1. No category

‫חוברת הדרכה‪ -‬אהבת הארץ‬
‫אחד מערכיה המרכזיים והמאתגרים של נוער תל"ם הינה אהבת הארץ‪ .‬כתנועת נוער ציונית‬
‫רפורמית אנו חורטים על דגלינו את החיים בישראל‪ ,‬התרומה לחברה והמחויבות לשמירה על‬
‫גבולותיה ועל האדמה‪.‬‬
‫אולם ערך זה נהיה מורכב יותר ויותר בשנים האחרונות‪ .‬אנשים רבים תוהים מה משמעות‬
‫הציונות והכמיהה לציון כאשר אנו חיים על אדמת ארץ ישראל‪ .‬ישנם אנשים שעבורם הביטוי‬
‫אהבת הארץ נהיה לסממן פוליטי מובהק והם אינם מזדהים עם אמירה חזקה זו‪ .‬ישנם אנשים‬
‫שטוענים שאהבת הארץ אינה שאלה של גבולות ושניתן לאהוב את הארץ גם בגבולות אחרים‪.‬‬
‫אחרים שואלים כיצד אפשר להגיד שאנחנו אוהבים את הארץ כאשר ההתנהגות שלנו משחיתה‬
‫אותה ופוגעת במשאבים הדלים שאנו אמורים להגן עליהם למען הדורות הבאים‪.‬‬
‫בתקופה זו של השנה‪ ,‬בו אנו עוברים מפסח‪ ,‬חג הגאולה שהחל את המסע שלנו אל עבר ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ליום השואה‪ ,‬יום הזיכרון לחללי צה"ל ומסיימים בחגיגות יום העצמאות‪ ,‬ישנו ערך רב‬
‫לבחון את שאלת אהבת הארץ לאורך הדורות ומה המשמעות עבורנו ועובר חניכינו כיום‪.‬‬
‫הקשר בין עם ישראל‪ ,‬ארץ ישראל ותורת ישראל הוא קשר שקשה עד בלתי אפשרי לנתקו‪ .‬למרות‬
‫שתנועת הרפורמה בראשיתה ניסתה לנתק את היהדות מהארץ‪ ,‬עם השנים מנהיגי התנועה הבינו‬
‫שלא ניתן לנתק את הקשר הקסום בין עם למולדתו‪.‬‬
‫כיום לעיתים המונח מזוהה עם גבולות מסוימים או שאיפה לגבולות מסוימים‪ .‬אך אנו בנוער‬
‫תל"ם מאמינים כי ה"ארץ" היא לא גבולותיה‪ .‬הארץ היא רגביה‪ ,‬אדמותיה‪ ,‬אנשיה וסמליותה‪.‬‬
‫היא מקור הכיסופים‪ ,‬הארץ המובטחת והיא הבית לחברת המופת שאנו שואפים להקים בה‪.‬‬
‫כרפורמים יחסינו לארץ מורכב יותר מזרמים אחרים ולא תמיד היה ברור ומובן מאליו‪.‬‬
‫בתחילת דרכה התנועה בגרמניה ואח"כ בארצות הברית ניסתה לנתק את הקשר בין עם לארצו‪.‬‬
‫אך עם הזמן ההבנה היא שהקשר חזק ובל ינותק למרות המורכבות‪.‬‬
‫בחוברת זו נבחן היבטים שונים של אהבת הארץ‪ .‬מהרצון לחיות פה לשאלת ההקרבה‪ ,‬בין הצורך‬
‫לשמור על הארץ לבין הצורך להגן על גבולותיה‪ ,‬היחס המורכב שבין קדושת האדמה לבין קדושת‬
‫החיים וכיצד מתגעגעים לארץ שכבר חזרנו אליה?‬
‫כל אלו יעלו בצורה התואמת את שכבת הגיל ותוכל לעזור לנו להתחבר לימי הזיכרון והשמחה‬
‫שבאים עלינו ניסן ועד אייר‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫הצעות לנושאים לפעולות‪:‬‬
‫‪ ‬מהי הייחודיות של ארץ ישראל לפי המדרש?‬
‫‪‬‬
‫מתי מתגעגעים לארץ ישראל?‬
‫‪‬‬
‫מהי הארץ המובטחת?‬
‫‪‬‬
‫המסע לארץ ישראל‪ -‬סיפורי עלייה והרפתקה בדרך לארץ ישראל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫שמירת טבע אל מול פיתוח‬
‫‪‬‬
‫האם אדמה יכולה להיות קדושה?‬
‫‪‬‬
‫מציאות משתנה‪ ,‬גבולות משתנים‪ -‬ארץ ישראל לאורך ההיסטוריה‬
‫‪‬‬
‫ההגנה על המולדת‪ -‬מחתרות‪ ,‬צה"ל‪ ,‬אזרחים?‬
‫‪‬‬
‫גאווה במדינה ובתוצרת הארץ‪ -‬חקלאות מקומית‪ ,‬המצאות ישראליות‬
‫‪‬‬
‫היחס לישראל כשחיים בחוץ לארץ‬
‫‪‬‬
‫מה הקשר בין אהבת הארץ לבין יום השואה‪ ,‬יום הזיכרון ויום העצמאות‬
‫‪‬‬
‫מצוות הקשורות לארץ ישראל‬
‫‪‬‬
‫האדם תבנית נוף מולדתו‪ -‬מה הקשר בין האנשים שחיים בארץ לביים הארץ‬
‫‪‬‬
‫שביל ישראל‪ -‬מסע גיאוגרפי וירטואלי להכרת הארץ‬
‫‪‬‬
‫תרבויות שונות החיות בארץ‪ -‬יהודים‪ ,‬מוסלמים‪ ,‬נוצרים‪ ,‬דרוזים‪ ,‬צ'רקסים ועוד ועוד‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫אוסף מקורות‬
‫אברם נשלח לארץ כנען‪:‬‬
‫בראשית יב'‬
‫ַאר ֶא ָך ‪.‬ב וְ אֶ עֶ ְשָך‬
‫ָארץ אֲ ֶשר ְ‬
‫ּומבֵ ית ָאבִ יָך אֶ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫ּומּמ ֹּול ְַד ְתָך ִ‬
‫ַאר ְצָך ִ‬
‫"א וַ יֹּאמֶ ר יְ הוָ ה אֶ ל‪ַ-‬אבְ ָרם לְֶך‪-‬לְ ָך מֵ ְ‬
‫ּומ ַקלֶלְ ָך ָאאֹּר וְ נִבְ ְרכּו בְ ָך כֹּל‬
‫לְ גוֹּי גָדוֹּל וַ אֲ בָ ֶרכְ ָך וַ אֲ ג ְַדלָה ְשמֶ ָך וֶ ְהיֵה בְ ָר ָכה ‪.‬ג וַ אֲ בָ ְרכָה ְמבָ ְרכֶיָך ְ‬
‫ִמ ְשפְ חֹּת הָ אֲ ָדמָ ה ‪".‬‬
‫ההבטחה ליצחק‪:‬‬
‫ָארץ הַ זֹּאת וְ אֶ ְהיֶה עִ ְּמָך וַ אֲ בָ ְר ֶכ ָך כִ י‪-‬לְ ָך ּולְ זַ ְרעֲָך אֶ ֵתן אֶ ת‪-‬כָל‪-‬הָ אֲ ָרצֹּת הָ ֵאל וַ הֲ ִקמ ִֹּתי אֶ ת‪-‬‬
‫" גּור בָ ֶ‬
‫יתי אֶ ת‪-‬זַ ְרעֲָך כְ כוֹּכְ בֵ י הַ ָשמַ יִ ם וְ נָתַ ִתי לְ זַ ְרעֲָך אֵ ת כָ ל‪-‬‬
‫הַ ְשבֻעָ ה אֲ שֶ ר נ ְִשבַ עְ ִתי לְ ַאבְ ָרהָ ם ָאבִ יָך ‪.‬ד וְ ִה ְרבֵ ִ‬
‫ָארץ" (בראשית כ"ו)‬
‫הָ אֲ ָרצֹּת הָ אֵ ל וְ ִה ְתבָ ְרכּו בְ זַ ְרעֲָך כֹּל ג ֹּויֵי הָ ֶ‬
‫תיאור ארץ ישראל בספר שמות‪:‬‬
‫ָארץ הַ ִהוא אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ טוֹּבָ ה ְּורחָ בָ ה אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ זָ בַ ת חָ לָב‬
‫" וָ אֵ ֵרד לְ הַ ִציל ֹּו ִמיַד ִמ ְצ ַריִ ם ּולְ הַ עֲֹלת ֹּו ִמן‪-‬הָ ֶ‬
‫בּוסי‪( ".‬שמות ג)‬
‫ְּודבָ ש אֶ ל‪ְ -‬מקוֹּם הַ כְ ַנעֲנִ י וְ הַ ִח ִתי וְ הָ אֱ מ ִֹּרי וְ הַ פְ ִרזִ י וְ הַ ִחּוִ י וְ הַ יְ ִ‬
‫הארץ שייכת בסופו של דבר רק לאלוהים‪:‬‬
‫יתי‪--‬וִ ְהיִ יתֶ ם לִ י ְס ֻגלָה ִמ ָכל‪-‬הָ עַ ִּמים‪ ,‬כִ י‪-‬לִ י כָ ל‪-‬‬
‫ּושמַ ְר ֶתם‪ ,‬אֶ ת‪-‬בְ ִר ִ‬
‫"ה וְ עַ ָתה‪ִ ,‬אם‪-‬שָ מוֹּעַ ִת ְש ְמעּו בְ קֹּלִ י‪ְ ,‬‬
‫ָארץ‪( ".‬שמות יט')‬
‫הָ ֶ‬
‫אסור לנצל את הארץ‪:‬‬
‫"א וַ יְ ַדבֵ ר יְ הוָ ה אֶ ל‪-‬מֹּשֶ ה‪ ,‬בְ הַ ר ִסינַי לֵאמֹּר ‪.‬ב ַדבֵ ר אֶ ל‪-‬בְ נֵי יִ ְש ָראֵ ל‪ ,‬וְ ָאמַ ְר ָת אֲ לֵהֶ ם‪ ,‬כִ י ָתבֹּאּו אֶ ל‪-‬‬
‫ָארץ‪ ,‬שַ בָ ת לַיהוָ ה ‪.‬ג שֵ ש ָשנִים ִתזְ ַרע ָש ֶדָך‪ ,‬וְ ֵשש ָשנִים ִתזְ מֹּר‬
‫ָארץ‪ ,‬אֲ שֶ ר אֲ נִ י נֹּתֵ ן ָל ֶכם‪--‬וְ שָ בְ תָ ה הָ ֶ‬
‫הָ ֶ‬
‫ָָארץ‪ַ --‬שבָ ת‪ ,‬לַיהוָ ה‪ָ :‬ש ְדָך ֹלא‬
‫כ ְַרמֶ ָך; וְ ָאסַ פְ ָת‪ ,‬אֶ ת‪ְ -‬תבּוָאתָ ּה ‪.‬ד ּובַ שָ נָה הַ ְשבִ יעִ ת‪ ,‬שַ בַ ת שַ בָ תוֹּן יִ ְהיֶה ל ֶ‬
‫ירָך ֹלא ִתבְ צֹּר‪ְ :‬שנַת ַשבָ תוֹּן‪,‬‬
‫ִתזְ ָרע‪ ,‬וְ כ ְַר ְמָך ֹלא ִתזְ מֹּר ‪.‬ה אֵ ת ְספִ יחַ ְק ִצ ְירָך ֹלא ִת ְקצוֹּר‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬עִ ְנבֵ י ְנזִ ֶ‬
‫ָארץ ָל ֶכם‪ ,‬לְ ָאכְ לָה‪--‬לְ ָך‪ּ ,‬ו לְ עַ בְ ְדָך וְ לַאֲ מָ תֶ ָך; וְ לִ ְשכִ ְירָך‪ּ ,‬ולְ תו ָֹּשבְ ָך‪ ,‬הַ ג ִָרים‪,‬‬
‫ָָארץ ‪.‬ו וְ הָ יְ תָ ה שַ בַ ת הָ ֶ‬
‫יִ ְהיֶה ל ֶ‬
‫ַארצֶ ָך‪ִ :‬ת ְהיֶה כָ ל‪ְ -‬תבּוָאתָ ּה‪ ,‬לֶאֱ כֹּל‪{ .‬ס}‬
‫עִ ּמָ ְך ‪.‬זוְ לִ בְ הֶ ְמ ְתָך‪--‬וְ לַחַ יָה‪ ,‬אֲ שֶ ר בְ ְ‬
‫ח וְ סָ פַ ְר ָת לְ ָך‪ ,‬שֶ בַ ע שַ בְ תֹּת שָ נִ ים‪--‬שֶ בַ ע שָ נִים‪ ,‬שֶ בַ ע פְ עָ ִמים; וְ הָ יּו לְ ָך‪ ,‬יְ מֵ י ֶשבַ ע ַשבְ תֹּ ת הַ ָשנִ ים‪ֵ ,‬ת ַשע‬
‫ַארבָ עִ ים‪ָ ,‬שנָה ‪.‬ט וְ הַ עֲבַ ְר ָת שוֹּפַ ר ְתרּועָ ה‪ ,‬בַ ח ֶֹּדש הַ ְשבִ עִ י‪ ,‬בֶ עָ שוֹּר‪ַ ,‬לח ֶֹּדש; בְ יוֹּם‪ ,‬הַ כִ פ ִֻרים‪ַ ,‬תעֲבִ ירּו‬
‫וְ ְ‬
‫ָארץ‪ ,‬לְ ָכל‪-‬י ְֹּשבֶ יהָ ; יוֹּבֵ ל‬
‫ּוק ָראתֶ ם ְדרוֹּר בָ ֶ‬
‫ַאר ְצכֶם ‪.‬י וְ ִק ַד ְש ֶתם‪ ,‬אֵ ת ְשנַת הַ חֲ ִמ ִשים שָ נָה‪ְ ,‬‬
‫שוֹּפָ ר‪ ,‬בְ ָכל‪ְ -‬‬
‫ִהוא‪ִ ,‬ת ְהיֶה ָלכֶם‪ ,‬וְ שַ בְ ֶתם ִאיש אֶ ל‪-‬אֲ חֻ זָ תוֹּ‪ ,‬וְ ִאיש אֶ ל‪ִ -‬מ ְשפַ ְחת ֹּו ָתשֻ בּו ‪.‬יא יוֹּבֵ ל ִהוא‪ְ ,‬שנַת הַ חֲ ִמ ִשים‬
‫שָ נָה‪ִ --‬ת ְהיֶה ָל ֶכם; ֹלא ִתזְ ָרעּו‪--‬וְ ֹלא ִת ְק ְצרּו אֶ ת‪ְ -‬ספִ יחֶ יהָ ‪ ,‬וְ ֹלא ִתבְ ְצרּו אֶ ת‪-‬נְזִ ֶריהָ ‪( ".‬ויקרא כ"ה)‬
‫יש קשר בין קיום המצוות לבין חיים בטוחים בארץ‪:‬‬
‫ָארץ‪,‬‬
‫ישבְ ֶתם עַ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫"יח וַ ע ֲִשיתֶ ם‪ ,‬אֶ ת‪-‬חֻ קֹּתַ י‪ ,‬וְ אֶ ת‪ִ -‬מ ְשפָ טַ י ִת ְש ְמרּו‪ ,‬וַ ע ֲִשיתֶ ם אֹּתָ ם‪--‬וִ ַ‬
‫ָארץ פִ ְריָּה‪ ,‬וַ אֲ כַלְ ֶתם ָלשֹּבַ ע; וִ ישַ בְ ֶתם לָבֶ טַ ח‪ ,‬עָ לֶיהָ ‪( ".‬ויקרא כ"ה)‬
‫לָבֶ טַ ח ‪.‬יט וְ נ ְָתנָה הָ ֶ‬
‫הארץ שייכת לאלוהים‪ ,‬אנחנו רק שומרים עליה‪:‬‬
‫ָארץ‪ :‬כִ י‪-‬ג ִֵרים וְ תו ָֹּשבִ ים אַ ֶתם‪ ,‬עִ ּמָ ִדי" (ויקרא כ"ה)‬
‫ָארץ‪ֹ ,‬לא ִתּמָ כֵר לִ ְצ ִמתֻ ת‪--‬כִ י‪-‬לִ י‪ ,‬הָ ֶ‬
‫"כג וְ הָ ֶ‬
‫לאחר שהשליחים העלילו על הארץ שהיא לא טובה העם מתלונן ויהושע בן נון וכלב בן יפונה‬
‫מתנגדים להם‪:‬‬
‫"א וַ ִתשָ א‪ָ ,‬כל‪-‬הָ עֵ ָדה‪ ,‬וַ יִ ְתנּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬ק ֹּולָם; וַ יִ בְ כּו הָ עָ ם‪ ,‬בַ לַיְ לָה הַ הּוא ‪.‬ב וַ יִ ֹּלנּו עַ ל‪-‬מ ֶֹּשה וְ עַ ל‪ַ-‬אהֲ רֹּן‪ ,‬כֹּל‬
‫ֹּאמרּו אֲ לֵהֶ ם כָ ל‪-‬הָ עֵ ָדה‪ ,‬לּו‪-‬מַ ְתנּו בְ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם‪ ,‬א ֹּו בַ ִּמ ְדבָ ר הַ זֶ ה‪ ,‬לּו‪-‬מָ ְתנּו ‪.‬ג וְ לָמָ ה‬
‫בְ נֵי יִ ְש ָראֵ ל; וַ י ְ‬
‫ָארץ הַ זֹּאת‪ ,‬לִ נְ פֹּל בַ חֶ ֶרב‪--‬נָשֵ ינּו וְ טַ פֵ נּו‪ ,‬יִ ְהיּו לָבַ ז; הֲ לוֹּא טוֹּב לָנּו‪ ,‬שּוב‬
‫יְ הוָ ה מֵ בִ יא אֹּתָ נּו אֶ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫‪3‬‬
‫ָאחיו‪ :‬נ ְִת ָנה רֹּאש‪ ,‬וְ נָשּובָ ה ִמ ְצ ָריְ מָ ה ‪.‬ה וַ יִ פֹּל מ ֶֹּשה וְ ַאהֲ רֹּן‪ ,‬עַ ל‪-‬פְ נֵיהֶ ם‪,‬‬
‫ֹּאמרּו‪ִ ,‬איש אֶ ל‪ִ -‬‬
‫ִמ ְצ ָריְ מָ ה ‪.‬דוַ י ְ‬
‫ָארץ‪ָ --‬ק ְרעּו‪,‬‬
‫לִ פְ נֵי‪ ,‬כָ ל‪ְ -‬קהַ ל ע ֲַדת בְ נֵי יִ ְש ָראֵ ל ‪.‬ו וִ יהוֹּשֻ עַ בִ ן‪-‬נּון‪ ,‬וְ ָכלֵב בֶ ן‪-‬יְ ֻפנֶה‪ִ ,‬מן‪-‬הַ ָת ִרים‪ ,‬אֶ ת‪-‬הָ ֶ‬
‫ָארץ‪ ,‬אֲ ֶשר עָ בַ ְרנּו בָ ּה לָתּור א ָֹּתּה‪--‬טוֹּבָ ה‬
‫ֹּאמרּו‪ ,‬אֶ ל‪-‬כָל‪-‬ע ֲַדת בְ נֵי‪-‬יִ ְש ָראֵ ל לֵאמֹּר‪ :‬הָ ֶ‬
‫בִ גְ ֵדיהֶ ם ‪.‬ז וַ י ְ‬
‫ָארץ הַ זֹּאת‪ּ ,‬ו ְנ ָתנָּה לָנּו‪ :‬אֶ ֶרץ‪ ,‬אֲ ֶשר‪ִ -‬הוא‬
‫ָארץ‪ְ ,‬מאֹּד ְמאֹּד ‪.‬ח ִאם‪-‬חָ פֵ ץ בָ נּו‪ ,‬יְ הוָ ה‪--‬וְ הֵ בִ יא אֹּתָ נּו אֶ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫הָ ֶ‬
‫זָ בַ ת חָ לָב ְּודבָ ש" (במדבר י"ד)‬
‫הארץ טובה‪ ,‬אך צריך להיזהר שלא לחיות בנוחות רבה מדי‪:‬‬
‫המֹּת‪ ,‬י ְֹּצ ִאים בַ בִ ְקעָ ה‬
‫ּות ֹּ‬
‫" כִ י יְ הוָ ה אֱ ֹלהֶ יָך‪ְ ,‬מבִ יאֲ ָך אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ טוֹּבָ ה‪ :‬אֶ ֶרץ‪ ,‬נַחֲ לֵי מָ יִ ם‪ֲ --‬ע ָינֹּת ְ‬
‫ּותאֵ נָה וְ ִרּמוֹּן; אֶ ֶרץ‪-‬זֵ ית שֶ מֶ ן‪ְּ ,‬ודבָ ש ‪.‬ט אֶ ֶרץ‪ ,‬אֲ ֶשר ֹלא בְ ִמ ְסכֵ נֻת‬
‫ּושע ָֹּרה‪ ,‬וְ גֶפֶ ן ְ‬
‫ּובָ הָ ר ‪.‬ח אֶ ֶרץ ִחטָ ה ְ‬
‫תֹּא ַכל‪-‬בָ ּה לֶחֶ ם‪ֹ--‬לא‪-‬תֶ ְחסַ ר כֹּל‪ ,‬בָ ּה; אֶ ֶרץ אֲ שֶ ר אֲ בָ נֶיהָ בַ ְרזֶ ל‪ּ ,‬ומֵ הֲ ָר ֶריהָ ַת ְחצֹּב ְנח ֶֹּשת ‪.‬י וְ ָאכַלְ ָת‪,‬‬
‫ָארץ הַ טֹּבָ ה אֲ שֶ ר נָתַ ן‪-‬לְָך ‪.‬יא ִה ָשמֶ ר לְ ָך‪ ,‬פֶ ן‪ִ -‬ת ְשכַח אֶ ת‪-‬יְ הוָ ה‬
‫וְ שָ בָ עְ ָת‪ּ--‬ובֵ ַרכְ ָת אֶ ת‪-‬יְ הוָ ה אֱ ֹלהֶ יָך‪ ,‬עַ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫ּומ ְשפָ טָ יו וְ חֻ קֹּתָ יו‪ ,‬אֲ שֶ ר ָאנֹּכִ י ְמצַ ּוְ ָך הַ יוֹּם ‪.‬יב פֶ ן‪-‬תֹּאכַל‪ ,‬וְ ָשבָ עְ ָת; ּובָ ִתים‬
‫אֱ ֹלהֶ יָך‪ ,‬לְ בִ לְ ִתי ְשמֹּר ִמ ְצו‍ֹּתָ יו ִ‬
‫טֹּבִ ים ִתבְ נֶה‪ ,‬וְ יָשָ בְ ָת ‪.‬יג ּובְ ָק ְרָך וְ צֹּאנְָך יִ ְרבְ יֻן‪ ,‬וְ כֶסֶ ף וְ זָ הָ ב יִ ְרבֶ ה‪-‬לְָך; וְ כֹּל אֲ ֶשר‪-‬לְ ָך‪ ,‬יִ ְרבֶ ה ‪.‬יד וְ ָרם‪,‬‬
‫לְ בָ בֶ ָך; וְ שָ כ ְַח ָת אֶ ת‪-‬יְ הוָ ה אֱ ֹלהֶ יָך‪ ,‬הַ ּמו ִֹּציאֲ ָך מֵ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ִמבֵ ית עֲבָ ִדים ‪.‬טו הַ ּמוֹּלִ יכְ ָך בַ ִּמ ְדבָ ר הַ ָגדֹּל‬
‫וְ הַ נו ָֹּרא‪ ,‬נָחָ ש שָ ָרף וְ עַ ְק ָרב‪ ,‬וְ ִצּמָ אוֹּן‪ ,‬אֲ שֶ ר אֵ ין‪-‬מָ יִ ם; הַ ּמו ִֹּציא לְ ָך מַ יִ ם‪ִ ,‬מצּור הַ חַ ל ִָמיש ‪.‬טז הַ ּמַ אֲ כִ לְ ָך‬
‫יטבְ ָך‪ ,‬בְ ַאחֲ ִריתֶ ָך ‪.‬יז וְ ָאמַ ְר ָת‪,‬‬
‫מָ ן בַ ִּמ ְדבָ ר‪ ,‬אֲ שֶ ר ֹלא‪-‬י ְָדעּון אֲ בֹּתֶ יָך‪ :‬לְ מַ עַ ן עַ נ ְֹּתָך‪ּ ,‬ולְ מַ עַ ן ַנסֹּתֶ ָך‪--‬לְ הֵ ִ‬
‫בִ לְ בָ בֶ ָך‪ :‬כ ִֹּחי וְ עֹּצֶ ם י ִָדי‪ ,‬עָ שָ ה לִ י אֶ ת‪-‬הַ חַ יִ ל הַ זֶ ה ‪.‬יח וְ זָ כ ְַר ָת‪ ,‬אֶ ת‪-‬יְ הוָ ה אֱ ֹלהֶ יָך‪--‬כִ י הּוא הַ נֹּתֵ ן לְ ָך כֹּחַ ‪,‬‬
‫ַלעֲשוֹּת חָ יִ ל‪ :‬לְ מַ עַ ן הָ ִקים אֶ ת‪-‬בְ ִרית ֹּו אֲ שֶ ר‪-‬נ ְִשבַ ע לַאֲ בֹּתֶ יָך‪ ,‬כַיוֹּם הַ זֶ ה‪( " .‬דברים ח)‬
‫ארץ ישראל היא ארץ חקלאית עם כמות גשמים מוגבלת‪:‬‬
‫ָארץ‪ ,‬אֲ שֶ ר אַ ָתה בָ א‪-‬שָ ּמָ ה לְ ִר ְש ָתּה‪ֹ--‬לא כְ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ִהוא‪ ,‬אֲ ֶשר יְ צָ אתֶ ם ִמ ָשם‪ :‬אֲ ֶשר ִתזְ ַרע‬
‫"י כִ י הָ ֶ‬
‫ָארץ‪ ,‬אֲ שֶ ר אַ ֶתם עֹּבְ ִרים ָשּמָ ה לְ ִר ְש ָתּה‪--‬אֶ ֶרץ הָ ִרים‪,‬‬
‫אֶ ת‪-‬זַ ְרעֲָך‪ ,‬וְ ִה ְש ִקיתָ בְ ַרגְ לְ ָך כְ גַן הַ י ָָרק ‪.‬יא וְ הָ ֶ‬
‫ּובְ ָקעֹּת; לִ ְמטַ ר הַ שָ מַ יִ ם‪ִ ,‬ת ְש ֶתה‪ּ-‬מָ יִ ם ‪.‬יב אֶ ֶרץ‪ ,‬אֲ שֶ ר‪-‬יְ הוָ ה אֱ ֹלהֶ יָך ד ֵֹּרש אֹּתָ ּה‪ָ :‬ת ִמיד‪ ,‬עֵ ינֵי יְ הוָ ה‬
‫אֱ ֹלהֶ יָך בָ ּה‪--‬מֵ ֵר ִשית הַ שָ נָה‪ ,‬וְ עַ ד ַאחֲ ִרית שָ נָה‪( ".‬דברים יא)‬
‫משה רואה את הארץ המובטחת‪ ,‬אך לא נכנס‪:‬‬
‫ָארץ‬
‫"וַ יַעַ ל מֹּשֶ ה מֵ עַ ְרבֹּת מוָֹּאב‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ ר ְנבוֹּ‪ ,‬רֹּאש הַ פִ ְסגָה‪ ,‬אֲ שֶ ר עַ ל‪-‬פְ נֵי יְ ֵרחוֹּ; וַ י ְַר ֵאהּו ה' אֶ ת‪-‬כָל‪-‬הָ ֶ‬
‫הּודה‪ ,‬עַ ד הַ יָם‬
‫ּומנַשֶ ה; וְ אֵ ת ָכל‪-‬אֶ ֶרץ יְ ָ‬
‫אֶ ת‪-‬הַ גִ לְ עָ ד‪ ,‬עַ ד‪ָ -‬דן‪ .‬וְ אֵ ת‪ ,‬כָ ל‪-‬נַפְ ָתלִ י‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬אֶ ֶרץ אֶ פְ ַריִ ם‪ְ ,‬‬
‫ָארץ‬
‫הָ ַאחֲ רוֹּן‪ .‬וְ אֶ ת‪-‬הַ ֶנגֶב‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬הַ כִ כָר בִ ְקעַ ת יְ ֵרח ֹּו עִ יר הַ ְתמָ ִרים‪--‬עַ ד‪-‬צֹּעַ ר‪ .‬וַ יֹּאמֶ ר ה' אֵ לָיו‪ ,‬זֹּאת הָ ֶ‬
‫יתיָך בְ עֵ ינֶיָך‪ ,‬וְ ָשּמָ ה ֹלא תַ ֲעבֹּר‪".‬‬
‫אֲ שֶ ר נ ְִשבַ עְ ִתי לְ ַאבְ ָרהָ ם לְ יִ ְצחָ ק ּולְ ַי ֲעקֹּב לֵאמֹּר‪ ,‬לְ זַ ְרעֲָך‪ ,‬אֶ ְת ֶננָה; הֶ ְר ִא ִ‬
‫(דברים ל"ד)‬
‫גבולות הארץ לפי ספר יחזקאל‪:‬‬
‫ָארץ‪ ,‬לִ ְשנֵי עָ ָשר ִשבְ ֵטי יִ ְש ָר ֵאל‪--‬יוֹּסֵ ף‪ ,‬חֲ בָ לִ ים‪.‬‬
‫"כֹּה ָאמַ ר‪ ,‬אֲ ֹּדנָי ה'‪ ,‬גֵה גְ בּול אֲ שֶ ר ִת ְתנַחֲ לּו אֶ ת‪-‬הָ ֶ‬
‫ָארץ הַ זֹּאת‪ ,‬לָכֶ ם‪--‬‬
‫אתי אֶ ת‪-‬י ִָדי‪ ,‬לְ ִת ָתּה לַאֲ בֹּתֵ יכֶם; וְ נָפְ לָה הָ ֶ‬
‫ָאחיו‪ ,‬אֲ שֶ ר נָשָ ִ‬
‫ּונְחַ לְ ֶתם אוֹּתָ ּה‪ִ ,‬איש כְ ִ‬
‫ָארץ‪ :‬לִ פְ ַאת צָ פ ֹּונָה ִמן‪-‬הַ יָם הַ גָדוֹּל‪ ,‬הַ ֶד ֶרְך חֶ ְתֹלן‪--‬לְ בוֹּא ְצ ָד ָדה‪ .‬חֲ מָ ת בֵ רוֹּתָ ה‪,‬‬
‫בְ נַחֲ לָה‪ .‬וְ זֶ ה‪ ,‬גְ בּול הָ ֶ‬
‫ִסבְ ַריִ ם‪ ,‬אֲ שֶ ר בֵ ין‪-‬גְ בּול ַדּמֶ שֶ ק‪ּ ,‬ובֵ ין גְ בּול חֲ מָ ת; חָ צֵ ר‪ ,‬הַ ִתיכוֹּן‪ ,‬אֲ ֶשר‪ ,‬אֶ ל‪-‬גְ בּול חַ וְ ָרן‪ .‬וְ הָ יָה גְ בּול ִמן‪-‬‬
‫הַ יָם‪ ,‬חֲ צַ ר עֵ ינוֹּן גְ בּול ַדּמֶ שֶ ק‪ ,‬וְ צָ פוֹּן צָ פ ֹּונָה‪ּ ,‬וגְ בּול חֲ מָ ת; וְ אֵ ת‪ ,‬פְ ַאת צָ פוֹּן‪ּ .‬ופְ ַאת ָק ִדים ִמבֵ ין חַ וְ ָרן‬
‫ּומבֵ ין אֶ ֶרץ יִ ְש ָראֵ ל‪ ,‬הַ י ְַר ֵדן‪ִ --‬מגְ בּול עַ ל‪-‬הַ יָם הַ ַק ְדמ ֹּו ִני‪ָ ,‬תמֹּדּו; וְ אֵ ת‪ ,‬פְ ַאת‬
‫ּומבֵ ין הַ גִ לְ עָ ד ִ‬
‫ּומבֵ ין‪ַ -‬דּמֶ שֶ ק ִ‬
‫ִ‬
‫ָק ִדימָ ה‪ּ .‬ופְ ַאת‪ֶ ,‬נגֶב ֵתימָ נָה‪ִ ,‬מ ָתמָ ר עַ ד‪-‬מֵ י ְמ ִריבוֹּת ָק ֵדש‪ ,‬נַחֲ לָה אֶ ל‪-‬הַ יָם הַ גָדוֹּל; וְ אֵ ת פְ ַאת‪ֵ -‬תימָ נָה‪,‬‬
