אפריל 2010 - לפתיחה לחצו כאן - קובץ pdf
במקום
קשה להיות חלוץ בתוך חברה בלתי חלוצית .על כך המאבק .וחרף הקשיים
יש לו סיכוי ,כך מאמין אמרי רון • עמ' 3
רחל סבוראי ,ברמיזות ובתמציתיות ,על סיפורה המרגש של תמה שטורמן
מעין-חרוד ,שנפטרה באוקטובר • עמ' 4
הנוף הנפרש לחברי גלעד ,היוצאים לסובב את הקיבוץ "הייקי" בחמש
בבוקר ,מוגדר כ"טוסקנה הקטנה" • עמ' 8
אייר תש"ע ˆ אפריל ˆ 2010גיליון 15
לאנשים שאוהבים קיבוץ
לעשות את זה ביחד
שומעים חזק!
הללי בלבן /עורכת "הגורן"
במקום להקים חברה קפיטליסטית למטרות רווח ,או לעבוד כשכירים
בחברות קיימות ,צעירים מקבוצות שיתופיות בארץ יוצרים קואופרטיב
הגברה סוציאליסטי בשם "שומעים חזק" .ויש גם מסר לאומה" :עם רעיון,
אמונה וכוח רצון אפשר להגשים את כל החלומות .אבל אין כמו לעשות
את זה ביחד!"
אתם
שמוצניקים ,בני ובד
נות גרעינים ,חברי
תנועת בוגרים שמחפשים את דרכם
לשינוי החברה הישראלית .אז למה
דווקא להקים קואופרטיב הגברה?
איזה שד נכנס בכם?
גיל" :התחום הזה מעניין את רובנו,
וההתחלה הייתה סביב חבר'ה שהם ממש
מקצועיים בענף .אבל נראה לי ,שמה
שמלכד את כולנו ,צוות ההקמה המ־
צומצם ויתר עשרת חברי הקואופרטיב,
הוא הרצון להתמודד עם התנסות בשדה
חדש ,יצרני וסוציאליסטי.
"בשביל להתחיל התנסות כזו חייבים
הרבה אנרגיה ,צריך משוגעים לדבר
ושותפים לרעיון .לא היינו בונים מיזם
למכירת עוגות תוצרת בית ,רק בשביל
להקים קואופרטיב ,כי זה חייב לשבת
על עניין של אנשים בדבר עצמו.
קליינר חולם על חברת הגברה כבר
שנים ,ומהרגע שהתברר ששאול וגיא
בעניין היה אפשר להתחיל לדחוף את
זה הלאה".
חברה המושתת על יחסים
אחרים
בסדר ,אז מדובר במשהו שאתם
אוהבים לעשות ,אבל מה לזה ולשיד
נוי חברתי?
גיל" :אולי קשה לראות את זה ,כי
הדימויים שיש לנו למושג 'שינוי חבר־
תי' שאובים כמעט כולם מעולם החינוך.
בואו נחשוב על זה רגע ...מה אנחנו מד־
מיינים כשהמושג 'שינוי חברתי' נאמר
בנוכחותנו? לרוב ,נדמיין בני נוער
משועממים בשכונה מוזנחת אשר פוג־
שים יום אחד מדריך מבוגר מהם שמגייס
אותם לקן ועוזר להם להפוך ליוצרים
ועצמאיים ,מנהיגים בקהילה שלהם
שהנקודה הפנימית חוזרת לחייהם .אם
נתאמץ עוד קצת ,המושג 'שינוי חב־
רתי' אולי יתקשר אצלנו לקמפיינים
גדולים ,כמו המאבק נגד הפרטת הקר־
קעות ,או הז'אנר התיעודי־פוליטי אליו
משתייכים מייקל מור ומיקי רוזנטל,
שיוצרים גלים כמו התנגדות לשלטון
ג'ורג' בוש או להונה של משפחת עופר
('כולנו מיקי רוזנטל').
"בקמפיינים האלה יש לנו ,כפר־
טים או כתנועה ,יכולת לשנות ,לה־
ציל ,או להגן ,על דברים חשובים ,אבל
לא בטוח שזה מספיק כדי לכונן חברה
שמושתתת על יחסים אחרים .הניסיון
ב"שומעים חזק" הוא בדיוק בנייה של
היבט מסוים ,אשר קיים ממילא בחיינו,
על יחסים אחרים .אנו מקימים עסק כל־
כלי בענף השירותים ,אך במקום להקים
שבעה אירועים מוצלחים כבר מאחוריהם
עליי מכל תהליך הלמידה שעברנו מת־
חילת הדרך .מגורם משני ושולי בזירה
הסוציו־כלכלית ,הופך החברתי לגורם
הקובע את כללי המשחק הכלכלי".
לאט לאט ובאופן יסודי
חברה קפיטליסטית למטרות רווח ,או
לעבוד כשכירים בחברות קיימות ,אנו
בונים קואופרטיב סוציאליסטי".
הקואופרציה עם קיומו של השוק הקפי־
טליסטי וניסיון להוות מגזר משמעותי
בתוכו.
השלב הרביעי ,המיוחס לשלושת
העשורים האחרונים ,הו א שלב 'הכל�כ
לה השיתופי'ת' ,שעוסק בהרחבת ה�ע
שייה הקואופרטיבית מעבר לתחומים
המסורתיים שלה ומעורבותה ביוזמות
חברתיות ,כמו שילוב והעסקת אנשים
מוגבלים ,או קואופרטיבים שמטרתם
שמירה על איכות הסביבה.
גויסת .אבל ,מהמצב בשנות השלושים
והארבעים ,שבו כמעט כל אדם בוגר
בישראל היה חבר בקואופרטיב כלשהו,
הגענו בשנים האחרונות לשפל של כל
הזמנים" .לאחר המשבר הקשה בתנו־
עה הקיבוצית ושלושים שנות הפרטה
אגרסיבית ,שבמהלכן גם פורק והופרט
המשק ההסתדרותי ,עברה מדינת יש־
ראל מיעד מועדף ,של משלחות ללימוד
קואופרציה מכל העולם ,לחברה שבה
הקואופרציה היא תופעת שוליים שר־
בים אינם מודעים כלל לקיומה.
טוב ,נשמע מעניין ...אבל איך זה עובד
בשטח? מה מעסיק אתכם כרגע?
גיל" :אנו מקימים מעגל חדש של
פעילות משותפת .לא רוצים להיבנות
ולהיות מעוצבים מתוך סטיכייה ,והדבר
דורש מאיתנו להתקדם אט אט ובאופן
יסודי .אף אחד מהחברים לא פינה את
עצמו באופן מלא ,כדי שלא נצטרך
להמר על פרנסתו .לכל אחד מאיתנו
יש משימה אחרת עיקרית ,ורק אם נו־
כיח לעצמנו שהעניין מצליח להתרו־
מם ,נעבור בשנה הבאה בהדרגה למת־
כונת של חברי קואופרטיב אשר עובדים
ב"שומעים חזק" בשכר קבוע ,בהתאם
למחזור שניתן לקחת עליו אחריות.
"את התהליכים הפנימיים ,שנדר־
שו כדי להקים את הקואופרטיב ,כבר
סיימנו .יש מערכת דמוקרטית פעי־
לה ,ולכל אחד ברורה אחריותו וסמכו־
תו .שאול משמש כרכז הצוות הפעיל
וניר נבחר על ידי חברי הקואופרטיב
לשמש כיושב הראש הראשון .כעת ,אנו
משקיעים את מירב מרצנו בפעילות
שיווקית ,במטרה להיחשף כמה שני־
תן ולזכות לפניות ולעבודות מרובות.
שבעה אירועים מוצלחים כבר מאחורי־
נו ,והטלפונים מתחילים לזרום".
"גם ההיסטוריה הציונית רוויה בע־
שייה קואופרטיבית ,מהקיבוצים והמו־
שבים ,דרך הקואופרציה הפרטית הענפה
ועד לקואופרציה ההסתדרותית המ־
חברים ולא משקיעים
להגשים חלומות
"ההסבר הפשוט לשאלה" :מהו
קואופרטיב?" ,מתמצה בכמה עקרונות
פשוטים .קואופרטיב הוא שילוב של
התארגנות חברתית ויוזמה כלכלית.
זה ארגון ללא מטרות רווח ,כיוון שהוא
ארגון של חברים ולא של משקיעים.
"אין סתירה בין היותו של הקואופרטיב
ארגון ללא־מטרת רווח ובין חתירה
לעודף הכנסות על הוצאות .כך ,גם אין
סתירה בין להיות ללא־מטרת רווח ובין
האפשרות לחלק עודפים בין החברים.
ההבדל – לעומת חברה בע"מ – הוא בכך
שהחלוקה תעשה בהתאם להשתתפות
החבר בפעילות הארגון ,ולא על־פי סוג
ו/או סכום המניה שהשקיע.
