג‪ ,‬גמ' 'אמת'‪[ .‬יא”ב‪ :‬ולעיל בדרוש זה ראינו שז"ת אימא הינם ‪ * 7‬ס"ג‪ ,‬והאור המקיף של‬
‫ז"ת אימא הינו השופר‪ .‬בעניין 'ואמת' עיין גם סעיף צ' של פחו"ד]‬
‫מילוי ס"ג = הב"ל‬
‫‪ 7‬מילויי ס"ג‪ 7 :‬הבלים דקהלת‬
‫בחינת מילוי הינה דין‪ ,‬מילוי גמ' א‪-‬להים‬
‫‪ 7‬הבלים הנ"ל נמשכים לבינה; ‪ 7‬ס"ג הינן ז"ת אימא‪.‬‬
‫קולות השופר שאימא תוקעת מתוך פיה אל תוך השופר הינן ‪ 7‬הבלים הנ"ל‪.‬‬
‫‪*7‬הבל=ר"ס (עם הכולל)‬
‫חציים לז"א [וז"א הינו ו'] = קו"ל‬
‫חציים לנוק' [ונוק' הינה ה' תתאה] = קל"ה‬
‫(יא”ב‪ :‬קולות השופר באים מהדיקנא כי הם מוחין (לפי היפה שעה דלעיל; אך לעניות דעתי‪ ,‬לא מצאתי‬
‫בק"ה שקולות השופר הינם מוחים‪ ,‬אלא הם מקיפים\הארות מדיקנא למיתוק המוחין?) והם מגיעים דרך‬
‫הדיקנא לזו"ן – עיין הקדמה שלי‪).‬‬
‫האדם התוקע‪:‬‬
‫בעת התקיעה‪ ,‬שאז מוציאים ‪ 7‬הבלים וקולות הנ"ל מחוץ לשופר‪ ,‬מתעוררים ‪ 7‬ס"ג אשר ב‪2-‬‬
‫תפוחין דעתיקא‪ ,‬שהם שורשי הקולות‪ ,‬ומאירים ומתאדמים פניו (של עתיקא או של התוקע?‬
‫יא”ב ) זה סוד הארת פני התוקע‪[ .‬שופר מלשון שופריה דאדם‪ ].‬ואז מתעורר יופי העליון של ‪2‬‬
‫תפוחין דעתיקא ומתגלית הארתם למטה בעת תקיעת השופר כאשר מתאדמים פני התוקע‪.‬‬
‫‪ 311‬קולות כי הקולות באים מהבל דס"ג‪ :‬ס"ג ‪ +‬מילוי ס"ג (ל"ז) = ‪.311‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫גם אם אומרים שמוחי ז"א מנה"י יסו"ת ולא מנה"י או"א‪ ,‬אין סתירה (כלומר העובדה שקולות השופר‪,‬‬
‫כלומר מוחי זו"ן‪ ,‬באים מאימא ולא מתבונה‪ ,‬אינו מהווה סתירה– יא”ב) כי גם בשבת ובימים טובים שאז‬
‫זו"ן באו"א‪ ,‬עדיין מוחיהם מנה"י יסו"ת שאו"א ויסו"ת עלו ונה"י יסו"ת במקום נה"י או"א וכו'‪ .‬וזה גם‬
‫הפירוש על מה שנאמר שכוונת ברכת אבות של ר"ה ושל חול שווים‪ ,‬כי אע"פ שמיקומם של או"א‬
‫ויסו"ת שונה‪ ,‬עדיין היחס [זו"ן בנה"י יסו"ת] נשאר שווה‪.‬‬
‫כשהמהרח"ו אומר שאין הפרש בין ברכת אבות דר"ה ודחול‪ ,‬זהו עד "באהבה"‪.‬‬
‫לקראת הנסירה‪ ,‬ז"א מעלה מ"ן [מוחיו דמצד או"א] ואז ישנו זיווג או"א ונוצרים מוחין חדשים ונכנסים‬
‫לנה"י אימא לצורך נוק' ונעשית הנסירה‪.‬‬
‫ובהתאם לדרושי הליל ה‪ ,‬כל שהוא לצורך הולדת מוחין לנוק'‪ ,‬צריך שז"א לבדו יעלה למ"ן‪.‬‬
‫ואם בלילה שמסתלקים המוחין דנוק'‪ ,‬ז"א לבדו הוא העולה למ"ן‪ ,‬ק"ו בעת התפילה‪ ,‬במילה 'באהבה'‪,‬‬
‫שאין סילוק המוחין דנוק' כלל ועיקר (יא”ב‪ ... :‬שז"א לבדו הוא העולה למ"ן?)‬
‫בימות החול המוחין מסתלקים ונשאר כל הרשימו בתוכו‪ ,‬ומכוחו ז"א אינו ישן‪ .‬בר"ה מוחי ז"א מסתלקים‬
‫לגמרי ולכן ז"א ישן שינה גמורה‪.‬‬
‫לאחר זיווג או"א‪ ,‬מוחי ז"א דמצד אבא [חכמה וחסד (יא”ב‪ :‬כלומר עיטרא דחסד)] נשארים בסוד‬
‫מקיפים על גבי ראש ז"א‪ .‬מוחי ז"א דמצד אימא [בינה וגבורה (יא”ב‪ :‬כלומר עיטרא דגבורה)] אחר‬
‫שנתחדשו בזיווג דאו"א‪ ,‬נתלבשו בכלים דנה"י אימא ונכנסו בלאה ורחל לנסרן‪ .‬אז לאה ננסרת כולה וכן‬
‫כתר רחל‪ .‬גבורות מכחב"ד וחג"ת דז"א הנוגעות לרחל נכנסו לכתר רחל‪ .‬אך נסירת כתר רחל נשלמת אך‬
‫ורק ע"י קבלת גבורות ממותקות מז"א ע"י השופר [יא”ב‪ :‬ולא ע"י זיווג (שאז החסדים מועברים לנוק'‬
‫לצורך ההנהגה) אלא ע"י נתינת המוחין מאת אימא דרך ז"א‪ ].‬ז"א נשאר ישן ממילת 'באהבה' עד תקיעת‬
‫שופר‪ .‬אם ז"א בתרדמה עד תקיעת שופר‪ ,‬מה תועלת בחזרת לאה פב"פ ב‪'-‬מלך עוזר'? על אף תרדמת‬
‫ז"א‪ ,‬לאה מקבלת תלת אלפים וש"ע נהורין מהארת פני ז"א‪.‬‬
‫זיווג ז"א ולאה נעשה בחזרת תפילת מוסף‪.‬‬
‫בתקיעה הראשונה מתעוררים המוחין העומדים מקיפים ע"ג ראש ז"א [שהם מוחי אבא‪ :‬חכמה ועיטרא‬
‫דחסד] ועולים למ"ן וגם נה"י אימא שהיו מתלבשים בנוק' עולים מתוכה [שלא ע"י הכוונה שלנו‪ ].‬אנו‬
‫צריכים לכוון לחבר מוחי ז"א דמצד אבא [חכמה ועיטרא דחסד] ודמצד אימא [בינה ועיטרא דגבורה]‬
‫שנסתלקו מאליהם מתוך נוק'‪ ,‬עם מוחי ז"א דמצד אבא‪.‬‬
‫החיבור נעשה ע"י זיווג או"א ויש לנו לכוון להעלות כל מוחי ז"א דמצד או"א למ"ן לזיווג או"א [חכמה‬
‫ועיטרא דחסד למ"ן באבא‪ ,‬בינה ועיטרא דגבורה למ"ן באימא‪].‬‬
‫‪270‬‬
‫צורך התקיעות‪:‬‬
‫למתק הדי נים דזו"ן הננסרים בר"ה‪ .‬מיתוק הדינים נעשה ע"י חזרת הדינים לשורשם באימא‬
‫בסוד העיבור; ואח"כ אנו מוציאים אותם לחוץ בסוד ההבל היוצא מתוך השופר‪ .‬מקור השופר‬
‫הינו הדיקנא דעתיקא אשר הוא כופה כל כוחות הדין‪ ,‬וכמו הדיקנא‪ ,‬השופר צר למעלה ורחב‬
‫למטה‪.‬‬
‫ישנם ‪ 2‬שמות י‪-‬ה הנמשכים מ‪ 2-‬שמות א‪-‬להים אשר ב‪ 2-‬פאתי הראש שמשם יוצאת‬
‫הדיקנא‪[ .‬ע"ע דרוש ו' דויעבור‪].‬‬
‫שם י‪-‬ה העליון הינו למעלה במצר [מן המצר קראתי י‪-‬ה]‬
‫שם י‪-‬ה התחתון הינו למטה במרחב‪.‬‬
‫ע"י תקיעת שופר אנו מורידים ‪ 2‬שמות י‪-‬ה לכפות הדינים כי הדיקנא הינה מקור הדינים‪.‬‬
‫התחלת קול השופר הינו ההבל היוצא מגרון אימא‪ ,‬בו מתחברים ‪ 2‬שמות מ"ב [של או"א] וע"י‬
‫אלו המ"ב נכפים הדינים‪.‬‬
‫‪ * 2‬מ"ב = אחע"ה שבגרון‬
‫גיכ"ק אשר בחיך אימא‪ ,‬בסוד החכמה (כנ"ל בדרוש ו' דראש השנה גיכק_באבא) מזדווג‬
‫(החיך) עם הגרון בסוד בינה‪.‬‬
‫גיכ"ק (שבחיך‪ ,‬אבא) ‪ +‬אחה"ע (שבגרון‪ ,‬אימא) = רי"ו‬
‫ע"ב (כנגד אבא) ‪ +‬ס"ג (כנגד אימא) = קה"ל [ע"ה = קו"ל]‪ ,‬כלומר‪ ,‬קו"ל בז"א וקל"ה בנוק'‪,‬‬
‫לכפות הדינים‪.‬‬
‫בהיות הקולות עוברים דרך החיניכיים [הנקראים א‪-‬להים‪,‬‬
‫ריבוע א‪-‬להים (ר') ‪ +‬י‪-‬ו שיניים = רי"ו שבחניכיים העליונים‬
‫ריבוע א‪-‬להים (ר') ‪ +‬י‪-‬ו שיניים = רי"ו שבחניכיים התחתונים]‪,‬‬
‫הם נעשים דינים‪ ,‬ובצאתם מן השיניים (שהם אותיות זסשר"ץ) הם נטחנים ונמתקים‪.‬‬
‫‪ 7‬יודין שב‪-‬ע"ב וס"ג ‪ 2 +‬יודין של השיניים [‪ *2‬י‪-‬ו] = ‪ 9‬יודין = מ"ן דמנצפ"ך‪.‬‬
‫בעברם הקולות דרך השפתיים [אותיות בומ"ף] מתמתקים עוד יותר‪.‬‬
‫‪ 1‬מילוים של ע"ב‪-‬ס"ג‪-‬ב"ן = ק"ט‪ .‬ק"ט‪-‬מ"ן=י"ט כמילוי מ"ה ["ויקראו את שמו מ"ן כי לא ידעו‬
‫מ"ה הוא"‪ ,‬כי ה‪-‬מ"ה נבלע ומרומז‪].‬‬
‫מילוי מורה על דין‪.‬‬
‫‪ 4‬מילוים הם שורשי הדינים‪ ,‬גמ' קכ"ח‪ .‬גם בומ"ף הינו קכ"ח‪( .‬יא"ב‪ :‬ולכן השפתיים [אותיות‬
‫בומ"ף] ממתקים הדינים‪ ,‬כי הם כנגד שורשי הדינים‪ ,‬ושורשי הדינים ממתקים הדינים‪).‬‬
‫מ"ן דמנצפ"ך נמתקו עתה‪ .‬נשארו צפ"ך‪.‬‬
‫צפ"ך = ק"ץ‪ ,‬ונמתקים ע"י ע"ב‪-‬ס"ג‪-‬מ"ה הנ"ל (שהם ק"פ ועוד השורש שלהם‪ 31 ,‬אותיות‬
‫מילוי הויה‪ ,‬סה"כ ק"ץ)‬
‫גם כ"ו ‪ +‬צפ"ך = רי"ו‬
‫הרי נתבאר מיתוק הדינים אשר בקול השופר‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬סיכום בעניין קולות השופר‪:‬‬
‫מקור השופר הינו הדיקנא דעתיקא אשר כופה כל כוחות הדין‪.‬‬
‫תיקון ‪ 7#‬של ‪ 11‬ת"ד הינו 'אמת' שהם ‪ * 7‬ס"ג‪.‬‬
‫‪ * 7‬ס"ג נהיו ז"ת דאימא‪.‬‬
‫מילוי ‪ 7‬ס"ג = ‪ 7‬הבל = מקיפים של הז"ת אימא? = קולות השופר שיוצאים מפי אימא ומועברים לז"א‬
‫(קול * קולות) ולנוק' (קלה * קולות) אולי ע"י החזרת המוחין מנוק' אל אימא ומשם לז"א ומשם לנוק'‬
‫( בדרך של נתינת מוחין של נה"י ז"א בחב"ד נוק' ולא ע"י זיווג כמובן‪ ).‬יש להתבונן במהות המקיפים‬
‫האלה‪ :‬אור ישר\חוזר? שערות ראש ז"א? עיין הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים‬
‫התקיעות הינן החזרת המוחין של ז"א מנוק' לז"א ולנוק'‪ ,‬ממותקות ע"י המקיפים של ז"ת אימא‪.‬‬
‫דרוש ח' דראש השנה‬
‫בר"ה כוונתנו הינה לנסר זו"ן ולהחזירם פב"פ‪ .‬סיבת היות זו"ן אב"א‪ ,‬הינה כדי שלא יידבקו‬
‫החיצונים באחוריהם בהיותם שמות א‪-‬להים‪ ,‬דינים‪ .‬בעלות רצון המאציל להחזירם פב"פ‪,‬‬
‫הפיל תרדמה על ז"א וננסרים כל הדינים שמאחורי ז"א‪ ,‬ובאים במקומם חסדים‪ ,‬בסוד 'ויסגור‬
‫‪271‬‬
‫בשר תחתינה'‪ .‬ז"א נהיה כולו חסדים ונוק' כולה דינים‪ ,‬ועי"כ הם נפרדים‪ .‬אח"כ דיני הנוק'‬
‫מתבסמים‪ ,‬זהו חיבוק השמאל‪ ,‬ולאחריו חיבוק הימין‪ ,‬ואח"כ זו"ן פב"פ לצורך הזיווג‪.‬‬
‫עניין השינה דז"א הינו הסתלקות פנימיותו‪ 4 ,‬מוחיו [חו"ב‪ ,‬ודעת הכלול מ‪ 2-‬עטרין‪ ,‬חו"ג]‬
‫בהיותם מלובשים תוך הכלים דנה"י אימא‪ ,‬ונשארים מקיפים על ראשו‪.‬‬
‫לפני ביאת המוחין‪ ,‬ז"א היה ו"ק‪ :‬חג"ת נה"י‪ .‬כשבאו מוחיו‪ ,‬נתעלו חג"ת [‪ 1‬אבות] ונעשו‬
‫חב"ד‪ ,‬והם ‪ 1‬חללי גולגלתא‪ ,‬כדי שבתוכם יתלבשו נה"י אימא‪ ,‬ובתוכם מוחי ז"א‪.‬‬
‫מוחי ז"א שעלו הינם חו"ב ודעת הכלול מחו"ג‪ .‬ישנם ‪ 2‬דעות‪ :‬דעת עליון‪ ,‬נעלם‪ ,‬בין חו"ב‪,‬‬
‫ודעת שני נגלה‪ ,‬המכריע בין ‪ 2‬עטרין דחו"ג שבמוח הדעת‪ ,‬והמלובשים ביסוד אימא‪ .‬דעת‬
‫תחתון זה נקרא תפארת‪ .‬נמצא כי מוח דעת דז"א מורכב מ‪ 1-‬בחינות חג"ת‪ ,‬והם המוחין של‬
‫ה‪ 1-‬כלים הנ"ל הנקראים אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪.‬‬
‫המהרח"ו שואל שלעיל אמרנו שחב"ד (ולא חג"ת) הינם המוחין שבתוך ‪ 1‬הכלים הנקראים‬
‫אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב! אלא יש לומר שמוחי חב"ד מתלבשים ב‪ 2-‬פרקים העליונים של כלי‬
‫חג"ת ומוחי חג"ת מתלבשים בפרק התחתון של כלי חג"ת‪ ,‬כך שכל הכלים נקראים אברהם‪,‬‬
‫יצחק ויעקב אבל העיקר הם ה‪ 1-‬פרקים התחתונים כי לתוכם גם מתלבשים מוחי חג"ת‪.‬‬
‫בעלית מוחי ז"א‪ ,‬חכמה ועיטרא דחסד נשארים בסוד אור מקיף לז"א ולעומתם‪ ,‬בינה ועיטרא‬
‫דגבורה מלובשים בנה"י אימא‪ ,‬נכנסו תוך רישא נוק' להגדילה‪( .‬מהרח"ו‪ :‬בדרוש פורים‬
‫מבואר שגם מוחי ונה"י אבא נכנסו בנוק' ונעשו בה ‪ 2‬הארות‪ :‬יעקב מקדימה ורחל אחרת‬
‫מאחורה‪).‬‬
‫עניין התקיעות‬
‫לאחר התרדמה‪ ,‬אנו צריכים שמוחי ז"א יחזרו להתלבש בנה"י אימא שהם בחינת השופר‪,‬‬
‫ויכנסו בראש ז"א כבראשונה‪ ,‬ע"י תקיעת השופר‪.‬‬
‫תקיעה ‪ 3#‬דתשר"ת‪:‬‬
‫תקיעתינו היא בחינת הבל‪ ,‬מילוי ס"ג‪ ,‬אור מקיף‪ ,‬ועולה עד אברהם‪ ,‬כלומר עד כלי החלל‬
‫דגולגלתא דז"א אשר בתוכו מלובש מוח עיטרא דחסד ומעוררים הכלי הזה שישן‪.‬‬
‫אח"כ עולה התקיעה עד ראש אברהם‪ ,‬שהוא העיטרא דחסד עצמו הנשאר אור מקיף ע"ג ז"א‬
‫ומעוררים אותו ואז הוא ממשיך אליו הבינה והעיטרא דגבורה שנסתלקו עם נה"י אימא‪ ,‬כך‬
‫שעתה כל ‪ 4‬מוחי ז"א יחד בבחינת אור מקיף ע"ג ראש ז"א‪.‬‬
‫בעצם התקיעה גורמת לזיווג או"א לאחר שהבינה והעיטרא דגבורה נסתלקו מרישא דנוק';‬
‫[יא”ב‪ :‬אולי זיווג זה הינו כדי לחבר מוחי ז"א שהיו בנוק' עם מוחי ז"א שנשארו מקיפים על ראשו‪,‬‬
‫כמוסבר ביפה שעה בדרוש הקודם חיבור_מוחי_ז_א_עי_זיווג_אוא ‪ ]).‬תקיעה מלשון "תקע י‪-‬ה"‪ ,‬ו‪-‬‬
‫תקע מלשון זיווג (נפל מן הגג ונתקע ביבימתו‪ )...‬ו‪-‬י‪-‬ה הינם או"א‪.‬‬
‫לשון זה מרמז כי ע"י זיווג או"א נמשכים מן אבא ‪*2‬מנצפ"ך (גמ' תק"ס ‪ 31 +‬גבורות שב‪-‬‬
‫‪*2‬ממצפך‪ ,‬סה"כ תק"ע)‪ :‬מנצפ"ך אחד ניתן מאבא לאימא בעת הזיווג‪ ,‬לצורך נקודת היסוד‬
‫שבה ע"י מוח בינה דז"א (שחזר מראש נוק'); והמנצפ"ך השני הינו לצורך יסוד נוק' ע"י מוח‬
‫עיטרא דגבורה דז"א (שחזר מראש נוק')‪ .‬הרי שע"י התקיעה הראשונה‪ ,‬ננסרו הדינים‬
‫דמנצפ"ך למטה‪.‬‬
‫‪272‬‬
‫שברים דתשר"ת‪:‬‬
‫(ביצחק) ע"י השברים יורדין הבינה והעיטרא דגבורה תוך ראש ז"א‪ ,‬בסוד מוחין פנימיים‪ ,‬עוד‬
‫לפני מוחי חכמה ועיטרא דחסד‪ ,‬כי היום הוא יום הדין‪ .‬אין יסוד אימא יכול לרדת לתוך ז"א כי‬
