Blu-ray / DVD / סטרימינג / מגזין קולנוע
/ Blu-ray / DVDסטרימינג /מגזין קולנוע
להחזיק
ולעבד
מרומיאו ויוליה ,דרך ג'יין אייר ועד אליס בארץ הפלאות -שוב ושוב
חוזרים יוצרי הקולנוע אל אותן יצירות ספרותיות ,במרדף אינסופי
אחר העיבוד האולטימטיבי
שירה בן-סימון
/ 2קולנוע
עיבוד של ספר לסרט אינו דבר נדיר כשלעצמו
בתעשייה הקולנועית ,אך עיבוד של אותו הספר שוב שוב
לעשרות וריאציות קולנועיות וטלויזיניות שונות מעלה
שאלות רבות ,לגבי הספרות ,הקולנוע ,והקשר ביניהם:
מה הופך ספרים מסויימים לאבן שואבת עבור הקולנוע?
האם מדובר במנגנון של ביקוש והיצע או שמא בקיבעון
קולנועי? והאם העולם צריך ,אבל באמת באמת צריך,
שמונה מאות עיבודים שונים למחזות של שייקספיר?
השנה היא 1899ולראשונה מוקרן סרט המבוסס על
מחזה שייקספירי ,הוא נקרא King Johnוהוא מתאר את
הסצנה האחרונה מתוך המחזה The Life and Death of
.King Johnהסרט ,שנחשב לאחד העיבודים הספרותיים
הראשונים בתולדות הקולנוע ,אמנם לא שרד ,אך סימן
את תחילתו של הרומן הארוך והפתלתל בין שתי צורות
האמנות הללו .שנה לאחר מכן מוקרן סרט המבוסס על
רומיאו ויוליה ,המחזה השייקספירי המפורסם .הסרט,
שנעשה בצרפת ,יצא בסמיכות כה גדולה להולדת
הקולנוע ,עד שלא מפתיע לגלות שיוצרו ,צלם מקצועי
המוכר בשם קלמון מוריס ,היה מי שארגן את ההקרנה
הראשונה של סרטיהם של ממציאי הקולנוע האחים
לומייר בדצמבר .1985במהלך השנים שעקבו ,יותר ויותר
בשער :בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים
האוזן השלישית .חנויות מוסיקה וקולנוע
תל אביב
ירושלים
חיפה
רח' המלך ג'ורג' 48
רח' עמק רפאים 8
שדרות מוריה 13
טל'03 6215200 :
טל'02 5633093 :
טלפקס04 8360219 :
פקס03 6215216 :
פקס02 5633272 :
haifadvd@third-ear.com
video@third-ear.com
jerusalem@third-ear.com
עריכה :רחלה זנדבנק ,אילן לובטון ,ערן קידר /עיצוב :תמר בר-דיין ,גיליון נוכחי :להב הלוי ,שחר כותני
מגזין האוזן השלישיתeditor@third-ear.com :
ליס בארץ הפלאות1903 ,
א
יוצרים גילו את האוצר הבלום שנקרא ספרות ,והעשור
הראשון של המאה העשרים טומן בחובו שורה ארוכה
של עיבודים ראשונים ומרגשים ,שיבססו את אלופי
האדפטציות למאה הקרובה.
ב־ 1903מוקרן לראשונה (אך לא לאחרונה) סרט
אנגלי המבוסס על אליס בארץ הפלאות ,ספרו של לואיס
קרול שפורסם רק 37שנה מוקדם יותר .על־אף היותו
אילם ,מצולם בשחור-לבן ונמשך רק קצת יותר מעשר
דקות ,מפתיע לגלות שהוא יצירתי להפליא ,טכנית
וקונספטואלית כאחד ,במיוחד לאור העובדה שפחות
מעשר שנים קצרות לפני כן ,הלהיט הקולנועי הגדול היה
סרט על רכבת שנכנסת את הרציף .ב־ 1905יוצא בצרפת
,Esmeraldaהסרט הראשון המבוסס על הגיבן מנוטרדאם
של ויקטור הוגו; ב־ 1906יוצא בארה”ב A Modern Oliver
,Twistהסרט הראשון המבוסס על ספרו של דיקנס;
וב־ 1910יוצא העיבוד הראשון לספרה של שרלוט
ברונטה ,ג’יין אייר ,הראשון מני עיבודים רבים (מדי?),
כולל אחד שצפוי לצאת ב־ 2011בכיכובם המבטיח של
מייקל פסבנדר (רעב) ומיה ואסיקאוסקה (הלוא היא
אליס בארץ הפלאות בתלת־מימד) .בשנה הבאה צפוי
גם לצאת סרט המבוסס על אנקת גבהים ,ספרה של
אמילי ברונטה ,בת נוספת למשפחת ברונטה הספרותית,
בבימויה של אנדריאה ארנולד (מחוץ למים) .גם זה לא
יהיה העיבוד הראשון לספרה של ברונטה ,שזכה במרוץ
השנים לעשרות פרשנויות שונות.
ככל שעובר הזמן ,כך גם גדלה השאפתנות הקולנועית .עם
התפתחות הטכנולוגיה ,הפקות הפכו לגדולות וראוותניות
יותר ,באופן שאיפשר ליוצרים להתיר כל רסן מבחינה
יצירתית .ב־ 1939יצא לאקרנים עיבוד מוסיקלי של
הקוסם מארץ עוץ ,המבוסס על ספרו של ל .פרנק באום,
בכיכובה של ג’ודי גרלנד ובבימויו המופלא של ויקטור
פלמינג .נעשו לא מעט עיבודים לספרו של באום עד אז,
ועוד יותר עיבודים מאז ,אך סרטו של פלמינג ,שהיווה
שילוב של חדשנות טכנית ,בימוי מקורי וסיפור אלמותי
הפך אותו לאבן דרך אמיתית בקולנוע האמריקאי.
עם התפתחות התעשייה ,נאמנות למקור הספרותי
נדחקת על־ידי מניעים מסחריים מהולים בפרצים של
שיגעון גדלות .זו היתה ככל הנראה המוטיבציה של ססיל
ב .דמיל כשבערוב ימיו החליט לעבד למסך ספר קטן
שאנו אוהבים לקרוא לו -התנ”ך .ב־ 1956יצא לאקרנים
הסרט עשרת הדיברות ,המבוסס (בחופשיות) על הספר
בעל התפוצה הגדולה ביותר בתולדות האנושות כולה.
סרטו האפי של דמיל ,בכיכובם של צ’רלטון הסטון
בתפקיד משה ויול ברינר בתפקיד פרעה רעמסס השני,
היה הצלחה קופתית מסחררת ,דבר מפתיע במיוחד
בהתחשב באורכו ( 220דקות ארוכות) ובחירויות שלקח
מהמקור .ועד עצם היום הזה שום חג פסח (או פסחא)
אינו שלם בלעדיו.
