Blu-ray / DVD / סטרימינג / מגזין קולנוע

‫‪ / Blu-ray / DVD‬סטרימינג ‪ /‬מגזין קולנוע‬
‫להחזיק‬
‫ולעבד‬
‫מרומיאו ויוליה‪ ,‬דרך ג'יין אייר ועד אליס בארץ הפלאות ‪ -‬שוב ושוב‬
‫חוזרים יוצרי הקולנוע אל אותן יצירות ספרותיות‪ ,‬במרדף אינסופי‬
‫אחר העיבוד האולטימטיבי‬
‫שירה בן‪-‬סימון‬
‫‪ / 2‬קולנוע‬
‫עיבוד של ספר לסרט אינו דבר נדיר כשלעצמו‬
‫בתעשייה הקולנועית‪ ,‬אך עיבוד של אותו הספר שוב שוב‬
‫לעשרות וריאציות קולנועיות וטלויזיניות שונות מעלה‬
‫שאלות רבות‪ ,‬לגבי הספרות‪ ,‬הקולנוע‪ ,‬והקשר ביניהם‪:‬‬
‫מה הופך ספרים מסויימים לאבן שואבת עבור הקולנוע?‬
‫האם מדובר במנגנון של ביקוש והיצע או שמא בקיבעון‬
‫קולנועי? והאם העולם צריך‪ ,‬אבל באמת באמת צריך‪,‬‬
‫שמונה מאות עיבודים שונים למחזות של שייקספיר?‬
‫השנה היא ‪ 1899‬ולראשונה מוקרן סרט המבוסס על‬
‫מחזה שייקספירי‪ ,‬הוא נקרא ‪ King John‬והוא מתאר את‬
‫הסצנה האחרונה מתוך המחזה ‪The Life and Death of‬‬
‫‪ .King John‬הסרט‪ ,‬שנחשב לאחד העיבודים הספרותיים‬
‫הראשונים בתולדות הקולנוע‪ ,‬אמנם לא שרד‪ ,‬אך סימן‬
‫את תחילתו של הרומן הארוך והפתלתל בין שתי צורות‬
‫האמנות הללו‪ .‬שנה לאחר מכן מוקרן סרט המבוסס על‬
‫רומיאו ויוליה‪ ,‬המחזה השייקספירי המפורסם‪ .‬הסרט‪,‬‬
‫שנעשה בצרפת‪ ,‬יצא בסמיכות כה גדולה להולדת‬
‫הקולנוע‪ ,‬עד שלא מפתיע לגלות שיוצרו‪ ,‬צלם מקצועי‬
‫המוכר בשם קלמון מוריס‪ ,‬היה מי שארגן את ההקרנה‬
‫הראשונה של סרטיהם של ממציאי הקולנוע האחים‬
‫לומייר בדצמבר ‪ .1985‬במהלך השנים שעקבו‪ ,‬יותר ויותר‬
‫בשער‪ :‬בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים‬
‫האוזן השלישית‪ .‬חנויות מוסיקה וקולנוע‬
‫תל אביב‬
‫ירושלים‬
‫חיפה‬
‫רח' המלך ג'ורג' ‪48‬‬
‫רח' עמק רפאים ‪8‬‬
‫שדרות מוריה ‪13‬‬
‫טל'‪03 6215200 :‬‬
‫טל'‪02 5633093 :‬‬
‫טלפקס‪04 8360219 :‬‬
‫פקס‪03 6215216 :‬‬
‫פקס‪02 5633272 :‬‬
‫‪haifadvd@third-ear.com‬‬
‫‪video@third-ear.com‬‬
‫‪jerusalem@third-ear.com‬‬
‫עריכה‪ :‬רחלה זנדבנק‪ ,‬אילן לובטון‪ ,‬ערן קידר ‪ /‬עיצוב‪ :‬תמר בר‪-‬דיין‪ ,‬גיליון נוכחי‪ :‬להב הלוי‪ ,‬שחר כותני‬
‫מגזין האוזן השלישית‪editor@third-ear.com :‬‬
‫‪‬‬
‫ליס בארץ הפלאות‪1903 ,‬‬
‫א‬
‫יוצרים גילו את האוצר הבלום שנקרא ספרות‪ ,‬והעשור‬
‫הראשון של המאה העשרים טומן בחובו שורה ארוכה‬
‫של עיבודים ראשונים ומרגשים‪ ,‬שיבססו את אלופי‬
‫האדפטציות למאה הקרובה‪.‬‬
‫ב־‪ 1903‬מוקרן לראשונה (אך לא לאחרונה) סרט‬
‫אנגלי המבוסס על אליס בארץ הפלאות‪ ,‬ספרו של לואיס‬
‫קרול שפורסם רק ‪ 37‬שנה מוקדם יותר‪ .‬על־אף היותו‬
‫אילם‪ ,‬מצולם בשחור‪-‬לבן ונמשך רק קצת יותר מעשר‬
‫דקות‪ ,‬מפתיע לגלות שהוא יצירתי להפליא‪ ,‬טכנית‬
‫וקונספטואלית כאחד‪ ,‬במיוחד לאור העובדה שפחות‬
‫מעשר שנים קצרות לפני כן‪ ,‬הלהיט הקולנועי הגדול היה‬
‫סרט על רכבת שנכנסת את הרציף‪ .‬ב־‪ 1905‬יוצא בצרפת‬
‫‪ ,Esmeralda‬הסרט הראשון המבוסס על הגיבן מנוטרדאם‬
‫של ויקטור הוגו; ב־‪ 1906‬יוצא בארה”ב ‪A Modern Oliver‬‬
‫‪ ,Twist‬הסרט הראשון המבוסס על ספרו של דיקנס;‬
‫וב־‪ 1910‬יוצא העיבוד הראשון לספרה של שרלוט‬
‫ברונטה‪ ,‬ג’יין אייר‪ ,‬הראשון מני עיבודים רבים (מדי?)‪,‬‬
‫כולל אחד שצפוי לצאת ב־‪ 2011‬בכיכובם המבטיח של‬
‫מייקל פסבנדר (רעב) ומיה ואסיקאוסקה (הלוא היא‬
‫אליס בארץ הפלאות בתלת־מימד)‪ .‬בשנה הבאה צפוי‬
‫גם לצאת סרט המבוסס על אנקת גבהים‪ ,‬ספרה של‬
‫אמילי ברונטה‪ ,‬בת נוספת למשפחת ברונטה הספרותית‪,‬‬
‫בבימויה של אנדריאה ארנולד (מחוץ למים)‪ .‬גם זה לא‬
‫יהיה העיבוד הראשון לספרה של ברונטה‪ ,‬שזכה במרוץ‬
‫השנים לעשרות פרשנויות שונות‪.‬‬
‫ככל שעובר הזמן‪ ,‬כך גם גדלה השאפתנות הקולנועית‪ .‬עם‬
‫התפתחות הטכנולוגיה‪ ,‬הפקות הפכו לגדולות וראוותניות‬
‫יותר‪ ,‬באופן שאיפשר ליוצרים להתיר כל רסן מבחינה‬
‫יצירתית‪ .‬ב־‪ 1939‬יצא לאקרנים עיבוד מוסיקלי של‬
‫הקוסם מארץ עוץ‪ ,‬המבוסס על ספרו של ל‪ .‬פרנק באום‪,‬‬
‫בכיכובה של ג’ודי גרלנד ובבימויו המופלא של ויקטור‬
‫פלמינג‪ .‬נעשו לא מעט עיבודים לספרו של באום עד אז‪,‬‬
‫ועוד יותר עיבודים מאז‪ ,‬אך סרטו של פלמינג‪ ,‬שהיווה‬
‫שילוב של חדשנות טכנית‪ ,‬בימוי מקורי וסיפור אלמותי‬
‫הפך אותו לאבן דרך אמיתית בקולנוע האמריקאי‪.‬‬
‫עם התפתחות התעשייה‪ ,‬נאמנות למקור הספרותי‬
‫נדחקת על־ידי מניעים מסחריים מהולים בפרצים של‬
‫שיגעון גדלות‪ .‬זו היתה ככל הנראה המוטיבציה של ססיל‬
‫ב‪ .‬דמיל כשבערוב ימיו החליט לעבד למסך ספר קטן‬
‫שאנו אוהבים לקרוא לו ‪ -‬התנ”ך‪ .‬ב־‪ 1956‬יצא לאקרנים‬
‫הסרט עשרת הדיברות‪ ,‬המבוסס (בחופשיות) על הספר‬
‫בעל התפוצה הגדולה ביותר בתולדות האנושות כולה‪.‬‬
‫סרטו האפי של דמיל‪ ,‬בכיכובם של צ’רלטון הסטון‬
‫בתפקיד משה ויול ברינר בתפקיד פרעה רעמסס השני‪,‬‬
‫היה הצלחה קופתית מסחררת‪ ,‬דבר מפתיע במיוחד‬
‫בהתחשב באורכו (‪ 220‬דקות ארוכות) ובחירויות שלקח‬
‫מהמקור‪ .‬ועד עצם היום הזה שום חג פסח (או פסחא)‬
‫אינו שלם בלעדיו‪.‬‬
‫זה לא תמיד ברור מאליו מה משותף לכל היצירות‬
