אורות של הנפש הפרטית והכללית בחבלי משיח
לאור משנתו ודרכו של מרן הרב צבי יהודה זצ“ל לנתיבתו אורות של הנפש הפרטית והכללית בחבלי משיח בית המדרש למורים מהו"ת במהו”ת עוסקים בהעברת השתלמויות בית ספריות ומקוונות במסגרת 'אופק חדש'' ,עוז ותמורה' ,גמולי השתלמות ח”י פרקים במשנת רבנו מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל וכן פעילויות במ"ה (בית מדרש הורים/מורים) והשתלמויות חלמי"ש (חינוך לחיי משפחה). ההשתלמויות הועברו עד היום בכ 700-בתי ספר, בנושאים שונים אשר חלקם מובאים בעמוד הפנימי של חוברת זו. 02-6416645 | 052-5666620 הוצאת מהות – בתי מדרש למורים ירושלים תשע”ג תוכן הפרקים פרק א מהות החינוך עמ’ 7 פרק ב הרגשת הישות האישית בטהרתה עמ’ 11 פרק ג דבריו נשמעים לעצמו עמ’ 15 פרק ד אשר בחר בנו עמ’ 19 פרק ה ערך לימד תורה עמ’ 23 פרק ו מי קודם למי? עמ’ 27 פרק ז אוהב את הבריות ומקרבן לתורה עמ’ 33 פרק ח שלמותה של ארץ ישראל עמ’ 37 פרק ט קיבוץ גלויות עמ’ 41 כי עין בעין יראו עמ’ 45 פרק יא חזרו ויסדום! על שמירת הלשון עמ’ 49 פרק יב צניעות ,טהרה וגבורה בישראל עמ’ 53 פרק יג סיבוכים עמ’ 59 פרק יד בינו שנות דור ודור עמ’ 65 פרק טו הבדלה אינה הפרדה עמ’ 71 כתיבה ועריכה :הרב חן חלמיש עיצוב עטיפה והפקה :אשחר ותקין פרסום בע"מ ,ירושלים פרק טז נויו של אילן עמ’ 75 פרק יז זכור אל תשכח עמ’ 79 אלול תשע"ג פרק יח אבנים לבבות עמ’ 83 פרק י יוצא לאור ע"י :התחברות למהות ע"ר רח' הפסגה ,5בית אריאל ,ירושלים טל02-6416645 : פקס02-6416637 : מיילmahut.bm@gmail.com : 2 3 פתיחה בבית מדרש מהות עוסקים יחדיו חברים מקשיבים בבירור סוגיות חינוכיות בניסיון לגבש משנה חינוכית מתחדשת ,קשובה ,דינאמית ,ענוותנית ומעמיקה .רוח תורתם של מרן הרב קוק זצ”ל ובנו הרב צבי יהודה זצ”ל נושבת בבית המדרש ,בעמקות מבטה ,בהקשבתה לדבר ד’ המופיע בנפש הכלל ובנפש היחיד ,באחריותה לפעול עם א-ל ,בעינה הטובה ורגישותה, ובענוותה. בשנת הלימודים תשע”ג בחרה הנהלת החמ”ד לעסוק בדמותו של מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל .בית מדרש מהות נרתם באופן טבעי לבירור ,לימוד וכתיבת פרקים ושיעורים במשנת רבנו זצ”ל. “אמונה צריכה לימוד” -כך היה מכריז רבנו פעם אחר פעם .והוסיף להדגיש את דבריו של רבי יהושע בן קרחה“ :למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצוות” .1וכך הגדיר את החידוש של ישיבת מרכז הרב: ירושלים מקודשת מכל ארץ-ישראל ,היא מרכז כל ארץ-ישראל .לכן ,גם ריכוזיות התורה צריכה להתגלות בה .התורה הכוללת את כל מקצועות התורה ,כוללת כמובן גם לימוד האמונה... שאיפתנו היא לכל התורה כולה ,שרק בכלליותה ובשלמותה היא “תמימה משיבת נפש”. “מי ימלל גבורות ד’ ישמיע כל תהלתו”“ .למי נאה למלל גבורות ד’ ,למי שיכול להשמיע כל תהלתו” -אנו שואפים לכל! כל התורה כולה; כל כלל-ישראל כולו ,כל נשמות ונפשות ישראל ,כל הצדיקים ,הבינוניים והרשעים ,שראשי התיבות שלהם הוא צבו”ר; כל ארץ - ישראל מתוך הכרת הקדושה שמקיפה את כולה.2 בלבו של מו”ר הרב צבי יהודה זצ”ל בערה שלהבת אש קודש ממקור מעמד הר סיני, שהדביקה בטהרתה ואמיתתה נפשות רבות ,מכל חלקי הציבור .רבנו לא וויתר על אף כוח 1ברכות פרק ב משנה ב. 2שיחות הרב צבי יהודה על ספר בראשית עמ’ .228 4 5 בנפש ,על אף יהודי ,על אף חלק בתורה ,על אף מצווה ועל אף שעל מאדמת ארץ הקודש. את כולם הוא כלל בעבודתו ,בלימודו ובתפילתו. אם מרן הראי”ה זצ”ל חידש לדורות התחיה את התורה הגואלת -תורת האחדות הכוללת, הלא בנו הרצי”ה זצ”ל הפך תורה זו לתורת חיים המדריכה את הפרט ואת הכלל במהלך תקומתה ובניינה של מדינת ישראל ,בעליותיה ובמורדותיה ,בכל סיבוכי מהלכיה ,באתגריה ומשימותיה. ייחודם של פרקים אלו ,שיצאו לאור מידי שבוע בחדשים האחרונים ,מתמצה בניסיון ללמוד את משנת רבנו הרצי”ה זצ”ל מתוך חיבור בין כוחות הנפש ואתגריה בכלל ודורנו בפרט, ובין כוחות הנפש הציבוריים ותחייתם בדורות של גאולה ,ללא ניתוקים מלאכותיים ביניהם. יש האומרים כי הרצי”ה עסק אך ורק בתורת הכלל ,אולם עיון קל הן בכתביו והן בשיחותיו מלמד כי רבנו חי באחדות אחת ממשית ובאיזון שאין דומה לו את הפרט ואת הכלל ,את בניין הנפש האישית ואת בנין האומה בדורות התחיה ,בכל פרטי דקדוקיהם ותוקף ממשותם החיונית. אין צורך לומר כי אין ברשימת הפרקים שלפנינו אפילו יומרה לסכם את משנת רבנו, שארוכה היא מני ארץ ,רחבה מני ים ,ועמוקה ונוקבת עד תשתיות ארץ ומלואה ,אלא יש כאן ניסיון לטעום מעוצמתה וענוותה של תורתו ,להקשיב לרוחו האיתנה ולבקש להמשיך אותה עד כמה שניתן לבתי מדרשנו ולמעשה ידינו .לשם כך נבחרו ח”י נושאים ,ביטויים ומושגים שהם חלק מסוים מן היסודות שרבנו חזר עליהם בלי סוף ,ובכך הבהיר לתלמידיו מהם עיקרי משנתו ויסודותיה. יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו ,שלא יארע דבר תקלה על ידינו ,וישמחו בנו חברינו ,כי ה’ יתן חכמה ,מפיו דעת ותבונה. פרק א מהות החינוך להיות צייר בשנת תרס”ט ,והוא בן ח”י שנים בלבד ,כותב הרב צבי יהודה זצ”ל אגרת הדרכה לחבר ,ובה הדרכה חינוכית ,שכיום נשמעת לאוזננו ,אך מי יכול היה להגות אותה בזמנו ובגילו? על כשרון-הציור שלך ,חושב אני כי עליך להשתדל לבלי לעזבו – אחרי שתחקור ותבחן באמת כי פחדך “שמא פנטזיה זאת אצלך” הוא מאפס ואין – ולהתאמץ שתוכל לפתחו ע”י לימוד והשכלה לזה ,בהשארך גם אז בודאי נאמן לאלהי ישראל ולעמו. מרכיבי חינוך יסודיים המבטאים השקפת עולם אמונית-תורנית מוצקה מצויים במספר שורות אלה: א .יש כשרון – יש לפתחו באופן רציני ומושכל. ב .יש להבחין בין פנטזיה דמיונית לבין מציאות הדבר. ג .פיתוח האישיות כוחותיה וכישרונותיה ייעשה מתוך נאמנות לאלוקי ישראל ולעם ה’. מהו חינוך? בהיותו בן כ”ב שנים התפרסם מאמרו המעמיק של הרצי”ה “התרבות הישראלית” ,3בו מופיעים דבריו המפורסמים אודות החינוך: בית מדרש מהות זאב הס ,אלישע וישליצקי ,חן חלמיש בניהולו של שלמה מרמרוש כתיבה ועריכה :חן חלמיש 6 החינוך של האיש הפרטי הלא הוא ההוצאה מכח לפועל ,מהעלם לגילוי ,את הכוחות והכשרונות הנמצאים בנפש הילד בטבעה ,או הראויים לפי טבעה להתקבל בה ביותר מתוך ההשפעות החינוכיות השונות .כשגורמי החינוך – ההורים והמורים ,הספרות 3נדפס בספר ‘לנתיבות ישראל’ ,מאמר ראשון. 7 והסביבה של הילד – מותאמים ומכוונים לשכלול כשרונו הטבעי הזה של הילד ופתוחו בדרכי החיים השונים ,אז החינוך הוא מוצלח וטוב ,ובהפך ,כשכשרונו הטבעי הזה של הילד נעזב ,אם לא יפותח ולא ישוכלל ,כשגורמי החינוך מכריחים וכופים אותו לצד אחר ,המוזר לו לפי טבעו ,הרי הוא נעשה גבר לא יוצלח .הצלחת החינוך היא באותה מידה שהוא עומד על עמדתו הראויה ושומר את תפקידו ,שהוא מתכון כלפי הטבע הפנימי ,כאשר בראו האלוהים ,להשלימו ,לפתחו ולשכללו על ידי האמצעים הגורמים והמסייעים השונים. חינוך – אינו יצירה מחדש אלא גילוי .המחנך הינו שותף ליוצר האדם בשלב גילוי הכוחות ההוצאה מן הכח אל הפועל. טבע – החינוך צריך לסייע לגלות את הכוחות שבטבע האדם ,ולא את מה שנמצא בפנטזיה של המחנך או של החניך. כך מחנך הרצי”ה את עצמו ,וכך הוא מחנך את תלמידיו .אם יש כשרון לציור ,אסור להזניחו, זו מתנת הבורא וממילא צו הבורא .אולם ,יש לברר אל נכון שהנטייה לצייר נובעת מכישרון הציור הטבעי ולא מתוך דמיון (למשל – אני מאד רוצה להיות מיוחד ,ועיסוק בציור יכריז על כך .)...דווקא משום שאנו מכבדים כל כך את הכישרונות והכוחות הטבעיים ככאלה שה’ טבע אותם בנפש המיוחדת הזו ,אנו מבקשים לפתח אותם מתוך נאמנות טבעית לדבר ה’ שבתורה (שעליה נאמר “היה הקב”ה מביט בתורה ובורא את העולם” ,4כלומר טבע העולם הוא התורה) ,ונאמנות לשייכות הטבעית לעם ישראל ולפיתוחו (בלא הסחת הדעת הבאה מחמת רוחות זמניות ,חיצוניות וזרות המנסרות בחלל העולם והנפש). מצוי בלימוד המידות מאבותינו ,שנקראו כך בשל העובדה שהם הורישו לנו את תכונותיהם ומידותיהם הישרות .חינוך שיתחיל מגילוי המידות של האבות בבנים ,ימשיך בצורה צלולה ובהירה בגילוי התכונות הטבעיות הייחודיות. ודור יקום וחי לא תמיד שמים לב לכך שדברי הרצי”ה במאמרו הנזכר הינם חלק ממהלך שמטרתו לקרוא לעם כולו לפתח את התרבות המתאימה לטבעו ,שכן החינוך אינו מהלך אישי בלבד ,אלא אף מהלך לאומי .מעבר לכך שכלולה בקריאה זו התביעה ל”נאמנות לאלוקי ישראל ולעמו” ,כלולה בה קריאה להקשבה פנימית עמוקה לכוחות החיים המתעוררים בעת שהאומה שבה למקומה הטבעי ,גם אם ביטויים כלפי חוץ לא נראה תואם בדיוק את הנאמנות לתורת ישראל .כוחות חיים שלא יכולנו להכירם בחיים הלא-טבעיים שבגלות ,עתה הם הולכים ושבים ,ולעיתים אף פורצים בצורה חוצפנית וכואבת .אם קשה התהליך באדם הפרטי ,עד כמה קשה ומורכב הוא במישור הציבורי ...על כן הקדיש רבנו את כל כוחו אונו ומרצו ללמד את טבעם של ישראל וטבעם של בני ובנות ישראל. בקשת האני העצמי כיצד יכיר אדם את טבעו שלו וכיצד יכירוהו אחרים? מהי הדרך לחינוך הקטנים שקשה לעמוד על טבעם בשלב מוקדם זה של חייהם? תשובת רבנו לכך מצויה בשני מישורים :א .הכל תלוי בגישה .כאשר אנו יודעים שזוהי מטרת החינוך ,והכלים החינוכיים העומדים לרשותנו אינם מצויים בתחום הכפייה והשוואת כולם למודל אחד ,נוצרת אוירה חינוכית המזמינה את גילוי הכוחות הטבעיים ,מאפשרת ומכוונת את תהליך הוצאתם לפועל .ב .אנו בנים לעם ישראל ,אנו בני אברהם יצחק ויעקב ,ומתוך כך יש לנו ידיעות גדולות ועמוקות מאד על טבע כל אחד מאיתנו .הגילוי הבסיסי של כוחותינו ותכונותינו 4בראשית רבה א א. 8 9 פרק ב הרגשת הישות האישית בטהרתה כמסקנה של גישה אמונית-חינוכית המעמיקה לבחון את המציאות מעבר לנגלה לעין בשר, כותב הרצי”ה את הדברים הבאים: יש עברינות ורשעות שהיא באה לא מתוך רפיון והמעדה לעומת פרטי המעשים ,הבטויים והרצונות ,ההרהורים והמחשבות ,ומכשלותיהם, אלא מתוך דחיפה נפשית נמרצה להבלטת הישות האישיית ופעיליותה, וקביעת מקומה וערכה ,לעצמה ולאחרים. ויש צורך וענין לכוין את מהלך דחיפת ההבלטה הזאת, במלא רעננותה ,ובטהור טבעיותה ,בברור חשבונותיה ובזכוכם והרמתם של יחסיה החברתיים ,העולמיים והאלהיים, ולהישיר את התגלותה הנכונה והשלמה בחיי הצדק והמצוה ,הטובה והברכה, הפרטית והכללית. מבט שטחי מזהה בכל גילויי עבריינות ורשעות רק רוע ושלילה .אולם רבנו מעמיק לזהות כי לא כל רשעות ועבריינות מקורן בחולשת הנפש ,רפיון הרוח ,וחוסר יכולת להתמודד עם יצרים ותאוות .יש עבריינות ורשעות המהוות מעטה חיצוני בלבד בשעה שמקורן נעוץ בצורך אמיתי ,ממנו לא ניתן ולא ראוי להתעלם אלא יש לטפל בו כראוי לו ,וממילא תעלמנה העבריינות והרשעות ,והנפש תצמח לגבהים חדשים. הסוד הגדול של הדברים טמון בביטוי “הרגשת הישות האישיית”. 10 11 ישות וביטול היש “ישות” היא תחושת הקיימות הייחודית שיש לאדם ,ומקורה בכך שהקב”ה ברא את העולם ובריותיו “יש” מ”אין” (כל יצירה אחרת היא לאמיתו של דבר “יש מיש” ,כלומר סידור הדברים או אפילו שינויי מצב צבירה ,אך לא בריאת עצם הממשות) .כל בריה מקבלת “ישות” הויה וקיימות .בטבע הנפש האנושית קיים דחף פנימי עמוק הנקרא בספרים הקדושים “אניאמלוך” (ע”פ מלכים א א ה) ,כשאמירת “אני אמלוך” מבקשת להשליט על המציאות את הייחודית הפרטית. אם בספרי החסידות מדובר רבות על “ביטול היש” 5והכרה באפסותה של המלכות האנושית אל מול זו האלוקית ,מדבר הרצי”ה בפסקה זו על הצורך לכוון את הבלטת הישות האישית “במלוא רעננותה ,בטהור טבעיותה ,בברור חשבונותיה” ו”להישיר את התגלותה הנכונה והשלמה בחיי הצדק והמצווה” .לפי הרצי”ה תחושת הישות האישית ,אמירת “אני אמלוך” טבועה בנו עמוק כל כך משום שהקב”ה חפץ בנו ,במיוחדות קיומנו וכוחות נפשנו וגופנו. החשש שנימנע מלבטא בחיינו את המיוחד הזה שבעטיו אנו קיימים ,מצדיק את יצירת הדחף המורכב כל כך “ -אני אמלוך” ,על כן אין לבטל דחף זה אלא לכוון אותו .איננו מחליפים ממלכה ,אלא מסדרים עצמנו כחלק מממלכת מלך מלכי המלכים .תחושת הישות האישית לפעם “במלא הרעננות” ,ואין לדכא אותה כלל וכלל ,אלא לבאר את מציאותן צריכה להמשיך ֵ של ישויות נוספות ,פרטיות וכלליות ,כולן יצירות אלוקיות ממש ,לחפש את ההרמוניה ביניהן ,ולגזור מתוך כך את ההשלכות האישיות -הנפשיות ומעשיות -של חיי כל ישות ואישיות .אם הקב”ה חפץ ביש ,אף אנו חפצים ביש -יש אלוקי ,שאלוקים רצה בבריאתו וחפץ בקיומו. התורה אשר שם משה ,מונחת לפני כל ישראל ,מצוותיה לכולם נאמרו ,ולעתים נדמה לאדם כי הדבר החשוב ביותר הוא לקיים את המצוות כמאמרן .אולם יש והנפש ממאנת לעשות ולקיים מעשים שאינם עוברים בפריזמה הנפשית הייחודית האופיינית לה .הדחיפה הנפשית המתפרצת לומר “אני כאן”“ ,אני אמלוך” ,נובעת מכך שהקב”ה באמת נטע בנפש ייחודיות משלה ,וחפץ להתגלות דרכה בהתאם לאופייה המיוחד .התביעה הנפשית הקמאית – “אני אמלוך” ,עלולה להביא להשלת כל מה שנראה שגרתי ,כללי וחסר ייחודיות .זוהי תביעה עמוקה מאד שעוטות אותה קליפות גסות וקשות ,ובראשן קליפת הגאווה האגוצנטרית העושה רע לאדם עצמו ואף לסביבתו ,ואי אפשר להשלים ִאתה .אולם ,טיפול נכון בתביעה נפשית זו ,המשכיל ויודע לזהות את מלוא החיוביות הגנוזה בה ,מוצא את הנתיב המתאים, הדרך הייחודית והמעשה החדשני ,לביטוי אישי נכון וראוי של מערכת התורה והמצווה, מתוך שיווי משקל של הנפש ויחסיה עם כל סביבתה – זו שבין אדם למקום וזו שבין אדם לחברו ,למשפחתו ,לעמו ,לארצו ,לעולמו ולתורתו. גם בפסקה נוספת בספר ‘אור לנתיבתי’ (אות ה) כותב הרב צבי יהודה זצ”ל אודות הרגשת הישות האישית: ההעברה את הצורך הנפשי של הרגשת הישות האישית והבלטתה, אל רשות העבודה הכללית והעליונה של הישר והצדק ,החסד והטוב ,התורה והמצוה - לא להתהדרות חיצונית ,אלא למציאת הסיפוק בעצם ענינם - הרי היא עוקרת לגמרי את כל מציאותה של גאות האדם שאין בה ממשות, בהיותה קובעת את כל אמתת מצב הנפש ואת כל צרך הרגשת ישותה וגילוייה בתענוג אותה העבדות הנחמדה – של הפניה וההסתכלות כלפי מעלה, הקישור והכיוון אל המרום והנשא, הממלאה אותו בחיוניות ידיעת חרותה הרוממה ובתפארת החלטיות הויתה וכל הופעותיה ופעליה. “אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכל מי שעוסק בתורה הרי זה מתעלה”. אף כאן מתייחס רבנו ל”הרגשת הישות האישית והבלטתה” ואומר כי אין לבטל אותה אלא “להעביר” אותה -להפנות ולתעל אותה -אל “רשות העבודה הכללית והעליונה” ,באופן שהרגשת הישות לא תבוא לידי ביטוי “בהתהדרות חיצונית” אלא בשמחה וסיפוק בעצם העיסוק האינטנסיבי בצדק ובטוב על פי כל המייחד את ישותו האישית .דווקא באופן שאדם מפנה מבטו כלפי מקור כוחותיו הוא מתעצם עוד יותר ,ומלא תענוג גדול בכך שהוא מגלה נאמנה ,ובאופן שאף אחד בעולם לא יכול לגלות ,את חלקו בהופעת הצדק והטוב. “ 5איתא בגמ’ ‘גדולים מעשה הצדיקים יותר ממעשה שמים וארץ’ וכו’ ,פירוש כי מעשה שמים וארץ היה יש מאין ,וצדיקים עושים מיש אין ...וזהו פירוש הפסוק ‘שום תשים עליך מלך’ ,פירוש מדת מלכות העליונה וע”ז אמרו רז”ל ‘שתהא אימתו עליך’” (מגיד דבריו ליעקב ,המגיד ממעזריטש ,אות יא). 12 13 פרק ג דבריו נשמעים לעצמו ננסה להאיר קרן אור אחת משמש דמותו האדירה והכוללת של רבנו זצ”ל ,מתוך דבריו שלו .על חידושו זה התבטא רבנו זצ”ל כי הוא “מרגלא בפומי” ,6וניתן לומר כי חידוש זה אף התגלה לכל מי שבא במגע עמו בכל הנהגותיו “ -הוא היה אומר”. כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. בכלל זה והיסוד לזה הוא שיהיו דבריו נשמעים לו לעצמו. כי כמה פעמים וכמה אנשים שמכירים, בהבנה והרגשה, דברים ישרים ונכוחים להנהגת דרכי החיים, אבל חסר העז והאומץ הראוי לשלטון המישרים, שיהיו הדברים נשמעים להם לעצמם להוציאם לפועל ממש ולקביעות מעשה. וכפי אותה המדה שיש בו יראת שמים כך נקבע בו ,מתוך יסוד הקשור הפנימי והכולל למעלה, העז והאומץ הנכון למהלך רוחו ודרכי חייו שיהיו דבריו נשמעים לו עצמו. וכפי אותה המדה דבריו נשמעים גם לאחרים. יחנני ד’ לשמור ולעשות כן. 6בספר ‘אור לנתיבתי’ עמ’ שח ,כתב הרצי”ה ביומנו“ :ליל ר”ח שבט תרפ”ז .חלמתי שדברתי בדברים עיוניים עם אחדים מבחורי הישיבה הלל ,משה ,...צמח ,שמואל ,חיים ,...ועוד .ובארתי להם בעיון והעמקה גדולה והסברה רבה את המאמר“ :כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים ”...על פי המבואר -דמרגלא בפומי -דהיינו נשש מעים לו לעצמו ,שמחזיק ומדריך עצמו כראוי בהנהגה ישרה ואיצה ומרוכזת ומעוררת”... 14 15 במסכת ברכות 7אמרו חכמים: ּכָ ל ָא ָדם ֶׁשּיֵ ׁש ּבֹו יִ ְר ַאת ָׁש ַמיִ םְּ ,ד ָב ָריו נִ ְׁש ָמ ִעיםֶׁ ,שּנֶ ֱא ַמר (קהלת יב) “סֹוף ָּד ָבר ַהּכֹל ֹלהים יְ ָרא וְ ֵאת ִמ ְצ ָֹותיו ְׁשמֹורּ ,כִ י זֶ ה ּכָ ל ָה ָא ָדם”. נִ ְׁש ָמעֶ ,את ָה ֱא ִ חז”ל שומעים את הפסוק בקהלת באופן פלאי :הכל יִ ָש ַמע אם את האלוהים ירא .הרצי”ה מוסיף להעמיק עוד בדברי חז”ל ובאופן הלימוד מן הפסוק. פירוש המילה “נשמע” על פי ביאורם של חז”ל לפסוק הוא :מתקבל .כלומר ,מי שיש בו יראת שמים דבריו מתקבלים על לב שומעיו .אולם הרצי”ה מוסיף לדייק כי לא זו בלבד שהדברים מתקבלים על הלב אלא יוצאים אל הפועל במעשה“ - 8להוציאם לפועל ממש ולקביעות מעשה” (שמא למד זאת הרצי”ה מכך שהפסוק ממשיך ואומר “ואת מצותיו שמור” -את המצוות שיראת ה’ מלמדת אותו כי יש לשמרן). חז”ל מתנסחים“ :דבריו נשמעים” .נשמעים למי? באופן פשוט הכוונה היא -לשומעיו, לזולת ,אולם הניסוח הפתוח מאפשר לרבנו לשמוע כאן רובד נוסף ועמוק ביותר “ -לו לעצמו”! בדברים רבה פרשה י אמרו חכמים: ‘שמעו ותחי נפשכם’ ,אמר הקב”ה :אם הטית אזנך לתורה ,כשתבא לפתוח בדברי תורה הכל משתתקים לפניך ושומעים דבריך ,כשם שהטית אזנך לשמוע דברי תורה. ומהיכן את למד? ממשה רבינו ,שעל ידי שהטה אזנו לתורה ,בשעה שבא לפתוח בדברי תורה נשתתקו העליונים ותחתונים והאזינו דבריו .מנין? ממה שקרינו בענין ‘האזינו השמים ואדברה וגו’. אם פירושה של שמיעה היא הלימוד כשלעצמו ,או אפילו ההסכמה הפנימית כי הדברים נכונים וראויים ,מה מיוחד כל כך בהטיית האוזן של משה רבנו ,האין לומדים רבים המטים אוזנם לתורה?! על כרחך שכוונת המדרש לקבלת הדברים עד כדי שייהפכו להיות חלק מהותי מהנפש והזהות האישית ,ומתוך כך לדרך חיים בפועל ובמעשה. לאור זאת מחדש הרצי”ה כי ישנה חוליה מהותית בין יראת השמים לבין שמיעת הדברים על ידי הזולת ,והיא -שמיעה עצמית: 7ברכות ו ע”ב. 8בארמית נקרא משמשו של אדם “ -שמעיה” ,כלומר המוציא לפועל את מה שנאמר לו. 16 כי כמה פעמים וכמה אנשים שמכירים ,בהבנה והרגשה ,דברים ישרים ונכוחים הנהגת דרכי החיים ,אבל חסר העז והאומץ הראוי לשלטון המישרים ,שיהיו הדברים נשמעים להם לעצמם להוציאם לפועל ממש ולקביעות מעשה. לכל אחד מאתנו מוכר מעגל קסמים של החלטות לשינוי ולשיפור ,וגילוי לאחר זמן כי דבר לא נעשה ...כמה חלומות שבאו לכלל החלטות “מתו מיתה טבעית” ונגוזו כלא היו? מעגל זה נובע לא אחת משום שאדם רוצה בשינוי אך מתקשה לצלוח את סבך הדרישות המרובות ותשומת הלב לכל פרט ופרט על מנת להביא את ההחלטות הגדולות שלו אל פרטי החיים וכך להשתנות באמת .דווקא בשל עוצמתו של התהליך הנפשי עלינו להביא את עצמנו “ -בעז ובאומץ” -אל הפרטים הקטנים של החיים ולחולל את השינוי בהם .כאשר אדם מקבל החלטות משמעותיות ,הן יכולות להתמסמס תוך כדי העיסוק בפרטים ו”למות מיתה טבעית” ,אף אם יש לו רצון להתחיל לפעול לאור ההחלטות .העז והאומץ של הנפש מעצימים את הנפש תדיר ,ומוציאים לפועל את הדבר הנשמע אל הפועל. על איזה קרקע צומחת השמיעה העצמית? -יראת שמים! בהקשר זה מסביר רבנו את מהותה של יראת שמים כ”יסוד הקישור הפנימי והכולל למעלה”. ננסה לפשט את הדברים: בכדי לבטא את הגובה והמעוף שאנו מייחסים לאלוקים ,אנו משתמשים לעיתים בכינוי: “שמים” ,זאת מתוך ההבנה ,התחושה והחוויה כי אין אנו חפצים ,ואולי אף אסור לנו ,להגדיר את הגודל האלוקי ...