‫נֶגְ בָ ה‪ּ .‬ופְ ַאת‪-‬יָם‪ ,‬הַ יָם הַ גָדוֹּל‪ִ ,‬מגְ בּול‪ ,‬עַ ד‪ֹּ -‬נכַח לְ בוֹּא חֲ מָ ת; זֹּאת‪ ,‬פְ ַאת‪-‬יָם‪( ".‬יחזקאל מ"ז‪)31-02 ,‬‬
‫‪4‬‬
‫מדרשים‪:‬‬
‫"אמר הקדוש ברוך הוא למשה‪ :‬הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי‪ -‬אכניס את ישראל שהם‬
‫חביבים עלי לארץ שחביבה עלי" (במדבר רבה כג)‬
‫ר' שמעון בר יוחאי פתח‪" :‬עמד וימדוד ארץ"‪ -‬מדד הקדוש ברוך ולא כל הארצות ולא מצא ארץ‬
‫שראויה לנתן לישראל אלא ארץ ישראל" (ויקרא רבה ג)‬
‫אמר ר' יצחק‪ :‬לא היה צריך להתחיל התורה אלא "מהחודש הזה לכם" (שמות יב) שהיא מצווה‬
‫ראשונה שנצטוו ישראל‪ ,‬ומדוע פתח ב"בראשית ברא אלוהים"? משום "כוח מעשיו הגיד לעמו‬
‫לתת להם נחלת גויים" שאם יאמרו אומות העולם לישראל‪ :‬אומה של בזוים אתם‪ ,‬שכבשתם‬
‫ארצות שבעה גוים‪ ,‬הם אומרים להםף כל הארץ ומלואה ש הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא בראה ונתנה‬
‫לאשר ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו נתנה לכם וברצונו נטלה מכם ונתנה לנו" (ב"ר א)‬
‫"שנו רבותינו‪ :‬לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נוכרים‪ ,‬ואל ידור אדם בחוץ‬
‫לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל‪ ,‬שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל‬
‫דומה למי שאין לו אלוה‪ ,‬שנאמר ‪ ":‬לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים"‪ .‬וכל שאינו דר‬
‫בארץ ישראל אין לו אלוה? אלא לומר לך‪ :‬כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה‪(" .‬בבלי‪,‬‬
‫כתובות)‪.‬‬
‫"דרש ר' שלמאי‪ :‬מפני מה נתאוה משה רבנו להיכנס לארץ ישראל‪ ,‬וכי לאכול מפריה הוא צריך או‬
‫לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה‪ :‬הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא‬
‫בארץ ישראל" (בבלי‪ ,‬סוטה)‬
‫"מעשה בר' יהודה בן בתרא ור' מתיא בן חרש ור' חנינא בן אחי ר' יהושע ור' יונתן שהיו יוצאים‬
‫חוצה לארץ והגיעו לפלטוס וזכרו את ארץ ישראל‪ ,‬זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם‬
‫וקראו המקרא הזה‪" :‬וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים" וחזרו ובאו‬
‫למקומם ואמרו‪ :‬ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצוות התורה" (ספרי ראה)‬
‫ר' אבא היה משק הסלעי בעכו‪ .‬ר' חנינא היה מתקן בה (בארץ ישראל) תקלות הדרכים‪ .‬ר' חיא בר‬
‫גמדא היה מתגלגל בעפרה‪ ,‬שנאמר‪" :‬כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו" (בבלי כתובות)‪.‬‬
‫אמר ר' יוסי בר חלפתא לר' ישמעאל בנו‪ :‬מבקש אתה לראות פני השכינה בעולם הזה‪ -‬עסוק‬
‫בתורה בארץ ישראל‪( .‬שו"ט קה)‬
‫ארץ זבת חלב ודבש‬
‫ָר ִמי בַ ר יְ חֶ זְ ֵקאל נִזְ ַדּמֵ ן לִ בְ נֵי בְ ָרק ‪.‬‬
‫ָרָאה עִ זִ ים שֶ אוֹּכְ לוֹּת ַתחַ ת הַ ְתאֵ נִים ‪.‬‬
‫וְ הָ יָה הַ ְדבַ ש נוֹּטֵ ף ִמן הַ ְתאֵ נִים ‪,‬‬
‫וְ הֶ חָ לָב נוֹּטֵ ף ִמן הָ עִ זִ ים ‪,‬‬
‫ּומ ְתעָ ְרבִ ים זֶ ה בַ זֶ ה ‪.‬‬
‫ִ‬
‫ָאמַ ר ָר ִמי בַ ר יְ חֶ זְ ֵקאל ‪:‬‬
‫זֶ הּו שֶ נֶאֱ מַ ר "אֶ ֶרץ זָ בַ ת חָ לָב ְּודבַ ש"‬
‫בבלי כתובות‬
‫טבור העולם‬
‫אֶ ֶרץ יִ ְש ָראֵ ל טַ בּור ֹּו שֶ ל ע ֹּולָם‪ ,‬שֶ יוֹּשֶ בֶ ת בְ אֶ ְמצָ עִ ית ֹּו ‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫וִ ירּושָ לַיִ ם בְ אֶ ְמצַ ע אֶ ֶרץ יִ ְש ָראֵ ל ‪,‬‬
‫ּובֵ ית הַ ִמ ְק ָדש בְ אֶ ְמצַ ע יְ רּושָ לַיִ ם ‪,‬‬
‫וְ הַ הֵ יכָל בְ אֶ ְמצַ ע בֵ ית הַ ִּמ ְק ָדש ‪,‬‬
‫וְ הָ ָארוֹּן בְ אֶ ְמצַ ע הַ הֵ יכָ ל ‪.‬‬
‫על‪-‬פי מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת קדושים‪ ,‬סימן י'‬
‫״ו א ת ן לך אר ץ חמ ד ה ״ רב נ ן אמ ר י ‪ :‬א ת שנ ת ח מ ד ו ל ה‬
‫אב ו ת הע ו ל ם ‪ ,‬אב ר ה ם — שנ א מ ר ‪ :‬״ל ך לך מא ר צ ך ״ ‪ ,‬יצ ח ק — ״ג ו ר‬
‫בא ר ץ הז א ת ״ ‪ ,‬יע ק ב — ״ו נ ש א ת נ י ממ צ ר י ם ״ ‪ .‬ול מ ה הם מת ח מ ד י ם לה ז‬
‫א מ ד ר׳ שמ ע ו ן בן לו י ‪ :‬מפ נ י שה ם חי י ם תח ל ה לי מ ו ת המ ש י ח ‪.‬‬
‫(ש מ ו ״ ר פל ״ ב ב)‬
‫מש ה מ ת ח נ ן ל ה כ נ ם ל א ר ץ כה ד י ו ט ‪.‬‬
‫״א ע ב ר ה נא ו א ר א ה ״ ‪ . . .‬אמ ר מש ה לפ נ י ו ‪ :‬רב ו נ ו של עו ל ם ! כ ל ו ם נג ז ר ה גז‬
‫י ר ה של א אכ נ ס לה כמ ל ך ׳ אכ נ ס לה כה ד י ו ט ? אמ ר ל ו ‪ :‬אי ן המ ל ך נ כ נ ס כה ד‬
‫י ו ט ! וע ד י י ן היד‪ .‬עו מ ד ומ ב ק ש כ ל הב ק ש ו ת הה ן ‪ ,‬אמ ר מש ה לפ נ י הק ד ו ש בר‬
‫ו ך הו א ‪ :‬הו א י ל ונ ג ז ר ה גז י ר ה של א אכ נ ס לא ר ץ לא כמ ל ך ול א כה ד י ו ט ‪ ,‬אי כ‬
‫נ ם לה במ ח י ל ת קי ס ר י ו ן שה י א מת ח ת לפ נ י ‪ ,‬אמ ר ל ו ‪ :‬״ו ש מ ה לא תע ב ו ר ״ ‪.‬‬
‫(מ כ ל ת א בש ל ח פי ״ ז יד )‬
‫כש ת כ נ ס ו ל א ר ץ ת ס ע ו כ ל עץ מ א כ ל‬
‫‪ .‬כ י תב א ו אל ה א ת ונ ט ע ת ם * — אמ ר לה ם ל י ש ר א ל ‪ :‬אף על פי שת מ צ א ו או‬
‫ת ה מל י א ה כל טו ב ‪ ,‬לא תא מ ר ו נש ב ול א נ ט ע אל א זע ו זה י ד י ן בנ ט י ע ו ת שנ א‬
‫מ ר ‪. :‬ו נ ט ע ת ם כל עץ מא כ ל *‬
‫(ת נ ח ו מ א קד ו ש י ם ח )‬
‫גש מ י ם יו ר ד י ם מא ו צ ר הט ו ב ‪.‬‬
‫"י פ ת ח ה׳ לך את א ו צ ת הט ו ב " — בז מ ן שי ש ר א ל עו ש י ם רצ ו נ ו של מק ו ם וי ש‬
‫ר א ל שת י י ן על אד מ ת ם גש מ י ם יו ר ד י ם מא ו צ ר הט ו ב ‪ ,‬בז מ ן שא י ן יש ר א ל‬
‫שת י י ן על אד מ ת ם אי ן גש מ י ם יו ר ד י ם"‬
‫מא ו צ ר הט ו ב ‪( .‬ב ״ ב כ ה ‪) :‬‬
‫ב ר כ ת ה א ר ץ ב ב ר כ ת המ ז ו ן‬
‫שנ ו רב ו ת י נ ו ‪ :‬עד של א נכ נ ס ו לא ר ץ הי ו מב ר כ י ם בר כ ה אח ת ‪.‬ה ז ן את הכ ל ״ ‪,‬‬
‫מש נ כ נ ס ו ל א ת הי ו מב ר כ י ם על הא ת וע ל המז ו ן ״ ‪ ,‬מש ח ר ב ה — הו ס י פ ו ‪ .‬ב ו נ‬
‫ה י ר ו ש ל י ם ‪ ,‬״ ‪ . . .‬וא י ן לך חב י ב ה מכ ו ל ם יו ת ר מב ר כ ת על הא ת וע ל המ ז ו ן‬
‫שכ ך א מ ת חז ״ ל ‪ :‬כל מי שא י נ ו מז כ י ר ב ב ר כ ת המ ז ו ן ״ע ל הא ר ץ וע ל המ ז ו ן‬
‫— אר ץ חמ ד ה טו ב ה — ו ב ת ת ות ו ר ה וח י י ם ״ לא יצ א יד י חו ב ת ו ‪( .‬ב מ ״ ר פ כ‬
‫י ג ז)‬
‫‪6‬‬
‫שירי ציון‪:‬‬
‫ליבי במזרח‪ /‬יהודה הלוי‬
‫ִלבִי ְב ִמז ְָרח וְָאנֹכִי בְסֹוף ַמע ֲָרב‬
‫אֵיְך ֶא ְט ֲעמָה אֵת ֲאשֶר אֹכַל ְו ֵאיְך יֶע ֱָרב‬
‫שלֵם נְדָ ַרי ָו ֱאס ַָרי‪ ,‬בְעֹוד‬
‫ֵאיכָה ֲא ַ‬
‫צִּיֹון ְב ֶחבֶל אֱדֹום ַו ֲאנִי ְב ֶכבֶל ע ֲָרב‬
‫יֵקַל ְבעֵינַי עֲז ֹב כָל טּוב ְספ ַָרד‪ ,‬כְמֹו‬
‫יֵקַר ְבעֵינַי ְראֹות ַעפְרֹות דְ בִיר נֶח ֱָרב‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫יְפֵה נֹוף מְׂשֹוׂש תֵ בֵל ק ְִרי ָה ְל ֶמלְֶך ָרב‪.‬‬
‫שי ִמ ַפאֲתֵ י ַמע ְָרב!‬
‫לְָך נִ ְכ ְספָה נַ ְפ ִ‬
‫הֲמֹון ַר ֲח ַמי נִ ְכמָר כִי ֶאזְכ ְָרה ֶק ֶדם‪,‬‬
‫כְבֹודֵ ְך ֲאשֶר ָגלָה ְונָוְֵך ֲאשֶר ח ָָרב‪.‬‬
‫ּו ִמי י ִתְ נֵנִי עַל ַכנְפֵי נְש ִָרים‪ ,‬עַד‬
‫א ֲַרּוֶה בְדִ ְמעָתִ י ֲעפ ֵָרך ְוי ִתְ ע ָָרב!‬
‫דְ ַרשְתִ יְך‪ְ ,‬ו ִאם ַמ ְלכְֵך ֵאין בְָך ְו ִאם ִבמְקֹום‬
‫צ ֳִרי ִג ְלעֲדֵ ך – נָחָש ׂש ָָרף ְוגַם ַעק ְָרב‪.‬‬
‫ש ֵקם‬
‫הֲֹלא ֶאת‪ֲ -‬א ָבנַי ְִך ֲאחֹונֵן ְו ֶא ָ‬
‫ְו ַטעַם ְרגָ ַבי ְִך ְלפִי ִמ ְדבַש יֶע ְָרב!‬
‫שָׁ לֹום לְך הַר ָׁה ֲעב ִָׁרים‬
‫שָלֹום לְָך‪ ,‬הַר ָה ֲעב ִָרים‪ / ,‬שָלֹום לְָך ִמ ָכל‪ֲ -‬עב ִָרים!‬
‫בְָך נֶ ֱאסַף ִמ ְבחַר אֱנֹוש ‪ַ /‬ויְהִי בְָך ִמ ְבחַר ְקב ִָרים‪.‬‬
‫ִאם ֹלא י ְדַ עְתָ הּו‪ ,‬שְַאל ‪ /‬י ַם‪-‬סּוף ֲאשֶר נִגְזַר ְגז ִָרים‪,‬‬
‫שיבּוָך ֲאמ ִָרים‪:‬‬
‫ּושְַאל ְסנֶה ּושְַאל ְלהַר ‪ /‬סִינַי – י ְ ִ‬
‫" ַהנֶ ֱאמָן עַל ַמ ְלאֲכּות ‪ָ /‬האֵל‪ ,‬וְהּוא ֹלא ִאיש דְ ב ִָרים‪".‬‬
‫ִאם ָהאֱֹלהִים עֹוז ְִרי – ‪ָ /‬עלַי לְשַ ח ְֶרָך נְדָ ִרים‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ארץ ישראל בסיפורי חסידים‪:‬‬
‫בגלות‪ /‬רבי דב בר ממזריטש‬
‫אמר המגיד ממזריטש‪:‬‬
‫עתה‪ ,‬בגלות‪ ,‬שורה רוח הקודש על אדם ביתר קלות מאשר בימים שבית המקדש היה קיים‪.‬‬
‫משל למלך שהורד ממלכותו וגורש מארצו והיה נודד ממקום למקום‪ .‬אם היה בא לבית עניים‪ ,‬אף כי נתננו‬
‫לו מאכלים גרועים ומשכב גרוע‪ ,‬אלא שקיבלו את פניו כפני מלך‪ ,‬היה חש רווחה בלבו‪ ,‬ונהג עם אנשי‬
‫הבית כמו שהיה נוהג בחצר עם האנשים המקורבים בותר‪.‬‬
‫כל עושה גם הבורא יתברך כשהוא שורי בגלות‪.‬‬
‫(מתוך האור הגנוז)‬
‫אווירה של ארץ ישראל‪ /‬רבי מנחם מנדל מוויטבסק‬
‫רבי מנחם היה אומר‪:‬‬
‫אמת הוא‪ ,‬שאווירה של ארץ ישראל מחכים‪ .‬כל זמן שהייתי בחוץ לארץ‪ ,‬היו כל מעייני וחפצי להתפלל‬
‫פעם אחת תפילה בדרך הנכונה‪ .‬אבל מיום שאני בארץ‪ ,‬אין בליבי אלא משאלה זו‪ ,‬לענות פעם אחת אמן‬
‫בדרך הנוכנה"‪.‬‬
‫וכן סיפר‪:‬‬
‫"דבר זה השגתי בארץ ישראל‪ :‬כשאני רואה חבילה של קש מונחת ברחוב‪ ,‬הרי דבר זה‪ ,‬שהיא מונחת‬
‫לאורך ולא לרוחב‪ ,‬הוא בעיני גילוי השכינה"‬
‫(מתוך האור הגנוז)‬
‫מתוך‪ :‬תיקון הלב‪ ,‬רבי נחמן מברסלב‪ ,‬ערך פנחס שדה‬
‫כניסתו לארץ‪:‬‬
‫אך הספינה לא יכלה לעמוד שם‪ ,‬מחמת גלי הים שרצו להפכה‪ ,‬ולא הועילו שום עצה ותחבולה לזה‪ .‬והיה‬
‫הדבר לפלא גדול בעיני הקפיטן‪ ,‬ושאל מה זה ועל מה זה‪ .‬והשיבו החכמים של הספרדים‪ ,‬שקבלה בידם‬
‫איש מפי אי שבזה המקום הושלך יוני בן אמיתי הנביא‪ .‬ולא יכלה הספינה לעמוד שם אותו הלילה‪,‬‬
‫והוכרחו לזוז עם הספינה משם‪ .‬והלכו משם‪ ,‬ובאו בערב זכור ברית לעיר הקודש חיפה‪ ,‬ועמדו אצל הר‬
‫הכרמל נגד מערות אליהו‪ .‬ובאשמורת הבוקר אמרו כל העם סליחות בשמחה גדולה‪ ,‬ואחר כך התפללו‬
‫תפילת שחרית‪ ,‬ואחר כך הלכו כולם לעיר הקודש חיפה‪ ,‬אנשים נשים וטף‪.‬‬
‫ואז נכנס רבינו (ר' נחמן מברסלב) לארץ הקודש‪ .‬ובא אל המקום אשר נכסף אליו והשתוקק אליו‬
‫בהשתוקקות וכיסופים וגעגועים גדולים מאוד‪ ,‬ומסר נשפו אלפים ורבבות פעמים בשביל זה‪ ,‬והשליך‬
‫נפשו מנגד עבור זה‪ .‬וגודל עוצם השמחה שהיתה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקודש אי אפשר‬
‫לשער במוח‪ .‬אלו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה‪ .‬כי תיכף ומיד השיג מה שהיג‪ ,‬כי‬
‫אמר שתיכף שהלך דל"ת אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג‪.‬‬
‫ואחר חצות היום הלכו למקווה‪ ,‬ואחר כך לבית הכנסת‪ ,‬ונתמהמהו עד הלילה‪ .‬וכשבא רבינו ז"ל לביתו‪,‬‬
‫אל אכסניה שלו‪ ,‬היתה לו שמחה גדולה ועצומה עד מאד‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ארץ הקדושה ר' אברהם סלאמה‬
‫פיוטים על ארץ ישראל‪:‬‬
‫אל הארץ חמדה טובה ר' יוסף חיים (הבן איש חי)‬
‫בבל מאה ‪91‬‬
‫אְַך אְַך ַאְך‬
‫ָָארץ ֶחמְדָ ה טֹובָה‬
‫אֶל ה ֶ‬
‫ִמי י ַ ֲע ֵלנִי‬
‫אְַך אְַך ַאְך‬
‫כִי ֲאנִי חֹולַת ַא ֲהבָה‬
‫ִמי י ְִר ָפ ֵאנִי‬
‫אְַך אְַך ַאְך‬
‫ִב ַקשְתִ י אֶת בֵית ֶחמְדָ תִ י‬
‫שלִי‬
‫הּוא כ ְַר ִמי ֶ‬
‫וְָאנֹכִי לֹו נִ ְכ ַספְתִ י אְַך אְַך ַאְך‬
‫יֹו ִמי ְולֵילִי‬
‫ַארצֹות ַע ִמים אְַך אְַך ַאְך‬
‫ג ְַרתִ י בְתֹוְך ְ‬
‫ְזּורה‬
‫ְכׂשֶה פ ָ‬
‫אְַך אְַך ַאְך‬
‫ָארחֹות יַמִים‬
‫גַם ָעב ְַרתִ י ְ‬
‫ְסּורה‬
‫גֹולָה ו ָ‬
‫אְַך אְַך ַאְך‬
‫דֹודִ י ֲאנִי לְָך אֹוחִילָה‬
‫ש ָכ ֵחנִי‬
‫ַאל תִ ְ‬
‫ִעמְָך דֹוד ְכבַתְ ִחלָה אְַך אְַך ַאְך‬
‫ִמי י ִתְ נֵנִי‬
‫אְַך אְַך ַאְך‬
‫ש ַלי ִם‬
‫הַדְ ַרת עִיר י ְרּו ָ‬
‫שי נִ ְכ ְספָה‬
‫נַ ְפ ִ‬
‫ִמי י ִתֵ ן לִי ְכנָ ַפי ִם אְַך אְַך ַאְך‬
‫ָבהֶם ָאעּופָה‬
‫ְואֶתְ ַעלֵס ָב ֲא ָהבִים אְַך אְַך ַאְך‬
‫עִם ֶחמְדַ ת ִלבִי‬
‫ֲא ַהלְלֹו בְתֹוְך ַרבִיםאְַך אְַך ַאְך‬
‫ְבא ֶֶרץ ְצבִי‬
‫אֶ ֶרץ הַ ְקדוֹּשָ ה‬
‫מּודה‬
‫יְ ָק ָרה חֲ ָ‬
‫עּודה‬
‫ּות ָ‬
‫לְ תו ָֹּרה ְ‬
‫ִת ָק ֵרא ְדרּושָ ה‬
‫בְ אֶ ְמצַ ע הָ ע ֹּולָם‬
‫הּוסַ ד יְ סוֹּדָ תֵ ְך‬
‫ִמשָ מַ יִ ם סֻ לָם‬
‫נִצָ ב לְ עֻּמָ תֵ ְך‬
‫מו ֶֹּרה בִ ְשלֵמּותֵ ְך‬
‫כִ י אַ ְת הַ נִבְ חֶ ֶרת‬
‫פִ נָה ְמי ֶֻק ֶרת‬
‫וְ אֶ בֶ ן הָ רֹּאשָ ה‬
‫ָרמָ ה עַ ל גְ בּולֵי‬
‫יְק ֵרְך‬
‫תֵ בֵ ל ַרב ָ‬
‫בַ פָ ז ֹלא יְסֻ לֶה‬
‫ּובְ סַ פִ יר עֲפָ ֵרְך‬
‫ירְך‬
‫גַם מַ ְחכִ ים אֲ וִ ֵ‬
‫ירת עֵ ינַיִ ם‬
‫ּומ ִא ַ‬
‫ְ‬
‫בַ ת יְרּושָ לַיִם‬
‫בִ לְבָ בוֹּת חֲ רּושָ ה‬
‫הַ ר הַ ּמו ִֹּריָה ְמע ֹּונָּה‬
‫הַ ִּמ ְקדָ ש הַ נו ָֹּרא‬
‫לְ כִ סֵ א ְשכִ ינָה‬
‫וַ אֲ רוֹּן הַ תו ָֹּרה‬
‫וַ עֲבו ָֹּדה ְטהו ָֹּרה‬
‫וְ שֻ לְ חַ ן הַ פָ נִים‬
‫לְ כַפֵ ר ֲע ֹּונִים‬
‫ִמזְ בֵ חַ נְחּושָ ה‬
‫ְמקוֹּם הַ נְבּוָאה‬
‫וְ הָ אֵ ש הַ נו ָֹּרא‬
‫‪9‬‬
‫תּומים‬
‫אּורים וְ ִ‬
‫וְ ִ‬
‫בָ ָאה ִמ ְּמרו ִֹּמים‬
‫ַארצוֹּת הָ עַ ִּמים‬
‫בְ ְ‬
‫אֵ ין עֲרוְֹּך הֲ דָ ֵרְך‬
‫בָ רּוְך שֶ בְ חָ ֵרְך‬
‫לְ עַ ּמ ֹּו י ְֻרשָ ה‬
‫סַ נְהֶ ְד ֵרי גְ ד ֹּולָה‬
‫יִש ָראֵ ל‬
‫ַרבָ נֵי ְ‬
‫כַחֲ ִצי הָ עֲגּולָה‬
‫אֵ צֶ ל הַ הַ ְראֵ ל‬
‫עַ יִן ָראֲ תָ ה אֶ ל‬
‫ת ֹּוכְֵך אַ ְש ֵרי חֶ ל ְָקּה‬
‫שּוקה‬
‫אֶ ֶרץ הַ חֲ ָ‬
‫מֵ אֲ בוֹּת ְשֹלשָ ה‬
‫לְבָ בוֹּת יִכְ ָאבּו‬
‫עֵ ינַיִ ם ִתבְ כֶינָה‬
‫ְדמָ עוֹּת יִ ְשָאבּו‬
‫י ַָדיִ ם ִת ְרפֶ ינָה‬
‫יַעַ ן כִ י נְתּונָה‬
‫חֶ ְמ ָדתָ ּה לְחֵ ֶרם‬
‫כְ סֻ כָה בְ כ ֶֶרם‬
‫כִ ְמלּונָה בְ ִמ ְקשָ ה‬
‫אַ ְת ַרבַ ת בְ ָרכוֹּת‬
‫בְ תוְֹּך עַ ם ְס ֻגלָה‬
‫בָ ְך יֹּפִ י ּומַ לְכּות‬
‫ּות ִהלָה‬
‫ִתפְ אֶ ֶרת ְ‬
‫מֵ ָאז הֵ ם בַ ג ֹּולָה‬
‫אַ ְת ַרבַ ת הַ ְּמהּומָ ה‬
‫כְ ִאשָ ה שוֹּמֵ מָ ה‬
‫כּורה נְטּושָ ה‬
‫ְמ ָ‬
‫ַארבַ ע הַ פֵ אוֹּת‬
‫מֵ ְ‬
‫ידי ע ֲָדתֵ ְך‬
‫ְש ִר ֵ‬
‫עֵ ינֵיהֶ ם ְתלּויוֹּת‬
‫אֶ ל ַאהֲ בָ תֵ ְך‬
‫עַ ד י ִָקים חָ ְרבוֹּתַ יְִך‬
‫ָאדוֹּן הַ ִּמ ְתנַשֵ א‬
‫וְ אוֹּתָ ְך ַיעֲשֶ ה‬
‫בְ ִריָאה חֲ דָ שָ ה‬
‫הו ִֹּמיָה בְ אֵ בֶ ל‬
‫ֲע ִניָה ס ֹּוע ֲָרה‬
‫עוֹּד ְת ִהי בְ תֵ בֵ ל‬
‫ירה‬
‫לְ ע ֹּולָם גְ בִ ָ‬
‫לְ שֵ ם ּולְ ִתפְ אֶ ֶרת‬
‫לְ או ֵֹּרְך ֵילֵכּו‬
‫יִתבָ ְרכּו‬
‫ּובְ כֵן ְ‬
‫יַחַ ד ִאיש וְ ִאשָ ה‬
‫ארץ חפץ נדחייך ר' יצחק בר ששת‬
‫ספרד‪-‬אלג'ירמאה ‪91‬‬
‫א ֶֶרץ ֵחפֶץ נִדָ ַחי ְִך‬
‫צֹופִים שֹו ֲאפִים ִלמְנּו ַחי ְִך‬
‫שָלֹום לְָך ק ְִרי ַת ֶמלְֶך‬
‫יְהִי שָלֹום ְבחֵילְֵך‬
‫צִּיֹון ָהעִיר ַה ֻה ָללָה‬
‫ָע ַלי ְִך רּוחִי ֻח ָבלָה‬
‫שבִי ּונְדֹוד‬
‫י ִדֹודּון ַב ְ‬
‫כִי אֵש ָא ְכלָה הֵי ָכלְֵך‬
‫שבְתִ י יָמִים ִמקֶדֶ ם‬
‫ִח ַ‬
‫פ ַָרצְתִ י יָמָה ָוקֶדֶ ם‬
‫שמִים‬
‫שב ַמ ְ‬
‫ַכמָה לִי ֵא ֵ‬
‫ָלמָה קֹודֵ ר אֶתְ ַהלְֵך‬
‫ק ְִרי ַת מְשֹוש עִיר עָז לָנּו‬
‫כִי תַ ם ֶפשַע ַרב ֶהגְלָנּו‬
‫צּורְך לָאֹור יֹוצִיאְֵך‬
‫ֵ‬
‫כִי נִחַם אֶת הֵי ָכלְֵך‬
‫שבִי‬
‫שפִילִי ֵ‬
‫בַת צִּיֹון ַה ְ‬
‫שבִי‬
‫עַל ָבנִים ָהלְכּו ַב ֶ‬
‫שבֶט תֹומְֵך‬
‫ֵאין ׂשַר ֵאין ֵ‬
‫שיתִ י ַכ ַלי ִל ִצלְֵך‬
‫ִ‬
‫שּובִי יֹונַת חֵן נֶ ֱע ָצבָה‬
‫ׂש ְמחִי כִי ָאׂשִים ָבע ֲָרבָה‬
‫ִ‬
‫ׂשנִיר י ָשּור‬
‫ֵמח ְֶרמֹון ּו ְ‬
‫ה ְַרחִיבִי מְקֹום ָא ֳהלְֵך‬
‫יֹום יֹום שֹו ֲאלִים ִבגְ ָללְֵך‬
‫לֵאמ ֹר בֵית יְי ָ נֵלְֵך‬
‫שָלֹום ֵמאֵת ִצבְאֹותַ י ְִך‬
‫ְַארמְנֹותַ י ְִך‬
‫ש ְלוָה ב ְ‬
‫ַ‬
‫מֵָאז ִל ְצבִי ּו ְלכָבֹוד‬
‫ָע ַלי ְִך ִלבִי י ִדֹוד‬
‫י ִדֹודּון כָל ַמחֲנֹותַ י ְִך‬
‫וַת ֹאכַל י ְסֹודֹותַ י ְִך‬
‫דֹורֹות ּושְנֹות עֹו ָל ִמים‬
‫שלְתִ י עַל ָה ַע ִמים‬
‫ָמ ַ‬
‫צִּיֹון עַל שֹוד חֹומֹותַ י ְִך‬
‫עַל תִ לְֵך וְשֹו ְממֹותַ י ְִך‬
‫ָמלֵאת ִקצְֵך ּו ְצ ָבאְֵך‬
