‫ספטמבר ‪ | 2013‬גיליון ‪62‬‬ ‫‪40‬מלחמת יום כיפורמילים אחרונות‬ ‫‪|2‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫תוכן‬ ‫יד ביד‬ ‫נאוה שוהם‪-‬סולן | עמ' ‪3‬‬ ‫חדש בארגון‬ ‫גיל סימנהויז‪ ,‬עו"ד | עמ' ‪4‬‬ ‫לא יכול לשכוח‬ ‫איתן הבר מספר על חייו במעמקי‬ ‫השכול הישראלי | עמ' ‪6‬‬ ‫ד"ש מהחזית‬ ‫מלים אחרונות של נופלים אל‬ ‫אהוביהם שנותרו בבית | עמ' ‪10‬‬ ‫יונה ונערה‬ ‫שרה בוכמן לא יכלה להציל את‬ ‫בעלה הלום הקרב | עמ' ‪24‬‬ ‫נוסעים בזמן‬ ‫מפגש ההכנה המרגש והמסע‬ ‫הבלתי נשכח לגרמניה | עמ' ‪28‬‬ ‫טור ייעוץ‬ ‫השקעות ומשברים | עמ' ‪34‬‬ ‫כתבו עלינו | עמ' ‪36‬‬ ‫נפרדו מאיתנו | עמ' ‪37‬‬ ‫ראש הממשלה ויתומי הארגון במסוק בדרך למסדר כנפיים בחצרים | צילום‪ :‬לע"מ‬ ‫בשער‪ :‬מכתבו של סא"ל יואב וספי מהמלחמה • יו”ר הארגון‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן • מנכ”ל הארגון‪ :‬גיל סימנהויז‪ ,‬עו”ד • עורך העיתון‪ :‬גיל טבת •‬ ‫עורך משנה‪ :‬צור טהון • מערכת‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן‪ ,‬גיל סימנהויז‪ ,‬רויטל יכין‪ ,‬רחלי ציפר‪ ,‬ענבל חרמון • עיצוב גראפי‪ :‬סטודיו רון ידלין • צילום‪ :‬קובי קואנקס •‬ ‫כתובת הארגון‪ :‬רחוב אורנים ‪( 1‬מ‪.‬מסחרי רמת אילן) גבעת שמואל ‪ • 54052‬טלפון‪ 03-6918403 :‬דוא”ל‪ • office@idfwo.org :‬אתר הארגון‪www.idfwo.org :‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪3‬‬ ‫עם נאוה שוהם‪-‬סולן‬ ‫יו”ר ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫לו יהי‬ ‫ארבעים שנה חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים – הקשה והכואבת במלחמות ישראל‪ .‬כמובן‪ ,‬תוצאותיה של כל מלחמה‬ ‫שעברנו קשות‪ ,‬כי תמיד הגענו בהן לקו הגמר – אבל השורות היו ונותרו חסרות‪ .‬גם במלחמה הזאת‪ ,‬הגיעו הבשורות‬ ‫הקשות והתדפקו על הדלת‪ ,‬ויותר מאלפיים ושש מאות משפחות נותרו אחריה בחלל גדול של אבל וכאב‪ .‬לשמחתנו‪ ,‬החיים‬ ‫ניצחו‪ ,‬ורבות מהאלמנות ממלחמת יום הכיפורים שיקמו את חייהן‪ .‬הילדים שנותרו יתומים גדלו מאז‪ ,‬ולשמחתנו בנו בתים‬ ‫והולידו ילדים‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬המלחמה הזו הייתה לכולנו רעידת אדמה – קודם כל משום ההפתעה ומה שהוגדר אחר‪-‬כך חוסר‬ ‫מוכנות ועצימת העיניים‪ .‬זאת הייתה‪ ,‬לכולנו‪ ,‬מלחמת יום הדין‪ ,‬משום שפרענו בה – במחיר כבד מאוד – את מחיר האופוריה‬ ‫ותחושת הניצחון המופלא שנחלנו שש שנים קודם לכן‪ .‬אולי משום כך‪ ,‬אנחנו לא מסוגלים להפסיק את החיטוט הכאוב‬ ‫בפצעי המלחמה‪ ,‬שאולי ניתן היה למנוע אותה או לפחות לפתוח אותה בנקודת זינוק טובה יותר‪.‬‬ ‫ארבעים שנה חלפו‪ ,‬אבל הדיה של רעידת האדמה הזאת עדיין מורגשים‪ .‬יתכן‪ ,‬משום שברור לנו – דווקא כאשר מתפרסמות‬ ‫עוד עדויות – שיתכן מאוד ויכולנו למנוע את האובדן הנורא הזה‪ .‬יתכן גם משום שכל כך קיווינו שיתגשמו התפילות‬ ‫ומילות השירים‪ ,‬ושילדינו – שנולדו אל תוך המלחמה הזו ואחריה – לא יצטרכו עוד לאחוז בנשק ולצאת לאותה מלחמה‬ ‫בה נפלו אבותיהם‪ .‬כל כך רצינו ש”זאת תהיה המלחמה האחרונה”‪ ,‬מתוך תקווה אמיתית שנכתבנו בספר החיים בזכות‬ ‫המתים הרבים‪“ .‬תן להם לשוב הלום”‪ ,‬ביקשה נעמי שמר בשירה לו יהי‪ ,‬וכולנו שאלנו‪ ,‬בשיר אחר שנכתב אחרי המלחמה‪,‬‬ ‫“מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה”‪ .‬אמנם ישראל חתמה מאז על הסכמי שלום עם שתיים משכנותיה‪ ,‬אבל עוד לא ישבנו‬ ‫בסוכת השלום האמיתי והחם‪ ,‬ואנחנו הרי ייחלנו ליותר‪ ,‬להרבה יותר‪ .‬ילדי חורף ‪ ’73‬לא אחזו‪ ,‬לצערנו‪ ,‬יונה ועלה של זית‪,‬‬ ‫אלא המשיכו – וכך הילדים שנולדו אחריהם – לאחוז בנשק‪ ,‬כי מלחמת הקיום שלנו עדיין נמשכת‪ ,‬ולצערנו היא לא תמה‬ ‫במלחמת יום הדין לפני ‪ 40‬שנה‪.‬‬ ‫כולנו זוכרים איך דיברו אז‪ ,‬בחדרי חדרים‪ ,‬על חורבן הבית השלישי‪ .‬לשמחתנו‪ ,‬זה לא קרה‪ .‬לשמחתנו‪ ,‬ידענו בתוך ‪ 18‬ימי‬ ‫לחימה עקובים מדם להפוך את הקערה על פיה ולסיים את המלחמה כאשר תותחינו מאיימים על דמשק וכוחותינו נמצאים‬ ‫‪ 101‬קילומטרים מקהיר‪ .‬באמת יכולנו להפוך הפתעה כל כך כואבת וצורבת לניצחון‪ ,‬אבל הניצחון היה מר‪ ,‬והטעם הזה‬ ‫שבדמעה המלוחה מורגש עד היום‪.‬‬ ‫אי אפשר לשכוח את המלחמה ההיא‪ ,‬כי מי שהיה שם זוכר את הצפירה מהדהדת באמצע יום הכיפורים‪ ,‬ואת השקט שהופר‬ ‫כאשר מגייסי המילואים הגיעו לבתים ולבתי הכנסת‪ .‬אי אפשר לשכוח את החרדות ואת חוסר הוודאות מה קרה ליקירינו‬ ‫הרעות המופלאה בין‬ ‫שלא שמענו מהם – עד אשר הגיע המבשר‪ ,‬ובשורות טובות לא היו בפיו‪ .‬אי אפשר שלא לזכור את ֵ‬ ‫הלוחמים‪ ,‬שמשמשת – עד היום – החוט המקשר בינינו‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬ערב השנה החדשה – זמן שבו כולנו מתפללים ומאחלים שתהיה לכולנו שנה טובה – אני מקווה שייפתחו השנה‬ ‫ניצני השלום בעקבות חידוש השיחות עם שכנינו הפלסטינים‪ .‬אני כל כך מקווה שבכל זאת ילדינו ונכדינו יִ גדלו אל תוך‬ ‫מציאות אחרת‪ ,‬שבה – גם בצל השכול והכאב שתמיד יילכו לפנינו‪ ,‬אחרינו ולצידנו – נראה את השמש זורחת על בוקר בהיר‪.‬‬ ‫בברכת שנה טובה לכל בית ישראל‪,‬‬ ‫נאוה שוהם‪-‬סולן‬ ‫‪|4‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫גיל סימנהויז‪ ,‬עו”ד‪ ,‬מנכ”ל הארגון‬ ‫שי ראש השנה‬ ‫בימים אלו נשלח לביתכם שי הארגון לראש השנה‪ .‬חלוקת‬ ‫השי לקראת ראש השנה הפכה כבר למסורת בארגון‪ ,‬מאז‬ ‫התחלנו בה לקראת ראש השנה לפני חמש שנים וחשוב לנו‬ ‫להמשיך ולקיימה‪.‬‬ ‫השי נרכש ונשלח תודות לתרומת “הקרן לידידות” בראשות‬ ‫הרב יחיאל אקשטיין וארגון ידידי צה”ל בארה”ב (‪)FIDF‬‬ ‫ויחולק לבתי החברים בארגון באמצעות דואר שליחים‪.‬‬ ‫“מקום בלב” – סמינר יתומים בוגרים‬ ‫סמינר “מקום בלב” שנקבע ל‪ 15/9 -‬בוטל בשל מיעוט‬ ‫משתתפים‪ ,‬אך במקומו נקבעו שני סמינרים נוספים‪ .‬הראשון‪,‬‬ ‫בסוף שבוע בימים חמישי – מוצ”ש (‪ )24-26/10‬והשני בימים‬ ‫ראשון – שלישי (‪ .)3-5/11‬הסמינרים יתקיימו‪ ,‬בכפוף למספר‬ ‫הנרשמים‪ ,‬בכפר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת‬ ‫אולגה‪ .‬טופס הרשמה לסמינר ניתן להוריד באתר הארגון‬ ‫באינטרנט‪.‬‬ ‫אירוע בר ובת מצווה‬ ‫כבכל שנה‪ ,‬גם השנה נחגוג בר ובת מצווה לחברי הארגון‪.‬‬ ‫השנה יתקיים האירוע ביום שני ‪ 16/9‬ויחל בסיור במוזיאון‬ ‫הרצל ובמפגש עם נשיא המדינה‪ ,‬מר שמעון פרס‪.‬‬ ‫לאחר שיחה עם הנשיא וצילום משותף‪ ,‬ייצאו הילדים‬ ‫לפעילות עם נציגי הרבנות הצבאית ויסיימו באירוע מרכזי‬ ‫בהשתתפות שר הביטחון‪ ,‬הרמטכ”ל‪ ,‬המפכ”ל‪ ,‬נציב שב”ס‪,‬‬ ‫מכובדים נוספים ותורמים מהארץ ומחו”ל‪.‬‬ ‫פעילות “עוצמה”‬ ‫לפני מספר ימים שבה ארצה משלחת בני ובנות המצווה‬ ‫שיצאו למחנה הקיץ של הארגון בארצות הברית וקנדה‪.‬‬ ‫הילדים התארחו אצל משפחות יהודיות בשיקאגו‪ ,‬קונטיקט‬ ‫וטורונטו ונהנו משהות במחנה “‪ ”CHAI‬ומטיול חוויתי בניו‬ ‫יורק‪ ,‬בפארקי שעשועים ואטרקציות רבות נוספות‪.‬‬ ‫השנה קיימנו לראשונה‪ ,‬בוושינגטון‪ ,‬מפגש מוצלח של‬ ‫המשלחת עם יתומים של הצבא האמריקאי שחלקו יחדיו‬ ‫חוויות משותפות‪.‬‬ ‫בעוד כשלושה שבועות‪ ,‬במהלך חול המועד סוכות‪ ,‬ייצאו‬ ‫הילדים מגיל ‪ 12‬ועד ‪ 18‬למחנה “עוצמה‪ ,‬סוכות”‪ ,‬שיתקיים‬ ‫השנה בחיספין שברמת הגולן‪.‬‬ ‫נופש ארגוני‬ ‫ההרשמה לנופש הארגוני עומדת להסתיים‪ .‬לשמחתנו‪ ,‬מספר‬ ‫המשתתפים הוא רב ומהווה עבורנו הוכחה לכך שתוכנית‬ ‫הנופש הוכנה כראוי והינה אטרקטיבית‪ .‬לקראת סוף חודש‬ ‫ספטמבר יישלח לכל הנרשמים אישור הרשמה והודעה על‬ ‫שעות ההסעה‪.‬‬ ‫אישור ניהול תקין לשנת ‪2014‬‬ ‫בהתאם לדרישות חוק העמותות‪ ,‬הועברו לרשם‪ ,‬כמו בכל‬ ‫שנה‪ ,‬דוחות כספיים ומילוליים של הארגון ומסמכים נוספים‬ ‫שנדרשו‪.