סיכום הלכות מקוואות
הלכות
מקוואות
מילון מונחים בסיסי בדיני מקוואות
טבילה – ביאת הטמא תוך המים ,וחלוקים הם הטמאים בסוג המים ,שיש המצריך
דווקא מים חיים ,ויש שאף מקווה מים מועיל גביה .וישנה טומאה שמספיק לה
נתינת תשעה קבין מים שאובים .
כלים – אסור לטבול בהם ,וחלקם מקבלים טומאה ונמצא שאין הווית המקווה ע"י
טהרה ,והם שנותנים למים תורת שאובים .
הוויתו ע"י טהרה – סוגיה הדנה ,האם ישנו צורך שכל הווית המים למקווה תהא
דווקא ע"י טהרה וכדוגמת כלי שאינו מקבל טומאה ?
המשכה – מים שאובים שאף על גב שפוסלים המקווה ,מכל מקום אם הם נמשכים
ונגררים על גבי קרקע בטרם בואם למקווה – אין הם פוסלים אותו .
אשבורן – כינוס מים שבו אין המים נמשכים והולכים אלא עומדים על מקומם ,מי
מקווה מטהרים רק באשבורן .
ארבעים סאה – שיעור המים הנצרך כדי להעלות הטמא מחזקתו בטובל באסיפת מי
גשמים ,שבלעדיהם הרי הוא כמו שהיה .
השקה – אחת מהדרכים לאפשר טבילה במים שאובים היא באופן שיוצרים מגע
וחיבור בין המים השאובים למים כשרים .
שפופרת הנאד – בשיעור זה נעשה עירוב מקוואות .והוא הלכה למושה מסיני )לפי
רוב השיטות(.
שינוי מראה – צריך שיהיה למי מקווה מראה מים ,שאם לא כן – אין לטבול בו
שאין עליהם שם מים במקרה כזה .
ג' לוגין – ג' לוגין מים שאובים פוסלים שנפלו למקווה חסר )פחות מ 40 -סאה( –
פסלוהו .
מים שאובים – מים שנשאבו ע"י אדם או אפילו מי גשמים שנפלו לתוך כלי או
שעברו דרך כלי – הרי אלו מים שאובים ,ופסולים לטהר הטמאים .
זוחלים – מים שאינם עומדים במקומם אלא נמשכים והולכים ממקום למקום ,במקווה
אסור לטבול בזוחלים )שחייבים אשבורן( אך במעיין מותר.
הלכות מקוואות – סיכום השיטות להלכה)ע"פ סימן ר"א בשו"ע(.
א' – שיעור מעיין ומקווה
מקורות – ויקרא י"א –"אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור" ,תורת כוהנים –"מה מעיין בכל
שהוא אף מקווה בכל שהוא ? תלמוד לומר "אך מעיין" מעיין בכל שהוא ומקווה ב 40-סאה.
חגיגה י"א – "ורחץ את כל בשרו במים" מים שכל גופו עולה בהן והן אמה על אמה ברום ג' אמות
ושיערום חכמים 40סאה.
מחלוקת – בכמה אישה נטהרת במעיין ובמקווה ? ר"י ,רא"ש ,רשב"א :במקווה ובמעיין צריכה
40סאה לטבילה .רמב"ם ,ראב"ד :במקווה 40סאה ובמעיין בכל שהוא )מיני' רביעית( ובלבד
שכל גופו יתכסה בהן .לעניין כלים כולם מסכימים :שטבילתן במעיין בכל שהוא.
שו"ע – כשיטת הר"י ,הרא"ש ,והרשב"א ומוסיף את התוס' שאומר שבור המקווה צריך שיהיה
בעל יכולת קיבולת של יותר מ 40 -סאה )ב"י – מקווה מרובע דווקא( .
הערות – בעניין שיטת הרמב"ם והראב"ד הש"ך :סובר שמתירים בפחות מ 40-סאה כיוון שברור
שכל מי המעיין מצטרפים ל 40-סאה ולכן בגל שנתלש צריך 40סאה כיון שהוא תלוש .הט"ז:
סובר שאדם רגיל מתכסה ב 40-סאה וע"כ כתבו 40סאה אך מי שהוא קטן יותר – מספיק פחות.
ב' – פסול זוחלים במקווה וסוגיית רבו נוטפים על הזוחלים.
מקורות -מקוואות פ"א מ"ז – "מעיין שמימיו מעטים ורבו עליו מים שאובים שווה למקווה לטהר
באשבורן ולמעיין להטביל בכל שהוא" ,ובתורת כהנים" :אך מעיין” -מעיין מטהר בזוחלין ומקוה
באשבורן".בכורות נ"ה – סיפור אביו של שמואל שעשה לבנותיו מקווה בנהר בימים שיש בהם
גשמים ובימים שאין גשמים טבלו בנהר )יצר להן אשבורן – רמב"ם(.
מחלוקת – למעשה בגמ' ישנה מחלוקת בין שמואל ואביו בעניין היחס לזוחלים )נהר( שמעורבבים
בנוטפים )גשם( .רבנו תם :על כל טפח מים הנראה לעין בנהר ישנם טפחיים מתחת לקרקע של
הנהר וע"כ תמיד ירבו הזוחלים והלכה כשמואל שניתן לטבול בנהר כל השנה בלא אשבורן )כיוון
שישנה ברייתא המסייעת לו( .ר' מאיר מרוטנבורק :הלכה כאביו של שמואל )וכרב( שאסור לטבול
בנהר בימי גשמים שמא ירבו הנוטפים על הזוחלים וע"כ חייבים במקרה זה באשבורן )סובר שגם
שמואל אוסר להלכה משום גזירה שמא יטבלו בחרדלית של גשמים(.
שו"ע – כשיטת ר' מאיר מרוטנבורק .מי מעיין מטהרים אף בזוחלים ומי גשמים רק באשבורן .
רמ"א – נכון להחמיר אך יש המתירים משום שעיקר גידול הנהר ממקורו )מהרי"ק( אך לא בנהר
שכולו מי גשמים ושפוסק כשאין גשם ) .בזחילה – פסולים מדאורייתא ע"פ מהרי"ק(
הערות – מחלוקת בטעם דעתו של ר' מאיר מרוטנבורק .הט"ז )רמב"ם( :שמא יבוא לטבול
בחרדלית )מפל זמני של מי גשמים( .הש"ך )ראב"ד( :שמא ירבו הנוטפים על הזוחלים.
ג' – פסול שאובים.
מקורות – תורת כהנים – "אילו אמר מקווה מים יהיה טהור יכול אפילו מלא בכתפו ?...תלמוד
לומר "מעיין" מה מעיין בידי שמים אף מקווה בידי שמים" ,בבא קמא ס"ז – שאני שאיבה
דמדרבנן היא .
מחלוקת – ר"י ,רמב"ם ,רמב"ן ,רשב"א :כולו שאוב –כשר דאורייתא ואסור דרבנן ובתוספתא
נלמד שמקווה שהניחו ריק ואח"כ מצאו מלא –כשר שספק רבנן לקולא .
רש"י ,רשב"ם ,ר"ת :רובו שאוב -אסור דאורייתא .ראב"ד :נשאב בכלי ולא בידי אדם – פסול
דרבנן ,מלא בכתפו – פסול דאורייתא .ר"ש :שאוב ע"י דבר המקבל טומאה – פסול דאורייתא
אבל ע"י דבר שאינו מקבל טומאה – מותר דאורייתא אפילו כולו שאוב.
שו"ע – 40סאה צריך שלא יהיו שאובים שאם שאובים – פסולים )הש"ך :כוונת מרן שאם כל מי
המקווה שאובים – פסול דרבנן – כשיטת הר"י ,רמב"ם ,רמב"ן ורשב"א.
רמ"א – כולו/רובו שאוב – פסול דאורייתא – לחומרה ,מיעוט שאובים – פסול דרבנן -לקולא.
הערות – ע"פ פסיקת השו"ע כהבנת הש"ך – אם נדה טבלה בבריכה ,היות והמים מגיעים מהצנרת
שנחשבת לכלי וע"כ "כולו שאובים" אז טבילתה עלתה לה דאורייתא ולא עלתה לה מדרבנן .
ד' -מקווה של נוכרי.
מחלוקת – בראשונים בהבנת כוונת פסיקת השו"ע .הש"ך :הנוכרי לא נאמן בספק לקולא )כרמ"א(
שהרי ממילא השו"ע סובר שאפילו כולו שאוב -כשר דאורייתא ופסול רק דרבנן וע"כ ,מה זה
משנה אם רובו או מקצתו כשר ? אלא שמדובר במקווה ,של גוי ,נעול שהמים יכולים להמשך אליו
רק ע"י המשכה מהגג וכשיש בו מלכתחילה רוב מים כשרים ) 21סאה( -אינו נפסל בשאובים.
הרמ"א :המשכה לא מועילה אלא על גבי קרקע ולא על גג וע"כ נצרך לספק דרבנן לקולא וע"כ
צריך שיהיה שם רוב מים כשרים ואז כיוון שרובו כשר יש ספק דרבנן .
שו"ע – אין לטבול במקווה של נוכרי אלא אם יש בו תמיד רוב ) 21סאה( של 40סאה כשרים.
רמ"א – מסביר את פסיקת השו"ע שמאחר שרובו כשר אז ספק רבנן לקולא).והוא הדין בשל נוכרי(
הערות – ש"ך :הרמ"א מאמין לגוי )אע"פ שמקבל שכר( כיוון שזה ספק דרבנן ,יש חזקת כשרות
ואיסור המשכה ע"ג קרקע שאינה ראויה לבלוע אינו אלא חומרא .הט"ז :השו"ע תמוה בנאמנות
שנותן בנוכרי באיסור דרבנן .להלכה מסכים לשיטת הש"ך.
הב"ח והש"ך :כשאין לגוי הנאה אין בעיה ולא נחשוש שיכשיל במכוון.
ה') -(1דין ים
מקורות – מקוואות פ"ה מ"ד – "כל הימים כמקווה...דברי ר' מאיר ,ר' יהודה -הים הגדול כמקווה
...ר' יוסי אומר כל הימים מטהרים בזוחלים ופסולים לזבים ומצורעים ולקדש מהן מי חטאת".
מחלוקת – רא"ש ,רש"י ,רמב"ם :הלכה כר' יוסי שלא חילק באיזה ים וכל הימים מטהרים
בזוחלים .הבית יוסף :מסביר את החילוק הקיים בשיטת ר' יוסי לפי הרמב"ם ,שכל הימים כמעיין
ומטהרים בין בזוחלים בין באשבורן .אך לעניין טהרת זבים ,מצורעים ומי חטאת נאמר בהם שצריך
"מים חיים" ורק בכך אין לים הגדול דין מעיין ומכל מקום גזרו בשאר הימים להתיר רק באשבורן.
שו"ע – כל הימים יש להם דין מעיין לטהר בזחילה.
הערות – הב"ח למד מדין גל שנתלש שאינו מטהר בכל שהוא שכך דין ים שאינו כמעיין .הש"ך
דחהו שכיוון שנתלש אינו מעיין ממש כי אינו מחובר לשאר המים שבקרקע ורק אז דינו השתנה
שאינו מטהר בכל שהוא .
ה') – (2דין גל של 40סאה שנתלש מהים.
מקורות – מקוואות פ"ה מ"ו – "גל שנתלש ובו 40סאה ונפל על אדם /כלים – טהורים"
מחלוקת -הט"ז והש"ך חלוקים על פסיקת השו"ע -שאם לפי שיטת הראב"ד והרמב"ם הים
כמעיין המטהר בכל שהוא אז מדוע הצריך 40סאה ? השאלה מתעצמת לגבי כלים שלכולי עלמא
מספיק בכל שהוא ? תירץ הט"ז :שהעריך השו"ע ש 40-סאה מספיקים לכסות כל אדם כנדרש
במעיין וע"כ נקט לשון זו למרות שמעיקר הדין מספיק בפחות .תירץ הש"ך :היות והגל נתלש
ממקורו אז צריך בו לפחות 40סאה )כך גם במעיין( .תירץ הב"ח – ים שווה למעיין רק לעניין
זחילה )שיטה זו נתמכת מלשונו הפשוטה של ר' יוסי "בזוחלים" שהלכה כמותו(.
שו"ע – אם יש בגל 40סאה – טהור.
ה') – (3הטבלה בתוך גל .
מקורות – חולין ל"א – "מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין – שאין מטבילין באויר".
מחלוקת -במקור הדין "שאין טובלים באוויר" .רש"י ,תו"ס :מדאורייתא "אך מעיין ובור" מה
מעיין ובור אין דרכן להיות באוויר כך שאר מקומות טבילה.
בית יוסף ,רמב"ם :מדברי סופרים גזירה שמא יטעו ויאמרו שאם מעיין\ים מותרים באוויר ,אז
נוטפים שהם דרגה אחת פחות ,יהיו אסורים באוויר אך מותרים בזוחלים.
ב"ח בהסבר הרמב"ם :גל באוויר נחשב אוטומטית ל'נוטפים' ולכן פסול לטבילה מדאורייתא.
שו"ע – זרק כלים לתוך הגל כשהוא באוויר – לא עלתה טבילה ,שאין מטבילים באוויר וכן אם זרק
לכיפת הגל – לא עלתה טבילה.
ו' – טבילה בכלים.
מקורות – מקוואות פ"ד מ"ה – "תנן – השוקת שבסלע -אינה פוסלת את המקווה ,הייתה כלי
וחיברה בסיד – פוסלת" .תורת כוהנים – ""אך מעיין ובור מקווה מים" אי בור יכול אף בור
שבספינה יהיה טהור ? תלמוד לומר "מעיין" מה מעיין שעיקרו בקרקע אף מקווה עיקרו בקרקע".
מחלוקת – (1בעניין טעם האיסור של טבילה בכלים ,הגר"א :משום שהתורה דרשה חיבור לקרקע
המרדכי :משום שמים שבכלים מקבלים טומאה .השמלה :משום שמים בכלים נחשבים לשאובים.
(2בעניין הדין במקרה של קביעת חתיכת עץ/אבן בקרקע ואח"כ יצירת גומה בתוכם לקיבול המים.
ש"ך :היות ולא היה עליו "שם כלי" טרם קביעתו בקרקע – כשר .הנודע ביהודה :ע"פ הגמ' ב"ב
שאף אם קודם קבעו – אסור דאורייתא )אף בדיעבד(,איסור זה לא שייך בכלי זכוכית שהם מדרבנן.
שו"ע – מקווה ובו 40סאה מי מעיין/גשמים שבתוך כלי – פסול לטבילה " ,אין טובלים בכלים".
הערות – ע"פ התוס' )והב"י( בפסחים מקור האיסור הוא מדאורייתא וזאת אף לשיטת הסוברים
ששאובים דרבנן .כלי שהיה עליו שם כלי טרם קיבועו בקרקע – פסול אף שקבעו מדין שאובים.
ז' ) – (1טבילה בכלים .
מקורות – מקוואות פ"ד מ"ה –"...הייתה כלי וחיברה בסיד – פוסלת המקווה .ניקבה מלמטה או מן
הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא – כשרה .וכמה יהיה הנקב ? כשפופרת הנאד ...בית שמאי
אומרים – עד שיפחת)ישבר( רובה "...תוספתא – "קסטילון המקלח מים בכרכים אם היה נקוב
כשפופרת הנאד – אינו פוסל את המקווה ואם לא -פוסל את המקווה....הכשירו להם .אפילו נקוב
כמחט...מן הצד אבל מלמטה – אינו פוסל המקווה "...
מחלוקת – ע"פ השו"ע ישנם מספר דרכים לאפשר טבילה בכלים והם :לנקבו +להניחו בקרקע ,
לנקבו +לתקנו ע"י סיד וחומרי בניין הכוללים אבנים ,לנקבו +לגלגלו בבוץ וע"י כך ייסתם הנקב
ע"י הבוץ .אבל אם ניקב הכלי ואח"כ סתם הנקב עם סיד וגפסיס )שאינם חומרי בניין( – פסול
כיוון שחזר לו שם כלי .הטור ,המהר"ם ורבנו ירוחם :אם הנקב בצד צריך שיהיה כשפופרת
הנאד אם בתחתית הכלי מספיק שיהיה נקב כל שהוא .הרא"ש :אין לטבול בכלי אף אם עשה בו
נקב כשפופרת הנאד .הרמב"ם :בכלי חרס צריך נקב "כמוציא זית" )קטן משפופרת הנאד( ובכלים
אחרים צריך כשפופרת הנאד .
