1. No category

‫יצחק לובלסקי‬
‫אדנות קולוניאליסטית‪:‬‬
‫המזכר של מקולי על החינוך ההודי‬
‫אליטה מקומית‪ ,‬שתהא מורכבת מ"הודים בדם ובצבע‪ ,‬אך אנגלים בטעם‪ ,‬דעות‪ ,‬מוסר ואינטלקט" —‬
‫זו הייתה המטרה שהציב לעצמו הממשל הבריטי בהודו מן העשור הרביעי של המאה התשע–עשרה‪,‬‬
‫בהשראתו של ההיסטוריון תומס בבינגטון מָקֹול ִי (‪ .)Macaulay‬יצחק לובלסקי מצביע על האופן‪ ,‬שבו‬
‫גברה ההשקפה המתנשאת האירופית על השקפתם של חוקרי תרבויות המזרח‪ ,‬ועיצבה מערכת‬
‫חינוך ואתוס‪ ,‬שזלזלה בתרבויות העתיקות של הודו וטיפחה את התרבות האנגלית בקרב ההודים‪ ,‬על‬
‫מנת להוליכם אל מחוזות הִקדמה המערבית‪.‬‬
‫פתח דבר‬
‫ב–‪ 10‬ביוני ‪ 1834‬עגנה הספינה "אסיה" בנמל מְָדָרס שבדרום‬
‫הודו‪ ,‬לאחר הפלגה בת שנים–עשר שבועות מאנגליה‪ .‬את פניו‬
‫של הנוסע המכובד שהיה על סיפונּה — ההיסטוריון והמדינאי‬
‫תומס בבינגטון מקולי — קידמו חמישה–עשר מטחי תותחים‪.‬‬
‫מקולי הגיע להודו כדי לכהן במועצת השלטון העליונה‪ ,‬גוף‬
‫בן ארבעה חברים‪ ,‬ששלט בהודו הבריטית לצד המושל הכללי‪.‬‬
‫תגובתו הראשונית למראה עיניו הייתה‪:‬‬
‫להיות על אדמה אחרי שלושה חודשים בים — הרי זה כבר‬
‫שינוי גדול בפני עצמו‪ .‬אך להיות על אדמה כזו! הפרצופים‬
‫הכהים‪ ,‬עם הטורבנים הלבנים והגלימות המתנפנפות‪,‬‬
‫העצים המוזרים‪ ,‬ריח האוויר כמו בחממה‪ ,‬והאדריכלות‬
‫מוזרה כמו הצמחייה!‬
‫זמן–מה לאחר מכן‪ ,‬במהלך מסעו לכלכותה‪ ,‬המרכז השלטוני של‬
‫הודו הבריטית‪ ,‬ציין מקולי‪ ,‬כי "הוא נמצא באזור‪ ,‬שבו יכולים‬
‫בני ארצו להתקיים רק בתנאי שיהיו לוחמים ושליטים"‪ .‬מפגשו‬
‫הראשוני של הג'נטלמן הבריטי עם המזרח חולל בו טלטלה‬
‫עזה כל–כך‪ ,‬שנזקק למסקנה קיצונית לגבי העוצמה הנדרשת‬
‫להתמודדות עם הודו הזרה והמוזרה‪.‬‬
‫כשמונה חודשים לאחר מכן‪ ,‬בפברואר ‪ ,1835‬עתיד היה‬
‫מקולי לתעל תחושות אלה למזכר קצר‪ ,‬ובו הצעה לרפורמה‬
‫מקיפה במערכת החינוך ההודית‪ .‬במזכר זה הוא המליץ על‬
‫השקעה במערכת החינוך של הודו כדי להביא למודרניזציה‬
‫________________________________‬
‫ד"ר יצחק לובלסקי‪ ,‬עמית מחקר במכון לחקר האנטישמיות והגזענות בימינו‬
‫ע"ש סטפן רוט‪ ,‬ומלמד בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל–אביב‬
‫ובמחלקה להיסטוריה‪ ,‬פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה‪,‬‬
‫חוקר את ההיסטוריה של הודו המודרנית ואת תולדות המפגש הרעיוני בין‬
‫מזרח למערב בעת החדשה‪.‬‬
‫דוא"ל‪:‬‬
‫‪lubelsky@post.tau.ac.il‬‬
‫מהירה של תושביה‪ .‬מקולי סבר‪ ,‬שיש לממן באופן בלעדי‬
‫מוסדות חינוך שבהם תילמד השפה האנגלית‪ ,‬ולהטיל סנקציות‬
‫כלכליות על מוסדות שימשיכו ללמד בשפות מקומיות‪ .‬כפי‬
‫שנראה להלן‪ ,‬המלצות אלה נבעו מגישתו האירופוצנטרית‬
‫ומזלזולו בתרבות ההודית ובדת ההינדואיזם‪ .‬הוא קרא‬
‫אפוא לשיפור רמת החיים‪ ,‬ההשכלה והכלכלה של ההודים‬
‫על–פי אמות–מידה מערביות‪ .‬המזכר של מקולי‪ ,‬על השלכותיו‬
‫הרעיוניות ותוצאותיו הפרקטיות‪ ,‬שינה לבלי הכר לא רק את‬
‫היחס הבריטי כלפי הודו ותרבותה‪ ,‬אלא גם את יחסם של‬
‫הודים רבים כלפי תרבותם שלהם‪ .‬דורות של הודים מכל שדרות‬
‫החברה גדלו בעקבותיו על ברכי מערכת חינוך‪ ,‬שגילתה יחס‬
‫מזלזל כלפי תרבות הודו והעדיפה לטפח אוריינטציה תרבותית‬
‫פרו–אנגלית‪ ,‬המורגשת במובנים ידועים עד ימינו‪.‬‬
‫במחקרים שונים שפורסמו מאמצע המאה העשרים ואילך‬
‫על תולדות המפגש בין המערב לבין הודו (דוגמת הרנסנס‬
‫האוריינטלי [‪ ]The Oriental Renaissance‬של ריימונד שוואב‬
‫[‪ ]Schwab‬או אוריינטליזם של אדוארד סעיד)‪ ,‬נשקפת דמותו‬
‫של איש המערב האדנותי‪ ,‬הטיפוסי למאה התשע–עשרה‪ .‬אדם‬
‫זה חש כבן לתרבות מובילה וראה עצמו רציונליסטי‪ ,‬לוגי‪,‬‬
‫מציאותי ואובייקטיבי בהשוואה לבני האוריינט‪ ,‬שהתאפיינו‬
‫בעיניו כנחותים מבחינה תרבותית ובעלי תכונות מנוגדות לשלו‪.‬‬
‫תיאור זה הולם למדי את מקולי‪ .‬עם זאת‪ ,‬לזכותו ייאמר‪ ,‬כי‬
‫שאף כנראה בכנות לכוון את הנתינים ההודים לעבר מה שהוא‬
‫תפש כִקדמה תרבותית‪ ,‬כלכלית ומדינית‪ .‬בנוסף‪ ,‬לצד זלזולו‬
‫המופגן במכמני התרבות המקומית‪ ,‬הוא סבר כי ההודים הם‬
‫בעלי פוטנציאל ממשי לשלטון עצמי‪.‬‬
‫חשוב להבין‪ ,‬כי השקפותיו של מקולי על אודות‪ ‬התרבות‬
‫המקומית לא ביטאו בהכרח את המוסכמות הרווחות בתקופתו‪.‬‬
‫היחס הבריטי כלפי הודו לפני זמנו של מקולי התאפיין‬
‫בדרך–כלל בעניין רב ובכבוד כלפי העושר של התרבות המקומית‬
‫ועתיקותה‪ .‬תומכי גישה זו כונו אז "אוריינטליסטים" (מונח‬
‫‪ / 84‬ז מ נ י ם‬
‫דיוקנו של תומס בבינגטון מקולי (‪ ,)Macaulay‬שנת ‪1850‬‬
‫‪ / 85‬ז מ נ י ם‬
‫תחנת רכבת בכלכותה‪ ,‬שנת ‪1867‬‬
‫שכיום‪ ,‬בעקבות המחקרים הנזכרים לעיל‪ ,‬עבר מטמורפוזה‬
‫ומסמן‪ ,‬לעתים שלא בצדק‪ ,‬תפישה שלילית ומתנשאת כלפי‬
‫האוריינט)‪ .‬בזמן שבו הגיע מקולי להודו הלכה הגישה‬
‫האוריינטליסטית ונדחקה הצִדה על–ידי יריבתה — הגישה‬
‫התועלתנית‪ .‬הרפורמה שהוצעה במסגרת "המזכר על החינוך‬
‫ההודי" הייתה הצעד שסימל את ניצחונה של התפישה‬
‫התועלתנית על יריבתה‪ ,‬ואת פתיחתו של עידן חדש בתולדות‬
‫יחסי כובש–נכבש בהודו הבריטית‪ .‬כדי להבין את הרקע‬
‫להצעותיו של מקולי‪ ,‬את המהפך התודעתי שנגרם בעקבותיהן‬
‫ואת התהליכים ההיסטוריים שאפשרו מהפך זה‪ ,‬יש למקם‬
‫אותם בתולדות המפגש הבריטי עם תת–היבשת ההודית‬
‫ותרבותה מראשיתו‪.‬‬
‫ראשית הכיבוש‬
‫הנוכחות הבריטית המשמעותית בהודו החלה בראשית המאה‬
‫השבע–עשרה‪ ,‬עם ייסודה של "חברת הודו המזרחית"‪ .‬החברה‬
‫הייתה ארגון כלכלי עצמאי‪ ,‬שנסחר בבורסה הלונדונית והיה‬
‫שייך לסוחרים פרטיים‪ ,‬שמימנו מכיסם את המסעות להודו‪.‬‬
‫ענף המסחר העיקרי שעניין את הבריטים בתקופה ההיא היה‬
‫הטקסטיל‪ .‬כדי לייעל את ייצור הבדים ושיווקם ללונדון‪,‬‬
‫הקימה החברה מספר יישובי קבע מבוצרים בהודו‪ ,‬לאחר‬
‫שקיבלה זיכיונות לכך מהשלטון המֹוגּולי המרכזי בדלהי‪.‬‬
‫אחדים מאותם יישובים‪ ,‬שנוסדו בידי החברה הבריטית‪ ,‬הפכו‬
‫עם הזמן לערי הענק של הודו המודרנית‪ ,‬ביניהן מדרס‪ּ ,‬בומּבֵיי‬
‫וכלכותה (כיום צֵ'נ ַיי‪ ,‬מּו ְמּבַיי וּכֹולְּכָתָה)‪ .‬האימפריה המוגולית‬
‫האסלאמית שלטה בהודו מראשית המאה השש–עשרה‪ ,‬הגיעה‬
‫לשיאה בסוף המאה השבע–עשרה ומאז הלכה והתנוונה בתהליך‬
