צפייה
מחזיקים
אלו
א
מס המחוקים עיירים וכרכים .למ׳ יחיו ברוכים ..לער ולעולם יהי
סמוכים .כל אחד בשמו מתברכים .מרפי צדק ומחזקי כל בריק .
עלחים אמר ח .
יחיו אתה מ׳ תשמריס וכצנח רצון תעטרים אכי׳׳ר .
ראשונה בקורם פם מראלןיע יע״א
,
אח׳ ובשרינו כמחר״ר שלמה נחמיאש
אחי אס המחבר .אחי׳ ואו״ע הר
מכלוף נחמיאש .אחי ואע׳ כהר׳יר
מסעיר נחמיאש .אחינו וכשיינו
כהר״ר דור ן׳ כהרי׳ר מסעוד נחמיאש
אחי׳ ואו״ע מור כמה״ר שאול נחמיאש
חי־׳ הי׳ שועה ארכוכן סי׳׳ שלמה
ר ר ; ו כ ן .הח׳ הש׳ כמה״י יעקב אדהן
החו״ש כה״ר שלום ויזמאן:
כורוטא
1
מממו״ן מרף צ־קה וחהד סי׳ אהין
קרןש ובניו הי״ו
קהל דמנת יע״א
החי מש׳ ומגו׳ כמוהר שמעון אלענקרי
אח״ובש מח׳ הש׳ והכו׳ כהח״ר אברהם
נחמיאש מי׳יו והח׳ ונעי׳ יעקב בנו
וכה״ר משח אחיו חי״ו .הח׳ הש׳ יחכו׳
כח״הר יצחק חאזיזא .החי חש' והוו׳
כמ״חר ימין אלחייאני יצ״ו .הח׳ הש׳
ומכו׳ כמוה״ר רור ארחאן יצ״ו .
וכל קמל בכלל חי״ו
כני מלאל
מח׳ הש׳ וחוו׳ מזד׳׳ק טהור
׳כםמ׳יר שמואל פינטו ובניו הי׳׳ו .
סי׳ יעקב וכה׳׳ר שלום אחיו הי״ו.
סח׳ ממפו׳ סי׳ אברחס וחח׳ ממפו׳
מאיר ומר׳ י:נקב בניו .
קצבא די תאדלא
חח׳ חש׳ כה״ר ישראל וכח״ר
יהודה אחיו .סי׳ מסעור אביטכול
וכחי ר יחייא בנו:
קד־־זל בוזיןד
ההמו״ן רודף צדקה וחשד בעלאכםנייא
של תורה אליהו לבאז הי״ו .סי׳ הח׳
משה אחיו ובניו הנעי׳ הי״ו .חח׳ השי
וחכו׳ כמוה״ר יוסף גבאי חי״ו:
סהל מזאב
סי׳ שלמה בעל אכסנייא של תורה
ול1אמילייא בכלל .יוכל הקהל ככלל
הי״ו:
קהל זטאט
יע׳׳א תבוא עליהם
ברכת טוב
ראשון בקורס אחוב״ש רודף צייקח
וחשד כעל אכסנייא הגז׳ הנא׳ חנינא
נחמיאש הי״ו .חחמו״ן רורף צדקה
וחשד סי׳ דוד עמאר חי״ו .וסי׳ דור
שלום .חח׳ חש׳ וחכו׳ כהה״ר עיוש
מלכא הי״ו .וחח׳ המ1ו׳ סי יושף
שלום מלכא מי״ו .סח׳ חש׳ חהמו״ן
מ ד ף צדקה וחשד כעל אכסנייא של
תורה ידידינו ואור עינינו רב החביב
בלי מרח כהי׳ר יוסף חרידא .החמ״ון
ב
מהדקים
סי׳ חיים ח כידו מיי׳ו .חח׳ חש׳ כמ״חר סי׳ דון כל ימיו מולך כימי שרים
אליחו למאליח מי״ו .מי׳ יוסף זכור מרדכי שו*ן מי״ו :סי׳ אלימו ארמאן
מי׳׳ו :סי׳ משמ מראתהי חי״ו :ם
לינןוכ מי״ו .
הזקן הכשר יששכר אשכעוני חי״ו :
צאר לביצ׳א יע״א
סי׳ ההמו״ן יעקב כנו הי"ו:סי׳מכלוף
החמו״ן רורףיצרק׳ וחסר כעל אכסנייא יפרח מי״ו סי׳ יוסף חותנו •הח׳ השי
של תוריז ומחזיק ביר לומרימ סי׳ יחייא כה״הר משה אמזלאג מי״ו :וסי׳ שמו|2
זאגורי נר״ו ואיחיו חי״ו .סי׳ הבחו״ן אחיי חי״ו :סי' שלים אלכאז :סי׳'
פינחס 12עכקי־י מי׳יו :שי׳ דור יזמסללם
יצחק לעסרי הי״ו .קי׳ חיבחו״ן בעל
אכשנייא של חורמ אליהו זאגורי ואחיו כה יחד דור י1כאז סי׳ אכרהם עקוקא
הי״ו .אשת חיל סי׳ עליא אמיהס מכ״ת סי׳ נש״ס קורקוש הי״ו :סי׳ מכלוף
סי׳ חהמו״ן אהוב ונחמד רודף צדקה ביטון סי״ו סי' יחייא הנהן :סי׳ מירכי
וחסר עושה ומעשה כסונו ואונו עקיקא סי׳ מנלוף אזולאי הי׳יו :
ונמחק לשונו כעל אכסנייא של תורה החמ״ון סי׳ רון דוד מלכא סי׳ דין
סי׳ רון שלום ניטון הי״ו ובניו יושף כנו :שי׳ שליס כנו סי׳ שלמיז
הנעימים יאריכו ימים ושניס .ושי׳ כנו חי״ו :סי' דוד הכהן סי׳ רון חיים
אשתר ממלכה אשתו מכ״ת .סי׳ ן׳ שמול :סי׳ אכיהס הלוי ממנוח דור
סויסא נ״ע :סי׳ םנבארא אש־זו
מימון מלכא למזאכי •י
וסי׳ שלמה בנו :ס
:מח׳ מש׳ ומכו׳ כמומ״ר
אכרחס יפרח מי״ו :חח׳ מש׳ ומבולל אכרה© אדיין סי׳ יצחק לעו!ר :סי׳
כמו״מר אברחם אבחצירמ חי״ו :מח׳ דון מימון כנר מח׳ הש׳ כח״הר אכרהם
מש׳ ומכו׳ כמו׳ימר משעור אסכעוני אוחיון וכל קמל ראר לבינ׳א יע״א
מי״ו מחי מש׳ ומכו׳ כמו״הר אלימו מח׳ הש׳ כה״ר סאלס עוכרייה סי׳
דנאן מי״ו :וכמ״מר מימון פרץ מי״ו משמ בנו :ההמו׳׳ן מי׳ רון עייאר
וכמ״מר שלמת שושן מי״ו :שי׳ רון יצחק זאגורי מי״ו :סי׳ מסעור זאגורי אחיו
מלכא מי״ו :סי׳ רון יוש 3ן' יצחק הח׳ המפו׳ חממו״ן סי׳ חייס יזושיון
סירקיס מי״ו :חח׳ המפואר מממו״ן פי׳ משעור אחיו סי׳ שלמה אחיו סי'
סי׳ רון שלממ אשריקי:סי׳ דוןמסעור מ&עור עאטייא מי״ו סי׳ עמרא•
אסריקי מי״ו :סי׳ רון יעקכ כנו :מח׳ םקרון ובניו ובראשם הרוח״ס מסנוור
ממפואר סי׳ רון משמ ררימי© מי״ו :ן׳ מוייי! נר״ו רר״ו .שי׳ רון חיים אראמן
סי׳ שלממ אררעי הי״ו :סי׳ רון רפ12
קהל זדידא יע״א
חאיות מי״ו :סי׳ משמ אשייקי מי״ו:
סי׳ יעקב אטנזי מי״ו :סי׳ שלום כנאפו משפחת חייחש בניו של המנוח מאיר
הי״ו :סי׳ רון שלום מלול מי״ו :ממנוח מכהן בניו של המנוח אהרן אחיו :
מריבי עמאר נ"ע :סי' הון יוסף סי׳ רון יוסף מכמן סח׳ המפואר
ביתילון מי״ו :סי׳ שלום כמן הי״ו הל.מ י ׳ן סי׳ יוסף נהון החי המפואר
י/
י/
מחזיקים
מדף צרקח וחשד כעל אכשנייא של
תורה סי׳ מאיר ן׳ שטריח ובניו :סי׳
יעקכאלחייאני סי׳ רון שמעון עקוקא
וכל הקהל ככלל
סהל אזמור
חח׳ חש׳ והכו׳ כמוה׳׳ר סעיר י׳ עטאר
חח׳ מש׳ וחנו׳ כמו״הר שמעון ו1קאייס
סי׳ יחורה עקוקא סי׳ שמעון כנו:
סי׳ רודף צדקה וחסר כעל אכסנייאשל
תורה חיים הכהן והחי המפואר כה״ר
אהרן אחיו סי' רון חיים הכהן ן׳ דורס
וכל קהל ככלל
סהלארבאט •
הר״חם זרע קורש טהור כמוה״ר
יקותיאל כר־וגו :הח׳ הש׳ והכולל
כמו״הר רפאל עאטייא :סי׳ רון חיים
ן׳ שפט חלוי :
קה״ סא־יי
הרכ המופלא הר״ממ כמוהר״ר המלאך
ר!אל אנקאווא
.קהל קדוש עךתפאש
יע״א
הח׳ הש׳ והכי׳ מזר״ק טהיר כמןה״ר
י אמרן מון םניגו כמו״הר רפ 12סניגו
אחינו ובשרינו מממו״ן מרף צרקמ וחס׳
כעל אכנסייא של תורה סי׳ יוסף
אלחיאר :
קהל צפרו
בעל אכשנייא של תויס סי׳ אלימו
אסודרי וסי׳ יוסף אחיו וסי׳ מאיר
אחיו שיי־ אכרהם שיניור וכל הקמל ככלל
ההל מכנאסא
ג
יע״א
הר״המ כמוח׳׳רר יננקכ ן׳ כה״ ר משה
טוליראנו מרף צדקה וחשד כעל
אכסנייא של תורה סי׳ אכרהם אחיו
סי׳ אאיי אחיהים הח׳ הש׳ והכולל
כמו״הר שלמה *חיהים כה״הר אברהם
אלכאו כה״הר מרדכי לחמי .ובראשם
הר״אממזר״ק טהור כמו׳״הר יהושוע
כררוגו :הח׳הש׳ והכו׳ כמוה״ ר אהרן
אסודרי סי׳ רון יצחק לזאם וכל קהל
ככ^
״ סהל ואדזאן יע׳׳א
ס׳ רון מכלו 0אלחראר :סי׳ רון מנחםצמליא סי׳ אברהם בנו :סי׳ יעקב כנו
סי׳ דון יצחק צמליא סי׳ מכלוף צמליא
סי׳ יהודה וכניו הנעי׳ :וסי׳ יהודה
צרוליא סי׳ יהודה לחראר :סי׳ אברהם
כנו סי׳ אליהו כנו ובניו ככלל :־סי׳
יעקב אלחראר שיי יצחק כנו סי' עמרם
כנו ובניו ככלל סי* רון משה הלוי ובניו
בכלל חח'.המפואר סי" אברהם בטאן
סי' אכרהס כטאן החי המפואר דור
עמרם החי המפואר סי' שלוה כטאן
סל,שלום ן' המנוח• יפקכ כט \fהחי
הש/כה״הר יוסף א לבו ובניו הנעימים
הי״ו :סי* יוסף אתיא^ ובניו הנעימ'
סי' הכח״ון מכלוף אסכאג סי' עמרם
אסכאג הח* השי כה״הר משח אשבאג
סי' שלמה אחיו איחיו ככליל סי' מסעוד
אוראי ובניו מנעימים החי השי כה״הר
יהודה מ ל א ן :סי' אברהם ב נ ו :סי'
אברהם מלויי הח* חש* כה״הר רור ן'
גיגי המטח שלמה טאפירו נ״ע :שיי
חיים טאפימ סי' שלמה כנו סי' יהורה
אביטבול שיי חיים בנו .שיי משמ
ד
מחזקים
אתורזמן :סי׳ משעור אסודרי סי
עמרם ן׳ שמול ואחיו סי' עמרם
אזולאי סי׳ יושף אזולאי סי* מסעו ר ן'
זננו :ממנוח סי' יעקב ן' שמול ני׳ע :
הנכון יחשוב סי שלממ ביבאץ סי'
מרדכי אררעי סי חיים וכל חקחל ככלל
בניו של מור דודי שלמם כחמיאש מי״ו
,
קהל אי׳יקאציר
יע״א*
מחי השי והכו' כמוח״ר מרדכי איחנא
סי' דור ןיטולילאסי״ מדף צדקה יחסר
משה חיים דוד אזולאי סי' ימין אחיו
אקיהס ככלל סי׳ מסעוד ן' יעיש סי'
אמרן מדינא וכל הקהל בכלל י וחח'
מש .כהר רחמים מלול הי״ו
קהל לעדאייס
יע״א
מ ר ף ירקח וחסד סי' יעקב ן' טולילא
החי־ השי סי* רון רע& פרץ מי״ו
קהל טנכיר
יע״א
מחי המפואר שי* שמו 12ן' שושן וחבימ
מ ר ף צדקה וחשד סי* יוסף פינטו סח׳
חש' כח״י יהודה קויייאט סי' רון
יצחק אחיי החי חש* והכו' נח״ד
ימורח אוזנכוט .חח* בש* והכולל
כמ״ר משמ אוזנכוט :שגיבר מנאמן
סי* אברמם שלאמא :מחי משי מזריק
טמור כמ״מר חאכיכי :סי' יוסף
אסאייג ובניו וכל מקמל בכלל
סהל הלוואת
מ ד ף צדקמ וחשד בעל אכסנייא של
הומה יעקב וואעקנין ובניו :סי'
ימורמ למאליח ואחיו
סהל מזגיטא
יזכר לט״ב
תאמנוגלת
אגידז ואסללם
יע״א
רודף צדקה וחשד הח״ המפואר סי״
משח לגראבלי :החי משי וחווי מזר״ק
טהור כח״הר יוסף מכהן מ ד ף צדקה
וחשד כעל אכסכייא של תורמ סי״
אכרמם ! ר ץ מחי משי כמ״מר משמ
מלוי וכל הקהל ככלל וחח' משי ומי*
כמ׳׳מר דור ן' שמול
קהל דאדס
קהל תדגא יעי׳א
יע״א
מח* משי ומכו' כמ״ר יחייא מלכא
כמומ״ר יעקכ רנו כממ״ר שאול £יץ
וכל מקמל ככלל
קהל פרכלא
יע״א
מחי משי כמ״מר יוסף ממס כמ״י
ו ו ר אחיו
ע ת קהל תאפילאת
יעיא
מלככ בראשם ראשץ בקרש הרב המופ*•
חסידא קדישא ן!רישא אור תורם
לימודים אימה אורח כמוח״רר ממלך
דור אכוחצירא ימס מרדו אכי״ר ובניו
הנעימים הי״ו יכיק וחכים גושפנקא
דרמכא כמו״הר שמו כשם רבו ישראל
אבוחצ^רא :חיבת :ניני ממגיתא טבא
כח״מדיצחץ אמחצירא הי״ו רודף צדקה
וחס״ דור ואהוב מחזיק ביר לומדי
מזורי קטן הכמות ורב האיכות סח*
ממפו' כמ״ר מכלוף אדמאן וסי' דון
יושף אביו רודף צרקס וחסד סח*
pמפואר ביי שלמס אומת! וידיד מיסי
מחזיסים
ה
תזימי למעאדיד
מרפ צדקה וחסד זה שמי הטוב הח׳
אמפואר נה״הר דור אזמואל בנו ס׳
החי השי כה״ר יצחק אשב־ז:
יחיי fבנו סי׳ שלמה ארהאן סי׳ יוסף
ן׳ יצחק אכן חמו שי׳יושף אבחצייא
קה״ זריגאת יע׳יא
ואחיו שיי יחייא אהירזמאן שיי יעקכ
דור ף צדקה וחשד בעל אכשנייא של
אביטבול שי׳ משהאשיאג שיי משה
חיוה שיי משה ן' יעקכ יתאח ובכיו
• ן״ מדרכי שיי מנלוף אדהאן סי'
שלמת אחיו ובניי :היי אברהם ארהאן
יהונתן ועדתו .הח׳ השי והגו* יב
ושי' משה אחיו:
נאמן כלמ״הר משה אתויזמאן .כהי׳הר
קצי שוק בכלל
קהל
י שלום אבחצירא :יה׳־ ר יחייא עמאר
מעתיק :כה״ר מנליף זצ׳יצ׳א ןרו״ש 'סי׳ ישיא ן׳ יהודה מאמאן :שי׳ משה
לבני מש:נחזי :כה הי .כאבא שיייי ן׳ אברהם כןיטמא ':שי׳ יושף אחיו •
ובניו :החי השי והכי' כמו״סר אלימו שי׳ יעקב י :החי־ חש׳ כס״ר אכרהכ
הכהן :כה״מי משעורי כנו כה״ר משח עשייא :הח׳ הם׳ כחי׳הר יעקב 12עשרי
אלחייאני :׳ ה י ב הכו' מזר״ק טחו+־' שיי׳' לגבלוף ן׳ יעקכ :סי׳ שלום ן׳ יחייא
כמוה״הר אליהו אבחצירא ובניו כה״ר וסי׳ משה ן׳ י •י ק ב .־ שי׳ שמעון ח.׳
• מכליה! כנו :וכל הקהל כל אחר בשמו באשי :שי׳ משעור הנ' ענינא :סי׳
,.קהל לגרפא
יע״א
מרף צדקה וחשד כעל אכהנייא של
-.תיךח סי' חיים יתאח :כה ׳ר אליהו
,׳ בני :החי השי כה״ר מכלוף ו׳ ישצו:
כיי .מנלוף ן׳ אברהם ארחאן :שיי
,אליהו ן רפאל אתודזמאן:
קהל גי יגלאן
יע״א
החי תש" כס״דיושף ן* בהו של אדמו-ר
\ מהריאכחנירא ואחיו שיי יוסף ן' יוס:
• .סי* יחייאן' דור'ויוסף היי׳ו :שיי דוד
; תורזמאן הי״ו
קהי או^אד חסין וקהל
מזגידא וקהל יראר<
י*••־•־ וקד־־זל -כממלא
^ההל גלאגלא • וקהל
שמ^י] ן׳ יחייא וכלאחר בשמו
קהל תעלאלין
יע״א
הח׳ הש׳ והוו׳ כמי״הי יעקב ן׳ כמוה'ר
יושף יתאח :מדף צךקח וחש׳ ההמ״ון
שי׳ יצחק ן׳ מסעוד ן׳ מ ד ויושף ופניו
ככלל הי״ו :רודף צדקה וחשד כעל
יזכשנייא של תורה ההמו״ן סי' יחייא
ן׳ שאלם ארהאן ובניו הנעימים וכל
הקהל כל אחר שמו על המתנרכיס
תבא ברכת טוב:
,
סי׳
סי'
סי׳
סי׳
קהל תיטן עייי
שלמה כן יעקב ובניו אלחייאני:
חהרן עמאר ושי׳ משעור מאמאן:
אברהם אלחיאכי וסי׳ מ ר ו1חייאני:
אברהם עמאר :
קהל גראמא
סי׳ יעקב בן דור וסי׳ אברהם אחיו:
מד
ו
סי׳ שלמה כן יו&ף א חאן
קהל תולאל
סי; יהווה הלוי ואליהו ואחיו ובניו:
סי' ריר ן׳ משמ אלחיאני ויצחק
כן רורו :סי׳ ימורמ משמ מלוי :הח׳
הש׳ כהר״ר רור חלוי והחי כח״ר יעקב
כנו והחי כמ״ר מסעור כנו :סי׳
ההמו״ן מכלוף חלוי וירין »ח׳ מש׳
כה״ר יעקב הלוי אחיו:
קהל אוטאט דאית זדנ
סי׳ יצחק ן׳ משה ן׳ יתאלד בעל אכסנייא
של תורה רודף צדקה וחסר סי׳ משה
י׳ יעקב אסבאג סי׳ מדרכי אשבאג
אחיו וסי׳ יוסף אסבאג אחיסם :סי׳
אברהם ן' חמו וסי׳ רזאל אחימ• :
סי׳ משח אמצןללם :סח׳ מש׳ והכולל
שלממ אמ&ללם כנו .סי׳ מסעורבנימין
ן ' ע ב ו :מח׳ מש׳ כמ״הר אברמם
מלכא וכל מקוזל בכלל:
קה* לקצאכי
יעי׳א
סי מנלוף ן׳ זננו סי' יחייא אחיו :
סי׳ אליחו אחימם :הח׳ השי והכולל
נמו״הר משעור סניור :החי השי והכי•
כה״הר מכלוף שרביט :הח׳ הש׳ והוו׳
נח״ר שלמה זאגורי :כעל אכשגייח
של תורה שי׳ רור לאגורי :שי׳״מסעור
אזורזמאן :הח׳ השי נהיר ריר יכני:
שיי יחייא ן' רור שיכיט :ש׳ מכלונ חזיט
חי׳ משעוי־ ן׳ מאמ; :וכל ה זיזל ככלל
הח׳ הש׳
ן׳ יחייז
אלזרצ:14
קה^ בודגיב
נה׳יי יוסף ן׳ ישצו :שי׳ מ ר
אימאן :שי׳ יצחק ן׳ אברהם
הש׳ הש׳ כה״ר משה שיביט:
יקים
סי׳ שלממ אחיו* :י׳ יוסף אלזרע יכל
הקחל בכלל הי״ו
קהל בוענאן
סי׳ יעקכ ן׳ חמו :סי׳ רוד ן׳ ע ב ו :
סי' משח אכיטכול :סי׳ מכלוף ן׳ עבו
וכל מקמל ככלל
קהל כםסאר
חח׳ מש׳ כעל אכסנייא של תורה כה״ר
יצחק אניחצירמ חי״י :סי׳ אלימו
אניחצידמ :סי' יוסף א-מאן ן׳ אחותו
סי' יחייא אחור! מן וסי' יעקכ אחיו:
סי' יחייא אמוייאל וסי' א כרמם
אביטכול מדכי צ־קח וחשד מחי משי
כס״ר יעקכ ארמאן וכל מחמל בכלל
מהל בגי יונית
חח' משי כעל אנסנייא של תויה כמ״ר
משמ אסולין :בעל אגםכייא של תורמ
סי' שלממ אצבאן :מתי משי כמ״ר
אלימי אמסללס ואכרהס אחיו :סי׳
מממו״ן אלימו ן' שטרית :סי' יחייא
אמשללם ומשעור חכירו:
קהל עין צפרא
כעל אכסנייא של תורמ עייזא ן' חרוס
מממי״ן שיי רור אמסללס יצו' :סי*
יושף ן* חמו
קהי* * יימסרייא
כעל א:ש:ייא של תורמ סי' משעור
אצכאן :דחי המ1ואר כה״ר 12יהו זייני
הממו״ן א:רהם אזולאי ובניו
ברפיסיעחכגיג בתיג&
י I m p i i m e r i e Jacob CJuedj
Rue
Hes Opines - T u n i s
מדד
צדה
ספר מורח 1
עלי ש״ע חו״מ
הלכות טוען ונטען סי׳ ע׳׳ה
ס״א בהגה אס אינו רוצה לברר ובו׳
כ״כ הטור בשם חיחיש
בל׳ פלוגתא על דברי הרמכ״ס דל
שהם כדברי המחבר שכתב לפני זה
יצ״ע למס לא כתב מור״ם זה צ״ל
י״א שאם אינו רמאי שאיני מפסיד
וצ׳״ל דס״ל למור״ם דגם הי־מב״ם ר ל
יכול להיות מודה בזה ושגם הטור
אין כוונתו דפליג בזה אלא בא לומר
שהרא״ש ביאר דבריו שלפעמים א״צ
לכיי וריק סמ״ע י ס״ב מ״ש י״א
שפיטרו משבועה פי׳ אבל חרם שייך
ך עיין סימן פ״ז ס״ו ״ ס״ד מ״ש
גר^לה מהעדאת עדים עיין סי׳ פ״ז
ס״ה * הגה יי״א יכו׳ עיין סי׳ פ״ח
סל״ב דשטר הוי חילך י והיא גמרא
ערוכה והיינו אם הלוה מודח פי'
במה שבשנןר או אפילו אינו מורה
איייי שיש לי קרקע לליה וכאלו גבה
איתו המלוה והבא איירי שאיני מידה
יאץ לו קרקע והלכה כיש מי שחולק
שהיא ב״י שייך • ומ״ש אבל אם כתבי
שטר פ י וחיה כבר ביר התובע ועיין
סי׳ פ״ז ״ ומ׳״ש שוח מנח פקמן עיין
סי ל׳ ס״ה י ומ ׳ש נשבע ונוטל פי׳
ילא הוכתש רק בכ׳ משא״ך כסי׳
עיט והטעם דבפקדון דלאו להוצאה
ש ״
,
,
ניתן פירו * וזה כפר ״ וודאי דעתו
לגוזל׳ ומשום הכי נעשה תשוד יפסול
לשבועה ודין תשור שכנגדו נשבע
ונוטל ״ אבל כשכופר במלוה כיון
דלהוצאה ניתנה אעי׳ג דראחו בידו
בשעה שכפר אמרינן דעתו היה
להוציאו ואשתמוטי עד שיהיה לו
מעות ומש״ה נשבע לכל המותר
ונפטר • ס׳ץ מ״ש ואפי׳ שנים מעירי׳
עיין כסי׳ שס״ה כ ס י י י ס״ח מ״ש
משביעין אותו הסת עיין סי׳ פ״ז ס
כיה כהגה * ס״ט מ״ש בהגה ואס
חזר את׳יך ואמר נזכרתי ובו פי׳
ואפי׳ יצא מכייר כיון שאמד נזכרתי
שנפרעו עי׳ש׳יך ומ״ש נאמן בשבוע׳
מאחר שלא הודה לי כתחילה שעדין
חייב לו עכ״ל סמ״ע ועיין סי ע ט
ס״ג וסי׳ ע״א ס״ו דמוכח שם דלא
מחני נזכרתי רק אם י״ל עדי׳ כמ״ש
סי׳ ע״ט ס״א ופרעתי אח׳״ך כמ״ש
סי׳ פ א ס״ו גבי הודח לי החילה •
סי״ב מ״ש איני יודע אס פרעתיך
יכו׳ פי׳ דאיירי בטוענו ע״פ העד •
דאל״ך הרי בחב בס״ט דמשלם בלא
עד ימיירי שהעד אמר שלא פרע
ויראי ש״ך י סי״ג יאינו יכיל לישבע
ומשלם פי וחרם לתובע״ ומ״ש הר״מ
פ
,
,
,
,
י
,
רבקש
,׳
מורה
הלכות טוען ונטען
רבקש עיין אתויי הדף וגם תירוץ
השייך י מ״ש והוא אומר וודאי תטפתי
אבל שלי הוא.פי׳ דהעד איירי שראה
אותו בידו קודם שבא לרין דאל״ךיכול
לומר החזרתי מ״מ וכן כתב באר
הגולה כסעיף צ׳ סס״ו ״ מ״ש כהי־״מ
יבקש דאל״ך היה נשבע להכחיש העד
שייך וסמ״ע כתב דפירוש פרעתי
היינו נתת לי כמתנה או מחלת לי
דנאמן כמגו דפיעתי * ומ״ש בהרמ״ר
וכאן גכי עד כיון שאינו יכול לישכע
להכתיש העד ופו׳ פי׳ כיון שהוא
מורה לו שתייכ עדין יק שהוא טוען
שאתה תייכ לי כנגד אותו מנה מש״ה
א״י לישכע להכחיש העד • ומשיה
אמרי׳ הכא מחויכ שכועה להכחיש
העד ולומר שפרעו וא״י שהרי מודה
לו סמ״ע י ומ׳יש כהגה ויש חולקים
וכן הלכה דדץ משכון ודין חטיפה
שוים ועיין כסי׳ ע״כ ס כ ' י סי׳יד
ג
מ ש הרמ׳יר כשם הרמייה ז״ל וה״ה
כמי גכי שכועה רעד א׳ היכא שאין
השנים מתייכיס אותו ממון אלא עי׳ י
שכועת התוכע ר״ל כמ״ש כריש סי׳
צ׳ רהנגזל אמר שיש ערים וכוי לא
יטול אלא כשכועה י ועיין הרמייה אי
איכ׳ חד סהדא נמי לא מחייכ שכועה
ור״ל שכחכ כסי׳ הנז' ס״ג אם ראהו
עד א׳ לא אמרי׳ שהוא מחויכ שכועה
ואילי׳מ כמו נסכא דר׳ אכהו דהתם
אם היו כ׳ עדים שיאו שחטף חפץ
משלם וקי ל כל מקום דשנים מחייכי׳
ממון אחד מחייבו &כועה וכיון שלא
הכחיש העד רק אמד דידי חטפי
ורוצה לפטור עצמו כטענה אתית
/׳
,,
צרק
הו״ ל מחויב שבועה ואיל״מ מה שא״ך I
כנדון דידן זה אף אם ראו עדים ן
שנכנס וכוי לא יטול כ״ה אלא כשכועה
ולכך אם היה עד אחד לא אמרינן.־£
דאוחו שנכנס מחויכ שכועה וא״י f
לימ״ש אלא ישכע כנק״ח ויפטר סמ׳׳ע I
סטץ כין שלא היה וכוי כתכ הטור &
כיצד היי שטענו מנה והשיב אין לו |:
כידי אלא חמשים יחמשים איני יודע י ו
והתובע גלגל עליו ךביים אחרים
והשיב הנתבע על הגלגול אין לך
כידי כלוס אעפ״י שאין יכול לישבע
על עיקי השכועה ירכין כה משום *
דאינו יכוצ לישכע משלם אין דנין I P
על הגלגול אלא ישכע על הגלגול •י*
אם ירצה או יהפכנה על שכנגרו י .י;
וכן אם טוענו מנה והודה לו חמשים
וכפר חמשים וכשכא לישכע גלגל
עליו דברים אחיים י והשיב על
הגלגולום אחרים איני יודע ישכע •י,
