מת ברביעי ביולי מאת :מיכה זילברמן עלילותיו של רנו דה שטיון (.)Renaud de Châtillon כינוי בערבית "אל שייטן אל אספר" = "השטן הצהוב". סיפורו עלייתו ונפילתו של אציל צרפתי ממעמד נמוך שהגיע לארץ הקודש יחד עם מסע הצלב השני .בשנת . 4411 אציל שאפתן זה נולד בעיירה Châtillon-sur-Marneאו לחילופין התגורר בעיירה . Châtillon-sur-Loingצלבן זה לא היה שונה מאצילים רבים אחרים והגיע למזרח במסע הצלב השני בתקווה לשפר את מעמדו ולזכות בטריטוריה פיאודלית שתקדם אותו ,תעשיר אותו ותיתן לו כוח שלטוני. הוא היה בחור שאפתן .מחד היה בעל אומץ לב הגובל בהפקרות ואכזריות הגובלת במופרעות .ומאידך ניחן בנימוסים נאים, במראה נאה ,קומה תמירה ,שער בלונדיני ועיניים כחולות .הוא היה פשוט מקסים. מצויד בכלים אלו יצא למסע כיבוש לבבה של אלמנה בעלת נדוניה נאותה .היתה זו קונסטנס נסיכת אנטיוכיה. נסיכה זו התאלמנה מבעלה לו נישאה כשהיתה בת 01והוא בן . 62 כיבוש לבה של קונסטנס הושג ללא מאמץ רב אך היה צורך לקבל גם את הסכמת המלך בלדווין השלישי ,דודה של האלמנה המבוקשת .המלך וגם פטריארך אנטיוכיה הסתייגו ממעמדו הלא רם של החתן המיועד ולא אבו לאשר חתונה זו .אך לבסוף הסכים המלך לחתונה כחלופה להמשך עגביה של קונסטנס עם מחזרים נלהבים .גירסה אחרת אומרת כי קונסטנס נישאה בחשאי ללא התייעצות עם המלך בלדווין. רנו הפך לנסיך אנטיוכיה .נסיכות זו היתה תחת חסותו של הקיסר הביזנטי אך רנו קיווה להשתחרר ממנה .רנו טען שמנואל הראשון קיסר ביזנטיון ביקש ממנו לתקוף את הארמנים והבטיח לו כסף תמורת שרות זה .על פי רנו הפר הקיסר את הבטחתו. כתגובה ביקש רנו לקבל בכוח את שמגיע לו .וביקש לפלוש לקפריסין הביזנטית .לשם כך היה זקוק רנו למימון כנסייתי ,אולם הפטריארך של אנטיוכיה -אמרי ,סרב לממן את המסע .רנו ניסה לשכנעו ללא הועיל .אז החליט רנו לנסות שיטות שכנוע בדוקות יותר. הוא הפשיט את הפטריארך עירום ועריה ,קשר אותו לגג המצודה בשמש הלוהטת ומרח אותו בדבש שמשך דבורים עוקצניות. כשהורד הפטריארך מהגג מתמוטט מאפיסת כוחות ,הסכים מיד למימון המסע הצבאי. עינויו של אמרי פטריארך אנטיוכיה בכתב יד עתיק של וילהלם מצור .המאה ה. 41 המסע לקפריסין לווה בשוד ,גזל ,אונס וטבח .רנו הטיל מום בשבויים שתפס ואת חלקם שלח לקונסטנטינופול כהפגנת עצמאות אכזרית .את העדרים ששדד " החזיר" לנשדדים תמורת סכומים כבדים שהעשירו את קופת נסיכות אנטיוכיה. רינו דה שטיון ומנואל קומננוס הראשון חשבון דמים תרתי משמע נפתח בין הקיסר מנואל קומננוס Iלבין רנו .הקיסר דרש התנצלות ופיצוי .ההזדמנות לפיוס הגיעה כאשר המלך בלדווין השלישי בן ה 62נישא לנסיכה הביזנטית תיאודורה בת ה .01החתונה המלכותית היתה הזדמנות לפיוס גם עם נסיך אנטיוכיה הסורר .