דוח סיור אילת והערבה הדרכת דרך: הכור האטומי .` 63
דוח סיור אילת והערבה
הדרכת דרך :הכור האטומי
הוקם בשנות השישים בידי צרפת ,החל לפעול ב.'63-
מהנדסים וציוד צרפתים.
עמדו שלושה אישים מאחורי הפרוייקט :בן גוריון ,דוד אליס ברגמן -ראש הוועדה לאנרגיה אטומית ,ושמעון
פרס.
עלות הכור שני מילארד דולר בכסף של ימנו.
החלטה על הקמת כור גרעיני לא התקבלה בשום צורה דמוקרטית ולא בהחלטת ממשלה :פרס טס לארה"ב
ואירגן רבע מהסכום מעשרים וחמישה בעלי הון אמריקאים ושאר הכסף גייסו מכל מיני תקציבים לא
מוגדרים שמופיעים כתקציבי פיתוח של משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה.
עד היום העלות השנתית של קיום הכור היא כמילארד דולר בשנה ואן שום סעיף כזה בתקציב המדינה -
התיקצוב מופיע בספר התקציב בכל מיני סעיפים תמוהים.
ישראל מעולם לא הודתה שהיא מחזיקה כור אטומי שלא למטרות שלום.
המ שפט" :ישראל לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון" יכולה להתפרש בכל מיני צורות -
לכאורה מספיק שאיזו צוללת גרעינית סובייטית תעבור במים הטריטוריאליים בסמוך למדינה כלשהי במזרח
התיכון שתצדיק לפי ההגדרה הזו הכנסה של נשק גרעיני לאזור.
ביוני '60הודיע בן גוריון שישראל בונה בסמוך לדימונה מפעל טקסטיל ,ואחרי שלושה חודשים ,שזה נראה
לא הגיוני ,אמר שבונים פה תחנה מטאורולוגית.
האמריקאים ,שחשדו ,שלחו לכאן כמה מטוסי ריגול מסוג U2שקלטו קרינה והבינו ,בעזרת ניתוח כל
הממצאים והמידע המודיעיני ,שיש פה כור גרעיני.
הם פרסמו את זה בניו-יורק טיימס כהדלפה ועקבות כך בכנסת ישראל העלו שאילתה .בן גוריון השיב
לשאילתה שישראל אכן "מקימה כור מחקר גרעיני למטרות שלום בהספק של 24אלף קילוואט".
רוב המידע שמתפרסם היום על הכור הוא מרדכי ואנונו שעבד כטכנאי ומטעמי אידיאולוגיה (לדבריו) החליט
לחשוף את הפעילות .הוא צילם בחשאי 60תמונות ומסר אותם -אחרי שתיאם פגישה עם כתב הסאנדיי
טיימס הלונדוני .ממצאיו נלקחו לבדיקה ואומתו ,ופורסמו ,וכמה ימים לאחר מכן נחטף ע"י סינדי -דבר שנתן
גושפנקא נוספת לאמיתות הדברים.
לפי וואנונו הכור מחולק לעשרה מכונים שכל אחד מייצר חלקים שונים וחומרים שונים ולפי התיאורים מעמיד
אותנו כאחת מחמש מעצמות האטום הגדולות בעולם.
ואנונו צילם גם את הפצצות ,ומניתוח של מומחים מסתבר שפצצה סטנדרטית של ישראל מכילה 4ק"ג
פלוטוניום שעוצמתה בערך פי 20מזו שהוטלה על הירושימה.
ההספק לפי ההערכות הוא בן 100ל 200-קילוואט -הרבה יותר מה 24-אלף שקיבלנו מהצרפתים.
בנוסף לפצצות האטומיות מייצרים פה פצצות טרמו-גרעיניות שעוצמתן גדולה יותר ונשק טקטי מסוגים
שונים ,שאחד מהם -מטרתו לחסל אוגדת שיריון אחת בלי לפגוע בציוד שלה.
ישראל הגדירה לעצמה שלושה תנאים ,שאם אחד מהם יתקיים היא תפעיל נשק גרעיני ,הגדרה המוכרת כ-
'ברירת שמשון':
- 1השמדת חיל האוויר הישראלי - 2 ,חציית הקו הירוק ע"י כוחות סדירים - 3 ,הפעלת נשק לא
קונוונציונאלי כנגד ישראל.
יש שלושה אנשים שרשאים להורות על הפעלה של נשק גרעיני :ראש הממשלה ,שר הביטחון או הרמטכ"ל,
ובמידה וקורה משהו לרמטכ"ל וצריך לפעיל נשק גרעיני מצוללות בים -מי שמחליף אותו הוא מפקד חיל
הים.
ישראל איימה בשימוש בנשק גרעיני במלחמת יו"כ כאשר גולדה מאיר הודיעה לארה"ב שהיא חימשה את
הטילים הגרעינים ובמידה ולא נקבל סיוע מסיבי היא תאלץ להשתמש בו .זמן קצר לאחר מכן החלה הרכבת
האווירית שכנראה הופעלה גם בזכות האיום הזה.
יש השערות שברה"מ העבירה מסר למדינות ערב שלפי המידע שיש לה ישראל אכן תעשה שימוש בנשק
גרעיני במידה ולא יעצרו ,וזו אחת הסיבות לעצירה של הפלישה.
במלחמת המפרץ יצחק שמיר חשש מאוד מהפצצה של נשק לא קונוונציונאלי מהעיראקים ובזמן ששוגר
הטיל העיראקי הראשון לוויינים אמריקאים קלטו כ 20-ראשי טילים לא גרעיניים מכוונים לכיוון עיראק.
יש הרבה מאוד סיפורים סביב הכור ,כמו אונייה שיצאה מנורווגיה לכיוון טורקיה עמוסה בפלוטוניום והגיעה
משום מה ריקה לאנקרה ,הבזק גרעיני שנקלט ע"י לוויני ריגול וכנראה מעיד על ניסוי גרעיני של ישראל
בשיתוף דרום אפריקה ,רכישות גדולות של צרפת ,הרבה מעבר למה שהיא צריכה ,שכנראה הובאו
לישראל .האשפה הרדיואקטיבית מוטמנת כנראה בחביות באדמה ויש סיפור מעניין על אוניות שהגיעו עם
חביות כאלה למאוריטניה שתמורת כסף הסכימו להטמין שם את הפסולת שלנו.
הסיבות להקמתו בדימונה הן בעיקר גיאולוגיות .האזור הזה נקרא מישור ימים :זהו מישור של חולות (מישור
רותם ומישור ימין) שהחולות שבו משמשים כבלם זעזועים במקרה של פיצוצים או דליפות מהמתקנים
שכולם בבטן האדמה.
נוסף לכך זהו אזור הרחוק מבקע ים המלח שבו יש תנועות גיאולוגיות ,שברים וקימוטים ורחוק מאזור צפוף
באוכלוסיה באופן יחסי.
הכור הגרעיני מחלק את הישראלים לשני סוגים :כאלה שישנים יותר טוב בגלל שיש לנו את זה וכאלה
שישנים פחות טוב בגלל שיש לנו את זה....
סיפור דרך :מכביש אורון לכיוון מעלה עקרבים:
מוביל למפעל הפוספטים אורון .נוסע בן המצלעות שלל המכתש הגדול .רואים את הגשר הגדול של הרכבת
מעל נחל ממשית שמובילה את תוצרי הכרייה ממפעל אורון לדימונה ומשם לנמל אשדוד וגם למישור רותם
ששם יש מפעלים של תעשיות המשך של הפוספטים .הגשר הזה היה בתקופה מסוימת אחד הגדולים
בארץ ,היום יש כבר גדולים ממנו.
השם אורון שילוב של המילה OREבאנגלית ,שזה מחצב ,עם אור.
הכביש הזה מוביל גם לשער המכתש ,קצת לפני אורון ימינה .קצת אחרי הכניסה חניון שאפשר לאסוף
חולות צבעוניים לבקבוקים .המכתש הוא שמורת טבע ולא ניתן לקחת חול ,זהו ערך מוגן ,אבל הכריזו על
כמה מקומות מהם אפשר :יש אחד ליד מכתש רמון ,וגם פה...
מול הכניסה למכתש עין ירקיעם ,כחצי שעה הליכה למעיין ובהמשכו תחילת מסלול הליכה של כמה שעות
טובות -מעלה פלמ"ח.
הנחל שמנקז את המכתש ,שנקרא גם מכתש חתירה נקרא נחל חתירה שממשיך לכיוון עין ירקיעם -נביעה
קטנה רק אחרי שיורד גשם באזור בבריכה קטנה שאפשר לשחות ,ובהמשך מסלול הליכה ארוך של כמה
שעות -מעלה פלמ"ח שיורד לכיוון נחל חתירה.
אחרי הפניה שמאלה לכיוון מעלה עקרבים רואים את מחנה 'כמוס' שזו תחנת שיגור של הצפלין שמרחף
מעל הכור ובכלל באזור ואוסף נתונים .נהוג לומר שמטאורולוגים ,אבל בכלל לא בטוח שרק...
הכביש הזה ,מעלה עקרבים ,היה הדרך הראשית לאילת עד תחילת שנות החמישים .כיום אין לא אבא :היה
פה מאבק בין רשויות מי ישמור על הכביש .בין מע"צ ,רשות שמורות הטבע והמועצה האזורית .אף אחד לא
לקח אחריות על הכביש הזה והציבו פה שלט שאסור לנסוע ,הכביש לא עביר ואסור לנסוע.
בשנות התשעים ,בשיתוף של העמותה לתיירות 'ציר הנגב' והמועצה האזורית 'ערבה תיכונה' החליטו לשקם
את הכביש ,לסדר אותו קצת ,ובנו את המצפה של מעלה עקרבים והכשירו אותו כנתיב תיירות .ב '07-הציבו
שלט שאסור לעבור ,ושנתיים לאחר מכן ,בעקבות בקשות שלל החברה להגנת הטבע וגורמי תיירות נוספים
שהסבירו שמדובר בכביש בעל חשיבות היסטורית ותיירותית החליטו לאפשר מעבר רכבים .לא שיפצו את
הכביש ,פשוט הורידו את השלט ...כיום מותר לעבור.
מישור החולות שמשמאל ,מישור ימין ,הוא בעצם שקע ,קער גיאולוגי שנמצא בין שני קמרים .הרי מבנה צפון
הנגב הוא מערכת של קמרים שבתוכם נוצרו המכתשים .יש את קמר חתירה שבתוכו נמצא המכתש הגדול,
ועוד קצת דרום מזרחה נמצא מכתש חצירה שהוא הרכס הדרומי .בין הקמר של חתירה לקמר של חצירה
נוצר קער שאנחנו נמצאים בתוכו ,הכביש מנצל את הקער הזה.
בתוך הקער התכנסו החולות של מישור ימין ומישור רותם שמצפון .הגיאולוגים טוענים שזמנו של הקער הזה
הוא עוד לפני היווצרות בקע ים המלח .הם הגיעו למסקנה הזו מכיוון שלחולות יש מרכיב קצת אדום שמרמז
על בליה של סלעי יסוד של הרי אדום.
הרי אדום בנויים מגרניטים ואבני חול וכנראה חומר הבלייה נסחף -לפני שנוצר הבקע הסחף הגיע עד הצד
הזה .אח"כ ,כשנוצר הבקע ,נוצרו פה מערכות ניקוז אחרות וכל האזור הזה מתנקז לערבה .לפני היווצרות
הבקע הניקוז היה הפוך.
אנחנו באזור מאוד צחיח ואפשר לראות איך הצמחייה מתרכזת רק לאורך הערוץ .כמות המשקעים מאוד
קטנה -פחות ממאה מ"מ גשם בשנה .בערבה ,50אבל זה משתנה משנה לשנה.
אפשר לראות שבכביש הזה עוברים מעט מאוד כלי רכב ,בין זו לא דרך עבירה מאוד .רק מי שנוסע לאחד
המסלולים באזור עובר פה :תצפית מעלה עקררבים ,או נחל גוב או הירידה למעלה פלמ"ח ,מכתש קטן או
מעלה עקרבים....
וגם הוא צריך להיזהר :הבדואים גונבים בכמויות .היום אי אפשר להשאיר רכב וללכת ,צריך להשאיר שומר
או לבוא באוטובוס .ביציאות מהמסלולים אפשר לראות זכוכיות מנופצות של רכבים.
אחת מהתופעות הנפוצות בשנים האחרונות בנגב היא גניבת שלטים בגלל מחירה הגבוה של המתכת.
אפשר לראות שאין כאן בדרך הזו כמעט שלטים .עד כדי כך חמורה התופעה הזו שחושבים לשלט את
הדרכים בנגב בחומרים פלסטיים.
מעלה עקרבים:
בהיסטורית הדרכים של האזור שומעים על מעלות רבים שבמשך שנים כל אחד מהם היה ה-יחיד בדרך
לערבה ,כך גם מעלה עקרבים שהיה עד שנות החמישים המעלה היחיד בדרך לאילת.
הייחודיות של המעלות מעיד על איזושהי בעיה :אם נסתכל על המפות נגלה שהר הנגב מחולק לשני חלקים
עיקריים :הדרומי והמרכזי ,ובאמצע נחל צין .המדרונות בו מאוד תלולים וקשה מאוד להכשיר כאן דרך .אז
כשעושים מאמץ ופורצים דרך היא למעשה הדרך היחידה בתקופתה.
בדרך לערבה היו שלושה דרכים עיקריות לאורך ההיסטוריה:
מעלה מכמל -על הר הנגב המרכזי שהיה בשימושם של הנבטים -על מצוק הצפוני של מכתש רמון;
דארב אל ס'ולטן -דרך מקראית שחצתה דרך מעלה צין וחיברה את ב"ש עם פונון -שזהו אזור של מכרות
נחושת במזרח הירדן במקביל לתמנע;
והדרך הרומית -היא מעלה עקרבים ,שחיברה את ממשית לחצבה כחלק מהנתיב שבין ירושלים לערד
ודרומה לכיוון החלק המזרחי של הפרובינקיה הרומית .זהו הלימס הראשון במאה השנייה לספירה.
בתקופה הרומית היו שתי דרכים לכיוון חציבה :דרך מוקדמת יותר ,שעברה מעובדת ,וכאשר במאה השנייה
לספירה ,כשעובדת ירדה קצת מגדולתה וממשית עלתה -סללו את הדרך הזו ,קצת יותר צפונה ,לכיוון העיר
החדשה המתפתחת שעד סוף התקופה הביזנטית הייתה עיר חשובה.
המעלה מתגבר על המדרון ע"י בניית מדרגות וביטון הדרך באבנים .הדרך שימשה בני אדם ,וגם בעלי חיים,
גמלים וחמורים .כשנוסעים בירידה רואים דרך קצת יותר בהירה וכשמגיעים לתחתית הירידה רואים את
אחד משלושת המצדים .כיום קוראים למעלה הזה -מעלה צפיר.
המיצדים שמרו על הדרך ומיוחסים לדיוקליטיאנוס.
מעלה עקרבים מוזכר בתנ"ך בין השאר בתיאור גבולות ההבטחה כנקודה בגבול הדרומי של ארץ ישראל או
של שבט שמעון ויהודה.
(במדבר לד' א-ה ,יהושע ט"ו ג-ד ,וכן בשני מקומות נוספים בתיאור קרבות של יהושע).
מכאן לומדים שגבולות ארץ ישראל הדרומיים לא כוללים את הנגב.
למעשה מרבית שטחו ,מה שהיום אנחנו מכנים 'משולש הנגב' הוא מחוץ לגבולות ההבטחה.
המונחים מדן ועד ב"ש משקפים את גבולות א"י בתקופת ההתנחלות והגבול הדרומי עבר פחות או יותר בקו
הזה.
פירוש השם לא מבעל החיים הנפוץ גם באזור הזה אלא עקרבה הוא ככל הנראה חילוף אותיות של נאקב,
מעלה .יש הרבה מקומות בהם מופיעים שמות של השורש הזה בהקשר של מעלות :עקבה יושבת על
מעלה ,בשומרון יש עקרבים בקצהו של מעלה .הפסוק' :והיה עקב למישור' מתייחס בדיוק לזה.
המעלה מתגבר על הפרש גבהים של כ 400-מטר לאורך שני ק"מ ויורדים ממנו יותר מ 30-פיתולים.
גם העות'מאנים השתמשו בו ,אולם לראשונה הוא נסלל ב 1927-ע"י הבריטים ,שימש כמעבר בין הדרך
שמחברת את נקודות המשטרה הבריטיות של רוכבי הגמלים מב"ש עד לממשית ,היא קורנוב דרך מעלה
עקרבים עד לעין חוצוב ,שזו חצבה ,ודרומה לעין רדיאן שזו יוטבתה ועד לאום-רשרש -היא אילת.
בהמשך ,במלחמת העולם השנייה ,הורחבה ושופצה ע"י הבריטים כדרך מעבר של נשק וציוד אל מחנות
הצבא והנמל שבעקבה.
החביות שרואים בצד הדרך בעלייה הן לחיזוק הכביש.
במלחמת השחרור שימש המעלה הזה שני מבצעים חשובים :מבצע לוט ומבצע עובדה.
מבצע לוט התבצע בנוב' ,'48בו חיילי אלכסנדרוני שחררו את סדום ועין גדי ויצרו רצף מב"ש לסדום .זהו
הקרב היחיד שבו השתתף חיל הים .או ליתר דיוק :לוחמי אלכסנדרוני לא נתקלו בשום התנגדות בדרכם
לסדום ,וכן כשהפליגו אל עין גדי והניפו בה דגל באין מפריע.
במרץ ,'49במהלך מבצע עובדה ,עברו שתי החטיבות בדרך לאילת ,גולני -ויום אחריה ויום אחריה
אלכסנדרוני.
מבצע ערבה:
בהמשך הכביש ,בצד שמאל ,רואים אנדרטה לחיל ההנדסה בצורה של צריח שח-מט .היא לציון מבצע
ערבה:
לאחר מלחמת השחרור הבינו שחייבים לטפל בכביש הזה שהיה סכנת נפשות .הכביש היה קשה מאוד
לנסיעה ,כ 36-פיתולים בירידה שצריך לעצור ולעשות כמה רוורסים כדי לעבור כל אחד מהם .תדירות
התנועה הייתה אפסית ,ורכב שנתקע היה יכול לחכות ימים לחילוץ.
בעקבות כך מבצע ערבה ,בשנים '49ו '50-של חיל ההנדסה שבו נסללו עשרות ק"מ של כביש ,הדרך
למעלה עקרבים הורחבה ושופצה.
זה היה מבצע קשה כי הפועלים עבדו באזור לא מוכר להם והיו צריכים לעשות את המדידות והתכנונים תוך
כדי עבודה .במהלך העבודה המציאו שיטת סלילה חדשה :הבינו שהחומר הכי טוב לכביש לפני שהיה
אספלט זה חרסית רטובה שנקראת 'קאולין' שככל שמהדקים אותה כך היא נעשית חזקה יותר ,כמו בטון.
המהנדס מאיר בן עש ניהל את המבצע.
אבל למרות מבצע ערבה המעבר לא היה מספיק טוב ופרצו ב '53-את מעלה העצמאות -ממצפה רמון לתוך
מכתש רמון ,אבל רק ב '58-חיברו אותה עם ההמשך המוכר לנו היום ,דבר שאפשר לראשונה לדלג על
מעלה עקרבים בדרך לאילת ולנסוע בנתיב נוח יותר.
כביש הערבה נפתח ב ,'67-זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים ובלי קשר אליה.
הפיגוע:
ב 17-מרץ ,'53בסיום חגיגות חמש שנים לכיבוש אום רשרש ,חזר אוטובוס עם חלק מהחוגגים .מעלה
העצמאות כבר היה קיים ,אבל לא החיבור לאילת.
באוטובוס היו 15אנשים 4 ,ממשפחתו של הנהג הראשי אפרים פיסטנברג ,הנהג השני קלמן עפרוני ,שנהג
ברגעי הפיגוע וארבעה חיילים.
הנשק של החיילים היה ארוז למעלה ,על הגג.
מאחורי האנדרטה של מבצע ערבה התחבאו 12בדואים משבט אל-עזאזמה ,בראשם סעיד אבו בנדק.
כשהחלו היריות קלמן עפרוני תמרן את האוטובוס כך שלא יתדרדר ונתקע בסלע וקראו לנוסעים לצאת.
המחבלים ירו והרגו כל מי שהגיע לפתח הדלת ואח"כ נכנסו לאוטובוס כדי להרוג את שארית יושביו .עברו
אחד אחד כדי לוודא הריגה .לאחר מכן הוציאו את הגופות והתעללו בהם.
3שרדו אחרי הפיגוע :שתי בנות ניצלו כשחיילים נפלו עליהם או גוננו עליהם בכוונה תחילה -מירה
פיסטנברג בת החמש ,בתו של אפרים ואחותו של החייל שנפל עליה ,ומרים לסר.
כמה שעות לאחר הפיגוע הגיע קומנדקר צבאי .החיילים חששו שהמחבלים עוד נמצאים שם ובמקום להגיש
עזרה ברחו לב"ש והזעיקו את המשטרה ,אח"כ הועמדו למשפט צבאי ,יותר מאוחר עבר קומנדקר אחר
וחייליו נשארו ועשו כמיטב יכולתם.
בצילומים שפורסמו לאחר מכן נעשה בימוי :רואים שגופות זרוקות על הכביש וכתמי דם באזור אחר .זאת כי
החזירו את הגופות בשביל לצלם .כדי ליצור את האפקט למען דעת הקהל.
מאז הפיגוע למעשה הפסיקו לנסוע ממעלה עקרבים.
אחרי הפיגוע יצאה חוליה בפיקודו של אריאל שרון למבצע נקמה שנקרא מבצע אריה ,בו טבחו כפר ליד
שכם שלהרוגים בו כנראה לא היה קשר לרוצחים האמיתיים ,בשנת '68אחת מחוליות המרדפים בפיקודו
של עמוס ירקוני תפסו את זייאד אבו בנדק ליד נחל סירפד שליד קדש ברנע בגבול מצרים ישראל והרגו
אותו ,ושבו את סגנו.
תצפית
מתחתינו בקעת צין .היובלים העליונים של נחל צין ,אחד מהגדולים בנגב ,הם באזור עובדת .משם הנחל
הולך ומתרחב ופונה מזרחה ויוצר את הבקעה הזו.
ממול רואים את המצלעות של המכתש הגדול ,ובדיוק ישר אלינו ההר שנראה כמו שולחן הוא מה שזוהה
במשך הרבה שנים באופן שגוי כ'הור ההר' .משום כך במפות לפעמים כתוב הר צין ,ולפעמים הור ההר.
הור ההר הוא תחנה בנדודי ישראל .שמתסכלים על ההקשר ועוקבים אחרי מסלול הנדודים ההגיוני מבינים
שההור ההר המקראי חייב להיות באדום .לכן לא יכול להיות שהוא כאן.
זהו הר 'נשאר' ,כלומר :שכל סביבתו התבלטה ורק ההר נשאר .יש שביל שעולה למעלה לתצפית נחמדה.
כדי להר צין צריך בסיום הירידה של מעלה עקרבים ,במקום לפנות שמאלה עם הכביש לכיוון אילת וחצבה -
לפנות ימינה ,לכיוון אורון.
למרגלות ההר -שדה בולבוסים ,אותה תופעה מעניינת של גיר שבתוכו יש צור.
בשטח שלפנינו ,למרגלות הר צין ,רואים שיקום נופי שבוצע ע"י מפעלי הפוספטים.
הפוספט הוא זרחן שנמצא בתוך הסלע .כדי להפיק אותו חוצבים בסלעים ,מסננים ודולים את הזרחן מתוך
הסלע.
זהו חומר גלם להרבה תעשיות ,בעיקר דשנים .ישראל מייצאת את החומר הזה לכל העולם וגם מייצרת
מוצרי המשך.
הבעיה היא שהחציבה יוצרת פגיעה נופית חמורה .גם שדה צין וגם שדה אורון שקצת מוסתר מהתצפית הזו
הם מכרים פתוחים ,כלומר :לא כרייה תת קרקעית ,כמו בתמנע ,אלא בשדה פתוח .בכרייה כזו יש פגיעה
נופית :לוקחים את הסלע ,מסננים אותו ובעצם 80%לא צריך וזורקים הצידה את ערימות הפסולת ,שנקרא
טפל ונשארות בשטח ערימות גדולות.
כדי לפגוע בנוף כמה שפחות לקחו אדריכלי נוף ועשו כאן פרויקט שיקום .ניסו לשחזר את הנוף הטבעי טרום
החציבה .לקחו את הטפל ,אותו חומר שלא השתמשו בחציבה ,אותם ערימות שפכים ,ושיטחו אותו כמו
הרים קטנ ים בצורת שולחן ,שאנחנו יכולים לזהות מפה ,במטרה ליצור חזות שלא יראו כביכול שבוצעו בו
שינויים כלשהם.
עיר אובות – תמר במדבר – מצד חצבה
מצד שבו שרידים מהתקופה הישראלית והרומית ואפילו מקדש פולחן אדומי הרוס.
ניתן ללמוד ממנו על הדרכים הראשיות במדבר והמצודות שקישרו ביניהן ,על אימות לסיפורי התנ"ך ונוכחות
מתונה יחסית של שלטון מרכזי בתקופת שלמה לעומת מבני ציבור מפוארים מאוד בתקופת מלכים מאוחרים
יותר ,בני המאות השמינית או התשיעית.
המקום מתוחזק כיום ע"י יהודים משיחיים שעובדים פה בהתנדבות וחיים פה בתחלופה מתוך אמונה שמכאן
יבוא המשיח.
באתר רואים ,לצד באר מים ושרידים לבית ארבעה מרחבים ושער גדול גם את עץ השיזף העתיק ביותר
בארץ.
פירוט:
בכניסה בצד שמאל רואים מצד שיש בו לפחות 6תקופות בנייה ,הבסיס התקופה הישראלית ,אח"כ פאזה
נבטית ואח"כ רומית.
כל המבנים שהיו כאן לאורך התקופות הללו היו דומים מאוד במתאר שלהם ,למרות שהגדלים היו שונים:
מבנה מרובע עם מגדלים בפינות ,חומה עם קדמות ונסוגות וחדרים לאורך צירי החומה .במרכז היו כנראה
מבנים שפחות שרדו.
את השם עיר אובות נתנו למקום המתיישבים הראשונים בתקופה המודרנית שהגיעו לכאן בשנות ה- 70-
קבוצה של יהודים משיחיים בהנהגתו של שמחה פרלמוטר ,יהודי משיחי מארה"ב שהבן שלו נהרג בפיגוע
בארץ.
הם התיישבו כאן בעקבות פרשנות שנתנו לפסוק מתוך ישעיהו מ' 3-5שבו כתוב" :פנו דרך ה' ישבו בערבה
מסילה לאלוהנו".
הם הבינו מהפסוק הזה שהמשיח יבוא בערבה ולכן צריך להתיישב כאן.
הסיבה למיקום הספציפי הזה היא מעיין ששפע כאן עד לפני שנים אחדות .רואים באר שהייתה פעילה עוד
בתקופת המנדט..
כיום ,בגלל שאיבות של מי התהום וירידת מפלס מי התהום -המעיין לא נובע.
הם קיבלו על עצמם לתחזק את האתר ,הם מסתובבים באתר ,שומרים עליו ומשלטים אותו ,מתקינים
מעקות וצביעות..
האתר אומנם נחפר באופן רשמי ע"י רודולף כהן שחפר הרבה אתרים בערבה ,ביניהם חאן מואה ,אבל
רשות הטבע והגנים לא לקחה אחריות על תחזוקתו.
פרלמוטר בינתיים נפטר ואלמנתו נותרה עוד תקופה מסוימת אחריו .עד היום חלקם גרים כאן בצריפים
שאפשר לראות .לפעמים מגיעות קבוצות לכמה חודשים ,עובדים פה ומטיילים באזור ,בד"כ אמריקאים ,אבל
לא רק ...למעשה זוהי מעין חוות בודדים .המשיחיים מתחלפים ביניהם .אפשר לקבוע איתם והם באים
ומסבירים על בשמחה האידיאולוגיה שלהם.
הזיהוי עם 'עיר אובות' הוא שלהם.
עיר אובות ,בדומה להור ההר היא תחנה בנדודי המדבר של בני ישראל .אולם בדומה להור ההר הפסוקים
בהקשר אחר ,ולכן הזיהוי נפסל ,אבל השם נשאר.
כיום כתוב על השלט בכניסה גם עיר אובות וגם 'תמר במדבר'.
ארכיאולוגים והיסטוריונים מצאו את המקום כמתאים ל'תמר במדבר'.
בספר יחזקאל מ"ט 19נזכר התמר במדבר בגבולות הנגב ,ברשימת שמות של אתרים" :ופאת נגב תמנע
מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול".
חלק מהמקומות לא מזוהים .קדש -אולי קדש ברנע ,אל הים הגדול -אולי ים המלח ..קצת מזכיר את
הגבולות של שבט יהודה .כנראה תמר הייתה עיר גדולה יחסית בגבולו הדרומי של שבט יהודה.
האזכור היותר משמעותי של תמר בפיו של שלמה שבנה ישוב בשם 'תמר במדבר'.
שלמה ,אנחנו יודעים ,קשור לאילת .הוא בנה אוניות ,קשור לעציון-גבר ,לחירם ,ומאוד קשור למלכת שבע...
דרך אגב :עד היום לא יודעים איפה הייתה אילת של שלמה .יש הצעה לתל שנקרא 'אל-ח'ליפה' ,וגם שם אין
שרידים מתקופתו של שלמה אלא מהמאה השביעית והשמינית לפנה"ס .אבל זו ההצעה של אילת מתקופתו
של שלמה המלך.
בכל אופן :בסיפורי המקרא שלמה מוזכר בהקשר האזור.
במלכים א ט' 19כתוב" :ויבן שלמה ...ואת בעלת ...ואת תמר במדבר".
בציטוט נוסף של דברי הימים מוזכר תדמור .ויש ויכוח אם זה אותו מקום.
במקורות מהתקופה הרומית-ביזנטית מוזכר יישוב בשם תמרה -שכנראה הכוונה היא לאותו מקום.
תמרה מוזכרת באונומסטיקון לאוזביוס (ספר השמות לאתרים מהתקופה הביזנטית ,במיוחד למאה
הרביעית) .אוזביוס כותב בערך תמרה" :כפר רחוק דרך יום ממפיס (ממשית ,בפי המקורות הרומיים),
בלכתך מחברון להאליה (אילת במקורות) והיום היא משמר חיילים."...
כלומר ,המסלול :חברון -ממשית -אילת.
הולכים דרך מעלה עקרבים ,זה ממש הנתיב הזה ,כאן כנראה תמר ולכיוון אילת.
זה גם מתאים במרחק :יום הליכה זה בערך 30ק"מ ,כמרחק בין האתר הזה לממשית.
מכאן מרבית הארכיאולוגים מסכימים שתמרה שאוזביוס מזכיר היא תמר במדבר.
יש עוד שני אזכורים ממפות של האימפריה הרומית :מפת פוימטיגר ומפת פטולמאיס .במידבא נזכר יישוב
בשם איזבה ,אולי מזכיר חציבה .ויש הסבורים שזה המקום הזה.
כשעושים חיבור בין המקורות לבין הממצאים בשטח מגלים תמר בתקופת שלמה ותמרה בתקופה הרומית-
ביזנטית ,וממצאים בשטח מהתקופה הישראלית והרומית-ביזנטית לכן הזיהוי הוא בסבירות גבוהה.
באתר שורה של מצודות מתקופת המקרא (באתר 3שכבות) .השכבה השישית ,הקדומה ביותר ,מיוחסת
למאה העשירית ,המאה של שלמה ,לאחר מכן שכבה חמש מהמאות התשיעית והשמינית ושכבה ארבע
מהמאות שביעית ושישית.
בארכיאולוגיה של א"י מחפשים בנרות ממצאים מהמאה העשירית .הרי לפי התיאוריה של פינקלשטיין
ממלכת דוד לא הייתה חשובה וגדולה ,וכאשר ארכיאולוגים מוצאים ממצאים מהמאה העשירית הם מאוד
מתלהבים...
ואכן מצאו ...אבל המצודה הגדולה ביותר שנמצאה היא דווקא מהמאה השמינית-תשיעית ,מצודה שכל צלע
שלה הייתה מאה מטר.
זה גדול מאוד ,גם במושגים של מצודות מדבריות .רוב המצודות המדבריות הן 20על 30 ,20על ...30
אפילו המצודה הרומית היא 50על ....50ובמאה השמינית או התשיעית -יותר מכפול :מאה על מאה.
זו המצודה אולי הגדולה ביותר שאנחנו מכירים מהמדבר מכל המצודות ששייכות לתקופה הישראלית.
ויש הרבה ...בכל רחבי הנגב ,ובמיוחד בהר הנגב יש הרבה מצודות מהתקופה הישראלית .ויש להם דגמים
שחוזרים על עצמם .המצודה כאן היא אולי הגדולה ביותר ,מראה על חשיבותה.
מצאו כאן שער ארבעת התאים שמזכיר את הערים הגדולות :מגידו ,חצור ,גזר ..וגם דומה לשער בבאר
שבע .בית ארבעת מרחבים ,אופייני לתקופה הישראלית ,וממצא קרמי מתאים לתקופות האלה.
אחרי התקופה הישראלית בנו כאן מצודות בתקופה הרומית ,שמיוחס כנראה למצדים שראינו לאורך הדרך
ממפיס לאילת ,שורה של מצדים ששמרו על הדרך :ראינו את המצדים במעלה העקרבים הרומי (מצד צפיר),
יש מצד גם בחציבה ,מכאן יורדים דרומה למואה ,שזהו מצד גדול מהתקופה הנבטית ומוצאים מצד גם
ביטבתה וגם באילת.
כלומר :דרך ארוכה זרועה במצדים.
באתר מזהים שכבה נבטית שיושבת בצניעות ביין השכבות הישראליות הגדולות לרומיות המשמעותיות.
הנבטים פעלו באזור החל מהמאה הרביעית-שלישית לפנה"ס עד למאה הראשונה לספירה ,אז סופחו
לאימפריה הרומית .זה קרה ב ,106-כשטריאנוס השתלט וסיפח את הממלכה הנבטית.
כנראה שבגלל שהרומים בנו על הנבטים והשתמשו באבנים שלהם -שרד ממבני הנבטים מעט מאוד .יש
קצת חרסים ,קצת מבנים ,אבל יחסית הממצא הנבטי דל.
בתקופה המנדטורית הייתה תחנת משטרה בריטית של רוכבי הגמלים ,כנראה שגם הם הקימו אותה פה
בזכות הסמיכות למעיין.
המיקום פה ,בנוסף למים ,הוא צומת דרכים :הירידה ממעלה העקרבים ,שהייתה דרך חשובה גם בתקופה
הרומית ,אבל גם בתקופה הבריטית ,ויש את הדרך שהולכת לאורך הערבה לסדום ועד אילת.
עץ שיזף
טוענים שהוא העתיק ביותר בארץ .כנראה שגילו כמה מאות שנים .הפרי שלו זה הדומים ,וההקשר הנוצרי:
את זר הקוצים של ישו עשו מעץ השיזף ולכן נקרא בלטינית :ספינה קריסטי ,או סיזיפוס קריסטוס ,מסיזיפוס
הקדוש בכוונה של סבל.
העץ כבר חצי מת ,והמשיחיים מתחזקים אותו עם השקייה.
בהמשך האתר:
מתחם ארכיאולוגי שכולל שני מבנים :בית מרחץ ,בו אפשר לראות את מערכת ההיפורקסט -מערכת
החימום עם אריחי החרס האדומים.
רואים תנור ,רואים מערכת שהייתה אז כנראה רצפה שעליה חיממו את המים ,כנראה שהחצר הגדולה היא
חדר ההלבשה.
בצמוד לבית המרחץ -אכסניה עם חדרים .יכול להיות שהייתה מצודה עם חיילים ובסמוך לה אכסניה לעוברי
אורח .כך לפי טענת החופרים ,אך לא בדיוק ברור.
כלומר :מהתקופה הרומית מצאו מצודה ,בית מרחץ ואכסניה.
בית ארבעה מרחבים:
צורה של בית מגורים שאופיינית לתקופה הישראלית.
במקרה הזה שלושה קירות ,אז או שהוספו אחד מאוחר יותר או שהייתה ואריאציה ..גם כשיש תוכנית
אחידה לא בכל האתרים זה אותו דבר.
כנראה שהקיר שלא מופיע לכל האורך הוא תוספת מאוחרת יותר.
מכלול השער:
אפשר להבחין במעלה שהוביל לתוך השער .השער הזה הוא שער ארבעת תאים ,אורך המעלה הוא 25
מטר ,תחום משני הצדדים ,מעין רמפה כזו שמובילה לתוך השער .רואים שניים מצד שמאל ושניים מצד
ימין .חלק ממה שרואים משוחזר .זה מוביל לריבוע בתוך ריבוע .בהמשך היו חדרים צרים וארוכים ששימשו
מחסנים ,מכירים גם מאתרים אחרים בארץ .אומרים שהוא דומה לדון ג'ונו ..ביצור בתוך ביצור.
אז מי בנה את זה? מצודה גדולה ,שער מפואר...
אגב ,כדאי לשים לב לפינקלשטיין ...גם אם הוסיפו מאה לפה או מאה לשם ,ולכן אומרים :שמינית-תשיעית,
כדי לא להרגיז אף אחד מבני האסכולות -ברור שבבמאה העשירית השכבה היא צנועה יותר .המבנים
המפוארים הם דווקא מתקופות שאחריו.
כשבודקים איזה מלך יכול היה לבנות פה ,מחפשים מישהו שגם מתאים לתקופה וגם פעל באזור באותו זמן.
אפשרות אחת היא יהושפט ,ששנות המלוכה שלו הן 867עד .846
כתוב עליו" :יהושפט עשה אוניות תרשיש ללכת אופירה לזהב ולא הלך כי נשברו אוניות בעציון גבר."...
אפשרות שנייה זה אמציה בן יואש ,בן המאה התשיעית ,מסופר שיצא למלחמה באדום ,מלכים ב' יד' .7
מתואר קרב נגד האדומים שהביס את צבאם בגיא מלך שבצפון הערבה וכבש את סלע.
מלך נוסף זה עוזיהו" :וייבן מגדלים במדבר - :כפי שכתוב בדב"י ב' כו' .10
בנוסף כתוב על עוזיהו ,במלכים ב' טו 1שבנה את אילות בישיבה ליהודה.
זאת אומרת שהוא כבש את אילות ,בנה שם משהו והחזיר אותה ליהודה .ידוע לנו שהאדומים כבשו את
האזור ,ואולי אפילו את המצודה עצמה במאה השמינית לפנה"ס ולכן גם זה מתאים..
מכלול של כלים אדומים
מוצגים היום במוזיאון ישראל :כלי חרס ,כנראה שלפולחן.
נמצאו מקטרות -כלים שיש בהם חורים להעלאת קטורת ,אישה שמודבקים עליה כל מיני פריטים ועל הראש
שלה קערה...
המכלול נמצא בתוך בור כשהכלים מנופצים .איך יודעים שאדומים? כי דומה לאתרים אדומים שמוכרים
ממקומות אחרים .לדוגמא :חוברת קטמית ,שליד נבטים .גם שם נמצאו כלים כאלה.
מה עושים כאן אדומים ולמה ניפצו כלי פולחן בבור?
האדומים היו פעילים במקביל לשנות ממלכת ישראל .הם מוזכרים בתנ"ך כבני עשיו .אומנם ישבו באדום,
אבל בתקופת ישראל היו עימותים רבים בין הממלכות וכנראה שהיו תקופות שהאדומים חדרו לממלכת
יהודה ממש ולכן הותירו אחריהם הרבה שרידים.
לכן היה כאן כנראה מקדש אדומי .לא ברור אם הוא התקיים לצד המצודה הישראלית ,אולי קצת אחרי
שנהרסה.
הכלים מנופצים כנראה במסגרת דיכוי דיכוי עבודת האלילים .זה מתאים לישעיהו ,שידוע שנלחם בעבודת
האלילים וניסה לרכז את עבודת הפולחן -אז הנה עוד מלך אפשרי לבנייה שפה.
כנראה שהוא או מישהו אחר ניפצו את הכלים ושיברו את הבמות....
ישובים בערבה -מו"ח בחצבה
תחנת מחקר ,שממומנת במשותף ע"י קק"ל ומשרד החקלאות.
החמישים אחוז של משרד החקלאות הוא ,למעשה ,ע"י החקלאי עצמו מכוון שעל כל מוצר ייצוא חייב
החקלאי לשלם עמלה למשרד החקלאות ,כך שלמעשה הכסף שהוא משלם כעמלה חוזר חוזר אליו בצורה
של מחקר שמשביח את גידוליו.
מטרתה של תחנת המחקר היא לא להמציא גידולים חדשים אלא לשבח את הקיימים .איך להגדיל תפוקה
של 7ק"ג לדונם פלפל ל 10-ק"ג לדונם ,איך לאפשר חודשים רבים יותר של תנובת גידולים למרות קשיי
מזג האוויר.
הערבה הדרומית מיושבת בעיקרה בקיבוצים ,ומכון המחקר הזה מיועד בעיקר לישובי הערבה התיכונה
והצפונית שבה יש בעיקר מושבים.
(כדי להקל אכנה 'ערבה' בכוונה לערבה תיכונה ודרומית ,מקיבוץ יהל ודרומה).
הסיבה למחקר נפרד לאזור הזה הוא אופיים החקלאי השונה של המתיישבים .לקיבוצים יש מאות דונמים,
ואילו החקלאי העצמאי מקבל 45דונם אדמה ומכסה של 70אלף קו"ב מים ועם זה הוא צריך להסתדר ,אף
אחד לא מתערב לו מה יעשה עם השטח שלו.
בערבה 7ישובים :חמישה מושבים חקלאיים :עידן ,חצבה ועין יהב (שהוא המושב הראשון בערבה ,לפני 51
שנים) ,צופר ופארן ,ושני מושבים שאינם חקלאיים :צוקים ,שהוא מושב חדש וספיר שהוא המרכז של
היישובים ,בו יש בי"ס ,מתנ"ס ,מרכז מסחרי...
בערבה מתגוררות כ 700-משפחות ,שהם בערך 3,000תושבים וכ 2,000-עובדים זרים ,רובם תיאלנדים.
נוסף אליהם יש עובדים בדואים בעיקר מכסייפא ומתנדבים.
מתוך ה 700-משפחות 580הם חקלאים.
כ 60%-מיצוא הירקות בארץ מגיע מהערבה (לא כולל תופ"א וגזר) .נוסף לכך :כמות גדלה והולכת של
פרחים לבורסה בהולנד.
היתרונות של הערבה בחקלאות:
טמפ' בחורף 25 .מעלות בממוצע .זה אומר שהצמח ממשיך להתפתח ,ודגים ממשיכים לגדול ולא לקפוא על
גודלם.
יתרון חשוב יותר הוא שמש ,קרינה .יש אזורים שיש להם מים ואדמות וטמפ' טובה .אבל יש בהם גם ערפל
ועננות הרבה מאוד ימים.