זה לא תמיד ברור מאליו מה משותף לכל היצירות
שנכנסות לפנתיאון העיבודים הקולנועיים ,ושהופך
אותן לעל־זמניות .זה טמון בכך שכולן יצירות ספרותיות
קלאסיות שעמדו היטב במבחן הזמן ,ולכולן עלילה
שקורצת במיוחד להסרטה חוזרת ונשנית ,כלומר כזו
+
/ 3קולנוע
הקשר בין הספרות לקולנוע לאורך מאה השנים
האחרונות ,מזכיר מודל של מערכת יחסים לא מאוזנת
בעליל .בתחילת דרכו של הקולנוע ,בתקופה בה הוא
רק התחיל להתגבש כאמנות ,העולם היה הצדפה שלו:
קולנוענים שאבו השראה מכל הבא ליד ,כולל יצירות
ספרותיות מפורסמות שהזמן הוכיח כאלמותיות .התועלת
היתה הדדית ,שכן ספרים מאובקים קמו לחיים וזכו
בעניין מחודש ,וסרטים זכו להישען על מורשת תרבותית
מוערכת .זה היה בהתחלה .זמן־מה עבר ,הקולנוע שעט
קדימה אל עבר התפתחויות מרגשות כמו סאונד וצבע,
אך המשיך למרבה הפלא לחזור לאותן יצירות .שנות
האלפיים הגיעו ,איתן טכנולוגיות כמו סראונד סאונד
ו־ ,3Dואילו יוצרים ממשיכים לחזור לאותן יצירות
משל היו סוג של אקס מיתולוגי שאי אפשר להשתחרר
מאחיזתו .בשנת 2010במנוע החיפוש של אתר ,IMDB
בהקלדת השם ג’יין אוסטן עולים 48עיבודים קולנועיים
וטלוויזיוניים שונים ,מתוכם ארבעה שנמצאים בהווה
בשלבי הפקה שונים (כזכור ,מדובר בסופרת שכתבה
שישה רומאנים סך הכול) .בחיפוש השם צ’ארלס דיקנס
עולים ,286ובחיפוש השם ויליאם שייקספיר עולים לא
פחות מ־ 788עיבודים המתפרשים בגאווה על פני מעל
מאה שנות יצירה.
עשרת הדברות
ה
קוסם מארץ עוץ
?D.2707<9842E0
4E;D<C0B, After Effects
4C707<""84?47B0+.40""<090C?""843C<""/4140073
3C+0+.40""3;C3;4+
/ 4קולנוע
/ 5קולנוע
רומיאו ויוליה
שמאפשרת מרחב גדול לפרשנות (עדיין לא ממש ברור לאף
אחד אם ג’יין אוסטן הייתה פמיניסטית ,פוסט פמיניסטית
או משקיפה חברתית) .גם הזמן הרב שעבר מאז שנכתבו
ועד היום מאפשר מרחב תמרון עבור הבמאי ,שיכול לבחור
באיזו מידה של נאמנות לתקופה ולמקום לנקוט ,מה שאולי
מסביר את ההתפתחות הבאה ,שהתרחשה בסוף שנות
התשעים ונמשכה לתוך שנות האלפיים.
בזמן שבאנגליה ממשיכים למחזר באדיקות אינסופית
וברצינות תהומית את הקאנון הספרותי שלהם ,אמריקה
נכנסת לעידן דקונסטרוקטיביסטי ,במהלכו נאמנות
למקור הספרותי מתחלפת בקדחת פוסט מודרניסטית
של חדשנות ואמירה אישית .ב־ 1996ליאונרדו דיקפריו
וקלייר דיינס מגלמים את רומיאו וג’ולייט בגרסת הפופ
של באז לורמן (מולן רוז’) למחזה המפורסם ,שנראה
כעת כמו היתוך בין טרגדיה שייקספירית לקליפ של
בון ג’ובי; זמן קצר לאחר מכן ,בשנת ,2000אית’ן הוק
שואל בניכור אורבני “להיות או לא להיות?” תוך שיטוט
במחלקת הפעולה של ספריית הוידיאו בלוקבסטר ,כחלק
מניסיונו של הבמאי מייקל אלמריידה לעדכן את המלט
לימינו; ואילו ב־ ,2003שיא השיאים ,הסרט טוויסט
(כמו ב:אוליבר טוויסט) ,המעדכן את ספרו הקלאסי של
דיקנס לסצנה ההומוסקסואלית העכשווית של דאונטאון
טורונטו ,ובכך קוצר באופן לא רשמי את פרס העיבוד
ההזוי ביותר בתולדות הקולנוע.
השנה היא ,2010והסרט המצופה ביותר ,למבוגרים
וילדים כאחד ,הוא גרסת ה־ 3Dהמרהיבה של אליס בארץ
הפלאות ,שעדיין ,מעל מאה שנה לאחר שנכתב הספר,
מושך אליו צופים ולא בכדי .נדמה שמאחורי כל צעד
קדימה שעושה הקולנוע ,מסתתרת קלאסיקה ספרותית
עליה הוא נשען במעבר .זה אומר שכל שלב אבולוציוני
שעובר הקולנוע הוא סוג של גושפנקא לחזור לפנתיאון
הספרותי ולעבור עליו עם מכבש החידושים הטכניים,
כאילו התוצאה הפעם הולכת להיות משהו אחר לגמרי
מבעבר (וזה לרוב נכון) .עברנו מזמן את השלב בו אופי
היצירה או אפילו טיבה עומדים למבחן .מדובר בקומץ
ספרים ,החקוקים כל־כך עמוק בתודעה הקולנועית ,שהם
מהווים קביים אמנותיים לקולנוע בתקופות של שינוי ,של
ספק או של סתם חוסר השראה .זו הסיבה ,או לפחות
אחת מיני סיבות רבות מאוד ,שהיצירות הללו (מבחינתו
של הקולנוע לפחות) לא ימותו לעולם.
—
After Effects Photoshop Premiere
Final Cut Movie Maker Flash
?843C<E0D=730D
www.jumpcut.co.il
847442:0.B4?784C609:9+5C0=4<C0B73
Avid
אוטר!
אוטר!
¦§«
« § ¬ ¶¶£¯ ¢
¬ ¸ ¶ § ¸l
°ª
/ 6קולנוע
פסיכו
דודג' ואת הרומן של פייר בואלו ופייר איירו ,החיים
והמתים ,הלא הוא ורטיגו .למרות שהפיסות הספרותיות
הללו נכתבו בידי אנשים שונים ,מצא היצ'קוק את
המשותף להם בהקשר של האובססיות האישיות שלו
והפך את כולם לסרטים שיותר מכל מייצגים את ענייניו,
הן התכניים (היסטריה ,חטא ,סטייה ואשמה) ,הן
הצורניים .בזכות הקולנוע שלו הפכו היצירות השוליות
פחות או יותר ,לאבני דרך במדיום אחר – זה של האימאז'
והמיצג הקולנועי .למעשה מדובר בתרגומים אלמותיים
מהשפה הכתובה לזו של שפת התמונות והעריכה.
