הרב בועז כהנא | פורים
פורים | הרב בועז כהנא בפרשיות תרומה ותצווה ישנה רשימה ארוכה מאוד של כלים מפוארים ,יריעות מפוארות ,ובגדים מפוארים :זהב ,כסף ,נחושת ,תכלת וארגמן ,תולעת שני ושש משזר ,אבנים טובות ומרגליות. בסיום הרשימה הארוכה הזו מופיעות שתי מילים שבאות להסביר את הצורך בכל הפאר הזה: "תעשה להם לכבוד ולתפארת". ונשאלת השאלה ,בדרך כלל התקשטות מוגזמת ובקשת כבוד ותפארת מאפיינות אדם שהעניין החיצוני הוא בראש מעייניו ,ואילו אדם שעיקר חייו הם המוסר וקרבת אלוקים מתאפיין בפשטות ובצניעות; את דרכו בחיים הוא אינו בונה בראוותנות ,אלא דווקא בבניית המדרגה המוסרית הפנימית .מדוע אפוא בית מקדשינו ,מקום השראת שכינה ,זקוק לכל כך הרבה התקשטות? מדוע בבית המקדש ניתן מקום דווקא ל"כבוד ולתפארת" ולא לחיי אמת – אפילו אם הם קשים ולא נעימים? שאלה זו מתחדדת לאור דברי הגמרא במסכת מגילה שעושה הקבלה בין הפסוק במגילת אסתר "בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו" ובין הפסוק שנאמר על המשכן בפרשת תצווה "לכבוד ולתפארת" ולומדת מכך שאחשוורוש עיטר את המשתה שעשה בכלי המקדש. ולכאורה מתאימים כלי המקדש למשתה אחשורוש שהרי אחשורוש הוא אדם ריק וחלול .אין לו שום יומרה לחיות חיים בעלי ערך מוסרי כלשהוא ,כך הוא מתייחס לעצמו ,לנשותיו ולעמו. וממילא ניתן להבין שאחשורוש זיהה את כלי המקדש כמתאימים לשיטה שלו )שהרי הוא לא ביקש להביא לפניו ספר תורה או תפילין( .אם כן ,עלינו להבין מהי טעותו של אחשורוש ומהי כוונת התורה בקישוט המרובה של בית מקדשנו. הגמרא במסכת ברכות לומדת ש"מיום שנחרב בית המקדש ,שערי תפילה ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו" .מדוע ננעלו שערי תפילה ,והרי אדרבה מיום שפסקו הקרבנות התפילה קיבלה מקום מרכזי יותר וכפי שאומר הנביא" :ונשלמה פרים שפתינו"? בסידורו "עולת ראי"ה" מסביר הרב קוק זצ"ל שיש באדם שני חלקים שמעצבים את מעשיו .מחד השכל ,שבאמצעותו האדם שופט בצורה קרה ואובייקטיבית עד כמה הדבר הנדון הוא ראוי ומוסרי ,ומאידך הרצון השטחי שבוחן את אותו הדבר על פי חיצוניותו ,עד כמה הוא יפה ונעים. בעולם כפי שהוא לאחר חורבן הבית ישנה כמעט תמיד סתירה בין שני הכוחות הללו ,האדם נדרש לבחור בין הטוב והטהור ובין המשתלם והנעים ,להתגבר על המשיכה הטבעית לחיצוניותם של הדברים ולבחון אותם על פי ערכם הפנימי .הקרב שבו נתון האדם אמנם מוליד בו גבורה גדולה ואמונה ביכולתו להתגבר ולעצב את דרכו באופן חופשי ,אבל יש לו גם מחיר כבד ,מכיוון שיש בתוך האדם רצונות עמוקים וטבעיים שהוא נדרש להתעלם מהם ולהתגבר עליהם כאשר הוא רוצה להיטהר ולהתקדש .האדם לא מסוגל לבוא אל הקודש עם כל כוחותיו כולם ,יש בתוכו חשק גם לדברים אחרים ,והחשק הזה ,הטבעי לו ,מוכרח להיות מושם בצד. 1 המצווה שבה החיסרון הזה בא לידי ביטוי באופן מיוחד היא מצוות התפילה .מכיוון שהתפילה איננה מצווה מעשית אלא "עבודה שבלב זו תפילה" – בתפילה המצווה היא לרצות ,לכוון, להשתוקק .