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם שצריך נקב שמטהרו וקבוע בקרקע ) .הפתחי תשובה הקשה :על
פסיקה זו שבס' מ' פסק שכלי שנקבו אפילו כל שהוא יצא משם כלי וניתן למלא בו מקווה ? תירץ
הט"ז :כאן -בנקב בשוליו ,שם – בנקב בצידו .תירץ הש"ך :כאן – לכתחילה ,שם – בדיעבד.
תירץ ערוך השולחן :כאן -בעניין טבילה בכלי ,ושם – בעניין טבילה במים היוצאים מכלי כזה (.
רמ"א – ע"פ הרשב"א – מקווה שנבנה על הגג ,אם נבנה ממספר אבנים – כשר לטבילה .
הערות – מקשה הבית יוסף :הרי במשנה לא היה קיים החילוק שעשה הרמב"ם .ומתרץ הבית
יוסף :שהרמב"ם חילק בין מצב שקודם קבעו ואח"כ חקקו -אז מספיק נקב כמוציא זית אך אם
קודם חקקו ואח"כ קבעו -צריך נקב כשפופרת הנאד ,ועוד שמא יאמר שכשם שכלי חרס שמחברו
לקרקע ,לא צריך נקב כך גם שאר הכלים ,וע"כ הצריכו אף בחרס נקב )אך יותר קטן(.
ז' ) – (2האם סתימת נקב בכלי מזירה לו שם כלי ?
מקורות – תוספתא –"פקקו בסיד ובבניין – אינו פוסל את המקווה ,בסיד ובגפסיס – פוסל את
המקווה ,על גבי הארץ או על גבי סיד וגפסיס או שמרחו בטיט מן הצדדים – אינו פוסל המקווה".
מחלוקת – (1רא"ש ,ר"ש :אם פקקו בסיד ובבניין -לא נחשב סתימה אך אם סתמו בסיד ובגפסיס
– נחשב סתימה וחזר לו שם כלי ,אם הניח הכלי על גבי קרקע או על גבי סיד וגפסיס או שמרח את
הצדדים בטיט – כשר לטבילה )דן במה לא נחשב תיקון כלי( .רמב"ם :א' .צריך שיהיה בו נקב
שמטהרו )כמוציא זית( ב' .צריך שייקבע בארץ או שיוכח שאינו חלק מכלי אלא חלק מבניין וע"כ
סיד וצרורות ,שזה דרך בניין – ,כשר לטבילה .ואם גררו על הארץ ואדמה נדבקה לנקב וסתמו
וחיזקה בטיט – כשר שדומה לבניין )דן במה נחשב לבניין( (2 .כלי נקוב שחיברו לקרקע ורוצה
אח"כ לסתום הנקב ,הנודע ביהודה :אם כשעשה הנקב חשב אח"כ לסותמו – לא בטל ממנו שם
כלי .ה"בית אפרים" :לא משנה מה חשב ,כל זמן שלא סתמו לגמרי – לא חזר לו שם כלי .
(3האם כלי שקבעו ואח"כ נקבו כשר לטבילה ? ה"מרכבת משנה" :מותר שזה כצינור שקבעו
ואח"כ חקקו .רע"א :קודם צריך לנתקו ולנקבו ואח"כ לחברו שוב .
הערות – (1טבילה בתוך כלי הנמצא במקווה /בנהר ,ריטב"א ורמב"ן :אם יש בכלי נקב
כשפופרת הנאד אז יש השקה ומותר .רשב"א :מסייג ,שאם פתח הכלי כשפופרת הנאד אז אף אם
הכלי שוכב – כשר אף בלא נקב ,וזה נכון רק אם יש במקווה 40סאה מים חוץ מאלו שבכלי .
(2בעניין אם טבל בחבית על גבי הנהר ובחבית נקב שסתום בפקק ,רע"א :כשמסיר הפקק בזמן
הטבילה – כשר .החת"ס :אוסר כיוון שחושש שמא לא ימצא הפקק בזמן הטבילה ופסול מהתורה.
ח' – מעיין שמקלח לתוך כלי .
מקורות – מקוואות פ"ה מ"א –"מעיין שהעבירו על גבי שוקת – פסול ,העבירו על גבי שפה כל
שהוא – כשר חוצה לה ,שהמעיין מטהר בכל שהוא".
מחלוקת – (1ר"ש :מדובר בכלים תלושים שהניחם תחת המעיין ומי המעיין מקלחים בתוכם
וחוצה להם – מותר לטבול אף בתוך הכלים ובתנאי שיש בפיו כשפופרת הנאד ,שהמים מחוברים
למעיין .הרשב"א מסייג דבריו :רק אם יש במקווה /במעיין 40סאה שאז נוצר עירוב מקוואות .
הרא"ש והרמב"ם :אין לטבול כיוון שהכלי מהווה הפסק בין המעיין למקום הטבילה ,ובכלי לא
יטבול גזירה שמא יטבלו בכלים סתם.
(2הרשב"א :מספיק שלכלי יהיה פתח שגודלו כשפופרת הנאד ע"מ לעשות עירוב מקוואות
ולטבול בו .הרא"ש והרמב"ם :דרשו גם נקב בכלי ע"מ שלא יהיה עליו שם כלי .
שו"ע – פסיקה (1כשיטת הרא"ש והרמב"ם .אם מקלח על שפת הכלי – מותר בטבילה בחוץ .
הערות – לעניין פסיקת השו"ע (1.הט"ז סייג :שצריך להניחו מדעת ע"מ שיפסול המים משום
שאובים .הש"ך :כל עניין "מדעת" הינו לעניין גשמים אך במעיין המקלח לא שייך כיון שזה
ברור שזה מדעת ואין בכך ספק (2 .ש"ך :הכוונה מקלח ליד הכלי .ט"ז :כמשמעו על שפת הכלי.
ט' – הטבלת כלים בתוך כלי במי מקווה /מעיין.
מקורות – חגיגה כ"ב –"אמר רבא ,סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן – טהורים ...והני מילי
בכלי טהור ,אבל בכלי טמא "...
מחלוקת – הטור :אם הכלי החיצוני טהור – על מנת לטהר הכלי הפנימי ,בחיצוני צריך שיהיה
פתח כשפופרת הנאד .ואם החיצוני טמא – מתוך שנטהר בטבילה מטהר אף את זה שבתוכו בלא
צורך בפתח כשפופרת הנאד .הרמב"ם :אם שניהם טמאים – החיצוני אינו צריך פתח כשפופרת
הנאד אך זה בתנאי שהטבילם ישרים ואם הטבילם על צידם צריך שפתחו של הכלי החיצוני יהיה
כשפופרת הנאד .הר"ש :במעיין – לא צריך שפתחו יהיה כשפופרת הנאד .
הרא"ש והרמב"ם :לא חילקו בין מעיין למקווה והצריכו נקב כשפופרת הנאד.
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם .
רמ"א -פסיקה כשיטת הרמב"ם שהיות ויש בסל /קופה הרבה חורים כמסננת – אין צורך בפתח
כשפופרת הנאד .ועוד שצריך שהכלי הפנימי יהיה רפוי )סימן ר"ב ס' ו'(.
הערות – בטעם הפסיקה של השו"ע ,הש"ך :עליונות המים במקווה צריכה לראות את המים
שבכלי הפנימי וע"כ אם שוכב על צידו חייב שיהיה בכלי החיצוני פתח כשפופרת הנאד .
ה"גידולי טהרה" :אם יכניסו למים ישר – בטוח שכל הכלי יטבול במים ,אם מהצד – חשש שלא.
י' -מעיין שזולג לתוך בריכת מי גשמים .
מקורות – מקוואות פ"ה מ"א – "מעיין שהעבירו על גבי בריכה והפסיקו – הרי הוא כמקווה ,חזר
והמשיכו – פסול לזבים ,למצורעים ולקדש מי חטאת עד שידע שיצאו הראשונים" .
מחלוקת – (1בעניין מעיין שהעבירו בתוך בריכה והפסיק הזרימה ואח"כ חידשה .הרא"ש ,ר"ש :
אם הפסיק הזרימה – יש לבריכה דין מקווה ובחידוש החיבור של הזרימה לבריכה השיב למי
הבריכה דין מטהרים בזוחלים אך לזבים ,מצורעים ולטהרת מי חטאת -יש צורך שיזרמו מהמעיין
מספיק מים כדי שהמים שבבריכה יתחלפו ,ואם לכתחילה הבריכה הייתה ריקה אז אף שהופסקה
הזרימה יש לבריכה דין מעיין)לפי הראב"ד -גם במקרה שהבריכה ריקה ,אם הופסקה הזרימה
יחשבו המים כמקוה וכו'( .הרמב"ם :מבין שהפסקת הזרימה היא דווקא הזרימה שמן הבריכה
לחוץ ולא זו שמן המעיין לבריכה ואז דינם כמקווה למרות שיש עדיין זרימה מהמעיין לבריכה ,
זאת עד שהבריכה תעלה על גדותיה ואז מימיה יחזרו להיות מטהרים בזוחלים ,אמנם יחזרו לדין
"מים חיים" רק בהתחלף המים .לשיטתו עצם התקבצות המים במבריכה שולל מהן דין מעיין.
(2בשו"ע – "מעיין שהמשיכו...לבריכה....דין מעיין" .הש"ך :סובר שזה רק בתנאי שרבו מי
המעיין על מי הגשמים שהיו בבריכה )ואם לא – מטהרים רק באשבורן כבסע' יא( הט"ז :בתנאי
שמי המעיין זחלו מעצמם ולא מכוח הוספת השאובים )סע' יא – במעיין עומד(.
(3בשו"ע –"אם הפסיק קילוח המעיין -יש לבריכה דין מקווה " .הש"ך :מיד כשהפסיק הקילוח .
המהרי"ק :רק אחרי ש"נרגעו" המים.
(4בשו"ע – "אם חוזר וממשיך הקילוח – חזרה לדין מעיין" .ט"ז :רק לעניין זוחלים אך לא
לעניין דין "מים חיים")עד שידע שהתחלפו המים(.
שו"ע – כשיטת הרא"ש והר"ש.
הערות – הראשונים מקשים – כיצד בנחל אנו חוששים מ"רבו הנוטפים על הזוחלים" ובמקרה דנן
לא? תירץ הט"ז :כאן אין חשש שיבואו לטבול בחרדלית כיוון שרואים את מקור הבריכה שהואהמעיין וע"כ אין טעם לגזירה .תירץ הש"ך :המקרה שלנו הינו זהה לנחל אבל כאן באמת יש
אשבורן )-הבריכה(.
י"א – מקווה מים שאובים שהמשיך אליו מעיין.
מחלוקת – ה"מעדני מלך" :שואל על פסיקת הרמ"א ,מדוע כאן פוסק כנהרות שרבו בהן נוטפים -
שמטהרים באשבורן ,והרי בסעיף י' מטהר בזוחלים למרות שמדובר במעיין ונוטפים ? והסביר
הש"ך :בסעיף י' דיברנו על שלא רבו הנוטפים על הזוחלים וע"כ דין מעיין עליו ,וכאן ברור
שרבו הנוטפים על הזוחלים ומקשה הש"ך :שהרי בסעיף ח' "מעיין מקלח על שפת כלי המים
שגלשו מהכלי כדין מעיין אף על פי שרבו הנוטפים ? ומתרץ הש"ך :היות ובאו מהמעיין )וכאן
מדובר על מקווה שאובים שעומד והושק למעיין( ומחוברים עדיין למעיין אז אפילו המים שבתוך
הכלי – די מעיין עליהם.
שו"ע – ע"פ שיטת הרשב"א – בכל מקרה ,מי מעיין מטהרים את השאיבים.
רמ"א – אבל ,מותר לטבול בו רק באשבורן משום אותו דין של נהר – שמא רבו הנוטפים על
הזוחלים )מהרי"ק( .
הערות – (1הט"ז חלק על פסיקת הרמ"א ,שאם משוך )בלא שאדם הוסיפם( מעצמו אז מים אלו
יטהרו בזחילה ופסיקת הרמ"א ,נכונה אם המעיין היה עומד והמשיכו לבריכה ע"י מים אחרים.
(2החזון איש מסביר את פסיקת השו"ע שאין טהרת השאובים מדין ביטול ברוב אלא מפני שהמים
התלושים חוזרים ונזרעים )כאילו מתחברים חזרה( תוך המעיין וטפלים למעיין.
י"ב – מעיין שהעבירו ע"ג אחור כלים.
מקורות – מקוואות פ"ה מ"ב – "העבירו ע"ג כלים ע"ג ספסל – ר' יהודה הרי הוא כמו שהיה ,ר'
יוסי – הרי הוא כמקווה ובלבד שלא יטבול ע"ג הספסל".
מחלוקת – " (1ע"ג כלים" מה הכוונה ? הר"ש :כלים שאבד מהם "שם כלי" כגון שעשו נקב
בתחתיתם והעביר מים בתוכם .רמב"ם :העביר מים לא בתוך הכלים אלא רק ע"ג אחורי הכלים
והאיסור לטבול הוא גזירה שמא יבואו לטבול בתוך הכלים.
(2לעניין סוג הכלים בהם מדובר ,הר"ש ,רמב"ם והשו"ע :מדובר בכל סוגי הכלים – אין לטבול
אחוריהם .הש"ך :מסייג את דברי השו"ע שלכתחילה לכל הכלים אך בדיעבד כל שלא מקבל
טומאה מותר .הראב"ד :מקצין את שיטת הש"ך שהאיסור הוא רק בכלים המקבלים טומאה.
שו"ע – מותר לטבול במים שעברו על אחורי כלים אך אסור לטבול על גבי הכלים ממש.
הערות – (1הש"ך והט"ז דוחים את שיטת הר"ש שהרי במים שעוברים בכלי כבר דנו בסעיף ח'
ששם נקבע שדינו כדין מי מעיין .
(2הש"ך והט"ז סוברים שדין המים כמקווה ולא כמעיין משום שעצם מעבר המים על הכלים
מבטל שם מעיין מהם.
י"ג – מעיין שיורד מההר טיפות טיפות .
מקורות – מקוואות פ"ה מ"ה – "תנן – הזוחלים כמעיין והנוטפים כמקווה".
שו"ע – מעיין שיורד מההר טיפות טיפות בהפסקות – יש לו דין מקווה אלא אם כן יורד בקילוח
בלא הפסקה – דינם כמעיין .
הערות – טעם פסיקת השו"ע ע"פ הרמב"ם – כאשר יורדים טיפות טיפות מהמעיין אז המים אינם
מחוברים למעיין וע"כ דין מקווה עליהם ולא דין מעיין.
י"ד – נוטפים )מעיין שמטפטף( שעשה אותם זוחלים .
מקורות – מקוואות פ"ה מ"ה – "העיד ר' צדוק על זוחלים שרבו על הנוטפים שהם כשרים ונוטפים
שעשאם זוחלים סומך אפילו מקל ,אפילו קנה ,אפילו זב וזבה – יורד וטובל ,דברי ר' יהודה ,ר'
יוסי אומר כל דבר שמקבל טומאה – אין מזחילים בו".
מחלוקת – בעניין הנחת כלי/מקל ע"מ שירדו המים בלי הפסקה .הרמב"ם :סובר שע"מ להקנות
לנוטפים ממעיין דין מעיין ,יש להניח מקל/קנה ליד פתח המים בכדי שירדו בלא הפסקה ואז חוזר
למים אלו "שם מעיין" ומטהר בכל שהוא ובזוחלים ור' יוסי אסר כל דבר שמקבל טומאה )כמקל(
אבל עלי אגוזים שאינם מקבלים טומאה – מותר .השמלה :הניח כלי שאינו מקבל טומאה כצלחת
חרס חלקה – כשר ,ואם הוסיף על גבי הצלחת כלי כגון מקל שמקבל טומאה – עדיין כשר ,היות
וגם בלעדיו המים היו זוחלים .הר"ש :מסביר את המשנה שניתן לסתום פריצה במקווה ע"י דבר
המקבל טומאה .
שו"ע – פוסק כשיטת הרמב"ם.