אז ניתנה לרינו הרשות לבקש מחילה מהקיסר הביזנטי על מעלליו .הוא הופיע בחצר ארמון הקיסר מנואל קומננוס Iבקונסטנטינופול ,לפני כל השגרירים ,ממורט ומרופט ,יחף ונושא חרב על צוארו ,כשהוא מבקש את סליחת הקיסר היושב על הכס הרם. כאשר נפגשו בלדווין השלישי ומנואל קומננוס Iבאנטיוכיה הוביל רנו בידו את סוסו של הקיסר אל תוך העיר .ככה עשה לקיסר שהמלך חפץ ביקרו... אולם מנות עלבון גדושות אלו לא הפחיתו כמלוא הנימה את שאפתנותו חסרת המעצור .מדי פעם ערך מסעות שוד בצפון סוריה .באחת הפשיטות נשבה על ידי נור א דין שליט דמשק. חמש עשרה שנה ישב בכלא במצודת חלב ,למד ערבית וחיכה שמישהו יפקיד את הסכום הדרוש כדי לפדותו מן השבי...אבל אף אחד לא קם ....עושה הצרות הזה היה לא כל כך רצוי....לבסוף מי שנשא בעול היה בעלה של בתו החורגת מריה -היא בתה של אשתו קונסטנס מנישואים קודמים ,חותנו זה נאלץ לשלשל סכום דמיוני של של 061,111דינרי זהב לידיו של צלאח א דין כדי לשחרר את הנסיך האסיר .היה זה לא אחר אלא ...הקיסר הביזנטי מנואל קומננוס . I כאשר יצא מן הכלא היה בן ,10שערו הבלונד האפיר ועורו קומט קמעה ,אך הקסם לא פג והוא היה זקוק לו .אשתו נסיכת אנטיוכיה מתה ובמקומה מלך בנה מנישואים קודמים. לרנו לא היה מקום בנסיכות .המלך בלדווין הרביעי (המצורע) החליט לסדר לו "ג'וב" (כן כבר אז חילקו משרות) והעסיקו כשליח לקיסר ביזנטיון .מכיוון שרנו הצליח בשליחותו הדיפלומטית ביצירת קשרי נישואין נוספים עם משפחת הקיסר הביזנטי ,העניק לו המלך מתנה – נישואין לאלמנה בעלת נחלה .כזו נמצאה לו בדמותה של סטפני דה מיי נסיכת עבר הירדן שבעלה נרצח ברחובות עכו. רנו הביא תועלת נוספת למלך המצורע .המלך שהיה תשוש מפאת מחלתו הניח למעשה לרנו לפקד על מערכה חשובה מול צלאח א דין וצבאו .ליד רמלה בקרב גזר ב 0011נפגש רנו לראשונה עם האיובי המפורסם .יחד עם המלך ,אצילים אחרים וטמפלרים ,הנחיל תבוסה כואבת לצבאותיו של צלאח א דין .אחיינו של צלאח א דין נהרג בקרב זה .וצלאח א דין עצמו נמלט בקושי ממוות ,במנוסה על גבו של גמל מרוץ. היתה זו הפגישה הקרבי ת הראשונה של רנו וצלאח א דין לאחר שחרורו מהשבי...והיא הסתיימה בברור לטובת הצלבנים ורנו דה שטיון .תבוסה זו הותירה רק כ 01%מצבא המוסלמים חופשי או בחיים ,העתיד של ממלכת ירושלים נראה ורוד .השניים ייפגשו שוב בשדה הקרב .אך הנסיבות יהיו שונות לגמרי... פעולותיו הראשונות של ה"שטן הצהוב" -נסיך עבר הירדן החדש היו ....שוד ושוב שוד .דרך שדות הדגן העשירות במואב ובסמוך לשני מבצריו כרך ומונריאל(שובק) ,עברו שיירות החג' המוסלמיות .