הוראת פירוש ראב"ע בענייני הלכה
275 ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ ‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰ רבי אברהם אבן עזרא ,שפירושו לתורה מתאפיין בדבקותו בדרך הפשט, הצהיר במספר מקומות על מחויבותו לפרש כדברי חז"ל בפרשיות הלכתיות גם כנגד פשט הכתובים .בניגוד להצהרותיו פירש ראב"ע פעמים רבות כנגד ההלכה ,לעתים תוך עימות עם דרכם של חז"ל. במהלך הדורות רבים נדרשו לסתירה זו ,אחת מני רבות באישיותו של ראב"ע ,איש החידות .במאמר זה נדון בפתרונות השונים לחידה זו, ובכללם גישות מבקרות ,שייחסו לראב"ע בורות בדברי חז"ל ואף מגמות כופרניות; גישות אפולגטיות ,שייחסו פירושים אנטיֿהלכתיים לאחרים; וגישות למדניות ,שהציבו את ראב"ע בתוככי המכניזם התלמודי .כל השיטות האלה ייסקרו באופן תמתי ,לא כרונולוגי. במוקד המאמר נעמיד את שאלת התקבלותו של ראב"ע בעיני לומדים שונים במהלך הדורות :ראשונים ,אחרונים ,אנשי "חכמת ישראל" וחוקרים בני דורנו .בסיומו נדון בדרך שבה יש להתמודד עם שאלה זו בהוראת תנ"ך בבתי הספר בימינו ,דיון שמשמעותו חורגת מהמורכבות של פירוש ראב"ע ,ופונה אל המורכבות שבעולמו הפנימי של הנוער הדתי בןֿימינו. פירושו של רבי אברהם אבן עזרא ) (1164-1089עומד ,יחד עם פירושו של רש"י, בראש פנתאון הפירושים לתנ"ך .עדות לכך היא הכמות הגדולה של פירושים שנכתבו על פירושיו ,שרובם טרם נדפסו 1.גם הצבתו כ"יכין ובועז" במקביל לרש"י ,שניהם מצדי הטקסט המקראי בדפוס ונציה רע"ח -הדפוס הראשון של המקראות הגדולות -ומשם והלאה בשאר המהדורות ,מצביעה על חשיבותו בעיני הלומדים. * מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שנכתבה בהנחייתו של פרופסור משה ארנד במכללה להכשרת מורים ע"ש יעקב הרצוג .ברצוני להודות לו על הערותיו המחכימות ועל תוכחתו המגולה והמסותרת ,שסייעו בידי להביא מאמר זה לכדי בשלות. 276 ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ המשיכה לפירושיו משותפת לכל התפוצות וללומדים מכל הסגנונות :חסידים ומשכילים ,אשכנזים וספרדים ,רבנים ו"בעלי בתים" פשוטים .אך כנגד אותה אהבה עומדת ביקורת קשה ,הגובלת לעתים אף בשנאה ,מצד חוגים שונים. הביקורת הקשה ביותר הושמעה כנגד סתירות העולות בין פירושיו על דרך הפשט של ראב"ע ובין מסורת התושב"ע .בשמות כ ,א ,מפרש ראב"ע את ההבדלים בין "עשרת הדברות" בספר דברים לבין אלו שבספר שמות: ודע כי המלות הם כגופות ,והטעמים הם כנשמות ,והגוף לנשמה הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שיישמרו הטעמים ,ואינם חוששים משינוי המילות ,אחר שהן שוות בטעמן) ...שם(2 . פירושו הפשטני נותן מקום לבן לבוא ולשאול האם דרשות חז"ל אכן רלוונטיות בפרשנות המקרא .אין מדובר כאן רק בהצבת אלטרנטיבה פרשנית לדרשות המקומיות )ההבנה של "זכור" ו"שמור" כשתי מצוות שונות( ,אלא קעקוע של בסיס הסמכות ההלכתית כולה .על פי דבריו אלו ,אין לדקדק במילים ,כדרכם של חז"ל בבואם ללמוד הלכה מן הכתובים ,אלא "דיברה תורה כלשון בני אדם" )על 3 פי בבלי ,יבמות ,עא ,ע"א ,ומקומות נוספים(. מתברר שכבר בני דורו תקפו אותו על כך .לפירושו ל"עשרת הדיברות" שהוזכר לעיל ,מקדים ראב"ע משפט חשוב" :והשם הוא עדי ,ויודע סודי ,כי לולי שהוצרכתי לפרש אלה הקושיות ,הייתי מחריש ."...ראב"ע מודע לפרובלמטיות שבשיטתו ,ו"לולי הקושיות" היה נמנע מלהתייחס לנושא .גם בשיר התלונה האוטוביוגרפי "נדוד הסיר אוני" ,מזכיר ראב"ע ביקורת חריפה שהושמעה נגד פרשנים שכמותו" :ואיך יקרא 'מינים' /לבנים נאמנים /חסידים וגאונים /וכל שומעיו שותקים" )על פי כהנא ,תרנ"ד ,עמ' .(26פרשנים ראשונים ואחרונים ביקרו את ראב"ע בנקודה זו ,ורבים אחרים ניסו להגן עליו ,כל פרשן בדרכו שלו .בחרתי להציע לפני הקורא את ההתייחסויות השונות על פי סוגי התירוצים למשפחותיהם. חלוקה זו נוחה ומועילה בכך שהיא ממקדת את הבדיקה בשאלות העולות על ידי התלמידים ,ובתשובות שעלינו ,המחנכים ,להשיב להם. .1ראו על כך אצל הביבליוגרף ואוהב הראב"ע נ' בן מנחם -בן מנחם ,תשל"ח ,עמ' .181-149 הרשימה ,המכילה למעלה משמונים חיבורים ,היא עד שנת תשכ"א ,ומכילה רק פירושים שנדפסו! .2כל ההפניות מפירושי ראב"ע לתורה הן למהדורתו של א' וייזר -וייזר ,תשל"ו. .3ראב"ע אינו משתמש בביטוי זה ,אך נוקט ביטויים מקבילים. ‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰ 277 מרבית החכמים שכתבו ביאורים לראב"ע או לחלופין תקפו אותו ,היו גם מחנכים. חלקם מציינים בפירוש ,ששיקולים חינוכיים היוו גורם מרכזי לעיסוקם בסוגיה זו. לדוגמא ,בחליפת האגרות שלו עם שי"ר ,שבה נדון בהרחבה בהמשך ,כותב שד"ל: ובעניין ראב"ע ,היותו נכבד בישראל ובאדם ,הוא בעיני בכלל המדומה והצל, והיות הסיפור בשבחו והגדלת מעלתו גורם תקלה ,כי ילמדו התלמידים לאחוז בדרכיו ,ולהיות נחפזים במשפטיהם ,ולדבר אחת בפה ואחת בלב )שד"ל ,תרמ"ב, עמ' ] 245איגרת ,83ה' ניסן התקצ"ג[(. לא נמנעתי מהביא דעות הנראות לנו היום מופרכות לחלוטין ,תוך הצבעה על הבעייתיות שבהם ,מכיוון שעצם ההתייחסות לבעיה ומניעיה היא החשובה בעיניי, ולא "איכות" התשובה .מבחינה מסוימת עבודה זו עוסקת פחות בראב"ע עצמו, ויותר במפרשיו ובמבקריו; לא בפירושו לתורה אלא בדרכי התקבלותו. ‡‰Îω ÔÈ·Â Ë˘Ù ÔÈ· ÒÁȉ È·‚Ï Ú"·‡¯ Ï˘ Â˙„ÓÚ . ‰˘ÚÓÏ ‰ÎÏ‰Ï ‰Îω‰ ˙‡ ˙¯˙ÂÒ‰ ˙¢¯ÙÏ ÒÁÈ· Ú"·‡¯ Ï˘ Â˙„ÓÚ בהקדמתו לתורה מונה ראב"ע חמש דרכים לפירוש המקרא .את ארבע הראשונות הוא דוחה ,ואת החמישית הוא מציג כדרכו שלו -דרך הפשט ,המבוססת בעיקר על מומחיותו הגדולה -הדקדוק .