כמו היצ'קוק ,אוטרים מהשורה הראשונה של הקולנוע
העולמי הסתמכו על כתבים ספרותיים כדי להביא את
עולמם האינטלקטואלי ואת סגנונם הנרטיבי והצורני למסך
הגדול ,ובכך התעלו על המקור הספרותי או לפחות המציאו
אותו מחדש .רומן פולנסקי ,למשל ,הטביע את קולו הייחודי
בתחום מותחן האימה הפסיכולוגי באמצעות כתבים של
אחרים ,בכמה וכמה הזדמנויות .תינוקה של רוזמרי,
לדוגמא ,הוא עיבוד לרומן של איירה לוין (שגם כתב את
+
/ 7קולנוע
באמצע שנת ,1959שכר אלפרד היצ'קוק – אז כבר במאי
מרכזי בתעשייה ההוליוודית – את שירותיו של התסריטאי
ג'וזף סטפאנו ,על מנת שיעבד למסך ספר עלום מאת
רוברט בלוך .בספר זה ,כמו בעוד כמה מיצירותיו ,עבר
בלוך – מי שנתפס בשנות ה־ 50כסופר של ספרות
זולה – לתיאור של אימה אורבאנית הנטועה בריאליזם,
בניגוד לעלילות העל־טבעיות המקובלות בז'אנר .עניינו
של היצ'קוק בספר והריסק שלקח בעיבודו ,מוכיח עד
כמה האיש היה קשוב לתמורות המהותיות של תקופתו.
ספר שוליים שהיה נהוג לקרוא עם פנס מתחת לשמיכה,
הפך להיות יצירת המופת ששינתה את פני הקולנוע
האמריקאי ,דווקא בזכות השפה הקולנועית של היצ'קוק,
בזכות המוטיבציה הגדולה שתמיד הייתה לו לשים מראה
מול צופיו ,לאפשר לקהל לבחון את אמות המוסר שלו,
להביך את הקהל בזכות ההנאה המציצנית שנרקחת
במוחו .בעוד הספר יכול היה להתנדף בין שורותיה של
ההיסטוריה ,הסרט פסיכו ייוותר תמיד בתור אבן דרך –
באמנות הקולנוע בפרט ובתולדות המאה ה־ 20בכלל.
היצ'קוק היה צמא לסיפורים מעניינים בהם מצא
פוטנציאל קולנועי ,וטרח רבות בקניית זכויות של יצירות
ספרותיות רבות .כך עיבד לקולנוע את המחזות חבל
ו־אני מודה ,את הסיפורים הקצרים שהיוו בסיס והשראה
ל־הנודעת ו־חלון אחורי ואת יצירותיה של הסופרת דפני
דה מורייה ,רבקה ו־הציפורים .הוא עיבד למסך את הספר
ביתו של ד"ר אדווארדס מאת ג'ון פאלמר והילרי סנט
ג'ורג' סונדרס (תחת שם העט פרנסיס בידינג) שהפך
לסרט בכבלי השכחה ,את הרומן לתפוס גנב של דייויד
«§¬£¯¶²ªª£¬§·n¢¶£¬·«§§£®§·ª¸£©¤¢l
ערן קידר
¯¶¦ª£µ§®ª·«§¶¥¢¢¥§¸²¢
ספרים היו מאז ראשית הקולנוע חומר מצוין להסתמך עליו ,אבל כמה
יוצרים מוכשרים במיוחד ידעו להפוך את הסרט לחשוב יותר מהמקור
הספרותי .קחו למשל את היצ'קוק
°£®ª£µ¢ª§¦¯²
y o¢§¸²¶´¢
oNF '&45*7"-
" % 6 $ * / c .
'3"/b"*4
svo t u p x p sr
¯§®¬¦³¶¢§¥¶«§µ
X X X S F O E F [ W P V T D P J M
©´° ¢³
קראש
נשות סטפורד ,שעובד פעמיים לקולנוע) ,הדייר מבוסס על
ספרו של רולנד טופור ו־ירח מר הוא עיבוד למותחן Lunes
/ 8קולנוע
השנייה של הקריירה שלו הוא דייויד קרוננברג .ברון הדם
הקנדי זכה לכינויו בשל סרטי אימת הגוף הגראפיים,
שאפיינו את הפילמוגרפיה המוקדמת שלו ,ושאת כולם
כתב בעצמו .ב־ 1983חל מפנה בשיטתו כשעיבד את The
Dead Zoneשל סטיבן קינג ,בהפקה אמריקאית מהפחות
חשובות שלו .אלא שמאז קרוננברג נוטה לעבד ספרים של
אחרים בקביעות .העיבוד הבולט במיוחד ,דווקא משום
שהכל האמינו כי המקור אינו ניתן לעיבוד ,הוא ארוחה
עירומה על פי ההזיה של וויליאם בורוז מ־ .1959ספרו של
בורוז היה מהפכני בוויתור הטוטאלי שלו על חוקי הנרטיב,
ביצירה שמביאה את המודרניזם לשיאי קיצוניות .הספר
כמעט בלתי ניתן לקריאה ,אפילו על ידי חובבי ספרים
מושבעים .קרוננברג מצליח לזכך את הספר במעבדה
הקולנועית שלו ,לינוק החוצה את תמצית רעיונותיו
של בורוז הכורכות עיסוק בהתמכרות לסמים ,בתהליך
היצירתי ובטישטוש של גבולות מיניים ,ולייצר סרט
סוריאליסטי רב עוצמה .הוא מצליח להביא לתוך העולם
הקרוננברגי הקר ,הסטרילי ועם זאת האלים והחרדתי,
גם את ספרו האלגורי של ג'יי ג'י בלארד מ־ ,1973קראש,
את ספרם של בארי ווד וג'ק גיזלנד ,תאומים ,את הרומן
הסכיזופרני של פטריק מק'גראת' ,ספיידר ,וכמובן את
הרומן הגרפי (קומיקס) ,היסטוריה של אלימות .ההפתעה
הבאה שמתבשלת בימים אלה ממש היא סרטו החדשA ,
– Dangerous Cureהפעם עיבוד למחזה של כריסטופר
המפטון (יחסים מסוכנים) ,שבו ויגו מורטנסן מגלם את
דמותו של ...זיגמונד פרויד.