‬‬ ‫לאחר בדיקת המסמכים אישר רשם העמותות את תקינותם‬ ‫ונתן לארגון “אישור ניהול תקין עד לסוף שנת ‪.”2014‬‬ ‫ברכת שנה טובה ומבורכת‪,‬‬ ‫שלוחה לכל חברי הארגון ולבני ביתם‪ .‬שתהא זו שנת שלום‪ ,‬ביטחון‪ ,‬שלווה ובריאות‬ ‫נאוה שוהם –סולן‪ ,‬יו"ר‬ ‫והנהלת ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‬ ‫קול קורא!‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה”ל יוזם ומפיק תערוכת אמנות אשר‬ ‫תוצג לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל‪ ,‬מאי ‪.2014‬‬ ‫העבודות שתוצגנה תהיינה מתחומי האמנות השונים כגון‪:‬‬ ‫ציור‪ ,‬רישום‪ ,‬פיסול‪ ,‬וידאו ארט‪ ,‬מיצב‪ ,‬מיצג וצילום‪.‬‬ ‫במידה והנך יוצר‪/‬ת אמנות ומעוניין לקחת חלק בפרויקט‬ ‫ולהציג את עבודתך‪ ,‬הנך מוזמן‪/‬ת לשלוח אלינו צילום של‬ ‫מבחר מעבודותיך אשר את‪/‬ה מעוניין‪/‬ת להציג בתערוכה‪.‬‬ ‫ניתן לשלוח בשלב זה עד ‪ 5‬עבודות‪ .‬את צילומי העבודות יש לשלוח באיכות טובה‪ ,‬עד ליום ‪ 29‬לספטמבר ‪ ,2013‬באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת‪:‬‬ ‫‪ inbal@idfwo.org‬עם משלוח התמונות יש לצרף מסמך ‪ Word‬הכולל את הפרטים הבאים לגבי כל עבודה‪ :‬שם האמן‪ ,‬כותרת העבודה‪,‬‬ ‫גודל העבודה‪ ,‬טכניקה‪ ,‬חומרים ושנת העבודה‪ .‬תיאור מילולי קצר של כל עבודה‪ .‬קורות חיים הכוללים לימודים והשתתפות בתערוכות קודמות‪.‬‬ ‫אוצר התערוכה‪ ,‬יובל כספי‪ ,‬בשיתוף צוות היגוי מטעם הארגון‪ ,‬יבחר את העבודות שיוצגו בתערוכה‪ .‬את התערוכה ילווה קטלוג שיופק‬ ‫ע”י הארגון‪ * .‬הארגון אינו מתחייב להציג את כל העבודות שיוגשו או לקיים את התערוכה‪.‬‬ ‫‪|6‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫שרוט‬ ‫גיל טבת | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪7‬‬ ‫השכול הישראלי הבלתי נגמר טבוע עמוק בנפשו של איתן הבר •‬ ‫בעשרות שנותיו ככתב צבאי ב"ידיעות אחרונות" פקד מאות בתים של‬ ‫משפחות שכולות והביא את סיפור הנופלים לדפוס • הוא זוכר את כולם‬ ‫‪|8‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫א‬ ‫יתן הבר מעיד על עצמו שהוא‬ ‫נכה נפשית‪ .‬שרוט‪ 26 .‬שנים הוא‬ ‫עבד ככתב צבאי בעיתון "ידיעות‬ ‫אחרונות" ‪ -‬מיום שחרורו משירות צבאי‬ ‫ככתב ב"במחנה" ב‪ .1960-‬במהלך השנים‬ ‫פקד במסגרת עבודתו יותר מ‪ 300-‬בתים של‬ ‫משפחות שכולות‪" .‬לא חודש אחרי הבשורה‬ ‫ואפילו לא שבוע אחרי ההודעה"‪ ,‬הוא אומר‪,‬‬ ‫"הייתי עומד בפתח ביתה של המשפחה‬ ‫השכולה דקה לאחר צאתם את הבית של‬ ‫נציגי קצין העיר שמסרו את הבשורה"‪.‬‬ ‫זו הייתה אחת ממשימותיו המקצועיות‪ .‬חוץ‬ ‫מראיונות עם קצינים‪ ,‬פרסום ידיעות בלעדיות‬ ‫ודיווח על האירועים השוטפים‪ ,‬היה הבר‬ ‫אחראי גם על החללים‪ .‬להגיע אל המשפחות‪,‬‬ ‫לקבל מהן כמה משפטים על המת‪ ,‬לבקש את‬ ‫תמונתו ולהספיק לכתוב לעיתון שהיה באותם‬ ‫ימים יוצא לאור בעשר בבוקר‪.‬‬ ‫"היה באותן שנים נוהג שלא מודיעים‬ ‫למשפחה לפני עלות השחר"‪ ,‬הוא מספר‪,‬‬ ‫"העיתון היה יוצא בבוקר והייתי חייב להספיק‬ ‫להביא את תמונותיו ואת סיפורו של החייל‬ ‫לדפוס‪ .‬היה לי סידור עם הצבא שהייתי מקבל‬ ‫את שמו של החלל ואז יוצא לבית המשפחה‪.‬‬ ‫היו תקופות שזה היה קורה יום אחרי יום‪,‬‬ ‫בוקר אחרי בוקר‪ .‬אנשי קצין העיר היו יורדים‬ ‫במדרגות ואני היית חולף על פניהם בדרכי‬ ‫למעלה‪ .‬יותר מפעם אחת המתנתי להם‬ ‫מחוץ לבית‪ .‬היה מקרה אחד ויחיד שבטעות‬ ‫הקדמתי את המודיעים‪ .‬הצמרמורת מהרגע‬ ‫ההוא לא חולפת מגופי כבר עשרות שנים‪.‬‬ ‫הייתה פעולה של צה"ל בלילה‪ .‬היו כמה‬ ‫חללים ואני יצאתי לביתו של אחד מהם‬ ‫בתל אביב‪ .‬עליתי במדרגות ונעמדתי מול‬ ‫הדלת‪ .‬צלצלתי‪ .‬מן העבר השני נשמעו קולות‬ ‫של בוקר‪ .‬משפחה מתעוררת ומתארגנת‪ .‬זה‬ ‫נראה לי מוזר אבל צלצלתי‪ .‬פתחה לי נערה‬ ‫בתלבושת בית ספר‪ .‬היה ברור שהקדמתי‪.‬‬ ‫מלמלתי שאלה שהמצאתי באותו רגע‪ ,‬היא‬ ‫ענתה לי‪ ,‬התנצלתי על ההפרעה וברחתי‬ ‫משם‪ .‬מחוץ לבית ראיתי את אנשי קצין העיר‬ ‫באים‪ .‬לא ידעתי מה לעשות‪ .‬איך אוכל עכשיו‬ ‫לעלות אחריהם אל הבית‪ .‬אבל פחדתי יותר‬ ‫מדב יודקובסקי העורך שלי ב'ידיעות אחרונות'‬ ‫ועליתי שוב לדבר עם המשפחה שחייה נחרבו‬ ‫באותן שניות‪ .‬הנערה ראתה אותי ולא אמרה‬ ‫דבר"‪.‬‬ ‫אחד מתפקידיו של הכתב שמגיע לבית‬ ‫המשפחה הוא לדאוג לצילום של הנופל‪.‬‬ ‫"רפרודוקציה"‪ .‬צלם העיתון מצלם את תמונת‬ ‫החלל ומעבירה למערכת לפרסום‪ .‬אחרי דברי‬ ‫המשפחה והחברים‪ ,‬אם כבר ישנם‪ ,‬מגיע תורה‬ ‫של התמונה‪" .‬צריך לחפש בבית תמונה"‪,‬‬ ‫מתאר הבר את הסיטואציה הנוראית‪" ,‬לא‬ ‫תמיד יש אחת בהישג יד‪ .‬לא תמיד זו תמונה‬ ‫טובה או ראויה‪ .‬לעתים צריך להוריד מהקיר‬ ‫תמונה או להוציא אותה מתוך מסגרת שעל‬ ‫שולחן או מדף‪ .‬ואני‪ ,‬הכתב‪ ,‬איש זר לגמרי‬ ‫למשפחה‪ ,‬שותף לחיפוש‪ .‬התמונה שמוצאים‬ ‫היא לעתים שמחה‪ ,‬של חגיגה או מאורע‬ ‫מאושר‪ ,‬אבל הופכת בידיים שלי לתמונת אבל‪.‬‬ ‫אלה התמונות שנשארות בזיכרון של כולנו‪.‬‬ ‫הזיכרון שלי בעניין השכול הוא נוראי‪ .‬אני‬ ‫פשוט זוכר הכול‪ .‬עד היום‪ ,‬כשאני נוסע באוטו‬ ‫ברחובות בת ים‪ ,‬רמת גן‪ ,‬תל אביב או פתח‬ ‫תקווה‪ ,‬אני זוכר כתובות של חללים‪ .‬אני זוכר‬ ‫את פתח הבית ואת המשפחה‪ .‬זה צרוב במוחי‪.‬‬ ‫זה לא עוזב אותי‪ .‬בעיתונים אני רואה מודעות‬ ‫על אזכרות שנתיות ומיד נזכר מי החייל המת‬ ‫ובאילו נסיבות‪ .‬עשרות שנים אחורה‪ .‬מאות‬ ‫חללים‪ .‬השנים האלה עיצבו אותי אחרת‬ ‫מאחרים‪ .‬הדבר שהכי מחובר אליי זה השכול‪.‬‬ ‫אני כותב על זה בלי סוף‪ .‬כנראה יותר מכל‬ ‫כותב אחר"‪.‬‬ ‫אבל הקשר עם המוות‪ ,‬מסתבר‪ ,‬החל שנים‬ ‫לפני שעבד בעיתונות‪" .‬ההרוג הראשון שלי‬ ‫היה כשהייתי בן שבע והשכן זלמן ליפשיץ‬ ‫מרחוב בורוכוב ‪ 30‬בתל אביב נהרג בפריצת‬ ‫האצ"ל לכלא עכו‪ .‬אני זוכר אותו היטב‪ .‬אבי‬ ‫היה באצ"ל ותפקידו היה לעמוד על המרפסת‬ ‫בימי השבעה ולהודיע אם הבריטים באים‪,‬‬ ‫לחיפוש אחרי מנחמים שהם גם מבוקשי‬ ‫הארגון"‬ ‫בימי מלחמת ההתשה בסיני (‪,)1969-1970‬‬ ‫אז נהרגו ב‪ 17-‬חודשים כמעט אלף חיילים‪,‬‬ ‫משהו קרה לו‪" .‬נשברתי‪ .‬לא יכולתי יותר‪ .‬ממש‬ ‫התמוטטות‪ .‬הגענו להסכם עם מפקד הבקו"ם‬ ‫שאת התמונה של החלל אנחנו נקבל מהם‬ ‫ישירות ללא צורך ללכת לבית המשפחה בכל‬ ‫בוקר‪ .‬אבל התמונה מהבקו"ם היא של חייל‬ ‫בן ‪ 18‬ביום גיוסו‪ .‬ובאחד המקרים פורסמה‬ ‫תמונה כזו‪ ,‬אבל ההרוג היה קצין בכיר יותר‪,‬‬ ‫מזמן לא טירון‪ .‬קמה סערה והרמטכ"ל הורה‬ ‫לחקור וכתוצאה מזה הנוהג פסק ונאלצתי לחזור‬ ‫לבתיהם של הנופלים ולא רק לדבר בטלפון עם‬ ‫המשפחות‪ .‬ניסו להקל עליי‪ .‬חילקו את העבודה‬ ‫בין אילן כפיר‪ ,‬יאיר עמיקם ואני – שניהם אנשים‬ ‫נפלאים שעשו מלאכת קודש בתחום הזה"‪.‬‬ ‫דב יודקובסקי העורך אמר פעם להבר שאת‬ ‫התהילה מקבלים כשמביאים את הכותרות‬ ‫הראשיות והבלעדיות לעיתון ועל תהילה צריך‬ ‫לשלם‪ .‬העיסוק במשפחות ובמוות הוא התשלום‪.‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪9‬‬ ‫"‬ ‫"כשעזר ויצמן צלצל‬ ‫אליי לפנות בוקר לספר‬ ‫לי שהושג הסכם שלום‬ ‫עם מצרים‪ ,‬נסעתי לקרית‬ ‫שאול‪ .‬להיות שם‪.‬‬ ‫בעיתון כתבתי באותו יום‬ ‫על אלה שהסכם השלום‬ ‫הגיע מאוחר מדי עבורם"‬ ‫התחרות בין העיתונים הייתה כבר אז‬ ‫מטורפת והבר מתאר רגעים בלתי נתפסים‬ ‫במסגרת המאבק על הסקופ ועל המידע‬ ‫הבלעדי שתמסור או לא תמסור המשפחה‬ ‫השכולה‪" ,‬יריבי מ'מעריב' היה אורי דן‪ .‬באחד‬ ‫המקרים הוא הקדים להגיע אל דירת המשפחה‬ ‫ונעל את הדלת‪ .‬המתנתי בחדר המדרגות‪.‬‬ ‫הוא התקשר למערכת שלו והזעיק צלם‪ .‬את‬ ‫התמונה שקיבל מבני המשפחה הוא מסר‬ ‫לצלם מתחת לדלת‪ .‬זה היה מבחינתי כמעט‬ ‫אסון‪' .‬מעריב' ניצחו בתחרות"‪.‬‬ ‫אחרי נישואיהם עברו הבר ורעייתו להתגורר‬ ‫בשדרות בן צבי בשיכון הצנחנים ואנשי הקבע‬ ‫ברמת גן‪" .