1 קריאה חופשית
קריאה חופשית 1 קטעי קריאה מתוך 10ספרים כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר – מוציאים לאור בע"מ www.kinnblog.com www.kinbooks.co.il נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il אתם מוזמנים לשעות של קריאה והנאה .מאז 2002אתר מועדון קריאה שולח קטעי קריאה בדואר אלקטרוני למי שנרשם למועדוני הקריאה שבאתר. במסמך זה אנו מביאים קטעי קריאה מתוך 10ספרים ,חלקם נכתבו על ידי סופרים ישראליים .תקראו לזה "הצצה" או "טעימה" למי שלא מכיר את הספר או הסופר ותקראו לזה "התאהבות מחדש" למי שכבר מכיר את הספר או הסופר .השירות ניתן חינם. תודה להוצאת כנרת ,זמורה ביתן ,דביר שסיפקה את התכנים ואת האישור להפצתם בחינם. האם תתאהבו היום בסופר חדש? האם תגלו מחדש סופר שמזמן זנחתם? האם תחזרו לקרוא ספר שכבר קראתם? * פרסום קטעי הקריאה ברשות בעלי הזכויות הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - תוכן עניינים חצאית על וכינור ,טריסטן אגולף 3 ........................................... היופי ,זיידי סמית 20 ...................................................... הגביהו את קומת הגג, נגרים ,ג'יי .די .סלינג'ר 37 ............ בחזרה מטּואי ִצ'י ,סיפור שואה שהיה ,יוסי גינסברג 53 .............. שלנו ,אמיר גּוטפרוינד 72 .......................................... שבועת רחל ,מיכל שלו 86 ................................................. אותה האהבה, כמעט ,מירי רוזובסקי 107 ......................... חמשת רבעי התפוז ,ג'ואן האריס 124 .............................. הקייטנה של קנלר ,אתגר קרת 138 .................................. המערבולת ,אורלי קראוס-ויינר 148 ..................................... הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - חצאית וכינור ,טריסטן אגולף KIRT AND THE FIDDLE, Tristan Egolf רומן תרגום זמורה ביתן 188עמודים 3-13464 כריכה אחורית שיר מסחרר מהאשפתות מאת סופר צעיר ,מהנועזים והיצירתיים בשפה האנגלית .צ`רלי וטינסל הורגים עכברושים למחייתם .עבודתם המגעילה מכניסה להם קצת מזומנים ,אבל הם שותים את כולם .צ`רלי היה פעם כנר קלאסי מבריק אבל הוא נפרד לשלום מהכינור אחרי הופעה מחרידה כחימום ללהקת פאנק פשיסטית .עכשיו הוא תקוע במלון עלוב בעיר טינופת עם טינסל ,שותפו להדברת המכרסמים. ואז פוסעת לחדרם לואיז המשגעת .השניים הולכים ראש בראש במאבק על חסדיה של החצאית ,וצ`רלי מבין שהגיע הזמן לנער את האבק מהכינור... טריסטן אגולף נולד ב .1971 -הוא חי באמסטרדם ,פריז ,פילדלפיה ,ניו- יורק ,ובמשך ארבעים ושמונה חודשים דוחים ומקהי-חושים הוא חי במיסיסיפי )שם היה מבוקש על שימוש בחומרי נפץ( .בדרך הוא עבד כמוליך כלבים, מנקה משאיות ,מקרין ,שרת ,וכשומר-פינה בקרבות אגרוף .הרומן הראשון שלו ,אדון החצר ,זכה להצלחה בינלאומית והכתיר אותו כאחד הכותבים הצעירים המקוריים באמריקה; חצאית וכינור הוא הרומן השני שלו. מראש לא אמרו לי מראש שום דבר על ההופעה .הסוכן שלי בכלל אל התקשר. באיגוד לא הזהירו אותי .המפיק כנראה בכלל לא ידע על קיומי ...מההתחלה ועד הסוף לא קיבלתי יותר מאשר הודעה קצרה מג'יין דו" :כן ,מר אֶוונס -אנא התייצב הערב בשעה שמונה במרכז הקהילתי בּבֵיילקרֹופט בחליפה ועניבה"... "חליפה ועניבה" היא כתבה .המילים עוררו פאניקה .ביליתי כל אחר הצהריים בחיפוש טֹוקסידֹו והרגשתי לא מצויד יותר מאשר לא מעודכן... יושב ברכבת הנוסעת דרומה בשבע ועשרים .מעשן בשרשרת בין תחנות. כינור בחיקי .אף נוסע מלבדי .קווי מתח גבוה מתוחים על הקירות בחוץ. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מתישהו התנודד קבצן לתוך הקרון .בעט בפחית בירה ,נפל והשתטח. הדלתות הוגפו ברחישה .הפחית טיפטפה .בירה נקוותה בחריצי ציפוי הרצפה .הרכבת פתחה בנסיעה וצפיתי בבירה גולשת ,מתייצבת בנתיב האקספרס המשחיר ואז מחליקה לפנים עם האטת המהירות ,אוספת טינופת ,פורצת למחוזות חדשים ...התמסרתי להזדחלותה הלֵאה ,בטֵל ומבוטל בהפסקת האש ,רגוע לרגע... אט-אט התנגנו בראשי מאורעות השבוע .שבוע איום ונורא ,אם כבר מדברים המשרה שלי על זה .החל באיבוד/נטישת/הפקרת )אני לא בטוח מה( ִ והשפעת ועד לקבלת הודעת בפילהרמונית ,דרך ביקורת החשבונות השנתית ַ פינוי אחרונה ּבַדואר באותו בוקר .הדבר היחיד שלא הצלחתי לדפוק היה ההופעה שלי עם האיגוד המוזיקלי. אכן ,יש תקופות ויש תקופות... זאת גרמה לחיים בבית נטוש להיראות בגדר אפשרות סבירה. מטינֹופ ַטאּון אין ספק שתהיה לי הזכות ֶ אם אי-פעם אצליח לצאת בחייםלהתפאר – לרוחב החזה באותיות גדולות :שרדתי בנמל הקצוות .אפשר לרוקן עם זה מאורות הימורים בליסבון .או שלא .למען האמת – אלוהים שבשמים ,איזה שבוע – שרדתי ברווקּות היא אולי הגדרה יותר טובה .וזה עדיין תלוי ועומד... טימּברלֶנד מרופטת רקעה אל תוך שדה הראייה .קפצתי. ֶ נעל הפלג הקטן גווע מתחת לרגל... הטימּברלנד זזה ,עברה לפרופיל .מרוב הלם ננעלתי על הסוליה הקרועה מחצץ ומשם צידדתי מבט בתחינה ל ֵאל – גּורמט קרסול ,שולי מכנס ניקל של הארלי-דייווידסֹון ,כתם משופשפים ,פיקת ברך צרובת רוח ,אבזם ֶ זיעה בבית השחי ,גופיית מּכֶה-נשים קטנה מדי שעליה מותזות בצבע המיליםַ :דּבֵר אנגלית או שתמות – וחרטום זיפני ְטרּוש חצ'קונים ,חוורּורי מּפחד ומג'ולג'ל רעמה ,כולל תליון כוכב משושה ,עגיל פגיוני וכובע מצחייה ַ של פועל בתחנת דלק .ומשם זּום החוצה לתמונה בכללה :גלויה מהֹונקיַ -טאּון, .1984 הוא גיחך בלגלוג ושירך את רגליו למושב וצנח בכבדות ,ידיו על מותניו – שליץ, החבילה מוצגת לראווה ...הוא הרביץ ארבע לגימות ארוכות של בירה ְ הטיל את הפחית והסתובב במקומו – תקע גרפס דרך גידול שפמנוני קצוף שמעל לשפתו ,קילל לעצמו ,לטש מבט במפת הרכבת ,הדליק סיגריה במצית הּבּוטן האימתני שלו ,הזעיף פנים אל הקבצןָ ,סתם נחיר ,פיתל צוואר ,פלט פצפוץ חד ,גנח ,גרף ליחה ,קילל עוד קצת... בהיתי בכל זה בפליאה נרעשת. קרָמיים? מה יבוא עכשיו ,חסידי קְרישנָה באפודים ֶ הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - התכוננתי להתייחס אליו בביטול ,לראות בו סתם מזל מקרי ,כשלפתע החליקו הדלתות ונפתחו והופיעו עוד שלושה .שני זכרים ,אחת אחרת .הם ירדו על בקבוק של אֹולד קְרֹו .שלושתם לא בעניינים כבר עשור – גסים, אכזריים ,קשוחים ומגעילים... חושי קפצו ל"הקשב" .עכשיו כבר הייתי מודאג. בטינֹופ ַטאּון .לא משהו חסר ֶ אוקיי ,לאט-לאט – שום סיבה לבהלה .ברברים תקדים... אבל התחנה הבאה הביאה עוד ארבעה כאלה .ועד מהרה הצטרף אליהם זוג זרוקים .ואז המון שלם בהמשך .לא מוסבר :נסיגה כוללת לימי קדם .הקרון התחיל להסריח כמו בתחרות של טרקטורים עמוסים בגל חום ...תהיתי איזה מין חור בזמן פלט אותם בחשאי .אבל חשוב עוד יותר – ובאימה גוברת – לאן האנשים האלה נוסעים? אף אחד עדיין לא ירד מהרכבת ונותרו רק חמש תחנות עד התחנה הסופית .באמת שלא היה שום דבר לוהט בצד הזה של העיר .אחרי נקודה מסוימת בדרום העיר נגמרו אפילו שכונות המגורים – רק הְנגַרים גדולים .המקום הציבורי היחיד היה המרכז הקהילתי ,ולשם מחסנים ו ַ אני נסעתי .מה נשאר אם ככה לפריקים האלה? הסוכן שלי לא היה נותן לזה לקרות .הוא לא היה מעז ,לא עם הניסיון שלי .זה מוכרח להיות משהו אחר, בטוח – משהו חריג ,איזו כת מקומית בתנועה... הרכבת כבר התקרבה לתחנה הסופית ,אבל אני עוד המשכתי לחשוב :לא יכול להיות – אין מצב ...אבל בתחנה נמוגה לה התקווה .כשנהרנו למדרגות הנעות התגנב פחד ...בעוד המוני שיכורים חתרנים נדחסים סביבי ושאגת האספסוף נשמעת מהיציאות שלמעלה השלמתי עם העובדה שבין אם זה מוצא חן בעיני ובין אם לא ,מחוזות החפץ שלנו אכן זהים לגמרי. הרציף הגיע .שומר עמד והשגיח .חלפתי דרך שער היציאה המסתובב עם כל השאר והצטרפתי לתשובה הזועמת של מערב וירג'יניה למזרח סנט לואיס כפול אלף ...ברברים מכל עבר ...נדחסים אל רצועת החציצה .מתנפלים על הגדר .ממלאים את הכביש ...מנפצים בקבוקים .נתלים על עמודי חשמל. מטפסים על מכסי מנוע ,מתקוטטים בפתח משתנות ציבוריות ...מהומה המונית של נֵיאנדרתלים בכל הכיוונים ,לאורך קילומטרים ...חולֵי רֹוק כבד משוטטים על הכביש המהירִ ,מתגרים במכוניות שינסו לדרוס אותם... שועלות בבגדי עור ,שערן משוך אל השמים ממעל ,מחפשות ֶאקשן ...גדודים נודדים של תסרוקות קוצניות ממאירות ,הודפים את אדומי העור ,מקללים וצורחים ...קרבות מרושעים מתלקחים ויוצאים משליטה ...שוטרים על סוסים, אבודים במערבולת... לא ידעתי שעדיין יש מספיק ברברים למלא אורווה ,שלא לדבר על אולם הופעות .ולשם הם פנו – נהרו לּביילקרֹופט כמו כרישים רעבים לעבר ספינת משא הפוכה. המעבר דרכם היה סיוט מוחלט. תארו לעצמכם ליצןַּ -כנָר קמבודי/כושי בחליפת טוקסידו מכווצת בתחרות אומץ מיוזעת דרך קילומטר של ברק לבן ...תוהה לְמה הוא נכנס ...מפלל ומתפלל הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שנפלה טעות ,שהוא לא באמת אמור להיות כאן – שהשומרים יעצרו אותו בשער ,יזרקו אותו למונית ,או עדיף ,ילוו אותו הביתה בכרכרה משוריינת... וכמובן ,הייתי צריך להגיע לשער הרחוק ביותר– בדיוק בצד השני של המגרש. לקח נצח להגיע לשם .ואפילו לא רמז אחד לְמה שציפה בהמשך .שער E הופיע לנגד עיני ,ואז שמתי לב לכרזה. שובם של הוֹולְסטאג וֹולסטאג? זה הכה בי :זיכרון חמוץ מהתיכון – מראות של חולצות-טי של מסעות הופעות ,גופיות ,שרשרות זהב ,שיער מנּוצה ,סיגריות ומכות בתחנת האוטובוס ...ושם ,באמצע כל זה ,וולסטאגֶ :מטאל גבינתי תאגידי-שטני, וִיקינגים חד-גַּבתיים בשחור של סרטי אימה ,משוטטים בפתח הטירה, חמושים בחרבות-פיפיות רחבות ,שפלים יותר ממך ...התגלמויות ארציות של אסתטיקה מתה ,אף שהיא ,ככל הנראה ,או הם ,עדיין בחיים .למעשה ,נראה שאפילו לא הסתפרו מאז... וולסטאג. ֶק" שלהם. זה היה מסע ה"קַאמּב וולסטאג חוזרים. לא הצלחתי להיזכר בשום שיר שלהם .עד כמה שידעתי היה להם רק להיט אחד ,אבל אני מניח שזה מספיק בשביל קאמּבק .ולפי העדרים ,באמת התגעגעו אליהם. לא האמנתי שהאיגוד המזוין יעשה לי דבר כזה .מישהו )הסוכן שלי( ישלם על זה ,וביוקר... ארבעה נפילי שלג שעירים מאיישים את שער E.קראתי לאחד ,השמעתי לו את שורת הפתיחה שלי .הוא ביקש תעודה מזהה .הנדתי בראשי .הוא עצר וחשב על זה ,ואז נכנע – השתכנע בבירור מהחליפה ומצבע העור .הוא פתח את השער ודחף אותי לפינה .עמדתי ליד הקיר בעוד השורות מתמלאות. עד מהרה מישהו קרא לי כושי .הסתובבתי וניסיתי לאתר אותו .אבל כולם נראו אותו דבר .אבוד בפרימיטיבלֶנד .עד מתי ,הו אלוהים ,עד מתי?... שבתי לצפות בנפילי השלג השעירים מחרימים מקטרת אחרי שקיק אחרי סכין מגף. אז ,באופן ישיר יותר ,זה קרה שוב" :זוז כבר ,כושון!" -מאיזה סמרטוט במדי הסוואה. ולחשוב שהיה דיבור על עיקור של כלבי ּפיט ּ-בּול... הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הצצתי בשעוני וחשבתי ,עוד דקה. "סליחה ",נשמע קול" .אתה צ'רלס אוונס?" הסתובבתי .הוא היה קטן ,מקריח ,תאגידי. "כן ",אמרתי" .תוציא אותי מכאן". "סליחה ".הוא הפנה את מבטו" .בוא איתי". זיגזגתי אחריו בהמון .הוא הסיט חבל בראש כמה מדרגות .ירדנו קומה אל דלת חדר הלבשה .טכנאי פתח לנו .נכנסתי .שלושה מפגרים אחרים מהאיגוד הצטופפו בפינה .לא מּוּכרים – לא לי ולא זה לזה .הוצגנו בהנהון אדיש, קיבלנו את התווים וצּווינו להתכונן. הסיפור ,בקיצור ,היה כזה :לא רק שציפו מארבעתנו ,זרים מוחלטים ,לנגן בשליפה מהמותן לפני עשרים אלף מעוטי התפתחות ,אלא שהיינו שם בעצם כדי לנגן את המוזיקה של וולסטאג – בלי ליווי ,בלי הלהקה ,בתור מופע פתיחה – א-לה יוהן סבסטיאן באך :גרסאות ּבארֹוק לקטעי רוק אֶּפי מחורבנים להחריד... בקושי הספקתי למשוח את הקשת בׂשרף .המעט שראיתי כשהצצתי בתווים היה ביזיון – סימני סולמות ומשקלים שגויים ,סיומות שלא במקומן ,תיבות חסרות לאורך חמשות שלמות .לא קריא לחלוטין .אלתור פה ושם הוא דבר אחד ,אבל התנהלות עיוורת לגמרי כל הזמן? חרא .קריאה מהדף מתוך מפת דרכים בלתי מעודכנת... זה פשוט לא היה שווה כלום. הם הובילו אותנו לבמה בחמישה לשמונה .ישבנו בין שני מסכים .טכנאי הופיע וחיבר כבלים למיקרופונים .הוא סימן למישהו מחוץ לבמה .זרקור נדלק .מישהו צעק תזיזו את התחת! לא הספקנו לעשות בדיקת סאּונד – או לכוון את הכלים. המסך עלה ללא אזהרה נוספת. התפרצות פתאומית של מחיאות כפיים ,המומות יותר מאשר נלהבות ,עברה באולם החצי ריק .היא גוועה במהירות כשעלו אורות הבמה ...ארבעה ְחנּונים בטוקסידו .ממש לא מעניין .לא וולסטאג ...כולם חזרו למשחק ההמתנה שלהם – צעקות בוז ,זריקת זבל ומעיכת פחיות מילֶר לַייט. רעם פלוצים סחף את הבמה .שערו של הצ'לן נכנס לאמוק כמצב קבע. המפגרים האחרים נראו כמו לוחמי חירות רֹוק .חרוט של אור לבן וזועף הקיף הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הסנוּור בידי והבטתי משמים :אתם הנבחרים ...חסמתי את ִ ַ אותנו כאילו סביבי .אבל כל מה שיכולתי לראות היה ְטרֹול בתא התזמורת. בקשתות מתוחות ובהנהונים הדדיים של כניעה משותפת יצאנו לדרך... מאמץ הפתיחה קירטע וקורקע למוות בן עשר שניות .זה לא היה רע .הצ'לן הגיב במשיכה ארוכה של הטון היסודי שלנו ואיפשר לנו להתארגן ולהתקדם אל התיבה הבאה .אבל כשחזרנו לעניינים זה קרה שוב .ואז בשלישית .ופעם נוספת לקראת סוף הדף ...באין ברֵרה אחרת דבקנו בצ'לן ,התגלגלנו הלאה עד שהצרות השיגו אותנו שוב ,אחריהן התיישרנו אל הפוגה מונוטונית .זה נשמע כמו דו-קרב בין לווייתנים פצועים .לא שלמישהו בקהל היה אכפת. מהרגע הראשון התעלמו מאיתנו .לכל אורך ההופעה ,מול קהל של אלפים, לא זכינו אפילו למחיאת כף אחת .ככל שזה נגע אליהם יכולנו לנגן סטנדרטים של ּבלּוגְראס .לא חשוב .ארבעתנו נשארנו בעולמנו הפרטי ,הּפתטי ,העלוב, חסר המשמעות – קוצצים וחוטבים את דרכנו במעבה קטסטרופות שבאו בזו אחר זו בלי להועיל לאף אחד... המיגרנה הכתה כמעט מיד .עד מהרה היינו ארבעתנו על הקרשים ...שום דבר לא פעל כשורה .המֹוניטֹורים מושבתים .אורות הבמה מסמאים – הקרקפת שלי חצי מבושלת .מישהו גם התעסק בסאונד ,והתווים פשוט נראו גרועים יותר ויותר... בשלב מסוים נגן הקונטרבס האומלל תעה בדרכו ופשוט הפסיק לנגן לגמרי. הוא דיפדף בחוברת התווים באובדן עשתונות לחוץ וגילה שקטע שלם חסר, נקרע מהכריכה .הוא ירד מהבמה בסערה ודרש חוברת אחרת ואז נהם המנעד הנמוך... והצליף בשולי המסך .המשכנו בלעדיו ,נטולי צלילים מן ִ ובכל זאת ,עדיין ,הקהל התעלם .גם כשהתחילו המושבים להתמלא ,התגובה היחידה שהצלחנו להפיק היתה צעקה קצרת רוח של איזה בריון ביציע. הסכמנו איתו .זה הספיק .בינתיים חלפו לפחות ארבעים דקות .לא יכולתי לתאר לעצמי לְמה הלהקה מחכה .פועלי הבמה היו ערוכים .האספסוף כבר היה מוכן .ארבעתנו חסרי תועלת – עיכוב חסר טעם... אקורד מפֹוצץ של גיטרה חשמלית רעם מעל לראשינו... ...ניזון מעצמו ,הוא הרעים ברחבי הזירה :גֹודְזילָה עולה ממפרץ טוקיו .אורות הבמה כבו .לפידים להבו. הקהל השתולל ,געש בלי שליטה. שטיח של אדים שטף את הרצפה. ואז עוד אקורד מפֹוצץ .מאחורינו עלה המסך .הסתובבתי וכמעט עפתי מהכיסא ...גולגולת ענקית עם עיני אזמרגד בוהקות החליקה ברחישה קדימה על מסילה .דמות הופיעה מבין שיניה – קַאל המשמיד בבגד גוף סגלגל... גיטרה אלחוטית רכבה על בטנו המדולדלת .שרשרות כבדות השתלשלו מחגורתו .הוא הרביץ עוד אקורד מפֹוצץ וגיחך לעברנו ...הקהל העביר הילוך. מישהו זרק כיסא .המשמיד בעט אל על מגף פלטפורמה ,ירק כדי שכולם הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - יחשבו :תעי פו את הזבל הקלאסי התחתּ-כּוסי הזה מהפרצוף שלנו – וולסטאג בשטח! ודי מהר האספסוף שאג לנו בוז – זרק אשפה ,התקדם לכיוון הבמה – דחק בשומרים להרוג את ההומואים האלה ...פיצוץ נוסף היה הסימן שלנו .ארבעתנו נמלטנו בבושת פנים – מובסים ,מרוסקים ,מושפלים, חללי רוק כבד... קאל המשמיד שאג והעיף את הכיסאות ואת עמודי התווים אל תא התזמורת, ואז פרש את זרועותיו אל מול הקהל והתווה את סימן החיה. שלום שלום. שישה רחובות צפונה משם מצאתי חנות משקאות .נכנסתי .לקחתי ליטר בירה "מחוזקת" של מיקי'ז .שילמתי במטבעות .ישבתי על המדרכה בחוץ ושתיתי .פראייר ברגיעה. דקות ספורות אחר כך הגיעה ניידת .האטה עד שעצרה .השוטר יצא ...ערכו עלי חיפוש ,הורו לי לזרוק את הבקבוק ,תיחקרו אותי בתור נווד ורשמו לי דוח. הרגע הכי פחות סוער שהיה לי בכל היום הזה עדיין היה פשע חברתי, איכשהו. כשכל זה נגמר ,הוא נסע .הבטתי בדוח ְ .מכל משקה פתוח .השלכתי אותו לצד הכביש ,יחד עם הכינור שלי ,והלכתי. לעזאזל הכול. הדֶסמֹון אם תראו אותו עכשיו ,לא תחשבו שרחוב סֶמינֹול היה פעם לבה של שכונה שוקקת חיים .קשה לדמיין שהחלק הזה של העיר ,מרחוב ֵמיין עד הנהר, שיגשג אי-פעם .המחשבה על "תור הזהב" של האזור תישמע כיום לרוב רטלסֹון המקומיים בלתי מתקבלת על הדעת .שמות כמו ּפֹולַּפ'ס ַהייט או ַּב ֶ ַמרקֶט נעלמו עם תפארת עברם – הצטמצמו להערות שוליים היסטוריות יחד שבBתנס או בצפון ג'קסֹון נותר לפחות ֶ עם שבע שמיניות מהעיר ...בעוד שביב מהקטע ,ברחוב גלֹוקלֶנד רֹו נשמר העבר רק עקב מחסור בהריסה ראויה .זבל ,חביות ועגלות הפוכות ברחובות ,מסוממים בכל פינה ,מאות חנויות ריקות ,נעולות וחסומות בקרשים ,רחובות חרבים לכל אורכם – כל אלה מקנים לשכונה אווירה של מוות קליני שלאחר נפילה מגן עדן .רק אכסניית הדֶסמֹון ,חור הזרבובית שלנו ,מנסה לטעון אחרת. כשהושלמה בנייתו של בית האחוזה הזה בן ארבעים החדרים ברחוב סמינול, ב ,1920 -הוא נשקף אל רובע מתפתח ומשגשג .שדרת דַאּולֶר היתה רחוב הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מסעדות ,רחוב עשרים ושש היה אזור האופנה ,בית הזיקוק היה פארק ציבורי – חצר בית הספר היתה גן בוטני .אלפי מבקרים נהרו מדי יום .הרחובות המו מזריחה עד שקיעה .דאולר מפוצצת כל הערב .ואחרי חצות סאון של בתי מרזח בלתי חוקיים. הזמנים היו טובים ,הכול מתועד .יש אפילו ספר :פולפס הייט! הלובי של הדסמון מעוטר בתצלומים .מבט מהיר בהם חושף את המיתוס – אם כי כאשר משווים תצלום-לוחית של הצוות ביום הפתיחה ,ב ,1920 -לדיוקן פולארויד של ג'ונס ,פקיד הקבלה שלנו היום ,ושל להקת החדרניות הארגנטינאיות שלו ,אף אחד לא יצליח לקשר .לשני המוסדות יש רק בדוחק הלבנים החומות המקורית של הבניין ,עם המרפסות ֵ מן המשותף .חזית וחרכי הירי ,לעולם לא תיראה כמו החזית הנוכחית ,לוח מודעות של הזנחה ציבורית .הדבר נכון גם ביחס לפְנים המבנה ,ושוב ,ביחס לרובע כולו .אשר לדיירים ,טוב-הבליינים של פעם ,המחויטים ללא רבב ,רחוקים לא בעשורים מהמתעלקים שגרים שם עכשיו. ִ אלא בעולמות נכנסתי לשם ב 19 -בספטמבר ,עשרה ימים אחרי פרשת וולסטאג .ג'ונס נתן לי את חדר עשרים וחמש ,הדלת השלישית בקומה השנייה .לכל קומה אפשר להגיע במדרגות בלבד .המעלית מקולקלת כבר שנים ,נאמר לי .חוץ מזה, הגג לחלוטין מחוץ לתחום" .נזק מבני ",ג'ונס הסביר. החדר שלי היה שלושה-על-ארבעה מטרים עם קירות אפורים ,מיטה בלי מסגרת וקרעי שטיח צהוב .שולחן ישן מעץ אורן הרקיב בפינה .מראה היתה תלויה סמוך לדלת הארון .החלון השקיף על חצר חנוקה בעשבים שוטים, מלאה זבל ומסגרות מיטה שבורות .טלפון ציבורי ושירותים היו בסוף המסדרון ,מטבח ,מקלחת וסלון למטה... ירידה רצינית ברמה לעומת דירתי הקודמת ,אני מודה .ובכל זאת ,לא יכולתי להתלונן .ב 65 -דולר לשבוע זה הביס כל מחשבה על קמפינג בתא כספומט. רוב שכנַי לא במצב יותר טוב .המתעלקים ,כך נראה ,קוללו כבר ברחם. במסדרון מולי גר רֹוּב-בלי-זרועות ,הסטייה הגנטית הסמלית של הבית, מתכנת מחשבים שבאמת לא היו לו זרועות ושנאסר לאחרונה על שוחד תאגידי .גולגולתו המוארכת ,שפיצתה על גוף קטן ועקום ,השלימה את הרושם הכללי של דלעת נפוחה הנעוצה בכוח בעמוד גדר שבור. דלת לידו – ֶאדווינָה )לשעבר ּברּוס( ֶסלזניק ,מאמן כלבי תקיפה ובוגר חיל האוויר שנטש את אשתו בערבות קנטקי ,עבר העירהִ ,השתיל חזה והתחיל לכהן כשומר סף לילי ב"חור הרשע של פיטר הכובש"... סּבק ,כוהנת סאדו-מאזו יוצאת מגדר הרגיל ,יחד בהמשך היתה אמילי לּו ֶמט ֶר ֶ עם ה"עוזרת" שלה ,יֶנסי פישנֶט ,חתולת גיהינום בעלת עיניים זוהרות מצפון מרילנד. אחרי זה ,בחדר עשרים ותשע ,היה מישהו בשם רֶנדי ּבֹומֹונט ,פושע נמלט לפי השמועות – שכיר חרב שירד למחתרת ,אמרו – שצד המסדרון שלו הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - פינסטר ,הרתיע ג'אנקים, ֶ הסריח מאוד מדגים ,שכלב השמירה שלו, ושח ֶברתו ,לפי דיווחים ,היתה יותר משני מטר. אלה היו רק כמה מהמתעלקים .בקרוב ייראה כאילו כולנו מכירים שני ם .אבל טינסל גְריץ ,באגף ממול – טינסל ,הבריון ֶ עכשיו הכרתי רק אחד מהם: והמחבל האנרכיסטי בגרוש מספר אחת בשכונה ,טינסל ,שתפר לעצמו דמות של זמר קאנטרי מודרני כולל הלכלוך ,טינסל ,שמתפרץ על כל בחור רגיל בטענה שהוא עבד של המוסכמות רק מפני שיש לו עבודה ,טינסל ,שלא היה יכול להיות מרוצה יותר כשמצא אותי מתגורר בחור הזרבובית שלנו. "לקח לך זמן!" הוא אמר באותו אחר צהריים בעודו בוחן את הערֵמה שלי. "עכשיו אני לא אצטרך לתפוס שום רכבת לעיר התאגידים כדי למצוא את מעורב שלנו .אף פעם לא היית אחד הפראים האלה ,צ'רלי .וסוכן הנדל"ן שלך הוא נאצי מזדיין". "סוכן הנדל"ן שלי?" "כן ".הוא הזעיף את פניו והינהן בראשו" .יש לו סטיקר של האפיפיור על הפגוש ,ג'יזֶס". פתאום הרגשתי פחות אשמה על זה שהצתתי את המטבח שלי בחורף. "שילך להזדיין ",המשיך טינסל" .יום אחד נפציץ את הרולס-רויס שלו במֹולסֹות". "יש לו ַמֶזרַטי ",אמרתי. למקסין". "אותו זבל .בוא נלך ַ גריץ ואני נפגשנו לראשונה בחדר הקרנות מקומי לפני כמה שנים .למראית עין לא התחברנו .מבחינה אסתטית לא השתייכנו לאותו צד של העיר .מלבד עניין דועך בקולנוע – ואולי לגימת שיכר לילית – לא היה לנו כמעט דבר במשותף .לעתים נדירות טען מישהו שקורצנו מחומר של אחים. טינסל – האנרכיסט ,נער הפלא ,שכולם יקפצו לו – ּבְנה חסר הבית של אם דנית מסֹוכן ביטוח אמריקאי נודד ,עבר ילדּות ארעית וחצי מיוחסת )התנשפות( – גם אם הוא לעולם לא יודה בזה – כחלק מקהילה "לבנה וחילונית" ,ספוגת הכחשה לא פחות מאשר חדורת ביטחון. אני ,לעומת זאת – בן התערובת העולה ,האנֹוי ג'קסון ,קים קְרֹו היקר – נדדתי בין אינספור משפחות אומנות בשכונות מחורבנות במשך שש-עשרה שנה ,בנם היתום של חייל אמריקאי שחור וזונה )לפי דיווחים( קמבודית – מה שהבטיח ,בתקופה שלאחר המעורבות האמריקאית בוייטנאם ,את מקומי בשום קהילה – שחורה ,צהובה ,לבנה או מעלת גירה. עכשיו גרנו שנינו בדסמון ,גם אם מסיבות שונות וחסרות קשר – טינסל עם חזונו להקים תנועה ,אני עקב פינויִי האחרון. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - חלקנו תכונה מיוחדת ,להיות בלתי נסבלים בתנאי שלום. כתוצאה מכך ,בכל פעם שהיינו יחד ,משהו קרה. העברנו את אחר הצהריים אצל מקסין במשחק קלפים עם מאני ,הברמן. מאחורינו ,למעלה על הבמה ,הּפַיין סטריט ּבלֵייקס הנחו ערב שירה .החדר היה מלא זבל גותי ,וכולם עמדו בתור לעלות למזבח .לאט אבל בטוח ,ככל שחלף היום ,הקהל התדלדל .דיממו והלכו... אחרי כמה זמן הרצתי מבט אל קצה הקהל ,מעבר לשולחן של ג'אנקים שטופי הרואין ,בין סוחר סמים מעלה קצף לבין מאני ,לאורך הדלפק המתפורר שממול ועד לנציגים שונים של המצב האנושי – מתעלק מעּוות בגמילה נֹוספרַטֹו – ֶ שנושם ומצפצף; שוטר עריק במצב עילפון; ניסיון של מישהו להיות ניבים מושחזים וקרניים מושתלות; זוג זונות פותחות בטארוט; עוד ג'אנקי עם עור רע; קבצן בשם קֹולי ,מחוק על דבק... איך המקום הזה ,הציבור הזה ,בכלל קרה? ּפיט נכנס .כמו שטינסל כינה אותוּ :פיט מקדרמֹוט ,אשמדאי המסטולים – כרגע ממתין למשפט על שוד דוכן לימונדה של בנות בצופים ברחוב ְס ְּפרּוס – עם אשתו ,אילַייזָה ֶּבת ,נסיכה מאיובה שפנתה לסם; שניהם בני גיל מסוים, ודהויים ,שמימנו את חורבנם בכל דרך אפשרית ,היא כחשפנית ,הוא בהחזרת סחורה גנובה לאתרי הרכישה או ,כמו במקרה שלפנינו ,בגלגולם בעגלה בכל רחבי גלוקלנד רֹו. "בשבוע שעבר הוא מכר לי את הרצון לעוצמה בחמישים סנט ",אמר גריץ. "היי! מקדרמוט!" פיט הרים את מבטו. טינסל אותת" .בוא הנה!" פיט הגיע ,גורר את המטען שלו" .היי ,טינסל!" "היי אתה בעצמך .זה צ'רלי". "שלום ,צ'רלי". מאני הופיע" .אתה רוצה משהו ,פיט?" "כן ",הוא הראה שטר קרוע של דולר" .יש לך נייר דבק?" "בטח ".מאני הוציא סליל. "תודה ",אמר פיט ,ואז תיקן את השטר – והסביר שאילייזה ֶּבת זורקת לו עכשיו רק את הכסף הפגום שלה" .אהה ,טינסל ",הוא נאנח ממעמקי הוושט הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הסתום שלו" .הג'וקרים האלה בבר קורעים דולרים לשניים כדי להתרגש פעמיים .בחיי ,אני אומר לך"... "זה נורא ",אמר גריץ" .מה יש בשק?" "תקליטים וכאלה .תסתכל". טינסל עבר על החומר ,בדק וניפה .הוא עצר" .חגיגה ",הוא הוציא מגאפון, "תגיד לי שזה עובד". "אני חושב שכן ,",אמר פיט" ,נו ,תנסה". מאחורינו ,אשה צעירה ועצבנית חיברה מלפפון חמוץ לקיר בבורג גדול" .אתה לא אבא לי!" היא צרחה ,ואז ירדה מהבמה בסערה והסתגרה בשירותים. הקהל ישב בשקט .גברים מבוגרים התייפחו .הקרן לתמיכה בתרבות היתה אשמה איכשהו. טינסל הדליק את המגאפון ,ייצב אותו" .תראי לנו ציצים!" בשאגה. הם צעקו בוז. מאני הגיע" :מספיק עם זה ,גריץ !" "טוב ",אמר טינסל ופנה אל פיט" :כמה אתה רוצה על הדבר הזה?" "חמישים?" "נלך על עשרים?" "אוי אלוהים"... "שמעת נכון .עשרים .או שלושים מחר". "עשרים עכשיו". "סגרנו .תן לי שתי דקות ".הוא משך בזרועי" :נו ,צ'אק!" אחרי שעה דני גיל ,אלוף השתייה האזורי ,נפל .בעקבות זאת ,ובידַי בקושי קמצוץ מהפרס שניתן למנצח -אבל עם כמויות של משקה בהבל פי -יצאתי לחפש עבודה .מצאתי :סידור בירה במכולת הפינתית .הבוס ,הולנדי מחופף, האנץ ,התייחס בחשדנות לכל תנועה מתנועותי .אבל בעשר הוא הציע לי ללכת -ואפילו הקציב לי אשראי ראשוני .הלכתי הביתה ,בחזרה לדסמון, גורר ארגז בירה ביתית ּבלֶק אֶנד ֶט ן .הרדיו הרדים אותי משעמום מתישהו אחרי ארבע. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בחודשים הבאים חיי כמוזיקאי ידעכו בבטחה לכדי זיכרון רחוק -זיכרון המאופיין ככתם מטושטש של אפיזודות מטופלות ברישול ומצחינות ממשקה. במקומן תופיע שרשרת עמומה של משמרות ב"בית הבירה" של האנץ ,רבות מהן מאופיינות באפיזודות מטופלות ברישול ומצחינות ממשקה .קריאת הגהות של תווים בפילהרמונית הוחלפה בקלות יחסית במילוי מקררי בירה, למעט קיצוץ של עשרים אלף דולר בשכר השנתי .כמו כן ,המעבר מפינת רחוב שתיים ורחוב ֶצ'רי לגלוקלנד רו גרר שינוי בנוף ובאורח החיים -זה מה שאני זוכר :יצאתי מענן מבודד ומרוצף בחלוקי אבן לעולם רחב של ריקבון אורבני נטול מסיבות קוקטייל ,ארוחות פאר ואירועים חגיגיים שאפשר ללכת בהם לאיבוד בין לבין. טינסל ַרטר .שיטת באמצע דצמבר הכריז טינסל על המזימה החדשה שלו :שיטת הּב ֶ ייה ָפחת תקווה בסוציאליסט האורבני" .חודשים הברטר הזמנית של טינסלֲ : של עבודה הושקעו בכותרת ,וגריץ לא חסך מאמצים בהמצאתה .כבר באוקטובר הוא עזב ל"חווה" שבאוקלהומה ,קהילה הדוגלת בהדדיות ובה "מתנדבים" החוקרים את עיקריה של "רפורמה חברתית אלטרנטיבית מודרנית" .נדרשו גם פגישות עם "גּורּואים" חשובים וחרישת ערמות של רבעונים שמאלניים -הכול במטרה לתכנן תוכנית שתיבחן כשיחזור הביתה. כמובן ,האג'נדה לא היתה ברורה .יחד עם זאת ,לפי מה שהבנתי ,המפתח היה נעוץ במרקס" ...דַס קּפיטל" ,ספר ה"גְנוב אותי" של שנות השמונים של המאה התשע -עשרה ,היה כתב הקודש של טינסל -אף על פי שלעותק שהיה ברשותו ,ושהיה מנפנף בו כמו באיזו התגלות אבודה ,לא מּוּכרת כלשעצמה ,היתה אוזן חמֹור בעמוד שבע ונראה כאילו לא חלפו יותר משלושה ימים מאז עזב את המדף שממנו נגנב... ְּבלּוז מהפכת השוחות ,טייק שלושים. שלא במפתיע ,טינסל לא הרחיק מעבר לתיאוריה בסיסית ,ואפילו לא נכנם לתוכה .הוא לא ידע כלום על כלכלה .הוא לא ידע להבדיל בין חסיד תורת ההדדיות לבין ַסנְדיניסט .הוא לא היה יכול להגות חצי משמות הספרים שציטט .והקהילה האגדית שלו היתה ללא ספק בית נטוש באוקלהומה; מלא שטויות אוטופיות מתודלקות בחשיש. דמיינתי אותם שם ,עשרה או שנים-עשר טיפוסים חולניים דחוסים בבקתת יער; מבקיעים את השיטה... ֶטאון והבטיח עולמות אמיצים חדשים בעונה הקרובה .במשך גריץ חזר לטינֹופ ַ ימים אחדים הוא דיבר בטירוף על ייסוד רשת של בעלי מלאכה מקומיים, מתנדבים כולם ,שינהיגו בינם לבינם החלפת שירותים בחינם בשיטת זיכויים הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - אשר כשלעצמה תימדד ותפוקח בעזרת חלוקה של תלושי זיכוי .למשל ,נגריתבקש אולילתקן פריט עשוי עץ ששייך למשתתף אחר -מטלה הדורשת תשע-עשרה שעות עבודה ,ועל כן תזכה אותו בשני תלושים .אותו נגר יוכל להשתמש בתלושים כדי לשכור צוות גננים ליום עבודה .טובה אחת תוביל לאחרת ,בתיאוריה... או כך טען האנרכיסט. כבר ברגע הראשון הוא ידע מה אני אחשוב :התוכנית שלו גרועה ,היא לא תמריא -גם בגלל הדמיון המוחלט בין התלושים שלו לבין מזומנים מרשרשים ,אבל בעיקר לאור הציבור שבו מדובר :הגנבים הנחותים האלה לא יחזיקו מעמד יום .הם ידפקו זה את זה ויאשימו את גריץ .בטוח כמו גשם, אמרתי לו... מה שכמובן רק עודד אותו" .גם בנפוליון פיקפקו!" הוא הכריז" .ומי היה האחרון שצחק שם?" "בדיוק!" הגבתי" .ולינגטון!" "לא ,אני מתכוון – לפני זה!" מבט זועף" .חכמולוג .דק חכה"... בנקודה הזאת ויתרתי. באופן כללי ,ככל שדיברת עם גריץ בהיגיון ,כן התלקחו אשליות הגדלּות שלו. עולות בראש דוגמאות רבות -רבות מדי -מכל השנים .כשהוזהר לא לרחוץ את הפרה שלו בצינור במכלאות הבקר ,הוא קיבל לבסוף קנס פדרלי גדול. כשהוזהר בעניין הטמנת פצצת סרחון בדואר ,היא התפוצצה בפרצופו בטרם עת .כשדחקו בו לא לרוץ בפארק לפני הזריחה ,הוא בכל זאת חטף מכות והיה עצור שלושה ימים .וכשגילגל מריצה לתוך הנהר ,בניגוד לעצתי ,שינה את דעתו כשכבר היה מאוחר מדי... כך ,כשהגיעה שיטת הברטר ,פאר היצירה שלו ,לא היה טעם להתווכח .כל מה שהיה אפשר לעשות הוא לשבת ולחכות .זה ,ויותר ,בדיוק מה שעמד להתרחש. ינואר התחיל בחזית קרה שוברת שיאים .כולם בעיר נאלצו להישאר בבתים. טינסל ניצל את ההפוגה כדי לטייל במלון ולגייס תמיכה מקומית .תוך זמן קצר הוא שיכנע קהל לא קטן לתת הזדמנות לשיטת הברטר שלו .הוא אפילו שיכנע את ג'ונס שירשה לו להשתמש בטרקלין למטה למפגש הפתיחה שלו. אני עצמי נשארתי מחוץ לתמונה .ובכל זאת הצצתי לרגע במפגש הזה. בשעה שחציתי את הלובי שמעתי ,ואז ראיתי :טינסל נגלה לעין בפתח ,בגבו, מרעים בקולו תכסיס קפיטליסטי עובר לסוחר -קהל של זרוקים כורע סביבו, ְממרפקים ודוחפים זה את זה בהיסח הדעת -בור מלא עור ורָסטֹות עם ניחוח ּפַצ'ּולי וריקבון כפות רגליים ...בהתחלה חשבתי שתעיתי והגעתי לפגישת ליהוק של "סאטיריקון" .במבט קרוב יותר ,אולי ל"התֹופת" .לא יכולתי להאמין הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - רשל והמכוערים", למראה חלק ממאזיניו של טינסל ...בראש ובראשונה " ֶה ֶ ַסטפאדים הידועים לשמצה בפלישה למסיבות שלא אותה חבורה של צַּבעים ר ַ הוזמנו אליהן ובבזיזת כל דירה שהם נכנסים אליה ...לצדם חבר מכשפות של טבעונים מיליטנטים מצריף הגרעינים האורגניים בשדרת בולטימור ,חונים על הספה ומסובבים את הגבישים שלהם ,מזועזעים בגלוי מכמות אוכלי הבשר... לצדם אינספור ג'אנקים שטופי הרואין ,וטרינרית ,סבתא של מישהו -ובן כמה מוזיקאים כושלים ,רֹוקֶרים לא יוצלחים וגרופיות מזדקנות ...ולבסוף ,ללא ספק היהלום שבכתר ,מי שחירפן אותי לגמרי :דֹוג'ֹו ,נאצי הסומו -מבריח נשק, מריץ ג'וינטים ,סוחר שנהב שנראה כמו גיבור קומיקס ודאג לאספקת תרופות לקהל הנוכחים ,שלא לומר ליצירת תלות בהן -הכול ,מכינין גנוב ונֹובֹוקאין ועד נרות לעגלות חולות פודגרה ...באופן רשמי ,דוג'ו היה שרברב מוסמך, אבל עובדה זו שימשה רק לחיזוק טענותיו התכופות מדי כי יש לו האמצעים והיכולת לתבל את ֵמ י העיר במספיק סמי הזיה שיהפכו את הרחובות לקרנבל חופשי של גנבות ואלימות... למותר לציין ,הפרויקט כשל .היישר לגיהינום בזמן שיא .למען האמת, הכישלון היה כל כך שלם ,שאפילו אני נתפסתי ישן... מיד ,דבר ראשון בבוקר -פחות משתיים-עשרה שעות אחרישנקבעה הפגישה -כל הנוכחים ,כולל טינסל ,נהרו לצריף הגרעינים האורגניים ובזזו אותו. נערות הגרעינים בילו את כל אחר הצהריים בסעיף נפשי פומבי מוטרף -רצו לשוק ,רבו עם לקוחות ,התנצחו בפראות הלוך ושוב .עד הערב היה צוות המטבח על סף התמוטטות עצבים קולקטיבית .המגישים והקופאים באו בעקבותיהם ,מתנודדים בין ערמות שברים של כלי חרס ממוטטים -כולם מכוסים שמן וכרוב וחתיכות טופו שהסתבכו בשערם .לפי שמועות שנפוצו אחר כך ,היתה זו האנטי-משמרת האולטימטיבית. כל שמונת המכוערים הגיעו לארוחות הבוקר ,הצהריים והערב .חלקם הביאו את משפחותיהם והתעקשו שחשבון הזיכויים שלהם כולל קרובי משפחה. סקל ומעשב ביתי -מעופפים לחלוטין :דופקים ממ ַ בשבע כבר היו מסטולים ֶ על שולחנות ,תובעים שירות בצרחות ,סוטרים על ישבני הנערות ,מיידים תפוחי אדמה... לבסוף הורה הטבח לכולם לצאת ,ובנקודה זו ביצע הרשל תפנית .הקרב המשיך ברחוב ,ששם הוכה הטבח וננעל בפח אשפה גדול .המכוערים ,יחד עם חבריהם ובני משפחותיהם ,ברחו מהמקום בשני וַאנים נפדדים. כשנסגר הצריף בסוף היום ,חישבו הנערות התשושות את ההפסדים, המדפים היו עירומים .המטבח הרוס .המקפיא ריק .ריהוט נעלם .חסרו נורות, מאפרות ,מנורות וכיסאות מנותצים היו מוטלים על הרצפה .חיתול מטונף היה תקוע ברדיאטור ,טופו מרוח על התקרה. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הצוות השתולל. כל התשעה עברו זה עתה התעללות פומבית ,גנֵבת סחורה וגרימת נזק לרכוש שלא היו כמותו בתולדות הצריף ,וכמות הכסף שבקופה לא כיסתה אפילו את הוצאות החשמל לאותו אחר צהריים. ישבתי עם גריץ כשהטלפון שלו התחיל לצלצל כמו עשרת אלפים פצצות אטום שמנסות לחדור לחדר .הוא ענה .קולות רעמו .הוא עשה פרצוף והרחיק את השפופרת .הקולות נמשכו ,ציפצפו וצירצרו .מהמקום שישבתי בו נשמע בבירור רק משפט אחר" :זאת לא היתה הכוונה!" טינסל המבועת נשען על שולחן הכתיבה שלו וחיפש בטירוף הזדמנות להכניס מילה" .רגע ...רק שנייה ...חכה רגע!" הוא התחנן ,ומדי פעם הצמיד את השפופרת לאוזנו וידה לעברי מבטים נואשים ,מפצירים" .חכה רק רגע ...אבל רק) - "...שיט ,צ'רלי!( " -רק ...בבקשה ,רק) - "...הם יצאו מדעתם!( " -רק... חכה שנייה אחת!" הם הרשו לו אפוא להשחיל מילה בנושא .הוא שב לעשתונותיו ואז התחיל להסביר איך -למרות שאוקיי ,כן ,זה באמת היה יום רע מהגיהינום ,אין ויכוח אם אנשי צוות הצריף רק היו נרגעים קצת ,הם היו מבינים במהרה :זה לאהיה כל כך גרוע .אחרי הכול ,עכשיו היו ברשותם ארבעים תלושי זיכוי ,נכון? כלומר :היתה להם זכות לגיטימית לשיפוצים נרחבים ,חינם .הם יוכלו לקבל שכבת צבע באולם המסעדה .הם יוכלו לרצף מחדש את רצפת המטבח .הס יוכלו לשדרג את כל הצנרת אם יהיה צורך .מה שצריך... לאט-לאט נחלשו הצפצופים .התקבעו על גניחה עוינת .ולבסוף גוועו. גריץ נותק. ֶסה-פֶר אמיתי...בכל הוא פנה אלי ,רועד .הבטנו זה בזה .הרמתי ידיים ,ל ֶ מקרה ,הוא רטן וזקר אצבע" :אתה אל תגיד מילה". צוות הצריף קיבל אפוא את עצתו והשיב מלחמה .המכוערים ,לא כולל הרשל, הוזמנו לצבוע את האולם הראשי .דוג'ו קיבל את החוזה לתיקונים כלליים במטבח ,וסם האנה ,נגר עצמאי ונציג שיווק לשעבר של חברת אמוֵויי ,נקרא לתקן ארבע שידות ענתיקות במרתף .נערות הגרעינים פיקחו על כולם ובחנו מקרוב את התנהלותם. אבל מהר מאוד גם זה התפרק. ראשית ,המכוערים לא יכלו לצבוע כראוי את אולם המסעדה בשעות הפעילות ,אבל נערות הגדעינים לא היו מוכנות אפילו לשקול להשאיר להם מפתחות ללילה .מלכתחילה היה המצב כולו טעון כעס ,בוז וחשדנות. המכוערים ,כך הוחלט ,ביצעו בכוונה עבודה גרועה ,ולכל המעורבים היה חלק הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - באשמה .דוג'ו חזר לילה אחד לדסמון והתלונן על "העריצות הטבעוניות האלה". "בסך הכול רציתי למכור גראס!" הוא התלונן" .למה הן לא עוזבות אותי במנוחה?" אפילו סם האנה איבד את הסבלנות " -אפליה גופנית" הוא קרא לזה .אף אחד לא היה יכול לסבול את זה יותר .למעשה ,הצוות נצטווה לעבוד שבוע עבודה מפרך של ארבעים שעות בשל אכילת שתיים-שלוש קציצות-שעועית בשבת אחר הצהריים ...(?)...איכשהו ,סחר החליפין לא התאזן. המתח הגיע לשיאו ביום רביעי בבוקר ,כששני קופאים הכריזו שהקופה נשדדה ושכדאי מאוד שמישהו יודה ,או ש ...דוג'ו הרים את ידיו ויצא החוצה, ומיד אחריו גם סם האנה .אבל המכוערים נשארו ,העמידו פנים שאין להם שמץ מושג ,אפילו לא הביעו אהדה ...אחד מהם טען שקלט את האנה נועץ מבטים בקופה כמה שעות לפני כן ,ועכשיו ,כשהוא חושב על זה ,הוא בטוח שהאנה זמם משהו. הנערות בלעו את הפתיון .המכוערים מיצמצו .שוטר הגיע ורשם תלונה. אחר כך העניינים נרגעו קצת .פיוס בעת צרה .אחרי שהנוכלים והפושעים הוצאו מהמשוואה ,יכלו היחסים להימשך ללא הפרעה. השעות הבאות עברו די חלק .עד שעת הסגירה שוב שרתה במקום ההרמוניה .כך הסכים הצוות להשאיר למכוערים מפתחות להמשך הערב בתקווה שאולם המסעדה יושלם במרתון של שבע שעות רצופות .הטבחים סגרו את המטבח במצב רוח טוב והציעו לערוך מסיבה בסוף השבוע .הנערות הסכימו ,נעלו את הקופה ,נופפו לשלום והלכו הביתה. לשמחתי לא הייתי בסביבה כשהטלפון התחיל לצלצל בבוקר למחרת .הספיק לי לשמוע הכול אחר כך... חזרתי הביתה מהעבודה ומצאתי את גריץ בחדר שלי )החדר שלו היה עכשיו "לא בטוח" ,התברר( ,הולך במעגלים סביב המיטה ,מקלל וצועק ,התנהגות שמזמינה אזיקים .חמקתי פנימה ,זרקתי את התיק על השולחן ,פתחתי בקבוק ּבלֶק אֶנד ֶטן ,עשיתי ככל יכולתי לדחות את הבלתי נמנע ואז נשברתי ושאלתי מה קרה. זה הגיע בהתפרצויות ,בהירּות חולפת חנוקה ברחשושי חשמל סטטי, כדלהלן: ראשית ,הנערות חזרו לצריף באותו בוקר ומצאו אותו במצב של אחרי הפגזה ,ליטרים של צבע נשפכו על קירות ,ריהוט רוסק ,הקופה נמעכה ,צואה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - היתה בכיור המטבח ,שתי הדלתות היו פתוחות ,והמכוערים ,שילכו לעזאזל, לא באזור .הבניין כולו היה בלגן אחד גדול .תוך שבוע בלבד הוא התדרדר והפך למאורת סמים באוויר הפתוח -והכול ,מאלף ועד תו ,כאשמת טינסל... שנית ,כשניסה ליצור קשר עם המכוערים ,גילה שרובם נתנו כתובות ומספר טלפון שגויים ,הוא הצליח ליצור קשר רק עם אחד מהם ,שלאחר חילופי דברים מתוחים אמר לו" :יֶה ,בנ'דם -לך 'זדיין ,אנ'מתפטר "...אז עלה טינסל לדבר עם הרשל וגילה שהרשל עזב את הדסמון יומיים קודם בלי להשאיר מספר .בחדרו היה עכשיו טרנס-סקסואל אירי עם מסכת בוץ. שלישית ,גם דוג'ו וסם האנה נטשו את הספינה -דוג'ו טען שאין לו זמן לטירוף הזה ושבעצם לא הבין את כל זה מלכתחילה ...אבל המצב עם האנה לא היה כל כך פשוט ,כי האנה בילה את הלילה בבית המעצר כחשוד בשוד. הוא לא שוחרר עד השעה תשע באותו בוקר ,ואז פנה היישר לדסמון ,קרא לטינסל ללובי ונתן לו בוקס בבטן. ורביעית ,סילביה ,הווטרינרית הייצוגית של הקבוצה ,שהצטרפה לקבוצה ,כפי שהתברר עכשיו ,רק בתור מחווה סמלית ,התקשרה להתלונן שהיא מוצפת בבקשות לשמירה על חיות מחמד שונות :שישה כלבים הושארו על מפתן ביתה בבוקר הראשון .זה לא בא בחשבון ,היא אמרה .היא אשת מקצוע מוסמכת ,לא שמרטפית לכלבי השכונה .היא נתנה לטינסל בדיוק ארבעים ושמונה שעות לפתור את העניין הזה לפני שהיא מניעה ומורידה את הלהקה כולה בלובי... היו פרטים נוספים ,אבל מהר מאוד התדרדר גריץ להתקף קשקשת ,ואני איבדתי את הסבלנות .מתישהו הצלחתי לזהות הערה חולפת על רֹוּב-בלי- זרועות ועל רשימת דרישות ששוכפלה במכונת צילום ,ועוד משהו על טבחים ונערות גרעינים שאיימו בתביעה משפטית ...אבל חוץ מזה לא היה לי מושג. טינסל יצא מדעתו -רקע בפראות ,הכה בידיו ,צווח שעברו רק חמישה ימים וכבר הוא איבד פרש ,צריח ואת רוב החיילים שלו ,ושכל המורדים-בעיני- עצמם האלה ,עם כל הדיבורים שלהם על פעולה ישירה וכל הקריאות שלהם להיות כנים כדי לחיות מחוץ לחוק ,הם בעצם עדה של נחשים גנבים, בוגדניים וחסרי כבוד ושילכו לעזאזל כולם... הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - על היופי ,זיידי סמית ON BEAUTY, Zadie Smith רומן תרגום הוצאת זמורה ביתן 3-13602 1 בעצם אפשר לפתוח באי-מיילים שג'רום שלח לאביו: אלHowardBelsey@fas.Wellington.edu : מאתJeromeabroad@easymail.com : תאריך 5 :בנובמבר נושא: הי ,אבא -בעיקרון אני אמשיך להמשיך עם המיילים האלה -אני כבר לא מצפה ממך לענות אבל אני עדיין מקווה לכך ,אם זה נשמע הגיוני. טוב ,האמת היא שאני נהנה מהכול .אני עובד במשרד של מונטי קיפס )אתה יודע שהוא סר מונטי??( ,שנמצא באזור גרין פארק .זה אני ובחורה מקורניש בשם אמילי .היא מגניבה .בקומה למטה יש עוד שלושה מתמחים ינקים )אחד מהם מבוסטון!( ,אז אני מרגיש די בבית .אני מתמחה מהסוג שיש לו חובות של עוזר אישי -לארגן ארוחות צהריים ,לתייק ,לדבר עם אנשים בטלפון, דברים כאלה .העבודה של מונטי היא הרבה יותר מסתם דברים אקדמיים: הוא משתתף ב"ועדת הגזע" ויש לו מוסדות צדקה של הכנסייה בברבדוס, ג'מייקה ,האיטי וכו' -לא חסרה לי עבודה .בגלל הגודל של המשרד יוצא לי לעבוד בצמוד אליו -ואני כמובן גר עם המשפחה עכשיו ,שזה כמו להתמזג לגמרי עם משהו חדש .אה ,המשפחה .לא ענית ,אז אני מתאר לעצמי את התגובה שלך )לא כל כך קשה לדמיין .(...האמת היא שזאת פשוט היתה האפשרות הכי נוחה באותו זמן .וזה היה נורא אדיב מצדם להציע אחרי שפינו אותי מדירת החדר במרילבון .משפחת קיפס לא מחויבת אלי ,אבל הם הציעו, ואני הסכמתי -והייתי אסיר תודה .אני נמצא אצלם כבר שבוע ונושא שכר הדירה עוד לא עלה -וזה אומר דרשני .אני יודע שאתה רוצה לשמוע שזה סיוט אבל זה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - לא -אני מת על החיים שם .זה עולם אחר .הבית הוא פשוט וואו -ויקטוריאני מוקדם" ,טראסה" -לא מתבלט מבחוץ אבל מסיבי מבפנים -ובכל זאת יש בו צניעות מסוימת שבהחלט מדברת אלי -כמעט הכול לבן והמון דברים בעבודת יד ,ושמיכות טלאים ומדפי עץ כהים וכרכובים וגרם מדרגות של ארבע קומות -ובכל הבית יש רק טלוויזיה אחת ,שנמצאת במרתף בכל מקרה ,רק כדי שמונטי יוכל להתעדכן בחדשות ובכמה מהדברים שהוא עושה בטלוויזיה -אבל זה הכול .לפעמים זה נראה לי כמו הנגטיב של הבית שלנו... הוא נמצא בצפון לונדון ,בחלק שנקרא "קילברן" .זה נשמע פסטורלי אבל זה לא פסטורלי בכלל ,מלבד הרחוב שאנחנו גרים בו ,מאחורי הרחוב הראשי, כשפתאום אתה כאילו לא שומע כלום ויכול פשוט לשבת בחצר בצל של עץ ענקי -שמתנשא לגובה עשרים וחמישה מטר וקיסוס שמטפס מלמטה עד קצה הגזע ...לקרוא רומן ולהרגיש שאתה חי בתוכו ...הסתיו כאן שונה - הרבה פחות קשה ועלי העצים נושרים מוקדם יותר -הכול יותר מלנכולי משום מה. גם המשפחה היא סיפור בפני עצמו -מגיע להם יותר מקום וזמן משיש לי כרגע )אני כותב בהפסקת הצהריים( .אבל בקיצור :בן אחד ,מייקל ,נחמד, ספורטיבי .קצת משעמם ,אני חושב .אתה לפחות היית חושב ככה .הוא מין איש עסקים -איזה עסקים בדיוק לא הצלחתי להבין .והוא עצום! הוא גבוה ממך בחמישה סנטימטרים לפחות .הם כולם גדולים במובן האתלטי-קריבי. הוא בטח 1.95מ' .יש גם בת גבוהה ויפה מאוד ,ויקטוריה ,שאותה ראיתי רק בתמונות )היא במסע רכבות באירופה( ,אבל היא חוזרת לתקופה קצרה ביום שישי ,אני חושב .אשתו של מונטי ,קרלין -מושלמת .אבל היא לא מטרינידד - מאיזה אי קטן ,סנט משהו -אני לא בטוח .לא שמעתי טוב בפעם הראשונה שהיא אמרה את השם ,ועכשיו זה כאילו מאוחר מדי לשאול .היא תמיד מנסה לפטם אותי -היא מאכילה אותי בלי הפסקה .שאר המשפחה מדברת על ספורט ואלוהים ופוליטיקה ,וקרלין מרחפת מעל הכול כמו איזה מלאך -והיא עוזרת לי להתפלל .היא ממש יודעת איך להתפלל -וזה מגניב מאוד להצליח להתפלל בלי שמישהו מהמשפחה שלך נכנס לחדר ו-א( מפליץ ב( צועק ג( מנתח את "המטפיזיקה המזויפת" של התפילה ד( שר בקול רם ה( צוחק. אז זאת קרלין קיפס .תגיד לאמא שהיא אופה .פשוט תגיד לה את זה ותתרחק בצחקוק... עכשיו ,תקשיב טוב לקטע הבא :בבוקר כל משפחת קיפס אוכלת ארוחת בוקר יחד ומנהלת שיחה יחד ונכנסת למכונית יחד )אתה רושם?( -אני יודע ,אני יודע -לא קל לך לקלוט את זה .בחיים לא פגשתי משפחה שרצתה לבלות כל כך הרבה זמן יחד. אני מקווה שאתה מבין מכל מה שכתבתי שהאיבה שלך ,או מה שזה לא יהיה ,היא פשוט בזבוז זמן .בכל מקרה הכול בצד שלך -מונטי לא מתעסק עם איבות .אפילו לא נפגשתם -רק המון דיונים פומביים ומכתבים מטופשים. זה כזה בזבוז אנרגיה .רוב האכזריות בעולם היא פשוט אנרגיה שמתועלת למקום הלא נכון .בכל אופן :אני צריך ללכת -יש לי עבודה! תמסור את אהבתי לאמא וללִיוִוי ,אהבה חלקית לזורה, הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - ותזכור :אני אוהב אותך ,אבא )ואני גם מתפלל למענך( יו! האי-מייל הכי ארוך שכתבתי בחיים! ג'רום XXOXXXX אלHowardBelsey@fas.Wellington.edu : מאתJeromeabroad@easymail.com : תאריך 14 :בנובמבר נושא :שוב שלום אבא, תודה ששלחת לי את הפרטים על עבודת המחקר -אתה מוכן להתקשר למחלקה בבראון ואולי להשיג לי הארכה? עכשיו אני מתחיל להבין למה זורה נרשמה לוולינגטון ...הרבה יותר קל לפספס את מועד ההגשה כשאבא הוא המורה קראתי את השאלה שלך ,באורך שורה ,ואז כמו טיפש חיפשתי קבצים מצורפים )כאילו מכתב ,למשל???( ,אבל אני מניח שאתה עסוק/כועס/וכו' מכדי לכתוב .טוב ,אני לא .איך מתקדם הספר? אמא אמרה שנתקעת .כבר מצאת דרך להוכיח שרמברנדט לא שווה כלום? J משפחת קיפס ממשיכה למצוא חן בעיני .ביום שלישי הלכנו לתיאטרון )כל השבט נמצא בבית עכשיו( וראינו להקת מחול דרום אפריקנית ,ואז ,כשחזרנו בתחתית ,התחלנו לזמזם את אחת המנגינות מההופעה ,וזה הפך לשירה אדירה בהנהגת קרלין )יש לה קול נהדר( ,ואפילו מונטי הצטרף ,כי הוא לא באמת "פסיכופת חדור שנאה עצמית" כמו שאתה חושב .זה היה ממש נחמד ומקסים ,השירה והרכבת שעלתה מעל פני האדמה ואז ההליכה בגשם חזרה לבית המקסים וארוחה של עוף בקארי מתוצרת בית .אבל אני רואה את הפרצוף שלך בזמן שאני מקליד ,אז אני אפסיק. חדשות נוספות :מונטי איתר את החיסרון הגדול של משפחת בֶלזי :לוגיקה. הוא מנסה ללמד אותי שח ,והיום ,בפעם הראשונה אחרי שבוע ,הוא לא ניצח אותי בפחות משישה מהלכים ,אבל בכל זאת ניצח ,כמובן .כל בני המשפחה חושבים שאני מפוזר ופיוטי -אני לא יודע מה הם היו אומרים אם הם היו יודעים שיחסית לבני בלזי אני ממש ויטגנשטיין .אבל אני חושב שאני משעשע אותם -וקרלין אוהבת שאני נמצא במטבח ,שבו אובססיית הניקיון שלי נתפסת כדבר חיובי ולא כאיזושהי תסמונת אנאלית ...אבל אני מוכרח להודות שקצת מוזר לי להתעורר בבקרים לדממה השלווה הזאת )אנשים לוחשים במסדרונות כדי לא להעיר את האחרים( ,וחלק קטן מהישבן שלי מתגעגע למגבת המגולגלת הרטובה של ליווי ,כמו שחלק קטן מהאוזן שלי לא יודע מה לעשות עם עצמו עכשיו ,כשזורה כבר לא צורחת לתוכו .אמא כתבה לי באי- מייל שליווי העלה את מספר כיסויי הראש לארבעה )כיפה ,כובע מצחייה, קפושון ,כובע צמר( פלוס אוזניות -אז עכשיו רואים רק חלק קטנטן מהפנים שלו ,סביב העיניים .תן לו נשיקה ממני בבקשה .ותנשק גם את אמא ,ותזכור שיום ההולדת שלה חל בעוד שבוע ממחר .תן נשיקה לזורה ותגיד לה לקרוא הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - את מתיו ,פרק כ"ד .אני יודע שהיא פשוט מתה על מנה קטנה של כתבי קודש בכל יום. שפע אהבה ושלום, ג'רום XXXXX נ"ב בתשובה ל"שאלה המנומסת" שלך ,כן ,אני עדיין לבד ...למרות הבוז הברור שלך אני מרגיש די בסדר עם זה ,תודה ...עשרים זה ממש לא מאוחר אצל צעירים בימינו ,במיוחד אם הם החליטו להתחבר עם ישו .מוזר ששאלת, כי אתמול חציתי את הייד פארק וחשבתי על זה שאתה איבדת את שלך עם מישהי שמעולם לא פגשת קודם ולעולם לא תפגוש שוב .ולא ,לא התפתיתי לשחזר את האירוע... אלHowardBelsey@fas.Wellington.edu : מאתJeromeabroad@easymail.com : תאריך 19 :בנובמבר נושא: מר בלזי היקר! אין לי מושג איך תקבל את זה! אבל אנחנו מאוהבים! הבת של קיפס ואני! אני מתכוון להציע לה נישואים ,אבא ! ואני חושב שהיא תגיד כן!!! אתה קולט את סימני הקריאה האלה!!!! קוראים לה ויקטוריה אבל כולם קוראים לה וִי .היא מדהימה ,מהממת ,מבריקה .אני אציע לה "רשמית" הערב ,אבל רציתי לספר לך קודם .זה נפל עלינו כמו שירת שלמה ,ואי אפשר להסביר את זה אלא כסוג של גילוי הדדי .היא הגיעה רק בשבוע שעבר -זה נשמע מטורף אבל זה נכון! ברצינות :אני מאושר .בבקשה תיקח שני ואליום ותבקש מאמא לשלוח לי אי-מייל בהקדם האפשרי .נגמר לי כרטיס החיוב בטלפון ואני לא רוצה להשתמש בשלהם. ג' XX 2 "מה ,האוורד? על מה בדיוק אני אמורה להסתכל?" האוורד בלזי כיוון את אשתו האמריקנית קיקי סימונדס אל החלק הרלוונטי באי-מייל שהדפיס .היא הניחה את מרפקיה משני צדי הנייר והרכינה את ראשה ,כדרכה כשהתרכזה באותיות קטנות .האוורד ניגש לקצה השני של הדלפק כדי לכבות קומקום שורק .הצליל הגבוה הזה היה היחיד שנשמע -כל השאר דמם .בתם היחידה זורה ישבה על שרפרף ,גבה אל החדר ועל ראשה אוזניות ,והביטה בטלוויזיה בהערצה .ליווי ,הבן הצעיר ,עמד לצד אביו לפני ארונות המטבח .כעת ,בהרמוניה אילמת ,פצחו שניהם בכוריאוגרפיה של הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - ארוחת הבוקר :מעבירים ביניהם את קופסת הדגנים ,מחליפים כלים, ממלאים קעריות ומוזגים חלב מקנקן חרסינה ורוד בעל שוליים צהובים כשמש .הבית פנה דרומה .האור פגע בדלתות הזכוכית הכפולה שהובילו לגינה והסתנן מבעד לקמרון שחצה את המטבח .הוא נח ברכות על דמות הטבע הדומם של קיקי ,שקראה ללא ניע ליד שולחן האוכל .קערת חרס פורטוגלית בצבע אדום כהה ניצבה מולה ,ובתוכה ערמת תפוחים .בשעה זו האור התפשט אפילו מעבר לשולחן האוכל ,דרך המסדרון ,אל הקטן מבין שני הסלונים שלהם .כאן ניצב מדף ספרים עמוס בספריהם הישנים ביותר ,בעלי הכריכות הרכות ,בכפיפה אחת עם פוף זמש וכורסה שעליה שכב סרוח בתוך קרן שמש מֶרדוק ,כלב התחש שלהם. "זה אמיתי?" שאלה קיקי אך לא זכתה לתשובה. ליווי פרס תותים ,שטף אותם והטיל אותם לתוך שתי קעריות דגנים .תפקידו של האוורד היה לשלוח את ראשי התותים המטונפים אל פח האשפה .בדיוק כשסיימו את המבצע ,הפכה קיקי את הדפים על השולחן ,הסירה את ידיה מרקותיה וצחקה בשקט. "משהו מצחיק אותך?" שאל האוורד ,שניגש למזנון והשעין עליו את מרפקיו. בתגובה האפילו פניה של קיקי באדישות .זו היתה הבעת הספינקס שלעתים גרמה לחבריהם האמריקנים לייחס לה מוצא אקזוטי יותר מכפי שהיה לה. למעשה היא נולדה למשפחה כפרית פשוטה מפלורידה. "מותק -תנסה להיות פחות שנון ",הציעה .