file(רעות פרסטר - קטלוג הלוחם והנער.pdf,1509Kb)
1 רעות פרסטר בהשתתפות עדי גוב ארי הלוחם והנער אוצרת :סיגל ברקאי פברואר-מרץ 2011 גלריה נלי אמן ,תל אביב קטלוג: רשימת עבודות עריכה :סיגל ברקאי וגיא שגיא עיצוב גרפי :גיא שגיא ,אביחי מזרחי -סטודיו שועל עריכה לשונית ותרגום לאנגלית :דריה קסובסקי תצלומי עבודות :רעות פרסטר הדפסה :ע"ר הדפסות בע"מ עמ' :1בקעת בית ציידא ,2010 ,תצלום צבע דיגיטלי40x50 , עמ' :3לוחמי האור ,I, 2010תצלום צבע דיגיטלי40x50 , עמ' :9עדי גוב ארי ,פגיון ציד ותיק2005 , עמ' :10-11חרש הברזל ,2011 ,וידיאו 6:20 ,דק' עמ' :15חרב מעוקלת ,2011 ,פלסטלינה על קרטון28x50 , עמ' :16לוחמי האור ,II ,2010תצלום צבע דיגיטלי80x60 , עמ' :18טומבו ,2010 ,תצלום צבע דיגיטלי110x90 , עמ' :20חזירי הבר ,2010 ,תצלום צבע דיגיטלי40x50 , עמ' :22חרב ישרה ,2011 ,פלסטלינה על קרטון28x50 , עמ' ,2010 ,War Cry :27תצלום צבע דיגיטלי80x60 , עמ' :28לוחמי האור ,2011 ,וידיאו 3.15 ,דק'; עמ' :29לוחמי האור ,III, 2010 ,תצלום צבע דיגיטלי50x40 , עמ' :30ללא כותרת ,2010 ,תצלום צבע דיגיטלי50x40 , עמ' :38הטלת סכין ,2010 ,תצלום צבע דיגיטלי40x50 , הציָ יד ,2010 ,תצלום צבע דיגיטלי40x50 , עמ' ַ :40 תודות: לעדי גוב ארי על שיתוף הפעולה ועל שחלקת עמנו את עולמך לסיביל גולדפיינר ול”קום איל פו” על התמיכה בקטלוג; ל”לוחמי האור” :עמית ,אמיר ,צ’יקו ואדם; לד”ר דני קפלן על כתיבת המאמר; למאיר טאטי על עריכת הווידיאו; תודה מיוחדת לסיגל ברקאי האחת והיחידה. על העטיפה@@ : כל המידות בסנטימטרים ,רוחבxגובה ,אלא אם צוין אחרת © ,2011רעות פרסטרreutferster@gmail.com , 3 במשך שנים רבות עסקה רעות פרסטר בעבודתה האמנותית בתכנים ,בסוגי שיח ובייצוגים חזותיים של עולמות “נשיים” ופמיניסטיים .בתערוכה זו היא מפנה מבטה אל עבר ה”אחר” שלה -הגבר, ולא סתם גבר ,אלא גברים המגלמים בצורת הקיום היומיומית שלהם רעיונות ,אידיאולוגיות ואמונות על גבריות אולטימטיבית ,פראית .משתתף נוסף בתערוכה הוא סנסאי עדי גוב ארי, מומחה לאמנויות לחימה ויצרן חרבות ,שעבר הכשרה ארוכת שנים ביפן .גוב ארי חי ביישוב כפרי בצפון הארץ ,וממנו הוא יוצא למסעות בטבע ,צד ,דג ומחשל חרבות. “בית הספר העברי הראשון ללוחמי האור” פועל ביער חדרה .מקימי המקום הם שני גברים צעירים, בוגרי יחידות קרביות בצבא ,שלמדו תורות לחימה עתיקות ,וכן את תורת הנפש והפסיכולוגיה המודרנית“ .לוחמי האור” שמו להם למטרה לחנך ילדים ונערים בעלי לקויות למידה באמצעות פרקטיקות של יחסי מורה-תלמיד ,המתקיימות בעולם הלוחמים העתיק. אבירים ,סמוראים ואמני לחימה במזרח ובמערב מהווים השראה לשיטות העבודה שפיתחו לוחמי האור .עולם דיכוטומי של טוב ורע ,של שחור ולבן ,של גבריות של צייד ,החייב לשרוד אל מול כוחות הטבע המאיימים ,מנחים גברים אלה כחלק מהוויה קוסמית מעצימה ומלאת קסם והרפתקה .אנשי החרב והברזל שואבים מדימויים אלה את ההצדקה הנפשית לפעילותם ואת ההנמקות הקיומיות הבסיסיות ביותר לחייהם .המערכת כולה נסובה סביב התנהלות “גברית” המחצינה את עצמה בשפת הגוף ,בדיבור ובתנועה .מצג הגבריות מצוי על הגבול שבין מציאות לבידיון ,מעין תיאטרון ,שהמשתתפים בו מאמינים באופן מוחלט בתפקידים המגולמים בו. ההתנהלות במקום מרתקת את פרסטר מן הבחינה האמנותית ,המגדרית והסוציולוגית גם יחד. באמצעות עבודותיה היא שואלת שאלות על אודות היחסים בין המינים ,על כוח ,על זהות ועל טיפוח אידיאלים של גבריות בעולם ,ההופך להיות מודע יותר ויותר לבעייתיות הגלומה בשליטה גברית .מהי מידת תקפותם של ערכים אלה בחברה החותרת לשוויון בין המינים? בניגוד לצורות גבריות שהתפתחו בעולם הפוסט–מודרני ,המדברות על “גבר חדש” ,על רגישות קאמפית ()camp ועל התחברות לנשיות הפנימית ,גברים אלה מציבים את עצמם בשורה אחת עם גיבורי העבר המיתולוגיים ועם אתוס הגבורה וההקרבה הישראלי 1.הבחירה בהגדרת גבריות כה מצומצמת מצביעה על סכנה לבלימת הצמיחה של גברויות מסוגים אחרים. 4 עמדתה של פרסטר בתערוכה זו היא של מתבוננת מבחוץ .כמתעדת וכמדווחת ,היא מצביעה על תופעה המרתקת אותה ,אך היא עצמה נמצאת מחוץ למעגל העשייה בפועל ,ומותירה לצופה להחליט מהי עמדתו כלפי האובייקטים הגבריים הניצודים במצלמתה .בתערוכות קודמות שמה פרסטר את עצמה במרכז .היא הופיעה בדמותה שלה כאובייקט הנחשף לעין המצלמה ,מגלה את פגיעותו ומתמסר למבטו הביקורתי של הצופה .הפעם הוסט המבט ,הוזזה העמדה הנפשית. במקום להציב את עצמה כחיה פצועה שנלכדה באור ,היא מעדיפה לצלם חיות ניצודות ולתאר פעולות תקיפה ולוחמה של אחרים .הבחירה בנקודת מבט זו חדשה עבורה ,והיא משקפת שינוי בעמדתה אל מול העולם .כמתבוננת מבחוץ היא אינה יכולה להתערב יתר על המידה ,אינה כופה את נקודת המבט שלה ואף מותירה את הסיבות לפעולתה לוטות במסתורין .ההתקרבות לגישות חיים הזרות לה באמצעות המצלמה מעוררת תהליך של בדיקה ביחס לחייה שלה .היא מגיעה להגדרת הזהות שלה באמצעות ה”אחר” הגברי. חרף ההתבוננות מבחוץ העבודות מייצגות גם עמדת שליטה ,כאשר דימויי הגבר ודרך פעולתו ה”גברית” נשלטים על ידיה באמצעות החלטות עריכה ,חיתוך הפריים ובחירת הקומפוזיציה. בעבודת וידיאו אחת היא מצלמת בחזית המבנה את סידור החרבות ואת כלי הנשק הקרים. לכאורה פעולה מלאת עוצמה של לוחם המכין את עצמו לקרב ,אולם למעשה ,החרבות אינן נכנסות לשימוש על ידי תלמידי בית הספר .זוהי הכנת של תפאורת הרקע גרידא ,המייצרת את האווירה המתאימה לפעילות החינוכית במקום .העבודה מעלה שאלות על אמת ובידיון ,על מציאות ומשחק. האטי ומלא ההוד בעבודה נוספת היא מצלמת פעולה של חיסום חרב באמצעות תנור ליבון .הטקס ִ מודגש על ידי צילום בחושך ,המאיר את פניו המסותתות של הגבר העובד .החפץ הסופי שנוצר הוא אובייקט שערכו השימושי מוטל בספק ,אך הוא מעורר התפעלות בעוצמתו ,ביופיו ,באיכותו האמנותית ובמטענים ההיסטוריים והמיתולוגיים שהוא מביא עמו .במקרה זה מייצרת המצלמה מבט חושק ומעריץ ,המטפח את המיתוסים העומדים בבסיס העשייה של מחשל החרבות. הגברים הנתונים למבטה של פרסטר אינם “עסוקים” בגבריותם .הם נשענים עליה על מנת לחנך ילדים ונערים צעירים .הדחף לפעולתם נובע מאהבה ,מאמפתיה ומרצון לעצב ולחזק בנים צעירים, שמציאות חייהם לא העצימה את כוחותיהם הפיזיים או הנפשיים .הם עושים זאת מתוך אמונה כי ערכים חינוכיים חשובים גלומים בחזרה אל הטבע ,ביחסים עם גבר בוגר ומנוסה ובהתמודדות עם אתגרי החיים .האלימות המובנית ,המוטמעת באמנויות הלחימה ,מוסבת לאנרגיה חיובית של חינוך ושל ריפוי .השיטות להשגת מטרות אלה הן פיתוח יכולות גופניות באמצעות מגע פיזי, ִאתגור יכולת הלחימה והתקיפה וטיפוח אינסטינקטים הישרדותיים .בתערוכה מתבטאים יחסי חונך-חניך בנוכחותה של דמות ילד החוזרת בכמה מן העבודות .הילד מפנה מבט מעריץ אל הבוגר ומנסה ללמוד את אופן פעולתו וחשיבתו ולחקותם. למרות ההערכה הרבה שהיא מגלה כלפי פעילותם של הגברים ,פרסטר אינה יכולה שלא לתהות 5 לנוכח הטבעיות ,שבה הם משתמשים בהנחות חברתיות “שקופות” על היתרונות הגלומים בעוצמה ובשליטה הגברית .השאלות שניסחו התיאוריות הפמיניסטיות והפוסט-סטרוקטורליסטיות ,אינן מאפשרות עוד להתעלם מההיררכיה הגלומה במשוואות בינאריות של גבריות ונשיות ,טבע מול תרבות ,עוצמה מול רכות וכדומה .