בערבה יש קרינה שמאפשרת להגיע יחסית במהירות לפירות 90 ,יום בערך מאז השתילה.
חיסרון :אחת לכמה שנים יש קרה ,כך ב '08-כאשר מחצית מהתוצרת החקלאית קפאה.
הכיסויים שרואים הם לא חממות ,אלא בתי רשת שתפקידם להשאיר מזיקים בחוץ ,נוצרה בעקבות מלחמה
בזבוב הפירות הים תיכוני כדי לייצא לארה"ב.
בעיית האדמות:
זוהי אדמה שנסחפה מימת הלשון מלפני 15מיליון שנה ,עשירה במלח ,ולמעשה לא ניתן לגדל עליה כלום
גם אחרי ששוטפים אותה.
המתיישבים הראשונים החלו את הגידולים שלהם על חולות ,בסמוך לגדותיו של נחל ערבה ,גם בגדה
המזרחית ששייכת למעשה למדינת ירדן .צופר ממש נכנסו לתוך ירדן ,ובהסכמי השלום איתם נתנו להם
בתמורה מובלעת באזור יהל( .להזכיר את הסכמי הפסקת האש המנוסחים באופן שקשה לשירטוט וסימון:
קו הגבול במרכז הנחל).
כאשר סיימו להשתלט על כל השטחים האפשריים בגדת הנחל הביאו משאיות של חול .יישרו את השטח
ושפכו שכבה של 40ס"מ.
כיום מגדלים בערבה על 30אלף דונם.
בעיית המים:
אם היו מסתפקים במספר התושבים הנוכחי בערבה ,ה 30-אלף דונם האלה היו מספיקים .הבעיה היא שכדי
להתקיים באזור כזה חייבים להגדיל את מספר האוכלוסייה ,להגדיל את טווח הגילאים .ההערכות מדברות
על כך שכל עוד לא יהיו כאן לפחות עשרת אלפים תושבים אין ביטחון שהאזור ימשיך להתקיים גם עוד
חמישים שנה .כרגע הם אינם ברי קיימא.
70משפחות של דור שני רוצות לחזור ,אבל אי אפשר לתת להם מכסות מים וקרקע.
קרקע אין:
החול נגמר .מירדן אי אפשר להביא ובארץ המעט שלא נגנב הוא שמורות טבע.
גם מים אין:
כדי למלא את מאגרי המים מנסים לעצור את השיטפונות שמגיעים מסיני ומהרי אדום לפני שיגיע לנחל
ערבה .אם יגיעו -המים יזרמו בשצף לכיוון צפון ,לא יחלחלו ולא יעשירו את מי התהום.
התרגיל הוא :לסחור את המים כדי שלא ימשיכו לזרום אלא יחלחלו למי התהום.
לא בכל המקרים זה מצליח והנושא עדיין נלמד.
הערבה מנותקת ממערכות המים הארציות ,וכל האספקה היא מקידוחים 50 .קידוחים ,כאשר שליש מהם
הם מירדן .הירדנים מקבלים לפי הסכמי השלום מהירמוך 50מיליון קו"ב ,כך שיש בהחלט פיצוי.
יורדים לאקוויפרים בעומקים שונים ,העמוק ליד פארן מגיע ל 1,500-מטר.
זה גם עולה כסף 2,000 :דולר למטר ,כלומר 3מיליון דולר עלות הבאר שליד פארן.
המים שמעלים מעל לפני השטח ,נכון ללפני 9שנים :סה"כ 28.5מיליון קו"ב מים ,מתוכם 11%מים
שפירים ,כלומר :מים מתוקים לשתיה.
50%בדרגת מליחות שראויה להשקיה.
דרגת מליחות נמדדת במוליכות חשמלית .מים ראויים להשקיה צריכים להיות בדרגת מוליכות של .EC 3.4
(שיטה נוספת לבדיקת מליחות של מים ,אפילו מקובלת יותר ,היא כמות הכלור (מלח) במים .מי שתייה
מוגדרים כ 250-עד 300מיליגרם כלור לליטר).
ככל שמדרימים רמת המליחות עולה גם בגלל מיעוט המשקעים וגם בגלל מלחים בקרקע).
בדרגת מליחות כזו צריך להשקות מנות כפולות של מים :הצמח לא קולט את המלח שמצטבר ליד
השורשים .כדי שלא יחנקו -משקים מנה נוספת במטרה לשטוף את השורשים מהמלח.
הבעיה בשיטה הזו שכך נדחקים המלחים לתוך הקרקע ,לאקוויפרים המדולדלים .גם הדשנים ,שבחלקם יש
מלחים ,מצטרפים למי התהום.
השיטפונות מחדשים את מי התהום -אבל ב 8-השנים האחרונות כמעט לא היו שיטפונות .לכן איכות המים
הולכת ויורדת והמליחות עולה.
עדות לכך היא בנתוני המליחות בשנה שעברה :נשאבו 32מיליון קו"ב ,ומתוכם 3%בלבד היו מים שפירים.
9שנים קודם ,כזכור ,היו 11%מים שפירים.
דרגת המליחות האפשרית להשקיה ,שהייתה לפני 9שנים 50%ירדה ל.30%-
בעיית המים היא תמרור עצור :יכולים להישאר עם ה 30-אלף דונם ,אבל אי אפשר לגדול 70 .המשפחות
של הדור השני שרוצות לחזור לא תוכלנה לקבל אדמה ומכסת מים.
הפיתרון הוא :התפלה.
כנראה של א יתפילו את מי התהום ,כי לא כלכלי גם לשאוב וגם להתפיל .כנראה שבעתיד יתחברו לים המלח
או לים האדום ויקבלו משם מים מותפלים.
מבחינת מכון המחקר המשמעות היא לזרוק את כל העבודה שהם עשו עד
עכשיו ולהתחיל הכול מההתחלה :הרי גידולים חקלאיים יכולים להגיב אחרת למים מותפלים מאשר למים
בעלי דרגת מליחות EC 3.4כפי שנחקר עד עכשיו...
כדאי לדבר גם על החזון :בשנות החמישים להתחיל לגדל סייפנים לייצוא כאשר בקושי יש כביש( ,עין יהב ב-
,'51כביש הערבה ב .'67-עד אז נסעו ממעלה עקרבים )...קרוב לגבול ירדן וכולי.
הוקם שח"ל -שירות חלוצי לחקלאות.
ניסיון להקמת שלושה יישובים :עברונה ועין נטפים .בעין יהב הצליחו .הוקם ליד מעיין בשם 'עין וובה' -שם
בערבית שמשמעותו :המעיין הרע .כי המים היו מליחים ולא מספיק טובים .וועדת השמות שינתה ליהב .עין
יהב המקורית נמצאת ליד ספיר ,ורק אח"כ עבר למקומו הנוכחי.
ביקור באתר ,פרחים ודגים כדוגמא לפעילות המו"ח:
ענף הפרחים צומצם מאוד בשנים האחרונות בגלל שבאירופה עברו לעציצים .פעם זה לא היה מקובל שם,
כיום כשליש מהשוק הוא עציצים .לישראל קשה להצליח בזה ,מכיוון שההובלה יקרה :עציצים ואדמה כבדה
זה יקר מדי.
בעיה נוספת שפגעה בענף הזה בארץ היא ,שלפני שנים מעטות ,כדי להרוויח כסף ,יצאו מדריכים מישראל
לאפריקה ולימדו אותם איך לגדל פרחים .כיום אנחנו מתחרים בעצמנו.
זו אחת הסיבות ש 70%-מהגידולים בערבה זה פלפל.
הניסיון של המו"ח הוא למצוא דרך לשפר את המצב ולמצוא יתרון יחסי.
לדוגמא :למצוא פרח שאפשר לגדל על מים מליחים וכך לפרוץ לשוק בכמה שנים של הקדמה.
אחד מהניסויים שהצליחו מאוד לאחרונה הוא תאורה בעזרת פנסי לד.
המטרה היא להצליח לגדל גם בחורף ולשווק פרחים טריים כשבאירופה אין אפשרות כזו .בניגוד לאירופה
כאן חם מספיק כדי לגדל פרחים גם בחורף ,אבל היום קצר .נורות הליבון הקונוונציונליות מאוד בזבזניות
ומחייבות חיבור לרשת החשמל.
המחקר שמתבצע כבר שנתיים -ובהצלחה -הוא שימוש בלדים .פנסים כאלה דורשים פחות אנרגיה,
ואפשר אפילו להשתמש באנרגיה סולארית כדי להפעיל אותם .המחקר כאן עכשיו הוא איזה צבע של לד
עדיף :כחול או אדום...
דגים...
אחת מהניסויים המעניינים שנערכו במו"ח הוא פרוטוקול גידול של דגי הברמונדי.
זה התחיל מתוך כוונה למצוא גידול שלא יבוא על חשבון מגדלים במרכז הארץ ,כי המטרה היא למצוא
פטנטים שיעזרו לתושבי הערבה ולא כאלה שיפגעו ביכולתם של אחרים להתפרנס.
כך חשבו להביא את הברמונדי מאוסטרליה ,דג מאכל כשר שלא גודל בארץ.
בערבה קשה מאוד לגדל דגים בבריכות בגלל אידוי מהיר של המים.
לכן ניסו לגדל את הברמונדי במיכלים מאוד גבוהים וצרים.
הבעיה שנוצרה היא שחקלאים פחדו לקחת סיכון :לשים את כל הכסף במיכל אחד שווירוס אחד יגרום
לחקלאי לפשוט רגל.
מהסיבה הזו מגדלים כיום את הברמונדים למאכל רק בקיבוץ משאבי שדה .קיבוץ יכול להרשות לעצמו ,כי
יש לו ענפים נוספים.
אבל במו"ח מנסים לדאוג למגדל העצמאי.
מה עשו? החליטו להפוך את הברמונדי לדג נוי.
התברר שאחד התחביבים הפופולאריים בעולם הוא גידול דגי נוי ,ולמי שיש באמת כסף מגדל דגי שונית
במים מלוחים כי אז אפשר לשים באקווריום גם אלמוגים ,גם סוסוני ים...
4שנים לקח למצוא פרוטוקול גידול לברמונדי כדג נוי וכיום יש 17משפחות בערבה שזו פרנסתם.
זה עוזר במיוחד במצוקת קרקעות :בנים שבים יכולים לקבל מהאבא שני דונם ליד הבית.
כעת מנסים במו"ח למצוא פרוטוקול גידול לאלמוגים בתנאי שבי ולהמשיך לפתח את הענף הזה.
הדרך מחצבה לדרך השלום
הירידה מכביש הערבה לכיוון מושב עידן שמאלה ,ובמושב פונים ימינה.
דרך השלום הייתה בעבר מעין דרך פטרולים צבאית והיא נסללה מחדש בעקבות הסכם השלום עם ירדן ב-
,'94עוברת בעיקר ממזרח ליישובים עין יהב וחצבה.
רואים את הגבול של חוואר הלשון שמגיעה עד לחצבה ,כלומר -ימת הלשון ,הגיעה עד לכאן .רואים בשטח
זמן קצר אחרי הנסיעה לאורך הכביש את המעבר מחוואר הלשון לאדמה שונה -מתצורת חצבה.
המשמעות היא שימת הלשון הגיעה עד לכאן...
ימת הלשון :התקיימה לאורך הירדן מלפני 60אלף שנה והתייבשה לפני 15אלף שנה ,זו הימה האחרונה
שהתייבשה.
נותרה אדמה ,שכבה אגמית -שהיא שילוב של חרסית ,חוואר וקירטון.
כלומר :לא מחלחלת ...השיטפונות זורמים עליה.
תצורת חצבה (שמתחילים לראות קצת אחרי שמורת שיזף ,לפני חציית הנחל בדרך):
מסלע שמאפיין חלק גדול מהערבה מהאזור הזה ודרומה .זהו למעשה קונגלומרט שאחד המרכזיים שבהם
הוא גרגרים של חול אדום .הרי אדום בנויים מגרניטים שיש בהם מרכיב ברזל וכן מאבן חול נובית .הבלייה
שלהם וההשקעה שלהם בנחל ערבה יוצרת את התצורה הזו.
בכניסה ישר לפנים שלט 'דרך החווארים' מסלול ג'יפים יפה.
בהמשך בצד שמאל שלט :מאגר חצבה .תפקידו לתפוס את המים לפני שהם זורמים עם השיטפון עד לים
המלח.
נחל ערבה זורם מדרום לצפון .ראשיתו של נחל ערבה בשלוחת נוצה ,ליד כושי רמון ,בערך 230מ' מעל
לפני הים מדרום לצומת מנוחה ומשם זורם לים המלח.
המאגר על אפיק נחל ערבה .רואים שורה של סכרים ,כאשר מתמלא הראשון אוגמים את השני וכך הלאה.
המים מגיעים לנחל ערבה משני מקומות :הרי הנגב ממערב והרי אדום ממזרח ,שלהם כמות משקעים גדולה
יחסית .הערבה היא שקע טופוגרפי אליו מתנקזים המים משני הצדדים הללו.
לאורך הנחל שלושה מאגרים :חצבה ,עידן והצפוני ביותר :נאות תמרים.
שלושה מאגרים נוספים במקומות אחרים בערבה ,גם הם נבנו בשנות ה 90-ע"י קק"ל :מאגר נקרות ,שסוחר
את נחל נקרות ,אשד שמתחת לפארן וצוקים שליד המושב צוקים .סה"כ 6מאגרים בערבה.
את המים המתוקים שסוכרים פה מערבבים עם מי התהום המלוחים וכך מגיעים לדרגת מליחות שונה.
אקווה = אקוויפר.
שמורת שיזף והזנבנים:
בין חצבה לעין יהב ,ממערב לדרך .נעשה בה המחקר הידוע על הזנבנים.
ציפור עם זנב ארוך ,שייכת לקבוצת ציפורי השיר ,שנחקרה ע"י פרופ' אמוץ זהבי במשך למעלה מ 30-שנה.
אחד מתלמידיו של זהבי ,דור שני לחוקרים שממשיכים את דרכו ,הוא רוני אוסטרייכר......
הזנבנים היא ציפור חברתית ,חיה בקבוצות של 25-30פריטים ,שמשתפות פעולה ,כשהקבוצה חיה כמו
קומונה בניהול משותף של צאצאים ואספקת מזון .התנהגות כזו של עזרה ללא תועלת אישית נקראת
אלטרואיזם ,או בעברית :זולתנית.
זהבי ניסה להוכיח שהתנהגות הזנבנים נוגדת את תיאורית האבולוציה של דרווין .הרי לכאורה החזק שורד
ומכיוון שהמשאבים בטבע מוגבלים הטבע מזמן תחרות ולא שיתוף פעולה .זהבי הוכיח איך שיתוף פעולה
משפר את מעמדו של כל אחד מהפריטים ,לקבל הערכה מהקבוצה ..תהליכים שאנחנו מכירים יותר מבני
אדם.
מהזנבנים פיתח זהבי את 'עיקרון הכבדה' .לפיו בעלי חיים לפעמים מנסים דווקא להכביד על עצמם כדי
להוכיח כמה הם חזקים ,למצוא בנות זוג וכו' (כמו נוצות הטווס או קרני היעל).
המונח 'עיקרון ההכבדה' הוא מונח שלו ופיתוח שלו והכול התחיל ממחקר הזנבנים...
הזנבן הערבי הוא ציפור שיר שחי בערוצי הנחלים הגדולים של הנגב ,הערבה ,חוף ים המלח ודרום בקעת
הירדן .זנבנים חיים במסגרת חברת ית הנקראת קבוצה ,ומקיימים אורח חיים ייחודי השונה מזה של כל שאר
הציפורים בישראל.
מרבית הציפורים מתרבות בזוגות ,ומחוץ לעונת הרבייה הן חיות ביחידות או בזוגות או בלהקות.
זנבנים ,לעומת זאת ,חיים במהלך השנה כולה בקבוצות המונות בין שניים לעשרים וחמישה פרטים ,בני שני
הזוויגים ובכל הגילאים.
בקבוצת זנבנים שותפים חברים קבועים ,שמגנים ביחד על טריטוריה ומשתפים ביניהם פעולה בתהליך
הרבייה וגידול הצאצאים .כל חברי קבוצת זנבנים ,כולל פרטים אשר אינם מתרבים ,מטפלים בצאצאים.
תופעה זאת יוצאת דופן ,וסותרת לכאורה את מנגנון האבולוציה אשר הוצע על ידי דרווין.
הקבוצות מתחלקות מבחינת הרכבן החברתי לארבעה דגמים שונים :קבוצות פשוטות ,קבוצות פוליגיניות,
קבוצות פוליאנדריות וקבוצות מורכבות .הארגון החברתי של הקבוצה גמיש ,ומשתנה בהתאם לנסיבות
אקולוגיות ,דמוגרפיות וחברתיות.
בין חברי הקבוצה קיים מדרג חברתי קווי ,ודרגתו של כל זנבן נקבעת על פי זוויגו וגילו.
מדרג אמור לבטא את ההבדלים ביחסי הכוחות בין פרטים המשתמשים במשאבים משותפים .אולם הדרגה
שנותנים חוקרים איננה אלא ארטיפקט הנובע משיטות המחקר.
יתרה מזאת ,בין חברי קבוצה החיים ביחד תקופה ארוכה (שנים אחדות) מתפתחים לא רק יחסי אנטגוניזם
(אשר רק הם נמדדים במושג מדרג) ,אלא גם יחסי חברות ועזרה הדדית הסותרים או מערפלים את
הפערים ביחסי כוחות תיאורטיים.
שני כוחות סותרים משפיעים על יחסי הגומלין בין הזנבנים :מצד אחד המשאבים המוגבלים (בעיקר מזון
ואפשרויות רבייה) מאלצים אותם להתחרות זה בזה .מצד שני ,הלחץ המופעל הן על ידי קבוצות שכנות והן
על ידי זנבנים פליטים המחפשים מקום מחייה מאלץ אותם לשתף פעולה ,ולא הם עלולים להיות מגורשים
מן הקבוצה ,לאבד את הטריטוריה או להיהרג בקרב.
בנוסף לכך ,כנראה שגם האיום המתמיד על חייהם מצד טורפים מעודד שיתוף פעולה בגילוי הטורפים
והרחקתם.
חברי הקבוצה משתפים פעולה כדי להגן על אינטרסים משותפים ,ומתחרים ביניהם בדרך כלל באמצעים
שאינם מסכנים את שיתוף הפעולה.
האבולוציה החברתית של ציפורים אלה יצרה איזון מתמיד וזהיר בין שיתוף פעולה לתחרות המבטא לא רק
את יחסי הכוחות בין חברי הקבוצה ,אלא גם את תלותם ההדדית.
קצת אחרי חציית הנחל רואים את אבן הגבול .94סמלית כיוון זו השנה של חתימת הסכם השלום.
תיאור הדרך ,מהכניסה לנאות הכיכר ועד למושב עידן (שלא עשינו בקמפוס):
ב 8.7-ק"מ עולים על הסוללה -זהו למעשה סכר להטיית מי השיטפונות של נחל ערבה .פונים מיד ימינה על
הכביש הסלול ,שרץ לאורך קיר קניוני של סלע חוואר פריך ,מלא חתכים ,מערות וחריצים .משמאל לכביש
נמתח ערוץ נחל הערבה ובמרכזו גבול ישראל -ירדן .זהו גבול וירטואלי למדי -אין בו גדר אלא רק אבני
גבול ,עמודי מתכת גבוהים צבועים אדום־לבן ונעוצים בבסיס בטון.
ב 12.0-ק"מ חולפים באזור של חממות וגידולים חקלאיים השייכים לנאות הכיכר .ב 13.6-ק"מ מתחלפת
רצועת האספלט בדרך עפר .במזלג הדרכים ב־ 13.7ק"מ בוחרים בזרוע השמאלית (המזרחית) וממשיכים
בנהיגה דרומה .עכשיו הדרך מונחת על הגבול ממש ואבני הגבול במרחק נגיעה .תחושה נעימה של
מרחבים -דרך עפר במרכזו של נחל רחב ,ארוך ומרשים.
נחל ערבה משתרע לאורך 100ק"מ ומנקז שטח של 14אלף קמ"ר .בניגוד למה שרבים חושבים ,אין נחל
כלשהו המחבר בין מפרץ אילת לים המלח .קו פרשת המים נמצא באזור שלוחת נוצה (סמוך לפונדק
"כושי") .כל מה שיורד ,זולג או ניגר מדרום לקו זה אמור להתנקז למפרץ אילת .כל מה שמצפון לקו זורם
דרך נחל ערבה לים המלח.
כשמד המרחק מורה 16.5ק"מ נושקת הדרך למאגר עין תמרים ,שמחזיק את מי השיטפונות של נחל עידן.
ב 22.0-ק"מ ,במזלג ,ממש לפני אתר קידוח ,בוחרים בזרוע הימנית המטפסת על סוללת העפר של מאגר
נוסף -מאגר עידן
מן הסוללה נגלית לעין רחבת עפר .צריך לפנות ימינה ( 22.2ק"מ במד המרחק) ,לפי השילוט "דרך השלום"
וסימון שבילים שחור.
הדרך מטפסת על המצוק ומתפתלת דרומה .המים והרוח עשו שמות בחוואר ויצרו נקיקים ,מערות וצורות
מיוחדות במינן .ב 24-ק"מ ,מצד שמאל (מזרח) ,אפשר להבחין בחממות של מושב עידן .ב 26.5-ק"מ
מגיעים לכביש ופונים ימינה (מערבה) לעבר המושב וב 27.1-ק"מ חוצים את השער האחורי של עידן ונכנסים
לתוך המושב .ב 27.4-ק"מ ,בצומת ,Tפונים ימינה ,צפונה .ב־ 27.5ק"מ פונים שמאלה לעבר השער הקדמי
של עידן.
(הנקודה שאיתה התחלנו למעשה בסיור בקמפוס .את כל הקטע מנאות הכיכר לא נסענו).
תיאור הדרך ממושב עידן ,הדרך שעשינו בקמפוס:
בשער של מושב עידן מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה ,דרומה ,בדרך סלולה ,לפי השילוט "דרך
השלום" .הדרך הוכשרה על ידי קק"ל ,במקור למען החקלאים ,והיא מסומנת בסימון שבילים ירוק (מס'
.)14363ב 2.0-ק"מ מתחילה הרפתקת נוף -פונים שמאלה ,מזרחה ,עם השילוט "דרך החווארים" (סימון
שבילים כחול ,מס' .)14364הדרך מתפתלת בין הביתרונות וב 2.7-ק"מ מגיחה מעל אגם כחול (אחרי
שיטפונות ,כמובן); זהו מאגר חצבה ,שהוקם בשנת 2000וכמו שאר המאגרים באזור נועד ללכוד את מי
השיטפונות של נחל הערבה.
אחר כך חוזרים לכביש ,לדרך השלום ,מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה (דרומה) ,לפי השלט
"חצבה" והמשך סימון השבילים הירוק .ב 1.1-ק"מ אפשר לעצור בתצפית דרך השלום (הנקודה שזיו
הדריך )...המשקיפה מזרחה ,לירדן.
עד סוף שנות ה '90-הירדנים לא יישבו את הערבה שלהם .בשנים האחרונות מתפתחת שם חקלאות
אינטנסיבית ואפשר לשער שסכסוכים על שאיבת מי התהום הם רק עניין של זמן.
מסלול רגלי ירוק מתחיל בתצפית לאורך 700מ' ,חולף בכמה ביתרונות מעניינים וחוזר לתצפית .ממשיכים
בנהיגה .ב 3.0-ק"מ מגיעים לצומת .ישר למושב חצבה ולסוף המסלול.
תצפית:
רואים היטב את הקושי לסמן את הגבול :מהי נקודת האמצע של הנחל?
ההגדרה בהסכמי שביתת הנשק מ( ' 49-ציטוט לא מדויק)' :הקו המחבר את הנקודות הנמוכות ביותר באפיק
נחל ערבה'.
ברור שהקו הזה זז כל הזמן ,מדי כל שיטפון.
בהתחלה היו שופכים חול כדי לשנות את נתיב הזרימה ,אבל מכיוון שהקו לא סומן חקלאי הערבה פלשו
לשטחים מעבר לגבול והחלו לעבד.
אחד החקלאים הגדיר' :הגבול עובר בנקודה המזרחית ביותר שאליה הגיעה מחרשה עברית'.
גם כיום קשה לראות את הנקודה הנמוכה ביותר בגלל הצמחייה.
לאחר הסכם השלום נחתמו הסכמים של חילופי שטחים :כל המושבים והקיבוצים נשארו כמו שהם (בחכירה
מירדן )..והירדנים קיבלו בתמורה שטחים בגב ערבה.
גם השטחים האלו לא סומנו במפה או בשטח אלא רק בצילומי אוויר.
גם כיום אין פקחי או"ם בגבול.
שמתאר יפה :חמישה נערים ב '09-חצו מכושי בטעות לירדן ,עצרו אותם לחקירות ויו"ר המועצה כתב מכתב
שבו אמר' :אני מבקש מכם :השלום עם הירדן יקר לנו ,אנא שימו לב שלא יהיה מצב כזה.'...
אפשר להראות את התמונה של רבין וחוסיין מעשנים :תמונת ראי .אפשר לשיר את 'הירדן כמו ראי' .ארץ
הבקעה על שתי גדותיה .ואדם מול אדם.
את עיניך שא מזרחה
מילים :יורם טהר לב,
לחן :אורי קריב
אדמה מול אדמה
חממה מול חממה
איך צמח פה בשממה
שפע מבורך
הירדן כמו ראי
קחי משקפת ותראי
את השפע והפרי
פה במזרח.
את עיניך שא מזרחה
ומולך שוקטת נחה
ארץ הבקעה על שתי גדותיה
את עיניך שא מזרחה
ותראה איך היא צומחת
ועולה מתוך אלפי אלפי שנותיה.
שתי גדות לירדן
זו פורחת זו גם כן
ושכן אל מול שכן
יבולו נושא
ואדם אל מול אדם
ואולי גם פה גם שם
על האפר והדם
ירק יכסה.
את עיניך שא מזרחה...
חוות האנטילופות
המטרה של החווה היא החזקה והשבה של בעלי חיים נדירים לטבע.
יש יותר מ 2600-מינים בטבע שהם בסכנת הכחדה ,כל שנה נעלמים בעלי חיים.
מבעלי החיים שבחווה:
ראם לבן :שנותר רק באפריקה ,היה בארץ והוכחד .הוא כבר הוחזר לטבע אבל התבקשו להחזיק אותם
כספייר ,אגב ,הראם הלבן הוא הסמל של אל-ג'אזירה.
דישון :כנראה שכבר לא קיים בטבע .היו פריטים בודדים שראו בתימן ובמרכז אפריקה ולא רואים אותם יותר
בשנים האחרונות.
זהו בעל חיים שיכול לחיות שנה במדבר בלי לשתות מים ,את כל הנוזלים שהוא צריך הוא יודע לקבל
מצמחים שיש במדבר.
כנראה שלא ישחררו אותו מהחווה כי לא מצאו שרידים שלו פה בארץ אלא רק בערב הסעודית ובסיני.
איילים ואנטילופות:
אומנם אלו בעלי חיים צפוניים ,שלא רגילים לחום ,אבל הם מסתדרים פה בזכות היובש .ביום מתחבאים
בצל ובערב יורדים לאכול.
אין להם מחלות עור ואין להם מחלות נשימה ..אבל בני אדם משתמשים בקרניים לכל מיני צרכים .כאשר
האיילים רבים ביניהם ציידים שומעים את רעש המכות של הקרניים ואורבים להם .משתמשים בזה להגברת
כוח הגברא -הסינים עלו על זה ,ובבדיקות מעבדה מודרניות הסתבר שבקרניים יש כמות גדולה של הורמון
זכרי .עד היום יש חוות בניו -זינלנד שחיות מזה.
חמור בר אפריקאי:
בעל החיים הכי נדיר בחווה ,האבא של הזברה ושל חמור הבית .יש פחות ממאה כאלה בכל העולם .המחיר
שלהם מעל 60אלף דולר.
בחווה יש זכר ,והם מנסים להביא מבזל כבר הרבה שנים נקבה .הספארי בר"ג הצליח להביא נקבה מצ'כיה,
היא בהיריון ,ובמידה ותיוולד נקבה היא תעבור לחווה .זה ייקח עוד שנתיים בערך ואז יהיה גרעין רביה .כל
המטרה היא להחזיר אותם לאפריקה תוך כ 15-שנה.
כבש רעמה:
כבשי הרים ממרוקו ,נחשבים לכבשי ההרים הכי יפים שיש .יש להם רעמת שיער מהחזה .הם הוכחדו בהרי
האטלס .כשיורים עליהם הם מסתערים.
הם היחידים שסגורים בחווה וזאת מכמה סיבות :הזכרים ,כל מי שעוברת פה הם מנסים להרביע אותה ,ולא
משנה איזה בעל חיים :עזה ,כבשה פרה -הכול הולך ...הסיבה השנייה :אם הוא יוצא החוצה ונתקל בזכר
של עד 400ק"ג הוא יחסל את הזכר .עד שהבינו את זה הם חיסלו את היעלים ,השאירו רק את הנקבות.
מוכרים אותם לצבא כדי לעשב שטחי אש .הצבא לא משתמש בעזים כי זאבים יוכלו אותם .כבש ההרים -
שום זאב לא יכול עליו.
הוא יצר בעיה באחד הבסיסים של כלבים ששומרים על הגדרות .הם ניגשים לכלב אוכלים לו את הבונזו,
שותים לו את המים ואז הורגים את הכלב.
פרוייקט שימור הדם של בעלי חיים לצורך שיבוט:
פרופ' אמיר ארד (לא בטוח בשם) יזם חברה שנקראת קורדיינמיקס.
זו חברה שיושבת בנס ציונה ובארה"ב ,יודעת לקחת דם מיונקים ,להפריד את תאי הדם הלבנים מהאדומים
ולשים אותה בוואקום ובלי אור.
כך אפשר לשמור על הדם במשך מאות שנים.
המטרה היא לבנות מאגר של די.אן.איי של חיות בסכנת הכחדה.
אחת מהכבשים המפוארות בעולם היא דולי מסקוטלנד ,שהורבעה מאבקת דם ששכבה אצל אמיר במשרד
שלוש שנים.
הוציאו מכבש רעמה שנמצא פה דם והעבירו לכבשה רגילה .משמעות הדבר היא שאם המין הזה מוכחד יש
אפשרות ליצור מין דומה.
כמעט כל גני החיות בארץ משתתפים בפרויקט :מכל בעל חיים יוצרים שלוש מבחנות ,שתיים מהן נשלחות
לכאן .הם נמצאות במקום מיוחד כנגד קרינה רדיו-אקטיבית.
רשות שמורות הטבע הצטרפו לפרויקט ושלחו לחווה דם של 'משיח' הנמר שנורה בשדה בוקר .היום אפשר
לעשות 70אלף נמרים כאלה.
המטרה היא לקחת דם מ 10-פריטים שונים ,שני זכרים ושמונה נקבות ,דבר שיאפשר סטטיסטית לחדש את
המין במידה והוא יכחד ללא בעיות גנטיות.
גן החיות בברלין רכש את הטכניקה הזו לפני כחצי שנה.
מיקום :ממערב לכביש ,90בין מרכז ספיר למושב צופר ,מול ק"מ 133מצפון לאילת.
בכניסה לחווה מקבלים דף עם צילומי האנטילופות השונות ,הסיור ברכבים רגילים .אפשר לקבל סיור מודרך
וגם צימרים ...בטלפון052-4722838 :
אתר האינטרנט -חוות האנטילופות בגוגל....
מואה
מואה הנבטית ,או חאן מואה ,פעלה כתחנת מעבר בדרך הבשמים.
ביישוב היה חאן וסביבו מרכז ציבורי .במקביל ,התפתחה במקום חקלאות ענפה.
בפי הבדואים ששכנו באזור נקרא היישוב בשם "מוית עוואד" ובמפת מידבא היא מופיעה בשמה .כלומר:
הערבים שמרו את השם ומפת מידבא ,שאומנם מתארת את העולם של המאה השישית ,מזכיר את מואה
שפסקה לתפקד כבר במאה השלישית.
כדי ששיירות הגמלים תהיינה רווחיות חייבים שהמסע יהיה בעל משקל קל בעל ערך כספי גבוה .כדי להוביל
מרחק כל כך גדול צריך שיהיה שווה.
היתרון של הנבטים הוא שהם שלטו בדרכי המעבר ,ידעו איפה מקורות המים וידעו איפה להתחבא כשצריך.
זו הסיבה שהיו לאורך הדרך מצדים וחאנים.
ממואה הדרך של הנבטים ממשיכה לנחל עומר ,לח'ירבת קצרע דרך שער רמון ,לנחל נקרות שגם בו יש
מצד (מצד נקרות) ומשם לחלוצה ולעזה.
התוכנית של מואה מאוד דומה לחאן סהרונים ,אם כי סהרונים הרבה יותר שמור ,בזכות עבודת שימור
שנעשתה שם :חצר מרובעת ,באמצע חלל ,מסביב חדרים ,שבאחת הצלעות היה בית מרחץ עם ציורי קיר
לפי הערכות החוקרים .לא רואים את זה היום.
באזור הדקלים הייתה נביעה ומצאו שרידים של בריכה ,קשה לראות אותה בשטח אבל היא מופיעה
בדיווחים של החפירה .ככל הנראה בין החאן לבין הדקלים .הייתה תעלה שסיפקה את המים לכל המתקן.
כלומר :יש כאן שלושה ממצאים :החאן ,המצד והמערות .המערות שימשו לאחסון או מגורים .המצד הוא
הקדום ביותר ,בן המאה השלישית לפנה"ס ,והחאן בן המאה הראשונה והשנייה לספירה ,הוא כבר רומי,
וגם המערות בתקופה הרומית (לא בטוח לגבי תיארוך המערות .גילה רומית ,אך במקורות אחרים מצויין
שהמערות מתקופה קדומה יותר).
בנקודה שכדאי להדריך בה ,למעלה ,רואים מבנה בגודל 17על 17מטרים.
כשעומדים עם הפנים לכיוון המערות ,רואים בצד שמאל (צפון מזרח) שרידים של מדרגות ,מה שמלמד על
מבנה בן שתי קומות .בדרום רואים אבן מלל וים.
הרבה מהאוצרות שנמצאו פה מוצגים במוזיאון ישראל.
מחקר הממצא ים הבוטניים שנמצאו באתר מעלה השערות באשר לסיבה האמיתית לפריחת הערים על דרך
הבשמים מבחינה חברתית וכלכלית.
מואה הוקמה בצומת דרכים :הדרך האחת -מדרום לצפון ,היא דרך הערבה ,אשר נמשכה ממפרץ אילת
בדרום ועד לים המלח בצפון והדרך השנייה -ממזרח למערב ,היא קטע מדרך הבשמים שבין פטרה לחופה
של עזה ורפיח.
תחנות הדרכים הנבטיות החלו לפעול כבר בתקופה ההלניסטית אך עיקר פעולתם היה בתקופה הרומאית,
כאשר גבר הביקוש לתבלינים ולבשמים לאור עליית רמת החיים באימפריה הרומאית .הסחר הביא
להתפתחות כלכלית של תחנות הדרכים.
החפירות נערכו ע"י רודולף כהן ב .'81-במקום נמצא חאן דרכים עתיק ומצודה בגובה 2מטר ,השומרת על
החאן ,מקדש וחנות .כמו כן ,מתקני חקלאות מדברית ,הכוללים מעיין ,בריכת אגירה מטויחת ושרידי אמת
מים .אחד המתקנים המיוחדים באמת הוא בית בד ,יחיד מסוגו בארץ ,להפקת שמן זית בסגנון רומאי.
החאן הוא דוגמה לתחנת דרכים מהתקופה הנבטית התיכונה והוא כולל חצר פתוחה מוקפת חדרים ובית
מרחץ .התחנה שימשה להעברת סחורות יקרות ערך כמו בשמים ותבלינים :מור" ,קציעה" ,לבונה ,פלפל
וקינמון .הסחורות הובלו על גבי דבשות גמלים מחצרמוות בדרום חצי האי ערב ,לחופי הים התיכון ,בעיקר
לנמל עזה ,ומשם לארצות מעבר לים.
הממצאים הבוטניים נשמרו במצב יבש היטב בשל הלחות הנמוכה והאקלים היבש .הממצאים שנמצאו היו
גרעינים של צמחי תרבות וחלקם אפילו צמחי מותרות ועצים :זיתים ,אפרסקים ,ואגוזי המלך.
תמר 900 -גרעינים ו 16-פירות .ממצא סביר שכן התמר גדל באופן טבעי באזור .הזיהוי ברמה של זנים
הראה שחלק מהזנים הם בעלי פרי קטן מיוחד ,כנראה זני בר .זן אחד של זרעים זהה לתמרים שנמצאו
במצדה .לא נמצאו זרעים של זנים מסורתיים ,חלאווי וסיאני ,בשל החרבת מטעי התמרים בימי אדריאנוס
הקיסר.
זית 100 -גרעינים .הזיהוי של הזיתים היה אפשרי שכן יש בארץ מטעי זיתים מלפני אלפי שנים .הרוב הוא
זית נבאלי המתאים לכבישה ולהפקת שמן .נמצאו גרעינים מזן תּופאחי ושאמי ,שבגלל גודל פירותיהם
משמשים גם היום לקישוט ולנוי.
אפרסק -פרי חדש ,הגיע מסין בדרך המשי .הוא דורש תנאי גידול מיוחדים ,כמו קור ולא גדל במואה.
אגוזי המלך 10 -גרעינים .גדל בהרים ולכן ייבאו אותו.
שיטת היאור -נמצאו 2תרמילים .גדל במצרים ונחשב לעץ חשוב וגם קדוש .השימוש הוא לעיבוד עורות.
למטרה זו ניתן היה להשתמש גם בקליפות של צמחים ובכל זאת ייבאו את שיטת היאור.
ארז הלבנון -עץ נדיר שהגיע עד כאן.
מוצרי המותרות שנמצאו שימשו את סוחרי המקום .לא הייתה להם בלעדיות בדרך הבשמים ,שכן עשרה
ק"מ צפונה מהם הייתה תחנת דרכים נוספת .ההסבר היחידי יכול להיות כישרונם המסחרי.
החוקרים מאוניברסיטת בר-אילן סבורים כי הסוחרים שמו לב להשפעת רמת הלחות על משקל הסחורה:
באביב ,הם קנו תבלינים ובשמים בדרום חצי האי ערב ,במקום בו הלחות 30%ולקראת סוף הקיץ ,מועד
שבו עדיין ניתן היה להפליג לרומא ,מכרו את הסחורה בנמלי הים התיכון ,היכן שהלחות הגיעה ל.70%-
ההפרש במשקל בא לידי ביטוי בתמורה שהם השיגו .אולי זה המקור לעושרם של סוחרי מואה ,שהתבטא
ברכישת פירות וצמחי מותרות.
דוגמה לכך הייתה גם במאה ה 18-כאשר סוחרים אנגליים ניצלו את עובדת התפיחה של גרעיני החיטה
בעת ההובלה של החיטה מהמזרח דרך כף התקוה הטובה לבריטניה .הגידול במשקל גרעיני החיטה עשה
את ההובלה הארוכה לכדאית למרות זמן הנסיעה.
נסיעה מאילת למצוקי גשרון:
עוזבים את העיר אילת ונכנסים לשמורה שנקראת מאסיב אילת ומה שמייחד אותה הם הסלעים השונים,
גוונים כהים ,פסים שעוברים בהם פה ושם .גרבן ,בקע :רואים קטע מכרום כדור הארץ ביחד עם שני בקעים
שעלו משני צדדיו ,רואים ברור בהמשך הכביש ימינה ,הגבהים הכהים מימין ושמאל ובאמצע שכבות
צהבהבות נטויות של גרבן או בקע יותם שהפך לרמה (ליד חברת החשמל).
הר יואש על גרבן יואש.
מכלים של קצ"א .אלה שרואים להם את התקרה מבינים שהם מלאים .דלק גולמי חייבים לאכסן עד התקרה
מסכנה להצטברות אדים בחלל שעלול ליצור פיצוצים לכן השיטה לאחסן אותם היא בגג שהוא צף ,למנוע
את הרווח בין הנוזל לתקרה.
גשר יבשתי שמחבר את מקורות הנפט ,פעם זה היה אירן אל אירופה .הקו הראשון הוקם עוד בשנת ,56-8
קו צר יחסית .בס וף שנות השישים נחנך הקו הגדול וזרם בו נפט אירני במשך כמה שנים .המוטיבציה הייתה
גם שתעלת סואץ הייתה סגורה וגם לפני זה מכליות ענק לא יכלו לעבור בה ,אז במקום להקיף את אפריקה
היו משתמשים בגשר היבשתי הזה.
הכביש המודרני זה מתלבש על דרכים עתיקות ,הוא נסלל אחרי '67כדי לחבר את אילת עם בקעת הירח
שם היה שדה התעופה עציון של חה"א .רואים את הכביש המקורי עם פיתולים וחביות כמו מעלה עקרבים.
הנגיעה האחרונה הייתה פה ב ,'49-כמו מעלה עקרבים לפני שיפוצו בשנות ה .90-וגם כאן יש אנדרטה לציון
הפריצה של חיל ההנדסה.
נחל גשרון:
העמדות שרואים בראשית שנות החמישים החלו לפרוץ אותם ולקראת קד"ש ב '56-עשו עוד .לקראת '67
עשו ביצור נוסף .היום חלק ממסלולי הטיולים שבילים שנפרצו בזמנו כדי לקשר בין העמדות .המסלול של
הר שלמה ,מעבר צפרה ואחרים.
רואים בהמשך הכביש משמאלו תוואי סלול ושלט לבן לפניו -זה קטע מדר אל חאג' ,דרך עולי הרגל .אחד
המועמדים לסלילה הוא החליף הממלוכי האחרון משנת 1515שעשה כמה פריצות בדרך הזו והשאיר כמה
כתובות ,אבל שם לא נמצאו כתובותיו .נמצאו עקבות אספלט שמחשידים את זה כעבודה בריטית בשנת 41-
2ידוע ששיפצו את הדרך כדי לאפשר במלח"ע מעבר יותר טוב בין הארץ למצרים ובין לבין באמצע המאה
ה 19-עבודות של איברהים פחה בניסיון לכבוש את חיג'אז הם גם העבירו תותחים ולצורך העניין הם פרצו
וחיזקו כמה דרכים.
דרב אל-חג' הייתה דרך ממלוכית עתיקה אשר נסללה על ידי השלטון הממלוכי במצרים במאות ה 14-וה-
.15הד רך חצתה את סיני וחיברה את ראשו של מפרץ סואץ אל מפרץ אילת .היא נועדה לשרת עולי רגל
מוסלמים בדרכם למכה ,ועולי רגל רבים אשר הגיעו ממרוקו ,אלג'יריה ,לוב ,תוניסיה ואף מספרד המוסלמית
עשו את דרכם לאורכה מסואץ לעקבה .בעקבה התחברה הדרך לנתיב החאג' הבא מכיוון סוריה וירדן ,ועולי
הרגל המשיכו ממנה בים או ביבשה.
