לקריאת המדור הקליקו כאן
20 גיליון ,429יום חמישי ,ט' חשון ,תשע"ג • 25.10.2012 מדור זה מתפרסם בחסות הפ מתנדבים ופעילים אשר מעוניינים לתרום ולהעשיר פר ליצור קשר עם גליה סרנר ,מנהלת הפרויקט הישרא gsarner@ujafed.orgט סינמטק ישראלי בטורונטו הצלמניה מסע של נחמה ופיוס גליה סרנר השלט שמעל לכניסה כבר מזמן הוסר ממקומו ,אבל בחלון הראווה עדיין מככב תצלום ענק בשחור לבן אשר הזמן הכהה את צבעיו וכמו נדמה שהשחור הפך לגוונים של חום ואפור. הפורטרטים המוקפדים של "ראשי האומה" מתנוססים על הקיר שמימין ,ומשמאל ניצבת שורה של גלויות עם תצלומי ישראל של פעם. מפעל חיים משותף של מרים ויסנשטין ושל בעלה המנוח, הצלם רודי ויסנשטין. הצלמנייה המיתולוגית מרחוב אלנבי 30אמורה לעבור למשכנה החדש ,הזמני ,ברחוב טשרניחוסבקי 5זאת בשל העובדה הכואבת ,שהמבנה באלנבי נרכש על ידי יזמים שעומדים להרוס אותו ולהקים במקומו בניין בן שש קומות. טעות מצערת הביאה לכך, שהמבנה לא נכלל ברשימת המבנים לשימור בתל אביב, ועקב כך נאלצת הצלמנייה לנדוד ממקומה ,עד שתוכל לשוב ולהשתכן בשטח שיוקצה לה במבנה החדש שיוקם. המוסד התל אביבי ,אשר מאגד בתוכו כמיליון נגטיבים המתעדים את הרגעים המרגשים של מדינת ישראל ,נשכח לטובת כרישי נדל"ן. הצלמניה הוא סרט תיעודי משנת ,2011בבימויה של תמר טל ,אשר מתעד את המסע המשותף של ַיסנשטין בת ה 96-ונכדה ַ מרים ו בן פטר ,המנסים להציל מהריסה את חנות הצילום הוותיקה "הצלמניה" ,אותה הקים בעלה המנוח רודי ויסנשטין .במקביל למסע נרקמת בין השניים מערכת יחסים מיוחדת ,למרות פערי הדורות והקונפליקטים ביניהם. הסרט נולד בעקבות סרט קצר שצילמה בשנת 2005הבמאית תמר טל בשם "אשת הברזל והצלמניה" .טל החליטה להמשיך ולעקוב אחר מרים ואחר נכדה ,שהצטרף בינתיים לעסק המשפחתי ,ומאז תחילת היכרותם צילמה טל את מרים במשך שבע שנים. לפני שמונה שנים ,כאשר ביקרה תמר טל לראשונה בצלמניה כתלמידת צילום צעירה היא היתה היחידה שהצליחה לפלס דרך אל לבה הקשוח של ויסנשטין. כעבור מספר שנים היא פגשה את נכדה של וינשטיין ,בן פטר ובראיון לאמצעי התקשורת היא מספרת: "הוא אמר לי שהוא מתעניין בצילום ,ואני חשבתי לעצמי' ,הנה ,יש איזה ניצן חדש וקשר יחיד מסוגו בינה ובין נכדה האהוב אשר מנסה להפיח בצלמניה אנרגיה חדשה המותאמת לעולם החדש אשר נדמה כמו עצר מלכת. במשפחה שמתעניין בזה ,יכול להיות פרק חדש למקום הזה!' ואז ,אחרי כמה זמן ,כשבן התקשר וסיפר לי שהוא התחיל לעבוד בחנות והולך לעשות בה שיפוץ, הבנתי שהסרט הזה לא נגמר ,אלא רק מתחיל". ברגישות רבה מלווה עדשת המצלמה את גיבורי הסרט וכמו משירה את מעטה הקשיחות של מרים ויסנשטין בת ה. 97- לקראת סופו של הסרט נחשפים הומור ואולם ,ובזו עוצמתו של הסרט ,הוא מקפל בתוכו טרגדיה נוראית אשר בצילה חיה המשפחה השסועה .