—
¸«§¦¶¯¢¬¶£
¢¶£¢¸¡£°¸½£·¶¶£¸½°£®ª£µ§¡£¬§ª
p¸£·°ª«ª£¥¢¸·«§¦¶¯¸£·°ª«§ª©¨¸£¡§§´®£°£®ª£µª¢µª¥¬ª±¶¦´¢
§¸¸¸µ£¥¢«§¡£¬§ª¸§®©¸¥¸²¸¢ª¨¸£§¬¤¬¢·¶¡¬¢o¸£®¬ª¶²¯¢
©£¶§·©§°£´µ¬¢§·®¦§¬p«§¶§·°¬«§§®£§°«§¡£¬§ªªª£©n°£®ª£µ¢¸£°£´µ¬ª
p¨¬´°¸¦ª£¨§¶£²§¯¸¶²¯ª¨¸£
¬§·c¢®§¡¬¢¸¨®¥ª¨§¶´£¢
{r{oyvyzyz
www.beitberl.ac.il
/ 9קולנוע
de Fielשל פסקל ברוקנר .גאון נוסף – סטנלי קובריק,
ביסס כמעט את כל הפילמוגרפיה שלו על רומנים ,בין
אם מדובר ב־שבילי התהילה של האמפרי קוב ,לוליטה
של נבוקוב Red Alert ,של פיטר ג'ורג' שהפך ל־ד"ר
סטריינג'לאב ,אודיסיאה בחלל של ארתור ס .קלארק,
התפוז המכני של אנת'וני ברג'ס ,הניצוץ של סטיבן קינג
ו־עיניים עצומות לרווחה המבוסס על Traumnovelle
של ארתור שניצלר האוסטרי .דוגמא נהדרת כיצד הפך
קובריק יצירה ספרותית ליצירה קולנועית "קובריקית",
היא כמובן ההכפלה של אחד השחקנים האהובים עליו –
פיטר סלרס .גם ב"לוליטה" וגם ב"סטריינג'לאב" מגלם
סלרס מספר דמויות ,מה שמדגיש אפשרות שלא קיימת
במקורות הספרותיים – שהדמויות הללו הן צדדים שונים
של אותה ישות .האפקט כתוצאה מכך הוא אירוניה
בוטה ,הומור ,והזדמנות לצבור נקודות של פופולאריות
בזכות הוורסטיליות הגאונית של סלרס .סיפורו הקצר של
קלארק על מחשב־על עם נשמה ,הופך אצל קובריק למסה
פילוסופית על משמעות הקיום האנושי ,ואילו ספרו של
ברג'ס – רומן עתידני מינורי – הפך למיצג תיאטרלי מהפכני
שהיטיב להדגיש גראפית את המסרים בדבר האלימות
האנושית .שני אלה האחרונים בפירוש מתעלים מעל המקור
הספרותי ,בכך שהפכו רעיונות בסיסיים מסקרנים וייחודיים
ליצירות אמנות סבוכות ,מורכבות ומהפנטות עוד יותר.
אוטר נוסף שנוטה לעבד יצירות ספרותיות במחצית
:2001אודיסאה בחלל
למעלה :ספיידר ,למטה:
הספרים
בוכים
בלילה
חירבת חיזעה
שלושה עיבודים בתולדות הקולנוע הישראלי הצדיקו את קיומם .על
כל השאר אפשר היה (ורצוי יהיה) לוותר הו
א הלך ב
אסא אופק
/ 10קולנוע
האם יש הגיון בעיבוד ספר לסרט? בטלטול עז של האותיות
הכתובות לקום ממקום מרבצן? על פניו ברור שכן .טקסט עשיר
וסוחף ורב דימויים ,מסרים ואידיאה לצד שורות מחץ ,עולם
שלם ומהודק בדרך כלל -אלה יוצרים דחף מיידי כמעט לכל
קולנוען שמבקש להעביר עולמות מעין אלו ,דרך הפילטרים
שלו עצמו ,אל צופיו .במוחו מנכר כבר השוטינג־סקריפט
ותנועות מצלמה ולוקיישנים מבעירים את אש היצירה .הנה
סוף סוף נפל לידיו סיפור טוב קיבינימט.
בתולדות המדינה נעשו מספר לא מבוטל של אדפטציות
לנובלות שהיו צמתים מרכזיים בתרבות המקומית .בישראל
זה הרי מתבקש לערבב שוב ושוב את הקונפליקטים הקיומיים
החשופים שלנו לכדי יצירות אמנות בכלל וקולנוע בפרט.
האומנם?
הספרות והקולנוע הלכו יד ביד עם משנתם ועם צו השעה.
עד שנות ה־ 80פחות או יותר ,עסקו בשימור האתוס הציוני
והנצחת תקומת הארץ .קשה היה להשתחרר מעול האקטואליה
ולהצמיח כנפיים פורצות דרך ומי שניסה ,נחשד כבוגד .המגמה
הייתה ונותרה מוכרת ומוצקה היטב בתודעה הקולקטיביות.
הלאום הוא המוקד והוא סופח אליו את הכלל .בהתנהלות
השלטון ,בהחדרת הפחד והחלוציות ,בזיקה מתמדת לאדמת
מולדת ,במצעדים ,בחגים .בצווי גיוס ובאמנות ישראלית
שהתבטאה בעיקר בספרות ואחר כך גם בתיאטרון ובקולנוע.
הוא הלך בשדות של משה שמיר משנת 47הוא הדוגמא
המובהקת מכולן לעטיפה הציונית ולשרטוט הקו החלוצי
כפי שהסופר-שליח ראה זאת .הטקסט הפלמ"חניקי של
שמיר קיבל ביטוי מזוקק עשרים שנה לאחר שנכתב,
ושורותיו המגויסות הוסרטו וקידמו בלהט את חשיבות
תקומת המולדת ואת הנכונות להקריב עבורה חיים או
נעורים .רבות כבר נכתב על דמות הצבר המושלם שפיסל
במו ידיו שמיר אך הנס הנפלא של מצלמת הקולנוע העצים
את מימדיו של הקיבוצניק ועלם צעיר הזדקר מחצרות
נהלל ,נצר למצביא הדגול סתום העין ,וליכד את העם
בגעגוע מלבב סביב הלוחם יפה הבלורית .שמיר לא פילל
לדמות כה כובשת ומשכנעת כמו אסי דיין .הבמאי יוסף
מילוא ,ממייסדי תיאטרון הקאמרי הממסדי ,התגייס
והסריט את ספרו של שמיר ערב מלחמת ששת הימים .כמו
אז גם כעת – - 1967איימה הקרקע להתבקע נוכח פלישת
צבאות ערב ומה נכון יותר מלהלהיט את מדורת השבט
בקונצנזוס לאומני מצולם הקורא להתנדב ולמות שוב בעד
ארצנו .הנוסחה עובדת .העם מריע באולמות לצבר שיוצא
שוב לקרב בהוצאה מחודשת .כשאסי דיין מישיר את מבטו
הקפוא למצלמה בסיום ,נחקק האימאז' בלב ההמון ,עשרות
מונים מכל שורה שיכתוב אי פעם סופר דגול ורם כלשהו.
שלושת העיבודים ,של שמיר ,של לוי ושל חבצלת,
מנערים את דפי ההיסטוריה ויוצקים אל השורות
הכתובות דרמה מובנית ,טראגית או קומית ,מעוררים
לפעולה ,רגש והזדהות .האחד עושה זאת בשם הממסד
—
/ 11קולנוע
התנ"ך בתמונות נשלף מתוך אצטבת הספרים .סבא
הושיב אותי על ברכיו הפולניות ודפדף חופשי את
הגיבורים הקדומים כפי שצוירו בדייקנות ובלי חסך
בפרטים .תיאורי נוף דרמטי ושאגות הקרב ,נופי הארץ
וחיות הבר והטרף .בהיתי בהם בשקיקה .הרי כך אפשר
לדקלם את התנ"ך ,את היקום כולו בלי מאמץ מיוחד.
בטלה נעימה בשיפולי בטנו של סבי שהנה זוכה לתשומת
לב נדירה מנכדו בן ה־.7
אבל צלו השחור של אבי העיב על חגיגת ההפקרות
והוא מיהר לעצור את השוטטות בפייסבוק התנכ"י.
"אל תעז להסתכל באלבום תמונות הזה .את התנ"ך
תכיר דרך האותיות ובעזרת הדמיון שלך".