ראב"ע ,כאמור ,דבק בדרך הפשט ,אך בהסתייגות אחת: רק בתורות ובמשפטים ובחוקים /אם מצאנו שני טעמים לפסוקים /והטעם האחד כדברי המעתיקים /שהיו כולם צדיקים /נשען על אמיתם בלי ספק בידים חזקים /וחלילה חלילה מלהתערב עם הצדוקים /האומרים כי העתקתם מכחשת הכתוב והדקדוקים /רק קדמונינו הי' אמת ,וכל דבריהם אמת ,וה' אלהים אמת, ינחה את עבדו בדרך אמת )על פי וייזר ,תשל"ז ,ח"א ,עמ' י(. ראב"ע טוען שבפרשיות הלכתיות אין לפרש על דרך הפשט ,אלא יש לפרש בעקבות דרשות חז"ל .גישה זו מנוגדת לדרך הקראים )הדרך השנייה בהקדמתו לתורה( ,שאותה הוא תוקף פעמים רבות בפירושיו .ראב"ע דוחה את דרך הפשט מפני דעת חז"ל במספר רב של מקרים .למשל ,בשמות כא ,כד -לאחר שהוא מביא ויכוח בין רס"ג לקראי בן זוטא ,הוא חותם: והכלל ,לא נוכל לפרש מצוות התורה ,על דרך פירוש שלם ,אם לא נסמוך על דברי חז"ל .כי כאשר קבלנו התורה מן האבות ,כן קיבלנו תושבע"פ ,אין הפרש ביניהם )שם(. ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ 278 ע"צ מלמד מביא מספר רב של דוגמאות ,שבהן מצהיר ראב"ע על העדפתו את פרשנות חז"ל מפרשנות הפשט .לדבריו ,פירוש ראב"ע קשור לדברי חז"ל בלמעלה מ 500-מקומות ,וברוב המקרים הוא מקבל את דעתם ,פעמים בפירוש ופעמים מבלי לציין זאת )מלמד ,תשל"ה ,ב ,עמ' .(694-678מעניין שראב"ע ממעט לצטט את חז"ל בלשונם ,והמקרים היחידים שבהם ציטוטיו מדויקים הם הציטטות מן המשנה .נקודה זו שימשה טיעון בפי מבקריו ,כפי שנראה להלן. באיגרת השבת מתאר ראב"ע חלום שזעזע אותו בשנתו .האירוע התרחש בעת שהייתו של ראב"ע בלונדון ,בשנת ד' אלפים תתקנ"ט ) 1159למניינם( .בחלומו מקבל ראב"ע איגרת שירית מאת "השבת" .באיגרת "מתארת" השבת את ערכה הגדול ,ולבסוף היא מוסיפה את השורות הבאות: שמרתיך בכל ימים ,למען /שמרתני מאוד מימי נעורים בזקנתך שגגה נמצא בך /אשר הובאו אלי ביתך ספרים ושם כתוב לחלל ליל שביעי /ואיך תחשה ולא תידור נדרים לחבר אגרות דרך אמונה /ותשלחם אלי כל העברים. )על פי לוין ,1985 ,עמ' .(136-134 השליח המביא את האיגרת מסביר לראב"ע שאתמול הביאו תלמידיו אל ביתו פירושים לתורה שבהם כתוב שיש לחלל את ליל השבת .ראב"ע קם ,מחפש את הספרים ,ומוצא בהם פירוש לפסוק "ויהי ערב ויהי בקר" )בר' א ,ה( ,שם נטען שבפרשת הבריאה הלילה הולך אחר היום ולא להפך כפי שקובעת ההלכה .על פי זה ,שבת נכנסת רק בבוקרו של היום השביעי ולא בלילה שלפניו. ראב"ע ב"איגרת השבת" מתפלמס בחריפות רבה עם פירושו של רשב"ם )בר' א, א( שכנראה ראה אותו לראשונה רק בלונדון 4 .במקרה זה רותם ראב"ע את כל כשרונו הספרותי כדי לנגח פירוש פשטני מחכם רבני בן זמנו ,שלדעתו מהווה סיכון להלכה .נוסף למקרה זה מזכיר מלמד מקרים רבים שבהם תומך ראב"ע באופן אידיאולוגי בפירושי חז"ל ,לאו דווקא תוך כדי פולמוס עם קראים. ‰Îω‰ ÔÈ·Ï Ú"·‡¯ ˙¢¯Ù ÔÈ· ˙¯È˙Ò לאור הצהרת כוונות זו היינו מצפים שראב"ע יקפיד ללכת בעקבות חז"ל בפירושיו לפרשיות ההלכתיות ,אך לא כך הם פני הדברים .ראב"ע חולק על דעת חז"ל בעשרות מקומות ,בחלקם אף באופן חזיתי ,לאחר הצגת דעתם .תופעה זו הובילה לביקורת רבה כנגדו לאורך כל הדורות .לכאורה ,ראב"ע איננו היחיד שנהג כך. .4על כך ראו מרגליות ,תשי"ג ,עמ' .369-366 ‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰ 279 רשב"ם ,בן דורו שהוזכר לעיל ,חולק על חז"ל בתדירות גבוהה יותר וללא משוא פנים 5.גם רש"י" ,רבן של ישראל" ,אינו נזהר מלפרש כנגד חז"ל ,בדרך כלל תוך עימות מפורש עם דרך הדרש6 . ניתן לומר ,שלזכותו של רש"י עמד מעמדו שנתקדש עם הדורות .לגבי רשב"ם ניתן לטעון ,שהוא "הוענש" בדרך אחרת :הוא פשוט לא הועתק ,ונשכח עד ראשית המאה ה .18-אך מעבר לכך ,לדעתי ,עמדו לחובתו של ראב"ע מספר דברים: א .הצהרותיו החוזרות ונשנות בדבר נאמנותו להלכה הציבו רף גבוה ,שבו לא עמד .כתוצאה מאותן הצהרות נפגעה אמינותו. ב .בפירושו יש משהו חריג הגורם לאנשים לאהוב אותו או לחלופין להילחם בו. אותה סודיות ,אותה עצמאות מחשבתית של המשורר הנודד ממקום למקום - מאהיבה ,אך באותה מידה -גם יכולה לרחק. ג .לראב"ע קמו פרשנים רבים במהלך הדורות ,ורבים מחשובי הפרשנים הושפעו ממנו ,כפי שמראה ליפשיץ בספריו ,אך עדיין ראב"ע פעל ללא בית מדרש ,לא לפניו ולא לאחריו .אנו רגילים לדבר על "בית מדרשו של רש"י" ,על "הפשטנים הצרפתים" ,על "רמב"ן ובני חוגו" וכדומה .סגנונו של ראב"ע ייחודי .הוא ינק רבות מהמורשת הדקדוקית הספרדית ומפתיחותה לתרבות המוסלמית ,אך נדד עם פירושיו למחוזות אחרים .היו לו תלמידים מפוזרים במקומות נדודיו ,אך הוא לא זכה להעמיד מאחריו "בית מדרש" ,קרי :אסכולה מגובשת מבחינה חברתית. ד .בניגוד לרוב פרשני המקרא הראשונים ,שנודעו בשערים גם כאנשי תלמוד חשובים ,ראב"ע ,ככל הנראה ,לא התמחה בתחום זה .רמב"ן ,בהתייחסו לפירושו ל"זכור ושמור" )שמות כ ,ז( רומז כנראה לפירוש ראב"ע )גם אם אינו מזכירו בשמו( ,ואומר" :והטעם הזה לא יסבול אותו אלא מי שאינו רגיל בתלמוד" .מונדשיין רואה בעקיצה זו השתלחות של איש בית המדרש ,שעיקר עיסוקו בתלמוד ,בחכם ,שתחומי התמחותו הם אחרים )מונדשיין ,תשס"א ,עמ' .(79-78גם אם מפריז מונדשיין בהבנת דברי רמב"ן -ובכך נדון בהמשך - הדברים ודאי נכונים ביחס לחכמים מאוחרים יותר ,בעולם שבו נמדדו אנשים בעיקר בבקיאותם בגמרא. .5על כך ראו מלמד ,תשל"ה ,ח"א ,עמ' .460-458 .6וידועים ביטוייו דוגמת "ומדרשי אגדה יש ,ואני איני בא אלא לפשוטו" )פירושו לבראשית ג ,כד( .על פרשנות של רש"י כנגד ההלכה ראו קופרמן ,תשס"א ,עמ' .67-48 ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ 280 ·˙¯˜·Ó‰ ‰˘È‚‰ - "‰¯˙ÂÒÓ ‰·‰‡Â ‰ÏÂ‚Ó ˙ÁÎÂ˙" . כפי שציינתי לעיל ,הבעייתיות שבפירושי ראב"ע הובילה לביקורת רבה כנגדו .חלק מן החכמים לא ניסו לתרץ את ראב"ע אלא גיבשו דעה מבקרת ,ואצל כל אחד מהם לבשה הביקורת פנים שונות .אצל אחדים באה הביקורת לידי ביטוי בשלילה מוחלטת של פירוש ראב"ע ,בעוד אחרים ,שהבולט בהם הוא רמב"ן ,ציטטו רבות את ראב"ע במקביל להשמעת הביקורת .