למרות הפסקות האש שנחתמו בין הצלבנים למוסלמים (היתה זו הודנה המותרת למוסלמים עם נוצרים ויהודים לתקופות קצובות) תקף אותן ואפילו יש הטוענים כי שבה את אחותו של צלאח א דין .כאשר היה שובה אויבים שעברו בשיירות החאג' נהג להוציאם להורג בשיטה מיוחדת .הם הושמו בקופסת עץ מחוזקת נקשרו אליה היטב והושלכו ממרומי מבצר כרך אל הסלעים שלמרגלות המבצר .כך האריך את את סבלם עד מותם.כאשר התלונן צאלח א דין אצל המלך הצלבני על מעללי רנו משטיון ,פנה המלך לרנו והעיר לו על הפרות הפסקת האש .תשובת רנו היתה" :אני אדון ארצי כפי שהמלך אדון בממלכת ירושלים."... בשנת 0021צר צאלח א דין על מבצר כרך .באותה עת התקיימה חתונה שבה אחותו למחצה של בלדווין הרביעי מלך ירושלים המצורע ,איזבלה בת ה 00נישאה לבנו החורג אונפרוא הרביעי בן ה . 02אמו של אונפרוא ואשתו של רינו -סטפני ,שלחה לצלאח א דין מאכלים ויין מהחתונה והזכירה לו שכאשר היה עבד בארמון ,נשא אותה על כפיו כילדה .צאלח א דין כמחווה שאל היכן מבלה הזוג הצעיר את ירח הדבש וציווה לא לירות לכיוון המגדל בו בילה הזוג המלכותי. מוחו הקודח וחסר המנוח של פעלתן זה הוליד רעיון לא שיגרתי נוסף :פשיטה על מכה העיר הקדושה למוסלמים. רנו החליט לתקוף את ערב .כדי לבצע משימה זו בנה חמש ספינות מעצים שנכרתו ביערות מואב ,העביר אותן מפורקות על דבשות גמלים לאילה (עקבה היא אילת העתיקה) והן הפליגו מאי האלמוגים לינבוע ,הצבא הפושט נחת על החוף והמסע המשיך ביבשה לכיוון מכה ומדינה ,כשהוא נעזר בבדואים שהיו בעלי בריתו .צבאו בזז ,הרס ושרף את כל היישובים שעבר בדרכו ללא רחם .אל מאלכ אל עדל -אחיו של צלאח אדין והאדמיראל המוסלמי חוסאם א דין לולו ,דלקו אחר ספינותיו ביוצאו מקולזום (סואץ) .הם השיגו את כוחותיו והביסו אותם במרחק יום רכיבה ממכה .חיילי רנו הובלו לקהיר ונערפו ,הוא עצמו נמלט חזרה למואב. לפני קרב קרני חטין תמך רנו ביציאה מציפורי לטבריה .יציאה מאזור מעיינות זה ביום חמסין הובילה לתבוסה .בתום הקרב ברביעי ביולי 4411ולאחר נצחון ברור של צלאח א דין הובל האביר המפורסם ,שבוי יחד עם המלך לאהלו של צלאח א דין. הסולטאן הגיש למלך מים שצוננו בשלגי החרמון (ביולי עדיין יש שרידי שלג בפיסגת החרמון .השלג הובל על דבשות גמלים אפילו עד רמלה) למלך גי דה לוסיניאן ,המלך העביר את צפחת המים לרנו ואז קטע הסולטאן את הפעולה באומרו":לך לא נתתי" .הוא האשימו בעוולות רבות בשאלו את רנו מה היה עושה רנו לסולטאן אילו הוא היה שבוי בידיו . רנו ענה ":היית מתיז את ראשך" .צלאח א דין אמר ":זה מה שאעשה לך" .הוא לקח חרב מאחד הניצבים ,הכה ברנו שכרע ארצה ובאבחת חרב מהירה התיז את ראשו שהתגלגל לרגלי המלך. עריפתו של רינו משטיון בקרני חטין המלך התחלחל והחל לרעוד .