"קואופרטיב מתאפיין בהיותו מוקם
על־ידי אנשים המעוניינים בפונקציה
השירותית או היצרנית שאותה הוא
אמור למלא ,היותו מנוהל על־ידי החב־
רים על־פי הכלל 'אדם אחד־קול אחד',
היותו בלתי־תלוי בגופים ציבוריים או
פרטיים ,והיותו מבוסס על הכפפת השי־
קול הכלכלי לשיקול החברתי" .היפוך
היוצרות" הזה הוא ,אגב ,הרעיון האהוב
מה בעצם אתם מציעים ללקוחות?
"בראש ובראשונה שירותי הגברה
ותאורה ,וכן הופעות חיות ,טקסים ,הר־
צאות ,מסיבות סיום ועוד .מעבר לכך ,אנו
מעניקים שירותי תחזוקה שוטפת למע־
רכות הגברה הזקוקות לכך ,וגם הדרכה
מקצועית לצוותים .בקיבוצים ,למשל,
בחלק מהמקרים ,שוכבות מערכות טו־
בות אך ישנות ,שכל שדרוש כדי לה־
חזירן לתפקוד הוא תיקון פשוט והכש־
רה לצוות של בני נוער ,אשר מעוניינים
ללמוד את התחום ולתרום לקהילתם
(בדומה לאופן בו צמחנו אנו) .בהמשך,
אנו שומרים על קשר כדי לסייע בתחזו־
קה ובשימור הציוד לאורך זמן".
לסיום ,מסר לאומה...
"עם רעיון ,אמונה וכוח רצון אפשר
להגשים את כל החלומות .אבל אין כמו
לעשות את זה ביחד!
תודה רבה והמון הצלחה.
ארבעת השלבים ההיסטוריים
קואופרטיב ...מה זה בעצם?
גיל" :אפשר לתת הסבר פשוט ,אבל
נראה לי ,שכמו בכל תופעה חברתית
חשובה עדיף להתחיל מהקשר היס־
טורי .הקואופרציה המודרנית הת־
חילה ב־ ,1843עם 28פועלי טקסטיל
מרוצ'דייל שבאנגליה אשר הקימו
קואופרטיב צרכני בניסיון להגן על
מעמדם הנשחק במציאות התעשייתית.
"נהוג לחלק את ההיסטוריה
הקואופרטיבית בעולם עד ימינו לאר־
בעה שלבים עיקריים:
השלב האוטופי ,של המאה ה־.19
בהשראת רעיונותיהם של רוברט אוון
ושארל פורייה קמו יחידות קטנות,
שיתופיות ,של ייצור ,צריכה ,מגורים,
חינוך ותרבות משותפים .הרעיון היה
הסתגרות ואוטרקיות של כל יחידה
שיתופית ואי־תלותה בחברה הסובבת
ובמדינה.
השלב השני האוא הקואופרציה הה�ד
רגתתית ,של סוף המאה ה־ .19זהו נ�י
סיונה של הקואופרציה להתפשט ולה־
תרחב בשאיפה להחליף בהדרגה את
המשקים הקפיטליסטיים באופן מלא.
הסקטור הקואופרטיבי הוא השלב
השלישי ,והוא מבטא השלמה של עולם
ללמוד את התחום ולתרום לקהילה ,הפעלת מערכת הגברה בפורים
שפל של כל הזמנים
חפשו אותם
שאול סלוצקי ( ,23רכז הצוות) ,אבנר אלמוג ( ,)24גיא טלסניק
( ,)23אלעד קליינר ( )26וגיל מושקוביץ ( )27חברים בקואופרטיב
"שומעים חזק" ,יחד עם עשרה חברים נוספים ,אנשי תנועת הבוגרים
החיים בקבוצות שיתופיות ברחבי הארץ ,ובתוכם גם ניר כהן (,)26
שנבחר ליושב ראש אסיפת הקואופרטיב.
גיל ,המתראיין כאן ,חבר קיבוץ פלך וחבר בגרעין נמרוד (קבו־
צה שיתופית בת תשעה חברים וחברות בגילאי 29־ ,27המתגוררים
מזה שבע שנים בקיבוץ פלך ,כחלק מתנועת הבוגרים של השו־
מר־הצעיר) ,עובד במחלקת בוגרים של השומר הצעיר ונמנה על
מייסדי הקואופרטיב .בנוסף ,הוא סטודנט להיסטוריה ולחינוך
באוניברסיטת חיפה.
בנוסף למסר המסקרן ומעורר העניין שבהקמת קואופרטיב
מיוחד זה ,חבריו גם ישמחו להיענות לפניות ולהזמנות .חפשו אותם
בטלפונים הבאים:
שאול־ ,050-8594527גיא־ ,052-6719030אלעד־052-5809849
כתובת אתר האינטרנט של "שומעים חזק"office@sound-coop.com :
הכותבת היא עורכת "הגורן" ,ביטאון
תנועת הבוגרים של השומר הצעיר,
בו פורסמה גרסה מוקדמת של
הריאיון
חינוך ,תרבות,
וגידול עצים
בגידול עצים אתה
משקה ,מזבל והעץ
גדל לבד ונותן את
פירותיו .אתה לא
מושך בצמרת העץ
כדי שיגדל .גם בחינוך
ובתרבות אתה משקה,
מזבל והאדם גדל לבד
אלי גורן /גבע
לאחר
הרבה שנים אני
שואל את עצמי
מדוע נמשכתי לתרבות ,לחינוך ול־
גידול עצים.
מצאתי הרבה דמיון ביניהם.
בגידול עצים אתה ,משקה ,מזבל
והעץ גדל לבד ונותן את פירותיו.
אתה לא מושך בצמרת העץ כדי
שיגדל.
לעיתים צריך לגזום.
גם בחינוך ובתרבות אתה משקה,
מזבל והאדם גדל לבד .ההקשבה
והלימוד הם ערכי היסוד של חינוך
ותרבות .הם מקרבים בין בני־אדם
ויוצרים את הקשרים המיוחדים בין
אנשים שמפרים כל חברה ,הטפת
מוסר אינה חינוך.
לעתים צריך לגזום (להעניש).
סימן קריאה
כדאי לעדכן
הדפוס הראשון בנגב,
כך מתברר ,היה
בית דפוס של הצבא
העות'ומאני שהוקם
ב־ 1915וקדם לדפוס
המיתולוגי של בארי
דן גזית /גבולות
דפוס
בארי הוא לא "הדפוס
הראשון בנגב" .קדם
לו בית־דפוס של הצבא העות'מאני
שהוקם בשנת 1915בבאר שבע .הוא
הוציא לאור יומון (שהפך לשבועון)
דו־לשוני בתורכית ובערבית ומידי־
פעם דף בעברית (!) ופעל לא בסדירות
כשנתיים .כדאי לעדכן גם את חברי
בארי (אעפ"י שקשה לתקן את הלוגו
בטפסים של דפוס בארי.)...
בברכת חג שמח,
עלו והצליחו.
המאה
שחלפה,
וזו
שלאחריה
התנועה הקיבוצית של
היום ,בדהרת ההפרטה,
עלולה להיראות ככוכב
העבר שוויתר על
שאיפותיו להוות דגל
ומופת .נראה ,שהגדרתה
כחלוץ הגשמת ערכי
שוויון וצדק נמאסה עליה
עצמה .להיות חלוץ בתוך
חברה בלתי חלוצית ,על
כך המאבק ,וחרף הקשיים
יש לו סיכוי ,בתנאי
שנמשיך לדבוק באמונה
שלנו
תכליתן של "חגיגות המאה"
להבטיח ולשכנע "איזה עבר
מזהיר צפוי לנו" -ההצלחה נתונה
מראש...
שהרי ,יש לה לתנועה הקיבוצית עבר
מזהיר להתגאות בו :חינוך הדורות הצ־
עירים ,תנועות הנוער ,התיישבות בכל
חלקי הארץ ,חומה ומגדל ,עולים עלי
שכם ,מרד הגטאות ,הפלמ"ח ,ההג־
נה ,עמידת הישובים במלחמת השחרור,
חידוש התרבות העברית ,ובעיקר :הני־
סיון היחיד במינו לקיים חברה המבוססת
על ערכי הצדק :שוויון ,חירות ואחווה.
תרומתה של התנועה הקיבוצית לחי־
דוש הקיום והביטחון של העם ,שזה עתה
יצא ממכונת ההשמדה הגרמנית בארצו
ההיסטורית -חרוטה לעד בדברי הימים,
לא רק בפריסה התיישבותית ,שקבעה
לימים את גבולות המדינה ,אלא גם כח־
לוץ של הגשמת ערכים אנושיים ,חבר־
תיים ולאומיים.