דרב אל-חג' נסללה בשל רצונם של השליטים הממלוכים לזכות באהדת ההמונים .לכן הדרך הורחבה מאוד,
ובחלקה אף רוצפה באבנים קטנות ובחיפוי דק של אבן גיר ,אשר יצרו מעין אספלט .סיבה נוספת לרוחבה
של הדרך הייתה בעובדה ששימשה מספר רב של צליינים וכמות גדולה של סחורות .חלק מהדרך נמצא כיום
לאורך תוואי כביש - 12כביש מעלה אילת מנחל גישרון דרך נחל שלמה .כיום הקטע הזה הרוס בחלקו בגלל
השיטפונות.
לאורך הדרך נמצאו כתובות רבות בשפה הערבית הקשורות לנושא החג' .העולים לחג' למכה היו מתרכזים
בשיירות של 50,000-40,000איש אשר אותם הוביל "אמיר אל-חג'" ,המדריך היודע את הדרך ואת
התחנות השונות להצטיידות במזון ובמים .השיירה הייתה משתרכת במשך חודשים ארוכים עד הגיעה למכה
דרך אילת ועקבה .לאורך הדרך נחפרו בארות מים ,נבנו חאנים ותחנות לאפיית לחם ,והוקצו שטחי קבורה.
החל משנת 1301רוב העולים לרגל העדיפו לעלות בסואץ על אוניות לג'דה ,אך אלו שהעדיפו להגיע דרך
היבשה המשיכו לעשות כן עד המאה ה.19-
המצוק של הר יואש ,רואים מראה אופייני של סלעי משקע ימיים .הסלע עליו דורכים הוא בכלל סלע אחר,
אבן חול .כלומר :מעל אבן משקע ולמטה אבן חול .מראה פטרייה באבן גיר ,בתמנע היא מאבן חול.
המנוע של הבלייה היא לחות הקרובה לפני הקרקע ומשחקת במקומות המוצלים והחלשים של הסלע.
הסבר גיאולוגי:
יש כאן שלוש יחידות סלע :יסוד ,משקע יבשתיים שעומדים עליהם וסלעי משקע ימיים שנמצאים למעלה.
אבל העובדה שאנחנו רואים סלעים מתקופות שונות באותו גובה דורשת הסבר...
לפני יותר מ 560-מיליון שנה ,עולם של רעש וגעש שנקרא פרה קבריום ,קטעים מתוך המגמה ,אותו סלע
מותך שנמצא בכרום כדור הארץ ,התקררו ,והתגבשו לסלע מוצק .חלק מהתהליכים האלה היו מהירים
מאוד ,בתוך סדקים שנמצאו אז וכבר לא קיימים היום ,לפעמים בתהליך מאוד איטי שאז נוצר סלע שרואים
בו את הגבישים השונים .הסלע המוכר לכולנו שהתקרר באיטיות ויש בו גבישים הוא הגרניט.
בהרי אילת יש עשרות סלעים מהתהליך הזה.
הסלע ים שהתקררו במהירות ,אותם סלעים שעברו בתוך סדקים או אף התקררו מעל לפני השטח נקראים
סלעי מחדר ופרץ .המוכר לנו מהארץ הוא הבזלת.
בהרי אילת רואים כל מיני מחדרים מכל מיני סלעים של המשפחה הזו.
כל העולם הזה נרגע לפני בערך 500מיליון שנה ,קצת יותר מוקדם ,ואז החלה פעולת הבלייה .כוחות
חיצוניים החלו לעבוד ולגלח ולשטח את הנוף .הם בילו את הסלעים והסיעו את תוצר הבלייה למקומות יותר
נמוכים ,ואז נוצר נוף די שטוח ,מישור גידוע שהגיאולוגים קוראים לו פנהפלין .זה כמעט מישור .יש כל מיני
פנהפלינים מכל מיני תקופות בעולם בא"י כשאומרים הפנפלין מתכוונים לזה שבסוף הפרה קרביום ,מישור
גידוע שיצר אז נוף כמעט מישורי .ואז ,על גבי המישור הזה ,הגיעו עוד ועוד תוצרי בלייה של אותם סלעים
אבל ממקומות יותר רחוקים ויותר גבוהים ומורבדים .תוצרי הבלייה של סלעי היסוד הם פירורי הקוורץ .זה
מה שנשאר מהגרני ט והסלעים האחרים .ופירורי הקוורץ ,למעשה חול ,מורבדים על גבי המישור הזה בצורה
של שכבות של סלעי משקע יבשתיים .אבני חול בעיקר .יש גם קצת קונגלומרטים וכל מיני ,אבל בעיקר אבני
חול.
זה תהליך שנמשך באזור הזה מאות מיליוני שנים ,מאות מטרים של עוד ועוד סלעי משקע יבשתיים ,בעיקר
אבני חול .ואז ,בערך לפני מאה מיליון שנה ,אוקיאנוס טטיס שהרביד את סלעי המשקע שלו :גיר ,דולומיט,
קירטון ,חוורים ,ומאובנים שקעו בהם .ואז מקבלים את הסדר הנכון :סלעי יסוד ,סלעי משקע יבשתיים ,סלעי
משקע ימיים .זהו הסדר הנכון בכל א"י ,כולל מצרים ,ירדן ,ערב הסעודית .הכול היה פלטה אחת שעברו
עליה תהליכים דומים בכל המרחב .ואם תעמדו בגליל על גיר וסלעי משקע ימיים יגידו לכם שתחפרו מספיק
עמוק תגיעו לאבני החול .בתחתית צוק מנרה אפשר לראות קצת את אבני החול האלה .במכתשים בנגב יש
חלונות גיאולוגיים שפתחו לנו אל אבני החול ופה בהרי אילת התנועות היו כל כך גדולות שגם סלעי היסוד
נחשפו .ומה שאנחנו עומדים עליו כאן זה גרבן ,או בקע .ובעצם הבקע הזה ,שזהו מקרה פרטי ,זה גרבן
נטפים :קטע מכרום כדה"א עלה ביחס לקטע שירד מהצד השני שוב קטע עלה ואנחנו מקבלים את הצורה
הזו שלא נשארת אף פ עם כך מכיוון שכוחות הבלייה החיצונים עובדים ומה שגבוה מתקיים בו קפד ראשו.
הבלייה גם עובדת לאורך קווי השבר ששם היו כוחות מאוד חזקים של חיכוך וחום שיצרו שחיקה ופגיעה
בסלעים האלה .נחל שלמה עובר בקו השבר .זהו מקרה פרטי ,מקרה שוליים של בקע הרבה יותר גדול,
בקע הערבה .לפני כמה מיליוני שנים החלה התנועה הזו של פתיחת בקע הערבה כחלק ממערכת השברים
הסורית אפריקאית ונוצר גרבן מאוד גדול אבל בשוליו יש עוד ועוד שברים .זה כמו חתיכת עוגה שמושכים
ממנה פרוסה .היא יוצאת לפי קווי השבר אבל גם נופלים פירורים מסביב...
מערכת השברים ממשיכה פה לתוך הערבה כי מרכז השבר הוא במפרץ ים סוף שיצר פתיחה של אוקיאנוס.
התזוזה פה היא בערך 100ק"מ וככל שמצפינים היא נעשית יותר קטנה .כאן יותר קרובים ללב של עוצמת
הפעילות .מדברים על זריקה של 1500מ' הפרשי גובה בשברים האלה ,במקומות מסוימים ,בים סוף יש
תהומות של מעל 2,500מ' .יש כאן תהומות של בורות הרבה יותר גדולים .זה הולך ונעשה הרבה יותר
מרשים.
המייחד את הרי אילת שרואים את סלעי היסוד מהפרהקרביום ובעצם את כל המגוון של סלעי א"י וזה בזכות
התנועות המאוד גדולות שאירעו בבקע הגדול ובשוליים של מערכת השברים הזו ,ולפנינו זה אותו מישור
גידוע קדום ,ראש סלעי יסוד הכהים האלה ,ועליהם לפני יותר מ 500-מיליון שנה החלו להיות מורבדים סלעי
המשקע היבשתיים האדומים .היום ,כשזה נחשף ,הבלייה עובדת על אותו קו מגע אבל הרבה יותר קשה לה
לכסח את סלעי היסוד ולכן נוצר מעין מישור כזה ,שהולך ונאכל בקניונים ,אבל ממש רואים את המישור של
הפנהפליין הקדום.
סוגי סלעי היסוד שנמצאים בהרי אילת מאוד מגוונים .יש את המותמרים הקדומים שלתוכם עלו הגרניטים
והדייקים ,סלעים מותמרים שונים ,בניהם הגנייס והשיסט (צפחות) ,גם בהר שלמה יש סלעים מותמרים.
סלעים מותמרי ם מורכבים מכול מיני סלעים ,חלקם סלעי יסוד ,אבל גם משקע מאוד קדומים לפני הסיפור
שיצר את הנוף פה .הרי ההיסטוריה של כדה"א לא התחילה לפני 500מיליון שנים שזה הגיל של הגרניטים
וסלעי היסוד הנמצאים .זה התחיל לפני 4.5מיליארד שנים .אז היו עוד כמה מחזורים כאלה שאני לא יודע
לספר עד הסוף מה קרה בהם ,בעיקר כי לא נשארו מהם שרידים רבים .אני יודע שפה ושם יש סלעים
מותמרים שמספרים סיפורים קדומים.
הגבול הצפוני של הרי אילת הבקעות :ההגדרה של השמורה היא בקעת עובדה ,אבל מוצאים את התופעות
האלה בפועל עד מיישר סעיפים ,בקעת סיירים...
ים טטיס הגיע בתקופות מסוימות למצרים ,ערב הסעודית ונוביה .בסוף ימיו של הים היו שוליו באזור הזה.
מכאן כל המשחקים של המכתשים וכולי.
מקור השם בגשר שבנה הממלוכי האחרון במסגרת דרך החוגגים (קאנסווא אל רואי )1517 ,בנחל שלמה.
השם המקורי הבדואי היה ג'אסר עשוויאה (גשר) על הערוץ ההוא ובהעתקות של המפות דילג ערוץ
וכשעברתו את השמות של הואדיות לערוץ ההוא קראו נחל שלמה ,כי הוא הערוץ הגדול של הנחל היורד
לאילת ומי ירד לאילת לפני 3,000שנה? שלמה המלך ,לעציון גבר .אז קראו לערוץ ההוא נחל שלמה,
ולערוץ הזה עברתו את השם שדילג ערוץ על המפה...
השם איילה ועקבה:
היישוב שהיה קיים בראש מפרץ אילת מאז ומתמיד התקיים איפה שהיום עקבה .הסיבה היא ששם יש יותר
מקורות מים זמינים .מאז שיש לנו מקורות היסטוריים השם הוא איילה ,איילנה ,עציון גבר ,ים איילות .השם
עקבה הוא די מאוחר ,מקורו בעובדה שבדאר אל חאג' שהתחילה רק לפני 1,300שנה ,עם ההתחלה של
האסלאם ,היו כמה מעברים קשים ,בערבית עקבה .הגיאוגרפים המוסלמים מתארים לנו את העקבה בדאר
אל חאג' ,עקבת איילה .אנחנו מפרשים את זה כמעלה בצד השני .מה שקרה עם הדורות שנשמט השם
איילה ונשאר השם שמבטא את המשמעות המרכזית והיישוב קיבל את השם עקבה לפני 1,000שנים ,לא
יותר .יש לנו מקורות שלפני אלף שנים שעדיין מדברים על עקבת איילה.
הר חיזקיהו:
838מעל גובה פני הים ,ג'אבל אבו באכר ,ממש ממול ,ההר הגבוה ביותר שמול 1592שזה כמעט פי שניים
גובה.
קניון אדום:
שיטה ,צלף ,מלוח ,התאמות צמחים.
שלושה מינים של עצי שיטה ,מין אחד שנקרא שיטת הנגב ,לא יורדת בכלל להרי אילת ונמצאת בעיקר בהר
הנגב כי דורשת קור .ושני מינים של עצי שיטה :סלילנית וסוכך .הסוכך נראית כמו שיח גדול ,בלי גזע אחד,
וסלילנית נראית יותר כמו עץ.
סלעי מש קע ימיים ,הקניון האדום מאבן חול אדומה .והמעבר הזה בין סלעי משקע ימי ליבשתי מחייב הסבר:
רואים את קו המגע ,ורוד משמאל וצהוב מימין .הצהוב זה סלעי משקע ימיים והורד אדום זה אבן חול ורואים
את מישור ההחלקה של קו השבר עצמו .כאשר השכבות של סלעי המשקע הימיים מקומטות ומעוותות.
קונגלומרט:
זרם חלש יביא רק חומר דק גרגר ,זרם חזק יביא בולדרים גדולים .רואים שלמעלה תלכיד יחסית צעיר
מימנו ,כלומר :כמה אלפי שנים אחורה .רואים משקע ימי .זה מה שמערכת הנחל הנוכחית הביאה .פה ושם
רואים גם אבנים כהות ,רובן מזוותות ומכאן לומדים שלא עשו דרך ארוכה .הבולדר שחוסם את הדרך
בכניסה הוא אבן גיר ,מתקופתנו .אבל הערוץ חשף לנו שכבות יותר קדומות.
כשמסתכלים מלמעלה למטה רואים שהיו הרבה שינויים :חומר דק גרגר בלבד ,אבן חול ,והיה איזה שלב
שרק סלעי יסוד ,ואחריו ,שוב משטר אחר שהביא חלוקי קוורץ מטווח נורא גדול ,רואים כמה הם שבורים,
עשו דרך והתעגלו מאוד ,ושוב זה השתנה לאיזה מרכיבים אחרים .הוא נוצר בתנאי שטח בהם לא היו סלעי
המשקע היבשתיים ,היחידה הגדולה הזו .שלפני שאותו ים תטיס בכלל הגיע הנה .יותר ממאה מיליון שנה.
קוורץ הוא מינרל שמרכיב הרבה מאוד סלעי יסוד ,בניהם גרניט ,וכשסלעי היסוד האלה נחשפים ומתבלים,
מה שנשאר ולא נמס הוא הקוורץ .אז הוא נשבר ומתעגל ומתפורר לחול ,ולפעמים הפירורים מאוד גדולים,
ממש אבנים .הקוורץ לא תמיד מקורם בגרניט .בגרניט הוא מופיע בגבישים לא מאוד גדולים .יש סלעים
שבהם כמעט כולם קוורץ .בקניון שחורת רואים עורקים של קוורץ ,כמו דייקים .כשסלע כזה נשבר הוא כולו
קוורץ ,ספוג בתמיסות תחמוצת ברזל ,קצת וורדרד ,אבל נשבר ומשאיר חלוקים גדולים ,ממש בולדרים
קטנים של קוורץ.
תלכיד נחלים הוא סלע משקע יבשתי .כמו אבן חול שיכול להיות סלע יבשתי ,וכמו חרסית ...הוא מורכב
במקרה הזה מסלעי יסוד .התלכיד הזה בנוי מסלע משקע ימי.
הסיבה שרואים בבירור קווים היא שאומנם האקלים לא משתנה ביום אחד ,אבל משטר הזרימה יכול
להשתנות ביום אחד .כל שיטפון בעוצמה שונה מביא חומרים אחרים ממקומות אחרים.
למה אדום:
אבן החול ,הלא ,זה תוצרי הבלייה של סלעי היסוד .חלק מהמינרלים שבהם הומסו ומה שנשאר הם
החומרים היותר קשים שהתפוררו לקוורץ ,במקרה הזה .אותם פירות קוורץ הורבדו והתמיסות שמכילות כל
מיני מינרלים נספגות בהם ,מדביקות אותם וגם צובעות אותם בכל מיני צבעים .היום כשזה נחשף ,אם יש
לחות באוויר ,הי א ממיסה את המינרלים האלה מחדש ואין מה שיחזיק את הפירורים דבוקים אחד לשני והם
מתפוררים מחדש .מכיוון שיש פה מעט לחות ,אנחנו באזור יבש ,ומכיוון שזה סלע משקע שהוא משתנה,
שהוא נוצר בתנאים משתנים ,וראינו דוגמא יפה לזה קודם ,בסלע התלכיד ,אז הבלייה היום משחקת על
ה שוני הקטן בין שכבה לשכבה ,ואיפה שמתחילה בלייה נוצרים שם תנאים יותר טובים להמשך הבלייה כי
שם נשמרת קצת יותר לחות ,ואז נוצרות מעין אכילות כאלה...ועבודה לאורך המגעים בין השכבות השונות.
רואים את זה גם בעמודי עמרם וגם בתמנע.
צמחייה בתוך הקניון לא אפשרית בגלל השיטפונות ,לכן בשוליים היותר רחבים כי האנרגיה של הזרימה
יורדת .העובדה שרואים צמחייה ,כולל אשלים ,מוכיחה שיש כאן מים בתת הקרקע ,תולדה של שיטפון
בעשר שנים אחרונות לפחות .פה שוב על קו שבר ,ואבן החול פחות מלוכדת ופחות קשה והמים יכולים
לעבוד כאן יותר בקלות.
ההמשך לנחל שני:
עוד כשעתיים ,פונים ימינה והולכים בקניון קטן של אבן חול ,ואז מגיעים למפל שהוא בקו שבר והוא כבר
בסלע גיר ,עולים את המפל ופוגשים סלעי יסוד מהר שני ,והולכים בקטע קניוני קצר של סלעי יסוד.
כביש ,12מהקניון האדום לבקעת עובדה:
כביש 10הוא כביש הגבול המערבי ,מתחיל בציר פילדלפי ,בכרם שלום ,עובר דרך ניצנה ומטפס על הר
הנגב הגובה -הר חריף הר חורשה והר שגיא..
וזה כביש 12שהולך במרכז הנגב ,הכביש שמקשר את אילת עם כביש ,40שבא ממצפה רמון .הלא
המשולש הזה של הנגב הולך ומתקרב לקודקוד של אילת .אז כביש הנגב המרכזי הולך במרכז הנגב והגבול
לאט לאט מתקרב אליו עד למצב שבו כביש 10מתחבר לכביש ,12ואז 12הופך להיות כביש הגבול.
נסלל ב '82-לא כל כך כדי לחבר את אילת לכביש 40דרך צומת ציחור אלא כדי לחבר את הבסיסים לאילת.
מצומת ציחור כדי לחסוך לרכבים ,במיוחד למובילי הטנקים ,לנסוע עד אילת ולעלות את העליות המעצבנות
שלה.
במהלך שנות ה 90-טיפלו גם במיישר של כביש .40
הר שני הוא הגבול הגיאולוגי של הרי אילת .מסלעי היסוד וסלעי המשקע היבשתיים לעולם שכולו סלעי
משקע ימיים .כמו בנגב ,מדבר יהודה .נוף מתון ,שטוח של בקעות גדולות .סטטוטורית זה עדיין שמורת הרי
אילת עד כמעט לבקעת עובדה .מיישר סעיפים הראשונה ,ההמשך בקעת סיירים ובקעת עובדה.
מקו מצפה רמון ודרומה לא רואים צמחייה על פני השטח ,למעט אחרי גשם קצת חד שנתיים ,אבל אין צומח
אלא בערוצים בלבד ובשולי הדרך שהייתה לערוץ בעצם כי היא מנקזת מים .וזה מאוד אופייני לרגע שבו
עוזבים את ההר היותר גבוה ויורדים למכתש רמון .קצת צפונה רואים צומח ,גם שיחים במדרונות ,כי יש
יותר משקעים .בספרים כתוב שהממוצע הרב שנתי פה הוא 25מ"מ גשם בשנה צריך לזכור שהממוצע יכול
להיות מורכב ממכה של 40ו 50-ואחרי זה שנתיים של כמעט כלום .ב 10-שנים האחרונות הממוצע הוא
.15
הדרך נעשתה ב .'82-בין 49ל 67-לא היה תוואי מוגדר ,מדי פעם היו עוברים כאן סיורי בטיחות .ב 58-היו
מאמצים ראשונים לפריצת דרך הפטרולים .האחראי היה יאיר פלד ,איש יגור ,נרצח בנחל סרפד ב.'59-
מפקד סיירת צנחנים ,נקרא חזרה לצבא ובנוסף לאנשי הסיירת והחטיבה גייס בני נוער מהתק"מ והם ממש
פרצו בידיים את הדרכים .פרצו באזור הר שגיא ,כביש 388שיורד לאילת וגם מעלה סיירים שיורד לערבה
מבקעת סיירים ומעלה יאיר שמתחיל בים המלח .שלט לזכרו בהר חזקיהו.
מעלה סיירים הוא ציר 4*4שמקשר את הערבה עם אילת .מתחיל בבאר אורה ,עולה לנחל רחם ועתק
ובפריסה של מעלה סיירים ומגיע לכביש הזה היום .משמש טיולי ג'יפים מאוד פופולריים.
בקעת סיירים על שם ההגעה לאילת בסוף מלחמת העצמאות ,כשמה של בקעת עובדה.
שורת אבנים נועדה למנוע מעבר של כלי רכב את הגבול להברחות .הגבול מפה הוא 3ק"מ.
בין בקעת עובדה לסיירים מחבר נחל שנקרא בקעתיים.
שיכון המשפחות של עובדה שייכים למועצה האזורית אילות ,הילדים לומדים בבי"ס האזורי .עבר מבקעת
הירח יחד עם הפעילות האזרחית.
נאות סמדר:
התיישבה במקום קבוצה רוחנית שפעלה בהנחייתו של יוסף ספרא ,איש תיאטרון בעבר ,שבשנות השישים
עבר לראש פינה והקים בה את "המכון העברי ללימוד עצמו של האדם" .התחנה הבאה היתה ירושלים ,שם
החלו להיאסף סביבו אנשים כקבוצה.
ספרא טען כי מטרתה האמיתית של הציונות היא התעוררות רוחנית ,ולשם כך יש צורך לגלות מהו סוד
שיתוף הפעולה בין בני אדם .בנוסף הדגיש ספרא כי האדם יכול לדעת את מהותו רק דרך לימוד עצמי ,כל
לימוד אחר הוא "חיקוי" מסקנותיהם של אחרים על חייהם שלהם .לצורך הגשמה קבוצתית של האידיאלים
הללו נראתה הקמת קיבוץ כדרך הנכונה ביותר.
בינתיים נפתחו בערים הגדולות קבוצות לימוד בהשראת דרכו של ספרא ,ואלו שנמצאו מתאימים הוזמנו
להצטרף לקיבוץ .כשנשאל ספרא על אופי הלימוד ,אמר שהתהליך שעובר על תלמידיו אמור להוציאם
מההרגלים ומדפוסי החשיבה המתנהלים בנפשם ללא מודעות באופן אוטומטי .הוא סרב לקבל על עצמו את
התו אר גורו וטען כי חברי הקיבוץ הם אנשים נאורים ,הפועלים מתוך בחירה חופשית ומתוך מודעות למצב
הקשה שבו נתונה החברה הישראלית.
ספרא נפטר בשנת , 2003הקימו בוסתן פורח של גידולים אורגניים .קיבוץ ,קבוצה של אנשים שקוראת
לעצמה 'בי"ס ללימוד עצמו של האדם' .הייתה מבוססת על קבוצות לימוד בי-ם שקיבלו את השטח אחרי
נטישתו של קיבוץ שיזפון שהיה כאן לפניהם .שיזפון הוקם ב 81/2-וניטש ב .88/9-רוב אנשי נאות סמדר
הגיעו כבר עם משפחות ומקצועות ורצו לנסות ולחיות במקום שבו כל הזמן עובדים ביחד ולומדים ,התהליך
הוא מה שחשוב ,והרבה פעמים מחליפים עבודות ואומנים .עורכים סיורים מעניינים בתשלום.
סמדר על שם חברתם שנהרגה בתאונת דרכים זמן קצר לפני שעלו.
משק כמעט אוטרקי ,משתדלים להסתפק במה שהם מייצרים.
הקיבוץ הוקם בשנת 1989על ידי קבוצה של חברים ,שהתקבצה במשך כמה שנים בירושלים סביב שאלות
מהותיות הק שורות במצבו של האדם ,והסיכוי לחולל בו שינוי .כיום זוהי נאת מדבר אורגנית המשתרעת על
שטח של כ 800-דונם .התייחסות רחבה לתחום האקולוגי כוללת חקלאות אורגנית ,בנייה מדברית ,מחזור
והשבת מים ,ואורח חיים שמתייחס לתחום היחסים בין אדם לחברו.
במקום כ 200-חברים המתפרנס ים בעיקר מחקלאות אורגנית ותוצריה :כרמים ,זיתים ,תמרים ,עיזים ,יין,
שמן וגבינות .הקיבוץ עוסק בבנייה מדברית מגוונת ,הכוללת מגדלי צינון פסיבי ,לבני בוץ ,בנייה בבלות קש,
ועוד .ברחבי הקיבוץ מפוזרים מבנים רבים הבולטים באסתטיקה המיוחדת שלהם ושנבנו במהלך השנים על
ידי אנשי המקום ,העוסקים גם בבניה מחוץ לתחומי היישוב לפרנסתם .בתחומי האומנות והיצירה מתקיימים
במקום כמה מפעלים :סדנאות אומנות של בית האומנויות שתוצריהן נמכרים במקום ,ובית מלאכה למוצרים
אדריכליים לבניין ,המייצר גם שולחנות טרצו .ענף התיירות נכנס לתמונה בשנים האחרונות וכיום מתקיימים
בנאות סמדר מדי יום סיורים מודרכים ,הכוללים ביקור בבית האומנויות וביקב .פונדק נאות סמדר היושב
בצומת שיזפון הוא מסעדת דרכים צמחונית ובית קפה ,וחנות המפעל של מוצרי נאות סמדר.
הקיבוץ קולט מתנדבים -צעירים רבים מהארץ ומהעולם באים לתקופות שונות ומצטרפים לעשייה ולחיים
במקום.
אורח החיים בקיבוץ מתנהל על פי רעיונותיו של יוסף ספרא ,אשר נחשב בחייו למורה רוחני של הקהילה.
רעיונותיו שאובים ממקורות מגוונים .במשך הזמן ,וכמו גם ביודפת הגיעה תנועתו של גורדייף והפכה להיות
מרכז לחיי התרבות והחברה במקום .קיימת היררכיה בין המדריכים ובין התלמידים .העבודה נעשית
בקבוצות לימוד ותנועה ריקודית מיוחדת ,שניתן ללמוד עליה בסרט "פגישות עם אנשים מיוחדים" ,סרטו של
פיטר ברוק .מרכז האמנות נבנה במקום על-פי עקרונותיו של המורה הרוחני ,ועל פי "הדרך הרביעית".
בנוסף ,הקיבוץ פתוח גם לרעיונותיהם של מורים אחרים ,כמו פטר דמיינוביץ' אוספנסקי ,תלמידו של
גורדייף ,קסטנדה ,הקבלה ,סופיות ,קרישנמורטי.
גורדייף התווה את המושג "הדרך הרביעית" ,שבמרכזו עומד האדם כישות ישנה ,אשר אינה מודעת לעצמה
ולכוחות הפועלים עליה .על מנת להתפתח ,על האדם ללמוד את עצמו תוך התבוננות פנימית באלמנטים
המרכיבים אותו ,בתהליכים המתרחשים בתוכו ,תוך התחשבות בחוקים הקוסמיים השולטים ביקום בכל
רמותיו.
לפי תפיסתו של גורדייף קיימים באדם שלושה מרכזים :המרכז השכלי ,המרכז הרגשי והמרכז הגופני
ושלשה סוגים של עבודה רוחנית בהתאמה :דרך היוגי באמצעות לימוד וכתבים ,דרך הנזיר באמצעות
התבודדות ותפילות ,ודרך הפאקיר באמצעות כאב וסבל .הדרך הרביעית משלבת מאמץ בכל שלושת
המרכזים ושלשת דרכי העבודה על מנת להתעורר מהשינה בה הוא שקוע בחייו ומרכזה הוא "זכירה
עצמית" :פעולה המאפשרת לאדם לנתב את כוחותיו הנפשיים והפיזיים באופן המאפשר לו "חשיבה ישותית"
המפתחת את מהותו .גורדייף הציג את סמל התשיעון (האניאגרם) למערב.
מהאוטובוס רואים:
מתקן של מקורות לנאות סמדר ולבסיסים והעודפים ,מי תמלחת ,מנוצלים לנוי שנראה בעיקר לאורך הכביש
בסמוך לנאות סמדר .מתקן ההתפלה הראשון היה באילת ,עשרות שנים.
בירידה רואים את עוצמת הירק האדירה של נאות סמדר ,קיבוץ שמדברים על אקולוגיה זה קצת חזק מדי
העוצמה הזאת פה ,והנוי לאורך הדרך הוא עודפי התמלחת .יש מטעים מכל מיני סוגים ,נשירים -משמשים,
שזיפים ,וחוץ מזה זיתים ,ענבים ועיבוד התוצרת שלהם ביו אורגני ,המגדל הגבוה הוא קירור ,הרעיון שאם
אתה מתיז רסס של מים לראש המגדל ,גובהו 30מ' ,המים מתעבים ,האוויר מתקרר ויורד בארובה ומקרר
את המבנה .גם בניצנה יש דוגמא לזה בפארק המדע .פה זה לקרר את בית האומנויות שבתוכו סדנאות
פתוחות לקהל :ויטראג'ים ,עי בוד עץ וכל מיני דברים אחרים .יקב ..מימין רואים את הרפתות של נווה חריף,
משמאל מתקן טיהור שפכים שנאות סמדר הקימו במימון חיצוני ,פיילוט כזה ,הרוויחו מהבנייה והתפעול ,גם
הרפת של נווה חריף וגם הביוב שלהם הכל מטופל פה ,מבוסס על אגנים ירוקים ,מים זורמים בתוך תא
ח צצי שבתוכו נטועים ושתולים צמחים והטיהור נעשה ע"י הפעולה של שורשי הצמחים .המתקן הראשון
בארץ הוקם בסכנין לטיהור ביוב בשיטה הזו .גם ללוטן ואליפז.
בקעת עובדה:
12ק"מ אורך 5ק"מ רוחב ,רובה תפוס ע"י בסיס של ח"א.
האתרים בשוליים המזרחיים בבקעה.
דיונות נחל כסוי ויתרו.
גורן:
מפרידים את הגרעינים מהשיבולים .רואים את הגרנות הקדומות ביותר שמוכרות לנו בעולם .בטוח שפה לא
הייתה הגורן הראשונה ,אבל בארץ הנושבת הייתה פעילות גם אחרי.
יש שתי שיטות להפרדה :חביטה או שמכים עליהם עם משהו .כתוב בתנ"ך על גדעון שהיה חובט בגת
להסתיר מפני מדיין .הרעיון היה שהוא חיפש מקום אחר מתאים שבו יש קרקע מהודקת או מרוצפת או
יצוקה כדי שגרעינים לא ילכו לאיבוד ,אבל מכיוון שהיה ידוע שבגרנות יש תבואה ולכן הן תהיינה יעד
לפשיטה של המדיינים הוא עשה את זה במקום אחר.
אבל זה הרעיון :לחפש משטח שבו לא תאבד את הגרעינים .בין אם אתה עושה את זה בחבטה או בשיטה
יותר חדשה ,כאשר נכנסו בהמות משא לעבודה יצרו לוח שנקרא מורג ,לוח מחוספס בחלקו התחתון ועליו
מושיבים איזה מישהו וזה נרתם לבהמת עבודה ואז הלוח המחוספס עובר על השיבולים הקטועות ועם
התנועה הזו של הדישה מפרידים את הגרעינים ,כאשר אובדים עם בהמת עבודה בד"כ התנועה מעגלית.
מזהים שני שלבים :הקדום ,שאין לו צורה מוגדרת (אבל בצילומי אוויר רואים את זה) והשלב הבא,
כשנכנסות בהמות עבודה (אלף שלישי-רביעי לפנה"ס ,כלומר כלקולית לכיוון ברונזה קדומה) ואז בתוך
המשטח היותר מטושטש בצילומי אוויר רואים עיגולים יותר ברורים.
ואכן ליד הגרנות מהטיפוס הזה מוצאים בתי מלאכה ,אזורים שבהם ייצרו כלי צור ,להבים גסים שאותם היו
משבצים במורג .בצפון במוזיאונים רואים אבני בזלת ,פה אבני צור.
הגרנות היותר קדומים :אחרי פינוי סיני ,לקראת חזרת צה"ל לנגב ,עשו את סקר החירום הזיאולוגי ובן
השאר עוזי אבנר סקר את האזור ועלה על התופעה שבצפון מזרח הבקעה ,בשוליים ,הוא סקר עשרות ,היום
אנחנו יודעים על מאות אתרים מתקופות שונות .ואז הצליח לשכנע את המתכננים של חה"א לדחוף את
הגדר 200מטר מערבה ולהשאיר את השוליים הצפון מזרחיים של הבקעה מחוץ לגדר .בשנת 81עשו כאן
מבצע חפירות גדול.
בשני אתרים פה מצאו את התקופה האלף השביעי לפנה"ס ,תקופה שבארץ הנושבת הייתה חקלאות .מה
מצאו פה בשני האתרים שבהם הגיעו לאלף השביעי לפנה"ס? מוצאים שמרבית העצמות של צבי ויעל,
ומרבית החפצים הם ראשי חץ .זאת אומרת ,אנשים חיו מציד ולקט .שום חידוש בינתיים.
באותם אתרים ,בשכבה שמעל ,שהיא מהאלף החמישי לפנה"ס ,מצאו במקום עצמות של צבי ויעל עצמות
של עז וכבש .הכלים שמצאו היו כתישה ושחיקה ,כלי הצור שמצאו הרבה להבי מגל ,להבים חדים ודקים
שמשבצים על כף מעץ או מלסת של בע"ח שמזה אפשר לקצור ,מצאו בתוך החצרות או הבסיסים של
המבנים בורות מדופנים ששימשו כממגורות והרבה גרעינים .כלומר :באותם שני אתרים רואים את המעבר
לחקלאות .מצאו כמה וכמה עשרות אתרים מאותה תקופה עם הממצא הזה .בשני האתרים האלה פשוט
מצאו אותם באותו אתר ואפשר היה לראות את ההבדלים ביניהם.
זאת אומרת שיש לנו בארכיאולוגיה דוגמאות לחקלאות פה .שעדיין מחייבת הסבר איך זה עובד.
ב '45-יצא מסע של הפלמ"ח ביחד עם הנוער העובד והלומד ביחד ,קראו לזה מסע הי"ד ,מסע של 14חבר'
שיצאו לראות את הדרך שבין הנגב הרחוק של אז ,רביבים לבין ראש מפרץ אילת -אום רשרש.
בראש המסע הזה עמדו ,בין השאר ,פרסקי .שמריה גוטמן היה היוזם.
והנה הם קצת התעכבו בהתחלה בגלל גשמי ינואר .ולאחר מכן ראו את כל אזור הר הנגב זורם ,מאוד
התרשמו .פרס דיווח ,מתוך עיתון 'במעלה' ,עיתון הנוער העובד והלומד ,מה" :26.1.45-עליינו בוואדי רחב
ידיים שהאופק נעלם בתוכו ואין רואים את קצהו .וואדי ישר עם עלייה איטית ,וואדי אחיין (היום אנחנו יודעים
שקוראים לזה נחל חיון) .וכאן נכונה לנו המראה הגדול שלא נותן מנוח לכל מי שחושו חוש חקלאי ודמו דם
ציוני .עמק איגפי (בערבית :בקעת עובדה) ,או עמק הפלאים בלשון החבריה.
עמק ישר ,כאילו יישרוהו טרקטורים 30 .אלף דונם אדמה תחוחה ,רכה ורטובה ,ושבט בדואי שלם יצא
לחרוש אותה .מנינו כמאתיים גמלים חורשים וקרוב ל 700-נפשות שזרעו בדמעה ורוח .חריש שטחי ,זרעים
מעטים וקציר עלוב בכל זאת הבדואי העצל ביותר לא יכול שלא להיענות כנראה לקריאתה של אדמה פורייה
זו וכדי לצאת לידי חובה יצא לחרוש .התהלכנו במשך כשלוש שעות בעמק הזה ופנינו לנקב שואיב"( .אנחנו
קוראים לו היום מעלה יתרו שיורד לכיוון קטורה).
מהעדות הזו לומדים שאחרי גשמים שירדו בכל הנגב ראו חקלאות .ויש עוד תיאורי נוסעים ,גם אחרי הקמת
המדינה ,בתחילת שנות החמישים כשירד גשם בנגב הרחוק בדואים מירדן ,בדואים מסיני עברו את הגבול
לחרוש ולזרוע (כנראה היו רגילים עוד לפני פרוץ המדינה).
כלומר :יש לנו עדויות גם מימנו על חקלאות מהמרחב הזה.
למה זה כל כך מדהים לעשות פ ה חקלאות? בקעת עובדה היא בקעה מאוד שטוחה עם נטייה קלה מאוד
לכיוון צפון מזרח .מנקזת אליה שטחים מאוד גדולים :את בקעת סיירים ,שגם היא מנקזת אליה קטעים מאוד
גדולים ,ובעצם מה הבעיה של גשמים במדבר? שאין וודאות מתי ואיפה .אבל אגן הניקוז הכל כך גדול יש
סיכוי גדול שאיפה שלא ירד גשם במרחב הזה מי השיטפונות יגיעו הנה ,וכשיגיעו יתפשטו על פני אפיק רחב
מאוד ,באנרגיה מאוד נמוכה ,מה שהם מסוגלים להביא איתם הנה זה חומר דק גרגר וחומר אורגני שהם
גורפים לכאן מכל השטח והמשקע ששוקע בצפון מזרח הבקעה הוא תערובת מאוד איכותית ויחסית
מתאימה לחקלאות של קצת חומר אורגני וקרקע יחסית מאווררת וזה יצר מצב שבו יש שטח שמתאים
לחקלאות ,גם מבחינת התשתית שלו וגם מבחינת אגן הניקוז :איפה שלא ירדו מים במרחב די גדול בסופו
של דבר המים יגיעו הנה ,פה הם יזרמו מאוד לאט ואפילו ייקברו בקרקע הזו ,אפשר לנסות להאט אותם עוד
יותר ,ואכן רואים בצילומי אווויר קווי רוחב כאלה ,שאלו הם סכרים ,נדבך אחד של אבן ,שורה כזו ,שעוד
קצת מעיטה את הזרם ואת הסחף ועוד יותר אוצרת גם את הסחף וגם את המים.
לכן ,כבר מהאלף החמישי לפנה"ס ועד ימנו -כשהיו תנאים עלו לפה ועשו חקלאות .יש לנו פה רצף של
מאות אתרים ,לא בטוח שרצף יישובי כי סביר שהאנשים לא חיו פה כל השנה ,ואולי לא היו כל שנה :אם
הייתה שנה יבשה לא היה מה לחפש פה .לכן לא רצף יישובי (אולי למעט שומרי מאהל שאמרו :זוהי החלקה
שלי) אבל רציפות של נוכחות כזו מהאלף החמישי לפנה"ס ובעצם עד ימנו.
האתרים מהמאה השביעית לפנה"ס הם בפתחי וואדיות ,באחד מהם יש גם גב גדול שכמעט כל שנה אוצר
מים ,שאלו אתרים של ציידים לקטים שהסתובבו במרחב ,אבל אין הרבה נוכחות שלהם .מהאלף החמישי
ואילך יש הרבה מאוד אתרים (יריחו כפר חקלאי מהמאה השמינית לפנה"ס .כמוהו יש גם ליד נתיב הגדוד,
בגלגל ...לאורך בקעת הירדן יש כמה כאלה ,וגם עינן ,ג'אחולה ,בית אורן ,עתלית ...לא המציאו כאן ,רק
הביאו .מה שמעניין פה זה שזה נשמר .בטוח שהיו גרנות ביריחו ,אבל איפה אתה יכול לראות אותם?...
בגורן כזו לא מוצאים כלום .ליד מוצאים בורות ששימשו כממגורות ,מוצאים את האתרים שבהם ייצרו את
הלהבים החדים של המורג ...בד"כ סביב חצר פתוחה מספר חללים ,בד"כ כלים ,חרסים ...למשל ,יש כאן
חרסים ובית ערדי שמוכיח קשר עם ערד או צפון סיני ...את אותם דברים שמכירים שם מכירים גם פה .כיוון
שבמדבר אין תילים ,אין כובש ,אין שכבת שריפה והרס שלא בדיוק הכריזו ברמקול' :עברנו את התקופה
הכלקוליתית 1א .האנשים המשיכו לחיות ולייצר אותם כלים והתהליכים של השינוי מאוד איטיים .כשעיר
נשרפת רואים את שכבת החורבן ועל גביה את התרבות החדשה שבאה עם הכלים החדשים שלהם אתה
יכול להגיד וואלה ,באו פלישתים הלכו כנעניים ,באו ישראליים הלכו הפלישתים .פה זה מין רצף כזה .מצאו
בית ערדי אמרו :יש מעין עוגן כזה .מוצאים פחמן 14אפשר לדבר על תאריכים.
המקדש הפתוח (מקדש הנמרים):
שבסמוך לגורן .הרעיון שבמדבר ,איפה שהאדם חי תחת כיפת השמיים ,גם מקום הפולחן יכול להיות תחת
כיפת השמים וכל מה שצריך זה לסמן את המתחם שבו נעשית עבודת הקודש.
מוצאים כבר מהאלף החמישי או השישי לפנה"ס ועד ימנו .כי גם היום יש מסגדים פתוחים בסיני ובנגב.
בנדבך כפול מסדרים את האבנים ,במקרה של מסגד לכיוון למכה ,וזה מסגד לכל דבר.
הרבה פעמים רואים במקדשים כאלה התייחסות למצבות ,אבנים ניצבות .יש פה תא מרוצף ובתוכו אבנים
ניצבות קטנות ,ובמקומות אחרים קבוצה של אבנים ,שלישיה ,שמיניה ,זוג ...מוצאים לידם חפצי פולחן
קטנים ,מנחות ,מייחסים את זה לפולחן המדברי .האבן שהעמידו אותה שתהיה מושא הפולחן נאלמת .אין
עליה כתובת ,אין עליה דמות ...זה מזכיר את הציוויים המתגלגלים במדבר ויש להם ביטויים אצלנו שלא
תעשה לך כל פסל ומסיכה .כנראה שמשהו הגיע מהניקיון המדברי ...אופייני לקבוצת העמים והדתות
השמיים .רואים קו די רציף כבר מהאלף החמישי לפנה"ס ועד מה שבמקורות שלנו מתייחס לבנ"י ,למדיינים
ולאדומים ...בעצם גם עם האסלאם עד ימנו .זאת בניגוד לעולם הצפוני שבו מכירים כתובות עם שמות ולפי
העובדה ששם מופיע עם שמות .באותה תקופה עם כתובות בצפון ובלי כתובות בדרום.
הסימן היחיד הוא האבן הבולטת בשטח .החפירה התבצעה עם מתעדים וקצת עבודה של כלים כדי לרדת
לבסיס ולראות עם מוצאים עוד משהו .מה כן מוצאים בבסיס? מוקדים ,המקום שבו הדליקו אש.
