עלון 2137, 16.5.2014
עַ כְ ָשׁו עָ בְ רוּ יְ מֵ י הַ זִּ ָכּרוֹן .הַ פַּ עַ ר בֵּ ין ְשּׁמוֹת הָ ְרחוֹבוֹת וּבֵ ין הַ גּ ִָרים בָּ הֶ ם ה ֹולֵ וְ ג ֵָדל וְ הַ ִתּ ְקוָ ה ִמ ְת ַרחֶ ֶקת ִמן הַ ְמּ ַקוִּ ים. ה ֹו הַ יּ ִָמים הָ אֲ חֵ ִרים הָ הֵ ם! לַחֲ צָ ִבים בַּ ְסּתָ ו הָ יָה ֵריחַ ֻעגַּת ְשׁמָ ִרים וְ ַליְּ ל ִָדים הָ יוּ ֵשׁמוֹת ִמן הַ ָתּנָ .לָעוֹנוֹת הָ יָה מַ ְראֶ ה ֶשׁל פַּ ְר ֵדּ ִסים אָדם הָ יוּ כְּ מ ֹו עֲצֵ י גַּן עֵ ֶדן וּבְ נֵי ָ עֲצֵ י ַדּעַ ת ,יו ְֹדעֵ י טוֹב וְ יו ְֹדעֵ י ַרע. דּוֹר חָ ָדשׁ ִמ ְשׁ ַתּמֵּ שׁ בְּ ִת ְקוַ ת הַ דּוֹר הַ ח ֹולֵף כְּ מ ֹו בִּ כְ לֵי עֲבו ָֹדה ָק ִשׁים לְ פַ צֵּ חַ אֶ ת הֶ עָ ִתיד וְ אַכְ זָ בוֹת דּוֹר אֶ חָ ד הֵ ם ִחזּוּק ֶשׁל כְּ ִמיהוֹת חֲ ָדשׁוֹת וְ אַ ְשׁלָיוֹת חֲ ָדשׁוֹת. וְ הַ נַּחַ ל ע ֲַדיִ ן נִ ְק ָרא נַחַ ל גַּם כְּ ֶשׁאֵ ין בּ ֹו מַ יִ ם וְ הַ ִשּׂ ְמחָ ה ע ֲַדיִ ן נ ְִק ֵראת ִשׂ ְמחָ ה. יהודה עמיחי אסיפה מיום 11.5.2014 יו"ר האסיפה :רן רון על סדר יומה של האסיפה עמדו שני נושאים. .1הצעת ועד ההנהלה לבחור בחיים מירון למנהל עסקים – דיון והעברה לקלפי. שרה בהיר-רוט ,מנהלת משאבי אנוש ,הציגה את המלצת צוות האיתור לבחור בחיים מירון לתפקיד .יהודה בכר ,יו"ר הקיבוץ ,הסביר מדוע רואה הנהלת יפעת בחיים מירון את המועמד המתאים והראוי ביותר לתפקיד מנהל העסקים ביפעת לעת הזאת .חיים מירון הציג את הדגשים שהוא רואה בעבודת מנהל העסקים ואת תפיסת התפקיד שלו. בדברי הסיכום שלי לפני ההצבעה ציינתי מספר נקודות ,שחשוב לי להדגיש אותן גם בכתב: ועד ההנהלה רואה חשיבות רבה לאיוש תפקידי הניהול ביפעת על ידי חברי יפעת ,במיוחד בתפקיד הניהול הבכירים ,בהם מנהל העסקים. על פי החלטות יפעת ,יש לחברי יפעת בעלי הכישורים המתאימים לתפקיד והעמידה בדרישות התפקיד עדיפות על פני מועמדים חיצוניים. היקף תפקיד מנהל העסקים הוא חצי משרה .יש ביפעת מספר חברים בעלי יכולות וכישורים מתאימים לתפקיד ,אלא שרובם-ככולם עובדים במשרה מלאה ,לרוב בעמדת ניהול בכירה ,במקומות שונים .יציאה ממקום קבוע לשם מילוי תפקיד במשך שנים ספורות היא החלטה קשה ביותר .ירידה במקום הקבוע להיקף של חצי משרה – אף היא החלטה קשה ,וברוב המקרים גם בלתי אפשרית .כאשר גיורא סלע הודיע על רצונו לסיים את התפקיד ,נשאלו מספר חברים בעלי כישורים מתאימים אם יהיו נכונים להירתם לתפקיד מאתגר זה ולגשת למכרז .מהסיבות העיקריות שמניתי לעיל היו התשובות שליליות. הפנייה אל חיים מירון לקבל על עצמו את התפקיד היתה פנייה אישית שלי כמנהל קהילה ,בשיתוף עם יהודה בכר – יו"ר הקיבוץ .אני מאמין בכל לבי כי חיים הוא האיש המתאים ביותר לתפקיד מנהל העסקים ביפעת בתקופה זו. האסיפה אישרה ללא מתנגדים את העברת מועמדותו של חיים מירון לתפקיד מנהל העסקים להצבעה בקלפי. .2צבירות עבר לאחר שתי שיחות חברים בהסדר צבירות העבר ,ופרסום הצעות ההנהלה והצעות חברים לציבור, הגיע הנושא לדיון באסיפה .אחרי הצגת ההצעות התקיים דיון ער וחיובי ,בהשתתפות חברים רבים .לפי הרגשת רוב הדוברים ,ניתן להגיע להסכמה ציבורית רחבה על בסיס הצעת ההנהלה. חברים רבים רואים בהשגת הסכמה רחבה מטרה חשובה ביותר בפני עצמה. 2 האסיפה החליטה להחזיר את הנושא לדיון נוסף בהנהלה ,שאליו יוזמנו מגישי ההצעות וחברים מעוניינים .המטרה היא להגיע להצעה מדויקת ומגובשת יותר על בסיס הצעת ההנהלה .בדברי חברים באסיפה שתמכו בכך נשמעה קריאה למאמץ להתכנס סביב הצעה אחת מוסכמת .לאחר הדיון הנוסף בהנהלה יובא הנושא שוב לאסיפה לדיון ואישור לקראת העברה להכרעה בקלפי. ישיבת ועד ההנהלה בנושא הצעת ההסדר של צבירות העבר וגיבוש סופי של הצעת ההנהלה תתקיים ביום ב' 19.5.2014בשעה 18:00במועדון דורות .לישיבה מוזמנים כל מגישי ההצעות והיא פתוחה בפני כל החברים. גלעד דקל – מנהל הקהילה חברים שואלים: תשובת גלעד דקל – מנהל הקהילה: באסיפה האחרונה נדונו שני נושאים, שאין שום קשר ביניהם ורק במקרה הובאו שניהם לאותה אסיפה. בדרך כלל איני נוהג להגיב לשאלות אנונימיות .הפעם אחרוג ממנהגי ואתייחס למכתבם של חברים שבחרו שלא להזדהות בשמם ודבריהם הועבר אלי באמצעות עורכת העלון. הנושא הראשון היה הצעת ועד ההנהלה לאשר את חיים מירון למנהל עסקים כמועמד יחיד .האסיפה אישרה את ההצעה והעבירה אותה לקלפי, כמקובל בבחירת ממלאי תפקידים מרכזיים. הנושא השני בסדר היום היה דיון בהצעות ועד ההנהלה וחברים בעניין "צבירות עבר" .בתום דיון ממושך הוחלט להחזיר את הנושא לוועד ההנהלה ,לפני דיון נוסף באסיפה, בתקווה להגיע להסכמות רחבות יותר. נקבע לכך זמן של שבועיים. שאלתנו היא :מדוע ולמתי נדחתה הקלפי על בחירת מנהל עסקים? בפועל אין מנהל עסקים ליפעת כבר זמן רב .את תפקידיו ממלאים חברים שלא נבחרו לכך והם פועלים בלי הסמכוּת הנובעת מהבחירה. מצב זה אינו בריא ליפעת ,וייתכן שיש לו גם מחיר כלכלי .העובדה שההצבעה על צבירות עבר נדחתה ,אינה יכולה להיות עילה לדחיית ההצבעה בעניין מנהל העסקים .אפילו אם ההנהלה מניחה כמובן מאליו שהמועמד היחיד ייבחר ,הדחייה אינה לטובה .ומה אם לא ייבחר? כמה זמן יתנהל עוד קיבוצנו בלי קודקוד? במשפטם הראשון קובעים 'החברים השואלים': "בפועל אין מנהל עסקים ליפעת כבר זמן רב" .ובכן, זוהי קביעה שגויה מיסודה .גיורא סלע אומנם מסיים את תפקידו בקרוב ,אולם סוכם איתו כי הוא יישאר בתפקיד עד שיימצא לו מחליף ,וכבר פרסמתי זאת בעבר .