היא לקחה תפוח והחלה לפרוס אותו לפרוסות לא אחידות באחד הסכינים הקטנים בעלי הידיות השקופות. את אלה אכלה לאט ,חתיכה אחר חתיכה. האוורד הרחיק את שערו מפניו בשתי ידיו. "סליחה -פשוט -צחקת ,אז חשבתי שאולי משהו הצחיק אותך". "איך אני אמורה להגיב?" שאלה קיקי באנחה .היא הניחה את הסכין והושיטה יד לליווי ,שבדיוק חלף על פניה עם הקערית שלו .היא תפסה את בנה החסון בן החמש-עשרה בחגורת הג'ינס שלו ,משכה אותו אליה בקלות ואילצה אותו להתכופף כחמישה-עשר סנטימטר לגובה ישיבתה ,כדי לתחוב את הפתק של גופיית הכדורסל שלו לתוך הצווארון .היא הניחה את אגודליה משני צדי תחתוני הבוקסר שלו לצורך התאמה נוספת ,אך הוא נסוג ממנה. "אמא ,באמת"... "ליווי ,מותק ,בבקשה תרים אותם קצת ...הם כל כך נמוכים ...הם אפילו לא מכסים לך את התחת". "אז זה לא מצחיק ",סיכם האוורד .ההתעקשות הזאת לא גרמה לו עונג .אך הוא התכוון להיות עקבי עם קו החקירה הזה ,אף שזאת לא היתה הטקטיקה שהתכוון לנקוט ,והוא הבין שעלה על המסלול הישיר לשום מקום מועיל. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "אלוהים ,האוורד ",אמרה קיקי .היא פנתה אליו" .אנחנו יכולים לעשות את זה ברבע שעה ,נכון? כשהילדים "-קיקי הזדקפה מעט כששמעה את נקישת המנעול של דלת הכניסה ,ואחריה נקישה נוספת" .זור ,מותק ,תפתחי בבקשה ,הברכיים שלי לא בסדר היום .היא לא יכולה להיכנס ,קדימה ,תעזרי לה "- זורה ,שאכלה מעין כיסון גבינה קלוי ,הצביעה על הטלוויזיה. "זורה -תפתחי עכשיו ,בבקשה ,זאת המנקה החדשה ,מוניק -משום מה המפתחות שלה לא עובדים כמו שצריך -אני חושבת שביקשתי ממך לשכפל לה עוד מפתח -אני לא יכולה לחכות לה כאן כל הזמן -זור ,את מוכנה להרים את התחת "- "התחת השני הבוקר ",ציין האוורד" .זה נחמד .תרבותי". זורה החליקה מהשרפרף ולאורך המסדרון אל הדלת הקדמית .קיקי נעצה בהאוורד מבט תמה נוסף ,שעליו השיב בפרצוף התמים ביותר שלו .היא לקחה את תדפיס האי-מייל של בנה הלא נוכח ,הרימה את משקפיה ממקום מנוחתם על חזה המרשים והניחה אותם על קצה אפה. "אני מוכרחה להוריד בפניו את הכובע ",מילמלה תוך כדי קריאה" .הילד הזה לא טיפש ...כשהוא זקוק לתשומת הלב שלך ,הוא בהחלט יודע איך להשיג אותה ",אמרה ,הרימה בפתאומיות את מבטה אל האוורד והפרידה בין ההברות כמו בבנק שסופר שטרות" .הבת של מונטי קיפסָ .טדַם .פתאום אתה מתעניין". האוורד קימט את מצחו" .זאת התרומה שלך". "האוורד -יש ביצה על האש ,אני לא יודעת מי שם אותה שם ,אבל המים כבר התאדו לגמרי -יש לזה ריח נוראי .תכבה את האש ,בבקשה". "זאת התרומה שלך?" האוורד צפה באשתו מוזגת לעצמה בשלווה כוס שלישית של מיץ עגבניות. היא הרימה אותה וקירבה אותה אל שפתיה ,אך נעצרה שם ושוב דיברה. "באמת ,האווי .הוא בן עשרים .הוא רוצה את תשומת הלב של אבא שלו - והוא פועל בדרך הנכונה .עצם ההתמחות אצל קיפס -יש מיליון משרות התמחות שהוא היה יכול לקבל .ועכשיו הוא מתחתן עם הבת של קיפס? לא צריך להיות פרוידיאני .לדעתי ,הדבר הכי גרוע שאנחנו יכולים לעשות זה לקחת את זה ברצינות". "משפחת קיפס?" שאלה זורה בקול כשעשתה את דרכה חזרה במסדרון. "מה קורה -ג'רום עבר לגור אצלם? איזה קטע מוטרף ...כאילו :ג'רום -מונטי קיפס ",אמרה זורה בעודה מעצבת שני גברים מדומים מימינה ומשמאלה, וחוזר חלילה" .ג'רום ...מונטי קיפס .חיים יחד ".זורה נרעדה בלעג. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - קיקי לגמה את המיץ והניחה את הכוס הריקה בחבטה" .מספיק עם מונטי קיפס -אני רצינית .אני לא רוצה לשמוע את השם שלו יותר הבוקר ,נשבעת באלוהים ".היא הציצה בשעונה" .באיזו שעה השיעור הראשון שלך? למה את כאן בכלל ,זור? את יודעת? למה -את -כאן? הו ,בוקר טוב ,מוניק ",אמרה קיקי בקול רשמי ושונה למדי ,חף מהניגון הפלורידיאני .מוניק סגרה את הדלת מאחוריה ונכנסה. קיקי שלחה חיוך יגע אל מוניק" .אנחנו משתגעים היום -כולם מאחרים או עומדים לאחר .מה שלומך ,מוניק -את בסדר?" המנקה החדשה ,מוניק ,היתה אישה שפופה מהאיטי ,בת גילה של קיקי בערך וכהה ממנה .זו היתה הפעם השנייה שלה בבית .היא לבשה מעיל של הצי האמריקני עם צווארון פרווה הפוך ,ועל פניה מבט של התנצלות דאוגה, מצטערת על מה שישתבש אפילו עוד לפני שהשתבש .כל זה הפך בוטה וקשה יותר בעיני קיקי בשל תסרוקתה של מוניק :פאה כתומה זולה וסינתטית שדרשה חידוש ,והיום נראתה רחוקה מתמיד ממצחה ,מחוברת בחוטים דקים לשערה הטבעי הדליל. "אני להתחיל כאן?" שאלה מוניק בחשש .ידה ריחפה בסמוך לרוכסן הגבוה של מעילה ,אך היא לא פתחה אותו. "למען האמת ,מוניק ,את מוכנה להתחיל בחדר העבודה -חדר העבודה שלי?" אמרה קיקי במהירות מאפילה על משהו שהאוורד החל לומר" .זה בסדר? בבקשה אל תזיזי אף פיסת נייר -רק תניחי בערמה ,אם את יכולה". מוניק עמדה במקומה ואחזה ברוכסן .קיקי נותרה בתוך הרגע המוזר ,חרדה מפני מחשבותיה של האישה השחורה על כך שאישה שחורה אחרת משלמת לה כדי שתנקה. "זורה תראה לך -זורה ,תראי למוניק ,בבקשה ,קדימה ,תראי לה איפה". זורה החלה לשעוט במעלה המדרגות ,שלוש מדרגות בכל פעם ,ומוניק השתרכה אחריה .האוורד הגיח מאחורי הקלעים ונכנס אל נישואיו. "אם זה יקרה ",אמר האוורד ביובש בין לגימות של קפה" ,מונטי קיפס יהיה קרוב משפחה .שלנו .לא קרוב משפחה של מישהו אחר .שלנו". "האוורד ",אמרה קיקי באיפוק דומה" ,בבקשה ,בלי דרמות .אנחנו לא על הבמה .כרגע אמרתי שאני לא רוצה לדבר על זה עכשיו .אני יודעת ששמעת אותי". האוורד החווה קידה קלה. "ליווי צריך כסף למונית .אם אתה רוצה לדאוג למשהו ,תדאג לזה .אל תדאג למשפחת קיפס". "קיפס?" קרא ליווי מאי-שם" .איזה קיפס? איפה הם?" הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - המבטא הברוקליני המזויף לא השתייך לא להאוורד ולא לקיקי ,וחדר אל פיו של ליווי רק שלוש שנים קודם לכן ,כשהיה בן שתים-עשרה .ג'רום וזורה נולדו באנגליה ,ליווי באמריקה .אך כל המבטאים האמריקניים השונים שלהם נדמו להאוורד מלאכותיים במידה מסוימת -לא בדיוק תוצרים של בית אשתו .אך אף אחד מהם לא היה בלתי מוסבר כשל ליווי .ברוקלין? משפחת בלזי גרה שלוש מאות ועשרים קילומטר מצפון לברוקלין .האוורד היה קרוב מאוד להעיר על כך הבוקר )אשתו הזהירה אותו שלא יעיר על כך( ,אך כעת ליווי הגיח מן המסדרון ופירק את אביו מנשקו בחיוך רחב לפני שנגס בקצה מאפין שהחזיק בידו. "ליווי ",אמרה קיקי" ,מותק ,רציתי לשאול אותך -אתה יודע מי אני? אתה שם לב למשהו מכל מה שקורה כאן? זוכר את ג'רום? אחיך? ג'רום לא פה? ג'רום חצה ים גדול למקום שנקרא אנגליה?" ליווי החזיק זוג נעלי התעמלות בידיו .הוא טילטל אותן לעבר הסרקזם של אמו והתיישב לנעול אותן בהבעה זעופה. "נו? אז מה? אני יודע משהו על קיפס? אני לא יודע כלום על קיפס". "ג'רום -לך לבית הספר". "עכשיו אני גם ג'רום?" "ליווי -לך לבית הספר". "יו ,למה את כזאת ...אני רק שואל שאלה ,זה הכול ,ואת נהיית כזאת "...כעת ביצע ליווי חיקוי לא ברור ,שלא נתן שום רמז למילה החסרה. "מונטי קיפס .האיש שאח שלך עובד אצלו באנגליה ",נכנעה קיקי בלאות. האוורד ראה ְבעניין כיצד זכה ליווי בהתנצחות בתגובתו ההופכית לאירוניה העוקצנית של קיקי. "את רואה?" אמר ליווי ,כאילו רק הודות למאמציו הצליחו להגיע להגינות ולהיגיון" .זה היה קשה?" "אז זה מכתב מקיפס?" שאלה זורה שירדה במדרגות ונעמדה מאחורי כתפה של אמה .בתנוחה זו ,כשהבת רוכנת מעל האם ,הן נראו להאוורד כמו שתי נושאות מים שמנמנות של פיקאסו" .אבא ,בבקשה ,אני חייבת לעזור עם התגובה הפעם -אנחנו נהרוס אותו .למי זה? ל'ריפבליק'?" "לא .לא ,זה לא קשור לזה בכלל -זה דווקא מג'רום .הוא מתחתן ",אמר האוורד ,הניח לחלוקו להיפתח והסתובב .הוא פסע לעבר דלתות הזכוכית והביט החוצה אל הגינה" .עם הבת של קיפס .מתברר שזה משעשע .אמא שלך חושבת שזה מצחיק". "לא ,מותק ",אמרה קיקי" .אני חושבת שכרגע הבהרנו שאני לא חושבת שזה מצחיק -אני לא חושבת שאנחנו יודעים מה קורה -זה אי-מייל של שבע הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שורות .אנחנו לא יודעים מה המשמעות של זה בכלל ,ואני לא מתכוונת להתרגש בגלל "- "זה רציני?" התפרצה זורה .היא חטפה את הנייר מידה של אמה וקירבה אותו לעיניה קצרות הרואי" .זאת בדיחה מזוינת ,נכון?" האוורד הצמיד את מצחו לשמשה העבה וחש בלחות המרטיבה את גבותיו. בחוץ עדיין ירד השלג של החוף המזרחי הדמוקרטי והפך את כיסאות הגן זהים לשולחנות הגן ולצמחים ולתיבות הדואר ולמוטות הגדר .הוא נשף עננת פטרייה וניגב אותה בשרוולו. "זורה ,את צריכה ללכת לשיעור ,בסדר? ואת באמת לא צריכה להשתמש במילה הזאת בבית שלי -אה-אה-לא-לא!" אמרה קיקי ,ממסכת כל מילה שזורה ניסתה לומר" .בסדר? קחי את ליווי לתחנת מוניות .אני לא יכולה להסיע אותו היום -את יכולה לבקש מהאוורד להסיע אותו ,אבל לא נראה לי שזה יקרה .אני אתקשר לג'רום". "אני לא צריך הסעה ",אמר ליווי ,וכעת הבחין האוורד באמת בליווי ובדבר החדש אצל ליווי :גרב ניילון נשי ,דק ושחור ,על ראשו ,קשור בלולאה מאחור, ובקצהו מעין פטמה קטנה ומרושלת. "את לא יכולה להתקשר אליו ",אמר האוורד בשקט .הוא עשה צעד טקטי אל מחוץ לטווח הראייה של בני משפחתו ,אל צדו השמאלי של המקרר העצום. "הוא לא יכול לטלפן". "מה אמרת?" שאלה קיקי" .מה אתה אומר? אני לא שומעת". לפתע היתה מאחוריו" .איפה המספר של קיפס?" תבעה לדעת ,אם כי שניהם ידעו את התשובה לשאלה הזאת. האוורד לא אמר כלום. "אה ,כן ,נכון ",אמרה קיקי" ,הוא ביומן ,ביומן שנשאר במישיגן ,במהלך הכינוס המפורסם שבו היו לך על הראש דברים חשובים יותר מאשר אשתך והמשפחה שלך". "אפשר לא לעשות את זה עכשיו?" שאל האוורד .כשאתה אשם ,כל שנותר לך לבקש זה דחייה של גזר הדין. "שיהיה ,האוורד .שיהיה -בכל מקרה אני אהיה זאת שתטפל בזה ,בתוצאות של המעשים שלך ,כרגיל ,אז "- האוורד איגרף את ידו וחבט בתא ההקפאה שלהם. "האוורד ,בבקשה אל תעשה את זה .הדלת לא סגורה ,היא ...הכול יפשיר, תדחף אותה כמו שצריך ,כמו שצריך ,עד שהיא ...בסדר :זה מצער .כלומר, אם זה באמת קרה ,ואת זה אנחנו לא יודעים .פשוט נצטרך להתמודד עם זה צעד צעד עד שנדע מה לעזאזל קורה .אז בואו נשאיר את זה ככה ,אני לא הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - יודעת ...נדבר כש ...טוב ,קודם כול כשג'רום יגיע ויהיה באמת על מה לדבר, בסדר? בסדר?" "תפסיקו להתווכח ",התלונן ליווי מקצה המטבח ,ואז חזר על דבריו בקול רם. "אנחנו לא מתווכחים ,מותק ",אמרה קיקי והתכופפה מעט .היא הטילה את ראשה לפנים ושיחררה את שערה מכיסוי הבד האדום-לוהט .היא קשרה אותו בשתי צמות קלועות עבות שהגיעו עד הישבן ,כמו קרניים משוחררות של אייל .מבלי להרים את עיניה היא איזנה את שני צדי הכיסוי ,הטילה את ראשה לאחור פעם נוספת ,סובבה את הבד פעמיים וקשרה אותו מחדש בדיוק באותה הצורה ,רק הדוק יותר .הכול התרומם בכשלושה סנטימטרים, ועם הפרצוף החדש והסמכותי הזה היא נשענה על השולחן ופנתה אל ילדיה. "בסדר ,ההצגה נגמרה .זור ,יש אולי כמה דולרים בעציץ של הקקטוס .תני אותם לליווי .אם לא ,פשוט תלווי לו קצת כסף ואני אחזיר לך אחר כך .אני קצת לחוצה החודש .בסדר .קדימה ,לכו ללמוד .כל דבר .כל דבר שבעולם". כמה דקות לאחר מכן ,כשהדלת נסגרה מאחורי ילדיה ,פנתה קיקי אל בעלה תזה ,שרק האוורד הכיר כל שורה וכל אזכור בו .האוורד חייך, ופניה מביעים ֶ סתם בשביל הכיף .הוא לא זכה לתגובה .האוורד הפסיק לחייך .אם יש ריב באופק ,אף אידיוט לא יהמר עליו .קיקי -שפעם ,לפני עשרים ושמונה שנה, האוורד נשא אותה על כתפיו כמו שטיח מגולגל כדי להניח אותה ,ואת עצמו מעליה ,בביתם הראשון בפעם הראשונה -שקלה כעת מאה ושלושה-עשר קילוגרמים טובים ונראתה צעירה ממנו בעשרים שנה .עורה ניחן ביתרון האתני הנודע ולא התקמט במיוחד ,אך במקרה של קיקי העלייה במשקל מתחה אותו בצורה מרשימה עוד יותר .בגיל חמישים ושתיים פניה עדיין היו כפני נערה .פני נערה יפים וקשוחים. כעת חצתה את החדר ופילסה לעצמה דרך בעוצמה כזאת שהוא נפל לתוך כיסא נדנדה סמוך .ליד שולחן המטבח היא החלה לארוז בתוקפנות חפצים שלא היתה צריכה לקחת לעבודה .היא דיברה בלי להסתכל עליו" .אתה יודע מה מוזר? מה שמוזר זה מישהו שהוא פרופסור בתחום אחד ופשוט טיפש מוחלט בכל תחום אחר .תעיין באלפבית של הורות ,האווי .אתה תגלה שאם תתנהג ככה ,אז ההפך הגמור ,אבל הגמור ,ממה שאתה רוצה יקרה .ההפך הגמור". "אבל ההפך הגמור ממה שאני רוצה ",הירהר על כיסא הנדנדה" ,זה מה שתמיד קורה". קיקי פסקה ממלאכתה" .נכון .כי אתה אף פעם לא מקבל מה שאתה רוצה. החיים שלך הם פשוט אורגיה של מחסור". זו היתה התייחסות לבעיה החדשה .זו היתה הצעה לפתוח בבעיטה את דלת האחוזה של נישואיהם ,המובילה אל חדר הכניסה של האומללות .ההצעה נדחתה .תחת זאת פתחה קיקי בתמרון המוכר שנועד למקם את תרמילה הקטן באמצע גבה הענקי. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - האוורד נעמד והידק את חלוק האמבטיה שלו" .יש לנו לפחות הכתובת שלהם?" שאל" .הכתובת בבית?" קיקי הצמידה אצבע אל כל רקה כקוראת מחשבות ביריד .היא דיברה לאט, וחרף התנוחה הסרקסטית היו עיניה רטובות. "אני רוצה להבין מה אתה חושב שעשינו לך .המשפחה שלך .מה עשינו? האם מנענו ממך משהו?" האוורד נאנח והסב את מבטו" .אני ממילא מעביר הרצאה בקיימברידג' ביום שלישי -אני יכול לטוס ללונדון יום קודם ,פשוט כדי "- קיקי חבטה בשולחן" .אלוהים ,אנחנו לא ב - 1910-ג'רום יכול להתחתן עם מי שהוא רוצה -או שנתחיל להכין כרטיסי ביקור ונבקש ממנו להיפגש רק עם בנות של אקדמאים שאתה במקרה מכיר כדי "- "יכול להיות שהכתובת נמצאת במעיל הפרווה הירוק?" כעת מיצמצה כדי לבטל את האפשרות לדמעות" .אני לא יודעת איפה הכתובת יכולה להיות ",אמרה בחיקוי של מבטאו" .תמצא אותה בעצמך .אולי היא מסתתרת מתחת לכל הזבל בצריפון המחורבן שלך". "באמת תודה רבה ",אמר האוורד והחל במסע חזרה במעלה המדרגות המובילות אל חדר העבודה שלו. 3 מעונה של משפחת בלזי ,בניין גבוה בצבע אדום עז בסגנון ניו אינגלנד, משתרע על פני ארבע קומות חורקות .שנת בנייתו ) (1856חרותה באריח שמעל הדלת הקדמית ,והחלונות מחזיקים את זגוגיותיהם הירוקות המנומרות ,שמטילות אחו חלומי על לוחות הרצפה בכל פעם שאור חזק חודר דרכן .הם אינם מקוריים ,החלונות האלה ,אלא משוחזרים .המקוריים היו יקרים מכדי לשמש חלונות .מבוטחים בסיכון גבוה ,הם שמורים בכספת גדולה במרתף .חלק ניכר מערכו של בית בלזי טמון בחלונות ,שלאיש אסור להסתכל בעדם או לפתוח אותם .החלון המקורי היחיד הוא תקרת הזכוכית הגבוהה בבית ,זגוגית מנומרת שמטילה עיגול של אור ססגוני על נקודות שונות במישורת המדרגות העליונה כשהשמש חולפת מעל אמריקה ,שהופך חולצה לבנה לוורודה או עניבה צהובה לכחולה כשמישהו חולף דרכו .ברגע שהכתם מגיע לרצפה באמצע הבוקר ,האמונה התפלה המשפחתית מזהירה שאין לדרוך עליו לעולם .עשר שנים קודם היה אפשר למצוא כאן ילדים נאבקים ,מנסים לדחוף זה את זה אל מסלולו .אפילו עכשיו ,כבוגרים צעירים, הם ממשיכים לעקוף אותן כשהם יורדים במדרגות. גרם המדרגות עצמו הוא ספירלה תלולה .כדי להעביר את הזמן בשעה שיורדים בו ,נתלתה על הקירות ,בכל פנייה ופנייה ,תערוכת תצלומים של משפחת בלזי .תחילה הילדים בשחור-לבן :גוצים ובעלי גומות חן ,עטורי הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הילה של תלתלים .תמיד נראה כאילו הם מועדים לעבר הצופה וזה על זה, מתקפלים על רגלי הנקניקייה שלהם .ג'רום הזועף מחזיק את זורה התינוקת ותוהה מהי .זורה מערסלת את ליווי הזעיר והמקומט במבט מוטרף ורכושני של אישה שגונבת ילדים ממחלקות בתי חולים .לאחר מכן מופיעים דיוקנאות מבתי ספר ,מסיבות סיום ,ברֵכות ,מסעדות ,גנים וחופשות ,עוקבים אחר התפתחות גופנית ומאמתים אופי .לאחר הילדים מגיעים ארבעה דורות בשושלת של הצד האימהי במשפחת סימונדס :סבת סבתה של קיקי ,שפחה ; אם סבתה ,משרתת; וסבתה ,אחות .האחות לילי היתה זו שירשה את הבית מרופא לבן נדיב שאיתו עבדה בצמידות במשך עשרים שנה בפלורידה .ירושה בקנה מידה כזה משנה הכול אצל משפחה ענייה באמריקה :היא מעבירה אותה למעמד הבינוני .והבית ברחוב לנגהם 83הוא בית נאה של המעמד הבינוני ,גדול עוד יותר מכפי שהוא נראה מבחוץ ,עם ברֵכה קטנה מאחור ,לא מחוממת ונעדרת הרבה מאריחיה הלבנים ,כמו חיוך בריטי .ואמנם ,חלק ניכר מן הבית בלוי במקצת עכשיו -אך זהו חלק מתפארתו .אין בו שום דבר נובורישי .הבית מתנאה בעבודה שעשה למען המשפחה .דמי השכירות מימנו את לימודי אמה של קיקי )מזכירה משפטית ,נפטרה באביב שעבר( ושל קיקי עצמה .במשך שנים הוא היה תוכנית החיסכון ובית הנופש של משפחת סימונדס; הם היו מגיעים מפלורידה בכל ספטמבר כדי לראות את ה"צבע". לאחר שילדיה גדלו ובעלה הכומר נפטר ,עברה לגור בו חותנתו של האוורד, קלודיה סימונדס ,וחיה בו באושר כבעלת בית של מחזורי סטודנטים ששכרו את החדרים המיותרים .במהלך השנים האלה חמד האוורד את הבית. קלודיה ,שהיתה מודעת היטב לחמדנות זו ,הקפידה להציב מכשולים בדרכה. היא ידעה היטב שזהו מקום מושלם להאוורד :גדול ,מקסים ובמרחק יריקה מאוניברסיטה אמריקנית מהוגנת למחצה שעשויה לשקול להעסיק אותו. העובדה שהכריחה אותו לחכות כל השנים האלה הסבה אושר לגברת סימונדס ,או כך לפחות האמין האוורד .היא פסעה בקלילות אל שנות השבעים של חייה ללא בעיות רפואיות חמורות .בינתיים שינע האוורר את משפחתו הצעירה בין מוסדות חינוך שונים מדרגה שנייה :שש שנים בצפון מדינת ניו יורק ,אחת-עשרה בלונדון ,אתת בפרוורי פריז .רק לפני עשר שנים התרככה קלודיה סוף סוף ועזבה את הנכס לטובת קהילה מוגנת בפלורידה. בערך בזמן הזה צולמה תמונת הגלריה של קיקי עצמה ,מנהלנית בבית חולים ויורשת סופית של לנגהם דרייב .83בתמונה היא כולה שיניים ושיער, מקבלת פרס מטעם המדינה על שירות יוצא דופן למען הקהילה המקומית .יד לבנה שובבה לופתת את מה שהיה אז מותניים חטובים במיוחד במכנסי ג'ינס צמודים; היד הזאת ,החתוכה במרפק ,שייכת להאוורד. כשאנשים מתחתנים ,לעתים קרובות מתנהל קרב כדי לראות איזו משפחה - של הבעל או של האישה -תנצח .האוורד הפסיד בקרב ,לשמחתו הרבה. משפחת בלזי -קטנונית ,קמצנית ואכזרית -היא לא משפחה שמישהו יילחם כדי להחזיק בה .ומכיוון שהאוורד נכנע ברצון ,היה קל לקיקי לגלות אדיבות. וכך ,במישורת הראשונה ,זוכה לייצוג אחד הבלזים האנגלים ,דיוקן פחם של אביו של האוורד ,הרולד ,תלוי בגובה הרב ביותר שההגינות מאפשרת, ולראשו כובע צמר .עיניו מושפלות ,כביכול בייאוש על שום האופן האקזוטי שבו בחר האוורד להמשיך את שושלת בלזי .האוורד עצמו הופתע לגלות את התמונה -ללא ספק יצירת האמנות היחידה שהיתה אי-פעם ברשות משפחת בלזי -בקרב החפצים חסרי הערך שהגיעו אליו עם מות אמו .בשנים שלאחר מכן התרוממה התמונה משורשיה הנמוכים ,בדומה להאוורד עצמו .הרבה אמריקנים משכילים ועשירים ממכריהם של בני הזוג בלזי טוענים שהם הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מתפעלים ממנה .היא נחשבת "קלאסית"" ,מסתורית" ,ומשום מה אפופה "אופי אנגלי" .לדעתה של קיקי זהו פריט שהילדים יעריכו כשיגדלו ,טיעון שעוקף בתחכום את העובדה שהם כבר גדלו ואינם מעריכים את הציור. האוורד עצמו שונא אותו ,כפי שהוא שונא כל ציור ייצוגי -ואת אביו. אחרי הרולד בלזי מגיע מצעד עליז של האוורד עצמו כפי שהתגלם בשנות השבעים ,השמונים והתשעים .מלבד שינויים בלבוש ,נותרו התווים העיקריים פחות או יותר ללא שינוי במהלך השנים .שיניו ישרות וזהות בגודלן -תופעה ייחודית במשפחתו; המלאּות של שפתו התחתונה מפצה במשהו על היעדרה של העליונה; ואוזניו בלתי נראות ,המרב שניתן לבקש מאוזניים .אין לו סנטר, אך עיניו גדולות מאוד וירוקות מאוד .יש לו אף רזה ,נאה ואריסטוקרטי. כשהוא ניצב בסמוך לגברים בני גילו ומעמדו ,יש לו שני יתרונות גדולים :שיער ומשקל .שניהם השתנו אך במעט .השיער במיוחד סמיך ובריא מאוד .כתם אפור מסתלסל מרקתו הימנית .רק בסתיו הזה החליט להטיל את רובו בגסות קדימה ,אל פניו ,כפי שלא עשה מאז - 1967הצלחה מסחררת .תמונה גדולה של האוורד ,מתנשא מעל סגל הפקולטה למדעי הרוח המתגודד סביב נלסון מנדלה ,מדגישה זאת במידה מסוימת :אין ספק שיש לו יותר שיער מלּכל גבר אחר בתמונה .תמונותיו של האוורד מתרבות ככל שמתקדמים מטה :האוורד במכנסי ברמודה עם ברכיים לבנות כשעווה עד זעזוע; האוורד בז'קט טוויד אקדמי תחת עץ מנומר באור של מסצ'וסטס; האוורד באולם באמּפסון; בכובע מצחייה, גדול ,לאחר שמּונה זה עתה למרצה לאסתטיקה ֶ מצביע על ביתה של אמילי דיקינסון; ב ֶּברֶט ,בלי שום סיבה מוצדקת; בסרבל של דֵיי גלֹואּו באטונוויל ,פלורידה ,עם קיקי לצדו ,מגוננת על עיניה מפני האוורד או השמש או המצלמה. כעת עצר האוורד במישורת האמצעית כדי לטלפן .הוא רצה לדבר עם ד"ר ֶארסקין ֶג'גֶדי ,פרופסור לספרות אפריקנית וסגן מנהל המחלקה ללימודי אפריקה .הוא הניח את מזוודתו על הרצפה ותחב את כרטיס הטיסה שלו תחת זרועו .הוא חייג והמתין זמן רב ,מתכווץ למחשבה על חברו הטוב המפשפש בילקוטו ,מתנצל בפני חבריו הקוראים ועושה את דרכו אל הקור שמחוץ לספרייה. "הלו?" "הלו ,מי זה? אני בספרייה". " ֶארסק -זה האוורד .מצטער ,מצטער -הייתי צריך להתקשר קודם". "האוורד? אתה לא למעלה?" בדרך כלל כן .קורא בחדר עיון 187האהוב עליו ,בקומה העליונה של ספריית גרינמן ,ולינגטון קולג' .בכל שבת במשך שנים ,להוציא מחלות או סופות שלג. הוא קורא כל הבוקר ואחר כך נפגש עם ארסקין בלובי ,לפני המעליות, להפסקת צהריים .ארסקין אהב לאחוז באחווה בכתפיו של האוורד בשעה שנכנסו יחד לבית הקפה של הספרייה .הם נראו מוזר יחד .ארסקין היה נמוך מהאוורד בכשלושים סנטימטרים ,קירח לחלוטין ,ובעל פדחת שנהב מצוחצחת וחזה גברי חסון של גברים נמוכים ,מובלט לפנים כמתגאה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בנוצותיו .ארסקין מעולם לא נראה בלי חליפה )האוורד לבש גרסאות שונות של אותם מכנסי ג'ינס שחורים במשך עשר שנים( ,ואת הרושם המיוחס שיצר השלים להפליא זקנו המסודר בשחור ולבן ,המחודד כזקנו של גבר ממוצא ֶּבלָרּוסי ,עם שפם תואם ונמשים תלת-ממדיים על לחייו ואפו .במהלך ארוחות הצהריים שלהם הוא תמיד הפליא לנבל אם פיו ולהתרתח על עמיתיו ,לא שעמיתיו יכלו לדעת זאת -נמשיו של ארסקין עשו בשבילו עבודה דיפלומטית מצוינת .לעתים קרובות הצטער האוורד שאין לו פנים נעימים כאלה להציג בפני העולם .לאחר ארוחת הצהריים היו ארסקין והאוורד נפרדים ,תמיד באי- רצון מסוים .כל אחד מהם חזר לחדר העיון שלו עד ארוחת הערב .שגרת השבת הזאת הסבה להאוורד עונג רב. "אה ,זה באמת מצער ",אמר ארסקין כששמע את החדשות מהאוורד ,והרגש הוחל לא רק על מצבו של ג'רום ,אלא גם על העובדה ששני הגברים יחסרו זה את חברתו של זה ,ואז" :ג'רום המסכן .הנא ילד טוב .הוא ודאי מנסה להוכיח משהו ".ארסקין השתתק" .מה ,אני לא בטוח". "אבל מונטי קיפס ",חזר האוורד בייאוש .הוא ידע שמארסקין יקבל את מה שהוא צריך .בגלל זה הם היו חברים. ארסקין שרק את אהדתו" .אלוהים ,האוורד ,אתה לא מוכרח לספר לי .אני זוכר בזמן המהומות בבריקסטון -זה היה ב - '81 -אני הייתי בבי-בי-סי העולמי וניסיתי לדבר על ֶהקשר ,מחסור וכן הלאה" -האוורד נהנה מן הניגון הניגרי של ה"וכן הלאה" " -והמטורף הזה מונטי -הוא ישב שם מולי עם עניבה של נבחרת הקריקט של טרינידד ואמר' ,הבר הצבעוני צריך להביט אל ביתו פנימה ,הגבר הצבעוני צריך לקחת אחריות '.הגבר הצבעוני ! והוא עדיין אומר 'צבעוני' ! בכל פעם שעשינו צעד אחד קדימה ,מונטי לקח אותנו שני צעדים אחורה .האיש עלוב .אני מרחם עליו בעצם .הוא חי באנגליה יותר מדי זמן .זה חולל בו דברים משונים". האוורד השתתק בקצה השני של הטלפון .הוא חיפש את הדרכון בתיק המחשב שלו .הוא הרגיש מותש לנוכח המחשבה על המסע והקרב שחיכה לו בסופו. "והעבודה שלו הולכת ונעשית גרועה משנה לשנה .לדעתי ,הספר על רמברנדט היה וולגרי בהחלט ",הוסיף ארסקין באדיבות. האוורד חש בשפלות הכרוכה בדחיקתו של ארסקין למצבים לא הוגנים שכאלה .מונטי הוא חרא ,זה ברור ,אבל הוא לא טיפש .הספר של מונטי על רמברנדט היה ,לדעתו של האוורד ,רגרסיבי ,סוטה ,יסודי להרגיז ,אך הוא לא היה המוני ולא טיפשי .הוא היה טוב .מפורט ומעמיק .הוא גם זכה ביתרון הגדול של כריכה קשה והפצה ברחבי העולם הדובר אנגלית ,בעוד ספרו של האוורד באותו נושא נותר לא גמור וזרוק על הרצפה לפני המדפסת ,כתוב על דפים שלעתים נדמה לו כי המכונה הקיאה אותם בגועל. "האוורד ?" "כן .אני כאן .אני חייב ללכת .הזמנתי מונית". הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "תשמור על עצמך ,חבר .ג'רום פשוט ...טוב ,עד שתגיע לשם אני בטוח שזה יתגלה כסערה בכוס תה". שש מדרגות לפני הקומה התחתונה הפתיע ליווי את האוורד .שוב העניין הזה עם הגרב על הראש .הוא הביט בו מלמטה ,פני האריה המרשימים עם הסנטר הגברי שהחל להצמיח שערות לפני שנתיים ,אך טרם התבסס .הוא היה עירום עד המותניים ויחף .חזהו הצנום והמגולח למשעי הריח מחמאת קקאו .האוורד פרש את זרועותיו וחסם את דרכו. "מה העניין ?" שאל בנו. "כלום .אני יוצא". "עם מי דיברת ?" "ארסקין". ייאתה יוצא יוצא ?" "כן". "עכשיו ?" "מה העניין הזה ?" שאל האוורד ,הופך את כיוּון החקירה ונוגע בראשו של ליווי" .זה עניין פוליטי ?" ליווי שיפשף את עיניו .הוא הניח את זרועותיו מאחורי גבו ,שילב את אצבעותיו ,מתח אותן מטה והבליט את חזהו" .כלום ,אבא .זה פשוט זה", אמר באופן סתום .הוא נשך את אגודלו. "אז " ...אמר האוורד בניסיון לתרגם" ,זה עניין אסתטי .בשביל המראה בלבד". "נראה לי ",אמר ליווי ומשך בכתפיו" .כן ,זה מה שזה ,סתם משהו שאני מעשי וכל החרא ִ לובש .אתה יודע .מחמם לי את הראש ,בנאדם. הזה". "זה באמת גורם לגולגולת שלך להיראות די ...מסודרת .חלקה .כמו שעועית". הוא לחץ בחיבה את כתפי בנו וקירב אותו אליו" .אתה הולך לעבודה היום? נותנים לך ללבוש אם זה במה-שמו ,בתנות התקליטים ?" "בטח ,בטח ...זאת לא חנות תקליטים -אני כל הזמן אומר לך -זה מגה- סטור .יש שם כאילו שבע קומות ...אתה מצחיק אותי ,בנאדם ",אמר ליווי בשקט ושפתיו צימררו את עורו של האוורד מתחת לחולצה .ליווי נסוג כעת מאביו וטפח על בגדיו קלות כשומר במועדון" .אז'תה יוצא עכשיו או מה? מה'תה מתכוון להגיד לג'יי? עם מי'תה טס?" הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "לא יודע ,לא בטוח .צברתי מיילים -מישהן מהעבודה הזמין את הכרטיס, תשמע ...אני הולך רק לדבר איתו -לנהל שיחה הגיונית כמו אנשים הגיוניים". "בחיי " ...אמר ליווי וציקצק בלשונו" .קיקי רוצה לבעות לך בתחת ...ואני איתה .אני חושב שאתה צריך פשוט לתת לכל העסק הזה לעבור ,פשוט לעבור .ג'רום לא יתחתן עם אף אחת .הוא לא מסוגל למצוא את הזין שלו בשתי ידיים". האוורד ,אף שהיה מחויב להסתייג מכך ,לא חלק לחלוטין על ההבחנה. בתוליו המתמשכים של ג'רום )שהאוורד הניח כי הגיעו כעת אל קצם( ייצגו, לרעתו של האוורד ,יחס דו-ערכי כלפי כדור הארץ ויושביו ,שהאוורד התקשה לשבח אותו או להבין אותו .ג'רום לא היה בדיוק טיפוס גופני ,והדבר תמיד ריפה את ידי אביו .אם בכלל ,הבלגן בלונדון ללא ספק שם קץ לניחוח הקל של עליונות מוסרית שדבק עד כה בג'רום בשנות העשרה שלו. "אז מישהו עומד לעשות טעות ",אמר האוורר בניסיון להרחיב את השיחה. "טעות איומה -ואתה פשוט נותן לזה 'לעבור'?" ליווי שקל את הרעיון לרגע" .טוב ...גם אם הוא כן יתחתן ,אנ'לא מבין למה כאילו חתונה זה פתאום דבר רע ...לפתות יש לו איזשהו סיכוי לתקוע מישהי אם הוא באמת מתחתן "...ליווי שיחרר צחוק עמוק ונמרץ ,שכיווץ את בטנו המופלאה וקיפל אותה כמו חולצה במקום כמו בשר" .אתה יודע שאין לו שום סיכוי לעשות את זה אחרת". "ליווי ,זה " ...פתח האוורד ,אך במוחו עלתה תמונה של ג'רום עם תסרוקת האפרו והפנים הרכים והפגיעים ,הירכיים הנשיות והג'ינס שתמיד יושבים גבוה מדי על המותניים ,צלב הזהב הקטנטן התלוי על צווארו -התמימות, באופן כללי. "מה ? אני אומר משהו לא נכון ? אתה יודע שזה נכון ,בנאדם -אתה מחייך בעצמך ! " "לא הנישואים כשלעצמם ",אמר האוורד בכעס" .זה יותר מסובך .האבא של הבחורה הוא ...לא מה שאנחנו צריכים במשפחה הזאת ,אם אפשר לנסח את זה ככה". "כן ,טוב "...אמר ליווי וסידר את עניבתו של אביו כך שחלקה הקדמי יהיה בחזית" .אני לא מבין מה זה קשור בכלל". "אנחנו פשוט לא רוצים שג'רום יעשה טעות כזאת " - "אנחנו?" אמר ליווי והרים גבה במומחיות -מתנה ישירה מאמו מבחינה גנטית. "תשמע -אתה צריך כסף או משהו ?" שאל האוורד .הוא נבר בכיסו ושלף שני שטרות מקומטים של עשרים דולר ,מעוכים כממחטות נייר .אחרי כל הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - השנים האלה הוא עדיין לא הצליח להתייחס ברצינות לתחושה הירוקה והמלוכלכת של הכסף האמריקני .הוא תחב אותם לכיס מכנסיו הנמוכים של ליווי. "אני מעריך את זה ,אחי ",דיבר ליווי באטיות ,בחיקוי למבטא הדרומי של אבות אמו. "אין לי מושג כמה הם משלמים לשעה במקום הזה "...רטן האוורד. ליווי נאנח בעצב" .זה כלום ,בנאדם ...פשוט כלום". "אם רק היית מרשה לי לגשת לשם ,לדבר עם מישהו ו " - "לא ! " האוורד הניח שבנו מתבייש בו .בושה היתה כמדומה הירושה הגברית בשושלת בלזי .כמה מעיק היה אביו של האוורד כשהאוורד היה בגילו של בנו ! הוא רצה מישהו שלא יהיה קצב ,מישהו שישתמש בעבודתו במוח במקום בסכינים ובמאזניים -מישהו דומה יותר לאיש שהאוורד היה היום .אבל אתה זז ,וגם הילדים זזים .האם ליווי היה מעדיף קצב ? "כאילו ",אמר ליווי ושינה בטבעיות את תגובתו הראשונית" ,אני יכול להתמודד עם זה בעצמי ,אל תדאג". "אני מבין .אמא השאירה הודעה או משהו "? - "הודעה ? אפילו לא ראיתי אותה .אין לי מושג איפה היא -היא יצאה מוקדם". "טוב .ומה איתך ? אולי אתה רוצה להעביר איזה מסר לאחיך ?" "כן ...תגיד לו ",אמר ליווי בחיוך ,בעודו מפנה את גבו להאוורד ,אוחז במעקות שמשני צדדיו ומרים את רגליו אל חזהו כמתעמל" ,תגיד לו' ,אני סתם עוד כושי שהסתבך בבלגן ,מנסה להפוך חמישה -עשר סנט לדולר מזוין !'" "בסדר .זה מספיק". פעמון הדלת צילצל .האוורד ירד מדרגה נוספת ,נישק את אחורי ראשו של בנו ,התכופף תחת אתת מזרועותיו וניגש לדלת .פנים מוכרים חייבו בפתח, אפורים מהקור .האוורד זקר אצבע לברכה .זה היה בחור מהאיטי בשם ּפייר, אחד מני רבים שהגיעו מהאי הקשה הזה ,מצאו תעסוקה בניו אינגלנד ופיצו בחשאי על חוסר החשק של האוורד לנהוג במכונית. "הי ,איפה זּור?" האוורד קרא לליווי מהדלת. ליווי משך בכתפיו" .לא'דע ",ענה בצירוף האותיות המוזר שהיה כעת תשובתו הקבועה לכל שאלה" ,שוחה?" הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הגביהו את קומת הגג ,נגרים ,ג'יי .די .סלינג'ר RAISE HIGH THE ROOF BEAM CARPENTERS, J.D. Salinger רומן תרגום 175עמודים הוצאת מחברות לספרות 2-0070242 כריכה אחורית "מובן מאליו ,שיש הבדל בין הוצאת בראשית לספרות' 'מחברות פעולותיה ,לפני שנים רבות ,לבין ההוצאה היום; הדברים לא באו לפי התוכנית מפורטת ומפורשת מראש, אלא בהדרגה ובחינת פרק אחרי פרק. תחילה היתה הכוונה לטפח דברי ספרות שאין המו"ל הרגיל להוט אחריהם ,אם מחשש ל'חידושים' בטרם זמן ,ואם מחשש להפסדים חומריים .מכאן ואילך נשתנו פני הדברים והתפתחה בהוצאה כוונה אחרת ,לגשר על פני כל הדורות ,לפרסם את כל הספרים החשובים .היום אין לנו עוד מטרה נעלה ,מלבד להצביע על ספרים שאנו מוציאים לאור ,כמו כדי להורות – הנה הספרים שאנו מתכוונים אליהם .ולכן המעיין בספרינו יכול על נקלה להבחין מה כוחה של הוצאת 'מחברות לספרות' בשעה זו ,וגם מה שאיפתה להבא". ישראל זמורה" ,הספרים שאנו אוהבים" תשכ"ו לילה אחד ,לפני עשרים שנה בערך ,בעיצומו של מצור ַחֶזרֶת על משפחתנו הענקית ,הועברה אחותי הקטנה ביותרְ ,פראני ,עם העריסה והכול ,לחדר הנקי מחיידקים לכאורה שחלקתי עם אחי הגדול ,סימור .אני הייתי בן חמש- עשרה ,סימור היה בן שבע-עשרה .יותר מאוחר ,בשתיים בלילה בערך ,העיר אותי בכיה של השותפה החדשה שלנו .שכבתי כמה דקות בתנוחה ניטרלית, בלי נוע ,והקשבתי למהומה ,עד ששמעתי ,או הרגשתי ,את סימור מתהפך במיטה שלידי .בימים ההם נהגנו להחזיק פנס כיס על השידה הקטנה בינינו למקרי חירום אשר ,ככל הזכור לי ,לא התרחשו מעולם .סימור הדליק אותו ויצא מהמיטה" .הבקבוק על התנור ,אמא אמרה ",אמרתי לו" .נתתי לה אותו לפני כמה דקות ",אמר סימור" .היא לא רעבה ".הוא ניגש בחשכה אל כוננית הספרים והעביר את אלומת הפנס באטיות הלוך ושוב על פני המדפים. התיישבתי במיטה" .מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי" .חשבתי אולי לקרוא לה משהו ",אמר סימור ושלף ספר" .אלוהים אדירים ,היא בת עשרה חודשים ",אמרתי" .אני יודע ",אמר סימור" .יש להם אוזניים .הם יכולים לשמוע". הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הסיפור שקרא סימור לפראני באותו לילה ,לאור פנס הכיס ,היה אחד החביבים עליו ,מעשיית ָטאֹו .עד היום פראני נשבעת שהיא זוכרת את סימור קורא לה אותו: האציל מּו מצ'ין אמר לּפֹו לֹו" :הנה אתה בא בימים .האם יש בבני משפחתך מישהו שיוכל למלא את מקומך ולמצוא לי סוסים?" ּפֹו לֹו השיב" :סוס טוב ניכר במבנה גופו ובמראהו .אבל סוס עילאי -כזה שאינו מעלה אבק ואינו מותיר עקבות -הוא דבר-מה חטוף וחולף ביעף ,חמקמק כמשב רוח .בני אינם מוכשרים עד כדי כך; הם מסוגלים לזהות סוס טוב ,אבל לא יוכלו לזהות סוס עילאי .על כל פנים ,יש לי חבר ,צ'יּו-פַאנג קָאֹו ,רוכל של חומרי הסקה וירקות ,ובכל הנוגע לסוסים אין הוא נופל ממני כלל וכלל .אנא פגוש אותו". האציל מו עשה כן ,ואחר כך שלח אותו לחפש סוס אביר .כחלוף שלושה בשצ'יּו ",הוסיף" .איזה מין סוס זה?" חודשים חזר ובישר שמצא" .הוא נמצא ַ שאל האציל" .הו ,זאת סוסה חומה-אפרפרה ",היתה התשובה .בכל אופן, מששלחו מישהו להביא את בעל החיים ,התברר שזהו סוס זכר שחור כפחם! האציל הנרגז קרא אליו את ּפֹו לֹו" .חברך ",אמר" ,שאותו מיניתי למצוא לי סוס ,בילבל את הדברים כהוגן .הוא אינו מסוגל להבחין אפילו בצבעו ובמינו של בעל חיים! מה לעזאזל הוא יודע על סוסים?" ּפֹו לֹו נאנח בסיפוק. "האומנם הוא הרחיק לכת עד כדי כך?" קרא" .אה ,אם כך הוא שווה בערכו לעשרת אלפים שכמותי .אין להשוות בינינו .מה שעומד לנגד עיניו של קָאֹו הוא המנגנון הרוחני .בדאגתו לעיקר הוא שוכח את הפרטים חסרי החן; בהיותו שקוע בסגולות הפנימיות אין הוא מבחין באלה החיצוניות .הוא רואה מה שברצונו לראות ,ולא מה שאין ברצונו לראות .הוא מתבונן בדברים שראוי להתבונן בהם ומתעלם מאלה שבהם אין צורך להתבונן .קָאֹו הוא שופט כה נבון בענייני סוסים ,שהוא מסוגל להבחין בדבר-מה טוב מסוסים". כשהגיע הסוס ,אכן התברר שהוא בעל חיים עילאי. העתקתי כאן את הסיפור לא רק משום שאני משתדל תמיד להמליץ על מוצץ פרוזה לשימושם של הורים או אחים בוגרים לתינוקות בני עשרה חודשים, אלא גם מסיבה שונה לחלוטין .מה שמגיע מיד הוא תיאור של יום חתונה במאי .1942זהו ,לדעתי ,תיאור העומד בפני עצמו ,עם התחלה וסוף ,וחיים ומוות ,שהם שלו בלבד .ובכל זאת ,היות שהמידע ברשותי ,אני חש חובה לציין שעכשיו ,ב ,1955 -החתן כבר אינו בחיים .הוא התאבד ב,1948 - כשהיה עם אשתו בחופשה בפלורידה ...עם זאת ,אין ספק ,מה שאני באמת מנסה לומר הוא זה :מאז יציאתו הסופית של החתן מהתמונה ,איני מסוגל לחשוב על מישהו שהייתי רוצה לשלוח לחפש סוסים במקומו. וּבסי )גאלאגֶר( בשלהי מאי 1942היו הצאצאים -שבעה במספר -של לֶז ֶ גלאס ,בדרני וֹודוויל לשעבר ב"תיאטראות ּפַנטֵיי ֶג'ס" ,פזורים ,אם לנקוט לשון הגזמה ,בכל רחבי ארצות הברית .אני ,למשל ,הילד השני במשפחה ,הייתי בבית חולים צבאי בפורְט בֶנינְג ,ג' ורג'יה ,עם דלקת קרום החזה -מזכרת קטנה משלושה-עשר שבועות של טירונות בחיל הרגלים .התאומים ,וֹולט ּווֵייקֶר ,הופרדו שנה תמימה קודם לכן .וייקר היה במחנה של סרבני מצפון במרילנד ,ואילו וולט היה אי-שם באוקיינוס השקט -או בדרכו לשם -עם יחידת תותחנים) .באותה עת לא ממש ידענו היכן נמצא וולט .הוא מעולם לא היה כותב מכתבים מצטיין ,ומעט מאוד מידע אישי -כמעט כלום -הגיע אלינו הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - אחרי מותו .הוא נהרג בתאונה מבצעית מגוחכת לחלוטין בשלהי סתיו ,1945 ביפן (.הגדולה מבין אחיותיּ ,בּו ּבּו ,שמיקומה הכרונולוגי הוא בין התאומים לביני ,היתה סגן-משנה ביחידת הנשים של הצי והוצבה ,לסירוגין ,בבסיס חיל הים בברוקלין .באביב ובקיץ ההם היא התגוררה בדירה הקטנה בניו יורק, שאחי סימור ואני בעצם ויתרנו עליה עם גיוסנו .שני בני המשפחה הצעירים ביותר ,זּואי )זכר( ופראני )נקבה( היו עם הורינו בלוס אנג'לס ,שם היה אבי צייד כישרונות עבור אולפן סרטים .זּואי היה בן שלוש-עשרה ופראני בת שמונה .שניהם השתתפו כל שבוע בחידון רדיופוני לילדים שנקרא ,אולי באירוניה העוקצנית האופיינית לשידורים מחוף לחוף" ,איזה ילד חכם" .בזמן זה או אחר ,כדאי שאוסיף כאן -או ליתר דיוק ,בשנה זו או אחרת -הועסקו כל הילדים במשפחתנו ,אחת לשבוע ,כ"אורחים" ב"איזה ילד חכם" .סימור ואני היינו הראשונים שהופיעו בתוכנית ,כבר ב ,1927 -כשהיינו בני עשר ושמונה ,בהתאמה ,בתקופה שבה "שודרה על גלי האתר" מאחד מחדרי הוועידות במלון "מארֵיי היל" הישן .כולנו ,כל השבעה ,מסימור עד פראני, הופענו בתוכנית בשמות בדויים .מה שעשוי להישמע חריג עד מאוד אם מביאים בחשבון את היותנו ילדים לבדרנים ,כת אשר בדרך כלל אינה סולדת מפרסום ,אבל אמי קראה פעם מאמר בכתב עת על מנות הייסורים הקטנות של ילדי קריירה -התרחקותם מהחברה הנורמלית ,הנחשקת ,יש להניח - ונקטה יד ברזל בנושא ,ומעולם ,מעולם לא נסוגה) .זה ממש לא הזמן להתעמק בשאלה אם יש להחרים את רוב או את כל ילדי ה"קריירה" ,או אולי כמפרי שלווה .לעת עתה אציין לרחם עליהם ,או לחרוץ את דינם ללא רגשנות ֵ רק שהכנסתנו המשותפת מ"איזה ילד חכם" שלחה שישה מאיתנו לקולג', וכעת היא שולחת את השביעי).אחינו הגדול ,סימור -שאעסוק כאן כמעט אך ורק בו -היה רב-טוראי במה שב 1942 --עדיין נקרא "אווירייה" .הוא הוצב בבסיס של בי 17 -בקליפורניה ,ושם ,כך אני חושב ,שירת כפקיד פלוגתי. הייתי מוסיף ,לאו דווקא במאמר מוסגר ,שהוא היה ,ללא עוררין ,כותב המכתבים הפחות פורה במשפחה .אני חושב שקיבלתי ממנו פחות מחמישה מכתבים כל חיי. בבוקר ה 22 -או ה 23 -במאי )איש במשפחתי מעולם לא ציין תאריך במכתב( הונח מכתב מאחותי ּבּו ּבּו לרגלי מיטת השדה שלי בבית החולים בפורט בנינג בשעה שהסרעפת שלי נחבשה ברצועות פלסטר )הליך רפואי מקובל בטיפול בחולים בדלקת קרום החזה ,שאמור ,ככל הנראה ,לשלול מהם כל אפשרות לקרוע את גרונם בשיעול( .בתום מסע הייסורים קראתי את מכתבה של ּבּו ּבּו .הוא עדיין אצלי ,והוא מובא כאן כלשונו: ּבַאדי היקר, אני נורא ממהרת לארוז ,אז זה יהיה קצר אבל נוקב .האדמירל "צובט תחת" החליט שהוא חייב לטוס לאזורים נידחים למען המאמץ המלחמתי והחליט גם לקחת איתו את מזכירתו אם אתנהג יפה .זה הורס אותי .בלי קשר לסימור, זה אומר להיות בצריפים טרומיים עם גגות פח גלי בבסיסי חיל אוויר מקפיאים ולשמוע הערות ילדותיות מגברינו הלוחמים והניירות הנוראים האלה שמקיאים בהם במטוסים .העניין הוא שסימור מתחתן -כן ,מתחתן ,אז שים לב בבקשה .אני לא יכולה להגיע .אני אהיה בנסיעה הזאת בין שישה שבועות לחודשיים .פגשתי את הבחורה .לדעתי היא אפס אבל נראית שיגעון. אני לא ממש יודעת שהיא אפס .זאת אומרת ,היא בקושי אמרה שתי מילים כל הערב .רק ישבה וחייכה ועישנה ,כך שלא הוגן להגיד את זה .אני בכלל לא יודעת שום דבר על הרומן עצמו ,חוץ מזה שהם כנראה נפגשו כשסימור היה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - במֹונמאּות בחורף שעבר .אמא שלה היא שיא השיאים -מעורבת בכל ַ מוצב עניין ,נפגשת עם יונגיאני טוב פעמיים בשבוע )היא שאלה אותי פעמיים, בערב שנפגשנו ,אם עברתי פעם אנליזה( .היא אמרה לי שהיא נורא רוצה שסימור ייצור קשר עם יותר אנשים .באותה נשימה היא אמרה שהיא ממש אוהבת אותו למרות ,וכו' וכו' ,ושהקשיבה לו באדיקות כל השנים שהוא היה ברדיו .זה כל מה שאני יודעת חוץ מהעובדה שאתה חייב להגיע לחתונה .אם לא ,לעולם לא אסלח לך .אני אומרת לך .אמא ואבא לא יכולים להגיע לכאן מהחוף המערבי .קודם כול ,לפראני יש חצבת .דרך אגב ,שמעת אותה לפני שבוע? היא סיפרה באריכות נהדרת איך היתה מעופפת בכל הדירה כשהיתה בת ארבע ולא היה אף אחד בבית .המנחה החדש יותר גרוע מגרנט -אם זה בכלל אפשרי ,ואפילו יותר גרוע מסליבן בימים ההם .הוא אמר שהיא בטח רק חלמה שהיא יכולה לעוף .התינוקת עמדה על שלה כמו מלאך .היא אמרה שהיא יודעת שהיא יכולה לעוף כי כשהיתה נוחתת תמיד היה לה על האצבעות אבק מהנורות .אני מתגעגעת אליה .גם אליך .בכל אופן ,אתה פשוט חייב להגיע לחתונה .תדפוק נפקדות ,אם צריך ,אבל בבקשה תלך .זה בשעה שלוש 4 ,ביוני ,מאוד לא-דתי ומשוחרר ,בבית של סבתא שלה ברחוב .63איזה שופט מחתן אותם .אני לא יודעת את מספר הבית ,אבל זה בדיוק שתי דלתות אחרי המקום שקארל ואֵיימי גרו בו פעם ברוב פאר .אני מתכוונת לשלוח מברק לוולט ,אבל אני חושבת שכבר שלחו אותו אל מעבר לים. בבקשה תגיע לשם ,באדי .הוא שוקל בערך כמו חתול ועל הפנים שלו הבעת האקסטזה הזאת שאי-אפשר לדבר אליה .יכול להיות שהכול יהיה לגמרי בסדר ,אבל אני שונאת את .1942אני חושבת שאשנא את 1942עד שאמות ,רק בשביל העיקרון .שולחת את אהבתי ונתראה כשאחזור. בו בו * יומיים אחרי שהגיע המכתב שוחררתי מבית החולים במשמורת ,אפשר לומר, של בערך שלושה מטרים פלסטר סביב צלעותי .אז החל שבוע של מסע שכנועים מאומץ כדי לקבל אישור להשתתף בחתונה .בסופו של דבר הצלחתי בכך לאחר התחנפות מייגעת למפקד הפלוגה שלי ,טיפוס של ספרים לפי עדותו ,אשר הסופר האהוב עליו ,רצה המזל ,היה במקרה גם הסופר האהוב עלי -ל' ַמנינְג וַיינְס .או הינדְס .למרות הקשר הרוחני הזה בינינו לא יכולתי להוציא ממנו יותר מאישור יציאה לשלושה ימים ,מה שהיה אמור לתת לי, במקרה הטוב ,בדיוק מספיק זמן לנסוע ברכבת לניו יורק ,לראות את החתונה ,לבלוע ארוחת ערב איפשהו ואז לחזור מדוכדך לג'ורג'יה. ב 1942 -היו כל קרונות הישיבה ברכבות ,ככל הזכור לי ,מאווררים רק להלכה ,משופעים בשוטרים צבאיים ומדיפים ריחות של מיץ תפוזים ,חלב ּוויסקי שיפון .ביליתי את הלילה בשיעול ובקריאת חוברת "אֵייס קומיקס" שמישהו הואיל בטובו להשאיל לי .כשנכנסה הרכבת לניו יורק -בשתיים ועשרה בצהריים ביום החתונה -הייתי אכּול שיעול ,תשוש באופן כללי ,מזיע, לא מגוהץ ,ותחבושת הפלסטר שלי עיקצצה נוראות .ניו יורק עצמה היתה חמה באופן שאין לתאר .לא היה לי זמן לעבור בדירה שלי קודם ,ולכן השארתי את המטען שלי ,שהיה מורכב מתיק ברזנט קטן עם רוכסן ,בעל מראה מדכא למדי ,באחת מתיבות הפלדה האלה שבתחנת ּפֶן .וכאילו אין די בכך ,בשעה ששוטטתי באזור חנויות הבגדים בניסיון למצוא מונית פנויה, איזה סגן-משנה מחיל הקשר ,אשר כנראה לא הקפדתי להצדיע לו כשחציתי הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - את השדרה השביעית ,שלף פתאום עט נובע ורשם את שמי ,את מספרי האישי ואת כתובתי ,בעוד כמה אזרחים צופים בעניין רב. הייתי גמור כשנכנסתי סוף-סוף למונית .כיוונתי את הנהג כך שיוכל להביא אותי לפחות עד הבית הישן של "קארל ואיימי" .אבל ברגע שהגענו לגוש הבניינים ההוא הכול היה פשוט מאוד .צריך היה רק ללכת בעקבות ההמון. היה שם אפילו סוכך מברזנט .כעבור רגע נכנסתי לבניין ענקי ישן מאבנים חומות ,והתקבלתי על ידי אשה נאה מאוד עם שיער סגלגל חיוור ,ששאלה אותי אם אני חבר של הכלה או של החתן" .של החתן ",אמרתי" .הו ",היא אמרה" ,טוב ,אנחנו פשוט אוספים את כולם ".היא צחקה צחוק מוגזם למדי והובילה אותי אל מה שנראה כמו הכיסא המתקפל הפנוי האחרון בחדר צפוף מאוד וגדול במיוחד .איפול בן שלוש-עשרה שנה מּוטל בזיכרוני באשר לפרטים המוחשיים הכלליים של החדר .מעֵבר לעובדה שהיה מלא עד אפס מקום ומחניק מחום ,אני זוכר רק שני דברים :שהיה אורגן שניגן כמעט ממש מאחורי ,ושהאישה בכיסא הצמוד אלי מימין פנתה אלי בלחישת במה נלהבת, סילס ֶּברן!" לפי מיקום הכיסאות שלנו הסקתי שהיא לא אמה של ְ "אני ֶהלן הכלה ,אבל ליתר ביטחון חייכתי והינהנתי בחברותיות ועמדתי להגיד מי אני, אבל היא הניחה אצבע נימוסית על שפתיה ושנינו הפנינו את ראשינו קדימה. השעה היתה בערך שלוש .עצמתי את עיני וחיכיתי בחשש מה ,שנגן האורגן לֹוהנְגרין". יחדל לנגן את נעימות הליווי ויפצח ב" ֶ אין לי מושג ברור במיוחד איך חלפו השעה ורבע הבאות ,מלבד העובדה בעלת החשיבות המכרעת שאיש לא פצח ב"לוהנגרין" .אני זוכר להקה קטנה ופזורה של פנים לא מוכרות שהופנו אלי בגנבה מדי פעם בפעם ,לראות מי משתעל .ואני זוכר שהאישה מימיני פנתה אלי שוב באותה לחישה חגיגית למדי" .בטח יש איזה עיכוב ",אמרה" .ראית פעם את השופט רַנקֶר? יש לו פנים של קדוש ".ואני זוכר שנגינת האורגן ,בנקודה מסוימת ,עברה בצורה משונה ,כמעט בייאוש ,מבאך לרוג'רס והארט המוקדמים .אבל באופן כללי, צר לי לומר ,העברתי את הזמן בביקורֵי חולים חטופים ומלאי אהדה אצל עצמי בשל היותי מחויב לדכא את התקפי השיעול שלי .כל זמן שהותי בחדר היתה לי תחושה מתמשכת ,פחדנית ,שאני עומד לדמם ,או לכל הפחות לשבור צלע ,למרות מחוך הפלסטר שלבשתי. עשרים דקות אחרי ארבע -או ,אם לנסח זאת בצורה אחרת ,בוטה יותר, שעה ועשרים דקות מעֵבר לכל מה שנראה כתקווה הגיונית -הובלה הכלה הלא נשואה ,ראשה מושפל ,הֹורֶה מוצב מכל צד ,אל מחוץ לבניין ,והורדה כחפץ שביר בגרם ארוך של מדרגות אבן אל המדרכה .אז הופקדה -כמעט בבהילות ,כך נראה -במכונית הראשונה בשורת המכוניות השכורות השחורות הנוצצות שהמתינו בחנייה כפולה בצד הכביש .זה היה רגע עשיר בפרטים עד כדי הפרזה -רגע דחוס -וכדרכם של רגעים דחוסים ,היו בו עדי ראייה בתקן מלא ,שכן אורחי החתונה )ואני ביניהם( כבר החלו לזרום אל מחוץ לבניין ,אמנם באופן מכובד ,אך בעדרים דרוכים ,שלא לומר פעורי עיניים .אם היה בחיזיון דבר מה מקל ,ולו במעט ,מזג האוויר עצמו היה אחראי לכך .שמש יוני היתה לוהטת ובוהקת כל כך ,עם איכות כה דומה למבזק רב-נּורֹות ,עד שדמותה של הכלה בשעה שעשתה את דרכה ,כמעט ַ כבעלת מום ,במורד מדרגות האבן ,נטתה להיטשטש ַּבמקום שבו היה הטשטוש חשוב מכול. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - ברגע שמכונית הכלה סולקה מהשטח ,לפחות באופן פיזי,הידרדר המתח על המדרכה ,במיוחד סביב פתחו של סוכך הברזנט ,בשפת המדרכה ,שם עמדתי גם אני ,בין השאר ,בחוסר מעש ,לכדי משהו שאפשר היה לפרשו, אילו היה הבניין כנסייה ואילו היה זה יום ראשון ,כערבוביה הרגילה של קהל מתפללים המתפזר לדרכו .ואז ,לפתע פתאום ,נפוצה השמועה העיקשת - מפי דודּה של הכלהE ,ל ,כך נטען -שאורחי החתונה אמורים להשתמש במכוניות הממתינות בצד הכביש; כלומר ,בכל מקרה ,קבלת פנים או לא קבלת פנים ,שינוי בתוכניות או לא שינוי בתוכניות .אם התגובה בסביבתי מהווה קנה מידה ,ההצעה התקבלה באופן כללי כמחווה של beau geste )צרפתית :רצון טוב( .עם זאת ,לא היה זה מובן מאליו כי ניתן "להשתמש" במכוניות אלא לאחר שמחלקה של אנשים בעלי חזות מאיימת -שכונו "המשפחה הקרובה" של הכלה -תעשה שימוש בכל אמצעי תחבורה שנדרש לה כדי לעזוב את השטח .ולאחר עיכוב מסתורי במקצת ומפוקק )שבמהלכו נשארתי מסומר למקומי באופן משונה(" ,המשפחה הקרובה" אכן החלה ביציאה ,עד שישה או שבעה אנשים במכונית ,או לא יותר משלושה או ארבעה .המספר ,להערכתי ,היה תלוי בגיל ,באורח ההתנהלות ובהיקף הירכיים של הראשונים שתפסו את מקומם. לפתע ,בעקבות רמיזה אגבית -אך מחודדת מאוד -של מישהו ,מצאתי את עצמי מוצב בשפת המדרכה ,ממש בפתחו של סוכך הברזנט ,ועוזר לאנשים להיכנס למכוניות. כדי להבין כיצד נבחרתי דווקא אני למשימה זו ,נדרשת עבודה מחשבתית מסוימת .ככל הידוע לי ,לאיש המעשה הבלתי מזוהה ,בן גיל העמידה ,שבחר בי לתפקיד ,לא היה אפילו שמץ מושג שאני אחיו של החתן .לפיכך הגיוני להניח שנבחרתי מסיבות אחרות ,פיוטיות הרבה פחות .השנה היתה .1942 הייתי בן עשרים ושלוש ,ומגויס טרי לצבא .עולה בדעתי שרק גילי ,המדים שלי ואותה הילת חאקי שימושית שאין לטעות בה ,הם שלא הותירו ספק בנוגע לכשירותי למלא את תפקיד השוער. לא הייתי סתם בן עשרים ושלוש ,אלא בן עשרים ושלוש מפגר באופן בולט. אני זוכר שהעמסתי אנשים על מכוניות ללא שמץ מיומנות .נהפוך הוא ,עשיתי זאת בחזות חניכית מעּושה של נחישות דעת ,של דבקות במשימה .למעשה, אחרי כמה דקות נעשיתי מודע לחלוטין לכך שאני מספק מענה לצרכיו של דור וביצועי כנוטל ַ שהוא באופן ברור מבוגר יותר ,נמוך יותר ועב בשר יותר, זרועות וכסוגר דלתות עטו עוצמה שזיופה אפילו יותר יסודי .התחלתי לנהוג כמין ענק צעיר ,כישרוני במיוחד ומקסים כליל ,הסובל משיעול. אבל חום אחר הצהריים היה מעיק ,אם להתבטא בעדינות ,ותגמולי ִמשרתי בוודאי נראו לי חסרי ערך יותר ויותר .בתנועה פתאומית ,אף שהמון "המשפחה הקרובה" בקושי החל להידלדל ,כך נרEה ,אני עצמי זינקתי לתוך אחת המכוניות שהועמסו זה עתה ,בדיוק כשהחלה להתרחק משפת המדרכה .כשעשיתי זאת הוטח ראשי )אולי כעונש הולם( במהלומה קולנית מאוד בגג .אחת היושבות במכונית היתה לא אחרת מאשר מכרתי המלחשת, הלן סילסּבֶרן ,והיא החלה להביע את אהדתה הבלתי מסויגת כלפי. המהלומה ללא ספק הידהדה בחלל המכונית .אבל בגיל עשרים ושלוש הייתי אחד מאותם גברים צעירים המגיבים לכל פגיעה פומבית בגופם ,למעט שבר בגולגולת ,בפליטת צחוק חלול בעל צליל תת-נורמלי. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - המכונית פנתה מערבה ,היישר כביכול לתוך הכבשן הפתוח של שמי הערב. היא המשיכה מערבה עוד שני גושי בניינים עד שהגיעה לשדרת מדיסון ,ואז ביצעה פנייה חדה של תשעים מעלות בכיוון צפון .הרגשתי כאילו ניצלנו כולנו מהילכדות בצינור הארובה הנורא של השמש רק הודות לערנותו העצומה וכישוריו האדירים של הנהג האלמוני. בארבעת או חמשת גושי הבניינים הראשונים צפונה במדיסון הוגבלה השיחה במכונית בעיקר להערות כמו "יש לך מספיק מקום?" ו"בחיים לא היה לי כל כך חם ".מי שבחיים לא היה לה כל כך חם היתה ,כפי שנודע לי מתוך אי-אלו ציתותים על שפת המדרכה ,השושבינה הראשית של הכלה .היא היתה בחורה חסונה כבת עשרים וארבע או חמש בשמלת סאטן ורודה ועם נזר של פרחי זכריני מלאכותיים בשערה .היה לה צביון ספורטיבי בולט ,כאילו שנה או שנתיים קודם לכן סיימה ,אולי ,לימודי חינוך גופני בקולג' .היא החזיקה בחיקה זר גרדניות כאילו היה זה כדורעף מרוקן מאוויר .היא ישבה במושב האחורי ,ירכיה דחוקות בין בעלה לבין קשיש זעיר בצילינדר ובמעיל כנפות, שאחז סיגר הוואנה לא מוצת .גברת סילסברן ואני -ברכינו הסמוכות נוגעות זו בזו ללא שום כוונה גסה -איישנו את המושבים המתקפלים .