ב 2003-רצח אביו של בן ,עמי פטר ,את אשתו ,מיכל פטר ,בתה האהובה של ויסנשטין ואמו של בן ,וזמן קצר לאחר מכן התאבד .בן ושני אחיו הצעירים התייתמו בן לילה משני הוריהם .אף שפטר היה קרוב מאוד לאמו ,וכך גם סבתו ,האירוע הטראומתי הזה דווקא הרחיק ביניהם ובמהלך הסרט עד סופו מתהדק הקשר מחדש בין הסבתא לנכדה ומביא אותם לפיוס ונחמה. כשצפה בסרט בפעם הראשונה מספר בן פטר":הוא הציף אצלי את הדבר הזה ,ממש כמו האזכרה ,שבכל שנה זו תקופה מאוד טעונה .כשאני מסתכל על הסרט ,מאוד ברור לי המקום של ההורים שלי בו ,בעיקר על רקע הקשר שלי ושל סבתא עם אמא שלי ,והאובדן מאוד מוחשי לי .יום למחרת נסעתי על האופניים ,שמעתי מוסיקה ובכיתי ברחובות .פתאום הרגשתי ,כאילו בגלל הסרט ,שאני ממש סולח לאבא שלי .הרגשתי שאני פתאום מבין הכל ,מרגיש הכל .זה כל כך הרחיב לי את הלב, שהרגשתי שיש שם מקום עכשיו גם בשבילו ,לא משנה מה היה". הסרט שודר בערוץ yesדוקו ב23- במאי ,2011וזכה לשבחי המבקרים. חודשיים לאחר מכן נפטרה מרים ויסנשטין. סרטה של תמר טל גרף את פרס הסרט הישראלי הטוב ביותר וגם את פרס העריכה בתחרות הקולנוע התיעודי הזוכה הגדול בפסטיבל דוקאביב לשנת .2011 החטיבה הישראלית בפדרציה היהודית ותכנית המפגש ובחסות שלום טורונטוSize Doesn't , Matterוהבית הישראלי בטורונטו, גאים להזמינכם לערב בלתי נשכח של צפייה בסרט ,מפגש עם בן פטר, גיבור הסרט ותערוכת צילומים נדירה מאוצר הצלמניה. יום שלישי ,ה 30-באוקטובר בשעה 19:30 ההקרנה תתחיל ב.19:40- Lipa Green Centre Tamari Family Hall 4600 Bathurst Street כיבוד קל יוגש לרכישת כרטיסים: שלי רוטמן: srotman@ujafed.org 416.635.2883 ext 5137 הסרט הוא בעברית ומלווה בכתוביות באנגלית. בן פטר ,נכדה של מרים ויסנשטין ,יענה לשאלות הקהל בעברית. Issue 429 , Thursday, 9 Cheshvan, 5773 • 25.10.2012 פדרציה היהודית של טורונטו רוייקט זה ולקבל מידע נוסף על הפעילות שלנו ,מוזמנים אלי-קנדי של מרכז שוורץ-רייזמן והפדרציה היהודית טלפון 416.635.2883שלוחה 5316 ישראל הקטנה בטורונטו רבתי בית הספר כחול לבן בתנופה עם 400תלמידים רשומים בארבע שלוחות בטורונטו ובוואהן :כור היתוך חינוכי- תרבותי והפריה הדדית בין המהגרים לקהילה הוותיקה. יהונתן דחוח-הלוי צילומים :אתר "כחול לבן" כמה אנשים מונה הקהילה הישראלית בטורונטו ואת מי ניתן להגדיר "ישראלי"? על פי נתוני משרד האזרחות וההגירה של קנדה בין השנים 1956עד 2010קיבלו כ 85-אלף ישראלים אזרחות קנדית .מספר זה מתייחס כאמור לכל הקהילה הישראלית בקנדה ,והוא כולל גם ערבים ישראלים (מוסלמים ונוצרים) ועולים מרוסיה (יהודים ושאינם יהודים) ,ששהו בישראל תקופה קצרה יחסית. שאלת מיהו "ישראלי" נוגעת ראשית דבר בידיעת השפה העברית .