‫תַ ם עָֹון נ ְִרצָה ֶח ְט ֵאְך‬
‫י ְִר ָפאְֵך ִממַכֹותַ י ְִך‬
‫נִ ַחם אֶת כָל ח ְָרבֹותַ י ְִך‬
‫עַל כָבֹוד גָלָה ִממְֵך‬
‫שוֶה לְָך ַו ֲאנַ ֲחמְֵך‬
‫מָה ַא ְ‬
‫ֵאין ֵמ ִקים י ְִריעֹותַ י ְִך‬
‫ִחג ְִרי ׂשַק בְחּוצֹותַ י ְִך‬
‫יֹונָה ֵמא ֶֶרץ ַאשּור‬
‫בְרֹוש תִ דְ הָר ּותְ אַשּור‬
‫נִדָ חְֵך ּונְפּוצֹותַ י ְִך‬
‫שכְנֹותַ י ְִך‬
‫ִיריעֹות ִמ ְ‬
‫ו ִ‬
‫‪11‬‬
‫‍‬
‫מה‍נאוו‍עלי‍‍שמעון‍ב"ר‍נסים‍ ‍‬
‫בגדד‪-‬ירושלים‍‍מאה‍‪‍ 19-21‬‬
‫‍‬
‫מַ ה‍נָּאוּו‍עֲ לֵי‍הֶ הָּ ִרים‍ ַר ְגלֵי ‍‍‬
‫עִ ֵ‬
‫ירְך ‍‬
‫קֹול‍צֹופַ י ִך‍י ִשְ אּו‍קֹול‍ ִרנָּה ‍‍‬
‫‍‍‬
‫עַ י ִן‍בְעַ י ִן‍ּתִ ְראִ י‍שְ כִינָּה‬
‫לִשְ בּוי ִים‍דְ רֹור‍בְשִ יר‍ּומִ זְמֹור‬
‫הַ ּמֹור‍י ְהִ י‍שְ בִילְֵך ‍‬
‫‍‬
‫‍‍‬
‫ס ֹלּו‍ס ֹלּו‍אֶ ת‍הַ ּמְ סִ לָּה‬
‫י ָּב ֹא‍מְ בַשֵ ר‍ ִבלְשֹונֹו‍מִ לָּה ‍‍‬
‫צְאִ י‍מִ ָּבבֶל‍קִ ְרי ַת‍עֹובְדֵ י‍בֵל‍‍‬
‫שֹוש‍י ָּשִ ישּו‍כָּל‍אֲ ֵבלֵי‍צִּיֹון ‍‍‬
‫הָּ עֶ לְיֹון ‍‬
‫‍‬
‫פִריֹון ‍‍‬
‫בָּנ ֹה‍אֶ ְבנֶה‍לְָּך‍נְו ֵה‍אַ ְ‬
‫‍‍‬
‫ּוראִ י‍ ָּבנַי ְִך‬
‫שְ אִ י‍עֵ ינַיְך‍ ְ‬
‫אֹורה‍‍‬
‫ּתַ חַ ת‍ח ֹשֶ ך‍אָּ שִ ים‍לְָּך‍ ָּ‬
‫‍‬
‫ְנֹורא ‍‍‬
‫הִ נֵה‍גָּדֹול‍הּוא‍ָאי ֹם‍ו ָּ‬
‫עַ ד‍מָּ תַ י‍ ַכלָּה‍י ָּפָּה‍ּומְ עֻ לָּה ‍‍‬
‫עּורי‍ ִ‬
‫ִ‬
‫עּורי‍עֲ דַ ת‍י ִשְ ָּראֵ ל ‍‍‬
‫וגַם‍ָאקִ ים‍לְָּך‍חֹומַ ת‍אֲ ִריאֵ ל‍‍‬
‫‍מְ בַשֵ ר‍שָּ לֹום‍ ְב ִבנְי ַן‍‬
‫‍הִ תְ נַעֲ ִרי‍מִ ּתֹוְך‍מְ ִגנָּה ‍‬
‫בנַי ְִך‍ ִלגְבּולְֵך ‍‬
‫‍ו ְשָּ בּו‍ ָּ‍‬
‫‍אֶ ל‍בֵית‍הַ ר‍‬
‫‍‍‬
‫‍פִ צְחּו‍ ְרנָּנָּה‍ּותְ הִ לָּה ‍‬
‫עּורי‍כִי‍בָּא‍ ֵ‬
‫‍קּומִ י‍ ִ‬
‫אֹורְך ‍‬
‫‍כִנֹור‍וָּנֵבֶל‍ָאז‍י ְהִ י‍שִ ֵ‬
‫ירְך ‍‬
‫‍לָּב ֹא‍לַחֲ סֹות‍ ְבצֵל‍‬
‫‍ָאכִין‍כִסֵ א‍לְדָּ ו ִד‍מַ ְלכְֵך ‍‬
‫ב ֵ‬
‫אֹורְך ‍‬
‫‍בָּאּו‍אֵ ַלי ְִך‍לָּאֹור‍ ְ‍‬
‫ּתֹורה ‍‬
‫‍ָאז‍מִ צִּיֹון‍ּתֵ צֵא‍הַ ָּ‬
‫‍בְיֹום‍שִ ימִ י‍כֶתֶ ר‍לְר ֹאשֵ ְך ‍‬
‫‍ ְלזָּר‍בְעּולָּה‍כְדַ ל‍ו ָּהֵ לְֶך ‍‬
‫‍ָאחִ יש‍אֶ שְ לַח‍י ִנֹון‍ו ְגֹואֵ ל ‍‬
‫‍זָּכ ֹר‍אֶ זְכ ֹר‍חֶ סֶ ד‍נ ֵ‬
‫ְעּורְך‬
‫‪ .61‬אהבת הארץ‪ /‬יהודה עמיחי‬
‫שירים על הארץ‬
‫האדמה‪ /‬נתן יונתן‬
‫והארץ מחולקת למחוזות השיכרון וגלילי התקווה‪,‬‬
‫ותושביהם מתערבבים אלה עם אלה‪,‬‬
‫כמו חוזרים מחתונה עם חוזרים מלווית המת‪.‬‬
‫האדמה נתנה את כל מה שהיה לה‪.‬‬
‫עד בלותה‬
‫עכשיו הוא שוב חורש אותה‬
‫הסתיו‪.‬‬
‫עשקו‪ ,‬כסותה הסירו מעליה‬
‫לקחו את עולליה‪.‬‬
‫ועירומה‪ ,‬למי או מה היא מצפה‪,‬‬
‫האדמה?‬
‫האנשים גם הם‬
‫כמו פירות קטופים‬
‫ועייפים לרדת אל חשכת המרתפים‬
‫שמה שיכור הזמן תוסס‬
‫מבשיל אותה בחשיכה‪.‬‬
‫והארץ לא מחולקת לשטחי מלחמה ולשטחי שלום‪.‬‬
‫ומי שחופר גומה נגד פגזים‪,‬‬
‫ישוב וישכב בה עם נערתו‪,‬‬
‫אם יחיה לשלום‪.‬‬
‫והארץ יפה‪.‬‬
‫אפילו אויבים מסביב מקשטים אותה‬
‫בנשק מבריק בשמש‬
‫כמחרוזת על צוואר‪.‬‬
‫והארץ ארץ חבילה‪:‬‬
‫והיא קשורה היטב והכל בה‪ ,‬והיא קשורה חזק‬
‫והחוטים לפעמים מכאיבים‪.‬‬
‫שיר ארץ‪/‬נתן יונתן‬
‫והארץ קטנה מאוד‪,‬‬
‫ואני יכול להכיל אותה בתוכי‪.‬‬
‫סחף הקרקע סוחף גם את מנוחתי‬
‫ומפלס הכינרת תמיד בתודעתי‪.‬‬
‫וכלן אני יכול לחוש אותה כולה‬
‫בעצימת עין‪ :‬ים‪-‬עמק‪-‬הר‪.‬‬
‫ולכן אני יכול לזכור את כל אשר קרה בה‬
‫בבת אחת‪ ,‬כאיש שזוכר‬
‫את כל חייו ברגע מותו‪.‬‬
‫ארץ שיושביה היא אוכלת‬
‫וזבת חלב ודבש ותכלת‬
‫לפעמים כם היא עצמה גוזלת‬
‫את כבשת הרש‪.‬‬
‫ארץ שמתקו לה רגביה‬
‫ומלוחים כבכי כל חופיה‬
‫שנתנו לה אוהביה‬
‫כל אשר יכלו לתת‪.‬‬
‫כל אביב שבים לה סביוניה‬
‫לכסות את כל קמטי פניה‬
‫רוח קיץ עצב אבניה‬
‫ילטף באור‪.‬‬
‫שב הסתיו עם כובד‪-‬ענניה‬
‫לעטוף אפור את כל גניה‬
‫והחורף את שמורות עיניה‬
‫הבוכות יסגור‪.‬‬
‫שב החצב לבן לפרוח‬
‫שם בדרך יחידי‬
‫והיסמין ישיב ניחוח‬
‫שדות הזמן שלה‪ ,‬האבודים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫תוצרת הארץ‬
‫מילים‪ :‬נתן אלתרמן‬
‫‍‍השיר‍על‍הארץ‍‍ ‍‬
‫‍ביצוע‪‍:‬נורית‍גלרון ‍‬
‫מילים‪‍:‬יהושע‍סובול ‍‬
‫לחן‪‍:‬יוני‍רכטר ‍‬
‫‍‍‬
‫‍בואו‍נשיר‍את‍השיר‍המטורף‍של‍הארץ ‍‬
‫בואו‍נשיר‍את‍השיר‍הצהוב‍של‍החול ‍‬
‫יחפנים‍מתהלכים‍לאורכה‍ולרוחבה‍של‍‬
‫הארץ ‍‬
‫ועושים‍איתה‍אהבה‪‍,‬אנשים‍פורקי‍עול‪‍ .‬‬
‫‍‬
‫איפה‍הארץ‍ההיא‪‍,‬שקראו‍לה‍קטנטונת? ‍‬
‫איפה‍אותה‍אהבה‍מגוללת‍בחול? ‍‬
‫אנרכיסטים‍הולכים‍בדרכים‪‍,‬לעורם‍רק‍‬
‫כותונת ‍‬
‫ובוערת‍אש‍בראשם‍ששורפת‍הכל? ‍‬
‫‍‬
‫תנו‍לי‍לשוב‍אל‍אותה‍הפינה‍הנידחת ‍‬
‫איפה‍אותם‍החיים‍עם‍שמחת‍הפשטות ‍‬
‫תנו‍לי‍מילים‍עזובות‪‍,‬מנגינה‍נשכחת‪‍ ,‬‬
‫להוציא‍מבין‍הקוצים‪‍,‬קרעים‍של‍ילדות‪‍ .‬‬
‫‍‬
‫תנו‍לי‍לשיר‍את‍השיר‍החולה‪‍,‬הקודח ‍‬
‫מאוהב‍וזרוק‍אמיתי‍בלי‍זהות‍וזכויות ‍‬
‫תנו‍לי‍לחזור‍בדרכים‍החולות‍אהבה‍לירח ‍‬
‫שוב‍לחזור‍ללכת‍יחף‍על‍שברי‍זכוכיות‪‍ .‬‬
‫תוצרת‍הארץ‍‍ ‍‬
‫‍‬
‫‍‬
‫‍‬
‫‍‍‬
‫אם כבד לבבכם כעופרת‬
‫אם אבלה בגופכם הנשמה‬
‫האזינו לשיר התוצרת‬
‫שאבו מתוכו נחמה‬
‫זה הדור דור ימות המשיח‪,‬‬
‫מנמנם ולקום מאחר‪.‬‬
‫הוא זקוק לנביא ומוכיח‬
‫ולפחות ‪ -‬לשעון מעורר‪.‬‬
‫לעורר אהבה וכבוד וחיבה‬
‫וקנאה‬
‫לתוצרת הארץ!‬
‫לחלב‪ ,‬לחצץ‪ ,‬לעוגות‪ ,‬לריבה‬
‫לגבינה‬
‫מתוצרת הארץ!‬
‫אם רצית מתוק מסוכר לכבוד חג‬
‫לך לבחור‬
‫מתוצרת הארץ!‬
‫אם תרצה מר ממוות לטעום‪ ,‬אל תדאג‬
‫יש מרור‬
‫מתוצרת הארץ!‬
‫יש מכל הזמנים‪ ,‬יש מכל המינים‬
‫הב כוחות‬
‫לתוצרת הארץ!‬
‫אך שומעים יהודים ואינם מבינים‬
‫יש מוחות‪...‬‬
‫מתוצרת הארץ!‬
‫אין אחדות באומה הנולדת‬
‫אין שרשרת ידיים אחת‬
‫אין כתף‪ ,‬אין חזית מאוחדת‬
‫אבל יש‪ ,‬אבל יש לא מעט ‪-‬‬
‫אבל יש כתפיות‪ ,‬חזיות‪ ,‬ידיות‬
‫מפליאות‬
‫מתוצרת הארץ!‬
‫וישנו גן חיות ובגן החיות‬
‫אריות‬
‫מתוצרת הארץ!‬
‫‪12‬‬
‫בסדרים ונימוס אל תשאל לפטנט‬
‫זה תמיד‬
‫מתוצרת הארץ!‬
‫ובתולות בת ציון מדברות באקצנט‬
‫גרמנית‬
‫מתוצרת הארץ!‬
‫ושנתיים וחצי אוכלת האש בשדות‬
‫מתוצרת הארץ!‬
‫ואנגלי השלטון‪ ,‬אך גם הוא משתמש‬
‫בשיטות‪...‬‬
‫מתוצרת הארץ‪.‬‬
‫משירי ארץ אהבתי‪ /‬לאה גולדברג‬
‫עלובה שלי‪ ,‬אביונה ומרה‪,‬‬
‫מכורה שלי‪ ,‬ארץ נוי אביונה‪,‬‬
‫מכורה שלי‪ ,‬ארץ נוי אביונה‪-‬‬
‫למלך אין בית‪ ,‬למלכה אין כתר‪-‬‬
‫למלכה אין בית למלך אין כתר‪.‬‬
‫למלכה אין בית‪ ,‬למלך אין כתר‪.‬‬
‫רק אחת בעולם את שבחך אמרה‬
‫וגנותך חרפתך כל היתר‪.‬‬
‫ועל כן אלך לכל רחוב ופינה‪,‬‬
‫לכל שוק וחצר וסמטה וגינה‪,‬‬
‫מחורבן חומתייך כל אבן קטנה‪-‬‬
‫אלקט ואשמור למזכרת‪.‬‬
‫ומעיר לעיר‪ ,‬ממדינה למדינה‬
‫אנודה עם שיר ותיבת נגינה‬
‫לתנות דלותך הזוהרת‪.‬‬
‫רק שבעה ימים חגים בשנה‬
‫ועמל ורעב כל היתר‪.‬‬
‫אך שבעה ימים הנרות ברוכים‬
‫ושבעה ימים שולחנות ערוכים‪,‬‬
‫ושבעה ימים הלבבות פתוחים‪,‬‬
‫וכל קבצנייך עומדים בתפילה‪,‬‬
‫ובנייך בנותייך חתן כלה‪,‬‬
‫וכל קבצנייך אחים‪.‬‬
‫ושבעה ימים אביב בשנה‬
‫וסגריר וגשמים כל היתר‪.‬‬
‫אך שבעה ימים הורדים פורחים‪,‬‬
‫ושבעה ימים הטללים זורחים‪,‬‬
‫ושבעה ימים חלונות פתוחים‪,‬‬
‫וכל קבצנייך עומדים ברחוב‬
‫ונושאים חיוורונם אל האור הטוב‪,‬‬
‫וכל קבצנייך שמחים‪.‬‬
‫אל ארצי‪ /‬רחל‬
‫לא שרתי לך ארצי‪,‬‬
‫ולא פארתי שמך‬
‫בעלילות גבורה‬
‫בשלל קרבות‪.‬‬
‫רק עץ ידי נטעו‬
‫חופי ירדן שוקטים‪,‬‬
‫רק שביל כבשו רגלי‬
‫על פני שדות‪.‬‬
‫אכן דלה מאוד‪,‬‬
‫ידעתי זאת‪ ,‬האם‪,‬‬
‫אכן דלה מאוד‬
‫מנחת בתך‬
‫רק קול תרועת הגיל‬
‫ביום יגה האור‪,‬‬
‫רק בכי במסתרים‬
‫עלי עניך‪.‬‬
‫פה‍ברץ‍חמדת‍אבות‪‍/‬ישראל‍דושמן ‍‬
‫פה‍בארץ‍חמדת‍אבות‬
‫תתגשמנה‍כל‍התקוות‬
‫פה‍נחיה‍ופה‍ניצור ‪,‬‬
‫חיי‍אושר‍חיי‍דרור ‪.‬‬
‫פה‍תהא‍השכינה‍שורה‬
‫פה‍תפרח‍גם‍שפת‍התורה ‪.‬‬
‫נירו‍ניר‍ניר‍ניר‬
‫שירו‍שיר‍שיר‍שיר‬
‫גילו‍גיל‍גיל‍גיל‬
‫כבר‍הנצו‍ניצנים ‪.‬‬
‫נירו‍ניר‍ניר‍ניר‬
‫שירו‍שיר‍שיר‍שיר‬
‫גילו‍גיל‍גיל‍גיל‬
‫עוד‍יבואו‍זרעונים ‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫כאן ביתי‪ /‬עוזי חיטמן‬
‫כאן ביתי פה אני נולדתי‬
‫במישור אשר על שפת הים‬
‫כאן החברים איתם גדלתי‬
‫ואין לי שום מקום אחר בעולם‬
‫כאן ביתי פה אני שיחקתי‬
‫בשפלה אשר על גב ההר‬
‫כאן מן הבאר שתיתי מים‬
‫ושתלתי דשא במדבר‪.‬‬
‫כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי‬
‫כאן בניתי את ביתי בשתי ידי‬
‫כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי‬
‫ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי‪.‬‬
‫כאן את כל שירי אני ניגנתי‬
‫והלכתי במסע לילי‬
‫כאן בנעורי אני הגנתי‬
‫על חלקת האלוהים שלי‪.‬‬
‫כאן נולדתי‪...‬‬
‫כאן את שולחני אני ערכתי‬
‫פת של לחם פרח רענן‬
‫דלת לשכנים אני פתחתי‬
‫ומי שבא נאמר לו "אהלן"‪.‬‬
‫כאן נולדתי‪...‬‬
‫במדינת התפוז‪ /‬עלי מוהר‬
‫עוד‍לא‍תמו‍כל‍פלאייך‪‍/‬יהורם‍טהר‍לב ‍‬
‫ארצנו‍הקטנטונת‪‍,‬ארצנו‍היפה‬
‫מולדת‍בלי‍כותונת‪‍,‬מולדת‍יחפה‬
‫קבליני‍אל‍שירייך‪‍,‬כלה‍יפהפייה‬
‫פתחי‍לי‍שערייך‍אבוא‍בם‍אודה‍יה ‪.‬‬
‫בצל‍עצי‍החורש‪‍,‬הרחק‍מאור‍חמה‬
‫יחדיו‍נכה‍פה‍שורש‍אל‍לב‍האדמה‬
‫אל‍מעיינות‍הזוהר‪‍,‬אל‍בארות‍התום‬
‫מולדת‍ללא‍תואר‍וצועני‍יתום ‪.‬‬
‫עוד‍לא‍תמו‍כל‍פלאייך‬
‫עוד‍הזמר‍לו‍שט‬
‫עוד‍לבי‍מכה‍עם‍ליל‬
‫ולוחש‍לו‍בלאט ‪:‬‬
‫את‍לי‍את‍האחת‬
‫את‍לי‍את‪‍,‬אם‍ובת‬
‫את‍לי‍את‍המעט‬
‫המעט‍שנותר ‪.‬‬
‫נביאה‍בבגדינו‍את‍ריח‍הכפרים‬
‫בפעמון‍ליבנו‍יכו‍העדרים ‪,‬‬
‫ישנה‍דממה‍רוגעת‬
‫וקרן‍אור‍יפה ‪,‬‬
‫ולאורה‍נפסעה‍ברגל‍יחפה ‪.‬‬
‫עוד‍לא‍תמו‍כל‍פלאייך‪...‬‬
‫בארץ הים‪ ,‬במדינת התפוז ‪,‬‬
‫במחוז החמסין הנפלא ‪.‬‬
‫יושבים יהודים שומרים ועובדים ‪,‬‬
‫ויש להם גם ממשלה ‪.‬‬
‫יש להם דונם‪ ,‬יש להם הר ‪,‬‬
‫יש גם מדבר ענקי ‪.‬‬
‫והם בונים כאן עיר וגם כפר ‪,‬‬
‫והם שזופים וחזקים ‪.‬‬
‫ריח תפוז‪ ,‬וריח ים ‪,‬‬
‫איזה מקום נחמד וחם ‪.‬‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬אוי תודה לאל ‪,‬‬
‫שאנחנו כאן ‪.‬‬
‫היום הוא גדול‪ ,‬וכבר עת לעשות ‪,‬‬
‫נשמעת הלמות פטישים ‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫ספינות מפליגות‪ ,‬פורחות שמשיות ‪,‬‬
‫בעמק חורשים וזורעים ‪.‬‬
‫הנה גם אוטו‪ ,‬אוטו משא ‪,‬‬
‫נוסע עובר במסע ‪,‬‬
‫נוסע עובר בכבישים ‪.‬‬
‫ומעפולה במסעדה קיבוצניקים שם אוכלים ‪.‬‬
‫ריח תפוז‪ ,‬וריח ים ‪,‬‬
‫איזה מקום נחמד וחם ‪,‬‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬אוי תודה לאל ‪,‬‬
‫שאנחנו כאן ‪.‬‬
‫אומרים ישנה ארץ‪ /‬שאול טשרנחובסקי‬
‫אומרים ישנה ארץ‬
‫ארץ שכורת שמש‬
‫איה אותה ארץ‬
‫איפה אותה שמש‬
‫אומרים ישנה ארץ‬
‫עמודיה שבעה‬
‫שבעה כוכבי לכת‬
‫צצים על כל גבעה‬
‫איפה אותה ארץ‬
‫כוכבי אותה גבעה‬
‫מי ינחנו דרך‬
‫יגיד לי הנתיבה‬
‫כבר עברנו כמה‬
‫מדברות וימים‬
‫כבר הלכנו כמה‬
‫כוחותינו תמים‬
‫כיצד זה תעינו‬
‫טרם הונח לנו‬
‫אותה ארץ שמש‬
‫אותה לא מצאנו‬
‫אולי כבר איננה‬
‫ודאי ניטל זיווה‬
‫דבר בשבילנו‬
‫אדוני לא ציווה‬
‫שיעור‍מולדת‪‍/‬עלי‍מוהר ‍‬
‫אז‍בבית‍הספר‬
‫על‍הקיר‍תמונה‬
‫והאיכר‍חורש‍בה‬
‫את‍האדמה‬
‫וברקע‪‍,‬הברושים‬
‫שמי‍שרב‍חיוורים‬
‫האיכר‍יצמיח‍לנו‍לחם‬
‫שנהיה‍גדולים ‪.‬‬
‫והמורה‍אומרת ‪:‬‬
‫"עוד‍מעט‍כבר‍סתיו ‪".‬‬
‫בשיעור‍מולדת‬
‫היא‍מראה‍חצב ‪.‬‬
‫היורה‍יבוא‍עכשיו‬
‫שפע‍טיפותיו‬
‫כוילון‍שקוף‍על‍פני‍העמק‬
‫הפורש‍שדותיו ‪.‬‬
‫כך‍זה‍היה‪‍,‬פשטות‍רכה‬
‫זה‍הצטייר‍בילדותנו‬
‫שהיתה‍יפה ‪.‬‬
‫וכך‍בדמיוננו‍התרבו‍פלאות‬
‫הפטישים‍ניגנו‬
‫מחרשות‍רנות‬
‫יש‍יוגבים‍ויש‍כורמים‬
‫ארץ‍של‍רועים ‪-‬‬
‫כך‍זה‍הצטייר‍בילדותנו‬
‫שהיתה‍יפה‪.‬‬
‫ארץ בה יתקיים‬
‫אשר כל איש קיווה‬
‫נכנס כל הנכנס‬
‫פגע בו עקיבא‬
‫‪15‬‬
‫שלום לך עקיבא‬
‫שלום לך רבי‬
‫איפה הם הקדושים‬
‫איפה המכבי‬
‫עונה לו עקיבא‬
‫אומר לו הרבי‬
‫כל ישראל קדושים‬
‫אתה המכבי‬
‫אומרים ישנה ארץ‬
‫ארץ רוות שמש‬
‫איה אותה ארץ‬
‫איפה אותה שמש‬
‫אין לי ארץ אחרת‪ /‬אהוד מנור‬
‫אין לי ארץ אחרת‬
‫גם אם אדמתי בוערת‬
‫רק מילה בעברית חודרת‬
‫אל עורקי אל נשמתי‬
‫בגוף כואב‬
‫בלב רעב‬
‫כאן הוא ביתי ‪.‬‬
‫לא אשתוק כי ארצי‬
‫שינתה את פניה‬
‫לא אוותר לה אזכיר לה‬
‫ואשיר כאן באוזניה‬
‫עד שתפקח את עיניה‪.‬‬
‫שלום‍לך‍ארץ‍נהדרת‪‍/‬יהורם‍גאון ‍‬
‫הייתי‍בפריס‍וגם‍ברומא‬
‫ראיתי‍את‍שבעת‍פלאי‍תבל ‪,‬‬
‫בקוטב‍הצפוני‍וגם‍דרומה ‪,‬‬
‫אך‍אין‍מקום‍כמו‍ארץ‍ישראל ‪.‬‬
‫וכמו‍גלויות‍של‍נוף‍יפות‬
‫תמונות‍בזכרוני‍עפות ‪,‬‬
‫כמו‍בעד‍עדשה‍של‍מצלמה‬
‫בתרמילי‍אותן‍אשא‬
‫בכל‍מקום‪‍,‬בכל‍מסע‬
‫קטעי‍פסיפס‍מתוך‍תמונה‍שלמה ‪.‬‬
‫שלום‍לך‍ארץ‍נהדרת ‪,‬‬
‫עבדך‍הדל‍נושא‍לך‍שיר‍מזמור ‪.‬‬
‫גם‍אם‍לעיתים‍נודד‍אני‍על‍דרך ‪,‬‬
‫מה‍טוב‍לנדוד‍אך‍טוב‍יותר‍לחזור ‪.‬‬
‫צריחי‍המגדלים‍בירושלים‬
‫וסמטאות‍השוק‍הצבעוני‬
‫גגות‍הרעפים‍של‍גבעתיים‬
‫הניבטים‍מבעד‍חלוני ‪.‬‬
‫את‍האביב‍בתל‍אביב ‪,‬‬
‫את‍סבתי‍ואת‍סבי ‪,‬‬
‫את‍החלה‍ואת‍נרות‍שבת ‪,‬‬
‫את‍ים‍המלח‍מול‍אדום‬
‫ואשת‍לוט‍צופה‍לסדום‬
‫ואת‍הקיץ‍בואך‍אילת ‪.‬‬
‫שלום‍לך‍ארץ‍נהדרת ‪...‬‬
‫מימיה‍הכחולים‍של‍הכנרת‬
‫והרקיע‍התואם‍מעל‬
‫והרגשת‍הבית‍המוכרת‬
‫בתוך‍עורקי‍זורמת‍כמו‍חשמל ‪.‬‬
‫הרי‍גליל‍והשומרון ‪,‬‬
‫הפרדסים‍שבשרון ‪,‬‬
‫וילדים‍בגן‍המושבה‬
‫את‍הכרמל‍ואת‍הים‬
‫אחד‍אחד‍ואת‍כולם ‪,‬‬
‫תמיד‍קורצים‪‍,‬אומרים‍ברוך‍הבא ‪.‬‬
‫שלום‍לך‍ארץ‍נהדרת‬
‫‪16‬‬
17
‫זוהי ארץ‪ /‬אפרים קישון‬
‫זוהי ארץ כל כך קטנה ששטחה על מפת העולם אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו‪.‬‬
‫זוהי הארץ היחידה בעולם שמשלמי מיסיה בחוץ לארץ הקימו אותה‪.‬‬
‫זוהי ארץ בעלת גבולות בלתי מוגבלים‪.‬‬
‫זוהי הארץ הצרה ביותר בעולם‪ ,‬זוהי ארץ הצרות‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה לומדת האם את שפת האם מפי ילדיה‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה אבות אכלו בוסר ושיני הבנים מצוינות‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה כותבים עברית‪ ,‬קוראים אנגלית‪ ,‬ומדברים רוסית‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה לכל אזרח זכות לומר את דעתו אך אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב‪.‬‬
‫זוהי ארץ המתקדמת ביותר במזרח הקרוב – הודות לשכנותיה‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה כל ההון נמצא אצל היהודים ורבה ההתמרמרות על כך‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה תוכל לקנות בכספך את הכל חוץ ממכונית יגואר שהיא יקרה מידי‪.‬‬
‫זוהי ארץ שהפרידה בין דת למדינה ומאז שולטת בה הדת לבדה‪.‬‬
‫זוהי ארץ שיש בה כור אטומי אך טלפון רק בעוד שנתיים‪.‬‬
‫זוהי ארץ של ברירות שאין בה כל ברירה‪.‬‬
‫זוהי ארץ שהתגברה על החרם הערבי אך לא על שביתת עובדי הניקיון העירוני‪.‬‬
‫זוהי ארץ שהצליחה להפיק מי שתייה מן הים אך הרחצה עוד אסורה בו‪.‬‬
‫זוהי ארץ שהיא חלק בלתי נפרד מן האיגודים המקצועיים שלה‪.‬‬
‫זוהי ארץ שבה פתק קטן מסוגל להזיז הרים‪ ,‬אך הרים מולידים נאומים‪.‬‬
‫זוהי ארץ המייצרת פחות ממה שהיא אוכלת ודווקא בה טרם מת איש מרעב‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים אלא מתחשבים בהם‪.‬‬
‫זוהי ארץ שקיומה בסכנה מתמדת אך תושביה מקבלים "אולקוס" דווקא מן השכנים למעלה‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה אין איש רוצה לעבוד‪ ,‬לכן מקימים עיר חדשה תוך שלושה ימים והולכים בטל עד סוף‬
‫השבוע‪.‬‬
