1. No category

‫קוראים יקרים‪,‬‬
‫הקדמה‬
‫בזיכרון הקולקטיבי הישראלי תופסת השואה מקום נכבד‪ ,‬קשה יהיה להבין את ההוויה הישראלית מבלי להתייחס‬
‫לאסון אשר ארע לעם היהודי בזמן מלחמת העולם השנייה‪ .‬זיכרון זה עומד ביסוד הזהות הלאומית של כל אחד‬
‫ואחד מאיתנו היום‪.‬‬
‫במיוחד היום יותר מ‪ 60-‬שנה אחרי מנסה מערכת החינוך להנחיל את תודעת השואה לדור הצעיר אשר בחלקו "לא‬
‫ידע את יוסף"‪.‬‬
‫במסגרת הפעילות השנתית של מכון אייבשיץ אנו מנסים במגוון דרכים לקרב את התלמידים אל נושא השואה‪,‬‬
‫להכיר להם אותו מקרוב‪ ,‬אם על ידי הכרת התכנים‪ ,‬אם ע"י מפגש עם ניצולי שואה‪ ,‬סימפוזיונים אקטואליים ועוד‪.‬‬
‫אין ספק שנידבך נוסף להבאת התלמיד להזדהות עם נושא זה הוא דרך טקסי ואירועי הזיכרון בהם נוטלים‬
‫התלמידים חלק פעיל ואשר יוצרים אצל התלמידים חוויה ריגשית עמוקה‪.‬‬
‫בשנים האחרונות על מנת לקרב את בני הנוער אל הנושא החל בארץ "טרנד" של טקסי שואה אלטרנטיביים בניסיון‬
‫להביא את נושא השואה מנקודת מבט אשר יידברו אולי יותר אל ה"נוער של היום"‪.‬‬
‫בחוברת זו תמצאו שילוב של השניים‪ ,‬טקסי השואה המסורתיים של פעם ביחד עם חומרים מנקודת מבט אחרות‪.‬‬
‫מסגרת הטקס המסורתית עדיין נשמרת – בכל זאת אנו עוסקים בטקס זיכרון לששת מיליון הניספים – אולם אל‬
‫חלק מהטקסים הכנסתי טקסטים מזוויות שונות אשר לא תמצאו בדרך כלל בטקסי השואה המסורתיים‪.‬‬
‫החוברת בנויה מארבעה פרקים‪:‬‬
‫‪ ‬מנהלות‬
‫‪ ‬מסגרת הטקס‬
‫‪ ‬טקסים נושאיים‬
‫‪ ‬סיום‬
‫בפרק הראשון הבאתי את כל המנהלות הקשורות להכנת הטקס‪ ,‬יש לשים לב לכל פרט קטן כגדול ‪.‬‬
‫פרק שני מוקדש למסגרת הטקס המסורתית אולם גם כאן הבאתי לבחירתכם טקסטים על מנת לאפשר לכם גמישות‬
‫בבחירה‪.‬‬
‫פרק שלישי כולל בעצם ‪ 8‬תתי פרקים המכילים טקסים מובנים על פי הנושאים הבאים‪:‬‬
‫‪ ‬אני מאשים‬
‫‪ ‬לכל איש יש שם‬
‫‪ ‬אמונה בשואה‬
‫‪ ‬החיים בגטו‬
‫‪ ‬האשה בשואה‬
‫‪ ‬התנגדות ומרידות‬
‫‪ ‬מכתבים אחרונים‬
‫‪ ‬ילדים בשואה‬
‫כל טקס מכיל מבחר של קטעי קריאה‪ ,‬עדויות‪ ,‬שירים וקטעי סרטים המתאימים לנושא הנבחר וזאת שוב על מנת‬
‫לתת לכם מרחב בחירה למצוא את הקטעים המתאימים לכם‪ ,‬מומלץ כמובן לחפש ולהוסיף קטעים משלכם‪.‬‬
‫זכרו החוברת נועדה לסייע לכם בבניית הטקס וכל המוסיף הרי זה משובח‪.‬‬
‫מכון אייבשיץ על צוותו המקצועי עומד לרשותכם )בתאום מראש( בכל הקשור לחומרים ייעוץ וכו'‪.‬‬
‫אתי אהרון גמבש‬
‫עורכת‬
‫‪1‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫הקדמה ‪1 ........................................................................................................‬‬
‫מבנה טקס יום השואה ‪3 ..................................................................................‬‬
‫הנחיות למארגן הטקס ‪4 ..................................................................................‬‬
‫מסגרת הטקס ‪5 ..............................................................................................‬‬
‫מכתבים אחרונים ‪8 .........................................................................................‬‬
‫אני מאשים ‪11.................................................................................................‬‬
‫אמונה בשואה ‪14.............................................................................................‬‬
‫מיליון וחצי ילדים ‪20........................................................................................‬‬
‫הגטו ‪25...........................................................................................................‬‬
‫לכל איש יש שם ‪30...........................................................................................‬‬
‫האשה בשואה‪34..............................................................................................‬‬
‫התנגדות ‪40.....................................................................................................‬‬
‫© כל הזכויות שמורות ל‪-‬‬
‫מכון לחקר השואה‬
‫ע"ש חדווה אייבשיץ ז"ל‬
‫רחוב התיכון ‪ 39‬ת‪.‬ד‪ 9288 .‬נוה שאנן חיפה ‪31092‬‬
‫טלפון ‪04-8325978‬‬
‫פקס ‪04-822617‬‬
‫‪info@eibshitz.org.il‬‬
‫‪2‬‬
‫מבנה טקס יום השואה‬
‫בחירת‬
‫מקום‬
‫רגע לפני ‪...‬‬
‫חלוקת‬
‫תפקידים‬
‫תפאורה‬
‫צפירה ‪ /‬דקה דומיה‬
‫פתיחה‬
‫יזכור‬
‫הדלקת נרות זכרון‬
‫קדיש‬
‫אל מלא רחמים‬
‫נושא הטקס‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫בחירת מוסיקת‬
‫רקע‬
‫וסרטים נלווים‬
‫מכתבים אחרונים‬
‫אני מאשים‬
‫אמונה בשואה‬
‫מליון וחצי ילדים‬
‫החיים בגטו‬
‫לכל איש יש שם‬
‫האישה בשואה‬
‫התנגדות‬
‫בחירת‬
‫קטעי‬
‫קריאה‬
‫בחירת‬
‫המשתתפים‬
‫שירת‬
‫התקווה‬
‫סיום הטקס‬
‫‪3‬‬
‫צוות‬
‫פירוק‬
‫הנחיות למארגן הטקס‬
‫בחוברת זו ריכזתי וערכתי עבורכם לקט של טקסים המאורגנים על פי נושאים‪.‬‬
‫הטקסים מובנים וכוללים את הטקסטים‪ ,‬השירים‪ ,‬רעיונות לשילוב סרטים ואמצעים נוספים‪.‬‬
‫בכל טקס ניסיתי להכניס מס' טקסטים על מנת שתוכלו לבחור מביניהם את אלו המתאימים לכם‪ .‬כמובן שתמיד‬
‫ניתן להוריד ולהוסיף אלמנטים עפ"י ראות עיניכם‪.‬‬
‫יש להקפיד על בימוי‪ ,‬עימוד‪ ,‬קצב וביצוע הולם‪.‬‬
‫את קטעי הסרטים המומלצים ניתן להשאיל אצלנו במכון אייבשיץ על פי תאום מראש‪.‬‬
‫הטקסים הינם טקסים נושאיים אולם יש להקפיד גם על המסגרת הקבועה והמקובלת בטקסי שואה על כן הבאתי‬
‫בתחילת החוברת את אותם קטעים אשר נדרשים למסגרת זו‪.‬‬
‫חשוב מאוד לנסות ולשתף כמה שיותר בני נוער ומבוגרים כאחד‬
‫בהכנת הטקס‪ .‬יש לקבוע מראש את תפקידו של כל אחד‬
‫מהמשתתפים גם בקידמת הבמה וגם מאחריה‪ .‬חשוב ורצוי להכניס‬
‫עדות חיה או מוקלטת של ניצולים המדברים על נושא הטקס‪.‬‬
‫ניתן ואף רצוי לשלב גם את הקהל באופן אקטיבי עם ע"י שירה‬
‫בציבור )הקרנת מילות השירים על מסך גדול(‪ ,‬הדלקת נרות זיכרון‪,‬‬
‫קטעי עדויות וכיוצ"ב‪.‬‬
‫בחירת מקום‪ :‬יש לבחור מקום המתאים למספר המשתתפים‬
‫המשוער ולמזג האוויר הצפוי‪.‬‬
‫תאורת האולם‪ :‬יש להקפיד כי התאורה הכללית באולם תהיה‬
‫חלשה‪ ,‬תשרה אוירה מתאימה ושיהיה ניתן לכבותה בזמן הצגת‬
‫קטעי הסרטים‪.‬‬
‫תפאורת הבמה‪ :‬רשימת אביזרים לעיצוב במת הטקס‪:‬‬
‫ דגלי לאום‬‫ בד שחור‬‫ שלט בד עם נושא הטקס‬‫ מסך הקרנה‬‫ דוכן נואמים‬‫ בסיס לאבוקות‪ ,‬נרות גדולים במיוחד‬‫ זרי פרחים‪.‬‬‫תערוכה ופינת הנצחה‪ :‬רצוי כי באחת מפינות האולם יעוצב קיר‬
‫או פינת זיכרון‪ .‬בפינה זו ניתן למתוח בד שחור או נייר שחור כרקע‪,‬‬
‫עליהם יש לתלות תמונות‪ ,‬פלקטים‪ ,‬כרזות ושירים הקשורים‬
‫לנושא הטקס‪.‬‬
‫ניתן גם להציב בסיס או שולחן קטן להדלקת נרות נשמה‪.‬‬
‫זמן וחלוקת תפקידים‪ :‬יש לקבוע מראש את חלוקת התפקידים‪,‬‬
‫שעת האירוע‪ ,‬מישכו ואת לו"ז הזמנים להכנה – חזרות‪ ,‬סידור‬
‫האולם וכו'‪.‬‬
‫בחרו נושא המתאים לתאריך )תחילת המלחמה‪ ,‬סופה‪ ,‬המרד‬
‫וכיוצ"ב(‪ ,‬תכננו את שלבי הטקס‪ ,‬בחרו את קטעי הקריאה‬
‫והשירים‪ ,‬השתמשו מתוך שיקולים מתודיים באפקטים קוליים‬
‫וויזואליים‪ ,‬חשוב להפעיל שיקול דעת בבחירת קטעי הסרטים‪ ,‬לא‬
‫תמיד הסרטים המומלצים מתאימים לכל שכבת גיל )על כן רצוי‬
‫לצפות בהם מראש( והרי לכם תוכנית הטקס‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫מסגרת הטקס‬
‫הנושא‪/‬האירוע קטעי קריאה‬
‫דקת דומיה‬
‫הדלקת נרות נוסח א'‪:‬‬
‫זיכרון‬
‫רקע מוסיקלי‬
‫בערב זה אנו מתאספים ואנו מספרים‪,‬‬
‫לזכר ששת המיליון שבחרו בחיים‪,‬‬
‫ולא עלה בידם‪.‬‬
‫לזכר ששת המיליון שנספו‪,‬‬
‫לכל איש‪,‬אשה וילד‪.‬‬
‫מידי יום ביומו‪,‬‬
‫מידי שעה בשעה‪,‬‬
‫מידי דקה בדקה‪,‬‬
‫בחרו בחיים כנגד מבקשי מותם‪,‬‬
‫לכבוד המתים‪ ,‬לכבוד השורדים‪,‬‬
‫לכבוד הנספים‪ ,‬לכבוד הניצולים‪,‬‬
‫לכבוד הניצולים שהיו במחנות‪,‬‬
‫לכל אלו שהרוח הרעה לא הגיעה אל סף ביתם‪.‬‬
‫לכל איש‪ ,‬אשה וילד‪,‬‬
‫שכוונו לפתרון הסופי‬
‫לכבוד כל איש‪ ,‬אשה וילד‬
‫שממשיכים את שרשרת הדורות‬
‫לכבוד הדורות שיבואו‬
‫בשם כולם נאמר‬
‫"עם ישראל חי"‬
‫נוסח ב'‪:‬‬
‫ הדלקת נר ‪:1‬‬‫יזכור עם ישראל את בניו המומתים‪ ,‬קורבנות ממלכת הרשע‪ ,‬שעונו עינויי‬
‫גוף ונפש במחנות ההסגר‪ ,‬שגורשו לארץ גזרה ולא נודעו עקבותיהם"‪.‬‬
‫ הדלקת נר ‪:2‬‬‫יזכור עם ישראל את ששת מיליוני בניו ובנותיו‪ ,‬שנטבחו ונשרפו ונחנקו‬
‫והורעלו ונתלו ונקברו חיים‪ ,‬אבות עם בנים‪ ,‬אימהות על עולליהן‪ ,‬זקן ונער‬
‫וטף‬
‫ הדלקת נר ‪:3‬‬‫"יזכור עם ישראל את ילדי מחמדיו‪ ,‬טהורים בני טהורים‪ ,‬שנגזלו מחיק‬
‫הוריהם ביד חיות אדם והובלו כצאן לטבח‪ .‬עוללים ויונקים‪ ,‬שנקטפו‬
‫חייהם באיבם‪ ,‬בידיים אכזריות"‬
‫ הדלקת נר ‪:4‬‬‫"יזכור העם את בניו נושאי המרד והמלחמה באויב‪ ,‬את לוחמי הגטאות‪,‬‬
‫אנשי הארגון היהודי הלוחם‪ ,‬שעמדו מעטים מול אויב חמוש ואכזרי‬
‫וליבם הומה לגאולת עמם‪.‬‬
‫ הדלקת נר ‪:5‬‬‫"יזכור העם את לוחמי היערות את חיילי המחתרת בארצות הכיבוש ואת‬
‫בני ישראל בצבאות השחרור‪ ,‬אשר הדפו את אויב עמנו באלפיהם בקרבות‬
‫ הדלקת נר ‪:6‬‬‫"על דעת עיני שראו את השכול ועמסו זעקות על לבי השחוח‪ ,‬נדרתי הנדר‬
‫לזכור את הכל‪" ,‬לזכור‪ -‬ודבר לא לשכוח"‪.‬‬
‫כולם‪ :‬נזכור‪ -‬ודבר לא נשכח"‬
‫‪5‬‬
‫"לכל איש‬
‫יש שם"‬
‫נעימת‬
‫"עמוד האש"‬
‫מסגרת הטקס ]המשך[‬
‫תפילת "יזכור"‬
‫קריאת יזכור נוסח א'‪:‬‬
‫אָבִ ינוּ מַ לְ כֵּנוּ אֵ ל אֱ הֵ י הָ רוּחוֹת לְ כָל‪-‬בָּ שָׂ ר‪ֵ .‬תּן ְמנוּחָ ה נְכ ֹונָה עַ ל‪ַ -‬כּנְפֵ י הַ ְשּׁכִ ינָה לקדושי השואה‬
‫וּטהו ִֹרים כְּ זֹהַ ר הָ ָר ִקיעַ מַ זְ ִה ִירים אֶ ת‪-‬נ ְִשׁמוֹתֵ יהֶ ם שֶׁ ל שֵׁ שׁ‬
‫בְּ מַ עֲלוֹת ְקדו ִֹשים ְ‬
‫מֵ אוֹת ִרבְ בוֹת אַלְ פֵ י ִי ְשׂ ָראֵ ל אֲ נ ִָשׁים וְ נ ִָשׁים ְיל ִָדים וִ ילָדוֹת שֶׁ נֶּהֶ ְרגוּ וְ שֶׁ נּ ְִטבְּ חוּ‬
‫וְ שֶׁ נּ ְֶחנְקוּ וְ שֶׁ נּ ְִקבְּ רוּ חַ יִּ ים בִּ ידֵ י ִמפְ לְ צוֹת הַ צּו ְֹר ִרים בְּ גָלוּת אֵ ירוֹפָ ה‪ֻ .‬כּלָּם‬
‫אַרזֵ י הַ לְּ בָ נוֹן וְ אַ ִדּ ֵירי הַ תּ ֹו ָרה‪ .‬בְּ גַן‬
‫יקים ְ‬
‫וּטהו ִֹרים‪ .‬בָּ הֶ ם גְּ א ֹונִים וְ צַ ִדּ ִ‬
‫ְקדו ִֹשׁים ְ‬
‫עֵ דֶ ן ְתּהֵ א ְמנוּחָ תָ ם‪ָ .‬לכֵן בַּ עַ ל הָ ַרחֲ ִמים ִיצְ רֹר בִּ צְ רוֹר הַ חַ ִיּים אֶ ת‪-‬נ ְִשׁמוֹתַ ם ה'‬
‫הוּא נַחֲ לָתָ ם‪ .‬וּזְ כֹר לָנוּ ע ֲֵקדָ תָ ם וְ תַ ֲעמֹד לָנוּ וּלְ כָל יִ ְשׂ ָראֵ ל זְ כוּתָ ם‪ .‬אֶ ֶרץ אַל‪-‬‬
‫ְתּכ ִַסּי דָ מָ ם וְ אַל‪-‬י ְִהי מָ קוֹם לְ זַ ע ֲָקתָ ם‪ .‬בִּ זְ כוּתָ ם נ ְִדחֵ י יִ ְשׂ ָראֵ ל יָשׁוּבוּ לַאֲ חֻ זָּ תָ ם‬
‫וְ הַ ְקּדו ִֹשׁים לְ זִ כָּרוֹן ָתּ ִמיד ֶנגֶד עֵ ינֶי צִ ְד ָקתָ ם‪ .‬יָבוֹאוּ שָׁ לוֹם יָנוּחוּ עַ ל‪-‬‬
‫ִמ ְשׁכְּ בוֹתָ ם‪ .‬וְ נֹאמַ ר אָמֵ ן‪:‬‬
‫נוסח ב'‪:‬‬
‫נזכור את אחינו ואחיותינו‪ ,‬את בתי העיר ואת בתי הכפר‪,‬‬
‫את רחובות העיירה שסאנו כנהרות‬
‫ואת הפונדק הבודד עלי אורח‬
‫את הישיש בקלסתר פניו‬
‫את האם בסודרה‬
‫את הנערה בצמותיה‬
‫את הטף‬
‫את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם‬
‫את כל עדת היהודים‬
‫אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי‪.‬‬
‫את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת‪.‬‬
‫את האשה שחבקה את תינוקה אל ליבה וזרועותיה צנחו‪.‬‬
‫את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פיטמת האם והיא כחולה וצוננת‪.‬‬
‫את הרגליים‬
‫את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד‪.‬‬
‫ואת שקפצו ידיהם לאגרוף‬
‫האגרוף שחפן את הברזל‬
‫הברזל שהיה לנשק החזון‪,‬‬
‫היאוש והמרד‬
‫והם ברי הלבב‬
‫והם פקוחי העיניים‬
‫והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע‪.‬‬
‫נזכור את היום‪.‬‬
‫את היום בצהריו‪.‬‬
‫את השמש שעלתה על מוקד הדמים‬
‫את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים‬
‫נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים‪.‬‬
‫יזכור החי את מתיו‬
‫כי הנה הם מנגד לנו‬
‫הנה ניבטות עיניים סביב סביב‬
‫ואל דומי‪,‬‬
‫אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫יזכור‬
‫אבא קובנר‬
‫מסגרת הטקס ]המשך[‬
‫קדיש‬
‫נוסח א'‪:‬‬
‫י ְִתגַּדַּ ל וְ י ְִת ַקדַּ שׁ ְשׁמֵ הּ ַרבָּ א בְּ עָ לְ מָ א ִדּי בְ ָרא כִ ְרעוּתֵ הּ וְ י ְַמלִ י מַ לְ כוּתֵ הּ וְ יַצְ מַ ח‬
‫יק ֵרב ְמ ִשׁיחֵ הּ בְּ חַ יֵּיכוֹן וּבְ יוֹמֵ יכוֹן וּבְ חַ יֵּי ְדכָל בֵּ ית ִי ְשׂ ָראֵ ל בַּ ֲע ָגלָא‬
‫פּ ְֻר ָקנֵהּ וִ ָ‬
‫וּבִ זְ מָ ן ָק ִריב וְ ִא ְמרוּ אָמֵ ן‪.‬‬
‫יְהֵ א ְשׁמֵ הּ ַרבָּ א ְמבָ ַר לְ עָ לַם וּלְ עָ לְ מֵ י עָ לְ מַ יָּא ִי ְתבָּ ַר וְ י ְִשׁ ַתּבַּ ח וְ י ְִתפָּ אַר‬
‫וְ י ְִתרוֹמַ ם וְ י ְִתנַשֵּׂ א וְ ִי ְתהַ דָּ ר וְ יִ ְתעַ לֶּה וְ ִי ְתהַ לָּל ְשׁמֵ הּ ְדקֻּ ְדשָׁ א בְּ ִרי הוּא לְ עֵ לָּא‬
‫ִמן כָּל בִּ ְרכָתָ א וְ ִשׁ ָירתָ א‪ ,‬תֻּ ְשׁבְּ חָ תָ א וְ נֶחֱ מָ תָ א‪ ,‬דַּ אֲ ִמ ָירן בְּ עָ לְ מָ א‪ ,‬וְ ִא ְמרוּ אָמֵ ן‪.‬‬
‫יְהֵ א ְשׁלָמָ א ַרבָּ א ִמן ְשׁמַ יָּא וְ חַ ִיּים טוֹבִ ים עָ לֵינוּ וְ עַ ל כָּל ִי ְשׂ ָראֵ ל וְ ִא ְמרוּ אָמֵ ן‪.‬‬
‫עוֹשֶׂ ה שָׁ לוֹם בִּ ְמרוֹמָ יו הוּא ַיעֲשֶׂ ה שָׁ לוֹם עָ לֵינוּ וְ עָ ל כָּל יִ ְשׂ ָראֵ ל וְ ִא ְמרוּ אָמֵ ן‪.‬‬
‫נוסח ב'‪:‬‬
‫העשן היוצא מן הכבשן כפוף ככל עשן לחוקים הפיזיים‪ :‬החלקיקים‬
‫מצטברים ומתפזרים לפי הרוח הנושב בהם‪ .‬העליה היחידה לקברות‬
‫תהיה‪ ,‬קורא יקר‪ ,‬להסתכל לעתים לשמי סער בעצבות‪ .‬יתגדל‪ .‬אושוויץ‪.‬‬
‫ויתקדש‪ .‬מיידאנק‪ .‬שמיה רבא‪ .‬טרבלינקה‪ .‬אמן‪ .‬בוכנוואלד‪ .‬יתגדל‪.‬‬
‫מאוטהאוזן‪ .‬ויתקדש‪ .‬בלזן‪ .‬שמיה רבא‪ .‬סוביבור‪ .‬אמן‪ .‬חלמנו‪ .‬יתגדל‪.‬‬
‫פונאריו‪ .‬ויתקדש‪ .‬טרזיינשטאדט‪ .‬שמיה רבא‪ .‬וורשה‪ .‬אמן‪ .‬ווילנה‪ .‬יתגדל‬
‫סקארז'יסקו‪ .‬ויתקדש‪ .‬ברגן‪-‬בלזן‪ .‬שמיה רבא‪ .‬יאנוב‪ .‬אמן‪ .‬דורה‪ .‬יתגדל‪.‬‬
‫נויאנגאמה‪ .‬ויתקדש‪ .‬פוסטקוב‪ .‬שמיה רבא‪ .‬אמן‪.‬‬
‫אנדרה שוורץ‪-‬בארט‬
‫אל מלא‬
‫רחמים‬
‫ְתומים‪ ,‬אַל נָא ֶתּחֱ שֶׁ ה וְ ִת ְתאַ פֵּ ק לְ דַ ם‬
‫אֵ ל מָ לֵא ַרחֲ ִמים‪ַ ,‬דּיַּן אַלְ מָ נות וַאֲ בִ י י ִ‬
‫דושׁים‬
‫י ְִשׂ ָראֵ ל שֶׁ נּ ְִשׁפַּ כַּמַּ יִ ם‪ַ .‬תּן ְמנוּחָ ה נְכונָה עַ ל ַכּנְפֵ י הַ ְשּׁכִ ינָה‪ ,‬בְּ מַ עֲלות ְק ִ‬
‫הורים כְּ זהַ ר הָ ָר ִקיעַ מַ זְ ִה ִירים‪ ,‬לְ נ ְִשׁמותֵ יהֶ ם שֶׁ ל שֵׁ שׁ מֵ אות ְרבָ בות אַלְ פֵ י‬
‫וּט ִ‬
‫ְ‬
‫י ְִשׂ ָראֵ ל‪ ,‬אֲ נ ִָשׁים וְ נ ִָשׁים‪ְ ,‬יל ִָדים וִ ילָדות‪ ,‬שֶׁ נֶּהֶ ְרגוּ וְ נ ְִשׁחֲ טוּ וְ נ ְִשׂ ְרפוּ וְ נ ְִטבְּ חוּ‬
‫הורים‪ ,‬וּבָ הֶ ם גְּ אונִים‬
‫וּט ִ‬
‫דושׁים ְ‬
‫צּור ִרים‪ֻ .‬כּלָּם ְק ִ‬
‫וְ נ ְֶחנְקוּ וְ נ ְִקבְּ רוּ חַ ִיּים בִּ ידֵ י הַ ְ‬
‫אַרזֵ י הַ לְ בָ נון וְ אַ ִדּ ֵירי הַ ָ‬
‫וְ צַ ִדּ ִ‬
‫יקים‪ְ ,‬‬
‫תּורה‪ ,‬בְּ גַן עֵ ֶדן ְתּהֵ א ְמנוּחָ תָ ם‪ .‬בַּ עַ ל‬
‫הָ ַרחֲ ִמים יִצְ רר בִּ צְ רור הַ חַ יִּ ים אֶ ת נ ְִשׁמָ תָ ם‪ ,‬ה' הוּא נַחֲ לָתָ ם‪ ,‬וְ ִיזְ כּר לָנוּ‬
‫ע ֲֵקדָ תָ ם‪ ,‬וְ ַיעֲמד לָנוּ וּלְ כָל יִ ְשׂ ָראֵ ל זְ כוּתָ ם‪ .‬אֶ ֶרץ אַל ְתּכ ִַסּי דָּ מָ ם‪ ,‬וְ אַל י ְִהי‬