בפועל ,גיורא ממשיך בדיוק בהיקף המשרה שהיה עד כה וכל הסמכויות ותחומי האחריות נמצאים בידיו כמקודם. בהמשך מכתבם קובעים 'החברים השואלים'" :את תפקידיו ממלאים חברים שלא נבחרו לכך והם פועלים בלי הסמכות הנובעת מהבחירה ".התשובה הפשוטה לקביעה זו היא :להד"ם .איני יכול להתייחס לטענה שאינה משקפת שום מציאות קונקרטית ביפעת ,ומתקיימת רק בדמיונם ובמחשבתם של 'החברים השואלים'. החברים שואלים מדוע נדחתה ההצבעה בקלפי בעניין מנהל העסקים .העניין תמוה כבר מעצם ההגדרה: "נדחתה" ,משמע כי נקבע מועד להצבעה שהוזז לאחר מכן למועד מאוחר יותר .זה אינו המצב! עדיין לא קבעתי את מועד הקלפי וממילא גם לא דחיתי אותו. על כך אומר יהונתן גפן" :מכיוון שלא נפגשנו ,לא נפרדנו מעולם". לסיום אומַ ר לחברים :הקיבוץ ממשיך להתנהל כמימים ימימה בראשות המנהלים הנבחרים :יהודה בכר היו"ר ,גיורא סלע מנהל העסקים ואנוכי – מנהל הקהילה .נסיונם של "החברים השואלים" להציג תמונה אחרת של המציאות הוא מצג שווא ,שמטרתו לפגוע במרקם החברתי ביפעת. 3 אורי גרינברג – מנהל אגודת מתיישבי יפעת – משתף ומעדכן: מערכת החינוך באחרונה נערכו על ידי יעקב הושמנד בדיקות חשמל בכל מבני החינוך ,כדי לוודא שכולם עומדים בתקנים המחייבים ובדרישות הבטיחות .זו ההזדמנות להודות ליעקב על השירות המעולה שהוא מעניק לכולם ברוח טובה ובמסירות אין-קץ. מערכת החינוך בגיל הרך מתפקדת בשגרה טובה ומלאת פעילות .בחינוך המשלים יש לנו עדיין בעיה במציאת כוח אדם קבוע ויציב. קיימנו דיון ראשוני על ההיערכות שלנו לחופש הגדול ,נוכח תוכנית "קיצור החופש הגדול" של משרד החינוך .תוכנית זו כוללת ,כידוע ,הפעלת קייטנות )פעילויות העשרה( מסובסדות בבתי הספר במשך שלושה שבועות – השנה לכיתות א'-ב' ,ובשנים הבאות גם לכיתות ג'-ו' .המועצה האזורית עמק יזרעאל מתכוונת להפעיל את התוכנית בקיץ הקרוב לילדי א'-ב' .המלצת הנהלת חינוך שלנו היא לבדוק אפשרות של הפעלת תוכנית עצמאית לילדים שלנו ,כולל כיתות א'-ב'. התוכניות יוכנו ויוצגו בפני ההורים ,ואם תהיה תמיכה מספקת – נוכל להפעיל שוב "נווה קיץ" אצלנו ,כמסורת יפעת הטובה במשך שנים רבות. ביטחון לפני זמן מה קיימנו פגישה עם מפקד משטרת מגדל העמק סנ"צ מנחם בנימין ,השוטר הקהילתי של המועצה רועי כהן ,היועץ המשפטי המשטרתי של האזור ,הרב"ש שלנו עופר שפריר ,גלעד דקל, ואנוכי .היצגנו את הבעיות הקשות שעימן אנו מתמודדים מצד שכנינו במגדל העמק :גניבות מבתי ילדים ובתים פרטיים ,מעשי ונדליזם והרס רכוש ,השתלטות על מתקני המשחקים ובאחרונה גם חדירה לבריכה ופתיחת ברזי המים .מעשי העבריינות והבריונות נראים אולי קלים ,אבל עלולים להתפתח למצבים אלימים או מסוכנים .הכוונה היתה לבדוק יחד איך ניתן להגביר את תחושת הביטחון ביפעת ולהגן על הרכוש בלי גלישה למצבים הנ"ל .הרגשנו שהיתה לדברינו אוזן קשבת, אבל אין פתרונות פלא פשוטים למצב מורכב .בהנחה שהאגודה לא תוכל להקצות מתקציבה השוטף את הסכום הגבוה מאוד הנדרש להתקנת גדר ושערים בין יפעת למגדל העמק ,הרעיון הישים העיקרי הוא שיטור בהתנדבות – בעיקר בשבתות .המתנדבים לא יוכלו למנוע כניסה ליפעת ממגדל העמק ,אבל יוכלו להשגיח ולהרתיע. בריכה עונת הרחצה תשע"ד תיפתח בחג השבועות 4.6.2014 ,ותימשך עד סוף ספטמבר .כמו בעונה הקודמת ,יפעיל את הבריכה אבי חכם ואיש הקשר מטעם יפעת – מיכה להמן .צוות הבריכה ,שבו משתתפים גלעד דקל ,מיכה להמן ,רועי גולדמן ואנוכי ,דן בין היתר במדיניות לגבי אורחים. הסיבה לכך אינה כלכלית ,אלא החשש מצפיפות-יתר בבריכה ובמרחב המצומצם סביבה – בעיקר בשבתות .צפיפות גדולה מדי עלולה לפגוע בהנאתם של אנשי יפעת ,ויש לזכור כי אוכלוסיית יפעת עוד תגדל עם התקדמות הבנייה בהרחבה שלב ב' .לעת עתה אין אנו מציעים שינוי. 4 תרבות פסח ,ימי הזיכרון ויום העצמאות נחוגו ביפעת ברמה גבוהה ובהשתתפות רבה מאוד של הציבור מכל הגילים .אני מבקש להודות לרבים שהשקיעו מזמנם וכישרונותיהם בחגים האלה ,ולמאיה קדוש – רכזת התרבות ,הממשיכה לפעול למען קיומם של כל האירועים והחגים ולמען שמירת המסורת היפעתית .אני שמח על כך שבסופו של דבר ,ולמרות החלטה קודמת שהתקבלה ,התקיים הפנינג עליז ומוצלח ביום העצמאות. לפנינו עוד חג השבועות וחג ה 60-ליפעת – אני סמוך ובטוח שגם הם יהיו חגים יפים ומרגשים, שיטביעו את חותמם הטוב על הקהילה כולה. תקציב האגודה אגודת מתיישבי יפעת חייבת לעמוד במסגרת התקציב מבלי לחרוג ממנו ,ולהתחשב כל הזמן גם בתזרים .צוות הנהלת החשבונות המסור נמצא כל הזמן עם היד על הדופק ,מוודא שהכספים המגיעים לאגודה ייכנסו בזמן ושההתחייבויות לתשלומים יתפרסו כך שלא ניכנס למצוקה תזרימית .מדי חודש בחודשו אנחנו נפגשים עם כל מנהלי הפעילויות ,בודקים תוכנית מול ביצוע, מתייחסים לכל חריגה או צפי לחריגה .פה ושם עולים נושאים שלא נסגרו עד הסוף עם קיבוץ יפעת .אנחנו נפגשים ומשתדלים להגיע להסכמה. יו"ר אגודה לצערי ,עדיין אין מחליף ליואב אהרוני בתפקיד יו"ר אגודת מתיישבי יפעת .לתפקיד זה יש חשיבות רבה ביותר בקבלת החלטות אסטרטגיות ,בהובלת המערכות וביצירת הקשר הטוב והנכון עם קיבוץ יפעת .הנהלת קיבוץ יפעת התגייסה באחרונה למאמץ למצוא חבר מתאים לתפקיד היו"ר .