שכועה דאורייתא על הנ׳ שכפי
וחסת על הגלגולים שאינו יודע כהס
עכ״ל • ולזה רמז לן רמ״א כמ״ש אלא •
ישכע וכוי על הגלגול ר י׳ ל כתיכת ־
וכוי דפעם א׳ נשכע על הגלגול
כטענת כריא ופעם א׳ נשכע שאינו
יודע וכן נ״ל י ולפי סכרא זאת ס״ל
"כמ״ש כסי צ״ד ס״כ דאין מגלגלין
אלא כשהתובע טוען וודאי ונתתייב
שכועה ור״ל ונתחייכ שכועה ממקום
אחי כגון תבעו מאה והודה בן
וכפר כן׳ שא״צ אין לך בידי כלום
וגלגל עליו דברים אחיים וטען אין
לך בירי כלום מגלגלין על אותה
0ענ׳ זו אף דמן הדין לא היה מתחייב
,
:
,
עליה
7,
מורה
הלכות טוען ונטען
עליה שי׳ד אלא הסת מגלגלין ונשבע
ש״ד י אבל אס טוענים על הגלגול
ספק אין מגלגלין עליו ולכך קאמר
דיכול־ לישכע על עיקר השכועה
כגון שטען בריא וכאינו יכול לישכע
על הגלגול כגון שטען על הספק
קאמי ישלם שאינו יורע י ואם איתא
דמגלגלין על טענת ספק הא אינו
יכיל לישכע על טענת הגלגיל והו״ל
לשלם וצמה אמר ישכע י אלא וודאי
ס״ל כמ״ש כסי׳ צי׳ ד ס׳׳ב דאין מגלגלין
על טענת ספק • ולי״א כתכ הטור
טעמו כיון דגלגול ש״ר הוא ולכך
קרינן כיה שפי־ מחייכ שבוע׳ ואיל״מ
ואע״ג דיכול לישכע עליו אינו יודע
יפטור מ מ כיון שהוא מודה כמקצת
וצייך לישכע על המותר מתביעתו
על.הכל כשבועה א׳ שאינו תייכ לו
והגלגול גוי־ם לו שאינו יכול לישכע
אותה שכועה ומשלם משא'ך ברישא
כשעוען על עיקר התכיעה נ׳ ירענא
וני לא ידענא ל־צייך לשלם ואין כאן
ש״ד כיה מודה דכשכע על הגלגי ל
הסת ונפטר סמ״ע אכל כסיפא פליג
ואמר משלם פי׳ הגלגול אבל,,על עיקר
הטענה נשכע שהרי אמד כייא י
יעיין סי׳ צ״ר ס״ז וסי׳ שמיה • סי״ן
מ״ש ש״ד ואם כפר ישכע הסת כמ״ש
לקמן ס״ך ״ סיי׳ן כיון שהתובע אומר
שמא קאי למ״ש לפני זה דמש״ה א״צ
לישבע אפי׳ הסת אכל לא קאי למ״ש
דלצאת י״ש א״צ • רא״כ קשה הא
כלא״ה אינו מחויב לצאת ידי שמיס
כיון דגם הנתכע טוען בריא סמ״ע י
ומ״ש שיכול לומר משטה אני כך
צרכו
מיידי שתבעו מתחילה אף שלא היה
בריא לו דמשטה דיקא תבעי יאע״פ
דלא טענינן ליה אלא א״כ טען הוא
כעצמו כמ״ש סי׳ פ״א סייג דע״כ לא
בעינן שיטעין הוא כעצמו משטה
אני כך אלא כשתוכעו ככי־יא שהלוה
לו משא״ך הנא יהו״ל טענת ספק
ואין כי׳ד משביעץ עליה" ואמרינן
שיכול לומי משטה אני כך וכן נראה
לי לדיכא ש״ך ־ ומ״ש אכל אם טען
לתכירו הורת לי מעצמך וכוי פי׳
אתר שתבעו והיינו כמו יישא ואיירי
לענין משטה דכ׳יע מורו ראתם עירי
מבטל השטאה כמ״ש סי׳ פ״א ס׳
ס"ו שייך * אכל בענין השכועה הרא״ש
פליג כסימן פ א סעיף ט״ו • ומ״ש
בהגה ומצא ראובן וכוי סמ״ע ס״ל
דאם תפס מספק בלא עדים תפיסתו
תפישה ושייך ס׳׳ל דלא הויא תפיסה
סב־׳ב מ״ש יש מי שאומר
שיזיא
שמשכיעין אותי הסת פי׳ ככופר הכל
וממילא בתודה כמקצת חייכ שייר*
וי״א הללי ס״ל רסעיף שלפני זה
דמחייכין ש" ד כטוען כריא לי וכו׳
וה״ה כטוען ר מצא כך כתוב בפנקסו
י י י סביך מיש ואידך השכיעהו
הסת או החרס סתם פי׳ המלוה יחרים
ללוה • ומ״ש ואחייך צא ובקש השטר
פי׳ עתה שיזין רצונך לכטל השטר
שעליו אין לך עליו אלה תרס סתם עד
שתלך ותמצא השטר דאז תגבה ממנו
בשטיךיכי''ניכ״ה מ־׳ש עד שתבטל
כל עדים וכו מיידי בעדים דומיא
דשטר דאף אס יבואו עדים לא פסל
משום שכיעתי רק שיהיה מוכרת
לשלם
ז כ י ו
מורח
הלכות טוען ונטען
צדק
לשלם כגון שטען מתחילה איני יידע פי׳ כיון ששניהם לוו כא׳ י׳׳ל שכל
אם הלייתני או שטען פיעתיך ביני אתר נעשה לוה בחצי המעות וערכ
לבינך ויבואו עדים שהתנה עמו שאל כתצי המעות כעכוי תכירו ״ וכיון
יפרענו אלא כערים אכל בכה״ג שאם שכל א׳ נעשה ערכ לוה כחצי המעות
טען לא לויתי ותושש שיכיאו עדים למה ינית הלוה עצמו ויפרע מן
שלוה פשיטא דכלא״ה אין שומעין לו העי־כ דהיינו חצי השני שייך וסמ״ע ״
דודאי משקר ראם איתא שאומר אמת ס״ב מ*ש לצורך השותפות פי׳ אפי׳
היאך אפשר שיכואו עדים וא״כ אפי׳ טען שלא כא הממון כשותפות עכ״ז
פרט העדים אין שומעין לו דודאי תייכ שהשותפים שלותים יח לזה י
משקר ומשביעין אותו ור״ל וודאי ומ״׳ש וי״א פי׳אפי׳ לוה לצורך שותפות
משקר במ״ש לא לויתי ולכך משכיעין שמודה שלווה לצורך השותפות פטור
אותו שע״י השכוע׳ יורה שלוח ש״ך י לפי שיוכל לכפור ולומר להד״מ י
ומ״ש אין שומעין לו דדוקא כשטר מ״ש אם יש עדים שלוה לצורך שותפי׳
שאדם יודע אם יש לו שטר בביחו או דאין יכול לכפור ומסתמא אמרינן
צא מצי למימר ליה תתבעיני בשטר עשה שליתותו סמ״ע י ומ״ש ההגה
או תבטלו משא״ך כעדים די״ל דאינו כס״א ולכן שנים שלוו ופרע א׳ מהם
יודע כעדים שיש לו במדינת הים וכו׳ פי׳ ל״מ אם בשעת פירעון אומר
ולמה יבטל זכיותיו סמ״ע ״ מזה משמ׳ פירוש פרע כעד תכירו אלא אפילו
דאף אס פרט הערי׳צייך להכיאם מיד פרע סתם וזה ת דש רמ״א • ומ״ש
או לבטלם קודם השבועה י וכןןגוכת רמ״א בהגה שאז המלוה גובה מקלס
השני וכו׳ פי׳ מחלק הלוה ור״ל אף
כע ש וכסמ״ע:
סי׳ ע ! ס״א ומ״ש ויש מי שאומר שהממון תתח יד השוהף שלא לוה
ל״פ דכיון שלוה מכ׳ גוכה ממנו הכל מחלק הלוה ועיין
הוי׳ ל לכתו׳ בפנקסו שלא יבואו להחליף בכ״י ז״ל ״ ומ״ש כהרמ״ר כע׳ ה״ע
זה כזה ונמצא פשע אכל כס״ג לא ואבי העזרי וכה״ת וכו׳ טייס יש י
אסיק אדעתיה שישכת את חמלוה ופיסקים אלו בסעיף ב׳ דין שנים שלוו
ויעלה על דעתו מלוה אתר י ולכך מא׳ יעיין הכ׳יי יתכין דאל״ך קשה
פליג כס״ג שייך יעיין סי' ' ' סיג היי הרמ״ר דבכאן כתב הרשב״א דיש
מיש ואיני יודע איזהו פטור וכו׳ פי׳ חולקים • וכסי׳ קל״כ כתב היישכ׳״א
אלא מנית מנה כיניהם ותולקין אותו כס׳ הראשונה ועוד שכתב ק פי'
ולא אמרי׳ יהי קונת ער וכו׳ דכיון הב״י וחביריו והרי כש׳יע פסק כס׳
הראשונה אלא ודאיט״ס 'סע ומ״ש
רלא תכעיה טכא רמאי ש״ך :
סי׳ y׳ fס׳־א בין כשטי כין כע״פ ״ כשיפרע למלוה יודיעו עיין סי׳ קל״ב
אכל הנ״ל קאי וכ״כ ב״י ס״ה ימ ש יחידה א׳ יכו׳ זיל הטיר
וד׳מ י ו מ ש לא יתבע הערב תתילה יהירה הב׳ שליי שניהם ממני כתורת
שיתפוס
/׳
7
ש
,׳
,,
הלכות
הלכוד /טוען!־נשען
שיחסית הרי זה שהורה נתחייב ככל
אבל אין מקכלין עדותו על חביי־ו
לסייכי ש״ד מפכי שהוא כוגע בעדית
עכ״ל פי שע״י עדותו לא יפרע אלא
חצי והשני תצי סמ׳׳ע י ומ״ש וטענו
יכולים מעירים זה לזה הטעם במ׳
י סמ״ע י ם ׳ח ומ״ש י״א שיכיל
לגבית וכו׳ ול׳יר למ״ש רמ״א לעיל
דאם ערבכים קבלנים ומתל לאתר
מסל הכל דהתם מחל עיקר התוכ
אכל הכא לא מחל שעבוד התיכ שעל
הלוה י ומ״ש בלשון י*א היינו משוס
יי״א דאפי׳ כלא מחילה אינו יכיל
לגכית רק חצי החוכ מהאחר וכדלקמן
סי׳ קל״ב אכל תצי התוכ גוכה מהאתר
דלכ״עאע׳יפ שמתל לערב אתר ש״ך'
ס׳׳י איש ואשתו שלוו מאדם אתר וכו׳
ונראה ראם אין לאשה ממון לפני עצמה
ילהכעל יש בריכול החוב דאין הכ״ח
צייך להמתין עד זמן גביית כתוכחה
אלא גובה כל התוב מהכעל ויורשיו
מנכין תצי התוכ מהכתוכה סמי׳ע י
יכ׳ עור דהיינו דוקא במקום שנושאים
יניתנים הנשים כממון לפ״ע דאל״ך
נהי דהמליה מצי לגכות ממנה החצי
מ״מ משתכיר שאין הכעל ויורשיו
נפרעין ממנה אלא נאמנת לומר
שבעלה לקח כל הממון והיא נכנסת
כע״ק עם כעלה כדי שיוכל להחיות:
0י ע׳ח ס״א ובלבד שיש עדיי בהלוא׳
וכו׳ פי׳ ואס יש עד
אחד לבד שאמר על הזמן וטוען
הלוה פרע לתוך הזמן הו״ל מתייב
שבועה ואין יכול להשבע משלם
סמ״ע • ומה שכתב בהגה רשכימת
ע צ מ
ג
צדק
דינה כהלואה וכולי ואינו כאמן
לומר שפרע וכו׳ י ומה שכתב בקי׳
פייט ישכיר נשכע ונועל היינו
י'׳׳ ד שעות שאתי השכירות אכל יוס
השכירות עצמו נועל כלא שכועה י
ס׳יב ומ״ש כהגה ואם הלוה הי לא
קאי על הלקוחות אלא כא ליפרע
מלוה גופיה כדי שיפרע ל״א יפרענו
וישכיענו הסת אחר שיפרע וז״ש
דצריך המלוה לישכע וי״א אינו צריך
ולקמן ריש סי׳ שי״ז פסק וצ״ע ש״ך *
ס״ד וי״א וכו׳ ל״פ :
ס ׳ ע״ט ס״א ומ״ש שהיי היחזק זה
כפרן וכו ואינו דומה
זה לחשוד דשכנגדו איני ניעל בלא
שכועה כמ״ש בסי׳ צ״ כ שאני התם
דלא נעשה תשוד בהאי ממינא אלא
כענין אחי אבל זה הוחזק בפדן
כהאי ממונא סמ׳ע י ומ״ש וכן אם
הוציא עליו כתכ ידו כדין הא אשמעי׳
רכותא טפי אע״פ שהעדים מכבידים
שלוה ופרע אפייה חייכ לשלם משא״ך
כאן אין עדות שפרע ומ״מ כ׳ השי׳ ע
וכו׳ משום עיקי הדין ללמ־נו דינו
ראפי׳ ככתיבה נעשה היחזק ככופדא
ס־׳ה ואמר פרעתיך פי׳ אחר שיצא
מכ״ר אמר פייע וכו׳ כמי מ*ש ס ז
גבי כ״י דאל״ך היי כבר כתכ בריש
הסי׳הזה״ומ׳׳ש ונאמן עליו בשבועתו
דקדק לומר בשבועתו ללמרנ ,דעכ״פ
צריך שבועה ואפילו יש ללוה זה שער
כנאמנות אינו נועל אלא בשבועה
כיון דגרע חזקת הנאמנות דידיה
וכמ״ש הש״ע כסי׳ ע׳־׳א סי״ג סמ״ע
וכתב הש׳׳ך שם דכא מכות שהיתה אחה
שנעשה
י
/׳
,
בורה
הרכות טוען ונטען
שנעשה כפרן מהני דכפיי־ה כב״ר
קלא אית ליה וסבר לוה וקכל ״ ס״ן
מ״ש או יביא עדים וכו׳ פי׳ •שפרע
אתרי הכפירה דהא ככר נתכאי ס״א
דאף אס העידו שפרע לא מהני ־
ס״ט מיש ושתק הלוה ואיירי כאו
ערים שלוה י ס י מ״ש והעידו עדים
שהודה לו הותזק כפרן וכו׳ ואיירי
שאמר אתם עדי דאל״ך יכול לומר
משטה אני כך כדלקמן סי׳ פ״ג ס״א
והיינו כאומר מעולם לא היו כירי
לכר לכך בעי׳ אתם עדי אכל אם
הודה שהודה אלא שאומר מעולם לא
היו לך בידי חייכ אפי׳ לא אמר אתם
עדי כמ״ש ס 1פייה י סייב מ״ש
כותכין וניתכין לכעל דינו דאינו נאמן
כפרעתי וגובה ממשעבדי ואפי׳ לא
נכתכ עדין כאלו נכתכ כמו קנין
דלכתיכה עומד ובסעיף י״ד קמל״ן
דאף אס כא כרצונו כיון דלא ציית
לדינא כסוף דינו כמו שסיכ תהילה
ע ־ ששילחו לו סמ״ע ושייך י ומ״ש אין
כותכין לו שמא פרעו פי׳ ואס הודה
הלוה שלא פרע אינו גוכה רק
מלקותות שקנה משם ואילך דכיון
שהודה כביד קלא איש ליה ״ אבל
מהלקותות שקנו קודם הודאתי אין
גוכה מהם כיין שיכול לומר פי עתי
לא מפסדי׳ ללקיחות בהודאחי יחישי׳
ימ
לקנוניא שייך :
סי׳ פ׳ כ״א הגה ואפי׳ יש עדים
על טענה שנייה
לא מהני כדלעיל וכו׳ פי׳ ־שם
נתכאר דאפי׳ כאו עדים שאמ״ו ופרע
לא שמעי׳ להי על טענתו שאמי שפרע
צדק
ואע ג רשם עיקי הטעם משים
דהיתוק כפין בעדים על שאמר לא
לויתי יכמ״ש שם משת'ך הכא ר לא
באו עדים היינו טעמא דשם אי לא
באו עדים לא היה נתחייב בטענתו
הראשונה ואם מכח עדים לחוד לא
נתחייכ שהדי אמרו שפרע מיה
צריכין לטעמא דהוחזק כפין משא״ך
הכא יכטענתו הרחשינה נתחייב
ולמדים משם דכמי הקם כיון דנתתיי'
ע״י כפייתי שאמי־ לא לויתי תו לא
שמעינן ליה ליפט?״ נפשו אפי׳ הנא
דאית ליה עדים הכא נמי דכוותיה
היכא נתתייכ ע״י טענת עצמו תו
לא שמעינן ליה להיות פטור אפי׳
אית ליה עדים סמ״ע * ומ״ש הגה
ובא לטעין עיין חי׳ רכ׳״כ קיא כהגה *
סיב הגה וי״א דהב״ר יכתכו הטענות
פי׳ היינו מדעת שניהם כמש״ ל סי״ג
ס״נ אלא דכא לאשמעי׳ דהכ״ד יתזדו
אחי זה ויתנו דעתם לכתוכ הטענות
שלא יתחיטו אחייך :
לומי
סי׳ פ״א ס׳׳א בהגה ;כול
*משטה הייתי
בך חעיי׳ג דכתכהשיעכס״ה לא אמרי׳
משטה אלא כשתבעו היינו דוקא
כשהורה שתייכ לחבירו מנה כלא
תכיעה ־אין טעס להשטאתו אכל
היכא ישיש טעם ־כוונתו להשטות
כגון שלמצוה נתכוק שילמוד,עם
בכו פי׳ שהוא בן בנו וגם שהוא
עשיר שהיה מוטל עליו ללמוד עמו
או לשכור לו מלמ־ דכהאי גיוכא
טענינן ליה סט"ע ומ״ש כשכע
שהוא כדבריו פי׳ נשבע שאינו חייכ
לו
הלכות) וען ונטען
מורה
לו כלום ושכוון להשטות בו רהוא
תבעו שיש לו כידו סמ״ע וש״ך י
ומ ש להר״מ פי׳ לא הורת לו מעולם
ועדים מכחישים אותו אפייה לא הוי
כפין דמה לי דכרי וכו׳ אכל אס
מודה לו שהודה ואמי להד״מ שאיני
חייכ לך ואינו אומר טעם למה הורה
חייב דלא טענינן ליה סמ״ע ושייך •
ימ״ש בהגה לחתנו העשיר ל״ד אלא
" ל כל שאינו עני וכמ׳׳ש הרב הס׳
/׳
י
ש
ל י י סיב מ״ש אכל ש״מ והודה וכו׳
משטה כשעת מיתה פי׳ ואפי׳ עמד
אינו יכול לומר משטה ויקחנו אחר
שהוד׳ לו כ״י ושייך כ׳ שפטור ועיין ס
י/
ר
"
מ
ס
׳
ג
י סיד תופס ממון הנתבע
פי׳ שכא הממון לידו כתורת הלואה
ופקדון וכיוצא כזה ותופס ועומד
כשעת הודאתו ודלא כמ׳־׳ש דווקא
שתפס בשעת התביעה סמ״ע י׳ ס״ו
כין שאייל התובע אתם ערי והיא
'הדין בטענת שלא להשביע נמי אם
אמי הנתבע אתם עדי אינה טענה
וכ״כ לקמן סי׳ ק״ת וסי׳ י״ט י מ״ש
אבל לטעון פיעתי פי׳ אח״ך אכל
אם אמי נזכיתי שפיעתי לא מהני
גם הודה תחילה ועיין סי׳ ע״ה ס״ט
י ס״ה מ״ש והע״פ שאין התוכע
עמו וכו׳ הבא איירי משטה ואיירי
א לא היה
שתבעו ו ב ש ע
התובע דלהשכיע אפילו כהודאה
גמורה יכיל לטעון סמי׳ע וש״ך י
סי״ד מ״ש הוא כעצמו הודה דרך
הודאה וכו׳ פי׳ אפילו היתה הודאה
גמורה ועיין כסימן רנ״ה כסעיף בי
ודכרי כא״ה שם * מ״ש כהגה אע״פ
ב
ה
ג
ה
ת
ה ו ר
ה
צדק
ד
ל י סט״ן אפי׳
ן
שהיא
אמר אתם ערי הרב ב״י פירש אפי׳
אמי התובע אתם עדי ישתק הנתבע
אבל אם אמר הנתבע אתם עדי בלא״ה
יכול לטעון להשביע כמ׳׳ש סי״ד ויש
מי שאומר וכו׳ ועיין ככאר הגולה
שם ״ ומ״ש כהרמ״ר סימן כ׳ ס״ת
ראפי׳ שטר מתנה וכו׳ פי׳ כש״ע
כמ״ש סימן יין סעיף כ׳'ה וע״ש •
3״; מ״ש המיסי לחבירו שטרD
שכתוב בו וכו׳ פי׳ שכתוכ כו פלוני
חייכ צפ׳ מנה ואינו כ״י היי הודאה
אעפ״י שלא אמי להם אתם עדי
ואי״ ל השטאה או השכעה ש״ך * וכ׳
הסמ״ע אפילו לא הודה לו כלום
בע״פ כפני עדים אלא משום דאיירי
כשטר שאין תותמים עליו ערי׳ שצריך
עכ״פ למוסיו לידו כפני עדי׳ מש״ה
כתכ אעפ״י שלא אמר להם כשעת
מסירה אתם ע י י ״ ס׳ד מ״ש א״נ
מודה ליה פי׳ משמע אכל אס כפר
ואמר לא נתתי לך לשס דיות אע״ג
שזה מכחישו נשכע ונפטר ״ וא״כ
מוכת דמיירי שאין לו שטר על
המתעסק עליהקךן ראם היה לו שטר
לא היה יכול לגמר לא נתתי לך לשם
ט
י
ע
א י ג ה
ה
כ ה
' " " ו י סל״כ
ריות וכדלקמן
מי׳ש כאד הגולה כשם סמ״ע כתכ
ש״ך דיש לחלק כין פקדון להלואה
דהתם בסימן רצ׳כ פקדון אכל לא
בהלואה :
סי' פ׳יב ס״א מ'יש והלוה מודה פי׳,
אכל אם לא טען מזויף
לא טענינן ליה וכ״כ הכ׳׳י ז״לוש״ך
בסי׳ ק יו ס״כ אכל ליתומים ולקותות
טענינן
ס י
מ
הש
מורה
הלכוח ג יען ונטען
טענינן להר ועיין סימן מ״ו ס״א •
ס״ב לא יגכה אלא כשבועה וכו׳ ועיין
סי קי״ א ס״ז י ומ׳׳ש אכל מחרים סחם
על מי שיודע שהוא פרוע כטור
כתכ מתרים סתם על כל מי
שיודע שאינו פרוע או שהוא פרוע
ומשביעו כחנם ר״ל על כל מי
שיודע שהשטר של המוקדם אינו
פרוע או שהשטר של המאוחר פרוע
דבכל אחד משניהם משביעו בחנם
וגייסא זו עיקר י ומ״ש אפי׳ אם גם
המלוה משיב וכו׳ עיין סימן כ״ט
דבאומר חמלוה איני יודע דאינו גובה
דהתם טוען הלוה בריא שפרוע הוא
ס ״ י ס״ג מ״ש אומרים לו הביא
מעותיו משמע דהב״ד טוענין למלוה
כן אף אם לא טען כן וכ״כ ב״י כשם
הרמכים וכתב הש״ך דוקא מעות
אכל המשכון לא דכיון שיש שטר בידו
ואיץ לישכע אלא מררכנך ס׳יו אבל
אם תפס כתכ הש״ך ואפי׳ כפני עדי׳
ודוקא מעות ועיין בא״ה סימן צ״ו
סי״א * ס״ח מ״ש וי״א שהמלוה נוטל
כלא שכועה והכי מסתכרא עיין סי׳
צ״ב ס״ט והטעם כיון ששט״ת מקויים
כידו ומן לדין היה לו ליטול כלא
שכוע׳ אלא שדבק הטילו שכועה עליו
והיכ׳רלא אפש׳ כגון זה לא יפסי׳עכור
י ס״ס מיש אין שומעין לו הטעם
דאין מהפכין שכועה חמורה כמו
דאין מהפכין שכועה דאורייתא י
ומ״ש אי איפשי כתקנה זו ז״ל הטור
ואם אמר המלוה איני רוצה כתקנה
זו שתקנו חכמים להנאתי שאשבע
על שטרי ואטול אלא אהא כמי שאין
,
מ
ז ה
ע
צדק
לו שטי ותובע להכירו ע״פ שדינו
שהנתבע נשבע הסת ונפטר י ומ׳׳ש
הריני מהפכה עליך פי כדין שבועת
הסת שהיא שכוע׳ קלה דמצי להפכה•
ומ״ש כהרמ״ר בס׳ית והא רמוקי לה
התם ה״ק וכן היתומים מן היתומים
וכו׳ ז״ל המשנה וכן יתומי המצוה
לא יפרעו אלא בשכועה ופריך הש״ס
אילימא מלוה השתא אביהם דוקא
אם טעין לוה השבע והס אפי׳ לא
טעין טענינן שישבעו • ותירץ ח״ק
וכן יזומים מן היתומים ראי טענינן
ליתומי הלוה שישכעו יתומי מלוה
ואז נפרעים וכזה תכין דכיי ב״ה
ס״י מ״ש ואס כפר ישכע הסת כדין כל
הנתבעים כלא שטי דנשבעים הסת
ונפטיים * מ״ש אם היו שועעין
לטענת הלוה שישבע קודם שגבה
היה צריך המלוה לישבע בנק״ח כדין
הכאלישבע וליטול והא דצי־יך כאן
לישכע המליה הסת היינו כשכופר׳
ואומר לא נטלתי מעולם רכית אכל
אם הודה ואמר שנטל רכית אכל היה
כהתר כזה כתב מור״ם כהגה ס״ס
קס״ט ראפי׳ הסת א״צ לישבע משום
דחזקה הוא לא שביק איניש התירא
ואכיל איסורא נמצא דכשכבר פרע
הלוה למלוה ואחייך טוענו הרבית
שלקת מידו שיחזיר לו עדיף טענת
דהתר לקחתי מטענת צהד״מ רחזקה
אין אדם תובע מתכירו דבר שלהד״מ
וכשבא המלוה כשטרו מהלוה והלוה
טוען שיש כו רכית עדיף טענת
המלוה כשיטעון להד״מ מכשיטעון
כהתר לקחתי ודוק שכן הוא בירור
,
הדברים
מורה
הלכות ו וען ונטען
הדברים סמ״ע י סי/׳ב מ״ש בהגה
יאין מגו להוציא פי׳ כיון שפגם
.המלוה שטיו שאמי על תנאי היה
משא״ך כסי׳ פ״ג ס״ג דאמרי׳ מגו
להוציא כיון שלא פגם שטרו אלא
פליגי כטענות חוץ מהשטר ובס״ד
שס כמו הכא שפגם שערו ועיין סי׳
פייה ס״ג כהגה שהוא כמו סי׳ פ״ ג
" י ס״׳ג מ״ש ועדים חתומים
שכילו פרוע וכו׳ מיירי שהערים צא
העידו כן ע ־ אחי שהורה כמחצה
דאס העידי ככד כיד הלוה נאמן
בלא שכיעה דהו״ל כמשיכ אכירה
כמחצה שהורה וכן מוכח כטוי י ומ״ש
מבט חדי פי׳ דלוקח אינו מאמין
למלוה דאמי לו העדי׳ פסלו השטר :
סי' "£ג ס״א מ"ש אלא' מחוב האחי
כזה שלא פרעו כעדים
א״צ שיהיו שחי שטיות אלא בשטר א׳
קגי אלא משוס סיפא דפרעו כעדים
נקט שתי שטרית סמיע וש״ך י ס״ג
מ״ש ואם כ׳ החוכית שעליהם שני
שטרית וכו׳ רבינו הטור כיאר הענין
היטב ראם לא פרעו כערים שיש מגו
למלוה אפי׳ חוב שיש לו כו ערכ היא
כשטר וחוב האחר הוא ע״פ נאמן
לימלוה לומר סטראי כמ׳יש כסימן
נייח אכל כסיפא שפרעו כעדי׳ ואינס
יודעים על איזה הלואה פרעו אלא
היה החוכ האחר בע׳״פ וחוב הערכ
בשטר ודאי טענת המלוה גרועה
ילא אמרי׳ סטי־אי נינהו כיוןשהפירעון
הוא ודאי וחוב האחר שאמר שקכלס
כשבילי היא ספק ואין ספק מוציא
מידי ודאי כיון שפייעו כעדים שאין לו
ס
ג
ב
2־
צדק
ה
מגו אבל אם היו שני שערות ואמו
מכתיש הערים כלל הרי השטר שטוען
עליו המלוה שהוא פרוע עימד
כתזקתו והמלוה כאמן ע״כ כללות
דכריו י.