‫דושׁים ַלזִּ כָּרון‬
‫מָ קום לְ זַ ע ֲָקתָ ם‪ .‬בִּ זְ כוּתָ ם נ ְִדּחֵ י ִי ְשׂ ָראֵ ל יָשׁוּבוּ לַאֲ חֻ זָּ תָ ם‪ ,‬וְ הַ ְקּ ִ‬
‫ָתּ ִמיד ‪ֶ -‬נגֶד ה' צִ ְד ָקתָ ם‪ .‬יָבואוּ שָׁ לום וְ יָנוּחוּ עַ ל ִמ ְשׁכָּבָ ם‪ ,‬וְ נאמַ ר אָמֵ ן‪.‬‬
‫סיום הטקס‬
‫שירת‬
‫ההמנון‬
‫כל עוד בלבב פנימה‬
‫נפש יהודי הומיה‬
‫ולפאתי מזרח קדימה‬
‫עין לציון צופיה‬
‫עוד לא אבדה תקותנו‬
‫התקוה בת שנות אלפים‬
‫להיות עם חופשי בארצנו‬
‫ארץ ציון‪ ,‬ירושלים‬
‫‪7‬‬
‫נעימת אל מלא‬
‫רחמים‬
‫מכתבים אחרונים‬
‫קריין‪:‬‬
‫טקס זה מוקדש ליום שאחרי‪ ,‬היום שבו מתחיל העולם לתפוס את גודל הזוועה ומתחילים הניצולים לשקם את הגוף‬
‫השבור והנפש הקרועה‪ ,‬מחפשים הם מזור וישועה אולם נתקלים הם שוב ושוב בממצאים והעדויות המפוזרים על‬
‫פני אירופה כולה ומראים את גודל הטרגדיה‪.‬‬
‫הרים של מזוודות‪ ,‬בגדים‪ ,‬שערות‪ ,‬משקפיים המספרים את סיפור שואת יהודי אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫הניצולים אשר שרדו את התופת יוצאים מהמחבוא‪ ,‬הגטו‪ ,‬מחנות ההשמדה‪ ,‬מחפשים את קרוביהם ומתחילים לספר‬
‫את שעבר עליהם‪.‬‬
‫האירועים מתבררים ומתפרסמים גם בעזרתם של אלו שנרצחו אבל השאירו עדויות‪ ,‬עדויות כתובות ומצולמות‬
‫המספרות את סיפורם האישי או סיפור הקהילה‪.‬‬
‫ארכיון עונג שבת הוא אחד הארכיונים הגדולים המתעדים את אותה תקופה אולם ישנם גם אותם מכתבים אחרונים‬
‫אותם כתבו היהודים רגע לפני מותם בהם נפרדו הם ממשפחתם‪ ,‬ילדיהם‪ ,‬או מהאומה כולה תוך הבעת תקווה‬
‫שמישהו מהמשפחה שרד וגם אם לא‪ ,‬רק כדי שהעולם יידע על מה שארע והרבה פעמים אף מתוך קריאה לאנושות‬
‫לנקום על מעשים אלו‪.‬‬
‫התכנסותנו ביום זה מוקדשת כולה לעדות החיה של יקירנו הכתובה בדמם של אלו שחייהם נגדעו באיבם על לא עוול‬
‫בכפם‪.‬‬
‫היו מכתבים מראשי קהילות כמו למשל מכתבו של אלחנן אלקס ראש היודנראט בגטו קובנה אשר כתב מילים אלו‬
‫לפני מותו‪:‬‬
‫מכתב א'‪:‬‬
‫בני ובתי אהובי!‬
‫את הטורים האלה הנני כותב לכם ילדי האהובים בשעה שנמצאים הננו כבר פה‪ ,‬בעמק הבכא‪ ,‬בגטו קובנה כבר יותר‬
‫משתי שנים‪ .‬נודע לנו שבימים הקרובים ייחתך גורלנו‪ :‬הגטו שבו אנו נמצאים ייחתך וייקרע לגזרים‪.‬‬
‫אם נכחד או יישאר מעט ממנו‪ ,‬לאלוהים הפתרונים‪ .‬יראים אנו שיישארו בחיים רק העבדים המסוגלים לעבודה‬
‫והשאר ידונו למיתה‪.‬‬
‫נשארנו פה מעט מהרבה מהשלושים וחמישה אלפים‪ ,‬יהודים תושבי קובנה נמצאים פה רק לערך‪ 17,000 ,‬ומרבע‬
‫מליון תושבי ליטא נשאר כעת פחות מעשרים וחמישה אלף‪...‬השאר הוצא להורג והומתו במיתות קשות על‪-‬ידי עושי‬
‫רצונו של ההמן היותר גדול בכל הדורות והזמנים‪.‬‬
‫גם רבים מהנפשות הקרובות לנו אינם כבר בחיים‪ :‬הדודה חנה והדוד אריה הומתו בצוותא עם אלף וחמש מאות‬
‫תושבי הגטו שלנו ב‪ 4-‬באוקטובר ‪. 1941‬‬
‫הדוד צבי ששכב אז בבית החולים שלנו עם רגל שבורה ניצל בדרך נס‪ .‬יתר החולים ביחד עם הרופאים והאחיות‬
‫הרחמניות וקרובי החולים שנמצאו שם במקרה נהרגו או נשרפו חיים בבית החולים שהוצת מכל עבריו אחרי‬
‫שהדלתות והחלונות נסגרו במסמרים באין מוצא ודרך מפני הדליקה‪.‬‬
‫‪ ...‬ברגעים היותר קשים של חיינו אתם אהוביי‪ ,‬הייתם תמיד הגיגינו ומחשבות ליבנו‪ .‬בלילות הארוכים והשחורים‬
‫יושבת עימי אמכם האהובה ושנינו חולמים את חייכם ועתידכם‪ .‬משאת נפשנו לראותכם עוד‪...‬‬
‫בעומדנו על ירכתי הבור בשעה שחרב חדה מונחת על צווארנו רק תמונתכם אהוביי היתה לנגד עיננו‪...‬‬
‫יואל אהובי! היה בן נאמן לעמך‪ .‬דאוג לבני אומתך ואל תדאג לגויים‪ ,‬השתדל להתיישב בארץ ישראל‪ ,‬גדול כוח‬
‫האמונה‪ ,‬היא יכולה להעתיק ולהזיז הרים ממקומם‪ ,‬האמת אהובי צריכה תמיד להיות נר לרגלך‪ ,‬היא תוליכך‬
‫ותראה לך את דרך החיים‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ובנוגע לך שרה בתי האהובה‪ ...‬כמה מלאים הם החיים‪ ,‬טהורים‪ ,‬אצילים‪ ,‬מלאי תוכן‪ .‬לכו שניכם כל ימיכם יחדיו‪,‬‬
‫שלובים ואחוזים‪.‬‬
‫זכרו שניכם את אשר עשה לנו עמלק‪ .‬זכרו ואל תשכחו כל ימי חייכם ומסרו כצוואה קדושה לדורות הבאים‪:‬‬
‫הגרמנים הרגו‪ ,‬שחטו רצחו אותנו בשלוה ובמנוחה פנימית‪ .‬ראיתי אותם ועמדתי במחיצתם בעת ששלחו להורג‬
‫הרבה אלפים איש ואשה‪ ,‬עולל ויונק‪.‬‬
‫אדמת ליטא הורטבה מדמנו על‪-‬ידי הליטאים עצמם שעמם חיינו הרבה מאוד שנה ובכל חילנו עזרנו להם בשעתם‬
‫לקומם את מדינתם העצמאית‪...‬‬
‫אל תדרשו בשלומם כל ימי חייכם‪ ,‬מקוללים ומנודים יהיו הם ובניהם לכם ולדורות הבאים‪.‬‬
‫כותב אני בשעה שהרבה נפשות רצוצות‪ ,‬הרבה אלמנות ויתומים‪ ,‬הרבה ערומים ורעבים חונים על פתחי ומבקשים‬
‫עזרתנו וכוחי דל ובתוכי מדבר שממה‪ ,‬נשמתי פרחה ואני ערום וריק ומילה אין בלשוני‪ ,‬אבל אתם אהובי נפשי‪ ,‬תראו‬
‫לליבי ותבינו את אשר חפצתי ורציתי לומר לכם בשעה זו‪.‬‬
‫לרגע הנני עוצם את עיניי והנני רואה את שניכם עומדים לפני‪ .‬הנני מחבק אתכם ומנשק אתכם והנני אומר לכם שעד‬
‫נשימתי האחרונה הנני אביכם אוהבכם‪.‬‬
‫אלחנן )אלקס(‬
‫שיר‪] :‬לבחירתכם[‬
‫קריין‪:‬‬
‫היו גם מכתבים מאנשים פרטיים אשר לא ידעו מה צופן להם המחר‬
‫כמו מכתבו של סרול שעיה קולניז'ק נגר יהודי מגטו ורשה שנכתב כ‪ 10-‬חודשים אחרי מרד הגטו ב‪ 15-‬בפברואר ‪1944‬‬
‫על גבי כרטיס עבודה‪.‬‬
‫מכתב ב'‪:‬‬
‫"אני עדיין חי‪.‬‬
‫נגר‪ ,‬גרתי בוורשה ברחוב קרוכמלנה ‪ ,14‬דירה ‪ 40‬ביום ‪ 15‬פברואר ‪ 1944‬עברתי לרחוב חוצ'נסקה ‪.8‬‬
‫אני עדיין חי‪ .‬מחר אינני יודע‪ .‬אני כותב כאשר יהודים אינם קיימים עוד בוורשה‪.‬‬
‫הייתי רוצה לראות את אשתי האהובה ושני ילדיי האהובים‪.‬‬
‫אני תוהה אם עוד אראה אותם‪ .‬ימים קשים עוברים עליי‪.‬‬
‫אני רוצה לחיות‪ ,‬אני מרגיש את הסוף‪.‬‬
‫אם מישהו יימצא את מה שכתבתי תפרסמו זאת בעיתון כדי שקרוביי שאולי נשארו בחיים‪ ,‬יידעו שבאותו זמן הייתי‬
‫בחיים‪.‬‬
‫עדות מוקלטת – רצוי לחבר את הטקס לקהל הנוכח – במידה ומדובר בביה"ס אפשר להביא עדות מוקלטת של סב‪ /‬סבתא‬
‫של אחד התלמידים מהכיתה המכינה את הטקס‪ ,‬עדות בה מספרים על סוף המלחמה והבנת גודל הטרגדיה( במידה והדבר‬
‫לא מתאפשר ניתן להשתמש בעדויות מוקלטות‪ ,‬ניתן להשיגן במכון אייבשיץ‪.‬‬
‫שיר‪/‬ריקוד‪:‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫והיו גם שורות בודדות של אנשים אלמונים שהספיקו לכתוב רגע לפני המוות‪:‬‬
‫מכתב ג'‪:‬‬
‫"רובין היקר אני עוזבת שלווה מנשקת אותך‪ ,‬אמא חנה"‬
‫‪9‬‬
‫מכתב ד'‪:‬‬
‫"בתי ידז'ה היקרה‪ ,‬אני הולכת שלווה למוות‪ ,‬אל תאבדי את התקווה! מנשקת אותך‪ ,‬אמך מושקוביץ'"‬
‫מכתב ה'‪:‬‬
‫"אני כבר עייפה מלברוח כל הזמן מהמוות‪ .‬אני הולכת שלווה‪ .‬איך יחיו ילדיי? מה יהיה איתם? ח"ש‪".‬‬
‫מכתב ו'‪:‬‬
‫"אנשים רחמנים‬
‫הצילו את הילד‪ ,‬אלוהים יגמול לכם‪ ,‬אל תמסרו את הילד לרוצחים !‬
‫על הכל ישולם‪ ,‬יש לו בלוקוב שני נכסים‪ ,‬על הכל ישולם‪.‬‬
‫רחמו על הילד האומלל!‬
‫זאת מבקשת אם שלא היתה יכולה לעשות אחרת‬
‫האם הסובלת ה"פ"‬
‫קטע סרט על השחרור ניתן להשיג במכון אייבשיץ בו מוצג גודל הזוועה – הררי מזוודות‪ ,‬שערות וכו'‪.‬‬
‫מכתב ז'‪:‬‬
‫"זוגתי היקרה מאוד וילדי היקרים‬
‫אני כותב לכם את השורות הללו כדי למסור לכם שהכל עובר בשלום‪ .‬אינכם צריכים לחשוב עליי יותר‪ .‬אני לא סובל‪.‬‬
‫זה נגמר‪ .‬היום בשעה ‪ 10:00‬אגיע למנוחת עולמים‪.‬‬
‫מחשבותיי נתונות לילדים וזה מעניק לי אומץ‪ .‬לי זה חשוב מאוד‪ :‬צריך למות ועל כן אני הולך למות‪ .‬רעייתי‬
‫משימתך לגדל את הילדים כמחוייב‪ ,‬היי אמיצה‪ ,‬זוהי נחמתך היחידה‪.‬‬
‫ילדיי היקרים היו טובים לאימכם‪ ,‬מעתה ואילך יש לכם רק זה את זה‪ .‬אל תגרמו סבל‪ ,‬תפקידכם להיות הגברים‪,‬‬
‫כדי להקל על סבלה‪...‬‬
‫אני מחבק אתכם בפעם האחרונה ברגשות עמוקים מאוד‪.‬‬
‫אביכם"‬
‫שיר‪:‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫מכתב הוא נפש חיה‪ ,‬הד נאמן של הקול הדובר – ההד הנאמן נשמע במכתבים האחרונים בזעקה‪ ,‬בכעס‪ ,‬בהפצרה‪,‬‬
‫באהבה‪ ,‬בקריאה לנקם ובחוויות רגשיות רבות אחרות‪ ,‬כאשר עמדו אנשים אלה לפני מותם הם כתבו לא לשם‬
‫הסיקור ההיסטורי אלא מתוך כאב אישי‪ ,‬דאגה ויגון‪ .‬מתוך ידיעה שיוצאו להורג תוך מספר שעות ומסרו את‬
‫מכתבם האחרון לידי שומר או סוהר בעל רצון טוב או לחבר לצרה – בתקווה שישרוד וימסור אותו למשפחותיהם או‬
‫ליקיריהם וכך בדרך לא דרך נשתמרו המסרים האחרונים של הנרצחים‪ .‬רובם של המכתבים כלל לא הגיע אל‬
‫משפחות הנספים משום שגם המשפחה כולה נרצחה‪.‬‬
‫טקס זה הוקדש לזכרם של אלו שנרצחו רק בגלל היותם יהודים ולאלו ששרדו ונשארו כדי לספר על הזוועה ולוודא‬
‫שאנו הדור הצעיר לא נשכח ולא נסלח‪.‬‬
‫יהי זכרם ברוך‪.‬‬
‫* הקטעים נלקחו מתוך הספר‪" :‬אלה דברי האחרונים" מכתבים אחרונים מן השואה‪.‬‬
‫עורך‪ :‬צבי בכרך הוצאה‪ :‬יד ושם ‪ -‬תשס"ג‬
‫* ניתן להשתמש בשיר אחרי המלחמה של יהודה פוליקר‬
‫‪10‬‬
‫אני מאשים‬
‫קריין‪:‬‬
‫היו גם את אלו ששרדו את התופת ונתקלו בחוסר אמון גמור כאשר סיפרו על זוועות המלחמה‪ ,‬הפחד שלא יאמינו‬
‫להם גרם להם להשאיר את הדברים בפנים ולא להוציאם החוצה‪.‬‬
‫הפעם הראשונה בה סיפרו הניצולים קבל עם ואומה את שעבר עליהם היה במשפט אייכמן‪.‬‬
‫במשפט זה קמו הניצולים על רגליהם‪ ,‬עמדו מול האומה‪ ,‬התייצבו מול השופטים ובעיקר מול הרוצח וזעקו‬
‫"אני מאשים"‪.‬‬
‫טקס זה יוקדש לאותם ניצולים אשר אספו את כוחם‪ ,‬העזו ועמדו מול הרוצח ומול העולם וזעקו "אני מאשים"‪...‬‬
‫ב‪ 23-‬במאי ‪) 1960‬כ"ו באייר תש"ך( הודיע ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון בכנסת את ההודעה הבאה‪:‬‬
‫קטע ‪:1‬‬
‫"עליי להודיע לכנסת כי לפני זמן מה נתגלה על ידי שירותי הביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים‪ ,‬אדולף‬
‫אייכמן‪ ,‬האחראי יחד עם ראשי הנאצים למה שקראו בשם הפתרון הסופי של בעיית היהודים‪ ,‬כלומר השמדת שישה‬
‫מיליונים מיהודי אירופה‪.‬‬
‫אדולף אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ ויעמוד בקרוב למשפט בישראל‪ ,‬בהתאם לחוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם‬
‫תש"י ‪"1950‬‬
‫קטע מתוך הסרט על משפט אייכמן בו מתחיל גדעון האוזנר התובע הכללי את נאום ה"אני מאשים שלו"‪ ...‬הקטע נפסק‬
‫באמצע ותלמיד יוצא מתוך המסך וממשיך את נאומו של האוזנר‪.‬‬
‫"במקום זה בו אני עומד לפניכם‪ ,‬שופטי ישראל‪ ,‬ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אין אני עומד יחידי‪ ,‬עימדי‬
‫ניצבים כאן‪ ,‬בשעה זו שישה מיליון קטגורים‪.‬‬
‫אך אין הם יכולים לקום על רגליהם‪ ,‬לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם‪" :‬אני‬
‫מאשים" מפני שעפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה‪ ,‬נשטף ביערות פולין‪ ,‬וקבריהם פזורים על פני‬
‫אירופה לאורכה ולרוחבה‪.‬‬
‫דמם זועק‪ ,‬אך קולם לא יישמע‪ .‬אהיה על כן‪ ,‬אני להם לפה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא‪".‬‬
‫עם תום הנאום מתחיל להתנגן ברקע השיר "על דעת המקום‪ -"...‬מילים עמנואל צבר‪ ,‬לחן יאיר רוזנבלום‪ ,‬ביצוע מירי אלוני‬
‫כשבמקביל קורא הקריין את הקטע הבא‪:‬‬
‫על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם‪ ,‬תש"י‪ ,1950-‬הנך אדולף אייכמן אשם בפשעים כלפי העם היהודי‬
‫שפירושו אחד המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד את העם היהודי‪ ,‬השמדה גמורה או חלקית ואלה‬
‫המעשים‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫‪ .1‬בהריגת יהודים –‬
‫קטע ‪:2‬‬
‫עדות ד"ר יוסף בושמינסקי מפשמישל‬
‫"התחבאתי בתעלה סמוכה לאזור הארי של ורשה‪.‬‬
‫מתוך התעלה ראיתי אשה צעירה שהחזיקה בזרועותיה תינוק כבן שישה חודשים‪.‬‬
‫היא התחננה באוזני איש האס‪.‬אס שיירה בה אבל שישאיר את התינוק בחיים‪.‬‬
‫מעברה השני של הגדר היו פולנים‪ ,‬הם הושיטו את ידיהם כדי לתפוס את התינוק‪.‬‬
‫כשביקשה האשה למסור את התינוק לידי הפולנים‪ ,‬לקח אותו איש האס‪,‬אס בפראות‪.‬‬
‫בתחילה ירה באם שני כדורים‪ ,‬אחר כך תפס את הילד בשתי ידיו וקרע אותו‪ ,‬כמו שקורעים חתיכת אריג‪ .‬אחר כך‬
‫השליך אותו באכזריות על הארץ‪ .‬שותתת דם זחלה האם אל ילדה‪ ,‬וכך הוציאו את נשמתם יחד‪.‬‬
‫איש האס‪.‬אס פרץ בצחוק רם‪ ,‬אחר כך ראה כלב משוטט‪ ,‬קרא לו‪ ,‬ליטף אותו‪ ,‬הוציא מכיסו חתיכת סוכר או משהו‬
‫דומה‪ ,‬נתן לכלב והלך לדרכו‪".‬‬
‫‪ .2‬בגרימת נזק חמור ליהודים בגוף או בנפש‬
‫קטע ‪:3‬‬
‫עדות ד"ר משה בייסקי שופט בית המשפט העליון לשעבר תיאר את זוועות ההשמדה במחנה הריכוז פלאשוב‪:‬‬
‫"זה היה באותו מועד שכבר הזכרתי‪ ,‬ימים אחדים לפני ראש השנה ‪ ...1942‬בשעות אחר הצהריים הוצאו מספר‬
‫אנשים לכיכר המרכזית ששימשה לשווקים‪ ,‬ולאחר שנאלצו לעשות התעמלות )העיירה היתה כולה דתית‪ ,‬לא רק‬
‫מסורתית‪ ,‬מרבית האנשים היו מגודלי זקן ופאות‪ ,‬עיירה יהודית טיפוסית(‪ .‬לאחר שהאנשים בכיכר הזאת נאלצו‬
‫לעשות דקות אחדות התעמלות‪ ,‬חיילים אחדים ממרחק ירו בהם ונהרגו רבים‪...‬‬
‫הלילה עבר עם יריות בעיירה‪ .‬איני יכול לומר כמה אנשים נורו‪ .‬ידוע לי רק כי רב העיירה‪ ,‬ישיש בן שמונים וכמה‪,‬‬
‫יצחק הלוי סטשבסקי‪ ,‬נורה כשהוא עטוף בטליתו ובתפילין‪".‬‬
‫‪ .3‬בהעמדת יהודים בתנאי חיים שיש בהם להביא להשמדתם הגופנית‬
‫קטע ‪:4‬‬
‫עדות מוקלטת ממשפט אייכמן ק‪ .‬צטניק‪ ,‬ניתן להשיג במכון אייבשיץ‬
‫‪ .4‬בקביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקרב יהודים‬
‫קטע ‪:5‬‬
‫עדות ד"ר אהרון פרץ מנהל המחלקה הגניקולוגית ביה"ח רמב"ם בחיפה מסר תיאור מקיף של החיים בגטו קובנה‬
‫בצל הטרור והרציחות הבלתי פוסקות‪.‬‬
‫"היו לידות כי נכנסו נשים בהריון‪ ,‬בכל חודשי ההריון‪ ...‬מיולי ‪ 1942‬הוצאה פקודה שאסור לנשים היהודיות בגטו‬
‫להרות וללדת‪.‬‬
‫גם האלטסטנראט וגם הרופאים‪ ,‬לא לקחנו את הפקודה יותר מדי ברצינות‪ ,‬כי בכל זאת צריך היה לעבור כמה זמן‬
‫כדי להאמין ולהסתגל לדבר‪.‬‬
‫אבל כשבאה אלי פעם אשה בחודשי הריון גבוהים וסיפרה לי שפגש בה איש אס‪.‬אס רשם את כתובתה ואמר שהוא‬
‫יבוא כעבור שבועיים ואם היא תהיה עוד בהריון יהרוג אותה‪.‬‬
‫אז היה ברור הדבר ואני קיבלתי הוראה מהאלטסטנראט להפסיק כל הריון והריון שיבוא אליי‪".‬‬
‫שיר‪:‬‬
‫ורק מר רוזנברג תמיד צריך לקום ולהעיד ‪ /‬חוה אלברשטיין‬
‫‪12‬‬
‫‪ .5‬בהשמדה או חילול של נכסים או ערכים דתיים או תרבותיים של יהודים‬
‫קטע ‪:6‬‬
‫יוסף זלמן קליינמן תושב י‪-‬ם היה בן ‪ 14‬כאשר נשלח ב‪ 1944 -‬יחד עם בני משפחתו מקרפטורוס לאושוויץ‪:‬‬
‫"בהיותנו במחנה ‪ B‬בצריף ‪) 25‬באושוויץ( ראיתי באחד הימים את עוזרו של מפקד הצריף הולך עם צינור גומי להכות‬
‫מישהו‪ .‬ירדתי מהדרגש )אנחנו לא עבדנו וכל היום היינו על הדרגשים( ורציתי לראות את מי הולכים להכות‪ .‬ראיתי‬
‫שהוא מצווה על אחד הנערים‪ ,‬כבן ‪ 14‬לרדת מהדרגש והתחיל להכות אותו‪.‬‬
‫עמדנו שם כמה נערים והסתכלנו במחזה‪ .‬מחזה כזה אפשר לראות הרבה פעמים‪ .‬אבל הפעם קרה מקרה מיוחד‪:‬‬
‫הנער לא צעק‪ ,‬לא בכה‪ ,‬לא הוציא אנחה‪ ,‬עמדנו מסביב וספרנו את המלקות‪ .‬ספרנו ‪ ,20‬ספרנו ‪ 30‬מלקות‪ ,‬וכולנו‬
‫משתוממים שאיננו מוציא קול – דבר כזה לא ראינו‪.‬‬