‫זוהי ארץ שאינה מקבלת אוויר אבל נושמת חירות‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה כל אדם – חייל ובכל זאת כל חייל – אדם‪.‬‬
‫זוהי ארץ בת חמישים אבל חכמה ומנוסה כבת עשרים‪.‬‬
‫זוהי הארץ היחידה בעולם שבה יהודי אינו יהודי‪.‬‬
‫זוהי הארץ היחידה שאני יכול לחיות בה‪.‬‬
‫זוהי הארץ שלי!‬
‫‪18‬‬
‫שורשים‪ /‬רש"ר הירש‬
‫תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים‪ - ,‬אלא בשרשיו‪ ,‬שהם מחוזקים‬
‫במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה‪ .‬הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות‪ .‬העץ‬
‫איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו‪ ,‬מנענעות אותו כופפות אותו‪ - ,‬הוא לא נע ולא זע ממקומו‪ ,‬וכל‬
‫זמן שהוא לא נעקר ממקומו‪ ,‬היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום‪ ,‬ואדרבא ‪-‬‬
‫החליף כוח במאבק‪ .‬כן הוא האדם‪ .‬כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים ‪ -‬שום רוח לא תעקור אותו‬
‫ממקומו‪ .‬ונהפוך הוא‪ ,‬הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות!‬
‫חיים חדשים‪ /‬חיים ארלוזורוב‬
‫הפעולה העמוקה ביותר של ההתנוונות שלנו‪ ,‬שיסודה בחוסר שרשים‪ ,‬היא אי‪-‬פוריותנו‪ .‬עם של סוחרים‬
‫אנחנו‪ ,‬ספסרים‪ ,‬ז'ורנליסטים ומבקרים‪ ,‬עם של אנשי‪-‬בינים בלתי פרודוקטיביים‪ .‬עד עכשיו היו עוד‬
‫אנשים תמימים אצלנו‪ ,‬או אנשים מחוסרי בינה‪ ,‬אשר נואלו לראות את הצרה הגדולה הזאת כיתרון‪ ,‬אשר‬
‫חשבו את הסרסרות שלנו לתעודה‪ ,‬את חוסר הפרודוקטיביות לאידיאל‪ .‬אולם השיבה למולדת‪ ,‬הנגיעה‬
‫באדמה‪ ,‬יכלו את האנשים האלה מקרבנו והיו כלא היו‪ .‬ישנו רק דבר אחד המקשר אל הארץ‪ ,‬המקשר עד‬
‫כדי כך שמתים בהעדרו‪ ,‬כאותו אכר זקן ב"אמונה ומולדת" של שנהר – וזוהי עבודה עצמית ויוצרת‪.‬‬
‫ואנחנו מוכרחים לתבוע‪ ,‬כי זכות לאדמה תנתן רק לזה שרוצה להתקשר אתה בעובדת ידיו וללוש מאבק‬
‫וזיעה את הדבק המקשר‪.‬‬
‫ארץ ועבודה! ארץ ועבודה בידי העם!‬
‫חיי אירושין‪ /‬אסף ענברי‬
‫הציונות לא היתה חתונה עם הארץ‪ .‬חתונה היא האויבת הגדולה של התשוקה‪ ,‬והצלחתה של הציונות‬
‫היתה תלויה בשימור התשוקה אל הארץ‪ ,‬ולא במימושה הממצה‪.‬‬
‫חתונה היא איחוד הכרוך באובדן‪ .‬לא רק באובדן החירויות של הרווק‪ ,‬אלא גם באובדן אהובתו בַטקס‬
‫ההופך אותה לרעיה‪ .‬הכוס המנופצת תחת החופה‪ ,‬אינה עיקר ההתנפצות בטקס הכלולות‪ .‬הטקס‪ ,‬הוא‬
‫ההתנפצות‪ .‬גל התשוקה שנצבר חודשים‪ ,‬או אף שנים בלא‪-‬מעט מקרים‪ ,‬מתנפץ אל חוף‪-‬המבטחים‬
‫המשפחתי‪ .‬זה האושר‪ .‬זה הצער‪ .‬גבר ואשה שכה הסעירו זה את זה‪ ,‬מצאו מנוחה נכונה‪.‬‬
‫להתחתן עם אהובה‪ ,‬משמע להיפרד ממנה‪" .‬ויהי בבוקר והנה היא לאה"‪ :‬את האכזבה הנוראה של יעקב‬
‫מהחלפת האהובה ברעיה‪ ,‬חֹווים רוב הגברים לא כניגוד בין שתי נשים‪ ,‬אלא כַהשתנות הפתאומית‪,‬‬
‫המדכדכת‪ ,‬של אותה אשה עצמה‪ ,‬שהיתה כה נחשקת עד ליל‪-‬הכלולות‪ ,‬ובבוקר הנה היא לאה‪ .‬היא לא‬
‫התכערה‪ ,‬היא לא בלתה‪ ,‬גופה זהה לַגוף אשר אליו ערגת במאות לילות קודחים; אך היא אתך עכשיו‪,‬‬
‫נוכחת וזמינה‪ ,‬ודי קשה להשתוקק אל הז ָמין‪.‬‬
‫אלפיים שנות הגלות אִפשרו ליהודים לעבוד את רחל ולא להתעורר בבוקר עם לאה‪" .‬לשנה הבאה‬
‫בירושלים הבנויה"‪ :‬הכיסופים אל ארץ‪-‬ישראל היו דחיה מתמדת‪ ,‬כל שנה לשנה הבאה‪ .‬כמו מכתביו‬
‫השוקקים של בטהובן "אל האהובה הרחוקה"‪ ,‬היו תפילות היהודים אישוש מתמיד של המרחק ההכרחי‬
‫שם"‪ ,‬לא כאן‪ ,‬היא "אז" ולא‬
‫לשימורה של התשוקה‪ .‬כל אהובה היא רחוקה‪ .‬על כן היא אהובה‪ .‬היא " ָ‬
‫עכשיו ("אז" בעבר‪ ,‬כשהתאהבת בה‪ ,‬ו"אז" בעתיד‪" ,‬בשנה הבאה"‪ ,‬כשהיא תיפול אל זרועותיך‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫פעולות לדוגמא‬
‫כיתות ג‪-‬ד‪ -‬לך לך לארצך‬
‫לך‪-‬לך‪ -‬היציאה למסע והמסע היהודי הגדול שהתחיל עם אברהם‬
‫מטרה‪ :‬להבין את המשמעות האדירה של היציאה למסע‪ -‬העזיבה‪ ,‬היציאה לדרך‪ ,‬משמעות אישית ועבור‬
‫העם היהודי‪.‬‬
‫מהלך הפעילות‪:‬‬
‫‪ .9‬משחק פתיחה‪ 91 -‬דק'‬
‫‪ .2‬למה לצאת למסע ומה לוקחים‪ -‬מחלקים את החניכים לכמה קבוצות קטנות ואומרים להם שהם‬
‫משפחה ושהמשפחה צריכה לצאת למסע‪ .‬לא אומרים להם למה‪ .‬כל משפחה תצטרך לעבור‬
‫משימות ומכשולים בדרך‪.‬‬
‫משימה הראשונה‪ -‬להחליט למה יוצאים‪ -‬כל משפחה צריכה להחליט למה הם יוצאים לדרך‪ 5 .‬דק'‬
‫משימה שנייה‪ -‬להחליט מה הם לוקחים איתם למסע‪ -‬לפי סוג המסע הם צריכים להכין רשימת ציוד‬
‫למסע‪ .‬אחרי שהם כתבו את רשימת הציוד הם מביאים אותו למדריך לאישור‪ .‬על המדריך לא לקבל את‬
‫ההצעה הראשונה ולתקן ולהוריד כמה דברים (רק כדי להקשות טיפה)‪ .‬אחרי שהם מגישים רשימה‬
‫מתוקנת הם מקבלים אישור לצאת‪ 91 .‬דק'‬
‫משימה שלישית‪ -‬לכולם‪ -‬קירות מדברים‪ .‬תולים בחדר נייר עיתון ובכל נייר כתוב מילה או משפט‬
‫והחניכים צריכים לכתוב תגובות על הנייר‪ .‬המילים‪ -‬בית‪ ,‬מסע‪ ,‬משפחה‪ ,‬פרידה‪ ,‬הורים‪ ,‬ארץ חדשה‪.‬‬
‫שומרים את הניירות לסיכום הפעילות‪ 91 .‬דק'‬
‫משימה רביעית‪ -‬מסלול מיכשולים בעיניים עצומות‪ .‬מכינים בכיתה מסלול מכשולים (כיסא באמצע החדר‪,‬‬
‫שולחן‪ ,‬כריות וכד')‪ .‬כל משפחה בוחרת נציג‪ .‬הנציג עוצם עיניים והמשפחה עוזרת לו (מוליכה אותו‪ ,‬חלק‬
‫מהזמן ביד‪ ,‬וחלק מהזמן רק בדיבור) לעבור את המסלול המכשולים‪ 95 .‬דק'‬
‫משימה חמישית‪ -‬לומדים שפה חדשה‪ -‬כל משפחה צריכה ללמוד כמה מילים משפה אחרת (עדיף לא‬
‫אנגלית‪ ,‬אלא שפות אחרות שאתם יודעים)‪ .‬הם צריכים שכולם יזכרו את המילים בעל פה‪ 91 .‬דק' (אשפר‬
‫למצוא מילים באינטרנט או אם אתם יודעים שפה זרה)‬
‫משימה שישית‪ -‬בניית הבית החדש‪ .‬המשפחה צריכה לבנות לעצמה בית חדש‪ .‬הם צריכים לחשוב על‪-‬‬
‫איך שומרים על התרבות שלהם? איזה אוכל מבשלים? איזה שפה מדברים? הבית צריך להיות קטן כי אין‬
‫הרבה כסף‪ 91 .‬דק'‬
‫הפעלה לסיום‪ -‬כל קבוצה מקבלת פסוק מתוך סיפור "לך‪-‬לך" בספר בראשית‪ .‬הם צריכים להציג אותה‬
‫בפנטומימה‪ .‬מציגים את ההצגות לפי סדר הפסוקים וכך מקבלים מיצג המספר את סיפור לך לך‪( .‬נספח‬
‫א')‬
‫‪21‬‬
‫פעולה לדוגמא‪ -‬כיתות ג‪-‬ד‬
‫אישים חשובים בישראל‬
‫אישים חשובים במדינת ישראל‪-‬‬
‫מטרת המערך‪ -‬להכיר לחניכים אישים חשובים בתרבות‪ ,‬בהיסטוריה ובתולדות מדינת ישראל באופן‬
‫חווייתי ומעניין‪.‬‬
‫פעולות לפי דמויות לדוגמא‪ -‬דוד בן גוריון‪ ,‬יצחק רבין‪ ,‬מניה שוחט‪ ,‬אנשי ארגון השומר‪ ,‬רחל המשוררת‬
‫פעולה לדוגמא‪-‬‬
‫דוד בן גוריון‪-‬‬
‫מטרת הפעילות‪ -‬הכרות עם סיפור חייו של דוד בן גוריון באופן חוויתי ומעניין‬
‫מהלך הפעילות‪:‬‬
‫‪ .9‬משחק פתיחה‪ 91 -‬דק'‬
‫‪ .2‬חפש את המטמון קבוצתי בעקבות סיפור חייו של דוד בן גוריון (את מפת החיפוש יש להתאים‬
‫לכל מקום)‪ .‬מצורפים תחנות המידע והמשימה‬
‫תחנה ‪ -9‬ילדותו של בן גוריון‪ .‬בתחנה הראשונה פוגשים מדריך או מדריכה מחופשים לאישה מהעיירה‬
‫שאומרת לחניכים שהיא אמו של דוד בן גוריון‪ ,‬שנקרא אז דוד גרין‪ .‬היא תספר לחניכים על ילדותו דל‬
‫דוד‪ .‬איזה מין ילד היה‪ ,‬התעניינותו בגיל צעיר בקבוצות של חיבת ציון‪ ,‬שהוא היה קצת ביישן והתבייש‬
‫בזה שהוא נמוך‪ ,‬שהיה ילד חכם במיוחד שלמד הרבה שפות‪ .‬המדריך‪ /‬מדריכה יבקשו עזרה מקבוצת‬
‫החניכים לעזור לבנה דוד ללמוד שיר ציוני לפני שהוא מגיע לארץ‪.‬‬
‫משימת החניכים‪ :‬לחשוב על שיר של ארץ ישראל וללמד את המדריכים‬
‫תחנה ‪ -2‬ההגעה לארץ ישראל‪ .‬בתחנה זו הם מקבלים את המכתב (אפשר להפוך את המכתב לכתב חידה)‬
‫הבא שנכתב על ידי דוד בן גוריון‪-‬‬
‫"אבא ואמא היקרים! הגעתי לנמל יפו אחרי דרך ארוכה מאוד‪ .‬המסע בים לא היה קל ואפילו הרגשתי לא‬
‫טוב חלק מהדרך‪ .‬הגעתי לארץ הזאת והרבה יותר חם פה מאשר בבריסק! אין שלג‪ ,‬יש רק חול וים‬
‫וגמלים‪ .‬אבל פגשתי פה עוד כל מיני אנשים מעניינים והם עוזרים לי להתאקלם‪ .‬איך שרק הגעתי כבר‬
‫החלטתי לעשות משהו חשוב ואני עולה לחצר כינרת ללמוד להיות חקלאי‪ ,‬אפילו שזה נראה מאוד קשה‪.‬‬
‫יש פה עוד כל מיני אנשים שקוראים להם חלוצים‪ .‬אנחנו לובשים מכנסיים קצרים ועובדים בשדה‪ .‬גם‬
‫הבנות עובדות איתנו כמו פועלות‪ .‬אחרי שאני אעבוד קצת בשדה אני חושב ליסוע ללמוד‪".‬‬
‫משימה חקלאית‪ -‬עליכם להעביר מים ממקור אחד למקור אחר (כפי שעשו החלוצים כאשר ייבשו ביצות)‪.‬‬
‫מעמידים את כל החניכים בשורה‪ .‬עליהם להעביר בעזרת השיניים כוס פלסטיק מלאה במים אחד לשני עד‬
‫לאחרון שישפוך את הכוס לתוך דלי‪.‬עליהם להעביר כמה שיותר מים במשך ‪ 5‬דקות‪.‬‬
‫תחנה ‪ -3‬הקמת מפא"י‪ .‬החניכים יגיעו ויפגשו מדריך מחופש לדוד בן גוריון‪ .‬בן גוריון יושב בחדרו הקטן‬
‫וחושב איך הוא יציל את הפועלים בארץ ישראל‪-.‬‬
‫"יש בעיה גדולה בארץ ישראל ואני לא יודע איך לפתור אותה‪ .‬יש הרבה פועלים ואין לנו עבודה‪ .‬בעלי‬
‫העסקים מנצלים אותנו‪ .‬אני לא יודע מה לעשות? מי יוכל להוביל פה את החברה ביישוב? אין אף אחד‬
‫מתאים! כולם לא חושבים על הכל‪ .‬אני יודע שאם אנחנו רוצים להקים מדינה אנחנו צריכים לחשוב על‬
‫עבודה‪ ,‬תרבות‪ ,‬כוח שיגן עלינו‪ .‬הכל! אולי כדאי לי להקים מפלגה עם החברים שלי? מפלגה שתוביל את‬
‫הפועלים בארץ? איך אני אוביל את האנשים? מה המשימה שלי? אולי אתם תעזרו לי?‬
‫משימה‪ -‬מחלקים את החניכים ל‪ 2-3-‬קבוצות לפי הגודל‪ .‬כל קבוצה צריכה לכתוב נאום קצר עבור דוד בן‬
‫גוריון כדי לשכנע אנשים למה כדאי להם להצביע עבורו‪.‬‬
‫תחנה ‪ -1‬הקמת מדינת ישראל ומגילת העצמאות‬
‫‪21‬‬
‫החניכים יגיעו לתחנה ויראו את החדר מסודר עם כמה כיסאות ויראו מדריך מחכה‪ .‬המדריך יספר להם‬
‫שהוא מחכה לאירוע הכי חשוב‪ .‬הוא מחכה להכרזת העצמאות‪.‬‬
‫"אני יושב פה כי אני רוצה לשמוע את דוד בן גוריון מכריז על מדינה יהודית‪ .‬זה אירוע חשוב‪ .‬אנחנו‬
‫עכשיו באמצע מלחמה ואנחנו צריכים תקווה‪ .‬אני רוצה לשמוע מה יש לבן גוריון להגיד‪ .‬אני מקוה שהוא‬
‫יכריז על מדינת ישראל ויגיד שהיא מדינה דמוקרטית שיש בה שיויון‪ .‬זה אומר שכולם אותו דבר‪ -‬גברים‪,‬‬
‫נשים‪ ,‬יהודים‪ ,‬ערבים‪ ,‬דתיים‪ ,‬חילוניים‪,‬רפורמים‪ .‬אני רוצה שהוא יגיד שמדינת ישראל רוצה שלום עם‬
‫שכניה ושהיא מחכה לכל היהודים בעולם שיבואו לארץ‪ .‬מה אתם רוצים לשמוע?‬
‫משימה‪ -‬אחרי שהחניכים עונים על השאלה של המדריך הם מקבלים פאזל של הכרזת העצמאות והם‬
‫צריכים להרכיב אותו‪.‬‬
‫תחנה ‪ – 5‬ראש ממשלת ישראל‪.‬‬
‫מגיעים לתחנה ומקבלים שוב מכתב מבן גוריון‪-‬‬
‫" לא קל להיות ראש הממשלה בישראל‪ .‬כולם פה רבים כל היום ואף אחד לא מסכים עם אף אחד! הלוואי‬
‫שהיה פה קצת שקט‪ .‬אתם יודעים מה הספקתי לעשות פה בכמה שנים? בכמה שנים הקמתי צבא‪ ,‬בניתי‬
‫בתי ספר‪ ,‬בניתי אוניברסיטאות‪ ,‬קלטתי עלייה מהמון מדינות כמו מצרים‪ ,‬עיראק‪ ,‬מרוקו‪ ,‬הונגריה‪ ,‬פולין‪,‬‬
‫אמריקה‪ ,‬אנגליה ועוד הרבה ארצות‪ .‬עשיתי גם טעיות‪ ,‬לא פשוטות‪ .‬קשה להיות ראש ממשלה‪ .‬אני רוצה‬
‫לשאול אתכם‪ -‬אם אתם הייתם ראש ממשלה בישראל מה הייתם עושים?‬
‫משימה‪ -‬מחלקים ל‪ 2-3-‬קבוצות ומבקשים מהחניכים להחליט על ‪ 91‬דברים שהם היו עושים אם הם היו‬
‫ראש ממשלה‪.‬‬
‫תחנה ‪ – 6‬בן גוריון והנגב‬
‫החניכים מגיעים לתחנה האחרונה ופוגשים מדריך שאומר להם‪ -‬שלום‪ ,‬הגעתם לשדה בוקר‪ .‬כרגע אין פה‬
‫כלום‪ .‬אנחנו קיבוץ קטן בנגב אבל בן גוריון אמר שחשוב להפריח את הנגב ואנחנו פה‪ .‬הוא אומר גם‬
‫שהוא יבוא לגור איתנו‪ .‬זה מדהים כי הוא ממש זקן! אבל הוא בא‪ ,‬הוא גר בצריף קטן עם המון ספרים‪.‬‬
‫הוא גם איש די קטן אז זה בסדר‪ .‬גם פולה אישתו היא ממש נחמדה‪ .‬הוא אפילו אומר שהוא רוצה להיקבר‬
‫פה‪ .‬מי היה מאמין‪ .‬אבל עכשיו יש לי משימה חשובה‪ .‬אנחנו רוצים לכתוב מכתב תודה לבן גוריון‪ .‬הנה‬
‫כמה מהדברים שהוא עשה‪ -‬הוא עלה לבד לארץ‪ ,‬הוביל את היישוב לפני קום המדינה ונלחם עבורינו כדי‬
‫שתהיה לנו מדינה‪ ,‬הוא הכריז על המדינה ועזר לנו לנצח במלחמה‪ ,‬הוא התחתן עם אישה נחמדה‪ ,‬הוא‬
‫הקים את הצבא‪ ,‬הוא הקים בתי ספר‪ ,‬הוא עוזר לנו להפריח את הנגב‪ .‬איך נכתוב לו מכתב תודה?‬
‫משימה‪ -‬לכתוב מכתב תודה לבן גוריון על כל מה שהוא עשה‪.‬‬
‫סיכום‪ -‬כמה מילים מהמדריך על בן גוריון ופועלו‬
‫משך הפעילות‪ :‬שעה ורבע‬
‫ציוד‪ -‬תחפושות‪ ,‬הכרז העצמאות‪ ,‬דפים‪ ,‬עטים‬
‫אם אפשר להשמיע את הכרזת העצמאות (ניתן למצוא את זה באינטרנט) או את השיר בן גוריון של שלמה‬
‫גרוניך ומתי כספי‪ -‬מה טוב‬
‫נספח‪:‬‬
‫מגילת העצמאות‬
‫ישראל הממשלה הזמנית‬
‫עיתון רשמי‪ :‬מס' ‪ 9‬תל‪-‬אביב ה' באייר תש"ח ‪ 91.5.9111‬עמ' ‪9‬‬
‫הכרזה על הקמת מדינת ישראל‬
‫‪22‬‬
‫בארץ‪-‬ישראל קם העם היהודי‪ ,‬בה עוצבה דמותו הרוחנית‪ ,‬הדתית והמדינית‪ ,‬בה חי חיי קוממיות‬
‫ממלכתית‪ ,‬בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל‪-‬אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי‪.‬‬
‫לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו‪ ,‬ולא חדל מתפילה ומתקוה‬
‫לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית‪.‬‬
‫מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות‬
‫האחרונים שבו לארצם בהמונים‪ ,‬וחלוצים‪ ,‬מעפילים ומגינים הפריחו נשמות‪ ,‬החיו שפתם העברית‪ ,‬בנו‬
‫כפרים וערים‪ ,‬והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו‪ ,‬שוחר שלום ומגן על עצמו‪ ,‬מביא‬
‫ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית‪.‬‬
‫בשנת תרנ"ז (‪ )9111‬נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל‬
‫והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו‪.‬‬
‫זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר ‪ 9191‬ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים‪ ,‬אשר נתן‬
‫במיוחד תוקף בין‪-‬לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ‪-‬ישראל ולזכות העם היהודי להקים‬
‫מחדש את ביתו הלאומי‪.‬‬
‫השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון‪ ,‬בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה‪ ,‬הוכיחה‬
‫מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על‪-‬ידי חידוש המדינה‬
‫היהודית בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של‬
‫אומה שוות‪-‬זכויות בתוך משפחת העמים‪.‬‬
‫שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ‪-‬‬
‫ישראל‪ ,‬על אף כל קושי‪ ,‬מניעה וסכנה‪ ,‬ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד‪ ,‬חירות ועמל‪-‬ישרים‬
‫במולדת עמם‪.‬‬
‫במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא‪-‬חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום‬
‫נגד כוחות הרשע הנאצי‪ ,‬ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי‬
‫ברית האומות המאוחדות‪.‬‬
‫ב‪ 21-‬בנובמבר ‪ 9111‬קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ‪-‬‬
‫ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ‪-‬ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע‬
‫ההחלטה‪ .‬הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה‪.‬‬
‫זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית‪.‬‬
‫לפיכך נתכנסנו‪ ,‬אנו חברי מועצת העם‪ ,‬נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית‪ ,‬ביום סיום המנדט הבריטי‬
‫על ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו‬
‫מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל‪ ,‬היא מדינת ישראל‪.‬‬