אך לא די בביקורת ובשלילה; קיים צורך בהסבר התופעה גם אם שוללים אותה .בהקשר זה הועלו מספר הסברים ,המהווים, לפי מחזיקיהם ,את "שורש הכפירה" של ראב"ע ,או בהתייחסויות עדינות יותר - את טעותו .מכאן נובעת חשיבותם של אותם הסברים ,המהווים הגדרה "איך לא ללמוד". ""„ÂÓÏ˙· ÏÈ‚¯ Âȇ˘ ÈÓ בהקדמתו לפירוש התורה פירש רמב"ן את עיקרי שיטתו .ברוב ענווה הוא מציג את עצמו כמלקט אחר הפרשנים שקדמוהו" :לצאת בעקבי הראשונים -אריות שבחבורה ,גאוני הדורות ,בעלי גבורה ,להכנס עמהן בעובי הקורה" )שם( .מבין אותם "אריות שבחבורה" רמב"ן מזכיר בשמם רק שניים :רש"י וראב"ע ,אך מעמד שניהם אינו שווה בעיניו .רמב"ן קובע בהקדמתו השירית מדרג ערכי: ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה - פירושי ר ב י נ ו ש ל מ ה ,עטרת צבי וצפירת תפארה, מוכתר בנימוסו במקרא במשנה ובגמרא, לו משפט הבכורה; בדבריו אהגה ,באהבתם אשגה, ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה אשר בפירושיו זכורה. ועם ר ב י א ב ר ה ם ב ן ע ז ר א תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה. )שם ,על פי שעוועל ,תשי"ט ,ח"א ,עמ' .(15-14 לא כאן המקום לדון ביחסו לרש"י ,אך ברור שיחסו לראב"ע מבטא יחס של שניות. רמב"ן אוהב את ראב"ע ,ודן רבות בדבריו .עצם אזכור שמו ,יחד עם רש"י ,כאחד מאדני פירושו ,מקבע את מעמדו של ראב"ע כפרשן ,כל זה פחות ממאה שנים לאחר פטירתו .אולם אהבה זו הנה מסותרת .רמב"ן מוכיח את ראב"ע פעמים ‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰ 281 רבות .תוכחה זו היא מגולה ,ו"טובה תוכחה מגולה מאהבה מסותרת" )משלי כז, ה(. ליפשיץ )תשכ"ט ,עמ' ,42הערה (4מציין ,שרמב"ן בפירושיו מתייחס לראב"ע כ 400-פעם .ב 64-מקרים רמב"ן תומך בפירושיו של ראב"ע ,ב 148-מקרים הוא מתנגד ,וב 149-מקרים הוא מביאו סתם .לפי ליפשיץ יש לראות את האזכורים מהקבוצה השלישית כקרובים ברוחם לאלה מהקבוצה הראשונה ,שכן אין בהם הבעת התנגדות לראב"ע ,ולכן הוא טוען שברוב המקרים רמב"ן אינו מתנגד לפירושי ראב"ע .אם נתחשב בעובדה שרוב ההתנגדויות הן על רקע פרשניֿמקומי, ואינן משקפות ויכוח עקרוני ,נגיע לממצא מתמטי לא חריג .עם זאת ,לא במתמטיקה עסקינן ,והפעמים שבהן חולק רמב"ן על ראב"ע באופן עקרוני ,אף שהן המעט 7,ההתבטאויות בהן חריפות יחסית .סימון טוען שאין לייחס חשיבותֿיתר לביטויים חריפים אלו ,שכן רמב"ן ,בדומה לראב"ע ,משתמש בלשון חריפה שאותה ירשו שניהם מחכמים שקדמו להם ,ואין כאן אלא קונבנציה ספרותית מקובלת )סימון ,תשנ"ב ,עמ' .(117מונדשיין )תשס"א ,עמ' (79-78אינו מקבל את דבריו ,וטוען שביטויים חריפים אלו משקפים התנגדות חריפה .לשם המחשה הוא מביא ביטויים שבהם מסתייג רמב"ן מרש"י 8,שהם ,לדעתו ,מינוריים בהרבה" :אני תמה עליו" )הפירוש לבמדבר כו ,יג(" ,כל זה אינו נכון בעיני" )הפירוש לויקרא כה ,י( ,והחריפים ביותר הם" :אין בפירוש זה טעם או ריח" )הפירוש לבראשית ו ,ג(" ,ואלה הדברים בטלים" )שם ,י ,יד( .לדעתו ,לשונות אלו הן עדיין בתחום הוויכוח הענייני ,לעומת הלשון החריפה המכוונת כנגד ראב"ע. אפשר שרש"י 150 ,שנה לאחר מותו ,כבר נתקדש ועלה לדרגת סמכות ,שכנגדה ישתמש רמב"ן בביטויים נייטרליים ,אך הביטויים כנגד ראב"ע הם עדיין קשים. מעניין שרבים נתפסים דווקא לביטוי חריף של רמב"ן ,ביטוי שאינו מכוון במפורש כנגד ראב"ע :לפסוק בשמות כ ,ז " -זכור את יום השבת לקדשו" ,יש כידוע פסוק מקביל בדברים ה ,יא " -שמור את יום השבת לקדשו" .חז"ל למדו שיש כאן שני ציוויים שונים שנאמרו יחדיו בצורה נסית .ראב"ע איננו מקבל פירוש זה ,ובהתאם לשיטתו הפרשנית הוא מסביר שיש כאן חילופי לשון בלתי משמעותיים שנעשו על ידי משה בנאום הסיכום שלו .רמב"ן מוכן להסביר כך חילופי לשון זניחים )למשל" ,כל תמונה" לעומת " וכל תמונה"( ,אך לא הבדל מהותי כהבדל בין "זכור" לבין "שמור" -בין צו "עשה" לבין "לא תעשה" .על המפרש כך אומר רמב"ן )וכאמור לעיל ,אינו מפנה במפורש לראב"ע(" :והטעם הזה לא יסבול אותו אלא מי שאינו רגיל בתלמוד" .רבים הבינו )והראשון שבהם הוא ,כנראה ,המהר"ל .7וכך גם מציין מלמד ,תשל"ה ,ח"ב ,עמ' ,997-996סעיף .7 .8בעקבות מלמד ,שם ,עמ' .994 ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ 282 ]תפארת ישראל ,פרק מג[( שרמב"ן נתכוון בעקיצה זו לראב"ע .ביקורת זו כנגד ראב"ע על שאינו מומחה בתחום ההלכתיֿלמדני ,ניתנת להתפרש בשתי דרכים: א .היו חכמים שהסבירו שראב"ע לא היה ב ק י א בדברי חז"ל ,ולכן כתב כנגדם. כהוכחה ,הביאו את העובדה שהוא ממעט בציטוט קטעים מן התלמוד )מלבד המשנה( .לכאורה ,ראב"ע אינו מודע לכללים תלמודיים בסיסיים ,כגון "כל מקום שנאמר 'השמר'' ,פן' ו'אל' אינו אלא 'לא תעשה'" ,כפי שרומז רמב"ן שראינו קודם לכן .לדעת אותם חכמים ,אין לכלות את הזמן בלימוד פירושים של אדם שאינו בקיא בהלכה ,ולכן עלול לסתור אותה .כך כתב כבר התשב"ץ בתשובה )שו"ת התשב"ץ ,חפא ,סימן נא(" :שהחכם ז"ל )ראב"ע( לא היה רב ,בקי בדינים" .בשו"ת מהרש"ם ,חלק ד ,סימן קכ ,נתבקש מהרש"ם מברעזאן לפרש דיבור אחד מראב"ע .הוא השיב שאין דרכו לעיין בו ,ובוודאי שלא להתייגע 9 בו ,מכיוון שבמספר מקומות סטה מקבלת חז"ל. ב .היו חכמים שראו בראב"ע נציג של גישה המתנגדת להלכה ,ביניהם אף היו כאלו שכתבו שפירושיו יכולים להוביל למינות .לדעתם ,ראב"ע לא חלק על חז"ל מתוך בורות בכתביהם אלא עשה זאת במוצהר ,מתוך כוונה לנגח את התורה שבעל פה .למותר לציין ,שלגישה זו אין על מה להתבסס .לכל אורך פירושו ראב"ע מרבה להתנצח עם פירושיהם של הקראים .מעניין ,שבין הנוקטים בגישה זו רב היה מקומם של מלומדים שהיו מעורבים בוויכוח על השכלה ותיקונים בדת במאה ה.19- כך ,לדוגמה ,הבין גרץ את הביקורת של רמב"ן כנגד ראב"ע: בדבר רמב"ן על ראב"ע לא יסתיר שנאתו אליו בחובו ...