הועתק והוכנס לאינטרנט www.hebrewbooks.org ע״י חיים תשע״א ב״ה ביני׳ו עמהש״ו עמ״י קונטרס נוהג בם בירורי הלכה במנהגי צפון אפריקה מאשר חנני ה׳ ברחמיו הרבים .וחסדיו עלי גדולים וטובים. הצעיר באלפי ישראל עבד האל ,אשר שם עזו חביון. כפיר ברוך מבורך דמן ס״ט שנת ״שמעה ותישמ״ח )תשס״ד לפ׳׳ק( ציוך בהוצאת הספריה הספרדית ירושלים תשס״ה , 2 ספר זה יוצא לאור במסגרת סיוע ועידוד חוקרי מורשת מרוקו. אוצרות המגוב כל הזכויות שמורות למחבר הוצאה לאור אור המערב אוצרות המגרב הספריה הספרדית ירושלים רח׳ אהלי יוסף 3ת.ד 41241 .ירושלים טל 02-5372265 .פקס02-5382093 . נוהג בם 3 מפתח הענינים הסכמות 5 הקדמה 9 סימן א׳ :נפילת אפים 13 סימן בי :ברכה על ברקים ורעמים 18 סימן ג׳ :תוכחה על שתית ערק בבית הכנסת 20 סימן ד׳ :עוד זה מדבר בענין הנ״ל ־ תשובת הרה״ג רבי משה עטיא זצ״ל 11 סימן ה׳ :ברכה על נרות שבת אחר ההדלקה 30 סימן וי :ברכה על נרות יום טוב לפני ההדלקה או אחר ההדלקה 2 4 . . סימן ד :הטמנת שקית מלאה אוח או בשר בער״ש בתוך קדרת החמץ 46 סימן ח׳ :מנהגינו שלא לעמוד בקדיש וברכו של ערב שבת ,והמתפלל במקום שנוהגים לעמוד מה יעשה תשובת הרה״ג רבי אברהם 51 חפוטא שליט״א סימן טי :אמירת תיבות ״יום הששי״ לפני ברכת מעץ שבע 54 סימן י׳ :ברכה על דגים וסלטים אחר קידוש ליל שבת לפני נטילת ידים והמוציא ,וכן ברכה על הסימנים בר״ה אחר הקידוש 51.. סימן י״א :ברכה לנשים על מצות עשה שהזמן גרמא תשובת הרה״ג רבי 62 אליהו אבירז׳ל שליט״א נוהג בם 4 סימן י״ב :נוסח הברכה להדליק נר של חנוכה 76 סימן י״ג :אכילת קטניות ואורז בפסח 78 סימן י״ד :אמירת ספירת העומר בין ברכו לעלינו לשבח 82 סימן ט״ו :אודות מנהג שפיכת מים בשבועות 85 סימן ט״ז :אכלת זעפרן -תשובת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א 91... סימן י״ז :שימוש בעלי הנענע והשיבה אחר שטיפה במים 95 סימן י״ח :מנהג שאין החתן והכלה נפגשים שבוע לפני החתונה ומנהג החינה ־ תשובת הרה״ג רבי שלמה חיים אבינר שליט״א 98 סימן י״ט :אודות כמה מנהגי ליל הטבילה הראשונה של הכלה 102. סימן כ׳ :עוד זה מדבר בענין הנ״ל 105 סימן כ״א :עוד זה מדבר בענין הנ״ל ־ תשובת הרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א סימן כ״ב :תענית לחתן וכלה ביום חופתם 10a 11Q סימן כ״ג :ספירת שבעה נקיים ־ תשובת הרה״ג רבי יהושע מאמאן שליט״א ג11 סימן כ״ד :דרכי עיון -תשובת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א118 . הערות הרב גד מימרן שליט״א 12Q 5 Rabbi Eliyaha Abergel ^ אכ׳לדm'btt הרב Rabbinical Av Beit Din 'JJT.7 הד*ןfl'J א כ ft KaW Oftak'ifcN1lh | hw>fc01l b /limtlim AQMf RaMrfTiMtfOmah* YaUrc ritTvmwmtntJBPlw*' * "*" ״y J9VpeD, A xf»*i» y t »ןץ tV-^'ig^״ •?׳AA< '»•»• £ >־ °*(J'f 4 »»J» מ»>ן.«»־4נ • מי * יT^•3 IU׳״׳־ *ffc. ^ג׳ל >« pi,> ״ךCirg> , »t>*t* y f i t * Cj>fT t^f-' aL• '3 .,ג •>** *yd* /׳a3 ׳43* ׳׳־fif »•»*>*״# />22/ *׳l'jV> ' >•>!?< ?>׳־/£"•׳ *jr w .^nW•׳ »er JS»־/ v•׳׳0* /•<׳g« ?>צ»י ! ) ־*׳&ר3 ' ׳ > ׳ > > ׳ « ״ />•*? fj* lOt AQAA*/7.י^יין יעוײי׳מ־ AMnv 71 Dm SUM. )•fiiMlM• Tel/Fax: 02-473*873 Urtl •ver h a*Sm»,0*נקזי י»י«ל02»־7»«»»1:ל»קם0 ן1 •כמ2 הרב אליהו ביטון הרב האזורי -מרום הגליל פיזב ניריה ד.ג ana .״ליל6 .««-<»73014 .ל8ק .0דדו •M11-4 (•*ן < ״^י /ע י ׳ •tr׳ י ׳ *״ן ) <£). ׳«)/׳ ׳׳יי׳^' י ו׳-י־ " o-״ י>ת - ^ ^-־גי yvS יייו r ר5»«7 *•v/׳ * ./•V/׳•*6 *י׳/-מ/ //מץ׳/ מל/׳ ין *>/A/״*»,a/ >A»Y0 י׳׳* <׳ !ך״ J< ft I •/׳יי —, / ,\Uי /י 7 כולל אהלי יעקב ײיה דעה ^ KOLEL OHALE-YAACOV YORE - OEA ייזמז אי־׳« «Re navM Elis«» 1 •ז ד מזיו ? B P.יית גת ISRAEL »: 10s עמי׳׳ק רתטוז התשס״ד ׳•וכל מיד לימודי וי ורב שלום בניך״ ״אודה לח־ בנל לברי• על הזכירו הגדולה שנתגלגלה על ידי ,וו ovanהשניה ,לברך על פרי עטושל חאברך הצעיר ,אב •חכמה ורך במינים ,השוקד באוהלה של תורה לילוז ויום ויראת הי היא אוצרו ,מבחירי תלמידינו, כבוד חרב כפיר ברוך •panרדון שליטייא אשר חשקה נפשו להוציא קונטרס בירידי הלכה במנהגי צפון אפריקה « ״נווע בם״. ואסף איש טחור מרבותינו חקדמונים י״ל ,מנהגים הראויים לשמר וכנגדם מנהגים שצריך לבטל ,וגוו האכילה ושתייה בבית הכנסת בשעת התפילוז ונר. הוא ליקט וסייר דברי חכמי זמננו שלילי׳א בטוב טעם ודעת הראויים לעלות על '•*לוזן מלכי רבנו. יהא רצון .שיוכח להוסיף ולהגביר חיילים לאורייתא ויפוצו מעיינותיו חוצה. והייי״ת ימלא כל משאלות לבו לטובה ולבדגח באריכות ימים ושנים בטוב ובגעימים .ז יתקיים מ הפסוק ־ ״כל אשר הוא עושה וזי מצליח בידו״ .אמן בברכת חתורח גד סימרו ("AiL?..!(. Ay- 7 נוהג בם 9 הקדמת המחבר בשפה רפה מדבר אודה ה׳ בכל לבב בסוד ישרים ועדה ,אשר תחייני וזיכני לשים חלקי מיושבי בית המדרש ובצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי. ובהיותי בתוך עמי יושב ,ראיתי כי רבה העזובה בקרב הארץ בעניני קיום המנהגים זה אומר בכה וזה אומר בכה ,ואין איש יודע עד מה .וגם אנכי איש צעיר הסתפקתי פעמים רבות על כמה מנהגים האם להמשיך לנהוג בהם .ועל כן נטיתי לבי לברר על מנהגים מסוימים שנהגו בהם בני יוצאי צפון אפריקה. ובינותי בספרים וגם שאלתי פי החכמים .וקבצתי את התשובות לקובץ אחד למען יראו כי מנהגי -ישראל קדושים הם ,וכמו שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל בספרו אורח משפט חלק או״ח)סימנים י״ז י״ח( וזהו תוכן דברי קדשו: זהו דבר פשוט שאי אפשר לעשות את המנהגים כעיר פרוצה, שכל אחד ישנה כחפצו או ״כפי רוח הזמף׳ שלא מדעת חכמים אפילו במנהגים קלים ואחד הדברים שעשאום סייג לתורה הן הגזירות והתקנות והמנהגות ,הרי השוה המנהגות לעקרי גופי תורה וכללם בכלל תורה שבע״פ ,ועד העת המאושרה הזאת, שכל ישראל יעשו אגודה אחת בלא שום פירוד ושינוי כלל ,ע״פ הוראת ב׳׳ד הגדול אשר ישב בלשכת הגזית בבית קדשנו ותפארתנו שיבנה בב״א ,חייבים אנו לקיים הזהרו במנהג אבותיכם .עכת״ד. 10 נוהג בם וכן כתב הרה״ג רבי יהושע מאמאן שליט״א בשו״ת עמק יהושע חלק א׳)חיו״ד סימן ח״י( וז״ל :בדרך אגב אבוא העיר׳ה כאן על שינוי המנהגים ,כי לדאבוננו הרב ראה ראינו כאן בארצנו הקדושה כמה אנשים המחזיקים עצמם כבני תורה ועומדים בראש להתיימר ולהתגדל בפני הציבור התמימים, ועושים מיטב יכולתם לשנות מנהגי הראשונים כמלאכים ע׳׳ה בלי לדעת בכלל על מה אדני המנהג הוטבעו ,ואפילו המנהגים המיוסדים ע״פ דברי מר״ן מלכא שולחים בהם ידם ומתבלים דברים לאמר כך אמרו המקובלים ,בלי לדעת כללי ההוראה וכד ,ודרכי תשוב״ה וכר ,רק עומדים ומורים מספרי בעלי אסופות ,ומערבים הסברות וכר ולא ידעו כי בנפשם הוא)משלי ז׳ כ״ג( ,וכמה פעמים הוכחנו אותם בדרכי נועם ובדברי חכמים וחידותם ,ולמרות כל זה עודם מחזיקים בדרכם ברוח גאה וגאון רח״ל ,ועל ידי כך גורמים ג״כ מריבות עם הצבור כי זה אומר בכה וזה אומר בכה הלי״ד ,ועל זה אמרו דורשי רשומות ע״ה עושה חדשות בעל מלחמות ,וכבר אמרו חז״ל ע״ה בר״ק כל המשנה ידו על התחתונה ,ודי בזה .עכ״ל .וראה לרבינו הגדול אור המערב רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן ח״ד)חאו״ח סימן כ״ז( שהביא כ מ ה מ ק ו ר ו ת נ פ ת ח י ם שלא לזלזל במנהגים אפילו בכל דהו .ומשם באר׳ה. ובקונטרס זה יצאתי לישע את מנהגי צפון אפריקה ,במקום שאמרו לברך .לקבצם לאספם ולברר את המנהג ,ולא באתי לפסוק הלבה ,אלא המעיין ישר יחזו פנימו כדעת פוסקי ההלכה ,במשנתם הערוכה. נוהג בם 11 והרואה יראה שלא חשכתי שבטי במנהגים מסוימים שעלו ובאו מעמי הארצות הן רבים עתה ,ויצאו נגדם במלחמה השערה חכמי הדורות .וכדכתבינא התם במקומן. קראתי לקונטרסי נוהג בם ,ע״ש הפסוק ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם״ )ישעיה פרק י״א פסוק ו׳( .ובו מוזכר שמי כפיר ,וכמו כן נוהג)עם ו׳( עולה בגימטריא דדון ,וב״ם נוטריקון ברוך מבורך ,ואנא עבדא נער קטן אנכי ,וכמ״ש הרוקח בהקדמתו לספרו שצריך המחבר לרמוז שמותיו בשם חיבוריו. ובבוא עם הספר אברך את ה׳ אשר גמלני מעודי עד הלום ללמוד וללמד ,ויהי רצון שיזכני להמשיך ולעסוק בתורתו הקדושה ,ליראה ולאהבה אותו ,ולעבדו בלבב שלם ובנפש חפצה .ועיננו תחזינה מישרים בשוב ה׳ שיבת ציון וישראל ישכון לבטח .אכי״ר. והנה ברך אברך את רבי ומורי ,מזכה הרבים ,אשר בדברו מערי׳ב ערביים ,הרב גד מימרן שליט״א ,רב הקהילה ובית המדרש אהלי יעקב יורה דעה .אשר שם ימים כלילות ,ללמד תורה בנערינו ובזקנינו ,באמרותיו הנעימים ,כספירים וכיהלומים ,ולשונו מרפא עץ חיים ,מתוק לנפש ומרפא לעצם ,ויה״ר ויזכה להמשיך בכחו זה כפלים לתושיה ,להדריך את כל קהילתו בדרכי התורה והיראה ,ולהגדיל תורה ולהאדירה ,ויזכה לראות בנים ובני בנים כולם זרע ברך ה׳. ועוד לקחתי ברך את הורי היקרים ,ה׳ יאריך ימיהם בטוב 12 נוהג בם ושנותם בנעימים ,״עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו״, ויזכו לרוות נחת מכל יוצאי חלציהם ,מתוך רפואה שלימה ונהורא מעליא. עוד אברך לאכסניא של תורה .הישיבה הקדושה .אבן הראשה .ספיר יהלום ותרשישה .״כולל מר״צ״ במבשרת - ציון .אשר הרב הגדול .מעוז ומגדול .הרב אורי כהן שליט״א עומד בראשה. ובצאתי את הקודש ,אפרוש כפי למרום, יתברך יהי רצון שלא יארע דבר תקלה על בדבר הלכה ,וישמחו בי חברי ,ולא אומר על על טהור טמא ,ולא יכשלו חברי בדבר ואתפלל לבורא ידי ,ולא אכשל טמא טהור ולא הלכה ואשמח בהם).ברכות כח.{. ויהי רצון מלפניך ה׳ יתברך ,שאזכה לחדש עוד חידושים בפרד״ס תורתך הקדושה ,מתוך רפואה שלימה ונהורא מעליא, והכל לעשות נחת רוח לפניך אמן .הכו״ח הצב״י כפיר ברוך מבורך דדון ס״ט. נוהג בם 13 סימן א׳ נפילת אפים ראיתי בני עליה ,הנוהגים ליפול על צד שמאל בנפילת אפים, וחפשתי חיפוש מחיפוש בספרי הפוסקים ,חדשים גם ישנים ,אם מנהג הספרדים ועדות המזרח לעשות נפילת אפים ,ואי כשורי למיעבד הכי ,וזה מה שהשיגה ידי ,יד כהה. כתב מ ר ן ) ס י מ ן קל״א סעיף א׳( כשנופל על פניו נהגו להטות על צד שמאל .ובמשנה ברורה )שם ס״ק ד׳( כתב הטעם להטיה על צד שמאל ,לפי שמצינו כשאדם מתפלל שכינה מימינו שנאמר ״ה׳ צלך על יד ימינך״ ,ונמצא כשהוא מטה על שמאלו פניו כלפי שכינה ,ואם היה מטה על יד ימינו היה להפך ,ולא יתכן לעבד להיות אחורי פניו כלפי אדוניו .ע״כ .ובמטה משה )סימן nכתב טעם לשבח נוסף ,שכמו שבביהמ״ק כשהתוודו היה מרחק בין כל אחד ואחד ,כדי שלא ישמע חברו את וידויו ,תקנו גם באמירת תחנון שיכסה פניו כדי שלא ישמע חברו שמתודה. ומדברי מרן החיד״א ,נראה שנהגו בזמנו הספרדים ועדות המזרח ליפול על פניהם ,וכמ״ש בספרו קשר גודל)סימן י״ט אות י״ג( בשם גורי האר״י וז״ל :נפילת אפים יש ליפול על צד שמאל ,ולא יהיו פניו דבוקות תוך היד אלא על הזרוע שמאלי ,ויש סכנה אם יפול על ידו .עכ״ל .וכן כתב בספרו מורה באצבע )סימן ג׳ אות פ״ח( 14 נוהג בם בנפילת אפים יזהר שלא יטה ראשו תוך ידו שהוא סכנה אלא על הזרוע בין הקובד״ו וסמוך לו .ע״כ .ובספרו שיורי ב ר כ ה ) ס י מ ן קל״א ס ק ״ ח הביא משם מהר״א חזקוני בספר שתי ידות במי שנכנס לביהכנ״ס ומצא הציבור נופלין על פניהם דכן ראוי לו לנהוג ליפול על פניו ולכסות עצמו בטליתו כמו שעושין הציבור .ע״כ. וא״כ נמצאנו למדים מדברי מרן החיד״א ,שנהגו בזמנו לעשות נפילת אפים על זרוע שמאל. וכן ראיתי לרבי אברהם כלפון זצ״ל ,מחכמי טריפולי ,שזכה להיות במחיצתו של מרן החיד״א ,בספרו לקט הקציר )סימן ו׳ אות ל,צ״ג( שכתב וז״ל :ואני הכותב אברהם בהיותי בליוורנו שנת התקס״ד ראיתי להרב המופלא חיד״א הי״ו ]זצ״ל[ שהיה מטה על צד שמאל בין בשחרית בין במנחה .עכ״ל .וכ״כ בשלמי ציבור >דף שנ״ח( בשם האר״י ז״ל ,שנוהגים לעשות נפילת אפים. וכן משמע מדברי ספר שיירי כנסת הגדולה סק״ב( שהיו נופלים על פניהם .וכן כתב רבי חיים פלאג׳י זצ״ל בספרו כף החיים )סימן ט״ז אות ײד< ת פ י ל ת אפים על צד שמאל, ואין הפרש בין שחרית למנחה ,דתמיד נופלים על זרוע שמאל. ועוד כתב שם דלא טוב עושים כמה מתופשי התורה ,יראי ה׳ וחושבי שמו שאינם עושים נפילת אפים ,כי אעפ״י שיראים למסור נפשם בכונה לא בשביל זה פטורים ,ועוד שאומרים את הפסוק לדוד אליך ה׳ נפשי אשא בלא נפילת אפים ,ואזהרת הזוהר היא על פסוק זה .ע״ש .וראה עוד בדברי בנו רבי יצחק פלאג׳י בספרו יפה ללב חלק א ׳ ) ס י מ ן קל״א סעיף ב׳(. )הגהות ב״י סימן קל״א וכן כתב רבי אליעזר פאפו זצ״ל בספרו חסד לאלפים )סימן קל״א נוהג בם 15 ס״ק י״א( וז״ל :יסוד נפילת אפים הוא רם ונשא ובני אדם מזלזלים בו ,יש שאין נופלים על פניהם כלל ,כי סוברים שלא ניתן לעשות נפילת אפים כי אם לחכמים ולחסידים וכר ,וכל איש הירא את ה׳ במצותיו חפץ לא יעבור מלעשות נפילת אפים כתיקונו ,כי כן הוא תקנת חכמים ,ויש בזה צפוני סודות ואף כי אין אתנו מעשי ידיו כוננה עלינו ,אך מה יעשה אותו הבן שהוא ע״ה ואינו יודע בע״פ, הא ודאי צריך שיאמר עם הספר ,וה׳ הטוב יכפר בעדו .עכ״ל. וכן כתב בסידור בית עובד )הלכות נפילת אפים אות ד׳( דעושים נפילת אפים על צד שמאל .וכן משמע מדברי רבי יעקב רקח זצ״ל בספרו שערי תפילה )ייני וידוי ונפילת אפים סעיף ו׳( שהיו נופלים על פניהם ,ממש״כ אם בעודו נופל על פניו שמע קדיש או קדושה דינו כק״ש .ע״ב. אולם רבינו יוסף חיים זצ״ל בספרו בן איש תשא אות י״ג< כתב שהמנהג בבגדאד ,שאין נוהגים להשים פניהם על זרועם כלל ,וחוששים לדברי הזוהר .וכן כתב לו רבי אליהו מני ,שבישיבת בית אל תכב״ץ בירושלים ,אין מניחים פניהם על זרועם ,ויש נותנים טעם משום שכונות נפילת אפים ארוכות, ומוכרחים להביט בסידור .וסיים שם הבן איש חי וז״ל :ובודאי דטוב שכל אדם ימנע עצמו שלא ישים פניו על זרועו ,ולא יעשה שום שנוי כלל .עכ״ד. חי)שנה א׳ פרשת כי ומ״מ בקהילות צפון אפריקה לא חשו לזה כלל ,ונהגו לעשות נפילת אפים .וכן המנהג במרוקו ,וכמ״ש הרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי תחנץ תפילת אפים( חסידים ואנשי מעשה היו מטים עצמם על צד שמאל בנפילת אפים כמנהג 16 נוהג בם שהזכיר מרן בסימן קל״א ם״א ע״כ .וכן אמר לי הרה״ג רבי יהושע מאמאן שליט״א .ואנכי איש צעיר שמעתי על הרה״צ רבי ישראל אביחצירא זצוק״ל ,שנהג לעשות נפילת אפים. וכן נהגו בתוניס ליפול על פניהם ,וכמ״ש רבי אליהו חי ג׳ג מחכמי תוניס בספרו זה השלחן )דף nוז״ל :מנהג עירי כולם עושים כיסוי פנים בנפילת אפים ,קטון וגדול .עכ״ל .וכן כתב בגאולי כהונה )ערך נפילת אפים( .ע״ש .וכן כתב הרה״ג רבי מאיר מאזוז שליט״א ,באור תורה )שנה ל״ג סימן י״ג( שמנהג פשוט בתוניס לעשות נפילת אפים ממש )בצד שמאל בין בשחרית בין במנחה( .ע״ש. וגם הלום ראיתי לכף החיים סופר )סימן קל״א אות ל״א( שכתב בזה״ל :וגם משמע מדברי הזוהר הקדוש והאר״י ז״ל דהא דכתוב בזוה״ק תמשך נזק למי שאין מכון בו ,היינו דוקא שמכוין שמוסר נפשו למיתה כדי לברר מתוך הקליפה ,אבל אם אמר אותו לבקשת רחמים בעלמא לא יש פחד .עכ״ל .ועוד כתב שם )סוף אות מ׳( דמנהג חסידי בית אל ההולכים בתורת האר״י ז״ל ,יש מהם שאומרים המזמור לדוד אליך בנפילת אפים ,ויש שאין אומרים אותו בנפילת אפים ,משום שצריכים לכוין בסידור סדר הבונות, הצריכה לנפילת אפים .ע״כ .וא״כ כל הטעם שלא עשו נפילת אפים ,אין טעמם מפני הסכנה ,אלא מפני שרצו להביט בכונות ותו לא מידי. ועוד שמעתי מפי הרב ישראל אביחי שליט״א ,ראש ישיבת בית אל תכב״ץ ,שכל הסכנה היא אם עושה נפילת אפים ,ושם פניו בתוך כף ידו ,וכמדויק מלשון האר״י ז״ל ומרן החיד״א ועוד ,אך לא אם עושה נפילת אפים על זרועו. נוהג בם ואם כנים דברינו ,זה פלא לבטל דינא ממרן הש״ע וכל הפוסקים הספרדים, ליפול על אפים .וגם מדברי הבן איש חי על אפים בתחנון ,דעיקרו נתקן לאמרו שם באיר לח׳י רא׳י. 17 דגמרא ומנהג הקדמונים, דמוכח מדבריהם שנהגו משמע קצת דעדיף ליפול בנפילת אפים ,וכמבואר 18 נוהג בם סימן ב׳ ברכה על ברקים ורעמים מזקנים אתבונן ,וגם כמה מצעירי הצאן ,שנהגו לומר ברכת הברקים והרעמים בלי שם ומלכות ,ואמרתי אשנה פרשה זו על מה סמכו .ואצא לישע את מנהגם בס״ד. הנה מפורש בש״ע )סימן רי״ח סעיף א׳( שברכות אלו נתקנו לברכם בשם ומלכות .ונראה רהנוהגים לאמרם בלי שם ומלכות סמכו על הראב״ד בשו״ת .תמים רעים )סימן ר״מ( ובהשגות הראב״ד על בעל המאור )סוף מסכת ברכות( ,והובא בתשובות הרא״ש )כלל ד׳ סימן ג׳( וברשב״א )ברכות נד (.וכן המאירי)ברכות נר (.הביא שיטת הראב״ד ופסק כמותו שברכות אלו מברך בלי שם ומלכות ,ואף שהראב״ד עצמו כתב שהמברך בשם ומלכות לא הפסיד ,סמכו על דבריו, שברכות אלו אינם אלא רשות ובירכו בלי שם ומלכות. ובספר פתח הדביר)סימן רכ״ז סק״ג( כתב שיש נוהגים שלא לברך בשם ומלכות על הברקים והרעמים ,ותמה עליהם שזה הפך כל הפוסקים ומרן ז״ל ,וכתב שיש לידחק לישב המנהג שהואיל והסכימו האחרונים שאין לברך אלא תוך כדי דיבור לברק ולרעם, ואינם מבחינים בין תוך כדי דיבור לאחר כדי דיבור ,לכך תקנו לברכם בלא שם ומלכות ,וסמכו על סברת הראב״ד .ע״כ. וכ״כ הרב בן איש חי )שנה ראשונה פרשת עקב אות ט״ז( וז״ל :על נוהג בם 19 הברקים מברך עושה מעשה בראשית ,ועל הרעמים מברך שכוחו וגבורתו מלא עולם .ומן הדין צריך לברך בשם ומלכות ,אך פה עירנו נהגו לברך שתי ברכות אלו בלי שם ומלכות .וכתב לי ידידנו הרה״ג מהר״א מני ,דגם בעיה״ק תוב״ב נהגו לברך בלי שם ומלכות .עכ״ד .וגם הכף החיים סופר )סימן רכ״ז אותיות א׳ ו׳ ז׳ ט״ו( כתב מנהגם שעל הברקים או הרעמים מברך עושה מעשה בראשית או שכחו וגבורתו מלא עולם בלי שם ומלכות ,ואפשר שנתפשט מנהג זה ע״פ הרמ״א )סימן רכ״ג סעיף א׳( .ע״ש .וכ״כ הרב ישכיל עבדי ח״ז)בהשמטות סימן ח׳ אות ג׳( ,והניף ידו שנית בחלק ח׳ )בהשמטות סימן ט״ו אות י״ב( ,דמנהגם לומר ברכת ברקים ורעמים בלי שם ומלכות .וכן כתב רבי רפאל ברוך טולדאנו בקיצוש״ע )עמוד רס״א( .וכתב הרב בן ציון אבא שאול זצ״ל בשו״ת אור לציון חלק ב ׳ ) פ ר ק י״ד סימן מ״ז( ,דכל הברכות האלו מעיקר הדין צריך לברכם בשם ומלכות ,ומ״מ יש מקומות שנהגו לאמרם בלא שם ומלכות, וכל אחד ינהג כמנהגו .ומי שאין לו בזה מנהג ברור ,רשאי לברך בשם ומלכות .עכ״ד. 20 נוהג בם סימן ג׳ תוכחה על שתית ערק בבית הכנסת ט״ו מר חשון התשס״ד ראיתי מה שנהגו כמה אנשים ריקים ופוחזים ,בלי דעת תורה מעמי הארצות ,אשר בעוונות הרבים ידיהם תקיפה וכל דאלים גבר ,לשתות ערק ושתיה חריפה בבית הכנסת בעצם יום השבת, בין שחרית למוסף ובאמצע קריאת התורה ,ותשתפכנה השתיה החריפה בראש .כל חוצות ,ורבים מעמי הארץ מהם הגדילו לעשות לאכול בלי קידוש ,ולצאת מבית הכנסת ולדבר דברים בטלים ,ואין איש מהם שם על לב לשוב בתשובה ממעשיו הנלוזים הללו ,ואוי לעינים שכך ראו יושבי קרנות .וכבר כתב המג״א )סימן קנ״א סק״ה( ,שאפילו סעודת מצוה ,אם יש בה שכרות, אסורה בביהכ״נ ובבהמ״ד ,וכן פסק הבא״ח )פרשת ויקרא שנה א׳ אות ד׳( .וכל שכן ועל אחת כמה וכמה ,שאסור לשתות שתיה חריפה בסעודת הרשות של עמי הארצות ויושבי קרנות .ואמרתי אביא מעט מדברי חכמי המערב אסוף אסיפם ,אולי יראו האנשים הנלוזים הללו וישובו בתשובה ממעשיהם הרעים ושב ורפא להם. כתב הרה״ג רבי יוסף משאש זצ״ל בספרו אוצר המכתבים )אלף תתמ״ב( וז״ל :מכתב כבודכם קבלתי במועדו ,בו שאל מעלתכם על מנהג חדש ,שביום השבת ,כשיש לאחד מן הקהל שמחה ,מילה, נוהג בם 21 או בר מצוה ,או חתונה ,וכדומה ,מביאים כיבוד לבית הכנסת, אחר קריאת התורה ,קודם תפלת מוסף ,אוכלים ושותים גם ערק וכי׳ ,ויש טפשים שאומרים כי תפלת מוסף מיותרת כשמה כך היא ,מוסף .ובקש כבודכם לחוות דעתי .תשובה :דבר פשוט וברור ,שאסור לאכול ולשתות בביהכ״נ ,אפילו הביהכ״נ של אדם פרטי ,וכ״ש בביהכ״נ של רבים שקדושה חמורה ואפילו שלא בשעת התפלה ,רק לרבנן ותלמידיהון התירו מדוחק ,וכץ לאורחים שאין להם מקום התירו ,כמ״ש בש״ע או״ח סימן קנ״א .ובמכנאס התירו הרבנים הראשונים עליהם השלום לאכול בביכ״נ ,רק סעודה של שמחת תורה שהיו עושים אחר חג הסוכות או סעודת סיום מסכתא ,דוקא ,שהיו נאמרים בהם דברי תורה הרבה ושירות ותשבחות הרבה ,והיו נזהרים ומזכירים ,שלא להשתכר ,וחוץ מאלו איסור גמור לאכול בבית הכנסת ,וגם אלו לא התירו ,אלא מפני שכל בתי כנסיות של מכנאס היו של יחיד ,דהיינו של אנשים פרטיים .