סי׳ פ״ד סיא ומ״ש אע״פ שלא פירש
וכו׳ פי׳ ל״ מ אם פירש
כין ככולו וכי' יהייכי אפי׳ יאמי־ הצוה
פרוע כולו ומלוה אומר אינו פ י ו ע
כולו אלא מקצתי שהיי האמינו
אפי׳ פגם בשנוי אלא אפילו האמיכו
סתם דהוא לא האמיכו אלא אם אמר
מלוה לא פרע שים דבר אבל פגם איתו
לא קמל״ן י ומ״ש בהרמ״ר ואם פגמו
כנו לא ישכע וכו׳ פי׳ שאמר לוה
פ ע ת י הכל וכנו אומר אמר לי אכא
פרוע קצתי י ומ״ש לא ישבע פי׳ עד
שיטעון לוה השבע לי שלא פקדך
אביך ולא כמו אביו שאע״פ שלא טען
הלוה וכו׳ ש״ך ״ מ״ש הרמ״ר כסעיף
כ׳ דה״ה לכל השאר פי' כמי שגובין
מיתומים תוך זמנו כך היה פוגם
שגי יי י ס׳יג כתכ כו פירעון כיני שיטי
ועיקר טעמיה כיוןשכקל יוכל לעשוי
לא שייך איתימו אקדמי ליה הילנך
אס איתא רפרע טפי נמי היה כתיב
ליה וזה לא שייך אלא כשהליה מורה
וכיריעתו כתוכ הפירעון כיני שיטי
ואז אין חילוק אם נכתכ הפירעון
ביני שיטי או מאחורי השטר אי כקצתו
אחר תחום שטיו אעפ׳יי דאי כעי
מלוה גייז ליה מ״ מ כיון רחשי׳ פירעון
אבל כשהלוה טוען שהאמינו הכל ולא
כתוב שום פירעון על השער רק
שהמלוה מעצמו כתכ קצת פירעון
כיני
י
מורה
הלכות טוען ונו
ביני שיטי הו״ל שפיר פוגם שטרו
ולא יפרע אלא בשבועה שייך י ס״ה
מיש לא יפרע אלא בשבועה פי׳ שבוע׳
זו מדרבנן כעין דאוריית׳ רכל הנשבעין
דאוריית׳ נשבעין ונפטרין ולא ליטול
שנאמר ולקת בעליו השבועה ולא
ישלם ועיין ס קכ״א ס״ט וסי׳ קכ״ו
סי״ ד ומיירי שאינו כתוב כשטר
נאמנות אפ סתם דא״ך הוה נאמן
נגד עד אתר כן כתכ סמ״ע ושייך
כתב דנאמנות סתם אינו מועיל נגד
עד אתד :
סי׳ פ״ה ס״ב אפי׳ כמקום שמתנין
מעות וכו׳ י פי׳ לא
מיבעיא כאתרא דכותבין שטיא והדר
יהבי זוזי דמצי אמ״ל איבעי לך
לעכובי זוזי כפייעון תוכך אלא אפי׳
היכא דיהכי זוזי וכו׳ מצי אמ״ל היה
לך לטרוף השרה כדי שלא יקת המעות
ויוצא אותם ולא יהיה לך ממה לפרוע
היכל ס״ג מ״ש ומיהו אם יש לשניהם
עדית וכו׳ או בינונית או זבורית או
יש לא׳ עדית או בינוני׳ ולשני זכורית
עומר יכל א׳ כשלו ז ל הטור ואפי׳
בא בעל הזכורית תתלה לגבות יתמינ
מהעדי׳ או מהבינוני׳של זה ולהגבות ו דאכיה
זכורית אין שימעין לו כיון דשניהם כיון ל
תובעים זה לזה אלא אדרבא מגבה מהם <
לבעל העדית או בינונית
מזבורית ס׳ה ל
של זה ותעשה בינונית שלו עדית
דכשלו הן שמין פי׳ אף שאצל מי שיש שעיקר
לו עדית לא נתשכ שדה זו אלא יתומי׳
לבינונית מ״מ גכי זה דאין עדית אתפינ
נתשבו לו בינונית שלו כעדית לענין להוציא
זה לאחר שיגבה מאחר זיבורית ואותו שכא ל
חובו נ
י/
י/
/׳
אחר י
לא יג<
אלא »
ויגבה
להגבו
ממנו
עומד
ובינונ
גובה
ביביי•
תחילי;
הכינוי
ככר »
ואס יו
זכוריר
וכינונ
ממנו
עכ״ל
וכו׳ D
משמנ1
ראוכן
ויחזור
פשיטר
גכו 0
הרבות טוען ונטען
הרכות
ע י ת דשטר כייי * ם״ךן מ״ש
כיין שתפס כתיי אביהם וכו׳ פי׳ מה
שגבו ממנו היה תפוס כידו לכך חוזר
וגובה מהם י ס״י אם שערו של שמעון
מקויים הדין עמו דאז תורת שטר
עליי וק״וב לודאי שגם ראובן נתתייכ
לו מ״מ אינו יכול להוציא משמעון
עד שיעמוד עמו כדין ויפטר משטר
שביד שמעון עליו:
סי׳ פ״ו ס״א מ״ש מוציאים מלוי
ונותט׳ לראובן הטעם
משום דר׳ נתן ודי נתן למדו בברייתא
מדכתיב יהשיכ את אשמו כראשו וכו׳
י תן לאשי־ אשם לו ודרוש לאשר גזל
'לי או הלוהו נאמר אלא לאשר אשם
לי יאשם פירושו קרן למי שהקרן שלי
לפיכך ל״מ אם הלוה ראובן משמעון
יאח״ך הלוה שמעון ללוי שמוציאין
ליי ונותנים לראובן ששייך לומר
כיה למי שגוף הקרן שלו דהיינו ראובן
יהא קרנו של ראוכן שכיד שמעון
יילייהי ללוי אלא אפי׳ הלוה שמעון
ללמ קורם שהלוה ראוכן לשמעון
אפייה מקרי־ מה שכיד לוי ^קרנו של
יאוכן כיון שאתר שיוצאו שמעון מיד
ליי יתזור ראובן לגבותו מיד שמעון
וישאר ביד ראובן ־ ומ״ש מוציאין מלוי
אכל אם לא היה שמעון כעיר אין
כ ש ה מ
כ
מ י ד
ן ל י י ״ ס״ה מי׳ש אין שמעין
יכיל למחול ללוי י ׳ א י ׳ צא נודע
שחייב שמעון לראובן אלא לאתי־ המתיל׳
דכייןששמעקיורע שהוא חייב לראובן
מחילתו שמחל ללוי אינה מחילה י
אבל מי׳ש כס״ו אם פרע לוי לשמעון
לא יתחייב עד שיתברר ששמעון חייב
מ י צ י א י
צדק
מ
פ
פ
ו
ו
לראובן אבל אס לא ידע ששמעון
חייב לראובן אם פרע לשמעון פעור
לוי י ומ״ש ואס אחר שנתחייב לוי ל״ד
כחחייב לוי לראובן כב״ר אלא אה 'נ
אס התרה ראובן בלוי שלא יפרע
לשמעון ובירר ראובן שכן היא ואח״ך
פרע לשמעון תייב לוי לשלם לראובן
כיון שבשעת הפירעון היה יודע
שנשתעבד לראובן ואינו יכול לומר
לא הייתי יורע דין דרבי נתן שייך י
ומ׳יש או פרוע הוא עיין סימן מי׳ז
ותכין י ס״ץ מיש אם יש להם נכסים
אחרים וכו קשה איך מתחילה כא
הכ״ת לגכות מלוי תחילה הא הו׳'ל
כמשועכרים במקום כני חורין י י" ל
שהיו כמדינה אתרת שלא כמקום
המלוה והלוה שעליו השעיית הוא
במקום המלוה דבכהאי גוונא גובין
כמו שכתב מור״ס בהגה בס׳יב י א״נ
כשנכסים אלו שירשו לא הגיע זמנם
והם מאותרין עוד מזה השעיית וכיוצא
סמ״ע י ומ״ש הרי אלו נשכעיס הסת
שאין להם במה לפרוע אכצ א"צ
לישבע בנק״ח שאין לחם כמה לפרוע
חוב אביהם שאין נשבעים רק הסת
כמ״ש בס ק״ז ס״כ:
סי׳ פ״ן ס׳א מ"ש אפי׳ אמייל מנח
לי בידך והלה אומר
להד״מ פי׳ ל״מ אם הודה לו שהלוהו
אלא שפרעו או שיש לו בידו כנגדו
כ״כ דאז אף לפי טענת הלוח היה
המלוה עמו תחילה שייכות ממון
דצריך לישכע על כפירתו בכולו אלא
אפי׳ טוען להד״מ וכ״כ הטור י ומ״ש
אם אמר הרי הוא בביתי ואתננו לך
דותא
,
,
י/
מורה
הלכות טוען ונטען
דוקא כמלוה אכל כפקדון אם אמר
הרי הוא ככיתי מקרי הילך ועיין
סי׳ פ״ח סכ״ד שייך י מ״ש ואפי׳ יתן
לו משכון לא חשיכ הילך וכסי׳ ע״ב
סכ״ז כתב דמשכין הוי הילך שאני
התם שהלוה עליו מתחילה אכל הכא
כשעת תכיעה היה יכול לכפור כו
וכל שכשעת הכיעה יכול לכפור ולא
יהיכ זוזי ממש לא הוי הילך דמשכון
אינו חשוכ כפירעון ולא הוי הילך •
ומ״ש כהגה דהא אפי׳ שטר פי׳ אס
נתן לו עכשיו שטר מקויים ולדעת
הש״ע דוקא שער שככי־ היה כיד
המלוה אעפי׳י שהודה כמקצת הוי
הילך שעיקר סמיכתו מתהילה היה
עליו מ״ה גם עתה יסמוך עליו אכל
אכ נתן לו רשות למכור המשכון מיד
ייקח ממנו דמי הודאתו הו״ל כאלו נתן
לו המעו׳ מיד ועיין די׳מיומ״ש למכור
היינו כלא ישות כ״ד וארם כעולם
אלא ימכור הוא כעצמו כלי רשות כ ״ ד
ס״ך מ ש אלא שנתחלף לו אע׳יפ וכו
כתכ הרב ש״ך איירי שנתחלף ונאכד
,
,
הכלי של פקיין י סיה אין שכועה
למודה כמקצת ככופי ככל וכו׳ פי׳
ומשלם חמשים שנעשה כהס כפין
ונשכע הסת על חמשיס אחרים כ״כ
הסמ״ע י סןימי׳ש וי״א שפוטרו
משבועה פי׳ אכל חרם צריך ואפילו
לא נתתייכ תחילה רק חים ויש לו
עד א׳ מסייעו אינו פוטרו מחרם ״
וכי'כ הרב ש״ך כסי׳ ק כ" א ס״ק ל״ה •
ומ״ש ויי׳א דה״ה כנשכע עיין סימן
קליא ס״זשפסק כן כהגה י ומ״ש כהגה
והפכה על שכנגדו פי׳ איירי כהסת
צדק
או כמודה כמקצת או בעד מכחיש
לנתכע והפכה מדעת ההוגע • ומ״ש
כהגה אלא מכח מגו דטוען טענה
אחיית פי׳ כגון המפקיד כשטר לאדם
א וטען החזי־תי דכאמן כש״ד מגו
דנאנקו ויש לו עד שהחזיי אינו נאמן
ועיין כסי׳ רצ״ו ס״כ וקי׳ רצייה וסי׳
קיא ס " י ס״י מ״ש אס קדם ותפס
וכו׳ פי׳ אפי׳ כעדים ו־וקא תפס
מעות וכ״כ כ׳׳ה סי׳ צייו סי״א ש ך
יסמייע ועיין סי׳ ק״ח ה״ג רכאינש
בעלמא אי תפס בעלמא אין מנדי!
אותי וביתומים מנדין אותו כמ״ש
סי׳ סי״ז י סי״א מ״ש יש מי שאומי
דאי טעיןלישתכע וכו׳ אע״פ שטענתי
ספק היא מ״מ כיון ששותפים נשכעי
כשמת לכך נשכע בנקייח ממש שייך
וכן הוא דעת רמ״א כהגה אכל כדק
הכית כחב מ״ש לישתכע היינו חים י
ומ״ש דאין השבועה מתהפכת וכי'
ומ״ש לפני זה דיכול הנתכע לומי
לתוכע השכע רחשי -לי ככך אין
מקרי היפיך אלא כשמהפך אשכנגרי
איתה שכוע׳עצמה שהיה עליו לישבע
סמ״ע י ומיייש אכל אס יש כה גלגול י
אין מהפכין פי׳ אין מהפכין להיות
פטור מגלגול אכל יש בידן לומר
לחכייו השבע אתה על העיקר ואני
על הגלגול או להפך שניהס וכמ״ש
הטול והמחכי־ כסי׳ ציי p־ו וכסי'
,
ד
/׳
ן ה
ע
* סע" י סי״ב מ״ש ואס יחזור
ה
ז
הנתבע ויהפוך וכו׳ הטעם דמנתבע
לתוכע מהפכין כל מה דאפשי־ כשאי!
הנתכע מחויכ לישכע מן התורה
ומי׳ ש ואם לא ירצה נפטי• הנתבע
אכל
מורה
הלכות טוען ממק
אבל מה שכנגדו יכול להטיל עליו
ת״ס כ״כ הטור י ומ׳יש אס יחזור
הנתבע שומעין לו עיין סימן פ" כ
ק״ט י ומ״ש וכשל דכייהס וכו׳ הטעם
יתקנתא לתקנתא לא עכדינן כע״כ
ינתכע דהך שכיעה של דבריהם
הנתבע גופה תקנה היא לתובע
שישבע כע״כ והשתא דהוא חשוד לא
י לתוכע תקני שישבע הוא כע״כ
של נתבע ויטול דכולי האי לא עבדי׳
אלא א״כ הנתבע בעצמו מצה שישבע
התוכע ויטול דככר נתיצה דהישות
י סייט ומ״ש ונהגו להשביע
כארור כתכ הקמ״ע שצריך להזכיר
באי־וד שם או כינוי י ס״כ מ״ש הגה
י ק יש ישות צדיין וכו׳ עיין סי׳ ט״ו
י סכ׳יךן כיצר אמרת ליתן
"
לי וכוי ואם הוא עני כיון שאיני
יכיל לחזור כו כמ״ש בי״ד סי׳ רני׳ת
קי״ב משכיעין איתו הסת אם כפר
שיין ״ ומ״ש כהגה אף שלפי טענות
התוכ׳צנ וכו׳ עיין סימן ע״ה ס״ח י
סכ״ו ומ״ש כהר״מ רכקש וכו׳ וטוען
שנשבע ישבע הסת ודוק' כש״ד ישכע
ייסת אבל בשבוע׳ דרבנן כגון שותפים
יפיוצא יקבל חרס לכד דתקנתא
לתקנתא לא עבדי׳ כ״כ הטור כהדיא י
סכיח מ״ש אינו נפסל לשבועה פי׳
ואילך אכל עכשיו נפטר כלא
שכועה שהרי ככר נשכע על המיתר
ונפטר כאותה שבוע׳ כ״י ז״ל יסדב
מ״ש אם הוא פיו ע שיודה וכו׳ כדי
להוציא הפסק דין מידו דזילותא
ליתומים וקצי־ הש״ע בלשונו דגם נגד
היתימים מחרימין אס יודעין שאיני
ע ב ד
כ
י
ד
ס
מ
י
ד
ש
כ
ם
ה
ג
ה
צדק:
ז
פי־וע שישלימי לי י סל״ד התוקע
כפו לחבירו וכי׳ לא נפטר משכועה
וכו׳ מיידי די־אוכן תכע לשמעון
שתקע לו כפו שיפרע לו לומן פ
מנה ולא פ י ע ו ושמעין טוען שפרעו
לדינו שצייך לישכע הסת לא יתנצל
שמעון משבועה זו כאומרו הלא כבר
תקעתי לך כפי דהוא שכועה לפרוע
לך לזמן פ׳ ועכר הזמן קמל״ן ראינו
דומה שבועה א׳ שהיתה קוים זמן
הפירעון דכשעה שתקע לו כפו לא
עכר מדי לזו שכוע׳ האתי־ונ׳ שישכע
לו אחר שעכר הזמן שככי פ-ע לו
ראם לא פרעו מוציא שבועת שקר
מפיו והיינו דוקא שתבעו שתייב לו
שזולת התקיעת כף היה חייב לו
שכועה כשתוכעו שעדין לא פרעו
אבל אם תבעו שתקע לו כפו ליתן
לו מתנה ועדין לא נתן לו והיא כופר
או טוען שככר נתן לו לא ת קכר על
זה ש כי ע׳ כנוכיל התקיעת כף שטוען
עליי יק״ל י סל״ךן מ׳יש בהגה וזה
משיכ שככר התזיר לו וכו׳ צי׳ ל שכבר
החזיק בו ור״ל שהחזיק כמצוה שיחלק
לעניים כרשות התובע דאל׳׳ך הרי
כסימן צייה כתכ דהקדש ענ׳יים הוי
כמי הדיוט סמיע׳ סל״ט מ׳יש בהגה
יש לו צ״ל שלו:
סי׳ פ״ח ס״ף מ״ש אפי׳ לא כפר אלא
בפיוטה חייכ ואם הם
כלים אפי׳ אינו שוה פרוטה וכן
שומרים נמי אם היה כלי אפי׳ כל
שהוא והא דכתכ פרוטה איידי משום
דלא תכעו כלים סמ׳׳ע ולדעת ההגה
והיא העיקר בשומרים אם היה כלי
בעי׳
,
.מורה
הלכות ט1ען ונטען
צדק
בעי׳ שיהיה שוה פרוטה ולא כעי׳
כסף רק כממון ש״ך • אכל הרא״ש
ס״ל ראפי׳ ככלים כעי׳ שיהיה שוה
פרוט׳ וכשומרי' נקטי׳ כהרא״ש כמ״ש
כהגה י ס״ה הגה וי״א דכעי׳ כ׳ כסף
פי׳ תכיעת כסף והשומר יודה לו
י י ס־׳כ מ״ש תכעו כהוכ
"
שנגנכ
שהפקיד כידו שוה כ׳ כסף אלא
אביו פי׳ כהוכ שעשה לאכיו ותוכע
לא
כשומרים
או נאנס מידו • ולכ״ע
ל ל י סכ״ב מ״ש אלא ישלם
כעי׳ מודה כמקצת וכסוף סי׳ רצייה כל המנה וישכע פי׳ הסת סכ׳ד
הזר כו הש״ע ופסק כרעת ימ״א וכגון שהרקיבו כפשיעחו עיין סימן
ז״ל י סיע מ״ש וה״ה היכא דטעין רצ״ו ס״ד מ״ש שש כשם הרכ שייך
ליה דאית ליה וכו׳ פי׳ המלוה טוען הפך כיה י סכה פטור מש״ד פ
ללוה אית לי גכך חפץ שעשיתו לי זה הכ׳ שהודה פטור כיון שכשעה
אפותיקי כמנה שהלויתיך ואתר כך שהודה ככר הודה לו הא׳ והו״ל הילך
הנתתי אצלך וכתכ הרכ שייך דמלוה שהרי יש כידו דהוא כנגד הודאתי
אומד שהתנה עליו שלא ישתלם אלא דהכ׳ משא״ך הא׳ דכשעה שהודה
מגופו רומיא ררישא י סטיו קרם לא הו״ל דכד כלוי־ כיד הכ׳ לא שייך
הנתכע ואמר שעורים וכו׳ וה״ה כי לומר הילך וכן מוכת מל׳ הטור
מין א׳ כגון קדם נתכע ואמר מנה סי׳ פ ט סיא סי׳ נתשו״ן נגזל חנוני
לי בידו וא״צ תוכע שני מנים יש לי
שכיר ושכנגדו חשוד
כירך פטור משי׳ד ונשכע הסת ולקמן נחכל כל אלו נשכעין ונוטלין כנק״ח
סימן ל״כ שאמר שפטור אף מהסס כעין של תורה מיידי כשכעל הכית
התם אמ״ל החץכע לא הייתי זכור טוען כי־יא לי שפרעתיך אכל אם
ואתה הזכרתני ולכך הו״ל משיכ אכיד׳ טוען ׳חיני יודע אס פרעתיך
שייך י סיץ הגה וי״א דכהנך נמי פשיטא דתייכ לשלם ועיין סי׳ ע״ה
רואין וכו׳ קאי נמי אסעיף ט״ו וגם סי״ט ש״ך י מ ׳ש כהגה כס״כ נשכע
הש״ע לא פליג אהגה י סי״ן מ״ש כיה ונפטר פירוש הסת ש״ך • ומ״ש
ומשלם לו שעורים וכו׳ פי׳ דכהא כהגה אכל אם יורשי השכיר וכוי
ליכא למימר כיון דלא תבעו שעורים עיין סי׳ ק״ת סי יי ״ ס 7הגה וי״א
מתל לו דאיכא למימר דגם הסיכע דאפי׳ כיפר ככל פי׳ שאמד שפיע
היה לו ספק כשעורים ולכך לא תכע הכל י ומ״ש רמ״א בעל הכית ישבע
רק חטים
א לי י סי ׳׳ח מ"ש ש״ד ולשי׳ע ישכע הסת דוקא שכרי
והייה
כירך
לי
יש
שמן
כדים
עשר
כשני עדים כ״י ז״ל י ומ״ש הביא
כדי שמן נמי נימא הכי הפך הרב רהיה שתכעו כל זמנו וכו׳ ל״ד קאמר
רמ״א דסי׳ל כגירסת הרא״ש וכדי שמן אלא כוונתי שכל זמנו היה בתביעה
כמו מ3א כדי שמן ביי ז״צ י ומ״ש
כהגה לא טענו י1א הכדים ט״ס נפל
וצ״ל לא טענו רק השמן ואי הודה לי
ככרים לא הוי ממין הטענה ולפ״ז
כדי שמן כמו מלא עשר וכו׳ יכן הוא
כ ש
ע
ה י י ר ש
ד כ < ז י
ש
ם
י
י/
:
ד ב ר י
ובחזקה
מורה
צדק
הלכות טוען ונטען
ובחזקה שלא פרע והיינו שתכעו
בעדים לסוף הזמן והשיכ לו שיכיא
אח״ך ושמעו העדים שלא פ י ע ו תוך
זמנו כזה השכיר נאמן לישכע וליטול
עונה א׳ אתר סוף זמנו סמ״ע י
ומ״ש וכן אם הכיא עדי׳ שהיה תוכע
יהולך עד יום ה׳ פי׳ שתכע ליל ר׳
ויומו מתנין לשכיר ליל ה׳ ויומו זה
הכלל בשיעור התביעה מתנין לשכיר
כאותו שיעור סמ״ע • ס״ך מ״ש
נשבע כנק״ח פי׳ שלא ילך כפחי נפש
ימ״ש בסיפא ישבע כ״ה בנק" ח פי׳
אם שכיו בעייס ותוך ומנו ולכך
נשבע בנק״ח אפי׳ אמר כ״ה הילך
כדין שכיר ממש סמ״ע י
ראוהו
סי' צ׳ םיא מ״ש וכשיוצא
שהיו כלים וכו׳ פירוש
יאו שהיציא כלים ואינם יודעים מה
הם אם גדולים או קטנים י ומ״ש
כסמוך ואפילו הערים מכירים קצת
הכלים פי׳ אלא שאין יודעין כמה
היו שמא יותר ממה שראר אכל אס
אין העדים יודעים שהוציא כלים אין
נאמן כ״ה הפך דברי המפרשי׳ שהכיא
בי׳ה כסמוך ס״ק יו" ד * וטעם שנשבע
הסת לפי שמא שלו נטל כמו שנכנס
כתכ הרמכ״ם קנס הוא דקנסו חז״ל
לגזלן ולפ״ז אם מת הנגזל לא יקנסו
כנו־ יתי־יו משא׳יך בשכיר כמ״ש הגה
סי׳ פ ׳ט ס״ב ש״ך * ומ״ש כין אם
יאמר כן נכנסתי למשכנך אכל לא
נטלתי כלום פי׳ שאמר אמת נכנסתי
למשכנך וחזרתי כי אתר שנכנסתי ולא
נטלתי משלך כלום אלא שלי הם *
ומ״ש בין אם יאמר וכו׳ פי׳ קודם
ה
שנכנסתי לביתך תזרתי בי ולא נטלתי
אלא שלי שהיו פקדין אצלך י ס״ן מ׳יש
וקודם שיכוא לשם ארם אתי וכו׳ פי׳
אחר כניסה ויציאה של זה קודם
שנכנס אחריו ארם אחר לתוך הכית
מנו אותם הכלים העדי׳ וראום נתסרו
סייא והוא אומר לקוחים הם בידי
אינו נאמן ונשכע כ״ה הסת וכו׳
הלשון הפוך והדין הוא שיחזיר לו
הכלים שלו יאח״ך ישבע הסת אכל
קידם ככן א״צ לישכע שלא מצינו שוס
שכועת הסת שנשבע ונועל ש״ך *
סי״ךי לפיכך מחזיר הכלים לכ״ה ואין
כאן שכועה פי׳ קידם שהחזיר אכל
אחר שהחזיר ישכע הסת ״ ומ״ש שאם
יראו עדים וכו׳ פי׳ בא לתרץ למה
כס״א נשכע כ״ה כנק׳׳ח קודם התזר׳
וכאן הסח ואחי־ תזיה ותייץ התם
החם לא ראו עדים כלים •כעין והכא
ראו כלים כעין ש ך וכזה מתורץ
עם ס״ה:
סי׳ צ׳א ס׳א כתכ דמ״ר שיש מי
שכתכ שרי] משנתינו
אינו אלא כחנוני אכל כשאר שליחות
וכו׳ י סיפא של ש״ע איירי כחנוני
כמ״ש וכן אם אייל הלויכי מנה אכל
כשליח פליגי כ״י "ל * ס׳י אכל אס
מת החנוני וכו׳ פי׳ ויורשיו אין חייב
לפיוע להם דאין ארס מוריש שבועה
לכניו וכן אם מתו פועלים ועיין לעיל
סי׳ פ״ט וסי׳ ק״ת סי׳יד* ס״ג וי׳יא
שגס זו היא שכועת הסת פי׳ פועלי׳
נשכעיס הסת הט׳ כיון שאינו משלם
כלום עתה לחנוני לפועל היה מתויב
ודאי וספק לו אם נתפרע סמ׳יע ׳
־ הגה
,׳
ז
מורה
צדק
הלכות טוען ונטען
* 1י ׳
הגה נשבע התובע ומט
הסמ ע שאימי שאם נתחייכישבועה להפטי
ישבע הסת וש״ך ס נ בנק״ח ועיין וכו׳ פי׳ שיד דכיון דהו־את כעל ייז
סי׳ שע״ה סייח י ומ״ש נשבע האי כמאה עדי׳ דמי לכך אס י״צה החוכ
דידע עיין סי׳ ק לי א ס״ז בהגה ״ נשכע כדין שכנגדו נשכע א ל הסת
ס״ךן מ״ש של כל ארס פי׳ לוה ומ״ש יאמי הנתכע ממ״נ אס אני חשין
ואפי׳ להוציא מהיתומים קטנים וכו׳ פטוי לגמיי ואס איני חשוד איי ה ף
השייך כתכ איירי תוך זמנו י יסמ״ע שנשכע ילא אתה יק כי־צוני וגם ס"
" 1י סיין שבנגדו נ ש כ
כתכ כיון דיגילים ובסימן ק״ו אין
רגילים לסמ״ע או אחד זמני לשייך • ונוטל פייוש אפי׳ עד אחד מסיי
^״ן וי״א דאןי אס הפועלי׳ גם השי׳ ע לתובע ונזחייב נתבע ש״ד והיי*
חשוד התובע נשבע בנק״ח ולא
מורה כזה ואין כאן מחלוקת שייך :
סי׳ צ׳יב סיב מי שנשכע לשקר א׳ אמרי׳ היי עד א׳ מסייעו שייך
ה י א " ש 4ס״ח מ'ש כתקנת ח נ
שכועת העדות פירוש
שהשכיעוהו כית דין אם יודע עדות וניטל עיין מ״ש סימן יצ״ה י פיט
׳ לאן אפוגס
להכירו שיעיר ואינו נאמן לומר שכחתי וטוען הלוה ש י -
י טעניגן
. 1
קאי דפוג א ׳
וכמ״ש הגה סי׳ ל״ד ס״ה שייך י ומיש
שכועת הפקדון פייוש שנשכע שלא ציה שישגע אלא על שעד דאין י
הפקיד אצלי ונתכיר שהפקיר אצלו נאמנית קאי דאי טען ישכע התלי [
וס״ר איייי שיש עדים וכאן איירי יץאי ע" ז וכל כיוצא כזה וכו׳ וס״
דאין עדים סמ׳׳ע י ומ״ש שכועת שוא דכולהו נשבע הנתבע ויפטי י ו מ "
י י מודה
פי׳ שנשכע לשנות היידוע או לאמת וי״א פליג כפוגס • אכל
הידוע ושכועת שקר היא שנשכע וכי׳ וכסימן פ׳כ סייח פסק חש'^
על דכי שכשעת השכועה אינו יודע ניטל כלא שכוע׳ וכן הלכה כי״א י י
שמשקי ונודע אחייך שהוא שקד ׳ מוטל בלא שבועה סמ״ע וש״ך^
ושבועת ביטוי הוא שנשבע שאכל :״ י שהיי לא טענו טענת ודאי ל י
ןךאי איני
דאפי׳ טען קקןכע
ולא אכל או איפכא כ״כ הסמ״ע •
ומ״ש ואפי׳ ע כ י על חים שהתרימו נשכע ונוטל כמ״ש היב יבקש דתיתי
״ • י ׳ ונשבע
הקהל וכו׳ כפי י״א רמקל כילהכא בעינן וכ״כ
ה״ה כחרם הקהל שבשעת שכיעה ואחייך באו עיים פי׳ ונשבע החוכ
הוציא אמת .אבל חיס שלי אם עכר ונפטי י ומ״ש ואם נשבע ונטל יחזיי
" י ~ ״ ס״ד הגה אע״ג לכעל דינו הייני לכל מל כדאית לי
כבליי
רעיבר עלי לא תחמיר איני נפסל י עייר שכתכאי כס״ט י ומ״ש כ ה י "
עיין סי׳ ל״ר סי'ג דהכא שלי לקחו יבקש וכתב ה״ה השוה י־כינו דין זי;
מיד כעלים מכת לכך איני פסול ליין פסול לעדות מחמת עבירה
אפילו מדרבנן * סח מ״ש ויש מי לגכי מלקות שויס אבל החשיי
השבועה
ע
ב
א
מ י ד ה
ע
ב ז הש
נגי
כ ש ם
מ י ם
פ
ס
פי
עו ו כ ו
r
ן
נ
ע
מ
נ
כ
5
ל
ש
ש כ
כ
ט
ה
ק
מ
ע
ע
נ
י
ח
ס
ג
ע
כ
ע
ז ש ו
ה
מ
פ י
ע צ
מורה
הלנות* וע׳ן ונטען
השבועה עדין צריך לילך למקום
שאין מכירין אוחו כמ״ש בסי׳ ל״ד
סיף ס״י וכן מכואי בדבייי ה״ה שם :
סי׳ צ״נ ס״א והאפטיופוסים • פי׳
אפי׳ אפטרופוס נשבע
על כ׳ מעין כלי הודאת פמטה *
י ע י י ז סי' יייץ סי״ט שכתכ הפך מזה
יכעי' הודאת פרוטה וכפיית כ׳ מעין
'ד י ס״ד אעי׳פ שלא נתן לו שכר
וכו׳ פי׳ דהו׳׳א שאין להשביעו שלא
תנעיל דלת כפני ג״ח חנם לאהיים
אכל כשמקכצ שכר לא ימנעו מפני
השבועה כיון שמקבלים השכר על
טיתתיס ימויי התייא שלא נתן לו
שכר מושלם סמ״ע ״ ומ״ש כהגה אין
חיליק כין אם נושא שכר או לא פי׳
אין חילוק בין נוטל שכר על שליחותם
אי לא אינו כשכע כיון דלא נטל בי־יוח
או בהוצאה י ומ״ש וכן המקכל עיסקא
אעמ״י שנותן לו וכו׳ פי׳ ל״מ אס
לא נתן לו שכר דמורי התירא ולכך
נשכע אלא אפילו נטל שכר מורי
י ס־׳ן יש מי שאוסר וכו׳ ל״פ
יתי' כיון דאפי׳ לא סטרו אינו חייכ
אלא חרם עתה שהוסיף לו הפיטור
ג*כ פטור אפילו מחרם ואינו יכול
לגלגל כ׳״י ז׳יל י ס׳׳ט אינו יכול
להשביעו הסח שכבי חלק פי׳ אבל
יחרים עליו שלא גזלו ואם חייב לו
שביעה ממקום אחר יגלגל עליו שלא
גזלי כמו בסעיף דאחר זה * סי״ב
וסלה אומר אינו אלא פתות מזה וכו׳
ימיירי דאינו מודח כמקצת בגין
שהתובע מודה שקבל חמשים זהובים
אלא שאומר שחיה לו כשותפות ק
ש
ה
ת
י
ר
א
,
ג
3
ט
צדק
זהובים נמצא שכשאר לו בשותפות כ׳
זהובים והנתבע משיבו שלא היה לו
כה שותפות כי אם תמשים זהובים
סמ״ע * סיע ולא עוד אלא אם היה
זה המנה הנשאר ביד שמעון תולקים
אותו כשוה פי׳ אדלעיל קאי ל״מ דאין
שמעון משלם תמשים מכיסי אלא
אדרכא נוטל חמשים ממאה שכירו
ותמשים שנוטל ראובן ממאה שכיד
שמעון לא הוי נשבע ונוטל כיון
ששמעון לזו דה שק׳ י1ו הם מהשותפות
הרי הם באלו מונתים כרשות וכתזקת
שני סמ״ע י סי״ף רכן אם יצא ש ח
על לוי וכו׳ איילי שהשטר יוצא מיד
שמעון ואפי יהיה כשטר כתוכ מממון
השיתפות נפט״־ לוי וכן יוצא מיד
ראובן ואינו מפורש כו מממון
השותפות נפטי לוי ואם היו תרתי
יוצא מיד ראובן ומפורש זהו מ״ש
רמ״א ועיין ככ״י ולכוש ומ״ש ויתבע
מלוי כסוף הזמן שאמי זה קאי על
קכע לו זמן לשנה או לב׳ כנ״ל קאי
שאמר נפרעתי דכבר
אבל על
הודה שאין לוי חייב לו כלום תו אין
ביד שמעון להדר כגליי ס " י םט״י
ראובן וכו׳ ע ין סי קע״ו סל״ז ול״ת
דין זה ושאחייי י סי׳יךן מ״ש בהימ״ר
וכתב הסמ״ע שנוסת זה הוא העיקר
שלא ידע ע ד שעת חלוקה עיין בסי׳
קע״ו סט״ל שכתב כהדיא שלא ידע
שמעון:
,
מ
ץ
ע
,
סי׳ צ׳׳ד פ״א אכל שכיד וכו׳ הטעם
דהקילוס כיון דא״ל
שכר זה הוא נושא אד< נפשו לכך אין
מגלגלין אכל כשאר נשבע ונוטל
מגלגצין
מורה
חלכות מוען תטען
מגלגלין סמ״ע י 0״ב אין מגלגלין
אלא כשהנתבע טוען וראי ונתתייב
שכועה פי׳ על הגלגולים טען וראי י
ומ״ש ונתתייכ שכועה פי׳ על עיקר
השכועה הורה כמקצת י אכל אם
כגלגול טען איני יודע אין מגלגלין
דומיא רשוטה דטוענת ודאי על
הגלגול ״ ומ״ש אכל על טענת ספק
וכו׳ פי׳ כגון חלקו השותפות דמחויב
חרם סתם לכד אם חיה חייב לו ש ד
מגלגל עליו אפי׳ שבועת השותפות
ורוקא זה שיש רגלים וכו׳ אבל כס״ס
שמ״ד ס״ד פסק ראפי׳ חרם דעלמא
מגלגלין כש״ד שייך ועיין סי׳ רצ״ח
ס״כ ראפילו בטוענו שמא וליכא
רגלים מגלגלי! ס״ג מ״ש אכל אם
טען עליו התוכע טענח ספק פי׳
הגלגול עצמו הוא טענה ספק ־ ס׳ד
אשלם ולא אשכע איירי כש״ד וגלגולי׳
טענת ודאי הם הסת ס״ןועל טענה
הא׳ ישבע ויטול הרשוח כידו וכו׳
וה״ה יהפך גלגול וישכע על טענה
הא׳ י סיז ואין כאן גלגול פי׳ ומשלם
אפי׳ הגלגול ועיין כסמ״ע רכך היא
דעת ה י ל י ס׳ט ויפטר מלישבע
על הגלגולים אכל מחרימין כפניו
וכו׳ זה הכלל שלשה חלוק׳ יש כריא
דתובע ושמא דנחבע כגון דסי׳ ע״ח
סט׳יו י״א ישבע ש" ד וישבע הסת
שאינו יודע וי״א ישכע ש״ ד וישלם
הגלגול י בריא רנתכע ושמא דתוכע
כגון רסימן צי׳ ג ס״ו יגלגל עליו שמא
דתוכע ושמא דנתכע כגוןהכא ישבע
ש״ ד ופטור מגלגול וכסי׳ רצ׳״ת פסק
דאפי׳ שמא ושמא מגלגלין ש׳* ך :
,׳
,
כ
ז
צדק
סי צ׳ה ס׳׳א הגה ואס התנה וני
פי׳ דוקא בקנין ועיי!