ולמרות היות רמב"ן תמיד איש רך כקנה ונוח לכל אדם ,לא יכול להתאפק ולמשול ברוחו בבואו להשיג על ר' אברהם אבן עזרא .סוף דבר ,בעיני הנחמני היה ראב"ע נושא דגל החקירה הנוטה לכפירה )גרץ ,תרנ"ז ,עמ' .(50-49 גם א"ה ווייס )תרנ"א ,עמ' (7-6כתב כדברים האלה ,ואף הגזים וטען ,ש מ ג מ ת פירושו של רמב"ן היא לסתור את דברי ראב"ע 10.חכמים אחרים הקצינו פחות .9לסוגיה זו התייחסו רבים מחכמי ישראל לאורך הדורות ,והבאתי רק מעט מזעיר .על התייחסויות נוספות של "גדולים" ,בעיקר אחרונים ,ראו אצל לעהרער ,תשמ"ט ,עמ' פ-פו. מאמר זה ייחודו בהכילו ספרות תורנית שלא הוזכרה במקומות אחרים .כמו כן ,הוא נכתב מזווית חרדית אפולוגטית ,בניסיון להתגבר על המבוכה הנוצרת מההתקפות על ראב"ע ועל הצגתו של אחד מגדולי ישראל כמי ש"אינו בקי בתלמוד". .10בדומה לחיבורו "מלחמות ה" הבא להגן על הרי"ף מפני השגות "בעל המאור". ‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰ 283 בהתקפתם על ראב"ע ,והאשימוהו רק בכך שמדבריו ניתן מקום למינים להתגדר. כך ,לדוגמא ,כתב המהרש"ל: והתריס בכמה מקומות נגד דברי חכמי התורה והתלמוד ,או מבלי השגחה ,או מבלי ידיעה ,וכבודו במקומו מונח ,כי חכם גדול היה ,ואין משיבין את הארי, כי אין הולכים אחר פירושיו לא לחיוב ולא לפטור ,לא לאסור ולא להתיר ,כי עשה כמה פעמים נגד ההלכה אפילו נגד חכמי המשנה ונגד אמוראי התלמוד בלי מספר .ואמת שמעתי עליו שכך היה מכריז .והיה מודיע לרבים שאינו רוצה לישא פנים ,אלא לפרש עד מקום אשר שכלו יגיע לולי הקבלה ...אף על פי כן לא צדקו דבריו בעיני .ולפי דעתי שכבר נתן עליו את הדין ,כי נתן יד למינים ולצדוקים ,ולקלי אמונה )ים של שלמה ,ההקדמה למסכת בבאֿקמא(. גם מונדשיין מבין את דבריו של רמב"ן כנגד ראב"ע כהגנה על התורה שבעל פה, אך פרשנותו לכך שונה .את דברי רמב"ן "והטעם הזה לא יסבול אלא מי שאינו רגיל בתלמוד" הוא מבין כהתקפה של רמב"ן נגד ראב"ע על שקעקע את יסודות התושבע"פ -את הנחת היסוד שיש ערך לכל מילה ולכל תג: קביעה נועזת זו ,השוללת את הנחת היסוד המייחסת לחילוקי הניסוח משמעות מכוונת ,שומטת למעשה את הבסיס הפילולוגי של הרבה מדרשות חז"ל ,ובכללן דרשות ההלכה .אלו נסמכות ,כידוע ,דווקא על הדקדקנות ושינויי לשון וחילופי סגנון ...המצטרפים כאבני בנין להקמת 'הפילולוגיה היוצרת' ,ושראב"ע העז לקום ולבטל את ערכן מכל וכל )מונדשיין ,תשס"א ,עמ' .(79 העובדה שרמב"ן לא מציין כאן את ראב"ע כמושא התקפתו ,דבר המערער לכאורה הסבר זה ,משמשת אצלו דווקא כהוכחה לדבריו: תן דעתך שרמב"ן נמנע במופגן מלהכנס עם ראב"ע בויכוח ענייני ,אף אינו נדרש להפרכת שפע הראיות שבהן הסתייע זה להוכחת קביעתו; התעלמות מוחלטת, מבזה .בהיות שהאיש בחזקת עם הארץ ,הרי שאין הוא בןֿשיח הראוי להתדיין עמו ,שהרי מקובלים אנו' :אל תען '...ופירשו בו' :הא בדברי תורה ,הא בדברים בטלים' )שבת ל ע"ב( .רק המודע לקודים תרבותיים הנוהגים )עד היום!( בחברת הלומדים ,כאותה שבמסגרתה פעל רמב"ן ,שאישיותו וסמכותו התורנית העניקו להוראותיו תוקף כ'תורה מסיני' ,יורד לעומק משמעותו והשלכותיו של היגד ביקורתי מושחז זה .באמצעותו הורחק למעשה ראב"ע -לפחות בנידון דידן - אל 'חוץ לגדר' ,ונשללה לגיטימיות של עמדתו; לאו בעל דברים דידי את 11 )מונדשיין ,שם ,עמ' .(80 לעניות דעתי ,מסקנתו של מונדשיין מופרכת מעיקרה .הרי רמב"ן אינו בוחל בהתקפות חריפות וישירות כנגד ראב"ע ,כפי שמונדשיין עצמו הזכיר )שם ,עמ' .11ודברים ברוח זו כתב גם במבוא ,שם ,עמ' .8-7 ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ 284 .(79-78ועוד ,הקביעה האנכרוניסטית ,ההולמת את השיח התורני )והאקדמי( בימינו ,לפיה ההתקפה הטובה ביותר היא התעלמות מוחלטת מברֿהפלוגתא ,אינה מתאימה בהכרח לתקופת רמב"ן ,וניתן לומר עליה ,על דרך "ההיגד הביקורתי המושחז" ,שהסבר זה לא יסבול אותו אלא מי שרגיל בתלמוד ...זאת ועוד ,אין זה סביר לסמוך גישה זאת על בסיס אמירה שמושאה הוא אנונימי .ניתן להעלות זאת כסברה יפה ,אפשר גם להסתמך על המהר"ל ,אך קשה לקבוע מסמרות בעמדתו של רמב"ן ביחס לראב"ע ,ולהניח קיומה של מלחמת דעות כה חריפה כנגד מושא התקפה נסתר. ‰Ï΢‰‰ ˙¯ÙÒ· Ú"·‡¯ ÏÚ ˙˜ÂÏÁÓ‰ המחלוקת סביב פירוש ראב"ע וההלכה לא שככה עם השנים .בשנות השלושים של המאה ה 19-היא התלקחה שוב ,הפעם מזווית חדשה -הזווית ה"משכילית". בדרך כלל נחשב ראב"ע כדמות מופת בעיני אנשי "חכמת ישראל" ,כמי שרגליו נטועות בתורה ,ולבו הוגה בחכמה ,איש אשכולות המתמחה בפרשנות פשט למקרא ,בדקדוק ,בשירה ,בפילוסופיה ובאסטרונומיה .אצל אחדים מהם" ,איֿ רגילותו" בתלמוד יכולה הייתה דווקא לעמוד לזכותו .אך "חכמת ישראל" לא הייתה עשויה מקשה אחת .כתשובה לאיגרות של ש"יר )שמואל יהודה רפפורט, ,(1867-1790שבהן הוא משבח את ראב"ע ודורש עליו ,כפרפרזה ,את הביטוי "מאברהם עד אברהם לא קם כאברהם" ,שלח שד"ל ) (1865-1800אגרת קשה ב-ה' מרחשוון התקצ"ב ,שבה תקף את ראב"ע .הוויכוח הסתעף עם השנים ,ואף ירד לפסים אישיים ,כאשר ש"יר נחלץ להגן על ראב"ע ,ושד"ל המשיך לבקרו ,אף שהוא נסוג מעט מהתקפותיו עם השנים. יחסו האישי של שד"ל להלכה היה מורכב .הוא אמנם היה שומר מצוות ,אך יחסו להלכה בנקודות מסוימות היה פרגמאטי .לכן לא הפריעו לשד"ל כל אותם מקומות שבהם חולק ראב"ע על התושב"ע בענייני הלכה .במכתב מה' ניסן התקצ"ג אף פסק שד"ל הלכה )לעצמו בלבד( על פי פרשנות ראב"ע המנוגדת להלכה המקובלת: ואני ,גם כי אינני מאוהביו ,כבר קיבלתי פירושו )נגד ההלכה( בפסוק' ,לא תקיפו פאת ראשכם' שאינו אלא על מת ,וקיבלתי לעצמי למעשה ,אע"פ שאין אני מורה כן לאחרים ,כי אין לי עסק בהוראה )שד"ל ,תרמ"ב ,עמ' 12 .