‫של התפוררות איטית‪ .‬באמצע המאה השמונה–עשרה היה‬
‫השלטון בפועל ברחבי הודו נתון בידי מושלי מחוזות עצמאיים;‬
‫הקיסר‪ ,‬שישב בדלהי‪ ,‬שלט באופן נומינלי בלבד‪.‬‬
‫מנהלי "חברת הודו המזרחית" השכילו לזהות את‬
‫הפוטנציאל הכלכלי שהיה גלום באותה מציאות פוליטית‪.‬‬
‫בהיעדר תחרות ראויה לשמה מצד גורמים מערביים אחרים‬
‫(להוציא את הצרפתים‪ ,‬שאיימו לזמן–מה על ההגמוניה‬
‫הבריטית בהודו)‪ ,‬הצליחה החברה‪ ,‬החל משנת ‪ ,1757‬להשתלט‬
‫במהירות על טריטוריות נרחבות‪ .‬ההשתלטות נעשתה תוך‬
‫ניהול קרבות קטנים ולא יקרים‪ .‬הטקטיקה הפוליטית שנקטו‬
‫הבריטים כללה הענקת אוטונומיה למושלים מקומיים‪ ,‬שהסכימו‬
‫בתמורה להישבע אמונים לכתר הבריטי‪ ,‬ובעת הצורך לנדב את‬
‫חייליהם לשירות החברה‪ .‬שליטים מקומיים שגילו התנגדות‪,‬‬
‫מצאו עצמם מנוצחים בזה אחר זה על–ידי הצבא שהחזיקה‬
‫החברה‪ .‬צבא זה היה קטן וחסכוני ביסודו‪ ,‬אך יתרונו הגדול‬
‫היה בכך‪ ,‬שהורכב מכוח–אדם מצוין שפעל ביעילות ובנאמנות‪.‬‬
‫סיכויי ההצלחה של קצינים צעירים בצבא זה היו אדירים‪,‬‬
‫והצטיינות במערכה אפשרה למוכשרים שבהם טיפוס מהיר‬
‫בסולם הדרגות‪ ,‬ללא תלות במוצאם ובמצבם הכלכלי‪ .‬דוגמא‬
‫מובהקת לכך משתקפת בסיפור חייו של רוברט קלייב (‪,)Clive‬‬
‫קצין שבמסגרת שירותו בצבא החברה הביס בשורת קרבות‬
‫הן את הצרפתים והן שורה של שליטים מקומיים‪ ,‬קיבל תואר‬
‫‪ / 86‬ז מ נ י ם‬
‫המלכה ויקטוריה‪ ,‬קיסרית הודו‪ ,‬בציור משנת ‪1840‬‬
‫לורד והוכתר על–ידי מקולי (בביוגרפיה שכתב על קלייב ופרסם‬
‫בשנת ‪ )1840‬כ"מייסד הקיסרות הבריטית בהודו"‪ .‬מקולי סיפר‪,‬‬
‫כי בנעוריו בחבל שרופשייר נחשב קלייב ל"מטומטם‪ ,‬אם לא‬
‫פושע"‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שבני משפחתו "קיבלו בשמחה בשבילו‪,‬‬
‫בהיותו בן שמונה–עשרה‪ ,‬משרת לבלר בשירות של 'החברה‬
‫להודו המזרחית' ושילחו אותו למדרס‪ ,‬להתעשר או למות‬
‫בקדחת"‪.‬‬
‫יתרונות דומים היו גם לפקידים מוכשרים שהתגייסו‬
‫לשירות בהודו‪ .‬רבים מאלה הגיעו ממשפחות מעוטות–יכולת‬
‫וממעמד חברתי נמוך‪ .‬מימוש הסיכויים לקידום מהיר בשירות‬
‫החברה אִפשר להם לשפר את מצבם הכלכלי ואת מעמדם‬
‫החברתי באופן דרמטי‪ .‬סיפור הצלחה כזה היה מנת חלקו של‬
‫וורן הייסטינגס (‪ ,)Hastings‬שמונה בשנת ‪ 1774‬לתפקיד המושל‬
‫הכללי הראשון של הודו הבריטית‪ .‬הייסטינגס‪ ,‬יתום מהוריו ובן‬
‫למשפחה שירדה מנכסיה‪ ,‬החל את הקריירה ההודית שלו בגיל‬
‫שבע–עשרה‪ ,‬כאשר הפליג בשנת ‪ 1750‬לכלכותה‪ ,‬שם התמנה‬
‫לפקיד זוטר ב"חברת הודו המזרחית"‪ .‬הוא קודם במהירות‬
‫ומונה בשנת ‪ 1761‬לחבר במועצת כלכותה ובשנת ‪ 1769‬לחבר‬
‫במועצת מדרס‪.‬‬
‫בתקופה שבה נבנתה הקריירה של הייסטינגס החל מאבק‬
‫חריף ומתמשך על ההגמוניה השלטונית בהודו בין "חברת הודו‬
‫המזרחית" לבין הפרלמנט הבריטי‪ .‬בבסיס מאבק זה עמדו‬
‫אינטרסים כלכליים ומדיניים כבדי–משקל‪ ,‬שחשיבותם הלכה‬
‫וגדלה עם הצלחתה המתמשכת של החברה בכיבוש הודו‪ .‬בין‬
‫חברי הפרלמנט היו לא מעט אנשים‪ ,‬שהחזיקו בעצמם במניות‬
‫של "חברת הודו המזרחית"‪ .‬הבולט שבהם היה המדינאי‬
‫והמסאי הנודע אדמונד ברק (‪ ,)Burke‬שפעל בהתמדה (בייחוד‬
‫במהלך שנות השמונים‪ ,‬תחת ראש הממשלה וויליאם פיט‬
‫הצעיר [‪ )]Pitt the Younger‬לצמצום עוצמתה הפוליטית של‬
‫החברה ולהכפפתה למרות השלטון בלונדון‪ .‬המתח המתמשך‬
‫‪ / 87‬ז מ נ י ם‬
‫טביעות כף יד של אלמנות המהראג'ה מאן סינג‪ ,‬קודם שביצעו‬
‫סאטי (‪ ,)Sati‬באחד משערי מבצר מראנגר (‪)Mehrangarh‬‬
‫בעיר ג'ודפור (‪ ,)Johdpur‬הודו‬
‫בין "חברת הודו המזרחית" לבין הפרלמנט עתיד היה להגיע‬
‫אל ִקצו רק בשנת ‪ ,1858‬כאשר בעקבות הטראומה של‬
‫"המרד ההודי הגדול" פורקה לבסוף החברה‪ ,‬וסמכויות‬
‫השלטון שהיו עד אז בידיה הועברו באופן בלעדי לידי הממשלה‬
‫הבריטית‪.‬‬
‫הצעד המשמעותי הראשון שהצר את צעדיה של החברה‬
‫אירע בשנת ‪ ,1773‬עם חקיקתו בפרלמנט של חוק הסדרת‬
‫הפעילות של "חברת הודו"‪ .‬החוק הכריח את החברה למסד‬
‫את המערך השלטוני שלה וקבע‪ ,‬כי כללי המשפט הבריטי יחולו‬
‫על טריטוריות שנכבשו‪ ,‬וכי הם ייאכפו בידי שופטים שיישלחו‬
‫מאנגליה להודו‪ .‬בנוסף‪ ,‬החוק יצר את תפקיד המושל הכללי‬
‫והגדיר את מעמדם של מושלי הפרובינציות השונות ככפופים‬
‫למרותו‪ .‬לצד המושל הכללי הוקמה מועצת שלטון עליונה‪,‬‬
‫שארבעת חבריה מונו במישרין על–ידי הממשלה הבריטית‬
‫(מקולי‪ ,‬כאמור‪ ,‬הגיע להודו בשנת ‪ 1834‬כדי לכהן במועצה זו)‪.‬‬
‫הייסטינגס‪ ,‬המושל הכללי הראשון של הודו הבריטית‪ ,‬כיהן‬
‫בתפקידו בין השנים ‪ .1784-1774‬במהלך עשור זה נוסחו כללי‬
‫הממשל‪ ,‬שהיו עתידים להביא את אנגליה לשלטון מלא על‬
‫תת–היבשת ההודית‪ .‬בעת שהתמנה הייסטינגס לתפקידו‪,‬‬
‫התאפיינו זרועות הממשל הבריטי בפרובינציות השונות‬
‫בחוסר–תיאום וביעילות נמוכה‪ .‬עם סיום כהונתו היה השלטון‬
‫מאורגן טוב יותר וכפוף ללא עוררין למרותו של המושל הכללי‬
‫בכלכותה‪.‬‬
‫מקולי פרסם בשנת ‪ 1841‬ביוגרפיה קצרה על הייסטינגס‬
‫וקבע בה‪ ,‬כי "הוא ניהל ממשלה ומלחמה בכישרון רב יותר‬
‫מאשר רישלייה (‪ .")Richelieu‬קביעה נחרצת זו‪ ,‬מצד אדם‬
‫שהתווה בעצמו מאוחר יותר את אופי הממשל הבריטי בהודו‪,‬‬
‫מעידה על מידת ההערכה שבה זכה הייסטינגס אחרי מותו‪.‬‬
‫תחום נוסף שבו תרם הייסטינגס תרומה חשובה היה חקר‬
‫התרבות של הודו הקדומה‪ .‬מקולי סבר‪ ,‬כי הייסטינגס כשל‬
‫בנושא זה וטען‪ ,‬כי היה עליו "להכניס את צעירי ּבֶנְג ָל בסודם‬
‫של [ג'ון] מילטון ואדם סמית‪ ,‬להנהיג את לימודי הגאוגרפיה‪,‬‬
‫האסטרונומיה ותורת הרפואה של אירופה במקום הבלי‬
‫הברהמינים"‪ .‬בניגוד לדעתו של מקולי‪ ,‬הפעילות המחקרית‬
‫האוריינטליסטית‪ ,‬שנעשתה בהודו בעידודו הישיר של‬
‫הייסטינגס‪ ,‬אפשרה גילויים מרעישים והביאה תוך זמן קצר‬
‫להולדתם של תחומי מחקר אקדמיים חדשים ולעיצוב מחדש‬
‫של האופן שבו נתפשה עד אז לא רק התרבות ההודית‪ ,‬אלא‬
‫ההיסטוריה האנושית בכלל‪.‬‬
‫אוריינטליסטים‬
‫מינויו של הייסטינגס למושל הכללי הראשון של הודו הביא‬
‫לשינוי דרמטי ביחס של המחקר הבריטי לתרבות המקומית‪.‬‬
‫הייסטינגס האמין‪ ,‬כי המפתח לייעול השלטון קשור באופן‬
‫ישיר להבנת תרבות הנשלטים‪ ,‬על חוקיה ומסורותיה‪ .‬בהתאם‪,‬‬
‫הוא סבר כי על הממשל הבריטי לשלוט במקומיים על–ידי‬
‫החייאה של החוקים ההינדואים העתיקים‪ ,‬ובייחוד הקודקס‬