אני מקווה שהמאמצים יישאו פרי ,וכי היו"ר החדש יצליח בעזרת תבונתו ,ניסיונו ומעמדו הציבורי להתגבר על משבר האמון ותחושת הנבגדות שנוצרו בין חברי הקיבוץ לבין האגודה. ככלות הכול ,כולנו חיים כאן במקום אחד ,הולכים באותן מדרכות – חשוב להחזיר את השלום והרצון בעשייה משותפת למען כל מי שחי כאן. בימים אלה אנו שוקדים על הכנת רשימות-קשר הכוללות מספרי טלפון )בית ונייד( ודוא"לים של תושבי יפעת ומיועדות לאנשי יפעת. אם יש מי שרוצים להסיר אחד הפרטים הנ"ל או יותר מן הרשימה ,הרי הם מתבקשים להודיע על כך לעירית גלילי עד 31.5.14בדוא"ל kyifat60@gmail.comאו באמצעות הודעה בכתב בדואר. 5 קבלת 28חברות וחברים החדשים ליפעת לפני כחודש וחצי ,הייתה אירוע מכונן וזכתה להדים חיוביים מכל עבר .אחרי פסק זמן קצר לנשימה ,צוות הצמיחה הדמוגרפית )צמ"ד( מביט קדימה וממשיך ,מגוּבֶּ ה במשוב תומך מחברים רבים :צריך להמשיך! בישיבת הצוות באחרונה דנו בנושא זה ,זיהינו מטרות ,קשיים בדרך ויעדים לטווח המיידי ולטווח הבינוני. .1המשך הקליטה במסלול העיקרי ,שבו הנקלטים אמורים לבנות את ביתם: כידוע ,כיום עדיין לא ניתן לקבל היתרי בנייה .רוב המשפחות שהתקבלו לחברות באחרונה גרות ביפעת כבר הרבה שנים ,אך בגלל עצירת מתן היתרי הבנייה ,אין באפשרותן להתחיל בבניית הבית .קשה להעריך כמה זמן יימשך מצב זה .לאור זאת ,נראה לצמ"ד כי אין הצדקה להמשיך להתקדם כרגע בקליטה במסלול של "חברות מותנית" .ברגע שהמצב ישתנה וייפתחו אפשרויות להשגת היתרי בנייה ואישורי בנייה ,נפתח מסלול זה מחדש .יש לא מעט מתעניינים. .2קליטת בנים הגרים עם הוריהם: יש לנו רצון חזק למצוא לכך פתרון ולקלוט את הבנים לחברות .הקושי העיקרי הינו הגנה משפטית למהלך .נראה היום שישנה לכך דרך ,שאומנם אינה נטולת סיכונים ,אבל סיכונים קיימים גם במסלולים אחרים .על פי היועצים המשפטיים ,ייקל למצוא לכך פתרון טוב יותר לאחר ביצוע השיוך. .3קליטת יורשים: לדעת צמ"ד ,יש לשאוף לכך שכל מי שגר בקיבוץ במסגרת הקו הכחול יהיה חבר יפעת .זוהי גם המדיניות המומלצת ע"י התנועה מזה זמן .נדרשת התייחסות מיוחדת לגבי יורשים הבאים לחיות ביפעת כשהם כבר מעל גיל .60לדעתנו ,גם במקרים הללו רצוי וכדאי לקיבוץ לקבל את היורשים לחברות מלאה ,אך יש לוודא בקפדנות יתרה שיש לכל אחד מהם צבירה פנסיונית הולמת ,וכן ביטוחי בריאות וסיעוד הולמים .הנושא יובא לדיון .אם הגישה שלנו תתקבל, נתחיל לטפל בקליטת אותם יורשים החיים כיום ביפעת ומגלים עניין בקבלה לחברות. .4קליטת בני/בנות זוג: בין החברים החדשים שהתקבלו לחברות ,היו שלושה בני/בנות זוג של חברים .ישנם עוד שלושה שאנו מעוניינים לקדם את קבלתם לחברות .בני/בנות זוג מבוגרים של חברי יפעת נמצאים מבחינת הצוות בקטגוריה לעצמה ,ונתייחס אליהם בנפרד. .5ועדת קליטה: בישיבת צמ"ד עלה הצורך להמשיך ללוות את הנקלטים .אנו רואים לנכון להקים צוות קליטה של שלושה חברים שיקבל על עצמו את המשימה .נשמח לקבל פניות מחברות וחברים המוכנים לפעול בעניין זה. .6דיור להשכרה: יש לא מעט משפחות צעירות של בנים הרוצים לחזור לחיות ביפעת כנקלטים או כשוכרי דירות ,אך פניותיהם נדחות בשל מחסור בדיור מתאים להשכרה .הניסיון מראה ,כי מרבית משפחות הבנים שחזרו לחיות ביפעת כשוכרים ,רוצות בהמשך להתקבל לחברות .ולהיפך: משפחות שבמשך זמן ארוך לא נמצא להן פתרון מתאים ,התייאשו וויתרו על הרצון לחזור ליפעת .חשוב להיות מודע למצב הזה ולקדם את אפשרויות הפתרון .ישנם רעיונות והצעות שונים שחשוב לבחון אותם אחד אחד ,והדבר גם תלוי במידה רבה בסדר עדיפויות .לדעתי, אם המשך הקליטה חשוב ליפעת ,יש לקדם את הנושא מהר. אבנר גלילי – מרכז צמ"ד 6 אחרי שנה שחונה ומשונה ,אחרי שבינואר-פברואר ירדו רק 41.5מ"מ – הכמות הזעומה ביותר בצמד חודשים זה מאז עלותנו ליפעת ואחרי שבאפריל ירדו בסך הכול 5.5מ"מ גשם ,הפתיעו אותנו בשבוע שעבר יומיים של גשם אביבי עז ,שבהם ירדו 27.5מ"מ .חזיון הברקים שקדם לגשם היה מרשים לאין שיעור ממופעי הזיקוקים שנראו בשמי העמק בערב חג העצמאות יומיים קודם וּמטַ ר גֶּשֶׁ ם לכן – והזכיר את דברי הנביא זכריה" :שַׁ אֲ לוּ מֵ ה' מָ טָ ר בְּ עֵ ת מַ לְ קוֹשׁ ,ה' עֹשֶׂ ה חֲ זִ יזִ ים ְ יִ ֵתּן."... עד כה ירדו בשנת תשע"ד 396מ"מ – רק מעט יותר ממחצית כמות הגשמים של השנה שעברה ) 686מ"מ( ,וכ 70%-מהממוצע הרב-שנתי ביפעת .ולא רק זאת ,אלא אף זאת 52% :מגשמי השנה ירדו בראשית החורף ,בדצמבר הקר והסוער .לבצורת ולפיזור הגשמים החריג יש ,כמובן ,השלכות חקלאיות .נקווה לשמוע עליהן משהו בעלון הבא ,שיופיע בערב חג השבועות. אברהם סיני ז"ל יחזקאל מנוס ז"ל עבריה עופר ז"ל מרים ויינברגר ז"ל חיה דליות ז"ל אברהם גוזני ז"ל זלטקה ליס ז"ל מרים כהן ז"ל חוה ברון ז"ל יצחק נבו ז"ל צפורה גוזני ז"ל דב סיני ז"ל חיה לוצקי ז"ל מתי בירנבאום ז"ל דוניה שוחט ז"ל עוזי בורשטיין ז"ל אברהם יזרעאלי ז"ל אברהם דנאי ז"ל יעקב לוצקי ז"ל רמי ביטמן ז"ל שמעון רוזנמן ז"ל דבורה תרדיון ז"ל אליעזר ברזילי ז"ל 7 טז' יח' יח' יח' יט' כ' כא' כא' כב' כג' כג' כה' כה' כו' כו' כז' כט' כט' א' ג' ג' ה' ה' אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר אייר סיון סיון סיון סיון סיון 27שנים למותו 61שנים למותו 28שנים למותה 8שנים למותה 29שנים למותה 18שנים למותו 28שנים למותה 10שנים למותה 30שנים למותה 21שנים למותו 20שנים למותה 19שנים למותו 16שנים למותה 47שנים לנופלו 17שנים למותו 47שנים לנופלו 50שנים למותו 30שנים למותו 20שנים למותו 47שנים לנופלו 38שנים למותו 38שנים למותה 41שנים למותו בעבר הרחוק ,כשרוב החברים עבדו בענפי המשק, ענפי השירות והעזר וענפי הקהילה – שכולם היו בחצר היישוב וסביבתו הקרובה – היינו נפגשים בקביעות בחדר האוכל וידענו פחות או יותר היכן עובדים חברינו ומה הם עושים בעבודתם .