(264 .12כאן בא לידי ביטוי אותו חשש שהוזכר לעיל )אצל מהרש"ל ,לדוגמה( ,שפרשנות הפשט של ראב"ע ,המנוגדת להלכה ,תהווה אילן גדול בו ייתלו "מינים ,צדוקים וקלי אמונה" בחפשם מקור סמכות לזלזול בקיום המצוות. ‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰ 285 שד"ל טוען שהתנגדותו לראב"ע נובעת מצביעותו של האחרון ,וכך הבינוהו חוקרים שונים )לדוגמה ורגון ]תשס"ד ,עמ' מג[ ומונדשיין ]תשס"א ,עמ' .([85-82 שד"ל מתלונן על כך שמניעיו של ראב"ע אינם טהורים ,אלא נובעים מערמומיותו. ראב"ע תוקף אחרים על מידות מגונות הקיימות גם בו .שד"ל מציג את ראב"ע במילים אלה: איש מ ד ב ר ב ל ב ו ל ב ,האומר על ר' יונה המדקדק הגדול שספרו ראוי להישרף מפני שכתב כי יש בתנ"ך קצת מילות משובשות ,והוא עצמו התחיל לפרוץ גדר ,ואמר ברמז שיש בתורה כמה כתובים נוספים :הוא אומר בכל דף כי דעת חז"ל רחבה מדעתנו ,ושהקבלה תכריע וכיוצא באלה ,ואח"כ הוא מתיר החלב )שד"ל ,תרמ"ב ,עמ' .(232 בדבריו על החלב מתכוון שד"ל לויכוח של ראב"ע עם "צדוקי" )קראי( אחד על אכילת האליה .האליה ,שהיא השומן שבזנב הכבש ,היא בעצם חלב " -חלבו האליה תמימה" )וי' ג ,ט(" ,רק קדמונינו התירוה" ,כדברי ראב"ע שם .הקראים סברו ,שהאליה אסורה באכילה ,ככתוב " :כ ל חלב וכל דם לא תאכלו" )שם ,יז(. ראב"ע מסביר לקראי שפסוק זה נאמר ביחס לקדשים ,ולכן רק חלב הקדשים אסור על פי פשט התורה ,וכל חלב חולין מותר באכילה! בוויכוח זה ניסה ראב"ע להוכיח את הכרחיותה של התורה שבעל פה לפסיקת ההלכה ,אך רבים תלו בו ניסיון להתריס כנגד התורה שבע"פ ,בכך שהתיר ,לכאורה ,אכילת חלב. רמב"ן )וי' ג ,ט( תקף את ראב"ע בהקשר זה" :ועוד אזכור טעות גדולה שטעה ר"א בטענותיו עמהם ]עם הקראים[ הרע לאמר מהם ."...גם בדורות מאוחרים יותר טעו בהבנת ראב"ע בנקודה זו. שי"ר ,באיגרתו לשד"ל ,מביאו להודות שראב"ע נקט כאן רק בתכסיס של ארגומנטציה במהלך ויכוחו עם הצדוקי ,וכי לא התכוון להתיר את החלב .את טעותו תולה שד"ל בדברי רמב"ן בהקשר זה ,שנתקבעו בו מאז ימי ילדותו ,והוא מודה לשי"ר על כך שעוררו לבחינה מחודשת של הדברים .הוא אף מוסיף: ועתה הנני חוזר בי ,ולא אוסיף עוד להזכיר את החלב במספר פשעי ראב"ע... הן אמנם כי חטאתי בזה ולא דקדקתי במשפטי ,ויצא משפט מעוקל .ואמנם לא היה זה אלא לקלות העניין בעיני ,כי מה יוסיף אשם אחד על איש מלא אשמות? ...וכל זה לשעבר ,לא עתה ,כי בראותי שטעיתי באחד מחלקי משפטי, אולי כלל משפטי ג"כ מוטעה ,ומהיום והלאה אבדוק את דבריו בדעה צלולה, ואחזיקהו בחזקת כשרות עד שיתברר לי במה חטא )שם ,עמ' .(276 286 ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ מדבריו אלה של שד"ל משמע שחזר בו כליל מהתקפותיו כנגד ראב"ע על עצם פרשנותו כנגד ההלכה ,אך ממכתב מאוחר יותר ,שאותו כתב ליש"ר מגורציאה13 , המשיך לתקוף את ראב"ע בנקודה זו בדיוק .עוד ניתן לראות מדבריו שהוא לא 14 חזר בו מביקורתו על חוסר "היושר האקדמי" ועל ההתחסדות שבדברי ראב"ע. נראה שהתקפותיו של שד"ל לא נובעות רק מדבקותו בערך האמת .שד"ל ,בניגוד לרוב המשכילים בתקופתו ,העריץ את היהדות האשכנזית של ימי הביניים ולא את הספרדית )למעט את ריה"ל ,שייצג קו אנטיֿרציונליסטי( .שד"ל העדיף את הפשטות המחשבתית וההשתקעות במקורות ישראל של רש"י ,ובחל בפילוסופיה הרציונליסטית של תור הזהב בספרד ,ובראשם ,מבחינתו ,רמב"ם וראב"ע15 . באיגרת מתאריך ח' כסלו התקצ"ב כותב שד"ל כך: ומה התועלת אשר הועיל )ראב"ע( לבני עמו? האווילים נשארו באיוולתם וחשבו אותו לאיש קדוש ובעל סודות ,והמתפלספים למדו ממנו לפקר ולפרוק עול ,ובצל כנפי האיש הקדוש ההוא יחסו .ורש"י ז"ל בהיפך ,הלא זה איש תם וישר ,הלא זה איש אבחרהו .הוא היה בקרב עם נבער מדעת אשר לא למד חכמה ויהי אמון אצל האגדות אשר היו שעשועיהם יום יום ,והוא החל להיות גיבור בארץ ההיא, הוא אמר בשפה ברורה' :הדרשה תדרש ואני לפרש פשוטו של מקרא באתי'... ומה נמשך לנו מפועל כפיו? כי מעט מעט נתרבו דורשי הפשט בישראל ,כנכדו רשב"ם ורמב"ן ורד"ק ,וישוטטו רבים ותרבה הדעת ,לולא עמדו המתפלספים ראב"ע ורמב"ם ותלמידיהם וחזרו והשקיעו התורה במצולות המשל והחידה והעלו ראש ולענה בידם )שד"ל ,תרמ"ב ,עמ' .(233-232 מדברים אלה משמע שלא ההפכפכות שבפרשנותו היא שהפריעה לשד"ל ,אלא דווקא גישתו הרציונליסטית ויניקתו משדות זרים .בהקשר זה חשוב לציין ,ששאלת השתייכותו של ראב"ע לזרם הרציונליסטי ביהדות ספרד אינה פשוטה כלל ועיקר, ושעל גישתו הפילוסופית ,המעולפת בסודות וברמזים ,נשתברו כבר קולמוסים רבים16 . .13 .14 .15 .16 ראו שד"ל ,תקצ"ט ,עמ' .136-131 על הסתעפות הפולמוס של שד"ל עם משכילים נוספים בסוגיה זו ראו ורגון ,תשס"ד ,עמ' כה-נד. בעניין זה ראו מאמרו של פיינר ]תשס"ד ,עמ' קמה-קסה[ המציג את שד"ל כביטוי מובהק ל"השכלה שכנגד" )גרסה יהודית לתופעת ה ,counter-enlightenment-שעליה כתב ישעיהו ברלין( .בהקשר שלנו יש לומר ,שמלחמתו של שד"ל בראב"ע הייתה במסגרת מאבקו בהשכלה הרציונליסטית של תקופתו .תודתי נתונה לפרופסור ישראל ברטל מהאוניברסיטה העברית ,שהסב את תשומת לבי למאמר חשוב זה. סקירה מפורטת על משנתו הפילוסופית של ראב"ע ניתן למצוא אצל כהן ,תשנ"ו. ‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰ 287 ‚˙ÈË‚ÂÏÂÙ‡‰ ‰˘È‚‰ - "Ô·˙Î ‰ÚÂË „ÈÓÏ˙" . Ô„ÓÏÎ Ú"·‡¯ ˙‚ˆ‰ להלן אציג הסברים משל חכמים שונים ,שהמשותף לכולם הוא הדעה שהפירושים החולקים על חז"ל אינם משל ראב"ע אלא נוספו מאוחר יותר .גישה זו אופיינית לעולם מסורתי -בלתי ביקורתי ,שבו כל חריגה אצל אחד הראשונים מוסברת כפליטת קולמוס או כהתערבות של גורמים חיצוניים .מיותר לציין שלרוב ,גישה זו איננה עומדת במבחן המציאות של כתבי היד ,ומופרכת גם על פי דברי חכמים קדומים המבקרים את ראב"ע על פירושים שיוחסו מאוחר יותר לאחרים .