שדות
מקרה הפוך בתכלית היה בסיפורו של ס .יזהר על כפר
ערבי דמיוני שתושביו גורשו ממנו על ידי לוחמי הפלמ"ח
לטובת הטריטוריה המובטחת .חירבת חיזעה נכתב מייד
לאחר מלחמת השחרור והזכיר לציונים ,דרך גיבורו
המיוסר של יזהר ,שהערבים נושלו מאדמתם ,גורשו
בברוטאליות ,לא נטשו מרצון כפי שנרמז ,כי אם הועמסו
על משאיות ו"הוגלו" משם בכוח .יזהר הקפיד במילותיו
לשוות מושגים ממקורות יהודיים מוכרים כדי ללכוד את
לב קוראיו בתוכחה ורגשות אשם.
עשרים שנה אחר כך ,לאחר מבצע ליטני בלבנון (,)1978
שודר בטלוויזיה עיבוד שנוי במחלוקת של רם לוי לסיפורו של
יזהר .משרד החינוך נזעק להגן על ליבם הטהור של ילדינו
וציווה לגנוז את הסרט .באופן אירוני חברו עובדי רשות
השידור לבמאי ובצעד חסר תקדים החשיכו את המסך לשעה
כאות הזדהות עם חופש היצירה שאוים להיגנז .האקט הזה,
בו רשות ממלכתית מתייצבת בצורה כה גלויה לצד יוצריה,
היווה פתח וסיכוי לשינוי .לוי ,כידוע ,היטיב לדבוק בקולנוע
צרוף והיה ברור שאדפטציה שלו תכה גלים.
אל חירבה אחרת ,בכפר נטוש ומוחשי יותר בשם בית
נטיף ,חמק פוצ'ו ,בשלהי מלחמת השחרור ,בכדי לכתוב באין
מפריע את הגרסה הקומית של הפלמ"ח .חבורה שכזאת היה
ניסיון להצחיק את החבר'ה בזמן מלחמת הקוממיות .הלהיט
ההיסטרי של פוצ'ו שוחזר ב־ '63לסרט אוורירי ומשוחרר
של זאב חבצלת עם בומבה צור ויוסי בנאי .חבצלת ,שנספה
בתאונת דרכים ערב הקרנת הבכורה ,היה חכם מספיק ללהק
את שלל כוכבי הקומדיה דאז ,לסרט מבריק־מצחיק שהיווה
ברוחו ובצלמו את הבסיס למציצים של אורי זהר שמרד
בריאליזם הציוני של חבצלת וחבריו מהפלמ"ח.
הנה כי כן ,מקרה שלישי בו ישנה הצדקה (או הקבלה) בין
ספר לעיבודו הקולנועי.
והמולדת ,השני בשם המוסר והפרט ,השלישי מוריד
את המיתוס לגובה המותניים .להוציא את הצמתים
הסינרגטיים הללו ,קשה למצוא צידוקים לאדפטציות
ובשפה העברית הן נועדו כמעט תמיד לכישלון .המילה
הכתובה מפעילה חושים וסודות ,שולחת את הקורא
לעולמו הפרטי ולאדפטציות קטנות שהוא בעצמו מייצר
ומפנטז בחשק ,אבל כשהדמויות הספרותיות מתחילות
ללהג בעברית מעל המסך המרצד ,והבמאי נע כלולב
בין מחוזות עצמאיים להיצמדות מוחלטת לספר שהעז
לתסרט ,נוצר עולם מרוסק ,מגומגם וחסר צידוק.
המאהב של א .ב יהושע הוא ספר פוליטי מחרמן
ופראי ומוטב היה לו נשאר ככזה ולא מצטלם מבעד
לעיניה של מיכל בת אדם .היא תפסה את הרומן
כפרובוקציה סקסיסטית ויצרה מעשייה מרושלת
להפליא .מיכאל שלי הפגיש שני שחקנים ברמות שונות
בתכלית וגרם לתהום עמוקה בין כל העושים במלאכה,
והיצירה הקנונית של עמוס עוז הייתה גדולה בהרבה על
ניסיונו היומרני של דני וולמן ליצור קולנוע אישי על רקע
הטראומה הלאומית של מלחמת יום כיפור.
גם עמוס גוטמן ניסה את מגע הקסם שלו באדפטציה
מוזרה לספרו של יורם קניוק ,חימו מלך ירושלים.
התוצאה הניבה ביזאר מתמשך בין קירות בית החולים,
והיווה חיץ גדול מידי בין הסרט לצופיו.
וגם עכשיו ,בעוד הקולנוע הישראלי מוכיח הצלחות
אוטונומיות בארץ ובחו"ל ,נמשכים החיפושים אחר
עיבודים נוספים ,מעין התרסה בקהל הקוראים" :בואו
תראו איך זה צריך להראות" .ערן ריקליס ,ניר ברגמן,
דובר קוסאשווילי ,הם רק חלק מבמאים ששוקדים
עכשיו על אדפטציות קולנועיות .נו ...אולי די?! תנו
לקרוא בשקט ולדמיין בעצמנו את התרבות וההיסטוריה
המקומית .חפשו את העלילה אצלכם בבית ,בראש,
בבטן או אפילו בעיתון .חסכו מאיתנו את היומרה
שתסיט את כל העולם הספרותי המדומיין שיצרנו לפני
השינה ,לקרוס ולהיות פירורי אבק תחת עול המצלמה
שלכם .נבלות!..
ר
ו
ב
י
ג
בעל
כורחו
את הקומיקס הקולנוע אהב תמיד ומצא שם מקור השראה בלתי נדלה.
אבל בשקט יחסי ועם הרבה אירוניה מוצא גם האח הבוגר ,הרומן
הגרפי ,את הדרך למסך
בשנים האחרונות הופיעה מגמה חדשה של אדפטציות
לקולנוע ,המשלבת בין העולם המצויר של הקומיקס
למילה הכתובה של הטקסט הספרותי :סרטים המבוססים
על רומן גרפי .למרות שהדיון על ההבדל בין קומיקס
לרומן גרפי נמשך ונראה שיימשך לעולם ,אפשר לעמוד
על כמה הבדלים בין השניים :הרומן הגרפי ,בניגוד
לקומיקס ,אינו נכתב כסיפור בהמשכים המודפס כסדרה
שיכולה להימשך עד אינסוף ,כמו רבים מספרי הקומיקס
הפופולריים ,אלא כספר יחיד או בסדרה מצומצמת של
ספרים ,הנכרכים בכריכה קשה.
הרעיון העומד בבסיס הרומן הגרפי ,זה אשר מבחין
אותו מספרי קומיקס ,הוא יצירת קו עלילה תחום בזמן,
בעל התחלה ,אמצע וסוף ,מתוך היצמדות לחוקי הז'אנר
של ספרי הפרוזה ,וניסיון להתקרב לעולם הטקסט מבלי
לוותר על פורמט הקומיקס.