סימן ס״ ו ״ ועיין י ׳ ס׳יא ס׳ נ
וסי יצ״ו ס״ה י ו מ ״ הש״ע אכל
שכ׳יעת הסת נשכעין והיה שמעת
המשנה כגון שכועת השותפות אי
הנועלים נשבעין כל תד לפי רי י
לא נתקן
ורוק׳ כשטועכו כריא
אלא אטענת בריא י ס״ב מ׳יש כהגה
י״א דמיירי שתכעו במעות של ענכי
פי תבעו בי׳ גפנים שהפקיד אצלי
ובצק ותובע ממנו המעות ש ל
והודה לו לשלם ה׳ וזה דעת הרמכ״ם
״ בס׳יו וייא
ז״צ וכייתיה פסק
ב׳ היא ס׳ הרשכ״א והראכ״ד וזהי
י״א דרמ׳׳ה ס״ס זה נמצא לרעת הש״
קילא לנתכע ״ אות של כאד הגולה
על ריש דברי ימ״ה קאי ורצה לתה
א ילו באי!
ליעת תכמי
צריכין ובצק הטעם כיון שעיקי
הפקדון כמחובר לקרקע וכו׳ ועיי?
ס
ס
מ
ש
ג
ד ה ס ת
הם
ע
ה ש
ע
ם
פ
ש פ ט ר י
" י ׳ ״ סיג מ ש כהגה היאיל
יאיק תלוקים כמה קרקע וכו׳ ה
אם היו חלוקים כמה קרקע מכר היי
דינו בקרקע וזה לכ׳״ע כמו שתי!
כ כ
י
א
ל י י ס׳׳ך ה אומי ל
"
ן שאבר
היו דברים מעולם א
פטור והרמכ׳ים הילק כין אמר להד"
ן טען שאבר רכל להר״מ ח י
עליו בריא
הסת לפי שטוען
שמסרו לו וכטוען שאבד פעור שטענת
התיכע עליו אינה אלא שמא דרילמא
האמת אתו שאכד וכ*כ המגיד
וכ״כ כסי ס״י סט״ל ראינו חייכ הסת
אלא בטענת ודאי ובזה תבין דברי
כאי
ר מ
א
ש י נ
כ
א
ה
ש
י
ט
ע
מ
יכ
ו ב י
ק
ת
ץ
ב
ע
ג
,
ם
הלכות טוען ונטען
הלכות
באר הגולה ״ ומ״ש כאד הגולה דאי
כעי אמר אין מסרתו לי ונאבד דפטור
אפי׳ מהסת ואינו נאמן במגו להפטר
ימן השבועה לא אמרי׳ עיין ריש סי׳
צ״ג ס ״ י ס״ן והפסידה והדי הוא
חייב לשלם פי׳ המזיק בידים תייב •
סי׳ צי־ ס״א אין נשכעין וכו׳ פי׳
ש״ד וה״ה רחרש שוטה
יימיא דקטן דלאו בני דעת נינהו
יקטן אימעיט דכתיכ איש למעוטי
קטן י ומ״ש וישכע חשווך> וכיוצא בו
טענת שמא פירוש דדוקא מש״ד
אימעטי י ס״ג מ״ש והודה הקטן וכי׳
עיין סי׳ יל״ה סט״ו • ס״ו הגה מ׳יש
אכל אין בעלה תייב לשלם בשבילה
עיין סימן שמ״ו מ״ש הש״ך • והיא
מצוה גדולה פי׳ שהמקבל צדקה אס
לא ילוה לא ישאל מהגבאים שיתנו לו
צדקה יזה עדין לא הגיע לידי כך
הרמב״ם ז׳׳ל * מ״ש כסעיף ה׳ הר״מ
רבקש דאם עכר ומשכנו לוקה כתב
הסמ׳׳ע בסי׳ י׳״ד בשם הרמכ״ם ראינו
ליקה רק אם נשרף כדין בגר אלמנה
וודאי אוכל נפש י
ב
הלכות נביית מלוה
סי׳ צ׳׳ז סץ מ״ש ואפי׳ כתוץ ימשכנו
שלא בשעת החלואה פי'
אכל בשעת ההלואה שרי אפילו כל
אוכל נפש וכמ״ש לקמן סי״כ כבגד
אלמנה ״ ומ׳׳ש ומחזיר אותם בשעת
מלאכה פי׳ אע׳׳פ שעבר בלאו אינו
מחזיר אלא כשעה שצריך • ׳ vמ״ש
זה עובר בשני לאוין פי׳ כמו רחים
0
צדק
ורכב שעובר כשני לאוין ב״ י ז" ל •
סייב מ״ש חייכ להחזיר לו פי׳ בשעה
שצריך * ומ״ש כהגה אכל אם משכנו
המלוה שאר דכרים פי׳ אינם צריכים
ללוה כלל אכל אם צריכים כמו כלי
אוכל נפש * סי״; מוחי לקחתם פי׳
ומחזיר כשעה שצריך כמ״ש ססי׳יו •
סי״ד כגר אלמנה מחזירי; ממנו כעיכ
פי׳ כשעה שצריך ומ״ש אלמנה הסמ״צג
כתב ה״ה גרושה וש״ך כתכ רוקא
אלמנה י ומ״ש כהגה וי״א ל״פ ועיין
ככ״י ז״ל • ומ״ש ואם תודה תשלם
ואם תכפוי תשכע מיירי דוקא היכא
דמשכנה כעדים דלית ליה מגו דלקות
הוא כירי וגם ראוהו את ך כידו
דלית ליה מגו דהתזרתיו לך סמ׳׳ע י
סייץ ומניח מטה לישכ עליה ומטה
ומצע היאוים לו פי׳ אכל הכר נוטל
כיון דאפשר להיות זולתו אכל מחזיר
כלילה כמ״ש כסעיף שאחר זה * סי״ט
אס מת הלוה אינו מתזיר תשיכ לו
אמר רחמנא ולא ליורשיו אלא יגבה
חובו ממנו * סכ״א מיש כשמחזיר
וכו׳ פי׳ המליה ל ל י סב־׳ג מ״ש אלא
מעבירין אותה ממנו ונותנין לו וכו׳
פירוש אפילו עליו בתול כיון שהם
תשוכים מעביר ממנו י ומ״ש הגה
ושאר צרכי המטה פי כר וכסת וסדין
דלגכי משכון לוקתם כידו ומחזיר
כלילה והבא שבא לגכות מנית אותם
לו ״ ומ״ש היה לו מין אחד מדוכה
ומין א׳ מועט פי׳ יש לו א׳ ממנו
דוקא וקמל׳ין שאין לוקחין וכו׳ רש״י
וטור ״ ומ״ש ואין לוקחין כלום מדמי
המרובה פי׳ צא יאמר ע ד השתא
/׳
וה
,
דהוה
דמות גג :יית מלוה
מורה
דהוה כידי ממין א׳ הרכה אני משאיל
מהם לאחרים והם ישאילו לי מהמין
המועט שכירי שאינו מספיק לי מה
שכירי ולכך עתה שליקחין מן^המיוכה
ימכיו מהמרובה לקנו׳ לי מן המועט
שכירי קמל״ן דלא * ומ״ש לא צמרו
פי׳ האקרים שהיה תורש כהס דומיא
דחמורו י סכ״ד שאין לאשה מזונות
אפי׳ למ״ר מזונות דאורייתא הטעם
דהחורה לא חייכה אותו ליתן מזוטת
אלא כשיש לו ואז תאכל עמו תהיה
׳'&איז לו סמי׳ ע •
כגופו משא״ך
ומי׳ ש כהגה מיהו פליג י ומ״ש מעות
נדוניא פי׳ אכל נדוניא כלא״ה אין
כעל חוב גוכה ממנה ״ ומ״ש כהגה
ובא את״ך מלוה ישראל לגכות ממנה
ז ה
פי י
,
ה ם
נכסיי ילא
כד
י א"סכיה
ני
אכל אין כעל תוכ גוכה מכסות אשה
פי׳ כגון מטה שלה שעשה לה וצכע
וקנה להן משלו והטעם דכל מהש הקנ׳
להם הרי הוא כאלו מכרם לאחרים
ומטלטלין שמכר אין כעל חוכ גוכה
מהם אפי הקנה לו מטלטלי אגכ
קרקע ועשה או קנה להם אחר
הלוא׳ אינו גוכה מהם דמשוסדאחיוני׳
תקנו שאף מי שכוחכ לכ״ח דיקנה
לא יקנה מטלטלי משום תקנת השוק״
סכ״ו הגה וי״א דמ״מ אם עדין
הנדוניא ברשותה וכו׳ פירוש מעות
הנדוניא והגה דלעיל סעי׳ כ׳ר אינה
הלכה ועיין כ״י סי' " י סיר והוא
בעצמו חייכ למכור והמנהג מה
שעליו ועל בניו בתול הם שלו אכל
אין מהדרין לו :
סי׳ צ׳יךן ס״א אם התייב מודה
צ
ט
צדק
פירוש שלא פרע אלא שטוען
שמחל לו אכל ו ע ן פלעתי נאמן
הלוה כמ״ש סי׳ מ״א ס׳׳ד םמ״ע [
וכתכ עליו שייך ר״ל לא אמרו הואיל
ולא תבע כמה שטם מחל לו אכל
אס טען בפי׳ שמחל פשוט רנאמן
מגו שפרע י ס־; או במקום קייי•
עיין כסי׳ ק״ו דהיינו בשיעור שיוכל
השליח לילך אליו ולחזור בג׳ ימים
ומ״ש המ׳׳א בסמוך ס״ה דאין מתנין
לו זמן אלא יום או יומים שאני חיז°
דמיייי שכב -הודיעוהו וגם נתמ לי
ז י ס״ה כותכין עליו פתיחה
פייוש כתכ נדוי נקרא פחיחה ו י
דנקיא כן ע׳׳ש שהוא כתב הא׳ שאחי
כתכ זה אם לא י פ י ע כותכין מ
אדרכתא ושומא ואחליטחא וכמ*
לקמן י ומ״ש תשעים יום פי׳ שלשים
יום קמאי אמרינן קא טרח דלוזיף
מציעאי שמא לא אשכת וטרח ומזכן
בתראי דימרי׳ לוקח גופיה קא
י ז ס״ן־איני כאלכ׳ידמידכותכין
אדרכתא האי מיד מיד ממש היא
ואפי׳ ל׳ יום הא׳אין כותטן לו מאחר
דסרכ מלבוא לב״ד אבל מיד רסיפא
לאו דיקא היא אלא ממתינין לי ל
יום הא׳ כיון שאומר עתה אבוא.
לא סרכ מלכוא לכ״ד י ס״ס ששמי
ן ק ״ ״א וקורבן
אותו עיין
ט
זמ
כ כ ר
%מ
ש
ט
כ ז
י
ח
י ,
ס י מ
ג
ס
שטית פי׳ וכותבין כאדרכתא קרעני
שטית ׳ ומ״ש וככר ק י ע מ פי׳ שאס
לא יכתבו ביר כך שמא ישכתי י ל
,
יקרעו:
סי׳ ציס ס ׳א וכולל כשבועה זי
מה• שירוית והמנחה
שלא
א
כ נ
מורה
הלבות גבייתמלוה
סלא ישכע להכא ומאכיל כניו ואשתו
ונשכע מששה תרשים לששה תרשים
והיתר אתר מזון אשתו וכניו יתן אותו
לב״ח וחרם מתדש לחדש ואם נראה
לי ממון ישכע שהוא של אחרים זהו
מנהג שלנו י ומ״ש הש״ע ואם נראה
לו ממין וכו׳ פי' הלוה או שיש לו
ממין אכל של אחרים ולפי דכריי
ניאה לו ממון אכל אם ראו בית דין
הממון אינו יכול לומר החזרתים אי
להד״מ דכ״ד אם ראו יותר משראו
.עדיס ילא א״ש דכלי רמ״א ועיין כסי׳
ע״כ כסעיף כ״ר ״ ומ״ש כהגה נאמן
לומר וכו׳ כמגו שהיה נותנם לו פי׳
ונשכע הסת י ס״ב מ״ש יכופו ללוי
ליתן החצי לראובן פירוש דודאי צריך
שמעון לקיים שכועתו רציתנו ללוי
ומ״מ לוי נטלי ש׳יכ שהרי שעכוד כ
שוה לכן צריך לחלוק עם ראוכן ״
0יג מ״ש כהגה והסרסור או כעל
החפץ נאמנים כשבועה כתכ כדק
הכית איירי שטענו לוי כריא שהוא
של סרסור דאל׳יך תרם היא דצריך ־
ומ״ש נאמנים כשבועה פירוש אחר
שיחזיר החפץ יתבענו אח״ך על פה
לכן ישכע הסת שייך י סיד ונתן כל
אשר לו לאחר פי׳ דוקא כל אשר לי
דמוכח להערים מכוון אכל כמחנה
במקצת לא כ״י ״ ומ״ש וישכע מקכל
מתנה מן הדין תרם כעי דטענת
הפק היא אלא הרא״ש התמיר עליו כיון
שעשה שלא כהוגן ש״ך • אכל הנותן
איני נאמן כשכועס להוציא מיר
המקכל מה שאיני מורה כו סמ״ע ״
וכתב הביי אף אם נתן המתנה לקטן
,
׳
״
״
יא
צדק
גוכין ממנו ב״י כשם הרשכ״א וד״מ
י״ד י ומ״ש ואינו מוציא מידם פירוח
שאכלו ה״ה אם תלשם אפי אם עדין
לא אכלום וכן הייוח נמי אפילו יש
כידו אינו נותן ועיין סי׳ קט׳יו' ומ״ש
הגה מיהו אם נראה צכ״ד יק למתנה
ימורה עיין כאכן העזי־ סי׳ צ׳ p״p
ראם כתכ מתנה גמורה ותלוטה וכו
אינה הכיתה י ס״ן הכותכ כל נכסיו
וכו׳ דוקא כמ״ש ס״ז:
י ׳ ק׳ ס׳יא או אמשכן פי׳ י ך ק ע •
ס״ב הגה ואפי׳ כא יתכע
ר״ל יום עיין מ״ש מור״ם סימן י׳יו
כהגה י סיג אכל אס יאמר איני מצה
עיין סי' י״ט ס״ג מ״ש שם :
סי׳ ק׳יא ס״א אם יש לו מעות וכי׳
וכתיכת אשה כמי כ" ח
ש״ך וע-ין מ״ש סי׳ ט׳ ס״א ״ ומ״ש
לא משכעינן ליה אכל מחיימין וכו׳
ואעפ״י שכסיי׳ צ״ט ס״א כתכ דחזקה
כל מה שיש לארם הוא שלו עד שיכיא
ראיה התם לא רצה לשלם כלל אכל
הכא רוצה לשלם כקרקע וכו׳ ולכך
י סיד מ״ש כהגה אין
י י לי
מוציאין מידם קודם הזמן וכו׳ ל״ר
דכהלואה אפילו שאין זמן קכועה
יכול הלוה לומר עדין אני צריך
המעות והילכך כשאין המלוה מקפיד
ככך אין מוציאין מלוה כיון דאית
ליה פסיד׳ללוהדהזי כנכסי׳משועכדי׳
דאין גוכין כמקום כני הרי י ולכך
כשמשלם לו מטלטלין סגי משא״ך
כמעות פקדון שאין יכול הנפקד לומר
אני צריך הפקמן עוד לזמן ונראה
לפרש דכרי הרכ כן ש״ך י וכן מ׳יש
,
,
ס
כ ח ר ם
הכ״י
הלכות גביית מלוה
מורה
הב״י וד״מ ר״ס פ״ו דכלא הגיע הזמן
פירעון לא כאו אלא צומי רהיכא
דאית ליה פסידא אין מוציאין קודם
הזמן אם מרויח לי עתה הזמן והוא
אומר אני צריך עוד המעוח לאיזה
זמן וכל כה־ג י ק״ן אלא שנותן לו
כמו שהתנו וכו׳ האי כמו שהתנו אינו
ר״ל שהתנה כן כשעת המקת כתנאי
גמור דא״כ כהלוא׳ נמי כך אלא מייד•
כדרך התגרים שמוכיים סתויה שיתן
לו עליה בך וכך מעית וכזה אפילו
קכע צו זמן לנתינת מעות יהגיע
הזמן ואין לו מעות צריך לשלם לו
מעות דוקא :
סי׳ ק׳ב ס״א מ״ש היימ רבקש שאם
יש ללוה שדה שהיא
בינונית לכל ארס ואצלו היא עדית
וכו׳ וה״ה אם יש לו שלשה שדות
ובינונית שלו היא כעדית דעלמא
דשמין כשלי כיי "ל י ם״ב טפי
פורתא שומעין לו הטעם דהא מן
התורה כך הוא אלא דז״ל עשו לו תקנה
והוא לא רצה לכך שומעין לו יומ״ש
כהגה כזולא דהשתא פי׳ שהיא עתה
מול ועתידה להתייקר ואייל הלוה
אם חביכה עליך קח אותה כיוקר
סיד ,מ״ש
דלקמיה אין שומעין לי
ואינו פורעו אלא מהבינונית פירוש
• ־ • — • »
־ -ייאמיי׳ מה שנתרצה לתת עסה עיית
ח היתה רעתו רק.מדיגה הב׳ שיש
לו בשדותיו ממעלה למטה ועתה
יייי׳י
ל״
'י
י
שנפסרת עירי עדית ובינונית היא
כ׳ ״ ומ״ש ב״ה והרמב״ם כתב סתם
נזקין ובית כבינונית פי׳ קאי כשיש
לו בינונית וזכורית ואמר הרמכ׳׳ס
ז
1
ל
ב ש י י ח
מ
מ
ע
צ
ה
ט ה
צדק
ז״ל כניזק וכ״ח כבינונית ולכך הקשה
יכי׳ יתירץ הכ״י איירי כשי לו עדית
ומכרה ולכך לוקח הבינונית כ״ח
וטעם שניזק גוכה מבינונית ולא
טייף עדית כמ״ש סי׳ קי״ע ס״ג י״ל
דהניח להם הלוקח כני תיי בינונית
ולכך כי׳ ח נוטל בינונית וכמ׳יש סי'
קי׳׳א סי׳ז גבי כ״ח וק״ל ג
סי' ק״ג ס׳יא אם מצאו כה בשומת
כיד או יותר ובו׳ פי'
לטוכת הלוה עכיינן אם דבר יה
יותר משומא לוקחה המלוה כרכי
זה ואם השומא יותי־ יקחנה בשומא /
מ״ש כהגה צריך שומא והכרזה פי
י ס״ב מ״ש ג׳ שירדו וכי'
ל
פי׳ אכל כ' לאו כלום ועיין כסימן
קע״י סייח י סין ומ״ש ויי׳א שאם
ע ב י הזמן וכו׳ יכול למוכרה וצריו
ג׳ שמאים וא״צ ״ א ילו לא נטל
רשות מב׳יד וכזה הוא פליגי כאן
כיון דקרקע הוא דחשוכה יותי
ס״ט ואם השכיח מחמת
"
הוצאה נשכע ונוטל כדין סיורי
כרשות עיין בסי׳ שע״ה סי׳א וסיר
או ששמרה וכו׳ פירוש כעל חוכ דידה
וסימן מנשה :
ס ׳ ק״ד ס׳א מ״ש כין קרקע כי)
מטלטלי זהו דין תור
אכל מדיבנן איו כהס קדימה כמ׳׳ש
לקמן סיג• ימ״ש בהגה יבול ב״ח
הא׳ לעעין פ״ ״ ״ ן ט ר ו ״אוחי
יכי׳ י ומ״ש וכ״ז פי׳ דוקא אם גכס
אכל לכתחילה ס״ל דמוהדם קורם
ש
י
ש
י י ם
ש י ם
ב
ס
ע
מ
פ
ד
1
י
ש
׳»•»׳!
י
כ
מ
"
ש
ס י /
׳«׳»
ג
' י
j
ס״ב
ו
y ijjו »v
ין•
הגה והשוטר
מעיד עיין סי׳ ק״ה ס״ב וסי׳
ס״ה
<
ז
הלכות גביית ממה
מורה
ס״ה י ומי׳ש כהרמ״ר דשם כחן זכותו
לקטן כי׳ קאי על הכריזו הקהל וכו׳
ומפני שלא יפסיד מוקדם כחן חחילה
י ח י לקטן דלאו כר דינא הוא י
ס״ד מ״ש אא״כ שמו כ״ד כתכ הש״ך
לאי ייקא שמו כ״ ד ה״ה לא שמו כ״ד
אלא נתנו כי׳ ר למאותר כלא שומא
וה״ה נמי אם תפס המלוה מעצמו
כלא כ״ד כלא שומא מקיי גכייה י
יסמ״ע כתכ דוקא שמו כיד • ם״ה
שמטלטלין חלו היו כירו קודם שלוח
משניהם פי׳ אם לא כחכ לא׳ דאקני
אכל כתכ לא׳ דאקני אפי׳ לוה וקנה
יליה לא׳ הם כמ״ש כס״ז ־ ס״ז מה
סאני עתיד לקנות משועכד לך וכו׳
אכל אס לא כתכ לא׳ דאקני משועכד
לכ׳ אפי׳ לא כתכ לכ׳ דאקני י ומ״ש
משועבד לא׳ כתכ הרכ כ״י דמשמע
מדכיי הפוסקים אפי׳ גכה שלא כפני
? י י ס״י נמצא שם ת״ר חולקים
נ״מ אס יש לו בינונית וזכורית ועמת
מתהילה תולקין הבינונית כדין כ״ת
שגוכה מהכינונית ואחר כך תולקי£
י י י ת כיין מי שיש לו עדית וזכורית
כמ׳יש הש״ע כסי׳ ק״כ ואח״ך תילקי׳
העל־ית סמ״ע י סט״ן שעלה מזמן
השטר וכו׳ פירוש מזמן השטר של
ש מ ע י ז י סייז הדין עם היורשים עיין
זכ
ז כ
סוף
סי׳ ר פ'י
/׳
סי' JTPסיב מגו דאי לנפשיה זכי
לתכריה י ׳ ל״מ אס
קפס ככת אחת שיעור מה שתייכ לי
ולחכירו דזכה לו ולתכירו אלא אפי׳
פי'יתפק לחוכ חכירו לחוד ולא לי
אפייה זכה להכירו מגו וכו׳ עכ״ל הכי י
פ
V
צדק
יב
י*'ל * סיד ויפסיד הלוה ציל המלוה •
ומ״ש דיכול השחא לקיימו פי׳ וישכע
כשאין נאמנות כשטר וע״ז קאי דברי
כ״י שכתכ כאי הגילה ס״ק ל׳ י סיד,
מ״ש חייב באחריותו אפי׳ באונס עיין
בטור מיש וי״א דאינו חייב באחריותו
הטור דייק כן מלשון הראי׳ש דכתב
ראם יאמר המלוה לתופס קכל עליך
אחריו׳ או החזי׳ לי מה שתפסת שומעין
לו וכו׳ משמע אכל בסתם אינו חייב
באחריותו עכ״ל הטור מזה מוכת
דצריכין להגיה יי״״י על תיבת אם
רכתכ המחבר אחר ה וכן צ״ל ואם
יאמר הלוה לתופס וקאי איש אומרים
ונו׳ והיא תסמן הניכי כיכיי המת׳
והוסיפו והגיהו מור״ם במ״ש וי״א
וק״ל • אכל הש׳יך כתכ בשם כ״ה
רבייה והרא״ש לא פליגי וכ״ה איירי
מן הסתם וחידש היאיש דאם יאמר
לו וכו׳ אתריות בפי׳ דהייכי שיהיה
אחייות על התופס כשטר עכ״ל ולפי
דכרי הש״ך רמ״א פליג על הב״י ז״ל
וסי'ל כהרא״ש אינו חייב כסתם לדברי
היב רמ״א י מיש הרא״ש אס יאמר
וכוי היינו כרי לחייבו באתריות לכך
כתב רמ״א וי״א דאינו וכו׳ קורם אם
יאמר כדי לפרש לכ״י ז״צ היינו לתייכו
כשטר ולרידיה לחייכו כאתריות לבד
ח י י ס״ן מ יש נפקד
לפי שהיא
שתפס בפקרון כתב הסמ״ע ואפילו
תופס במחום דלית פסידא לבית או
אין המלוה לפנינו רבתופס בעלמא
אינו יכול לתפוס ככה״ג מ״מ זה
שהיה הפקרון תפוס בידו ועומד יכול
לתפיס בו לטובת המלוח כיון דאץ
ז
א י נ י
י ב
חייב
מדרה
הלכות גכיית ממה
חייכ לאחרים * ומ״ש כסיפא ומ״מ
אין כ״ת כאן וכו׳ ר״ל 'אע״פ שמחזיר
מ״מ מהני לאלו הדברים • וש״ך כשם
כ״ת כתכ דאיירי דיש פסידא לכ״ח •
ומ״ש כהגה דאף אם היה מתזירו
למפקיד הוא היה צריך למלוה לשלם
פי׳ המפקיד היה צריך לשלם למלוה :
סי׳ v pס״א ועל כאי כתו פי׳ דכית
דין שטוענים עבורו הם
כ״כ י ומ״ש כהגה אכל לא ליורשיו
פי׳ אם מת הלוה ומצא נכסי יורשיו
אף על פי שהם תייכיס לפרוע תוכ
אכיהם מתמת שירשו ממנו ממון
אחר מ״מ אין גוכה שלא כפניהם
אכל מה שירשו מאביהם שהוא משועבד
לב״ח גוכה שלא כפניהם סמ״ע :
סי ק ץ ס״א וכן חייבין לפרוע חוב
אביהם ממלוה שהיתה
לאביהם כיד אחרים וה״ה שב״ח יכול
להוציא מדרכי נתן מביית של כ״ת
שצו מטלטלי ריתמי שיך י ומ״ש כין
גכו וכו׳ לאו דוקא קאמר אלא אף
לא גבו היורשים החוכ אלא הטתו
שט״ח על לווין שלו הכ״ח מוציא מיד
היורשים השטיח וגובה כהן דשטרות
מחשכי כמטלטלין וגובה מהם וכ״כ
הטור וסמ״ע י .סיב מ״ ש הגהות
אשרי וכו׳ ראוכן וכו׳ פי׳ שחולקים
המלוה עם היורשים דהמלוה טוען
בריא שהניח ממון ואינו רוצה להאמין
לבני משפחה השבועה שלא הניח
כלום • וש״ך הקשה עליו וכי גרע
שאתר מותו ממה שהוא חי דאין
אוסיין ותופסין אותו כיאין לו לכן
פירש הוא שהיורשים היו מפזרים
,
צדק
ממון לצורך קבורה ייתי והוא היה
מעכב שישלימו לו תאילה כמו אס
רואין אדם מכזבז יעיין סימן ע״ג י
סיג מ״ש ונותן לו מעות פי׳ וח״ה
מעלט׳ לעצמו יכו׳ לסלקי סמ״יע סייד
יורש שמכר כל נכסי אכיו פי׳ קרקע *
ס׳ה נאמן לגבות מהם בשכועה עיין
סימן פ״ז ס״ל וסי׳ ק׳ ס״כ • מ׳יש
כאד הגולה ראם תפס מעי ת בלי
עדים לא כעי שכועה והוא ככ״י ז״ל
סימן ק״ת כשם י״י ז״ל ״ סיי הגה
ועיין סי׳ ע״ח סייג פי׳ דשם נתכאר
דלא הוי מתויכ לישכע ואיל״מ אלא
היכא דלית ליה מגו וה״ה הכא אין
תייכים לשלם אלא כעי׳ שאינו יכול
לטעון פיעתי כיון שהע״א מעיד
שהוא תוך זמנו או שלא זזה ידה וכי
האי גווכא שייך ־ סי׳א אין ב״ת
מוקדם יכול להוציא מידו פי׳ ואיירי
דלא שעכדם אגכ קרקע וקמ׳״ל הכא
דיורשי׳ פטורי׳ ולא הוי מזיק שעבודו
סי׳ קיח ס׳א ואלו הם דשתייב מודה
כה וציה כתליו וכו׳ י
ומיידי דאינו ,יכול לטעון להשכיע
יעיין בסימן
פ
" א י סיב ומת גוכה
מהיורשים וכו׳ ומיידי כאתר משלשה
דרכי׳ ומשוס סיפ׳ נקטיה ראם לא כן
ששיט׳ דאין גוכין ש״ך• סיג איןגוכין
מיורשים קטנים פי׳ בין היו בכים או
אתים או שאר יורשים ואפי׳ אם יש
להם אפטרופוסים י ומ״ש ואי לא בעי
לאשתבועי דינו כמו שנתכאר בסי'
פ״כ פירוש דלא מפקינן מניה אכל
מניין איתו כמ ש סי ז לקמן כיין
שהם יתומים י ומ״ש כהגה ופ״ז ס״י
פי׳
/׳
/׳
היפות ג יית ממה
מורה
ל ג כ י תפיסה שאין מוציאין בכולם
אכל כיתומים מנדין ואדם דעלמא
אין מכדין כ״י ז״ל וסמ״ע ״ אכל שטר
שאין כו נאמנות אס תפס אין מוציאין
ן י סייד הוציא על היורשים
יי^יז
פי׳ גמלים י ומ׳ש היה נאמן לומר
החזיתי פי׳ ש״ד • ומ״ש ואס יש ריוח
טעלים כו יורשי הלוה חלקם פירוש
אפי׳ לא כלה זמן העיסקא י ס ה
אכל לא פקדנו אכח לא וה״ה שלא צוה
ל ע״י אחי סמ״ע * סין מ״ש ואם
מנוהו ב״ד א״צ לישכע הטעם שודאי
אביהם לא צוהר שהרי אביהם לא
״ ע ״ Q׳ xאלא
מנהו אפטיופוק
הם נשבעים פירוש והקטן פטיי
משבועה כיון שיש אחים גדולים הס
מצאו מה שמצאו • ומ״ש ואס מח
הקטן וכו׳ פירוש רלא תימא אס היה
חי היה מודה ואומר נודע לי מפי
אתרים שאיל משוס אכי שהוא פרוע
יהיה נאמן לכל הפחות על חלקי
י ס״ח אם השער יוצא
מתחת יד זה וכו׳ עיין סי׳ ליו ז׳
0״ט אם מת וכאין ציפרע וכית דין
־ עיענין להם אפי׳ הם גמלים והטעם
שאם היה אכיהם קייס היה יכיל
ל^עיז פיעתי להן שהן גדולים כיי!