הערות – בשאלה אם זבה חייבת ב"מים חיים" ע"מ להיטהר השיבו הרמב"ם – לא ,רש"י – כן.
ט"ו ) – (1הוספת מים שאובים למקווה או מעיין .
מקורות – מקוואות פ"א מ"ז – "...מעיין שמימיו מועטים שרבו עליו מים שאובים – שווה למקווה
לטהר באשבורן ולמעיין בכל שהוא" .מקוואות פ"ה מ"ג – "מעיין שהיה מושך כנדל ,ריבה עליו
והמשיכו – הרי הוא כמו שהיה ,היה עומד וריבה עליו והמשיכו – שווה למקווה לטהר באשבורן
ולמעיין להטביל בכל שהוא.
מחלוקת – (1הרמב"ם ,רא"ש :מעיין זחל למספר מקומות והוסיף על עיקר זרימתו מים שאובים
והגביר את הזרם – דינו כמעיין .אך אם זרם רק למקום אחד והוספת המים השאובים גרמה לזרימת
המים לכיוונים נוספים – מטהר באשבורן כמקווה ובכל שהוא כמעיין .הר"ש :אין הכוונה במשנה
ששפך מים שאובים אלא שעשה מחילות בצידי זרימת מי המעיין וגרם לזרם להתפצל לעוד מקומות
וזה דינו שפוסל בזוחלים ומותר רק באשבורן כמקווה .הר"ן והראב"ד :מסייגים את פסיקת
הרמב"ם רק למקומות שקודם הוספת המים השאובים לא הייתה בהן זרימה.
(2אחר שהוסיף מים שאובים למעיין וע"י כך נתמלא מקווה ריק – רבנו ירוחם :כשר לטבילה
משום שחלק מהמים השאובים עברו על שפת השוקת וזה מכשיר בהמשכה .הש"ך :יש אוסרים
וע"כ ראוי להחמיר ,אך אם היו רוב כשרים בתחילה – מותר בהמשכה .הנודע ביהודה :מיישב
המחלוקת ,שמשהשיקו המים הוכשרו.
(3המוסיף רוב שאובים למקווה למקווה/מעיין שיש בו 40סאה – הרא"ש :יכול להוסיף אין סוף
מים – כשר .רשב"ם :גם מקווה שלם יכול להיפסל בשאובים .ראב"ד :מקווה נפסל ברוב/חצי
מים שאובים )הבית יוסף מבין שכוונתו בנתן ונטל סאה אך רק נתן סאה – יסכים לשיטת הרא"ש(.
(4כמה מי מעיין שריבה עליו מים שאובים כשר ? רמב"ן ,רמב"ם ,רא"ש :כל שהוא אינו נפסל
במים שאובים .המרדכי – שסובר שמעיין הינו כמקווה שמטהר אדם רק ב 40 -סאה ,ע"כ מעיין
שהוא פחות מ 40 -סאה נפסל בג' לוגין מים שאובים .
שו"ע – (1כשיטת הרמב"ם והרא"ש (4 .כשיטת הרמב"ם והרא"ש .
הערות – אם אין במקווה 40סאה ונפלו בו ג' לוגין מים שאובים – פסול .נלמד ממקוואות פ"ב מ"ד
ודייקו הרמב"ם והרשב"ם שהלכה כחכמים שפחות מ -ג' לוגין לא פוסלים המקווה.
ט"ו ) - (2הוספת מים שאובים למקווה או מעיין .
מקורות – מקוואות פ"ג מ"ג – "הסוחט כסותו ומטיל ממקומות הרבה – ר' עקיבא מכשיר וחכמים
פוסלים " .מקוואות פ"ג מ"ד – "...שלא נתכוון לרבות אבל נתכוון לרבות – אפילו קורטוב בכל
השנה מצטרפים לשלושה לוגין".
מחלוקת – (1ישנו חילוק בהבנת עצם המצב ,אם הייתה/לא הייתה דעתו בתחילה להוסיף ג' לוגין
שאובים .במצב שלא הייתה דעתו לכך ,הטור והרא"ש :אם שפך ה-ג' לוגין ע"י מקסימום
שלושה כלים וזאת באופן רציף וללא שתופסק השפיכה עד שפיכת ג' לוגין סה"כ אז המים
משלושת הכלים מצטרפים לשלושה לוגין ופוסלים המקווה .הראב"ד והש"ך :סייגו ואמרו שצריך
שיהיו לפחות לוג בכל כלי ע"מ לצרפם לג' לוגין )השו"ע לא דייק בכך( ואם שפך מספר פעמים
מאותו כלי – מצטרף ופוסל .הייתה דעתו מתחילה – מצטרפים ואף יותר מ -ג' כלים ולא רצופים.
(2הגדרת "דעתו מתחילה" ,רבנו ירוחם והרמב"ם :התכוון להטיל ג' לוגין משעה שהתחיל להטיל
המים .ב"ח :התכוון להרבות בכלים ע"מ להטיל המים .רשב"א :השפיכה למקווה עצמה צריכה
להיעשות בכוונה לשפוך בו ג' לוגין.
(3הרמב"ן :שואל מדוע בכלי שנקוב בקרקעיתו לא פוסל המקווה בשאובים ואצלנו אם הביא מים
למקווה ע"י כלי פתוח לגמרי – פסול ? מתרץ הראב"ד :שם כשאין שיתוף יד אדם וכאן כשיש
שיתוף יד אדם )*דקדק מכך הב"ח שצריך כוונה מיוחדת בהוספת שאובים(.
שו"ע – אם הייתה דעתו בתחילה מצטרפים ל -ג' לוגין אפילו יותר מ -ג' כלים ואפילו לא רצופים
ואפילו פחות מלוג בכל כלי/פעם.
הערות – (1לעניין מים ספוגים בבגד ,הט"ז :אם נוזלים מהבגד בעצמם – לא נקראים שאובים
ואם סוחט את הבגד כדי שיצאו – שאובים .אם הבגד לא יצא כולו מהמים – אף אם סחט אינם
שאובים )כך פסקו השו"ע והרמב"ם(.
*(2מחלוקת בהבנת הב"ח ,הש"ך :כוונתו שכל שנעשה ע"י אדם – פסול .
הט"ז :כוונתו שרק כשנוח לאדם בכך – פסול.
ט"ו ) – (3זילוף מים למקווה
מקורות – תוספתא – "ר' יוסי אומר...שיירה העוברת ממקום למקום וזלפו בידיהם וברגליהם ג'
לוגין למקווה כשר ולא עוד אפילו עשו מקווה בתחילה – כשר".
מחלוקת – הרא"ש – היות ולא עשו זאת לשאובים אלא בדרך הליכתן – כשר .הר"ש – בדרך
הולכה – כשר ,לא בדרך הולכה – פסול מדין שאובים.
שו"ע – פסיקה ע"פ שיטת הרא"ש.
רמ"א – מסביר שחלוקים בדין זה הראשונים )הט"ז סובר שאין מחלוקת והבנת הרמ"א מוטעית(.
הערות – השו"ע בס' ט"ו – מעיין כל שהוא יכול להוסיף כמה שאובים שירצה – כשר ובס' ב'
כתוב שישנו חשש לריבויי נוטפים ) .סתירה!( אלא שבמעיין זה – מטהר רק באשבורן אבל
בזוחלים באמת יש חשש שמא ירבו הנוטפים על הזוחלים.
ט"ז – ספוג שספוגים בו ג' לוגין או דלי שבו ג' לוגין שפיו צר שנפלו למקווה ולא כל מימיו
נתערבבו במקווה .
מקורות -מקוואות פ"ו מ"ד –"הספוג והדלי שהיו בהם ג' לוגין מים ונפלו למקווה – לא פסלוהו,
שלא אמרו אלא שלושה לוגין שנפלו".
מחלוקת – בטעם ההיתר ,ע"פ הר"ש :לא נחשב שנפלו המים כיוון שלא נראו כנופלים וע"כ לא
גזרו רבנן .ע"פ הרא"ש :כיוון שלא נתערבבו כל ה-ג' לוגין עם מי המקווה .
שו"ע – ע"פ הבנת הרא"ש .
הערות – החזון איש מדייק בדברי הרא"ש שזה נכון רק כאשר הדלי היה בעל פתח צר או מכוסה
שמנע את ערבוב המים ואף על פי שפתחו אח"כ בנחת .
י"ז – דין מים שאובים בצד המקווה או באמצעו .
מקורות – מקוואות פ"ו מ"י – "האביק שבמרחץ ...באמצע –פוסל ,מן הצד – אינו פוסל".
מחלוקת – הרמב"ם :מבין שאם יש מקווה חסר שאין בו 40סאה והנחתי בצידו קערית מים שיש
בה ג' לוגים והמים שבה נוגעים במי המקווה – אינו נפסל ,כיוון שלא נחשב שהתערבבו אך אם
הניחה באמצע המקווה והמים שבקערית נגעו במי המקווה – חזקה שנתערבבו ופוסלים המקווה .
הרא"ש והר"ש :סוברים שהמקרה כאן הוא שבתחתית המקווה יש כלי קיבול ושאם מזיזים הכלי
אז המקווה מתרוקן וע"כ היות ומי המקווה עומדים בו בזכות הכלי – נחשבים לשאובים .
שו"ע –פסיקה כרמב"ם.המנחת יצחק-אינו מביא את הרא"ש והר"ש אך יודה לדין היוצא משיטתם
הערות – נראה שאם החור שנסתם ע"י כלי קיבול )כשיטת הרא"ש והר"ש( נמצא בצד המקווה ולא
קרקעיתו – אינו פוסל כיוון שאם פותחים אותו ,לא כל המים יוצאים ).החיבור לטהרה -ונשאר רוב(
י"ח – שתי בריכות עם קיר ביניהן ,באחת מים שאובים ובשנייה פחות מ 40 -סאה מים כשרים.
מקורות – מקוואות פ"ו מ"יא –"המטהרת שבמרחץ התחתונה מליאה שאובים והעליונה כשרים"...
מחלוקת – (1בטעם האיסור ,ה"משנה אחרונה" :חור בגודל כזה מאחד את שתי הבריכות וממילא
פוסל את המקווה .ברטנורה :סובר שחור שבמקווה נחשב כאילו הוא באמצע המקווה )רמב"ם ס' יז
בשו"ע( וע"כ – פסול.
(2ישנה סתירה בין ס' י"ז לס' י"ח בשו"ע .ומתרץ החזון איש :שבס' י"ז ישנה רק נגיעה בעלמא
ב-ג' לוגין שאובים ובס' י"ח כל ה-ג' לוגין נוגעים במים הטהורים וזה יותר חמור .
שו"ע – ע"פ הרמב"ם אם יש כנגד )בשיעור( הנקב ג' לוגין אז המקווה הכשר שיש בו פחות מ40 -
סאה – פסול.
הערות – הט"ז מציין ששיעור הנקב צריך להיות ביחס לכמות המים במקווה והיחס הוא 1/320של
הבריכה וזה בדיוק ג' לוגין ביחס ל 40 -סאה.
י"ט – שתי מקוואות חסרים שנפל לכל אחד לוג וחצי שאובים.
מקורות – מקוואות פ"ג מ"א – "ר' יוסי אומר ,ב' מקוואות שאין בהם 40סאה ונפלו לזה לוג
ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו – כשרים ,מפני שלא נקרא עליהן שם פסול אבל מקווה שאין בו
40סאה ונפלו בו שלושה לוגין ונחלק לשנים – פסול ,מפני שנקרא עליו שם פסול".
מחלוקת – בהבנת פסיקת השו"ע ,אם מדובר גם במקרה שבשני המקוואות שעורבבו יחד עדיין אין
סה"כ 40סאה ברטנורה :גם במקרה כזה – כשר ,כיוון שהוטלו קודם לוג וחצי ורק אח"כ עוד לוג
וחצי .ה"אבני נזר" :סובר שהשו"ע דיבר רק כאשר המקוואות נתערבבו והיה בהם סה"כ 40סאה
אך אם כן היה בסה"כ 40סאה אחרי החיבור וצריך להוסיף עוד מים כשרים כדי לטבול – פסול.
שו"ע – הרמב"ם כמעט מצטט את המשנה והשו"ע פוסק כך.
כ' – אמה )של מי גשמים( שמכניסה מים למקווה מים שאובים וממנו המים יוצאים החוצה .
מקורות – מקוואות פ"ג מ"ג – "בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצא ממנו – לעולם
הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלושה לוגין".
מחלוקת – מהו החשבון שעל פיו יודעים שלא נשארו בו אפילו ג' לוגין שאובים מהמים שהיו בו
בתחילה ? הראב"ד : 1כל המים שיוצאים מורכבים מהיחס שבין מי האמה שהתווספו למים
השאובים וכמות המים השאובים שבבור )הש"ך מבהיר שבודקים היחס ומחלקים וזה שיעור המים
השאובים שיצאו( .הראב"ד ) : 2שיטה שנייה לחישוב( כל המים שיוצאים מהבור ,חצי מהם
שאובים וחצי מהם כשרים עד שיצאו כל השאובים ) .ומחשבים לחומרא ע"פ המצב(
שו"ע – צריך שמי האמה ימלאו את הבור ושמהבור ישפכו מספיק מים עד שע"פ החשבון ,לא
יהיו בבור אפילו ג' לוגין מהמים השאובים שהיו בו בתחילה .
הערות – מקשה הראב"ד :מדוע בס' כ"ב )במקרה שנפלו ג' לוגין למקווה חסר( לא עשו חשבון זה
אלא הסתפקו בכך שהמים שהיו פסולים יצאו וכאן בס' כ' עושים חשבון ? ומתרץ הראב"ד :שבס'
כ"ב המים כשרים ונפסלו ב-ג' לוגין שאובים וע"כ מעיקר הדין היה צריך להוציא רק את ה-ג'
לוגין והחמירו להוציא את כל המים ,אבל אצלנו בס' כ'-כל המים שאובים וע"כ הצריכו חשבון
מדויק ובטוח .
כ"א – אופני הכשרת מקווה חסר שנפלו בו ג' לוגין מים שאובים.
מקורות – מקוואות פ"ג מ"ב – "הבור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין – לעולם הוא בפיסולו עד שיצא
ממנו מילואו ועוד"...
מחלוקת – שתי דרכים להכשרת המקווה ,האחת – "שיצא ממנו מילואו ועוד" – שירבה עליו מים
כשרים עד שיצאו כל המים שהיו בתחילה במקווה ועוד קצת ע"מ שנהיה בטוחים שלא נשארו בו
ה-ג' לוגין שאובים שהוסיפו .הסבר לכך ע"פ שיטת הראב"ד :שכאן רק ה-ג' לוגין היו שאובים
ע"כ מן הדין היה ראוי להוציא ג' לוגין אלא שהחמירו והוציאו את כל המים ועוד מעט ע"מ להיות
בטוחים ולא יותר כבסעיף כ' .הט"ז מתקשה ומוסיף על שיטת הראב"ד שזה נכון כשיש רוב כשרים
אך כשאין רוב כשרים )בפחות מ 21 -סאה( אז כל המים הופכים לשאובים .השנייה -ע"י השקה.
שו"ע – לא מזכיר את דיוקו של הט"ז.
הערות – ע"פ הר"מ :כאשר משיקים המקוואות )ע"פ השיטה השנייה( לא משנה אם הכשר
למעלה או למטה .אך הרמב"ם וחכמים :התנו שהכשר יהיה דווקא למעלה מהפסול.
כ"ב – הכשרת מקווה חסר שנפלו בו פחות מ -ג' לוגין מים שאובים והשלימוהו ל – 40סאה.
מקורות – מקוואות פ"ג מ"א – "כל מקווה שאין בו 40סאה ונפלו לו שלושה לוגין...לעולם הוא
בפיסולו עד שיצא ממנו מילואו ועוד".
מחלוקת – הרמב"ם :במקרה והשלימו מקווה חסר בפחות מ -ג' לוגין שאובים – אין לטבול בו .
הראב"ד :במקרה כזה – כשר לטבול בו .הבית יוסף מסביר המחלוקת :המחלוקת היא האם במקרה
כזה בכל מים שאובים שמוסיף למקווה אינו נפסל ? והרמב"ם סובר שדווקא כשמוסיף מים טהורים
– אינו נפסל אך מים טמאים – נפסל לטבילה והראב"ד סובר )גם הש"ך( שכל מים שיוסיף – כשר .