‬במשך השנים זה הפך לרחוב‬ ‫הכי שכול בישראל"‪ ,‬הוא מספר‪ 26" ,‬חללים‬ ‫מתושבי הרחוב‪ .‬קמים בבוקר ויש עוד בית‬ ‫עם מודעה על הגדר‪ .‬ההרוגים של המרדפים‬ ‫בבקעה ואחר כך ההתשה והרבים ביותר ביום‬ ‫כיפור"‪.‬‬ ‫בערב יום הכיפורים ‪ 1973‬התפלל הבר עם‬ ‫אביו בבית הכנסת של מצודת זאב ברחוב‬ ‫המלך ג'ורג' במרכז תל אביב‪ .‬הוא ידע שיש‬ ‫מתיחות רבה וכי עומדת לפרוץ מלחמה‪.‬‬ ‫"לפנות בוקר התקשר אליי דובר צה"ל‪.‬‬ ‫יום קודם הוא מנע ממני לפרסם ידיעה על‬ ‫המתיחות ועל האפשרות למלחמה‪ .‬הוא‬ ‫התנצל ואמר שהיום תפרוץ מלחמה ונתן לי‬ ‫את כל הפרטים‪ .‬אחרי המלחמה שאלתי אותו‬ ‫'צלצלת אלי בבוקר‪ ,‬לא יכולת לצלצל למוצב‬ ‫החרמון?' ממש כשפרצה המלחמה‪ ,‬בשתיים‬ ‫בצהריים‪ ,‬היינו כל הכתבים הצבאיים אצל‬ ‫אלוף אלי זעירא ראש אמ"ן בתדריך בקריה‪.‬‬ ‫הייתה סירנה‪ .‬הוא אומר לנו אז ש'הערכת‬ ‫אמ"ן השתנתה'"‪ .‬בזמן המלחמה נע הבר בין‬ ‫החזיתות ודיווח משם‪ .‬למשך כמה שבועות‬ ‫נחסכה ממנו משימת סיקור המשפחות‬ ‫השכולות‪ .‬אבל את המוות חווה בעוצמות‬ ‫שלא הכיר עד אז‪" .‬הרשימה העיתונאית‬ ‫שהכי חשובה לי בקריירה היא זו שכתבתי‬ ‫באזור הצליחה של תעלת סואץ‪ .‬חצר המוות‪.‬‬ ‫הייתה שם תלולית עפר שסביבה שכבו‬ ‫חללים מכוסים בשמיכות צמר קצרות מדי‪.‬‬ ‫כתבתי רשימה שלמה על הנעליים האדומות‪,‬‬ ‫השחורות‪ ,‬החדשות והישנות שבצבצו מתחת‬ ‫השמיכות‪' .‬ממלכת הדממה' נקרא הקטע‬ ‫שפורסם בתום המלחמה"‪.‬‬ ‫הבר מוציא בימים אלה במהדורה מחודשת‬ ‫את הספר "לכסיקון מלחמת יום הכיפורים"‬ ‫אותו כתב יחד עם חברו המנוח‪ ,‬העיתונאי‬ ‫זאב שיף‪" ,‬זה הספר היחיד בעולם‪ ,‬שנותן‬ ‫את כל שמות ‪ 2,700‬חללי המלחמה‪ .‬הבוקר‬ ‫פניתי לאריה מועלם‪ ,‬סמנכ"ל משפחות‬ ‫והנצחה במשרד הביטחון‪ ,‬כי ברשימת החללים‬ ‫שקיבלתי מהם ישנם חמישה שחסר בהם שם‬ ‫היישוב‪ .‬אני לא יכול לפרסם את זה ככה"‪.‬‬ ‫הכתיבה התכופה כל כך על נופלים עימתה‬ ‫אותו לעתים עם משפחות שכולות שנפגעו‬ ‫מדבר מה‪" ,‬יש לי נקודה שחורה אחת מיום‬ ‫כיפור‪ .‬אחרי המלחמה ראיינתי מישהו שסיפר‬ ‫על חבריו המתים בזחל"ם‪ .‬הייתי משוכנע‬ ‫שהוא נפגש עם שתי המשפחות האלה לפני‬ ‫שהוא פגש אותי וסיפר להם על שאירע‪.‬‬ ‫מסתבר שהמשפחות ידעו על נסיבות המוות‬ ‫רק מהכתבה שלי והן כעסו נורא‪ .‬עד היום אני‬ ‫מחפש כל דרך אפשרית להתנצל‪ .‬אבל אין‪ .‬אני‬ ‫לא מוצא כזו"‪.‬‬ ‫המוות המשיך להכות והבר מעולם לא ניסה‬ ‫להתרחק או להתנתק‪ .‬חברים הציעו לו סיוע‬ ‫נפשי – העיסוק הבלתי פוסק והחיבור הרגשי‬ ‫השפיעו עליו‪" ,‬תחייך קצת אומרים לי החברים‪,‬‬ ‫אבל אני לא ממש יכול‪ .‬זה העולם שסובב אותי‬ ‫מילדותי ואני עמוק בתוכו"‪.‬‬ ‫ואחרי שהיה יוצא בריצה מבית המשפחה‬ ‫היה צריך להגיע גם לבית הקברות לסקר את‬ ‫ההלוויה‪" ,‬כשהייתי מנסה להיפגש עם מוישה‬ ‫וחצי כששירת בבקעה (משה לוי‪ ,‬לימים‬ ‫הרמטכ"ל ג‪.‬ט) הוא היה אומר לי‪' :‬בטח ניפגש‬ ‫בהמשך השבוע בקרית שאול'‪ .‬ואכן היינו‬ ‫נפגשים‪ .‬פעם טליק (האלוף ישראל טל) ואני‬ ‫סיכמנו שיש לנו יותר חברים בקרית שאול‬ ‫מאשר מחוץ לקרית שאול‪ .‬בספטמבר ‪,1978‬‬ ‫ארבע בבוקר‪ ,‬הטלפון מצלצל אצלי ועזר ויצמן‪,‬‬ ‫שר הביטחון בממשלת מנחם בגין‪ ,‬מספר לי‬ ‫מקמפ‪-‬דייוויד שיש הסכם שלום עם מצרים‪.‬‬ ‫בשש בבוקר נסעתי לקרית שאול‪ .‬להיות שם‪.‬‬ ‫בעיתון כתבתי באותו יום על אלה שהסכם‬ ‫השלום הגיע מאוחר מדי עבורם‪ .‬כשהייתי‬ ‫ראש לשכתו של יצחק רבין‪ ,‬ביקרו בארץ עלי‬ ‫שוכרי‪ ,‬ראש לשכתו של המלך חוסיין המנוח‬ ‫ובנו הצעיר‪ .‬היינו ברמת השרון ובצאתנו משם‬ ‫לאחר חצות בדרך לתל אביב‪ ,‬עצרתי בקרית‬ ‫שאול‪ .‬חושך מוחלט‪ .‬צחורן של המצבות בלט‪.‬‬ ‫מול המצבות אני אומר לשוכרי 'אתה רואה‪,‬‬ ‫כאן שוכבים כל אלה שנלחמו'‪ .‬והוא אומר לבנו‬ ‫'אתה רואה‪ ,‬אלה נהרגו במלחמות נגדנו‪ .‬אני‬ ‫שמח שעבדנו כדי שזה לא יקרה יותר'‪ .‬רגע‬ ‫מקפיא ממש‪ .‬יש לי שריטה‪ .‬מי עוצר בלילה‬ ‫ונכנס לבתי קברות?"‪.‬‬ ‫‪07.11.1973‬‬ ‫‪| 10‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫מכתבים‬ ‫הביתה‬ ‫הם ניצלו רגעים חטופים של הפוגה בקרב כדי לכתוב‬ ‫הביתה שהכול אצלם בסדר‪ .‬המכתבים שהגיעו ליעדם‬ ‫עודדו את המשפחות ונטעו בלב תקוות שהתבדו‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪11‬‬ ‫צילום‪ :‬אוסף התצלומים הלאומי‬ ‫‪| 12‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫אריה שבתאי‬ ‫איש החימוש‪ ,‬סמל המילואים אריה שבתאי‪,‬‬ ‫השתתף בימיה הראשונים של המלחמה‬ ‫בקרבות הבלימה הקשים ובהמשך גם‬ ‫בהתקפות הנגד בדרום‪ .‬הוא נהרג ב‪16-‬‬ ‫באוקטובר מאש מצרית בגזרה המרכזית של‬ ‫תעלה סואץ‪ .‬הוא הותיר אחריו את אשתו חווה‬ ‫ושני ילדים עמרי ועדי‪.‬‬ ‫בן ‪ 28‬בנופלו‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪13‬‬ ‫אלי דהן‬ ‫קצין החימוש‪ ,‬סגן אלי דהן‪ ,‬שירת בחטיבת‬ ‫גולני שלחמה בימים הראשונים למלחמה‬ ‫בקרבות הבלימה הקשים ברמת הגולן‪ .‬ב‪15-‬‬ ‫באוקטובר נהרג בהתקפה סורית על יחידתו‪.‬‬ ‫הוא הותיר אחריו את אשתו ציונה‪ ,‬בנו אופיר‪,‬‬ ‫הורים ואחים‪ .‬בן ‪ 26‬בנופלו‬ ‫‪| 14‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫‪40‬‬ ‫עמיחי שבדרון‬ ‫סמל במילואים עמיחי (עמי) שבדרון לקח חלק‬ ‫בקרבות רבים בגזרת סיני עם פרוץ המלחמה‪ .‬ב‪15-‬‬ ‫באוקטובר נתקל הכוח שבו לחם במארב מצרי‬ ‫ליד פורט‪-‬פואד ועמיחי נפצע קשה‪ .‬למחרת מת‬ ‫מפצעיו‪ .‬הותיר אחריו את אשתו רונית‪ ,‬את בנו‬ ‫שחר‪ ,‬הורים ואחות‪ .‬בן ‪ 25‬בנופלו‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪15‬‬ ‫יואב וספי‬ ‫מפקד גדוד השריון‪ ,‬סגן אלוף יואב וספי‪ ,‬פיקד על‬ ‫אנשיו במספר קרבות קשים בשבועיים הראשונים של‬ ‫המלחמה ברמת הגולן‪ .‬ב‪ 16-‬באוקטובר נהרג מאש‬ ‫סורית בקרב בדרום הרמה‪ .‬על תפקודו במלחמה הוענק‬ ‫לו “עיטור העוז” (בתמונה למעלה)‪ .‬הוא הותיר אחריו‬ ‫את אשתו שרה‪ ,‬שלושה ילדים ארנון ורד ועינב‪ ,‬אחים‬ ‫ואחיות‪ .‬בן ‪ 33‬בנופלו‪ .‬הבן ארנון‪ ,‬שהתגייס לצנחנים‪,‬‬ ‫נהרג במלחמת לבנון ב‪1982-‬‬ ‫‪| 16‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫ישעיהו כהן‬ ‫לוחם השיריון ישעיהו (שעיה) כהן ציין ביום שבו‬ ‫פרצה המלחמה‪ ,‬ה‪ 6-‬באוקטובר ‪ ,1973‬יום הולדת‬ ‫‪ .36‬הוא התעקש להתגייס למרות שישב שבעה‬ ‫על אחיו הבכור‪ .‬הוא לחם עם יחידתו ברמת‬ ‫הגולן מראשית הקרבות ובהפוגה קלה הצליח‬ ‫לשגר בחיפזון כמה מילים למשפחתו‪ .‬ב‪10-‬‬ ‫באוקטובר‪ ,‬בהכנות למתקפת הנגד‪ ,‬נהרג בהפגזה‬ ‫כבדה‪ .‬הוא הותיר אחריו את אשתו ציפורה‪ ,‬את‬ ‫בנותיו שרית‪ ,‬טלי ואיילת‪ ,‬אב ושני אחים‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪17‬‬ ‫אילן ירדן‬ ‫רב”ט במילואים אילן ירדן‪ ,‬שירת במלחמה‬ ‫ביחידת מרגמות‪ .‬הוא נהרג ב‪ 17-‬באוקטובר‬ ‫ליד מעבר הגידי בסיני‪ .‬הוא הותיר אחריו את‬ ‫אשתו מזל‪ ,‬את בנו איציק‪ ,‬אח ושתי אחיות‪ .‬בן‬ ‫‪ 28‬בנופלו‬ ‫‪| 18‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫רודולף נודלמן‬ ‫לוחם התותחנים‪ ,‬סמל במילואים רודולף‬ ‫נודלמן‪ ,‬השתתף עם יחידתו בקרבות הבלימה‬ ‫ברמת הגולן ולאחר מכן בניסיונות ההבקעה‬ ‫מזרחה‪ .‬ב‪ 19-‬באוקטובר נהרג מאש סורית‪ .‬הוא‬ ‫הותיר אחריו את אשתו אדיט‪ ,‬את בתו אילנה‬ ‫ואם‪ .‬בן ‪ 36‬בנופלו‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪19‬‬ ‫דודו אברהמי‬ ‫סמל במילואים דוד (דודו) אברהמי הצטלם‬ ‫עם אשתו ובנותיו הקטנות בבוקר המלחמה‬ ‫כשהוא כבר לבוש מדים בדרך לנקודת האיסוף‪.‬‬ ‫הוא לחם בכוח שהגיע לקראת סיום המלחמה‬ ‫אל אזור העיר איסמעיליה‪ .‬יום אחרי כינונה‬ ‫של הפסקת האש נהרג בהפגזה מצרית כבדה‬ ‫על יחידתו‪ .‬הוא הותיר אחריו את אשתו דליה‪,‬‬ ‫בנותיו שמרית והילה ואמא‪ .