שבאים לישכע ר״ל וכל מה שאביהן
היה יכיל לטעון אנן טענינן להי
משא״ך כשהלוה חי ולא טען שפיע
להן עצמן י ם״י י״א שאין יורשיהם
נשכעים טעמו דס״ל דהא ל־אמרו
שאין אדם מוריש שבועה לבניו היא
משום רכל ממון דאין ארס זוכה כי
כי אם בשבועה לית ליה זכות ביה
פ י /
מ כ ד י
ה ם
ס מ
ק
ד
מ
/
׳
ע
4
־ יג
צדק
כל זמן שלא נשבע מ״ה כמי אין
היורש נמי מוייש שכרעה לכניו
אחריו וי׳׳א ב׳ סי׳ ל רטעס שאין ארם
מוריש וכוי הוא משוס רעל אכיהם
היה מוטל לישכע שכועח כריא לא
נפרעחי ואין היורשין יכולין לישכע
עליה • משא״ך כזה דיורשין ויורשי
יורשין •דכולם שכועת שמא היא
ונשבעים שלא אמי מורישם ששטר
זה פרוע היא ס " ״ סיי׳ב אם היה
השער משכונת וכו׳ פי׳ אפילו מק
הלוה כחיי המלוה גוכה המליה
מיורשי הלוה כלא שכועה דכיון שהוא
מוחזק בירו לא תישי׳ לצריי ולכך גם
אחר שמת המלוה גוכין יורשי המלוה
כלא שכועה שייך י סי־י יורש קטן
פירוש של מלוה ־ ומ״ש ע ר שיגדלו
היתומים פי׳ של מלוה • ומ״ש שוכר
אחי• מיתת אכיו כיזכ הטור אפילו
אם לא הגיע זמן השעי כחיי אכיהן
ואיכא למימי לזה לא הוציא השוכר
כיון שפיע תוך זמנו וזמן השטי' לא
הגיע ולכך לא הוציאו שא״כ שהשוכר
היה אמת היה מראהו לכית דין או
לכריות לכרי שככר נ פ י ע השער
שכיד המלוה ולכשיגדלו אם יוכלו
לפסוק השוכר יגכו שערם ואם לאו
יקרע שערס סמ״ע י ומ״ש לפי שאין
מקכלין עדות וכו׳ לשון כדק הכית
ז״ל וי״ל הא קי״ל מקיימין השטר
שלא כפני כעל דכר וי״ל דשאכי הכא
ד-גלים לדבר כיון שלא הוציא השוכר
כחיי אביהם שייך י ועיין ס ק״ו ס״ד
מ״ש שס וסימן מי" ו ס״ה י סי״ז אין
נפרעין וכו׳ אפי׳ גדולים אלא כשבוע׳
וקטנים
מ
ע
י/
מורה
הלנות טצ*ת ממה
וקטנים איירי שגובין מהם לכתוכת
אשה בשבועה ועיין ריש סימן ק׳ י
ס״כ הרי הוא מעככ וכו׳ פי׳ כתב
הכ״י ואם אין שניהם חייכים זל״ז אף
אס תפס המלוה לא מהני י סכיא
ואם הם גדולים גוכה כדינו מהעדית
וכסוף סימן תי״ט חזר השיע ופסק
כהרמב״ם דאפי׳ גדולים מן הזכורית:
סי׳ קיט ס״א כשעת הכנסת פועלי׳
פי׳ לכיתם וקאי על
כערב ־ ומ״ש ומודיעין כמה מוצאין
פי׳ כמה תבואה מוצאין בה ככל
שנה ושנה • ומ״שישומעין ליורש
הטעם כי שומא הדרא ואם ירצה
היורש להחזיר יחזיר דמי השומא
רוקא אכל כלא שומא צריך להחזיר
דמי כל התוכ י סיג פתות משתות
מברן קייס עיין סי׳ רכ״ז סל״ת וסי׳
רפ״ט' ומי'ש לפי שהלוה לצורך קבורה
ובו׳ ואפילו מיתומים קטנים ועיין
סי׳ ק״ד באייה שכתכ כאד הגולה ס״ג
אף על פי שאין צריכין הכרזה שומא
בעינן ״ ס״ה היינו כשהורידו לכ״ת
בשומת כ״ד וכו׳ ומש׳'ל לשון מכירה
מה שבע״ח גובה אחר שומא והכרזה
קרי ליה לשון מכירה י ומ״ש אכל ב" ד
שמכרו וכו׳ היינו לפרוע לכ״ח *
ומ׳׳ש אין הלוקח יכול לחזור כהם
אכל מכרן כזול מכרן כטל כשתות
אם מכרן ב״ ד אכל אפטמפיס דינו
כמו שליח דלקמן וכמי׳ש סימן רכ״ז
ס״ל * סין דינו כשאי־ כל אדם כאן
/יי /׳ 1
I
^V
י
י
פסק כי א כ׳ רסי׳ רב ז ם ל :
סי׳ ק׳י ס׳׳א שלא יתבע ליתומים
עד שיגדלו פירוש ולא
צדק
בעינן שלשים יום להכריז * ומ״ש
נפרעין מהם כתובת אשה ובעינן
ל׳ יום י ס״ב נןעמא דאין נפ־עין וכו׳
עיין סי׳ ק׳יז ה״ה י ומ״ש לפיכך אם
תפס וכו׳ הטעם אמ״י קטנים לאו
בני מצוה נינהו ולפ״ז אפילי תפס
וכו׳ ולכך כתב לפיכך וכי׳ י ס ׳ג
נזקקין לנכסי ערכ פי׳ שמת ליה והנית
יתומים קטנים ויש למלוה ערכ נפרע
מן העיב יי"1כ העיכ חין גוכה מהם
עד שיגדלו י ס״ה ואם נמצאת גזולה
וכו׳ דגזל מקכלין שלא כפני כע״ר •
ומ״ש בהרמ״ר ס ק כ׳ ואם תפס
מטלטלין והם כעין מניחין ביר שליש
איירי תפס בערים ויש לו שטר ועיין
סי ק״ז ס״ה י ומ״ש כס׳ ק׳ ס׳ אך
השמיט המחכר מ״ש המתכר אעפ״י
דלעיל סימן מ״ו ס״ה כחכ מקיימין
שלא כפני כעל דין והוא ש ׳ע ס״ל
להרא״ש ז״ל דקטן גרע ואין מקיימין
כפניו ־ אבל הימב״ם ז״ל ס״ל דגם
קטן מקיימין כפניו כ״כ הרכ כיי י
ס ׳ו וטען שהיא לקוחה ממורישו וכו׳
שאין מקכלין עדית וכו׳ עיין סימן
כ״ח סי״ח יי״ט י ס״ד קטנים שהודה
מורישם ככתכ ידו וכו׳ ומקיימין
כתכ ידי עתהועיין סי׳ מ״ו ס״ה י
ומיש כשי'ע קטנים שהודה וכי׳
מ־לא חילק כין תוך זמנו לאחר זמנו
משמע אפי׳ לאחר זמנו י וקשה דבשי׳
צ א ס" ה כתב דוקא תוך זמנו מהני
כמ״ש הש״ע ״ וי״ל דהתם לא היי
מטלטלין והכא שהודה כמטלטלי]
ידיעיס שהם של פ׳ ורואים עתה שהם
כידם ידאי לא התזיר וליכא למיחש
/׳
,
/׳
שמא
הלכות גביית מלוה
מורה
א לקחו מידו דמטלטלין כרשות
מאדייהו קיימי וכאלו הם כיד המקכל
יעיין כסמ״ע וככ״י זי׳ ל וצ״ל דכתב
יד זה הוא כיד המקכל דאלי׳כ אמרי׳
לא להשכיע וכו׳ אפיי דש״מ כמ״ש
י ׳ ״א י ״ ועיין כסי׳
ימ״א ז׳יל
י נ " סי״כ וס׳ זה איירי כין כריא
יכין ש״מ ־ ומ״ש כין מקרקעי כין
מטלטלין איירי אחר תקנת הגאונים *
TYOאבל אם לוו היחומיס עיין סי׳
ל" יסי׳ רלי׳ה סט״ו ומיידי שלא הודו
ק ל ו ן עיית
ל א
היתומים
ש מ
ש
פ
ב ס
ז
ס
ה
ז
ב ה
י
ה
ו א י ן
מ
ב
פ נ י קטן סמ״ע י ס״ $בכתב ידי
לנכית לכי׳ד וכו׳ זה להרא״ש י ל
ס״ל דאין מקיימין כפני קטן גם
כחתמוה כחייו דלעיל איירי דנכרין
לכ״ד התתימות אכל להרמכ״ם דלעיל
שהיא האמת מקיימין הכל כפני ק ט ן
ב
ד
:
הרכות נחלות
רע״ו ס ה הגה אכל עוכר איני
יורש אמו פי׳ אפילו
היה בי חיות אחר מיתת אמו כ״ז
יי" יי ׳־י י ת תחר p׳־; ppן״! ׳ -י
לא יצא לאייר העולם אבל אם יצא
לאויר העולם חי כרחל ומנתיל
הימכ״ס וסמ׳יע •
ס׳ H Pסיג י״׳א ואם נולד כשהיא
גיסס פי׳ נולד כשהיה
י גיסה וה״ט משוס יכיר אמר
קיא ואז לא הוי כה הכיה • סייר
ככיי וכי׳ ונמצא זכר וכו׳ פי׳ דכתיב
והיה הככור שהיה בן משעת הייה
דהיינו משעת לידה י ס״ח אכל לא
העוכר וכו׳ דיולדו כניס כתיכ שנולדו
¥
יזי
ש
א ב י
צדק
יד
כחייו י ומ״ש יכן יכו׳ פי׳ ר״ל ל״מ
עוכר אלא אפי׳ כן שנולד אחר מיתת
אכיו מיד אינו ממעט וכו׳ י ומ״ש
הדלרר תו לא הוי הכת אחריו ככור
לכהן פי׳ רכרי כ״ה רתק שם יוצא
אתר נפל הוא ככור לנהלה ואינו
ככור לפריון לפדותו ופירש רש״י ז״ל
היוצא אחר הנפל שהוציא ראשי הנפל
חי וכו׳ ולכך אמר הסמ״ע משום
סיפא דכהן נקט ראשו י סי״א הגה
אפילו כהישאה מן הספק פי' הכא
אחריו מאיש הכ׳ נוטל הישאה מאחיו
שיש כי ספק ואפי׳״ה אינו מועיל
כלום • ומ״ש מהר״ם שאין סומכין
על זמן הלידה וכו׳ עיין כב״י ז״ל
ותבין :
סי' רע״ח סיף מושכיית פי׳ כדבי
קצוכ ליום או לשכוע
מחוכרת ששכרו ליתן לו מעבודתה
חלק שליש או מחצה לפיס תנאו •
ומ״ש רועה כאפר וילדה פי׳ ככקעח
מקום מרעה טוכ ונחפטמה שם
וגם ילדה דאיכא תיחי מיני שכחים
או זה או זה וע״ז מסיק וכתיב טשל
כה ונולד פי כ׳ י ס״ו אלא מעלה
אותי השכח כרמים פירוש נוטל פי
כ׳ גם כשכת אלא תלק דככורה שמין
אותו כרמים ונותן היתר להפשוט ואין
הפשוט יכול לומי לו תן לי חלק
קרקע כעד השכח אפי׳ יש בו שיעור
חלוקה ש״ך' ומ״ש ואס מחמת הוצאה
השביח פי׳ ונטלו ההוצאה מתפיסת
הכית י VDחצי חלק בכירה אע״ג
דאין הלכ כסומכוס אלא כרכנן דאמרי
־״״־־ מ״מ מצינו כמה עניניםשאמרו
,
מורה
הלכות נחלות
צדס
שאמרו כספק שיחלוקו כ״כ התו׳ • אין מוכי־ין איתי הפך ס׳ הרמכ״ם
ומ״ש אפילו משכנו כשעה הלואתו
שהוא כש״ע :
פירוש דכשלמא כשעת הלואה קני סי דה ס״ב הימ״ד זה אחי איני
משכון כדר״י ולך תהיה צדקה אם
ייטול עמי
כאמן
אינו קונה צדקה מנין אכל כשעת בכחלה צ״ל בחלקו ור״ל אינו נאמן
הלואה לא קני משכון אלא הט׳ כיון על שמעון ויעול עמו בחלקו דראוכן
שמוחזק כידו הוי כגכוי ומ^י כיד ס״ג השכיח השתות מאיליו ואח״ך^
אכיו ולכך אמר אפי׳ וכוי סמ״ע • מת לוי אם שכח מגיע לכתפיה פ
הגה ומקרי ג״כ מוחזק לגכי לוה פי׳ שכשעה שמת לוי הוא גדל כל צורכי
אפילו לא מטא זמנו לסלקו כיון ומגיע לכתפיס הרי הוא כרכר אחי
שהלוה היא שלו עיין ס״י כהגה י
ואינו כק׳ ע״ש הקרקע ומש״ה חולאי!
ס״ח ונטל חלק .כפשוט ויתיר ככל
וכו׳ כל אתיו ולפ״ז אין חילוק אס
הנכסים ואינו וכו׳ דכתיכ לתת לו
השכת כא ממילא או על ידי טורח
פי כ׳ מתנה קרייה קר׳ וכמו שמקכל
סמ״ע׳ סיהצ׳־׳ל ומקצתן לא יורי י
מתנה אס אמר אי איפשי כה לא קנה
ס״י מעמירין נכסי האם בחזקת
וכן ככור אס ויתיר הרי הוא כפשוט •
יורשיה וכו׳ דכיון דהנכסים כחייה
ס״טלמי שמיחהכענכי׳וחלק עמהס
היו כתוקתה אין מוציאין מספק
כזיתים פי׳ יין הוי כמו זיתים וכיון
מחזקתה י םייא יחלוקו יורשי האכ
שלא מיתה כיין ויתיר ככל הנכסים י
עם יורשי כן הכת וכו׳ אכל כאס
ס״י ויש מי שאומר ל״פ אכל הפשוט
וכנה דלעיל אם מת הכן תחי׳ ואחייך
ס׳׳ל לש״ע דאין יכול לומר איני יורש
התם אין הכן יורש אמו כקכר להנחיל
ואיני פורע הפך הראכ״ד ז״ל:
לאחיו מן האכ והנכסים הס כחזקתה
סי׳ רעים ס״ב צ״ ל ואפי׳ היו לבן ולא יצאו מידה אכל כאכ וכן כתי
בנים וכו׳ י ס״ג לאו אף אם נאמר רכן הכת מת תחילה
כל כמיניה וכו׳ דאיניש יעלמא אין או תי־ד למעה אם מת האכ תחילה י
נאמן עליו י ס״ד מיש הרמ״ר מ״מ סי״ב כתוכת אשה וכ״ח עיין ס׳^ס
כיון שהכירו פי׳ שאומר עכרי ותזר ק״ ד י הגה אפייה חולקין עיין כא״ה
ואמר כני ומ״ש עוד וסייס שם דכני סי׳ צ׳ ס״ז הפך זה י והרמ״י• ואע״ג
ממזר פי׳ אם אמר ממזר כני הוא • דלא נשפעה האשה וכו׳ ועיין סי׳ צ׳
ומ״ש עוד ואמר עליה דלאו כרי הוא ס״ז וריש סי׳ צ״ו בא״ה ככ״ש וכהגה
סי׳ צי׳ ו ס״ה כא׳יה דאין הלכה כ ן :
פי׳ שזנתה עם אחר וילדתו י ס״ה ואת
כניו הר״מ גריס כניהס י ס״ו וי״א סי׳ רפ״א ס״א ואמר כשהוא ש״מ
אי!
אכל ככריא
רחולצת וכו׳ קאי על סיפא וי׳יא קמא
ס״ל חולצת מספק ויורש וי״א כתרא להוסיף כמ״ש כסי׳ה י ומ״ש פלוני
ס״ל דגם לענין ממון אינו יורש וכ״ע אחי יירשני מכל אחי וכו׳ פי׳ יירשני
י/
,
לכדו י
הלכות נחרות
מורה
<גמ מכלל אחי וזה כאח וכת מהני
כי! בכתב בין בעפ״י משאי׳ך כסיפא
מ י יירשני לבדו בעפ״י מהני ובשטר
עשאו לכנו אפטרופוס כמ׳׳ש סימן
י ס״י יס״ו ״ ס״ה ולא לאחר
משאר יורשים פי׳ כלשון ירושה אכל
כלשין מחנה וכקנין מהני ״ ס״ז לפיכך
מחלק נכסיו על פיו כשהוא ש״מ
" כייא י הגה הכותכ לכתו וכי׳
כחצי חלק זכר פירוש הכת תקח כחצי
חלק שליקת הזכר-ומ״ש וכיח וכחוכ
קיימין וכו׳ פי׳ אעפ״י דאין ב״ח
יכתיכה גוכין מטלטלין שנתן לאחיייס
ר מ ״
ה
ה
,
?*
סקלת השוק ואפילו מקרקעי
פ כ י
אס היה כ״ח כע״פ הכא ירושה היא י
ימ״ש עוד צי־יך ליתן לה ככל אשי
לי מיהו ג״כ דינו כירושה שגוכין
תחילה כ״ת וכתוכה מנכסיו כנ״ל
כיון דנפטי־ו מהחוכ כחלק חצי זכי י
ימ״ש ההגה שלא יהיה חלק לכתי
כספיים וכו׳ פי׳ האכ ל ק לכתי מן
הספרים והלוה האכ לאחרים על
הספרי׳ שלהם וכ״ח כשעת הלוא׳ לא
קני משכון ואפי׳ שלא כשעת ההליאה
לא קנה אלא לקדש כו אשה ולא לכל
מילי כ״כ מהרי״ו כעל סכרא י
ילכך הכת יש לה חלק כהם סמי׳ ע י
0״י הגה ואת״ך הג׳ ואח״ך הי׳ עיי!
ס
ז
כלכוש פירושו :
סיגץ רפ״ב מ״ש הימ״ר משמע
׳ ח״ל משמע
דר״ צ
יי״ל דאינו נוהג כבור כמורישי
י ׳ וחפי
ל
׳
אע״
ו כ ו
פ
ד נ י ה ג כ ש ו י
כ מ י
י
ד ש מ
ש י ? האי טעמא ולא יאמר המוייש
^יין שאין נוהג כי ככור כשורה אתן
צדק
יטו
ממוני לאחר כי יחוס על זרע היוצא
ממנו שזה הוא הטעם שאמי בד״מ
עכ״ל וזהו לכרי כ״ה :
סי׳ רפ״ג ס״א ותנאי מועיל כירושה
זו פירוש יכול לעקור
נחלה זו לכן זה וליתנה למי שירצה ״
ס״ב ישראל שהמיר יורש את קיוכיו
פי׳ כגון אתיו י ומ״ש ואס ראו כייר
וכו׳ כתכ מהי־א״י רוקא כשראו דודאי
לא יחזור לכשרותו ־ ומ״ש כהגה ואין
יורשיו יכוליןלהוציא וכו׳ יכיון רמומר
היא נכסיו הפקר וזכה כהן המוחזק
ומ״ש אע״פ שמת אכיה לאחר שהמיר׳
וכו׳ פי׳ אפי׳ גדולה אין קוכסין אותה
ולא ירש הכעל אלא מ י י שמת אכיה
ידו של כעל כידה והוא יו־רש של אכיה:
סי׳ רפ״ד ס״ב אעפ״י שמשיאין אח
אשתו על פיהם וכו׳
הט׳ דרוקא גכי נשואי אשה כתחילה
משוס רחומר׳ שהחמירו עליה כסופה
דודאי לא תנשא ע ר שתדקדק היטכ
אם אמת הוא הקול וכמו שהקילו
מט׳ יה ג״כ להתיר אשה ע״פ ע״א
או עכר ושפחה כמכואר כא״ה סי״ז
מה שאין כן בה׳יצאת ממון מחזקתו
ליחכו ליורשיו והא דהקילו כסמוך
כנפלו למים שאין להם סוף')ואינך
דיוררין ע׳יפ לנחלה ואין משיאין ע״פ
התס ה״ט משוס רככל דכרים אלו
שחזקתן למיתה לא התמידו גכיהן
לענין ממון^כל לענין נשיאות אשה
אדרבא מש״ה החמירו דכיון דל^קתן
למיתה תסמוך •ע״ז ולא תכדוק תו
ע״ז אם הוא אמת וכאיסור כרת
האמור חשו חז״ל טפי שלא הכשא כי
א^
,
הלכות נחלות
מורה
שכפלו לו כירושה מאמו או אביו י
ס״ז לעולס אין מודידין קרוכ וכו
מחמת אחי האם וכוי פי׳ כגון כ׳
אחים מאם א׳ ואחד מהם יש לו אח
מאכיו והוא ככרי לגכי הקטן האחר
שאיכו אחיו אפ״ ה אין מורידין אותו
שמא ימות אחי הקטן מאמו ויאמר
זהו אתיו מאכ ואלו הנכסים שהם
תחת ידיהם של אם אחי ואם קטן
דמתה אמם ואלו הככסים כפלו לחלק
אתי מאכי של אמו ואני יורשו עי׳ כ
ונ״ל דה״ג מחמת אתיו מן האם
של הקטן:
אם ע״י בדיקה וחקירה ודרישה מש״ה
אסרו להנשא עפ״ז י T Dסימנים
מובהקים לאו מוכהקי גמויי׳ קאמר
דא״כ היו משיאין ג״כ אשתו ע״פ
וכמ״ש כא״ה סימן י״ז אלא מובהקים
לאפוקי חוור וסומק או כליו היו כך
וכך קאמר סמ״ע :
סי׳ רפ״ה סיא שכוי שנשכה ונשמע
שמת וכו׳ פי׳ כשכוי
וכורח הוא אנוס ולכך לא צוה אכל
אם יצא לדעת הו״ ל לצוות וכיון שלא
צוהלאנית׳ליה* סיב הגה ואח״ךבאו
אין לו כשכת כלום פי׳ כשלא שמעו
כו שמת יש לחוש שירכה כפירות סי׳ רפ״ו ס״א הגה ויש מי שחולק
כזה וק״ל דיכו׳ לתכוע
ויכתיש הקרקע אם כאמי לו מה
שאכל אכל ולא יקח כשכח לכך תקנו מוחי חלקו אפי׳ כמה שעט־ שכלה
חז״ל שןקח גם כשכח כדי שישתדל ייזבי י סיב כר יא שאין תועלת
ולא יכחיש הקרקע אכל כשמעו כו לקטכי נראה רקאי על ויש מי שתולק
שמח שהוא שלו וודאי לא יכחיש ועיין כעור שזה לשוט ואמר זה על
הקרקע ומש״ה אף אם אירע שכא ה״ר ישעיה * ומ״ש אכל גדול וכו
השבוי השבת שלו זהו לדעת הרא״ש והוא ש״ס עיוך וזה לכי׳ ע ולדיעה
א התרוש כגדול שיש תועלת וכוי
אכל הרמכ״ם ס״ל דאין חילוק ביניהם
וניטל כשבח וזהו דעח הש״ע ז״ל • שרשאי ללכוש כגרים כאים כיותר ועי
ומ״ש לפי שאין ב״ד מחייכין להעמיד בקי ר״ץ ק״ד ״ ס׳׳ח חייכ להתזירה
אפכןרופוס לגדולים דכיתומים יש עד שישמחו כו כולם וכו׳ פי׳ כשעה
מצוה וימצאו כ״ ד אפערופוס משא״ך ש״שאו נשים וישמחו כדרך ששלחו לו
כעת נישואין ומ״ש אם שמח כמקצחן
הגדולים אין מצוה ולא ימצאי י ס*ה
המן ודוקא כתורת וכו׳ פירוש לשמש ר״ל אם מקצת מהם נשאו נשים
כהם כיצונו הוא דאין מתנין כידי מחזיר אותו תלק שלהם לכר ואפילו
קרוב פן יאבדו ויפסיד אותו כירו ״ אם יתיצו כל האחים שישלח כל רמי
אכל יכול להיות וכו׳ וכמ״ש לקמן השושבינות כנשואי א׳ מהם וישמחו
כס״ז י ס״ו ושמא יא^יק זה האח עמו כולם עכ״׳ז אין לגתויכ לשלוח
ובו׳ אעפ״י דאין מחזיקין כנכסי קטן אלא לכל א׳ חלקו כנשואין דוקא
אף אחר שהגריל היינו איש אחר י ומה שישלח לזה שנשא אשה היא
אכל הכא יטעון הגדול ששלו היה ביניהם כולם מטעם שאמר כיה י
ומ״ש
,
,
,
,
,
,
V
מורה
הלכות נחמת
צדק
טז
ומ״ש הי־מ״ר כתב ה״ה שם פיק טי׳ סי׳ רפ״ח סיא הגה וי״א דגדול ־
י האחים אין שמין מה
מהלכות נחלית וכו׳ עד כמ״ש בפ״ז
מהלכית זכייה וכו׳ ז״ל שם אם נשא שעליי עיין סימן קע״י ס״ט שכתב
ראוכן כתיל׳ ישלת לי שמעין סכלינית הש״ע ס׳ זו אכל הימכי׳ם סיל דאין
הלכה כי־״א ילכך השמיעה הש״ע :
ינשא שמעון אלמנה פעור ראובן יכן
הפך נשא ראובן אלמנה ושמעון כתולה סי ,רפיט שיא ירצי לתליק כנכסי
אביהם פירוש דבר
פעור יאוכן וה״ה אם ראובן עשה
משתה בפרהסיא ושמעון בצנעה או שיש בו תלוקה ־ ומ״ש ובורר להם
בהפך ראובן בצנעה ושמעון בפרהסי׳ החלק היפה עיין סי׳ רכיז סל*ת •
פעור ראובן שהרי אומר לו ראובן ומ״ש ואם טעו ב״ד בשומא ופחתו
איני עושה עמך אלא כדרך שעשית שתות פירוש אחר שישומו ב״ד ויהיו
החלקי׳ שוים ויעשו גורל ולפ״ז הגה
עמי עכ״ל הרמכי׳ם זי׳ל :
סי׳ ך^ץ סיא וכן אס היתה אשתו לא פליג כ״י וסמ׳יע ״ ומ״ש הלק
של מת היא היורשת .היפה ר״ל שיהיה להם ג״כ תלק היפה
*וכו׳ פי׳ כגון ראוכן נשא כת שמעון לאפוקי שיורהו מהגדולים לחלק
אתיו ויש לשמעון כנות אחיים כלי הפחות דהיינו למעוטי שיהיה חלק
כנים ומת שמעון תחילה ואחיך מת פחות מתכירו ויעשו גורל ומי שיכוא
ראוכן כלי יורש ונפלה ירושתו לפני כו י כין טוכ וכין רע יקתנו דשמא
כטת שמעון כולם עכ״ל ־ ומ״ש או יכוא הרע כקטניס י ומ״ש הגה ואין
כמת דודיה פי׳ שמת הזקן והנית לכ״ך לתלוק כרכר דשייך כיה גור אי
איגוד עיין סי׳ קצי׳א סי־ ו :
במת בניו ואשת ראובן היתה א׳
מהם ויורשת עם במת דודיה :
מורה
ענינים
צדק
א כתב העור דאשה קודמת כין ככתובה כין במזונותיה לפרנסת הכת
משום ראשה כיח דאב והכת כיח דאתין והתקנה כזה שזוקפין סך
מה כתוית משכונה שיעול המוציא פירות מספיק למזונות דאלמנה ומגבין
לה כתובתה אפי׳ •שלא תכעה שאין לה הפסד כגביית כתובתה כיון שהיא
ניזונת ופייות סכי כתובתה לעצמה מלכד מזונותיה ודידתה וכסותה לפי
ככוד כעלה כיון שסכי כתובתה כאתריותה אם פיתתו פיתתו לה ואם הותירו
הוחימ לה והנשאר אחר כתובתה וסכי המשכונה שנזקפו לצורך מזונותיה
יתלוקו הכנות כשוה ומעשה ירי האלמנה לבנותיה כיון שהיא ניזונת מתנאי
הכתיבה כיאי׳ סי׳ צ״ה וכו׳ פשוט • וראיתי להרכ כ״ש סימן קי״ג ס״ק י״ד
שכתב שהבנות יכולין לסלק האלמנה ככתובתה ונפעיין ממזונותיה והכיא
ראיה ממ״ש מור״ם סימן ק״כ היתה הכתוכה מוקדמת וכו׳ * ואתר המתי׳
אין הנדון רומה לראיה דשאני כ״ח דהוי שעכודא דאורייתא ררמי אכע״ד
הוא רדתי לה ממזונותיה שהם תנאי כתוכה ואפי׳ בתיי הכעל קודם למזונות
האשה אפי׳ למי׳ ד מזונות דאויייתא כמי׳ ש תומ״ש סי׳ צ״ז וע״ש כסמ׳יע
כ״ש לאחר מיתה דהוי מזונותיה משום ת כ אכל לגכי פיכסת הכת דלא.