בשאר המצוות יכול השכל "להשתלט" על החיים ולכוון את כל המעשים אל הקודש, אך בזמן התפילה האדם חש שקשה לו להשתוקק לקודש כאשר בתוכו מקננות תשוקות אחרות לגמרי .מקורה של תחושה זו היא בניכור שיש לנו אל עולם החומר מאז חרב בית המקדש ,לכן אמרו חז"ל שמיום שחרב הבית "שערי תפילה ננעלו" .דלתי הלב שלנו ,הלב הטהור ששמח ומשתוקק אל הקודש עם כל כוחותיו – נעולות. אבל כשבית המקדש היה קיים – לא היתה שום סתירה בין הפנים לחוץ ,בין השכל המוסרי לבין הרצון הטבעי .הקב"ה ברא בעולמו את כל מרחבי היופי והחומר החיצוניים לא כדי שנתגבר עליהם ,אלא כדי שנרומם אותם ונגלה את עומק שייכותם אל הקודש .לכן מצד האמת הרצון הטבעי שבאדם לא רק שאיננו סותר את הטוב והמוסר ,אלא ההיפך הוא הנכון – הטוב ,המוסר וקרבת אלוקים אינם רק מובנים לאדם אלא גם רצויים לו .אליהם תשוקתו ,הם יפים בעיניו, מרגשים ומשמחים .המחשבה כאילו דבר רע יכול להיות יפה ומשמח היא תולדת מחלתנו ,תולדת חרבן בית המקדש. לעתיד לבוא עתידה מדרגה זו לשוב ולהופיע ,משמעות הדבר היא שתהיה דבקות מופלאה של כל כוחות האדם אל הקודש .האדם לא יצטרך עוד להילחם ,להיפצע ולהתגבר ,אלא יתקן את כל כוחותיו בנחת ושמחה .בית המקדש בנוי בפאר והדר מכיוון שבמדרגתו היופי אינו מאפיין חיצוניות חלולה אלא פנימיות שמקרינה כלפי חוץ ,וכל כוחות האדם שמחים בה. אך אנחנו עדיין לא שם ,היום המלחמה בעינה ובעיצומה ,לכן יכול אחשוורוש הטמא ,לקחת לעצמו את כל היופי ,להציג אותו כדבר אידיאלי בפני עצמו ללא שום חיבור אל הקודש. מה תפקידנו? איך מנצחים את אחשוורוש? באים חז"ל ומלמדים אותנו :אמנם שערי תפילה ננעלו ,אך "שערי דמעה לא ננעלו" .דמעה היא מצב שבו מתפרץ באדם רגש שאינו שגרתי ,רגש שהוא לא רגיל בו .מתוך שהאדם עוסק בדברים ומתאמץ בהם ,מפעם לפעם מתפרצת בו מדרגה שהיא מעין המדרגה שלעתיד לבוא והוא מוצא בתוכו חלק טבעי שמחובר כל כולו אל הטוב והקודש. דור של תחייה הוא דור שצמא מאוד למדרגה הזו ,כי היכולת למצוא קשר פנימי אל הטוב והקודש היא דבר שעתה נתבע כאויר לנשימה .במדרש מסופר )אסתר רבה ט ד( שבזמן שכינס מרדכי את כל היהודים הוא עסק בתורה דווקא עם תינוקות של בית רבן .ניתן להסביר שמרדכי עשה זאת מכיוון שהוא חש שהמפתח לניצחון על אחשוורוש נמצא בידיהם .תום הילדות מאמין שיש קשר עמוק ,פנימי ,רגשי ,אל הקודש .רגש עמוק שיכול לעלות על גדותיו ולהביס את התפיסה שמפרידה בין האדם ורצונותיו לבין התורה והקודש. לימוד תורה של תינוקות של בית רבן ,אם כי לעיתים הוא לא קל ,יש בו תביעה למצוא טעם חדש בלימוד ,לכן יש זמנים שדווקא הילדים יכולים לזכות למדרגה זו ולזכות את עם ישראל כולו .כך 2 היה בימים ההם ,ומכאן השמחה הגדולה שהייתה ליהודים – לא רק שמחה על ההצלה בהווה, אלא שמחה גדולה גם על מה שטמון בנו ועתיד לצאת לפועל .שמחה גדולה על השאיפה לחיבור הקודש אל התכלת ,הזהב והארגמן" .ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה". 3
© Copyright 2024