שו"ע – פוסק שמקווה כזה – לא כשר ולא פסול .ואם אח"כ ירדו בו מי גשמים – כשר ) .הש"ך
סובר שהשו"ע פסק כשיטת הראב"ד( .
רמ"א – אם המקווה היה חסר ונתנו בו ג' לוגין שאובים – אז ע"מ להכשירו יש להוסיף עליו מים
כשרים עד שיצאו ממנו המים שהיו בו ועוד קצת )ולא כמו במקרה הקודם שבו כל המים היו
שאובים שאז ע"מ להכשירו יש להוציא ע"פ "חשבון"(.
כ"ג – פסלות מקווה בג' לוגין מים שיש בהם קורטוב יין/חלב.
מקורות – מקוואות פ"ז מ"ה – "שלושה לוגין מים ,ונפל לתוכם קורטוב יין ...ונפלו למקווה – לא
פסלוהו .שלושה לוגין מים חסר קורטוב ,ונפל לתוכם קורטוב חלב-...לא פסלוהו."...
מחלוקת – ע"פ הרמב"ם והראב"ד :ג' לוגין מים ,פוסלים המקווה ובתנאי שה -ג' לוגין יהיו
מורכבים ממים בלבד ושמראיהם כמראה המים .ע"כ אם נפל יין ל-ג' לוגין ושנה את צבעם ,או
שנפלו לשתי לוגין שאובים לוג חלב אחד אז -ג' לוגין אלו אינם פוסלים המקווה משום מראיהם
)מראה יין( או משום שאינם מורכבים מ"מים שאובים" בלבד )גם חלב( .
שו"ע – פסק כשיטת הרמב"ם והראב"ד.
הערות – הרמב"ם והרא"ש )כמובא בש"ך( :מוסיפים שאם ג' הלוגין שמראיהם כמראה היין שינו
את מראה כל מי המקווה למראה יין אז הוא פסול מדין "שינוי מראה".
כ"ד – פסילת מקווה במים מסוגים שונים ובאופנים שונים )כגון נתן ונטל( .
מקורות – מקוואות פ"ז מ"ב – "אלו פוסלים ולא מעלים :המים ומי הכבשים ומי שלקות והתמד
עד שלא החמיץ...אבל שאר משקין ומי פירות "...תורת כוהנים – "מקווה מים" ולא מקווה כל
המשקים כולם .
מחלוקת – (1ע"פ הטור ולאור האמור בס' כ"ג ישנם מיני מים שלמרות שמראיהם השתנה נחשבים
למים לעניין ג' לוגין שאובים וע"כ פוסלים ב-ג' לגוין שאובים ולא משלימים ל – 40סאה .לעומת-
זאת מי פירות אין דינם כמים וע"כ אינם פוסלים בג' לוגין ואינם משלימים למקווה.
(2בעניין אופן הנתינה של מים למקווה – אם נתן ונטל סאה עד כמה פעמים מותר ?
ע"פ הרא"ש הר"ש ורש"י :במים שאובים -כמה שירצה ובמי פירות עד רוב.
ע"פ הראב"ד והרמב"ם :במים שאובים -עד רובו)ב"י :משום מראית העין שמא יבואו לטבול
במים שכולם שאובים( ובמי פירות -פעם אחת בלבד.
שו"ע – (1פסק כשיטת הטור ומוסיף שגם מי צבע כמים (2 .פסיקה כשיטת הרא"ש הר"ש ורש"י.
הערות – * התשב"ץ :בעניין אופן נתינת המים ,היות ויש פה איסור כרת – ראוי להחמיר כשיטת
הראב"ד והרמב"ם *.הרמב"ם :פוסל מקווה במראה ולא משום טעם או ריח )קלור במקווה -כשר(.
כ"ה – מי צבע במקווה.
מקורות – מקוואות פ"ז מ"ג – "ר' יוסי אומר – מי צבע פוסלים אותו ב-ג' לוגין ואין פוסלים אותו
בשינוי מראה"" ...הדיח בו סלי זיתים וענבים ושינו את מראיו – כשר".
מחלוקת – (1הראב"ד ,הרשב"א והט"ז :מי צבע כדין מים רגילים כיוון שגוף הדבר שגורם
לצבע לא במקווה ואף אינם פוסלים אם שינו את מראה המקווה )שלא כיין(.
לעניין יין/מוחל שמהווים את גורם הצבע ,אם שינו את מראה המקווה – פסלוהו .חלוקים בדין זה .
הראב"ד והש"ך :אף לוג אחד אם שינה ולו במעט את צבע מי המקווה – פסלו .החזון איש :אף
אם ניכרת אדמומיות היין במי המקווה ,אם דהה הצבע מצבעו המקורי של היין – כשר.
(2כיצד להכשיר מקווה שנפסל ב"שינוי מראה"? ע"פ הט"ז :ימתין עד שירדו גשמים ויתמלא
המקווה ויחזור למראה מים ואע"פ שניתן להכשירו גם ע"י המשכה של מים שאובים לא עושים כן
שחוששים שמא יהיה רוב המשכה .ה"גולות עיליות" :אם היה חסר התיר המשכה עד 40סאה
ואח"כ להוסיף שאובים עד שישתנה צבע המים בחזרה ואם היה בו 40סאה יכול להוסיף שאובים
עד שיחזור צבע המים כבתחילה .
שו"ע – (1פסיקה כשיטת הראב"ד והרשב"א .
הערות – (1בעניין מקווה שנשתנה מראהו )הלבין( כתוצאה מחימום המים – ה"משכנות יעקב":
היות ומי המקווה עצמם נשתנה מראם – יש חשש לשינוי מראה .ה"פתחי תשובה" :מקווה נפסל
רק אם "נתנו בו "...ואין להחמיר.
(2נפל דבר מוצק במים ,נמס ושינה את צבע המים .החזון איש :כיוון שנמס ולא נמצא במים
והיות ו"שם מים" נשאר עליהם – כשר .המהרש"ם :כדין יין – פוסל )רלוונטי לסבון במקווה(.
כ"ו – מקווה 40סאה שנפל בו יין ונשתנה מראהו .
מקורות – תוספתא – "היו בו 40סאה ונפל לתוכו יין ונשתנה מראה חציו - ...כאילו לא טבל" .
מקוואות פ"ז מ"ד – "נפל לתוכו יין ...ושינו את מקצת מראהו אם אין בו מראה מים 40סאה – לא
יטבול בו".
מחלוקת – הרא"ש :פוסק כתוספתא שכאילו לא טבל כלל .הרמב"ם והראב"ד :אומרים שאם
מדובר במקווה גדול במיוחד ויש בו 40סאה שלא נשתנה מראיהם – מותר לטבול בחלק המים שלא
נשתנה מראיהם .
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם והראב"ד.
כ"ז – מקווה שנשתנה מראהו מחמת עצמו .
מחלוקת – הרמב"ם והראב"ד :למדו מדין קל וחומר מדין מי צבע שכמו ששם אם גורם הצבע אינו
במים – אינו פוסל ,אז כאן ברור שכשלא הוכנסו למים שום דבר ובכל זאת נשתנו צבעם – כשר.
ומקשה הט"ז :ראינו שבעניין מים לנטילת ידיים ,אם שתף בהם כלים /זיתים ונשתנה צבעם –
פסולים לנטילת ידיים אז מה שונה מכאן ? ומתרץ הט"ז :שבנטילת ידיים ,שינוי במים מבטלים
אותם לנטילת ידיים אך במקווה לא מתבטלים מכך.
שו"ע – פסיקה ע"פ שיטת הרמב"ם והראב"ד
הערות – ה"פרישה" מציין את התופעה שמים שעומדים בשמש זמן רב מקבלים גוון ירוק וכשרים
משום כך )רלוונטי לגבי גבים במדבר( .
כ"ח -שינוי מראה במקווה או מעיין .
מחלוקת – בטעם הדין שמעיין אינו נפסל בשינוי מראה? ה"זכר יצחק":עצם המעיין מטהר ע"י
עצמותו ,בשונה ממקווה שצריך שמימיו יהיו מכונסים ורק אז יש לו שם מטהר .
ה"ערוך השולחן" " :אך מעיין" – כל זמן שיש עליו שם מעיין – טהור ,ולא משנה אם נשתנו
מימיו .החזון איש :טעם פסילת מקווה בשינוי מראה הוא גזירה שמא יבואו לטבול במקווה של מי
פירות דווקא ,ואין טעם לגזירה זו במעיין .
שו"ע – פסיקה ע"פ הרשב"א – שינוי מראה פוסל רק במקווה ולא במעיין ואם מקווה נפסל בשינוי
מראה – ניתן להכשירו ע"י המשכת מעיין אליו ,ואף אם לא חזרו מי המקווה למראיהם .
כ"ט) – (1טבילה במקווה שנפלו בו ג' לוגין יין .
מקורות – תוספתא – "נפלו לו ג' לוגין יין – כאילו לא נפל ,בין במקום היין ובין במקום המים .
היה שאוב והשיקו ,השיק במקום היין – זה וזה לא טיהר ,השיק במקום המים – מקום המים טיהר
מקום היין לא טיהר".
מחלוקת – הר"ש )כשיטת הב"י( :מדובר במקרה שלא שינו את מראה מי המקווה שאז יכול לטבול
אף במקום היין .ובמקרה שיש מקווה גדול של מים שאובים והיין שינה את מראיהם של חלק
מהמים שבו – אם רוצה להכשירו ,יכול ע"י השקה למקווה טהור ,אך ההשקה תתבצע רק במקום
המים ולא במקום היין ואז רק מקום המים – טהור .הט"ז :אף אם היה משיק מעיין הדין היה זהה.
ה"בני יעקב" הקשה עליו :מס' כ"ח ששם נפסק שמקווה שנפסל בשינוי מראה והשיק לו מי מעיין
– כשר? ישנם שני תירוצים לקושיה זו :א'( כשהמשיך המעיין ,כל המים נתערבבו וכאן השיק רק
קצת את המקווה הפסול אם המקווה הכשר .ב'( ועוד שבס' כ"ח דובר במקווה שנפסל בשינוי מראה
וכאן מדובר במקווה מים שאובים וזה קשה יותר להכשיר .
שו"ע – פסק כשיטת הר"ש .
כ"ט) – (2מקווה חסר שנפל בו יין ונשתנה מראהו .
מקורות – תוספתא – "מקווה שאין בו 40סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו – אינו נפסל ב – ג'
לוגין ולא עוד אלא אפילו חזרו מימיו לכמו שהיו – כשר ".מכות י' – "אמר ר' יהודה ...חבית
מלאה מים שנפלה לים הגדול ,הטובל שם – לא עלתה לו טבילה ,חיישינן ל – ג' לוגין שלא יהיו
במקום אחד".
מחלוקת – (1סיבת הדין בתוספתא ,ע"פ הראב"ד :היות והמראה השתנה )בנפילת היין( – נחשב
שה -ג' לוגין שאובים נפלו ליין וע"כ אינם פוסלים אותו ,ועוד שאם אח"כ חזר מראה המקווה
לקדמותו אז ממילא נחשב בדיעבד שהיו בו 40סאה וכשר )כיוון שהיין השלים ל 40-סאה(.
הר"ש מסייג :שהדין רק אם הוסיף והשלימו ל 40סאה ,אך ברור שהיין לא מצטרף ל – 40סאה
)זו גם שיטת הרמב"ם והב"י .הש"ך מבין כך ברמ"א( .
(2בעניין המקור השני ,רש"י :החשש הוא רק לעניין תרומה ולא לעניין טהרה בטבילה .
התו"ס :העמיד המקרה בחבית יין דווקא והחשש הוא שמא יטבול במקום היין .רמב"ם :כשיטת
רש"י ושמא יטבול במקום ריכוז השאובים .בדק הבית :לא נחשב שנתערבבו כיוון שהחבית
שנפלה לים ,לא דרך שפיכה היא וע"כ החשש שמא יטבול במקום שאובים.
רמ"א – (1פסק כשיטת הר"ש .
ל' – שלג ברד וכ"ד ששאובים לתוך מקווה.
מקורות – מקוואות פ"ז מ"א – "אלו מעלים ולא פוסלים – השלג והברד...ר' יוחנן בן נורי אומר ,
אבן הברד כמים".
מחלוקת – (1הרא"ש :פסק כלשון המשנה ששלג ברד וכדו' – לא פוסלים המקווה כי שאובים
שייך רק במים ושניתן להשלים מהם ל 40 -סאה .הרז"ה :חלק עליו ,דינם כדין מים לכל דבר.
(2הש"ך :אם היה שלג בכלי ואח"כ נמס ונהפך למים – רק אז דין המים כשאובים הפוסלים
מקווה .והקשה הראב"ד :מדוע מצד אחד ,מצטרף הקרח ומצד שני ,לא פוסל ב -ג' לוגין ? ומתרץ
שרק מה שניתן לעשות ממנו מקווה שלם – פוסל ב -ג' לוגין.
(3מחלוקת אם ניתן לעשות מקווה שלם מהם .הראב"ד :רק להשלים מותר אך מקווה שלם אסור .
הרז"ה :לא ניתן לעשות מהם שלם וגם להשלים אסור .רמב"ם :רק משלג מותר )הש"ך הבין
ברמב"ם שאסור( .רא"ש :מותר אבל אסור בטיט .
(4האם ההיתר לטבול במקווה של שלג הוא רק כשהפשיר או עדיין כשקפוא ? ר' שמריה :מתיר
בשלג ע"פ שיטת המרדכי .ר' שמחה :אסר בשלג שאי אפשר שכל הגוף יבוא במגע עם המים.
(5כיצד להפשיר השלג ? ה"תולדות יצחק" :ע"י מים חמים .החת"ס :ע"י ברזל רותח .
שו"ע – (1פסק כשיטת הרא"ש שמתיר (3 .פסק כשיטת הרא"ש שמתיר בכל ואסר רק בטיט.
רמ"א – ע"פ שיטת הרא"ש והראב"ד שכדי למדוד את כמות המים במקווה שיש בו 40סאה יש
למעוך את השלג שידחס ואז ניתן למדוד אותו כמים.
(4בעניין ההיתר לטבול במקווה קפוא פסק )וכך גם הש"ך( שטוב להחמיר כשיטת ר' שמחה )הב"י
דחה שיטה זו(
הערות – קשה לש"ך :משמע מכאן שמותרת הטבילה במקווה קפוא והרי באורח חיים פסק שצריך
קודם לרסק הקרח ? תירץ הברכ"י :גם כאן כוונת השו"ע שטובל אחרי שהפשיר.
ל"א – מקווה שאובים שקפא ואח"כ הפשירו מימיו.
מקורות – תוספתא – "מקווה שאוב שהגליד – טהור משום מים שאובים ,נימוחו – קשר להקוות".
מחלוקת – בהבנת טעם הדין .הרא"ש :כשנקרשו המים – בטל מהם דין משקה וכשהפשירו –
נחשבים ל"פנים חדשות" ומותרים כמו שהם בטבילה .סמ"ג :הכוונה שיש להם דין שאובים
בהמשכה ע"כ אסור לטבול בהם עד שירבה עליהם 40סאה מים כשרים .החזו"א :הכוונה במקרה
שנפלו ג' לוגין למקווה חסר אך כשכולו שאובים ההקפאה וההפשרה לא מעילים .
שו"ע – ע"פ הבנת הש"ך השו"ע פסק כשיטת הרא"ש.
הערות – בעניין מקווה שנעשה מקרח מלאכותי ,כגון שהביאו משאית קרח למלא מקווה ואח"כ
הפשיר הקרח במקווה ? הש"ך והרמב"ם :מותר )וכך פסק השו"ע(.
הראב"ד והשרידי אש :אסור משום שהובא ע"י אדם ואף בהמשכה אסור כיוון שכולו שאוב.
ל"ב – מקווה שיש בו 40סאה מים וטיט.
מקורות – מקוואות פ"ב מ"י – " מקווה שיש בו 40סאה מים וטיט ,ר' אליעזר"...
מחלוקת – (1טעם פסיקת השו"ע ,תוס'יו"ט :המים מקדימים לגעת ברגליו וע"כ המים שעל רגליו
מחוברים למי שאר המקווה .חזו"א :במקוואות רבים מצוי עפר וטיט מכאן שכוונת התורה שמותר.
(2במשנה חלוקים בשיעור דלילות הטיט במקווה שכשר לטבילה ,ר' מאיר :קנה יורד מאליו .