קרקע נוחה ופורה לצמיחת "גאוות יחי־
דה" ,תדמית עצמית של בעלי אחריות,
תחושה שאנו עושים את הדבר הנכון
והצודק ביותר – כל אלה היוו מרכיב
חשוב בחוסן הפנימי של הקיבוצים והת־
נועה ובהמשכיות הרב דורית.
ומה היום? האם מי שמוכר כחלוץ בח־
ברה ששואפת להיות "אור לגויים" -ימ־
שיך בתדמיתו זו בסביבה אחרת ,השואפת
להיות "ככל הגויים"?
כמה קשה להיות חלוץ של חברה
שוויונית בחברה ישראלית שמקדשת
פערים ...ומדובר ב"פערים אמריקניים",
ולא ב"פערים סקנדינביים".
ישראל של היום היא חברה מעמדית.
מעמד עליון של " 20טייקונים" ברשימת
המיליארדרים ,ומעמד שני של שכבת
מנהלים המתחרים על משכורות חוד־
שיות בנות עשרות ומאות אלפי שקלים,
ובתוכם כאלה שחצו את המיליון .ולאח־
ריהם :המעמד הבינוני הרחב והעובדים
קשי היום ,שרמת חייהם נשחקת השכם
והערב בשם אלוהי ההפרטה.
בשם אלוהי ההפרטה
הוויתור על המאבק הערכי
אבל הבה נזכור ,כי התנועה הקיבו־
צית אמנם הוכרה כחלוץ המחנה הציוני,
כאשר פעלה בסביבה חברתית ולאומית
שהעריכה חלוציות ,והעריצה חלוצים.
התנועה הקיבוצית של היום ,בדהרת
ההפרטה ,עלולה להיראות ככוכב העבר
שוויתר על שאיפותיו להוות דגל ומופת.
נראה ,שהגדרתה כחלוץ הגשמת ערכי
אמרי רון /משמר העמק
אם
לאנשים שאוהבים קיבוץ • גיליון מס' 15
אפריל ,2010אייר תש"ע
יוצא לאור ע"י עמותת "חוג העמקים" יחד עם המטה השיתופי הקיבוצי
עורכת :מרים עין־דור ריפתין
מערכת :אלי גורן ומריו טויב
עיצוב ועריכה גרפית :בני בן חיים
ניהול ומודעות :עזר גורן ,ת.ד ,655.עומר ,מיקוד.84965 ,
טלפון .08-6469293
דואר אלקטרוני azargoren@walla.co.il
הדפסה :סולן הדפסות בע"מ ,פתח־תקווה
מופץ בכל הקיבוצים בארץ
הקוראים מוזמנים להגיב ולכתוב אלינו :באינטרנט לכתובת:
bimcom.co.il@gmail.com
טל' :אלי – 6633322־ ,054מרים 052-3113527 -
תודה מיוחדת ללורד בוב מאנגליה על העזרה הגדולה בהוצאת העיתון לאור
2
במקום 15׀ אפריל 2010׀ אייר תש"ע
צילום :מרב גלבוע /נחשון
הארות
על כך המאבק
שוויון וצדק נמאסה עליה עצמה.
ככל הגויים היינו וכאחד האדם .מוכרי
נכסים בשוק ,מפנים עורף לערכי היסוד.
ומה לנו כי נלין על כך ,כאשר ככל שע־
רכינו מאוסים עלינו ,הם ממאיסים אות־
נו גם על החברה הישראלית הסובבת,
ההופכת אותנו לשק החבטות שלה.
דוגמה לא פחות חשובה :היחס לקר־
קעות המדינה .איך ממשיכים לקיים את
הערך והציווי הלאומי המוסכם ,לפיו
קרקעות הלאום ניתנות לקיבוצים ול־
מושבים "לעובדה ולשומרה" ,בשעה
שהמדינה מייצגת מטרות של הפרטת
הקרקעות? מתוך שאיפה ,שכבר איננה
כמוסה ,להיבנות מההפרטה ,התנועה
הקיבוצית ויתרה על מאבק ערכי כנגד
הרפורמה ,והשאירה אותו בידי תנועות
הנוער והמטה השיתופי.
אלא שההפרטה" ,אני כשלעצמי" ,איש
לאוהליו ישראל" – לא בהם חפצה באמת
המדינה של היום .צמצום פערים ,סוליד־
ריות ,שוויון בין העדות ,הדתות והגזעים,
"כל ישראל ערבים זה לזה" -הולמים
יותר את צרכי המדינה היום ,ממש כמו
בעת שנוסחו במגילת העצמאות .ואכן,
אי אפשר שלא לראות את הכמיהה לסו־
לידריות ואחווה ,המתרחבת ומתפשטת
בציבור (ולא רק בגלל האיום הביטחוני).
משום כך יש סיכוי למאבק של יחידים,
יש תוחלת לפעילות של תנועות הנוער,
קבוצות הבוגרים השיתופיות ושל הקי־
בוצים השיתופיים.
אתגר אחר לצעירים
כנגד הזרם העכור של "מכירת נכ־
סים" ,פערים והפרטות – נדרש להציב
אתגר אחר לצעירים ,מותאם למציאות
משתנה אבל מושתת על אותם ערכי יסוד
אנושיים וחברתיים שהניעו את העם לה־
גשמת חלום הציונות והמדינה.
הקיבוץ השיתופי צריך לעשות הכל
בשביל התחדשותו הערכית ,מסלולי
השכלה קיבוציים ,מגוון פרנסות לצ־
עירים ,מכרזים פנימיים המעדיפים את
בנינו וחניכינו על פני "גאונים" מבחוץ,
פיתוח תרבות ייחודית וגאוות יחידה.
לקראת המאה הבאה ,לא לתת לתנועה
הקיבוצית לכתוב על דפיה גט כריתות
לערכיה שלה ,בשם "יעילות" מפוקפקת
הנתמכת ע"י ים של יועצים ,שכבר בונים
וילה שנייה מכספינו.
וגם לא לתת לחברה הישראלית לה־
תבסס ב"פיינל פור" של מדינות העוני,
ושל עומק הפערים
להיות חלוץ בתוך חברה בלתי חלו־
צית .על כך המאבק ,וחרף הקשיים ,יש
לו סיכוי ,בתנאי שנמשיך לדבוק באמונה
שלנו .ואם נאמין -ננצח.
"במקום" לכל המעוניין
"במקום" מופץ חינם לכל הקיבוצים בארץ בחבילות של 40עותקים לכל ישוב .הוא אמור להגיע לכל קיבוץ בדואר בחבילה
מיוחדת ,במהלך ימי השבוע האחרון בכל חודש .אנא ,עדכנו אותנו אם אינו מגיע לקיבוצכם (למייל שלנו ,או לאחד
הטלפונים המופיעים כאן בהמשך) ,או אם חסרים גיליונות.
מפאת קשיים בתפוצת העיתון אנחנו מאפשרים עשיית מנוי לעיתון ,בתשלום צנוע מראש עד סוף השנה .המחיר ₪ 4 :לעיתון
לכיסוי עלויות לוגיסטיות ודואר (שנתי .)₪ 48 :הרשמה ופרטים דרך המטה השיתופי בטלפון.03-6925418 :
אפשר לקבל עותק מקוון של העיתון .המעוניינים מוזמנים לפנות אלינו דרך המייל ,bimcom.co.il@gmail.com :או לטל':
.052-3113527 ,054-6633322העיתון גם מופיע וזמין לכל קורא באתר הקיבוצים.www.kibbutz.org.il :
ובאתר שווים.www.shavim.org.il/ :
הגיליון הבא " -במקום" מס' ,16יופיע לקראת סוף חודש מאי ויופץ בקיבוצים בין יום ב' ,24.5.2010 ,עד יום ה'.27.5.2010 ,
חפשו אותו בתאריכים אלה אצל האחראים בקיבוצכם על חלוקת העיתונים ,או בדואר ,ודווחו לנו במקרים של תקלות,
נשתדל לשלוח לכם עיתונים נוספים.
מ.ב.
קריאה נעימה!
מדווחים מהשטח
כתנועה בתוך תנועה
בסדנה ,שהתקיימה בקיבוץ עין־השופט בראשית החודש ,בלטה נציגות משמעותית לצעירים ,לנשים ולקיבוצי הקבה"ד .במפגשים,
רובם בקבוצות בעלות הרכבים דומים ,נידונו חזון המטה השיתופי ,ערכי הליבה ודרכי העבודה .התהליך יימשך ובמרכזו אישור
מסמך החזון בכנס בערבה
עבודת הסדנה התנהלה בקבוצות אלו,
בראשות מנחים שהודרכו ע"י מנחה
חיצוני :רזי בן יעקב (מכפר־עציון,
,29רכז הצעירים בקיבוץ הדתי) ,נטע
שפירא (עין־השופט ,38 ,רכז ו .ת�ר
בות) ,מאיה שפיר (יטבתה ,50+ ,מזכ�י
רת קיבוץ).