בעלי גישה זו מניחים שראב"ע היה "רגיל בתלמוד" ,כיאה לכל חכם בישראל .כהוכחה לכך הם מביאים את הצגת קושייתו בתוספות בקידושין לז ,ע"ב ,ד"ה "ממחרת", ובראש השנה יג ,ע"א ,ד"ה "באקריבו" ,שעליה עונה שם ר"ת .אם בעלי התוספות מעוז הלמדנות " -מארחים" את ראב"ע ,אז ודאי ש"איכשר גברא"; על אחתכמה וכמה אם העונה לשאלתו הוא בן דורו -רבנו תם ,ראש וראשון לבעלי התוספות .גם המחמאות שהרעיף עליו ר"ת בהתכתבות ביניהם )"אני עבד לאברהם למקנה ,ואקודה ואשתחווה לאפיו"( ,נתפסו כ"הסכמה" לגדולתו בתורה .ראב"ע מוזכר גם מספר פעמים ב"אבודרהם" וב"שבלי הלקט" -שני ספרי פסיקה איטלקיים מתקופת הראשונים .כמה מאותם אזכורים זכו להיכנס ל"בית יוסף", ומשם ל"שלחן ערוך" ,ספר היסוד בפסיקה ההלכתית. עיון קצר במקומות שבהם מוזכר ראב"ע בספרים אלו מראה שהוא אינו מובא בהקשרים תלמודיים אלא בהקשרים אחרים ,הנובעים מתחומי התמחותו .שאלתו בתוספות היא שאלה בפרשנות המקרא ,ובאזכור נוסף )תענית פ ,ע"א ,ד"ה "בחניכתו"( הוא מוזכר רק כדוגמה לבעל שםֿמשפחה .אצל "אבודרהם" מובא ראב"ע בהקשר של אסטרולוגיה ,לשון וגיאוגרפיה ,וב"שיבולי הלקט" הוא מובא בהקשר של ביקורת על פיוטים ,לשון ופרשנות הכתובים. היו אף שטענו שראב"ע חיבר חידושים לש"ס ,כמו שהעיד הרב זכריה בן סרוק, ממגורשי ספרד ,שראה את חידושיו של ראב"ע למסכת קידושין "והם בתכלית הדקות והאימות" 17 ,אך רבים כבר פקפקו בייחוסם של אותם חידושים לראב"ע18 . אחרים הביאו את דברי הרמב"ם באיגרתו לבנו: והנכון הוא מה שביאר בו החכם רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל ,נאמר לי עליו שהוא חיבר בפירוש התורה ,וגילה בו סודות עמוקות ועצומות לא יבינם אלא מי .17הובא אצל החיד"א ,שם הגדולים ,ערך "רבינו אברהם ן' עזרא" . .18ראו למשל הערותיו של נ' בן מנחם לספרו של ליפשיץ -ליפשיץ ,תשכ"ט ,עמ' .112 ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ 288 שהוא במדרגתו ...ולא תטרוד שכלך אלא בפירושיו וחיבוריו וספריו ,כי הם טובים מאוד ...כי הוא היה כמו אברהם אבינו ע"ה ברוח) ...איגרות הרמב"ם, תרכ"א ,עמ' לט(. אך כבר מהרש"ל טען שהיא מזויפת ,וכן הוכיח לאחרונה הרב שילת )שילת, תשמ"ח ,ח"ב ,עמ' תרצז -תרצט(. את העובדה שראב"ע איננו משתמש בביטויים השגורים בשיח הלמדני המקובל, ונוקט בטרמינולוגיה חלופית ,הסביר בעל "צפנת פענח" ,מפרשו הקדום: והם לא ידעו כי בחר לו לשון המקרא לדבר בה ,כי היא לשון הקודש ,ובה נכתבו הנבואות .ומילת 'רבותינו' איננה לשון עברית ,רק לשון ארמית ,על כן לא הזכירה בספריו ,אבל הזכיר במקומה 'קדמונינו' או 'חכמינו' או 'אבותינו הקדושים' או 'המעתיקים' ,כי ההעתקה הוא הקבלה )הערצאג ,תר"צ ,עמ' .(7 לאור דברים אלו ניתן אולי להסביר מדוע נוהג ראב"ע לצטט את המשנה בלשונה )העברי( ולא את הגמרא )שנכתבה בארמית( ,אף על פי שהוא מסתייע בדברי הגמרא פעמים רבות19 . ÌȯÁ‡Ï Ï"ÊÁ ÌÚ ÂÈ˙˜ÂÏÁÓ ÒÂÁÈÈ בהקדמה לפירוש "בית העזר" על ראב"ע תוקף רבי בנימין איספינוזה את כל הפוגעים בכבודו של ראב"ע .בהקשר זה הוא מביא אגרות של שלושה מחכמי איטליה במחצית הראשונה של המאה ה 18-שהגנו על ראב"ע .האיגרת השלישית נכתבה על ידי הרב גד די לאקוילה ,כתגובה לספר "אמונת חכמים" של רבי אביעד שר שלום באזילה ,שתקף את ראב"ע .באיגרת הוא מביא את דעתו של רבי חנניה קזיס ,שבנו של אבן עזרא ,יצחק אבן עזרא ,הוסיף בפירושים של אביו דברים החורגים מתחום ההלכה )על פי בן מנחם ,תשל"ח ,עמ' .(255להבנת דברים אלו יש לציין ,שיהודה אלחריזי )אלחריזי ,תרנ"ט ,עמ' (42מספר ,שיצחק ,בנו של ראב"ע התאסלם .יצחק אבן עזרא עצמו תוקף באחד משיריו שמועות אלו ,אך משיר אחר משמע שאכן התאסלם .נוח לייחס פירושים ,שסותרים את ההלכה, למקורב לראב"ע ,שמקובל לחשוב שעזב את היהדות ,אך גם דעה זו איננה עומדת בפני הביקורת ,שכן יצחק אבן עזרא הלך לעולמו עוד בחיי אביו ,וספק אם ראה 20 את פירושי אביו שכתבם בסוף ימיו. כיוון דומה מביא רבי בנימין אישפינוזה בשם רבי יוסף טוב עלם בעל "צפנת פענח" )בן המאה ה .(14-רבי בנימין טוען שכל אותם פירושים החולקים על .19ראו מקורות רבים על כך אצל מלמד ,תשל"ה ,ח"ב ,עמ' .693-678 .20ראו על כך בן מנחם ,תשי"ב ,עמ' ז ,טז ,מד-מה. ‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰ 289 ההלכה מקורם בהעתקות של תלמידים שטעו בהעתקתם או הוסיפו מדעתם .מכמה מקומות הוא מוכיח שחלק מפירושי ראב"ע נערכו על ידי תלמידיו ,וחלקם אף לוקטו ממספר חיבורים שונים של ראב"ע 21 .החיד"א מזכיר דעה זו ,אך מקשה עליה בכך שרמב"ן תוקף את ראב"ע על מקומות שבהם הוא חולק על ההלכה, אף שחי זמן מועט אחריו .כלומר ,לדעת רמב"ן י ש לייחס פירושים אלו לראב"ע. מאידך גיסא ,אומר החיד"א ,עומדים כל אותם פירושים הסותרים את ההלכה שעליהם לא העיר רמב"ן ,והם ,כנראה ,לא יצאו מתחת ידי ראב"ע. מעניין שגישות אפולוגטיות אלו שרדו עד ימינו .הרב כשר )כשר ,תשי"ד ,עמ' רנד( תמה על ראב"ע שמייחס כמה מדרשות חז"ל לחכמי הקראים ,דבר שמעיד על בורותו בדברי חז"ל .לאור זה הרב כשר מציע שאותם פירושים בספר שמות שבהם מוזכר יפת )מחכמי הקראים ,המוזכר רבות בפירוש ראב"ע לספר שמות(, הם הוספות על גיליון של קראי ,שכתב הערות קראיות על פירוש ראב"ע ,ולאחר מכן הן נכנסו בטעות לתוך הפירוש עצמו 22.כך הוא גם מסביר מדוע ראב"ע אינו נוהג לגדף את יפת ,כפי שהוא עושה לרוב חכמי הקראים. „‰ÎωΠ‡Ï ͇ ,Ï"ÊÁÎ . את עלון ההדרכה לפרשת ויקרא של שנת תשכ"ד ייחדה נחמה ליבוביץ ז"ל להצגת זווית מעניינת לפתרון בעיה זו .הבסיס לדיון הוא ויכוח שהתנהל על גבי העיתונים "המגיד" ו"הלבנון" בשנים תרכ"ז-תר"ל .אך טרם נציג את הדעות שעלו בוויכוח זה ,ברצוני להביא את פירושי ראב"ע העומדים כאן לדיון. א .