הארכיאולוגים מאוד אוהבים את זה כי אפשר לקחת פחמים ולהוציא פחמן 14ולתת תאריכים .ויש סדרה
של עשרות תאריכים מסוף האלף השישי לפנה"ס ועד המאה החמישית בערך לספירה ,של חזרה למקום
הזה.
אנשים חיו במרחב הזה ,לפחות עונתית .זה היה מתקן הפולחן שלהם.
על מוחמד מסופר שניפץ מציבות עם שמות .הוא מזכיר את השמות :אלים נבטים מהמרחב .גם הנבטים
סיתותים מהסלע ללא דמויות .רק בהמשך מתקלקל...
יש פה תאריכים מסוף האלף השישי לפנה"ס ,אני לא יודע אם יכולים להראות משהו יותר עתיק ולהעז ולומר
מקדש בארץ ,לדעתי יש אתרי פולחן יותר קדומים ,גם ביריחו ,החדר עם הגולגלות ,מאה שמינית ,שהוא
מתקן פולחני ,בנחל חימר עם גולגלות מכוירות ,אז יש יותר מוקדם אבל קשה לנו להכיר ולראות.
ב 81-השטח מסביב מסוקל היום ,אבל גם אז ראו סיקול מוקדם .הדרך שמסומנת כשביל ישראל עברה
באמצע .אחרי שגילו היא הוסתה .מי שפרץ את הדרך הזו בראשית המדינה לא חשב על שום דבר .אבל
בחפירות ראו שמעבר לדרך יש עוד משהו.
נעשתה חפירה נוספת ,עם מברשות ,לא יותר מעבר לזה ,וגילו משהו שהכירו עוד מסיני ,ניסיון לצייר בעזרת
שתילה של אבנים דמויות .בזכות הפטינה נשמר .רואים בע"ח עם רגלים קצרות ,גוף ארוך ,ראש כבד וזנב
מתעקל .ובתוך הגוף נראו משובצות אבנים יותר כהות ,מה שהעלה את הרעיון שזה בעצם ניסיון לצייר
נמרים .אז יש פה 16נמרים קטנים וגדולים כאשר אחרי החפירה אותה דרך עברה אז עדיין עברה פה וחלק
שובש קצת אז בעזרת תכניות של החפירה והצילומים שיקמו ושיחזרו את מה שנהרס .האבנים הקטנות זה
שחזור ,הגדולות עם הפטינה זה מקורי.
ובע"ח 17אחר :פונה מערבה (לכיוון אחר) ,אין לו ראש אבל יש לו קרניים ישרות ,זנב קטן .אנחנו מבינים
את זה כראם .יש דגם שחוזר על עצמו איך אנשים מציירים לאורך כל התקופות את בעה"ח .הטכניקות
והחומרים משתנים ,אבל יש כמה מאפיינים .למשל נמר תמיד מצויר עם הזנב כלפי מעלה ,הראם עם
הקרניים ישרות ,היעל עם הקרניים המעוקלות ,צבי עם זנב קטן זקור...
המקום זכה לפרסום לא קטן ,הייתה תערוכה במוזיאון ישראל על הפולחן הקדום...
חולות כסוי:
זהו חול שמורכב לא רק מקוורץ אלא חצי מהרכב הסלע כאן הוא בלייה של קירטון .אפשר לטעום ולהרגיש
שהוא מלוח ולא נדבק לפה ..זה מה שמרכיב את הגרגרים הגירניים שישנם .והשילוב הזה הוא מאוד מיוחד.
הוא בא מהעובדה שאל בקעת עובדה מגיע משטר השיטפונות מביא לצפון מזרח הבקעה רק חומר דק גרגר
מאוד .יש מיון בדרך ,בתערובת שחלקה היא בלייה של אבני חול ובלייה של מצוקי קירטון מבקעת סיירים
וצוקי עובדה .התערובת הזו מגיעה הנה לשוליים הצפון מזרחיים של הבקעה וזה הקרקע שיש לה איכויות
טובות לחקלאות כי החול מאוורר אבל זה לא רק חול ,יש בו גם מרכיב גירני ולתרכובת הזו יש יכולות יותר
טובות .הבנייה של הדיונות האלה בתוך הוודיות במזרח הבקעה היא תוצאה ממיון נוסף בסופות הדרום
מערביות ,שאלה הסופות של עונות המעבר ,הרוח מרימה רק את הגרגרים היותר דקים ומסיעה אותם על
המדרונות שבאים מבקעת עובדה ובסופה אפשר לראות ממש איך החול נוסע ונשפך .מדרונות מאוד מתונים
ממערב למזרח ונגמרים באיזשהם מצוקים קטנים לתוכם החול נשפך ובונה את הדיונות האלה ,זהו הערוץ
של נחל יתרו .הערוץ הבא של נחל כסוי הוא ניצב לבקעה ולכן הרוח בונה בו דיונות בתוכו .כאן נוצרים
מתלולים מאוד יפים
איך לא גנבו את החול הזה? סיפור על הטיול שהדרכתי דרוזים ,אמרתי שלא טוב לבנייה ,עוד מעט תשמעו
את ההסבר והם אומרים כן כן ...ואז יורד דרוזי עם לבוש מסורתי ,והדבר הראשון שעשה היה לטעום את
החול ואמר להם :כן ,הוא צודק .בגלל המרכיב הגירני הזה ...קבלני הבניין רוצים קוורץ נקי.
לא קיבל גוון אדמדם כי נסע לאורך דרך ארוכה ופשוט נשטף.
תצפית גרופית:
רואים את קו המגע ,שכבות אדומות שיושבות על סלעי היסוד ,לקו המגע קוראים פנהפליין .השכבות
האדומות האלו מ ופיעות בכמה מפלסים ,אלו הם השברים הגיאולוגיים שיורדים מדרגות מדרגות של שברים
בדרך לבקע הגדול שבתוך הערבה.
לגבי החולות :מקורם בערבה ובמחשופים האלה של סלעי אבן החול .ככל שיותר קרובים למקור הדיונות
יותר אדומות ,כי הן ספוגות בתחמוצות של ברזל .ככל שהן יורדות לערבה הן נשטפות ומאבדות את הצבע.
נסיעה מצומת ציחור ליוטבתה:
צומת ערבה .לוטן קיבוץ רפורמי השני בארץ ,הראשון הוא יהל ,בלוטן מרכז חינוכי אקולוגי ,קוראים לו
אקוכיף גם מתקן אירוח לסדנאות בנייה בבוץ ,בנייה אלטרנטיבית ,קצת חקלאות אורגנית.
קיבוץ קטורה :צינורות אדומים של מפעל אדהטק .הרעיון הוא גידול אצות בתנאי מתח על מים מליחים
וקרינה חזקה ,הן מייצרות כתוצאה מכך פיגמנט אדום שמשמש תוסף מזון לבע"ח ובעיקר לדגים ,דגי סלמון
שאין להם גוון אדום כי הם לא אוכלים את המזון הטבעי אלא כופתיות מוסיפים להם את אותו תוצר מזון.
אבל יש לכך כל מיני ערכים נוספים ,אנטיאוקסידנטים .הפיתוח התחיל במכון לחקר הנגב בשדה בוקר.
בקטורה גן בוטני מאוד מעניין שבו ,בין השאר ,בוטנאית בשם ד"ר איירין הילל סוואי קיבלה גלעינים של
תמרים מהחפירות במצדה ואחד מהם היא הצליחה להנביט ,הוא כבר בן חמש ,מתושלח קוראים לו ,היה
צריך לתת פריחה ב.'11-
קטורה אומנם קיבוץ של התק"מ ,הוקם ע"י גרעין של הצופים וגם בוגרי יהודה הצעיר מארה"ב ,ומכיוון
שחלק מהם באו עם גישה מסורתית הקיבוץ מתקיים בשמירה על מסורת.
הקיבוץ הבא גרופית .התפרסם בזכות יוצא קיבוץ בשם בוגי יעלון ,היה מהגרעין השני ,עד היום קשור
לקיבוץ ,אחד הילדים שלו חי פה ,מאחורי גרופית חווה שהחלה כטיפולית ועכשיו פותחים גם כחווה
תיירותית.
הכניסה לבסיס הצבאי ,משמר יוטבתה .יורדים לכביש הערבה הישן .גבעה מימין ,בראשה יש שרידים של
אתר שמזכיר במבנה שלו המצודות הישראליות בנגב ,מעין חומת סוגרים שסוגרת על חצר ,מהמאה
העשירית או אחת עשרה וויכוח האם ישראלי או מול הישראלית .אבל במצודה הזו ,שנחפרה ,נמצאו
ממצאים מקבילים לממצאי תמנע והבינו ששייך לתקופת הפעילות המצרית בתמנע .סוף המאה ה 14-עד
אמצע המאה ה 12-לפנה"ס .ברונזה מאוחרת עם נגיעה לברזל...
חוצים תוואי חדש שהונח ב 70-והזרים נפט אירני לאירופה ,קוטר 42צול.
תמרים:
בניגוד לערבה התיכונה ששם גידולי ירקות כפלפלים ,עגבניות שרי ...פה הענף החקלאי המרכזי הוא
תמרים .ככל שהולך ליובש איכות הפרי של הזנים היבשים לייצוא יותר טובה ,יש פחות בעיות של היפרדות
הקליפה מהציפה והתמרים מסתדרים גם עם המים היותר מלוחים .לעומת זאת להם איכות המים יותר
טובה מאשר פה ,וההבדל במליחות המים משפיע מאוד על הגידולים האלה של ירקות ,על חלק באיכות ועל
חלק בכמות.
והרפת :פרות מושפעות מעומס חום .זה לא רק טמפ' אלא גם לחות .ומה שקורה פה בגלל היובש ,אם יש
משטחי צל מספיק גדולים וקצת התזה בגלל התנאים נאים לפרות לא פחות מאשר לחברות שלהן בכפר
ויתקין ...בקיץ טוב להם .ליובש יתרונות בענייני מחלות ,המרחק מכביד אבל היובש והתנאים מאזנים .אם
היה צריך להריץ את התוצרת לצפון לא בטוח שהיה כלכלי ,אבל מכיוון שהתחיל לתושבים שכאן כיום מה
שיוצא זה ערך מוסף גבוה של תוצרת מוכנה אז כלכלית כיום כן כדאי .כיום הבעלות היא 50.5%של עלית
שטראוס ו 49.5-של יוטבתה.
סמר זה שיח מדברי ששערותיו סומרות.
סמר הוקם כתוצאה מיוזמה של אגרונום אמריקאי יהודי בשם פרופ' בויקו שהגה רעיון לנצל מים מליחים
לגידול סמר .זהו שיח שמסתדר מצוין עם מים מליחים ,וזאת כדי לעשות נייר איכותי לייצור דולרים בארה"ב.
הקימו חווה ניסיונית ,יש שם באר מים מליחים שהיום משקים איתה את התמרים של הקיבוץ ,וגידלו סמר.
הסבו קומביין לקציר של הסמר ...ולא ראו מזה לא דולרים ולא כסף אז הפכו את המקום לחוות ניסיונות
כללית ששירתה את החקלאים באזור .גידלו עגבניות וכל מיני דברים וכשבא הגרעין וקיבל את השטח הם
פחדו מרעיונות של וועדת השמות הממלכתית ,בנ"י ,לפני שהגיעו ליוטבתה עצרו בתחנה שנקראה 'חור
הגדגד' וגם השם הזה נזרק לחלל האוויר כהצעה .לכן באו חברי הגרעין ואמרו שטוב להם עם השם סמר.
צוחקים עליהם שזה ר"ת סתם מקום רחוק ...אבל עדיף להם מחור הגדגד .הקיבוץ הארצי במקור ,הוקם ב-
'76ישר כקיבוץ וחי בעיקר מתמרים ולא הופרט ,קיבוץ שיתופי לגמרי.
עין רדיאן המשטרה התורכית:
מבנה משטרה עם כתובת בערבית לא ברורה לכן החליטו שזו משטרה תורכית.
בארות מים ,עדויות כבר מסוף המאה ה 19-על" :בורות חרבים ובארות שמישות .דרומה להם יש נביעה
היוצרת שלולית והמים זורמים לכיוון דרום מזרח ונבלעים תחת שיחי אשל ופרג פרסי."...
מתארים לנו צמחייה ומים זורמים על פני השטח.
ב 51-הוקמה כאן היאחזות נחל ,ולא במקרה פה .שמה היה היאחזות עין רדיאן .חפרו באר וזה היה צינור
המים הראשון שהוביל לאילת מעין רדיאן .כשהקימו א הקיבוץ ב '57-בא בן גוריון ואמר להם שני דברים,
אחד מהם הפך להיות המוטו שלהם .הם חשבו שיעלה ראה"מ וייבש אותם איזה שעה בנאום והוא עלה
ואמר" :תעזו ,תדמידו תצליחו".
עד היום זה רשום להם במחלבה למעלה.
מעבר לזה אמר למה אין רדיאן ,בו נקרא לזה יוטבתה .כי כשמסתכלים על תיאורי התחנות של בנ"י במדבר,
שתי תחנות לפני עציון גבר יש תחנה שנקראת יוטבתה ארץ נחלי מים .ןב"ג אמר שהמקום היחיד שמתאים
לארץ נחלי מים ,כלומר מקום שבו זורמים מים על פני השטח זה עין רדיאן.
היו על המקום הזה עדויות רבות של נוסעים שהיו מטעות ,כולן כיוונו לדברים אחרים .עד שב 39-הסביר
נוסע שהבריטים שדדו אבנים מחומה כדי לבנות את תחנת המשטרה.
העדויות:
ב 1914-הגיע לכאן חוקר שסקר הרבה בסיני ובנגב ,וולי ולורנס ,הם נפרדו קצת לפני שלורנס הגיע הנה,
וולי המשיך לעיראק לחפור את אור כשדים ולורנס התחפש לפיטר אותולו והלך לפוצץ רכבות תורכיות .זה
אותו לורנס איש ערב שהיה חוקר רציני והשאיר אחריו הרבה דוח"ות ותיאורים.
על עין רדיאן הוא כתב" :שני חדרים קטנים בנויים בוץ ואבנים מעידים על משמר תורכי שהוצב כאן בזמן
תיחום הגבול( .הוא מתכוון לבערך 10שנים קודם .)1906 ,מאחוריהם תל נמוך מאוד בצורת ריבוע של
חמישים על חמישים מטרים המהווה כנראה שריד של מבנה קדום".
מה שתיאר זה לא מה שרואים .הוא תיאר שני חדרים של בוץ ואבנים ואחריהם תל .המבנה הזה הוא רק
חדר אחד והוא על התל למעלה .אז זה לא זה .לורנס ראה פה משהו אחר.
ב '33-עבר פה פרינץ פרנק ,חוקר גרמני ,שכתב על נקודת משטרה במקום .אחרי שנה עבר שוב וכתב:
"ביקרנו שוב בתחנת המשטרה שאיננה כוללת עוד אוהלים אלא מנצלת את צל עצי השיטה .תחנת הקבע
התפרקה מסיבות בריאותיות והמקום משמש רק כמקום מפגש של שני אנשים הבאים מאום רשרש בדרום
ועין אל ווהבה בצפון" .אז זה גם לא.
בשנות החמישים ,שהניחו את צינור הנפט של קצ"א הישן של ה 16-צול חתכו את כל התל מדרום לצפון ואז
גילו שיש משהו ,וכמה שנים אחרי זה ,בשנות השישים ,עשו חפירה וגילו מבנה חומר עם חפצים וכלים
ומטבעות וזאב משל כתב שזו מצודה רומית מימי דיוקליטיאנוס כנראה .אנחנו יודעים שדיו' הוריד בסוף
המאה השלישית לספירה הוריד את הלגיון העשירי מי-ם לאיילה והקים שם מחנה לגיון שלימים נהפך לעיר,
ופרץ את מעלה עקרבים ובנה מצודה בעין חציבה ...זה התאים וכולם הסכימו.
ואז ,באמצע שנות ה ,80-פרץ צינור של מקורות והמים חפרו בין המבנה לצינור ונחשפה טבלת אבן גדולה
מאוד .מופיעה כיו ם במוזיאון ישראל .עליה כתוב :דיוקליטיאנוס .ברכה לשלום הנצחי ,והשורה מתחת דיו'
אוגוסטוס ומתחת מחוק עוד מישהו -מקסימיליאנוס ימח שמו .זו לא קללה אלא הוראה לביצוע שהגיע עד
לפה .ומתחת יש עוד ,בקיצור ,כתובת רומית ממלכתית יפה ומסותת.
לימים גם נמצאו אבני מיל שעל אחת מהן כתוב 15שזה בערך 20ומשהו ק"מ לפה ,כלומר זה באמת הוביל
הנה .עד היום לא יצא מאמר כנראה בגלל ויכוח :או שהמקום הזה היה חשוב כל כך שאליו הובילה דרך
חשובה ולא ספרו את איילה ,או שזו הייתה דרך לא חשובה שהובילה לכאן ,דרך מקומית ,שולית לדרך
הראשית שכן הובילה לאיילה.
יש מפה רומית מאותה תקופה פויטינגר ,מפת דרכים רומית שנמצאה ע"י פקיד גרמני בן המאה השלוש
עשרה .הוא קנה אותה ,אבל אלו הם העתקים שנזירים עשו למפת דרכים רומית .ובמפה הזו רואים שתי
דרכים שיוצאות דרומה .אחת מים המלח שעוברת דרך פטרה והשנייה יורדת דרך הנגב ומגיעה לאיילה,
תחנת אחת לפני איילה כתוב :אדייאנם .וגם הדרך ממזרח ,לפני שמגיעה לאיילה ,לאדיינאם .יתכן שזה
החיבור שאבני המיל מראות עליו .על המפות סימון שמראה שכאן היה מקום פולחן.
אדייאנם ,לפי ההסבר של זאב משל ,כנראה הפירוש הוא דיאנה ,אלת הציד .את אלת הציד עובדים בנווה
מדבר והנבטים היו מקומות פולחן שכאלה .חלק מאבני הבסיס של החומה הרומית שהבריטים שדדו חלקם
אבנים שאספו פה ,אבני גביל .אבל חלקן אבנים נבטיות בסיתות מוקפד ויפה שנלקחו ממבנה נבטי
מונומנטלי מרשים .איפה הוא? צמוד לדקלים של עין רדיאן ,הנווה הוא שם ,ליד הדקלים ,צמוד לנווה יש
מבנה שלא נחפר אלא רק נסקר שהוא מבנה נבטי מונומנטלי.
כלומר :לפני 1300שנה הרומים שדדו מהמבנה הזה אבנים כדי לבנות את הבסיס לחומה שלהם ש1700-
שנים אח"כ ישדדו אותם הבריטים לתחנת משטרה שהיוטבתיים יתעקשו שהיא תורכית....
הרומים אולי גנבו ,אבל שימרו את השם בזיהוי המקום עם שמה של אלת הציד .ייתכן שעין רדיאן הוא
שיבוש ערבי של אדייאנם.
הסבר אחר :ראדה זה פרקפרק פרסי ,שיח מלחות שנמצא בנפת יוטבתה בכמויות .יכול להיות שזה המקור
של השם או הצלבה של שני עניינים :זיכרון היסטורי של אדיינם ומשהו דומה שמובן למקומיים ,ראדה,
שנתנו את השימור שם למקום הזה.
דוגמא יפה לנווה מדבר ,מקור מים מרכזי במרחב הזה ,שריכז אליו אנשים מכל התקופות .יש פה שרידים
גם מהניאוליתי וגם מהכלקוליתי ,ממתי שלא תרצו יש פה משהו מהמרחב הזה .כאשר הרומים השתלטו על
המרחב הזה ורצו להדק את האחיזה שמו נקודות משמר בנקודות מרכזיות שהם צמתים של דרכים והם
מקורות מים כפי שעשו התורכים והבריטים אחריהם .לדוגמא ,מעלה שחרות הוא מעלה קדום ,ובראש
המעלה יש מבנה נבטי ואולי גם משהו רומי .בקיצור ,הדרכים האלה עבדו ומי ששלט במרחב השתלט
עליהם וקיבע את השליטה והאחיזה שלו בהם וכמובן שישראל הקימה פה את אחת הנקודות הראשונות ליד
באר אורה.
כשיוטבתה הגיעו לכאן כקיבוץ ראו את הקטע הזה שהיה מלא בירוק ,מי התהום היו יותר גבוהים עדיין ,היום
המפלס ברח בכמה מטרים בגלל השאיבות ,אבל בראשית ימיהם היה עד כדי כך ירוק שקראו לזה 'הפמפס
של הערבה' .פמפס זה אסדו .זה היה הרעיון .הביאו הנה עדר של בקר לבשר ,זה לא החזיק אחרי כמה
חודשים לא נשאר לא מהפרות ולא מהעשבייה אבל נשארו כמה פרות שנתנו חלב לילדם הראשונים שהיו
ביוטבתה ויש גם באילת ילדים ראשונים וגילו שפרות יכולות לחיות פה ולתת חלב וכדי לשמור על החלב
צריך לעבד אותו כי אי אפשר לשמור על החלב .כך התחילה מחלבת יוטבתה.
העפיפון בסמר:
שני קווי אבן ,די מטושטשים ,אחד הולך באלכסון אל צינורות הבטון ,הקו השני יותר ברור ,הולך באלכסון.
שני העפיפונים שמעבר לקיבוץ הרבה יותר מובהקים ,ממש רואים קיר של אבן בגובה של כמה נדבכים,
משהו כמו 80ס"מ ,והם זכו לשם עפיפוני מדבר מכיוון שטייסי חה"א הבריטי שטסו מעל למדבר שמעבר
לירדן ,קרו לו אז המדבר הסורי -ירדני מעל אלכסנדריה לכיוון בגדד ראו מתקנים כאלה ,וזה הזכיר להם
עפיפון בשמיים .כך זה נראה מלמעלה .כל קו 120מ' ..ואמור היה להסתיים בגדר של 6-8מ' .פה מדובר
על ק"מ .זרועות של שניים שלושה ק"מ לפעמים והם היו הרבה פעמים מסודרים בשרשראות ענק על פני
ק"מ רבים.
התיארוך שם הוא אלף שביעי לפנה"ס ויושב על תוואי נדידה של הצבי המרכז אסייתי ,והוא נודד מג'אבל
דרוז בדרום סוריה למישורים של עזראק וואדי סירחן בעבר הירדן.
מה שנעשה בנגב שלנו ,צבי הנגב לא ייכנס למקום שבו אופק הראייה חסום בעיניו .לעומת זה ,כשהוא לא
בלחץ הוא ילך לאורך טוואים בשטח .זה יכול להיות קו רכס ,קוליס של רכב ,קו טפטפות...
הרעיון היה לתעל אותו בעזרת קיר אבנים שגובהו לא גבוה מהצבי ,שלא יסתיר לו .בקצה מסתיימים בתא
שטח יותר נמוך .מטר ,מטר ומשהו הפרש ,לא צריך יותר מזה ,אותו גובה קיר ממשיך באותו מפלס ופה הוא
כבר נהפך גבוהה יותר ביחס לקרקע ,לשני מטר ואפילו יותר .את זה הצבי כבר לא יכול קפוץ .הצבי לא
רואה את זה ,כי זה לא מתגבהה לו ,אופק פתוח ,עד שהוא יורד (רואים את המדרגה) והוא מוצא את עצמו
כלוא בקדרה סגורה ושם הוא נתפס.
עד היום יש אוכ' של מאתיים ,מאתיים חמישים צבאים ,והם הולכים עד היום לאורך הגדרות האלה..
במקום הזה ,קצת אחרי שהעפיפון הזה יצא משימוש ,נבנה אתר יישוב קטן ,נחפר ב.'81-
האתר הזה מתוארך לשלושת אלפים לפנה"ס .מפתיע היה לגלות ,בניגוד לעפיפונים של עבר הירדן ,שזמן
השימוש בהם היה מוגבל ,לא ידוע למה .אחד ההסברים שההצלחה הייתה גדולה מדי וגרמה לכך שלא
נותרו די צבאים כדי שיהיה כדאי להפעיל מתקנים כאלה.
בעבר הירדן ז יהו פיק מתקנים באלף השביעי לפנה"ס עם כמויות עצומות של עצמות צבאים ,ואח"כ ירידה
מאוד גדולה ושימוש ספורדי בתקופות מסוימות עד לפני מאה שנה ,כפי שמוכיח הקטע של אהרוני.
ההסבר הוא שעלו על רעיון שהיה כל כך מוצלח שחיסל את עצמו.
בחי בר עושים ספירת צבאים כל שנה שנתיים ,פרסו להם קווים וראו את ההתנהגות .החוכמה היא להתקדם
והצבי שומר מרחק ממך ,רגוע .רשות הטבע והגנים סגרה קטע ממערב לכביש בגלל איזה מין אחר של
צבאי שהיה חשוב להם לנסות להגן עליו ,לא צבי הנגב ,אבל סגרו שטח גדול אז גם צבי הנגב חי שם
והתרבה מאוד ורצו להוציא אותו החוצה אז תופסים אותם במעין עפיפון מודרני שבנו ,אחת לכמה חודשים
מארגנים תפיסה של כמה עשרות צבאים ומשחררים אותם החוצה מחוץ לגדר של השמורה הסגורה.
זיאולוג עברי ,אהרוני ,ראשית המאה העשרים" :פעם אחת יצאתי למדבר לארבעה ימים לראות במסע
הצבאים .התבוננו במשקפות וראינו מחנות מחנות של צבאים של ייספרו מרוב .לפי האומד שלנו הגיע
מניינם ליותר מעשרת אלפים ראש .הבדואים יודעים לכוון את הזמן ולכולדם לפי זמן נדודיהם ...היינו עדי
ראייה למחזה מזעזע :לציד חמש מאות שש מאות צבאים בבת אחת בפוכרת .אורך הפוכרות שראינו ק"מ
רבים ו כמוה רבות במדבר ...כדי לצוד מאות צבאים בבת אחת גדרו הבדואים שטח עצום של ק"מ רבים
בצורת משולש כביר וחומה גבוהה מקומת אדם ...משראו הבדואים צבאי נודד לתומו כיוונו אותו מזה ומזה
כלאחר יד אל הפוכרת שפתחה היה רחב מאוד ,מצודת נחלים זו דמתה במראה לנוף המדבר כמחומריו
נבנתה ובלב הצבאים לא עוררה כל חשד .אך נכנסו מאות אחדות אל הפוכרת באו הבדואים במרוצה מימין
ומשמאל ,הקיפו את פתחה והתחילו לצווח צווחת פרעים כדי להפחיד את הצבאים המסכנים .הנלכדים
ביקשו להם מפלט ,קפצו אל עבר החלונות ,נפלו ,שברו ,רבים הוצאו לעינינו מרוסקי איברים ,ואנקת מותם
שברה את ליבנו .אולם הבדואים לא שמו לב ליילל קורבנותיהם ולפני שנפחו את נפשם שחתום אחד אחד
במאכלת שבידם כי פגר תתאב נפשם ואכילתו אסורה עפ"י דתם" (ציווי גם ביהדות).
במדבר של עבר הירדן וסוריה סופרים למעלה מאלף מתקנים .בנגב שלנו (כולל כמה אזורים שמעבר לגבול
המדיני ,כמו קדש ברנע ,אבל גאוגרפית הם באותו אזור) מכירים ,16בסיני עוד כמה עשרות ,והם כולם
בקנה מידה אחד יותר קטן ,משהו כמו מאה מ' זרועות .הם מתאימים בגודל שלהם לצבי המקומי ,צבי הנגב,
שנמצא במרחב הזה ולא נע באופן נדידתי ,עדרים קטנים.
ההסבר ש ל ציד בין השאר ניזון מציור סלע שנמצא בקבר באזור העפיפונים של עבר הירדן ובציור רואים שני
פנים של הסלע ,בצד אחד יש סצנה של ציד רגילה ,מכירים אותה מהרבה תחריטי סלע :רואים אנשים,
קשתות ,חיצים ,בע"ח שונים ,בצד השני רואים אנשים דוחקים בעל חיים קטנים עם זנב זקור :צבאים ,לתוך
גדרות למתחם סגור ,וזה נותן עוד חיזוק להצעה הזו של הציד.
הדרכת אוטובוס מאילת להר עמרם:
שדה התעופה ,רואים שהאדמה רטובה כי היא יושבת על מליחה .ולכן השדה הולך ויורד .מדי כמה שנים
סוגרים את השדה ומעבירים את הנחיתות לעובדה וממש מרימים את השדה .ב 2015-אמור לקום שדה
חדש בתמנע והשדה הזה ייסגר.
מצד ימין רואים את בריכות המלח .מלח אפשר להפיק בשתי צורות :במזרח אפריקה לדוגמא לוקחים
משטחים של מלח ומרימים אותם ,שוטפים אותם וטוחנים אותם .באילת בריכות אווה-פוריטיות = בריכות
של אידוי .ישראל היא צרכנית מספר אחת של מלח בקפיטה לצורכי מזון בגלל נושא ההכשרה .באריזות
כותבים מייד אין פראנס ושולחים את זה לערב הסעודית.
שייך למשפחת דנקנר והם מרוויחים על זה מעט כסף אבל הם יודעים שיבוא יום שיהיה שינוי ייעוד לקרקע.
הרי אילת לא יכולה להתקדם דרומה בגלל מצרים ,לא תתקדם מזרחה כי הירדנים לא יסכימו וגם לא
מערבה כי לא בונים על תשתית ועל סלעי יסוד .רעידת האדמה בניו-זילנד מזכירה למה ...לכן אילת
תתקדם.
– N.B.Tנאשיונל בטה-קורטן טכנולוג'י -דגל יפן ודגל ישראל .היום קילו זהב (אומנם מוכרים באונקיות) אבל
קילו עולה סביב ה 38-אלף דולר .קילו מהאצה הזו ,בשם דולניאלה עולה 44אלף דולר .זה אנטי-אוקסידן,
נוגד חמצון מאוד חזק .כלומר נגד הרדיקלים החופשיים ותהליך החמצון של הגוף .הפטנט הוא תקן של מכון
וייצמן הבעלות היא בעלות יפנית .ניתן בעיקר כתוסף מזון.
אילת צורכת כ 14-מיליון קו"ב מים ,פי שלושה ממה שעיר ממוצעת בעלת 50אלף תושבים כמוה צורכת.
למה היא כל כך הרבה? תיירות וחום.
לפני כ 15-שנה 20אחוז מהמים הגיעו מהפארן 70 ,אחוז מי תהום שהותפלו וכ 9-אחוז שהגיעו מהים.
כלומר מים זכים ,מוטפלים ומליחים ערבבו ביחד והגישו לשתות .היום אין מים בפארן ואיכות המים היא 50-
:50מי תהום מותפלים ו 45-אחוז מי ים .המים מצוינים .לפני השינוי היו מספרים על האילתים שבביקורם
בצפון היו מוסיפים מלח למים כדי לשתות ,היום אין אבנית בקומקום.
מצד ימין רואים את שדה התעופה של ירדן .ב 26.10.94-נחתם השלום עם ירדן .פרס שהחליפו היה מלא
ברעיונות שאחד מהם היה ששדה התעופה הירדני ישמש את שתי המדינות .זהו שדה גדול :האייר פורסט
וואן לא יכול לנחות באילת ונחת פה אבל בסוכות הקודם אילת קיבלה 78טיסות ועקבה .3זהו שדה גדול
עם מעט צרכים ,וההיפך קורה באילת .נתניהו ניצח את פרס ופחות אהב את הרעיון הזה ושר התחבורה
שאול מופז כן אהב את הרעיון אבל הדבר הזה בסופו של דבר לא יקרה והשדה של אילת יעבור לתמנע.
השר כץ החליט לצאת בפרויקט נתיבי ישראל ,להביא את הפריפריה למרכז .חצור הגלילית ,קריית שמונה...
וגם אילת .זה 27.5מיליארד ש"ח .כמעט 10אחוזים ,7.5 ,לקרב את אילת למרכז .איך מקרבים את אילת
למרכז? ברכבת .אומנם נחתכה אבן פינה כבר ב 1983-אבל אולי הפעם.
בפני השר כץ הונחו 4חלופות והוא בחר לקח את הרכבת מנחל צין 170 .ק"מ מכאן ,באזור המכתש הגדול,
ואז 8תחנות מחצבה עד אילת .בסקר התגלה ש 650-איש עושים את דרכם כל יום מאילת לת"א בתחבורה
ציבורית ועוד 650בחזרה .מה זה ?650זה רכבת אחת .מאוד קשה לשכנע את משלם המסים הישראלי
בשביל רכבת אחת .ההצדקה הכלכלית היא שהיא תעביר לא רק נושאים אלא גם סחורות ובשביל זה היא
צריכה להגיע לנמל .אבל היא לא יכולה להגיע לנמל :השבר הסורי אפריקאי כל כך צעיר שאין עדיין מניפות
סחף ואתה לא יכול לשים גם נמל וגם כביש וגם רכבת .לכן וועדה קבעה שאם הרכבת לא יכולה להגיע לנמל
הנמל יגיע לרכבת .איך? בעזרת תעלה של 9ק"מ צפונה מראש המפרץ ועד למקום הזה.
כנראה שלא יקרה.
באר אורה :מועצה אזורית חבל איילות זה 2.5מיליון דונם 2,700 ,אנשים 12 .אחוז משטחה של מדינת
ישראל 90 .אחוז מהשטחים הם שמורה וצה"ל .חוץ מזה לא רוצים לבוא 50 .אחוז מהכלכלה תמר מג'ול .זן
חדש ולא מוכר .ג'אהל בערבית זה מישהו שלא יודע .שני יישובים לא קיבוצים :שחרות ובאר אורה.
ב"ג הקים וועדה לשמות וקבע ,בלשונו ,שלא ינטוף מהם ריח ערבי .הוועדה ישבה 176פעם בשנה וחצי .ביר
הינדיס ,הינדיס בערבית זה צלמוות ,חושך ,כל מה שעכור .ולמה הערבים קוראים למקום באר חשיכה?
בגלל שלמים היה טעם של חושך .ואז עומד ב"ג על במת הכנסת ואמר :אנחנו נהפוך באר חשיכה לבאר
אורה .אבל הבעיה שהמים לא שמעו את ההרצאה והטעם שלהם המשיך להיות בלתי נסבל .עקיבא עצמון
הקים את מחנה הגדנ"ע ויישוב שהיום אין שם אפילו מכולת .כולם מתבססים על אילת ועל המועצה האזורית
חבל איילות .הרבה מהאנשים שגרים שם עושים את זה כדי לחיות באילת אבל לרשום את ילדיהם למערכת
החינוך של חבל איילות.
מצד ימין הר עמרם ,כביש שלא נוסע לשום מקום .נכנס לתוך ההר .ההר חלול כי האמריקאים בנו כאן תחנה
ססמוגרפית ,דבר שמעורר שאלה מעניינת :מה מעניין את משלם המסים האמריקאי מצב רעידות האדמה
בדרום מזרח שום מקום? לדעתי -כדי להקשיב לניסויים גרעיניים שאולי הדוב הרוסי ניהל מזרחה מכאן.
קניון שחורת:
מדבר זה 200מ"מ גשם בשנה ובאילת מקבלים רק 25מ"מ אבל גם זה שליש מהעבודה .כי כדי להבין מה
מניע את בע"ח והצמחים צריך להוסיף עוד שני נתונים :האידוי הפוטנציאלי הוא 3250מ"מ זה האידוי
הפוטנציאלי .כלומר לקחתי פי מאה ועשרים ממה שאין לי .מה זה אידוי פוטנציאלי :זאת אומרת שמפרץ
אילת מאבד שלושה ורבע מטרים בכל שנה ,כמובן שהוא מפוצה במייצרים .אבל כמעט ס"מ כל יום ,בקיץ
קצת יותר .במייצרי טירן רואים זרם אדיר כדי לפצות על זה.
נתון נוסף :כל מטר רבוע מותחות בו 1.8מיליון קלוריות ,כששמש מכה מודדים את כמות החום בצורה הזו.
אז עכשיו תסתכלו על הצמחים :האידוי פי מאה עשרים ממה שהם מקבלים ,ועוד קרינה ברמה אדירה זה
רק מראה כמה מצבם של הצמחים כל כך קשה.
אגב ,כשמדברים כאן על ממוצע רב שנתי זה די קשקוש .עד אוקטובר השנה ירדו 5מ"מ .מתי זה מעניין את
הזוגנים והריסן הנאכל? בשיטפון .רק שיטפון זה הדבר היחידי שחשוב.
כשמדברים על מדבר 200מ"מ זה גיאוגרף .החוט השני של כל הצמחייה במדבר הקיצון יש שני מכנים
משותפים :צמחייה ערוצית וכסות של פחות משני אחוזים.
ריסן נאכל ,משפחת הקוציציים .אחת מהאסטרטגיות להתמודד עם המדבר היא להתחמק .איך? חד שנתי.
משקיע הכי הרבה בזרע .זרע טוב שהוא נובט .בא איזה יעל ומשתין עלי ונדמה לי שיש מונסונים .אבל ברגע
שהימרתי אני מת .ולכן הוא צריך ערבויות שאכן מדובר בגשם יפה .לכן יש לו עלעלים חזקים שצריך שיטפון
רציני כדי להסיר אותם .בזרע קליפה קשה שדורשת הרבה חיכוכים כדי שיפתח .כששמים את זה בתוך מים
הזרעים נורים החוצה וג'ל מקיף אותו ,עוד בקרה לבטיחות שיש מים.
בכל אחד מהשלבים הוא יכול לעצור ,אבל לא יכול לחזור לאחור.
אלה לא צמחי מדבר אלא צמח ים שחיים במדבר .ההבדל הוא שאם ניקח אותם למקום שבו יש כמות
משקעים גדולה ,ובלי מתחרים -הם יפרחו .פרחי מדבר ימותו .הסיבה שהם פה היא בגלל הקרב בין
המדבר לישימון .אלו אוסף של לוזרים...
אחד מהצמחים הנפוצים הוא הזיגו-פילום זיגותה או זוגן .נוהגים לומר שכל הבקבוקונים הם הדרך לאגירת
המים .כשטועמים רואים שזה לא מים אלא טעם בלתי נסבל .הוא מוהל אותם .משה דיין כתב בסיפרו על
סרן פז ,טייס חיל האוויר ,שהצליח לשרוד כך במדבר .זוהי דרכו להיפטר מהמלחים.
הבקבוקונים מאדים יותר מים .בגלל זה בשרניות .היכולת שלו להתמודד עם מליחות .האשל ,לדוגמא ,יודע
לדחות את המלח ולפלוט אותו .הזוגן לוקח מים ומוהל את המלחים.
צלף :נראה עשיר במים ,בזכות שכבה עבה על העלים שמגבילה את האידוי .על הצלף יש לרוב הרבה
נמלים .הצלף מפריש להם סוכרים והנמלים מרחיקות בע"ח שבאים לאכול אותם כצבאים ויעלים .הנמלה
מוציאה חומצה שמתיזה על בע"ח שבורח.
הפרי של הצלף נקרא אביונה .הציפה של הפרי אחרי השרייה מגבירה את האון.
הצלפים שאוכלים בסופר הם הניצנים .בלטינית נקרא קאפריס ,על שם קפריסין .היא נקראת על שם מחצבי
הנחושת של הרומאים שם.
גיאולוגיה של הרי אילת:
אתר להרחבה :שמוליק מרקו ,היסטוריה גיאולוגית אילת
באיזור אילת מצוי מגוון הסלעים הגדול ביותר בארץ .העתקים (שברים גיאולוגיים) רבים מציבים אלה לצד
אלה סלעים מטמורפים ,סלעי גרניט ,גיר ,חולות צבעוניים ועוד רבים אחרים .הגורמים למגוון סוגי הסלעים
ולמערכות השברים קשורים בהתפתחות הגיאולוגית של האזור במשך כמיליארד השנים האחרונות.
הסלעים המגמתיים והמטמורפים החשופים באזור אילת מייחדים אותו משאר אזורי הארץ .סלעים אלה
מהווים את המחשופים הצפוניים ביותר של המסיב הערבו-נובי .אזור אילת מאופיין גם בטופוגרפיה חריפה
עם הרים מעל 900מ' במערב לצד מפרץ אילת העמוק בדרום.
עבודות גיאולוגיות הראו שבאזור קיימות שלוש משפחות סלעים :סלעים מגמתיים ,סלעי משקע ,וסלעים
מטמורפים (מותמרים) .הסלעים המגמתיים חודרים לתוך המטמורפים אך אינם חודרים לתוך סלעי המשקע.
מכאן שהסלעים המטמורפים נוצרו ראשונים ולתוכם חדרו הסלעים המגמתיים .סלעי המשקע נוצרו
אחרונים .הם מונחים על הסלעים המגמתיים והמטמורפים על גבי משטח המכונה "פנפליין" (פנה=כמעט,
פליין=מישור) .קיימות שתי יחידות עיקריות של סלעי משקע יבשתיים וביניהן חבילת שכבות של סלעי משקע
ימיים .השברים שחוצים את כל הסלעים מעידים על כך שאירועי השבירה מאוחרים להיווצרות הסלעים.
נחלק את המענה לפי סדר ההתרחשות :היווצרות התשתית היבשתית ,היווצרות סלעי הכיסוי ותקופת
השבירה הצעירה.
א .היווצרות התשתית
קרום כדור הארץ בנוי באזורנו משתי יחידות -תשתית וכיסוי .התשתית מאופיינת בהופעה מסיבית ,לרוב
כהה ,והכיסוי בנוי מסלעים משוכבים ,לרוב בהירים .בתשתית מבחינים בשלוש קבוצות סלעים :המטמורפים
שכוללים סלעי שיסט וגנייס ,המגמתים שכוללים פלוטונים ודייקים בהרכבים שונים והקומפלקס הוולקנו-
קונגלומרטי שכולל שכבות של קונגלומרטים וסלעים וולקנים .סלעי הכיסוי כוללים בעיקר שכבות של סלעי
משקע.
התשתית באזורנו נוצרה בפרק הזמן שמלפני כמיליארד ועד כחצי מיליארד שנה .פיסת תשתית זו המכונה
"המסיב הערבו-נובי" הצטרפה בשלבי היווצרותה האחרונים לאפריקה ,יבשה קדומה וגדולה יותר .את
התשתית מכסה בכל הארץ שכבת סלעים צעירים יותר ,בעיקר סלעי משקע .עובי הכיסוי יורד מ 7-5 -ק"מ
בצפון לכ 2 -ק"מ באיזור אילת .ייחודו של אזור אילת בכך שכאן הוסרו סלעי המשקע בתהליכי אירוזיה
(בליה וסחיפה) וניתן לצפות בסלעי התשתית .אין מחשופי תשתית בארץ מצפון לתמנע.
חמשת גושי התשתית באזור אילת הם:
גוש אילת :אזור הר צפחות והר שחמון,
גוש רודד :אזור הר שלמה ,הר ידידיה ומזרח הר שחורת,
גוש עמרם :הר עמרם,
גוש נשף :הר נשף שמדרום להר שני ,ההרים שמצפון לקע א-נקב (בקעת הירח),
גוש תמנע :הר תמנע.