‫שנכנסות לפנתיאון העיבודים הקולנועיים‪ ,‬ושהופך‬
‫אותן לעל־זמניות‪ .‬זה טמון בכך שכולן יצירות ספרותיות‬
‫קלאסיות שעמדו היטב במבחן הזמן‪ ,‬ולכולן עלילה‬
‫שקורצת במיוחד להסרטה חוזרת ונשנית‪ ,‬כלומר כזו‬
‫‪+‬‬
‫‪ / 3‬קולנוע‬
‫הקשר בין הספרות לקולנוע לאורך מאה השנים‬
‫האחרונות‪ ,‬מזכיר מודל של מערכת יחסים לא מאוזנת‬
‫בעליל‪ .‬בתחילת דרכו של הקולנוע‪ ,‬בתקופה בה הוא‬
‫רק התחיל להתגבש כאמנות‪ ,‬העולם היה הצדפה שלו‪:‬‬
‫קולנוענים שאבו השראה מכל הבא ליד‪ ,‬כולל יצירות‬
‫ספרותיות מפורסמות שהזמן הוכיח כאלמותיות‪ .‬התועלת‬
‫היתה הדדית‪ ,‬שכן ספרים מאובקים קמו לחיים וזכו‬
‫בעניין מחודש‪ ,‬וסרטים זכו להישען על מורשת תרבותית‬
‫מוערכת‪ .‬זה היה בהתחלה‪ .‬זמן־מה עבר‪ ,‬הקולנוע שעט‬
‫קדימה אל עבר התפתחויות מרגשות כמו סאונד וצבע‪,‬‬
‫אך המשיך למרבה הפלא לחזור לאותן יצירות‪ .‬שנות‬
‫האלפיים הגיעו‪ ,‬איתן טכנולוגיות כמו סראונד סאונד‬
‫ו־‪ ,3D‬ואילו יוצרים ממשיכים לחזור לאותן יצירות‬
‫משל היו סוג של אקס מיתולוגי שאי אפשר להשתחרר‬
‫מאחיזתו‪ .‬בשנת ‪ 2010‬במנוע החיפוש של אתר ‪,IMDB‬‬
‫בהקלדת השם ג’יין אוסטן עולים ‪ 48‬עיבודים קולנועיים‬
‫וטלוויזיוניים שונים‪ ,‬מתוכם ארבעה שנמצאים בהווה‬
‫בשלבי הפקה שונים (כזכור‪ ,‬מדובר בסופרת שכתבה‬
‫שישה רומאנים סך הכול)‪ .‬בחיפוש השם צ’ארלס דיקנס‬
‫עולים ‪ ,286‬ובחיפוש השם ויליאם שייקספיר עולים לא‬
‫פחות מ־‪ 788‬עיבודים המתפרשים בגאווה על פני מעל‬
‫מאה שנות יצירה‪.‬‬
‫‪ ‬עשרת הדברות‬
‫‪‬ה‬
‫קוסם מארץ עוץ‬
‫?‪D.2707<9842E0‬‬
‫‪4E;D<C0B, After Effects‬‬
‫‪4C707<""84?47B0+.40""<090C?""843C<""/4140073‬‬
‫‪3C+0+.40""3;C3;4+‬‬
‫‪ / 4‬קולנוע‬
‫‪ / 5‬קולנוע‬
‫‪ ‬רומיאו ויוליה‬
‫שמאפשרת מרחב גדול לפרשנות (עדיין לא ממש ברור לאף‬
‫אחד אם ג’יין אוסטן הייתה פמיניסטית‪ ,‬פוסט פמיניסטית‬
‫או משקיפה חברתית)‪ .‬גם הזמן הרב שעבר מאז שנכתבו‬
‫ועד היום מאפשר מרחב תמרון עבור הבמאי‪ ,‬שיכול לבחור‬
‫באיזו מידה של נאמנות לתקופה ולמקום לנקוט‪ ,‬מה שאולי‬
‫מסביר את ההתפתחות הבאה‪ ,‬שהתרחשה בסוף שנות‬
‫התשעים ונמשכה לתוך שנות האלפיים‪.‬‬
‫בזמן שבאנגליה ממשיכים למחזר באדיקות אינסופית‬
‫וברצינות תהומית את הקאנון הספרותי שלהם‪ ,‬אמריקה‬
‫נכנסת לעידן דקונסטרוקטיביסטי‪ ,‬במהלכו נאמנות‬
‫למקור הספרותי מתחלפת בקדחת פוסט מודרניסטית‬
‫של חדשנות ואמירה אישית‪ .‬ב־‪ 1996‬ליאונרדו דיקפריו‬
‫וקלייר דיינס מגלמים את רומיאו וג’ולייט בגרסת הפופ‬
‫של באז לורמן (מולן רוז’) למחזה המפורסם‪ ,‬שנראה‬
‫כעת כמו היתוך בין טרגדיה שייקספירית לקליפ של‬
‫בון ג’ובי; זמן קצר לאחר מכן‪ ,‬בשנת ‪ ,2000‬אית’ן הוק‬
‫שואל בניכור אורבני “להיות או לא להיות?” תוך שיטוט‬
‫במחלקת הפעולה של ספריית הוידיאו בלוקבסטר‪ ,‬כחלק‬
‫מניסיונו של הבמאי מייקל אלמריידה לעדכן את המלט‬
‫לימינו; ואילו ב־‪ ,2003‬שיא השיאים‪ ,‬הסרט טוויסט‬
‫(כמו ב‪:‬אוליבר טוויסט)‪ ,‬המעדכן את ספרו הקלאסי של‬
‫דיקנס לסצנה ההומוסקסואלית העכשווית של דאונטאון‬
‫טורונטו‪ ,‬ובכך קוצר באופן לא רשמי את פרס העיבוד‬
‫ההזוי ביותר בתולדות הקולנוע‪.‬‬
‫השנה היא ‪ ,2010‬והסרט המצופה ביותר‪ ,‬למבוגרים‬
‫וילדים כאחד‪ ,‬הוא גרסת ה־‪ 3D‬המרהיבה של אליס בארץ‬
‫הפלאות‪ ,‬שעדיין‪ ,‬מעל מאה שנה לאחר שנכתב הספר‪,‬‬
‫מושך אליו צופים ולא בכדי‪ .‬נדמה שמאחורי כל צעד‬
‫קדימה שעושה הקולנוע‪ ,‬מסתתרת קלאסיקה ספרותית‬
‫עליה הוא נשען במעבר‪ .‬זה אומר שכל שלב אבולוציוני‬
‫שעובר הקולנוע הוא סוג של גושפנקא לחזור לפנתיאון‬
‫הספרותי ולעבור עליו עם מכבש החידושים הטכניים‪,‬‬
‫כאילו התוצאה הפעם הולכת להיות משהו אחר לגמרי‬
‫מבעבר (וזה לרוב נכון)‪ .‬עברנו מזמן את השלב בו אופי‬
‫היצירה או אפילו טיבה עומדים למבחן‪ .‬מדובר בקומץ‬
‫ספרים‪ ,‬החקוקים כל־כך עמוק בתודעה הקולנועית‪ ,‬שהם‬
‫מהווים קביים אמנותיים לקולנוע בתקופות של שינוי‪ ,‬של‬
‫ספק או של סתם חוסר השראה‪ .‬זו הסיבה‪ ,‬או לפחות‬
‫אחת מיני סיבות רבות מאוד‪ ,‬שהיצירות הללו (מבחינתו‬
‫של הקולנוע לפחות) לא ימותו לעולם‪.‬‬
‫—‬
‫‪After Effects Photoshop Premiere‬‬
‫‪Final Cut Movie Maker Flash‬‬
‫?‪843C<E0D=730D‬‬
‫‪www.jumpcut.co.il‬‬
‫‪847442:0.B4?784C609:9+5C0=4<C0B73‬‬
‫‪Avid‬‬
‫אוטר!‬
‫אוטר!‬
‫¦§«‬
‫‪« § ¬ ¶¶£¯ ¢‬‬
‫¬ ¸ ¶ § ¸‪l‬‬
‫‪Ÿ°ª‬‬
‫‪ / 6‬קולנוע‬
‫פסיכו‬
‫‪‬‬
‫דודג' ואת הרומן של פייר בואלו ופייר איירו‪ ,‬החיים‬
‫והמתים‪ ,‬הלא הוא ורטיגו‪ .‬למרות שהפיסות הספרותיות‬
‫הללו נכתבו בידי אנשים שונים‪ ,‬מצא היצ'קוק את‬
‫המשותף להם בהקשר של האובססיות האישיות שלו‬
‫והפך את כולם לסרטים שיותר מכל מייצגים את ענייניו‪,‬‬
‫הן התכניים (היסטריה‪ ,‬חטא‪ ,‬סטייה ואשמה)‪ ,‬הן‬
‫הצורניים‪ .‬בזכות הקולנוע שלו הפכו היצירות השוליות‬
‫פחות או יותר‪ ,‬לאבני דרך במדיום אחר – זה של האימאז'‬
‫והמיצג הקולנועי‪ .‬למעשה מדובר בתרגומים אלמותיים‬
‫מהשפה הכתובה לזו של שפת התמונות והעריכה‪.‬‬
‫כמו היצ'קוק‪ ,‬אוטרים מהשורה הראשונה של הקולנוע‬
‫העולמי הסתמכו על כתבים ספרותיים כדי להביא את‬