האנתרופולוגית מרי דגלס שחקרה את החלוקות הדיכוטומיות בין טוהר לבין זיהום בחברות אפריקניות ובטקסטים מקראיים ,טענה כי החברה משתמשת בגבולות אלה על מנת לשמר את הארגון החברתי-תרבותי ,המקיים את השליטה הגברית כעיקרון “מובן מאליו” .נשים ,למשל ,מסומנות על ידי הזיהום הקבוע של דם המחזור ,לעומת הגברים שגופם אינו מכיל זיהום אינהרנטי .הביקורת על גישות אלה גרסה כי חלוקת העולם על פי ארגון בינארי של זכר-נקבה שוללת קטגוריות היברידיות ,המשלבות בגרסאות שונות בין האפשרויות 2 הבינאריות ,ומרחיבות את עולמות התוכן האפשריים בדבר זהות מגדרית. הרעיונות על אודות חניכה וטיפוח של גבריות ושל עוצמה באמצעות טקסי חניכה מעוגנים באופן עמוק באתוסים ובדרכי הפעולה של תרבויות שונות .מחקרים רבים הצביעו על חשיבותם של טקסי החניכה .האנתרופולוג ויקטור טרנר ,למשל ,תיאר כיצד בחברות שבטיות נשלחים נערים בערב שלפני טקס החניכה שלהם למקום לימינלי (סיפי) מפחיד ומבודד מחוץ לשבט במטרה לחזק את רוחם לקראת תפקיד הלוחם הבוגר המצפה להם 3.ביוון העתיקה כלל תהליך החניכה של הנער הצעיר מן המעמד הגבוה ( )eromenosחטיפה על ידי בוגר צעיר ( .)erastesהם חיו וצדו יחדיו בטבע במשך כחודשיים .במשך תקופה זו היה על הגבר הבוגר לגלות לנער הצעיר את רזי החיים ואת סודות ההישרדות באופן עדין והדרגתי 4.בשבט הסמביה בגיניאה החדשה מאמינים גם כיום כי על גברים בוגרים להפיח כוחות בנערים צעירים .הילדים יוצאים בגיל 6לטקס התבגרות בכפר 5 מרוחק שבו חיים גברים בלבד ,ושבים לכפרם רק בגיל ,13לאחר שעברו תהליך חניכה ממושך. לדברי רוברט בליי ,חניכה היא השער לגבריות .בחברה השבטית ,האב ובנו עבדו ופעלו יחדיו, וכך התפתחה גבריותו של הנער .בחברה התעשייתית הופרד האב ממשפחתו ויצא “לעבודה”, וכך נוצר חסך אב ,חסך שהינו בעל השלכות הרסניות .בליי טוען כי בימינו יצירת קשר עם מורה לחיים עשויה להחזיר לגברים צעירים את חיוניותם ואת חוסנם .הנער מפתח את ה”מלך” שבו, הקובע יעדים ,מקבל החלטות ומחייה בתוכו את “הלוחם” המגן על בחירותיו ועל דרכו .יצירת 6 הקשר עם הגבר הפראי שבתוכו מהווה ,על פי בליי ,אחד מן המפתחות לאושרו של כל גבר. חוקרת הגבריות והמגדר ,רייווין קונל ( ,)Connellהבחינה שבמשך זמן רב חיה החברה המערבית באמונה פנטסטית על קיומו של “הגברי העמוק” אי-שם בתוככי נפשו של כל גבר ,והאמינה כי מכנה משותף זה יכול לקשור בין גברים מתרבויות ומזמנים רחוקים באמצעות תכונות פסיכולוגיות, טקסי חניכה ומיתולוגיות עמוקות שגברים חולקים ביניהם 7.ברם ,התבוננותה המחקרית רחבת היריעה של קונל הפריכה רעיונות אלה .מחקרים שדנו בהבדלים ביכולות המנטליות ,הרגשיות, תכונות האופי ומוקדי העניין של נשים ושל גברים הניבו שוב ושוב את אותה תוצאה :כמעט בכל מישור פסיכולוגי שנבדק לא נמצאו כל הבדלים בין המינים או נמצאו הבדלים מזעריים בלבד. 6 לעומת זאת ,במגוון תחומים תפקודיים התגלו הבדלים של ממש כתוצאה מהבדלים חברתיים, 8 שנהוג לנמקם באמצעות צידוקים פסיכולוגיים. כאישה ,המשתמשת במצלמה ככלי ביטוי ומחקר ,פרסטר מייצרת מבט מציצני-אנתרופולוגי המתבונן בתרבות ובאמונות המגדר של ה”אחר” .הגברים הנקלטים במצלמתה הם לכאורה חזקים, אך עולה שאלה האם הבחירה שלהם להתנתק מהזרם המרכזי של העולם המערבי אינה מעמידה אותם בעמדת חולשה ,כזן המצוי בסכנת הכחדה .כבדרך אגב חושפת המצלמה את נתוני המציאות היומיומית .מול הפנטזיה הגברית האולטימטיבית עומדים האקלים הישראלי ,יער האקליפטוסים המאובק והבקתה המגובבת בשאריות של אורבניזם ישראלי מוזנח ,המשיבים למתבונן בחיזיון את קנה המידה המקומי והריאלי. כאישה המתעדת גברים ,היא מנהלת עמהם משא ומתן סמוי של תן וקח .הם מוכנים להצטלם ,אך לא תמיד חשים בנוח עם המעמד; הם אינם מכירים משחר ילדותם את עמדת המושא להתבוננות, כמו הנשים .לפיכך נעה שפת הגוף הגברית בין הפגנת ביטחון מופרז לביישנות ומבוכה .לעתים הם מביעים התנגדות סמויה ,הפניית גב וסירוב לשתף פעולה עם החשיפה ,אך הם אינם קוטעים את התהליך וממשיכים להתמסר למבטה המנכס של האישה שמאחורי המצלמה. אורח החיים הפשוט של הגברים דחף את פרסטר לצילום ישיר ,לא מבוים ולא מטופל .שיטת הפעולה שלה הייתה צילום כמעט אוטומטי של כל הנעשה והמתרחש .המצלמה פועלת כחלק מן הגוף ,ואלפי תמונות ושעות צילום מצטברות ליצירת תיאור מצב .בעבר שיתפה פרסטר פעולה עם אמנים אחרים ש”טיפלו” בתצלומיה ,אם על ידי הפיכתם למגזרות ולקיפולי נייר ,אם על ידי עיצוב בגדים מבד על גבי הדמויות המצולמות .היא עצמה רקמה את התצלומים בחוט זהב או שיבצה אותם במסגרות מתכת קטנטנות ,שהפכו אותם למעין אביזרי אופנה .בתערוכה זו החליטה להשאיר את התצלומים ללא כל טיפול. פרסטר החליטה להזמין את גוב ארי להציג עמה בתערוכה כאמן-שותף ,ואף יצירותיו מוצגות לצד עבודותיה ללא התערבות וללא שינוי .גוב ארי מציג אובייקט אמנותי שיצר במיוחד עבור שעמה הוא מתאמן ונלחם בעשור האחרון .בנוסף, התערוכה :ארגז מסוגנן ,המכיל את החרב ִ דרקון מתכת שהגה ,עיצב וריתך נוכח במרכז החלל ומצביע בכנפיו לעבר העבודות השונות ,שלו ושלה .יצירת הקישור הפרשני והדיאלוג בין עבודותיה לעבודותיו מונחים לפתחו של הצופה. “נתינת המקום” לאמן נוסף בתערוכת היחיד שלה היא פעולה המעוררת את הדיון ב”אחר” האמנותי .שתי צורות האמנות המוצבות באופן אוטונומי זו לצד זו ,מלמדות על גישות שונות ועל פערים ערכיים ותרבותיים העומדים בבסיסן .המפגש עם האמן ה”אחר” מאיר תכונות מסוימות של עבודות האמנית על דרך הניגוד .השיתוף עם גוב ארי מעלה דיון במלאכה ובאוּמנות הניצבות אל מול אמנות ,מושגיות והפשטה .עצם ההצבה המשותפת מהווה בדיקה ומזככת אמיתות לגבי שני סוגי אמנות כה מנוגדים זה לזה. אמנותה של פרסטר עשויה להיכלל בקטגוריה של אמנות כתיעוד .בוריס גרויס טען כי “האמנות 7 זהה לחיים אצל הבוחרים בפרקטיקה של אמנות כתיעוד” בניגוד לאלה הבוחרים בפרקטיקה של ייצור עבודות אמנות .הצגת תוצאה סופית בדמות אובייקט היא ,לטענת גרויס ,שוות ערך למוות“ .בהבנת האמנות כתוצאתם הסופית של חיים ,מוחקים את החיים .מנגד ,אמנות כתיעוד הנה ניסיון להשתמש במדיומים של אמנות בתוך חללי תצוגה של אמנות על מנת להפנות לחיים עצמם ,כלומר לפעולה טהורה” 9.מול טקטיקה מודעת זו עומדת האמונה התמימה בחומריותו של האובייקט ,בהילה של חרש הברזל ,של יצרן החפצים המומחה ,שגאוותו על הצלחתו בייצור מוצר איכותי ,בדומה לאנשי הגילדות בימי הביניים .אופן החשיבה של האומן אינו יכול להשלים עם ביטול ערכו של האובייקט .השיתוף חושף את הקלות הבלתי-נסבלת של ייצור אמנות רעיונית, עכשווית ,ובה בעת -את מוגבלותה של תודעת האומן כאיש ביצוע. פסל הדרקון המוצב במרכז החלל ,מעלה שאלות על בעלות ועל ערך .האם הוא שייך למי שייצר אותו או לזו שהציבה אותו על במה לדיון מחודש אל מול ההיסטוריה והשיח של תולדות האמנות? איזה מן האובייקטים המוצגים בחדר נחשב לאמנות ,ומה מוצג כאלמנט שנוכחותו מחדדת את השאלות על אמות מידה שלפיהן נבחנים אובייקטים ותערוכות? האם הזמנת חרש הברזל לתצוגה מעידה על יחסי תועלת-תמורה או על מפגן אמנותי אלטרואיסטי? מי “מנצל” את זולתו? האם מדובר כאן בשתי שפות מקבילות ,המיועדות לשני קהלים שונים ,או שמא עצם ההצבה המשותפת מאפשרת לטוות חוטי פרשנות המחברים את האובייקטים למשמעות רעיונית אחת? דומה שההצבה מבקשת לעורר שאלות אלה ,אך היא אינה מתיימרת לתת להן תשובות. הערות 1 2 3 4 קשה להתעלם מהשפעתו של אתוס הגבריות הציוני ההירואי על עולם המושגים הצבאי-חיילי של גברים אלה .