‫של חוקי מנו (‪ ,)Manu‬שהיה עד אז ידוע למערב רק בתרגומו‬
‫סנְסְְקִריט לפרסית‪ .‬הוא שקד על הידוק הקשר עם‬
‫החלקי מ ַ‬
‫הברהמינים של בנגל‪ ,‬והיה "המושל הזר הראשון‪ ,‬שהצליח‬
‫לקנות את אמונם"‪ ,‬כטענתו של מקולי‪ ,‬שסבר כי הייסטינגס‬
‫‪ / 88‬ז מ נ י ם‬
‫פקיר הודי‪ ,‬תצלום משנת ‪1870‬‬
‫"עורר אותם לחשוף בפני מלומדים אנגלים את הסודות של‬
‫התאולוגיה הברהמינית העתיקה ואת תורת המשפטים שלהם"‪.‬‬
‫טענה זו מרחיקה לכת מעט‪ .‬עם זאת אין ספק‪ ,‬כי כתוצאה‬
‫מקשר זה נוצרה נכונות ראשונית מצד מספר קטן של ברהמינים‬
‫לסייע לאנגלים ללמוד סנסקריט‪ ,‬שפה שרזיה נשמרו עד אז‬
‫בקנאות בשל האמונה בקדושתה‪ ,‬ולפיכך האיסור על הוראתה‬
‫ללא–הינדואים‪ ,‬שעלולים לטמא אותה‪.‬‬
‫כדי לממש את חזונו‪ ,‬יזם הייסטינגס גיוס של עובדי ממשל‬
‫וסוחרים‪ ,‬שנודעו בכישוריהם הבלשניים‪ .‬הבולט שבהם היה סר‬
‫וויליאם ג'ונס (‪ ,)Jones‬שנחשב לדמות המשפיעה ביותר בתחום‬
‫המחקר ההודי בראשית דרכו‪ ,‬אם לחיוב — כמדען וכמגלה‬
‫פורץ–דרך‪ ,‬ואם לשלילה — כאבי האוריינטליזם במשמעותו‬
‫האדנותית‪ .‬ג'ונס‪ ,‬משפטן בהכשרתו‪ ,‬הגיע לכלכותה בספטמבר‬
‫‪ ,1783‬שם התמנה לתפקיד נשיא בית–המשפט העליון של בנגל‪.‬‬
‫עוד טרם מסעו להודו הוא נחשב למומחה ללשונות המזרח ושלט‬
‫בתריסר שפות‪ ,‬ביניהן עברית‪ ,‬ערבית‪ ,‬פרסית ותורכית‪ .‬בינואר‬
‫‪ ,1784‬כארבעה חודשים לאחר שהגיע לכלכותה‪ ,‬הקים ג'ונס‬
‫את "האגודה האסייתית של בנגל"‪ ,‬ששמה לה למטרה לרכוש‬
‫ידע מדעי מגוון על אודות הודו והמזרח בכלל‪ .‬הייסטינגס‪,‬‬
‫המושל הכללי‪ ,‬העניק לאגודה החדשה את חסותו ופתח כך‬
‫מסורת ארוכת–שנים‪ ,‬שבמסגרתה נהנתה "האגודה האסייתית"‬
‫מפטרונותם של ראשי הממשל בהודו (לדוגמא‪ ,‬יורשו של‬
‫ג'ונס כנשיא "האגודה האסייתית" היה סר ג'ון שור [‪,]Shore‬‬
‫המושל הכללי השלישי של הודו)‪" .‬האגודה האסייתית"‬
‫התקיימה עד לשנת ‪ 1839‬ופרסמה כתב עת רב–השפעה בשם‬
‫מחקרים אסייתיים (‪ ,)Asiatick Researches‬ששימש במה‬
‫לחוקרי הודו בימיו הראשונים של תחום המחקר החדש‪ ,‬והיווה‬
‫את המסד שעליו נבנה המחקר האוריינטלי המתודולוגי של‬
‫המאה התשע–עשרה‪.‬‬
‫ג'ונס סבר‪ ,‬כי לימוד של שפות המזרח ותרגום כתביהן‬
‫לאנגלית הוא הכלי המחקרי היעיל ביותר לקידום המטרות‬
‫של "האגודה האסייתית"‪ .‬לפיכך הוא שכנע בשנת ‪ 1785‬רופא‬
‫ברהמין מכלכותה ללמדו סנסקריט‪ ,‬ולשבור את הטאבו שהוזכר‬
‫לעיל‪ .‬בראשית שנת ‪ 1786‬הוא כבר שלט בסנסקריט די הצורך‬
‫להחליט‪ ,‬כי התגלגלה לידיו תגלית מרעישה‪ .‬ב–‪ 2‬בפברואר ‪,1786‬‬
‫בהרצאה לכבוד יום השנה השני לכינון "האגודה האסייתית"‪,‬‬
‫‪ / 89‬ז מ נ י ם‬
‫הוא סיפר לקהל שומעיו על תגליתו‪ .‬הפסקה המובאת להלן‬
‫מתוך הרצאה זו הייתה ברבות הימים למפורסמת ולמצוטטת‬
‫ביותר מדבריו‪:‬‬
‫הסנסקריט‪ ,‬עתיקה ככל שתהא‪ ,‬היא בעלת מבנה מופלא;‬
‫היא מושלמת יותר מיוונית‪ ,‬שופעת יותר מלטינית‪ ,‬ומלוטשת‬
‫להפליא משתיהן‪ ,‬ובכל זאת קרובה מאוד לשתיהן‪ ,‬הן‬
‫בשורשי הפועל והן במבני הדקדוק‪ ,‬באופן הדוק כדי כך‪,‬‬
‫שלא ייתכן שנוצר במקרה; הקרבה חזקה כל כך‪ ,‬שאף בלשן‬
‫לא יוכל לבחון את שלושתן בלי להאמין שהן נבעו מאותו‬
‫מקור‪ ,‬שאולי איננו קיים עוד‪.‬‬
‫תגליתו של ג'ונס בדבר הִקרבה בין הסנסקריט לבין הלשונות‬
‫הקדומות של אירופה הביאה ללידתן של תאוריות היסטוריות‬
‫ופסבדו–היסטוריות בעלות השפעה במאה התשע–עשרה‬
‫ולטרמינולוגיה‪ ,‬שעודנה דומיננטית עד היום בתחומי מחקר‬
‫שונים‪ .‬מונחים דוגמת "עמים הודו–אירופיים" או "שפות‬
‫הודו–אירופיות" נולדו בעקבות תאוריות אלה‪ ,‬המשתייכות‬
‫במקורן למה שמכונה כיום באופן כולל "המיתוס הארי"‪ .‬אותו‬
‫מיתוס גורס‪ ,‬כי הדרך היחידה להסברת הִקרבה בין הסנסקריט‬
‫לבין היוונית והלטינית (בהתחשב בתקופה הארוכה‪ ,‬שבה לא‬
‫ידוע על מגעים בין אירופה לבין הודו)‪ ,‬היא הנחת קיומם של‬
‫שורשים תרבותיים משותפים לבני הודו ולבני אירופה‪ .‬לפי‬
‫תפישה זו‪ ,‬בתקופה הפרה–היסטורית התקיימה במרכז אסיה‬
‫אומת–אם ארית (מקור המונח ארי — ‪ — Arya‬בסנסקריט‪,‬‬
‫ומשמעותו אציל)‪ ,‬שבניה ובנותיה דיברו בשפת האם הארית‪.‬‬
‫חלק מבניה ובנותיה של אותה אומת–אם היגרו לאירופה‬
‫והשתלטו עליה‪ ,‬בעוד שחלק אחר נדד מזרחה וכבש את‬
‫הודו‪ .‬אמנם‪ ,‬אין לדעת מה היו רכיביה של אותה שפת–אם‪,‬‬
‫אך על–ידי תיארוך בלשני של שפות–הבת‪ ,‬הן בהודו והן‬
‫באירופה‪ ,‬ניתן לשרטט מחדש את ההיסטוריה של נדידות‬
‫העמים האריים ולשייך מחדש את צאצאי הכובשים הארים‬
‫הקדומים של הודו אל שאריהם האירופאים‪ .‬תאוריה זו אומצה‬
‫על–ידי תאורטיקנים גזעניים במחצית השנייה של המאה‬
‫התשע–עשרה (דוגמת ז'וזף–ארתור גובינו [‪ ]Gobineau‬ויוסטון‬
‫סטיוארט צ'מברליין [‪ ,)]Chamberlain‬שסירסו אותה ועשו‬
‫בה שימוש בהתאם לצורכיהם האידאולוגיים‪ .‬כך הפך רעיון‬
‫אקדמי‪ ,‬שבסיסו במחקר הבלשני של ג'ונס‪ ,‬למוטיב גזעני‪ ,‬ובין‬
‫גילוייו הרבים אימוץ צלב הקרס‪ ,‬ההודי במקורו‪ ,‬כסמלו של‬
‫הרייך השלישי‪.‬‬
‫להיפותזה שבמיתוס הארי הייתה השפעה מרשימה‪ .‬מצד‬
‫אחד‪ ,‬היא העניקה להודו ולתרבותה את הבכורה הכרונולוגית‬
‫ביחס לתרבות האירופית הצעירה ממנה‪ ,‬והציבה אותה‬
‫במרכז הדיון האירופי כמקום מאתגר שיש לחשוף את סודותיו‪.‬‬
‫המחקר‪ ,‬שהתעורר באירופה כתוצאה מדיון זה הביא‬
‫לתוצאות חיוביות גם בשביל מושאו‪ ,‬ההודים עצמם‪ .‬ללא‬
‫גילויי האירופאים לא הייתה הודו מחזירה לעצמה את‬
‫תרבותה האבודה‪ .‬כך לפחות טען מנהיגה הראשון של הודו‬
‫העצמאית‪ ,‬ג'וואהרלאל נהרו (‪ ,)Jawaharlal Nehru‬אשר‬
‫בספרו גילויה של הודו ( ‪ )The Discovery of India‬משנת ‪1946‬‬
‫ציין‪ ,‬כי הודו חייבת רבות לג'ונס בשל חשיפת אוצרות העבר‬
‫שלה‪ .‬מצד שני‪ ,‬כטענתו של אדוארד סעיד‪ ,‬יחס זה כלפי‬
‫הודו הפך אותה למכלול של ידע‪ ,‬שאותו יש לקטלג למערכת‬
‫הנחות סדורה והרמטית‪ ,‬אשר מטרתה ייעול עבודת הממשל‬
‫הקולוניאלי‪.‬‬
‫יוקרתו של המיתוס הארי ידעה עליות ומורדות מאז‬
‫שהתוודע ג'ונס לתגליתו‪ .‬למרות שכיום‪ ,‬בחוגים בלשניים‬
‫מודרניים שונים‪ ,‬נתפש המיתוס כפיקציה המבוססת יותר‬
‫על השערות מאשר על הוכחות‪ ,‬הרי במקומות רבים בעולם‬
‫הוא נלמד עדיין כתאוריה עדכנית‪ .‬כך או כך‪ ,‬בתקופה שבה‬
‫דן מאמר זה‪ ,‬נתפש מחקר הסנסקריט כבעל חשיבות מכרעת‪,‬‬