וכך אתה עומד ומצביע כלפי המרחב הזה ולא מפסיק לומר“ :שם ,שם, שם .”...הרבה “שם” הופכים להיות “שמים” ...9החשש והדאגה מלהתרחק משם קרויים “יראת שמים”( .יראת שמים אינה יראה ופחד ממה ש”יעשו לנו” השמים ,אלא הזהירות מלהרוס בקרבנו את השמים ,ולפגוע עבורנו בשמים הכל-כך טהורים וזכים כפי שהם) .ככל שאדם קשור יותר לטהרת השמים ,ודבקות זו חיה ופועמת בקרבו ,היא הופכת למנוע של אומץ וגבורה להוציא לפועל את מה שהוא שומע ,מקבל ומזדהה עמו .מבחינה זו יראת שמים היא ראית שמים -ראיה מתמדת של היסוד השמימי בכל דרכי החיים“ ,שויתי ד’ לנגדי תמיד”. “ 9שמים” מופיעים ,לפעמים ,ככנוי לקב”ה .שמים הם ניגוד לארץ .אנחנו נמצאים פה ,כדור הארץ הוא פה. הניגוד ל”פה” הוא “שם”“ .שם” בלתי ידוע ,בלתי מוגבל ,שם ,בתהומות עמוקים ,שם ,במרומי מרומים .ה”פה” שלנו הוא חלק מן ה”שם” הגדול ,והדברים יש להם משמעות גשמית ורוחנית .בלשון הקדש ,שפת ישראל ,שיש הרבה להעמיק בה ,ישנה צורה מיוחדת של סיומת ,המבטאת רבוי“ :יִ ם” .יד -ידים ,רגל -רגלים ,וכו’ .מתוך כך, נוצר מושג המבטא רבוי אין סופי“ :שמים” .רבוי של “שם” .שם ,שם ,שם ,שם ,אין סוף “שם” (‘מתוך התורה הגואלת’ (שיחות הרב צבי יהודה) ,הרב חיים אביהוא שורץ ,חלק ג עמ’ יח). 17 ומי שיש לו יראת שמים ,מי שקשור באופן פנימי וכולל למעלה -לשמים ,ודבריו נשמעים לו עד כדי היותו חי בפועל ממש את תורתו ,הוא זה שדבריו יישמעו אף לאחרים .דווקא מתוך שדבריו נשמעים “לו לעצמו” ,יש בהם את הכוח לעורר את ההזדהות ,החיוניות והצימאון בקרב הזולת ,כך שיישמעו גם לאחרים. פרק ד הדרך הטובה ביותר לחנך ,ואולי אף הדרך היחידה ,היא “שמיעה עצמית”. מעשה שפעם לא עשו בישיבה כרצונו ללמוד שמירת הלשון כל יום בין רבע לאחת לאחת ורבע .הרב צבי יהודה הפסיק את כל שיעוריו ולא בא לישיבה במשך כמה שבועות. כאשר שאלוהו מדוע הפסיק ללמד ,השיב“ :אם דברי אינם נשמעים ,סימן שאין לי יראת שמים ,ועלי לחזור בתשובה” .ועוד סיפר הרב חנן פורת זצ”ל כי פעם גער הרב צבי יהודה בתלמידים שדברו באמצע התפילה ולא שמעו בקולו ,והוא בכה .וכששאלו אותו מדוע הוא בוכה ,השיב כי כתוב בגמרא כי ‘אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים’ ,ואם דברי אינם נשמעים ,סימן שחסר בי יראת שמים על כן אני בוכה. לא בכדי מסיים רבנו את הפסקה שלנו בתפילה “ -יחנני ד’ לשמור ולעשות כן” ,שכן עיקר ענינה של הפסקה הוא לדרוש מעצמו ולקיים בעצמו. כמה נחוצה דרכו של רבנו בחבלי משיח ,בשעה ש”האמת נעדרת” 10ונתבע מכל אחת ואחד לפעול לאור הכלל הגדול “קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים”.11 אשר בחר בנו אחד מחידושיו המפורסמים של הרב צבי יהודה זצ”ל הוא“ :לימוד תורה מתוך אשר בחר בנו” .כשהגדיר את החידוש של ישיבת מרכז הרב אמר :אצלנו לומדים תורה מתוך “אשר בחר בנו”! ראשית ,נלמד את דברי רבנו בשיחותיו 12ולאחר מכן ננסה לעמוד על המשמעויות שלהם. בגמרא (בב”מ פה ,נדרים פא) ישנו סגנון מיוחד ,מבהיל ומרעיש’“ :מי האיש החכם ויבן את זאת ,ואשר דבר פי ה’ אליו ויגידה ,על מה אבדה הארץ’ (ירמיהו ט) ‘ -דבר זה נשאל לחכמים’ -מסתמא חכמי קודש ,חכמי אמת ,נשאלו ‘על מה אבדה הארץ’‘ ,ולא פירשוהו ,לנביאים ולא פירשוהו .למלאכי השרת ולא פירשוהו ,עד שפירשה הקב”ה בעצמו‘ .ויאמר ה’ :על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם’ .אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה” .וברש”י“ :ברכת ‘אשר בחר בנו ...ונתן לנו’ שהיא לפניה של דברי תורה”. מה כל כך קשה לפרש על מה אבדה הארץ ובא חורבן?! כנראה שיש כאן סיבה פנימית שאינה גלויה אפילו לחכמים ,לנביאים ולמלאכי השרת ,והקב”ה בכבודו ובעצמו נזקק לבאר אותה לעולם. תשובת הגמ’ קשה עוד יותר“ :שלא ברכו בתורה תחילה” .האם על כך שלא ברכו ברכת התורה לפני הלימוד הגיע להם חורבן שכזה?! מבאר רבנו: 10סוטה מט ע”ב. 11בבא מציעא קז ע”ב. 18 היו לומדי תורה ,היו תופסי תורה .ומסתמא גם קיימו ,אבל לא ברכו ברכת ‘אשר בחר בנו מכל העמים’ .נעשו אמנם ,לומדים ,וצדיקים חרדים ,אבל לא ברכו תחילה. הנפקא-מינא היא ,איך ניגשים לתורה .האם ניגשים אל התורה מתוך אמונה של תורה, מתוך הדרכה של תורה ,או לא .אין גישה אחרת לתורה ,אלא מתוך ‘אשר בחר בנו מכל העמים’ ,ואם לא ניגשים כך ,אז אבדה הארץ ,אבד כלל ישראל ,ואבדה התורה. 12מתוך התורה הגואלת ,ח”ד עמ’ פב. 19 שקידת התורה ,וגדלות בתורה ,וגבורת התורה ,רק מתוך ‘אשר בחר בנו מכל העמים’. בנין התורה ,ובנין הארץ ובנין כלל ישראל ,זהו ענין אחד .כל ענין התורה הוא :סדור שלם ,בנין שלם ,של כלל ישראל ופרטיו ,בכלליה של תורה ובפרטיה. ברכה בתורה תחלה ברכה בתורה תחילה הינה הגישה ללימוד התורה ולכל החיים לאור התורה .במטבע ברכת התורה למדונו חז”ל מהי התורה ומה אמור להתרחש עמנו בעת הלימוד. התורה נקראת “דברי אלהים חיים” (יומא לה“ .):כי באור פניך נתת לנו ה’ אלהינו תורת חיים” .התורה היא מציאות של חיים“ .תורת ה’ תמימה משיבת נפש” (תהילים יט) ,ובחז”ל :כשהיא תמימה אז היא משיבת נפש .החיוניות של התורה והחיוניות של הארץ משלימות זו את זו .בדורותינו ,יותר ויותר יהודים עולים לארץ ,ומתוך כך יש יותר ויותר שלימות יהדותית ויותר ויותר חזרת שכינה“ .המחזיר שכינתו לציון” .חוזרת יותר ויותר הבריאות הממשית ,של הגוף והנפש עד לבריאות השלימה והמוחלטת ,של “המחזיר שכינתו לציון” .אשרינו שזכינו לזה ,שנתגלגלנו לזה .עלינו לדעת את ערכנו. כל זה ,מחייב אותנו ,בשקידת התורה הגדולה ,לגלות את התורה בארץ ישראל ,ודוקא מתוך “אשר בחר בנו מכל העמים” ,מתוך לאומיות אמיתית ,לאומיות של קדושה. גדלות בתורה ,ודבקות בתורה ,ושקידת התורה ,זוהי שליחותינו ההיסטורית האלוהית, בדורותינו ,מתוכנו על ציון ובציון ונזכה לגאולה שלימה במהרה. אין משמעות לתורה אלא מתוך כך שהיא תורת האומה .חז”ל הקדימו בנוסח הברכה את הבחירה בעם ישראל לנתינת התורה .לימוד תורה שאינו מבוסס על האמונה היוקדת שהמגמה העליונה של תורה הינה “ממלכת כהנים וגוי קדוש” הוא לימוד חסר. ללמוד מתוך אשר בחר בנו מדוע כה חשוב ללמוד מתוך “אשר בחר בנו”? נקדים לבירור העניין את דברי המדרש שעמד לנגד עיניו של רבנו בכל הנהגתו ,והוא העומד בבסיס כל תורת הכלל והפרט שלימד: 20 ‘גילי מאד בת ציון הנה מלכך יבוא לך’ - 13זה שנקרא ‘מלך’ ,שעתיד הוא למלוך על דורות הראשונים ועל דורות האחרונים .והקב”ה מכריז להם לכל צדיקי דור ודור ,אמר להם :צדיקי עולם ,אע”פ שדברי תודה צריכים הם עלי ,שחכיתם לתורתי ולא חכיתם למלכותי! שבועה היא לפני ,שכל שחיכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה.14 קיימות שתי מדרגות -תורה ומלכות .מגמת התורה להביא לידי מלכות -הופעה אלוקית מלכותית במציאות.15 א .חז”ל מלמדים אותנו כי תאוותו של הקב”ה היא “לעשות לו דירה בתחתונים” (תנחומא נשא טז) ו”שותפות בתחתונים” (בראשית רבה ג ט) ,כלומר מגמת החיים שלנו אינה לצבור זכויות ולעמוד בניסיונות העולם הזה על מנת שנעלה עמם ונזכה לעולם הבא וגן עדן אישי, אלא מגמת חיינו הינה לעשות את העולם הזה מקום להשראת שכינה .זו אינה משימה של אדם כזה או אחר ,יהא גדול אשר יהא .משימה כזו היא משימה של אומה שיסוד הנצח עומד בבסיסה ,וקושר בה רוחני בגשמי ומפליא לעשות .רק באומה יש נצחיות ,כמו שרק באומה מתקיימים כל אופני החיים וביטוייהם -מגדולי הרוח וענקי התורה ,מנהיגים ואנשי מעשה ,מדענים ופועלים -רבבות עמך בית ישראל .אם אומה שכזו מצליחה לחיות כאומה (=מלכות ,משפט ,כהונה ונבואה) חיי קדושה וחיי תורה הרי היא ממלכת כהנים וגוי קדוש. ב .משמעות לימוד תורה מתוך “אשר בחר בנו” היא אמונה בסגולת ישראל ,ובכך שלכל אחד מישראל יש אות בספר התורה -קישור ושייכות וחידוש בתורה ,גם אם אין הוא בולט באופן גלוי. ג .משמעות לימוד תורה מתוך “אשר בחר בנו” היא ההבנה כי מה שמתחדש בדורות שלנו הוא חזרת נשמה לאומה -תחיית אומה בארצה ,ורק מתוך כך מתחדשים כוחות נפש בנפש האישית .כשאנו לומדים מתוך “ברכה בתורה תחילה” אנו דרוכים ומשתוקקים לחזות בחזרת שכינה לציון ,ולפעול עם אל בחידוש מדרגת החיים של הדורות שלנו“ .ברכה בתורה תחילה” מחדשת אחריות על תחיית האומה בארצה. ד .קיים הבדל עצום בין חשיבה לאומית-ממלכתית לבין חשיבה פרטית .חזרתו של עם ישראל לארצו ולממלכתו (על אף שהיא עדיין חסרה מאד) מחדשת בנו הלכות ציבור .כשם 13הפסוק השלם מספר זכריה (ט ט) הוא זה שנדרש על ידי חז”ל לגאולת “בעתה” הבאה קמעא קמעאּ“ :גִ ילִ י נֹוׁשע הּוא ָענִ י וְ רֹכֵ ב ַעל ֲחמֹור וְ ַעל ַעיִ ר ֶּבן ֲאתֹנֹות”. רּוׁש ִַלם ִהּנֵ ה ַמלְ ּכֵ ְך יָ בֹוא לָ ְך ַצ ִּדיק וְ ָ ְמאֹד ַּבת ִצּיֹון ָה ִר ִיעי ַּבת יְ ָ 14פסיקתא רבתי פרשה לד. 15אין כאן מקום להאריך אודות ההבדל בין המון רב של בני תורה לבין אומה מלכותית המגלה שם ה’ בכל הוד מלכותה ודרכי חייה. 21 שיש הבדל בין פסיקת הלכה לחייל דתי לבין פסיקת הלכה לאלוף דתי ,כך יש הבדל בין קיום כל התורה מתוך חשבון אישי לבין קיומה מתוך חשבון לאומי ציבורי .מכאן עולה דיון עמוק בסוגיות נרחבות דוגמת משמעות ואופני השירות בצה”ל; יחס לציבור הקרוי חילוני; אחריות על רשות הרבים ,והמוסר הציבורי. ניתן להוסיף ולפרוט משמעויות רבות נוספות הנגזרות מחידושו של רבנו ,אך לא נוכל להאריך במסגרת זו .נדמה כי לא היה חידוש שרבנו חזר עליו יותר מחידוש זה ,ומכוחו ייסד הרצי”ה בפועל בית מדרש ענק המחדש ימי עם ותורה מקדם ,ומבקש ללמוד תורה המתאווה לגאול עם ,אדם ועולמם. פרק ה ערך לימוד תורה רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל הקים מחדש את הישיבה המרכזית העולמית .לאחר פטירת אביו מרן הראי”ה זצ”ל ,התמסר רבנו לעריכת כתביו במשך קרוב לעשרים שנים .16לאחר שהעמיד רבנו את משנת אביו כתורה שבכתב ערוכה וסדורה ,בכל מקצועות התורה ,פנה להקמתה מחדש של ישיבת מרכז הרב “ -הישיבה המרכזית העולמית” ,בה תילמד תורתו של אביו כתורה שבעל פה חיה וצומחת ,ותפיח רוח של גאולה לעם לתורה ולארץ. בתוכנו ומתוכנו רבנו עסק בשיעוריו ,וכן באישיותו והנהגותיו ,בכל צדדיו של ערך לימוד התורה ,בפרט בארצנו ובדורנו .המושג “לגדל תלמידי חכמים” היה שגור על פיו .והביטוי “בתוכנו ומתוכנו” סיים כמעט כל שיעור ושיחה ,כאומר שכל הנלמד כאן בעמל והקשבה צריך להפוך לקניין עצמי בתוכנו ,ובהמשך לכך עליו להתפשט מתוכנו למרחבי העם ,הארץ והמדינה: עניננו בהר הקודש בירושלים ,זו הישיבה המרכזית ,לזכות את כלל ישראל מתוך מעלות התורה שבנו ,והמזכה את הרבים ,אין חטא בא על ידו .שלא נבוש ולא נכשל מתוך שנזכה לכך ,להיות מזכי הרבים בתוכנו ומתוכנו“ .לאוקמי גירסא סייעתא דמן שמיא הוא” ,שנזכה לסייעתא דשמיא במידה הגדולה ביותר של השראה שכינה עלינו ועל כל ישראל מתוכנו ,מתוך היותנו תלמידי חכמים מקדשי השם בדרכי הנהגה של אהבת ישראל ,ויתגלה קידוש השם מתוכנו על כל ישראל .נזכור תמיד שאנחנו כלל ישראל.17 16על משמעותה של תקופה זו יש להרחיב בהזדמנות מיוחדת ,שכן יש לה פנים והשלכות רבות. ‘ 17מתוך התורה הגואלת’ ח”א עמ’ קח. 22 23 ערכו של לימוד תורה אינו נמדד רק במה שיוצא ממנו בפועל -רבנים או דיינים ,מחנכים ומורים ,אלא עצם מציאותם של לומדי תורה בעם ישראל שייכת למהות הקיום שלו ולבריאות חיי העם בארצו .כך ביאר רבנו את מטבע התפילה “לקיים בנו חכמי ישראל בכל מקומות מושבותיהם” .אילו נאמר“ :בכל מקומות מושבותינו” היה מקום לחשוב שאנו מתפללים על קיומם של ת”ח שילמדו אותנו תורה ויפסקו לנו הלכה ויורו לנו דין ,אך מאחר ונאמר “בכל מקומות מושבותיהם” ,משמע שאנו מתפללים על עצם מציאות לומדי תורה בקרבנו. לימוד תורה לשמה בשיחותיו לא הרפה מלברר את ערך לימוד התורה ,בייחוד במקום ובזמן שאנו זוכים לחיות בו ,מתוך הבנת הערך המוחלט של לימוד תורה לשמה: ...כשזוכרים את האמיתיות היסודית הזאת ,הכל חוזר אל התורה .הכל נמשך ממקור מדבקּות בתורה ומשקידה בתורה ,ועיקר התורה היא בארץ התורה ומגילוי התורהֵ , ישראל“ .אין תורה כתורת ארץ ישראל” .חז”ל אומרים “ :אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה? עסוק בתורה בארץ ישראל” .שלמות רוח הקודש ,נבואה ,שכינה בעולם הזה -מופיעה על ידי תורה בארץ ישראל. גם בארץ ישראל יש מדרגות :ירושלים מקודשת מכל ארץ ישראל .עסֹוק בתורה בירושלים ,עסֹוק בתורה בהר הקודש בירושלים ,בישיבה המרכזית ,באותו מצב לעילא לעילא .עסֹוק בתורה של רוממות ,התקדמות בתורה ,עליה בתורה .מתוך גירסא וסייעתא דשמיא ,מתגלה השראת השכינה בתוכֵ נו בישיבה“ ,איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק” ,במרכזיות הישיבה ,בחדרים של הישיבה ובכל מדרגות הישיבה ,אצל היחיד והצבור .מתוך כל המרכז הגדול של “יגדיל תורה ויאדיר” ,בתוך הישיבה ,תימשך השפעת חיזוק התורה מתוכֵ נו ועל ידינו על כל מלוא רוחב ארצנו, על כל הכלל ,על עם ישראל וכל ארץ ישראל ,נזכה בעזרת השם ,שעל ידינו ומתוכֵ נו, מתוך חיזוק התורה ,בירור הסייעתא דשמיא שמתוך התגדלותנו בתורה ,נמשיך גדלות של תורה על כל ארץ ישראל ועל כל עם ישראל ,לאוקמי גרסא .נזַ כה איש את רעהו ועל יסוד זה נקבל סייעתא אמיתית ,ממשית .נקיים “את כל דברי תלמוד תורתך” בעצמנו ,ונְ זַ כה את הרבים ,את כלל ישראל .רוממות כל הדברים הנמשכים מסדר המדבר ,יתחדשו במציאות של תחיית עם ישראל ותורת ארץ ישראל בתוכֵ נו בכל תוקף ,נזכה לקידוש השם הגדול ,נזכה להיות תלמידי חכמים המקדשים את השם, 24 עליהם נאמר “ישראל אשר בך אתפאר” .נזכה בעזרת השם ,שד’ יתפאר בנו ואנו נזכה לפאר את רבונו של עולם ,בתוכֵ נו ומתוכֵ נו על כלל ישראל ועל כל העולם כולו.18 והוסיף ואמר: התורה נקראת “דברי אלהים חיים”“ .כי באור פניך נתת לנו ה’ אלהינו תורת חיים”. התורה היא מציאות של חיים“ .תורת ה’ תמימה משיבת נפש” ,ובחז”ל :כשהיא תמימה אז היא משיבת נפש .החיוניות של התורה והחיוניות של הארץ משלימות זו את זו .בדורותינו ,יותר ויותר יהודים עולים לארץ ,ומתוך כך יש יותר ויותר שלימות יהדותית ויותר ויותר חזרת שכינה“ .המחזיר שכינתו לציון” .חוזרת יותר ויותר הבריאות הממשית ,של הגוף והנפש עד לבריאות השלימה והמוחלטת ,של “המחזיר שכינתו לציון” .אשרינו שזכינו לזה ,שנתגלגלנו לזה .עלינו לדעת את ערכנו. כל זה ,מחייב אותנו ,בשקידת התורה הגדולה ,לגלות את התורה בארץ ישראל, ודוקא מתוך “אשר בחר בנו מכל העמים” ,מתוך לאומיות אמיתית ,לאומיות של קדושה .גדלות בתורה ,ודבקות בתורה ,ושקידת התורה ,זוהי שליחותינו ההיסטורית האלוהית ,בדורותינו ,מתוכנו על ציון ובציון ונזכה לגאולה שלימה במהרה.19 לומדי התורה אינם בעלי זכויות יתר ,ואין הם מתפנקים בשנות לימוד עצמי מחזק ומרומם את הנפש האישית ,אלא הם בעלי “שליחות היסטורית אלוקית בדורותינו” להוות מקור המנביע חיים לאומה ,המגלה את ערך החיים שלה וממילא מורה את דרכה מתוך הבריאות האינטואיטיבית שהולכת ומופיעה בה בצורה מזוקקת יותר עם בירור עצמיותה ההולך ומתגדל עם צמיחתם של הישיבות ובתי המדרשות .לכן אמר רבנו לתלמידיו: ככל שנכיר זאת בינינו בידיעה ובהתרגלות מעשית ,יותר נזכה לעצמנו ולרבים, בגבורת ישראל אמיתית .בממשלה יודעים ש”מרכז הרב” היא “תחנת הכח” של עם ישראל .לא על-ידי ביטול תורה ,אלא מתוך עיסוק בשקידה תופיע הגבורה הגדולה. מתוך קידוש השם של תורת ישראל ,השתכללות עובדה זו בישראל ,הופעת הערך המורלי המוסרי הפנימי הנשמתי -תתגלה התודעה הלאומית ,והערך הצבאי .מתוך 18שיחות הרב צבי יהודה על ספר במדבר עמ’ .131 ‘ 19מתוך התורה הגואלת’ ח”ד עמ’ פב. 25 אור תורה -כל הפרובלמטיקה מתבררת .פחות יש אור תורה ,יותר יש ספקות .אנו שייכים ל”אור חדש על ציון תאיר” ,האור המופיע בנו בירושלים ,ומכאן לעולם כולו. “ונזכה כולנו במהרה לאורו” ,ל”נר מצוה ותורה אור” .התורה היא האור ,נשמת כל המצוות .נר הוא אחיזה ממשית בכלים ,ותורה היא אור אבסטרקטי .ככל שנגדל את האור ,יותר נהיה מוכשרים לכל פרטי מצוות ,ופרטי עם ישראל יהיו מוארים על ידינו .ככל שנכיר בכך ,נמצא את עצמנו מובלעים ומוארים ומתחיים באור החדש המופיע על ציון ,נזכה אליו יותר ויותר ,ונזכה לקיבוץ גלויות של עוד מיליונים .מתוך מרכזיות הישיבה בתורה ,רבנן ותלמידיהם ,נזכה לקידוש השם על ידינו בכל הארץ ובעולם כולו .נזכה להתנחלויות תורניות“ ,לקיים בנו חכמי ישראל ...בכל מקומות מושבותיהם” ,בכל המרחב הענקי ,וימשך אור חדש ,אור תורת אמת בכל מלוא רוחב ארצנו ,ועל ישראל בכל מקום שהם ,וגם מעבר לים ,בכל מקום פזורי ישראל .מהר הקודש בירושלים ,בכל תוקף שקידת התורה ,בהתחדשות כל כוחותינו למען התחיה הרוחנית ,ימשך “אור חדש על ציון תאיר”.20 עבור עם ישראל בארץ-ישראל ,עבור כל כלל-ישראל ועבור כל העולם כולו.21 קריאתו של רבנו לכולנו -הורים ומורים ,מחנכים ורבנים ,תלמידים ותלמידות ,אנשי רוח ואנשי מעשה ,פוליטיקאים ועוזריהם -מעודדת אותנו להעמיק בהבנת ערך לימוד תורה ומוחלטות חיוניותו לעם ולמדינה ,ואף לעולם כולו. “תחנת כח” -לא פחות מזה! אם אנו מבקשים אור חדש שיאיר על ציון ,הישיבות הן תחנת הכוח שההארה האלוקית מאירה דרכן. לימוד תורה מתוך אידיאליסטיות מתוך כך דיבר רבנו על הלימוד בישיבה כאידיאליסטיות ממש ,וכך אמר בדבריו לצעירי הישיבה: כולכם צעירים אידיאליסטים .יש המכנים עצמם “אידיאליסטים” במובן אחר ,במובן של הפקרות מתורה .ברור שאיננו מדברים במובן זה .כולנו אידיאליסטים של כלל- ישראל ,של רוח ישראל ,של תרבות ישראל .על-כן מוטלת עלינו החובה לעסוק בתורה מספר שנים ,ואנו חייבים זאת לישראל ,לאורייתא ולקודשא-בריך-הוא. הרמטכ”ל ושר הבטחון הצבאי “פסקו” שאין מפריעים לאנשים שתורתם אומנותם המתאימים להתגדל בתורה ,ומתוך-כך יהיו אחר-כך לברכה למדינה ,לאומה ולצבא. אנשים בעלי שכל ובעלי דעת מכירים את הערך התרבותי והמוסרי הכלל-ישראלי שיש בגידול אנשי רוח במדרגה גדולה .הם מבינים את הערך של אנשי תרבות גדולים 20שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית ,עמ’ .451 26 21שיחות הרב צבי יהודה לספר שמות עמ’ .251 27 פרק ו מי קודם למי? מדרש תנא דבי אליהו רצוף אהבת ישראל ולימוד זכותם .כמה מאמרים מתוכו חביבים היו על רבנו הרב צבי יהודה באופן מיוחד .אחד ומיוחד שבהם היה זה: פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ,מצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה ...ואמר לי :רבי ,שני דברים יש בלבבי ואני אוהבם אהבה גמורה ואלו הן ,תורה וישראל ,אבל איני יודע איזה מהם קודם .אמרתי לו :בני ,דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה ,שנאמר ‘ד’ קנני ראשית דרכו וגו’ ,אבל אני אומר ישראל קדמו ,שנאמר ‘קודש ישראל לד’ ראשית תבואתה’.22 סיפור זה מעורר שאלות רבות :מה חשוב באפיון של אותו אדם כמי שיש בו מקרא אך אין בו משנה? מדוע חשוב לדעת מי קודם ,ומה פשר הקדימות? מדוע דרכם של בני אדם לומר שהתורה קודמת ,ומה חידש אליהו הנביא בכך שישראל קודמים? רבנו היה נוהג לומר כי ישנם אנשים שהבינו את הסיפור שלנו בצורה מוטעית ,שכן הם הבינו שפשר השאלה היא מי חשוב יותר ,ומכיון שכך ,בכל מקום בו נראה לעיניהם הצרה כי ישנה התנגשות והתנגדות בין ערכי תורה לערכי ישראל ,יש להעדיף את ישראל על פני התורה. אולם לא זאת כוונת המדרש כלל ועיקר. השאלה המתבררת כאן היא איזו תורה הקב”ה נתן לנו .האם התורה היא מהות כשלעצמה בעוד עם ישראל הוא המופקד לקיים אותה בחייו ,או שמא התורה היא בבואה של נשמת החיים של ישראל. 