בשמות יב ,טו ,מצווה התורה" :שבעת ימים מצות תאכלו" .לכאורה ,משמע מן הפשט -וכך פירש ראב"ע -שזהו חיוב לאכילת מצות שבוע שלם ,כנגד הימים שאכלו מצות ביציאת מצרים )עד טביעת פרעה בים סוף( .חז"ל )מכילתא פסחא פ"ח; בבלי ,פסחים קכ ,ע"א( פסקו שיש חיוב לאכול מצה רק בלילה הראשון ,ומהפסוק הזה יש ללמוד לעניין אחר. ב .בדברים כו ,ז ,מבין ראב"ע את הביטוי " ה כ ה ן אשר יהיה בימים ההם" כמתייחס לכוהן הגדול .לפי פירוש זה אין חיוב הבאת ביכורים נוהג בזמן שאין כוהן גדול .להלכה לא נפסק כך ,ושוב נמצא ראב"ע חולק על חז"ל. ג .מקרה שלישי הוא שמיטת כספים .בדברים טו ,א ,נאמר" :מקץ שבע שנים תעשה שמיטה" .חז"ל )ספרי קיא; בבלי ,ערכין כח ,ע"ב( פירשו את הביטוי "מקץ" כ"סוף" ,כלומר ,רק בסוף השנה השביעית נשמטים החובות ורק אז צריך .21וראו על כך בהרחבה אצל הרב משלם ראטה -ראטה ,תשכ"ח ,עמ' יב-כ. .22מקרה דומה ראו במאמרו של מאיר זיסלין -זיסלין ,תשס"א. 290 ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ לכתוב פרוזבול .ראב"ע מפרש את "מקץ" מלשון "קצה" ,דהיינו אחד הקצוות תחילה או סוף .לדעתו ,המדובר דווקא על תחילת השנה השביעית ולא עלסופה ,כפי שמשמע גם מירמיהו לד .לאור דברים אלו ,השביעית משמטת בתחילתה ולא בסופה. ב"הצופה להמגיד" בי"א אלול תרכ"ז כותב על ראב"ע אחד המתכנה "ר'": מצאנו שיצא לפעמים חוץ מדברי חז"ל כמו בפרשת בא עצמה כתב' :ואין 'בכל מושבותיכם תאכלו מצות' רשות ,כמו 'ששת ימים תעשה מלאכתך' רק חיוב, למען תזכור' .וזה נגד הדין ,כידוע שרק בלילה הראשון יש חיוב אכילת מצה, )ובדומה לו( בפרשת כי תבוא' :טעם 'בימים ההם' שזה )הבאת ביכורים( חיוב כל זמן ששם כהן גדול ' ואין זכר לזה בדין .ונפלא ,כי גם התרגום הירושלמי תירגם )דברים כו ,ג( 'ובאתם אל הכהן -כהנא רברבא'; בזה וכיוצא בזה מוכרחים אנחנו לומר ,כי שכח ראב"ע לפי שעה את דברי חז"ל ,כי לא היה בעל המלאכה הזאת. ר' השיג על ראב"ע ,ולא חש שבדבריו כבר גלומה התשובה .ב"כבוד הלבנון", שלוש שנים לאחר מכן ,הגיב ר' יוסף זכריה שטערן ,אב"ד דק"ק שאוויל ,לדבריו של ר': מה שהביא החכם ר' מראב"ע שהכתוב 'שבעת ימים תאכל מצות' על דרך הפשט הם חיוב ,ממה שאמר 'למען תזכור' ,ראיתי להעיר במה שאמר ב'פני יהושע' פסחים כח ע"ב בהא דאמר ר' שמעון' :כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ' ,והכריח בפלפולו דר' שמעון לשיטתו ,ואכילת מצה הווי חובה כל שבעה )שם(. משמעות הדברים היא זאת :ראב"ע לא ראה עצמו מחויב דווקא להלכה ,אלא לתורה שבעל פה בכללה .אם יש דעה אצל חז"ל המפרשת כפי הפשט ,הוא רשאי לפרש כמוה ,גם אם לא נפסקה להלכה .כך לגבי חיוב אכילת מצות בפסח ,שפסק כר"ש )אליבא ד"פני יהושע" ,פסחים ,כח ,ע"ב( ;23כך בהבאת ביכורים -שפירש לפי ת"י ,המהווה מקור קדום מספיק לצורך העניין ,וכך יש להסביר גם את שמיטת הכספים .ראב"ע סובר לפי גרסה מסוימת בתוספתא )שביעית פ"ח ה"י( שיש לכתוב פרוזבול בתחילת שביעית ,ומכאן הוא מבין שהשמיטה משמטת מתחילתה )בניגוד לראשונים אחרים שהתאימו את התוספתא לדברי הספרי( .גישה זו אינה אופיינית רק לראב"ע ,וכך נהג גם רש"י ,שהעדיף להביא לעתים דעת יחיד בחז"ל העולה יפה עם פשט הכתובים ,כפי שממשיך וטוען הרב שטערן: והרא"ם )ר' אליהו מזרחי( במשפטים ,שהמפרשים כולם לא כוונו בפירוש התורה, .23ומשלימים את הדברים דברי הגר"א ,שאכילת מצה בלילה הראשון היא חובה ,בעוד בכל שבעה איננה רשות אלא מצווה. ‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰ 291 רק ליישב פירוש המקרא ,יהיה כהלכה או לא כהלכה ,ועיין בספר 'אמונת חכמים' פרק ב ,שרש"י פירש הרבה פעמים כדברי יחיד בגמרא ,לפי שפירוש ההוא נאות בלשון הפסוק )שם(. בניגוד לדעת גדולים שהוזכרו לעיל )ר"י טוב עלם ,הרב כשר והרב ראטה( ,מסתבר כדברי גדולים אחרים )רמב"ן ומהרש"ל ,לדוגמה( ,שראב"ע לא היה בקיא בתלמוד. המעניין הוא שלפי ההסבר שהוצג כאן ,לראב"ע בקיאות רבה בתורה שבעל פה, בקיאות גדולה אף מזאת שייחסו לו החכמים שהוזכרו לעיל .ראב"ע הכיר לא רק את הדעות שנפסקו להלכה אלא גם גישות שנדחו בשקלא וטריא התלמודי ,ולעתים פירש כמותם .מגישה זו עולה שראב"ע ,בדומה לראשונים אחרים ,הכפיף עצמו בפני המקורות החז"ליים בכללם ,ולאו דווקא בפני ההלכה הפסוקה. חשוב לציין שהסבר זה הנו חלקי בלבד ,והוא מסביר רק מקרים מעטים .הוא מרתק מבחינה למדנית ,אך אין בו כדי לתרץ את התופעה בכללה. Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ¯Â‡Ï ˙ÂÈ˙Îω ˙ÂÈ˘¯Ù ˙‡¯Â‰ - ÌÂÎÈÒ במאמר זה נתקלנו בהתייחסויות שונות לפירושי ראב"ע החולקים על ההלכה. בתחילה עסקנו בחכמים שביקרו את ראב"ע בנקודה זו .חלקם הטיפו נגד הלימוד בספריו בעוד אחרים ציטטו אותו פעמים רבות ,חלקם תוך כדי ביקורת .לאחר מכן ראינו חכמים שקיבלו את ראב"ע כבקיא גם בתחום ההלכתי ,וייחסו לאחרים פירושים שלו הסותרים את ההלכה .לבסוף ,ראינו גישה המנסה לבסס פירושים מסוימים של ראב"ע על פי דעת יחיד בחז"ל .קשת הדעות מייצגת חכמים רבים: ראשונים ,אחרונים ואחרוני אחרונים. אציין שאיני מתיימר לתת תשובה החלטית לבעיית הסתירות בין ראב"ע וההלכה. כל הסבר שהועלה כאן מסוגל להסביר רק חלק מהמקרים .התמונה המצטיירת במאמר זה עולה יפה עם דמותו רבת הסתירות של ראב"ע ,תכונה ,שלפחות לגבי דידי ,מוסיפה לאטרקטיביות של פירושיו. לאור זאת ,השאלה המשמעותית כאן איננה פרשנית גרידא אלא שאלה חינוכיתֿ אקטואלית :כיצד יש להתייחס לפירושיו של ראב"ע במסגרת העיסוק בפרשיות הלכתיות בכיתה ,והאם בכלל נכון להביאם לפני התלמידים .לצורך העניין אגביל כאן את הדיון לכיתות הבוגרות בישיבה תיכונית או באולפנא ,שבהן השאלות הרלוונטיות עולות ביתר שאת. ראשית ,חשוב לציין ,הנוער בישיבות התיכוניות בימינו שונה בהרבה בחינות מהאנשים שלשם חינוכם כתבו החכמים שהוזכרו לעיל את פירושיהם .