‫אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט‪ ,‬הלילה‪ ,‬אור ליום שבת ו' אייר תש"ח‪ 95 ,‬במאי ‪ ,9111‬ועד‬
‫להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על‪-‬ידי האספה המכוננת‬
‫הנבחרת לא יאוחר מ‪ 9-‬באוקטובר ‪ - 9111‬תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית‪ ,‬ומוסד הביצוע שלה‪,‬‬
‫מנהלת‪-‬העם‪ ,‬יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית‪ ,‬אשר תיקרא בשם ישראל‪.‬‬
‫מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה;‬
‫תהא מושתתה על יסודות החירות‪ ,‬הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות‬
‫חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת‪ ,‬גזע ומין; תבטיח חופש דת‪ ,‬מצפון‪ ,‬לשון‪ ,‬חינוך ותרבות;‬
‫תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות‪.‬‬
‫מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת‬
‫העצרת מיום ‪ 21‬בנובמבר ‪ 9111‬ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ‪-‬ישראל בשלמותה‪.‬‬
‫אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת‬
‫העמים‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫אנו קוראים ‪ -‬גם בתוך התקפת‪-‬הדמים הנערכת עלינו זה חדשים ‪ -‬לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל‬
‫לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל‬
‫מוסדותיה‪ ,‬הזמניים והקבועים‪.‬‬
‫אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן‪ ,‬וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה‬
‫הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו‪ .‬מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת‬
‫המזרח התיכון כולו‪.‬‬
‫אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה‬
‫הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל‪.‬‬
‫מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו‪ ,‬במושב מועצת המדינה‬
‫הזמנית‪ ,‬על אדמת המולדת‪ ,‬בעיר תל‪-‬אביב‪ ,‬היום הזה‪ ,‬ערב שבת‪ ,‬ה' אייר תש"ח‪ 91 ,‬במאי ‪.9111‬‬
‫דוד בן‪-‬גוריון‬
‫סיכום‪ -‬מוציאים את הדפים עליהם הם כתבו מה זה – בית‪ ,‬פרידה‪ ,‬מסע וכו' ומדברים על זה כמה דקות‪.‬‬
‫ציוד‪ -‬נייר עיתון‪ ,‬בריסטולים‪ ,‬עטים‪ ,‬דפים‬
‫נספח א'‪-‬‬
‫ַאר ֶאךָ‪ .‬ב ְו ֶא ֶעׂשְָך לְגֹוי גָדֹול‬
‫ָָארץ ֲאשֶר ְ‬
‫ֵַארצְָך ּו ִממֹולַדְ תְ ָך ּו ִמבֵית ָאבִיָך אֶל‪-‬ה ֶ‬
‫וַּי ֹאמֶר י ְהוָה אֶל‪ַ-‬אב ְָרם לְֶך‪-‬לְָך מ ְ‬
‫שפְח ֹת ָהאֲדָ מָה‪ .‬ד‬
‫שמֶָך ֶו ְהי ֵה ב ְָרכָה‪ .‬ג ַו ֲאב ְָרכָה ְמב ְָרכֶיָך ּו ְמ ַק ֶללְָך ָאא ֹר ְונִב ְְרכּו בְָך כ ֹל ִמ ְ‬
‫ַו ֲאב ֶָרכְָך ַו ֲאגַדְ לָה ְ‬
‫שנָה ְבצֵאתֹו ֵמח ָָרן‪ .‬ה‬
‫ש ְבעִים ָ‬
‫שנִים ְו ִ‬
‫שר דִ בֶר ֵאלָיו י ְהוָה ַוּיֵלְֶך אִתֹו לֹוט וְַאב ְָרם בֶן‪ָ -‬חמֵש ָ‬
‫ַוּיֵלְֶך ַאב ְָרם ַכ ֲא ֶ‬
‫שר‪-‬עָׂשּו ְבח ָָרן‬
‫שר ָרכָשּו ְואֶת‪ַ -‬הנֶפֶש ֲא ֶ‬
‫שם ֲא ֶ‬
‫ַוּי ִ ַקח ַאב ְָרם אֶת‪ׂ-‬ש ַָרי ִאשְתֹו ְואֶת‪-‬לֹוט בֶן‪ָ-‬אחִיו ְואֶת‪-‬כָל‪ְ -‬רכּו ָ‬
‫מֹורה ְו ַה ְכנַ ֲענִי ָאז‬
‫שכֶם עַד אֵלֹון ֶ‬
‫ָָארץ עַד מְקֹום ְ‬
‫ַארצָה ְכנָעַן‪ .‬ו ַוּיַעֲב ֹר ַאב ְָרם ב ֶ‬
‫ַארצָה ְכנַעַן ַוּי ָב ֹאּו ְ‬
‫ַוּיֵצְאּו ָל ֶלכֶת ְ‬
‫שם ִמזְ ֵב ַח לַיהוָה ַהנ ְִראֶה אֵ לָיו‪ .‬ח‬
‫ָָארץ הַז ֹאת ַוּיִבֶן ָ‬
‫ָָארץ‪ .‬ז ַוּי ֵָרא י ְהוָה אֶל‪ַ-‬אב ְָרם וַּי ֹאמֶר ְלז ְַרעֲָך אֶתֵ ן אֶת‪-‬ה ֶ‬
‫ב ֶ‬
‫שם ִמזְ ֵב ַח לַיהוָה ַוּיִק ְָרא ְבשֵ ם‬
‫שם ָהה ָָרה ִמקֶדֶ ם ְלבֵית‪-‬אֵל ַוּי ֵט ָאהֳֹלה בֵית‪-‬אֵל ִמּי ָם ְו ָהעַי ִמקֶדֶ ם ַוּיִבֶן‪ָ -‬‬
‫ַוּיַעְתֵ ק ִמ ָ‬
‫י ְהוָה‪ .‬ט ַוּיִסַע ַאב ְָרם הָלֹוְך ְונָסֹו ַע ַהנֶגְבָה‪{ .‬פ‬
‫‪24‬‬
‫פעולה לדוגמא‪ -‬כיתות ה'‬
‫השליחים מבקרים בא"י‬
‫פעולה‪ -‬מעשי השליחים‪ -‬מסע בא"י‬
‫מטרה‪ :‬החניכים יחוו את המסע בא"י כפי שחוו אותה השליחים וילמדו על הערך שבמסע‪ ,‬ראייה למרחוק‬
‫ותקווה‪.‬‬
‫מהלך הפעילות‪:‬‬
‫משחק פתיחה‪ 91 -‬דק'‬
‫‪.9‬‬
‫אומרים לחניכים שהם ‪ 92‬המרגלים‪ .‬אפשר גם לתת לכל אחד שם של מרגל (יהושע בן נון‪ ,‬כלב‬
‫‪.2‬‬
‫בן יפונה‪ ,‬שפט בן חורי וכו'‪ -‬הכל כתוב בפרק יג בספר במדבר)‪ .‬הם יעברו מסע של מרגלים ואח"כ‬
‫יצטרכו לדווח מה הם ראו‪ .‬אפשר לתת להם להכין תחפושות וכו' ‪ 5‬דק'‬
‫משימה ראשונה‪ -‬לעלות את ההר ולהסתכל על הארץ‪ .‬פורשים בפני החניכים מפה אילמת של‬
‫‪.3‬‬
‫א"י והם צריכים לשבץ‪ -‬ירושלים‪ ,‬חיפה‪ ,‬תל אביב‪ ,‬רמת הגולן‪ ,‬אילת‪ ,‬ועוד‪ 91 .‬דק'‬
‫משימה שניה‪ -‬עליהם לבנות שאלון על א"י‪ -‬כמה ערים יש? כמה תושבים? מה ההר הכי גבוה?‬
‫‪.1‬‬
‫מי ראש עיר בירושלים וכד'‪ .‬אחרי שהם בונים את השאלון הם צריכים למצוא ישראלי ולשאול אותו‬
‫(רכז‪ ,‬רב בית הכנסת וכו')‪ 91 .‬דק'‬
‫מגיעים למדבר‪ -‬כשהם מגיעים למדבר הם צריכים לשבת במאהל בדווי ולשמוע אגדה בדווית‬
‫‪.5‬‬
‫(נספח ב')‪ 91 -‬דק'‬
‫חברון‪ -‬עיר הענקים‪ -‬עליהם לצייר את הענקים שנמצאו בעיר חברון‪ .‬הם צריכים לחשוב‪ -‬האם‬
‫‪.6‬‬
‫הם מפחידים או סתם גבוהים? זכרו שהחניכים בונים דיווח לאחרים‪ 91 .‬דק'‬
‫‪ 1‬המינים‪ -‬חידון שבעת המינים‪ .9 -‬מנו לפחות ‪ 3‬מתוך שבעת המינים (גפן‪ ,‬שעורה‪ ,‬חיטה‪ ,‬תמר‪,‬‬
‫‪.1‬‬
‫רימון‪ ,‬זית‪ ,‬תאנה)‪ .2 .‬איזה מהמינים אוכלים בראש השנה? (רימון ותמר)‪ .3 .‬מאיזה מינים מכינים לחם?‬
‫(חיטה ושעורה)‪ 1 .‬מאיזה מינים מכינים שמן? (זית)‪ .5 .‬איזה מהמינים צומח בערבה? (תמר)‪ .‬עליכם‬
‫לצייר את שני המרגלים חוזרים עם אשכול הענבים על גבם‪ 91 .‬דק'‬
‫דיווח כוזה מול דיווח אמת‪ -‬שנים מהחניכים צריכים לכתוב דיווח אמיתי וכל השאר יכתבו דיווח‬
‫‪.1‬‬
‫כוזב‪ 5 .‬דק'‬
‫מקריאים את הדיווחים ומספרים להם את סיפור המרגלים‪ -‬בכלל הדיווח הכוזב וחוסר האמונה‬
‫‪.1‬‬
‫עם ישראל נענש ונאלץ להסתובב במדבר עוד ‪ 11‬שנה‪.‬‬
‫‪.91‬‬
‫שואלים‪ -‬האם זה עונש הוגן? למה אסור לתת דיווח כוזב? מדוע הענישו את המרגלים?‬
‫‪ 91‬דק'‬
‫ציוד‪-‬‬
‫דפים‪ ,‬עטים‪ ,‬מפה אילמת‪,‬‬
‫במדבר יג‬
‫שר‪ֲ -‬אנִי נ ֹתֵ ן ִל ְבנֵי י ִׂשְ ָראֵל אִ יש‬
‫שים ְוי ָתֻ רּו אֶת‪-‬א ֶֶרץ ְכנַעַן ֲא ֶ‬
‫שלַח‪-‬לְָך ֲאנָ ִ‬
‫א ַוי ְדַ בֵר י ְהוָה אֶל‪-‬מֹשֶה לֵאמ ֹר‪ .‬ב ְ‬
‫ָארן ַעל‪-‬פִי י ְהוָה ֻכלָם‬
‫שלַח א ֹתָ ם מֹשֶה ִמ ִמ ְדבַר פ ָ‬
‫ׂשיא ָבהֶם‪ .‬ג ַוּי ִ ְ‬
‫שלָחּו כ ֹל נָ ִ‬
‫ֶאחָד ִאיש ֶאחָד ְל ַמטֵה אֲב ֹתָ יו ִת ְ‬
‫שמְעֹון שָ פָט בֶן‪-‬‬
‫שמּו ַע בֶן‪-‬זַכּור‪ .‬ה ְל ַמטֵה ִ‬
‫שמֹותָ ם ְל ַמטֵה ְראּובֵן ַ‬
‫שי ְבנֵי‪-‬יִׂש ְָראֵל ֵהמָה‪ .‬ד ְו ֵאלֶה ְ‬
‫שים ָרא ֵ‬
‫ֲאנָ ִ‬
‫ש ַע בִן‪-‬נּון‪ .‬ט‬
‫חֹורי‪ .‬ו ְל ַמטֵה י ְהּודָ ה ָכלֵב בֶן‪-‬י ְ ֻפנֶה‪ .‬ז ְל ַמטֵה יִשָשכָר יִגְָאל בֶן‪-‬יֹוסֵף‪ .‬ח ְל ַמטֵה ֶאפ ְָרי ִם הֹו ֵ‬
‫ִ‬
‫ְל ַמטֵה ִבנְיָמִן ַפ ְלטִי בֶן‪ָ -‬רפּוא‪ .‬י ְל ַמטֵה זְבּולֻן גַדִ יאֵל בֶן‪-‬סֹודִ י‪ .‬יא ְל ַמטֵה יֹוסֵף ְל ַמטֵה ְמנַשֶה גַדִ י בֶן‪-‬סּוסִי‪ .‬יב‬
‫שר סְתּור בֶן‪ִ -‬מי ָכאֵל‪ .‬יד ְל ַמטֵה נַפְתָ לִי נַ ְחבִי בֶן‪ָ -‬ו ְפסִי‪ .‬טו לְמַ טֵה גָד‬
‫ְל ַמטֵה דָ ן ַע ִמיאֵל בֶן‪ְ -‬ג ַמלִי‪ .‬יג ְל ַמטֵה ָא ֵ‬
‫ש ַע בִן‪-‬נּון‬
‫ָָארץ ַוּיִק ְָרא מֹשֶה לְהֹו ֵ‬
‫שלַח מֹשֶה לָתּור אֶת‪-‬ה ֶ‬
‫שים ֲאשֶר‪ָ -‬‬
‫שמֹות ָה ֲאנָ ִ‬
‫גְאּואֵל בֶן‪ָ -‬מכִי‪ .‬טז ֵאלֶה ְ‬
‫ּוראִ יתֶ ם‬
‫שלַח א ֹתָ ם מ ֹשֶה לָתּור אֶת‪-‬א ֶֶרץ ְכנָעַן וַּי ֹאמֶר ֲא ֵלהֶם עֲלּו זֶה ַבנֶגֶב ַו ֲעלִיתֶ ם אֶת‪ָ -‬ההָר‪ .‬יח ְ‬
‫שעַ‪ .‬יז ַוּי ִ ְ‬
‫י ְהֹו ֻ‬
‫ָָארץ ֲאשֶר‪-‬הּוא‬
‫שב ָעלֶי ָה ֶה ָחזָק הּוא ה ֲָרפֶה ַה ְמעַט הּוא ִאם‪ָ -‬רב‪ .‬יט ּומָה ה ֶ‬
‫ָָארץ ַמה‪-‬הִוא ְואֶת‪ָ -‬העָם הַּי ֹ ֵ‬
‫אֶת‪-‬ה ֶ‬
‫‪25‬‬
‫ָָארץ‬
‫שב ָב ֵהנָה ַה ְב ַמ ֲחנִים ִאם ְב ִמ ְבצ ִָרים‪ .‬כ ּומָה ה ֶ‬
‫שב בָּה הֲטֹובָה הִוא אִם‪ָ -‬רעָה ּומָה ֶהע ִָרים ֲאשֶר‪-‬הּוא יֹו ֵ‬
‫יֹ ֵ‬
‫ִכּורי ֲענָבִים‪ .‬כא‬
‫ָָארץ ְו ַהּיָמִים י ְ ֵמי ב ֵ‬
‫ש ֵמנָה הִוא ִאם‪ָ -‬רזָה ֲהי ֵש‪-‬בָּה עֵץ ִאם‪ַ-‬אי ִן ְוהִתְ ַחזַקְתֶ ם ּו ְל ַקחְתֶ ם ִמפ ְִרי ה ֶ‬
‫ַה ְ‬
‫שם ֲאחִימַן שֵשַ י‬
‫ָָארץ ִממִדְ בַר‪-‬צִן עַד‪ְ -‬רח ֹב לְב ֹא ֲחמָת‪ .‬כב ַוּיַעֲלּו ַבנֶגֶב ַוּי ָב ֹא עַד‪ֶ -‬חבְרֹון ְו ָ‬
‫ַוּי ַעֲלּו ַוּי ָתֻ רּו אֶת‪-‬ה ֶ‬
‫שכ ֹל ַוּיִכ ְְרתּו מִשָ ם‬
‫שנִים נִ ְבנְתָ ה ִל ְפנֵי צֹעַן ִמצ ְָרי ִם‪ .‬כג ַוּי ָב ֹאּו עַד‪-‬נַחַל ֶא ְ‬
‫שבַע ָ‬
‫וְתַ ְל ַמי יְלִי ֵדי ָה ֲענָק ְו ֶחבְרֹון ֶ‬
‫שנָי ִם ּומִן‪-‬ה ִָרמֹנִים ּומִן‪-‬הַתְ ֵאנִים‪ .‬כד ַלמָקֹום הַהּוא ק ָָרא נַחַל‬
‫שאֻהּו בַמֹוט ִב ְ‬
‫ְמֹורה ְו ֶאשְכֹול ֲענָבִים ֶאחָד ַוּי ִ ָ‬
‫ז ָ‬
‫ַאר ָבעִים יֹום‪ .‬כו‬
‫ָָארץ ִמקֵץ ְ‬
‫שבּו מִתּור ה ֶ‬
‫שם ְבנֵי יִׂש ְָראֵל‪ .‬כה ַוּי ָ ֻ‬
‫שר‪-‬כ ְָרתּו ִמ ָ‬
‫ֶאשְכֹול עַל א ֹדֹות ָה ֶאשְ כֹול ֲא ֶ‬
‫שיבּו א ֹתָ ם דָ בָר וְאֶת‪-‬‬
‫ָארן קָדֵ שָה ַוּי ָ ִ‬
‫ַוּיֵלְכּו ַוּי ָב ֹאּו אֶל‪-‬מֹשֶה ְואֶל‪ַ-‬אהֲר ֹן ְואֶל‪-‬כָל‪-‬עֲדַ ת ְבנֵי‪-‬יִׂש ְָראֵל אֶל‪-‬מִדְ בַר פ ָ‬
‫ש ַלחְתָ נּו ְוגַם זָבַת ָחלָב ּודְ בַש‬
‫ָָארץ ֲאשֶר ְ‬
‫ָָארץ‪ .‬כז ַוי ְ ַספְרּו‪-‬לֹו וַּי ֹא ְמרּו בָאנּו אֶל‪-‬ה ֶ‬
‫כָל‪ָ -‬העֵדָ ה ַוּי ְַראּום אֶת‪-‬פ ְִרי ה ֶ‬
‫ָָארץ ְו ֶהע ִָרים ְבצֻרֹות גְדֹֹלת מְא ֹד ְוגַם‪-‬יְלִדֵ י ָה ֲענָק ָר ִאינּו שָ ם‪ .‬כט‬
‫שב ב ֶ‬
‫הִוא ְוזֶה‪-‬פ ְִרי ָּה‪ .‬כח ֶאפֶס כִי‪-‬עַז ָהעָם הַּי ֹ ֵ‬
‫שב עַל‪ַ -‬הּי ָם ְועַל י ַד ַהּי ְַרדֵן‪ .‬ל ַוּיַהַס‬
‫שב ָבהָר ְו ַה ְכנַ ֲענִי יֹו ֵ‬
‫שב ְבא ֶֶרץ ַהנֶגֶב ְו ַה ִח ִתי ְו ַהי ְבּוסִי ְו ָה ֱאמ ִֹרי יֹו ֵ‬
‫ֲע ָמלֵק יֹו ֵ‬
‫שר‪-‬עָלּו ִעמֹו ָאמְ רּו‬
‫שים ֲא ֶ‬
‫ָכלֵב אֶת‪ָ -‬העָם ֶאל‪-‬מֹשֶה וַּי ֹאמֶר עָֹלה נַ ֲעלֶה ְוי ַָרשְנּו א ֹתָ ּה כִי‪-‬י ָכֹול נּוכַל לָּה‪ .‬לא ְו ָה ֲאנָ ִ‬
‫ָָארץ ֲאשֶר תָ רּו א ֹתָ ּה ֶאל‪ְ -‬בנֵי יִׂש ְָראֵל לֵאמ ֹר‬
‫ֹלא נּוכַל ַלעֲלֹות ֶאל‪ָ -‬העָם כִי‪ָ -‬חז ָק הּוא ִממֶנּו‪ .‬לב וַּיֹצִיאּו ִדבַת ה ֶ‬
‫שי מִדֹות‪ .‬לג‬
‫שר‪ָ -‬ר ִאינּו בְתֹוכָּה ַאנְ ֵ‬
‫שבֶי ָה הִוא ְוכָל‪ָ -‬העָם ֲא ֶ‬
‫ָָארץ ֲאשֶר ָעב ְַרנּו בָּה לָתּור א ֹתָ ּה א ֶֶרץ א ֹ ֶכלֶת יֹו ְ‬
‫ה ֶ‬
‫שם ָר ִאינּו אֶת‪ַ -‬הנְפִילִים ְבנֵי ֲענָק מִן‪ַ -‬הנְ ִפלִים ַונְהִי ְבעֵינֵינּו ַכ ֲחגָבִים ְוכֵן ָהי ִינּו ְבעֵינֵיהֶם‪.‬‬
‫ְו ָ‬
‫במדבר יד‬
‫א וַתִ שָא כָל‪ָ -‬העֵדָ ה ַוּי ִתְ נּו ֶאת‪-‬קֹולָם ַוּיִבְכּו ָהעָם ַב ַליְלָה הַהּוא‪ .‬ב ַוּי ִֹּלנּו עַל‪-‬מֹשֶה ְועַל‪ַ-‬אהֲר ֹן כ ֹל ְבנֵי י ִׂשְ ָראֵל‬
‫וַּי ֹאמְרּו ֲא ֵלהֶם כָל‪ָ -‬העֵדָ ה לּו‪ַ -‬מתְנּו ְבא ֶֶרץ ִמצ ְַרי ִם אֹו ַב ִמ ְדבָר ַהזֶה לּו‪-‬מָתְ נּו‪ .‬ג ְו ָלמָה י ְהוָה ֵמבִיא א ֹתָ נּו אֶ ל‪-‬‬
‫שינּו ְו ַטפֵנּו יִהְיּו ָלבַז הֲלֹוא טֹוב לָנּו שּוב ִמצ ְָריְמָה‪ .‬ד וַּי ֹאמְרּו ִאיש אֶל‪ָ-‬אחִיו נִתְ נָה‬
‫ָָארץ הַז ֹאת ִלנְפ ֹל ַבח ֶֶרב נָ ֵ‬
‫ה ֶ‬
‫ש ַע בִן‪-‬נּון‬
‫ר ֹאש ְונָשּובָה ִמצ ְָריְמָה‪ .‬ה ַוּי ִפ ֹל מֹשֶה וְַאהֲר ֹן עַל‪ְ -‬פנֵיהֶם ִל ְפנֵי כָל‪ְ -‬קהַל עֲדַ ת ְבנֵי יִׂש ְָראֵל‪ .‬ו וִיהֹו ֻ‬
‫ָָארץ אֲשֶ ר‬
‫ָָארץ ק ְָרעּו ִבגְדֵ יהֶם‪ .‬ז וַּי ֹא ְמרּו אֶל‪-‬כָל‪-‬עֲדַ ת ְבנֵי‪-‬יִׂש ְָראֵל לֵאמ ֹר ה ֶ‬
‫ְו ָכלֵב בֶן‪-‬י ְ ֻפנֶה מִן‪-‬הַתָ ִרים אֶת‪-‬ה ֶ‬
‫ָָארץ הַז ֹאת ּונְתָ נָּה לָנּו‬
‫ָָארץ מְא ֹד מְא ֹד‪ .‬ח אִם‪ָ -‬חפֵץ בָנּו י ְהוָה ְו ֵהבִיא א ֹתָ נּו אֶל‪-‬ה ֶ‬
‫ָעב ְַרנּו בָּה לָתּור א ֹתָ ּה טֹובָה ה ֶ‬
‫ָָארץ כִי ַל ְחמֵנּו הֵם סָר‬
‫יראּו אֶת‪-‬עַם ה ֶ‬
‫א ֶֶרץ ֲאשֶר‪-‬הִוא זָבַת ָחלָב ּודְ בָש‪ .‬ט אְַך בַיהוָה ַאל‪-‬תִ מְר ֹדּו ְואַתֶ ם ַאל‪-‬תִ ְ‬
‫יר ֻאם‪ .‬י וַּי ֹא ְמרּו כָל‪ָ -‬העֵדָ ה ל ְִרגֹום א ֹתָ ם ָב ֲא ָבנִים ּוכְבֹוד י ְהוָה נ ְִרָאה בְאֹהֶל‬
‫ִצלָם ֵמ ֲעלֵיהֶם וַיהוָה אִתָ נּו ַאל‪-‬תִ ָ‬
‫מֹועֵד אֶל‪-‬כָל‪ְ -‬בנֵי יִׂש ְָראֵל‪{ .‬פ}‬
‫ׂשיתִ י בְקִ ְרבֹו‪.‬‬
‫יא וַּי ֹאמֶר י ְהוָה אֶל‪-‬מֹשֶה עַד‪ָ-‬אנָה יְנַ ֲא ֻצנִי ָהעָם ַהזֶה ְועַד‪ָ-‬אנָה ֹלא‪-‬י ַ ֲא ִמינּו בִי בְכ ֹל הָא ֹתֹות ֲאשֶר ָע ִ‬
‫שמְעּו ִמצ ְַרי ִם כִי‪-‬‬
‫ְאֹורשֶנּו ְו ֶא ֱעׂשֶה א ֹתְ ָך לְגֹוי‪-‬גָדֹול ְועָצּום ִממֶנּו‪ .‬יג וַּי ֹאמֶר מֹשֶה אֶל‪-‬י ְהוָה ְו ָ‬
‫יב ַאכֶנּו בַדֶ בֶר ו ִ‬
‫שמְעּו כִי‪-‬אַתָ ה י ְהוָה ְבק ֶֶרב ָהעָם ַהזֶה‬
‫ָָארץ הַז ֹאת ָ‬
‫שב ה ֶ‬
‫ֶה ֱעלִיתָ בְכֹחֲָך אֶת‪ָ -‬העָם ַהזֶה ִמקִ ְרבֹו‪ .‬יד וְָאמְרּו אֶל‪-‬יֹו ֵ‬
‫ֲאשֶר‪ַ -‬עי ִן ְב ַעי ִן נ ְִרָאה אַתָ ה י ְהוָה ַו ֲענָנְָך עֹמֵד ֲע ֵלהֶם ּו ְב ַעמֻד ָענָן אַ תָ ה הֹלְֵך ִל ְפנֵיהֶם יֹו ָמם ּו ְבעַמּוד אֵש ָלי ְ ָלה‪ .‬טו‬
‫ש ְמעֲָך לֵאמ ֹר‪ .‬טז ִמ ִבלְתִ י י ְכ ֹ ֶלת י ְהוָה ְל ָהבִיא‬
‫שמְעּו אֶת‪ִ -‬‬
‫ְו ֵהמַתָ ה אֶת‪ָ -‬העָם ַהזֶה ְכ ִאיש ֶאחָד וְָאמְרּו הַגֹוי ִם ֲאשֶר‪ָ -‬‬
‫ש ָחטֵם ַבמִדְ בָר‪ .‬יז ְועַתָ ה יִגְדַ ל‪-‬נָא כ ֹ ַח אֲדֹנָי ַכ ֲאשֶר דִ ב ְַרתָ לֵאמ ֹר‪.‬‬
‫שבַע ָלהֶם ַוּי ִ ְ‬
‫ָָארץ ֲאשֶר‪-‬נִ ְ‬
‫אֶת‪ָ -‬העָם ַהזֶה ֶאל‪-‬ה ֶ‬
‫שים ְועַל‪-‬‬
‫ש ֵל ִ‬
‫יח י ְהוָה א ֶֶרְך ַא ַפי ִם ו ְַרב‪ֶ -‬חסֶד נֹׂשֵא עָוֹן ָו ָפשַע ְונַקֵה ֹלא יְנַקֶה פ ֹ ֵקד עֲוֹן ָאבֹות עַל‪ָ -‬בנִים עַל‪ִ -‬‬
‫ִר ֵבעִים‪ .‬יט ְסלַח‪-‬נָא ַלע ֲֹו ן ָהעָם ַהזֶה כְג ֹדֶ ל ַחסְדֶ ָך ְו ַכ ֲאשֶר נָׂשָאתָ ה ָלעָם ַהזֶה ִמ ִמצ ְַרי ִם ְועַד‪ֵ -‬הנָה‪ .‬כ וַּי ֹאמֶ ר י ְהוָה‬
‫שים הָר ֹ ִאים אֶת‪-‬כְב ֹדִ י‬
‫ָָארץ‪ .‬כב כִי כָל‪ָ -‬ה ֲאנָ ִ‬
‫ָס ַלחְתִ י כִדְ ב ֶָרָך‪ .‬כא וְאּולָם חַי‪ָ-‬אנִי ְוי ִ ָמלֵא כְבֹוד‪-‬י ְהוָה אֶת‪-‬כָל‪-‬ה ֶ‬
‫שמְעּו בְקֹולִי‪ .‬כג אִם‪-‬י ְִראּו אֶת‪-‬‬
‫ׂשיתִ י ְב ִמצ ְַרי ִם ּו ַב ִמ ְדבָר ַויְנַסּו א ֹתִ י זֶה ֶעׂשֶר ְפ ָע ִמים וְֹלא ָ‬
‫ְואֶת‪-‬א ֹת ֹתַ י ֲאשֶר‪ָ -‬ע ִ‬
‫ש ַבעְתִ י ַל ֲאב ֹתָ ם ְוכָל‪ְ -‬מנַ ֲאצַי ֹלא י ְִראּוהָ‪ .‬כד ְו ַעבְדִ י ָכלֵב ֵע ֶקב ָהי ְתָ ה רּו ַח ַאח ֶֶרת עִמֹו ַוי ְמַ לֵא ַאח ֲָרי‬
‫ָָארץ ֲאשֶר נִ ְ‬
‫ה ֶ‬
‫שב ָב ֵעמֶק ָמחָר פְנּו ּוסְעּו ָל ֶכם‬
‫שנָה‪ .‬כה ְו ָה ֲע ָמ ֵל ִקי ְו ַה ְכנַ ֲענִי יֹו ֵ‬
‫יֹור ֶ‬
‫שמָה ְוז ְַרעֹו ִ‬
‫שר‪ -‬בָא ָ‬
‫ָָארץ ֲא ֶ‬
‫ַו ֲהבִיא ֹתִ יו אֶל‪-‬ה ֶ‬
‫ַהמִדְ בָר דֶ ֶרְך י ַם‪-‬סּוף‪{ .‬פ}‬
‫כו ַוי ְדַ בֵר י ְהוָה אֶל‪-‬מֹשֶה ְואֶל‪ַ-‬אהֲר ֹן לֵאמ ֹר‪ .‬כז עַד‪-‬מָתַ י ָלעֵדָ ה ה ָָרעָה הַז ֹאת ֲאשֶר ֵהמָה ַמלִינִים ָעלָי אֶת‪-‬תְ לֻנֹות‬
‫ש ָמעְתִ י‪ .‬כח ֱאמ ֹר ֲא ֵלהֶם חַי‪ָ-‬אנִי נְ ֻאם‪-‬י ְהוָה ִאם‪ֹ-‬לא ַכ ֲאשֶר דִ ב ְַרתֶ ם בְָאזְנָי‬
‫ְבנֵי יִׂש ְָראֵל ֲאשֶר ֵהמָה ַמלִינִים ָעלַי ָ‬
‫שנָה ָו ָמ ְעלָה אֲשֶ ר‬
‫כֵן ֶא ֱעׂשֶה ָלכֶם‪ .‬כט ַבמִדְ בָר ַהז ֶה יִפְלּו ִפג ְֵריכֶם ְוכָל‪ְ -‬פקֻדֵ יכֶם ְלכָל‪ִ -‬מ ְספ ְַרכֶם ִמבֶן ֶעׂש ְִרים ָ‬
‫שכֵן אֶתְ כֶם בָּה כִי ִאם‪ָ -‬כלֵב בֶן‪-‬י ְ ֻפנֶה‬
‫ָארץ ֲאשֶר נָׂשָאתִ י ֶאת‪-‬י ָדִי ְל ַ‬
‫ֲהלִינ ֹתֶ ם ָעלָי‪ .‬ל ִאם‪-‬אַתֶ ם תָ ב ֹאּו אֶל‪ָ -‬ה ֶ‬
‫‪26‬‬
‫ָָארץ ֲאשֶר מְַאסְתֶ ם בָּה‪ .‬לב‬
‫ש ַע בִן‪-‬נּון‪ .‬לא ְו ַט ְפכֶם ֲאשֶ ר ֲאמ ְַרתֶ ם ָלבַז י ִ ְהי ֶה ְו ֵהבֵיאתִ י א ֹתָ ם ְוי ָדְ עּו אֶת‪-‬ה ֶ‬