‫עולמם האינטלקטואלי ואת סגנונם הנרטיבי והצורני למסך‬
‫הגדול‪ ,‬ובכך התעלו על המקור הספרותי או לפחות המציאו‬
‫אותו מחדש‪ .‬רומן פולנסקי‪ ,‬למשל‪ ,‬הטביע את קולו הייחודי‬
‫בתחום מותחן האימה הפסיכולוגי באמצעות כתבים של‬
‫אחרים‪ ,‬בכמה וכמה הזדמנויות‪ .‬תינוקה של רוזמרי‪,‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬הוא עיבוד לרומן של איירה לוין (שגם כתב את‬
‫‪+‬‬
‫‪ / 7‬קולנוע‬
‫באמצע שנת ‪ ,1959‬שכר אלפרד היצ'קוק – אז כבר במאי‬
‫מרכזי בתעשייה ההוליוודית – את שירותיו של התסריטאי‬
‫ג'וזף סטפאנו‪ ,‬על מנת שיעבד למסך ספר עלום מאת‬
‫רוברט בלוך‪ .‬בספר זה‪ ,‬כמו בעוד כמה מיצירותיו‪ ,‬עבר‬
‫בלוך – מי שנתפס בשנות ה־‪ 50‬כסופר של ספרות‬
‫זולה – לתיאור של אימה אורבאנית הנטועה בריאליזם‪,‬‬
‫בניגוד לעלילות העל־טבעיות המקובלות בז'אנר‪ .‬עניינו‬
‫של היצ'קוק בספר והריסק שלקח בעיבודו‪ ,‬מוכיח עד‬
‫כמה האיש היה קשוב לתמורות המהותיות של תקופתו‪.‬‬
‫ספר שוליים שהיה נהוג לקרוא עם פנס מתחת לשמיכה‪,‬‬
‫הפך להיות יצירת המופת ששינתה את פני הקולנוע‬
‫האמריקאי‪ ,‬דווקא בזכות השפה הקולנועית של היצ'קוק‪,‬‬
‫בזכות המוטיבציה הגדולה שתמיד הייתה לו לשים מראה‬
‫מול צופיו‪ ,‬לאפשר לקהל לבחון את אמות המוסר שלו‪,‬‬
‫להביך את הקהל בזכות ההנאה המציצנית שנרקחת‬
‫במוחו‪ .‬בעוד הספר יכול היה להתנדף בין שורותיה של‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬הסרט פסיכו ייוותר תמיד בתור אבן דרך –‬
‫באמנות הקולנוע בפרט ובתולדות המאה ה־‪ 20‬בכלל‪.‬‬
‫היצ'קוק היה צמא לסיפורים מעניינים בהם מצא‬
‫פוטנציאל קולנועי‪ ,‬וטרח רבות בקניית זכויות של יצירות‬
‫ספרותיות רבות‪ .‬כך עיבד לקולנוע את המחזות חבל‬
‫ו־אני מודה‪ ,‬את הסיפורים הקצרים שהיוו בסיס והשראה‬
‫ל־הנודעת ו־חלון אחורי ואת יצירותיה של הסופרת דפני‬
‫דה מורייה‪ ,‬רבקה ו־הציפורים‪ .‬הוא עיבד למסך את הספר‬
‫ביתו של ד"ר אדווארדס מאת ג'ון פאלמר והילרי סנט‬
‫ג'ורג' סונדרס (תחת שם העט פרנסיס בידינג) שהפך‬
‫לסרט בכבלי השכחה‪ ,‬את הרומן לתפוס גנב של דייויד‬
‫‪«§¬£¯¶²ªŸª£¬§·n¢¶£¬·«§§£®§·ª¸£©¤¢l‬‬
‫ערן קידר‬
‫¯¶¦‪žª£µ§®ª·«§¶Ÿ¥¢¢¥§¸²¢‬‬
‫ספרים היו מאז ראשית הקולנוע חומר מצוין להסתמך עליו‪ ,‬אבל כמה‬
‫יוצרים מוכשרים במיוחד ידעו להפוך את הסרט לחשוב יותר מהמקור‬
‫הספרותי‪ .‬קחו למשל את היצ'קוק‬
‫‪°£®ª£µ¢ªŸ§¦¯²‬‬
‫‪y o¢§¸²¶´¢‬‬
‫‪oNF '&45*7"-‬‬
‫" ‪% 6 $ * / c .‬‬
‫‪'3"/b"*4‬‬
‫‪svo t u p x p sr‬‬
‫Ÿ¯§®¬¦‪³¶ž¢§Ÿ¥¶Ÿ«§µ‬‬
‫‪X X X S F O E F [ W P V T D P J M‬‬
‫©´‪° ¢Ÿž³‬‬
‫‪ ‬קראש‬
‫נשות סטפורד‪ ,‬שעובד פעמיים לקולנוע)‪ ,‬הדייר מבוסס על‬
‫ספרו של רולנד טופור ו־ירח מר הוא עיבוד למותחן ‪Lunes‬‬
‫‪ / 8‬קולנוע‬
‫השנייה של הקריירה שלו הוא דייויד קרוננברג‪ .‬ברון הדם‬
‫הקנדי זכה לכינויו בשל סרטי אימת הגוף הגראפיים‪,‬‬
‫שאפיינו את הפילמוגרפיה המוקדמת שלו‪ ,‬ושאת כולם‬
‫כתב בעצמו‪ .‬ב־‪ 1983‬חל מפנה בשיטתו כשעיבד את ‪The‬‬
‫‪ Dead Zone‬של סטיבן קינג‪ ,‬בהפקה אמריקאית מהפחות‬
‫חשובות שלו‪ .‬אלא שמאז קרוננברג נוטה לעבד ספרים של‬
‫אחרים בקביעות‪ .‬העיבוד הבולט במיוחד‪ ,‬דווקא משום‬
‫שהכל האמינו כי המקור אינו ניתן לעיבוד‪ ,‬הוא ארוחה‬
‫עירומה על פי ההזיה של וויליאם בורוז מ־‪ .1959‬ספרו של‬
‫בורוז היה מהפכני בוויתור הטוטאלי שלו על חוקי הנרטיב‪,‬‬
‫ביצירה שמביאה את המודרניזם לשיאי קיצוניות‪ .‬הספר‬
‫כמעט בלתי ניתן לקריאה‪ ,‬אפילו על ידי חובבי ספרים‬
‫מושבעים‪ .‬קרוננברג מצליח לזכך את הספר במעבדה‬
‫הקולנועית שלו‪ ,‬לינוק החוצה את תמצית רעיונותיו‬
‫של בורוז הכורכות עיסוק בהתמכרות לסמים‪ ,‬בתהליך‬
‫היצירתי ובטישטוש של גבולות מיניים‪ ,‬ולייצר סרט‬
‫סוריאליסטי רב עוצמה‪ .‬הוא מצליח להביא לתוך העולם‬
‫הקרוננברגי הקר‪ ,‬הסטרילי ועם זאת האלים והחרדתי‪,‬‬
‫גם את ספרו האלגורי של ג'יי ג'י בלארד מ־‪ ,1973‬קראש‪,‬‬
‫את ספרם של בארי ווד וג'ק גיזלנד‪ ,‬תאומים‪ ,‬את הרומן‬
‫הסכיזופרני של פטריק מק'גראת'‪ ,‬ספיידר‪ ,‬וכמובן את‬
‫הרומן הגרפי (קומיקס)‪ ,‬היסטוריה של אלימות‪ .‬ההפתעה‬
‫הבאה שמתבשלת בימים אלה ממש היא סרטו החדש‪A ,‬‬
‫‪ – Dangerous Cure‬הפעם עיבוד למחזה של כריסטופר‬
‫המפטון (יחסים מסוכנים)‪ ,‬שבו ויגו מורטנסן מגלם את‬
‫דמותו של‪ ...‬זיגמונד פרויד‪.‬‬
‫—‬
‫¸‪«§¦¶¯¢¬¶ž£‬‬
‫‪¢ž¶£¢¸¡£°¸½­£·ž¶¶ž£¸½°£®ª£µ§¡£¬§ª‬‬
‫‪p¸£·°ª«ª£¥¢¸ž·«§¦¶¯¸£·°ª«§ª©Ÿ¨¸£ž¡§§´®£°£®ª£µª¢µª¥¬ª±¶¦´¢‬‬
‫Ÿ§¸‪¸ž¸µŸ£¥¢«§¡£¬§ª¸§®©¸Ÿ¥¸²¸¢ª¨¸£ž­§¬¤¬¢·¶¡¬¢o¸£®¬žª¶²¯¢‬‬
‫©‪£¶§·©§°£´µ¬¢§·®žŸ¦§¬p«§¶§·°¬«§§®£§°«§¡£¬§ªªª£©n°£®ª£µ¢¸£°£´µ¬ª‬‬
‫ž‪p¨¬´°¸žž¦Ÿª£¨§¶£²§¯¸ž¶²¯ª¨¸£‬‬
‫¬§·‪c¢®§¡¬¢¸ž¨®¥ª¨§¶´£¢‬‬
‫{‪r{oyvyzyz‬‬
‫‪www.beitberl.ac.il‬‬
‫‪ / 9‬קולנוע‬
‫‪ de Fiel‬של פסקל ברוקנר‪ .‬גאון נוסף – סטנלי קובריק‪,‬‬
‫ביסס כמעט את כל הפילמוגרפיה שלו על רומנים‪ ,‬בין‬
‫אם מדובר ב־שבילי התהילה של האמפרי קוב‪ ,‬לוליטה‬
‫של נבוקוב‪ Red Alert ,‬של פיטר ג'ורג' שהפך ל־ד"ר‬
‫סטריינג'לאב‪ ,‬אודיסיאה בחלל של ארתור ס‪ .‬קלארק‪,‬‬