פעמיים ,ללא שום תירוץ ,לשם עידוד בלבד ,הצצתי אחורה אל הקשיש הזעיר .כשהעמסתי את המכונית בהתחלה והחזקתי את הדלת פתוחה עבורו ,נתקפתי דחף רגעי לתפוס בו בשלמותו ולהשחיל אותו בעדינות מבעד לחלון הפתוח .הוא היה התגלמות הזעירות ,בוודאי לא יותר ממטר ארבעים או מטר ארבעים וחמישה ,מבלי שהיה גמד או ננס .במכונית הוא ישב והביט היישר לפניו בחומרה רבה .כשהצצתי לעברו שנית הבחנתי במה שנראה במידה רבה של ודאות ככתם ישן של רוטב על דש מעילו .הבחנתי גם שבין מגבעת המשי שלו לבין גג המכונית נותר מרווח של עשרה סנטימטרים לפחות ...אבל בסך הכול ,באותן דקות ראשונות במכונית ,הייתי טרוד בעיקר במצבי הבריאותי. חוץ מדלקת קרום החזה וראש חבול ,היתה לי תחושה היפוכונדרית שאני מפתח דלקת גרון .קיפלתי את לשוני לאחור בחשאי ותרתי את האזור החשוד כנגוע .נעצתי את מבטי ,ככל הזכור לי ,היישר קדימה ,בעורפו של הנהג, שהיה מעין מפת תבליט של חטטים ,כשלפתע פנתה אלי שותפתי למושבים המתקפלים " :לא יצא לי לשאול אותך ִּבפנים .מה שלום האמא הנהדרת שלך? אתה דיקי ּברי ַגְנזָה ,לא?" החך הרך. לשוני ,בזמן השאלה ,היתה מקופלת לאחור ותרה את אזור ֵ שיחררתי אותה ,בלעתי רוק ופניתי אליה .היא היתה כבת חמישים פחות או יותר ,ולבושה בטוב טעם ולפי צו האופנה .פניה היו מאופרות בכבדות .עניתי שלא -אני לא. היא ֵהצרה מעט את עיניה ואמרה שאני נראה בדיוק כמו הבן של סיליה בריגנזה .סביב הפה .ניסיתי להמחיש לה בהבעת פני שזוהי טעות שיכולה לקרות לכל אחד .ואז שבתי ונעצתי את מבטי בעורפו של הנהג .במכונית מראה. היתה שתיקה .הבטתי החוצה מהחלון ,להחליף ֶ "מה דעתך על הצבא?" שאלה גברת סילסברן .בפתאומיות ,בנימה של שיחה. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - ממש ברגע זה היה לי התקף שיעול קצר .כשחלף ,פניתי אליה בכל הנכונות שעמדה לרשותי ואמרתי שהכרתי המון חברים חדשים .התקשיתי מעט לסוב לעברה בגלל אריזת הפלסטר סביב הסרעפת שלי. היא הינהנה" .אני חושבת שכולכם נפלאים ",אמרה מעט במעורפל" .אתה חבר של הכלה או של החתן?" שאלה אז ,חותרת מעדנות אל לב העניין. "טוב ,בעצם אני לא בדיוק חבר של " - "עדיף שלא תגיד שאתה חבר של החתן ",קטעה אותי השושבינה הראשית של הכלה מהמושב האחורי" .הייתי רוצה לשים עליו את הידיים שלי לשתי דקות .רק שתי דקות ,זה הכול". גברת סילסברן הסתובבה קצרות -אבל לגמרי -וחייכה אל הדוברת .אז פנתה שוב קדימה .למעשה ,עשינו את הדרך הלוך ושוב כמעט כאיש אחד. בהתחשב בעובדה שגברת סילסברן הסתובבה רק לשבריר שנייה ,החיוך שהעניקה לשושבינה הראשית היה מין יצירת מופת של מושבים מתקפלים. הוא היה תוסס דיו להביע תמיכה בלתי מסויגת באנשים צעירים בכלל ,בכל רחבי העולם ,אבל בייחוד בנציגתם המקומית ,הגלויה והנמרצת ,שבפניה הוצגה אולי רק מעט יותר מאשר כדי לצאת ידי חובה ,אם בכלל. "חתיכה צמאת דם ",אמר קול גברי מצחקק .והגברת סילסברן ואני הסתובבנו שוב .בעלה של השושבינה הראשית הוא שדיבר .הוא ישב ממש מאחורי, לשמאלה של אשתו .הוא ואני החלפנו בקצרה מבט אטום ובלתי חברי ,אשר באותה שנת 1942הלומת שכרות יכלו להחליף ,כנראה ,רק קצין וטוראי .הוא היה סגן בחיל הקשר ,וחבש כובע מעניין מאוד של טייס באווירייה -כובע מצחייה שמסגרת המתכת שלו הוסרה מצדו הפנימי העליון ,מה שבדרך כלל הקנה לחובשו מראה מסוים ,נחשק ,יש להניח ,של לוחם עשוי ללא חת. במקרה שלו ,על כל פנים ,הכובע אפילו לא התחיל לפרוע את השטר .נראה שכל מטרתו היא לגרום לכיסוי הראש התקני שלי ,הגדול ממידתי ,להיראות ככובע ליצן שמישהו שלף בעצבנות מתוך מתקן לשרפת אשפה .פניו היו צהבהבות ,והבעתן היתה ,בעיקר ,מבוהלת .הוא הזיע בכמויות בלתי מתקבלות על הדעת -על המצח ,על שפתו העליונה ואפילו על קצה אפו -עד כדי כך שנראה שגלולת מלח היא הפתרון המתבקש" .אני נשוי לחתיכה הכי צמאת דם בארץ ",הוא אמר ,מכוון את דבריו לגברת סילסברן ,ופלט עוד צחקוק רך ,פומבי .מתוך כבוד אוטומטי לדרגתו כמעט הצטרפתי אליו בצחקוק -צחקוק קצר ,אווילי ,של זר ומגויס טרי ,שיציין בבירור כי אני לצדו ולצד כל נוסעי המכונית ,נגד אף אחד. "אני רצינית ",אמרה השושבינה הראשית" ,רק שתי דקות -זה הכול ,חבר. הו ,אילו רק יכולתי לשים את הידיים הקטנות שלי – "בסדר .תירגעי ,תירגעי ",אמר בעלה .עדיין עם מה שנראה כמשאבים בלתי נדלים של משובת כלולות" .פשוט תירגעי .ככה תחיי יותר". גברת סילסברן הפנתה שוב את פניה לאחורי המכונית ,וברוב חסדה העניקה לשושבינה הראשית חיוך כמעט מקודש" .מישהו מכם ראה מישהו הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מהמשפחה שלו בחתונה?" התעניינה ברּכּות ,בהרגשה קלה -לא יותר מאשר מנומסת באופן מושלם -של כינוי הגוף. תשובתה של השושבינה הראשית באה בעוצמה ארסית" :לא .כולם בחוף המערבי או איפשהו .הלוואי שהייתי רואה מישהו מהם". שוב נשמע הצחקוק של בעלה" .ומה היית עושה אילו ראית אותם ,מתוקה?" שאל -וקרץ לי באופן חסר הבחנה. "טוב ,אני לא יודעת ,אבל הייתי עושה משהו ",אמרה השושבינה הראשית. הצחקוק משמאלה הגביר את עוצמתו" .כמו כלום הייתי עושה ! " התעקשה. "הייתי אומרת להם משהו .זאת אומרת .אלוהים ".היא דיברה בביטחון עצמי שהלך וגדל ,כאילו קלטה כי בעקבות האות מבעלה כולנו ,כל המצויים בטווח שמיעה ,מצאנו משהו ישיר להפליא -יש לה דם -בחוש הצדק שלה ,נערי או בלתי מעשי ככל שיהיה" .אני לא יודעת מה הייתי אומרת להם .בטח הייתי סתם מברברת משהו אידיוטי .אבל אלוהים .ברצינות ! אני פשוט לא מסוגלת לראות מישהו מתחמק מעונש על רצת ממש .זה מרתיח לי את הדם ".היא השעתה כל סימן חיים בדיוק לפרק הזמן הדרוש כדי לשאוב עידוד ממבט ההזדהות המדומה של גברת סילסברן .גברת סילסברן ואני כבר הסתובבנו לגמרי כעת ,בחברותיות עילאית ,במושבים המתקפלים שלנו" .ברצינות", אמרה השושבינה הראשית" ,אי-אפשר להידחף ככה כל החיים ולפגוע ברגשות של אנשים בכל פעם שמתחשק לך". "אני חוששת שאני לא יודעת הרבה על הבחור ",אמרה גברת סילסברן ברּכּות" .למען האמת ,אפילו לא פגשתי אותו .בפעם הראשונה ששמעתי שמיוריאֶל בכלל מאורסת " - "אף אחד לא פגש אותו ",אמרה השושבינה הראשית ,די בהתפרצות" .אפילו אני לא פגשתי אותו .היו לנו שתי חזרות ,ובשתיהן האבא המסכן של מיוריאל היה צריך להחליף אותו רק בגלל שהמטוס הדפוק שלו לא הצליח להמריא. הוא היה אמור להגיע לכאן ביום שלישי שעבר ,בלילה ,באיזה מטוס צבאי דפוק ,אבל ירד שלג או משהו דפוק כזה בקולורדו ,או אריזונה ,או אחד המקומות הדפוקים ההם ,והוא הגיע רק אתמול ,באחת בלילה .ואז -בשעה המטורפת הזאת -הוא מתקשר למיוריאל מאיזה חור בלונג איילנד או איפשהו ומבקש ממנה שתפגוש אותו בלובי של איזה מלון זוועתי כדי שהם יוכלו לדבר " .השושבינה הראשית נרעדה במופגן" .ואתם מכירים את מיוריאל .היא פשוט כל כך מתוקה ,שהיא נותנת לכל העולם ואשתו לנפנף אותה .זה מה שמשגע אותי .אנשים כאלה הם תמיד אלה שנפגעים בסוף... בכל אופן ,היא מתלבשת ותופסת מונית ויושבת שם באיזה לובי זוועתי ומדברת איתו עד רבע לחמש בבוקר ".השושבינה הראשית ריפתה את אחיזתה בזר הגרדניות די זמן להניף שני אגרופים קמוצים מעל לחיקה" .אווו, זה כל כך מרתיח אותי ":אמרה. "איזה מלון?" שאלתי את השושבינה הראשית" .את יודעת?" ניסיתי להישמע לבן, אגבי ,כאילו ,נניח ,אבי עוסק במלונאות ,ואני מגלה עניין ,מובן וטבעי ֵ בשאלה היכן מתאכסנים אנשים המגיעים לניו יורק .האמת ,לשאלה לא היתה שום משמעות .פשוט חשבתי בקול ,פחות או יותר .עניינה אותי העובדה שאחי ביקש מארוסתו לפגוש אותו בלובי של מלון ולא בדירה הריקה ,הפנויה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שלו .המוסריות שבהזמנה לא היתה בשום פנים בלתי אופיינית ,אבל עוררה את ענייני ,באופן מתון ,אף על פי כן. "אני לא יודעת באיזה מלון ",אמרה השושבינה הראשית ברוגז .סתם מלון". היא נעצה בי מבט" .למה ?" תבעה לדעת. "אתה חבר שלו?" במבטה היה משהו מאיים בבירור .כאילו בא מאספסוף של אישה אחת ,שרק הזמן והמקרה הפרידו בינה לבין שקית הסריגה שלה והמראה הנהדר של הגיליוטינה .אספסוף ,מכל סוג ,הילך עלי אימים כל חיי" .גדלנו יחד ",עניתי באופן כמעט בלתי ניתן להבנה. "טוב ,יופי לך !" "רגע ,רגע ",אמר בעלה. "טוב ,אני מצטערת ",אמרה לו השושבינה הראשית ,אבל דבריה כוונו לכולנו. "אבל אתה לא היית בחדר ולא ראית את הילדה המסכנה בוכה ומייללת שעה שלמה .זה לא מצחיק -שלא תשכח את זה .כבר שמעתי על חתנים שנבהלים פתאום וכל זה .אבל לא עושים את זה ברגע האחרון .זאת אומרת ,לא עושים את זה בצורה שמביכה באופן בלתי נסבל המון אנשים נחמדים וטובים וכמעט שוברת את רוחה של הילדה והכול ! אם הוא שינה את דעתו ,למה הוא לא כתב לה ולפחות פירק את זה כמו ג'נטלמן ,בשם אלוהים? לפני שנגרם כל הנזק". "בסדר ,תירגעי ,פשוט תירגעי ",אמר בעלה ,הצחקוק עדיין היה שם ,אבל נשמע מתוח מעט. "בשיא הרצינות ! למה הוא לא היה יכול לכתוב לה ופשוט להגיד לה ,כמו גבר ,ולמנוע את כל הטרגדיה הזאת והכול?" היא הביטה בי ,בפתאומיות. "יש לך מושג איפה הוא ,במקרה?" היא דרשה לדעת ,בקול מתכתי" .אם אתם חברים מילדות בטח יש לך איזה " - "הגעתי לניו יורק לפני שעתיים בערך ",אמרתי בעצבנות .לא רק השושבינה הראשית ,אלא גם בעלה וגברת סילסברן נעצו בי עיניים כעת" .עד עכשיו לא יצא לי אפילו להגיע לטלפון ''.בשלב הזה ,ככל הזכור לי ,היה לי התקף שיעול. הוא היה אמיתי דיו ,אבל אני מוכרח לומר שעשיתי מעט מאוד כדי לדכא אותו או לקצר את משכו. "מישהו בדק את השיעול שלך ,חייל?" שאל אותי הסגן כשיצאתי מזה. באותו רגע היה לי התקף שיעול נוסף -אמיתי לגמרי ,ככל שזה נשמע מוזר. עדיין הסבתי בערך בחצי או ברבע סיבוב ימינה במושב המתקפל שלי ,וגופי היה מופנה דיו אל קדמת המכונית שאוכל להשתעל בכל הזהירות ההיגיינית הנאותה. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - זה נראה מאוד לא מסודר ,אבל נדמה לי שממש כאן חייבת להידחף פסקה שתענה על עוד שתי תהיות ,ראשית כול ,למה המשכתי לשבת במכונית? אם נניח לשיקולים המשניים ,המכונית היתה אמורה להביא את נוסעיה לבית הדירות של הורי הכלה .שום כמות של מידע ,מיד ראשונה או שנייה ,שהיה עולה בידי לחלץ מהכלה הלא נשואה ,המותשת ,או מהוריה המודאגים )וסביר להניח ,הכועסים( ,לא היתה יכולה לפצות על המבוכה שבעצם נוכחותי בדירתם .מדוע אפוא המשכתי לשבת במכונית? למה לא ירדתי ,נניח, כשעצרנו ברמזור אדום? ועניין משמעותי עוד יותר ,מדוע קפצתי לתוך המכונית מלכתחילה? ...נראה לי שיש לפחות תריסר תשובות לשאלות האלה ,וכולן ,גם אם במעומעם ,תקפות דיין .עם זאת ,נדמה לי שאוכל לוותר עליהן ופשוט לחזור ולומר שהשנה היתה ,1942שהייתי בן עשרים ושלוש, מגויס טרי עם הכרה טרייה ביעילותה של ההיצמדות לעדר -ומעל לכול, הרגשתי בודד .מישהו שפשוט מוקפץ לתוך מכוניות עמוסות ,כך אני רואה זאת ,ונשאר לשבת בהן. אם לחזור לעלילה ,אני זוכר שבשעה שכל השלושה -השושבינה הראשית, בעלה וגברת סילסברן -נעצו בי עיניים יחדיו וצפו בי משתעל ,אני הצצתי אל הקשיש הזעיר שמאחור .הוא עדיין נעץ מבט ללא ניע היישר לפניו .הבחנתי, כמעט בהכרת טובה ,שרגליו לא ממש נוגעות ברצפה .הן נראו כמו חברים ותיקים ויקרים שלי. "מה האיש הזה עושה עם עצמו בכלל?" שאלה אותי השושבינה הראשית כשנחלצתי מהתקף השיעול השני שלי. "את מתכוונת לסימור?" שאלתי .בתחילהִ ,מנגינת קולה ,היה ברור שהיא חושבת על משהו מגונה במיוחד .אז ,לפתע ,הכתה בי המחשבה - האינטואיטיבית לחלוטין -כי ייתכן שמצוי ברשותה הסודית מגוון של עובדות ביוגרפיות על סימור; כלומר ,של העובדות הזולות ,הדרמטיות באופן מצער והמטעות לחלוטין )לדעתי( לגביו .שהוא היה בילי ּבלֶק" ,ידוען" רדיו ארצי, במשך כשש משנות ילדותו .או ,דוגמה נוספת ,שהיה תלמיד שנה א' באוניברסיטת קולומביה כשרק מלאו לו חמש-עשרה. "כן ,סימור " ,אמרה השושבינה הראשית" .מה הוא עשה לפני שהוא היה בצבא ?" שוב ,בהבזק מזהיר דומה של אינטואיציה ,קלטתי שהיא יודעת עליו הרבה יותר מכפי שהיא ,מאיזושהי סיבה ,מוכנה לרמוז .נראה ,למשל ,שהיא יודעת היטב שסימור לימד אנגלית לפני גיוסו -שהיה פרופסור .פרופסור .למעשה, לשבריר שנייה ,כשהבטתי בה ,חשבתי לעצמי באי-נוחות רבה שאולי היא אפילו יודעת שאני אח של סימור .זו לא היתה מחשבה להתעמק בה .במקום זה נעצתי בה מבט לא ישיר ואמרתי" ,הוא היה כִירֹוּפֹודיסט ".ואז, בפתאומיות ,הסבתי את פני והבטתי החוצה מהחלון שלי .המכונית עמדה בלי נוע כמה דקות ,וכעת שמתי לב לצלילי תופים צבאיים במרחק ,מהכיוון הכללי של לקסינגטון או של השדרה השלישית. * "זה מצעד! " אמרה גברת סילסברן ונפנתה גם היא. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - היינו באזור רחוב .90שוטר ניצב באמצע שדרת מדיסון ועצר את כל התנועה לצפון ולדרום .ככל שיכולתי להבחין ,הוא רק עצר אותה ; כלומר ,לא הפנה אותה מזרחה או מערבה .שלוש או ארבע מכוניות ואוטובוס אחד חיכו עד שיוכלו לנוע דרומה ,אבל המכונית שלנו היתה במקרה היחידה שמגמת פניה צפונה .בפינה הסמוכה ,ובמה שיכולתי לראות מצדו הצפוני של הרחוב המוביל לשדרה החמישית ,עמדו אנשים בשתיים-שלוש שורות בצד הכביש ולאורך המדרכה וחיכו ,כנראה ,לדבוקת חיילים או אחיות או צופים או מה שלא יהיה ,שיצאו מנקודת הכינוס שלהם בלקסינגטון או בשדרה השלישית ויצעדו בסך. "הו ,אלוהים .בדיוק מה שחסר לנו ",אמרה השושבינה הראשית. הסתובבתי אליה ,וראשינו כמעט התנגשו .היא רכנה קדימה ,לעֵבר וכמעט לתוך הרווח שבין גברת סילסברן לביני .גברת סילסברן הסתובבה לעברה גם היא בהבעה נענית ,כאובה למדי. "אנחנו יכולים להיתקע כאן שבועות ",אמרה השושבינה הראשית ושירבבה מבט מבעד לשמשה הקדמית" .הייתי צריכה להיות שם עכשיו .אמרתי למיוריאל ולאמא שלה שאני אהיה באחת המכוניות הראשונות ושאגיע לבית תוך חמש דקות .הו ,אלוהים ! אי-אפשר לעשות משהו ?" "גם אני כבר הייתי צריכה להיות שם ",אמרה גברת סילסברן בחיפזון מה. "כן ,אבל אני ממש הבטחתי לה חגיגית .הדירה תהיה מלאה כל מיני דודות ודודים משוגעים ואנשים זרים לגמרי ,ואמרתי לה שאני אעמוד על המשמר עם איזה עשרה כידונים ואדאג שתהיה לה קצת פרטיות ו " -היא עצרה" .הו, אלוהים .זה נורא". גברת סילסברן פלטה צחוק קצר ,מאולץ" .נדמה לי שאני אחת הדודות המשוגעות ",אמרה .היה ברור שנעלבה. השושבינה הראשית הביטה בה" .הו ,אני מצטערת .לא התכוונתי אלייך", אמרה .היא נשענה לאחור במושב שלה" .התכוונתי רק שהדירה שלהם כל כך קטנטנה ,ואם כולם יתתילו לזרום לשם בחבורות -את יודעת לְמה אני מתכוונת". גברת סילסברן לא אמרה דבר ,ואני לא הבטתי לעברה כדי לבדוק עד כמה באמת נעלבה מהערתה של השושבינה הראשית .אבל אני זוכר שהתרשמתי מאוד ,באופן מוזר ,מנימת ההתנצלות של השושבינה הראשית על המעידה הקטנה בעניין "הדודות והדודים המשוגעים" .זאת היתה התנצלות כנה אבל לא נבוכה ,ויתרה מזו ,לא מתרפסת ,ולרגע היתה לי הרגשה שלמרות כל התרעומת המבוימת והתעוזה הראוותנית שלה היה בה משהו כידוני ,משהו שאינו לחלוטין בלתי ראוי להתפעלות) .אודה מיד ובלא היסוס כי דעתי במקרה זה היא בעלת ערך מוגבל מאוד .לעתים קרובות אני חש משיכה מופרזת למדי לאנשים שאינם מגזימים בהתנצלויותיהם (.בכל אופן ,העניין הוא שבדיוק אז ,בפעם הראשונה ,חלף בי גל קטן של דעה קדומה כלפי הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - החתן הנעדר ,אדווה מקציפה קטנה ובקושי נתפסת של גינוי היעדרותו הבלתי מוסברת. "בואו נראה אם אפשר להזיז כאן משהו ",אמר בעלה של השושבינה הראשית .זה היה בהחלט קולו של אדם השומר על קור רוח תחת אש. הרגשתי שהוא מתפרש מאחורי ואז ,בפתאומיות ,השתרבב ראשו ברווח המוגבל שבין גברת סילסברן לביני" .נהג ",הוא אמר במפגיע וחיכה לתגובה. כשזו מיהרה להגיע ,נעשה קולו גמיש קצת יותר ,דמוקרטי" :כמה זמן אתה חושב שנתעכב כאן?" הנהג הסתובב לאחור" .אין לי מושג ,חבר ",אמר .הוא שב ופנה קדימה .הוא היה שקוע במתרחש בצומת .רגע קודם לכן התפרץ ילד קטן עם בלון אדום, כמעט ריק מאוויר ,לרחוב המפונה ,האסור .הוא נתפס זה עתה ונגרר בחזרה לשולי הכביש על ידי אביו ,שהחטיף לילד שתי מכות ,באגרופים קמוצים רק באופן חלקי ,בין השכמות .המעשה זכה לקריאות בוז צדקניות מצד הקהל. "אתם ראיתם מה האיש הזה עשה לילד הזה?" שאלה גברת סילסברן בתקיפות ,את כולם באופן כללי .אף אחד לא ענה לה. "אולי כדאי לשאול את השוטר הזה כמה זמן אנחנו עלולים להיתקע כאן ?" אמר בעלה של השושבינה הראשית לנהג .הוא עדיין רכן קדימה .ניכר בו שלא היה מרוצה לגמרי מהתשובה הלקונית לשאלתו הראשונה" .כולנו קצת ממהרים ,אתה יודע .אתה חושב שתוכל לשאול אותו כמה זמן אנחנו עלולים להתעכב כאן?" הנהג משך בכתפיו בגסות בלי להסתובב לאחור .אבל אז כיבה את המנוע, יצא מהמכונית וטרק את דלתה הכבדה של הלימוזינה מאחוריו .הוא היה איש מרושל ,בריוני למראה ,לבוש במדי נהג חלקיים -חליפת ֶסרג' שחורה ,אבל בלי כובע. הוא עשה לאטו ובאופן משוחרר מאוד ,שלא לומר בחוצפה ,את הצעדים הספורים עד הצומת ,שם ניהל את העניינים השוטר הבכיר .השניים עמדו ודיברו זה עם זה פרק זמן אינסופי) .שמעתי את השושבינה הראשית נאנחת מאחורי (.אז ,לפתע ,פרצו שני הגברים בשאגות צחוק -כאילו בעצם לא שוחחו כלל ,אלא החליפו בדיחות גסות קצרצרות .הנהג שלנו ,עדיין צוחק צחוק לא מידבק ,נופף בידו לשוטר באחווה והחל לעשות -לאטו -את דרכו חזרה למכונית .הוא נכנס ,סגר בטריקה את הדלת ,שלף סיגריה מקופסה שהיתה מונחת על מדף צר שעל לוח המכשירים ,תחב את הסיגריה מאחורי אוזנו ואז ,ורק אז ,הסתובב לאחור לדווח לנו" .הוא לא יודע ",אמר" .אנחנו צריכים לחכות עד שהמצעד יעבור פה ".הוא סקר במבט מהיר ואדיש, במקובץ ,את כולנו" .אחרי זה נוכל להמשיך בלי בעיה ".הוא פנה קדימה ,חלץ את הסיגריה מאחורי אוזנו והצית אותה. במושב האחורי השמיעה השושבינה הראשית טרוניה כוללנית קטנה של תסכול ועלבון .ואז היה שקט .לראשונה מזה כמה דקות הצצתי לאחור ,אל הקשיש הזעיר עם הסיגר שלא הוצת .נרEה שהעיכוב לא משפיע עליו .כללי ההתנהגות שלו בעת ישיבה במושבים אחוריים של מכוניות -מכוניות בתנועה ,מכוניות נייחות ,ואפילו ,אי-אפשר שלא לדמיין ,מכוניות הצונחות הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מגשרים לתוך נהרות -היו ככל הנראה קבועים .הם היו פשוטים להפליא. אתה רק יושב זקוף מאוד ,שומר על מרווח של עשרה או חמישה-עשר סנטימטרים בין מגבעתך לבין הגג ונועץ מבט אכזרי בשמשה הקדמית .אם המוות -שהיה שם בחוץ כל הזמן ,אולי יושב על מכסה המנוע -אם המוות היה פוסע באורח פלא מבעד לזכוכית ובא לתפוס אותך ,קרוב לוודאי שהיית פשוט קם והולך עמו ,באכזריות אך בשקט .רבים הסיכויים שהיית יכול לקחת עמך את הסיגר שלך ,אם זה היה הוואנה. "מה נעשה עכשיו? פשוט נשב פה?" שאלה השושבינה הראשית" .החום הזה הורג אותי ".גברת סילסברן ואני הסתובבנו בדיוק בזמן כדי לראות אותה מביטה ישירות בבעלה בפעם הראשונה מאז נכנסנו למכונית" .אתה לא יכול לזוז טיפ-טיפונת?" היא אמרה לו" .אני כל כך נמעכת פה ,שאני בקושי נושמת". הסגן ציחקק ופרש את זרועותיו ברוב הבעה" .אני ממש יושב על הכנף, שפנפנה ",הוא אמר. השושבינה הראשית הביטה אז ,בתערובת של סקרנות ומורת רוח ,בשותפה האחר למושב ,אשר כאילו מתוך כוונה לא מודעת לעודד את רוחי ,תפס הרבה יותר מקום מן הנחוץ לו .היו לפחות חמישה סנטימטרים בין ירכו הימנית לבין בסיס משענת הזרוע שבדלת .גם השושבינה הראשית ללא ספק הבחינה ככך ,אבל למרות מתכתיותה לא ממש ניחנה במה שנדרש כדי לפנות בדברים אל האישיות הזעירה ,האימתנית למראה .היא פנתה שוב אל בעלה" .אתה מגיע לסיגריות שלך?" אמרה בעצבנות" .אני בחיים לא אצליח להוציא את שלי ,באופן שאנחנו דחוסים פה ".במילים "דחוסים פה" היא שבה והפנתה את ראשה וירתה מבט קצר ,כולו רמיזה ,בנאשם הזעיר שהשתלט על השטח השייך לה כחוק לפי דעתה .הוא נשאר מנותק באופן נשגב .הוא המשיך ללטוש מבט היישר לפנים ,לעבר שמשת הנהג .השושבינה הראשית הביטה בגברת סילסברן וזקרה את גבותיה ברוב הבעה .גברת סילסברן הגיבה בארשת מלאה הכנה ואהדה .בינתיים העביר הסגן את משקל גופו אל צדם השמאלי ,או צד החלון ,של אחוריו ,והוציא מהכיס הימני של מכנסי הקצינים שלו קופסת סיגריות וחפיסת גפרורים מתקפלת .אשתו חילצה סיגריה וחיכתה לאש ,שהגיעה מיד .גברת סילסברן ואני צפינו בהצתת הסיגריה כאילו זהו חידוש ,מלבב במידה מתונה. "הו ,סלחי לי " ,אמר הסגן לפתע והושיט את חפיסת הסיגריות שלו לגברת סילסברן. "לא ,תודה .אני לא מעשנת ",אמרה גברת סילסברן בחיפזון -כמעט בצער. "חייל ?" אמר הסגן והושיט את החפיסה לעברי אחרי היסוס קל שבקלים. למען האמת ,די חיבבתי אותו על שהעלה את ההצעה ,בשל ניצחונו הקטן של הנימוס המקובל על השיוך החברתי ,אבל סירבתי באדיבות לסיגריה. "אני יכולה לראות את הגפרורים שלך?" אמרה גברת סילסברן בקול חסר ביטחון עד מאוד ,כמעט כשל ילדה קטנה. "אלה?" אמר הסגן .הוא מסר ברצון את חפיסת הגפרורים לגברת סילסברן. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בעוד אני צופה בהבעת התעמקות ,בחנה גברת סילסברן את חפיסת הגפרורים .בצדה החיצוני ,באותיות מוזהבות על רקע ארגמן ,היו מודפסות המילים "גפרורים אלה נגנבו מביתם של בוב ו ֶאדי ּבֶרוויק"" .נחמד ",אמרה גברת סילסברן והנידה את ראשה" .ממש נחמד ".ניסיתי להפגין בהבעת פני שאולי איני יכול לקרוא את הכיתוב בלי משקפיים; צימצמתי את עיני בארשת שוות נפש .דומה היה שגברת סילסברן לא ששה להשיב את הגפרורים לבעליהם .כשעשתה כן ,ולאחר שהסגן השיבם לכיס החזה של מעילו הצבאי, אמרה" ,אני לא חושבת שאי-פעם ראיתי דבר כזה ".היא פנתה כעת כמעט לגמרי לאחור במושב המתקפל שלה והתבוננה בחיבה מסוימת בכיס החזה של הסגן. "הזמנו חבילה שלמה כזאת בשנה שעברה ",אמר הסגן" .מדהים ממש איך זה מונע ממך להישאר בלי גפרורים". השושבינה הראשית פנתה אליו -או ליתר דיוק ,התנפלה עליו" .לא עשינו את זה בשביל זה ",אמרה .היא נתנה בגברת סילסברן מבט של את-מכירה-את- הגברים-האלה ואמרה לה" ,אני לא יודעת .פשוט חשבתי שזה חמוד .נדוש, אבל חמוד כזה .את יודעת". "זה נחמד .אני לא חושבת שאי-פעם " - "האמת שזה לא מקורי או משהו .לכולם יש כאלה עכשיו ",אמרה השושבינה הראשית" .במקור הרעיון בא לי בעצם מאמא ואבא של מיוריאל .תמיד היו להם כאלה בבית ".היא שאפה עמוקות מהסיגריה שלה ,וכשהמשיכה לדבר פלטה את העשן במשבים הברתיים קטנים" .הו ,אלוהים ,הם אנשים נהדרים. זה מה שהורג אותי בכל העניין הזה .זאת אומרת ,למה משהו כזה לא קורה לכל החלאות בעולם ,במקום לנחמדים ? זה מה שאני לא יכולה להבין ".היא הביטה בגברת סילסברן בציפייה לתשובה. גברת סילסברן חייכה חיוך שהיה בעת ובעונה אחת למוד ניסיון ,תשוש וחידתי -חיוך שהולם ,ככל הזכור לי ,מונה ליזה של משבים מתקפלים" .לא פעם שאלתי את עצמי ",אמרה במהורהר ,ברכות .אחר כך ציינה ,די במעורפל" ,אמא של מיוריאל היא האחות הקטנה של בעלי המנוח ,את יודעת". "הו ! " אמרה השושבינה הראשית בעניין" .טוב ,אם ככה את יודעת " .היא מתחה זרוע שמאלית ארוכה באופן בלתי רגיל וניערה קלות את אפר הסיגריה שלה למאפרה שליד החלון של בעלה" .אני חושבת בכל הכנות שהיא אחד האנשים הבאמת מבריקים המעטים שפגשתי בימי חיי .זאת אומרת ,היא קראה בערך כל דבר שהודפס אי-פעם .אני נשבעת לכם ,אם הייתי קוראת אפילו עשירית ממה שהאישה הזאת קראה ושכחה ,הייתי שמחה .זאת אומרת ,היא לימדה ,היא עבדה בעיתון ,היא מעצבת את הבגדים שלה בעצמה ,היא עושה בעצמה את כל העבודות בבית .הבישול שלה הוא משהו מעולם אחר ,בחיי ! אני חושבת בכל הכנות שהיא האישה הכי נהד "- הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "היא הסכימה לנישואים?" קטעה אותה גברת סילסברן" .זאת אומרת ,אני שואלת כי הייתי בדטרויט שבועות על גבי שבועות .גיסתי נפטרה באופן פתאומי ואני " - "היא נחמדה מכדי לומר ",אמרה השושבינה הראשית ביבושת .היא הנידה את ראשה" .זאת אומרת ,היא יותר מדי -את יודעת -דיסקרטית וכל זה". היא חשבה רגע" .למעשה ,הבוקר היתה הפעם הראשונה ששמעתי אותה אומרת מילה רעה בנושא ,באמת .וגם זה רק מפני שהיתה כל כך עצובה ומאוכזבת בגלל מיוריאל המסכנה ".היא מתחה את זרועה וניערה שוב את אפר הסיגריה שלה. "מה היא אמרה הבוקר?" שאלה גברת סילסברן בשקיקה. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בחזרה מטּואי ִצ'י ,סיפור שהיה ,יוסי גינסברג רומן מקור זמורה-ביתן 293עמודים 3-10332 965-030-0302-2 כריכה אחורית "...משכתי בכל כוחי ,אך לשווא. כאילו הייתי יצוק במלט ,לא הצלחתי לנוע .שוב רציתי לבכות, אך חשתי רק גוש מוצק בגרוני. זהו זה ,זה המוות .סופי יהיה בביצה הזאת .השלמתי .ידעתי שאין לי כח ,וידעתי שאין כח בעולם שיושיט לי יד וימשה אותי מן הבוץ". הם היו ארבעה שיצאו לג'ונגל הבוליביאני :קרל ,עבריין אוסטרי שהתחזה לגיאולוג ,מרקוס השוויצרי ,קווין האמריקני ויוסי ,צעיר ישראלי מרמת-גן .שנה קודם לכן הוא היה באלסקה ,מרחק חצי עולם משם ,אוסף כסף למסע הגדול .מאלסקה ,בדרכו למקסיקו ,הוא הימר והפסיד 1000דולר בלילה אחד של קלות דעת בלאס-ווגאס ,אך נשאר נחוש בדעתו להגשים את חלום הטיול לדרום-אמריקה .בניו-יורק הוא עבד בעבודות מזדמנות ,אוסף שוב כסף להמשך מסעו .בפוארטו-ריקו התגנב לאניית שעשועים והגיע כנוסע סמוי לאיי הבתולה .את ונצואלה וקולומביה עבר בטרמפים ובג'ונגל של אקוודור התארח אצל שבט אינדיאנים פראיים .בפרו הוא פגש את מרקוס וביחד הם נסעו לבוליביה ,שם נפגשו עם קווין ועם קרל. הימים שלאחר כניסתם לג'ונגל היו מסמרי שיער" :הרעב גבר .באין ברירה התחלנו לאכול קופים .ההרגשה נוראה אבל הטעם סביר". כעבור זמן-מה נפרדה החבילה .יוסי וקווין המשיכו לבדם ,ואז קרה האסון'' :קווין זינק למים ,נסחף הצידה והצליח להימלט מהמפל הגועש .אני נסחפתי עם הרפסודה לכיוון המפל .אז התחיל מסע המוות .סלע ענק קרב במהירות מולי .זה היה המעבר הרע של סן- פדרו "...שלושה שבועות שהה יוסי לבדו בג'ונגל ,מיטלטל בין תקווה ליאוש ,נאבק ברעב ,במחלות ,בנחשים ,בנמרים ובנמלים טורפות. שניים מגיבורי בחזרה מטואיצ'י ,מרקוס וקרל ,עדיין נעדרים .קווין נישא לישראלית ומתגורר בארץ .יוסי גינסברג ,המחבר ,לומד פילוסופיה יהודית ,עובד כפרסומאי ,נשוי ואב לבת. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - חלק ראשון הכנות פרק א הפגישה עם מרקוס לולא פגשתי את קארל באותו בוקר בלהַּ -פס ,בירת בוליביה ,יתכן שקווין ,ידידי ורעי ,היה מבלה את חג המולד בחיק משפחתו באֹורִיגֹון, ֶ ומרקוס האומלל היה משוטט עדיין עם נערתו ברחבי אמריקה הדרומית. בעצם ,אילמלא הכרתי את מרקוס ,שם בּפּונֹו שב ֶּפרּו ,יתכן שלא הייתי נפגש מעולם עם קווין ולא הייתי מזדמן בדרכו של קארל האוסטרי, שהוא עדיין חידה .אלא שהדברים הרי לא כך אירעו. הגעתי אל העיירה הפרואנית ּפּונֹו ,השוכנת בגובה של 3,900מטר מעל פני הים .אני עדיין זוכר את הכאב החד שהרגשתי בברך כאשר הגעתי לּפּונֹו .ההליכה הכאיבה לי מאוד" .מוצ'ילרו" )טייל( צרפתי הציע לי עלי קוקה ללעיסה .מתברר שבגובה של 3,000מטר מעל פני הים מותר ללעוס את עלה הקוקה המשכר" .קח קצת מזה ,זה יעזור לך", אמר לי הצרפתי ותחב לידי חופן עלים. הכנסתי לפי קמצוץ של עלים ונגסתי באבן המשונה ,גם היא מתנתו של הצרפתי .האבן ,כפי שלמדתי ממנו ,מתסיסה את עלי הקוקה בתוך הפה .בלי האבן אין תסיסה ,אין ריאקציה משכרת ואין שום השפעה .לי סתם נרדמו החיך והלשון. באותו ערב הלכנו ,הצרפתי ואני ,לאכול יחד .הוא סיפר לי שחלה בצהבת ועדיין שומר דיאטה ,ונאלצתי להסתפק ,למורת רוחי ,בדג מאודה .למחרת קמתי מוקדם .הרגשתי השתפרה .בשעה שמונה עמדה לצאת הסירה המובילה לאי טקילה .שמעתי שנחמד מאוד לבקר לקּוסקֹו ,העיר שממנה יוצאים ְ בו .למען האמת ,יכולתי להגיע כבר המטיילים לגיחות סיור בעיר האגדית מאצ'ּוּ-פיצ'ּו ,שהיתה לפנים בירת האינקה .אבל העדפתי לעשות עיקוף ועיכוב כדי לבקר באי. מעגן הסירות היה במרחק הליכה של כחמש-עשרה דקות .השארתי את הציוד בבית המלון ,ובדרך אל המעגן התעכבתי בשוק המזוהם של ּפּונֹו וקניתי מצרכים אחדים :לחמניות ,מעט פירות וירקות וגבינה .נזהרתי מאוד .ידעתי כבר שבפרו כל "גְרינְגו" הוא בחזקת קרבן למעשה שוד או גניבה .שעון ,ארנק ומצלמה וכל אבזר מבהיק הם טרף מבוקש על ידי הכייסים הזריזים. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - האי טקילה מתנשא מתוך אגם טיטי ָק ָקה ,שהוא האגם הגבוה בעולם המאפשר גם ניוּוט .חופי האגם היו מזוהמים ,אבל במבט אל האופק נראו המים כסופים ובוהקים .בין הערפילים ,שנחו על האגם ,צצו איים הרריים. המראה היה נהדר. לא התקשיתי למצוא את הסירה .למעשה היא מצאה אותי. "האּורֹוס או טקילה?" שאל אותי נער קטן. "טקילה ",עניתי. הוא הוביל אותי לסירה קטנה ,שכבר ישבו בה אנשים אחדים .תפסתי מקום ישיבה קרוב לירכתיים וקראתי בספר .היו שם צעירים גרמנים אחדים וחבורה של צרפתים ,שהתאכסנו כמדומני במלוני. הגיע הזמן לצאת .אינדיאני ,איש טקילה )השונה במראהו מאינדיאני ּפרואני( הניע את הסירה .הוא תקע מוט גדול ,ששימש לו מנוף ניוּוט, וסימן לנער לנתק את חבל החרטום ולהדוף את הסירה מן המזח. סּפרָה )חכה( ,אספרה !" צעיר עם "מוצ'ילה" על גבו בא בריצה ,נושם " ֶא ֶ ונושף ,וירד לסירה" .כמעט ופספסתי ",אמר בספרדית צחהלאינדיאני, "תודה". הוא התיישב לידי ואני פיניתי לו מקום .הוא חייך אלי" .אתה ישראלי",אמר לי באנגלית רהוטה. הבטתי בספרי" :מוות מאושר" מאת אלבר קאמי ,בתרגום אנגלי" .איך ידעת?" תמהתי. "לא היה לי ספק בכך .אני כבר ותיק פה ,ביבשת הזו .למדתי לזהות אתכם .הישראלים הרי שולטים כאן בדרכים ",אמר. "שמי יוסי ,או חֹוסֶה בספרדית ",אמרתי. "נעים מאוד .אני מרקוס .באתי לכאן ישר מתחנת הרכבת .מזל שהצלחתי לתפוס את הסירה ברגע האחרון ,אחרת הייתי צריך לחכות יום שלם להפלגה הבאה". מרקוס המשיך לספר על ענייניו ,כאילו היינו מכרים ותיקים" .הנסיעה ברכבת היתה ממש איומה .יצאתי הבוקר מוקדם מחּוליא ָקה .אין ברכבת הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הזאת שום מסעדה או מזנון .לא אכלתי כלום .אני מקווה שנגיע אל האי מהר .אני מת מרעב". שלפתי מתוך תרמילי לחמניה ,גבינה ותפוז והצעתי לו" .תודה ",אמר מרקוס ,ייאתם הישראלים נוהגים תמיד להתחלק במה שיש לכם ,אני מעריך זאת ".הוא הכין לעצמו כריך ואכל בתיאבון ,ואף קינח בתפוז. "אחזיר לך כשנגיע אל האי ",אמר כששבע. "שטויות ",עניתי" ,שמעתי שבטקילה המחירים יקרים .אם אתה מסכים, נגור יחד ונתחלק במזון". "יפה מצידך .אני מסכים". עכשיו פנה מרקוס אל כמה מיושבי הסירה ,ששוחחו ביניהם גרמנית, וניהל אתם שיחה ערה בשפתם .אחר כך פנה אל חבורת הצרפתים ושוחח אתם בצרפתית .יש לו אישיות קורנת ובמהרה כולם חברים, מדברים וצוחקים בהשראתו ,פרט לגרמנים ,שנשארים אדישים וצוננים. "אתה גרמני?" אני שואל אותו. "לא .אני משווייץ ",הוא משיב. יופי. כמעט הגענו אל האי ולפתע -תקלה .המנוע דמם .השייט האינדיאני מנסה לאתר את התקלה .ואמנם ,לא חולף זמן רב והמנוע חוזר לפעול. מרקוס מבחין שאצבעו של השייט האינדיאני זבה דם .כנראה נפצע בשעת תיקון המנוע .מרקוס שולף מתרמילו ערכת עזרה ראשונה .הוא מחטא ומנקה את אצבעו השחורה של האינדיאני ומבקש ממני לחתוך רצועה של אגד מדבק .אבל לא .הוא אינו מרוצה ממעשה ידי .הוא לוקח את הגליל וחותך פיסה נאה .הכל בקפדנות וביסודיות .ואז הוא נפנה לחבוש את אצבעו של השייט .האינדיאני מודה לו בחיוך רחב. והנה ,אנחנו באי טקילה .נכנסים לתוך מעגן קטן ויורדים אל החוף .רק עכשיו הבחנתי בזוג הפרואני שהיה אתנו בסירה .הבעל היה גבר בגיל העמידה ,ואילו אשתו הלכה אחריו ושיחקה ללא הרף ביֹו-יֹו .הייתי חייב להודות שהיא הפגינה מיומנות מרשימה במשחק .אחר כך נוכחנו לדעת שכל פרו משחקת ביֹו-יֹו .נשים ,גברים ,זקנים וצעירים .לכולם יש יו-יו וכולם משחקים .מסתבר שחברת קוקה קולה ערכה מסע בפרו והפיצה את משחק היו-יו יחד עם המשקה. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מן הרציף עלינו אל הכפר בדרך תלולה ,שרובה היה עשוי מדרגות החצובות בסלע .ככל שטיפסנו במעלה הדרך חשתי שהאוויר ממש אוזל מריאותי .עליתי שתי מדרגות ונעצרתי .עליתי ,ושוב עצרתי למנוחה. "לאט לאט ,יש לנו זמן ",אמר מרקוס בטון של עידוד. "ומה אתך?" אני שואל. "אה ,אני תורגלתי באלפים השווייצרים .שירתי שם בצבא ",אומר מרקוס בחיוך. בשער הכפר ,שהיה בנוי אבנים גדולות ומסותתות ,חיכו לנו בעלי בתים ,וכל אחד הציע לנו חדר בביתו ,תמורת תשלום קטן יחסית. מרקוס ואני נפרדנו מחבורת הצרפתים ,אך לא לפני שקבענו להיפגש לארוחת ערב במרכז הכפר. שנינו נלווינו אל אחד הכפריים ,איש פשוט ונחמד ,ששמו נשכח ממני. הוא העמיד לרשותנו חדר בנוי מטיט ,שהיה חשוך במקצת ,לוח עץ, שהיה מוגבה מעט מהריצפה ,שימש לנו כמיטה .פרשנו עליו את שקי השינה ומיד התארגנו להכין לעצמנו ארוחה .מרקוס היה מצויד בפרימוס קטן וכעבור שעה קלה היה לנו קפה מהביל .אני בצעתי את הלחמניות והכנתי בהקפדה רבה כריכים נאים של גבינה ,בצל ועגבניה. רק עכשיו הכרנו וכבר חשנו קרובים כשני חברים ותיקים .מרקוס החל לדבר על תכנית מסע משותפת .אבל לי היתה תכנית משלי. "אני חוזר לקּוסקֹו ",אמרתי" .עדיין לא ראיתי את מאצ'וּ-פיצ'ּו". "בוא ,הצטרף אלי וניסע ללה-פס ",הציע מרקוס" .כבר היית שם?" "לא .לא הייתי ש ם ,אבל כנראה בשלב הזה לא אגיע ללה-פס .אני מתכוון לחצות את ברזיל לרוחבה ",הסברתי" .חשבתי לצאת מּפּו ֶארטֹו ַמלדֹונאדֹו ,שאינה רחוקה מקּוסקֹו ,דרך הנהר ַמ ְדרֶה-דֶהֶ -דאֹוס ,החוצה לBמזֹונַס". את פרו ובוליביה ומתחבר ַ משם ,כך תיכננתי ,חשבתי להמשיך לאורך הנהר עד לשפך בחוף האוקיינוס האטלנטי ,ליד ֶּבלֶם שבברזיל .הראיתי למרקוס את המסלול על המפה" .שמעתי שהשיוט על נהר ַמ ְדרֶה-דֶה-דֶאֹוס מעניין מאוד", המשכתי" .אם כי הניווט קצת קשה .אבל בדרך יש כפרים קטנים ומעניינים וחוץ מזה אני אוהב את הג'ונגל .מדוע לא תצטרף אלי?" "תודה על ההצעה .התכנית שלך נשמעת מעניינת והרפתקנית .אבל מבחינתי אני כבר בסוף הטיול .אשהה זמן מה בלה-פס ,אולי אקנה כמות של אפודות מסריגת יד ואשלח לשווייץ .אולי גם אטייל שם בסביבה ,אבל לא לזמן רב ",סיכם מרקוס. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - יצאנו אל הכפר .זהו כפר מיוחד במינו .האי טקילה שמר ובודד את יושביו .ניכר הבדל ברור בין האינדיאני הפרואני ובין איש טקילה .אנשי האי מצטיירים כאנשים יותר אדיבים .גם סגנון הלבוש שלהם שונה .הם לובשים לבוש מסורתי אחיד .אותו הכובע ,אותה ה ַצ'לֶקו )חזייה רקומה( ומכנסיים רחבים וחגורה רקומה .החגורות ושאר דברי הריקמה של אנשי טקילה מפורסמים באיכותם וביופיים בכל אמריקה הלטינית. ההבדל הגדול בינם לבין עבודות אחרות ,הוא שבטקילה נעשית עבודת הריקמה על ידי גברים בלבד .הנשים עוסקות רק בטוויית הצמר ובצביעתו. האי הוא כמעין מושב שיתופי .העבודות הציבוריות נעשות על ידי כל אנשי הקהילה .האי מנוהל ,למעשה ,על ידי מועצה ציבורית והחלטותיה מחייבות .כל זאת באי שחיות בו כחמישים משפחות .חיי הקהילה זורמים על מי מנוחות .הגברים יושבים ביחד ורוקמים במיומנות ,אגב פטפוט ,ואילו הנשים יוצאות לעבודות השדה .אדמת האי היא אדמת טרשים קשה לעיבוד חקלאי ונראה שלמעט תפוחי-אדמה ויּו ָקה לא עולה בידי אנשי הכפר להפיק ממנה דבר .בכפר עצמו מצויה חנות מכולת קטנה ועוד שתיים או שלוש מסעדות .באחת מהן פגשנו ,מרקוס ואני ,את חבורת הצרפתים. הם היו חמישה .שלוש בנות – ֶד ֶדהB ,נֶק וז'קלין ,ושני בנים -ז'אק ומישל .השעה היתה עדיין מוקדמת .שתינו ַמ ֶטה וניהלנו שיחה קלה. ֶ הם העדיפו לדבר צרפתית ,ואילו אני לא הבנתי מלה אחת .אט אט נוצר קשר עין ביני ובין אחת הבנות .היא חייכה אלי ואני החזרתי לה חיוך .זו היתה מראה שובבֶ .דדֶה חייכה אלי שוב .הזמנתי אותה לשבת לצידי ופתחתי איתה בשיחה באנגלית .אחר כך יצאנו אל רחבת הכפר ושיחקנו בפרי ְס ִּבי שמרקוס הביא אתו .המשחק משך אליו אינדיאנים אחדים ,ובהדרכתו של מרקוס הם למדו עד מהרה את עקרון המשחק. אחר כך הציעו לנוהמקומיים להצטרף אליהם למשחק כדורגל. הכדור היה קשה כאבן ולא הבנתי כיצד הצליחו המקומיים לבעוט בו ברגליים יחפות .גם האוויר הדליל לא היה לצידנו .אנחנו התנשפנו בכבדות ,והמקומיים עלצו על ניצחונם. חזרנו אל המסעדה לארוחת הערב המתוכננת .הארוחה היתה צנועה, אך טעימה מאוד .לחם כפרי גס ,שתי ביצים לכל אחד ,תפוחי אדמה מטוגנים ויוקה .לקינוח עוד כוס ָמ ֶטה ,שהוא מין תה עשוי מעלי קוקה או אקליפטוס שגם לדעת המקומיים מקל מעט מתחושת הגובה האטמוספירי ,וחזרה הביתה .מוזר ,המטייל מחליף אכסנייה כמעט בכל יום ,אך כל מקום שהוא חונה בו ללילה הוא ביתו. מרקוס ואני חוזרים לחדרנו .הוא מוציא מתרמילו את הצ'ּו ַרנְגֹו ופורט על מיתריו .זהו כלי נגינה זעיר ,דומה למנדולינה ,העשוי משריון הארמא- דיל ומעץ .הצלילים נעימים וערבים לאוזן .מרקוס הפליא לנגן בכלי הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - והקשבתי מוקסם .הוא סיים מחרוזת שירים בוליביאניים ואמר לי: "עכשיו הקשב לשיר הזה ,יוסי .זהו שיר שחיברתי לכבוד נערה שאהבתי .מוניקה שמה .תשע שנים היא היתה שלי ועכשיו הלכה לה". מרקוס החל לשיר "רחוק ,רחוק מלבי ",הוא שר בעצב .מרקוס זה נתחבב עלי מאוד ובאותו רגע חשתי גאווה על שלאחר היכרות כה קצרה הוא משתף אותי בסודותיו האינטימיים .השיר היה כל כך עצוב, ונבע ישר מלב כואב ,עד שנסך גם בי עצבות וכבר קינאתי שלא התנסיתי בכאב כזה של אהבה נכזבת. אחרי כן ניסה מרקוס ללמדני נגינה בחליל ,שגם הוא היה באמתחתו. מהר מאוד נואשנו מכשרוני המוסיקלי ושוב חזרה אלינו העליצות. למחרת אנו מבלים עוד יום בטקילה עם חברינו הצרפתים .ביני ובין ֶדדֶה החייכנית מתהדקים הקשרים ,וכך גם בין מרקוס ובין Bנֶק .זו תמירה ובהירת שיער ,עיניה תכולות ,חיוורות מעט ,והיא רזה מאוד, בניגוד גמור לחברתה הכהה ועגלגלה .יחד אנו חוזרים בסירה לּפּונֹו. אגם טיטי ָק ָקה סוער ,ואנו נאלצים למצוא מחסה באיים הצפים ,הקרויים "אורוס" .אנו מגיעים לּפּונֹו רטובים ,אך עליזים. מרקוס מצטרף אלי לחדרי במלון ולאחר רחצה קצרה אנו יורדים העירה .בינתיים מתברר שהצרפתים ,כמו מרקוס ,נוסעים כולם ללה- פס .הצרפתים ומרקוס מנסים לשכנע אותי להצטרף אליהם ,אך אני מסרב לוותר על אתר כמו מאצ'ּוּ-פיצ'ּו ,ויודע כי כספי לא יספיק לי גם לנסיעה ללה-פס וחזרה .אני נחוש בדעתי לדבוק בתכניתי המקורית ודואג לוודא את שעת היציאה של רכבת הבוקר לקּוסקֹו. בערב ישבנו כולנו בבית-קפה קטן מול המלון ,חבורת פרואנים ניגנו בסמפֹונִיָה ,שהוא חליל רועים ,ובגיטרה .בעל המקום תופף לפי הקצב ַ על הדלפק ,ולא דחק בנו להזמין עוד סיבוב .אחר כך נטל מרקוס את הגיטרה ובמיומנות וחינניות ביצע מחרוזת שירים נפלאה ,וכולנו נסחפים בקסמו ושרים בקול. בלילה ,בחדרנו ,שופת מרקוס שוב תה על פרימוס. "אז מה ,יוסי ,אתה נוסע בכל זאת לקּוסקֹו מחר?" הוא שואל. " כן ",אמרתי" .כבר ביררתי את שעת היציאה ברכבת הבוקר". "אני לא מבין אותך ",הוא מפציר" .מדוע לא תמשיך אתנו ללה-פס ,רק לשבוע ימים ,ואחר כך תחזור לפרו?" הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "באמת אינך מבין ,מרקוס .אני רוצה מאוד להצטרף ,אבל אני לא יכול לוותר על התכנית שלי .אני לא רוצה להחמיץ את מאצ'ו-פיצ'ו ,ואין לי מספיק כסף לעשות את שני הדברים". מרקוס לא ויתר" .תראה ,יוסי .חברתך נעימה לי מאוד ,יהיה נהדר להמשיך את הטיול ביחד .אתה הזמנת אותי להתחלק אתך במזונך, עוד לפני שהכרת אותי .עכשיו הרשה לי להזמין אותך לביקור בלה-פס על חשבוני ".הוא תחב שתי אצבעות לתוך מכפלת מכנסיו ,שלף כמה שטרי כסף והושיט לי שלושים דולר" .אנא ,קח את הכסף ,יוסי .אין לו שום חשיבות בעיני .תהיה לו משמעות רק אם תשתמש בו כדי להצטרף אלינו". "לא ,לא אוכל לקחת ,מרקוס ",עניתי לו במבוכה" .אני מעריך זאת מאוד ,אבל אתה נושא על גבך תרמיל נוודים בדיוק כמוני ואין שום סיבה בעולם שאקח ממך כסף". כאן החל מרקוס לדקלם באוזני שיר .איני זוכר את שם השיר ולא את שם המשורר .אבל תוכנו ,והדרך שבה דיקלם אותו מרקוס באוזני, זכורים לי יפה .זה היה שיר על אדם שלא רצה לקבל דבר מאחרים ומעולם לא ידע לתת. למחרת בבוקר היינו כולנו על האוטובוס הנוסע ללה-פס. יותר מכולם שמחה ֶד ֶדה לפגוש אותי באוטובוס .היא ישבה לידי ושוחחה אתי .היא היתה היחידה מבין חברותיה הצרפתיות שידעה אנגלית ,כי עבדה במשרד נסיעות בצרפתֶ .ד ֶדה וBנֶק הן חברות ותיקות .הן החליטו לנצל את חופשתן כדי לטייל ביחד בפרו ובבוליביה. ז'קלין הצטרפה אליהן באקראי ,סיפרה לי ֶדדֶה ,ועכשיו מצטערות היא וBנֶק על צירופה .היחסים בין ֶדדֶה וBנֶק לבין ז'קלין מתוחים ,הן לא מסתדרות ביחד .במהלך הטיול פגשו שלושתן את שני הגברים שבחבורה -מישל וז'אק .נוכחותם של אלה עזרה להוריד את המתח במקצת .מישל עשה עלי רושם סימפטי למדי .הוא היה בחור מוצק, בהיר שיער ואדום-זקן .גם הוא דיבר אנגלית טובה למדי .לעומתו, נראה ז'אק ציפור משונה .הוא היה חיוור-פנים ,צנום וארוך-שיער .ז'אק דיבר רק צרפתית .הוא היה צּפר חובב ,ועיין בספרים עבי-כרס על ציפרים למיניהן .לרוע מזלו ,בשעה שהעמסנו את הציוד על האוטובוס, ניצל מישהו את ההמולה וגנב את תיק המצלמות היקר שלו ,על כל ציודו .אך ז'אק נראה אדיש ומשועמם כרגיל. לאחר כחמש שעות נסיעה הגענו אל גבול בוליביה .כאן נתברר שז'אק המבולבל אינו מצויד באשרת כניסה לבוליביה .הוא לא ידע שצריך היה לדאוג לכך לפני שמגיעים למעבר הגבול .איש משטרת הגבולות שלח אותו חזרה לּפּונֹו ,שממנה באנו ,ובלית ברירה נאלץ ז'אק לקבל את הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הדין .בלי שהיות הוא תפס טרמפ במכונית ,שחצתה את הגבול לכיוון ּפּונֹו ,ונסע לדרכו. בעוד אנו ממשיכים להמתין להחתמת הדרכונים ,גילה מרקוס תושייה ופתח בשיחה עם איש משטרת הגבולות .זה גילה לו באקראי ,שאפשר לקבל אשרה גם בעיירת הגבול הפרואנית יונגס ,השוכנת במרחק שלושים דקות נסיעה ממעבר הגבול .אבל בינתיים נסע ז'אק לּפּונֹו, הרחוקה חמש שעות נסיעה. מרקוס לא היסס" :אתם תמשיכו ,אפגוש אתכם בקֹוּפאקּבאנה .בינתיים אנסה לתפוס את ז'אק". מרקוס השאיר את תרמילו בידינו וחיכה בצד הדרך למכונית ,שלא איחרה להגיע. נותרנו שלוש הבנות ,מישל ואני .יצאנו לדרך ולאחר כשעה הגענו לקֹוּפאקּבאנה .שוטטנו ברחובות ,עד שמצאנו בית-מלון שהיה סביר בעי -נינו .שכרנו שם שלושה חררים .על פי הנחייתו של מרקוס היינו צריכים להגיע למלון אחר ,אולם המקום היה בשיפוץ .השארתי שם פתק למרקוס ובו רשמתי את כתובת המלון ששכרנו. מרקוס וז'אק הגיעו לאחר שעתיים ומשהו .שמחתי מאוד לראות את מרקוס .ז'אק נראה אדיש וחולמני. "תפסתי אותו ממש ברגע האחרון !" סיפר מרקוס" .הוא כבר עלה על האוטובוס לּפּונֹו .ממש מזל !" בבית-המלון חילקנו בינינו את החדרים :מרקוס ואני בחדר אחד ,הבנות בחדר אחד ,וז'אק ומישל בחדר אחד .בין חדרי לחדר הבנות היה חדר אחר ובו התאכסן זוג תיירים צרפתים .הגבר היה נאה למראה ובנוי היטב .באוזנו האחת ענד עגיל .הבחורה היתה נאה ,תמירה ובעלת שיער ערמוני .הם היו זוג שמשך תשומת-לב. מרקוס ואני יצאנו לשוק לקנות מצרכים ,ועם שובנו נאספנו כולנו בחדר הבנות לקראת ארוחת הערב .כאן הצטרף אלינו בחור סיני חביב ,שנסע אתנו באוטובוס מּפּונֹו .מרקוס הכין את הארוחה ואני הלכתי לחדרנו כדי להביא משהו .ואז ראיתי אותה עומדת ,נשענת על משקוף דלת חדרה. זו היתה שכנתי החדשה .היא חייכה אלי ולמעשה הזמינה אותי להתחיל בשיחה .היא סיפרה שבאה עם החבר שלה מברזיל ועכשיו הם מתכוונים להמשיך לפרו. "איך ברזיל?" אני שואל. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "שיגעון אמיתי ",היא עונה" .אנשים נהדרים .ממש גן-עדן .כל מה שמעניין את הברזילאים זה סקס ,סקס ,סקס ו ...סמים .יש להם שם מריחואנה פנטסטית .חומר טוב .עישנו המון .אילו היה לי מזה קצת, עכשיו .אני מתה לעשן"... בפלאשּבק קולנועי נזכרתי במקרה שקרה לי באחת מנסיעותי ֶ כמו ביבשת .גם הוא היה קשור איכשהו בסמים .באחד הימים הגעתי לעיר בצפון פרו ,צ'יקלַיֹו שמה ,כמדומני .נהג המשאית שאסף אותי בדרך עצר במקום כלשהו" .עד כאן ,גרינגו ",ואותת לי לרדת .השעה היתה שתיים לפנות בוקר .הרחובות היו ריקים מאדם .פנסי הרחוב היו כבויים ורק הירח זרק אור חיוור על בתי העיר הרדומה .פסעתי לאט .התרמיל הכביד עלי .לא ידעתי לאן בדיוק אני הולך ,אבל המשכתי ללכת .לפתע צץ מולי בחור .אזרתי אומץ ושאלתי אותו איך יוצאים אל הכביש הראשי ללימה .הצעיר הסביר לי לאן ללכת ובאדיבות רבה גם ליווה אותי כיברת-דרך מסוימת .לפני שנפרדנו ,הוא שאל אותי אם אני מעשן מריחואנה .לרגע חשבתי שהוא מתכוון לבקש ממני מנת סם .לפעמים, אמרתי .אני מעשן רק כשמזדמן לי .אם כך ,השיב הצעיר ,הנה ,הזדמן לך .הוא תחב לידי מעטפה לבנה קטנה והסתלק .תודה רבה ,צעקתי אחריו ,ותמהתי על המתנה הזו מאדם אלמוני ,באמצע הלילה, בשומקום. רק עכשיו ,כשהבטתי בערמונית-השיער שחזרה מברזיל האקזוטית, זכרתי שאותה פיסת מריחואנה נמצאת בכיסי .היא היתה אתי כל הדרך בפרו ,ובבלי דעת עברתי את הגבול לבוליביה כשחבילת הסם ברשותי. ערמונית-השיער עדיין עמדה נשענת על המשקוף והביטה בי בעיניים מפצירות .היא היתה יפה מאוד .היה לה יופי זול במקצת ,אבל היא היתה מגרה מאוד. "יש לי קצת מריחואנה ",אמרתי לפתע. "באמת?; אתה רציני?" " כן ,רציני לגמרי". "נעשן?" " כן ,אבוא לחדרך אחרי ארוחת הערב ",אמרתי לה. "נהדר .תודה". עד שחזרתי לחדר הבנות סיים מרקוס את הכנת ארוחת הערב .הוא עירב ביצים עם גבינה ,בצל ,שום ,איטריות ולתוך כל התערובת הזאת שפך טונה מקופסה .עם הלחם השחור שנפרס לפרוסות היתה זו סעודת הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מלכים .אורחנו הסיני הודה לנו על ההזמנה ,אך סירב לטעום מן המאכל .לאחר הארוחה התפתחה שיחה ,ובדיוק כשעבר הנושא לפוליטיקה ביקשתי את סליחת החבורה והלכתי. נכנסתי לחדרה של בעלת השיער הערמוני .היא ישבה על המיטה כשגבה נשען אל הקיר .החבר שלה ישב על המיטה האחרת באותה התנוחה ועישן סיגריה .חייכתי אליהם ושניהם השיבו לי בחיוכים רחבים .בחדר עמדה אווירה של שותפות לחטא .התרגשתי קצת. הגבר ,שהוצג בפני כז'אן-פול ,לקח מידי את החומר והתחיל לגלגל סיגריה .את שמה לא ידעתי .כיוון שלא הוצגנו ,לא שאלתי .גם היא לא שאלה לשמי .שניהם דיברו אנגלית עילגת .קשה היה לנהל שיחה של ממש .אנחנו עושים סיבוב של עישון ,אבל מכיוון שאיני רגיל לעשן ,אני חש גירוי בגרוני ומשתעל .לא עברה דקה אחת וכבר הרגשתי מעין מסך שירד על שדה הראייה שלי .כשהמסך עלה ,נראה לי לפתע הכל מרוחק ,איטי ,כבד וזר. ניסיתי לדבר והרגשתי כאילו אני רואה את המלים היוצאות מפי מתעופ- פות לאט ,הרחק הרחק ,עד שהן מגיעות למחוז חפצן .מרגע שהתחלנו לעשן לא הצליח ז'אן-פול לומר משפט ברור אחד באנגלית .הוא ניסה לדבר אלי ,אבל דבריו הגיעו אלי מבולבלים וחסרי מובן. לפתע נכנס מרקוס לחדר .הוא אינו מבחין ששלושתנו נתונים תחת השפעת סם .הוא מתיישב על מיטתה של הבחורה .מרקוס ,מוכן תמיד לעזור ,מציע את שירותיו כמתרגם מצרפתית לאנגלית ולהיפך .כיוון שישבתי על מיטתו של ז'אן-פול יכולתי להביט בבחורה ולהקיף אותה בעיני .היא לבשה חולצת טריקו ,שהבליטה את שדיה החופשיים. "איך הבחורות בברזיל?" שאלתי את ז'אן-פול ,ובאותו הזמן חשבתי על חברתו שהבליטה חושניות רבה. "מנין לי לדעת?" צחק ז'אן-פול" .אני מתעניין רק בבחורים והם ממש משגעים". "ומה אתך? את מתעניינת רק בבחורות?" "לא .גם אני יכולה לספר לך על הגברים בברזיל .הם ממש משגעים". "אז מה? לא קרה לכם שהתאהבתם באותו בחור?" "היה משהו כזה". ַקיל שבאקוואדור". "שמע ,הכרתי קהילת עליזים עצומה ב ְגוַי ִ "שיגעון". הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מרקוס מתרגם ,הלוך ושוב ,כמו במשחק פינג-פונג .הוא עושה זאת בטון מיכני ,כאילו אינו שייך למקום ולאירוע .אמנם כן .הוא לא היה שייך. בעלת השיער הערמוני משפשפת את זרועותיה בידיה .עיניה מרגשות אותי .אני מנסה לצוד את מבטה .היא מאפשרת לי רק הצצה אחת עמוקה וקצרה ומיד משפילה את המבט .קר לה והיא שוב משפשפת את כפות ידיה בזרועותיה .מרקוס מסמן לה בתנועות ידיים רחבות להתקרב אליו .ז'אן -פול מביט בו באדישות ,שיש בה שמץ של בוז. השניים מספרים משהו .מרקוס מתנדב שוב לתרגם לי את דבריהם לאנגלית .אבל משום מה ז'אן-פול אינו מרוצה מהתרגום" .די ,תפסיק לשקר ! תפסיק ! למה אתה לא אומר לו את האמת? ספר לו הכל !" מתפרץ ז'אן-פול בכעס .הוא היה סמוק מרוגז והיכה בכוח על המיטה. לא הבנתי מה קורה .בהשפעת הסם באו הדברים באיטיות .הבחנתי במבוכתו של מרקוס ,שהשתתק פתאום .אני מנסה שוב לתפוס את מבטה של הצרפתיה החושנית ,אבל עיניה מתחמקות ממני ,בתוך השקט המעיק ,שהשתרר בחדר ,הרגשתי צריבה בלחיי .יכולתי להרגיש שז'אן-פול מביט בי .נוצר מתח עצום .פחדתי להביט אליו. ז'אן-פול שבר את השתיקה ואמר משהו בצרפתית .הפעם דיבר בשקט. נדמה לי שהבנתי את כוונתו ,אבל רציתי לשמוע את הדברים במפורש. ביקשתי ממרקוס לתרגם לי את דבריו. "הוא אומר ש ...אם אתה מעונין ...אז "...וכאן הפסיק. "ספר לי הכל ,מרקוס ",אני מפציר בו" .ספר לי מה הוא אומר?" מרקוס קם ממקומו בכעס" .אני חושש שאני מפריע כאן ",הפליט ברוגזה ,ויצא מן החדר בטריקת דלת. השקט שהשתרר שוב היה כבד ומעיק .התחלתי לרעוד מהתרגשות. לחיי השמאלית בערה ממש ממבטיו של ז'אן-פול .שוב אני מנסה להביט בעיניה והיא מתחמקת ממני .התחלתי לחשוש מהתפתחות שאין לי שליטה עליה .ניגשתי אל מיטתה להצית סיגריה ונשארתי יושב לידה .עכשיו הוא מביט בי מרחוק ואינו אומר דבר .השתיקה נמשכת, עד שהיא אומרת לו משהו בשקט .לבסוף ,פנתה אלי ואמרה שהם רוצים לישון. יצאתי מחדרם ולפתע ראיתי סביבי רק חשיכה .השחור התחלף בסגול לסירוגין .הרגשה של פחד ובדידות השתלטה עלי .החזקתי בחוזקה את המעקה וגיששתי את דרכי אל החדר .הגעתי אל מיטתי ומיד החלקתי לתוכה והתכסיתי בבהילות .הווילון שהוסט על החלון הטיל צללים, הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שנראו בעיני כמו דמויות זדוניות ורעות .אחר כך נפלה עלי תרדמה עמוקה. למחרת בבוקר החלפתי עם מרקוס דברים על מאורעות הלילה .מרקוס ניסה להסביר את עזיבתו הפתאומית בהתנגדותו לעישון סמים" .עליך להבין ,יוסי ,אסור לי לעשן .בהזדמנות אסביר לך מדוע .אני יודע שלסמים יש השפעה מסוכנת עלי". אני מסביר לו בנימה של התנצלות ,כי למעשה אינני מעשן כרוני .רק במקרים מיוחדים אני מרשה לעצמי להתנסות בזה .ליל אמש היה אחד המקרים הללו. אבל מרקוס לא נשאר מפויס זמן רב .כאשר קינטרתי אותו ,מתוך לצון, על נסיונות הפיתוי שלו כלפי בעלת השיער הערמוני ,התפרץ בכעס רב. "לא נכון ",הוא רתח" ,לא חשקתי בה .