‫אחרי המכה ה‪ 40-‬הפך אותו סגן מפקד הצריף על הארץ והמשיך להכותו על הפנים‪ ,‬על הרגליים והוא לא הוציא הגה‪.‬‬
‫הוא גמר להכות את המכה ה‪ 50-‬ויצא‪.‬‬
‫עזרנו לנער לקום‪ .‬שאלנו אותו מה עשית למה היכו אותך? הוא ענה‪" :‬זה היה כדאי הבאתי לחברים שלי כמה סידורי‬
‫תפילה שיהיה להם במה להתפלל"‬
‫שיר‪:‬‬
‫ברקע שוב מתנגן השיר "על דעת המקום"‬
‫קריין‪:‬‬
‫בפשע כלפי האנושות פירושו אחד המעשים האלה‪:‬‬
‫רציחה‪ ,‬השמדה‪ ,‬שיעבוד‪ ,‬הרעבה וגירוש של אוכלוסיה אזרחית‪ ,‬וכל מעשה לא אנושי אחר שנעשה באוכלוסיה‬
‫אזרחית וכן רדיפה מטעמים לאומיים‪ ,‬גזעיים‪ ,‬דתיים או פוליטיים‪.‬‬
‫שיר‪ :‬שוב מתחזק ברקע השיר "על דעת המקום"‬
‫קריין‪:‬‬
‫פשע מלחמה פירושו אחד המעשים האלה‪:‬‬
‫רציחת בני אוכלוסיה אזרחית של ארץ כבושה‪ ,‬נגישתם וגירושם לשם עבודת כפייה‬
‫רציחתם של שבויי מלחמה‪ ...‬המתת בני ערובה‪ ,‬שוד רכוש ציבורי או פרטי‪ ,‬הריסה שרירותית של ערים או כפרים‪...‬‬
‫שיר‪ :‬ניגון סיום השיר "על דעת המקום"‬
‫שופט‪:‬‬
‫"שקלנו בדבר העונש הראוי לנאשם מתוך הרגשה עמוקה בנטל האחריות המוטלת עלינו‪ ,‬והגענו לכלל דעה שלשם‬
‫הענשת הנאשם והרתעת אחרים יש להטיל עליו את העונש המכסימלי הקבוע בחוק‪.‬‬
‫בפסק הדין תארנו את הפשעים בהם השתתף הנאשם והם נוראים מאין כמותם במהותם ובהיקפם‪ .‬מטרת הפשעים‬
‫כלפי העם היהודי בהם הורשע הנאשם היתה הכחדת עם שלם מעל פני האדמה‪...‬‬
‫בית משפט זה דן את אדולף אייכמן למיתה בשל הפשעים כלפי העם היהודי‪ ,‬הפשעים כלפי האנושות ופשעי המלחמה‬
‫בהם הורשע‪.‬‬
‫* הקטעים לקוחים מתוך הספר‪:‬‬
‫משפט אייכמן – היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן‬
‫הוצאה‪ :‬שירות הפרסומים‪ /‬מרכז ההסברה‬
‫תשל"ד‬
‫‪13‬‬
‫אמונה בשואה‬
‫קטע קריאה – ‪:1‬‬
‫"הרבה דברים‪ ,‬חביבי‪ ,‬למדתי שם‪ ,‬באושוויץ‪ .‬ודבר לא אשכח לעולמים‪ :‬כי כל ישראל חברים‪.‬‬
‫כולם נדחקו בתור אל המשרפות‪ .‬כולם‪ ,‬כולם‪ .‬כל מי שבשם ישראל יכונה‪ .‬מסאלוניקי ומרודוס‪ ,‬מצרפת‬
‫ומסקנדינביה‪ ,‬מגרמניה ומרומניה‪ ,‬רוסים‪ ,‬פולנים וצ'כים‪ .‬פרופסורים וסבלים‪ ,‬רבנים וחזנים‪ ,‬ישישים ותינוקות‪ ,‬כל‬
‫אלה שהיו מבני אברהם יצחק ויעקוב‪.‬‬
‫משה שמואל‬
‫תושב סאלוניקי‪ ,‬היה אסיר באושוויץ )"‪("114577‬‬
‫מתוך‪ :‬יד ועד – עדויות ותעודות מן השואה‬
‫משרד החינוך האגף לחינוך מבוגרים‬
‫י‪-‬ם תשנ"ו ‪1966‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫אכן כולם כולם פרופסורים וסבלים‪ ,‬רבנים וחזנים‪ ,‬ישישים ותינוקות כל אלה שהיו מבני אברהם יצחק ויעקוב‪,‬‬
‫אולם דומה שככל שביקש הצורר הנאצי לפגוע בעם היהודי‪ ,‬לשבור את רוחו‪ ,‬נפשו כמו את גופו‪ ,‬קם העם היהודי‬
‫להתנגד לו‪,‬‬
‫היתה התנגדות יהודית של צעירים וצעירות יהודיים שהשתתפו במרידות בגטאות ובמחנות‪.‬‬
‫היתה התנגדות של להישאר בחיים ולו עוד יום אחד‪.‬‬
‫היתה התנגדות של בריחה מהגטו או הסתתרות בבונקר‪.‬‬
‫היתה התנגדות של בן או בת שנשארו בגטו כדי לטפל בהורים או בחולים ובזקנים‪.‬‬
‫היתה התנגדות של ילד אשר בכל שנות המלחמה דבק בחלומו להפוך סופר‪ ,‬רופא‪ ,‬רב‪ ,‬מורה ובכך הפגין אף הוא מרי‬
‫בנאצים‪.‬‬
‫היתה התנגדות של יהודי אשר המשיך לשמור על אמונתו ומוסריותו הרוחנית ‪.‬‬
‫היתה התנגדות של יהודי אשר למרות הכל נשאר יהודי‪ ,‬שמר על האמונה בשעות הקשות‪ ,‬חגג את החגים בגטו‪,‬‬
‫במסתור ואף במחנות‪ ,‬כשהוא מזה מרעב צם ביום הכיפורים ‪...‬טקס זה מוקדש לאותם יהודים אשר למרות‬
‫ניסיונותיו של הצורר הנאצי לשבור את רוחם דבקו באמונתם שמרו על הרוח היהודית‪ ,‬החיים היהודיים והתורה‬
‫היהודית‪.‬‬
‫קטע קריאה ‪:2 -‬‬
‫נרות שבת באושוויץ‬
‫"בבואנו לשם ב‪ 18-‬בינואר ‪ ,1943‬הכניסו אותנו לבלוקים בבירקנאו‪ .‬קיבלנו מדפי עץ שעליהם היה עלינו לישון‪,‬‬
‫לשכב‪ .‬אחד הדברים הראשונים שעשינו אני וחברותיי שהגיעו אתי‪ ,‬היה למצוא מכרים בין אלה שנשארו‪ ,‬ומצאנו‪.‬‬
‫אחד הדברים הראשונים שביקשנו מהם היו שני זנבות של נרות‪.‬‬
‫בליל שישי התאספנו על המדף העליון בבלוק שלנו‪ .‬היינו אז ‪ 10‬עד ‪ 12‬בנות‪ .‬הדלקנו את הנרות והתחלנו לשיר בשקט‬
‫שירי שבת ולא ידענו מה נעשה מסביב‪ .‬אחרי הפסקה קטנה שמענו בכי חנוק מסביב‪ .‬נתברר שמכל המקומות – נשים‬
‫יהודיות שישבו חודשים ואפילו שנים‪ ,‬התאספו סביבנו על המדפים השכנים‪ ,‬הקשיבו לשירה‪ .‬היו אחדות שירדו‬
‫וביקשו שנרשה להן לברך על הנרות‪.‬‬
‫רבקה קופר‬
‫מתוך עדותה במשפט אייכמן‬
‫שיר‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫קטע קריאה ‪:3 -‬‬
‫יום הכיפורים במחנה שטוטהוף‬
‫כשהגיע יום הכיפורים הוצאו כל היהודים שהיו כלואים במחנה הריכוז שטוטהוף אל כיכר גדולה‪ .‬עמדו היהודים‬
‫שורות שורות בקור וברעב‪.‬‬
‫לבסוף הביאו להם מרק של בשר‪ ,‬של גזר ושל תפוחי אדמה‪ .‬כה חם וכה ריחני‪ ,‬שאנשי המחנה לא ראו כמותו שנים‪,‬‬
‫וכל אחד קיבל לתוך הספל כף מלאה‪ .‬הריח הנפלא כל כך משך את אנשי המחנה העייפים‪ ,‬הקפואים והרעבים במשך‬
‫שנים‪.‬‬
‫האנשים עודדו זה את זה שלא להיכנע לאויב‪ ,‬להוכיח שגם ברעב של המחנה לא מכרו את היום הקדוש‪ .‬היו שם גם‬
‫יהודים‪ ,‬שלא צמו עד עכשיו ביום הכיפורים‪.‬‬
‫והם לא נכנעו‪ :‬צמו ועמדו על רגליהם עד הערב‪.‬‬
‫מתוך‪ :‬יד ועד – עדויות ותעודות מן השואה‬
‫משרד החינוך האגף לחינוך מבוגרים‬
‫י‪-‬ם תשנ"ו ‪1966‬‬
‫עמ' ‪150‬‬
‫קטע קריאה ‪:4 -‬‬
‫יהודי מספר ‪ / 48723‬רבקה קופר‬
‫פעם הבחנו בו ביהודי מספר ‪ ,48723‬יהודי נמוך קומה‪ ,‬בעל הדרת פנים‪ ,‬עיניים דולקות בוערות‪ .‬בידו היה אוחז ספר‬
‫"תהילים" קטן‪ ,‬קורא בו‪ ,‬תוך השמעת קול ונעימה דקה מן הדקה‪" :‬אשר האיש‪ ,‬אשר לא הלך בעצת רשעים‪ ,‬ובדרך‬
‫חטאים לא עמד‪."...‬‬
‫הוא בער כולו באש התלהבות‪ ,‬ואנו עמדנו נכלמים‪ .‬בושנו בפני עצמנו‪ ,‬הסתכלנו בו מתוך קנאה עזה‪ :‬בוא וראה – מה‬
‫בינינו‪ .‬בלחץ הטמאים שקענו ביוון מצולה‪ ,‬ויהודי יקר זה‪ ,‬אף בשעה שטמאי אדם מתעללים בו‪ ,‬עוסק הוא בענייני‬
‫מעלה‪ ,‬בספר "תהילים"‪ ,‬תפילות דויד בן ישי‪ ,‬נעים זמירות ישראל‪ ...‬וכך נהג בכל מיפקד ומיסדר‪ .‬כשלא השגיחו בו‪,‬‬
‫הרים קולו וקרא‪ ,‬וכשהשגיחו בו‪ ,‬משפיל היה קולו ומלחש‪.‬‬
‫משארכו הימים‪ ,‬חפצנו לדעת מי הוא היהודי מס' ‪ ?48723‬מה שמו ומה שם משפחתו? אך לשווא היו כל חקירותינו –‬
‫דרישותינו‪ .‬לכל השאלות היינו מקבלים תשובה דומה‪" :‬לעת כזאת אין יחידים בישראל‪ .‬כולנו ציבור אחד‪ ,‬המקריב‬
‫את חייו על קידוש השם‪ ,‬ללא 'קדיש' וללא דורות יורשים‪ .‬ליחיד מבינינו – מספר בלבד‪ ,‬ומספרי הוא ‪ , 48723‬ודומה‬
‫לי‪ ,‬במספר זה אף אעמוד לפני בית דין של מעלה‪."...‬‬
‫בין תמולנו למחרנו‬
‫בעריכת ספירה רפפורט‬
‫עמ' ‪162‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫מאות מניינים נסתרים בכל ורשה‪ .‬יהודים עורכים תפילה בציבור ואינם מדלגים אף על הפיוטים היותר קשים‪ .‬גם‬
‫מגידים ונואמים אינם חסרים בהם‪ :‬הכל כמנהג ישראל‪ .‬את התפילות מתאר ביומנו חיים קפלן‪:‬‬
‫"אין לנו תפילה בציבור אפילו בימים הנוראים‪...‬‬
‫אף לימים הנוראים לא נתקבל רישיון לתפילה בציבור‪ ,‬אם כי איני יודע אם הקהילה השתדלה בזה‪ .‬ואם לא אין זה‬
‫אלא מפני שידעה מראש כי ההשתדלות תושב ריקם‪.‬‬
‫בימי גלותנו היותר חשכים ואפלים לא נוסינו בניסיון זה‪...‬‬
‫הכל אסור לנו‪ ,‬והכל אנחנו אשמים! את "פרנסתנו" אנו מוצאים באיסור ולא בהיתר‪.‬‬
‫וכן בנוגע לתפילה בציבור‪ :‬מניינים נסתרים למאות בכל מלוא ורשה עורכים תפילה בציבור ואינם מדלגים אף על‬
‫הפיוטים היותר קשים‪ .‬גם מגידים ונואמים אינם חסרים בהם‪ .‬הכל כמנהג ישראל מקדמת דנא‪ .‬במקום שאין‬
‫מסירה אין האויב יודע בין ימינו לשמאלו‪ .‬וחזקה היא על אדם מישראל‪ ,‬אף על ישראל יליד פולניה‪ ,‬שלא ילך‬
‫להלשין על יהודים העומדים לפני קונם‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫בוחרים על יד בית התפילה הראשי באיזה חדר צדדי‪ ,‬שחלונותיו נשקפים כלפי החצר ויוצקים צקון לחש לפני אלוהי‬
‫ישראל‪ .‬הפעם בלי משוררים ומקהלות רק תפילה בלחש‪ ,‬אבל לעומת זאת תפילה שבלב‪ ,‬אף לבכות ולשפוך דמעות‬
‫אפשר בחשאי‪ ,‬ושערי דמעות אינם ננעלים‪.‬‬
‫עדות מוקלטת‪:‬‬
‫ניתן לשלב עדויות מוקלטות המספרות על האמונה בשואה‪ ,‬רצוי להקליט אדם הקשור לקהילה המספר את סיפורו‬
‫האישי‪.‬‬
‫שיר‪:‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫ידוע הוא שראשית רדפו הצוררים אחר הרבנים‪ ,‬מנהיגי הקהילה‪ ,‬אם בגלל כוח השפעתם על הקהילה כולה‪ ,‬אם בגלל‬
‫זקנם ולבושם או בגלל מה שהם סימלו – האמונה עד תום באלוהים‪.‬‬
‫לעיתים הקריבו רבנים יהודים את נפשם בכדי להציל את צאן מרעיתם לפעמים צלח הדבר ולפעמים לא‪.‬‬
‫קטע קריאה ‪:5 -‬‬
‫על קידוש השם‬
‫כדי להציל שלושים יהודים ממוות‪ ,‬מסרו את עצמם הרב המקומי‪ ,‬הדיין רוסקין וראש הישיבה‪ ,‬רבי דוד בלעך‪ ,‬ביד‬
‫הרשעים שהצהירו כי על‪-‬ידי כך יינצלו שאר היהודים‪ .‬אבל הדבר לא הועיל – מלבדם הרגו הרשעים יותר משלושים‬
‫יהודים‪ ,‬ביניהם גם אשתו של הדיין‪.‬‬
‫הדבר היה בשבת ראש חודש אייר )‪ ( 18.4‬התש"ב ‪.1942‬‬
‫ה" ינקום דמם‪.‬‬
‫מזריטש‬
‫מתוך השואה – פרקי עדות וספרות‬
‫קטע קריאה ‪:6 -‬‬
‫הנקמה הגדולה ביותר ‪ /‬פסח מארקוס‬
‫ר' נחום מיאנישוק היה בעיצומה של דרשה שנשא לפני תלמידיו האהובים בישיבת המוסר שבפרבר קובנא‪,‬‬
‫ויליאמפולה סלובודקה‪.‬‬
‫פתאום התפרץ אחד מתלמידיו לתוך הישיבה בקריאה "הגרמנים באים"‪.‬‬
‫ר' נחום מיאנישוק התמתח אז מלא קומתו ובקול קפדני אמר לתלמידיו‪" :‬הריני מצווה עליכם שתשאירו אותי כאן‬
‫ואתם תברחו ותצילו את עצמכם‪ .‬שמרו על גופכם ועל נשמתכם‪ .‬אל עמידו את חייכם בסכנה‪ .‬מבקש אני מכם‬
‫ומשביע אני אתכם‪ ,‬כי לעולם תזכרו את האנשים אשר ייפלו מידי הרוצחים‪.‬‬
‫זכרו‪ ,‬תלמידיי היקרים‪ ,‬את סלובודקה של קובנא‪ ,‬את נהרדעא דליטא‪ .‬וכאשר ישוב ויירגע‪ ,‬אל תתעייפו מלספר‬
‫ומלתאר את הגדולה‪ ,‬החכמה‪ ,‬התורה והמוסר של ליטא‪ ,‬את החיים היפים והישרים שהיהודים חיו פעם‪ .‬וכמו‬
‫החכמים הקדושים – צקו את דבריכם לאותיות‪ .‬זאת תהיה הנקמה הגדולה ביותר שתוכלו לנקום ברשעים‪.‬‬
‫מתוך‪ :‬יד ועד – עדויות ותעודות מן השואה‬
‫משרד החינוך האגף לחינוך מבוגרים‬
‫י‪-‬ם תשנ"ו ‪1966‬‬
‫עמ' ‪283‬‬
‫שיר‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫קטע קריאה ‪:7 -‬‬
‫הדבקות במשך "שגרת" הקיום היהודי‪ ,‬וההתעלמות מן העולם שמנוי וגמור אתו לרמוס ולאבד את היהודי‪ ,‬הן‬
‫מסימניו של קידוש השם‪ .‬לעיתים קרובות נוהגים כך הרבה קודם שבאה השעה של הנטישה המוחלטת‪ .‬במובן זה‪,‬‬
‫קידוש השם אינו מעשה גבורה אחד ומכריע של מתן תוקף לאמונה‪ .‬הוא יכול להיות התנהגות יום יומית‪ .‬ישנן‬
‫דוגמאות רבות מאוד‪ ,‬המראות כמה רווחה הדרך הזאת של קידוש השם בגטאות ובמחנות ההשמדה‪.‬‬
‫"אני משתאה על היהודים האדוקים‪ ,‬המוסרים את נפשם בזה שהם מצמיחים את זקנם ולובשים את הקפוטות‬
‫הרגילות שלהם‪ .‬מתעללים בהם התעללות גופנית‪ ...‬יהודי קשיש עבר על יד אנשי המשמר ברחוב טווארדה‪ ,‬ובגלל‬
‫אדיקותו לא הסיר מראשו את הכובע לברכה‪ ,‬אף על פי שהשומרים היהודים היתרו בו‪ .‬עינוהו במשך זמן רב‪ .‬כעבור‬
‫זמן נהג באותו האופן‪" .‬שילכו לעזאזל" אלה היו דבריו‪.‬‬
‫עמנואל רינגלבלום‬
‫קריין‪:‬‬
‫גם בשעות קשות אלו‪ ,‬במחסור נורא לא איבד היהודי המאמין את דרכו וניסה לשמור על אמונתו בכל דרך‪ ,‬גם‬
‫שהדברים היו קשים מנשוא פנה האדם המאמין אל הרבנים בשאלות הלכתיות‪ ,‬כיצד עליו לנהוג בימים קשים אלו‪.‬‬
‫קטע קריאה ‪:8 -‬‬
‫עדות ‪ /‬רבקה קופר‬
‫באחד ממחנות העבודה בא נער אל רבו ושאלו הלכתית‪:‬‬
‫הואיל ויש לו אפשרות להיכנס למטבח לעבוד‪ ,‬שבו מבשלים את המרק השחור‪ ,‬מרק השעועית‪ ,‬שהגרמנים היו‬
‫מחלקים ליהודים‪ ,‬כתוספת למנה של מאה גרם לחם ליום לאדם‪ ,‬אלא שעליו יהיה לעבוד ולבשל גם ביום השבת‪ ,‬על‬
‫כן הוא שואל‪ ,‬אם מטעמי פיקוח נפש מותר יהיה לו לאכול מן המרק גם בשבת‪ ,‬אף שהוא מתבשל בשבת ויש בכך‬
‫משום איסור‪...‬‬
‫בין תמולנו למחרנו‬
‫בעריכת ספירה רפפורט‬
‫עמ' ‪162‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫ושוב ושוב עולה שאלת קידוש השם‪...‬‬
‫קטע קריאה ‪:9 -‬‬
‫"‪ ..‬אז נזרקה לחלל הגטו אמרתו השנונה של הרב יצחק ניסנבאום‪ :‬זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם‬
‫במוות‪ .‬לפעמים דרשו אויבים את הנשמה והיהודי הקריב את גופו על קידוש השם‪ .‬עתה הצורר דורש את הגוף‬
‫היהודי‪ ,‬וחובה על היהודי להגן עליו‪ ,‬לשמור על חייו‪ ...‬לפעמים היו היהודים מקיימים קידוש השם‪ ,‬בזמננו חובה‬
‫עליהם לקיים קידוש החיים"‪.‬‬
‫ד"ר נתן עק‬
‫התועים בדרכי המוות‪ ,‬עמ' ‪37‬‬
‫שיר‪:‬‬
‫קטע קריאה ‪:10 -‬‬
‫יהודים שומרי דת מבקשים להם סעד ומפלט בתפילה‪ .‬ואף אלה שלא היו אדוקים בדת נאחזו לעיתים קרובות בשעת‬
‫חייהם האחרונה‪ ,‬במנהג עתיק היומין‪ ,‬יחד עם כל האחרים אמרו קדיש לעילוי נשמתם שלהם‪ .‬שכן אז כבר ידוע היה‬
‫לכולם כי לא ישאירו בנים זכרים שילכו יום יום לומר קדיש לנשמות אבותיהם ואמותיהם‪...‬‬
‫‪17‬‬
‫לעיתים היו יהודים אומרים תהלים‪ ,‬או בשעה שישבו ממילא ישיבת אבל על רצפות קרונות המשא – פתחו באמירת‬
‫"איכה" ו"קינות"‪ .‬בפסוקים של ירמיהו הנביא ובחרוזים של יהודה הלוי היו מקוננים‪ ...‬בקינות אלו נפרדו מכל‬
‫היקר להם‪ ,‬בצאתם לדרכם האחרונה במסע המוות‪ .‬אפילו בין אלה שעולם היהדות שלהם כבר זרה להם כמעט‪,‬‬
‫נמצאו עוד בודדים שידעו איזו תפילה בעל פה‪ .‬האחרים היו עומדים ומקשיבים וכגרים היו חוזרים מילה במילה על‬
‫הפסוקים וביקשו טעם ותוכן‪ ,‬איזו נקודת אחיזה לפני המוות‪.‬‬
‫בשעה ששכניו לשעבר של דודי איש הכפר הוציאוהו ממקום מחבואו והובילוהו לבית הקברות היהודי כדי להמיתו‬
‫בירייה שלף מכיס בגדו סידור תפילה קטן ולאורך כל הדרך אמר וידוי‪ .‬לא רצה עוד לזכות במבט אחד את נוף הכפר‪,‬‬
‫את פרצופיהם של אלה שהובילוהו‪ ,‬של הסקרנים שהסתכלו בו בלכתו לקראת המוות‪ .‬דפי הסידור היו לו מפלט‬
‫אחרון בעולם‪ ,‬המפלט היחידי‪.‬‬
‫מתוך יומנה של רחל אוירבך‬
‫קריין‪:‬‬
‫קבלת התורה פעמיים – על שום מה? משום שבסיני קבלו אותה בעל כורחם‪ ,‬ובימי מרדכי ואסתר קיבלוה מרצון‪.‬‬
‫על דרך ההשאלה‪ ,‬שתי דרכים אלו היו גם ב"בקבלת התורה" בימי בשואה‪ .‬היתה קבלת הזהות היהודית בכפיה –‬
‫גורל אחד וגזרה אחת שאין מפלט מהם‪ ,‬והיתה‪ ,‬קבלתה גם מרצון‪ ,‬על ידי אלו אשר נשאו את יהדותם בגאון למרות‬
‫תנאי ההשפלה‪ ,‬ואשר ביקשו להעמיק את אחיזתם בה‪ .‬בתוך אלו‪ ,‬היו שקבלו על עצמם מאהבה גם מצוות‪ ,‬ערכים‬
‫ומאבקים שההלכה פטרה אותם מהם בנסיבות ההן אשר לא יכלו לכבות את אהבתם לתורה‪ .‬להם הוקדש טקס זה‪.‬‬
‫אסתר פורבשטיין‬
‫בסתר רעם‬
‫שירים שאפשר להכניס לטקס‪:‬‬
‫גם כי אלך‪...‬‬
‫גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי‬
‫בשצף קצף‪:‬‬
‫בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך‬
‫ובחסד עולם רחמתיך האומר גאלך ה"‬
‫ברגע קטון עזבתיך‬
‫וברחמים גדולים אקבצך‪.‬‬
‫הבט‪:‬‬
‫הבט משמים וראה כי חיינו לעג‬
‫ונתנה תוקף‬
‫רחם‪:‬‬
‫רחם נא השם אלוקינו‪ -‬רחם‬
‫על ישראל עמך רחם‬
‫על ירושלים עירך רחם‬