ר' אלעזר בן דולעאי :משקולת יורדת .ר' יהודה :מקום שאין קנה המידה עומד .
ר' אליעזר :היורד )שיכול להישפך( בפי חבית .ר' שמעון :הנכנס בשפופרת הנוד .
ר' אליעזר בר צדוק :הנמדד בלוג .
שו"ע – (1מותר לטבול במקווה שבקרקעיתו נמצאת שכבת טיט הנירוק (2 .ע"פ הר"ש והרמב"ם
חלוקים התנאים במשנה מהו מקום שהפרה שותה ושוחה .
הערות – במקרה והטיט קשה יותר ויש במקווה 40סאה מים – המרדכי :מתיר לטבול במים בלבד.
ל"ג – טבילה בדבר שתחילת בריאתו במים )כגון יבחושים /דגים(.
מקורות – תוספתא – "לא אם אמרת במקווה שלא עשה בו את הצפרין".
מחלוקת – האם יבחושים אדומים פוסלים המקווה בשינוי מראה ? הר צבי :רק מה שאין עושים בו
מקווה בתחילה – פוסל בשינוי מראה ,והיות וכן עושים מקווה לכתחילה בדבר שמקור בריאתו
במים – אינם פוסלים .ויש אומרים שמותר לטבול בהם רק כשבטל מהם מראה אדמומיות.
שו"ע – פסק ע"פ הרמב"ם שמותר לטבול בדבר שתחילת בריאתו מן המים כגון יבחושים אדומים
או עין של דג גדול שיש בה 40סאה מים.
הערות – הר"ש פסל טבילה באבעבועות של מים כיוון שלא נחשבות כמים.
ל"ד – איזה כלי פוסל מים למקווה מטעם שאובים .
מקורות – בבא בתרא – "תניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו – פוסל את המקווה ,קבעו ולבסוף חקקו
– אינו פוסל המקווה".
מחלוקת – בעניין גודל הכלים המקבלים טומאה ,הרא"ש :כלי המכיל 40סאה ,אינו מקבל טומאה
.תוס' :כלי שמכיל יותר מ – 40סאה אינו מקבל טומאה ) .ה"דרישה" :סובר שהמחלוקת היא
בעניין כלי קטן מכדי "סיכת קטן" האם נחשב כלי לעניין שאובים או לא(.
שו"ע – כלי שמזרים מים למקווה כגון צינור ,אם קודם נקבע בקרקע ואח"כ יצרו ככלי – המים
שעוברים בו כשרים .ואם קודם יצרו ככלי ואח"כ קבעו בקרקע – שאובים.
הערות – הוסיף השו"ע תנאי לשאובים – שממלאו לדעת ,בכוונה למלא איתו את הכלי.
ל"ה – המניח כלי תחת זרימת המים למקווה .
מקורות – מקוואות פ"ד מ"ב – "המניח טבלא תחת הצינור )שחקקו( אם יש לה לבזבז – פוסלת את
המקווה...זקפה לידוח בין כך ובין כך – אינה פוסלת את המקווה".
מחלוקת – על סוף פסיקת השו"ע .הבית יוסף :הרי פשוטי כלי עץ לא מקבלים טומאה אז מה שייך
כאן הבאה ע"י טהרה ? ותירץ הבית יוסף :למרות שלא נחשב כלי המקבל טומאה כשהוא הפוך
ועוד שהיות ומתחילה כן היה ראוי לקבל טומאה ולא נשבר לגמרי אז נשאר כעניין שמקבל טומאה .
ותירץ הבדק הבית :מדאורייתא – לא מקבלים טומאה אך מדרבנן – כן .ותירץ הב"ח :למרות
שאינו מקבל טומאה ,היות וייחדו למלאכה – טמא.
שו"ע – המניח כלי תחת זרימת המים ,אם לכלי ד' דפנות – פוסל מדין שאובים ,ואם העמיד הכלי
ע"מ לנקותו – אינו פוסל ,מפני שאינו מונח בצורת קבלת מים ,אבל אם המים מגיעים למקווה רק
בעזרת הכלי – זה פוסל המקווה כיוון שהבאת המים למקווה צריכה להיות בטהרה.
הערות – הט"ז :הבאת מים למקווה צריכה להיעשות בטהרה ורק כלי עם בית קיבול מקבל טומאה
ויכול לפסול את מי המקווה.
ל"ו – צינור המקווה .
מקורות – מקוואות פ"ד מ"ג – "החוטט בצינור לקבל צרורות ,בשל עץ – כל שהן ,ובשל חרס -
רביעית".
מחלוקת – (1רא"ש ורמב"ם :אדם שקבע חתיכת עץ /חרס בקרקע ואח"כ יצר בו צינור להוביל
מים למקווה – כשר .ואם עשה בו גומא קודם שקבעו – הפך אותו לבית קיבול וע"כ הצינור נחשב
כלי ופוסל המקווה .וחלוקים בשיעור גודל הגומא .טור ושו"ע :בחרס – רביעית ,ובעץ -כל
שהוא .סמ"ק :בכל כל שהוא .וטעם החילוק בין עץ לחרס .ה"משנה אחרונה" :העץ חלק והמים
עוברים בו בשטף ע"כ מספיק בו גומא המחזיקה כל שהוא והחרס מחוספס וע"כ צריך בו גומא
המחזיקה רביעית .הט"ז :ניתן לעשות גומא בקלות בעץ וע"כ אף שעדיין אין שיעור לגומא –
נחשב שזה תחילת עשיית גומא גדולה ונידונה ע"פ סופה.
(2בעניין לחלוח שיוצר בית קיבול בצינור המקווה ,האם חוששים שמא בית קיבול ייוצר מעצמו ?
מהרי"ק ,רמב"ם ,חת"ס :אין לחשוש לכך וכדי לא לחשוש לכך ,לא נעשה צינור מתחת לקרקע
ולא מחומרים מחוספסים .
(3דייק הרמב"ם :שצינור שנהיה צר במקום יציאת המים אינו מהווה בית קיבול כיוון שנוצר רק
כדי שהמים יצאו בחוזקה .הראב"ד חולק :שזה נחשב כלי קיבול למרות שאין זו מטרתו.
שו"ע – (1פסיקה ע"פ הרא"ש והרמב"ם .ואם נסתמה הגומא ע"י עפר ואבנים אז אם תתקשה
הסתימה אז הצינור לא פוסל מדין שאובים (3 .כרמב"ם.
רמ"א – (2פסיקה כשיטת מהרי"ק ,רמב"ם ,חת"ס משום שאין זו כוונת האדם.
הערות – (1כלי נחשב כלי אם יש בו ,ע"פ המרדכי :ד /דפנות ,ע"פ הרוקח :ג' דפנות.
(2גלגל המסתובב על הנהר ועליו כלים שיש בהם נקב בתחתיתם )אין להם שם כלי( שמעלים מים
לצינור שמוביל למקווה ,רמ"א :אם יש במקווה 40סאה – כשר שמנותקים המים ממקורם .
הש"ך :לא צריך שיהיה בו 40סאה )ניצוק חיבור(.
ל"ז – רעפים שמכסים בהם גגות .
שו"ע – ע"פ הרשב"א :הניח רעפים ע"מ שיתכנסו בהם מים ואותם מים נפלו למקווה – שאובים ,
כיוון שמטרתו הייתה שיהיו כלי קיבול למים ,אך אם הרעפים הונחו מתחת למים בלא כוונה שיגיעו
המים למקווה – היות ולא נעשו לכתחילה לקבל בהם מים וזאת למרות הגומות שיש בהם – כשר.
ל"ח – כשרות המים שיוצאים משק /קופה – למקווה .
מחלוקת – בהבנת טעם פסיקת השו"ע ,ש"ך :יש בהם הרבה נקבים וע"כ אין עליהם שם כלי .
ט"ז :המים שבכלי מעורבבים עם המים שיצאו דרך הנקבים ומדין עירוב מקוואות – אינם שאובים.
התפא"י :מים צריכים להגיע למקווה בטהרה ,אלא שהיות וגם אם לא היה תחת הצינור שק /קופה
המים היו מגיעים בכל זאת למקווה וע"כ – כשר .ה"גידולי טהרה" :מדובר שמילא כך פחות מרוב
מקווה וע"כ לא משנה אם הבאתו ע"י טומאה .ה"חיבור לטהרה" :הייתה אח"כ המשכה – מכשיר.
שו"ע – פסיקה ע"פ שיטת הרמב"ם – המניח שק /קופה תחת צינור המים – כשר .
ל"ט – סיוג היתר זרימת מים ,מכלים שאין ייעודם לקבל מים ,למקווה .
מחלוקת -רשב"א :אין המקווה נפסל בשאובים אלא בכלים שעשויים לקבלת מים וזאת רק
כשהמים נפלו מהכלים למקווה בעצמם אך אם נפלו למקווה ע"י אדם – דינם כשאובים ופוסלים
המקווה ,ואף אם הוזלפו למקווה ע"י רגליו של האדם .ר"ש ורמב"ם :יש דעות שאומרות שאף
מים המזולפים ע"י בהמה שרוכב עליה אדם – פוסלים משום שאובים כמו ע"י רגלי אדם.
רע"א":הוויתו ע"י אדם"רק ביד ממש אבל אם הזיז השרשרת ואח"כ כך זלפו המים ע"י כך-כשר.
שו"ע – פסיקה ע"פ שיטת הרשב"א.
הערות – במקרה והיה חסם למים שבכלי ואדם הסיר החסם וזלגו המים ,ה"רב פעלים " :פוסל .
החזו"א :מתיר.
מ') – (1כשרות מקווה שמלאו ע"י כלי שבטל מעליו שם כלי .
מקורות – תוספתא – "במה דברים אמורים דבעי כשפופרת הנאד – בנקב מן הצד".
מחלוקת – (1הרא"ש :הרוצה להביא מים בכלי למקווה ,עליו לנקבו ע"מ להוציאו מ"שם כלי"
וכך לא יעשו שאובים.
(2שיעור הנקב ,מלמטה – כל שהוא ,מהצד – כשפופרת הנאד .הרא"ש סייג :שלכתחילה צריך
למלא מקווה בכלי שנקבו כשפופרת הנאד ולא פחות והסביר הט"ז :שבס' ל"ט למדו שע"י אדם
אינו כשר ואף שאינו כלי ? והסביר שמדובר שהניחו על יד המקווה והמים נמשכו למקווה בעצמם
ואף אם כל המקווה מתמלא כך – כשר .חלק עליו הש"ך :למרות שהנקב כשפופרת הנאד –
נחשבים לשאובים ,ומה שהתירו בס' מ' זה שהמים יעברו מעל כלי ,שבטל ממנו שם כל ,למקווה .
שו"ע – (1כשיטת הרא"ש (2 .כשיטת הרא"ש ,
אם סתם הנקב )עם סיד וגפסית( – פוסל מדין שאובים.
הערות – שיעור שפופרת הנאד – כשתי אצבעות שמסובב אותן.
מ') – (2ניקיון מקווה ופסילת מי מעיין .
מחלוקת – כאשר מנקים את חלל המקווה ,הרא"ש והסמ"ק :יש לעשות זאת בכלי מנוקב כדי
שכשיוציא המים ע"י הכלי ,לא ישיב בטעות עם הכלי מים למקווה .והקשה הט"ז :כשאדם עושה
הפעולה עם הכלי אז בכל מקרה נחשב לשאובים אז איך מתיר ? ותירץ הט"ז :שבשל הנקב ,מי
הכלי והמעיין מחוברים ואינו נחשב לשאובים )קולא ביחס לפסיקת השו"ע בס' ס"ב אך שם מדובר
דאורייתא וכאן בדרבנן כיוון שזה לא רוב מקווה וע"כ ניתן להקל ,ועוד ששם פסול המקווה ובא
להכשירו ופה כשר ובא לשמור על כשרותו( .הרמב"ן :אין לנקות המקווה ע"י כלי ,ואפילו מנוקב.
שו"ע – אין המעיין נפסל בשאיבה ,ולעניין מקווה -יעשה שימוש בכלי מנוקב.
רמ"א – בעניין פסול מעיין בשאובים פסק כשיטת המהרי"ק )לקולא(
הערות – בעניין פסילת מעיין שיש בו פחות מ – 40סאה ע"י שאובים ,הרא"ש :מספיק שיהיה בו
בתחילה רביעית על מנת שלא תוכל לפוסלו בשאובים ,המהרי"ק :יש המחמירים ,אך היות וזה
ספק דרבנן – לקולא .מרדכי :נפסל.
מ"א – בחינת כוונת האדם במים שאובים .
מקורות – מקוואות פ"ד מ"ה – "המניח כלים תחת הצינור – פוסלים את המקווה ,אחד שהניח אחד
השוכח – כדברי ב"ש ,וב"ה מטהרים בשוכח .אמר ר"מ – נמנו ורבו ב"ש על ב"ה ומודים בשוכח
בחצר שהוא טהור ,ר' יוסי אומר עדיין מחלוקת במקומה עומדת ".שבת ט"ז ,ב' – "הכל מודים
ב-שהניחם בשעת קישור עבים – טמאים ,בשעת פיזור עבים – טהורים ,לא נחלקו אלא שהניחם
בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ,מר סבר – בטלה מחשבתו ,ומר סבר -לא בטלה "...
מחלוקת – (1ע"פ הרא"ש :מעמיד כשיטת ר' יוסי ,והלכה כ -ב"ה ,המניח תחת הצינור ,לכולי
עלמא – פוסל המקווה ,שנחשב "מדעת" ובשוכח תחת הצינור – טהור ,וב"ש פוסלים .שכחה
הכוונה גם שנתקשרו עבים ונתפזרו ונתקשרו שוב ,שכשנתפזרו נחשב שהסיח דעתו מהם ,וב"ש
סוברים שלא הסיח דעתו מהם .ולפי מסכת שבת ,אם הניח בחצר שלא בשעת קישור עבים – לכולי
עלמא אינו נחשב מדעת ואם הניחם בשעת קישור עבים – דינו כדין המניח תחת הצינור שנחשב
לשאובים .ע"פ הרמב"ם :כשיטת ר"מ ,שאין מחלוקת בין ב"ש וב"ה במקרה שנתקשרו נתפזרו
ונתקשרו שלכל הדעות – כשר .ובעניין שוכח /מניח בחצר יש מחלוקת ,במניח תחת הצינור –
פסול לכולי עלמא ,ובשוכח תחת הצינור חלוקים והלכה כב"ש שאוסרים .
(2מדוע לגבי מעיין בס' ח' – פוסלים המים שיוצאים מהכלים וכאן לא ? ותירץ הש"ך :שבס' ח'
מדובר במעיין שתמיד קולח אך כאן מדובר במי גשמים שלא ידוע מתי יבואו .
(3אם נתמלאו הכלים ע"י חרש שוטה וקטן ,האם נחשב "לדעת" ,שהתכוונו למלא אותם ?
הש"י :מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שרוצה בהם .החזו"א :כל הנעשה על ידם כאילו ע"י שמים.
שו"ע – (1פסק כשיטת הרא"ש ,והוסיף שאם המים הגיעו שלא מדעת לכלים אז ע"מ שיגעו
למקווה יש לשוברם או להטותם על הקרקע אך אסור להרימם ולשופכם שזה משלים את ה"-לדעת"
ונותן בהם דין שאובים.
הערות – כיצד פסק הרמב"ם כשיטת הר"מ הרי כשיש מחלוקת בין ר"י ור"מ הלכה כר"י ? תירץ
הב"י :שר' טרפון סייע לשיטת ר"מ .תירצו הב"ח וש"ך :המחלוקת היא של ב"ה וב"ש ולא של
ר"מ ור"י וע"כ הרמב"ם לא סבר שהלכה דווקא כר"מ .
מ"ב – המניח כלים שלא על מנת שיתמלאו ונתמלאו.
מקורות – מקוואות פ"ב מ"ז –"המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים ,ר' אליעזר ,אם
עונת גשמים הוא אם יש בו כמעט מים בבור – ישבור ,ואם לאו – לא ישבור .ר' יהושע ,בין כך
ובין כך ישבור או יכפה אבל לא יערה ".