אמנם פה ב א pכל בתי כנסיות הם של צבור ,ואיסור גדיל לאכול ולשתות בהם .ורק הקילו לעשות בהם כבוד קל, במצות מילה בשבת שלפני המילה ,או בשבת בר מצוה ,או חתונה ,מפני שהדירות קטנות מהכיל קהל גדול ,וגם רחוקות מביהכ״נ ומפני כבוד הבריות של בעלי שמחות הקילו הספרדים לעשות הכבוד בביהכ״נ ,ורק דוקא אחר עלינו לשבח ואדון עולם, שיושבים במקומם ועושים קידוש ,ושותים מעט בכוסיות קטנות, ערק או קוניק ,והכל בסדר נכון ,ומברכים כל ברכות הנהנים תחילה וסוף .אבל בתוך התפילה קודם עלינו לשבח ,אין להתיר זאת בשום אופן ,ולא תהיה כזאת בישראל חלילה לזלזל בתפלות בשביל מלוי כרס בכבודים .ועוד צריכים לדעת ,שאם יש לביהכ״נ 22 נוהג בם עזרת נשים גדולה ורחבה ,או בית שער רחב ,עושים כל הכבודים שם ,ובביהכ״נ עצמה אסור .ובכן הוזהרו והזהירו בנחת ובסבלנות ובלשון רכה ,וישראל קדושים הם ,בטח כי יקבלו תוכחות בנחת כמרקחת .זהו מה שיש להשיב לכבודכם בזה בעזרת אלהינו זה קיוינו לו ויושיענו מכל צרותינו אמן .עכ״ל. וכן כתב הרה״ג רבי משה עטיא זצ״ל בספרו שו״ת מעט מים )חאו״ח סימן ל׳( תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית־הכנסת וז״ל :ועיני ראו ולא זר ביום שב״ק בשמחות וגיל, בברית מילה או בר מצוה או חתן וכיצא כשמגיע הש״ץ למוספין סמוך למשלים שותים שכר )ארק וקוניאל!( בביהנ״ס בלא קידוש כמעט כל העם .הנמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטלה בביהכ״נ ואין קול עונה לא למברך ולא לש״ץ הקורא בתורה ,ובעוה״ר אין איש שם על לב מאמר רז״ל שדרשו על פסוק ואהי למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ,וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בביהכ״נ ובביהמ״ד מדאוריתא ,ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה ,ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי .ובזוה״ק הפליג בעונש שלהם .ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא )ר״ל בדברים בטלים חיצוניים( לית ליה חולקא באלקא דישראל ,ורבינו בעה״ט כתב בפרשת תבא בפסוק ולתתך עליון וזל״ה אבל מי ששח שיחה בביהכ״נ מקיפים לו כל גופו בקוצים .ע״ש .ובספר פתח עינים כתב שר״ת ובית דינו נידו על זה .ובעונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חרופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הס״ת, נוהג בם 23 ובמסכת סנהדרין דף צ״ט כתוב המבזה את חבירו בפני ת״ח שהוא אפיקורוס רח״ל ואין לו חלק לעוה״ב כמ״ש התם פרק יו״ד משנה א׳ וז״ל ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר שאין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ,ואפיקורוס. ובמסכת אבות פרק ג׳ משנה א׳ קאמר ר״א המודעי המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה״ב ,וק״ו בן בנו של ק״ו ומה ה מ ב ז ה את חבירו בפני ת״ח הרי הוא אפיקורוס ואין לו חלק לעוה״ב ,המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בביהכ״נ שנאמר אלקים נצב בעדת אל כמ״ש במסכת ברכות דף ו׳ ואם היו בה עשרה שכינה קדמא ואתיא כמ״ש התם לך נא ראה ומצאת כי תדרשנו ובפני הס״ת לכ״ש .נר נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכין ופוק חזי מאי דאירע להגאון הגדול כמהר״ר מרדכי יפה בעל הלבושים עם מהר״י אבוהב זלה״ה על שלא ענה אמן על ברכת בפה״ע שבירך בנו אע״פ שהיה טרוד בלימודו ,ומה שאירע להחסיר שבמדינות איספאנייא שלא ענה אמן על ברכת ה כ ו מ ר שבירך למלך ע״ש בס׳ דרך החיים הבי״ד הר׳ אהח״ש דף צ״ג ע״ב תסמר שערת אנוש מראות חומר שבו ,ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי ה א pואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואעפ״כ אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג .אוי להם לבריות מיום הדין ומיום ה ת ו כ ח ה .את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעון הקליפה גברה התגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שם על לב וכו׳ ובפה מלא אמרתי כי אנכי הצעיר המע״ט )ישצ״ 0וביתי נקיים והקולר תלוי על צואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה דכתיב )ירמיה כ״א( בית דוד כה אמר ה׳ דינו 24 נוהג בם לבקר והצילו גזול מיד עשק פן תצא ובו׳ לא ענש אלא מי שבידו לשפוט .ודי בזה למי שיש לו לב ,ה׳ יעזרנו על דבר כבוד שמו אכי״ר .עכ״ל. ושמעתי מפי מרדכי אוחנונה הי״ו ,גבאי בית כנסת ״ברית שלום״ בקרית גת ,בה היה מתפלל הרב משה עטיא זצ״ל ,שפעם אחת יצא הרב בין גברא לגברא ,בעת קריאת התורה להתפנות, וראה אנשים יושבים ושותים ערק ,וממלאים פיהם שחוק משיחה בטילה וקלות ראש ,ובא הרב והוכיח את האנשים על מעשיהם הנלוזים ,ובין האנשים קם אדם אחד חצוף ,והשיב לרב בעזות מצח על דבריו ,ושאל לו להתערב במעשיהם ,וקללו קללה נמרצת ,הרב הסתכל על אותו האיש והמשיך בדרכו ,בלי אומר ודברים ,אותו האיש לא סיים את שנתו ,וקבל את עונשו על ביזוי תלמיד חכם ,וכמאמר רז״ל )אבות פרק ב׳ משנה rוהוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש. וכן כתב הרה״ג רבי רפאל כדיר צבאן זצ״ל בספרו שיירי הנפש )סימן ט׳ עמוד ש״א( וז״ל :קהל קדוש! כמה בתי כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור ,להביא לבית הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים ,ביצים ,ערק ועוד ,ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה ,או אחרי הקריאה ,כשספר ־ התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים :חילול קדושת בית הכנסת, קדושת ספר תורה וכבוד השכינה ח״ו .בזמנו צעק על זה מורנו המנוח ,הרב יצחק אבוחצירא זצוק״ל וזיע״א ,ויש בזה חשש כפירה ,שח״ו אין השכינה שורה בבית הכנסת ,ומשה רבנו ע״ה נוהג בם 25 אמר בפרשת בצבים)דברים כ״ט י״ז< :״פן יש בכם איש ,או אשה וגו׳ אשר לבבו פונה היום מעם ה׳ אלוקינו וגו׳ לא יאבה ה׳ סלוח לו, כי אז יעשן אף ה׳ וקנאתו באיש ההוא ״ וגו׳ בר מינן על כל ישראל .ואדם כזה ,כדאי לו ,שלא יבוא לבית הכנסת ,ויתפלל בבית ,יותר טוב ,והנביא אמר)ישעיה א׳ י״ב( :״מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי!״ עלינו לשים נגר עינינו הפסוק)תהיליםט״זח׳< :שויתי ה׳ לנגדי תמיד״ ,ולפרוש מאיסור גדול וחמור זה ,ורק מי שיש לו שמחה ויקשה עליו לבטל המנהג ,יביא את זה רק אחר הכנסת 0״ת למקומו ואחרי המוסף ,ויעשו קידוש ויאכלו השיעור כדין, וכדאי שיהיה בעזרת בית הכנסת .ושומע לנו ישכון בטח ועיין בשו״ת שואל ונשאל ח״ב )חאו״ח ,סימן י״ג( ,ובספר ״אם הבנים שמחה״ לידידנו הרב ניסים טרבלסי שליט״א ]זצ״ל[ עמוד ט״ז, ע״ש. וכן כתב הרה״ג רבי יוסף שרביט שליט״א בשו״ת ארחות יושר חלק א ׳ ) ח א ו ״ ח סימן י״ז( וז״ל :דרך אגב כדאי להעיר כאן על מה שראיתי בעוה״ר פה באשקלון וגם במקומות אחרים )בכמה בתי כנסיות( שמביאים משקאות חריפים )קוניאק ערק וכוי( בזמן קריאת ה ת ו ר ה וספר תורה פתוח ,ומכבדים את המתפללים )בכוסות ערק, קוניאק ,סוכריות וכוי( לכבוד המאורע במקום .שמחת ברית מילה ,בר מצוה ,חתונה וכוי ,ולפעמים מפריזים יותר מדאי ,משתוללים בבית הכנסת ולא שמים לב לקריאת התודה כו״ע ,שותים ערק אוכלים סוכריות וכו׳ בין תפלת שחרית ומוסף בלא קידוש באים לידי שחוק והוללות ,מי ביקש מהם רמוס בחצרות בית ה׳ יתברך, בשעה שבאים רק לחלל את הקודש וספר תורה פתוח ללא כל 26 נוהג בם בושה ,גדול עונם מנשוא רחמנא ליצלן ,אוי להם מיום הדין ,וגם אלה שיוצאים בשעת קריאת התורה עברה גדולה בידם ,יוצאים ומרעישין ליד בית הכנסת ,שותים ,ומשוחחים ביניהם דברים בטלים ובחגים גם מעשנים ליד בהכנ״ם ומפריעין לקהל המאזינים לקריה״ת ,ולא יודעים שאסור לצאת בזמן קריאת התורה רק לצורך גדול כגון אם אדם נצרך לנקביו ,או אונם אחר ,וגם במקרה שזקוקים לצאת מותר לצאת רק בין גברא לגברא דוקא ,כמ״ש מרן בשו״ע או״ח )סימן קמ״ .0עכ״ד. ואנא עבדא סהיד ,שממנהג זה יצאו כמה מחלוקות בביהכנ״ם, בין אדם לחבירו ,אחר שנכנס יין וצא סוד ,וגם בין איש לאשתו, אחר שבא הבעל שתוי מביהכ״נ ,ומילא כרסו ומשלח לשונו כחיצים ,על אשתו ובני ביתו ,ואין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, ומשום כך האשה ובני הבית נאלצים לעזוב את הבית ולא לסבול מבעל הבית ,וכבר הליצו בעלי הרמז ,ערק אותיות קרע ,שאם שותה לא כסדרן כיאה וכנאה קורע עצמו מחבריו ובני ביתו. אסיפא דמלתא ,מצוה רבה על כל רב עיר ורב בית כנסת ,לבטל את המנהג הרע הזה של שתית שתיה חריפה בבית הכנסת ע״י אנשים פוחזים עמי הארצות .ויקראו בגרון ולא יחשוכו ,עד מתי תשתכרון ,ויבטלו בדרכי נועם ובנתיבות שלום בתוכחות מוסר, ויבואו על שכרם כפליים ,ויזכו לראות בטוב ירושלים .וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות .אכי״ר. נוהג בם 27 סימן ד׳ עוד זה מדבר בענין הנ״ל -תשובת הרה״ג רבי משה עטיא זצ״ל אחר הדברים האלה ,קבלתי מהרה״ג רבי אברהם נבון שליט״א, ישלח ה׳ דברו וירפאהו ,תשובה בכתב יד של הרה״ג רבי משה עסיא זצ״ל >מח״ם שו״ת מעט מים( ,והיא לא נדפס׳ה עד עתה ,ולזיכוי הרבים אעתיק דברים אחדים מתשובתו ,ויהיו שפתות הצדיק דובבות בקברו ת״ל: מודעת זאת בכל האר׳ש שביהכ״נ ובהמ״ד נקרא מקדש מעט דכתיב ואחי למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בביהכ״נ ובהמ״ד מדאוריתא ,ולכן ראוי ליזהר בכבודם ולשבת שם כאימה וביראה ,ואותם שנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי ,ובזוה׳׳ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כניסתא לית ליה חולקא באלהא דישראל ומי האיש הירא שלא יקרע סגור לבבו בראותו דברי הזוה״ק הללו ,ותסגי לן יקיר סהדות׳א מ״ש בס׳ לב דוד פרק כ״ב דף מ״ט הבי״ד הר׳ קונטרס היחיאלי וזל׳׳ה, דהרמ״ק ז״ל ורבעו האר״י ז״ל פסקו הדיבור בבהכ״נ אפילו בדברי תורה ,וכ״כ הבאה״ט באורח חיים סימן קנ״א סק״ד 28 נוהג בם וז״ל ורבעו האר״י ז״ל היה נזהר מאוד שלא ידבר בביהכ״נ אפילו דברי מוסר פן ימשך ממנו דברי חול ע״ש ,אתה הראת לדעת שאם המלאכים הראשונים אשר כל רז לא אניס להו ובקיאים במצות התורה ובקלות ובחמורות ונהירין להו שבילי רקיעא כשבילי ארעא ,ובכל זאת חשו לה ומנעו עצמם לדבר דברי תורה שיש בה מצוה ע״י שב ואל תעשה ח״ו לזלזל בכבוד מלכו של עולם ,ק״ו ליתמי כמונו ,אשר לא ידענו בין ימיננו לשמאלנו ,דצריכים ללכת בדרכיהם הישרים והתמימים, וביותר פסתה המספחת הרעה הזאת ביום שב״ק שחל בו ברית מילה או בר מצוה או חתן וכיוצא בו מביאים מיני משקים מינים .ממינים שונים )ארק וקונייאק וכר( לבהכ״נ וממתינים מלשתות עד שיהיה ס״ת פתוח והש״ץ קורא פרשת השבוע שאז אסור לדבר אפילו בדברי תורה אפילו בין גברא לגברא כמ״ש הגאון הגדול חיד״א ז״ל בסה״ב לדוד אמת, באותה שעה הם מכבדים זה לזה בכוסות מלאים ארק וקונייאק וכיוצא בזה כמעט כל העם הנמצאים שם ונכנס יין יצא-סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטלה במעון הקודש ,נר נוסף על ביטול כמה אמנים של המברכים ,ופוק חזי מאי דאירע להגאון האדיר כמוהר״ר מרדכי יפה ז״ל בעל הלבושים עם מהר״י אבוהב זלה״ה על שלא ענה אמן על ברכת בפה״ע שבירך בנו אע׳׳פ שהיה טרוד בלימודו ,ומה שאירע להחסיד שהיה במדינת איספאנייא שלא ענה אמן על ברכת הכומר שבירך למלך כמבואר בא׳ר לח׳י רא׳י בסה״ב אוה״ח בפרשת וישלח דף צ״ג ע״ב לך נא ראה ומצאת כי תדרשנו ,תסמר שערת אנוש מחומר שבו ,ולבבות יכאבו ,עד שנעשה כהיתר נוהג בם 29 לרבים מעמי ארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו ואעפ״כ אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג אוי להם מיום הדין ומיום התוכחה ,כל זה ויותר מזה דרשתי ברבים, ובפרט בביהכ״נ ברית שלום שאנכי הצעיר המע״ט ישצ״ו ]זצ״ל[ מתפלל שם והיה סוף דבר אחר עמל וטורח עם הגבאי של הביהכ״נ הנזכרת שהיה באותה שעה ,עלה בידי שלא לשתות מה ששותים בתוך קריאת התורה ,עד אחר קריאת התורה וההפטרה זהו מה שהשיגה ידי יד כהה אחרי מארי׳ך טרח׳א ,ואחרי מופלג בא אתנחת׳א ונעשה הוועד של ה׳ אנשים בבחירות של הקהל הקדוש של ביהכ״נ הנז׳ ובראשם מר מנחם כהן שמו כשם רבו ,ובקרבו ישים או׳ר ב׳ו ,שעמד בפרץ ועקר את המנהג הרע הזה )מנהג אותיות גיהנם( ולא השאיר בו לא ענף ולא שורש שלא לשתות בביהכ״נ הנז׳ שום משקה אפילו אחר קריאת התורה וההפטרה אנא דאמרי ישר חילו, יטב מזלו ,וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ,וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין וענוש יענש בכפלי כפלים שנאמר בית דוד כה אמר ה׳ הבו לבקר משפט והצילו גזול מיד עשוק וכר )ירמיה כ״א( ופירש״י ז״ל לא ענש אלא מי שבידו לשפוט )שבת נ״ד ע״ב( ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב .עכד״ק. 30 נוהג בם סימן ה׳ ברכה על נרות שבת אחר ההדלקה כ׳ באייר התשס״ג לכבוד מעלת הרב הגדול .מעוז ומגדול .הדיין המצוין היושב בין המשפטיים .פלג אלקים מלא מים .אהוב למעלה ונחמד למטה .קולע אל השערה ולא יחטא .הרה״ג רבי יהושע מאמאן שליט״א .יאריך האל ימיו בטוב ושנותיו בנעימים .עד בוא משיח צדק ובשוב ה׳ ציון ברחמים. שלום וברכה, שמחתי מאוד לקבל מכת״ר את ספרו היקר עמק יהושע חלק ר, וכשמו כן הוא לן בעומקה של הלכה ,והוא כלי מחזיק ברכה. ובלומדי בו ראיתי מה שכתב כת״ר בחלק וז״ל :בענין הדלקת הנרות בערב שב״ק ,העיקר להלכה לספרדים דידן לברך לפני ההדלקה וכמ״ש ג״ב בספר יחוה דעת חלק ב׳ סימן ל״ג ,ראה שם ,ורק פעם אחת בשנה האשה תעשה תנאי בפה מלא שאינה מקבלת שבת ,רק אחרי ההדלקה .וכמ״ש ג״כ שם. עכ״״ל .וכן בקודש חזיתי למדן הראש״ל רבינו עובדיה יוסף שליט״א בספרו יביע אומר חלק ט׳)חאו״ח סימן ק״ה< שכתב לחזק דברי כת״ר שכתב שהעיקר להלכה שצריך לברך קודם הדלקת או״ח)סימן כ״ט סעיף ב׳( נוהג בם 31 הנרות בער״ש .ובמחילת כת״ר ובהרמנותיה דמר אמרתי להשיב על דבריו ,כי ידעתי שמנהג מרוקו ומנהג כל נשות הספרדים ועדות המזרח לברך אחר ההדלקה. איתא בגמרא בפסחים >ז (:ובמגילה >כא 0אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן ,וכתב הרמב״ם )פ״ה מהלכות שבת הלכה א׳( וחייב לברך קודם ההדלקה בא״י אמ״ה אקב״ו להדליק נר של שבת .וכ״כ גם בפרק י״א מהלכות ברכות הי״ג .ע״ש .והרב המגיד בהלכות שבת שם כתב שכך כתוב בסדר רב עמרם וכן הסכימו כל האחרונים ז״ל .ע״ש .והאו״ח בדיני הדלקת הנר בער״ש אות א׳ הביא להלכה דברי רב עמרם והרמב״ם הללו ,וכן פסק בכל בו)ריש סימן ל״א דכ״ה ע״ג( .ע״ש. וכ״כ המרדכי בפרק במה מדליקין)סימן רצ״ג( .וכ״כ ר׳ יעקב בהר׳ יהודה חזן u1V13־ pבספרו עץ חיים ח ״א )הלכות שבת ריש פרק ששה עשי( וז״ל :ומדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה ומברך תחילה אקב״ו להדליק נר שבת וכר .עכ״ל .וכן מבואר בשבה״ל)סימן נ״ט( בשם אחיו ר׳ בנימין .וע״ע בראבי״ה )סימן קצ״ט( .וכן מוכח ממש״כ רבנו אשר בר חיים בספר הפרדס)פרק י״ג עמי קנ״ח( שקודם מברכים על נרות שבת וז״ל :ונראה לי ,שאינו רשאי לשוחח כלל עד שיסיים מלהדליק כל הנרות כמו בביעור חמץ או בשאר מצוות ,ואם שח חוזר ומברך אחרת וכוי .עכ״ל .אבל מהרי״ו בפסקים שבסוף הספר )סימן כ׳׳ט( כתב וז״ל :מקצת נשים נוהגים, שמדליקים את הנרות ואח״כ משימים את ידיהם פרושות נגד הנרות ואז מברכות ואח״כ מסלקות ידיהם ,והא דפורשים ידיהם, כי היכי דליהוי עובר לעשייתן .ולא רצו לברך קודם ההדלקה, 32 נוהג בם שא״כ קבלו שבת ולא מצו תו לאדלוקי .עכ״ל .והרמ״א בדרכי משה )סימן רס״ג אות ב׳( הביא דברי המרדכי הנ״ל שמברכים קודם ההדלקה ,וכתב עליו שהמנהג לברך אחר ההדלקה .ואח״כ הביא מ״ש מהרי״ו שמשימים ידיהם לפני הנרות עד אחר הברכה כדי שתהיה הברכה עוברת לעשיה ,וכתב עליו שכן הוא המנהג .ע״ש. ובהגהת הש״ע שם סעיף ה׳ הביא המחלוקת בזה ושהמנהג כמ״ש מהרי״ו. אולם נראה ממש״ב בסידור הרס״ג)עמי ק״ט( וז״ל :לפני שקיעת החמה ביום שישי חובה שנדליק נר של שבת ״ותבינו״ מברך עליו להדליק נר השבת וכוי .עכ״ל .שלא כולם היו מברכים על הדלקת נר שבת .ומשמע שלא תיקנו חכמי הגמרא לברך עליה, אולם הראבי״ה בהלכות שבת כתב וז״ל :וברכת נר של שבת מפורש בפרק הרואה בירושלמי שצריך לברך בא״י אמ״ה אקב״ו להדליק נר של שבת ,ועל של יום טוב להדליק נר של יו״ט וכוי. עכ״ל .וכיו״ב כתב בריש הלכות יו״ט )סימן תשי״ב( .ע״ש .וכ״ה באו״ז הלכות ער״ש )סו״ס י״א( ובהגהמ״י)פרק ה׳ מהלכות שבת ה״א( ובמרדכי שבת )סימן רע״א בהגה( .הרי שהיו מברכים אותה בזמן הגמרא ,אמנם בירושלמי שלפנינו אין מזה כלום ,וכנראה לראשונים אלו היתה גרסא אחרת בירושלמי .וכ״כ הגר״א בביאוריו לסימן רס״ג אות ט׳ שציין לירושלמי פרק הרואה .ע״ש. ומצאתי בחפיש׳ה לרב יוסף קפאח זצ״ל בפירושו לרמב״ם )הלכות שבת פרק ה׳ סק״א וסק״ז( שכתב שברכה זו לא נזכרה בגמרא, ובימי הגאונים עדיין לא היתה נהוגה בכל ישראל אלא מקצתם ברכו ומקצתם לא ברכו .וכמ״ש הרס״ג בסידורו .וכתב להוכיח נוהג בם 33 ממרץ בספרו מגיד מישרים )ריש פרשת ויקהל( שמרן ראה בחובת הדלקת נר שבת פעולה נגד הכופרים בתורה שבעל פה שעליהם נאמר ״ורשעים בחושך ידמו״ .עכ״ד .ע״ש .וא״כ יוצא שברכת הדלקת נר שבת נתקנה בזמן הגאונים להוציא מליבם של הקראים שאוסרים להדליק אש בביתם ומצאו סמך לדבריהם ממה שכתוב ״לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת״ וכנראה שברכה זו נתקנה בזמן הרס״ג שהיה מתנגד גדול לקראים ,וכמ״ש הרב רצון ערוסי שליט״א במאמרו בסיני)ניסן אייר תשל״ט( אימתי נתחדשה ברכת נר של שבת ,וכ״כ הרב וייס בספרו דור דור ודורשיו ח״ד )עמי ,(97וכידוע הרס״ג חיבר ספר מיוחד ״מאמר נר שבת״ ובו הפריך את כל טענותיהם של הקראים בענין איסור הדלקת נר שבת )גוף הספר נאבד ולא נשתיירו ממנו אלא קטעים( .וכ״כ רבי בנימין מנשה לוין בקונטרס תולדות נר של שבת להביא ראיות שברכת הדלקת נר שבת תוקנה בזמן הגאונים ,ובסוף תקופת הגאונים עדיין לא היה ברור אם הברכה היא הלכתא או מנהגא ורב שרירא גאון בתשובת הגאונים )סימן פ״ב( ובשערי תשובה )סימן צ״א( ורב האי גאון קובעים שהוא הלכתא ולא מנהגא .ואתה הראת מכל האמור שברכה זו של הדלקת נר שבת נתקנה בזמן הגאונים ואין הוכחה כלל מהגמרא בפסחים)שם( ובמגילה)שם( שמברכים אותה קודם ההדלקה כשאר המצוות שמברך עליהם עובר לעשייתן, הואיל ולא נהגה בזמן הגמרא. והנה עתה אינה ה׳ לידי שו״ת תורת רפאל ושם כתב בהלכות שבת)סימן ג׳( ליישב דעת הסוברים שבהדלקת הנר של שבת צריך להדליק ואח״כ לברך שאם מברך בתחילה כבר קיבל עליו שבת 34 נוהג בם ואסור להדליק אח״ב הנרות ,ואם נקשה מהגמרא בפסחים >דף ז(: בי רב אמרי חוץ מן הטבילה אמאי לא חשיב נמי הדלקת נר שבת והוכיח שם שלדעת רב אין מברכין על הדלקת נר שבת ממה שאמר בגמרא בשבת )כה (.הדלקת נר בשבת חובה וכתבו שם התום׳)ד״ה חובה( ויש שרוצים לומר דאין לברך על הדלקת נר כיון שאמר עליה שהיא חובה וגם במים אחרונים אמר חובה וכמו שאין מברכין על מים כך אין מברכין על הדלקת הנר וכל היכי י״ז< והרשב״ם דאמרי בי רב הוא משמי דרב כדעת התוס׳ )ב״ב ק״ה( והואיל ולרב ליכא ברכה משום הכי לא קחשיב הדלקת נ ר ש ב ת )ראה או״ז חלק ב׳ הלכות סימן פ״ו דחולק על האי כללא וסברי לי דסתם בי רב אינו משמי דרב וכן שאילתות בהשמטות לח״ג סימן ט״ז וכן העיר מזה המהר״ם שיק ז״ל יו״ד רמ״א( .עכ״ל .הרי הראיתיך בעינך שאין דין עובר לעשייתן בהדלקת נרות שבת. וגם הלום ראיתי להרה״ג רבי חיים דוד שלוש שליט״א בשו״ת חמדה גנוזה חלק א׳ )שאלה י״ג( שהביא דברי הגרי״ע שליט״א בשו״ת יביע אומר חלק ב׳)סימן ט״ז אות ב׳( מ״ש מהרי״ו מקצת נשים נוהגות שמדליקים ואח״ב פורשים ידיהם כי היכי דליהוי עובר לעשייתן ולא רצו לברך קודם ההדלקה שא״ב קבלו שבת ותו לא מצי לאדלוקי .ע״ב .והקשה עליו הגרי״ע ממה שאמרו בפסחים >ז 0כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן והוה ליה למימר p nמהדלקת נרות שבת .ו ת י ח ע״פ מ״ש רעק״א דהא דאמרינן p nמן הטבילה שאף בדיעבד אם ברך על הלולב כשהוא מונח בכלי לפני שיטלנו א״צ לחזור ולברך וה״נ י״ל שאע״פ שנוהגות לברך לסוף לחוש לבה״ג שקבלת שבת תלויה נוהג בם 35 בהדלקת הנרות וברכתם מ״מ הואיל ודעת הרבה פוסקים דלא כבה״ג אם עברה וברכה קודם ההדלקה מדלקת אח״כ על סמך הברכה וא״צ לחזור ולברך .עכ״ד .