‫עיטרא דחסד עדיין בסוד מקיף‪ ,‬ולכן עיטרא דגבורה הינה ללא לבוש והיא מתלבשת עם מוח‬
‫בינה תוך הוד אימא‪ .‬להוד אימא ‪ 1‬פרקים ומתלבשים בבג"ה דז"א (כלומר קו שמאל דז"א‪).‬‬
‫והיות ומהוד ז"א נעשה מוח בינה וגבורה דנוק'‪ ,‬נמצא כי ע"י השברים נוק' מתחילה לקבל‬
‫מוחין‪.‬‬
‫ההמשך מתוך ההגהה המביא ספר כנף רננים להר"א אזולאי‪:‬‬
‫תרועה‪:‬‬
‫הגבורות עולות מהוד אימא ומתחברות בחסדים ביסוד אימא ואח"כ בנצח אימא‪.‬‬
‫תקיעה ‪ 2#‬דתשר"ת‪:‬‬
‫נכנסות כולם בז"א בסוד הקוים שלהם [בסוד ח‪-‬ד‪-‬ר]‪,‬‬
‫בסוד "עלה א‪-‬להים (גבורות) בתרועה‪ ,‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה [שהוא החסד] בקול שופר [תקיעה אחרונה]‪".‬‬
‫נקודות נוספות‪:‬‬
‫שברים הם דינא קשיא‪ ,‬והם בלאה‬
‫תרועה היא דינא רפיא והיא ברחל‪.‬‬
‫כוונתינו להמשיך מוחין בשניהם‪ .‬לכן בתחילה אנו עושים סימן תשר"ת‪ ,‬כנגד לאה ורחל‪.‬‬
‫‪ * 1‬תשר"ת‪ :‬אחד באצילות‪ ,‬אחד בבריאה ואחד באצילות‪.‬‬
‫אח"כ ‪ * 1‬תש"ת‪ ,‬בלאה‪ ,‬כי עמה הוא הזיווג בימים האלו‪.‬‬
‫אח"כ ‪ * 1‬תר"ת‪ ,‬ברחל‪ ,‬אולי כי רחל נתקנת בימים האלו שתהיה ראויה לשמיני חג עצרת‪.‬‬
‫דרוש ט' דראש השנה‬
‫פה התוקע הוא ס"ג ‪ +‬כב' אותיות (גמ' פ"ה)‪.‬‬
‫הבל היוצא מן הפה הינו לז' שהוא מילוי ס"ג (בסוד הפה)‬
‫השפתים‪ :‬בומ"ף שהוא גמ' ‪ 4‬מילויים של עסמ"ב‬
‫החיך‪ :‬גיכ"ק שהוא גמ' ‪ 4‬מילויים של עסמ"ב ‪ 4 +‬כוללים ‪ +‬הכולל של כולם‬
‫הגרון‪ :‬אחה"ע‪ ,‬שהוא ‪*2‬מ"ב (אחה"ע ‪ +‬גיכ"ק = רי"ו עם הכולל)‬
‫תקיעות בסוד קר"ע שט"ן שהוא גמ' תש"ל (עם הכולל (ע"ה)) שהוא א‪-‬להים דיודין (ש') ועוד‬
‫‪*5‬א‪-‬להים פשוטים (ת"ל)‪ .‬גם מצפ"ץ (ש') שהוא שם הממתק ל‪*5-‬א‪-‬להים (ת"ל)‪.‬‬
‫יש לשלב שם קר"ע שט"ן עם שם הוי‪-‬ה (כלומר יקהרועה ישהטונה) וניקודם של כל שילוב‬
‫הינו קיבוץ‪-‬פתח‪-‬שבא&פתח‪-‬חולם‪-‬סגול‪-‬שבא‪-‬חיריק‪.‬‬
‫תשר"ת‪:‬‬
‫סה"כ ‪ 11‬טרמוטים כמנין אותיות של הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דב"ן‪.‬‬
‫‪ * 1‬תשר"ת הינן ח"ק טרמוטים "כי חק לישראל הוא משפט לא‪-‬להי יעקב" הנאמר לגבי ר"ה‪.‬‬
‫וגם ח"ק הינו גמ' ס"ג ‪ +‬מ"ה כנגד אימא וז"א‪.‬‬
‫תקיעה‬
‫‪-‬‬
‫גמ' "עשר י‪-‬ה"; כלומר לכוון להמשיך ‪ * 31( 351‬י‪-‬ה) אורות (כלומר ק"ן נהורין) מן אבא‬
‫(י‪-‬ה) אל ז"א ומשם אל נוק'‪.‬‬
‫‪273‬‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫שיעור תקיעה הינו ‪ 9‬טרמוטין; טרמט הינו ‪ * 1‬א‪-‬להים; כלומר תקיעה הינו ‪ * 27‬א‪-‬להים‬
‫= ‪ 2122‬והם כנגד‪:‬‬
‫אחוריים של (מילוי – יא”ב) א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י (‪+ )3978‬‬
‫אותיות האחוריים (‪- )11‬‬
‫אותיות המילוי (‪+ )32‬‬
‫‪ 4‬פשוטות [עד כאן החשבון עולה ל‪+ ]2111-‬‬
‫ש"ך ניצוצין (‪ * 5‬דין) (‪+ )121‬‬
‫הכולל של א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י (‪+ )3‬‬
‫הכול של ש"ך ניצוצין (‪)3‬‬
‫ויש לכוון להמתיק את אחוריים דאדנות והש"ך דינים עם ‪ * 2‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין (‪ * 2‬קס"א =‬
‫‪ ,)122‬כלומר ‪ 121‬כדי להמתיק את הש"ך דינים וה‪ 2-‬כדי להמתיק את האדנות (כנגד ה‪-‬‬
‫‪ 2111‬הנ"ל)‪.‬‬
‫סוד ע"ב וה‪ 4-‬יודין דע"ב [‪ ]411‬רמוזים במילה 'פשוטה' [גמ' ‪ ]411‬שכן החסד [ע"ב]‬
‫ממתיק כל הדינים‬
‫גמ' פסת"ם ‪ 4 +‬אותיות ‪ +‬הכולל‬
‫כנגד חסד‪ ,‬ע"ב [‪ 4‬יודין דע"ב הינם ‪ 411‬כנגד גמ' 'פשוטה']‬
‫שברים‬
‫סוד הדינים העומדים בגרון‪ * 1 :‬א‪-‬להים‬
‫ כל שבר הינו ‪ 1‬טרמוטים; ‪ 1‬שברים הינם ‪ 9‬טרמוטים‬‫ גרון הינו גמ' ‪ * 1‬א‪-‬להים עם הכולל והינו גמ' טרמוט ע"ה‪.‬‬‫ ישנם ‪ 1‬שברים [ולא רק קול אחד] לרמוז אל ‪ * 1‬א‪-‬להים‪.‬‬‫ ‪ 9‬טרמוטים של השברים ביחד עם ה‪ 9-‬טרמוטים של התקיעה הראשונה הינם ח"י‬‫טרמוטים‪.‬‬
‫ שברים הינם כנגד‬‫‪ o‬ש' – א‪-‬להים דיודין‬
‫‪ o‬ר' – אחוריים דא‪-‬להים‬
‫‪ o‬ב‪-‬ים – כנגד נ"ב אותיות של הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דא‪-‬להים; ויש לכוון‬
‫לכלול ב"ן זה עם שם ב"ן‬
‫‪ -‬פספ‪-‬סים די‪-‬ונסים [גמ' תק"י] ועוד מ"ב של אבגית"ץ הינם ‪ 552‬כנגד גמ' של שברים‬
‫תרועה‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪ 9‬טרמוטים כדי להמתיק הדינים שעומדים בגרון (שברים) ע"י החסד שבגרון והם אותיות‬
‫אחה"ע והם פ"ד והם ‪ * 2‬מ"ב והם ‪ * 2‬מספר אותיות דמילוי המילוי והמילוי והפשוט‬
‫דע"ב‬
‫כנגד ‪ 2‬טיפין דמ"ב העומדים בבינה בבחינת הגרון‬
‫גמ' תרפ"א ‪ +‬ה' אותיות ע"ה = תרפ"ז; תרפ"ז הינו גמ' עסמ"ב (= רל"ב) ‪ 1 +‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫[דיודים (‪ )313‬ודאלפין (‪ )341‬ודההין (‪])353‬‬
‫פסת"ם במילוי = ‪[ 193‬תרועה ‪ ;]31 +‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י במילוי [תרועה ‪ ;]31 -‬פסת"ם במילוי ועוד‬
‫א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י במילוי = תרועה * ‪.2‬‬
‫תקיעה‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫לכלול ביחד את כולם (כל הדינים \ טרמוטים?)‬
‫גמ' אנקת"ם ‪ 5 -‬אותיות ‪ -‬הכולל‬
‫גמ' פסת"ם ‪ 4 +‬אותיות ‪ +‬הכולל‬
‫‪274‬‬
‫תש"ת‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫כז' טרמוטים כנגד כ"ז אותיות של מילוי המילוי דאהי‪-‬ה‪.‬‬
‫‪ * 1‬תש"ת‪ :‬מספר הטרמוטים כמספר אותיות מילוי המילוי ד‪ 1-‬אה‪-‬י‪-‬ה (‪ 2‬דיודין ו‪3-‬‬
‫דאלפין)‬
‫‪ * 1‬תש"ת‪ 83 :‬טרמוטין כנגד 'אף'; לבטל חרון אף בעזרת ‪' *2‬י‪-‬ה א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י' [גמ' 'אף' ע"ה]‬
‫י‪-‬הו דאלפין הינו ט"ל ‪ +‬מ"ב אותיות של הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דס"ג הינו 'אף'‪,‬‬
‫לבטל עמהם חרון אף‪.‬‬
‫תקיעה‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫כנ"ל גמ' "עשר י‪-‬ה" כלומר ‪ * 31‬י‪-‬ה כלומר להמשיך ק"ן נהורין מאבא לז"א ומשם לנוק'‪.‬‬
‫כנ"ל גמ' פסת"ם [‪ 4 +‬אותיות ‪ +‬הכולל]‬
‫כנ"ל גמ' "פשוטה" = ‪ 411‬כנגד ‪ 4‬יודין של ע"ב‬
‫‪ 9‬טרמוטים‬
‫שברים‬
‫‪-‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫שברים הינם כנגד‬
‫‪ o‬ש' – א‪-‬להים דיודין‬
‫‪ o‬ר' – אחוריים דא‪-‬להים‬
‫‪ o‬ב‪-‬ים – כנגד נ"ב אותיות של הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דא‪-‬להים‬
‫פספ‪-‬סים די‪-‬ונסים [גמ' תק"י] ועוד מ"ב של אבגית"ץ (הינם ‪ 552‬כנגד גמ' של שברים)‬
‫‪ 9‬טרמוטים‬
‫תקיעה‬
‫‪-‬‬
‫גמ' אנקת"ם ‪ 5 -‬אותיות ‪ -‬הכולל‬
‫תר"ת‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫כז' טרמוטים כנגד כ"ז אותיות של מילוי המילוי דאהי‪-‬ה‬
‫דינא רפיא [לעומת תש"ת שהוא דינא קשיא]‬
‫‪ * 1‬תר"ת הינו ‪ = 1*27‬א"ף‪ ,‬למתק האף הרך ע"י ‪ 83‬טרמוטים‪.‬‬
‫‪ * 1‬תר"ת הינו מ"ה ‪ +‬ל"ו אותיות של המילוי והמילוי דמילוי של ב"ן‬
‫י‪-‬הו דאלפין הינו ט"ל ‪ +‬מ"ב אותיות של הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דמ"ה הינו 'אף'‬
‫תקיעה‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫כנ"ל גמ' "עשר י‪-‬ה" כלומר ‪ * 31‬י‪-‬ה כלומר להמשיך ק"ן נהורין מאבא לז"א ומשם לנוק'‪.‬‬
‫כנ"ל גמ' פסת"ם [‪ 4 +‬אותיות ‪ +‬הכולל]‬
‫כנ"ל גמ' "פשוטה" = ‪ 411‬כנגד ‪ 4‬יודין של ע"ב‬
‫‪275‬‬
‫‪[ * 1‬תשר"ת ‪ +‬תש"ת ‪ +‬תר"ת]‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪ 11‬קולות דמיושב הינם ‪ 271‬טרמוטים לבטל על ידם יצר הרע של ע"ז‬
‫‪ 271‬טרמוטים דמוסף דלחש לבטל על ידם יצר הרע של עריות‬
‫‪ 271‬טרמוטים של חזרת מוסף לבטל על ידם יצר הרע של שפיכות דמים‬
‫‪ 31‬קולות אחרונות שלאחר התפילה הינן לבטל על ידם יצר הרע של לשון הרע‬
‫‪ 311‬קולות הינן ‪ 911‬טרמוטים כנגד מילוי ש‪-‬ד‪-‬י והפשוט דא‪-‬להים‪.‬‬
‫לכוון לכבוש כוחות הדין של א‪-‬להים ע"י שם ש‪-‬ד‪-‬י במילויו‬
‫‪ 311‬קולות כנגד הפשוט והמילוי של ס"ג‬
‫‪ * 31‬תשר"ת הינן ‪ 11 * 31‬טרמוטין הינן ש"ס כנגד שט"ן ע"ה‪ .‬יש לכוון לבטל את השטן‬
‫המקטרג ע"י ‪ 111‬טרמוטין אלה‪.‬‬
‫‪ * 31‬תש"ת הינן ‪ 27 * 31‬טרמוטין כנגד ר"ע‪ .‬יש לכוון לבטל את כח היצר הרע הממונה על‬
‫ביטול הלאוים‪ ,‬מצוות לא תעשה‪ ,‬שהם דינים תקיפין‪.‬‬
‫‪ * 31‬תר"ת הינן ‪ 27 * 31‬טרמוטין כנגד ר"ע‪ .‬יש לכוון לבטל על ידם‪ ,‬את היצר הרע הממונה‬
‫על ביטול מצוות עשה והם דינא רפיא כנ"ל‪.‬‬
‫‪276‬‬
‫דרוש על יוה"כ (הקדמה)‬
‫‬‫‪-‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫מנהג כפרות (האר"י ז"ל היה מקפיד לקיימו) והוא לכפות הגבורות כי התרנגול‬
‫הינו גב"ר‪.‬‬
‫עטיפת טלית בליל יוה"כ‪ ,‬בסוד אור מקיף על ז"א מאימא‪ .‬בליל יוה"כ נוק' עולה‬
‫בראש התבונה ואז אימא מקיפה אותה בציצית גדול‪ .‬ולפי שהענין נעשה מאליו‬
‫ליל יוה"כ לכן אין צורך לברך עליו ברכת 'להתעטף בציצית' (בהגהה מובא‬
‫שהמהרח"ו היה מתעטף בציצית לפני שקיעת החמה ומברך עליו‪).‬‬
‫יש להשתדל לקנות מצות הוצאת ספר תורה ב‪"-‬כל נדרי"‪.‬‬
‫האריז"ל היה ניעור כל ליל יוה"כ ועוסק בתורה והוא כדי שלא יראה קרי בלילה‪.‬‬
‫אנו קוראים ‪ 4‬מזמורי תהילים הראשונים לסגולה שלא יראה קרי בלילה [ש"י‬
‫תיבות כמנין קרי]‬
‫בשעת הוצאת ספר תורה יש לומר ‪ 31 *1‬מידות ולאחר מכן הנוסח "רבונו של‬
‫עולם מלא משאלותי לטובה וכו'"‪ .‬יש להזכיר שאלתו ‪ 1‬פעמים [שחרית‪-‬מוסף‪-‬‬
‫מנחה]‬
‫יש לומר "ואני תפילתי" ‪ 1‬פעמים ולהזכיר שמות [‪ 24‬קישוטי כלה‪ ,‬והם האות‬
‫הראשונה והאחרונה של המילה השניה של הפסוק האחרון של כל אחד מ‪24-‬‬
‫ספרי תנ"ך]‬
‫כשהש"ץ אומר מילת "אי‪-‬ה" בקדושה של מוסף‪ ,‬יש לבקש א' מ‪ 1-‬שאלות שירצה‬
‫לשאול "בשם י‪-‬ה" (של הקישוטי כלה)‬
‫פיוט "וכל מאמינים"‪:‬‬
‫‪" .i‬האוחז" הינו שם בן ‪ 4‬אותיות גמ' ‪ ,27‬היצא מפסוק 'אוחזה בסנסיניו'‪.‬‬
‫‪" .ii‬הבוחן" גמ' א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י והוא שם מעולה‬
‫‪" .iii‬הגאל" (הגואל) גמ' שם כ‪-‬ו‪-‬ז‪-‬ו‪ ,‬שם ט‪-‬ל‪ ,‬גמ' הוי‪-‬ה אחד‪ ,‬גמ' יד‪-‬י די‪-‬א‪,‬‬
‫והם שמות לגאולה ולישועה‪.‬‬
‫‪" .iv‬הדן" הוא שם "צורט‪-‬ק" בא"ת ב"ש‪.‬‬
‫‪" .v‬ההגוי" גמ' א‪-‬ז‪-‬ב‪-‬ו‪-‬ג‪-‬ה‬
‫‪" .vi‬הודאי" שם י‪-‬ה במילוי‬
‫‪" .vii‬החותך" שם חת"ך היוצא מ‪"-‬פותח את ידיך"‬
‫‪" .viii‬הטוב"‪ :‬שם וה‪-‬ו‬
‫‪" .ix‬היודע"‪ :‬גמ' "המלך"‬
‫דרוש א' דיוה"כ‬
‫כל ימות השנה ע"י אכילתינו ושתייתינו שאנו מברכים עליהם‪ ,‬אנו ממשיכים לזו"ן בחינות‬
‫אכילה‪ ,‬שתיה‪ ,‬רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה מן חיצוניות אימא עילאה‪.‬‬
‫ביום הכיפורים הושלמה נסירת נוק' וקבלת הגבורות מאחוריים דז"א וע"י ז"א (יא”ב‪ :‬אכן‬
‫בתקיעות נוק' מקבלת גבורותיה דרך ז"א ולא ע"י אימא)‪.‬‬
‫ביוה"כ נוק' מקבלת מיתוק הדינים ע"י אימא עצמה שלא ע"י ז"א‪ .‬ולכן נוק' עולה עד אימא‬
‫עילאה‪ ,‬למעלה מז"א‪ ,‬ונזונית [כלומר אכילה‪ ,‬שתיה‪ ,‬רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש‬
‫המיטה] ממקום גבוה‪ ,‬מהבל היוצא מפי אימא (יא”ב‪ :‬עניין מיתוק הדינים ע"י הבל מאימא הינו גם‬
‫בעניין התקיעות דר"ה‪ ,‬עיין דרוש ז' דר"ה‪ ,‬קולות השופר‪ ):‬ולכן מזון זה אינו מושג לנו ומכאן ‪5‬‬