הוי כ״ת דאב כלל לא מדאוריית׳ולא מת" כ איךיכוליןלאכד זכותה ממזונותיה
ע" י סילוק הכתובה ועוד דלדכרי היכ כ״ש דמפני פי־נסת הכנות מסלקין
האלמנה ככתו׳ כדין כי׳ת כ״ש רמסלקי לה מפני מזונותיה דהוי תוכ דאכ
והא ליתא כמבואר להדיא להרשכ״ץ ע״ש עכ״ל ה׳ זרע יעקכ ש׳ מ״ט t
ב בדין מלוה ע״פ שקודמת למלוה כשטי כמ״ש מרן סי' ק״ד נסתפקתי
כתשובה אם קודמת גם למשכונה כסתם והראיתי פנים לכאן
ולכאן ואיני מתליע הדין לא להאי גיסא ולא להאי גיסא וכיון שכן תולקין
דהו'ל ממון המועל כספק וחולקין ואין כאן מוציא מחכירו כי היכי דלימא
המע ה זהו משנ״ל כפי קוצר ידיעתי י איכרא את זו ראיתי למהר״ר כצלאל
כליקועיו שכתב וז״ל וכתב הריכ״ש מכרו קא מיכעיא ליה או משכנו • יש
מי שתמה מאי האי דמספ״ל לר׳ת כהא שתלה רב לר׳ כ״ש האתין ששעבדו
מהו אם מכרו או משכנו והיכן מצינו תילוק כין מכייה למשכונה גכי
משעבדי וצ״ע עיי׳כ נראה מדכרי הריב'ש דמכר ומשכונה שוין הם לגכי
שעכוד ולהכי הנית הקו׳ כצ״ע ואפשר שסוכר כהרי״ף ז״ל רכל שער שעכוד
הוא אכל לר׳ האיי רל הותר קשר הקושיא ואין כאן מקום לעיין משום רסכר
דמלוה עפ״י מוקדמת אפי׳ למשכונה ואפשר דתשיכ פרנסת הכת מלוה
ע״פואפ ׳ אם מכרו אין מוציאין אם משכנו מוציאין והא דקאמר מיכעיא
לי משום רפרנסה אינה אפי׳ ת״כ וגרע ממלוה ע״פ אכל אי אמרת כך לי
מכר כך לי משכונה רכולהו איקיו לקיחות אמאי משכנו תיכעי ליה הא
אידי ואידי שיעורא חד הוא עכ״ל הרכ ז״ל הנז׳ ש׳ נ״ג :
כדין
/׳
/׳
,
ענינים
מורה
צדק
טוב
״ ג כ ר ץ אם ראובן השאיל לשמעון ב׳ נזמי זהב ובהם קבועים כ׳ אבנים
טובות ונאבדה לו א׳ מהם ונשארה הב׳ כלא כן זוג ושניהם שויכ<
מאה רימיס ואי לעצמה שאין לה ן׳ זוג אינה שוה כי אם ל׳ וראובן תוכע
משמעון ע׳ דינרים ושמעון משיכ אין לו לשלם כי אס שלשים כמה ששמו
jהנשארת כי הוא לא אכד כ״א א׳ ואחת לכדה אינה שוה כי אם שלשים ״
הדין עם מי י תשוכה יש פנים לכאן ולכאן ואני אומר לא כדכדי זה ולא
iכדכרי זה אלא משלם לו נ׳ כיון ששאל ממנו חפץ שוה מאה ואכד חציו נותן
Jלו דמי חציו נ׳ שהרי כשעה ששאל ממנו ונחחייכ כאחי־יותן היה שוה כל א'
\" מהם נ׳ וכשעת יציאתו מן העולם שנאכר והלך לו היה שוה ג״כ נ׳ ואחר
; שנאכד הפירור הוא שגרם להס פחתיות השומא ולא אמרינן כיון ראם היו
,ש מ י ן כל א׳ לכדו לא היה שוה כי אס ל׳ שלא א׳ כלכד נתן .לו כללא דמלחא
^ מציעתא בעינן למעכד להו שלא יהיה משאיל פוגם ולא משכית ומנא אמינא
',לה וכו׳ ה״ נ אע״ג דלא אעד אלא א יא׳ לכדה אינה שוה אלא ל׳ שיימינן יותר
:כיון שהזיקו ע׳ ולה מחייכינן ליה נמי יותר ממה שהזיק ונאמר שישלם לו
)י ע׳ דהא לאו ע ׳ שקל אלא עכדינן מציעחא מה שהיתה שוה עם כת זוגה
דהיינו חמשיס זהו משנלע״ד הדכ הנ״ל ש׳ ס״ז•J1
.י כ ד י ן מצו ה מ״ מ שאמר תנו 'ר׳ זהובים לכתי מנכסי ואמ״ל לכדוכייתה
או יתר על נדונייתה וא״ל אין ונשתתק ארישא קאי ולנדונייתה
\ י
־» קאמר או חסיפא קאי ויתר על נדונייתה קאמר • וכן מצוה מחמת מיתה
שאמר יעול כני פ׳ מנכסי מאה זהובים ואמ״ל כירושה או כמתנה וא״ל לא
ונשתתק אסיפא קאיוכירושה קאמר ולא יטול יותר א״ד ארישא קאמר ויעלם
jלכד חלקי כירושה י תשובה אי דמי נ״ד להא דאמרי׳ כפ׳ק דמגילה ענין
י• עתה באתי על עסקי עתה ע״ש י אלמא ריהושוע שאל הלנו אתה כשכיל
אם לצרינו כשכיל התמיד וא״ל המלאך לא עתה כאתי ר״ל לא כמו 1
התורה
)•׳שאמרת לכסיף כשכיל המגין מצרות שהם הקרכנות אלא כמ״ש מתחי׳ הלנו
^ iמא לאו אסיפא קאי ואעי׳ג דהתם גלי קרא עתה כאתי דאל״ה ארישא קאי
Jליתא דא״כ למה הוצרך המלאך לומר מלת לא לימא עתה כאתי ויקכל יהושע
־תשוכתו ואמאי איצעריך לומר לא י אלא היא גופה קמ״ל דתשו׳ לא כסתם
י• סיפא ותני והדר מפרש למילף לעלמא זהו משנ״ל להלכה ולמעשה עד אשר
Jיניח לי ה׳ להתיישב כדכר מפי סופרים ומפי ספרים עכ״ד הרכ הנ״ל אמ״ה
^•" לענ״ד אין מכאן שום יאיה ר י ׳ לא דדכרי המלאך יתפיש כמ״ש הרב שמ״י
בדרשותיו יעו״ש :
I
Iה כ ד י ן ורד והרס שנתלשו כיו*ט אס מותר להריח כהס כלי שיטלטלם
דטלטול ודאי אסור דמוקצים הם או רילמא דמוקצה איסור הנאה
#־
^ .ח ו א כמוקצה של מצוה תשו׳ וכו׳ למדנו מדבריהם שהמוקצה אינו איסוי־
הנאה
!
t
א
1
ת
V
ה
5
מורה
עניני•
I
צדק
הנאה אלא איסור אכילה וכיון שכן נראה דורד וחרס שנתלשו במחובר כיו״ט
או כש׳ והם כיד גוי ומרית כהם התר גמור הוא כיון שאינו מטלטלן ומוקצה
אינו אסור כנגיעה כעלמא י ואם הכיאו כוי״ט דורון מחוץ לחחום וניכר
שלא נתלש היום ונסתפקת אם לערכ כעי׳ ככדי שיעשו גמ׳ ערוכה וכו׳
עכ״ד הרכ הנ״ל:
י;
•(
I
}
ו בדין כני אדם ששותין מים שרופים ׳קודם הסעודה כדי להמשיך תאות /
האכילה ושתו ולפהו כדגים ומיני כשר להעכיר המרירות השרופי'
אם יכרך כנ״ר או לא ראיתי להרכ מג״א שעלה ונסתפק אם שתה שיעור v
כרכה אחרונה אם יכרך כיון דקי״ל רפת פוטר שאר משקים אלא שכתב י
כשם האר״י ז״ל שטוכ לשתוח פחות מרביעית ואם שתה רכיעית וכירך \
כרכה אחרונה הויא כרכה לכטלה * ואני אומר ע״צ לא אמרה הרכ ז״ל אלא ;
למקומו ושעתו אכל כמדינות אלו שעיקר שתייתן מיס שרופים ומביאים \
אותו לפני המזון להמשיך חאות המאכל וכפרט בסעודות גדולות ואפילו \
בסעודות קטטת הנעשין לאורתים א״א כלי מ״ש דכר מיניה לא מיקרייא £
סעודה * ואתר כתבי ראיתי להרכ כרכי יוסף שכתכ כשם מהרת״ו שפעם ן
א׳ שתה רכיעית והכיר האר״י ז״ ל כמצחי שלא כירך כרכה אתרונה זו היא 1
הנוסחא האמתית ע״ש * ונוסתא מוטעית נזדמנה לאתרונים ז״ל ולכסוף [
העלה שדעה האר״ י ז״ל שכהמ״ז אינו פוטר אם שחה רכיעיח ודלא כהרכ \
ט״ז ושאני יין דלפני המזון כמ״ש המג״א משום שבא להמשיך עיש דכרות [
קרשו ודוק מינה ואוקי כאתרין שכל עיקר הכאה מ״ש להמשיך תאות המאכל \
הו״ ל כיין שלפני המזון ולכרכה עדיף מיין דיין אינו ממשיך כ״כ כמו מ׳יש יי
הללו והאר״י ז״ל לא אמרה אלא במשקים שאינם כאיס להמשיך כמים וכיוצא \
1
ודומה לו זהו משנ ל הרב הנ״ל ש׳ י ׳ :
,׳
ז בדין שכתב מרן בקצר או״ח סימן ק״ח ס״ג ודל הא דמשלם התפלה
שהפסיד דוקא כזמן תפלה אכל כשעה שאין זמן תפלה לא עכ״ל
מדן בב״י ריש סי׳ פ׳׳ט מפרש דין זה שהוא מהרשב״א שכא למעוטי חצי
שעה ז׳ שאינו לא זמן מנחה ולא זימן שתרית עש״ר ונמשך אחריו מור״ם שם
כהגה ס״כ וכן נראה דכריו בקצר שכתכ דוקא כזמן תפלה אכל כשעה שאין
זמן תפלה והשמיט מ״ש הרשכ״א והוא עוסק בתפלתו משמע דלא אתא אלא
למעוטי זמן שאינו ראוי לתפלה הסמוכה ולא למעוטי ריחק תפלותיו זו מזו
דמין לא דריש סמוכין ואפי׳ לא נזכר ממנחה אלא בסוף הלילה אתי שהתפלל
ערכית כצאת הכוככים יכול להשלים כתורת תוכה והיינו טעמא דלא כתכ
מרן כדין זה יתפלל כתורת נדכה כמו שכתב בזולתה משום דכיון דעדין לא
הגיע זמן המנתה אסור להתפלל עד אחר המנחה עכ״ד לענייננו הרכ הנ״ל:
בדין
i
\
׳
־
;
:
מורה
ענעים
צדק
יח
ח כדין שותף ששלח לשותף חבירו למכור סחורה פ׳ יטעה בכ״ש אין
ממכרו ממכר וחיזר שהשותפים שלותין זצ״ז כמ״׳ש העור סי׳ ע״ז
כשם הרמב״ן ופשוט הוא וקי״ל שליח שטעה ככ״ש מכרו כטל ואף שטוען
השלית שנמלך כשיתפו כשיירי המכר כיין דהמשלח כופר לא י מ ו עליה אלא
תי־ם סתם כמ״ש מין סי׳ קפ״א ס*ה עיש :
ט כתבו ככה״ג והש״ך בסי׳ נ״ט ע״ה כשם מהרשד״ם דכמלוה כשטר
והמלוה והלוה טוענין ספק שניהם זה אומר שמא אינו פרוע
והלוה אומר שמא פרוע גוכה המלוה כל״ש ודוקא כשער אכל כמלוה ע״פ
אם כ' טוענין שמא הלוה פעור לפי זה כשלית המלוה שאומר קכלתי דמי
המליה מהלוח אלא שנגנכו והיורשים טוענין שמא אחר מות אכיהם נתן
הליה רמי ההליאה ליד שליח יהרי הס כאתרייתי כמ״ש סימן קכ״א יהליה
טוען שמא קכל השלית הרמים קידם מית אכיהם והשטר כיד היירשיס א״כ
י״ל כ ספק והשטר קיים פמ״ש וליכא למימר דשאני הכא כדין השליח
הקכלה ידאית יליתא דככד היכתני כתשי׳ הקידמת כשם מהרשד״ם ימהרש״ך
כל היכא דפרע ולא פרע כראיי דהיי ס פ ק כפירעין אפי׳ היתה הקכלה
ייאית וכעיקר הדין דפשיטא להר כמלוה ע״פ ותריייהו מורו כהלואה וספק
בפירעון דפטור מלשלם לכי מגמגם כזה ממה שהכיא מרן הכ״י סי׳ רצ״א
כשם תלמידי הרשכ׳א שומר וכו׳ אכל רעת רכינו שהא׳ פעור ואפי׳ הלא
תוכעו ככרי שנגנבה מהשני שזה טוען איני יודע והו״צ כמנה לי כירך והלה
אומר איני יודע דפטור ע״ש הרי לס׳ קמייתא אפי׳ כ' ספק שהרי המפקיד
א"י מה היה לה והשומר נמי מספ״ל ואפי׳ הכי תייכ כיון דברי כתיוכא
שקכל לשמור והיינו הלויתיך יא״י אם פרעתני והשומר ג כ טוען הלויסני
יא״י א״פ וגם מאן דפליג התס משום דדאשון נסתלק ולגכי דידיה הו״ל
כמנה הלויתיך והלה אומר א׳׳י אם הלויתני אכל הכא גם הלוה משיכ
הלויתני וידי אם פרעתיך כ״ע מורו דתייכ ולדעתי צריך להתיישב כדין זה
וכ״ש אם תפס המלוה עכ״ר הרכ הנ״ל ש׳ לי׳ג עש״כ :
י בדין פחית מכן עשרים שהגכו לו כי׳ד קרקע כתוכ אכיו אס יכול
למכור או הוי כקיקע שירש מאכיתיי • פליגי כדין זה הרכ מהר׳יי
עייאש והרב מהר׳יי נאים ז״ל י שהרי״ע סובר שאין ממכרו ממכר לפי הטעם
שאמרו משים דמקרבה דעתיה לגבי זוזי דהא לא שללו אלא קרקע שלו
או שניתן לו במתנה • ומהר״י נאים סובר דממכרו ממכר וסיים וז״ל וכ׳יש
אם הוא קטן תריף וכ״ש כשמכרו יותר ממה שתגבוהו כ״ד ולא עדיף קרקע
שהגכו לו כ״ד מקרקע שקנה לו אפטרו׳ שמינוהו כ״ד דהוי שלית כ ד ואפי׳
קנח ע י כ״ד ובהסכמתם שהרי סתם אמרו שקנה לו אפטרו׳ וכ״ש אם
מכרו כיותר ממה שהגכו לו כ״ד דקי״ל שומא הדרא ואי אורתה או זכנה צא
הדרא
,
ה
/׳
/׳
טורה
צדק
ענעיס
הדרא ואם אתה מבעל מכי' למחר יבואו הבעלים ומחזירים שלהם וגורם
לו הפסד במאי דכיני כיגי ובייש אם הוא תריף דאיכא למ״ד דמצי למכור
אפי׳ מה שיורש מאכיו ואע״ג דמרן פסק כהרי״ף והרמב״ם דאפי׳ בקען
חייף הכו דצא וכו׳ רוקא משום השתתת נחלתי הוא דתקכו אכל זו שלא
היתה למורישיו כלל לא שייך ישחית נחלתו הנלע״ד כתבתי עכ״ד הרכ הליל
ש׳ ל׳יד • אמ״ה וכיין שהיא מתלוקת הוי הלוקח מותזק וזכה במקת כנצע״ד J
י א בדין מי שמכר קי־קעי כדי לעלית לא״י אי למקום אתר אם יש כו
דרב״מ או לא * תשו׳ דכר זה לא נמצא מפירש כדכרי הפוסקים
א׳ ואתרונים ואולי איפ״ל ליח כיה ררכ״מ משום רקי״ל המוכר מפני זה
אם נמנע ילא עלה הרי המכר כטל משים דהיי כמוכר על תנאי וקי'ל
דהמיכר ע״ת אין כי דין בן המצר כמ״ש סי׳ קע״ז אלא שצ״ל דאחר שיגיעו
למתיז תפצם ייתיישכי שם ילא נשאר מינע כא כעצ המצד יציקח המקת מיד
הלוקת כרין המוכר ע״ת האמור כרכיי הפוסקים ומזה נתגצגל הרכר לבא
לרינח דמוכר קרקע כתורת הטכה אי אית כיה רינא דכ״מ והרכ גינת ורדים
ת׳ימ כלל ו׳ סי׳ ת׳ העלה להלכה דהוי כמוכר ע״ת ולית ביה רדכ״מ י
והרב מהר״י עייאש כמנהגים ס״ח כתכ דנוהגין מימות הראשונים לדון מיד
דין המצרנית ולא שנמתין ער שיתליט המכר ללוקת ידלא כהרכ גינת ורדים
ע״ה יהיים תזרי לדין כס׳ הרב גינת ורדים ואין דנין דינא דכ״מ עד
שיחליט המכר ללוקח כדין מוכר על תנאי עכ״ד הרב הנ״ל ש׳ ט״ו י שיב
ש׳ י א שכתכ דכדין העולה לא״י
אחז״ר״־נגה עלינו אור ס תשו׳
7
/׳
לית כיה דרכ״מ מטעמא אחרינא דל״ד ז״ל אפי׳ יגיע למחוז תפצו ליכא
דרכי מ עיש J
יב בדין ראובן שקנה איזה דבר משמעון והגביהה והניתס והלך להביא
כתפים מהשוק ונשתהה ונעדר וכיני כיני נגנב אותו דבר •
אם שמעון הוי ש״ש וחייכ כגנו״א א״ד לא הוו אלא ש״ח ואינו חייכ כ״א
בפשיעה א״ד אפי׳ ש״ח לא הוי י פליגי מה ׳הרב מהר״י עייאש עם הרב
מהרי״ן י שהריי׳ע סובר בפשיטות דאפי׳ ש״ח לא הוי בין שקנה המטלטלין
בהגבהה בין כשכירות מקום י והרכ מהרי״ן סוכר דפשוט דהוי ש״ח וחייב
בפשיעה כיון שהניתס כבית המוכר ממש ואפשר דהוי ש״ש מהראיות
שכתבתי כמו האומנין דשומרי שכר הן וטעמא משוס הנאה דקת שכיק
כ״ע ואומר ליה לדיריה הוי ש״ש והא התם דלא יהיב שכר שמירה אלא שכר
פעולה ואפי׳ הכי הוי ש״ש כ״ש הכא דודאי מרוית עמו דזכין ולא זכין תגרא
איקרי וראי בההיא הנאה היי ש״ש עכ״ד הרכ הנז׳ ש׳ ל״ה עש״ב:
יג בדין שטר הטבה ובתוך זמן ההטבה נמכר קרקע אחר סמוך לקרקע
ההטבה מי הוא שנקרא בן המצר אם המוכר קרקע ההטבה
או
עגיגים
מורה
צדק
.יט
אי הליקת י כתב הרב מהרי״ן ז״ל דל״ ר למוכר שדהו לפייית אי בזמן
היוכל יהתס ממילא הדיא דכמשלם שנייא תפוק ארעא וכו׳ וכמשכונה
נמי משום דזוזי הוא דאית ליה גכיה עיש סי׳ קע״ה אכל הכא מ׳ יימר
דהדיא ותנאה כעלמא הוא דאית ליה עליה אכל כתוך זמן מכי׳ גמורה
היא ולי׳ ל למוכר שום זכות כגווה כלל כל ימי מכירתה ואינו זוכה אלא לאתי
זמן עם הכאת הרמים י ומה שכיתכין כשער ההעכה מעכשיו כי היכי דיחוצ
הקנין אכל האמת הוא רמכי׳ גמו׳ היא י תדע שכן הוא רהא לוקת אוכל
פידית ולכסוף גוכה מעותיו ואמאי אוכל פירות הא אגר נער נינהו ול׳יד
למשכנתא דההם ההרןר הוא משום ככייתא אבל הבא שום גירעון כסף ליכא
אייו מכי׳ גמו׳ היא ותנאה כעלמא הוא דאית ליה גכיה ולוקח הוי מצרן
ולא מוכר וכשיגיע זמן ההעכה נמי ותחזור למוכר אין לו ישות להלקו
מקרקע זה כיון שכשעח המכר לא היה מצ־ן המוכמ כמ״ש כתשו׳ הקודמת
״
v
ו
ו
יי
1
עכ ד הרכ הנ ל ש ע ל :
יד בדין מי שכגנכו לו כליו וירע שפ׳ הוא שגנכם וכרח מחוץ לעיר
למדינה פ׳ ושלח ראובן להכירו שכ:גיר הגנכ להוציא הגניכה מיד
הגנב ואחייך הוסיף לשלוח עור לוי לשם ופשר עמו ככל מה שיתפוס מהגככ
יקח שלישו לעצמו וכן היה הלך לוי ומצא שככר הוציא שמעון מהגנב
הגניבה ואפ״ה לקחם לוי משמעון והכיאם כידו ועמדו למשפע אם יהח
שליש כמו שהתנה א״ר כיון שלא הועיל כלום לא יקח׳ השיב הרב הנ׳ל
דהא רמיא למי שפוסק עם אריסו להשקות השרה ובא הנהר והשקה אותה
דנועל כמו שפסק שהאריס כשותף ואינו כפועל עיש י וה׳ינ דכיתה כיון
שהתנה עמו לשליש הו״ל כשותס ואע״ג רהאי ידע והאי ידע פסירא רפועל
האי שותף הוי ונועל כמו שהתנה עמו ורוק עב״ ד ז״ל ש׳ מ״ה :
טו בדין שער ההעכה ומת המוכר תוך הזמן וכשהגיע הזמן עמדו
היורשים וסלקו ללוקח אס הבכור נועל פ״ש כסרח העודף
על דמי הפריון אי הוי ראוי או מוחזק י הרב הני׳ל הסיק דהוי מוחזק
ונועל פ״ש כסרח וכו׳ י וכן הדין לענין סילוק האשה ופדו היורשים הקרקע
׳של ההעכה שסלקה ידה מעליו ותוכעת האלמנה כסרח העודף על פדיון
הקרקע באומרה שלא סלקה ירה רק מהמנה שקבל מחלוקת הרין עמה
דהוי ראוי רזה הוי כממשכן שדהו דאע״ג שסלקה ידה לבעל המשכונה
מ״מ לא סלקה ידה רק כנגר מעותיו וגובה האשה מה ששוה הקרקע
יותר על דמי המשכונה עכ״ד ש׳ מ״ת !
טז בעגין ההיא דסי׳ ר״ת וסי׳ ר״ע וכסי׳ ר״ס תירוץ לב׳ הסעיפים
הסמוכים זל״ז עיין תי׳ הסמי׳ע ותי׳ השייך והם שני תי׳ של
הכ״מ כפכ׳יב דמכירה ותי׳ הראשי] הוא לסמ״ע יתי׳ הב׳ לש״ך י ולדעתי
ברור
מורה
צדק
ענעיס
ברור דתיתי בעינן אן בקיום המקח מצוי ויצא השער וההיא דקי׳ ר״ח דסגי
במצוי אף דלא יצא השער מיידי כקטן של חיוב דמתחייכ אדם כדשבל׳יע
כדאי׳ בקי׳ ס׳ וכ״מ את״כ בפרו״ ד בקי׳ ר״ח מ״ל ונתקיים בקנין דקאמר
ר״ל באופן המועיל לקנות ע״י דשכל״ע דהיינו שמחייכ עצמו דאע״ג דאין
אדם מקנה דשבל״ע אדם יכול לתייב עצמו כדשכ״ל ״ גם י״ל דמ״ש דאין
לו .למוכי* היינו פירות גמורים אבל יש לו פי ות המתוקרים תיקון שחל
עליהם קנין אלא שאקור לפקוק עליהם כמ״ש כיו״ד קי׳ קע״ה דאל״ך ק
הא פוקק עד שלא יצא השער אין קנין תל עליו וכו׳ עכיל הפרישת • היי
שלך לפניך דתרתי בעינן יצא השער ומצוי ומ׳״מ נ״ל ברוד דלא כעינן יצא
השער אלא כדכר שיש לו שער אכל מטלטלין דלעולם אין להם שער היכא
דמצויין בשוק לקנות וקנו מידו המקח קייס דלא שייך יצא השער כיוןדלעולם
אין קכע לשער שלהם |ומה שהשיג הש״ך על הקמ״ע כמ״ש וכ״ד המ״מ
דלא מצא כמ״מ נ״ל דט״ק וצ״ל הכ״מ שכן הוא כפכ״כ דמכי׳ עכ״ד הרכ
מסרי״ן ז״ל ש׳ ע״ב עש״ב ור״ע וז״ל אבל ק׳ ממ״ש הרמכי:ם פכ״ד דין י״ג
האומר לחכירו קרקע ודקלים אני מוכר אפי׳ לא היו דקלים וכו׳ ופקקו
מק קי׳ ריייו ועיין מ״ש כ״מ ע״ז • והשתא ק״ל ממ״נ כמאי עקיקינן אי
כשאינם מצוים הדקלים לקנוס כ׳ יכולים לחזור כמ״ש סי׳ ר״ט ואי כמצוי
ולא יצא השער נמי דינא הכי ואי כיצא השער שניהם אינן יכולים לחזור ואי
כמצוי ולא יצת השער כרכר שאין לו שער נמי דינא הכי י ונ״ל דהתס כדקלים
היינו כמקנה לו דכר סתם ולא ייתר לו דכר דלא אמ״ל דקלים אלו אכל
במה שאירש מאבא ושדה זו היינו כמייתד דכי פלוני אבל כסתם שדה
לכשאקתנה תהא קנויה לך לכשיקחנה קנויה וזה נ״ל פשוט י ולפ״ז ההיא
רהפוסק על שער שכשוק דסי׳ ר״ט לא כעינן מצוי כלל אלא יצא השער משום
רבית דדביע עליה וההיא דסי׳ ר״ת אפי׳ אינו מצוי כלל נקנה מכח הקנין
כיון דהוי סתם ולא ייתר לו פירות אלא דלא שייך אכל מה אעשה דהרכ
כ״מ ימאן זה עכ״ד כש׳ הנ״ל:
ין ב ד י ן נושא ונותן הנ״ל משם הרכ מהר״י נאיים ז״ל כינותי כספרים
אתז״ר וראיתי שהרכ מהר״ר שלמה צרוי ז״ל כספר תוט המשולש
ת״ד ש׳ י״א כאה לו שאלה ע״ז על דכרי מהי״י קארו ז״ל הכ״י שכתכ על
סטור שנ״ל שככלל דברי הרמכ״ם דכרי הי״מ ושקיל וטרי כזה ומסיק כדכרי
הכ״י שככלל רכדי הרמכ״ם דכרי הי״מ וז״ל ומי כמוהו מורה לירד לעומק
דכרי הרמכ״ם רל שלא נ" ל חידוש כרכרי היש מפרשים על דכרי הרמכ״ם
ז״ל ושככלל דבריו דבריהם משא״ך דעח הטור ז״ל עכ״ד ״ וזה סיוע למ*ש
לעיל וכן עיקר י וכ״פ הרב שייך סי׳ רכ״ז ס״ק ט׳יו ״ עוד מ״ך שם ה" ל
כלל העולה משנלע״ד שדין זה דנושא ונותן כאמונה אין כו אונאה ולא
י
7
מקח
מורה
ענינים
צדק
ב
מתח טעית לא למוכר ולא ללוקח ואם נמצא שקרן בדבריו המוכי חייב
להחזיר ללוקח מה ששיקר בו אפי׳ קנה אותם בזול בייתי* לא יתן אלא מה
שנתן המוכי־ ולא כפי מה ששם אותם לעצמו ואין לו בית מנוס לומר
שיחבטל המכר שדין זה יצא משאר המוכרים וקונים לכל דבר ״ ודוקא ביטול
מקח רדמים ושומא אבל ביטול מקח דמדה ומשקל ומום יש בהם וכך
מצאתי כתוכ כשם ה-שיך זיל עכ״ד היכ מהרש״ץ ז״ל הנ״ל י אמר דוד הוא
הקטן הרי לך שהרכ מהדש"ץ פשיטא ליה דאין חילוק כין אונאה לכיטול
מקח ואי׳ כ ספיקו של הרכ שייך ס׳יק ט״ו כזה ככר כפשט מהרכ הנ״ל וכן f
עיקר שהכיא ראיות כדורות ע״ז ע״ש כספי־ו הני׳ל ודוק :
יה שייך לת״מ סי׳ פ״כ כדין תוב זה רכית הוא וכוי ראיתי להרכ מהר׳יש
צרור כספר חוט המשולש ת״ר ש׳ י״כ וז״ל כמצא פסקן של
דכיים שהמוציא שטר מקויים על חכירו והלה טוען שלקח ממנו רכית
ורוצה לנכות הרכית ממה שכתוכ כשטר אם המלוה אומר שבהחר נטל כאמן
בלא שבועה קלה ותמורה לדעת המאייש והרשכ״א והרמ״ה והטור והרמכ״ם
ומהרי״ק ז״ל שפסק בספרו הקצר כסברתם ואם הוא עומד וצוח איני יודע
שום דבר אני שטר מקוייס בידי ושקר הוא טוען יגבה השטר ואת״ך יחזור
ויטעון עליו אס יודה יתזיר ואם כופר ישכע היסת ונפטר עכ״ד הי־ב הנ״ל י
והסמ״ע והש״ך כת״מ כתכו דהעיקר הוא ראם קורס הפירעון טען הלוה
חוכ זה רכית הדין הוא כך ראי השיב התוכע להד״מ יטול כלא שכועה
ואחר שישלם יתבענו אס יודה יתזיר ואם יכפור ישבע היסת ואם השיכ
הנתכע בהתר לקתתי אזי לא יטול עד שישכע בנקי׳ ח ״ ואס אחי שנפרע
טען שנטל ממנו רכית אס טען הנתבע שהוא המלוה להד״מ ישכע היסת
ויפטר ואם טען כהתר לקתתי א״ץ שבועה זהו חורף דכריהס ־ הנך מאה
דהסמ״ע והשייך כתבו הפך דברי הרב מהרש' ץ זיל ודבריהם עיקר כדמוכת
מדברי מור״ם כיו" ד סי׳ קס׳יט וכן אנו דנין הלכה למעשה ועיקר נ״ל :
יס שייך לדין אם מת המתעסק תוך זמן שקכעו להם המתעסק וכעל ־
העסק ע ר שילך המחעסק למצייס ויחזור לגיכ״ה מ״ך להיכ
הנ״ל שם ש׳ י״ט שמסיק ואזיל דהוי מקרי תוך הזמן ונפרעין יורשי המלוה
מיורשי הלוה בל״ש ואע״ג דלא נקבע בשטר זמן קכוע חדש או שנה מאתר
שכתוב כו שילך ויחזור הוי כזמן קכוע וכמו שנראה מדברי הרמב׳ים וזי׳ל
הנותן מעוח לחכימ לילך למדהי׳י לסחורה וכו׳ אינו יכול לחזור וכו׳ ער
שילך למקום שהחנו ,ויחזור וכו׳ שזה כמו שקבעו זמן הוא וכ״כ הטור סי׳
קכ״ט א־יכ כנ״ד אע״ג שלא קכעו חדשים ושנים ה״ז כמו שקבעו עכ״ד הרב
הנ״ל ־ מזה ראיה גמורה למה שפסקתי כדין שמכר קדהע אס איתדר ליח
כמדה״י שפסקתי דהוי כקכע זמן וכמ״ש הרב הנ״ל:
שייך
»
מודד,
צדק
ענינימ
כ ש י ו ך לדין קנאה גזלן מנגזל דאמרי׳ שתעמוד כיד הלוקח כי היכי
דליקוםיכהימנוחיה מ״ך צהי-ב הנ״ל ש׳ כ״כ וז״ל ודין זה של גזלן
שהזר וקנאה מהנגזל ראמרי׳ שתעמוד כיד הלוקח אע׳/י דלא איתמר בגמ׳
כי׳א בקרקע ה״ה כמטלטלין נמי דינא הכי דלא מצינן הפרש כין גזל קרקע
לגול מטלטלין רק'לענין ייאוש דכמעלעלין אס נחייאשו הבעלים מהס נקנו
לגזלן וא״׳ן להחזיר אלא רמים משאיכ כקרקע יאפי׳ נתייאשו הבעלים לעולם
בתזקת כעליה ^נומדת וכן ג״כ כמעלעלין אס נשתנית המילה שינוי שאינו
%תוזר נקנית לגזלן משיר כ כקרקע אמנם אם הגזילה עומדת כמות שהיא ולא
נתייאשו הכעלי׳ ממנה כין קרקע כין מעלעלין דינם שוה ולכן אם ראוכן שצת
.ידו כפקרון שמעון ומכרו ללוי ושוב כא שמעון וערער על המכי׳ זו
ורצה לכעלה וחזר ומכרה _ לראובן שהדין הוא שהמכר קייס כיד לוי מהט
הנ״ל עכ״ד הרב הנ״ל עש״כ ״ אמ״ה דברי הרב הג״ל מכואריס כדכיי
מור״ם בהגהותיו ח״מ סי׳ ד״ט ס״ה ע״ש ודוק :
כא בדין שפסק מרן בקצי* סי׳ קע״ה ס׳״א שנים שמכרו שדה בשותפות
וכו׳ הדין עמו כיון שהוא שותף בו ע״כ מסתפקא לי אי דוקא
כרוצה לשכור ועדין לא שכי־ א״ד אפי׳ שכר מצי מסלק ליה מחמת שהוא
שוחף ועדיף ״ וכמצרן עס השוכר רסני׳ע שפסק ראם כא המצרן להוציאה
מידו אין שומעין לו גם כזה מספקא לי אי דוקא כשככר שכר הוא דל״מ
מסלק ליה המצרן אכל כרוצה להשכיר ושניהם באים לפנינו יהכינן ליה למצרן
ירד ליש והביאני לידי ס׳ זה דדין המצרן סנ״ט נקעיה מרן כשככר שכר
ודין שוחף רס׳ ס״א נקטיה כרוצה להשכיר ותיפשוט מיהא חרא דמצין לדעת
מרן אפי׳ עדין לא שכר שאין המצרן מעככ דאי מעככ אמאי כשותף דמיירי
ברוצה להשכיר נקטה מטעם שותף הא אפי מצרך נמי דינא הכי ואמאי
הוצרך לטעם שותף י אלא ודאי שותף הוא דמעככ אבל מצרן ל״מ מעכב אכל
כשותף אכתי איכא ספיקא דנימא כעי תרתי טעם שותף ועוד כה שלא
י היה קשר השכירות ולא מעדיפנן ליה כתיתי או נימא דמצרן אף אי לא שכר
ושותף אפי׳ שכר י ומסתכרא לי כיון דמצרן דעת הרא״ש והרשכ״א ודעימייהו
ס״ל דשומעין למצרן והרמכ״ם ודעימיה ס״ל דאין שומעין ״ וכשותף לא
גילה דעתו הרמכים אמאי מפשינן פלוגתא אתריתי כינייהו והגם דכמצרן
כמי אם לא שכר ככר מצינן למימר הכי מ״מ כיון דמדכרי מין מוכח דלא
שנא הכי נקטינן אבל בהא נימא הכו דלא להוסיף עלה * וכאלג זאייר יש
להם מנהגים מקובלים מזה הלא הם כתובים במנהגי הרב כיהוד״ה ואין
משם ראיה עכ״ר היכ הנ״ל :
כב בדין ההיא דפסק מור״ם סי׳ קע״א ס״ת וז״ל לא חלקו השותפים ׳
וכו׳ יכול לומר בסלקי וכו׳ ״ זה ימים .ושנים עמדתי על דברי
מור״•
,
,
;
מורה
עדנים
בא
צדק
מור״ס הללו שראיתי שהם הפך ד׳ הישכ״ם סי׳ קל״ט במבואי אצלי באידך בגליון
ש״ע שלי יכעת נזדמן לידי לשעה ס׳ ז י ע יעקב יראיתי שהרגיש גם הוא במה
שהרגשתי אני ההדייט יהיצי־ך לחלק כין תשי׳ הישכ״ש הנ״ל לתשי׳ הרשכ״א
שהיא מקור דכרי מור״ ס הנ״ל יז״ל דלא מיידי הרשב״א אלא כאיפן שכ׳ יכילים
להשתמש אי ככת אחת אי לשעות ואפי׳ זה נשתמש ככולו או לימים ידועים
מצי אמר אלי כאת אתה אני הייתי משתמש כתלקי י יי ל י את׳יך תפשתי
לתשי׳ הישכ״א ה״ה כתיבה בס׳ ת״א סי׳ קמ״א יהאייך כדבר אלא שסיים
דבל שלא תלקי כשלי היא משתמש יאלי יצה תכירי היה משתמש כי ע״ש י
נראה פשיט כמי שכחכני כדבר שיכילים שניהס להשתמש אי כב״א אי
לשעית אי לימים כגין מרחץ מטעמא שכאיחה שעה שנכנס למיחץ יכיל
שותפו ליכנס עמו ובכית הכר נמי כשאחד גומר מלאכתי יכיל הכ׳ לעשית
ג״כ מלאכתו אכל כבית ותצר שהם דייה תמידית וא״א לדור כב״א שהרי
אנו רואין שא׳ מהם מילה כל התצר והכית איך יזכה מן ההפקי בדכר
שאינו הפקר ועכ״ז פשטן של דכריס כתשו׳ הישב״א מוכיתין דצא שנא כית
יל״ש מיתץ דהא מקו׳ ישיכ׳ א׳ ככית הכנסת כשזה יושכ זה עומר כחוץ י שוב
מצאתי להרכ כית דיר חלק תו״מ סי׳ ני׳ה וז״ל דלא אמר הרשכ״א שאינו
חייב להעלות שכי אלא ברבר שיכולין להשתמש ב' כאי כגון תלל תצר המשותף
בין שיש כה דין חליקה כין שאין בה שזה משים בי כליו או חבילתו לשעה
וכשמסתלק זה משתמש כי הב׳ וכן מקים כהי־׳כ זה יישב לשעה ו־כשמסתלק
יושב בו הב׳ קדם זה ישב בו היוס יקדים הב׳ למחר וישב בו בכי הא אמר
הישכ״א שאינו חייכ משוס דאיכא טעמא רבה דכשלו הוא משחמש שהרי
היה יכול הכ׳ לכוא להשתמש שם לעתות שהמקום פנוי א״כ למה יחן לו
שכר רמאי הנאה הו״ל לזה כרי ליתן שכר אבל בכית או כתנות שא״א לכ׳
י להשחמש כא׳ שאלו ראוכן רוצה להשתמש כו צריך שמעון להסתלק שנה כנגד
שנה כמ״ש הימכ״ם ז״ל והיה צריך לשכור לו כמעות מקום אח ועתה
שנשתמש כל אותם השנים הרוית כל מה שהיה צריך ליתן כמקום אחר צריך
להבלות שכר או להשתמש כנגדן י ודייק לה הדכ מלשון הרשכ״א ז״ ל שכתכ
ואלו רצה תכירו היה משתמש כו דמשמע שאין שמוש א׳ מונע שמיש הכ׳
יע״ש שהאריך והכיא ראיה ממקום אתר ונתה דעתי שכיונתי לדעת קרוש
ואלו ראה תשו׳ הרשכ״ש שהבאתי לעיל לא היה מסתפק כחלוקה והיה מתליט
הדבר כבירור כלי שום טעם אתר מ״מ אני אומר שאם כונת הרשכ״א כמו
שתלק הרב כי״ד הרי טוב ואס לאו שלא נתכוון לכך אע פ שהוא נגד השכל
והסברא הרי מצאנו להי־שכ״ש הפך זה ובתראה הוא לגבי הישכ״א נקטינן
כיתיה וחזינן למדן בקצר שהשמיטה ולא פסקה אלמא דלא ס״ ל עכ״ל ש׳
י״ז * ועיין מ״ש כמ״א הידוע ל י :
בדין
$
1
,
״
י
/׳
מורה
י
צחיצן
עניניס
1
ן
1
יי׳׳/
כג בדין הפאטוריס העלה הרב מהרים כן חביב הובאה תשו בגינת i
ורדים ת׳ ת״מ סימן א׳ שאין הפאטוייס תייבין לישב ולשמוד |
כלילה ואדעתא דהכי משתלתים להם הסתירות להניתם כמקים המשתמר I
כמכהג המקום והו״ל כאלו התכה וגס הרכ גנו ׳ ר הסכים לטעם זה כשם י
כמה מהאחרוכים ז׳׳ל והס ז״ל לא אמיו י1א כסתורות עצמם או המשתלתים
או המתלכשיס תתתס הם שכגככי דלא מקרי ש״ש יפעידים הפאטיייס מגכיכ
ואכידה אכל אי מכמ סך מה מהסחורות וגכי המעית יבאו ליד הפאטור:
והרי הוא יכול להשתמש כהס קמו ליה כרשותיה ואעפ״י שלא נשתמש כהם
חייכ כאתריותם אפי׳ יגככו כליסטים מזויין ואיכו נפער מאתריותם רק עד
שילכישם סחורות אתרות ועכ״ז טוכ לפשר כיכיהם עכ״ר הרכ הכי׳ ל ש׳ כ״ ה !