בספרו הגוף הציוני מדגיש מיכאל גלוזמן את ה”קשר הגורדי בתרבות העברית ובחברה הישראלית בין צבא לגבריות”; ראו: מיכאל גלוזמן ,הגוף הציוני :לאומיות מגדר ומיניות בספרות העברית החדשה (תל אביב :הקיבוץ המאוחד .)2007 ,גם אורנה ששון-לוי ,שחקרה זהויות של גברים ונשים בצבא הישראלי ,מצאה כי החייל הקרבי נתפש כמגלם את הגבריות ההגמונית הישראלית ,וכי כל הזהויות מתעצבות מתוך דיאלוג מתמשך עם הגבריות ההגמונית של החייל הקרבי; ראו :אורנה ששון- לוי ,זהויות במדים :גבריות ונשיות בצבא הישראלי (ירושלים :מאגנס והקיבוץ המאוחד.)2006 , אנדרה לוי“ ,הקסם שבלכלוך‘ :טוהר וסכנה’ למרי דגלס” ,בתוך :מרי דגלס ,טוהר וסכנה :ניתוח של המושגים זיהום וטאבו, תרגום :יעל סלע (תל אביב :רסלינג ,)2004 ,עמ’ .21 ויקטור טרנר ,התהליך הטקסי :מבנה ואנטי-מבנה ,תרגום :נעם רחמילביץ’ (תל אביב :רסלינג ,)2004 ,עמ’ .98-96 Ken Dowden, “The Initiation of Boys,” The Uses of Greek Mythology (London: Routledge, 1992), pp. 110-118 Gilbert Herdt, The Sambia: Ritual and Gender in New Guinea (Case Studies in Cultural Anthropology) 5 (Fort Worth, Texas: Harcourt Brace Jovanovich College, 1987). 6 7 8 9 רוברט בליי ,ג’ון החסון :מסע לעולמו של הגבר בעקבות הגבר הפראי ,תרגום :תמי צור (קריית טבעון :נורד ,)2002 ,עמ’ .8-3 ריווין קונל ,גברויות ,תרגום :עודד וולקשטיין (חיפה :פרדס.)2009 , שם ,עמ’ .48-47 בוריס גרויס ,כוח האמנות ,תרגום :אסתר דותן (תל אביב :פיתום ,)2009 ,עמ’ .64-63 8 9 11 10 בעת האחרונה דומה ש”משבר הגבריות” הפך להיות נושא לעיסוק חוזר ונשנה .מדובר הן במשבר פסיכולוגי סביב הזהות הגברית ותפקידי הגבר במשפחה ובעבודה והן במשבר חברתי באשר למעמדם של גברים בחברה המודרנית ,כל זאת על רקע השינויים במעמד האישה .החל בשנות השבעים של המאה העשרים קמו בארצות המערב ,ובארצות הברית בפרט ,תנועות ל”תחייה”, “שחרור” או “תרפיה” של גבריות ,שפעלו לשיקום נפשי של גברים לאור תמורות החיים המודרניים .לכל אחת מהן היה סדר יום שונה ,אך המשותף לרובן היה הניסיון לרפא את הפצעים ואת המתחים ,שחווים גברים נורמטיביים לאור הלחץ החברתי הבלתי פוסק לעמוד בציפיות של אידיאל חמקמק ובלתי מושג של גבריות. מטפלים מתחומים שונים אימצו טכניקות טיפוליות ,שהוצאו אל מחוץ לגבולות הזירה הקלינית ואט-אט הופצו בקרב קבוצות קטנות לעזרה עצמית של גברים .בעיקרה הייתה זו תנועה ‘מלמטה’, ללא ארגון–על או יד מכוונת .המכנה המשותף לרוב הקבוצות היה השיח הטיפולי :דגש על שיתוף ברגשות ובחוויות עם גברים נוספים תוך שילוב בין התנסויות דרמטיות ,תמיכה חברתית ופיתוח תובנות אישיות. הפעילים הראשונים בתנועות לגבריות הושפעו באופן ישיר מגישות פמיניסטיות ועסקו באקטיביזם חברתי .חלקם נחשפו לחשיבה פמיניסטית במאבקים נגד המלחמה בוויטנאם וביקשו לפעול לפי מודל של “קבוצות להגברת מודעות” .הם חשו כי הגבריות נתונה במשבר ,וכי יש צורך ליצור עבור גברים תודעה חדשה ,כזו המכירה בכך שהגברים מצויים במעמד שליט בחברה ובעלי זכויות–יתר .הם נקטו בקו אנטי–סקסיסטי ופעלו נגד אלימות גברית .לפעילים אלו חברו מטפלים שהקימו קבוצות לצמיחה אישית ,ובהן יכלו גברים לתת דרור למצוקותיהם ולבחון יחדיו את הלחצים המופעלים עליהם מגיל צעיר ,לעמוד בציפיות המגדריות שהשתרשו בחברה, לא מעט באמצעות מודלים פסיכולוגיים-התפתחותיים שקבעו תו תקן לתפקידי מין המצופים מגברים ומנשים .הם טענו כי גם גברים ,ולא רק נשים ,משלמים מחיר נפשי בשל הצורך לעמוד בסטריאוטיפים מגדריים אלו ,והניחו כי גברים זקוקים להתערבות טיפולית כדי להיחלץ מציפיות אלו ,להפוך לרגישים יותר ולרכוש כלים ולגיטימציה חברתית לבטא את רגשותיהם באורח משוחרר. אך מגמה זו של גברים פמיניסטיים נדחקה במהרה על ידי גישות אחרות ,פופולריות ומסחריות 12 יותר ,שביקשו להביא לשיקומה של גבריות שאבדה או ניזוקה ,כביכול ,עקב לחצי העולם המודרני. דוגמה בולטת לכך היא התנועה המיתו–פואטית ,שפעלה בשנות ה– 90של המאה שעברה בהשראת המשורר והגורו למחצה ,רוברט בליי ( .)Blyבספרו רב המכר ,ג’ון החסון 1,קרא בליי לחזרה לשורשים של גבריות פראית אותנטית ,והציע מזור לנפש הגברית הפצועה באמצעות מסע פנימי המתחקה אחר מיתולוגיות קדמוניות בהשראת ארכיטיפים סמי–יונגיאניים .הוא הדגיש את הצורך ביחסי חניכה בין גברים תוך ביקורת על הנתק הקיים בין בנים לאבותיהם בדורות האחרונים ,ועל כן העלה על נס מיתוסים רומנטיים של טקסי חניכה ביחסי מורה-תלמיד. התנועה המיתו-פואטית ממשיכה לפעול כיום תחת מסגרות ארגוניות שונות ,כגון ארגון Mankind ,Projectהפועל במדינות מספר ומציע לגברים סדנאות סופשבוע ל"הכשרת הלוחם החדש". כיום היא ממשיכה לפעול תחת מסגרות ארגוניות שונות ,כגון ארגון ,Mankind Projectהפועל במדינות מספר ומציע לגברים סדנאות סופשבוע ל”הכשרת הלוחם החדש”. חשוב לציין כי בעצם קיומן של תנועות לגבריות אין ,בהכרח ,חידוש .המחקר ההיסטורי מלמד כי גם בדורות קודמים התמודדו תנועות חברתיות עם “משבר הגבריות” ופעלו לשיקום דור שלם של גברים ,גם אם לא פעלו במוצהר תחת כותרת זו .הדבר בולט בתנועות תחייה לאומיות ,שקראו לשחרור גברי ממצבים של דיכוי קולקטיבי באמצעות שיקום רוחני ופיזי. גם בציונות ניתן למצוא פרויקט של שיקום הגבריות היהודית ,שנתפשה כמדולדלת וכמנוונת בעקבות הקיום הכפוי בגולה .הרצל ונורדאו ,מייסדי התנועה הציונית ,דיברו על השיקום הפוליטי של העם היהודי במונחים של שיקום גופו של הגבר היהודי .כדברי נורדאו“ :נהיה שוב גברים עמוקי חזה ,דרוכי איברים ,עזי מבט” 2.הרצל ניסח את התחייה התרבותית הלאומית במונחים של פרויקט גאולה גברי באמצעות ערכים של גבורה ,כבוד ,הקרבה עצמית והתנהגות אבירית .ביומנו עסק בחשיבות החינוך הצבאי לנוער היהודי המתחדש“ :עליי לחנך את הנערים להפוך לאנשי צבא ...וגם את האחרים אני מחנך להיות גברים אמיצים וחופשיים ...חינוך על ידי שירי מולדת וחשמונאים ,דת ,מחזות ,גיבורים בתיאטרון ,כבוד וכו’” 3.בהגיגיו פרט הרצל על נימי הקשר הגורדי שבין גבורה לבין גבריות באמצעות מיומנויות של לחימה פיזית .הוא דיבר ,למשל ,בשבח הדו–קרב ,הסמל של גבורה אבירית ,כאמצעי לשחרור לאומי“ :חצי תריסר של דו–קרבות יעלו את מעמדם החברתי של היהודים בצורה ניכרת” 4.היהודי החדש נקרא לשוב לא רק לארצו ,אלא גם אל עבודת הכפיים ואל פעולת המלחמה .דמותו גילמה חוסן פיזי ,בריאות ודבקות במטרה .אתוס הצבר הלוחם ,שהפך לאידיאל ולמודל לחיקוי עבור דורות שלמים של גברים ישראליים ,שאב אפוא את מקורותיו ,בין היתר ,ממשבר גבריות בקרב יהודים משכילים ממרכז אירופה וממזרחה בשלהי המאה ה–.19 אחד ההבדלים המהותיים בין גישת הציונות לשיקום הגבריות לבין התנועות לתרפיה של גבריות טמון בכך שהראשונה עוסקת בבניין הגוף הגברי אך ורק כאמצעי לבניין האומה בעוד האחרונות עוסקות בדילמות של גבריות באורח מודע ומפורש כמטרה בפני עצמה .