‫וִיהֹו ֻ‬
‫שנָה ְונָׂשְאּו ֶאת‪-‬זְנּותֵ יכֶם עַד‪-‬ת ֹם‬
‫ַאר ָבעִים ָ‬
‫ּו ִפג ְֵריכֶם אַתֶ ם יִפְלּו ַב ִמ ְדבָר ַהזֶה‪ .‬לג ּו ְבנֵיכֶם יִהְיּו רֹעִים ַבמִדְ בָר ְ‬
‫שנָה תִ ׂשְאּו אֶת‪-‬‬
‫שנָה יֹום ַל ָ‬
‫ַאר ָבעִים יֹום יֹום ַל ָ‬
‫ָָארץ ְ‬
‫ִפג ְֵריכֶם ַבמִדְ בָר‪ .‬לד ְב ִמ ְספַר ַהּי ָ ִמים ֲאשֶר‪-‬תַ ְרתֶ ם אֶת‪-‬ה ֶ‬
‫שנָה וִידַ עְתֶ ם אֶת‪-‬תְ נּוָאתִ י‪ .‬לה אֲ נִי י ְהוָה דִ ב ְַרתִ י ִאם‪ֹ-‬לא ז ֹאת ֶא ֱעׂשֶה ְלכָל‪ָ -‬העֵדָ ה ה ָָרעָה‬
‫ַאר ָבעִים ָ‬
‫עֲוֹנ ֹתֵ יכֶם ְ‬
‫ָָארץ ַוּי ָשֻ בּו‬
‫שלַח מֹשֶה ָלתּור אֶת‪-‬ה ֶ‬
‫שים ֲאשֶר‪ָ -‬‬
‫שם יָמֻתּו‪ .‬לו ְו ָה ֲאנָ ִ‬
‫הַז ֹאת הַנֹועָדִ ים ָעלָי ַבמִדְ בָר ַהזֶה י ִתַ מּו ְו ָ‬
‫ָָארץ ָרעָה‬
‫שים מֹו ִצאֵי דִ בַת‪-‬ה ֶ‬
‫ָָארץ‪ .‬לז ַוּיָמֻתּו ָה ֲאנָ ִ‬
‫וילונו ( ַוּיַלִינּו) ָעלָיו ֶאת‪-‬כָל‪ָ -‬העֵדָ ה לְהֹוצִיא דִ בָה עַל‪-‬ה ֶ‬
‫ָָארץ‪ .‬לט‬
‫שים ָההֵם הַה ֹ ְלכִים לָתּור אֶת‪-‬ה ֶ‬
‫ש ַע בִן‪-‬נּון ְו ָכלֵב בֶן‪-‬י ְ ֻפנֶה חָיּו מִן‪ָ -‬ה ֲאנָ ִ‬
‫ַב ַמ ֵגפָה ִל ְפנֵי י ְהוָה‪ .‬לח וִיהֹו ֻ‬
‫שכִמּו בַב ֹ ֶקר ַוּיַעֲלּו אֶל‪-‬ר ֹאש‪-‬‬
‫ַוי ְדַ בֵר מֹשֶה אֶת‪-‬הַדְ ב ִָרים ָה ֵאלֶה אֶל‪-‬כָל‪ְ -‬בנֵי יִׂש ְָראֵל ַוּי ִתְ ַאבְלּו ָהעָם מְא ֹד‪ .‬מ ַוּי ַ ְ‬
‫ָההָר לֵאמ ֹר ִהנֶנּו ְו ָעלִינּו אֶ ל‪ַ -‬המָקֹום ֲאשֶר‪ָ-‬אמַר י ְהוָה כִי ָחטָאנּו‪ .‬מא וַּי ֹאמֶר מֹשֶה ָלמָה זֶה אַתֶ ם עֹב ְִרים אֶת‪-‬‬
‫פִי י ְהוָה ְוהִוא ֹלא תִ ְצלָח‪ .‬מב ַאל‪-‬תַ עֲלּו כִי ֵאין י ְהוָה ְבק ְִר ְבכֶם וְֹלא תִ נָגְפּו ִל ְפנֵי אֹיְבֵיכֶם‪ .‬מג כִי ָה ֲע ָמלֵקִ י‬
‫שבְתֶ ם מֵַאח ֲֵרי י ְהוָה וְֹלא‪-‬י ִ ְהי ֶה י ְהוָה ִע ָמכֶם‪ .‬מד ַוּי ַ ְעפִלּו‬
‫ְו ַה ְכנַ ֲענִי שָם ִל ְפנֵיכֶם ּונְ ַפלְתֶ ם ֶבח ֶָרב כִי‪-‬עַל‪-‬כֵן ַ‬
‫ַלעֲלֹות ֶאל‪-‬ר ֹאש ָההָר ַו ֲארֹון ב ְִרית‪-‬י ְהוָה ּומֹשֶה ֹלא‪-‬מָשּו ִמק ֶֶרב ַה ַמ ֲחנֶה‪ .‬מה ַוּי ֵֶרד ָה ֲע ָמ ֵל ִקי ְו ַה ְכנַ ֲענִי הַּי ֹשֵ ב‬
‫ָבהָר הַהּוא ַוּי ַכּום ַוּיַכְתּום עַד‪ַ -‬הח ְָרמָה‪{ .‬פ}‬
‫‪27‬‬
‫פעולה לדוגמא‪ -‬מדינת ישראל ואני‬
‫פעולה מדינת ישראל ואני‪:‬‬
‫מטרה‪ :‬החניכים יקבלו דרכים שונות לבטא את יחסם למדינת ישראל‪ -‬ידע היסטורי‪ ,‬קשר רגשי‪ ,‬קשר‬
‫אידיאולוגי‪.‬‬
‫מהלך הפעילות‪:‬‬
‫‪ .9‬משחק ראשון‪ -‬מה זה בית?‬
‫מהלך הפעילות‪ :‬מחלקים את הקבוצה לשלישיות‪ .‬כל קבוצה צריכה להציג בפנטומימה מספר מושגים וזה‬
‫יבטא את יחסם למילה‪.‬‬
‫המילים‪:‬‬
‫בית‬
‫שייכות‬
‫מדינה‬
‫חוץ לארץ‬
‫‪ 91‬דק'‬
‫‪ .2‬המשחק הגדול של מדינת ישראל‪ -‬משחק לוח גדול עם שאלות ומשימות הקשורות להיסטוריה‬
‫ולתרבות הישראלית‪.‬‬
‫‪ 31‬דק'‬
‫‪ .3‬היחס בין ישראלי ליהודי‪.‬‬
‫רושמים טבלה על הלוח‪ .‬בעמודה אחת כותבים "ישראלי" ובעמודה השנייה "יהודי"‪.‬‬
‫מבקשים מהחניכים להגיד מה נכנס תחת כל כותרת‪.‬‬
‫שאלות לדיון‪-‬‬
‫איפה הדברים מתחברים?‬
‫מתי אני ישראלי ומתי אני יהודי?‬
‫האם אפשר לפריד בין השניים (להיות ישראלי לא יהודי ויהודי שלא חי בארץ?)‪.‬‬
‫על מה נחשוב יום העצמאות הזה?‬
‫‪28‬‬
‫מי היה ראש הממשלה השני של מדינת ישראל?‬
‫עליכם לשיר לפחות שני שירים של להקת משינה‬
‫איזה מהבאים איננה המצאה ישראלית?‬
‫א‪ .‬עוזי‬
‫ב‪ .‬במבה‬
‫ג‪ .‬קרמבו‬
‫ד‪ .‬מסנג'ר‬
‫עליכם לרשום כמה שיותר מילות סלנג מהעבר‬
‫כמו‪:‬‬
‫חברייה‪ ,‬שיגעון‪ ,‬על הכיפאק‬
‫רשמו כמה שיותר שירים ישראלים שהשתתפו‬
‫באוריוויזיון‬
‫מי היה הישראלי הראשון שזכה באורוויזיון?‬
‫עליכם להציג סצנה שאתם זוכרים מתוך סרט‬
‫ישראלי‬
‫מי אמר‪" -‬אם כך העם החליט‪ -‬צריך להחליף את‬
‫העם!"‬
‫א‪ .‬דוד בן גוריון‬
‫ב‪ .‬יצחק בן אהרון‬
‫ג‪ .‬יצחק רבין‬
‫ד‪ .‬ביבי נתניהו‬
‫‪29‬‬
‫עליכם לקחת שיר ישראלי אהוב ולשנות את‬
‫המילים לשיר על המדינה‬
‫איזו להקה נחשבת להקת הרוק הישראלית‬
‫הראשונה?‬
‫א‪ .‬משינה‬
‫ב‪ .‬מוניקה סקס‬
‫ג‪ .‬כוורת‬
‫ד‪ .‬התבלינים‬
‫מה קרה מבצע שלמה?‬
‫עליכם להמציא את ההמצאה הישראלית הגדולה‬
‫הבאה‬
‫איזה סרט ישראלי היה מועמד השנה לאוסקר?‬
‫כתבו את ‪ 5‬הדברים שבחיים לא הייתם משנים‬
‫בישראל‬
‫מי הוא ראש עיריית ירושלים?‬
‫כתבו את ‪ 5‬הדברים שחייבים לשנות בישראל‬
‫למי הציעו להיות הנשיא הראשון של מדינת‬
‫ישראל?‬
‫אם הייתם שר החינוך‪ -‬מה הייתם עושים?‬
‫נכון או לא נכון‪ :‬האיסור על נסיעה ברכב ביום‬
‫כיפור הוא חוק מדינה?‬
‫עליכם לנאום נאום של דקה על מדוע צריך‬
‫תחבורה ציבורית בשבת בישראל‬
‫‪31‬‬
‫מי היה ראש הממשלה הראשון של הליכוד?‬
‫עליכם לנאום נאום של דקה על מדוע אסור שתהיה‬
‫תחבורה ציבורית בשבת בישראל‬
‫מי היו הפנתרים השחורים?‬
‫א‪ .‬נמרים שחורים בגן החיות בירושלים‬
‫ב‪ .‬קבוצה שמחתה נגד האפלייה כלפי מזרחים‪.‬‬
‫ג‪ .‬להקת רוק בשנות ה‪11-‬‬
‫ד‪ .‬תוכנית טלוויזיה‬
‫רשמו את מצעד ‪ 5-‬הזמרים הישראליים הכי טובים‬
‫‪ 5‬הזמרים הכי גרועים‬
‫מי הקים את צה"ל?‬
‫א‪ .‬בן גוריון‬
‫ב‪ .‬חיים וייצמן‬
‫ג‪ .‬משה דיין‬
‫ד‪ .‬יגאל ידין‬
‫עליכם להציג בפנטומימה סמל ישראלי מוכר (כמו‬
‫פלאפל‪ ,‬הכותל וכו')‬
‫נגד מי לחמה ישראל במלחמת ‪ 6‬הימים?‬
‫מהו לדעתכם האירוע ההיסטורי הכי חשוב שקרה‬
‫במדינת ישראל?‬
‫מי הלחין את התקווה?‬
‫א‪ .‬צביקה פיק‬
‫ב‪ .‬נפתלי הרץ אימבר‬
‫ג‪ .‬סשה ארגוב‬
‫ד‪ .‬קרן פלס‬
‫עליכם להציג בפנטומימה‬
‫שם של סרט ישראלי‬
‫מי בני מאה השנה?‬
‫א‪ .‬תל אביב וירושלים‬
‫ב‪ .‬פתח תקווה ורעננה‬
‫ג‪ .‬תל אביב קיבוץ דגניה‬
‫ד‪ .‬אילת ותל אביב‬
‫נכון או לא נכון‪:‬‬
‫‪31‬‬
‫מבצע מרבד הקסמים היה מבצע להבאת שטיחים‬
‫בעלי רך רב מעיראק?‬
‫מהו התפקיד שרבין לא כיהן בו?‬
‫א‪ .‬ראש ממשלה‬
‫ב‪ .‬מפקד חטיבת הראל‬
‫ג‪ .‬מפקד הפלמ"ח‬
‫ד‪ .‬רמטכ"ל‬
‫מה קרה במבצע אנטבה?‬
‫‪32‬‬
‫פעולה לדוגמא‪ -‬כיתות ו‪-‬ח‬
‫פעולה על עלייה לארץ‬
‫פעולה על עלייה וקשיי עלייה‬
‫מטרה‪ :‬הכרות עם המניעים לעלייה‪ ,‬הקשיים בעלייה וקליטת עלייה בארץ‬
‫פתיח‪:‬‬
‫מסע בעקבות עולים ועלייה‪.‬‬
‫החניכים יצאו יחדיו למסע ברחבי המחנה‪ .‬בכל פעם הם יפגשו בנקודה אחרת ( בעקבות פתקים המרמזים‬
‫על המקום הבא) הצגה המתארת אדם המתכונן לעלות ארצה‪.‬‬
‫‪ .9‬ר' יהודה הלוי מתכונן לעלות לאוניה לא"י‪.‬‬
‫‪ .2‬פולני ציוני העולה בעלייה השנייה‪.‬‬
‫‪ .3‬ערמני הבורח לפני עלייתם של הנאצים לשלטון‪.‬‬
‫‪ .1‬תימני הצועד לישראל‪.‬‬
‫‪ .5‬עיראקי העולה במבצע עזרא ונחמיה‪.‬‬
‫‪ .6‬אתיופי העולה במבצע משה‪.‬‬
‫‪ .1‬אמריקאי המורד בהוריו ועלה לארץ‪.‬‬
‫‪ .1‬רוסי שעולה בעקבות נפילת המשטר הקומוניסטי‪.‬‬
‫כל הצגה תהיה בת כ‪ 3 -‬דקות ותראה את הלבטים העיקריים לפני תהליך העלייה ואת הקשיים‪.‬‬
‫זמן‪ 31 :‬דקות‬
‫פעילות ‪:2‬‬
‫פאנל "עולים"‪ .‬מחלקים את המליאה ל‪ 6 -‬קבוצות‪ .‬כל קבוצה מקבלת חומר על עדה מסויימת‪ .‬בחומר‬
‫מצוי‪ -‬רקע היסטורי‪ ,‬מאפייני עלייה‪ ,‬סיבות לעלייה‪ ,‬מאפיינים כמו‪ -‬אוכל‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬לבוש וכו' וקליטתם‬
‫בישראל‪ .‬על כל קבוצה ללמוד את החומר ובחור נציג בעל זיכרון טוב וחוש דרמטי‪ .‬הנציג ישתתף בפאנל‬
‫( רצוי שיהיו יצריתיים‪ -‬מי שמשחק אתיופי יצבע את פניו‪ ,‬אמריקאי יתחפש וכו') ובפאנל יציג את החומר‬
‫ויוכלו לשאול אותו שאלות לגבי תהליך הקליטה‪.‬‬
‫העדות המשתתפות‪ -‬אתיופים‪ ,‬רוסים‪ ,‬מרוקאים‪ ,‬פרסים‪ ,‬תימנים‪ ,‬פולנים‪.‬‬
‫זמן‪ 31 :‬דקות‪ -‬כולל זמן הכנה והפאנל‬
‫פעילות מס'‪:3 -‬‬
‫הקרנת הסרט "לול"‪ -‬כ‪ 1 -‬דקות‪.‬‬
‫לאחר ההקרנה תהיה חלוקה לקבוצות לדיון קצצר על הסרט‪.‬‬
‫שאלות לדיון‪:‬‬
‫‪ ‬מה ראיתם בסרט?‬
‫‪ ‬מה היחס של העולים לעצמם ולאחר מכן לעולים החדשים יותר?‬
‫‪ ‬מהו היחס שלנו היום לעולים חדשי מאתיופיה‪ ,‬ארה"ב‪ ,‬ארגנטינה‪ ,‬מרוסיה?‬
‫‪ ‬האם יש הבדל ליחס לעליות השונות?‬
‫‪ ‬מאיפה לדעתכם נובע יחס זה?‬
‫מקריאים מערכון של "לובה" מתוך "ארץ נהדרת"‪-‬‬
‫‪ ‬מה בעצם אומרת לובה במערכון?‬
‫‪33‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מהו היחס שלנו לעולים מבריה"מ לשעבר?‬
‫מה אנחנו יכולים לעשות כדי לקדם את העולים בארץ?‬
‫מהי המחויבות שלנו כיהודים מתקדמים בישראל לקליטת עלייה?‬
‫סיכום‪:‬‬
‫מכנסים את כולם במליאה שוב ומחלקים את המילים לשיר‪" -‬כתונת פסים" ושרים יחדיו!‬
‫זמן‪ 31 :‬דקות‬
‫ציוד‪:‬‬
‫תחפושות‬
‫דפים‬
‫עטים‬
‫איפור‬
‫וידיאו‪ +‬מקרן‪ +‬הסרט "לול"‬
‫נספחים‪:‬‬
‫העדה המרוקאית‪:‬‬
‫ממלכת מרוקו‬
‫שטח ‪- 700.000‬קמ"ר ‪-‬פי ‪ 35‬מישראל‬
‫מספר תושבים ‪- 30‬מיליון‬
‫שפה‪ -‬ניב של צרפתית‬
‫מרוקו הספרדית‬
‫בשנת ‪ 9116‬נערכה ועידת על חסירר בה הוחלט שצרפת וספרד יפקחו על מרוקו ובריטניה על מצרים‬
‫ותעלת סואץ‪ .‬אחרי ‪ 3‬שנים הספרדים הכניסו למרוקו כ‪ 11 -‬אלף חיילים כדי להגן על נמל מלילייה‪.‬‬
‫בנקודה זו החל הכיבוש הקולוניאלי של מרוקו‪ .‬הכיבוש הצרפתי היה תרבותי אך הכיבוש הספרדי היה‬
‫משפיל ומדכא‪ .‬הספרדים סיפחו את החוף הצפוני כולל העיר תטואן בירת החבל וכן זכויות על סהרה‬
‫הספרדית‪ .‬מרוקו קיבלה עצמאות בשנת ‪ . 9156‬הספרדים עזבו את האזור הכבוש להוציא הערים סאוטה‬
‫ומלילייה שעד היום הן מובלעות ספרדיות בשטח המרוקאי‪ .‬הספרדים נאלצו לעזוב את סהרה הספרדית‬
‫אחרי מצעד של ‪ 351‬אלף מוסלמים בהנהגת המלך חסן השני ‪ .‬היהודים הגיעו לאזורים אלו אחרי גירוש‬
‫ספרד ופורטוגל‪ .‬הם עסקו במסחר ובמלאכה וניהלו קהילות תוססות וחיי דת ותרבות‪ .‬רבים שימשו‬
‫כקונסולים ונציגי חברות מסחריות‪ .‬בשנות פעילות המחתרת היהודית במרוקו "המסגרת" הוברחו אלפי‬
‫יהודים מרחבי הממלכה דרך המובלעות הספרדיות ובהפלגה ישירה לחוף שמנגד‪ .‬במלילייה יש היום כ ‪11‬‬
‫אלף תושבים העיר בעלת אופי ספרדי טיפוסי יש בה מבצר מרשים ואווירה קסומה‪.‬‬
‫יהדות מרוקו‬
‫היהודים נמצאים במרוקו משחר ההיסטוריה‪ -‬אך ידוע בברור שפליטים רבים הגיעו אחרי חורבן בית שני‬
‫‪ ,‬אחרי שנת ‪ 61‬לספירה‪ .‬יש אומרים שאף הברברים הגיעו מארץ כנען ועבדי שלמה המלך הגיעו עם‬
‫הצידונים‪.‬‬
‫תחת שלטון הרומאים התרכזו היהודים במישור החוף‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫תחת השלטון המוסלמי ידע הישוב היהודי תהפוכות רבות‪ .‬שנים נמשך המאבק בין הפולשים הערבים‬
‫לבין הקואליציה של היהודים עם הברברים‪ .‬ידוע על הכוהנת דאהייה‪ ,‬אלכהנייה שהובילה לקרבות‬
‫וניצחונות על הערבים‪( .‬לפי אבן חלדון)‬
‫בזמן שלטון הערבים היו היהודים בני חסותם‪ .‬הם חויבו במס גולגולת‪ ,‬הושפלו‪ ,‬קהילות נחרבו‪ ,‬אחרים‬
‫אולצו להתאסלם‪.‬‬
‫תקופת אידריס ה‪ )113( -2‬נחשבה לתקופת הזוהר‪ .‬היהודים זכו לרווחה כלכלית ותרבותית בעיר הבירה‬
‫פאס‪ .‬במאה ה‪ -99‬נכבשה העיר‪ ,‬נבזזה ו ‪ -6111‬יהודיה נהרגו‪.‬‬
‫תקופת המווחידון הייתה תקופה קשה ליהודים‪ .‬קהילות שלמות חרבו‪ .‬בתקופת שושלת בני‪-‬מרין חל שינו‬
‫לטובה והוקמו ראשוני המלאחים‪ .‬עם גירוש ספרד ‪ ,9112‬הגיעו לחופי מרוקו יהודים רבים שתרמו‬
‫והשפיעו מאד על הקהילות הקיימות‪ .‬יהודים רבים מהם מונו ליועצי המלך ולשרי כלכלה משום השכלתם‬
‫הרחבה וחוזקם הכלכלי‪.‬‬
‫במאה ה‪ 91-‬חדרו מעצמות אירופה למרוקו‪ ,‬יהודים רבים שימשו כגשר בין תושבי מרוקו לאירופאיים הם‬
‫מונו כסגני קונסולים ונציגים מסחריים‪.‬‬
‫ב‪ -9161‬הוקם כי"ח‪ -‬כל ישראל חברים‪ -‬בהשפעה צרפתית נוסד זרם החינוך אליאנס בכל רחבי מרוקו‬
‫(מזרחי) ‪ .‬מוסדות אלו הגבירו את הפער התרבותי והאיטלקטואלי בין היהודים לבין התושבים המקומיים‬
‫המוסלמים‪ ,‬עובדה שהרחיבה את הפער בין שתי האוכלוסיות‪ ,‬הדבר היווה עורף אוהד לצרפתים ללב‬
‫הארץ המוסלמית‪.‬‬
‫ב‪ -9192‬הוקם תלמוד תורה –אם הבנים‪ -‬על‪-‬ידי זאב הלפרין‪ .‬זרם אורתודוקסי ליטאי שהיווה משקל נגד‬
‫לאליאנס המודרני ‪ .‬כאן היסוד להקמת ש"ס והאוריינטציה האשכנזית של גדולי התורה הספרדיים במאה‬
‫הנוכחית‪.‬‬
‫בתקופת השלטון הצרפתי ‪ 9192-9156‬הייתה פריחה גדולה בכל התחומים‪ .‬על אף שהיהודים היו תחת‬
‫חסות המלך הם ראו בצרפת את מולדתם השניה‪ .‬המסחר פרח ואיתו פרחו הקהילות‪ .‬מידי פעם היו‬
‫היהודים למטרות וקורבנות למלחמת המוסלמים בצרפתים‪ .‬מעין שסתום ביטחון להקלת הלחץ המרוקאי‬
‫על הצרפתים‪.‬‬
‫שלושה גורמים דומיננטים שפעלו אחרי מלחמת העולם ה‪ -2‬הביאו את היהודים לקום ולעזוב את‬
‫מרוקו‪:‬‬
‫סדר עולמי חדש‪ -‬הרבה מדינות קיבלו עצמאות וכו'‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫התנגדות ולחימה של לאומנים מרוקאים בצרפתים‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הקמת מדינת ישראל‪ -‬כמיהה יהודית בת אלפי שנים ועידוד העלייה על‪-‬ידי השליחים‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫(המוסד לעליה ב')‬
‫ב‪ -9111‬היו במרוקו כ‪ -311.111‬יהודים‪.‬‬
‫השנים ‪ 9111-9155‬היו לא קלות ליהודים‪ .‬הלאומנות גברה לפני מבצע קדש‪ .‬אז עלו כ‪ -11.111‬יהודים‪.‬‬
‫מי שעיניו היו פקוחות‪ ,‬כמנהיגים‪ ,‬משכילים ועשירים היגרו למדינות אחרות כמו קנדה צרפת ועוד‪.‬‬
‫ב‪ -9156‬מרוקו קיבלה עצמאות והמלך מוחמד ה‪ 5-‬העניק ליהודים שיויון זכויות מלא‪ ,‬מינה שר יהודי‬
‫(הדואר) וחברי פרלמנט‪ .‬חופש דתי מלא ללא הפליות על רקע דתי‪ .‬בין השנים ‪ 9156-9161‬עלו לארץ‬
‫עוד כ‪ 11.111-‬יהודים ‪.‬‬
‫חסן השני התחיל למלוך ב‪ -9162‬והיחס הטוב ליהודים נשמר‪.‬‬
‫היום נותרו במרוקו פחות מ‪ 91.111-‬יהודים מרביתם מתגוררים ברבאט וקזבלנקה‪ .‬עולי צפון אפריקה‬
‫הקימו ‪ 999‬ישובים ברחבי הארץ (פל"א)והיוו חגורה ביטחונית והתישבותית למדינת ישראל‪( .‬דויד‬
‫אדרי‪ -‬מדריך טיולים)‬
‫‪35‬‬
‫יהודי מרוקו בכל הזמנים‪ ,‬תמיד ייחלו לעלייה לארץ ישראל‪ .‬בכל חג ובכל תפילה הוזכרה הכמיהה לארץ‬
‫הקודש והרצון להתיישב בה‪ .‬כשקמה מדינת ישראל בשנת ‪ ,9111‬נפתחו שערי הארץ לעולים מכל העולם‬
‫והדבר שעזר לעלייה המונית הוא חוק השבות שנחקק בשנת ‪ ,9151‬המאשר לכל יהודי באשר הוא לעלות‬
‫לארץ ישראל ולהשתקע בה‪ .‬קיבוץ כל העולים היהודים שהיו פזורים בתפוצות‪ ,‬הוכתרה בשם קיבוץ‬
‫גלויות‬
‫יהודי מרוקו העלייה ההמונית של היהודים בעולם ובכללותם‪,‬‬
‫בין השנים ‪ 9152-9151‬עלו כ‪ 961,111-‬עולים ממרוקו‬
‫בין השנים ‪ 9155-9151‬עלו כ‪ 11,111 -‬עולים ממרוקו‬
‫בין השנים ‪ 9161 -9169‬עלו כ‪ 11,111 -‬עולים ממרוקו‬
‫לאחר מכן עלו כבודדים עולים נוספים עד היום‬
‫מנהגים‪:‬‬
‫מנהג ‪ -‬כאשר הבת מקבלת וסת‪ ,‬מכינים מופלטה ומזמינים אורחים‪...‬הווסת‪ ,‬סימן שהבת ראויה‬
‫להרות‪..‬בברכה‪.‬‬
‫כל החודש ניסן לא אוכלים דגים ואפילו אסור לנו להתקרב לדגים‬
‫זה אומר שבפסח ובמימונה אין דגים‬
‫על השולחן‬
‫מנהגנו ומנהג אבותנו להתפלל בנוסח מרוקאי טהור‬
‫במימונה נהוג לאכול רק דברים מתוקים‪...‬טעיםםםםםםםם!!!!!!!!!!!‪.‬‬
‫חינה זה מינהג ידוע של החתן והכלה ליפני החתונה עם כל המשפחה יחד‬
‫חגים‪ :‬המימונה‪-‬‬
‫המימונה הינו חג המגיע אחרי חג הפסח וזהו בעצם החג המסיים את איסור אכילת החמץ‪ .‬המרוקאים‬
‫מכינים מאכלים יחודיים כמו המופלטה וממתקי מרציפן‪ .‬הם הולכים מבית לבית בשירים ועם המאכלים‬
‫וחוגגים יחדיו את החג‪ .‬החג נהיה כבר חגיגה כמיט לאומית ומשתתפים בה לא רק מרוקאים‪.‬‬
‫סליחות בצל הטרור‬
‫בימי סליחות היינו קמים בלילה לבתי כנסת ‪ ,‬אהבנו כילדים בין התפילות לטייל בחוץ בלילות‪ .‬אבל עד‬
‫אמצע שנות החמישים בתקופת הכיבוש הצרפתי היו טרוריסטים ששרפו חנויות הטמינו פצצות וירו‬