פירוש דבריו דמ״ש בגמרא חוץ מהטבילה לענין דיעבד קאמר שאם ברך הגר לפני הטבילה צריך לחזור ולברך ,אבל אם בירכה לפני ההדלקה א״צ לחזור ולברך ,ודבריו תמוהים שהרי קושיתו למהרי״ו שסובר שאם ברכה אסור לה להדליק ,וא״כ היכי קאמר אם עברה ובירכה מדלקת א״צ לחזור ולברך ,הרי אסור לה להדליק למהרי״ו ,וכיון שאסור לה להדליק למהרי״ו מה שייך לומר א״צ לחזור ולברך ,על מה תחזור לברך ,ואם רצה להעמיד הגמ׳ באם בירך בדיעבד ,כך היה צריך לומר חוץ מן הטבילה שאם בירך לפני הטבילה חוזר ומברך משא״כ בהדלקה דלא שייך לחזור ולברך כיון שאסור להדליק ולכן לא קאמר חוץ מן הטבילה לענין דיעבד ,ונלע״ד דאינה קושיא כי בש״ס לא נזכר כלל לברך על הדלקת הנרות ולכן לא אמרו חוץ מן הדלקת נר שבת .עכת״ד. ועוד יש לאלוה מילין בס״ד ,שניתן לומר שהמברך אחר הדלקת נר שבת נקרא עובר לעשייתן ,וכמ״ש הרב ישועות י ע ק ב ) ס י מ ן רס״ג ס״ק ב׳( שאף לאחר ההדלקה כל זמן שהנר דולק חשיב עובר לעשייתן וכמ״ש הרא״ש בשם ר״ת )פרק קמא דפסחים סימן rשמה שחלקו חכמים בלשון הברכות שיש מהן שתקנו לברך בלשון על ויש שתקנו בלשון למ״ד שכל מצוות שנעשות מיד ,יש לברך עליהן על כגון מקרא מגילה על הטבילה וכר ,אבל להניח תפילין להתעטף בציצית וכר יש בהן שיהוי .עכ״ד .וכן מצאנו שכל זמן שסמוך למצוה הרי זה נקרא עובר לעשייתן ,וכמ״ש הרמ״א ביורה 36 נוהג בם דעה )סימן י״ט סעיף א׳( שאם שחט דבר דאיתיליד בו ריעותא וצריך בדיקה ישחטנו בלא ברכה וכשימצא כשר מברך על השחיטה ובלבד שיהא סמוך לשחיטה .וכן מצאנו בהלכות ציצית ותפילין וסוכה שכל זמן שמקיים את המצוה ,אם שכח לברך יכול לברך. וה״ה כאן בהדלקת נר שבת אם מברך אחר ההדלקה יש בזה עובר לעשייתן ,ולפיכך מכסות הנשים את עניהן אחר ההדלקה ומברכות ומסלקות את הידים וזה מיקרי עובר לעשייתן .וכמ״ש הרמ״א וכמבואר. ועוד יש לדעת כי מלשון מרן שכתב בסימן רס״ג סעיף ה׳ כשידליק יברך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת ,אי אפשר לדעת מה דעתו, האם קודם לברך ואח״כ להדליק או קודם להדליק ואח״כ לברך, וכמ״ש רבי משה כלפון הכהן זצ״ל בשו״ת שואל ונשאל ח״ב )סימן נ״ח( דמלשון מרן שכתב כשידליק יברך משמע אחר שידליק, דאם כונתו כשרוצה להדליק היה צריך לומר כשמדליק דר״ל כשבא להדליק" .עכ״ד) .אולם אין לפרש במרן שבעודו מדליק יברך דהא נפסק להדיא בש״ע או״ח סימן קפ״ג סעיף י״ב וסימן קצ״א סעיף ג׳ ,שאסור לעשות מלאכה בעודו מברך ,וכן העיר בחיבור יד סופר ח״א סימן פ״ח( .ומש״כ בספר מנוחת אהבה ח״א )פ״ד הערה (!2לדייק מלשון מרן בסעיף י׳ שכתב :ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו וכוי, שצריך לברך ואח״כ להדליק ,כבר עמד על דיוק זה הרה״ג רבי דוד חיים שלוש שליט״א בספרו חמדה גנוזה ח״א)שאלה י״ג אות ה׳( וז״ל :הנה בסעיף ה׳ שהזכיר דין ברכת ההדלקה סתם וכתב כשידליק יברך וכו׳ ולא ביאר מתי יברך לפני ההדלקה או לאחריה נוהג בם 37 משום שלא רצה להכריע בדבר שאם יפסוק לברך לפני ההדלקה ככל הברכות שמברך עובר לעשייתן יבוא לידי חילול שבת למ״ד ד ב ב ר כ ה הוי קבלת שבת ,ואם יפסוק לברך אחר ההדלקה הרי צריך שיהיה עובר לעשייתן .והשאיר הדבר סתום שכל אחד ינהג כפי שנהגו אבותיו ואמותיו הקדושות ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ,ואפשר גם שכונת לשונו הטהור שכ״שידליק יברך״ היינו יברך וידליק כאחד וכמ״ש השבה״ל :אבל בשעת עשייתן יכול לברך ,והנה פשוט וברור שבסעיף זה שהוא עיקר הדין של ברכת ההדלקה כאילו גלה מרן דעתו בלשונו שאינו יכול להכריע בדבר אם לברך קודם או להדליק קודם ,שאם דעתו לברך קודם היה כותב ״ויברך קודם ההדלקה״ כלשון הרמב״ם כדרכו תמיד. וכן הביא הרמ״א שכתב יש מי שאומר שמברכים קודם ההדלקה ויש מי שאומר שמברכים אחר ההדלקה .שאם דעת מרן לברך קודם ההדלקה היה לו לרמ״א לכתוב :ויש מי שאומר שמברכים אחר ההדלקה ולפי״ז מ״ש בסעיף י׳ :לבה״ג כיון שהדליק חל עליו שבת ועפי״ז נוהגות נשים שאחר שברכו והדלקו וכוי ,לאו בדוקא שברכו קודם שהדלקו ,אלא הוא הדין שהדליקו לפני שברכו כל אחד כפי מנהגו וחדא מנייהו נקט ,א״נ כפי פירוש שני שכתבתי בסעיף ה׳ דהיינו שמברכים ומדליקים כאחד ,ואחר שברכו והדליקו כאחד משליכות הפתילה ,ובודאי שאין לדקדק מכאן)כפי שדקדק הגרי׳׳ע( שדעת מרן שמברך קודם ההדלקה שאם זו היא דעתו היה לו לבארה בסעיף ה׳ בעיקר הדין של הברכה ,ועוד שבב״י לא הכריע בדבר ,אלא ודאי שמש״כ לאחר שברכו והדליקו לאו דוקא וכנ״ל .עכ״ל .ע״ש באורך וברוחב ,ושם דחה כל דברי הראש״ל רבינו עובדיה יוסף שליט״א. 38 נוהג בם על פי האמור הואיל ודעת מרן איננה ברורה האם להדליק קודם או לברך קודם ,ידוע הכלל במקום שלא ברורה דעת מרן או שלא חיוה דעתו עושים כהרמ״א וכמ״ש בספר משכנות הרועים >דף מ׳ ודף ר״ז< וכ״כ רבי יצחק בן ואליד זצ״ל בספרו ויאמר יצחק ח״א )דף ע״א ודף קע״ה< וכ״ב רבי משה מלכה זצ״ל בספרו מקוה המים ח״ה )או״ח עמי ל ״ 0שאבותינו קבלו עליהם את דעת מרן הב״י והש״ע ובמקום שלא גילה דעתו או שהדבר מסופק הולכים אחר הרמ״א .ועוד כתב שם )עמי ל״ב( שנהגו במרוקו כדעת הרמ״א לברך על הדלקת נרות שבת אחר ההדלקה ,ואף שאנו פוסקים כדעת מרן והוא לא כתב כן מ״מ דבריו סתומים ויכולים להתפרש לכאן ולכאן ,ואף שבמקומות רבים כתב במפורש לברך קודם וא״כ גם כאן היה צ״ל כשידליק יברך קודם וכו׳ ועכ״פ מלת כשידליק פירושה או כאשר ידליק כלומר אחרי שכבר הדליק או יהיה פירושו כאשר ירצה להדליק ואחר שהלשון סתום ונוטה קצת לומר אחרי ההדלקה ,לכן בא הרמ״א והכריע שהמנהג הוא להדליק ואח״ב לברך ,וטעמו מבואר שלהיות וכל מצות הדלקת נר של שבת היא משום שלום בית ועונג שבת כמ״ש שם ס״ב וס״ג א״ב עיקר מצותו היא ההנאה שנהנים ממנו ולא ההדלקה בניגוד לנר חנוכה שהעיקר היא ההדלקה ולא ההנאה שהרי אסור לנו להשתמש בהם ולכן לפני שנהנין מברכות והוי עובר לעשייתן. ועוד מצא סמך למנהגינו ממש״כ באוצה״ג מ׳ שבת )סימן קי״א( בשם רב שש״ג שמה שמברכים להכניסו אחר המילה ולא לפניה כשאר כל המצוות שמברכין עליהן עובר לעשייתן משום שחוששים שמא תתקלקל המילה ונמצא שמברך ברכה לבטלה. ולפי״ז י״ל בנידון דידן נמי אם יברך קודם ההדלקה שמא לא תצא נוהג בם 39 לפועל וכגון שאין לו רק גפרור אחד ולא יבערו אפילו יש לו תחילה בידו נר דלוקה שמא יכבנה הרוח ולא יצליח לחדליקה ותהיה ברכתו לבטלה לכן תקנו לברך אחר ההדלקה כי אן אין שום חשש זהו מה שנלע״ד להמליץ בעד מנהגינו .עכ״ד .והואיל והרמ״א הביא את שני המנהגים ביש ויש ,וסיים ביש אומרים להדליק ואח ״כ לברך קיי״ל הכלל יש אומרים ויש אומרים הלכה כי״א בתרא גם בדברי הרמ״א ,כמ״ש בשואל ונשאל הנ״ל ובחיבור יד סופר הנ״ל .ואכמ״ל. ואתה תחזה שמרן בהלכות נט״י )סימן קנ״ח סעיף י״א( נטה קו מדברי הרמב״ם שפסק בהלכות ברכות )פרק ו׳ הלכה ב׳( שמברך קודם הנטילה ,ופסק בשלחנו הטהור לברך אחר הנטילה ,וא״כ יוצא שאין דעת מרן בכל מקום מברך עובר לעשייתן .ודו״ק. ומ״ש ביחוה דעת ח״ב )סימן ל״ג( וז״ל :ושמעתי מפי מגידי אמת, שהגאון המפורסם רבי איסר זלמן מלצר זצ״ל ,הורה להלכה ולמעשה לרעייתו הרבנית ולבני ביתו לברך קודם הדלקת הנרות בערב שבת .עכ״ל .הנה אין ראיה כלל מהגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ״ל ,כיון שהוא נהג בכל המצוות לברכם עובר לעשייתן, וכן נהג גם בנטילת ידים וגם בהדלקת נרות בערב שבת ,וכמובא בספר בדרך עץ החיים חלק ב׳)עמי .(410 והנה מ ק הראש״ל הגרע״י שליט״א בשו״ת יחוה דעת ח״ב )סימן ל״ג( ובהליכות עולם ח״ג >עמ׳ מ״ג( כתב שרבותינו האחרונים העידו בגדלם שהמנהג כדעת מרן לברך ואח ״כ להדליק וציין כמה ספרים .ע״ש .ובאמת אף אחד מהם לא כתב מה המנהג מלבד ספר שתילי זיתים שהעיד שכך מנהג תימן ,ואין ללמוד ממנהגם 40 נוהג בם לשאר עדות הספרדים ,כי בהרבה דברים נוהגים הם אחרת מהספרדים ,והם אזלי בכל דוכתי בתר הרמב״ם ,וגם התמנים בחלק מקומותם למושבותם נהגו להדליק ואח ״כ לברך וכ״כ בזית רענן על שתילי זיתים )סימן רס״ג ס״ק י״א( וז״ל :ומיהו שמעתי דיש מקומות מעטים אצלנו ]התימנים[ שנהגו כדעת הרמ״א .עכ״ל .וכן כתב רבי יצחק רצאבי שליט״א בקיצש״ע שלו)סימן נ״ז סעיף ז׳ הערה כ״ח( שיש מי ששינו את המנהג ע״פ הגהת הרמ״א .וכמ״ש בשו״ת אדני פז ח״ב )סימן ל׳( .ע״ש .וכנראה שהיו בזה כמה מנהגים בתימן. ותבט עיני בשורי בשו״ת חמדה גנוזה הנ״ל )אות ז׳( שכתב להשיג על דברי הראש״ל הגרי״ע שליט״א בשו״ת יבי״א ח״ב )סימן ט״ז אות ו׳( _שאין לנו לנהוג כאיזה מקומות של רבני אשכנז אשר גם הם מודים שאין זה מעיקר דינא אלא שכבר נהגו .עכ״ל. וכתב שם שאין זה איזה מקומות באשכנז אלא זהו מנהג שכל יהודי -pxהמערב)המגרב( שמהוים חלק גדול מהיהדות הספרדית ושהיו בה גאוני עולם עוד מלפני ראש הפוסקים הרי״ף ,וגם בעיר בגדד שבבבל יש שנוהגות להדליק קודם ,ויש שנוהגות להדליק ולברך כאחד ,נמצא שאין זה מנהג של איזה מקומות של רבני אשכנז .גם מה שכתב שאין זה מעיקר דינא אלא שכבר נהגו ,תמה עליו שהרי עיקר הברכה על הדלקת הנר אינו אלא מנהג וכפי שהזכיר שם בראשית דבריו ,וא״ב מה שהספרדים נוהגים לברך לפני ההדלקה אינו אלא מנהג ,ושניהם לא מעיקר הדין .עכ״ד. איברא דיש להעיר עוד על דברי הליכות עולם הנ״ל שכתב שראינו לרבותינו הספרדים שהעידו בגדלם על המנהג שהוא דעת נוהג בם 41 מרן לברך ואח״כ להדליק .עכ״ד .ובמחילה מכבודו שראינו בדברי האחרונים הספרדים ההיפך ,שהעידו בגדלם על המנהג להדליק ואח״כ לברך .וכמו שהביא הרה״ג רבי יעקב חיים סופר שליט״א בחיבוריו יד סופר ח״א)סימן פ״ח( ובספרו זכות יצחק ח״ב)סימן נ״ט סעיף ח׳( ובספרו מאמר יעקב )סימן כ״ב סעיף ב׳( רשימת פוסקים ראשונים כמלאכים עד אחרוני אחרונים ,מפוסקי הספרדים ,שנהגו נשותיהם להדליק ואח״כ לברך ,ומצא בספר הנייר לאותו קדמון עלום שם ,מבעלי התוספות בהלכות שבת )דיני הדלקה והטמנה דף מ״ 0שכה כתוב שם :הנשים שלנו שנהגו שלא לברך על נר שבת עד אחר שהדליקה פתילה האחרונה ,הדין עמהם וכשר הדבר בעיני האלקים .עכ״ד .וכ״כ מרן החיד״א בספרו מחזיק ברכה)סימן דס״ג אות nוכ״כ רבי אליעזר פאפו בספרו חסד לאלפים )או״ח סימן רס״ג אות oוכ״כ רבי מסעוד רקח בספרו מעשה רוקח על הרמב״ם )הלכות שבת פ״ה דקנ״ו ע״א( וכ״כ רבי חיים פלאג׳י בהגדה של פסח חיים לראש )דיני הטבת נרות אות ג׳ ד״ל ע״ב( ורבי אברהם חמוי בספרו בית הבחירה )דיני הדלקת הנר דיו״ט אות ט׳( .וכן המנהג בבבל וכמ״ש הגרנ״א דנגור בספרו גדולות א ל י ש ע ) ס י מ ן רס״ג אות י״ 0ורבינו יוסף חיים בספרו בן איש חי ש״ב )פרשת mאות ח׳( והגאון רבי יעקב חיים סופר בספרו כף החיים )סימן רס״ג ס״ק ל״ד( וכן המנהג במרוקו וכמ״ש הרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )שבת( וכן העיד הרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן ח״ב )חאו״ח סימן ע״ב אות ב׳( .וכן המנהג בג׳רבא וכמ״ש רבי זקן משה מאזוז בספרו שפתי צדיק )דיני קTוש דכ״ג ע״ב( ורבי משה כלפון הכהן בשו״ת שואל ונשאל ח״ב )סימן נ״ח( ובספרו ברית כהונה )או״ח מערכת ש׳ אות ב׳( .וכ״כ הרה״ג רבי בן ציון אבא שאול זצ״ל 42 נוהג בם בספרו אור לציוץ ח״ב )פי״ח סימן ג׳( והרשימה עוד ארוכה, ואכמ״ל .ועכ״פ אתה תחזה שכל חכמי הספרדים כתבו שהנשים ידליקו קודם נרות שבת ואח״ב תברכנה ,ואף שכולם ראו את דברי הרמב״ם שכתב קודם לברך ואח״כ להדליק .ואשרי תבחר ותקרב. עוד רגע אדבר ,אודות מש״כ כת״ר להתנות פ״א בשנה שאינה מקבלת שבת בברכה רק אחר ההדלקה ,וכבר העיר בשו״ת חמדה גנוזה הנ״ל )סעיף י״ב( על הראש״ל הגרי״ע וז״ל :ודבריו תמוהים שאם אתה אומר שבעצם הברכה להדליק מגלה דעתה שאינה רוצה לקבל שבת עד שתדליק ,ממילא אינו praלמקום צורך שיהיה מותר להתנות כי לא שייך קבלה בברכת ההדלקה מעיקרא, והמג״א כתב דבריו על המנהג שהמדלקת שבת בהדלקה ,אם לא שתתנה וע״ז קאמר ונ״ל דאין להתנות כ״א לצורך .גם המג״א לא אמר לכ״ע ,אלא ונ״ל ,ועוד מה יענה למנהג הגאונים שנהגו להדליק ואח״כ לברך מחשש אסור דשבת והרי הברכה עצמה הוי תנאי ,ורה״ג סובר דמהני תנאי .ונלע״ד ליישב שהסוברים דברכה הוי קבלה סוברים שמן הדין צריך להדליק ואח״כ לברך משום דבברכה יש שני צדדים ,מצד ההכנה לברכה והברכה הוי קבלת שבת ,ומצד שמברך להדליק הוי גילוי דעת שעדיין אינו רוצה לקבל שבת ,ולצאת ידי ספק חלול שבת תקנו להדליק ואח ״כ לברך ,והוי כאלו קבעו שהברכה הוי קבלה ,והמברך קודם ההדלקה אע״פ שאמר להדליק בטלה דעתו אצל חכמים ואסור להדליק .עכ״ל. ועיני תחזינה מישרים למש״כ הרה״ג רבי יעקב חיים סופר שליט״א בספרו זכות יצחק הנ״ל ,כי אץ לטעון שיש חשש ברכה 43 נוהג בם לבטלה באשה המברכת אחר ההדלקה מכמה טעמי תריצי דמלבד שכך היה המנהג הפשוט וכנ״ל ,הרי שיש כאן בנידון זה ספיקות הרבה ,ספק כבעל הלכות גדולות שדעתו להדליק ואח ״כ לברך, ואף אם תמצי לומר כחולקים על בה״ג ,ספק כסברת האור זרוע דבעלמא אפשר לברך אחר עשיית המצוה ,ספק כרבינו הפרי חדש ורבים דעימיה דכל שמברך על המצוה אחר עשייתה תוך כדי ד י ב ו ר אף להרמב״ם שפיר דמי ,ואף אם תמצי לומר כתבואות שור ודעימיה החולקים על הפרי חדש וסבירא להו דלא מהני לברך אחר עשיית המצוה אף תוך כדי דיבור ספק כסברת המג״א )סימן רס״ג( ודעימיה דאפשר לברך כל זמן שהנר דולק דחשיב מצוה נמשכת ,וא״כ בריבוי הספקות ,וספקי הספקות תו לא מקרי ברכה לבטלה ח״ו שהרי כבר ידעת שכל המברך כשיש ספק ספיקא בברכות לא נחשבת ברכתו ברכה לבטלה ח״ו .עכ״ד. המורם מכל האמור :מנהג נשות הספרדים ועדות המזרח לברך על הדלקת נרות שבת אחר הדלקת הנרות ,וכדי שיהיה עובר לעשייתן מכסות עיניהן ומברכות ומיד אחר הברכה מגלות עיניהן. ובתר החתימה הנני מברך את כת״ר בברכת ״אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך״ מתוך רפואה שלימה ונהורא מעליא. בברכת התורה, כפיר ברוך מבורך דדון 44 נוהג בם סימן ו׳ ברכה על הדלקת נרות יו״ט קודם ההדלקה או אחר ההדלקה ראה ראיתי בסידור עוד אבינו חי)מועדים( ,שכתב בשם רבי יעקב רקח זצ״ל בספרו שלחן לחם הפנים )כת״י( ,שגם בנרות יו״ט כמו בנרות שבת יברכו אחר ההדלקה .ע״כ .והנה אין בידי ספר שלחן לחם הפנים הנ״ל כדי לעיין בו הואיל והוא עדיין בכתובים וטרם ראה אור .אולם מבואר בפוסקים שבהדלקת נרות שבת קודם ידליקו ואח״כ יברכו ,ובנרות יום טוב יברכו ואח״ב ידליקו ,דהא כל הטעם שמדליקים קודם בנרות שבת ,משום שנראה שקבלו שבת בברכה ואסור שוב להדליק ,אבל ביו״ט לא שייך טעם זה, שהרי מותר להדליק ביו״ט ע״י העברה מנר דלוק. וכן הסכימו הפוסקים כסברת אשתו של הפרישה ,שהובאה בהקדמת בן הפרישה לטור או״ח ,שיש לחלק בין שבת ויו״ט, שביו״ט המותר בהדלקה תהיה הברכה עובר לעשייתן ,ודלא כהמג״א )סימן רס״ג ס״ק י״ב( שדחה סברא זו ,וכתב אבל אין חכמה לאשה אלא בפלך דלא חלקו חכמים בין שבת ליו״ט .והסכימו האחרונים לדברי הרבנית ,שהיא אשה אשר נשאה לבה בחכמה. וכמו שכתב בדגול מרבבה שם ,ומרן החיד״א במחזיק ברכה שם )אות ד׳( ובשערי תשובה שם .וכן פסק בבן איש ח י ) ש נ ה שניה פרשת נוהג בם 45 נח אות י׳( .ע״ש .וכ״ב רבי רפאל ברוך טולדאנו בקיצוש״ע קל״ד סעיף כ״ח( ובשו״ת תורת יקותיאל )סימן ס״א( ובספר פתחא זוטא )סימן י״ג( וכ״כ בספר גאולי כ ה ו נ ה ) מ ע ר כ ת שבת אות ב׳( שביו״ט המנהג לברך קודם ההדלקה ,מלבד ערב כיפור שמדליק ואח״כ מברך כמו השבת דטעם אחד להם .ע״כ .וכ״כ בשו״ת אור לציון חלק ב ׳ ) פ ר ק י״ח סימן ג׳ בהערות שם( .וכ״כ רבי יוסף שרביט שליט״א בשו״ת אורחות יושר חלק ג ׳ ) ח א ו ״ ח סימן כ״ח( וכ״כ הגר״א חפוטא שליטי׳א בשו״ת מענה לשון חלק ד ׳ ) ח א ו ״ ח סוף סימן נ״ז( שבהדלקת נרות יו״ט יש לברך לפני ההדלקה. )סימן אולם ראיתי גם לרבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי שבת סעיף ז׳( שכתב וז״ל :אמותינו נהגו לברך על נרות שבת ושל יו״ט )משום לא פלוג( אחר ההדלקה .עכ״ד .וכנראה דתרי מנהגים הן ,דיש נוהגים ביו״ט לברך ואח״כ להדליק ,ויש נוהגים להדליק ואח ״כ לברך. 46 נוהג בם סימן ז׳ הטמנת שקית מלאה אורז או בשר בער״ש בתוך קדרת החמין כ״ז תמוז התשס״ב לכבוד הרב אביאל חדאד שליט״א שלום וברכה, ראיתי את ספרו היקר ,ישיב משה ,ובו כתב ליישב את כל הקושיות שהקשו על רבו ,מורנו הגאון המופלא ,רבי משה לוי זצ״ל ,ונהנתי מאוד מהספר ,כולו אמרות טהורות ,וכבודו גילה בקיאות בש״ם ופוסקים .ויהי רצון שכן ימשיך לחבר ספרים וחיבורים ,ולהיות כאחד הגדולים. והנה היום אבוא העיר׳ה אני הדל ,על דבר אחד מדברי הרה ״ג רבי משה לוי זצ״ל ,שכתב בספרו מנוחת אהבה חלק א׳)פרק ג׳ סעיף כ״ ז( וז״ל :אסור לתת אורז או גרעיני חיטה מבושלים או מאכל הנקרא ׳׳׳קיגל״ בלשון אשכנז בתוך שקית ניילון או בעטיפת נייר כסף ,ולהכניסם בתוך תבשיל החמין ,שהואיל והם נמצאים בשקית ניילון או עטופים בנייר כסף ,לכן אינם נחשבים חלק מתבשיל החמין ,ואסור להטמינם אפילו בערב שבת בתבשיל החמין הואיל ועומד על האש ומוסיף הבל בהם .עכ״ד .ובמקורות נוהג בם 47 להלכה ,מי מנוחות ,כתב שמקור הלכה זו מערוך השלחן ת״ח סעיף ג׳( ,ומשו״ת שבט הלוי חלק ג ׳ ) ס י מ ן מ״ז( ,שפסק לאסור להטמין קוגל עטוף בנייר כסף בתוך קדרת חמין. )סימן והמעיין ישר יחזו פנימו ,שלא ערוך השלחן ולא שו״ת שבט הלוי הנ״ל אסרו הדבר ,כי הנה בערוך השלחן הנ״ל כתב שודאי טוב יותר שלא לעשות כן ,ויש סמך לנוהגים כן ע״פ הרא״ש ש ה ק ד י ר ה היתה קודם בתנור ומטעם מחובר .וגם בשו״ת שבט הלוי הנזכר אנכ׳י הרוא׳ה ,שלא פסק לאסור לשים קוגל בנייר כסף ,אלא כתב שהחזון איש בסימן ל״ז אות ל״ב כותב להתיר ה ט מ נ ת כלי בתוך כלי ,והסכמת אבותינו ורבותינו היה כהט״ז להחמיר בזה .ע״ש. ועל כן נוראות נפלאתי על הרב המחבר זצ״ל ,שסתם לאסור, למרות שבערוך השלחן כתב ״טוב יותר״ ,ואין דעתו לאסור איסר, וכן בשו״ת שבט הלוי הנזכר לא אסר ,והביא מנהג המתירים. ילענ״ד נראה שמטרת השקית רק כדי להפריד בין התבשיל לאורז או הקוגל וכדומה לבלתי היות שם ערוב ,ואין זה נקרא הטמנה כלל .וכן השיבני להתיר הרה״ג רבי אביגדור נבנצל שליט״א ,רב העיר העתיקה בירושלים ,בשם רבו הגרש״ז אוירבך זצ״ל, שרוצים לאכול האורז גם עם מאכלי חלב וגם עם מאכלי בשר, יעל כן מפרידים את האות מהתבשיל ע״י שקית ,ויש לצרף את דעת החזו״א שאין הטמנה כלי בתוך כלי ,וכ״כ הגרש״ז זצ״ל בשו״ת מנחת שלמה חלק ב ׳ ) ס י מ ן ל״ד סעיף ז׳( .ע״ש. ובשו״ת אור לציץ חלק ב ׳ ) פ ר ק י״ז שאלה י״ג< נשאל בזה האם מותר לתת בערב שבת שקית שיש בה אורז לתוך חמין ,וכתב 48 נוהג בם להתיר ע״פ ש״ע )סימן שי״ח סעיף ד׳( שאין דין הטמנה אוכל בתוך אוכל ,והשקית אינה עשויה לשם הטמנה ,אלא כדי שלא יתערבבו "המאכלים ,ועוד כתב להתיר ע״פ החזון איש)סימן ל״ז ס״ק י״ג( שאין איסור להכניס קדירה לתוך קדירה משום הטמנה ,וע״כ יש להתיר בזה ,כיון שנחשב כלי בתוך כלי. וכן ראיתי בספר שמירת שבת כהלכתה חלק שכתב להתיר לשים שקית בד עם אורז ,ואין בזה משום הטמנה, ובהערה רמ״ב כתב לחלק שיש להתיר בשקית בד שעובר המשקין דרכה ,לשקית ניילון דאסור ,ובמילואים לספר שמירת שבת כהלכתה )שם< כתב בשם הגרש״ז אוירבך זצ״ל שמותר בכל ענין, כיון שהמרק והפשטיד״א צריכים שניהם להאש שתחתיהם ,הרי זה חשיב שני מיני אוכלין שמתחממים כל השבת .ע״כ. ב ׳ ) פ ר ק מ״ב סימן ס״ג( אחר הדברים האלה ,ראיתי בספר ויען שמואל חלק ג׳ ,בו הופיעו כמה מתשובותיו של הרה״ג רבי משה לוי זצ״ל ,ושם נשאל )בסימן ב׳( אודות מנהג יוצאי מרוקו הי״ו לתת שקית ניילון ובה אורז או חיטים בתוך סיר החמין של שבת העומד על גבי האש ,וכתב שם שאם עושים נקבים בשקית אפשר להקל ,שאז הרוטב נכנס פנימה ומתערב עם המאכל הנמצא בשקית ,והוי ליה כבישול דבר אחד ,ועוד כתב שם שהמנהג הקדום במרוקו לעשות כן בשקית בד שהמרק נכנס דרכה .ע״כ .ובמחילת כת״ר .ואחר הקיד׳ה חמש מאות .ממעלת הרה״ג זצ״ל .אני עני שאלתי את פי הזקנים ואת אמי מורתי תחי׳ כיצד היה המנהג במרוקו ,ואמרו לי שהיו מניחים בד שאין חודר בו הרוטב כמו בד בריזנט ,והיו שמים השקית בד ,עמוק בתוך הסיר כדי שיתבשל היטב .ושמעתי נוהג בם 49 מפי ידידי ,ר׳ יהודה עמאר הי״ו ,בשם אביו הרה״ג רבי שלמה עמאר שליט״א ,שהיו מקומות במרוקו ,שהיו שמים בקבוק בתוך סיר החמין ,ובו מטמינים האורז וכוי .