‫התפוז המכני של אנת'וני ברג'ס‪ ,‬הניצוץ של סטיבן קינג‬
‫ו־עיניים עצומות לרווחה המבוסס על ‪Traumnovelle‬‬
‫של ארתור שניצלר האוסטרי‪ .‬דוגמא נהדרת כיצד הפך‬
‫קובריק יצירה ספרותית ליצירה קולנועית "קובריקית"‪,‬‬
‫היא כמובן ההכפלה של אחד השחקנים האהובים עליו –‬
‫פיטר סלרס‪ .‬גם ב"לוליטה" וגם ב"סטריינג'לאב" מגלם‬
‫סלרס מספר דמויות‪ ,‬מה שמדגיש אפשרות שלא קיימת‬
‫במקורות הספרותיים – שהדמויות הללו הן צדדים שונים‬
‫של אותה ישות‪ .‬האפקט כתוצאה מכך הוא אירוניה‬
‫בוטה‪ ,‬הומור‪ ,‬והזדמנות לצבור נקודות של פופולאריות‬
‫בזכות הוורסטיליות הגאונית של סלרס‪ .‬סיפורו הקצר של‬
‫קלארק על מחשב־על עם נשמה‪ ,‬הופך אצל קובריק למסה‬
‫פילוסופית על משמעות הקיום האנושי‪ ,‬ואילו ספרו של‬
‫ברג'ס – רומן עתידני מינורי – הפך למיצג תיאטרלי מהפכני‬
‫שהיטיב להדגיש גראפית את המסרים בדבר האלימות‬
‫האנושית‪ .‬שני אלה האחרונים בפירוש מתעלים מעל המקור‬
‫הספרותי‪ ,‬בכך שהפכו רעיונות בסיסיים מסקרנים וייחודיים‬
‫ליצירות אמנות סבוכות‪ ,‬מורכבות ומהפנטות עוד יותר‪.‬‬
‫אוטר נוסף שנוטה לעבד יצירות ספרותיות במחצית‬
‫‪‬‬
‫‪ :2001‬אודיסאה בחלל‬
‫למעלה‪ :‬ספיידר‪ ,‬למטה‪:‬‬
‫הספרים‬
‫בוכים‬
‫בלילה‬
‫‪ ‬חירבת חיזעה‬
‫שלושה עיבודים בתולדות הקולנוע הישראלי הצדיקו את קיומם‪ .‬על‬
‫כל השאר אפשר היה (ורצוי יהיה) לוותר ‪ ‬הו‬
‫א הלך ב‬
‫אסא אופק‬
‫‪ / 10‬קולנוע‬
‫האם יש הגיון בעיבוד ספר לסרט? בטלטול עז של האותיות‬
‫הכתובות לקום ממקום מרבצן? על פניו ברור שכן‪ .‬טקסט עשיר‬
‫וסוחף ורב דימויים‪ ,‬מסרים ואידיאה לצד שורות מחץ‪ ,‬עולם‬
‫שלם ומהודק בדרך כלל ‪ -‬אלה יוצרים דחף מיידי כמעט לכל‬
‫קולנוען שמבקש להעביר עולמות מעין אלו‪ ,‬דרך הפילטרים‬
‫שלו עצמו‪ ,‬אל צופיו‪ .‬במוחו מנכר כבר השוטינג־סקריפט‬
‫ותנועות מצלמה ולוקיישנים מבעירים את אש היצירה‪ .‬הנה‬
‫סוף סוף נפל לידיו סיפור טוב קיבינימט‪.‬‬
‫בתולדות המדינה נעשו מספר לא מבוטל של אדפטציות‬
‫לנובלות שהיו צמתים מרכזיים בתרבות המקומית‪ .‬בישראל‬
‫זה הרי מתבקש לערבב שוב ושוב את הקונפליקטים הקיומיים‬
‫החשופים שלנו לכדי יצירות אמנות בכלל וקולנוע בפרט‪.‬‬
‫האומנם?‬
‫הספרות והקולנוע הלכו יד ביד עם משנתם ועם צו השעה‪.‬‬
‫עד שנות ה־‪ 80‬פחות או יותר‪ ,‬עסקו בשימור האתוס הציוני‬
‫והנצחת תקומת הארץ‪ .‬קשה היה להשתחרר מעול האקטואליה‬
‫ולהצמיח כנפיים פורצות דרך ומי שניסה‪ ,‬נחשד כבוגד‪ .‬המגמה‬
‫הייתה ונותרה מוכרת ומוצקה היטב בתודעה הקולקטיביות‪.‬‬
‫הלאום הוא המוקד והוא סופח אליו את הכלל‪ .‬בהתנהלות‬
‫השלטון‪ ,‬בהחדרת הפחד והחלוציות‪ ,‬בזיקה מתמדת לאדמת‬
‫מולדת‪ ,‬במצעדים‪ ,‬בחגים‪ .‬בצווי גיוס ובאמנות ישראלית‬
‫שהתבטאה בעיקר בספרות ואחר כך גם בתיאטרון ובקולנוע‪.‬‬
‫הוא הלך בשדות של משה שמיר משנת ‪ 47‬הוא הדוגמא‬
‫המובהקת מכולן לעטיפה הציונית ולשרטוט הקו החלוצי‬
‫כפי שהסופר‪-‬שליח ראה זאת‪ .‬הטקסט הפלמ"חניקי של‬
‫שמיר קיבל ביטוי מזוקק עשרים שנה לאחר שנכתב‪,‬‬
‫ושורותיו המגויסות הוסרטו וקידמו בלהט את חשיבות‬
‫תקומת המולדת ואת הנכונות להקריב עבורה חיים או‬
‫נעורים‪ .‬רבות כבר נכתב על דמות הצבר המושלם שפיסל‬
‫במו ידיו שמיר אך הנס הנפלא של מצלמת הקולנוע העצים‬
‫את מימדיו של הקיבוצניק ועלם צעיר הזדקר מחצרות‬
‫נהלל‪ ,‬נצר למצביא הדגול סתום העין‪ ,‬וליכד את העם‬
‫בגעגוע מלבב סביב הלוחם יפה הבלורית‪ .‬שמיר לא פילל‬
‫לדמות כה כובשת ומשכנעת כמו אסי דיין‪ .‬הבמאי יוסף‬
‫מילוא‪ ,‬ממייסדי תיאטרון הקאמרי הממסדי‪ ,‬התגייס‬
‫והסריט את ספרו של שמיר ערב מלחמת ששת הימים‪ .‬כמו‬
‫אז גם כעת – ‪ - 1967‬איימה הקרקע להתבקע נוכח פלישת‬
‫צבאות ערב ומה נכון יותר מלהלהיט את מדורת השבט‬
‫בקונצנזוס לאומני מצולם הקורא להתנדב ולמות שוב בעד‬
‫ארצנו‪ .‬הנוסחה עובדת‪ .‬העם מריע באולמות לצבר שיוצא‬
‫שוב לקרב בהוצאה מחודשת‪ .‬כשאסי דיין מישיר את מבטו‬
‫הקפוא למצלמה בסיום‪ ,‬נחקק האימאז' בלב ההמון‪ ,‬עשרות‬
‫מונים מכל שורה שיכתוב אי פעם סופר דגול ורם כלשהו‪.‬‬
‫שלושת העיבודים‪ ,‬של שמיר‪ ,‬של לוי ושל חבצלת‪,‬‬
‫מנערים את דפי ההיסטוריה ויוצקים אל השורות‬
‫הכתובות דרמה מובנית‪ ,‬טראגית או קומית‪ ,‬מעוררים‬
‫לפעולה‪ ,‬רגש והזדהות‪ .‬האחד עושה זאת בשם הממסד‬
‫—‬
‫‪ / 11‬קולנוע‬
‫התנ"ך בתמונות נשלף מתוך אצטבת הספרים‪ .‬סבא‬
‫הושיב אותי על ברכיו הפולניות ודפדף חופשי את‬
‫הגיבורים הקדומים כפי שצוירו בדייקנות ובלי חסך‬
‫בפרטים‪ .‬תיאורי נוף דרמטי ושאגות הקרב‪ ,‬נופי הארץ‬
‫וחיות הבר והטרף‪ .‬בהיתי בהם בשקיקה‪ .‬הרי כך אפשר‬
‫לדקלם את התנ"ך‪ ,‬את היקום כולו בלי מאמץ מיוחד‪.‬‬
‫בטלה נעימה בשיפולי בטנו של סבי שהנה זוכה לתשומת‬
‫לב נדירה מנכדו בן ה־‪.7‬‬
‫אבל צלו השחור של אבי העיב על חגיגת ההפקרות‬
‫והוא מיהר לעצור את השוטטות בפייסבוק התנכ"י‪.‬‬
‫"אל תעז להסתכל באלבום תמונות הזה‪ .‬את התנ"ך‬
‫תכיר דרך האותיות ובעזרת הדמיון שלך"‪.‬‬
‫שדות‬
‫מקרה הפוך בתכלית היה בסיפורו של ס‪ .‬יזהר על כפר‬
‫ערבי דמיוני שתושביו גורשו ממנו על ידי לוחמי הפלמ"ח‬
