שכולם מתחילים , שוב נתחיל מחדש העלים , המשורר , האוסף , החורש הטללים
שוב נתחיל מחדש ,שכולם מתחילים החורש ,האוסף ,המשורר ,העלים הנופלים עם הרוח ,פניני-הטללים והגל החוזר אל חופיו התלולים. מתוך " שוב נתחיל מחדש" /נתן יונתן לפני האורחים של החג ,שבים אלינו גם ללא הזמנה ,אבל בדיוק מופתי ,החצב ששב מן האדמה בפריחתו הלבנה ,החסידות ,ששבות מן הנכר ,הרוחות ששבות מן המזרח ,הדבש המתוק שנרדה מהכוורות ,התמרים הבשלים, הרימונים שהאדימו -כולם נאספו יחד ,ערוכים ומזומנים במועד הקבוע ,לבשר לנו שהתפאורה מוכנה .עכשיו האנשים נכנסים לבמה ,ומתחיל התוכן. יש לו ריתמוס מרתק ,לטבע :במחזוריות הגאות והשפל, במחזוריות העונות ,במחזוריות הלבלוב -צמיחה – קמילה – לבלוב ,במחזוריות נדידת הצפורים, כמו שיש ריתמוס קבוע ומופלא בגוף האדם ,ובחייו של האדם. ראש השנה הוא חג המפגיש בין השעון הביולוגי הגדול ביותר – זה של הטבע ,לזמן האישי ,שמנהל כל אחד מאיתנו על פי אופיו ותנאיו ,ולזמנים המלאכותיים שהאדם יצר בהתאמה לאלה הטבעיים :זמן החג וההתקהלות של השבט והמשפחה ,בעיקר בעת חילופי העונות .כל אחד באשר הוא נוטש לכמה ימים את השגרה ,מקשיב לשעון הביולוגי הגדול ומכוונן את כל תשומת הלב להתרחשות הקוסמית מבחוץ ,ובהתאמה – גם הפנימית ,שתיהן קוראות לו להיערך ,להתרכז ,לברך ,לייחל ,לשאול ,להתפלל .כל איש בדרכו. השעון והשופר יש שעון פשוט המורה על השעות ,ויש שעון מעורר שמלבד התפקיד של כל שעון יש לו עוד תפקיד אחד :לעורר את הישנים ולהקיץ את הנרדמים .הראשון פועל את פעולתו רק באמצעות חוש הראייה ,והשני גם על ידי חוש הראיה וגם על ידי חוש השמיעה. ראש-השנה הוא מעין שעון ,השעון המעורר .הוא לא רק מורה את השנים ,כמו שעון את השעות ,הוא גם מקיץ ,על ידי חוש השמיעה של קול "השופר הקורא"" :עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם". הרב משה אביגדור עמיאל החג הוא מעין ברית נצחית בין הטבע ,האדם והקהילה במעגל המשפחה ,העדה והעם כולו .החגים הם הבטחה. "איים בים השגרה" .בתוך השגרה שבה אפשר ללכת לאיבוד ,להרגיש לבד ,לרדוף אחרי הזמן ,החגים הם אדמה יציבה ונקודת אחיזה שבה במועד ידוע כל השוחים יתכנסו ,אתה יכול להיות סמוך ובטוח בכך .אלה הם מעגנים טכסיים של היזכרות אישית ומשותפת. השיבה אל האי הבטוח ,המוכר על כל שביליו ומקורות המים שבו ,על עצי הפרי ועל אוצרותיו ועל מנהגי יושביו ,הוא כמו הביקור השנתי בבית סבא וסבתא לנכד ולנכדה .תמיד אותו הטקס ,אותו האוכל ,אותה מפה על השולחן ,אותם ריחות, אותם שירים .לזה הילדים מחכים .וגם לכשיתבגרו – הם יצפו לאותה מתכונת של טקס .וגם אם השגרה שממנה באו משתנה לבלי הכר. ואנחנו – באי שלנו ,בביתנו שלנו ,בית סבא וסבתא ,כבר דרוכים ומצפים לראות ולשמוע את "ריקוד החודשים" או כמו שאצלי בבית קראו לזה בשם פרטי ובשם משפחה "נתן הדקל" ,אנחנו עורכים את ספירת המלאי השנתית ,צוחקים על עצמנו ונהנים מכך ש"זר לא יבין זאת" ,וזה הרי מסימני ההיכר של כל קהילה סגורה ,והכי חשוב – אנחנו מציגים בויטרינה – חלון הראווה והגאווה שלנו את פירות בטנינו הרבים והרכים ,כי שנה עם כל כך הרבה מתיקות עוד לא היתה פה .זאת הכי ליגת על שבעולם – כולה "משלנו". ואנחנו מייחלים לשלום ולגשם ,שינקה את האווירה שנתעכרה ,ונזכור :אנחנו קיבוץ גדול ,שיש לו הכל .למרות הכל .שבין כרמל לים כחול. שנה טובה.
© Copyright 2024