וכן שוא׳ל הלכתי לביתו של הרה״ג רבי שלום משאש שליט״א ]זצ״ל[ ושאלתי את פיו האם מותר לעשות כן ,או יש איסור בדבר משום הטמנה ,ואמר לי שמנהגינו להתיר בשופי. ומצאתי בחפיש׳ה לרבנו ומורינו הראש״ל רבינו עובדיה יוסף שליט״א בספרו הליכות עולם חלק ד׳ )פרשת בא סימן י״ג( שכתב להתיר לתת בערב שבת שקית מלאה אורז ובשר בתוך קדרת ה ח מ י ן ,ואין לחוש בזה לאיסור הטמנה בדבר המוסיף הבל, ובפרט שאין השקית נעשית להטמנה ,אלא כדי שלא יתערב מה שבתוכה עם החמין .ובהערות כתב בשם החזו״א ובצירוף מ״ש הרמ״א)סימן רנ״ז סעיף ז׳( שכל שהוא חי לגמרי ,או מבושל כל צרכו מותר בשיהוי ,וכאן האורז מבושל כל צרכו מערב שבת .וכן הביא דברי האור לציון להתיר ,וכן כתב בשו״ת מעשה ניסים להרה״ג ניסים הכהן נר״ו ושם )סימן קס״ג( כתב שכן המנהג להניח מבעוד יום שקית מלאה אורז וקציצות בשר בתוך קדרת חמין ,מטעם שהשקית אינה לצורך הטמנה ,אלא שלא יתערב התבשיל ,והרה״ג משה לוי זצ״ל השיב לו שם להחמיר .וסיים הרב בהליכות עולם )שם( ומ״מ נ״ל שכיון וכבר נהגו כן יש להסתמך על דברי הפוסקים הנ״ל והחזו״א .עכ״ד. על כן יש לנוהגים כן על מה שיסמוכו ,וכן דעת הרה״ג משה לוי זצ״ל ,כמובא בספר ויען שמואל )שם( ומשם בארה. סוף דבר :מותר מן הדין לשים שקית מערב שבת בתוך סיר 50 נוהג בם החמין ולמלאות אותה אורז וכדומה ,ואין בזה משום הטמנה, הואיל ואין השקית נעשית להטמנה ,אלא כדי שלא יתערב האוכל בחמין. והנני מברך את כבודו ,שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ולהמשיך לזכות הרבים ,בספרים רבים ,ויזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. בברכה, כפיר ברוך מבורך דדון 51 נוהג בם סימן ח , מנהגינו שלא לעמוד בקדיש וברכו של ערב שבת, והמתפלל במקום שנוהגים לעמוד מה יעשה ־ תשובת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א. כ׳ באב הרחמן התשס״ג כבוד מעלת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א, ראש כולל הרמב״ם פתח תיקוה שלום וברכה, ראיתי בפירושו אשל אברהם על מסכת דרך א ח זוטא )פרק חמישי( על המאמר ולא יהא יושב בין העומדים ולא עומד בין היושבים ,שכתב כת״ר ה״ל :כולם עומדים גם אתה תעמוד, למשל כולם עומדים בקדיש ,אמנם הוא ספרדי ,והוא יודע שלא צריכים לעמוד אבל כולם עומדים ,והוא יושב בין העומדים .או כאלה שעומדים בקריאת התורה ,להלכה לא עומדים אבל אם כולם עומדים אתה אל תפגין שאתה יושב .או שכולם יושבים יאתה פתאום עומד מה זה משונה .עכ״ד כת״ר. וידוע כי מנהגינו שלא לעמוד בקדיש וברכו של ערב שבת, ומ״ש הרה ״ג רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן ח ״ג )חאו׳׳ח סימן ע״ח< ,אולם דעת הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט״א 52 נוהג בם בשו״ת יחוה דעת ח ״ג)סימן ד׳( שיש לעמוד בקדיש וברכו של ערב שבת על פי האר״י ז״ל .ונפשי לשאו׳ל הגיעה אודות בית כנסת אחת שמתפללים בה כמה עדות ,וחלקם יושבים וחלקם עומדים בקדיש וברכו של ער״ש ,וכן בעשרת הדברות חלק עומדים ע״פ מנהגינו כמ״ש בשו״ת שמש ומגן ח״א )סימן נ״ז( וכן כתבו כל חכמי צפון אפריקה ,וחלק יושבים ע״פ מש״כ הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט״א שיש לישב בעשרת הדברות. ועל כן באתי לשאול מכת״ר כדת מה לעשות ,ונתת לי מהלכים בין העומדים ובין היושבים האלה. וברכתי לכת״ר יהי רצון וחפץ ה׳ בידו יצלח להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה. בברכת התורה, כפיר ברוך מבורך דדון וזו תשובתו הרמתה של הרה״ג שליט״א ממוצאי ט׳ באב ,זמן הנחמה התשס״ג: לכבוד הרב כפיר ברוך מבורך דדון יצ״ו שלום וב״ר באשר לשאלתך ,היא שאלה במקומה ,והנה א ם כולם עומדים גם הוא צריך לעמוד ,וכן להיפך ,וזה לא מפאת ההלכה של לא תתגודדו מ א ח ר שידוע שיש מנהגי עדות וכל א ח ד כמנהגו ולא בא לחלוק על הצבור ,ובפרט שיש פוסקים שכל זה הוא ר ק לגבי בתי דין שלא יהיה זה אומר בכה וזה 53 נוהג בם אומר בכה ,וכדברי הגמרא ביבמות י״ד .וכפסק הרמב״ם בפי׳יב מהלכות עכו״ם הי׳׳ד .אבל כל המדובר כאן מהלכות דרך ארץ שלא ישב בין העומדים ולא יעמוד בין היושבים .ואם חלקם עומדים וחלקם יושבים יעשה כרצונו וכמנהגו. ולגבי ליל שב״ק עדיף לעשות לפי האר״י ז״ל לעמוד בקדיש וברכו ,ואם יש בית כנסת עומדים שיעמוד אבל אם כולם יושבים ישב עמהם מצד הדרך ארץ וכאמור ואכמ״ל. תצליח להיות ממזכי הרבים אכי״ר. בברכת התורה, א .חפוטא. 54 נוהג בם סימן ט׳ אמירת תיבות ״יום הששי״ לפני ברכת מעין שבע מר חשדן התשס״ד ראיתי מה שנוהגים אצל חלק מיוצאי צפון אפריקה ,לפתוח באמירת התיבות ״יום הששי״ קודם ברכת מעין שבע ,ומצאתי בחפיש׳ה סנגורין למנהג .ויצא הראשון הוא הרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי שבת אות י״א( וז״ל :בענין ״יום הששי״ שנהגו הש״ץ והקהל לאומרו קודם ויכלו שלפני ברכת מעין שבע במעריב ליל שבת ,לפום שעתא לא מצאתי מקור בספרי הפוסקים אשר לי ,וכולם כותבים להגיד יום הששי רק קודם ויכלו שלפני הקידוש בבית ,והטעם להשלים ע״ב תיבות כנגד שם ע״ב שהוא צירוף שם הוי״ה ברוך הוא ,וכמו שכ״כ הרב ערוך השלחן האשכנזי בסימן רע״א ס״ק כ״ו ,והרב נתיבי עם סימן רס״ח בשם השלמי ציבור ,יש אומרים הויכלו שלאחר העמידה יום הששי ,וטעות הוא בידם ,שדוקא בקידוש אומרים כן בכדי להשלים ע״ב תיבות ,וכ״כ לפסק הלכה הכפה״ח סימן רס״ח אות ל״ז ,שכן נראה מדברי הטור .והנה רבינו הרמ״א בסימן רע״א ס״י כתב שמתחילין)הקידוש( עומדין קצת לכבוד השם ,כי מתחילין יום הששי ויכלו השמים ונרמז השם בר״ת .ונראה שהטעם הזה שנמצא שהשם בר״ת הוא טעם נפרד מטעם השלמת שם ע״ב .וכן נוהג בם 55 נראה מדברי הרב יסודי ישורון ח״ג מערכת קידוש דף רמ״ג שהם שני טעמים נפרדים .ולפ״ז נלע״ד שנשתרבב המנהג לומר יום הששי גם בויכלו שקודם ברכה מעין שבע ,כדי להשלים את השם בר״ת כמ״ש רבינו הרמ״א .גם בסידורים שהיו נהוגים להתפלל בהם ,ראה דפוס ליוורנו ,הדפיסו התיבות יום הששי במוסגר יעו״ש .עכ״ל. וכן כתב הרה״ג רבי חיים דוד הלוי זצ״ל בשו״ת עשה לך רב ח לק ח׳ >עמ׳ קכ״ח( וז״ל :״ויכלו השמים ו ה א ח ״ וגר .כך נמצא בכל הסדורים הספרדים ללא ״יום הששי״ לפני ויכלו .וכתב השלמי צבור ,שהנוהגים לומר ״יום הששי״ לפני ויכלו טועים הם שלא תקנו לאמרו אלא בקידוש בלבד כדי להשלים ע״ב תיבות וכי׳ ע״כ .אבל מעיד אנכי ששמעתי מפי חזנים תלמידי חכמים ,או שהתפללו בנוכחות ת״ח ,שפתחו באמירת ,״יום הששי ויכלו ה ש מ י ם וכו׳״ ,וכך ראיתי נוהגים עד עצם היום הזה .ועיין בסדור ״כנסת הגדולה״)להר״י צובירי שליט״א נזצ״ל[( שהביא סימוכין למנהג זה ,ועכ״פ כך אנו נוהגים לפתוח באמירת ״יום הששי״ .עכ״ל. וכך כתב הרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן ח״ג )חאי־״ח סימן פ״ה סעיף ב׳( וז״ל :צריכים לומר קודם ברכת מעין שבע יום הששי ויכלו השמים וכוי .וגם הציבור יענו יום הששי ויכלו ה ש מ י ם .ובפרט שיש שם הוי״ה בראשי תיבות .עכ״ל. והן אמת שנוסח זה ״יום הששי״ נמצא גם אצל התימנים בספר ״תכלאל״ .וכן המנהג אצלם עד עתה וכמ״ש הרה״ג רבי יצחק ר צ א ב י שליט״א בש״ע המקוצר ח״ב )סימן נ״ח סעיף ז׳(. 56 נוהג בם ונלע״ד ע״פ דברי הגר״א בביאורו לש״ע שנתן טעם לתוספת התיבות ״יום הששי״ בקידוש ,משום דקאי אתוספת שבת .כמ״ש בבראשית רבה פרשת בראשית)פרשה ט׳ אות י״ 0על הפסוק ״ויהי ערב ויהי בקר יום הששי״ אמר רבי י ו ק זו שעה יתירה שמוסיפץ מחול על קדש ובה נגמרה מלאכת העולם. ולכן מתחילים יום הששי ,משום דגם ביום הששי ישנה תוספת שבת .ולפי טעם זה גם לפני ברכת מעין שבע יהיה שייך להזכיר את התיבות ״יום הששי״. )סימן רע״א ס״ק כ״ה( וה׳ יפתח לבנו בתורתו אכי״ר. נוהג בם 57 סימן י׳ נדכה על דגים וסלטים אחר קידוש ליל שבת לפני נט״י והמוציא, וכן ברכה על הסימנים בר״ה אחר הקידוש. ח׳ בכיסלו התשס״ד לכבוד מעלת ידידי .זה רעי וזה דודי .מושך בקס׳ת סופר. אשכול הכופר .הנותן אמרי שפר .ר׳ ברק גבריאל בן ניסן הי״ו. רוב שלום, קבלתי מכת״ר עלים לתרופה .אשר במאמרו הנפלא דן בחיוב מאה כרכות .ולעשות רצונו חפצתי ועתה אענה חלקי גם אני בענין זה ,ומעט אוסיפה לך כהנה וכהנה .הה החלי בעזר צור גואלי. נהגו רבים מבני יוצאי צפון אפריקה לברך אחר הקידוש של ליל שבת לפני נט״י והמוציא ,על חתיכת דג וסלטים ,וכן בליל ראש השנה מברכים על הסימנים מיד אחר הקידוש לפני נט״י .וכן בט״ו בשבט שחל בשבת מברכים על הפירות אחר הקידוש לפני נט״י .והטעם למנהג כדי להרבות בברכות בשבת ולהשלים מאה ברכות. והן אמת ,שראיתי לרבי משה מלכה זצ״ל בשו״ת מקוה המים חלק ה׳)עמוד ל׳( שכתב שנהג לעשות את הסדר בראש השנה אחר 58 נוהג בם נט״י והמוציא .וכ״ב הרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן חלק ד ׳ ) ח א ו ״ ח סימן ע״ב( שמקדים נט״י וברכת המוציא לסדר ראש השנה ,כדי לא להכנם לספק ברכה אחרונה .ע״ש. וגם הלום ראיתי לרבי יוסף משאש בשו״ת מים חיים חלק א׳ )סימן ק״י( שכתב שהנוהגים לאכול דגים אחר הקידוש לפני ברכת המוציא ,עוברים על איסור ברכה שאינה צריכה ,משום שהדגים הם דברים הבאים מחמת הסעודה שברכת המוציא פוטרתן .ואף אם יהיה בנמצא שום פוסק שיתיר ,למה לנו להכניס עצמנו בספק איסור ברכה שאינה צריכה כדי להשלים מאה ברכות ,הלא עוד יחסרו ברכות רבות .ועוד האריך למעניתו לבטל המנהג ,הואיל והביא בכנפיו דברים אשר לא טובים מאינשי דלא מעלו .ע״ש. וכ״כ שם )םימן״רמ״א( שאין לברך על הסימנים בר״ה קודם נט״י והמוציא ,הואיל ונכנסים בספק ברכה אחרונה ,ועוד כתב בשם הרה״ג ר׳.נתן גייאן זצ״ל ,אחד מרבני תלמסאן הראשונים, שבהיות שיש מחלוקת אם צריך לברך ברכה אחרונה על מיני תרגימא שאכל לפני הסעודה ,ואין הכרע בזה לשום צד ,אין לאכלם אלא בתוך הסעודה ,ושכן נהגו יודעי דת ודין .ע״ש. ובמחילת הרה״ג זצ״ל ,ואחר הקיד׳ה חמש מאות מהדרת גאונו, אנכי חזון חזון הרבתי לצאת לישע את מנהגינו ,מדברי רבותינו חדשים גם ישנים. כתב באור זרוע ח ״ב )סימן כ״א( שנמצא כתוב בתשובות שהיו מביאים גירמזלי לפני רבנו קלונימוס והזקנים ,לפני הסעודה בשבת. והיו מברכים עליהם בורא מיני מזונות וברכת מעין שלוש ,כדי להרבות בברכות ולהשלים מאה ברכות ,ואח״כ היו אוכלים לחם נוהג בם 59 ושאר הסעודה .ע״ש .והביאו הרמ״א בדרכי משה והמגן אברהם )סימן רמ״ט ס״ק nהעיר על דבריו הרי אסור לגרום לברכה שאינה צריכה ואיך הביאו לפני הסעודה גירמזלי וברכו עליהם תחילה וסוף .ודעת המג״א )סימן רט״ו ס״ק nשאף בשבת אסור לגרום להרבות בברכות ,כדי להשלים מאה ברכות ,משום שצריך לברך מאה ברכות הצריכות ולא מאה ברכות שאפשר למנוע אמירתן .ע״ש .ומ״מ ממעשיו של רבינו קלונימוס נראה שסובר ש מ ו ת ר להרבות בברכות כדי להשלים מאה ברכות בשבת .וכ״כ בספר הפרדס הגדול )סימן ע׳( שאם רוצה להרבות בברכות מותר לברך על בשר ודגים קודם המוציא .ע״ש .וכן משמע מדברי הרמב״ם)פ״ז מהלכות תפילה הלכה ט״ 0שמותר לגרום להרבות בברכות לצורך השלמת מאה ברכות .ואף דהסכימו הפוסקים למג״א ,שאץ לגרום לברכה שאינה צריכה בשבת כדי להשלים מאה ברכות, וכמ״ש מהר״ם גאלנטי זצ״ל בתשובה )סימן ל״ח( ובספר הזכרונות הובא בכנה״ג)סימן מ״ו בהגהב״י( והביאם בשו׳׳ת מים חיים הנ״ל, מ״מ כבר נהגו אבותינו מקדמת דנא כרבנו קלונימוס ודעימיה .וכן פסקו רבי חיים בן עטאר בספרו ראשון לציון )יודה דעה דף ק״י( ובערך השלחן)סימן די״א סק״ג( ובשו״ת ויאסוף שלמה)סימן א׳{ .ע״ש. ורבי יצחק חזן זצ״ל בשו״ת יחוה דעת חלק ב׳ >סימן כ״ג< .וכ״כ הרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )ברכות סעיף ה׳( ח״ל :בשבתות ובחגים היו מרבים להביא בתוך הסעודה מפרי העץ ומפרי האדמה וגם שותים ערק .המנהג שלפני הנטילה מברכין על קצת מהן כברכתן ומכוץ לצאת יד״ח על אכילתן ושתייתן בתוך הסעודה ,כיון שיש מחלוקת על ברכתן הראשונה אם יברך אם לאו או ילפת בהן הפת בתחילת אכילתן אם לאו ,לכן אוכלץ ושותץ )סימן רמ״ט(. 60 נוהג בם מהן ממקצתן לפני ברכת המוציא ולכוין בברכתן לצאת ידי חובת ברכתן בתוך הסעודה .וגם הטעם להשלים המאה ברכות .עיין שמח נפש הל׳ דברים הבאים מחמת הסעודה שהביא משם הזכור לאברהם שהיותר נכון שיאכל קודם נט״י מעט וכו׳ ויוצא מכל הפקפוקים ,וע״ש שכתב על השתיה שמנהגינו לשתות מעט קודם הסעודה הוא כדין וכהלכה ,ע״כ .וע״ע בס׳ ישמח לבב לאבא מארי ז״ל אױ<ח סי׳ ד׳ וסי׳ ח׳ ותרוה צמאונך .עכ״ל. ועתה אינה ה׳ לידי סידור כנסת הגדולה חלק ג׳ >דף ס״ג( ושם ראיתי שכן נהגו גם יהודי תימן ,דלאחר שמקדשים על הכום בשבתות ובימים טובים ,מהדרים לכבד שבת ויו״ט באכילת פירות ומשקאות קודם הסעודה ,וגם בר״ה נוהגים לברך על הסימנים קודם נט״י להמוציא .והביא דברי מהר״י צלאח בעץ חיים )סדר ערבית לשבת דף קי״א סוף ע״ב( וז״ל :אחר הקידוש נהגו לשהות בשתיה ובאכילת פירות ,וזהו מכלל העונג לכבוד השבת ,והגע עצמך ,אם נזדמנו לו אורחים נכבדים כרבי אמי ורב אסי ,האם היה נותן להם לחם לאכול מיד ,וכי נחש חס ושלום בבטנו של זה שצריך למהר לתת לפניו פת תכף ומיד ,בודאי שאין זה מהכבוד, אלא אם כן יציע לפניהם תחילה מיני מעדנים ופירות ,ומ״ש הרמ״א)סימן רע״ג סעיף ב׳( שצריך לאכול אחר הקידוש לאלתר ,כבר השיב עליו בספר גינת ורדים )כלל ג׳ סימן כ׳( שאין צריך להקפיד שיהיה תכף ולאלתר .עכ״ד .וכתב עוד בסידור כנסת הגדולה שם, דהואיל ועושים הכל במושב אחד ,ומיד נוטלים ידים לסעודה ,אין כאן שינוי מקום ,ולא הפסקה בענין אחר ומתכוונים בברכת המזון לפטור גם את הפירות .ע״כ .וכיו״ב כתב הרה״ג רבי דוד עובדיה נוהג בם 61 שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי שבת סעיף י ״ ח ע״פ הגינת ורדים, יאף שמפסיקין הרבה בין קידוש לסעודה שאין לחוש .ועוד ד ר ב י ע י ת יין של קידוש אם שותהו כולו המקדש מהני לכל הקהל וחשיכ מקום סעודה לכל הקהל ,אף לדידהו דלא שתו כלום. ע״ש. ויש עוד לאל מילין ,להשיב על דברי שו״ת מים חיים הנ״ל, שכתב שע״י אכילה קודם הנטילה והמוציא נכנסים לספק ברכה אחרונה ,דכבר פסק הרה״ג רבי יצחק חזן זצ״ל בשו״ת יחוה דעת ח״א )חאו״ח סימן כ״ה( שיכול לאכול קודם הסעודה סלטים וכדומה י י כ יל לאכול מהם כל מה שהוא רוצה ,וא״צ ברכה אחרונה אחריהם דברכת המזון פוטרתם .ע״ש .וכן פסק בשו״ת מקוה המים הנ״ל )שם( .וכן פסק הראש״ל רבינו עובדיה יוסף שליט״א בספרו הליכות עולם ח ״ב )פרשת נשא סימן ד׳(. ואץ ללמוד מעמי הארצות הן רבים עתה ,שהופכים המנהגים, לדברי שטות והבאי ,ולאו בשופטני עסקינן ,ולכן מש״כ בשו״ת מים חיים הנ״ל שמנהג זה הביא בכנפיו דברים אשר לא טובים מאינשי דלא מעלו .אין בדברים אלו כדי לבטל מנהג אבותינו ש י ס ו ד ת ו בקדושה ובטהרה .על אדני התורה .ויראת שמים טהורה. בל זה כתבתי לעניות דעתי .בעזר אלהי ישועתי .וברכתי המרובה לכת״ר ,שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה .בחיבוריו המאירים .ל א ח ולדרים. בברכת התורה, כפיר ברוך מבורך דדון נוהג בם 62 סימן י״א ברכה לנשים על מצות עשה שהזמן גומא כסלו התשס״ג לכבוד הרה״ג אב״ד מקודש ,רבי אליהו אבח׳ל שליט״א שלום וברכה, בהיותי בבית מדרש ״צוף דבש״ בעיר העתיקה בירושלים למדתי בספרו שו״ת ״דברות אליהו״ ומדי עברי בו ראיתי שכתב בחלק ב׳ )סימן כ״ב( כי אנו הספרדים שקבלנו עלינו הוראות מרן השו״ע ,יש למנוע מהנשים שלא יברכו על מצות עשה שהזמן גרמא כלולב ושופר ,ובהרמנותיה דמר אמרתי להשיב על דבריו כי ידעתי שמנהג מרוקו ,וכן רבים מבני עדות המזרח שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא. וזה החלי בעזה ״י. תנן בר״ה )לג (.אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ,והקשו בגמרא הא נשים מעכבין והתניא אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע ביום טוב אמר אביי לא קשיא הא רבי יהודה הא רבי יוסי ורבי שמעון דתניא דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות דברי רבי יהודה ,רבי יוסי ורבי שמעון אומרים נשים סומכות רשות .וכתבו התוס׳)שם( אומר רבינו תם אף נוהג בם 63 על גב דסתם מתניתין כרבי יהודה ־ הלכה כרבי יוסי דנמוקו עמו כדאמרינן בעירובין)צו (.מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ואשתו של יונה היתה עולה לרגל .וכן ההוא עובדא בחגיגה)טז <:דהבאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים כדי לעשות נחת רוח לנשים ומותרות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא ,אע״ג דפטורות ,כמו מיכל בת שאול שהיתה מברכת ועוד ראיה מפסחים)קטז (:סומא פטור מלומר הגדה ,ופריך מרב יוסף ורב ששת דהוו אמרי הגדתא כל חד וחד בביתיה ,ומדמוציא אחרים י״ח ש״מ דחייבים ,אבל ממה שהיו מברכים לא דקדק מידי ,שמע מינה היכי דפטירי שרי לברוכי, ומשום דמברך ברכה שאינה צריכה וקעבר משום ״בל תישא״ ליכא דהא אמר בברכות >כא (.ספק קרא אמת ויציב ספק לא קרא חוזר וקורא ולא אסרינן מספק משום לא תישא ומוציא שם שמים לבטלה ,ודחו התוס׳ ומיהו אין כ״כ ראיה מסומא לאשה ,דאף על גב דסומא פטור מדאוריתא מדרבנן מיהו חייב כדמוכח בפסחים )שם( ולכן יכולים לברך כמו בנר חנוכה וכל מצוה דרבנן ,ומשום כך היה שמח רב יוסף שאפילו אינו מצווה היה עושה שיכול לומר וצונו כיון שמדרבנן חייב אבל אשה אפילו מדרבנן לא מחייבא אמצות עשה שהזמן גרמא ואיך תאמר וצונו .ע״כ .וכ״כ התוספות בעירובין)שם ד״ה דילמא( ובקידושין)לא .ד״ה דלא( ועוד הוסיפו דנשים המברכות על מצות עשה שהזמן גרמא אין כאן משום לא תישא משום מברכות ברכה שאינה צריכה דאי לאו הכי היכי שמח רב יוסף והלא מפסיד בלהברכות כולן ,ולא חשיב ברכה לבטלה כיו שמברך על המצוה שעושה ,אף על פי שפטור .וכדברי ר״ת שנשים רשאיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אע״פ שפטורות כך פסק הרץ בחידושיו לר״ה )שם( ולקידושין)שם( וכתב ,כיון שכבר הורה 64 נוהג בם ר״ת ז״ל נקיטי כותיה ומברכות דכיון שנוטלות עליהן שכר דהא א״ר יוסי בר׳ חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ומדקאמר גדול אלמא למי שאינו מצווה ועושה שכר יש לו ,הלכך בכלל מצוה הן ומברכות ולא תימא כיון שלא נצטוו האיך יאמרו וצונו אלא כיון שהאנשים נצטוו ואף הן נוטלות שכר שפיר מצי אמרי וצונו .עכ״ד .וכ״כ הרשב״א בחידושיו לר״ה >שם< והרא״ש הרמב״ן הרא״ה והריטב״א בחידושיהם לקידושין )שם( .וכן משמע מדברי הסמ״ג >עשץ מ״ב( שכתב ולכאורה נראה דהלכה כר׳ יהודה דקי״ל כסתם משנה .ומדקאמר ולכאורה ,משמע שפוסק כר״ת ואף שכותב בסוף על ראית ר״ת מסומא :אבל תימא מהו וצונו בדבר שאינה מחויבת לא מדאוריתא ולא מדרבנן ,לא מפני הקושיא חלק על ר״ת כי גם התוס׳ הקשו כן על דברי ר״ת ופוסקים כמותו, וכמ״ש המאור והמאירי חכמי הצרפתים מתירים אף לברך .וכן דעת ה ג ה מ ״ י ) ה ל כ ו ת ציצית אות נ׳( שאחר שהביא קושית התום׳ על ר״ת שהאיך אשה תאמר וצונו כתב והשר מקוצי כתב ג״כ כדברי ר״ת שנשים'יכולות לברך אלולב ואתפילין וכיו״ב .וביביע אומר חלק א׳ )סימן ל״ט אות ו׳( כתב שהסמ״ג פליג אר״ת ממה שהקשה על דבריו. וכבר העיר על דבריו רבי חיים דוד שלוש שליט״א בספרו חמדה גנוזה חלק א׳)שאלה י״ב אות ד׳( דהסמ״ג סבירא ליה כר״ת ולא פליג. ועוד העיר שם )אות ה׳( על מש״כ ביביע אומר הנ״ל פשוט שלדברי הריא״ד בפסקיו לר״ה )לג (.נשים אסורות לברך על הלולב ושאר מ״ע שהז״ג .והעיר שאין זה פשוט מאחר ולא נתבאר אם הוא אליבא דר׳ יהודה כמ״ש התום׳ בעירובין ופוסק כר׳ יהודה או אליבא דר׳ יוסי קאמר ופוסק כר׳ יוסי .ע׳׳ש. נוהג בם 65 אך מצאנו לכמה גדולים שאוסרים לנשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא ,ויצא הראשון הוא הרמב״ם >פ״ג מהלכות ציצית הלכה ט׳( שכתב נשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה .וכ״כ עוד )פ״ו מהלכות סוכה הלכה י״ג( טומטום ואנדרוגינוס לעולם אין מברכים לישב בסוכה מפני שהם חייבים מספק ואין מברכים מספק .וכן דעת רש״י תשים אין מברכות על מ״ע שהז״ג דתנן בסוכה >מב (.מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים בשבת ,ובגמ׳ הקשו פשיטא מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל קא משמע לן ,ופירש״י אימא לא. דלגבה איכא אסור טלטול קמ״ש .כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל .וכתב ע״ז הגהות אשר״י בשם או״ז מכאן יש ללמוד שאסור לנשים לברך על מ״ע שהז״ג ,דאי יכולות לברך מאי איריא דראוי לאנשים תיפוק ליה דראוי לעצמה ליטול ולברך ,אבל ר״ת מתיר להן לברך ונראין דברי רש״י .עכ״ל .