היום – מי יודע במה עוסק זולתו? כל אחד נמצא במקום אחר ,בעיסוקים רבים ומגוונים – ואין הזדמנות להקשיב ,להתוודע ,להתעדכן .המדור "מה אתה עושה בעצם" מבקש לפתוח חלון לעבודתם ועיסוקיהם של החברים ולהעמיק את ההיכרות בינינו. מפגש עם סמדר ישורון. 15שנה עובדת סמדר ישורון כיועצת חינוכית בכפר הנוער רמת הדסה שבטבעון – שנקרא על שמה של הנרייטה סאלד ,ה"אמא" של מפעל עליית הנוער מראשיתו. השם "רמת הדסה" חרות בזכרון הוותיקים משנותיה הראשונות של יפעת :בשנות החמישים שימש המקום כבית זמני של עליית הנוער לילדים ונערים צעירים לקראת העברתם למסגרות חינוך מתאימות .כמעט כל בני חברת הנוער המיתולוגית "אלומה" – חברת הנוער הראשונה ביפעת ,הגיעו ליפעת מרמת הדסה ) .(1957עם השנים השתנו בהדרגה תפקידיו וייעודו של כפר הנוער ברמת הדסה .משנות ה 90-ואילך הוא עוסק בחינוך בני נוער בסיכון ,המגיעים למקום על רקע קשיי השתלבות גדולים במשפחה ובמסגרות הרגילות בקהילה .כיום מתחנכים ברמת הדסה כ 300-בנות ובנים – מכיתה ז' עד יב' – כשליש מהם ילדי עולים מחבר העמים ,שליש ילדי יוצאי אתיופיה ושליש ממשפחות ילידות הארץ. סמדר מספרת על עבודתה בהתלהבות האופיינית בדרך כלל לאנשים במקום עבודה חדש ,מלהיב ומאתגר .גם אחרי שנים רבות ,בשלב שבו רבים חשים בעבודתם עייפות ושחיקה נפשית ,סמדר רואה בעבודתה ייעוד ושליחות ,ויוצאת יום-יום לרמת הדסה כשהיא חדורה תחושת מחוייבות אנושית וחברתית עמוקה. סמדר אומרת :לרבים מאיתנו ,החיים ביפעת במסגרת בטוחה ויציבה המגוננת על ילדיה ומשקיעה כל-כך הרבה בחינוכם ,אין מושג מה רבים הילדים בארץ הגדלים במצוקה קשה, בעזובה ובשוטטות ,ונסחפים לכיוונים הכי רעים שיש .המרחק בין רמת הדסה ליפעת הוא בסך הכול כ 15-ק"מ ,אבל הפער במצב האישי והחברתי של הנערות והנערים הוא עצום – כביכול ,ארץ אחרת ,יקום אחר .למרבה הצער והכאב ,לא זו בלבד שהמצב אינו משתפר עם השנים ,אלא אדרבא – הוא הולך ומחמיר ,הבעיות מתרבות ומעמיקות ועימם מתרחבים הפערים והקרעים. 8 לעתים קרובות עולה משהו מזה אל פני השטח בכלי התקשורת ,מוסיפה סמדר ואומרת :נער נדקר ,חבורת נערים שיכורים התפרעה ברחוב ,נערה ניסתה לשים קץ לחייה ...זהו קצה הקרחון של מציאות יומיומית עגומה בישראל ,שהנוער שלנו ברמת הדסה מגיע ממנה .זאת המציאות של הדחויים ,הכועסים ,המשוטטים ,אלה שאין להם שפה משותפת מינימלית עם הוריהם ,אלה המתחילים לשתות אלכוהול בכמויות מבהילות ולצרוך סיגריות וסמים בגיל צעיר ,ההולך ויורד. בכפר אנחנו מנסים לשנות את זה – בסבלנות רבה ,בגישה חינוכית מכילה ותומכת ,ללא שיפוטיות ,תוך מתן ביטוי כן ופתוח למצוקה הפנימית .מאמץ רב מושקע בניסיון לסייע לחניכים לפתֵ ח מודעות עצמית ,להכיר בחולשותיהם אך גם בכוחות הגנוזים בהם ולהגיע לתחושת ערך, לדימוי עצמי חיובי ,לרצון להרגיש שייכות לחברה ולפעול למען הזולת .תהליך השינוי איטי ביותר, כרוך באכזבות ונפילות ,אבל עם הזמן רואים בדרך כלל התקדמות משמעותית .המסר לבני הנוער בכפר ברור :אם תרצו ותתאמצו ,תוכלו להתגבר על תנאי הפתיחה הגרועים של חייכם ולהגשים את חלומותיכם .לא במקרה עוּצב הלוגו של רמת הדסה עם הכיתוב" :למדתי ,הצלחתי ,ניצחתי". הניסוח הוא בלשון יחיד ,אבל החניכים שלנו יודעים שאנחנו איתם ולמענם לאורך כל הדרך. סמדר היא היועצת החינוכית של חטיבת הביניים ברמת הדסה .כחלק מתפקידה היא מלווה את הצוותים החינוכיים ואף מלמדת בעצמה בכיתות את הנושא הנקרא "כישורי חיים" ,לאמור: הקניית כישורים ומיומנויות להתמודדות עם מצבי חיים מגוונים ומשתנים ,מודעות לקיומם של גבולות וקווים אדומים ,שליטה עצמית והתגברות על כעסים ודחפים אלימים ,אחריות לבחירות והחלטות אישיות .דגש רב ניתן להתמודדות עם פיתויים ולחץ חברתי ,למשמעות של התנהגות מינית פוגעת או מסוכנת ,לנזק החמור של צריכת סמים ואלכוהול. בנושא מניעת סמים ואלכוהול סמדר ממלאת ברמת הדסה את תפקיד המב"ס )מובילה בית-ספרית( .בתקציבים המצומצמים שמיועדים לנושא זה היא מביאה לכפר ,בין היתר ,הצגות תיאטרון שמתמודדות עם ההיסחפות ,ההתמכרות ,קשיי הגמילה .קשה עליה ההרגשה שניתן היה לעשות הרבה יותר אילו עמד לרשות הנושא תקציב יותר גדול .באישור ההורים נערכות מדי פעם בדיקות לאלכוהול )"ינשוף"( וסמים ,אבל אלה אינן יעילות לזיהוי סמי הפיצוציות הסינתטיים כגון "נייס גאי" ודומיו .פה ושם נאלצים להעביר נערים למוסדות גמילה. סמדר מעורבת בחייהם של רבים מהילדים ברמת הדסה .לנגד עיניה היא רואה תמיד את טובת הילד עצמו ,גם אם וכאשר לכפר החינוכי יש שיקולים נוספים – כספיים-כלכליים ואחרים. ספרי לנו על ילד אחד או שניים ,אני מבקשת ,וסמדר מספרת. שירי )שם בדוי( ,בת 14 שירי היתה ילדה שמנה ורזתה מאוד כדי להיות יותר מקובלת בחברה .הירידה הדרסטית במשקל והבגדים הצמודים שהיא יכולה ללבוש עכשיו לא שינו את הרגשתה שהיא שקופה לחבריה – לא רואים אותה ולא משתפים אותה ,אף אחד אינו אוהב אותה .יום-יום הגיעה בתחנונים שנניח לה לעזוב את הכפר ,שרע לה כאן ,הכול רע. במפגשים איתה ניסיתי למצוא סדקים בחומת "הכול רע" שסגרה עליה .ביקשתי ממנה בכל פעם לחשוב על משהו טוב אחד ,קטן ככל שיהיה :מישהו שבחברתו נוח לה יותר ,משהו שבו הצליחה ,משהו שהיא אוהבת לעשות .מדי פעם גילינו יחד משהו טוב שקרה .באחד הימים אמרה לי" :אני מרגישה שהתקדמתי בלימודים" .