‫עינויים כי האכילה הגשמית מוחלפת ב‪ 5-‬תפילות בסוד הבל הפה; ע"י התפילות אנו‬
‫ממשיכים לנוק' את ה' הבחינות מפנימיות אימא‪.‬‬
‫‪277‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫נראה שהגבורות שנוק' מקבלת עתה ע"י אימא הינן מקיפי גבורות פנימיים דנוק' שנוק' קבלה מר"ה ועד‬
‫יוה"כ‪.‬‬
‫בא' דר"ה נוק' קבלה פנימיות גבורות שלה‪[ .‬יא”ב אלול תשס"ח‪ :‬עיין הערה בעיניין הנסירה‪ :‬שם צוין‬
‫מסכת ר"ה של הרמח"ל ומשם נראה שגבורות רחל באות גם דרך אימא ע"י הנסירה עצמה ולא רק באות‬
‫דרך ז"א ע"י תקיעת שופר‪.‬‬
‫יא”ב‪ :‬תשרי תש"ע‪ :‬גבורות רחל באות מאימא ומגיעות דרך אימא ודרך ז"א‪ ,‬עיין הקדמה שלי‪ .‬קולות‬
‫השופר הבאים מא"א ממתקות את דיני נוק']‬
‫ב‪ 31-‬ימי תשובה נוק' קבלה פנימיות גבורות שלה ממותקים דרך ז"א‪.‬‬
‫ביוה"כ‪ ,‬נוק' מקבלת מקיפים דפנימיות גבורותיה ע"י אימא‪.‬‬
‫בהושענא רבא‪ ,‬ע"י ה' בדי ערבה‪ ,‬נוק' מקבלת מקיפים דפמיניות גבורותיה ע"י ז"א‪.‬‬
‫(מקיפים הינן בסוד קולות ולכן זה מסתדר עם דברי האר"י)‬
‫[יא”ב אלול תשס"ח‪ :‬לפי הרמח"ל במסכת ר"ה פרק א' פסקה ה'‪ ,‬יוצא שב‪ 12-‬ימי תשובה רחל מקבלת‬
‫החיצוניות שלה‪ ,‬וביום הכיפורים רחל מקבלת הפמיניות שלה‪].‬‬
‫לא ברור איך נוק' עולה למעלה מז"א עד לאימא כי הרי כל העליות מתאפשרות רק ע"י שקדם עליות‬
‫הפרצופים העליונים יותר‪ ,‬וכאן אין ז"א עולה ממקומו וק"ו שאין הפרצופים העליונים יותר גם לא‬
‫עולים‪[ .‬יא”ב‪ :‬עיין קיצור הכונות‪ ,‬שמציין ש‪ :1 : -‬אע"פ שאין עלייה אלא לנוק'‪ ,‬מתחדשים גם מוחי ז"א‪,‬‬
‫כי כל אילן הספירות והפרצופים הוא כולו קשר אחד עד שאי אפשר להתחדש הארה בבחינה אחת אם לא‬
‫יתחדש בכולו‪ : 1 .‬כל תיקוני נוק' צריכים להימשך מז"א אע"פ שנוק' באימא למעלה מז"א‪].‬‬
‫[יא”ב ‪ :‬תשרי תש"ע‪ :‬לבדוק‪ :‬פנימיות דה"ג שנוק' מקבלת ביו"כ נהים מקיפים של הגבורות שנוק' קבלה‬
‫מר"ה ועד יו"כ‪ ,‬לפי הכלל שהפנימי של העליון נהיה מקיף לתחתון‪ .‬רעיון זה מאפשר לחבר היפה שעה‬
‫לרמח"ל בק"ה‪ .‬לפי דרושי סוכות‪ ,‬יוצא שנוק' מקבלת חסדים פנימיים ומקיפים מאימא ומז"א‪ .‬לא ברור‬
‫לי מקור החסדים האלה אם הם גם כן מקיפים או פנימיים באימא\ז"א‪].‬‬
‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪:‬‬
‫נאמר בקול רם ביום הכיפורים כי הוא תיקון המלכות "וכיוון שעתה היא ניזונית מן הקולות‬
‫הפנימיים לכן נאמר קול רם" (יא”ב‪ :‬לא ברור לי מה הקשר)‬
‫בצום האיברים ניזונים מהמזון שהמוח שולח בהם‪.‬‬
‫ביום הכיפורים‪ ,‬ה‪-‬ה' קולות באים מחג"ת נ"ה אימא‪.‬‬
‫כלומר בי"והכ נמשכים לנוק' ה' קולות מן המוחים אשר בה' קצוות אימא‪.‬‬
‫כל האוכל ושותה בערב יום הכיפורים כאילו התענה תשיעי ועשירי‪:‬‬
‫כי בתחילה צריך להשלים תיקון נוק' בכל בח ינותיה בבחינה החיצונית [כלומר בערב יום כיפור‬
‫יש לסיים תיקון של יסוד ומלכות בבחינה החיצונית בנוסף לבחינת ההוד הננסרת ונתקנת‬
‫ביום ה‪ , 9-‬על ידי תוספת אכילה ושתיה מרובה] כדי שנוק' תוכל לעלות ביום הכיפורים לקחת‬
‫הפנימיות‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫כלומר מתחילה יש להשלים תיקון נוק' בכל בחינות החיצוניות שלה [פנימיות דחיצוניות וחיצוניות‬
‫דחיצוניות‪ ,‬ע"י אכילה] וכן הפנימיות ע"י התפילה‪ ,‬כדי שאח"כ תוכל לקבל מקיפים דפנימיות‪.‬‬
‫גם כי החסדים של יסוד ומלכות [כלומר כללות החסדים; בחינת החסד של יום ‪( 9‬יסוד) ושל‬
‫יום ‪( 31‬מלכות)] נכנסים בנוק' ביום ה‪ 9-‬ע"י האכילה והשתיה ביום ה‪[ 9-‬וע"ע דרוש ג'‬
‫דסוכות כניסת_חסדים_לנוק_ערב_יוהכ]‬
‫‪278‬‬
‫דרוש ב' דיוה"כ‬
‫מזון או"א נקרא אכילה‪.‬‬
‫מזון זו"ן נקרא שתיה‪ :‬כי מאימא ולמטה הוא סוד המים‪.‬‬
‫ישנם ‪ 2‬סוגי אכילה לאו"א ו‪ 2-‬סוגי שתיה לזו"ן‪.‬‬
‫אכילה ‪ :3#‬אכילה לג"ר דאו"א‪:‬‬
‫נמשכת מן עתיק יומין המתלבש תוך גולגלתא דא"א ומשם נמשכת עד הפה דא"א דרך‬
‫פנימיותו ומשם יוצאת מן הפה ולחוץ בסוד הבל ויורד דרך הדיקנא ולמטה עד הפה של או"א‪,‬‬
‫והוא אור מקיף לאו"א כי כל הבל הוא אור מקיף‪ .‬זהו מזון לג"ר או"א בסוד שאיפה ולא אכילה‪.‬‬
‫אכילה ‪ :2#‬אכילה לז"ת דאו"א‪:‬‬
‫נמשכת ממוחין דא"א עד פיו של א"א בפנימיותו דרך גרון א"א אשר שם כתר או"א‪ ,‬ומשם‬
‫נמשכת דרך מוחי או"א עד פה או"א בפנימיותו ומשם לגרון או"א עד הו"ק של או"א; אכילה זו‬
‫הינה גם סוד ה' קולות הפנימיים שמהם ניזונית נוק' ביוה"כ מתוך פנימיות חג"ת ונ"ה של‬
‫אימא‪.‬‬
‫שתיה ‪ :3#‬שתיה לג"ר דזו"ן‪:‬‬
‫נמשכת מן אכילה ‪ 2#‬של אימא‪.‬‬
‫שתיה ‪ :2#‬נמשכת ממוחין דאימא עצמה ויורדת עד הפה של אימא ומשם לפיה לחוץ ויורדת‬
‫עד ו"ק דזו"ן‪.‬‬
‫אכילה ‪ :3#‬יוצאת מחוץ לפה דא"א‬
‫אכילה ‪ :2#‬עוברת דרך הפנימיות‬
‫שתיה ‪ :3#‬עוברת דרך פנימיות אימא‬
‫שתיה ‪ :2#‬יוצאת דרך פיה לחוץ‬
‫במקור מוסבר עניין מים מתוקים‪ ,‬מלוחים ומרים ביחס ל‪ 4-‬בחינות האלה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫‪ 2‬האכילות ו‪ 2-‬השתיות הינן ‪ 2‬סוגי זיווגים‪.‬‬
‫סוג ‪ :3#‬זיווג לחיות‬
‫הפרצופים המזדווגים אינם צריכים להמשיך הארה מהפרצופים שלמעלה מהם‪.‬‬
‫סוג ‪ : 2#‬זיווג להמשיך מוחים כדי להוליד בנים והם נשמות צדיקים וחסידים וכדי להוליד מוחים לזו"ן‬
‫הפרצופים המזדווגים צריכים להמשיך הארה מהפרצופים שלמעלה מהם עד רום המעלות‪.‬‬
‫אכילה ‪ 2#‬הינה לחיות או"א ולכן מספיק לא"א זיווג מיניה וביה וא"א אינו צריך להמשיך מהפרצופים‬
‫שלמעלה ממנו‪.‬‬
‫אכילה ‪ : 3#‬זיווג לצורך המשכת מוחין גמורים לאו"א כדי שגם או"א ימשיכו לזו"ן; אינו מספיק לא"א‬
‫שימשיך מיניה וביה אלא צריך שימשיך הארה מעתיק ועתיק ימשיך מרום המעלות‪.‬‬
‫וכן או"א מה שהם ממשיכים לצורך חיות זו"ן הינו ממוחין שלהם ולא מהפרצופים שלמעלה מהם‪ ,‬אך‬
‫לצורך מוחין דזו"ן גם או"א ממשיכים הארה מא"א וא"א מרום המעלות‪.‬‬
‫‪279‬‬
‫דרוש ג' דיוה"כ‬
‫באימא יש הויה מנוקדת א‪-‬להים שממנה יוצאים ‪ * 4‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ :‬דיודין מאות יוד‪ ,‬דיודין מ‪-‬ה'‬
‫ראשונה‪ ,‬דאלפין מ‪-‬ו' ודההין מ‪-‬ה' אחרונה‪.‬‬
‫אור הא"ס מתלבש תחילה באור החכמה וביחד מתפשטים ב‪ 31-‬ספירות‪.‬‬
‫אור הא"ס מתלבש באור החכמה ואור החכמה מתלבש באור החסד ואור החסד מתלבש‬
‫בו"ק‪.‬‬
‫נמצא כי חסד אבא מתלבש ומתפשט בכל ‪ 31‬ספירות אימא‪.‬‬
‫נמצא כי חסד אימא מתלבש ומתפשט בכל ‪ 31‬ספירות ז"א‪.‬‬
‫במקור מוסבר עניין אכילה‪ ,‬שתיה‪ ,‬תשמיש המיטה‪ ,‬סיכה‪ ,‬רחיצה ונעילת הסנדל‪.‬‬
‫דרוש ד' דיוה"כ‬
‫התקופה מראש השנה ועד יום הכיפורים הינה בחינת 'שמאלו תחת לראשי' [יא”ב‪ :‬עיין דרוש‬
‫ג' דסוכות‪ :‬דרוש ג' דסוכות]‪ .‬בימים אלה מתבצעת הנסירה של זו"ן‪ ,‬ודיני ז"א ניתנים לנוק'‪.‬‬
‫ביום כיפור‪ ,‬נוק' עולה עד אימא ומקבלת את הה"ג מאימא ע"י ה' עינויים וה' קולות של ה'‬
‫תפילות‪.‬‬
‫ממוצאי יום הכיפורים ועד שמיני עצרת הינה בחינה של 'ימינו תחבקני'‪.‬‬
‫בשמיני עצרת ישנו זיווג זו"ן‪.‬‬
‫בליל יה"כ רחל עולה עד ראש תבונה‪.‬‬
‫בערבית ע"י תפילתינו אנו מעלים את נוק' (יא”ב‪ :‬רחל) עד המלכות של בינה עילאה (יא”ב‪:‬‬
‫אימא)‬
‫בשחרית ע"י תפילתינו אנו מעלים את נוק' עד חג"ת של בינה עילאה‬
‫בחזרה של שחרית ע"י תפילתינו אנו מעלים את נוק' עד דעת של בינה עילאה‬
‫במוסף ע"י תפילתינו אנו מעלים את נוק' עד חו"ב של בינה עילאה‬
‫בחזרה של מוסף ע"י תפילתינו אנו מעלים את נוק' עד כתר של בינה עילאה‬
‫ז"א אינו עולה‪ ,‬אלא נשאר במקומו ומזדווג בתפילות הנ"ל עם לאה‪.‬‬
‫במנחה‪ ,‬ז"א ולאה עולים עד ראש תבונה‬
‫בחזרה‪ ,‬ז"א ולאה עולים עד חג"ת בינה עילאה‪.‬‬
‫בנעילה‪ ,‬ז"א ולאה עולים עד ראש הבינה‪.‬‬
‫ז"א לא עולה בדרך בדעת הבינה כמו נוק'‪ ,‬כי ז"א לעולם עולה כשיעור מדתו ושיעור קומה‬
‫שלו‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬ז"א ולאה ורחל שווים ונמצאים בכתר דבינה‪.‬‬
‫בחזרה של נעילה‪ ,‬ז"א‪ ,‬לאה‪ ,‬רחל‪ ,‬ביחד עם אימא‪ ,‬בדיקנא דא"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫תימא‪ ,‬לפי זה יה"כ גדול משבת‪ ,‬כי ביה"כ נוק' עולה עד דיקנא דא"א‪ ,‬ובמנחה דשבת היא עולה רק עד‬
‫אבא; ולפי זה‪ ,‬איך חמור המחלל שבת שהוא במיתת בי"ד והמחלל יה"כ אינו אלא בכרת!‬
‫ה' הוא הא‪-‬להים‬
‫ה'‪ :‬זכר; א‪-‬להים‪ :‬נקבה‬
‫פעם ראשונה‪ :‬ה' [בז"א] הוא הא‪-‬להים [בנוק']‪ :‬כלומר ז"א עלה עד מקום של נוק' (כי נוק'‬
‫נקראת א‪-‬להים ביחס לז"א‪).‬‬
‫פעם שניה‪ :‬ה' [בעתיקא] הוא הא‪-‬להים [בז"א]‪ :‬עתיקא קדישא נעשה א‪-‬להים ע"י עליית ז"א‪,‬‬
‫לאה‪ ,‬רחל ואימא הנקראים א‪-‬להים (יא”ב‪ :‬בערך של עתיקא‪).‬‬
‫‪ 7‬פעמים ה' הוא הא‪-‬להים‪ ,‬כנגד ‪ 7‬קצוות דאצילות אשר עלה ז"א למעלה מהם‪ ,‬עד הבינה‪.‬‬
‫‪280‬‬
‫דרוש ה' דיוה"כ‬
‫בראש השנה ישנו דין‪ ,‬והוא דינא קשיא‪ ,‬ביום הראשון של ר"ה‪ .‬זהו תחילת הנסירה ודיני ז"א‬
‫ניתנים לנוק'‪.‬‬
‫ביום הכיפורים ישנו דין (אך לא דין קשה)‪ ,‬פעם שניה‪ .‬בנעילה נעשית בחינת היסוד של רחל‬
‫עם הכלי של הה"ג‪.‬‬
‫בהושענא רבא‪ ,‬ישנו דין פעם שלישית‪ .‬בליל הו"ר נכנסים הה"ג לתוך הכלים שלהם הנעשים‬
‫ביה"כ; וזהו זמן החותם השני‪.‬‬
‫בכל פעם שיש התעוררות הדינים‪ ,‬אזי העולם נידון‪.‬‬
‫ישנם ‪ 1‬חותמות‪ :‬חותם לאה בר"ה‪ ,‬חותם בתוך חותם של רחל בנעילה ובהו"ר‪.‬‬
‫חותם לאה‪ :‬לאה ננסרה כולה ביום הראשון של ראש השנה‪ ,‬ונעשה בה חותם שהוא בחינת‬
‫גבורות יסוד ז"א ולכן כל הזיווגים מר"ה ועד שמיני עצרת הם יעקב או ישראל עם לאה‪ ,‬כי אי‬
‫אפשר לשום זיווג עד שיהיה החותם נחתם ביסוד הנוק'‪ .‬לאה נקראת דינא קשיא‪ ,‬ולכן בר"ה‬
‫זהו דינא קשיא‪.‬‬
‫חותם רחל הינו בחינת היסוד שברחל שהוא הכלי של הרחם שבה‪ ,‬העשוי לקבל בתוכו הה"ג‬
‫הנקראים מ"ן שלה וגם לקבל בתוכו טיפת מ"ד בעת הזיווג‪.‬‬
‫‪ 31‬ספירות רחל נעשות מנה"י ז"א ומן החסדים (יא”ב‪ :‬עיין המשך הדרוש שם רואים שנוק'‬
‫מקבלת גם גבורות וגם חסדים גם מאימא וגם מז"א) אשר בתוכו‪ ,‬מן פנימיות עצמו של ז"א‪.‬‬
‫‪ 1‬פרקי נצח ז"א עשו חח"ן רחל‪.‬‬
‫‪ 1‬פרקי הוד ז"א עשו בג"ה רחל‪.‬‬
‫½ תחתון תפארת ז"א עשו כתר רחל‬
‫‪ 2‬פרקי יסוד ז"א [שהם יסוד ועטרת היסוד] עשו דעת ותפארת רחל‪.‬‬
‫סיום יסוד ז"א הינו עד סיום תפארת רחל‪.‬‬
‫ה"ג רחל מתפשטות מחסד ועד הוד שבה‪.‬‬
‫כללות הה"ג ניתנת ביסוד והינו החותם הנחתם מן הארות הה"ג‪.‬‬
‫הארת חותם היסוד ניתנת במלכות והינו חותם חיצוני יותר‪.‬‬
‫חותם היסוד נקרא ציון‪.‬‬
‫חותם המלכות נקרא ירושלים והוא יותר דין מאשר חותם היסוד שהוא יותר רחמים‪.‬‬
‫חותם מלשון חומת מפני החיצונים שלא יינקו מהפתח התחתון של האצילות שהוא יסוד נוק'‪.‬‬
‫מוחי ז"א הינם אורות; אורות אלה מתלבשים תוך כלי נה"י אימא‪ ,‬כי האורות עצמם של נה"י‬
‫אימא עלו למעלה וזהו ענין 'אדם כי ימות באהל'‪ ,‬שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית‬
‫עצמו עליה‪[ .‬יא”ב‪ :‬עיין דרוש‪ :‬דרוש ה' של חזרת העמידה‪ ,‬הקדמה בעניין מוחין דז"א‪ :‬צל"ם‪ ].‬ואח"כ‬
‫[כלי – יא”ב] נה"י אימא נכנסים תוך הכלים דחב"ד ז"א הנקראים תלת גולגלתא‪.‬‬
‫אימא נקראת אה‪-‬י‪-‬ה; ובכל אחת מ‪ 31-‬הספירות של אימא‪ ,‬יש שם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪.‬‬