צלאח א דין הרגיעו ":מלך לא הורג מלך ,אדם זה נהרג בגלל בגידתו ומעשיו הרעים" . המלך שוחרר מאוחר יותר על ידי צלאח א דין .בהבטיחו כי לא יחזור לארץ הקודש .הוא שלח את שריונו ,סוסו ,ונשקו לקפריסין ושם את פעמיו בניגוד להבטחתו לעכו כדי לצור עליה .מול חומותיה סיים את חייו .אלמנתו של רנו ,סטפני ביקשה מצלאח א דין לשחרר את בנה השבוי אונפרוא הרביעי ( אותו בחור שהיה כבר בן 61שהתחתן בכרך עם איזבלה בעת המצור) היא הבטיחה שתמסור לידיו את מבצרי עבר הירדן בתמורה (כרך ושובק) .אולם כאשר שוחרר הבן סרבו אבירי המבצרים להכנע. מכיוון שלא יכולה היתה לכפות את מרותה על אביריה ולעמוד בהסכם ,החזירה סטפני את בנה לשבי הסולטאן .מתוך הערכה ליושרה גמל לה צלאח א דין בשחררו את הנסיך הצעיר ללא תמורה .רק לאחר שנאכלו אחרוני הסוסים במבצרי עבר הירדן ואזל המזון בשנת ,0021נכנעו האבירים לצבאותיו של צלאח א דין .הצלבנים לא חזרו מעולם לעבר הירדן. מטבע של רינו משטיון כנסיך עבר הירדן במטבע נראים חומותיו של מבצר כרך היא קיר מואב. שמהPetra Deserti - מפת המסע למכה פסלו של רינו משטיון למרגלות סוסו של צאלח א דין בדמשק. ימין ושמאל בממלכת ירושלים. במערכה הפוליטית של ממלכת ירושלים הצלבנית שיחקו כמה כוחות מרכזיים. )4אצולה של "עולים חדשים" שזה מקרוב הגיעה לארץ ולא הכירה את תרבות המזרח .אצולה זו היתה קיצונית ביחסה לסרקנים (שרקיים =מזרחיים ,כלומר מוסלמים) ולא נטתה להסכמים עמם אלא לעימות .רנו משטיון מייצג נאמנה את הצד הקיצוני של אצולה מיובאת זו שתמכה לפני קרב קרני חטין במלך גי דה לוסיניאן. )2אצולה "צברית" או בעלת נסיון במגע עם המוסלמים שהכירה היטב את תרבות המזרח ונטתה להגיע להסכמים ולפשרות עמם .דעות כאלו ייצג ריימונד מטריפולי שהיה נסיך הגליל ובירתו טבריה .ריימונד התמודד על כתר המלוכה מול גי דה לוסיניאן ולא זכה בה .לא שרר אמון רב בין המתמודדים על הכתר שעניינו זה עתה הוכרע .ריימונד לא נשבע אמונים למלך החדש -גי דה לוסיניאן -אשתו של ריימונד אשיב כן נשבעה .לעומת זאת היו לריימונד יחסי מו"מ עם צלאח א דין. )1מסדרי נזירים לוחמים כמו הטמפלרים וההוספיטלרים אשר בדרך כלל שיתפו פעולה עם הצד הקיצוני. מפקד הטמפלרים ג'ראר דה רידפור .מפקד נזירים לוחמים זה נטר טינה לריימונד מטריפולי לאחר שהאחרון הפר את הבטחתו לארגן לו נישואין עם אלמנה בעלת נכסים ,וזו נישאה בסופו של מו"מ כספי ארוך לסוחר איטלקי. כאשר חצה צאלח א דין את הירדן וצר על טבריה בירת נסיכות הגליל התכנסו כוחות הצלבנים בציפורי .מועצת מלחמה נערכה במקום ב 6ביולי .0021כנסיך הגליל ניתנה לריימונד מטריפולי (שאשתו אשיב היתה נצורה בבירתו) הזכות להציע כיצד ינהגו בצבאותיו של צלאח א דין. ריימונד הס ביר מדוע אין לצאת מציפורי וכדי להמחיש את עמדתו הנייטרלית שואל את המשתתפים במועצה: האם הגליל הוא נסיכותי? היושבים עונים" :כן!" "הניחו לגליל". " האם טבריה היא בירתי?" הקהל עונה " :כן" " .