‫בשל תיארוכה של שפת הקודש ההינדואית כשפה הארית‬
‫הקדומה ביותר וכקרובה ביותר לשפת–האם הארית האבודה‪.‬‬
‫לג'ונס‪ ,‬בעל זכות הראשונים על תיארוך זה‪ ,‬קמו במהרה‬
‫יורשים ברחבי אירופה‪ ,‬בעקבות הפופולריות שבה זכו‬
‫תרגומיו לטקסטים הינדואים קדומים‪ .‬פופולריות זו חצתה‬
‫גבולות והפכה לקדחת של ממש ברחבי יבשת אירופה‪:‬‬
‫אוניברסיטאות רבות‪ ,‬בעיקר צרפתיות‪ ,‬בריטיות וגרמניות‪,‬‬
‫היקצו משאבים להקמת קתדרות ללימודי סנסקריט ובלשנות‬
‫השוואתית‪ .‬תחומי מחקר אלה נעשו כך לחוד החנית של‬
‫המחקר האקדמי במאה התשע–עשרה ונהנו מהילה יוקרתית‬
‫בשל יומרתם לפתור שאלות הקשורות בראשית ההיסטוריה‬
‫של המין האנושי‪ .‬עם האישים הבולטים שעסקו במחקר‬
‫זה נמנו צ'ארלס ווילקינס (‪ ,)Wilkins‬הוראס היימן ווילסון‬
‫(‪ )Wilson‬והנרי תומס קולברוק (‪ )Colebrook‬האנגלים‪ ,‬פרנץ‬
‫בופ (‪ )Bopp‬ופרידריך שלגל (‪ )Schlegel‬הגרמנים‪ ,‬וסילבסטר‬
‫דה–סאסי (‪ ,)Sacy‬אנטואן לאונרד דה–שזי (‪ )Chezy‬ואוז'ן‬
‫בורנוף (‪ )Burnouf‬הצרפתים‪.‬‬
‫תועלתנים‬
‫עד סוף העשור השני של המאה התשע–עשרה‪ ,‬בחסותם של‬
‫מושלים כלליים בעלי עניין‪ ,‬רווחה בהודו הבריטית הגישה‬
‫האוריינטליסטית‪ ,‬שתמכה בעידוד המחקר התרבותי של הודו‪.‬‬
‫אך מאז ואילך חל שינוי בשיקולי המדיניות של לונדון‪ .‬המחקר‬
‫התרבותי שירת את האינטרס השלטוני בייחוד בתחילת תהליך‬
‫ההשתלטות על הודו‪ ,‬כאשר נוצר הצורך במציאת פתרונות‬
‫לשאלות מידיות‪ ,‬שעלו בעקבות המפגש עם התרבות השונה‬
‫כל–כך מן התרבות האנגלית‪ .‬ככל שהתקרב תהליך הכיבוש‬
‫למיצויו‪ ,‬נעשה הממשל כוחני ונצלני יותר‪ .‬בהתאם‪ ,‬ככל שהושגה‬
‫התקדמות בתחום המדיני‪ ,‬כך הלך והתמעט עניינו של השלטון‬
‫הבריטי בחשיפת מכמני תרבותה של הודו ובתרגום כתבי‬
‫הקודש ההינדואים‪ ,‬והתחלף בזמירות חדשות‪ .‬אלה‪ ‬ביטאו‬
‫במקרה הטוב יחס אדיש כלפי תרבות הודו‪ ,‬ובמקרה הטוב‬
‫פחות — איבה של ממש כלפיה‪.‬‬
‫עמדות אלו היו בעיקר נחלת חוגי התועלתנים (‪,)Utilitarians‬‬
‫שהלכו ותפסו עמדות כוח פוליטיות באנגליה החל מהעשור‬
‫השני של המאה התשע–עשרה‪ ,‬ובתוך זמן קצר הצליחו להשפיע‬
‫גם על התנהלות הממשל בהודו‪ ,‬ולהדיח את האוריינטליסטים‬
‫ממעמדם המכובד‪ .‬הרקע ליריבות בין שני מחנות אידאולוגיים‬
‫אלה היה הוויכוח לגבי הדרך הנכונה לשלוט בהודו‪ .‬בעוד‬
‫שהאוריינטליסטים סברו‪ ,‬כי קיימת חשיבות עצומה לחשיפת‬
‫אוצרותיה התרבותיים של הודו‪ ,‬נקטו התועלתנים בקו מחשבה‬
‫מנוגד‪ ,‬שתפש את חקר התרבות המקומית כביטול זמן וממון‪,‬‬
‫‪ / 90‬ז מ נ י ם‬
‫וקרא להקצאת משאבים לטובת פיתוחה של הודו על–פי‬
‫אמות–מידה מערביות‪.‬‬
‫מקורה הרעיוני של התפישה התועלתנית בהגותם של‬
‫דייוויד יום (‪ ,)Hume‬פרנסיס האטצ'יסון (‪)Hutcheson‬‬
‫וג'וזף פריסטלי (‪ ;)Priestly‬מנסחיה כתפישה שלטונית היו‬
‫ג'רמי בנתאם (‪ )Bentham‬וג'יימס מיל (‪ ,)Mill‬אביו של‬
‫הפילוסוף הנודע ג'ון סטיוארט מיל‪ .‬בנתאם גרס‪ ,‬כי‬
‫המדד לניהול מיטבי של החברה האנושית הוא מה שיביא‬
‫לאושר הרב ביותר למספר הרב ביותר של בני–אדם‪ ,‬ותמך‬
‫בפרשנות כלכלית ומשפטנית לעיקרון זה‪ .‬הוא וידידו ג'יימס‬
‫מיל ייסדו בשנת ‪ 1824‬את כתב העת ווסטמינסטר רוויו‬
‫( ‪ ,)Westminster Review‬שדגל במחשבה חילונית (‪)Freethought‬‬
‫ושימש עד לתחילת המאה העשרים שופר לדעות רדיקליות‬
‫ופרוגרסיביות‪ .‬עוד קודם תרם מיל תרומה משמעותית‬
‫לצמצום השפעת האוריינטליסטים ולהעלאת קרנם של‬
‫התועלתנים‪.‬‬
‫נקודת הציון לתחילת השלב האחרון והמכריע במאבק‬
‫בין שתי תפישות העולם המנוגדות‪ ,‬הייתה פרסום ספרו בן‬
‫שלושת הכרכים של מיל‪ ,‬היסטוריה של הודו הבריטית‬
‫(‪ ,)History of British India‬בשנת ‪ .1817‬מקולי הגדיר ספר‬
‫זה כ"חיבור ההיסטורי החשוב ביותר שהופיע בשפתנו מאז‬
‫חיבורו של [אדוארד] גיבון"‪ .‬מיל לא ביקר מעודו בהודו ולא‬
‫שלט באף שפה הודית‪ .‬למרות זאת‪ ,‬לא נמנע מלתאר בספרו‬
‫את הבריטים כרציונליים ואת ההינדואים כלא–רציונליים‬
‫וכאנשים שלא תפשו מעולם את ההיסטוריה במובן המערבי‪,‬‬
‫אלא רק לפי מסורות מקודשות‪ .‬הוא ביקר נחרצות את האופן‬
‫שבו התנהל השלטון בהודו ואת הקצאת המשאבים למחקר‬
‫התרבות המקומית‪ ,‬וקרא לעריכת רפורמה מקיפה בממשל‪.‬‬
‫המסקנה שעלתה מספרו הייתה‪ ,‬כי ההינדואים נחותים‬
‫מהבריטים‪ .‬זו הייתה אולי אחת הסיבות העיקריות להצלחתו‪.‬‬
‫עדות לפופולריות שבה זכה ספרו היא המחמאה שחלק לו‬
‫וויליאם בנטינק (‪ ,)Bentinck‬שפגש את מיל לפני שהפליג‬
‫להודו לכהן כמושל הכללי של הודו‪" :‬אני נוסע להודו‬
‫הבריטית‪ ,‬אך לא אני אהיה המושל הכללי‪ .‬אתה הוא שתהיה‬
‫המושל הכללי"‪.‬‬
‫בנטינק היה אחד המושלים הכלליים רבי–ההשפעה ביותר‬
‫בתולדות הודו הבריטית‪ .‬תחת ממשלו נחקקו מספר חוקים‪,‬‬
‫שהיו נקודות ציון קריטיות ביחסים בין המושלים לנתיניהם‪.‬‬
‫מקולי הכתירו (בהקדשה שנחרתה בשנת ‪ 1835‬על פסלו‬
‫בכלכותה) כ"מי שיצק את רוח החירות הבריטית לתוך הרודנות‬
‫האוריינטלית"‪ .‬בשנת ‪ 1829‬נחקק בכלכותה חוק‪ ,‬שאסר על‬
‫קיום סאטי (‪ ,sati‬שֵרפת אלמנות) ברחבי הודו הבריטית‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1833‬הטיל ממשלו של בנטינק איסור על העבדות‪ ,‬הקרבת‬
‫קורבן אדם ורצח ילדים‪ .‬חשיבותם של חוקים אלה לא הייתה‬
‫דווקא בתרומתם האמיתית לקידום החברה ההודית (כיוון‬
‫שבאותה תקופה מספרם של מקרי הסאטי‪ ,‬קורבן אדם או‬
‫רצח ילדים בהודו היה זעום)‪ ,‬אלא יותר בהתוויית המודל‬
‫המערבי‪ ,‬שאליו אמורה הייתה החברה ההודית לשאת עיניה‪.‬‬
‫נוסף על כך ניתן לשער‪ ,‬כי חוקים אלה סייעו לקבע את דימויה‬
‫של הודו כמקום זר ומוזר‪ ,‬שבו מתרחשות זוועות‪ ,‬שקיומן לא‬
‫יעלה על הדעת במערב המתקדם‪ .‬אפשר אפוא לראות חקיקה‬
‫בניין "חברת הודו המזרחית" על שער העיתון ‪ ,The Mirror‬שנת ‪1833‬‬
‫זו כמגדירה באופן חד–צדדי את הנתינים‪ ,‬הן מבחינה ערכית‬
‫והן מבחינה מוסרית‪.‬‬
‫בהקשר זה ראוי לציין‪ ,‬כי פעילותו של בנטינק לקידום‬
‫חקיקה מערבית בהודו נענתה בחיוב מצד כמה מבני האליטה‬
‫הבנגלית‪ ,‬בראשם ראג' רמוהאן רוי (‪ ,)Roy‬מייסד תנועת‬
‫הרפורמה הנאו–הינדואית הראשונה בהודו‪ ,‬ברהמו–סבהא‪,‬‬
‫שנקראה מאוחר יותר ברהמו–סמאז' (‪,)Brahmo-Samaj‬‬
‫האיחוד הברהמי‪ .‬רוי ותנועתו פעלו שנים ארוכות לקידום‬
‫רפורמה בחברה ההינדואית‪ ,‬במסגרתה קראו לביטול הסאטי‬