22תנא דבי אליהו פרק יד. 28 29 ישראל קדמו החידוש של אליהו הוא שמה שעמד בראשית המחשבה האלוקית הוא ,כביכול ,ציור חייהם של ישראל בהופעתם השלמה והמלאה כממלכת כהנים וגוי קדוש .זהו “סוף המעשה” שהיה “במחשבה תחילה” .23לשם כך נבראה נשמת ישראל ,אופי חייהם של ישראל הטבוע בכל גילויי החיים שלהם ,ברוח ובחומר ,בכל הדורות ובכל הנפשות .לשם הוצאת הטבע הנשמתי של ישראל אל הפועל ניתנה להם התורה שהיא המגלה כיצד ראוי לטבע החיים של עם ישראל להתגלות בסדרי החיים הציבוריים והאישיים שלו .המשמעות של קדימת ישראל לתורה היא שלעצם חייהם של ישראל ישנו ערך נשמתי ,שהתורה באה לגלותו ,להוציא מן ההבנה המצומצמת כי ישנה תורה ועל כל אדם מישראל לנהוג על פיה. וכך ביאר רבנו זצ”ל את הדברים: כשאומרים ישראל קודמים ,צריך להבין מה זה ישראל :הגוף הלאומי צבורי חברתי? לא ,מדובר על ישראל החי! כן הוא כשמדברים על ראובן או שמעון ,הכוונה לראובן בפנים יש איזה דבר או לשמעון החי .כמובן ,הוא מתגלה בגוף ,עצמות וגידים ,אבל ְ שמחיה אותו .כשמדברים על ישראל ,אין אומרים ִמלה בעלמא ללא תוכן .בעל כרחך צריך אתה להודות שיש לך עסק ִעם ישראל החיִ ,עם הגוף הלאומי הצבורי החי :נשמת חיים של ישראל ,נשמתם של ישראל .וכי יש נשמה בלי גוף? גוף בלי נשמה? כך הדבר גם במובן הצבורי :יש נשמה המחיה את הגוף הלאומי .ישראל שקדמו ,זהו ישראל החי ,החיוניות שמחיה אותו ,התוכן התרבותי הרוחני הנשמתי שלו“ ,חיינו ואורך ימינו” .ישראל שקדם הוא נשמתם של ישראל ,דבר אלוהים המחיה אותנו, “רוחי אשר עליך” .ישראל שקדם אין זה גל של עצמות ,אלא ישראל הנורמלי והגדול, החיוני והשלם ,החי והקיים ,אשר בתוכו חיוניותו המקיימת אותו :תורת ישראל. הּפנים ,בלי הנשמה .מתוך כך מובן אין לדבר על הגוף הלאומי ,המדיני והצבאי בלי ְ שכשמדברים על ישראל ,ממילא מדברים על תורה .במושג “ישראל” טמון המושג “תורה” .אם כן מה היא התורה שאחרי ישראל ,נוספת על שלמותם של ישראל? זאת התורה שלומדים בישיבה ,זאת התורה המתפרטת לכל פרטיה ודקדוקיה .יש להבין שכל ההתפרטות וההשתכללות הגדולה של התורה הן מתוך הענין האלוהי של “עם זו יצרתי לי ,תהלתי יספרו”. בחלק מסוים של המציאות ,חלק מסוים של העולם ,חלק מסוים של האנושיות ,רבונו של עולם יצר נשמה כללית לאומית בעלת תוכן מיוחד :התורה .ביצירה המיוחדת 30 23פיוט “לכה דודי”. הזאת מונח היסוד והשורש של התגלות כל התורה כולה לכל פרטיה ודקדוקיה .ישראל בנשמתו וחיוניותו הוא הכלל של התורה ,ומן היצירה הזאת נמשכים הפרטים של התורה“ .הואיל משה באר את התורה הזאת” :יש אומה של תורה ,צבור של תורה.24 בתמצות הגדיר רבנו בשיחה אחרת: נשמת ישראל היא היא התורה ,כדברי חז”ל שישראל קדמו לתורה .ישראל הם תורה בעצם ממשות החיוניות האלוהית שלהם .והתורה ,ענינה גילוי אותה מציאות פנימית כלל ישראלית ,על ידי קיום תורה ועל ידי לימוד תורה... ישראל הוא מין בריה אלוהית כזאת ,שהתורה נמצאת בה בעצם טבעה ,ועובדה זו קודמת לכל התפרטות של תורה ומצוות .וכלל גדול זה ,אמת אלוהית גדולה זאת, ענינה להתגלות על ידי תורה ומצוותיה שהן הגילוי האמיתי של ישראל .באופן יסודי: אורייתא קודשא בריך הוא וישראל ,הם אחד.25 אין בו משנה! אותו אדם ששואל את אליהו שאלה זו מתאפיין כמי שיש בו מקרא ואין בו משנה .בפשטות, זהו אדם שלמד תורה שבכתב אך לא תורה שבעל פה .מדוע פרט זה כה חשוב ,ומה משמעותו? לברית האלוקית עם ישראל שני צדדים .הצד האלוקי הוא התורה שבכתב ,אולם הצד האנושי הוא התורה שבעל פה .26היכולת להתבונן בתורה שבכתב ולהגות תורה שבעל פה בצורה שאכן נוצרה במהלך הדורות כולם היא הביטוי לתכונת הקודש שבישראל ,שהתורה שבכתב “מפעילה” אותה .27בהקשר זה הביא הרב צבי יהודה על פירושו של הטור לברכת התורה: וחיי עולם נטע בתוכנו היא תורה שבעל פה.28 “חיי עולם” פירושם תכונת החיים הנצחיים של ישראל ,נשמת ישראל. השואל לא היה מחובר לתכונת חיים זו .הוא גרס את הצד האלוקי של התורה ולא היה מחובר 24שיחות הרב צבי יהודה על ספר דברים עמ’ .43 25שם עמ’ .97 יֹוחנָ ןֹ ,לא ּכָ ַרת ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ְּב ִרית ִעם יִ ְׂש ָר ֵאלֶ ,אּלָ א ִּב ְׁש ִביל ְּד ָב ִרים ֶׁש ְּב ַעל ֶּפה, 26על פי גיטין ס ע”בָ :א ַמר ַר ִּבי ָ ֶׁשּנֶ ֱא ַמר( ,שמות לד) “ּכִ י ַעל ִּפי ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ּכָ ַר ִּתי ִא ְּתָך ְּב ִרית וְ ֶאת יִ ְׂש ָר ֵאל”. 27כך כתב מרן הרב זצ”ל באורות התורה פרק א :התורה שבעל פה מונחת בעצם אופיה של האומה ,שמצאה את ברכתה על ידי הגילוי השמימי של תורה שבכתב. 28טור אורח חיים סימן קלט. 31 לצד האנושי .זו הסיבה שכבר בהצגת השאלה הוא נקט עמדה ,והקדים תורה לישראל.29 אילו העמידנו לפני הר סיני -דיינו! חידוש מרתק חידש רבנו בהקשר זה בהבנת עניינו של מתן תורה ,על פי הפיוט “דיינו” הנאמר בהגדה של פסח. “אילו קרבנו המקום לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו”. כי הקירוב לפני הר סיני בעצמו, וההעמדה עליו ואצלו ובתחתיתו, היא המעלה הגדולה היסודית, של ההכשרה וההתקדשות לקבלת התורה, והיא כבר קובעת את יסוד הסגוליות הישראלית, מתוך מקורה האלוהי הכללי של התורה, ואחר כך באה מתוך זה אותה המעלה הרמה המיוחדת של מתן התורה ,קבלתה ,התגלותה והתפרטותה כולה, בהחלטת ‘נעשה ונשמע’ שעם כפיית ההר כגיגית. ולפיכך כבר בעמידה על הר סיני ‘פסקה זוהמא מישראל’ ‘ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני’ שהיא מהסימנים המיוחדים לאומה זו, ומי שהם נמצאים בו ראוי הוא לידבק בה, ובירושלמי נקראו ‘מתנות טובות שנתן הקב”ה לישראל’ בקביעות תכונת נפשם שהיא פונה ליראת ד’ המתגלית בה על פניהם, וממלאת את המשאלה העליונה מהם.30 בפיוט נאמר“ :אילו קרבנו המקום לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו” .אך יש לתמוה: מה הערך של “קרבנו לפני הר סיני” כשלעצמו ,עד כדי כך שהפייטן עושה קירבה זו למעלה בפני עצמה ,בחמש עשרה המעלות הטובות שיש לקב”ה על ישראל .רבנו משיב על כך מתוך שזירת מאמרי חז”ל המציינים דווקא את שלב העמידה לרגלי הר סיני כנקודת ציון משמעותית ביצירת אופיים המיוחד של ישראל ,וטביעת תכונות הנפש האופייניות להם – ביישנים רחמנים וגומלי חסדים .מידות אלה ,הן שמוצאות את ביטוין בתורה שתינתן על ההר. התכונה קדמה לתוכן. ישראל קדמו לתורה. משום כך פורצת מפי העם שעמד למרגלות ההר האמירה “נעשה ונשמע” – מי שעושה טרם השמיעה ,נדחף ככל הנראה מתוך אינטואיציה פנימית חזקה של שייכות לדבר .הטבעיות הישראלית שהוחלטה בעמידה לרגלי הר סיני ,פורצת מתוך ערגה ושייכות אל התורה שמכוונת לגלות בפועל את אומר החיים הישראליים. אכן ,תורה שמרוכזת אך ורק ביכולת האישית לקיים אותה ולהתחבר אליה ,שייכת למחשבת בני אדם אותה שולל אליהו הנביא .עלינו להכין עצמנו לקבל תורה המעצימה את ערכו ומהותו של כל אחת ואחד מישראל כאבר חי בחזון החיים של עם ישראל כולו ,ובהקשבה ואחריות למה שפועל הקב”ה עם עמו ונחלתו בדורנו. 29עיין בצדקת הצדיק אות קצו ,ובסוף הדברים שם כתב :ובתנא דבי אליהו רבה ‘דרכן של בני אדם לומר אהבת תורה קודמת וכו’ ואני אומר וכו’ .והוא על דרך שאמרו (מכות כ”ב ע”ב) ‘כמה טפשאי אינשי דקיימי מיקמי ספר תורה ולא מיקמי גברא רבא’ ,דאצל בני אדם ספר תורה חשובה כי כך הוא מצד בני אדם אהבת התורה צריך להש קדים להכניס בלב .וכן היה מתן תורה ואחר כך כניסה לארץ .וכן העזיבה כזה הסדר .אך מצד השם יתברך ראשית תבואתה היינו הפרי והתבואה שרצה להכניס בזריעת העולם הם נפשות דישראל ,והם כוללים כל התורה כולה. רק שאצלם הוא סתום והתורה הוא פירוש על זה .וכן מי שהגיע לשלימות .אהבת ישראל קודמת שהם העיקר ושורש התורה .ואחר כך הוא התורה לפרש ולהבין המעמקים הגנוזים בכל נפש פרטי מישראל. ֹלהים ַּוב ֲעבּור ִּת ְהיֶ ה מׁשה ֶאל ָה ָעם ַאל ִּת ָיראּו ּכִ י לְ ַב ֲעבּור נַ ּסֹות ֶא ְתכֶ ם ָּבא ָה ֱא ִ ֹאמר ֶ 30כפי שנאמר (שמות כ) «וַ ּי ֶ ֹלהיָך ׁש ֵֹאל ֵמ ִע ָּמְך ּכִ י ִאם לְ יִ ְר ָאה ֶאת ד’”. יִ ְר ָאתֹו ַעל ְּפנֵ יכֶ ם לְ ִבלְ ִּתי ֶת ֱח ָטאּו” ,וכן (בדברים י) “וְ ַע ָּתה יִ ְׂש ָר ֵאל ָמה ד’ ֱא ֶ 32 33 פרק ז אוהב את הבריות ומקרבן לתורה רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל הקפיד מאד בלימודו ודקדק אפילו בתפקידה של ו’ החיבור,31 במיוחד כשהדבר נגע ללשון חכמים .אחד ומיוחד ממאמרי חז”ל שרבנו חזר והשמיעו לתלמידיו ,ואף היה חי אותו בפועל ממש ,היה דברי הלל במשנה בפרק א ממסכת אבות: ּתֹורה. אֹוהב ֶאת ַה ְּב ִרּיֹות ְּומ ָק ְר ָבן לַ ָ רֹודף ָׁשלֹוםֵ , אֹוהב ָׁשלֹום וְ ֵ ֱהוֵ י ִמ ַּתלְ ִמ ָידיו ֶׁשל ַא ֲהרֹןֵ , וכך אמר: במסכת אבות נאמר :הלל אומר :הוה מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום ,אוהב את הבריות ,ומקרבן לתורה .ועוד שם (ו א)“ :אוהב את המקום אוהב את הבריות” .הדריכונו חז”ל ,לאהוב את הבריות“ .בריות” זהו מושג כללי ,שאינו מחלק בין דרגות שונות של בני אדם שמצד הבחירה החופשית“ .אוהב את הבריות ומקרבן לתורה” .את מי מקרבים לתורה? את הרחוקים מן התורה ,ועליהם אנו מצווים באהבה .ולא הורונו חכמים :אהב את הבריות כדי לקרבם לתורה .אלא :אוהב את המקום ומתוך כך אוהב את בריותיו .אהבת הבריות היא ערך עצמי ומלבד זאת יש לקרבם אל התורה.32 ועוד אמר: לא נאמר :אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה .זאת אהבה מזויפת .לאהבת הבריות יש ערך עצמי ,ומזה נמשך קירוב לתורה .באלו בריות מדובר? ודאי ברחוקות מן התורה ,שהרי אותן יש לקרב ,וגם אותן יש מצוה לאהוב ...החסידות של אהרון הכהן אינה התנהגות חיצונית בעלמא או סתם מידה טובה ,אהבתו את כלל ישראל היא 31כך ,למשל ,הדגיש רבנו זצ”ל כי דבריו של ר’ אבא האמורא בסוגיית הקץ המגולה (סנהדרין צח) “ואמר ר’ אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ‘ואתם הרי ישראל וכו’” ,נפתחים בו’ החיבור ,דבר המלמד כי דבריו של ר’ אבא מהווים למעשה פסיקה במחלוקת התנאים של ר’ אליעזר ורבי יהושע האם גאולה תלויה בתשובה או לאו. 32מתוך התורה הגואלת ח”ד עמ’ צו. 34 35 מציאות עובדתית מהותית נשמתית.33 שני דגשים יש כאן :האחד ,אהבה אפילו למי שאין בהם אלא מה שהם נבראו על ידי המקום ברוך הוא .מצד זה כולנו שווים -הקרובים והרחוקים .והשני ,שאמר הלל “ומקרבן לתורה” ולא “כדי לקרבן לתורה” ,ומתוך כך מדייק רבנו כי לא נאמר שמטרת האהבה היא לקרב לתורה ,אלא שהאהבה הינה בעלת ערך עצמי ,ומלבדה יש לקרב לתורה .ושמא נאמר כי על הרצון לקרב לתורה לנבוע מתוך אהבת הבריות (ולא אהבת הבריות מתוך רצון לקרב לתורה) כי אין הטבה גדולה מן התורה ,ואם אכן זו המוטיבציה ,יש לה סדר וסבלנות. עיקר מגמתה של תורה -החיים כך הדבר גם במימד האישי .צריך להכיר את הערך שבכל בריה מצד עצמה ,מצד התכונה האלוקית שבה .אהבת הבריות ביסודה אינה נובעת ממדרגת ההופעה הממשית של התוכן האלוקי שבהם ,אלא מצד התכונה ,על כן נאמר “אוהב את הבריות” .מאחר ואין עניינה של התכונה להישאר בכוח אלא לצאת לפועל ,על כן באה הדרכה נוספת“ :ומקרבן לתורה” .לפי ערך התכונה מתגדל התוכן הפוגש בה .ככל שנדע להעריך את התכונה ונעמוד על ממדיה העצומים נגדיל את התוכן שיופיע בה .כך גם בעיקרון נוסף שלימד רבנו“ ,להרבות בשני האלפי”ם :אהבה ואמונה .לא בכדי הקדים רבנו את האהבה לאמונה ,38שכן האהבה היא התשתית עליה נפרסת האמונה ,היא הקובעת האם באמת אמונה יש כאן ,או סוג של אינטרס רוחני... לאמיתו של דבר החידוש שאנו לומדים במשנה זו נובע מן המבט העמוק של רבנו שבא לידי ביטוי כבר בדבריו אודות מטבע ברכת התורה “ -אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה” .קודם כל הבחירה בישראל ,ורק מתוך כך נתינת התורה להם ,ולא להיפך .יש כאן מבט עקרוני שחוזר על עצמו וננסה לבארו בקצירת האומר. לשם ביאור הדברים נמשיל משל לאדם המשווק סחורה .עולמו נחלק לשניים :אלו שצורכים את הסחורה שלו או שהינם צרכנים פוטנציאליים ,ומולם -אלו שאינם צורכים את סחורתו ואף אינם מעונינים בה אם לא למטה מזאת... ביסוד מחשבת הבריאה עומד תוצר החיים בעולם התחתונים“ .סוף מעשה במחשבה תחילה” שורר המשורר ,וכוונתו שמה שהופיע בסוף המעשה (=הבריאה) הוא זה שכביכול עמד לנגד עיני הבורא בראשית המחשבה אודות בריאה .גם חקלאי הנוטע מטע עצי תפוח מעמיד בראשית מחשבתו לנגד עיניו ארגזי תפוחים רבים ,שעל פי מחשבה זו הוא נוטע את הסוג 35 המתאים בזמן המתאים ובמקום המתאים .כשהקב”ה מבקש לעשות לו דירה 34ושותפות בתחתונים הוא רואה לנגד עיניו כביכול את החיים הישראליים בתוך כלל המציאות בשעה שהם כלים לאידיאליים האלוקיים המבקשים את ביטויים במציאות החיים בעולמנו. סכנה זו בדיוק אורבת לפתחו של “משווק האמונה” ויותר מכך של “משווק המצוות” .אם אדם רואה מטרה לעצמו לקרב רחוקים על ידי ריבוי אמונה וריבוי מעשי מצוות ,הוא עלול לחלק את הציבור לשניים :אלו שנעצרים ליד הדוכן או אלו שעשויים לעשות זאת ,מול אלו שלא נעצרים ואולי אף צוררים את הדוכן ...גם אל המצבים והרגעים הללו התכוון רבנו באומרו כי לא נאמר אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה“ ,זאת אהבה מזויפת .לאהבת הבריות יש ערך עצמי ומזה נמשך קירוב לתורה” .39לעומת זאת אומר רבנו זצ”ל כי היחס הבריא לבריות ,אהבתם ,הארת הפנים אליהם ,הינם בעלי ערך עצמי ולא על מנת להשיג “קירוב”.40 עיקר ערכה של התורה מתגלה בכך שהיא מופיעה בחיים שבעולם הזה .ועל כך ֵהצר רבא ואמר“ :כמה טפשים שאר אנשים שקמים לפני ספר תורה ולא קמים לפני אדם גדול” ,36כי אין הם מבינים כי כל עניינה של תורה וסגולתה להופיע בחיים ולא מצד שהיא מונחת כספר בארון .לולא היו לחיים הממשיים בעולם תכונה אלוקית לא היתה כל תועלת בפגישתם עם התוכן האלוקי ,שכן אין תוכן ללא תכונה .37ומאחר ויש תכונה כזו בעומק החיים של ישראל 33שיחות הרב צבי יהודה לספר ויקרא עמ’ .30 34תנחומא נשא טז. 35בראשית רבה ג ט. 36מכות כב ע”ב. 37כשם שאין כלי ללא יכולת קיבול ,ואין חשמל זורם בחומר נוגד מוליכות. 36 יש כתובת לתורה בעולמנו “ -אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה”. 38כשם שבעריכת ספרו של אביו «מידות הראיה» הקדים הוא את אהבה לאמונה ,ולא רק משום ש”אה” קודם ל”אמ”. 39הדברים מקבלים משנה תוקף בצירוף דברי האב ,הראי»ה זצ»ל ,באורותיו :האהבה הגדולה ,שאנחנו אוהבים את אומתנו ,לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה ,אבל הננו מוצאים את עצמיותה ,גם אחרי הבקורת היותר חפשית ,נקיה מכל מום .כולך יפה רעיתי ומום אין בך (אורות ישראל ד ג). 40בשנת תרע”ד ,התקיימה בעיר רוצפרט אשר בהונגריה אסיפת גדולי התורה וגאוני הדור אשר באו לאדמו”ר ר’ יששכר דוב מבעלז זצוק”ל ובראשם ר’ משה דוד טייטלבוים אבדק”ק לאפוש אשר בטרנסילבניה .הרב מלאפוש אשר היה דרשן מופלא ,פתח פיו לפני האדמו”ר מבעלז ואמר“ :היות שעם בני ישראל שרויין בצער כמעט בכל העולם ,והצרות תקיפות ותכופות הרבה מאד ,ואין תרופה למכות ישראל זולת אם יתעוררו כולם יחד כל כלל ישראל לתשובה ,והיה מן הראוי שתנועה זו על התעוררות התשובה תצא מידי צדיק הדור כמותו ,שהכתירו אותו בדור זה לצדיק הדור ,ואם ההתעוררות לזה תצא ממנו-בודאי תפעל על הדור להשיב את לבם לאבינו שבשמים, ובזה ישיגו את הישועה שממתינים לה כל כך כל כלל ישראל” .מספר הרב יששכר טייכטל מחבר ספר ‘אם הבנים שמחה’...“ :כה טען לפניו כמעט שעה שלמה ,והטעים את דבריו בטעמים מתוקים ונפלאים ,שרק עליו מוטל חוב 37 ואולי יזכרו בשעת מעשה לפני שנים רבות שאל את מו”ר ,הרב צבי יהודה זצ”ל ,אחד מגדולי תלמידיו ,מדוע הוא חוזר פעמים כה רבות על עקרונות מסוימים (“אשר בחר בנו מכל העמים ומתוך כך נתן לנו את תורתו”; “...ישראל קדושים קודמים”; “שלא ברכו בתורה תחילה”; “עצבים של ברזל” ועוד רבים כדוגמתם) .רבנו זצ”ל השיב לו בזו הלשון“ :ואולי יזכרו בשעת מעשה .”...והדברים מזעזעים ונוקבים עד תהום הנפש! רבנו ראה וחזה ,כי עוד תגענה תקופות ויבואו עלינו ימים בהם תיבחן “התורה הגואלת” ותהיה צרופה יותר ויותר .העקרונות העמוקים ,עליהם מושתתת תורת האורות ,דורשים התחדשות מתמדת ולא פחות מכך חזרה אינסופית והעמקה.42 פרק ח שלמותה של ארץ ישראל 41 אתגר גדול וחיוני ,אך בלתי אפשרי ,למצות את משנת רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל אודות ארץ ישראל בפרק קצר ,על כן ננסה להאיר היבט אחד מתוך משנתו. אם מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל היה המחדש הגדול של תורת גאולתם של ישראל כלל ישראל ויחידיו -הלא בנו הרצי”ה זצ”ל יישם תורה זו בנפתולי המציאות של מדינתישראל המתחדשת .המעבר בין התורה הגדולה לבין יישומה ִהצריך עמקות אדירה וכוחות נפש עצומים ,ומתוך כך באו לעולם חידושים מפליגים בתורת הציבור והיחיד ובהנהגת הציבור. במבט שטחי ,יהיה מי שיגיד כי הרצי”ה זצ”ל היה מאנשי ארץ ישראל השלימה ,וכי הוא היה קיצוני מבחינת ההשקפה הפוליטית שאינה רואה שום סיטואציה מדינית בלי ארץ ישראל כולה בידי עם ישראל .המעיינים היטב במשנת רבנו יבחינו בכך שנקודת הכובד של משנת הרצי”ה בסוגיה זו מצויה במחוז אחר. מקלט בטוח או החזרת שכינה לציון זה” .ואז ,באותו רגע בו חיכו כולם לשמע מוצא פיו של האדמו”ר מבעלז ותשובתו לרב מלאפוש ,ממשיך הרב טייכטל ומספר”:פתח רבינו את פיו קדשו וענה לו רק תשובה קצרה וחדה בזה הלשון (בתרגום) :הרב מלאפוש, האם כבר סיימת את טענותיך? כאשר המשיח יבוא היהודים יעשו תשובה .עכשיו העיקר שהיהודים יאהבו זה את זה .וצריך לאהוב אפילו לאיש היותר גרוע שבישראל כנפשו ,ולאחד הלבבות ,ולרחק כל דבר הגורם פירוד לבבות ,ובזה תלויה ישועתן של ישראל בעת צרה .עד כאן דבריו הקדושים שיצאו בחרדת קודש מעמקי לבבו”. (אם הבנים שמחה עמ’ פא) .נראה כי דבריו של הרבי מבעלז אינם מבקשים להרפות את ידיהם של העוסקים בקירוב רחוקים לתורה ,אלא להעמידם על בסיס איתן של “אוהב את הבריות” ,כי יודע וחש הוא הרבי מבעלז, כי דווקא המקרב עלול להיכשל בזה. 41כך הגדיר רבנו את תורתו של אביו הראי”ה זצ”ל במאמר שכתב לשנת השלושים לפטירת אביו זצ”ל. 42עיין ‘עולת ראיה’ ח”ב עמ’ קכג “חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים”. 38 בעוד הציונות החילונית ,באופן כללי ,מחפשת פתרון לשאלת היהודים ,ומוכנה לקבל ניסוחים כמו “מקלט בטוח”“ ,מרחב מחיה” ו”מרכז תרבותי” ,הציונות מבית מדרשו של הרב הראי”ה ובנו הרצי”ה זצ”ל עוסקת בחזרתה של נשמת ישראל למקור חייה -ארץ ישראל. עמק וְ ַההֹוד ּנֹותן לָ ּה ּכָ ל ָה ֶ ְמקֹור ַה ִּצּיֹונּות ,הּוא ַה ָּמקֹור ַה ָּקדוׁש ָה ֶעלְ יון ַ -ה ַּתנַ ”ְךַ ,ה ֵ נּועת עֹולָ ִמים זֹו ֶאת ַחּיֶ ָיהִ .היא ֹלא ֵהד קֹולֶׁ ,ש ַעם ָׂשנּואי ַה ָּמ ָס ְר ִּתי ,וְ ָראּוי לְ ָה ִׁשיב לִ ְת ַ ּגּור-א ְריֵ ה ַ רֹוד ָפיוֶ ,אּלָ א ֶׁשּגֹוי ָקדֹוׁשְ ,סגֻ ּלַ ת ָה ַע ִּמים, ָּבעֹולָ ם הֹולֵ ְך לְ ַב ֵּקׁש לֹו ִמ ְקלָ ט ֵמ ְ הּודה ,נֵ עֹור ִמ ַּת ְר ֵּד ָמתֹו ָה ֲא ֻרּכָ ה ,וְ ִהּנֵ ה הּוא הֹולֵ ְך וְ ָׁשב ֶאל נַ ֲחלָ תֹוֶ ,אל “ּגְ אֹון יַ ֲעקב ֲא ֶׁשר- יְ ָ ָא ֵהב ֶסלָ ה”.43 43אגרות ראיה ,אגרת תקעא. 39 חזרת עם ישראל לארצו הינה מהפכת עולמים ,והיא בגדר ההתרחשות המשמעותית ביותר שמתקיימת באלפיים השנים האחרונות (אם לא מאז בריאת העולם!) .אין מדובר על אוסף של אנשים בדור פלוני המחליטים כי הגיע הזמן לשום קץ לגלות הנוראה ,ובעקבות כך עולים לארץ ,אלא מדובר בדחיפה נשמתית מעמק עומקים ,או בלשונו של רבנו “ידיעת המעמקים” ,44המבשרת את חזרתה של כנסת ישראל לחול בחיים הלאומיים של עם ישראל מדינת עם בארצו .מהלך זה נקרא “המחזיר שכינתו לציון” .ממציאות חיים פרטית “מפוזרומפורד בין העמים” ,מתגלה קמעא קמעא המעבר למציאות חיים כללית -חשיבה לאומית, מדינית .