זאת ועוד ,קבוצות הגברים 13 גם מציגות לרוב באופן מפורש את המודלים הטיפוליים-חינוכיים ואת הרעיונות האידיאולוגיים, שמהם הן ניזונות כמודלים שיובאו מתרבויות אחרות ,ולא כמקור אותנטי של ביטוי לאומי ייחודי, כשם שנוטות לעשות תנועות לאומיות .הקבוצות מתבססות על מגוון עשיר של גישות ושל כלים, החל בייעוץ ובטיפול קבוצתי על–פי מודלים פסיכו–דינמיים ,עבור דרך סדנאות לצמיחה אישית, ביו–אנרגיה או טקסים בחיק הטבע ,ועד לפעילויות מדיטציה או אמנויות לחימה בהשראת דתות מזרחיות .דווקא על ידי הדגשת מגוון מקורות ההשראה האקזוטיים או הקמאיים שבבסיס המודל הטיפולי שלהם מנסים פעילי הקבוצה ליצור עניין ייחודי ולאתגר את המשתתפים הפוטנציאליים. במרוצת השנים התפשטו טכניקות טיפול אקלקטיות ברוח העידן החדש בקרב מגוון קבוצות גברים בעולם ,ולאחרונה גם בארץ -מגמה הראויה למחקר שיטתי בפני עצמו. פעילותם של "לוחמי האור" משתלבת במגמות אלו .אמנם מדובר ,בראש ובראשונה ,בפעילות טיפולית-חינוכית ,הפונה לבנים עם קשיי למידה ,ולא לגברים בוגרים החווים משבר זהות ,אך תפישתם מושפעת אף היא ממוטיבים רבים בתנועות התרפיה לגבריות .היא נשענת על תהליך הכשרה קדום של "דרך הלוחם" ,המבוסס על טקסי חניכה אליטיסטיים של מורה ותלמיד, באמצעות אימון פרטי או צוותי .האימון הטיפולי משלב מוטיבים דרמטיים והתנסות בחוויה מתקנת של יחסי אמון בין חניך לחונך על בסיס כבוד הדדי ,המושתת על קודים קמאיים של לוחמים .גישתם מניחה ,ששיקום גופני ,ובמיוחד פיתוח מיומנויות לחימה ,הוא בו זמנית שיקום נפשי וחברתי המשפיע על כל תחומי החיים" .לוחמי האור" מציעים לחניכיהם להתמודד לא רק עם בעיות קשב ,מוטוריקה ומיומנויות למידה ,אלא גם עם דימוי עצמי נמוך ,עם קשיי תקשורת, מוטיבציה לקויה וחוסר חיות ,מוטיבים ששבו ועלו הן בכתביהם של בליי וקין על הגבר הרך וחסר החיות והן בכתביו של הרצל על דמות היהודי הגלותי המכורכם והמלנכולי .מטרת הטיפול הנה "פיתוח סגנון קרבי-הישרדותי מקורי ומודע אצל החניך ,...שבעזרתו יגבר על מכשולים רבים וינצח" 5.כך “דרך החרב” מוצעת כמזור לרוח ולרגש וכאמצעי לפיתוח המודעות העצמית היא מתכתבת הן עם הקריאה של תנועות התרפיה לגבריות להתחבר לגרעין פנימי של גברית אותנטית והן עם האידיאלים של שיקום הגבריות הקולקטיבית באתוס הציוני. הערות 1 2 3 4 5 רוברט בליי ,ג’ון החסון :מסע לעולמו של הגבר בעקבות הגבר הפראי ,תרגום :תמי צור (קריית טבעון :נורד.)2002 , מקס נורדאו מצוטט אצל מיכאל גלוזמן ,הגוף הציוני :לאומיות ,מגדר ומיניות בספרות העברית החדשה (תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,)2007 ,עמ’ @@. הרצל מצוטט אצל אורנה ששון-לוי ,זהויות במדים :גבריות ונשיות בצבא הישראלי (ירושלים :מאגנס והקיבוץ המאוחד, ,)2006עמ’ @@[ .לחילופין ,אפשר לתת הפנייה ישירה ,אבל אין לי כאן את פרטי היומנים של הרצל] הרצל במכתב לאגודה למלחמה באנטישמיות .1893 ,מצוטט אצל גלוזמן ,לעיל הערה ,3עמ’ @@. ראו .http://www.twoswords.co.il 14 15 team practice. The therapeutic training combines dramatic motifs and corrective experience of trust between tutor and apprentice underlain by mutual respect following primordial warrior codes. Their approach is based on the assumption that physical rehabilitation, and the development of fighting skills in particular, simultaneously offers mental and social rehabilitation whose impact is felt in all areas of life. The “Warriors of Light” offer their protégées a way to deal not only with attention deficit, motor and learning skills problems, but also with a poor self-image, communication difficulties, a lack of motivation and apathy, motifs which surfaced repeatedly in the writings of Bly and Keen about the soft, languid man, as well as in Herzl’s writings about the image of the melancholic diasporal Jewish man. The treatment is intended to “develop an original and conscious combatant-survivalist style in the pupil... which will help him overcome many obstacles and prevail.”5 The “way of the sword” is thus offered as a remedy for the soul and as a means to develop self awareness. It corresponds both with the call of the masculinity therapy movements to connect with an inner core of authentic manhood and with ideals of the rehabilitation of collective masculinity in the Zionist ethos. Notes 1 Robert Bly, Iron John: A Book about Men (Reading, MA: Addison-Wesley, 1990). 2 Max Nordau, “Muskeljudentum” (Muscular Judaism), in Zionistische Schriften (Berlin: Jüdischer Verlag, 1909). 3 Theodor Herzl, Diaries, ed. M. Lowenthal (New York: Dial Press, 1956), p. 37. 4 Herzl in a letter to the Society for Defense against Anti-Semitism, 1893. 5 See http://www.twoswords.co.il [Hebrew]. 23 22 vent to their troubles and explore the pressures they must endure from an early free and strong men. […] Education by means of patriotic songs, the Maccabean age to stand up to the gender expectations. Such expectations had become rooted tradition, religion, heroic stage-plays, honor, etc.”3 In his meditations Herzl further in society, largely due to developmental-psychological models which determined addressed the Gordian Knot between heroism (Heb. gvura) and masculinity (Heb. a standard for the gender roles expected of men and of women. These therapists gavriut) via physical fighting skills. He praised, for example, the duel, the epitome maintained that the need to meet gender stereotypes takes a heavy toll on men and of knightly bravery, as a means for national liberation, saying that “half a dozen not only on women. They postulated that men require therapeutic intervention to duels would immensely improve the Jews’ social standing.”4 The New Jew was break out of these expectations, to become more sensitive, and acquire the tools called upon to return not only to his homeland, but also to manual labor and and social legitimacy to express their emotions. warfare. His figure symbolized physical strength, health, and perseverance. The This trend of pro-feminist men, however, was soon replaced by other, more popular ethos of the fighting sabra, who became a role model for generations of Israeli and commercial trends which endeavored to restore a masculinity ostensibly lost men, was thus inspired, inter alia, by the crisis of masculinity among educated or damaged due to the pressures of the modern world. A conspicuous example is Jews from Central and Eastern Europe in the mid-19th century. the Mythopoetic Men’s