הרגשתי שהעולם שלה קצת פחות חשוך – והיה גם לי טוב על הלב. 9 בנוסף לתפקידה כיועצת חינוכית ,סמדר אחראית על קליטת הילדים ברמת הדסה .בתהליך הקליטה היא מתווכת בין הנערים לבין המקום ,רואה אם הם מתאימים ,אם יש להם סיכוי להשתלב .הקליטה נמשכת כל השנה ,לא רק לקראת תחילת שנת לימודים חדשה .אפילו עכשיו, בסוף השנה ,עדיין מגיעים נערים ונערות חדשים .הדבר הזה רע ,כי פירושו אי יציבות חברתית ולימודית מתמשכת ,אבל קשה להימנע ממנו – לא תמיד יש פתרון אחר לנער או נערה במצוקה. זאת ועוד :רף הקליטה הולך ויורד ,קולטים היום גם בני נוער שבעבר היו מופנים למקומות אחרים ,מפני שמוכרחים לשמור על מספר החניכים. אם יש היום יותר נוער במצוקה ,איך זה שרמת הדסה נאלצת להתפשר על הרמה כדי לשמור על מספר החניכים? – אני שואלת .סמדר מסבירה :כדי לקבל את התקציבים עבור נוער החינוך המיוחד ,משתדלות הרשויות המקומיות לשמור אותם במסגרותיה ,אף שאלה ממש אינן מתאימות להם .התוצאה הגרועה היא שהנערים נושרים מבית הספר בגיל ) 16נשירה סמויה מתרחשת עוד הרבה קודם לכן( ומשוטטים במשך שעות וימים .מצבם היה יכול להשתפר אילו הגיעו אלינו או למסגרת פנימייה דומה ,אבל למרבה האבסורד והתיסכול ,טובת הנערים אינה השיקול הראשון של המערכות ,אפילו לא החשוב ביותר. אף שהכיתות ברמת הדסה קטנות יחסית ) 15-20בכיתות רגילות 8-12 ,בכיתות חינוך מיוחד(, מתמודדים המחנכים עם קשיים גדולים .בעיות המשמעת חמורות ,וכמעט שאין כלים מולן ,כי מול כל ניסיון לנקוט יד קשה יותר )לא באלימות ,חלילה( מגיעה מייד התגובה" :אני אתלונן עליך!" – ולמורה אין מה לעשות .בהפסקות צריך להשגיח כל הזמן שלא יגלשו למצבים מסוכנים, כמו חניקה )"בצחוק"( ,דחיפות ,הטחת עלבונות .סמדר מנסה לעזור –המטפלים ,המורים, המדריכים ,העו"סים והיועצים עובדים בשיתוף פעולה מלא – אבל הכלים דלים .בין מעט הכלים הטובים לשיפור עומדות אפשרויות ה"איוורור" :הגן הזואולוגי העשיר ,החממות ,האורווה – רכיבה וטיפול בסוסים ,המטבח. הכפר משקיע מאמצים רבים בצמצום הפערים הלימודיים ובהכנה לימודית וחברתית ,שתאפשר השתלבות טובה של החניכים בחברה הישראלית כשווים .יש דגש ניכר על חינוך ערכי :מחויבות אישית ,התנדבות בקהילה – למרות שכל החניכים התחילו את דרכם בצד הנזקק והנתרם .הנתינה והעזרה לחלש יותר מחזקת ומעלה את תחושת הערך .בכיתות הגבוהות עושים הכנה לשירות צבאי ורוב החניכים מתגייסים ,חלקם אחרי שעמדו בהצלחה בבחינות הבגרות .אלה הישגים שמשמשים מקור גאווה לחניכים ,לצוותים החינוכיים ולגופים התומכים ומממנים את רמת הדסה – ביניהם יו"ר הדירקטוריון אבי נאור ,חתן פרס ישראל לשנת תשע"ד על מפעל חיים – שאף הזמין מספר בוגרים לטקס המרגש של קבלת הפרס. העבודה רבת השנים ברמת הדסה שינתה את תפיסת עולמי ,אומרת סמדר .העבודה עיצבה מחדש את התייחסותי לחיים ,נתנה לי פרופורציות חדשות ושינתה את סדרי עדיפות שלי .היום אני מבינה ויודעת שהמציאות המאפשרת והמעניקה שבה רוּבֵּ נו גדלנו ,ושבה גידלנו ואנו מגדלים ילדים ,אינה מובנת מאליה .חשוב לי שכולם כאן יידעו שיש "בחוץ" ,קרוב מאוד אלינו ,משפחות שחיות בתנאים אחרים לגמרי של מצוקה גדולה ,וילדיהן גדלים במציאות מורכבת ,לפעמים ממש אכזרית .אשרינו שזכינו ,צריך לזכור את זה ,לברך ולהודות על היש. בהצלחה ,סמדר .תודה! מרים אהרוני 10 לפני זמן קצר ראה אור ספרו האחרון של ראובן שהם: "בעולם של נתן זך גם פרצוף מוּ ָכּר הוא זר" – עיונים שונים בשירת נתן זך ,בהוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות ואוניברסיטת בן-גוריון .ספר זה מצטרף אל קודמיו בנושא "הקול הדובר בשירה העברית" ,שראובן הוא החלוץ שלו במחקר וביקורת השירה .הקול הדובר – לאמור ,הקול שבשמו ומנקודת ראותו נכתב השיר – בין אם במפורש ובין אם במשתמע. בעיתון האינטרנטי "חדשות בן עזר" התפרסם ראיון מעניין ומעורר מחשבה של העורך ,אהוד בן עזר ,עם ראובן. הראיון מובא כאן במלואו. אהוד בן עזר ראיון עם ראובן שהם עם צאת ספרו על נתן זך אהוד: בשנים האחרונות אנחנו קוראים מזך בעיתונים שירים מאוד פוליטיים במגמה פרו-פלסטינית שמתאימה לאכסניה שלהם במוסף לספרות של עיתון "הארץ" ,ואולם יש הסבורים כי הם שירים עלובים מאוד מבחינה פיוטית ,וממש מביישים את שיריו הקודמים .מה קרה לו? האם זה מצב גופני בגלל נטייתו לטיפה המרה ,או הצטעצעות אינטלקטואלית בנוסח האידיוטיזם המוסרי של השמאלנות הישראלית? ראובן: ניסחת את השאלה באופן בוטה שמעיד על יחסך הן למוסף הספרותי של "הארץ" והן לשירתו של זך .תרשה לי להסתייג מבוטות זו ומן ההנחה שכל שירתו המאוחרת של זך היא שירה פוליטית פרו-פלסטינית ולענות לך בשני שירים מאוחרים של זך שלדעתי רחוקים מלהיות פוליטיים ועלובים: משאלות תוּקים. יתי רוֹצֶ ה בַּ חַ יִּ ים הַ ְמּ ִ גַּם אֲ נִי הָ יִ ִ אוֹרוֹת ִצבְ עוֹנִ יִּ ים שׁוֹבְ ִרים אֶ ת לִ בִּ י. אֲ נִי רוֹצֶ ה ל ַָדעַ ת מָ ה ַנעֲשֶׂ ה בְּ כָ ל הַ חֲ ָד ִרים וּמָ ה שֶׁ ַנּעֲשֶׂ ה בָּ הֶ ם יֵעָ שֶׂ ה גַּם בְּ חַ ְד ִרי. גַּם אֲ נִי רוֹצֶ ה לָשׁוּט בְּ כָל הַ ְסּפִ ינוֹת וּלְ הַ עְ פִּ יל לֶהָ ִרים הַ גְּ בו ִֹהים בְּ יוֹתֵ ר, לִ ְשׁתּוֹת ֶנ ְקטָ ר בְּ כָל ִמ ְשׁ ְתּאוֹת הָ אֵ לִ ים וּלְ ִה ְשׁ ַתּטּ ֹות עִ ם ָכּל הָ אֵ ל ֹות. יתי רוֹצֶ ה לִ ְשׁמֹעַ אֶ ת קוֹלִ י וְ כַמָּ ה הָ יִ ִ לוֹחֵ שׁ ָלהֶ ן ִמלִּ ים שֶׁ ָרחוֹק אֲ נִ י ִמלִּ ְשׁמֹעַ א ֹו לְ הַ ְשׁ ִמיעַ ָלהֶ ן בְּ כָ ל שָׂ פָ ה וְ לָשׁוֹן אֶ ת כָּל מָ ה שֶׁ אֵ ין בְּ י ַָדי לִ ְנ ֹגּעַ . אָמַ ְר ִתּי לִ ְנ ֹגּעַ .