סלעים מטמורפים משני טיפוסים -שיסט וגנייס מצויים בגוש אילת ובגוש רודד .ניתן לזהות אותם בשדה על
פי הגבישים הלווחיים והמאורכים שבהם המסודרים בכוון שולט אחד .סידור זה מקנה לסלע כולו מבנה
לווחי-צפחתי או מבנה קוי המזכיר סידור של גפרורים בקופסה.
סלעי השיסט הם הסלעים העתיקים ביותר באזור אילת .מדידות גילים וניתוח ההרכב הובילו למסקנה
שהש יסט הוא סלע מטמורפי שנוצר בתהליך התמרה של סלעי משקע ימיים ,בעיקר תערובת של חול
וחרסיות .תערובת הסלעים הקדומה נוצרה לפני כ -800מיליון שנה ועברה התמרה לפני כ -790מיליון שנה.
מני סיונות מעבדה וחישובים תרמודינמיים עולה שתהליכי ההתמרה בהם הופכים מינרלי החרסית והחול
למינרלים הבונים את השיסט מתרחשים בלחצים וטמפרטורות השוררים בעומק של 20-15ק"מ (כ-600
מעלות) .צורת סידור המינרלים בסלע מעידה על כך שהשיסטים עברו מספר אירועי עיוות שכללו קימוט
ושינויים בצורת הגבישים .תוך כדי האירועים הללו ,בין כ -780לכ -650מ"ש ,חדרו לאזור פלוטונים ודייקים
בעלי הרכבים שונים .ההרכבים נעים בין גברו (בסיסי) ,דיוריט (בינוני) ולבסוף גרניט (חמוץ) שעברו אף הם
מאוחר יותר ,יחד עם השיסט ,התמרה ועיוות שהפכו אותם לסלעים מטמורפים המכונים "גנייס" .הגנייס
מורכב מגבישים גדולים יחסית לשיסט .הר צפחות שממערב לבית ספר שדה אילת בנוי בעיקר מגנייס כהה
שנוצר מהתמרה של סלעי דיוריט ומכונה גנייס טבה .ממערב לעיר אילת מצוי גנייס אדמדם שנוצר מהתמרת
גריט ומכונה גנייס גרניטי .עיוות והתמרה באזור נרחב אופייניים לתהליך אורוגנזה שבמהלכו נוצרת שרשרת
הרים בגבול בין שני לוחות כתוצאה מלחיצה ,קימוט ,חדירת גופים מגמתיים ,הרמה והתמרה .אורוגנזה
מתרחשת כיום במספר מקומות ,לדוגמא בהרי האלפים בגבול בין לוח אפריקה ללוח אירופה ,בהרי האנדים
בגבול בין לוח דרום אמריקה ללוח מזרח האוקיאנוס השקט ,בהרי הזגרוס והטאורוס בגבול בין לוח ערב
ללוח אירו-אסיה ועוד.
ממזרח לעיר אילת מצויים שיסט-דייקים המעידים על כך שבאזור חלו שני ארועי אורוגנזה :בארוע הראשון
נוצרו סלעי השיסט והגנייס מהתמרה של סלעי משקע וסלעים פלוטוניים .חדירת הדייקים מעידה על מעבר
ממשטר של לחיצה והתמרה למשטר של מתיחה שאיפשרה את חדירת הדייקים .ההתמרה של הדייקים
מעידה על ארוע נוסף של אורוגנזה.
על פי מאסף המינרלים וסיגנון העיוות משערים שהסלעים שבגוש רודד עברו התמרה בעומק רב יותר מאלה
שבגוש אילת.
סלעים שאינם מראים סימני עיוות חדרו לאחר תום תהליכי ההתמרה .אלה כוללים את סלעי הגרניט שבונים
את הר תמנע והר יהושפט וסלעים פלוטוניים אחרים כגון סלעי הקוורץ-דיוריט המצויים בשטח שבין הנחלים
נטפים ושחורת וסלעים וולקניים החשופים בהר עמרם ,בהרי נשף ,וסמוך למיכלי הנפט ממערב לעיר אילת -
בכולם אין סימני עיוות והתמרה מכיוון שחדירתם חלה לאחר תום התהליכים הללו .גילם של חלק מסלעים
אלה נמדד ונקבע לזמן שבין כ -640לכ 550 -מליון שנה .סלעים נוספים שאינם מטמורפים הם דייקים
שנוצרו מחדירת מגמה לתוך סדקים .בצפון הר שלמה ובהר רחבעם צפיפות הדייקים גדולה מאוד והם
תופסים למעלה מ 50% -ואפילו עד 90%מנפח כלל הסלע ,תופעה המכונה "ארץ דייקים" .בשלבים
המאוחרים של התגבשות הסלעים המגמתיים נוצרו עורקים עשירים בתרכובות של באריט ונחושת אותם
ניצלו בתקופות קדומות ,בעיקר בדרום מערב קע א-נקב (נחושת) וביובל של נחל רודד -ואדי טוואחין
(כנראה באריט) .עורק מגמתי כזה המכיל מינרלי נחושת ובאריט בולט בראש נחל יהושפט ,סמוך לאוכף עם
נחל שלמה .במכרות בתמנע הופקה הנחושת מסלעי משקע ולא מעורקים מגמתיים.
התהליכים שתוארו עד כאן התרחשו מתחת לפני השטח .על פני השטח התרחשה במשך כל הזמן אירוזיה
על ידי נחלים מלווה בהתפרצויות וולקניות .על כך מעידה הסדרה הוולקנו-קונגלומרטית המונחת במקומות
על הסלעים הפלוטונים והמטמורפים .סדרה זו בנויה מחילופין של סלעים וולקנים וקונגלומרטים המכונים
"קונגלומרט אילת" (בצפון הר שלמה ,בהר אסא ,מצפון להר יהושפט ,בנחל רודד ועוד) .הקונגלומרטים
מכילים חלוקים מכל הסלעים הפלוטוניים והמטמורפים שנוצרו קודם לכן בעומק של מספר קילומטרים ולכן
הם מעידים על חשיפתם בתהליכי האירוזיה .חשיפת סלעים שנוצרו בעומק רב כרוכה בתהליכי הרמה
שהביאו אותם מהעומק אל קרבת גובה פני הים .הרמה זו חלה בעקבות תוספת הפלוטונים בעלי המשקל
הסגולי הנמוך בתקופה שבין 640ל -550מיליוני שנה .אלה הביאו להכפלת עוביו של הקרום היבשתי
הראשוני ,להפיכתו ליבשה "בוגרת" שצפה גבוה יותר על המעטפת .התרוממות זו דומה להתרוממותו של
לוח עץ שצף על מים כשמוסיפים לתחתיתו חומר קל כגון" קלקר".
סלעי המשקע הקדומים ביותר ששקעו על גבי סלעי המסיב מציינים את תום תהליכי היווצרותו .על פי
מאובנים אופייניים נקבע גילם כקמבריום ומכאן שהמסיב נוצר קודם לכן ,בתקופת הפריקמבריום .סלעי
המשקע הללו מונחים על מישור גידוע המכונה "פנפליין" (פנה=כמעט ,פליין=מישור) .פנפליין זה ,המשתרע
על פני כל המזרח התיכון וצפון אפריקה ,מעיד על התייצבות המסיב ,הפסקת תהליכי בנייתו והפיכתו
לפלטפורמה אחידה וקשיחה .מראשית הקמבריום ואילך הצטברו על המסיב בעיקר סלעי משקע שכיסוהו
לגמרי.
בבסיס אחד מקידוחי הנפט בחלץ נמצאו סלעי שיסט מגיל דומה לאלה שבאזור אילת .ממצא זה מלמד שגם
בצפון הארץ בנויה התשתית שמתחת לכיסוי העבה של סלעי משקע מסלעי המסיב הערבו-נובי.
ב .כיסוי התשתית -הצטברות סלעי המשקע
לאחר תום תהליכי ההיווצרות של המסיב הערבו-נובי והפיכתו לפלטפורמה יציבה ,הוכתבה היווצרות הכיסוי
על ידי מיקומו של האזור בשולי המסיב .השוליים נמוכים יותר משאר השטח וקרובים לחוף הים .תנועות
אנכיות של המסיב גרמו להצפה על ידי הים מצפון (מפרץ אילת טרם נוצר אז !) בעיתות השתפלות ולנסיגת
הים כשהיבשת היתה גבוהה יחסית .על גבי סלעי התשתית הצטברו סלעי משקע ימיים ויבשתיים לסירוגין:
בזמנים של הצפת הים שקעו סלעי משקע ימי ובזמני נסיגתו שקעו סלעי משקע יבשתיים .מכיוון שאזור אילת
רחוק מהחוף ,היו הצפות שכיסו את צפון הארץ ולא הגיעו עד אליו .פרקי הזמן שבהם כיסו ההצפות את
אזור אילת היו קצרים יותר מאשר בצפון .לפיכך ,קטן העובי הכולל של סלעי המשקע הימיים בדרום מהעובי
בצפון וטור סלעי המשקע המוצג כאן שונה מזה המצוי בצפון.
את טור סלעי המשקע באזור אילת ניתן לחלק לשלושה מחזורי השקעה על פי המסלע השולט :המחזור
הראשון כולל את הסלעים מהקמבריום ומהקרטיקון התחתון .זהו מחזור יבשתי ברובו ושולטות בו שכבות
של אבן חול .המחזור השני כולל את הסלעים מהקרטיקון העליון ועד סוף האיאוקן ,זהו מחזור ימי ושולטות
בו שכבות של גיר ,דולומיט ,קירטון ,חואר ,צור וחרסיות .במחזור השלישי ,מהמיוקן ואילך ,שוב סלעי משקע
יבשתיים ,בעיקר קונגלומרטים ואבני חול .להבדלים בין שני המחזורים היבשתיים יש משמעות חשובה :אבני
החול במחזור התחתון מורכבות בעיקר מגרגרי חול קוורץ מעוגלים היטב ומכאן שמקורם נמצא במרחק רב
מאד .הרבדת השכבות בשטח מישורי מעידה על יציבות ,כלומר :חוסר פעילות טקטונית .לעומת זאת,
הקונגלומרטים שבמחזור היבשתי העליון מכילים חלוקים גסים ,חלקם מזוותים ומכאן שהגיעו מקרוב .סלעי
המקור של הקונגלומרטים מוכרים באזור אילת עצמו וההרבדה בתוך תבליט חריף מעידה על פעילות
טקטונית (בעיקר שבירה) שהתרחשה בו זמנית.
פירוט של השכבות מלמד שהחלוקה למחזורים כרוכה בהכללות ומתייחסת למסלע השולט .דוגמא לחריגה
מההכללה מצויה בתוך רצף סלעי המשקע היבשתי מהמחזור הראשון :בתמנע מצויים משקעים ימיים של
דולומיט וחרסיות בתצורת תמנע מגיל קמבריום .משכבות אלה הופקה הנחושת במכרות תמנע עד לפני
מספר שנים .הדולומיט והחרסיות מעידים על קיום לגונה רדודה שהיתה קשורה להצפה ימית בקמבריום.
בלגונה שקעו בנוסף לדולומיט והחרסיות גם תירכובות שמכילות נחושת (בעיקר מדרום וממזרח להר תמנע)
ומנגן (בעיקר מצפון להר תמנע) .המנגן לא נמצא כאן בכמות כלכלית ולא הופק מסחרית.
תרכיזים של מינרלי נחושת מצויים גם בשכבות הלבנות של אבני החול בתצורות אמיר ועברונה .אלה נחצבו
החל מהתקופה הכלכוליתית ובעיקר על ידי המצרים (בתמנע וכנראה גם בהר אמיר) הרומאים (בנחלים
טוויבה ומרח שמדרום לאילת) ואף בתקופה הערבית ,כפי שמעידים סיגים באתרים ארכיאולוגיים .התרכיזים
הללו נוצרו על ידי המסת תרכובות בסלעי המקור ,הסעה בתמיסות והשקעה מחדש בשכבות אבני החול.
מעל השכבות ששקעו בתקופת הקמבריום מונחות אבני חול מהקרטיקון התחתון .סלעים מהתקופה שבין
הקמבריום לקרטיקון (מ -500עד כ-140מיליון שנה) חסרים באזור אילת ,אבל הם מצויים במכתשים שבצפון
הנגב ,בקידוחים במרכז הנגב ובמחשופים בירדן ובמערב סיני .אי התאמה זו נוצרה בגלל הרמה של דרום
הארץ שגרמה לגידוע של חבילת שכבות עבה בתחילת הקרטיקוןן .בנוסף להרמה ולגידוע התרחשה גם
פעילות מגמתית -חדרו דייקים ופרצו שפכי בזלת שכיסו שטחים נרחבים בכל הארץ .בזלות אלה חשופות
כיום בחרמון ,בואדי פריע שבשומרון ,במכתש רמון והמחשוף הדרומי ביותר של סלעי התפרצות וולקנית
אלימה מתקופה זו מצוי בצפון בקעת תמנע .הפעילות המגמתית בתמנע גרמה לשינויים באופן הפיזור של
מינרלי המנגן והנחושת בשכבות מהקמבריום ויתכן שגם לוותה במינרליזציה נוספת .גם סלעים מהתקופה
שלאחר ההצפה הימית האחרונה ,בין תקופת האיאוקן לתקופת המיוקן (מ 37-עד 24מיליון שנה) ,לא
מיוצג ים בטור הסלעים .סלעי המשקע באזור אילת מיצגים רק כרבע מהזמן שחלף מאז תום תהליכי
היווצרות התשתית.
ג .תקופת השבירה הצעירה
שתי מערכות שברים עיקריות נמצאות באזור אילת :האחת כוללת שברים שכיוונם מזרח-מערב והשניה
כוללת שברים תת-מקבילים לערבה ,בקרוב צפון-דרום .שבר תמד הוא השבר הגדול ביותר בכיוון מזרח-
מערב .בקבוצה השניה בולטים שבר מילחן (מצפון לשבר תמד) ושברי הגישרון ,שלמה ,צפחות ואילות
(מדרום לשבר תמד).
הגיל הצעיר של הפעילות הטקטונית נקבע על פי התופעות הבאות :א .חבורת עבדת שכוללת את הסלעים
ששקעו בעת ההצפה האחרונה של האיזור (לפני כ -35מיליון שנה) מצויים כיום בגובה של כ -1000מ’ מעל
פני הים בהר הנגב וכ -1500מ’ בסיני .ב .סלעי תשתית שהיו קבורים מתחת לכל טור סלעי המשקע חשופים
ומגיעים בהרי נשף שבאיזור אילת לגובה 900מ’ ויותר ובהרי אדום הסמוכים ל -1600מ' ,להבדיל משאר
האר ץ ,שם הם קבורים בעומק רב .ג .שברים צעירים ,כאלה ששוברים סלעים מהמחזור היבשתי העליון,
המאוחרים להצפה האחרונה ,כוללים קונגלומרטים ממקור קרוב שהורבדו בתוך תבליט שנוצר בפעילות
טקטונית .ד .במפת מוקדי רעידות אדמה בולט ריכוז לאורך התוואי הכולל את מפרץ אילת ,הערבה ,ים
המלח ,בקעות הירדן ,בית שאן ,כינרות והחולה .רעידות אדמה הן ביטוי לתנועות שבירה המתרחשות
בהווה.
הפעילות הטקטונית הצעירה הביאה להרמה של כל האזור מחד וליצירת הפרשי גבהים בין תת-איזורים
סמוכים מאידך .בפרט בולט העמק הנמוך של הערבה ומפרץ אילת בלב האזור המורם .במקומות אחרים
בעולם שבהם פסקה הפעילות לפני זמן רב השטח מישורי .גם באזור אילת התבליט החריף נשמר בזכות
הפעילות הטקטונית ,בלעדיה הוא היה נהרס על ידי סחיפה.
את סיפור המסגרת של הפעילות הטקטונית ניתן לתאר במונחים של תנועת הלוחות במזרח התיכון.
התופעות המקומ יות נגרמות מתנועת הלוחות ,זו שכונתה בעבר "נדידת יבשות" (כיום יודעים שגם קרקעית
האוקיאנוסים משתתפת בתנועה ולא רק היבשות).
ישראל נמצאת בלוח סיני .לוח סיני הוא לוח קטן (יש שמכנים אותו "תת-לוח") שמתרחק מלוח אפריקה
ומחליק דרומה יחסית ללוח ערב שממזרח לו (תנועה שמאלית ,לפי מגמת התנועה במבט מלוח אחד לעבר
שכנו) .לוח ערב נפרד ומתרחק מלוח אפריקה לאורך מפרץ עדן וים סוף ומחליק צפונה (שמאלה) יחסית
ללוח סיני לאורך הגבול המכונה "בקע ים המלח" .בקע ים המלח כולל את מפרץ אילת ,הערבה ,בקעות
הירדן ,בית שאן ,כינרות ,החולה והלבנון .התנועה בבקע מכונה באנגלית "טרנספורם" מכיוון ששבר זה
מבצע העברה ( )transferשל הפתיחה בים סוף להתנגשות לאורך הרי הטאורוס והזגרוס ,שם מתנגש לוח
ערב באירו-אסיה .אלמנטים גיאולוגיים רבים מוסטים על ידי התנועה בבקע ,ביניהם שבר תמד והסלעים
המגמתיים בהר תמנע יחד עם מרבצי הנחושת האופייניים שבבקעת תמנע שהמשכם מצוי 105ק"מ צפונה,
בפונון שלרגלי הרי אדום ממזרח לחצבה.
המבנה הגיאולוגי של אזור אילת מושפע מגבול הלוחות הסמוך .תופעות של שבירה וקימוט בולטות כאן
בצפיפותן הרבה .מכיוון שגם ביחידות הסלע המאוחרות ביותר יש שברים רבים מסיקים שפעילות השבירה
נמשכת גם בהווה.
הסיגנונות הטקטוניים שונים מצפון ומדרום לשבר תמד .השטח מדרום לשבר תמד מאופיין בתבליט חריף
ובמבנה של גרבנים והורסטים .ארבעה שברים עיקריים יוצרים את המבנים הבולטים :בין שבר גישרון ושבר
שלמה מצוי גרבן ( )Grabenנטפים ,בהתפצלות של שבר צפחות מצוי גרבן יותם וממזרח לחלקו הדרומי של
שבר אילת מצוי מפרץ אילת ובחלקו הצפוני שובר שבר אילת את מניפות הסחף הצעירות שבערבה.
בהורסטים ( ) Horstשבין הגרבנים חשופים סלעי התשתית .למשל בין הגרבנים נטפים ויותם מצוי ההורסט
של גוש רודד ובין גרבן יותם לגרבן הערבה מצוי גוש אילת .הערבה היא הגרבן היחיד שיש לו ביטוי
טופוגרפי זהה לגיאולוגי ,כלומר זהו אזור שגם ירד בין שני שברים והוא גם נמוך טופוגרפית .לעומתו גרבן
נטפים ירד יחסית לסביבתו אבל הוא לא נמוך טופוגרפית כיום.
סלעי המשקע סולקו מההורסטים על ידי האירוזיה אך נשארו ברובם בגרבנים כשהם מעוותים ומקומטים
לקערים (סינקלינות) וקמרים (אנטיקלינות) .כיוון הציר השולט בהם הוא צפון מזרח-דרום מערב .לכיוון הציר
חשיבות בקביעת כיווני ההתארכות וההתקצרות של האזור .בניצב לצירי הקמטים ,דהיינו צפון מערב-דרום
מזרח ,חלה התקצרות.
את התנועה האנכית של הגושים משני צידי השברים ניתן לתאר ולמדוד בעזרת השכבות של סלעי המשקע
שמשמשות מציין טוב למידת ההעתקה האנכית .קל לראות איזה צד עלה ואיזה ירד .אך האם התקיימה גם
תנועה אופקית? שאלה זו מתעוררת בגלל הקירבה לבקע ים המלח ,שבו חלה כאמור תנועה אופקית
שמאלית בין לוחות ערב וסיני .כדי לענות על שאלה זו יש למצוא גופים אנכיים שיכולים לשמש מציינים
לכמות התנועה .מציינים כאלה אכן נמצאים בשטח .ניתן להשוות בין מקומם של גופים בסלעי התשתית
החשופים בהורסטים משני עברי הגרבנים .לדוגמא ,המגע בין קצהו הצפוני של פלוטון גרניט המכונה גרניט
אילת לבין הסדרה הוולקנו-קונגלומרטית נמצא מוסט כ 2 -ק"מ שמאלה משני עברי גרבן נטפים וכ -5ק"מ
שמאלה משני עברי שבר צפחות .סלעי הגנייס הגרניטי מוסטים גם כן באותו שיעור של כ -7ק"מ שמאלה.
הסטה שמאלית זו תואמת לתנועה הצפויה באזור השוליים של בקע ים המלח .התנועה צפונה של גוש רודד
גרמה ליצירת מבנה דמוי כיפה שכולל את הר אמיר ,הר מצפה עמרם וצוקי עברונה .במרכז הכיפה מצוי
ההורסט של הר עמרם שבנוי ממעט גרניטים ובעיקר סלעים וולקניים מגיל והרכב זהים לאלה שבהרי נשף.
נשים לב לתצפית מעניינת :למרות היות הגרבנים יותם ונטפים גושים שירדו יחסית להורסטים אין ביניהם
הבדלי גבהים טופוגרפיים .התופעה בולטת במיוחד כשצופים מהר שלמה או הר יואש :אין הפרש גבהים
משמעותי בין פסגות הר יואש ( 734מ') והר יהורם שנמצאים בגרבן לבין הר שלמה ( 705מ') והאזור
שממערב לנחל גשרון ( 750-700מ') שנמצאים בהורסטים משני עברי הגרבן .עוד תופעה חשובה מתבלטת
מתצפית בקשר שבין אפיקי הנחלים הגדולים (נחל שלמה ,נחל נטפים ,נחל רודד ,נחל שחורת ,נחל שני)
לשברים העיקריים שיוצרים את מבנה הגרבנים וההורסטים (שברי הגישרון ,שלמה ,צפחות) :בקטעים רבים
חוצים האפיקים את השברים הללו כמעט בניצב ובדרך כלל לא ניכרת השפעה של כיווני השברים על כיווני
הזרימה.
מן ה תצפיות הללו מסיקים שיש באזור שני דורות של גרבנים :שני הגרבנים המערביים ,יותם ונטפים ,נוצרו
בשלבים מוקדמים של השבירה .עדות לכך יש לרגלי הר שלמה ,שם מצוי קונגלומרט רחם שמכיל בעיקר
חלוקים ובהם מאובנים מתקופת האיאוקן מסלעי חבורת עבדת אך אין בו אף חלוק מסלעי התשתית שבהר
שלמה .קונגלומרט זה נוצר במיוקן עם תחילת השבירה ,בטרם נחשפו סלעים עמוקים יותר מחבורת עבדת.
מכאן מסיקים ששבר שלמה ,שהביא להרמת הר שלמה בכ-1700מ’ יחסית לגרבן נטפים שבו מצוי
קונגלומרט רחם ,פעל אחרי היווצרות הקונגלומרט במיוקן .לאחר בליה וסחיפה של המקומות הגבוהים
(ההורסטים) נשארו פני השטח בגובה אחיד למדי גם מעל הגרבנים וגם מעל ההורסטים ונוצר מישור בליה.
ערוצי הנחלים הנוכחיים התחתרו מאוחר יותר ,החל מהפליוקן עם היווצרות הדור השני של הגרבנים ,דהיינו
הערבה ומפרץ אילת .אלה היוו מקומות נמוכים שאליהם זורמים הנחלים עד היום .הסחף היה ממלא אותם
אלמלא חלה השתפלות מתמדת של קרקעית הגרבנים.
ההשפעה המועטה של השברים על מסלולי האפיקים נעוצה בתחילת הזרימה של הנחלים על פני מישור
הבליה שלא נותרו בו תוואי נוף הקשורים לשברים .מאותה סיבה גם למבני הקימוט שבתוך הגרבנים אין
קשר ישיר לטופוגרפיה ובמקומות רבים המבנה הפוך :מקומות גבוהים כגון גבעת רחבעם ,הר שחורת,
גבעת בהט והר אמיר בנויים מסלעים שמהווים את צירי קערים ,דהיינו המקוומות הנמוכים של המבנים
הגיאולוגיים.
מהאמור לעיל מצטיירת תמונה של תחילת הפעילות בבקע ים המלח באזור אילת על שטח רחב שכלל את
המבנים שנמצאים כיום בשוליים ,דהיינו שברי גישרון ,שלמה וצפחות .בהמשך פסקו אלה לפעול והשבירה
עברה לשולי מפרץ אילת ועמק הערבה .כיום עיקר הפעילות נמצא במרכז העמק ,שם גרם שבר אילת
להיווצרות מלחות אילת עברונה ויוטבתה .שבר זה פוגע בסחף הצעיר ביותר שהגיע לערבה באלפי השנים
האחרונות.
מצפון לשבר תמד אופי השטח שונה .את מערב השטח מאפיינות רמות שטוחות וטופוגרפיה מתונה .במזרח
השטח מאפיין את שולי הערבה (מצפון לבקעת תמנע) מבנה דמוי מדרגות .אזור תמנע מהווה יחידה נוספת
עם אופי שונה .הגבולות הצפוניים והמערביים של האזור לא ניתנים להגדרה מדויקת בגלל הכיסוי של הסחף
הצעיר באגני נחל חיון ונחל פארן.
את מבנה המדרגות יוצרים שברים מקבילים לערבה .מבנים אלה נמצאים ברצועה שבין תמנע בדרום לנחל
השיטה בצפון .ממערב לרצועת המדרגות בולטים גרבנים דמויי מקבילית של בקעת סיירים ובקעת עובדה,
גם הם מבני שוליים של בקע ים המלח אך אלה מבנים מתונים יותר מהמבנים מדרום לשבר תמד .בשולי
בקעות סעיפים ,שיזפון וקטורה אין שברים והן עמקים אירוזיביים .במזרח גרבן בקעת עובדה נמצא שבר
מילחן ,שבר שמאלי ,הארוך ביותר באזור זה .הוא נמשך בין שבר תמד בדרום ואגן הסחף של נחל חיון
בצפון .שיעור ההסטה השמאלית אינו ידוע בדיוק אך מעריכים שאינו עולה על מאות מטרים .למרות
שלאורכו יש מבני קימוט ושברי משנה רבים ,ביטויו בנוף מתון.
המבנה של תמנע הוא כיפה שנסחפו ממנה הסלעים במרכז ההרמה וכך נחשפו שם ,בהר תמנע ,סלעי
תשת ית .מדרום להר חכליל ומצפון להר תמנע ,שהוא הורסט ,מצויים שברים הפוכים שמעידים על היווצרות
המבנה כתוצאה מלחיצה בכיוון צפון צפון מערב-דרום דרום מזרח .תנועתו של גוש רודד צפונה גרמה
לכפיפה כלפי צפון של שבר תמד ,לקימוט באזור נחל רחם (קער רחם) וליצירת השברים ההפוכים במבנה
של תמנע .סלעים זהים לאלה המצויים בתמנע לא נמצאים ממזרח לערבה אלא כ -105ק"מ צפונית לתמנע,
ממזרח לחצבה .סלעים אלה משמשים אחד המציינים לכמות ההסטה השמאלית בבקע ים המלח.
השוני באופי המבנים מצפון ומדרום לשבר תמד נובע כנראה מתכונות מכניות שונות של סלעי התשתית.
קיימת סברה ששבר תמד פעל עוד בפריקמבריום והתנועה לאורכו הביאה להעמדת גושי תשתית שונים
בתכונותיהם המכניות זה בצד זה משני עבריו .לאורך תוואי שבר תמד מצויים מבני שבירה וקימוט מסובכים
המעידים על היותו שבר ימני .בסיני מסיט שבר תמד ימינה דייקים שגילם כ 20-מליון שנה (מתקופת
המיוקן) .מכיוון שלא נמצאו סלעים שבורים על ידי שבר תמד שצעירים מהמיוקן מניחים שהוא פעל עד
המיוקן .במספר אזורים מלווה השבר בתופעות מינרליזציה שהבולטת בהן היא הפיכת סלעי גיר לדולומיט
כהה ממערב לבאר אורה בסמוך למפגש הנחלים רחם ועתק .קצהו המזרחי של השבר הוא בגבעות
שממזרח לבאר אורה .אין לו המשך מזרחה בהרי אדום ,אך 105ק"מ צפונה מצוי שבר בכיוון דומה בואדי
דנא שממזרח לחצבה .גם לשברי הפארן ,עריף-בתור ,רמון ,סעד-נפחא ,שכיוונם מקביל לשבר תמד ,אין
המשך מזרחה אך 105ק"מ מצפון לכל אחד מהם נמצא שבר תואם שנמשך מזרחה מתוואי בקע ים המלח
(אך לא מערבה ממנו) .חמשת השברים הללו מהווים מערכת שמכונה "רצועת הגזירה" או "שברי הרוחב"
של הנגב והם משמשים מציין לכמות התנועה השמאלית בבקע.
הפעילות הגיאולוגית העכשוית – אירוזיה ורעידות אדמה
בהווה ממשיכה הפעילות הטקטונית שעיקרה תנועה שמאלית לאורך בקע ים המלח .בד בבד נסחפים
הסלעים מהאיזורים הגבוהים למפרץ אילת .בנחלים שבאקלים המדברי זורמים שטפונות חורף לעיתים
רחוקות ,פעם בכמה שנים .הפרש הגובה בין שרידי מישור האירוזיה שגובהו כ -700עד 900מ' לבין הים
גורם להיווצרות קניונים עמוקים כדוגמת אפיקי הנחלים הנחלים שחורת ,נטפים ,וגישרון.
רעידת אדמה חזקה הורגשה באילת ב -22.11.1995עם שחר .למרות שמוקד הרעש היה כ -100ק"מ
מדרום לאילת נגרמו לעיר נזקים כבדים .עיקר הנזק נגרם למלונות שנבנו בחוף הצפוני של אילת .מלון גני
שולמית ניזוק ללא תקנה (אך לא קרס לגמרי) ובמקומו נבנה מלון חדש .משטחי קרקע מלאכותיים באזור
מלחת אילת ניזוקו גם כן.
סיכום
את הפעילות הגיאולוגית שבה עוצב אזור אילת ניתן לחלק לשלבים העיקריים הבאים:
.1בפריקמבריום ,מלפני כמיליארד ועד לפני כחצי מיליארד שנה ,עוצבה התשתית .התהליכים כללו התמרה
ופעילות מגמתית ונוצרו הסלעים המטמורפים והמגמתים.
.2החל מתקופת הקמבריום נוצרו סלעי הכיסוי .על גבי מישור גידוע ,הפנפליין ,הצטברו שכבות של סלעי
משקע יבשתיים וימיים שכיסו לגמרי את סלעי התשתית .בגלל העדר השקעה בתקופות מסוימות או בגלל
אירוזיה ,רק כרבע מהזמן מיוצג בטור סלעי המשקע .
.3מהמיוקן ואילך מתרחש באזור ביקוע :לוח ערב מחליק שמאלה ונע צפונה יחסית ללוח סיני-ישראל לאורך
בקע ים המלח .באזור אילת נוצרים כתוצאה מכך גרבנים והורסטים .מיקום השברים הפעילים השתנה
במרוצת הזמן .כיום פעילים שברים בקרקעית הנמוכה של הערבה בעוד שבאזורי השוליים הגבוהים יותר אין
עוד תזוזה והמבנים שנוצרו שם בתחילת הביקוע נתונים בעיקר לפעילות של אירוזיה על ידי נחלים .הסחף
מורבד במקומות הנמוכים ,דהיינו בערבה ובקרקעית מפרץ אילת .שילוב האירוזיה והפעילות הטקטונית
הביאו לעיצוב האזור במראהו הנוכחי .רעידות אדמה תכופות (רובן לא מורגשות ,אלא על ידי סייסמוגרפים
רגישים) מעידות על המשך הפעילות הטקטונית באזור גם כיום (כאן יש מידע על רעידות אדמה מראשית
המאה ה.)-20
תצפית ביציאה על קניון שחורת:
רואים שבר ע"י שני סוגי סלעים שונים .התרוממות ביחס לסלעי המשקע הימיים 1400מ'.
זה המון .לפני חמש שנים היה צונאמי שקטל 1,200איש בסרי לנקה .התברר שהגוש של הודו ושל
אינדונזיה התקרבו ב 13-מ"מ .ב 1900-תועדה רעידת האדמה הגדולה ביותר בישראל ראו 6.3בסולם
ריכטר ,בדיוק מה שהיה בניו-זילנד ,ראו שת"א ואילת התקרבו ב 9-מ"מ .עכשיו אפשר לדמיין איזו אלימות
טקטונית הייתה צריכה להיות כדי שהגוש הזה ביחס לגוש הגירני יתרומם ב 1400-מ'.
דבר שני שמראה שבר זה סחיבה .אלו סלעי יסוד ואלו סלעי משקע ימיים תוך כדי התרוממות של סלעי
היסוד רואים את האלסטיות של סלעי המשקע הימיים .סלעי המשקע הימיים פה לא ישרים ,מה שמוכיח
התרוממות של 90מעלות.
הר שלמה והר יהורם 500מיליון שנה .זהו מפגש בין סלעי משקע ימיים לסלעי יסוד.
הדבר השלישי שמראה שבר זהו נחל .הוא לא יוצר את השבר ,אלא מנצל אותו .השברים הולכים צפון דרום
והנחלים מערב מזרח .הסיבה היא שהנחלים בדרכם למגה שבר ,הסורי אפריקאי .הנחל מפצח את דרכו בין
סלעי יסוד בדרכו לשבר .משארים ש 7-ק"מ שהוסרו נמצאים בבקע הערבה.
מלכודת הנמרים:
ממחקרים בעומן ,ובישראל ,אנו יודעים כי הנמרים נוהגים לנוע בשבילים קבועים וצדים את טרפם בקרבת
מקורות מים .בהתאם לכך ממקמים את המלכודות עבורם בקרבת שבילים ,ליד מעיינות וכד' ,ובשיטה זו
משתמשים גם לתיעוד מינים נדירים באמצעות "מלכודת דריכה" לצילום אוטומטי.
המלכודת היא מעין פירמידה מוארכת שעשויה מגלי אבנים .אורכה לרוב כ 3.5-עד 4.0מטרים ורוחבה מ-
1.5ל 2.0-מטרים ,וגובהה עד למטר אחד .בתוכה יש חלל מאורך ,סגור בצד אחד ופתוח מצדו השני ,ממנו
יכול הנמר להיתפס .מעל פתח הכניסה מציבים לרוב לוח אבן שטוח המחובר בחבל לפיתיון שמוצע לנמר
בצדה הסגור של המלכודת .משיכת הפיתיון (על-ידי הנמר) משחררת אבן הנופלת וסוגרת את דרך המילוט
האפשרית של הנמר .בתקופות מאוחרות יותר השתמשו ברובה דרוך ,ומשיכת הפיתיון שחררה את הנצרה
ולכדה את הנמר בירי .בראשית המאה ה 20-דווחו בדואים זקנים על מפגשים עם נמרים כפי שדיווח שבתאי
לוי (שאבו) במאמרו על נמרי סיני-סיפורה של הכחדה ,שפורסם ב ,1976-בכתב העת "טבע וארץ" ,חוברת
י"ט ,עמ' ,8-14שיצאה לאור עד לא מכבר על-ידי החברה להגנת הטבע .הדבר מצער מאחר והעורות
נמצאים באוסף המוזיאון הבריטי והמוזיאון הקהירי.
ביצוע חתך במלכודת נמרים אופיינית חושף סלעי-משען ,אבני תמיכה והסוואה ,חור לדקירה ,מוט ולולאה,
קורות תמיכה ואבן גולל .לכל אחד ברור שנמרים שבים לטרפם כדי לאכול ממנו יותר מפעם אחת ,ולכן,
הקמת מלכודות בנתיבי תנועה קבועים שלהם היא דרך מצוינת ללוכדם למרבה הצער .החבל הקשר מבחוץ
אל פיתיון הבשר ,נקשר לאבן הגולל ,שתלויה על בלימה כדי בדיוק ליפול כשהטורף מנסה לעוט על הבשר.
טלטול הבשר במלתעות הנמר או בכפותיו ,משחר אבנים קטנות ואת אבן הגולל החוסמת לו את הבריחה או
היציאה מהמלכודת .הציידים האורבים בקרבת מקום או באים לבדיקה מפעם לפעם כדרכם של חוקרי
נמרים ,מגלים עד מהרה כי נלכד משהו במלכודת ,וכל שעליהם לעשות הוא לפנות את גל האבנים ולדקור
את הנמר הלכוד ,הגם שגם משימה זו דורשת אומץ-לב והיא מסוכנת לדברי הבדואים.
בדרך החוצה רואים בור שנוצר כתוצאה מפיצוץ מוקשים .המפקד טעה לעשות זאת מתחת לעמודי חשמל
הנראים עד היום וגרם להפסקת חשמל גדולה.
עמודי עמרם:
לא ידוע מקור השם .לאזור הזה בחרה הוועדה שהקים ב"ג את מלכי יהודה (חוץ משלמה שהיה לפני)
והיוצא דופן הוא הר אמיר ועמרם .יוכבד כדי שעמרם לא יהיה לבד ,אבל קיבלה רק גבעה.
לעמרם יש נחל ועמודים וגבעות והר ...מכוסה היטב .יוכבד בגלל בעלה ועמרם בגלל ואדי עמרני .אין מושג
מיהו .יש סברה שזהו שריד מדייני לעמרם קשור לחותן משה למרות שהוא אבא של משה ...זה היה שמו
הערבי וזאב וילנאי כתב שהוא שמע כל כך הרבה גרסאות ומזה הסיק שאף אחד לא באמת יודע.
נוצר כתוצאה משלושה ארבעה מפלים שמתחתרים בתצורת שחורת .בדרום מדינת ישראל יש 350מיליון
שנה שלא ידוע איפה הם .יש לנו 500ו 150-באמצע נקודה שחורה.
נסיעה חזרה שחורת לאילת:
שמאל הר הגבוה ביותר הוא ג'אבל באכר 1592 ,מ' .כאן נגמרים הרי אדום ,מנחל זרד (חוסה) ויפן
שדרומית לבאכר מתחילים הרי מדיין .יפן זה יתום .הסיפור שהיה שיטפון ורצו ,הרבה לא הצליחו .יצחק בן
צבי אמר שמקור השם מממצא בשטח של חותם מלך יהודה ,יותם בן אחז.
עצי שיטה שיושבים על צלינדרים ,גלילים .זוהי מחצבה שהקבלן לא נגע בעצי השיטים לפי הכללים שקיבל.
אבל חפר מסביבם .הבעיה היא שעצי שיטים נפוצים ע"י צבאים ויעלים הם לא יכולים לקפוץ לגובה של 13
מ' ,ולכן השיטים לא שורדים.
אילת:
50אלף תושבים 64% ,גרים בה פחות מעשר שנים .נובע מכך מערכת חינוך בעייתית .קשה לבנות מערכת
בריאה כשחדר המורים מתחלף תדיר .שני ראשי העיר האחרונים היו יו"ר ועד הורים והנוכחי מנהל
המתנ"ס 11.4 .אלף בתי מלון ,כ 16-אלף איש מתפרנסים באופן ישיר משירותי תיירות .לכן 4,000תיקי
רווחה נפתחו ב .'11-העיר עם הכי הרבה פגיעות בגוף פר אדם .שכבת הביניים לא קיימת באילת.
ארכיטקטים ,4הטלפון .03פסיכולוגים ,עורכי דין...
מבצע עובדה:
רקע:
נחתם ההסכם עם המצרים ,רבין ,יגאל ידין ...ואז השיחות עם הירדנים הגיעו למבוי סתום .הם היו
במומנטום ולא היה להם אינטרס להפסיק את הקרבות ,לשיחות חויבו לשבת :ישראל רצתה את כל ירושלים,
חצי כבר שלהם .רצינו את הבקעה? שלהם .גוש עציון? נפל .לטרון אכלנו קש .מבחינתם דחייה של השיחות
תביא אותם לעמדת פתיחה יותר מוצלחת .הצליחו להסכים שמה שיתווה את המשך השיחות הוא הכלל,
שאיפה שיש מפגש בין כוחות הלגיון וכוחות ישראל יהיה קו שביתת הנשק .באזור הזה ,אומנם כ"ט
בנובמבר קבע ששייך לישראל ,אבל לא הייתה נפש יהודית אחת .קו הנוכחות הישראלית הייתה ניצנה עין
חוצוב .דרומית לזה 155 ,ק"מ ,לא הייתה נפש יהודית .לכן שלחו מברק ממלון השושנים ברודוס מברק:
"הפכו את אפשטיין לעובדה" .אפשטיין הוא אליהו אילת ,השגריר הראשון בוושינגטון .הרבה שנים בלונדון,
נשיא האונ' העברית .הוא הגיע לסיור ביחד עם ב"ג וטבנקין לאילת וכל כך התרשם שהחליט לשנות את שמו
מאפשטיין לאילת .מכאן שם הקוד .דגל הדיו זו עובדה שאפשר להציג במלון השושנים ברודוס לנוכחות
ישראלית באילת.
נקודת הדרכה:
לי קוראים מיכה פרי ,אני פלמ"חניק בנשמה כמובן .עשיתי כמה דברים ,הייתי סגן מפקד של ספינת
אקסודוס ,סגן ראש עיריית ת"א ,אבל זה לא באמת מעניין .אם אתם שואלים אותי ,האירוע הכי גדול בחיים
שלי היה ממש כאן ,באזור הזה ,יכולים לראות מאחור שפיסלו את מה שעשיתי .לא שאני תליתי את הדגל
אבל פה כנראה צילמתי את התמונה הגדולה בחיי שאתם בטח מכירים ,אני אראה לכם אותה ...סליחה זה
לא זה ,זה ממש קרה כאן ,זה אני צילמתי עם המצלמה הזו ,יש לומר .הימים היו ימים אחרים ,לפני 52
שנה .עד היום מהדהד לי בראש המברק הזה ששלחנו מפה" :הודיעו לממשלת ישראל ליום ההגנה י"א
באדר חטיבת הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני מגישות למדינת ישראל את מפרץ אילת" .זה היה אנחנו ,אנחנו
עשינו את זה.
הימים היו סוף מלחמת השחרור ,שנה שלימה של קרבות ,נלחמים על החיים שלנו ,ולמעשה כבר החלו
לנשב רוחות של רגיעה ,אנחנו נמצאים כבר לקראת סוף המלחמה ,תחילת ,'49ממש מרגישים שידנו על
העליונה ,כבר ניצחנו חלק גדול מהקרבות הרחבנו את שטח המדינה והגענו למצב שאנחנו שולטים באזור
ורוצים להגיע לשלבים אחרים .ובאמת החלו שיחות על שבית נשק ,הראשונה נחתמה עם מצרים ,ב24-
לפברואר והיינו צריכים לדחוק קצת את המצרים ,היו ויכוחים גדולים כן עזה לא עזה ,כן ב"ש לא ב"ש .בסוף
ב 24-נחתם ההסכם וזה מה שבן גוריון כינה ביומן שלו :האירוע הגדול בשנת הגדולות והנצורות .ככה הוא
כתב .הוא היה חבר שלי ,ב"ג ,וסיפר לי את זה אח"כ .בכל מקרה :נחתם הסכם שביתת האש עם מצרים
וחיכינו לבאות .מי הבא בתור להסכמים? ירדן ולבנון .התחלנו לדבר עם ירדן ,ותוך כדי מה אנחנו מגלים?