דור המהגרים הוותיק דובר עברית על בוריה ,אך לא כך הדבר אצל הילדים והנערים המהגרים. רבים מהם מאבדים את יכולת הקריאה והכתיבה ,וגם אם ביכולתם לקרוא במאמץ עברית נטייתם הטבעית היא להעדיף קריאה בשפה העברית. אריאל זלצמן ,מנהל בית הספר "כחול לבן" ,רואה בשפה העברית גורם מרכזי בהווייתה ובעיצובה של הקהילה .בראיון ל"שלום טורונטו" מציין זלצמן ,כי הקהילה הישראלית קטנה והיא הולכת ומצטמצמת, משום שמרבית ההורים אינם שמים דגש על לימוד העברית .לדבריו ,במשפחות מהגרים רבות ניתן למצוא ילידי ישראל המייצגים שני דורות שונים ,האחד ההורים "הישראלים", והאחר הילדים שנטמעו בחברה בבתי הספר הממלכתיים והם בבחינת "קנדים". "ברבות השנים הדומיננטיות של השפה העברית בלשונם של הילדים המהגרים הולכת ונשחקת ,ובדור הנכדים העברית עלולה להיעלם" ,אומר זלצמן ,שבמשך עשרות שנים עוסק בתחום החינוך וההוראה בישראל ובקנדה" .קיימת חשיבות רבה להקפדה על שיחות בעברית בבית כדי לשמר את השפה חיה ,גם אם לא מתרגלים את הקריאה והכתיבה". הידלדלות מספרם של קוראי העברית בקרב המהגרים הישראלים הייתה אחת הסיבות להקמתו של בית הספר "כחול לבן" לפני מספר שנים .דורית אורן ,המנהלת האדמינסטרטיבית של בית הספר ,הניחה את היסודות הראשונים ,והוא הפך למרכז ללימודי עברית וישראל ביוזמתו של הפורום הישראלי ,מרכז שוורץ/ריזמן בחסות הפדרציה היהודית של טורונטו .כיום מפעיל המרכז ארבע שלוחות בטורונטו ובעיר וואהן. תכנית הלימודים בבית הספר "כחול לבן" ייחודית בקנדה .הלימודים מתקיימים בכל יום ראשון במשך שלוש שעות ,והם מוקדשים ללימוד השפה העברית ,התרבות היהודית ברוח ישראלית חילונית והזיקה לישראל בהיותה הבית הלאומי של העם היהודי. גליה סרנר ,מנהלת הפרויקט לפיתוח הקהילה הישראלית בטורונטו של הפדרציה היהודית ומרכז שוורץ רייזמן מציינת ,כי ההכרה בחשיבות השפה העברית מחלחלת יותר ויותר להורים ,המבקשים לטעת אצל ילדיהם את החוויה הישראלית ,וגם להבטיח שיוכלו לדבר איתם (ועם נכדיהם) בעברית בגיל מבוגר יותר .בשנה הראשונה לבית הספר (שפעל במרתף ביתה של דורית אורן) למדו בו 20תלמידים ,לאחר מכן עת פריסת חסותה של הפדרציה היהודית של טורונטו ,גדל מספרם ל 70-וכיום רשומים בבית הספר לא פחות מ 400-תלמידים. לתלמידי התיכון מציע בית הספר כחול לבן תכנית קרדיט ,המנוהלת בהתאם להנחיות משרד החינוך באונטריו .במסגרת זו בקורס העברית רוכשים התלמידים כלים לשימור השפה העברית ,כשפה מדוברת ,תקשורתית שימושית ,על מנת לשפר את רמת הקריאה והכתיבה .הם לומדים על ההתיישבות היהודית באירופה בתחילת המאה ה20 - ולאחר מכן על ההתיישבות היהודית בעיר ירושלים ובארץ ישראל. בית הספר רשם הצלחה גדולה כאשר לשורותיו נרשמו גם תלמידים ממשפחות קנדיות ותיקות שאינן דוברות עברית. הנהלת כחול לבן והוועד המיעץ רואים בכך ציון דרך חשוב ,המבטא יותר מכל את תהליך האינטגרציה החיובית של המהגרים הישראלים בקהילה הוותיקה ,היוצר הפרייה הדדית ומפרק