‫לטובת הטריטוריה המובטחת‪ .‬חירבת חיזעה נכתב מייד‬
‫לאחר מלחמת השחרור והזכיר לציונים‪ ,‬דרך גיבורו‬
‫המיוסר של יזהר‪ ,‬שהערבים נושלו מאדמתם‪ ,‬גורשו‬
‫בברוטאליות‪ ,‬לא נטשו מרצון כפי שנרמז‪ ,‬כי אם הועמסו‬
‫על משאיות ו"הוגלו" משם בכוח‪ .‬יזהר הקפיד במילותיו‬
‫לשוות מושגים ממקורות יהודיים מוכרים כדי ללכוד את‬
‫לב קוראיו בתוכחה ורגשות אשם‪.‬‬
‫עשרים שנה אחר כך‪ ,‬לאחר מבצע ליטני בלבנון (‪,)1978‬‬
‫שודר בטלוויזיה עיבוד שנוי במחלוקת של רם לוי לסיפורו של‬
‫יזהר‪ .‬משרד החינוך נזעק להגן על ליבם הטהור של ילדינו‬
‫וציווה לגנוז את הסרט‪ .‬באופן אירוני חברו עובדי רשות‬
‫השידור לבמאי ובצעד חסר תקדים החשיכו את המסך לשעה‬
‫כאות הזדהות עם חופש היצירה שאוים להיגנז‪ .‬האקט הזה‪,‬‬
‫בו רשות ממלכתית מתייצבת בצורה כה גלויה לצד יוצריה‪,‬‬
‫היווה פתח וסיכוי לשינוי‪ .‬לוי‪ ,‬כידוע‪ ,‬היטיב לדבוק בקולנוע‬
‫צרוף והיה ברור שאדפטציה שלו תכה גלים‪.‬‬
‫אל חירבה אחרת‪ ,‬בכפר נטוש ומוחשי יותר בשם בית‬
‫נטיף‪ ,‬חמק פוצ'ו‪ ,‬בשלהי מלחמת השחרור‪ ,‬בכדי לכתוב באין‬
‫מפריע את הגרסה הקומית של הפלמ"ח‪ .‬חבורה שכזאת היה‬
‫ניסיון להצחיק את החבר'ה בזמן מלחמת הקוממיות‪ .‬הלהיט‬
‫ההיסטרי של פוצ'ו שוחזר ב־‪ '63‬לסרט אוורירי ומשוחרר‬
‫של זאב חבצלת עם בומבה צור ויוסי בנאי‪ .‬חבצלת‪ ,‬שנספה‬
‫בתאונת דרכים ערב הקרנת הבכורה‪ ,‬היה חכם מספיק ללהק‬
‫את שלל כוכבי הקומדיה דאז‪ ,‬לסרט מבריק־מצחיק שהיווה‬
‫ברוחו ובצלמו את הבסיס למציצים של אורי זהר שמרד‬
‫בריאליזם הציוני של חבצלת וחבריו מהפלמ"ח‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬מקרה שלישי בו ישנה הצדקה (או הקבלה) בין‬
‫ספר לעיבודו הקולנועי‪.‬‬
‫והמולדת‪ ,‬השני בשם המוסר והפרט‪ ,‬השלישי מוריד‬
‫את המיתוס לגובה המותניים‪ .‬להוציא את הצמתים‬
‫הסינרגטיים הללו‪ ,‬קשה למצוא צידוקים לאדפטציות‬
‫ובשפה העברית הן נועדו כמעט תמיד לכישלון‪ .‬המילה‬
‫הכתובה מפעילה חושים וסודות‪ ,‬שולחת את הקורא‬
‫לעולמו הפרטי ולאדפטציות קטנות שהוא בעצמו מייצר‬
‫ומפנטז בחשק‪ ,‬אבל כשהדמויות הספרותיות מתחילות‬
‫ללהג בעברית מעל המסך המרצד‪ ,‬והבמאי נע כלולב‬
‫בין מחוזות עצמאיים להיצמדות מוחלטת לספר שהעז‬
‫לתסרט‪ ,‬נוצר עולם מרוסק‪ ,‬מגומגם וחסר צידוק‪.‬‬
‫המאהב של א‪ .‬ב יהושע הוא ספר פוליטי מחרמן‬
‫ופראי ומוטב היה לו נשאר ככזה ולא מצטלם מבעד‬
‫לעיניה של מיכל בת אדם‪ .‬היא תפסה את הרומן‬
‫כפרובוקציה סקסיסטית ויצרה מעשייה מרושלת‬
‫להפליא‪ .‬מיכאל שלי הפגיש שני שחקנים ברמות שונות‬
‫בתכלית וגרם לתהום עמוקה בין כל העושים במלאכה‪,‬‬
‫והיצירה הקנונית של עמוס עוז הייתה גדולה בהרבה על‬
‫ניסיונו היומרני של דני וולמן ליצור קולנוע אישי על רקע‬
‫הטראומה הלאומית של מלחמת יום כיפור‪.‬‬
‫גם עמוס גוטמן ניסה את מגע הקסם שלו באדפטציה‬
‫מוזרה לספרו של יורם קניוק‪ ,‬חימו מלך ירושלים‪.‬‬
‫התוצאה הניבה ביזאר מתמשך בין קירות בית החולים‪,‬‬
‫והיווה חיץ גדול מידי בין הסרט לצופיו‪.‬‬
‫וגם עכשיו‪ ,‬בעוד הקולנוע הישראלי מוכיח הצלחות‬
‫אוטונומיות בארץ ובחו"ל‪ ,‬נמשכים החיפושים אחר‬
‫עיבודים נוספים‪ ,‬מעין התרסה בקהל הקוראים‪" :‬בואו‬
‫תראו איך זה צריך להראות"‪ .‬ערן ריקליס‪ ,‬ניר ברגמן‪,‬‬
‫דובר קוסאשווילי‪ ,‬הם רק חלק מבמאים ששוקדים‬
‫עכשיו על אדפטציות קולנועיות‪ .‬נו‪ ...‬אולי די?! תנו‬
‫לקרוא בשקט ולדמיין בעצמנו את התרבות וההיסטוריה‬
‫המקומית‪ .‬חפשו את העלילה אצלכם בבית‪ ,‬בראש‪,‬‬
‫בבטן או אפילו בעיתון‪ .‬חסכו מאיתנו את היומרה‬
‫שתסיט את כל העולם הספרותי המדומיין שיצרנו לפני‬
‫השינה‪ ,‬לקרוס ולהיות פירורי אבק תחת עול המצלמה‬
‫שלכם‪ .‬נבלות‪!..‬‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ב‬
‫י‬
‫ג‬
‫בעל‬
‫כורחו‬
‫את הקומיקס הקולנוע אהב תמיד ומצא שם מקור השראה בלתי נדלה‪.‬‬
‫אבל בשקט יחסי ועם הרבה אירוניה מוצא גם האח הבוגר‪ ,‬הרומן‬
‫הגרפי‪ ,‬את הדרך למסך‬
‫בשנים האחרונות הופיעה מגמה חדשה של אדפטציות‬
‫לקולנוע‪ ,‬המשלבת בין העולם המצויר של הקומיקס‬
‫למילה הכתובה של הטקסט הספרותי‪ :‬סרטים המבוססים‬
‫על רומן גרפי‪ .‬למרות שהדיון על ההבדל בין קומיקס‬
‫לרומן גרפי נמשך ונראה שיימשך לעולם‪ ,‬אפשר לעמוד‬
‫על כמה הבדלים בין השניים‪ :‬הרומן הגרפי‪ ,‬בניגוד‬
‫לקומיקס‪ ,‬אינו נכתב כסיפור בהמשכים המודפס כסדרה‬
‫שיכולה להימשך עד אינסוף‪ ,‬כמו רבים מספרי הקומיקס‬
‫הפופולריים‪ ,‬אלא כספר יחיד או בסדרה מצומצמת של‬
‫ספרים‪ ,‬הנכרכים בכריכה קשה‪.‬‬
‫הרעיון העומד בבסיס הרומן הגרפי‪ ,‬זה אשר מבחין‬
‫אותו מספרי קומיקס‪ ,‬הוא יצירת קו עלילה תחום בזמן‪,‬‬
‫בעל התחלה‪ ,‬אמצע וסוף‪ ,‬מתוך היצמדות לחוקי הז'אנר‬
‫של ספרי הפרוזה‪ ,‬וניסיון להתקרב לעולם הטקסט מבלי‬
‫לוותר על פורמט הקומיקס‪.‬‬
‫הבחנה נוספת בין הקומיקס לרומן הגרפי הוא התכנים‪,‬‬
‫הנושאים ואופי הכתיבה‪ .‬בעוד שספרי קומיקס עוסקים‬
‫בגיבורי על‪ ,‬בפנטסטי ובסיטואציות בדיוניות לחלוטין‬
‫תוך שהם פונים בעיקר לקהל הצעיר‪ ,‬הרומן הגרפי הוא‬