כד בדין ראוכן שכשא לאה והככיסה לו קרקע ככדונייתה שוה ר׳ ואחייך
לוה משמעון מכה כשער ואתריו לוה מלוי מכה ומשכן כידו
קרקע של האשה הכ״ל כסילוק המועיל מיד האשה ומת ראוכן והניח
אחריי הקרקע הכז׳ ימטלטלין שיה מכה יקרכי למשפט מה יהיה משפטם
ומעשיהס חשו׳ וכו׳ * כמצא לפ״ז שחולקין שמעון ולוי המטלטלין וחוזר ליי
וגוכה חשלוס חוכו מקרקע שגכתה האשה מאחיי שסילקה עצמה ממנו
וחוזר שמעון וטויף ממנו וחוזר לוי וגוכה מן האשה השלים חיכי וחוזרים
חלילה ע ד שיעשו פשרה כיניהס כמבואר סימן קי״ח וכ״ז שהקרקע מספיק
לפירעון כתובת האשה אכל אם אינו מספיק היא חולקת עמהס כמטלטלין
כשוה וכו׳ וחוזר לוי וגוכה ממכה מאחר שסילקה וחוןרים חלילה והוא דלא
כתכ לה מטא״מ אכל אס כתכ לה כמו שכוהגיןבהלה ארצות היא קידמת
לפירעון כחו׳ כמושלס והכשאר חרלקין אותו שמעון ולוי ותוזר לוי וכו
וחוזרין חלילה וכו׳ ואם גכתה האשה קרקע ומטלט׳ וכשבא לוי לגכות
מהקרקע מכת הסילוק עמדה האשה והגכית לו המטלטלין כי היא רוצה
כקרקע יותר ועמר לכגדה שמעון ואמ״ל איני רוצה שתגכה ללוי המטלטלין
כרי ־שתאבד זכותי מהתלילה והיא גם היא אמרה מה לי ולך כיון שפרעתי
לב״ת י וראיתי להרב סמ״ע סי׳ קי״ח כדין אם שתקת וכו׳ דמצי למימר
ליה לכי חהדר דהא אין לך הכאה וריוח בחזרתך ומ״ל שתמסי־הו ליד לוקח ב׳
או לי וכ״מ שאין לו ריוח בחזיתו ל״א אי שתקת וכו׳ עכ״ל סמ׳׳ע • מהכא
משמע דל מ למימר אי שתקת מטעם דא״ל אידך לכי תהדר הא אי בעי
מיהדר לא מצי האין־ למימר ליה אמאי תיהדר ותאכד זכותי אע״ג דאית ליס
פסידאללוקחא׳ דאי לא מיה דר ללוקח ב׳ הרי חוזרים חלילה וכוטל גם
הוא הלקו והשתא דמהדר מפסיד הכל י הא כמי דכוהה כיון דהאשה רוצה
לסלק ללוי מעל הקרקע ואדרכא כיחא לה כקרקע משום שבא׳ ופורעת
משלה ללוי ומפסדת הכל מאין הרגלים לומר דלא מצי למעבד הכי וזה
,
,
,
1
,
/׳
פשוט
מורה
עניינים
צדק
צב
פשינו לאפיקי ממאן יפליג עכ״ד היב הנ״ל ש׳ כ׳׳ו:
i
כה בדין •נושא ונותן,כאמונה דאין לו דין אונאה כתב הטורוז׳יל ופירש
הי־מכ״ם שא״ל תפץ זה ככו״כ לקחתיו וכו׳ ויש מפישיס אפילו
•!
§ לא א״ל ככך וכך לקתתיו אלא א״ל תן לי הפץ זה כמו שקנית אותו ואני
\ 1מאמינך וכתכ ע״ז מרן ככ״י וז״ל ומ״ש רכינו ויש מפרשים יכו׳ משמע
Jלרביכו שהוא פי׳ מחורש ולי נראה דככלל דכרי הרמכ״ם הוא ע״כ׳ והאחרונים
} השיגיהי כזה י להכ׳׳י הכ״ח יהסמ״ע כ ל פי״ד ימה!־י״ע יכנה״ג כולם כא׳
כתבו דחידוש גדיל כין הרמכ״ם יהמפישים דלהדמכ״ס כעינן שיזכיר הקרן
\ קודם גמר הקנין ואז הוי נושא ונותן כאמונה אבל אם לא הזכיר הקרן
\ קודם גמר הקנין אלא שסמך על אמינתי יאחר שנגמר המקח כא׳ מדרכי
\ הקנייה אז הזכיי לו סכום הקנין לא תשיכ נישא יכי׳ משים דדמי לאסמכתא
\ ימצי למימר סכור היגתי שלא נתאניתי אכל עכשיו שנתאניתי איני רוצה
Lלקנות יהיי כמי מדד עד שלא פסק רלא קנה אכל המפישיס סיכרים כיין
]• דהאמינו במה קנה וכ״ה האמת שקנה ככך עדיף ממדד אעפ״י שלא פסק
־ יי דלא היזכר שימא כלל יתשיכ נישא יכי׳ ״ ומעתה קב דיכא לס׳ הרמב״ם
\ דקי״ל כותיה ומרן גם הוא העתיק לשוני כעינן שיזכיר סכים המקח קידם
.'Jהקגין האל״ה מצי אמר אדעתא רהכי לא לקתתי וכי היכי רלגכי ליקת אמרי׳
Iכן לגבי מוכר נמי היכא דלא ירע הקרן מצי למימי־ מה שמכרתי כריות•
\י ההוא הוא מפני שלא ידעתי קרן כמה הוא וסוכר הייתי שקרני תי־ום למעלה
|' אכל עכשיו שנתכרר שהקרן מועט איני רוצה כריות שהוא מועט ולא יהכיכן
} ליה דין נושא וכו׳ ויש לו אונאה שהרי הלוקח והמוכר שוים כדין זה כמו
שהסכימו האחרונים עכ־׳ד הרכ ז״ל ש׳ כ״ז עש״כ • אמד דוד היא הקטן
$הגם שהאחרונים סוכרים דחירוש גדול כין הרמכ״ם והמפרשים אחר שמרן
iהכ״י ג״ד ככ״י שאין ביניהם שוס חידוש הכי נקטינן דהרמכ״ם זי׳ל מודח
להמפרשים י ומעתה הפסק של הרכ מהרי״נ הנ״ל אינו הלכה לדידן י ועיין
לעיל מ״ש כעכין זה משם הרכ מהר״ש צרור וכן עיקר :
:
י
i
רפואה לחולי הסערה מהמחבר הנ״ל
י ק ח תמן דלכתירא ג׳נמייא ותמכאיין די סוכר קנדיל וכאס רזית דנווא די
רכיעית ויקח זנין^דספ׳רזל ויעמלהום פ׳למא חתא יתלקו נפ׳ע
•J
4י' דייאלהום ולמא יכון שיעור די רכיעית 'ולמא יכו! סכ׳ון וירק האד למינים
ויכ׳לעהום וילחסלו או ישרכו צכאת ועשייא :
.%
עט סופר ע״פ מראכש
נוסח הגט
\
הוא כתוכ י״כ שעין אין לפחות מהן ולא להישיף עליהם:
1 ,
כ י ב י ת י נשכת כו״ך ימים לחו׳ פ שנת כו״ך לכיע למגין שאנו מנק כי 'i
כאן כמתא מראכש רעל נהי תאנסיפת מותכת אנא פכ״פ העומר
בכאן כמתא מיאכש הנזכית וכל שום אחין וחניכא ראית לי ולאכהתי ולאתרי
צכיתי כרעות נפשי כדלא אניסנא ושכקית ופערית ותיוכית יתיכי ליכי
אכת פכ״פ העומדת היום ככאן כמתא מרחכש הנזכרת וכל שוס אחרן
ותניכא דאית ליכי ולאכהתיכי ולאתריכי דהוית אנתתי מן קרמת דנא
וכדו פערית ושכקית ותיוכית יתיכי ליכי די תיהוייין ישאה ושלעאה כנפשיכי
למהך להתנסכא לכל גכר די חיצכייין ואנש לא ימחא כידיכי מן שמי מן יומא
דנן ולעלם והרי את מותרת לכל ארס ורן די יהוי ליכי מינאי ספר תרוכין
ואג ת שכוקין וגע פעורין כדת משה וישראל :
,
<:
ר
פכ״פ עד
פב״פ עד
נוסח שליחות הגט
בפנינו אהי׳כ ככו״ך כש׳ כו״ך לת׳ פ׳ שנת כו״ך לב״ע למנין שאנו מונין
כו כאן כמתא מראכש רעל נהר פ׳ מותבה מסר פב״פ לפכ״פ גט
כריתות,להוליכו לאשתו פכ״פ ומינה אותו כחריקיה להיות שלית ליתנו לה
ככל מקום שימצאנה וכך אמי לפנינו פכ״פ אני ממנה לפכ׳יפ שלית כתריקי
ליתן גט זה כיד אשתי פכי׳ פ ככל מקום שימנאנה ותהיה ידו כידי ופיו
כפי ודבורו כרכורי ועשייתו כעשייתי ונתינתו כנתינתי ונותן אני לו רשות
לעשות שליח אחר כחריקיה ושליח עושה שליח ושליח אחר שליח עד מאה
שלוחים אפי כלא אונס עד שיגיע גט זה לידה ותכף שיגיע גט זה לידה מידי
'או מיד שלוחו או מיד שלית שלותו עד מאה שלוחים תהיה מגורשת כי
ממני ומותרת לכל אדם והשליחוח שעשה הבעל לשליח פכ״פ היה כקש״ם
ובחיה והגט שנתמנה עליו שליח חיה נכחכ ונחתם בכו״ ך כש׳ כו״ך לירח
•פ׳ שנת כו׳יך לכ׳יע למנין שאנו מונים כו בכאן במתא מראכש רעל נהר
תאנסיפת מותבה והעדים החו׳ בו תם פכ״פ עד ופכי׳פ עד וקנינו בקש״ס
וכח׳׳ה מיד הבעל פכ״פ שכטל כל המו׳ ומו׳ דמו׳ ומו׳ דנפקי מגי מוי ער
סוף כל המו׳ ופסול עדיהן עליהן וכל הדברים הגורמים בקיומיהו לכשיתקיימי
בבד״ץ מעכשיו הם בטלים ומבוטלים והודה בפנינו הבעל שלא מסר שום
מודעה כשבועה על הגט ועל השליחות ושלא ימסור ומחשש שמא מסר שום
מודעה על הגט כשכיעה התרנו לו כל שכועה כראוי וגם כפנינו קע״ע
,
הבעל
עמ סופר
צג
הבעל שלא יבטל הגט ולא השליחות ולא יוציא לעז על הגט וגט זה
שנתמכה עליו פ׳ שליח שיטה שלישית מתתלת במלה פ׳ ומסיימת במלה
פ׳ שיטה ו׳ מחחלת במלה פ׳ ומסיימת במלה פ׳ ושיטה ט׳ מתתלת במלה
פ' ומסיימת כמלה פ ונקוד מאחורי הגט על מלה פ׳ כמין סגול ועל מלה
פ׳ כמין פתת ועל מלה פ׳ כמין זרקא ומה שראינו ונעשה לפנינו לרת׳יפ
בזמן פ׳ והשוו״ק י
,
נוסח שליח קכלה
בפניני אה״ב ככו״ך כש׳ כו״ך לירה פ ש׳ פ׳ למניינא די־גילנא לממני
ביה בכאן כמתא פ׳ רעל נהר פ׳ מותכה איך כאת לפניני האשה
פב״פ העומדת היום במתא פ׳ וקנינו מידה בקש״מ ובתיה ומינתה בפנינו
לפכ״פ להיות שלית לקכל גטה מיד כעלה פב׳׳פ ובפנינו אמרה האשה פ׳
לשלוחה פ התקכלי גיטי מיד פב״פ כעלי וחהיה ידך כידי ופיך כפי ודיבורך
בדיבורי וקכלתך כקכלתי ותזכי לי כו ויהיה לך רשו״ג לעשות לך שליח
ושלית אתר שלית עד מאה שלותים כדי שנהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל
ארם ומה שראינו ונעשה לפנינו ל־־ת״פ כזמן הני׳ל וקיים :
,
;
נוסח שטר שכירות
הן״ן $כקש״מ וכת ׳ה פב״פ והוה״ג שהשכיר לפכ״פ כית או מקום פ׳ או
חנות פ׳ שבמקום פ׳ לצר ימין או וכו׳ והיא כמקום פ' שככל צד
או מזרח או מערב ובו׳ ל היוצא ממקום פ׳ בסך כו״ך בחוי׳ח ע״ס חו׳ פ׳
בסך הנז׳ ומו״מ זכה פב״פ כשכי׳ הנז׳ כ״ז הנז׳ ולא יוציאנו ממקום שיהיה
בית או חמת כ״ז הכז וקבע״ע אתי־יוח כעו״ט על השכי הטי שעליו
לסלקו וכו׳ הכל מותזק על המשכיר הנז׳ בכל תסב״ד וככת״ח והכל דלא
כאס׳ וכו׳ אלא כתי׳ חז״ל ונ״ה בקש״מ וכח״ה מיד המשכיר הנז׳ ע״כ הנז׳
כזמן פ׳ והשוו״ק :
,
,
שטר מקח וממכר
yn״ yכקש״מ וכת׳׳ה פכ״פ והוה״ג שמכר דכר פ׳ לפכ״פ כסך כו״ך ואפי׳
ירויח הקונה הנז׳ כרכר ההוא סך מה אין למוכר לחזור עליו
כשחז״ך וכן להפך ח״ו אין לקונה לחזור עליו כשוח״ך על המוכר הנז׳
הכל מוחזק על הקונה ועל המוכר ככל תסכ״ד וככת׳יח וכתחז״ל ונ ה כקש״ם
וכח״ה מיד המוכר הנז' והקונה הנז׳ ע״כ הנז׳ כזמן פ׳ והשוו״ק:
,/
בפגען
שורת הדין
אה״כ נשכע פכ״פ שכו׳ ס״ת כנק״חוקאלאלאה ימחיה אמא פהאד
•f
עט סופר
ס״ת ככי״ל שאין לו תכ״ה לא כסף ולא שוה כסף ול״ז ולא .אכט״ו ולא •|
התכיא ולא הטמון ולא כתן כמתנה לשוא״כ הן עמ'1ל הן שעמי׳ ל זולתי דיI .
לאכס עליה וכלי חרש או כלי פ' דוקא והשכו׳ היתה ע ר המכ׳״ה וע״ד '•־!
כד״ה שכירושלים כלי מימה וכלי תתכולה ולפי שכך נשכע כסיית פכ״פ |
ה'
אחר איום נ מ ק ולרק״פ כזמן פ׳ והשוו״ק J
,׳
נוסח חרם
^
|
ך £י׳ מאיימין על הכשכע ואומרים כזה״ל הוי יודע כאין לתרם תא ידכ׳ל
פ׳רמ״ח איכרים ושס״ה גידים די כנאדם לאין להפך די חרם הוא
רמ״ח ודי תא ידאווז עלא לתרס תא ידאווז עלא תורה כאמלא ואליהו הנכיא
תא יכירח פישמים מא תקכל שי תפלה ריאלי איכעיס יום וחנא פעו׳
וישי׳ פטו כאין מא גישת פכ״פ ומא עכית לו לא קליל ולא כתיר מיוס
די תכ׳אלט מעאה עהה״ז וההז״כ והנשכע אומר מא עכיתלו מא
גישתו ולא כקא ענדי מן דיאלו אפש״ן וילא כדכ ארור הוא ויקול הנשכע
הכז׳ אמן ויכתכו הסו׳ אה״כ הטלנו ת״ך על פכ״פאתר האיום אן מא עכאלו
לפכ״פ הנז׳ לא קליל ולאכתיר ולא ג׳שו ולפי שכך הטלנו ת״ך על פ'
לרח״פ כזמן פ׳ והשוו״ק :
ן
|
J
f
{
|
i
I
(
I
שבועת היסת
j
(
,
באה״ב נשכע פכ׳יפ שכוי היסת כראוי אחר האיוםוקאלכזה״ל אלאה ימחיה
אמא פהאד היכל הקודש אן מא עכא צפכ״פ דכר פ׳ ולא ג׳שו לא
פ׳לקליל ולא כחיר ולא כל מידי דמת״ן והשכו היתה ע״ד המכ״ה וע״ד
כדי״׳ן שכירושליס כלי מרמה וכלי תחכילה ולפי שכך כשכע פכ״פ השבו׳
הכז׳ לרת״פ כזמן כו״ךוהשוו״ק :
,
i
|!'.
I
^
f
קיום השטר
ה^ק
שערא דא קודמכא אכן כי דיכא ומדאתכרר לנא דדא היא חתי' ־
ידייהו דהנהו סהדי רחתי׳ לעילא אישדנוהי וקיימנוהי כדחזי ולרח״פ ־
תמ״ת וקיים:
שטר שידוכין ביד.החתן
1
:
בסט׳ץ שדך פכ״פ הכתולה פ׳ כתו עם הכחור פכ״פ ותכנס עמו לחופה
לזמן פ׳ לכן הע״ע כקש״מ וכת״ה פכ״פ שיכניס כתו הנז׳ לחופה |
לזמן פ׳ עם כןזוגההנז' כלי שועו׳יך ויעניק להיכנדינייתה אלו הכלום ^
כו״ך ומע״כ כו״ך וא״כ שוע״ך מצד הכתו׳ הנז׳ או מצד אכיה או מאחה 1
t
שו״צ
t
—
י
שו״צ שבעולם מו׳ימ חיי׳יע אבי הכתו׳ הנז׳ לפו׳יל להבחיי הנז ולב״ך סך
כי״ך חיו׳יג באח׳יג וכו׳ וכנא״ג וכי ואיז״ס ובו׳ ולא ישב״ש ולא יכו׳
וכו׳ והכל דלא כאס׳ וכו׳ אלא כתחז״ל ונ״ה כקש״מ ובחייה מיד החייב הכז'
ע״כ הנז׳ גם על הנא׳ הנז׳ בזמן פ׳ והשוו״ק :
,
,
שטר שידוכין ביד אבי הכליה
הכחוי פכ״פ עם הכתי׳ פכ״פ ייכנס עמה לחיפה לזמן פ׳
מגיהדך
לכן הע״ע כקש׳׳מ וכח״ה הכחור הנז׳ שיכנס לחיפה עם הכתו׳
הנז׳ לזמן הכז׳ כלי איחי״ך יכלי שועו״ך ייזיבלהא פ׳כקד כו״ך וא״כ שוע״ך
מצד הכחוי הכז׳ אי מאיזה שו״צ שכעילם ולא רצה ליככס עמה לחופה
מו מ חיי׳׳ע הבחור הנז׳ חו״ג לפו״ל לאכי הכלה הנז׳ ולכי׳ך סך כו״ך באח״ג
וכו׳ ובנא״ג וכו וכו׳ והכל רלא כא׳יס וכו׳ אלא כתחז״ל ונ״ה כקש״מ
וכת״ה מיד הכחור הנז׳ ע״כ הנז׳ גם על הנא׳ הכז׳ כזמן פ׳ והשוו״ק :
/׳
{
שטר פיוזביל •
אה״ב בא לפנינו פב״פ ואמ״ל מיסדני לכיר׳יץ י״ץ כתי״ת שי״ל גגי כל
ב״ב הן כשער הן כעפיי כדי שנוכל לגבותס מהם כ״ ז שארצה ומי
שאין לו קרקע מהלוים שלי אני מזכה לו כק״ש אריק וליס״פ תמ״ת
והי״ז וכן׳ :
שטר שותפות
pn״ yכקש״ מ יבח״ה מיד פב׳׳פ ימיר פכ״פ וההי״ג וחייי׳ע ת ר ג שנשתתפו
במ״ל הי״ל מהיום יע׳׳ס חי׳ פ׳ יפ׳ הכז׳ הניח לכי״ה סך כי״ך ופי
חנז׳ הניח לכי׳׳ה או״א וכמש״ל מה׳י׳ש כמל׳ ה;ז׳ וחו״ח ועו״ע ומו״מ
ואמצי׳ כ יתחלק חכ׳יח אחר שיעול כ״א מהם קרני תרום כככוד ומה שנשאר
יהחלי׳כ חכ״ח לח״ש וכשם שחו׳ בריות כך וכו׳ ולי״ט שיאי׳ מ לשכנגיו שי״ט
לט״ח ילשו׳יט שי״כ שור״פ ול״ט מה שהנחת נטלה יל״ט אין .השי' וכו׳
וישמרו אמ״ש כיניהם דלא לאטמורי ודלא לאער״ו וכו׳ כ׳׳א דוקא עד
שיהי הדכר ע״י שע״ך הלאי׳ה הכל כטל וא״כ שו״ע מצד אח״מ ולא רצו כשו׳
הנז׳ כ״ז הנז׳ עהא״ו הנז׳ אזי מו״מ חיי׳יע לשכנגדו כסך כי״ך כאח״ג וכי׳
ובנא״ג יאח״ס קהי״א וכו׳ והי״ז וכו׳ :
שט״ גזוררת
.קנעך
כקש״מ וכח״ה מיד האשה פ׳ אשת פ׳ והוה״ג שעשתה לבעלה הנז׳
מורית מהיום וע״ת .גחו״ר ופטיה אותו מבח״ש ופטרה אותו
ממזונותיה
I
עט סופר
ממזונותיה פטו״ג כאו׳ המועיל כפ״ה וכו׳ והכל דלא וכו׳ ונ״ה כקש״מ וכי
; ,
שטר עקדא די יהיז השוכי־
[
\
הן״ןן כקש״ם וכח״ה פ כ״ פ והוה״ג וחי״ע חו״ג שהשכיר החצר פ׳ ב״פ לפכ* ;
כסך כוי׳ ך בכחו״ח מחו׳ זשא״כ ע״ח חודש פ׳ ולא יוציאנו ממנה .׳
ולא יוסיף עליו כשכירוח הנז׳ כ״ז כפי״א מה יכ׳ייי־ עליה שואד׳יכ כ*ז• .