היה לה קר ואני ניסיתי לעזור לה .הצעתי לה להתכסות בשמיכה .הרי אינך מעלה על דעתך שהייתי נוגע בה על יד החבר שלה". "אבל ,מרקוס ,הרי הוא אמר בפירוש שהוא הומו". מרקוס העדיף להכחיש .הוא אמר שז'אן-פול לא התכוון ברצינות לדב- רים .רק התלוצץ .לא יכולתי להסביר לעצמי את התנהגותו של מרקוס. היה משהו מוזר בשיחה הזאת .נדמה היה לי שמרקוס אינו גלוי-לב אתי .באותו בוקר לא התחשק לי לצאת לסיור באתר הריסות האינקה שבאיי השמש באגם הסמוך .נפרדתי מעל החבורה וקבעתי עם מרקוס מישל החליט להצטרף אלי. שניפגש למחרת היום בלה-פסֶ . בשעה שארזתי את תרמילי באה ֶדדֶה לומר לי שלום" .אפגוש אותך בלה-פס ",אמרתי לה .אינני יודע איזה שד נכנס בי .לפתע חיבקתי אותה ונשקתי לה בכוח על פיה" .אתה פשוט משוגע ",אמרה לי במבטא המצחיק שלה וסגרה את הדלת. פרק ב המוצ'ילרוס לה-פס שוכנת בעמק ובכל זאת היא עיר הבירה הגבוהה ביותר בעולם. 3,600מטר מעל פני הים .זוהי עיר קסומה ,מיסטית ואקזוטית .על אף המודרניזציה ,עדיין שולטים בה תווי אופי של עיר קולוניאלית משגשגת. הגעתי לכאן באוטובוס ,שהיה עמוס נוסעים מבני המקום .הם נראים חיצונית כמו אנשי פרו ,אך באופיים הם אנשים חביבים ,שליווים, מסבירי פנים וישרים. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שוטטתי להנאתי בככר מּורִיֹו ההיסטורית ובכיכר סן-פרנסיסקו רחבת הידיים .מן הכיכרות התפצלו סימטאות צרות ,שבהן נמכרים דברי הBר ֶט -סניה המשובחים ביותר ביבשת .בחנות קטנה במעלה רחוב סאקארנאגה פגשתי את Bמּפארֹו היפה .היא נולדה בהונדורס והתחנכה בארצות-הברית ,ושם פגשה בחור בוליביאני והתחתנה אתו. בבואם לבוליביה עזב אותה בעלה ,אך Bמּפארֹו נשארה לגור בלה-פס אצל משפחתוB .מּפארֹו טובת הלב עוד תיזכר במהלך הדברים. מול החנות של Bמּפארֹו ,על דוכני עץ ,רוחש שוק הכשפים של הּפ ַצ' ָמ ָמה ,היא ֵאלת האדמה של האינקה .בעלות דוכנים מציעות ַ קמיעות ,עשבי מרפא וכישוף ועוברים מיובשים של למה .המוכרות המכשפות אינן מתלהבות להסביר מה טיבם ושימושיהם של הדברים שהן מציעות. המדרכות מלאות רוכלות המוכרות דברי מאפה ופירות .והנה מוצ'ילרו. ִ בחולצת כותנה גסה ו ַצ'לֶקו רקום מעשה ריקמה עתיק .הוא מתווכח בקולי קולות עם רוכלת אינדיאנית על מחיר אשכול בננות ומנגו. מחנויות המוסיקה נשמעים שירים בוליביאניים .צלילי צ'ּו ַרנגֹו .חליל וסמפוניה ומילים שקצתן ֶקצ'ּואה .שהיא שפת האינדיאנים ַ האינקאים,וקצתן ספרדית. בבוקר ,בשוק המבהיק בניקיונו ,הרוכלות מציעות בקול "ִּ Bפי וטֹוחֹו ִרי", שהם משקאות עשויים מתירס וטעמם נהדר .כולן לבושות בחלוק כחול ובכובע כחול .הן מגישות את המשקה המהביל עם שתי לחמניות טריות,או עם האּו ֶצ'ה ,שהוא מין בורקס. בּפראדֹו ,היא הטיילת ,יוצאות אל המדרכות תלמידות התיכון ,בעת ְ ההפסקה ,כולן בחלוק צחור אחיד .הן מציקות לכל גרינגו עובר בשריקות ובקריאותB" :י לאב יּו" .החצופות שבהן אף אינן מהססות לדחוף או לצבוט בעכוז. בצהריים ,גבם שעון אל קיר הכנסייה ,כובעים סרוגים לראשם ,יורקים הזקנים את עיסת הקוקה מפיהם ,לפנות מקום לארוחת הצהריים. לאחר שישברו את רעבונם ,תישלף שוב השקית ,קומץ עלים יוכנס לפה ואז תינגס האבן המתסיסה. ובערב הטיילת מלאה מפה לפה .צעירים ומבוגרים מטיילים בנחת, גודשים את בתי-הקולנוע ,את אולמות המופעים והמסעדות .חיי הלילה של לה-פס תוססים .אך בחצות ,כמו לסימן מוסכם ,הרחובות מתרוקנים מאדם .באחת אחר חצות נכנס לתוקפו העוצר הצבאי ,ושקט יורד על העיר. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - אני מתגורר בבית הזקנים היהודי .זהו הקן הישראלי המקומי ,מוסד בפני עצמו שעוד ייזכר לטובה .אני נהנה מאוד משהייתי בעיר .מרקוס, ֶדדֶה וBנֶק מתאכסנים במלון "רוסאריו" ואני מרבה להיפגש אתם .ז'אק וז'קלין חזרו יחד לפרו ואילו מישל המשיך לברזיל ,וכך נותרו רק השלושה .חברות אמיצה מתפתחת בין מרקוס וBנֶק ואני רואה איך אט אט מתאהבים השניים .גם ֶדדֶה ואני איננו טומנים ידינו בצלחת .אך היחסים בינינו שוניםֶ .דדֶה נחמדה ,היא מוצאת חן בעיני ,אבל אהבה - זה סיפור אחר. בבית הזקנים מתגוררים ישראלים רבים ואני מתוודע לחברים חדשים. אני מחלק את לילותי בין בית הזקנים לחדרה של ֶד ֶדה ,אוכל בשוק בפרוטות ונהנה מהחיים. בבוליביה חג מגיע ,חגה של אלת האדמה האגדית של האינקה, הּפַצ'ממה .קרנבל גדול נערך בעיר ִטיאּונָקֹו ואני נוסע לשם עם ֶדדֶה ואיתן ,ישראלי נווד כמוני ,שפגשתי בלה-פס. לטיאּונָקֹו באוטובוס דחוק ועמוס ,שהדיף ריח כבד .נראה הגענו ִ שהנוסע במושב שלפני לקה במחושי קיבה וגרם לכולנו להשתתף בצערו .בחוץ קר למדי .מסביב אנו רואים את אתר העתיקות הנהדר של האינקה ,ובמרכזו עומד שער השמש המפורסם .איתן בולט בשטח, וקשה להתאפק מצחוק למראהו .הוא מתנשא בגובהו מעל לכל הראשים ,עטוף בפונצ'ו חּום ,מלאכת יד ,בדומה למקומיים" .זוהי החגיגה הגדולה בדרום אמריקה אחרי הקרנבל בברזיל ",אומר לי איתן. הטקס אמור להיות מרשים ורב משתתפים .אנו רואים צעירים רבים בבגדים עשויים קרטון נוצץ וכובע תואם .הקרטון אינו נחשב בעיני מבודד טוב ,ועור הברווז מעיד כי קר למשתתפים והם מחכים בקוצר רוח לפתיחת הטקס .בינתיים מצטרפים אלינו גם מרקוס וBנֶק .אני מציג את איתן בפני Bנֶק ומרקוס והם מחליפים חיוכים לבביים .מרקוס ממהר לתפוס לו עמדת צילום נוחה .עד לתחילת הטקס אנו מטיילים בין העתיקותB ,נֶק עם ֶד ֶדה ,ומעט מאחור איתן ואני. " חמודה ",אומר לי איתן. " כן ,היא בסדר". "נראית עליזה ,מצחיקה ,עם ראש טוב ,לא?" "היא בסדר". "והשנייה בחורה ממש יפה". " כן ,והיא ומרקוס זוג נחמד". הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "איך הוא?" "תשמע ,זה אחד הבחורים הנדירים שפגשתי בחיי .טוב לב אמיתי, אתה יודע ,לא בשביל להראות או שיגידו עליו ,אלא ממש מבפנים". "נתקלתי בו פעם בהּוארז .הוא היה שם עם בחורה יפהפייה ,שיער שחור ,עיניים כחולות ,שיגעה את כולם". "זוהי מוניקה .הם היו חברים במשך תשע שנים .עכשיו זה נגמר והוא די סובל .אני שמח שהוא מצא את Bנֶק". בינתיים הגיעו למקום הנכבדים בכלי-רכב מיוחדים .צוות הטלוויזיה התמקם מול זירת האירוע .שר נאם נאום פתיחה ארוך .סבלנותו של Bפּוארָה !" )החוצה ,החוצה( ,שאג הקהל .איתן ֵ הקהל פקעהB" .פּו ֵארָה ! ואני הצטרפנו אל השואגים. "שילך לכל הרוחות ,המנוול הזה ,החוצה !" אני צועק. "החוצה ! תסתלק מפה ! תתבייש לך ,גנב ,שקרן ,נבזה !" עונה איתן. "הוא הורס לנו את הפייֶסטה ,העושק הזה ! החוצה!!!" "החוצה ! החוצה!!! מי זה האידיוט הזה בכלל ,יוסי?" "לא יודע ,אבל הוא ממש שנוא .החוצה ! בן-זונה !" השר סיים את נאומו ונתן את אות הפתיחה לחגיגה .תחילה רקדו במעגלים ושפכו כַדי צ'י ָצ'ה ,אותו משקה מסורתי עשוי מתירס ואלכוהול, על האדמה ,כאילו כדי להפרות אותה .עכשיו הופסקה השמחה לרגע. שדרנית הטלוויזיה ניצבה מול המצלמה ודיברה למיקרופון ,כנראה הציגה את האירוע .אחר כך התחילו להגיע שורות ארוכות של לוחמים אינקאים עתיקים ,לבושים בקרטונים נוצצים .הם ניצבו על חומות העיר העתיקה ויצרו מראה רב רושם .ואז הופיע ,כולו אומר הוד ,המלך ,בן השמש ,בלוויית שתי נשותיו היפהפיות .הוא ניצב במרכז החומה ועשה תנועות שפתיים וידיים .ברמקול נשמע נאום בשפת קצ'ואה וכל הזמן הניצבים עושים תנועות של לוחמים אינדיאנים. "הפיסטה הכי גדולה בדרום אמריקה ,אה איתן?" הקנטתי אותו. החלטנו ללכת לשתות בירה בכפרB .נֶק מעדיפה להישאר ולצפות. מרקוס מצלם .איתןֶ ,דדֶה ואני פוסעים אל מחוץ לאתר ,נדחקים בהמון המצטופף בפתחים .במסעדה הקרובה אנו קונים שתי בירות גדולות, הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - ֶדדֶה שותה קולה .אין מקום ישיבה במסעדה ואנחנו יוצאים ויושבים על הגדר שבחצר .מעבר לגדר יש שלולית מים ובה מקפצות קרפדות. "תיזהר ",אומר לי איתן" .שמעתי שיש קרפדות ארסיות שנושכות ואתה מת תוך כמה דקות". "אתה חושב שאלה ארסיות?" אני שואל. "אין שום הוכחות שלא ",הוא עונה. בדיוק ברגע זה נכנסים לחצר המסעדה "מלך" האינקא ושתי נשותיו היפות .הם נמלטו ראשונים מהמופע ,כנראה .למראה המבטים שאנו שול -חים בהם הוא מחייך חיוך מצניע גאווה ,אך כשהוא חולף על פנינו הוא מבחין במבטים החמדניים שאנו נותנים בנשותיו ,אומד שכל אחד מאיתנו גבוה ממנו לפחות בשני ראשים ,וחיוכו נמחק .בליבו הוא אמר ודאי" :גרינגוס דה מייֶרדה !" )זרים מחרא(. אחר כך ,בכפר ,מתחילה השמחה .המקומיים רוקדים עם נשותיהם השמנות .כולם עליזים ואנו מסתובבים ביניהם .המקום מוצף רוכלים, המוכרים בעיקר דברי מאפה ובשר על האש .הם מטגנים את הבשר בשומן חזיר במחבת ושמים עם בצל על לחמניה .המוני ילדים מנסים לדחוק לתיירים מזכרות מקרמיקה .אני נושא ונותן עם אחד הילדים וקונה ממנו שבעים מזכרות בשני דולרים וחצי .אנחנו עייפים ומתחילים לנוע לעבר מגרש האוטובוסים .בין זרם הרוקדים אנו פוגשים חבורת גרינגוס לא מוכרת. "מנה אל.אס.די .תמורת בקבוק בירה ",מציע לנו אחד מהם" .לא תודה ",פוטר אותם איתן מעלינו. ירדנו בשביל המרכזי של הכפר ומולנו נוהרים החוגגים ,מי בחליל ומי בתוף ,וכולם כבר מבוסמים .ניסינו לעצור טרמפ ,אבל רוב המכוניות היו עמוסות .לבסוף מצאנו מקום עמידה באוטובוס עתיק-ימים .היה חם ודחוס בפנים ,וכך ,בחוסר נוחות ,בחום ובאבק חזרנו ללה-פס .יום אחד אחר הצהריים ,עדיין בלה-פס ,ישבנו מרקוס ואני בבית-תה קטן שגיליתי בסימטה ליד הכנסייה .מרקוס סיפר לי בשמחה על הימים המאוש -רים האחרונים ,ואף ניסה לשכנע אותי לוותר על חזרה לפרו ולהמשיך אתו אל פנים בוליביה. "בוליביה פשוט מביאה לי אושר ",אמר" .אפילו מגיד העתידות היה מופתע לו ידע זאת" "...למה אתה מתכוון ,מרקוס ,מגיד עתידות? אתה לא רוצה לומר שאתה מאמין בשטויות האלה". מרקוס חייך" .לא רק שאני מאמין בזה ,אני עצמי קצת כזה". הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "איני מבין ",תמהתי. "זה יישמע לך מוזר ,יוסי ,אבל זאת האמת .אני לא בחור רגיל ,יש לי מין כוח .אני לא יודע בדיוק איך להסביר ,אבל לפעמים אני מרגיש דברים באוויר .לפעמים דברים קורים לי ,דברים מוזרים .כשהייתי צעיר יותר ,הייתי מנבא עתידות לכל חברי .ניבאתי להם מי יתחתן ומתי ,כמה ילדים יהיו לכל אחד מהם .עברו שנים ,וכולם נוכחו לדעת כי ניחשתי בדיוק את אשר יקרה .נשים הרות פנו אלי תמיד בבקשה לדעת את מין הילוד .הייתי מחזיק מחט קשורה לחוט ומתרכז היטב; אם המחט נעה ימינה -בן זכר ,אם שמאלה -בת .כמעט תמיד צדקתי .למורה בבית- הספר ניבאתי ,כי יהיו לו שלוש בנות .הוא צחק ואמר כי שתיים כבר יש לו ואינו מתכונן להביא ילד נוסף לעולם .כעבור שנים מספר ,אני עצמי כבר הייתי אז מורה בבית-ספר שווייצרי בספרד ,קיבלתי מברק ,לבוא ולשמש שושבין בטקס הטבלתה של בתו השלישית של אותו מורה ספקן .אתה מבין "...הוא עושה אתנחתה ,לוגם מן התה המהביל, מדיּום .גם ל ִאמי יש אותו כוח ,על וממשיך" .יש לי מין כוח .אני מין ֶ הנסיעה לדרום-אמריקה ,גם כן החלטתי כך .משעלה הרעיון ,בחנתי אותו בשיטת החוט והמחט .התשובה היתה כן לנסוע .לא רציתי בכך. שוב ושוב ניסיתי להניע את המחט שמאלה ,אך היא הקפידה לזוז ימינה וציוותה עלי :סע ! "אני מאמין בדברים האלה .אתה יודע ,אני נוצרי מאמין ,אני מתפלל כל ערב ,וכשיש לי מעט פנאי ,אני קורא בברית החדשה .כך עושות גם אמי ואחותי .אבי ואחי הם שונים .הם חמרניים יותר ,אנשי עסקים .מוניקה היתה כמוני ,היא היתה אידיאליסטית .אחרי תשע שנות חברות היה לי קשה ,כשהיא הודיעה לי שהיא עוזבת אותי .חשבתי למות .התחננתי לפניה בעשרות מכתבים ,שתבוא ונעשה ניסיון נוסף ,היא חייבת לי לפחות ניסיון נוסף .היא באה לפרו .זה היה רע ,רע מאוד .הרגשתי שאני מפסיד אותה .פחדתי ...שמעתי על ה' ְברּוחֹו' ,מכשף יודע-כל, שגר בלימה .נסעתי לראות אותו .סיפרתי לו עליה והוא ביקש לראותה. מוניקה הסכימה לבוא .אחרי כן הוא אמר לי ,כי זה הסוף .אין לנו עתיד, ועלינו להיפרד .האפשרות היחידה שנותרה הם מעשי כשפים ,ואם ארצה ,יעשה זאת בתשלום .סירבתי בתוקף .לפני שעזבתי ,הוא הזהיר אותי .הוא אמר לי ,כי הוא חש סכנה מרחפת מעל ראשי .הוא יעץ לי להסתלק מדרום-אמריקה' .אתה תמות כאן ,או שתהרוג מישהו. הישמר !' כך הוא הזהיר אותי .אבל לא יכולתי לחזור .לא עכשיו ,אחרי שמוניקה עזבה אותי. "המשכתי לבדי .התפללתי לאלוהים פעמים כה רבות .רציתי להיות קרוב אליו ,ואני יודע כי יש שלוש דרכים להתקרב אל האלוהים ,אל העולם העליון ,אל המציאות האחרת .האחת היא הדרך הדתית ,כמו הקבלה אצלכם והמיסטיקה שלנו .להתעמק בסודות הכתובים בספרי הקודש ולנסות ,על ידי דבקּות ,להגיע לחוויה מיסטית .זו דרך קשה מאוד ואני התאמצתי ,אך לשווא. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "הדרך השנייה היא דרך המחשבה ,המדיטציה ,הירידה אל נבכי הנפש, מציאת האני והעוצמה הטמונה בו ,היא העוצמה האלוהית .זוהי דרכם של חכמי המזרח הרחוק. "והדרך השלישית ,יוסי ,היא הדרך הקצרה .אלה הם הסמים .הם מעבירים אותך במהירות אל אותה מציאות אחרת .אבל זו דרך רעה ,כי הכוחות הרעים שולטים בה ולא האל הטוב .אבל אני התפתיתי להם. "זה היה בצ'ילה .הגעתי בטרמפים לכפר קטן ,וכשפתחתי בשיחה עם מ- אחד התושבים הוא סיפר לי שבכפר מתגורר אמן שווייצרי ,הנשוי ל ַק ְ ֶּפ ִסינָה ,כלומר לבת כפר .חשבתי להתעכב ולבקרו ,אך הזדמן לי רכב שנסע לעבר מחוז חפצי .התרחקתי מהכפר ,אולם תחושה מוזרה החלה אופפת אותי .חשתי כי אני חייב לחזור ,אני חייב להיות שם! הרגש היה כה עז ,עד כי הוריתי לנהג לעצור ,ירדתי והתחלתי הולך בכיוון הכפר ,עד שעצרה משאית ואספה אותי .כשהגעתי חזרה לכפר, ביררתי את מקום מגוריו של השווייצרי .אשתו היתה בבית לבדה ,פרט לבתה הקטנה שעמדה לידה .היא היתה אשה נאה ,ואילו תווי פני הילדה הסגירו את מוצאו האירופי של אביה. "האשה קיבלה אותי כמובן מאליו ,כאילו קיבלו הודעה על בואי וציפו לי. גם אני ,משום מה ,לא הסברתי דבר .פשוט התיישבתי וחיכיתי. "השווייצרי הגיע ,לחצנו ידיים .הוא לא שאל כלום ,רק הורה לאשתו להגיש ארוחת ערב .הוא נראה מודאג ,עיניו היו שקועות עמוק בחוריהן. "מיד עם תום הארוחה ,הוא הוציא... הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שואה שלנו ,אמיר גּוטפרוינד רומן מקור זמורה ביתן 431עמודים 3-13125 כריכה אחורית מאז שראה אור לראשונה ,בשנת ,2000תואר שואה שלנו על ידי המבקרים כהישג ספרותי נדיר וכחוויית קריאה מפעימה בעוצמתה. שואה שלנו מסופר מבעד לעיניהם של צמד ילדים ישראלים .זהו ספר שבורא עולם ,ובה בעת מתעד אותו; זהו ספר שגיבוריו – ניצולי שואה טראגיים ,מופלאים ,ססגוניים – מצטלבים בו למסע היזכרות חושפני ועוצר נשימה .זהו ספר רציני ומלא דימיון – והכול עד דמעות .וזהו גם הספר – ובזה כישרונו העצום של גוטפרוינד – שמצליח לא רק להכניס את הקורא אל תוך הבלתי-נתפס ,אלא גם לכבול אותו שם ,ולו לרגע ,ואז לחלצו חזרה. "מאז עיין ערך אהבה של דוד גרוסמן ...לא ראינו ספר המטפל ב'חוויית השואה' במידה כזאת של העזה". מנימוקי חבר השופטים להענקת פרס בוכמן "גוטפרוינד כתב ספר יוצא מן הכלל על החווייה הזאת – על דור ההורים ועל דור הבנים והבנות ...הישג מרשים"... אביעד קליינברג ,הארץ "ספר חכם ,מעורר מחשבה ומצחיק"... אברהם בלבן ,מאזניִם "הדמויות שלו נראות לפעמים כאילו נלקחו מסרטים של פליני ...נדיר להיתקל בספר ביכורים שעשוי במיומנות כזו ,ברגישות מופלאה כל כך ...נדיר למצוא מגע כזה ,כל כך אוהב וכל כך מסור ,שמצליח לרדת במעלית הלב אל עומק החשיכה ולהגביה עוף משם כשהוא מזוכך וצלול כל כך". שירי ארצי ,העיר " ...אחד ]הספרים[ החשובים והיפים שראו אור בתקופה האחרונה". בתיה גור ,הארץ הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "ספרו של גוטפרוינד הוא בעל עוצמה שכמותה לא הכרנו בסיפורת מאז זכרון דברים מאת יעקב שבתאי ועיין ערך אהבה מאת דוד גרוסמן". אלכס זהבי ,ארץ אחרת אמיר גוטפרוינד ,יליד חיפה ,1963 ,משרת כסגן אלוף בחיל האוויר .שואה שלנו זיכה אותו בפרס בוכמן לשנת .2001הספר עתיד לראות אור בקרוב בהוצאת הספרים הגרמנית ,Berlin Verlagואף נבחר להיות כותר מוביל שלה. "... נצלת ,כי היית ראשון נצלת ,כי היית אחרון, כי לבד .כי אנשים. כי לשמאל ,כי לימין. כי ירד גשם .כי נפל צל. כי שרר מזג אויר שמשי. מזל שהיה שם יער. מזל שלא היו עצים. מזל שמסילה ,וו ,קורה ,בלם. מסגרת ,סיבוב ,מילימטר ,שנייה. מזל שתער צף על המים. בגלל ,מאחר ש ,ובכל זאת ,אף על פי. מה היה אילו יד ,רגל, בפסע ,כחוט השערה מצרוף המקרים. "... )'כל מקרה' ,ויסלבה שימבורסקה. תרגום :רפי וייכרט(. 1993 החוקים שלנו סבא היה אומר' ,אנשים צריכים למות ממשהו ',וסירב לתרוםלמלחמה בסרטן ,למלחמה בתאונות הדרכים ,למלחמות אחרות .כדי לבטל אפשרות שייחשב לקמצן ,נהג להתפרץ במפגני נדבנות ,כבירים ומופתיים .כה יפה ידע לערוך את מופעיו ,עד שאלמלא אנו ,הקרובים אליו ,לא היתה נודעת האמת הפשוטה -הוא היה קמצן. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בתוך ביתו היתה הקמצנות חוק עולם .הוא אסף בקנאות בקבוקים ריקים ראויים לדמי פיקדון ,וכשנשבר אחד מהם ,זייפו והדביקו ביד אמן .את חולצותיו הטיל כקוקייה לסלי כביסה זרים ,מביים כתמים אם צריך .באורח פלא ידע להצטנן בתיאום עמנו .שתה מן הסירופים שלנו ,את שלו החביא .את החלמותינו הקדים .יכריז' ,כבר בריאים ',וצבר לעצמו את האנטיביוטיקה במכָל .בכל פעם שירד מפלס הנחסכת .באמבטיה בביתו החזיק סבון נוזלי ְ הסבון מתחת למידה של זרת ,מהל אותו במים ,בתהליך חוזרונשנה שסופו מים המשוכנעים שהם סבון. אבל תחבולתו המופלאה ביותר היתה כוחו המאגי על שקיות התה .כל שקית כזו ,גם בצלילתה העשירית למים הרותחים ,הפיקה מעצמה דבר מה ,הבל תה ,על סף המוחשיות הפיזית של רעיון החומר .העלאת השקית מן המים לוותה במבט חשדן ,בקיא ,כלפי השקיק התלוי בקצה חּוטֹו מן הכפית .לפי סימנים הידועים רק לו היה מעריך את אונו של השקיק ,גוזר גורלו' .סלקציה' היה קורא לטקס הזה ,כשרצה להתאכזר אל סבא יוסף. חשדנו בו שגם בכלות כוחן של השקיות לא השליכן ,אלא אגר אותן במקום סתר ,כדי לעשות לעצמו יום אחד מכולן מזרן חדש .חיפשנו אותן במשך כל ילדותנו ,אך מעולם ,גם בחיפושינו החטטניים ביותר ,גם כשחשפנו את מכתביו לרקדנית ג'ויס ,את חובו ליהודי המנוח פינקלשטיין ואת גיזת הקונדומים הפלאית ,לא מצאנו אצלו ולו שקית תה אחת. שמחנו ,לעתים ,להזכיר לעצמנו שהוא בכלל לא סבא אמיתי שלנו. קראנו לו סבא ,סבא לֹולֶק ,בזכות חוק הדחיסה של משפחתנו ,פרי המצאתו המופלאה של דור השואה הראשון ,הורינו .העדר אחים ,דודים ,אבות ואמהות ,הסיר את הצורך לדקדק .לכל מי שהיה מבוגר ,בן דורם של ההורים, קראנו 'דוד' .צאצאיהם היו בני דודינו. לא שהכול היה פרוץ .היו חוקים ,כן ,נדרשה התאמה בתחושות הקִרבה בין כל הדורות ,על מנת שיתאחה התפר הזה ,וכל פרט בו יוכל למצוא את קרוביו .נזקקנו ליחס רעות בדור ההורים על מנת לרכוש את בניהם ,בני הדודים' .דוד' מסתגר ,שאינו נוטה להתעניין באירועי משפחה ,מנע מאיתנו אשכול שלם של בני דוד מעוניינים .מנע -וחסל .לא היו פשרות כאן ,בחוק הדחיסה .בעיקר היינו זקוקים לסבים וסבתות ,לכן פרצנו דרך בין הסייגים ואספנו מהם ככל יכולתנו. לא הכרתי מעולם את אביו של אבי ,זאב-וולף )באלבומו של אבא משכה את עיני תמונה קטנה של קברו( .בחרנו את בני דודיו ,סבא לולק וסבא חיינק, להיות לנו סבים .בצד של אמא ,תחבולה דומה -אל אביה ,סבא שלום החולה ,אחרון אנשי השואה ,הנעול במעמקיה של מחלה סופנית ,פרי עינויי הגסטפו ,צירפנו קרוב רחוק שלו להיות סבא רשמי ,סבא מנשה .בהזדמנויות אחרות רכשנו את סבא ארנסט ,סבתא אווה ,סבא ויל. כמה קטנה ,עלובת ממדים ,היתה משפחתי האמיתית ,זו שכיסינו בקרובי הסוואה. סבא שלום .1980-1912 ,דודה אחת. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בנה ,בן דוד אמיתי אחד. כן ,דוד נוסף ,בעצם ,אחיה למחצה של אִמי. לא צריך פסיכולוג בשביל להבין ,היתה אומרת לי אפי ,כשסיפרתי לה איזותשוקה תוקפת אותי לשכב עם ענת כשאנו חוזרים מאחת החתונות במשפחתה .בקושי היא חולצת את נעליה .עוד במכונית ,עייפים ,אני שולח יד לכפתורי שמלתה .במושב האחורי רוטן יריב ,נסיך בן חמש. סבא לולק ,אמן התה ,לא היה ראשון הסבאים .השגנו אותו די מאוחר .אבל שלְדה דמותו היתה ציר חזק של חיינו ,הרעיפה ניצוצות על שנת '70שלוִ , גוועת ,רבת טענות ,שרק הוא הצליח לכפות עליה חיים .מעונב תמיד ,מעשן תמיד ,לבוש בגרנדיוזיות צבעונית ,נהג לצאת מפתח הווקסהול כאילו היה הקיסר פרנץ יוזף ,יוצא לנופף להמונים ממרפסתו .עניין של דקות אחדות, וכבר נמצא יושב ,שותה תה ,אוכל עוגה שהוגשה לו ,מעשן סיגריה. סבא לולק ,יוצא דופן מובהק בסביבה שלנו ,כלל לא היה ניצול שואה .מלחמת העולם השנייה תפסה אותו משרת בגדודי הפרשים הפולנים ,אלה האומללים המטורפים שהסתערו בזעקות 'הּורה' ונפנופי חרב על הטנקים הגרמניים. כשהתפוררה יחידתו נמלט סבא לולק לרוסיה ,ושם הצטרף לצבא המתנדבים של הגנרל הפולני אנדרס .עם צבא אנדרס יצא במסע דרך פרס וארץ ישראל, עד אנגליה ,על מנת להשתלב מחדש במלחמת העולם .חיילי צבא אנדרס, וסבא לולק בתוכם ,הושלכו אל הקרבות הקשים ביותר ,סבלו את האבדות הנוראות ביותר .חיילים בפרוטה אלה -שהוטלו למערכה בכל פעם שגנרל כלשהו הימהם לעצמו בחדרי המבצעים' ,ננסה אותם ,למה לא?' -ספגו אבדות ,סוננו וזוקקו ,עד שנשארו ביניהם רק דמויי-סבא-לולק ,אנשים מצופים מזל טהור ,חסרי מורא כלפי שכנם הוותיק – המוות .מדי יום ראו אותו מולם, יוצא לענייניו ,והתרגלו לחוות כלפיו ניע ראש ,תנועת יד אל הכובע -נימוס שכנים ,זה הכול .הם אינם מתערבים בעסקיו ,והוא אינו מתערב בעסקיהם. מלחמת העולם נגמרה .חיילי צבא אנדרס ,שארית השארית ,זכו לפיצוי על שירותם -אזרחות בריטית .אך סבא לולק ,מאוהב ברקדנית אמריקנית מקנטקי בשם ג'ויס ,שב לפולין ,למצוא מי נותר מהמשפחה .ג'ויס אבדה לו בדרך ,ויתרה על סיכוייה להיות סבתא ג'ויס )מבחינת העובדות היבשות, המירה את סבא לולק בפסנתרן וינאי( .משפחתו אבדה בתאי הגזים .נשאר רק אחיו הצעיר חיינק ,ואיתו עלה לארץ ישראל .כאן התחדשה מלחמתו כנגד העלובים הבוכים על גורלם ,המספרים בלחש על אושוויץ ובוכנוואלד .סבא לולק היה מוכיח את הניצולים: לכם סלקציה נורא? אצלכם לקחו אחד משלוש? עשר שעות ערומים להיותבשלג באפפלפלאץ? נו ,פינוק .אצלנו ,נגד גרמנים במונטה-קאסינו ,הלוואי אחד משלוש ,ושתי לילות ושתי ימים ,מי נח קצת מת ,קדימה ,לזוז ,אין הפסקה .נו .צרות היו לכם... העברית שלו .אלף שגיאה ושגיאה ,כמעט בכל משפט מתגלגל מתּומן של טעויות. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מרים כוס לחיים - :החיים טובים ,יהודים! אנטישמי מעט. שותה הרבה .מעשן .תמיד בגו זקוף ,תמיר ,למרות כאבי הגב. היו לו אדמות באזור גדרה ,שעליהן רמזו לו פקידים-מסוימים -במקומות- הנכונים שיופשרו בקרוב לבנייה .מעת לעת ,במשך שלושים שנה ,יצא לבחון את אוצרו ,החקלאי בינתיים ,המכוסה ראשי חסה או תות ,כמין שיני חלב שבקרוב ינשרו ,יפנו את הזירה לעיקר העיקרים .הפקידים ,במשך שלושים שנה ,התחלפו ,אבל סבא לולק לא איבד אמון ,הוא בטח ביטחון מלא באמינותה של השחיתות וסירב למכור את אדמותיו לאיזה חקלאי טרדן ממושב קדרון .שוב ושוב הציע החקלאי הצעות ,שוב ושוב דחה אותן סבא לולק. על אדמה שלי לא יִגְדל ירקות! הצהיר ,לוהט ,כבוש כולו באידיאולוגיה .אצלולא תתבזה האדמה במשהו מגוחך כמו ראשי קולרבי .אדמתו תהיה לחלקה טהורה של נדל"ן. סבא לולק היה נוסע לגדרה וחוזר .לא הביתה ,אלא מיד למוסכניק-הטוב-גרין, כי את כל הקילומטרים האלה לא יכלה הווקסהול לעבור בלי טיפול החייאה. שם ,יושב בין הפועלים הערבים ער גמר הטיפול ,התכבד מיד בכיסא וכוס קפה מר .את תמורתם שילם בסיפורים על המלחמה .הפועלים אהבו אותו - יהודי שיכול לספר על ניצחונות ,אבל לא נגד ערבים .אפשר להתרווח לידו, להקשיב בלי נקיפות מצפון לקרבות ולתחבולות .תמורת ואקס-פוליש אפשר לקבל אצלו חוות דעת טובה על צלאח-א-דין. הווקסהול שנת '70היתה בית גידול נדיר לחלקי חילוף אחרונים מסוגם. המכונית ,שכבר מזמן סטתה מן המסלול התקין של רשיונות-ביטוח-טסט, הוטלאה בכל חלק חילוף שהוצע לו בזול' .הזול ייבחר ,החזק ישרוד' היה כלל הקיום בווקסהול ,עד שכל בעלי המוסכים ניערו את חוצנם ממנה ,ורק המוסכניק-הטוב-גרין ,איש טהור ,הסכים לגעת בווקסהול ,בלי אחריות ,בלי דיווחים ,בלי עניינים .סבא לולק והמוסכניק-הטוב-גרין הבינו זה ללבו של זה. בברכתו של סבא לולק לא בחל המוסכניק-הטוב-גרין בשום פתרון .חיבר לווקסהול רדיאטור ממכונית וולוו ישנה ומשאבה מדגם סאאב .ברגים שדוגמתם לא נחרטה עוד במפעלי העולם השתבצו בווקסהול ,וחלונות של פיאט ,רנו ודאאף .כיהלום שבכתר ,חשאי ומעורר כבוד ,הצניע עצמו בסבך הצינורות קרבורטור שברולט אחרון מסוגו. את הטובות האלה עשה המוסכניק-הטוב-גרין רק לסבא לולק .כשפניתי אליו פעם בעניין הסובארו שלי הופתע קצת ,הזכיר לי שהוא מוסך של פולקסוואגן, ואיך לדעתי יוכל לתקן לי את הסובארו? גם שאל ,מתי אעבור לפולקסוואגן, ואז הסברתי לו שבאופן עקרוני אני נגד מכוניות גרמניות. בגלל המחיר? -בגלל השואה. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - והמוסכניק-הטוב-גרין הבין ,לא פסל .יש אנשים שלא קונים יפניות בגלל הפח שלהן ,משהו עקרוני .גם השואה זה עיקרון ,אבל שילך למוסך סובארו .סבא לולק והווקסהול שלו זה מקרה מיוחד. סבא לולק אהב מאוד את הווקסהול ,ולמוסכניק-הטוב-גרין שילם תמיד ,בלי בעיות .במקרים אחרים קפץ את ידו ,מיאן להניח לה לבצע את הפעולה הקרויה תשלום .הוא שיכלל בהתמדה את החובאנּות ,עד כדי אמנות צבירת החובות .חובותיו היו מעיין הנעורים שלו ,נטעו בו כוח ,המריצו רוחו .התקשינו לדמיין דבר מה הדור יותר מסבא לולק יוצא להתדיין על אודות חוב .יצא אל נושיו ברוח גאה ,להציג את דרישותיו ,אולי להקשיב מעט .ככל שהיה בעל החוב רם מעלה יותר ,קשוח יותר ,בעל אמצעי תביעה ברורים יותר ,כך שפע הידורו של סבא לולק. לפעמים היה מתמרן נוכחות שלנו בעת ההתדיינות .שנשב .נוכחותו המתוקה של ילד נוטלת את העוקץ מכוונות רבות .ישבנו בדומייה ,ערים במידה כלשהי לתפקידנו .ראינו את סבא לולק מוציא לפני הנושה קלסרים עבים ,מלאי ניירות ושטרי טפסים .מעלעל ,בודק ,לפתע -עיניו זורחות .מביט בבעל החוב, הנה! מצאנו אותך! מראה את הניירות הנכונים ,קורן מנחת רוח ,כאילו נפתרה מחצית הבעיה .באצבעות זריזות ,זרועות מעט כתמי זקנה חומים על שורשיהן ,מבתק שניים-שלושה ניירות מתוך הערמה העבה .פורש אותם על השולחן .דופק עליהם בכף יד שטוחה -הנה! ועתה תורו של בר הפלוגתא לסגת קצת בדרישות. לא כל הנושים פתאים .יש הנוטים לאלימות .אבל גיבור צבא אנדרס נועץ עיניים כחולות קפואות באיש ריבו ,דוחף את האיש לתוך נהר של הסכמים, מלים ,ברירות ,חובות ,הסדרים ,מגבלות ,ערבויות .סבא לולק מלהטט. טּויט ֹות ,לעתים אף מסתמנים ימי תשלום. תאריכים נקבעים ,שיטות ְמ ָ מעוצמת ההסכם יש ומתרחשת מאליה הלוואה נוספת. בין הנושים גם כאלה הקוראים את סבא לולק לבתי המשפט .שם ,תוקף את מיצוי הדין פלא סחרחר .תיקיו של סבא לולק נגררים ,עיכובים ותקלות עושים בהם שמות .בית המשפט נמלך שוב ושוב בדעתו .מכריז תאריך ומבטלו, קובע ישיבה ונסוג .אין לדעת מה אירע לו ,לבית המשפט .כאילו בלב המשרדים התיישב ספק ,והוא המתרגם נקיפות מצפון לביטול דיונים. או שמא מצא לו סבא לולק במשרדי בית המשפט פקיד ותיק ,המוקיר את שירותו בצבא אנדרס .לא מכיוון שהיה בעצמו חייל ,אלא בשל הערצה לאיש אחר מצבא אנדרס ,ראש הממשלה המנוח ,מנחם בגין .אמנם עוד טרם הקרבות ,כשחלף צבא אנדרס בארץ ישראל ,בדרכו מרוסיה לאנגליה ,ערק מנחם בגין ,כמו יהודים רבים ,להצטרף למאבק הציוני כאן ,אך ימי שהותו בצבא אנדרס השפיעו עליו לא מעט .תמורת זיכרונותיו המשותפים עם מנחם בגין עושה הפקיד את המיטב בתאריכי המשפטים .דוחה ומעכב ומפלפל ומשהה .סבא לולק ,לדאבון הלב ,לא הכיר כלל את מנחם בגין בימים ההם, אך מבחינתו חייל הוא חייל -מספר ומספר ,ולעתים לא נזהר ,סוחף את מנחם בגין להמשיך עם צבא אנדרס לאירופה ,אינו מניחו כאן ,להנהיג את האצ"ל ,מביא אותו לקרבות מונטה-קאסינו ,לורטו ,אנקונה ,לצליחת הנהרות באיטליה .מאזינו אינו מוחה .להפך ,מתלהב' ,וכל זה בעצם ימי המאבק כאן!' הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בצד חובאנותו שיכלל סבא לולק גם את אמנות ההזדמנות .כאשר הזמן, הדוהר בדרך כלל ,נכנע לבניין 'התפעל' )האט לרגע ,ה ז ד מ ן( ,חבט בו סבא לולק במחבט זבובים .עיתוניו היו פרושים ,פתוחים תמיד בדפי לוחות המודעות ,בדפי מודעות האבל .בזריזות קשר בין מודעה פלונית להודעה אלמונית ,ענב לצווארו את המתאימה שבעניבותיו ,ויצא בווקסהול לצוד הזדמנות .סבא לולק ,חייל מן הפשוטים ,לא בחל ברווחים זעירים .בכל סניף בנק טיפח חשבון קטן ,לעתים קטנטן .גרר אגורות מחשבון לחשבון ,כאב את כורח העמלות ,והמתין לאיזה מאורע מפתיע ,יקּומי ,שיהלום באגורות בעודן בדרכן ,יהפוך אותן למיליארד של מטבעות .מבצעי הנחות כיוונו את מהלכי חייו .היה קונה בלי מורא שישים חבילות ספגטי בהנחה ,ואורב בסבלנות להוזלת הקטשופ .הוא עישן ללא חרטה ,בהנאתם של אלה היודעים -מסרטן לא נמות .בעניין זה לא חסך מעולם .קנה סיגריות מעודנות ,תוצרת חוץ ,גם בימים כלכליים קשים .עישן אותן באהבה ,בלי חשש .עישן את של עצמו ,לא הסכים לקבל מתת סיגריה מאיש .גם העניק בנדיבות לזולת .סיגריה אחת, שתיים .ופעם אחת ,מול עיני ,חפיסה שלמה לקבצן ברחוב. חובאנותו ,קמצנותו וחסכנותו ,בצירוף תאוותו לעסקים ,הולידו לו רכוש רב. הזכרנו לו את האפשרות שיום אחד יירש מישהו את כל הסכום הנאה .סבא לולק נזהר מיורשים כמו מאש .טירפד כל ניסיון לצאצאים ,שאינם אלא יורשים בתחפושת זמנית .לא סבר ש'אחרי מותו' יהיה מועד מתאים להניח למישהו ליהנות מכספו .כשעלה הנושא נתקף עצבנות ,נופף אגרוף מתריע כנגד בנים שלא היו ,מזהירם לבל יקרבו .כל ערב הלך לישון חי ,ובבוקר ירש את רכושו. לא היה פגם בשלמות זו .לכאורה. במקביל לערוץ חייו התגלגל לו ערוץ נוסף ,נחש של צאצאים ,נוטף ומתרבה, חבורת בנים הרשאים כולם לקרוא לו 'דוד' .הוליד אותם ,בזה אחר זה ,אחיו היחיד של סבא לולק -סבא חיינק .את סבא חיינק הכתרנו לסב אך ורק בזכות סבא לולק .בו עצמו לא היתה תועלת רבה .אבל כשאימצנו את סבא לולק ,פשוט הושטנו יד ,תנועה קלה ,והוספנו את סבא חיינק ,שיהיה .הוא הצטיין בעיניו הכחולות ,בשערו הבלונדי ,שהפך לבן בשנות שלג ארוכות ואטיות .גופו היה כבד ,מוצק ,כמעט גוצי ,ופניו יפות .בתחילת המלחמה ,בן אחת-עשרה ,נמסר לידיה של משפחה פולנית .לא היה קושי לשלבו בין ילדי האיכר ,בזכות מראהו הארי וגילו הצעיר .חמש שנים התרוצץ יחף עם ילדי האיכרים ,עבד בעבור לחמו ,למד את החיים .כשבא סבא לולק בסוף המלחמה לאסוף את אחיו ,לא ידע סבא חיינק מי זה האיש הרוצה להפריד בינו לבין הוריו .גם המשפחה הפולנית רצתה לאמצו .ממילא אינו נראה ז'יד, ועוד מעט יצטרכו ידיים לקציר .אבל סבא לולק ,גיבור צבא אנדרס ,דבק במשימתו ,הוליך את סבא חיינק עד מיטת הדרגש בצריף הצעירים בקיבוץ, בהרי נפתלי. בקיבוץ בחנו את מראהו -קסקט עגלונים שחור ומגפיים בעיצומו של אוגוסט, ושלחו אותו לעבודה בשחת. סבא חיינק התרגל אט אט לז'ידים סביבו ,את שפתם קלט בקושי וגם רעיונותיהם נשארו לו חסרי מובן .מדוע רע בקיבוץ לאגור רכוש? גנב ביצים, גנב לחם ,גנב סכינים מן המטבח וטמן אותן מי-יודע-היכן ,השד-יודע-לשם- מה .מצא שפה משותפת דווקא עם הערבים באזור ,אלה שהיו מסתובבים הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בשולי השדות ,מתעניינים ביצולי עגלות ,בחלקי טרקטורים ,בכל מה שהביא להם סבא חיינק בתמורה לפרוות כבש וקִלשונים טובים. עם הערבים הגיע לטבריה .מצא לעצמו זוג סוסים חזקים והחל לעבוד כסבל ומוליך מטענים .במגפיו הכבדים ,בפרוות הכבש החמצמצה שעל כתפיו ,קיץ וחורף ,ובמעט העברית המרוסקת בפיו ,המשיך סבא חיינק את חייו בארץ הז'ידים .אכל הרבה סלק ,הרבה כרוב .וודקה זיקק לעצמו מתפוחי אדמה ,ומן הנוצרים בגליל קנה נתחי ענק של חזיר .תלה אותם בחדרו ,לצד מעיל העגלונים ,הפרגול ופרוות הכבש. באחד מכפרי הז'ידים מצא לו אשה ,תמר ,ויחד הולידו שלושה בנים ,עד שמתה זוגתו במחלה שחורה ,כנראה טיפוס הבטן .חוץ מבניו השאירה לו את פמוטי השבת שלה ,את חפצי הנידה שלה ,שנצררו בשק ,וספר תהילים שאהבה מאוד ,שסבא חיינק דפק במסמר אל הקיר מעל מיטתו ,סגולה נגד מכשפות. את נעמי הכיר סבא חיינק בקיבוץ ,שחזר אליו לזמן מה ,על מנת להכניס שם את בניו ,ולבדוק האם אוצרותיו עדיין חבויים היטב .הוא הופנה אליה ,מרכזת החינוך בקיבוץ ,על מנת לקלוט את ילדיו במשק ,ולאחר שביצעה יפה את מלאכתה ,הלכה אחריו ,לחיות עמו היכן שיחליט .יחד קנו חלקה במושב זקן וחיו מיגיע כפיהם .חיו ללא קשר של ממש עם מדינת ישראל ,מנותקים ממוסדותיה .נעמי היתה משוחחת מעט עם השכנים ,סבא חיינק לא .על צה"ל שמע )התפעל -צבא של ז'ידים( אבל על 'קופת חולים' לא .סחר בתבן .זרע שיבולת שועל ,סלק ,תפוחי אדמה .פיטם עגלים וחזירים .רצה ילדים מנעמי, ולא הצליח .לקח אותה למכשפים ערבים ,לרב מטבריה ,לכל מי שהציע תרופה ,אך מרפא לא נמצא .עם משפחתנו לא שמר על קשר .ז'ידים .סבא לולק ידע תמיד היכן הוא ,כמה ילדים יש לו -והסתפק בזה .כל עוד לא באו דרישות כספיות ,לא התעניין במעשיו של סבא חיינק ,אפילו לא כשעזב את המושב והתיישב בשולי הכפרים הנטושים של איקרית ובירעם. בשיטוטיו בגליל מצא סבא חיינק את הכפרים ,עזובים וחופשיים לכול .נמשך מיד אל הכנסייה ,שמגדל פעמונים חרב עומד בראשה ,ואל מרחבי השממה, העטופים עשב נמוך ,שרק עורבים צורחים בו .העביר ימים ארוכים בגבעות הריקות ,בשלוחות הוואדי ,היכן שבימי החורף נאנקו נהרות אפורים .בלילות לחך הנהרות ,אהב סבא מושלגים ,כשגשמים שחורים איימו לסחוף הכול ֵ חיינק לשוטט ,נאבק ברוח ,בפתיתים הכבדים ,המתערמים ,בפחד שהטילה עליו החשכה היורדת מיערות המירון .סקר כל חורבה וחורבה בכפרים ,בחן אפשרויות בגן עדן זה. יום אחד לקח את נעמי ,שיכן אותה באחת החורבות .ליקט לביתה לֵבנים חדשות ובנה לה כתלים ,קמין וארובות .בשתי ידיו התקין לה מטבח וארונות, אגן רחצה וכלי בית .הביא לה נוצות לכסתות .הביא לה חלונות שגנב מן הכפרים הערביים ,ואפילו תפר וילונות לחלונות .בסמוך לבית הפך כמה מן החורבות לאסמים מקורים .גידר כמה חצרות וכלא שם עזים .עם תושביהם העקורים של איקרית ובירעם ,השבים מעת לעת לבחון את כפריהם ,לא התעסק הרבה .כיבד אותם ,והכריח אותם לכבד אותו .בדרך כלל הרחיקם מעליו .לפעמים קנה מהם תכשיטים בשביל נעמי ,ובתמורה מכר להם כדורי אופטלגין שגנב בקיבוצים. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בדרך לא דרך מצאה נעמי את הדת ,החלה לפתע לשמור מצוות ,להתפלל, להדליק נרות שבת .סבא חיינק נאלץ לנסוע עמה לצפת ,לקנות בשר כשר, להמתין לה שתטבול ,לשבת איתה אצל רבנים ,בבתי קהילה ,בבית הכנסת. הוא נשא את עקרותה בשתיקה .לא התרעם על הפועלים שנאלץ לשכור לאיסוף תפוחי האדמה ,במקום להיעזר בבנים משלו .בנה לה חיי מלכות ,ולא נטר לה שהיא נוטה לבקר אצל בני משפחתה ,הז'ידים ,לברוח מדי פעם ,מי יודע לאן. נעמי וסבא חיינק חיו בקצה הכפרים הנטושים ,חשוכי ילדים ,רחוקים מן המשפחה .גם כששיכנעה אותו לאסוף אל ביתם את שלושת ילדיה של תמר המנוחה ,כדי שתוכל לגדלם כראוי ,ליד אביהם ,וגם כאשר גררה אותו לפגוש מעט בני אדם -בני משפחתה ,ידידים יהודים מצפת רעים מן הקיבוץ -מעולם לא עלה בדעתו של סבא חיינק להקים קשר עמנו. מספרים שהופעתו הראשונה במשפחתנו היתה בברית המילה שלי ,ביום ט' באב ,תשכ"ג .משום מה הופיע ,חגיגי בחולצה לבנה ,בשיער צהבהב מסורק יפה וכובע מצחייה שצוחצחו ממנו כתמי השומן .לא הרבו להביט בו ,גם העלימו עין מתהייתו המילעלית המפורשת' ,איפה אויכֶל? איפה משקֶה?' ביום צום תשעה באב .נאלמו כולם ,נפעמים ,מול דמותה של נעמי ,עיניה התכולות ושערה האפור ,חוטם העיט ,צלעות הלחייםֶ .גפֶן מלאכים ,איקון יפהפה ,אציל ,בשמלת איכרות לבנה ומבט נבוך .רצינו מיד שתלד לנו .שתיתן השלֵו ,התמיר ,נועד לצאצאינו .רצינו למצות את מעיין חיים במשפחתנו .הגוף ָ החיים ,גם במחיר העירוב עם סבא חיינק. באדיבות בירכו אותה ,התחברו עמה ,ביררו -היכן השאירה את הילדים? הלחישה חלפה באולם -עקרה .מתוקף תחושה סתומה הביאו אותה לעריסתי ,סגולה לפריון שנהגתה בו במקום. עוד הרבה תפילות נאמרו בלחש למענה ,הרבה ברכות הועתרו עליה ,ובקץ הקצים גם נזכרו לשאול -והתברר :פנקס קופת חולים אין ,רופאים לא ניסתה. רק מכשפים וידעונית וחובש אחד .נעמי נשלחה אל הרופאים ,וכעבור שנה החלו לידותיה .אני ,שורש הסגולות ,מעט נשכחתי ,וילדיה שילדה בגיל שלושים וחמש ושלושים ושש ושלושים ושבע ,עד שכשלה המיילדת לעצור את שטף הדם בלידתה את עוז ,בנה הרביעי ,אינם מיוחסים לי. אהבנו את נעמי .האבל היה כבד .המשפחה לא השלימה עם המוות הזה - הנה ,נגענו בחיים ,במעיין עצמו .ואיך ,במקום דודה אקה או דודה פרידה, פתאום נלקחה נעמי. גם סבא חיינק לא השלים עם מותה .אפשר שהאשים את עצמו .בלילה שכרעה ללדת את עוז ,מוקדם מן הצפוי ,רץ בשלג עשרים קילומטר -הסוסים תעו בדרך ,נבהלו ,התעוורו בסנוורים .אבל עד שהצליח להביא אל מיטתה את המיילדת ,זקנה מאחד הכפרים ,מתה נעמי .הוא שב עם בניו אל הקיבוץ. בסוף אותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים .לאחריה ,עזב זאב ,הבכור, ,1975-1953את הקיבוץ .נסע לעבוד בשדות הנפט בקנדה ונספה שם בהתבקעות קרח. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - סבא חיינק התאבל מאוד על בכורו ,אך יש אומרים ,דק מן הדק ,עלתה על פניו נימה של שביעות רצון .בכל זאת ,טביעה בנהר קפוא. שנה אחר-כך נהרג דב ,1976-1954 ,בנו השני ,שיש אומרים שהיה סוכן 'מוסד' ,ויש אומרים משהו סודי יותר .באירופה ,בשליחות ,בשני כדורים. שלושה אנשים ,ואחד מהם בלבוש כומר. ב 1978 -דרסה עגלת חציר את שגיא ,בנה השני של נעמי. סבא חיינק לקח את בניו הנותרים ,והחל עורך מסע אינסופי בארץ ישראל הקטנה ,לחמוק מדמותו הפולנית ,מגורל העגלון האיכרי .עבר מעיר לעיר, ממשלח יד למשלח יד .היה פועל חקלאי בשרון ,סבל בפתח תקווה ,פועל דפוס בחיפה .עד באר שבע הגיע ,הרחק מהשלגים ,ומצא לו עיסוק כנהג מונית .החליף את בגדיו ,למד עברית ,אפילו הצביע בבחירות -פעם אחת )גנב תעודת זהות והצביע כארנסט רבינוביץ'( .אבל כל הדמויות שגילם ,כל המקצועות ,הניסיונות ,הריחוק מהשלג -אלה לא חילצו אותו מציפורני דמותו האמיתית ,האחת האפשרית ,עגלון פולני בעיר קילצה ,במגפי ַרּכָבים וכובע מצחייה שחור. ובכל זאת -על אף שנות השלג הארוכות תחת החמסינים היוקדים ,על אף הכרוב החמוץ והוודקה שהרסה את שיניו ,על אף נשותיו המתות ,בניו הנספים -בגיל חמישים ושתיים ,בגלל ויכוח על עודף במכולת ,הכיר את אשתו השלישית. עתליה. היא ילדה לו במהירות שלושה ילדים מגופה הצעיר. כדי להגן עליה ועל ילדיה לקח אותה ואת הבנים רחוק יותר ,דרומה יותר ,עד מצפה רמון .שב צפונה רק כשתקפו שלגים את הרמה הגבוהה .שב מבוהל לבאר שבע ,לחום שאין בו שלג ואין בו יערות ואין בו חשכה אטית נופלת .חזר להתפרנס מהמונית ,בחלונות סגורים בחמסין הכבד ביותר ,מתעלם מתחינות הנוסעים ,מזיע ,עורו מאדים .בבאר שבע הוליד עם עתליה ילד נוסף. סבא חיינק היה ההיפוך הפורה של משפחתנו -איכר פולניּ ,בּור וחסר תסביכים .לא מצאנו בו מעולם שום תועלת ועניין ,חוץ מאוסף הפרפרים שלו, שכלל פרפר בלתי אפשרי ,לבנין כרוב בצבע ארגמן ,וחוץ מבנו השלישי ,איתן, שהראה לי לראשונה תמונות של נשים עירומות ,בשלות יותר מאפי ביום שבו הראתה לי את גופה. עתליה ,עניין אחר. אצילה נוגה ורכה ,ככל נשותיו הידועות של סבא חיינק .תימנייה גבוהה ,דקה, יחפה תמיד ,אצבעותיה מכושפות בשתי טבעות נחושת לבנה .בגיל עשרים ושלוש התחתנה עם סבא חיינק ,מבוגרת מאיתנו בשנים מעטות ,מאוהבת ללא גבול בבן זוגה לבן השיער. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בניה של עתליה )'התימנים הלובלינאים' ,קראה להם אפי( הצטרפו למראה שהעניק סבא חיינק לכל בניו ,ללא קשר למוצאה של זוגתו .דמות זהה וקשה לכל אחד מאחד-עשר הבנים .בחבורה אחת מלאה אי אפשר היה למוצאם )בכוריו של סבא חיינק נהרגו בטרם נולדו ילדיה של עתליה( ,אבל קיבוצים חלקיים שלהם כונסו לעתים במצלמתו החגיגית של סבא לולק .נכדיו של ראש הגימנסיה העברית בעיר קילצה ,הפדגוג ואיש הרוח דוקטור פוייר ,מופיעים בתמונות סביב אביהם מולידם ,רגליהם כרוכות בחותלות ,בגדיהם חמצמצים, אפלה ,בּורה ,של גבריות כבדים .בני כל הגילים ,ולכולם ארשת זהה .חבורה ֵ אילמת ,כנופיה שאיחרה בחמישים שנה את ימי אלכסנדר זייד. מגיל צעיר מאוד פילסו לעצמם דרכים לחיי מושב או לפנימיות צבאיות .הם היו גדולים ובודדים .שערם האפיר לפני שהגיעו לגיל שמונה-עשרה .בצבא שירתו ביחידות שתקניות .היו להם חברות ,תמיד בנות מושבים ,תמיד בהירות שיער .כל אחד בעתו מצא לו מקצוע מן הסוג המושך את הלבבות. אבל גם מקצועותיהם המופלאים -ציד ,ריגול ,קומנדו ,כריית פחם -לא עטפו אותם מעולם בהילת עניין .טיפוסים סגפנים ,קשים ,שהתחברו אל העולם לעתים רחוקות ,על מנת לשכב עם בנותיו או לקנות ממנו חלף לטרקטור. סבא לולק צילם אותם הרבה .נהנה לקבץ אותם מול מצלמת הלייקה ,להנציח את אחיו הצעיר עם בניו. במשפחה ,בדרך כלל ,היה סבא לולק מצלם .בנדיבות רבה הציב בכל מקום את מצלמת הלייקה שלו ,מפלצת מתכת שחורה ,סבוכת אישיות .לא היה פשוט להפיק תמונה מוצלחת בלייקה .מנגנוניה הפנימיים הסתכמו בכפתור הפעלה -כפתור פשוט לכאורה ,המזמין לחיצה .אבל תחתיו רחשה דת של סייגים ותקלות. הלייקה הזמינה ניסיונות ,כישלונות ,כִוונונים חוזרים ונשנים .ממול ,הקהל מאבד סבלנותו .אך לבסוף ,הכפתור .לחיצה עליו הפיקה צליל רב רושם, ולעתים -תמונה אחת. )'שתי לחיצות נותן גם רנטגן' :אפי(. סבא חיינק ובניו הסכימו לעמוד ,בדרך כלל .התמונות לכדו אותם תמיד בוחנים בעין חשדנית את העדשה ,מבטם מזהיר -בלי חוכמות .אף פעם לא טרחו לבקש אחר-כך את התמונות ,לא התעניינו -מה עלה בגורל הרגע שהקפיאה הלייקה? סבא לולק ,מצדו ,נהנה לצלמם ,באופן נדיר התגבר על צער אי התשלום .אסף את תמונות אחייניו ,הנכפים עליו ,פורענות של יורשים בפוטנציה ,ואת התשלום גבה בעקיפין ממצטלמים אחרים. במשפחה ,בדרך כלל ,אהבו להצטלם .להנציח עצמם .גם הקרובים ,הידידים, המכרים -כל הניצולים משם .אחרי השואה ,הנצח היה נחוץ להם .כאוויר לנשימה ,כמזון ,כחלק מן הבריאות התקינה .צילמו עצמם ,במצלמות שחורות כבדות ,באירועים מכל סוג .מוכיחים -הנה הם קיימים ,ממשיים ,כאמת מתמטית ,כרעיון שהמדע תומך בו .קיימים .מצולמים במקומות רבים, בנופשים ,בחופשות ,באחרי צהריים של בטלה עולצת; ברגעים נשכחים ,שגם אותם ביקשו להנציח ,לבל יוכלו הדורות הבאים לטעון -אלה לא התבטלו. ִש ְקקּו בעשרותיהם ,ללא התמונות התקבצו בקושי באלבומים .בדרך כלל נ ְ הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - סדר ,בערבוביה שדלינו ערבים שלמים ,מגלים לפתע את גברת צאנז בבגד ים ,את דוד אנטק מחבק שתי בחורות .מחייך .גם גברת צאנז .והנה היא - מרכזה של קבוצה מרוצה ,על ספסל לחוף אגם ,רקע שלגים ותמרור דרך מרמזים עונה ,מרמזים מקום .גן אלמוני ,אולי בקראקוב ,עצי ערמון נטויים מלמעלה ,והמצטלמים מחייכים .חיוך נבוך של נערה ,סבא יוסף שלנו מחבק את מותניה ,כאילו אין אסור ואין חטא בעולם .בובת שלג ,חוטמה גזר, ולמראשותיה כורעים שלושה אלמונים ודוד מנדל -מחייכים .אביב כלשהו בשדה ששביל מטיילים חוצה אותו ,חבורה מתעכבת לרגע לכבוד המצלמה, אנשיה מחייכים.בגדיהם כבדים גם בקיץ ,פניהם רציניות -הנה אנו ממצים את החיים הטובים .אנו מתאוששים .שבעים .מרוצים .כבר מתלוננים על הא ודא .וספסלי הגנים ושולי המדרכות ופתחי הבניינים מלאים אותם ,מתקבצים, מחייכים ,המצלמה יוצקת את דמותם על התשליל -קליקֵ ,נצח. סבא לולק אהב לצלם .לפתח תמונות ,חינם -זה כבר לא. דרש כסף ,ללא נימוסים מיותרים. הציב תשלום רגיל לתצלום 'רגיל' ,ותשלום מיוחד לתצלום 'מיוחד' .מה 'מיוחד'? לא ברור .אבל סבא לולק קבע' ,מיוחד' ,ומיד דרש תעריף מיוחד. מריבות פרצו .הקרובים היו אחוזי ֵחמה .בתוך הלייקה מוטבע רגע יקר של חייהם החדשים ,וכדי להוציאו לאור ,שודדים את עורם .חוצפה .ישלמו ,למה לא? אבל כל כך הרבה? גולדברג מרחוב החלוץ ,הכי טוב של חיפה ,לוקח פחות .למה כל כך הרבה? הסכסוכים התעבו .סבא לולק לא הניח לקרבות לשכוך סתם כך .ממרומי הפסגה במונטה-קאסינו התגרה בבני ריבו. היחיד שהצליח לפשר ,להתיר סבכים ,לעתים בכוח אישיותו ,לעתים בעזרת משהו מהארנק ,היה סבא יוסף .העיקר לא לריב ,יהודים. בקליידוסקופ הזיכרונות שלנו ,שהכול בו הפוך ,תמיד סבא לולק מתווכח עם כולם ,אלף גירסאות צבעוניות ,מפוררות .תלונות מהקהל ,ומלים לא יפות של סבא לולק )אחר-כך מתחלפים( .כולם מחכים .מתי כבר יתערב סבא יוסף? בקליידוסקופ הזיכרונות .אלף גירסאות של מריבה אחת .וסבא יוסף מגיע, היה עסוק ,מישהו נזקק לעזרתו ,עכשיו הוא כאן ,למה רבים? סבא יוסף. היפוכו המושלם של סבא לולק .דור ההורים מצא אותו ,וללא היסוסים הוכרז - סבא .איש נמוך ,חובש כיפה .פניו תמיד נעולות בצער ,צעדיו תמיד קטנים. איש של נזקקים ,תמיד עוזר ,מציל ,תומך .מבוקר עד ערב עסוק במצוות. רוכב על אופניו לכל מקום .תמיד בצניעות ,תמיד בצללים .נזקקים ידעו למצוא דרכם אליו. לא רק נזקקים אמיתיים ,גם המשפחה .בכל פעם שנאלצה לחלוף זמנית במיצרי הדת הוזעק סבא יוסף ,איש המעבורת טוב הלב .בלוויות ,באזכרות, בימי 'שבעה' ,בקידושין ,בלימוד לבר מצווה .בכל אחד מאלה גילם סבא יוסף הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - את הדמות שנזקק לה הלב החילוני -אדם המכיר את הטקס לפרטיו ,ומשווק גירסאות טובות לב למי שאינו מוצא בו את ידיו ורגליו .מתחת לפניו הרכות בערה להבת אמונה שהיתה חורכת את העולם כולו ,אלמלא גזז אותה סבא יוסף לפי מידותיו של איש שקט ,נחבא אל הכלים .סבא יוסף ידע על-פה חצי 'שולחן ערוך' ,וגם את אורכו של נהר האורינוקו .אפשר היה לשמוע ממנו איך התקדם מחיר החלב ,חודש חודש ,החל בכל שנה שביקשנו .סבא יוסף ידע לדקלם את מגילת אסתר ,את שמות איי שטלנד ,את מקום הולדתם של רבני גליציה הנספים בשואה .הוא היה גאון גועש ,שקט מאוד ,תמיד בקול רך, במבט עייף ,פניו חרוצות תלמי חוכמה וזיפים קטנטנים ,לבנים ,בלתי גליחים, על לחיים צהבהבות .היה לסבא יוסף מבטא צרפתי רך – מנַיין ,השד יודע. אבל קולו החומל נשמע נהדר בהגייה צרפתית .בגלל המבטא סברו אנשים שיש לו גישה אנינה לאוכל ,שהוא מבין ביין .האמת היא שרק לעתים רחוקות נפגש עם יין ,מכורח המצוות .בארוחות משפחתיות גירגר 'פנטזיה' בטעם אפרסק ,העיר משהו על 'טעם מעודן' ,סבר שהוא עונה לדרישת הקהל. בענייני אוכל היה בררן אף פחות .בשעת אכילה צימח בית הבליעה שלו זפק של שקנאי .לשם היו מתגלגלים כל סוגי המזונות ,ללא בירור מיותר .אכל כל סעודה עד כדי פקיעה ,ולא התנגד לקפה ,לקינוח .כרס לא היתה לו ,בזכות ֶטּבֹולית ,שהניחה למזון לחלוף בגופו האופניים והמצוות ,ובזכות בעיה מ ָ כברכבת שדים .מעט מאוד מארוחותיו נשאר ,לבנות ולהיבנות בו. הוא גר בשכונה קטנה ,בקצה קריית חיים ,במקום שכמעט כל דייריו ניצולי שואה .בתים קטנים ,גינות קטנות .כמעט כל שבת נסענו אליו ,מחללים את השבת אבל לא נורא .בקיץ היינו מבלים אצלו שבועות שלמים .נטפלנו אליו כשרכים טרופיים אל ליבתו העסיסית של גזע ענקים. אצלו בבית ,בחדר הקטן שהם קוראים לו 'הול' ,ומוסיפים במחיר הדירה אם יש חדרון כזה ,היה לסבא יוסף שולחן עץ חום ,ישן ,כבד ,הרהיט היחיד המעורר תשומת לב בכל ביתו הצנוע .מאחור ,על הקיר ,שכנו מדפי ספרים. תחילה -כריכות מוזהבות של כתבי קודש ,שישה סדרי משנה ,תלמוד בבלי, רש"י ורמב"ם .אחר-כך גם ספרים 'חופשיים' ,שסבא יוסף ידע על-פה -שלום עליכם וברדיצ'בסקי ,בורלא ופרישמן ,חיים נחמן ביאליק וטשרניחובסקי .חוץ מזה היתה האנציקלופדיה העברית ,שסבא יוסף לא ידע על-פה )חצי התנצל, הסביר שחטא לדעת הכול על-פה ,סתם תופס מקום בראש( ,ומילון אבן שושן אפשר היה לתפוס אותו לא יודע מה זה ' ָחוָק' או ' ֶעדֶק'.על השולחן עצמו בדרך כלל פזורים ספרי קודש ,ספרי לימוד ,ספרות יפה. מציצה גם צלוחית דג מלוח ,שסבא יוסף מתקין בעצמו ,וגדם פרי .סבא יוסף יושב ,רכּון ,לומד .מנורה קטנה מאירה את פניו. למרות הלחיים הצהבהבות ,למרות הזיפים ,למרות קפלי העור -מאז ומתמיד ,התמונה הזאת ,סבא יוסף הלמדן הצדיק והטוב ,היא אבן המקדש של חיינו .בגן העדן של ילדותנו הוא היה עץ הדעת ,כפי שסבא לולק היה עץ החיים .גם כשבגרנו ,עד היום -סבא יוסף עץ הדעת .תמיד עם מכנסיו הנשמטים ,עם החולצות הלבנות ,החגיגיות ,התחובות רחוק בתוך מכנסיו. אפודות גדולות ,מסובכות ,כובשות את גופו ,מעל חולצות החג .סבא יוסף מנסה להקפיד בלבושו ,אבל תמיד מציצה כנף של משהו מתוך משהו. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הוא היה בן העיירה של אבאּ ,בֹו ְכנִיָה ,ולמרות שלא היתה קִרבה בינו לבין משפחתו של אבי ,הכיר אותו היטב .ממנו יכולתי לשמוע' ,היה שובב ,אבא שלך ,אבל ילד טוב .השיג לי הרבה בולים) '.מחמאה סתומה במקצת, שקידשתיה ללא הרהור נוסף(. בדרכו המרוחקת היה מחסידי האדמו"ר מבעלז .התרעם חלושות כשאפי סיננה ' -האדמו"ר מבעלזץ' .אצלנו במשפחה ,בתא המחתרתי של בוגרי גטו בוכניה ,ידעו כל השנים שבטרם עלה האדמו"ר מבעלז על הרכבת מהונגריה לשווייץ ,מותיר את חסידיו להיספות באושוויץ ,שהה תקופה מסוימת בגטו בוכניה ,עד שהצליח משתף הפעולה לנדאו להעבירו להונגריה ,מקום המבטחים של אז ,משאיר למאמיניו את הטרחה של תאי הגזים במחנה בלזץ. לבלזץ לא הגיע סבא יוסף ,גם לא לאושוויץ .אבל מסלול השואה שלו היה הארוך והמורכב מכל ניצולי השואה שהכרנו .לא פחות משנים-עשר מחנות ריכוז ,גטאות ומחנות השמדה עבר במהלך המלחמה .אף פעם לא הבהיר מדוע .לא הרבה לתאר את הזמנים הללו ,אבל פעמים רבות קישר את ההווה והעבר - .את עורך-הדין פרל הכרתי בגטו בוכניה ,ואחר-כך נפגשנו בחיפה-... מר הירש עזר לי מאוד בגטו לודז' .אלמלא הוא ,מי יודע -...הייתי במחנה הגברים בראוונסבריק ,ואחר-כך הועברתי לשטוטהוף ,אבל ממילא מבחינה רשמית מחנה ראוונסבריק היה מסונף לשטוטהוף .מבחינה פורמלית נשארתי במקום .על הקרונות זה היה שלושה ימים... צעדת מוות? לא ,לא הייתי .למזלי הועברתי מגרוסרוזן לוואלדנבורג ,וכךניצלתי... מרד בבוכנוואלד? לא שמעתי .אולי זה היה אחרי שהועברתי מבוכנוואלדלגרוסרוזן... שואה בעולם ,וסבא יוסף נע ונד על רכבות. ניסינו לשאול לפעמים – למה? הוא לא נקלט חברתית בבוכנוואלד ,אז העבירו אותו לגרוסרוזן ,הציעה אפי.