תחיית אומה בארצה“ .פתאֹם קם אדם בבוקר ומרגיש כי הו עם ומתחיל ללכת”.45 מן הפיזור והפירוד אל הכינוס והקיבוץ ,מן הריסוק האישיי היחידיי אל האירגון החיוני הציבורי הכללי ,אל מקומו של הגוי האחד ,אל הקרקע של ממלכת כהונו .כפי התרבות מדה זו של יישוב הארץ ושיבת בניה ,כי יתר ההתגלות של הזיווג הקדוש הזה ,של העם וארצו ,של עם הקודש וארץ הקודש ,מתגלית יותר צורת העם שלנו ,בתודעתנו הנפשית ,היחידית והציבורית ,בחיינו המעשיים והרוחניים ,שבחול ושבקודש, בהופעת עמידתנו כלפי פנים וכלפי חוץ.46 הרב צבי יהודה זצ”ל כתב במאמריו ובכרוזיו ,ולא פסק פומיה אף בשיעוריו ושיחותיו מלומר שהקשר לארץ ישראל נובע מדבר ד’ שבתורה ובנבואה .אל הארץ אנו באים מתוך מצוות ישוב הארץ הכללית ,ממקורה של תורה. שלמות ארץ ישראל -שלמות החיים הלאומיים היות ולמדנו ממרן הרב הראי”ה זצ”ל כי “ארץ ישראל איננה דבר חיצוני ,קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה ,חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה” ,הלא נדרשת ארץ ישראל כולה ,בכל מרחב חיותה וסגולותיה ,לשם התחדשות החיים של כנסת ישראל והופעתה המלאה במציאות .רק בשלימות מרחביה של ארץ ד’ ארץ ישראל יכול עם ואדם להיות מלא בתכונת הענווה ,האמונה ,הרחמנות ,הקדושה והנבואה.47 ‘ 44לנתיבות ישראל’ ח”א מאמר ‘ובגוים לא יתחשב’. 45אמיר גלבוע “שיר בבוקר בבוקר”. ‘ 46לנתיבות ישראל’ ,ח”א ,מאמר ‘ובגוים לא יתחשב’. 47עיין ‘שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית’ ,עמ’ .31-38 40 בשל כך הדגיש הרב צבי יהודה זצ”ל מעל כל במה כי אנו מבקשים את ארץ ישראל כולה, בכל מרחביה .אם אנו מבקשים את חזרת השכינה לציון ,אם אנו חפצי חיים שלמים ומלאים עלינו לדרוש את ארץ ישראל בשלימותה .ההדגשה היתירה באה לומר כי אופק החייםשלנו מבקש לחדש ימים כקדם ,ולא לפתור בעיה מקומית או היסטורית כזאת או אחרת .מי שמבקש את ארץ ישראל בשלימותה מבקש את החיים הישראליים בשלימותם .זוהי הבקשה ההדדית של הנשמה. כך כתב רבנו: כפי מה שהאומה הישראלית כולה ,וכל בניה ,יחידיה ואישיה ,לכל שינויי פרצופיהם ודעותיהם ,מדרגותיהם ואפני אחיזותיהם במעמקי שרשיותה ותכונת יציריותה האלהית ,מודעת בתור גוף אחד שלם ,הכולל ואוצר בקרב מהות ישותו את כל נשמותיהם של ישראל וכל חלקי חייהם ,שכולם בפרטיותם הם ענין אחד עם שלמותו ההויתית ,כן גודל הדאבון והשוממות ,זיע הפחדה הפנימית והסבל הממשי ,בהיות איזה קלקול או פגם ,רוחני או חמרי ,במצב הקיום והגידול של האומה ,של ארץ 48 נחלתה... כשם שאנו מבינים כי עם ישראל הוא מציאות חיים חיונית אחת ,וכולנו אברים בגוף אחד שמתגלה בו הנשמה הכללית ,כך ארץ ישראל כולה מגלה את נשמת ישראל במציאות החיים הלאומית. “’אתהלך לפני ד’ בארצות החיים’ זו ארץ ישראל” .ארץ-ישראל היא ארץ החיים, מקור החיים“ .כי עמך מקור חיים” .מציאות של חיים אינה ניתנת לחלוקה .גם בחלק הראשון של ספר ‘אורות’ כתוב שארץ-ישראל היא ארץ החיים ,ובחיוניות אין ויתורים. “על כרחך אתה חי” .אנו חיים על כרחנו ,מתוך חיוניות דורותית .אנחנו הנמצאים כאן, הננו השלוחים של כל ישראל ,מתוך בריאות ,שלמות וקוממיות של חיים“ ,כי את כל הארץ אשר אתה רואה ,לך אתננה ולזרעך עד עולם”“ .עד עולם” – זה עד עולם! כל הוויתורים“ ,אי עביד ,לא מהני” .אנו שלוחים של עם-ישראל ,של מציאות כל הדורות ,כל הדורות שעברו וכל הדורות שעתידים להיות ,ונישאר נאמנים.49 ‘ 48אור לנתיבתי’ סעיף יח. ‘ 49שיחות הרב צבי יהודה ,ארץ ישראל’ עמ’ .25-6 41 המקיפה את התורה הגואלת במלואה ושלימותה. קרוע לגזרים! חיבור לארץ ישראל הינו חיבור לעצמיות החיים הישראליים רבנו היה כל כך דבק בחיוניות הזו ,ופעל בכל כוחו ומרצו למימושה ,עד כדי כך שכשהוחלט בליל יז בכסלו התש”ח (כט בנובמבר) על תכנית החלוקה ,רבנו חש כי הוא נקרע לגזרים, פשוטו כמשמעו ,כפי שסיפר תשע עשרה שנים לאחר מכן: לאור כל זאת הדגיש רבנו כי ככל שאנו דבקים בארץ ישראל אנו מוסריים יותר (=ישראליים יותר) .ולכן לא קיבל התנהגות בלתי מוסרית בשם הדביקות בארץ ישראל .למשל ,מעשה שבאוטובוס לאילת נסע ערבי ,שחלץ נעליו ונרדם .נערים החביאו לו את הנעליים ,וכשהיה צריך לרדת לא מצא אותם .גם העיתונאים חשבו שזה מצחיק מאוד וכתבו על כך בעתון. בעקבות פרסום זה פנה רבנו זצ”ל במכתב למערכת“ :מחויבני להביע את צערי על פרסום הרשימה המכאיבה‘ :סכסוך הנעליים בדרך לאילת’ .אם לצערנו קרה מקרה מחפיר כזה ,של סידור עלבון וצער כזה ,מתוך התלוצצות פרועה ומושחתת זו ,ע”י אנשים מתוכנו ,אל בן אדם משכנינו הגרים ויושבים בתוכנו ,הרי יש להוקיע זאת ולהתבייש בזה ,ולחפש דרכים כיצד לפייס באמת את הנעלב ,המזדמן לתומו בינינו ,ולתקן את המכשלה הזאת ,שלא יישנו חלילה עוד מקרים נוראים כאלה אצלנו ולסלק את חילול השם ,העוון הזה מעלינו -ולא לפרסם את זה בתור ‘חוכמה מעניינת’”.51 לפני תשע-עשרה שנה ,בלילה הראשון הזה ,כאשר הגיעה אלינו הידיעה על תוצאת דיוניהם של הגויים“ ,אז יאמרו בגויים” ,לא יכולתי לצאת אל השמחה ברחוב יפו וחוצות ירושלים .אין צורך לספר כמה כולנו קשורים ,ואני קשור בקשר קודש ,קשר קדושה ,קשר חיים וקשר נשמה למדינה ,אך בשעות אלה לא יכולתי להצטרף אל השמחה .ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי .באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה ,עם דבר ד’ בנבואה “ואת ארצי חילקו” .לא היה אפשר לי בכל רמ”ח אברי ושס”ה גידי ,בכל נשמתי רוחי ונפשי ,לצאת“ ,את ארצי חילקו .איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק ,כל ארבע אמות של ארץ ד’? הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום! לכן לא יכולתי אז ,באותו מצב ,שהייתי פצוע כולי ,חתוך לגזרים. את ארצי חילקו! ארץ ד’ חילקתם! חישובים פוליטיים… לא יכולתי לצאת לרקוד ולשמוח!” ואשב בדד כי נטל עלי .כך היה המצב בלילה הזה ובשעות האלה. דווקא הרצי”ה זצ”ל שחי את הקשר לארץ מתוך מקור הקודש ,שראה בשלימותה של הארץ ביטוי לחיים השלמים של אומה בארצה ,אינו יכול לסבול מעשה שכזה .רגישותו מלמדת על עומק האמונה והחיוניות של תורתו בקרבו. למחרת או למחרתיים בא איש ברית-קדשנו הגאון ר’ יעקב משה זכרונו לברכה .היה לו צורך לבוא ,ואיך היה יכול לא לבוא ,ולאן יבוא אם לא אל המקום הזה? הוא בא אלינו ,אל אותו חדר קטן וקדוש .התייחדנו ,ישבנו שנינו מזועזעים בצורה נוראה. התייחדנו כמה רגעים ,התאוששנו ואמרנו שנינו יחד אותם דברי קודש“ :מאת ד’ 50 היתה זאת ,היא נפלאת בעינינו” .נקבעה החותמת! כיצד ניתן לדבר על “חלוקה” ,היש חיים לחצאין?! בשביל רבנו אין זאת השקפה עולם ,הגות או זווית מחשבה בלבד אלא אמת חיים מוחשית ביותר .כולו קרוע לגזרים והוא יושב כאבל. כל זאת עד שהוא מתייחד עם “איש ברית קדשנו” ,הגרי”מ חרל”פ זצ”ל והם מבררים יחדיו את מתווה הגאולה הפלאי “מאת ד’ היתה זאת היא נפלאת בעינינו”. לא חישובים פוליטיים ועקשנות מדינית היו כאן אלא משנת תורה וחיים אדירה וחיה ‘ 50מזמור יט למדינת ישראל’ ,שיחת רבנו בליל יום העצמאות התשכ”ז. 42 ‘ 51לנתיבות ישראל’ ב עמ’ רמד. 43 פרק ט קיבוץ גלויות רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל הרבה להזכיר את דברי הרמב”ם בהלכות מלכים (פרק יא ה”א) שמהם ניתן ללמוד על ההגדרה המהותית והמעשית ביותר של משיח -קיבוץ גלויות! וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו ,לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו ,שהרי התורה העידה עליו שנאמר‘ :ושב ה’ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו’ ,אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו’ ,והביאך ה’’. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים... הרמב”ם מביא ראיה לכך שמי שלא מאמין במשיח או אינו מחכה לביאתו הוא כופר אף בתורת משה מן הפסוק שלא מוזכר בו משיח אלא קיבוץ גלויות .מכאן שהענף המשמעותי ביותר של השינוי הבא בעקבות משיח הוא קיבוץ גלויות .הדברים הגיוניים ביותר :אם גלות היא איבוד מרכז החיים של האומה בארצה ,אזי גאולה הינה חזרתה של האומה לארצה. קיבוץ גלויות -מהפכה נשמתית אלא שחזרתה של האומה לארצה אינה עניין פורמלי-מסגרתי בלבד ,אלא ביטוי למהפכה נשמתית-רוחנית-נפשית עצומה שהתחוללה בפנימיותה של האומה ומתגלה אף בקרב יחידיה ,לאחר שהגלות פעלה את פעולתה והכשירה את האומה לשוב לחיים מלאים בארץ חייה .מתוך כך מתבונן רבנו על מהלכה של הגלות באופן הבא: באדם יש לב ,הלב הוא מרכז החיים .מתוכו מתפשטים חיים לאיברים כולם .וכך גם באומה .יש מרכז חיים של האומה ,ישנו לב .כל זמן ,שישנו איזה-שהוא מרכז ,בכל דרגה ,זה עוד לא הגלות בשלימותה .כל זמן שהיה מרכז בבבל ,עדיין אין זה מצב שלם של גלות ,ולכן גם לא נחתם התלמוד ,יש עוד מרכז מסוים ,ישנה עדיין חיות מסוימת. בתוך המחשכים ,ישנה עדיין אורגניות מסוימת. 44 45 גם לאחר חתימת התלמוד והמשך ההתפוצצות שמבבל ,נמשכת עדיין מרכזיות באיזו מידה ,אל שני מרכזים :ספרד וצרפת .ההנהגה האלוהית ,שומר ישראל ,נצח ישראל, משלשל את גלות ישראל בהדרגות .ישנו ערך מיוחד להתבוננות בסדרי הדורות האלוהיים .היה זמן ,שיהדות ספרד היתה לעילא ולעילא ,בגשמיות וברוחניות, בפנימיות ובחיצוניות .זו היתה תקופת פריחה גדולה ,המשך מארץ ישראל .מתוך כך, בהמשך ,בא שוב פיצוץ ופיזור נוראי .גרוש ספרד.52 איבוד הלב ,הוא מיצויה של הגלות ,ומבור עמוק זה מתחיל תהליך הגאולה .מתוך כך מזהה הרב צבי יהודה את אתחלתא דגאולה (על פי מקורות רזיים) כבר בגירוש ספרד ,וכך אמר: לאמיתו של דבר ,באותו רגע ,היתה אתחלתא דגאולה .אמנם עם ישראל נתפזר אז לארצות שונות ,אבל חלק די גדול בא לארץ ישראל .אמרו רמז על גרוש ספרד, בפסוק“ :מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו” (ירמיהו לא) .מזר”ה -בגימטריה חשבונו :רנ”ב .בשנת רנ”ב לאלף הששי היה הגרוש הגדול“ ,מזרה ישראל” .ומתוך כך “יקבצנו” ,התחיל קיבוץ גלויות.53 מתוך שלמדנו כי קיבוץ גלויות הוא עיקר עניינה של הגאולה ,והוא מהות החזרת השכינה לציון ,מובן כי מדובר בתהליך ולא במעשה ניסים חד פעמי -כמו “שהטיפשים אומרים” ,וכך הדגיש רבנו בלימוד הרמב”ם שם: אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח ,צריך לעשות אותות ומופתים ,ומחדש דברים בעולם ,או מחייה מתים ,וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים... ולכן חזר והדגיש רבנו את התהליכיות ואת הסבלנות של מהלך הגאולה ,ואף אמר כי “בכל יום נמשך סדר הפלאים של קיבוץ גלויות” (מתוך התורה הגואלת ח”ד עמ’ נ). מדרגות בקיבוץ גלויות כמי שחיים בדורות של קיבוץ גלויות ,אנו חווים את הפלא האדיר של ניתוק העם מן הגלות וחזרתו לתחייה בארץ מולדתו .במשך אלפיים שנים ,אם עלו יהודים לארץ היו אלו עליות יחידים או של עשרות ומאות .מה קרה בדורות האחרונים שחל מהפך פלאי שכזה בו עולים אלפים ורבבות? אין זאת אלא שמתקיימת בנו נבואת יחזקאל בפרק לז ,אותה ִהרבה רבנו ‘ 52מתוך התורה הגואלת’ ח”ד עמ’ לט. 53שם. 46 רּוח ְּופ ִחי ַּב ֲהרּוגִ ים ָה ֵאּלֶ ה וְ יִ ְחיּו” .רוח ד’ לְ למד ּ“ -כֹה ָא ַמר ֲאדֹנָ י ד’ ֵמ ַא ְר ַּבע רּוחֹות ּב ִֹאי ָה ַ אשר על האומה בכללה דוחפת אותה לשוב הביתה .מתוך כך דיבר רבנו על מדרגות שונות בהופעת הרוח :יש שרוח פנימית עליונה ותשוקת לעלות לארץ הקודש ארץ חמדה היא הדוחפת אותם; יש שרוח לאומית המבקשת פתרון לחיים לאומיים תקינים פועמת בלבם; פֹוצֹותם ֶ הֹוצ ִ ויש מצב בו מתקיים“ :וְ ֵ אתי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ַע ִּמים וְ ִק ַּב ְצ ִּתי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ֲא ָרצֹות ֲא ֶׁשר נְ רֹוע נְ טּויָ ה ְּוב ֵח ָמה ְׁשפּוכָ ה” (יחזקאל כ)... ָּבם ְּביָ ד ֲחזָ ָקה ִּובזְ ַ קיבוץ גלויות בנפש יתירה מזאת ,הרב צבי יהודה מתבונן על התהליך לא רק בצד הלאומי בלבד אלא אף בנפש כל אחת ואחד: העבודה הרוחנית של קבוץ כחות רוחניים פזורים ,קירוב רחוקים ותקון נדחים ,באדם ובישראל ,יש לה להעשות גם במרחבי ובמעמקי תחומי הנפש של עצמו :לתפוס את חלקי ושברי ההרגשות והמחשבות ,שלא נגמרה צורתם ולא הגיעו לכלל מעמד תכני קבוע ובטוי פנימי מבורר ,ומתוך כך נתפזרו ונתבלבלו ,בין נבכי השדרות הנפשיות, נתרחקו ממגע אחיזת היד העצמית ,וגם נדחו ונתגלגלו שם למדורות מורדות - להעלותם ולשכללם ,את כל אלה ,להביאם לידי קישור ושלמות במערכה האורגנית שהם שייכים לה באמת ,למלאותם בהירות וכנות מהזרחת מקוריותם ,ולסדרם בזה מצרה לרוחה ,מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה ,להיותם לברכה ולהצלחה בתפארת חרותם וחסן ישועתם.54 הרצי”ה עושה שימוש במושגים של מצוקת הגלות וקיבוץ הנידחים השייכים לכאורה למישור הלאומי ,ומעביר אותו אל המישור האישי .אלא שכאמור אין מדובר בהקבלה והשוואה בין שני תהליכים נפרדים ,אלא בשני צירי התפתחותו של תהליך אחד – שהרי קיבוץ הנידחים מצרה לרוחה ,מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה ,אינו עניין טכני בלבד ,אלא קיבוץ וכינוס הכוחות המיוחדים והייחודיים כולם לארץ חיים אחת ,לעבודת חיים של “ממלכת כהנים וגוי קדוש” .ברור אפוא שקיבוץ הנידחים וסידורם במקומם ,אינו מסתכם בשינועו של עם ישראל מן הגלות לארץ ישראל ,אלא בכך שכל אחת ואחד ימצאו את גאולתם שלהם במרחב החיים המתחדשים.55 ‘ 54אור לנתיבתי’ צט. 55באורות התשובה פרק טו סעיף י מזכיר הרב את הביטוי שלנו :כששוכחים את מהות הנשמה העצמית ,כ�ש 47 ולסיום ,סיפור: מעשה בחקלאי אחד שאמר לרבנו שנולדה לו פרה אדומה ,ושאל אם יש לזה משמעות כל שהיא .השיב רבנו“ :אכן ,לפעמים נולדות פרות חומות” ...ולא התרגש .סיפר לו תלמיד אחר שבן דודו העולה לארץ ,הגיע זה עתה לשדה התעופה ,ומשם יבוא ישירות לשיעור .על אף שרבנו לא הכיר את אותו בן דוד ,הוא התרגש מאד ,הפנה את כסאו מול הדלת ,כמו בעמדת המתנה ,והמשיך ללמד .כל רבע שעה התעניין אם העולה כבר הגיע ,וכך המתח עלה ועלה. לבסוף התבשר :הוא הגיע .רבנו קם ,כמובן קמו איתו כל התלמידים ,ניגש אליו ,חיבק אותו, נישק אותו ,בכה ובירך שהחיינו בשם ומלכות (מתוך ‘שיחות הרב צבי יהודה’ ,ארץ ישראל, עמ’ )473 כל אדם שעולה לארץ ,וכל שכן אם מדובר על מיליוני יהודים ,מעלה מדרגה נוספת את תהליך קיבוץ גלויות ואת תהליך ההבראה של עם ישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. פרק י כי עין בעין יראו פסוקים רבים שגורים היו על לשונו של הרב צבי יהודה זצ”ל ,למשל“ :עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו”“ ;56ועם נברא יהלל יה”“ ;57אחת דבר אלוקים שתים זו שמעתי” .58אולם אחד הפסוקים השגורים ביותר היה “כי עין בעין יראו בשוב ה’ ציון”.59 לרבנו היה פירוש מקורי לביטוי המיוחד “עין בעין”: “כי עין בעין יראו בשוב ד’ ציון” .לכאורה “עין בעין” הוא ביטוי סתום ,איך אפשר לראות עין בעין? אלא ,פירוש הדבר שיש לכוון את העין האנושית שלנו מול העין האלוהית ,ואז רואים “בשוב ד’ ציון” .כמו-כן ,יש ביטוי בתורה “פנים בפנים ִדבר ד’ עמכם” .הכוונה היא שיש שייכות ודבקות הדדית של שומע ומשמיע ,רואה ונראה. על האדם לכוין פניו מול פני ד’ ,לכוין את עינו מול העין האלוהית ,מתוך שייכות ודבקות .אחרת ,מופיעים כל מיני סיבוכים באמונה .העין האנושית היא מצומצמת, שטחית ומסולפת“ ,האדם יראה לעינים” ,ועין ד’ היא פנימית ועמוקה“ :ד’ יראה ללבב” .כשאדם מכוין עינו לעין של מעלה ,מסדר אותה כך שיסתכל מתוך העין של מעלה ,אז הוא רואה “בשוב ד’ ציון” .אמנם יש הרבה סיבוכים וקשיים ,ואף-על-פי-כן כשזוכים לכך ,רואים ראיה ברורה “בשוב ד’ ציון” .וסוף כל הסיבוכים להתישר“ .והיה העקב למישור”.60 מסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו ,הכל נעשה מעורבב ומסופק .והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד ,היא שישוב האדם אל עצמו ,אל שורש נשמתו ,ומיד ישוב אל ,האלהים ,אל נשמת כל הנשמות ,וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה .ודבר זה נוהג בין באיש יחידי ,בין בעם שלם, בין בכל האנושיות ,בין בתקון כל ההויה כולה ,שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה .ואם תאמר שהיא חפצה לשוב אל ד’ ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה ,הרי היא תשובה של רמיה ,שתשא ע”י זה את שם ד’ לשוא .על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם ,העולם וכל העולמים, ההויה כולה ,אל קונה ,לאור באור החיים .וזהו הרז של אורו של משיח ,הופעת נשמת העולם ,שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה ,ואור ד’ עליו יגלה .וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמתה . 48 כאשר מופיעה מציאות מורכבת ומסובכת ,קשה להבחין במהלך האלוקי של הנהגת המציאות .מי שמתבונן במציאות כזו במבט אנושי מצומצם ושטחי ,מאבד את עצמו בסבך הקשיים .אולם הנביא קורא לנו לכוון את העין האנושית שלנו לדרך בה אלוקים מתבונן 56ישעיהו מג. 57תהלים קב. 58תהלים סב. 59ישעיהו נב. 60שיחות הרב צבי יהודה ,וארא ,סדרה ב סע’ .19 49 במציאות ומנהיג אותה “ -עיני ד’ אלוקיך בה” .61או אז מתברר כי מה שהיה נראה מפותל ועקוב הופך להיות הדרך הישרה לשיבת ציון “ -כי עין בעין יראו בשוב ד’ ציון”. מתוך לימוד דבר ד’ שביד נביאיו וביד חכמיו ,ורבותינו ראשונים ואחרונים ,אופק המבט האנושי מתרחב ומתקרב להבין את מעשי ד’ ופעולתו.69 תיאום כוונות צדיקים שאינם מאמינים כיצד מכוונים את העין האנושית לעין האלוקית? רבנו זצ”ל כאב כל כך את העובדה כי ישנם תלמידי חכמים שאינם רואים את המציאות “עין בעין” ,ואינם מכוונים את חייהם על פי הנהגת ה’ שבדורותינו .בהקשר זה הזכיר רבנו את דברי חז”ל:70 ראשית -ענוה .ענות האדם מול אלוקיו ,שלא הוא שמחליט עבור הקב”ה כיצד נכון וראוי להביא את הגאולה אלא הוא ניצב נכון לפני אלוקיו לקבל משימות .הגאולה יכולה לבוא “ברישא חשוכא והדר נהורא”“ ,62נגלה ונכסה” ,63בעוד האדם רוצה לראות את הגאולה צועדת בנתיב ישר אל על. שנית “ -שייכות ודבקות” .הגאולה היא לא מה שחייב אלוקים לאדם; הגאולה אינה התרחשות סביבתית ,אלא היא תהליך ששותף בו האדם ,פועל בו עם אלוקיו ומקדם אותו .מתוך שייכות ,דבקות ומעורבות ישנה הבנה מעמיקה יותר לחשיבותו של התהליך ולהתרקמותו בסבלנות אמת .בהמשך הדרך מתוודעים לכך ש”לא דרכי דרכיכם ולא מחשבותי מחשבותיכם” .להנהגה האלוקית יש דרכים שונות מדרכי בני אדם ועלילותם .יש ללמוד ולהעמיק בדבר ד’ אשר בנבואה ,שם למדנו על דרכי הגאולה והופעתה .כאשר לומדים את נבואתו של יחזקאל על סדר הופעת הגאולה אנו מקבלים כלים להתבונן על המציאות שלפנינו .כאשר הגמ’ לומדת מנבואת יחזקאל אודות הציווי “ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא” ,64שזהו קץ מגולה ,65אנו לומדים שלא לצפות לאותות ומופתים 66בהופעת הגאולה אלא להתעוררותה של אדמת ארץ ישראל לבניה ,מתוך שהם עובדים אותה וחוזרים לחיות בה כעם בארצו .כשאנו לומדים את דברי הנביא חבקוק:67 ּמֹועד וְ יָ ֵפ ַח לַ ֵּקץ וְ ֹלא יְ כַ ּזֵ ב ִאם יִ ְת ַמ ְה ַמּה ַחּכֵ ה לֹו ּכִ י בֹא יָ בֹא ֹלא יְ ַא ֵחר” ,אנו “ּכִ י עֹוד ָחזֹון לַ ֵ מבינים כי במהלך הגאולה תיתכן תחושה אנושית כבדה מאד של התמהמהות ,אולם האמת היא שאין כל איחור אלוקי בתהליך ,ועל האדם להמשיך ולחכות ולהיות דרוך לכל מה שהוא יכול לעשות על מנת “לפעול עם אל” .68ככל שמרחיבים את הדעת ומעמיקים את האמונה, 61דברים יא. 62שבת עז ע”ב. 63במדבר רבה יא ב. 64יחזקאל לו. 65סנהדרין צח. “ 66אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ,ומחדש דברים בעולם ,או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים .אין הדבר כן” -רמב”ם הלכות מלכים פרק יא. 67פרק ב. 68תנחומא אמור ז. 50 מאי דכתיב ‘כי מי בז ליום קטנות’ -מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא קטנות שהיה בהן שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא. מי גרם לצדיקים שמעמדם (=שולחנם) יתבזה לעתיד לבוא ,ויאבד מערכו וחשיבותו? - קטנות אמונה בקב”ה .היתכן?! כיצד צדיקים נחשדים בחוסר אמונה בה’?! קטנות אמונה פירושה צמצום התאמת המבט האנושי למבט האלוקי .חוסר היכולת לחבר את כל האירועים האדירים הנגלים לעינינו לכדי מסכת גאולתם של ישראל הוא קטנות אמונה: לצערנו יש “צדיקים שאינם מאמינים” שאינם מתרוממים לראות מעשי ד’ .קטנות באמונה היא הגורמת לכך .הכל חוזר לגדלות באמונה .צריך להתרגל לראות מעשי ד’ בימינו עכשיו .בשעה שמכניסים אדם לדין שואלים אותו :ציפית לישועה ..רש”י מסביר“ :לדברי הנביאים” .הר”ן מוסיף“ :בימיך” .עליך לראות איך מתקיימים דברי הנביאים עכשיו בימיך .הם “נביאי האמת והצדק” ,ודבריהם מתקיימים בימינו ,רק צריך לפקוח עינים ,לראות סדרי קיבוץ גלויות של כלל-ישראל“ ,מקבץ נדחי ישראל” מכל קצוי הארץ ,וכן תחיה רוחנית ,דרכי תשובה ,ובהתקשרות עם אנשים “לא- דתיים” יש תנועה ותזוזה.71 69כך כתב בחריפות הרב יששכר שלמה טייכטל זצ”ל הי”ד בספר ‘אם הבנים שמחה’ עמ’ קצא :מזה תבין את אשר לפניך ,ואל תבהל ברוחך לדון ולפסוק שאין לנו לעשות דבר בענין הגאולה אלא נהיה בשב ואל תעשה ונמתין עד שיבוא המשיח והוא ישא אותנו על כנפי נשרים לארצנו ונחלתנו ,כאשר רבים מבני עמנו ואפילו רבנים וגדולי תורה חושבים ומתארים לעצמם כך בענין גאולתינו ,וכאשר רב גדול אחד דרש ברבים כן -שאין לעשות בע ִבים לארץ דבר בזה אפילו בנין וישוב הארץ ,אלא להמתין עד ביאת המשיח שיפרח לנו ע”י ָעב וישא אותנו ָ ישראל .וגרם לו זאת ,יען שלא ירד לעומקה של הלכה זו ,שהיא אחת מן ההלכות העמוקות והעמומות ,וכמו שהבאתי בהקדמה שניה מש”ס ותנד”א ,ומי שלא העמיק בה אין לו שום השגה בזה. 70סוטה מח ע”ב. 71שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית עמ’ .457 51 כיצד ניתן לייחס לכל איחור של אוטובוס ,טריקה של דלת ונשירה של עלה משמעות עליונה מתוך דבקות בהשגחת ה’ על כל פרט במציאות ,ולא לייחס למהלך האדיר של שיבת אומה לארצה את השגחת ה’ על עמו ארצו ותורתו?! פרק יא כפי שכתב בעל ‘קול התור’ ,72ואף הגאון יישכר שלמה טייכטל זצ”ל הי”ד בספר ‘אם הבנים שמחה’ ,73ראה רבנו במרגלים את אבות הצדיקים שאינם מאמינים. עלינו מוטלת הזכות והחובה לזקק את המבט שלנו ,להתמלא באמונה בה’ ,בדור ,בנפש האדם ,בנפלאות דרכי ה’ ,ולהתאזר בכוחות נפש וגוף לפעול עם אל לשלמות הופעת צמיחת גאולתנו. חזרו ויסדום! על שמירת הלשון כל הבא בשערי ישיבת מרכז הרב לא יכול היה שלא להיתקל בפתק קטן התלוי בפתח הישיבה בכתב ידו של ראש הישיבה ,הרב צבי יהודה זצ”ל ,ובו נכתב: ב”ה .קביעות לימוד ברבים בישיבה בספר ‘חפץ חיים’ ‘שמירת הלשון’ במחצית השעה הקודמת לתפלת המנחה. וכך נקבע בישיבת מרכז הרב סדר לימוד מיוחד משעה “ - 13:15-12:45סדר שמירת הלשון”. לימים ,כשהבחין רבנו כי חל רפיון בהקפדה על לימוד זה ,הסיר את הפתק הראשון ,וכתב פתק חדש: ב”ה .חזרו ויסדום לימוד שמירת הלשון חפץ חיים לפני תפילת המנחה. עבור הרצי”ה לימוד שמירת הלשון לא היה בבחינת שימת דגש והקפדה יתירה על חלק מסוים של ההלכה בלבד ,אלא חלק מהבנת תהליך גאולתם של ישראל ופיתוח כוחות החיים הנורמליים של כל אחד ואחת ושל כלל ישראל בדורותינו. על מה מדברים? בלשון התורה ישנם שמות רבים לביטוי לאומיות כגון :עם ,גוי ,לאום ,אומה ,ולשון .מה פשר השם “לשון” ,שאותו אנו מזכירים אף בתפילה ובקידוש“ :ורוממתנו מכל הלשונות”? לא בכדי נפרדים עמים זה מזה בלשון ובשפה המדוברת ביניהם .השפה ,מטבעות הלשון, הניבים והפתגמים ,מבטאים את האופי הפנימי של האומה .המאפיין את האדם הוא כוח הדיבור .אולם השאלה אינה האם אדם יכול לדבר או לאו ,אלא מה ידבר האדם -האם דיבורו 72פרק ה עמ’ .129 73עמ’ שס ,שסז. 52 53 יביא לידי ביטוי עולם פנימי ונשמתי ,עולם של בקשת הטוב ,החסד ,הצדק והיושר ,או שדיבורו יהיה דיבור סרק המתאר ומצייר את שטח הפנים של המציאות החיצונית בלבד ,או, חס ושלום ,דיבור של טומאה ורשעות. יש כל מיני מחלות ,אך המחלה הראשונה והיסודית היא מחלת קלקול הדיבור .אפשר להבין זאת באופן מאוד שכלי .ההגדרה היסודית של האדם היא “האדם המדבר”. “אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה” .רש”י מגדיר “ויהי האדם לנפש חיה”, שיש בו “דעה ודיבור” .דיבורו של האדם מגלה את הדעה ,המחשבה והרגש .לכן כאשר צד ה”מדבר” שבאדם נגוע ,פגוע ,חולני ומקולקל -זוהי ראשית כל המחלות. יש מאות מחלות ,אך ראשית המחלות היא לשון הרע .בסגנונו המיוחד ,בדברי קודשו של ה”חפץ חיים” ,זכרונו לברכה ,בהקדמתו לספרו “חפץ חיים” ,הוא מכנה זאת שהאדם מטמא את כח הדיבור ,כח הדיבור של היחיד בישראל וכח הדיבור של כלל ישראל ,הוא מטמא את עולם הדיבור ואת מציאות הדיבור .יש מאות מחלות בעולם, אך המחלה הראשונה היסודית של האדם היא חולניות הדיבור ,הטומאה והטמטום של הדיבור .זהו המצורע ,המוציא רע ,מוציא שם רע .זו חולניות פסיכופיסיולוגית נפשית עובדתית אמיתית.74 חזרת עם ישראל לבריאותו ולעצמאותו חייבת להתפתח לכדי חזרה לעצמיותו ולטבעיות חייו המאפיינים אותו כממלכת כהנים וגוי קדוש ,כעם שבקשת הטוב ,הענווה והחסד עומדת ביסוד שאיפת חייו .לשם כך חשוב כל כך לחדש את שפתו המקורית ,ולעצב את אופני הדיבור כדיבור הראוי לטבע נשמתי ישראלי מקורי .75מבחינה זו הבין רבנו זצ”ל את מקצוע “שמירת הלשון” לא כפרטי הלכות בלבד אלא כיחס עקרוני לכוח הדיבור שבאדם ובאומה, וכך דייק במונח “שמירת הלשון”: לביטוי “ שמירה” בעברית יש יותר ממובן אחד .בהרחבת המושג ,שמירה היא המתנה, כגון בפסוק “ואביו שמר את הדבר” .כשעולה על דעתו של אדם לומר איזה דבר ,איזו “חכמה” ,יש צורך להמתין קצת ,להתאפק קצת .כח הדיבור שלנו הוא מתנה מאת 74שיחות הרב צבי יהודה לספר ויקרא עמ’ 121 75כך כתב מרן הראי”ה קוק זצ”ל באורות ישראל ז ,יא :השפה ,מתוך שהיא נובעת מרוח האומה ,פועלת היא להטביע יפה את חותם האומה ע”י התגברותה ושלטונה בחיים ובספרות .שכך היא המדה ,שהענפים מגבירים הם בהתגדלם את כח שרשם וגזעם ,בהזקיקם אותו לפעול ולהשפיע בהם חיים ולח ...הרעיון הפנימי הוא יותר שייך עוד לרוח האומה מהשפה .ואם אנו בפה מלא מודים שפעולת השפה ,מתוך שהיא נשאבת מרוח האומה ,הולכת ופועלת על הרוח עצמו שהוא מחוללה ,לחזקו ,קל וחומר שפרי הרוח היותר פנימי ,שהם הרעיונות ,ההגיונות, המעשים והדעות ,שהתחיה הלאומית ממשיכה ומגדילה את הוקרתם ושמירתם . 54 יוצר האדם .את המתנה הגדולה הזו יש לשמור ולא לבזבז .לפני כל דיבור יש להתבונן אם הוא באמת נחוץ ומותר.76 מכאן מובן מדוע מוגדר הזלזול בשמירת הלשון כ”כפירה בעיקר”! בערכין (טו) דף מיוחד על איסור לשוך הרע .המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר תואר “נעים” מאד! -שנאמר“ :אשר אמרו ללשוננו נגביר ,שפתנו איתנו ,מי אדוןלנו” .ביטוי של כפירה בעיקר .ישראל ואוריתא וקוב”ה חד הוא“ .ואתם הדבקים בה’ אלוהיכם חיים כולכם היום” .הכופר בעיקר ,זוהי תלישות מהשייכות הכלל ישראלית. שורש (=עיקר) החיים הישראליים הוא הדבקות בין קוב”ה לישראל על ידי תוכן החיים הישראליים (התורה) .מי שמדבר לשון הרע מנתק את עצמו מתכונת העין הטובה המאפיינת את החיים הישראליים מבית מדרשו של אברהם אבינו ,77ובכך כופר במציאות הדבקות בין ישראל וקוב”ה. שמירת הלשון בדורות הגאולה ביסוד זה מיקם רבנו ,במבטו החובק שנות דור ודור ,את חידוש הלכות שמירת הלשון על ידי החפץ חיים דווקא בדורות הגאולה .וכך אמר בשיחותיו: בדורנו ,הופיעה אישיותו המיוחדת של ה”חפץ חיים” זצ”ל שחיבר ספרים מיוחדים על בריאות הלשון“ :חפץ חיים” ו”שמירת הלשון” .הוא היה גאון בהלכה ,צדיק ,טהור וקדוש .השם שנשאר ממנו בישראל הוא “חפץ חיים” על שם ספרו .את ספרו הוא כתב לשם שמים בצורה אנונימית ,ולא ידעו מי מחברו .רק אחר כך נודע שהוא ר’ ישראל מאיר .הוא ראה צורך לכתוב ספר חינוכי מוסרי המדריך לשמירת בריאות כח המדבר של האדם .בהקדמה לספרו מופיע ביטוי מיוחד :האדם שמדבר לשון הרע מטמא את כח הדיבור שלו ,ולא רק את כח דיבורו האישי ,אלא את כח הדיבור של כלל ישראל.78 בעולם של תורה שבעל פה שהיא “חיי עולם שנטע בתוכנו” מכנים את האיש על שם ספרו, על שם חידושו בבית מדרשה הנצחי של האומה .והנה ,על אף שרבים רבים לומדים את ספרי 76שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית עמ’ .90 77מסכת אבות פרק ה משנה יט. 78שיחות הרב צבי יהודה לספר ויקרא עמ’ .116 55 ה’משנה ברורה’ ,ועל פניו נראה היה כי החיבור על השו”ע הוא מפעל החיים המרכזי של רבי ישראל הכהן מראדין זצ”ל ,קבעה האינטואיציה העמוקה של עמנו את כינויו על שם ספרו העוסק בשמירת הלשון ,מתוך הבנה פנימית כי היא מעצבת את טהרת החיים ותחיית השפה המתחדשת על פי האופי הלאומי שלנו .וכך אף כתב רבנו במאמרו על החפץ חיים:79 זה שמו הנודע בישראל ונקבע לדור ולדורות‘ :החפץ חיים’ .זה שם ספרו ,מפעל חייו, הראשון ,ששמו האישי הפרטי ,מסתתר ונעלם בו ,ובו מופיע שורש מהות אישיותו ופעליו ...גאון תמימות התורה בעל ה”משנה ברורה” ,לטהרת הקודש האישית של הדיבור הישראלי בשמירת ברית-לשונו. “מי האיש החפץ חיים ...נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה” ,ולא פחות מכך -מי האומה החפצה חיים עצמיים ומקוריים ,תשמור לשונה מרע ושפתיה מדבר מרמה. נחתום בסיפורו של הרב אריה שטרן שליט”א:80 שמירת הלשון אצל הרב צבי יהודה זצ”ל היתה מהיסודות הכי חשובים שלו .החידוש אינו בעצם שמירת הלשון מצד ההלכה של לשון הרע ,אלא מצד שמירת הלשון .הוא שמר את לשונו .פעם אחת לוויתי את הרב ברגל לתחנה מרכזית ,ודברנו -איני זוכר על מה .כנראה אמרתי משהו לא מוצלח ,איני זוכר אפילו מה ,והוא תפס אותי במילה - מלא דקדקנות בדיבור .והוא שואל “מה אמרת?!” הבנתי שאמרתי משהו לא מוצלח, והשבתי“ :סתם” .ברגע זה “תקף” אותי הרב עוד יותר חזק מהמילה הראשונה שאמרתי ,ונתן לי שיחה שלמה שלא מדברים “סתם” .זו שמירת לשון .לשון נקיה ומבוררת ,דיבור אחראי ,זה הרב צבי יהודה. ברגעים בהם נפגשנו עם אופיינו הלאומי ,וניתנה לנו תורת חיים ,התברר ביותר כוח הדיבור. על כן מספר חכם הרזים רבי שמעון בר יוחאי (ירושלמי ברכות א ב): אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל ,הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין ,חד דהוי לעי באורייתא וחד דעבד ליה כל צורכיה. [תרגום :אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה תורה לישראל ,הייתי מבקש לפני הקב”ה שייבראו לבן אדם שני פיות ,אחד שיהיה עוסק בתורה ואחד שיעשה בו כל צרכו]. אולם פה אחד נברא לאדם ,וכל צרכיו צריכים להתברר בקנה המידה של תורה ומגמתה בעולם .וכך כל דיבור ודיבור שיוצא מפיהם של ישראל צריך להיבחן באחריות על הופעת המימד הפנימי של החיים האישיים והציבוריים. אין דבור סתמי מכאן עולה אף הזהירות ממה שנקרא “כלי תקשורת” ועלול לפגוע מאד בהתקשרות אמת בין בני אדם מרוב מלל ודיבורי סרק וחלקלקות .וכבר טבע רבנו את הפתגם האומר שלא כל מה שחושבים אומרים ,לא כל מה שאומרים כותבים ,ולא כל מה שכותבים מפרסמים... ’ 79לנתיבות ישראל’ חלק ב עמ’ ג. 56 80סופר בפגישה אישית. 57 פרק יב צניעות ,טהרה וגבורה בישראל במלאת שלושים יום לפטירתה של אמו ,הרבנית רייזא רבקה ע”ה ,בחודש אדר תשי”א, פרסם רבנו זצ”ל מאמר בשם “לצניעות ולטהרה בישראל” .81במאמר זה באים לידי ביטוי יסודות עמוקים ביותר של משנת הרב צבי יהודה שכללה תמיד במבט אורגני את הפרט ואת הכלל ,והדריכה באופן טבעי את שניהם בצורה משלימה ומעצימה .בפרק זה ננסה לבאר בקצרה את חידושו של מאמר זה.82 עוז וענוה -סתירה או השלמה בעולם האנושי הצר קיימת סתירה בין מידות כמו ענוה ועֹז ,צניעות וגבורה ,קדושה וחיוניות. ענוה ,למשל ,נתפסת כמידה שממעטת את תפיסת המקום של האדם בחיים ומצמצמת את כוחותיו בעוד שתכונת העֹז מבליטה כוחות ומעצימה את האישיות ,לעיתים אף על חשבון אחרים .לא כך הדבר כשאנו מתבוננים במקורן האלוקי של תכונות אלה “ -העֹז והענוה לחי עולמים” .ישנה השלמה בין שתי המידות הללו ,שכן ענוה מבררת מה כלול באישיות -לא יותר ,אך בה במידה לא פחות -ותכונת העוז מוציאה לפועל את כוחות האישיות בשלמות. כך פועלות תכונותיהם של ישראל בכלל ובפרט. 81מאמר זה נדפס בספר ‘אור לנתיבתי’ עמ’ רעו-רעט. 82לתוספת עיון ולימוד עיין בספר ‘ליקוטי ראיה’ ח”ג ,מאת הרב מ.צ .נריה זצ”ל עמ’ ;275-294ספר ‘כתנות אור’ ,בעריכת אופיר שוורצבוים ועמיחי סדן ,ירושלים אדר ב תש”ס עמ’ 31-39ובספר ‘טל לישראל’ ,אסופת מאמרים בעניין חינוך הבת ,לזכרן של טלי חתואל ובנותיה הי”ד ,בהוצאת אור עציון ,מאמרו של הרב גבריאל קדוש. 58 59 מלכות בענוה על ישראל נאמר שהם ענווים: ‘כי אתם המעט מכל העמים’ -שממעטים עצמכם לפני.83 ויחד עם זאת נאמר על ישראל שהם עזים שבאומות .84דווקא בשל ענוותם של ישראל, שיודעים למעט עצמם לפני הקב”ה ולהכיר כי מקור הכוחות ומקור הערכים והשאיפות שלהם הוא חי העולמים ,ניתנים בהם כוחות אלוקיים אדירים של קיימות וגבורה שאין אף אומה בעולם שבכוחה לגבור עליהם. על כן ,ככל שגדֵלה הופעת המלכות בישראל גדֵלה עמה הענוה ,כפי שאמר רבנו בעקבות דברי חז”ל: ככל שמתגלה יותר הישראליות ,מתגלה יותר הענוה .אברהם אבינו עדיין אינו כלל ישראל אלא זרע ,גרעין ,הבטחה .ובגרעיניות היסודית הזאת מונחת הענוה של “עפר ואפר” ,שהוא ביטוי חריף של ענוה .כמה דורות אחרי אברהם אבינו ...מגיעים הדברים עד שנהיינו לעם לד’ אלוהינו ...אז ,אצל משה רבנו “נכדו” של אברהם אבינו מופיע גילוי יותר עליון של ענוה ,המתבטא במילים “ונחנו מה” ...ל”עפר ואפר” יש איזו מציאות ,לעומת “ונחנו מה” שהוא ביטול מציאות ...ככל שמשתכללת יותר הופעת הישראליות ,כך יותר מתרוממת הענוה לעילא לעילא ...המדרגה השלישית היא זו של דוד המלך ע”ה“ :ואנכי תולעת ולא איש” ,שהיא לא רק ביטול ערך של מציאות ועקירת מציאות ,אלא שינוי מציאות והופעת מציאות אחרת“ :חרפת אדם ובזוי עם”. שלש מדרגות הללו הן זו על גבי זו :אברהם אבינו יסוד של סגולת ישראל; משה רבינו, מציאות סגולת ישראל ,על ידי קבלת התורה; דוד המלך ,מלכות ישראל ,משיחיות ישראל ,מדינת ישראל וצבא ישראל ...בדוד המלך מופיע השיא של כלל ישראליות... ולכן צריכה גם להתגלות אצלו שיא הענוה ,שהיא שייכת לתכונת של ישראל ...לא לחינם התקינו הקדמונים לעמוד באמירת “ויברך דוד” עד “אתה הוא ד’ האלהים”.85 קדושה אינה חולשה 83חולין פט. 84ביצה כה ע”ב ,וברש”י שם :קשים להינצח. 85שיחות הרב צבי יהודה לבראשית עמ’ .152-6 60 ֹלהיכֶ ם’ .רבנו הדגיש תמיד כי אין זה ציווי בלבד דׁשים ִּת ְהיּו ּכִ י ָקדֹוׁש ֲאנִ י ד’ ֱא ֵ בתורה נאמר‘ְ :ק ִ אלא הבטחה הנובעת מכך שהקדושה היא תכונתם של ישראל ,וסופה של תכונה זו להיגלות במציאות בשלמות .וכך אמר בשיחותיו: יש להבין שקדושה אינה חולשה או מסכנות ...הקדושה היא אמיתת המציאות, אמיתיות המציאות ...על-פי-רוב אנשים רגילים להבין ,מתוך הסתכלות שטחית, שהחול הוא המציאות הממשית מפני שהוא נתפס על-ידי החושים .אך לא זו האמת. אמנם החול הוא גם-כן קצת מציאות ,חלק מהמציאות ,מעין מציאות ,אבל חז”ל מדגישים“ :קדוש לעולם קיים” .תכלית הקיימות והמציאות הוא הגדר של הקדושה.86 קדושה היא שיא המעלה ושיא הגדלות של ישראל .ישראל נקראים רחמנים ,ביישנים וגומלי חסדים ,ענוים ,מאמינים ,נביאים ,ומעל כל זה הם נקראים קדושים .קדושה היא מדרגת מציאות ,שלא כמחשבת הגויים והאפיקורסים שאדם קדוש הוא אדם מסכן ופגום .בענין זה יש הגדרה יסודית של חז”ל“ :קדוש לעולם קיים” .קיימּות -זאת מציאות .קדושה אינה ביטול וחולשת מציאות ,אלא אדרבה שכלול מציאות ,נצח ותוקף מציאות ,גדלות ואמיתיות מציאות“ .כי עם קדוש אתה לד’ אלהיך” ,כך נוצרתם .על כן“ ,קדשים תהיו” זו מצוה והבטחה מקדשכם”. גם יחד .אתם מוכרחים להיות קדושים ואתם תהיו קדושים ,מתוך “קדוש אני ד’ ִ נשמתכם וגופכם קדושים מתוך ש”אתם הדבקים בד’ אלהיכם”.87 מתברר ב”מסילת ישרים” בפרק על קדושה ,שהאדם הקדוש הוא האדם היותר שלם ,עד שגם כל הגשמיות שלו ,מאכלו ומשתהו הם קדושה ...הדבקות בתורה לא צריכה להתגלות במיעוט הגוף ,אלא בשלמות היותר גדולה של הגופניות והרוחניות. קדושה אמיתית ענינה לרומם את ערך המציאות כולה .אצל השל”ה מופיע ביטוי חריף“ :הגוף קודש והנשמה קודש קדשים” .ערך המערכת הפסיכופיסיוביולוגית של האדם מישראל -הוא כולו קודש! “קדשים תהיו” הוא ציווי אבל לפני כן הוא קביעות ,החלטה וברכה“ .קדשים תהיו כי קדוש אני” ,כי אתם דבקים בי ושייכים מקדשכם” .אתם קדושים בעצם מציאותכם ,וככל שאתם מכירים לי ו”קדוש אני ד’ ִ יותר שטבעכם הוא קדושה טהרה וצניעות ,כן מתמלאים אתם יותר בריאות נפשית וגופנית.88 86שם ,עמ’ .216 87שיחות הרב צבי יהודה לויקרא עמ’ .238-9 88שם ,עמ’ .182 61 מתוך הקדושה שבישראל עולה תביעת הטהרה .הטהרה מגלה את התכונה הפנימית שבעם ישראל ובכל אחד ואחד ממנו .ברית המילה נכרתה ב”גולת הזהב” 89של גופנו ,ששם נבחנת מידת הקדושה והטהרה של ישראל .אך שייכותו של כל אחד ואחד מישראל למילה אינה תלויה בשאלה האם הוא נימול בפועל ,שכן אומרים חז”ל 90שמי שנודר מן הערלים אסור בערלי עכו”ם ומותר בערלי ישראל ,ומי שנודר מן המולים מותר במולי עכו”ם ואסור בערלי ישראל ,ואף הנשים אומרות בברכת המזון “ועל בריתך שחתמת בבשרנו” על אף שאין הן נימולות ,זאת משום שתכונת הטהרה הלאומית עוברת דרך האם ,והן שייכות אליה אף בלא מעשה גופני. הטהרה וביטוייה הטהרה הפנימית ,והזהירות בבניין חיי המשפחה וגילוי הכוחות היצריים ,באות לידי ביטוי בלבוש מיוחד המבקש לבטא את הכוחות הפנימיים בעולם החיצוני בנאמנות הגדולה ביותר .אשר על כן ,כשמופיעה מלכות ישראל לראשונה בבית שאול נאמר עליה כי “לא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם” .91וכשהנביא ישעיהו 92מוכיח את ישראל הוא תולה את החורבן בכך שעם ישראל נהה אחרי תרבות זרה וממילא החליף את בגדיו לבגדים חסרי צניעות ומעוררי תאווה. טהרת המחנה אינה תנאי חיצוני להצלחת הצבא במערכה ,אלא היא תנאי מהותי .כל עניינם של ישראל בעולם הוא לקדשו ולרוממו ,לטהרו ולזככו -למען זה אנו חיים ,ואם אנו נדרשים, על כך אנו מוסרים את הנפש במלחמה .משום כך גילוי של חוסר צניעות ,במחשבה ,בדיבור או במעשה ,מרוקן את המלחמה מערכה האמתי ,והקב”ה “שב מאחריך”.94 לא בכדי אנו מברכים ברכת “אוזר ישראל בגבורה” ומתכוונים לשתי כוונות משלימות: א .כי בחגורת חגורה עיקר כוונתם כדי שלא יהא לבם רואה את הערוה ,מה שאין כן זולתם שאין כוונתם בחגורה אלא כדי שיהיו מזורזים בגבורתם יותר ,שכן הוא טבע החגורה מזרזת את האדם יותר ...אבל ישראל עיקר טעם בחגורה הוא לצניעות. ב .אוזר ישראל בגבורה להלחם ברוח כביר ובלב אמיץ נגד כל סערות תבל הסוערים 95 להפיצו. הכנתנו לקרב ותשומת הלב להפרדה המתבקשת בין הלב ושאיפותיו ובין היצר ותעיותיו, אחת הן בהופעת הגבורה הישראלית. חוסן זה סדר נשים חז”ל 96דרשו את הפסוק “והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ד’ היא אוצרו” על ששה סדרי משנה .את סדר נשים זיהו חז”ל במילה חוסן .החוסן הלאומי של עם ישראל מושתת על הקדושה והטהרה בסדור ענייני הבית הישראלי על כל צדדיו .