הבחנה נוספת בין הקומיקס לרומן הגרפי הוא התכנים,
הנושאים ואופי הכתיבה .בעוד שספרי קומיקס עוסקים
בגיבורי על ,בפנטסטי ובסיטואציות בדיוניות לחלוטין
תוך שהם פונים בעיקר לקהל הצעיר ,הרומן הגרפי הוא
"בוגר" יותר באופיו .לעתים קרובות הוא מעלה ביקורת
נוקבת כלפי החברה ,ערכיה ושמרנותה ,ובמידה מסוימת
כלפי ז'אנר הקומיקס עצמו ,ומהדהד אותו באירוניה.
בעשור האחרון ,הוליווד גילתה את הרומן הגרפי ואת
פוטנציאל ההצלחה שבו ,וייצרה מספר סרטים אשר
נעשו במרכזה ובשוליה של התעשייה ,המבקשים ,כמו
סרטי קומיקס רבים ,להעתיק את הלך הרוח ,האווירה
והאסתטיקה של הספר אל המסך .מצד אחד ,הופיעו
סרטים כגון עיר החטאים 300 ,והשומרים ,הדומים יותר
לסרטי קומיקס סטנדרטיים מבחינת התוכן והעלילה ,ולכן
זכו לתקציב גבוה ולהפצה רחבה .סרטים אלו מבוססים
על רומנים גרפיים מאת אלן מור ,שאחראי גם על כתיבת
ממעמקי הגיהנום ,שגם הוא עובד לסרט ,ופרנק מילר
(שגם ביים בעצמו את הרוח ,המבוסס על קומיקס ידוע
משנות ה־ 40של וויל אייזנר).
מן הצד האחר ,הופיעו סרטים כמו העולם שבפנים,
אמריקן ספלנדור והיסטוריה של אלימות ,שלושתם
סרטים עצמאיים המותחים ביקורת על תרבות ההמונים,
האלימות בחברה המודרנית ואבדן ערכים בעולם כמעט
ניהיליסטי ,ושלושתם הוקרנו בבתי הקולנוע בארץ ובעולם
מבלי שרבים שצפו בהם ידעו שהם אדפטציות ספרותיות.
מבט קרוב יותר בסרטים יוכל להבחין בדימויים הרבים
שכמו שאובים מדפי קומיקס ,דמויות מוקצנות ומגוחכות
ועולם כמעט קיטשי.
הדמיון של כל הסרטים הללו לסרטי קומיקס נראה
פארודי -הגיבור הוא בדרך כלל אנטי־גיבור ,אדם רגיל
ושגרתי המעוניין לחיות את חייו אך נקלע לסיטואציה בה
נכפה עליו להיות מוקד האירוע (מקרה "היסטוריה של
אלימות") ,או לחילופין ,אדם רגיל שרוצה להיות גיבור,
אך נטול כל כוחות מיוחדים (מקרה "אמריקן ספלנדור",
אוטוביוגרפיה של כותב הקומיקס ,הארווי פיקאר).
במרכז שלושת אלה נמצא שבר עמוק הנוצר מתוך
לבה של החברה הפרברית האמריקאית ,ואשר כופה על
תושביה להתמודד עם תוצריה .כמו הרומנים עליהם הם
מתבססים ,סרטים אלו מעבדים באופן מורכב ומרתק
את הסוגיות אותן הם מעלים ,והתוצאה היא כפולה –
גם ביקורת על החברה וערכיה ,וגם הרהור על הקומיקס
ומקומו בתרבות הפופולרית ,שני מהלכים המשתלבים גם
זה בזה לכל אורך הסרטים.
אמריקן ספלנדור
העולם בו חיות הדמויות הוא משעמם בבסיסו וחסר
אירועים מיוחדים ,והן "ממתינות" לרגע בו חייהן
יתערערו .פאסיביות זו היא קוטבה של האקטיביות
האינסופית המאפיינת את גיבורי הקומיקס ,החיים
מחוץ לכל שגרה אפשרית וחיי יומיום נורמליים .העולם
הצבעוני והפעיל של גיבורי הקומיקס כאילו מושם
בסוגריים ,ואז מתגלה הלילה של עולם זה ,השקט של
רפיון החיים וסצנות נטולות התרחשויות .אנו נכנסים
לתוך הצד האחר של הפנטסטי ,לתוך המשעמם ,המוכר,
הסטטי ,ובו כל אקט של גבורה יוצאת דופן נתפס כמעט
בציניות .הרומן הגרפי משלים את הקומיקס ומציג את
פניו האחרות ,והקולנוע מראה את יחסיהם המורכבים
באופן עז ביותר .שימת עולם הגיבורים בסוגריים חושפת
את גרעין היצירה מתוך העולם האחר ,המינימליסטי,
הדל בתפאורה ובאירועים ,בו הפאסיביות מבשילה לכדי
אקטיביות מוגבלת (ראו הדרך לפרדישן ,למשל ,עוד סרט
שרבים אינם מודעים לכך שמבוסס על רומן גרפי).
ניתן לראות מהלך דומה לזה גם ב־” ”300ו־”השומרים",
למרות שמדובר בסרטים הוליוודים יותר הפונים לקהל
הרחב .אמנם הביקורת שלהם מנוסחת באופן רהוט פחות,
אך היא לא פחות בוטה ומעניינת .המעבר שלהם מדפי
הרומן אל המסך הגדול מאפשר להם להפנות את חיצי
הביקורת גם לממסד ההוליוודי עצמו ,ולתרגם את התכנים
הפרובוקטיביים שמציג הספר למפגן של אלימות וולגרית
חסרת מעצורים .בעוד ש"השומרים" מבקש להיות בוגר,
אינטליגנטי ואפל יותר ,ובכך אולי חוטא לביקורת שהוא
יכול לייצר ”300“ ,מעמיס על הצופה תצוגה של טסטוסטרון
עודף וגודש של אפקטים מיוחדים המייצרים כמעט תחושת
בחילה ,כאילו אינו בוחר לנסח ביקורת מובהקת ,אלא
להטיח בפרצופנו את הגשמת הפנטזיות הבנאליות ביותר,
מכאיבות ומענגות עד כמה שיהיו ,ואת הביקורת אנו יכולים
לחלץ ,או לתת לה להתפוגג.
שני הצדדים של תעשיית האדפטציות הזו מספקים לנו
כלים ביקורתיים חדשים המאפשרים לנו להביט אחרת על
התרבות הפופולרית והגבוהה ,ואולי גם על עצמנו.
—
/ 13קולנוע
/ 12קולנוע
דניאל ויצמן
העולם שבפנים ,הסרט
העולם שבפנים ,הקומיקס
300
המעובדים
סרטים מומל
משחקים אסורים
צים ,המבו
ס
סי
ם
ע
ל
י
צי
רו
ת
ספרותיות
/ 14קולנוע
ברלין אלכסנדרפלאץ (גרמניה)1980 ,
עיבודו של ריינר וורנר פאסבינדר לרומן המודרניסטי החשוב
והמהפכני של אלפרד דובלין ,שמתאר את הגיהינום שעובר על
אחד ,פרנץ ביברקופף שמו ,עם יציאתו מהכלא בשנת .1928
סדרת טלוויזיה תיאטרלית ,מפסגות היצירה של הקולנוען
הגרמני החתרני.