כעבור חמישים שנה עלה ההסבר מגרונו של סבא יוסף - :לא הנאצים הסיעו אותי מפה לשם ,זה הלב שלי שהזיז עולמות ,עד שאמצא אותה ,את פייגה... הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שבועת רחל ,מיכל שלו רומן מקור זמורה ביתן 370עמודים 3-12889 כריכה אחורית בבית-המשפט מתמחה הדס, המחוזי בתל-אביב ,מבקשת כבדרך אגב מסבתה רחל לספר לה על אהבה נושנה מימי עלומיה .סיפור שמתחיל באורח תמים לכאורה הופך במהרה למסע מדהים לתוך חייה המרתקים של אשה צעירה, גאה וסוערת .סודות אפלים, תשוקות ,תהפוכות גורל ,אהבות, אכזבות והחמצות על רקע מאורעות היסטוריים ששינו את פני המאה ועיצבו את דמות היישוב היהודי בארץ ישראל. בשבועות שבהם מאזינה הדס לרחל היא שוקדת על כתיבת טיוטת פסק-דין בתיק פלילי מתוקשר ,ובמפתיע מוצאת עצמה מחוזרת על-ידי עורך דין נאה ומבוקש .ערב לא צפוי מזעזע את עולמה של הדס, והארועים הבאים בעקבותיו מכריחים אותה להתעמת עם יצרים, דחפים ורגשות רבי עוצמה. עבר והווה זורמים בשצף זה בצד זה ,לעיתים מתמזגים ,לעיתים מתפצלים ,ובאופן מופלא ומרגש מתהווה עתידה של הדס תוך חשיפת עברה של רחל. שבועת רחל הינו ספרה השני של מיכל שלו ,ספרה הקודם מלאכי עליון ,שראה אף הוא אור בהוצאת זב"מ ,הפך לרב מכר וזכה להצלחה רבה בקרב המבקרים וקהל הקוראים. 1 החשיכה ירדה כבר מזמן ,ורחל עוד לא זזה מכיסאה בחדר הגדול - חדר שתקרתו גבוהה ,אריחי רצפתו מצויירים ,וקירותיו מסויידים לבן. זה כמה שעות שהיא יושבת שם כך ,בלי תנועה .תחילה ראתה את קרני השמש של שעות אחר הצהריים חודרות מבעד לתריסים ומשתעשעות בפרורי האבק המרקדים על משטח הלכה הבוהק של הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - השידה הישנה ,אחר כך נסוגו הקרניים וצללים ארוכים וכהים פלשו לתוך החדר ,ולבסוף התחלפו גם אלה באפלה .מהדירה הסמוכה בקעו קולות רמים של מוסיקה ,אך היא לא שמעה דבר .בשנים האחרונות הלכו אוזניה ונחלשו ,ושמיעתה רפתה מאוד .ידה השברירית ,בעלת אצבעות ארוכות וצנומות עם עור קמוט וציפורניים שבורות ,נשלחה אל מתג מנורת השולחן לידה ,ואור צהוב קלוש נדלק .עכשיו תרתיח מים, תתקין לעצמה כוס תה ,ואחר כך תצפה בטלוויזיה .היא החלה לנענע את גופה לפנים ולאחור כדי לתפוס תנופה .כבר זמן רב אין היא יכולה לקום בתנועה אחת .היא הצליחה להתרומם ,וזרועותיה נשלחו מיד קדימה להתמך בהליכון שעמד לידה .אט אט ,בצעדים קטנטנים ,עשתה דרכה למטבח .בחדר הכניסה נעמדה מול הראי הסגלגל .מי היה מאמין שבצעירותה הבחורים הכי טובים בתל-אביב חיזרו אחריה .היא קרבה את פניה למראה ,לקחה בידה מסרק קטן והעבירה אותו בפיזור דעת בשיער הלבן הקצר .צורתן הנאה של גבותיה הקמורות עדיין נשתמרה, אך העיניים תחתן היו עששות ,והצבע האפור-ירוק שזהר בהן בעבר קיבל גוון אפרורי דהוי .גם השפתיים שהיו מלאות וורודות הפכו לקו חסר צורה בתוך פנים ארוכים ומקומטים ,שזכר לא נותר בהם לעצמות הלחיים הגבוהות ולעור הלבן החלק .בעשור האחרון הלכו להן גם השיניים בזו אחר זו והתחלפו בתותבות .אמנם יש להודות שאף פעם לא היתה ממש יפה ,לא כמו בתיה או שרה-ביילה ,וגם בלאה-לובה, שהשוו אותה תמיד לבובת חרסינה עדינה ,לא היתה יכולה להתחרות, אבל ,מצד שני ,אין גם מה להתלונן .היא ניחנה בקומה תמירה ,גוף בנוי היטב ,שיער ערמוני ,ארוך ועבה ופנים מעניינים ומושכי-לב. רחל הניחה את המסרק ,הסתובבה ונכנסה אל המטבח ,הוא היה נקי ופשוט .על קיר אחד נתלו ארונות עץ צבועים לבן ותכלת .מתחת נח משטח שיש ,במרכזו כיור ,לשמאלו מתקן ליבוש כלים ולימינו כיריים גז עם שלוש להבות .באמצע החדר ניצב שולחן וסביבו ארבעה כיסאות. סמוך לכניסה עמד מקרר גדול וחדש ומולו תנור אפייה מיושן .פעם היתה מבשלת מטעמים טובים לאורי והדס ,אבל לפני שנים רבות תש כוחה .הידיים רועדות ,הראייה לא מזהירה והפעולות הפשוטות ביותר סוחטות את כוחה .היא מילאה מים בקומקום ,הדליקה את מתג הגז, הציתה גפרור וקירבה את הלהבה אל צלוחית הבעירה השחורה .לאחר מכן התיישבה ליד שולחן הפורמייקה ,הסתכלה בקיר ממול וחיכתה למים שירתחו .היא נאנחה .בת שמונים ושמונה ,והתמונות מן העבר בהירות כמו אך אתמול קרו הדברים .היא תמהה על עצמה :המאה תכף נגמרת ,והזיכרונות ,חלקם מתוקים וחלקם מרים ,עוד מגיחים מפעם לפעם ממחבואם ושוטפים אותה .בזמן האחרון במיוחד .לקרוא קשה לה ,אחרי רבע שעה היא מתעייפת ,ובטלוויזיה ,למרות שדווקא בפוליטיקה היא עדיין מאוד מתעניינת ,אין הרבה מה לראות .במשך שעות היא שוכבת במיטה וחושבת על מה שהיה ,מהרהרת איך תעתע הגורל ושיטה בה ואיך העתיד שרקמה בחלומות עלומיה יצא שונה כל כך ממה שציפתה .רק לפני רגע היתה נערה בת שש-עשרה ,יושבת, שעונה כנגד גזע עץ ,על אי קטן באמצע הנהר שזרם מול בית הוריה. האי ,המקום האהוב עליה ביותר בכל פינסק ,היה מקום המסתור שלה. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שם הרשתה לעצמה להתגעגע אל אחותה ,לאה-לובה ,לשם היתה בורחת לחלום על יעקב ,לשם נמלטה כששמעה על ארוסיו לביילה ,ושם ביכתה את מותו. יעקב היה בנו הבכור של לייב ,שהיה לפני המלחמה סוחר פרוות עשיר, ואחריה פתח בית מסחר לכלי אוכל .בחור גבוה ונעים-מראה .לראשונה ראתה אותו רחל ברחוב בלכתה עם ביילה לקנות נרות להבדלה .בדיוק כשחלפו על פני בית המסחר של אביו הוא יצא מפתח הדלת ,נעמד על המפתן ונתן בהן מבט ארוך ,שגרם לביילה להשפיל את עיניה ולהאיץ את צעדיה ולרחל ,הצעירה והנועזת יותר ,לחייך ולהסב ראשה לאחור מספר פעמים עד שהגיעו לעיקול הדרך והוא נעלם מעיניהן .בשבועות הבאים עשתה כל שבידה לראותו שוב .היא נהגה לחלוף על פני בית המסחר כמה פעמים ביום ,היא שמעה מאחיה הגדולים ,נחום ושמואל, שיעקב פעיל נלהב בתנועת 'החלוץ' ודיברה על לבם להרשות לה להצטרף אליהם למפגשי הקבוצה .היא החלה משקיעה בלימודי השפה העברית ,וכשגילתה שליעקב יש אחות בת גילה מצאה דרך להתיידד עמה ולקבל הזמנה לבקר בביתם .במהלך החודשים הבאים ראתה אותו מדי פעם ,ולעתים ,כשנפרדה מאחותו או בסיום מפגשי 'החלוץ', כשאחיה היו שקועים בוויכוח ער ,מצאה דרך לפתוח איתו בשיחה. יעקב שמח לדבר איתה ונראה נלהב מנוכחותה .תמיד דרש בשלום אחיותיה והוריה ,ופעם או פעמיים ,כשביקרה את אחותו ,אף הציע ללוותה לביתה .למרות רצונה העז לבלות איתו ביחידות סירבה מחשש שאביה יתרגז על שהיא מתרועעת עם בחורים ,יגביל את החופש ממנו נהנתה ויאסור עליה לצאת לבדה .אביה היה אדם פתוח ומשכיל ,אבל צלה הכבד של לאה-לובה ריחף עדיין על כולם. היא פיתחה אהבה לוהטת ליעקב והיתה משוכנעת שגם הוא ,בלבו, מחזיר לה אהבה .הדרך בה חייך אליה ,דיבר עמה והסתכל בה כשנפגשו העידה כאלף עדים על רגשותיו ,והיא חיכתה להצהרת אהבה ואמונים מפיו .יום אחד ,יום שישי לפני כניסת השבת ,זימן אביה את כל המשפחה לחדר האורחים והודיע באופן חגיגי ששרה-ביילה התארסה, בשעה טובה ,ליעקב זליכובסקי .גוש גדול ,מר וסמיך לפת את גרונה של רחל וחנק אותה .עיניה מלאו דמעות ,והכול הפך מטושטש .ביילה מאורסת ליעקב? ! ליעקב שלה? ביילה? בוודאי יש כאן טעות .אבל שום טעות לא היתה .רחל נדחפה קדימה על ידי בתיה ,שהיתה ,אחרי לכתה של לאה-לובה ,הבכירה בבנות המשפחה ,לברך את הכלה לעתיד ,בעוד השאר הרעיפו עליה קריאות מזל טוב ובשעה טובה .רחל נישקה את ביילה ,ודמעות חמות זלגו בשטף על לחייה. ביילה טובת הלב חיבקה את רחל" .בקרוב אצלך ,אחות קטנה ",לחשה באוזנה .כשרחל פרצה שוב בבכי אמרה ברוך" ,אל תבכי ,רוחל .אינך מאבדת אותי .אנו נגור מרחק קצר מכאן ,ואת ואני נתראה כל יום". "מה את בוכה ,טפשה !" אמרה לה בתיה" .עוד תביאי להם עין רעה". הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "מה את מתערבת בכלל ",החזירה לה רחל. "אל תדברי אלי כך ",קצפה בתיה" .כולם יודעים למה את מיללת .לא מרוב אושר על ביילה ,אלא מרוב צער על יעקב ,שלא את ידך ביקש". "את לא יודעת מה שאת מדברת ",צעקה עליה רחל" .את סתם מרשעת". כולם בחדר הסתובבו והסתכלו בה בתימהון" .רוחל !" נזפה בה אמה. "השתלטי על עצמך תכף ומיד .לא אסבול התנהגות כזאת בביתי". "אינה יכולה לשלוט על עצמה ",אמרה בתיה בבוז" .תינוקת מפונקת היא .חשבה שכבשה את לבו ,אך מסתבר שעיניו לא לה נועדו אלא לביילה .חשבה שהיא טובה ממנה .מאום לא ראתה חוץ מעצמה". רגשותיה של רחל גברו עליה .היא ברחה לחדר השינה ,שם הטילה עצמה על המיטה והתמכרה לכאב שקרע אותה .לעולם לא תאהב שוב. "די ,רוחלק'ה ,די ",ידה הרכה של ביילה ליטפה את שיערה" ,אני יודעת שאת שמחה בשמחתי ומברכת אותי בלב שלם .אין בעולם אחות טובה ממך". "עזבי אותי .איני רוצה לראות פניכם ".היא פנתה בחטף לביילה" .לא פנייך ולא פני יעקב". "ששש ...רוחל ,די .צעירה את ונפשך סוערת .אינך בשלה לנישואים. עם יעקב היית במהרה משתעממת .האמיני לי ,יום אחד תאהבי איש והוא יאהב אותך ,ואהבתכם תהיה גדולה ונפלאה .רק בת שש-עשרה את ,ודרכך פתוחה". לעולם לא אתאהב שוב ,חשבה רחל במרי ,אך היא הניחה לביילה לחבקה ולנשקה ,ואחרי שעה קלה נאותה לחזור עמה לחדר האורחים. כשנכנסה נתנה בה בתיה מבט מלגלג ,אך היא שתקה ולא חזרה להציק לה .ביילה ויעקב נישאו והשתכנו בביתם החדש ,ורחל התאמצה להתגבר על אכזבתה .החודשים חלפו וחג הפסח עמד בפתח .שלושה ימים לפני החג באה ביילה ,שהיתה כבר בחודש השביעי להריונה, לבית הוריה לעזור לאמה ואחיותיה בהכנות .פניה זרחו ,החיוך לא סר משפתיה ,וניכר בה כי היא מאושרת בנישואיה. "היכן יעקב?" שאלה אמה" .אבא רוצה לדבר איתו על סידורי הישיבה בבית הכנסת". "הוא יבוא לקחת אותי מאוחר יותר ",ענתה ביילה" .הוא נפגש עם עסקני הקהילה בבית הוועד לדון בחלוקת מצרכי מזון לנזקקים .המצב הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - לא טוב ",נאנחה" .הצבאות הלבנים נלחמים באדומים ,הפולנים ברוסים ,ליהודים לא נותנים לסחור ולעבוד ,והכנופיות של פטליורה עושות בהם פוגרומים ,הרעב גדול ולמשפחות יהודיות רבות אין מה לאכול בסעודת החג". השעות חלפו ,הערב ירד ,ויעקב לא בא .אביה של רחל יצא מחדרו. "ביילה ,היכן בעלך? האם יתכן שחזר לביתכם?" "לא ,אבא .הוא הבטיח לבוא הנה אחרי הפגישה". "נחום ",אמר האב לבכור האחים" ,גש לבית הוועד ותגיד ליעקב שביילה מחכה לו אצלנו". נחום לבש את מעילו ,חבש את כובעו ופנה אל הדלת .רחל הזדרזה ללכת בעקבותיו. "ולאן את חושבת שאת הולכת ,רוחל?" קראה אמה" .שובי מיד הנה". "אני הולכת עם נחום". "ומה עם הכלים שנותרו לך לצחצח?" " כשאחזור". "תני לה ללכת ",הפטיר האב" .רוחל הרי לא יכולה לשבת רגע אחד בשקט ,וכל היום היתה סגורה בבית". "רוחל המסכנה ",הפטירה בתיה" .רחמנות עליה". רחל חרצה לשון לעברה ומיהרה לצאת בעקבות נחום .הם חלפו ברחובות השקטים והחשוכים .השלג שכיסה את העיר עד לפני זמן קצר החל להפשיר ,והדרכים הצרות ,שחלקן לא סלולות וחלקן מרוצפות אבנים קטנות עגולות ,היו בוציות ,זרועות שלוליות ,רפש וצואת סוסים. ביד אחת הרימה רחל את שולי שמלתה ,ובשנייה אחזה בזרועו של נחום .משני צדי הרחוב עמדו צפופים בתי עץ בני קומותיים ,מוארים קלושות במנורות גז ונפט .החשמל ,אותו הביאו הגרמנים לעיר בשנות המלחמה ,היה עדיין נדיר .כשהתקרבו אל בית הוועד ,שעמד במגרש ריק בקצה העיר ,שמעו מתוכו צעקות רמות ברוסית .זה היה מוזר כי היהודים בינם לבין עצמם דיברו רק יידיש .ליד הפתח עמדו כמה סוסים גדולים ,ואחיזתה של רחל על זרועו של נחום התהדקה .לפתע נשמעו יריות מתוך הבניין .רחל ונחום עצרו בהיסוס. "חכי פה ",אמר נחום בקול נרגש" .אל תזוזי". הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "אל תלך ,נחום ",התחננה רחל" .אתה מכניס עצמך לסכנה". נחום כבר השתחרר מידה והחל הולך במהירות לכיוון בית הוועד .דלת הבניין נפתחה ,ושלושה אנשים יצאו בריצה החוצה ,קפצו על הסוסים, סבו לאחור והחלו לדהור .אחד מהם הבחין לפתע בנחום מגיח מהחשיכה ,האט את סוסו והניף את מגלבו .רחל שמעה אותו צועק, "יחי רוסיה הלבנה ! מוות לבולשביקים היהודים! מוות לתומכי הצבא האדום !" השוט נחת בחוזקה על פניו ,ונחום התמוטט על הקרקע .היא פלטה צעקה חלושה ומיד כיסתה את פיה בידה .האיש על הסוס זקף את ראשו והתבונן סביב .רחל נסוגה אל בין הצללים .האיש תקע את עקביו בצלעות הסוס וחש להדביק את חבריו .רחל מיהרה אל נחום וכרעה לידו .פניו היו מכוסי דם. "יעקב ",לחש אחיה" .ראי מה עם יעקב". רחל פשטה במהירות את מעילה והניחה אותו תחת ראשו של נחום. דמויות החלו להגיח מכיוון הבתים הקרובים. "יעקב ",דחק בה נחום" .אל תתמהמהי .אולי מישהו בפנים זקוק לעזרה .לי אל תדאגי .אשאר בחיים". רחל ניתקה מנחום והלכה אל הפתח .היא דחפה את הדלת ונכנסה פנימה .היא רצתה לצרוח ,אך מגרונה לא יצא שום קול .גופות ההרוגים היו מוטלות זו לצד זו במרכז החדר .הרוצחים לא הותירו נפש חיה .ריח של דם ומוות מילא את נחיריה .היא כשלה צעד אחד לפנים ,ומבטה נפל על פני יעקב .עיניו היו פקוחות ,וקצף לבן נזל מזווית פיו אל זקנו. רחל חשה צורך להקיא .היא התנודדה על מקומה ,וידה שנשלחה לתמוך במשהו נאחזה באוויר .היא נפלה אל הרצפה ,בעודה שומעת כמו ממרחק רב את הקולות והזעקות שמילאו את חלל החדר. רחל התרוממה וניגשה להוריד את המים מהאש .אחרי שחלטה לעצמה תה ושתתה אותו הניחה את הכוס בכיור ,וידאה שברז הגז סגור ,חזרה לסלון והתיישבה שוב על הכיסא .היא הניחה על ראשה את האוזניות הגדולות שהיו מחוברות לטלוויזיה ,הדליקה את המקלט וכיבתה את המנורה .את האוזניות סידר לה אורי אחרי שהשכנים באו בתלונות. הווליום בו היא שומעת טלוויזיה חזק מדי ,אמרו ,ולא יתכן שכל הרחוב יסבול בגלל שהיא חירשת .אם היא לא יכולה להקשיב בשקט אז, מצדם ,שלא תצפה בטלוויזיה .כשאורי אמר לה את זה היה לה מאוד לא נעים .הרי היא גרה בבניין ברחוב רש"י כבר ארבעים שנה ,ואף פעם לא היה לה שום עניין עם השכנים .אורי הרגיע אותה ואמר שהכול בסדר .היא לא צריכה להתרגש .הוא יסדר משהו .טוב שיש לו ידי זהב, חשבה רחל ,וגם שבחשמל הוא מבין .לכל בעיה הוא מוצא פיתרון. בכלל ,יש לה מזל גדול שיש לה בן כמותו .כל השכנים והמכרים שלה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מודים שבן מסור ואוהב כזה ,אין .כמה יפה הוא מטפל בה .באיזו התחשבות .והיא הלוא ראתה מספיק אנשים שהזיקנה בקושי הספיקה לקפוץ עליהם ,ומיד השליכו אותם הילדים לבית אבות .שירקבו .אבל לא אורי .אפילו באחותה בתיה ,שנפטרה רווקה וחשוכת ילדים בגיל תשעים ושלוש בנובמבר האחרון ,טיפל כמו בן עד יומה האחרון .לא כפה עליה מעולם לעבור למוסד זקנים ,ובשנים האחרונות לחייה, כשכבר בקושי יכלה לצאת מהמיטה והמטפלות מהביטוח הלאומי לא סיפקו את צרכיה ,סידר לה באופן פרטי את סבטלנה שסעדה אותה במסירות. שוב ספורט .נכון שאורי והדס הסבירו לה פעמים רבות איך ללחוץ על הכפתורים בשלט-רחוק כדי להעביר ערוצים ,אבל היא כבר זקנה וקשה לה ללמוד דברים חדשים .בשל כך היא ביקשה מאורי לכוון לה על ערוץ אחד ,אליו היא רגילה ,ובזה היא מסתפקת .היא הורידה את האוזניות וכיבתה את המכשיר .אולי תלך למיטה .היא עדיין לא עייפה ,אך מה יש לה לעשות?! "סבתא'לה !" קול צלול ורם הבקיע לאוזניה" .מה את יושבת בחושך?" אור חזק הציף את החדר. שמחה שטפה ברחל" .הדס !" הדס רכנה ונשקה על לחיה" .מה המצב ,סבתא? את מרגישה בסדר?" " כן .הכול בסדר .שבי ,דסי'לה .קחי כיסא ושבי .טוב שבאת .אני קצת השתעממתי לבד". הדס התיישבה על כיסא מרופד" .אז אם משעמם לך ,למה את לא מצלצלת אלי? את יודעת שאני גרה חמש דקות הליכה מכאן". "אני לא רוצה להפריע ,דסינקה .את צעירה ויש לך עיסוקים ".היא התביישה לספר לנכדתה שהיא מתקשה להתרגל לטלפון החדש שאורי הביא לה .כשהיה לטלפון חוגה היה יותר קל .עכשיו הלחצנים נמצאים על השפופרת ,והטלפון מחליק מידה כשהיא מנסה לחייג .אורי אמר לה שזה טלפון אלחוטי ,הכי משוכלל שיש ,ושעכשיו היא תוכל לשים אותו בכיס החלוק ולקחת אותו איתה לכל מקום .אבל מה היא צריכה טלפון לכל מקום? הרבה יותר טוב היה לה עם שני הטלפונים הישנים -אחד בסלון ואחר ליד המיטה .וחוץ מזה ,היא גם מפחדת קצת מהמזכירה האלקטרונית של הדס .היא לא בדיוק מבינה מה היא צריכה לומר לה. היא מתחילה להסביר לה מה היא רוצה ,שהיא מחפשת את הדס מאיר ...ופתאום היא שומעת צליל חד וארוך ,ואז הלב שלה מתחיל לדפוק מהר ,והיא מתבלבלת וסוגרת מהר. "שטויות .בשבילך יש לי כל הזמן שבעולם .את לא יודעת שאני מתה על סבתא שלי?" חייכה הדס. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - חיוכה חימם את לבה של רחל .היא הסתכלה בנכדתה באהבה" .ומה חדש אצלך?" "כלום .שלשום יצאתי עם איזה רואה חשבון שהכירו לי .היה מאוד מייגע .הוא לא בשבילי". "אל תדאגי ,דסי .בסוף תמצאי בחור טוב". "אני לא דואגת". "לכל אחד יש בעולם מישהו שנועד עבורו .צריך רק לחכות בסבלנות, וכשזה בא ,יש ללכת אחר הלב". "אני בטוחה שאיפה שהוא בעולם יש את האחד והיחיד שנולד במיוחד בשבילי ",צחקה הדס" ,אבל לכי תדעי ,מה נעשה אם הוא קוטף עכשיו אורז בשדות של סין?" "אם הוא בשבילך ,את תפגשי אותו .זו הרי כל החוכמה". "טוב ,נו .שכנעת אותי .ואת? מי היה האחד והיחיד בשבילך? סבא אליהו או סבא יהודה?" "עם סבא אליהו התחתנתי כשהייתי בת שלושים ושמונה .זאת היתה כבר אהבה אחרת ".היא החרישה. דקת שתיקה חלפה עד שהדס שאלה" ,אז ,יהודה ,הוא היה האהבה הגדולה שלך?" "נו ,באמת ,דסינקה ".רחל הצטחקה" .את מי זה מעניין ,הבובעמייסס האלה?" "אף פעם לא סיפרת לי על החיים שלך .על האהבות שלך .זה דווקא מעניין אותי מאוד". החיים שלה .האהבות שלה .לו הדס היתה יודעת .היא הרגישה חשק עז לדבר ,אך נלחמה בצורך הזה .מה לה לשעמם את הדס עם הסיפורים האלה .הסיפורים על עולם שכבר נעלם ,על אנשים שמתו מזמן ועל אהבות שמקומן עם הנפטלין בעמקי הארון .ויש דברים מסויימים שהס לה מלהזכיר .שלא תפלוט בטעות משהו שאסור .היא הרי נשבעה שאיש לא ידע .ואולי היא טועה ,התגנבה פתאום מחשבה לראשה ,אולי בא הזמן לספר את כל מה שהיה .להתיר את הנדר .שגם אורי והדס ידעו .היא יודעת שהסוף קרוב .אין לה אשליות .אף אחד לא חי חיי נצח ,והדס נראית כאילו היא באמת רוצה לשמוע .אבל לא. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - החיפזון מהשטן .היא צריכה עוד זמן .שלא תתחרט אחר כך .הלוא האמת יכולה לפגוע .להרוס" .יש ענבים במקרר ,דסי ,וגם מלון .קחי לך. רק אל תשכחי לשטוף את הענבים במים". "אני לא רעבה עכשיו ,אבל מחר השופטת לא תהיה ויש לי יום חופש. בא לך שאני אביא לשתינו פלאפל בצהריים ונאכל ביחד?" "אני מאוד אשמח .את יודעת שבדרך כלל אסור לי לאכול דברים מטוגנים ,בגלל האולקוס ,אבל פעם בכמה חודשים מותר לי לחרוג קצת ,ופלאפל אני הכי אוהבת". למחרת באה הדס עם שתי מנות פלאפל ,והן התיישבו לאכול .רחל ניסתה לקחת את הפיתה ולנגוס ממנה ,אך הדבר לא צלח בידה. הפיתה התפרקה ,והצ'יפס ,הסלט והכדורים נפלו והתפזרו על הצלחת. בידה הרועדת נשארו רק קרעי הפיתה עם הטחינה המטפטפת" .אוי", אמרה רחל. "לא נורא ",מיהרה הדס לומר" .תאכלי ככה ,מהצלחת .לאט לאט". "אני יודעת שזה לא המחזה הכי נאה לראות את סבתא שלך אוכלת. הזיקנה ,דסי ,יכולה להיות מאוד כעורה ועלובה". "את אף פעם לא תהיי כעורה בעיני ,סבתא ,ולא עלובה .גם אם אצטרך להאכיל אותך בעצמי". כשסיימו לאכול התכוונה הדס לפנות את הצלחות המלוכלכות מהשולחן אך קולה של רחל עצר בעדה" .את מכירה את הציורים של ראובן רובין ושל נחום גוטמן? התמונות של יפו ותל-אביב הקטנה? ככה בדיוק ראו אז העיניים שלי את הארץ בפעם הראשונה .מצד שמאל חופים לבנים שוממים ,מעבר להם בניינים נמוכים ,וממולנו עיר עתיקה בנויה אבן. הגעתי לנמל יפו על גבי אונייה בחודש מאי ,שנת .1925בדיוק כשמלאו לי עשרים ואחת .השמים היו כחולים ,השמש זרחה ,ומסביבנו ,בים הפתוח ,התנדנדו להן סירות של דייגים ערבים שפרשו רשתות". היא לא התקשתה להזכר בארועי אותו יום .מהאונייה העבירו אותם אל החוף בדוגית קטנה ,ואת החפצים השליכו אחריהם .היא עמדה על הרציף וניסתה לקלוט את המראות ,הרעשים והריחות החדשים .אנשים רבים היו בנמל ,והקולות היו שונים ורמים .ערב רב של קלסתרים ושפות .היו שבאו לקבל את פני קרוביהם ,רוכלים שהציגו מרכולתם, סוחרים שבאו לבדוק את הסחורות שהגיעו על גבי אוניות ,אנשי צבא בריטים ,עסקנים יהודים ,פושטי יד ,ילדים ,דייגים .מעט הרחק ממנה ראתה שורה של גמלים ,ועל דבשתם ארגזים עם תפוחי זהב ,ערימות של תפוחים ,כאלה גדולים ,יפים ,וקצת הלאה מהם יושב ערבי עם הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שמלה ארוכה ותרבוש ,ובשני סלים יש לו תמרים .אז עוד לא ידעה מה זה תמר ,ועברית הבינה מעט מאוד ,אבל הוא ראה שהיא מסתכלת ואמר" ,תמר ,תמר ,חצי גרוש לקילו". היה לה קצת כסף שקיבלה מנציגי ההסתדרות הציונית בנמל חיפה, תחנתה הראשונה בארץ ,והיא הושיטה לו חצי גרוש .היא באה לבד ,לא הכירה אף אחד ,ועכשיו עמדה עם התיבה שלה וחיכתה שמישהו יגש. בינתיים אכלה מן התמרים .הם היו מתוקים ועסיסיים .כשסיימה מה שבשקית קנתה מהערבי עוד קילו .בוורשה ,לפני שעלתה על האונייה, האנשים מהג'וינט אמרו שכשתגיע מישהו כבר יחפש אותה ויסדר לה מקום לישון ,אבל עברו כבר שעתיים ,ואף אחד לא בא בשבילה .היא התחילה לחשוב מה לעשות ,לאן ללכת ,ופתאום ראתה בחור מגודל, לבוש בגדי חאקי וחבוש כובע מרופט ,מסתכל סביב .כשנפל עליה מבטו ניגש ושאל" ,העלמה מאירסון?" היא נענעה בראשה לאות הן. "הרשי לי להציג עצמי .נתנאל שיק". הבחור הושיט לה את ידו ,והיא היססה לרגע .ידיה היו דביקות מהתמרים ,והיא חששה להעליבו .היא הרימה את ידה והפנתה את כף היד כלפי מעלה" .הידיים מלוכלכות ",גמגמה. נתנאל ,כמו לא שמע מה שאמרה ,תפס את היד וטלטל אותה בכפו הגדולה" .אבקש סליחתך על האיחור .חברי ואני בונים עתה שכונה חדשה בתל-אביב ולא רציתי להפסיק את העבודה באמצע כדי שלא להקשות על האחרים". "ומי ביקש ממך לפגוש אותי?" שאלה" .האם נשלחת מההסתדרות?" "אני? מההסתדרות?" צחק נתנאל" .לא ולא .אינני עסקן כי אם פועל בזיעת אפי .דודתי היא זו שהטילה עלי לקבל פנייך .היא מכרה של הורייך וקיבלה מהם מכתב המבשר על בואך הצפוי .הדודה כבר לא צעירה ,ומלבד מגוריה הרחוקים גם אינה בקו הבריאות .לכן ביקשה ממני למלא את מקומה". נתנאל העמיס את התיבה על עגלה רתומה לחמור שהביא עמו ,אחז במושכות וסימן לרחל להתיישב לידו .כך ,לפנות ערב ,בעת השקיעה, התחילו להתגלגל לכיוון תל-אביב .אחרי כברת דרך .כשכבר נכנסו לעיר וחלפו ברחובותיה ,הצביע נתנאל על בניין גדול ונאה והסביר לה שזו גמנסיה הרצליה .אחרי כן המשיכו ברחוב אלנבי .פנו שמאלה ברחוב יונה הנביא וכשהגיעו לסופו כבר כיסתה החשיכה כליל את הישוב ,והיא לא יכלה לראות ברור. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "אז היו לרחובות שמות אחרים כמובן ",אמרה רחל להדס בהתנצלות, "אבל אני לא זוכרת את כולם ,בגלל זה אני משתמשת בשמות של היום". הם המשיכו עוד קצת לאורך שפת הים עד שעצרו ליד קבוצת צריפים, ונתנאל הוביל אותה לתוך אחד מהם ,שם היו עוד שני בחורים .אחד נמוך ,דק גו וצנום ,בעל תווי פנים חדים ועיניים חומות רציניות מאחורי זגוגיות עגולות ,יהודה שמו ,והשני ,רחב כתפיים ויפה-תואר .זה היה יוליוס. "כל כך התרשמתי מהיופי שלו ,דסינקה ",אמרה רחל לנכדתה" ,עד שלא הייתי מסוגלת להוציא מלה מהפה .הרגשתי איך הבטן שלי מתהפכת ,ואף על פי שפתאום רציתי מאוד ללכת ,תסלחי לי ,לבית- הכיסא ,לא יכולתי לזוז ממקומי". יוליוס ! כמה חי וממשי היה הזיכרון .שיערו היה כהה ,חלק ושופע ,ועיניו מבריקות ,כחולות עזות .על פלג גופו העליון עטה גופייה ,ועליה ,פתוח, מין סגין צבאי בלוי .כשעמדה על הסף וראתה אותו לראשונה הוא ישב על כיסא ,שעון לאחור ,רגליו ,במכנסי חאקי ארוכים ,פשוטות גבוה לפנים על מה ששימש כשולחן ,וידיו משולבות מאחורי העורף .אז עוד לא הכירה אותו ,אבל בקסמו נישבתה מיד. נתנאל הציג אותה בפני חבריו והזמין אותה להצטרף אליהם לארוחת הערב" .היום בלילה ",אמר" ,את תשני במיטתי ,ולי אסדר מזרן בפינת החדר .מחר בערב ,כשאחותי חנה תחזור מהביקור אצל הדודה בפתח- תקוה ,אפגיש ביניכן .היא בת עשרים וארבע ומתגוררת עם עוד שתי בנות בחדר ברחוב לילינבלום .הן תעזורנה לך למצוא מגורים ועבודה". מיד עלה בראשה שזה לא יאה להשאר לישון בבית עם שלושה בחורים, ועוד זרים .אם תסכים אולי יחשבו אותה לטרף קל ,מצד שני ,מה כבר יכלה לומר .היא היתה צעירה מאוד ובלי ניסיון ,לא ידעה מה מקובל ומה לא ,ונתנאל היה חביב אליה מאוד .נתנאל פנה אל הפרימוס להכין משהו לאכול ,ויהודה ויוליוס ,לאחר שברכו אותה לשלום וסידרו לה מקום לשבת ,המשיכו לשוחח ביניהם. "כל הדיבורים האלה על חיים בשיתוף עם הערבים הינם הבל הבלים", אמר יהודה ליוליוס בתקיפות" .אתה יודע היטב כמה הם שונאים אותנו. ככל שאנו נקים יותר ישובים ונפריח את הארץ ,כך הם יהפכו עויינים ומסוכנים יותר .שכחת כבר את המהומות? איזו שנאה היתה? וגם לא צריך להתרפס לפני הבריטים .לא צריך לשכוח שגם הם אויבינו". "ומה אתה מציע?" ענה לו יוליוס בנחת" .שנפתח בסכסוך? ומה אתה כה מתלונן על המנדט? הרבה דברים השתפרו מאז כבשו את הארץ מידי התורכים .עבודה יש .ישובים עולים על הקרקע בזה אחר זה, הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הארץ נבנית ומתפתחת ,אוניברסיטה בירושלים קמה והצהרת בלפור"... "אתה ושכמותך ",קפץ עליו יהודה" ,אסון לעמנו ! דרך קלה היא להתפשר ולוותר .אני אומר שאנחנו צריכים לעמוד בתוקף על תביעותינו ,גם אם כרוך בהן עימות עם הממשלה הבריטית .מדוע נכנע ללחציהם? מדוע שתקנו כשפורסם הספר הלבן ושם סייג להצהרת בלפור? מדוע לא פצינו פה כשקרעו מאיתנו את עבר הירדן המזרחי ונתנוהו לעבדאללה? לא חלק מארץ ישראל הוא?" יוליוס חייך ,וחיוך נאה מזה לא ראתה רחל מעודה" .זאב ז'בוטינסקי מדבר מגרונך .יותר מדי אתה מושפע מנאומיו .אתה גם צעיר ממני, ידידי ,ועוד תראה שלא הכול אפשר לפתור בכוח .יש דברים שרק בעזרת מתינות והבלגה נעשים .עוד יהיה לנו בית בארץ ישראל ,אך גם מאבק יש לנהל בשכל ישר". נתנאל הניח צלחת פח ובה פרוסות לחם לבן על השולחן ודחף את רגליו של יוליוס לרצפה" .לא רבתם די להערב ,ידידי?" צחק במאור פנים ופנה אל רחל" .בכל הנוגע לאידאולוגיה ,השניים הללו כמו חתול ועכבר ,אך אני מבטיח לך שחברים טובים הם זה לזה". אלא שהיא ,למרות שניסתה להסתיר זאת ,היתה במצוקה איומה .שני קילוגרם התמרים שאכלה החלו גובים את המחיר ,והמעיים עשו בה שמות .היא היתה חייבת לצאת באופן דחוף ביותר .החרפה היתה נוראה וקשה ,אך מה היה בידה לעשות" .נתנאל ",אמרה בלחש" ,סלח לי ,אך אני צריכה ל ...להסתדר ".היא לא יכלה אפילו לומר את המלה המפורשת .יהודה ויוליוס ,שניהם נעצו בה עיניהם ,והיא ...אוי ,אוי ,אוי, דמעות מילאו את עיניה .נתנאל הושיט לה נייר עיתון ועששית ואמר שעליה לגשת למבנה הקטן בצד ימין של הצריף .היא קמה ממקומה, ובלי לחכות רגע נוסף רצה במהירות החוצה .עשתה מה שעשתה ,רק מה ,זה לא פסק .היא חזרה לצריף ,ואחרי כמה דקות שוב היתה צריכה ללכת .מה שהיה לה אותו לילה ...אולי עשרים פעם רצה מהצריף לשירותים .והשירותים לא כמו היום .מין חור בקרקע ועליו כמה קרשים. וכל פעם ששבה לחדר הרימו הבחורים את ראשם ,הפסיקו את השיחה ,שאלו אם היא בסדר ,והיא רק יכלה להניד בראש ולרוץ שוב החוצה .לא היתה אומללה ממנה בתבל .לא רק הבטן שכאבה נורא והישבן ששרף ,מעל לכול ,הבושה ! כל הזמן דמיינה איך שלושתם יושבים סביב השולחן ,מוצצים את העצמות מהמרק שנתנאל הכין ומתלוצצים על חשבונה .בלילה ,מאוחר ,כשכולם הלכו לישון וקיבתה נרגעה מעט ,שכבה על מיטת השדה הצרה ליד הקיר ובכתה בשקט. היא התעוררה לפנות בוקר ,ושוב לשירותים .כשיצאה החל כבר השחר לעלות ,והיא שאפה עמוק את אוויר הבוקר הצלול .היא הקיפה את הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הצריף ,ירדה לשפת הים והתיישבה על החול .היה קריר ,ואף על פי שלבשה שמלה עם שרוול ארוך חיבקה את עצמה על מנת להתחמם. "הוקל לך?" שאל מישהו מעליה. הקול הפחיד אותה ,ומיד קפצה על רגליה .יוליוס עמד לידה ,ידיו בכיסי מכנסיו .היא ,באופן רגיל ,לא היתה ביישנית .היו לה שני אחים גדולים, ובפינסק היתה רגילה לבוא בחברת בחורים ולשוחח עמם בחופשיות, אולם אותו רגע הציף סומק את פניה ,ושיתוק אחז בלשונה .הוא עמד בסבר פנים רציני וחיכה לתשובתה ,והיא התבוננה בו ללא אומר והרימה שתי כפות ידיים לכסות את לחייה הבוערות. אחרי דקה ארוכה הוא שאל בנועם" ,האם איבדת את הלשון?" וכשעדיין לא פצתה פה הוסיף במין נימה מרומזת של היתול" ,אני ,כבר מזמן הפסקתי את הנוהג שהיה מושרש אצלי לאכול עלמות צעירות כמוך לארוחת הבוקר". סוף כל סוף שב אליה כושר הדיבור" .אני חשה הרבה יותר טוב .היו אלה התמרים ...אני לא ידעתי"... "אה ,כן ,התמרים ".הוא עיווה את פיו" .גם אני נפלתי בפח כשהגעתי לפני חמש שנים .לא ידעתי שעל אף טעמם הטוב ,אין להרבות באכילתם". רחל חשה צורך להתנצל בפניו" .אני מצטערת על הטירחה שגרמתי"... "אין בכך ולא כלום ",הפסיק אותה" .זה אנושי .לכל אחד יש זכות לחוש ברע מדי פעם". היא החלה להרגיש יותר בנוח בחברתו ושאלה" ,מדוע אתה ער בשעה כה מוקדמת של הבוקר?" "בחודשים האחרונים ",הסביר לה" ,התגברה מאוד העלייה מפולניה, והישוב גדל .מכאן גם התעורר ענף הבנייה ,ואנו קמים עם הנץ החמה כדי להספיק ולעבוד כמה שיותר". "ומאין אתה יודע את מלאכת הבנייה?" שאלה" .האם גם בגרמניה עסקת בזה?" הוא גיחך" .אני רואה שהמאמצים שאני עושה להפטר מן המבטא לא עולים כה יפה כפי שנתתי לעצמי להאמין". "לא התכוונתי"... הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "אינך צריכה להתנצל ",קטע אותה" .אני ,בגרמניה ,לא בנאי הייתי אלא כותב מחזות וסיפורים .שנה אחרי פרוץ המלחמה ,לפני שגייסו אותי לצבא ,סיימתי לימודי תיאטרון ופילוסופיה באוניברסיטה של ברלין". הוא הסתכל ישר לתוך עיניה וחייך את חיוכו הכובש" .אבל פה אין עתה צורך באינטלקטואלים .צריך לעשות מעשים ממשיים ותכליתיים .לעבד את האדמה ,לעדור ולזרוע ,לחרוש ולנטוע .צריך להקים ישובים ,לבנות בתים ולסלול כבישים". "תמיד התגוררת בתל-אביב?" "לא .כשהגעתי ארצה הצטרפתי לגדוד העבודה שלחוף הכנרת ועבדתי כמה חודשים בסלילת כביש טבריה-טבחה ,ואז הצטרפתי לקבוצה שהקימה את קיבוץ עין חרוד .כשרבו שם הסכסוכים ,החלטתי לחזור לתל-אביב .מעדיף אני את חיי העיר". רחל שלחה בו מבט מעריץ .במפגשי תנועת 'החלוץ' בהם השתתפה בפינסק דיברו כולם בחרדת קודש על גדודי העבודה ,על אותם בחורים ובחורות אמיצי לב שהפריחו את השממה ובנו את הארץ .היא רצתה להוסיף ולשאול אותו שאלות ,אך הוא אמר" ,בואי .נשוב .נתנאל ויהודה בוודאי מתפלאים לאן נעלמנו ,ואני לא רוצה לגרום לא לדאגה ,ולא לרכילות". שוב הסמיקה .השיחה עמו נעמה לה מאוד ,אולם היא הבינה ממנו שיתכן והאחרים לא יראו זאת בעין יפה .לכן התחילה הולכת לכיוון הצריף ,ויוליוס פסע בשתיקה בעקבותיה. "ואז "...שאלה הדס כשרחל השתתקה. "דסינקה ",אמרה רחל" ,לכי הביתה .את צריכה להיות מוקדם בבוקר בבית-משפט ,ואני כבר שכחתי מה היה ".היא חייכה להדס" .אולי עד שתבואי שוב יתרענן אצלי הזיכרון". השופטת סולטנה חזן נשענה לאחור בכיסאה השחור ,הגביהה את סנטרה המחודד ,קפצה שפתיה ,צמצמה את עיניה והסתכלה בריכוז רב בציפורני אצבעותיה המכונסות פנימה לתוך כף היד .עורך-דין יבנה, שהיה אותה עת בעיצומה של החקירה הנגדית ,שלח בה מבט ולבו צנח ,קולו איבד בהדרגה את הצליל האגרסיבי ששלט בו קודם .כל פליליסט בבית-המשפט המחוזי הכיר וירא את התנוחה הזו של השופטת חזן .הדס ,שישבה ליד השופטת ,הסתכלה בו וניסתה לשדר לו את אהדתה בלי להזיז שריר בפניה .התובעת ,עורכת-דין שומרוני, מפרקליטות מיסוי וכלכלה ,חייכה לעצמה בסיפוק .השופטת לצדה ,אין ספק בכך .המבט המדוכא והמיואש של הנאשם שיקף את תחושתו הכבדה .בעיני רוחו כבר ראה איך השופטת שולחת אותו היישר לבית הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הסוהר .צווארון לבן או לא צווארון לבן ,השופטת חזן לא עושה חשבון לאף אחד .רק לפני כמה חודשים גזרה עשרים שנות מאסר על בן עשירים ,לאחר שזה ביצע סדרה של שודים מזוינים. "ספר לבית-המשפט מה בדיוק ידעת על מצבו הכספי וחובותיו של הנאשם כששכנעת אותו לקחת אשראי בגובה שני מיליון ש" ח ",פנה יבנה למנהל הבנק שעמד על דוכן העדים. "העד לא יענה ",סיננה השופטת מבין שיניה ,מדגישה בקולה העמוק והגרוני את הע' ,עיניה עדיין תקועות בציפורניה .הס הושלך באולם. השופטת סימנה לבחורה שהפעילה את רשם הקול לעצור את ההקלטה המתעדת את מהלך הדיון. "אבל גבירתי "...ניסה יבנה לדבר" .ברשותך .אני יכול להסביר את חשיבות"... בתנועה חדה נרכנה השופטת קדימה ,מרפק אחד ננעץ על הקתדרה המוגבהת לפניה .כתפיה ,מתחת הגלימה השחורה ,הזדקרו מעלה, ועיניה השחורות ,נטולות כל חמלה ,ננעצו בעורך-הדין" .מה שמעניין את בית-המשפט הנכבד ,מר יבנה ",הצליפה השופטת" ,זה עוד כמה זמן בדיוק אדוני מתכוון לבזבז את זמנו היקר? !" "גבירתי"... " כמה זמן ",רעם קולה של השופטת" ,מתכוון עורך-דין יבנה לבלבל לבית-המשפט את המוח ולהתעקש לטחון חזור וטחון נושא שכבר מוצה עד תום? רק את זה ,במטותא ,יסביר לי אדוני". "גבירתי"... "ואולי אדוני סבור שפה זה שיקגו?" "לא גבירתי "...ניסה יבנה האומלל להשחיל מלה. "שאין פה חוק וסדר? שאין כללים? אני מתפלאת על אדוני שהוא עורך- דין לא מאתמול ומופיע לפני כבר מספר שנים ,והוא לא יודע את האלף בית של חקירה נגדית". " כבודה ,אני מבקש "...עשה יבנה מאמץ נואש אחרון. "בגלל שלבית-המשפט יש מצב רוח טוב היום ",חתכה אותו השופטת, "ולמרות שאדוני מתעקש למתוח את סבלנותו ועצביו עד קצה גבול יכולתם ,יתן בית-המשפט לעורך-דין יבנה עצה קטנה מנסיונו העשיר. אם עורך-דין יבנה ימשיך לשאול את העד שאלות כמו שהוא שואל ,הוא הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - יקח בחשבון שהן עלולות לחזור אליו כבומרנג .שהוא עלול להכניס את הקליינט שלו לבוץ עמוק מאוד .דהיינו ,מר יבנה ,שאם בית-המשפט ימצא את הנאשם אשם ,ואני לא אומרת חס וחלילה שבית-המשפט כבר החליט אם הוא אשם ,אלא רק שאם ימצא אותו אשם ,הרי שבית- המשפט יכול ,בהכרעת-הדין ,להתחשב גם בדברים שלכאורה מצטיירים מהחקירה התמוהה שמנהל אדוני בשעתיים האחרונות כאילו הנאשם ,כשלקח את האשראי מהבנק כבר היה שקוע בחובות .אדוני תופס מה אני אומרת? אדוני מבין שזה מחזק את טענת התביעה כאילו הנאשם לקח אשראי מהבנק בכוונה תחילה לעשות מניפולציות על שערי המניות בבורסה ,או אולי אדוני עדיין לא מודע לנזק שהוא עלול לגרום למרשו?" יבנה הסמיק .טיפות זיעה החלו לבצבץ על מצחו ,וניכרה בו המצוקה הגדולה בה היה שרוי .הדס ,שבחודשי התמחותה אצל השופטת הספיקה לראות לא מעט עורכי-דין במצב דומה ,לא יכלה שלא לחוש אליו סימפטיה .הוא עמד מושפל ומבוזה באמצע האולם ,מעליו ,רוכנת אליו כמו נשר אכזרי ומטיל מורא ,היתה השופטת ,לימינו ,לא יכולה להסתיר את קורת רוחה ושמחתה לאיד ישבה לה בנחת הפרקליטה, ומשמאלו ,הנאשם ,שולח בו מבטים רצחניים .לא היה לו ידיד אחד בכל האולם .אפילו שלושת הצופים המקריים שישבו בספסלים האחוריים התעוררו מהנמנום הקל בו היו שרויים ,שבעי רצון מהתחממות הדיון ומהעלבונות שהטיחה השופטת בעורך-הדין. "אם לסנגור יש שאלות נוספות לעד בעניין אחר ,אז בבקשה .אם אין, נוכל אולי ,ברשות אדוני הנכבד כמובן ,לשחרר את העד לעיסוקיו", חתמה השופטת בטון לעגני את דבריה. "אם גבירתי לא מאפשרת לי להשלים את החקירה"... "אדוני יחשוב טוב מה הוא אומר ",התרתחה השופטת" .אדוני יכול להשלים את החקירה ,רק לא לשאול את העד שאלות שאסור לו לשאול .זה הכול .אדוני לא יגיד שבית-המשפט לא מאפשר לו להשלים את החקירה .רק לשאול שאלות שיקדמו את העניין .לא להסתובב כמו כלב סביב זנבו .אדוני יורד לסוף דעתי?" "כן גבירתי ".עורך-דין יבנה נכנע סופית" .אין לי שאלות נוספות". הדיון הסתיים ,והדס נכנסה בעקבות השופטת ללשכתה .השופטת פשטה את הגלימה והתיישבה ליד השולחן" .את יודעת ",פנתה מהורהרת להדס" ,הוא בחור נחמד מאוד ,יבנה .לפעמים הוא מעורר בי רגש אימהי כזה". הדס לא בדיוק ידעה איך להגיב ומלמלה ש"אם עורך-דין יבנה היה יודע את זה ,הוא בטח היה הרבה יותר מאושר ממה שהוא עכשיו ".היא כבר הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - התרגלה לניגודים הקיצוניים באישיותה של השופטת .באולם בית- המשפט היתה אימת עורכי-הדין ,תוקפנית וחמומת מוח ,חסרת סבלנות ופוגענית ,והדס ידעה כי אין עורך-דין בתחום הפלילי שלא מחכה בקוצר רוח למועד בו תפרוש השופטת לגמלאות .אולם ,תוך זמן קצר לעבודתם המשותפת גילתה הדס שלמרות הזלזול אותו הפגינה לעתים קרובות בנאשמים ועורכי-דינם ,למרות הערותיה הבוטות ,וחרף הדעה הרווחת לפיה אצלה כל נאשם אשם עד שלא הוכחה חפותו, השקיעה סולטנה בהכרעותיה הרבה מחשבה ,כושר ניתוח ושכל ישר. מהשתלחויותיה חסרות הרסן בנאשמים וסנגוריהם במהלך הדיונים, מההערות הסרקסטיות שהיתה מפטירה לחלל האוויר ומנימת ההתנשאות בישיבות לא נותר שום זכר בגליונות המודפסים של הכרעות-הדין ,וגאוותה של סולטנה היתה על כך שהחלטותיה אך לעתים נדירות נהפכו בבית-המשפט העליון. "הוא לא מוצא חן בעינייך?" התעניינה השופטת בנימה שופעת חום וחיבה. "מי?" נבהלה הדס. "עורך-דין יבנה". "ממש לא". "אני במקומך ,חביבתי ",אמרה סולטנה" ,הייתי פותחת את העיניים ומחפשת בחור טוב להתחתן איתו .את עוד מעט בת שלושים ,והשנים עוברות מהר מהר .חבל שתשארי לבד .מאז שבעלי ,גבריאל ,זיכרונו לברכה ,נפטר מהתקף-לב לפני חמש שנים ,אני מאוד בודדה .מאוד עצבנית .לא קל בכלל ",נאנחה" .ישנם ,כמובן ,הבן ושני הנכדים ויש כמה חברות טובות ,אבל בערב השעות זוחלות .כמה אפשר לראות טלוויזיה או לקרוא ספר .כשגבריאל ,ינוח על משכבו בשלום ,היה בחיים ,היינו יוצאים לבלות ,הולכים לתיאטרון ,לקונצרט ,למסעדה. עכשיו הדברים השתנו .לא נעים לצאת לבד". מחשבותיה של הדס נדדו חזרה לסבתא רחל .בטח גם לה השעות לא עוברות מי יודע מה מהר .טוב שהציעה לה לאכול יחד אתמול .טוב שדחקה בה לספר על עצמה .קוצר רוח חלף בה .היא קבעה לבוא אליה שוב היום ,אחרי מבט-לחדשות ,כדי לארח לה לחברה ולשמוע את ההמשך .באופן רגיל נהגה לבקר את סבתא רחל בכל שבת ,אבל אחרי אתמול היא ידעה שלא תוכל להתאפק עד סוף השבוע. הדס הציצה בשעונה .השעה אחת וחצי .היא קבעה עם מעיין ,חברתה הטובה והמתמחה של השופט פורן ,להפגש בקפיטריה .המקום היה מלא מפה לפה ,ושניות ארוכות תרה בעיניה אחרי מעיין .בדיוק כשאיתרה אותה יושבת בקצה החדר ראתה גם את יריב .הוא ישב הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בחברת כמה אנשים ,ביניהם ,עם גבו אליה ,עורך-דין אלטמן ,שאת קרחתו הנוצצת זיהתה הדס מרחוק ,הם ישבו לא רחוק מהשולחן שמעיין תפסה עבורן ,והדס ידעה כי יריב לא יוכל שלא להבחין בה כשתעבור לידו .היא הרגישה קצת לא טבעית ומסורבלת כשצעדה בין טורי שולחנות הפלסטיק הלבנים .כשהתקרבה ,ראתה את השערות הלבנות הרבות שנשזרו בשיער החום הכהה ,את הצוואר העבה ואת הכתפיים הרחבות חנוטות בחליפה אפורה .היא כמעט חלפה על פניו כשסובב את ראשו ועיניו נתקלו בה .היא חייכה אליו ואמרה "הי" חלוש, והוא שלח לעברה חיוך זחוח והניד ראשו לשלום בתנועה קלה של היכרות .מזווית עינה ראתה את אלטמן מרים את ראשו ואת עיניו עוקבות אחריה כשהמשיכה בדרכה. היא התיישבה על הכיסא מול מעיין" .תתחדשי ",פלטה .מעיין שוב החליפה את צבע שיערה הקצר ,כפי שעשתה חדשות לבקרים .רק אתמול היתה ברונטית ,ועתה היה שיערה בהיר ,כמעט לבן" .אני רואה שהחלטת שבלונד מזעזע זה מה שהולך". "אמרו לי שגברים מעדיפים בלונדיות". "אהה". "מאיפה את ויריב לפידות מכירים?" התעניינה מעיין" .ראיתי שאמרת לו שלום". "אנחנו לא ",ענתה הדס" .למרות שלא היה אכפת לי להכיר ",הודתה. "לפני כמה ימים הוא הופיע אצל סולטנה בערעור על צו מעצר .עצרו לקוח שלו לשבעה ימים ,והוא רצה להמיר את המעצר במעצר-בית. מובן שסולטנה שילחה אותו מעליה בבושת פנים .את יודעת עליו משהו?" חקרה את מעיין. "משהו .רונית מרקו ,שלמדה איתנו במחזור ועכשיו עובדת בהורוביץ, יצאה איתו כמה פעמים .הוא צריך להיות בן שלושים וחמש .נדמה לי שאפילו היה נשוי פעם ,אבל אני לא בטוחה .בכל אופן ,הוא ממשפחה עשירה מאוד מסביון ,יש לו משרד משלו ,ועד כמה שידוע לי הוא לא ממש סובל ממחסור בחברה נשית ",הוסיפה ,זוקפת שתי גבות. "ויש לו מישהי עכשיו?" "אין לי מושג ".מעיין העיפה מבט מעבר לכתפה של הדס" .הוא תיכף הולך ",דיווחה להדס" .שנייה .לא .האנשים שישבו איתו מתחפפים והוא נשאר .אם באמת בא לך עליו ,לכי דברי איתו ",דחקה בהדס" .הוא יושב לבד .זאת ההזדמנות שלך". "השתגעת?" נלחצה הדס" .שאני אגש אליו? ככה סתם?" הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "למה לא? מה כבר יכול להיות? את רוצה שאני אלך ואזמין אותו לשבת איתנו?" "שלא תעיזי ",התרתה בה הדס" .אל תעשי לי בושות .אני לא אדע איפה לקבור את עצמי". "את יודעת מה הבעיה שלך?" אמרה מעיין בטון ידידותי והמשיכה בלי לחכות לתשובה" ,את כבדה מדי". "זה לא נכון ",מחתה הדס" .אני לא כבדה". "אז לא כבדה ",התפשרה מעיין" .רצינית מדי .היום אין שום בעיה שאשה תתחיל עם גבר .להפך ,זה מחמיא להם .הנה ",עברה לדיווח ענייני" ,פספסת .עכשיו הוא באמת הולך". הדס לא העזה להסתובב אחורנית" .הוא מסתכל הנה?" חקרה בקול נמוך את מעיין. "אה ...לא .לא ממש .מצטערת ".היא החזירה פניה להדס" .אל תראי כזאת עצובה .זה בטח לא היה הולך בכל מקרה .לא נראה לי שאתם מתאימים במיוחד". "למה לא?" התגוננה הדס" .את חושבת שאני לא מספיק טובה בשבילו?" "נהפוך הוא .אני חושבת שהוא זה שלא מספיק טוב בשבילך ,אבל יש לי ספק רב אם אחד כמוהו יהיה מסוגל לראות את האיכויות שלך מתחת ל"... "מתחת למה? אל תדאגי ,אני לא אעלב". "מתחת למוזרויות שלך". "מוזרויות? את חושבת שאני מוזרה?" מעיין ניסתה לרכך את רישומם של דבריה" .זה פשוט שתמיד ראיתי אותו עם בנות זוהרות כאלה .מטופחות .את יודעת איך רונית מרקו נראית עם חליפות הדונה קארן שלה ,התכשיטים ,האיפור וכל זה". "אז תחליטי ,או שאני מוזרה או שאני לא מספיק זוהרת בשבילו", התעצבנה הדס. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "אל תכעסי .אני רק מנסה להיות כנה איתך ,אני יודעת טוב מאוד מי את ומה את שווה ,אבל מי שלא קרוב אלייך ולא יודע איזה ראש פתוח ומיוחד יש לך יכול בקלות לחשוב שאת סתם בוקית .קחי לדוגמה איך שאת נראית .הלוואי עלי גוף כמו שלך ,אבל את לא מנצלת אותו .לבית- משפט את ,באה בבגדים הכי משעממים שיש ,ואחרי העבודה את תמיד בג'ינס ישן וטי-שירט .יש לך שיער יפה ,אבל הוא תמיד אסוף מאחורי האוזניים כמו ילדה בת שתים-עשרה .כל העולם הולך כבר מזמן עם עדשות מגע ,ורק את ,שבכלל אין לך מספר גדול ,מרכיבה משקפיים עם מסגרת פלסטיק מגוחכת שקנית לפני עשר שנים כשהשתחררת מהצבא .וחוץ מזה ,את זאב בודד .לאיפה שמזמינים אותך ,את לא באה .כבר יותר משנה שאת במחוזי ,וחוץ ממני אין לך פה אף חבר או חברה .יריב לפידות זה אחד שאוהב לבלות ,ללכת למסעדות ,למועדונים .אחד שאוהב שהחברה שלו תהיה 'אין'". "אז לדעתך אין לי סיכוי איתו ",הרהרה הדס בקול רם. "אני יודעת "...משכה מעיין בכתפיה" .אולי כן .בגלל זה אמרתי לך לגשת לדבר איתו .ככה היית יודעת ,כן ,כן ! לא ,לא ! ושלום על ישראל. אני אישית שונאת חוסר ודאות בדברים האלה". הדס נאנחה" .אוקיי .הבנתי אותך". בשתיים ורבע חזרה ללשכה .סולטנה בדיוק עמדה לעזוב" .יום חמישי היום ",הכריזה" ,ואין לי יותר כוח .טוב שעוד שבוע מתחילה הפגרה". היא הניחה את התיק שלה על השולחן וחיטטה בו בניסיון למצוא את משקפי השמש שלה ומפתחות מכוניתה" .ביום ראשון יש לנו דיון קצר בבוקר ואחרי זה תתחילי לרכז את החומר לפסק-הדין בתיק של הטיפוס הזה מהבנק ...מה שמו ...נו ,מה קורה לי? ! מרוב שאני רואה אותו כל יום באולם פרח לי השם שלו מהראש ...זה שעמד בראש הכנופיה שהפכה את הבורסה לקזינו" ...בר-דליות !" נזכרה" .זהו ! איזה מין שם זה בכלל ",הפטירה לעצמה בזעף כששלתה את צרור המפתחות. הדס מיהרה לסגור את הדלת מאחוריה .רק חסר שעורך-דין אלטמן, סנגורו של בר-דליות ,ישמע את דבריה .אם ה'מרגליות' האלה שפיה של סולטנה הפיק יגיעו אליו הוא מיד ירוץ לעיתונאים ,הם יעשו מזה מטעמים ,ואז יהיה שמח .אלטמן היה ידוע כעורך-דין חסר מעצורים. ערמומי ,עם קשרים טובים באמצעי התקשורת ,אשף בסדר-הדין הפלילי ובהשגת זיכויים בשל עניינים טכניים .עוד לפני פתיחת המשפט, כשאלטמן שמע שהתיק ידון בפני סולטנה ,הוא הפך עולמות בניסיון להעבירו לשופט אחר .התיקים בבית-המשפט חולקו לשופטים לפי האות הראשונה בשם משפחתו של הנאשם ,ואלטמן ניסה לטעון ששמו של יהורם בר-דליות אינו בר-דליות כי אם דליות .בקשתו נפסלה ,והתיק התנהל אצל סולטנה שלושה וחצי חודשים ,שלושה ימים בכל שבוע. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - במהלך הדיון עצמו הביא אלטמן את סולטנה לא פעם לידי רתחה, ולהדס היה תחושה שהוא מעצבן אותה במתכוון ,כדי לגרום לה לאבד את העשתונות ולפלוט נגד הנאשם ביטויים ארסיים ,שיאפשרו לו לבקש ממנה לפסול את עצמה ,ואם בקשתו תדחה ,להגיש בקשת פסילה לבית-המשפט העליון .סולטנה איכזבה אותו .אף שכמה פעמים יצאה מכליה וצעקה עליו ש'ההתנהגות שלו נמאסה עליה' ו'שישב וישתוק', ואף שכמה פעמים קמה בזעם ויצאה מהאולם ,היא לא נגררה למלכודת שהציב לה ולא כשלה בלשונה .בשבוע שעבר הגישו אלטמן והתביעה את סיכומיהם ,ועתה חיכו הצדדים להכרעת-הדין. בערב ,בשעה שהתקלחה ,חשבה הדס על סולטנה .מעניין אם תשארנה בקשר אחרי סיום ההתמחות .היא ידעה שהרבה עורכי-דין יחשבו שיצאה מדעתה ,אבל במשך הזמן היא ממש למדה לאהוב את השופטת. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - אותה האהבה ,כמעט ,מירי רוזובסקי רומן מקור זמורה ביתן 379עמודים 3-13563 כריכה אחורית אותה האהבה ,כמעט מגולל את סיפורה של חברות מרה ועצומה, אוהבת ונבגדת ,שנפסקת פעמים רבות לאורך השנים אך אף פעם לא נגמרת. במרכז הספר היפהפה הזה ניצבות שלוש חברות טובותּ :בָלי ,שלומקיצ ונעמה ,שהקשרים ביניהן נפרשים משנות ה 70 -ועד ימינו .כמו בדֶז'ה וּו מכושף יוצרת מירי רוזובסקי זיכרון חי וכובש ,וגברים ונשים שיעוררו בכם את התחושה שאתם מכירים אותם בצורה קרובה ואינטימית ,עד סוף העלילה הדרמטי והמטלטל. בשפה מאופקת אך מרגשת מביאה מירי רוזובסקי סיפור ישראלי מאוד ועכשווי מאוד ,וכתיבתה נושאת עמה איכות של חוט תיל .היא עדינה ,כמעט דקיקה ,אך עם זאת חזקה וחותכת .החוט המשולש ,שאתו היא טווה בכישרון רב ,לא במהרה יינתק או יישכח מזיכרונכם. אותה האהבה ,כמעט הוא הזמנה לפגוש את מי שהיינו ומי שהפכנו להיות, בספר נוגע ללב ונוקב בו זמנית ,שבמרכזו שלוש גיבורות בלתי-נשכחות. משבחי הביקורת על כל הדרך הביתה ,ספרה הראשון של מירי רוזובסקי: בלשון בהירה ,מפוכחת ורגישה מתארת רוזובסקי את החיים הבנאליים, ולעתים אף מצליחה לחדור אל לבו האפל והמאיים של הקיום האנושי .ראובן מירן ,ידיעות אחרונות רוזובסקי היא טרובדורית מפתיעה של אהבות לא שמחות ,חתונות לא לבנות ונפשות לא שלמות .בלי ספק ,תגלית משמחת והרבה נחת .ירון פריד ,העיר טוב שקמה לנו סופרת צעירה שיודעת לתאר בצורה מפוכחת ועם הרבה הומור ,שגורם לקורא לחשוב שלמעשה היא כותבת עליו .ירון אביטוב ,כל הזמן מירי רוזובסקי היא סופרת ותסריטאית ,כלת פרס ירושלים לספרות יפה לשנת .1999 הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - פרולוג ָּבלי קר .קר לה .היא רועדת .היא חושבת על הרגע האחרון ,השרוול של אורי עם הריח של המדורה ,והפחד .והרעש של העטלפים שצרחו מבוהלים בכל פעם שהקולות מבחוץ חדרו פנימה והקול של אורי מבפנים ,ניחר ודק ,כשהוא ענה להם ,והקול שלו ,מרוסק ונמוך ,כשהוא דיבר איתה ,והמילים שלו ,ששרטו את האוויר :מה את יודעת על התחמקותּ ,בָלי? היא חושבת על נעמה .על הרגע ההוא שבו היא קמה והתינוקת שלהם הקיאה .מה היה קודם? היא בטוחה ,היא כמעט בטוחה שקודם היא קמה ורק אחר כך התינוקת הקיאהּ .בָלי הסתכלה על אורי ,שלא הזיז את המבט מהאצבעות שלו ,שליטפו את הגיטרה ,והקול שלו שר ,אני נושם ,אני חבוק בזרועותייך ,אני רואה בך בית חם ומשפחה - ָּבלי קמה והלכה אחרי נעמה בלי לחשוב .בלי לחשוב מה יהיה אם נעמה תגיד לה ,אני לא צריכה את העזרה שלך ,לא את שלך ,מה יהיה אם היא תגיד לה, הכי טוב שתלכי מפה עכשיו. אבל נעמה רק חייכה חיוך עייף ואמרהּ ,בָלי .בדיוק חשבתי עלייך ,ואז היא עטפה את התינוקת בשמיכה והצמידה אותה אליה ואמרה ,יש משהו שאני רוצה לספר לך - נעמה קר .קר לה .היא רועדת .היא חושבת על הילדים. היא חושבת על העיניים של איתמר .על הבכי של רות .היא רועדת .מי לקח את רות על הידיים? תיקחו אותם לאמא שלי ,לאמא שלי ,בקיבוץ ,בסדר? היא התחננה לשוטרת שהכניסה אותה לניידת בעיניים אטומות ואמרה לה, יהיה בסדר ,גברת ,ואז אמרה לשוטר מקדימה ,סע. היא אמרה לּבָלי ,אני רוצה לספר לך משהו .ואז היא סיפרה לה ,שכבר כמה שבועות ,שמאז שהודיעו שמפרקים את "הבית" היא מפחדת שהוא מתפרק. שלפני יומיים היא שמעה אותו אומר דברים משונים לילדים. וּבָלי ישבה שם ,שקופה עוד יותר ממה שהיא תמיד ,ורעדה .רעדה באמת. ואז היא הסתכלה על נעמה ואמרה ,נעמה .אוי נעמה. היתה שתיקה .הצער העמוק והמפתיע ב"נעמה" של ּבָלי היה באמת מפתיע. נעמה ציפתה שהיא תרגיע אותה .בגלל זה היא סיפרה לה .שּבָלי תגיד ,אוי נעמה ,באמת .את יודעת איך אורי ,הוא לוקח נורא ללב את זה שסוגרים ,את "הבית" .זה הכול .את יודעת איך אורי. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - אבל ּבָלי לא אמרה .היא שתקה בחיוורון שקוף ורעדה טיפה ,ואז היא אמרה בשקט ,האמת שפחדתי שמשהו כזה יכול לקרות - שמה יכול לקרות? נעמה התחילה להתחרט על כל השיחה הזאת .מה פתאום לדבר על זה עם ּבָלי. נעמה ,אני יודעת הכולּ ,בָלי אמרה וחיוך משונה הזדהר על פניה השקופים. אין לי מושג על מה את מדברת ,אמרה נעמה. ואז ּבָלי סיפרה לה את מה שאורי אמר לה כשהוא בא לשבעה של אמא שלה. היא סיפרה לה את מה שאורי אמר ונעמה עצמה עיניים ,וחיבקה את רות, וחושך גדול ירד על הכול. שלומקיצ היתה לה הרגשה רעה בקשר לטיול הזה .כל הזמן היתה לה הרגשה רעה. היא אמרה ליורם ,יש לי הרגשה רעה בקשר לטיול הזה ,אבל יורם רק אמר, שלומית ,תירגעי ,ואין דבר יותר לא מרגיע מהקול המתכתי של יורם כשהוא אומר ,שלומית תירגעי ,ושלומקיצ ידעה שהוויכוח הזה אבוד. כשּבָלי התקשרה היא ישנה .