‫ועל ציון משכן כבודך‬
‫ועל מלכות בית דוד משיחך‬
‫ועל הבית הגדול והקדוש – רחם‬
‫נקדש‪:‬‬
‫"נקדש את שמך לעולם‬
‫כשם שמקדישים אותו בשמי מרום‬
‫ימלוך ה" לעולם אלוקיך ציון לדור ודור הללוי‪-‬ה‬
‫ואתה קדוש יושב תהילות ישראל א‪-‬ל נא"‬
‫‪18‬‬
‫אומרי קדיש יתומים‪:‬‬
‫מן העזרה שמעתי קולו של ילד‬
‫מתמזג בקול הבסים‬
‫של אומרי קדיש‪.‬‬
‫עדיין פטור מקריאת התורה‬
‫וכבר הוא חייב להתאבל על אביו‬
‫ילד אחד שמעתי‬
‫ואם יתאספו בני אבות שנרצחו‬
‫וכל בני האמהות שנהרגו‬
‫תיווצר מקהלת ילדים אדירה‬
‫אומרי קדיש יתומים‪.‬‬
‫מן העזרה ראיתי‬
‫ליד אחיו הבכור‬
‫קדיש יחדיו יאמרו‬
‫על אב שנרצח‪.‬‬
‫ירחים שלושה אחרי עומד הוא לבדו‬
‫וקדיש הרבא בפיו ולבבו‬
‫ילד אחד שמעתי‬
‫ואם יתאספו בני אבות שנרצחו‬
‫וכל האמהות שנהרגו‬
‫תיווצר מקהלת ילדים אדירה‬
‫אומרי קדיש יתומים‪.‬‬
‫אחיו נאסף אל אביו‬
‫וקולו של ילד‬
‫מתמזג לקול הבסים‬
‫של אומרי קדיש‬
‫יתום מאב ומאח שנרצחו‬
‫ממשיך להתאבל על אביו ואחיו‬
‫ילד אחד שמעתי‪.‬‬
‫ואם יתאספו‪...‬‬
‫כי בשם קדשך‪:‬‬
‫כי בשם קדשך נשבעת לו‬
‫שלא יכבה נרו לעולם ועד‬
‫‪19‬‬
‫מיליון וחצי ילדים‬
‫סיפורם של יחידים בעיקר ילדים‪ ,‬בני נוער ממחיש היטב את הזוועה ואת החורבן של אותה תקופה‪ .‬חוסר הישע של‬
‫הילדים מדגיש את הרשע שברציחתם‪ ,‬קטיעת חייהם של ילדים היא ללא ספק אובדן גדול במיוחד משום שהם עדיין‬
‫לא הספיקו לממש את חלומותיהם ולא ידעו אילו אוצרות היו מעניקים לעולם לו מימשו אותם‪.‬‬
‫שואה לפי מילון אבן שושן פירושה‪" :‬חורבן‪ ,‬הרס‪ ,‬כיליון‪,‬‬
‫אסון קשה‪ ,‬כליה מוחלטת"‪ .‬המילה 'שואה' מופיעה בתנ"ך‬
‫מספר פעמים‪ ,‬בספרים איוב‪ ,‬ישעיהו‪ ,‬תהילים ותרי עשר ‪.‬‬
‫בספר צפניה‪ ,‬אחד מספרי תרי עשר מופיע הפסוק‪:‬‬
‫"יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שואה ומשואה יום חושך ואפלה יום ענן וערפל "‬
‫)צפניה א'‪ ,‬טו'(‪.‬‬
‫כאשר אנו משתמשים במילה 'שואה'‪ ,‬אנו מתייחסים לתקופה שהחלה ב‪ 30-‬בינואר ‪ ,1933‬היום בו עלה אדולף היטלר‬
‫לשלטון בגרמניה ומונה לקאנצלר )ראש ממשלה(‪ ,‬והסתיימה ב‪ 8-‬במאי ‪ ,1945‬יום כניעתה של גרמניה הנאצית וסיום‬
‫מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫בשנים אלה נספו מיליוני בני אדם‪ ,‬אולם היהודים היו העם היחיד ששימש מטרה להשמדה שיטתית ומוחלטת ע"י‬
‫הנאצים‪ .‬שישה מיליון יהודים הושמדו‪ ,‬מתוכם מיליון וחצי ילדים‪.‬‬
‫טקס זה מספר את סיפורם של הילדים היהודים בשואה‪.‬‬
‫הילדים הללו לא נסחפו במקרה לקלחת האירועים‪ .‬הם היו ילדים יהודים שסבלו ממדיניות ה 'צעד אחר צעד'‬
‫שהנאצים הפעילו נגדם‪ .‬זו היתה מדיניות שתוכננה כתהליך הדרגתי של חקיקה‪ ,‬פקודות‪ ,‬גזירות וגירושים למחנות‬
‫ההשמדה‪.‬‬
‫פונאר‬
‫חוה אלברשטיין‬
‫לחן‪ :‬אלכסנדר תמיר‬
‫מילים‪ :‬אברהם שלונסקי‬
‫שקט‪ ,‬שקט‪ ,‬בני נחרישה!‬
‫כאן צומחים קברים‪,‬‬
‫השונאים אותם נטעו‬
‫פה מעברים‪.‬‬
‫אל פונאר דרכים יובילו‪,‬‬
‫דרך אין לחזור‪,‬‬
‫לבלי שוב הלך לו אבא‬
‫ועמו האור‪.‬‬
‫שקט‪ ,‬בני לי‪ ,‬מטמוני לי‪,‬‬
‫אל נבכה בכאב!‬
‫כי בין כה וכה בכיינו‬
‫לא יבין אוייב‪,‬‬
‫גם הים גבולות וחוף לו‪,‬‬
‫גם הכלא סייג וסוף לו ‪-‬‬
‫ענותנו זאת‬
‫היא בלי גבולות‪,‬‬
‫היא בלי גבולות‪.‬‬
‫תור אביב בא אל ארצך‪,‬‬
‫לנו סתו אבל‬
‫אור גדול בכל זרוע‪,‬‬
‫וסביבנו ליל‪.‬‬
‫כבר הסתו יזהיב צמרת‪,‬‬
‫המכאוב יגבר‪,‬‬
‫שכולה האם נשארת‪:‬‬
‫בנה הוא בפונאר‪.‬‬
‫מי הוויליה הנכבלת‬
‫כבר ישאו דכיים‪,‬‬
‫זועמים קרעי הקרח‬
‫נישאים לים‬
‫תמוגר חשכת ימינו‪,‬‬
‫אור גדול יזרח עלינו‪,‬‬
‫בוא‪ ,‬פרש‪ ,‬עלה!‬
‫בנך קורא‪,‬‬
‫בנך קורא‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫שקט‪ ,‬שקט‪ ,‬אל בסער‪,‬‬
‫מבועי הלב!‬
‫עד אשר חומות תפולנה‪,‬‬
‫נאלם בכאב‪.‬‬
‫אל נא‪ ,‬בני לי‪ ,‬אל תצחק נא!‬
‫לא עת צחוק עכשיו‪:‬‬
‫צר הפך את אביבנו‬
‫לעלה בסתו‬
‫אם יפך נא המבוע‪:‬‬
‫שקט‪ ,‬בן רחום!‬
‫עם הדרור ישוב גם אבא‬
‫נומה‪ ,‬נומה‪ ,‬נום‪.‬‬
‫וכמו ויליה המשוחררת‪,‬‬
‫כאילן עוטה צמרת‪,‬‬
‫עוד תזכה לאור‬
‫בבוא הדרור‪,‬‬
‫בבוא הדרור‪.‬‬
‫קטע ‪:1‬‬
‫כשברקע תמונות או סרט מפרוץ המלחמה )ניתן להשיג במכון אייבשיץ(‬
‫נולדתי בוורשה‪.‬‬
‫גרתי ברחוב נובינירסקה עם אמא‪ ,‬אבא ושני אחי‪ .‬אבי עסק במסחר זעיר‪ ,‬מוצאו מביאלה פודלסקה‪ .‬אמא ניהלה את‬
‫משק הבית ואיזנה את תקציבנו הצנוע בעבודות סריגה‪ .‬מוצאה מזלכוב‪ .‬היא היתה אמיצה וחכמה‪ ,‬אהבתי וכיבדתי‬
‫אותה יותר מכל בני משפחתי‪ .‬שני אחי עדיין למדו‪ :‬מרק למד רפואה בצרפת‪ ,‬חילק‪ -‬בבית ספר מקצועי בוורשה‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ 1939‬מלאו לי עשר שנים‪ ,‬ועמדתי להתחיל את לימודי בכיתה ג' בבית הספר העממי‪.‬‬
‫בקיץ אותה שנה‪ ,‬בהקשיבי לשיחות המבוגרים הבנתי‪ ,‬שאימת מלחמה מרחפת על פולניה‪ ,‬מלחמה גרועה בהרבה‬
‫מהקודמת‪ ,‬שתנוהל תוך שימוש בהרבה אווירונים‪ ,‬פצצות הרס וגז‪ ,‬ויותר מכול תהיה נוראה עבורנו‪ ,‬עבור העם‬
‫היהודי‪ .‬לא הייתי מסוגלת לתאר זאת לעצמי‪ ,‬אבל תחושת פחד מעירה לא נתנה לי מנוח‪ .‬פחדתי ממשהו לא ברור‬
‫וציפיתי להכחשה מאמא‪ .‬אך אי השקט והעצב שלה אמרו לי יותר ממילות עידוד‪ ...‬אווירה קשה בעיר‪ ,‬קבוצות של‬
‫אנשים מודאגים דנים בעצבנות בהתרחשויות הפוליטיות‪ ,‬בחדשות הרדיו‪ ...‬כל זה לא ניבא טובות‪.‬‬
‫המלחמה פרצה‪ .‬התחושה המוקדמת הרעה‪ ,‬הפכה מציאות‪ ,‬סיוט‪.‬‬
‫להקות מסרשמידטים ואודם שריפות כיסו את השמים מעל ורשה‪ .‬צפירות אזעקה החלו ליילל‪ ,‬פצצות נחתו עלינו‬
‫בשריקות ורעמים‪.‬‬
‫בימים הראשונים לכיתור ורשה‪ ,‬בזמן התקפות האוויר הבלתי פוסקות‪ ,‬רצנו למטה אל חדר המדרגות‪ ,‬משוכנעים‬
‫שהקירות העבים ומבנה המדרגות יגנו עלינו מהפגזים‪ .‬חבוקים הקשבנו לטרטור העוין‪ ,‬התפללנו לאלוהים להצלה‪.‬‬
‫אבל רעם הפצצות‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬החריש את האלוהים עצמו‪ .‬הבתים קרסו וקברו תחתם את האנשים‪ :‬שריפות‬
‫פרצו‪ .‬ידי המוות היו מלאות עבודה‪.‬‬
‫ביום הכיפורים הפציצו הנאצים ביתר שאת ובדייקנות רבה את הרבעים היהודים‪ .‬אותו לילה עלו באש רחוב‬
‫נובינירסקה ורחובות אחרים‪.‬‬
‫ביתנו נשרף‪.‬‬
‫שיר‪ :‬העיירה בוערת‪/‬מ' גבירטיג‬
‫אחים בָּ ֲע ֶירת שרפה‪,‬‬
‫עיירתנו בוערה כולה‪,‬‬
‫בה רוחות שחורות יסערו‪,‬‬
‫להבות חורבן יבערו‪,‬‬
‫עקבותיה לא נשארו‪,‬‬
‫היא עולה באש‪,‬‬
‫ואתם חובקים ידיים‬
‫בלי הושיט עזרה‬
‫בלי כבות את אש הלהב‬
‫אש העירה‪.‬‬
‫אחים‪ ,‬הצילו שריפה!‬
‫קרובה חס וחלילה השעה‪,‬‬
‫כי הלהבות יתמידו‪,‬‬
‫את כולנו פה ישמידו‪,‬‬
‫רק שרידי קירות יעידו‬
‫מה שפה היה‪,‬‬
‫ואתם חובקים ידיים‪,‬‬
‫בלי הושיט עזרה‪,‬‬
‫בלי כבות את אש הלהב‪,‬‬
‫אש העירה‪.‬‬
‫אחים‪ ,‬שרפה‪ ,‬בְּ עֵ רה!‬
‫רק בידכם בלבד היא העזרה‪,‬‬
‫חיש הושיטו יד אוהבת‬
‫והצילו מהמוות‪,‬‬
‫בדמכם כבו שלהבת‪,‬‬
‫חיש כבו בדם‬
‫מרחוק אל תעמׁדו‪,‬‬
‫כי האש עולה‪,‬‬
‫אל נא תחבקו ידיים‪,‬‬
‫השרפה גדולה!‬
‫קטע ‪:2‬‬
‫כשברקע תמונות של ילדים נושאים טלאי צהוב‬
‫כעבור שלושה שבועות השתרר שקט מוזר‪ .‬חשבנו‪ ,‬שהגרוע ביותר כבר מאחורינו‪ .‬סוף ההפצצות‪ .‬כמה תמימים היינו‬
‫אז‪ .‬רק הכיבוש גילה לנו את פרצופו האמיתי של האויב‪.‬‬
‫ורשה נכנעה‪ .‬טורי הצבא הגרמני צעדו בעיר הבוערת עדיין‪ ,‬הנהרסת‪ .‬הם נראו לי בלתי מנוצחים‪ ,‬בטוחים בעצמם‪,‬‬
‫אדירי כוח‪ .‬המונים חיוורים‪ ,‬עייפים‪ ,‬הזדחלו אל הרחובות‪ .‬אנשים שיצאו ממקלטים ומרתפים‪ ,‬חבילות על גבם‬
‫וחיפשו פינה כלשהי בבתים ששרדו‪ .‬פה ושם חילקו הגרמנים לחם ומרק מדוודים‪ .‬הוורשאים המורעבים הצטופפו‬
‫בתורים‪ ,‬כשהנאצים מושכים מתוכם יהודים ומכים בהם נוראות‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫תיכף מן ההתחלה הם חילקו את קרבנותיהם ל"טובים" ול"גרועים"‪ ,‬לארים ושמים‪ ,‬לפולנים ויהודים‪ ,‬כדי שיוכלו‬
‫אחר כך לענות‪ ,‬לשדוד ולרצוח גם את אלה וגם את אלה‪ .‬היקצו רבעים נפרדים לגרמנים‪ ,‬רבעים נפרדים לפולנים‪,‬‬
‫נפרדים ליהודים‪ .‬כדי שלא יטרחו באבחנת היהודים‪ ,‬הורו להם לענוד סרט מיוחד עם מגן דוד‪ :‬עכשיו יכלו להתעלל‬
‫בהם בקלות‪ ,‬הסרט שימש כסימן היכר‪.‬‬
‫"סירבתי לצאת מהבית‪ .‬אני לא מוכנה לענוד טלאי צהוב! אני לא אופיע בפומבי עם אות קלון יהודי‪ 1‬אני לא מוכנה‬
‫שיראו אותי עם הדבר הנורא הזה‪ .‬אם מישהו מבני כתתי יראה אותי‪ ,‬אני אמות! חשתי פגועה וכועסת על ששמו‬
‫אותי למשל ולשנינה‪ ,‬כדי להבליט ולהשפיל אותי‪ ,‬יהודיה או פושעת מה ההבדל? האם יש הבדל בכוונות שלהם? האם‬
‫יש הבדל בבושה ובחוסר הישע שאני חשה? חדלתי להיות יצור אנושי והפכתי לחפץ"‪.‬‬
‫ליווה ביטון ) בת ‪ (12‬וילנה‪ ,‬ליטא‬
‫מתוך "מבעד לעיננו" יצחק ב‪ .‬טיטלבוים‬
‫קטע ‪:3‬‬
‫כשברקע תמונות מהגטו‬
‫בסתיו ‪ 1940‬הקימו הגרמנים את הגטו‪.‬‬
‫בשטח שכלל רחובות מעטים רוכזו כל יהודי ורשה עם פליטים יהודים‪ ,‬רחובות גטו ורשה התמלאו בקבצנים לבושי‬
‫סחבות שורצות כינים וקרועות לגזרים‪ .‬בחדרי המדרגות‪ ,‬בשערי הבתים ועל המדרכות שכבו משפחות שלמות‪,‬‬
‫נפוחות מרעב‪ ,‬גוויות מכוסות בעיתונים‪ ,‬בחורף‪ ,‬בשלג‪...‬‬
‫פרצה מגיפת הטיפוס‪ ,‬אליה נתלווה רעב בלתי ניתן לתיאור‪ .‬התמותה היתה כה רבה‪ ,‬עד כי לא השתלטו על פינוי‬
‫הגוויות והסעתן לבורות המשותפים בבית הקברות‪.‬‬
‫בתנאים כאלה גדלתי ולמדתי להבין את העולם‪ .‬בפחד ובפליאה התבוננתי בקבצנים‪ ,‬ב"חפרים"‪ ,‬בגוויות שברחובות‪,‬‬
‫בעגלות הסובבות על פני הגטו עם ארגזים שלתוכם זרקו עשר או יותר גופות מתים‪ ,‬עד כי אי אפשר היה לסגור את‬
‫המכסה‪...‬‬
‫לאט לאט הפסקתי להאמין בהבטחותיה המרגיעות של אמא‪.‬‬
‫הפרפר ‪ /‬פאול פרידמן‪ ,‬נער מגטו טרזינשטאט‬
‫הוא היה אחרון‪ ,‬האחרון שבהם‪.‬‬
‫צבעו הצהוב היה מר ומסנוור‪,‬‬
‫כדמעת החמה באבן צחורה כי תקיש‪,‬‬
‫צבעו כזה‪ ,‬כזה‪.‬‬
‫בקלות התעופף למרומים‪,‬‬
‫ודאי רצה לנשק עולמי האחרון‪.‬‬
‫זה שבעה שבועות אני פה‪,‬‬
‫"גטואיזירט"‬
‫יקיריי מצאוני פה‪,‬‬
‫גם מרגניות קוראות לעברי‪,‬‬
‫אף ענף הערמון הלבן בחצר‪:‬‬
‫ופרפר לא ראיתי‪.‬‬
‫הוא היה האחרון ‪-‬‬
‫אין פרפרים בגטו‪.‬‬
‫קטע ‪:4‬‬
‫ניתן להקרין לפני כן את הקטע על המבריחים מהסרט הפסנתרן –ניתן להשיגו במכון אייבשיץ‬
‫"בגטו ורשה נהפך סדר החיים הרגיל על פיו‪ .‬ילדים בני עשר או ארבע עשרה פרנסו את הוריהם‪ ...‬הודות להברחות‬
‫ניצלו יהודי הגטו ממוות ברעב‪ ...‬הילדים עסקו בהברחה‪ .‬גופם הקטן והרזה עבר דרך פרצות בחומת הגטו או דרך‬
‫‪22‬‬
‫צינור ביוב‪ ,‬אל עברה האחר של החומה‪ .‬שם ביקשו לחם או קמח מן הפולנים‪ .‬לעיתים שלחו אימהות את ילדיהן אל‬
‫מעבר לחומה‪ ,‬האם היתה מדברת עם הילד ועל פי קולו אומדת את המרחק שהספיק לרדת בחומה‪ ,‬לעיתים קרובות‬
‫היתה עדה היא למותו‪ .‬צלף גרמני היה מכוון את נשקו אל המטרה הנוחה היורדת בחומה‪...‬‬
‫המבריח הקטן ‪ /‬הנריקה לזוברט‬
‫בין חומות‪ ,‬בין גדרות ולבנים‪,‬‬
‫עם שחר‪ ,‬ביום ובליל‪,‬‬
‫מורעב‪ ,‬ערמומי וחצוף‬
‫חומק אני כמו צל‪.‬‬
‫ואם יד הגורל תפתיעני‪,‬‬
‫כמו במשחק מחבואים‪,‬‬
‫תהיה זו מלכודת אשר תלכדני‪,‬‬
‫אַת אמא אל תחכי‪.‬‬
‫לעולם לא אשוב עוד אליך‪,‬‬
‫קולי מרחוק לא ישיגך‬
‫עפר הרחוב יכסני‬
‫אבוד גורלו של בנך‪.‬‬
‫ורק דאגה אחת‬
‫תקפא לי על השפתיים‪.‬‬
‫מי יביא לך‪ ,‬אימי‪ ,‬מחר‬
‫פת לחם וכוס של מים‪.‬‬
‫בין גדרות התיל ועיי החורבות‪,‬‬
‫בין חומות וסדקים וחיל המשמר‪,‬‬
‫בעקשנות באומץ ורעב מאד‬
‫חומק אני כמו עכבר‬
‫עם שחר ובשעות צהרים‪,‬‬
‫בכפור מקפיא וביום של שרב‪,‬‬
‫מסכן אני את חיי שבעתיים‬
‫ומושיט צווארי הקט‪.‬‬
‫השק תחת זרועי‬
‫ובלויי סחבות על הגו‪,‬‬
‫רגלים קטנות אך זריזות‬
‫ופחד תמיד שבלב‪.‬‬
‫כל זאת עלינו לשאת‪,‬‬
‫כל זאת עלינו לסבול‪,‬‬
‫כדי שיהיה לגבירים‪,‬‬
‫לחם יום יום לאכול‪.‬‬
‫מעולם לא הציבו קרונות בשעה כזאת‪ .‬חשבנו שנצטרך לחכות כל הלילה באומשלאגפלאץ עד שתגיע הרכבת בבוקר‪.‬‬
‫זה נתן אפשרויות מסוימות לבריחה‪ ,‬לחזרה לגטו‪ ,‬לעליית הגג‪...‬‬
‫ברגע מסויים ראינו‪ ,‬שהנאצים מציבים במרכז המגרש מולנו מכונת ירייה המכוונת אל תוך ריכוז האנשים הענק‪,‬‬
‫הדחוס בצפיפות‪ ,‬שקיבל זאת בלחש של אימה‪ .‬אבל למרות‪ ,‬שכולם היו מודעים למה שעומד להתרחש‪ ,‬איש לא העז‬
‫להצטעק או לפרוץ בבכי קולני‪ .‬שוב השתרר שקט מתוח‪ ,‬טעון זרם חשמלי‪ .‬התחבקנו‪ :‬אמא אבא חילק ואני‪,‬‬
‫הסתכלנו אחד בשני‪ ,‬כפי שמסתכלים בפעם האחרונה‪ ...‬כדי לקחת עימנו תמונת פנים יקרות לפני שנלך אל החושך‬
‫המוחלט‪ .‬כל הדברים האחרים‪ ,‬הכול‪ ,‬חדל להיות חשוב‪.‬‬
‫אבא היה על סף התמוטטות‪ ,‬אמא כתמיד‪ ,‬שקטה‪ .‬חייכה אלי אפילו‪ – .‬אל תפחדי‪ -‬לחשה באוזני‪ -‬כל אדם מוכרח‬
‫למות פעם‪ ,‬מתים רק פעם אחת‪...‬‬
‫ואילו אנחנו נמות כולנו יחד‪ ,‬אל תפחדי זה לא יהיה כל כך נורא‪...‬‬
‫לא‪ ,‬לא פחדתי‪ ,‬פשוט לא האמנתי‪ .‬לא הבנתי מה פירושו של מוות‪ .‬לא הייתי מסוגלת לתאר לעצמי‪ ,‬שאי פעם לא‬
‫נהיה בעולם‪ ,‬שנפסיק לחיות‪ .‬לא תפסתי את זה‪.‬‬
‫ציפיתי למה שיקרה בתקווה‪ ,‬באמונה בחיים ו‪ ...‬בסקרנות‪ .‬אפפה אותי איזו אווירה מוזרה‪ ,‬כמעט חגיגית‪ ,‬אותו רגע‬
‫נראה לי מרומם באופן בלתי רגיל וחשוב מאוד‪ ,‬אבל לא בשל כך‪ ,‬שהיה אמור להקדים את מותנו‪...‬‬
‫לפתע נשמעה צפירת הקטר‪.‬‬
‫הגיעו קרונות‪ .‬מכונת הירייה כבר היתה בלתי נחוצה‪ .‬כפי הנראה שינו את התוכנית‪ .‬לא ניירה במקום הגיעה עבורנו‬
‫רכבת מטרבלינקה!‬
‫‪23‬‬
‫התחנה הקטנה טרבלינקה‬
‫ביצוע‪ :‬יהודה פוליקר‬
‫מילים‪ :‬ולדיסלב שלנגל‬
‫לחן‪ :‬יהודה פוליקר‬
‫גירסה עברית‪ :‬הלינה בירנבאום‬
‫לא תקבל כרטיס חזור‬
‫ואיש לא מחכה בתחנה‬
‫ואף אחד לא מנפנף שם במטפחת‬
‫רק באויר תלויה דממה‬
‫לקדם פניך בשממה אטומה‬
‫ושותק עמוד התחנה‬
‫ושותקים שלושת האשוחים‬
‫שותקת הכתובת השחורה‬
‫כי כאן התחנה טרבלינקה‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫ורק שלט פרסומת‬
‫תלוי עוד מאז‬
‫סיסמה ישנה ובלויה האומרת‪:‬‬
‫"בשלו רק בגאז"‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫בקו שבין טלושץ' לוורשה‬
‫מתחנת הרכבת וורשאו אוסט‬
‫יוצאים ברכבת ונוסעים ישר‬
‫הנסיעה נמשכת לפעמים‬
‫חמש שעות ועוד ארבעים וחמש דקות‬
‫ולפעמים נמשכת אותה נסיעה‬
‫חיים שלמים עד מותך‬
‫והתחנה היא קטנטונת‬
‫שלושה אשוחים גדלים בה‬
‫וכתובת רגילה אומרת‪:‬‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫כאן התחנה טרבלינקה‬
‫ואין אפילו קופה‬
‫גם איש המטענים איננו‬
‫ובעבור מליון‬
‫יצחק קצנלסון ‪ /‬הוי עמי‪...‬‬
‫ראיתי תהלוכה של אלפי אלפי ילדים בא"י ראיתי עם ילדים אחד יפה ומחונן מן השני‪ .‬ראיתי אוכלוסין יהודים בניו‪-‬‬
‫יורק‪ ,‬במקומות עוד שבטי יהודים נחתים‪ .‬בארצות מעבר לימים‪...‬‬
‫אל אלוהי ישראל ! אל‪-‬נא יכלו בייאושם כשיודע להם על הכיליון השלם כאן‪ ...‬יתחזקו‪ ,‬ישאו נשים‪ ,‬יבנו בתים‪ ,‬ואני‬
‫בטחון שייוולדו להם ילדים טובים ישרים ונאמנים לעמם‪.‬‬
‫ייוולד במשך זמן לא רב דור גדול ועולה במספר על אלה‪ ,‬שתמו באופן כה מחריד ע"י חלאת זוהמת האדם‪.‬‬
‫ייוולד עם! עם יהודים גדול ורב‪ ...‬אך עם בית המדרש שלנו לא ייוולד! בית המדרש שלנו באירופה‪ ,‬בפולין‪ ,‬בליטא‪,‬‬