Movement active in the 1990s, inspired by poet and quasi A fundamental difference between the Zionist approach and the movements guru, Robert Bly. In his best-seller Iron John, Bly advocated a return to the roots for masculinity therapy is that the former engages in construction of the male of authentic wild masculinity, proposing a remedy for the wounded masculine body only as a nation-building tool, whereas the latter consciously and explicitly soul by means of an inner quest after primordial mythologies inspired by semi- engage in dilemmas of masculinity as an end in itself. Furthermore, these groups Jungian archetypes. Stressing the need for initiation among men, while criticizing of men often overtly present the therapeutic-pedagogical models and ideological the separation between fathers and sons in recent generations, he thus extolled concepts by which they are nourished as models imported from other cultures, romantic myths of initiation rites in pupil-mentor relations. rather than as an authentic source of unique national expression, much like In this context one might note that the very existence of masculinity movements is national movements. These groups rely on a vast spectrum of approaches and not, necessarily, a novelty. Historical research shows that in previous generations, tools, from group therapy and counseling based on psycho-dynamic models, too, social movements dealt with the “crisis of masculinity” and acted toward the through workshops for personal growth, bioenergetics or rituals performed in rehabilitation of an entire generation of men, even if they did not profess to such a nature, to the practice of meditation or martial arts inspired by Eastern religions. title. This is evident in national revival movements which call for the liberation of It is precisely by highlighting the many exotic or primeval sources of inspiration men from states of collective repression via spiritual and physical rehabilitation. at the core of their therapeutic model that group leaders try to generate a unique Zionism also launched a project of rehabilitation of Jewish masculinity which was interest and to challenge potential participants. Eclectic New Ageist therapeutic deemed enfeebled and degenerate following forced diasporal existence. Herzl and techniques have become prevalent over the years among various male groups Nordau, founders of the Zionist movement, spoke of the political rehabilitation of worldwide, and recently in Israel as well—a tendency worthy of a separate study. the Jewish nation in terms of rehabilitating the Jewish man’s body. “We shall, once The activity of the “Warriors of Light” is congruent with these tendencies. Although 2 again, become deep-chested, firm-limbed, boldly gazing men,” Nordau declared. it is primarily a pedagogical-therapeutic activity designed for boys with learning Herzl formulated the national cultural revival as a project of masculine redemption difficulties, and not for grown-up men who experience an identity crisis, their via values of heroism, dignity, self-sacrifice, and chivalrous conduct. In his diary concept is nevertheless influenced by many motifs in the masculinity therapy he addressed the importance of military training for the renewed Jewish youth: movements. It is founded on a primeval training process in the “warrior’s path,” “I must train the youth to be soldiers… However, I educate one and all to be based on elitist initiation rites of mentor and pupil implemented in individual or 1 25 24 The Way of the Sword as Masculinity Therapy Danny Kaplan, Ph.D. Recent years have witnessed a persistent engagement with “the crisis of masculinity”: a psychological crisis centered on masculine identity and the male role in the family and workplace, and a social crisis pertaining to the man’s place in modern society. This inclination stands out vis-à-vis the changes in the status of women. Starting from the 1970s, Western countries, primarily the United States, have seen the advent of movements for the “revival,” “liberation,” or “therapy” of masculinity geared toward mental rehabilitation of men with respect to the permutations of modern life. These movements were motivated by different agendas, but most of them share an attempt to heal the wounds and tensions experienced by normative men due to the incessant social pressure to meet the expectations of an elusive, unobtainable ideal of masculinity. Therapists from different disciplines have adopted therapeutic techniques extracted from the clinical sphere and gradually disseminated them among small self-help groups for men. Essentially, this was a movement from below, without a super-organization or guiding hand. For the most part, these groups shared one therapeutic discourse: an emphasis on sharing one’s emotions and experiences with other men, while incorporating dramatic experiences, social support, and development of personal insights. The first activists in the masculinity movements were directly influenced by feminist approaches, and engaged in social activism. Some were exposed to feminist thought in the struggle against the Vietnam War, and attempted to follow the model of “consciousness-raising groups.” Masculinity, they felt, was undergoing a crisis, and a new consciousness must be conceived for men, one which acknowledges their dominant, privileged social status. They took an anti-sexist line and protested against male violence. These activists were joined by therapists, who set up groups for personal growth where men could give 27 26 29 28 à-vis the discourse and history of art? Which of the objects featured in the room is considered art, and which is presented as an element whose presence reinforces questions about the criteria by which objects and exhibitions are being examined? Does the invitation of the blacksmith to co-exhibit attest to relations of benefitreturn or an altruist artistic gesture? Who “uses” whom? Are we concerned with two parallel languages intended for two different audiences, or does the joint exhibition in fact