היא חלמה איזה חלום מוזר ,והטלפון בחלום צילצל וצילצל ,ואז היא התעוררה ,מבוהלת ,והשקט הזה בבית כשדניאל איננו ואז הטלפון שוב ,ובשנייה אחת שלומקיצ הבינה שזה לא היה בחלום ,שזהפה ,ושזה קשור לדניאל - היא ענתה. שלומקיצ? זאת ָּבלי. ָּבלי? את בטיול? קרה משהו? דניאל בסדר? הבהלה הפכה להיות מוחשית, וּבָלי אמרה בשקט ,אני בטיול ,כן ,הכול בסדר ,כלומר דניאל בסדר ,ושלומקיצ רצתה לשאול אם הוא שתה מספיק ,ואם הוא חבש כובע ,אבל ּבָלי המשיכה, בקול לחשני ודחוף ,שלומקיצ ,את חייבת לבוא ,את חייבת לבוא לכאן עכשיו, פשוט תיכנסי לאוטו ותבואי לכאן עכשיו - חלק א ָּבלי ושלומקיצ נהיו חברות ביומולדת שש-עשרה של ָּבלי .החברות בין נעמה וּבָלי התחילה בגיל שבע-עשרה .החברות בין שלומקיצ ונעמה )והתהוותה הרשמית של השלישייה( התחילה באמת רק בלילה ההוא ,שבו שלומקיצ ברחה ממחנה שמונים ,וזה היה בגיל תשע-עשרה .אבל אורי וּבָלי נהיו חברים כבר ביום הראשון של גן אורה ,כשאורה ,הגננת ,הושיבה אותם זה ליד זה במפגש הראשון ,שאז עוד קראו לו ריכוז. למחרת ּבָלי חזרה הביתה ואמרה לאמא שלה ,יש ילד אחד בגן ,אני רוצה להיות חברה שלו ,אני רוצה שהוא יפסיק לשחק עם החבר הסטופידי שלו. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - את יכולה להיות חברה של אמא שלו? ברנדה רפאלי ,למרות עברה הזרוק משהו באוניברסיטת קולומביה ודעותיה הסוציאל-דמוקרטיות הנחרצות, היתה די סנובית ,ולא העלתה על דעתה להתחבר עם נשים מוזנחות שלא יודעות אנגלית .אבל הילדה שלה ביקשה ,ולכן כעבור שבוע היא הושיבה את ישבנה הרזה על הקצה של הכיסא הכתום והשמנוני במטבח של גאולה קפלן. בחדר השני אורי וּבָלי שיחקו .למחרת אמרה גאולה לשכנה שלה ,שרה נחום, תשמעי ,הברנדה הזאת ,שלא תדעי איזה טיפוס .ישבה אצלי שעה וחצי ולא נגעה בכוס מים .ושרה נחום אמרה ,אוהדי אומר שהבת שלה סנובית .אבל אחרי שבועיים ,באותו מקום ,גאולה כבר היתה יותר מפויסת .אורי היה אצל הבת של הברנדה הזאת ,היא סיפרה לשרה שעמדה וקישקשה ביצים במחבת .בית מאוד יפה יש להם ,כל הרהיטים תוצרת חוץ ,ושרה לא אמרה כלום ויצאה למרפסת וקראה ,אורי! אוהדי! תעלו הביתה ,הביצה-מקושקשת- עם-קוטג' מוכנה. וּבלי ישבו ביחד ,ואפילו אוהד ביום הראשון של כיתה א' כבר היה ברור שאורי ָ כבר ידע שככה זה ,וגם אמא שלו .אבל כשעמרם ,אבא של אוהד ,נפצע קשה בחווה הסינית ,ושכב שלושה שבועות מחוסר הכרה בבית חולים ,ועוד שלושה חודשים חבוש כולו ,וחזר הביתה עם פנים שרופים ובלי יד ,היה נדמה שאולי ההגמוניה הזוהרת של משפחת רפאלי טיפה מתערערת .גאולה חזרה לשבת אצל שרה במטבח כל יום ,מביאה לה סירים ותבניות מלאים, ולוקחת אותם ריקים מאוכל ומשופעים בתודה ובמחמאות .הוא אומר שאין כמו האוכל של גאולה ,שרה דיווחה לה על מה שעמרם אמר ,וגאולה חייכה, בחור חכם עמרם שלך ,שיהיה בריא .שנה אחר כך ,כשברנדה ומיקי ,אבא של ּבָלי ,הצטרפו להפגנות נגד הממשלה ,העמיק הקרע .אמא שלי אומרת לּבלי במקלט של הבית שלו ,היכן שההורים שלך טיפשים ,אורי הסביר ָ שנתלה הפתק שּבָלי כתבה" ,חבורט אבניים" .באותו יום חבורת הבנאים כשּבלי ענתה ,ואמא שלי אומרת שאתם פרימיטיבים ,והיה ָ כמעט התפרקה משהו מעליב ואפילו מעליב מאוד במילה הזאת" ,פרימיטיבים" ,ובאופן החמוץ שהיא נהגתה בפי ּבָלי ,ולמרות שגם ּבָלי וגם אורי לא ידעו כלל מה זה אומר להיות פרימיטיבים ,הם החליטו באופן הדדי על ברוגז חד-צדדי ואינסופי .כעבור שבועיים הם השלימו ,וכעבור חודשיים ,כשהתגלה שעמרם מנהל כבר חצי שנה רומן עם הפיזיותרפיסטית שלו ,כל המחלוקות האידיאולוגיות נדחקו הצידה ויחד איתן גם שרה נחום ,שנשארה לבד עם שלושה ילדים קטנים ,כשעמרם והפיזיותרפיסטית עברו לימית להקים שם את ביתם החדש. ָּבלי ואורי גדלו כמו בשירים .בחורף הם היו יושבים בסלון של משפחת רפאלי ורואים טלוויזיה .סטיב אוסטיןֶ ,א מן ברלי אלייב .בקיץ הם היו יושבים בסלון של משפחת רפאלי ורואים טלוויזיה .זהו זה ולא אחרת .מים סוף עד ים כנרת .ביחד הם הלכו לצופים ולחוג סיירות ,וביחד הם עשו את עבודת הגמר של כיתה ח' שנושאה היה "השכונה שלנו". ָּבלי נשארה כמו שהיא היתה בגיל שש :יפה ודקה ,עם עיניים ירוקות וחסרות מנוחה וידיים שקופות שיש להן הרבה מה להגיד. אורי ,שהיה ילד שמנמן וחייכן הפך להיות נער גבוה ומהורהר ,אבל גם בחייכנות הילדותית הישנה שלו וגם במהורהרות הנערית החדשה שלו היה הכוח הזה ,השקט ,למשוך אליו אנשים .פעם ּבָלי אמרה לו שאנשים חושבים הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שהוא כזה חכם רק בגלל שלרוב הוא פשוט שותק ,אבל במסגרת היחסים בין ָּבלי לאורי אמירות מהסוג הזה נאמרו בלי חשבון ,כחלק מאיזו הבנה שקטה ועמוקה של שניים שגדלו ביחד מהגן ,של שניים שגם דברים אכזריים מוחלפים ביניהם בתמימות ובשקט ידוע מראש .כמו משחק המחניים ההוא, שבו אורי שבר את היד כשהוא קפץ קפיצה לא הגיונית כדי לתפוס את הכדור שּבלי זרקה לו מהצד השני של המגרש. ָ מאז ּבָלי )שירשה את החיבה לשמות חיבה מאמא שלה( התחילה לקרא לו "כדורי" ,והוא ,בתגובה ,קרא לה "ענבלי-לא -בא-לי" .ולאט-לאט כל מי שהכיר אותם התחיל לקרא להם כדורי וּבָליּ ,בָלי וכדורי ,טווידל-די וטווידל-דם ,כמו שקרא להם מיקי כשהיו קטנים ,שניים שהולכים ביחד לכל מקום ,הוא כבד ומתגלגל ,היא גבוהה וקופצנית. אבל אם השילוב הזה היה מוזר והרים גבה או שתיים ,הן הורדו מיד כשהשניים התחילו לשיר .אורי ,עם הקול העמוק שלו והידיים שמלטפות את המיתרים של הגיטרה ,וּבָלי עם הקול הדק שלה ,והעיניים שנעצמות כשהיא מ י( ,כבר קרוב אולי )כבר קרוב אולי( ,כבר קרוב ימי )אחרון י ַ שרה ,אחרון ַ היום )כבר קרוב היום( של דמעות פרידה - מדי פעם הם היו רבים .ריבים גדולים כאלה ,מהדהדים ,שמפרקים חבורות של בנאים וחוצים חבורות של ילדים לשניים .כמו הפעם ההיא ,בסוף כיתה ח' ,כשלפני מסיבת הסיום ּבָלי הציעה שהם יבואו למסיבה מחופשים ואורי אמר ,ראשית כול זה רעיון לא רע ,ושנית כול ,לא נראה לי שזה ילךָּ .בלי, שאף פעם לא אהבה שמגיבים בחוסר התלהבות לרעיונות שלה ,אמרה לאורי שראשית כול זה רעיון מצוין .ושנית -לא אומרים שנית כול .אורי אמר שכן אומרים .מה שיצא מזה זאת התערבות ,ומסיבת סיום נטולת תחפושות, וברוגז קטן שנגמר בהודעת כניעה של אורי ובזה שהוא סחב לּבָלי את הילקוט הביתה מהיום שאחרי חופש שבועות ועד שהתחיל החופש הגדול. כשהם הגיעו לתיכון ,בסוף אותו חופש גדול ,קרו שני דברים :ראשית ,אורי לּבלי ולאוהד ולכולם ,שאוי למי שיקרא לו מעכשיו כדורי ,ושנית )בלי הודיע ָ "כול"( ,על היום הראשון המורה החדשה הפרידה בניהם .אתם שם ,היא אמרה ,אתם לא מפסיקים לדבר ,מה? ואחר כבוד העבירה את אורי אחורה, שם היא הורתה לו לשבת ליד נער גבוה ודק ,עם משקפיים ומבט חצי רציני וחצי מזלזל .יורם הלוי .הבן של חמוטל הלוי. יורם גר בשכונה אחרת ,לא רחוקה מהם ,אבל מעט אריסטוקרטית יותר, ובעקבות ההתחלקות עם אורי באותו שולחן אחורי ,הוא התחיל לבוא יחד איתם ל"צופים" .הוא ניגן בפסנתר ,ובתחרות הזמר השנתית של השבט הוא ואורי וּבָלי ייצגו את הגדוד שלהם ,גדוד הקסם ,בשיר שּבָלי כתבה ושלימים יהפוך להיות ההימנון הרשמי של הגדוד :הקסם צ'ה ,הקסם צ'ה-צ'ה-צ'ה. השיר זכה בתשואות רבות ובמקום הראשון של הפסטיבל ,ואורי ויורם וּבָלי כבר תיכננו את ההופעה שלהם בפסטיבל הארצי ,שאמור היה להתקיים ברפסודיאדה הבאה ,שתהיה בקיץ .אלא שאז נכנסה לתמונה חמוטל ,אמא של יורם ,שלא יכלה לשאת את המחשבה שהבן שלה מבזבז את הכישרון הגדול שלו ואת אצבעותיו הארוכות והמדויקות על שיר צופים מטופש. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - לחמוטל ,שיורם היה בנה היחיד ,היו תוכניות רבות ומפורטות עבורו ,ונגינה באורגן ישן על במה מאולתרת על חוף הכנרת לא היתה אחת מהן .כיוון שכך היא מיהרה ועשתה לו הפתעה וקנתה כרטיסים לשבועיים בקלאב מד בשווייץ ,שבועיים שנפלו בדיוק על התאריך של האירוע הזה ,מה שמו, השטותיאדה הזאת ,נו ,מה לעשות שבדיוק בשבועיים האלה יש לחמוטל אפשרות לקבל חופש מהעבודה? מה לעשות? אורי וּבָלי משכו בכתפייםּ .בָלי אמרה שהיא בחיים לא היתה מסכימה להורים שלה בכזאת קלות ,ואורי אמר וּבלי אמרה, שההורים שלו בחיים לא היו מחליטים בחורף על נסיעה בקיץָ , אתה חושב שזה בגלל שהיא חושבת שהשיר שלנו מטופש? ואורי אמר ,מה פתאום ,ואחר כך אמר בשקט ,לפחות היא הקשיבה לו .ההורים שלי אפילו לא באו לפסטיבל בשבט. כמה מילים על אמא של יורם ,חמוטל הלוי ,ועל הקשר שלה עם בנה היחיד. חמוטל הלוי גדלה בנהלל ונחשבה לבחורה הכי יפה בעמק ,כשהיא היתה צעירה והעמק עוד היה ה-עמק .התקדמותה במפלגת השלטון ,כשהשלטון עוד היה בידה ,היתה מהירה ומסחררת .בגיל שלושים ושמונה היא כבר היתה סגנית שרת העבודה ,ומי יודע לאן היא עוד היתה מתקדמת במהירות הזאת שלה ומה המדינה הפסידה ,כשבגיל שלושים ותשע היא נכנסה להיריון ,ממישהו שאת שמו סירבה לגלות כל ימי חייה ,והחליטה לעצור את הכול )או לפחות את הרוב( ולגדל את הילד הקטן ,שאכן הלך וגדל לתפארת, ואמנם לא היה יפה כמו אמא שלו ,אבל היה חכם כמוה ,ומוכשר כמוה ,וידע תמיד ,בדיוק כמוה ,מה הוא רוצה. הביטחון העצמי שלו ,ייחוסו המסוים והבית הגדול והכמעט-תמיד ריק שלו, הפכו אותו לאבן שואבת לא רק לחבורה ,אלא גם ,ובעיקר ,לבנות החבורה מּבליּ .בָלי אף פעם לא התרשמה בקלות .בטח לא ולבנות באופן כללי .חוץ ָ מייחוסים ומבתים יפים .ההורים שלה אמנם היו סתם בורגנים )עם עבר היפי מסוים ,לפחות במקרה של ברנדה( ,אבל הבית שלה היה לא פחות יפה ומרשים ונכסף מהבית של יורם .היה משהו דומה בקרירות של שניהם, ובחוכמה ובעובדה שכולם רצו להיות חברים שלהם ,ואולי דווקא בגלל הדמיון הזה ּבָלי תמיד הסתכלה על יורם קצת בלעג ,ויורם תמיד הסתכל עליה קצת בזלזול. אבל הבנות האחרות השתגעו עליו וממנו ובגללו .בטיול השנתי לסיני ,בכיתה ט' ,שירלי ראתה אותו מתנשק בנואיבה )שאז קראו לה נביעות( עם מישהי מכיתה י' ,ולמרות שהם כבר לא היו חברים ,הוא ושירלי ,היא לקחה את הנשיקה הזאת כל כך קשה ,שלמחרת ,בדהב )שאז קראו לה די-זהב( היא הלכה לילדה הזאת מכיתה י' ושפכה עליה את כל המימייה שהיא הביאה מהבית לפני שלושה ימים ,ומיץ פטל עכור וחמצמץ התפשט על פניה של ההיא ,שרצה ליורם ,ככה ,כמו שהיא ,דביקה וחמוצה ומושפלת .היא בוודאי ציפתה ממנו לאיזו מחווה אבירית שתמחק את ההשפלה מפניה ומשערה, אבל יורם רק הסתכל עליה במבט החצי-משועשע חצי -משועמם שלו ואמר, נו באמת ,בנות ,אולי תירגעו. מזל שאוהד היה שם .אוהד ויורם דווקא לא דיברו באותה תקופה ,כי אבא של אוהד היה ממפוני ימית והתנגד לנסיגה בכל מאודו ,וכך גם הבן שלו ששיגע אותו לראות את יורם מדבר במילים יפות על שלום וויתורים .מה אתה יודע? אתה לא יודע כלום ,הוא אמר לו במהלך אחד הוויכוחים האלה ,זה הכול הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מילים מה שאתה אומר ,אם זה היה הבית של אבא שלך אז היית מבין שזה הכול רק מילים - יורם שנא שמפריעים לו באמצע נאום ,גם אם זה היה הבית של אבא שלי ושל המסז'יסטית של אבא שלי ,הייתי חושב את אותו דבר הוא אמר ,ואוהד השתתק לרגע ,והאדים .ואז אמר בשקט ,בתור אחד שככלל לא יודע מי זה אבא שלו ,אני הייתי שותק במקומך - ומאז ועד הטיול השנתי ,שהיה כמעט חודשיים אחר כך ,הם לא דיברו .אבל בטיול ,כשקרה מה שקרה עם שירלי והמיץ פטל ,אוהד קם ולקח בעדינות ג'נטלמנית את היד של ההיא מכיתה י' ,והוביל אותה אל הים ,ושם ,בסבלנות ובשקט הוא שטף לה את כל השיער מהריח החמוץ ומההשפלה ,וכתוצאה מכך ההיא מכיתה י' והוא נהיו חברים למשך כמעט שנה ,ויורם והוא השלימו לתמיד. לא צריך לערבב חברים ודעות פוליטיות ,יורם הסביר לאמא שלו שניסתה להסביר לו כחזרה )ללא הצלחה יתרה( ,שדווקא כן צריך .לגמרי .ועוד הוא הסביר לה ,שאין לו כוח לבנות .שהן משעממות אותו .שאין לו כוח לדרמות שהן עושות .חמוטל ניסתה להסביר לו בחזרה )ללא הצלחה יתרה( ,שלא כל הבנות כאלה. חמוטל כבר כמעט התחילה לדאוג. אבל אז יורם פגש את שלומקיצ. הם נפגשו במוצאי שבת אחד של חורף ,ברחוב ירושלמי קפוא ומלא גשם. היתה הפגנה .יורם צעד בראש .תמיד הוא היה צועד בראש ,עם השלטים. ילד רציני וחכם שאפשר לסמוך עליו ,קרצו פעילי השמאל זה לזה בתערובת של יראה ושמחה טבעית מפיסת רכילות שלא מתיישנת לעולם .בחורף ההוא ההפגנות נעשו סוערות יותר ויותר ,ולא רק בגלל מזג האוויר ,שהתעלל הן באנשי השמאל ,מתנגדי המלחמה ההיא ,ששום גשם לא ימנע מהם לומר את דעתם ,והן באנשי הימין ,תומכי המלחמה ההיא ,ששום רוח לא תמנע מהם לומר את דעתם .בינתיים ,במלחמה ,נהרגו עוד ועוד חיילים ,ובירושלים הלכו אנשים עם מעילים וכובעים וצעקו .לצדם עמדו ,דואגים ומתוחים ,אנשי המשטרה ומד"א ,ואפילו מכבי האש ,למרות שרק אלוהים יודע איזו אש יכולה היתה להתלקח בכלל בגשמים הסוחפים ההם. יורם נפצע בהפגנה הזאת ,ההפגנה שבה הוא ושלומקיצ נפגשו ,זה היה כבר בסוף ,והוא ,כרגיל ,עזר לאסוף את השלטים של "החזירו את הבנים הביתה" ו"לא למלחמת יש בררה" ,כשהרוח העזה התנפלה על ערמת השלטים והתיזה אותה לכל הכיוונים .באחד הכיוונים עמד יורם ,שנחבט בראשו משלט שבור שעליו נשארו רק המילים "ארבעים קילומטרים אינם" – ואף פעם לא נדע את סופו של המשפט השבור הזה ,ומה זה חשוב בעצם, כשהילד היפה והאחראי של חמוטל הלוי שוכב על הכביש הרטוב ,חסר הכרה .פעילי השמאל הסתכלו זה בזה בבעתה .שמישהו יקרא לאמבולנס! ושלומקיצ ,שזו היתה לה השנה הראשונה של ההתנדבות במד"א ,ירדה מהאמבולנס וחבשה את ראשו ועוררה אותו מעלפונו .אחרי שהוא התעורר הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שלומקיצ אמרה בשקט ,אני מכירה אותך ,ויורם הופתע לגלות שהיא לומדת בבית הספר שלו ,בכיתה המקבילה ,ושהיא יודעת בדיוק מי הוא .תמיד אתה מסתובב עם הג'ינג'י ההוא ,שלומקיצ אמרה ,בדיוק של אלה שרואים ואינם נראים ,איתו ועם היפה ההיא עם המעיל הסגול הקצר והשיער הבלונדיני הארוך. אחר כך חמוטל הגיעה ,חסרת נשימה ומבוהלת .היא הודתה בפה מלא לפעילי השמאל ,ולשלומקיצ בחיוך רפה ,ולקחה משם את הבן שלה ,שהספיק ברגע האחרון לשאול את שלומקיצ איך קוראים לה ומה מספר הטלפון שלה. שלושה שבועות חמוטל לא נתנה לו לצאת מהבית מרוב בהלה ודאגה ופחד, וככה יצא שההפגנה היחידה שיורם לא הלך אליה בשנה ההיא ,היתה אותה הפגנה אומללה שבה איזה משוגע אחד זרק רימון על ההולכים .ככה אולי נקבע גורלו של יורם כמי שלעולם לא יחמיץ הפגנה ,תהיה הסיבה אשר תהיה ,ולדבר עוד תהיה משמעות גורלית בחייו בעתיד .כך או כך ,מיד אחרי השלג הגדול חמוטל נרגעה מהתקף החרדה האימהי שהציף אותה ,ויורם בא לעזור לשלומקיצ לייבש את הבית של ההורים שלה ,שהשלג הגדול חדר אליו מהגג והרטיב את כולו ,כולל את הקירות ,כולל את הארונות ,כולל את התמונה הממוסגרת שעל המזנון ,תמונת חתונה של אישה עם פנים חיוורים ושפתיים אדומות מאוד ,וגבר שעומד לידה ומחייך. ואז התחילו הצעקות אצל השכנים .בהתחלה שלומקיצ אמרה ליורם לא לשים לב ,כי כל הזמן יש שם צעקות ,אבל האמת היא שאפילו היא ,שהיתה מאומנת בהתעלמות מצעקות ,לא יכלה להכחיש שהיה משהו מוגזם ומסקרן בהמולה שהלכה והתגברה .ואז היה הבום הגדול .בום שאחריו היתה שנייה של שקט .שקט המום וקפוא וזועק .ומיד אחר כך התחילו הצעקות שוב, והתגברו ,והתגברו והתגברו - שלומקיצ ויורם יצאו וראו. למחרת כתבו בעיתון שעד אחת בלילה התגודדו מאות בני אדם סביב ביתו של הצעיר מירושלים ששלף אקדח וירה ,בנסותו למנוע הרס של מבנה בלתי חוקי ,ונהרג מידי המשטרה .אבל שום דיווח עיתונאי לא יוכל לתאר את הלילה הזה כפי שיורם חווה אותו .יורם ,שחונך מינקות לקבל את כל הזר והשונה והאחר כפי שהוא .יורם ששום זר ושונה ואחר לא היה זר לו .יורם שעמד שם ,חיוור והמום והסתכל. המון האדם זז ימינה ושמאלה ,קדימה ואחורה ,כמו בתפילה ,כמו בריקוד. ריח חריף של זיעה למרות הקור הגדול ,ריח משתק של כעס ושנאה ופחד. הצעיר שנהרג היה הבן של השכנים הצעקנים של שלומקיצ ,שבסך הכול סגר את המרפסת בבית של ההורים שלו ,וככה -בשביל מרפסת אחת סגורה, בנאדם מת. זה נכון שהמרפסת ,שנסגרה באופן בלתי חוקי ובעיקר בלתי מחושב ,היתה זו שיחד עם הגשמים הרבים והשלג הכבד ,הציפה את כל הקומות הראשונות של כניסות א' ,ב' ו-ג' .נו אז מה? גם בשביל הצפה קטנה ולא מתוכננת לא שווה שבנאדם ימות ככה .אנשים זזו קדימה ואחורה וימינה ושמאלה ומילמלו מילים של שנאה וכעס ונקמה. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - ויורם החליט לעשות מעשה .הוא עבר אחד-אחד וניסה להסביר להם .הוא ניסה להסביר להם שזה נורא ,בטח שזה נורא .הוא ,כשלעצמו ,מתנגד לכל שפיכות דמים באשר היא ,אבל נקמה? אוי ואבוי ,אסור לחשוב על זה אפילו. הוא ניסה להסביר להם שהצעיר שנהרג )ששלומקיצ אמרה שהיא חושבת שקראו לו יצחק אבל היא לא בטוחה( לא היה רוצה שעוד ועוד אנשים ייהרגו בגלל מרפסת .הוא הציע להם שהוא יבוא גם מחר וגם מחרתיים וביחד הם ינסחו מכתב מנומק לעירייה שיסביר מדוע חייבים לסגור את כל המרפסות של השיכון .היו כמה כאלה שחשבו להתעצבן ,כי למה מי זה האשכנזי הממושקף הזה ,אבל היו גם אחרים ,שהטון הבוגר ,האחראי ובעיקר היודע של יורם ,שיכנע אותם. ואכן ,כמו שהבטיח ,הוא בא למחרת ועבר שכן-שכן ,ודירה -דירה ,וגם ביום שאחרי למחרת וגם ביום שאחרי .ואין ספק שהשכונה כולה חייבת ליורם את שיפוץ המרפסות של כניסות א' ,ב' ו-ג' ,ואת ההתחלה של מה ששנים אחר כך יכונה בשם המעליב "שיקום שכונות". וככה יצא שיורם בא באותו שבוע יום-יום לשכונה של שלומקיצ ,וגם אליה. וככה יצא שיורם ושלומקיצ התקרבו מאוד ,וככה יצא שאף פעם לא היו לו זמן או אפשרות לשאול מי זאת האישה שבתצלום ,ולמה היא נושכת את שפתיה, ובעיקר -איפה לעזאזל נמצאת אמא של שלומקיצ ולמה אף פעם לא רואים אותה ,בעצם. בסוף אותו חודש יורם בא לשבט והודיע שהוא עוזב .הוא הולך להדריך במקום אחר ,איפה שממש צריכים אותנו ,לא כמו כאן .אוהד אמר ,זה בשכונה של ההיא עם הקוקו ,ויורם אמר לו ,תסתום וּבָלי אמרה ,זה לא קוקו זה צמה. ככה יורם ושלומקיצ נהיו חברים ,חברות מהירה ותכליתית ,כמו עמי ותמי שהולכים במהירות ,יד ביד ,בשביל שסומן בפירורים .אבל להתחבר זה דבר אחד ולהתאהב זה משהו אחר .לגמרי אחר .וההתאהבות שלהם התרחשה ש-בּועות כמו שקראו לזה רק חודשים מאוחר יותר ,בערב שבועות ,או ַ בשכונה של שלומקיצ. שנים אחר כך שלומקיצ תשאל את עצמה אם אכן היתה זו התאהבות .כי מאותו ערב קיץ חמים היא תזכור בעיקר ריח של בצל ולימון ,ולא יהיה בזיכרון הזה שום דבר מהנצנוץ השורט ,הממכר ,המסחרר ,של שני חלקים של מגנט שלא יכולים אלא להיפגש. באותו ערב קיץ מסוים כולם נסעו לכנרת להופעה של האיחוד של "כוורת", אבל ברגע האחרון שלומקיצ הודיעה שהיא לא תבוא .יש לה אנגינה .היא שכבה במיטה ושמעה את אבא שלה שותק במרפסת ,והגרון שלה כאב והיא לא הצליחה לבלוע אפילו את האוויר .היא זכרה שפעם במד"א מישהו אמר שהתרופה הכי טובה לכאב גרון זה לאכול בצל ולימון ,וזה מה שהיא עשתה, מה שלא עזר לכאב בכלום ,רק הציף אותה בריחות ישנים של בישול .היא עצמה עיניים ופתאום היא ראתה אותו ,עומד בפתח החדר שלה ,בהיר וגבוה ומחייך. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מה אתה עושה פה? שלומקיצ הזדקפה במיטה ,מנסה להסתיר במבטה את הריח של הבצל ואת השתיקות במרפסת. באתי לבקר אותך. לא נסעת לכנרת? נסעתי וחזרתי. למה? יורם משך בכתפיים .לא יודע .הוא אמר .לא היה לי שם כיף. אחר כך הוא סיפר שהוא הגיע הביתה והבית היה סגור וריק .הוא שכח שחמוטל נסעה למפגש חשאי עם אנשי אש"ף ברומא .הוא לא ידע מה לעשות .חצי יום הוא נסע מהכנרת לירושלים בטרמפים .הוא מצטער שהוא בא ככה בלי להודיע ,אבל הוא השאיר את כל האסימונים שלו לאוהד - שלומקיצ אמרה שזה בסדר .ויורם ידע שזה לא .הוא ראה את זה בעיניים שלה .היא שאלה אם הוא רוצה להתקלח ,והוא אמר שמאוד .היא נתנה לו מגבת ויורם נכנס למקלחת הקטנה ,שהיה בה ריח של אפטר שייב חריף במיוחד ותקרה שמתקלפת. כשהוא יצא מהמקלחת ,ערום ורטוב וסומא ,הוא נבהל לגלות את שלומקיצ יושבת שם ,על האסלה הסגורה ,הרגליים שלה מקופלות אליה והידיים שלה כרוכות סביבן והיא מסתכלת עליו .יורם מיהר לכסות את גופו במגבת הקטנה מדי ששלומקיצ נתנה לו ,ושניהם צחקו .ואז היא קמה אליו והם התנשקו. נשיקה ארוכה ,עמוקה ,אמיתית יותר מכל הנשיקות שעד עכשיו .ואז הוא הפשיט אותה ,לאט-לאט ,ושלומקיצ עמדה שם ,יפה בעיניו ורועדת ,מקור או מהאנגינה או מההתרגשות ,והוא חפן את פניה בידיים ואמר ,אני אוהב אותך, את יודעת ,והרצפה של המקלחת היתה קרה ורטובה ,ולשלומקיצ היה ריח של בצל ולימון מעורבב עם משחת שיניים ומבחוץ עלו קולות הילדים של השכונה שזרקו שקיות מים אחד על השני. אחר כך שלומקיצ יצאה מהמקלחת הקטנה ונתנה ליורם להתלבש בשקט. כשהוא חזר אליה ,לחדר שלה ,הפנים שלו היו סמוקים קצת והוא אמר ,אני מקווה שההורים שלך כבר ישנים ושלומקיצ ענתה ,אבא שלי כבר ישן .כן .ואז שתקה רגע ואמרה ,אמא שלי לא כאן ,ואז שתקה עוד רגע ואמרה ,אתה לא שואל איפה היא. יורם הסתכל עליה ופתאום היא נראתה לו קטנה כזאת והוא ליטף לה את השיער ושאל ,איפה היא? לא בנסיעה סודית לרומא ,זה בטוח – שניהם צחקו .צחקו זה אולי קצת מוגזם .הם חייכו. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - היא סיפרה לו .קצת .ממש קצת .לילדה ששנים משקרת את הסיפור של אמא שלה כל יום מחדש קשה לספר את הכול בבת אחת .היא סיפרה לו שהם עברו דירה כבר חמש פעמים .בכל פעם שהמצב של אמא שלה מידרדר והיא מתחילה לעשות בושות הם עוברים דירה .פעם ,מזמן-מזמן ,כששלומקיצ היתה קטנה ,הם גרו במושב של אבא שלה ,עם כל האחים שלו וההורים שלו. אבל אמא שלה אמרה שהיא לא סובלת את הרעש שהם עושים .שזה הכול בגלל הרעש שהם עושים ,אז הם עברו ומאז הם לא הפסיקו .תמיד יש את האנשים האלה שעושים את הרעש הזה שעושה לה את המיגרנות ואת העצבים ,ואחר כך יש את הרעשים שהיא בעצמה עושה ,שהם תמיד הרבה יותר חזקים ומרעישים מכל השכנים ביחד .ואז השכנים שומעים ומתחילים לדבר ומתחילות הבושות הכבושות והלגלוגים הגלויים ,עד שכבר אי-אפשר יותר -והם עוברים שוב .אבל בבית הזה הם גרים כבר ארבע שנים ,ואבא שלה אומר שהפעם הוא לא עוזב .זהו .נמאס לו .הוא התעייף. היא סיפרה לו על אמא שלה .שפעם ,כשהיתה קטנה ,היא היתה שכנה של אבא שלה ושל כל האחים שלו ,אבל אז אמא של אמא שלה חלתה ומתה, ואבא של אמא שלה ,מרוב צער הוא חלה ומת .היא נשארה ילדה יחידה בעולם ,והתגלגלה בקיבוצים ובפנימיות ,עד שיום אחד ,בטרמפיאדה ,היא פגשה את חזי ,השכן שלה מפעם. הם התחתנו ואחרי הרבה שנים נולדה להם שלומקיצ ,ומיד אחרי שהיא נולדה התחילו הצעקות והרעשים ,והנדודים. שלומקיצ גמרה לספר את הסיפור הזה ,שהיה ילדותי ,היא ידעה ,ולא מדויק, זה היה לה ברור ,ובכל זאת היה כל מה שיש לה כדי לנסות ולהסביר את העובדה שאמא שלה אף פעם לא מחייכת ,ואף פעם לא שמחה ,וכשהיא הולכת לאן-שהיא-הולכת העיניים שלה מתרוצצות ,והתנועות שלה חדות, וכשהיא חוזרת -העיניים שלה אטיות ואטומות ,וגם התנועות. אבל היא אף פעם לא סיפרה את זה .לאף אחד .לשאלות המזלזלות של הילדים מהשכונה ומבית ספר היא פשוט לא ענתה .כשכל הילדים בשכונה הלכו לבני עקיבא היא הלכה להתנדב במד"א ,כשכולם למדו בבית ספר בשכונה ,היא החליטה שהיא רוצה להירשם דווקא לתיכון ההוא ,הרחוק .שני אוטובוסים כל יום .אבל מי יכול להגיד לא לילדה כל כך נחושה ומוכשרת, שיודעת מה היא רוצה וגם משיגה את זה. זה פחות או יותר כל מה שהיא אמרה ואז יורם התקרב אליה וחיבק אותה. בשקט-בשקט ,ושלומקיצ עצמה עיניים וחשבה שזה לא כל כך נורא לספר ,זה אפילו כמעט נעים .ואז הוא סיפר לה משהו משלו .זה היה הסיפור המפורסם שחמוטל מספרת תמיד במסיבות ואירועים ,איך יורם ,כשהיה קטן ,אולי בן חמש ,ניגש יום אחד לבחור הערבי ,האילם ,שניקה להם את המדרגות ושאל אותו אם הוא רוצה להיות אבא שלו. כשחמוטל מספרת את זה במסיבות ואירועים ,כולל חיקויים של הבחור האילם ,אפשר למות מצחוק ,אבל הסיפור של יורם ,מנקודת מבטו ,לא היה מצחיק כל כך .למעשה הוא לא היה מצחיק בכלל .שלומקיצ ליטפה את העורף שלו ושאלה את עצמה אם הוא בכה .הקול שלו רעד בסוף הסיפור ,זה בטוח .אבל היא לא יודעת אם הוא בכה. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - כבר היה מאוחר .הם נכנסו מתחת לשמיכה הדקה של המיטה של שלומקיצ והתנשקו שוב .היה משהו קצת מאכזב בנשיקה הזאת ,שלא היתה עמוקה וארוכה כמו ההיא שבמקלחת .יורם חיבק את שלומקיצ ונרדם מיד ,ושלומקיצ ליטפה קלות את הגבות הבהירות שלו ,ואמרה בשקט ,אני אף פעם לא אפסיק לאהוב אותך. *** אהבה .שנאה .קנאה .ידידות .חברות קרובה .חברות רחוקה .חברות של חבורה .שלומקיצ נהייתה החברה של יורם והצטרפה באופן טבעי לחבורה בתור "החברה של יורם" ,אבל בזכות עצמה היא הצטרפה רק שנתיים אחר כך ,ביומולדת שש-עשרה של ּבָלי ,בדיוק אחרי שּבָלי נפרדה מהחבר שהיה לה אז ,צביקה ,שהיה הבן של חבר ושותף של אבא שלה לעסקים שונים ,וגר בסביון בבית עם ברכה ומשרתת ,ולימים נודע כ"צביקי-שיקי" ,הדי-ג'יי הכי לוהט בתל אביב. עד אותו יום ָּבלי התייחסה לשלומקיצ בתערובת של חביבות וריחוק ,כמו שאמא שלה התייחסה לאמא של אוהד .אבל ביומולדת של ּבָלי ,כשכולם באו, רגע לפני שברנדה התחילה להוציא מגשים של עוגות ופיצות ופנקייקס קטנים-קטנים שעליהם קצפת ושוקולד וסוכריות ,האחים הקטנים של ּבָלי, עומר ותומר ,עמדו והקריאו את הברכה שלהם לאחותם הגדולה: לּבָלי המקסימה והיפה. שתמשיכי להיות כזאת מקסימה ויפה מאיתנו עומר ותומר שאוהבים אותך נורא. מיקי לחץ על הטייפ והמוזיקה התחילה להתנגן .יו קנט הרי לאב ,נו ,יו ג'סט הב טו וייט ,שי סד לאב דונט קם איזי ,איט'ס א גיים אוף גיב אנד טייק - ברנדה הגישה את האוכל ,אוהד ושירלי רקדו ,יורם ואורי עמדו בצד ודיברו על ההשבעה של כיתות ח' ,וּבָלי נעמדה מול המראה במקלחת ,חיוורת ויפה ועצובה .שלומקיצ דפקה בדלת בעדינות ,ושאלה ,הכול בסדר? את מחפשת את השירותים? זה בדלת ליד - אני לא .באתי לשאול אם את בסדר. למה שאני לא אהיה בסדר? לא יודעת ,ראיתי את הפנים שלך קודם ,כשהאחים שלך ...כשהם הקריאו את הברכה ,היה נראה לי שאת הולכת לבכות או משהו – וּבָלי באמת פרצה בבכי ,מסתבר שצביקה הבטיח שהוא יבוא ,הוא הבטיח שהוא יבוא אפילו שּבָלי הודיעה לו רק בשבת קודם לכן שהיא רוצה להיפרד, אבל הוא הבטיח שהוא יבוא ,והוא לא ,וזה לא שכל כך אכפת לה ,כלומר ממש לא אכפת לה כי הרי היא זאת שרצתה להיפרד ,אבל הוא הבטיח ,בכל זאת הוא הבטיח ,והיא אפילו חשבה שאם הוא יבוא אז - הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - זאת היתה הפעם הראשונה ששלומקיצ פגשה ביכולת המסחררת של ּבָלי להגיד דבר והיפוכו ,ולהיות משוכנעת גם בדבר וגם בהיפוכו ולפיכך גם לשכנע בשניהם .זאת היתה הפעם הראשונה ששלומקיצ פגשה מקרוב את היכולת של ּבָלי לאהוב ולא-לאהוב בעת ובעונה אחת ,ובעיקר את הצורך שלה להיות נאהבת ,למרות ,ואולי בגלל ,שהיא לא משיבה אהבה בחזרה. וזאת היתה הפעם הראשונה שּבָלי פגשה ביכולת של שלומקיצ לראות את האדם השני ,שעומד מול הראי ולא רואה את עצמו אפילו .זאת היתה הפעם שּבלי פגשה ביכולת של שלומקיצ לחבק חיבוק אינסופי ולהקשיב הראשונה ָ הקשבה אינסופית ,ולהיות הכי קרובה בעולם ,ועם זאת ,תמיד לשמור על ריחוק מסוים ,ריחוק שלא פוצע את חומת הסודיות והארגון שבה היא עטפה את חייה ואת סיפורם. וזאת היתה חברות נהדרת ,מושלמת ,ואפילו אמיתית ,כלומר אמיתית ביותר, עד כמה שהשתיים הללו איפשרו לאמת להיכנס אליהן ,כלומר לאמת האמיתית ,המרה ,הצובטת ,כלומר לאמת הזאת שנעמה ,ימים רבים אחר כך ,תביא עמה כמו מין נדוניה ענייה ומטולאת של מי שזה כל מה שיש לו. חברות נהדרת .שלומקיצ היתה מבלה שעות בבית של ָּבלי ,משחקת כדורגל עם תומר ועומר ,יושבת במטבח עם ברנדה ,מסתגרת במקלחת עם ּבָלי .שם, בבית של ּבָלי ,שלומקיצ למדה לראשונה איך אוכלים עם מקלות סינים ואיזה טעם יש לגבינת פרמזן מגוררת ,וכמה זה כיף לשחק בסיימון ,וכמה זה ממכר לשכב על מיטת מים )מיקי היה הראשון בארץ שהביא את הדברים האלה(. בגיל שש-עשרה ,לראשונה בחייה ,שלומקיצ מצאה חברה ואהבה וחיים מערסלים ומאירים כמו ההבהוב השמח של הסיימון כשאתה מנצח אותו. ובחורף ההוא ,כשאמא של שלומקיצ חזרה הביתה ,החברות בין שלומקיצ וּבָלי כבר היתה עובדה קיימת ,מוחלטת ,ידועה לכול ,מורכבת ממה שבאמת קרה ,ממה שאולי קרה וממה שלא יקרה עוד לעולם. כשאמא של שלומקיצ חזרה מבית החולים. לּבלי שאמא שלה חזרה מבית כשברנדה שמעה את שלומקיצ מספרת ָ חולים. כשברנדה עשתה לּבָלי את שיחת ה -דיד יו נואו אבאוט הר ָמדר? כשּבָלי אמרה שכן .היא ידעה .משהו. כשברנדה לא ישנה שבוע ואפילו התקשרה לחמוטל כי יו דונט פליי וית דיז קיינד אוף תינגס. כשּבָלי המציאה לשלומקיצ )שעד אז עוד היתה שלומית( את השם שלומקיצ. כשלאה וברנדה נפגשו באספת הורים. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - כשלאה אמרה לברנדה ,אז את הבלונדינית הזאת? שרוצה לגנוב לי את הילדה? כששלומקיצ אמרה ללאה ,אני שונאת אותך -אני שונאת אותך -אני שונאת אותך - כשבאותו לילה לאה בלעה את כל שלושים כדורי ההרגעה שהיו לה. כשלמחרת לאה חזרה לבית החולים. רגעים ,רגעים ,רגעים .נפרדים .קרעי זיכרונות מתנופפים ברוח. בחנוכה שלומקיצ ושירלי נבחרו להיות הנציגות של הקבוצה בקיבוץ ,והן נסעו לשם ליומיים ופגשו את גדי קידר ,המדריך .כשהן חזרו ,שלומקיצ אמרה שאוי ואבוי אם הקיבוץ הזה הוא כמו המדריך הזה ,שהוא טיפוס מגעיל לגמרי ושירלי אמרה .אל תשאלו .הוא ושלומקיצ לא הפסיקו להתווכח ,ויורם שאל, על מה היה לך להתווכח איתו? ושלומקיצ אמרה ,על כל מיני דברים ,ושירלי אמרה ,אבל אשתו ממש חמודה וגם הילדות שלו ,ושלומקיצ אמרה ,כן ,זה נכון ,אשתו באמת נחמדה וגם הבת שלו ,שהיא בגילנו וקוראים לה נעמה. ָּבלי לא היתה שם איתם ,באותו יום שישי אצל יורם בגינה ,כששלומקיצ ושירלי פירטו את הדיווח שלהן על הקיבוץ והמדריך ואשתו ובנותיו .היא היתה בקומזיץ עם גילי והחברים שלו .גילי היה האח הגדול של אורי והוא היה בן תשע-עשרה באותו יום שישי ,והוא הזמין את ּבָלי שכבר מזמן הוא וּבלי ,שידעה שכבר מזמן ,כי ּבָלי תמיד ידעה, רצה אבל לא היה לו אומץָ , הלכה לשם בשלווה של זאת שאוהבים אותה כבר ממזמן. כשהמדורה התחילה לדעוך ,התחיל הוויכוחּ .בָלי אמרה שהיא חושבת שהיא לא תתגייס .מה פתאום היא אמרה את זה ,אלוהים יודע ,כי זאת מחשבה שמעולם לא עלתה בראשה עד אותו רגע ,ובוודאי לא בכזאת נחרצות .אבל היא אמרה ,אולי רק כדי לראות את כל הבנים שהיו שם עוצרים את לסתותיהם ,עם הסטייק ,ככה ,חצי לעוס בתוך הפה ,ומסתכלים עליה וּבלי אמרה, בתדהמה מעורבת בגועל ,לא להתגייס? גילי אמר ,זה שטויותָ , אולי בשבילך וגילי אמר ,אל תהיי ילדה ,ואני מתערב איתך שאם תקשיבי לי וּבלי אמרה ,בסדר ,וגילי שאל ,מבוהל קצת ,מה בסדר? וּבָלי תודי בעצמךָ , אמרה ,אני אקשיב לך .אז כשכולם הלכו הביתה ,הם נשארו וגילי דיבר ודיבר, ובדיוק כשהוא היה ב -ושלא תחשבי שאני לא מסכים איתך אבל תדעי לך שדווקא בגלל זה אני חושב ש ּ -בָלי קמה ובאור הכתום של המדורה שדעכה, גילי ראה אותה מורידה את החולצה ואחר כך את המכנסיים .היא היתה אפילו עוד יותר יפה באור הזה ,עם התחתונים והחזייה ,והיא ניגשה אליו וחייכה ,ושלחה יד להפשיט אותו גם ,וניסתה בכל הכוח לא להסתכל על שניהם מבחוץ ,ולזרום עם האור הכתום של המדורה הדועכת ,שוודאי יש בו קסם. למחרת גילי חזר לצבא .אחרי שבוע קרה-מה-שקרה .בשעה שמונה וחצי בערב גילי הלך לחרבן בגבעות שצופות לקריית שמונה .לא ברור למה הוא לא הלך לשירותים כמו כולם ,אבל גילי אף פעם לא אהב להיות כמו כולם .כך הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - או כך ,הוא פשוט הלך ,ובלי לשים לב נפל לתוך איזה בור שחפרו שם ליד המוצב .מי יודע מה פתאום בור ומה פתאום שם ,אבל מה שברור זה שהבחור שנהג בטרקטור שחפר את הבור נהג בחוסר אחריות משווע כשהוא לא שם את הגדרות כמו שהפקודות אומרות ,ומה שברור זה שאותו בחור עמד למשפט אחר כך ונמצא אשם והרישיון שלו נשלל ,ומה שיותר ברור זה - שגילי ,שלנשיקות שלו יש טעם קל של מתכת ,שגילי ,האח הגדול של אורי, שסמל גיל קפלן ,שיועד לקצונה ולגדולות ,הלך ערב אחד לחרבן במורדות הלבנון ונפל לתוך בור ונהרג. בימים של השבעה ּבָלי ואוהד ושלומקיצ ויורם באו לבית של אורי כל יום .אבל ָּבלי באה יותר ,אולי ליותר זמן ,ואולי פשוט הנוכחות שלה היתה בולטת יותר. היא לבשה בפני המשפחה והחברים של גילי את הפנים של זאת-שאפשר- לסמוך-עליה ,והיא עזרה עם כל האירוח ועשתה את הקניות ורחצה כלים, וקראה לאמא של אורי גאולי ,ולאבא שלו גידון ,וחיבקה את אורי הכי חזק שאפשר ,וניסתה לא להיזכר בהקלה הגדולה ששטפה אותה כשאורי התקשר וּבלי עצמם התנשקו ,כמעט בטעות, ובקול חנוק אמר ,גילי מת .וכשאורי ָ בלילה שלפני סוף השבעה ,זאת היתה נשיקה אטית ואפלה ,נטולת גחלים ונעדרת שמחה. הם התנשקו במרפסת של המטבח כשסידרו ביחד את כל בקבוקי הקולה הריקים שאבא של אורי התעקש להחזיר למכולת .המון בקבוקים היו שם. אנשים שתו המון בשבעה ,אולי זה בגלל הבורקסים שנורא מצמיאים ואולי זה בגלל שהשבוע הזה נפל על השבוע הכי חם בשנה .הם ישבו על הרצפה וסידרו את הבקבוקים וכשאורי קםּ ,בָלי הושיטה לו את היד והוא עזר לה לקום ומהתנופה היא כמעט נפלה עליו ,וככה ,במרפסת של המטבח ,בין כל הבקבוקים הריקים ,הם נצמדו אחד לשני בלי שום כוונה -והתנשקו. ָּבלי התרחקה ראשונה .היא שלחה יד נמהרת ומעליבה למחוק את הנשיקה מהפה ,ואורי חייך את החיוך החדש שהוא קיבל בשבוע הזה ,חיוך עוויתי ועייף ,ולא אמר שום דבר. אהבה-שנאה-קנאה-ידידות ,אהבה-שנאה-קנאה-ידידות ,אהבה -למה רק אהבה-שנאה-קנאה-ידידות? ומה עם חיבה? וזלזול? והזדקקות? ותשוקה? מה עם תשוקה? והשתוקקות? שנים מאוחר יותר ,כשאבא של נעמה ישכב בבית חולים ונעמה תמצא את וּבלי תצטרך לעמוד מול נעמה ולהסביר את מה שלא ניתן ,כל היומנים שלו ָ אחת מהמילים הללו תנצנץ בראשה ותתפוגג מיד ,והיא תדע שהן חסרות אונים ,המילים ,ומוגבלות ומגבילות ,ונעמה תגיד ,זיונים ,זה כל מה שזה היה? וּבָלי לא תענה ,ואור בהיר ואילם יציף את החדר. זה התחיל חודש אחרי שגילי נהרג .אורי החליט שהוא רוצה ללכת לקורס טיס ,ולא עזר שכולם אמרו לו שזה בכלל לא מתאים לו ,ולא עזר שהיו גם כאלה שהגדילו לעשות ופשוט פרצו בצחוק לשמע הרצון הזה ,ולא עזר שאלה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שפרצו בצחוק באמת חשבו שאורי מתבדח כי אורי הרי ידוע בהומור היבש שלו ,מה שבמיוחד לא עזר היה העובדה שגאולה וגדעון ,ההורים שלו ,ממש לא חשבו שזאת בדיחה ובטח לא בדיחה מוצלחת ,והם ,שלא חסרו להם לילות בלי שינה ודאגות ,התמגנטו עכשיו על הרצון הטיפה מגוחך הזה של אורי -ונלחמו בו בכאלה עוצמה ולהט ,שהיה נדמה שאורי מתעקש רק כדי להחזיק אותם במאבק הזה ,שהיה טוב בהרבה מהיגון המיואש וחסר התוחלת של קודם. גאולה וגדעון לא חסכו מאמצים .הם דיברו עם המורה של אורי ,עם מיקי ,עם קצינת הנפגעים ביחידה של גילי ,עם יורם ועם ּבָלי ,ולבסוף הגיעו גם אל מזכיר הקיבוץ ,שהפנה אותם לגדי קידר ,שהיה המדריך מטעם הקיבוץ וגר בירושלים ,ויכולת השכנוע שלו היתה מן המפורסמות .גדי קידר הזמין את אורי לשיחה .מה היה בשיחה הזאת ,מה בדיוק היה בשיחה הזאת ,לעולם לא נדע ,אבל במובנים רבים היא התחילה את הכול ,כי כשאורי יצא ממנה הוא אמר שני דברים :הוא אמר ,ויתרתי על ללכת לטיס ,והוא אמר :אם אני אבוא לקיבוץ אני רוצה שהגדי קידר הזה יהיה האבא המאמץ שלי. שלומקיצ היתה בטוחה שהם לא מדברים על אותו בנאדם ,לא יכול להיות שאורי כל כך מתלהב מהגדי קידר ההוא ,עם הריח של הסיגריות והבדיחות הגסות ,שהיא פגשה בקיבוץ .כולם הלכו לפגוש אותו .הוא גר בסמטה קטנה ליד השוק .אורי הלך קדימה בצעד בטוח של מי שכבר היה שם ויודע איך מגיעים .אבל אחרי חצי שעה שלומקיצ אמרה פתאום ,לדעתי עברנו ליד החנות הזאת כבר קודם ,וּבָלי אמרה שגם לה היה נדמה אבל היא לא היתה בטוחה ,ואורי אמר שמה פתאום ושכל החנויות לבגדים משומשים נראות אותו דבר .אולי. אבל אז יורם אמר ,בטח שעברנו פה .אני זוכר את הלוח מודעות הזה עם כל הפרסומות של הגמ"חים ,וּבָלי שאלה מה זה גמ"חים ,ושלומקיצ חשבה על הבת-מצווה שלה ,שנעשתה רק הודות לתרומה הנדיבה של גמ"ח אחד, איפה שהם גרו אז ,ולא אמרה כלום. ואורי התעצבן .תמיד כשהוא יודע שהוא לא צודק הוא מתעצבן .תמיד כשהוא מתעצבן הוא נהיה אדום .הוא נהיה אדום והתעצבן ואמר שהוא יודע טוב מאוד לאן הוא הולך ואם הם רק ישתקו רגע וייתנו לו להיזכר איפה הוא ,ואז, מהחלון שבקומה השנייה הציץ ראש שאמר בקול צרוד ,ילדים ,לא אמרו לכם שאסור להרעיש בין שתיים לארבע ,וכולם צחקו ,והתחילו לעלות במדרגות לּבלי ,אני לא מאמינה ,זה הוא ,אני לא מאמינה שזה הוא ש ושלומקיצ לחשה ָ ולא הספיקה להשלים את המשפט כי הדלת כבר נפתחה והם נכנסו לדירהֶלקם טו מיי ליטל פאלאס ,וטפח על ידו קטנה ,אפורה ומבולגנת ,וגדי אמר ,ו ָ של אורי ואמר ,מ'נשמע ילד ,ושלומקיצ נאנחה בייאוש. הם התיישבו במעגל בחדר הגדול ,על שטיח אדום ומהוה ,וגדי אמר שהוא ינסה להסביר להם למה קיבוץ באופן כללי ,ולמה המקום הכי גבוה במדינה באופן ספציפי ,ולא הפסיק להסתכל על ּבָלי .אפילו לרגע .זה הביך אותה. אפילו אותה .היא הסתכלה על השטיח המלוכלך שהיא ישבה עליו ,והתקרבה עוד קצת לתנור כי פתאום נהיה לה קר ,וגם אז העיניים שלו לא עזבו אותה, וגם לא כששני הפסים הכתומים של התנור התקרבו אליה עוד יותר. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - ופתאום הידיים הגדולות והלוהטות שלו אחזו בכתפיים שלה ,בכוח ,והזיזו אותה משם ,והכול התרחש במהירות דייקנית ומסחררת ,וּבָלי עמדה ליד החלון ,סמוקה ומבולבלת ,והסתכלה על שני העיגולים החומים שעשו בסוודר שלה שתי עיניים קשות ,מתפצפצות ,ואורי אמר ,מה ,לא שמת לב? כל הסוודר שלך תכף נהיה מדורה אחת גדולה ,וכולם צחקו והסבירו לגדי שהיא בכלל באה מכוכב החלומות ושהיא בטח עוד לא נחתה ,והוא אמר ,אז את חנה'לה חלמנ'לה? נעים מאד ,אני קרשינדו הגמד. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - חמשת רבעי התפוז ,ג'ואן האריס FIVE QUARTERS OF THE ORANGE, Joanne Harris רומן תרגום כנרת ,זמורה ביתן 336עמודים 3-13430 965-517-172-8 כריכה אחורית כשפרמבואז סימון בת השישים וחמש מגיעה לעיירה קטנה על גדות הלואר ,התושבים אינם מזהים אותה .וכי מי היה מעלה על דעתו שהמסעדנית הזאת ,המחזיקה במתכון סודי נחשק ,היא בתה של האישה האחראית לטרגדיה הגדולה של העיירה? אבל העבר וההווה שזורים זה בזה באלבום המתכונים ירשה שפרמבואז והזיכרונות מאמה .עד מהרה היא תבין שבאלבום טמון גם המפתח לתעלומה ההיא. חמשת רבעי התפוז הוא סיפור בלתי נשכח על אימהות ובנות ,על עבר והווה ,על התמרדות וכניעה. "האריס בוחנת במבט חד את הכפר הצרפתי השופע ,ותיאוריה הם עונג צרוף ...חגיגה לחושים ".ליטררי ריוויו "זהו ספרה הטוב ביותר .מריר יותר מ'שוקולד' ,אבל גם מזין בהתאם". אינדיפנדט "ספר מהנה ביותר .מרתק מהעמוד הראשון ".טיימס ג'ואן האריס כתבה ארבעה ספרים ,ובהם "שוקולד" שהיה רב-מכר עולמי והפך לסרט מצליח .כיום היא מתגוררת ביורקשר. 1 כאשר מתה אמי ,היא הורישה את החווה לאחי ,קסיס ,את האוצר הטמון במרתף היינות לאחותי רֶן-קלוד ,ולי ,הצעירה ,את האלבום שלה וצנצנת של שני ליטרים ובה פטריית כמהין ּפֶריגֹור שחורה אחת ,גדולה ככדור טניס ומושרית בשמן חמניות .עדיין היה אפשר להריח את בושם הטחב העשיר של אדמת היער כאשר הוסר הפקק מעל הצנצנת .חלוקת נכסים לא ממש שוויונית ,אבל הרי אמא היתה מאיתני הטבע ,מעניקה את חסדיה על פי גחמותיה שלה ואינה מותירה כל תובנה באשר למנגנוני ההיגיון המיוחד לה. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - וכפי שקסיס אמר תמיד ,אני הייתי המועדפת .לא שהיא הראתה זאת אי-פעם כאשר היתה בחיים .לאמי מעולם לא היה זמן לתענוגות ,גם אם היתה הטיפוס המתאים לכך .לא היא ,שבעלה נהרג במלחמה והיה עליה לנהל את החווה לבדה .אנחנו ,שהיינו רחוקים מלנחם אותה באלמנותה ,היינו משום מכשול בדרכה ,עם משחקינו הרעשניים ,הקרבות שניהלנו ,המריבות שלנו. אם נפלנו למשכב ,היא היתה מטפלת בנו בעדינות אם כי בחוסר רצון ,כאילו חישבה את מחיר הישרדותנו ,והאהבה המועטת שגילתה לבשה את הצורות הבסיסיות ביותר :רשות ללקק סירי בישול ולקרצף ִאלּפסי ריבה ,חופן תותי בר שנאספו מן הגדר החיה המשתרגת מאחורי חלקת הירקות והוגשו ללא חיוך בתוך מטפחת מקופלת .קסיס היה אמור להיות הגבר במשפחה .היא גילתה כלפיו אפילו פחות רכות מאשר כלפי שאר בני המשפחהֶ .רנֶט כבר גרמה לאנשים לסובב את ראשם עוד לפני שהגיעה לגיל העשרה ,ואמי היתה יהירה דיה להתגאות בתשומת הלב שזכתה לה .אבל אני הייתי הפה הנוסף, לא בן שני שירחיב את החחוה ,וודאי לא יפהפייה. מאז ומעולם הייתי הבעייתית ,הצליל הצורם ,ואחרי שמת אבי נעשיתי קודרת ומרדנית .הייתי רזה וכהת עור ,כמו אמי בעלת הזרועות הארוכות והחינניות, הרגליים השטוחות והפה הרחב .כנראה הזכרתי לה את עצמה יותר מדי, מאחר שלעתים קרובות היה פיה מתהדק בשעה שהביטה בי במעין הערכה סטואית או פטליזם .כאילו חזתה שאני ,לא קסיס או רן-קלוד ,אמשיך לשאת את זכרה הלאה .כאילו היתה מעדיפה כלי קיבול הולם יותר. אולי משום כך היא נתנה לי את האלבום ,שהיה נטול ערך באותם ימים ,פרט למחשבות ולתובנות ששורבטו בשוליו לצד מתכונים וגזירי עיתונים וצמחי מרפא .לא בדיוק יומן; אין כל תאריכים באלבום ,שום סדר מדויק .דפים תויקו בו באקראי ,עמודים תלושים שכעבור זמן נכרכו יחד בתפרים קטנים ואובססיביים ,כמה מן הדפים דקים כקליפת בצל ,אחרים גזורים מפיסות בריסטול שאינן חורגות מכריכת העור המהוהה .אמי ציינה את מאורעות חייה במתכונים ,במנות פרי המצאתה שלה או בפרשנות לקלאסיקות מועדפות. אוכל היה הנוסטלגיה שלה ,החגיגה שלה .טיפוחו והכנתו היו הדרך היחידה לביטוי היצירתיות שלה .הדף הראשון מוקדש למותו של אבי -סרט לגיון הכבוד שלו מוצמד בשכבת דבק עבה לנייר מתחת לתצלום מטושטש ולמתכון מסודר לפנקייק כוסמת -והוא מדיף מעין הומור דוחה .מתחת לתמונה כתבה אמי בעיפרון אדום" ,זכרי -חפשי ארטישוק ירושלמי .חה! חה! חה!" במקומות אחרים היא פטפטנית יותר ,אבל נעזרת בקיצורים רבים ובאזכורים מסתוריים .אני מזהה כמה מהאירועים שהיא מתייחסת אליהם .כמה מהם מעוותים כך שיתאימו לצורכי הרגע .אחרים נראים כמו המצאות גמורות, שקרים ,דברים שלא ייתכנו .במקומות רבים יש קטעים של כתב זערורי ִיה ִס ינִי .נִיאִי אולני בולניליסי תני נהזני בשפה שאינני מבינה " -נִיאִי ָצרִינִי ּבִי ְר ֵלנ ַ נירתיוני ".לעתים מילה אחת המשורבטת לרוחב חלקו העליון או צדו של הדף ,במה שנראה כאילו נכתב באקראי .על דף אחד" ,נד-נד" בדיו כחולה, על אחר" ,ירוק עד ,פרחח ,קישוט" בצבע כתום .בדף אחר ,מה שעשוי להיות שיר ,אף על פי שמעולם לא ראיתי אותה פותחת ספר פרט לספר בישול: הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - המתיקות הזאת נגרפת כמו איזה פרי מבהיק שזיף אגס משמש אבטיח אולי מעצמי המתיקות הזאת הסגנון הגחמני מפתיע אותי ומערער את שלוותי .שהאישה הקשה והאפרורית הזאת יכלה ברגעיה הסודיים לטפח מחשבות כאלה .שהרי היתה מופנמת כל פך ביחסה אלינו -ביחסה אל כולם -עד שחשבתי שאיננה מסוגלת להפיק דבר מעצמה. מעולם לא ראיתי אותה בוכה ,היא חייכה לעתים רחוקות ,ורק במטבח, ֶטת הטעמים שלה בקצות אצבעותיה ,דיברה אל עצמה -כך חשבתי - כש ָּפל ַ באותו מלמול חדגוני וביטאה את שמות הצמחים והתבלינים " -קינמון, קורנית ,מנטה ,כוסברה ,זעפרן ,בזיליקום ,עירית" -אגב הערות חדגוניות. "לבדוק את האריח .צריך להקות בחום המתאים .חום נמוך מדי ,הפנקייק יוצא רטוב .חום גבוה מדי ,החמאה נשרפת ,מעלה עשן ,והפנקייק מתקשה". כעבור זמן הבנתי שהיא ניסתה ללמד אותי .הקשבתי ,מפני ששיעורי הבישול שלנו נראו לי הדרך היחידה שבה אני עשויה לזכות במעט הערכה מצדה, ומפני שכל מלחמה טובה זקוקה לחנינה מדי פעם .מתכוני כפר ממחוז ילדותה ,בריטני ,היו המועדפים עליה; פנקייק הכוסמת שאכלנו עם כל דבר, Eמן ו ַגלֶט ְּברֶטֹון שמכרנו בְBנֶז'ה שבמורד הנהר לצד הפָאר ְּברֶטֹון וקווין ָ גבינות מחלב העז שלנו ,נקניקיות ופירות. היא תמיד רצתה שקסיס יקבל את החווה .אבל קסיס היה הראשון שעזב, מתוך מרדנות אקראית ,נסע לפריז ,ניתק כל קשר פרט לחתימה על כרטיס ברכה בכל חג מולד ,וכשמתה ,שלושים ושש שנה אחר כך ,לא היה מה שימשוך אותו לבית חווה נטוש למחצה בעמק הלואר .קניתי אותו ממנו בחסכונותי ,כספי אלמנותי ,ובמחיר טוב ,אבל זו היתה עסקה הוגנת ,ובאותם הימים הוא שמח למדי לעשות אותה .הוא הבין את הצורך להשאיר את המקום במשפחה. כעת ,כמובן ,השתנה כל זה .לקסיס יש בן משלו .הנער התחתן עם לֹור ֶסאנְז' ,הכתבת לענייני מזון ,ויש להם מסעדה באנז'ה -אֹו דֶליס דסאנז', דָ פגשתי אותו כמה פעמים לפני שקסיס מת .לא חיבבתי אותו ,הוא היה זועף וצעקני ,נוטה להשמנה ,כמו אביו ,אם כי עדיין היה נאה וידע זאת .היה נראה שהוא נמצא בכל מקום בעת ובעונה אחת מרוב מאמציו להשביע רצון; הוא אמי ,כאילו הייתי סבתו ,מצא כיסא ,התעקש שאשב במקום הנוח קרא לי ָמ ִ ביותר ,הכין קפה ,הוסיף סוכר ,חלב ,שאל לבריאותי ,החמיא לי על דבר זה או אחר עד שכמעט הסתחררתי .קסיס ,שהיה אז בן שישים ומשהו ,נפוח מזרעי מחלת העורקים שתהרוג אותו בעתיד ,הביט בו בגאווה מוסתרת בקושי .בני .ראי איזה גבר מוצלח הוא .איזה אחיין מוצלח ואדיב יש לך. קסיס קרא לו יאניק ,על שם אבינו ,אבל חיבתי אל אחייני לא גברה בזכות זה. זה החלק של אמי בתוכי ,תיעוב מוסכמות ,גילויי קרבה מזויפים .אני לא אוהבת שנוגעים בי ושמחייכים אלי באווילות .אני לא מבינה למה הדם הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - המשותף לנו צריך לקשור אותנו בעבותות של חיבה .או סוד הדם השפוך שהסתרנו בינינו זמן רב כל כך. אה ,כן .שלא תחשבו ששכחתי מהעניין הזה .לרגע לא שכחתי ,אפילו שהאחרים התאמצו מאוד .קסיס קירצף משתנה מחוץ לבר הפריזאי שלו .רנט עבדה כסדרנית בקולנוע שהציג סרטי פורנו בכיכר ּפיגאל וריחרחה גבר אחר גבר כמו כלב אבוד .השפתון וגרבוני המשי שלה לא הועילו לה במיוחד .בבית היא היתה מלכת הקציר ,המותק ,יפהפיית הכפר שמעמדה אינו מוטל בספק. במונמרטר כל הנשים דומות זו לזו .רנט המסכנה. אני יודעת מה אתם חושבים .הייתם רוצים שאני אמשיך בסיפור .זה הסיפור היחיד על ימי העבר שמעניין אתכם כרגע; החוט היחיד בדגלִי המרוט שעדיין מושך אליו אור .אתם רוצים לשמוע על תומס לייבניץ .אתם רוצים סיפור ברור ,מחולק לפרקים ,בעל התחלה וסוף .ובכן ,זה לא פשוט כל כך .כמו האלבום של אמי ,אין בו מספרי עמודים .אין בו התחלה ,והסוף גולמי כמו שולי חצאית נטולת מכפלת .אבל אני אישה זקנה -נראה שכאן הכול מזדקן מהר כל כך; בטח יש משהו באוויר -ויש לי דרך משלי לספר דברים .נוסף על כך יש דברים רבים כל כך שאתם צריכים להבין .למה עשתה אמי את מה שעשתה .למה הסתרנו את האמת זמן רב כל כך .ולמה אני בוחרת לספר את סיפורי כעת ,לזרים ,לאנשים המאמינים שאפשר לצמצם סיפור חיים לכפולת עמודים במוסף של יום ראשון ,כמה תצלומים ,פסקה אחת ,ציטוט של דוסטויבסקיִ .הפכו את הדף והסיפור נגמר .לא .לא הפעם .הם יקשיבו לכל מילה .אני לא יכולה להכריח אותם להדפיס אותו ,כמובן ,אבל בי נשבעתי ,הם יקשיבו .אני אאלץ אותם להקשיב. 2 ַמּבּואז דַרטיגֶן .נולדתי כאן ממש ,בכפר לֶה לאוֶוז ,פחות שמי הוא ְפר ְ מחמישה-עשר קילומטר מאנז'ה ,בעמק הלואר .ביולי אהיה בת שישים וחמש, פיסטש, ָ אפויה ומוצהבת מהשמש כמו משמש מיובש .יש לי שתי בנות, הנשואה לבנקאי בעיר רֶן ,ונּוEזֶט ,שעברה לקנדה ב '89 -וכותבת לי מדי שישה חודשים ,ושני נכדים ,הבאים לשהות בחווה מדי קיץ .אני לובשת שחורים לזכר בעל שמת לפני עשרים שנה ,שתחת שמו חזרתי בחשאי לכפר הולדתי כדי לקנות את החווה של אמי ,שננטשה לפני זמן רב ונהרסה למחצה בשרפה ומחמת איתני הטבע .כאן אני פרנסואז סימון ,האלמנה סימון ,ואיש אינו מעלה על דעתו לקשר אותי עם משפחת דרטיגן ,שעזבה את המקום בעקבות העסק הנורא ההוא .אינני יודעת למה הייתי חייבת לחזור אל החווה הזאת ,אל הכפר הזה .אולי אני סתם עקשנית .ככה זה היה .לכאן אני שייכת. השנים עם ֶארוֶוה נראות כמעט ריקות עכשיו ,כמו הכתמים המוזרים, החלקים ,שנתקלים בהם לעתים בים סוער; רגע של ציפייה ,של שכחה .אבל אני מעולם לא ממש שכחתי את לה לאווז .אפילו לא לרגע .משהו בי תמיד היה כאן. חלפה כמעט שנה עד שהצלחתי להפוך את בית החווה למשהו שאפשר לגור בו ,ובמשך אותו הזמן חייתי באגף הפונה דרומה ,שם לפחות נשאר הגג שלם .בזמן שהפועלים החליפו את הגג רעף אחר רעף ,טיפלתי אני בבוסתן - במה שנשאר ממנו -גוזמת ומעצבת ומושכת מטה זרים עצומים של דבקון הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - לבן טורפני מהעצים .אמי היתה להוטה אחרי כל הפירות פרט לתפוזים, שאותם סירבה להכניס הביתה .היא קראה לכל אחד מאיתנו ,במה שנראה כגחמה ,בשם של פרי ומתכון -קסיס ,על שם עוגת הדומדמניות השחורות העשירה שלה ,פרמבואז ,על שם ליקר הפטל האדום שלה ,ורנט על שם טארט השזיפים הירוקים שלה ,שזיפי רן-קלוד ,שצמחו על הקיר הדרומי של הבית ,גדולים כענבים ,מתוקים ומושכי צרעות באמצע הקיץ .בתקופה מסוימת היו לנו יותר ממאה עצים -תפוחים ,אגסים ,אפרסקים ,שזיפים, דובדבנים ,חבושים ,שלא לדבר על שיחי הפטל ,שדות התות והדומדמניות, שפירותיהם יובשו ,אוחסנו ,שימשו להכנת ריבות וליקרים וטורטים עגולים על תחתיות בצק אפויות וקרם פטיסייר ובצק שקדים .הזיכרונות שלי אפופים בניחוחותיהם ,בצבעיהם ,בשמותיהם .אמי טיפלה בהם כאילו היו ילדיה האהובים .תנורי עישון כנגד הכפור ,שהזנו בדלק החורף שאגרנו לעצמנו, מריצות מלאות זבל שפוזר מסביב לבסיס מדי אביב .ובקיץ ,כדי להרחיק את הציפורים ,היינו קושרים אל קצות הענפים צורות שגזרנו מנייר כסף שהיו רועדות ומתהפכות ברוח ,פחיות ריקות ששרוך נכרך בחוזקה סביבן המשמיעות קולות מוזרים שמפחידים ציפורים ,טחנות רוח מנייר צבעוני שהיו מסתובבות בפראות ,כך שהבוסתן הפך לקרנבל של תכשיטים זולים ,סרטים מבהיקים וחוטי תיל חורקים ,כמו מסיבת חג מולד באמצע הקיץ. לכל העצים היו שמות" .בל איבון ",היתה אמי אומרת כשחלפה על פני עץ ִיטןּ .בֶר דּו רּוEה אנרי ".קולה בשעות אלה היה רך, אגסים מסוקס" .רוז ָד'אק ֶ חדגוני כמעט .לא יכולתי להחליט אם היא מדברת אלי או אל עצמה. ֵנט י ֶאוְור". "קֹונ ֶפרֶנס .ויליאמס .גִילֶן דֶה ּפ ִ המתיקות הזאת. כיום נותרו פחות מעשרים עצים בבוסתן ,אף שיש די והותר לצרכי .ליקר הדובדבנים החמוצים שלי פופולרי במיוחד ,אף שאני חשה קצת אשמה על שאיני יכולה לזכור את שמו של הדובדבן .הסוד הוא להשאיר את הגלעינים בפנים .שימו שכבות של דובדבנים וסוכר זו על זו בצנצנת זכוכית בעלת פתח רחב ,כסו כל שכבה בהדרגתיות באלכוהול טהור – קירְש הוא הטוב ביותר, אבל אפשר להשתמש בוודקה או אפילו בארמניאק -עד למחצית הצנצנת. כסו בשכבה אחרונה של אלכוהול וחכו .