שירדן והמלך עבדאללה בראשם חושבים שכל האזור הדרומי של הנגב שייך להם .בכלל למה הם חשבו את
זה? אני עד היום לא מצליח להבין את זה ..בכל מקרה מה שהיה הסיפור שהיו בסה"כ בכל המרחב הזה
כמה מוצבים בדרך ,לא היו יישובים בכלל ,ובמוצבים האלה ישבו הירדנים והם חשבו שכל האזור מגיע להם
ואנחנו כמובן לא יכולנו להסכים לזה ,בסה"כ בתוכנית החלוקה הבטיחו לנו את האזור הזה ואז ב"ג ,שוב,
חבר שלי כפי שאמרתי לכם ,שלח מכתב ליגאל אלון ,שהיה המפקד של חזית הדרום ואמר לו :יגאל .האם
שלחת כוחות לעין חוסוב? האם שלחת כוחות לעין וואבה? ואם לא אז תשלח! ואתם יודעים שאם בן גוריון
שואל אז הוא לא שואל ,הוא קצת יותר אומר ,ובעצם פה ניתן האות לצה"ל לארגן מבצע שהמטרה שלו היא
פשוט להשתלט על הנגב ולקבוע עובדות בשטח .ולכן איך קראו למבצע הזה? לא .עובדה בה רק אח"כ.
קראו לו מבצע ייצוב .זה היה השם הראשון.
בכל מקרה צריך להת חיל לחשוב ,צריך להתחיל לתכנן ,ומהי הדרך הכי טבעית להגיע לאילת באותו זמן?
דרך עין חוסוב ,עין וואבה ,כל האזור הזה .אתם בטח מכירים ,לא? אם לא אז שנייה ,אני אביא את המפה
שלי .איפה שמתי אותה?? אה ,כן .הנה .שנייה...
אנחנו היינו בב"ש ורצינו ללכת דרך הערבה .אז כמו שאמרתי ,עין חוסוב ,עין וואבה ,דרך נחל פארן שלא
מצויין פה ,שזה וואדי ג'יראפין ,וואדי חיאני שדיברנו עליו ,ולהגיע ככה דרך הערבה .מה הבעיה? שבאזורים
האלה יש כוחות ירדנים ולא כל כך רצינו להיתקל בירדנים מסיבה מאוד פשוטה :ב"ג שדיבר עם יגאל אלון
אמר לו באותה הזדמנות ,תשמע .יש לנו הגבלות מאוד מאוד גדולות לסיפור הזה של המבצע והסיבה היא
ברורה :עשינו הסכם עם מצרים .אז קודם כל בוודאי אסור להילחם עם המצרים ,זו בכלל לא אופציה ,יותר
מזה ,אסור לנו לחצות את הקו של החזית המערבית .ככה כינו את זה .אתם יכולים לראות את הקו המקוקו,
אסור לנו שמה להכניס כוחות תקיפה .מה זה כוחות מתקפה? נגיד שאפשר להתווכח על זה ..מעבר לזה
אנחנו נמצאים באופן כללי בהפוגה .המלחמה נמצאת בהפוגה ואנחנו לא רוצים לפתוח במלחמה נגד הלגיון
הירדני אלא רק להתגונן .אז בואו נחשוב על זה :צריך לחצות מאות ק"מ שיש מוצבים של לגיון בדרך ,אסור
לתקוף אותם ,אסור להחדיר כוחות שנראים ככוחות תקיפה ,כמובן שאסור לחצות את הגבול שנקבע עם
מצרים .בקיצור ,לא כזה פשוט .אז ב"ג אמר את כל הדברים האלה ליגאל אלון ומה יגאל אלון אמר לו? מה
אמרת? טוב ,אז מתחילים לטקס עצה ,מה עושים ,מה עושים ,מתייעצים גם איתי ,עם כל מיני אנשים,
מחליטים בסוף שיהיה מבצע שבו יהיו שתי זרועות עיקריות .זרוע אחת תלך דרך הוואדיות של הנגב
המרכזי .עכשיו ,אתם חייבים להבין .באותה תקופה אף אחד לא ידע מה קורה פה .זה היה אזור שומם
לחלוטין ,אין יישובים ,הגיעו לכאן כמה משלחות של שמעון פרס .דברים מהסגנון הזה ...אבל סה"כ לא
מכירים את השטח ורצו ללכת בדרך לא נודעת שאף אחד לא יגלה אותם .המשימה הזו הוטלה על חטיבת
הנגב פלמ"ח ,כבוד ,שאנחנו הובלנו אותה .בראש החטיבה שלנו עמד נחום שריג .אני הייתי סמג"ד של
הגדוד התשיעי שהמפקד שלי היה באותו זמן בר לב ,ואנחנו היינו צריכים ללכת דרך הנגב המרכזי ולהגיע.
עכשיו ,למעשה לא כל החטיבה הייתה צריכה להגיע .פה היה כוח חלוץ שאמור היה לפרוץ ולהגיע לנקודה
הזאת ,לאזור הזה של בקעת סיירים .קצת ליד ,של בקעת עובדה יותר נכון ,ומכאן להציב שדה תעופה
שאליו יוצאו כל כוחות האספקה ,כל הרכבים .הכל הכל הכל טס לכיוון הזה ומפה לרדת למפרץ אילת .הכוח
השני היה הטעיה ועיקוב של הכוח הירדני שאמור היה ללכת דרך הערבה .עכשיו ,כשרוצים לתת למישהו
עבודה שחורה למי נותנים את זה? יפה .לגולני שיכלו לכסות את התחת שלנו ,חטיבת הנגב המוצלחת,
וככה בשתי זרועות היו אמורים לצאת .הגענו לקראת המבצע והיה צריך לעשות הכנות .אמרתי לכם ,לא
הכירו את השטח ,אף אחד לא ידע .לכן דוד ניב ,הקמ"ן שלנו ,אחת המשימות הגדולות שלו הייתה למפות
את השטח .והוא התחיל לחפש מפות .שתבינו ,אפילו מפות לא היו לאזורים האלו .שום דבר .הוא הלך
בת"א ,התחיל לנבור בנרות .התחילו לייצר מפות מיוחדות בשביל המבצע הזה רק בשבילו ועוד דבר אחד
שהוא עשה הוא יצא לסיור הכנה ובסיור ההכנה הזה התחיל לנסוע דרומה ,מצא את כל הדברים ,מצאו את
האזור של שדה התעופה ,היו מבסוטים ואז לא ברור למה ,ברגע של שטות החליטו ללכת עוד יותר דרומה
כדי לבדוק את כל המעברים עד הסוף ואז כנראה שעלו עליהם וככל הנראה כתוצאה מאותו סיור קטן
העבירו קצת כוחות לאזור הזה של ראס אל נאקב ,שהיה אזור מצרי כמובן ,אבל בצד השני של הגבול ,בצד
שהיה עוד על פניו אזור ירדני ,העבירו לשם כוחות שגם זה אח"כ קצת הקשה עלינו ביציאה ,נדבר על זה.
וחטיבת גולני מצד שני ,תחשבו מה הם היו צריכים לארגן? הם היו צריכים לארגן נסיעה של שבוע ,להם לא
הייתה אספקה אווירית ,הם היו צריכים להביא את כל הציוד איתם ,ציוד לשבוע ,כולל תחמושת ,נשק,
אספקה ,את כל מה שצריך בשביל רכבים שעלולים להתקלקל וזה דבר לא פשוט וגם רצו להגביר את כוח
ההרתעה שלהם אז לקחו צינורות של 6צול ושמו אותם בלמעלה של הג'יפ שאנשים יחשבו שיש להם
תותחים גדולים וכך יצאו לדרך.
וכך הגיע התאריך החמישי במרץ ,ורצינו לצאת לדרך .אני הייתי צריך לצאת עם כוח החלוץ של חטיבת הנגב
ואני אמרתי שאני חייב לצאת עם מצלמה לאירוע הזה .זה הולך להיות אירוע היסטורי אני חייב לצלם ,ויצאו
כמה צלמים ,שלא תבינו לא נכון .יצאו כמה צלמים רישמיים ,ואני אמרתי אין מצב .קרה שגנבו לי את
המצלמה שלי כמה ימים לפני זה בב"ש והתחלתי להסתובב בב"ש ובסוף מצאתי את שאול ביבר ,לא יודע
אם אתם מכירים ,הוא ככה הגניב לי איזו מצלמה בשנייה האחרונה ,איזו בוקסה כזאתי ,אמרתי יאללה אני
לוקח אותה ומסתדר עם מה שיש .ואז באמת יצאנו .יצאנו כוח חלוץ של חטיבת הנגב ,כמה חבר'ה ,לא
הרבה ,בג'יפים ,והתחלנו להתגלגל דרומה לכיוון מכתש רמון ועקפנו את המכתש ממערב ונכנסנו לתוך נחל
ערוד .ראעדן ,כך קראו לו בתקופתנו .וזה חתיכת נחל עמוק ובעייתי והיה לנו מאוד קשה להתקדם שם ,מי
שמכם חושב שהוא עושה טיולי ג'יפים הוא לא ..זו אווירות קשה .לקח לנו בחלק מהמקרים ,היינו צריכים
לפוצץ בולדרים ,לקח לנו 3שעות לעבור 6ק"מ ויש לי פה תמונה שצילמתי ,אנחנו מדברים פה על צילומים,
לא .אז הנה התמונה שלנו מנסים לפלס את הדרך .האמת היא שזאת תמונה לא מדהימה .המשכנו דרומה,
המשכנו דרומה ,בסופו של דבר אחרי משהו כמו יום וחצי הגענו לשדה אברהם והתחלנו להתארגן בשטח.
איך שהגענו לש דה אברהם כל הצלמים שהיו איתנו הג'ובניקים האלה אמרו לא בשבילנו כל הסיפור הזה,
לקחו את הרגלים ,חזרו חזרה ,ואני נשארתי בודד במערכה עם הבוקסה שלי של הקודק .ושוב ,תבינו ,זה
לא שהייתי צלם .כן ,אני הייתי אחד הלוחמים אבל זה תחביב .צריך גם משהו בשביל הנכדים .בכל אופן
הגענו לשדה אברהם והקמנו שם את השדה ,עכשיו ,כמו מפגרים דבר ראשון שקורה זה כשעוברים מטוסים
היינו בטוחים שזה לא שלנו ולא אותתנו להם ולא שום דבר ,מסתבר שהמטוסים האלה היו מטוסי החלוץ
שהעבירו בן השאר את התאורה לשדה התעופה .אז תאורה לא הייתה לנו ,היינו צריכים לאלתר משהו.
שמנו ככה גוזניקים עם סולר ואש והדלקנו בשביל שכל המטוסים ינחתו ובאמת לאט לאט מטוסים התחילו
לנחות בשטח וככה יצרנו לעצמנו את שדה התעופה שלנו ,שדה אברהם ,ויחד עם המטוסים הגיעה גם
אספקה ופלוגה של חיילי גח"ל שהמפקד שלהם היה אברהם אדן שאני הכרתי יותר בשם ברן ,והסגן שלו,
אולי אתם מכירים ,קוראים לו ג'ורי ,חיים גורי ,וככה הם עם הפלוגה שלהם היו צריכים להגיע לאילת באותו
זמן .עכשיו ,אנחנו קצת נתקענו שם .הלכנו משהו כמו 15ק"מ לבקעת סיירים והתחלנו לעשות תצפיות
בשטח .הסיבה שרצינו להגיע לאילת ולמצוא דרך רכובה .הבעיה שהדרך הרכובה היחידה שהייתה עברה
את ראס אל נאקב בשטח המצרי ודרך האזור של בקעת הירח ירדה לכיוון אילת ,אנחנו לא רצינו את זה.
ידענו שאפשר ללכת ברגל אבל בכל זאת היינו עם הרבה ציוד ורצינו לרדת ברכב .בעודנו מתמקמים,
החבר'ה מסיירת גולני יצאו לדרך .עכשיו שתבינו :הייתה לנו מטרה מאוד ברורה .וזה לא מעניין אותנו כן
ירדנים לא ירדנים .כי מה הכי חשוב? לנצח את גולני .שחס וחלילה לא יגידו שהגולנצ'קים האלה עשו משהו
יותר טוב מהפלמ"חניקם של חטיבת הנגב המהוללת .אבל מה לעשות? גם הם יצאו לדרך והתחילו לרדת
דרך קורנוב ,באזור של ממשית וירדו במעלה עקרבים והגיעו לעין חוסוב .ומשם התחילו להדרים לעין וואבה,
שזה עין יהב של היום ,ועוד דרומה .הם ציפו לירדנים ,בעין וואבה היה מוצב של ירדנים ,ציפו שיתקלו
בחיילים של הגליון .עין וואבה מגיעים -אין אף אחד .וככה מעבירים שם את הלילה ויום אחרי זה ממשיכים
את הדרך משהו כמו עשרה ק"מ דרומה ,למקום שנקרא עין ראמה ,נחל עומר של היום ,פתאום ענן אבק
בוואדי ומשוריין ירדני .תקשיבו ,כל החבר'ה נכנסו ישר לכוננות ,כולם עומדים מאחורי הג'יפים ,מה עושים
מה עושים? הלגיון הירדני מחכה לנו ,מחכים פה מחכים שם .בקיצור מסתבר שזו הייתה רוח אבל מתאים
לגולנצ'יקים האלה להיבהל מרוח ,זה לא רציני ,ככה הם פועלים ,והמשיכו דרומה .בדרך היו כמה כוחות
ירדנים אבל איגוף קטן שלנו העיף אותם משם ,למעשה הייתה התקדמות די מהירה עד שהגיעו למוצבי עין
הראנדל .בדרך עברו את ביר מולח ,שזה באר מנוחה של היום .מוצבי הראנדל היו ידועים כמוצבים ירדנים
מאוד מאוד גדולים שיחסית התור הירדני היה אמור לחנות שם ולעצור את ההתקדמות של גולני .אז גם
חיפשו עם הירדנים שם ,לא שם ,אין שם אף אחד ,הירדנים נעלמו ,ורק אחרי עשרה ק"מ פתאום פיצוצים,
יריות ,מסתבר שכל התור הירדני הלך קצת דרומה מהר ארנדל וחיכה לגולני בסיבוב .למזלנו הם ירו קצת
לפני הזמן והגולנציקים הצליחו להימלט מנפגעים וחיכו עד הלילה .בלילה כולם ברחו ,הם פחדו מהצבא
הישראלי שהיה ידוע שהוא יודע להילחם בלילה וכך למעשה גולני התקדמו בלי לירות ולו ירייה אחת.
עכשיו שימו לב .אנחנו כאן ,והם כאן ,באזור של עין ראדיאן ,היום יוטבתה ,וכמובן התחרות בעיצומה .אז
כמובן שהם מגיעים לפה ,זה היה כבר התשיעי במרץ ,או העשירי במרץ ,אנחנו בשדה התעופה ,ובדיוק אז
הגיעה ידיעה ממפקד החטיבה ,שתי ידיעות .קודם כל שהלגיון הירדני מתחיל לברוח מהאזור של הערבה.
אז דבר ראשון רצנו לערבה ושמנו שם הפתעה לירדנים הבורחים :שמנו חוט תיל יפה עם כמה רימונים כדי
לעכב אותם עם שלט שדה מוקשים .הבעיה שאת השלט כתבנו בעברית אז אתם תחליטו אם אנחנו רצינו
לעשות את זה לירדנים ,אולי נגד גולני ,אי אפשר לדעת .בכל אופן זה עצר את ההתקדמות של מי שהיה
צריך לעצור .דבר שני שקיבלנו שהם עזבו את מוצבי הצוק שבאום ראשרש וזה היה האות שלנו להתקדם.
מפקד החטיבה הלך לברן ואמר לו :אתה חייב ללכת דרומה ,חייב לצאת לכיוון של אום ראשרש וחוץ מזה
אני מצפה ממך שאתה הראשון להניף שם את דגל ישראל .מה הבעיה? שלא היה לנו כל כך דגל ישראל ,אז
היה צריך לארגן משהו ולפני זה נחום שריג ביקש מפועה ,המזכירה שלו ,להכין איזה משהו ואני עזרתי לה.
ישבנו שם ביחד ,לקחנו איזה דיו ,שפכנו אותו על איזו פיסת בד והחלנו כאילו דגל ונתנו לברן ,וברן לקח את
הפלוגה שלו וישר התחילו להתקדם לתוך המצוקים הקשים והערוצים העמוקים של כל האזור הזה של דרום
הרי אילת ,תוך כדי זה נחום שריג אמר :אני לא יכול להתאפק ,אני חייב לעוף מפה ,תפס ג'יפ והכניס כמה
חבר'ה וכמובן גם אותי ,אמר יאללה ,נכנסים דרך הגבול המצרי לראס עין נאקב ונוסעים .שזה היה בעייתי
משהו ,התחלנו לנסוע בכל זאת הגענו שם לגבול המצרי ,כך זה היה נראה .ישב שם איזה מצרי עם טלפון
ואמרנו לו תעשה איזה צלצול ותן לעבור .בקיצור הוא התקשר פה שם ,נתן לנו לעבור ,בינתיים החבר'ה של
ברן הגיעו ביחד איתנו למוצבי המצוק ופתאום רואים לפנינו נפתח כל הנוף של מפרץ אילת .וזה נוף! ועל זה
אפילו ג'ורי כתב שיר ,הוא כתב :בין הרים צורי האופל נערם ומפולא הדרך פתלתלה צוקי הגרניט
המתרסקים הימה ראינוך אילת אילת .וג'ורי היה לו נפש של משורר ,אין מה לעשות ,אז הוא ככה תיאר את
הנושא הזה .וזהו .נעצרנו שם ,קיבלנו פקודה לא להמשיך .אבל כמו שהבנתם נחום שריג הוא לא בדיוק
בענייני פקודות ואמר :אין מצב שאנחנו כל כך קרובים ולא ממשיכים ,ישר לקח אותי ,לקח עוד כמה חבר'ה,
לקח גם את ברן וסשקה ,הפוליטרוק שלנו ,שהוא בחור נחמד ,וירדנו כולנו בג'יפים למטה ,לכיוון אום
ראשרש ,אתם יכולים לראות צילמתי אותו בדרך שירדנו לאילת ,את נחום ,ממש הגענו כאן למפרץ ,ואתם
יכולים לראות את הבניין ,ככה הוא נראה גם אז ,והיינו בטוחים שמחכים לנו פה הירדנים ,ככה התגנבות
קצרה ומחכים לראות מה קורה ,מגששים ,ובסוף כניסה מהירה לתוך המבנה ומה מגלים? שוב פעם,
שהמבנה נטוש .אין פה אף אחד ,וככה למעשה כבשנו את מפרץ אילת ,שזה היה אחד האירועים
המשמעותיים .כולנו כמובן חגגנו ושמחנו אבל היה צריך מהר לתלות את הדגל ואז ברן תפס את דגל הדיו,
היו כמה חבר'ה שעמדו ותפסו את התורן ,הוא טיפס ככה על התורן ואני ,מה עשיתי? אני צילמתי .ובתמונה
כולכם ראיתם .מיד אחרי שהרמנו את הדגל ,סשקה הפוליטרוק מעמיד את כולנו לשיר את שירת התקווה.
ואתם בטח חושבים שהיתה לנו הרבה גאווה בלב והרגשנו כל כך טוב עם עצמנו אבל האמת שזה לא לגמרי
נכון ,כל מה שרצינו זה לרוץ למים כבר .אנחנו אחרי שבוע של אבק ,התקשקשות במדבר ,רואים את ים סוף
מולנו וכל מה שהוא רוצה שאנחנו נשיר עכשיו את התקווה ,ועוד היינו בטוחים שהוא ימשיך עם זה ...אבל
עוד לפני שנגמר השיר הוא הפתיע אותנו ,הוריד את הבגדים ,רץ לים וצעק :אני היהודי הראשון ששוחה בים
סוף אחרי 2,000שנה ואני צילמתי .אז זה שסקה הפוליטרוק ,וזה התחת שלו ,וזהו .ככה אנחנו למעשה
סיימנו את המבצע אבל האמת שלא באמת סיימנו את המבצע כי צריך עוד לעשות משהו ,צריך לקבוע
עובדות בשטח וצריך לאבטח את האזור .כמובן שבפני מי מאבטחים? בפני גולני ,נכון .העמדנו משמר ככה
מתארגנים פלוגה שלימה בפריסה באזור פתאום אנחנו רואים את התור של גולני מגיע וצועקים לנו החבר'ה
של גולני" :אנחנו גולני ,מי אתם"? ואנחנו עונים להם בשיר" :אנו אנו הפלמ"ח ראשונים תמיד אנחנו" וזהו,
ככה למעשה נגמרה לנו מלחמת העצמאות .אנחנו ישבנו היה קצת קרב מי יזכה בתהילת הכיבוש ,בסוף
שלחנו את אותו מברק מפורסם ואמרנו לכולם שליום ההגנה י"א באדר פלוגת הנגב פלמ"ח ופלוגת גולני
מוסרות את אילת לממשלת ישראל.
רגע ,רגע .עוד לא .עכשיו .דבר אחרון שרציתי להגיד לכם שדגל הדיו עצמו אף אחד לא כל כך יודע מה קרה
איתו .בואו אני אגלה לכם סוד קטן ,אחרי המבצע אני לא יכולתי להסכים שאף אחד ייקח אותו...
נסיעה ל
גפנים זה ספרד ,איטליה ,רמת הגולן .אבל לגדל גפנים ב 42-מעלות? ב 8-אחוז מליחות זה באמת הייטק
של צמחייה .מול גרופית רואים את ראחמה ,כפר הקרוי על שם הבת של הנסיך חסן .המלך חוסיין טס לפני
מותו וראה מהאוויר את הגפנים של היהודים ,התקשר לשר החקלאות שלו והתלונן שכל הצד הישראלי ירוק
ואילו הם ,הבדואים ,לא מצליחים להפריח השממה .איך הפולנים האלו ,בחצר האחורית שלנו ,מצליחים
לגדל חקלאות .בעקבות זאת פנו הירדנים לשוק האירופאי שאמר שהסכם השלום שווה מעט מאוד אלא אם
כן יש לו בסיס כלכלי .כך יצאו משלחות כלכליות מראחמה ,ואח"כ מ 3-ישובים נוספים ,לקיבוץ יוטבתה כדי
ללמוד איך לגדל חקלאות ,במיוחד גפנים.
בית וויליאמס ,לוטנט ,היה לו בית בבארי .הגיע לשם לראות האם יש חומרים דליקים בהר צפחות ,זו הייתה
התקופה של בן המלחמות ,מלחמה זה דבר שדורש חומרים דליקים ,כשמגיעים חיילי חטיבת הנגב (קיבוץ
איילות ראו את עצמם בתור דייגים וגרו בשש בקתות באום רשרש) ראו שלט על הדלת "בבקשה אל תיכנסו,
אני חוזר עוד חמש דקות" וממש לא ידוע מה קרה לו .הבית נשכר ע"י חיל המדע ,הם בדקו את דגימות
הקרקע שהוא הוציא מהר צפחות.
אטרקציות באילת:
מלון הרודס 3500 ,דולר כולל ארוחת בוקר 240 ,מטר כולל שטח בנוי.
חוף אלמוג ,סיורי גמלים ,חמורים ,ריף הדולפינים ,מצפה התת ימי ,באולינג ,איי מקס (סרטים תלת ממדיים
של 45דקות ,סגור בשבת) .כרטיס כולל מוזיאון שאווה בינוני .טוענים שזהו מסך הקולנוע הגדול ביותר.
עיר המלכים פתוחה גם בשבת עד השעות הקטנות של הלילה .פארק נושאי סביב המלך שלמה ,מעלליו
וחייו ...סרט תלת ממדי ,אוסף משחקי פעלולים ,אקווריומים של סיפורים מהתנ"ך וגולת הכותרת סירה
שנושאת דרך תחנות חייו של המלך שלמה.
מסוף הגבול עם הירדנים:
אפשר להכניס תרופות ומים .אפשר להכניס רכב דיזל ו .4*4בשיח' חוסיין אי אפשר ,כאן אפשר להכניס
סלולרי .תור ארוך בשישי ,עולה הרבה כסף ,כ 600-ש"ח לפטרה.
101לישראלים 8 ,דינר בדרך החוצה.
פארק הצפרות:
פרופ' ראובן יוסף המנהל .יום אחד פשוט סגר את המקום וקבע שזה שלו ,כל הרוצה להיכנס חויב לשלם 30
ש"ח .מאבק ציבורי ובית משפט פתח אותו 24שעות לכל קהל ישראל.
הדרכה של המקום אפשרית ,אבל הכניסה חינם.
2004פיגוע בזיתון ,החברים שאספו את חלקי הגופות .בניהם ידרון עמר ,שהתמונה שלו מופיעה כאן.
מוטיבים 20 :עמודים ,אבל הידית נשענת על העמוד ה 21-כי כולם למעט אחד היו בני .21
ידרון היה מבלה כאן הרבה .שישה עמודים שכל אחד בעל אופי אחר ,לכן גובה ועובי אחר לעמודים.
הסיבה שיש כאן פארק צפרות 1984 :רייגן תפס את פולארד ..המעט שאפשר לבקש תחנת ממסר במושב
עידן .הם לא רצו בגלל חשש לסרטן .הירוקים הוסיפו התנגדות מחשש שיסית את הציפורים מנדידתם.
בניסיון לבדוק בכמה ציפורים מדובר עשו סקר והתברר שמדובר במיליארד ציפורים שעוברות כאן ב400-
מינים שונים.
כאשר ציפור עושה את דרכה מאירופה לאפריקה יש 3דברים שהיא לא רוצה לפגוש (מפה באתר) :גופי מים
גדולים ,גופי מדבר גדולים ושרשראות הרים שהולכים מזרח מערב כי למעשה מבחינתם זו חומה.
לכן נתיב אחד שהולך צרפת ,ספרד ,מרוקו .מדבר .נתיב אחר מאיטליה לטוניס ,שוב מדבר .השלישי נוסע
דרך האיים היווניים ללוב ,שוב מדבר ,לכן בנתיב הזה ,דרך אילת ,עובר מספר כפול משלושת הנתיבים
האחרים גם יחד.
כאן זו תחנת דלק .ציפור שעושה את הדרך מתבססת על צמח שאוכם חד ביתי ,משפחת הסילקיים ,מלונדון
עד ישראל הציפור לא אוכלת כלום ומתבססת על הצמח הזה.
המלחה הזו הייתה פעם 12קמ"ר רבועים ואז הקיבוצים ,מפעלי ים המלח ומסוף הגבול לקחו את שלהם
ונשארו .0.8
הציפורים והצפרים הפסיקו לבוא.
לכן הכשירו את האזור הזה ,שהיה המזבלה של אילת.
הציפורים שבאות הן ציפורי שיר .שוקלות כ 10-גר' ,חלקן גדולות ולכן רשתות משפך :באחד החדרים
מחביאים ציפור קטנה וכך מפתים את הגדולות להיכנס לתוך המשפך בלי לגעת בציפור .אז בא המטבע
ותמיד על הטבעת יהיה כתוב .TAUIL :לאמור :אונ' ת"א ישראל .גם אם חוקרים מאונ' אחרות יטבעו תחת
ת"א בגלל המסורת שת"א הייתה הראשונה.
לטובת הטיבוע :מה שמעניין זו התפיסה השנייה ,כי רק אז אפשר יהיה לדעת משהו לגבי הנתיב שלה,
שינויים במשקל שלה וקצב ההתקדמות שלה .כשלוכדים ציפור בפעם השנייה לא מחליפים את הטיבוע.
ציפורי השיר נתפסות ברשתות ערפל ,זה כמו נהג שלא רואה שהשמשה מלוכלכת .היא ממקדת את מבטה
ולא שמה לב עד שהיא נלכדת .חשוב שיגיע תוך רבע שעה צפר ,אחרת היא נכנסת ללחץ ומתחילה
להתייבש.
דקלי הדום:
מי התהום היו גבוהים ,לכן היה יכול להסתדר .כיום פקח חייב לרדת מהג'יפ ולהשקות את העצים .הוא מאוד
עמיד למליחות אבל השורשים שלו מאוד קצרים .כלומר :במקום שיצא דקל יש מי תהום מאוד גבוהים .אולי
אפילו מעיין.
בריכות הפלמינגו:
נמצאות כעשרה קילומטרים מצפון למרכז הצפרות ,והן אחת האטרקציות המופלאות לחובבי הציפורים .בכל
חורף פוקדים אותן בין 500ל 800-פרטים של הפלמינגו המצוי ,שם זוללים העופות את סרטן המלח המקנה
להם את צבעם הוורוד.
הפלמינגו החל לפקוד את בריכות המלח לפני כעשרים שנה ,ומאז מספר הפרטים החורפים במקום עולה
בהתמדה .בשנים האחרונות החלו פרטים מעטים של הפלמינגו לוותר על הנדידה ולפקוד את הבריכות גם
בקיץ ,וביניהם נמצאו אף כאלה העוסקים בבניית קנים .בקיץ האחרון נספרו 25קנים ,ואף על פי שעד כה לא
הוטלו בהם ביצים ,ייתכן בהחלט שיש בכך הצהרת כוונות ובעתיד יזנחו את מושבת הקינון הקבועה באגם
רומיה על גבול תורכיה-אירן ויקימו מושבת קינון חדשה כאן .בריכות המלח משתרעות על שטח של 700
דונם .כל מי שמגיע לאילת בטיסה יכול לראות את השטח הגדול שלהן .עומק המים בהם נמוך ,כ 40-ס"מ.
לבריכות מוזרמים מי ים סוף ,וכשהמים מתאדים נאסף מהקרקעית המלח .הפלמינגו גילו את המקום בערך
בשנת . 1990כבר אז נחתו כאן אחדים ,בדרכם לארצות חמות יותר .הפלמינגו הוא עוף גדול ויוצא דופן
בצורתו ובצבע נוצותיו .הבוגר עטוף נוצות לבנות ורדרדות ,וכשהכנף שלו נפרשת מתגלה בחלק התחתון
צבע אדום עז ובהמשך הכנף צבע שחור .צבעים נדירים בטבע ,שיוצרים ניגוד חריף .אין הבדל בצבעים בין
זכר לנקבה.
בגיל שלוש הופך הפלמינגו לבוגר .כחלק מתהליך ההתבגרות הטבע מעניק לו את הצבעים האדומים .עד אז
הוא מסתפק בצבעים חומים שחורים .אורך גופם של הבוגרים הזכרים כ 140-ס"מ ,ומשקלם יכול להגיע ל-
2.5ק"ג .הנקבה מעט יותר קטנה .המקור בנוי בצורה מאוד מיוחדת .הוא כפוף במרכזו וחלקו התחתון קצר
יותר .שולי המקור משוננים ומשמשים לסינון המזון אותו מוצא הפלמינגו בקרקעית האגם .הוא מצוייד
ברגליים דקות מאוד וארוכות ,שצבען אדמדם.
לארץ הגיעו מעט פלמינגו ,שחמדו את בריכות המלח ,ובכל שנה גדלה הלהקה בערך ב 90-פרטים .על-פי
ספירה אחרונה ,היום כבר עומד מספרם על ,470וכנראה שבשנים הבאות מספרם יגדל .במרץ נפרדים
הפלמינגו ונוטשים אותנו ל טובת טורקיה ,אירן או סיני .את הגוזלים שעדיין לא בגרו משאירים בארץ להמתין
לבוגרים ,שיחזרו רק בדצמבר.
הפלמינגו לא אוהבים שמתקרבים אליהם .הם קובעים את מקומם במרכז הבריכה ,בדרך כלל אלה עופות
ידידותיים ,אבל כשמשהו בכל זאת מבהיל אותם הם פורשים כנפיים ,ממריאים בכבדות וחושפים את
הצבעים היפים בכנפיהם .גופם מתיישר ונמתח ונראה כחץ שלוח.
בארות השרשרת ,פוגרות:
7ק"מ צפונית לאילת ,בק"מ מספר עשרים שלט שמפנה ימינה לבארות השרשרת .אחרי 200מ' פונים את
כביש הערבה הישן ובו פונים צפונה כק"מ עד הסככה.
זו חווה חקלאית של 2,000דונם .מישורי לחלוטין ,אבנים קטנות בגלל שבסיום המדרון ,אחרי שהאבנים
נשחקו בדרך ,ולא צריך לתקן את המקום הזה .עודפי תוצרת אפשר לפרוק באיילה.
איך משקים אלפיים דונם באזור הזה? קיבוץ עין גדי ,כיום ,מגדל 280דונם .וכאן פי 8מהתקופה הערבית
הקדומה ,מאה שביעית שמינית ותחילת התשיעית .כדי לספק מים פותחה השיטה שמכונה פוגרות.
עומקם של הפירים כשני מטרים ,כדי ללכוד את מי התהום .מקשרים אותם בתעלה מאוזנת כדי לקשור
הפירים עד שהתעלה תפגוש את פני הקרקע .השיפוע של התעלה עד 40ס"מ מאונכים לכל ק"מ מאוזן .זו
תוצאה טובה גם לימנו .כאן זה 1100מטרים .ביוטבתה 4ק"מ .יש במרוקו כפרים שניזונים עד היום מאותה
שיטה .למה רק עד שני מטרים? טיפה באודה יורדת למטה היא כל הזמן צוברת מלח ,ואם התעלה תהיה
בעומק 40מטרים המים שייצאו יהיו מליחים.
חילזון בשם שחריר הנחלים :צריך מים מאוד מתוקים ,אם יש יותר מדי כלור לליטר הוא לא יתרבה .זה
שמוצאים כאן חלזונות בני 1300שנה מוכיח שהמים שהגיעו לכאן היו באיכות מאוד טובה.
מעבר לחילזון אנחנו בסמוך לדקלי הדום ,שכאמור מוכיחים מי תהום גבוהים ועין עברונה שבשנות ה70-
המים היו על פני הקרקע .צפונית לזה עין ראדיאן ,ביוטבתה .בראשית דרכם ניזונו אנשי הקיבוץ מהמים
האלה .היום המפלס ירד אבל שלושת ההוכחות האלה מלמדות שהמפלס מאוד גבוה.
רואים פקקים שאפשר להרים .כמה מים? ארכיאולוגים חישבו כ 15-קו"ב לשעה .מרחק בין הפירים כעשרה
מטרים.
'בבית החווה' רואים כבשן סיד שנועד לטיוח התעלות שלא יחלחלו המים .גומחה לכיוון מכה ,מאחרב ,נמצאו
כאן כתבי מכר במטבע דורם.
מעניין לראות שבכל האלפיים דונם האלה אין חומה .יש ביטחון עצמי.
ב 807-לספירה היה מרד בעקבה ולא מוצאים כתובות אחרי המרד .אחרי עבד אל מאלכ .עזיבה מסודרת,
לא חורבן.
יש עדויות לא מהארץ על פוגרות כבר במאה השנייה לפנה"ס .בארץ רק מהתקופה הערבית.
מערכות התעלות מגובות ,כדי שבמקרה תקלה באחת אפשר יהיה להפעיל זמנית את האחרת.
הב דלי הגבהים בין הפוגרות לבריכה לא כל כך נראים ,אבל קיימים .ההסבר להצלחת הגרוויטציה בכל זאת
הוא שבמאה ה 11-הייתה רעידת אדמה שרק בעקבותיה גבהה הבריכה יחסית.
הדרכת דרך -נסיעה לתמנע:
.1רוב התוצרת של מפעלי ים המלח ושל הפוספטים זורמת מערבה ודרך נמל אשדוד ,כולל המסוע שמעלה
את מוצרי ים המלח למעלה לכיוון תחנת הרכבת באזור דימונה ומשם ברכבת משא לכיוון אשדוד .בצד
הירדני ,לעומת זאת ,אחד המרכיבים העיקריים של הייצוא בנמל הוא פוספטים .ירדן נחשבת לאחת
המדינות המובילות בעולם בייצוא פוספטים לצד מרוקו וארה"ב ,וכמות הפוספטים שמייצרים בירדן גדולה
לאין שיעור מזו המופקת בנגב.
.2עוברים מחסום ורואים גבעה עם כתם שחור בקצהה הצפוני -זהו אתר איסלמי קדום להתכת נחושת,
אחד מכמה ,והכתם השחור הוא של סיגי נחושת (פסולת התעשיה של הנחושת).
תמנע:
בפארק מסלולי טיול רבים ושונים ,המשלבים הליכה רגלית ונסיעה .על פי מפה שמקבל המבקר בכניסה
לפארק ,אפשר לתכנן ולהחליט באילו מסלולים לבקר .הפארק משולט היטב ,ובתחילת מסלולי ההליכה
הרגליים יש דפי הסבר שניתן להיעזר בהם.
בכניסה לפארק יש מרכז מבקרים בשם "מכרות הזמן" ,ומוצג בו חיזיון אורקולי פנורמי ( 360מעלות ,הבמה
שעליה שורות המושבים מסתובבת) שסוקר את התפתחות מכרות הנחושת משחר ההיסטוריה ועד ימינו.
כמו כן מוצג בחיזיון תהליך הגילוי של הממצאים המיוחדים שנמצאו בחפירות תמנע.
פארק תמנע לא שייך לרשות הטבע והגנים אלא לקק"ל ולמועצה אזורית חבל אילות ,והוא נמצא תחת
ניהולה של קק"ל .אם נשאר משהו מהכנסות הפארק בסוף השנה ,זה נשאר לקידום פיתוח.
לשם "תמנע" יש ייחוס די מפוקפק :תמנע הייתה פילגשו של אליפז ,בנו של עשו ,ויחד הם ילדו את עמלק.
המחקר המודרני וזיהוי תמנע :הפעם הראשונה שבקעת תמנע פורסמה בעולם המערבי היתה בשנת ,1875
כאשר הגיע לכאן תייר חוקר בריטי בשם פטריק ,מהנדס מכרות ששימש כשגריר בריטניה במצרים .פטריק
ראה סיגי נחושת בשני אתרים (שכיום קרויים 30ו ,35-קרוב לעמודי שלמה) ,וקבע שהיתה כאן תעשיית
נחושת קדומה .פטריק כתב על האזור וכינה אותו "ואדי מנעייה".
אחריו היה שקט באזור ,בלי פרסומים ,עד שבשנת 1902ביקר כאן חוקר צ'כי בשם מוסיב ופרסם מעט על
המקום .אחריו ביקר כאן ב 1933-פריץ פרנק ,גרמני תושב ירושלים ,שגילה הרבה דברים גם בנגב ובאדום.
פרנק לא היה ארכי אולוג מקצועי אבל הוא פעל בהנחייתו של היסטוריון ידוע בשם אלט .הוא פרסם את
מחקריו בכתב עת גרמני.
אחריו ביקר כאן נלסון גליק ,שהיה רב רפורמי וארכיאולוג .גליק לא ידע על הסיור של פרנק וחשב שהוא
גילה הכל ראשון ,כשלמעשה פרנק הקדים אותו.
מיד לאחר הביקור הראשון והפרסומים הראשונים של גליק ,חוקר מקרא בשם אדמס פרסם ב 1935-מאמר
שבו הוא כלל במסגרת אחת את הגילויים של מוסיל ,של פרנק ושל גליק בערבה ,ושייך אותה למלך שלמה.
בין השנים 1938-1940נלסון גליק חפר במשך 3עונות חפירה את תל חלייפה ,אתר חשוב שהתגלה ע"י
פרנק בין אילת ו עקבה .הוא תיאר את האתר הזה כעיר נמל שהיא עציון גבר /אילת ,ודרכה התנהל המסחר
עם הצידונים .הוא שייך את זה לתמונה הבאה :במכרות הנחושת בערבה ובעיקר בפונון ובתמנע נעשתה
פעולה של כרייה וקלייה ראשונית של העופרה של הנחושת לצורך העשרה .את המוצרים המוגמרים שלחו
לאופיר ,שהיתה בדרום ערב .הדיעה הזו היתה מקובלת על העולם במשך שנים רבות.
בשנת 1959התחיל פרק חדש של המחקר .פרופ' בנו רותנברג ,דוקטור לכימייה ופיזיקה ששימש בשעתו
כצלם במשלחתו של נלסון גליק ,החל לערוך סקר מחודש במסגרת "משלחת הערבה" (מטעם מוזיאון הארץ
בת"א) ,ויזם חפירות בבקעת תמנע ובאזור אילת ,בהן גילה 26אתרים .רותנברג הפריך את מיתוס "מכרות
המלך שלמה" וביסס תיאוריה שקושרת את מכרות הנחושת בתמנע לשושלות הפרעוניות המצריות שקדמו
כשמאתיים שנה לתקופת שלטונו של שלמה .מחקריו של רותנברג ומאמריו (שאחד מהם נקרא "מכרות
הנחו שת העמלקיים") הצליחו להרגיז חוקרים רבים ,במיוחד לנוכח העובדה שהוא הצליח לגייס כספים
ומקורות מימון רבים מחו"ל עבור החפירות.
תגובת הממסד הארכיאולוגי לפרסומיו הראשונים של רותנברג היתה דחייה מוחלטת ,אם כי באופן מפתיע,
נערכו רוב ההתקפות על ממצאיו בעיתונות ולא בכתבי העת המדעיים .רותנברג היה די מנודה בארץ ,אבל
הוא לא התייחס לביקורת .הוא המשיך במחקר מדעי שהלך והשתכלל עד שהצליח לבסס את ההנחות
שהמלכים המצרים סתי ה 1-ורעמסס ה 5-הם שתפעלו וניהלו את מפעלי הנחושת העתיקים בבקעת תמנע
( 1300-1150לפנה"ס) .הפעילות העיקרית בתמנע היתה לפני ימי שלמה.
האתר בתמנע נחקר בצורה מפורטת מאד ותרומתו רבה בעיקר להבנת המטלורגיה (תורת המתכות)
הקדומה .רותנברג הוכיח שלא היתה כאן כריה רצינית ואחר כך התכה לצורך יציקה אלא בתהליך אחד
התיכו את העופרה של הנחושת ,ואת המטילים שיצאו מזה המיסו ויצקו למוצרים במקומות שונים במזה"ת.
המחקר של רותנברג תיקן הרבה מהתפיסה של גליק ,אבל גם בו יש בעיות :בארץ מעטים קוראים את
הפרסומים שלו ,והעולם נחלק בין מבקרים ומעריצים שלו.
ההיסטוריה הגיאולוגית של תמנע ותופעת הנחושת:
השבר הסורי-אפריקני הוא הגורם העיקרי לעיצוב הנוף בעמק הערבה ובים סוף .במהלך 30מיליון השנים
האחרונות נע גוש הרי אדום 106ק"מ צפונה להר הנגב .תזוזה זו ,ותזוזות אנכיות לאורך השבר ,חשפו
שכבות נושאות נחושת לאורך הערבה .לאור נתונים אלו מעניין לגלות שמכרות הנחושת בפונון שבהרי
אדום ,סמוך למושב עין יהב ,נמצאים כיום 106ק"מ מצפון לבקעת תמנע .כלומר ,לפני 30מיליון שנים עמדו
תמנע ופונון צמודות אחת לשנייה .היפתחות השבר גרמה לתזוזות הלוחות ,הלוח המזרחי נע צפונה מרחק
של 106ק"מ ב 30-מיליון שנה ,ובתמנע נוצרה בקעה.