‫ולאימוץ חוקים מערביים באופיים‪ ,‬דוגמת איסור על פוליגמיה‬
‫והגבלת נישואי קטינים‪ .‬כך‪ ,‬באופן מעניין‪ ,‬נפגשו האינטרסים‬
‫התועלתניים של מיל (ושל בנטינק כמיישמם) עם האינטרסים‬
‫של הברהמו–סמאז'‪ ,‬תנועה הנחשבת לחלוצית בהקשר לגיבוש‬
‫תודעה לאומית הודית‪.‬‬
‫‪ / 91‬ז מ נ י ם‬
‫בשנת ‪ ,1819‬שנתיים לאחר פרסום ההיסטוריה של הודו‬
‫הבריטית‪ ,‬מונה מיל לתפקיד בכיר ב"חברת הודו המזרחית"‪,‬‬
‫ובשנת ‪ 1830‬הגיע לדרגת מפקח במשרד הבוחנים‪ .‬דרגה‬
‫זו הייתה שנייה בחשיבותה רק למשרות הדירקטורים של‬
‫החברה‪ .‬במהלך הקריירה שלו בחברה הוא קרא לכינון‬
‫מערכת חוקים אחידה לכל הודו הבריטית‪ ,‬וסייע בתכנונה‬
‫של רפורמה מקיפה באדמיניסטרציה השלטונית בהודו‪ ,‬על–פי‬
‫אמות–המידה התועלתניות שבהן האמין‪ .‬הודו הצטיירה בעיניו‬
‫כמקור למשאבים‪ ,‬שאותם יש לפתח ולנצל מבחינה כלכלית‪.‬‬
‫חקר תרבותה היה משני בחשיבותו בעיניו‪.‬‬
‫מיל נהנה מעמדת כוח בהכרעה על עתיד הממשל הבריטי‬
‫בהודו‪ ,‬והיה אחד הגורמים המשפיעים על ניסוח "חוק הזיכיון"‬
‫(‪ )Charter Act‬משנת ‪ ,1833‬שבמסגרתו צומצמו סמכויותיה של‬
‫"חברת הודו המזרחית" וחוזקה עוצמתה של מועצת השלטון‬
‫העליונה‪ .‬בנוסף להיותה הרשות המבצעת עד כה‪ ,‬נעשתה זו‬
‫גם לרשות המחוקקת של הודו הבריטית‪ .‬מיל המליץ לפרלמנט‬
‫לקבוע‪ ,‬כי אחד מחברי מועצת השלטון העליונה ישמש כמחוקק‬
‫עליון‪ ,‬שיקדיש לענייני משפט את כל זמנו וינסח מערכת חוקים‬
‫אחידה להודו הבריטית‪ .‬מינויו של מקולי בשנת ‪ 1834‬נועד‬
‫למלא בדיוק משבצת זו‪.‬‬
‫עד לשנת ‪ 1833‬לא היו ג'יימס מיל ומקולי מיודדים‪ ,‬בלשון‬
‫המעטה‪ .‬מקולי תקף דרך קבע את מיל ואת התועלתנים בכלל‪,‬‬
‫בעיקר מעל דפי האדינבורו רוויו (‪ .)Edinburgh Review‬בשנת‬
‫‪ 1829‬למשל הוא פרסם מאמר ("מיל על ממשל")‪ ,‬שבו טען כי‬
‫"התאוריה של מר מיל נשענת לחלוטין על עקרונות שגויים‪ ,‬וכי‬
‫הוא אינו מנמק בהיגיון גם אותם עקרונות שגויים"‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫לאחר שקיבל את המשרה בהודו (שהוגדרה‪ ,‬כאמור‪ ,‬בידי מיל)‪,‬‬
‫שינה מקולי את טעמו‪ ,‬טיפח קשרי ידידות עם מיל עד למותו‬
‫של זה בשנת ‪ ,1836‬והפך למוציא לפועל של חלק נכבד מחזונו‬
‫של יריבו–לשעבר‪.‬‬
‫עלייתו של מקולי‬
‫תומס בבינגטון מקולי נולד בשנת ‪ 1800‬למשפחה שנודעה‬
‫בהשקפותיה הליברליות‪ ,‬הוויגיות (‪ ,Whigs‬יריבי השמרנים)‬
‫והאבנגליות‪ .‬אביו‪ ,‬זָּכָרי מקולי‪ ,‬סוחר שבילה שנים אחדות‬
‫באיי הודו המערבית ובאפריקה‪ ,‬ואף כיהן כמושל סיירה‬
‫לאונה בין השנים ‪ ,1799-1794‬היה אחד הפעילים הבולטים‬
‫בתנועה לביטול העבדות באימפריה הבריטית‪ .‬תומס מקולי‬
‫למד בטריניטי קולג' בקיימברידג'‪ ,‬קיבל ‪ B.A.‬בשנת ‪1822‬‬
‫והוסמך למשפטים בשנת ‪ .1826‬כרווק מושבע‪ ,‬שהתגורר‬
‫כמעט כל חייו במרכז לונדון‪ ,‬הוא הקדיש חלק ניכר מזמנו‬
‫לפעילות פוליטית‪ .‬הקריירה הפרלמנטרית שלו החלה בשנת‬
‫‪ 1830‬ונסקה במהירות הודות להד הציבורי שבו זכו נאומיו‬
‫הרבים‪ ,‬ובהם קרא לרפורמה פרלמנטרית ולשוויון זכויות‬
‫לכל תושבי הממלכה‪ .‬בין השאר‪ ,‬הוא נחשב לאחד התורמים‬
‫המרכזיים להעלאת אפליית היהודים לסדר היום הציבורי‪.‬‬
‫נאומיו ומאמריו בסוגיה זו נחשבים לציוני דרך מהותיים‬
‫בדרך לאמנציפציה של יהודי בריטניה‪ .‬בנוסף‪ ,‬מקולי היה‬
‫אחד האחראים המרכזיים לחוק הרפורמה (‪)Reform Act‬‬
‫משנת ‪ ,1832‬שארגן מחדש את מחוזות הבחירה באנגליה‬
‫לפי נתוני אוכלוסייה אמיתיים ושם קץ לשיטת "המחוזות‬
‫הרקובים" (‪.)rotten boroughs‬‬
‫באותה שנה מונה מקולי למזכיר "מועצת הפיקוח" (‪Board‬‬
‫‪ )of Control‬על פעילות "חברת הודו המזרחית"‪ ,‬וכך התוודע‬
‫לאופן שבו התנהל הממשל בהודו‪ .‬בתקופה זו נקלע אביו‬
‫לקשיים כלכליים‪ .‬החלטתו של מקולי לנסוע להודו לארבע‬
‫שנים נבעה כנראה מרצונו לסייע למשפחתו‪ :‬משכורתו עתידה‬
‫הייתה לעמוד על ‪ 10,000‬ליש"ט לשנה‪ ,‬סכום עתק במונחי זמנו‪.‬‬
‫במקביל נראה‪ ,‬כי המשרה הייחודית במועצת השלטון העליונה‪,‬‬
‫שבמסגרתה עתיד היה מקולי לשמש מעֵין מחוקק עליון של‬
‫הודו‪ ,‬קסמה לו מאוד‪ .‬אכן‪ ,‬גולת הכותרת של שהותו בכלכותה‬
‫הייתה ניסוח "החוק הפלילי ההודי" (‪.)Indian Penal Code‬‬
‫חוק זה אושר רק בשנת ‪ 1860‬ומהווה עד היום בסיס לחוק‬
‫הפלילי של הודו העצמאית ושל פקיסטן‪.‬‬
‫בנאומיו בפרלמנט‪ ,‬לפני שיצא להודו‪ ,‬גילה מקולי‬
‫התמצאות רבה בהיסטוריה של "חברת הודו המזרחית"‬
‫ובהרכבה הגאוגרפי‪ ,‬האנושי והדתי של הודו‪ .‬מנאומים אלה‬
‫עולה‪ ,‬כי השקפתו על אודות השלטון הרצוי בהודו גובשה‬
‫במידה רבה עוד טרם הפליג אליה‪ .‬בהשקפה זו התגלמה‬
‫תפישה שלטונית הומניסטית‪ ,‬לצד דעה קדומה מושרשת על‬
‫אודות תרבותם הפוליטית הנחותה של הנתינים ההודים‪ .‬ראוי‬
‫לציון מיוחד נאום שנשא בפרלמנט ב–‪ 10‬ביולי ‪ ,1833‬שבו‬
‫תקף את ההתנהלות של "חברת הודו המזרחית" והביע באופן‬
‫מסודר את חזונו בדבר תפקידו המוסרי של הממשל בהודו‬
‫הבריטית‪:‬‬
‫מהו ערכו של כוח [השלטון]‪ ,‬אם הוא מיוסד על עוון‪,‬‬
‫בורות ואומללות; אם אנו יכולים להחזיק בו רק על–ידי‬
‫הפרה של החובות המקודשות ביותר של שליטים כלפי‬
‫נשלטים‪ ,‬אותן חובות אשר אנו‪ ,‬כעם שבורך במידה רבה‬
‫לאין שיעור מהמידה הרגילה בחירות פוליטית ובהארה‬
‫אינטלקטואלית‪ ,‬חייבים לגזע‪ ,‬שהושחת במהלך שלושת‬
‫אלפים שנים של עריצות ועורמת כוהנים?‬
‫מקולי המשיך והקשה‪:‬‬
‫האם עלינו לשמר את בורותם של ההודים כדי לשמר את‬
‫כניעותם? או שמא אנו סבורים‪ ,‬כי ניתן לתת בידיהם ידע‬
‫בלי לעורר שאפתנות? [‪ ]...‬ייתכן‪ ,‬כי [‪ ]...‬באמצעות ממשל‬
‫טוב נוכל לחנך את נתינינו לקראת ממשל טוב יותר‪ ,‬וכי‬
‫לאחר שיקבלו השכלה בידע אירופי‪ ,‬הם עשויים מתישהו‬
‫בעתיד לדרוש מוסדות אירופיים‪ .‬אינני יודע אם יום כזה‬
‫יגיע אם לאו‪ ,‬אך לעולם לא אנסה למנוע את בואו או‬
‫לעכבו‪ .‬מתי שיגיע‪ ,‬יהיה זה היום המפואר ביותר בתולדות‬
‫אנגליה‪.‬‬
‫המפגש הפיסי של מקולי עם ההודים ומנהגיהם לא שינה‬
‫את דעותיו‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬נראה כי ככל שהתוודע יותר להודו‬
‫ולתושביה‪ ,‬כך הלכו והתגבשו השקפותיו הקודמות על אודות‬
‫הממשל הרצוי להם‪ .‬בד בבד‪ ,‬מפגשו הבלתי–אמצעי עם ההודים‬
‫גרר בדרך–כלל זלזול עמוק כלפי מצבם התרבותי‪ ,‬המשפטי‬