‫במשתפים‪ .‬עוצר כל לילה ‪ ,‬הגברים היו ישנים בבניין שלנו בו התפללו לסליחות ‪ ,‬הקרובים יחסית עברו‬
‫‪36‬‬
‫מגג לגג עד שירדו אילנו‪ .‬בין השכנים הייתה משפחת קרוצי שחלק מהצאצאים זמרים מפורסמים‪ .‬לא פעם‬
‫ניסו ערבים לפרוץ בלילה למתחם המגורים שלנו ‪ ,‬רק הערבי שהיה ישן בכניסה מנע מהם מלפרוץ‬
‫פנימה‪.‬מבט על העבר מלמד ‪,‬שהיחסים בין בעל הבית הערבי ומשפחתו לכל הדיירים שכולם היו יהודים‬
‫‪,‬היה טוב ואין מילה רעה לומר‪ ,‬אבל לפני המאורעות שהזכרתי ‪,‬הוא לקח כל משפחתו בלי להזהיר אותנו‬
‫או ליידע‪ ,‬כי מתחילים צרות וכך נעלם לכמה חודשים עד שנרגע המצב‪ .‬מיד אחרי זה עזבנו השכונה‬
‫למקום יותר בטוח וקרוב לתחנת משטרה‪ .‬המבוגרים שנכחו הצטיידו בסכינים ונשק קר אחר להתגוננות‬
‫על כל צרה שלא תבוא‪.‬‬
‫באותה תקופה היו השוטרים צרפתים ‪.‬לסיורים בשכונות היה שוטר צרפתי אחד חמוש בנשק וחבורה של‬
‫שוטרים מקומיים אנלפבטיים בשם " שבקוני"‪,‬עם מדים שונים מהמשטרה הרגילה ומצוידים בנבוט‬
‫בלבד‪ ,‬המקומי שידע מעט קרוא וכתוב התקבל כשוטר‪.‬‬
‫שתי עיירות בשם " כריבגה " ו " אואדזם" המקומיים עשו פוגרום ביהודים והיו מספר לא זכור של‬
‫נרצחים‪ .‬והייתה בריחה המונית של כל היהודים באותם עיירות‪.‬‬
‫דודתי אף נפצעה בקזה מפיצוץ של מטען חבלה‪.‬‬
‫פרט לצבא צרפת הלבנים ‪,‬היו גם חיילים סנגלים שחורים שהשמועה אומרת שהם מאוד אכזרים ‪ ,‬ועוד‬
‫סיפרו לנו כילדים שאם רוצים לעצבן סנגלי ‪ ,‬לומר לו " ‪" TU MANGE DU HAOU HAOU‬‬
‫אתה אוכל עכבר (כך הבאנו ‪).‬‬
‫הערבים היו עושים הפגנות נגד הצרפתים ונגד המשתפים הייתה קריאה שצעקו בקצב " אואלה תתמותו‬
‫בקנביל ילבייעה" אואלה תתמותו בלמסדס ילבייעה"‬
‫פירוש ‪,‬באלוהים שתהרגו באקדח יה משתפים וכ"ו‬
‫היה אופוזיציונר שהוזכר בהפגנות למפלגתו קראו " אלאיסטיקלל" והיו צועקים " זעימונה סיאסי ‪ ,‬סידי‬
‫עלל אל פסי"‬
‫מיום שהוחזר המלך ביום העצמאות של מרוקו‪ .‬אין בית ללא דגל ואין אדם או ילד שיעבור ברחוב ללא‬
‫תמונה של המלך על הבגד או בד אדום ירוק‪.‬‬
‫בכל בית רוב הזמן היו המים פל "קפטירה" על האש של " המזמר" כל מי שבא התקבל בברכה ‪ .‬תה עם‬
‫נענע או שיבה "מהבראד"‪ ,‬טקס קבוע למזוג בכוס הראשונה ולהחזיר חזרה לקומקום ורק בשניה אפשר‬
‫לשתות אחרי שהתה נמזג מגבוה כדי שיעשה קצף‪,.‬ועוגות בשפע‪ .‬הקפה היה בעדיפות האחרונה ככל‬
‫הידוע לי‪.‬‬
‫האווירה בשכונה יהודית במרוקו‬
‫בכל עיר מרוקאית הייתה שכונה עתיקה שנקראת "מלאח ”‪ .‬אלה שכונות צפופות‪ ,‬בסגנון ירושלים‬
‫העתיקה או קסבות ‪ ,‬הם נבנו במקור לאיכלוס יהודי מרוקו כדי להגן עליהם או לבודד אותם תלוי במשטר‬
‫שהיה בכל דור‪ .‬הסמטאות צרות מאוד‪ ,‬רחובות ראשיים מיועדות לעגלות רתומות או למעבר רכב אחד‬
‫בלבד‪ ,‬הריצוף ברוב המקרים עשוי מאבני בזלת שחורה‪ .‬אני מספר מה שעברתי כילד עד שעליתי ארצה ב‬
‫‪.9163‬להבנתי בן שנות ה ‪ 51‬עד תחילת שנות ה ‪.61‬‬
‫ברוב המקרים גרו מספר משפחות יהודיות באותו בנין בדרך כלל קומת קרקע " אטחתי "‪ ,‬קומה ראשונה‬
‫" אל פוקי " וגג " אסטאח"‪,‬גם הוא מאוכלס‪ ,‬הרוב בשכירות‪ .‬לא היו מקלחות ‪ ,‬לא היו ברזי מים ‪ ,‬היה‬
‫חשמל‪ ,‬רוב הזמן מקולקל‪ ,‬ובאר שבדרך כלל לא למי שתייה‪ ,‬אבל כיבסו במימיו בגדים‪.‬וכמובן שירותים‬
‫בסגנון בול קליעה‪.‬ללא אסלה‪.‬‬
‫מכונת הכביסה האנושית נקראת "סבנה" והמכונה הייתה לוח עץ עם מדרגות קטנות " לוחה דל סבון"‬
‫שהיו מקרצפים את הבגד עליה‪.‬‬
‫פסח‪:‬‬
‫כל כלי החמץ מאוכסנים ובמקומם מוציאים את הכשרים ‪ ,‬הנשים היו עורכות טקס הגעלת כלים שקראו‬
‫לזה (לע'לה) – אספו מן החצר שבע אבנים ופיזרו על כמה כלים‪ ,‬ואז הרתיחו מים ושפכו על כל כלי‬
‫שרצו להשתמש בו בפסח וברכו על הגעלת כלים ‪ -‬הטקס מלווה " בצהלולים‪".‬‬
‫‪37‬‬
‫פרט למצות היה סוג של לחם כשר דומה מאוד לפיתה עירקית ושמה " תנורט" ‪.‬אימי הייתה שולחת אותי‬
‫לאישה מבוגרת בשכונה שנקראת " פתיו די בוחנה " ‪.‬האישה הייתה בונה תנור רק לפסח‪ ,‬מכינה קמח‬
‫שממנו מכינים מצות מוסיפה מים עושה בצק ומיד כמו פיתה עירקית אופים וזה היה כשר לחלוטין‪.‬‬
‫בסוף פסח הייתה "המימונה " שלה חיכינו בכיליון עיניים‪ ,‬פרחים היו בכל מקום שולחנות עמוסים בכל‬
‫בית ובית ‪ ,‬הכל פתוח מוסיקה בוקעת בכל מקום שמחה גדולה ‪ .‬קראנו לערב ההוא " לילת אל ג'לטה"‬
‫(ליל הטעות)‪.‬‬
‫אבי ז"ל ואחיו היו לוקחים " טרה" והיו מסתובבים ורוקדים כתוספת לפרנסה‪ .‬השיר שהיו שרים ‪.‬‬
‫" איתכון לו מברכה יה אימה אביידה ‪ ,‬אולמל אולולד איימה אביידה " פירוש שתהיה לו ברוכה יה אימא‬
‫אשרני ( כמו אשרך) אמרכה מימונה אמברקה מסעודה‪.‬‬
‫ההורים לא נגעו בסוכר ולא במצרכיו (מספרים שבמפעל הסוכר הערבים היו טובלים לחם בתערובת‬
‫ואוכלים)‪ .‬לא שתו מיצים ‪ ,‬ולא אכלו עוגות‪ .‬לא שתו תה אלא מים רתוחים עם נענע ותמרים‪.‬הילדים‬
‫אכלו ושתו הכל‪.‬‬
‫למחרת המימונה הלכנו לחוף הים (במקום שבו נבנה המסגד הגדול על שם המלך בקזבלנקה) קראו‬
‫למקום אל "מריזיגה " היה חוף סלעי שטפנו ידיים ורגליים זה הפך למנהג ‪ ,‬ובהמשכו היה יום בילוי‪.‬‬
‫פורים‬
‫היה חג חביב שבו קיבלנו דמי כיס מכל המשפחה ‪ (,‬קרדה) היינו משחקים משחקי מזל עם המשפחה‬
‫‪,‬חברים וכ"ו ‪.‬תחפושות החג היו רק אביזרים‪ ,‬הרוב קובוי עם אקדחים או חרבות‪ ,‬רוב האביזרים הם‬
‫אילטורים עצמיים‪ .‬מנהג באוכל " עדה "הוא "ברקוקס" מאכל חלבי עשוי מפתיתים שהוכנו בבית ‪ .‬שום‬
‫דבר מוכן מהבצקים לא היה קיים בחנויות‪ ".‬עדה "נוספת היה לחם עגול ובתוכו ביצה‪ ,‬עד היום אחותי‬
‫הגדולה דואגת להכין לי‪.‬‬
‫בבית כנסת בקריאת המגילה באזכור השם המן ‪ ,‬כולם הרעישו מי ברעשנים מי ביריות מאקדחי צעצוע‬
‫ומי בדפיקות ידיים על השולחנות ‪.‬‬
‫שבת‬
‫היא החג הקבוע ‪ ,‬אם הערת יהודי ביום שישי לאחר שבוע של חוסר הכרה ‪ ,‬היה מזהה את שישי ושבת‪,‬‬
‫כי גם הערבים הפחיתו מהפעילות שלהם בחגים שלנו ומאד כיבדו את המנהגים שלנו‪.‬‬
‫יהדות עיראק‪:‬‬
‫היהודים בעיראק חיו מאות שנים בשקט יחסי‪ .‬הקהילה הייתה מגוונת והיו בה עניים ועשירים‪ .‬הם דיברו‬
‫ערבית מתובלת במילים בעברית‪ .‬בשנות ה‪ 11 -‬עם עלייתם של הנאצים לשלטון הייתה תסיסה בקרב‬
‫הערבים בעיראק וב‪ 9119 -‬היה "פרהוד" פרעות ביהודים שבו נהרגו עשרות יהודים‪ .‬באותה תקופה קמו‬
‫הרבה מחתרות יהודיות ציוניות אשר עסקו גם בפעולות הגנה וגם בפעולות של עלייה בלתי לגאלית‪.‬‬
‫במחתרות היו הרבה בני נוער‪ -‬בנים ובנות כאחד‪ .‬עם קום מדינת ישראל המתח גבר והסכם הושג בין‬
‫ישראל לעיראק‪ .‬במסגרת מבצע אחד‪ -‬מבצע עזרא ונחמיה הועלו כמיט כל היהודים בעיראק‪ .‬ומבתי הקפה‬
‫של בגדד הם נחתו הישר למעברות‪ .‬המעבר למעברות היה קשה‪ -‬גם בגלל התנאים הפיסיים וגם בגלל‬
‫קשיי השפה והקליטה‪ .‬רבים מהעולים לא יכלו לחזור לעבודתם המקורית ועבדו בכל מה שהצליחו‬
‫למצוא‪ .‬היהודים העיראקים היו מאוד משכילים והיו ביניהם ציונים גדולים‪ ,‬חכמים‪ ,‬קומוניסטים ואנשים‬
‫המעורבים בשלטון‪.‬‬
‫במשפחה שלנו מרבין בשמחה עוד הרבה לפני שנכנס אדר‪ .‬למען האמת זה מתחיל מיד אחרי חנוכה‪,‬‬
‫כאשר הילדים אוספים כל מטבע שהם מוצאים‪ .‬למה‪ ,‬אתם שואלים? לכבוד חגיגת הדוסה השנתית אצל‬
‫טונטי מרסל‪.‬‬
‫מנהגי הפורים של העדה העירקית‪ ,‬כוללים משחקי מזל – בעיקר משחקי קלפים מיוחדים השמורים לחג‬
‫הזה בלבד‪ .‬מדוע משחקי מזל? על שום הפור – ההגרלה שעשה המן הרשע כדי לקבוע את התאריך שבו‬
‫יתקיים הצו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים (מגילת אסתר ג'‪.)1 ,‬‬
‫‪38‬‬
‫רב משתתפים‪ ,‬עליז ופשוט הוא ה"דוסה" המבוסס על ה"מלחמה" המוכר לכולנו‪ .‬משחק נוסף נקרא‬
‫"בנקו"‪ ,‬ומקומו של ה"פוקר" אף הוא לא נפקד‪ .‬לכבוד המשחקים נהוג לחלק לילדים 'מגַ'לָה'‪ ,‬כלומר דמי‬
‫הפורים‪.‬‬
‫ביתה של טונטי מרסל מכיל‪ ,‬בתפוסה מלאה‪ ,‬כ‪ 25-‬איש‪ .‬למשחקי הדוסה מוזמנים‪ ,‬ובאים כ‪ .61-‬שולחן‬
‫הדוסה הוא שולחן עגול מיוחד וגדול‪ ,‬מכוסה בשמיכה עבה‪ ,‬מעליה מפה לבנה מבהיקה‪ ,‬ומסביב כ‪95-‬‬
‫כסאות לפחות‪ .‬הצפיפות גדולה‪ ,‬השמחה רבה והאווירה תחרותית‪.‬‬
‫איך משחקים קלפים בשישים אנשים?‬
‫בשורה הראשונה יושבים הילדים‪ ,‬מחופשים‪ ,‬כמובן‪ .‬מאחוריהם שתי שורות נוספות של משחקים‪ .‬אחד‬
‫המשתתפים‪" ,‬הבנק"‪ ,‬מערבב את הקלפים‪ ,‬מניח במרכז השולחן כ‪ 95-‬ערימות‪ .‬המשתתפים מתנפלים‬
‫תרלבֹון"‪ ,‬כלומר‪ ,‬מהרו‬
‫ומניחים את כספם על הקלף עליו הם מהמרים‪ .‬שלב זה מלווה בקריאות "חֵפּו אּו ֵ‬
‫ותרויחו‪ .‬האחרון שמניח את כספו הוא הקובע מהו הקלף של הבנק‪ .‬משתתף זה יינזף או יבורך בהתאם‬
‫לטיב ה" ַקסָה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הבחירה שביצע‪.‬‬
‫ההימור מתממש על ידי השוואה בין ערך הקלף של הבנק‪ ,‬לערך הקלף של כל מהמר‪ .‬קלף ה‪ ,91-‬האס‬
‫והג'וקר גורפים פי שלוש מסכום ההימור‪ .‬הקלף האהוד על המשתתפים הינו ה‪ 2-‬הנקרא בפי כולם‬
‫ש ַכטָה" – קופסת גפרורים‪ .‬המלך נקרא "המן"‪.‬‬
‫" ֵ‬
‫בשלב גילוי קלף הקופה המתח עולה‪ ,‬ההתרגשות רבה והרעש רב (עכשיו מגיעים השכנים להתלונן)‪.‬‬
‫"הבנק" הופך את הקלף שלו באיטיות ובתאטרליות‪ ,‬בעוד כל המהמרים דופקים על השולחן‪ ,‬שורקים‪,‬‬
‫ש ַכטָה…" הרעש לא נרגע כשהקלפים נפתחים‬
‫ש ַכטָה… ֵ‬
‫ש ַכטָה… ֵ‬
‫מסובבים רעשנים‪ ,‬וצורחים באקטזה " ֵ‬
‫וההימורים 'יוצאים לפועל'‪.‬‬
‫הילדים מרגישים בטוחים‪ .‬בין אם ירוויחו ובין אם לא‪ ,‬יחולקו בסוף הערב הרווחים שווה בשוה‪ .‬רק דוד‬
‫אחד‪ ,‬בדרך פלא‪( ,‬ואולי בדרכי מרמה?) תמיד לוקח את הקופה‪ ,‬לא מחלק רווחים ועוד טוען ש"לו זה עלה‬
‫יותר"‪.‬‬
‫לא רק הילדים מתחפשים‪ .‬גם המבוגרים משתתפים בחגיגה‪ .‬המבוגרים יותר‪ ,‬מדברים במבטא עירקי כבד‬
‫– וזה מצחיק כמו הרבה יצפאנים בבת אחת‪ ,‬רק שאת מה שיצפאן אומר בצחוק‪ ,‬הם אומרים ברצינות‬
‫גמורה‪ .‬לאט לאט עובר הקהל לדבר בבליל שפות מדהים‪ .‬במשפט אחד‪ ,‬ערבית (עיראקית עסיסית)‪,‬‬
‫עברית‪ ,‬אנגלית וצרפתית‪ .‬וכולם מבינים את כולם‪.‬‬
‫אינני יודעת כמה זמן עמלה טונטי מרסל על שלל המאפים המוגשים‪ .‬אני יכולה רק להתוודות שלי היו‬
‫נדרשים שבועות מספר להכין כמות כזו גדולה של מאפים‪ .‬התוצאה של עמידה כה ממושכת במטבח‪,‬‬
‫לצורך הכנתם‪ ,‬היתה בוודאי מפילה אותי למשכב בגין כאבי גב‪ .‬אבל אצל הדודה הדברים עובדים אחרת‪.‬‬
‫התקרובת רבה‪ ,‬כולם זוללים בכל פה‪ ,‬משלוחי מנות יוצאים לדרכם‪ ,‬ונשאר עוד הרבה לאורחים‬
‫המיוחדים שיבואו למחרת‪ .‬עקב ריבוי המוזמנים‪ ,‬המגשים העמוסים יוצאים מהמטבח ומועברים מעל‬
‫הראשים לכיוון השולחן העגול‪ .‬אני באמת צריכה להזכיר שהם מתרוקנים בדרך?‬
‫אז מה מגישים לנו בפורים?‬
‫סמבוסק בג'בן – כיסונים מבצק שמרים ממולאים בגבינה‪.‬‬
‫קעקת – כעכים‪.‬‬
‫סמבוסק בשקר‪ -‬כיסונים מבצק שמרים ממולאים בסוכר ואגוזים‪.‬‬
‫חג'י בדא – עוגיות עגולות מיובשות וקשות‪.‬‬
‫בעבע בשקר – עוגיות תפוחות ומתוקות‪.‬‬
‫בעבע בתמר – עוגיות ממולאות בתמרים‪.‬‬
‫זנגולה – עוגיות מטוגנות וטבולות בסירופ עשיר‪.‬‬
‫בקלווה – עוגיות משכבות של בצק עלים ביניהן סוכר‪ ,‬שקדים כתושים והל‪ ,‬מוצפות בסירופ‪.‬‬
‫מלפוף – דומה לבקלווה‪ ,‬אך מעובד לגליל‪.‬‬
‫בעבע קדרסי – עוגיות לבנות וצמיגות‪.‬‬
‫חלקון ‪-‬רחת לוקום‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫אתיופיה‪:‬‬
‫יש השערות שונות כיצד הגיעו היהודים הראשונים לאתיופיה‪ .‬אחת מהן טוענת‪ ,‬כי יהודי אתיופיה הם‬
‫צאצאי שבט דן‪ ,‬שגלה מישראל לפני כ‪ 3111 -‬שנה‪ ,‬בימי בית המקדש הראשון‪ .‬זו גם המסורת המקובלת‬
‫בקרב קהילת ביתא‪-‬ישראל‪.‬‬
‫מאז‪ ,‬למרות שישבו בקרב עמים אחרים שלהם אמונות אחרות‪ ,‬ולמרות שלא היה להם קשר עם שבטים‬
‫אחרים ועם תפוצות אחרות של יהודים בעולם‪ ,‬המשיכו ביתא‪-‬ישראל לדבוק באמונתם ובאורח החיים‬
‫המיוחד להם‪.‬‬
‫גם קשר‪-‬הלב לציון נמשך ונשמר כל הזמן‪ :‬הם חלמו על גאולת ציון‪ ,‬חיברו תפילות לשלומה‪ ,‬ולא הפסיקו‬
‫לרגע להתגעגע לירושלים‪.‬‬
‫לפני כ‪ 911 -‬שנה נרקם מחדש הקשר של ביתא‪-‬ישראל לציון‪ .‬כמה אלפים מביתא‪-‬ישראל יצאו אז במסע‬
‫מזרחה‪ ,‬לעבר ים סוף‪ ,‬בהנהגתו של אבא מהרי‪ .‬המסע נכשל‪ ,‬אך התקווה להגיע לירושלים נשארה‪.‬‬
‫המנהגים המיוחדים של קהילת ביתא‪-‬ישראל עוררו במדינת ישראל את השאלה האם המדינה תכיר‬
‫בקהילת ביתא‪-‬ישראל כקהילה של יהודים‪.‬‬
‫עשרות שנים נוספות חלפו עד שהוחלט בישראל על התארגנות מסודרת להעלאתם של יהודי אתיופיה‬
‫לציון‪.‬‬
‫כל שנה בתחילת החורף נוחתות החסידות באתיופיה‪ .‬שנה אחר שנה הן נודדות ועוברות מעל ארץ ישראל‬
‫במסלולן לאפריקה ובחזרה‪.‬‬
‫החסידה במסורת ביתא‪-‬ישראל היא סמל לגעגועים עזים ולכיסופי הלב לירושלים‪ .‬יהודי אתיופיה האמינו‬
‫שהחסידות חולפות בדרכן חזרה מעל לירושלים ונושאות איתן אליה את תקוותם וחלומם לגאולה‪ .‬מדי‬
‫שנה‪ ,‬ביקשו הילדים בכפרים לשמוע דרישת שלום מירושלים מפי החסידות שעצרו למנוחה באתיופיה‬
‫בדרכן חזרה‪.‬‬
‫חלום השיבה לציון של ביתא‪-‬ישראל קם והתגשם‪ .‬הוא התחיל להתממש לפני למעלה מעשרים שנה‪ .‬ב‪-‬‬
‫‪ 9115‬הכירה הרבנות הראשית ביהדותם של בני ביתא‪-‬ישראל‪ .‬ב‪ 9111 -‬קיבלה ממשלת ישראל החלטה‬
‫להעלות את יהודי אתיופיה‪.‬‬
‫כ‪ 1111 -‬מיהודי אתיופיה הגיעו לארץ בהדרגה‪.‬‬
‫בסוף שנת ‪ 9111‬נערך "מבצע משה"‪ .‬המבצע‪ ,‬שנקרא על שמו של משה רבנו‪ ,‬מרמז על גאולת ישראל‬
‫מאתיופיה בדומה ל"יציאת מצרים"‪" .‬מבצע משה" היה סודי ביותר‪ ,‬מפני שממשלת אתיופיה לא איפשרה‬
‫להטיס את העולים ישר מאתיופיה‪ .‬היציאה מאתיופיה הייתה אסורה‪ .‬הורים שנאסר עליהם לצאת‪ ,‬שלחו‬
‫את ילדיהם בלעדיהם‪ ,‬וכך הופרדו משפחות רבות‪ .‬מי שרצו לעלות לישראל נאלצו להגיע בסתר לגבול‬
‫סודן‪ .‬העולים התארגנו בקבוצות קטנות ובשיירות‪ ,‬ויצאו לדרך הארוכה‪ .‬רובם צעדו ברגל‪ .‬בדרך נתקלו‬
‫בשודדים‪ ,‬בחיילים ובכוחות שהתנגדו לצבא האתיופי‪ .‬המסע המסוכן לסודן נמשך בין שבועיים לחודש‬
‫ימים‪ .‬כולם נשאו רק צרור קטן‪ ,‬אך לא כולם זכו להגיע! רבים מאוד מתו בדרך במסע התלאות המסוכן‪.‬‬
‫לאחר שחצו את הגבול לסודן‪ ,‬הם שהו חודשים ואף שנים ארוכות במחנות והמתינו עד שיוכלו לטוס‬
‫לישראל‪ .‬התנאים במחנות היו קשים וגם שם מתו רבים‪ .‬כ‪ 1111 -‬בני אדם שילמו בחייהם על רצונם העז‬
‫להגיע לישראל‪.‬‬
‫ב"מבצע משה" הגיעו לישראל עוד ‪ 8000‬עולים‪ .‬כ‪ 9511 -‬מתוכם היו ילדים ובני נוער‪ ,‬שהגיעו ללא‬
‫הוריהם‪ .‬זמן רב התקשו ילדים אלה ליצור קשר עם בני משפחותיהם שנותרו באתיופיה‪ .‬הניתוק‬
‫מהמשפחה נמשך כמעט שבע שנים‪.‬‬
‫עד "מבצע משה" התנהלה העלייה מאתיופיה בחשאי‪ .‬אך "מבצע משה" לא זכה להישמר בסוד והתפרסם‬
‫בהבלטה בתקשורת בארץ ובעולם‪ .‬פרסום זה פגע בהמשך העלייה‪ .‬כאשר נודע ברבים כי סודן‪ ,‬שהינה‬
‫ארץ ערבית מוסלמית‪ ,‬מסייעת לישראל מאחורי גבו של המשטר באתיופיה‪ ,‬הפסיקה סודן את הסיוע‬
‫להעלאת היהודים מאתיופיה דרכה‪ .‬מי שלא הצליח לעלות למטוס ונתפס על ידי שלטונות סודן ‪ -‬הושלך‬
‫לכלא‪ .‬תנועת העולים מאתיופיה לסודן הופסקה מיד‪ .‬עולים רבים אף הוחזרו מסודן לאתיופיה ונאלצו‬
‫‪41‬‬
‫לעבור את דרך המסע בחזרה‪.‬‬
‫ב‪ 9111 -‬חודשו היחסים בין ישראל לאתיופיה‪ .‬שגרירות ישראלית באדיס אבבה נפתחה‪ ,‬והוחל‬
‫בהעלאתם של יהודים שחלק ממשפחתם כבר היה בישראל‪ .‬רבים מיהודי אתיופיה‪ ,‬ששמעו על חידוש‬
‫העלייה‪ ,‬החלו להגיע לשגרירות ישראל ביוזמתם ולבקש לעלות לארץ‪ .‬במקביל החלה תקופה של חוסר‬