חשוב לזכור שיש כאן בקעה ולא מכתש .מחקר שיצא בספר חדש טען שפעם היה פה מכתש שחצי ממנו
נסע צפונה עם פתיחת הבקע ונשאר רק חצי .זה לא נכון ,כי רק בגלל הפתיחה נוצרה הבקעה הזו.
הנחושת :בסוף תהליך של התגבשות סלעי יסוד (דייקים) ,נשארות תמיסות המכילות חומרים מינרלים
בצורה די מרוכזת ,והן עולות ומשקיעות את המינרלים בשולי הדייקים .כך גם מגיע זהב לעולם .בד"כ מה
שנשאר מיסודות אלו הם תרכובות מינרלים בלבד.
כעת מגיע שלב יצירת הבליה :אבני חול מתחילות להצטבר מן המקומות הגבוהים ומוסעות אל המקומות
הנמוכים .יחד עם אבני חול אלו ,מתבלים גם הדייקים ,וזו השכבה הקדומה ביותר של אבני חול.
לפני 500מיליון שנה היה באזור גוף מים ,שוליים של ים רדוד .אגן השקעה שמה ששקע בו היה אבני חול,
מינרלים של נחושת ותמיסות דולומיטיות .התקבל סלע אנדרוגנוס בתוך סביבה יבשתית גדולה.
בהמשך היתה אפיזודה קצרה שבה היו מעורבים מים בתוך עולם שלם של סלעי משקע יבשתיים .קצת לפני
שהים הגיע הנה ישנן עדויות לפעילות געשית שהייתה פה ,והיא יוצרת מי תהום הספוגים באבני החול .מים
אלו משקיעים את הנחושת באבן חול לבנה.
תצורת תמנע היא בתוך המכלול הגדול של סלעי המשקע היבשתיים.
נשאלת השאלה :איך אותה נחושת חשופה על פני השטח ונגישה לבני אדם? היתה פה התרוממות,
ולאחריה נפתח בקע הערבה וזז צפונה ונוצר בסיס סחיפה נמוך .כל מה שגבוה מתבלה ,והתוצאה :הנוף
שנראה מכאן -הר תמנע.
איפה יש נחושת? באבן החול הלבנה ,לרגלי המצוקים .תצורת תמנע היא בעיקר מתחת לפני הקרקע ,ולכן
הקדמונים במרבית המקרים לא הגיעו אליה.
אם נטייל על הר תמנע נוכל לראות במקומות מסוימים את הנחושת עם סלעי היסוד.
תצורת תמנע נמצאת בעיקר מתחת לפני הקרקע בשולי הערבה ,לכן פעילות המכרות המודרניים היתה
בשולי הערבה ,בעיקר בחלק הדרומי של הבקעה אבל גם בצפון .כך נוצרה צורת הבקעה ,הנחושת הגיעה
אל פני השטח ובני אדם הגיעו לכאן אחרי הנחושת.
השכבה החשופה על פני השטח זו תצורת תמנע.
מכרות הנחושת בתמנע נחשבים לקדומים בעולם .אולם חשוב לזכור שהנחושת מוכרת לנו עוד לפני
התקופה של המכרות האלו ,אלא שאין עדויות לכרייה שלה .אגב ,התחילו לעסוק בנחושת כבר בתקופת
האבן ,והשתמשו במינרלים כאבני חן ,כקישוט ,עוד לא מתכת .דרך ההתעסקות בזה הגיעו לתהליכים של
ההפקה .מהרגע שבני אדם לא רק מלקטים מפני השטח או מגרדים מן הסלע אלא גם פותחים חללים בתוך
הסלע ,גם החללים נסתמים עם השנים ,אפשר לחפור אותם מחדש ואנחנו רואים מכרות -וזה מה שאנחנו
רואים פה .התקופה הקדומה ביותר שממנה מכירים מכרות היא התקופה הכלכוליתית (כלכוס=נחושת),
ולשם של התקופה יש משמעות יפה דווקא פה בתמנע ,כי במכרות מהתקופה הזו מוצאים סימני חציבה של
כלי אבן ,של כלי צור ,מוצאים את הכלים האלה בחפירות .האנשים הוציאו את הכלכוס ,את הנחושת ,בעזרת
הליתוס (בעזרת האבן) ,ורק מאוחר יותר למדו להשתמש בנחושת.
אגב ,מנחושת לא עושים כלים כי נחושת היא רכה מידי .כלים עושים מברונזה ,שיש לה הגדרה מאד
מדויקת -בערך 90%נחושת עם 5-10%של בדיל ועופרת ,אבל הארכיאולוגים אומרים "ברונזה" ובעצם
מתכוו נים לכל מיני נחושות מלוכלכות ,כל מיני מתכות שמכילות בעיקר נחושת עם קצת תוספות :ארסן,
ואנטימול ובדיל ותוספות שונות שהופכות את המתכת הזאת ליותר קשה וליותר מתאימה לייצור כלים ,ובשם
הכללי" -ברונזה" .ברגע שאנשים למדו לעשות כלים מהנחושת הזאת ,כלי ברונזה ,אפשר לייעל את
העבודה ,לעבוד עם אזמלים -כלים הרבה יותר יעילים וחדים ,ומקבות או פטישים ,ואפשר כבר לחצות
פירים.
בתמנע עיקר הפעילות כנראה מתקופת הברונזה היא תקופת הברונזה המאוחרת והיא ביוזמה מצרית.
בתמנע יש את כל רצף התקופות ,מה שמאפשר מעקב אחרי ההתפתחות הטכנולוגית של ההפקה ,איך
לומדים לעשות יותר טוב נחושת ומתכות ממנה ,וזה משליך על ההתפתחות של הכרייה והיעילות שלה,
כאשר מה שהמצרים כנראה הכניסו לכאן זה בעיקר את היוזמה .הם הביאו איתם את היוזמה לפעילות ואולי
את ההון שנדרש ליוזמה הזאת ,הביאו את כושר הארגון ובנו מעין מפעל לכרייה והפקה.
נסיעה מהמרכז לעבר מתחם מכרות עתיקים וקשתות.
השביל עובר דרך שבכות ברזל ,שמכסות פירים עגולים.
מול אתר הקשתות:
אתר הקשתות נקרא כך על שום הקשתות הגדולות מאבני החול.
הצורה של קשתות באבני חול היא אחת התצורות המאד אופייניות של בלייה באבן חול (שדומה לתהליך
קרסטית) ,באזור כזה צחיח ,מדברי ויבש .מים בסלע ובאוויר מתחברים עם דו תחמוצת הפחמנן ויוצרים
חומצה פחמתית שמעכלת לאט לאט את חומר הביניים שבין גרגרי הקוורץ ,וזה מה שיוצר את הבלייה.
תופעה נוספת ודומה היא תופעת העמודים .בגלל ההרכב שלה ,אבן החול רגישה לבלייה ,ולכן נוצר בה
פיסול טבעי .לחות גורמת לבלייה ולכן כל שוני במרקם ובעמידות משפיע על קצב הבליה ומאפשר לה לשחק
בסלע וליצור צורות שונות .כך נוצרו "עמודי שלמה" למשל.
על פסגה :33תצפית גיאולוגית על צורתם של המצוקים של תמנע -חצי קשת פתוחה בקוטר של כ 10-ק"מ
אל הערבה .כל בקעת תמנע היא מעין מכתש שנוצר בראשו של קמר שלהבדיל מקמרי הנגב ,לא נוצר
כתוצאה מלחץ צדדי אלא מעליה מלמטה של הר תמנע ,שהוא גוש מגמתי .הסלע המגמתי הוא כמעט
הקדום ביותר ,והוא נדחף מלמטה בלחוץ שהרים את השכבות שמעליו -שכבות של אבני חול עם גוונים
שונים ,שמעליהן מספר שכבות של אבני גיר .אבן הגיר שהיתה בראש הכיפה היתה אבן גיר קשה יחסית,
ובגלל הקושי וההרמה היא נסדקה .מים שירדו (בעבר האקלים בבקעה היה יותר לח) חדרו דרך אבן החול
ושחקו אותה וסחפו אותה ,ולאט לאט נוצר מעין מכתש בצורה של התחתרות לאחור .יש חילוקי דעות האם
המכתש היה שלם בעבר ,ומכל מקום ,כיום הוא "חתוך" על ידי הערבה .הערבה היא בסיס הסחיפה של
בקעת תמנע מדרך הטבע.
ליד הפיר במערת הכרייה :רואים כאן פיר שבעבר היה פתוח עד לעומק של 2מטרים כדי שאפשר יהיה
לראות אותו .לפיר יש צורה עגולה ,קוטרו כ 80-ס"מ ויש עליו סימני אזמל אלכסוניים שיורדים מימין לשמאל.
כמעט ואין דבר כזה בכיוון הפוך ,מה שמעיד על כך שהחוצבים היו ימניים :הם החזיקו אזמל ביד שמאל
והיכו ביד ימין ,וזה נותן כיוון אלכסוני שגם יעיל יותר לעבודה במקום צר.
יש כמה וכמה סוגי פירים .הפיר שכאן הוא מהסוג המתקדם ביותר ,שחצוב באזמל ,והוא הצר ביותר .כל
חדירה לסלע היא קודם כל קידוח ניסיון כדי לראות אם יש בסלע אופקים ירקרקים שבתוכם יש תרכיזי
נחושת .כדי לקבל את החתך הזה היום עושים קידוחים בקוטר של 15ס"מ ,בעזרת מכונה .אולם בימי קדם,
כשהכל היה ידני ,ככל שיכלו לעשות פיר צר יותר ולהוציא פחות חומר החוצה ,כך הקידוח היה יעיל יותר
עבורם.
הקווים המדורגים הם אלכסוניים :כל מדרגה היא מכת פטיש על האזמל.
כשבנו רותנברג הגיע למקום הזה בסקר שערך בשנות ה 60-הוא תיאר את הבור שראה כמתקן לאגירת
מים ,אחד מכ" 200-בורות" (למעשה פירים) שמצא בשטח .לדעתו על ההר מסביב היתה תעלה שניקזה את
מי הגשמים אל ה"בור" ,וממנו בתעלה אל "בור" שני.
כל הפירים היו חצובים באבן החול הלבנה או בטאלוס -שכבת סחף מעל אבן החול הלבנה כדי לחדור דרכו
אל אבן החול הלבנה .אבן החול היא העניה ביותר בחרסיות מכל אבני החול ,מה שאומר שהיא הכי פחות
מחזיקה מים .רותנברג טען שה"בורות" היו מטויחים ,למרות שהוא לא מצא שאריות טיח.
מתחתינו יש מספר שכבות אדומות צבעוניות .אנחנו נמצאים כאן בשכבה אמצעית של אבן החול ,שהיא
בעיקרון לבנה .יש כאן 3תצורות של אבן החול הלבנה :אמיר ,עברונה וסמר .תצורת עברונה בעיקר מכילה
נחושת.
מה שונה באבן החול הלבנה הזאת מיתר השכבות? למה היא לא צבעונית? יש בה מעט תחמוצת ברזל.
ביתר השכבות המינרלים ,שנותנים את הצבע לאבן ,מפוזרו בסלע באופן אחיד .באבן החול הלבנה
המינרלים האלו התרכזו בתרכיזים .הם השאירו את אבן החול הלבנה בלי מינרלים שיצבעו אותה והם
מרוכזים בתרכיזים .איפשהו בראשית הקרטיקון התחתון היה אקלים טרופי שנתן הרבה סוגי צמחיה .שרידי
הצמחיה נסחפו עם החומר שממנו אחר כך נוצרה האבן .החומר שנסחף מההרים ושקע הכיל בתוכו את
המינרלים ושרידי צמחיה ,ששימשו כמרכז התגבשות עבור המינרלים האלו ,שבתוך הבוץ שממנו אחר כך
נוצר הסלע ,הם נדדו אל החומר האורגני.
ריכוז הנחושת בסלע הוא פחות מאחוז אחד ,אבל כשמוצאים תרכיז בתוכו יש עד .64%
עבור הקדמונים החל מ 25%-ומעלה -יש כבר טעם לעבוד על העופרה ,לכתוש אותה ,לערבב עם יתר
החומרים ולהכניס לתנור ,ולהשקיע את האנרגיה והזמן כדי לקבל ממנה נחושת .מה שפחות מזה לא היה
כלכלי בשבילהם ,ואנו מוצאים את זה בצורת פסולת מחוץ למכרות.
עבור הקדמונים ,השכבה הגיאולוגית החשובה היתה אבן החול הלבנה ובעיקר האמצע שלה -תצורת
עברונה .הידע הגיאולוגי שלהם היה טוב ,גם בנוגע לאבנים טובות לצורך אבני ריחיים ,וגם בנוגע למחצבים.
ליד פיר נוסף שעומקו 36.5מ' :הפיר מתחיל רחב והוא חצוב באזמל ,ויש בו מדרגות בשני צדדיו .בתחתיתו
יש כיפוף קטן של מטר ,וזהו -אין בו אף מחילה שמתפצלת ממנו לשום כיוון ,וכל זה מצביע על כך שהפיר
הזה הוא קידוח ניסיון .ירדו בפיר ולא ראו אף אופק ירקרק שמעיד על הימצאותם של תרכיזי נחושת.
פיר נוסף שהוא קידוח ניסיון ,ועמוק יותר ,נמצא כחצי קילומטר מזרחה לכאן ,ועומקו 42מ' -כמו בניין עם 14
קומות .הסלע קשה לחציבה :אבן חול נסחפת בקלות יחסית בטבע ,כי חומר הביניים שבין גרגרי הקוורץ הוא
זה שמתבלה ונסחף .אבל הקוורץ-עצמו הוא חומר קשה כמו זכוכית.
הצלחות -בורות כרייה:
תקופה הפעילות המצרית בתמנע מתאפיינת בפירים צרים שבהם גומחות לטיפוס ,עליה וירידה .מן הפירים
מתפצלות מחילות כרייה אופקיות שעוקבות אחרי אופק ירקרק (תרכיזי נחושת) ומהן יש עוד פירים ועוד
פירים להובלת חומר ,לאוורור ולהכנסת אור .מתקבלים הרבה מאד פירים בשטח שהם סתומים ,ומה
שנשאר מהם זה שקערוריות שמתכסות בחומר דק ,שקערוריות המכונות "צלחות" .בראשית המחקר חשבו
שאלו משטחים להעשרת העופרות ,ובמקביל פירים לא סתומים זוהו כבורות מים.
במשך שנים רבות בנו רותנברג תיאר את המכרות כמכרות פתוחים לאורך המצוקים ,והמצוקים סומנו
כמכרות .על פי רותנברג ,הצלחות בנויות על שלוחות גבוהות ,חשופות לרוח וקרובות למכרות .את
התרכיזים שכרו במכרות הביאו אל הצלחות ,שם כתשו אותן וזרו אותן ברוח -כמו תבואה בגורן .המינרלים
הכבדים יותר של הנחושת שקעו בצלחת ושאר החומרים הקלים יותר ,כמו קוורץ וקאולין ,עפו עם הרוח .זו
היתה התיאוריה.
בשנת 1973רותנברג התחיל בכיוון חדש של מחקר יחד עם חוקרי מכרות גרמניים ,שהעלו ספקות בנושא
הצלחות האלו ,ניסו אותן והבינו שהתיאוריה שרותנברג החזיק בה אינה נכונה .הועלתה השערה שהצלחות
שימשו להעשרה בעזרת מים :מעט דרומית לכאן פינו שטח שיש בו מורד מתון לכיוון צלחת ,פיזרו על
המשטח תרכיזי נחושת שכתשו ,הביאו מיכלית עם מים ,שפכו את המים וזה עבד :הנחושת נשארה והחומר
הקל נסחף אל הצלחת.
אלא שהחוקרים לא חשבו ב"חשיבה מדברית" -אין פה מקורות מים איתנים ,ולמרות הכל רותנברג קיבל את
הדעה של החוקרים הגרמנים.
עם התקדמות המחקר הבינו שאלו פירי כרייה -גם הפירים שהיום עדיין חשופים וגם הפירים הסתומים עם
ה"צלחות" .כל צלחת שנחפרה היא פיר סתום ,ויש פירים סתומים במקומות רבים באזור.
השטחים של הצלחות נמשכים לאורך מספר קילומטרים מרובעים ,ויש עשרות אלפי צלחות כאלה בתמנע.
השוליים של בקעת תמנע לרגלי המצוקים למעשה מחוררים כולם בפירים קרובים מאד אחד לשני 5-10 -מ'-
עם חיבור של מחילות ביניהם ,ועם 3 ,2ואפילו 4מפלסים.
הפיר העמוק ביותר המוכר כיום הוא 42מ'.
עוצרים ליד פיר שאין בו סימני אזמל ,והוא רחב מדי מכדי שיהיה חצוב באזמל :פיר זה חצוב בגרזן חציבה
ובפטיש חציבה שמשאירים צלקות אבל לא סימני אזמל .הירידה אל הפיר הזה היתה בחבל ולא במדרגות,
מה שמעיד על נחיתות טכנולוגית בהשוואה לשאר הפירים ,שיורדים אליהם במדרגות ,על כך שהפיר קדום
לפירים עם המדרגות .כלים שנמצאו פה סייעו לתארך את הפיר
לשנת 2800לפנה"ס -תקופת הברונזה הקדומה.
מה שאפשר את התפתחות הפירים עם המדרגות ,המאוחרים ומשוכללים יותר ,היה ההופעה של האזמל.
לפני כן לא השתמשו באזמל כי היתה נחושת ,שהיא רכה מדי ואין אפשרות להקשות אותו למצב שאפשר
לחצוב בה באבן חול .אבל ברגע שהופיעה הברונזה (שזה נחושת עם תוספת של 8עד 10ואפילו 12אחוזי
בדיל) ,אפשר להביא לקשיות של פלדה ולייצר אזמל שמאפשר חציבה באבן חול.
הברונזה הופיעה לראשונה בארץישראל החל משנת 2000לפנה"ס ,שאז אפשר לתאר פירים חצובים כפי
שראינו.
חתך שנעשה באמצע צ לחת ע"י חברי המשלחת הגרמנית :רואים את שכבת הסחף שמעל הסלע ,חומר
אבני .באמצע -חומר דק ,ואפשר לראות את צלעות הפיר ,שככל שהוא יורד למטה הוא יותר צר .באמצע
אפשר לראות שכבות פשוטות של חומר מעורב -זה בעצם מילוי .למעלה יש חומר דק שנוסף אל הצלחת עם
הזמן ,עם הרוח והגשם .השקיעה היתה איטית ,והמילוי לא היה טבעי בלבד אלא גם מעשה ידי האדם.
כמעט את כל הפירים מתוך ה 10,000-בתמנע כיסו ביד ,ונשאלת השאלה :למה לכסות את הפירים? ככל
הנראה כיסו את המכרות שסיימו לחצוב בהם ,מעין חתימה סופית ,וגם כדי למנוע מאנשים ליפול אליהם.
חוקר גרמני הציע רעיון נוסף :אולי כיסו את הפירים מסיבות פולחניות? הרי החדירה לתוך האדמה היא
חדירה לגופה של אמא אדמה שמיוצגת על ידי האלה גיאה .כדי לעשות זאת יש לבקש רשות ולתת מנחות
ומתנות יומיומיות .ולכן כל פעולה כמו חפירה וכרייה ואפילו עשיית חריץ ,היתה פעולה פולחנית.
הסביבה היתה קדושה בעיני הקדמונים ,שחיו בחברה פולחנית ,ולכן הם דאגו להחזיר את השטח לקדמותו
המקורית כמיטב יכולתם ,וככל הנראה כיסוי הפירים הוא חלק מהחשיבה הזו.
מכרה דו קומתי :הסלע כאן ירקרק ,כלומר -מכיל נחושת ,ובתוך האופק הירקרק אפשר למצוא תרכיזים.
יש פה סימני חציבה משתי תקופות שונות :נכנסו פעמיים למכרות וניצלו אותן פעמיים .ברגע שהיה אזמל
עשוי מברונזה ,שווה היה להיכנס למכרות שקודם לכן לא ניצלו אותם עד הסוף בגלל העדר האמצעי
הטכנולוגי.
בנוסף ,הוואדי שכאן מאוחר למכרה ,ולדעת החוקר עזרה כהן המכרות האיצו את תהליך ההתחתרות של
הוואדיות .הוואדי מאוחר למכרה והוא חתך אותו.
ליד שטח הצלחות :בכל מקום שרואים בו שקע -היתה צלחת .מתחת לצלחות האלו התגלו חדירות לסלע
רחבות מאד וחסרות צורה .בין פתח לפתח עוברת מחילה אחת או יותר.
אם כל חפירה בסלע היא קודם כל קידוח ניסיון ,הרי שהמכרה הזה הוא הכי פחות יעיל מכל הקודמים ,כי
הוא מחייב להוציא כמות גדולה של סלע כדי לקבל את החתך .אפשר לומר שמבחינה טכנולוגית המכרה
הזה קדום יותר .אבל יש פה רעיון נוסף :אסטרטגיה של כרייה ,שהיא חדירה אנכית לסלע בפירים אנכיים,
וחיבור ביניהם בפירים אופקיים.
האתר הזה מתוארך לאלף ה 4-לפנה"ס -או כלכוליתית או ברונזה קדומה .נמצאו כאן פטישי אבן ,ופריט
נושף שמתוארך לסוף תקופת הברונזה הקדומה א'.
הכרייה כאן התחילה באלף ה 4-לפנה"ס בצורה של חדירות רחבות אל תוך הסלע ,עם אסטרטגיה שאומרת:
מנהרות שמחברות .השיטה הזו התפתחה לפירים צרים ויעילים שעדיין אין בהם מדרגות והם רחבים ,כיוון
שהם חצובים ביד .החל משנת 2000לפנה"ס גם זה התפתח לפיר צר מאד ,כ 80-ס"מ רוחבו ,חצוב באזמל
עם מדרגות -הכי יעיל מבחינת נפח הסלע שמוציאים כדי לקבל תמונה מה יש למטה ,וגם מבחינת עליה
וירידה.
יש כאן אבולוציה של התפתחות מכרה.
מבחינתו של בנו רותנברג ,כל הפירים הם מצריים והטכנולוגיה היא מצרית ,אבל לזכור שהנוכחות המצרית
היתה בין השנים 1300עד 1150לפנה"ס .במצרים לא התגלו שום פירים כאלו.
כל המכרות הם של אנשי המדבר .הם היו הגיאולוגים שידעו איפה לחפש נחושת עוד לפני שהמצרים הגיעו
לכאן ,והם פיתחו את מכרות הנחושת במשך אלפי שנים עד בואם של המצרים.
באתר ציורי הסלע :האתר נמצא בקצה הצפוני של הבקעה ,לרגלי המצוקים והמכרות העתיקים.
על קיר המצוק 2ציורי סלע מקוריים .ההגעה לציורים ממגרש החניה כרוכה בטיפוס קצר ולא קשה מדי.
באתר שלטי הסבר.
ההתמודדות עם נושא שימור ציורי סלע הביאה לרעיון לעשות בתמנע את "עמק ציורי הסלע" -לקחת
העתקים מציורים בתמנע ו"לשתול" אותם ליד הציורים המקוריים .בעבר ההעתקים נעשו בעזרת גיליונות
לטקס -סוג של גומי -שהוצמדו לתחריט וכשהלטקס התייבש ,קילפו אותו וזה היה בעצם הנגטיב (התשליל)
שעפי"ו יצרו העתקים.
האתר עם ציורי הסלע המקוריים נקרא "המרכבות" ,והציורים מתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה.
בחלק הפנימי ,בתוך הנקיק ,יש בעיקר סצנות של בעלי חיים (ביניהם ניתן להבחין בהרבה יעלים) כמו
נמרים ,ברדלסים וראמים ,ושל תמונות צייד .בפינה השמאלית העליונה ניצבת דמות עם ידיים פרושות
לרווחה :תנוחה זו מופיעה בהרבה מאוד סצינות פולחניות ומשמעותה :ברכה ,כנראה כוהן שמברך .ראש
הדמות פונה כלפי מטה ,מה שמסמל מוות ,ויש פה ניגודיות בין שני הפכים :בין פריון ומוות .זה אפשרי
בחברות שאצלהן יש תפיסה מחזורית של החיים והמוות.
ציורי מרכבות :שוורים שגוררים מרכבות בעלות 2גלגלים ו 4-חישורים .שני אנשים עומדים על המרכבה
ונוהגים בשוורים .הסוג הזה של מרכבה מופיע בהרבה ציורים מצריים ,והיא נקראת "המרכבה הכנענית
הקלה" ,כי על פי טקסטים היא יוצרה בכנען והובאה למצרים .מצרים אמנם כבשה את כנען ,אבל למעשה
נכבשה על ידיה כיבוש תרבותי וכלכלי :כלכלת מצרים נשענה הרבה מאד על כנען הקטנה ,עם הרבה ייבוא
כנעני למצרים ,בין היתר של כלי נשק ורכב כמו המרכבה הזו .המרכבה עשויה עץ והיא מאד קלה ,מה
שאומר שהיא מאד מהירה .לגלגל שלה 4חישורים בלבד .יש כאן דבר פרדוקסלי :מרכבה כזו קלה נגררת
על ידי בעלי חיים כבדים ואיטיים כמו שוורים ,וזה חיבור לא מציאותי ,שכנראה היה פרי דמיונו של האמן.
הפינה הזו היתה פינת פולחן ,ורותנברג גילה למרגלות הציור אגני אבן ששימשו לפולחן .פולחן מתאים
לציורי סלע ,ולציורים האלו יש משמעות פולחנית.
יש פה חיבור עם הצפון .מרכבות לא הגיעו לכאן כי הטופוגרפיה של השטח לא מתאימה למרכבות .יכול
להיות שמישהו שהיה כאן ראה מרכבות כנעניות וכרכרות של גויי הים במקום אחר ,צפונה לכאן.
הקשר בין תמנע ובין האזורים שמצפון לה הוא הנחושת .גויי הים היו מאד מעוניינים במתכת ,ולפלשתים
היה אפילו מונופול על עשיית המתכת בארץ בימי דוד המלך .הם היו צרכנים טובים של נחושת ,ואנשי
המדבר סחרו איתם .את הסחר איתם רואים דרך קרמיקה מדיינית שנמצאה בבקעת תמנע.
נשאלת השאלה :איך הגיעו לצייר בגובה רב כ"כ? התשובה :יש פה פיר ,בגובה הציור ,והוא היה משטח
העבודה של האנשים ,ובעצם כל האזור שבו אנו עומדים הוא מכרה שהתמוטט.
במקום העתקים של ציורי קיר נוספים שנמצאו באזור ,ביניהם:
מנורה :סמל מובהק ליהודים בתקופת בית שני ,ואולי רואים כאן גם שופר.
ככל הנראה המנורה באה לסמל ניצחון קיסרי על היהודים .הקיסר טריאנוס הגיע למרחב ב 106-107-לס',
וחיסל את הממלכה הנבטית .הנוכחות הרומית לא הייתה קשורה ליהודים פה אלא לנבטים ,אבל יכול להיות
שחייל רומי חרט את המנורה כסמל לניצחון הרומאים על היהודים.
רעמסס ה 3-מגיש מנחה לאלה חתחור :הציור המקורי נמצא במצוק שמעל המקדש המצרי ,מעל עמודי
שלמה .רואים את ה"לוגואים" של רעמסס ושל חתחור .מתחת לציור כתוב שהציור נעשה בפקודת המשרת
המלכותי המוצדק רעמססמפרה -פקיד ושר בכיר המוכר מכתובות על קברים ומקדשים ,מתעודות
ומפפירוסים .המלך מגיש מנחה אישית לחתחור כי הוא אישית מעוניין בתפוקה של המכרה כאן.
חתימתו של פרעה :קבוצת השמות שמייצגת את פרעה .התחריט נלקח מאתר שמעבר לגבול היום ,קרוב
למעבר נטפים ,מקור מים על דארב אל חאג' ,הדרך שחוצה את סיני ממצרים אל ראש מעלה אילת ,דרך
החמורים .הכתובת קובעת את הבעלות של רעמסס ה 3-על מקור המים ,והימצאותה בראש מעלה אילת
מראה לנו את הנתיב שאנשיו עשו ממצרים ,חצו את סיני והגיעו לראש מעלה אילת ,וירדו לתמנע.
אתר הפטריה:
בכל האזור שמסביב יש ערימות אבנים שהיו חלק ממחנה גדול שבנוי יחידות-יחידות ,שהיא טבעת של
חדרים סביב חצר מרכזית .למעשה כל האתר הזה בנוי מיחידות כאלו של חצרות מוקפות בחדרים .במדבר
יש מאות אתרי מגורים כאלו ,שבד"כ בנויים עבור משפחה מורחבת אחת.
האתר שימש למגורי משפחות שהפעילו כאן את התנורים להתכת המתכת .הבנייה במדבר היא בד"כ
עגולה ,אבל כאן היא מרובעת .בנייה מרובעת בד"כ מעידה על יישוב קבע ,אבל לא היה כאן יישוב קבע אלא
יישוב עונתי שהאנשים חזרו אליו מדי שנה ,בעונת החורף ,שהיא העונה המתאימה לעבודה כאן.
דרך המבנה של היחידות אפשר להסיק שמשפחות עבדו כאן ,מה שנוגד את התיאור של גליק ,שטען שמי
שעבד במכרות היו עבדים או עובדי מס שהובאו לכאן לעבודות ציבוריות למשך מספר חודשים בשנה על ידי
שלמה המלך .העובדה שחיו כאן משפחות נוגדת את הדעה של גליק ,ומעידה על ארגון שבטי.
לאתר ישד הרבה שכבות ,מה שאומר שהוא פעל במשך הרבה מאד זמן ושהפעולה בו חזרה על עצמה שוב
ושוב .לא נמצאו כאן ממצאים מצריים למעט חרפושית אחת ,ונמצאו כאן 3סוגי קרמיקה :קרמיקה של תושבי
הר הנגב -דרום כנען ,קרמיקה מדיינית וקרמיקה של תושבי המדבר ,וכל זה מעיד על כך שכמה חברות
שונות היו שותפות במפעל שכאן.
הפטריה היא סלע אבן בצורת פטריה סימטרית ,שנשאר כאשר המצוק הלך ונאכל -תוצאה של בלייה כימית.
זהו שלב נוסף מתהליך יצירת העמודים ,כמו עמודי שלמה ועמודי עמרם .המצוק שהפטריה היתה חלק ממנו
נאכל אחורה .גם החול הוא גורם משמעותי בהיווצרות של 'פטריה' :ברגע שנוצרה ה'פטריה' והגוש התנתק,
גם החול גרם לבלייה של הסלע בחלקו התחתון.
רואים את אבן החול הקדומה מתצורת עמודי שלמה מגיל פרקמבריום ( 500מיליון שנה) ,על סלעי היסוד.
אם נחפור כאן לעומק כמה מטרים ,נגיע לגרניט .אבן החול לא אחידה בעמידות שלה ,וזה יצר את ההבדל
בין שתי השכבות כפי שזה מתבטא ב'פטריה'.
בסלע כזה שהוא לא אחיד ,כל קטע מגיב אחרת ולכן נוצרות הצורות המגוונות האלה .רואים כאן תהליך
בזמן.
בתמנע יש מאות פטריות "בפנסיה" ומאות פטריות בפוטנציה (כמו ה'פטריה וחצי') -כל אחת מהן נמצאת
בשלב אחר מבחינה גיאולוגית ,וכדי לראות את ההתפתחות שלהן יש "לחזור אחורה" ולבוא לבקר מיליוני
שנים מוקדם יותר ,או "לרוץ בזמן" ולבוא בעוד כמה מיליוני שנים.
ה'פטריה' היתה אתר תעשייה ,ויש 11כאלו בתמנע ,כולם ממוקמים במרכז הבקעה ,כדי להיות כמה שיותר
קרובים לחומרי הגלם.
ליד הפטריה יש שרידי מקדש קטן ותנורים להתכת נחושת מימי הפעילות המצרית במכרות.
תהליך הפקת הנחושת :לתוך תנור כזה היו מכניסים פחמי עץ ומבעירים כדי להגיע לטמפרטורות גבוהות,
ואז מכניסים את תערובת ההתכה :עופרות נחושת כתושות יחד עם "פלוקס" (עופרות ברזל ומנגן) ,תוספים
הגורמים לתהליך לעבוד בטמפרטורה נמוכה יותר .הבעיה היא לשחרר את הנחושת מן החיבורים שהיא
מחוברת אליהם בתרכובות השונות .את זה הברזל והמנגן עושים ,וכך מקבלים נחושת נקייה ומצד שני
תערובת חדשה של תרכיזי ברזל יחד עם חומרים ותחמוצות שהיו מחוברות לנחושת.
כשהתהליך קורה ,הנחושת הטהורה והכבדה שוקעת בקרקעית התנור .מעליה -הסיגים ,הכל המצב נוזלי,
מותך .זה השלב שבו היו פותחים פתח בדופן התנור ,מזרימים את הסיגים החוצה והנחושת נשארה בפנים.
זו היתה הצורה האופטימלית שבה תנור כזה עבד .התנור לרוב "סיים את חייו" כשלא הצליחו להגיע
להפרדה כזו טובה ,ואז פירקו את התנור והוציאו את כל הנחושת האפשר היה עוד להציל מתוכו .וכך
מוצאים היום בעיקר את הקרקעיות של התנורים .גם במוזיאון הארץ נמצאים תנורים כאלו.
התנור היה חלל אחד גדול שלתוכו הכניסו את הפחמים שהודלקו והולהטו בעזרת אוויר ממפוחים ,שנכנסו
מהצד והלהיטו את הגחלים ,כדי להגיע לטמפרטורה של מעל 1083מעלות צלזיוס -זוהי טמפרטורת
ההתכה של הנחושת .כל הזמן מוסיפים בהדרגה עופרות ופחמים .התא לוהט ,ולאט לאט מתחילות לזלוג
טיפות של נחושת ולהיקוות בקרקעית ,ומעליה -טיפות של סיגים (בגלל המשקל הסגולי של שני החומרים).
תהליך כזה לוקח יום עבודה שלם.
כדי להגיע להתכה של נחושת יש להכניס לתנור פחמים ולהבעיר אותם במשך שעתיים ,יחד עם תרומה של
הרבה מאד אוויר בעזרת מפוחים .אחרי שעתיים דפנות התנור מגיעות לטמפרטורה של כ 2000-מעלות,
ואז מכניסים לתנור 50קילו עופרת נחושת כתושה 100 ,קילו ברזל כתוש (תחמוצת ברזל) 150 ,קילו
פחמים ו 1600-ליטר אוויר לדקה.
בהדרגה מוסיפים עוד נחושת ,עוד ברזל ועוד פחמים במשך 5שעות ,כאשר התהליך כולו אורך 7שעות.
בסופו של התהליך הנחושת מצטברת בתחתית התנור בצורה של כיכר עגולה .בחמישית כיכר שהתגלתה
על גבעת העבדים התגלה 1600-1800גרם נחושת ,ששוקעת בתחתית התנור וכל מה שמעליה מוזרם
החוצה כאשר פותחים חור בתנור.
הסיגים זורמים לגומה שנמצאת לפני התנור ,והיא מוגנת על ידי 2אבנים ארוכות .באמצע יש חלק אפוי
בגלל החום של הסיגים .כשהסיגים מתמצקים גוררים אותם החוצה בעזרת קרס ,ואז אפשר לגשת לתנור,
לסתום את החור מחדש ולהדליק את התנור שוב לפני שמפסידים הרבה אנרגיה כי התנור מתקרר.
כבר בתקופה הכלכוליתית הכירו את היתרון שיש לפחמי עץ על עץ .הפחם יבש ולא מעלה אדים שמחממים
את האש ,ולכן הוא משחרר יותר אנרגיה .פחמי העץ בהם השתמשו בתמנע היו בעיקר של עצי שיטה .עץ
שיטה ממוצע אחד נותן פחמים ל 2-3-תנורים ,מה שאומר שבמשך הזמן ,ככל שנבנו יותר ויותר תנורים
בתמנע ,זה השפיע על העצים בסביבה ,וזה השפיע כמובן על בעלי החיים .בתקופה האיסלמית הקדומה
הפקת הנחושת בסביבה היתה בקנה מידה ענק ,ואז חוץ משיטה השתמשו גם באשל ובשיחים אחרים כמו
רכפתן.
התנור מייצר עוגת סיגים ,שממנה נשארים שברים .את העודות בד"כ שברו כדי לראות אם לא התגנבה
לתוכם קצת נחושת.
התנור שכאן הוא לא רעמססי כמו שכתוב כאן ,כי בדיקת פחמן 14שנערכה לשאריות פחמים שנמצאו כאן
העלתה שהם מתוארכים לאמצע המאה ה 7-לס' -התקופה האיסלמית הקדומה .תנורים נוספים שנחפרו
בבאר אורה וליד עמודי עמרם העלו גם הם ממצאים מהתקופה האיסלמית הקדומה ,וזה אומר שהתנורים
האלו מאוחרים ,ואין לנו מושג איך נראה תנור רעמססי אלא רק איך נראו תנורים מאוחרים (איסלמיים
קדומים) .אף תנור כזה גם לא נמצא במצרים ,וליתר דיוק :אף תנור התכה לא נמצא במצרים .אין לנו שום
ידיעה על התכת נחושת במצרים ,אלא ידוע על המסה לצורך יציקה .הטכנולוגיה היא מקומית ,מדברית.
מקדש חתחור:
למקום כניסה פינתית ויש בו ספסל מנחות וקבוצה של 5אבנים ( 4אבנים ליד אבן בודדת אחת) שמייצגות
אלים ונתפסות כמכילות בתוכן את כוחו ורוחו של האל( .רוח חזקה -לא שומעים ההקלטה).
יש כאן מקום פולחן מקומי של התקופה הרעמססית .על הגבעות מסביב נמצאו 2מתקני פולחן נוספים.
האתר נחלק ל 2-שלבים .למעשה יש כאן 4שלבים ,כאשר אחד כלכוליתי וקדום בהרבה ,אחד הוא חדירה
מאוחרת נבטית או ביזנטית או רומית ,ויש 2שלבים למקדש עצמו :בשלב הראשון הקיר הקדמי היה קרוב
יותר אל הסלע ועל קודש הקודשים המצרי אפשר היה לראות טביעה של טיח שנתן בסיס של 2עמודים ב2-
הפינות הקדמיות .בנו רותנברג הציע לשחזר את הנישה המרכזית על סמך עמוד שמצא כאן ,שעליו פרצוף
מושחת -כנראה של האלה חתחור .ככל הנראה בנישה המרכזית עמד פסל של חתחור .בשלב הזה המפלס
היה יותר נמוך .לפי הפרסומים המצבות עמדו כבר בשלב הזה ,והן שייכות למקומיים ,למרות שהיה בהן
אלמנט מצרי -כני מנחות .קודש הקודשים היה של המצרים .בפרסומים הראשונים רותנברג מתאר שיתוף
פעולה בין המקומיים והמצרים בכרייה ובמקום הפולחן.
בפרסומים מ 1975-והלאה התיאור שונה לגמרי ,ועל פיהם למקדש היו 3שלבים 2 .השלבים הראשונים הם
מצריים ,והמקומיים באים רק בשלב האחרון ,אחרי 1150לפנה"ס ,שאז המצרים כבר לא היו בסביבה .יש
שינוי גם בניתוח הסטרטיגרפי של האתר וגם בניתוח החברתי-היסטורי שלו.
עוזי אבנר מזהה במקום 8שלבים במקום 3השלבים שמתאר רותנברג.
בחתכים שנעשו כאן נמצא כאן ממצא מעורב מקומי ומצרי ,ביניהם שבר של כן טבעתי שעליה כתובת מצרית
שבורה שמזכירה את ססי הראשון ,מייסד הפעילות המצרית בתמנע.
בחפירה כאן נמצא ממצא עשיר של 11,000פריטים שביניהם צלמניות ,נחש נחושת ,חרוזים ועוד ,חלקם
מצריים וחלקם מקומיים .כמעט ולא נמצאה קרמיקה מצרית בתמנע ,למעט מעט קרמיקה שנמצאה כאן
במקדש.
המקדש מתו אר כמקדש מצרי ,ועל פי רותנברג המקומיים נכנסו אליו רק כשהמצרים לא היו כאן .אולם
במצרים לא מוכר מקדש במתכונת כזו .המקדש המצרי הוא ארוך מאד ,כאשר הכניסה היא מהמימד הצר
והאל יושב בסוף המקדש הרחוק יותר ,בקודש הקודשים שלו .הרעיון הוא לתת לאל את מירב הפרטיות ולא
להפריע לו .רק הכוהן הגדול ועוזרו נכנסים בבוקר אל קודש הקודשים ,וכחלק מטקס קבוע הכוהן הגדול
מעיר את האל ,מצחצח את שיניו ,מאכיל אותו ומלביש אותו .טקס בוקר זה מתואר בטקסטים קדומים.
בשאר היום האל שרוי בפרטיות שלו ואסור להפריע לו.
בתקופת הממלכה המאוחרת חלה הקצנה דתית חזקה מאד .עד אז הציבור הורשה לראות את האל פעם
בשנה ,ביום החג שלו ,כאשר הוציאו אותו לתהלוכה והציגו אותו .כחלק מההקצנה הזו בתקופת הממלכה
המאוחרת העם הורשה לראות את האל כשהוא עטוף בפרוכת ,עד כדי כך דאגו לפרטיות של האלים.
למקדשים המצריים בד"כ היתה חזית גבוהה עם 2עמודים ,והוא חשוך ,והולך ומנמיך לקראת הקרבה אל
קודש הקודשים .הציבור לא נכנס אל תוך המקדש ,ויש כמה מעגלי קרבה אל המקדש והחצר שלו :הציבור
הרחב ,האצולה ,הכוהנים בלבד ,כוהנים בכירים והכוהן הגדול ועוזרו.
כיוון שהציבור הרחב לא הורשה להיכנס למקדשים ,בנו מחוץ למקדש העתק קטן של קודש הקודשים ,ואת
זה הקהל ראה.
בראש האבן השטוחה הגדולה אפשר לראות שקע עגול ,ואת הבסיס של קודש הקודשים המצרי -זה השלב
הראשון שלו שעליו אשר היה לראות את הטיח של בסיסי העמודים .הריצוף נוסף בשלב השני ,והרצפה
הלבנה אפילו מאוחרת לריצוף הזה.
יש כאן תעלה חצובה בסלע מאבן לאבן ,ולפי התעלה והשקע -זהו מזבח ,ששייך לפינת פולחן מקומית שיש
לה ריצוף אדום ,כיור ,אגן וטור מצבות .כל המרכיבים האלו חוזרים על עצמם בעקביות רבה באתרי פולחן.