‬בן ‪ 30‬בנופלו‬ ‫‪| 20‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫מאיר אלפרט‬ ‫קצין השריון‪ ,‬סרן במילואים מאיר אלפרט‪ ,‬לחם‬ ‫בקרבות הבלימה של ראשית המלחמה בתעלת‬ ‫סואץ‪ .‬ב‪ 21-‬באוקטובר נהרג בקרב האחרון בחווה‬ ‫הסינית‪ .‬הוא הותיר אחריו את אשתו צפרירה‬ ‫(צפי)‪ ,‬אב‪ ,‬אם‪ ,‬אח ואחות‪ .‬בן ‪ 25‬בנופלו‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪21‬‬ ‫שמואל פליישר‬ ‫קצין החימוש‪ ,‬סגן במילואים שמואל פליישר‪ ,‬השתתף‬ ‫בקרבות הבלימה בימים הראשונים של המלחמה‪ .‬ב‪19-‬‬ ‫באוקטובר נהרג בהפגזה מצרית סמוך לציר “עכביש”‬ ‫במרכז סיני‪ .‬הוא הותיר אחריו את אשתו שרה‪ ,‬אב‬ ‫ואחות‪ .‬בן ‪ 24‬בנופלו‬ ‫‪| 22‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫אריה הר‪-‬טל‬ ‫קצין הקשר‪ ,‬סרן במילואים אריה הר‪-‬טל‪,‬‬ ‫השתתף עם יחידת השריון שלו בקרבות‬ ‫הבלימה בימיה הראשונים של המלחמה ברמת‬ ‫הגולן‪ .‬הוא נהרג ב‪ 17-‬באוקטובר כשירד מהטנק‬ ‫לתקן תקלה בטנק אחר‪ .‬הוא הותיר אחריו את‬ ‫אשתו יונית‪ ,‬את בתו שרון‪ ,‬אב אם ואחות‪ .‬בן‬ ‫‪ 24‬בנופלו‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪23‬‬ ‫עמרם אלקיים‬ ‫סייר השריון‪ ,‬רב‪-‬טוראי במילואים עמרם‬ ‫אלקיים‪ ,‬גויס למילואים בחטיבה ‪ 14‬והשתתף‬ ‫בקרבות הבלימה בחזית התעלה‪ .‬ב‪14-‬‬ ‫באוקטובר נהרג בקרב בציר “עכביש”‪ .‬הוא‬ ‫הותיר אחריו את אשתו שרה ושתי בנות‪ ,‬יונית‬ ‫וסלעית‪ .‬בן ‪ 27‬בנופלו‬ ‫‪| 24‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪25‬‬ ‫חיי שרה‬ ‫גיל טבת | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬ ‫יונה בוכמן חזר מהמלחמה פצוע אנוש • גופו היה שלם אך נפשו‬ ‫דיממה שלוש שנים עד ששם קץ לחייו • שרה אביב‪-‬בוכמן מספרת‬ ‫איך שרדה לבדה עם בנותיה הקטנות את ימי התופת ההם‬ ‫ב‬ ‫ראשית שנות ה‪ '70-‬היו שרה ויונה בוכמן זוג צעיר שרק נישא‪ .‬אהבה משני עברי כביש‬ ‫החוף‪ .‬היא מנוף‪-‬ים והוא מרשפון‪ .‬ההיכרות ביניהם הייתה במסיבת בריכה בכפר‬ ‫שמריהו‪ .‬את החתונה ערכו בת"א‪ .‬שרה עבדה בבנק הפועלים ויונה במשק החקלאי‬ ‫המשגשג שלו‪ .‬כשנולדה שרון בתם הבכורה‪ ,‬יונה היה במילואים בבקעת הירדן‪ .‬את הבשורה שמע‬ ‫בגלי צה"ל‪ .‬ככה הודיעו אז‪ .‬הוא הגיע בלילה לבית החולים‪ ,‬פגש את התינוקת בהתרגשות גדולה‬ ‫וחזר למוצב‪ .‬אחרי כמה ימים הסתיימו המילואים ויונה בא הביתה‪ .‬שרה מספרת שמיד הרגישה‬ ‫שמשהו לא בסדר‪ .‬הוא התקשה לישון‪ ,‬רצה לדבר איתה בלילות על המשק והפרנסה והיה מדוכדך‪.‬‬ ‫פסיכיאטר שעמו התייעצו נתן לו תרופות והעניין הסתדר‪ .‬שרה אומרת היום שלא העלתה בדעתה‬ ‫שהמצב הנפשי של יונה קשור לתקריות האש שחווה במסגרת שירות המילואים‪ .‬יונה‪ ,‬מספרת‬ ‫שרה‪ ,‬חזר להיות יונה‪ .‬איש טוב לב וחם בצורה נדירה‪ ,‬מתבדח‪ ,‬חרוץ‪ ,‬אבא ובעל למופת‪ .‬הרופא‬ ‫המליץ להעביר את יונה מיחידת הצנחנים ליחידה עורפית וקרבית פחות וכך היה‪ .‬יונה שובץ‬ ‫כנהג סמי‪-‬טריילר ביחידת הובלה‪ .‬המשק החקלאי צמח‪ .‬המשפחה הצעירה ביססה את עצמה‬ ‫כלכלית‪ .‬קנו דירה נוספת‪ ,‬רכשו ציוד חדיש למשק‪ ,‬בנו בית קטן לעצמם‪ .‬הסיפור על הדכדוך‬ ‫ההוא הפך למשהו שצוחקים עליו או פשוט שוכחים ממנו‪ .‬ב‪ 1-‬ביוני ‪ 1973‬נולדה בתם מאיה‬ ‫וארבעה חודשים אחר כך פרצה המלחמה‪.‬‬ ‫יונה רצה כבר לצאת למלחמה‪ .‬על כביש החוף זרמו שיירות צבא לכיוון החזיתות ולו עוד‬ ‫לא קראו‪ .‬הוא הכין תרמיל ואמר שהוא מוכרח ללכת‪ .‬שרה הייתה בחרדה‪ .‬כשבאו לגייסו סוף‬ ‫סוף הוא היה במצב רוח מרומם‪ .‬יונה הלך והתקשר אחריי יומיים‪" .‬הכול בסדר‪ ,‬אני בדרך לרמת‬ ‫הגולן"‪ ,‬אמר לשרה‪" .‬ידעתי שהמצב גרוע‪ ,‬גייסו את כולם‪ .‬המושב היה ריק מגברים‪ .‬את שלושת‬ ‫האחים שלי גייסו‪ ,‬את בעלה של אחותי"‪ ,‬היא מספרת‪ .‬אחרי עוד כמה ימים שלא שמעה מיונה‪,‬‬ ‫התקשר מישהו מהטלוויזיה הגרמנית וסיפר שראה אותו ברמת הגולן ושהכול אצלו בסדר‪ .‬בלילה‬ ‫של ה‪ 26-‬באוקטובר נעצרה ליד הבית משאית ענקית וירדו ממנה אדם שלא הכירה ומי שהיה‬ ‫פעם יונה בוכמן‪ .‬שרה ראתה לפניה אדם רזה מאוד‪ ,‬לא מגולח‪ ,‬עיניו פעורות לרווחה‪ .‬השניים‬ ‫‪| 26‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫הגיעו ללילה כדי לתקן את המשאית‪ .‬שותפו‬ ‫של יונה לקבינה סיפר לשרה על קורותיהם מאז‬ ‫פרצה המלחמה‪ .‬איך רדפו לבדם אחרי הטורים‬ ‫המשוריינים עם משאיות עמוסות פגזים ואיך‬ ‫התבקשו להתרחק מיתר הכוחות מחשש‬ ‫לפגיעה במשאית שלהם‪ .‬באחת ההפגזות‪ ,‬סיפר‬ ‫האיש‪ ,‬הם הסתתרו במוביל מים‪ ,‬וטנק ישראלי‬ ‫ירה עליהם בטעות‪ .‬רק כשהטריילר נפגע הם‬ ‫הורשו לרדת למרכז כדי לתקנו‪ .‬האיש סיפר‬ ‫שיונה הגיב רע מאוד לדברים שראה בשבועות‬ ‫האחרונים‪ .‬הוא סיפר שהם חנו ליד תחנת‬ ‫איסוף פצועים בה שכבו עשרות גופות מכוסות‬ ‫למחצה לצד פצועים צורחים‪ .‬יונה נחרד ופרץ‬ ‫בבכי‪ .‬יונה‪ ,‬סיפר האיש‪ ,‬אמר שחיי אדם אינם‬ ‫שווים דבר‪ ,‬שהזבובים שעטים על הגופות‬ ‫שלידם שווים הרבה יותר‪.‬‬ ‫יונה לא התעניין בילדות הקטנות שאותן לא‬ ‫ראה שבועות‪ .‬הוא התקלח והלך לישון‪ .‬שרה‬ ‫התעוררה מהצרחות‪ .‬הוא צעק "תורידי את‬ ‫הראש‪ ,‬יורים עלינו"‪ .‬למחרת שרה לקחה את‬ ‫מאיה הקטנה ואת יונה ההלום והם נסעו לבסיס‬ ‫התובלה‪ .‬מלחמה או לא מלחמה‪ ,‬שרה הייתה‬ ‫נחושה לשחרר את יונה מהמילואים ולקחת‬ ‫אותו לטיפול‪ .‬את הרגעים מול מפקדו הלועג‪,‬‬ ‫כשבידה הסלקל והתינוקת‪ ,‬שרה לא שוכחת כל‬ ‫חייה‪ .‬היא ביקשה מהמפקד לשחרר את יונה‬ ‫בגלל מצבו וסיפרה על ההיסטוריה הנפשית‬ ‫שלו‪ .‬המפקד אמר לה‪" ,‬אה‪ ,‬הוא הביא את‬ ‫אמא להתבכיין‪ .‬כולם בכיינים‪ .‬אנשים נוטשים‬ ‫כלים בחזיתות‪ ,‬אני צריך כל אחד‪ .‬אם קשה לו‬ ‫להוביל פגזים‪ ,‬אתן לו להוביל משאיות דלק"‪.‬‬ ‫שרה התחננה ואמרה למפקד שיונה צריך‬ ‫טיפול דחוף אך הוא סירב לשמוע‪ .‬יונה עלה‬ ‫על משאית דלק ונסע חזרה אל המלחמה‪ .‬הוא‬ ‫כתב לשרה מסיני ואחר כך ממעבר לתעלה‬ ‫סואץ‪' .‬שמרי על עצמך' הוא ביקש ממנה‪.‬‬ ‫המלחמה הסתיימה‪ .‬יונה חזר ממנה רק‬ ‫"‬ ‫"המפקד של יונה אמר לי‪:‬‬ ‫אה‪ ,‬הוא הביא את אמא‬ ‫להתבכיין‪ .‬אין בעיה‪ ,‬אם‬ ‫קשה לו להוביל פגזים‬ ‫לחזית‪ ,‬אתן לו לנהוג‬ ‫משאיות דלק"‬ ‫בגופו‪ .‬נפשו המפרפרת נותרה בשדות הקטל‪.‬‬ ‫המראות והריחות רדפו אותו לכל מקום‪ .‬רופא‬ ‫שראה הפנה אותו מיד לאשפוז בבית החולים‬ ‫הפסיכיאטרי גהה‪.‬‬ ‫חיי המשפחה התהפכו‪ .‬שרון הילדה הייתה‬ ‫שואלת את אמה‪" :‬למה אבא שוכב במיטה?‬ ‫אין לו פצע או תחבושת"‪ .‬הסבתות סייעו‬ ‫בטיפול בילדות‪ .‬שרה הייתה בגהה עם אהובה‬ ‫ותודעתו המדממת‪ .‬שום דבר לא עניין אותו‪.‬‬ ‫"החיים חסרי משמעות‪ .‬אין בהם דבר‪ .‬אני לא‬ ‫רואה שום סיבה לחיות אותם‪ .‬לאסוף לירה‬ ‫ועוד לירה זה לא שווה הרבה"‪ ,‬היה שב ואומר‬ ‫באוזניהם של שרה‪ ,‬הרופאים וחבריו למחלקה‬ ‫הסגורה‪ .‬על המושג "הלם קרב" איש לא דיבר‪.‬‬ ‫בוקר אחד הגיעה שרה למחלקה ושאלה את‬ ‫יונה היכן חברו לחדר‪" .‬הוא הצליח"‪ ,‬ענה לה‬ ‫יונה בחיוך ראשון מזה חודשים ארוכים‪" ,‬הוא‬ ‫התאבד"‪.‬‬ ‫הימים הפכו לחודשים ושנים‪ .‬יונה היה‬ ‫שב הביתה לחופשות קצרות‪ .‬תקופה ארוכה‬ ‫האמינה שרה שייצא מזה‪ .‬בדידות איומה היא‬ ‫חשה אז‪ .‬אישה צעירה עם שתי ילדות קטנות‪,‬‬ ‫כמעט בלי שום תמיכה או סיוע חיצוניים‪ .‬בערב‬ ‫ליל הסדר הלבישה את הילדות יפה ונסעה‬ ‫לגהה להביא את יונה לחגוג עם המשפחה‪.‬‬ ‫כשנכנס הביתה וראה את שולחן החג ואת בני‬ ‫משפחתו מחייכים אליו הסתובב ודרש לחזור‬ ‫מיד למחלקה‪" ,‬תחזירי אותי לשם"‪ ,‬הוא ביקש‬ ‫משרה‪ .‬בדרך ניסה לקפוץ מהאוטו‪" .‬רעדתי‬ ‫בכל הגוף"‪ ,‬היא נזכרת‪ .‬הרופאים שמהם‬ ‫ביקשה עצה ותקווה אמרו שהם ניסו על יונה‬ ‫את כל מה שהם יודעים‪ ,‬כולל טיפול בחשמל‬ ‫ובאמצעים אחרים‪ ,‬ושלא ניתן לעזור לו‪.‬‬ ‫היו תקופות שיונה היה נמצא לפרקי זמן‬ ‫ממושכים יותר בבית‪ .