כתב וצילם :מריו טויב
בתחילת
החודש הת־
קיימה בקי־
בוץ עין השופט סדנה שדנה בחזון של
המטה השיתופי .התכנון היה לסדנה בת
400־ 35משתתפים ,אך לשמחת המא�ר
גנים הגיעו למפגש 55אנשים ,מתוך
ה־ 80שהוזמנו .גם הרכב המשתתפים
הפתיע מעט באיזון בין כל המגזרים
השונים וחתכי האוכלוסיה :שליש מה־
נאספים (רובם צעירים מהקיבוצים) היו
מתחת לגיל ,40שליש – בין 40ל־60
ושליש מעל .60שליש מכלל הנוכחים
היו נשים ו־ 10נציגים הגיעו מהקיבוץ
הדתי.
הסדנה עסקה בחזון של המטה השי־
תופי ,בערכי הליבה ,דרכי העבודה ,וח־
שוב במיוחד – יעדים לעתיד הקרוב.
משתתפים רבים בסדנה ציינו ,שה־
מטה השיתופי צריך לפעול כתנועה
בתוך תנועה .דובר על כך שצריכה
להתקיים מחויבות הדדית בין הקיבו־
צים השיתופיים למטה השיתופי .כן
צוין ,שיש לדאוג שתקציב המטה יע־
מוד על 3מיליון ,₪ולדאוג למימוש
החלטה זו.
מים ,בהם בלטו לטובה לובשי החולצות
הכחולות וחברי תנועות הנוער ,הפעם
נטלו חלק יותר צעירים מהקיבוצים
עצמם ומגרעינים (ואת תנועות הנוער
ייצגו שני משתתפים בלבד) .נכחו גם
מזכירי קיבוצים רבים וממלאי תפקי־
דים מרכזיים.
נציגים מהקיבוצים עצמם
חשוב לציין ,שלעומת מפגשים קוד־
אישור החזון בכנס בערבה
צוות המנחים ימשיך את עבודתו עם
חי יום־טוב ברוכי ומריו טויב .על סדר
היום:
•גיבוש מסמך החזון ע"י צוות
המנחים.
•אישור המסמך במזכירות הרחבה של
המטה השיתופי.
•דיונים בקיבוצים.
•אישור החזון ,ערכי הליבה ודרכי הע־
בודה בכנס השנתי שיתקיים בערבה
בסתיו.
ערכי ליבה ודרכי עבודה
משתתפי הסדנה חולקו לשלוש קבו־
צות ,בהרכבים דומים ומאוזנים .מרבית
אדריכלי הקיבוצים
המעמדיים ילינו על הבזבוז הקיים
בשיתופים (פירה חופשי ושניצל
הביתה לכל השבוע); הם יגלו פרזיט
מאחרי כל עץ וכל קפל קרקע ,אבל
לעולם לא יתהו לגבי שכרם של
מנהלים ,יו"רים ודירקטורים ,חלקם
היו עד אתמול חברים מן השורה .כאן
אין אף פעם בזבוז
לא זכור לי דיון כלל
תנועתי כזה בשנים האחרונות.
גם הסיכום נראה כמוביל לכיוון
הנכון – יותר תנועה־תנועה .הכנס
שימש פרומו מעודד לכנס השאפתני
המתוכנן לסתיו בערבה .בתוכניות
הטלוויזיה ,הרבה פרומואים הם
בבחינת הר שמוליד עכבר .אז הר לא
היה כאן ,אולי גבעה ,אבל התחושה
שיש לאן לטפס
יעדים לעתיד הקרוב ,החוג של מאיה שפיר
אורח לרגע
געגועי לפנתרים
החברה הישראלית זקוקה למרד של השכבות החלשות ,לשביתה ענקית עד שיצא עשן לבן ,עד שיובן שהמשך מדיניות הפערים הנוכחית מזיק יותר
ומאיים יותר מאשר ביטולה והפיכתה על פיה .לסוגיה הזאת יש ,כמעט מטבע הדברים ,היבט בקיבוצים המעמדיים ,אך פנתרים קיבוציים לא יהיו כנראה
עזרא דלומי
ושוב
חזר האביב ושוב חזר
הריטואל שבו חברות
ציבוריות מפרסמות את דוחותיהם הכ־
ספיים ושוב נחשף שכרם של המנהלים
ושוב מצעד מאה הגדולים במדורים הכ־
לכליים ,כדי לחשוף לאיזה מנהל יש גדול
יותר .ושוב מתברר ,שהדבר שהכי צומח
באביב הם הפערים הכלכליים .ושוב אותן
גניחות ,שצריך לעשות משהו -כי אחרת
ניהפך למדינת עולם שלישי ללא מעמד
ביניים .ושוב ה"מה יהיה עם השכר המטו־
רף הזה" .ושוב חוזר הים אל מקומו לאחר
כמה ימים של גלים תקשורתיים ,בינוניים
עד גבוהים.
משנה לשנה אנחנו נעשים יותר קהים
לתופעה .מדברים כמה היא רעה ומזיקה
וממשיכים הלאה .שלא כבעבר ,אולי בגלל
האאוטינג שנעשה למקבלי השכר הגבוה,
אולי בגלל הפיכתם לאייקונים תקשור־
תיים ,החלו חלק מהם להסביר עד כמה
הם ראויים לשכר הזה ,המשקף את יכולו־
תיהם ,כישוריהם ו"ביצועיהם" .נורמאלי
בעיניהם לקבל פי 300או יותר מן השכר
הממוצע במשק .השאלה היא ,על־פי איזה
מדדים ניתן לקבוע שיכולתו של מאן־דהו
שווה ,למשל ,מיליון וחצי ₪בחודש .האם
יש קריטריונים כלכליים אובייקטיביים
המאפשרים מדידה כזאת ,או שמדובר,
למעשה ,בפוליטיקה הפנימית המתנהלת
בין הבעלים ,חברי הדירקטוריון והמנהל.
כמה מן השכר הזו איננו פרי של כשרון,
אלא תוצר של עמלות טפיליות ודמי שי־
רות מופרזים שמשלמים משקי הבית המ־
סכנים ,חוסכים ומבוטחים ,שכוח המיקוח
שלהם דל.
• • •
התופעה הזאת ,הנמשכת שנים רבות
ומחריפה משנה לשנה ,לא תיפתר בצ־
עדים מנהליים "מלמעלה" .אמת ,שר
האוצר מביע דאגה מפערי השכר ,טייקון
או שניים החלו להכות על חטא ואפילו עי־
תון "הארץ" ,שבאופן מסורתי מטיף לכ־
לכלת שוק ,החל מגלה ,באיחור רב ,את
כשליה וקורא לריסון שכר המנהלים .זה
יכול להכות בשוליים .החברות הללו כל
כך חזקות ,חמושות בלוביסטים ובעורכי
דין כה כבדים ומקושרים ,פועלות בתוך
זירה תרבותית חברתית ותקשורתית,
שברובה מתייחסת לתופעה כאל עניין
נורמאלי ואל מוביליה כמושא לחיקוי
ולליקוק ,עד שקשה להאמין שניתן לשרש
את התופעה.
התסכול הזה גורם לי להתגעגע לפ־
נתרים .כן ,לאלה שגולדה אמרה שהם
"לא נחמדים"; לאלה שטדי קולק ביקש
מהם "לא לדרוך על הדשא"; לאלה שחו־
ללו כאן מהומה וטלטלו את החברה היש־
ראלית .במבט לאחור ,הם הביאו תועלת
גדולה .ממשלת גולדה עצמה וממשלת
רבין הראשונה ,שקמה אחרי גל המחאה,
נעשו קשובות לנושאים החברתיים .הער־
עור של הפנתרים על הסדר הקיים ,האיום
שההפגנות שלהם יצרו ,הפחד שהם חוללו,
הניבו שינוי חיובי במדיניות הממשלה.
אומרים ,שפחד הוא יועץ רע .מתברר,
לפעמים שהוא יועץ טוב .נראה ,כי שינוי
במצב הנוכחי לא יתחולל אם לא יהיה פחד
מהמשך קיומו .החברה הישראלית זקוקה
למרד של השכבות החלשות ,לשביתה ענ־
קית עד שיצא עשן לבן ,עד שיובן שהמ־
שך המצב הנוכחי מזיק יותר ומאיים יותר
מאשר ביטולו והפיכתו על פיו.