‫"בוגר" יותר באופיו‪ .‬לעתים קרובות הוא מעלה ביקורת‬
‫נוקבת כלפי החברה‪ ,‬ערכיה ושמרנותה‪ ,‬ובמידה מסוימת‬
‫כלפי ז'אנר הקומיקס עצמו‪ ,‬ומהדהד אותו באירוניה‪.‬‬
‫בעשור האחרון‪ ,‬הוליווד גילתה את הרומן הגרפי ואת‬
‫פוטנציאל ההצלחה שבו‪ ,‬וייצרה מספר סרטים אשר‬
‫נעשו במרכזה ובשוליה של התעשייה‪ ,‬המבקשים‪ ,‬כמו‬
‫סרטי קומיקס רבים‪ ,‬להעתיק את הלך הרוח‪ ,‬האווירה‬
‫והאסתטיקה של הספר אל המסך‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הופיעו‬
‫סרטים כגון עיר החטאים‪ 300 ,‬והשומרים‪ ,‬הדומים יותר‬
‫לסרטי קומיקס סטנדרטיים מבחינת התוכן והעלילה‪ ,‬ולכן‬
‫זכו לתקציב גבוה ולהפצה רחבה‪ .‬סרטים אלו מבוססים‬
‫על רומנים גרפיים מאת אלן מור‪ ,‬שאחראי גם על כתיבת‬
‫ממעמקי הגיהנום‪ ,‬שגם הוא עובד לסרט‪ ,‬ופרנק מילר‬
‫(שגם ביים בעצמו את הרוח‪ ,‬המבוסס על קומיקס ידוע‬
‫משנות ה־‪ 40‬של וויל אייזנר)‪.‬‬
‫מן הצד האחר‪ ,‬הופיעו סרטים כמו העולם שבפנים‪,‬‬
‫אמריקן ספלנדור והיסטוריה של אלימות‪ ,‬שלושתם‬
‫סרטים עצמאיים המותחים ביקורת על תרבות ההמונים‪,‬‬
‫האלימות בחברה המודרנית ואבדן ערכים בעולם כמעט‬
‫ניהיליסטי‪ ,‬ושלושתם הוקרנו בבתי הקולנוע בארץ ובעולם‬
‫מבלי שרבים שצפו בהם ידעו שהם אדפטציות ספרותיות‪.‬‬
‫מבט קרוב יותר בסרטים יוכל להבחין בדימויים הרבים‬
‫שכמו שאובים מדפי קומיקס‪ ,‬דמויות מוקצנות ומגוחכות‬
‫ועולם כמעט קיטשי‪.‬‬
‫הדמיון של כל הסרטים הללו לסרטי קומיקס נראה‬
‫פארודי ‪ -‬הגיבור הוא בדרך כלל אנטי־גיבור‪ ,‬אדם רגיל‬
‫ושגרתי המעוניין לחיות את חייו אך נקלע לסיטואציה בה‬
‫נכפה עליו להיות מוקד האירוע (מקרה "היסטוריה של‬
‫אלימות")‪ ,‬או לחילופין‪ ,‬אדם רגיל שרוצה להיות גיבור‪,‬‬
‫אך נטול כל כוחות מיוחדים (מקרה "אמריקן ספלנדור"‪,‬‬
‫אוטוביוגרפיה של כותב הקומיקס‪ ,‬הארווי פיקאר)‪.‬‬
‫במרכז שלושת אלה נמצא שבר עמוק הנוצר מתוך‬
‫לבה של החברה הפרברית האמריקאית‪ ,‬ואשר כופה על‬
‫תושביה להתמודד עם תוצריה‪ .‬כמו הרומנים עליהם הם‬
‫מתבססים‪ ,‬סרטים אלו מעבדים באופן מורכב ומרתק‬
‫את הסוגיות אותן הם מעלים‪ ,‬והתוצאה היא כפולה –‬
‫גם ביקורת על החברה וערכיה‪ ,‬וגם הרהור על הקומיקס‬
‫ומקומו בתרבות הפופולרית‪ ,‬שני מהלכים המשתלבים גם‬
‫זה בזה לכל אורך הסרטים‪.‬‬
‫‪ ‬אמריקן ספלנדור‬
‫העולם בו חיות הדמויות הוא משעמם בבסיסו וחסר‬
‫אירועים מיוחדים‪ ,‬והן "ממתינות" לרגע בו חייהן‬
‫יתערערו‪ .‬פאסיביות זו היא קוטבה של האקטיביות‬
‫האינסופית המאפיינת את גיבורי הקומיקס‪ ,‬החיים‬
‫מחוץ לכל שגרה אפשרית וחיי יומיום נורמליים‪ .‬העולם‬
‫הצבעוני והפעיל של גיבורי הקומיקס כאילו מושם‬
‫בסוגריים‪ ,‬ואז מתגלה הלילה של עולם זה‪ ,‬השקט של‬
‫רפיון החיים וסצנות נטולות התרחשויות‪ .‬אנו נכנסים‬
‫לתוך הצד האחר של הפנטסטי‪ ,‬לתוך המשעמם‪ ,‬המוכר‪,‬‬
‫הסטטי‪ ,‬ובו כל אקט של גבורה יוצאת דופן נתפס כמעט‬
‫בציניות‪ .‬הרומן הגרפי משלים את הקומיקס ומציג את‬
‫פניו האחרות‪ ,‬והקולנוע מראה את יחסיהם המורכבים‬
‫באופן עז ביותר‪ .‬שימת עולם הגיבורים בסוגריים חושפת‬
‫את גרעין היצירה מתוך העולם האחר‪ ,‬המינימליסטי‪,‬‬
‫הדל בתפאורה ובאירועים‪ ,‬בו הפאסיביות מבשילה לכדי‬
‫אקטיביות מוגבלת (ראו הדרך לפרדישן‪ ,‬למשל‪ ,‬עוד סרט‬
‫שרבים אינם מודעים לכך שמבוסס על רומן גרפי)‪.‬‬
‫ניתן לראות מהלך דומה לזה גם ב־”‪ ”300‬ו־”השומרים"‪,‬‬
‫למרות שמדובר בסרטים הוליוודים יותר הפונים לקהל‬
‫הרחב‪ .‬אמנם הביקורת שלהם מנוסחת באופן רהוט פחות‪,‬‬
‫אך היא לא פחות בוטה ומעניינת‪ .‬המעבר שלהם מדפי‬
‫הרומן אל המסך הגדול מאפשר להם להפנות את חיצי‬
‫הביקורת גם לממסד ההוליוודי עצמו‪ ,‬ולתרגם את התכנים‬
‫הפרובוקטיביים שמציג הספר למפגן של אלימות וולגרית‬
‫חסרת מעצורים‪ .‬בעוד ש"השומרים" מבקש להיות בוגר‪,‬‬
‫אינטליגנטי ואפל יותר‪ ,‬ובכך אולי חוטא לביקורת שהוא‬
‫יכול לייצר‪ ”300“ ,‬מעמיס על הצופה תצוגה של טסטוסטרון‬
‫עודף וגודש של אפקטים מיוחדים המייצרים כמעט תחושת‬
‫בחילה‪ ,‬כאילו אינו בוחר לנסח ביקורת מובהקת‪ ,‬אלא‬
‫להטיח בפרצופנו את הגשמת הפנטזיות הבנאליות ביותר‪,‬‬
‫מכאיבות ומענגות עד כמה שיהיו‪ ,‬ואת הביקורת אנו יכולים‬
‫לחלץ‪ ,‬או לתת לה להתפוגג‪.‬‬
‫שני הצדדים של תעשיית האדפטציות הזו מספקים לנו‬
‫כלים ביקורתיים חדשים המאפשרים לנו להביט אחרת על‬
‫התרבות הפופולרית והגבוהה‪ ,‬ואולי גם על עצמנו‪.‬‬
‫—‬
‫‪ / 13‬קולנוע‬
‫‪ / 12‬קולנוע‬
‫דניאל ויצמן‬
‫‪ ‬העולם שבפנים‪ ,‬הסרט‬
‫‪ ‬העולם שבפנים‪ ,‬הקומיקס‬
‫‪300 ‬‬
‫המעובדים‬
‫סרטים מומל‬
‫‪ ‬משחקים אסורים‬
‫צים‪ ,‬המבו‬
‫ס‬
‫סי‬
‫ם‬
‫ע‬
‫ל‬
‫י‬
‫צי‬
‫רו‬
‫ת‬
‫ספרותיות‬
‫‪ / 14‬קולנוע‬
‫ברלין אלכסנדרפלאץ (גרמניה‪)1980 ,‬‬
‫עיבודו של ריינר וורנר פאסבינדר לרומן המודרניסטי החשוב‬
‫והמהפכני של אלפרד דובלין‪ ,‬שמתאר את הגיהינום שעובר על‬
‫אחד‪ ,‬פרנץ ביברקופף שמו‪ ,‬עם יציאתו מהכלא בשנת ‪.1928‬‬
‫סדרת טלוויזיה תיאטרלית‪ ,‬מפסגות היצירה של הקולנוען‬
‫הגרמני החתרני‪.‬‬
‫המבט‬
‫יחסים מסוכנים (ארה"ב‪-‬בריטניה‪)1988 ,‬‬
‫העיבוד המסוגנן המבריק של סטיבן פרירס לרומן המכתבים‬