וכ״כ האו״ז בהלכות ר״ה )סימן רס״ו( וכ״כ בהגהמ״י >פרק ג׳ מהלכות ציצית( שרש״י היה אוסר לנשים לברך .והטור בהלכות ציצית )או״ח סימן י״ז( כתב נשים יתעטפו בלא ברכה אבל ר״ת כתב שיכולות לברך ויותר טוב שלא יברכו .ע״כ .וכתב הכנה ״ג על הטור ויותר טוב שלא יברכו אבל אם באות לברך אין ממוחין בידן וכ״כ רבנו בסימן תקפ״ט ואע״פ שנשים וקטנים פטורים יכולים לברך ואין מוחים בידן .ע״כ. וכן מצאנו לרוב גדולי הפוסקים הצרפתים והספרדים שפסקו שמותרות לברך על מ״ע שהז״ג הלא הם :ר״ת ורבותינו הצרפתים ,בה״ג ,המאור וחכמי עירו לוניל ,הרא״ש ,הרשב״א, 66 נוהג בם הרמב״ן ,הרא״ה ,הריטב״א ,רי״צ גיאת ,ר״י בר יהודה)בתום׳ ר״ה(. הסמ״ג ,הגהמ״י ורבנו שמחה )הובא בהגהמ״י( ,ריא״ז הרמזים )הביאו ב״ 0ואוהל מועד )שהיה לפני הב״י( גם הטור )סימן י״ז( לא אסר על הנשים לברך שכתב ״ויותר טוב שלא יברכו״ אבל אין מוחים בידם ,גם המהרי״ק)שורש ט׳( לא אסר לברך .נמצא שרוב הפוסקים סוברים שמותר לנשים לברך על מ ״ע שהז״ג ודלא כהגרי״ע ביביע אומר שם )אות ו׳( שכתב שרבו הפוסקים הסוברים שאין לנשים לברך על מ״ע שהז״ג .וכן כתב להעיר על דבריו בשו״ת חמדה גנוזה שם )אות כ׳( ועוד כתב שם )אות כ״א( להעיר על מ״ש הגרי״ע ביביע אומר שם )סימן מ׳ אות י״ג< שמנהג הנשים הספרדיות לברך על מ״ע שהז״ג אינו חשוב מנהג כלל ,והעיר ששמענו וראינו שגדולי ישראל התירו לנשים לברך ואין לומר בזה מנהג טעות. ע״ש .וכן יש להעיר על רבי שמעון ברוך אוחיון זצ״ל שכתב בספרו הליכות שבא חלק א׳)סימן ל״ה אות ט״ 0וז״ל :אבל כאן לא נהגנו כל הנשים ורק אחת מעיר ושתים ממשפחה ואולי מעשה קו״ף בידם דלמדו זה מנשים אשכנזיות שנהגו כן )כמ״ש הרמ״א בהגה סימן תקפ״ט( וכעין זה ראיתי אח״כ בשו״ת יביע אומר ח״א )סימן מ״ב אות ג׳( למרץ הגרי״ע שליט״א וששתי כעל כל הון .עכ״ל. ובמחילה רבה ,שבמנהג זה נהגו נשים רבות מהספרדים ועדות המזרח וחס ושלום לומר שמעשה קוף בידם דלמדו זה מנשים אשכנזיות ,דהרי כך פסקו רבים מחכמי ספרד ועדות המזרח וכאמור. ואנוכי הרואה ראיתי לכת״ר שהביא משם שו״ת חכם צבי בהוספות)סימן ח׳< ראיה לדברי הרמב״ם שאין הנשים יכולות לברך נוהג בם 67 על מ״ע שהז״ג מדאמרינן בהילני המלכה שהיתה יושבת בסוכה פסולה ,ולא אמרו לה חכמים דבר ,ואי ס״ד תשים מברכות אמצות עשה שהזמן גרמא איך לא אמרו לה חכמים דבר ,ועוד שעל הספק היה להם לחכמים לומר לה שלא תברך .ע״ב .ובשו״ת חמדה גנוזה שם )אות י״ג< דחה ראיה זו דמעשה זה אמרו רבי יהודה והוא סובר שנשים אסורות לברך ,לכן לא אמרו לה דבר על הברכות ,ומה שהשיבוהו חכמים אשה היתה ,לשטתו השיבוהו, אבל הם סוברים שלא כך היה מעשה אלא הזהירוה על הסוכה שאינה כשרה ומימלא אסור לברך עליה ומוכרח שחולקים על גוף המעשה ,שהיתה למעלה מעשרים אמה ולא אמרו לה דבר .ע״ש. וא״כ אין ראיה ממעשה דהילני המלכה. ומרן בב״י )סימן י״ז ד״ה אבל( פסק כהרמב״ם ורש״י תשים לא תברכנה על מ״ע שהז״ג וכ״כ בסימן תקפ״ט)ד״ה ואע״פ( ,ואולם מרן החיד״א בברכ״י)סימן תת״ד ס״ק ב׳( כתב וז״ל :מה שנהגו קצת נשים בארץ הצבי לברך על הלולב ,זה שנים רבות ערערתי על זה דנהגו כך מעצמן ואנו קבלנו הוראות הרמב״ם ומרן והם פסקו שלא לברך. ושאלתי לחכמים זקני דורו והם אמרו דהוא מנהג טעות ומקצתם נהגו כן בלי דעת ויש לבטל המנהג .ואחר זמן האיר וזרח ספר נחפה בכסף למורי הרב זלה״ה ,ושם ראיתי שכתב שהוא מנהג טעות וכל המבטל המנהג תע״ב .ע״ש דף קפ״א ע״ג ,ואחר זמן בא לידי קונטריס מרבינו יעקב ממרוי״ש מרבוותא קמאי דמייתו ליה הרב שבלי הלקט והמרדכי כמ״ש בקונטרס שם הגדולים דף ל״א שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו וכתוב שם וז״ל :שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל תקיעת שופר אם יש עבירה ואם הויא 68 נוהג בם ברכה לבטלה אחרי שאינן מצוות והשיבו וכי אכשור דרי כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ולך אמור להם שובו לכם לאהלכם וברכו את ה׳ אלהיכם והעד מגילה וחנוכה ופירשו לי שמאחר שהיו באותו הנס חייבות ומברכות בלולב נמי מצינו סמך שאין לו אלא לב אחד לאביהם שבשמים ובבשופר אמרו אמר הקב״ה אמרו מלכויות שתמליכוני עליכם זכרונות שיבא זכרון אבותיכם לטובה לפני ובמה בשופר והנשים נמי צריכות שיבא זכרוניהם לטובה לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידם .עכ״ל .והניף ידו שנית בשו״ת יוסף אומץ)סימן פ״ס וז״ל :ולענין הלכה אני הדל מעת שראיתי מה שהשיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרויש ,נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב ,וכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעה״ק ירושלים ת״ו .והגם שמרן ז״ל פסק שלא יברכו ,נראה ודאי שאילו מרן ז״ל שלטו עיניו הקדושות בתשובות ר״י ממרויש, דמשמיא מיהב יהבי כח לברך לנשים ,ודאי כך היה פוסק ומנהיג, ובכי הא לא שייך לא בשמים היא ,כיון שיש הרבה גדולים בפוסקים דס״ל שיברכו ,אהני לן לפסוק כמותן ,כיון דאית לן סייעתא דשמיא. עכ״ל .וכן הובא בשיורי ברכה )סימן תקפ״ט( .ע״ש .ובספרו דבש לפי )מערכת ז׳ אות כ׳( כתב בזה גם מבחינת הסוד ,ואחריו נמשך בשו״ת ויקרא אברהם ) דף קכ״ח ע׳׳א( וכתב שכן המנהג בבבל .וכ״כ רבעו יוסף חיים זצ״ל בשו״ת רב פעלים ח״א)סוד ישרים סימן ׳״ .pוכן הביא את דברי"מרן החיד״א בברכ״י בספר זכור לאברהם )אלקלעי( ח״א )הלכות ברכות אות נ׳( וח״ג )חאו״ח אות ב׳ ס״ק י״ז( .וכדי שלא יהא זה נגד הכלל דספק ברכות להקל הביא שם בח״א דבמקום מנהג אין לומר ספק ברכות להקל ולכן אין לערער .ע״ש .וכ״כ גם בשו״ת פני יצחק ח ״א )בדיני ברכות אות נ׳ ס״ק קצ׳׳ט( וכן כתב בכף החיים סופר )סימן י׳׳ז נוהג בם 69 סק״ב וסק״ד ובסימן תקפ״ט ס״ק כ״ג( ,ובספר שדי חמד אחר שהביא את דיעות הפוסקים פסק בסכינא חריפא והפטיר לאמר :ואנו אין לנו אלא דברי מרן החיד״א הנ״ל וכבר פשט המנהג ואין להרהר בדבר .עכ״ל .וכ״כ בספר שער המפקד )הלכות סוכה אות י״א( וכתב אחד האיש ואחד האשה יברכו ויתברכו מפי עליון .וכ״כ רבי אליהו מאני בספרו זכרונות אליהו)מערכת ע׳ אות ג׳( והעיד ביחוד על עיה״ק חברון ת״ו שהנשים נוהגות לברך על הלולב .ע״ש .וכ״כ בשו״ת קול אליהו ח ״ב )חאו״ח סימן כ״ח( שנקיט ליה נמי כעל דבר הפשוט תשים מברכות על מ״ע שהזמן גרמא .ע״ש .וכ״כ בספר יפה ללב )סימן תרנ״ח אות ה׳( ובספר חקרי לב )חאו״ח סימן ג׳( העיד בדרך אגב ג״כ ממנהג הספרדים לברך על הלולב גם אצל נשים וכ״כ הראש״ל הרב עוזיאל בספרו משפטי עזיאל בענינים הכלליים שבסוה״ס )סימן nוהעיד ג״כ שכן נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל .וכ״כ הראש״ל הרב יצחק נסים זצ״ל בספרו יין הטוב)חאו״ח סימן כ״ח( דמה שנהגו הנשים לברך על הלולב הוא ע״פ דברי החיד״א כי מיום שהאירו ספריו תבל רבותינו בעלי ההוראה שהיו בבגדאד קבלו עליהם הוראותיו כמו שקבלנו הוראות מרן השו״ע וכמ״ש רבה״ג בזבחי צדק )סימן ק״י אות קנ״ח ובתשובותיו שבסוה״ם חלק ב׳ סימן ל׳( ומאז שהחלו להורות ע״פ פסקיו חזרו להורות לנשים שיברכו על הלולב .ע״ש .וכן פסק הראש״ל הרב מרדכי אליהו שליט״א )הובא במחזור לסוכות( ,וכן כתב בשו״ת ציץ אליעזר חלק ט׳ )סימן ב׳( והביא עדת פוסקים להקת נביאים שגם לספרדיות מותר לברך על מ״ע שהז״ג וכתב כנראה שבהיות שנתקבלו דברי מרן החיד״א בזה כעל דבר שאין להרהר אחריו לכן פשט המנהג ב א ח הצבי ,דהיינו גם אצל אחינו הספרדים ,שנשים מברכות על הלולב )מערכת מ׳ אות קל״ו( 70 נוהג בם וברצון חכמים הוא גם בקרב עדות אחינו הספרדים ואין בשום אופן לבטל מנהגם .עכ״ד .והניף ידו שנית בשו״ת ציץ אליעזר חלק י״ז )סימן ס״ד סעיף ג׳( להעיר על מ״ש בספר הבית היהודי)חלק ב׳( שאסור לנשים ספרדיות לדעת מרן השו״ע שקבלנו הוראותיו לברך על הלולב .והעיר שמנהג זה מיוסד ע״פ דברי מרן החיד״א בשו״ת יוסף אומץ )סימן פ ״ ס ואף שמקודם קרא ערעור על מנהג זה משום דאנן קבלנו הוראות הרמב״ם ומרן מ״מ נסוג אחור משום תשובות שו״ת מן השמים ונהג לומר לנשים שיברכו על הלולב .ע״כ .ועוד כתב דאין בכח לבוא כעת לעורר מחדש לבטל מנהג קבוע זה בזמן שגם מרן החיד״א שהתנגד לא עמד בתוקף לבטלו ,וכ״ש כשיש להם גדולים על מי לסמוך וע״ז נאמר הנח להם לישראל ,לא ניחא לן לזלזל בו .ועוד הוסיף שם וז״ל :ואנן ידעינן מן המציאות ,כי דבר זה מה שעקרות הבית מברכות על הלולב כפי מנהגן הוא מכנים אוירה דתית בקרב כל בני הבית ,והנשים מרגישות את עצמן כשותפות בהלכות החג ורוממותו ,ובכמה מקומות שנשים ספרדיות נטשו בזה תורת אמן והתחילו לבטל מנהגן זה לפי הוראה שהורו להן ,זה גרם להן שהתחילו עי״כ להרגיש א״ע כמעורטלות ממצות החג וזה השפיע לרעה בביתם בכמה מובנים ,ואני יודע ועד על כך מנשים ספרדיות שהיו באות מתחילה בביתי בחרדת קודש לבקש ארבעת המינים כדי לברך על הלולב ,ולנענען ,וד״ל .עכ״ל .וכן פסק רבי עמרם אבורביע זצ״ל בספרו נתיבי עם וכן פסק הרה״ג רבי חיים דוד הלוי בספרו מקור חיים חלק א׳ ובשו״ת עשה לך רב חלק ב׳ )שאלה ל״ג( . וכן בקודש חזיתי לרבי שלום משאש שליט״א ]זצ״ל[ בשו״ת נוהג בם 71 שמש ומגן חלק ב ׳ ) ס י מ ן נ״ה סעיף ו׳( בהערותיו על ספר קיצוש״ע להרב פנחס טולידאנו שליט״א שכתב להעיר על מ״ש דראוי לגעור בנשים שנוהגות לברך ברכת הלולב וכתב וז״ל :ונראה דאם נהגו לברך אין ראוי לגעור בהם כי מנהגם מיוסד ע״פ דברי הפוסקים החולקים על מרן ז״ל .וכן השיבו אותי הרבה נשים חכמות שרציתי להורות להם שלא יברכו ואמרו שכבר נהגו בימי אבותיהם שהיו רבנים לברך ולא אמרו להם דבר ,וא״א לשנות, והאמת אתם דאין אחר המנהג כלום .עכ״ל .ועוד כתב שם )סימן ע״כ אות ג׳( בתשובה לרבי יעקב חיים סופר שליט״א וז״ל :על מצות עשה שהז״ג אם נשים שלנו מברכות הנה לפי ידיעתי בימי חורפי בעיר מולדתי מקנם יע״א .עיר של חכמים ושל סופרים .לא היתה אשה אחת שיודעת ללמוד או להתפלל או לברך ,וזה בא להם .ממה שנישאו כשהן קטנות ,בנות עשר או פחות .ונכנסים תחת עול הבעל והחמות .ותיכף יולדות הרבה ,ואין להם אפשרות ללמוד ,רק ראיתי שבכל יום הולכות לפני המזוזה ,ושפתותיהן ר ו ח ש ו ת תפילה בלחש על משפחתם .ואולי היו יודעות לקרוא פסוק שמע ישראל .גם בבתי כנסיות לא היתה שום עזרת נשים, אפילו ביום כפור לא באה לבהכ״נ אפילו אשה אחת .ואפילו אחר ש נ ת ח ד ש הזמן ובאתי לשרת עם קודש בעיר הגדולה קזבלנקא, ונבנו בכ״נ חדשות עם עזרת נשים ,הנשים באות רק לשמוע כי לא יודעות שו״ד .וא״כ א״א לקבוע המנהג .אמנם כאן ב א ח ידעתי רבניות שיודעות לקרוא ,והיו לוקחות לולב ומברבין עליו .וכאשר הודיע לה בעלה מפסק הראש״ל הגר״ע יוסף שליט״א ,שאין לנשים לברך ,ענתה לו וגם אבי ז״ל היה אב״ד טבריה ,ואיני שומעת רק לו ולא אשנה מנהגי .והרבה נשים שבאו מחו״ל 72 נוהג בם ונתאכסנו אצלי במרוקו והיו מברכות .עכ״ל .ועדות אחת דוחה אלף ראיות .וכ״כ רבי יעקב חיים סופר שליט״א בספרו זכות יצחק )סימןס׳ אות ז׳< שהעידו רבים וכן שלמים מגדולי גאוני בני ספרד שנשות הספרדים מברכות על הלולב והביא שכ״כ רבי שם טוב גאגין בספרו כתר שם טוב ח״ז)דף פ״ב( ורבי ישמעאל הכהן ז״ל מאיטליה בספרו זרע אמת ח״ג)סו״ס ה׳( ורבי אברהם ענתבי ז״ל ראב״ד ק״ק ארם צובה בספרו חכמה ומוסר )דרך חוקיך אות רל״א( ועוד רבים מגדולי וחכמי ספרד .ע״ש .וע״ע בספריו ברכת יעקב )סימן ג׳ אות ג׳( ובספר ברכי נ פ ש י ) ס י מ ן י׳( ובספר שלום יעקב )עמי קנ״ח( ויערב לך. והנה בערש״ק אחד זכיתי לבקר בבית הרה״ג רבי יעקב חיים סופר שליט״א ונתן לי את קונטרסו מאמר יעקב בענין המנהגים ושם )ע״מ ק״ב( כתב לדייק מלשון מרן בב״י )סימן תקפ״ט( שכתב וז״ל :ומיהו טוב שלא לברך כיון דפלוגתא ספק ברכות להקל. עכ״ל .ולשון׳ טוב פירושו אינו מעיקר הדין וזו רק הנהגה טובה וזהירות לכתחילה וכמ״ש מרן בהרבה מקומות שכשהפוסקים נוקטים לשון טוב אינו מעיקר הדין .ואת דברי מרן בשו״ע צריך לפרש לפי דבריו שלו בב״י ,וא״כ נראה שגם דעת מרן שנשים שנהגו לברך על מ״ע שהז״ג יש להן על מה שיסמכו. והן אמת ד״מצאנו בפוסקים שדברו על מצוות מסוימות שנהגו הנשים לברך וכמ״ש בשלחן גבוה )סימן תקפ״ט אות י׳( דלא נהגו לברך כי אם בלולב ויש לומר כיון שהכל תלוי במנהג את שנהגו נהגו ומה שלא נהגו לא ינהגו .עכ״ד .וכ״כ שם בסימן תר״מ שנהגו הנשים לברך על הלולב ולא על הסכה .וכ״כ רבי רפאל חזן 73 נוהג בם זצ״ל בספרו חקרי ל ב ) א ו ״ ח סו״ם י׳( שנהגו הנשים לברך על הלולב מה שאין כן בשאר מ״ע שהז״ג .וכ״ב הגאון רבי יצחק פלאג׳י זצ״ל בספרו יפה ללב ח״ב )סימן תרנ״ח אות ה׳( רעל מה שנהגו הנשים לברך כלולב יברכו ועל מה שלא נהגו לברך לא יברכו. וכ״כ רבי יוסף ידיד זצ״ל בספרו ברכת יוסף ח״א )אות א׳ סו״ס ג׳(. וכ״כ רבינו יוסף חיים זצ״ל בשו״ת רב פעלים ח״א )סוד ישרים סימן י״ב( שמנהג הנשים לברך על מ״ע שהז״ג אך בספרו בן איש חי )פרשת נצבים אות י״ז( כתב שלא תברכנה על תקיעת שופר וכן הרב יפה ל ל ב ) ס י מ ן תת״ח סק״ה( הביא דברי הרב יוסף אומץ ,וכתב שלא הנהיג לברך אלא על הלולב ולא על השופר וסוכה .וכן העיר הראש״ל רבינו עובדיה יוסף שליט״א בשו״ת יבי״א ח״א )סימן מ׳ אות י׳( .ע״ש .ואולם הגם הלום ראיתי בקונטרס מאמר יעקב הנ״ל שציין לכמה גאוני קדמאי שכתבו שרשאיות הנשים לברך על מ״ע שהז״ג ,וממה שלא ציינו חלקם לולב וכתבו מ״ע שהז״ג בסתמא היא הנותנת דסוברים תשים רשאיות לברך על כל מ״ע שהז״ג. בהא סליקנא ובהא נחיתנא :מנהג הספרדים ועדות המזרח שגם הנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא ,ואין למחות בידן. בתר החתימה הנני מברכו יהי רצון ויזכה לאורך ימים ושנות חיים רפואה שלימה ונהורא מעליא ,ויזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו. בברכת התורה, כפיר ברוך מבורך דדון 74 נוהג בם וזו תשובת הרה״ג שליט״א מאהבה מיום י״ד כסלו התשס״ג: לכבוד האברך החשוב הרה״ג מעו״מ שוקד באהלה של תורה הרב כפיר ברוך מבורך דדון שליט״א. שלום רב. אחרי שם שלום טו״ב הנני לאשר ק ב ל ת מכתבו ותשובתו הרמתה בדין ברכה במצוות עשה שהזמן גרמא לנשים. ואסיפא דמילתא שמנהג הספרדים ועדות המזרח שגם הנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא .ואין למחות בידן .ע״כ. הנה בנושא זה כבר האריכו בו האחרונים ובמיוחד גדולי אחרוני זמנינו ו ק מ ח א טחינא הוא .ולכן קצרתי בו ובעיקר כתבתי בצד ההגדרה של זה בלבד .ובדעת הרמב״ם והשו״ע ולא בענין המנהג .ואשר כתבתי דיש למנוע מהנשים שלא יברכו על מצוות עשה שהזמן גרמא .לא איירי על אלו שכבר נהגו לברך אלו מנהג אבותיהם בידיהן .אבל שתבוא לשאול היום א ם יברכו בודאי דיש לייעץ ל ה ם לימנע מזה .הואיל ואיירי בספיקא דאורייתא אי הוי ברכה לבטלה .ואף הפוסקים דסברי דהמנהג לברך לא מדובר על כל מצוות עשה שהזמן גרמא .אלא במה שנהגו בלבד .כגון לולב .שמדגיש מרן החיד״א בשו״ת יוסף אומץ סימן פ״ב נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב .וגם הרב אליהו מני מדגיש על עיה״ק חברון שהנשים נוהגות לברך על הלולב .וכן הוא בזבחי צדק מודגש חזרו להורות לנשים שיברכו על הלולב .עיין שם .אשר ע׳׳כ מי שנהגה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא ורוצה להמשיך 75 נוהג בם רשאית .אבל הבאות לשאול ודאי דראוי ליעצן לימנע דהרי משמע דגם הסוברים לברך מ כ ח מנהג ר ק במצוות מסוימות שכבר נהגו ולא בכל מצוות עשה שהז״ג .ודו״ק. בכבוד רב, אליהו אברז׳ל 76 נוהג בם סימן י״ב נוסח הברכה להדליק נר של חנוכה כסלו התשס״ג עמדתי ואתבונן אי נוסח ברכת נרות חנוכה ״להדליק נר חנוכה״ או ״להדליק נר של חנוכה׳ /וזה מה שהשיגה ידי ,יד כהה. בגמרא בשבת >כג (.הנוסח של הברכה הוא להדליק נר של חנוכה ,וכן במסכת סופרים )פרק כ׳ הלכה nלפי גירסת הרא״ש מופיע הנוסח להדליק נר של חנוכה .וכן כתוב ג״כ בילקוט )פרשת שופטים רמז תתקי״א( .וכן כתבו הרי״ף הרמב״ם הרא״ש הטור הבה״ג והכלבו דהנוסח הוא להדליק נר של חנוכה .וכן האריך בזה בספר מעשה רוקח על הרמב״ם לקיים את הגירסה והנוסח ״של חנוכה״ בשם כמה גאונים .ע״ש .והרש״ל בתשובה )סימן פ״ה( כתב שיאמר של חנוכה בתיבה אחת .והביאו השל״ה )דף רמ״ט ע״ב( וכ״ב בבאר ה י ט ב ) ס י מ ן תרע״ו ס״ק א׳( בשם השל״ה .וכן מנהג התימנים ,וכמ״ש הרב יחיא צלאח בשו״ת פעולת צדיק חלק ב ׳ ) ס י מ ן קמ״ג< שתיבת של חנוכה סמוכה אליה ופירושה אשר לחנוכה .ע״ש. והנה מרן בשלחנו ה ט ה ו ר ) ס י מ ן תרע״ו סעיף א׳( כתב בנוסח הברכה להדליק נר חנוכה .וכתב הפר״ח ת ו ס ח הש״ע עיקר ,ונוסח הש״ס הרי״ף והרמב״ם וכו׳ שכתבו של חנוכה אינו עיקר .ע״ש .וכן האר״י ז״ל גרס להדליק נר חנוכה ע״פ הסוד כדי לקבל בברכה נוהג בם 77 ר״ת נח״ל .אולם בשו״ת פעולת צדיק הנ״ל העיר דאין הכרח שכן דעת מרן הש״ע ,דמרן נקט לשון קצר ,ולא נחית ללמדנו הנוסח רק להודיע כמה ברכות צריך לחנוכה .וכן כתב הרה״ג רבי יוסף משאש זצ״ל בספרו נר מצוה >עמ׳ ל״א( דמרן בא להודיענו מה הם השלוש ברכות ולא נטפל לדקדק נוסח הברכה ,מדלא העיר עליה בביתו הנאמן ,שהביא דברי הטור והש״ס כדרכו בקודש תמיד להעיר על כל ההפך מצד הדין או המנהג ,ובפרט דבר זה ,שהוא הפך הש״ס וכל הפוסקים ,ואפשר קרוב ,שהוא ז״ל כתבה ,ורק נשמטה מיד המעתיקים או המדפיסים .עכ״ד .ועוד כתב הרב שם דאין שום טעם וכח לדחות דברי הש״ס וג׳ עמודי הוראה ,ומנהג העולם אינו שוה בזה שהרבה מברכים של חנוכה ,וכן נמצא בהרבה סדורי תפילה ,ופשוט שאין למחות בידם ,והמדלגים תיבת של יש להם על מי לסמוך כי הענין אינו משתנה וליכא קפידא. ע״ש. וגם הלום ראיתי להרה״ג רבי שלמה פישר שליט״א בספרו דרשות בית ישי)סימן כ״ח( שאף הגורסים של חנוכה ,לאותו דבר נתכונו שהרי ר״ת ״להדליק נר של חנוכה״ הוא ג״כ שלחן שהוא ר״ת שחר לבנה חמה נדגלות .ע״ש. ועל כן הנוהגים לברך ״להדליק נר של חנוכה״ אין למחות בידם ,דכן הוא הנוסח בש״ם ,וכ״כ הרי״ף הרא״ש הרמב״ם ועוד. וצוײ״מ וימ״ן אמן. 78 נוהג בם סימן י״ג אכילת קטניות ואורז בפסח מר חשדן התשס״ד ראה ראיתי כמה מיוצאי צפון אפריקה שנוהגים לא לאכול אורז וקטניות בפסח ,ומצאתי בחפיש׳ה כמה מהפוסקים שהזכירו זאת ואמרתי אסוף אסיפם .וזה החלי בעזר צור גואלי. איתא בגמרא פסחים )לה (.תניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מן דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. ואין הלכה כמותו .וכן כתבו כל הראשונים ,וכן נפסק בש״ע )סימן תנ״ג סעיף א׳( וכתב הרמ״א בהגה בשם הטור הגה״מ והמרדכי שמנהג אשכנז להחמיר באורז וקטניות .וראיתי בספר הכל בו)סימן מ״ח( שכתב וז״ל :והרי״ף ז״ל כתב כי מימי רבותינו הקדמונים נהגו אסור בכל מיני קטניות .עכ״ל .א״כ נמצאנו למדים דאף ומן הדין האורז והקטניות מותרים באכילה בפסח ,מ״מ נהגו בהם איסור מימי הקדמונים. וכן נהגו בירושלים וכמ״ש מרן החיד״א בברכי יוסף סק״א( בשם מהר״י זיין ,ובספרו שיורי ברכה כתב וז״ל :אמנם באורז נהגו בעיר הקדש ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו, מרבית התלמידי חכמים ויראי השם שלא לאכלו בפסח ,דהוה עובדא שביררו האורז כמה פעמים ,ושוב אחר שבשלוהו נמצאת )סימן תנ׳׳ג נוהג בם 79 חטה ,ולכן נמנעו מלאכלו ,אבל אין מוחין ביד האוכלים ,ובפרט כי בעיר הקדש הוא מזון העניים והתנוקות ,וכן ראיתי להרב פר״ח וכן כתב הרב מהר״י זיין ,והביאותיו בברכי יוסף ,ואני הצעיר כתבתי שם ,וכן נהגו שלמים וכן רבים ,כונתי דיראי השם נהגו כן ב מ ק ו מ י נ ו ,אבל לא ידענו באנשי ספרד מאן נינהו קהילות שאסרוהו לכל הקהל ,כמו שכתב מהר״י זיין שפשט איסורו בכמה קהילות .עכ״ד .וכן כתב בספריו טוב עין)סימן ט׳ אות י׳( ובספרו לב דוד )פרק ל׳( ובספר מראת העין )בחידושים שבסוף הספר סימן י״א אות י״ .0וכן כתב בספר פקודת אלעזר )סימן נ״א דף ס״ד ע ״ ח שעכשיו נוהגים גם הספרדים בירושלים ת״ו לאסור הקטניות בפסח .וכן העיד בספר א ח החיים )סימן תנ״ג ס״א( וז״ל :גם פה עיה״ק צפת ת״ו נוהגים האידנא גם הספרדים לאסור הקטניות זולתי פולין חדשות לחות שמקילים בהם על פי מ״ש הרב בית דוד או״ח סימן רי״ו )דהגם דבשאלוניק נוהגים עכשיו גזירת קטניות כמו אשכנזים ,מ״מ נראה להתיר פולין חדשות רטובות דנקראים ירק וכמ״ש ביו׳׳ד סימן רי״ז סעיף ה׳(. עכ״ל .וכן העיד מהר״י נבון בספר נחפה בכסף שכן מנהג ירושלים ,והביאו בשער המפקד בנהר פקוד )דף ע״ה(. וכ״כ בספר נתיבי עם )הלכות פסח( .