‫שקט באתיופיה‪ .‬כוחות שהתנגדו לשלטון החלו לכבוש שטחים מהמדינה ואף התקרבו לאדיס אבבה‪ ,‬עיר‬
‫הבירה‪ .‬היה חשש שהיהודים ייפגעו מהם‪ .‬מדינת ישראל ויהודי אמריקה החליטו להתגייס מהר ולסייע‬
‫בהצלתם של יהודי אתיופיה‪ .‬כסף רב שולם לשלטונות אתיופיה‪ ,‬ו"מבצע שלמה" יצא לדרך‪ .‬המבצע קיבל‬
‫את שמו בהשראת דמותו של שלמה המלך‪ ,‬שזכה לארח את האורחת המכובדת ‪ -‬מלכת שבא מאתיופיה‪.‬‬
‫בתוך ‪ 36‬שעות הועלו על מטוסי "אל על" ‪ 14,250‬יהודים‪ .‬ביום שישי‪ 21 ,‬במאי ‪ ,9119‬הגיעו‬
‫הראשונים‪ ,‬ובשבת‪ ,‬ה‪ 25 -‬בחודש‪ ,‬נחת בישראל אחרון העולים שהגיעו במבצע זה‪ .‬שבעה תינוקות‪,‬‬
‫שנולדו בדרך‪ ,‬היו העולים החדשים הצעירים ביותר שהגיעו לישראל ב"מבצע שלמה"‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬בארץ‪ ,‬פגשו העולים את בני משפחתם "הוותיקים"‪ ,‬וסוף סוף התאחדו איתם אחרי פרידה של שנים‪.‬‬
‫המאבק להעלות את יהודי אתיופיה לארץ לא הסתיים ב"מבצע שלמה"‪ .‬באתיופיה נשארו עוד רבים מבני‬
‫עדת הפלאשמורה ‪ -‬יהודים שאימצו לעצמם גם כמה ממנהגי הנוצרים‪ .‬אחרי ויכוחים סוערים‪ ,‬שנמשכו‬
‫שנים‪ ,‬הגיעה הממשלה להחלטה לאפשר לבני הפלאשמורה‪ ,‬שלהם בני משפחה בישראל‪ ,‬להתאחד עם‬
‫משפחותיהם‪ ,‬וניתן להם לעלות לישראל‪.‬‬
‫רוב יהודי אתיופיה גרו ביישובים חקלאיים (כפריים) וחלק קטן מהם גרו בערים‪ .‬היהודים שגרו בכפרים‬
‫היו חקלאים עובדי אדמה וגידלו פרות ועזים‪ .‬היו ביניהם שעסקו במלאכות כפיים כמו אריגה‪ ,‬קדרות‪ ,‬או‬
‫ייצור ותיקון של כלי ברזל וכלי נשק‪ .‬ילדים רבים היו רועים את עדרי הצאן והבקר‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫*הבית מחולק לפינת מגורים‪ ,‬פינת בישול ופינת אחסון קטנה‪ .‬בין הפינות מפרידה מחיצה מעץ‪.‬‬
‫*קרובי משפחה גרים יחד באותו הכפר‪ .‬הבנים נשארים לגור ליד ההורים‪ .‬הבנות עוברות לאחר‬
‫נישואיהן לכפרו של החתן‪.‬‬
‫*מחוץ לבית מאחסנים את המזון ואת הגרעינים לזריעה‪.‬‬
‫*האישה דואגת לבית‪ :‬מגדלת את הילדים‪ ,‬מכינה אוכל‪ ,‬רוקמת‪ ,‬מכיירת כלים לשימוש ביתי ולמכירה‬
‫וקולעת סלים‪ .‬בעונות הגשם האישה גם עוזרת בעבודה בשדה‪.‬‬
‫*הגברים יוצאים למרעה‪ ,‬מעבדים את האדמה‪ ,‬ועוסקים במלאכות כפיים ואריגה‪.‬‬
‫*כבר מגיל קטן (‪ )6-1‬הבנים יוצאים לשדות ולומדים לעזור לגברים בעבודתם‪.‬‬
‫*הילדות‪-‬הבנות נשארות בבית‪ ,‬כדי לעזור לאם וללמוד ממנה את כל מלאכות הבית והיצירה‪.‬‬
‫ַ'ירה‪ ,‬שנראית כמו פיתה ויש לה טעם חמצמץ‪.‬‬
‫*על האש במטבח אופים את ַה ִאינְג ַ‬
‫ַ'ירה טֶף‪ ,‬שהוא סוג של‬
‫*האינג'ירה היא הלחם שאוכלים בארוחות השונות‪ .‬במקור מכינים את ה ִאינְג ַ‬
‫חיטה שלא היה מוכר בישראל‪.‬‬
‫*ריח נהדר בוקע מהבית‪ ,‬וזה סימן שה"וֹוט" רותח‪ .‬ה"וֹוט" הוא מרק סמיך וחריף עשוי מירקות מבושלים‬
‫ופלפלים חריפים‪ .‬אפשר להכין אותו גם מעדשים וחומוס‪ ,‬או להפוך אותו לתבשיל "נזיד בקדרה" אם‬
‫מוסיפים לו בשר‪.‬‬
‫מדור לדור ובעל פה‬
‫בני העדה באתיופיה סיפרו את המעשיות ואת סיפורי העם בעל‪-‬פה‪ ,‬וכך הם נשמרו בזיכרון ועברו מדור‬
‫לדור‪ .‬יש סיפורים של מספרים ידועים ומוכרים‪ ,‬ויש סיפורים שאף אחד לא יודע מי בדיוק המציא אותם‪,‬‬
‫וגם לא מתי המציאו אותם‪ .‬רק אחרי עליית בני העדה לישראל העלו המספרים את רוב הסיפורים על‬
‫הכתב‪.‬‬
‫על מה מסופר בסיפורים?‬
‫בסיפורי העם של יהודי אתיופיה מופיעים בין היתר בעלי חיים שונים שחיים באפריקה‪ ,‬אבל אלה אינם‬
‫סיפורי טבע! בסיפורים אלו החיות משוחחות‪ ,‬חושבות‪ ,‬מקנאות אחת בשנייה‪ ,‬כורתות בריתות ביניהן‪,‬‬
‫‪41‬‬
‫מתפארות‪ ...‬ממש כמו בני‪-‬אדם! לסיפורים אלה תפקיד חשוב‪ :‬הם באים להצחיק‪ ,‬אך גם לעורר לחשיבה;‬
‫לדבר על החיים‪ ,‬וגם ללמד מוסר השכל את השומעים‪.‬‬
‫הבגדים האופייניים לאתיופים עשויים מיריעות של בדי כותנה ועליהם רקמה מיוחדת‪.‬‬
‫גלימות עוטפות את הבגד שנלבש על הגוף‪.‬‬
‫כמו במקומות רבים בעולם‪ ,‬גם באתיופיה‪ ,‬הגרים בכפר נוהגים להתלבש אחרת ממי שגרים בעיר‪ .‬בעיר‬
‫מקובל יותר ללבוש חולצות‪ ,‬חליפות ומכנסיים בדומה למקובל בישראל‪.‬‬
‫ַגבִי ‪ַ -‬גבִי הוא צעיף או גלימה של גברים‪ .‬כדי ליצור גבי מחברים יחד שני בדים או יותר‪.‬‬
‫נֶטֶ לַה ‪ -‬נֶ ֶטלַה היא‪ ,‬בעיקר‪ ,‬גלימה של נשים‪ .‬הנטלה עשויה מיריעה אחת של בד דק‪.‬‬
‫ּכּותַ ה ‪ -‬כּותַ ה היא גלימה חגיגית של גברים ושל נשים‪ ,‬ולובשים אותה‪ ,‬בעיקר‪ ,‬בערים‪ .‬את תחתית הכּותַ ה‬
‫מקשטת רקמה מיוחדת‪.‬‬
‫שמלת ֶקמִיס ‪ֶ -‬ק ִמיס היא שמלה שלובשות‪ ,‬בעיקר‪ ,‬נשות הכפר‪ .‬ה ֶק ִמיס תפורה מבד כותנה שנארג‬
‫באריגת יד וקושט בפסי רקמה‪ֶ .‬ק ִמיס לבנה‪ ,‬למשל‪ ,‬תהיה מקושטת בפסי רקמה בשחור‪ ,‬ירוק ונקודות‬
‫אדומות‪.‬‬
‫ש ְבשֶבֹו ‪ -‬שמלת קפלים צמודה למותניים ולה שרוולים ארוכים‪.‬‬
‫שמלת שִ בְשֶ בֹו ‪ -‬הנשים בעיר לובשות ִ‬
‫אבנט ֶמ ֶקנֶט ‪ -‬את ה ֶמ ֶקנֶט חוגרים מסביב למותניים בימי חול בלבד‪.‬‬
‫תכשיטים וסימנים אחרים‬
‫באתיופיה מקובל לענוד תכשיטים ואבזרים שונים‪:‬‬
‫כוהני הדת נעזרים ְב ֶטלָה שהיא שמשייה צבעונית‬
‫היהודים באתיופיה נהגו לחגוג את החגים הנזכרים בתורה‪ .‬האם לדעתכם חגגו את חג החנוכה ואת חג‬
‫פורים? האם יש חגים שביתא‪-‬ישראל נוהגים לחגוג ואינם מוכרים לעדות ישראל אחרות? איך ידעו מתי‬
‫לחגוג את החגים? האם‪ ,‬לאחר העלייה לישראל‪ ,‬ממשיכים לחגוג כמו באתיופיה?‬
‫יום חג הסיגד ‪,‬חגם המיוחד של ביתא‪-‬ישראל‪ ,‬הוא יום חג רשמי בישראל‪ .‬זהו חג של חידוש הברית בין‬
‫העם לאלוהיו‪ ,‬חג של חזרה בתשובה ושל ביטוי הגעגועים לציון‪.‬‬
‫בדומה ללוח השנה העברי גם לוח השנה האתיופי נקבע לפי השמש‪ .‬החגים שחגגו ביתא‪-‬ישראל באתיופיה‬
‫נקראו בשמות בשפה האמהרית ובשפת הגעז‪.‬‬
‫בחודש ֶמגַבִיט (ניסן‪ ,‬באמהרית ‪ -‬ליסן) ‪ -‬החודש בו החלה השנה החדשה‪:‬‬
‫חג הסיגד‬
‫ביום ה‪ 21 -‬ב ְט ְק ְמט‪ 51 ,‬יום לאחר אסתסריו חוגגים את יום הסִיגְד ‪ -‬יום הסגידה לה' וחידוש הברית עמו‪.‬‬
‫זהו חג חזרה בתשובה‪ ,‬וביטוי הגעגועים לציון‪.‬‬
‫בני הכפרים התאספו בהמוניהם ליד הר גבוה‪ ,‬התרחצו במים כדי להיטהר והתחילו בצום‪ .‬בבוקר עלו‬
‫לראש ההר‪ .‬ראשונים הלכו הקייסים ואחריהם הלכו הילדים שנשאו את האורית (התורה) והנשים‪ .‬על‬
‫פסגת ההר היו הקייסים קוראים בתורה ובספרי התנ"ך ‪" -‬עזרא" ו"נחמיה"‪ .‬קוראים בספרים אלה כיוון‬
‫שחג הסִיגְד הוא חג המסמל את חידוש הברית בין אלוהים לעם ישראל‪ ,‬ומעשה הנביאים עזרא ונחמיה‪,‬‬
‫ששבו את שיבת ציון‪ ,‬מייצגים סמליות זו‪ .‬בחג זה קראו גם את סיפור מעמד הר סיני מספר שמות‪ .‬אחר‪-‬‬
‫הצהרים ירדו וחגגו את סיום הצום בסעודה גדולה ובריקודים‪.‬‬
‫חג הסיגד בישראל‬
‫בישראל יום חג הסִיגְד הוא יום חג מוכר‪ ,‬ונחשב בקרב החוגגים אותו ליום חופשה מבית‪-‬הספר‪ .‬החוגגים‪,‬‬
‫יוצאי אתיופיה ואורחיהם‪ ,‬נאספים מכל רחבי הארץ‪ .‬הם מגיעים באוטובוסים לחורשה שליד ארמון הנציב‬
‫בירושלים‪ .‬משם‪ ,‬מגובה ההר‪ ,‬ניתן להשקיף על ירושלים העתיקה ועל הר הבית‪ .‬הקייסים מנהלים את‬
‫הטקס ואת התפילות‪ ,‬ומכובדים‪ ,‬בעלי ‪ -‬תפקידים ציבוריים ומוזמנים‪ ,‬אומרים מילות ברכה‪ .‬בהזדמנות זו‬
‫אפשר להיפגש עם מכרים מאתיופיה‪ ,‬שבישראל גרים במרחק רב זה מזה‪ ,‬ולכן פוגשים אותם לעתים‬
‫רחוקות‪.‬‬
‫בחודש הְדר (חודש כסלו‪ ,‬באמהרית ‪ -‬כִי ְסלֶו)‪:‬‬
‫‪42‬‬
‫חג הדר מערר‬
‫ְיכּורת ‪ -‬חג הביכורים‪.‬‬
‫ב‪ 92 -‬בכיסלוו חגגו את הְדַ ר ַמע ְֶרר ‪ -‬החג החל בחודש נובמבר ‪ -‬שנקרא גם ְאהְל ב ַ‬
‫חג זה חל ‪ 51‬יום לאחר חג ֶב ַע ֶל‪ֶ -‬מ ֶצלֶת‪.‬‬
‫באתיופיה חלה עונת הקציר בחודש נובמבר‪ .‬בתקופה זו הפרות מתחילים להבשיל ועונת הקציר מתחילה‪.‬‬
‫בחג זה היו יהודי אתיופיה מביאים את ראשית האסיף והביכורים לבית התפילה‪ .‬הקייסים בירכו על‬
‫הביכורים וקיוו ליבול טוב‪.‬‬
‫בחודש יֶכַתִ ית (חודש אדר)‪:‬‬
‫צום אסתר‬
‫באתיופיה נהגו לציין את צום אסתר‪ ,‬החל ב‪ 99 -‬בחודש יֶכַתִ ית‪ ,‬במשך ‪ 3‬ימים‪.‬‬
‫ש ַמגְלֶה) צמו במשך שלושה ימים ‪ -‬זכר לשלושת הימים בהם צמו מרדכי ואסתר‪,‬‬
‫הקייסים וזקני העדה (=ה ְ‬
‫עליהם מסופר במגילת אסתר‪ .‬הם היו צמים רק במשך היום ובלילה אכלו‪.‬‬
‫ראש חודש‬
‫כל ראש חודש היה יום חג‪ .‬ביום זה נחו ושבתו מכל מלאכה ועבודה‪.‬‬
‫יום השבת‬
‫יום השבת היה יום קדוש‪ .‬כבר מיום חמישי התחילו בהכנות לקראתו ‪ -‬כיבסו את הבגדים וטבלו ורחצו‬
‫בנהר‪ .‬רק אז‪ ,‬לאחר שהיטהרו‪ ,‬מותר היה לנשים להתחיל לבשל את מאכלי השבת‪ .‬כל אישה אפתה‬
‫למשפחתה את לחם השבת המיוחד ‪ֶ -‬מסְו ַו ִאית ‪ -‬שפירושו מנחה לה' או ברכה‪ .‬את המאכלים הביאו בשבת‬
‫אל בית התפילה‪ ,‬והיו אוכלים אותם יחד‪ ,‬בשמחה ובזמר‪ ,‬בסעודת משפחות משותפת‪.‬‬
‫שבַע ֵסנְבֶת ‪ -‬נחשבה לשבת מיוחדת‪ ,‬והתפללו בה תפילות מיוחדות‪ .‬פעמיים בשנה‬
‫כל שבת שביעית ‪ֶ -‬‬
‫ברבַע ֶסנֶבֶת‪.‬‬
‫ציינו שבתות מיוחדות ‪ֶ -‬‬
‫עוד מנהגים‪:‬‬
‫כבוד הינו ערך עליון בקהילה זו ולכן נחשב לא מכובד להסתכל למבוגר בעיניים‪.‬‬
‫כדי לשמור שלא יהיו נישואים בתוך המשפחה אסור להתחתן עד ‪ 1‬דורות אחורה‪.‬‬
‫הקייס‪ -‬הוא המנהיג הרוחני של העדה האתיופית‪ .‬הקייסים אינם מוכרים ע"י הרבנות כרבנים לכל דבר‪.‬‬
‫תימן‪:‬‬
‫היהודים הגיעו לתימן מוקדם מאוד‪ -‬כנראה מיד אחרי חורבן בית שני‪ .‬היהודים בתימן חיו בכפרים‬
‫ובערים ודיברו תימנית‪ .‬כבר בתחילת המאה ה‪ 21 -‬החלו להגיע תימנים לישראל בדרכים לא דרכים‪.‬‬
‫לארוך כל הדורות היו המון רגשות חזקים לישראל והכמיהה לציון הביאה את רוב התימנים לארץ‪.‬‬
‫בתקופת העלייה השנייה הגיעו ראשוני העולים מתימן והם בהחלט היו שונים מהעולים מאירופה‪ -‬גם‬
‫בלבוש שלהם ( לבוש מסורתי‪ -‬גלביות וכיסוי ראש)‪ ,‬בקשר לדת ( העולים מתימן היו מאוד דתיים לעומת‬
‫העולים מאירופה שהתנערו מכל הקשור לדת) ובמאכלים ובתרבות ( תרבות ערבית לעומת תרבות‬
‫אירופאיות)‪ .‬לאחר קום המדינה במסגרת מבצע "מרבד הקסמים" הועלו רוב יהודי תימן ושוכנו במעברות‪.‬‬
‫שם ישנם סיפורים רבים על הרצון של המדינה הקולטת להפוך את העולים הללו ל"צברים" ( גילוח‬
‫הפיאות של העולים‪ ,‬מעבר ללבוש אירופאי)‪ .‬החברה היהודית בתימן הייתה מאוד פטריאכלית‪ .‬יבנים לא‬
‫עברו בר‪ -‬מצוהה מתוך האמונה כי עד גיל ‪ 1‬יש ילדות ומגיל ‪ -1‬בגרות‪ .‬לאישה לא היה מעמד כלל ונשים‬
‫לא למדו והיו לרוב אנ‪-‬אלפבתיות‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא היה עזרת נשים כי לא היה מקובל לנשים ליטול חלק‬
‫בחיים הדתיים‪ .‬כמו כן בתקופת המעברות הקשה החל מה שלימים נקרא‪ -‬ילדי תימן האבודים‪ .‬עד היום‬
‫לא ידוע לאן נעלמו הילדים הללו ואם בכלל נחטפו אך זה עורר הרבה תחושות מאוד קשות אצל העולים‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫מאכלים אופיינים‪:‬‬
‫ג'חנון‬
‫חוויג'‬
‫מלאווח‬
‫לחוח‬
‫חילבה‬
‫שפה‪ :‬תימנית‬
‫מנהגים‪ :‬לעיסת עלי גת ועישון נרגילה ( רק הגברים)‬
‫הכנסת אורחים‬
‫טקס החינה לפני החתונה‪ -‬טקס שבו מלבישים את הכלה לעתיד בבגד רקום ושמים‬
‫חינה בידה וביד האורחים‪.‬‬
‫בגדים אופיניים‪ :‬גלביות‪ ,‬קפטאן‪ ,‬רקמה‬
‫יהדות פרס‪:‬‬
‫בפרס חיו יהודים עד לקום המדינה ( ואף אחרי למרות שהרוב עלו בתחילת שנות ה‪ 51 -‬לישראל)‪ .‬בפרס‬
‫הייתה הקהילה יהודית עניפה ועשירה ( הרוב היו סוחרים‪ ,‬צורפים ועסקו באופן מפתיע בשטיחים)‪.‬‬
‫הקהילה דיברה פרסית והשתלבה בצורה טובה באוכלוסיה‪ .‬עם הקמת מדינת ישראל עלו רבים מהקהילה‬
‫לארץ ושוכנו במעברות‪ .‬חווית המעברות הייתה חוויה קשה בגלל המעבר החד מחיים מבוססים לחיים‬
‫ארעיים וקשים במעברה‪ .‬גם בעדה זו התעוררו המון תחושות של קיפוח וחוסר יכולת להשתלב בחברה‪.‬‬
‫מאכלים‪:‬‬
‫המון אורז!‬
‫שפה‪ :‬פרסית‬
‫מפורסמים יוצאי העדה‪ :‬שאול מופז‬
‫העולים מברית המועצות לשעבר‪:‬‬
‫בתקופת המשטר הקומינסטי היה איסור של השלטון על עלייה לארץ ושערי בריה"מ היו סגורים בפני‬
‫היהודים שרצו לעלות לארץ‪ .‬כמו כן בתקופה זו היה אסור להשתייך לכל דת שהיא ( יהדות או נצרות)‬
‫ועולים רבים גדלו ללא זיקה לדת היהודית מכיון שהיא הייתה אסורה‪ .‬בתקופה זו היה אסור לחגוג חגים‬
‫יהודים ולקיים פעילות ציונית‪ .‬היו הרבה נישואים בין דתיים ויהודי בריה"מ השתלבו לחלוטין בתוך‬
‫החברה הכללית‪.‬‬
‫ב‪ '11-‬המשטר הקומוניסטי נפל והחל ב‪ '19 -‬גל עלייה ענק לישראל ותוך עשר שנים שלו כמיליון וחצי‬
‫עולים! לשם ההשואה‪ 9 -‬מתוך ‪ 5‬ישראלים הוא עולה חדש מבירה"מ לשעבר‪.‬‬
‫שפה‪ :‬רוסית‬
‫חגים מיוחדים‪ :‬ה"נובי‪-‬גוד"‪ .‬בתקופת השלטון הקומוניסטי היה אסור לחגוג כל חג דתע‪ .‬השלטון יצר‬
‫חגים אזרחים כשהחשוב מביניהם הוא ה"נובי‪-‬גוד"‪ -‬השנה האזרחית החדשה‪ .‬בחג זה כל המשפחה‬
‫‪44‬‬
‫מתכנסת מכל רחבי המדינה העצומה‪ .‬ישנו עץ אשוח ואיש הדומה קצת לסנטה קלאוס בשם סבא‪ -‬קור (‬
‫דדמרוז')‪ .‬חשוב להדגיש כי זהו אינו חג דתי אלא חג אזרחי ורבים מעולי בריה"מ היהודים חוגגים חג זה‪.‬‬
‫מאכלים‪ :‬דג מלוח‪ ,‬לחם שחור‪ ,‬בורשט‪ ,‬וודקה‬
‫קשיי עלייה‪ :‬רבים מהעולים נתקלו בבעיות רבות עם עלייתם‪ -‬בעיות כלכליות וקושי במציאת עבודה‪.‬‬
‫רבים מהעולים הינם בעלי השכלה גבוהה ומקצועות כמו רופאים ומהנסדים אולים לא היה צורך בכל כך‬
‫הרבה בבת אחת בישראל מה שיצר מצב שרבים מהעולים עובדים בעבודות אשר אינם תואמים את‬
‫השכלתם ( לדוגמא‪ :‬מהנדסים שעובדים כעובדי ניקיון‪ ,‬רופאות שעובדות כקופאיות בסופר)‪ .‬לחברה‬
‫הישראלית קשה לקלות כל כך הרבה עולים בבת אחת ולא יודעת תמיד כיצד להתמודד עם כמות כזו‬
‫גדולה של עולים ולכן יש הרבה כעס מצד ישראלים כלפי העולים‪ .‬הילדים מתאקלמים מהר יותר‬
‫מההורים מה שיוצר מצב בו ההורים אינם בעלי סמכות והילדים מתרגמים להורים‪ .‬קשיי קליטה רבים‬
‫גורמים לעולים העוברים את העלייה בצורה קיצונית לדיכאון‪ ,‬אלימות‪ ,‬שתייה וכו'‪.‬‬
‫רבים מהעולים אינם נחשבים יהודים ע"פ ההלכה ( למרות שהם אזרחי המדינה ע"פ חוק השבות)‪ .‬זה‬
‫מקשה על העולים להתחתן ולחיות חיים מלאים בישראל‪.‬‬
‫פולנים‪:‬‬
‫יהודים חיו בפולין כ‪ 9111 -‬שנה לפני השואה וקיימו בפולין חיים יהודים עשירים ומלאים עד המלחמה‪.‬‬
‫עד סוף המאה ה‪ 91 -‬רוב יהודי פולין היו דתיים וחיו ב‪" -‬שטטלים" עיירות יהודיות אוטונומיות כמנהיג‬
‫הקהילה ונציג הקהילה מול השלטון הזר הוא רב הקהילה‪ .‬בפולין הוקמה אחת התנועות הדתיות‬
‫החשובות‪ -‬תנועת החסידות‪ ,‬תנועה שעד היום יש לה מאמינים בכל העולם ( כולל חצרות גדולות בארץ)‪.‬‬
‫היו לארוך השנים תקופות מאוד טובות בפולין ( אפילו הייתה פעם נסיכה יהודיה) ותקופות עם פוגרומים‬
‫ופרעות ביהודים‪ .‬ערב מלחמת העולם השנייה היו כ‪ 3 -‬מיליון יהודים בפולין מעל הזרמים‪ -‬חסידים‪,‬‬
‫רפורמים‪ ,‬חילונים‪ ,‬סוציאליסטים‪ ,‬ציונים וכו'‪ .‬בשואה הקהילה הזו נחרבה לחלוטין מתוך ‪ 3‬מיליון שרדו‬
‫כ‪ 311,111 -‬יהודים ( כ‪ 91% -‬מכלל היהודים)‪ .‬קהילה זו שהוציאה מתוכה את גדולי המנהיגים של‬
‫הציונות‪ ,‬סופרים‪ ,‬אנשי תרבות והגות נהרסה לגמרי וכיום כמעט ואין זכר לה ( ישנן כמה מאות יהודים‬
‫בפולין היום)‪.‬‬
‫שפה‪ :‬אידיש‪ .‬שפה שהיא שילוב של עברית וגרמנית‪.‬‬
‫מאכלים‪ :‬קוגל‪ ,‬קניידלך‪ ,‬קרפלך‪ ,‬גפילתע פיש‪ ,‬עוף מכובס‪ .‬רוב המאכלים הפולנים הם מתוקים מעיון‬
‫שהתבלין הזול ביותר בפולין היה‪ -‬הסוכר‪.‬‬
‫מנהגים‪ /‬סטיגמות ידועות‪ :‬אמא פולניה‪ ,‬לא?‬
‫‪45‬‬
46