לצערנו, התלמידים בישיבות התיכוניות אינם רואים את הגמרא כמרכז חייהם .בניגוד 292 ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ לתלמידים בעולם המסורתי ,עולמם הרוחני מושתת על השפעות חיצוניות ,ואת הפן היהודי הם שואבים לאו דווקא מהגמרא ומההלכה ,אלא גם מהתנ"ך וממחשבת ישראל .לבעיה זו יש גם צד חיובי בהקשר שלנו .הנוער מבחין ,ולו מבחינה מושגית ,בין "פשט" ל"דרש" .דברים אלו נכונים בעיקר ביחס לצדדים ההלכתיים של התורה .מעניין שבצדדים האגדיים של התורה ההבחנה ברורה פחות .מסתבר ,שהשפעת הגננת גדולה בהרבה מהשפעתו של הר"ם בשיעורי גמרא .מבחינה זאת ,שאלות הלכתיות העולות מפירוש ראב"ע אינן מציקות להם ביותר .אין כאן פגיעה בעולם הנפש שלהם ,כפי שאולי היה קורה לנער בישיבה חרדית .תלמידינו פתוחים יותר גם לביקורת על ההלכה )גם אם הדבר הוא למורת רוחנו( ,ושאלות שכאלו טבעיות הן להם. עניין אחר המפותח אצל תלמידינו -בניגוד לקורה בחברות מסורתיות אחרות - הוא ההכרה בלגיטימיות של דעות שונות בקרב הפרשנים ,בחינת "שבעים פנים 24 לתורה" .מבחינה זו ,גם מחלוקת של ראב"ע עם התושבע"פ איננה מבהילה. בבואנו ללמד פרשנות של ראשון הסותרת את ההלכה עלינו להציג בצורה ברורה את ההבדל בין פרשנות על דרך הפשט לפרשנות על דרך הדרש .חשוב שנזכיר שאין לפסוק הלכה משיעורי תורה ,ושכך סבר גם ראב"ע .לשם הבהרת הדברים יש להזכיר שלא רק פשטן מובהק כראב"ע פירש בניגוד לחז"ל ,אלא גם פרשנים אחרים ,כמו רש"י ,נקטו דרך זו. ניתן לומר ,שהבעיה אצל תלמידינו היא הפוכה :סתירות בין פרשנות הפשט לבין ההלכה אינן מפריעות להם כלל .הם מתקשים להבין ביקורת של חכמים מסוימים על אותם פשטנים ,ובכך הם גם "מפספסים" את עצמת דבריו של הפשטן עצמו. חשוב להדגיש בפני התלמידים שלראב"ע עצמו שאלה כזו אכן הציקה ,והוא אף הצהיר שלא יסתור את חז"ל .לאור זה ,בכל פירוש המנוגד לדעת חז"ל יש חידוש עצום .הדברים נכונים בעיקר ביחס לרש"י ,שכל סטייה שלו מדעתם של חז"ל מחייבת אותנו לשאול מדוע עשה כך ומה היה קשה לו בפסוק .אם ננקוט דרך זו, נוכל להשתמש בבעיה שעמדה בבסיס מאמר זה ,כמנוף להבנת הפרשנים .מבחינה זו יש חשיבות רבה לגישות המעלות את הסתירה בין ראב"ע לחז"ל במלוא חריפותן -וזאת מפני שהן מכריחות אותנו לענות על השאלות; מה שאין כן בגישות האפולוגטיות ,שמטשטשות את הבעיה ,ומוציאות את הלומד נפסד. .24מכרה שעברה מ"בית-יעקב" לאחת האולפנות ,סיפרה לי על השיעור הראשון בתורה באותה אולפנא .כשהרב דיבר על כך שרמב"ן חולק על רש"י ,נזדעזעו אצלה אמות הספין :כיצד ייתכן שיש מחלוקת בין שני חכמים? לתלמידינו ,המושג "מחלוקת" טבעי ואינו מבהיל. ‰Îω ÈÈÈÚ· Ú"·‡¯ ˘Â¯ÈÙ ˙‡¯Â‰ 293 ·‰ÈÙ¯‚ÂÈÏ·È אזולאי חי"ד )החיד"א( )תרל"ז( ,שם הגדולים ,ווארשא. אלחריזי יהודה )תרנ"ט( ,תחכמוני )מהדורת א' קאמינקא( ,ווארשא. בן מימון משה )תרכ"א( ,אגרות הרמב"ם ,לפסיא. בן מנחם נ' )תשי"ב( ,יצחק אבן עזרא -שירים ,ירושלים. בן מנחם נ' )תשל"ח( ,עניני אבן עזרא ,ירושלים. גרבר ש"א )עורך( )תרמ"ב( ,אגרות שד"ל ,פרמישל. גרץ צ' )תרנ"ז( ,דברי ימי ישראל ,ווארשא. דוידוביץ ת' )תשל"ט( ,שני פירושיו של ר' אברהם אבן עזרא לספר שמות -מחקר השוואתי ,עבודת גמר לתואר מוסמך באוניברסיטת בר אילן ,רמת-גן. הערצאג ד' )תר"צ( ,ספר צפנת פענח ,ברלין ]ד"צ חיפה תשכ"ז(. ווייס א"ה )תרנ"א( ,דור דור ודורשיו ,וינה. וייזר א' )תשל"ז( ,פירושי התורה לרבינו אברהם אבן עזרא ,א-ג ,ירושלים. וייזר א' )תשכ"ז(" ,הויכוח על ר' אברהם אבן עזרא בספרות ההשכלה" ,סיני ,סא, עמ' קי-קטו ]גם בתוך :מחקרים במקרא ,ת"א תשמ"ח ,עמ' .[287-280 ורגון ש' )תשס"ד(" ,הוויכוח בין שמואל דוד לוצאטו לעמיתיו על היחס לר' אברהם אבן עזרא כחלק מעולמה של תנועת ההשכלה" ,איטליה ,כינוסים ,סדרת מוספים ,2 ,עמ' כה-נד. זיסלין מ' )תשס"א(" ,נוסח קראי להקדמה ל"ספר מאזנים" לר' אברהם אבן עזרא", מחקרי לשון ,ח ,עמ' .288-283 כהנא ד' )עורך( )תרנ"ד( ,רבי אברהם אבן עזרא -קובץ חכמת ראב"ע ,ורשא )ד"צ: ירושלים תשל"א(. כהן י' )תשנ"ו( ,הגותו הפילוסופית של ר' אברהם אבן עזרא ,ירושלים. כשר מ"מ )תשי"ד( ,תורה שלמה ,ח )כרך תשיעי( ,ניו יורק. לוין י' ) ,(1985ילקוט אברהם אבן עזרא ,ניו-יורקֿתל-אביב. לוצאטו ש"ד )שד"ל( )תרמ"ב( ,אגרות שד"ל ,מהדורת ש"א גראבר ,א-ב, פרזעמישל. לוצאטו ש"ד )שד"ל( )תקצ"ט( ,מכתב שד"ל ליש"ר ,כרם חמד ,ד ,עמ' .147-131 ליבוביץ נ' )תשכ"ד( ,עלון הדרכה לפרשת ויקרא. 294 ‰ÈÏ„‚ Ô· ȇÁÂÈ ליפשיץ א' )תשכ"ט( ,עיונים בלשונות ראב"ע ,שיקאגו. ליפשיץ א' )תשמ"ב( ,פרקי עיון במשנת רבי אברהם אבן עזרא ,ירושלים. לעהרער צ"י הלוי )תשמ"ט(" ,ר' אבן עזרא בעיני גדולי הדורות" ,צפונות ,ג ,בני ברק. מונדשיין א' )תשס"א( ,מחקרים במשנתם הפרשנית של רש"י ושל ר' אברהם אבן עזרא ,עבודת גמר לתואר דוקטור באוניברסיטת בר אילן ,רמת-גן. מלמד ע"צ )תשל"ה( ,מפרשי המקרא -דרכיהם ושיטותיהם ,ירושלים. מרגליות א' )תשי"ג(" ,היחס שבין פירוש הרשב"ם לפירוש ראב"ע" ,בתוך :מ"ד קאסוטו ,י' קלוזנר וי' גוטמן י' )עורכים( ,ספר אסף ,ירושלים ,תשי"ג ,עמ' .369-366 סימון א' )תשנ"ב(" ,לשונו החריפה והשנונה של ראב"ע -גינוי אמיתי או דרך ויכוח ספרדית?" ,תעודה ,ח )מחקרים ביצירתו של אברהם אבן עזרא( ,תל-אביב, עמ' .120-111 פיינר ש' )תשס"ד(" ,ביקורת המודרניות :שמואל דוד לוצאטו וההשכלה שכנגד" איטליה ,כינוסים ,סדרת מוספים ,2 ,עמ' קמה-קסה. קופרמן י' )תשס"א( ,פשוטו של מקרא ,ב ,ירושלים. ראטה מ' )תשכ"ח( ,ספר מבשר עזרא ,ירושלים. שילת י' )תשמ"ח( ,אגרות הרמב"ם ,ירושלים. שעוועל ח"ד )תשי"ט( ,פירושי התורה לרבינו משה בן נחמן )רמב"ן( ,ירושלים.
© Copyright 2024