טלטלה כזו אמורה לעורר גם ובעיקר
את השמאל החברתי הרדום ,שנכנע כל
פעם מחדש לנינוחות של השגרה ולהתמ־
כרות לאמונה בדבר השינוי מבפנים .הט־
לטלה אמורה לסמן עבור שמאל זה ,שקווי
המתאר של החברה שהוא מתפתה להאמין
בקיומה ,נפרצו זה מכבר .הטלטלה צריכה
להוות את סוף האשליה ולקדם את תחי־
לת המעשה.
• • •
לסוגיה הזאת יש ,כמעט מטבע הדב־
רים ,היבט קיבוצי ,המלמד על מורכבו־
תה .כזכור ,לפני זמן לא רב ,דנה מועצת
התנועה בקביעת גבולות לפערי השכר
בקיבוצים המעמדיים (דיפרנציאליים).
ההמלצה ,רק המלצה ,הייתה לקבוע פער
שכר מקסימאלי של פי שלושה בין חברי
הקיבוץ .ההצעה הזו עוררה את כעסם של
חלק מן החברים – מתעשרי ההפרטה מן
הסתם – על כך שהתנועה "נכנסת לתוך
כיסם" .השאלה היא ,אם מישהו ממלא אחר
ההמלצה .אם היו רבים ,היינו בוודאי שו־
מעים על כך.
אדריכלי הקיבוצים המעמדיים ילינו
על הבזבוז הקיים בשיתופים (פירה חופ־
שי ושניצל הביתה לכל השבוע); הם יגלו
פרזיט מאחרי כל עץ וכל קפל קרקע ,אבל
לעולם לא יתהו לגבי שכרם של מנהלים,
יו"רים ודירקטורים ,חלקם היו עד אתמול
חברים מן השורה .כאן אין אף פעם בזבוז.
פנתרים קיבוציים לא יהיו כנראה ,אבל לא
יזיק איזה ועד עובדים קיבוצי (או בין־קי־
בוצי) שיקום ויאבק על הזכות לתעסוקה
מלאה ועל תנאי השכר של המעמד הנמוך
בקיבוצים.
המט"ש בעיה"ש
אכול ספקות הגעתי בקצה חוה"מ פסח
לסדנת המטה השיתופי בעין השופט שנ־
משכה יומיים .אכול ספקות ,משום שא־
מרתי לעצמי :עייפים מהחג ,מי יטריח
לבוא ,נהיה 30־ 20חברים ותיקים שיטחנו
עוד מאותו דבר ,ידונו ב"איך עוצרים את
המפולת" ,יכרסמו כמה ביסקוויטים ,יגי־
דו "אנחנו הקיבוץ האמיתי" וישובו לביתם
עייפים אך רצוצים.
האמת? הופתעתי לטובה .היה מספר
כפול של אנשים ממה שציפיתי ,הגי־
עו מקרוב ומרחוק ,היו דיונים מעמיקים,
הרצאות מרתקות (דני זמיר ודני גוטוין)
וחוגים לעניין .לא זכור לי דיון כלל תנו־
עתי כזה בשנים האחרונות .גם הסיכום
נראה כמוביל לכיוון הנכון :יותר אוטונו־
מיה לקיבוצים השיתופיים בתוך התנועה
המופרטת ,יותר תקציב לפעילות ובקיצור
– יותר תנועה־תנועה .הכנס הזה שימש
פרומו מעודד לכנס השנתי השאפתני
המתוכנן להיות בסתיו בערבה .בתוכניות
הטלוויזיה ,הרבה פרומואים הם בבחינת
הר שמוליד עכבר .אז הר לא היה כאן ,אולי
גבעה ,אבל התחושה שיש לאן לטפס.
במקום 15׀ אפריל 2010׀ אייר תש"ע
׀3
עטרה עברה למרחביה,
שם התיידדה עם
האחיות לבית שטורמן:
אסתר ,שרה ושפרה.
דרכן הכירה את חיים.
"בסתר ובביישנות
נרקם ביניהם רומן".
חיים נאסר בבית הסוהר
בעכו .עטרה ,שהייתה
בבן־שמן בשליחות
"השומר" ,יצאה מדי
פעם לבקרו ,באנייה ליפו
וברגל .בצאתו מהכלא
הפך הקשר ביניהם לגלוי
מ"מעין חרוד למטה"
חרוטות בי רק תמונות
מעטות .הייתי בת
שנתיים־שלוש כאשר
עליתי ,עם כל הילדים
שהועלו במאורעות
,1929למבנה הבטוח
מבטון ,היא הרפת .בימי
שישי היה אבא עולה
רכוב על סוס לקחתני
לבלות את השבת
בחיק המשפחה .בימי
ראשון היה מחזירני ואז
התעורר מחדש כאב
הפרידה
מדי פעם ,כאשר אני
עוברת ליד הפיקוס,
שניטע עוד לקראת
העלייה לנקודה והיום
הוא עץ ענק – עולה
בדמיוני תמונת הגברים
הערבים היושבים סביב
העץ במעגל ומחכים
לאבא .פעמים רבות היה
מפשר ביניהם ,ולפעמים
מוצא פשרה בינינו
לביניהם .הוא היה מציע
פשרות שונות ומיישב
סכסוכים
בימים ההם היו
מצרפים ילדים שהיו
להם קצת קשיים לכתה
יותר נמוכה ,וכך
היינו לקבוצה גדולה
של בנות ,שהצטרפו
משתי כיתות בגילאי
ה'־ו' .עם הבנים לא
היו קשרים חברותיים
בכיתות הנמוכות.
אבל אנחנו ,הבנות,
היינו עושות "ערבים
שמחים" ובלילות שבת
משתוללות ,רוקדות
ושרות ומאוד מלוכדות
4
במקום 15׀ אפריל 2010׀ אייר תש"ע
"כל כך קרוב וכל כך רחוק"
על תמה'לה
רחל סבוראי ,חברת ילדות קרובה ,מביאה את סיפורה של תמה שטורמן־ברין מעין־
חרוד ,כפי שסופר על ידה בחוברת נפלאה שיצאה לזכרה אחרי פטירתה באוקטובר
האחרון .סיפורה של תמה נפרס כאן רק ברמיזות ובתמציתיות רבה ,אך אין יאה
ומרגש ממנו לציון מאה שנים לייסוד התנועה הקיבוצית
רחל סבוראי /רביבים
בפתח
הרשימה :אני רחל,
מאותה חבורת ילדות,
שתמה מספרת עליה .התיידדנו בגיל 10
ושמרתי חברותא זו כל השנים.
כאן אני לוקחת את החוברת היפה
שהוציא קיבוץ עין־חרוד לזכרה ביום
השלושים ,סיפורה של תמה על חייה ודב־
רים שכתבו חברי עין־חרוד עליה.
מצדי אוסיף רק דברי קישור קצרים
(באות מיוחדת) להבהרה.
הם קראו לי בשם תמה
נולדתי ב־ 1927כשלישית להורי ,חיים
שטורמן ועטרה לבית קרול .אחי נקרא בשם
משה על שם סבו משה .השמות משה וחיים
עוברים לסירוגין במשפחת שטורמן ,מאב
לבן ,משמרים את השושלת .אחותי דבורה
נקראה על שם דבורה דרכלר ,שנפלה בין
גיבורי תל־חי ,והייתה גם קרובה למשפחת
קרול ,משפחתה של אמא.
הם קראו לי בשם תמה ,עליו המליץ אחד
המורים העבריים הראשונים.
בסתר ובביישנות נרקם ביניהם רומן
על אביה חיים שטורמן ,מספרת תמה
כך:
אבי היה ב ן 15בעלותו ארצה עם משפ�ח
תו .אביו ,שהיה בעל השכלה חיצונית – הכ־
ניס אותו לגימנסיה הרצליה ,למחזור הרא־
שון .אך כעבור שנה נפטר האב .חיים יצא
מבית הספר לעזור למשפחה .בשל תכונו־
תיו וסמכותו הטבעית הפך מהר לראש המ־
שפחה ,שכל בניה העריצוהו.
אמי ,עטרה לבית קרול ,עלתה כנערה
ב ת .15תחילה רצתה להיות אחות במ�ק
צועה ,אך נפגשה עם מניה וישראל שוחט
מה"שומר" ונכבשה לרוחם .עטרה עברה
למרחביה ,שם התיידדה עם האחיות לבית
שטורמן :אסתר ,שרה ושפרה .דרכן הכי־
רה את חיים" .בסתר ובביישנות נרקם
ביניהם רומן" .חיים נאסר בבית הסוהר
בעכו .עטרה ,שבזמן הזה הייתה בבן־שמן
בשליחות "השומר" – יצאה מדי פעם
לבקר שם ,באנייה ליפו וברגל .בצאתו מן
הכלא הפך הקשר ביניהם לגלוי והם הקי־
מו משפחה.