הֵ יטֵ ב י ַָדעְ ִתּי מָ ה שֶׁ אָמַ ְר ִתּי ,כְּ שֶׁ א אָמַ ְר ִתּי לִ פְ צֹעַ . 11 צלצול בדלת כָּל ִצלְ צוּל בַּ ֶדּלֶת וְ אַחֲ ָריו הָ אַכְ זָ בָ ה מו ִֹתיר או ִֹתי כְּ מ ֹו אֵ יזֶ ה ֵישׁוּעַ ְמרֻ ָקּן שֶׁ ְמּאֻ חָ ר בַּ ַלּיְ לָה ְמבַ ֵקּשׁ מָ קוֹם לִ ינָה וְ נוֹתָ ר מוּל ְדּלָתוֹת ְנעוּל ֹות. וְ ִהנֵּה אֲ נִ י פּוֹתֵ חַ ל ֹו ,כִּ י ז ֹו הַ חוֹבָ ה, וּמַ לְ בִּ ישׁ אוֹת ֹו ַתּכְ ִרי וְ אֶ ת עַ ְצ ִמי לְ בָ נִ ים וּמנַצֵּ ל אֶ ת הַ ִהזְ ַדּ ְמּנוּת ָל ַגעַ ת בְּ אַ ַדּ ְרתּ ֹו ְ שֶׁ חָ ְמ ָקה ִממֶּ נִּי לְ פָ נִים. וּמחַ פֵּ שׂ בַּ חֶ ֶדר וּמוֹצֵ א ל ֹו ְמקוֹם ִמ ְשׁ ָכּב ְ שֶׁ ִאם יִ כְ אַב א יִ כְ אַב יוֹתֵ ר ִמ ַדּי, אָדם ִנבְ חָ ן וְ ז ֹו ֵכר פִ יל ֹוסוֹף שֶׁ אָמַ ר כִּ י ָ ַרק בְּ יֵאוּשׁ ֹו ,כִּ י זֶ ה כָּל הַ ִמּבְ חָ ן, ֵאוּשׁי, וּמַ ִנּיחַ לִ י פִּ ָנּה ְקטַ נָּה לְ י ִ וּגְ ד ֹולָה לְ יֵאוּשׁ ֹו. )(2006 האם אלה שירים פוליטיים ,פרו-פלסטיניים או שירי נכאים ,מכמירי לב ,של מי שמתאווה להיות שייך ונבצר ממנו? של מי ששוב החמיץ את הנגיעה באדרתו של זה שעבר על פניו אֵ י-אז ל"רגע אחד" כמתואר בשיר הפותח את ספרו פותח התקופה 'שירים שונים'ָ " :י ֹכלְ ִתּי ָל ַגעַ ת בְּ שׁוּ ֵלי / אַ ַדּ ְרתּ ֹו ,א ָנ ַגעְ ִתּי ".ועתה ,לאחר עשרות שנים ,הוא עדיין כָּ מֵ הָ לגעת באותה אדרת ומנצל את ההזדמנות שנקרתה לו לגעת בה סוף סוף – אך לא כהתחלה חדשה אלא מתוך ייאוש ,גדול או קטן? הַ יינוּ הך .כן ,זך רצה ורוצה לאורך כל כתיבתו לנגוע ,כמו אלתרמן בשירו המתחיל ב"הנה העצים"ִ " :הנֵּה הָ עֵ ִצים בְּ ִמלְ מוּל ֲעלֵיהֶ םִ / .הנֵּה הָ אֲ וִ יר הַ ְסּחַ ְרחַ ר ִמגֹּבַ הּ / .אֵ ינֶנִּ י רוֹצֶ ה לִ כְ תֹּב אֲ לֵיהֶ ם / .רוֹצֶ ה בְּ לִ בָּ ם לִ ְנ ֹגּעַ ) ".מתוך כוכבים בחוץ(. מסתבר שכל משורר משתוקק ,כנראה ,ואולי לשווא ,לנגוע בדברים ממש ובאין יכולת הוא נאלץ לכתוב אליהם ועליהם .וכן ,לנגוע זה אומר לפעמים גם לפצוע ,גם אם לא אומרים זאת בקול. אהוד: אתה מצטט מזך "גם פרצוף מוּ ָכּר הוא זר" ,ובאמת אולי זך היה ונותר כל ימיו זר למציאות הישראלית וזר לתרבות הישראלית ולא השתחרר מהניכור הייקי שלו" .קודמיו"-כביכול ,ביאליק, אלתרמן ,שלונסקי ,רטוש – אומנם לא נולדו בארץ אבל גדלו בעברית ,ולכן לא היו "זרים" ,ואילו הוא נשאר אולי "מהגר" בנפשו כל ימיו? לא שייך? לכן גם העברית שלו קצת מלאכותית, מתחכמת .עברית של מי שבא אליה מבחוץ ולא גדל בתוכה ומתוכה. ראובן: אכן ,זך מעולם לא היה "עולה" ,תמיד היה מה ֵגּר שדברר מהגרים כמוהו )וראה שירו "לחוף ימים" ,החותם את ספרו הראשון שירים ראשונים ) .(1955האם זה חטא? ואם אתה מאשים אותו בייקיות ,אתה מתפרץ לדלת פתוחה .הוא בעצמו מעיד על עצמו בשירו "בצד השני של שנקין" שהוא לא סתם ייקה ,אלא אפילו "ייקה מדופלם" .אבל גינוי עצמי זה מופיע דווקא בשיר שכולו מוקדש לשאול טשרניחובסקי :בו הוא מתוודה: ֵאתי לָעִ בְ ִרית /עַ ל שֶׁ זָּ כְ תָ ה לִ ְמשׁו ֵֹרר כְּ מו ְֹת ,כּ ֹולֵל ְשׂפָ ְמ, ירי ,שֶׁ ִקּנּ ִ ] [...אֲ נִי ] [...שֶׁ גּ ַָדלְ ִתּי עַ ל ִשׁ ֶ שֶׁ כִּ ְמעַ ט ִ /ה ְספַּ ְק ָתּ לִ בְ דֹּק או ִֹתי בְּ בֵ ית-הַ סֵּ פֶ ר" ,גְּ אֻ לָּה"ִ ,תּיכוֹן לְ ִמ ְסחָ ר / [...] /גָּדוֹל בַּ גְּ דוֹלִ ים ,שֶׁ א יתי וְ אֵ ינֶנִּ י בָּ טוּחַ שֶׁ ִה ְצל ְַח ִתּי לִ לְ מֹד ִמ ְמּ / אֶ ת חָ כְ מַ ת ירי / ,שֶׁ ִנּ ִסּ ִ הֵ עַ זְ ִתּי לִ ְשׁחַ יָד א ֹו עֵ ט בְּ ִשׁ ֶ הָ ִא ִידילְ יָה ][... את הערצתו לטשרניחובסקי ,לביאליק)?( ובעיקר לאלתרמן ,אין לטשטש ,למרות ההתנצחות האדיפלית שלו עם אביו הפואטי. 12 ובאשר לעברית המלאכותית שלו ,כדבריך ,אני רחוק מלהסכים עימך .העברית שלו ,בשירתו ,היא העברית הקריאה ביותר ,הפרוזאית ביותר ,לא רק בשנות השישים של המאה הקודמת אלא גם בימינו .הזרוּת של שירתו אינו נובעת מן העברית אלא ממבנה הטקסט ,שמותיר פערים שאותם ניתן למלא ביותר מאופן אחד ולעיתים אף באופנים מנוגדים .מילוי פערים כזה יוצר לקורא בעיה, משום שלעיתים קרובות הוא קורא בו-זמנית ,או בזה אחר זה ,שני טקסטים שונים ,ולעיתים קרובות אין הקורא יכול להגיע ל"סיפור" אחד סופי שיש לו שורה תחתונה שניתן להגן עליה ,כפי שהרגילה אותנו השירה העברית עד זמנו .לקרוא זך משמע ללמוד לקרוא אחרת ממה שהורגל אליו הקורא העברי עד זמנו ,על אף העברית היומיומית שבה הוא נוקט ומובנת לכל דובר עברית מצוי. זאת ועוד ,זך אינו זר "למציאות הישראלית" כדבריך ,אלא מסרב להתמסר לה .אבל כל משורר שמכבד את עצמו הוא אופוזיציונר מטבע בריאתו .האם ירמיהו היה זר למציאות בת-זמנו? האם איוב היה כזה? או שמא ביאליק ,משורר "בעיר ההריגה"? ומה עם חנוך לוין ועוד ועוד ועוד... אהוד: באיזו מידה אפשר לסמוך על הביוגרפיה של זך ,שדומה כי את רוּבָּ הּ הוא מספר על עצמו .האם ייתכן שיש לו נטייה לבדות דברים על עצמו? ראובן: באשר לביוגרפיה – זו שאלה טובה וקשה בעת ובעונה אחת .כל יוצר משתמש באוטוביוגרפיה שלו כחומר גלם ליצירתו .האם לסמוך על כך? האם הוא בודה דברים על עצמו? כל משורר ,כמו כל אדם שאינו משורר ,בודה את הביוגרפיה שלו כפי שהוא רואה אותה ממרחק הזמנים ,ואם אינו בודה ,הוא לפחות בוחר או מסתיר ,או שוכח ,במרכאות ובלעדיהן ,חלקים בלתי חשובים או בלתי נחשבים בעיניו. מניסיוני בחקר השירה העברית ,אין משורר שלא בודה לעצמו אוטוביוגרפיה ההולמת את צרכיו ואת המסר של שירתו .