‫והתברואתי‪ .‬מכתביו מתקופה זו מספקים עדויות רבות‬
‫לכך‪ .‬מיד לאחר שנחת בהודו‪ ,‬הזמין אותו בנטינק‪ ,‬המושל‬
‫הכללי‪ ,‬להצטרף אליו לאוטקמנד (‪ ,)Otacamund‬אתר בגבעות‬
‫הנילגירי (‪ ,)Nilgiri‬כשש–מאות קילומטר צפונית–מערבית למדרס‪,‬‬
‫‪ / 92‬ז מ נ י ם‬
‫מבנים מסוף המאה התשע–עשרה‪ ,‬מסימני השלטון האנגלי‪ ,‬ניכרים עד היום ברחובותיה של מּו ְמּבַיי (ּבומְ ּבֵיי)‬
‫ששימש את האנגלים לנופש והבראה‪ .‬מקולי נישא לשם‬
‫באפריון על כתפי שישה סבלים‪ ,‬ומשני צדדיו רצו כל הדרך‬
‫שני שוטרים חמושים בחרבות‪ .‬לקראת סיום המסע קיבל‬
‫את פניו משמר כבוד של פרשים‪ ,‬ששלח לקראתו המהרג'ה של‬
‫מייסור (‪ — )Mysore‬את הפרשים הללו הוא תיאר כ"פרחחים‬
‫לבושי–סחבות (‪ )ragamuffins‬העלובים ביותר שראיתי מימי"‪.‬‬
‫מקולי שהה באוטקמנד כחודשיים‪ ,‬שבמהלכם נפטר משרתו‬
‫האנגלי והוחלף במשרת מקומי‪ ,‬נוצרי מבנגלור (‪.)Bangalore‬‬
‫זה תואר בידי מעסיקו כך‪" :‬נוצרי כפי שמעצבים המיסיונרים‬
‫בחלק זה של העולם — כלומר‪ ,‬אדם המוסיף שכרות לשאר‬
‫מידותיהם הרעות של הילידים"‪.‬‬
‫ב–‪ 31‬באוגוסט ‪ ,1834‬עזב מקולי את אוטקמנד וחזר‬
‫למדרס‪ .‬כשבועיים לאחר מכן הפליג לכלכותה ובה שהה‬
‫עד שובו ללונדון בשנת ‪ .1838‬העניין המרכזי שהעסיק אותו‬
‫בתקופה ארוכה זו היה ניסוח החוק הפלילי הכללי של‬
‫הודו הבריטית — למעשה‪ ,‬המטרה שלמענה הפליג להודו‬
‫מלכתחילה‪ .‬עם זאת נדמה‪ ,‬כי עניין אחר לגמרי — החינוך‬
‫בהודו — נתפש בעיניו כדחוף יותר וכמצדיק דחייה של‬
‫תחילת העבודה על ניסוח החוק הפלילי‪ .‬בבואו לכלכותה‬
‫ביקש ממנו המושל הכללי להצטרף כיועץ משפטי של "הוועדה‬
‫להשכלת הציבור" (‪ ,)Committee of Public Instruction‬ואף‬
‫לכהן כנשיאה‪ .‬תפקידה של הוועדה‪ ,‬שמנתה עשרה חברים‪,‬‬
‫היה לדון בעתיד החינוך בהודו הבריטית ולהמליץ בפני המושל‬
‫הכללי על המשך מדיניות המימון של בתי–הספר המקומיים‪,‬‬
‫שהעניקו עד אז מלגות ללימודי סנסקריט‪ ,‬פרסית וערבית‪.‬‬
‫מקולי סירב לכהן כנשיא הוועדה‪ ,‬אך במהלך ארבעת החודשים‬
‫הבאים הקדיש עצמו לשכנוע חברי הוועדה ובכירי הממשל‬
‫בדבר חיוניותה של רפורמה במערכת החינוך ההודית‪.‬‬
‫הרכב "הוועדה להשכלת הציבור" שיקף את רוח הזמן‬
‫בהקשר למאבק המתמשך בין התועלתנים לבין‬
‫האוריינטליסטים‪ .‬מחצית מחברי הוועדה צידדו בתפישה‬
‫האוריינטליסטית‪ ,‬בעוד שמחציתם השנייה חייבו גישה‬
‫תועלתנית‪ ,‬שתקדם את לימוד השפה האנגלית‪ .‬הוויכוח בין‬
‫שני המחנות נסב בעיקר על הפרשנות הנכונה לסעיף הרלבנטי‬
‫ב"חוק הזיכיון" משנת ‪ ,1813‬שקרא ל"החייאת הספרות‬
‫וטיפוחה‪ ,‬עידוד הילידים המשכילים בהודו‪ ,‬והבאת ידע מדעי‬
‫וטיפוחו בקרב התושבים בשטחים הבריטיים"‪ .‬חמשת חברי‬
‫הוועדה תומכי האוריינטליזם פירשו סעיף זה בעיקר בהסתמך‬
‫על חלקו הראשון‪ ,‬ותפשו אותו כמצדיק את המשך התמיכה‬
‫הממשלתית בחקר תרבותה של הודו‪ ,‬הענקת מלגות ללימודי‬
‫סנסקריט‪ ,‬פרסית וערבית והקצאת מענקים לפרסום ספרות‬
‫בשפות אלה‪ .‬יש לציין‪ ,‬כי גם חברי ועדה אלה לא היססו‬
‫‪ / 93‬ז מ נ י ם‬
‫להגדיר את התרבות המערבית כנעלה לאין ערוך על התרבות‬
‫המקומית‪ .‬עם זאת הם סברו‪ ,‬כי תרגום של כתבים מערביים‬
‫לשפות מקומיות יקל על החדרת הידע המערבי להודו ועל‬
‫קידומם של הנתינים‪.‬‬
‫חברי הוועדה האחרים‪ ,‬שהושפעו בעליל מתפישותיהם‬
‫של בנתאם ומיל‪ ,‬פירשו את סעיף החוק באופן שונה‪ ,‬והדגישו‬
‫את חלקו האחרון‪ .‬אולם אפילו הם‪ ,‬למעט מקולי‪ ,‬לא קראו‬
‫לעצירה מוחלטת של התמיכה הממשלתית בלימוד שפות‬
‫מקומיות‪ .‬המלצתם חייבה המשך לימוד של שפות מקומיות‬
‫בבתי–הספר היסודיים בהודו ומעבר ללימוד של אנגלית‬
‫בלבד במערכת החינוך הגבוה‪ .‬שני הצדדים הנצים בוויכוח‬
‫הסוער התבססו על תפישה מוסרית דומה‪ ,‬ולפיה תפקידם‬
‫של הבריטים להיטיב עם נתיניהם ולקדמם לעבר עתיד טוב‬
‫יותר‪ .‬השאלה שעמדה על הפרק הייתה‪ ,‬האם עתיד זה יאופיין‬
‫בשימור וטיפוח השפות המקומיות‪ ,‬או בחיזוק מעמדה של‬
‫השפה האנגלית‪.‬‬
‫מקולי היה הקיצוני שבין המתנגדים בוועדה להשקפה‬
‫האוריינטליסטית‪ .‬התבטאויותיו בנושא זה הלכו והקצינו‬
‫ככל שנמשך הוויכוח הפנימי בתוך הוועדה‪ .‬דוגמא טובה לכך‬
‫משתקפת במכתב ששיגר ב–‪ 28‬בינואר ‪ ,1835‬לאחד מבני‬
‫הפלוגתא שלו‪ ,‬האוריינטליסט ג'ון טיטלר (‪ ,)Tytler‬ובו דחה‬
‫טענות שקיים דמיון כלשהו‬
‫בין מאמצינו ללמד אנשים החפצים בכך מדע מבוסס‪,‬‬
‫לבין מאמצי ממשלת ספרד לנצר ילדים יהודים [‪ ]...‬החיים‬
‫קצרים מכדי ללמוד הכול [‪ ]...‬איני רואה את הטעם ללמד‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬ילד להיות אסטרולוג דגול [‪ ]...‬ואז לבשר לו‪ ,‬כי כל‬
‫המדע‪ ,‬שאותו רכש במאמצים קשים‪ ,‬אינו שווה דבר [‪]...‬‬
‫האם אתה תלמד את ילדיך אסטרולוגיה?‬
‫אמירות חותכות אלה היו מעודנות למדי בהשוואה למה‬
‫שהופיע ב"מזכר על החינוך ההודי" (‪Minute on Indian‬‬
‫‪.)Education‬‬
‫המזכר על החינוך ההודי‬
‫ב–‪ 2‬בפברואר ‪ 1835‬הגיש מקולי מסמך על החינוך ההודי‬
‫לעיונו של בנטינק‪ .‬במזכר זה קרע מקולי לגזרים את השקפות‬
‫יריביו האוריינטליסטים וטען‪ ,‬כי חוסר–הבהירות המאפיין‬
‫את טענותיהם נובע מפרשנותם השגויה לאותו סעיף של חוק‬
‫הזיכיון שהוזכר לעיל‪ .‬לדבריו ברור מאליו‪ ,‬כי ב"טיפוח הספרות"‬
‫התכוון המחוקק הבריטי לספרות אנגלית ולבטח לא לספרות‬
‫מקומית‪ ,‬כיוון ש"הדיאלקטים המדוברים בין הילידים [‪ ]...‬אין‬
‫בהם ידע ספרותי או מדעי‪ ,‬והם אף כה דלים וגסים [‪ ]...‬שלא‬
‫יהיה קל לתרגם אליהם יצירה כלשהי בעלת–ערך"‪ .‬עוד הוסיף‪,‬‬
‫כי "עומדת לרשותנו קרן‪ ,‬שאותה יש לנצל לפי הנחיית הממשלה‬
‫לפיתוח האינטלקטואלי של תושבי הארץ"‪ ,‬ולמען מטרה זו יש‬
‫ללמד אותם שפה שאיננה מדוברת ביניהם‪ .‬העיקרון התועלתני‬
‫מבית–מדרשם של בנתאם ומיל השתקף היטב בטיעונו המרכזי‬
‫של מקולי‪ :‬כיוון שמחצית מחברי "הוועדה להשכלת הציבור"‬
‫סבורים‪ ,‬ששפה זו צריכה להיות אנגלית‪ ,‬בעוד שמחציתם‬
‫השנייה תומכים בלימוד סנסקריט וערבית‪ ,‬השאלה שיש‬
‫לשאול היא‪ ,‬מהי השפה שכדאי יותר לדעת?‬
‫מקולי ענה בקלות יתרה על שאלת הכדאיות והתועלת‬
‫שבלימוד סנסקריט או אנגלית‪ .‬הוא הודה‪ ,‬שאין לו כל ידע‬
‫בסנסקריט או בערבית‪ ,‬אך עם זאת טען‪ ,‬כי התוודע לתרגומים‬
‫של הספרות הנחשבת ביותר שנכתבה בשפות אלה‪ ,‬ושוחח‬