וכשם שנאמר באופן אישי על אשת החיל “שקר החן והבל היופי אשה יראת ד’ היא תתהלל” ,וביאר הגאון מוילנא: 97 טהרת המחנה הצבאי הישראלי כשאנו מסכמים את כל מה שנאמר עד כה אנו מגלים את פשר ציווי התורה על קדושת המחנה וטהרתו: ּכִ י ֵת ֵצא ַמ ֲחנֶ ה ַעל אֹיְ ֶביָך וְ נִ ְׁש ַמ ְר ָּת ִמּכֹל ָּד ָבר ָרעּ :כִ י יִ ְהיֶ ה ְבָך ִאיׁש ֲא ֶׁשר ֹלא יִ ְהיֶ ה ָטהֹור ִמ ְּק ֵרה לָ יְ לָ ה וְ יָ ָצא ֶאל ִמחּוץ לַ ַּמ ֲחנֶ ה ֹלא יָ בֹא ֶאל ּתֹוְך ַה ַּמ ֲחנֶ ה :וְ ָהיָ ה לִ ְפנֹות ֶע ֶרב יִ ְר ַחץ את ָׁש ָּמה חּוץ: ַּב ָּמיִ ם ּוכְ בֹא ַה ֶּשׁ ֶמׁש יָ בֹא ֶאל ּתֹוְך ַה ַּמ ֲחנֶ ה :וְ יָ ד ִּת ְהיֶ ה לְ ָך ִמחּוץ לַ ַּמ ֲחנֶ ה וְ יָ ָצ ָ וְ יָ ֵתד ִּת ְהיֶ ה לְ ָך ַעל ֲאזֵ נֶ ָך וְ ָהיָ ה ְּב ִׁש ְב ְּתָך חּוץ וְ ָח ַפ ְר ָּתה ָבּה וְ ַׁש ְב ָּת וְ כִ ִּס ָית ֶאת ֵצ ָא ֶתָךּ :כִ י ד’ ֹלהיָך ִמ ְת ַהּלֵ ְך ְּב ֶק ֶרב ַמ ֲחנֶ ָך לְ ַה ִּצילְ ָך וְ לָ ֵתת אֹיְ ֶביָך לְ ָפנֶ יָך וְ ָהיָ ה ַמ ֲחנֶ יָך ָקדֹוׁש וְ ֹלא יִ ְר ֶאה ְבָך ֱא ֶ 93 ֶע ְרוַ ת ָּד ָבר וְ ָׁשב ֵמ ַא ֲח ֶריָך . 89לשון ספר החינוך במצווה ב. 90נדרים פרק ג משנה יא. 91ירושלמי סוכה פ”ה ה”ד .ושם מוזכרת אף צניעותו הגדולה של שאול בבית הכסא. 92פרק ג. 93דברים כג. 62 מצינו גבי האמהות אשר נשתבחו בחן וביופי ...וצריך לומר דהפירוש בפסוק (שקר)- היינו כשהן בלתי יראת ה’ ,והם כנזם זהב באף חזיר ,אבל אשה יראת ה’ היא תתהלל, 94עיין במדבר רבה ט ז :אמר להם משה לישראל הוו יודעין שאין הקב”ה מייחד שמו בישראל שהוא נקרא אלהיך אלא בזמן ‘והיה מחניך קדוש’ ,ואותה שעה הוא משרה שכינתו ביניכם והוא מציל אתכם מיד אויביכם ומוסר שוש נאיכם ,הה”ד ‘מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו’ .ומנין שישראל נקראו קדושים בעת ששומרים עצמן מן הניאוף ומן הזמה שכן כתיב (ויקרא כ) ‘והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה’ אלהיכם’ ,מכאן בזמן שהם קדושים הוא להם לאלוה מה כתיב אחריו (שם) ושמרתם את חקתי ועשיתם אותם אני ה’ מקדשכם אימתי הקב”ה מקדש את ישראל בזמן שהם שומרים חקיו ומה הם החקים אלו העריות. 95על פי סידור ‘אוצר התפילות’ עמ’ .130 96שבת לא. 97ישעיהו לג ו. 63 רצונו לומר שגם החן והיופי תתהלל.98 כן נאמר בכנסת ישראל כולה שבשעה שהיא בטהרתה ,כל כוחות החיים שבה משובחים ומרוממים. בגלות נפרדו התאומים ,העוז והענוה אינם מופיעים יחדיו; הגבורה והצניעות אינן מובנות כשתי כוונות משלימות של אותה ברכה .שבירת כוחם הלאומי של ישראל הביאה לתפיסות חלקיות של הקדושה מחד גיסא ,ושל ערך ביטוי כוחות החיים מאידך גיסא. כשהצניעות ,כמידה בנפש וכפרק הלכתי ,מתבררת באופן שלמדנו מרבנו זצ”ל צומחת מוטיבציה גבוהה וזכה יותר לממש אותה ולהביא חוסן לנפש היחיד והכלל בתקופה הרת חיים וסוערת כשלנו .99בירור שכזה אף שוקל אל נכון את הצניעות כפרק בהלכות ציבור וכל מרכיביהן. בעת התחיה הלאומית וחידוש כוחות הנפש והגוף הציבוריים והאישיים אנו נתקלים בקשיים מכאן ומכאן .מצד אחד רואה הגבורה בענוה ,בצניעות ובטהרה מידות החונקות אותה ומקשות עליה להופיע במלוא עוצמתה ,ומצד שני הענוה ,הצניעות והטהרה חוששות שהגבורה תפגע בהן ותפקיע את מעמדן בנפש ובחברה .אך לא כך הדבר .עלינו ,באופן אישי וציבורי ,לגלות שוב את מקורן האחד של המידות הללו .בכך אומר לנו רבנו זצ”ל ששאלת הצניעות אינה עניין פרטי-מידותי-הלכתי-דתי בלבד ,אלא עניין השייך לבניין הלאומי של עם ישראל ,המגלה ומדייק את גבורתו וחוסנו .צבא הנשמר מכל דבר רע הוא צבא היודע על מה הוא נלחם ,ולמען מה הוא נאבק .אשה ואיש היודעים את סוד הצניעות והטהרה בונים יחדיו בית ומגדלים משפחה המגלה את כוחות החיים של עם ישראל בטהרתם ובגבורתם. כך כתב הבן ,הרב צבי יהודה ,בהקדשתו את המאמר לאמו ע”ה: התחדשות הופעתם זאת של דברי אאמו”ר הרב זצ”ל ...לקיום ושכלול של הטהרה והצניעות בישראל ,בפרק זה של הסתלקות עזרתו זצ”ל ,יש בה ענין להעמדת ערכה של עזרה זו במרחב ההדרכה וההשפעה הקבועה וקיימת לעם ד’ ונחלתו ממקור הקודש של אמתת התורה והארת גאולתה .דברים אלה שנצטערה עליהם אותה צדקנית ז”ל -יוסיפו ,יגלו ,באמוץ בצרונם ,את בחינת גודל הזכות יותר מאשר בחיי החלד .יוסיפו ,ירוממו בכח זה את אור הטוהר ועוז הקודש אשר לתקומת ישראל ,ככל מצות מלכו העליון חי העולמים ,ויכשירונו להופעת כל תנחומותיו בשלמות גאולתנו כולה בהתחדשות כל ימינו ושנותינו כקדם בתשובת אמת וכל אורו הגדול על ציון וירושלים וכל מקראיהן. כל מילה שקולה בשקל הקודש! 99כאנשי חינוך ,כהורים ומורים ,אנו חיים במתח שבין הצד המעשי והצורך בשמירת המסגרת של הלכות צניעות והופעותיה השונות (צניעות הלבוש לבנים ובנות ,ותשומת לב לעירוב בין המינים) ,ויחד עם זה עלינו להזכיר לעצמנו כי עיקר החינוך הוא לצניעות כמידה בנפש וכתודעת חיים. 98קול אליהו פרשת ויצא אות ל. 64 65 פרק יג סיבוכים במילה אחת ביטא רבנו הרב צבי יהודה התבוננות עמוקה ששורשיה בראשית יצירת האדם, בניין האומה ואחריתה במהלכי גאולתה -סיבוכים!( 100תלמידיו זוכרים היטב את ההגייה המילעילית המיוחדת בה נאמרה תמיד מילה זו) .מילה זו לא נאמרה על ידי רבנו בליווי אנחת ייאוש ,אלא מתוך דריכות ומוכנות ,אחריות ושליחות ,עמקות והבנה ,ומתוך רגישות גבוהה לכאב ואתו לצמיחה. סיבוכים -על מנת כן! משפט אחד שאמר רבנו מתמצת בתורה הטובה ביותר את משנת ה”סיבוכים”: למעלה בשמים ,אין סיבוכים .הם מתגלים למטה במציאות שלנו .האדם נברא בצלם אלוהים ,ועם זה יש סיבוכים בבריאה .ואמנם ,הבריאה נעשתה על-מנת כן ,שיהיו סיבוכים ,בינתיים .ואנו נוצרנו כדי לתקנם ולהאירם -זהו קידוש השם הגדול.101 בעולם האלוקי השמימי הכל ישר ופשוט .אין שם קנאה ,שנאה ותחרות .אין שם יצרים ותאוות ,אלא טוב פשוט .זהו עולם של מלאכי השרת .אולם במציאות האנושית מופיעה העיוות והסיבוך .כאן יש יצרים סכסוכים ובעיות .האם הבדל זה מקרי? האם סיבוכים אלו בטעות או בכשל יסודם? על כך משיב רבנו בצורה ברורה :על מנת כן! “הבריאה נעשתה על מנת כן ,שיהיו סיבוכים בינתיים ,ואנו נוצרנו כדי לתקנם ולהאירם .זהו קידוש השם הגדול”. עולם של עליונים יש לקב”ה ,אך הוא מבקש לגלות את השם הגדול ,את הופעת הישרות 100רבנו השתמש בלשון זה במיוחד בעניינים הבאים :בריאת העולם; בריאת האדם; פרשיות יעקב אבינו; היחס בין פרשת יתרו ובין פרשת משפטים; חטא העגל; ספר במדבר -ספר הדרך והסיבוכים; מהלך גאולתנו. 101שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית עמ’ .69 66 67 והטהרה ,הגבורה והגדולה ,את ממלכת הקודש דווקא בעולם שיש בו אפשרות לסיבוכים, ועל אף הסיבוכים ומתוכם הוא חושף את היושר והטהרה האלוקית שבו .לשם כך יש עם של ישרות “ -עם ישראל” -שמכיר בסיבוכים ונפתוליהם ,אך מאמין בטוב ובטהרה האלוקית, ויודע על פי “ספר הישר” -התורה - 102את הדרך לחשיפתם. מה מקורם של הסיבוכים בעולם האנושי? מבאר הרב צבי יהודה: “כי יצר לב האדם רע מנעוריו” .לכאורה ,זוהי סתירה לגישה האופטימיסטית .מצד עצם היצירה ,אין ספק ,שאשרינו ,שמקורנו בחלק אלוה ממעל ,קדוש וטהור ,אלא, כשמופיע הזיווג הזה ,שבינינו ובין העולם ,מופיעים הסיבוכים והמבוכות. “וירד ה’” .ישנו מצב של מדרגות וירידה .בששה ימים נברא העולם ,בעשרה מאמרות, והכל מצד ההתגלות .האדם ביסודו -נשמתי ,אלוהי ,ולאט לאט הוא הולך ומתרקם, ומופיע כגשמי עד שיוצא לאויר העולם של עולם הזה“ .נר ה’ נשמת אדם” ,אבל יש גבול ,שבו יוצאת הנשמה ממרחבה ,ונכנסת לצמצום עולם החומר ,וכאן מופיעים הסיבוכים“ .האלוהים עשה את האדם ישר’” ,האדם עצמו ישר ,בצלם אלוהים .אבל האדם בעולם ,בתהליכי עולם ,הוא הבעיתי“ .והמה בקשו חשבונות רבים”“ .כי יצר לב האדם רע ‘מנעוריו” ,ובחז”ל“ :משננער לצאת ממעי אמו” ,כאן מתחיל הרע, הסיבוך .שגור בפינו הביטוי שיש “משברים” ,בעצם הופעת העולם יש משברים. ברורי הדברים של שנות דר ודר מופיעים מתוך המשברים.103 חידוש גדול יש כאן! הסיבוכים אינם במקור ,המשברים אינם חלק מצלם אלוקים שבנו. הסיבוכים והמשברים נולדים כתוצאה מהפגישה עם העולם המצומצם ,עולם החומר. “פגישת הרוחני והחומרי היא מלאה סיבוכים” .104כשאנו יודעים שהסיבוכים הכרחיים במציאות החיים שלנו ,אולם יחד עם זה אנו יודעים כי הם חיצוניים לנו ,יש לנו כוחות להתמודד מולם ולצמוח מכוחם. הסיבוכים נובעים מכך שהעולם שלנו הוא עולם של צמצום והדרגה .מה שמצומצם ומוגבל באבחה אחת ,ומה שלא יכול לבטא את אינו יכול להכיל ולבטא את כל הגודל האינסופי ִ 102מדרש תהילים מזמור ט. 103מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ יב-יג. 104שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית עמ’ .249 68 האינסוף הוא חלקי וחסר את הופעת האמת הגדולה .זה כשלעצמו סיבוך איום .כשהמציאות נאחזת בהופעות חלקיות באים סיבוכים ודוחפים אותה להתרחב ,לגדול ,להעמיק ולהתקדם אל האינסוף. ...עקבתא דמשיחא זה פרוזדור ,והפרוזדור תמיד מלא סיבוכים ,עד שמתגלית האמת לאמיתה ,ומתגלה אור ה’ .הגדלות היא האמיתיות ,וכל מה שפחות גדלות זו פחות אמיתיות .הכל אפשר להבין בקטנות ,בשטחיות.105 יותר גדול -יותר מסובך מתוך כך ברור שככל שהדבר גדול יותר כך יש סיבוכים גדולים יותר במהלך הופעתו בעולם והתאזרחותו במציאות החיים .ולכן אומר רבנו: שיא הגילויים מתגלים בסדר הפוך .בגמ’ בחולין סג .בתוך דברי הלכה ,מופיעים דברי אגדה מופלאים .גמירי ,כשיבוא שרקרק על הארץ וישרוק ,סימן הוא ,דאתי משיחא. “שרק” -שי”ן רי”ש קו”ף .סדר הפוך“ .עוף השמים יוליך את הקול” ,באוירו של עולם יש הרגשה .מצבים כאלה ,של התגלות משיח מתוך הסיבוכים .מה שיותר גדול, מתגלה ביותר סיבוכים .דוקא באופן כזה של שי”ן רי”ש קו”ף מורגשים הדברים הגדולים שנעשים בעולם.106 פגישה עם סיבוכים מתרחשת בכל מהלך התפתחותו של כל אדם ואדם ,ועל אחת כמה וכמה כך מתגלים סיבוכים בתהליך יצירת כוח הציבוריות הישראלית ,אצל יעקב אבינו: יעקב אבינו כולו סיבוכים ,זו העובדה .בצבור ישנם סיבוכים .מוסרים בשם האר”י - צבור -זה ראשי תיבות :צדיקים בינונים ורשעים ,ובהרכבה כזו ברור שישנם סיבוכים. ממקור הנשמתיות של הגרעין ,השורש ,אברהם אבינו ,דרך יצחק ,ועד יעקב מסקנת האבות ,התגבשות “עדת יעקב” ,וכשמתגבש צבור נוצרים סיבוכים .ומתחילים הסיבוכים משעה שלפני הלידה ,ועד אחרית הבירור ,אחרית הימים .רק שיכור נדמה לו העולם כמישור (יומא עה .).המציאות היא שהעולם מלא סיבוכים ,כבהקדמת ה”מסילת ישרים” .אמנם “אלוהים עשה את האדם ישר” ,מצד מקורו ושרש נשמתו - האדם ישר .אכן ,בהפגשו עם ההגבלה של העוה”ז ,כאן נוצרים הסיבוכים“ ,חשבונות 105מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ י. 106מתוך התורה הגואלת ח”א עמ’ קד. 69 רבים” .יש להזהר מבלבול ,ולדעת ולזכור כי למבוכות ולאפילות יש אור “ -אור תורה מחייהו” ואשרינו שזכינו לאור כזה. “אשר בחר בנו מכל העמים” -נבחרנו כעם ,כדי לקדש שם שמים בעולם כולו ,לברר אור מתוך החשך ,וטהרה מתוך טומאה ,ובעם ישנם תמיד סיבוכים .בחירתנו היא בחירה צבורית ,ומתוך כך בהכרח שיהיו סיבוכים עד אחרית הברור. סיבוכים בבטן האם ,אח”כ עם האח ,אח”כ בשידוכים ,ושוב עם האח ,ובשכם ,מלא מלא סיבוכים .כך מתבררת ועולה דמותו של יעקב .כך צריך להיות ,וזו הדרך לבירורם והזדככותם של ישראל .האורות מן המחשכים הולכים ומתבררים ,מראשית בריאת העולם ועד ימינו“ .בינו שנות דור ודור” .רבקה ,האמא ,גדלה בתוך בית מלא טומאה “פיניתי הבית” ,והולכת הנשמה הזו ומתבררת עד מצב של “ותלך לדרוש את ה’”.וכך מופיעה פקודת האמא ,לברוח מפני עשו אחיך... “כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל” -זו הדרך ,כך צריך להיות תהליך בנין האומה ,בנין המשפחה -בסיבוכים .רחל נקראת נגלה -הכל גלוי חלק ופשוט, ונראה כ”כ טבעי ופשוט ,ולפתע“ ,והנה היא לאה” .והולכים ומסתדרים הדברים ע”י מה שלא בנגלה ,ע”י מה שנסתר מן “האדם יראה לעינים” וגלוי לפני רבש”ע ,מסדר סדרי הופעת נשמות בעולם. “אני חכמה שכנתי ערמה” (משלי ח ,יב) .ומתוך סבוכי הערמה ,מתגלית החכמה האלוהית שבבנין בית ישראל ,ע”י הנשמות הקדושות :של שתי אמותינו .ומגיע זמן של בריחה ,ושוב סיבוכים בשיבה אל בית אבא .וכאן נפגשים אנו ,בסיבוך הנורא ,של שני האחים ,הנגודים הקוטביים הללו ,והמתח העצום הזה שבין השנים הולך וגובר, עד פגישת שניהם ,פנים אל פנים.107 ייסורים או סיבוכים כמה פעמים חוזר רבנו בדברים אלה על כך שזו הדרך לכתחילה -בניין מתוך סיבוכים .וכך אמר גם על הכניסה לארץ ישראל ,שלא ארץ מגורים בלבד היא אלא ארץ הופעת סגולות החיים האלוקיים: 107מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ מב-מג. 70 בהפטרה“ :וישלח יהושע ...שנים אנשים מרגלים” ,ונפגשים בבית אשה זונה .דוקא כך? דוקא כך תחילת הכניסה לארץ? אלא שהפגישה עם אוירא דארץ ישראל המחכים והמטהר דוקא דרך סיבוכים“ .והצולעה והנידחה אקבץ” .כל הסיבוכים צריכים לבוא לכאן ,וכאן יקבלו את הזריקות .108גילוי אורות הקודש הגדולים ביותר דוקא מתוך שכינה בשלימות.109 נראה כי לא בכדי המיר רבנו זצ”ל את השימוש במילה ייסורים בשימוש במילה סיבוכים.110 המילה סיבוכים מיישרת את המבט הן אל מהות הייסורים ותפקידם והן אל הדרך לצמיחה מהם .אם הייסורים הם סיבוך ,הלא ההיפך ממסובך הוא פשוט וישר .כשאנו מבינים שמציאות מסוימת היא בגדר סיבוך ,אנו מבינים שעומק הבעיה שלה היא בכך שהיא מעוותת ,ומאחר ולא מופיעה בה האמת הגדולה הגלומה בה תפקידנו ליישר אותה אל מגמתה העליונה .עיקר עניינינו הוא לכוון מבטנו אל היושר האלוקי ,ומתוך כך ליישר את דרכנו .הדרך לצמיחה מתוך הסיבוכים היא החיבור לעם ישראל שנקרא כך משום שהוא ישר-אל ,ואבותיו נקראו ישרים .111את תכונת הישרות של עם ישראל מוציאה לפועל התורה הנקראת ספר הישר. לכן אמר רבנו“ :כשמדרגות תורה וקדושה ,רבנן ותלמידיהון ,מסודרות ,אז מופיעה השראת שכינה בשלימות” ,ואז “והיה העקוב למישור”. סיבוכי קמעא קמעא מתוך כל האמור ברור עד כמה תהא מסובכת הגאולה האחרונה ,שכן היא גואלת את כל מדרגות המציאות ,את כל האנושות את כל הבריות כולן ,112ואת כל ההיסטוריה ומהלכיה. הלא על כך נאמר שמהלכה של הגאולה הוא קמעא קמעא .113לכן אומר הרצי”ה: אנו ביחד עם כלל-ישראל ,על אף כל הצרות .יש הרבה צרות ,וגם צרות מבפנים ,אבל אנו שייכים לכלל-ישראל על אף כל הסיבוכים .אנו אומרים“ :אני מאמין באמונה 108כוונת רבנו לנבואת יחזקאל (פרק לו פסוקים כד-כה) על פיה קודמת ההבאה לארץ לזריקת המים הטהורים על בניה. 109מתוך התורה הגואלת ח”א עמ’ קלח. 110אין כל פרופורציה בין הפעמים בהם השתמש רבנו בלשון ייסורים ובין הפעמים בהם השתמש בלשון סיבוכים. 111עבודה זרה כה. 112רבנו סיפר כי קיבל מסורת מאת אביו זצ”ל ששמע מזקני סמרגון שעוד זכרו את רבי מנשה מאיליא ,ששמעו ממנו כי “כל זמן שיתכן ,שבמרחבי קצוי עולם יש עוד איזו תולעת ,שאינה מרגישה נוח בנקיקי הסלעים ,קשה לומר ,שאני מרגיש לגמרי טוב בעולם” .עיין עוד ב’שיחות הראיה’ עמ’ עח. 113ירושלמי תחילת ברכות. 71 שלמה בביאת המשיח ,ואף על פי שיתמהמה ,עם כל זה אחכה לו” .עם כל זה ,עם כל הסיבוכים ,בתוך הסדר הכללי של “השכן ִאתם בתוך ֻטמאתם” .אין כאן שום פשרנות ושום ויתורים ,אלא צריך עמידה בתוקף ,אבל ִב ְּפנִ ים .כמובן ,יש מדרגות בענינים השונים שצריכים תיקון.114 רבנו אינו משלים עם הסיבוכים ,אינו מוותר למציאות ,אלא עומד מולה בתוקף מתוך עמדתה של נפשו הישרה ותורתו המכוונת ,אלא שכל זה נעשה מתוך שהוא חווה את הכל “מבפנים”. כולנו חלק מתוך המציאות שצומחת אך ורק מכוח הסיבוכים .אין הסיבוכים מדלגים על אף אדם ועל שום ציבור .רבנו ראה את רפואת המציאות ותיקונה בהעמקה בתורה מתוך ישרות הנפש טהרתה וענוותה הפועלת לפשט את העקמומיות שבלב ואת סיבוכי המציאות. עולם הקודש המחובר למציאות באופן שאינו משתעבד אליה אך אינו מנוכר ומנותק ממנה, חותר לתיקונה מתוך אהבה ואמונה ברוח התורה הגואלת ,האוהבת את המציאות ,מאמינה בה ,תובעת ממנה לגלות את מלוא כוחה וטהרתה ומסייעת לה להגיע לכך. פרק יד 115 בינו שנות דור ודור אחד החידושים של רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל ,שעל פיו לימד את שיעוריו המפורסמים על פרשות השבוע שבהם נלמדו עיקרי אמונת ישראל ותורה ,הוא חשיפת וקיום הציווי “בינו שנות דור ודור”. “זכור ימות עולם ,בינו שנות דר ודר” .מצוה להתבונן בשנות הדורות .צריך להתרגל להתבונן במאורעות שנות דֹר ודֹר.116 הרב צבי יהודה זצ”ל למד את התורה בצורה אחדותית .הוא לא ביקש להבין צורתו של פסוק מוקשה פלוני או עניינה של פרשייה אלמונית בלבד ,אלא ביקש “להיפגש עם רבונו של עולם”! במבט כללי על התורה כולה ,על דבר ד’ בכללו ,הוא ביקש להבין מה כל זה ביחד מלמד אותנו .מתוך כך הגיע לחידוש המופלא של שיטת הזוגיות ,על פיה מחולקת כל התורה לזוגות של פרשות -בראשית-נח; לך לך-וירא; חיי שרה-תולדות; וכן הלאה. פרשיות הפרה-היסתוריה ,פרשיות אברהם אבינו ,פרשיות יצחק אבינו וכו’. וכשם שלמד הרצי”ה את התורה באופן זה ,כך התבונן במציאות החיים לדורותיה. להיפגש עם ריבונו של עולם בתורה ובחיים מרן הרב קוק זצ”ל כתב באחת מאגרותיו:117 אנחנו עם יודעי האותיות בספר ד’ ,כספר התורה הכתוב מרוח ד’ אל עולם ושפעת אמרת קדשו החיה לנצח ,אשר לא ישוב ריקם דבר אחד מדבריה ,כספר ההויה ,והתולדה הכללית והאנושית ,אנחנו יודעים הננו לקרא גם כן ,על ידי אנשי-חמודות ,ואורם החי בקרבנו ,גם 114שיחות הרב צבי יהודה לספר שמות עמ› .216-217 72 115דברים לב שירת האזינו. 116מתוך התורה הגואלת ח”ד עמ’ לט. 117אגרת תשלז. 73 את הכתב המטושטש הזה של מסבות המאורעות האלה ,אשר לא כהלין למקרי יתיה כל חרטומיא ואשפיא ,ספריא ופרופיסוריא .ולקריאה זו אנחנו קרואים ,ולמפשר כתבא דנא אנו עתידים ,באין-ספק בעתיד הקרוב המוכרח לבא ולהתחדש בעולם ברוח חדש. רבנו זצ”ל נוהג היה להדגיש כי המילה הלועזית – היסטוריה – ניתנת להידרש במובן “הסתר י-ה” ,ועל כן נהג אביו זצ”ל ואף הוא אחריו ,לכתוב מילה זו באיות :הסתוריה .כאשר יש לנו נביאים -אנשי חמודות ,הם מלמדים אותנו את משמעות המאורעות ,אך כשאין לנו נביאים אנו מצווים לעשות זאת מתוך עמקות הנפש והתורה על ידי גדולי ישראל ,גם אם הכתב נראה מטושטש. המצבים שקדמו להופעת האדם הבחירי ולסדר ההיסטוריה האנושית אינם שייכים למהלך ההתבוננות שלנו אלא יש לזכור שהם שייכים לחכמה ולרצון האלוקיים ,אולם לנו אין יכולת וממילא כל עניין להתעמק בהם .ההתבוננות שלנו מתחילה מן הרגע שבו מופיעה ברצון ה’ אנושות שיש לה שיג ושיח עם קונה .ננסה לבאר לאור משנת רבנו את עיקרי ההתבוננות בשנות דור ודור. בעקבות זאת לומד רבנו את הפסוק שלנו במבט מחודש: בינו שנות דור ודור -כי אין ההיסטוריה רצף אקראי של מאורעות וסיפורי דברים אודותם, מתוך ניסיון כזה או אחר להפיק לקחים ממה שכבר ארע מתוך מבט מייאש הגוזר כי “מה שהיה הוא שיהיה ,”120אלא מהלך ההיסטוריה המגלה את המגמות האלוקיות של הבריאה, והקב”ה הוא “קורא הדורות מראש.”121 “זכור ימות עולם ,בינו שנות דור ודור” ,ובדקדוק ,זהו צווי להתבונן במעשה ה’, במציאות גילוי אלוהים בעולם .אדון עולם מתגלה בעולמו .שני חלקים בפסוק :ישנו העולם הפיזיקלי על כל חוקיו וסדריו ,ובתוכו נמצא האדם ,ואומרים חז”ל“ :הכל” ,כל העולם כולו ,הפיזיקלי ,וכל התורה “ -בידי שמים” ,וישנו “חוץ” בתוך עולם זה“ ,חוץ מיראת שמים” ,וזה עולמו של האדם ,האדם הבחירי .שני עולמות בבריאה ,ובפסוק באים לידי ביטוי שני עולמות אלו .אנו מצווים ב”בינו” ,להבין ,להתבונן במעשה ה’ המתגלה בסדרי הדורות ,בהיסתוריה האנושית.118 התורה מצווה עלינו להיפגש עם הקב”ה כפי שהוא מתגלה בעולם ,הן בסדרי הטבע וחוקי הבריאה והן בבחירה האלוקית בישראל בתחום האנושי הבחירי ,אלא שההתבוננות נדרשת במיוחד בתחום האנושי. טרם נברר מהי משמעותה של התבוננות זאת ,נשמע את דבריו של הרצי”ה המעמיקים עוד יותר בפירוש הפסוק: “זכר ימות עולם” .