פעם בחודש הפכו את הצנצנת בזהירות כדי לשחרר את הסוכר שהצטבר .כעבור שלוש שנים האלכוהול מלבין את הדובדבנים ,מכתים את עצמו באדום עמוק ,חודר אפילו אל הגלעין והשקד הזעיר שבתוכו ,וטעמו הופך חריף ,נושא זיכרונות ,מעלה ניחוח סתיו שחלףַ .הגישו בכוסיות ליקר זעירות ,עם כפית כדי לדוג את הדובדבן מהליקר ,והשאירו אותו בפיכם עד שהפרי הרך יתמוסס תחת הלשון .נשכו את הגלעין בחוד השן כדי לשחרר את הליקר הכלוא בתוכו והשהו אותו בפיכם ,שחקו בו בקצה לשונכם בעודכם מגלגלים אותו מתחת וסביב כמו חרוז תפילה יחיד .נסו לזכור את מועד הבשלתו ,את הקיץ ההוא ,אותו סתיו חם ,את הזמן שבו התייבשה הבאר ,הזמן שבו היו לנו קני צרעות ,הזמן שחלף ,אבד ונמצא שוב במקום הקשה שבלב הפרי. אני יודעת ,אני יודעת .אתם רוצים שאגש לעניין ,אבל זה חשוב לפחות באותה מידה כמו השאר ,אופן הסיפור והזמן שנדרש כדי לספר .עברו חמישים וחמש שנה עד שהתחלתי ,לפחות תנו לי לעשות זאת בדרכי שלי. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - כשחזרתי אל לה לאווז הייתי כמעט בטוחה שאיש לא יזהה אותי .בכל זאת הראיתי את פני בבירור ,כמעט בחוצפה ,ברחבי הכפר .אם יהיו כאלה שיכירו אותי ,אם יצליחו למצוא דמיון בין תווי פניה של אמי לתווי פני ,רציתי לדעת זאת מיד ,רציתי לדעת איפה אני עומדת. הלכתי ללואר מדי יום וישבתי על האבנים השטוחות שעליהן דגנו קסיס ואני דגי טינקה .עמדתי על גדם עמוד התצפית .כמה מהאבנים הניצבות חסרות עכשיו .אבל עדיין אפשר לראות את היתדות שעליהן תלינו את הפרסים שלנו. את הזרים ואת הסרטים ואת ראשה של אמא-זקנה .כשלכדנו אותה בסופו של דבר. הלכתי אל חנות הטבק של ְּברָאסו -בנו מנהל אותה עכשיו ,אבל הזקן עדיין חי ,עיניו שחורות ומלאות שנאה וערניות -אל בית הקפה של רפאל ,אל משרד הדואר של ז'ינט אוריBס .הלכתי אפילו אל אנדרטת המלחמה .בצד אחד שמותיהם של שמונה-עשר חיילינו שנהרגו במלחמה ,תחת האמרה המגולפת" ,מתו למען המולדת" .הבחנתי שמישהו דפק באזמל על שמו של ֵנּואי ,בצד האחר לוח פליז שעליו עשרה אבי ויצר שקע גס בין דריוס גי לג"פ פ ִ שמות באותיות גדולות יותר .לא היה לי צורך לקרוא אותם; ידעתי אותם בעל פה .אבל הפגנתי עניין מזויף ,ביודעי שאין מנוס מכך שמישהו יספר לי את הסיפור ,אולי יראה לי את המקום למול הקיר המערבי של סן בנדיקט ,יספר לי שבכל שנה נערך טקס דתי מיוחד לזכרם ,ששמותיהם הוקראו מעל מדרגות האנדרטה ,ופרחים הונחו למרגלותיה .תהיתי אם אוכל לשאת את זה .תהיתי אם פני יסגירו אותי. מ ְטר ,ז'וליין מרטן דּוּפרֶה ,ז'אן-מארי דופרה ,קולט גודן ,פיליפ אוריאס ,אנרי ֶל ֶ ֶטי ,פרנסואה רמונדן ,אוגוסט טרּוריאן .אנשים ִיסן ,ארתור לֶקֹוזB ,נְיֶיס ּפ ִ ָלנ ֶ רבים כל כך עדיין זוכרים .אנשים רבים כל כך בעלי אותם שמות ,אותן פנים. המשפחות נשארו כאן ,משפחת אוריאס ,משפחת לניסן ,משפחת רמונדן, משפחת דופרה .שישים שנה אחר כך הם עדיין זוכרים ,הזקנים הדריכו את הצעירים בשנאה שטחית. במשך זמן מה גילו בי עניין מסוים ,סקרנות מסוימת ,אותו בית ,שהיה נטוש מיום שהיא עזבה אותו ,אותה אישה ממשפחת דרטיגן " -אני לא יכול לזכור בדיוק את הפרטים ,מדאם ,אבל אבי ...הדוד שלי" -למה קניתי את המקום, בעצם? שאלו .זה היה הכיעור בהתגלמותו ,נקודה שחורה .העצים שעדיין עומדים רקובים למחצה מדבקון וממחלה .הבאר מולאה חצץ ואבנים .אבל אני זכרתי חווה מטופחת ומשגשגת ושוקקת חיים; סוסים ,עזים ,תרנגולות, ארנבים .אהבתי לחשוב שאולי ארנבי הבר שחצו בריצה את השדה הצפוני היו צאצאיהם ,ומדי פעם הבחנתי בהבזקים לבנים על הפרוות החומות .כדי לענות על שאלות הסקרנים המצאתי ילדות בחווה ְּברֶטונית .האדמה היתה זולה ,הסברתי .העמדתי פני כניעה ,מתנצלת .כמה מן הזקנים הביטו בי בחשדנות ,בחושבם ,אולי ,שהחווה היתה צריכה להישאר אנדרטה לנצח. לבשתי שחורים והסתרתי את שערי תחת שלל צעיפים .אתם מבינים ,הייתי זקנה למן ההתחלה. בכל זאת עבר זמן מה עד שקיבלו אותי אל תוכם .האנשים היו מנומסים ,אך לא מכניסי אורחים ,ומאחר שאינני חברותית מטבעי -זעפנית ,נהגה אמי לומר -הם נשארו כאלה .לא הלכתי לכנסייה .אני יודעת איך זה התפרש הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בוודאי ,אבל לא יכולתי להכריח את עצמי ללכת .יהירות ,אולי ,או ההתרסה שבשלה קראה לנו אמי על שם פירות ,ולא על שם קדושי הכנסייה .היה צורך בחנות כדי להפוך אותי לחלק מן הקהילה. היא החלה כחנות ,אף על פי שמלכתחילה תיכננתי להרחיב אותה כעבור זמן. שנתיים אחרי שהגעתי אזל כמעט לחלוטין כספו של ארווה .הבית היה ראוי למגורים כעת ,אף שהאדמה עדיין היתה כמעט חסרת תועלת -תריסר עצים, חלקת ירקות ,שתי עזים ננסיות וכמה תרנגולות וברווזים .היה ברור שיעבור זמן לפני שאוכל להתפרנס מן האדמה .התחלתי לאפות ולמכור עוגות - הבריוש והּפַאן דפיס של האזור כמו גם כמה מהספציאליטה הברטוני של ְטל ,טארטים של פירות וחפיסות ַס ְּבלֶה ,ביסקוויטים, אמי ,חבילות של קרפ ַדנ ֶ לחם אגוזים ,רקיקי קינמון .בהתחלה מכרתי אותם במאפייה המקומית ואחר כך בחווה עצמה ,ומדי פעם הוספתי פריטים נוספים :ביצים ,גבינות עזים, ליקרים ויינות .ברווחים קניתי חזירים ,ארנבים ,עזים נוספות .השתמשתי במתכונים הישנים של אמי ובדרך כלל הסתמכתי על הזיכרון ,אבל מדי פעם נעזרתי באלבום. הזיכרון מהתל בנו בדרכים מוזרות .נראה שאיש בלה לאווז לא זכר את מאכליה של אמי .כמה מן הזקנים אמרו אפילו שנוכחותי חוללה שינוי גדול, שהאישה שגרה כאן קודם היתה נוקשה ומרושלת .סירחון נדף מביתה, וילדיה התרוצצו יחפים .ברוך שפטרנו ממנה .התכווצתי בתוך תוכי ,אך לא אמרתי דבר .מה יכולתי לומר? שהיא מירקה את הרצפות בשעווה מדי יום, הכריחה אותנו ללבוש כיסויי נעליים מבד בבית כדי שנעלינו לא ישחקו את הרצפה? שאדני החלונות שלה היו תמיד עטורי פרחים? שקירצפה אותנו באותו חוסר עניין שבו קירצפה את המדרגות ,צורבת את פנינו בפלנל עד שלפעמים פחדנו שנתחיל לדמם? היא אגדה מרושעת כאן .אפילו היה פעם ספר .למעשה ,לא יותר מחוברת; חמישים עמודים וכמה תצלומים -אחד של האנדרטה ,אחד של סן בנדיקט, תצלום תקריב של הקיר המערבי הרה הגורל .היה רק אזכור הצר של שלושתנו ,אפילו ללא ציון שמותינו .הייתי אסירת תודה על כך .הגדלה מטושטשת של תצלום של אמי ,שיער מתוח לאחור כל כך ,עד שעיניה נראו סיניות ,פה מכווץ לפס קטן וצר של מורת רוח .התצלום הרשמי של אבי ,זה מן האלבום ,במדים ,שהוא נראה בו צעיר עד כדי אבסורד ,רובה תלוי ברישול על זרוע אחת ,מחייך .אחר כך ,כמעט בסוף הספר ,התצלום שבגללו נעצרה נשימתי כמו דג שוו ננעץ בגרונו .ארבעה גברים צעירים במדים גרמניים, בזרועות שלובות ,פרט לרביעי ,שעמד מעט הצידה מהם ,מתוח ,סקסופון ביד אחת ,גם האחרים נושאים כלי נגינה -חצוצרה ,תוף ,קלרנית -ואף ששמותיהם אינם כתובים ,הכרתי את כולם ,האנסמבל הצבאי של לה לאווז, בסביבות שנת .1942קיצוני מימין ,תומס לייבניץ. עבר זמן מה עד שהבנתי איך הם יכלו לגלות פרטים רבים כל כך .איפה מצאו את תמונתה של אמי? ככל הידוע לי ,לא היו כל תצלומים שלה .אפילו אני ראיתי בעבר רק אחד ,תמונת חתונה ישנה בתחתית אחת המגירות בחדר השינה ,שני אנשים במעילים חורפיים על מדרגות כנסיית סן בנדיקט ,הוא בכובע רחב שוליים והיא בשיער פזור ,פרח מאחורי אוזן אחת .אישה אחרת, אז ,מחייכת בנוקשות ,בביישנות ,אל המצלמה; הגבר שלצדה עומד וזרועו הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - סוככת על כתפיה .הבנתי שאם אמי תדע שראיתי את התמונה ,היא תכעס, והחזרתי אותה למקומה ,רועדת מעט ,כמעט מוטרדת ,מבלי לדעת מדוע. התמונה בספר דומה לה יותר ,דומה לאישה שחשבתי שהכרתי ,אך לא הכרתי כלל ,פניה קשות ,תמיד על סף זעם .אחר כך ,כשהבטתי בתמונתו של המחבר על כריכת הספר ,הבנתי סוף סוף מאין הגיע המידע .לור דסאנז', עיתונאית וכתבת אוכל ,שיער אדום קצר וחיוך מיומן ,אשתו של יאניק; כלתו של קסיס ,קסיס המסכן ,הטיפש .קסיס המסכן ,העיוור ,שגאוותו בבנו המוצלח עיוורה את עיניו ,מסתכן בהרס חיינו לטובת ...מה? או שאולי הוא התחיל להאמין באמת בסיפור שבדה? 3 עליכם להבין שבשבילנו הכיבוש היה עניין אחר לגמרי מאשר בשביל אלה שבעיירות ובערים .לה לאווז בקושי השתנה מאז המלחמהַ .הביטו בו כעת: קומץ רחובות ,שכמה מהם עדיין אינם אלא דרך עפר רחבה ,המתפצלים ְטיר עם מצומת מרכזי .ישנם הכנסייה מאחור ,מצבת הזיכרון ב ְּפלָאס דֶה ַמר ִ חלקת הגן שלה והמזרקה הישנה שמאחוריה ,ואחר כך ,ברחוב מרטן וז'אן- מארי דופרה ,משרד הדואר ,חנות הבשר של פטי ,בית הקפה "דה לה מֹובֶז רֶּפּוטאסיון" ,הבר-טבק עם מדף הגלויות של אנדרטת המלחמה ובראסו הזקן היושב על כיסא הנדנדה שלו ליד המדרגה ,מנהל בית הלוויות וחנות הפרחים שממול -מזון ומוות ,תמיד עסק טוב בלה לאווז -חנות הכולבו -שעדיין נוהלה בידי משפחת טרוריאן ,אף על פי שלמרבה המזל ייצג אותה נכד צעיר שחזר לגור בכפר לא מכבר -תיבת הדואר הישנה הצבועה צהוב. מעבר לרחוב הראשי זורם הלואר ,חלק וחום כנחש הרובץ בשמש ורחב כשדה חיטה ,איים ושרטונים חורצים את פניו בטלאים לא סדירים; התיירים החולפים על פניו במכונית בדרך לאנז'ה עשויים לחשוב שהם מוצקים כמו הכביש שתחתיהם .אנחנו ,כמובן ,יודעים שאין זה כך .האיים נעים ללא הרף, חסרי שורשים .הם מונעים בערמומיות על ידי המים החומים שלמטה, שוקעים ועולים חזרה כמו לווייתנים צהובים אטיים ומותירים בעקבותיהם מערבולות קטנות שנראות תמימות למדי לשטים בסירה ,אך הן קטלניות לשחיין .הזרם התת-מימי מושך ללא רחמים מתחת לפני השטח החלקים וגורר את חסרי הזהירות לעבר חנק שלו ,בלתי נראה לעין .עדיין יש דגים בלואר הזקן ,דגי טינקה וזאב מים וצלופחים שגדלו לממדים מפלצתיים ממזון שהפיקו מהביוב ומהריקבון שבמעלה הנהר .בדרך כלל תראו סירות דיג במימיו ,אף על פי שבמחצית מהמקרים הדייגים משליכים את שלכדו חזרה למים. ליד המזח הישן בנה פול אוריאס צריף שבו הוא מוכר פיתיונות וציוד דיג, מרחק יריקה מן המקום שבו נהגנו לדוג ,הוא וקסיס ואני ,ושבו הכיש נחש מים את ז'נט גודן .הכלב הזקן של פול שוכב לרגליו ,מפחיד כמו בן הכלאיים החום שהיה בן לווייתו הקבוע לפני שנים ,והוא צופה בנהר ,מנדנד פיסת חוט במים כאילו מקווה לתפוס דבר מה. אני תוהה אם הוא זוכר .לפעמים אני רואה שהוא מביט בי -הוא אחד מן הלקוחות הקבועים שלי -ואני כמעט יכולה לחשוב שהוא אכן מביט בי .הוא הזדקן ,כמובן .כמו כולנו .פני הירח העגולות שלו כהו ונעשו נפוחות ועגומות. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שפם רפה בצבע של טבק לעוס .בדל סיגריה בין שיניו .הוא מדבר לעתים נדירות -הוא מעולם לא היה פטפטן -אבל הוא מביט בהבעה של כלב עצוב, כומתה של חיל הים דחוסה על גולגולתו .הוא אוהב את הפנקייק שלי ואת הסיידר שלי .אולי משום כך הוא לא אמר דבר מעולם .הוא מעולם לא היה הטיפוס שעושה סצנות. 4 כעבור ארבע שנים כמעט מיום שחזרתי לגור בכפר פתחתי את ה ְק ֶרּפֶרי .כבר היו לי חסכונות ,הרגלים ,נעשיתי מקובלת .היה לי נער שעבד בשבילי בחווה - נער מקּו ְרלֶה ,לא מאחת המשפחות -והעסקתי נערה ,ליז ,שתעזור במתן שירות .התחלתי עם חמישה שולחנות בלבד -מאז ומעולם היה הטריק לחשוב בקטן בהתחלה ,להימנע מלהבהיל אנשים -אבל בסופו של דבר הוכפל מספרם ,נוסף על כל האנשים שיכולתי להושיב על המרפסת הקדמית בימים יפים .שמרתי על פשטות .התפריט שלי הוגבל לפנקייק כוסמת עם מבחר מילויים ,מנה עיקרית אחת ליום ומגוון קינוחים .כך יכולתי לטפל בבישול בעצמי ולהותיר לליז את רישום ההזמנות .קראתי למקום "קרפ פרמבואז" ,על שם ספציאליטה הבית ,פנקייק מתוק עם רוטב פטל ועם הליקר הביתי שלי ,וחייכתי קצת לעצמי כשחשבתי מה היתה תגובתם לו שה ידעו .כמה מן הלקוחות הקבועים שלי אפילו התחילו לקרוא למקום " ֶ פרמבואז" ,מה שגרם לי לחייך עוד יותר. באותה תקופה התחילו גברים לשים לב אלי שוב .אתם מבינים ,הפכתי לאישה אמידה למדי על פי קנה המידה של לה לאווז .הייתי בקושי בת חמישים ,ככלות הכול .וגם ידעתי לבשל ולהחזיק בית .כמה מן הגברים חיזרו אחרי בעדינות ,גברים הגונים וטובים כמו ז'ילבר דופרה וז'אן-לואי לֶלאסיֵין, ַמּבר לֶקֹוז שרצה לזכות בארוחות חינם לכל החיים .אפילו גברים עצלים כמו ר ֶ פול ,פול אוריאס המתוק והשתקן בעל השפם הנפול המוכתם בניקוטין .מובן שדבר כזה לא בא בחשבון .זו היתה טיפשות שמעולם לא הייתי מסוגלת להיכנע לה .לא שזה גרם לי יותר מאשר צביטת חרטה קלה מדי פעם .היה לי העסק ,היתה לי החווה של אמי; היו לי הזיכרונות שלי .בעל היה גורם לאובדנם של כל אלה .בשום אופן לא יכולתי להסתיר ממנו לנצח את הזהות הבדויה שלי ,ואף שבני הכפר יכלו אולי לסלוח לי על מוצאי בתחילה ,הם לא היו שוכחים חמש שנים של הונאה .כך שסירבתי לכל ההצעות ,ההססניות והנועזות ,עד שכולם פחות או יותר חשבו אותי תחילה לבלתי ניתנת לניחומים ,אחר כך לבלתי חדירה ולבסוף ,שנים אחר כך ,לזקנה מדי. חייתי בלה לאווז במשך קרוב לעשר שנים .בחמש האחרונות התחלתי להזמין את פיסטש ואת משפחתה לשהות במקום בחופשת הקיץ .צפיתי בילדים גדלים מצרורות סקרנים וגדולי עיניים לציפורים צבעוניות קטנות שעפו מעל האחו ובבוסתן שלי בעזרת כנפיים בלתי נראות .פיסטש היא בת טובה. נואזט ,המועדפת עלי בחשאי ,דומה לי יותר :ערמומית ומרדנית ,עיניים שחורות כשלי ולב מלא פראות ותרעומת .יכולתי למנוע את עזיבתה -די היה במילה אחת ,בחיוך אחד -אבל לא עשיתי זאת .פחדתי ,אולי ,שהיא תהפוך אותי לאמי שלי .מכתביה תפלים וכתובים מתוך חובה .נישואיה הסתיימו רע. היא עובדת כמלצרית בבית קפה במונטריאול הפתוח כל הלילה .היא מסרבת להצעותי לשלוח לה כסף .פיסטש היא האישה שרנט היתה עשויה להיות, הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שמנמונת ומלאת אמון ,עדינה עם ילדיה ומגינה עליהם בחירוף נפש ,בעלת שיער חום רך ועיניים ירוקות כמו הפיסטוק שעל שמו היא קרויה .דרכה ,ודרך ילדיה ,למדתי לחיות מחדש את החלקים הטובים של ילדותי. למענם למדתי שוב להיות אם ,להכין פנקייק ונקניקיות שמנות מעשבי תיבול ותפוחים .הכנתי להם ריבה מתאנים ומעגבניות ירוקות ומדובדבנים חמוצים ומחבושים .הנחתי להם לשחק עם העזים החומות הקטנות והשובבות ולהאכיל אותן קרומי לחם ופיסות גזר .האכלנו את התרנגולות ,ליטפנו את חּומעָה לארנבים .הראיתי להם את חוטמיהם הרכים של סוסי הפוני ,אספנו ְ הנהר ואיך להגיע אל השרטונים שטופי השמש .הזהרתי אותם ,בלב נחמץ, מפני הסכנות -הנחשים ,השורשים ,המערבולות ,החול הטובעני -הכרחתי אותם להבטיח שלעולם ,לעולם לא ישחו שם .הראיתי להם את היערות שמאחור ,את המקומות הטובים ביותר למצוא בהם פטריות ,את הדרכים להבחין בין שנטרל אמיתית למזויפת ,את האוכמניות השחורות הגדלות פרא לבנותי .במקומה היו החוף הפראי ַ בסבך .ילדות כזאת היתה צריכה להיות של קֹוט ד'Bרמור ,שבו חיינו ארווה ואני במשך זמן מה ,החופים סחופי הרוח, יערות אורנים ובתי אבן בעלי גגות רעפים .ניסיתי להיות להן אם טובה, באמת שניסיתי ,אבל הרגשתי שתמיד היה חסר משהו .עכשיו אני מבינה שזה היה הבית הזה ,החווה הזאת ,השדות האלה ,הלואר הישנוני ,המסריח, של לה לאווז .זה מה שרציתי בשבילן ,והתחלתי שוב עם נכדי .כשפינקתי אותם ,פינקתי את עצמי. אני רוצה לחשוב שאמי היתה עושה אולי אותו הדבר לו היתה לה ההזדמנות. אני מדמיינת אותה כסבתא שלווה הסופגת את נזיפותי " -באמת ,אמא ,את תקלקלי אותן לגמרי" -בקריצה ,בלי לשנות את הליכותיה ,וזה לא נראה לי בלתי אפשרי כפי שהיה בעבר .ואולי אני ממציאה אותה מחדש .אולי היא באמת היתה כפי שאני זוכרת אותה :אישה קשה שלא חייכה מעולם, שהביטה בי באותו מבט סתום ושטוח. היא לא ראתה מעולם את נכדותיה ,מעולם לא ידעה אפילו על קיומן .לארווה סיפרתי שהורי מתו ,והוא מעולם לא הטיל ספק בשקר .אביו היה דייג ,אמו היתה אישה דמוית חוגלה ,קטנה ועגולה ,שמכרה את הדגים בשווקים. התעטפתי בהם כמו בשמיכה שאולה ,וידעתי שביום מן הימים אצטרך לחזור אל הקור בלעדיהם .ארווה היה גבר טוב ,גבר רגוע שלא היו לו קצוות חדים שיכלו לפצוע אותי .אהבתי אותו ,לא אהבה צורבת ונואשת כמו שאהבתי את תומס ,אבל אהבתי אותו מספיק. כשמת בשנת - 1975ברק פגע בו בזמן דיג צלופחים שאליו יצא עם אביו – תוּבל יגוני בתחושה שמותו היה בלתי נמנע .התחושה דמתה כמעט להקלה. זה היה טוב במשך זמן מה ,כן .אבל העסק -החיים -היה צריך להתקדם הלאה .חזרתי אל לה לאווז שמונה-עשר חודשים אחר כך בהרגשה שהתעוררתי אחרי שינה ארוכה ואפלה. אולי נראה לכם מוזר שחיכיתי זמן רב כל כך לפני שקראתי את האלבום של אמי .זו היתה ירושתי היחידה -פרט לפטריית הכמהין פריגור -ובמשך חמש שנים בקושי הצצתי בו .מובן שידעתי מתכונים רבים כל כך בעל פה ,עד שבקושי היה לי צורך לקרוא אותם ,ובכל זאת .לא הייתי נוכחת אפילו בזמן קריאת הצוואה .אינני יכולה לומר לכם באיזה תאריך היא מתה -אף שאני הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - יכולה לומר לכם היכן מתה -בבית אבות בוויטרֶה ,שנקרא לה גֹוט ֵריי -מסרטן הקיבה .היא גם קבורה שם ,בבית הקברות המקומי ,אם כי אני ביקרתי שם רק פעם אחת .קברה קרוב אל החומה המרוחקת ,ליד מכלי האשפה. "מיראבל דרטיגן" כתוב שם ,ואחר כך אי-אילו תאריכים .אני מבחינה, בהפתעה מועטה ,שאמי שיקרה לנו בנוגע לגילה. אינני יודעת באמת מה הניע אותי להתחיל לבדוק את האלבום שלה .זה היה הקיץ הראשון שלי בלה לאווז אחרי מותו של ארווה .שררה בצורת ,והלואר היה אולי רדוד בכמה מטרים מהרגיל וחשף גדות מכוערות ומצומקות הדומות לגדמים של שיניים חולות .שורשים השתרגו מטה אל המים ,השמש הפכה את צבעם ללבן -צהבהב ,וילדים שיחקו על השרטונים ,משכשכים רגליים יחפות בשלוליות חומות מטונפות ,נועצים מקלות בפסולת הצפה ממעלה הזרם .עד אז נמנעתי מלהביט באלבום מתוך תחושת אשמה אבסורדית של מציצנות ,כאילו אמי עלולה להגיע בכל רגע ולראות אותי קוראת את סודותיה המוזרים .האמת היא שלא רציתי לדעת את סודותיה .בתחושה הדומה לזו שחשים כשנכנסים לחדר בלילה ושומעים את ההורים מתנים אהבים ,קול פנימי אמר לי שזה לא בסדר ,ועברו יותר מעשר שנים עד שהבנתי שהקול ששמעתי לא היה של אמי ,כי אם שלי. כפי שאמרתי ,הרבה ממה שכתבה לא היה מובן .השפה -בעלת צליל איטלקי ובלתי ניתנת לביטוי -שרוב האלבום היה כתוב בה ,היתה זרה לי ,ואחרי כמה ניסיונות נֵפֶל לפענח אותה נטשתי את הרעיון ,המתכונים היו ברורים למדי ,נכתבו באותיות דפוס כחולות או סגולות ,אבל השרבוטים המטורפים, השירים ,הציורים והסיפורים שביניהם נכתבו ללא כל היגיון נראה לעין ,ללא כל סדר שיכולתי לגלות. ראיתי היום את גילֶרם רמונדן .עם רגל העץ החדשה שלו .הוא צחק כשראה את ר"ק נועצת בו מבט .כששאלה ,זה לא כאב? הוא אמר שהיה לו מזל .אביו מכין קבקבי עין .חצי מהעבודה שנדרשת לזוג ,חה חה ,וחצי מההזדמנויות לעמוד על קצות האצבעות בזמן ואלס ,יפה שלי .אני חושבת שוב ושוב איך זה נראה בתוך המכנס המקופל .כמו פודינג לבן לא מבושל ,קשור בפיסת חוט ,הייתי צריכה לנשוך את שפתי כדי לא לצחוק. המילים כתובות ,בכתב קטן מאוד ,מעל מתכון לפודינג לבן .האנקדוטות הקצרות האלה ,עם ההומור נטול השמחה שבהן ,הטרידו אותי. במקומות אחרים אמי מדברת על העצים שלה כאילו הם אנשים חיים: "נשארתי ערה כל הלילה עם בל איבון; היא היתה מצוננת כל כך ".ואף על פי שהיא תמיד מתייחסת אל ילדיה בקיצורים -ר"ק ,קס ו ְפרָה -אבי אינו מוזכר כלל .אף לא פעם אחת .במשך שנים רבות תהיתי מדוע .כמובן ,לא היתה לי כל דרך לדעת מה נכתב בחלקים האחרים ,בחלקים הסודיים .ייתכן שאבי - המעט שידעתי עליו -לא היה ולא נברא. 5 אחר כך הגיע העסק הזה של המאמר .לא קראתי אותו בעצמי ,אתם מבינים; הוא יצא במין כתב עת שכנראה ראה באוכל רק אביזר עיצובי " -השנה כולנו אוכלים קוסקוס ,יקירי ,זה ממש דֶה רִיגֶר" -ואילו בשבילי אוכל הוא פשוט הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - אוכל ,תענוג לחושים ,יצירה בת חלוף מתוכננת בקפידה ,כמו זיקוקין די-נור, לעתים עבודה קשה ,אבל אין להתייחס אליו ברצינות .לא אמנות ,למען השם; נכנס מקצה אחד ויוצא מהאחר .בכל אופן ,הוא הופיע שם יום אחד ,באחד מאותם כתבי עת בענייני אופנה" .מסעות לאורך הלואר" ,או משהו כזה ,שף מפורסם הבודק מסעדות בדרכו אל החוף .אני גם זוכרת אותו; איש קטן ורזה עם מלחייה ופלפלייה משלו עטופות במפית ועם מחברת בחיקו .הוא אכל את הּפ ֶאיָה Bנטִייֶז ואת סלט הארטישוק החם שלי ,ואחר כך פיסה ממאפי ָ ּבּושה שהכנתי בעצמי וכוסית ליקר החמאה והסוכר של אמי ,לצד הסִידְר ֶ פרמבואז לסיום .הוא שאל אותי שאלות רבות על המתכונים שלי ,רצה לראות את המטבח והגינה שלי ,נדהם כשהראיתי לו את המרתף שלי עם מדפי הטרינים שלי ,השימורים והשמנים הארומטיים -שמן אגוזים ,רוזמרין ,כמהין ֶ וסוגי חומץ -פטל ,לבנדר ,תפוח חמוץ -שאל אותי מהיכן ההכשרה שליונראה כמעט כועס כשהשאלה הצחיקה אותי. אולי אמרתי יותר מדי .זה החמיא לי ,אתם מבינים .הזמנתי אותו לטעום מזה מהסֹוסיסֹון ֵסק שלי .לגימה מליקר האגסים שלי, ִ ומזה .פרוסת רייֶט ,פרוסה הּפּוBרֶה שאמי נהגה להכין באוקטובר מאגסים שנשרו וכבר תססו בהיותם מונחים על האדמה החמה ,והיו מכוסים בצרעות חומות כך שהיה עלינו להשתמש במלקחי עץ כדי להסיר אותן .הראיתי לו את פטריית הכמהין שאמי הורישה לי ,משומרת בקפידה ּבַשמן כמו זבוב בענבר ,וחייכתי כשעיניו התרחבו בתדהמה. "יש לך מושג כמה דבר כזה שווה?" שאל. כן ,הוא החמיא לצד היהיר שבי .אולי הייתי גם קצת בודדה; שמחתי לדבר עם האיש הזה ,שידע לדבר בשפתי ,שידע לקרוא בשמותיהם של עשבי התיבול בטרין בשעה שטעם אותו ,ושאמר לי שאני טובה מדי למקום הזה, שזה פשע .אולי חלמתי קצת .הייתי צריכה לדעת. המאמר פורסם כמה חודשים אחר כך .מישהו הביא לי אותו ,תלוש מכתב העת .תמונה של הקרפרי ,כמה פסקאות. "המבקרים באנז'ה בחיפוש אחר בישול גורמה יכולים לגשת אל ה'אֹו דֶליס דֶסאנְז' היוקרתי .בעשותם כן הם עלולים להחמיץ את אחת התגליות המרגשות ביותר במסעותי לאורך הלואר "...בקדחתנות ניסיתי להיזכר אם סיפרתי לו על יאניק" .מאחורי החזות נטולת היומרה של בית חווה כפרי, מתרחש נס קולינרי "...אחר כך הופיעו לא מעט שטויות על "מסורת כפרית הלובשת חיים חדשים בעזרת גאוניותה היצירתית של הגברת הזאת" .בחוסר סבלנות ,ובתחושת פניקה הולכת וגוברת ,סרקתי את הדף בחיפוש אחר סימנים של הבלתי נמנע .אזכור יחיד של השם דרטיגן ,וכל עבודת הבנייה הזהירה שלי עלולה להתחיל לקרוס. אולי נראה שאני מגזימה .אני לא .המלחמה זכורה היטב בלה לאווז .יש כאן אנשים שעדיין אינם מדברים זה עם זה .דניז מֹוריאק ולוסיל דופרה ,ז'אן- מארי ּבֹונֶה וקולן ְּבראסו .האם לא היה העסק הזה באנז'ה לפני שנים ספורות, כשאישה זקנה נמצאה נעולה בחדר מעל דירה בקומת הגג? הוריה נעלו אותה שם ב ,1945 -כשגילו שהיא שיתפה פעולה עם הגרמנים .היא היתה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בת שש-עשרה .חמישים שנה אחר כך הם הוציאו אותה ,זקנה ומטורפת, כשאביה מת לבסוף. ומה בדבר הזקנים האלה -כמה מהם בני שמונים .תשעים -הכלואים בשל פשעי מלחמה? גברים זקנים ועיוורים ,גברים זקנים וחולים ,שהשיטיון המתיק אותם ,ופניהם רפויות ונטולות הבנה .אי-אפשר להאמין שאי-פעם היו צעירים .אי-אפשר להאמין בקיומם של חלומות עקובים מדם בתוך הגולגולות השבריריות והשכחניות האלה .נפצו את הקנקן ,והתמצית חומקת מכם. הפשע לובש חיים משלו ,הצדקה משלו. "בצירוף מקרים מוזר ,הבעלים של 'קרפ פרמבואז' ,מדאם פרנסואז סימון, היא קרובת משפחה של בעלי ה'או דליס דסאנז' "...נשימתי נעתקה .הרגשתי כאילו פתית אש חסם את קנה הנשימה שלי ,ולפתע הייתי מתחת למים ,נהר חּום אוחז בי ומושך אותי מטה ,אצבעות להבה נדחפות אל גרוני ,אל ריאותי, "...לור דסאנז' שלנו! מוזר שהיא עדיין לא הצליחה לגלות כמה מסודותיה של הדודה-רבא שלה .אני ,למשל ,העדפתי בהרבה את הקסם נטול היומרה של 'קרפ פרמבואז' על כל מה שיש ללור האלגנטית -אך הכחושה מדי! -להציע". נשמתי שוב .לא האחיין ,כי אם האחיינית .ניצלתי מחשיפה. הבטחתי לעצמי באותו רגע שלעולם לא יהיו עוד השתטויות ,לא עוד שיחות עם כתבי אוכל אדיבים .צלם מכתב עת פריזאי אחר בא לראיין אותי שבוע אחר כך ,אבל סירבתי להיפגש עמו .בקשות לראיונות הגיעו בדואר ,אך לא עניתי עליהן .מוציא לאור פנה אלי בבקשה לכתוב ספר מתכונים .בפעם הראשונה הוצף "קרפ פרמבואז" באנשים מאנזיה ,בתיירים ,באנשים אלגנטיים שבאו במכוניות חדשות ונוצצות .גירשתי עשרות מהם .היו לי הלקוחות הקבועים שלי ועשרה עד חמישה-עשר השולחנות שלי; לא יכולתי לשרת אנשים רבים כל כך. ניסיתי להתנהג כרגיל ככל האפשר .סירבתי לקבל הזמנות מראש .אנשים עמדו בתור על המדרכה .היה עלי להעסיק מלצרית נוספת ,אבל פרט לכך התעלמתי מתשומת הלב הבלתי רצויה .אפילו כאשר חזר כתב האוכל הקטן להתווכח -לשדל אותי -לא הסכמתי להקשיב לו .לא ,אני לא ארשה לו להשתמש במתכונים שלי בטור שלו .לא ,לא יֵצא שום ספר .לא תצלומים. "קרפ פרמבואז" יישאר מה שהוא ,קרפרי כפרי. ידעתי שאם אעמוד כחומה בצורה די זמן ,הם יעזבו אותי לנפשי .אבל בינתיים הנזק כבר נעשה .עכשיו ידעו לור ויאניק איפה למצוא אותי. קסיס סיפר להם בוודאי .הוא התמקם בדירה ליד מרכז העיר ,ואף על פי שמעולם לא היה חבר לעט מוצלח ,הוא כתב לי מדי פעם .מכתביו היו מלאים בדיווחים על כלתו המפורסמת ועל בנו המצוין .ובכן ,אחרי המאמר והסערה שעורר הם התחילו להתאמץ למצוא אותי .הם הביאו את קסיס איתם ,כמו מתנה .נראה שהם חשבו שאיכשהו נתרגש לראות זה את זה אחרי שנים רבות כל כך ,אבל אף שעיניו היו לחות ,מהצטננות או מרגשנות ,נשארו עיני שלי יבשות לחלוטין .בקושי נשאר בו שמץ מן האח הבכור שאיתו חלקתי הרבה כל כך; הוא היה שמן כעת ,תווי פניו אבודים בבצק נטול צורה ,אפו הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - האדים ,לחייו חרוצות סדקים של נימי דם שבורים ,חיוכו מהוסס .מה שהרגשתי פעם כלפיו ,הערצת הגיבורים כלפי האח הגדול שחשבתי שיכול לעשות הכול -לטפס על העץ הגבוה ביותר ,לגנוב דבש מדבורי בר ,לחצות בשחייה את הלואר בקטע הרחב ביותר שלו -התפוגג לכדי נוסטלגיה קלה אפופה בוז .כל זה קרה ,ככלות הכול ,לפני זמן רב כל כך .האיש השמן שעמד בדלת היה זר לי. בהתחלה הם נהגו בתבונה .הם לא ביקשו דבר .הם היו מודאגים מכך שחייתי לבד ,נתנו לי מתנות -מעבד מזון ,מזועזעים מכך שעדיין לא היה לי אחד כזה; מעיל חורף; רדיו -הציעו לצאת איתי .הם אפילו הזמינו אותי פעם אחת למסעדה שלהם ,שדמתה לאסם גדול ,עם שולחנות משיש מזויף מכוסים במפות משובצות ,ושלטי ניאון וכוכבי ים מיובשים וסרטני פלסטיק צבעוניים ומבהיקים שנלכדו ברשתות דיג שנתלו על הקירות .הערתי, בביישנות מסוימת ,על העיצוב. "טוב ,מאמי ,אפשר לקרוא לזה קיטש ",הסבירה לור באדיבות הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הקייטנה של קנלר ,אתגר קרת רומן מקור זמורה-ביתן 107עמודים 3-13021 965-07-0786-7 כריכה אחורית "יומיים אחרי שהתאבדתי מצאתי פה עבודה באיזה פיצריה ,קוראים לה 'קמיקזה' והיא חלק מרשת .האחראי משמרת היה ממש בסדר איתי ועזר לי גם להסתדר על דירה עם שותף .בלילה גיליתי איזה פאב ,דווקא די נחמד. המוזיקה שם בכלל לא רעה ,אולי לא הכי מעודכנת אבל עם זוית ,והרבה בחורות מגיעות לבד .האמת שעל הלילה הראשון מישהי עשתה לי עיניים ,דווקא שווה ,העור שלה היה קצת רפוי כזה, מידלדל ,של אחת שגמרה בטביעה ,אבל הגוף ממש עשר ,וגם העיניים .אבל לא התחלתי כלום .בלב אמרתי לעצמי שזה בגלל ערגה .שכל המוות הזה רק עשה לי לאהוב אותה יותר ,אבל לך תדע אולי אני סתם מודחק". 'הקייטנה של קנלר' נובלה וארבעה סיפורים קצרים. סיפור על נהג אוטובוס שרצה להיות אלוהים זה סיפור על נהג אוטובוס אחד שאף-פעם לא היה מוכן לפתוח את הדלת של האוטובוס לאנשים שאיחרו .הנהג הזה לא היה מוכן לפתוח את הדלת לאף- אחד .לא לתיכוניסטים עצורים שהיו רצים במקביל אליו ותוקעים בו מבטים עצובים ,ובטח שלא לאנשים עצבנים עם דובונים שהיו דופקים על הדלת בכוח כאילו שבכלל הגיעו בזמן וזה הוא שלא בסדר ,אפילו לא לזקנות עם שקיות נייר חומות עמוסות מצרכים שניפנפו אחריו ביד רועדת .וזה לא מרשעות שהוא לא היה פותח את הדלת ,כי בנהג הזה לא היתה אפילו טיפה אחת של רשע ,זה היה מאידיאולוגיה .האידיאולוגיה של הנהג אמרה שאם ,נניח, העיכוב בהעלאת מישהו שאיחר הוא בקושי חצי דקה ,והבנאדם שנישאר מחוץ לאוטובוס מפסיד בגלל זה רבע שעה מחייו ,זה עדיין יותר הוגן כלפי החברה לא לפתוח לו את הדלת ,בגלל שאת החצי דקה הזאת מפסיד כל נוסע ונוסע באוטובוס .ואם ,נניח ,יש באוטובוס שישים אנשים שלא עשו כלום לאף-אחד והגיעו לתחנה שלהם בזמן ,אז הם ביחד מפסידים חצי שעה ,שזה כפול מרבע .זאת היתה הסיבה היחידה שבגללה לא היה פותח את הדלת אף-פעם .הוא ידע שלנוסעים בכלל אין מושג על הסיבה הזאת ,וגם לא לאלה שרצים אחריו ומסמנים לו שיפתח .הוא גם ידע שרובם חושבים שהוא סתם מניאק ,ושאישית היה לו הרבה-הרבה יותר קל לתת להם לעלות ולקבל מהם הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - תודות וחיוכים .רק שבבחירה שבין תודה וחיוך ,לטובת החברה ,לא היה לנהג ספק בכלל שהוא מעדיף את טובת החברה. לבנאדם שהכי היה אמור לסבול מהאידאולוגיה הזאת של הנהג קראו אדי, רק שהוא ,בניגוד לאנשים אחרים בסיפור ,אפילו לא היה מנסה לרוץ אחרי האוטובוס מרוב שהיה עצלן ומיואש .אדי הזה היה עוזר טבח בפאב -מסעדה שקראו לו 'ביס-טרו' ,על שם המשחק מילים הכי מוצלח שהבעלים הטיפש שלו הצליח להמציא .האוכל במקום הזה לא היה משהו ,אבל אדי עצמו היה בנאדם נחמד ,כל-כך נחמד ,שלפעמים ,כשהיתה יוצאת לו מנה לא מוצלחת במיוחד ,הוא היה מגיש אותה בעצמו לשולחן ומתנצל .זה היה באחת ההתנצלויות האלה שהוא פגש את האושר ,או לפחות את הסיכוי לאושר, בצורה של בחורה שהיתה כל-כך חמודה שניסתה לגמור את הרוסט-ביף שהכין לה עד הסוף ,בשביל שלא ירגיש רע .והבחורה הזאת ,היא לא רצתה להגיד לו את השם שלה או לתת לו טלפון ,אבל היתה מספיק מתוקה בשביל להסכים להיפגש אתו למחרת בחמש באיזשהו מקום שיקבעו מראש, בדולפינריום ,אם להיות יותר מדויק. לאדי היתה מחלה ,מחלה שבגללה החמיץ כבר די הרבה דברים בחיים .היא לא היתה מסוג המחלות שמתנפחים לך הפוליפים או משהו ,אבל היא בכל זאת עשתה לאדי כבר הרבה מאוד נזק .המחלה הזאת גרמה לו תמיד לישון עשר דקות יותר מדי ,ושום שעון מעורר לא יכול היה עליה .בגללה גם היה מאחר תמיד לעבודה ב'ביס-טרו' ,בגללה ובגלל הנהג שלנו ,זה שהיה מעדיף תמיד את טובת החברה על פני חיזוקים חיוביים ברמת הפרט .רק שהפעם, מכיוון שהיה מדובר באושר ,החליט אדי לנצח את המחלה ובמקום לישון בצהריים ,להישאר ער ולראות טלוויזיה .ליתר ביטחון הוא אפילו שם לעצמו ברתק ,לא שעון אחד ,שלושה ,ועוד הזמין בטלפון השכמה .אבל המחלה הזאת היתה חשוכת מרפא ואדי נרדם כמו תינוק מול ערוץ הילדים ,והתעורר מזיע כולו לתוך צווחה מחרישת אוזניים של טריליון-מיליון שעונים ,עשר דקות יותר מדי מאוחר .אדי יצא לרחוב בבגדים שאִתם ישן והתחיל לרוץ לכיוון תחנת האוטובוס .הוא כבר לא זכר איך רצים ,והרגליים שלו התבלבלו קצת בכל פעם שעזבו את המדרכה .הפעם האחרונה בחיים שלו שרץ היתה לפני שגילה שאפשר לברוח משיעורי התעמלות ,שזה בערך כיתה ו' ,רק שבניגוד לשיעורי ההתעמלות ההם ,הפעם הוא רץ בכל הכוח ,כי הפעם היה לו גם מה להפסיד ,וכל הכאבים בחזה והציפצופים של ה'נובלס' היו קטנים עליו במרדף אחרי האושר .הכל ,בעצם ,היה קטן עליו חוץ מהנהג שלנו שבדיוק סגר את הדלת והתחיל להישלף מהתחנה .הנהג ראה את אדי במראה ,אבל כמו שכבר אמרנו היתה לו אידאולוגיה ,אידאולוגיה הגיונית שיותר מהכל הסתמכה על רדיפת צדק וחשבון פשוט .רק שלאדי לא היה איכפת מהחשבון הזה ,פעם ראשונה בחיים שלו שהוא באמת רצה להגיע בזמן ,ובגלל זה המשיך לרדוף אחרי האוטובוס ,אפילו שלא היה לו סיכוי .באופן פתאומי המזל של אדי החליט לעזור לו ,אבל רק חצי ,כי מאה מטר אחרי התחנה, היה רמזור ,והרמזור ,שנייה לפני שהאוטובוס הגיע ,התחלף לאדום .אדי הצליח להדביק את האוטובוס ולגרור את עצמו עד הדלת של הנהג .הוא אפילו לא דפק על הזכוכית ,מרוב שלא היה לו כוח ,רק הסתכל בנהג בעיניים רטובות ונפל על הברכיים ,מתנשם וחנוק .זה הזכיר לנהג משהו ,משהו מפעם ,עוד מהתקופה שלפני שרצה להיות נהג אוטובוס ,כשעוד רצה להיות אלוהים .הזיכרון הזה היה קצת עצוב ,כי הנהג לא נהיה בסוף אלוהים ,אבל הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - גם שמח ,כי הוא נהיה נהג אוטובוס ,שזה הדבר השני שהכי רצה .ופתאום הנהג... ופתאום הנהג ניזכר איך פעם הבטיח לעצמו שאם בסוף יהיה אלוהים הוא יהיה רחום וחנון ויקשיב לכל ברואיו ,וכשראה את אדי ממרומי כיסא הנהג שלו כורע ברך על האספלט ,הוא פשוט לא יכול היה יותר ,ולמרות כל האידאולוגיות והחשבון הפשוט ,פתח לו את הדלת .ואדי עלה ואפילו לא אמר תודה מרוב שלא היה לו אוויר. את הסיפור הזה הכי כדאי להפסיק לקרוא כאן ,כי למרות שאדי הגיע לדולפינריום בזמן ,האושר בסוף לא יכול היה להגיע ,בגלל שבכלל היה לה חבר .רק שמרוב שהיא היתה חמודה לא היה לה נעים להגיד את זה לאדי, אז היא העדיפה להבריז .אדי חיכה לה על הספסל שקבעו כמעט שעתיים. בזמן שישב הוא חשב לעצמו מחשבות מבאסות על החיים ואחר-כך גם הסתכל על השקיעה ,שהיתה יחסית מוצלחת ,וניזכר בהתכווצויות-שרירים שהוא הולך לקבל עוד מעט .בדרך חזרה ,כשכבר ממש התחשק לו להגיע הביתה ,הוא ראה מרחוק את האוטובוס שלו עוצר בתחנה ומוריד נוסעים, וידע שגם אם היה לו כוח וחשק לרוץ ,הוא בחיים לא היה משיג אותו .אז הוא המשיך ללכת לאט ,מרגיש איזה מיליון שרירים עייפים בכל צעד ,וכשהגיע בסוף לתחנה ,ראה שהאוטובוס עוד שם ,מחכה לו .והנהג ,למרות כל המילמולים הכועסים וההפצרות הקולניות של הנוסעים ,חיכה שאדי יעלה ולא נגע בדוושה של הגז עד שמצא מקום לשבת .וכשהתחילו לנסוע ,שלח לאדי איזה קריצה עצובה במראה ,שהצליחה להפוך את כל העניין הזה לכמעט נסבל. הג'ננה של נמרוד מירון מתחרפן בכל מה שנוגע לבעיה של מירון ,הדעות ,כמו שאומרים ,חלוקות .הרופאים חושבים שזה איזה טראומה מתקופת הצבא שעלתה לו פתאום מחדש למוח, כמו גוש שצף לך פתאום באסלה הרבה אחרי שהורדת את המים .ההורים שלו מתעקשים שזה הכל מהפטריות שבלע במיזרח ,ושהפכו לו את המוח לקיש .הבחור שמצא אותו שם והביא אותו חזרה לארץ אומר שזה בגלל איזה הולנדית אחת שפגש בדראמסלה ושברה לו את הלב .ומירון עצמו טוען שזה בכלל אלוהים שעושה את כל הבלגן .יושב לו על המוח כמו עטלף ,אומר לו ככה ,אומר לו ההיפך ,לא חשוב מה ,העיקר לריב .לפי מירון ,אחרי הבריאה אלוהים היה כמה מיליונים טובים של שנים מאוד שאנן .עד שפתאום הופיע מירון והתחיל לשאול שאלות ,ואלוהים התחיל להילחץ .כי אלוהים ישר קלט שבניגוד לשאר האנושות ,מירון הוא לא פראייר .ומספיק רק שישאירו לו חצי חריץ וכבר הוא יביא לך את החאזוק ,ואלוהים ,וזה ידוע ,מאוד אוהב להביא - אבל לא לקבל ,והדבר האחרון שהוא יכול להרשות לעצמו זה קונטרה ,ועוד מאחד כמו מירון ,ומהשנייה שקלט את זה הוא כל הזמן מג'נן את מירון ,שולח עליו גדודים של צרות ,מחלומות רעים ועד בחורות שלא נותנות ,הכל ,רק שיתמוטט. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הרופאים ביקשו מעוזי וממני שנעזור להם קצת עם ההיסטוריה של מירון ,כי שלושתנו מכירים מגיל אפס .שאלו אותנו כל מיני שאלות על הצבא ,על מה שקרה עם נמרוד .אבל את הרוב לא זכרנו ,וגם את הקצת שכן לא אמרנו ,כי האמת היא שהם לא נראו יותר מדי נחמדים ושמענו עליהם כמה סיפורים ממירון שממש גובלים באילנה דיין .אחרי זה ,בביקור ,מירון התחנן שנביא לו חומוס מהרשע בכרם ,כי האוכל כאן זה הדבר שהכי הורס אותו' .כבר שלושה שבועות שאני פה ',חישב 'ועם הארבעה חודשים במיזרח .זה כמעט חצי שנה בלי חומוס .נישבע לכם ,לא מאחל דבר כזה לשונאים שלי '.אז נסענו להביא לו .הרשע לא הסכים להכין לנו מנה בפיתה לקחת' ,רק בצלחת ',סינן בזדון השטני והחצי משועמם שלו ' -כאן זה לא קיוסק '.אז הזמנו בצלחת והכנו את הפיתה לבד .כשחזרנו ,אמא של מירון היתה שם .לעוזי היא אמרה שלום, אבל לי לא .היא לא מדברת אתי כבר שנים ,על סעיף זה שלדעתה דירדרתי את הבן שלה לסמים .את החומוס לא נתנו לו לידה ,כי פחדנו שתלשין לרופאים או משהו .אז חיכינו עד שהלכה .בינתיים הפול התקרר ,אבל זה לא הזיז למירון שפשוט הסתער על הפיתה .שלושה ימים אחרי זה שיחררו אותו. הרופאים אמרו שהתגובה שלו לטיפול התרופתי היתה מדהימה .מירון ממשיך להתעקש שזה בגלל החומוס. עוזי מאבד את זה ביוני ירדנו אני ומירון לסיני .גם עוזי היה אמור לבוא ,אבל בשנייה האחרונה הבריז לנו בשביל איזה פגישה עם גרמני אחד מחברת היי-טק בדיסלדורף שיכול היה להוציא לחברה של עוזי פרוייקט במיליונים .זה אמור היה להיות אירוע חגיגי כזה ,לכבוד זה שמירון כבר לא נחשב ממש משוגע ,ועוזי הרגיש קצת לא נעים עם תאוות הבצע הילדותית הזאת שלו ,אז הוא הבטיח שאחרי הפגישה כבר יצטרף אלינו שם' .מתערב אתך על מה שאתה רוצה שהוא לא יבוא ',אמר לי מירון' ,התערבות כפולה אני אעשה אתך :אחד -שהוא לא יבוא ושתיים -שתוך שלושה חודשים הוא מתחתן עם הבטטה '.לא רציתי להתערב עם מירון על כלום ,כי כל מה שאמר נשמע מצער אבל די נכון. 'הבטטה' היה כינוי הקוד לחברה הנודניקית של עוזי ,שהיתה גם חזק בכל עסקי ההיי-טק הפיקטיביים האלה שעוזי אהב לנהל .אני זוכר שפעם הוא שאל אותנו למה אנחנו קוראים לה 'הבטטה' ומירון אמר לו משהו על זה שיש לה קליפה ,אבל בפנים היא מתוקה .עוזי לא ממש קנה את זה ,אבל מאז הוא לא שאל יותר. אם החיים הם מסיבה ,סיני זה ,בלי ספק ,הצ'יל-אאוט .ואפילו אני ומירון שגם ביומיום כמעט ולא עשינו כלום ,יכולנו להעריך את השלווה הרבע-זומבית של המקום .בחוף שלנו היו המון פריקיות ,ומירון ניסה לבוא אליהם כל הזמן בפוזה הזאת של אחד שהיה הרבה במיזרח ,וזה אפילו קצת עבד .לי לא היה את הכוח לזה ,וגם לא את הקורדינציה ,אז סתם עישנתי שקים של גראס, בהיתי בים ,והתלבטתי אם להזמין בצהריים פנקייק או להסתכן באיזה דג. הייתי גם עוקב קצת אחרי מירון מרחוק ,בודק אם הוא באמת נהיה בסדר. עוד נשארו לו יציאות משונות ,כמו למשל זה שהיה מתעקש לחרבן לנו ליד החושה ,כי התעצל ללכת עד המסעדה .אבל האמת היא שאת הדברים האלה הוא גם היה עושה לפני שהשתגע' .נראה לי שהולך לצאת לי איזה קטע עם הנמוכה ההיא עם הפירסינג ',אמר לי בלילה ,אחרי שחזרנו מהמסעדה של החוף' .פייר ,איזה חמודה היא?' שנינו ישבנו עכשיו מסטולים לגמרי ובהינו הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - בים' .תדע לך ',אמרתי לו 'שבכל הקטע הזה עם האישפוז שלך ,אני יודע שאני ועוזי שיחקנו אותה קול ,אבל מה-זה הלחצת אותנו '.מירון משך בכתפיים' ,זה היה מוזר כזה ,פתאום התחלתי לשמוע קולות -דיבורים, שירים .כמו איזה רדיו מקולקל שאתה לא יודע איך סוגרים אותו .זה מטריף אותך ,אתה לא מסוגל להיות לשנייה צלול .אני אומר לך ,הרגשתי כאילו מישהו מנסה לג'נן אותי .עד שפתאום זה הפסיק '.מירון לקח את מה שנשאר מהשאכטה וכיבה אותה בחול' .אני אגיד לך עוד משהו ',אמר' ,אני יודע שזה נשמע קצת מופרע ,אבל אני חושב שזה היה נמרוד'. למחרת ,בניגוד לכל התחזיות ,עוזי הגיע .חבל שלא התערבתי עם מירון .איך שעוזי שם את התיק בחושה הוא ישר סחב אותנו למסעדה ,לעס איזה קלמרי ,וסיפר לנו על איך הגרמני היה ,בסופו של דבר ,הרבה יותר פראייר ממה שציפה ,ועל איך הוא מאושר להיות כאן אתנו ,חבריו הטובים ,בסיני, המקום הכי אהוב עליו בעולם .אחרי זה הוא הסתובב על החוף נימרץ ,קרא 'אחי!' לכל מה שזז והתחבק עם כל בדואי או מצרי שלא היה מהיר מספיק לברוח .כשהתעייף גם מזה ,התעקש עוזי לשחק אתנו שש-בש ,ואחרי שניצח את שנינו ,הביס גם בדואי אחד ,שבעקבות ההפסד הצורב נאלץ להשתרך אחרי יריבו הקירח בחוף ולצעוק 'תזהרו בנות ,אבו-גארה חזק '.מירון ניסה להרגיע אותו עם איזה שאכטה ,אבל זה רק עשה את עוזי עוד יותר מוטרף. הוא ניסה להתחיל באגרסיביות עם תיירת אמריקאית בת ארבעים ,התייאש אחרי שנייה ,אכל שלושה פנקייקים ,אמר למירון ולי שהוא מת על השלווה כאן ,הזמין קבב ,והציע שאולי ניסע שלושתנו עם החבר הבדואי החדש שלו, שהתגלה כנהג מונית ,להמר בקזינו בטאבה .מירון ממש היה נגד כי האמין שיש לו זווית על ההיא עם הפירסינג ,אבל מול הנמרצות האטומה הזאת של עוזי לא היתה לחרמנות של מירון שום סיכוי' .צחוק ,צחוק ',אמר לי כשנכנסנו למונית 'הבנאדם ניטרף לגמרי'. בטאבה היכו אבו-גארה והבדואי בקזינו ללא רחם .הם עברו משולחן לשולחן, משאירים אחריהם קרופיאים שבורים ואדמה חרוכה .בין לבין ,דחף לעצמו עוזי לגרון גושי ענק של פאי תפוחים ועוגת מרקיז עשירה .אני ומירון ישבנו בצד סבלניים ,מחכים שיתעייף .אבל האמת היא שהוא רק התחזק מרגע לרגע .אחרי שעוזי והבדואי גמרו להשפיל את הקזינו ולהתחלק ברווחים, נסענו במונית לתחנת הגבול .אני ומירון הזכרנו לעוזי שאנחנו אמורים לחזור לחושות ,אבל הוא לא היה מוכן לשמוע על זה .מבחינתו ,היה עוד ממש מוקדם ,ולא היתה שום בעיה שנלך לאיזה מועדון או שניים באילת ואחר-כך נחזור .לפני שנפרדו הוא נתן לבדואי את כרטיס הביקור שלו והם התנשקו איזה שמונים פעם .מירון עוד ניסה להדיח את הבדואי שייקח אותנו חזרה לחוף ושעוזי ימשיך בהרפתקאות שלו לבד .אבל הבדואי נזף בנו ואמר שלנטוש חבר מצוין כמו אבו-גארה באמצע בילוי זה בושה גדולה ,ושגם הוא בעצמו היה מת להמשיך אתנו רק שאסור לו לעבור את הגבול .ואחרי זה נישק גם אותנו ,נכנס למונית ונעלם .כשלעוזי נימאס מהספיראל הלכנו לפאב היאכטה ומשם לאיזה מלון שקראו לו בלו משהו ,ורק אז ,אחרי שאני ומירון סירבנו פעמיים בנחישות להצעה שלו להזמין נערות ליווי לחדר ,התהפך עוזי על הבטן והתחיל לנחור. מאז הבילוי הזה שלנו בסיני החברה של עוזי התחילה לנסוק בטירוף .חוץ מהפראייר הגרמני ,מצא עוזי עוד שני פראיירים -אחד אמריקאי ,ואחד הודי, וזה נראה כאילו הוא הולך לפוצץ את העולם .מירון אמר שזה רק מוכיח כמה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - כל האנשי עסקים האלה משוגעים .כי עובדה שמאז שעוזי נידפק בשכל הוא רק נהיה יותר ויותר כלי .לפעמים אנחנו עוד מנסים לסחוב אותו אתנו לחוף או לסנוקר ,אבל גם כשהוא בא הוא כל-כך עסוק כל הזמן בלהגיד כמה הוא נהנה וכמה שכיף לנו ביחד ,ובלשלוף הודעות מהפלאפון ,שאחרי שעה אתו אתה פשוט מאבד את החשק לחיות' .אל תדאג ,זה יעבור לו ',אני מנסה להרגיע את מירון ,בזמן שעוזי שקוע באיזה שיחת ועידה טרנס-אטלנטית בדיוק כשתורו להכות' .בטוח ',אומר מירון בטון של מבין עניין ואקס-משוגע 'ואם זה באמת סבב ,אז אחריו תורך'. בעל הבית משתגע בבוקר התעוררתי מבוהל לגמרי .אפילו לא ידעתי ממה ,הצמדתי את הגב למזרון וניסיתי לזוז כמה שפחות עד שאבין ממה אני כל-כך מפחד .אבל כמה שהזמן עבר ולא הצלחתי לדעת ממה ,החרדה רק הלכה וגדלה .ואני ,עדיין שוכב קפוא במיטה ,אומר לעצמי ,בגוף שני ,בטון הכי שליו שאני יכול' ,תירגע, בנאדם ,תירגע .זה לא באמת ,זה רק בראש שלך '.אבל המחשבה שהדבר הזה ,מה שזה לא יהיה ,אצלי בתוך הראש מבעיתה אפילו פי אלף .אני מחליט להגיד לעצמי את השם שלי ,כמה פעמים רצוף .זה בטוח ירגיע אותי. רק שגם השם שלי פתאום איננו .זה דווקא מקים אותי .אני זוחל בבית, מחפש חשבונות ,דואר ,משהו שהשם שלי רשום עליו .אני פותח את דלת הכניסה ומסתכל על הצד השני ,יש שם מדבקה כתומה ועליה כתוב ' -שיהיה לך חיים מגניבים לאללה!' בחדר המדרגות יש קולות של צחוק של ילדים ושל צעדים מתקרבים ,אני סוגר את הדלת ונישען עליה .בלי לחץ ,עוד דקה אני אזכר ,או שלא ,אולי אף-פעם לא היה לי שם .מה שזה לא יהיה ,זה לא הסיבה שאני מזיע כל-כך ,שהדופק הולך לרסק לי את הראש ,זה לא זה ,זה משהו אחר' .תירגע ',אני לוחש לעצמי שוב 'תירגע ,איך שלא קוראים לך .זה לא יכול לה ימשך ככה עוד הרבה זמן ,עוד מעט זה ייגמר'. כשזה נירגע קצת אני מתקשר לעוזי ומירון ,וקובע עם שניהם בים .זה כולה ארבע מאות מטר מהבית שלי ,ואני זוכר את הדרך בלי בעיות ,רק שכל הרחובות נראים פתאום אחרת ,ואני חייב להיעצר לבדוק בשלטים אם זה באמת הם .לא רק הרחובות ,הכל נראה אחרת ,אפילו השמים מעוכים כאלה, ונמוכים. 'אמרתי לך שהתור שלך יגיע ',אומר מירון ומוצץ את האדום של הארטיק גלי- גל שלו' ,בהתחלה אני השתגעתי אחר-כך עוזי' ,.אני לא השתגעתי ',מחה עוזי 'סתם ,הייתי קצת בהיפר' '.איך שלא תקרא לזה ',ממשיך מירון' ,עכשיו תורך' '.גם רן לא משוגע ',מתחיל עוזי להתחמם' ,למה אתה סתם מכניס לו דברים לראש?' 'רן?' אני שואל 'ככה קוראים לי?' 'אתה יודע מה ',מתרצה עוזי' ,אולי קצת משוגע .תביא ביס '.מירון נותן לו את הארטיק ,בידיעה ברורה שלא יראה אותו שוב לעולם' .תגיד ',הוא שואל' ,שזה התחיל לך ,לא הרגשת שם בראש עוד מישהו?' 'לא יודע ',הססתי' ,אולי' '.אני אומר לך ',לוחש מירון, כאילו זה סוד' ,אני הרגשתי אותו ,הוא אמר לי דברים שרק הוא ידע .אני בטוח שזה נמרוד'. הג'ננה של נמרוד הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - עד גיל שתים-עשרה נמרוד היה חרא של בנאדם .מין ילד קוטר כזה ,שאם הוא לא היה החבר הכי טוב שלך אז כבר מזמן היית מפוצץ במכות .ואז יום אחד ,קצת לפני הבר-מצווה ,עשו לו מדרסים בנעליים ופתאום הבנאדם פשוט התחלף .האמת היא שמירון ,עוזי ואני היינו חברים של נמרוד עוד ממקודם, אבל עכשיו ,כשהוא נהיה גם נחמד ,זה אפילו התחיל להיות נעים. אחר-כך ,בתיכון ,אני ועוזי הלכנו לעיוני ,ומירון ונמרוד לאקסטרני והרבה לים. אחרי זה בא הצבא .מירון התגייס חצי שנה לפנינו ,ועד שהגענו הוא כבר היה מספיק מקומבן בשביל לדאוג שכולנו נשרת באותה יחידה בקריה .נמרוד היה קורא לזה קלאא"ב -קרוב לאמ-אמא של הבית. רוב הזמן לא היינו עושים כלום ,חוץ מלשרוץ בשק"ם ,לאיים בקבילות על המפקדים שלנו ,וללכת הביתה בחמש .חוץ מזה ,עוזי היה גולש בשרתון ,אני הייתי מאונן כפייתית ,מירון למד קורסים באוניברסיטה הפתוחה ,ולנמרוד היתה חברה .החברה של נמרוד היתה שווה ברמה ,ובגלל שחוץ ממנו היינו כל השאר בתולים ,היא היתה בשבילנו אפילו שווה בריבוע .אני זוכר שפעם שאלתי את מירון ,היפותטית ,מה הוא היה עושה ,אם היא היתה באה אליו נניח ,הביתה ,ומבקשת שיביא לה .ומירון אמר שהוא לא יודע ,אבל מה שזה לא יהיה ,הוא היה מצטער על זה אחר-כך כל החיים ,שזה תשובה יפה ,אבל כמו שאני מכיר אותו ,הוא בטח היה הולך על האופציה של לתקוע אותה ולהצטער במקום על השנייה. אבל אצל נמרוד זה אפילו לא היתה חרמנות ,הוא פשוט היה מאוהב בה. קראו לה נטע ,שזה שם שעד היום אני אוהב ,והיא היתה חובשת במרפאה. נמרוד אמר לי פעם ,שהוא יכול לשכב לידה שעות במיטה בלי להשתעמם, ושהמקום שהוא הכי אוהב שהיא נוגעת בו זה במקום הזה בכף הרגל איפה שאצל כולם קשות אבל אצלו שטוח. בקריה היינו שומרים פעמיים בחודש ופעם בחודשיים עושים שבת ,ונמרוד תמיד תיחמן את זה שזה ייפול על התורנויות מרפאה של נטע ,ככה שאפילו בשמירות הם היו יחד .אחרי שנה וחצי היא עזבה אותו .זה היתה פרידה תמוהה כזאת ,אפילו היא לא ממש יכלה להסביר למה ,ולנמרוד כבר הפסיק להיות איכפת איך נופלות לו השמירות .שבת אחת נשארנו מירון ,נמרוד ואני ביחד .עוזי בדיוק הצליח לזייף לעצמו איזה פטור .שמרנו באותו פטרול -מירון ראשונה ,נמרוד שנייה ,ואני שלישית .ועוד לפני שיצא לי להחליף אותו ,נכנס איזה קצין אחד מבוהל לחדר משמר ,ואמר שהזה בפטרול דפק לעצמו כדור בראש. סבב שני בפעם השנייה שמירון התחרפן ,זה כבר היה הרבה יותר נעים .לא אמרנו על זה מילה להורים שלו ,ופשוט עברתי לגור אצלו עד שעבר לו .רוב הזמן הוא היה שקט ,יושב בפינה וכותב לעצמו מין ספר ,שאמור היה ,בטווח הארוך, להחליף את התנ"ך .לפעמים ,כשהיו נגמרות הבירות במקרר או הסיגריות, הוא היה מקלל אותי קצת ,בלהט ,וטוען שאני בכלל שד שנישלח אליו ברמות של חבר כדי להתעמר בו ,אבל חוץ מזה הוא היה ממש נסבל .עוזי ,לעומת זאת ,לקח את התקופה של השפיות המתמשכת שלו מאוד קשה .למרות הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שהוא לא הודה ,זה נראה כאילו החברה הבינלאומית המשגשגת הזאת שלו פשוט יוצאת לו מכל החורים .איכשהו ,כשהיה בג'ננות ,היה לו הרבה יותר כוח לכתוב כל מיני מסמכים מייבשים וללכת לפגישות משעממות .ועכשיו, כשהוא היה טיפה יותר שפוי ,כל הקטע הזה של הביזנסמן פחות סחב. למרות שגם ככה זה נראה כאילו עוד מעט החברה שלו תונפק בבורסה ,והוא הולך לגרד מזה כמה מיליונים בלי למצמץ .אותי פיטרו מעוד עבודה ,ומירון, ברגע מזוכך של חסך בבירות ו'נובלס' טען שהוא זה שדאג שיפטרו אותי בעזרת כוחותיו הרוחניים הנישגבים .לא יודע ,אולי כל העבודות האלה בכלל לא בשבילי ,ואני פשוט צריך לחכות בסבלנות לזה שעוזי יתעשר ויביא לי קצת. הפעם השנייה שעוזי התחיל להיגנב הוכיחה סופית שמדובר כאן באיזה מין סבב ,ואני כבר התחלתי להילחץ ,כי ידעתי שאני הבא בתור .מירון ,ששוב נירגע ,המשיך להתעקש שזה קשור לנמרוד' .לא יודע מה הוא בדיוק רוצה, אולי שננקום אותו או משהו .אבל בכל מקרה ,עד שלא נעשה את מה שזה לא יהיה ,לא נראה לי שזה ייפסק' '.ננקום מה?' הקשיתי על מירון' ,נמרוד התאבד' '.מאיפה לך ',התעקש מירון' ,אולי רצחו אותו?' חוץ מזה ,יכול להיות שזה לא ממש לנקום .שזה סתם משהו שהוא רוצה שנעשה בשביל שימצא מנוחה .אתה יודע ,כמו בסרטי האימה האלה ,שפותחים פיצוצייה לאיזה מישהו על הקבר ועד שלא מזיזים אותה משם הרוח שלו לא יכולה להירגע'. בסוף זה ניגמר בזה שאני ומירון נסענו לקריית-שאול לבדוק שאף גזלן לא מוכר בטעות מים מינרליים וקולה לנמרוד על הקבר .הסיבה היחידה שבכלל הסכמתי ללכת לשם עם מירון היתה בגלל שהייתי לחוץ מזה שעוד מעט תורי .האמת היא שמשלושתנו אני אכלתי אותה עם הג'ננה הכי פחות נעימה. הקבר של נמרוד נישאר בדיוק כמו שהיה .כבר שש שנים שלא היינו שם. פעם ,בימי זיכרון ,אמא שלו עוד היתה מתקשרת אלינו .אבל עם כל הרבנים הצבאיים האלה ,ודודות שמתמוטטות כל שנה מחדש ,לא יותר מדי רצינו לבוא .תמיד אמרנו לעצמנו שנבוא ביום אחר ,מין יום הזיכרון של החבר'ה ,רק שכל הזמן היינו דוחים אותו .פעם אחרונה שדיברנו על זה ,עוזי אמר שבעצם כל פעם שאנחנו הולכים ביחד לסנוקר ,או לסרט או סתם לאיזה פאב ,זה גם יום זיכרון לנמרוד ,כי כשאנחנו שלושתנו ביחד ,אז גם אם אנחנו לא בדיוק חושבים עליו ,הוא שם. לקח למירון ולי אולי שעה למצוא את הקבר .הוא דווקא נראה מטופח כזה, נקי ,עם כמה אבנים קטנות מפוזרות בתור הוכחה שמישהו כבר ביקר שם לא מזמן .הסתכלתי על התאריכים במצבה וחשבתי על זה שאני כבר או-טו-טו סוגר שלושים ונמרוד אפילו עוד לא בן תשע-עשרה .זה נראה לי מוזר ,כי איכשהו ,תמיד שאני חושב עליו הוא כאילו בגילי ,כשבעצם לי כבר יש כמעט קרחת והוא עוד כמעט ילד .בדרך החוצה ,החזרנו את הכיפות מהקרטון לקופסה שלהן שליד השער ,ומירון אמר שאין לו עוד הרבה רעיונות ,אבל שתמיד אפשר לעשות סיאנס .