‫בווילנה – מתי יקום הוא? מתי יקום מחדש?‬
‫הוי עמי ובית מדרשי הגדול שאינכם‪ ,‬אינכם עוד‪.‬‬
‫* הקטעים לקוחים מתוך הספר‪:‬‬
‫מבעד לעינינו‬
‫מחבר‪ :‬יצחק ב‪ .‬טיטלבוים‬
‫הוצאה‪ :‬יד ושם‬
‫תשס"ה‬
‫‪24‬‬
‫הגטו‬
‫קריין‪:‬‬
‫המלחמה שינתה את חיי היהודים באירופה במהירות רבה‪ ,‬יום אחד לא דמה למשנהו והתמונות התחלפו במהירות‬
‫של סרט קולנוע‪...‬‬
‫באיגרת הבזק ששלח היידריך לעוצבות המבצע בפולין ב‪ 21-‬בספטמבר ‪ 1939‬צוין שהפעולה הראשונה שיש לנקוט‬
‫ביחס ליהודים היא ריכוזם‪...‬‬
‫גירושם של היהודים לגטאות לווה בפיקוח גרמני הדוק ובהגבלות קשות שצמצמו ולעיתים הרסו את יכולת הקיום‬
‫היום‪-‬יומית של הפרט והקהילה‪.‬‬
‫טקס זה נקדיש לאותם יהודים אשר נתלשו מבתיהם‪ ,‬מחייהם הרגילים והוכרחו לעבור אל הגטאות שם שהו‬
‫בתנאים לא תנאים תקופה ארוכה‪ ,‬מנסים לשמור על צלם אנוש ולהמשיך ולדבוק ברוח היהודית‪.‬‬
‫כרוז גרמני‪:‬‬
‫מתוך‪ :‬איגרת הבזק‪ ,‬ברלין ‪ 21‬בספטמבר ‪1939‬‬
‫מאת‪ :‬ראש משטרת הביטחון אובר‪-‬גרופנפירר ריינהרד היידריך‬
‫אל‪ :‬ראשי האיינזצגרופן של משטרת הביטחון‪.‬‬
‫הנדון‪ :‬שאלת היהודים בשטח הכבוש‪.‬‬
‫יש להבדיל בין‪:‬‬
‫‪ .1‬המטרה הסופית )שמחייבת זמן רב יותר ( לבין‬
‫‪ .2‬שלבים בביצוע המטרה הסופית )שיש להוציאם לפועל בפרקי זמן קצרים(‪.‬‬
‫תנאי ראשון ]להשגת[ המטרה הסופית הוא קודם כל ריכוזם של היהודים מהעיירות והכפרים בערים הגדולות יותר‪.‬‬
‫]תנאי זה[ יש לבצע במהירות‪.‬‬
‫עדות ‪:1‬‬
‫"המילה גטו הקפיאה את האנשים במקומם‪ .‬פילסתי לי דרך בהמון כדי לקרוא את המודעה במו עיני‪ .‬קראתי אותה‬
‫בגרמנית‪ .‬קראתי אותה בפולנית‪ .‬לא יכולתי להאמין בזה בשום שפה‪' .‬מה זה גטו' שאל ילד שעמד לידי"‪.‬‬
‫ג'ק אייזנר )בן ‪ (14‬פולין‬
‫מבעד לעיננו עמ' ‪81‬‬
‫עדות ‪:2‬‬
‫"ביום ד' קר מסוים‪ 6 ,‬במרץ )‪ (1940‬סגרו את רחוב פיוטרקובסקה )רחוב מרכזי בלודז' שבו התגוררו יהודים רבים(‪,‬‬
‫בידי מחנה של כמה מאות אנשים במדים ואזרחים‪ .‬השעה היתה חמש‪ ,‬וליהודים היה אסור לשהות ברחוב‪ .‬הם חדרו‬
‫לבתים‪ ,‬וביריות אקדחים הבריחו את האנשים מהדירות לרחוב‪ .‬ניתנה פקודה‪ :‬תוך חמש דקות על כולם לעזוב את‬
‫דירותיהם‪ .‬כך הוליכו קבוצות אנשים לגבולות הגטו‪ .‬למחרת ביום ה'‪ ,‬במשך היום כולו חזרה התמונה הזאת‬
‫ברחובות אחרים‪ ,‬באותו נוסח ולפי תוכנית זהה‪ .‬רק לפנות ערב נסתיימה ההריגה בהמון‪ .‬המטרה הזדונית הושגה‪.‬‬
‫שארית הציבור היהודי‪ ,‬עשרות אלפים‪ ,‬החלה בבת אחת להימלט בבהלה ובעור שיניה בלי לשים לב לשעה‬
‫המאוחרת‪ ,‬ממרכז העיר לעבר בלוטי )רובע העוני של העיר‪ ,‬שבו הוקם הגטו(‪ ...‬היתה זו תמונה טראגית ומזעזעת‪:‬‬
‫שיירה של הולכי רגל עם חבילות ואריזות על גבם ועם ילדים פעוטים על ידיהם‪ ,‬והגדולים יותר לצידם אוחזים‬
‫חבילות בידיהם‪ .‬עמוסים בשארית מטענם העלוב הם נדחפים ומוכים בידי אספסוף ומלווים בקריאות גנאי ציניות"‪.‬‬
‫ישראל טבקסבלט )לודז'(‬
‫שואה וזיכרון עמ' ‪53‬‬
‫)ניתן להקרין ברקע את קטע הכניסה לגטו מתוך הסרט הפסנתרן(‬
‫‪25‬‬
‫עדות ‪:3‬‬
‫"אני מרגיש כמו בתוך צינוק‪ .‬אין אוויר לנשימה‪ .‬לכל מקום שאתה פונה‪ ,‬אתה נתקל בשער החוסם בפניך את הדרך‪...‬‬
‫גוזלים ממני את החירות‪ ,‬גוזלים ממני את ביתי‪ ,‬גם את רחובות וילנה המוכרים שאני אוהבם כל כך‪ .‬קורעים אותי‬
‫מכל מה שחביב עלי ויקר לי"‬
‫יצחק רודשבסקי )בן ‪ ( 15‬וילנה ליטא‬
‫מבעד לעיננו עמ' ‪83‬‬
‫עדות ‪:4‬‬
‫"ההעברה נסתיימה כהלכה משפחתי השתכנה בחדר אצל סבא‪ .‬היינו יחד שלוש משפחות‪ ,‬שהן אחת‪-‬עשרה נפשות‪.‬‬
‫החדר היה לא גדול‪ ,‬ארבעה מטר רוחבו ושישה אורכו‪ .‬שכבנו לישון בשלוש קומות‪ :‬על הרצפה‪ ,‬על המיטה ועל‬
‫השולחן‪ .‬השכיבה לישון והקימה נערכו במשמרות וכן האכילה‪.‬‬
‫ביום אי‪-‬אפשר היה להיות בחדר מרוב מזוודות וחבילות שמילאוהו‪...‬‬
‫גטו לודז'‬
‫בימי שואה ופקודה יחידה ‪ 9‬עמ' ‪16‬‬
‫כרוז גרמני‪:‬‬
‫ כל יהודי אשר ינסה לזחול מתחת לגדר הגטו או לטפס מעליה‪ ,‬או שינסה לעזוב את גבולות הגטו בכל צורה שהיא‬‫בלא אישור‪ ,‬יירה בלא אזהרה‪.‬‬
‫ כל אדם אשר ייתפס בשעה שהוא מעביר סחורה‪ ,‬כסף וכדומה או שייראה מקבל לידיו דברים אלה יירה בלא‬‫אזהרה‪.‬‬
‫‪ -‬כל אדם אשר ייתפס בשעה שהוא מטפס או זוחל על‪-‬מנת לחדור לתוך הגטו מבחוץ יירה בלא אזהרה‪.‬‬
‫עדות ‪:5‬‬
‫"כנופיות כנופיות הם נראים מטפסים על החומה‪ ,‬מזדחלים בפרצות החומה‪ ,‬וכן עוברים בשערי הגטו הרשמיים‪ .‬יש‬
‫גרמנים המרחמים מעט על הילדים האומללים‪ ,‬מתעלמים מהם‪ ,‬הופכים פניהם במתכוון והילדים באדרותיהם‬
‫הממולאות רצים כחץ מקשת ונראים כציפורים מנתרות‪ .‬אך יש גם רוצחים המכים את הילדים מכות רצח‪ ,‬לוקחים‬
‫מידיהם את תפוחי האדמה‪ ,‬ובמקרים רבים אף מפעילים את נשקם‪ .‬ולא ילד אחד נפל קורבן לצימאון הדמים‪.‬‬
‫קפלן‬
‫שואה וזיכרון עמ' ‪59‬‬
‫עדות ‪:6‬‬
‫"בגטו ורשה נהפך סדר החיים הרגיל על פיו‪ .‬ילדים בני עשר או ארבע עשרה פרנסו את הוריהם‪...‬הודות להברחות‬
‫ניצלו יהודי הגטו מרעב‪ ...‬הילדים עסקו בהברחה‪ .‬גופם הקטן והרזה עבר דרך פרצות בחומות הגטו או דרך צינור‬
‫ביוב‪ ,‬אל עברה האחר של החומה‪ ,‬שם ביקשו לחם או קמח מן הפולנים‪ .‬לעיתים שלחו אימהות את ילדיהן אל מעבר‬
‫לחומה‪ .‬האם היתה מדברת עם הילד ועל פי קולו‪ ,‬אומדת את המרחק שהספיק לרדת בחומה‪ .‬לעיתים קרובות היתה‬
‫היא עדה למותו‪ ,‬צלף גרמני היה מכוון את נשקו אל המטרה הנוחה‪ ,‬היורדת בחומב‪ .‬כך אבדו כמה וכמה מפרנסים‬
‫של משפחות יהודיות‪ .‬לפעמים הצליח הילד במשימתו‪ ,‬בדרך זו או אחרת היה משיג כיכר לחם מפולני חביב‪ ,‬אך קרה‬
‫שילד או מבוגר רעב התנפל עליו בשובו לגטו‪ .‬קטטות כאלה היו חזיון נפוץ ברחובות הגטו ולפעמים עד כדי מוות‬
‫הגיעו‪.‬‬
‫אנחנו לא נושענו ‪ /‬דויד וודובינסקי עמ' ‪68-69‬‬
‫קטע סרט – הברחה מתוך הפסנתרן‬
‫‪26‬‬
‫כרוז גרמני‪:‬‬
‫מצרכי המזון וההסקה הדרושים לאוכלוסיית הגטו יסופקו על‪-‬ידי משרד התזונה של העיר לודז' למקומות מסויימים‬
‫בגטו‪ ,‬שיש עוד לקבוע‪ ,‬ויימסרו לבא‪-‬כוח המינהל העצמי היהודי לשם חלוקה‪.‬‬
‫יש לקבוע עיקרון שלפיו יהא מותר לשלם בעד מצרכי מזון ודלק רק בסחורות חליפין‪ ,‬כמו טקסטילים וכו'‪ .‬בדרך זו‬
‫אין ספק שנצליח להוציא מידידי היהודים ללא שיור‪ ,‬את כל הרכוש שהוסתר על ידיהם‪...‬‬
‫עדות ‪:7‬‬
‫"לפני המלחמה זכה לפופולריות רבה‪ ...‬המורה למוסיקה ראובן שטרנשוץ‪ .‬לאחרונה עומד שטרנשוץ ברחוב ומנגן‬
‫נעימות קורעות לבב – לעיתים 'נעימות קוזקיות נוגות'‪ ...‬לעיתים אלי אלי ולעיתים כל נדרי‪ .‬סביבו עומדים שלושת‬
‫ילדיו הצעירים וכאשר נוגעת הנגינה הנרגשת ללבם של עוברים ושבים יכול המורה למוסיקה לקנות לילדים פת‪-‬לחם‪.‬‬
‫השבוע כאשר עמד שטרנשוץ ברחוב וניגן מבטא בצורה כה נוגעת ללב את תלאות חיינו‪ ,‬עברו שם שני גרמנים‪.‬‬
‫בשומעם מוסיקה יהודית זו בערה חמתם ושני הוונדאלים תפסו את הכינור וניפצו אותו לשברי שברים‪.‬‬
‫עתה עומד ברחוב המורה למוסיקה המסכן ובידו כינורו השבור‪ ,‬סביבו שוב עומדים שלושת ילדיו הקטנים והוא‬
‫מספר לעוברים ושבים שכה נהנו מנגינתו‪ ,‬על האסון שפקדו‪ ...‬קשה לו לבקש נדבות‪ ,‬למורה למוסיקה‪ ,‬הוא אינו רגיל‬
‫לפשוט יד – והוא עומד אפוא‪ ,‬בוש ונכלם ומחזיק בידו הרועדת את ילדו המת‪ ,‬את הכינור השבור‪"...‬‬
‫פרץ אופוצ'ינסקי‪ ,‬רשימות עמ' ‪249‬‬
‫עדות ‪:8‬‬
‫"אין דבר לאכול אנו עומדים לגווע מרעב‪ ...‬גמרתי כמעט את כל הדבש‪ .‬מה עשיתי? כמה אנוכית אני? מה הם יגידו?‬
‫מה הם ימרחו על הלחם שלהם עכשיו? אימי נראית נורא‪ ,‬צל של עצמה‪ ,‬היא עובדת מאוד קשה‪ ...‬אין לי לב או‬
‫רחמים‪ ,‬אני אוכלת כל מה שאני יכולה להניח עליו ידי‪ .‬היום היה לי ריב עם אבי‪ ,‬העלבתי ואפילו קיללתי אותו‪ .‬זה‬
‫היה משום שאתמול שקלנו ‪ 20‬גרמים של אטריות‪ ,‬אבל הבוקר לקחתי כף מלאה לעצמי‪ .‬כשאבא חזר בלילה הוא‬
‫שקל שוב את האטריות‪ .‬בוודאי שהיה חסר‪ .‬הוא החל לצעוק עלי‪ .‬הוא צדק כמובן‪ .‬לא היתה לי הזכות לקחת לעצמי‬
‫את כמה הגרמים היקרים של האטריות‪ ...‬הייתי נסערת וקיללתי אותו‪ .‬אבא עמד ליד החלון ובכה כילד‪ .‬שום זר‬
‫מעולם לא גידף אותו כפי שאני עשיתי‪ .‬כולם היו בבית‪ .‬הלכתי מהר למיטה בלי לגעת בארוחת הערב‪...‬‬
‫ילדה אלמונית מגטו לודז'‬
‫שואה וזיכרון עמ' ‪55‬‬
‫עדות ‪:9‬‬
‫"בית החולים היהודי למעשה איננו בית חולים עוד‪ .‬הוא איננו אפילו בית הסגר‪ ,‬שכן החולים אינם מקבלים טיפול‬
‫רפואי‪ ,‬מחמת היעדר תרופות מתאימות‪ .‬מזון‪ ...‬איננו אלא מקסם שווא‪ ...‬לא יותר מ‪ 700-‬קלוריות ביום‪ ...‬לא די‬
‫בכך כדי לקיים את הגוף‪ ...‬חולים שאין לאל ידם לקנות מזון לוקים בבצקת רעב ומתים עד מהרה‪" .‬הישג" בלתי‬
‫רגיל לטיפול בבתי חולים"‪.‬‬
‫רופא בגטו ורשה‬
‫מסביבנו חומת‪ -‬עולמו של היחיד עמ' ‪3‬‬
‫עדות ‪:10‬‬
‫המזון או ליתר דיוק העדרו – היה למרכיב חשוב בחיי היהודים בגטו‪ .‬אין ספק שמדיניות ההרעבה של הגרמנים‬
‫היתה מחושבת‪ ,‬כך לדוגמה כללה רשימת המצרכים לשבוע לילדים עד גיל ‪:3‬‬
‫¼ ליטר חלב; ‪ 2‬ביצים; ‪ 250‬גרם דייסת סולת‪.‬‬
‫משואה לפקודה‬
‫קטע סרט רעב – מתוך הסרט יום בגטו ורשה‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫כרוז גרמני‪:‬‬
‫אל ראשי האיינזצגרופן של משטרת הביטחון‪.‬‬
‫הנדון‪ :‬שאלת היהודים בשטח הכבוש‪.‬‬
‫יש להבדיל בין‪:‬‬
‫‪ .1‬המטרה הסופית )שמחייבת זמן רב יותר( לבין‬
‫‪ .2‬שלבים בביצוע המטרה הסופית )שיש להוציאם לפועל בפרקי זמן קצרים(‪.‬‬
‫עדות ‪:8‬‬
‫"‪ 19‬באוגוסט ‪1942‬‬
‫הגיע יום ההשמדה‪ .‬לגרמנים לא היתה בכלל עבודה‪ .‬הם פנו אל תחנת המשטרה היהודית‪ ,‬שם ציוו על ההמון‬
‫המצטופף להסתדר בשורות‪ ,‬הודיעו שכולם הולכים למגרש לשם מיון ואז ישוחררו משפחות השוטרים‪...‬‬
‫אני לוקח את הילדה על הידיים ומוליך את אשתי‪ ,‬לא די שאיבדתי אותה‪ ,‬גם נשארתי עם התודעה שהייתי התליין‬
‫שהובילה למוות‪...‬‬
‫היא ]רעייתו המובלת לרכבת[ קוראת כבר מרחוק ומושיטה אלי את זרועותיה‪ .‬גם הילדה מביטה בי באופן‬
‫אינסטינקטיבי בזרועות מושטות‪ .‬אני שותק‪...‬‬
‫מגיעים הקרונות‪ ...‬אלוהים עשה נס! אנחנו מבקשים את הגרמנים‪ ,‬כמעט כורעים ברך ומתחננים על נשותינו‪...‬‬
‫השטן הגרמני ממשיך ללעוג לנו‪.‬‬
‫"טוב נשחרר אותן"‬
‫לשמחתי אין גבול‪ .‬אני רץ אל אשתי‪:‬‬
‫"אנקה‪ ,‬אנקה ניצלת!"‪...‬‬
‫מורים לנו להעמיס את האנשים האחרים לקרונות‪ ...‬מתחיל להחשיך‪ .‬כולם כבר בקרונות‪ .‬הגרמנים ניגשים אל נשות‬
‫השוטרים ומתחילים למיין אותן‪ .‬ילדים אינם משוחררים!‬
‫"צאלק‪ ,‬צאלק מה אעשה?"‬
‫מכל עבר נשמעות קריאות דומות‪ .‬בערפול חושים אני תופס את אטושקה‪ ,‬בשר מבשרי‪ ,‬ומעמיד אותה בצד‪ .‬היא‬
‫עומדת מנומנמת ורעבה ומבט של פליאה על פניה‪.‬‬
‫אולי איננה מבינה מדוע אבא‪ ,‬שתמיד היה כל כך טוב אליה‪ ,‬עוזב אותה פתאום בחושך‪ .‬עומדת ואינה בוכה‪ ,‬רק‬
‫עיניה מבריקות‪ ,‬העיניים הגדולות‪.‬‬
‫פתאום מכוונים את הרובים אלינו‪ .‬נזרקת פקודה‪:‬‬
‫"כל השוטרים לעבור בריצה לקצה המגרש‪ .‬בשתי דקות להסתדר" נדמה לנו שאנו עומדים במקום‪ .‬לא ולא‪ ,‬הרגליים‬
‫נגד רצוננו נושאות אותנו לקצה המגרש‪ .‬השטן הגרמני מגלה את פרצופו האמיתי‪.‬‬
‫‪...‬את נמצאת בקרון הרביעי אחרי הקטר‪ ,‬קרון התפוס אך ורק ע"י נשים וילדים‪...‬‬
‫את יושבת על הקרשים ברגליים מקופלות ואוחזת את אטושקה על ברכייך‪...‬‬
‫את יושבת ולא מבינה דבר אחד‪ .‬איך קרה שצאלק שלך‪ ,‬שאהב אותך כל‪-‬כך עשר שנים‪ ,‬תמיד נאמן ומנחש את כל‬
‫משאלותייך וממלא אותן בחפץ לב‪ ,‬פתאום הוא בגד בך והניח לך לעלות לבדך לקרון‪".‬‬
‫מתוך צאלק פרחודניק‬
‫התפקיד העצוב של התיעוד – יומן מחבוא‬
‫עדות ‪:9‬‬
‫"אסור היה לנו לצאת מן הבתים‪ .‬זקיפים הסתובבו ושמרו על כך שלא יתגנב מישהו החוצה‪ ...‬במהרה התחלנו‬
‫לראות מבעד התריס שלנו עגלות גדולות‪ ...‬ועל גביהן מספר רב של ילדים בוכים‪ .‬ומאחורי העגלות השתוללו התפתלו‬
‫האמהות שילדיהן נלקחו מהן‪ ...‬כשעברה שיירה ראשונה זו והד צעקת השבר התרחק – השתררה דומיה נוראה‬
‫ברחוב‪ ...‬כך התרוצצו האנשים מרחוב מוקף אחד למשנהו דרך חצרות‪ ,‬גגות ומעברים סמויים‪ .‬ובדרך זו הופיעה‬
‫בביתנו לפתע דודה איטה‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫כמעט ואי אפשר היה להכירה‪ ,‬שערה היה פרוע‪ ,‬עיניה – שבלטו תמיד – ביקשו כאילו לצאת מחוריהן‪ .‬בקול צרוד‬
‫סיפרה לנו את הזוועות‪ .‬עוד כיום אני שומעת באוזני את לחשה הצרוד‪ ,‬שעה מגיח אלי מן האפלה ונוסך בי חולשת‬
‫לב‪.‬‬
‫'ואני‪ ,‬אני עצמי במו ידי נתתי את הילדים‪ .‬הם באו והרשימה בידיהם – ואני מה קרה לי שלא התנפלתי עליהם ולא‬
‫שרטתי את פרצופיהם‪ ,‬מה קרה לי שהרשיתי להם לקחת את הילדים? מה קרה לי שנתתי להם את הילדים ויכולתי‬
‫לחזות בצורה בה לקחום והובילום לעגלה? ויוסי הקטן הסתובב אלי‪ ,‬הוא בכה וקרא‪' :‬דודה איטה‪ ,‬אל תמסרי אותי‬
‫לגרמנים!' ‪ ...‬כל רגע היתה מפסיקה את סיפורה באמצע משפט וחוזרת על קריאתו של יוסי 'דודה איטה‪ ,‬אל תמסרי‬
‫אותי לגרמנים!' ‪...‬‬
‫שרה זלור‪-‬אורבך ‪ /‬מבעד לחלון ביתי – זכרונות מגטו לודז'‬
‫מילות סיום – קריין‪:‬‬
‫תקופת הגירושים היתה תקופת שבר עבור תושבי הגטו‪ .‬במשך כל שנות קיומם של הגטאות ניצבו תושביו בפני מאבק‬
‫קיומי קשה‪ ,‬אך זו היתה הפעם הראשונה שהציבור היהודי בגטו הועמד בפני הוראה שמשמעותה חיסול מוחלט של‬
‫הוויית החיים שנאכפה עליהם‪.‬‬
‫תקופת זו היתה גם אות הסיום לעצם קיומם של הגטאות ותפקודם‪ .‬עם השחרור לא נותרו גטאות בשטחי הכיבוש‬
‫הנאצי במזרח אירופה הם חוסלו עד האחרון שבהם‪.‬‬
‫טקס זה הוקדש לזכר אלו אשר נרצחו ע"י הצורר הנאצי בגטאות על ידי הרעבה‪ ,‬מחסור בתרופות‪ ,‬שבירת הרוח‬
‫והנפש ועוד ולכבודם של אלו אשר שרדו את הגטאות ונשארו לספר ולהעיד על שהתרחש‬
‫‪29‬‬
‫לכל איש יש שם‬
‫‪-‬‬
‫יש לבקש ממס' תלמידים או מאנשים אשר אתם יודעים שיגיעו לטקס ויש להם קשר אישי לניספים להכין‬
‫רשימת ניספים אישית ולהקריאה במהלך הטקס‪.‬‬
‫ניתן כמובן להוציא רשימה שאינה אישית מאתר לכל איש יש שם ולהקריא משם את השמות ואז ניתן להציג‬
‫ברקע שקופיות עם דף העדות ותצלומים במידה ויש‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫לאורך הטקס רצוי להציג על מסך גדול תצלומים של אנשים שנרצחו‪ ,‬ניתן גם להוציא מהאינטרנט תצלומים של‬
‫דפי עד מאתר יד ושם ולהציגם על המסך‪.‬‬
‫קטע קריאה ‪ – 1‬כרוז גרמני‪:‬‬
‫תקנה לשינוי שמות יהודים‪.‬‬
‫תקנה מספר ‪ 2‬לביצוע החוק בדבר שינוי שמות משפחה ושמות פרטיים מיום ה‪ 17-‬באוגוסט ‪:1938‬‬
‫במידה ויהודים נקראים בשמות פרטיים שהם שונים מן השמות אשר מותר להעניקם ליהודים על פי סעיף ‪ ,1‬חייבים‬
‫החל ב‪ 1-‬בינואר ‪ 1939‬לקבל שם פרטי נוסף‪ :‬גברים את השם ישראל ונשים את השם שרה‪...‬‬
‫ברלין‪ 17 ,‬באוגוסט ‪1938‬‬
‫מינסטר הפנים בשם ד"ר שטוקארט‬
‫מינסטר המשפטים‬
‫ד"ר גירטנר‬
‫קריין‪:‬‬
‫לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו" – כתבה המשוררת זלדה‪.‬‬
‫לכל אחד מקרבנות השואה ‪ -‬נשים‪ ,‬גברים וטף‪ ,‬היה שם‪ .‬שמות פרטיים‪ ,‬שניתנו בידי ההורים ושמות משפחה‬
‫הממשיכים את מורשת השושלת המשפחתית‪ .‬המספר העצום של הנספים בשואה‪ ,‬שישה מיליון‪ ,‬הוא בלתי נתפס‬