‫רבות על הנושא עם חוקרי שפות אוריינטליסטים‪" .‬אני מוכן‬
‫להעריך את מחקר האוריינט באותה מידה שמעריכים אותו‬
‫האוריינטליסטים עצמם"‪ ,‬הצהיר והוסיף‪" :‬מעולם לא מצאתי‬
‫ביניהם אחד שיכחיש‪ ,‬כי מדף יחיד של ספרייה אירופית‬
‫טובה שקול כנגד כל הספרות המקומית של הודו וארצות ערב‬
‫גם יחד"‪ .‬הנמכה זו של התרבות ההינדואית לא סיפקה את‬
‫מקולי‪ ,‬והוא המשיך וגרס‪" :‬לא תהא זו הפרזה לומר‪ ,‬כי כל‬
‫הידע ההיסטורי האצור בכל הספרים שנכתבו בסנסקריט ערכו‬
‫פחות ממה שמצוי בתקצירים הדלים ביותר שבהם משתמשים‬
‫במכינות לבתי–הספר באנגליה"‪ .‬ואם כך‪ ,‬סיכם מקולי‪ ,‬אזי‬
‫"עלינו לחנך עם‪ ,‬שאינו מסוגל כעת להתחנך בשפת האם שלו‪.‬‬
‫אנו חייבים ללמדם שפה זרה כלשהי"‪.‬‬
‫בשיר הלל לשפתו הסביר מקולי מדוע האנגלית חייבת‬
‫להיות שפת החינוך של ההודים‪ ,‬שהרי‬
‫היא משופעת ביצירות דמיון‪ ,‬שאינן נופלות מן היצירות‬
‫האצילות ביותר שהנחילה לנו יוון [‪ ,]...‬וחיבורים‬
‫היסטוריים [‪ ]...‬העולים על כל חיבור אחר ככלים להדרכה‬
‫מוסרית ומדינית [‪ ]...‬ובהם ההשערות המבוססות ביותר‬
‫על מטפיסיקה‪ ,‬מוסר‪ ,‬ממשל‪ ,‬משפט ומסחר‪ ,‬וידע‬
‫מלא ומדויק לגבי כל מדע ניסויי שמסייע לשמר את‬
‫הבריאות‪ ,‬להגביר את הנוחיות‪ ,‬או להרחיב את דעתו של‬
‫האדם‪.‬‬
‫יתרה מזו‪" ,‬האנגלית היא השפה המדוברת בהודו‪ ,‬בקרב‬
‫המעמד השליט ואף בקרב המעמד הגבוה של הילידים [‪]...‬‬
‫קרוב לוודאי שהיא תהיה לשפת המסחר ברחבי הימים של‬
‫המזרח [‪ ,"]...‬ולכן‪ ,‬בתשובה לשאלת הכדאיות‪ ,‬ענה מקולי‪ ,‬כי‬
‫"מכל השפות הזרות‪ ,‬הלשון האנגלית היא זו שתהיה המועילה‬
‫ביותר לנתינינו הילידים"‪.‬‬
‫הוא הוסיף לבנות את מערכת הטיעונים הזו‪ ,‬הלוגית‬
‫לכאורה‪ ,‬נדבך על גבי נדבך בסדרת שאלות מגמתית‪ ,‬שמטרתה‬
‫הייתה להציג באור מגוחך את הידע האצור בכתבים ההינדואיים‬
‫לעומת מתחריהם האנגליים‪:‬‬
‫האם‪ ,‬כאשר יש לנו האפשרות לבחור בפילוסופיה‬
‫רצינית ובהיסטוריה אמיתית‪ ,‬עלינו לתמוך בכספי ציבור‬
‫בתורות רפואיות‪ ,‬אשר היו מביישות מרפא–סוסים אנגלי?‬
‫באסטרונומיה‪ ,‬שהייתה מעוררת צחוק בילדות בפנימייה‬
‫אנגלית — בהיסטוריה רצופה בתיאורי מלכים‪ ,‬שגובהם‬
‫שלושים רגל וימי שלטונם שלושים אלף שנה — ובגאוגרפיה‪,‬‬
‫המלמדת על ים של ִדבשה וים של חמאה?‬
‫בהמשך המזכר נדרש מקולי לסוגיה של ספרי הקודש הכתובים‬
‫סנסקריט וערבית‪ ,‬שבהם מאמינים מיליוני נתינים‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫הוא טען‪ ,‬על הממשל הבריטי בהודו לגלות סובלנות‬
‫וניטרליות כלפי פולחנים דתיים‪ ,‬אך עם זאת‪ ,‬גרס‪ ,‬אם ילמדו‬
‫סנסקריט רק משום שהיא שפה נפוצה‪ ,‬הרי שהיא תביא‬
‫עמה גם‬
‫אמונות טפלות מפלצתיות [‪ .]...‬אנחנו נלמד היסטוריה‬
‫כוזבת‪ ,‬אסטרונומיה כוזבת‪ ,‬רפואה כוזבת‪ ,‬רק בגלל שהן‬
‫‪ / 94‬ז מ נ י ם‬
‫תחריט משנת ‪" :1851‬התערוכה ההודית" שהתקיימה בהייד פארק בלונדון באותה שנה‬
‫דרות בצוותא עם דת כוזבת‪ .‬אנו נמנעים‪ ,‬ואני מקווה‬
‫שנימנע תמיד‪ ,‬מהענקת סיוע ציבורי לעוסקים בהמרת‬
‫דתם של הילידים לנצרות‪ .‬ובעוד אנו נוהגים כך‪ ,‬כלום‬
‫נוכל‪ ,‬בהגינות ובהיגיון‪ ,‬לשחד אנשים בכספים שנלקחים‬
‫מהכנסות המדינה לבזבז את נעוריהם על לימוד הדרך‬
‫שבה עליהם לטהר עצמם לאחר שנגעו בחמור‪ ,‬או איזה‬
‫טקסט מן הוודות (‪ )Vedas‬עליהם לשנן כדי לזכות בכפרה‬
‫על שהרגו עז?‬
‫ההשקפה התועלתנית לגבי הבזבוז שבהקצאת משאבים‬
‫לחקר התרבות ההינדואית תאמה במובנים רבים את השקפת‬
‫המיסיון הנוצרי בהודו‪ ,‬למרות שבין התועלתנים (והממשל‬
‫הבריטי בכלל) לבין המיסיון שררו חילוקי דעות עמוקים‪ .‬אלה‬
‫באו לידי ביטוי כבר בשנת ‪ ,1813‬כאשר הפרלמנט הבריטי‬
‫אסר ב"חוק הזיכיון" על כניסת מיסיונרים להודו ללא רישיון‪.‬‬
‫במחצית הראשונה של המאה התשע–עשרה הייתה הודו כר‬
‫לפעילות נרחבת של זרמים כנסייתיים שונים מאנגליה‪ ,‬ביניהם‬
‫אבנגליסטים‪ ,‬בפטיסטים ואוניטרים‪ .‬כולם כאחד תפשו את‬
‫ההינדואיזם כעבודת אלילים והציבו לעצמם למטרה את‬
‫ביעורה והחלפתה בנצרות‪ .‬ההשקפה התועלתנית חייבה אמנם‬
‫הפרדה בין דת למדינה וקידשה את חופש הבחירה‪ ,‬אך גם‬
‫הוגים ליברליים דוגמת מיל או מקולי (שהשקפותיהם הדתיות‬
‫הפרטיות גבלו בתקופה זו באתאיזם גמור) סברו‪ ,‬כי ניצור‬
‫המוני של ההינדואים הוא בגדר הרצוי‪ ,‬בשל תפישתם את‬
‫ההינדואיזם כדת מנוונת ושקרית‪ ,‬המונעת בהכרח ִקדמה‬
‫ורציונליזם‪ .‬עם זאת‪ ,‬במסגרת החוק הפלילי של הודו‪,‬‬
‫שאותו ניסח מקולי בעת ששהה בכלכותה‪ ,‬נאסר על המיסיון‬
‫להתערב בכל דרך שהיא בפולחן ההינדואי‪ .‬ניתן לפיכך‬
‫לקבוע‪ ,‬כי בעימות שהתקיים בין השקפתו האישית של מקולי‬
‫‪ / 95‬ז מ נ י ם‬
‫כלכותה בשנות החמישים של המאה התשע–עשרה‬
‫(שחייבה את ניצור ההינדואים) לבין השקפתו כמשפטן (שחייבה‬
‫חופש בחירה ואיסור על כפייה דתית)‪ ,‬ניצחה האחרונה‪.‬‬
‫בסיום המזכר המליץ מקולי על צעד‪ ,‬שנראה במבט לאחור‬
‫כבעל חשיבות אדירה להיסטוריה של הודו בעתיד‪:‬‬
‫[‪ ]...‬לא נוכל‪ ,‬באמצעים המוגבלים העומדים לרשותנו‪,‬‬
‫לנסות ולחנך את העם כולו‪ .‬לעת זו אנו חייבים לעשות‬
‫כמיטב יכולתנו כדי ליצור מעמד‪ ,‬שיגשר בינינו לבין מיליוני‬
‫האנשים שאנו שולטים עליהם; מעמד של אנשים‪ ,‬הודים‬
‫בדם ובצבע‪ ,‬אך אנגלים בטעם‪ ,‬דעות‪ ,‬מוסר ואינטלקט‪.‬‬
‫בידיהם נוכל להפקיד את המשימה להשביח את השפות‬
‫המדוברות בארץ ולהעשירן במונחים מדעיים שיושאלו‬
‫מהמינוח המערבי‪.‬‬
‫וויליאם בנטינק‪ ,‬המושל הכללי של הודו‪ ,‬הגיב על המזכר‬
‫ב–‪ 7‬במארס ‪ 1835‬באופן חד–משמעי‪" :‬המטרה הגדולה של‬
‫הממשלה הבריטית צריכה להיות טיפוח הספרות והמדעים‬
‫האירופיים בקרב הילידים בהודו"‪ .‬כך‪ ,‬באחת‪ ,‬הגיע לִקצו‬
‫הוויכוח בין האוריינטליסטים לבין התועלתנים על אודות‬
‫הפרשנות ל"חוק הזיכיון" משנת ‪ .1813‬מיד לאחר שהתקבלה‬
‫דעתו‪ ,‬הסיר מקולי את התנגדותו הקודמת ונעתר לכהן‬
‫כנשיא "הוועדה להשכלת הציבור"‪ .‬במסגרת תפקיד זה‪,‬‬
‫שאותו מילא במקביל לכהונתו במועצת השלטון העליונה‪,‬‬
‫הוא פיקח על יישום המלצותיו במערכת החינוך של הודו‬
‫הבריטית‪ ,‬ויצר את המסד לשינוי הכביר שעתיד לאפיין‬
‫מערכת זו בשנים הבאות‪ .‬בשנת ‪ ,1838‬לאחר שמקולי עזב‬
‫את כלכותה‪ ,‬כבר היו בבנגל ארבעים מוסדות חינוך‪ ,‬שלימדו‬
‫את השפה האנגלית ונמצאו תחת פיקוחה של "הוועדה‬