ראש וראשון להם משוררנו הלאומי ביאליק ,וקדמו לו יל"ג ,אימבר, פרישמן ,וכך שלונסקי ,גורי ,ורבים וטובים אחרים .אבל למה להרחיק נדוד? בספרי קול ודיוקן ) ,(1988אני מקדיש פרק שלם לאסתר ראב ]דודתו של אהוד בן עזר ,מ.א" :[.בת הארץ – הקול הדובר בשירת אסתר ראב" .אני מצביע שם על הביוגרפיה המיתית והארכיטיפית שאסתר אימצה לעצמה כמשוררת נבואית ,לאחר שבפרק קודם אני עוקב אחר הביוגרפיה המיתית שבודה לעצמו ביאליק ,כנביא וגואל בלתי אפשרי .ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה הם ז'אנרים ָרשׁוּמ ֹו ִניים מעצם מהותם ,כמו הסיפורים הפרשניים שהביקורת מתבנתת למשורריה. אהוד: זך ,יחד עם משה דור ,ש.שפרה ,משה בן-שאול ומשוררים עבריים אחרים ,היה ממגליה וממעריציה של אסתר ראב ה"ילידית" .שירתו שונה בתכלית משירת אסתר ראב .הייתכן כי הערצתו אליה נבעה לא רק מן הצורך לשבור באמצעות "גילוי" שירתה את המונופולין הפואטי של שלונסקי ואלתרמן – אלא גם מקנאה בשורשיות ובפשטות השירית שלה ,להן הוא מעולם לא זכה בשירתו שלו? ראובן: אכן זך היה מראשוני המגיבים על ספרה השני שראה אור בהוצאת מסדה בשנת :1963שירי אסתר ראב .הוא כתב ביקורת מפרגנת לעילא ולעילא ,עם הסתייגות משירתה הנבואית .סביר להניח שביקורתו נבעה ,בחלקה ,כחלק מהתמודדותו האדיפלית עם המודרניזם הארצישראלי ובעיקר עם שירת אלתרמן )שאותו העריך מאוד כאמור( .עם זאת לא הייתי מניח שזך קינא בשירי המקום הארצישראליים של אסתר ראב .לדעתי הוא כתב את ביקורתו מאהבה לשירתה ולא מתוך קנאה או הערצה .העובדה שהוא לא כתב כמוה ולא יכול היה לכתוב כמוה היא עובדה ,אבל מי שלא רצה לכתוב כמו אלתרמן ,סביר מאוד שגם לא היה רוצה לכתוב כמו טשרניחובסקי, ביאליק ,ראב ,גורי ,ע .הלל ,גלבוע ואחרים .כל משורר רוצה להיות בעל קול משל עצמו ולא למחזר את קולו של האחר. 13 הרעים ,מספר הלל איך בראשית דרכו במכתב שכתב ע .הלל למשה שמיר ,ומופיע בספר ילקוט ֵ כמשורר עמל בדם יזע ודמעות על ניכוש כל זֵ כר לאלתרמן בשירתו .התמודדות כזו היא סימן הֶ ֵכּר למשורר טוב שמכיר ומוקיר את קודמיו ובני זמנו ,אבל רוצה להשמיע את קולו שלו. אהוד: ביאליק ,טשרניחובסקי ,שלונסקי ,אלתרמן ,לאה גולדברג ,רטוש – כל אחד מהם יצר לא רק בתחום שירתו אלא במגוון תחומים ספרותיים חשובים ומעוררי השתאות ,בייחוד אלתרמן ,שהיה גאון רב-גוני בכל תחום שנגע בו. זך ,לבד ממאמרים אחדים ,בהם מלחמתו באלתרמן ,וכן שותפות לעריכת כתבי-עת חדשים ,עסק רק בשירתו ,שדומה כי במרוצת השנים לא כל-כך השביחה .היש חשש שהוא יישכח הרבה לפני אלה שנגדם יצא לקרב? ראובן: אם זך יישכח קודם לאלה שנגדם יצא לקרב – ימים יגידו ,לא לי להתנבא ,כדי שלא אהיה "שוטה, חרש וקטן" .אני רק יכול להעריך ,שמי שעשה מהפכה כה גדולה בשירה העברית החדשה ,ייזכר, ולוּ רק בשל מאבקיו הפואטיים ,המסאיים ,ובשל שירתו שהדגימה הלכה למעשה את תביעותיו הפואטיות ואף חרגה אל מעֵ בר להן ,גם כשלא עמדה אורתודוקסית בתביעותיו כלפי אלתרמן. אתה טוען שזך עסק רק בזך ,וזו טעות .זך עסק בספרות העברית ,שתי וערב ,וגילה בקיאות רבה ברבדיה השונים .לא רבים הם בני דורו ותקופתו שפינו כל כך הרבה זמן ומחשבה לעיסוק בספרות העברית .מבחינה זו הוא דווקא דומה לאלתרמן ,לביאליק ולבן-זמנו חיים גורי .הוא אחד "הקרטוגרפים" החשובים של הספרות העברית .בכך אין הוא נופל מאלה שהזכרת בשאלתך. בקיצור ,זך הוא מחשובי המשוררים בעת החדשה ,בין אם מסכימים לדעותיו הפוליטיות ובין אם לאו .הוא מופיע על בימת השירה העברית כמעין " ִאיד" לאומי פרוידיאני ,איפכא מסתברא לשירת אצ"ג ,המתפקד כ"סופר אגו" לאומי של השירה העברית כמו גם לכל בעלי ה"אגו" הלאומי לדורותיהם .עוצמה שירית אינה נמדדת בהסכמה או באי הסכמה עם עמדות פוליטיות אלא ביכולת לבטא ,רגשית ואינטלקטואלית ,את כל מה שהיינו רוצים לבטא ואיננו מסוגלים; להראות לנו את הצד השני של הירח; לבחון מחדש את המוסכמות שאנו חיים בהן ולהמחיז סיפורים אנושיים אחרים שאינם מסתדרים עם המוסכמות ששתלו בנו "הניגונים" של דורות קודמים שכבודם ,ללא אירוניה ,במקומו מונח. ברכות חמות לראובן על הספר החדש .הפנים נשואות כבר קדימה ,לעבר המחקר הבא ,מה שמלמד שלא רק שירה אפשר להוסיף ולכתוב גם אחרי גיל ,70כי אם גם מחקרי ספרות .אפשר שעם הגיל המחקר אפילו משביח והולך והתובנות מעמיקות. מזל טוב לגילה ולדני קולניק להולדת הנכדה רומי בת לשאול ומירי. ברכות לכל המשפחה! 14 יבואו על התודה והברכה משתתפי יום העצמאות תשע"ד מסיבת העצמאות – "תמיד עולה המנגינה" צוות עצמאות :66עירית פיין ,ניקול דהן ,אתי בוזגלו ויעל דקל מנחים :אבי ונדל ואתי בוזגלו דגלנים :ילדי ה'-ו' עיבוד מוזיקלי :ליאורה בלוך זמרים :נורית שושני ,אהוד צבעוני ,ברכה הדר ,דבור'לה רז ,אבי ונדל ,משה מינקובסקי, הילה ברק ,ברקת כהן ,חגי טוך ,אריה יעקובסון ,איריס פיירמן ,מאיה גל-אור )מחניימי(, עמית בוזגלו ,מאיה לנדאו ,אורי חיון ,אור ביטמן. ריקודים :תניס ולדימירסקי ולילך ביטמן תלבושות :אורית יעקובסון ריקוד אבות ובנות :עזי ואורי חיון ,עמית ונועם רז ,סהר והדי קולמר ,רני והדר קדוש רקדניות בטן :הדס הרמן ,דקלה צבי ואור גלעד ריקודי בנות :בנות ב'-ג' הקלטות :מיכה להמן ,יפעתקול הגברה ותאורה :עידן דרור ,גל פרץ ואילון רחמים עזרה בקישוט :אשר דהן לוגיסטיקה וארגון :נוער יפעת הפנינג עצמאות תודה גדולה לורד שנפיק על העזרה בארגון של ההפנינג; לאורית יעקובסון – האחראית לגיוס המתנדבות בבית הקפה וכמובן ,ומעל לכול – למתנדבות עצמן; תודה לבני הנעורים שעזרו בהכנה ובארגון ותפעלו תחנות; לעידן על המוזיקה העברית הנעימה; לדורון גלעד על העזרה וכל הנדרש מהכלבו ,בכל שעה; ולכל מי שבא ונהנה. להתראות בחגים הבאים! מאיה קדוש – תרבות מאיה משמחת את הילדים בקרטיבים 15 יום הזיכרון תשע"ד בערב יום הזיכרון התכנס הציבור כולו בחדר האוכל להתייחד עם זכר בינו-חברינו חללי צה"ל. כבכל השנים ,היה זה ערב של עצב רב .