‬התנהגותו הייתה בלתי‬ ‫נסבלת‪ ,‬מספרת שרה‪ .‬אי אפשר היה להיות‬ ‫לידו‪ .‬הוא לא היה אלים‪ ,‬אבל היה אגרסיבי‪.‬‬ ‫הרופאים ביקשו משרה להישמר כי אין לדעת‬ ‫לאן זה יכול להתפתח‪ .‬יונה לא עבד‪ ,‬לא דיבר‪,‬‬ ‫בקושי ישן ולא תיקשר עם סביבתו‪ .‬הוא לא‬ ‫התעניין באיש‪ ,‬ואיש מחבריו הרבים לשעבר‬ ‫גם לא התעניין בו‪ .‬לשרה היה אומר "את‬ ‫הכי מסכנה‪ .‬אם הייתי מת כבר היית מוכרת‬ ‫כאלמנה‪ .‬ואני סתם ממשיך לסבול‪ .‬לא רוצה‬ ‫את החיים האלה‪ .‬אני לא יכול לראות את‬ ‫הבוקר שעולה"‬ ‫מאז המלחמה עברו כבר כמעט שלוש שנים‬ ‫ושום שינוי לא נראה‪ .‬להיפך‪ .‬שרה החליטה‬ ‫לעבור עם הבנות לגור סמוך לאחותה בראשון‬ ‫לציון‪ .‬להתנתק מהבית ההוא במושב‪ ,‬ולנסות‬ ‫לכונן שגרת חיים נורמאלית קצת יותר‪ .‬כשיונה‬ ‫היה בבית במושב‪ ,‬טיפלו בו בני משפחתו‪.‬‬ ‫ביתר הזמן‪ ,‬היה מאושפז‪ .‬מתחים התעוררו‬ ‫בין שרה לבני משפחתו של יונה‪ .‬היא הבינה‬ ‫שסיוע אמיתי לא תראה מהם‪ .‬הם כעסו כי‬ ‫ביקשה לטובת בריאותה הנפשית ועתיד‬ ‫ילדותיה להתרחק לזמן מה‪ .‬מלבד סכום חד‬ ‫פעמי שקיבלה‪ ,‬ממש אחרי המלחמה‪ ,‬לא זכתה‬ ‫שרה באותם ימים לשום סיוע נוסף‪ ,‬קבוע‪,‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪27‬‬ ‫"‬ ‫באוטו לכיוון התחנה המרכזית‪ .‬בדרך הוא לא‬ ‫דיבר עם הילדות והן לא דיברו איתו‪ .‬כמה ימים‬ ‫אחר כך‪ ,‬ב‪ 14-‬במאי ‪ ,1976‬הלך יונה בשדותיו‬ ‫במושב‪ .‬בעזרת צינור השקיה מאלומיניום‬ ‫שהרים אל עבר עמוד מתח גבוה הוא חישמל‬ ‫עצמו למוות‪" .‬יום לפני יום ההולדת שלי הוא‬ ‫התאבד‪ .‬אולי זו המתנה שרצה להעניק לי"‪,‬‬ ‫אומרת היום שרה‪.‬‬ ‫יונה נקבר בהלוויה אזרחית בבית הקברות‬ ‫במושב‪ .‬רק אחרי מותו פנתה שרה לראשונה‬ ‫למשרד הביטחון כדי לבדוק מהן זכויותיה‪.‬‬ ‫במשך השנים גם הצטרפה לארגון אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל ולקחה חלק בסדנאות טיפוליות‬ ‫מצה"ל ומהמדינה‪ .‬לא כסף ולא שום דבר אחר‪ .‬שונות‪ .‬היא זוכרת שבפגישות הראשונות‬ ‫היא בעיקר בכתה ובכתה‪ .‬השנים האיומות‬ ‫איש לא ייעץ‪ ,‬הקשיב או התעניין‪.‬‬ ‫במחיצתו של המת החי פרצו‪ .‬שרה הרשתה‬ ‫יום אחד הופיע יונה בדירה שבה התגוררו‬ ‫לעצמה לספר לראשונה לאחרים על מה שעבר‬ ‫שרה וילדות‪ .‬הוא לא רצה לאכול דבר‪.‬‬ ‫עליה‪" ,‬רק אז התחלתי לרחם על עצמי ועל‬ ‫אחת הילדות הקריאה לו סיפור והוא נרדם‪.‬‬ ‫כשהתעורר ביקש לנסוע בחזרה‪ ,‬והן לקחו אותו הילדות שלי‪ .‬רק אחרי שיונה מת התחלתי‬ ‫"שרון הילדה הגדולה הייתה‬ ‫שואלת‪' ,‬למה אבא שלי שוכב‬ ‫פה במיטה? אין לו פצע או‬ ‫תחבושת'"‬ ‫להבין מה עבר עלינו‪ .‬היו לי גם ייסורי מצפון‬ ‫על כך שאולי בגלל שעזבתי אותו בבית הוא‬ ‫התאבד"‪ .‬שרה קמה מהספה עליה ישבה כל‬ ‫השיחה והולכת לחפש תמונות‪ .‬כיום היא‬ ‫חיה בנס ציונה עם בן זוגה יוסי‪ .‬הם הכירו‬ ‫רק כשהייתה בת ‪" .41‬מכלול כזה של תכונות‬ ‫חיוביות וכישרונות קשה למצוא אצל בן אדם‬ ‫אחד"‪ ,‬היא אומרת עליו‪ .‬הבית מלא בציורי‬ ‫השמן שלה‪ :‬נופים ורגעים שאצרה בזיכרונה‬ ‫מטיולים בכל העולם וברחבי הארץ‪ ,‬וגם‬ ‫טבע דומם‪ .‬על השולחן היא פורסת ריבועים‬ ‫ריבועים של הסיפור המשפחתי‪ .‬הנה שרון‬ ‫הקטנה על הידיים של יונה‪ ,‬הנה מאיה על‬ ‫הידיים של אמא‪ ,‬כי תמונות משותפות עם אבא‬ ‫אין לה‪ .‬והנה יונה מחייך‪ .‬והנה הבית החמוד‬ ‫שבנו לעצמם‪ .‬והנה שוב שרון ומאיה‪ ,‬הן כבר‬ ‫גדולות ומאירות עיניים ויפות כל כך‪ .‬שלושה‬ ‫ילדים לכל אחת מהן וגם קריירה ובעל‪ .‬וגם‬ ‫אמא חזקה ומיוחדת וחלל גדול בלב‪.‬‬ ‫‪| 28‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫לפגוש‬ ‫את‬ ‫הפחד‬ ‫יומן המסע למינכן‬ ‫שלומי נחומסון‬ ‫משלחת‪ ‬ארגון אלמנות ויתומי צה״ל למינכן‪ ‬קיץ‬ ‫‪ 2013‬מנתה שישה יתומי צה״ל ומשטרה בגילאי‬ ‫‪ .17-18‬הם יצאו לגרמניה למסע בן שמונה‬ ‫ימים בשיתוף פעולה עם האקדמיה לחינוך‬ ‫ע״ש יאנוש קורצ׳אק במינכן‪ .‬מטרות המסע‬ ‫היו‪ :‬העשרתם והעצמתם של משתתפיו‪ ,‬חיבור‬ ‫ההיסטוריה הקולקטיבית של העם היהודי עם‬ ‫הביוגרפיה האישית של הנערים‪ ,‬חיזוק הקשר‬ ‫עם הקהילה היהודית במינכן‪ ‬והנחת התשתית‬ ‫לתכנית רב‪-‬שנתית בין האקדמיה והארגון‪ .‬‬ ‫המשתתפים‪ :‬אלון ותמר זוהר (‪ ,)17‬ילדיו של‬ ‫אמיר זוהר ז״ל‪ ,‬גל אמתי (‪ ,)18‬בנו של ירון אמתי‬ ‫ז״ל‪ ,‬מיכל מלינה (‪ ,)17‬בתו של יצחק מלינה ז״ל‪,‬‬ ‫מיקה הולצמן (‪ ,)17‬בתו של יובל הולצמן ז״ל‬ ‫וסתו הררי (‪ ,)18‬בנו של דב הררי ז״ל‪ .‬‬ ‫לקראת המסע נערכו שלושה מפגשי הכנה‬ ‫בהם התגבשה הקבוצה‪ ,‬נחשפה לתכנים‬ ‫אודות הקונטקסט ההיסטורי של‪ ‬מינכן‪ ,‬דמותו‬ ‫של יאנוש קורצ׳אק ועבודתו כמחנך בבית‬ ‫היתומים‪ .‬שיא התהליך‪ ,‬יום לפני הטיסה‪ ,‬היה‬ ‫מפגש עם יצחק בלפר‪ ,‬אמן בן ‪ ,90‬וככל הנראה‬ ‫אחרון החניכים מבית היתומים של קורצ׳אק‬ ‫שנותר בחיים‪( .‬על המפגש ראו כתבה נפרדת)‬ ‫יום שישי‪ 11-12 ,‬ביולי‬ ‫הגענו למינכן בלילה‪ .‬התכנסנו בבניין האקדמיה‬ ‫ע״ש קורצ׳אק ומשם התפזרנו למשפחות‬ ‫מארחות מקרב הקהילה היהודית בעיר‪ .‬למחרת‬ ‫נפגשנו באקדמיה לחינוך ולאחר סקירה על‬ ‫הצפוי יצאנו לטיול באוטובוס פתוח במינכן‪.‬‬ ‫לאחר הסיור ועצירת הגלידה היומית הראשונה‬ ‫שלנו ("עצירת הגלידה היומית" הפכה‬ ‫למסורת)‪ ,‬חזרנו לבניין האקדמיה להתכונן‬ ‫לקבלת השבת יחד עם המשפחות המארחות‪.‬‬ ‫בסיום התפזרנו לבתי המארחים‪.‬‬ ‫שבת‪ 13 ,‬ביולי‬ ‫טרם היציאה מהארץ קיבלנו החלטה קבוצתית‪,‬‬ ‫כמחווה למארחים‪ ,‬להגיע לתפילת שבת‬ ‫בבית הכנסת הגדול בעיר‪ .‬בית הכנסת ובנייני‬ ‫הקהילה הצמודים לו נחנכו ב‪( .2006-‬בית‬ ‫הכנסת הגדול הקודם נחרב בליל הבדולח)‬ ‫התפילה הייתה חוויה מרתקת בעבורנו‪ .‬היא‬ ‫נערכה לפי מסורת אשכנזית ורבת פאר עם חזן‬ ‫מרשים ביכולותיו הווקליות‪ ,‬מקהלת גברים‬ ‫המשלימה אותו וקהילה שלמה שמצטרפת‪.‬‬ ‫מרגש במיוחד היה הרגע שבו נעמדה הקהילה‬ ‫כולה לשירת התפילה לשלום מדינת ישראל‬ ‫וחיילי צה״ל‪ .‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪29‬‬ ‫לאחר התפילה ערכנו סיור רגלי באתרים‬ ‫היהודיים בעיר‪ .‬אתרים רבים נהרסו ונשדדו‬ ‫בימי השואה‪ .‬עברנו גם ליד מרתף הבירה‬ ‫("בראוקלר") שבו ניסה אדולף היטלר לבצע‬ ‫הפיכה ונכלא לחצי שנה שבה כתב את ספרו‬ ‫"מיין קאמפף" (מלחמתי)‪.‬‬ ‫יום ראשון‪ 14 ,‬ביולי‬ ‫את היום עשינו עם "בן גוריון" ‪ -‬זהו שמה של‬ ‫קבוצת התיכוניסטים בתנועת הנוער "נשמה"‬ ‫של הקהילה היהודית במינכן‪ .‬לאחר ארוחת‬ ‫צהריים משותפת וכמה משחקי היכרות ניגשנו‬ ‫לפעולה הראשונה שעסקה בסטריאוטיפים‪:‬‬ ‫של הגרמנים על הישראלים ושל הישראלים על‬ ‫הגרמנים‪ .‬גילינו שיש יותר דברים משותפים לנו‬ ‫מאשר מפרידים‪ .‬הפעולה השנייה עסקה בחיי‬ ‫היהודים בגרמניה ובישראל בשלוש תקופות‪:‬‬ ‫השנים שאחרי השואה; שנות התשעים לאחר‬ ‫נפילת הגוש הסובייטי ותקופתנו אנו‪ .‬אחרי‬ ‫הדיון יצאנו לפיקניק בגנים האנגליים שבמרכז‬ ‫העיר‪ .‬הפסדנו בכבוד במשחק הידידות‬ ‫בכדורגל‪.‬‬ ‫יום שני‪ 15 ,‬ביולי‬ ‫עזבנו את‪ ‬מינכן‪ ‬לכיוון האלפים‪ .‬המטרה‪ :‬העיר‬ ‫ברכטסגאדן שהייתה משכנה של הצמרת‬ ‫הנאצית‪ .‬בסמוך נמצא מתחם "קן הנשרים" –‬ ‫מעון קיץ של היטלר‪ .‬ביקרנו במוזיאון התיעוד‬ ‫העירוני שמציג את השתרשות האידיאולוגיה‬ ‫תודה רבה!‬ ‫גב’‪ ‬ד"ר שרלוט קנובלוך ‪ -‬נשיאה‪ ,‬קהילה יהודית במינכן‬ ‫מר‪ ‬טיבור‪ ‬שלו שלוסר‪ ,‬הקונסול‪ ‬הכללי של מדינת ישראל במינכן‬ ‫גב’ אווה הלר ‪ -‬נשיאה‪ ,‬אקדמיה אירופאית ע"ש יאנוש קורצ’אק‬ ‫ד”ר סטניסלב סקיבינסקי ‪ -‬מנהל‪ ,‬אקדמיה אירופאית יאנוש קורצ’אק‬ ‫ד”ר אורן אוסטרר ‪ -‬מנהל תכניות‪ ,‬אקדמיה אירופאית יאנוש קורצ’אק‬ ‫משפחות מארחות במינכן‬ ‫תודה מיוחדת למר יצחק בלפר‬ ‫‪| 30‬‬ ‫‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫לצחוק‬ ‫ולא לשכוח‬ ‫הרבה השראה קיבלו היתומים שנסעו‬ ‫לגרמניה במפגש המקדים עם ניצול השואה‬ ‫יצחק בלפר ‪ -‬צייר בן ‪ ,90‬מיתומיו של‬ ‫יאנוש קורצ'אק‪ ,‬שסוחף צעירים ומבוגרים‬ ‫באופטימיות ובהומור נדירים‬ ‫צור טהון | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬ ‫הנאצית בגרמניה שהביאה את האומה הגרמנית‬ ‫לבצע את הפשע החמור בתולדות האנושות‪.