וכן העיד הרב יוסף ידיד הלוי בשו״ת ימי יוסף בתרא או״ח)סימן כ״א דף ע״ב( שנהגו ב א ח ישראל בני ספרד שלא לאכול אורז וכל מיני קטניות כסברת המרדכי והגהות מיימון וכדכתב הרמ״א ז״ל .ע״ש. ח״א)דף קע״ה ע״ד( וכן נהגו באיטליה וכמ״ש רבי ישמעאל הכהן זצ״ל בספרו זרע א מ ת ח ״ ג )סימן תנ״ג תשובה מ׳׳ח(. וכן נהגו בתורקיה וכמ״ש רבי חיים פלאג׳י זצ״ל בשו״ת לב 80 נוהג בם חיים ח ״ ב ) ס י מ ן צ״ח ובספרו משא חיים )מערכת פ׳ אות קפ״ט( ובספרו מועד לכל חי)סימן ב׳ אות ז׳< שמנהג עירו ושער מקומו ,איזמיר, שלא לאכול אורז. וכן נהגו בבבל ,וכמ״ש רבי אליהו מאני זצ״ל בספרו מעשה אליהו ח״א )סימן רפ״א( ,וכ״כ רבינו יוסף חיים בספרו בן איש חי )פרשת צו שנה א׳ סעיף מ״א( וז״ל :פה עירנו יש הרבה בעלי בתים נוהגים שלא לאכול אורז בפסח ,מפני כי האות ימצא בו תערובות חיטין ושעורים ,וצריך לבדקו תחלה פעמיים ושלש ,וחוששין שמא ישגו בבדיקה ,וישאר באורז חיטה ושעורה ויבשלו בו לכך בדלץ ממנו .עכ״ד .ובספרו שו״ת רב פעלים ח״ג)סימן ל׳( כתב שמור זקנו רבי משה חיים זצ״ל בתחילה היה מנהגו לאכול אורז בפסח ,אך בסוף ימיו נמנע מלאכול אורז בפסח משום מעשה שהיה שנמצאה חיטה אחת מבושלת רובצת למעלה למעלה בראש הגודש של תבשיל האורז שבכלי ומאותו מעשה נמנע מלאכול אורז,בפסח ,וכן נהגו הרבה בעלי בתים בדבר זה .ע״ש. וכן נהגו במרוקו וכמ״ש בשו״ת משפט וצדקה ביעקב ח״א)סימן ט׳ וסימן קכ״ב( וכ״כ רבי יצחק אבן ת א ן בספרו ליצחק ריח )מערכת ערך אוח( וכן כתב רבי יוסף משאש זצ״ל באוצר המכתבים ח״ב )סימן תשס״ח( וכן כתב הרב דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )פסח( וכתב שנהגו גם שלא לאכול קטניות יבשים בפסח ,וכן כתב בנוהג בחכמה )עמי ק״ס( שנזהרו בקטניות יבשים בפסח ,וכן כתב בשו״ת מים חיים ח״ב)סימן מ״ב( שנזהרו באכילת חומוס בפסח וכן מנהג אלג׳יר .ע״ש .וטעמו של המנהג שלא לאכול חומוס בפסח, משום ששמו בערבית כשם חמץ ,ויש נותנים טעם לשבח משום נוהג בם 81 שמתנפח ודומה לעיסת הבצק שטופחת. וכן נהג הרה״ג רבי מצליח מאזוז הי״ד ,בעיר ג׳רבא ובתונים, שלא לאכול אורז בפסח ,וכמו שהעיד בנו הרה״ג רבי מאיר מאזוז שליט״א ,ראש ישיבת כיסא רחמים תכב״ץ. היא העול׳ה :מנהג ישראל שלא לאכול אורז וקטניות בפסח מובא בפוסקים חדשים גם ישנים ,ויש לנוהגים כן על מה שיסמוכו ,שכן קבלו עליהם כחומרא ,בבחינת כל חמירי ,על אף שאינו חמץ בפסח ,ומנהג אבותיהם בידיהם ,וה׳ יעזרנו על דבר כבוד שמו. 82 נוהג בם סימן י״ד אמירת ספירת העומר בין ברכו לעלינו לשבח כ״ג באייר התשס״ג כבוד מעלת ידידי .זה רעי וזה דודי .מק׳ל שק׳ד ששוקד על תלמודו .יהי ה׳ מגן בעדו .הרב דקל כהן שליט״א שלום רב לכבודו .ולסובבים הודו. אחרי שים שלום טובה וברכה ,הנני להשיב לכת״ר אודות מש״כ בספרו ספר׳א טב׳א דמרי׳ה טב ״וספרתם לכם״ )סעיף י׳׳ג( וז״ל: אבל מה שנוהגים בקהילות המרוקאים ב א ח ישראל ובחוץ לארץ לספור בין ״ברכו״ לבין ״עלינו לשבח״ נראה שאין לו טעם דיו, ולכן יש להם"לשנות מנהגם ,ועל כל פנים ודאי שאין זה מעכב כלל .עכ״ל. ראשית כל עליך לדעת שאין כל מנהגי מרוקו שוים ,ובכל עיר ועיר מדינה ומדינה ,יש שנויים במנהגים ,לך נא ראה עוד מש״כ בזה הראש״ל רבי שלמה משה עמאר שליט״א בספרו שו״ת שמע שלמה ח ״ד)חאױ׳ח סימן ז׳( ובהקדמתו לספר תורת אמך .ויערב לך. וגם במנהג זה ישנם כמה מנהגים וכמ״ש הרב יוסף בן נאים זצ״ל בספרו נוהג בחכמה >עמ׳ ק״ ,0דיש אומרים ספירת העומר אחר אמירת ברכו ,ויש שאחר קדיש יהא שלמא סופרים העומר נוהג בם יאח״ב אומרים ברכי .ע״ש. 83 )ועכ״ס רוב המרוקאים ב א ח ובחו״ל נוהגים לומר ספירת העומר בין ברכו לעלינו לשבח ,ובבואי הנה למבשרת ציון ראיתי שכן המנהג גם אצל אחינו האשכנזים( .ובספר נוהג בחכמה )שם( נתן טעם לנוהגים לומר ספירת העומר לפני אמירת ברכו ,ראגב חרא תרתי, דכיון שעומדים לספור העומר בעמידה אומרים ג״כ ברכו והם עומדים .ע״כ .וכן יש לומר גם על המנהג לומר ספירת העומר אחר אמירת ברכו ,דאגב חדא תרתי דכיון שעומדים לאמירת ברכו ,עומדים גם לספירת העומר .ע״ש ואין לומר א״כ לפי טעם זה נאמר את הספירה אחר עלינו לשבח שבין כך וכך עומדים ,כיון שכל העם טרודים לצאת לביתם ,ותפלת׳ם מהר׳ה ואין להכביד עליהם ,ולכן כדי להרויח את שני הדברים יחד אומרים את הספירה בין ברכו לעלינו לשבח ,ונוסף לכך שספירת העומר אינה תדירה ושיר למעלות תדיר ותדיר ושאינו תדיר ,תדיר קודם ,וכן אמרו לי חכמי מרוקו הרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל ,והרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א יבדל לחיים טובים וארוכים. ועוד יש להוסיף טעם לשבח ,דהואיל והכל יודעין שיש לעמוד באמירת ברכו ,ואין הכל יודעין שיש לעמוד בספירת העומר ,ע״כ אומרים ברכו ומיד אח ״כ עלינו לשבח בעומדם על רגליהם. ועכ״פ כבר סיים כת״ר ,דאין זה מעכב כלל שהרי מעיקר הדין אפשר לספור אף אחר התפילה במשך כל הלילה ,אולם יש להעיר לש״ץ הנוהג במנהג זה להגביה קולו לאמירת ספירת העומר אחר אמירת ״ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד״ ,כי יתכן שהקהל אינו שומע את הש״ץ ונדמה להם פעמים רבות שאומר עלינו לשבח, ומעין זה העיר כבר בספר ״בזמן הזה״)עמ׳ כ״א(. 84 נוהג בם סוף דבר הכל נשמע :הנוהגים לומר ספירת העומר בין ברכו לעלינו לשבח רשאים להמשיך במנהגם ,שיש לו טעם דיו ,ומנהג אבותיהם בידיהם. ואסיים בברכה לידידי ,שחפץ ה׳ בידו יצלח להמשיך ללמוד תורה ולחבר חיבורים מחוכמים ,מתוך הרחבת הדעת ,ורוב נחת בגשמיות ורוחניות. בברכת התורה ידידו ומכבדו, כפיר ברוך מבורך דדון נוהג בם 85 סימן ט ״ו שפיכת מים בשבועות נהגו בשבועות לשפוך מים איש על רעהו ,ויש נותנים טעם לדבר הואיל והתורה נמשלה למים בדאיתא בבבא קמא >מ(. ושופכים מים איש על רעהו כדי לברכו שיזכה להיות מלא בתורה, ועוד שמעתי נותנים טעם לדבר ,הואיל ונשארים ללמוד כל ליל ש ב ו ע ו ת ונרדמים בקריאת מגילת רות והאזהרות ,לכן שופכים איש על רעהו כדי להעירו מהתרדמה .ובספר נוהג בחכמה >עמ׳ י״ 0נתן טעם למנהג ,שמה מים אינם הולכים אלא למקום נמוך כך התורה אינה מתקיימת אלא בנמוכי רוח וע״כ שופכים מים בשבועות ,ללמוד להלוך בדרכי הענוה .ע״ש. אולם עתה באתי לבטל מנהג זה המביא לידי מכשולות רבים ב ע צ ו מ ו של יום טוב כגץ סחיטה ,ובמקום ללמוד תורה באים לידי שחוק וקלות ראש ביום הקדוש של נתינת התורה ,וכבר אמרו בפסחים >סח (:אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא, וכן נפסק ב ש ״ ע ) ס י מ ן תקכ״ט סעיף א׳( דמצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתיה .ושם)סעיף ג׳( נפסק שלא ימשוך ביו״ט בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש ,לפי שאץ השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות וסכלות ,ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודת שמחה שיש בה עבודת היצר .ע״ש. 86 נוהג בם ועיני ראו ולא זר כמה פרחחים המגדילים לעשות ביום שבועות ,שהוא חג מתן תורה ,ושופכים מי ביוב איש על רעהו, ועוד .כמה מרעין בישין ,ופעמים רבות נשפכים מים גם על זקנים ובאים בימים ,כקטן כגדול ,בלא להבדיל ובאין משים לב ,ואמנם הקטון יהיה לאלף ,וכחו במותניו וחומק עובר להנצל מן המים הזדונים ,אולם הזקן המתהלך על משענתו ,נשפכים עליו המים לולי ה׳ שהיה לו. ושמעתי מפי הרה״ג רבי אברהם נבון שליט״א ,שפעם אחת ביום שבועות כאשר סיימו את התפילה ,וציבור המתפללים יצא מן בית הכנסת ,היו שני ילדים משחקים בחצר בית הכנסת ,ושפכו מים האחד על השני ,וברח הילד האחד מפני חבירו ,ונשפכו המים על הרה״ג רבי משה עטיא זצ״ל )מח״ם שו״ת מעט מים(. וזאת למודעי כי בפרט ב א pהקודש אשר זקוקה למים ולמטר השמים תשתה מים ,שפיכת המים היא איסור בל תשחית , 1ויעסקו ביום הזה בתורה שמשלה למים במקום לשפוך מים. .1כיו״ב יש להעיר על המנהג המובא בספר נהגו העם )שונות סעיף א׳( בשם הרב רפאל משה אלבאז בספרו עדן מקדם )ערך מנהג( שנהגו להשליך תפוחים בשבועות מגג בית הכנסת ולוקטים אותן התינוקות ,וכן המנהג בדרעא להשליך החתן על הכלה בשבועות התפוחים .ע״כ .ולכאורה יש בזה בזוי אוכלין כמו נפסק בש״ע)סימן קע״א סעיפים ד׳ וה׳( שזורקים לפני חתן וכלה קליות ואגמים בימות ה ח מ ה שאינם נמאסים ,וכן הזורקים חטים לפני חתנים צריכים ל מ ה ר שלא יזרקו אלא במקום נקי וגם יכבדו אותו משם כדי שלא ידרסו עליהם .ע״ש .וכ״כ במשנה ברורה שם )ס״ק כ״א( שהנוהגים ב ש ב ת שלפני החתונה לזרוק לפני החתן צימוקים וכיו״ב ,לא ט ו ב עושים 87 נוהג בם וגם הלום ראיתי לרבי יוסף משאש זצ״ל בשו״ת מים חיים חלק א׳)סימן יט״ז< ת ש א ל באחד שטנף ולכלך במים בגדי חבירו של משי ורקמה חדשים בחג השבועות בבית הכנסת בשעת המנחה, יען נפלה עליו מפולת הפיסקא האחרונה של האזהרות ,ונוהגים הואיל ודברים אלו רכים ונמאסים ע״י זריקתם .ע״ש .וכבר האריך להוכיח כזה בשו״ת הלל אומר )סימן קי״ח( .ע״ש .וכ״כ הרה״ג רבי חיים דוד הלוי זצ״ל בספרו מקור חיים חלק ב ׳ ) פ ר ק ע״ח סעיף ו׳( דלא טוב עושים הזורקים על חתן או בר מצוה בבית הכנסת ,סוכריות שאינן עטופות בנייר ,משום שחלק גדול נשבר בזריקתו ונמאס .ע״ש. ועתה הראני הרה״ג רבי סיני אדלר שליט״א ,לחותנו הרב מרדכי זק״ש בספרו מילי דמרדכי )סימן ל״ו( ובספרו זמנים )סימן י״ט( ,שהביא המנהג לזרוק תפוחים בשבועות ,וכתב שמופיע בתרגום שני למגילת אסתר)פרק ג׳( במלשינותו של המן לפני המלך אחשורוש וז״ל :ובירח סיון תרי יומי טבין עבדץ ביה וכו׳ וסלקין לאיגר בית אלקהון ושדיין חזורי תפוחים ומלקטין יתהון ואמרין היך מה דמלקטץ חזורי היכדין יתלקטון בניהץ מן ביננא, ואמרין דין הוא יומא דאיתיהבא אורײתא לאבהתנא על מורא דסיני .עכ״ל. ועוד כתב שמנהג זה נהג בארצות המערב וכמ״ש רבי דוד הטבעוני בהוספתו לסידור התפילה של רבינו מימון ,אבי הרמב״ם. ובספר זמנים הנ״ל ,נתן טעם למנהג ע״פ מה שדרשו רבותינו בגמרא בשבת )פח (.על הפסוק ״בתפוח בעצי היער כן דודי pהבנים״ ,מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ,וכדי להזכיר את עת קבלת התורה ובזכותה של התורה יתקבצו הגלויות )בבא בתרא ח ,(.לכן נהגו לזרוק תפוחים מעל גג ביהכ״נ ולקבצם ,כדי להזכיר זכות זו .ע״ש. ויתכן ומשום שהתפוחים נאספים ע״י התינוקות ונאכלים ,אץ בזה משום בל תשחית וביזוי אוכלין. 88 נוהג בם לשפוך מים על האחרון ,והשיב דמנהג זה של שפיכות המים בחג השבועות היה בעיר מכנאם ,בזמן הקודם אצל אנשים ריקים דוקא ,וחכמי העיר היו מוחין בכל שנה על זה ,ובשנת התר״ל ליצירה ,עשו תקנה לבטל מנהג זה ,הנה היא כתובה אצלי, והודיעו בה האיסורים הנמשכים מזה ,הן אסור סחיטת בגדים ביו״ט ,הן אסור צערא דגופא דחבירו .ובפרט אם הוא עני והיא כסותו לבדה וכוי .ועוד אסור המחלוקת וכו׳ וכוי .ועכ״ז לא נמנעו איזה יחידים בורים מעשות כמנהגם ,אבל רק מעט מים שלא יפסידו כלום .וכן המנהג עד היום באיזה בתי כנסיות שלא ברצון חכמים .ועוד כתב שם דאין לחייב המקלקל בגדי חבירו בשבועות בתשלומין ,וראיה לדבר מדברי הרמ״א באו״ח סוף סימן תרצ״ו שכתב משם מוהר״י מינץ ז״ל ,שמה שנהגו בפורים לחטוף זה מזה אין בו משום לא תגזול ,מאחר שכן נהגו משום שמחה .ע״ש. וכתב הב״ח ביו״ד סו״ס קפ״ב דטעמו הוא משום הפקר ב״ד הפקר .ע״ש .וא״כ הכא נמי בנדון דידן מאחר שכן נהגו משום שמחת החג ושמחת תורה ,אין לחייב המקלקל בתשלומין ,זולת אם רבניהם מחו על זה ולא שמעו לקולם ,אזי הדבר פשוט דחייב לשלם ,משום דלא שייך טעמא דהפקר ב״ד הפקר .וסיים וז״ל: וכן הוא האמת בזה״ז ,משום מיגדר מילתא ,לעקור מההמון מנהגים הגורמים למחלוקת ,דאפילו ת״ח צריכים להיות מרבים שלום בעולם ,וכ״ש הרבנים שהם עיני העדה ,ה׳ ישפות להם שלום בגודש המדה ,ועיניהם ועינינו תראה ארץ חמדה ,בבוא לציון גואל משבט יהודה ,אמן .עכ״ד .והניף ידו שנית בספרו אוצר המכתבים )סימן אלף תתמ״ט( ת ש א ל אודות משחק המים שהיה במרוקו בחג השבועות ת פ ק י מיניה כמה רעות סחיטה, נוהג בם 89 כיבוס ,קלקול בגדים ובו׳ ,ואיך הרבנים לא עשו תקנות לבטלו. והשיב וז״ל :המנהג לא היה אצל כל הקהל ,רק אצל הדיוטות ונער יכתבם ,והיתה להם בזה מחלת הדמיון ,לבטל מנהגם ,ועכ״ז אני זוכר שכמה פעמים הכריזו על בטולו בשבת ,שלפני חג ה ש ב ו ע ו ת ,והרבה עברו ונענשו ע״י הרבנים בקנסות ,והיה הולך ו מ ת מ ע ט עד שבטל לגמרי .עכ״ל) .תשובה זו נכתבה בכי סיון תשל״ג לתושב אחד מהעיר קרית גת ונראה שכתב שאלה זו לרב זצ״ל אודות מנהג זה, הואיל והתפשט ב א ח גם בעיר קרית גת(. וכן בקודש חזיתי לרבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי שבועות סעיף ט׳( וז״ל :היה מנהגנו בחג השבועות לזרוק מים אחד על השני ,ושמעתי הטעם כשנולד משה רבנו הצפינה אותו אמו ג׳ חדשים וכאשר לא יכלה עוד הצפינו שמה אותו בתיבה על שפת היאור ובדרך זו נצול על ידי בת פרעה ,ולפי דברי חז״ל משה רבינו נולד בזי לחדש אדר ,ובבן מלאו לו ג׳ חדשים בששה בסיון יום שחל בו חג השבועות שאז שמה אותו אמו על שפת היאור ,ולזכר המאורע שחל בו ביום שזכינו לקבל את התורה על ידו ,נוהגים לזרוק המים אחד על השני לחבב את המים שע״י גצול מקבל התורה .עוד שמעתי טעם אחר לזכר שעת מתן תורה, שאו פרחה נשמתן של ישראל ,והקב״ה הוריד טל תחיה להחיותם ,ולזכר זה זורקין המים אחד על השני .וזאת להודיע שהמנהג הזה היה רק בין הגברים לבד ,ולפי השמועה פה בארץ ישראל התחילו גם הגברות להתערב בין הגברים במנהג הזה, ועי״ז באים לידי פריצות ותערובת נשים ,ולכן יש לבטל מנהג זה, בפרט ביום הקדוש יום מתן תורה צריכים לשמור על הקדושה 90 נוהג בם ובשבילו נצטווה משה רבנו ״אל תגשו אל אשה״ .עכ״ל. עוד רגע אדבר ,אודות מה שנהגו שהמסיים את קריאת ההזהרות באים כל הקהל ושופכים על ראשו מים ,והביאו מנהג זה בשו״ת מים חיים )שם( ובספר נוהג בחכמה )שם( ,בודאי שיש לבטל המנהג ,תוסף גם הוא ,שבאים לידי זלזול בכבוד בית הכנסת ובכבוד התורה .ותלי״ת רבים מעמי ה א ח מתיהדים ,ובאים ביום הקדוש הזה לקרא תהילים ,מגילת רות ואזהרות ומפסיקים משחוק וקלות ראש הן וכיוצא בהן. וצור ישראל יזכנו ללמוד התורה ויפתח לבנו בתורתו .אכי״ר. נוהג בם 91 סימן ט״ז אכילת הזעפרן ־ תשובת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א כ ״ר בתשרי התשס״ג בכור הרב הגאון רבי אברהם חפוטא שליט״א שלום וברכה, בלומדי הלכות בשולי עכו״ם בספר כף החיים יו״ד אות ס׳( ראיתי שכתב וז״ל :ומענין הזעפרן כתב הרב הקדוש בעל ר״ח בספר תוצאות חיים )דף כ״ד ע״ב דפוס אמסטרדם אות מ״ח( תקנת אנשי מעשה שלא יאכל אדם זעפרן שיש בו ג׳ איסורין: שטחין אותו בשמן חזיר ,ומזלפין עליו יין נסך ,ומטילין בו בשר נבלת סוס .ובפסח יש בו איסור רביעי משום חשש קמח שמשימין בו .עכ״ל .ומה שכתב זבחי צדק )אות ל״ב( דבעיר בגדאד נוהגין לאכלו אפשר מפני שלא ראו דברי ר״ח הנזכר, וע״כ עתה מזמן ביטלו מלאכלו ואפשר מפני שראו דברי ר״ח הנזכר .עכ״ל .ועוד כתב בכף החיים או״ח )סימן תס״ז סעיף ח׳( על דברי הרמ״א בשם מהרי״ל שנוהגים שלא לאכול בפסח כרכום שקורץ זפרון ,כתב כפה״ח שם )אות פ״ס בשם בית יהודה )דף ק״ח סעיף ה׳( זעפרן הבא מתינו״ם ואיספאני״א מוחזק בכשרות דאין מזייפין אותו ,אבל הבא מארצות תורקיא״ה מזייפץ אותה )סימן קי״ד 92 נוהג בם בסולת של תבואה לתותה ,ויש בו קצת היכר שנראין בו חוטין לבנים .עכ״ד. אולם אני ידעתי שבמרוקו נזהרו שלא לאכול כרכום בפסח, ונהגו לאכול זעפרן בפסח ובכל ימות השנה .וגם פה בארץ הקודש נזהרים אנשים רבים מיוצאי מרוקו שלא לאכול מהכרכום, ואוכלים במקומו זעפרן ,וחלק רב קונה זעפרן מן הישמעאלים, וממנו משתמשים בפסח ובימות השנה. ואנכי הרואה ראיתי לרבי יוסף משאש זצ״ל בספרו שו״ת מים חיים חלק א ׳ ) ס י מ ן קס״א עמי קמ״ב( שהביא את דברי המגן אברהם באו״ח )סימן תס״ז סק׳׳י( משם תשובת הרשב״א שהכרכום בוחשין קמח עם מים ומזלפין עליו .ע״כ .וכתב וז״ל :והנה בזה״ז עיננו הרואות מנהג העולם פשוט ,לאכול בפסח הכרכום ,ולית דחש לזה כלל ,כי הוא רק עץ בעלמא ,ואף למפרשים כרכום שכתב הרשב״א ז״ל הוא מה שקורץ בלשון ערב בשם אזעפראן ,גם בזה המנהג פשוט לאוכלו בפסח ,כי הוא רק ציצי פרחים ,וגדל בערי המערב באיזה מקומות ידועים ,ואותו הבא מערי איירופא ,אוסרין אותו על עצמן איזה חסידים מערי המערב ,אפילו בשאר ימות השנה ,מחשש רחוק שטוחץ אותו בשומן חזיר ונבלות ,והיודעים מהותו ממלאים פיהם שחוק על חששות אלו ,ומה גם דתערובת זו וכיוצא בה אפילו משהו ,הם נגד חוקי המלכויות ויש ממונים חוקרים ובודקים על קלקול הסחורות והמאכלים בתערובות כאלו, וענשם חמור ,ועל כן נזהרים הרבה המוכרים בזה .עכ״ד .ואולם, הרב רפאל ברוך טולדאנו זצ״ל ,בן דורו ,כתב בקיצוש״ע שלו הלכות פ ס ח ) ס י מ ן ש׳׳ה סעיף כ׳׳ח( וז״ל :זעפרן אין לאוכלו כי אם ע״י 93 נוהג בם ה כ ש ר שמעירין שאיו בו שום חשש מכל מין איסור כי אומרים שיש בו הרבה תערובות היופין וכן כל דבר שאין ידוע ממה נעשה אין לאכלו עד שיוודע הכשרו .עכ״ל .והיוצא מדבריו כי יש לחשוש לזעפרן. ובאתי לשאול מכבוד הרב מה היה המנהג במרוקו בענין ה ז ע פ ר ן ,וכן האם יש להזהר מלאכלו בימינו ,כמ״ש בכף החיים שיש בו שומן חזיר וכוי ,או אולי כך היו עושים פעם ,דהא מרן כתב ביו״ד)שם( דהרשב״א היה נזהר מהכרכום מפני שבכל ה א ח ההיא היו מזלפין עליו יין הרבה ,וגם מערבים בו ח ו ט י בשר יבש ובכה ״ח )שם אות נ׳׳ט( כתב בשם הש״ך רהעולם נהגו עכשיו היתר ב פ ש י ט ו ת בכרכום ,ונראה לומר שהרשב״א נזהר בדבר זה מפני שהיה יודע בודאי שבבל ה א ח ההיא מזלפין עליו יין ,אבל אנן ילא ידעינן בודאי ,א ״כ אמרינן דא״א שלא יהיה אחד מהם שלא יזלף עליו יין ויציל על כולם .עכ״ד .ואולי מכאן דה״ה לימינו וזמנינו שאין עושין כן בזעפרן. וע״כ באתי לשאול מכבוד הרב כדת מה לעשות ,האם מותר לאכול מהזעפרן בימות הפסח ובשאר ימות השנה. וברכתי לכת״ר יהי רצון ויזכה לאריכות ימים ושנים וימשיך להגדיל תורה ולהאדירה מתוך רפואה שלימה ונהורא מעליא. בברכת התורה, כפיר ברוך מבורך דדון 94 נוהג בם וזו תשובתו הרמתה של הרה״ג שליט״א מיום כ״ה בתשרי התשס״ג: לכבוד ה״ר כפיר ברוך מבורך דדון יצ״ו שלום וב״ר קבלתי מכתבך ,והנה בענין הזעפרן במרוקו נהגו בו היתר בשופי ללא פקפוק ,א ת הכרכום לא תיבלו בו בפסח ,ואך בישלו בפסח בזעפרן .והסבא שלי זצ״ל ,סיפר לי איך היו קוטפין אותו בזריחה ,והרבה זהירויות נהגו בו שלא יהיה מזויף ,ושלא תהיה בו שום תערובת. גם שאלתי מהרבנית תחי׳ איך נהגו בירושלים ,וכן איך נהגו בעיר העתיקה עוד לפני מ ל ח מ ת השחרור ,ואמרה לי שהשתמשו בזעפרן גם בפסח ללא שום חששות ,והערבים אינם מערבים בו שום דבר אלא מוכרין אותו כהוויתו ,ואולי המהרי״ל היה בארצות אירופה ולא בכל ארצות האיסלם. ועכ״פ כך המנהג בארצות המערב בכל רחבי מרוקו לכתחילה. בברכת התורה, א ב ר ה ם חפוטא ס ״ ט נוהג בם 95 סימן י״ז שימוש בעלי הנענע והשיבה אחר שטיפה במים נהגו בני צפון אפריקה להשתמש בעלי הנענע והשיבה לאחר שטיפה במים ,ואין חוששים לתולעים ,וגם לא נהגו להחמיר בקהילתנו ליבש את עלי הנענע במשך י״ב חודש ואח״ב להשתמש בו. וכן בקודש חזיתי לרה״ג רבי יוסף משאש זצ״ל באוצר המכתבים חלק ג׳)סימן אלף תת״א( שנשאל בזה והשיב וז״ל :הדבר אצלנו היה והוה כך ,שהנשים בודקות הנענע עלה עלה ,ואח ״כ שוטפים אותם במים ונותנים אותם עם הטיי ,וכך היא ההלכה לבדוק ולאכול ,ויש שקשה עליהם לבדוק ,ונותנים את הנענע בכלי אחר שטיפה במים ,ושופכין עליו רותחין ,ואחר רגעים אחדים שפולט טעמו וריחו במים מסננים אותן המים בבגד עב, ונותנים מאותן המים בטיי .וגם בזה הולכים אחר ההלכה, שמסננים ושותים ,ומי שלא היה בודק ,ולא מסנן ,לא היינו שותים מאותו הטיי ,והיינו מוכיחין אותו על פניו .ועם כל זה יש ללמד עליהם זכות ,כי יש הרבה ספקות בדבר ,שמא לא היו תולעים באותו נענע ,ואם תמצא לומר ,היו ,שמא נפלו על ידי נענוע ושטיפה במים ,ואם תמצא לומר לא נפלו שמא התליע בתלוש, ואם תמצא לומר במחובר ,ודאי נמוחו ע״י רותחים ובטלי להו. 96 נוהג בם ועוד יש מה להאריך ואין צריך ,ואין זמן להאריך ,ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם .עכ״ל. וכן כתב הרה״ג רבי משה מלכה זצ״ל בשו״ת מקוה המים חלק ג׳)חאו׳׳ח סימן מ״ז אות ה׳( וז״ל :כת״ר תמה על מה ששמע מאנשי חו״ל כי הצפון אפריקאים משתמשים בעשב הנקרא ״נענאע״, לפני גדולים ואין פוצה פה ומצפצף לחשוש לתולעים .אמת הוא שאנחנו המארוקאים נהגנו להשתמש בעשב זה לשים אותו בתוך הטאי ,אך הנשים רוחצות אותו כראוי באופן שאין לחוש לתולעים שבו .ומה גם שאין תולעים רגילים להיות רק באותו מין הבא בסוף הקיץ ,בשעת החום הגדול ,ואז רוב האנשים אינם משתמשים בו כי פג טעמו ,והמיעוט נזהר לבודקו כאמור ,כי אי אפשר להשתמש בו בלי.רחיצה מטעם נקיון .ועוד הכלי שבו מבשלים ה״טאי״ ,יש לו חוטם שממנו יוצקים הטאי לכוסות ובאותו החוטם לפנים יש מין נקבים דקים העוצרים בעד עלי הטאי שלא יפלו לתוך הכוסות ,ורק המים צלולים עוברים דרך אותם הנקבים ,וזה ממש דומה למסננת ,שבלי ספק ,אף תולע אינו יכול לעבור דרך שם כי עלי הטאי מעכבים אותו .ועיין יו״ד סימן פ״ד סעיף יו״ד ,שעל ידי סינון מותר אף אם בודאי נמצא שם תולע ,כ״ש הכא שרק ספק .ועוד אף אם במקרה הצליח התולע להתגנב ולעבור דרך-נקבי המסננת ,ולא הצליחו עלי הטאי לעוצרו ,הרי הוא מופיע למעלה על גבי מי הטאי בתוך הכום והשותה רואה אותו ,ונמנע מלשתות הטאי מחמת מיאוס .ועיין ב״י בסימן ק׳ משם הרשב״א גבי קדרה ,של מרק שנפל בה בריה ונאבדה הכל אסור ,כתב ,שאם נתנו מן המרק בכף או בקערה נוהג בם 97 וראו שאין שם דבר כלל ,הכל מותר ואפילו הקדרה .א״כ הכא נמי ,אפילו נניח שהיה שם תולע בתוך הקומקום ,כיון שאנו רואים בתוך הכום ולא נראה שום דבר רק מי הטאי צלולים וטהורים תו אין מקום לחוש כלל ,ואין לומר ,כיון שהתולע הוא בריה ,הרי אפילו באלף לא בטיל ,וא״כ אף אם לא הופיע בכוס יש לחוש שמא נמצא בכלי מבפנים ולא בטיל ? הא ודאי בורכא היא ,דלא אמרו חז״ל אפילו באלף לא בטיל אלא הבריה בעצמה אבל לא פליטתה ,ואין לך תולע שלא יהיה ס׳ במים ובעלי הטאי כנגדו. ועוד שיש לחוש שמא נימוח ,או אולי בודאי נימוח על ידי חום האש ,והרי לך ס״ם ,ספק היה שם ם׳ או לא היה ,ואת״ל היה, שמא נימוח ,ואת״ל לא נימוח ,שמא נעצר בפנים ולא יצא לחוץ. ועי׳ שפ״ד סקל״ב ואף עפ״כ ,ישנם כמה חרדים המחמירים על עצמם ומעבירים אותו דרך מסננת עם צמר גפן ,ולפ״ד חומרא יתירה היא .עכ״ל. 98 נוהג בם סימן י״ח מנהג שאין החתן והכלה נפגשים שבוע לפני החתונה ,ומנהג החינה ־ תשובת הרב שלמה חיים אבינר שליט״א כ״ג סיון התשס״ג כבוד מעלת הרב הגדול .מעוז ומגדול .דובר צדק ומגיד מישרים .סיני ועוקר הרים .חיכו ממתקים וכולו מחמדים .גינת ורדים .ותהילתו בקהל חסידים .הרה״ג רבי שלמה חיים אבינר שליט״א שלום רב לאוהבי תורתך, קראתי בכל לב בספרו אחותי כלה ,והוא כלו ספרא טבא דמריה טב ,ומדריך את החתנים והכלות כיצד להגיע ליום הגדול ,ואיך לכבד איש את אשתו .איישר חיליה לאוריתא .ושם ראיתי שכתב בפרק בין שידוכים לנישואין בשם השדי ח מ ד ) מ ע ר כ ת חו״כ אות י״ב( שנהגו שאין המשודך מבקר כלל בבית משודכתו ,וכן כתב שכל הממעט להפגש הרי זה משובח .ובפרק שבוע לפני החתונה כתב שיש אשכנזים הנוהגים שאין החתן והכלה נפגשים שבוע לפני החתונה ,מפני דם חימוד כמבואר בש״ע יו״ד )סימן קצ״ב סעיף א׳( ויש למעט ככל האפשר בפגישות אם לא לצורך הכרחי .עכ״ד. נוהג בם 99 וכן נהגו אצל קהילות הספרדים ועדות המזרח ,שאץ נפגשים לפני החתונה וכמ״ש הרה״ג רבי משה כלפון הכהן זצ״ל ,אב״ד ג׳רבא בספרו ברית כהונה ח ״ ב ) א ב ה ״ ע מערכת ה׳׳א אות ב׳( וז״ל :פה אי ג׳רבא יש הסכמה חמורה בחרמות ונדוים בכל תוקף וחחק מהרבנים וראשי העדה הראשונים שקדמונו ,שלא יכנס המשודך לבית משודכתו רק אחרי הנישואין .עכ״ד .וכ״כ הרב רפאל כדיר צבאן זצ״ל בספרו נפש חיה >עמ׳ ק״ז ס ע יף י״א( .וכ״כ הרה״ג רבי יוסף קפאח בספרו הליכות תימן >םוף פרק שידוכין ומוהר( שאחר השידוכין היה נזהר הנער המיועד מלהיראות בסביבת מגוריה של הארוסה ,וגם היא נזהרה בכך כדי שלא ירננו הבריות אחריהם. וכ״כ הרה״ג רבי יצחק רצאבי שליט״א בש״ע המקוצר חלק ו׳ )סימן ר״ה סעיף י״ב ובהערות שם(. ובספר שובע שמחות להגר״י יוסף שליט״א חלק א׳ )עמ ׳ פ״א( כתב שכן יש לנהוג במנהג זה על אף שאצלנו הספרדים לא היה המנהג כן .ע״ב .ובאמת אתמהא מדוע כתב שלא נהגו כן הספרדים ,והרי מבואר בפוסקים שגם אצל הספרדים נהגו כן .ואץ ראיה ממה שראה בחתונות של גדולי תורה ספרדים ,שהחתן והכלה היו מגיעים יחד לאולם השמחות ,ונכנסים מיד לחופה ,כי כנראה שמנהג זה נ פ ח .וכפי ששמעתי מזקני המרוקאים שהיו מקפידים בזה שלא להתראות החתן והכלה עד רגע החופה ממש. וע״פ כל האמור באתי לשאול מכת״ר אודות מנהג נוסף שנהגו אצל הספרדים ועדות המזרח ,והוא נקרא טקם החינה ,ובמנהג זה נהגו שהכלה לובשת בגד לבן על ראשה שבעת ימים קודם החופה ,ובאים קרובי החתן וקרובי הכלה ומשוררים ומשמחים 100 נוהג בם את הכלה ,ומחלקים להם מיני ממתקים ,ועושים אותם ימי שמחה ,ובטקס זה קרובי הכלה שמים בכף ידה צבע הנקרא חינה )החינה זהו צמח הכופר ,וכמו שפירש ר״ע מברטנורא במשנה בשביעית פ״ז משנה ר ,והוא עשב שציציו וניצניו כעץ אשכלות ,ולו ריח טוב ונעים כמ״ש בשיר השירים )פרק א׳ פסוק י ״ 0״אשכול הכופר דודי לי״ ,ומיבשים את עליו ותוחנים אותם ולשים את הקמח במים( ,ומנהג זה מוזכר ברמז כבר בתשובות הרמב״ם )מהדורת בלאו סימן של״ט ח״ב עמי ( 610 והרה״ג רבי יוסף בן נאים זצ״ל בספרו נוהג בחכמה )עמי קל׳׳א( כתב טעם למנהג הבגד הלבן שהכלה לובשת שבעה ימים קודם החופה ,לפי שהכלה סופרת שבעת ימי טוהר שבעה ימים של לבונה ,ובשבעה ימים אלו לובשת בגד לבן .עכ״ד) .נ״ל עוד להוסיף שהחינה שמורחים בידי הכלה כדי ללמדה שתזהר בכתמים ובהלכות נדה( והרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו קהלת צפרו ח״ג)עמי (75כתב שמורחים את החינה לסימנא טבא ונגד עין הרע. וגם הלום ראיתי לרה״ג רבי אליהו ביטון שליט״א בספרו נתיבות המערב מנהגי נשואין)הערה א׳( שנתן סימן לחנה ,שהיא נוטריקון ח׳לה נ׳דה ה׳דלקת הנר ,ובאים לרמז לכלה ,שצריכה להזהר בכל מצוות התורה ,ובפרט בשלוש אלה ,כי עליהם עלולה להענש ח ״ו ,וכמובא במשנה בשבת )פרק ב׳( על שלשה דברים נשים מתות בשעת לידתן וכר. והנה היום ב א pהקודש נוהגים בכל קהילות הספרדים ועדות המזרח לעשות את טקס החינה בליל טבילתה של הכלה ,ובאתי לשאול מכת״ר האם מותר לחתן להשתתף בטקס החינה ,למנהג שאץ החתן נפגש עם הכלה שבוע לפני החופה. 101 נוהג בם והנני מברך את כת״ר יהי רצון וחפץ ה׳ בידו יצלח להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה ,ויזכה לחבר עוד חיבורים מחוכמים ברבות הטובה וברכה. בברכת התורה, כפיר ברוך מבורך דדון וזו תשובתו מאהבה של הרה״ג שליט״א: לכבוד הרב כפיר ברוך מבורך דדון כל טוב אני מודה לך על כל הדברים המענינים ששלחת לי ,דברים מענינים וחשובים. באשר לחינה ,הרי גם לפי המנהג שלא להפגש שבוע ,אין זה מנהג מוחלט ,והוא מנהג אשכנזים )שו״ע יו״ד קצ״ב א .מפני ד ם חימוד( ואם יש סיבה חשובה ,אפשר להפגש באופן יוצא דופן)שובע שמחות לגר״ע יוסף עמי פ״א( אבל בחינה הבעיה אחרת ,כמדומני ,כי כל המעמד מאוד לא צנוע על פי רוב ,כל הערבוב וכל העיסוק מסביב לכלה ,ויש להזהר שלא יהיה שם גברים כלל. בברכה, שלמה אבינר 102 נוהג בם סימן י״ט אודות כמה מנהגי ליל הטבילה הראשונה של הכלה אב הרחמן התשס״ג ראיתי מה שנוהגים אצל כמה מקהילות צפון אפריקה ועדות המזרח ,לקחת את הכלה בליל טבילתה הראשונה למקוה בקול שירה וזמרה והמון חוגג ,ותצאנה כל הנשים בתופים ובמחולות. ואמרתי אבוא היום אל העי׳ן לשנות פרק זה ולראות מנהג זה הטוב הוא אם רע .וזה החלי בעזר ה׳ החונן לאדם דעת. בגמרא בעירובין >נה (:תניא אליעזר איש ביריא אומר יושבי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהם הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה מאי טעמא עולא אמר שאין להם מרחצאות ורבי יוחנן אמר מפני שמרגישין זה לזה בטבילה .וכתב בתשובות מהר״י וייל בחידושיו על עירובין )שם( ונראה לי שבשביל זה נהגו הנשים להיות צנועות בליל טבילתן שלא לילך במהומה .ע״ב .וכ״ב הרוקח )סימן שי״ז ד״ה קידוש תשמיש( והביאו הב״ח סוף סימן קצ״ח. וכן כתב במעדני יו״ט על הרא״ש פרק שלישי דברכות )סימן ל״ב אותה׳( שדרך הנשים להיות צנועות ולהעלים ליל טבילתן .וכן כתב הרמ״א בהגה יו״ד )סימן קצ״ח סעיף מ״ח( וז״ל :יש שכתבו שיש לאשה להיות צנועה בליל טבילתה וכן נהגו הנשים להסתיר ליל טבילתן שלא לילך במהומה או מפני הבריות שלא ירגישו בהן בני נוהג בם 103 אדם ומי שאינה עושה כן נאמר עליה ארור שוכב עם בהמה. עכ״ד .ואף שהרמ״א כתב כן בלשון יש שכתבו ,נראה שכן סובר, מפני שלא הביא חולק בדבר ,ועוד הוסיף שכן נהגו הנשים. וגם הלום ראיתי לרבינו יוסף חיים זצ״ל בספרו בן יהוידע בחידושיו על פסחים )פו (:וז״ל :והנה ידוע שהכלה נקרא עליה שם כלה מעת כניסתה לחופה עד ביאה שניה ולכן פה עירנו מנהגם גם בטבילה שניה כשתלך לטבול בבית אביה יביאוה בלילה לבית בעלה ב א מ ב ו ה א ונרות מהלכים לפניה ואין נוהגים בה צניעות להסתיר ט ב י ל ת ה .עכ״ד .ונוראות נפלאתי על דבריו ,מנין חידש שכלה נקרא שם כלה עליה עד ביאה שניה ,ומדוע אין נוהגים בה צניעות להסתיר טבילתה ,ואף שהכל יודעים מפני מה כלה נכנסת לחופה ,והכל יודעים שכלה טובלת לילה קודם חופתה ,מ״מ גם בה שייך צניעות להסתיר ליל טבילתה שלר לילך במהומה ,וכמ״ש הרמ״א שדרך הצניעות שלא לילך במהומה ושלא ירגישו בהן בני אדם .וכל שכן בטבילה שניה שאין גלויה לכל ,צריך להסתירה מעיני הבריות, ומש״כ רבעו יוסף חיים זצ״ל ,שאין נוהגים בה צניעות להסתיר טבילתה ,אחר הקיד׳ה חמש מאות כשגגה היוצאת מלפני השליט. וכן אתמהא על הרה״ג רבי יצחק רצאבי שליט״א בספרו שלחן ערוך המקוצר אבה״ע )סימן קנ״ח סעיף כ״ד הערה ט״ל( שכתב שנהגו במחוז ביציה שבתימן שנשים מלוות בשמחה ובשירים את הכלה לטבול ולפי שהורגלו בכך אינו נחשב אצלם לגנאי ופריצות .ע״כ. וכי מאחר שהורגלו בדבר שנוגד את ההלכה אין זה נחשב לגנאי ופריצות ,והלא הרב עצמו כתב שם שהכלה הטובלת לראשונה, תלך בצניעות עם אמה או אחת מקרובותיה בלבד ,באין רואה 104 נוהג בם הליכתן וחזרתן .והאיך לא חייש לקמחיה להתיר הדבר. והרב יוסף בו נאים זצ״ל בספרו נוהג בחכמה >עמ׳ ע״ה( כתב וז״ל :מנהג פאם היה דהבתולה בליל טבילה ראשונה לנשואיה, היו הולכין עמה נשים הרבה קרובותיה וקרובות החתן ,במהומה גדולה והמון חוגג וקול שירים בשמחה רבה במחיאות כף אל כף, ומצפצפים הנשים בפיהם והקריה הומה ,ויודע הדבר לעין כל גדולים וקטנים .ומקרוב עמדו הרבנים בתוקף חצנם ,ובכל עוז ותעצומות ובעמל ויגיעה רבה ,ובטלו המנהג ותיקנו שלא ילכו עמה רק שתי נשים אחת קרובתה ואחת קרובת החתן .ותהילות לאל עשו והצליחו ועלתה בידם תקנה זאת .עכ״ד. על כן העול׳ה מן המדביר ,שהכלה בליל טבילתה תקח עמה שתי קרובות ,אחת אמה ואחת אם החתן ,ולא תקח עמה נשים הרבה בקול שירה וזמרה והמון חוגג. עוד רגע אדבר ,אודות מה ששמעתי שיש כלות שאחר טבילתן נכנסת עמהן אחת מקרובותיה שהיא רווקה ,וטוענות שיש בזה סגולה שעל ידי כך תתחתן באותה שנה ,ומנהג זה הוא נגד ההלכה ,וכמ״ש הרמ״א בהגה יו״ד )סימן קפ״ג סעיף א׳( בשם שו״ת הריב״ש )סימן תכ׳׳ה( שאסור לרווקות לטבול ,כי בהסתלק מהן איסור נדה יכולות לבוא לידי מכשול .וראה בספר ימי טוהר שכן אסרו כל גדולי האחרונים .ואין סגולות בדבר שנוגד את ההלכה. וצוײ״מ וימ״ן אמן. כפיר ברוך מבורך דדון נוהג בם 105 סימן כ׳ עוד זה מדבר בענין הנ״ל אלול המרוצה התשס״ג כבוד מעלת הרב אליאב עובדיה שליט״א שלום וברכה, קבלתי תשובתו הרמתה בענין ליווי הכלה לטבילתה ,והנני לענות על דבריו ,אולם תחילה וראש ,טרם אענה לכת״ר ראיתי כי בתשובתו מצא סנגורין לקיים המנהג ,ועליו לדעת כי אמנם יש ליישב המנהגים ,וכמ״ש הרב בן ציון אבא שאול זצ״ל בהקדמתו לאור לציון ח״ב >עמ׳ י״ב( ,וכ״ב הרב שלום משאש זצ״ל בספריו, וכן נהגו ליישב המנהגים רבים מחכמי ישראל .אולם יש לדעת שבמקום שהמנהג גורם רעה או פרצה ,יש לבטלו ,ואין לנסות ליישב המנהג ולקיימו ,ומי לנו גדול בשמירת המנהגים ובישוב טעמם כהרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל ,ואף כל זאת כתב בספרו שו״ת שמש ומגן חלק א ׳ ) י ו ״ ד סימן כ״ 0לבטל המנהג להמתין מ׳ יום לזכר ופי יום לנקבה ,וכתב דמצוה רבה לבטל המנהג הואיל ויכול לגרום לבעל צעיר שישאר בהרהורים ,וגם אפשר שילך לזנות אם איננו בן תורה ,לא כן בהיות אשתו טהורה לפניו לא שביק היתרא ואכיל איסורא .ע״ש .וא״ב גם בנידונינו הואיל והמנהג ללוות את הכלה גורם לפרצה בחומת הצניעות יש לבטלו, 106 נוהג בם וכבר בטלוהו חכמי פאם ,וכמ״ש בתשובתי בשם ספר נוהג בחכמה .ע״ש. וגם הלום ראיתי לרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א ,ישלח ה׳ דברו וירפאהו ,בספרו קהלת צפרו כרך ג׳ >עמ׳ (76שהביא המנהג וכתב שהיו מלווים את הכלה גם אנשים מחברת ״גומלי חסדים״ וקהל רב ,ותקנו חכמי צפרו שלא ילכו עוד גברים להוליך את הכלה למקוה .ע״ש .וא״כ עינך הרואות כמה מנהג זה פרוץ הוא שגם גברים היו מלווים את הכלה למקוה ,וכבר שמענו מפי הזקנים כמה מעשים שהביא מנהג זה בכנפיו ,דברים אשר תצלנה אזנים משמוע ,ואין כאן המקום להביאם ולהעלותם על הכתב. וכל חכם אשר עיניו בראשו ,היה מבטל מנהג זה ,ובפרט בדור פ ר ק זה יש לגדור עוד גדרות נוספים בחומת הצניעות ,ולהורות שלא ילוו את הכלה קהל רב ,אלא תעשה כן בצניעות וילוו אותה אמה ואם החתן. ומה שכתב כת״ר לסנגר על הרווקות הטובלות לשם סגולה ומצא סנוגוריא למנהגן מטבילת ױהכ״פ ,דגם רווקות טובלות, וכמ״ש הבא״ח שנה א׳)פרשת וילך הלכה ז׳( בשם המטה אפרים ,הנה לך נא ראה מש״כ בשדי חמד )מערכת ױה״כ סימן א׳ אות ו׳( לדחות דברי המטה אפרים שרווקות תטבולנה ,דאתו לידי תקלה .ע״ש. וכבר הודה לי כת״ר ,שיש לבטל המנהג ,ולא ידעתי מי הצריכו עוד לסנגר עליו. עוד ראיתי לכת״ר שכתב שהרמ״א בסימן קצ״ח סעיף מ״ח, דיבר בסתם אשה ולא בכלה ,שהכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה .ונלע״ד דהרמ״א דיבר בכל אשה ,ולאו דוקא מטעם ,כדי נוהג בם 107 שידעו ליל התשמיש ,דהא כלה אינה משמשת אלא למחר .אלא בעצם הטבילה שתהיה צנועה. וכן מה שכתב ליישב דברי רבינו יוסף חיים שכתב בספרו בן יהוידע פסחים )פו ,(:וכת״ר כתב שכן מצאנו בב״י >םוף סימן קצ״ב( שהביא דברי הרא״ש פ״ק דכתובות ,שהרמ״ה כתב דאם חתן בעל ופירטה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים, והרא״ש דחה דבריו ,וכתב דאם בעל בעילת מצוה ישנה עמו. ע״כ .וכת״ר כתב דמכאן דרק אחר בעילה שניה קרואה אשת איש שכבר לא גם בה ויכול להתיחד עמה .עכ״ד .ובמחילת כת״ר אין ראיה כלל מחתן ופירסה אשתו נדה ,דהתם איסורא איכא ומשום הכי חשש הרמ״ה שיבוא לבועלה משום דעד בעילה שניה לבו נוקפו ,והכא בטבילת בלה מאי איסורא איכא שמא יבעול .ומש״כ כת״ר שכן נהגו בג׳רבא דחתן שפירסה אשתו נדה אחר בעילת מצוה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים ,הנה גם רבינו יוסף חיים בספרו עוד יוסף ח י ) פ ר ש ת שופטים סעיף א׳( כתב שכן נהגו בבגדד שאם פרסה נדה אתר ביאה ראשונה אינו מתיחד עמה עד שתטבול ויבוא עליה פעם שנית ,והעיר על דבריו הראש״ל הגרע״י שליט״א בספרו טהרת הבית חלק א ׳ ) ע מ י תצ״ז( דאזלינן בתר הוראת מרן וכל הפוסקים דהתירו ביחוד אחר ביאה ראשונה. וכן המנהג עתה. ואנכי באתי העיר׳ה על הרה״ג רבי יצחק רצאבי שליט״א במה שכתב בש״ע המקוצר שגם כלה הטובלת לראשונה ,המנהג שהולכת בצניעות עם אמה או אחת מקרובותיה בלבד באין רואה הליכתן וחזרתן ,ומיד כתב אח ״כ ,ואמנם במחוז ביצ׳ה נהגו ללוות 108 נוהג בם את הכלה לטבול ,ולפי שהורגלו בכך אינו נחשב אצלם לגנאי ופריצות .ע״כ .והנה עיקר הערתי על הרב שליט״א מדוע אין זה נחשב אצלם לגנאי ופריצות ,וכי מאחר שהורגלו בדבר זה הותר להם הדבר ,והלא הרב שליט״א עצמו כתב שתלך בצניעות. ודו״ק. בהא סליקנא ובהא נחיתנא שיש לשמור על גדרי הצניעות ,ועל כן כלה הטובלת לראשונה תלך עם אמה ואם החתן ,או אחת קרובותיה בלבד ,ולא תוך קהל עם חוגג .ואשרי תבחר ותקרב. בברכת התורה, כפיר ברוך מבורך דדון 109 נוהג בם סימן כ״א עוד זה מדבר בענין הני׳ל ־ תשובת הרהי׳ג רבי דוד עובדיה שליטי׳א אחר הדברים האלה שאלתי את הרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א ,אודות המנהג ללוות את הכלה לטבילה ראשונה וזו תשובתו מאהבה מערש״ק פרשת תולדות התשס״ד: שלום רב וישע יקרב להאי צורבא דרבנן ,חוקר על המנהגים, ועל ידי כן מביא אורה זו תורה ,זכה וברה הוא ניהו הרב כפיר ברוך מבורך דדון יחשל״א ,מכתבו מחודש אב הרחמן התשס״ג היה מגולל על השלחן. והנני להשיב כי מ ה שכתבתי בספרי ק ה ל ת צפרו על המנהג של הכלה שליל טבילה א׳ היו מוליכים אותה למקוה במהומה רבתי לא היתה כונתי להחזיק המנהג ,או לתת עליו פגם. כוונתי היתה לכתוב מ ה שהיה המנהג ,אולי כמו שנהגו ק ״ ק פ א ס מלפני כן ובצפרו היו עוד מחזיקים כלפני ת ק נ ת הרבנים האחרונה ,של רבני פ א ס ז״ל. בברכה, דוד עובדיה ס ״ ט 110 נוהג בם סימן כ״ב תענית לחתן וכלה ביום חופתם בגמרא ביבמות >» (:אמרו כל הנושא אשה עוונותיו מתפקקין, ופרש״י ד״ה מתפקקים נסתמים .ע״כ .כלומר עוונותיו נמחלים, ומכאן כתב מהר״ם מינץ )סימן קי״ט( הסיבה למנהג שהחתן מתענה ביום חופתו ,ואומר במנחה וידוי של יום הכיפורים. למנהג זה נתנו טעמים נוספים מהר״י ברונא )סימן צ״ג( ומהר״ם מינץ )שם( ,כתבו משום חשש שיכרות ,שאם יאכל ,אף ישתה יין וישתכר ,ולא יחולו הקידושין שקידש בשכרותו .ועוד הוסיף מהר״י ברונא )שם( שהתענית נועדה לבטל את הגזירה ,שבכל חופה יש מחלוקת ,ויש אומרים ,שבאה לבטל גזירה אחרת ,דהא אמרו חז״ל שחתן דומה למלך ,ומלך נידון בכל יום ,וכיון שאותו יום נידון ,הריהו מתענה .והרוקח )סימן שנ״ג( כתב שכן היתה דרך חסידים הראשונים להתענות לפני מצוה החביבה עליהם. ובמנהג זה נהגו כמה מקהילות הספרדים שהחתן מתענה ביום חופתו ,ויש נהגו שגם החתן וגם הכלה מתענים ,וכמ״ש בשו״ת מהר״ש לבית הלוי)או׳׳ח סימן ב׳( מרבני סלוניקי בשנת ש״פ ,שרוב החתנים וכלות הנמצאים במקומו מתענים ביום חופתם .וכן המנהג באיזמיר וכמ״ש הרב החבי״ב בספרו כנסת הגדולה אבהע״ז)סימן ס״ב הגה״ט אות ט״ 0שכן ראה במקומו דכן נהגו .וכן נוהג בם 111 המנהג באלג׳יר וכמ״ש בספר ויגש אליהו)סימן ק״ד אות ט״ 0דמנהג מקומו הוא דישנם נוהגים להתענות ביום חופתם .וב״ב בשדי חמד )מערכת חתן וכלה אות ד׳( דבעדת הקירימאצקים בהרים שברוסיה נהגו כמנהג הזה .וכן המנהג בבגדאד ,וכמ״ש רבעו יוסף חיים בספרו בן איש חי)שנה ראשונה פרשת שופטים סימן י׳׳ג( .וכן המנהג במרוקו וכמ״ש רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי חתונה סעיף ט׳( שהחתן מתענה ביום חופתו ,והכלה לא היו מטריחץ עליה להתענות ,וכתב כמה טעמים לשבח ,ועוד כתב דהטעם שהכלה לא היתה מתענה ,אפשר משום שהבנות היו מתחתנות כשהן קטנות ,וכמ״ש המג״א או״ח )סימן תקע״ג( וז״ל: ונ״ל דהיא אינה מתענה אפילו מטעם הראשון רקטנה אין לה עוונות .ע״ש. וגם הלום ראיתי לרבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן חלק ב׳ )חאה״ע סימן כ״א אות ג׳( שכתב דמי שנהגו להתענות אין ראוי להם לבטל מנהג טוב ויפה להיכנס לחופה בקדושה ובטהרה כשהוא בעל תשובה ,ובפרט שהיו כל החופות נעשים בלילה באיחור הרבה שעה או שעתים אחרי צה״כ ,ויכול להתענות כל היום כי אין זה יום חופתו ,ויאכל וישתה קודם החופה ויכנס שבע וטוב לב .וגם אם עשו החופה בעוד היום קודם השקיעה ,הרי הוא אוכל תיכף אחר עשיית החופה ,והיום אפילו בלא זה עושים דייטא לצורך בריאות .ובמארוקו היו עושין החופה שם ומוליכין הכלה לבית החתן ,אך התענית מתענין יום ג׳ .וסיפר הרב זצ״ל על עצמו וז״ל :ובדידי הוה עובדא בהיותי בן י״ז ,והתעניתי ביום ג /ונכנס בי רגש גדול ,והוא מנהג טוב ויפה לעורר האדם ביום 112 נוהג בם חתונתו וביום זיווגו שיעשה הכל בטהרה ,במקום גילה שם תהי רעדה ,ובפרט דיש כמה פוסקים המחזקים דברי מור״ם ז״ל דצריך להתענות ,ולכן מי שנוהג כך אץ לשנות מנהגם וי״ל ע״מ שיסמוכו .וגם מי שאינו נוהג כן ורוצה להתענות תבוא עליו ברכה בזיווגו ,כנלע״ד .עכ״ל. ועתה אינה ה׳ לידי שו״ת ריח השדה ושם בשם הרב מאיר מאזוז שליט״א וז״ל :גם חתן וכלה ספרדים צריכים הם להתענות ביום חופתם ,ולא לבטל אותו מנהג ותיקין, ובמיוחד שהחתונה עושים אותה בלילה ,וא״כ לאו יו״ט דידיה הוא .