הנז׳ וקבל ע״ע המשכיר הנז׳ אחריוח כעו״ט על השכי׳ הנז׳ שעליו לס״ג \
כגו״כ עש״ת השכי׳ הנז׳ מו״מ מ״מ עש״כ ומו״מ זכה השוכר הגז' י
כשכי הנז׳ למכוי ולשכון וליהנות ולעשוח מן השכי׳ הנז׳ כתו״ר הוכ״ך :
כ" ז הנז׳ וחי״ז וכו׳ :
פ
,
שטר עקדא די יחיז למשכיר י
הע״ע פכ״פ והוחי׳ג וחיי״ע חו״ג לפו״ל לפכ״פ סך כו״ך בכחו״ח מחו׳
זשא״כ וע״ח חי״פ וכשוי׳ה הכע״ה הנז׳ ועכ״ך כאח״ג וכו׳ וכנא״ג י
וכו׳ ואת״ס תהו״א ולישכ״ש וכו׳ כ״א וכו׳ והתוכ הנז׳ מפאת שהשכיר לו
החצר פ׳ כסך הנז׳ כ״ז הנז׳ ה״ס ה פ והכל דלא וכו׳ אלא וכו ונ״ה וכו׳ *.
שטר אפותיקי
ח ; ך ע״ע כקש״מ וכח״ה פכיפ והוה״ג שחייכ עצמו חו״ג לפו״ל לפכ״פ
ולכ״ך סך פ׳ לזמן פ׳ כאחי׳ג וכנאי׳ג והעמיד לו לכטחון החוכ הנז'
מקום פ׳ כתורת אפוחיקי גמור לענין שאס לסוף הזמן שקכע עמו לא פרע
לו הסך הנז׳ מעכשיו נחן לו רשוח גמו׳ למכור המקום הנז׳ לפירעון הנז'
עיי סרסור כיכ או כמעט והפתת וחמותי־ כאתריות החייכ הנז׳ הכל
מוחזק על התייכ הנז׳ ועכ״ך כאת״ג וכשכ׳׳ן קואג״ט שק״ו וכנא׳יג כשע״ך
וככל תסכ״ד וכתח״ז ושלא ישכ״ש ולא יורע כש״ז כ״ז היו״ק הכל דלא
וכו׳ ודלא יכו׳ אלא כהחז״ל ונ״ה כקש״מ וכח״ה מיד התייכ הנז׳ על כל
הנז׳ וג״כ על הנאמנוח הנז׳ כיום פ׳ :
שטר חוב
העיד ע״ע כקש״מ וכחיה פכיפ והוה״ג' שנתחייכ חו״ג לפי״ל לפכ״פ
ולכ״ן סך פ׳ פי־עונם לזמן פ׳ כלי שום איחור ועיכוכ כלל עכשייי
שמוציא משט״ז מס״ג עספ״א והקי־ן קיים הכל על החייכ הנז׳ ועכייך
כאח״ג וכשכ״ן קואג״ט שקי׳ ו וכנא״ג כשע״ך לפ׳ ילכ״ך עצ החייכ הנז׳
ועל כיך כלי לחייכו שוש״ך ואפי׳ ח״ס לק״ה ולא ל״ה וכחסכ״ד וככת״ח
ולא ישכ״ש ולא יורע כש״ז כ״ז היו׳יק ולא יטעון החייכ הנז שחוכוח
הגוים
•
,
עט סופר
בה
tlכתחז׳׳ל
הציים קור •נין תחי׳ אלא החוכ .קורס הכל רלא וכו׳ ורלא כטו״ר
ונ״ח בקשיים ובח״ה מיד החייב :על כל :בזמן פי׳ :העי׳ ע״ע בקש״מ ובח׳׳ה פב״פ וחוה״ג שקבל מאת פכ׳'<
^טר
סך r׳ למתעסק בהם בתורת עשקא גמורה מהיום ועד
זמן פי׳ וכל מת שירוית המתעסק :במעות :וכחלו3יהן וכחלו1י חלוביהן
ובכל עשק ועניין ומשא ומתן ואפי׳ מציאה כר ר יחליקו אותו על האופן:
אח־ שימול המתעסק מעח אחת כסף מש:ר טרחו לכל זמן העסקא וכשם
שחולקץ בריוח כך חולקץ להפך ב׳מ רלא לאמטויי להו שום !סירה אלא
יוח וישמור המתעסק :אמ״ש :
*שטר מתנה העי׳ ע״ע בקש״ם וכח״ח פב" 2והוהג כר״ן ובהשי׳ר כלי
זכר שים או:שוכ1יה בעילם כלל אלא הכל ממנו בלב שלם
ובנפש ח פיצה ורעה ככונז ומיושבת שנתן לפב׳׳פ כל חלק וזכות שיש לו
במקיס פי׳ הכל כאשר לכל נתן הנותן ל1י׳ :מ״ג חתוכה וחלוטה שכ״ו רלא
להשנאה מינה ודלא ל).הדר בה לעלמין מ״כ מ״ש מתנה מעכשיו מחים
ילאחי מיתה מתנה כעץ יפה וגוף בריא מתנה לצמיתות ולחלוטין מתנה
גלויה ומופרש מת וכך אמייל הנותן :כתבו האי מתנה בברא וחתמוה בשוקא
היכי רלא תהוי כמתנה טמירתא וכמתנת ש״מ רמדרא ומעכשיו סלק הנותן
עצמי מעל המתנה עצמו ורשותו וזכותו ועצם ורשית וזכות כ״ך ס״ג ולא
שייר כמתנה לעצמו ולרשותו ולזכותו ולעצם ולי־שות ולזכות ב״ך שום שיור של
זכות כלל אפי׳ מנע״י ומרכ״ר ומעכשיו זכה פי׳ במתנה :הוא וב״ך לר״ע
זכיית גמורס וחו׳ג וק״ג לשכון ולהשכין ולהשכיר ולהנחיל ולמכור ולבדח
ולסתור ולהעכיר ולהחליף ולהוריש ולחתסין ולתת במתנה לכל מי
שירצה ולעשות ממנה כחפצו ורצונו הוא וב״ך לר׳ע הכל מוחזק על הכוקן
ועבי ך הכל רלא ונו׳ ורלא וכו׳ אלא כתחז״ל ונ״ס בקשיים וכת״ה מיד הנותן:
על כל :
ואם סמקבל קטן ולפי שהבין עריין הוא קטן זיכא לו פי׳ המתנה עי׳ פי׳
אחד ממנו אס״ב זכייה גמורה כדת וכהוגן ונ״מ הכל רלא וכו׳:
מצר א לחיות שקנה פ׳ חצר פ׳ שבמבוי פי׳ מאת פ׳ בסך
דבר
דנא
כי״נ כמש׳יו כשטר המכירה ש:יד הלוקח :ופי׳ הוא
המציץ לתצר :ובא לפני כר "ך ותבע מהם שוה׳יר מפאת דיניו 'דבי׳מ לכן
בראות ברי״ץ תביעתו נכונה גזרו ואמרו שיזכה פ׳ בחחצר :מרינה רב״מ
" ז וא״כ כמאמר כרי׳׳ץ בזמן פ׳
Vשקי
שהלוקח הוא שלוחו יל-י
במקום פי׳ :
המחאה אח״ב בא לפנינו פ׳ ואמ״ל לכתוב לא המחאה על מחצר הידועה
לו במבוי פ׳ שרר בה פכ״פ ועשה כפכיט המתאח כראוי ואמר
שהחצר
(
י
ר
ץ
z
ע
כ ר י
עט סופר
ב החצר הכי אינה שכורה בידו ולא ממושכנת ולא מכורה כידו אלא הוא דר
בה בתורת גזלנות ועתיד הוא לתבוע אותו ברץ ול1י שכך עשח פ׳ חמחאח
כראוי בפנינו אח״כ כזמן עי׳ :
מ ד או אגוד אחר כמה קטטות ומריבות שעברו כין פ׳ ובין פ׳ על
עניין חצר שבמבוי פי׳ ועשו בניחס גור איגוד וקנינו
בקשיים ובח״ח מיד שכל • מי שתעמוד עליו משכירות של גור איגוד שלא
יחזור בו ועמרח השכירות על כ׳ כס״ ך כו״כ ככל חי״ח וקנינו בקש״ם ובח״ה
מיד פי׳ שנתחייב חו״ג לפי״ל לפ׳ :ולב״ך סך כו״כ פרועים בכל חו״ח
כנז״ל והיה זה :
\
חליפין לפי שפ׳ יש לו מקום פ׳ כמכוי פ׳ ופ׳ יש לו מקום פ׳ כמכוי פ׳
מנקרא מ״ש פ׳ ולעת כזאת נתרצו בניחים והחליף כל א׳ ממם עם
חכירו מקומו בענץ שפ׳ זבח במקוס ׳ תמורת מקום פ׳ ופי׳ זכה כמקום פ׳
לכן חעי׳ ע״ע כקש״ס וכח״ח האנשים מנז׳ שיקבלו עליהם הנז׳ כלי לנטות
שוס אחר ממס מכל :ימין ושמאל ומעכשיו זכה ב׳ במקום ז״ג וק״ג ח״ג
לשכון ולהשכין ולהשכיר ולמשכין לכנות ולסתור ולעשות מהמקום :כחפצו
ורצונו חוא וכ״יך לר״ע מכל מוחזק על פ׳ כאח" ג וכשכ״ן קואג״ט שק״ו
וכחסב״ד וכתחז״ל ולא יורע כש״ז כ״ז מיו״ק מכל דלא ונו׳ אלא כתחז״ל
ונייח כקו״ש על כל :כזמן פי׳:
ביטול חליפין אחר כל מנ ל נתרצו האנש ם .וכיטלו מחליפין בענין
שחזר פ׳ מקום פ' לפ׳ ומקום פ׳ לפ׳ וסיח זה בקשיים
וכח״מ מיד מאנשים :שקע״ע ביטול החליפין :בלי לעשות לפנות ממנר ימין
ושמאל ומעכשיו זכמ : rבמקום פ׳ ז״ג וח״ג וק ג לשכון ולמשכין בו ולעשות
ממנו כחפצו ורצונו הוא וב״ך לך״ע מכל מוחזק על פי' כאח״ג כמ״ש :
קבלת עדות כ;כינו אמ׳ב העירו שני ערים כשירים ברע״ג פב״פ ופכ״פ
וקאלו אץ כאנו חאררין עלא כו״כ ולפי שכף העירו בתע״ג במותב חלתא על
כ ל .בזמן פי׳ במקום פי׳ לראייה חתמנו פמ תמ״ת וקיים :
'£טר הודאה בפניט אה״כ מודם פ ״פ בהו״ג וחיי״ע חו״ג לפו״ל
לפב״פ ולב׳ין סך כו״כ פיעינם לזמן פ עכשו ולא יטעון
שתובות מגויס קורמים מפל על הח״ב :ועב״ן באח׳יג ובנא״ג וכשכ״ן
קיאג״ט שק׳יו ובנא״ג כםע׳יך לפ׳ :ולב״ך :על החייב :ועב״ך בלי לחיינו:
שוש״ך ו א " ח״ס לקה ולא ל״ה ובחסכ״ר וככת״ח ולא ישב״ש ולא יורע כש״ז
כ״ז מיו״ק סכל רלא ונו׳ ררלא וכו׳ אלא כתחזייל ול י שכך מוימ כמו״ג פ׳ על
מכל וגם על מנאמנות מנ״ל תהלת ההודיה נ״א כמי חי׳ ההלואמ ואמל״ן
בתיו וחתמו ותנו ריר ׳ כתכנו וחפ׳
שטר
s
כ
פ
פ
3
כו
עט סופר
#טר מחילה העי׳ ע״ע כקש״ס ובח״ה פב״פ וסוםג כרצון נפשי
ובהשלמת רעתו שלא נשאר לו על פב׳׳פ שום הביעה וטענה
[־ ואמירה ולא דין ורבדים ולא ממון ולא נ״מ ולא שבועה ולא ג״ש וא״פ ת״ס הן
מ^את דבר פ׳ חן מאיזה צר ואופן אחר שבעולם ואם כאולי נסאר לו נגרו
Jי שום תביעא וטענה ואמירה ורץ ודברים וממון ונרנות ממון ושבועה ופי׳
| ; וא^י׳ ת״ס מפאת כ ל :מעתה ומעכשיו מחל לו מחיי גמו׳ מש׳ ע״ה מחי׳
jלו מחי׳ כרת והוגן וכראוי ורחלכה מחיי שאין אחריה ערעור ופקפוק כלל
| :מחי׳ שאץ לטעון נגרה מחיי זו בטיעית היתה וא״פ יחכיר שיש כיד פי׳
| ' מש״ל פ ׳ :עד סך מה ער ".ז הכל ידע ומחל לו מחי׳ גמ׳ והנז׳ הכל מוחזק על
| :פ ׳ , :בכל חשב יד וכת״ח דלא ובו' ורלא וכר אלא כתחז״ל ונ״ה בקש ״ם ובחייה
מיד פ׳ על כ ל :
]י
^ ט ר חלוקה <8ל האחק הן אמת שבאו לפנ״י פכ״פ ואחיו ופכ״פ והורו
לפנ״י הו״ג כקש״ם ובח״ה ברל״ב כר״ ן
ובהש״ד בשזאו״ך ביטול כל מ״ו ומ״ו עשה״מ שחלקו בניהם כל מה שיש לחם
תחת כפת המרום מקרקעי ומטלטלי אגב מקרקעי בכל אופל המועל ומוטל
על פלוני הנ״ל בחוב של פלוני סך מה ופלוני הנ״ל סך מה לענץ שנתיישו
לשלם כל אחר מהם כ׳יא מהם ישלים חובי ע״ר ספ׳יא ומעתה ומעכשיו לא
נ&אר כניסיס שום דכר ולא שוס ממון כן גלוי הן מוסד,ר ולא שים הפק כל
אחר על חכירו באומר לו הרי ממון טמון אצלך אלא הכל עשיי ורציו ומקובל
Xבספ״י ככל אופן כמועל הן הם הן בניכם הן נשתוחיכ כל אחד זכה בתלקו
5והפריש עסתו וג״כ כל חיכ שנמשך להם כבעריץ משותבין כל אחר ישלם
. jחלקו מחצה לכל אהד ואחר בלי שוס ערעור וכלי שוכ פקפוק וני ה מידם
בקשיים בת׳׳ח כשי״ת כרל״כ ככל אופן ה.:יועיל :והי״ז
]".
משמנא דסורא מעי׳ ע״ע בקש״ס ובח״ח פב״פ והוח״ג
$& %ר
שקבל מיד כביר כו״כ ונסך מנז׳ משנן לו
' ;-.i
^/נזבית פ' בחצר פ׳ כמבוי פ׳ מהיום ו ע י זמן *פ׳ בניכוי רביע פלוס לשנמ
4מ ס כ מ א רסורא כתוך הזמן לא תפרה וליקריו תפומ או תלישך ע״פ הניכוי.
%׳הדין מסכונא רסורא .שרינמ מכי כמשלם שנין אלין תיפוק ארעא דא כלא
^<כסף ומעכשיו ;כה פי׳ במשכונה :ובכל הנאותיה בחצר :לשכון ולמשכין
^ולמשכיר' ולמסכין ולעשות ממנה כחפצו ורצונו הוא וכיין כ׳יז של משך
^©משכונה :וכל מי שיקום ויערער שוכ ערעור בער המש כונה :מן יהימ
^ ז מ ע ר ע ר : ,יהוו י או גוי בן ובת אח ואחות קמב ורחוק יורש נוחל ומחסין
?$$ו*א וכ״ח כשטר ובע״פ :וכסופריס ובעארכות אח״ג על פב״פ :בעל
|$גיתי .להפיצו ולסלקו ולחריחו :מעל המשכונמ משופמ ומנוקח מכל מני
י י ע ו ד י ה שבעולם ביר פי׳ בעל המעות וביר כ״ן ער שתפרה הכל מוחזק
^<גל פ׳' ועב״ך כאתי׳ג ובשכ״ן קואג״ט שק״ו ובנא״ג כשעיין לפ׳ :ולב״ן על
כעל
;<•':
;
,
1
׳
,
:
״
׳
עט סופר
כעל חמשכונח :ועב״ן כלי לחייבו שוש״ך וא״ע ח״ש לק״ה ולא לה׳ וכחשב״ר r .
וכתחז״ל ולא ישכ״ש ולא יורע כש״ן כ״ ז סיו״ק ח;ל דלא יכו׳ורלא וכו׳ אלא I
i
\
i
"
־
.
כקש״ם מיד כעל חמשכונח \r :
<8טר מסירה חע׳ ע״ע בקש״ס ובחיה פב״פ יהוח״ג שנתן יא״ק I
לפב״פ ואגבן מסר וחקנה לו השטר בפנינו עם כל |
זכוה ושעכור ראית ליח כח יכתיב לימ כגויש וכך אמייל קני לך .סאי^שטרא [
עם כל זכות ושעכור ראית כיח רכתיב כגוי אקר שנשבע פכ״פ בשי״ת שלא י*
ככ״ח מזח השטר כלום ולא יגכח ולא עשה ממנו שוס חתראח ושוס מסירה '.־:
לשום ארם בעולם זולתי מסירה זו הכל רלא וכו׳ ןףלא וכי' ונ׳יא בקשיים י׳
ובח״מ מיד פ י ׳ :על כל :
t
ר״ת של שטרות
א
אה״ב אנו הבאים בחתום
אבט״ו אכניס טובות ומרגליות
אפש ין אפילו פמטח של נחושת
אח ״ך אחור ועכוב כלל
אר״ק אר,ע אמות קרקע
או״א אוקי יא אחת
אח״מ אח.״ מהם
אמ״ש אמונת שמים
אחייג א כילי חומה גויש
ר
ב
ב נ י ך בכך וכן
כקש״ם בקניין שלם מעכשיו
בחי״ח ככל חורש וחורש
כשכי׳ בשכייות
בשחי״ך כשים חזרה כלל
ב:ק"ח בי קיטאת חפץ
י
יכו׳ל כפנוי לעצמו
כר״ה כית רין חג־ול
מה״ל בזח הלשון
בדי״׳ן בית יין ץ
דשט׳׳ו בשמן טוב והצלחה
בעפייי בעל פי
בק״ש בקנין שלם
במל׳ במלכתס
באו׳ באופן
כפיא בפירוש אתמר
בגו׳׳כ בגופו ובממונו
ב״מ בר מנן
בר״ן ברצון נפשו
ב *ש״ו במח שכתוב וחתום
בתע״ג בתורת עירות גמורה
בהו״ג בהוראה גמורה
בשזוא״ן בלי שוס זכר ואמרח ^
מ״1
ר*ת של עטרות
fג'ש גלגול שבועה
ןי 'גתו״ר שלושח חורשים רצופים
\
ר
ד
יב״מ רכר מצרה
ימתין רממתק נכסי
Jרא״ק ארבע אמות קרקע
l
ה
חס׳ הן סגורה
ח״פ תן פתוחה
חי״ל הידועה להם
חלא״ח הא לאו הכי
היכ״ך הוא וכאי כוחו
סיו״ק חיותו קיים
ו
וחשו״ק והכל שריר ויריד וקייס
וחדח״ג וחודה הוראה גמורה
ומו׳ימ ומעתה ומעכשיו
וקבע״ע וקבל על עצמו
וככת׳ית וכעצחכלתלמר חכמים
ינ״ה ונגמר סכל
ול״ז ולא זהב
וחשבו׳ והשבועה
וישר׳ וישראל
וחהז״ב והיום חזה בכלל
ומע״ב ומעות כעין
וא״ב ואם בא
והי״ז יהיה זה
יע״ס וונד סוף
יכמש״ל וכמה שחרויחו לחם
יחי'ח וחלופי חליפימן
וע״ושנ ועצק יעניין
ומר" מ רמשא ומהן
ואמצ״ב ואפילו מציאה בדיך
ול׳׳יט ולו יטעון
*
ועי׳ ת וער תשלום
וכשכ״ן וכשעמד כל נכסיו
וכתח״ז וכרכיי תלמדי תבמיס
וכששליר ובהשלמת דעתו
ומת״כר ו מדרישת כף יגלו
יחי״כ וסיב גמור
יק״ג וקנין גמור
וכ״ח וכל תוב
וכח״ת ובחומרי השבועה
וע״ר וצל רעת
ז
זל״ז זה לזה
חשב״ר חזוק סופרי בית ירין
חייו חש ושלום
ח׳ ך חרס כראוי
חתי׳ תתמית
חכ״א חלק כל אפר
כ״א כל אחר
כ״ז כל זמן
כע״וט כל ערעור וטוען
כאס׳ כאסמכתא
כת׳ כתתזל'
כחו״ת כל חוב ותבעה
כפ״ה כפה הרין
כחו״ר כחפצו ורצונו
כעו״ר כטופצי ריצערי
לב״ע
ריח שר עטרות
י
לכ״ע לכריאת עלמת
לרח״פ לרייא חתמנו עה
לשוא״ב .לשום ארס כעולם
לכ ״ס לכיש השותפות
לח ש לחלקם שוח
לטייח לו טענת חלקנו .
לה״ג לסלוק גמור
לר״ע לדורית עולם
לל״ל לית ליה למהדר
לק׳׳ח לו קורם חפרעון ולו לאחריו
י
מ
מו״מ מעתה ומעכשיו
מו״מ מנוקה ומתו פה
מ ׳מ מכל מני
מסייג מן סך גדול
מ׳׳ג מתנה גמורה
מבי מתנה כרי
מ׳׳ש מתנה שלימה
ממ״ח מתנה מחיים
מש״ פ ממון של פילוני
מוי מורעי
מנע״י מנעצת יתר
מ״ח מן השמים
מבח״ש מכל בעלי שעליה
ס״ת ס!ר תורה
ם״ג םלוק גמור
ס
עי ל עיית לשון
ע״ה על האופן
ע ך ער נאן
ע מ״ל על מנת להחזיר
ע״ר״פל רעת
עה״הז ער היוכ חזה
ע״י על ירי שני עיים כשרים
ע״ת ער תשלום
עשיית ער שתשאר
עש״נ ערעור שכעולם
עשט״ז על שטר זה
ער״ק ע<־כ קכלן
עסנחמיו ער סיף כל המודעות
פ
פכי׳! פילוני כר פי לוני
פטי' פטורים
פטו״ג ! ט ו ר גמור
קח״וא קודים חפדעון ואחריו
קוג״ט קרקע ואגכו טלטול
קע״ע קכל על עצמו
ש
שעמ״ל שלו על מנת להח!יד
שכו׳ שטעה
שועי׳ ך שוס ענוב כלל
שו׳צ שוס צד
שוא״מ שיס אחד מהם
שו׳׳ט שוס טענה
שי״כ שיש בא
בור״פ שים רכר פילוני
שו״אב שום ארס בעולם
שק״ו שקנה ושקני
שב ו שנתן בלבו ודעתו
ש מ שניב מרע
שיה״ר שורת הרין
שפ׳ שפילוני
שי״ל שכוש לשון
שוו״ ה שוחר והוצאה
י־ז
תכ״ח תחת כפת הממם
תמ״ת תרי מגו תלת
דווא
םגולות ורפואות
דל1א לחזאיז ולכל מא המא רהט
רלחנא די יפרן פלחס בנאדם
ימליח ללחכוט רלעינין ולבייאץ׳ רי
יכין פלעין רנד לכארורייא .עמלהא
פשמש *חתא תבייאץ׳ כול»א .ורנד
מנחא תמנאיין מי •א . ,ונור תמי
דזנזאר ושחקחום ועלגלהום נסי
טויזנא מזדזא וגללי זהר זוז רלקיע
רלמא לחלר לפינו ורנד האראך למא
מנאיין יגלי ערגו עלא הרבדים הנ׳ז
די פטויזנא ובון תחרי־ך כשי טךף
דלוח חתא יחנללט מליח ונין דהן
ביה וידא חבתו ינון קוי קלל פיה
למא .ומשאין יחכ רהן ביה ישננני
ויחדרנו וירחן כיה וזה ברוק :
לסעלא קבר אוקייא זריעת
דמא
לנשכאס .ונץ אוקייא זרקון
תמנאיין סננביר וירק נולשי מליח
ויקצמו עלא שלושה חלקים .ונל
נהאר יאכל תולות פי מרק לגנמי
משוה ויתרפה בעה״ו :
די תסוואת בנאד * ו ו במרק םכון
וכיוצא יקבר מרקת רחבי ובייאר
לוזה וזרקין ורקחו מליח .ייכלט
כלסי בזית ולכל .ויכקא יעזן פתמניס
חנז׳ מליח חתא ירזעי צאכון .ויעמל
עלא למודע למחמק פעם אחר פעם
ויתרפה ־
,
י
לכאב הראץ קח מיזאן ארכפא
ווק דלגאתול ויעזנו ויעמלו
פחאל קרצא עלא רמאגו וינליה חתא
ייב* עלא רמאגו ואחייך יעאוור קרצא
אונרא וכן יעשה פעם אחר פעם ב׳
או גי׳ פעמים ויתרפה ושמעתי שהוא
ברוק:
כדז
דווא רלהכוט יאגור׳ אוקייא פלפל
רארקייא סננזניר .ורקהוה
מליח ויעזנהוכ בי אוכייא רשמן
ואח״ך יקכר אוקייא עשל ויגלליהא
ויצ1יהז ויעמל פיהא הדכייכ הני׳ז:
וי עזן נוצשי ויעמל נויראת ויגון יזע ־
ביהיס ע לא לק ואירא ידר יעמל
מעא הדברים גדכז׳ אוקייא רי אןיר
היא טוב מאי ויועל לנזלות :
אחירן .כור למא רלבצל ולמא
Ity
דלפזל ייקבר לחנא וירקהא
ויטריהא בראן למא יעזנהא וינון
יעמל עלא ראשו נחאל לחנא תלת
לייאלי מזו־ייא וישרנה :
םעזלן ינ<:נ בנא-ס לזמיעלעללאת
וכרד
ולצ־לורא ולבלאגס
לבולא ואוזיע לנאצרא ואוזע הנוף
יס־ר ותנקיי׳ז למערא מן לכליזגם
נרד תום לחמר וקצרו מן לקצור נור
מני ב אייר וטבכו כרגיל רלחליב
דלכקר ורטל רלעשל ונץ רטל שמן
אוקייא פלנל ונץ אוקייא שננזביר
אוקייא קרפא אוקייא גיזת הרק אוקייא
סאנוז ועמלהום פי צטלא מקזררא
וטמלהוס עלא נ*ר מהילא חתא ירוב
לחליב ושמן ויבקא לעשל ותום וירזע
מעזון ונטר מנו על* ריק ויברא:
צנעת אזוואק ניר להנר ונדרו וניד
קרידא כגירא תגרן זרירא
ועמל פיהא םלימאן לתחת ופרק מן
סלימאן עמל לעשל יאח״ך עמל
לכרארא רלהנר פוק מן לעסל ואח״ך
רזע עמל לעסל עי׳ ב פוק מן לברארא
ושמשלהא ועמל כנאד לקוייא וירןע
נולהי זאווק צאני :
לקלעי.
,
סגולות ורפו או
לקלעי ולמזראם ולמוסתאת הווא
לקזריר .לוהרא הווי .נחאם
.אזוחל הווא רצאץ .אלמרא הווא
לחריר לעאלאם הווא זרניך .עוקאכ
מחא נסאל־ר .ארוסגאטא חייא
לחרירא .וכלשון אקר קורי; כעלי
המלאכה לערוצא .תועאכן סויא
רמז .אל1יץ׳ ולעבר לחארכ ו-יכאק
ולמכתרר ־הווא זאווק .לבורק סוויא
ליתרון .אלספידר חווא ביא׳ן׳ לוזה .
לחמר אגפססנו חווא לכחול .לעקרב
חייא לככריית.
תדויב למעארן כוי למעדן ושחק
טיאכ רייאלו חתא ישיי
גברא וכור חויררת ראעי ושחקחא
ועמל מנהמ חלק• ייחד ושני חלקים מן
גיראב ללנעדן שחקת-וכללט מעאהוס
הוי ,ין רכשאיר ועזן כלסי כזכל בקר
ועז נ חוס מליח וןתא ירזעו בחאל
לעדן וייבשחוס פשמש חתא ייבשו
מליח ועמלו בנאד בוצט בוט וצוט
עליה חתא יתקארא מנו י כאן ועמל
לעאפייא מן פיק ומן תחת חתא ייזע
סי זערא צאפייא ודי חכאך תציבו
פלתי!ת:
שאין לה ווסת קח זגב
לא^ה
מפרח שהורא ותשרוף
אותי באש וחקח הא:ר ותערב אותו
ביין ישן ותשתה ג״ר ויחי לח ווסת
קבוע:
לסעלא יקבר שער למעיז ויחרקו
ויכלטו בלמא וישרבו ויברא
למקשה לילד ברוקח ומכיסה קח ג*
התיבות של פת יבש דהיינו מלקצרא
לפוקייא וכהיכ על כל חתיכה וחתיכת
,
אלו צ
.מוצאו
וכפענ
החת ו
חתיכי
ואם <
ויצא 5
אכילד
לנפ
לכי
וירהן
לחלבי
רצוף
ללמד
תקבר
ותצפי
סרואי
חסגנ
לחליל
ללענ
סנבל
בלמי
עמ
די יכ
וירק<
וי
י.
סגורות ״פיאות־
יי
יעואםי־לקדחת ב״מ כור כצלא ככירה
•־• ו4מחא פלבוגא רלעפאייא
סחא -תטכן מליח וחכם נץ קרעא
דשראב ועמל פוצט שראכ לכצלא
חנ׳ז ובייתהא פצמר ופצכאת יש רבו
ופליל ישיב ג״כ כך יעשה ג׳ לילות
יכון ישרכ מן שראכ הנ״ז ויברא :
סרבא לסעלא ולסדר רפד סוואין די
־ קזפור לביר ואוקייא די ערק חוס
וט&נהום מליח ואת״ך יצפה מאהום
ויעמל פלמא די יצפה דטל סיקאר
ל י י ץ ' חתא יתסחר
י*נ$וי' י
יעקא בחאל לעסל ויכון יעטי מנהו
ללמריץ׳ מגרוף פצכאח ומגרוף פוצט
נהאר ומגרוף פלעשייח ויתרפה :
דווא לילקירת די יכון פי פוס בנאדם
קבר תמנאין בארורייא תמנאין
סב מחרוק תמנאין ורד ודק כולסי
ויעמלו עלא לקייח ויברא :
עיר אחרת יקבר למצאצא יירקהא
ייעצר למא רייאלהא ויעמל
מעאה מא וורץ׳ 1סיראין רלעסל
צ 5י ם
ב
כא
בט
וסויאין עש:ור מרקיק ויכללט כול•;:י
ויגון יגסל פמו פעם אח־ פעמים ,
ויכרא :
רווא די יצחח לגוף די כנארס יייעיל
מיכה לתגב מז אנשים כור מן.
חב רצסר רטל סכנזכיר יכעאווק
חלכא כור מ:הא בזאיייד זהריטללאין
ונץ איו תלת יטול יטלאין שמן קאייל
יטל ונץ עסל צא1י ולחלכא גלליח
פלמא חתא חגלי ונזלחא תברר אן
וברלחא ראך למא רי פאס גלאת כן
תעשה לה חמשה פעמים תכין תגלי
ותכרל למא ער תשלום ה׳ פעמים
ואחייך יידשהא •וטחנהא וחי רצאר
רעבו פלמא חלזא ייטב מליח וייבשו
וטחנו חתח הווא וטחן סכנזכיר וכללט
כולסי וטבך פסמן הנז׳ וכעראהא
כללט לעסל מעא הנז׳ ועקרו בחאל
למעזון וטכך פי חאזא מזרזא ויכון
יאנול מנו צבאח ועשייא והאר סי
ינפע בזאף ללגוף רי מארס ויצחחו
ריקודיה כזאייד ואמרו שהוא כרוק :
© Copyright 2024