מחלוקת – רמב"ם :הלכה כר' יהושע ,היות וכוונתו הייתה לנגבם ,אז למרות שזו עונת גשמים –
אין להם דין שאובים אך אסור להגביהם ע"מ לשופכם ) .בדעת הרמב"ם ,העט"ז :שאף שמדובר
בזמן קישור עבים ,היות ולא הייתה כוונתו לכך – אינו מדין שאובים .החזו"א :דווקא בשעת
פיזור עבים אך בשעת קישור עבים – נחשב שמניח בחצר בשעת קישור עבים ודינם – שאובים (.
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם ויש להקפיד שלא להרים את הכלים על מנת לשופכם שאז זה
נחשב "לדעת" ודינם שאובים ,אלא ישבור או יטה אותם הצידה שישפכו .
מ"ג – השוכח כלי בתוך המקווה או שהניח כלי במקווה שלא מדעת שיתמלאו .
מקורות – מקוואות פ"ב מ"ח מ"ט –"הסייד ששכח עציץ בבור ונתמלא מים אם שהיו המים צפים
על גביו – ישבור ,ואם לאו -לא ישבור – דברי ר' אליעזר ,ור' יהושע אומר – בין כך ובין כך
ישבר " " ,המסדר קנקנים בתוך הבור ונתמלאו מים ,אף על פי שבלע הבור את מימיו – ישבר".
מחלוקת – רמב"ם :כר' יהושע ,אם נוח לו במים אז חוששים לשאובים וע"כ כדי להימנע
משאובים יש לוודא שיש במקווה קצת מים ,שע"י זה יהיו מחוברים וכן לשבור העציץ כדי שלא
יהיה בשפיכת המים למקווה יד אדם.
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם.
מ"ד – עניין המשכה ע"מ לטהר מי מקווה.
מקורות – מקוואות פ"ד מ"ד –"מים שאובים ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה ועל מעלות
המערה ,אם רוב מן הכשר – כשר ,ואם רוב מן הפסול – פסול ,מחצה למחצה – פסול ,אימתי ?
בזמן שמתערבים עד שלא הגיעו למקווה"...
מחלוקת – (1הר"ש :אף על פי שיש רוב מים כשרים במקווה ,אין השאובים מיטהרים בהמשכה
אם לא נתערבבו במים כשרים טרם המשכם למקווה ).הש"ך :שופך שאובים על כשרים ולא הפוך(.
רבנו ירוחם ,הרא"ש והרמב"ם :אין צורך שיתערבבו המים השאובים הנמשכים עם מים כשרים
לפני שימשכו למקווה .
(2בעניין כמות השאובים הנמשכים ,רמב"ם ,רי"ף ,רשב"א ורמב"ן :אף שהמשיכה כולה
כשירה .שאילתות :אף שהמשיכה כולה כשירה ובלבד שירדו עליהם 40סאה מי גשמים.
חכמי המערב :אפילו כולה כשירה ואין צורך בוב כשרים במקווה .הב"ח :צריך שיהיו במקווה רוב
כשרים אך אם בלא כוונה מילא מקווה שלם בהמשכה – כשר .
(3אם המשיך 20סאה שאובים ל – 20סאה כשרים שבמקווה ,כיצד יכשירו ? ט"ז :ע"י הוצאת
הראשונים כמו בס' כ"ב בעניין ג' לוגין שאובים .הפרישה :מקווה עליהם מי גשמים.
שו"ע – (1פסיקה כשיטת רבנו ירוחם ,הרא"ש והרמב"ם (2פסיקה )ע"פ הב"י( – מותר להוסיף
שאובים רק בהמשכה ולא הזכיר חילוק בעניין ערבוב השאובים בכשרים טרם הבאתם למקווה.
רמ"א – כשיטת הש"ך בהתייחסותו לדברי הר"ש .
הערות – בעניין דעת הרמב"ם שואל הב"י :כיצד בפרק י' פסק כר"ש ? ומתרץ הב"י :שבפרק י'
דובר שלא היה רוב כשרים במקווה אך כאן כשיש רוב כשרים במקווה – מותר בלי ערבוב השאובים
עם כשרים טרם המשכתם למקווה.
מ"ה – שיעור המשכה .
מחלוקת – ר"י :ג' טפחים מינימום שאם לא – נחשב ללבוד .רשב"א :כל שהוא .חזו"א :אם
קיבצם לאשבורן וממנו עושה המשכה – לא צריך ג' טפחים .
בעניין המשכה ,שבט הלוי :לכתחילה צריך ג' טפחים באופן ישר למקווה .החזו"א :יכול להזכיל
אף בצורת קשת על הקרקע.
שו"ע -פסיקה כשיטת ר"י .
מ"ו – דיני מקום ההמשכה .
מחלוקת – ראב"ד :המשכה מתבצעת על גבי קרקע /על גבי דבר שלא היה עליו שם כלי בתלוש.
} הש"ך :מסייג את דברי הראב"ד ,שזה נכון רק אם גם בלעדי אותו הדבר )כגון צינור( המים היו
מגיעים למקווה )הש"ך מעמיד את הסוגיה בכלי מנוקב כשפופרת הנאד שבטל מעליו שם כלי אך
עדיין מקבל טומאה( אך אם המים מגיעים למקווה רק בעזרתו אז ,אם מקבל טומאה – פסול ,ואם
לא – מותר{
היראים :המשכה מתבצעת דווקא על גבי קרקע שסופגת שכך באמת נחשבים למחוברים לקרקע .
}החת"ס :מסייג את חומרת היראים רק למצב שבו המקווה פסול דאורייתא כגון שרובו /כולו מים
שאובים ,אך כשרובו כשרים – אפשר לעשות המשכה גם על גבי קרקע שאינה סופגת )כבלטה({
שו"ע – פסיקה כשיטת הראב"ד.
רמ"א – פסיקה כשיטת היראים.
מ"ז – באר מים שהתייבשה .
מחלוקת – הרא"ש :אם יש באר שנבעה והתייבשה וברצוני לגרום לה לנבוע מחדש ע"י שפיכת
מים שאובים לבור הנמצא במרחק מה ממנה ועל ידי כך המים יחלחלו לבאר ויגרמו לה לנבוע שוב
ויהיה כשר לטבילה – הדבר מותר משום ש – א'( תמיד יש מעט מים מתחת לקרקע במקור מים
)נלמד מסיפור אביו של שמואל( וע"י הוספת מים למקור ,גורמים שהמים ינבעו מהמקור וזה
למעשה הוספת מים למעיין .ב'( מותר להוסיף מים בהמשכה במעיין כמה שירצה )ע"פ הב"ח :
שיטה זו נכונה רק לפי מי שסובר שמעיין לא נפסל השאובים .הש"ך והט"ז :סתרו דבריו שכיון
שיש את הסיבה הראשונה אז אף מי שסובר שמעיין נפסל בשאובים יודה במקרה זה שלא (.
שו"ע – פסיקה כשיטת הרא"ש .
הערות – באחרונים נשאלה שאלה – הרי הרא"ש ,בסוגיית אביו של שמואל בטבילה בנהר שנפלו
בו מי גשמים ,סבר שאסור לטבול בנהר כשיטת שמואל אז כיצד כאן מתיר ? תירץ הלחו"ש :שם
אסר רק משום חרדלית וכאן אין חשש לזה .ותירץ ה"גינת ורדים":שהדין בנהר ובמעיין שונה.
מ"ח – ע"י מה ניתן לבצע המשכה ?
מקורות – מקוואות פ"ה מ"ה –"נוטפים שעשאם זוחלים סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב
אפילו זבה – יורד וטובל – דברי ר' יהודה ,ר' יוסי – כל דבר שמקבל טומאה – אין מזחילין בו".
מחלוקת – הרא"ש :כוונת המשנה שלכל הדעות אין להזחיל מים למקווה ע"י דבר המקבל טומאה ,
ואדם )שמקבל טומאה( מחזיקו – מותר /אסור ? ר' יהודה פוסק שמותר ור' יוסי פוסק שאסור
והלכה כר' יוסי .הרמב"ם :המשנה דברה על כלים לעניין מים שאובים שלשיטתו אין צורך
בהבאת המים למקווה בטהרה ועניין ההמשכה בטהרה רלוונטי רק לזב ,מצורע ולטהר מי חטאת .
הוסיפו הרא"ש והרשב"א :אם הטמינו )את הכלי המוביל( בקרקע אז הוא בטל ביחס לקרקע ולא
מקבל טומאה .והרמב"ן :אפילו שמחובר לדבר המחובר לקרקע – מותר .
שו"ע – פסיקה ע"פ הבנת הרא"ש ופסיקתו .ומוסיף שאם בכל זאת כן השתמש בדבר המקבל
טומאה ,כגון צינור שנהיה צר בקצהו ,צריך להוסיף בקצהו צינור קטן של עץ /חרס ,שאינם
מקבלים טומאה ) ,והש"ך סייג :שזה רק אם המים לא מגיעים למקווה בלעדיו(.
הערות – השו"ע כאן מאפשר להזחיל על גבי פשוטי כלי עץ אף על פי שמקבל טומאה מדרבנן אך
כיוון שאינם מקבלים טומאה מדאורייתא – התיר .ומדוע בס' י"ד בטיפין טיפין שרצה להזחיל ,
אסר אף במקבל טומאה מדרבנן ? תירץ הש"ך :א' .בטיפין טיפין צריך דבר שאינו מקבל טומאה
אך כאן שממילא זורם הקלו .ב' .בס' י"ד מדובר במעיין שמטהר בזוחלים וע"כ הדינים יותר
חמורים בו מאשר במקווה .
מ"ט – המשכת מי גשמים בדבר המקבל טומאה לאומת המשכת מים ממקווה /ממעיין .
מחלוקת – (1הרא"ש :אם עושה המשכה ממקווה טהור /מעיין ,היות והמים משיקים למקורם
הטהור – אין בעיה להזחיל בדבר המקבל טומאה .הרשב"א :לא מחלק בין מקווה ומעיין שממשיך
מהם מים לבין גשמים שעושה בהם המשכה ע"י כלי המקבל טומאה )מסבירים את שיטתו של
הרשב"א ,החזו"א :מים שפסולים לטבילה לא יכולים להיות חיבור בהשקה בין המקווה המתמלא
והמעיין .ה"אבני נזר" :השקה מועילה לחיבור התלוש למקווה/למעיין אך לא לטהרו(.
(2לשיטת המתירים כרא"ש ,האם צריך תמיד חיבור למקווה /מעיין ? דרכי משה :כן ,שאם לא
– חוזר לטמא .הש"ך :לא שבס' נ"ב נפסק שאף שפסקה ההשקה – מטהרים .
שו"ע – פסיקה ע"פ שיטת הרא"ש) .הרשב"א מובא כיש אומרים( .
הערות – מקשה הבית יוסף :מדוע בס' ח' במעיין שזורם לכלי ומהכלי המים נשפכים – אין לטבול
בהם והרי יש השקה למעיין ? ותירץ הבית יוסף :שם מדובר בכלי עם בית קיבול ולא מועילה
ההשקה וכאן אין בית קיבול והשקה מועילה .דחה אותו הט"ז :ששם האיסור הוא משום גזירה
שמא יבוא לטבול בכלים סתם )שאובים מוכשרים בהשקה( .
נ' – מקווה סדוק שיוצאים מים דרך הסדק .
מקורות – מקוואות פ"ה מ"ה –"נוטפים שעשאם זוחלים ,סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב
וזבה -יורד וטובל -דברי ר' יהודה ,ר' יוסי אומר – כל דבר שהוא מקבל טומאה -אין מזחילין בו"
מחלוקת – (1ר"ש :אם נוצרה פריצה במקווה והמים זוחלים החוצה אז גם אם מתחת לגובה הסדק
עדיין נשארים 40סאה – לא יטבול כיוון שנחשב שטובל בזוחלים ,שהמים העליונים זוחלים )וכן
פוסק כשיטת ר' יוסי שיכול לסותמו רק ע"י דבר שאינו מקבל טומאה( .רא"ש :מדובר במקרה
שלא נשארו במקווה 40סאה בגלל הפריצה ורק אז נפסל המקווה רק משום זוחלים )ואפשר לסותמו
כשיטת ר' יהודה אף ע"י דבר המקבל טומאה כיוון שרק הבאת המים צריכה להיעשות בטהרה( .
(2אם יישארו 40סאה כיצד טובל ? ה"עמק שאלה" :יטבול תחת גובה הפריצה .הלחו"ש – כשר
לטבול בכולו .
(3הסותם כניסת המים למקווה כדי לנגבו – ב"ח :בעניין זה אפשר להשתמש בדבר המקבל טומאה
אפילו לר"ש שכן אינו עושה מקווה אלא מונע מהמים להיכנס .הט"ז :מחלוקת )ר"ש -רא"ש(
במקומה עומדת ולא מבין החילוק .נקה"כ תמה עליו שהחילוק פשוט.
שו"ע – פסיקה כשיטת הרא"ש לגבי הכשר המקווה אם נשאר 40סאה מתחת הסדק.
פסיקה כר"ש שיסתום הסדק בדבר שאינו מקבל טומאה )והביא דעת הרא"ש כי"א( .
רמ"א – (1לכתחילה עדיף לסתום הסדק כשיטת ר"ש (2 .כל זה במקווה ,אך בבריכת המעין אין
חשש זוחלים כשיטת המהרי"ק )וראה בהערות( (3 .אם דרך הטבילה יוצאים ונכנסים מים למקווה
– אין זה נחשב זוחלים .
הערות – מהרי"ק :אם הבריכה נתמלאה מהמעין ,אע"פ שנפסק החיבור דינו כמעיין שמטהר
בזוחלים ולכן לא משנה שנפרץ )אלא אדרבה -בגלל הסדק! שלכן המים לא נחו .וראיה מגל
שנתלש( .הש"ך משיג :שאם נפסק החיבור אין שם מעין עליו ,אלא מסביר שמדובר שלא נפסק
הקילוח והחידוש הוא שאע"פ שמכונסים – נחשבים כמעין.
נ"א – איזו דליפה נכנסת לגדר זוחלים ?
מחלוקת – (1רשב"א :אם אין זחילתן ניכרת – המקווה כשר .ה"צמח צדק" :כשר אף אם לא
יישארו כלל מים במקווה .הרא"ש והגר"א :כשר רק אם תמיד יישארו בו 40סאה .
(2טעם ההיתר ,שכתוב "אך מעיין" שרק בו זוחלים מותרים בטבילה ומה זחילתו של מעיין ניכרת
כך כל זחילת מים צריכה להיות ניכרת ) .ניכרת = נזחלים ולא נוטפים /שהעין רואה /מרובה( .
שו"ע – פסיקה כשיטת הרשב"א וה"צמח צדק" .
נ"ב – חיבור מקוואות .
מקורות – מקוואות פ"ו מ"ז –"עירוב מקוואות כשפופרת הנאד בעובייה ובחללה כשתי אצבעות
חוזרות למקומן " .מקוואות פ"ו מ"ז –"כל שיעמוד כשפופרת הנאד ממעטה ,רשב"ג אומר – כל
שהוא מבריית המים טהור ".
מחלוקת – רא"ש :עירוב מקוואות שאחד פסול או ששניהם חסרים ,ע"מ להכשירם – יעשה
ביניהם חיבור ע"י נקב כשפופרת הנאד .
(1באיזה סוג פסול צריך כשפופרת הנאד ? רא"ש :בפסול דאורייתא כדוגמת מקווה חסר ובפסול
דרבנן כמקווה מים שאובים .רמב"ם :לא חילק ובכולם הסתפק בהשקה כשערה ולא הצריך
כשפופרת הנאד .רשב"א :באיסור דאורייתא -השקה כשפופרת הנאד ,ובדרבנן -השקה כשערה .
(2האם קילוח המים צריך להיות בשיעור מסוים ? ריב"ש :צריך להיות כשפופרת הנאד .
(3הרמב"ם פסק כתנא קמא )ולא כרשב"ג( במשנה השנייה .
(4לעניין אם הפסיק ההשקה בין המקווה הכשר לשאוב – הרא"ש :התיר שעדיין כשר .
והש"ך :החמיר לפסול.
שו"ע – (1פסיקה ע"פ שיטת הרא"ש ) הש"ך ,בהסתמך על ס' נ"ג סובר שבאמת נפסק כשיטת
הרשב"א( (3 .פסיקה כשיטת הרמב"ם .
רמ"א – (2פסיקה כריב"ש .