‫ועלול לטשטש את העובדה כי אבדן של כל יחיד הנו אבדן של עולם מלא‪ .‬הקראת שמות הנספים ביום הזיכרון‬
‫לשואה ולגבורה נועדה להשיב לנספים את שמם‪ ,‬להנציחם כיחידים‪ ,‬כבני אנוש בעלי זהות‪ .‬מטרתה לכבד את זכרם‬
‫של הקרבנות ולהנציח את שמות הנספים שאין להם קרובי משפחה‪ ,‬לנסות להמחיש את גודל הטרגדיה‪ ,‬לקרב את‬
‫הדור הצעיר לנושא‪ ,‬למנוע את השכחת השואה ולהיאבק במכחישיה‪.‬‬
‫את הטקס נקדיש לאותם בודדים אשר ביקשו ששמם לא יישכח‪...‬‬
‫קטע קריאה ‪ – 2‬עדות‪:‬‬
‫אנו מצהירים שביום ‪ 7‬ביולי ‪ 1944‬ניתנה הוראה לפינוי הגטו של שאוולי‪ .‬אנחנו רוצים שיידעו הדורות הבאים את‬
‫שמותינו‪:‬‬
‫‪ .1‬שמואל מינצברג‪ ,‬בן שמעון‪ ,‬מן העיר לודג' )פולין(‬
‫‪ .2‬אשתו רייזלה לבית זאקס‪ ,‬מווייגובה‬
‫‪ .3‬פייגלה זאקס‪ ,‬אחותה‬
‫‪ .4‬פרידלה ניסלביץ'‪ ,‬מווייגובה‪ ,‬בת נחום צבי‪.‬‬
‫אנחנו לא יודעים לאן מגרשים אותנו‪ .‬בגטו מחכים ‪ 2,000‬יהודים לפקודת היציאה‪ .‬גורלנו אינו ידוע‪ .‬מצב הרוח שלנו‬
‫נורא‪.‬‬
‫הלוואי שתיכון מלכות ישראל במהרה בימינו‪.‬‬
‫שמואל מינצברג‬
‫הצוואה נמצאה בשטח עליו עמד בזמנו גטו שאוולי‪ ,‬ליטא‪ .‬היא נכתבה ביידיש‪ ,‬ערב חיסולו הסופי של הגטו‪ .‬בגטו‬
‫שאוולי מצאו את מותם ‪ 41,400‬יהודים – לכולם היו שמות‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫הקראת שמות – לכל איש יש שם‪:‬‬
‫אני נכדם של ‪ ...‬מבקש להזכיר את שמם של בני משפחתי אשר נירצחו על לא עוול בכפם‬
‫‪.....................................................................................................................................................................‬‬
‫‪.....................................................................................................................................................................‬‬
‫‪.....................................................................................................................................................................‬‬
‫קטע קריאה ‪ – 3‬עדות‪:‬‬
‫שם משפחתי מוכר לכם‪ :‬איואנובסקי‪ .‬גם אבי היה איואנובסקי‪ ,‬סבא מבאזל – איואנובסקי‪ ,‬הדודים – איואנובסקי‪,‬‬
‫ובני הדודים‪ ,‬המתגוררים כיום בבאזל – גם הם איואנובסקי כולם‪ .‬ייתכן כי שם שמם אינו סתם איואנובסקי‪ ,‬אלא‬
‫מנוגן לפי טעמם‪ ,‬כגון איואנובסקי‪-‬י‪ ,‬בהדגשת הסיומת‪ .‬ואולם‪ ,‬הפוך בשם והפוך בו תמיד הוא איואנובסקי‪ .‬סבו של‬
‫אבי נולד בכפר איואנובקה ואז היה מנהג לתת שמות משפחה לפי שם העיר‪ ,‬העיירה או הכפר שנולדת בו‪.‬‬
‫מה היה מיוחד באבי? לא כלום‪ .‬הוא אומנם נולד בשווייץ‪ ,‬בבאזל‪ ,‬ובעירנו הקטנה אין ילידי שווייץ מרובים‪ .‬אם‬
‫נדייק‪ ,‬בא משם רק אבי לבדו‪.‬‬
‫בכל השאר הריהו סנדלר רגיל‪ .‬סנדלר מן הנמושות‪ .‬אביו‪ ,‬הוא סבי‪ ,‬שימש בבאזל כפרופסור לרפואה‪ ,‬ואחיו הם דודי‬
‫– רופאים‪ .‬ראוי היה שגם אבי יהיה דוקטור לרפואה‪ ,‬אבל הוא נעשה סנדלר‪ ,‬וכפי שאמרתי‪ ,‬סנדלר עלוב‪...‬‬
‫מה הם עשו לאבא! אל אלוהים‪ ,‬מה עשו לו בעודו קשור אל השולחן בחדר העינויים! שלושה ימים ושלושה לילות‬
‫שאין להם קץ‪ ,‬כשם שאין קץ לתולדות ייסוריו של האדם‪ .‬אבא לא קרא בשום שם‪ ,‬לא מסר לא הלשין‪ .‬באו אנשים‬
‫מחופשים כפועלים‪ ,‬ציוו עליו להחביאם במחסן‪ ,‬והוא החביאם‪ .‬כששב מהמפקדה בלילה‪ ,‬פתח להם את הדלת‬
‫למסדרון‪ ,‬הם הרגו את הזקיף‪ ,‬הרגו את המשמר לקחו את הנשק וברחו‪ .‬איש מלבדו לא ראה את מעשיהם‪.‬‬
‫הביאו אותו לסדנאות‪ ,‬מוכה‪ ,‬שותת דם‪ ,‬והוא הראה להם הכול‪ :‬כאן חתכו את כבלי הטלפון והאזעקה‪ ,‬מכאן לקחו‬
‫את הנשק‪ :‬הוא אף אמר בקירוב מה לקחו וכמה‪ ,‬ולא שכח את השימורים‪ ,‬הכל התאים לרשימת הדברים שנשדדו‪.‬‬
‫בכך שיכנע את אנשי הגסטאפו‪ .‬כן הוא סייע לתקיפה‪ ,‬אך כלום היה לבדו? מי הם השאר?‬
‫שוב שלושה ימים איומים‪ ,‬שלושה לילות נוראים‪ ,‬וסבורני שמעטים עלי אדמות טעמו ימים ולילות שכאלה‪.‬‬
‫ביום השביעי לעינויי אבא יצאה תהלוכה משערי המפקדה‪ :‬ראשית הגסטאפו‪ ,‬אחריהם אנשי אס‪-‬אס חמושים‬
‫במקלעים‪ ,‬ועל עגלה גוף מרוסק של אדם‪ ,‬אדם חי‪ :‬הוא עדיין חי‪ ,‬אבי נשם‪ .‬גררו אותו אל עמוד התלייה‪ ,‬אך לא היה‬
‫בכוחו לעמוד על רגליו השבורות והשרופות‪ .‬לא בגטו תלו אותו‪ ,‬אלא בכיכר שלפני הגיטו‪ ,‬כדי שיראו הכל וייראו‪ ,‬ועל‬
‫חזהו תלו שלטית‪" :‬פרטיזן"‪.‬‬
‫כך נפל אבי‪ ,‬יעקב איואנובסקי‪ ,‬בן חמישים ושתיים‪ ,‬יליד באזל שבשוויץ‪.‬‬
‫אנאטולי ריבאקוב‬
‫חול כבד‬
‫שיר – לכל איש יש שם‬
‫לכל איש יש שם‬
‫שנתן לו אלוהים‬
‫ונתנו לו אביו ואימו‬
‫לכל איש יש שם‬
‫שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו‬
‫ונתן לו האריג‬
‫לכל איש יש שם‬
‫שנתנו לו ההרים‬
‫ונתנו לו כתליו‬
‫לכל איש יש שם‬
‫שנתנו לו המזלות‬
‫ונתנו לו שכניו‬
‫לכל איש יש שם‬
‫שנתנו לו חטאיו‬
‫ונתנה לו כמיהתו‬
‫לכל איש יש שם‬
‫שנתנו לו שונאיו‬
‫ונתנה לו אהבתו‬
‫לכל איש יש שם‬
‫‪31‬‬
‫שנתנו לו חגיו‬
‫ונתנה לו מלאכתו‬
‫לכל איש יש שם‬
‫שנתנו לו תקופות השנה‬
‫ונתן לו עיורונו‬
‫לכל איש יש שם‬
‫שנתן לו הים‬
‫ונתן לו‬
‫מותו ‪.‬‬
‫קטע קריאה ‪:4‬‬
‫היום יום הולדת של אחי‪ / ...‬הלינה בירנבאום‬
‫היום יום הולדת של אחי‪ ,‬אבל הוא נספה לפני ארבעים שנה‪.‬‬
‫באושוויץ בסלקציה מוין שמאלה‪.‬‬
‫כבר קשה לי להאמין‪ ,‬שהוא בכלל היה‪...‬‬
‫בגיל עשרים נלקח למשרפה‪ ,‬אני הייתי אז ילדה‬
‫בקושי זוכרת איך הוא נראה‪ ,‬אין לי אפילו תמונה!‬
‫כולם בבית‪ ,‬בגטו חשבו שגורלי הכי מר ואני מיועדת למוות‬
‫ראשונה‪ ...‬הם צדקו בחלקם‪ -‬במובנים רבים נשארתי עמם‪.‬‬
‫גם בטוח‪ ,‬שלא הספקתי להיות ילדה‪ .‬חלפתי על פני דורות‬
‫במרוצה‪ ...‬אימה‪ .‬התערבבתי בכולם‪ .‬בחיים ובמתים משם‪.‬‬
‫אני הקטנה‪ ,‬השלומיאלית של המשפחה – מצליחה לחיות‬
‫היום להיות ראויה לה‪ ,‬לכבד את זכרה‪ ,‬נושאת ומעבירה‬
‫תמונתה‪ ,‬מבטאת את שמה‪ ,‬מחדירה באחרים את זכרה‪.‬‬
‫אחי היה יכול להיות היום אבא‪ ,‬סבא‪ .‬לילדים שלי יכלו להיות‬
‫דודים‪ ...‬הם לא מכירים אפילו את הפנים של הקרובים!‬
‫אבל הם חיים ויודעים מתוך מה הם נולדו וצמחו – הם יזכרו‪.‬‬
‫אולי לא את התאריכים‪ ,‬מתי ימי הולדתם ומתי נרצחו‪ ,‬לא יחגגו‬
‫ולא יפקדו את קבריהם‪ ,‬שלא נכרו‪ .‬אבל יכבדו‪ ,‬יבכו אותם‪ ,‬יזכרו!‬
‫על פי צורתם‪ ,‬מתוך סיפורים ושמותיהם ששמעו יזכרו‪...‬‬
‫אחי יחיה בלבם‪ ,‬בדמויות ילדיהם וילדי ילדיהם‪.‬‬
‫אבל זה לא אותו דבר! הוא הומת בהיותו נער במלוא החיים‬
‫זה לא יוחזר!!! היום חל התאריך של יום היוולדו‪ ,‬והוא מזמן‬
‫רב כל כך איננו‪ .‬שום דבר לא נשאר‪ .‬האפר שלו פוזר‪ .‬הושלך‪.‬‬
‫הרוחות יעיפו אותו‪ ,‬יטלטלו עד סוף עולם!‪...‬‬
‫האם יאה לי לחתום את שמי האחר‪ ,‬המתקיים וחי? האם זאת אני?‬
‫והוא היה לי? אח!? לפני כל כך הרבה שנים‪...‬‬
‫ כך יוצא על פי התאריכים‪ ,‬מספרים של הימים‪ ,‬החודשים‪...‬‬‫הם מדי שנה חוזרים ופוקדים בלי היקרים‪.‬‬
‫עדות מוקלטת‪:‬‬
‫יש להכין עדות מוקלטת של ניצול או של בן דור שני או שלישי המקריא או המספר את שמות בני משפחתו אשר נרצחו בשואה‬
‫אם ניתן בליווי תמונות של אותם אנשים‪ ,‬או בעזרת ציור של עץ שורשים המספר על שמותיהם‪ .‬ניתן גם להיעזר בתלמיד‪ ,‬מורה‬
‫או הורה אשר שמו ניתן לו על שם קרוב שנרצח בשואה שיציג את סיפורו של אותו אדם‪.‬‬
‫קטע קריאה ‪ – 5‬עדות‪:‬‬
‫אמי אטקה )נטלה( נולדה בלודז' והיתה האחות הצעירה במשפחה בת חמישה ילדים‪ .‬היו לה שני אחים ושתי אחיות‬
‫– הינדה הבכורה‪ ,‬אחריה ברל‪ ,‬אחריו אבא‪ ,‬לאחריהם סלה ולבסוף אמי‪ .‬כולם מלבד ברל‪ ...‬התגוררו בלודז'‪...‬‬
‫אבי דוד בן אליעזר‪ ,‬נולד בקאליש במשפחה שמנתה שבעה עשר בנים ובנות‪ .‬לסבי מאיר – יואל רייכמן‪ ,‬נולדו שנים‬
‫עשר ילדים מאשתו הראשונה וחמישה מאשתו השנייה‪ ...‬כולם נולדו וגדלו בקאליש‪ ,‬העיר היפיפייה צפונית –‬
‫מערבית ללודז' ‪...‬‬
‫‪32‬‬
‫המשכנו לחפש את משפחתנו וקרובינו‪ ,‬והרבינו לבקר אצל השומר וולסקי ובוועד הקהילה‪ .‬ככל שהזמן חלף נעשינו‬
‫יותר ויותר פסימיים‪ .‬המציאות המרה שפגעה בעמנו‪ ,‬פגעה גם במשפחתנו‪ .‬התחלנו להבין ולעכל יותר את המציאות‬
‫בה שרויה שארית הפליטה‪ .‬הבנו שאין לנו ברירה ושאנחנו חייבים לקחת את עצמנו בידיים‪.‬‬
‫לאחר תקופה קצרה‪ ,‬התברר לנו שמהמשפחה הקרובה שלנו מהעיר לודז' נשארנו בחיים רק אני ומשה אחי‪.‬‬
‫איש ממשפחת אבי וממשפחת אמי איננו עוד‪ .‬עצוב מאוד‪.‬‬
‫צבי רייכמן‬
‫חיי – נדודים ומאבק‬
‫הקראת שמות – לכל איש יש שם‪:‬‬
‫אני נכדם של ‪ ...‬מבקש להזכיר את שמם של בני משפחתי אשר נירצחו על לא עוול בכפם‬
‫‪.....................................................................................................................................................................‬‬
‫‪.....................................................................................................................................................................‬‬
‫‪.....................................................................................................................................................................‬‬
‫קטע קריאה ‪ – 6‬עדות‪:‬‬
‫מהיום אין לכם שם‬
‫תחילה היינו חייבים לפשוט את כל בגדינו‪ .‬הבגדים הושלכו לצד אחד והנעליים לערימה אחרת‪ ,‬ונכנסנו לתוך החדר‬
‫הסמוך עירומים כביום היוולדנו‪ .‬כאן ניתן לנו המספר‪ .‬ה'לאגר פיהרר' – מפקד מחנה הריכוז – אמר לנו‪ ' :‬מהיום‬
‫והלאה כולכם מספרים‪ .‬אין לכם שם‪ .‬אין לכם זהות‪ .‬אין לכם מוצא‪ .‬כל שיש לכם הוא מספר‪ .‬מלבד המספר הזה‪,‬‬
‫אין לכם דבר‪'.‬‬
‫יעקב בן ‪17‬‬
‫יד ועד‪ ,‬עדויות ותעודות מן השואה‬
‫מרד החינוך – האגף לחינוך מבוגרים‬
‫עמ' ‪137‬‬
‫שיר‪ :‬רקמה אנושית אחת‬
‫מילים ולחן‪ :‬מוטי המר‬
‫כשאמות‪ ,‬משהו ממני‪ ,‬משהו ממני‬
‫ימות בך‪ ,‬ימות בך‪.‬‬
‫משהו מת בנו ‪-‬‬
‫ומשהו‪ ,‬נשאר איתו‬
‫כשתמות‪ ,‬משהו ממך בי‪ ,‬משהו ממך בי‬
‫ימות איתך‪ ,‬ימות איתך‪.‬‬
‫אם נדע‪ ,‬איך להרגיע‪ ,‬איך להרגיע‬
‫את האיבה‪ ,‬אם רק נדע‪.‬‬
‫כי כולנו‪ ,‬כן כולנו‬
‫כולנו רקמה אנושית אחת חיה‬
‫ואם אחד מאיתנו‬
‫הולך מעמנו‬
‫אם נדע‪ ,‬אם נדע להשקיט את זעמנו )אם נדע להשקיט(‬
‫על אף עלבוננו‪ ,‬לומר סליחה‪.‬‬
‫אם נדע להתחיל מהתחלה‪.‬‬
‫כי כולנו‪...‬‬
‫קטע קריאה ‪:7‬‬
‫אושוויץ‪:‬‬
‫"אסיר אחד הגיע מברסלאו וקיבל את המספר ‪ .5579‬אסיר אחר הגיע מהוהנסאלזה וקיבל את המספר ‪ .5580‬אסיר‬
‫אחד הגיע ממחוז קטוביץ וקיבל את המספר ‪ ... 5581‬אסיר אחד נשלח מאופלן ומקבל את המספר ‪ ,4960‬שלא ניתן‬
‫קודם לכן‪ .‬אסיר אחד נשלח מקטוביץ ומקבל את המספר ‪ ,5533‬שלא ניתן קודם לכן‪"...‬‬
‫‪ 1004‬גברים‪ ,‬נשים וילדים יהודים מגיעים ממחנה דרנסי במשלוח ה‪ . 72-‬לאחר הסלקציה מוכנסים למחנה ‪48‬‬
‫גברים‪ ,‬המקבלים את המספרים ‪ ,186,596-186,643‬ו‪ 91-‬נשים‪ ,‬המקבלות את המספרים ‪ .80569-80659‬הנותרים‬
‫‪33‬‬
‫נרצחים בתאי הגזים‪ 23 .‬אסירים יהודים מועברים מאושוויץ למחנה גרוס – רוזן‪ .‬ילד נולד בבירקנאו ומקבל את‬
‫המספר ‪ ... 186,644‬מעניין מה היו שמותיהם‪...‬‬
‫יום חושך ואפלה‬
‫איתמר לוין‬
‫הקראת שמות – לכל איש יש שם‪:‬‬
‫אני נכדם של ‪ ...‬מבקש להזכיר את שמם של בני משפחתי אשר נירצחו על לא עוול בכפם‬
‫‪.....................................................................................................................................................................‬‬
‫‪.....................................................................................................................................................................‬‬
‫‪.....................................................................................................................................................................‬‬
‫קטע קריאה ‪:8‬‬
‫יש לי שלושה שמות פרטיים‪ :‬אריה צבי ומשה‬
‫אריה בשנות הארבעים לחייו‪ ,‬בן לשני הורים ניצולים‪ ,‬סיפר‪:‬‬
‫נולדתי ב‪ ,1946-‬אחרי שנודע להוריי שכל בני משפחותיהם נספו‪ .‬יש לי שלושה שמות פרטיים‪ :‬אריה‪ ,‬צבי ומשה וגם‬
‫שלושה שמות משפחה‪.‬‬
‫אתמול‪ ,‬כשהייתי באיזו מסיבה ושאלו אותי לשמי‪ ,‬פתאום התבלבלתי‪ .‬אני ממש סוחב את כל המשפחה על הכתפיים‬
‫שלי‪ .‬אחותי‪ ,‬שנולדה כמה שנים מאוחר יותר‪ ,‬נקראה רק בשם אחד‪ ,‬על שם סבתא שנספתה‪ .‬כשהעמיסו עליי את כל‬
‫שמות המתים של המשפחה‪ ,‬איני סבור שחשבו עליי‪ .‬עכשיו לא נותר לי אלא לסחוב על גבי את המתים‪.‬‬
‫מתוך‪ :‬יד ועד – עדויות ותעודות מן השואה‬
‫משרד החינוך האגף לחינוך מבוגרים‬
‫י‪-‬ם תשנ"ו ‪1966‬‬
‫עמ' ‪242‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫"לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו" כתבה המשוררת זלדה ועלינו לזכור שכל שם הוא עולם‬
‫ומלואו‪ ,‬מאחורי כל שם עומד אדם מיוחד‪ ,‬שונה מהאחר‪ ,‬במבנה גופו וצורתו החיצונית כמו גם בפנימיותו‪ ,‬אופיו‬
‫ומעשיו וכמובן בשאיפותיו וחלומותיו‪ ,‬במלחמה אחת רצחו הגרמנים כשישה מיליון יהודים‪ ,‬נשים‪ ,‬גברים‪ ,‬זקנים‬
‫וילדים על חלומותיהם‪ ,‬שאיפותיהם ועתידם‪ ,‬שישה מיליון שמות‪ ...‬יהי זכרם ברוך‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫האשה בשואה‬
‫עדות ‪:1‬‬
‫"כאשר באתי לסטודיום הפדאגוגי )בניין מיוחד ללימודי הפדאגוגיה והפסיכולגיה(‪ ,‬למלא שם את טפסי ההרשמה‪,‬‬
‫הזמין אותי לשיחה אסיסטנט של הפרופסור לפדאגוגיה‪ ,‬איש צעיר‪ ,‬גבוה ורזה כל‪-‬כך‪ ,‬שנדמה היה לי כי יישבר לנגד‬
‫עיני‪" ".‬העלמה היא בת דת משה?" שאל "כן"‪" ,‬מדוע נרשמה העלמה לפסיכולוגיה ופדאגוגיה‪ ,‬אם ידוע לה מראש כי‬
‫לא תמצא עבודה בתום לימודיה? ‪ ...‬אין העלמה זקוקה לפרנסה? כלומר למקצוע מכניס?"‬
‫זקוקה ועוד איך! אני הבכורה מבין שבעה ילדים‪ ,‬והפרנסה מצויה במשפחתי אך בדוחק‪".‬‬
‫"ובכן מדוע בחרה העלמה במקצועות שלא תוכל להתפרנס מהם? צר לי לומר זאת אבל עלינו להיות מציאותיים‪ .‬אנו‬
‫כאן בסטודיום הפדאגוגי‪ ,‬מכינים מפקחים מטעם משרד החינוך‪ ,‬מנהלים של סמינריונים וגימנסיות‪ ,‬מרצים למורים‬
‫ולגננות‪ .‬משרות כאלה לא ניתנות ליהודים‪ .‬חינוך מורים הוא דם התמצית של פולין‪ .‬כאו אין מקום לזרים‪".‬‬
‫"זרים?! אנו חיים כאן אלף שנה‪ ,‬ועודנו נחשבים זרים? אבל טוב‪ ,‬הבה נהיה מציאותיים‪ .‬אני יודעת שאין לי סיכוי‬
‫להשיג משרה ממשלתית או כל משרה אחרת‪ .‬אם כך‪ ,‬היינו הך‪ .‬מוטב ללמוד מה שאני אוהבת ‪"...‬‬
‫הם יכולים למנוע ממני משרה‪ ,‬אמרתי לנפשי‪ ,‬אבל הם לא יוכלו לגזול ממני את הידע שארכוש‪ .‬אולי יבואו ימים‬
‫שונים‪ ,‬טובים יותר‪.‬‬
‫לנה קיכלר‪-‬זילברמן‬
‫בית אימי‪ ,‬עמ' ‪99‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫כך זה החל‪ ,‬דבריה אלו של לנה קיכלר זילברמן ערב מלחמת העולם השנייה משקפים ולו במעט את גורלה של האשה‬
‫היהודייה בשואה אשר היתה לא רק "אשה" אלא גם "יהודיה בת דת משה" ועל כן נתקלה בצרות כפולות ומכופלות‬
‫ולמרות הכל שמרה על רוח איתנה‪ .‬טקס זה מוקדש לכל אותן נשים יהודיות אשר עמדו מול האויב הנאצי ויכלו לו‪.‬‬