עכ״ל .וראה בהסכמת הרב שלום משאש זצ״ל לשו״ת ריח השדה הנ״ל ,שהניף ידו שנית לחזק המנהג. כ ת ב ) ח א ה ״ ע סו״ם ל׳׳ב( נוהג בם 113 סימן כ״ג ספירת שבעה נקיים ־ תשובת הרה״ג רבי יהושע מאמאן שליט״א י״ב באב התשס״ג כבוד הרב הגדול .מעוז ומגדול .הדיין המצוין .לובש צדקה כשיריין .רבי יהושע מאמאן יצ״ו השלום והברכה, בלומדנו בכולל הלכות נדה נסתפקתי במנהג שנהגו בצפון אפריקה ,ובעוד מקומות ומקורו טהור ,ושאלתי לכת״ר האם יש להמשיך לנהוג בו בארץ הקודש או לבטלו ,ויבא שכמ״ה. כתב הב״י יו״ד )סוף סימן קפ״ג( בשם הרמב״ם וז״ל :זה שתמצא במקצת המקומות שהנדה יושבת שבעה ימים בנדתה ואף על פי שלא ראתה דם אלא יום אחד ואחר השבעה תשב ז׳ נקיים אין זה מנהג אלא טעות ממי שהורה להם כך ואין ראוי לפנות לדבר זה כלל אלא אם ראתה יום אחד סופרת אחריו ז׳ וטובלת בליל שמיני שהוא ליל ב׳ שלאחר נדה ומותרת לבעלה .עכ״ל .וכ״כ הב״י)סוף סימן קצ״ 0שאלו חומרות יתירות ולפיכך לא נהגו העולם בכל מקומותינו כן ,והב״ח בסימן קפ״ח וקצ״ו הפליג לקיים המנהג עד שגזר נח״ש למי שמשנה המנהג וכן פסק הרמ״א בסימן קצ״ו סעיף י״א. 114 נוהג בם וכן מצאנו לכמה מפוסקי הספרדים שכן פסקו ,וכמ״ש בספר ארץ החיים )סתהון( בסימן קצ״ו סעיף י״א ,ועל אף שהיה בצפת, אתרא דמרן .וכ״כ בספר זכור לאברהם ח ״ ג ) מ ע ר כ ת נידה דף פ״ט ע״א( שמנהגם בסתם נידה להתחיל לספור שבעה נקיים לאחר ששה ימים ,וכ״כ בשו״ת משנה רבי אליעזר די טולדו ח ״ ב ) ח י ו ״ ד סימן כ׳( וכ״כ בשו״ת זבחי צדק ח״ב )שאלה ט״ ,0וכ״כ רבנו יוסף חיים זצ״ל בשו״ת רב פעלים ח״ב )סימן י״ 0והניף ידו שנית בספרו הבן איש ח י ) ש נ ה שניה פרשת צו הלכה ז׳( וכ״כ בספר ברית כהונה מנהגי ג׳רבא )יו״ד אות נ׳ סעיף ב׳( ,והגאון רבי מאיר מאזוז שליט״א בהקדמתו לספר ברית כהונה )סעיף ה׳( כתב שמנהג זה הוא מנהג טוב מאוד וראוי לאמצו ולעדדו ,כי רוב הנשים נמשכת ראייתן חמשה או ששה ימים )כמ״ש מרן בבי״י יו״ד סוס״י קצ״ ,0וכששומעות שמצד ההלכה די בארבעה ושבעה ,עושות כל מאמץ להטהר ולהפסיק ראייתן ביום הרביעי ,ופתאים עברו ונענשו .מה שאין כן אם מוסרים להן לחכות שבוע לפני ההפסק בטהרה ,הנה בדיקתן תיעשה בישוב הדעת כל משך בין השמשות כדת ,ואין להן חשש שיראו כתם בבדיקת הפסק .ומכל מקום אם יש חשש לעקרות לפי דברי הרופאים,יש לעשות התרה על המנהג ולנהוג כפי קו הדין. עכ״ד .וכ״ב הרה״ג רבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )עניני נדה סעיף ר( שכך היה המנהג במרוקו לספור נדה רק אחרי שבעה ימים לוסתה וכמ״ש הרמ״א .וכ״כ הרה״ג רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת תבואות שמש )חיו״ד סימן ס״ה( שמנהגינו להחמיר כמ״ש הרמ״א שם. אולם ידעתי שבשו״ת יביע אומר חלק ה׳)חיו׳׳ד סימן י״0 השיב 115 נוהג בם על דברי הבן איש חי )שם( והניף ידו שנית בספרו הליכות עולם חלק ה׳ )פרשת צו סימן ה׳( וכתב שמי שעלה לארץ יש לו לנהוג כדעת מרן הש״ע בין להקל בין להחמיר ,וכתב עוד שם שכן הסכים עמו מוה״ר הגאון רבי עזרא עטייה זצ״ל. ועל כן נפשי לשאו׳ל הגיעה ,כדת מה לעשות ,מאחר וידעתי שכן המנהג במשפחות רבות ,עוד מחוץ לארץ. והנני מברך את כבודו יה״ר ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ויפוצו מעינותיו חוצה מתוך רפואה שלימה ונהורא מעליא. בברכת התורה, כפיר ברוך מבורך דדון וזו תשובת הרה״ג שליט״א: לכבוד ידידנו ה ח כ ם השלם ,מר ואהלים ,רבי כפיר ברוך מבורך דדון שליט״א ,שוכן ירושלים. שלום רב ,וישע יקרב. ידידי ,ראה ראיתי בעין יפה גליוניך היקרות ששלחת לי על ענין ספירת שבעה נקיים לנידה ,והנה גם אני הולך ומסכים לנהוג להחמיר כמנהגינו במארוקו ,וכמ״ש רבנו בן איש חי ע״ה שנה ב׳ פרשת צו אות ז׳ וזל״ה כל אשה אינה נטהרת לבעלה אלא א״כ תספור ז׳ נקיים כהלכה ,ואפילו ראתה טיפת ד ם כחרדל ,ואינה יכולה למנות ז׳ נקיים אלא דוקא א ם עברו עליה ששה ימים מיום שראתה בו ,ויש מחמירים אחר ז׳ ימים וכל אחד יעשה כמנהגו בזה ,ופה עירנו בגדאד רוב העיר 116 נוהג בם נוהגים למנות אחר ששה אך יש משפחות שמנהגם א ח ר ז׳ ימים ,על כן אשה אשר משפחתה נוהגים למנות ז׳ נקיים א ח ר ז׳ ימים ,והיא מן פעם ראשונה שנשאת רוצה לנהוג כאותן משפחות שנהגו א ח ר ששה ,יכולה למיעבד הכי כיון דלא נהגה עדיין כהמחמירין ,ו א ם יש אשה שנהגה כבר כהמחמירין ועתה מ ת ח ר ט ת מ ח מ ת סיבות הכרחיות ,יכולה לעשות התרה על מנהג שלה בשבעה ,ותנהג אחר ששה ,מיהו בעלה לא ישב עם המתירין להתיר לה עכד״ק ,וגם רבני דידן של מארוקו ראית דבריהם וכלם אמרו שנהגנו להחמיר לסמוך רק אחר ז׳ ימים כוותי דרבנו הרמ״א ע״ה ,וכבר הגאון ידידנו הרב מאיר מאזוז שליט״א הסביר הדברים בטוב טעם ודעת בהקדמתו ק ד מ ת אשו׳ר לספר ברית כהונה ס״ה ,וכבר כבודו הביא דבריו בגיליונו היקר הנ׳׳ל. והואלתי לבאר לכבודו למה נהגנו להחמיר בזה כדעת רבנו הרמ״א ע״ה ,ולא כותיה של מר״ן מלכא הקדוש דנקיטנא בשיפוליה וכמו שאמרו כל אשר יאמר לכם יוסף תעשו כידוע וכמפורסם בעולם התורה וההלכה שאנחנו קבלנו דעת מר״ן רבנו יוסף קארו ע׳׳ה אפילו נגד אלף פוסקים ,כידוע ,לפי שלפני שיתפשט טבעו של מר״ן הקדוש נהגו אבותינו ע״ה הראשונים כמלאכים להחמיר כאותה ס ב ר א שהביא רבנו הרמ״א ע״ה ,ולכן נשארו במנהגם הקדוש גם א ח ר שהתפשט טבעו של מר״ן מלכא הקדוש. וכך כתב מר״ן מלכא ע״ה איהו גופיה בהקדמתו הקדושה לספר הבהיר בית יוסף ה״א וזל״ה ו א ם בקצת ארצות נהגו נוהג בם 117 איסור בקצת דברים אעפ״י שאנחנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם ,כי כבר קבלו עליהם דברי ה ח כ ם האוסר ,ואסור ל ה ם לנהוג היתר ,כדאיתא בפרק מ ק ו ם שנהגו נ״א עכד׳׳ק עי׳׳ש, ובכן למרות שאנחנו עכשיו ברוך ה׳ באתריה דמרן ,בכל זאת נמשיך לחומרא כמנהגינו הראשון ,ואף העולה מחו״ל לארצנו הקדושה עליו להמשיך לנהוג כמנהג הראשון להחמיר וכמש״ל. כי הוא זה מ ה שנראה לענ״ד ,בעזר אלהי ישועתי ,וצויי״מ וימ״ן ,החו״פ ירושלים עיר הקדש ,היום ט״ו אב הרחמן ,ש״ש התשס״ג ליצירה ,בא סי׳ ואהבי שמו ישכנו בה לפ״ק ע״ה יהושע מאמאן נר״ו. בנו ותלמידו של אותו צדיק יסו״ע הרה״ג המופלג בתורה ובחסידות כקש״ת וכמוהר״ר המלאך רפאל עמרם מאמאן זצוק״ל וזיע״א. 118 נוהג בם סימן כ״ד דרכי העיון ־ תשובת הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א שאלתי את הרה״ג רבי אברהם חפוטא שליט״א על דרך לימוד הגמרא וההלכה בעיר של חכמים ושל סופרים ,מרכש ,ועוד שאלתי מהרב שליט״א כיצד ניתן ללמוד בדרך זו בימנו .וזו תשובתו מאהבה של הרה״ג שליט״א מיום ה׳ כ״ו סיון התשס״ב: לכבוד ר׳ כפיר ברוך מבורך דדון יצ״ו שלוב״ר קבלתי מכתבך והנני לענומ בקצרה לפי צורך הענין ,עיקר לימוד העיון היה בצעירותי במרכש ,וכך צריך להיות ס ד ר הלימוד ,ל ק ר א סוגיה בגירסא במתון לנסות להבין א ת הסוגיה בשטחיות קושיה ותירוץ .ולנסות ללמוד בתחילה ללא פרש״י, ואח״כ ללמוד יותר בעיון להבין פשט הסוגיה ע״פ פרש״י, ואח׳׳כ שוב לחזור על הסוגיא עם פרש״י בדיקנות לעמוד על פרטיה .וכן ללמוד בזה האופן תקופה שלימה ,ללא תוספות, ובהמשך הזמן לעבור לתוספותים קטנים וקלים ,לתקופה ולדייק היטב בהבנת התוספות וגם בזה ללמוד בתחילה תוכן הקושיא ואח״כ תוכן התירוץ ולחזור שוב ולדייק בכל מילה מדבריהם .ובהמשך הזמן לעבור לתוספותים ארוכים ,ולעיין נוהג בם 119 במקורות הסוגיות שמהם מקשים או מביאים ראיות .וכל זה ללימוד עצמי .אבל צריך למצוא שיעור בעיון ולשמוע שיעור מתלמיד ח כ ם מעיין שעומד בעיקר על פשט אמיתי בסוגיות, ואז להכין הסוגיא היטב לפני השיעור ,ואחרי השיעור לחזור על הסוגיה היטב לפי ה ה ס ב ר של הרב המלמד ,ובראשונים ללמוד בתחילה המאירי ,הר״ן ,הריטב״א ,ובהמשך הזמן הרשב״א ,ואח״כ הרמב״ן ,ו א ם יש זמן לאחר כל סוגיא ובירורה לעיין ברמב״ם ובנו״כ ואח״כ בש״ע ובנו״כ .עד כאן בקיצור. וברכתי שתצליח בלימודיך בדרכי העיון .בברה״ת, הצב״י א ב ר ה ם חפוטא ס ״ ט 120 נוהג בם הערות הרב גד מימון שליט״א: * נפילת אפים :נהגו בפאס הרבנים לנפול על אפיהם ,וזה היה מיוחד אך ורק לרבנים ואנשי המעשה. * ברכת הברקים והרעמים :דעת הרב עובדיה יוסף שליט״א שיש לברך בשם ומלכות ״שכחו וגבורתו מלא עולם״. * שתיית ערק :ישר כח! * אמירת יום הששי :יש המוסיפים ״יום הששי״ לפני ויכלו וגם ר״ת הוי־ה. * ברכת הנשים על מצוות עשה שהזמן גרמא :כדאי להחמיר לעניות דעתי בהוצאת שם שמים לבטלה ,כפי מחלוקת ר״ת ורש״י לאכנזיות נהגו לברך ולא לספרדיות' ודו״ק. * כיסוי הראש בטלית לרווקים :שמעתי בצעירותי רבנים גדולים מדברים ביניהם ,כשאחד מהם .היה באמה כפר וראה את כולם מכוסים בטלית מעל ראשיהם ,קרא עליהם הפסוק ״ויתכסו שקים האדם והבהמה...״ ורציתי שתעסוק גם בנושא זה. * אמירת פזמונים אחרי ברוך שאמר שנהגו בהם במרוקו: שמעתי בצעירותי מהרב מאיר ישראל זצ״ל שאמר ״כמה הייתי רוצה לבטל את מנהג זה אם לא שמעורר את הלבבות להתפלל ברגש״. * ליווי הכלה לטבילה במקוה ־ שמעתי מבני הכפרים שנהגו כן הואיל והמקוואות היו מרוחקים ופחדו מהגויים שמא יפגעו בכלה וע״כ היו מלווים אותה .אך וודאי שטעם זה לא שייך בזמנינו. נוהג בם 121 בהרמנותיה דרבי ומורי שליט״א אף אני אשיב אמרי לך כדרכה של תורה: * ברכת הנשים על מצוות עשה שהזמן גרמא .קיימא לן דבמקום מנהג אין אומרים ספק ברכות להקל ,ובמ״ש בשו״ת תרומת הדשן )סימן ל״ד( וכ״כ הרשב״א בתשובה ח״ג )סימן רפ״ג( וכ״כ רבי חיים פלאג׳י בספרו מועד לכל חי)סימן י׳ אות מ ״ח( ,וכ״כ רבינו יוסף חיים בספרו בן איש חי)שנה ראשונה פרשת לך לך אות ט״ו ופרשת ראה אות ח׳( והניף ידו שנית בשו״ת רב פעלים ח ״ב )חאו״ח סימן ז׳( וכן כתב בכה״ח )סימן ז׳ אות ב׳ וסימן י״ז אות ב׳(• * כיסוי הראש בטלית לרווקים .כתב המגן אברהם )סימן ח׳ סק״ג( דמשמע בקידושין )כט (:שבחור לא היה מכסה ראשו בטלית ,אפילו הוא תלמיד חכם ,וכן משמע דמי שאינו תלמיד חכם אפילו נשוי לא היה מכסה ראשו ,והביא דבריו במשנה ברורה שם )סק״ד( ,והעיר היעב״ץ במור וקציעה על דברי המג״א ,דהתם בגמרא לא איירי כלל גבי ציצית אלא גבי סודר ,ואינו ענין לציצית כלל .ושגגה היא ביד המג״א דהעיקר הוא שאין חילוק בין נשוי לשאינו נשוי ,וכ״ב בספר יפה ללב)אות ז׳( שמדברי הרמב״ם)סוף פרק ג׳ מהלכות ציצית( משמע דבכל ת״ח צריך עטוף ראשו בטלית ,שכן כתב דגנאי גדול הוא לתלמיד חכם שיתפלל בלא עיטוף ראשו בטלית ,והביא דבריו כף החיים שם )אות י״ב( ,וכן כתב בשדי חמד )מערכת חתן וכלה( שגם על הבחורים לכסות ראשם בטלית. וראיתי לרבי דוד עובדיה שליט״א בספרו נהגו העם )מנהגי 122 נוהג בם טלית אות ב׳( שכתב שהמון העם לא כסו את ראשם בטלית ,וכל זמן התפילה היה על הכתפים אך הת״ח כולם היו מכסים את ראשם ,ועוד כתב שם שכיסוי הראש בטלית היה כעין סמיכה לאברך ת״ח שביום חתונתו עומד הרב ומכסה את ראשו ,ובזה סומך את ידו עליו .ע״ש .ובספר נוהג בחכמה לרבי יוסף בן נאים זצ״ל >עמ׳ ע״ז( כתב וז״ל :מנהג בת״ח תופסי התורה מתעטפים בטלית על ראשם ,והמוני עם נושאים הטלית על כתפם דוקא וראשם מגולה מן הטלית ,כי העטוף על הראש מורה על אור התורה המקיף את הת״ח מעל לראשו ,וכמו שמכסים הכהנים את ראשיהם בטלית לכסות אור השכינה השורה עליהם בעת הברכה, ויזכרו לטובה אנשי תאפילאל״ת ,שאפילו המוני עם לובשים הטלית על ראשן ,כדי שתהיה אימת שמים על ראשן .עכ״ד .וידוע כי בעיר תאפילאלת נהגו הכל כהזוהר והאר״י ז״ל ,ומה שנהגו לכסות ראשם בטלית ,נהגו ע״פ הזוהר )פרשת ואתחנן( שכתב מאן דקאים בצלותא בעי לכסדי רישיה ועינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא .והובא במשנה ברורה )סימן צ״א סק״ו(. וראיתי לרבי רפאל ברוך טולדאנו זצ״ל בקיצוש״ע )סימן ט׳ סעיף ה׳( וז״ל :נכון שיכסה ראשו בטלית כדי שיתפלל באימה שכסוי הראש מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת שמים וצריך לכסות ראשו מתחילת התפילה ועד סופה ובשעת תפילת י״ח טוב שיכסה גם מצח ועיניו אם אינו בפני רבים ,אך מנהגינו דמי שאינו תלמיד חכם אינו מכסה ראשו בטלית רק בשעת העטוף דוקא, ומצאתי סמך לזה מדברי המג״א ז״ל שכתב בפירוש כן .ע״ש .וכן משמע בדברי הש״ע ס״ג .ע״ש. נוהג בם 123 וכ״כ הגאון רבי שלום משאש זצ״ל בהסכמתו לספר עטרת שלמה וז״ל :ואני מוסיף שגם הת״ח לא כולם כיסו ראשם ,כי אם רבנים מפורסמים ,אבל אנשים דמיתקרי רבי לבד ,לא כיסו ראשם, דהוי יוהרא .ומספרים על מו״ז בעל עדות ביעקב ברדוגו זצ״ל, שקרע הטלית מאחור לאדם פשוט כעין ת״ח שכיסה ראשו ,ושם אותו על כתפיו ,ראה כמה היו קנאים לכבוד התורה .עכ״ד. ומצאתי לאחד מחכמי תוניס בספר זה השלחן)דף כ״ה( וז״ל: ומנהג עירי רובם ככולם מכסים הראש בטלית גדול ,אבל הבחורים אינם מכסים ,ולמדו כן מהמגן אברהם )סין ח׳ סק״ג( שכתב דמשמע בגמרא קידושין דהבחור אינו מכסה ראשו בטלית. עכ״ל. * אמירת הפזמונים אחר ברוך שאמר .לך נא ראה לגאון רבי שלום משאש זצ״ל בשו״ת שמש ומגן ח״א )חאו״ח סימן מ״א( שכתב דאם כל הקהל או רובו מרוקאי ,ישארו במנהגם שהוא משובח ומפואר ,דאזי יש בזה רגש וחרדה ומעורר הלבבות ,לא כן אחר התפילה לא באים לכוין בזה כלל ומרגישים שהוא דבר טפל. ע״ש .והניף ידו שנית בשו״ת שמש ומגן ח״ג)חאו״ח סימן ס״ג(. להצלחת אילן רחום אמו וכל בני ביתו ולעילוי נשמת משה רחום pברנה להצלחת ורפואת עמרם בוכרים ובני ביתו ולמנוחת הרב שלום חי בוכרים ומרת זינה בת מסעודה והאחים אפרים דל ומבורך דל. להצלחת אילן מיארה ובני ביתו ברוחניות ובגשמיות ולמנוחת ר׳ שלום בר עישא ומרים בת סעדה. להצלחת ר׳ שלום נזרי ובני ביתו ולעילוי נשמת אביו ,אליהו בר סיניורה. לזכות התורם ומשפחתו ולזכות אביה בת חיים שתזכה לגדול ליראת שמים ומעשים טובים ולהקים בית נאמן בישראל ולכל טוב סלה .אכי״ר להצלחת קרנית ואורי לוי ויהי וצק חכו לזרע של קיימא לפרנסה טובה ובריאות איתנה. להצלחת יהודה ברבי ובני משפחתו ולע״נ קרוביו. לידידי ותומכי אוצרות המגרב npחכמי מחקו על תמיכתם הקבועה למפעל החשוב ,לגילוי אוצרות יהדות מרוקו ת ב א עליהם הברכה ויתברכו בכל מילי דמיטב אמן אבודרהם דוד וגלית אבוזגלו דניאל אביטבול אריאל אביקסיס מיכאל אדרי חיים מרדכי אדרי ישראל ואושרת אדרי מאיר אדרי סימון אדדעי ראובן וטלי אוזן ברזיט אוזן חייבו אוזן מרדכי אוחיון מכלוף אוחיון שלמה אוחטנה אברהם אזוגי אברהם אזולאי אליהו אזולאי אשר וזהבה אזולאי בת שבע אזולאי חעיה אזולאי יוסי אזולאי שלמה אזרזר אברהם ופרלה אזרזר דניאל אטיאס יחיאל אטיאס נוזוראי אטיאס שלמה אטיאס שמעון ושרה אייש קלוד משה איפרגן אברהם איפרגן אריה איפרגן מאיר איפרגן משה שרון אלבז אשר אלבעלי דוד אלדר אליה ודגנית אלון יעקב אלימלך עמי אלמקייס שלמה אלמקייס שמעון אלפסי גילה אלפסי מאיר אלקבין שמעון אלקיים שלמה אמזלג יעקב אמסילי חיים אניג׳ר עמרם אסולין אברהםאשדוד אסולין אברהם-רחובות אסולין שמעון אסרף דוד וכרמית אסרף מיכאל אסרף ניסים אפללו אסנת אפללו מאיר ארמה דניאלה אשד אילן בוגנים יצחק בוזגלו אסתר בוזגלו שלמה בוט שדל שלום בוק משה עוט־ וחכה בוסקלה עמרם בידוש שמעון ביטון אליהו ביטון גבריאל ביטון דינה ביטון הרב יהודה ביטון פנחס ביכ׳־נ • מ ש מ יצחק בן דהן אלברט בן דוד ישי בן הר יהודה בן זקרי עמרם בן ישי שלמה בן לולו שלמה בן נעים יצחק בן סימון דוד בן עמי אליהו זיל בן שושן יוסף בן שושן שלמה בן שושן שמעון בו שטרית יוסי בן שמעון יצחק בן שמעון מישל בניזת־י הרב דוד בנימין יעקב ברטוב יעקב ואסתר ברדה הרב דוד ברון יגאל . גבאי ירון גבאי שאול דדון אלברט אברהם דדון עמרם ואסתר דהו שמעון דהן שרלי חיים דיין אביר יעקב דיין ארמונד דיין יהודה דיין שלמה דמן שמעון דר אברהם דרעי יחיאל דרעי הרב משה הרשיש יוסף ואנוט מאיר ויזמן דוד ויצמן דוד ויצמן יהודה ויצמן חיים ויצמן ראובן ונונו דרור וקרן ומנו מרים ונונו רחל ועקנין פנינה ועקנין ראובן זגורי יעקב זוהר שמעון זרובבלי דוד חדידה ניסים חן יצחק חסאן ישראל חשדי אתי יעקובי אשר יפרח יוסף יפרח שלום ישראל אברהם כהן אבא נהו דוד כהן יוסי ולאה כהן מאיר כהן מיכאל נהן מרדני נהו גיסים נהו שלום נהו שלמה מאפו דניאל לוי יצחק ועליזה לוי משה . לוי שמעון לסרי שמואל מגרה ניסים מגרה שלמה מותהידה שלמה מלכה דני מלנה מגן מלנה דני ושלומית ממן ויקטור ממן ניר ניסים נחושתו יצחק נחמני אברהם חי נידאם הרב יוסף סודרי יונתן סויסה עופר סופר יו7ן» סילוק גבריאל סיסו דוד עבודי יהודה משה עטר דוד ז־ל עיאש מאיר ואנס עלון יגאל עלוש גיסים עמאר גבריאל עמר משה -אשדוד עמר משה -ק .שמונה עמרוסי רחמים פינגלה דוד וסופי פינטו אילן אליהו פינטו יחיה פינטו לזר פיניאן יצחק צרפתי משה קדח אברהם וקרן קדוש יצחק קורקוס אשר רביבו יצחק רואש משה רוקח עמוס שוקרון הרב משה שושן יהודה שושן מיכאל שושן שמעון שטרית מאיר מישל שמול יעקב תורגמן דוד ן ^ ואלה ״עמדו על הברכה זכות רבותינו תעמוד להם בכל מ»ל» דממוב לעילוי נשמת משה בוזגלו בר חנה זיל נפטר ׳״ב שבט תשייט רחל בוזגלו בת נזמה זיל נפטרה ל׳ שבט תשנ׳־ז ת.1צ.בה לעילוי נשמת ר מנשה ניטים pסלימה דל ר׳ שלום דדע׳ בר מימה זיל פריחה בירה ביחה בת רחל ז״ל עה ג־אן בת שרה זיל ת.גצ.גוז. לעילוי נשמת אבי מורי ר׳ ישועה בר איזה זיל נלב״ע בשבת קודש בערב המנחה ח׳ מנחס אב תשס״א שנת שמיטה ומרת רבקה חיה בת תמו דל נלביע א׳ אייר תשנ׳זז JJIצ .בה. נתרם ע־> בנו יוסף יפרח הי׳ז מושב עוצם לרפואה שלימה ולהצלחה מרים בת סינ׳ױ תחי׳ ולהצלחת יוסף ומרים יפרח ובניהם הימ חזון יחזקאל לעילוי נשמת ר מכלוף בן חסיבא נידאם זצ׳ל נלב׳־ע ד אלול תשס״ג JUJMJI r ^ למנוחת אימי מורתי מרת שרה בת רבקה עמרוס׳ ז׳ל נפטרה ׳־ט כסלו התשמיו JU^JJI לעילוי נשמת אבי מורי ר שלמה ב! מרים זייע אלת לעילוי נשמת רבי נסים חזקיה מלכה זצ״ל נלב־ע ח׳ מנחם אב תשנ־ח ברנה והצלחה סיגלית נפשי בת אסתר ומשפחתה הדסה דה גרסקז בת אסתר ומשפחתה רונית סבג בת אסתר ומשפחתה ציפורה סולוקי בת אסתר ומשפחתה אילה ו»נ>מה בת אסתר וילדיה דניאל יעקוב• בו אסתר ומשפחתו רבקה שרביט בת אסתר ומשפחתה זהבה דחו בת אסתר ומשפחתה ברכה והצלחה זיווג הגת בקרוב אליוז יעקובי ס אסתר מזל >מץ בת חנה עמוס יעקובי ב 1אסתר ברוך יעקובי ב! אסתר רפואה שלמה אילה חוב״מה בת אסתר ברח־ ״לקובי ס אסתר לעילוי נשחת יעקב aמרע! דל נלב־ע >־ט תמוז תש־ס אסתר בת זדעץ דל נלב־ע י־ז טבת תשל־ח יואב ו*כ״סה rw pדל נלב־ע נ־ח אוד מלבה בת מדים דל שושנה בת מרים דל משה ס מריס דל t r a nס מריס ז * זיווג הגת .פרנסה טובה ,רווחה ,כלכלה ,ו מ א ה שלמה, רפואת הנפש ,ורפואת הגון /ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו ,וד ימלא את כל משאלות ליבו לטובה אשד יעקוב׳ ס אסתר / ל- לעילוי נשמת ההורים היקרים פרחה ואליהו אלמלח זיל מוקדש ע*״ עמי זאבי אלימלך הי׳ז מרת מזל פיגטו בת חכה ע׳זז הוקדש עיי ר יחיה פינטז שי׳ זבניז אלעזר ,אליהו ,יצחק ,מימון אדמוכד, משה ויורם הי׳ז לעילוי נשמת רפאל אזרזר דל ס דוד יבדיל ותמר זיל נפטר ד תשרי 7/09/96ו תשכח בן 56היה במותו. מאחיו דניאל אזחד יבדיל לעילוי נשמת הזקן הנשר ר מרדכי אוחיון בר אסתר דל נלב״ע בית! חיי אדר תשכיח מדת רחל אוחיון בת סעדו; ע׳זז נלג״ע ריח ניסן תשס־א יחיאל משה נחושתן pשרה ז ח ל נלביע ג׳ אלול תשס״א ובגןגגת נדבת יצחק נחושתן שיחי׳ לעילוי נשמת שמעת בן שמעת דל ב! אסתר נלב״ע נ׳ אדר תשמ־ה וגג^נה לעילוי נשמת ד מכלוף בן יוכבד זיל נלב־ע ׳״ט חשון תש־ס!ru^jj נדבת מישל pשמעת ומשפחתו להצלחתם לעילוי נשמת חד דיץ דל בן יעקב ױזוליקה דיץ )נלב״ע בכיה באייר תשמז 30.5.001 ובג^גת נתרם עיי אחיו יהודה די? שיחי׳ לעילוי נשמת שמעון דיץ דל בן יעקב וסולקה דיין נלביע י־־ד תשרי תשניז TUI^JJI נפל בשרות מגיב א״יש בטול כרם, נקבר בכפר סבא לעילוי נשמת האשה הכשרה מרת מדים פינטז לבית אביטבול דל לעילוי נשמת מימון pשרה עייאש דל Marcel Ayache מאיר רחמים בן מאק־ה ללוש ד ל Dr Richard Lelouche לחיי משה בן ו ש ל אשתו ובניו הית לעילוי נשמת מימון pשמחה זיל לרפואת ולהצלחת רובידא בת שמחה יוסף pחבידא בניז ובנותיו לעינ אברהם בר קמרא דרעי ולהצלחת כל משפחת אדרי לעילוי נשמת ר שמואל pג־אמילא pדהאן נלביע נח תשרי ת ש r uונגןגגת
© Copyright 2024