‫השערורייתי של שרדלו דה לאקלו‪ ,‬המתאר את המזימות‬
‫והתככים בקרב האריסטוקרטיה הצרפתית במאה ה־‪.18‬‬
‫הופעות בלתי נשכחות של גלן קלוז וג'ון מלקוביץ'‪.‬‬
‫ילדים קטנים‬
‫(ארה"ב‪/ )2006 ,‬‬
‫בחירות או לא להיות‬
‫(ארה"ב‪)1999 ,‬‬
‫שני עיבודים מצוינים לספריו‬
‫של הסופר האיטלו‪-‬‬
‫אמריקאי‪ ,‬טום פרוטה‪ .‬הראשון הוא מבט מפוכח על החיים‬
‫בפרברים‪ ,‬אותו עיבד הבמאי טוד פילד‪ .‬השני הוא קומדיה‬
‫שחורה אירונית שזכתה לשבחים – סרטו של אלכסנדר פיין על‬
‫המרוץ לנשיאות אגודת הסטודנטים בתיכון‪.‬‬
‫‪( Toni Takitani‬יפן‪)2004 ,‬‬
‫ג'ון איצ'יקאווה מעבד למסך את ספרו של גדול הסופרים‬
‫היפנים העכשוויים‪ ,‬הארוקי מוראקמי (יער נורווגי)‪ .‬מפגש‬
‫גורלי בין שרטט טכני לצעירה עם אובססיה לבגדי מעצבים‪,‬‬
‫(איטליה‪-‬בריטניה‪/ )1973 ,‬‬
‫‪Walkabout‬‬
‫(בריטניה‪)1970 ,‬‬
‫שני עיבודים מצוינים מאת‬
‫הבמאי הבריטי האקסצנטרי‪,‬‬
‫ניקולס רוג‪ .‬הראשון הוא עיבוד ארוטי יפהפה למותחן‬
‫הפסיכולוגי של דפני דה מורייה (רבקה)‪ ,‬והשני – על מפגש‬
‫של שני נערים עם נער אבוריג'יני באוסטרליה – על פי ספרו‬
‫של ג'יימס ואנס מרשל‪.‬‬
‫סורק אפלה (ארה"ב‪)2006 ,‬‬
‫פיקוח ממשלתי‪ ,‬זהויות מפורקות‪ ,‬סמים ופרנויה בסרטו של‬
‫ריצ'ארד לינקלייטר על פי רומן מאת אחד הסופרים החשובים‬
‫(והמעובדים) ביותר בתחום המד"ב ‪ -‬פיליפ ק‪ .‬דיק (בלייד‬
‫ראנר)‪ .‬הכל מתחיל כשצ'ארלס‪ ,‬לאחר שימוש בסאבסטנס ‪,D‬‬
‫מנסה להיפטר נואשות מהג'וקים שזוחלים לו על הגוף‪ ...‬הסרט‬
‫צולם כרגיל ועבר תהליך להפיכתו לאנימציה‪.‬‬
‫‪( Images‬ארה"ב‪)1972 ,‬‬
‫סרטו של רוברט אלטמן הוא פורטרט של אישה סכיזופרנית‬
‫שהוזה דמויות מעברה ואינה יכולה להשתחרר מהם‪ .‬סוזנה‬
‫מלהולנד דריב‬
‫אז מה היה כאן? מי זו הרוצחת? כמה דמויות יש כאן דאמיט!?‬
‫מי זה הקאובוי המסתורי‪ .‬אה‪ ...‬כשהיא חבשה א הפאה היא‬
‫הפכה למושא החלומות‪ ...‬אה לא? נו‪ .‬שמישהו יכתוב את‬
‫כתב החידה הזה ועדיף ללוות את הספר בתרשים זרימה‪.‬‬
‫צומת מילר‬
‫העטיפה‪ .‬השם‪ .‬משפטי המפתח המהדהדים‪ .‬פשוט חובה‬
‫שכל האריזה תהה פרוזה ספרותית מלבבת ובתנאי שמאום‬
‫לא ישתנה בה‪.‬‬
‫בלתי הפיך‬
‫האין זה נפלא להתחיל את הספר כבר מהסוף? עוד לא‬
‫הספקת לפתוח אותו וכבר סיימת‪ .‬כולל בחירה מרצון לדפדוף‬
‫מהיר לפרק ג' נניח‪" ,‬על הרצפה עם מוניקה בלוצ'י"‪.‬‬
‫אוונטי פופלו‬
‫הנציג הישראלי הסהרורי והמופלא של רפי בוקאי בפראפרזה‬
‫חריפה על השלום ושברו‪ .‬גלגולו השני של חייל צה"ל ביש‬
‫גדא בספר "הוא הלך בחולות"‪.‬‬
‫דוגוויל‬
‫לקחת את עולם הקולנוע הביזארי של פון טרייר‪ ,‬להמחיז אותו‬
‫ואחר כך להפוך את המחזה לספר ובסוף לעשות מזה סרט‪.‬‬
‫אסא אופק‬
‫יורק זכתה בפרס המשחק בפסטיבל קאן עבור הופעתה‪,‬‬
‫על פי הספר שהיא עצמה כתבה‪ .‬הסרט הוגדר על ידי רבים‬
‫כהרתיעה של אלטמן‪.‬‬
‫המשפט (צרפת‪-‬איטליה‪)1962 ,‬‬
‫סרט פחות ידוע של אורסון וולס‬
‫שהוא לא פחות מיצירת מופת‬
‫סגנונית‪ .‬אנתוני פרקינס מגלם‬
‫את דמותו של ק‪ – .‬האנטי־גיבור‬
‫הנרדף של פרנץ קפקא‪ ,‬שמוצא‬
‫עצמו בתוך סבך ביורוקרטי שמסכן את חירותו ואת שפיותו‪.‬‬
‫‪( Wise Blood‬ארה"ב‪-‬גרמניה‪/ )1979 ,‬‬
‫המתים (בריטניה‪)1987 ,‬‬
‫שני עיבודים לספרים שיצר ג'ון יוסטון הגדול בערוב ימיו‪.‬‬
‫הראשון על מטיף אנטי־נוצרי בתקופה שלאחר מלחמת‬
‫דם כחול (בריטניה‪)1949 ,‬‬
‫אלק גינס באחת מהופעותיו הגאוניות ביותר מגלם לא פחות‬
‫משמונה דמויות‪ ,‬בקומדיה השחורה שיצר רוברט האמר על‬
‫פי ספרו של רוי הורנימן‪ .‬צעיר יוצא להחזיר לעצמו את תואר‬
‫הדוכס שנלקח ממנו‪ ,‬לאחר שאמו ביישה את משפחתה‬
‫האריסטוקרטית‪.‬‬
‫‪( The Furies‬ארה"ב‪)1950 ,‬‬
‫מערבון פסיכולוגי אפל עם‬
‫קונוטציות של טרגדיה יוונית‪,‬‬
‫שביים אחד הכישרונות של‬
‫הוליווד הקלאסית‪ ,‬אנתוני‬
‫מאן‪ ,‬על פי רומן של ניבן בוש‪.‬‬
‫ברברה סטנוויק מגלמת את‬
‫בתו הנקמנית של חוואי‪ ,‬שיוצאת נגד אביה ואשתו החדשה‬
‫השנואה עליה‪.‬‬
‫מוצאי שבת ובוקר יום ראשון (בריטניה‪/ )1961 ,‬‬
‫בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים (בריטניה‪)1962 ,‬‬
‫שני עיבודים לספריו של אחד היוצרים האנגלים הזועמים של‬
‫הפיפטיז – אלן סיליטו – שניהם הפכו לאבני דרך בגל החדש‬
‫הבריטי שעסק בבני מעמד הפועלים‪ .‬הראשון של קרל רייז‬
‫מספק הופעה עוצרת נשימה של אלברט פיני באחד מתפקידיו‬
‫הראשונים‪ .‬השני של טוני ריצ'ארדסון‪ ,‬גם הוא לא פחות מופתי‪,‬‬
‫על צעיר (טום קורטני‪ ,‬גם הוא בהופעה בלתי נשכחת) שמנסה‬
‫להתנער מחיי העוני‪ ,‬פונה לפשע ומגלה כישרון ריצה חריג‪.‬‬
‫הכישרון של מר ריפלי‬
‫(ארה"ב‪/ )1999 ,‬‬
‫‪Purple Moon‬‬
‫(צרפת‪)1960 ,‬‬
‫שני עיבודים במרחק כמה‬
‫עשורים האחד מהשני‪ ,‬על פי‬
‫ספרה של פטרישיה הייסמית'‬
‫(זרים ברכבת)‪ .‬פורטרט של נוכל‬
‫כריזמטי ואלים‪ ,‬פעם בגילומו‬
‫של אלן דלון‪ ,‬ובפעם השנייה בגילומו של מאט דיימון‪ .‬מסקרן‬
‫מאוד להשוות בין סגנונו של הבמאי הוותיק רנה קלמנט לזה‬
‫של אנתוני מינגלה‪.‬‬
‫‪+‬‬
‫‪ / 15‬קולנוע‬
‫בדם קר (ארה"ב‪/ )1967 ,‬‬