‫לנשים שלמרות ניסיון הנאצים להוציאם מכלל האנושות‪ ,‬הצליחו לשמור על שפיות דעתן‪ ,‬לתמוך במשפחותיהן‪,‬‬
‫הוריהן‪ ,‬בעליהן וילדיהן‪ ,‬נשים שלא הספיקו לחוות את טעם האמהות‪ ,‬אמהות אשר הלכו למוות עם ילדיהן‬
‫בזרועותיהן‪ ,‬נשים אשר הופרדו מבעליהן ומשפחתן ונרצחו מבלי דעת מה עלה בגורל יקיריהן‪ ,‬ולכל אותן נשים אשר‬
‫הצליחו לשרוד את התופת ונשארו על מנת לספר ולהעיד על אשר ארע‪.‬‬
‫שיר ‪ /‬ריקוד‪:‬‬
‫עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשארו נשים רבות ללא בעליהן ונדרשו לשאת בעול המשפחתי לבדן‪ ,‬היה זה לרוב‬
‫שינוי גדול בנורמות שהיו נהוגות בחיי המשפחה היהודית בטרם המלחמה‪.‬‬
‫הנשים היו צריכות לדאוג לפרנסת הבית‪ ,‬לחינוך הילדים ולקבל על עצמן החלטות יומיומיות כבדות משקל‪.‬‬
‫עדות ‪:2‬‬
‫"מטוסים גרמניים הופיעו מעלינו והפציצו את הדרכים הגדושות פליטים‪ .‬נשמעו גם רעמי הארטילריה הגרמנית‪.‬‬
‫הפולנים ההמומים שאלו‪ :‬והיכן הארטילריה שלנו?"‬
‫לפנות ערב הגענו לוויאליצקה‪ .‬שרר בה תוהו ובוהו‪ .‬אחיי התכוננו לברוח‪ ,‬חיפשו תרמילים‪ ,‬דחסו לתוכם לבנים‬
‫ודברי מזון‪ ,‬נעלו את הנעליים החזקות ביותר שלהם ועמדו לצאת מזרחה‪ ,‬אל הגבול הסובייטי‪ .‬גם אסתי ופלה‬
‫התכוננו לצאת לדרך‪.‬‬
‫אלברט הציע להסב מרתף גדול למקלט‪ ,‬לחסות בו בלילה‪ ,‬בעת ההפצצות‪ ,‬ועם שחר לקום ולצאת לדרך‪.‬‬
‫האש קרבה אלינו‪ .‬המטוסים הנמיכו טוס מעלינו‪ ,‬היה ברור‪ ,‬שהצבא הגרמני מתקדם באין עוצר‪.‬‬
‫סני ומיכאל נפרדו מעלינו‪ .‬אנחנו בורחים מזרחה" אמרו לי‪.‬‬
‫"ומה יהיה על אבא? הוא אינו מסוגל ללכת ברגל‪ .‬רגליו חולות ולבו חלש"‪.‬‬
‫נשתררה דממה בחדר‪ .‬אימת‪-‬מוות אחזה בכל‪ .‬הסתכלתי באבא‪ .‬הוא ישב בכיסא‪ ,‬שחוח ומכווץ‪ ,‬פניו נפולות‪ ,‬ידיו‬
‫ורגליו רועדות‪ .‬חשבתי בלבי‪ :‬וכי למי השאירה אמא את אבא‪ ,‬אם לא לי? אמרתי לאחרים‪:‬‬
‫"לכו לשלום והצילו את נפשותיכם‪ .‬אני אקח את אבא אתי‪".‬‬
‫לנה קיכלר‪-‬זילברמן‬
‫בית אימי‪ ,‬עמ' ‪176‬‬
‫‪35‬‬
‫עדות ‪:3‬‬
‫"אבל למחרת בבוקר נכנסו הגרמנים לעיירה ואף יהודי לא יצא לרחוב‪ .‬הכל הסתתרו‪ .‬שבוע ימים עשינו במחבוא‬
‫בסוליץ‪ ...‬סידה‪ ,‬הבת‪ ,‬הובילה אותי אל חדר שהיו בו חלונות עם תריסים מוגפים ואמרה‪ :‬את רואה את החרכים‬
‫הללו? בעדם ראיתי הכל‪ .‬הגרמנים מן הזונדרקומנדו ריכזו כאן‪ ,‬בכיכר השוק‪ ,‬את כל היהודים שעלה בידם לעצור‬
‫והעמידו אותם בשורות‪ .‬הם פקדו עליהם לשים את ידיהם על ראשיהם‪ .‬אחר כך החלו מתעללים בהם‪ :‬גזזו את‬
‫זיקניהם‪ ,‬ציוו עליהם להתעטף בטליותיהם‪ ,‬לכרוע על ברכיהם‪ ,‬להתפלל ולרקוד‪ ,‬וכל העת הצליפו בהם עד זוב דם‪...‬‬
‫אחרי שגמרו את מסכת ההשפלות והעינויים‪ ,‬העמיסו את המוכים והפצועים על משאית והוליכו אותם לפרוור העיר‬
‫טשיצה‪ .‬שם נצטוו היהודים להסתדר בשמיניות‪ ,‬וירו בהם שורה אחרי שורה‪...‬‬
‫אף על פי כן חזרנו אל מסלול החיים הרגיל‪ .‬הנשים פתחו את בתי המסחר ומכרו סחורה כבימים עברו‪ .‬הילדים החלו‬
‫לומדים בבית הספר הממלכתי‪ ,‬עד שגורשו משם באחד הימים ונאסר עליהם ללמוד בכלל‪".‬‬
‫לנה קיכלר‪-‬זילברמן‬
‫בית אימי‪ ,‬עמ' ‪185‬‬
‫שיר ‪ /‬ריקוד‪:‬‬
‫מאחור נותרו גם נערות צעירות שעדיין לא חוו את "ההתאהבות הראשונה" ואת "החיזור הראשון"‪ ,‬או חוויות‬
‫אחרות האופייניות כל‪-‬כך לגיל ההתבגרות‪ .‬הן גם לא הורגלו מעולם לחיי חברה המחייבים שיתוף והתחשבות‪ .‬הן‬
‫נקרעו מבתיהן‪ ,‬מהוריהן ומרביתן לא שרדו‪.‬‬
‫עדות ‪:4‬‬
‫"אמא החליטה שאם מפרידים בינינו‪ ,‬צריך שלכל אחת מאיתנו תהיה חבילה נפרדת‪ .‬היא חילקה את ה"רכוש"‬
‫לשלושה‪ ,‬כך שלכל אחת מאיתנו יהיה צרור קטן ובו מעט מצרכי מזון‪ ,‬בגדים וחפצים אחרים – זה כל מה שנותר‬
‫מביתנו הנאה ומרכושנו הצנוע שצברו הורינו בעבודתם משך שנים עד המלחמה‪.‬‬
‫כן החליטה אמי לגזור את צמותיי‪ .‬עד אז לא הסתפרתי מעולם‪ .‬אמא הסבירה לי שבמחנה העבודה אולי לא יהיו‬
‫מים חמים להתרחץ ולחפוף את שערותיי הארוכות‪ ,‬במיוחד בחורף הממשמש ובא ומוטב ונוח יהיה לי בשערות‬
‫קצרות‪ .‬בעת שאמי עסקה בגזירת צמותיי הארוכות‪ ,‬היפות‪ ,‬ניגש אליי גרמני ובידית המעוקלת של מקלו תפס אותי‬
‫בצווארי וכך סחב אותי והרחיקני מאמי ומאחותי‪ -‬לנצח‪ .‬אפילו לא הספקנו להיפרד ולומר שלום‪ .‬כך פשוט סחב‬
‫אותי כמו שלוכדים כלב ברחוב‪"...‬‬
‫מרים יהב ‪ /‬נערה במחנות‬
‫ילקוט מורשת מ"ח עמ' ‪118‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫האם היהודייה נותרה בגטו לבדה כשעליה לדאוג לעצמה ולילדיה הרכים‪ ,‬לאוכל‪ ,‬לבוש‪ ,‬חינוך ועוד‪.‬‬
‫עדות ‪:5‬‬
‫"יום מפרך עבר על אמנו‪ .‬משא כבד נשאה על שכמה מן הכפרים ובמשך כל העת חישבה כיצד תתגנב לגטו מבלי‬
‫להיתפס‪ ,‬כיצד תבריח את מטענה היקר וכיצד תאכיל את בנותיה במעט הרווח שנותר בידה‪.‬‬
‫עתה אצה לה העת‪ .‬שפשפה יד ביד‪ ,‬רקעה ברגליה וקראה‪" :‬טובה‪ ,‬עזרי לי לקלף תפוחי אדמה" העלתה את האש‬
‫בכירה‪ ,‬שפתה סיר מים ובחרה תפוחי אדמה אחדים והותירה מעט מהם גם ליום המחרת‪ .‬ללא מלים פרסה את מנת‬
‫הלחם לשתים ולאחר שהתחמם החדר מעט והמים שבסיר החלו לבעבע אמרה לנו‪" :‬בנות יום טוב היה לנו היום‪ .‬מן‬
‫הגרמנים הצלחתי לחמוק עם כל הסחורה ואפילו לשחד את השומרים לא הצטרכתי‪ ...‬היום נאכל לשובע‪".‬‬
‫בקצה היער‪ /‬אירית ר‪ .‬קופר‪ ,‬עמ' ‪18‬‬
‫‪36‬‬
‫"שתי עיניה הגדולות‪ ,‬השחורות‪ ,‬הביטו בי‪ .‬ראיתי את היגון הנשקף מהן‪ .‬דומה היה עלי שעוד רגע יפרוץ מעיניה זרם‬
‫דמעות‪ ,‬אך ידעתי‪ :‬לא אשה כאמי תבכה‪ .‬אמי אינה מן הבוכות‪" ...‬הזדרזי" אמרה אמי בקולה הרך‪" ,‬עלינו לצאת‬
‫לדרך בטרם תזרח השמש"‪.‬‬
‫קמתי ממיטתי‪ ,‬להכין עצמי לדרך‪ .‬לבשתי את שמלתי הדקה‪ ,‬כי לא נותרה לי אחרת‪ ...‬בצאתי מפתח הבית נצמדתי‬
‫אל גוף אמי‪ ,‬היא חיבקה אותי‪ ,‬עטפתני בסודרה‪ ,‬אחזה בידי ומשכה אותי אחריה‪.‬‬
‫משקרבנו אל הגדר שמתוחה היתה מסביב לגטו‪ ,‬עצרה אמי לרגע‪ .‬היא הביטה סביבה ועיניה מלאות פחד ואימה‪.‬‬
‫מבטיה תרו מסביב וכאשר היתה בטוחה כי עין הזקיף לא תשיגנה זינקה לארץ ומשכתני אחריה‪ .‬קרבה אמי אל הגדר‬
‫והחלה זוחלת דרך הפירצה‪" ...‬עשי כמוני אמרה אמי חרש"‪.‬‬
‫זחלתי ועברתי בפירצה‪....‬עד מהרה נמצאנו מהלכות בדרך המובילה אל מחוץ לעיר‪ ,‬בתי הגטו נעלמו מאחורינו‪ ,‬אט‬
‫אט נעלמו גם בתי הגויים‪ ,‬יצאנו מתחומה של העיר‪ ....‬נעצרה אמי‪ ,‬סקרה את הסביבה וכאשר בטוחה היתה שאין‬
‫איש מאזין לדבריה אמרה חרש‪" :‬ילדתי עת קשה היא לנו‪...‬איני יודעת אם אזכה לראות את קץ המלחמה הזו‪ .‬אך‬
‫את בתי‪ ,‬עודך ילדה קטנה‪ ,‬ועלייך לחיות‪ .‬עליי להציל אותך מידי הרוצחים‪ ...‬היום אמסור אותך לאיכר שאתו באתי‬
‫בדברים‪ .‬את תשהי בביתו‪ .‬לכי לכי בתי‪ ,‬אל תסרבי ואני אתפלל עליך שחיה תחיי‪ .‬זכות האבות תעמוד לך‪ ,‬זכות‬
‫אברהם יצחק ויעקוב‪ ...‬מהיום תעמדי ברשות עצמך‪ .‬מהיום לא יהיה שמך יטע‪ .‬שם חדש ניתן לך‪ .‬מעתה תהיי‬
‫מארינה‪ ,‬מארינה קובולובסקי‪"...‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫הנשים שנותרו מאחור בלי בעליהן אשר נשלחו לעבודה או להשמדה נאלצו לעמוד מול החלטות הרות גורל לגבי‬
‫ילדיהם ומשפחותיהם החלטות של חיים ומוות‬
‫עדות ‪:6‬‬
‫"היום השחור ביותר בגטו קובנה‪ ,‬היה יום חטיפת הילדים מחיק אמותיהם והטענתם על קרונית המוות‪ .‬היום הזה‬
‫היה המר והקודר ביותר בכל תקופת הגטו האיומה‪ .‬כל עינויי שאול‪ ,‬רציחות אכזריות‪ ,‬קברי אחים‪ ,‬התעללויות‪ ,‬רעב‬
‫מציק‪ ,‬כל אלה היו חיוורים מול זוועת חטיפת הילדים‪.‬‬
‫הייתי עד ראיה למחזה מחריד ואיום‪ .‬אם עברית‪ ,‬שהוציאו ממנה בזרוע את שלושת ילדיהם‪ ,‬הרימה קול שאגה‬
‫אדירה‪ ,‬כמו חיה מטורפת‪ .‬בכיותיה פלחו את האוויר בקול איום ונורא‪ ,‬קול לא אנושי‪ ,‬עד כדי כך שהמפקד הגרמני‬
‫"נכמרו רחמיו" והרשה לה לקפוץ לתוך קרון המוות ולהוציא משם רק ילד אחד‪ .‬בראות שלושת הילדים בקרון את‬
‫אמם התנפלו עליה‪ ,‬חיבקוה ונשקוה וכולם התייפחו ביבבה "אמא הצילי אותנו ממוות !" לב האם נקרע לגזרים‪.‬‬
‫נתבלבלה עליה דעתה ונהייתה כמאובנת‪ .‬בסופו של דבר יצאה את הקרון מבלי לקחת אתה אף ילד אחד‪"...‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫לעיתים מצאו עצמם הנשים עומדות במרכזה של שאלה מזעזעת את מי יש להעדיף את האשה או את האם‪:‬‬
‫הדילמה הנוראה ‪ /‬על פי מארק דבורזצקי מגטו וילנה‪:‬‬
‫לכל בעל תעודה צהובה היתה רשות לרשום אשה בתעודה שלו‪ .‬אם היה רווק – רשם את שם אמו כאילו היתה אשתו‬
‫וכך הציל את חייה‪ .‬אבל אם היה נשוי‪ ,‬עמדה בפניו השאלה האיומה‪ :‬את מי להציל? את האם או את האשה?‬
‫סיפר לי אחד‪" :‬הייתי צריך בעצמי לקבוע מי לחיים‪ :‬האשה או האם? ועל מי להוציא את גזר דין המוות‪.‬‬
‫נתתי את החייל לאשתי‪.‬‬
‫ולאמי היקרה השארתי את גורל פונאר‪"...‬‬
‫סיפר השני‪ " :‬אני מודה ומתוודה רשמתי את אמי כאילו היתה אשתי ואת אשתי הסתרתי במחבוא‪ .‬אמא יש לך רק‬
‫אחת‪...‬‬
‫יהודים ! רע עשיתי‪ ,‬אבל כך אמר לי הלב‪...‬‬
‫האם נתנה לי את החיים‪"...‬‬
‫‪37‬‬
‫סיפר השלישי‪ :‬לפני שנפרדתי מאמא ניגשתי אליה ואומר‪ ' :‬אמא‪ ,‬לא אוכל לקחת אותך‪ ...‬אני לוקח את אשתי‪ .‬את‬
‫בעצמך הובלת אותנו לחופה‪ .‬את בעצמך‪ ,‬הלא נתת לנו את ברכתך‪ ,‬שנוליד בנים ונקים דור‪ ...‬הגידי אמא בעצמך‪ ,‬מה‬
‫עליי לעשות? מה עליי לעשות?'‬
‫אז לקחה אמא את ספר ה'צאנה וראינה' הנושן שלה‪ ,‬בכתה וקראה‪ ' :‬על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק‬
‫באשתו‪---‬ותאמר‪:‬‬
‫'הנה כך רצונה של תורתנו הקדושה‪ :‬תן את החיים לאשתך‪'.‬‬
‫ותיתן אמא לנו את ברכתה האחרונה"‪.‬‬
‫מתוך‪ :‬יד ועד – עדויות ותעודות מן השואה‬
‫משרד החינוך האגף לחינוך מבוגרים‬
‫י‪-‬ם תשנ"ו ‪1966‬‬
‫שיר ‪ /‬ריקוד‪:‬‬
‫חיי האסירות במחנות היו אף הן שונים מחיי האסירים ובעלי מאפיינים ייחודיים‪ ,‬עם הגיען למחנות ההשמדה ‪,‬‬
‫אימהות צעירות נשלחו ביחד עם ילדיהן לרצח‪ ,‬גם אם היו בריאות ויכלו לעבוד‪.‬‬
‫גם האסירות שצלחו את הסלקציה וחיו במחנות חוו את חוויות המחנה באופן שונה מעט משל הגברים מעצם היותן‬
‫נשים‪.‬‬
‫עדות ‪:7‬‬
‫"היה זה באושוויץ‪ ,‬באחד הערבים‪ ,‬כאשר שכבנו סחוטות על הדרגשים‪ ,‬באפיסת כוחות‪ ,‬ללא תחושת חיים‪ .‬לפתע‬
‫נשמע קול‪ .‬היתה זו סאלה‪ ,‬יהודיה מוינה‪ ,‬צנומה ואפורה כמונו‪ .‬אולם כאשר נתנה קולה בשיר‪ ...‬היתה זו הסרנדה‬
‫של שוברט‪ .‬צלילי הסופרן הנפלא של סאלה מילאו את הצריף העלוב והמנגינה הנהדרת העבירה אותנו לעולם אחר‪,‬‬
‫עולם רחוק‪ ,‬שמזמן שכחנו על קיומו‪ ...‬היינו כה שקועות בשמיעה‪ ,‬שאף לא אחת נתנה דעתה לאיש הס"ס‪ ,‬אשר נכנס‬
‫בשקט לצריף‪ .‬הוא נעמד ליד הדלת עם הבעת השתוממות על פניו‪ ,‬והאזין‪ ...‬לא הספקנו להזהיר את סאלה‪ .‬לפתע‬
‫כאילו ניעור מחלום‪ ,‬הוא התקרב לדרגשה של סאלה‪ ,‬הורידה בכוח והחל להכותה ‪ - du verfluchte judin‬אין לך‬
‫רשות לשיר את השיר הזה‪ ,‬יהודיה ארורה שכמותך!!!"‬
‫פליציה קראי‬
‫פגזים וחרוזים עמ' ‪12‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫"הנערות הגיבורות הן נושא הראוי לעטו של סופר גדול‪ .‬נערות אמיצות וגיבורות הנוסעות הלוך ושוב לערים ולעיירות‬
‫בפולין‪ ,‬מצוידות בתעודות אריות או כפולניות או כאוקראיניות‪ .‬הן סומכות על מראה פניהן‪ ...‬כמה פעמים נעצרו‪,‬‬
‫נערכו עליהן חיפושים‪ ,‬אבל המזל שיחק להן‪ .‬שליחי מצווה אינם ניזוקים‪ .‬האשה היהודייה רשמה דף מפואר‬
‫בהיסטוריה של מלחמה זו‪ .‬הן יתפסו בהיסטוריה זו מקום ראשון‪".‬‬
‫עימנואל רינגלבלום‬
‫פנים להתנגדות היהודית עמ' ‪41‬‬
‫בתנועות הנוער ובמחתרות היהודיות קיבלו על עצמן נשים צעירות תפקיד שהיה בעל חשיבות עצומה בפעילות‬
‫המחתרתית‪ :‬תפקיד הקשריות‪.‬‬
‫עדות ‪:8‬‬
‫"את עבודתנו ברחבי הכיבוש הגרמני לא היינו מסוגלים לבצע בלי קשריות‪ .‬הקשריות שלנו קיבלו עליהן לסכל מזימה‬
‫זו‪ ,‬והן עשו והצליחו ולו במעט‪ .‬בגופן ובמעשיהן ניסו לאחד את הגיטאות‪ ,‬את יהדות פולין המתפוררת‪ .‬בפניהן של‬
‫הקשריות לא עמדו חומות הגיטו ולא היו גבולות‪ ,‬וכל הגזירות והאיסורים על התנועה בדרכים לא נחשבו בעיניהן‪.‬‬
‫צפה ועולה לנגד עיני דמותה של לונקה קוזיברודזקה בת העיירה פרושקוב הסמוכה לורשה‪ .‬צעירה יפה‪ ,‬בלונדינית‪,‬‬
‫בעלת חזות "גויית"‪ ,‬משכילה‪ ,‬התחבבה על הבריות‪ ,‬וכל שבא עמה במגע העריץ אותה ואהבה‪ .‬היא לא ידעה‬
‫מעצורים בפעולתה‪ ,‬ולא היה מקום שלא תגיע לשם‪ .‬גזירות שונות ניתכו על היהודים והפולנים בזו אחר זו‪ ,‬אך‬
‫‪38‬‬
‫לונקה ידעה תמיד "להסתדר"‪ .‬זוכרת אני שהיינו אורזים אני שהיינו אורזים את המזוודה שלה כשהחומר המסוכן‬
‫טמון בתוך המכסה הכפול‪ ,‬והלב חרד‪ :‬מי יודע מה צפוי לה? ולונקה מחייכת ומעודדת אותנו‪" :‬אל תדאגו‪ ,‬הכל יהיה‬
‫בסדר‪ ...‬קורנת כולה היתה בספרה על ביקוריה בגטאות שלתוכם הצליחה להתגנב‪ .‬בואה היה חג לחברינו ולציבורי‬
‫האנשים שאתם נפגשה במושבות היהודים‪ .‬היו מקיפים אותה ומקשיבים בנשימה עצורה לסיפוריה על נוער שאינו‬
‫משלים עם ההשפלה וחולם על חיים או מוות של כבוד‪.‬‬
‫בימי כליון ומרד ‪ /‬צביה לובטקין‬
‫עמ' ‪53‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫לא רק חברי המחתרת היו שותפים להתארגנות ולהכנות‪ ,‬גם רבים מתושבי הגטו ובראשן הנשים‪ ,‬האמהות‪ ,‬נטלו‬
‫חלק פעיל בהכנות מתוך כוונה להציל את משפחותיהן‪.‬‬
‫"עמוק מתחת לפני האדמה בנו בונקרים ערוכים היטב‪ ,‬הכינו מחבואים מוסווים כהלכה שהוצרכו להקל על נקם‬
‫והתנגדות‪ ...‬באותו זמן עצמו מסרנו מפה לפה ידיעות משמחות על התבוסות הגדולות של הצבא הגרמני בחזית‬
‫המזרחית‪ .‬אופטימיסטים ניבאו שחרור מהיר‪ ...‬אבל בניית הבונקרים והמקלטים נמשכה הלאה‪ .‬כאשר בעקשנות‬
‫גוברת חזרו השמועות שחיסול הגטו בוורשה יבוא סופית באביב‪ ,‬השיגה אימא בשביל כולנו מקום בבונקר ברחוב‬
‫מילוא ‪ ... 3‬הבונקר היה בנוי מתחת למרתף ומצויד בסידורים שונים‪ ,‬במשאבת מים‪ ,‬חשמל‪ ,‬מאווררים‪ ,‬מיטות עץ‬
‫בקומות וארונות קיר בשביל מלאי המזון‪ .‬כל הסידורים האלה הוכיחו‪ ,‬כי אין זה מחבוא זמני במקרה של אקציה‬
‫אחת או אחדות שצריך לעבור אותן"‬
‫ישראל גוטמן‬
‫יהודי ורשה ‪ :1943 – 1939‬גטו מחתרת מרד‬
‫שיר ‪ /‬ריקוד‪:‬‬
‫היא חיכתה‪ /‬הלינה בירנבאום‬
‫היא חיכתה לי שם במורד הדרך‬
‫עיניים גדולות מחוסר שינה‬
‫ידעה שאבוא אליה‬
‫שיניה לבנות כפנינים נחשפות בחיוך‬
‫אחוש אותה בכל חושי‬
‫הנהדר שעלי האדמות‬
‫את אימי היפה והצעירה‪.‬‬
‫חיוך של אם המתאמצת להרגיע ילדתה‬
‫מול תא הגז ותנור המשרפה‬
‫היא חיכתה לי במורד הדרך של מאיידנק‬
‫מעיל צמר מבד פפיטה רחב מכסה את גופה‬
‫וגם אותי היא מקפלת בתוכו כדי‬
‫מול הצריף "דצינפקציה והמשרפה"‬
‫לשתול בתופת‪ ,‬ברגע שלפני האחרון‬
‫הגעתי ממרחקים מופלגים כעבור ארבעים שנה‬
‫כוח החום האנושי‪ .‬זיק בהירות או תקווה‬
‫והיא עמדה כאן – כמו אז‬
‫כאן‪ ,‬במקום שהיציאה ממנו‬
‫למרות מותה‬
‫היא רק בתור עשן דרך ערובה‪...‬‬
‫כמו ביום הפרידה ההוא‪:‬‬
‫שחרחורת‪ ,‬קטנה‬
‫הגעתי מארץ אחרת‬
‫תלתל ארוך מעל מצחה‬
‫כאשה מבוגרת וכאותה ילדה שהייתי אז‬
‫גלגל שערותיה עוטר את ראשה‬
‫והיא כה אהבה‪ ,‬כה חרדה לגורלה!‬
‫לחיים אדומות‬