‬‬ ‫את הביקור במוזיאון הובילה מדריכה גרמניה‪.‬‬ ‫ניכר היה שהתרגשה מהעובדה כי חלק‬ ‫מהנוכחים הם נכדים של ניצולי שואה‪ .‬החבר'ה‬ ‫שלנו הפגינו‪ ,‬לדברי המדריכה‪ ,‬בקיאות חסרת‬ ‫תקדים בהיסטוריה של התקופה‪.‬‬ ‫במוזיאון נתקלנו בתמונה ישנה של שלט‬ ‫הכניסה לעיר לצדו שלט נוסף עליו נכתב‬ ‫"יהודים לא רצויים כאן"‪ .‬רגע מיוחד‪ .‬כי הנה‬ ‫אנחנו כאן‪ 70 ,‬שנה אחר כך‪ ,‬מתקבלים כאן על‬ ‫ידי ראש העיר בעצמו שהעניק לכולנו סיכה‬ ‫של העיר‪.‬‬ ‫לאחר הביקור בלשכת ראש העיר ו"הפסקת‬ ‫הגלידה היומית"‪ ,‬נסענו לסיור כייפי במיוחד‬ ‫באחד ממכרות המלח הרבים שיש באזור‪.‬‬ ‫יום שלישי‪ 16 ,‬ביולי‬ ‫ד"ר אורן אוסטרר‪ ,‬מנהל התכניות במרכז‬ ‫קורצ׳אק‪ ,‬העביר לקבוצה פעולה בנושא‬ ‫דילמות‪ ,‬מקומן בחיינו כבוגרים והדרכים‬ ‫השונות להתמודד איתן‪ .‬הנושא השני לפעולה‬ ‫היה "מקומו של הפחד בהתמודדויות שלנו‬ ‫בחיים"‪ ,‬האם הוא עוצר בעדנו להגשים חלומות‬ ‫או מתריע מפני סכנות? האם הפחד מעכב‪,‬‬ ‫משתק‪ ,‬או מנגנון בריא‪ .‬אחרי הצהריים הוקדשו‬ ‫לסיבוב קניות במרכז מינכן‪.‬‬ ‫יום רביעי‪ ,‬ט׳ באב‪ 17 ,‬ביולי‬ ‫בתשעה באב מציינים היהודים את חורבנם של‬ ‫בתי המקדש ואסונות אחרים שפקדו את עמנו‪.‬‬ ‫כמו חורבן גטו וארשה למשל‪ .‬אנו בחרנו ביום‬ ‫זה להתייחד עם ‪ 11‬הספורטאים הישראלים‬ ‫שנרצחו באולימפיאדת מינכן ב‪ .1972-‬הטקס‬ ‫לזכר הספורטאים התערבב עם הסיור אתמול‬ ‫בברכטסגאדן והזיכרונות האישיים של כל‬ ‫אחד מהנוכחים‪ .‬בהמשך היום ביקרנו במוזיאון‬ ‫המפעל של ‪.BMW‬‬ ‫יום חמישי‪ 18 ,‬ביולי‪,‬‬ ‫היום האחרון‬ ‫היום הזה הוקדש ליאנוש קורצ'אק‪ .‬התחלנו‬ ‫בהרצאה על האיש‪ ,‬דמותו כמחנך ועבודתו‬ ‫לפני המלחמה ובמהלכה‪ .‬גם כאן הרשימו‬ ‫המשתתפים בידיעותיהם הנרחבות‪ .‬לא מעט‬ ‫בזכות המפגש שערכנו עם יצחק בלפר‪.‬‬ ‫לאחר ההרצאה נסענו לפארק מים מקורה‬ ‫שפעיל קיץ‪-‬חורף‪ .‬אחרי שגלשנו בכל מגלשה‬ ‫לפחות פעמיים המשכנו לפיקניק פרידה‬ ‫מהמשפחות המארחות‪ .‬ההתרגשות הייתה‬ ‫גדולה‪ .‬המשפחות והנערים נקשרו אלה לאלה‬ ‫באופן עמוק ומשמעותי‪.‬‬ ‫לא בכל יום פוגשים אדם כמו יצחק בלפר‪.‬‬ ‫בן תשעים‪ ,‬קופצני‪ ,‬מלא שמחת חיים‪ .‬אין‬ ‫בתווי פניו דבר שיזכיר את ילדותו הקשה ואת‬ ‫העובדה שאיבד את משפחתו בשואה‪ ,‬בנסיבות‬ ‫שלא ידועות לו עד היום‪.‬‬ ‫ערב נסיעתם למינכן‪ ,‬בהזמנת האקדמיה‬ ‫לחינוך על‪-‬שם יאנוש קורצ'אק‪ ,‬נפגשו שישה‬ ‫יתומים צעירים‪ ,‬חברי הארגון‪ ,‬עם ניצול‬ ‫השואה‪ ,‬האמן יצחק בלפר‪ .‬בלפר‪ ,‬יתום בעצמו‪,‬‬ ‫התחנך בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק‬ ‫בוורשה‪ .‬הוא ככל הידוע היחיד מילדי בית‬ ‫היתומים שעדיין חי‪ .‬ששת בני הנוער‪ ,‬שלוו‬ ‫על ידי אמהותיהם ויו"ר הארגון נאוה שוהם‪-‬‬ ‫סולן‪ ,‬היו נרגשים‪ .‬הם ישבו סביב שולחן‬ ‫במשרדי הארגון‪ ,‬והמתינו למוצא פיו של האיש‬ ‫שהתיישב לידם‪ .‬התרגשות המפגש התערבבה‬ ‫בתכונה לקראת הנסיעה‪ .‬ברגע שפתח בלפר‬ ‫את פיו‪ ,‬כאילו לא היה מתח מעולם‪ .‬כשהוא‬ ‫ישוב נינוח ומלא אמפטיה‪ ,‬תיאר האיש‬ ‫הכריזמטי ומלא הרגש‪ ,‬בפרטי פרטים‪ ,‬את מה‬ ‫שאירע לו לפני למעלה משמונים שנה‪.‬‬ ‫יצחק נולד ב‪ 1923-‬בוורשה‪ ,‬פולין‪ .‬הוא סיפר‬ ‫לנוכחים איך איבד את אביו בגיל ‪ 4‬ונותר רק‬ ‫עם אמו וחמשת אחיו ואחיותיו‪ .‬כיוון שעול‬ ‫הפרנסה היה קשה‪ ,‬בגיל ‪ 7‬לקחה אותו אמו‬ ‫לבית היתומים של קורצ'אק‪" .‬אני זוכר את‬ ‫המפגש עם קורצ'אק‪ .‬הוא ואמי שוחחו ואני‬ ‫ישבתי על ברכיו‪ .‬רציתי לבדוק אם הזקן שלו‬ ‫אמיתי‪ .‬משכתי וגיליתי שכן‪ .‬הצמדתי את לחיי‬ ‫ללחיו כי רציתי ללמוד כיצד נראה העולם‬ ‫דרך משקפיו‪ .‬כשאמי עזבה‪ ,‬לא בכיתי‪ .‬הבנתי‬ ‫שהגעתי למקום טוב"‪.‬‬ ‫הוא נזכר בשמונה שנותיו באותו בית מיוחד‬ ‫(‪ ,)1930-1938‬ונראה היה שמשתוקק הוא לחזור‬ ‫לשם‪" :‬הייתה לי שם מיטה לבנה וגדולה‪ ,‬רק‬ ‫שלי‪ .‬כל שבת היינו מבקרים מספר שעות‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪31‬‬ ‫"קורצ'אק והילדים" ‪ | 2002‬יצחק בלפר‬ ‫בבית המשפחה‪ .‬אבל ברגע שעזבתי את בית‬ ‫היתומים רציתי לחזור חזרה‪ .‬שם הרגשתי הכי‬ ‫טוב‪ .‬שם היו חבריי‪ .‬שם הייתי מנותק מכל‬ ‫הקורה סביב והרגשתי בבית‪ .‬הבית הזה היה‬ ‫חלום‪ .‬עד עכשיו אני חולם אותו"‪ ,‬אמר בעיניים‬ ‫נוצצות‪ .‬הוא המשיך וסיפר על העקרונות‬ ‫המיוחדים אותם כונן קורצ'אק ולפיהם התנהל‬ ‫הבית‪ :‬שיתוף‪ ,‬אמון מלא וקשר עם המבוגרים‪.‬‬ ‫הוא תיאר את מנגנוני הבית‪ ,‬כמו בית המשפט‬ ‫והמועצה‪ ,‬שנוהלו על ידי הילדים‪" .‬קורצ'אק‬ ‫הקדים את זמנו‪ .‬כואב לי שלא מיישמים את‬ ‫משנתו‪ .‬אני מרגיש שלא מסוגלים להכילה‪,‬‬ ‫כאילו הייתה ונשארה גדולה מהחיים"‪.‬‬ ‫בדרכו מלאת ההומור‪ ,‬דיבר על חוויותיו‬ ‫הקשות‪ ,‬מבלי להתייחס ישירות לאובדנו‪,‬‬ ‫אלא רק במרומז‪ .‬הוא סיפר כיצד לאחר פרוץ‬ ‫המלחמה ניסה להימלט מוורשה‪ ,‬עם נער בוגר‬ ‫ממנו מבית היתומים‪ .‬לאחר שנפרד בנשיקה‬ ‫מאמו (ולא שב לראותה) וקיבל את ברכת‬ ‫הדרך מקורצ'אק‪ ,‬עלו לרכבת בדרך לגבול‬ ‫רוסיה‪" :‬הרכבת הייתה מלאה נאצים‪ .‬ראינו את‬ ‫המבטים שלהם‪ .‬החלטנו לרדת בתחנה נידחת‬ ‫ונעלמנו ביער‪ .‬הלכנו יומיים‪ ,‬הגענו כמעט עד‬ ‫לגבול הרוסי כשתפסו אותנו הגרמנים והובילו‬ ‫אותנו לריכוז של יהודים שם נעשתה סלקציה‪.‬‬ ‫אותי לקחו עם הפולנים ואת החבר עם‬ ‫היהודים‪ .‬לא ראיתי אותו יותר"‪ .‬לימים הסתבר‬ ‫שהחבר נלקח לאושוויץ‪ ,‬שרד את המלחמה וחי‬ ‫בקנדה‪ .‬אחרי תלאות אינספור במהלכן גויס‬ ‫ושוחרר מהצבא הרוסי‪ ,‬זכה יצחק בחירותו‬ ‫וב‪ 1946-‬נסע לפולין‪ ,‬לחפש את משפחתו‪.‬‬ ‫כשהתברר לו שאיש לא שרד‪ ,‬עלה לארץ‪ ,‬שירת‬ ‫בצה"ל והשתחרר ב‪.1951-‬‬ ‫הוא התמסר לאמנות ולצורך שלו לשתף את‬ ‫הציבור בקורותיו‪ ,‬למד ציור ופיסול במכון אבני‪,‬‬ ‫הציג את עבודותיו המתבססות על זיכרונות‬ ‫יצחק בלפר במפגש עם יתומי צה"ל | ‪2013‬‬ ‫מתקופת המלחמה בגלריות ומוזיאונים רבים‬ ‫בארץ ובעולם‪ .‬במהלך השנים עבד כמרצה‬ ‫לאמנות והוא מרבה להיפגש עד היום עם‬ ‫צעירים ואפילו עם ילדי גן‪ ,‬לספר את סיפורו‬ ‫ולהציג מעבודותיו‪ .‬מאז הגיעו לארץ מתגורר‬ ‫יצחק בתל אביב באותה שכונה‪ .‬הוא התחתן‬ ‫ונולד לו בן אחד‪ ,‬קצין בחיל הים‪ ,‬שמשמש‬ ‫היום כמורה ומחנך בגימנסיה העברית בתל‬ ‫אביב‪" .‬אני רואה אותו כממשיך דרכי‪ ,‬ואני‬ ‫מאוד גאה בו‪ .‬אני התחנכתי אצל המחנך הגדול‬ ‫ביותר שהיה והערצתי אותו‪ ,‬במובנים מסוימים‬ ‫עד יומי האחרון אשמש כשליחו‪ .‬כל חיי ניסיתי‬ ‫ליישם את תפיסת עולמו גם אצלי בבית ואני‬ ‫מקווה שהצלחתי‪ .‬זה לא שלא היו לנו ויכוחים‬ ‫במהלך השנים‪ ,‬גם אנחנו חווינו בבית את מרד‬ ‫גיל הנעורים למשל‪ ,‬אבל שום דבר לא שינה את‬ ‫בסיס התפיסה שדוגל בשוויון זכויות בין הורים‬ ‫לילדים‪ .‬זה הדבר החשוב מכל‪ .‬אני חושב‬ ‫שעצם זה שכל האפשרויות היו פרוסות בפניו‬ ‫והוא בחר בדרך ההוראה‪ ,‬מראה שבמשהו‬ ‫בטוח הצלחתי‪."...‬‬ ‫שלומי נחומסון‪ ,‬האחראי על הנוער‬ ‫והמשלחות מטעם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪,‬‬ ‫שיתף את הנוכחים בתחושותיו‪" :‬למדתי שיעור‬ ‫חשוב היום‪ .‬למדתי איך למרות כל הקשיים‪,‬‬ ‫ניתן להיות אופטימי ומלא הומור‪ ,‬גם כאשר‬ ‫המציאות אינה מאירה לך פנים‪ .‬ואלו בדיוק‬ ‫הערכים לאורם אנו פועלים בארגון"‪ .‬זה אולי‬ ‫היה המוטו של הערב כולו‪ .‬יצחק עמד על כך‬ ‫שכל אחד מהמשתתפים יציג את עצמו ויספר‬ ‫את נסיבות התייתמותו‪ ,‬וניכר היה שחשוב לו‬ ‫להעביר את המסר האופטימי שלו לשומעיו‪.