‫ארוחת בוקר בטיפאני (ארה"ב‪)1961 ,‬‬
‫בהקשר קולנועי מוכר טרומן קאפוטה בעיקר בזכות פיליפ‬
‫סימור הופמן ובזכות עיבוד לנובלה שלו‪ ,‬ארוחת בוקר בטיפאני‬
‫– מההופעות הבלתי נשכחות של אודרי הפבורן‪ .‬בדם קר של‬
‫הבמאי ריצ'ארד ברוקס הוא עיבוד לרומן העיתונאי שכתב‬
‫קאפוטה על פרשת הרצח של משפחת קלאטר בקנזס‪ .‬הופמן‪,‬‬
‫אגב‪ ,‬מגלם את קאפוטה בסרט מ־‪ ,2005‬שעוסק בתקופת‬
‫כתיבתו של "בדם קר"‪.‬‬
‫הופך למותחן פסיכולוגי תימהוני ומלא אווירה‪.‬‬
‫‪ 5‬סרטים שכדאי לעבד לספרים‬
‫העולם‪ ,‬הוא עיבוד לרומן של סופרת ה"גותיקה הדרומית"‪,‬‬
‫פלאנרי או'קונור‪ .‬השני הוא שירת הברבור של יוסטון – יצירה‬
‫מושלמת על חיים דבלינאים בראשית המאה ה־‪ ,20‬על פי‬
‫סיפורו היפהפה של ג'יימס ג'ויס‪ ,‬מאלה שנדמה ששלמותם‬
‫הספרותית לא מאפשרת עיבוד‪ ,‬עד שמגיע במאי גאון‪.‬‬
‫דיוקנה של גברת‬
‫של ג'יימס על ערכי החברה הגבוהה הניו יורקית‪ .‬ג'ניפר ג'ייסון‬
‫לי מספקת הופעה שובת לב‪.‬‬
‫(ארה"ב‪-‬בריטניה‪/ )1996 ,‬‬
‫העלמה מכיכר וושינגטון‬
‫(ארה"ב‪)1997 ,‬‬
‫שני עיבודים לשני רומנים‬
‫מאת אחד מגדולי הסופרים‬
‫האמריקאים במאה ה־‪,19‬‬
‫הנרי ג'יימס‪ .‬ניקול קידמן‬
‫מככבת בסרטה של ג'יין‬
‫קמפיון על תהליך השתחררותה של צעירה בורגנית‪ .‬השני הוא‬
‫סרטה של הפולנייה אניישקה הולנד‪ ,‬המכיל את כל הביקורת‬
‫ספרי ילדים מעובדים‬
‫לסרטי מבוגרים‬
‫‪ / 16‬קולנוע‬
‫הנטייה – בעיקר של העוסקים בשיווק – היא למדר‪ ,‬ולייעד‬
‫יצירות מסוימות לקהל מסוים‪ .‬אך ליצירות חיים משלהם‪,‬‬
‫ותמיד יש כאלה שלא בדיוק עונות לתכתיבי הממדרים‪ .‬תופעה‬
‫מעניינת בקולנוע היא של ספרי ילדים ההופכים לסרטים‬
‫למבוגרים‪ .‬הטירה הנעה‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא סרט כזה‪ ,‬המבוסס על‬
‫ספרה של הבריטית הכותבת לנוער‪ ,‬דיאן ווין־ג'ונס‪ ,‬שהייאו‬
‫מייאזקי הפך לסרט‪ ,‬שכמו כל סרטיו‪ ,‬מסרב להתפקד תחת‬
‫שכבת גיל מסוימת (ראו המסע המופלא למשל)‪.‬‬
‫שני סרטים כאלה בלטו מאוד השנה‪ :‬מר שועל המהולל‬
‫של ווס אנדרסן‪ ,‬על פי ספרו של רואל דאהל‪ ,‬הסופר הבריטי‬
‫האקסצנטרי‪ ,‬שספריו מיועדים כביכול לילדים ונוער‪ ,‬אך‬
‫עוסקים בבוטות במאבק הכוחות בין "קטנים" ל"גדולים"‬
‫(ג'יימס והאפרסק הענק‪ ,‬מתילדה) ושוב ושוב הופכים‬
‫לסרטים המיועדים למבוגרים (מכשפות)‪ .‬והשני – ארץ‬
‫יצורי הפרא‪ ,‬סרטו של ספייק ג'ונז על פי ספרו של מוריס‬
‫סנדק‪ .‬כאן מדובר בספר שהוא במובהק ספר ילדים‪ ,‬אשר‬
‫יצא לאור בפורמט ה"פיקצ'ר בוק"‪ ,‬עם מעט מילים והרבה‬
‫תמונות‪ .‬ג'ונז‪ ,‬בעקבות סנדק‪ ,‬חשף את שכבת העומק של‬
‫הספר‪ ,‬אשר גילה לעולם בתחילת שנות ה־‪ 60‬את הכעס‪,‬‬
‫החרדה‪ ,‬התשוקה והסערה שמלווים את הילדות של כולנו‪.‬‬
‫את כל אלה יצק ג'ונז אל תוך הסרט‪ ,‬מסע מסעיר ואפל אל‬
‫מעמקי הנפש האנושית‪ ,‬שמקבלת ביטוי דרך אוסף ביזארי‬
‫של יצורים ענקיים ושעירים החיים בתוך נוף סוער שמתחיל‬
‫במים ומסתיים בחול‪ .‬אולי זה לא מפתיע‪ ,‬שההזמנה הזו‬
‫של ג'ונז‪ ,‬להיכנס אל תוך הילדות ברצינות תהומית‪ ,‬נתקלה‬
‫באטימותם של רוב הצופים המבוגרים‪ ,‬שבאופן טבעי רוצים‬
‫לשכוח את מה שעדיין חי ובועט אצל כולם‪.‬‬
‫רחלה זנדבנק‬
‫שארית היום (בריטניה‪)1993 ,‬‬
‫ג'יימס אייבורי אמנם מוכר כמעבד אדוק של ספרי א‪.‬‬
‫מ‪ .‬פורסטר (זיכרונות אהבה מפירנצה‪ ,‬זכרונות מאחוזת‬
‫הווארד)‪ ,‬אבל אחד מסרטיו המרגשים הוא דווקא עיבוד זה‬
‫לספר של היפני־בריטי‪ ,‬קאזואו אישיגורו‪ .‬אמה תומפסון‬
‫ואנטוני הופקינס מגלמים שני משרתים בבית אחוזה שלא‬
‫יכולים לממש את כמיהתם לאהבה‪ .‬מופתי‪.‬‬
‫הילדים הנוראים (צרפת‪/ )1950 ,‬‬
‫משחקים אסורים (צרפת‪)1952 ,‬‬
‫שני סרטי התבגרות צרפתיים קלאסיים‪ ,‬בעלי טון אפל‬
‫ומטריד‪ ,‬שמסמנים את האווירה הפוסט־מלחמתית‪ .‬הראשון‬
‫הוא סרט מוקדם של ז'אן פייר מלוויל על פי ספרו של אחד‬
‫האינטלקטואלים הגדולים של צרפת‪ ,‬ז'אן קוקטו‪ .‬השני הוא‬
‫סרטו של רנה קלמנט על פי פרנסואה בואייה‪ ,‬על קשר‬
‫שמתפתח בין ילד בן ‪ 11‬לילדה פליטה בת ‪ 5‬סביב יצירתו של‬
‫בית קברות לחיות‪.‬‬
‫ממבטו של פרנואיד (ארה"ב‪)1947 ,‬‬
‫מותחן פוליטי מצוין של אלן ג'יי פאקולה עם וורן בייטי‬
‫בתפקיד עיתונאי שאפתן וחסר מורא‪ ,‬המוצא עצמו חושף‬
‫קונספירציה‪ ,‬לאחר רצח של סנאטור ושל מספר עיתונאים‬
‫שהיו עדים לו‪ .‬הסרט מבוסס על ספרו הידוע ביותר של לורן‬
‫סינגר – ‪.The Parallax View‬‬
‫מעלית לגרדום (צרפת‪)1958 ,‬‬
‫ז'אן מורו מככבת בסרט הבכורה המהולל‬
‫של לואי מאל ‪ -‬מותחן אלגנטי‪ ,‬מהיר‬
‫ויוצא דופן‪ ,‬על פי ספרו של נואל קאלף‪.‬‬
‫רצח על רקע רומן אסור משתבש כאשר‬
‫הרוצח נלכד במעלית‪...‬‬
‫שדות החיטה האדומים (סין‪)1987 ,‬‬
‫סרט הביכורים של גדול במאי סין העכשוויים‪ ,‬ז'אנג יימו‪,‬‬
‫מבוסס על שני ספריו של הסופר הסיני בעל הנטייה הפוליטית‬
‫והסגנון הריאליסטי־פיוטי – מו יאן (הספרים הם "דורה‬
‫אדומה" ו"יין דורה")‪ .‬סיפור אהבה על רקע התהפוכות בסין‬
‫במחצית הראשונה של המאה ה־‪ ,20‬דרך הכיבוש היפני ועד‬
‫המהפכה המאואיסטית‪ — .‬‬
‫כתיבה‪ :‬ערן קידר‬
‫סוף חלק קולנוע‬