משפחת שטורמן הייתה בקבוצת תל־
עדשים .אחר כך בכנרת .עם גלי העלייה
השלישית ורכישת עין־חרוד הגיעו למעין
חרוד .הם עברו מכנרת עם חבורה של אנשי
העלייה השנייה.
עטרה סיפרה:
בבואי לחצר עין־חרוד אפפה אותי הרג־
שה כאילו פרצתי מקן צר למרחב עולם...
אמא היתה אומרת ,שאת תורת הטיפול
למדה מהתינוקות עצמם.
בית הילדים היה ב"חושה" גדולה .הסי־
דורים בו היו עדיין פרימיטיביים מאוד.
אבל אני הייתי מרוצה ,שהילדים נמצאים
כאן בטיפול מלא ,שזהו בית הילדים הרא־
שון שקיימת בו לינה משותפת לתינוקות.
("חברות בקיבוץ")
תמה'לה הפעוטה
כאן ,ברשימתה של תמה בחוברת אנ־
חנו פוגשים לראשונה את הסיפור על
עצמה ,על תמה'לה הפעוטה:
מ"מעין חרוד למטה" – חרוטות בי רק
תמונות מעטות .זיכרונותיי מתחילים
מחיינו בגבעת קומי .הייתי בת שנתיים־
שלוש כאשר עליתי ,עם כל הילדים שהועלו
במאורעות 1929למבנה הבטוח מבטון ,היא
הרפת .דבורה'לה ומשה נשארו עם ההורים,
ואני נשארתי בקומי .טיפלה בי רבקה דנית,
חלוצת העלייה השנייה ,חברתם מאז ימי
כנרת .ההורים נשארו ליד המעיין עד שבתי
המגורים בקומי יסתיימו .בימי שישי היה
אבא עולה רכוב על סוס לקחתני לבלות את
השבת בחיק המשפחה .בימי ראשון היה מח־
זירני ואז התעורר מחדש כאב הפרידה ,וכ־
עסתי על רבקה המסכנה ,שהאשמתי אותה
בניתוקי מן ההורים .הייתי בוכה הרבה ועד
שנכנסנו שוב לשגרה סבלנו שתינו מאוד.
לשמחתנו ,הסתיימה בניית הבתים ,גם המ־
שפחות עלו לקומי ובתוכן אמא ואבא שלי
– התאחדנו!
"ולא ידענו ששרשרת הקורבנות
תימשך ,"...עטרה וחיים שטורמן ז"ל
העבר ,על "השומר" ,על כנרת ומרחביה.
על עלילות שתי המשפחות שטורמן וקרול
– המשפחה שלה.
בתקופה זו הצטרפה אלינו אמה של אמא.
היא הייתה עיוורת ותמיד נזקקה לעזרה.
תפקיד העוזרת נפל לרוב עלי – כי אמי
תמיד הייתה ממהרת לעבודה .דבורה'לה
ומשה מיהרו ללימודים והטיפול בסבתא
נפל עלי .הייתי מלבישה אותה ,מסדרת
עין־חרוד ,כמו השמים נפלו עלינו .חיים
שטורמן היה כמו אבא לכל עין־ חרוד.
אנחנו זוכרות :את המשמרת שעמדה ליד
ארונו כל הלילה .את ההלוויה ההמונית.
זה היה הקבר הראשון שנכרה בבית הע־
למין בעין־חרוד למעלה .וינגייט אמר ליד
הקבר" :נופלים ההולכים ראשונה".
האם ליווינו את תמה'לה באבלה?
היינו למודי אסונות :אילנה יתומה מיל־
דשא הדקלים ופיקוס הפשרות
גרנו בבית שגבל ב"דשא הדקלים" בבתי
המגורים בהם נתנו לכל משפחה חדר ומר־
פסת .עדיין לא היה דשא אבל משני צדדיו
של המגרש ניטעו עצים :הלא הן שורות
הדקלים היורדות אל כיוון הגלבוע .דשא
הדקלים נעשה מרכזו ולבו של הישוב,
הרבה אירועים התרחשו בו .לנו הילדים
שימש הדשא מגרש משחקים ,בו היינו נפ־
גשים ומבלים.
מדי פעם ,כאשר אני עוברת ליד הפיקוס,
שכאמור ניטע עוד לקראת העלייה לנקודה
והיום הוא עץ ענק – עולה בדמיוני תמונת
הגברים הערבים היושבים סביב העץ במע־
גל ומחכים לאבא .פעמים רבות היה מפשר
ביניהם ,ולפעמים מוצא פשרה בינינו לבי־
ניהם .הוא היה מציע פשרות שונות ומיישב
סכסוכים.
בקלאווה מדמשק
עד למאורעו ת 1936הירבה אבא בנס�י
עותיו .עם פרוץ המאורעות התמעטו הנ־
סיעות ,אך עדיין שמור בי טעמן הטוב של
עוגיות הבקלאווה שהביא מדמשק או נצרת,
והן ארוזות בקופסאות עץ גמיש .עד היום
אני מחפשת את הטעם ההוא הנפלא של
המעדנים שהביא לנו ,ומכבד היה גם את
השכנים .אני ,שהייתי בכיינית גדולה ,זכי־
תי בהרבה ממתנותיו ,כי תמיד היה צורך
לפייסני.
"המטפלת" הראשונה בקשישים
אמא זכורה לי תמיד במתח הדאגה לאבא
– האם יחזור הביתה שלם?! אבל ,היא זו
שהייתה תמיד בבית .הייתה מספרת על
"ה
א
ש
"אז מיעטו בדברים ,הכול היה סודי ,ואבא כאיש "השומר" לא הסגיר דברים" ,תמה שטורמן
אותה ומלווה אותה (בעין חרוד היה תמיד
חדר אוכל ובית כנסת ששימש את הורי
החברים) ,ומכאן אני טוענת ,שבעצם אני
הייתי המטפלת הראשונה בקשישים.
משתוללות ,רוקדות ושרות
תקופת גן הילדים לא כל כך זכורה לי,
אבל החיים החברתיים שלי החלו ב"גן
הירוק" .הגננת שלנו הייתה רבקה רובינה,
וכידוע ,היה הגן לבית חם ומטופח.
כאשר התחלתי ללמוד לא היו עדיין מב־
נים של קבע בביה"ס ,אך הוא הקיף את מר־
בית יומנו ופעילותו.
בימים ההם היו מצרפים ילדים שהיו להם
קצת קשיים לכתה יותר נמוכה ,וכך היינו
לקבוצה גדולה של בנות ,שהצטרפו משתי
כיתות בגילאי ה'־ו' .עם הבנים לא היו קש־
רים חברותיים בכיתות הנמוכות .אבל אנ־
חנו ,הבנות ,היינו עושות "ערבים שמחים"
ובלילות שבת משתוללות ,רוקדות וש־
רות ומאוד מלוכדות (הקשר המיוחד בינינו
נמשך עד בגרות .בהגיענו לגיל 70עשינו
כנס אצל נעמי אגמון ,שהיתה כבר חולה
מאוד ורצינו להיפגש אצלה .ישבנו במעגל
ועשינו סבב :כל אחת סיפרה על חייה).
על קברו של אבא
רחל :אני שואלת את עצמי -האם ואיך
ליווינו את תמה חברתנו במות אביה?
בטלפון משיבות לי שתיים מחברותי :לא
זוכרת .דיצה אומרת :זה היה זעזוע לכל
דות רכה .נעמי התייתמה שנה קודם לכן.
עם תמה'לה התאבלנו כאחת מעין חרוד
שהוכתה.
תמה'לה כותבת:
באיזו פינה ,זיכרון רחוק ,אני מרגישה
איך הייתי רכובה על כתפיו ,מאושרת וגאה.
הוא כאמור לא הרבה לספר סיפורים .אז מי־
עטו בדברים ,הכול היה סודי ,ואבא כאיש
"השומר" לא הסגיר דברים .מההתלחשויות
הייתי סופגת ריח של סכנה ופעמים רבות
נתקפתי פחדים.
חוץ מזה ,הייתי קטנה ...בסך הכול בת
אחת עשרה כשאבא נפל ...ומי מתייחס בר־
צינות לקטנה כזו? עמדתי על יד אמא נדה־
מת והמומה ומרגישה שחיינו השתנו ואיזו
אימה ליוותה אותי...
ארונו של אבא נישא על ידי וינגייט
ואנשי פלוגות האש ,ותיקי העמק ורא־
שי הישוב .פרחים בידיהם ,ראשם כפוף
והאבל כבד .ולא ידענו ששרשרת הקורב־
נות תימשך...
זכרונות מתקופת בית הספר
בכיתה ז' עברנו לבית הספר המשותף
וקיבל אותנו כמחנך יעקב סלנט ,אשר הת־
מיד איתנו שלוש שנים .בשנים אלה לימד
אותנו על מנהגים יהודיים ופרקים מן
ההיסטוריה של עמנו.