הערות – נקבים רבים מצטרפים לכשפופרת הנאד ? הראבי"ה :אם יש במקווה אחד 40סאה
כשרים – כן )כך פסקו השו"ע והרמ"א( .הלבוש :לא התיר .
נ"ג – הכשרת מקווה שאוב ע"י השקה למקווה כשר.
מחלוקת – (1הקשה הב"ח :על פסיקת השו"ע ,שבס' ז' פסק שהרוצה לטבול בכלי צריך לנקבו
כמוציא זית שהוא שיעור גדול מכשערה וקטן מכשפופרת הנאד ובס' מ' בעניין כלי הפוסל מקווה
ב-ג' לוגין מים שאובים שאם נקבו בשוליו כל שהוא – לא חשוב כלי וכשר ,אך אין להקל כך
לכתחילה ,וכאן בעירוב מקווה מים שאובים עם מקווה כשר ,אמר שאף כשערה מותר לכתחילה ?
תירץ הש"ך :שתי מקוואות שלמים שאחד שאוב ,כדי להכשירו מספיק כשערה)ששאובים דרבנן(.
(2הקשה הב"ח :על הרא"ש שפסק שבכל מקרה צריך כשפופרת הנאד ,והרי נלמד במשנה
שכשערה מספיק להכשיר ? ותירץ הב"ח :גזירה שמא יבוא להכשיר גם בפסול דאורייתא .
שו"ע – פסיקה כשיטת רשב"א שבפסול מדרבנן – מספיקה השקה בכשערה ולא צריך השקה
כשפופרת הנאד .
רמ"א – ע"פ הש"ך :פסיקת הרמ"א ששאוב הוא דאורייתא וע"כ גם בו צריך השקה כשפופרת
הנאד אך בפסול דרבנן כגון רובו כשר – מודה לרשב"א .הט"ז סובר :שפסק שאף על פי שרובו
כשר ,הוא פסול דרבנן וחייב בהשקה כשפופרת הנאד ולא כשערה .
נ"ד – כותל בין שתי מקוואות שנסדק .
מקורות – מקוואות פ"ו מ"ט –"כותל שבין שני מקוואות שנסדק לשתי – מצטרף ,ולערב – אין
מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנאד "...
מחלוקת – הרא"ש :כותל בין שתי מקוואות שנסדק לשתי ואף כל שהוא – מצטרף להכשיר ,ואם
נסדק לערב -אינו מצטרף אלא אם כן היה בו סדק כשפופרת הנאד .ומדייק הרא"ש :שתי = מצד
לצד ,וערב = מלמעלה למטה )הט"ז הסביר שיטתו :לשתי ,מצטרף שהוא לרוחב כל המקווה
והערב מכשיר רק מי שעומד מולו ולכן מצריך כשפופרת הנאד .התפא"י :כותל שנסדק לרוחבו –
סופו ליפול וע"כ כבר נחשב מעורב (.הרמב"ם :שתי = מלמעלה למטה ,וערב = מצד לצד
)הט"ז הסביר שיטתו :לשתי מצטרף כיוון שנחשב שנפל הכותל .התוי"ט :לשתי מצטרף כיון
שסדק לרוחב )לערב( נמחץ ונסתם חזרה ע"י חלק הקיר שלמעלה מהסדק ( .
(2מחלוקת בשיעור גודל הסדק במשנה – הרמב"ם :לא הצריך בשתי כל הנקב כשפופרת הנאד
ובערב הצריך כל הנקב כשפופרת הנאד .רבנו ירוחם :בשתי כל הסדק מצטרף לכשפופרת הנאד
ולערב צריך שיהיה כשפופרת הנאד במקום אחד .והחזו"א הכריע כרמב"ם.
שו"ע – (1פסיקה כשיטת הרא"ש ולא דייק מה כוונתו ב"שתי וערב" )הט"ז והב"ח :פסקו
לחומרה שצריך כשפופרת הנאד( (2 .פסיקה כשיטת רבנו ירוחם.
הערות – ר"ש :לעניין פריצה בראש הכותל ,צריך שתהיה כשתי אצבעות רוחב ועמוקה כקליפת
השום כיוון שהפריצה רואה את האוויר )כך נפסק בשו"ע( .
נ"ה – שלושה מקוואות 20סאה צמודים ,שניים כשרים ואחד שאוב .
מקורות – מקוואות פ"ו מ"ג –"שלושה מקוואות ,בזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובים ,והשאוב
מן הצד ,וירדו שלשה )אנשים( וטבלו בהן ונתערבו )המקוואות( – המקוואות טהורים והטובלים
טהורים .היה השאוב באמצע-...המקוואות כמות שהיו והטובלים כמו שהיו )נשארו טמאים(".
מחלוקת – רא"ש :שלושה מקוואות של 20סאה ובאחד מהם מים שאובים ,אם המקווה השאוב
בצד אז לכשיטבלו שלושה גברים בשלושת המקוואות הצמודים והמים שבהם יעלו על גדות
המקוואות ויתחברו – השניים הכשרים מתחברים בהשקה והופכים למקווה כשר של 40סאה וע"י
השקה הם מכשירים את המקווה השאוב .ומוסיף הט"ז :כמובן שהמקווה אינו כשר כשחסר ,אלא
שהוכשרו השאובים ואפשר להשלימם ל 40 -סאה .אך אם המקווה שאובים נמצא בין שני
המקוואות הכשרים – אז לא נתערבבו וממילא לא הכשירו את השאובים * .קשה לפוסקים במקרה
שהשאובים מהצד -שמא אולי השיקו השאובים לכשרים לפני שהכשרים נתחברו ואז כל המים
פסולים ? ריב"ש :ספק שאובים להקל .רא"ש :מים כשרים נפסלים כשנופלים ומתערבבים ולפני
שזה קורה בבדאי שכבר התערבבו הכשרים * .עוד קשה מדוע כשהמקווה שאוב במרכז כתוב
שהמקוואות כמות שהיו והרי המקוואות נפסלו מחיבור השאובים ? ר"ש :שהייתה המשכה של
שאובים על הכשרים והמשכה זו הכשירתם שלא יפסלו .הט"ז :שרוב הכשרים מנעו כניסתם של
מיעוט שאובים לתוכם .ריב"ש :ע"פ ס' י"ז השקה והמשכה לא פוסלת ורק ערבוב ע"י שפיכה
פוסל.
שו"ע – אמצעי – פסולים .מן הצד – כשרים .
הערות – כל העניין של מעבר המים בין המקוואות הוא ע"י טבילת אדם טמא ,והרי אמרנו שהבאת
המים צריכה להיות בטהרה ? תירץ הלחו"ש :המים כבר נמצאים והטבילה אינה דרך המשכה ולא
נחשב הבאה ע"י טומאה .תירץ ה"גידולי טהרה" :הבאת המים בטהרה לא נאמר בקשר להשקה .
נ"ו – שני מקוואות של 20סאה אחד שאוב ואחד כשר .
מקורות – תוספתא –"שני מקוואות של 20סאה ,אחד שאוב ואחד כשר ,ירדו שניים והשיקום
וטבלו בהם ,אפילו אדומים והלבינו או לבנים והאדימו – המקוואות כמות שהיו והטובלים כמו
שהיו".
מחלוקת – ר"ש :למרות שהמים של המקווה הכשר התערבבו עם המים שבמקווה השאוב – שתי
המקוואות כמו שהיו .ונשאלת השאלה מה הטעם שהכשרים לא נפסלים ע"י השאובים וזאת למרות
שניכר שנתערבבו ? ותירץ הר"ש :לפני שנפסלים בשאובים הכשרים מכשירים את השאובים ברוב
)הסביר הט"ז :שהכוונה שכאשר מים מקלחים משתי מקוואות ונפגשים – דווקא אז המים
שנפגשים אינם מטמאים כיוון שרוב כשרים דוחה התערבות מיעוט שאובים(.
וה"אליהו רבא" :סובר שהוכשרו ברבייה והמשכה .
שו"ע – שתי מקוואות חסרים אינם משלימים אחד את השני בהשקה אם אחד מהם שאוב .
נ"ז – כל מים שמעורבים למקווה דינם כמקווה .
מקורות – מקוואות פ"ה מ"ו –"מטבילין בחריצין ונעצין ובפרסת החמור המעורבת בבקעה".
מקוואות פ"ז מ"ז –"מחט שהיא נתונה על מעלות המערה ,היה מוליך ומביא במים ,כיון שעבר
עליה הגל – טהורה ".
מחלוקת – (1רמב"ם :גב מים שמשיק למקווה בנקב כשפופרת הנאד – יכול להטביל בו .
ר"ש :החידוש הוא שיכול להטביל בפרסה עצמה .
(2כיצד מטהרים מחט ע"י גל שעושה עליו האדם עם ידו ,והרי זה הבאה ע"י דבר המקבל טומאה?
ט"ז וש"ך :אם מביא בידו מים למקום שלא היה בו מים – דינו שהביא מים ע"י דבר שמקבל
טומאה ,ולא נחשב טבילה .אך אם יוצר גל בידו בתוך המקווה ולא הוציא את ידו החוצה והגל מים
זוחל אז זה נחשב המשכה בטהרה .
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם .
רמ"א – מחט שמונחת בצד המקווה – יכול להעביר עליה גל מים מהמקווה ונטהרה ובתנאי שהגל
מחובר למקווה )רא"ש( .
הערות – לפי הב"ח והט"ז :גל שנתלש ממעיין לא צריך 40סאה כדי לטהר ויכול אף בזוחלים ,
בשונה מגל שבא ממקווה שצריך 40סאה ומטהר באשבורן בלבד .הש"ך :גל שנתלש ממעיין
צריך 40סאה כדי לטהר .התוס' יו"ט :אם הגל נוצר ע"י אדם שטבל )אדם טמא( אז אינו מטהר
כיוון שהבאתו ע"י טומאה ואף שיש בו 40סאה .
נ"ח – סדקים שיש בהם מים בסמוך למקווה .
מקורות – מקוואות פ"ו מ"א –"כל המעורב למקווה כמקווה ,חורי המערה וסדקי המערה – מטביל
בהם כמה שהם".
מחלוקת – ר"ש ורמב"ם :סדקי המקווה ,דינם כמקווה עצמו וע"כ אין צורך בחיבור של כשפופרת
הנאד ומספיק חיבור בנקב של כל שהוא .
שו"ע – פסיקה כשיטת הר"ש והרמב"ם .
נ"ט – הרוצה לטבול בשוקת הסמוכה למקווה .
מקורות – מקוואות פ"ו מ"א –"עוקת המערה ,אין מטבילין בה ,אלא אם כן הייתה נקובה
כשפופרת הנאד ,אמר ר' יהודה ,אימתי ? בזמן שהיא מעמדת עצמה ,אבל אם אינה מעמדת עצמה
– מטבילין בה כמה שהיא".
מחלוקת – ר"ש :מבין את המשנה – שלטבילה בשוקת הסמוכה למקווה צריכה עירוב כשפופרת
הנאד עם מי המקווה ,וזאת אם מעמדת מים לעצמה ,אך אם אין מעמדת מים לעצמה ,היינו שיש
בה מים רק כאשר יש במקווה 40סאה ,אז נחשב שהחורים והסדקים חלחלו מים ,ונחשב כמקווה
אחד – כשר לטבילה .רמב"ם :אם יש בור בסמוך למקווה והקיר המפריד ביניהם כל כך דק עד שאם
יטבול בבור הקיר ייפול ויתחברו המים אז ,אין צריך חיבור כשפופרת הנאד אלא מספיק כל שהוא.
מדייק הראב"ד :אם מעמדת עצמה – חייבת העוקה ברביעית מים לפחות ,שאין מקווה פחות
מרביעית ,ואם לא מעמדת את עצמה – אין צורך ברביעית .חולק הש"ך:שבכל מקרה חייבת
ברביעית .מוסיף החזו"א :רביעית נצרכת רק במקום שמחברים שני מקוואות בכשפופרת הנאד.
שו"ע -פסיקה כשיטת הרמב"ם .
ס' – ג' גומות בנחל ,אמצעית של 40סאה והצדדיות של 20סאה ורוצה לטבול בהן .
מקורות – תוספתא –"ג' גממיות שבנחל ,העליונה והתחתונה של 20סאה והאמצעית של 40סאה ,
חרדלית של גשמים נכנסת לתוכן ויוצא מהן ,ר' יוסי אומר – ר' מאיר היה אומר ,מטבילין בעליונה
,ואני אומר -בתחתונה ,וחכמים אומרים – בין כך ובין כך ,אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה
40סאה ".
מחלוקת – רמב"ם :ג' גומות בנחל שמתחברים זו לזו ע"י שטף של מי גשמים )כמו במדבר יהודה(
– טובלים רק באמצעית שיש בה 40סאה כיוון שהמים הזוחלים אינם מערבים עד שיעמדו .
הכסף משנה )בהסבר הרמב"ם( :זוחלים של מי גשמים ,פסולים לטבילה וע"כ אף אינם מכשירים
מים שאובים ואף לא מחברים מקווה חסר .חולק הש"ך :אין זה משנה שהם זוחלים לעניין טהרת
השאובים ,וכיוון שנחשבים למי מקווה כך מטהרים מים שאובים אלא שכאן אין 40סאה .
שו"ע -פסיקה כשיטת הרמב"ם .
הערות – (1הש"ך :דייק בדברי השו"ע שכשאמר "נחל" כוונתו הייתה ,בקעה שזוחלים בה מי
גשמים (2 .לעניין הדין במקרה של מי מעיין ? לחו"ש :כדין מי גשמים והשו"ע לא חילק בזה ,
הש"ך :מבין מדברי השו"ע שמדובר רק במי גשמים ומי מעיין כן מערבים בזחילה .
ס"א – אדם שמתקבץ לתוך עצמו ושוכב באמת מים ע"מ לטבול .
מקורות – תוספתא –"כפה ידיו ורגליו ,וישב לו באמת המים ,אם נכנסו המים דרך כולו – טהור ,
ואם לא – טמא ".
מחלוקת – רמב"ם :אם נכנסו המים בכל המקומות הצריכים טהרה – טהור .
שו"ע -פסיקה כשיטת הרמב"ם .
ס"ב – דין טבילה במקווה שיש בו בדיוק 40סאה .
מקורות – תוספתא –"הקופץ לתוך המקווה -הרי זה מגונה...הטובל פעמיים במקווה – הרי זה
מגונה " .מקוואות פ"ז מ"ו –"מקווה שיש בו 40סאה מכוונות ,ירדו שניים וטבלו זה אחר זה ,
הראשון – טהור ,והשני – טמא ,ר' יהודה אומר ,אם היו רגליו של הראשון נוגעות במים – אף
השני טהור ".
מחלוקת – (1רא"ש :אסור לקפוץ למקווה שמא יש בו 40סאה בדיוק ואז יחסרו ולא עלתה לו
טבילה .הרמב"ם :טעם האיסור הוא שמא יגידו שטבל רק כדי להתקרר ובלא כוונה כנדרש
לטבילת קודשים ,אך כיום שאין לנו קודשים ,אין בעיה לקפוץ למקווה )בלי קשר למקווה מכוון(
(2לעניין "הטובל פעמיים במקווה" הרא"ש :שמא יטבול בפעם ראשונה לא כמו שצריך ויסמוך
על טבילתו השנייה ,אך בשנייה כבר אין מספיק מים כיוון שהמקווה היה מדויק ולכן לא עלתה לו
טבילה ,אך כשטובל בפעם אחת במקווה אז למרות שהמים יוצאים ממנו הם עדיין נחשבים
מחוברים כגל בים ועלתה לו טבילה .הרמב"ם :גם כאן אין קשר למקווה מדויק אלא שמא יאמרו
שלא התכוון אלא טבל להתקרר בלבד שאם לא כן ,אז מדוע טבל פעמיים .
(3שני טובלים ,אחד אחר השני ,במקווה שיש בו בדיוק 40סאה .רבנו ירוחם :כשיטת ר' יהודה
במשנה )כיוון שטבילה זו דרבנן היא( .הרמב"ם :כחכמים במשנה ) כיוון שטבילה זו היא מהתורה(
המחלוקת בעצם היא ,האם המים שעל גוף הטובל הראשון מצטרפים למי המקווה ? הראב"ד :
האסור הוא רק במקווה חסר ודאורייתא אסור ואין המים שעל גוף הראשון מצטרפים אך אם מוסיף
מים שאובים כדי להשלים ל – 40סאה ,אז המים שעל גוף הראשון מצטרפים כיון ששאובים הוא
איסור דרבנן וניתן להקל .