‫‪ * 1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה שב‪-‬חח"ן הינם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‪.‬‬
‫‪ * 1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה שב‪-‬בג"ה הינם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין‪.‬‬
‫‪ * 1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה שב‪-‬דת"י הינם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין‪.‬‬
‫נמצא שבנה"י אימא ישנם ‪ * 1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין (קס"א)‪ ,‬דאלפין (קמ"ג) ודההין (קנ"א)‪ ,‬סה"כ‬
‫גמ' חותם (ע"ה)‪.‬‬
‫נר"ן ז"א הינם האורות והעצמות של ז"א ללא כלים‪ ,‬ונכנסים לז"א כמוחין של עיבור יניקה‬
‫וגדלות בהתאמה‪.‬‬
‫מוחי ז"א‪ ,‬כלומר נר"ן ז"א‪ ,‬אינם יכולים להיכנס לתוך ז"א ללא כלים שהם הספירות והם‬
‫הכלים והגוף שבתוכם מתפשטים האורות‪.‬‬
‫מוחי ז"א נכנסים תוך הכלים של נה"י אימא ואח"כ תוך ‪ 1‬ספירות ראשונות דז"א שהם חב"ד‬
‫שלו בבחינת כלים והם תלת חללי גולגלתא‪.‬‬
‫‪281‬‬
‫כלי נ"ה אימא ארוכים ומתפשטים בכל חח"ן ובג"ה ז"א בהתאמה‪ .‬כלי יסוד אימא קצר ומגיע‬
‫רק עד חזה ז"א‪ .‬נמשכת הארה מכלי ת"ת ז"א ליסוד להלביש אורות החסדים [של יסוד ז"א –‬
‫יא”ב‪].‬‬
‫כך גם בנוק'‪ :‬אורות נוק' הינם גבורות‪ ,‬והכלים שלה הינן ‪ 31‬הספירות שלה‪ .‬אורות נוק'‬
‫צריכים להתלבש בכלים החיצונים שהם כלי נה"י אימא שבתוך כלי נה"י ז"א שבתוך הכלים‬
‫של נוק' עצמה‪ ,‬וזהו ענין הנסירה‪.‬‬
‫היות וכלי נה"י ז"א לא מגיעים עד יסוד ומלכות של נוק' [יא”ב‪ :‬כלומר כלי יסוד ז"א קצר]‪ ,‬לכן‬
‫בחינת חיצוניות כלי נה"י אימא [יא”ב‪ :‬כלומר כלי יסוד אימא] ירדו ביחד עם הארת כלי ז"א לתוך‬
‫כלי נוק'‪ ,‬כדי שאורות נוק' דיסוד ומלכות יתלבשו בתוכם‪.‬‬
‫כלים דאימא הם הנקראים חותם כי רק הם מונעים את החיצונים מלהיכנס לז"א ולנוק'‪.‬‬
‫"‪ ...‬אי אפשר לשום בחינה לקבל אור עליון אלא ע"י התלבשות כל אשר למעלה ממנו‪ ,‬זו‬
‫בתוך זו‪ .‬עיין בדרוש א' של סוכות [יא”ב‪ :‬נראה לי שזהו הדרוש המכונה דרוש ג'] שם רואים שנוק'‬
‫לוקחת גבורות דז"א וגבורות דאימא וחסדים פנימיים ומקיפים דאימא וחסדים פנימיים‬
‫ומקיפים דז"א; ובלי ספק כי אלו מתלבשים בתוך אלו על דרך התלבשות מוחין דאבא תוך‬
‫מוחין דאימא ואח"כ מתלבשים בז"א‪"...‬‬
‫עניין עת נעילה שהוא עת נעילת שערי היכל‬
‫זהו המוסבר בגמרא‪.‬‬
‫הכוונה לעשיית חותם יסוד רחל הנעשה בתפילת נעילה‪.‬‬
‫נעילת שערים כנגד סגירת פתח היסוד‪.‬‬
‫היכל גמ' א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י כנגד רחל‪.‬‬
‫עשית החותם נעשה בנעילה כי אז נגמר תיקון נוק' ע"י אימא בסוד "ויבן ה' א‪-‬להים את‬
‫הצלע"; ואימא כבר נתנה לנוק' את הה"ג ע"י הה' עינויים והה' תפילות‪ .‬בנעילה מתקבצות‬
‫כללות הארות הה"ג שבה' קצוותיה (של נוק'‪ -‬יא”ב) ונמשכים אל יסוד נוק'‪ ,‬ואז כדי שלא‬
‫יתאחזו החיצונים בגבורות שביסוד נוק'‪ ,‬נחתם החותם שהוא הכלי שבו מתקבצים מ"ן של‬
‫נוק'‪ ,‬שהם הגבורות הנ"ל; ואז הינו גם זמן שבו דנים העולם כי הגבורות הם הדינים שדנים‬
‫את העולם בעת ההתגברות שלהם‪.‬‬
‫הרי בכל יום נתקנת נוק' בעת התפילה ונעשה בה חותם‪ ,‬וא"כ למה אין העולם נדון בכל יום?‬
‫ בכל יום נעשה חותם ע"י ז"א‪ ,‬ולא ע"י אימא‪ ,‬ואין בכח החותם ההוא לדון את העולם‬‫ אין בכח החותם של ז"א לדחות את החיצונים‪ ,‬משא"כ ביום הכיפורים שאז נעשה החותם‬‫ע"י אימא‪ ,‬והחותם הזה דוחה אחיזת החיצונים ואז היא דנה את העולם‪.‬‬
‫בר"ה החותם הינו של לאה ואז נחתמים הצדיקים הגמורים‪.‬‬
‫ביום הכיפורים נחתם חותם פנימי של נוק'‪ ,‬ביסוד שבה‪.‬‬
‫בליל הו"ר‪ ,‬נחתם חותם חיצון של נוק'‪ ,‬במלכות שבה‪ ,‬ואז גם הוא זמן דין העולם‪ ,‬והוא עניין‬
‫מסירת הפתקים‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫הרי גם בכל יום ישנה נסירה בשחרית [עיין דרוש ב' דעמידה‪ ,‬על המילה "באהבה"] ובזיווג הלילה [עיין‬
‫דרוש ב' של דרושי הלילה ]‪ ,‬ואימא מסתלקת מז"א ומזדווגת עם אבא כדי להוליד מוחין לרחל זולת‬
‫המוחין הראשונים שניתנו לז"א‪ ,‬בסוד 'ויבן ה' (אבא) א‪-‬להים (אימא) את הצלע (או"א מזדווגים‬
‫ומולידים מוחין אחרים ואז נכנסים נה"י אימא עם התלבשות המוחים החדשים‪ ,‬בתוך רחל)!‬
‫נראה שיש לומר שבכל יום‪ ,‬בנ סירה של שחרית ושל הלילה‪ ,‬אותה עיטרא דגבורה דז"א נתחדשה ע"י‬
‫זיווג או"א וניתנה לנוק' ע"י אימא‪ ,‬וזה נחשב כאילו ניתנה ע"י ז"א‪ ,‬כי זו היא אותה עיטרא דגבורה‪ .‬אך‬
‫ביום הכיפורים‪ ,‬נוק' עולה לאימא עצמה‪ ,‬למעלה מז"א ["ועטרותיהם בראשיהם"]‪ ,‬ומקבלת ע"י אימא‬
‫גבורות שמעולם לא נכנסו לז"א‪.‬‬
‫בלילה לאה היא המקבלת חותם [יא”ב‪ :‬הנסירה הינה של לאה] וחותם זה אינו עיקרי כמוזכר בדרוש כאן‪.‬‬
‫‪282‬‬
‫בבוקר אין ז"א ישן לגמרי אלא בכח הרשימו נשאר ניעור [עיין דרוש דרוש ב' דעמידה‪ ,‬על המילה‬
‫"באהבה"] משא"כ בר"ה כי הוא ישן שינה גמורה עד תקיעת השופר‪( .‬מהסיבות האלה מובן למה אין דין‬
‫בכל יום – יא”ב)‬
‫בנוק' ישנן ‪ 1‬כלים‪:‬‬
‫ בכלי הראשון ישנן ‪ 1‬בחינות‪ :‬כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הנפש‪.‬‬‫ בכלי השני ישנן ‪ 1‬בחינות‪ :‬כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הרוח‪.‬‬‫ בכלי השלישי ישנן ‪ 1‬בחינות‪ :‬כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הנשמה‪.‬‬‫כלי נוק' נקרא יסוד‬
‫כלי ז"א הינו ב"ן המעלה מ"ן‬
‫כלי אימא נקרא חותם‬
‫והמוחין הינן הנר"ן והם הם הה"ג דמ"ן של נוק'‪.‬‬
‫הארות הכלים הנ"ל יורדות לתוך יסוד נוק'‪ .‬כל הנ"ל נעשה בכל יום בנסירה‪.‬‬
‫‪283‬‬
‫דרוש חג הסוכות (הקדמה)‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫בעת ההקפות עם ה‪ 4-‬מינים אין צורך לנענע את הלולב‪.‬‬
‫הנענועים נועדים להמשיך החסדים ממקורם אשר בו"ק דדעת ז"א אל ו"ק דז"א ומשם אל‬
‫ו"ק דנוק'‪ .‬הסדר הינו‪ :‬דרום‪-‬חסד‪ ,‬צפון‪-‬גבורה‪ ,‬מזרח‪-‬תפארת‪ ,‬מעלה‪-‬נצח‪ ,‬מטה‪-‬הוד‪,‬‬
‫מערב‪-‬יסוד‪.‬‬
‫אין להפריד את האתרוג מן הלולב‪.‬‬
‫סדר נענוע הלולב הינו ‪ 1‬פעמים הולכה והבאה בכל קצה מו"ק‪.‬‬
‫לעולם לוקחים הלולב דרך גדילתו‪ :‬שורשו למטה וראשו כלפי מעלה‪ ,‬גם בנענוע לקצה‬
‫התחתון‪ ,‬יש להשפיל ידיים אך להשאיר את הלולב דרך גדילתו‪.‬‬
‫מנענעים את הלולב בברכה ועוד ‪ 4‬פעמים‪ :‬ב‪-‬הודו לה' (ע"ב)‪ ,‬ב‪-‬אנא ה' הושיעה נא‬
‫פעמיים (ס"ג ומ"ה)‪ ,‬וב‪-‬הודו לה' אחרון (ב"ן)‪.‬‬
‫טוב לברך על הלולב בתוך הסוכה‪.‬‬
‫טוב להתפלל בסוכה כדי לברך על הלולב לפני ההלל בסוכה‪.‬‬
‫דרוש ליל הושענא רבא (הקדמה)‬
‫בליל הושענא רבא נעשה החותם (החותם השני של רחל – יא”ב) ונשארים ערים כל הלילה כי בו‬
‫נדונים כל הנבראים‪ .‬עיקר הדין נעשה עד חצי הלילה‪ .‬קוראים משנה תורה עד 'וזאת הברכה'‬
‫עד חצות הלילה ועוסקים בתורה ובסתרי קבלה עד חצות הלילה‪.‬‬
‫לכן לאחר חצות הלילה יוצאים לראות בצל עצמו בלבנה‪ ,‬כי כבר נגמר הדין‪ .‬ואומרים סליחות‬
‫אך לא אומרים ‪ 31‬מידות‪.‬‬
‫ליל שמחת תורה אסור בתשמיש המיטה לפי שאין זיווג אלא עם רחל והינו בתפילת מוסף‪.‬‬
‫אך בשאר ימים שבין ר"ה לשמיני עצרת מותרים בתשמיש כי באלו הימים יש זווג עליון של‬
‫ישראל או יעקב עם לאה‪.‬‬
‫דרוש שמחת תורה (הקדמה)‬
‫עניין חשוב הינו להקיף ‪ 7‬הקפות שלמות בליל שמחת תורה [יא”ב‪ :‬במקור נמצא ב‪"-‬מוצאי יום‬
‫טוב"‪ ,‬אך לא ברור לי אם זה במוצאי שמיני עצרת או במוצאי שמחת תורה‪].‬‬
‫עיניין ייחוד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו‪:‬‬
‫מר"ה ועד יוה"כ הינו חיבוק השמאל‪ ,‬כלומר להחזיר זו"ן פב"פ‪ ,‬בחינת "דחילו"‪ .‬הארת הבינה‬
‫ביוה"כ‪.‬‬
‫בסוכות ישנו בחינת חיבוק הימין‪ .‬הארת החכמה בחסד‪.‬‬
‫בשמיני עצרת הינו הזיווג עצמו‪ .‬נוק' "עוצרת" את טיפת הזרע העליון‪.‬‬
‫‪ 1‬ימים לקליטת הזרע‪ ,‬כי הזרע בסוד חג"ת‪ ,‬כלומר טיפת המ"ד הינו ע"ב המורכב מ‪*1-‬כ"ד‬
‫[‪ 24‬עיניים‪' ,‬וגבותם מלאות עיניים']‪ ,‬בחינת ‪*1‬הויות‪ ,‬א' בחסד‪ ,‬א' בגבורה וא' בתפארת‪.‬‬
‫‪284‬‬
‫דרוש ג' דסוכות‬
‫בכל שנה‪ ,‬בראש השנה‪ ,‬חוזרים זו"ן לעמוד אב"א‪ ,‬וצריכים נסירה‪ ,‬וחזרת פב"פ‪ ,‬וחיבוק‪,‬‬
‫ונישוק וזיווג‪ .‬זה נמשך מראש השנה ועד שמיני עצרת‪.‬‬
‫מיום ראשון דראש השנה עד ערב יום הכיפורים ננסרים כל ה‪ 31-‬ספירות של רחל‬
‫מאחוריהם‪ .‬בחינת שמאלו תחת לראשי‪ .‬ולכן רחל לא ראויה לזיווג בימים האלה‪ .‬וכל הזיווגים‬
‫עד שמיני עצרת הם יעקב או ישראל עם לאה‪.‬‬
‫בעת הדורמיטא דז"א‪ ,‬יוצאים ממנו המוחים עם לבושיהם שהם נה"י אימא‪ .‬מוח חכמה‬
‫ועיטרא דחסד (חסדים דדעת ז"א) נשארים מקיפים על ז"א‪ .‬מוח בינה ועיטרא דגבורה‬
‫(גבורות דדעת ז"א) מתלבשים תוך הוד דאימא ונכנסים תוך נוקבא מבחינת מוחים‪ .‬עניין‬
‫לקיחת הנוק' עטרא דגבורה נקרא חיבוק השמאל (חיבוק השמאל = מיתוק הגבורות ע"י‬
‫השורש שלהם שהוא שמאל דז"א = לקיחת הגבורות של בינה‪+‬עיטרא דגבורה ע"י אימא‬
‫ונתינתם לנוק') וע"י זה מתמתקים הדינים שלה‪ 1 .‬בחינות ביחד‪ :‬ע"י הדורמיטא אין יניקה‬
‫לנוק' ע"י הזכר‪ ,‬ואז נפרדים מאחוריהם וננסרין‪ .‬וחיבוק השמאל הינו כניסת בינה ועיטרא‬
‫דגבורה דז"א‪ ,‬בסוד מוחין דנוק'‪.‬‬
‫ביום הכיפורים עולה נוק' באימא‪ ,‬כי עתה נגמרה נסירתה מז"א ולוקחת הה"ג מאימא שלא‬
‫ע"י ז"א‪ .‬עלית נוק' באימא נגמרת בחזרת מוסף דיום כיפור‪ .‬הה"ג הינן המ"ן של נוק'‪( .‬יא”ב‪:‬‬
‫לפי ק"ה‪ ,‬עד יום הכיפורים ננסרת החיצוניות של נוק'‪ .‬וביום הכיפורים נוק' מקבלת הפנימיות דאימא והן‬
‫הה"ג‪).‬‬
‫בימים שבין מוצאי יום כיפור ועד שמיני עצרת הינו עניין חיבוק הימין‪ .‬חיבוק הימין מוגדר‬
‫ככניסת מקיפים דחסדים שהם מקיפים ומחבקים את נוק'‪ .‬בימים האלה נוק' יכולה לעמוד‬
‫פב"פ עם ז"א או יעקב‪ .‬וחיבוק הימין הינו כניסת עיטרא דחסדים דז"א וגם בעיקר מקיפים‬
‫דאימא‪ ,‬בסוד מוחין דנוק'‪.‬‬
‫ישנם ‪ 2‬סוגי חסדים הבאים לנוק'‪:‬‬
‫‪ .3‬חסדים מאימא‬
‫‪ ‬חסדים דאור פנימי; חסדים אלה באים מעצמם בימים שבין כיפור‬
‫לסוכות‪ .‬כניסתם מלמטה למעלה‪ :‬בערב יום כיפור בחינת כללות‬
‫החסדים נכנסת למלכות ויסוד נוק'‪ .‬ביום הראשון שבין כיפור לסוכות‬
‫נכנסת בחינת חסד להוד נוק'‪ ,‬וכו'‪ .‬עד שביום הראשון של סוכות‬
‫נכנסת בחינת חסד לחסד נוק'‪.‬‬
‫‪ ‬חסדים דאור מקיף; חסדים האלה נמשכים ע"י מצות סוכה‪ .‬ביום א'‬
‫דסוכות נכנס מקיף חסד; ביום ב' נכנס מקיף גבורה וכו'‪ .‬ביום ו' נכנס‬
‫כללות החסדים המקיפים ביסוד של נוק'‪ .‬ביום הושענה רבה‪ ,‬נכנס‬
‫כללות החסדים המקיפים במלכות שבה‪.‬‬
‫‪ .2‬חסדים מז"א‬
‫‪ ‬חסדים דאור פנימי; חסדים האלה נמשכים ע"י מצות נענוע הלולב‬
‫‪ ‬חסדים דאור מקיף; חסדים האלה נמשכים ע"י מצות הקפת הבימה‬
‫עם הלולב‬
‫כל אלו החסדים כולם הינם לצורך בניין גופה עצמה של נוק' להיות פרצוף שלם‪ .‬אבל מה‬
‫שהוא לצורך בחינת הזיווג שלה אינו נעשה אלא ביום הו"ר ובשמיני עצרת‪.‬‬
‫[יא”ב ‪ :‬תשרי תש"ע‪ :‬לבדוק‪ :‬פנימיות דה"ג שנוק' מקבלת ביו"כ נהים מקיפים של הגבורות שנוק' קבלה‬
‫מר"ה ועד יו"כ‪ ,‬לפי הכלל שהפנימי של העליון נהיה מקיף לתחתון‪ .‬רעיון זה מאפשר לחבר היפה שעה‬