מחוץ לבית קברות ,בצד השני של הגדר ,עמד חתול שמן ושעיר ,ולעס חתיכת בשר .הסתכלתי אליו ,והוא כאילו הרגיש בזה, והרים את המבט שלו מהבשר והסתכל אלי וחייך .החיוך שלו היה מרושע ושופע זדון ,הוא חזר ללעוס את הבשר בלי להוריד את המבט שלו ממני. הרגשתי איך הפחד מתחיל לנזול לי בגוף ,מהקשה של המוח ועד הרך של העצמות .מירון בכלל לא שם לב שמשהו אתי לא בסדר ,והמשיך לדבר. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - 'תירגע רן ',אמרתי לעצמי ,העובדה שזכרתי את השם שלי שימחה אותי עד דמעות' ,תנשום עמוק ,אל תיתפרק לי .מה שזה לא יהיה ,זה עוד מעט יעבור '.באותה דקה בדיוק באיזה משרד עורכי-דין מצחין בפתח-תקוה, השתפן עוזי מלחתום על עיסקה שהיתה מעבירה לקבוצת משקיעים פולנית עלומה ,שלושים אחוז ממניות החברה שלו תמורת מיליון וחצי דולר ,תחשבו על זה ,אם רק היה נשאר מג'ונן עוד רבע שעה ,הוא יכול היה לקחת אותנו ואת הבטטה לאיזה שייט בקריביים ,ובמקום זה הוא חזר עכשיו הביתה בשירות 54מפתח-תקוה עם נהג מניאק שלא מוכן להפעיל מזגן. טרי-לי-לי-לי-לה כשעוזי הודיע לנו שהוא הולך להתחתן עם הבטטה ,אפילו כמעט לא ניסינו להתווכח .איכשהו ידענו שזה יבוא .עוזי שיקר ואמר שזה היה רעיון שלו ושזה בעיקר בשביל שיוכל להוציא משכנתא מהבנק לדירה שתיכנן לקנות ממילא באיזה מושב ליד נתניה' .איך אתה מתחתן ִאתה?' ניסה מירון לערער ,אבל בלי הרבה להט' ,אתה אפילו לא אוהב אותה' '.איך אתה אומר שאני לא אוהב אותה?' מחה עוזי' ,אנחנו כבר שלוש שנים ביחד ,אתה יודע שאף-פעם לא בגדתי בה?' 'זה לא בגלל שאתה אוהב אותה ',אמר מירון' ,זה סתם בגלל שאין לך קורדינציה '.שיחקנו בדיוק סנוקר ,ועוזי טחן את שנינו במכות פוקסיונריות של מישהו שהחליט להפיק את המקסימום ממעט המזל שנישאר לו ,מהר ,לפני שיספיק לאזול .על הלוח נישאר רק הכדור השחור ,והתור היה של עוזי' .בוא נעשה התערבות '.הצעתי לעוזי באקט של יאוש' ,אם אתה מכניס את השחור עכשיו ,אז אני ומירון מפסיקים ,לנצח ,לקרוא לה "בטטה". ואם אתה מפספס אז אתה יורד מכל הסיפור הזה של החתונה לשנה' ''.אני לא מוכן להתערב על דברים שקשורים ברגש ',אמר עוזי וגילגל את השחור לכיס הקרוב במכה נינוחה' .חוץ מזה ',חייך' ,כבר אי-אפשר ,הדפסנו הזמנות' '.איך בכלל הצעת לו התערבות כזאת ',נזף בי מירון אחרי זה' ,זאת היתה מכה מה-זה קלה'. עד התאריך ,עוזי הספיק כבר להשתגע עוד פעמיים ,ובשתיהן אמר שהוא הולך לבטל את הכל ,אבל מיד אחרי זה התחרט .אני בינתיים ,נשארתי לגור בדירה של מירון .עכשיו ,שרוב הזמן היינו בג'ננות ,זה היה הרבה יותר נעים לגור ביחד .וחוץ מזה ,גם לא היה לי ממש כסף להחזיק דירה .מירון גנב מעוזי חבילה ענקית של הזמנות לחתונה ,והיינו עושים מהם פילטרים לג'ויינטים' .איך אתה יכול להתחתן עם מישהי שלאמא שלה קוראים תירצה?' היה אומר לעוזי כל פעם שהיינו מעיפים ביחד שאכטה ,ועוזי רק היה בוהה בתיקרה וצוחק את הצחוק המסטול שלו .האמת היא שאפילו אני ,שהייתי בעניין הזה בצד של מירון ,הרגשתי שזה לא ממש טיעון. שלושה ימים לפני החתונה עשינו סיאנס .קנינו בריסטול תכלת כזה ,אני כתבתי עליו את כל האותיות בלורד שחור ,ומירון הביא מהמיטבח איזה כוס קפה מזכוכית כזאת ,מההכי פושטיות ,ואמר שזה כוס שנמצאת אצלו כבר הרבה זמן ,עוד מהבית של ההורים שלו ,ושנמרוד בטוח שתה ממנה .כיבינו את כל האורות בבית ושמנו את הכוס באמצע הלוח .כל אחד שם עליה אצבע וחיכינו .אחרי חמש דקות לעוזי נימאס והוא אמר שהוא צריך לחרבן ,הוא הדליק את האורות בסלון ,מצא איזה עיתון ספורט מלפני שבוע ,ונינעל אתו בשירותים .אני ומירון עישנו בינתיים סיגריה .שאלתי את מירון ,אם נניח זה כן הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - היה מצליח ,והכוס היתה זזה מה הוא היה מצפה שיקרה .ומירון התעצבן ואמר שזה עוד לא ,לא הצליח ,ושזה שעוזי משתעמם מהר מכל דבר ,זה עוד לא אומר שזה לא יעבוד .אחרי שעוזי יצא סוף-סוף מהשירותים מירון כיבה עוד פעם את האורות ,וביקש מכולנו להתרכז .שמנו עוד פעם את האצבע וחיכינו .כלום לא קרה .מירון התעקש שנמשיך לנסות ,ולאף-אחד לא היה ממש כוח לריב אתו .אחרי עוד כמה דקות הכוס התחילה לזוז .בהתחלה לאט ,אבל תוך שניות היא כבר האיצה והשתוללה על כל הלוח .מירון השאיר את האצבע עליה בזמן שהוא רושם ,ביד השנייה ,את כל האותיות שעליהן התעכבה .ט-ר-י-ל-י-ל-י-ל-י-ל-ה המהמה לה הכוס ונעצרה נינוחה על סימן הקריאה שבפינה הימנית של הדף .חיכינו עוד קצת ,וכלום לא קרה .עוזי הדליק את האור' .טרי-לי-לי-לי-לה ,הא?' אמר בעצבים' ,מה אנחנו?' הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - המערבולת ,אורלי קראוס-ויינר רומן מקור כנרת זמורה ביתן 364עמודים 625-1200108 כריכה אחורית המערבולת הוא מותחן מרתק על אהבה אבודה הקמה לתחייה ,חברות אמיצה המסתיימת בבגידה וסודות השבים לפתע לBיים. אם חד הורית ובעלת חברת סטארט- אפ מצליחה נעלמת יום אחד מהמרכול השכונתי בהוד השרון; שתי נשים נרצחות באי הפסטורלי קלימנוס שביוון; גנב תכשיטים זעיר מחוסל בניו-יורק; ילד נחטף בלבו של קיבוץ שליו; ויהלום אבוד מופיע במנהטן לאחר שנעלם בברלין ,ב- .1944 מערבולת אירועים דרמטית מטלטלת אל חייהם של גיבורי הספר – אנשים פשוטים ,החיים על מי מנוחות -וסוחפת אותם למצולות .שם ,בקרקעית הים, טמון הסוד האפל המניע את העלילה כולה ,סוד שיזעזע את חייהם. במיומנות ובשטף שוזרת אורלי קראוס-ויינר את חייהם של גיבוריה לכדי סיפור מתח קצבי ומסחרר ,שיעיר ממעמקים שנאות ישנות ,חברויות ותיקות, אהבות אבודות ונקמה בוערת אחת. המערבולת הוא ספרה החמישי של אורלי קראוס-ויינר .קדמו לו רבי-המכר התרוממות ,מלכת הלבבות ,אהבה לפי הספר ומחול הפלמינגו. 1 הגבר הצעיר החנה את הקטנוע ליד הגדר הלבנה והסתכל בעצבנות לצדדים. הרחוב היה נטוש .הווילה ,בשולי שכונת הפרוורים האמידה ,נראתה שלווה. אף מכונית לא חנתה בחזיתה .הוא הציץ בשעונו .השעה היתה ארבע בדיוק. היה לו מספיק זמן .הוא ידע שקורבנו יימצא שם לבד עוד כשלוש שעות. בזהירות מישש את כיסיו ,לוודא שבאחד מהם נמצאת הסכין .בשני היה כובע גרב .למרות שכבר ביצע פשעים כאלה ,תמיד חשש שישכח משהו .הוא נכנס לכניסה המוגנת של הווילה וחבש במהירות את כובע הגרב שכיסה את פניו. אחר כך צילצל בפעמון .קול של ילדה שאל מעבר לדלת" ,מי זה?" הוא התכופף ומיהר לענות בקול חביב ומלא ביטחון" ,אורי מהדואר .יש לי חבילה בשביל אבא ".תמיד אמר אבא ,זה נתן להן הרגשה שהוא מישהו שאבא בטח הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - מכיר" .רגע ",היא אמרה וצלילו של מפתח נשמע ,סובב במנעול .הדלת נפתחה לרווחה והיא עמדה מולו ,עיניה נפערו בבהלה ופיה נפתח .הוא מיהר ושלח יד אחת לחסום אותו בכוח .בידו השנייה שלף את הסכין הקפיצית. עיניה של הילדה הביעו עתה אימה .הוא דחף אותה אל הקיר ,הניח את הסכין על צווארה ובעט ברגלו בדלת שנסגרה בטריקה" .אף מילה ",סינן בשקט את אחד ממשפטיו השגורים" ,תהיי ילדה טובה ו "...שום דבר לא יקרה לך ,רצה להגיד ,אלא שאז קרה משהו מאוד לא מתוכנן .ידיים שריריות לפתו אותו מאחור וקול בס הלם באוזניו" ,זרוק את הסכין ,יא מניאק!" הסכין נשרה מידו .הילדה מיהרה לברוח .מרחוק עלה באוזניו קול בכיה .גם הוא רצה לבכות ,אבל כל מה שהצליח למלמל בקול ניחר היה" ,אני רוצה את אבא שלי "...ואז נגרר החוצה והוכנס לניידת .פקד רוני שטרום חיבקה את כתפיה של דנה ואמרה לה שהתנהגה כמו גיבורה .הילדה ניסתה לחייך .שתי דקות מאוחר יותר פרצו לדירה הוריה המודאגים ,שנאלצו לבלות את היום הנורא הזה אצל השכנים .האם זינקה אל בתה ואימצה אותה אל לבה .האב חיבק את כתפי שתיהן. "הכול בסדר עכשיו ",אמרה להם רוני" ,הילדה שלכם מדהימה .היא התנהגה באומץ לב בלתי יתואר .תודה רבה לכם .בלי שיתוף הפעולה שלה ושלכם לא היינו מצליחים לשים עליו יד כל כך מהר". "מי יודע לכמה ילדות זה עוד היה קורה "...מילמלה האם .רוני התקדמה לכיוון היציאה והודתה שוב להורים ולילדה" .אם תצטרכו אותי ,אני תמיד לרשותכם ",היא שלחה שוב מבט בוחן בפניה שטופות הדמע של דנה .היא נראתה לה במצב רגשי טוב יותר ,אחרי שהרשתה לעצמה לפרוק את המתח. רוני בילתה איתה שבוע ארוך ומתיש ,עמוס שיחות והסברים .זה היה לאחר שהוריה דיווחו למשטרה כי גבר על אופנוע עקב אחריה יום אחד .דנה היתה חכמה מספיק כדי להקפיד ולזכור את מספר האופנוע. רוני וחבריה ביחפ"ק מרכז נדרכו .הם חיפשו גבר על אופנוע במשך חודשים רבים .בדיקת מספר הרישוי העלתה שהאופנוע שייך לבנם של זוג עורכי דין פליליים ,מהמפורסמים במדינה .לא נדרש מאמץ אינטלקטואלי מיוחד כדי להבין שיהיה קשה לחקור אותו כמו שצריך על הקשר שלו למעשי האונס שפשטו כמו מגפה בסביבה .האנס גם לא הקל עליהם .הוא השתמש בכפפות ובכובע גרב בכל המקרים .לא היה מנוס מפעולה לא שגרתית — להניח לו להיכנס לבית של דנה ולשלוף את הסכין. רוני קיוותה בכל לבה שהוריו המפורסמים לא יצליחו למלט אותו בקלות מהעונש הכבד שהגיע לו .גוש ענק של זעם עלה בגרונה .מבחינתה היה אפשר להוציא אותו להורג ,או לפחות להניח לו להינמק בכלא עד יום מותו. עינב ,בתה ,היתה בדיוק בגילה של דנה .רוני הרגישה מחנק כשחשבה שדבר כזה היה יכול לקרות גם לה .בתנועה אוטומטית שלפה את הנייד וצילצלה הביתה .עינב ענתה בקול מנומנם ,דיווחה שהכול בסדר .היא אכלה ועוד מעט תכין שיעורים .רוני שאלה אם נועם גם אכל ,רק כדי להיות בטוחה שהוא שם איתה .עינב סיפרה שהוא נשאר בבית ספר אחרי הלימודים לשחק כדורסל, והוסיפה שזה רעיון מעולה כי הוא התחיל כבר לגדל כרס .רוני השתדלה להשמיע גיחוך ,רק כדי להסתיר את העצבנות הפתאומית שקפצה עליה .היא הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - נפרדה מהילדה לשלום .לבה היה עדיין לא שקט ,לכן התקשרה לנייד של אלכס ,השותפה שלה לדירה. "היי ",אמרה לה ,מנסה להישמע טבעית ככל האפשר" ,איפה את?" "בדרך הביתה ",אלכס נשמעה עליזה מתמיד" ,יש חדשות טובות ,תוך שבוע קונים אותנו! מקסימום שבועיים". "מזל טוב ".לאלכס היתה חברת סטרט-אפ שפיתחה תרגום סימולטני של דואר אלקטרוני בשבע שפות .לפני כמה חודשים נכנסה למשא ומתן עם חברה אמריקאית על רכישת החברה .אלכס היתה בעננים ,וגם העיתונים, שערכו ביניהם הימורים על גובה סכומי הרכישה ,בשבע ספרות ובדולרים, חגגו .אבל החברה האמריקאית לא התרשמה מהכותרות .שליחיה התישו את אלכס ושותפיה בפגישות וישיבות לאורך חודשים רבים .אבל רוני הקפידה להגיד "מזל טוב" בכל פעם שאלכס אמרה שתוך שבוע ,מקסימום שבועיים, זה קורה. "טוב ,גם אני אגיע עוד מעט ,תני לעינבי חיבוק בשבילי ",אמרה רוני כשראתה את אלון שיטרית ושי ,שחיכו לה במכונית .מבטיהם הביעו קוצר רוח .היא נאנחה .לשניהם לא היו ילדים .איך יוכלו להבין ללבה של אמא מודאגת, שבתה יכולה להיות קורבן אונס כל רגע. "היית יכול לוותר על המניאק ",נזפה בשי כשנכנסה למכונית. "מצטער ",הוא ענה" ,לא הצלחתי לשלוט בעצמי .אני שונא אנסים ! בעיקר של ילדות". "ואני שונאת להטיף מוסר ,אבל סיכמנו שהילדה לא צריכה לשמוע ביטויי אלימות יותר ממה שמחייבת המציאות .גם ככה זו היתה עבורה טראומה לא קטנה". שי הרכין את ראשו ונראה נזוף .שיטרית הזדרז לצאת להגנתו" .רוני ,די, באמת ,הילדה היתה גדולה מהחיים .הלוואי עלי כזה קור רוח .קטן עליה לשמוע כמה קללות". רוני נאנחה בקוצר רוח .היא באמת לא אהבה להטיף מוסר .אבל חיבבה עוד פחות את המקרים שבהם חלקו על דעתה בתחומים שרק היא הבינה בהם, לפחות ביחידה .היא היתה הפסיכולוגית הבכירה ביחידה לחקירות פליליות של קטינים .תפקידה היה רחב טווח ,החל בטיפול בפושעים צעירים ועד לטיפול בקורבנות שלהם .בהסתמך על ניסיונה ,האמינה שאין דבר כזה — ילדים קרי רוח .לתפיסתה ,הם תמיד עשו הצגה ,בעיקר כלפי חוץ .לעתים גם כלפי פנים .בכל מקרה ,היה להתנהגות הזאת מחיר. "אתה חושב שההורים שלו יוציאו אותו מזה בזול?" שאלה את שיטרית בקול תובעני. "אם זה יהיה תלוי רק בי ,אז לא". הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - היא הרגישה מרוצה יותר .תשובתו של שיטרית הבהירה לה ,במשפט לקוני אחד ,שימליץ על כתב אישום כזה ,שאפילו הפרקליט של או-ג´יי סימפסון לא יצליח להציל את האנס הנאלח הזה מהעונש המרבי הקבוע בחוק. אחרי שנתיים של עבודה משותפת ,הבינו שיטרית והיא זה את זה בלי דיבורים מיותרים .רק דבר אחד הוא לא הבין — למה היא לא רוצה לצאת איתו .רוני חיבבה מאוד את שיטרית .בינה לבין עצמה גם הודתה שהוא גבר מושך .אבל היה לה הסכם עם אלכס .הסכם שאסר התקשרויות רציניות עם גברים ,עד שהילדים ,עינב שלה ונועם של אלכס ,יגיעו לגיל שמונה-עשרה. כשסיפרה לו על כך ,הוא הבטיח להשתדל לא להיות רציני .רוני צחקה אז. אבל בסתר לבה הצטערה שלא הכירה אותו קצת קודם .עשר שנים קודם, למשל ,כשרק התגרשה ולפני שהספיקה לעבור כמה חוויות מצלקות עם גברים .שיטרית באמת מצא חן בעיניה .זאת היתה הבעיה ,בעצם — המלכוד .למעשה ,התיר ההסכם בינה לבין אלכס פגישות עם גברים .אפילו יותר מזה .הן הסכימו שמותר להביא גבר הביתה ,אפילו לכל הלילה .אלכס גם עשתה את זה לפעמים .אבל לא ליותר מלילה אחד רצוף ,כך סיכמו ביניהן .שיצא מוקדם בבוקר ,כדי שלא ייתקל בטעות בילדים .ורצוי שיביא איתו רק מברשת שיניים ,בתיק קטן ,אם הוא ממש חולה ניקיון. רוני הרגישה צריבה בלבה כשנזכרה בתגובותיה של עינב בכל פעם שהסתיים אחד הרומנים ארוכי הטווח של אמה .היא היתה מכרכרת סביבה כל היום ומנסה לגרום לה לחייך ,עד שרוני ,במאמץ לצחוק ,היתה בדרך כלל פורצת בבכי .הילדה גם היתה מסרבת ללכת לאבא שלה כשהיה מגיע סוף השבוע שלו ,כי לא רצתה שאמא תישאר לבד ותהיה עצובה .רוני חשבה שזה לא טוב בשבילה .ממש רע אפילו .היא לא נדרשה לתואר בפסיכולוגיה כדי להבין שהילדה מפתחת כלפיה סינדרום אימהי מאוד לא בריא .כשפגשה את אלכס זה היה הנושא הראשון שעלה בשיחה ביניהן .גם אלכס חוותה עם נועם חוויות מהסוג הזה ,ואפילו קשות יותר .היא היתה אלמנה ,ונועם לא ממש הכיר את אבא שלו .אלכס טענה שהוא מפתח תלות ונקשר בן רגע לכל גבר שמופיע בסביבה .רוני הסכימה שזה לא בריא .הדרך מהשיחה הזאת ועד להסכם ביניהן היתה קצרה להפליא .לאלכס היה יותר קל לעמוד בהסכם. לא היתה לה בעיה עם סטוצים .אבל רוני לא היתה בנויה לזה .ממש לא .היא היתה מסוג הנשים שמתאהבות עוד לפני שהגיעו למיטה .כל ההכשרה הפסיכולוגית שלה לא הועילה כדי לשנות את הדפוס הזה. למגורים המשותפים עם אלכס היו הרבה יתרונות .היא אהבה את התחושה שהיא לא לבד עם עינב ,שהם ממש משפחה .זה העניק לה תחושת ביטחון שלא הרגישה קודם .כשהיתה מגיעה הביתה ורואה שכל האורות דולקים, היה מציף אותה אושר גדול .כשהילדים רבו ביניהם ,חשה סוג מוזר של נחת. ככה זה במשפחות ,ילדים רבים .וכשאלכס היתה מגיעה ,מניחה במערכת דיסק של ג´ניס ג´ופלין וצורחת ביחד איתה ,הכול נשמע ממש מושלם .בית משוגעים משפחתי למהדרין. הם הגיעו לתחנה .רוני מיהרה להיכנס למשרדה כדי לסיים לעבוד על הטפסים .היא מילאה אותם כמעט בלי לקרוא את הכתוב .לתפיסתה, התפקיד שלה הסתיים כשיצאו מהבית של דנה .אבל תפיסתה לא שינתה הרבה .התפקיד הזה חייב גם עבודת ניירת מתישה .רוני אהבה את עבודתה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - למרות המועקה שהיתה כרוכה בה לפעמים ,ולמרות שבימים כמו היום ,כל מה שרצתה היה לחזור מהר הביתה ולחבק חזק את עינב. הבית היה חשוך כמעט לגמרי .רק בחדר של נועם דלק אור .רוני החלה לחוש שוב את המועקה שליוותה אותה כל היום .אבל אז ראתה את המכונית של אלכס חונה מאחורי הבית ותחושת הקלה פשטה בה. "בטח תפסה איזה נמנום ",חשבה לעצמה" ,והילדים משחקים ביחד בפלייסטיישן של נועם". הרעשים שעלו מחדרו של נועם הוכיחו לה שצדקה .היא מיהרה לעלות במדרגות כשלבה עולה על גדותיו מגעגועים לעינב .עוד מעט תחבק אותה ושאריות המועקה שלה יתפוגגו ,קיוותה .היא דפקה קלות על הדלת ונכנסה מיד .לבה קפא .נועם היה שם לבד ,שקוע כל כך במסך שלפניו ,עד שלא הרגיש בכניסתה .אבל איפה עינב? גוש כבד של חרדה התעצב בגרונה .דקה ארוכה חלפה עד שבקעה ממנו השאלה" ,נועם ,איפה עינב?" 2 נועם מילמל משהו .הוא אפילו לא הסתובב .רוני הרגישה שעוד רגע תתנפל על המשחק הארור ותשבור אותו לחתיכות .אלא שאז שמעה את התשובה לשאלתה עולה מכיוון השירותים .מישהו הוריד שם את המים ושנייה אחר כך הופיעה בחדר בתה ,בגודל טבעי. "היי אמא ,מה קורה?" היא חייכה אליה ,ומיד התיישבה ליד נועם ואמרה, "חסר לך שהזזת משהו!" רוני מיהרה אל עינב וחיבקה אותה מגבה .הילדה אמרה בטון נוזף" ,נו ,אמא, מה את מתנפלת?" תגובתה היתה נשיקה שהעניקה לשערה הבהיר של הילדה ,כשהיא שואפת לריאותיה את ריח השמפו הנעים והמוכר .יותר מדי מוכר ,חשבה לפתע ולפני שהצליחה לעצור בעצמה ,פלטה נאום פולני" ,עינבי ,שוב את משתמשת בשמפו שלי? אמרתי לך שהוא לא מתאים לך ,זה לשיער צבוע וזה הורס את השיער הבריא שלך". "לא נורא ",ענתה עינב בפיזור נפש" ,במילא גם אני רוצה לצבוע בעוד שנה". "בשום אופן לא!" מחתה רוני ,היא ידעה מה יבוא אחר כך .קעקועים ופירסינגים בכל נקודה עלומה בגוף .היא ראתה מספיק כדי לדעת שהדברים האלה לא נגמרים טוב. "יש!" צרח פתאום נועם" ,הורדתי לך שלוש חלליות!" "את רואה ,אמא? את מפריעה!" הודיעה לה עינב וחזרה להתרכז במסך. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "טוב ,טוב ,סיימת שיעורים?" רוני עמדה לסגת מהחדר ,אבל בכל זאת התעקשה על שאלות השגרה .סדר צריך להיות. "הכול חוץ ממתמטיקה ,לא הבנתי כלום ואלכס אמרה שהיא תעזור לי". "איפה היא? ישנה?" "מי?" "אלכס ,מה זה מי? נועם ,איפה אמא?" "לא יודע ...את מחוסלת! עוד שתי חלליות!" רוני התייאשה מהניסיון להוציא מידע מהילדים ופשוט ניגשה לחדרה של אלכס ,תוהה מדוע היא ישנה בשעה כזאת .אלכס לא החמיצה מעולם את מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה ,למעט במקרים שבהם היתה בפגישות עסקיות. בחדר שרר שקט גמור ומתחת לדלת נראה פס אור קלוש .רוני נקשה על הדלת בזהירות ומשלא נשמעה תשובה ,לחצה על הידית והציצה לתוכו. החדר היה ריק .היא מיהרה לחדר העבודה כדי לבדוק אם אלכס יושבת שם מול המחשב ,אבל הוא היה ריק וחשוך .שתי נקודות זהרו אליה בחשכה. "אמא'לה!" היא צרחה והדליקה את האור ,ופלפי החתול נמלט משם ביללו מחאה. אני יורדת מהפסים ,חשבה לעצמה כשטיפסה חזרה במדרגות ,העבודה הזאת פשוט שוחקת לי את העצבים. היא התקשרה לנייד של אלכס .המענה הקולי ענה מיד ,באופן שהבהיר שהטלפון סגור .רוני נלחצה .אלכס מעולם לא סגרה את הטלפון ,גם כשהיתה בפגישות עסקים. "נועם ,איפה אמא?" רוני חזרה ונכנסה לחדר ,בהחלטה נחושה לגלות לאן נעלמה חברתה .הילדים ,כמובן ,לא הסתובבו אליה .היא ניגשה למכשיר וכיבתה אותו .שניהם בהו בה במבט נדהם" .אמא ,מה קרה לך?" שאלה עינב ,ונועם מילמל" ,בדיוק כשכמעט ניצחתי"... "איפה אלכס? אני רוצה לדעת!" חיקתה רוני את הטון של חוקרי היחידה. "היא "...נועם הביט בעינב ,שמשכה בכתפיה" ,אני חושב שהיא יצאה ל... קניות". "אבל הג'יפ שלה בחוץ". "אז ...לא יודע ...רוני ,נו ,אפשר לחזור למשחק בבקשה?" "לא !" תחושת המועקה שליוותה את רוני לאורך כל היום חזרה והציפה אותה. משהו היה מאוד לא בסדר .אלכס נעלמה .הג'יפ שלה בחוץ .והבן שלה ,שחוץ הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - ממנה לא היה לו כמעט אף אחד בעולם ,לא דואג לה בכלל .או הרבה פחות ממה שהוא דואג לניצחון שלו באיזה משחק מחשב מטופש. "אמא ,מה הסיפור שלך?" מיהרה עינב להגן על נועם" ,אלכס הלכה לקניות עם דורי ,זה הכול .לא כל דבר שקורה פה זה תעלומה משטרתית". "אה ,אז למה אתם לא אומרים?" רוני נרגעה באחת ,ושלחה מבט דרך החלון ,לעבר בית השכנים .דורי היה אחד מהם .לשני קראו יואב .מאז שעברו לגור מולם ,לפני חודשים ספורים ,נהיה אפילו יותר נחמד בבית ,אם זה בכלל היה אפשרי .השניים היו באמצע שנות השלושים שלהם ,כמו אלכס וכמוה. רווקים ,בלי ילדים .בהתחלה הן חשבו שהם זוג גייז ,כי שניהם היו ארכיטקטים ונראו מעוצבים למשעי .אבל לאחר שהזמינו אותן לארוחת ערב, שבמהלכה שתה דורי קצת יותר מדי והתחיל לעגוב על אלכס ,הבינו שהם לא. "טוב ,אתם יכולים לחזור למשחק ",נאנחה רוני" ,אבל רק לחצי שעה ,אני יורדת להכין לכם אוכל". היא טיגנה חביתות ,הכינה סלט והציצה כל שתי דקות החוצה ,לראות אם אלכס מגיעה .הבית של השכנים היה חשוך .אין אפילו את מי לשאול לאן אלכס ודורי נעלמו .הדאגה שלה התמקדה הפעם במה שקורה ביניהם .יכול להיות שמתפתח שם כזה רומן שהם הלכו לקניות ושכחו לחזור? תהתה בינה לבין עצמה .היא ואלכס דיברו על האפשרות הזאת אחרי אותה ארוחת ערב. אלכס היתה משועשעת ואמרה שמצד אחד מאוד נוח לנהל רומן עם השכן ממול ,כי בבוקר הוא לא צריך ללכת רחוק כדי להגיע למברשת השיניים .אבל מצד שני ,המחשבה שאחר כך הוא יתצפת על הגברים האחרים שיהיו לה, קצת מקלקלת את האידיליה. רוני נרגעה מעט אחרי השיחה ההיא .למרות שאלכס סיכמה אותה באמירה שהכול ייראה אחרת אם גם רוני תהיה מוכנה לנהל רומן עם יואב ,במקביל. רוני ענתה ,ברצינות ,שזה מסוכן מדי וחשבה על שיטרית ועל העניינים הלא- פתורים איתו. "זה בגלל שהוא קירח?" תבעה אלכס לדעת בלגלוג" ,כי אם כן ,אז תדעי לך שלגברים קירחים יש הכי הרבה טסטוסטרון". "די ,אלכס !" רוני לא ראתה שום סיבה להתבדח על הנושא .היא ידעה שסטוץ עם השכן ממול לא יכול להיגמר טוב .רוב האנשים לא לקחו את החיים בכזאת קלות כמו אלכס .דווקא בגלל שהחיים לא חייכו אליה ,היא חייכה אליהם בהתרסה. השעה היתה כבר תשע וחצי בערב ,הילדים סיימו לאכול ועלו להתקלח .רוני הסתובבה בבית בחוסר מנוחה ,ושאלה את עצמה אם היא המשוגעת היחידה בבית הזה שמרגישה שמשהו לא בסדר .הילדים אפילו לא טרחו לזכור באיזו שעה אלכס יצאה .עד כדי כך לא הוטרדו מהיעלמותה המסתורית .בעשר החליטה רוני שיש גבול לכל דבר והתקשרה אליה שוב לנייד ,משננת בלבה איזה תירוץ שתוכל לספק לה כשאלכס תתהה על פשר דאגנותה .רוני הרי הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - ידעה שהיא אוהבת להסתובב בסופרמרקט ,זאת הסיבה שאלכס היתה האחראית על הקניות .אבל הטלפון עדיין היה סגור .רוני השאירה הודעה קצרה וניתקה .רק שנייה מאוחר יותר הלמה בה התובנה שהסבירה מדוע יש מקום לדאגה .דאגה רצינית מאוד אפילו .רוני נזכרה שאלכס ערכה קניות רק יומיים קודם ,והזעיקה אותה לעזור לה לסחוב את המצרכים מהמכונית .רק לפי כמות השקיות שהיא סחבה ,הבית היה ערוך למצור של לפחות חצי שנה. 3 אלכס התעוררה וניסתה לפקוח את עיניה .בראשה הלמו אלפי תופים .גופה היה כאוב ומכווץ .האפלה סביבה היתה מוחלטת ומאיימת .היא לא הבינה כיצר נרדמה בלי להשאיר את מנורת הלילה דולקת .דקירות חדות חלפו ללא הרף בחזה .פיה היה יבש ,ושפתיה סדוקות וכואבות ,כואבות מאוד .היא ניסתה לגעת בהן וידיה לא נענו לה .הן נרדמו מאחורי גבה .אלכס התקשתה להבין איך דבר כזה יכול להתרחש ,עד שלפתע הלמה בה ההכרה :היא קשורה ,בידיה וברגליה. אימה קרה לפתה את חזה .לידה הרגישה במישהו שהתנשף כאילו התקשה לנשום .אלכס היתה מבועתת .החשכה סביבה נדמתה לא טבעית ,מוצקה. היא לא הצליחה לזהות אם המתנשף שלידה הוא אדם או חיה .אלכס חששה שזאת חולדה שבוחנת אותה ,מתנשמת בהתרגשות ,לפני שתתנפל ותנגוס בה. "מי זה?" היא ניסתה לצעוק ,אבל מה שנפלט מפיה היה לחישה חורקנית. "אלכס ,זה דורי ",היא שמעה אותו לוחש בקול צרוד ומאנפף" ,תודה לאל שהתעוררת ,אני מה זה דאגתי לך". דורי .לאט לאט היא נזכרה באחר הצהריים .הוא צילצל וביקש שתבוא איתו לקניות .אמר שהוא רוצה להכין סושי ולא יודע מה לקנות .אלכס הסכימה מיד .חשבה שתוכל להפתיע את רוני והילדים בארוחת סושי חגיגית. הם נסעו לסופרמרקט מחוץ לשכונה .אולם תעשייתי ענק ששכן באזור התעשייה של סגולה ,שם החזיקו מצרכים רבים ומגוונים מהמזרח הרחוק. אלכס תמיד נהנתה להסתובב שם .אבל מה שקרה אחר כך פשוט נמחק מזיכרונה ,וככל שהתאמצה לדלות ממנו פרטים ,הלכו והתעצמו הדפיקות בתוך ראשה. "אלכס ,את חייבת להגיד להם איפה הכסף ",היא שמעה את דורי פורץ ביבבה" ,הם אמרו שישחררו אותנו מיד אחר כך ...את חייבת ...אני פוחד שאחרת הם ...הם "...כאן נבלעו דבריו בבכי .אלכס התכווצה בעצבנות .היא תיעבה התבכיינויות .במיוחד שנאה גברים בוכים .זה הזכיר לה דברים שרצתה לשכוח .ועל איזה כסף הוא מדבר? האימה חזרה להשתלט עליה. איך היא יכולה להגיד להם איפה הכסף ,כשאין לה מושג על מה הם מדברים? ומי זה הם בכלל? לבה התכווץ באימה .היא קיוותה שלא חטפו אותה אנשים שטעו לחשוב שהיא כבר מכרה את החברה שלה לאמריקאים, בסכומים שננקבו בעיתונים .אלכס תיעבה את הפרסומים האלה ,למרות הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - שאשת השיווק של החברה אמרה שהם תורמים ,ויביאו בעקבותיהם עוד קונים פוטנציאליים .היא לא ניסתה להתווכח ,אבל הרגישה התנגדות לכל החגיגה התקשורתית .היא לא העלתה אז בדעתה שמישהו ירצה לחטוף אותה בגלל זה .היא לא חשבה על כך בכלל .אלכס היתה אישה אופטימית, למרות שחייה היו רצופים באירועים קשים .האמת ,שהתביישה להודות בה, היתה שהיא שנאה את התצלומים שלה בעיתונים וחשבה שהיא לא פוטוגנית, למרות שכולם אמרו שהיא נראית נפלא בתמונות .חוץ מזה ,היו גם כל מיני מטרידים ,שהתקשרו אחר כך והציעו לה הצעות משונות .בגלל זה היא החליפה את מספר הטלפון הנייד שלה ,והמספר החדש היה חסוי. "דורי ,תשתוק!" היא התפרצה עליו בלחישה צרודה .יבבותיו מרטו את עצביה .הוא הזכיר לה את אבא שלה ,ברוסיה ,כשהיה מגיע שיכור ומכה את אמה .אחר כך היה מייבב בדמעות שליש ,עד שהיתה מסכימה לסלוח לו. "אבל הם יחסלו אותנו ,את לא מבינה?" הוא התפרץ .אלכס רתחה. "קודם כול ",היא ניסתה לדבר בענייניות ובקור רוח .למרות מצבם החמור. "אנחנו עוד לא יודעים מי זה הם ומה הם בכלל רוצים .כשנדע ,אני מבטיחה שאעשה הכול כדי לשחרר אותנו מפה ,בסדר?" "בסדר ",הוא ייבב בקול חנוק ,אבל לאט לאט השתתק. "ועכשיו ",אמרה אלכס וניסתה לבדוק עד כמה החבלים הדוקים סביב מפרקי ידיה" ,ננסה קודם לצאת מפה בכוחות עצמנו ,בלי הטובות שלהם ,או-קיי?" "השתגעת?" קולו חרק בהיסטריה" ,הם פסיכופתים! הם יהרגו אותנו ,מזל שהתעלפת ,אחרת היית מתה כשהיית רואה אותם .שני מטורפים עם רצח בעיניים! משהו לא מהעולם הזה!" "שניים?" אלכס עיבדה את הנתונים במוחה .המצב היה קשה ,אין ספק ,אבל לא חסר סיכוי .אם היו רק שני חוטפים ,אז יחסי הכוחות ביניהם כמעט שקולים .למרות ששניהם היו קשורים ,ודורי בהחלט לא עורר רושם של מי שאפשר לבנות עליו בהתמודדויות מהסוג הזה. "דורי ,תתאפס ",היא המשיכה בקול מצווה" ,תתגלגל הצידה ותחפש איזה משהו חד". הקולות מכיוונו המשוער הבהירו שהוא עושה כדבריה .גם היא ניסתה להתגלגל ולחפש משהו חד .החבלים חתכו בבשרה .היא החניקה אנקה כדי שדורי לא ישמע אותה ויחשוב שזהו אישור לבכות שוב .כאב חד בברכה הקפיץ אותה ,עד כמה שהיה אפשר לקפוץ כשכפותים בצורה כזאת .יש שם משהו חד! היא הרגישה בשמחה מתפשטת בה .משהו כל כך חד שאפילו חתך את ברכה .אלכס שיחררה צחוק צרוד .מי היה מאמין שתשמח פעם להיחתך? אבל איך מגיעים לשם עם הידיים? זה היה תרגיל אקרובטי קשה מאוד לביצוע .אלכס קיוותה שנשאר בגופה שמץ מהגמישות שבורכה בה בילדותה ,כשהיתה מתעמלת ברוסיה .היא זכרה שרוני אמרה לה שבעתות מצוקה הגוף ממקסם את כל היכולות שלו ,ואפילו מעבר לכך ,אבל מי שיכול לחסום אותו זאת דווקא המערכת הרגשית .אלכס קיוותה שזה נכון ,וציוותה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - על הרגשות שלה להישאר בצד .היא קישתה את גבה עד שהרגישה שהוא כמעט מתפרק .עוד קצת מאמץ ,שיננה לעצמה בלב הולם ,וניסתה להתקשת עוד יותר .זרועותיה כאבו ,היא שמעה את קולות ההתפוקקות בגבה .שרק לא אחטוף עכשיו איזו פריצת דיסק ,התפללה באלם .היא קיפלה את ברכיה כדי ללכוד את חתיכת הזכוכית הזו ,או מה שזה לא היה .עוד קצת ,עוד כמה סנטימטרים וייפתח להם פתח לתקווה .אבל גבה שלח לה אותות מצוקה .היא הרפתה את שריריה לרגע ,תיכננה לנוח שנייה ולהמשיך. "הם באים ",שמעה לפתע את לחישתו המבוהלת של דורי" ,אני שומע אותם במדרגות". אלכס לא שמעה שום דבר .כל הווייתה היתה מרוכזת בגופה ובמאמץ להפעיל אותו שוב" .תכף ,תכף ",היא מילמלה לעבר דורי בעידוד" ,תכף אני אצליח ויהיה בסדר"... חריקה כבדה של דלת קטעה את דבריה .ואחר כך סימא אותה אור גדול. 4 מתיוס מוסטקי חיבק את כתפי אשתו .ההלוויה הסתיימה ,והם פנו ללכת מבית הקברות ,שם השאירו את אביה ,טמא באדמה שמעולם לא דרך עליה. ימים ספורים לאחר מותו עברו מתיוס ומשפחתו להתגורר באי היווני קלימנוס, והחליטו לקבור אותו לידם ,כיוון שבכפר הקטן בגיזי שבקפריסין ,שם חיו קודם לכן ,לא נשאר איש מהמשפחה. הם הלכו לאטם ,שקועים במחשבות ,מוקפים בקרובים מעטים .מן הבתים הקטנים והלבנים סביבם עלו קולות של משפחות שהתכוננו לארוחת הערב. מתיוס קיווה שהם ישתלבו שם במהרה ,באי הציורי והיפה הזה בלב הים האגאי. הם נכנסו בשערי כפר הנופש המרהיב שלהם .מתיוס שלח מבט אוהב לעבר צדודיתה של אדריאנה ,אשתו .הוא עדיין התקשה להאמין למזלו הטוב .נשוי לאישה נפלאה כזאת ,ובעליו של מקום יפה כל כך .ילדיהם פרצו ,צוהלים, מתוך המבנה המרכזי שהיה ביתם .הם רצו אליהם ,קפצו וחיבקו את אדריאנה ,כאילו רצו להתנצל בפניה על כך שהם שופעים עליצות ביום הלווייתו של אביה. אדריאנה התכופפה אליהם וקלטה את שניהם בזרועותיה .חזותה השברירית לא העידה על כוחה הרב .מתיוס חשב לעצמו שהיא יכולה להרים עוד שלושה ילדים כאלה בקלות ,על כתפיה וגבה .כבתו הצעירה של דייג קפריסאי אלמן ומזדקן ,היא עשתה כמעט הכול לבד .בכל לילה היתה ממתינה לו כשהיה חוזר מהפלגות ,ועוזרת לו לסחוב את השלל הרב שהעלה ברשתות. מתיוס הודה לאלוהים על כך ששלח לו את אדריאנה .או בעצם ,ששלח אותו אליה ,הוא לא היה יכול לדמיין אישה שאפשר יהיה לאהוב יותר .הוא הביט בה ,ולבו עלה על גדותיו ,היא היתה כל כך יפה .שערה השחור הגלי התבדר ברוח הקלה שהגיעה מהים ,צווארה הארוך היה מתוח קדימה ושפתיה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הרכות מילמלו דברי חיבה באוזני כריסטיאנה ,בתם הקטנה .אדריאנה היתה גם חכמה מאוד .היא לימדה אותו כל מה שהוא יודע -לקרוא ולכתוב, להשתמש במחשב .לבשל .מתיוס היה תלמיד טוב .היא תמיד ציינה זאת באוזניו .עובדה שלמד אנגלית רק משימוש במחשב ומצפייה בטלוויזיה ,ותוך זמן קצר עלה עליה בידיעותיו .אבל מתיוס האמין שהיא רק מעמידה פנים שאינה יודעת אנגלית כמוהו ,כדי לתת לו להרגיש שהוא עולה עליה במשהו. היא היתה אישה נפלאה .גם לאהוב לימדה אותו ,זה היה הכי חשוב בעיניו, אבל תמיד אמרה שהיה לו כישרון טבעי לזה. הוא כל כך שמח שהצליח לגמול לה .להעניק לה את החלום היחידי שחשבה שאינו בר השגה .אדריאנה אמרה תמיד שיש לה כל מה שאישה יכולה לחלום עליו .בעל נפלא ,ילדים מקסימים ואבא נהדר .אבל היא חלמה על מלון קטן, כפר נופש שיהיה רק שלה ,שאותו תוכל לנהל ולהיות בו בעלת הבית .בכפר הקטן גיזי ,בקפריסין ,היו תבשיליה והכנסת האורחים שלה לשם דבר .אבל למרות זאת ,לא העלה מתיוס בדעתו שאי פעם יצליחו להגשים את החלום הזה. "לא נורא ",היא אמרה לו" ,אדם צריך תמיד להשאיר חלום אחד לא ממומש, שיהיה למה לשאוף". רק כשחלה אביה ,והחיוך נעלם מפניה למשך חודשים רבים ,החל מתיוס לחוש בצער אמיתי .צערו של גבר שאינו מצליח להעלות חיוך על פני אשתו. הוא לא חשב לרגע שיצליח למצוא איזו דרך לקנות כפר נופש כדי לשמח את לבה .אבל זו היתה הפעם הראשונה שבה מצא את עצמו מצטער על כך .ואז קרא לו אביה הזקן ,על ערש דווי ,לאותה שיחה גורלית. הם נכנסו הביתה ,וריח טוב של אוכל עלה מהמטבח .אדריאנה מיהרה לשם לעזור לסטלה ,המבשלת ששכרו עבור התיירים שיגיעו בקרוב. מתיוס התיישב ליד השולחן הרחב .שני אחיה של אדריאנה התיישבו מולו, כשנשותיהם לצדם .הנשים שלחו מבטים חומדים בחדר האוכל המרווח. מתיוס היה חייב להודות שהבית באמת מעורר קנאה .ציורי כמו כל בתי האי, אך מעוצב כאילו נלקח מתוך מגזין אמריקאי .הוא חש במבטיהם העוינים של גיסיו ואי-נוחות עלתה בו כשניחש את המחשבות שחלפו במוחם .הם ודאי שאלו את עצמם כיצד הצליח הוא ,האסופי ,לקנות מקום יקר ויפה כל כך .אבל אין להם בעצם כל סיבה לכעוס ,ניסה להרגיע את עצמו .הם עזבו את הכפר הקפריסאי הקטן לפני שנים רבות .עוד לפני שהוא עצמו הגיע אליו .הקימו להם מסעדת דגים משגשגת באתונה וחיו יפה מאוד .רק אדריאנה לבדה נשארה לטפל באב הזקן .אדריאנה הטובה .הבת הנאמנה .הוא הביט בה כשערכה על השולחן את קדרות המאכלים .היא לא הרגישה כלל בעוינות של אחיה .מתיוס קיווה שקנאתם תחלוף עוד בטרם תרגיש בה .אחרי הכול ,קשה היה לכעוס על אדריאנה .ואחיה ,שידעו כמה היו חייבים לה ,ודאי לא יאריכו בכך. אדריאנה התיישבה ,הושיבה את בתה על ברכיה ,והזמינה את הנוכחים לאכול .הם התנפלו על האוכל ,וסטלה מזגה יין לכוסות .הרוחות החלו להירגע ,כך נראה למתיוס .כולם שקעו בשיחה על האב המנוח .על חוכמתו, נדיבותו ,טוב לבו ובעיקר על צניעותו .מתיוס הצטרף בטבעיות לשיחה .הוא הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - אהב את הזקן אהבת נפש .הרי גיאורג היה זה שהחזיר אותו מן המתים. במשך כל חודשי מחלתו התפלל מתיוס לאלוהים ולכל הקדושים ,התחנן שיבריא .אבל כנראה הם רצו אותו לידם ,חשב. בסוף הארוחה קם דימיטרי ,אחיה הגדול של אדריאנה ,וביקש לערוך עם מתיוס שיחת גברים .האח השני ,ניקוס ,הצטרף גם הוא .מתיוס חש שלא בנוח ,הוא קלט את העוינות שחזרה לשכון בעיני האחים ,אבל אדריאנה חייכה אליו בעידוד .היא חשבה כנראה שאחיה מעוניינים להכיר אותו מקרוב. אחרי הכול הם נפגשו רק פעמיים ,בחתונה שלהם ובהלוויה של האב .הוא קיווה שהיא צודקת וזוהי תחילתה של אחווה משפחתית חדשה .לא שזו חסרה לו במיוחד ,אבל אם היא תשמח את אדריאנה שלו ,הוא כמובן יברך עליה. מתיוס הוביל את דימיטרי וניקוס לחדר ההסבה הגדול והציע לשניהם סיגרים וקוניאק ,מאלה שנשארו מהתקופה שבה היה כפר הנופש שייך לבעלים אמריקאים .אחר כך החריש וחיכה למוצא פיהם. "מתיוס ",פתח דימיטרי ושפמו העבות רטט" ,ניקוס ואני חושבים שזה לא הוגן ,שאתה ואדריאנה לקחתם לעצמכם את כל כספי הירושה". מתיוס שתק .הוא לא ידע מה לענות .העובדה שאחיה של אדריאנה האמינו שהזקן השאיר אחריו ירושה לא הפתיעה אותו .הוא תיאר לעצמו שכך הם חושבים כשסקרו בחמדנות את כפר הנופש .למרות זאת ,לא ידע מה יאמר להם .גיאורג הרי השביע אותו שלא לספר לאף אחד את שסיפר לו על ערש דווי. "אביכם לא השאיר כל ירושה ",אמר לבסוף את מה שהיה בעצם אמת צרופה" ,חוץ מהבית הקטן בכפר בקפריסין ,שהוא כמובן כולו שלכם". חמה עלתה בעיני האחים ופניהם האדימו .דימיטרי הלם באגרופו על מסעד הכורסה" .למה אתה חושב אותנו? בן בלי בית קטן שכמוך!" נהם" ,נראה לך שאנחנו מטומטמים? איך לכל הרוחות קניתם ארמון כזה?" הוא החווה תנועה רחבה סביבו" .עוד מעט תספר לנו שהעלית ברשתך את דג הזהב שהבטיח למלא את כל משאלותיך!" ניקוס פרץ בצחוק מתכתי ,שהפחיד את מתיוס יותר מנהמותיו של דימיטרי. תמים ככל שהיה ,הוא ידע שמריבות ירושה כאלה עלולות להסתיים בתוצאות נוראיות .פעם אחת אף ראה במו עיניו כיצד קם אח על אחיו והורג אותו בדקירות סכין .כל הכפר ראה את הרוצח כשהחל לדלוק אחרי קורבנו .בעיניו עמד אותו טירוף שדימה מתיוס לראות עכשיו בעיניהם של הגברים שישבו מולו. "בואו נהיה הגיוניים ",הוא ניסה להפיס את דעתם" ,הרי אתם חיים טוב ,יש לכם מסעדה מצליחה .מדוע שתלטשו עיניים לרכוש שהוא לא שלכם? ולמה עיניכם צרה באושרה של אחותכם?" "תשאיר את אדריאנה מחוץ לזה ",המשיך דימיטרי לנהום" ,זאת שיחת גברים .אנחנו מבקשים ,בטוב ,את מה שמגיע לנו בזכות". הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "אני נשבע לכם בכל היקר לי ,אביכם לא השאיר אחריו כל ירושה .נראה לכם הגיוני שהיה ממשיך להתגורר באותו בית קטן וצפוף ,ביחד איתנו ועם הילדים ,אם היה ברשותו כסף רב?" מתיוס ניסה ככל יכולתו להישמע רגוע וענייני. שניהם לטשו בו עיניים בחוסר אמון ובבלבול .נראה שמוחם מנסה לעבד את שאלתו ולמצוא לה תשובה מניחה את הדעת .מתיוס כבר החל לנשום לרווחה ,כשלפתע דיבר ניקוס ,ששתק עד עכשיו" ,תשמע ,מתיוס ,אנחנו בחובות! רצינו להגדיל את העסק והסתבכנו בהלוואות מאנשים שלא מבינים חוכמות .ברגע שישמעו שיש מאיפה לקחת את הכסף שאנחנו חייבים להם, הם לא ישבו איתך על כוסית קוניאק ויבקשו יפה ,כמונו! אז לא אכפת לנו מאיפה השגת את הכסף ,ירושה או לא ירושה .כדאי לך שהעסקים שלך יישארו איתנו ,אתה מבין?" מתיוס חש את האימה מטפסת בגרונו .הוא הבין היטב את האיום של ניקוס. הוא הבין גם שהזקן צדק כשלא חשף בפניו את הסוד שצפן עד יום מותו. עכשיו החל להצטער על שגילה לו אותו בכלל. 5 רוני עמדה ליד החלון בחדרה והביטה בפעם האלף לעבר בית השכנים .הבית נותר חשוך ודומם. שוב התקשרה לנייד של אלכס ושוב לא היתה תשובה .היא כבר היתה מעבר לבהלה ,אך כל מה שנותר לה לעשות היה לחכות לאות חיים מאלכס ,או לפחות מהבית הסמוך .היא כבר התייעצה עם שיטרית פעם אחת בטלפון, לפני שעה בערך .הוא אמר שבטח יש לזה הסבר הגיוני ,אחרי הכול ,אלכס אישה אחראית. "אולי היא אמרה עוד משהו לילדים ,והם שכחו?" שאל. רוני נאחזה בזה כבקרש הצלה .הילדים אכן היו מועדים לשכחה ,עם כל משחקי המחשב המסממים שלהם" .טוב ",היא נאנחה" ,ניתן לה עוד קצת זמן ...אבל ...אם היא לא תחזור עד חצות"... "תתקשרי אלי ונראה מה לעשות ",אמר שיטרית. הרגשתה הוטבה במקצת אחרי השיחה איתו .לפחות יהיה לה עם מי לחלוק את דאגותיה .במקרה הכי גרוע ,חשבה ,שיטרית אולי יצליח לארגן איזו הקפצה לכמה שוטרים ,כדי שיחפשו את אלכס .אלא שרוני לא ידעה איפה בדיוק להתחיל. כדי להעביר את הזמן עד חצות ,החלה לנסות כל מיני תסרוקות מול המראה בחדרה ,כשהיא שולחת מבטים מתחננים החוצה .בחמישה לשתים-עשרה אספה את שערה מתחת לכובע בייסבול שחור ,לבדוק אם מתאים לה שיער קצר .המראה שנשקף אליה מהמראה היה חמוד להפליא .המסגרת השחורה הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - הבליטה את מבנה העצמות שלה ,את סנטרה המחודד ואת עיניה הירוקות. רוני חייכה אל דמותה במראה וליכסנה מבט חטוף החוצה ,כשלפתע ניתר לבה .בסלון של השכנים נראה אור .רוני לא הבינה איך מישהו הצליח להיכנס לשם בלי שתראה אותו .היא מיהרה להתקשר לשם ,אבל לא היתה תשובה. המתח אחז בה עד קצות האצבעות .יכול להיות שדווקא ביום שבו אלכס נעלמה עם דורי החליט מישהו לפרוץ לבית שלו ושל יואב? היא התקשרה שוב לשיטרית ודיווחה לו על המתרחש .הוא הציע שפשוט תיגש לשם ,תדפוק על הדלת ותברר מה קורה .היא דימתה לשמוע נימה עוקצנית בקולו ,וכמעט התרגזה עליו ,אבל אז הוא הציע שתיקח איתה את הנייד ותתקשר אליו מיד ,אם תראה או תשמע משהו חשוד ,וכעסה התפוגג עוד לפני שעלה בה. "יש עוד אפשרות ",הוא הוסיף" ,שתלכי לישון ותראי שבבוקר היא כבר תהיה בבית". רוני הרגישה כמו ילדונת נזופה .במיוחד כיוון שלרגע ,בטרם שמעה את משפטו האחרון ,קיוותה שיציע לבוא לשם. "שיטרית ,אני הולכת לדפוק להם בדלת ,להתראות!" אמרה בעצבנות ויצאה מהחדר לפני שיאבד לה אומץ הלב. שום תנועה חשודה לא נראתה בתוך הבית כשרוני חצתה את המדשאה שבחזיתו .הכול היה שקט ,שקט מדי לטעמה .היא התייצבה ליד הדלת וצילצלה ארוכות בפעמון .אף קול לא נשמע מבפנים .אחר כך דפקה על הדלת בכל הכוח .פעם ,פעמיים ושלוש .בשלב זה ,כשאף אחד לא הגיב ,החלה רוני לאבד את סבלנותה .היא התרחקה קצת מהדלת ,הרימה את ראשה לחלון הקומה העליונה וקראה בשמו של יואב ,ואחר כך בשמו של דורי .דבר לא קרה .רק השקט הידהד מסביב .בצר לה קיוותה אפילו שמישהו מהשכנים מסביב יתעצבן על הרעש שהיא מקימה ויזעיק משטרה .אבל גם הנס הזה לא התרחש .שוב התקשרה לשיטרית .הוא אמר שאולי נרדמה ולא הבחינה שמישהו נכנס ,הדליק אור ויצא" .שיטרית ,אני לא מטורפת ולא ישנתי דקה", היא אמרה לו בקול רגוז. "אז אולי תלכי כבר לישון ,באמת ",הוא הציע בעדינות של פיל בחנות חרסינה" ,היום הזה היה מורט עצבים לכולנו .תראי שמחר הכול יסתדר". "בסדר ,בסדר ",היא נאנחה בייאוש .בלאו הכי לא היה לה משהו יותר טוב לעשות .היא רק קיוותה שתצליח להירדם .כמוסות הרגיעון ,שהחזיקה במיוחד ללילות כאלה ,לא נראו לה חזקות מספיק. כשניתקה את השיחה ,התיישבה על הדשא ונשענה על הקיר בייאוש .אחר כך הרימה את ראשה לחלון שממנו נראה האור ,והחליטה ,בטירוף של רגע, לטפס ולהציץ לתוכו .אולי הפורץ נרדם על השטיח בסלון? היא שמעה כבר כמה סיפורים כאלה במסגרת עבודתה. היא ניגשה למחסן הבית והביאה סולם ,גררה אותו בין השיחים והחלה לטפס עליו ,כשלפתע חשה זוג ידיים תופסות בכתפיה ומטיחות אותה בכוח לקרקע. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - 6 אלכס בהתה במבט מטושטש בגבר הרחב שניצב בפתח .היא לא הצליחה לראות את פניו כיוון שהאור הגיע מאחורי גבו .חוסר אונים פשט באיבריה. הכול נראה אבוד .היא לא הצליחה למלט את עצמה משם .עכשיו הם ירצו ממנה כסף ,המטורפים האלה .מי יודע מה יעשו כשתגיד להם שאין לה .רעד עבר בגופה .רק שלא יהרגו אותה .לנועם לא תהיה אמא .היא כל מה שיש לו בעולם. היא חשה שדמעות חונקות את גרונה וכעסה על עצמה .היא לא רצתה לבכות .במקום זה עדיף היה לתכנן איך היא יוצאת משם .לו רק תצליח לשכנע את שוביה לגשת איתה לבנק. בינתיים לא ראתה שניים בפתח ,אלא רק פסיכי אחד .הוא היה אמנם בעל מבנה גוף של ארון בינוני ,אבל בכל זאת אחד .לה ולדורי היתה עדיפות מספרית עליו ,לו רק לא היו קשורים .הגבר התקדם למרכז החדר ,תווי פניו החלו להסתמן" .מה נשמע ,אלכס ,התעוררת?" הוא גחן אליה וטילטל אותה קלות .אבל לא זה היה הדבר שגרם לה כמעט לאירוע מוחי .היה זה הקול שלו .בקול הזה ,עם השין השורקת ,אי אפשר לטעות ,קולו של נדב -חברו הטוב ביותר של נמרוד ,בעלה המנוח .זה לא יכול להיות ,חשבה ,זאת בטח טעות .אבל אז הוא עמד מעליה והיא ראתה אותו בבירור .למרות שהקריח לגמרי מאז ,וזיק של טירוף ריצד בעיניו ,זה היה נדב .הוא ולא אחר. "תגיד ,התחרפנת?" היא התנפלה עליו" ,מה זה ההצגה הזאת ,יא מופרע? אתה יודע איך הבהלת אותנו? תשחרר אותנו מיד!" "מיד ,אה?" חיוך רע התפשט על פניו" ,התרגלת לתת פקודות ,אה ,אלכס? נהיית מנהלת גדולה?" הוא משך בשערותיה בכוח ושמט אותן ,מוחה חישב לבקוע מראשה מרוב כאב ,אבל היא נשכה את שפתיה והעדיפה לתת לו להגיע לעיקר ,לשמוע מה הוא רוצה ממנה בדיוק. "איפה נמרוד?" הוא צרח פתאום ,ועיניו כמעט יצאו מחוריהן" ,איפה האוצר? איפה אתם מחביאים אותו ,זוג מנוולים?" אלכס נבעתה ,קור משתק הציף כל תא בגופה .עתה היתה משוכנעת שנדב באמת יצא מדעתו .הוא לא היה שואל אותה שאלות כאלה אם היה שפוי .מי כמוהו ידע עד כמה כאבה את היעלמו של נמרוד ,בעלה .הרי הוא היה לצדה במשך כל תקופת החיפושים .תמך בה ,דיבר אליה ,ניסה לעודד אותה .אמר לה שהמחפשים עושים הכול כדי למצוא אותו .הוא היה גם זה שראה אותו אחרון ,סיפר שנמרוד הלך לרוץ לאורך החוף ואפילו לא לקח איתו ציוד צלילה. אף פעם לא הזכיר ,אפילו ברמז ,שיש לו מושג מה באמת קרה לו .השערתו היתה שנמרוד נכנס לשחות בים ,אחרי הריצה ,וכנראה איבד שם את הכרתו מסיבה כלשהי וטבע .הגרסה שלו הפכה לבסוף לגרסה הרשמית של צה"ל, למרות שגופתו של נמרוד מעולם לא נמצאה .אז למה הוא מתקיף אותה עכשיו ,כאילו שהיא יודעת מה קרה לנמרוד? ועל איזה אוצר הוא מדבר? ומדוע הכול נשמע כאילו היא ונמרוד עשו לו משהו רע? הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "נדב ,תהיה הגיוני ",קולה רעד כשדיברה" ,נמרוד מת לפני עשר שנים .אתה יודע את זה בדיוק כמוני .היית שם בכל החיפושים אחריו ,נכון?" "הוא לא מת ,יא שקרנית! את יודעת את זה! חברת סטרט -אפ !" הוא ירק את המילים" ,בתחת שלי ! יא נמושה! מה היית בסך הכול? מתכנתת מחשבים מזוינת? איך נהיית בעלת חברה? מאיפה הכסף ,אה?" "מהמדען הראשי ",אלכס ניסתה לגבש קור רוח .נדב רק צרח בינתיים .אולי בסוף תיגמר לו הסוללה והוא יירגע .היא עדיין לא הבינה איך הוא הגיע למצב כזה ,מאיפה קפץ הטירוף הזה לעיניו ,ומדוע הוא מאשים אותה במשהו שהיא אינה מצליחה אפילו להתחיל להבין? אבל את זה יהיה זמן לברר אחרי שתצא מפה. "בת זונה שקרנית !" הוא צרח לתוך אוזנה ,מטיח שוב את ראשה ברצפה .דם נזל מרקתה ,היא הרגישה אותו זורם על לחייה ,אבל ניסתה להתעלם מהכאב ולהתרכז במה שהוא צרח .היא היתה חייבת להבין מה קורה. "אני חולה ,אלכס .יש לי סרטן ,את מבינה? אין לי זמן למשחקים שלך! זה מהצבא! מהצלילות! ויש לזה תרופות .מסתבר .חוץ מהפאקינג כימותרפיות! אבל הן יקרות כמו זהב .והבני זונות האלה ממשרד הביטחון לא רוצים להכיר בנו .את מבינה?" הוא שוב משך בכוח בשערה .אבל היא כמעט לא הרגישה בזה" .ונמאס לי .אלכס .נמאס! גמרתי להיות הפראייר של כולם!" "אני מבינה אותך ,נדב ",היא לחשה .למרות שלא הבינה עדיין כלום ,הצליחה לחוש מעט אהדה כלפיו" ,באמת ,ואני רוצה לעזור לך במה שאוכל ,אבל אין לי הרבה כסף .תאמין לי ...אולי יהיה לי ,אבל עוד כמה זמן ,ו"... "תגידי ,את חושבת שיש לי זמן למשחקים שלך?" נדב עבר לבעוט עכשיו בדורי ,שפלט יללה נוקבת" ,בזמן שאת מזדיינת פה עם החברים שלך ,אני גוסס! את מבינה? גוסס ,אלכס! אז אין לי זמן לחכות עד שתיזכרי שיש לך כסף ,אני רוצה את האוצר ההוא! את התכשיטים! עכשיו!" "אבל ...נדב".. "שום אבל! את שומעת? עכשיו ,אמרתי!" נמרוד שלף מכיסו סכין קפיצית והחל לזרוק אותה מיד ליד ,כמו שעושים רוצחים סדיסטים בסרטים .אלכס התכווצה .היא ניסתה לחשוב שכל זה היה יכול להיות מצחיק ,לו רק היה מתרחש לעיניה בקולנוע כשהיא אינה אחת מהשחקניות. "ואם כבר ביזבזתם הכול על הפאקינג חברת סטרט-אפ שלך ",הוא הנמיך את קולו ,אבל נשמע הרבה יותר מאיים" ,אז חבל מאוד ,כי אני אהרוג אותך! הבנת?" לא לאבד את העשתונות ,שיננה אלכס לעצמה ,לא להפגין פחד ,אחרת הוא עלול לחשוד שאני מבינה על מה הוא מדבר .לנסות לדבר אל ההיגיון שלו, שבטח מתחבא איפשהו במוחו הקודח. הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - "נדב ,אמרתי לך ,משרד המדען הראשי מימן לי את החברה ".היא דיברה לאט ובהטעמה" ,לא היה לי שום מקור הכנסה אחר ,אין לי מושג על איזה אוצר דיברת ,ואני גם לא מבינה למה נדמה לך שנמרוד חי ויש לי קשר איתו, אולי תהיה הגיוני ותסביר לי קודם כול למה אתה חושד בי בכל הדברים האלה?" "אני לא רוצה להיות הגיוני ,אלכס! אני רוצה להיות חי! חי! את מבינה את זה? כמו שהבעל הבן זונה שלך חי וצוחק עלינו ,מאיפה שהוא לא נמצא! יש לך זמן עד הבוקר אלכס ,הבנת?" הוא רכן שוב לידה והעביר את להב הסכין בסמוך לגרונה ,עורה סמר למגעו הקר" ,אם בבוקר את לא מספרת לי איפה הכסף והתכשיטים ,את יכולה להגיד שלום לעולם ,וגם לנועם ,שיגדל בלי אמא ,וגם בלי אבא ,כי גם אליו נגיע ,אל תדאגי .וגם החלאה הזה שלידך ימות ,סתם בשביל שארגיש שאני לא מת לבד! את כולכם אני אקח איתי!" נדב התרומם תוך כדי נאום ועט על הדלת בפראות .הם שמעו את שיעוליו מתגלגלים במדרגות .אחר כך השתררה דומייה. 7 מקס לוין ,סוחר התכשיטים הקשיש ,בחן בחשדנות את האיש כבד הגוף שנכנס לחנותו .הוא הכיר אותו מספיק כדי לדעת שהופעתו היא מטרד .מיקי פפדופולוס היה דג רקק .סוחר תכשיטים מדרגה ז' ,שפעמים רבות ,רבות מדי לטעמו של לוין ,סחר בסחורה גנובה .לא שהיה גנב בעצמו .ברחוב 46 במנהטן לא הסתובבו כאלה לאור היום .אבל היה אפשר לומר שלא תמיד טרח לבדוק את מקור הסחורה שקנה .לוין היה עייף .העסקים בשנים האחרונות היו די יגעים .אנשים כמו פפדופולוס היו לעתים המקור היחיד לפרנסה טובה .כזו שיכולת להשיג עליה עשרות אחוזי רווח .הוא נאנח. פעמים רבות כבר שקל את האפשרות לסגור את החנות ולצאת לפנסיה .לולא דאג לנכדים שלו ולאפשרות שלא יצליחו להגיע לאוניברסיטאות היוקרה ,היה עושה זאת מזמן .אבל הוא היה היחיד שדאג לכך .בתו ובנו דאגו בעיקר לעצמם. "שלום ,לוין ".ברכתו של פפדופולוס העירה אותו משרעפיו. "שלום ",אמר הזקן וקם בעצלתיים. "יש לי משהו טוב בשבילך ",הוא נראה נרגש. "נקווה". פפדופולוס הוציא מכיסו שקיק קטיפה כחול ושפך את תכולתו על השולחן. "זה יהלום מאיכות משובחת ",הוא הרים אותו בכפו הכבדה וקירב אותה לפניו של הזקן" ,אני רוצה עליו חמש מאות אלף במזומן". לוין חש עצבנות .למרות שהיהלום היה גדול ונראה כמסותת ביד אמן ,נשמע לו הסכום גבוה מדי .במיוחד בהתחשב בטרחה שתיגרם לו כשיצטרך למכור אותו .הוא היה משוכנע שהאבן היקרה לא הושגה בדרך ישרה .הוא כבר עמד הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - לדחות את ההצעה ,כשקול פנימי אמר לו שכדאי לבדוק אותה קודם .לוין האמין לתחושות הבטן שלו ,הן לא איכזבו אותו בדרך כלל. "זה הרבה כסף ",אמר לפפדופולוס" ,אני צריך לבדוק את האבן בסטודיו". הסטודיו היה החדר האחורי של החנות ,היה שם הרבה אור ,פפדופולוס הינהן .לוין לקח את האבן מידו והלך לירכתי החנות .מה שלא יהיה ,לא ניתן לו יותר ממאתיים חמישים ,חשב בלבו ,גם ככה הביזנס הזה מזמין צרות. הוא הניח את האבן בזהירות מתחת לזכוכית המגדלת ,הרכיב את משקפיו ורכן להביט בה .באותה תנועה שגרתית ומוכנית שבה הביט באלפי אבנים לפניה .פתאום חש בצמרמורת רוחשת לאורך כל גופו .זיעה קרה כיסתה את מצחו .הוא ניגב אותה .הביט שוב באבן וניסה להפסיק לרעוד .זאת היתה היא .לא היה לו ספק בכך .לא היה אפשר לטעות בחיתוכים המדויקים ,בברק התכלכל שסימא את עיניו .הפירמידה הכחולה .היהלום שלא היה לו מחיר, שנעלם לפני יותר משישים שנה ,ואף אחד לא שמע עליו מאז. לוין ניסה להפסיק לרעוד .האיש בחנות חיכה לתשובה .הוא מיהר לכיור הסמוך ,מזג לו כוס מים והשתדל להירגע .מבחוץ שמע את פפדופולוס משתעל .עוד דקה או שתיים הוא יאבד את סבלנותו. "ארבע מאות ",אמר לוין כשיצא אל האיש. "לא ",התעקש פפדופולוס" ,זאת אבן משובחת .בבורסה יכולתי להשיג עליה אפילו יותר ממה שביקשתי ממך". לוין ניסה לשמור על ארשת פני פוקר" ,אם כך ,זה ייקח לי זמן ",ענה" ,אין לי יותר מכך בהישג יד". "כמה זמן?" "כמה ימים ,אולי אפילו שבוע". פפדופולוס היסס ,להיטותו להיפטר מהיהלום ולשלשל את הכסף לכיסו ניכרה היטב על פניו. "או-קיי ",הפטיר לבסוף" ,ארבע מאות אלף במזומן". הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il - קריאה חופשית 1 קטעי קריאה מתוך 10ספרים כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר – מוציאים לאור בע"מ www.kinnblog.com www.kinbooks.co.il נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il הספרים ראו אור בהוצאת כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר www.kinbooks.co.il - נאסף ,נערך ומוגש על ידי אתר מועדון קריאה www.read4free.co.il -
© Copyright 2024