נוכח תמונות יקירינו שנשארו צעירים לנצח ,אי אפשר שלא לחשוב בערב הזה איך היו נראים אולי חיינו אילו זכו הם וזכינו אנחנו להמשך חייהם ,ומה גדול החלל שהותיר כל אחד מהם בלב משפחתו ואוהביו ,בלב חבריו ובבית שבו נמשכים חיינו, בלעדיהם. תודה למרים אהרוני על עיצוב הטקס ומצגת יזכור ,לחינה גולדהור על עיצוב הכניסה והבמה וליואב אהרוני שהיה לעזר בכל פרט .תודה לקריינים :ארז ביטמן – יזכור; תמי פרנסיס ונבות אררט – שמות הנופלים; ראובן שהם ,מרים ויואב אהרוני – קריאת שירים .תודה לזמרים שהרטיטו לבבות – איילת מינקובסקי ודניאל פרץ .תודה לעידן דרור המסור על ההגברה והתאורה. אתר ההנצחה היה פתוח במשך כל יום הזיכרון וחברים נכנסו למקום אחרי הטקס בחדר האוכל וביום המחרת להתבונן בתמונות ולקרוא בחוברות הזיכרון .לפנות ערב ,על סף כניסתו של יום הזיכרון ,ערכו שם ילדי יפעת טקס מרגש ונוגע ללב משלהם ,והניחו פרחים ליד התמונות .ורד שנפיק סיפרה אחר-כך" :הלכנו מבתי הילדים אל עבר אתר ההנצחה ,טור ארוך של עשרות ילדים. היבטתי על הילדים בהליכה ובמהלך הטקס שלנו ,והמשפט "במותם ציוו לנו את החיים" לא יצא לי מהראש .המילים האלו ,שהספיקו כבר להישחק מרוב שימוש ,קיבלו פתאום את מלוא משמעותם כשראיתי את הילדים שלנו מתנהגים בשקט ,בבגרות ובכבוד ,מתוך רגש פנימי אמיתי של צער על אלה שמסרו נפשם למעננו ולמענם". נזכור את כולם הכניסה לחדר האוכל בערב יום הזיכרון תשע"ד 16 יום העצמאות וכמו בכל שנה – המעבר החד מכאב יום הזיכרון אל שמחת יום העצמאות .בערב המחרת התכנסו שוב כולם בחדר האוכל ,הפעם למסיבה העליזה של יום העצמאות ה 66-למדינת ישראל .במרכז התוכנית המגוונת והחיננית עמדו הזמר העברי והשראתו ,לא בכדי קרא הצוות לתוכנית "תמיד עולה המנגינה". ולמחרת ,יום העצמאות – ההפנינג שבלעדיו כבר אי אפשר .השרב הכבד של הימים הקודמים נשבר בבת-אחת והיה פתאום יום נוח ונעים – אפילו בהזמנה לא יכולנו לייחל לטוב יותר .מה הפלא שהמוני ילדים ,הורים וסבים ,בני נעורים וחברים מכל הגילים – מי בריצה ודילוגים ומי בהילוך איטי ומדוד או אפילו בקלנועיות – גדשו את הדשאים בצהלות שמחה ושיחה ,צחוק וחיוכים. תודה למאיה קדוש שניצחה על ההפקה בנועם וברוח טובה .רשימת התודות הארוכה למשתתפים הרבים של יום העצמאות )כן ירבו!( ,מופיעה בדף נפרד. צילומים: יוסי יעקובסון הקיבוצניק השבוע הגיעו לארץ מצרפת ,וביקרו ביפעת ,קלוד ומישל שושני – בניו של אחיעם. כאן רואים אותם ליד פסל "הקיבוצניק" של אביהם ,שהפך לאחד מסמליה המובהקים של יפעת מאז הצבתו מול חדר האוכל לפני 30שנה ) .(1984הבנים מקווים לערוך בשלהי הקיץ ביפעת אירוע שיוקדש למורשת המשפחתית ,שתחילתה בעלייה הראשונה וייסוד ראש פינה ,והמשכה בתקופת הבראשית של בית-גן ויבנאל ,ואחר כך ביפעת. 17 חלוקה צודקת מסיפורי הפילוג סיפר אברהם גוזני: במסגרת חלוקת הרכוש בגבת המתפלגת ,חולק הכול ,מחוט ועד שרוך נעל :קרקעות וזכויות מים, טרקטורים ,בעלי חיים ,כלי אוכל וצעצועים. באחד הימים ,סמוך למעבר ביפעת ,ישבנו – שמוליק רבניצקי ידידי ואנוכי – לחלק שווה בשווה את הציוד של המוסך בין האיחוד למאוחד .היכרנו זה את זה שנים רבות וסיכמנו מראש שלא רבים על דברים של מה-בכך. אחרי שהציוד הרציני – המכונות והמכשירים – כבר חולקו ,הגענו לחלקי החילוף ופריטי הציוד שבמחסן .לא לקחנו סיכון של ספירה שגויה ,אלא ישבנו בנחת וחילקנו בשוויון כל ערימת פריטים, כל סוג ברגים ,דיסקיות וצירים :אחד לשמוליק )מאוחד( ואחד לי )איחוד( – עד גמר הערימה. ערימת האומים היתה גבוהה .שמוליק חילק אותה בין שתי הערימות שלנו בשוויון גמור ,אום אחר אום – "אחד לי ,אחד לך ,אחד לי ,אחד לך" ...נשאר אום אחרון ,בלי בן-זוג" .נו ,שיישאר כבר פה" ...אמר שמוליק וגרף את האום לערימת המאוחד. חלוקת ערימת המיסבים )קוגלגרים( היקרים לא נמשכה זמן רב .חילקתי אותה בשוויון בינינו: "אחד לי ,אחד לך ,אחד לי ,אחד לך" ...נשאר מיסב אחרון" .נו ,שיעבור אלינו" ...אמרתי לשמוליק באנחה ,והנחתי אותו בערימה שלנו. תרגיל יוגה במספרים בגיל 67הצטרף אמנון פייניק לסדנת יוגה למתקדמים בת שלוש שנים. באחד השיעורים הראשונים שאלה מדריכת הסדנה לגילו. בגלל הדיסלקציה ובגלל ההתרגשות התחלפו לאמנון הספרות והוא השיב בצניעות!76 : המשתתפים נדהמו".וואו-ו-ו" ספונטני עלה מן המזרנים ויצר הילה בלתי נראית סביב אמנון, שהיה מאז ליקיר הסדנה הבלתי מעורער. לאמנון היה לא נעים ,אבל מה יכול היה לעשות? חודש ימים עבר .בתום השיעור ניגש אל אמנון אחד המעריצים ושאל" :תגיד ,אמנון ,איך אתה עושה את הקסם הזה "?...אמנון ראה בשאלה הזדמנות בלתי חוזרת לתקן את הטעות והשיב: "שמע ,זה עוד כלום ,עכשיו אני עובד על קסם ממש גדול – להתחיל ללכת אחורנית ולסיים את הסדנה בגיל ..."!70 כשסיפר את זה בבית ,אמרו לו החבר'ה" :היית צריך להגיד לו" :זה עוד כלום ,עכשיו אני עובד על קסם ממש גדול באותו כיוון – להיות בשנה הבאה בן ..."!86 18
© Copyright 2024