‫להשכלת הציבור"‪.‬‬
‫תוצאות ומסקנות‬
‫קשה להפריז במידת ההשפעה שהייתה למזכר של מקולי על‬
‫החינוך ההודי‪ .‬תפישתו האדנותית והתועלתנית אפיינה מאז‬
‫ואילך את היחס הבריטי כלפי התרבות המקומית‪ ,‬וזו נתפשה‬
‫כציורית ופנטסטית במקרה הטוב‪ ,‬או כמיותרת במקרה‬
‫השלילי‪ .‬המזכר של מקולי שם קץ‪ ,‬כבאבחת חרב‪ ,‬להשקעה‬
‫הבריטית המתמשכת במחקר של כתבי הסנסקריט‪ .‬מקולי‬
‫היה בדרך זו לאחראי לכרסום שחל במעמדה של אנגליה‬
‫בתחומי המחקר האוריינטליסטי‪ .‬בשנת ‪ 1833‬נוסדה אמנם‬
‫באוקספורד הקתדרה הראשונה ללימודי סנסקריט באנגליה‪,‬‬
‫אך למרות זאת‪ ,‬ההנהגה בתחומי המחקר האוריינטליסטי‬
‫עברה למדינות אירופיות אחרות‪ ,‬ובראשן צרפת‪ ,‬פרוסיה‬
‫ורוסיה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬נותני הטון במערכות השלטון והתרבות‬
‫בתקופה הוויקטוריאנית הושפעו ממקולי במידה רבה‪,‬‬
‫והקרינו בתורם את תפישותיו גם על נתיניהם בהודו‪ .‬כך‬
‫הלכה החברה ההודית המשכילה והתאפיינה באוריינטציה‬
‫תרבותית פרו–מערבית‪ ,‬בתהליך שהחל עם מקולי ונמשך אל‬
‫תוך המאה העשרים‪.‬‬
‫תגובת הקהילה המשכילה המקומית בהודו למזכר הייתה‪,‬‬
‫כך נדמה‪ ,‬חיובית למדי‪ .‬עד אז נאלצו הודים‪ ,‬שביקשו ללמוד‬
‫אנגלית‪ ,‬להוציא על כך ממון רב‪ .‬מכאן ואילך התאפשר להודים‪,‬‬
‫בין שהיו הינדואים (וללא תלות בָקסטה שאליה השתייכו)‬
‫ובין שהיו מוסלמים‪ ,‬ללמוד אנגלית חינם אין כסף‪ .‬ההיענות‬
‫המקומית לבתי–הספר החדשים‪ ,‬שבהם נלמדה השפה האנגלית‬
‫ברוח המלצותיו של מקולי‪ ,‬הייתה נלהבת‪ .‬דורות של משכילים‬
‫הודים התחנכו מאז על השפה האנגלית ועל התרבות האנגלית‪.‬‬
‫‪ / 96‬ז מ נ י ם‬
‫איורים המתארים מקצועות וחיי יומיום בהודו באמצע המאה התשע–עשרה‬
‫‪ / 97‬ז מ נ י ם‬
‫ג'נטלמנים בריטים שמילאו תפקידים בכירים בממשל בהודו‪ ,‬שנת ‪1850‬‬
‫‪ / 98‬ז מ נ י ם‬
‫בד בבד חל כרסום בידע שלהם על תרבותם ואוצרותיה‬
‫ובהערכתם כלפיהם‪ .‬המלצתו של מקולי על יצירת מעמד‬
‫חדש של "הודים בדם ובצבע‪ ,‬אך אנגלים בטעם‪ ,‬דעות‪ ,‬מוסר‬
‫ואינטלקט"‪ ,‬קרמה כך עור וגידים‪ ,‬ויצרה מעין סימביוזה בין‬
‫האליטה המשכילה של הודו לבין השלטון הבריטי‪ .‬שכבת‬
‫ההנהגה העתידית של התנועה ההודית הלאומית הייתה‬
‫במובנים רבים תוצר של המלצה זו‪ .‬תנועה זו‪ ,‬שראשיתה עם‬
‫ייסוד "הקונגרס ההודי הלאומי" בשנת ‪ ,1885‬שיתפה פעולה עם‬
‫השלטון הבריטי במשך שנים רבות‪ .‬למעשה‪ ,‬האליטה הפוליטית‬
‫ששלטה בקונגרס עד לסוף מלחמת העולם הראשונה האמינה‪ ,‬כי‬
‫ייטב להודו אם הבריטים יוסיפו לשלוט בה‪ .‬הדרישות לביטוי‬
‫פוליטי עצמי‪ ,‬שהועלו בקונגרס ההודי הלאומי בעת ההיא‪,‬‬
‫היו מצומצמות בהיקפן ובחזונן‪ ,‬ושיקפו יחס חיובי לשלטון‬
‫הבריטי — כמחנך‪ ,‬כמוביל לִקדמה וכחיוני לקיומה של הודו‪.‬‬
‫חותמו של מזכר מקולי ניכר גם בדור ההנהגה המודרני‬
‫של התנועה ההודית הלאומית‪ :‬שני מנהיגיה הבולטים של‬
‫הודו במחצית הראשונה של המאה העשרים‪ ,‬מוהנדס גנדהי‬
‫(‪ )Gandhi‬וג'וואהרלאל נהרו‪ ,‬ועִמם גם מייסדה ומנהיגה‬
‫הראשון של פקיסטן העצמאית‪ ,‬מוחמד עלי ג'ינה (‪.)Jinnah‬‬
‫גנדהי‪ ,‬שלמד משפטים בלונדון (בדומה לג'ינה)‪ ,‬מספר‬
‫באוטוביוגרפיה שלו על שנות לימודיו בהודו‪ ,‬שהביאו לדבריו‬
‫לרתיעתו מדתו שלו‪ ,‬ההינדואיזם‪ .‬רתיעה זו נבעה מ"הרעיון‬
‫שאותו הפיצו המיסיונרים‪ ,‬לפיו ההינדואיזם רצוף אמונות‬
‫טפלות"‪ .‬גנדהי נאבק בינו לבין עצמו במשך שנים ארוכות עד‬
‫שנפטר מדעה קדומה זו כלפי דתו ותרבותו‪ .‬בסופו של דבר‬
‫הוא חזר לאמונה בהינדואיזם בלב שלם‪ ,‬אם כי מתוך ביקורת‬
‫על מספר מנהגים ומסורות‪ ,‬ביניהן האפליה של בני קסטת‬
‫הטמאים ("‪ .)"Untouchables‬חינוכו של נהרו‪ ,‬לימים ראש‬
‫הממשלה ושר החוץ הראשון של הודו העצמאית‪ ,‬היה כמעט‬
‫כולו על טהרת האנגלית‪ .‬אביו‪ ,‬מוטילאל נהרו‪ ,‬שכר מורים‬
‫פרטיים אנגלים שלימדוהו בביתו באללאהבאד (‪;)Allahabad‬‬
‫את נעוריו ובחרותו בילה באנגליה‪ ,‬שם למד בהארו (‪)Harrow‬‬
‫ובקיימברידג'‪ .‬ההשפעה הבריטית על עיצוב השקפת עולמו‬
‫המדינית והתרבותית הייתה ודאי מכרעת‪ ,‬אך עם זאת‪ ,‬גם הוא‬
‫עבר בבגרותו תהליך עיצוב מחדש ביחסו אל תרבותו ודתו‪.‬‬
‫מפנה מסוים ביחס כלפי תרבותו של הכובש והתפכחות‬
‫מרגשי הנחיתות התחולל בעקבות הטבח באמריצר (‪)Amritsar‬‬
‫בשנת ‪ .1919‬כוחותיו של הבריגדיר–גנרל האנגלי רג'ינלד‬
‫דָי ֶיר (‪ )Dyer‬הרגו אז מאות אזרחים לא–חמושים‪ ,‬והטבח‬
‫הוביל לגל אנטי–בריטי ולעלייתו הפוליטית של גנדהי‬
‫להנהגת "הקונגרס ההודי הלאומי"‪ .‬טראומה זו מסמלת‪,‬‬
‫מבחינות מסוימות‪ ,‬את תחילת הקץ של "עידן מקולי"‪ :‬עידן‬
‫שבו ניתנה לגיטימציה אינטלקטואלית‪ ,‬מתוך שיקולים‬
‫תועלתניים‪ ,‬להתנשאות האדנותית מצִדם של הבריטים‪,‬‬
‫לשלילה ולניסיון המחיקה של התרבות ההודית העתיקה‬
‫והעשירה‪ ,‬ולהפנמת הלגיטימציה הזו על–ידי האליטות ההודיות‬
‫למשך תקופה ארוכה‪ .‬מזכרו של מקולי‪ ,‬שראה עצמו קודם‬
‫כול כהיסטוריון ורק אחר–כך כמדינאי‪ ,‬משמש אפוא דוגמא‬
‫טובה לאופן שבו עשוי הוגה–דעות להשפיע באופן דרמטי על‬
‫ההיסטוריה הפוליטית‪.‬‬
‫לקריאה נוספת‪:‬‬
‫הומי ק' באבא‪" ,‬שאלת האחר‪ :‬הבדל‪ ,‬אפליה ושיח קולוניאלי"‪ ,‬בתוך‪ :‬יהודה שנהב‬
‫(עורך)‪ ,‬קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי‪ :‬אנתולוגיה של תרגום ומקור‪,‬‬
‫ירושלים ‪.2004‬‬
‫‬
‫תומס בבינגטון מקולי‪ ,‬מסות היסטוריות‪ :‬לורד קליב; וורן היסטינגס‪ ,‬ירושלים‬
‫‪.1944‬‬
‫אדוארד סעיד‪ ,‬אוריינטליזם‪ ,‬תל–אביב ‪.2000‬‬
‫חן צורף–אשכנזי‪" ,‬המקור ההודי‪ :‬פרידריך שלגל והמיתוס של מוצא הגרמנים"‪ ,‬זמנים‬
‫‪.41-28 ,)2006( 93‬‬
‫‪John Clive, Thomas Babington Macaulay: The Shaping of the‬‬
‫‪Historian, London 1973.‬‬
‫‪Thomas Pinney (ed.), Selected Letters of Thomas Babington‬‬
‫‪Macaulay, Cambridge 1982.‬‬
‫‪Raymond Schwab, The Oriental Renaissance: Europe's Rediscovery‬‬
‫‪of India and the East, 1680–1880, New York 1984.‬‬
‫‪George Otto Trevelyan, The Life and Letters of Lord Macaulay,‬‬
‫‪London 1876.‬‬
‫מקורות האיורים‪:‬‬
‫תמונות בעמודים ‪ :98 ,97 ,96 ,95 ,91 ,89 ,87 ,86 ,85‬אימג'בנק ישראל — גטי אימג'ס‬
‫תמונות בעמודים ‪ :93 ,88‬באדיבות אפרת אבינרי ועמי שנער‬
‫‪ / 99‬ז מ נ י ם‬