enable spinning commentative threads which link the objects into a single conceptual meaning? The installation, it appears, sets out to raise these questions, but does not purport to provide any answers. Notes 1 It is hard to ignore the influence of the heroic Zionist masculinity ethos on the militaristic concepts of these men. In his book The Zionist Body Michael Gluzman emphasizes “the Gordian knot in Hebrew culture and Israeli society between military and masculinity”; see”: Michael Gluzman, The Zionist Body: Nationality, Gender and Sexuality in Modern Hebrew Literature (Tel Aviv: Hakibbutz Hameuchad, 2007) [Hebrew]. Orna Sasson-Levy, who explored identities of men and women in the IDF, found that the combat soldier is perceived as embodying hegemonic Israeli masculinity, and that all identities are shaped through ongoing dialogue with the hegemonic masculinity of the combat soldier; see: Orna Sasson-Levy, Identities in Uniform: Masculinities and Femininities in the Israeli Military (Jerusalem & Tel Aviv: Magnes Press & Hakibbutz Hameuchad, 2006) [Hebrew]. 2 André Levy, “The Magic in Dirt: Mary Douglas’s Purity and Danger,” in Mary Douglas, Purity and Danger (Tel Aviv: Resling, 2004), p. 21 [Hebrew]; see also Mary Douglas, Purity and Danger: An Analysis of the Concepts of Pollution and Taboo (London: Routledge & Kegan Paul, 1966). 3 Victor Turner, The Ritual Process: Structure and Anti-Structure (Chicago: Aldine, 1969), pp. 94-96. 4 Ken Dowden, “The Initiation of Boys,” The Uses of Greek Mythology 5 Gilbert Herdt, The Sambia: Ritual and Gender in New Guinea (Case Studies in Cultural Anthropology) (Fort 6 Robert Bly, Iron John: A Book about Men (Reading, MA: Addison-Wesley, 1990), p. 19. 7 R. W. Connell, Masculinities (Cambridge, UK: Polity Press, 1995). 8 Ibid., pp. 21-22. 9 Boris Groys, Art Power (Cambridge, MA: MIT Press, 2008), p. 54. (London: Routledge, 1992), pp. 110-118. Worth, Texas: Harcourt Brace Jovanovich College, 1987). 31 30 traits, and interests have repeatedly yielded the same result: on almost every Ferster decided to invite Gov Ari to co-exhibit with her, and present his works psychological trait measured, sex-differences were either nonexistent or very without intervention or manipulation. Gov Ari presents an art object created small. In contrast, with regard to a range of functional areas, real differences were especially for the exhibition: a stylized crate which contains the sword with which identified stemming from the differences in social situations commonly justified he trained and fought in the past decade. In addition, a metal dragon that he 8 by the belief in psychological difference. conceived, modeled and welded is installed at the center of the space, its wings As a woman who employs the camera as a tool for expression and research, Ferster pointing at various works, his and hers. The creation of a link and dialogue generates a voyeuristic-anthropological gaze at the culture and gender beliefs of between her works and his is left up to the viewer. the “other.” The men captured in her camera appear powerful, but the question The act of “making room” for another artist in her solo exhibition introduces a arises whether their decision to set themselves apart from the mainstream of discussion of the artistic “other.” Juxtaposed autonomously, these two art forms the Western world does not place them in a position of inferiority as a species attest to different approaches and the cultural and ideological gaps at their core. threatened by extinction. Incidentally, the camera reveals the data of the daily The encounter with the “other” artist sheds light on certain aspects of Ferster’s reality. The ultimate male fantasy is pitted against the Israeli climate, the work by negation. The collaboration with Gov Ari introduces discussion of dusty Eucalyptus forest, and the shack heaped with leftovers of a derelict Israeli craft and artisanship versus art, conceptualism and abstraction. Their shared urbanism, which reinstate the viewer of this vision with real, local proportions. installation is, in itself, an act of exploration, refining insights about two such As a woman who documents men, she conducts hidden give-and-take negotiations contradictory art forms. with them. They are willing to be documented on camera, but they are not always Ferster’s art may be included under the category of art documentation. According comfortable with the situation. Unlike women, they are not familiar with the to Boris Groys, “for those who devote themselves to the production of art position of to-be-looked-at-ness. Thus, the masculine body language oscillates documentation rather than artworks, art is identical to life,” The presentation between manifestation of excessive self-confidence on the one hand, and timidity of an end product in the form of an object, he maintains, is equivalent to death. and embarrassment, on the other. At times they convey a hidden protest, back- “[B]y presenting art as the end result of life, they obliterate life once and for all. turning, and reluctance to cooperate with the exposure, but do not cut the process Art documentation, by contrast, marks the attempt to use artistic media within short, and continue to give in to the appropriating gaze of the woman behind the art spaces to refer to life itself, that is, to a pure activity, to pure practice...”9 This camera. conscious tactic is confronted with the naïve belief in the object’s materiality, The simple lifestyle of these men prompted Ferster to use direct, non-staged and in the aura of the blacksmith, the expert object-maker, who prides his success non-manipulated photography. Her work mode was that of virtually automatic in manufacturing a quality product, much like medieval guild members. The filming of every action and occurrence. The camera operates as part of the artisan’s practice cannot accept a way of thinking that eliminates the value of body; thousands of photographs and shooting hours accumulate to depict a the object. The collaboration exposes