‬‬ ‫למרות הכאב העומד בבסיס המפגש‪ ,‬הוא‬ ‫הסתיים בעליצות ובחיוכים‪" .‬מה היית ממליץ‬ ‫לנו להדגיש בבואנו לגרמניה כמייצגים את‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ואת המדינה"? הוא‬ ‫נשאל‪ ,‬וגם פה הפתיע בתשובתו המפויסת‪:‬‬ ‫"את השואה לא ניתן למחוק או לדחוק" אמר‪,‬‬ ‫"אולם צריך להבין שהיא היוותה את אחד‬ ‫הגורמים להקמת מדינת ישראל וצה"ל‪ .‬בשנים‬ ‫הראשונות לא יכולתי לחשוב בכלל על לנסוע‬ ‫לגרמניה‪ .‬גם על השילומים ויתרתי‪ .‬אולם‬ ‫עם הזמן הבנתי שזו גרמניה אחרת‪ .‬שונה‪.‬‬ ‫היום מלמדים בגרמניה שואה ואת משנתו‬ ‫של יאנוש קורצ'אק‪ .‬זה לא ייאמן שאני אומר‬ ‫את זה‪ ,‬אבל יש לי אפילו חברים שם‪ .‬אני‬ ‫אמן שיוצר כבר למעלה מ‪ 65-‬שנה וחשוב לי‬ ‫להעביר את המסר שלי איפה שרק ניתן‪ .‬לכן‬ ‫הצגתי גם בגרמניה‪ .‬אני מרגיש שאני חייב‬ ‫להציג דווקא שם את העבודות שלי‪ ,‬למרות‬ ‫שהן קשות‪ .‬אני חייב"‪ .‬בסיום המפגש סיכמו‬ ‫הצדדים להמשיך ולהיות בקשר ויו"ר הארגון‬ ‫נאוה שוהם–סולן הזמינה את יצחק לאחד‬ ‫מאירועי הנוער הקרובים‪ ,‬כדי להכיר מקרוב‬ ‫את פעילות הארגון‪.‬‬ ‫סתו הררי‪ ,‬אחד היתומים שהשתתפו‬ ‫במפגש מספר‪" :‬זה היה מאוד מרגש‪ .‬הייתי‬ ‫מרותק‪ .‬לשמוע אדם בן ‪ 90‬עם סיפור חיים‬ ‫כזה‪ ,‬שהצליח לשרוד למרות כל מה שעבר‪ .‬זה‬ ‫לא ייאמן‪ .‬הוא נראה הרבה יותר צעיר‪ .‬חשבתי‬ ‫על סבא שלי‪ ,‬שגם הוא שרד את המלחמה‪,‬‬ ‫והוא היום בן ‪ 81‬ועדיין עובד‪ .‬זה נותן תקווה"‪.‬‬ ‫הנער גל אמתי הוסיף‪" :‬היה מאוד מרגש‬ ‫לשמוע ממקור ראשון מישהו שגדל בביתו של‬ ‫יאנוש קורצ'אק‪ .‬יש לנו הרבה מן המשותף‬ ‫בכל מה שקשור לדרך ההסתכלות על החיים‬ ‫ולדרך ההתמודדות עם האובדן‪ .‬גם אצלנו‬ ‫במשפחה מנסים להתרכז בדברים הטובים‬ ‫ולהיות אופטימיים‪ .‬זה מה שעוזר ונותן את‬ ‫הכוח להמשיך לספר את הסיפור שלנו"‪.‬‬ ‫ימים של התחדשות‬ ‫יפים ַה ָּשׁ ַמיִ ם ְצ ָב ִעים‬ ‫ְּברֹאׁש ַה ָּשׁנָ ה ַמ ְחלִ ִ‬ ‫ּפֹור ִחים ֲח ָצ ִבים‪,‬‬ ‫ְּבׁשּולֵ י ַה ְּד ָרכִ ים ְ‬ ‫ּכְ מֹו ְמ ַב ְּשׂ ִרים יָ ִמים ֲח ָד ִׁשים‬ ‫טֹובים‪ ,‬יָ ִמים ֶׁשל ִה ְת ַח ְּדׁשּות‪ֶׁ ,‬של ִה ְת ַק ְּדׁשּות‪.‬‬ ‫יָ ִמים ִ‬ ‫יָ ִמים ֶׁשל ִסּיֹומֹות וְ ַה ְת ָחלֹות‪.‬‬ ‫זֹורּיּות ַּב ֶּט ַבע יֵ ׁש ָּבּה ַמ ֶּשׁהּו ְמ ַרּגֵ ׁש‪ְ ,‬מ ַפ ֵעם‪,‬‬ ‫ַה ַּמ ְח ִ‬ ‫אׁשית‬ ‫ַהּכֹל ַמ ְת ִחיל ִמ ְּב ֵר ִ‬ ‫נּופת ּכֹוחֹות‬ ‫ַה ֵּמ ִביא ִאּתֹו ִּת ְקוֹות ִעם ְּת ַ‬ ‫ְמ ֻח ָּד ִׁשים לַ ֲעמֹד מּול ֵאין סֹוף ֶא ְתּגָ ִרים‪.‬‬ ‫ּכָ ל ַה ָּשׁנָ ה ָאנּו ְמיַ ֲחלִ ים‪,‬‬ ‫ּיֹוריקּו ַה ָּשׂדֹות‪ֶׁ ,‬ש ַהּגֶ ֶׁשם יְ ַמּלֵ א ֶאת ַה ְּב ֵארֹות‬ ‫ֶׁש ִ‬ ‫ֶׁש ָּב ֵּתינּו יֶ ֱהמּו ִמ ִּתינֹוקֹות‬ ‫ֶׁשּנְ ַמ ֵּמׁש ֶאת ּכָ ל ַה ַה ְב ָטחֹות‬ ‫‪Passi’s‬‬ ‫ִמן ַה ַּמ ָּסד ַעד ַה ְּט ָפחֹות‬ ‫ֹאמר ְמ ַעט וְ נַ ֲע ֶׂשה ַה ְר ֵּבה‪.‬‬ ‫ֶׁשּנ ַ‬ ‫וְ כָ ל ֶׁשּנְ ַב ֵּקׁש לּו יְ ִהי‬ ‫יה" ‪.‬‬ ‫כֹות ָ‬ ‫ּוב ְר ֶ‬ ‫יה‪ָּ ,‬ת ֵחל ָׁשנָ ה ִ‬ ‫לֹות ָ‬ ‫"ּתכְ לֶ ה ָׁשנָ ה וְ ִקלְ ֶ‬ ‫נֹוסיף ּונְ יַ ֵחל ּכִ י ִ‬ ‫ִ‬ ‫• טיפולי פנים לכל סוגי העור‪.‬‬ ‫• עיצוב גבות ושעוות פנים וגוף‪.‬‬ ‫• איפור מקצועי לאירועים‪/‬כלות‪.‬‬ ‫ברכה גולדשמיט‪ ,‬אלמנתו של אבנר גולדשמיט ז"ל שנפל במלחמת יום כיפור‬ ‫• איפור קבוע‪.‬‬ ‫הטיפולים בקליניקה מתבצעים תחת אווירה נעימה ומרגיעה‪ .‬כל‬ ‫השירותים ניתנים במקצועיות רבה ובשימוש בחומרים הטובים ביותר!‬ ‫דרושות מתנדבות‬ ‫ל”אלמנה למען אלמנה”‬ ‫לפרטים נא לפנות לעינב‬ ‫‪ 03-6918403‬שלוחה ‪4‬‬ ‫או ב‪Eynav@idfwo.org -‬‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ 0%‬הטיפולים !!!‬ ‫על כל‬ ‫אלמנות ויתומי צה“ל‬ ‫לבאות דרך ארגון‬ ‫שריינו מקומכן מראש ‪052-5477972‬‬ ‫רחוב רות הכהן ‪ 2‬נווה שאנן‪ ,‬חיפה‪.‬‬ ‫מוסדות התרבות הכלולים בהסכם‪:‬‬ ‫הנחות לחברי‬ ‫הארגון ברכישת‬ ‫מנויים למוסדות‬ ‫תרבות ברחבי‬ ‫הארץ‬ ‫שימו לב‪ :‬הזכאות לסבסוד ניתנת‪ ,‬אחת לכל‬ ‫עונת מינויים‪ ,‬לחברי ארגון המשלמים דמי חבר‪.‬‬ ‫יתומי צה"ל נהנים מהזכות לקבל מחיר הנחה‬ ‫מיוחד (ללא סבסוד)‪ .‬לרכישת המנוי יש לפנות‬ ‫לתיאטראות‬ ‫אור יהודה‬ ‫היכל התרבות אור יהודה‬ ‫‪03-7353555‬‬ ‫אור עקיבא‬ ‫היכל התרבות אור עקיבא‬ ‫‪04-6361661‬‬ ‫אשדוד‬ ‫המשכן לאומנויות הבמה פיס אשדוד‬ ‫‪08-9568111‬‬ ‫בית שאן‬ ‫הקימרון (מועצה אזורית עמק המעיינות)‬ ‫‪04-6065860‬‬ ‫אשקלון‬ ‫היכל התרבות אשקלון‬ ‫‪08-6718777‬‬ ‫בת ים‬ ‫היכל התרבות בת ים‬ ‫‪03-5080031‬‬ ‫באר שבע‬ ‫תיאטרון באר שבע‬ ‫‪08-6266442‬‬ ‫גבעתיים‬ ‫תיאטרון גבעתיים‬ ‫‪03-7325340‬‬ ‫גני תקווה‬ ‫מרכז הבמה גני תקווה‬ ‫‪03-7375777‬‬ ‫הוד השרון‬ ‫היכל התרבות דרום השרון‬ ‫‪03-9005757‬‬ ‫מופ"ת הוד השרון‬ ‫‪09-7405616‬‬ ‫הרצליה‬ ‫היכל אמנויות הבמה הרצלייה‬ ‫‪1-700-702929‬‬ ‫זיכרון יעקב‬ ‫מתנ"ס מרכז קהילתי זיכרון יעקב‬ ‫‪04-6291837‬‬ ‫חולון‬ ‫תיאטרון מדיטק חולון‬ ‫‪03-5021552‬‬ ‫תיאטרון חולון‬ ‫‪03-5023005‬‬ ‫חוף הכרמל‬ ‫היכל התרבות חוף הכרמל‬ ‫‪04-9840984‬‬ ‫חיפה‬ ‫התזמורת הסימפונית חיפה‬ ‫‪04-8330625‬‬ ‫תיאטרון חיפה‬ ‫‪04-8600500‬‬ ‫טבריה‬ ‫היכל התרבות יד ‪ -‬שטרית‬ ‫‪04-6739647‬‬ ‫יבנה‬ ‫היכל התרבות יבנה‬ ‫‪08-9320000‬‬ ‫ירושלים‬ ‫כפר סבא‬ ‫תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה‬ ‫‪02-5605748‬‬ ‫תיאטרון החאן ירושלים‬ ‫‪02-6303600‬‬ ‫היכל התרבות כפר סבא‬ ‫‪09-7640800‬‬ ‫כרמיאל‬ ‫היכל התרבות כרמיאל‬ ‫‪04-988111‬‬ ‫מודיעין‬ ‫היכל התרבות מודיעין‪-‬מכבים‪-‬רעות‬ ‫‪08-9737330‬‬ ‫מעלות תרשיחא‬ ‫היכל התרבות והאומנויות מעלות תרשיחא‬ ‫‪04-9573050‬‬ ‫נהרייה‬ ‫היכל התרבות נהרייה‬ ‫‪04-9829733‬‬ ‫נס ציונה‬ ‫היכל התרבות נס ציונה‬ ‫‪08-9304001‬‬ ‫נצרת עילית‬ ‫רשת המרכזים הקהילתיים בנצרת עילית‪-‬היכל התרבות ברקוביץ‬ ‫‪04-6467468‬‬ ‫נשר‬ ‫מתנ”ס נשר‬ ‫‪04-8210875‬‬ ‫נתניה‬ ‫היכל התרבות נתניה‬ ‫‪09-8308811‬‬ ‫תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית‬ ‫‪09-9604757‬‬ ‫עכו‬ ‫אודיטוריום עכו ע”ש אדית וולפסון‬ ‫‪04-9914717‬‬ ‫עפולה‬ ‫תיאטרון בעמק (מועצה אזורית עמק יזרעאל)‬ ‫‪04-6040575‬‬ ‫היכל התרבות עפולה‬ ‫‪04-6595797‬‬ ‫פרדס חנה‪-‬כרכור‬ ‫מרכז אמנויות הבמה ע”ש משה מאיר‪ -‬מתנ”ס פרדס חנה כרכור‬ ‫‪04-6271420‬‬ ‫פתח תקווה‬ ‫היכל התרבות פתח תקווה‬ ‫‪03-9125222‬‬ ‫קיבוץ יגור‬ ‫יד למגינים‪ -‬אולם אזורי קיבוץ יגור‬ ‫‪04-8478163‬‬ ‫קריית אתא‬ ‫תיאטרון קריית אתא‬ ‫‪04-8456712‬‬ ‫קריית גת‬ ‫היכל התרבות קריית גת‬ ‫‪08-6620864‬‬ ‫קריית חיים‬ ‫תיאטרון הצפון‬ ‫‪04-8814814‬‬ ‫קריית מוצקין‬ ‫היכל התיאטרון‪-‬קריית פיס לאמנויות הבמה במוצקין‬ ‫‪04-8806000‬‬ ‫ראשון לציון‬ ‫התזמורת הסימפונית ראשון לציון‬ ‫‪03-9484841/2‬‬ ‫היכל התרבות ראשון לציון‬ ‫‪03-9484800‬‬ ‫רחובות‬ ‫היכל אמנויות הבמה‪ -‬חוויות במופת רחובות‬ ‫‪08-9466977‬‬ ‫רמת‪-‬גן‬ ‫תיאטרון רמת גן – יהלום ‪/‬מרכז תרבות ראסל‬ ‫‪03-5781688‬‬ ‫רעננה‬ ‫בית “יד לבנים” רעננה‬ ‫‪09-7610546‬‬ ‫תזמורת סימפונט רעננה‬ ‫‪09-7457773‬‬ ‫שוהם‬ ‫מרכז אמנויות הבמה‬ ‫‪08-9724702‬‬ ‫תל אביב ‪-‬יפו‬ ‫האופרה הישראלית‬ ‫‪03-6927777‬‬ ‫התיאטרון הקאמרי‬ ‫‪03-6061960‬‬ ‫תיאטרון אורנה פורת לילדים‬ ‫‪03-5106924‬‬ ‫תיאטרון בית ליסין‬ ‫‪1-800-44-1111‬‬ ‫תיאטרון הבימה (באמצעות משרד כרטיסים "לאן")‬ ‫‪03-5270545‬‬ ‫‪| 34‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫השקעות‬ ‫תחת אש‬ ‫אבי שגב | צילום‪ :‬אוסף התצלומים הלאומי‬ ‫כדי לדעת איך לנהל את תיק‬ ‫ההשקעות שלנו בעת משבר‪ ,‬נבחן‬ ‫תחילה איך התנהג שוק ההון‬ ‫הישראלי בעת מלחמות ואירועים‬ ‫צבאיים גדולים בעשור האחרון‪:‬‬ ‫‪ – 2012‬מבצע עמוד ענן‪ :‬חיסולו‬ ‫של מפקד החמאס‪ ,‬טילים‬ ‫שהומטרו על ישובי הדרום ואף‬ ‫על גוש דן מצד אחד והפצצות‬ ‫של צה"ל בעזה במשך שבוע‬ ‫ימים מהעבר השני‪ .