התעלה משופעת מתחת לקודש הקודשים המצרי ,מה שאומר שהיא קדמה לו .קודש הקודשים המצרי
מאוחר לתעלה ולאלמנטים המקומיים .חלק מהמצבות שקועות בתוך הסלע 20 ,ס"מ עומק ,והסלע נמצא 60
ס"מ מתחת לריצוף האדום .לכן לא יכול להיות שהמצבות נוספו לאחר שהמצרים הסתלקו.
לסיכום -זהו מקום פולחן מקומי שהמצרים הצטרפו אליו .הכיבוש הצבאי התרחש ,אבל עדיין המצרים נזקקו
לאלי המקום ולידע של המקום .הם התפללו לאלים שלהם במקום פולחן מקומי ,וזה אפשרי מכמה סיבות.
מצרים ,למרות שהיא כבשה את כנען ,נכבשה על ידי כנען מבחינה תרבותית ,וזה בלט במיוחד בענייני
פולחן .המצרים בנו במצרים מקדשים לאלים כנעניים והתפללו אליהם ,קראו לילדיהם בשמות כנעניים,
והרבה מילים כנעניות חדרו לשפה המצרית .לעומת זאת ,כמעט ולא היתה השפעה מצרית על כנען
הכבושה .שילוב כזה נמצא גם במקדשים של בית שאן ,של לכיש ושל תל מבורך.
אם כך ,המכרות בתמנע הם מקומיים ,הגיאולוגים שפיתחו אותם הם אנשי המדבר ,המקדשים הם מקומיים,
ואם כך -מה כאן מצרי?
הגישה של המצרים לגבי השלטון בכנען היתה מינימום התחככות עם האוכלוסייה .הם נשארו על הדרכים
הראשיות ושמרו על פרופיל נמוך עד כמה שניתן.
פה העניינים היו קצת שונים :יש באזור תמנע 2אתרים עם חומה ושער מבוצר ,ומצודה שבנייתה לא
הושלמה על הר תמנע .כלומר ,כשהמצרים הגיעו לכאן הם חשו צורך להתבצר ,כי הם ניסו לקחת את הרכוש
של המקומיים והמקומיים הגיבו בתוקפנות ,מה שאילץ את המצרים להתבצר .לפני כל עונת עבודה בתמנע
(בחורף ,כאמור) באה משלחת של שליחים מצריים שניהלה מו"מ עם השייחים המקומיים מטעם אנשי
המדבר -איזו כמות של נחושת המצרים רוצים שיפיקו עבורם השנה .כשהחלה העונה הגיעו לכאן משפחות
מרדיוס גדול מאד ועבדו כאן ,והפיקו נחושת .את נתנו למצרים את הכמות שסוכם עליה ,וכל הכמות העודפת
שהצליחו להפיק היתה בעצם הרווח שלהם ,אקסטרה שהם מכרו למצרים או לפלשתים ,או השתמשו בזה
לבניית כלים לעצמם.
הכוח הפוליטי של המקומיים באזור עלה מאד בתקופה הזו בזכות אותם עודפי הנחושת ,ואפשר לראות את
זה גם בשלבים הישראליים של המצודות בהר הנגב -מאה 12 ,11ואפילו 13לפנה"ס .זוהי גם התקופה של
יציאת מצרים.
המקומיים היו מחלוצי מדע המטרולוגיה בעולם ,והם ניהלו את העניינים בתחום הפולחן והדת כאן .המצרים
רק הצטרפו אליהם ,ולא רצו ליצור חיכוכים איתם ,כי הם ידעו שלמקומיים יש כוח :הם יודעים כיצד להפיק
נחושת ,הם מכירים את מקורות המים במדבר וכו' ,ובעצם אל לנו היום להסתכל על המקומיים שעבדו כאן
כעל עבדים של המצרים .למעשה אפשר לתת להם את כל הכבוש המגיע להם ,כי היה להם הרבה כוח,
שנבע מידע והכרה של המקום והתנאים ,והמצרים ידעו זאת.
מעלה המקדש -תחריט הסלע :אפשר לזהות את רעמסס השלישי מגיש מנחה לחתחור .רואים כאן שרטוט
ותבליט ,וכתובת שתרגומה לעברית" :הגעה שמשרת המלך רעמססמפרה המוצדק" -פקיד ושר בכיר המוכר
מכתובות על קברים ומקדשים ,מתעודות ומפפירוסים" .מוצדק" -באופן מוצדק יעבור לעולם הבא .תפיסת
החיים בתרבות המצרית היתה שהחיים הם רק גשר צר מאד בדרך אל העולם הבא ,עולם המתים .החיים
עלי אדמות הכינו את הנפטר לעתיד -להיות מת מוצדק בעולם הבא .רעמססמפרה היה מוצדק ,כלומר -מוכן
כבר בחייו לעבור לעולם הבא ,ובשמו נזכר "רה" -הוא רעמסס לבית רה (אל השמש) ,שם שמעיד עליו שהוא
לא מצרי אלא נספח לחברה המצרית.
מכתובות אחרות בהן נזכר ידוע שרעמסספרה היה אדם חשוב מאד שהתחיל כפרח כהונה ,ולאחר מכן הוא
עלה לגדולה ונוספו לו תארים .אסטלה שנמצאה באביטוס מתארת אותו כמקורב מאד למלך ,איש סודו
והאדם הקרוב אליו ביותר .מכתובת נוספת ידוע שלאביו קראו 'יופה' ,ומוצאו מרמת הגולן.
נשאלת השאלה :כיצד הגיע רעמסספרה להיות כל כך מקורב למלך? היה נהוג מאד שכאשר מלכים מצריים
ערכו מסעות עונשין בכנען ,הם לקחו בני אצילים ומלכים למצרים ,שם הם עברו חינוך מצרי כדי שיספגו את
החינוך המצרי ויהיו שם בני ערובה ,ובזמן הזה האב ממשיך לשלם מיסים .החינוך היה דרך
האוניברסיטאות ,שהיו במקדשים .לכן רעמססמפרה התחיל בתור פרח כהונה ובתור נושא המניפה הימני
של המלך ,מה שמזכיר קצת את המעמד העולה של יוסף במצרים.
אם עושים את החישוב שבימיו של פרעה מרנפתח רעמססמפרה היה כבר כוהן צחור ידיים (כפי שמעידה
עליו אחת האסטלות) ,זה אומר שהוא הגיע לפה בגיל -70-75גיל מופלג בעולם הקדום שמעטים הגיעו
אליו ,לרוב רק בני אצולה.
רעמססמפרה הגיע לכאן אחרי תקופה של פער של מספר מלכים חסרים ,והוא נשלח ע"י רעמסס
ה 3-לחדש את הפעילות כאן בתמנע עם הכורים המקומיים .מי שיכול לדבר איתם הוא רק מי שמדבר
בשפתם ומכיר את התרבות המקומית ,וזהו רעמססמפרה.
נסיעה בתוך פארק תמנע:
. 1באגם תמנע יש מסעדה ושירותים ,פינת יצירה ואוהל בדואי שאפשר לקבל בו תה וקפה בהתאם לצורך.
אם התוכניות לפיתוח תמנע יצאו אלהפועל ,האגם אמו רלהיות לב-לבו של הפרויקט התיירותי הגדול שיקום
כאן -הפרויקט של דיוויד לואיס.
מעבר לאוהל אפשר לראות מבנה בהיר -זהו אחד משני ניסיונות לשחזר את אוהל מועד על ידי קבוצה
פרוטסטנטית גרמנית .ניסיון אחד הוצב פה והשני בסמוך לקיבוץ אלמוג שבצפון ים המלח .אפשר לבקר
באוהל מועד עם הדרכה מקומית ,בעברית ובשפות אחרות .הביקור במקום כרוך בתשלום נוסף מעבר
לתשלום הכניסה לפארק תמנע ,והוא מומלץ במיוחד לקבוצות נוצריות פרוטסטנטיות.
.2עוברים על פני גבעה שנקראת "גבעת העבדים" ,שבראשה מחנה התכה גדול .חלקה הצפוני של הגבעה
מוקף בחומה -זהו אחד משני האתרים המבוצרים ששייכים לנוכחות המצרית הראשונה במקום.
.3בביקור בפארק רואים דגלים של קק"ל :קרן קיימת משקיעה ומפתחת אתרים תיירותיים פריפריאליים
מתוך רצון לפתח ולמצוא מקומות עבודה עבור תושבי הערים בפריפריה .האגם שבפארק נחפר על ידי קק"ל
בשנות ה ,80-וגם הכבישים והדרכים בפארק נסללו והוכשרו על ידה.
.4היזם התיירותי יואב ביגרה מבקש להקים כאן קומפלקס של בתי מלון ומרכז תיירותי ,והנושא נמצא כרגע
בשלב מאבק גדול כי הגופים הירוקים מתנגדים ודורשים להסיט את המלון מהאזור המתוכנן ,שהוא מאד
איכותי מבחינה נופית ,לאזור של האגם.
לסיכום :בקעת תמנע היא חלק ממשהו הרבה יותר רחב ,שאת מקצתו ראינו בבקעת עובדה .המדבר כולו,
למרות שהוא יבש במשקעים ויש בו התאיידות רבה ,אבל יש בו הרבה מאד אתרים :רק באזור בין צומת
שיזפון ואילת נמצאו 1700אתרים עתיקים .בבקעת עובדה יש צפיפות ישובית הרבה יותר גבוהה מהר
הנגב ,למרות העדיפות האקלימית שלו .המדבר ,על פי חלק מהחוקרים ,היה מיושב בתקופות קצרות מאד
עם תקופות פער ארוכות ,אבל באזור אילת ,שהוא היבש ביותר מכל הנגב ,מוצאים רצף יישובי ותרבותי
שלם בכל 10,000השנים האחרונות .כל התקופות שחסרות בהר הנגב נמצאות באזור אילת.
למדבר יש הרבה מה לספר ,אם רק מעוניינים להקשיב לו .אלא שכ 80%-משטח הנגב הוא שטחי אימונים
של צה"ל ,המדבר כולו הולך ונדרס ,אתרים ארכיאולוגיים הולכים ונהרסים.
מדפנה:
נסיעה לפארק תמנע:
אנו נוסעים כעת על כביש הערבה הישן .כשאילת גדלה והפכה מעיר של כורי נחושת (כרייה שנסתיימה ב-
)1976לעיר תיירותית החלו לסלול כאן את הכביש החדש.
מימין ניתן לראות ריכוז של דקל הדום שנמצא בתחום של מעיין עברונה .זהו דקל שמתפצל יפה ,מוצאו
מסיני וממצריים וזה גבול התפוצה הצפוני שלו .יש כ 320-מיני דקלים בעולם .בעולם הטרופי ובאיים
הקריביים יש עשרות מיני דקלים ובישראל יש מעט ,בעיקר את דקל התמר ,שגם הוא מתמיין למיני תמרים
שונים .לדקל הדום אין פרי למאכל אדם אלא פרי למאכל עופות ,עם זאת ,זהו דקל יפה ואסתטי.
משמאלנו אלו מכרות תמנע .יש פה הרים אדמדמים מלאכותיים – זהו חומר שהוצא מבטן ההר .בתוך
האדמה יש כ 40-ק"מ של מנהרות בהן כרו נחושת במשך כ 25-שנה (החל משנות ה.)50-
הנחושת בתמנע לא נמצאת בריכוז גבוה וכשתהליך הפקת הנחושת היה יקר ומחיר הנחושת בשוק ירד,
הפסיקו את כריית הנחושת באתר .בעקבות סגירת האתר היו שביתות גדולות של תושבי אילת ,שכן רוב
תושבי אילת התבססו על הכרייה או על עבודות בנמל.
כיום חברה מקסיקנית רכשה את זיכיון הכרייה בתמנע והיא עובדת בשיטה חדשה להפקת נחושת שהיא
כנראה משתלמת יותר כלכלית מאשר השיטה הישנה.
אנו נכנסים לבקעת תמנע כשמימיננו קיבוץ אליפז (אליפז התימני ,צפר הנעמתי ובלדד השחי היו שלושת
רעי איוב) .בסיפור איוב מוזכרת ארץ עּוץ כשהיא בדרום הארץ ולכן כשהחליטו להקים ישובים בדרום נתנו
להם את השמות אליפז ,צופר וכו' .עם זאת ,אליפז היה גם שמו של בן עשו – אבי עמלק ,שתמנע הייתה
פילגשו ,ואז ועדת השמות ,עם חוש ההומור שלה ,כאילו דימתה שהקיבוץ אליפז יושב בין רגליה של תמנע.
קיבוץ אליפז עלה לקרקע ב 1976-בשם נחושתן משום הנחושת שכרו פה.
פארק תמנע:
נקודת הדרכה מס' – 1מיצג אור-קולי:
תוכן המייצג מעניין אך עם זאת הטכנולוגיה שלו מיושנת מאוד .אורכו 16דקות ויש אותו בשפות :עברית,
צרפתית ,רוסית ואנגלית.
פארק תמנע עושה את רווחיו לא מביקורים באתר אלא מדברים אחרים שנציג בהמשך.
המייצג עוסק בהיסטוריה ובגיאולוגיה שבגללה הפארק הוכרז כשמורת טבע .הפארק בבעלותה של קק"ל
והוא שייך למועצה אזורית חבל אילות.
יש פה תופעות טבע מדהימות שנכנסות ב 60-אלף דונם של שטח פארק ,מה שבארצות אחרות לא רואים.
חלק מהפארק מתוחזק מתרומות ולכן אין פה צורך בהחזר של השקעה.
נסיעה :יש כאן 20מסלולי טיול מסומנים ,שאורכים משעה ועד לשבע שעות.
מימיננו גבעת ססגון הגרניטית .משמאל גוש ההר המרכזי של תמנע ,שברובו הוא גרניט .זהו הר תמנע
ובראשו יש מזבח קטן עשוי אבני גיר קדום בן 550מיליון שנה (נסביר מאוחר יותר מאיפה הגיעה אבן הגיר
העתיקה הזו ,שכן אבני הגיר בארץ נוצרו בים התטיס שהחל רק לפני 200מיליון שנה).
בהר תמנע יש מסלול הליכה יפה וכמו כן מסלול נוסף שנקרא "נחל אלכסון" ,שהוא מאוד אתגרי ומשלב
סולמות ,מפלים וכו' .מראש הר תמנע רואים קניונים יפים של גרניט וגנייס.
מימין גבעת בורג שבנויה מאבן חול קדומה.
בקעת תמנע מוקפת במצוקים גבוהים בצורת פרסה ( ,)Uשפתוחה כלפי הערבה .בלב הפרסה עולים
הסלעים הקדומים.
בסלע הגרניט יש תצורה יפה שמכונה "עמודי שלמה".
משמאל יש מחנה משוחזר של כורי נחושת מצריים ,שנמצא לרגלי גבעה המכונה "גבעת העבדים".
אנו חוצים כעת את נחל תמנע .הגבעה משמאל היא אבן חול מגוון בצבעים של אדום ,לבן ,וורוד וכו' וזו כבר
לא גרניט אלא אבן חול קדומה מאוד מתקופת הפליאוזואיקון – לפני כ 300-מיליון שנה.
מימין נמצאת בקעת נימרה ונחל נימרה .משמאל רואים את עמודי שלמה וכמו כן מערה בה נערכים אירועים
יוקרתיים .יש פה פיתוח רב לאתר :יש פה סנפלינג ,אומגה ,טיולי אופניים ,ירי בחיץ וקשת ופעילויות אתגר
נוספות .כמו כן יש כאן אגם ,שנוצר כתוצאה מהימצאותו של אקוויפר גבוה ,שמימיו עלו כתוצאה מהחציבה.
בקרבת האגם טופח אזור בילוי ונופש עם אוניות פדל ,מסעדה ,פעילות חול צבעוני ועוד .כמו כן יש כאן אוהל
בדואי לאירוח.
משמאל יש דגם של משכן עפ"י ההלכה הכתובה בספר שמות ל"ה-ל"ז ,שהובא מגרמניה.
אנו חוצים שוב את נחל נימרה .בנחל יש צומח חולות כמו פרקרק פרסי .יש כאן עצי שיטים ,בעיקר ממין
השיטה הסוככנית.
סלעי אבן החול המתבלים יוצרים את החול שפה .גם הגרניט שמתבלה מביא חול* .סלע הגרניט בנוי
מהמינרלי ם :מיקה ,קוורץ ופלדספר ,שמסיס במים ולכן בערוץ הנחל נשאר הקוורץ שהוא מרכיב את החול.
המקדש המצרי:
לתמנע ברובה יש פאזה של כרייה מצרית.
נלסון גליק סקר את האתר בשנות ה ,30-כשהארכיאולוגיה לא הייתה אז מפותחת ,והייתה קיימת שיטתו
של אולברייט -ארכיאולוגיה מקראית ,ללא השיטה הביקורתית .מכאן ,שמאותם רוח הדברים ,נלסון הגיע
לתמנע כדי לחפש את מכרות שלמה המוזכרות בתנ"ך .הוא מצא כאן חרסים מתקופת המקרא וכן מכרות
נחושת ועל כן הוא נתן למקום את שמו – מכרות שלמה .לימים התברר שאין כאן קרמיקה מתקופת שלמה
(ברזל ב') אלא קרמיקה וממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת (מאות 13-14לפנה"ס).
תקופת השיא של מצריים הייתה בימי השושלות .18-20לאחר מכן הייתה צניחה דרמטית בחשיבותה
ובמעמדה של מצריים על בימת ההיסטוריה עד למסע העונשים של מרנפתח ,שביקר בכנען והחריב את
חלקה ב 1228-לפנה"ס .מאז מצריים שוב צוללת בחשיבותה ועולה שוב רק בימי פרעה שישק.
שיא כוחה של מצריים בא לידי ביטוי במכרות הנחושת בתמנע ובמכרות הטורקיז שבסיני (סרביט אל
ח'אדם)* .התרבות החומרית מביאה הוכחות לקיומן וחשיבותן של תרבויות.
במקדש שלפנינו יש דביר ,אגן ,נישות ,בימת קודש וחצר חיצונית – המקדש בנוי כמו המקדש שראינו בערד.
קיימים מקדשים פגאניים קדומים נוספים דוגמת זה בא"י.
בקודש הקודשים היה פסל לאלה חתחור – ביתו של האל המרכזי :רע .האלה חתחור מופיעה לעיתים
בדמות פרה ,שהייתה מבורכת מאוד בעת העתיקה.
למקדש זה הגיעו אנשים מכל המכרות שהיו פה בסביבה – הייתה פה אחידות הפולחן.
במקדש נמצאו מעל ל 11-אלף ממצאים :חרוזים ,תכשיטים ,עצמות אדם ,קרמיקה ,עצמות בע"ח ועוד.
מעלינו נמצא תחריט על הסלע עם כיתוב .בתחריט מופיעות שתי דמויות :משמאל רעמסס ה 3-ומימין האלה
חתחור ,מחזיקה בידה אנך (סמל פריון ותחיה) .רעמסס מוסר לחתחור קערית מנחה .בתחתית התחריט יש
כתובת הירוגליפית ובה נזכר שמו של ראש המשלחת המצרית ,שאנשיה השאירו תחריט זה" :המשרת
המלכותי המוצדק רמססאמפרה".
מבוא להיווצרות הרי אילת:
.1השלב הקדום הוא יצירת סלעי היסוד ,שהם תוצרי מגמה שהתקשתה – הם בעצם המסיב הערבו-נובי,
שנמצא על שתי פלטות שונות ונוצר בתקופת הפרקמבריון (לפני כ 550-600-מיליון שנה).
.2המסיב עובר תהליכי ארוזיה כתוצאה מזרימת נהרות ענקיים והוא נחשף בתקופת הקמבריון (לפני 400-
500מיליון שנה).
.3הצפה ימית של ים הפונון :כעת יש סלעי יסוד מגמתיים ,עליהם סלעי אבן חול שנוצרו מהארוזיה ועליהם
באה ההצפה שמקורה מדרום מזרח.
.4הים הקדום – פונון – השקיע גיר ודולומיט ואז שוב הייתה ארוזיה ונוצרו שוב אבני חול (גם מהגרניט ,גם
מאבני החול הקיימות כבר וגם מהגיר והדולומיט) בתקופת הפלאוזואית (לפני 200-450מיליון שנה).
.5סלעי המשקע הימיים הבאים נוצרו כאשר ים תטיס הציף את המקום אחרי תקופת הטריאס (לפני 220
מיליון שנה – זו התקופה היבשתית האחרונה בא"י של אבני חול) – כלומר בתקופת היורה ,אז הורבדו בים
התטיס גיר ,דולומיט ,קירטון ,חוואר ,צור וכו'.
.6הים נסוג בתקופת האיאוקן וסלעי המשקע נחשפו.
.7החל תהליך שבירה וביקוע :גושים עלו וירדו – הורסטים וגרבנים שמרכיבים את הרי אילת -החל
מתקופת האוליגוקן וכמו כן התרחש השבר הסורי-אפריקאי.
חתך הרי אילת כיום:
מהרי אדום ועד הר עוזיהו יש חתך שמייצג הורסטים וגרבנים – זהו אזור שבור ובקוע.
יצירת בקעת תמנע :
חתך רוחב של בקע תמנע :בשוליים שרדו סלעי המשקע – המצוקים ,תחתיהם יש אבן חול ,תחתיהם יש
שריד קדום של גיר שהורבד בים הפנוני (אבן גיר נדירה בגילה בארץ ,ממנה נבנה המזבח בראש הר תמנע)
ומתחת יש סלעי יסוד .באבן החול תהיה הנחושת שאותה כורים ובתחתית יימצא סלע הגרניט.
"עמודי שלמה" נוצרו באבן החול הנובית הקדומה.
המדריך מראה את השפעת הבקע על האזור :מתחילים תהליכי חריצה בסלעי המשקע שפה .חומרים
נופלים לבקע (עם זרימה של מים) ואז נוצרת תופעה של התחתרות נחלים לאחור .ואז ,כל החריצים יחד
יוצרים את בקעת תמנע שהולכת ומתרחבת.
עלייה במדרגות כדי לראות את התחריט בסלע.
נסיעה :מצפון לפארק תמנע אין עוד מחשוף של המסיב הערבו-נובי (חוץ מהרי אדום ש"זזו" כ 100-ק"מ
צפונה – עד אזור פונון).
ביקרנו עד כה בדרום בקעת תמנע וכעת אנו נוסעים לחלק הצפוני.
משמאלנו יש מסלול הליכה של "הקניון הוורוד" ,שנקרא כך בגלל צבעי הסלע (יש תחמוצות ברזל אדומות,
שחורות וירוקות ,שמסומנות בערכיות של 1,2או .3במקרה שלפנינו זהו ברזל עם תחמוצת דו ערכית והיא
אדומה).
מימיננו יש "פטרייה" אדומה ואנו נראה אחת כזו בהמשך.
מחנות העבודה המצריים:
באמצעות איורים מקוריים שנתגלו בבאני חסן שבמצריים ,ממצא ארכיאולוגי וכמו כן גם טקסטים קדומים,
הצליחו לשחזר את תהליך הפקת הנחושת הקדום של מצריים ,שנעשה מחוץ לאימפריה ,משום שליד
הנילוס לא היה נחושת (רק 9%ממצרים מיושבת וזה בעיקר באזור הנילוס) .משלחות הכרייה יצאו ממצריים
לנוביה ,לסודן ,לסיני ולתמנע ,כדי לכרות טורקיז ונחושת.
מכאן שתמנע בתקופת הברונזה המאוחרת היא קולוניה מצרית .התגלו פה פירי כרייה עם תעלות של מאות
מטרים בעומק של עד 35מ' ,דרכם כרו לאורך עורקים וגבישים ירקרקים .הייתה פה ככל הנראה מערכת
גלגיליות כדי להעלות את העפרות שנחצבו.
התבניות שלפנינו שימשו ליציקת הנחושת והן נקראות "תבניות כיכר " .כדי לקרר את התבניות היה צורך
בהרבה מים .
תרשים של התנור להפקת הנחושת:
לפנינו מתקן התנור שנמצא מעל פני האדמה אך בפועל הוא היה בתוך בור חצוב בסלע.
כדי להפיק נחושת לקחו עופרות :אבן חול נובית עשירה בתרכיבי נחושת ,מפוררים אותה ושורפים אותה
בתנור ,שאת האש בתנורים מלבים באמצעות מפוח (הצעידה על עיגולי המפוחים מפיחה רוח לאש).
הנחושת שיצקו לתבנית הכיכרות הייתה כמעט טהורה .העופרות בתמנע מכילות כ 15%-נחושת בלבד ,לכן
לא השקיעו מאמצים בהעברת חומר הגלם עד למצריים אלא הפיקו את הנחושת כאן.
מבחינת המים שהצטרכו בתהליך ההפקה – הכורים התרחקו מתמנע והתקרבו לערבה .לאורך הערבה יש
רצף בארות ששמשו להפקת הנחושת.
העץ שנצטרך להבערת האש הובא מהרי אדום ,ג'בל באכר וחובייבה ,שם יש יערות ערער ועצים אופייניים
לצומח ים תיכוני :אלות ,אלונים ,אשחרים ,עוזררים ועוד.
איך הפרידו בין הנחושת הטהורה לסיגים? -בעת שריפת העופרות ,הנחושת הטהורה שמשקלה הסגולי
גבוה מאוד ,שוקעת בתחתית התנור ושאר החומר ,הסיגים ,עולים למעלה .בתחתית התנור יש צינור הזנה
סתום עם פקק ,וכשהוא נפתח הנחושת זורמת לתבנית וממנה יוצקים כיכרות .ברגע שמתחילים לצאת
סיגים סותמים את הפקק ונשארת רק הנחושת הטהורה בתבנית.
בטמפ' של 1080מעלות צלזיוס ניתן להתיך נחושת ושאר החומרים הופכים למצב צבירה נוזל וצפים מעליה.
המים נועדו כדי לקרר את תבנית היציקה ואז מחכים עד שהתנור יתקרר ולכן יש אלפי תנורים כאלה כי אי
אפשר בחום הגבוה של התנור לפנות את הסיגים* .יש בכך אובדן אנרגיה ,שכן האש שלובתה צריכה
להיכבות ולהידלק מחדש* .להבה באש פתוחה לא יכולה להגיע לטמפ' של 1080מעלות צלזיוס ולכן עשו
זאת במתקן סגור.
מהתקופה הכלקוליתית ועד לתקופת הברזל לא הייתה התקדמות בשל חוסר היכולת ליצור חום בטמפ'
גבוהות יותר.
הפטרייה:
יש דעות חלוקות במחקר לגבי דרך היווצרותה של הפטרייה שלפנינו .להלן שתי ההנחות:
.1יצירה פלוביאלית – הקשורה למים.
.2יצירה אלוביאלית – הקשורה לרוח.
יש כאן מפרצון – בהרים בשני הצדדים יש המסות טבעיות באבן החול .זו המסה של אצות אנדוליטיות,
החיות בקרום הסלע ,ובנשימתן הן יוצרות פחמן דו חמצני ,שעם מפגש בלחות יוצר חומצה פחמתית .וכך,
כמו בתופעות הקרסטיות ,את גרגירי הקוורץ באבן החול מלכדים קלציטים והחומצה הפחמתית גורמת
לקוורץ להיות לא מלוכד.
בנוסף לפעילות האצה ,מפרץ הרוח מעיף את גרגירי החול שהומסו והם משפשפים את כל מה שעובר
בדרכם .בשל העובדה שהחול קופץ ולא עף עד לגובה רב ,השיוף חל עד גובה מסוים.
וכך ,בעזרת הרוח שמביאה את תנועת החולות בשילוב עם המסת המים זה יוצר עיצוב של פטרייה.
נסיעה :אנו מתקרבים למצוקים – אל האזור הצפוני של תמנע .המצוק בנוי משכבה תחתונה של אבן חול
נובית עתיקה ומעליה סלעי משקע .בקניונים שנוצרו פה יש מסלולים מדהימים בתוך אבן החול.
הר ברך (ההר עם האנטנה) ,שגובהו 850מ' ,הוא הגבוה בהרי אילת .מראש ההר יש את אחד המצפורים
היפים בא"י .מראש ההר זיהו החוקרים בתמנע את תופעת הצלחות הלבנות – אלפי עיגולים לבנים בקרקע
שהיו פתחים של פירי כריית נחושת .בתמנע נמצאו כ 8,000-פתחים כאלו שהיו סתומים בחול לבן.
בחורף קר כאן ואפילו יורד שלג בשנים קרות במיוחד.
אנו חוצים כעת את נחל תמנע.
נוסעים לעמק ציורי הסלע – עמק צר ועמוק בו המצרים העבירו את מנוחת הצהריים שלהם בצל הצוקים
("טוב צל צוקים מצל עצים" – משפט של אנשי המדבר משום שבמדבר אין הרבה עצים).
מימין נמצא "מכתש החול" – אתר טבעי לאירועים* .תמנע עשתה את רווחיה מאירועים פרטיים ואירועי
חברות .כמו כן יש פה מדי שנה הופעה של להקת בת שבע שנקראת "אנאפאזה במדבר".
אתר ציורי הסלע:
בצמוד לחניית האוטובוס יש סככה עם הסברים על התפתחות אומנות ציורי הסלע והכתב.
נקודה זו מכילה את מיטב ממצאי הכתב בתמנע ,שנמצאים במצוקים הצפוניים.
גובה בקעת תמנע הוא 400מ' ובשל קיומה של אבן החול נוצרים כאן קניונים .יש פה קניון שמכונה "פיר
המרכבות" ,שם יש ציורי סלע של מרכבות ,המאפיינות את מצריים.
לפנינו נקודה נוספת בה מוצגים לוחות עם דוגמאות של ציורי סלע מכל רחבי סיני ותמנע .בנו רוטנברג
בעצם בנה לעצמו מיני מוזיאון כאן.
על הקיר שלפנינו יש ציורי סלע בני 3,300שנה שהולכים ומתבלים והכל מוצג על הלוח השקוף שלפנינו.
לא משחזרים /משמרים את ציורי הסלע הללו משום שיש ויכוח כיצד הם נראו במקור ואיך יש לבצע את
השחזור.
ציורי הסלע הופיעו כמובן לפני הכתב ,שהתפתח באמצע האלף הרביעי לפנה"ס גם במצרים וגם
במסופוטמיה.
שאלה במחקר לגבי מהות ציורי הסלע ומשמעותן ויש לכך שתי גישות עיקריות:
.1יש הטוענים שציורי הסלע הם ביטוי לפנאי .הפרט הזואולוגי עסוק בהישרדות ,כלומר בארבע פעולות
בסיסיות :אוכל ושתייה ,שינה ,הזדווגות והימנעות מטורפים .כל זמן שהפרט לא עסוק בהישרדות יש לו זמן
פנאי ואז מתחילה האומנות האנושית* .אגב ,יש קורלציה בין גודל המוח לכמות הזמן הפנוי שיש.
.2יש הטוענים כי האומנות האנושית הייתה חלק מפולחן כדי לשרוד.
יש שתי טכניקות מוכרות באומנות הסלע הקדומה ,שמתקיימת גם במקביל לכתב.
ציורי סלע מופיעים בעיקר לאורך צירי תנועה של נוודי מדבר קדומים ,בתחנות קבועות של חניה או באתרי
רעיית צאן של נוודים ובמקומות בהם יש צמתים על צירים אסטרטגיים ,ואז לציורי הסלע יש גם אופי של
העברת מידע אוניברסאלי ,שמובן לכל העוברים בדרך.
יש סצנות רבות בציורי הסלע שחוזרות על עצמן בציורי סלע ממקומות שונים :בהר כרכום ,בתמנע ,בירדן
וכו' .בד"כ הן כוללות בע"ח מהסביבה ,סצנות של צייד – דבר שהעסיק מאוד את האדם הקדמון ,סצנות
לחימה ,פרשים על סוסים או על גמלים ,פרשים על מרכבות ,כלבי ציד רודפים אחרי חיות ,סצנות פולחן,
נשים יולדות ,סצנות פריון :ירכיים ,חזה גדול ועוד.
בחלק מציורי הסלע יש גם תוספת של כתב.
לפנינו ציור סלע של האל תמוז פושט ידיים ויש לו איבר מין גדול .זהו אל בבלי שעבר גם למצרים.
חלק מפולחני האביב היו זיווגים הן של בני האדם והן של האלים :הגשם דומה לזרע ,האדמה דמתה לנקבה,
והיבול דומה לפרי הבטן .הבעל – אל הגשם ,היה בועל את האדמה* .פולחן הגשם נתפס ע"י אלים גבריים
ופולחן האדמה ,הדגן והפריון נתפס ע"י אלות נקביות.
בציורי הסלע שפה אנו רואים גם יענים – עוף נפוץ בערבה (היען האחרון בערבה ניצוד ב 1934-בירדן,
הצלבנים מתארים במקורותיהם ציד יענים ולאורך ההיסטוריה אנו מכירים את קיומם של היענים פה).
ניתן ללמוד על הפאונה (עולם בע"ח בנישה מסוימת) במקום מסוים עפ"י ציורי הסלע שבו.
במחקר נ יתן לראות הבדל בין הלבוש של המצרים לבין לבוש של עם אחר .אנו רואים פה לוחמי מדבר עם
חרבות קצרות – אולי היו אלו מדיינים (עפ"י הצעתו של רוטנברג).
ניתן לעשות פה סיור בערוצי הנחלים ולראות את ציורי הסלע .כל הציורים הם על אבן חול.
יש פה עוד אתר שמכונה "הקשתות" – יש שם פירים מצריים פתוחים שנוקו ,וניתן להיכנס אליהם (האתר
נמצא למרגלות הר ברך).
בתמנע יש גם מערכת של כריית נחושת מהתקופה הכלקוליתית! לתמנע יש בכורה עולמית -זהו המקום
הקדום בעולם בו החלה הבשורה הכלקוליתית – המקום הראשון בו כרו נחושת ,אך זה היה בשיטות
פשוטות יותר ובעזרת כלים עשויים צור.
מדינת ישראל הפיקה בתמנע מיליוני טונות של עופרות נחושת אך לא בהתכה אלא באמצעות חומצות
ברזיליות שממיסות את החומר ללא צורך בחום – זו שיטה כימית.
החי-בר:
החי בר הוקם ע"י אברהם יופה ואורי צאן .מטרת החי בר היא לקחת בע"ח שהיו בנמצא בא"י (מתוך ציורי
סלע עתיקים ,עצמות וכתבים) ולהחזיר אותם להתרבות בטבע.
הטמפלרים מואשמים בכך שהם עשו ציד חיות רב בא"י והם הביאו את הנשק החם שהועבר גם לבדואים.
יש הטוענים שבגללם החיות הגיעו לכדי סף הכחדה.
אנשי החי בר קנו את בע"ח ,נתנו להם הזדמנות להתרבות וכשהיה גרעין רבייה בשל הם שוחררו לטבע.
תחילה המקום היה פתוח רק למדענים ומטיילים שונים ניסו למצוא כל מיני דרכים כדי להיכנס ולצפות
בחיות .לבסוף החליטו לפתוח את החי בר למבקרים תמורת תשלום.
תחילה הסיור בחי בר היה "משעמם" ולכן החליטו להוסיף לחי בר מרכז טורפים ,ללא כל כוונה להשיב
טורפים לטבע (*כמעט ואין הצלחה בהשבת טורפים לטבע ,משום שהסיכוי של הטורף לשרוד זה פונקציה
של הכרות עם השטח .יותר קל להשיב אוכלי עשב).
המבקרים בחי בר נמצאים בגובה של בע"ח .יש פה כלביים ,חתוליים ,נחשים ,אוזניות ועוד .כמו כן יש פה
גם חדר חושך בו נמצאים פעילי הלילה :העקרבים ,הינשופים וכו'.
בכל יום בשעה 15:30יש האכלה של הטורפים – יש לתאם הגעה מראש.
יש לזכור ששחרור בעלי חיים לטבע דורש מחקר רב והמון כסף.
סיור בחי בר באוטובוס:
ראם – הראמים שכאן נקנו מסן דייגו.
הראם מופיע גם בתנ"ך :ישעיהו ל"ד ,ז' ,במדבר כ"ד ,ח' ,דברים ל"ג ,י"ז ,במדבר כ"ג ,כ"ב.
היו פה 4נגלות של שחרור ראמים לטבע .מצבן של שלושת הנגלות הראשונות לא טוב משום שאין כאן
משקעים והם לא מתרבים .בנגלה הרביעית שוחררו ראמים בעין שחק ועד מהרה הם חזרו לכאן.
היעל היה בע"ח הראשון שטופח ואומץ ע"י רשות הטבע והגנים והראם אומץ לסמל של הירדנים.
בספר "כשהפילים בוכים" יש מאמר של החי בר בו מסופר על הראם :אצל הראמים זכר אחד בלהקה זוכה
להתרבות עם כל הנקבות .היה פה זכר בשם זכריה שהסתובב עם כל הנקבות עד שבא זכר אחר בשם
ניסים ,הכה אותו והפך להיות השליט .זכריה הפצוע הושם במכלאה וכשבאו להאכיל אותו למחרת מצאו
שהוא חזר ללהקה בניסיון לתפוס את מקומו בחזרה ,אלא שניסים הכה אותו שוב ושוב וזכריה הושם שוב
במכלאה כדי שלא יפצע עוד יותר .אחרי ארבע פעמים שזכריה ברח והוחזר שוב למכלאה ניסו להבין מה
גורם לו לעשות זאת ואז המטפלים הבינו שבעצם זכריה מנסה לעשות את מה שהוא רגיל אליו באופן טבעי -
להילחם על הגנים שלו .מאז ,בכל יום המטפלים היו שמים על עצמם קרן ,מתחפשים בעצם לראם ונלחמים
בזכריה כדי שירגיש מרוצה וכדי שלא יברח.
הראם הוא חיה כשרה.
הראמים אוכלים את מזונם מהר – זמן מינימאלי לסכנה ואז הם יושבים בצורת כוכב כדי להגן על עצמם
ומעכלים את האוכל.
הקרניים של הראם חדות מאוד והוא יכול להרוג אריה מתוך הגנה לצעירים.
יען -מוזכר בתנ"ך בישעיהו ל"ד ,י"ג וירמיהו נ' ,ל"ט.
היענים גרמו להפסד של 800אלף ₪לחי בר – זו הייתה השבה לטבע לא רווחית :אנשי החי בר רצו
לשחרר את היענים לטבע ,אלא שהיענים ששוחררו רצו במהירות לגבול מצריים והחיילים המבוהלים נלחצו
וירו בהם .היענים ששרדו ברחו עד לגבול עם ירדן והסתבכו שם עם גדר הגבול.
אחרי כן היה ניסיון נוסף לגדל כאן יענים ולהשיבם לטבע .הם שוחררו באזור הקניון האדום והם נטרפו ע"י
הזאבים .בקרוב עומדים לשחרר שוב יענים לטבע.
היען שוקל 150ק"ג ויש לו 12גרם תבונה ,כפי שנאמר" :אין בינה רבה לו".
היען הוא בע"ח המהיר ביותר שרץ על שתי רגליים וזאת משום שמבנה כף רגלו הוא עם שתי ציפורניים
בלבד .מהירותו יכולה להגיע ל 55-קמ"ש.
יען יכול להרוג אריה בבעיטה .עוצמת הבעיטה שלו היא חזקה מאוד.
היען שימש במצרים כסמל המשפט .כשפרעה ישב על כס המשפט הוא שם נוצה של יען על ראשו.
היען הוא עוף שכבר לא עף עשרות אלפי שנים .כשציפור עפה חלקי גופה שתוקפים את האוויר הם צרים
יותר .בשל העובדה שהיען לא עף הנוצות שלו סימטריות.
לזכר של היען יש נוצות שחורות ולנקבה יש נוצות אפורות.
היען יכול להוות סמל לזוגיות טובה :נקבת היען מטילה ביצים והזכר מתחלק איתה בדגירה :הזכר דוגר
בלילה והנקבה דוג רת ביום .בתוך להקת היענים נקבה אחת דוגרת על הביצים של כל הנקבות .לא ברור
בדיוק איך הלהקה בוחרת את אותה נקבה אך יודעים כי אותה נקבה שדוגרת דואגת שהביצים שלה יהיו
במרכז.
ביצי היענים טעימות למאכל.
בעבר צמח פה צמח שנקרא חילף החולות והוא כוסח .גם אם יחליטו לפרק את החי בר הצמח לא יחזור
לצמוח*( .כששמים במדבר הרבה פרטים על שטח קטן זה יוצר בעיה קיומית עבור הצמחים).
ערוד -צבעו אפור והוא דומה לפרא אך גדול ממנו .הערוד נמצא בסכנת הכחדה בעולם.
ב 1972-יופה ביקר בניו-יורק וישב עם אנטוניוני ,שהתעסק במכירת חיות נדירות והוא סיפר כי הוא מצא
ערוד באפריקה .יופה ביקש לקנות את הערוד ומחירו היה 90אלף דולר .מנדלסון הזואולוג נשלח לבדוק את
החיה בניו-יורק ,האם אכן זה ערוד והאם הוא בריא ,וכשהבדיקות נמצאו תקינות הערוד הובא לארץ.
הערודים נמצאים בחוות האנטילופות שליד צופר ,בארה"ב ,פה בחי בר ובעוד מקום אחד נוסף בלבד בעולם.
אנו נמצאים בקצה של מלחת יטבתה .זהו גרבן ובקצה הצפון מערבי יש את עין ע'דיאן ,שאנשי יטבתה עוד
עשו בו שימוש.
דישון -מופיע רק פעם אחת בתנ"ך ולא בטוח שהחיה שלפנינו שנקראת בפינו דישון היא אותה חיה אליה
התכוון הסופר המקראי.
לדישון יש "זיגזג" בקרניים ולכל דישון יש דפוס קרניים ייחודי לו (כמו טביעת אצבע).
פרא -נראה כמו חמור .זהו בע"ח הראשון ששוחרר מהחי בר אך חיילי צה"ל ואנשים נוספים טווחו בהם (לא
היה אז חוק איסור ציד).
לאחר מכן שוחררו שוב כ 100-פרטים שנמצאים היום בטבע והם מסתדרים טוב עם היובש והם אפילו
מתרבים.
הפרא נקרא בשמו משום שכבר 3,300שנה האנושות מנסה לביית אותו אך ללא הצלחה – הוא נשאר
פראי.
גם אצל הפראים יש זכר אחד שמזדווג עם כל הנקבות והזכרים בועטים אחד בשני כדי להיות הזכרים
השולטים.
לפרא יש כלי דם רחבים בצוואר וכך הוא מצליח לקרר את המוח ולרוץ לאורך זמן (לעומת זאת ,הברדלס
לדוגמא שיכול להגיע למהירות של 105קמ"ש ,מתעייף תוך זמן קצר).
נסיעה ליטבתה:
משמאלנו יש גדר שמאחוריה יש 31פרטים של צבי השיטים ,תת מין שונה מצבי המדבר .הגדר נועדה כדי
למנוע מן הזאבים לטרוף אותם.
משמאלנו יש בית מרחץ רומי שהתבסס על מימיו של עין ע'דיאן .מהמעיין ישנו מסלול שמגיע לפסגת מוצב
מצרי מהמאה ה 12-14-לפנה"ס ,שם נמצאו חרסים מאזור זה ומאזור תמנע .ככל הנראה מי השתייה של
הכורים בתמנע הגיעו מכאן.
© Copyright 2024