‫לרמח"ל בק"ה‪ .‬לפי דרושי סוכות‪ ,‬יוצא שנוק' מקבלת חסדים פנימיים ומקיפים מאימא ומז"א‪ .‬לא ברור‬
‫לי מקור החסדים האלה אם הם גם כן מקיפים\פנימיים באימא\ז"א‪].‬‬
‫‪285‬‬
‫כל מה שנעשה בכל הימים שבין ראש השנה לשמיני עצרת‪ ,‬נעשה בכל יום ובכל תפילה‪ .‬בכל‬
‫יום החסדים הפנימיים דאימא נכנסים כדרכם מלמעלה למטה; (יא”ב‪ :‬עיין הקדמה שלי‪ ).‬אך‬
‫עכשיו היות ונוק' הייתה ללא חסדים תקופה ארוכה (מראש השנה עד יום כיפור) יש להכניס‬
‫החסדים מלמטה למעלה כדי שלא יתבטלו בגבורות‪.‬‬
‫נמצא שביום ראשון דסוכות נכנס חסד הפנימי דא ימא העליון ביותר (חסד שבחסד) וכן החסד‬
‫המקיף העליון ביותר (חסד שבחסד) וכן חסד פנימי ומקיף דז"א‪ ,‬ולכן הינו יום טוב‪.‬‬
‫דרוש ד' דסוכות‬
‫סוכה היא כנגד חסדים דאור מקיף מאימא שבאים לנוק'‪ .‬היות ועיקר החיבוק בימין הינו ע"י‬
‫מקיפי אימא‪ ,‬לכן החג נקרא חג סוכות ולא חג לולב‪.‬‬
‫סוכה היא כנגד ענני כבוד‪ .‬כל ענן הוא חסד כמו שנא' "כי ענן עליהם יומם" ואין "יומם" אלא‬
‫"חסד" שנא' "יומם יצוה ה' חסדו" ולכן היו ענני הכבוד כנגד אהרון הכהן איש החסד‪ .‬ישנם ‪7‬‬
‫עננים כנגד ‪ 7‬מקיפים של החסדים ב‪ 7-‬ספירות תחתונות דנוק' אשר כנגדם יש ‪ 7‬ימי סוכה‪.‬‬
‫ישנן ‪ 1‬בחינות של אור מקיף אימא‪:‬‬
‫ או"מ על ז"א לבדו; כנגד הבחינה הזאת כתוב "סכה" (כתיב חסר) גמ' א‪-‬להים‪ ,‬שהיא‬‫בחינת ז"א‪ .‬אימא מקיפה את חצי העליון של ז"א‪.‬‬
‫ או"מ על נוק' לבדה; כנגד הבחינה הזאת כתוב "סכה" (כתיב חסר) גמ' א‪-‬להים‪ ,‬שהיא גם‬‫בחינת נוק'‪ .‬אימא מקיפה את נוק' כשהיא מאחורי ז"א‪ ,‬מחציו ולמטה‪.‬‬
‫ או"מ על זו"ן ; כנגד הבחינה הזאת כתוב "סוכה" (כתיב מלא אותיות כ"ו ס"ה)‬‫גמ' "הויה אדנ‪-‬י"‪ ,‬שהיא בחינת זו"ן‪ .‬אימא מקיפה את זרוע ימין דז"א המחבק את נוק'‪,‬‬
‫כמו שאיש מחבק את אישתו‪ ,‬פרק הראשון של יד ימין שלו נמצא כנגד צד שמאל של‬
‫אש תו‪ ,‬פרק השני של יד ימין שלו כנגד אחורי אשתו‪ ,‬ופרק השלישי של יד ימין שלו‬
‫(שהוא בעצם כף היד) נמצא כנגד צד ימין של אשתו‪ ,‬וזה שנאמר בהלכות סוכה "שניים‬
‫כהלכתן ושלישית אפי' טפח"‪.‬‬
‫עניין סוכה העשויה כמבוי‪:‬‬
‫נה"י דאימא מתלבשים תוך ז"א והם מוחי ז"א‪ .‬נ"ה מגיעים עד רגלי ז"א ויסוד מגיע עד‬
‫תפארת ז"א‪[ .‬כלל‪ :‬אור מקיף אימא נמצא במקום של אור פנימי אימא‪( .‬יא”ב‪ :‬לבדוק‪ ] )...‬נוק'‬
‫נמצאת כנגד קו אמצעי דז"א (גם כשהיא פב"פ וגם כשהיא אב"א) ולכן נמצאת מוקפת ע"י‬
‫מקיפי נ"ה דאימא כצורת דפנות סוכה העשויה כמבוי‪ .‬יסוד אימא‪ ,‬שהוא במקום תפארת ז"א‬
‫למעלה מראש רחל‪ ,‬הינו כנגד הדופן השלישי בין שתי הדפנות‪ .‬ביסוד ישנן ה"ח וה"ג והם ה'‬
‫אצבעות יד ימין ויד שמאל‪ .‬נמצא כי שיעור הדופן השלישי הינו טפח‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה כי רחל מגיעה להיות פב"פ עם ז"א בכל שיעור קומתו ויותר‪ ,‬ולא רק עד חזה ז"א‪.‬‬
‫הסכך הוא כנגד תפארת אימא אשר בעצמו כתר דז"א הסוכך על גבי זו"ן‪ .‬שיעור גבהו הינו‬
‫‪ 21‬אמה כנגד ‪ 31‬ספירות של ז"א ו‪ 31-‬של נוק'‪ .‬האדם היושב תחת סוכה זו הינם זו"ן‪ ,‬אדם‬
‫וחווה‪ ,‬אשר אינם משיגים למעלה מחצי תחתון דתפארת אימא‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫קשה והרי בשבת למשל ז"א עולה עד דיקנא דא"א‪ ,‬שזה למעלה מתפארת אימא! אלא יש לומר שגם‬
‫הפרצופים העליונים עולים ביחד עם ז"א ולעולם ז"א מקבל האורות העליונים דרך אימא ותפארת אימא‬
‫תמיד כתר ז"א‪ .‬אך קשה עניין ל"ם דצל"ם שז"א מקבל והם למעלה מתפארת אימא‪.‬‬
‫‪286‬‬
‫דרוש ה' דסוכות‬
‫ע"י הלולב נכנסים ‪ 7‬בחינות חסדים דאור פנימי מן ז"א אל ז"ת רחל‪.‬‬
‫ביום ראשון נכנס חסד אחד מז"א אל חסד נוק'‪ ,‬ביום שני נכנס חסד אחד מז"א אל גבורה‬
‫נוק'‪ ,‬וכו' וביום הו"ר נכנס כללות הארת החסדים במלכות רחל‪.‬‬
‫סדר הנענועים הינו להמשיך הארת החסדים שבדעת ז"א‪ ,‬הסתומים תוך יסוד אימא‪ ,‬אל‬
‫החסדים שבז"ת דז"א ומשם אל רחל‪.‬‬
‫הקפת המזבח או התיבה עם ‪ 4‬המינים הינו להמשיך בחינת אור מקיף של החסדים הנ"ל אל‬
‫רחל הנקראת מזבח\תיבה‪ .‬סדר המשכת מקיפי החסדים הינו כמו זה של האור הפנימי של‬
‫החסדים‪.‬‬
‫לעולם אור פנימי נכנס לפני אור מקיף לכן ניענוע הלולב נעשה לפני הקפת התיבה‪.‬‬
‫החסד הפנימי הראשון נכנס ביום ראשון של החג ונקרא "יומם" כי הוא הולך ומתפשט עם כל‬
‫החסדים שבכל יום ויום‪.‬‬
‫כניסת חסד אחד בכל יום מרומזת ע"י ‪ 4‬ניענועים; כל ניענוע הינו ‪ 1[ 38‬הולכות ו‪ 1-‬הבאות‬
‫ל‪ 1-‬רוחות (ו"ק)]; ‪=38*4‬ע"ב=חסד‪.‬‬
‫‪ 4‬מינים כנגד שם הויה שבז"א [ב"ן]; ‪ 4‬מינים הינם חסדים המתפשטים בז"ת דז"א‪:‬‬
‫ י‪-‬וד כנגד חג"ת כנגד ‪ 1‬הדסים‬‫ ה"ה כנגד נו"ה כנגד ‪ 2‬ערבות‬‫ ו' כנגד יסוד כנגד הלולב‬‫ ה"ה כנגד עטרה דיסוד (מלכות) כנגד אתרוג ‪ -‬עטרה דיסוד זה אינה נוק' כי לנוק' יש שם‬‫בפני עצמו והוא א‪-‬להים או א‪-‬דני‪.‬‬
‫היות והמלכות בשמאל לכן מחזיקים את האתרוג ביד שמאל‪ ,‬והיות והיא עטרת היסוד לכן אין‬
‫להפריד האתרוג מן ה‪ 1-‬מינים‪ .‬ולפי שהיסוד ממשיך טיפת הזרע מן המוח‪ ,‬כך הלולב גבוה‬
‫מכל שאר המינים‪.‬‬
‫עניין הולכה והבאה‪:‬‬
‫הולכה‪ :‬עולה בדעת לקבל הארה משם‪.‬‬
‫הבאה‪ :‬להביא את ההארה אל נוק' אשר עומדת בחזה ז"א ולכן יש לגעת עם הלולב בחזה‬
‫כאילו כשאנו מנענעים את הלולב‪ ,‬אנו נמצאים במקום ז"א אשר מנענע את החסדים שבו עד‬
‫הדעת (כי שם החסדים מכוסים ע"י אימא) וממשיך הארה אל נוק'‪ .‬בכח ההכאה [הנענוע]‬
‫תצא הארה לחוץ אל ראש רחל הנמצאת פב"פ ונכנסים בה החסדים הפנימיים‪.‬‬
‫לכן מנענעים לפני מוסף שאז רחל עדיין מחזה ז"א ולמטה [כי במוסף הינה למעלה מן‬
‫החזה‪].‬‬
‫כמו שהתפארת הינו גוף\המחבר של הו"ק‪ ,‬גם הדעת שהיא נשמת התפארת‪ ,‬נאחזים בו ו"ק‬
‫חסדים שהם שורשים ומקור אל החסדים המתפשטים בו"ק‪.‬‬
‫החסדים התחתונים הם ‪ 4‬מינים ומנענעים אותם בכל קצוות מו"ק העליונים אשר בדעת‪,‬‬
‫להמשיך הארה למטה‪ ,‬מו"ק עליונים אל ו"ק התחתונים‪.‬‬
‫‪287‬‬
‫סדר הנענועים הינו כמו סדר הו"ק עליונים שבדעת‪:‬‬
‫דרום‬
‫צפון‬
‫חסד‬
‫גבורה‬
‫מזרח‬
‫תפארת‬
‫מעלה‬
‫נצח‬
‫היות ומוח דעת‬
‫מכריע בין חו"ב‪ ,‬לכן‬
‫הינו מורכב מ‪1-‬‬
‫מוחין‪ ,‬לכן אנו‬
‫מנענעים ‪ 1‬פעמים‬
‫בכל נענוע‪.‬‬
‫באלו הצירופים‬
‫נברא העולם‪.‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪ :‬במילוי יודין‬
‫ה‪-‬ו‪-‬י‪ :‬במילוי ס"ג‬
‫(הי‪-‬ואו‪-‬יוד)‬
‫ו‪-‬י‪-‬ה‪ :‬במילוי מ"ה‬
‫(ואו‪-‬יוד‪-‬הא)‬
‫י‪-‬ו‪-‬ה‪ :‬במילוי יודין‬
‫בכל צד גובר מוח‬
‫אחר‪:‬‬
‫צד ח‪-‬ח‪-‬נ‪ :‬י';‬
‫צד ב‪-‬ג‪-‬ה‪ :‬ה';‬
‫צד ד‪-‬ת‪-‬י‪ :‬ו'‬
‫אות ‪:3#‬‬
‫אות ‪ 2#‬ו‪1#-‬‬
‫י'‬
‫ה'‬
‫ה‪-‬ו‪ :‬לפי הסדר‬
‫ו‪-‬י‪ :‬דין גמור‪ :‬גבורה בראש‪,‬‬
‫חסד בסוף‪ ,‬ת"ת לפני החסד‬
‫י‪-‬ה‪ :‬בת"ת‪ ,‬החסד גובר על‬
‫הגבורה‬
‫ו‪-‬ה‪ :‬ת"ת גוברת על פני‬
‫גבורה בהיות נצח יונק מת"ת‬
‫י‪-‬ו‪ :‬פחות דין מגבורה [יפה‬
‫שעה‪ :‬כי החסד בו מגולה‬
‫וממתקו]; חסד לפני ת"ת‬
‫ה‪ :'-‬יסוד הינו דין יותר מת"ת‬
‫ו'‬
‫י'‬
‫מטה‬
‫הוד‬
‫ה‪-‬י‪-‬ו‪ :‬במילוי ס"ג‬
‫(הי‪-‬יוד‪-‬ואו)‬
‫ה'‬
‫מערב‬
‫יסוד‬
‫ו‪-‬ה‪-‬י‪ :‬במילוי מ"ה‬
‫(ואו‪-‬הא‪-‬יוד)‬
‫ו'‬
‫היות וכוונתינו הינה להמשיך הארה מה‪-‬ח"י אותיות שבדעת [ו' צירופי י‪-‬ה‪-‬ו] אל נוק' העומדת‬
‫בחזה ז"א ע"י הבאת הלולב‪ ,‬יש לכוון עתה כי ע"י אות ה' שבנוק' [והיא ב"ן (?)] נשלם עתה‬
‫שם י‪-‬ה‪-‬ו בכל ו' צירופיו ונעשה י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה שלם‪.‬‬
‫‪ 4‬מינים כנגד ‪ 4‬אותיות י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה כנ"ל‪ ,‬של שם ב"ן כי כוונת הלולב למתק את נוק' שהיתה ה"ג‬
‫כדי שתהיה ראויה לזיווג בשמיני עצרת‪.‬‬
‫ה‪ 4-‬מינים רמוזים גם בשם הויה עצמו‪ ,‬בפשוט‪ ,‬במילוי ובמילוי המילוי‪:‬‬
‫בפשוט‪:‬‬
‫לולב כנגד ו'‪ ,‬הדס כנגד י'‪ ,‬ערבה כנגד ה' עילאה‪ ,‬אתרוג כנגד ה' תתאה‪.‬‬
‫במילוי‪:‬‬
‫‪ 1‬הדסים ו‪ 2-‬ערבות כנגד ‪ 5‬אותיות המילוי [של ב"ן – יא”ב]‪ ,‬והם חג"ת נ"ה והם מתקבצים‬
‫ביסוד שהוא הלולב (היסוד) הנקרא 'כל' [גמ' ‪ 31 * 5 = 51‬כי כל אחד (יא”ב‪ :‬כלומר כל חסד?)‬
‫מורכב מ‪ ]31-‬והיסוד מעבירם למלכות (אתרוג) הנקראת 'כלה' [כל‪-‬ה]‪.‬‬
‫במילוי המילוי‪:‬‬
‫י‪-‬ו‪-‬ד‪ 1 :‬הדסים (כנגד חג"ת) וכל אחד כלול משלושתם‪ ,‬לכן ההדסים הינם עבות [של שלוש‬
‫שלוש] והם ‪ 9‬אותיות‪ :‬י‪-‬וד ויו דלת‬
‫ה‪-‬ה‪ 2 :‬ערבות (כנגד נ"ה) אימא מגדלת נ"ה חדשים לז"א [יא”ב‪ :‬כי אימא השאילה הנ"ה שלה‬
‫למוחי ז"א ובנתה נה"י חדשים עבור עצמה] ונ"ה דנוק' נעשים מכוח נ"ה דז"א ולכן הינן ה‪-‬ה ה‪-‬ה‪.‬‬
‫ו‪-‬ו‪ :‬לולב (כנגד היסוד) ו' ראשון‪ :‬כנגד ו"ק דז"א; ו' שני כנגד ו"ק דנוק'; ועוד שני ו' כנגד יסוד‬
‫ז"א ויסוד נוק' ולכן הינן ו‪-‬ו ו‪-‬ו‪.‬‬
‫ה‪-‬ה‪ :‬אתרוג (כנגד עטרה שביסוד ז"א) ה' ראשון‪ :‬כנגד העטרה; ה' שני כנגד החסד שבעטרה‬
‫ועוד ה‪-‬ה של מילוי המילוי כנגד ‪ 2‬הבחינות האלו (העטרה והיסוד שבעטרה?) שבנוק' ז"א‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫כאן מהרח"ו מסביר שכל אחד מהה"ח כלול מ‪.31-‬‬
‫בדרוש ו' דר"ה כתוב שכל אחד מהה"ח כלול מ‪.5-‬‬
‫בדרושי ספירת העומר כתוב שכל אחד מהה"ח כלול מ ‪.7-‬‬
‫יש לומר שכל חסד הינו בעצמו פרצוף שלם בעל ‪ 31‬ספירות המתפשטות בכל ‪ 31‬ספירות ז"א‪.‬‬
‫כך שבכל ספירה של ז"א ישנו חסד אחד מכל הה"ח (סה"כ ‪ 5‬חסדים בכל ספירת ז"א)‪.‬‬
‫‪288‬‬
‫ובכל ספירה כללות הה"ח עושה חסד של יסוד ומכאן ‪ 31‬ספירות דחסד‪-‬יסוד‪.‬‬
‫ובכל ספירה כללות הה"ח עושה חסד של מלכות ומכאן ‪ 31‬ספירות דחסד‪-‬מלכות‪.‬‬
‫לכן מבינים שיש בה"ח גם בחינה של ‪ ,31‬של ‪ 7‬ושל ‪ .5‬ובנענועי הלולב כל יום מ‪ 1-‬ימים ראשונים‬
‫מנענעים כנגד ו"ק ובכל ניענוע ישנם ‪ 1‬הולכות והבאות כנגד חב"ד של אותו חסד‪.‬‬
‫דרוש ו' דסוכות‬
‫ביום כיפור נעשה החותם ע"י אימא ביסוד נוק'‪ .‬החותם נעשה מ‪ 1-‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין‪,‬‬
‫דאלפין ודההין שהם גמ' חותם‪.‬‬
‫בהושענא רבא נעשה החותם החיצון ע"י אימא במלכות נוק'‪ .‬החותם נעשה מ‪ 1-‬מילויי שמות‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין [ק"מ]‪ ,‬דאלפין [קכ"ב] ודההין [ק"ל] שהם גמ' שצ"ב [עם ‪ 1‬כוללים] שהוא‬
‫משנ"ה‪ .‬כלומר שם הפשוט א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה עצמו אינו חלק מהחותם השני ולכן החותם הזה הינו‬
‫משנה אל הראשון‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫במספר מקומות מופיע שהחותם הראשון ביסוד נוק' נעשה בעיקר ע"י אימא [ציון – רחמים; בתחילתו‬
‫החותם הראשון נעשה ע"י ז"א ואח"כ ע"י אימא ואז החותם הנעשה ע"י ז"א נמשך אל מלכות נוק'‬
‫לבנות לה חותם שני] והחותם השני נעשה ע"י ז"א [ירושלים – דין‪].‬‬
‫אלא יש לומר שבשני החותמות ישנם הארות גם מאימא וגם מז"א‪.‬‬
‫כמו שלנוק' לית לה מגרמה כלום‪ ,‬כך למלכות נוק' ביחס לשאר הספירות שלה; ולכן מלכות‬
‫נוק' לוקחת רק מילויי דא‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה שהם הארתם‪.‬‬
‫ז"א נקרא תורה והוא נותן הארת התורה ביסוד נוק'‪ ,‬ונוק' נקראת מקרא‪ ..." .‬כאשר ההארה‬