העולם הוא העולם הזה ,העולם הריאלי ממשי בו אנו נמצאים, כלשון ספר “מסילת ישרים” “ -חובתו של האדם בעולמו” .אמנם אנו נמצאים בו בסדר של שנים ,של “שנות ּדר ודר” .בחלק השני של הפסוק מדובר על ההיסטוריה שלנו“ ,בינו שנות ּדר ודר” .לעומת זאת“ ,ימות עולם” הם מצבים ,מומנטים של ְּפ ֶרה- היסטוריה ,לפני היות דורות האנושות .אלה הם עניינים ערפיליים ,בבחינת “במופלא ממך אל תדרוש” .על כל פנים ,גם על זה יש צו אלוהי “זכֹר” -היפך השכחה .עובדה 118מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ יב. 74 היא שאנו חיים באותו עולם פיסיקלי ,שהיה קיים לפני ההיסטוריה שלנו ,והוא היסוד להתפתחות ההיסטוריה שלנו ,ואין לנו לשכוח ימות עולם בהם מתגלה סדר בראשית.119 בינו שנות דור ודור -כי היחס בין אדם לאלוקים אינו מתמצה בהשגחה מקומית ובמשפט שכר ועונש אלא בעיקרו וביסודו הוא יחס של שליחות ויעוד .מתוך התבוננות בהיסטוריה אנו מבקשים לגלות את המתווה האלוקי של המציאות ,ואת מה שברצונו לגלות בעולם באמצעותנו ועל ידינו. בינו שנות דור ודור -לא בצורה קטועה“ ,צו לצו קו לקו זעיר פה זעיר שם ,”122אלא ביעף אחד ובסקירה מקיפה מתוך אמונת האחדות הכוללת: “זכור ימות עולם ,בינו שנות דור ודור” .התבוננות בעולם ובאדם שבתוכו .התבוננות בפיזיקה ,ובהסתוריה האנושית .ישנו חלק “באורות הקודש” “ -האחדות הכוללת”. כל הבריאה ,ההויה כולה -באחדות גמורה“ .זכור ימות עולם” -העולם כולו באחדות גדולה ורחבה“ .בינו שנות דור ודור” -שגם על העולם האנושי הנפוץ והמפורד ללשונותיו ,בארצותיו ,יש להסתכל כעל דבר אחד ,חטיבה אחת .יש להתרגל למעוף עין -מאז בריאת העולם ועד הנה ,ככל שהאנושות מתפתחת ,היא הולכת ומתבררת. ההתפרטות הגדולה והמסובכת של האנושות בכל הדורות ,מראה בהתבוננות מקיפה ויסודית ,כי כל ענינה הוא סביבנו ,סביב עם ישראל.123 119שיחות הרב צבי יהודה על ספר דברים עמ’ .524 120קהלת פרק א. 121ישעיה מאִ :מי ָפ ַעל וְ ָע ָׂשה ק ֵֹרא ַהּדֹרֹות ֵמרֹאׁש ֲאנִ י ד’ ִראׁשֹון וְ ֶאת ַא ֲחרֹנִ ים ֲאנִ י הּוא. 122ישעיה כח. 123מתוך התורה הגואלת ח”ג עמ’ סב. 75 במבט המקיף והאחדותי מגלים כי ישנו ציר מרכזי בו פועל ומופיע המתווה האלוקי -עם ישראל ,גוי אחד בארץ. בינו שנות דור ודור -כי בד בבד עם המבט האחדותי ,מתוכו ועל גביו ,נדרשת ההתבוננות בכל דור ודור ,הבנת המיוחד שבו והופעתו דווקא במיקום שלו בסדר הדורות. בינו שנות הדורות של עם ישראל“ .מלכותך מלכות כל עולמים ,וממשלתך בכל דור ודור”“ .דור וָ דור” -קמץ של ה”א הידיעה -כל שנות הדורות“ ,ודור” .והדור הזה, התבוננות בקישור של שנות הדור הזה עם כל הדורות.124 ולכאורה צריך לומר דור ודור בשוא ,אלא הקמץ במקום הא הידיעה .בינו שנות דר והדר ,מאות ואלפי שנות דור -מאירים על הדור הזה שאתה נתון בתוכו .ודאי שכל דור משלים משהוא ,ולא תמיד רואים את זאת“ .וחסידך יברכוך” .חסידך העליונים, הם שיודעים לברכך ולשבחך ,מתוך יסוד ה”בינו שנות דר ודר”.125 או אז מתבארת תמונה רוחנית פלאית: “בינו שנות דור ודור” .ישנם דורות הוזים הבלים ופנטזיות ,שכאילו אפשר להיות אחרת ,כאילו אפשר לאדם לנתק עצמו מבוראו ,לנתק את שייכותו ל”ואתה מחיה את כולם” .ריבונו של עולם ,יוצר האדם ומחנכו ,ומסדר את הפוליטיקה של הדורות, באופן שישנם דורות של כופרים “הבורחים ממך” ,וכל זה כדי להגיע “אליך” (פיוט ‘כתר מלכות’) .נוצרה אפשרות בסדרי הדורות של דמיונות שוא ותעתועים ,כאילו האדם יכול לנתק עצמו ממקורו ,וצריך להאמין באמונה שלמה ובבטחון אלוהי שלם, שמה שנראה כאילו ניתוק ,גם זה סדר שנמשך מ”קורא הדורות מראש” ,וכל זה ,כדי לברר ביתר עמקות ובהירות את שייכותנו לבורא.126 לולא המבט בסדר הדורות ניתן להתבלבל ולראות את הכפירה המופיעה בדורות מסוימים, ובעיקר בדורות של גאולה ,כ”תאונה מקומית” שיש לטפל בה כראוי ולהחזיר את מהלך הדברים למסלולו .אולם בהתבוננות מתוך “בינו שנות דור ודור” אנו מעמיקים להבין כי כאשר נדרשת עליית קומה בחיבור בין קוב”ה ושכינתיה ,בין כנסת ישראל לאלוקיה ,לקראת ההופעה השלמה של “והתהלכתי בתוככם” ,נדרשת “יתר עמקות ובהירות בשייכותנו 124מתוך התורה הגואלת ח”א עמ’ רג. 125מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ רמג. 126מתוך התורה הגואלת ח”ג עמ’ קמט-קנ. 76 לבורא” .לשם כך באים דורות של כפירה ,של שלילת האמונה המצומצמת והמטושטשת. מכאן אף נלמדים דרכי החינוך ,האמונה 127והתשובה 128האופייניות והנדרשות בכל דור. בינו שנות דור ודור -כי לא רק בשעה שהכל הולך למישרין וההטבה האלוקית ניכרת לעין יודעים אנו כי ה’ מנהיג את המציאות על פי מגמתו העליונה והמבוררת ,אלא גם במצבים ובדורות מסובכים יודעים אנו כי לא עזב ה’ את הארץ ,ובמציאות החיים שלנו מופיע הסדר הלכתחילאי: יש להתבונן על הסדר של הלא סדר ,הסדר שמעל לסדר ,סדר שמיימי הנמשך ומתגלה לנו”.בינו שנות דור ודור”.129 “הביטו אל צור חוצבתם” ,ומאז והלאה“ ,בינו שנות דור ודור” .אין דברים מקריים ,הכל כפי שצריך להיות .לעומת האבות ,ישנן אימהות :אברהם ושרה ,יצחק ורבקה ,וביעקב - רחל ולאה והנלוות להן .דוקא כך .כך צריך להיות“ .סוד ה’ ליראיו” .יעקב צריך להפגש עם רחל ,ומתוך כך עם לאה.130 127כך הסביר רבנו את הדרכתו של הגר”א ללמוד את ספר חובות הלבבות ,חוץ משער היחוד שבמקומו יש ללמוד את ספר הכוזרי .שכן עיקר בניין תודעת האמונה בדורותנו צריך לצמוח דווקא על בסיס דרכו של רבי יהודה הלוי ולא זו של רבנו בחיי. 128מתוך כך נובעים דבריו של מרן הראי”ה זצ”ל באגרת שעח ,אגרת התשובה :ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ,ואל דברת הקץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט ,לא יוכל לכוין שום דבר לאמתתה של תורת אמת ,כי כל זמן מאיר בתכונתו .וביסוד הדברים עומדים גם דבריו של הגר”א ב’אבן שלמה’ פרק יא אות ט :בכל דור ודור שולט מדה אחרת ממדותיו של הקב”ה שמנהיג בהן עולמו שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם הכל הוא לפי ענין המידה ההיא ותלוי בבחירתם בין לטוב ובין לרע ,וכן הנהגת הקב”ה עמהם .וכן בכל דור יש קצים לפי ענין התשובה והזכיות המיוחדים לאותו דור .אבל קץ האחרון לא תליא בתשובה אלא בחסד ...וכן דבריו של החיד”א בספר ‘שם הגדולים’ (מערכת א אות ריט) :ואתה אנוש אלוף לראש אל תתמה על החפץ כי לפי האמור דרכי התשובה אשר אזן וחקר רבינו בעל הרוקח קבלם מרבו ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני ,וא”כ איך הרב האר”י זצ”ל פור”ש לו לעשות לו דרך חדש בעניני התשובה וביאר עליה לכל עון ולכל חטאת משום פגמו בשרשי נשמתו וכיוצא מלין לצד עלאה ימלל הפלא ופלא .א”כ הוא ראה והתקין מתכונת הלבני”ם זהירי באחורי אשר צ”ם לו במספר שמות הקודש וכיוצא מפלאות תמים דעים ,הן הן הדברים עצמן מעידין על אמיתותן בצביונן ובקומתן .ונרצה יתקיימו שני מקראו”ת הללו .דע כי אלו ואלו דברי אלקים חיים וכמה פנים לפנים בדרכי התשובה נאמרים באמת למשה רבינו בסיני מפי הגבורה ,ויותר ויותר מאשר גילו המאורות הגדולים רבותינו הנזכרים יש ויש בכללות ופרטי פרטות כפי ערך האדם וכפי ערך נשמתו וכפי מצב העולמות בעת ההיא וכפי תוקף יצרו וכפי הנאתו וכונתו וכפי מצבו אל עירו ואל שער מקומו, וכהנה וכהנה פרטי פרטים ושנויים רבו מספר לפי גלגוליו ולפי שרשי נר”ן וכיוצא .אמנם דרך כללי כללות גילו לנו רבותינו הנזכרים ,והמקיים דבריהם בטוב כונתו ואמיתות חרטתו והכנעתו אלקים יראה לו הן חונן והן מרחם לתקן אשר עותו וללקט אשר פזר וליחד אשר הפריד כדת מה לעשות ,כי אל רחום הוא ולא כלו רחמיו נהרי”ם יאורי”ם רחבי ידים. 129מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ רמ. 130מתוך התורה הגואלת ח”ג עמ’ קעה. 77 רבנו הביא את הציווי “בינו שנות דור ודור” לשיאו בכך שהרבה להתבונן במהלך חייהם של גדולי הדורות לפרטי פרטים כחלק מהתכנית האלוקית של המציאות .כמובן ,כלל זה בא לידי ביטוי בצורה בולטת ביותר בחייו של מרן הרב זצ”ל ,שליח ההנהגה האלוקית לדורות הגאולה ,וכך סיפר רבנו: גלגולי סיבות של מסבב הסיבות גרמו ליציאה של הרב מן הארץ .מיד אחרי בואו לאדמת נכר ,פרצה המלחמה בט’ באב ,ומתוך כך נהיתה התעכבות של ארבע שנים בגולה .הרב אבא ז”ל היה בפרנקפורט ,מתוך שהכריחו אותו ,ממש בעל כרחו ,לבוא לכנסיית ה”אגודה” שם ,וכשפרצה המלחמה הכל התבטל ,והרב עבר לשוויץ ומשם ללונדון .באותו זמן התחילה להתנוצץ “הצהרת בלפור” ,שהיה בה גמגום של כאילו פתחון פה לאחיזה של עם ישראל בארצו .לאחר זמן ,התחיל מאבק סביב הענין .חוגי העשירים ,הלורדים ,שם באנגליה ,התנגדו .היו שם גם “צדיקים” ,שהתנגדו לענין הלאומי הזה ,בטענה שהוא זר לדת .למרות שאבא ז”ל היה שם במעמד של פליט ,הוא יצא למלחמה נגד אלה הלורדים האנגלים ,אף שהיה בזה סכנה גדולה ,וניצח ניצחון גדול .אמר לי אבא בעצמו ,שאילו היה צריך להאבק עם ה”אגודה” שם ,היה לו יותר קשה לנצח מאשר את האנגלים ,שוב פלא ההשגחה ,שהרב הוזמן לשם לכהן כרב, ולאנשי האגודה לא נתנו להכנס לשם בגלל מצב המלחמה ,וכך הגיעו דבריו לפרלמנט האנגלי ולא דבריהם... זהו סדר של השגחה אלוקית ,שמחייב את התבוננותנו“ .בינו שנות דור ודור”“ .לא תלכו עמי בקרי” -במקריות .בתוך כל זה הופיע “ראש מילין” ,והתחיל המפעל של “הלכה ברורה” .בג’ באלול שנת התרע”ט ,היתה העליה לירושלים.131 כחלק מהכלים לבינת שנות דור ודור אנו לומדים במסכת אבות“ :עשה לך רב וקנה לך חבר, והי דן את כל האדם לכף זכות .”132כלומר ,על כל אדם לברר את כוחות נפשו ,תורתו ודורו במתווה שבו שותפים אישיות גדולה ממנו (רב) ,אישיות קרובה אליו (חבר) וכל זה מתוך אמון גדול בעצמו ,במציאות ובדור (לדון לכף זכות) .מתוך תורת הראי”ה ומשנת הרצי”ה ננסה בע”ה להוסיף ולהתבונן בשנות דור ודור ,ובמיוחד בדורות המופלאים של הגאולה. 131מתוך התורה הגואלת ח”ד ,אורות הגאולה ונתיבותיה ,פרק ח. 132אבות פרק א משנה ו. 78 פרק טו הבדלה אינה הפרדה פעמים אמר זאת הרב צבי יהודה זצ”ל בלשון הקודש“ :הבדלה/הבחנה אינה הפרדה”, ופעמים בלשון לועזית“ :דיפרציסיון אינו ספרציון” ,אך הוסיף ואמר שכאשר יתפרסם !133 משפט זה ,תבוא גאולה לעולם מדוע גאולת העולם תלויה בהבנה זו? שני עקרונות יסודיים מאד צריכים לשמש בעת ובעונה אחת בשעה שאנו מתבוננים במציאות .האחד הוא עקרון אחדות המציאות ,134והשני הוא עקרון מדרגות 135במציאות. אחדות המציאות ומדרגות במציאות סגולתו של עם ישראל היא המבט האחדותי על המציאות .136לא זו בלבד שאנו מאמינים “כי ה’ הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד” ,137וש”אחד ואין יחיד כיחודו”;138 לא זו בלבד שאנו מאמינים כי “מפי עליון לא תצא הרעות והטוב” ,139והכל ממנו והכל 133על פי ‘גדול שימושה’ ,הרב אברהם רמר זצ”ל ,עמ’ סו. “ 134כשישים האדם אל לבו להסתכל על אחדות המציאות ,אז יתברר אצלו שחילוקי העצמים אינם נמצאים כי אם בדמיוננו אנו ,אבל באמת הננו אנחנו וכל המציאות המושקפת לנו אינם כי אם פרקים קטנים וחוליות אחדות מכללות המציאות האחת בכללה” .עין איה שבת פ”ב אות צג. 135זהו המושג המשלים את הנושא שלנו .כמעט בכל שיעור חזרה מילה זו בהקשר כזה או אחר ,למשל :מדרגות בקדושה; מדרגות בלימוד תורה; מדרגות בארץ ישראל; מדרגות בכתבי הקודש; מדרגות באומה; מדרגות בנבואה; מדרגות במידות. “ 136יותר מכל עם ולשון אין אנחנו יכולים לסבול את הסתירה ואת אי האחדות הנפשית .סגולת עולמים היא בנו השלום והאיחוד בצורתם האידיאלית .ורכן כל פיזורנו הוא רק ארעי ,והננו עתידים להתאחד ,ולהיות גוי אחד בארץ” אורות ישראל ח ז. 137דברים ד לט. 138פיוט “יגדל אלהים חי”. 139איכה ג לח .ושם בפירוש ‘משאת המלך’ (ר’ שמעון משה דיסקין זצ”ל) כתב« :הנה רעות אמר בלשון רבים וטוב בלשון יחיד .ונראה שהרי האמת שאין רעות כלל ,והרי לעתיד לבא יברכו גם על הרעות הטוב והמטיב ,ורק לעינינו נראים הדברים כרעות ,נמצא דטוב יש רק טוב אחד והכל בכללו ,מה שאין כן רעות אין זה אלא כפי הנראה לבני אדם ,ולכן כל רעה היא מראה רעה בפני עצמה”. 79 בהשגחתו ,אלא שאנו מאמינים כי המציאות כולה הינה אחדותית .העולם נמשל לאדם שיש בו אברים שונים אך הוא מגלה חיים של נשמה אחת .בעולם אין שתי רשויות ,ואין הוא מורכב משתי ישויות .על אף שנראה לעין המתבונן כי העולם מורכב מפרודות פרודות ,אנו מאמינים כי ביסודם של הדברים מן האלוקים האחד נברא עולם אחדותי .140זו תובנה חשובה ביותר שיש להאריך רבות בלימודה ,בירורה והבנתה .אלא שתפיסה אחדותית עלולה לאבד את ההבנה המשלימה אותה :מדרגות במציאות .את פשר העניין לימד רבנו: כשהוציאו את ספרו של הרב אבא ז”ל“ :אורות הקדש” ,שאלו :זה “אורות הקודש”, והספר “אורות” אינו קודש? לכן ,בהקדמה ל”אורות” כתבתי“ :שפע קדש הקדשים של ספר האורות הזה” .ואין זו סתם מליצה .יש לברר ולהבין“ ,לקחת ביד” -ולנתח באופן אמיתי :מה זה קדש ,ומה זה קדש הקדשים?... הגמרא מגדירה“ :קדוש לעולם קיים” (סנהד’ צב .).שתים שלש מלים בחז”ל הן עולם מלא ,אוצר של חכמה .המובן הפשוט של קדוש :קיים ,נצחי ,קיים בכל תוקף. א”כ ,המובן של קדושה :המציאות היותר שלמה ,האמיתית ,האבסולוטית “ -לעולם קיים”“ ,כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם ,לא נמצאו ,אלא מאמיתת המצאו” (רמב”ם יסודי התורה א ,א) ,יש מדרגות במציאות ,וכולן נקשרות לאמת הגדולה, ל”אמיתת המצאו” .העוה”ז הוא חלק מ”מלכותך מלכות כל עולמים” ,חלק מן המציאות .מציאות אמיתית ,שלמה ,אין סופית ,אלוהית ,זו הקדושה .א”כ ,מה הוא קודש ומה הוא חול? כל המציאות כולה נובעת מן המקור האלוהי ,העוה”ז וכל העולמות“ .וירד ד’ על הר סיני” -ישנה השתלשלות משמי מרומים לתחתיות ארץ .ישנה שלשלת ,ואם כן ,ישנן מדרגות מציאות“ .ואתם הדבקים בה’” ,ולעומת זאת“ :כל רחקיך יאבדו” (תהלים עג). ישנם חלקי מציאות ,שנוצרו ,נבראו ,קרובים למקור ,וישנם חלקי מציאות רחוקים, במציאות של העוה”ז ,רוב המציאות היא נמוכה ,היא חול ,אבל ,ישנם חלקי מציאות, שהם קרובים בערך המציאותי שלהם ,בטבעם ובמהותם ,למקור החיים ,לאמיתת המצאו .אם כן ,קדושה אינה תואר ,אלא ערך מציאות .ישנו חלק עולם שהוא “אדמת קדש” ,ישנה טבעיות מיוחדת ,טבעיות של קרבת אלוהים .ישנם “אנשי קדש”“ ,עם הקדש”“ ,כתבי הקדש”“ ,ארץ הקדש” ו”הר הקדש”.141 140עיין נצח ישראל פ”ג ,ואכמ”ל. 141מתוך התורה הגואלת ח”ג עמ’ טז-יז. 80 תמונת מבט של עולם אחדותי אינה מוחקת את ההדרגה שבמציאות על פי מפתח של קרבה וריחוק למקור החיים .עם ה’ ,ארץ ה’ ,הר ה’ -כל אלה הם חלקי מציאות ש”הערך המציאותי שלהם ,בטבעם ובמהותם” קרוב למקור הקודש האלוקי .וכשם שבאדם ,על אף שכל האברים חשובים ולכל אחד מהם יש תפקיד ,עם כל זה ישנם אברים שהנשמה תלויה בהם וישנם אברים שאין הנשמה תלויה בהם ,כך בעולם האחדותי ,ישנם תחומים שנשמת העולם תלויה בהם וישנם תחומים שנשמת העולם אינה תלויה בהם אך מתגלה גם בהם ,וכל אחד מהם נושא תפקיד חשוב .אולם בדיוק כאן מגיעה ההדגשה והאזהרה כי הבדלה אינה הפרדה: לכל אחד ערכו המיוחד ,לכל אחד תפקידו המיוחד .כל אחד עושה שליחותו ואי-אפשר לטשטש תחומים .אבל הבחנה אינה פירוד ,חס ושלום .אלא בסדר הסיסטמתי האלוהי הזה ,מופיע האורגניזם בכל שלמותו .הידיים והרגליים מחולקות לתפקידים אבל לא מפורדות ,ומגלות שלמות הצורה האלוהית“ .אתה מן המשוררים ואני מן השוערים!”.142 אין חילופי תפקידים! הדבר צריך להיאמר בהבלטה ובחריפות .כל אחד ותפקידו ,וכולם בונים ביחד את האחדות השלמה של כלל-ישראל המשוכלל בכל גווניו.143 גבולות חלק הקב”ה בעולמו חז”ל מבררים עיקרון זה בתשובתו של משה רבנו לקורח: אמר להם משה ,גבולות חלק הקב”ה בעולמו ,יכולין אתם לערב יום בלילה?! זהו שאמר הכתוב בתחלה ‘ויהי ערב ויהי בקר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך’ ,בשביל תשמישו של עולם .וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך כך הבדיל את ישראל מן העכו”ם שנאמר ‘ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי’ ,וכך הבדיל אהרן שנאמר ‘ויבדל אהרן להקדישו בקדש הקדשים’ .אם יכולים אתם לעכב אותה הבדלה שהבדיל הקב”ה בין היום ובין הלילה ,כך תוכלו לבטל את זו! לכך אמר להם בקר ויודע ה’.144 ברור לכל כי היום והלילה הם חלק מהיצירה האחת של העולם ,וכך ישראל ואומות העולם ,ובכל זאת יש ביניהם הבחנה והבדלה -גבולות! כך ,אומר משה לקורח ,ישנה הבדלה בין הכהן ללוי ולישראל ,ואין בכך לסתור כלל את קדושת כל העדה כנשמה אחת המופיעה באברים מחולקים. 142ערכין יא ע”ב. 143שיחות הרב צבי יהודה על ספר בראשית עמ’ .319 144מדרש תנחומא קורח פרק ה. 81 לחומת אבנים אין מרכז חיים משום שאין היא גוף אורגני .אולם לכל חי יש לב .דווקא ההבדלה בין המדרגות השונות שבמציאות מלמדת על אורגניות ואחדות המציאות .יתירה מזאת ,דווקא ההבחנה וההבדלה מאפשרות להכיר מצד אחד בייחודיותו של כל דבר, ובהיזקקותו של כל אחד לחברו מצד שני. הכללה ,הבדלה וגאולה משמעותה של הגאולה היא שכל מדרגה במציאות ניצבת ומוכרת במקומה הנכון לה ,ויחד עם זה ניתן להבחין במקור החיים האחד המחייה את כל המציאות בכללה. כשכל בריה תרגיש כי היא במקומה הראוי לה ,כשכל אחד מישראל ימצא את חלקו בתורה, את נחלתו בארץ הקודש ואת מדרגת שליחותו -תבוא גאולה לעולם. כאשר יתפרסם המשפט שהבדלה אינה הפרדה ,תבוא גאולה לעולם. פרק טז נויו של אילן הכותרת שלנו הינה כותרת מאמרו של רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל בעיתון זרעים של בני עקיבא משנת תש”י .145במאמר זה מפרש הרב חלק ממשנה ז בפרק ג ממסכת אבות ,ופורס את מעמקי משנת ארץ ישראל כפי שהעמיק לחדש בה ,לחנך לאורה ,לשמרה ולעשותה. “מה ּנָ ֶאה ִאילָ ן זֶ ה ַּומה ּנָ ֶאה נִ יר זֶ ה”, אֹומרַ : ַה ְמ ַהּלֵ ְך ַב ֶּד ֶרְך וְ ׁשֹונֶ ה ַּומ ְפ ִסיק ִמ ִּמ ְׁשנָ תֹו וְ ֵ ַמ ֲעלֶ ה ָעלָ יו ַהּכָ תּוב ּכְ ִאּלּו ִמ ְת ַחּיֵ ב ְּבנַ ְפׁשֹו. בקריאה פשוטה כוונת המשנה לומר כי מי שמהלך בדרך ומקיים “ודברת בם ...בלכתך בדרך” ,ולמראה אילן ושדה חרוש הוא פוסק ממשנתו ומתחיל לחשב כמה שווה (=נאה) אילן וניר זה ,מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו משום שהוא מניח חיי עולם ועוסק בחיי שעה .הרצי”ה לומד את המשנה מתוך ממדיה הרחבים והעמוקים של תורת ארץ ישראל, “התורה הגואלת”.146 “המהלך בדרך” -אין זה תיאור מקרה אלא תיאור של מהות .מהו האדם אם לא מהלך, מתקדם ,צומח ומשתכלל? בספרים הקדושים 147נדרש על הנאמר בספר זכריה (ג ז) “ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה” ,כי אדם נקרא “ -מהלך” ,בעוד מלאך נקרא “ -עומד”, משום שבאדם יש כוח צמיחה והתקדמות באמצעות כוח הבחירה האלוקי שיצרו אלוקים בצלמו ,ואילו המלאך נקרא עומד ,כי אין לו אלא טבע ברייתו החתום ושליחותו האחת. “המהלך בדרך” -הדרך ,הסובב ,עולם הטבע ,הוא המקום בו מתרחש תהליך הצמיחה האנושי והעולמי .דרכה של תורת א”י אינה שלילת הטבע ואף לא השלמה שבדיעבד עם מציאותו ,אלא ראייתו כמציאות של לכתחילה אלוקית .זהו העולם שנברא מתוך הסתכלות 145נדפס בספר ‘לנתיבות ישראל’ חלק ב. 146כך כינה הרצי”ה את תורת אביו הראי”ה במלאת שלושים שנה לפטירתו. 147למשל ,שפת אמת לך לך תרנ”ו. 82 83 בתורה (תנא דבי אליהו רבה לא) ,וקיבל את תוקף קיומו ופשר מציאותו בשעה שקבלו ישראל את התורה. “ופוסק ממשנתו” -מהי משנתו של המהלך בדרך? זו משנת ארץ ישראל הרואה בהתהלכות בעולם את מהות הייעוד של האדם .זו משנת א”י המבקשת ליצור דווקא בעולם הזה “בית שכינה”“ ,בית בחירה” ,שמבטא את ההרמוניה וההתאמה האחדותית שקיימת במציאות “נויו של עולם” (כינויו של בית המקדש במסכת זבחים נד ע”ב) .