המבט
יחסים מסוכנים (ארה"ב-בריטניה)1988 ,
העיבוד המסוגנן המבריק של סטיבן פרירס לרומן המכתבים
השערורייתי של שרדלו דה לאקלו ,המתאר את המזימות
והתככים בקרב האריסטוקרטיה הצרפתית במאה ה־.18
הופעות בלתי נשכחות של גלן קלוז וג'ון מלקוביץ'.
ילדים קטנים
(ארה"ב/ )2006 ,
בחירות או לא להיות
(ארה"ב)1999 ,
שני עיבודים מצוינים לספריו
של הסופר האיטלו-
אמריקאי ,טום פרוטה .הראשון הוא מבט מפוכח על החיים
בפרברים ,אותו עיבד הבמאי טוד פילד .השני הוא קומדיה
שחורה אירונית שזכתה לשבחים – סרטו של אלכסנדר פיין על
המרוץ לנשיאות אגודת הסטודנטים בתיכון.
( Toni Takitaniיפן)2004 ,
ג'ון איצ'יקאווה מעבד למסך את ספרו של גדול הסופרים
היפנים העכשוויים ,הארוקי מוראקמי (יער נורווגי) .מפגש
גורלי בין שרטט טכני לצעירה עם אובססיה לבגדי מעצבים,
(איטליה-בריטניה/ )1973 ,
Walkabout
(בריטניה)1970 ,
שני עיבודים מצוינים מאת
הבמאי הבריטי האקסצנטרי,
ניקולס רוג .הראשון הוא עיבוד ארוטי יפהפה למותחן
הפסיכולוגי של דפני דה מורייה (רבקה) ,והשני – על מפגש
של שני נערים עם נער אבוריג'יני באוסטרליה – על פי ספרו
של ג'יימס ואנס מרשל.
סורק אפלה (ארה"ב)2006 ,
פיקוח ממשלתי ,זהויות מפורקות ,סמים ופרנויה בסרטו של
ריצ'ארד לינקלייטר על פי רומן מאת אחד הסופרים החשובים
(והמעובדים) ביותר בתחום המד"ב -פיליפ ק .דיק (בלייד
ראנר) .הכל מתחיל כשצ'ארלס ,לאחר שימוש בסאבסטנס ,D
מנסה להיפטר נואשות מהג'וקים שזוחלים לו על הגוף ...הסרט
צולם כרגיל ועבר תהליך להפיכתו לאנימציה.
( Imagesארה"ב)1972 ,
סרטו של רוברט אלטמן הוא פורטרט של אישה סכיזופרנית
שהוזה דמויות מעברה ואינה יכולה להשתחרר מהם .סוזנה
מלהולנד דריב
אז מה היה כאן? מי זו הרוצחת? כמה דמויות יש כאן דאמיט!?
מי זה הקאובוי המסתורי .אה ...כשהיא חבשה א הפאה היא
הפכה למושא החלומות ...אה לא? נו .שמישהו יכתוב את
כתב החידה הזה ועדיף ללוות את הספר בתרשים זרימה.
צומת מילר
העטיפה .השם .משפטי המפתח המהדהדים .פשוט חובה
שכל האריזה תהה פרוזה ספרותית מלבבת ובתנאי שמאום
לא ישתנה בה.
בלתי הפיך
האין זה נפלא להתחיל את הספר כבר מהסוף? עוד לא
הספקת לפתוח אותו וכבר סיימת .כולל בחירה מרצון לדפדוף
מהיר לפרק ג' נניח" ,על הרצפה עם מוניקה בלוצ'י".
אוונטי פופלו
הנציג הישראלי הסהרורי והמופלא של רפי בוקאי בפראפרזה
חריפה על השלום ושברו .גלגולו השני של חייל צה"ל ביש
גדא בספר "הוא הלך בחולות".
דוגוויל
לקחת את עולם הקולנוע הביזארי של פון טרייר ,להמחיז אותו
ואחר כך להפוך את המחזה לספר ובסוף לעשות מזה סרט.
אסא אופק
יורק זכתה בפרס המשחק בפסטיבל קאן עבור הופעתה,
על פי הספר שהיא עצמה כתבה .הסרט הוגדר על ידי רבים
כהרתיעה של אלטמן.
המשפט (צרפת-איטליה)1962 ,
סרט פחות ידוע של אורסון וולס
שהוא לא פחות מיצירת מופת
סגנונית .אנתוני פרקינס מגלם
את דמותו של ק – .האנטי־גיבור
הנרדף של פרנץ קפקא ,שמוצא
עצמו בתוך סבך ביורוקרטי שמסכן את חירותו ואת שפיותו.
( Wise Bloodארה"ב-גרמניה/ )1979 ,
המתים (בריטניה)1987 ,
שני עיבודים לספרים שיצר ג'ון יוסטון הגדול בערוב ימיו.
הראשון על מטיף אנטי־נוצרי בתקופה שלאחר מלחמת
דם כחול (בריטניה)1949 ,
אלק גינס באחת מהופעותיו הגאוניות ביותר מגלם לא פחות
משמונה דמויות ,בקומדיה השחורה שיצר רוברט האמר על
פי ספרו של רוי הורנימן .צעיר יוצא להחזיר לעצמו את תואר
הדוכס שנלקח ממנו ,לאחר שאמו ביישה את משפחתה
האריסטוקרטית.
( The Furiesארה"ב)1950 ,
מערבון פסיכולוגי אפל עם
קונוטציות של טרגדיה יוונית,
שביים אחד הכישרונות של
הוליווד הקלאסית ,אנתוני
מאן ,על פי רומן של ניבן בוש.
ברברה סטנוויק מגלמת את
בתו הנקמנית של חוואי ,שיוצאת נגד אביה ואשתו החדשה
השנואה עליה.
מוצאי שבת ובוקר יום ראשון (בריטניה/ )1961 ,
בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים (בריטניה)1962 ,
שני עיבודים לספריו של אחד היוצרים האנגלים הזועמים של
הפיפטיז – אלן סיליטו – שניהם הפכו לאבני דרך בגל החדש
הבריטי שעסק בבני מעמד הפועלים .הראשון של קרל רייז
מספק הופעה עוצרת נשימה של אלברט פיני באחד מתפקידיו
הראשונים .השני של טוני ריצ'ארדסון ,גם הוא לא פחות מופתי,
על צעיר (טום קורטני ,גם הוא בהופעה בלתי נשכחת) שמנסה
להתנער מחיי העוני ,פונה לפשע ומגלה כישרון ריצה חריג.
הכישרון של מר ריפלי
(ארה"ב/ )1999 ,
Purple Moon
(צרפת)1960 ,
שני עיבודים במרחק כמה
עשורים האחד מהשני ,על פי
ספרה של פטרישיה הייסמית'
(זרים ברכבת) .פורטרט של נוכל
כריזמטי ואלים ,פעם בגילומו
של אלן דלון ,ובפעם השנייה בגילומו של מאט דיימון .מסקרן
מאוד להשוות בין סגנונו של הבמאי הוותיק רנה קלמנט לזה
של אנתוני מינגלה.