‬הבורסה‬ ‫בת"א מגיבה בעליות שערים‪ ,‬יש‬ ‫החושבים שמצבנו הביטחוני בעת‬ ‫המלחמה היה טוב ושקט יותר‬ ‫מאשר ערב תחילתה‪.‬‬ ‫‪ – 2008‬מבצע עופרת יצוקה‪:‬‬ ‫השנה היא שנת משבר כלכלי‬ ‫בעולם והמבצע הזה גובה מחיר‬ ‫גבוה ומסתכם בעלות כספית של‬ ‫מעל ‪ 2‬מיליארד שקל‪ .‬הבורסה‬ ‫מגיבה בירידה של ‪ 10%‬בתחילתו‬ ‫ולאחר שבועות מספר המגמה‬ ‫מתהפכת ומדד ת"א ‪ 100‬מציג‬ ‫עליות של ‪ 20%‬ופער משמעותי‬ ‫מול מדדים מרכזיים בעולם‪.‬‬ ‫‪ – 2006‬מלחמת לבנון השנייה‪:‬‬ ‫החיזבאללה יורה עשרות טילי‬ ‫גראד על יישובי הצפון‪ .‬מדד תל‬ ‫אביב ‪ 100‬מגיב בירידות של ‪8%‬‬ ‫בימים הראשונים של המלחמה‬ ‫ולאחר כחודשיים מציג עליה‬ ‫של כ‪ .16%-‬נראה שבמלחמה‬ ‫זו המשקיעים בת"א הבינו‪ ,‬כבר‬ ‫בימים הראשונים‪ ,‬שזה הזמן‬ ‫להסתכל לטווח ארוך ולהגדיל‬ ‫את ההשקעות שלהם במניות‬ ‫על מנת לקבל תשואה עודפת‬ ‫בתיק‪ .‬בהסתכלות לאחור‪ ,‬אכן‬ ‫הגדלת ההשקעה הייתה נכונה‬ ‫והניבה תשואות עודפות על פני‬ ‫האלטרנטיבות‪.‬‬ ‫‪ – 2000‬האינתיפאדה השנייה‪:‬‬ ‫אירוע מתמשך שהתנהל כ‪4 -‬‬ ‫שנים‪ ,‬במהלכן חווינו פיגועים‬ ‫מסוגים שונים‪ ,‬הפגנות נגד חיילי‬ ‫צה"ל בכל רחבי הארץ והזכור‬ ‫מכל‪ ,‬אירוע הלינץ' ברמאללה‬ ‫שמפיל את הבורסה ב – ‪ 8%‬ביום‪.‬‬ ‫המדדים בארץ ובארה"ב נופלים‬ ‫בצורה חדה בתקופה זו‪ ,‬הכוללת‬ ‫את התפוצצות בועת הדוט – קום‬ ‫שמתרחשת גם בשנת ‪.2000‬‬ ‫‪ – 1991‬מלחמת המפרץ‪ :‬פלישה‬ ‫של עירק לכווית ונפילת טילים‬ ‫במרכז הארץ‪ .‬מדד ת"א ‪ 100‬מגיב‬ ‫בירידות של כ–‪ 20%‬בתוך שבוע‬ ‫ימים‪ .‬ארה"ב מתחילה לתקוף‬ ‫בעירק והמדד מתחיל להתאושש‪,‬‬ ‫למרות נפילת הטילים על ישראל‪.‬‬ ‫לאחר מספר שבועות המדד חוצה‬ ‫את רמתו ערב הפלישה‪.‬‬ ‫במדינתנו אירועים ביטחוניים‬ ‫רבים שלא תורמים ליציבותו של‬ ‫המשק המקומי‪ ,‬מעלים את רף‬ ‫החששות ואי הוודאות ואף גורמים‬ ‫לבריחת משקיעים‪ .‬על פי ניסיון‬ ‫העבר‪ ,‬תוך בחינה של אירועים‬ ‫ביטחוניים משמעותיים שחוו‬ ‫תושבי המדינה‪ ,‬נראה כי בתקופת‬ ‫האירוע רשם מדד תל אביב ‪25‬‬ ‫ירידה ממוצעת של ‪ .6.6%‬תוך‬ ‫שלושה שבועות לערך‪ ,‬הפך‬ ‫לעלייה של כ‪ 3% -‬וכחודשיים‬ ‫מתחילת האירוע הציג עלייה של‬ ‫מעל ‪ .7%‬כמו כן‪ ,‬בתחילתו של‬ ‫כל אירוע המשקיעים מגיבים‬ ‫בפאניקה‪ ,‬באופן טבעי‪ ,‬עקב‬ ‫החשש להתדרדרות המצב‬ ‫הביטחוני ואט אט‪ ,‬עם התבהרות‬ ‫סופו של המבצע הצבאי השווקים‬ ‫מתחילים להתאושש וכמו שראינו‬ ‫במקרים לא מעטים‪ ,‬אף לחצות‬ ‫את רמתם ערב פרוץ המלחמה‪/‬‬ ‫אירוע‪.‬‬ ‫אז האם מומלץ להשאיר את התיק‬ ‫‪ ,AS IS‬למכור או להגדיל את‬ ‫הפוזיציות שלנו?‬ ‫ישנן שתי גישות לנושא זה‪ :‬האחת‬ ‫טוענת שכדאי ללכת עם המגמה‬ ‫של השוק וכדאי למכור בירידות‪,‬‬ ‫האחרת טוענת שיש ללכת כנגד‬ ‫המגמה ולנצל הזדמנויות‪.‬‬ ‫מחקרים מוכיחים שדווקא‬ ‫כדאי להגדיל פוזיציה בתקופה‬ ‫של ירידות כתוצאה מאירועים‬ ‫ביטחוניים‪ .‬אחד האירועים‬ ‫הזכורים ביותר בהקשר זה הוא‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪35‬‬ ‫מלחמת לבנון השנייה‪ ,‬שפרצה‬ ‫כזכור לאחר אירוע חטיפת שני‬ ‫חיילי צה"ל‪ .‬מדד תל אביב ‪25‬‬ ‫מאבד ביום בו פרצה המלחמה‬ ‫מעל ‪ ,4%‬הרמטכ"ל דאז דן חלוץ‬ ‫מוכר את תיק ההשקעות הפרטי‬ ‫שלו והירידות בבורסה ממשיכות‬ ‫גם ביום שלמחרת‪ .‬שלושה‬ ‫שבועות לאחר פרוץ האירוע‪,‬‬ ‫מגלה כל מי שמכר את ההשקעות‬ ‫שלו שהפסיד תיקון של ‪ 8%‬במדד‪.‬‬ ‫מי שחיכה חודשיים נוספים זכה‬ ‫בתשואה של ‪.16%‬‬ ‫משקיעים חושבים שהמצב הולך‬ ‫לאבדון עם תחילתו של מבצע‬ ‫צבאי ולכן מסיטים את ההשקעות‬ ‫שלהם לאפיקים הבטוחים יותר‪.‬‬ ‫השפעת אירועים אלה הינה‬ ‫לטווח הקצר ואכן‪ ,‬ברגע שסיום‬ ‫המבצע מתקרב‪ ,‬השווקים מתקנים‬ ‫כלפי מעלה והמשקיעים יוצאים‬ ‫מחוזקים‪ .‬לכן יש לנצל את חלון‬ ‫ההזדמנויות הקצר שנפתח‪ ,‬למי‬ ‫שמבין את הסיכון ומוכן לספוג‬ ‫את התנודתיות‪ .‬ליותר רגישים‬ ‫לתנודות בשוק מומלץ שלא לבצע‬ ‫שינויים בתיק ההשקעות ולהמתין‬ ‫עד יעבור זעם‪.‬‬ ‫ערב פרוץ המשבר הבא‪ ,‬חשוב‬ ‫שתיק ההשקעות שלכם יהיה‬ ‫מאוזן ומפוזר בין האפיקים‬ ‫השונים; מניות בפיזור גיאוגרפי‬ ‫וסקטוריאלי‪ ,‬אג"ח קונצרני ואג"ח‬ ‫ממשלתי‪.‬‬ ‫הכותב הוא מנהל לקוחות דסק‬ ‫מוסדי ותאגידים בחברת מגדל‬ ‫שוקי הון‬ ‫‪| 36‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫כתבו עלינו‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫" ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫" ‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫‪100‬‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪3‬‬ ‫‪14:56 27.06.2013 :‬‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫‪,6‬‬ ‫"‬ ‫‪//‬‬ ‫‪".‬‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫‪166‬‬ ‫‪| 01:28 27.06.2013 :‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫"‬ ‫‪//‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪Like‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪25/06/13 13:54:36‬‬ ‫| ‪| mako‬‬ ‫" ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫" ‪,‬‬ ‫)‪(12‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫| ‪13:57 29/7/2013‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪Page 1 of 6‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫נפרדו מאיתנו‬ ‫בן אברהם רחל‬ ‫בן מאיר אסתר‬ ‫בן משה חנה‬ ‫היקרי אביבה‬ ‫זכרון יעקב‬ ‫כפר סבא‬ ‫תל אביב יפו‬ ‫ליפשיץ גניה‬ ‫מויאל רוזה‬ ‫גינוסר‬ ‫בית שמש‬ ‫פריד חיה‬ ‫רעננה‬ ‫פרידמן אידה‬ ‫רגב רחל‬ ‫חולון‬ ‫בת ים‬ ‫ביתן אהרון‬ ‫רוקח ריקי‬ ‫נתניה‬ ‫מדי שנה מעניק הארגון‬ ‫מלגת לימודים ליתומים‬ ‫שי נישואין ליתומים‬ ‫הלומדים לתואר ראשון או שני‪ ,‬וכן‬ ‫שנישאו בשנה האחרונה‪ ,‬העומדים בקריטריונים שנקבעו ע”י הארגון‪.‬‬ ‫המועד האחרון להגשת בקשת מלגה או שי נישואין הוא ה‪ 1-‬בינואר ‪.2014‬‬ ‫טופס לבקשת מלגה ניתן להוריד באתר הארגון‪WWW.IDFWO.ORG :‬‬ ‫למידע נוסף‪ 03-6918403 :‬שלוחה ‪4‬‬ ‫הזכאים מוזמנים לשלוח את הבקשה למלגת לימודים או העתק של תעודת נישואים בדואר‪,‬‬ ‫בפקס ‪03-6916483‬‬ ‫או במייל‪eynav@idfwo.org :‬‬ ‫טקס חלוקת המלגות ושי הנישואין ייערך במהלך פברואר או מרץ ‪ .2014‬פרטים על הטקס יישלחו בהזמנות לאלו‬ ‫שיימצאו זכאים לקבלת המלגה או השי‪ .‬למען הסר ספק‪ ,‬ההשתתפות בטקס היא תנאי לקבלת המלגה והשי‪.‬‬ ‫עדכון קבלת מידע לזכאי אגף משפחות‬ ‫והנצחה באמצעות ‪SMS‬‬ ‫כחלק משיפור השירות והקשר עם בני המשפחות השכולות‪ ,‬אגף משפחות והנצחה עומד להפעיל שירות שליחת‬ ‫עדכונים והודעות יזומות באמצעות ‪ SMS‬לטלפון הנייד‪.‬‬ ‫המעוניינים לקבל שירות זה‪ ,‬מוזמנים לפנות למרכז השירות הטלפוני בטלפון‪03-7776700 :‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪I.D‬‬ ‫‪Ô‬‬ ‫‡¯‚‪iza Â‬‬ ‫‪tion‬‬ ‫‪ | w w w. i d f w o . o r g‬ט ל פ ו ן ‪0 3 - 6 9 1 8 4 0 3‬‬ ‫‡‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל תומך באלמנות וביתומי חללי צה"ל וכוחות הביטחון‪.‬‬ ‫תרומות לארגוננו ניתן לבצע באמצעות אתר האינטרנט שלנו‪www.idfwo.org :‬‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬רח' אורנים ‪ 1‬מרכז מסחרי רמת אילן גבעת שמואל ‪54052‬‬ ‫‪an‬‬ ‫שנהרג בהתרסקות מסוק יסעור במלחמת לבנון השניה‪.‬‬ ‫בן ‪ 25‬היה במותו‪.‬‬ ‫‪È‬‬ ‫‪Ï¢‰ˆ.F Wid‬‬ ‫שרית ואביה גומז‬ ‫אלמנתו ובנו של רב‪-‬סרן דניאל גומז ז”ל‬ ‫‪Ó‬‬ ‫‪ow Â˙ÈÂ‬‬ ‫‪ÓÏ g‬‬ ‫‪s an ˙Âns Or‬‬ ‫‪d Orpha‬‬ ‫זכרו‬ ‫את אלו‬ ‫שנותרו‬ ‫מאחור‬