באמצעות השפה והתרבות מחסומים חברתיים. העשייה רבה ויש גם תכניות רבות לעתיד כמו שאיפה לצייד את כל התלמידים באייפד על מנת שיוכלו לשוחח עם תלמידים בישראל באמצעות ה"סקייפ" והרשתות החברתיות, ובדרך זו להעצים את החוויה הישראלית, להקשיב לנושאים שמעניינים את הדור הצעיר בישראל ,להיחשף לשפה העברית המדוברת (על הסלנג שבה) ולחזק את שליטתם בשפה. בית הספר במתכונתו הנוכחית אינו היעד הסופי בחזונו של הוועד המיעץ של "כחול לבן" ומרכז שוורץ רייזמן ,הרואים את המשך פיתוחו של המרכז החינוכי .בתקופה האחרונה ,קיבל בית הספר פניות ממוסדות חינוך יהודיים בארה"ב בבקשה לסייע להם בבניית תכנית לימודים המבוססת על לימוד השפה העברית והתרבות הישראלית החילונית המודרנית. "כחול לבן" אינו רק בית ספר לילדים .הוא משמש אכסניה לפעילות תרבותית עניפה, הכוללת חוגים שונים ובהם :מקהלה ,שחמט, לימודי עברית למבוגרים ,מקהלה למבוגרים וקפה כחול לבן – מפגשים להורים בימי ראשון בשעות הבוקר על מנת לקבל כלים איך להתמודד עם ילדים בכלל וכהורים שעזבו את ישראל. סגל החינוך וההוראה בכחול לבן מונה כארבעים עובדים ומתנדבים ,וכולם במשרה חלקית" .הכוח המניע הוא האהבה לעבודה, ובשילוב עם הגישה החיובית וחופש היצירה, המורים חשים ,שכחול לבן הוא מרכז השייך להם ,לתלמידים ולקהילה כולה" ,אומר זלצמן" .אני חש גאווה על שנפל בחלקי הכבוד לעבוד עם צוות זה". ומה אומרים ההורים והתלמידים? אביבה ירושלמי ,אם לארבעה ,נטועה בבית כחול לבן .מיטל ,בתה הגדולה בת ה25- סטודנטית לתואר שני ,מלמדת מעת לעת בבית הספר .בת נוספת ,אריאל ,למדה ב"כחול לבן" מכיתה ד' עד ח' וקיבלה קרדיט בקורס המוכר לבית הספר התיכון .עדן ,בת הזקונים ,התחילה ללמוד בכחול לבן בכיתה א' וכעת בכיתה ד' היא כבר יודעת לקרוא גם ללא ניקוד ובכתב יד .גיל הבן היה מדריך בצופים ותפקידו חייב אותו לכתוב תכנים בעברית. "מבחינתי לבית הספר נודעת תרומה אדירה לילדיי ,ובלעדיו עלולה הייתה השפה העברית להישחק ולהיעלם מלשונם" ,אומרת אביבה. "אין מדובר רק בעברית .הלימודים עוסקים בחוויה הישראלית על היבטיה השונים ובנושאים הקשורים למסורת היהודית. במשפחה שלנו כל יום ראשון הוא "יום ישראלי" ,המתחיל בבית הספר ולאחריו הפעילות בצופים ,וברקע הערוץ הישראלי והקריאה בעיתונים ובספרים בשפה העברית". באריאל ניכר שהטמיעה את החומר הנלמד בבית הספר והרחיבה את הידע באופן עצמאי .את הלימודים בבית הספר היא מגדירה "סבבה" ,ומציינת את השיפור ביכולת הקריאה והכתיבה וגם את הכרת המילים המשמשות בסלנג" .אוצר המילים שלי גדל ,אני מבינה את נוסח ההגדה של פסח וממשיכה להשתמש בעברית בפעולות בצופים ובשיחות בבית המתנהלות אך ורק בעברית" ,אומרת אריאל" .בזכות בית הספר "כחול לבן" אני מסוגלת לקרוא היטב בעברית ולבקר ללא קושי באתרי אינטרנט ישראליים". 21
© Copyright 2024