הניחו לטבריה" אומר הנסיך. "האם אשיב היושבת בטבריה היא אשתי?" מוסיף שליט טבריה ושואל. "כן" עונה הציבור. "הניחו לאשתי" ממלמל ריימונד. " ברגע שנצא מכאן מאזור המעיינות יעוטו עלינו קשתי המוסלמים ויתרונם אלינו יגבר .כאן בציפורי כדאי להשאר. ואם יתקפונו כאן הרי זה מקום טוב לבטא בו את יתרוננו ופה יש לנו מים רבים .בדרך לטבריה אין .באם לא יתקפונו יתפזרו חיילי צלאח א דין בתוך זמן לא רב כפי שעשו בעבר .בהליכתם אל שדותיהם שאותם יש להכין לזריעה .הם אינם מסוגלים להמתנה ממושכת לשלל הצפוי ונסיוננו אומר שהם פשוט יתפזרו". העצה נתקבלה ,אך ג'ראר דה רידפור יריבו של ריימונד הופיע באהל המלך אחר חצות ושכנעו לשנות את ההחלטה. יריב זה של נסיך הגליל אומר למלך כי הצעה זו נועדה להשפיל את המלך ולהציגו כמי שאינו דואג לעיר חשובה ולנסיכה שנשבעה לו אמונים .בעלה לא נשבע אמונים וטוען לכתר המלך .הצעותיו לכן נועדו להציג את המלך כמי שברשותו צבא אדיר ואינו משתמש בו להציל את טבריה .לכן אינו מוכשר גם להנהיג. המלך משנה את הפקודה והמחנה הישן מתעורר לקול חצוצרות השכמה .....ולתבוסה איומה. מי גרש את הצלבנים מארץ ישראל? בציבור רווחת הסברה כאילו צלאח א דין הוא אשר גרש את הצלבנים מארץ ישראל ,יש להעמיד דברים על דיוקם. עם תום קרב קרני חטין נכבשה הארץ על ידי הכורדי בן משפחת איוב מתכרית (כן עירו של סדאם חוסיין ) .אך ארבע שנים מאוחר יותרבשנת 0010ניצח ריצ'רד לב הארי את המוסלמים בקרב ארסוף (צפונית להרצליה דהיום). תוצאת הקרב היתה חוזה בין האנגלי לבין צלאח א דין שכמעט ולווה בחתונה בין אחיו של צלאח א דין לבין ג'ואנה אחות ריצ'רד לב הארי. ההר וירושלים נותרו מוסלמים ואילו החוף חזר לידי הצלבנים .עכו הפכה לבירת הצלבנים. בשנת 0662חתם המלך הנורמני פרידריך השני חוזה עם אל כאמל השליט המצרי ממשפחת איוב .והשיג עבור ממלכת ירושלים ללא שפך דם את מחצית ירושלים ומקומות קדושים בגליל. בשנת 0621השיג ריצרד מקורנוול את מחציתה הנוספת של ירושלים. בשנת 0611הממלוכים – עבדיהם הלוחמים של האיובים מורדים באדוניהם ושולטים במרחב .מנהיגם בייברס או בשמו המלא אל-מלכ א-זאהר רוכן א-דין בייברס אל-בונדוקדארי כובש שיטתית את ערי הצלבנים .לאחר הכבוש הוא הורס את עריהחוף בדקדקנות. רק בשנת 4224נכבשה עכו .ב 41באוגוסט 4224עזבו האבירים הטמפלרים האחרונים ללא קרב את מבצר עתלית ואת ארץ הקודש. כתב מיכה זילברמן 252-1214218 www.michatourguide.comדואר אלקטרוניomrzlbr@netvision.net.il :
© Copyright 2024