‫הנזכרת שביסוד שבה נחתמת גם במלכות שבה‪ ,‬אז נקרא משנה תורה‪ .‬כי התורה עצמה‬
‫היא ‪ 4‬חומשים הראשונים ומשנה תורה הינו ספר דברים בו נשנו ונכפלו כל מה שיש בתורה‬
‫עצמה ולכן נקרא משנה תורה‪"...‬‬
‫בחצי הראשון של ליל הו"ר נעשה החותם השני של נוק' ואז נידון העולם שוב‪ ,‬ונמסרים‬
‫הפתקים של הגזר דין\המשפט ביד השלוחים עבור אלו שלא חזרו בתשובה מיום הכיפורים‬
‫ועד הושענא רבא‪ .‬אך אין רשות לשלוחים לצאת לשליחותם עד יום שמיני עצרת כדי לתת‬
‫עוד שהות אל החוטאים לחזור בתשובה ביום הו"ר‪ ,‬ואם ישובו יחזרו לקחת את הפתקים מידי‬
‫השליחים‪.‬‬
‫לאחר חצות הלילה של ליל הו"ר נגמר חותם מלכות של רחל‪ .‬הלבנה הינה בסוד רחל ולכן‬
‫לאחר חצות הלילה היא יוצאת להאיר על הארץ ודנה את העולם ע"י החותם ההוא‪.‬‬
‫מי שנגזר עליו למות‪ ,‬הצלם מסתלק מעל ראשו לאחר חצות הלילה ואז הוא נמסר בידי‬
‫החיצונים‪ .‬הצלם יחזור אליו כי בלעדיו אין האדם יכול לחיות ולהתקיים‪ ,‬והצלם נמצא איתו עד‬
‫‪ 11‬יום קודם למיתתו ואז הצלם חוזר ומסתלק לגמרי‪ .‬א"כ לאחר חצות הלילה אפשר לבדוק‬
‫בצילו לאור הלבנה‪.‬‬
‫‪289‬‬
‫דרוש ז' דסוכות‬
‫נפש האדם מורכבת מ‪-:‬‬
‫ נפש מן מלכות דאצילות‬‫ רוח מן ז"א‬‫ נשמה מן בינה‬‫ נשמה לנשמה מאבא‬‫ יחידה מא"א‬‫כן ישנם נר"ן‪-‬ח"י מבריאה‪ ,‬מיצירה ומעשיה‪.‬‬
‫באופן כללי יותר אפשר גם לומר שהעשיה כולה הינה מלכות ו‪ 5-‬בחינותיה נקראים נפש; ‪5‬‬
‫בחינות יצירה נקראים רוח; ו‪ 5-‬בחינות בריאה נקראים נשמה; ו‪ 5-‬בחינות אצילות נקראים‬
‫חיה‪.‬‬
‫ישנם ‪ 1‬בחינות למטה ממדרגת הנפש‪ 1 :‬צללים‪.‬‬
‫ הבחינה העליונה מה‪ 1-‬צללים הינה צלם ['אך בצלם יתהלך איש']‬‫ כל אחת מ‪ 2-‬הבחינות התחתונות מה‪ 1-‬צללים נקראות צל ['נסו הצללים']‬‫גוף האדם נוצר מנוק'‪.‬‬
‫בזיווג‪ 5 ,‬בחינות הנר"ן‪-‬ח"י ניתנו תוך היסוד והרחם של הנקבה‪.‬‬
‫כשהנשמה יורדת לעולם הזה‪ ,‬היא באה מלובשת בחותם יסוד נוק' ששם ‪ 1‬שמות א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬
‫[גמ' חותם] והארת החותם נחקק בנשמת האדם וכך הוא נשמר מן המזיקים‪ .‬הצללים הינם‬
‫הארת החותם‪.‬‬
‫מהרח"ו‪ :‬צ"ע אם גם צלם מוחי ז"א בא מחותם אימא כי הינו אור מקיף גבוה מאוד‪.‬‬
‫צלם‪ :‬בא מהארת א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין של החותם [א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין = גמ' צלם; ויברא ה' א‪-‬להים‬
‫את האדם בצלמו]‬
‫צל ‪ :3#‬מהארת א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין של החותם [א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין =גמ' בצל א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה; מילוי א‪-‬ה‪-‬‬
‫י‪-‬ה דאלפין הינו בצ"ל]‬
‫צל ‪ :2#‬מהארת א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין של החותם [א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין =גמ' בצל‪-‬אל]‬
‫כל דבר שנברא בעולם הינו ע"י זיווג זו"ן ומשם נולדו נשמות בני אדם ונשמות השדים‪.‬‬
‫כל מה שיש למטה יש כנגדו למעלה ממש‪.‬‬
‫כשבן‪-‬אדם מזריע זרע לבטלה [זכר ללא נקבה]‪ ,‬נוצרים משם שדים ורוחין ולילין הנקראים‬
‫נגעי בני‪-‬אדם [נגע לעומת עונג‪].‬‬
‫וכן על דרך זה‪ ,‬כשז"א מזדווג עם נוק' הוא בורא בני אדם‪ .‬ואם ח"ו באותה עת‪ ,‬חוטאים‬
‫ישראל למטה‪ ,‬גורמים שהנקבה העליונה תרד למטה ותתרחק מבעלה ואז שפחה כי תירש‬
‫גבירתה לוקחת טיפות הזיווג ונוצרים שידין ורוחין‪.‬‬
‫צל"ם‪ :‬בא מא‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין [בא מז"א] ואינו ניכר לאור הלבנה בצל האדם כי הוא עליון‪.‬‬
‫צל ‪ :3#‬בא מא‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין‪ ,‬בא מן הזכר‪ ,‬נקרא בבואה‪ ,‬נראה באור הלבנה‪.‬‬
‫צל ‪ :2#‬בא מא‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין‪ ,‬בא מן הנוק'‪ ,‬נקרא בבואה דבבואה‪ ,‬נראה באור הלבנה‪.‬‬
‫נשמות השדים חסר מהם בבואה דבבואה כי לא נבראים אלא מן הזכר לבדו‪ ,‬ולכן בני אדם‪,‬‬
‫שיש להם צלם ‪ +‬בבואה ‪ +‬בבואה דבבואה = חותם מ‪ 1-‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬נשמרים ע"י החותם מן‬
‫השדים אשר אין להם צל תחתון‪.‬‬
‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין ‪ +‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דאלפין [ללא א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין] הינו גמ' ש"ד‪.‬‬
‫לכן לשדים אין גופים כי הצללים הינם מעל הגוף [ומתחת לנפש] ולכן אם הצל ‪ 2#‬הינו חסר‬
‫אזי גם הגוף שהינו מתחת לצל ‪ 2#‬אינו יכול להתהוות‪ .‬וגם הצל השני הינו מצד נוק' וכן הגוף‬
‫הינו מצד נוק' והשדים באים מזכר ללא נוק' ולכן אין להם גוף כמו בני אדם [אלא רק גוף דק‬
‫מכח השפחה החיצונה‪].‬‬
‫מי שנגזר דינו‪ ,‬רק הצל השני [בבואה דבבואה] הינ ו מסתלק בליל הו"ר והינו נקרא צלם באופן‬
‫כללי בלבד ולא דייק בלשון לומר צל ‪.2#‬‬
‫‪290‬‬
‫בהסתלקות צל ‪ ,2#‬הגוף נחלש ומת ואז גם מסתלקות כל שאר המדרגות שלמעלה ממנו‪.‬‬
‫ישנם צלם מאבא וצלם מאימא כמוסבר בעניין המוחין שהם נשמת ז"א הבאה לבושה תוך‬
‫הצלמים האלו שהם נה"י אבא ונה"י אימא "‪ ...‬ובזה תבין עניין הצלם שבאדם מה עניינו‪".‬‬
‫דרוש ח' דסוכות‬
‫מראש השנה ועד יום הכיפורים הינו בחינה של שמאלו תחת לראשי‪ ,‬חיבוק בשמאל‪.‬‬
‫בחג הסוכות הינו חיבוק בימין‬
‫בהו"ר נעשים הנשיקין (עיין גם בסוף דרוש זה)‬
‫בשמ"ע נעשה הזיווג‪.‬‬
‫בהו"ר נעשות ‪ 1‬בחינות‪:‬‬
‫‪ .3‬הארת כללות הה"ח מקיפים מאימא במלכות נוק' ע"י הסוכה‪.‬‬
‫‪ .2‬הארת כללות הה"ח פנימיים מז"א במלכות נוק' ע"י נטילת הלולב‪ ,‬והארת כללות הה"ח‬
‫מקיפים מז"א במלכות נוק' ע"י הקפת הלולב‪.‬‬
‫‪ .1‬נתינת ה"ג ביסוד נוק' בסוד ה' בדי ערבה [יא”ב‪ :‬לפי סוף דרוש זה ולפי דרושים קודמים‪ ,‬נראה‬
‫שהה"ג ניתנות במלכות נוק' בהו"ר ולא ביסוד נוק']‬
‫עניין ישיבת הסוכה ונטילת הלולב זהה בהו"ר כמו שאר הימים מה שאין כן בהקפת הלולב כי‬
‫יש ‪ 7‬הקפות במקום הקפה אחת בלבד כמו בשאר הימים‪.‬‬
‫ הסבר מהרח"ו‪ :‬סיבת ‪ 7‬הקפות בהו"ר היא כנגד מלכות נוק' שהיא אינה ספירה של הו"ק‬‫אלא בחינה כלולה המקבלת מכל הו"ק [בשונה מיסוד שאע"פ שגם הוא מקבל האורות‬
‫מכללות הה"ח‪ ,‬הוא עדיין נחשב אחד מהו"ק‪].‬‬
‫ הסבר האר"י‪ :‬בהו"ר נכנסים למלכות נוק'‪ ,‬חסד ‪ 7#‬דאור מקיף מאימא‪ ,‬חסד ‪ 7#‬דאור‬‫פנימי מז"א וחסד ‪ 7#‬דאור מקיף מז"א‪ .‬ויש לנו לכלול ולחבר כל בחינות החסדים‬
‫המקיפים ביחד‪.‬‬
‫‪291‬‬
‫ישנן ‪ 1‬בחינות בעניין ‪ 7‬הקפות וסימנם א‪-‬ד‪-‬ם‪:‬‬
‫ 'א' – בחינת האדם המקיף את המזבח‪ .‬שם מ"ה‪ ,‬גמ' אדם‪ .‬כנגד חיבוק הימין‪ .‬כנגד‬‫החסדים המקיפים דז"א המתפשטים בו"ק גופא דז"א‪ ,‬כי אנו מחברים כל בחינות‬
‫החסדים יחד‪.‬‬
‫ 'ד' – בחינת הדיבור‪ ,‬אמירת פזמונים בעת ההקפות‪ .‬כנגד החסדים המקיפים מאימא‪ ,‬כי‬‫מאימא יוצאים הקול והדיבור‪.‬‬
‫ 'ם' – בחינת המעשה‪ ,‬הולכת והבאת הלולב בעת ההקפות; כנגד חסדים מקיפים דז"א‬‫בשרשם העליון‪ ,‬בדעת ז"א; "‪ ...‬ואנו ממשיכים הארה מהם שישארו במלכות שהוא‬
‫המזבח או התיבה‪[ "...‬יא”ב‪ :‬לא ברור לי]‬
‫כל מקיף‬
‫הינו בחינת‬
‫א‪-‬ל; אלף‬
‫למד ‪ +‬מנין‬
‫אותיות ‪+‬‬
‫הכולל =‬
‫הקפה;‬
‫‪*1‬א‪-‬ל = מגן‬
‫בכל הקפה‬
‫הקפה ‪:3#‬‬
‫בחסד‬
‫מגן ‪3#‬‬
‫מקיף ‪,3#‬‬
‫א‪-‬ל ‪3#‬‬
‫כנגד הדיבור‬
‫באימא‬
‫י‪-‬י‪-‬א‪-‬י היוצא‬
‫משם ס"ג‬
‫שבאימא =‬
‫א‪-‬ל‬
‫מקיף ‪ ,2#‬א‪-‬ל ‪2#‬‬
‫כנגד הלולב והדעת‬
‫מקיף ‪,1#‬‬
‫א‪-‬ל ‪1#‬‬
‫כנגד האדם וכנגד ו"ק‬
‫‪' * 1‬א' בשם מ"ה‬
‫כנגד ‪ *1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה = ס"ג‬
‫שממנו יוצא שם י‪-‬י‪-‬א‪-‬י‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ואו‪-‬הי‬
‫ממנו יוצא‬
‫א‪-‬ל כנ"ל‬
‫הקפה ‪:2#‬‬
‫בגבורה‬
‫מגן ‪2#‬‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ואו‪-‬הי‬
‫ממנו יוצא‬
‫א‪-‬ל כנ"ל‬
‫הקפה ‪:1#‬‬
‫בתפארת‬
‫מגן ‪1#‬‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ואו‪-‬הי‬
‫ממנו יוצא‬
‫א‪-‬ל כנ"ל‬
‫הקפה ‪:4#‬‬
‫בנצח‬
‫מגן ‪4#‬‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ואו‪-‬הי‬
‫ממנו יוצא‬
‫א‪-‬ל כנ"ל‬
‫הקפה ‪:5#‬‬
‫בהוד‬
‫מגן ‪5#‬‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ואו‪-‬הי‬
‫ממנו יוצא‬
‫א‪-‬ל כנ"ל‬
‫הקפה ‪:1#‬‬
‫ביסוד‬
‫מגן ‪1#‬‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ואו‪-‬הי‬
‫ממנו יוצא‬
‫א‪-‬ל כנ"ל‬
‫הקפה ‪:7#‬‬
‫במלכות‬
‫להמשיך‬
‫המגן אל נוק'‬
‫מגן ‪7#‬‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ואו‪-‬הי‬
‫ממנו יוצא‬
‫א‪-‬ל כנ"ל‬
‫לכוון ‪ *1‬י‪-‬ה‪-‬ו בחסד (שבדעת)‪ ,‬גמ' ס"ג‬
‫שממנו יוצא י‪-‬י‪-‬א‪-‬י = א‪-‬ל;‬
‫יוד‪-‬הא‪-‬ואו‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ואו‬
‫יוד‪-‬הי‪-‬ויו‬
‫ולהמשיך אל ה'‪ ,‬נוק'‪ ,‬ב"ן‬
‫לכוון ‪ *1‬ה‪-‬ו‪-‬י בגבורה שבדעת‪ ,‬גמ' ס"ג‬
‫שממנו יוצא י‪-‬י‪-‬א‪-‬י = א‪-‬ל;‬
‫הא‪-‬ואו‪-‬יוד‬
‫הי‪-‬ואו‪-‬יוד‬
‫הי‪-‬ויו‪-‬יוד‬
‫ולהמשיך אל ה'‪ ,‬נוק'‪ ,‬ב"ן‬
‫לכוון ‪ *1‬ו‪-‬י‪-‬ה בתפארת שבדעת‪ ,‬גמ' ס"ג‬
‫שממנו יוצא י‪-‬י‪-‬א‪-‬י = א‪-‬ל;‬
‫ואו‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫ואו‪-‬יוד‪-‬הי‬
‫ויו‪-‬יוד‪-‬הי‬
‫ולהמשיך אל ה'‪ ,‬נוק'‪ ,‬ב"ן‬
‫לכוון ‪ *1‬י‪-‬ו‪-‬ה בנצח שבדעת‪ ,‬גמ' ס"ג שממנו‬
‫יוצא י‪-‬י‪-‬א‪-‬י = א‪-‬ל;‬
‫יוד‪-‬ואו‪-‬הא‬
‫יוד‪-‬ואו‪-‬הי‬
‫יוד‪-‬ויו‪-‬הי‬
‫ולהמשיך אל ה'‪ ,‬נוק'‪ ,‬ב"ן‬
‫לכוון ‪ *1‬ה‪-‬י‪-‬ו בהוד שבדעת‪ ,‬גמ' ס"ג שממנו‬
‫יוצא י‪-‬י‪-‬א‪-‬י = א‪-‬ל;‬
‫הא‪-‬יוד‪-‬ואו‬
‫הי‪-‬יוד‪-‬ואו‬
‫הי‪-‬יוד‪-‬ויו‬
‫ולהמשיך אל ה'‪ ,‬נוק'‪ ,‬ב"ן‬
‫לכוון ‪ *1‬ו‪-‬ה‪-‬י ב‪(-‬יסוד) שבדעת‪ ,‬גמ' ס"ג‬
‫שממנו יוצא י‪-‬י‪-‬א‪-‬י = א‪-‬ל;‬
‫ואו‪-‬הא‪-‬יוד‬
‫ואו‪-‬הי‪-‬יוד‬
‫ויו‪-‬הי‪-‬יוד‬
‫ולהמשיך אל ה'‪ ,‬נוק'‪ ,‬ב"ן‬
‫לכוון ‪ *1‬י‪-‬ה‪-‬ו ב‪(-‬מלכות) שבדעת‪ ,‬גמ' ס"ג‬
‫שממנו יוצא י‪-‬י‪-‬א‪-‬י = א‪-‬ל;‬
‫יוד‪-‬הה‪-‬וו‬
‫יוד‪-‬הה‪-‬וו‬
‫יוד‪-‬הה‪-‬וו‬
‫גמ' קכ"ו שהוא ריבוע א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י והוא בחינת‬
‫הכתר של נוק' ואנו ממשיכים לה את הכתר‬
‫כעת‪.‬‬
‫‪ *1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי כדלהלן‪:‬‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‪-‬הי‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‪-‬הי‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‪-‬הי‬
‫‪ *1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי כדלהלן‪:‬‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬יוד‪-‬הה‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬יוד‪-‬הה‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬יוד‪-‬הה‬
‫‪ *1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי כדלהלן‪:‬‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫‪ *1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי כדלהלן‪:‬‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫אלף‪-‬הי‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫‪ *1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי כדלהלן‪:‬‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫אלף‪-‬הה‪-‬יוד‪-‬הא‬