טיולינו היו בהדרכת המורה משה כרמי.
מיוחד במינו היה הטיול למצדה :משה
כרמי הסכים להתאחד עם פלוגה ג' של
משה אחי היה כבר בגדוד
13בגולני והשתתף בקרבות
כוכבא וכפר הגלבוע ונצרת.
באחת מחופשותיי בצבא
יצאתי לבקרו בציפורי
עם אמא ונריה באוטו של
ציזלינג .משה ,שתמיד טען
שהרימונים הטובים ביותר
הם רימוני ציפורי ,מצא סל
גדול והעמיס בו רימונים
לראומה ולבנם חיימי .היה
זה היום האחרון לחייו
הוא רק נפתח לעולם ,הוא היה בני ,"...נפגשה עם מניה וישראל שוחט מה"שומר"
אמיר ברין ז"ל ,בנם של תמה ושלמה ברין ,ונכבשה לרוחם ,עטרה שטורמן ז"ל
שנפל בגזרת סואץ במלחמת ההתשה
הפלמ"ח וערכנו טיול ,כשכל הציוד
והאוכל בתרמילים על הגב.
משה גילה לנו את השכבות הגיאולוגיות
והתהוותן .גם חברי הפלמ"ח וגם אנח־
נו היינו מרותקים ,ועל המסע הזה דובר
הרבה.
בעבודה :שיתפו אותנו הילדים ככוח
ממשי ומשמעותי בעבודת המשק .דיללנו
סלק סוכר ,אספנו תירס וזמרנו זמורות ומ־
ן ז"ל
סקנו את הזיתים.
היינו גאים בהספקינו וכבר ידענו שהע־
בודה היא ערך עליון.
חג מחזור :נמנינו עם המחזורים הראשו־
נים של "גידול קרקע הקרן הקיימת ליש־
ראל" .בחולצות רוסיות רקומות ,מעשי ידי־
נו ,כשמשה כרמי מנצח והתזמורת מנגנת.
ההצגה שלנו הכילה אלמנטים של טרגדיית
השואה ( .)1945משה טבנקין כתב וביים.
הגיוס לצבא ונפילת האח משה
עוד אנחנו בסימן מלחמת העולם השנייה
וכבר עמדו בפתח המאבק ומלחמת השחרור.
כולנו התגייסנו ,כמובן ,ב־ 5למאי ,עשרה
ימים לפני הכרזת המדינה .בסיס האימונים
שלנו היה באזור תל־מונד .המדריכה שלנו
הייתה דבורה פלום (הפלמחניקית היחידה
שהגיעה לפקד על פלוגה קרבית).
משה אחי היה כבר בגדוד 13בגולני
והשתתף בקרבות כוכבא וכפר הגלבוע ונ־
צרת .אחרי ששרת כמה חודשים בפלמ"ח,
משה רכש מאבא את האהבה לארץ ,לבוס־
תנים ולפירותיהם ,ואהב תמיד לכבד ברוחב
יד בפירות .באחת מחופשותיי בצבא יצאתי
לבקרו בנצרת עם אמא ונריה באוטו של צי־
זלינג .כאשר הגענו ,הגדוד היה כבר בצי־
פורי ואנחנו נסענו בעקבותיהם לציפורי.
פגשנו את משה ,שמיד לקח אותנו לבוס־
תן עזוב שהיה גן רימונים .הוא תמיד טען,
שהרימונים הטובים ביותר הם רימוני צי־
פורי .מיד מצא סל גדול והעמיס בו רימונים
לראומה ולבנם חיימי .היה זה היום האחרון
לחייו – שבת אחרונה לפני אותו יום רא־
שון ,שבו נהרג בעמק בית שאן למרגלות
הגלבוע.
חזרתי לבסיס והנה ביום א' לפנות ערב
בא אוטו מעין־חרוד .באוטו היו מנחם וש־
עייקה .שמחתי לקראתם ,ופתאום אני רואה
שהם במבוכה – לא הייתה להם ברירה,
ומיד סיפור לי על נפילתו של משה .עלי־
תי לאוטו בהלם ועד העלייה לעין־חרוד,
כל הדרך הארוכה מן
הבסיס ,לא שאלתי
ולא דיברתי .בהגיעי
למשק מיהרתי לחד־
רה של אמא.
נערכה הלוויה גדו־
לה ,כל העמק היה מזו־
עזע .בני המשק בחזית
ירושלים מ"הראל"
לא יכלו להגיע ,אבל
יוספ'לה ועבד ,בני כי־
תתו של משה ,הגיעו.
מה שחשנו ,שנפילתו
התמזגה בכאב ובאבל
על נפילת אבא בי"ח
באלול .1938מאותו
היום התמזג האבל עם
חג המשק בי"ח באלול.
כל כך קרוב וכל כך
רחוק .ולידו כבר עוד
קבר ...קברו של משה,
המשענת שהייתה לי לאחר אבא.
ולא ידענו ,ששרשרת הקורבנות עוד
תימשך...
העניין היה רב והאחריות רבה
בתקופת הפילוג בעין־חרוד אמא כלל לא
הייתה מעורבת בכל הוויכוחים .היא הייתה
נתונה לאסון השני שקרה לה ועיקר מחשב־
תה הייתה לעזור בגידול הבנים חיים ותמר,
ילדיהם של משה וראומה.
אחותי דבורה'לה ילדה את בנה הבכור
משה ,שנקרא על שם אחינו .ואני נישאתי
לשלמה ברין ,שהכרתי אותו בצבא .שלמה
היה איש חברותי ושמח ,ולכן מבחינה חבר־
תית נקלט די מהר.
ב־ 1949נישאנו .ובאפריל 1951נולד
בננו הבכור אמיר ,שגרם לנו אושר ושמחה
רבה .אני השתלבתי בעבודה בטיפול ביל־
דים בגיל הרך .אהבתי מאוד את העבודה.
באותן שנים היה הטיפול בבית הילדים מלא
ומקיף עם הלינה בבית הילדים וכל האח־
ריות הייתה על המטפלת בכל התחומים.
תנאי העבודה היו יותר קשים ,אך העניין
היה רב והאחריות רבה.
ב־ 1953נולדה הבת חיה וב־ 1957נולדו
התאומות טלי ורוני.
רציתי להמשיך בגיל הרך – אז באה ו .עדת
חינוך ודרשה ממני לעבור ל"חבריה" – ז'ח'ט'.
היה לי לא קל בקפיצה זו ,לא הכרתי את הגיל
הזה .וכשכמעט התרגלתי קראו לי להיות מז־
כירה .איזה תפקיד קשה – להיות מעורב עם
כל החברים בכל מצב ובהכרעות נפש.
"שרשרת דורות טרגית" ,חיים שטורמן
הצעיר ,ששירת בשייטת ונפל באי גרין
נפילת חיים שטורמן הצעיר
ב־ 1969קרה אסון גדול במשפחתנו –
חיים ,בנם של ראומה ומשה אחי ,ששירת
בשייטת ,נפל באי גרין.
אילנה" :את תמה'לה הייתי
פוגשת ב 05:30-בבוקר,
כשהצמה הקלועה ,העבה ,עדיין
מושלכת על שכמה ,עומדת עם
צינור או משפך .תמיד בבגדי
עבודה ונעליים גבוהות .בבית
העלמין גוהרת וגוחנת לאדמה,
אותה היא עובדת בחרדת קודש,
בהתמדה ובאמונה שמן העפר
באת ואלי העפר תשוב"...
רחל" :תמה'לה – תמה שטורמן
ברין ,כשישבנו במעגל בהיותנו
בנות 70סיפרת לנו "סוד" :שלא
אהבת את שמך והוריך ניחמו
אותך ,שהתכוונו לקרוא לך פסיה.
איך ידעו הוריך לבחור לך שם
מיוחד זה ,שעל כל אחת היה
נשמע כהקנטה או בדיחה ,ורק
לך ,רק בשבילך הלם שם זה את
חייך כולם?!
(חיים שטורמן הצעיר ,נכדו של חיים
שטורמן ,בא לאסיפה הכללית וביקש לה־
תגייס בהסכמת אמו – והאסיפה אישרה)
הייתה זו מכה שלא יכולנו לעכל אותה
– שרשרת דורות טרגית אותה עברה אמא
בחייה .אז איבדה אמא את רצון החיים ,לא
נלחמה עוד ונכנעה לאותות הזיקנה .יצאתי
ממעגלים אחרים והתמסרתי לטיפול באמא
ולקורה במשפחה.
"הוא היה בני"
ב־ ,1970בגזרת תעלת סואץ ,נפל אמיר,
בנם הבכור של תמה ושלמה ,ממוקש
שהונח תחת גחון הטנק שבו נהג.