the unbearable lightness with which situation. In the past Ferster collaborated with other artists who “manipulated” contemporary conceptual art is produced, and at the same time—the limited her photographs, whether by transforming them into paper cuts and origami nature of the artisan’s consciousness as a professional manufacturer of designed or by designing garments for the photographed figures to wear. Ferster herself objects. embroidered her photographs with golden thread or embedded them in little The dragon sculpture installed at the center of the space further introduces metal frames which rendered them fashion accessories of sorts. In the current questions about ownership and value. Does it belong to the person who exhibition she chose to leave the photographs untouched. manufactured it or to the one who put it on a platform for renewed discussion vis- 33 32 for the pedagogical activity taking place on site. The work raises questions about any inherent contamination. The critique of these views asserted that the division truth and fiction, reality and play. of the world based on binary male-female oppositions denies hybrid categories In another work, Ferster photographs the forging of swords by means of a combining different variations in-between the binary options, which expand the tempering oven. The glamorous, slow ritual is emphasized by photography in possible content worlds of gender identity.2 darkness, allowing illumination of the working man’s chiseled face. The final The ideas about apprenticeship and fostering of manhood and power via initiation product is an object whose utilitarian value is doubtful, but its power, beauty, rites are deeply rooted in the ethos and modi operandi of various cultures. artistic quality, as well as historical and mythological baggage are admirable. In Numerous studies have shown the importance of rites of passage. Anthropologist this case the camera produces a coveting, admiring gaze, which reinforces the Victor Turner, for example, described how in tribal societies, young boys on the myths at the core of the sword maker’s practice. eve of their initiation are sent to a frightening, isolated liminal place outside The men subordinated to Ferster’s gaze are not “occupied” with their masculinity. the tribal bounds in order to toughen them for their future role as warriors.3 In They rely on it to educate young boys and youth. Their activity is motivated ancient Greece, the initiation process of an upper-class adolescent boy (eromenos, by love, empathy, and a desire to mold and empower young boys whose lives beloved) included abduction by a young adult (erastes, lover), subsequently living have not heightened their physical and mental powers. They are motivated by and hunting together in nature for a couple of months. During that period the the belief that the return to nature, a relationship with a mature, experienced elder male was to gradually let the younger one into the secrets of life and survival.4 man, and confrontation of the challenges of life all embody important pedagogical The Sambia of New Guinea still believe that adult men can empower young boys. values. The built-in violence innate to martial arts is transformed into positive As early as 6 prepubescent boys embark on a rite of passage as part of which they energy of teaching and healing. These goals are obtained by development of are sent to live in a distant all-male village, returning to their village at the age of physical capabilities via physical contact, the challenging of one’s fighting and 13 following a long process of initiation.5 More recently, Robert Bly asserted that assault ability, and fostering survival instincts. In the exhibition, the pupil- initiation is the gateway to masculinity. In tribal cultures, father and son worked mentor relations are manifested in the presence of a child figure recurring in together, and the latter’s masculinity thus evolved. In industrial society the father several works. The child turns an admiring gaze at the adult, trying to study and was separated from his family and went out “to work,” thus creating a destructive imitate his modes of action and thinking. father deficiency. Bly further maintains that today, a bond with a mentor may Despite her great respect for the men’s activity, Ferster cannot avoid pondering, reinstate young men with their vitality and strength. The adolescent fosters the in view of the naturalness in which they employ “transparent” social postulates “inner King,” which determines goals, makes decisions, and revives the inner about the advantages embodied in male power and domination. The questions “warrior” who defends his choices and path. Getting in touch with one’s inner formulated by feminist and post-Structuralist theories no longer enable one “Wild Man” is, according to Bly, one of the keys to happiness of every man.6 to disregard the hierarchy inherent to binary formulations of masculinity and Masculinity and gender scholar, R.W. Connell, noted that Western society has femininity, nature versus culture, strength versus softness, etc. Anthropologist long lived under the fantastical belief in the existence of the “deep masculine” Mary Douglas, who studied the dichotomous division between purity and somewhere in the soul of every man, and believed that this common denominator pollution in African societies and biblical rituals, maintained that society uses may bond men from far-removed cultures and times via psychological features, these boundaries to preserve the socio-cultural organization which sustains male initiation rituals, and deep-seated mythologies shared by men.7 Connell’s domination as “self evident.” Women, for example, are marked by the permanent comprehensive research, however, refuted these ideas. Studies discussing the pollution of the menstrual blood, as opposed to men whose bodies do not contain differences in men and women’s mental and emotional capacities, personality 35 34 In The liminal spaces of Masculinity Ferster is fascinated by the