‫‪ *1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי כדלהלן‪:‬‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‪-‬הי‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‪-‬הי‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‪-‬הי‬
‫‪ *1‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה במילוי כדלהלן‪:‬‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‪-‬הה‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‪-‬הה‬
‫אלף‪-‬הא‪-‬יוד‪-‬הה‬
‫נ"א‪ * 1 :‬א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה שבכל ‪1‬‬
‫הקפות ראשונות הם במילוי‬
‫עב‪-‬סג‪-‬מה‪ ,‬ובהקפה ‪ 7#‬הם‬
‫במילוי בן‪.‬‬
‫‪ 1‬מגן של ‪ 1‬הקפות ראשונות הינן כדי לתת את המגן במלכות‪ .‬מגן ‪ 7#‬במלכות בהקפה ‪.7#‬‬
‫‪292‬‬
‫ענין הגבורות שהיא הבחינה השלישית הנעשית בהו"ר‪.‬‬
‫יש להבין את הבחינות השונות של החסדים והגבורות שמיום ר"ה ועד שמיני עצרת‪.‬‬
‫ כל עניין החסדים פנימיים ומקיפים דאימא ודז"א הנ"ל‪ ,‬הינם לצורך תיקון פרצוף המלכות‪.‬‬‫אך החסדים שנכנסים בהו"ר ובשמיני עצרת הינם לצורך הזיווג‪.‬‬
‫ הסבר ראשון לגבי גבורות בהו"ר‪ :‬גבורות ז"א נכנסו לנוק' ב‪ 31-‬ימי תשובה [בחינת‬‫שמאלו תחת לראשי‪ ,‬כי הגבורות האלו הינן שמאלו דז"א עצמו‪ ].‬בהו"ר ע"י חבוט‬
‫הערבה‪ ,‬לאחר שנשלמה כניסת כל החסדים‪ ,‬אנו מעוררים את הגבורות שנכנסו כבר‬
‫ביסוד נוק' ונותנים בנוק' כוח שהגבורות יעלו מ"ן בשמ"ע בזיווג‪.‬‬
‫ הסבר אחר לגבי גבורות בהו"ר‪ :‬בהו"ר‪ ,‬לאחר שכל החסדים פנימיים ומקיפים נכנסו‬‫למלכות של נוק'‪ ,‬אחר קדיש תתקבל של ההקפות‪ ,‬אז גם נכנסים הה"ג במלכות של נוק'‬
‫[יא”ב‪ :‬זה מתאים קצת לדרוש ה' של יו"כ דרוש ה' דיוה"כ‪ ,‬אך שם נראה שהה"ג מאימא שהיו‬
‫מקודם ביסוד נוק' יורדות למלכות נוק' וכאן זה לא ברור אם אלו אותן הה"ג או שבאות ה"ג חדשות‬
‫מאימא? לפי הק"ה‪ ,‬אלו הן הה"ג שהיו מקודם ביסוד דנוק'] הה"ג האלו באות מאימא כדמיון‬
‫ה"ג היסוד שנכנסו מן אימא ביו"כ‪ .‬הה"ג הניתנות עכשיו במלכות נוק' הינן כדי לעשות‬
‫לנוק' כלי עבור המ"ן אשר בה‪ ,‬כדי שבשמ"ע‪ ,‬בעת הזיווג‪ ,‬היא תוכל להעלות בו מ"ן‪.‬‬
‫כניסת הה"ג למלכות נוק' הינה ע"י חיבוט הערבה‪.‬‬
‫הערה לגבי הה"ג של נוק' – יא”ב‪:‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫בדרוש ג' דסוכות מוסבר שהה"ג הבאות לנוק' ע"י אימא הינן המ"ן בעצמם ובדרוש ה' דיוה"כ‬
‫מוסבר שהה"ג הן המוחין והאורות שבתוך כלי יסוד של נוק'‬
‫אך כאן מוסבר שבהו"ר‪ ,‬נוק' מקבלת ה"ג (חדשות?) ע"י אימא‪ ,‬לבנית כלי מלכות שלה שלתוכו יהיו‬
‫המ"ן‪.‬‬
‫בדרוש ט' דסוכות הג_הן_מוחין_ואור_או_הן_כלי‪ ,‬נמצא שהה"ג מאימא היורדות\הבאות‬
‫בהו"ר למלכות נוק' הינן הכלי של נוק' שלתוכו יבואו המ"ן‪ ,‬והה"ג הבאות בשמ"ע ע"י הזיווג עם ז"א‬
‫הן המ"ן עצמם‪[ .‬זה מתאים גם להקדמה שלי בעניין כניסת מ"ן כחלק של זיווג זו"ן ובעניין הגדרה‬
‫כפולה של מ"ן\ה"ג‪].‬‬
‫אין לקחת הערבה [הה"ג] לפני שמסיימים את כל ההקפות עם הלולב [החסדים]‪ ,‬כי אינו ראוי‬
‫לעורר הגבורות בזמן כניסת החסדים‪ .‬ה' חבטות כנגד ה"ג כי בכל חבטה יורד וניתן בה‬
‫[במלכות נוק'] גבורה אחת מהה"ג; ואנו שוברים ומחלישים כח הגבורות ע"י החבטה‪ ,‬ובעת‬
‫החבטה יש לכוון י‪-‬ו‪-‬ד ה‪-‬א ו‪-‬א‪-‬ו גמ' ט"ל‪.‬‬
‫ערבי נחל הינם נו"ה נוק' הנקראים נביאים‪.‬‬
‫בעת הרמת ה‪ 5-‬בדי ערבה כשחובטים אותם‪ ,‬יש לכוון בעניין הנשיקין הקודמים אל הזיווג של‬
‫שמ"ע‪ ,‬כי הערבה דומה לשפתיים‪.‬‬
‫‪293‬‬
‫דרוש ט' דסוכות‬
‫בכל הימים שמראש השנה ועד הו"ר‪ ,‬כל הזיווגים היו ישראל או יעקב עם לאה‪ ,‬כי רחל‬
‫נתקנת ונבנית במשך הימים האלה‪ ,‬וניתנים ברחל כל בחינת החסדים לצורך בנין גופה‪ ,‬אך‬
‫לא בסוד זיווג‪.‬‬
‫בהו"ר‪ ,‬ע"י הערבה‪ ,‬נעשה בנוק' כלי שבתוכו המ"ן שהם הה"ג דאימא‪.‬‬
‫בשמ"ע ישנו זיווג ז"א ורחל‪ ,‬והוא נעשה במוסף כי אז הם שווים בקומתם‪.‬‬
‫בזיווג‪ ,‬ז"א נותן ה"ג לנוק'‪ ,‬בסוד טיפת הזיווג [גבורות זכריים] בסוד הזכרת גבורות גשמים;‬
‫ובחג הפסח ז"א נותן החסדים לנוק'‪.‬‬
‫הסבר נוסף‪ :‬בשמ"ע ז"א נותן בסוד זיווג ה"ג שלו לנוק'‪[ .‬יא”ב‪ :‬עיין הקדמה שלי ששם מופיע‬
‫שנוק' מקבלת מוחין\שפע [=מ"ן = טיפת הזיווג] (אלו הן ה‪-‬ה"ג?) במהלך הזיווג‪ ,‬כתוצאה מזיווג מקדים‬
‫של או"א‪ ,‬דרך מוחיה של נוק' (ולא דרך יסודה של נוק') שהם בנה"י ז"א‪ ,‬ואולי אלו הה"ג "של ז"א"‬
‫שניתנות לנוק' ‪ .‬בק"ה מופיע שנוק' מקבלת הטיפה דביאה ראשונה בשמ"ע ואולי זהו הה"ג שז"א נותן‬
‫לנוק'] גבורות אלו ממותקות יותר מאשר הה"ג הבאות מאימא‪ ,‬כי הן באות מז"א בזיווג‪.‬‬
‫(יא”ב‪ :‬אולי‪ :‬כלומר כחלק של תהליך הזיווג) יום זה נקרא שמחת תורה על שם ז"א [תורה]‬
‫השמח בזיווג עם בת זוגו האמיתית‪.‬‬
‫הה"ג הניתנות בהו"ר ע"י אימא הינן כדי לעשות כלי בנוק' עבור המ"ן‪.‬‬
‫הה"ג הניתנות בשמ"ע ע"י ז"א הן המ"ן עצמם‪ ,‬ובאות לנוק' מזיווג עם ז"א ואח"כ ז"א נותן‬
‫לנוק' מ"ד בסוד זיווג‪ )1([ .‬יא”ב‪ :‬עיין דרוש ח' דסוכות הערה לגבי הה"ג של נוק' – יא”ב‪ : )1( :‬עיין‬
‫הקדמה שלי ששם מופיע שבמהלך הזיוג עם ז"א‪ ,‬נוק' מקבלת קודם כל מ"ן דרך מוחיה‪ ,‬שהם (=מוחיה)‬
‫בתוך נה"י ז"א‪ ,‬ואח"כ נוק' מקבלת מ"ד דרך יסודה מאת ז"א (‪ )1‬בק"ה מופיע שנוק' מקבלת הטיפה‬
‫דביאה ראשונה בשמ"ע ואולי זהו הה"ג שז"א נותן לנוק']‬
‫טיפת הזרע של הזכר נכללת מ‪ 1-‬בחינות א‪-‬מ‪-‬ר [אור – מים – רקיע]‪:‬‬
‫בהתחלה‪ ,‬הינה אור‪ ,‬כשהיא עדיין במח הזכר‪.‬‬
‫בירידתה בעת הזיווג תוך רחם האשה‪ ,‬היא נעשית מים [משיב הרוח ומוריד הגשם‪].‬‬
‫כשהיא נעשית גוף גמור‪ ,‬אזי היא רקיע‪.‬‬
‫ובאמת טיפת הזרע נכנסת בתוך חותם נוק' שהם הצללים הנ"ל‪ ,‬ולכן היא נקראת גשמים כמו‬
‫הגמ' של ‪ 1‬מילויי א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דחותם [(קסא‪( + )23-‬קמג‪( + )23-‬קנא‪ 192 = )23-‬ועם הכולל‬
‫הינו גמ' גשמים (‪].)191‬‬
‫דרוש יום אסרו חג (של שמיני עצרת)‬
‫(יא”ב ‪ :‬דרוש זה הינו לגבי אסרו חג של שמ"ע‪ ,‬לגבי אסרו חג באופן כללי עיין דרושי אסרו חג לעיל‪).‬‬
‫אסרו חג של שמ"ע הינו יום ב' לקליטת הזרע לאחר הזיווג (של ז"א ורחל)‪ ,‬והתקשרותו‬
‫ואיסורו ברחם האשה‪ .‬ביום השלישי‪ ,‬מקצת היום ככולו‪ ,‬ובתחילת היום נקשר ואין עוד פחד‬
‫לפליטת הזרע ולכן הינו יום חול‪.‬‬
‫סוף זמן העיבור הינו יום שביעי של פסח ואז נעשית הלידה בסוד קריעת ים סוף [עיין דרושי‬
‫פסח‪ ,‬כגון דרוש יב' דפסח]‪ ,‬שהוא עת לידת רחל‪.‬‬
‫שאר הזיווגים והעיבורים של ימי החורף אינם מתעכבים עד הפסח אלא בו ביום הזיווג גם‬
‫העיבור והלידה‪.‬‬
‫‪294‬‬
‫דרוש על חנוכה‬
‫הערה בעניין חנוכה – יא”ב‬
‫עניין נס המלחמה‪" ,‬על ניסים"‪ ,‬מתתיהו ובניו (שהם כנגד ה"ח) הינו לתיקון היסוד והתפשטות ה"ח ביסוד‬
‫ז"א ומניעת יניקת הערלה מן ההוד כמוסבר בק"ה‪.‬‬
‫עניין הדלקת נר חנוכה‪ ,‬ושהייה עד שתכלה רגל מן השוק הינו להארת נוק' ישירות מאת או"א‪ .‬זהו‬
‫המוסבר באר"י בסוד תוספת קדושה לנוק' שלא ע"י ז"א‪ ,‬וכן בסוד 'רגל' שהוא או"א (ע"ב וקס"א)‬
‫ה מאירים בנוק' ותיקוני נוק' ע"י הבאת אור המוחין בסוד 'נר' כמוסבר בק"ה‪.‬‬
‫בחנוכה ופורים זו"ן בהוד‪ .‬והרי בחול ז"א בנצח ונוק' בהוד (לכאורה אז הם במקום גבוה‬
‫יותר)! אלא‪ ,‬כמו ביו"ט ובר"ח‪ ,‬בחנוכה ופורים יש לנוק' תוספת קדושה מאימא שלא ע"י ז"א‪.‬‬
‫ברכה ‪( 3#‬להדליק נר)‪:‬‬
‫‪ .3‬ע"ב עם קס"א (א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין)‪ ,‬גמ' רגל‬
‫‪ .2‬ע"ב ‪ +‬ס"ג ‪ +‬מ"ה = להדליק; לכוון להמשיך‪ ,‬ע"י ההדלקה‪ ,‬את ‪ 1‬ההויות האלו אל נוק'‬
‫הנקראת ב"ן‬
‫‪ .1‬יחוד משולש‪ :‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬ועם א‪-‬להים‪ ,‬ועם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י שזהו גמ' 'נר'‪ .‬אלו כל‬
‫בחינות הייחוד של זו"ן‪ ,‬וזהו הייחוד הגמור‪.‬‬
‫‪ .4‬להדליק נר חנוכה‪ :‬ר"ת 'נחל' והוא שם קדוש היוצא מר"ת 'נוצר חסד לאלפים'‪ .‬אור נמשך‬
‫מאימא לז"א שיהיה לו כח להתייחד עם נוק' ב‪ 1-‬ייחודים הנ"ל‪ .‬נחל גמ'‪:‬‬
‫יוד הא ‪ ----‬ו [ א אה אהי אהי‪-‬ה ] ו ‪ ---‬הא‬
‫‪ .5‬להמשיך ס"ג וכ"ו (=גמ' חנוכה) מאימא אל נוק' הנקראת 'נר'‪ ,‬וזה ' נר חנוכה'‪.‬‬
‫ברכה ‪( 2#‬שעשה ניסים)‪:‬‬
‫‪ .3‬ס"ג [בניקוד א‪-‬להים] ‪ +‬א‪-‬להים‪ .‬יש לכוון ההויה דס"ג עם ניקוד א‪-‬להים‪ .‬רמז לבחינה‬
‫השניה של ייחוד זו"ן‪.‬‬
‫‪ .2‬שעשה = ש"ע ו‪-‬ש"ה‪ :‬ש"ע – להמשיך הארת הפנים העליונים שהם ‪ * 2‬שם 'אל"ף‪-‬‬
‫למ"ד' אל שם א‪-‬להים דיודין (גמ' ש') ‪ +‬ה' אותיותיו = ש"ה ובזה יתמתק שם א‪-‬להים‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬ע"ע פחו"ד סעיף צ'‪ ,‬שהמידה השביעית של ‪ 11‬מידות‪ ,‬הינה 'ואמת' והיא ‪ 1‬תפוחי הפנים‪,‬‬
‫בהם מתגלית הנהגת א"א ונכללת ב‪-‬ש"ע מאורות שנכללים ב‪ * 1-‬שם 'אל"ף‪-‬למ"ד' והיא ממתיקה‬
‫את הדינים‪].‬‬
‫‪ * 2 .1‬א‪-‬ל הינם ס"ג‪+‬כ"ו‪ ,‬כי א‪-‬ל הוא כ"ו ‪ 4 +‬אותיות ‪ +‬הכולל ובמילוי דס"ג יש י‪-‬י‪-‬א‪-‬י‬
‫שהגמ' שלו הוא א‪-‬ל‪.‬‬
‫ברכה ‪( 1#‬שהחיינו)‪:‬‬
‫‪ .3‬מ"ה ‪ +‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ .‬רמז לבחינה השלישית של ייחוד זו"ן‪.‬‬
‫יש ‪ 1‬סוגי זיווגים של זו"ן‪:‬‬
‫‪ :3#‬נוק' בו"ק דז"א אב"א‪ ,‬אז חיבוק ז"א את נוק' אינו אלא בתחילת ראשה‪ ,‬ונוק' אינה בין‬
‫זרועותיו וגם זו"ן אינם פב"פ‪.‬‬
‫‪ :2#‬נוק' עולה עד המוחין דז"א ‪ ,‬אז כתר נוק' כנגד פניו של ז"א‪ ,‬החיבוק הינו בצוואר נוק' וזו"ן‬
‫אינם פב"פ‪.‬‬
‫‪ :1#‬נוק' עולה עד הכתר דז"א‪ :‬בזיווג זה‪ ,‬נוק' נקראת נר‪ ,‬החיבוק הינה בגופה‪ ,‬וזו"ן פב"פ‪.‬‬
‫בנר שבת‪ ,‬נוק' עולה עד כתר ז"א‪ .‬בבחינה זו‪ ,‬קניית שמן לנר שבת קודם לשל חנוכה‪.‬‬
‫בנר חנוכה‪ ,‬כל הבחינות (אילו בחינות? יא”ב) יורדות אליה במקומה‪ .‬ולכן הדלקת נר חנוכה‬
‫קודמת לשל שבת כי יש להכין את נוק' בהדלקת נר חנוכה‪ ,‬וירדו בה האורות‪ ,‬ואחר כך תעלה‬
‫בנר שבת‪.‬‬
‫‪295‬‬
‫יא”ב‪ :‬כוונות ברכות חנוכה [שער הכוונות של האר"י וקיצור הכוונות של‬
‫הרמח"ל]‬
‫ברכה ‪( 1#‬להדליק נר)‪:‬‬
‫‪ .1‬ע"ב עם קס"א (א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דיודין)‪ ,‬גמ' רגל‬
‫‪ .1‬לפי הימים‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.2‬‬
‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה; י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה; י‪-‬ה‪ֹ-‬ו‪-‬ה; י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה; י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה; יּו‪-‬הּו‪-‬וּו‪-‬הּו; יּו‪-‬הּו‪-‬וּו‪-‬הּו; י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫ע"ב ‪ +‬ס"ג ‪ +‬מ"ה = להדליק; לכוון להמשיך‪ ,‬ע"י ההדלקה‪ ,‬את ‪ 1‬ההויות האלו אל נוק' הנקראת ב"ן‬