שו"ע (1 -פסיקה כשיטת הרא"ש (2 .פסיקה כשיטת הרא"ש .
הערות – הריב"ש :אם השטח שסביב המקווה משופע כלפי המקווה ,אז גם אם יש במקווה 40סאה
בדיוק – ניתן לטבול בו ,כיון שחזקת המים שחוזרים ,בגלל השיפוע ,למקווה .
ס"ג – נפל סוודר )בגד עבה( למקווה ורוצה להוציאו ולטבול במקווה .
מקורות – מקוואות פ"ז מ"ו –"הטביל בו את הסגוס והעלהו ,אם מקצתו נוגע במים – טהור".
תוספתא –"הטביל בו יורה )סיר( גדולה ,הרי זה טמאה מפני שהמים מקלחים ,כיצד הוא עושה ?
מורידה דרך פיה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה ".
מחלוקת – (1רא"ש :מדובר במקווה שיש בו בדיוק 40סאה והטביל במקווה סוודר /בגד ספוגי ,
ונספגו בבגד ג' לוגין ,המים שבבגד הופכים לשאובים אם הוציא לחלוטין הסוודר מהמים אך אם לא
הוציאו לחלוטין – נחשבים המים שבו למחוברים למקווה וטהור .הרוקח :אם סחט את הסוודר ואף
בתוך המים ובלי להעלותו מהם – פסולים בשאובים .
(2הרוצה להטביל סיר במקווה ,יכניסו למקווה דרך פיתחו ויוציאו דרך שוליו .והטעם לכך ע"פ
הר"ש :שמא יהפכו המים הנכנסים בסיר לשאובים .רמב"ם וטור :שמא אם יכנסו דרך שוליו
יחסיר המקווה .והקשה הבית יוסף :שאם דרך הוצאת הסיר מהמים )הפוך( היא ע"מ שלא יוחסר
המקווה ,והרי ממילא כשיוצא מהמקווה מוציא עימו מעט מים וממילא חסר ,אלא שצריך לומר
שמדובר במקווה של יותר מ – 40סאה .והט"ז מסביר :שהרמ"א פסק את פסיקתו כדי שלא יבוא
להחזיר בטעות המים שבסיר למקווה ,שהרי הם שאובים .
שו"ע -פסיקה כשיטת הרא"ש .
רמ"א – מוסיף את עניין המים השאובים גם לעניין הסיר .
ס"ד – המטביל ציפת עור או שק במקווה שיש בו בדיוק 40סאה .
מקורות – מקוואות פ"ז מ"ו –"הכר והכסת של עור ,כיון שהגביה שפתותיהם מן המים – המים
שבתוכן שאובים ,וכיצד יעשה ? מטבילין ומעלה אותם דרך שוליהם ".
מקוואות פ"ו מ"ה –"אם היה שק או קופה ,מטבילין בהם כמה שהם ,מפני שהמים מעורבים ".
מחלוקת – (1רמב"ם :אם רוצה להוציא את הציפית בלי שהמים שבה ייחשבו שאובים – יטבול
ויוציא הציפית ע"י שמחזיק בקצותיה ,וכך לא יתקבלו בה מים ,בשק אין חשש כי לא שואב.
(2בעניין קופה ושק ,אמנם אינם שואבים אך המקווה – הוויתו ע"י טומאה ?
ה"גולות עיליות" :מסביר שכיוון שאין להם בית קיבול – המים שבהם נחשבים כמחוברים למקווה.
שו"ע -פסיקה כשיטת הרמב"ם .
ס"ה – דין מקווה שבדרך כלל מימיו מתמעטים )בשל חלחול נסתר או אידוי יתר(.
מחלוקת – הר"ן :מקווה שהיה מוחזק שיש בו 40סאה וטבלו בו ,ואח"כ בדקו ועדיין היה בו 40
סאה – עלתה טבילה ואין להטיל ספק בטהרת הטובלים ,אך אם לפעמים המים מתרבים /מתמעטים
– חזקת הטובל ,טמא עד שיוכח שהיה במקווה 40סאה בזמן הטבילה ,ואם הוחזק המקווה
להתמעט אך עד 40סאה ולא פחות – עלתה טבילה .ועדיף לבדוק קודם הטבילה שיש במקווה 40
סאה .הט"ז :אף אם לא בדק לפני הטבילה ,אם אחרי הטבילה בדק ומצא מקווה שלם – עלתה
טבילה .ה"מקווה ישראל" :צריך בדיקה טרם הטבילה כדי להכשירה .
שו"ע -פסיקה כשיטת הר"ן .
ס"ו – טבילה במקווה רחב מאוד ולא מספיק עמוק לטבילה .
מקורות – מקוואות פ"ז מ"ז –"מקווה שמימיו מרודדים – כובש אפילו חבילי עצים ,אפילו חבילי
קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל".
מחלוקת – הר"ש והש"ך :מקווה רדוד שרוצה לקבץ המים ע"מ שיוכל לטבול בהם ,מניח חבילות
של עצים /קנים בצידי המקווה והמים מתכנסים למרכז בין החבילות ומגיעים לגובה שיכול לטבול
בו ,ואף אם המים שבמרכז הינם פחות מ – 40סאה כיון שנחשבים מחוברים לשאר המים ,וזאת
באמת בתנאי שלא חילק את כל המקווה לכל גובהו וע"כ שתי הצדדים מצטרפים ,או שעושה
בחבילות נקב כשפופרת הנאד .התשב"ץ :לא לעשות זאת ע"י כלים .
שו"ע -פסיקה כשיטת הר"ש ,הש"ך והתשב"ץ .
רמ"א – גובה מקווה כשר זרת מעל הטבור ,לכתחילה ,ואם לא יכול אז מותר שתשכב ותתכסה
כולה ,בדיעבד ) .הלבושי שרד דייק שדווקא בשכיבה(.
הערות – בטעם פסיקת התשב"ץ ,הט"ז :שכיוון שאמרנו שהוויה ע"י דבר המקבל טומאה ,אסור
,וכאן המקווה מוכשר ע"י דבר המקבל טומאה וע"כ ,אסור .הש"ך :בין כלים אין רווח
כשפופרת הנאד שיעברו דרכו מים ויתערבבו ,אך בחבילות עצים /אבנים יש חיבור ולכן מותרים .
ס"ז – ספק מים שאובים במקווה .
מקורות – מקוואות פ"ב מ"ג –"ספק מים שאובים שטהרו חכמים ספק נפלו ספק לא נפלו ,אפילו
נפלו ספק אם יש בהם 40סאה ספק אין בהם ".
מחלוקת – (1הרמב"ם :ספק מים שאובים במקווה -לא פוסלים ,כיון שזה ספק דרבנן ופוסקים
לקולא .
(2האם הדין זהה גם לכתחילה ? הרמב"ם :לכתחילה לא יטבול אך בדיעבד – כשר .
החזו"א :אף לכתחילה )כך נראה שפסק השו"ע( .לחו"ש :כל הספק לקולא הוא רק במקווה עצמו
אך אם הספק באדם אם נטמא או לא ,אז מחמירים ונשאר בטומאתו גם אם טבל במקווה של מים
שאובים ,אף שדאורייתא ,טהור .
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם .
ס"ח – נפלו לו ג' לוגין מים שאובים לאחד משני מקוואות ואינו יודע לאיזה מקווה נפל .
מקורות – מקוואות פ"ב מ"ג –"שני מקוואות ,אחד יש בו 40סאה ואחד אין בו ,נפל לאחד מהם
ואינו יודע לאיזה מהם נפל ,ספקו – טהור ,מפני שיש לו במה יתלה .היו שניהם פחותים מ – 40
סאה ונפל לאחד מהם ואינו יודע לאיזה מהם נפל ,ספקו – טמא ,שאין לו במה יתלה".
מחלוקת – (1הרמב"ם :יש לו במה לתלות ,הכוונה שיכול לומר שנפלו למקווה שבו 40סאה
כשרים ואז אינו נפסל .הש"ך :מעמיד את כל העניין בספק דרבנן בלבד כגון שרובו כשרים וכ"ד.
(2הנודע ביהודה :כל הדין בשני מקוואות חסרים הינו רק לכתחילה ,אך בדיעבד ,אם טבל באחד
מהם אחר שנתמלא מי גשמים – עלתה לו טבילה .
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם .
הערות – שואלים על הבית יוסף מדוע כשכתב השו"ע לא חילק בין לכתחילה ובדיעבד כפי שעשה
זאת בסעיף ע"ג ? משיב על כך ה"דברי חיים" שכוונת השו"ע היא שלפני שירדו גשמים ,כבר
ידעו על הספק שנוצר במקוואות ועל כן אף בדיעבד השלמת מי הגשמים ל – 40סאה לא מועילה .
ס"ט – דין מקווה שהיה ריק ופתאום נמצא מלא .
מקורות – תוספתא –"המקווה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא – כשר ,מפני שזה ספק מים שאובים
למקווה ,וחזקת המקוואות כשירות ".
מחלוקת – הרמב"ם :כשר ,כיון שספק שאובים .הט"ז :מסביר את טעם ההיתר ,שהדין הוא
לדעת הסוברים שאף אם כל המקווה שאוב ,מדאורייתא – כשר ,ומדרבנן – פסול ,וע"כ ספק רבנן
לקולא .הרמ"א :מדייק שהסוברים שאף כל המקווה שאוב – כשר ,אמרו זאת כאשר יש ספק
כיצד נתמלא כל המקווה .
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם .
ע' – מקווה שמסופק מאיפה מקבל מימיו .
מקורות – תוספתא –"צינור המקלח למקווה והמכתשת נתונה בצידו ,ספק מן הצינור למקווה ,ספק
מן המכתשת למקווה – פסול ,מפני שהפסול מוכיח .ואם יש בו רוב מקווה – כשר ,מפני שזה ספק
מים שאובים למקווה ".
מחלוקת – הרמב"ם :אם מסופק אם המים מגיעים מהצינור ,ואז כשר ,או מהמכתשת ,ואז
שאובים – אם הספק הוא לגבי מיעוט מי מקווה אך רובו כשר – כשר ,מכיוון שספק דרבנן לקולא ,
ואם לא ידוע שרובו כשר ,אז אין להקל ולהעמידו בחזקת כשרות ,כיון שאם רובו פסול – חזקתו
שהוא פסול )="הפסול מוכיח"(.
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם .
הערות – שואלים מדוע ברוב שאובים ,לא ניתן לומר שספק דרבנן לקולא ? משיב ה"כסף משנה":
שכיון שספק נוצר כשיש חלק כשר ,וכשהכל בספק – לא שייך כלל זה .הש"ך :לא עשה חילוק זה.
ע"א – טמא שנוצר ספק בטבילתו .
מקורות – מקוואות פ"ב מ"א –"הטמא שירד לטבול ,ספק טבל ,ספק לא טבל ,אפילו טבל ,ספק
יש בו 40סאה ספק אין בו"...
מחלוקת – (1הרמב"ם :הטמא בחזקת טומאה עד שיוודע בברור שטבל כראוי .
(2הדין בטמא דרבנן – הט"ז :טמא דרבנן כדין טמא דאורייתא .ה"משנה למלך":בטמא דאורייתא
,כשיטת הרמב"ם ,אך בטמא דרבנן חילק ,שאם יש ספק אם בכלל עשה פעולה להיטהר כגון
טבילה – לחומרא ,אך אם מסופק אם הפעולה נעשתה בזמן ובשיעור המתאים – לקולא .
ה"חיבור לטהרה" :טמא דרבנן – לקולא .
שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם .
ע"ב – שני מקוואות חסרים שנפלו ג' לוגין לאחד מהם ואח"כ נפלו עוד ג' לוגין לאחד מהם .
מקורות – תוספתא –"שני מקוואות שאין בהם 40סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן וידוע לאיזה
מהן נפל ואח"כ נפלו שניים ואינו יודע לאיזה מהן נפל – הריני יכול לתלות ולומר ,למקום שנפלו
ראשונים נפלו שניים .נפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפל – אינו יכול לתלות
ולומר שנפלן איכן שנפלו הראשונים .אם יש לו מקווה שלם ואחד חסר – יאמר שנפלו לשלם ,ואם
אחד שאוב ואחד כשר – יאמר שנפלו לשאוב ".
מחלוקת – הבית יוסף :כשיטת התוספתא להלכה .ש"ך וט"ז :ההיתר הוא רק כשמדובר בפסול
דרבנן אך בפסול דאורייתא – לא ניתן להקל .ה"גידולי טהרה" :משליך ממקרה זה למקרה שיש לו
שתי כלים ,באחד מי צבע )שאינו פוסל בשינוי מראה( ובשני מי פירות )שפוסלים בשינוי מראה(
אז תולים שהמי צבע נפלו למקווה הכשר ולא פסלוהו ) .מוסיף כי אם יש ספק לאיפה נפלו המים
השאובים למעיין או למקווה – תולים במעיין(
שו"ע – פסיקה כשיטת בית יוסף .
ע"ג – שני מקוואות חסרים שנפלו ג' לוגין לאחד מהם ואח"כ ירדו גשמים והמקוואות נתמלאו .
מקורות – תוספתא –"שני מקוואות שאין בהן 40סאה ,ונפלו שלשה לוגין לתוך אחד מהן ואינו
יודע לאיזה מהן נפלו ,ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו ,ר' יוסי אומר – אומרים לו שלא יטבול באחד
מהן ,ואם טבל באחד מהן ועשה טהרות – טהורות ,מפני שזה ספק מים שאובים למקווה".
מחלוקת – הש"ך :כל האיסור הוא מחמת ספק איכן המים השאובים נפלו והיות ונתמלאו ע"י מי
גשמים ,אז ממילא ספק דרבנן לקולא .
שו"ע – אין לטבול באף אחת מהן לכתחילה מחמת הספק איכן נפלו המים השאובים .
ע"ד– דין מקווה שנמצא .
מקורות – מקוואות פ"ב מ"א –"ארץ ישראל טהורה ומקוואותיה טהורין ...ר' אליעזר אומר –
הקרובים לעיר ולדרך – טמאים מפני הכביסה ,והרחוקים – טהורים ".
מחלוקת – (1הרמב"ם :מקוואות חוץ לארץ – בחזקת שאובים ,מקוואות ארץ ישראל ,בתוך
שערי העיר – בחזקת שאובים ,ומחוץ לשערי העיר – בחזקת כשרים .הבית יוסף :כיום דין ארץ
ישראל כדין חוץ לארץ.
(2בתוספתא נאמר שבארץ הכותים )גרים שנתגיירו מפחד( – טהורים ,כיוון שלמדו תורה )ר"ש(
הבית יוסף :נאמר בגמרא שכותים כגויים ועל כן מקוואותיהם פסולים .
שו"ע – פסיקה כשיטת הבית יוסף .
הערות – הש"ך דייק :בדברי השו"ע שכוונתו ,מקוואות שנבנו ע"י בני אדם ,אך סתם גבים
במדבר או בורות בשדות – כשרים .
ע"ה– בעניין מקווה מים חמים .
מחלוקת – (1דין טבילה במים חמים – הר"ש :אוסר ,גזירה שמא יבואו לטבול במרחצאות .
האגור :אין למחות במקום שנהגו להקל .ערוך השולחן :כיום מקלים כדי לא לבטל פריה ורביה .
המהרש"ם :כיום נהוג לחמם מקוואות וע"כ בטלה הגזירה .
(2הלחו"ש :עדיף לחמם מקווה ע"י כלי מתכת רותח מאשר ע"י מים חמים .
שו"ע – פסיקה כשיטת הר"ש )אוסר( .
רמ"א – פסיקה כשיטת האגור )מתיר(,לגבי חמי טבריה שהמים שם חמים באופן טבעי-כולם התירו.
הערות – לעניין רחצה במים שאובים חמים )מקלחת( לאחר הטבילה במקווה .
המרדכי והראבי"ה :אסרו גזירה שמא יאמרו שהשאובים מטהרים ולא הטבילה עצמה
)רשי -החמיר בכך כל היום( ויש שהתירו אף לכתחילה .
© Copyright 2024