המשנה הזו מבחינה“ׁשֹּלא ִח ַּסר ְּבעֹולָ מֹו בסימפטיה האלוקית למציאות .היא מבחינה בעושר שחנן ה’ את עולמו ֶ טֹובים לְ ַהּנֹות ָּב ֶהם ְּבנֵ י ָא ָדם” .היא מעמיקה לראות את ָד ָברָּ ,וב ָרא בֹו ְּב ִריֹות טֹובֹות וְ ִאילָ נֹות ִ נויו של האילן ושל הניר כביטוי טבעי לעושר ולאחדות שבמקור האלוקי .משנת א”י רואה בעבודת האדמה בפרט ושאר צורות החיים בארץ ישראל את עבודת הופעת הקודש של “ממלכת כהנים וגוי קדוש” ,כשכל אחת ואחד מישראל פורחים כתמר ושגיאים כארז .זו המשנה הינה “עץ חיים למחזיקים בה” -כוח צמיחה גנוז בה ככוח הצמיחה העצום העלום בעץ ,וכל המחזיק בה ושונה אותה אוצר בקרבו צמיחה זו .משנה זו יכולה להיות “משנתו”, המשנה המעמיקה לבאר לאדם את כוחות הנפש שלו ,את ייחודיותו ואת טבעו. הרצי”ה כותב שם“ :לפיכך האור והנועם הגדול והנשגב ,הממלא את טרקלין העולם הבא הרי הוא חודר ושופע בכל מלוא הפרוזדור העולם הזה ,והחיוניות הפנימית האדירה מופיעה ופועלת בהדר עוזה בכל מלוא ההתגלות החיצונית” .עלינו לגלות את עומק המשמעות של העולם הזה ,לראות שהעולם הבא הוא בעצם תוכנו הפנימי של העולם הזה .חיי משמעות וערך בעולם הזה הם הם מפגש עם השכינה ,קרי עם הערך האלוקי של החיים .רק כך החיוניות הפנימית מופיעה בהתגלות החיצונית .חידוש זה ,של רבי יעקב בעל השמועה של משנתנו (לפי חלק מהגרסאות) ,מגיע עד כדי “ההכרה כי שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה -חיים הגונים ואידיאלים מקיימי רצון הבורא ומגמת הבריאה ,יפה היא מכל חיי העולם הבא כשלעצמם”. “מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה” -מתוך משנת א”י קורא אדם בהתפעלות ,מה נאה האילן ומה נאה הניר .דווקא המשנה נותנת ערך ומשמעות לכל בריה בעולם ,ודווקא מתוכה ראויה לצמוח ההבחנה בנויו של אילן. “ופוסק ממשנתו ואומר” -אך כמה נורא המצב בו אדם מתנתק ממשנתו וחווה את נויו של אילן במנותק ממקורו האלוקי! כמה נורא המצב בו מתקיים נתק בין המשנה לבין העולם. הלא כן כתב האב הראי”ה קוק:148 תלחש לי סוד ההויה כולה, חיים לי יש קח נא קח, אם יש לך לב ובלב דם שרעל יאוש לא זהמתו. ואם ליבתך ערלה -תלחש לי ההויה - ויופיי לא יקסימך, סורה מני סורה ,הריני לך אסורה. אם כל צפצוף עדין, כל יופי חי ,לא הדר שירת קודש אך זרם אש זרה בך יעוררו, סורה מני סורה ,הריני לך אסורה. אם כל יופי חי לא יעורר בך הדר שירת קודש אלא זרם אש זרה -סורה מני סורה ,הריני לך אסורה! ומשום כך - “מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו” -כי אין אלו חיים! רק המשנה הזו “ -הכתוב” - היא “עץ חיים” .רק בה ניתן לשיר: ודור יקום וחי, ישיר ליופי וחיים, ועדנה בלי די ,יינק מטל שמים. ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה תקשיב אוזן עם חי, ומעדן שירה ויפי חיים אור קודש ימלא, וההויה כולה לו תדובב: בחירי ,הריני לך מותרת. נמצא כי המשנה אומרת שמי שחושב שעל מנת להכיר ולחוות את נויו של אילן עליו לפסוק 148מופיע בסוף ספר ‘אורות התשובה’ ,בהוצאת ישיבת אור עציון. 84 85 ממשנתו ,ושחוויית נויו של אילן היא ניתוק והפסקה מן המשנה -אין זו מחשבת תורת חיים ,על כן הוא מתחייב בנפשו .אולם מי שמבין כי כשם שעצם יכולתו להלך בדרך ,ולצמוח ולהתקדם בחיים ,יונקת מתוך המשנה ,כך הבחנתו בנויו של אילן והנאתו ממנו נובעת מתוך המשנה ,הוא מקיים את נפשו ואת העולם כולו. פרק יז זכור אל תשכח! בעולמם של ישראל תופס הזיכרון מקום רב ועמוק .בכל יום ולילה אנו מזכירים את יציאת מצרים .בכל שבת אנו מזכירים בקידוש את זכר יציאת מצרים ומעשה בראשית .בכל יום מלוות אותנו שש זכירות .שמו של ראש השנה בתורה הוא יום הזיכרון ,ושבת שלימה הוקדשה לזכירה -שבת זכור. על איזה זיכרון אנו מדברים? אם פירושו של זיכרון הוא הזכירה כי אירע אירוע פלוני ,כיצד אפשר לומר כי חובה עלינו לזכור את אשר עשה לנו עמלק “זכור את אשר עשה לך עמלק” ,ותוך כדי דיבור להוסיף ולומר “תמחה את זכר עמלק”? ישנו זיכרון חושי שתפקידו לשמר את הרשמים שקלטו החושים מן המציאות .זיכרון זה מאפשר לנו לשוב ולהשתמש במה שלמדנו מן העבר .קשה לתאר כיצד היינו שרים ביחד, מתמצאים בדרך לעבודה או לסבתא אהובה לולא הזיכרון החושי .יחד עם זאת משמר זיכרון זה גם צלילים ומראות שאין אנו חפצים לשאת אותם אתנו במסע החיים (טראומות ,רשמי חטאים ח”ו) .הזיכרון החושי אחוז וניזון כולו מהעולם ההווה והחולף. קיים גם זיכרון המחשבה והרוח .הזיכרון משמר בתודעה את כל אשר נלמד ונהגה על ידי האדם ,ומאפשר לו לבנות קומות נוספות בעולם הרוח .אולם גם זיכרון זה מבוסס על רוח אנוש שאופק החיים והמחשבה שלה מוגבל ומצומצם. הזיכרון האלוקי עד כאן זיכרון ששייך למימד העבר .אולם מעבר לאלה קיים הזיכרון העליון ,זיכרון אלוקים. ישנה מציאות אלוקית נסתרת הנוכחת בכל .ישנה מהות אידיאלית בתשתית המציאות 86 87 הנגלית .האמונה בכך שהמציאות אינה מתגלגלת מאליה ,וההיסטוריה אינה רצף סתמי של אירועים אלא תהליך אלוקי המונהג על ידי “קורא הדורות מראש” (ישעיהו מא ד) ,אמונה זו עומדת בתשתית הזיכרון העליון.149 הזיכרון העליון הינו הכישרון לחיות בעולם שמתחת לשמש ויחד עם זאת להיות שייך באופן מוחלט אל המהות הפנימית ,אל היתרון שמעל לשמש. כך לימד רבנו ולא הרפה: הזכירה היא שייכות ודבקות בדבר ,לעומתה השכחה היא טומאה.150 והוסיף ואמר: זהו המובן העמוק של “ואתם הדבקים בד’ אלוהיכם” ,ולא נפרדים .לעומת זה יש פסוק בתהלים (ט יח) שה”גוים שכחי אלוהים” ,זאת אומרת במצב של חולשה ,רפיון וניתוק .ואנחנו -אשרינו מה טוב חלקנו -אנו דבקים ,שייכים ומקושרים .וכן מזכירים בתפילה של מוצאי שבת “ומדובקים ביראתך” .עכשיו בימים אלה ,אין אנו שוכחים את רבונו של עולם ,אין אנו ניתקים .הזכירתיות הזאת שייכת למהות הטבע שלנו, לשלמות החיוניות שלנו.151 כמה שונה הגדרה זו מן ההגדרה המקובלת .זיכרון אינו “מאגר מידע” ,אלא הוא זיכרון של מציאות חיה וקיימת ,זיכרון של הווה עבר ועתיד גם יחד ,152זיכרון המניע את האדם והעם להוסיף ולבנות ,להמשיך ולחדש מכוח העבר לאור העתיד. זיכרון -דבקות במהות 149זאת הסיבה לכך שמרן הרב קוק זצ”ל ובנו נהגו לכתוב את המילה היסטוריה כך :הסתוריה -הסתר י-ה .וכך כתב מרן הרב זצ”ל“ :אנחנו עם יודעי האותיות בספר ד’ ,כספר התורה הכתוב מרוח ד’ אל עולם ושפעת אמרת קדשו החיה לנצח ,אשר לא ישוב ריקם דבר אחד מדבריה ,כספר ההויה והתולדה הכללית והאנושית ,אנחנו יודעים הננו לקרוא גם כן ,על ידי אנשי חמודות ואורם החי בקרבנו גם את הכתב המטושטש הזה של מסיבות המאורעות האלה ,אשר לא כהלין למקרי יתיה כל חרטומיא ואשפיא ,ספריא ופרופיסוריא .ולקריאה זו אנחנו קרואים ,ולמפשר כתבא דנא אנו עתידים ,באין ספק בעתיד הקרוב המוכרח לבא ולהתחדש בעולם ברוח חדש” (אגרות ראיה ח”ב ,אגרת תשלז). 150שיחות הרב צבי יהודה על המועדים ח”א עמ’ .280 151שם. 152כפי שאנו מקדימים בתפילה להזכיר קודם כל את מימד ההווה “ -ד’ ֶמלֶ ְך” ,ורק לאחריו עבר ועתיד “ -ד’ ָמלָ ְך .ד’ יִ ְמֹלְך לְ עֹולָ ם וָ ֶעד”. 88 במאמרו הראשון של הרצי”ה‘ ,התרבות הישראלית’ ,שהתפרסם בשנת תרע”ג ,153הוא מתייחס לסוגיית הזיכרון והשכחה: ...עיקר מהותה המיוחדת ומובדלת של תרבות ישראל עם תורת האחדות שלה ,הוא בזכירת תמיד של התוכן הפנימי האחד הכללי האלהי אשר להוויה כולה הממלא וכולל את כולה עם כל פרטי החילוקים והמעקשים ,החליפות והתמורות שבה, שכולם מובלעים בכלליותו ומגלים את עומק רוממותו -ובׁשומת דרכי החיים כולם ואורחותיהם על פיהו... ההכרה כי יש תוכן פנימי גדול כללי לחיים ,להוויה ,כי יש אל אחד גדול ונשגב גדול ונשא על כל אלהים“ ,אלהא דאלהיא” ...ישנה בעומק רוחם של הגויים ההם גם הם. אבל הם לא זכרוהו ולא דברו בו ולא ׁשמו את דרכי חיי האדם על פיהו .בכל משך החיים דבק האדם על פיהן רק באיזה חלק ופרט מהחיים וההוויה ...ושכח את המהלך הכללי האלהי של כל החיים וההוויה עם כל כוחותיהם פרטיהם וחלקיהם“ :שכחי אלהים” היו הגויים ההם ,וגם בני ישראל בשפלם ובלכתם “בחוקותיהם” כמו שכחו את צור מעוזם. הדבקות בתוכן האלוקי של החיים ,החושף מתוכם את המשמעות העמוקה ,החיה והכללית שלהם ,היא מהות הזיכרון הישראלי .הוא הזיכרון המלווה אותנו בכל יום ויום .זכירת יציאת מצרים מעמידה אותנו על יסודות אמונה רבים שמתוך הדבקות בהם ,הופכים החיים להיות שייכים ,מחוברים ,משמעותיים ומובילים אלי עתיד מרומם ונישא .שכחת אלוקים מותירה את החיים בקטנות וצמצום ,בחיי הווה שבעוד רגע יהיה לאין. עמלק והשכחה אם יש עם ששכחת אלוקים מאפיינת אותו הוא עם עמלק .כשם שעם ישראל הוא “ראשית תבואתה” של הקב”ה (ירמיהו ב ג) כך עמלק הוא “ראשית גויים” (במדבר כד כ) .לזכור את עמלק פירושו להיות דבק בכל מה שעמלק מנסה להשכיח ולהתנתק ממנו ,ובזיכרון עמלק הולכות ונמחות מהעולם שאיפותיו ההרסניות של עם זה .לאור זאת ,ברור כי זיכרון עמלק מבקש לעשות אותנו יותר ענווים ,יותר גיבורים ויותר מאוחדים ויחד עם זה פחות מקנאים ופחות מיואשים.154 153לנתיבות ישראל חלק א מאמר ראשון .הרצי”ה היה אז בן עשרים ושתים. 154עיין למשל בעניין זה בספר “קול התור” עמ’ ;93עמ’ 144שעמלק הראשון הוא עמלק שבלב (בעיקר: 89 להיות אדם זוכר פירושו להיות אדם דבק .להיות זוכר פירושו לחיות את ההווה כדבק המחבר בין העבר לעתיד .כך היה זוכר רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל את מאורעות העם ואת מאורעותיו הוא. פרק יח אבנים לבבות הדבר המופלא ביותר בעולמנו ,והוא יסודה של תורת הרזים ,הוא סוד הצמצום -חלות האינסוף בסוף .את חתימת ברכת “אשר יצר” מבאר הרמ”א:155 ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי .מפליא אותנו הקישור שמתקיים בין דבר רוחני לדבר גשמי! קישור זה מתקיים לא רק באדם ,אלא גם במדרגות חיים נוספות .מקובלת החלוקה האריסטוטלית לדומם ,צומח ,חי ומדבר .ועליהם הוסיף ה’כוזרי’ ,כפי שהעמיק רבות ללמד רבנו הרצי”ה ,מין חמישי בבריאה -ישראל .בעולם המתמטי למדנו שהמספרים אחד ומיליון מקיימים יחס שווה יחסים לאינסוף ,וכך אף נאמר שאם אנו מקבלים את חלות הקדושה - האינסוף -במימד האנושי ,ניתן לקבל אותה אף במימד הדומם -קדושת המקום. רבנו הרבה להביא את דברי חז”ל:156 רשב”י פתח ‘עמד וימודד ארץ’ (חבקוק ג) -מדד הקב”ה כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר; מדד הקב”ה כל ההרים ולא מצא הר שתנתן בו את התורה אלא סיני; מדד הקב”ה את כל העיירות ולא מצא עיר שיבנה בו בהמ”ק אלא ירושלים; מדד הקב”ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל. ישנה הופעה אלוקית העומדת בתשתית בריאת העולם וקיומו ,המתאמת בין סגולת הקדושה המצויה בין העם והארץ ,בין ירושלים והמקדש ,בין התורה ודור הראשית של האומה - דור המדבר .שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל אינה כמרחב מחיה ,אלא כגוף ונשמה. בהקשר זה הזכיר רבנו שני פסוקים מתהילים שמקורם בשני מזמורים אולם בפסוקי דזמרה ייאוש ,שקר וגאווה) ,והמלחמה העיקרית נגדו היא העמדת “אנשי אמנה” המתוקנים במידותיהם .עיין שם עמ’ .104-106 90 155אורח חיים סימן ו. 156ויקרא רבה יג ב. 91 אנו מצמידים אותם: מֹוׁשב לֹו ּכִ י ָב ַחר ד’ ְּב ִצּיֹון ִאּוָּה לְ ָ ּכִ י יַ ֲעקֹב ָּב ַחר לֹו יָ ּה יִ ְׂש ָר ֵאל לִ ְסגֻ ּלָ תֹו 157 158 הבחירה האלוקית בארץ ישראל ובציון אינה בחירה משנית ,אלא היא בחירה אלוקית כמו הבחירה בישראל לעם סגולה -עם ה’ וארץ ה’.159 לב הארץ כאשר אנו מדברים על חלות הקדושה בעם ובארץ אנו יכולים לדבר על “לב הארץ”. כך השיב רבנו זצ”ל לשאלה שנשאל: שאלה :במה נתייחדה קדושתה של ירושלים משאר המקומות בארץ-ישראל? הרב :כשם שבכל דבר יש מדרגות ,כן בעניין הקדושה .העולם הנברא מלא הבחנות ואין להתעלם מכך ולטשטש את ההבדלים שבבריאה .כך ברא אלוהים את העולם .אבל, דיפרנציאציה אינה צפרציה ,הבחנה אין פירושה פירוד .הפירוד מביא לידי מלחמות, ההבחנות -לידי שיתוף פעולה ,לידי הרמוניה .גם בגוף האדם יש הבחנה בין אבר לאבר ,וכשם שבגוף האדם יש אבר שיש בו מרכזיות מיוחדת ,הלב ,כך היא ירושלים ביחס לשאר מקומות בארץ .שכם וג’נין ,למשל ,שייכות לנו כמו ששלנו היא ירושלים, אבר מאברינו ,ואסור לנו לוותר על אחד מהם .אך מה ששייך למרכזיות מיוחד .הנה בירושלים יש ריכוז כל הכוחות הפנימיים של העם :היא היתה מקום המלוכה ,ערש הנבואה ,מקום המקדש ,שבלשכת הגזית שלו היה גם מושב הסנהדרין .עיר שעצמה מדינית ,רוחנית ,מוסרית ומשפטית חברו בה יחדיו .כל הארץ היא בחירה .אבל גם בתוך ארץ-ישראל מדובר בתורה על מקום “אשר יבחר ד’ אלהיכם”. ייחודה של ירושלים אינו בא להתעלם מקדושת מקומות אחרים בארץ ,אלא רק מתעלה עליהם ומתוכם .נאמר אצלנו “ירושלים מקודשת מכל ארץ-ישראל” -כשם שמובן מזה שירושלים מקודשת יותר מכל ארץ-ישראל ,כך מובן מזה שהיא מקודשת 157תהילים קלב. 158תהילים קלה. 159עיין יחזקאל לו “עם ד’ אלה ומארצו יצאו”. 92 מתוך כל ארץ-ישראל :מתוך שניישב את כל ארץ-ישראל ,גם את שכם וגם את חברון, תתקדש ותתגלה יותר גם ירושלים .קיבוץ גלויות בכל חלקי הארץ הולך ומעלה את קדושתה .העיר לא התחלקה לשבטים .תוקף ניצחה בהתרחבות שבטי מלכותנו במרום הריה.160 ירושלים היא לבה של הארץ ,היא לבה של האומה .בלב מרוכז כח החיים של הגוף כולו. בירושלים מרוכזת הקדושה והמלכות ,הנבואה והמשפט. ובליבה מקדש ובליבה של ירושלים -מקום הקודש והמקדש. נעמיד מול עינינו כמה משפטים מתוך המאמר המרטיט שכתב רבנו זצ”ל עוד בשנת תרצ”ז “מאחר כתלנו”:161 כמו ישראל בנפשות ,באדם ,כן הכותל בעולם ,בארץ .חסון ותקיף בכחו-האיתנים לאלהיו ,מחזיק הוא את עמדתו בכל חליפות מערכות הדורות וקורותיהם ,בכל התמורות והשינויים ,החלחלות והזעזועים ,הבאים עלי ארץ ודריה -אשר הוא בתוכם ואתם .וגם אם קלון החרבן מכסה את מראהו ,גם אם אותות ההרס בולטים מעל גביו ועננות השממון מאפילות את זהרו ,גם אם בסבכי מבואות אפלים ומטונפים נסתר הוא מעין רואים ,וגם אם נדחק ונלחץ הוא מתגרת יד שכניו המקיפים אותו מכל צד, להסיג את גבולו ,לדכאהו ולבלע את נחלתו - ,כחלמיש-צור נצב הוא על משמרתו, מבלי מוש ומבלי הפגם בקרבו גאונו הפנימי ,תמים ונאדר בעוז עצמיותו ,המתגלה לבעל עינא פקיחא גם בעד כל אלה וגם על-ידי כל אלה .כי שריד חמדת הקודש הוא קדוש משכני עליון ,ובמפלאות סגולת-קיומו זאת עד הוא למאורעות-עולם ולקורות- דורות של אלפי שנות תרבות האדם .כ”עד הלאומים” ,עומד הוא על גביהם ומעיד הוא עליהם ,על גלגולי מהלכי חייהם ,על מקורות זרמי רוחותיהם ועל מוצאות נתיבות פעליהם ,ומעיד הוא בהם -בזכות קיום חייהם ,בערך תוכן רוחותיהם ובמעמד כח פעליהם. 160שיחות הרב צבי יהודה ,ארץ ישראל ,פרק “לא נזוז מכאן”. 161לנתיבות ישראל ח”א מאמר שלישי (הוצאת מאבני המקום עמ’ כט). 93 יש לבבות ויש לבבות, יש לבות אדם ויש לבות אבנים ויש אבנים ויש אבנים, יש אבני דומה ויש אבנים לבבות. כמו ישראל “לב האומות” ,לב האדם ,כן הארץ ומקום-קדשה בקרבה“ .לב העולם” ולבם של ישראל .ומכל קצות הארץ ,ומכל פנות העולם ,גם מכל תפוצות הגולה, זורמות ועולות שפעות ה’ “עבודה שבלב” דרך נקודת -המרכז של הארץ ,דרך העיר הזאת ודרך הבית הזה .וכן האבנים האלה ,שארית פליטת הר ביתנו ,שהם לנו, “בקדושתם אע”פ שהם שוממים” ,כי “שכינה לא זזה מעולם מכותל מערבי” ,ורוח אלקים חיים קדוש ישראל ,המשכין שמו שם ,לעולם מרחף הוא עליהם ומחיה אותם בחביון-עוזו בכל מעבה ערמות עפר רקבון ההרס - ,האבנים האלה לבבות הם לנו! זקופים וחזקים עומדים פה טורי האבנים האלה ,וכמצבת -חיים מודיעים הם ,פה חי עם ישראל ,פה גנוז אור -חייו ,עוז-כחו וגאון קדשו... בירושלים ,ובליבה -הר הבית והכותל שניצב כעדות למה שאמור להיות בנוי עליו ,פועמת ליבת החיים של האומה .בבחינה זו כולנו ירושלמים ,וארצנו כולה “ -ארץ ציון וירושלים”! לסיום הדברים נביא את סיפור שחרור הכותל כפי שספרו רבנו זצ”ל בעצמו: בבוקר של יום שני ,כ”ו באייר ,הלכתי כדרכי להתפלל תפילת שחרית בישיבה .המצב היה מתוח .כמה וכמה מבני הישיבה היו מגוייסים .אחד מן הבחורים ניגש אלי והודיעני שהמלחמה החלה ,והליגיון של ירדן מתפאר שהוא יכבוש את ירושלים שמחוץ לחומה .מאחר ששררה אווירת-מלחמה בעיר התפללתי למחרת ביחידות בביתי ,ואחר-כך הלכתי אל הבניין הישן של הישיבה שבתוך העיר .שמועה רדפה שמועה על המצב בחזיתות ,ובמיוחד על הקרבות בעיבורה של ירושלים .אחד הידידים טילפן ומסר לי ידיעה בשמו של הרב הראשי לצה”ל בזמן ההוא ,ר’ שלמה גורן ,שיחידות צה”ל הולכות ומתקרבות אל ירושלים שבין החומות. 94 הידיעה הרעישה .משעה לשעה גברה הציפייה להתפתחויות .חייל אחד ,בן -הישיבה ,קפץ בשעת חופשה קצרה אל הישיבה ובישר ,שמחר ,אם ירצה ד’ ,יגיעו הצנחנים אל הכותל המערבי .כמובן ,כולנו היינו שרויים בחרדה ובתקווה .ביום הרביעי לפני הצהריים ,בשעה אחת-עשרה בערך ,דפק קצין בפתח ביתי ,נכנס פנימה ואמר לי בשמו של הרב גורן :כבוד רבי צבי יהודה מוזמן על-ידי הרב הצבאי הראשי לבוא מיד אל הכותל המערבי .למטה מחכה זחל”ם! בדרך הצטרף אלינו הרב ר’ דוד כהן ,הנזיר זצ”ל ,שגם הוא הוזמן על-ידי חתנו ,הרב הצבאי הראשי .הזחל”ם הבקיע בקושי את דרכו בין המונים עצומים שהצטופפו בחוצות ירושלים. המונים מריעים בדמעות-שמחה ,בשירה ובריקודים ,לשחרור העיר שבין החומות. בדרך סח לי הקצין :משהגיעו הצנחנים לרחבת הכותל ,כשהם נצמדים אל אבניו ,עלה על נדבכו העליון הקצין יורם זמוש ,איש קבוצת יבנה ותלמיד ישיבתנו ,והניף את דגל המדינה במרומי הכותל המערבי .המפקד אמר אל יורם ,לקול תשואות הצנחנים ,שמגיע לו פרס בעד מעשהו ושאלו במה הוא בוחר .בדומייה שהשתררה השיב יורם זמוש :הפרס המכובד ביותר בשבילי יהיה ,כאשר תשלחו רכב צבאי ותביאו הנה את מורנו ר’ צבי יהודה הכהן קוק ,ראש ישיבת “מרכז הרב” ,שיהיה בינינו בשמחתנו העצומה! הוא גם סח לי ,שבין הראשונים שהגיעו אל רחבת הכותל המערבי ,על-אף סכנת הכדורים של רובי הצלפים הערביים ,שהוסיפו לירות ממקומות מחבוא שונים ,היה הרב גורן ,כשבידו האחת ספר-תורה ובידו השנייה שופר .לוחמים קשוחים ,מנוסי קרבות קשים ,בכו כילדים בשומעם את תקיעת השופר של הרב הראשי .הם העריכו את אומץ ליבו ומסירות נפשו בהיותו כל הזמן בקו הראשון ,כאחד הצנחנים שגלשו מגבעת אוגוסטה-ויקטוריה אל הכותל המערבי .לא מעטים נפגעו בהסתכנות זו. לשאלתי דרך איזה שער משערי העיר הגיעו לכותל ,השיב לי קול מוכר ,קולו של חייל בן- ישיבתנו :ברוך השם ,כל השערים פתוחים. בכל מקום סביבי הסתובבו ורצו חיילים מזויינים .הם היו בפעילות מלחמתית .בחלל האוויר הדהדו קולות של יריות .אחד החיילים ,ר’ ישראל שטיגליץ ,בן-ישיבתנו ,שכעת הוא רב שדה-יעקב ורב צבאי ,ניגש אלי ואמר ,שקיבל רשות מהפיקוד לערוך כאן תפילת מנחה בציבור .התפילה הראשונה בכותל אחר תשע-עשרה שנות ניתוק. זו היתה תפילת מנחה שכולה דבקות .הלב היה מלא והעיניים זלגו דמע .חיילים השתטחו 95 נושאים כלליים בהם מועברים השתלמויות דרך בית מדרש מהו"ת: משנת הציונות הדתית כתורת חיים (היחס למדינה ,קודש בחול ,החוצפה בעקבתא דמשיחא) מהות החינוך ודמות המחנך מוכנות לשינוי ולבירור כתהליך חינוכי האמון בחיובי כמקדם תהליכים של צמיחה והתחדשות כבוד התלמיד הדימוי העצמי חירות וכפייה בחינוך על שמחה ,על רגש וריגושים עיצוב המידות כגורם מרכזי באיזון הנפשי סבלנות לתהליך והשגיות מול השקעה הבנת תסכולים וההתמודדות עמם אבות ובנים מרד והמשכיות – גיל ההתבגרות ועוד... כל המעוניין לקבל פרטים נוספים ולקיים מפגשי לימוד צוותיים בבתי הספר מוזמן להתקשר לשלמה 052-5666620או למשרד 02-6416645 | mahut.bm@gmail.comפקס 02-6416637
© Copyright 2024