operation of this institute from the artistic, sociological, as well as gender aspects. In her works she asks questions about the relations between the sexes, about power, identity, and the fostering of ideals of masculinity in a world which is growing gradually more and more conscious of the problematicity innate to male domination. How valid are these values in a society which strives for equality between the sexes? In contradistinction to Sigal Barkai post-modern forms of masculinity which talk about a “new man,” about camp sensibility, and relating to one’s inner femininity, these men align themselves with mythological heroes and the Israeli ethos of heroism and sacrifice.1 The For many years Reut Ferster’s works addressed contents, discursive forms, and choice of such a narrow definition of masculinity holds the danger of curbing the visual representations of “female” and feminist worlds. In the current exhibition development of other masculinities. she directs her gaze at her “other”—the man; and not just any man, but men In this exhibition Ferster takes the position of an onlooker. As a documenter whose daily existence embodies ideas, ideologies, and beliefs about ultimate, wild and a reporter, she points at a phenomenon which fascinates her, while she masculinity. Another participant in the exhibition is Sensei Adi Gov Ari, a martial herself remains outside the actual praxis, leaving it for the viewer to form his arts master and a sword maker, who underwent long training in Japan. Gov Ari opinion about the male objects caught by her lens. In previous exhibitions lives in a rural community in Israel’s north, from which he embarks on journeys Ferster placed herself in the center. She appeared in her own image as an object in nature, hunts, catches fish, and forges swords. exposed before the camera, revealing her vulnerability and devoting herself to the “The First Hebrew School for Warriors of Light” operates in the Hadera forest. It viewer’s critical gaze. This time the gaze was shifted, as was the mental position. was founded by two young men, ex-IDF combatants, who were trained in ancient Instead of situating herself as a wounded animal caught in the light, she prefers martial arts as well as modern psychology and spiritual theories and quests. The to photograph animals being hunted and to depict acts of assault and combat Warriors of Light set out to educate boys and youth with learning disabilities, performed by others. This perspective is new to her, reflecting a change in her by practices involving the mentor-pupil relationship from the ancient world of position in relation to the world. As an onlooker she is limited in her ability to warriors. intervene; she does not enforce her point of view, leaving the reasons for her act Knights, samurais, and martial artists in both the East and the West inspire the a mystery. Touching upon attitudes to life foreign to her by means of the camera work methods developed by the Warriors of Light; a dichotomous world of good triggers a process of examination of her own life. Thus she reaches definitions of and evil, black and white, the manhood of a hunter who must survive vis-à-vis the her own identity via the masculine “other.” threatening elements—all these guide the men as part of an empowering cosmic Despite the external perspective, the works also represent a position of control, as experience replete with magic and adventure. The sword and iron men draw the the male images and the “masculine” modus operandi are dominated by the artist mental justification for their operation and the basic existential reasoning for through decisions pertaining to editing, cropping, and the choice of composition. their lives from these images. The system as a whole focuses on “masculine” In one video work she shoots the swords and cold weapons being driven into boles conduct which externalizes itself in body language, speech, and gesture. This and displayed at the façade of the building. Ostensibly a powerful act of a warrior show of masculinity transpires on the line between reality and fiction, like a preparing for battle, but in fact, the swords are never used by the pupils, and this theater, whose participants wholly believe in the roles enacted therein. act remains a mere preparation of décor intended to generate the right atmosphere 37 36 Reut Ferster With the participation of Adi Gov Ari The Warrior and the Boy Curator: Sigal Barkai February-March 2011 N&N Aman Gallery, Tel Aviv Catalogue: List of Works Editors: Sigal Barkai, Guy Saggee Pg. 1: Beit Saida Valley, 2010, digital c-print, 50x40 Graphic design: Pg. 3: Warriors of Light I, 2010, digital c-print, Guy Saggee, Avihai Mizrahi – Shual Studio 50x40 Hebrew editing and English translation: Pg. 9: Adi Gov Ari, Hunting Dagger and Bag, 2005 Daria Kassovsky Pg. 10-11: The Blacksmith, 2011, video, 6:20 min Photographs of works: Reut Ferster Pg. 15: Curved Sword, 2011, plasticine on Printed by: A.R. printing Ltd cardboard, 50x28 Pg. 16: Warriors of Light II, 2010, digital c-print, 60x80 Thanks: Pg. 18: Canoe, 2010, digital c-print, 90x110 Pg. 20: Wild Boars, 2010, digital c-print, 50x40 To Adi Gov Ari for collaborating and sharing his world with us; to Sybil Goldfiner and comme il faut Pg. 22: Straight-Bladed Sword, 2011, plasticine on cardboard, 50x28 cm for supporting the production of this catalogue; Pg. 27: War Cry, 2010, digital c-print, 60x80 to the Warriors of Light: Amit, Amir, Chico, and Pg. 28: Warriors of Light, 2011, video, 3:15 min Adam; to Dr. Danny Kaplan for the catalogue essay; Pg. 29: Warriors of Light III, 2010, digital c-print, to Meir Tati for editing the video; special thanks to the one and only Sigal Barkai. 40x50 Pg. 30: Untitled, 2010, digital c-print, 40x50 Pg. 38: Knife Throwing, 2010, digital c-print, On the cover: @@ 50x40 Pg. 40: The Hunter, 2010, digital c-print, 50x40 Measurements are given in centimeters, height x width, unless indicated otherwise Copyright © 2011, Reut Ferster reutferster@gmail.com 38 40
© Copyright 2025