‫יחוד משולש‪ :‬י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה עם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ ,‬ועם א‪-‬להים‪ ,‬ועם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י שזהו גמ' 'נר'‪ .‬אלו כל בחינות הייחוד‬
‫של זו"ן‪ ,‬וזהו הייחוד הגמור‪.‬‬
‫להדליק נר חנוכה‪ :‬ר"ת 'נחל' והוא שם קדוש היוצא מר"ת 'נוצר חסד לאלפים'‪ .‬אור נמשך מאימא‬
‫לז"א שיהיה לו כח להתייחד עם נוק' ב‪ 1-‬ייחודים הנ"ל‪ .‬נחל גמ'‪:‬‬
‫יוד הא ‪ ----‬ו [ א אה אהי אהי‪-‬ה ] ו ‪ ---‬הא‬
‫להמשיך ס"ג וכ"ו (=גמ' חנוכה) מאימא אל נוק' הנקראת 'נר'‪ ,‬וזה ' נר חנוכה'‪.‬‬
‫ברכה ‪( 1#‬שעשה ניסים)‪:‬‬
‫‪ .1‬ס"ג [בניקוד א‪-‬להים] ‪ +‬א‪-‬להים‪ .‬רמז לבחינה השניה של ייחוד זו"ן‪.‬‬
‫ולפי ק"ה‪ :‬ס"ג [בניקוד א‪-‬להים] ‪ +‬קנ"א [א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה דההין]‬
‫‪ .1‬לפי הימים‪:‬‬
‫י‪-‬ה‪ֹ-‬ו‪-‬ה; יּו‪-‬הּו‪-‬וּו‪-‬הּו; י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה; י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה; י‪-‬ה‪ֹ-‬ו‪-‬ה; י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה; י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה; י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‬
‫‪ .1‬שעשה = ש"ע ו‪-‬ש"ה‪ :‬ש"ע – להמשיך הארת הפנים העליונים שהם ‪ * 1‬שם 'אל"ף‪-‬למ"ד' אל שם‬
‫א‪-‬להים דיודין (גמ' ש') ‪ +‬ה' אותיותיו = ש"ה ובזה יתמתק שם א‪-‬להים‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬ע"ע פחו"ד סעיף צ'‪ ,‬שהמידה השביעית של ‪ 11‬מידות‪ ,‬הינה 'ואמת' והיא ‪ 1‬תפוחי הפנים‪,‬‬
‫בהם מתגלית הנהגת א"א ונכללת ב‪-‬ש"ע מאורות שנכללים ב‪ * 1-‬שם 'אל"ף‪-‬למ"ד' והיא ממתיקה‬
‫את הדינים‪].‬‬
‫‪ * 1 .1‬א‪-‬ל הינם ס"ג‪+‬כ"ו‪ ,‬כי א‪-‬ל הוא כ"ו ‪ 1 +‬אותיות ‪ +‬הכולל ובמילוי דס"ג יש י‪-‬י‪-‬א‪-‬י שהגמ' שלו‬
‫הוא א‪-‬ל‪.‬‬
‫ברכה ‪( 1#‬שהחיינו)‪:‬‬
‫‪ .1‬מ"ה ‪ +‬א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י‪ .‬רמז לבחינה השלישית של ייחוד זו"ן‪.‬‬
‫‪ .1‬י‪-‬ה‪ֹ-‬ו‪-‬ה‬
‫‪296‬‬
‫הערה בעניין פורים – יא”ב‬
‫קיימו וקבלו‪ :‬התורה לפעמים משוייכת לז"א ולפעמים משוייכת ליסוד אבא‪ ,‬כמוסבר בדרוש א' של דרושי‬
‫קריאת התורה וכאן בדרוש פורים ‪ .‬בפורים נגלה יסוד אבא‪ ,‬ואבא הינו בחינת הייחוד (ובקיצור הכוונות‬
‫של הרמח"ל‪ ,‬בכוונת 'ברוך' של הברכה הראשונה של המגילה‪ ,‬נמצא שיש לכוון בעניין א"א)‪ ,‬לעומת ז"א‬
‫שהינו בחינת הנהגת המשפט‪ ,‬ולכן בפורים קבלת התורה הינה מאהבה‪.‬‬
‫בדרוש כולל של שבת‪ ,‬בעניין מנחה מוסבר לגבי 'יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם'‪ :‬עם ישראל‬
‫במדבר שאלו היש ה' בקרבינו אם אין? כלומר מי מנהג אותנו‪ ,‬ז"א (ה') או א"א (אין)? לזה אומרים‬
‫במנחה של שבת‪ ,‬שאז ז"א בא"א‪' ,‬יכירו בניך וידעו כי מאתך (מאת ‪ -‬ך)' כלומר מאת כ' כנגד הכתר‪,‬‬
‫שמשם באה להם מנוחה‪ .‬זה אולי קשור לפורים בעניין עמלק שבדיוק כשעם ישראל שאל היש ה'‬
‫בקרבינו‪ ,‬אז הגיע עמלק‪( :‬שמות יז') {ז} ַויִק ְָרא שֵם ַה ָמקֹום ַמסָה וּמ ְִרי ָב ה עַל ִריב ְבנֵי יִש ְָר ֵאל ְועַל נַס ֹּתָם‬
‫אֶׁת י ְהוָה לֵאמ ֹּר ֲהי ֵש י ְהוָה ְב ִק ְרבֵנוּ אִם ָאי ִן‪{ :‬ח} ַוי ָב ֹּא ֲע ָמלֵק ַוי ִ ָלחֶׁם עִם יִש ְָר ֵאל ב ְִרפִידִם‪{ :‬ט} וַי ֹּאמֶׁר מ ֹּשֶׁ ה‬
‫ש ַע ְבחַר לָנוּ ֲאנָשִים ְוצֵא ִה ָלחֵם ַב ֲע ָמלֵק ָמחָר ָאנֹּכִי נִצָב עַל ר ֹּאש ַהגִ ְבעָה וּ ַמטֵה ָהאֱֹלהִים‬
‫ֶׁאל י ְהֹו ֻׁ‬
‫כלומר הנהגת הייחוד היא זאת ששולטת באמת‪ ,‬על אף המקריות [עמלק] הנראית על פני השטח‪ .‬במנחה‬
‫של שבת הנהגת הייחוד גלויה לנו‪ .‬וכן כידוע‪ ,‬א"א ואבא הינם סוד הנהגת הייחוד‪ .‬זה גם גילוי ההסתר של‬
‫פורים‪.‬‬
‫במקור מופיע שאסתר בגמ' א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י במילוי‪ ,‬כי כשישראל עונים קדיש ואומרים 'אמן' מקבלים הארה מ‪1-‬‬
‫א‪-‬ל‪ :‬א‪-‬ל דאריך [מי א‪-‬ל כמוך] המאיר ב‪-‬א‪-‬ל דז"א [א‪-‬ל רחום וחנון] המאיר בנוק' פב"פ‪ .‬הדרוש‬
‫משתלב היטב עם ענין גילוי הנהגת הייחוד שזהו ענינו של הקדיש "שמי‪-‬ה רבא" ששם י‪-‬ה יהיה רב ע"י‬
‫חיבור י‪-‬ה עם ו‪-‬ה [כי יד על כס י‪-‬ה הנאמר בעמלק וכו'‪].‬‬
‫דרוש על פורים‬
‫ברכה לאחר המגילה‪ :‬הרב את ריבינו והדן את דינינו‪ 5 :‬מטבעות כנגד הה"ג אשר על ידיהן‬
‫יריב את ריבינו וידין את דינינו וכו'‪.‬‬
‫בכל ימי הגלות זו"ן אב"א למעט בשעת התפילה ובשבתות וימים טובים‪ .‬כאשר זו"ן חוזרים‬
‫פב"פ‪ ,‬ז"א קודם כל נכנס למצב דורמיטא ואח"כ מתבצעת הנסירה‪.‬‬
‫ימי הפורים היו לקראת סוף הגלות של ה‪ 71-‬שנה של בבל וז"א היה כבר בדורמיטא‬
‫שלקראת הנסירה שלקראת הגאולה‪.‬‬
‫"והנה אימה חשיכה גדולה" חשיכה זו גלות מדי שאז ז"א היה בסוד הדורמיטא והמן הרשע‬
‫ראה זאת והציע עצה לאבד אז שונאיהם של ישראל‪" :‬ישנו עם אחד" כלומר ישן הוא הא‪-‬לוה‬
‫שלהם‪.‬‬
‫כשז"א בסוד הדורמיטא‪ ,‬נוק' אינה ישנה אלא מקבלת מוחיה מאו"א ["ויבן ה' א‪-‬להים את‬
‫הצלע"‪ ,‬או"א בונין נוק']‪ ,‬כדי לבנות אותה פרצוף כדי שתוכל לחזור פב"פ עם ז"א ואז נוק'‬
‫מאירה ומשגיחה על ישראל‪.‬‬
‫כשאו"א בתוך ז"א‪ ,‬יוצאות ‪ 2‬הארות מהם‪ :‬יעקב [מאבא‪ ,‬מצד פנים דז"א] ורחל [מאימא‪ ,‬מצד‬
‫אחורי ז"א‪ ].‬עתה‪ ,‬או"א בתוך נוק' רחל וגם ‪ 2‬ההארות האלו נמצאות‪ .‬בנוסף ישנה הארה‬
‫מיוחדת מעטרת יסוד אבא [יסוד אבא ארוך] שיוצאת גלויה מתוך יסוד אימא ונוק' [יסוד אימא‬
‫ויסוד נוק' קצרים]‪ ,‬וכאשר אבא בתוך ז"א‪ ,‬יסוד אבא אינו גלוי אלא מגיע עד סוף יסוד ז"א‬
‫[יסוד ז"א ארוך]‪ .‬הארה מיוחדת זו היוצאת מתוך נוק' בהיות ז"א בסוד דורמיטא‪ ,‬הינה גדולה‬
‫מאוד ונשמת מרדכי יוצאת ממנה‪.‬‬
‫יפה שעה‪:‬‬
‫איך אפשר לומר שבדורמיטא דז"א‪ ,‬מוחי אבא נכנסים לנוק'‪ ,‬והרי בדרושי ר"ה מוסבר שחכמה וחסד‬
‫[דדעת? – יא”ב] דז"א שהם מוחים ז"א דמצד אבא‪ ,‬נשארים מקיפים על ראש ז"א ורק בינה וגבורה‬
‫[דדעת? – יא”ב] שהם מוחין ז"א דמצד אימא נכנסים לוק' לצורך הנסירה? בנוסף‪ ,‬בדרוש ב' של‬
‫העמידה מוסבר שנוק' בכלל לא יכולה לקבל הארה מנה"י אבא כשהם מדי קרובים אליה!‬
‫אלא יש לומר על פי המוסבר גם בדרושי ר"ה‪ ,‬שיש החלפת מוחים דאו"א בהכנסם לז"א‪:‬‬
‫מוחי בינה וגבורה דדעת דאבא ירדו לנצח וצד ימין דיסוד דאימא ונעשים לה חכמה וחסד‬
‫מוחי חכמה וחסד [דדעת? – יא”ב] דאימא ירדו להוד וצד שמאל דיסוד אבא ונעשים לו בינה וגבורה‪.‬‬
‫‪297‬‬
‫כשמוחי ז"א מסתלקים כדי שהמוחין דמצד אימא ייכנסו לנוק' לצורך הנסירה‪ ,‬חוזרים המוחים למצבם‬
‫של לפני ההחלפה‪:‬‬
‫בינה וגבורה [דדעת? – יא”ב] שבהוד וצד שמאל יסוד אבא חוזרים לנצח וצד ימין יסוד אימא והם חכמה‬
‫וחסד [דדעת? – יא”ב] שלה‬
‫חכמה וחסד [דדעת? – יא”ב] שבנצח וצד ימין יסוד אימא חוזרים להוד וצד שמאל יסוד אבא והם בינה‬
‫וגבורה [דדעת? – יא”ב] שלו‪.‬‬
‫לכן כשמוחי אימא מלובשים בנה"י אימא נכנסים בנוק'‪ ,‬יש להם צד מוחי אבא בהיות חכמה וחסד‬
‫[דדעת? – יא”ב] אימא בעבר בנה"י אבא ולכן גם בהתלבשם בנוק'‪ ,‬מתפשט [בחינת?] היסוד דאבא‬
‫ועודף על יסוד נוק' והיא ההארה היוצאת של מרדכי‪.‬‬
‫וכן גם כך יש להבין עניין או"א המגדילים את לאה בחצות הלילה ושמתוכה יוצא יעקב‪( .‬עיין דרושי‬
‫שבת ‪ -‬הקדמה ‪ -‬שינוי התפילות‪ ,‬בחינת_יעקב_יוצאת_מלאה)‬
‫"ומרדכי יצא מלפני המלך" זו רחל (יא”ב‪ :‬המלך הינו רמז לרחל)‬
‫"עטרת זהב גדולה" מצד עטרת יסוד אבא‬
‫המן הרשע וזרש אשתו התכוונו לעצור את ההארה מנוק' אל עם ישראל ולכן רצו להרוג את‬
‫מרדכי‪.‬‬
‫[יא”ב‪ :‬הרמח"ל בקיצור הכוונות מסביר‪ :‬הקב"ה עשה נס שהתחילו המוחין לחזור בז"א והוא סוד "נדדה‬
‫שנת המלך" וגם לא נתבטל מרדכי מפני זה‪ ,‬כי נשארה אותה הארה מאירה בתוקפה‪ .‬אסתר היא המלכות‬
‫שהיתה למרדכי לבת ולבית בסוד תיקון הנוק'‪].‬‬
‫ מגילה‪ :‬כנגד גילוי הארת עטרת מלכות דאבא (יא”ב‪ :‬עטרת יסוד דאבא?)‬‫ מגלה‪ :‬גמ' ‪*1‬כו' כנגד חב"ד דנה"י אבא המתגלים במלכות ההיא [יא”ב‪ :‬בעטרת היסוד]‬‫ מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת‪ .‬ספר תורה הינו יסוד דאבא והמגילה היא ההארה‬‫היוצאת מחוץ ליסוד‪.‬‬
‫ "וזכרם לא יסוף מזרעם" מלשון זכר‪ ,‬כנגד עטרת יסוד דאבא‪ .‬ה' ברחמיו רצה שאותה‬‫הארה של או"א תוך נוק' לא תתבטל לעולם אלא תתחדש מידי שנה אף אם זו"ן‬
‫פב"פ והמוחין בז"א‪.‬‬
‫ "לעתיד לבא כל הספרים יתבטלו חוץ ממגילת אסתר" זהו יתרון של פורים על פני‬‫שבתות וחגים שאע"פ שמוחי או"א הסתלקו מנוק'‪ ,‬אותה הארה שלהם עדיין‬
‫מתקיימת‪.‬‬
‫ קריאת המגילה‪ :‬להמשיך ולגלות הארה של יסוד אבא היוצאת לחוץ בגלוי‪.‬‬‫ מתנות לאביונים‪ :‬יסוד דאבא [צדיק] נותן הארה לנוק' מהיסוד שלו לצורך בניין‬‫פרצופה ונתינת מוחין [צדקה ומתנות]‪ .‬אנו נותנים מתנות לאביונים כדי שתיעשה‬
‫דוגמתה למעלה‪.‬‬
‫ משתה ושמחה‪ :‬להשאיר הארות המוחין בנוק' גם אחרי הסתלקות המוחין דאו"א‪,‬‬‫ונוק' תחזור פב"פ [יא”ב ‪ :‬גם עניין סעודת מלווה מלכה הינו להשאיר את קדושת השבת לימי‬
‫החול]‬
‫מוחי נוק' נקראים י‪-‬ה י‪-‬ה ונעשים מבחינת י‪-‬ה [יא”ב‪ :‬כלומר מאו"א?] וזהו עניין אכילה‬
‫[אכל י‪-‬ה] ושתיה [שת י‪-‬ה]‬
‫ע"י האכילה והשתיה נמשכים לנוק' המוחין הנקראים י‪-‬ה‪.‬‬
‫נוק' הינה א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י ואכילה גמ' א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י עם הכולל [גם אסתר גמ' תרס"א והיא מילוי‬
‫א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י ‪ +‬י']‬
‫ משלוח מנות‪( :‬מהרח"ו) כנגד הארת יסוד הזכר הניתן ליסוד הנוק' והם נקראים איש‬‫לרעהו‪ ,‬יסוד ליסוד‪.‬‬
‫ חייב איניש לבסומי‪ ...‬עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי‪ :‬לתת חיות מאוד‬‫קטנה (בלא כוונה‪ ,‬מתוך שכרות) אל הניצוץ המחיה את הקליפות‬
‫עניין 'מנות' לעומת 'מתנות'‪:‬‬
‫ מנת‪ :‬מ"ן (כנגד הזכר‪ ,‬אבא)‪ ,‬ת' (כנגד אימא)‪ :‬יסוד דאבא מלובש תוך יסוד אימא‪.‬‬‫איש לרעהו‪ :‬יסוד דאבא יורד למקום יסוד ז"א‪.‬‬
‫ מתנות‪ :‬אימא (כנגד ת' ראשונה) מתפשטת עד נ"ה (הם האביונים בסוד הערבה‬‫שאין לה טעם וריח) של נוק' (כנגד ת' שניה‪).‬‬
‫‪298‬‬
‫עניין נתינה לכל מי שפושט יד‪ :‬לעומת ימי החול שאז יסוד ז"א [גבאי צדקה] משפיע לנוק'‬
‫ומסתכל ובודק למי נותן‪ ,‬בפורים יסוד אבא [גבאי צדקה] משפיע לנוק' השפעה גדולה ואין‬
‫להקפיד למי נותנים‪.‬‬
‫אסתר בגמ' שושנה גם אסתר בגמ' תרע"א כמנין א‪-‬דני במילואו‪ .‬הכוונה היא כי כשישראל‬
‫עונים קדיש ואומרים אמן מקבלים אז הארה מב' א‪-‬ל‪ .‬א' של ז"א שהוא "א‪-‬ל רחום וחנון"‪ ,‬וא'‬
‫מא"א שהוא "מי א‪-‬ל כמוך" ופירושו א‪-‬ל של אריך מאיר בא‪-‬ל של ז"א ואז ז"א מאיר בנוק'‬
‫פב"פ לפי כי א‪-‬ל הוא בפנים והארה הוא בפנים ואלו הב' א‪-‬ל במילואם עולים ש"ע נהורין‬
‫והארה הנז' הוא בעני' אמן‪[ .‬יא”ב ‪ :‬יש להבין באופן טכני איך מתקשר עניין 'אמן' עם עניין ‪ 1‬א‪-‬ל‪.‬‬
‫מבחינה רעיונית‪ ,‬זה משתלב היטב עם ענין גילוי הנהגת הייחוד שזהו עניינו של א"א המאיר בז"א וגם‬
‫עניינו של הקדיש "שמי‪-‬ה רבא"‪ ,‬ששם י‪-‬ה יהיה רב ע"י חיבור י‪-‬ה עם ו‪-‬ה (כי יד על כס י‪-‬ה הנאמר‬
‫בעמלק וכו'‪]).‬‬
‫‪299‬‬