‫עמנואל רינגלבלום כתב על הנשים היהודיות במלחמה‪:‬‬
‫"היסטוריון העתיד יצטרך להקדיש דף הולם לאשה היהודייה במלחמה‪ .‬היא תתפוס דף חשוב בהיסטוריה היהודית‬
‫על אומץ ליבה וכושר עמידתה‪ .‬בזכותה עלה בידי אלפי משפחות להתגבר על אימת הימים‪".‬‬
‫האשה היהודייה בשואה היבטים יחודיים‬
‫בשביל הזיכרון‬
‫טקס זה הוקדש להן‪ ,‬יהי זכרן ברוך‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫התנגדות‬
‫קול קורא‬
‫אל שרידי העם היהודי הנכחד על אדמת פולין‬
‫אליכם‪ ,‬הקרובים לנו ביותר‪ ,‬שבשמם יצאנו לקרב‪ ,‬אנו פונים מעל לקברים האלמוניים של הטובים והיקרים‬
‫בחברינו‪ ,‬שנפלו בקרב עם כוח עדיף‪.‬‬
‫תמיד שאפנו לחיי חירות‪ ,‬אבל אם נגזר עלינו למות‪ ,‬רצוננו ליפול כלוחמים‪ ,‬כדי שיהיה מותנו גאה ומכובד‪.‬‬
‫לא יצאנו לנצח בנשק – לא לנו ניתן הניצחון‪ .‬יצאנו להגן על הרוח‪ ,‬ואת רוחנו לא קטל האויב‪ .‬אין המוות תבוסה או‬
‫חרפה‪ ,‬וכוחה של האלימות המכריע קומץ מורדים אינו כוח שניצח‪.‬‬
‫השגנו את מטרתנו‪ ,‬אחזנו בנשק‪ ,‬כי לא יכולנו להשלים עם המחשבה שאלפי יהודים‪ ,‬גברים‪ ,‬נשים‪ ,‬זקן וטף‪ ,‬נקטלים‬
‫בפראות‪ :‬כי לא רצינו שיוליכו אותנו כצאן לטבח‪ :‬כי לא רצינו שבבוא היום תאמר ההיסטוריה‪ ,‬כי יהודי פולין מתו‬
‫מיתה עלובה ללא סימן אחד של התנגדות‪.‬‬
‫מתוך קול קורא במלאת שנה להקמת הארגון היהודי הלוחם‬
‫אוגוסט ‪1943‬‬
‫פרידה ממילא ‪ /18‬סיפורה של קשרית‬
‫הלה רופאייזן – שיפר עמ' ‪8‬‬
‫קריין‪:‬‬
‫פעולות של התנגדות ומרד בגטאות החלו רק לאחר שתנועות המחתרת הגיעו להכרה כי הגרמנים מבצעים השמדה‬
‫המונית של יהודים‪ .‬בכל גטו לבש התהליך הזה אופי אחר‪ .‬הגטו הראשון שבו הוקם ארגון התנגדות היה וילנה‪ ,‬שהיה‬
‫מהמקומות הראשונים שבהם בוצע הרג שיטתי של יהודים‪ .‬הידיעות שהגיעו לשם על המתרחש באתר ההרג פונאר‬
‫פקחו את עיניהם‪.‬‬
‫ידיעות ההרג ומשמעותן הופצו בין מרכזי התנועות בגטאות השונים וכמה חודשים לאחר מכן הביאו להקמת ארגון‬
‫הגנה עצמית בוורשה "הגוש האנטי פשיסטי" שניתן לראות בו מעין גלגול ראשון של ה"ארגון היהודי הלוחם" )אי"ל(‪.‬‬
‫במסגרת הגוש נערכו ההכנות הראשונות למרי מזוין‪ .‬הוקמה זרוע צבאית שהדריכה ללוחמה בשטח בנוי‪ ,‬נרכש‬
‫האקדח הראשון והחל אימון בסיסי בו‪.‬‬
‫לעומת התפיסה שהנחתה את תנועות הנוער שראו במסע הרצח של הנאצים מהלך אידיאולוגי עקבי המצריך‬
‫היערכות לפעולות התגוננות‪ ,‬נטו היודנראטים והחוגים המקורבים להם לראות ברציחות התפרצות של איבה‬
‫מקומית ודחו את הטענה שיש לראות בהן מסע רצח טוטלי‪.‬‬
‫הם לא האמינו כי החלטה כוללת של רצח יהודים מטעמים אידיאולוגיים היא בגדר האפשר וגרסו שהרציחות הן‬
‫תוצר של שיקולים פרגמטיים נטולי עכבות מוסריות‪ ,‬יתר על כן‪ ,‬הם חששו שהתארגנות התנועות בגופי לחימה עלולה‬
‫להמיט אסון על כלל תושבי הגטו ושגילויי ההתנגדות יובילו לענישה קולקטיבית מצד הגרמנים‪ ...‬טקס זה מוקדש‬
‫ללוחמים היהודים אשר קמו ומרדו בנאצים למרות הקשיים הרבים שעמדו בפניהם וכן לאנשי הגטאות אשר עמדו‬
‫מנגד ראו כיצד צומחת תנועת ההתנגדות היהודית ותהו האם להצטרף אליה‪.‬‬
‫שיר – העיירה בוערת‪:‬‬
‫מרדכי טננבוים‪-‬תמרוף ‪ -‬בעד‬
‫אחים יהודים!‬
‫ימי אימים באו עלינו‪ .‬לא רק גטו וטלאי צהוב‪ ,‬שנאה ומשטמה‪ ,‬עלבון והשפלה – המוות לפנינו!‬
‫לנגד עינינו מובלים להרג נשינו וילדינו אבות ואימהות‪ ,‬אחים ואחיות‪.‬‬
‫דעו לכם – חמישה מיליוני יהודים כבר נרצחו באירופה בידי היטלר ותלייניו‪.‬‬
‫מיהדות פולין נשארו‪ ,‬עד כה‪ ,‬לא יותר מעשרה אחוזים‪ .‬בחלמנו ובבלז'ץ‪ ,‬באושוויץ ובטרבלינקה‪ ,‬בסוביבור ובמחנות‬
‫מוות אחרים עונו והומתו מיתות משונות‪ ,‬יותר משלושה מיליון יהודי פולין‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫דעו לכם – כל המשולחים מובלים למוות!‬
‫אל תאמינו לתעמולת – הכזב של הגסטאפו על מכתבים – כביכול של המשולחים‪ .‬זהו שקר ציני‪ :‬דרכם של‬
‫המשולחים מוליכה למשרפות ענקיות ולקברות‪-‬המונים במעבה יערות פולין‪ .‬כל אחד מאיתנו נדון למוות‪.‬‬
‫כבר אין לנו מה לאבד!‬
‫אל תאמינו שהעבודה תציל אתכם‪ .‬לאחר האקציה הראשונה תבוא שנייה ואחריה שלישית – עד אחרון היהודים!‪...‬‬
‫ניפול כגיבורים ובמותנו – לא נמות!‬
‫זולת כבודנו אין לנו עוד מה לאבד!‪...‬‬
‫מרדכי טננבוים‪-‬תמרוף ‪ /‬מפקד לוחמי גטו ביאליסטוק‬
‫‪ 13‬לינואר ‪1943‬‬
‫מתוך דפים מן הדלקה‬
‫הלינה – נגד‬
‫"בורשה לא יכולים לעשות את זה"‬
‫באימה אך גם בחוסר אמונה שמעה אמא את הידיעות שהובאו על ידי פליטים‪ ,‬אודות הגטו בלודז'‪ ,‬אודות‬
‫ההתעללות הבלתי אנושית וההוצאה ההמונית להורג בירייה‪ ,‬של יהודי המקום‪.‬‬
‫"בוורשה" – אמרה אמא – "לא יכולים לעשות את זה‪ .‬הרי לא ייתכן לכלוא להשמיד ריכוז כה גדול של חצי מיליון‬
‫יהודים!"‬
‫כך דיברה אימי ובדומה לה חשבו אז כל שכנינו‪ .‬הטילו ספק באמיתות הידיעות המזוויעות וניחמו ועודדו זה את זה‪,‬‬
‫מתעלמים מן העתיד הטרגי חסר התקווה‪.‬‬
‫הלינה בירנבאום‬
‫החיים כתקווה‬
‫צביה לובטקין – בעד‬
‫"יהודים דעו‪ ,‬גירוש ‪ -‬זה טרבלינקה‪ ,‬וטרבלינקה משמע ‪ :‬מוות! אל תבטחו בכרטיס – עבודה‪ ,‬הסתירו את הילדים‬
‫ואת הזקנים‪ ,‬ואילו הצעירים חייבים להתנגד בכל מה שבידם‪ ,‬לפחות נכביד על מלאכתם של הרוצחים‪ ,‬בל נפחד‬
‫שמא יתפסונו ויירו בנו‪.‬‬
‫טוב המוות ביריות בתוך הגטו מן המוות בטרבלינקה!‬
‫כרוז קול קורא – ארגון אייל‬
‫בימי כליון ומרד‪ /‬צביה לובטקין‬
‫גנס – נגד‬
‫"באת אל הגטו להוציא יהודים להוציאם ליערות‪ .‬לא רע‪ .‬ניחא‪ .‬כמה יהודים אתה יכול להוציא? שלוש מאות? ארבע‬
‫מאות? חמש מאות? חמש מאות יהודים לעומת עשרים אלף! אם יגיעו הדברים לידי חיסול גמור של הגטו‪ ,‬אני אדע‬
‫על כך‪ .‬אני אודיע לגטו‪ :‬יהודים הימלטו‪ ,‬הצילו את עצמכם‪ .‬גם במקרה זה‪ ,‬סבורני‪ ,‬יברחו לא פחות מחמש מאות‬
‫יהודים ואולי יותר‪.‬‬
‫לאן ירוצו? כן‪ ,‬אתה חושב שיהיה להם לאן לברוח‪ .‬לא רע‪ .‬אבל בשביל חמש מאות יהודים לא אסכן את עשרים‬
‫האלף‪ .‬לדידי הגטו אינו נושא לשאפתנות הילדותית שלכם‪ .‬הגטו הוא עולם בפני עצמו‪ .‬עולם אחר לגמרי‪ .‬הגטו הוא‬
‫תא מוות שבו כלואים אנשים‪ ,‬נשים וטף‪ .‬גזר דין המוות כבר נחרץ‪ ,‬אבל עדיין איננו מוצא לפועל ומועד ביצועו אינו‬
‫ידוע לאיש‪ .‬את המועד הזה אני משתדל לדחות‪ ,‬לדחות בכל כוחותיי‪ ,‬בכל האמצעים האפשריים‪ ,‬כל עוד יהיה בידי‪,‬‬
‫ולו גם מדובר באלפי קורבנות‪ .‬אני אתייצב נגדכם‪ ,‬לא אתן לכם לגרום לחיסול הגטו בטרם עת‪.‬‬
‫מי מכם נוטל לעצמו את הזכות לקצר את ימיהם ושעותיהם של ילדים ונשים‪ ,‬החיים עדיין בגטו? אם לילדי הגטו‬
‫נותר עוד יום אחד‪ ,‬עוד שעה אחת של חיים‪ ,‬אלחם למען שעה זו שלהם בכל כוחי‪ .‬אינני מצויד באידיאלים כמוכם‪,‬‬
‫אינני מצויד במושגים של כבוד והתנגדות כמו אחרים – בכלל אין בידי שום נשק במאבקי נגד הגרמנים‪ .‬אין לי שום‬
‫עזרה עקיפה או ישירה‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫כל מה שיש לי‪ ,‬נשקי היחיד‪ ,‬הוא הזמן‪ .‬את הזמן הזה רוצה אני להרוויח‪ ...‬וכי מי יוכל לדעת מה עלול להתרחש בן‬
‫לילה?! השליכו את הדמיונות‪ ,‬את הגבורות שלכם‪ ,‬כאן הם מיותרים‪.‬‬
‫גנס ‪ /‬קיץ ‪1943‬‬
‫כמו סיסמה‪ ...‬מדור לדור‪ /‬הפרטיזנים היהודים בימי השוה‬
‫עמ' ‪22‬‬
‫מישקה ‪ -‬בעד‬
‫בשום פנים לא ירפו הגרמנים את ידיהם מהגטו‪ .‬את כולם יחסלו‪ .‬כמו שחיסלו את גטו ורשה‪ ,‬כך יחסלו את גטו‬
‫וילנה‪ .‬הם לא ישאירו נפש חיה‪ .‬את כולם ירצחו‪ ,‬יחד איתכם ! אתם רק משלים את עצמכם‪ ,‬אתם הולכים שולל!‬
‫בוודאי טענותיכם צודקות‪ ,‬בוודאי יש בהן מן ההיגיון‪ ,‬אבל הן אינן אלא אשליות‪ ,‬תקוות סרק חסרות כל סיכוי‪,‬‬
‫חלומות שווא‪ .‬אני יודע שלא יעלה בידי לשכנע אתכם‪ ,‬אני יודע שקשה לעזור לכל הגטו‪ ,‬אני יודע שפשע הוא לקחת‬
‫במו הידיים ולהטיל אל מוקד האש את אלה‪ ,‬שעדיין נותר להם עוד יום של חיים‪ .‬אבל לפחות תנו לצאת לאלה‬
‫הרוצים ושואפים לצאת מן הגטו‪ .‬אם לא את כולם‪ ,‬שחררו לפחות חלק מהם‪ ,‬לבל יאמרו שאף אחד לא הלך‪ ,‬שאף‬
‫אחד לא התנגד‪ ,‬שאף אחד לא ניסה להתקומם‪ ,‬אלא הכל חיכו בגטו עד הרגע האחרון‪ .‬מה אגיד למפקדי הפרטיזנים‬
‫הרוסיים‪ ,‬לפרטיזנים היהודים? תנו לפחות לחלק מהאוכלוסייה להילחם‪ ,‬שלא יאמרו כי איש לא נלחם ! היוצאים‬
‫מן הגטו לא יפריעו למאבקכם המפוקפק‪ ,‬חסר התקדים‪ ,‬שאולי אין לו אח ורע בהיסטוריה ‪ ...‬סייעו לפרטיזנים‬
‫היהודים‪ .‬תנו ליהודי לצאת מהגטו‪ ,‬כדי שיוכל עם נשק ביד לדרוך על האדמה רוויות הדם‪ ,‬שיוכל לנקום‪ .‬אל יאמרו‬
‫אחר כך‪ ,‬שהיהודים ישבו בחיבוק ידיים וחיכו למוות‪.‬‬
‫מיישקה‬
‫גטו ויער‪/‬משה שוטן‬
‫עמ' ‪124 – 122‬‬
‫שיר הפרטיזנים‬
‫בעד‬
‫"יהודים התנגדו בנשק‬
‫התליינים והליטאים הגיעו לשערי הגטו‪ .‬עומדים הם לרצחנו נפש‪ .‬עוד מעט יובילו אותנו מחנות מחנות דרך השער‪.‬‬
‫כך הובלו המאות ביום הכיפורים‪.‬‬
‫כך הובלו אחינו ואחיותינו‪ ,‬אמהותינו ואבותינו‪ ,‬ילדינו‪.‬‬
‫כך הוצאו רבבות למוות‪.‬‬
‫ואנו – לא נלך!‬
‫לא נובל כצאן לטבח‪.‬‬
‫יהודים התנגדו בנשק!‬
‫אל תאמינו להבטחותיהם הכוזבות של המרצחים‪ .‬אל תאמינו לדברי הבוגדים‪ .‬כל היוצא משערי הגטו אחת דרכו‬
‫לפונאר‪ .‬ופונאר היא מוות‪.‬‬
‫יהודים אין לנו מה לאבד‪.‬‬
‫המוות ישיגנו בלאו הכי‪ .‬מי מאמין עוד בחייו שעה שהמרצח משמיד אותנו בשיטתיות‪.‬‬
‫ידו של התליין תשיג כל אחד‪ .‬מחבוא ופחדנות לא יצילו את החיים‪.‬‬
‫רק בהתגוננות מזוינת נוכל להציל את חיינו וכבודנו‪.‬‬
‫אחים מוטב ליפול בקרב בגטו מלהיות מובל כצאן לטבח לפונאר‪ .‬ודעו‪ :‬בגטו קיים כוח יהודי שאורגן‪ ,‬אשר יתקומם‬
‫עם נשק ביד‪.‬‬
‫קומו והתנגדו בנשק‪.‬‬
‫אל תסתתרו ב"מאלינות"‪ .‬סופכם ליפול כעכברים בידי המרצחים‪.‬‬
‫המונים יהודים‪ .‬צאו לרחוב‪.‬‬
‫כרוז הפ‪-‬פ‪-‬א הקורא להתקוממות בגטו וילנה‬
‫‪ .1‬בספטמבר ‪1943‬‬
‫‪42‬‬
‫גנס – נגד‬
‫"לשם מה קראתי לכם? משום שהיום שוב אסרו יהודי בעבור מסחר באקדח‪ .‬איני יודע עדיין כיצד יסתיים העניין‪.‬‬
‫המקרה הקודם הסתיים בכי טוב‪ ,‬בשביל הגטו‪ .‬אני יכול לומר לכם שאם הדבר יישנה יענישו אותנו בחומרה‪ .‬ייתכן‬
‫שייקחו את כולם מגיל ‪ 60‬ומעלה או ילדים‪...‬‬
‫עיינו בדבר והחליטו האם אומנם כדאי כל זה !!! הללו‪ ,‬שחושבים באופן שקול ובריא – להם יש רק תשובה אחת‪ :‬אין‬
‫הדבר כדאי !!!‬
‫אם אין עושים לנו פרובוקציות‪ ,‬בל נעשה זאת אנחנו‪ .‬כי המחיר נשלם אנחנו‪.‬‬
‫גנס‬
‫השואה בתיעוד‬
‫קריין‪:‬‬
‫דרך ההתנגדות והמאבק החמוש התממשה במלואה בוורשה במרד שפרץ באפריל ‪ .1943‬הלוחמים במרד זה לא ראו‬
‫בלחימתם דרך להצלה אלא מעשה מחאה ואות חיים אחרון שכוונו כלפי העולם היהודי וכלפי החברה האנושית‬
‫כולה‪.‬‬
‫ב‪ 19-‬לאפריל ‪ 1943‬החל הגירוש האחרון והמרד בגטו‪.‬‬
‫‪ 3‬ימים נמשכו קרבות הרחוב‪ .‬הגרמנים הפעילו כוח צבאי רב‪ .‬ללוחמים לא היה סיכוי לנצח‪ ,‬אך הם הצליחו לגרום‬
‫לגרמנים אבידות רבות‪.‬‬
‫היהודים שהסתתרו בבונקרים לא הסכימו ברובם להיכנע לגרמנים ולא יצאו מהבונקרים למרות קריאות הגרמנים‪.‬‬
‫הגרמנים שרפו את הגטו‪ ,‬בית אחר בית‪ .‬הלוחמים‪ ,‬ובראשם מפקד המרד‪ ,‬מרדכי אנילביץ'‪ ,‬נאלצו לסגת אל הבונקר‬
‫ברחוב מילא ‪.18‬‬
‫ב‪ 8 -‬למאי ‪ 1943‬נפל הבונקר ובתוכו המפקד והלוחמים‪.‬‬
‫הלחימה בגטו ורשה נמשכה כ‪ 4-‬שבועות וגרמה אבידות קשות לגרמנים‪.‬‬
‫רק ב‪ 16-‬למאי יכול היה קצין האס‪.‬אס האחראי על הגטו‪ ,‬שטרופ‪ ,‬להודיע כי "אין עוד שכונה יהודית בוורשה"‪.‬‬
‫על חשיבות המרד וההתנגדות דובר רבות במהלך השנים אולם יש לזכור שההתנגדות המזוינת עוררה מחלוקות‬
‫רבות בקרב אנשי הגטאות והלוחמים שהשתתפו במרידות‪ ...‬לפני המלחמה‪ ,‬במהלכה ולאחריה‬
‫אבא קובנר‬
‫"פקדתי על אנשיי להתאסף לקראת היציאה מן הגטו דרך צינורות הביוב כדי להמשיך את הלחימה ביערות‪.‬‬
‫כשהגיעה שעתי לצאת‪ ,‬עמדתי ליד הכניסה לפתח הביוב‪ ,‬ולפתע הגיעה אמי הקשישה וביקשה ממני הדרכה מה‬
‫לעשות‪ .‬היה עליי לענות שאיני יודע‪ ,‬ומאותו הרגע ועד היום‪ ,‬אינני יודע אם ראוי אני לתהילת הפרטיזן הלוחם‬
‫בנאצים‪ ,‬או שמא מגיע לי אות קלון של בן הבוגד באמו‪".‬‬
‫השואה – היבטים היסטוריים‬
‫עמ' ‪123‬‬
‫שיר – אלי אלי‪:‬‬
‫חנה סנש לפני שופטיה‬
‫"כשנכנסו השופטים מצאו את חנה כשהיא יושבת על ספסל הנאשמים‪ .‬צעירה‪ ,‬יפה‪ ,‬רעננה ובוטחת‪ ...‬חנה נאשמת‬
‫בבגידה במולדת ובריגול לטובת האויב‪ .‬הקטגור דרש עונש מוות לחנה‪.‬‬
‫לבסוף נשאלה חנה אם היא מודה באשמתה‪.‬‬
‫לא! – ענתה חדות וקמה על רגליה – אינני מודה באשמת בגידה במולדת‪ .‬אני באתי לכאן בשליחות מולדתי שלי‪,‬‬
‫מולדתי היחידה‪ .‬אמנם נולדתי כאן בעיר הזאת‪ ,‬ובה ספגתי לתוכי את היסודות להשקפת עולמי‪ ,‬למבנה נפשי‪ .‬פה‬
‫למדתי לאהוב את היפה‪ ,‬לכבד את הזולת‪ ,‬לשאוף לעולם יותר טוב‪...‬אולם כשגדלתי לימד אותי הרחוב‪ ,‬כי לי‬
‫כיהודיה אין מקום בארץ הזאת‪ .‬ואחר קמו קברניטי האומה והצביעו אחד אחד בעד הפליה גזעית‪ ,‬קיפוח זכויות‬
‫‪43‬‬
‫והחזרת ימי הביניים‪...‬תלו את הקולר בנו ואנחנו היינו השעיר לעזאזל‪ .‬וככה התעוררתי מחלום שווא‪ ,‬אותו חלמו‬
‫אבותיי ואבות אבותיי והבנתי את הדבר לאשורו‪ ,‬אין לי עוד מולדת פה‪ .‬וקמתי והלכתי לבנות לי מולדת חדשה‪,‬‬
‫מולדת יהודית‪ ,‬מולדת אמיתי‪...‬‬
‫ואתם לא הסתפקתם במלחמה בלבד‪ .‬שלחתם יד גם בעמי‪ ,‬ולכן באתי לכאן‪ .‬באתי כדי להציל אחים‪ ,‬וגם כדי‬
‫להחזיר אתכם אל המסלול הנכון‪ .‬בהצילי את אחי הייתי מצילה אתכם‪ .‬כי כל יהודי שיישאר בחיים בהונגריה יהיה‬
‫בו כדי להמתיק את גזר דינכם‪ .‬לא אני בוגדת‪ .‬בוגדים הם אלה‪ ,‬שהמיטו את האסון הזה על ראש העם ועל ראשכם‬
‫אתם‪ .‬אל תוסיפו חטאת על פשע‪ .‬הצילו את אחי בני עמי כל עוד הדבר בידכם‪ .‬אולי יקלו על‪-‬ידי כך בדינכם‪ ,‬החמור‬
‫בלאו הכי‪ ,‬כי רבים הם הקרבנות שנפלו עד היום‪.‬‬
‫או‬
‫מכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ'‬
‫"מה שעבר עלינו לא ניתן לתאר במילים‪ .‬נפל דבר שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים ביותר הגרמנים ברחו פעמיים‬
‫מן הגטו‪ .‬פלוגה אחת שלנו החזיקה מעמד ‪ 40‬דקה‪ ,‬והשנייה – למעלה מ‪ 6-‬שעות‪...‬‬
‫אני מרגיש שמתרחשים דברים גדולים והדבר שאותו העזנו לבצע ערכו רב ועצום‪ ...‬החל מהיום אנו עוברים לשיטה‬
‫פרטיזנית‪ .‬הלילה יוצאות שלוש פלוגות קרב‪ ,‬ולהן שני תפקידים‪ :‬סיור והשגת נשק‪.‬‬
‫לא אוכל לתאר לפניכם את התנאים שבהם חיים עתה יהודי הגטו‪ .‬רק יחידים יחזיקו מעמד‪ .‬השאר ייספו במוקדם‬
‫או במאוחר‪ .‬גורלם נחרץ‪ .‬כמעט בכל מקומות המחבוא‪ ,‬שבהם מסתתרים אלפים‪ ,‬אי אפשר להדליק נר מחוסר אויר‪.‬‬
‫באמצעות המשדר שלנו שמענו שידור נפלא של תחנת השידור "שוויט" על הלחימה שלנו‪.‬‬
‫העובדה שזוכרים אותנו מעבר לחומות הגטו מעודדת אותנו במאבקנו‪.‬‬
‫היו שלום יקיריי אולי עוד נתראה‪.‬‬
‫חלום חיי קם והיה‪ .‬ההגנה העצמית בגטו הפכה לעובדה‪ .‬ההתנגדות היהודית המזויינת והנקמה הפכו למעשה‪ .‬הייתי‬
‫עד ללחימה מופלאה ומלאת גבורה של הלוחמים היהודים‪.‬‬
‫מרדכי אנלביץ'‬
‫גטו‪ 23 ,‬באפריל ‪1943‬‬
‫השואה בתיעוד‬
‫טקס זה הוקדש לאנשי ההתנגדות והמרד כמו לאנשי הגטאות אשר רצו לחיות ולשרוד בכל מחיר יהי זכרם ברוך‪.‬‬
‫‪44‬‬