+
/ 15קולנוע
בדם קר (ארה"ב/ )1967 ,
ארוחת בוקר בטיפאני (ארה"ב)1961 ,
בהקשר קולנועי מוכר טרומן קאפוטה בעיקר בזכות פיליפ
סימור הופמן ובזכות עיבוד לנובלה שלו ,ארוחת בוקר בטיפאני
– מההופעות הבלתי נשכחות של אודרי הפבורן .בדם קר של
הבמאי ריצ'ארד ברוקס הוא עיבוד לרומן העיתונאי שכתב
קאפוטה על פרשת הרצח של משפחת קלאטר בקנזס .הופמן,
אגב ,מגלם את קאפוטה בסרט מ־ ,2005שעוסק בתקופת
כתיבתו של "בדם קר".
הופך למותחן פסיכולוגי תימהוני ומלא אווירה.
5סרטים שכדאי לעבד לספרים
העולם ,הוא עיבוד לרומן של סופרת ה"גותיקה הדרומית",
פלאנרי או'קונור .השני הוא שירת הברבור של יוסטון – יצירה
מושלמת על חיים דבלינאים בראשית המאה ה־ ,20על פי
סיפורו היפהפה של ג'יימס ג'ויס ,מאלה שנדמה ששלמותם
הספרותית לא מאפשרת עיבוד ,עד שמגיע במאי גאון.
דיוקנה של גברת
של ג'יימס על ערכי החברה הגבוהה הניו יורקית .ג'ניפר ג'ייסון
לי מספקת הופעה שובת לב.
(ארה"ב-בריטניה/ )1996 ,
העלמה מכיכר וושינגטון
(ארה"ב)1997 ,
שני עיבודים לשני רומנים
מאת אחד מגדולי הסופרים
האמריקאים במאה ה־,19
הנרי ג'יימס .ניקול קידמן
מככבת בסרטה של ג'יין
קמפיון על תהליך השתחררותה של צעירה בורגנית .השני הוא
סרטה של הפולנייה אניישקה הולנד ,המכיל את כל הביקורת
ספרי ילדים מעובדים
לסרטי מבוגרים
/ 16קולנוע
הנטייה – בעיקר של העוסקים בשיווק – היא למדר ,ולייעד
יצירות מסוימות לקהל מסוים .אך ליצירות חיים משלהם,
ותמיד יש כאלה שלא בדיוק עונות לתכתיבי הממדרים .תופעה
מעניינת בקולנוע היא של ספרי ילדים ההופכים לסרטים
למבוגרים .הטירה הנעה ,למשל ,הוא סרט כזה ,המבוסס על
ספרה של הבריטית הכותבת לנוער ,דיאן ווין־ג'ונס ,שהייאו
מייאזקי הפך לסרט ,שכמו כל סרטיו ,מסרב להתפקד תחת
שכבת גיל מסוימת (ראו המסע המופלא למשל).
שני סרטים כאלה בלטו מאוד השנה :מר שועל המהולל
של ווס אנדרסן ,על פי ספרו של רואל דאהל ,הסופר הבריטי
האקסצנטרי ,שספריו מיועדים כביכול לילדים ונוער ,אך
עוסקים בבוטות במאבק הכוחות בין "קטנים" ל"גדולים"
(ג'יימס והאפרסק הענק ,מתילדה) ושוב ושוב הופכים
לסרטים המיועדים למבוגרים (מכשפות) .והשני – ארץ
יצורי הפרא ,סרטו של ספייק ג'ונז על פי ספרו של מוריס
סנדק .כאן מדובר בספר שהוא במובהק ספר ילדים ,אשר
יצא לאור בפורמט ה"פיקצ'ר בוק" ,עם מעט מילים והרבה
תמונות .ג'ונז ,בעקבות סנדק ,חשף את שכבת העומק של
הספר ,אשר גילה לעולם בתחילת שנות ה־ 60את הכעס,
החרדה ,התשוקה והסערה שמלווים את הילדות של כולנו.
את כל אלה יצק ג'ונז אל תוך הסרט ,מסע מסעיר ואפל אל
מעמקי הנפש האנושית ,שמקבלת ביטוי דרך אוסף ביזארי
של יצורים ענקיים ושעירים החיים בתוך נוף סוער שמתחיל
במים ומסתיים בחול .אולי זה לא מפתיע ,שההזמנה הזו
של ג'ונז ,להיכנס אל תוך הילדות ברצינות תהומית ,נתקלה
באטימותם של רוב הצופים המבוגרים ,שבאופן טבעי רוצים
לשכוח את מה שעדיין חי ובועט אצל כולם.
רחלה זנדבנק
שארית היום (בריטניה)1993 ,
ג'יימס אייבורי אמנם מוכר כמעבד אדוק של ספרי א.
מ .פורסטר (זיכרונות אהבה מפירנצה ,זכרונות מאחוזת
הווארד) ,אבל אחד מסרטיו המרגשים הוא דווקא עיבוד זה
לספר של היפני־בריטי ,קאזואו אישיגורו .אמה תומפסון
ואנטוני הופקינס מגלמים שני משרתים בבית אחוזה שלא
יכולים לממש את כמיהתם לאהבה .מופתי.
הילדים הנוראים (צרפת/ )1950 ,
משחקים אסורים (צרפת)1952 ,
שני סרטי התבגרות צרפתיים קלאסיים ,בעלי טון אפל
ומטריד ,שמסמנים את האווירה הפוסט־מלחמתית .הראשון
הוא סרט מוקדם של ז'אן פייר מלוויל על פי ספרו של אחד
האינטלקטואלים הגדולים של צרפת ,ז'אן קוקטו .השני הוא
סרטו של רנה קלמנט על פי פרנסואה בואייה ,על קשר
שמתפתח בין ילד בן 11לילדה פליטה בת 5סביב יצירתו של
בית קברות לחיות.
ממבטו של פרנואיד (ארה"ב)1947 ,
מותחן פוליטי מצוין של אלן ג'יי פאקולה עם וורן בייטי
בתפקיד עיתונאי שאפתן וחסר מורא ,המוצא עצמו חושף
קונספירציה ,לאחר רצח של סנאטור ושל מספר עיתונאים
שהיו עדים לו .הסרט מבוסס על ספרו הידוע ביותר של לורן
סינגר – .The Parallax View
מעלית לגרדום (צרפת)1958 ,
ז'אן מורו מככבת בסרט הבכורה המהולל
של לואי מאל -מותחן אלגנטי ,מהיר
ויוצא דופן ,על פי ספרו של נואל קאלף.
רצח על רקע רומן אסור משתבש כאשר
הרוצח נלכד במעלית...
שדות החיטה האדומים (סין)1987 ,
סרט הביכורים של גדול במאי סין העכשוויים ,ז'אנג יימו,
מבוסס על שני ספריו של הסופר הסיני בעל הנטייה הפוליטית
והסגנון הריאליסטי־פיוטי – מו יאן (הספרים הם "דורה
אדומה" ו"יין דורה") .סיפור אהבה על רקע התהפוכות בסין
במחצית הראשונה של המאה ה־ ,20דרך הכיבוש היפני ועד
המהפכה המאואיסטית — .
כתיבה :ערן קידר
סוף חלק קולנוע
© Copyright 2024