ותמה אמרה" :על אמיר בני קשה לי
להגיד ,הוא היה הצעיר ביותר ,הוא היה בן
,19הוא רק נפתח לעולם ,הוא היה בני"...
כאן קורה המופלא מכול – תמה שטור־
מן ,תמה'לה מנחמת אחרים.
השקט לא נמשך .יום בהיר אחד הופיעה
אצלי חנה גורי ,חברת קיבוץ גשר ששכלה
בן ,וסיפרה שבפגישה ב"יד לבנים" נפגשה
עם חברי קיבוץ נוספים ,שכולים כמוה ,ויחד
הגיעו למסקנה שהקיבוץ אינו תומך די הצו־
רך במשפחות פגועות ,ונמצא שאינן מקב־
לות מענה לבעיותיהן .יש למצוא בקיבוץ
"כל העמק היה מזועזע .נפילתו
התמזגה בכאב ובאבל על נפילת אבא",
משה שטורמן ז"ל
חבר שיתמסר לחברים אלה ,שפקד אותם
השכול ולשמש להם אוזן קשבת ויד תומ־
כת .וכך גויסתי למזכירות הקיבוץ .פגישות
עם חברים פגועים שהפכו למטופלים שלי
בדאגה ובבקשת דרכים לעזרה...
מן העפר באת ואלי האפר תשוב
רחל :עם מותה של האם ,עטרה שטור־
מן ,כתב יורם קניוק ,הסופר ,כתבה שלא
תישכח לקוראיה – הוא התריע איך המ־
דינה ,שריה וראשי הצבא לא באו לחלוק
כבוד אחרון לאישה זו ,אשת "השומר",
שידעה להמשיך בנאמנות ,אחרי כל מה
שנתנה משפחתה לעם ולארץ .אבל יור־
שה לי לומר כאן ,שתמה'לה הייתה מעל
ומעבר גם לכך .בנפול הבן אמיר – החלה
תמה'לה לעבוד גם בניקיון ואחזקת בית
העלמין .עבדה בתנועה הקיבוצית בני־
חום אבלים חמש שנים .אך בעבודה בבית
העלמין התמידה עשרות שנים .בעבודתה
הייתה נחה על ספסל בפאתי בית העלמין
מול מצבות הבזלת המיוחדות לבני מש־
פחת שטורמן.
כך כותבת עליה חברתה אילנה:
"את תמה'לה הייתי פוגשת ב־05:30
בבוקר ,כשהצמה הקלועה ,העבה ,עדיין
מושלכת על שכמה ,וצונחת במלוא כוב־
דה כלפי מטה ,עומדת עם צינור או משפך.
תמיד בבגדי עבודה ונעליים גבוהות .בבית
העלמין גוהרת וגוחנת לאדמה ,אותה היא
עובדת בחרדת קודש ,בהתמדה ובאמונה
שמן העפר באת ואלי העפר תשוב ...הקשר
של תמה'לה עם בני האדם ,עם אלה שמגי־
עים לממלכתה בשעותיהם הקשות ומשת־
פים אותה בסיפורי מצוקתם"...
כל אשר אהבנו
וחברתה חנה'לה:
חשוב לי להזכירך תמה ,שתקבלי את
יום הולדתך השמונים כמתנה אמיתית של
רבים מאוהבייך.
ומשבח הגיס זאב איבינסקי:
אילו היו שואלים אותי מהו תוארה של
תמה ,הייתי אומר ראש השבט ,לא היהלום
שבכתר אלא הכתר עצמו .והיא נושאת
באישיותה כל אשר אהבנו ,כל מה שנחל־
נו ממסורת הדור הקודם – מסורת העלייה
השנייה של נחישות גדולה ואהבת האדם.
ולסיום :תמה'לה – תמה שטורמן ברין,
כשישבנו במעגל בהיותנו בנות 70סיפרת
לנו "סוד" :שלא אהבת את שמך והוריך ני־
חמו אותך ,שהתכוונו לקרוא לך פסיה .איך
ידעו הוריך לבחור לך שם מיוחד זה ,שעל כל
אחת היה נשמע כהקנטה או בדיחה ,ורק לך,
רק בשבילך הלם שם זה את חייך כולם?!
תמה שטורמן־ברין נולדה
ב־ 9.7.1927ונפטרה ב־.11.10.2009
זיכרונותיה המובאים בכתבה זו
לקוחים מהחוברת שהוציא לזכרה
קיבוצה ,עין־חרוד
הצילומים באדיבות ארכיון עין־חרוד
נערכה הלוויה גדולה ,כל
העמק היה מזועזע .בני
המשק בחזית ירושלים
מ"הראל" לא יכלו להגיע,
אבל יוספ'לה ועבד ,בני
כיתתו של משה ,הגיעו .מה
שחשנו ,שנפילתו התמזגה
בכאב ובאבל על נפילת אבא
בי"ח באלול .1938מאותו
היום התמזג האבל עם חג
המשק בי"ח באלול .כל כך
קרוב וכל כך רחוק
ב־ 1969קרה אסון גדול –
חיים ,בנם של ראומה ומשה
אחי ,ששירת בשייטת ,נפל
באי גרין .הייתה זו מכה
שלא יכולנו לעכל – שרשרת
דורות טרגית אותה עברה
אמא בחייה .אז איבדה את
רצון החיים ,לא נלחמה עוד
ונכנעה לאותות הזיקנה.
יצאתי ממעגלים אחרים
והתמסרתי לטיפול בה
ולקורה במשפחה
יום בהיר אחד הופיעה
אצלי חנה גורי ,חברת
קיבוץ גשר ששכלה בן,
וסיפרה שנפגשה עם חברי
קיבוץ נוספים ,שכולים
כמוה ,ויחד הגיעו למסקנה
שהקיבוץ אינו תומך די
הצורך במשפחות פגועות,
ויש למצוא חבר שיתמסר
לחברים אלה וישמש להם
אוזן קשבת ויד תומכת .כך
גויסתי למזכירות הקיבוץ
בנפול הבן אמיר – החלה
תמה'לה לעבוד גם בניקיון
ואחזקת בית העלמין.
עבדה בתנועה הקיבוצית
בניחום אבלים חמש
שנים .אך בעבודה בבית
העלמין התמידה עשרות
שנים .בעבודתה הייתה
נחה על ספסל בפאתי בית
העלמין מול מצבות הבזלת
המיוחדות לבני משפחת
במקום 15׀ אפריל 2010׀ ניסן תש"ע
׀5
סימני דרך
חשובים
וחשובים יותר
"המתמחרת החיצונית ,שהארגון שכר ,קבעה את
גובה השכר של כולנו ,כולל שלי ושל מזכירתי.
קביעותיה היו על פי קריטריונים המקובלים
בשוק החופשי .בלי סנטימנטים ובלי התחשבויות
קיבוציות הנשענות על מושגים שבטל זמנם ,על
פיהם התנהלו חיינו בעבר" .מונולוג של מנכ"ל
אבישי גרוסמן /עין שמר
"עד
לפני שנים ספורות" ,מתראיין המנכ"ל" ,אני ומזכירתי קיבלנו את
אותו התקציב .תחשוב על זה ,המנכ"ל ומארגנת פגישותיו ומגישת
הקפה לאורחיו ,קיבלו מהקופה הקיבוצית סכום זהה .האם זה לא אבסורד גמור?
אני ,שעל כתפי רובצת אחריות כול כך כבדה; אני ,שאמור לקבל החלטות בעלות
משמעות כלכלית לקיבוצים רבים; אני ,שרוצה לסייע לילדי ומתקשה לממש את
רצוני זה -התקשיתי לקבל את ההסדר הישן ,את העובדה שבת כיתתי ,המשמשת
כמזכירתי ,תזכה בתגמול זהה לשלי.
"אבל ,תודה לאל שהסדר זה חלף מהעולם .עשינו שינוי ,לאחריו אני מתוג־
מל במשכורת גבוהה פי חמש
מאשר זאת שמקבלת מזכי־
רתי ,ידידתי ,העובדת יחד
איתי".
דרך העולם
"נכון ,קצת מכבידה עליי
העובדה שהיא אם חד הורית.
עליה לפרנס שלושה יל־
דים .בנה הגדול חולה במח־
לת הצליאק ,עובדה המאלצת
אותה לקנות מזונות במחי־
רים גבוהים בהרבה מהמקו־
בל בשוק .אגב ,אני יודע שגם
בריאותה אינה טובה במיוחד.
הידיעה הזאת מכבידה ומצי־
קה ,אבל אני יודע שזאת דרך
העולם .אני מנהל ,מקבל הח־ איור :יעקב גוטרמן
לטות משנות מגמה ,ונאלץ
לנסוע לעיתים קרובות לחוץ "האם זה לא אבסורד גמור? אני ,שעל
לארץ כדי לסגור עסקאות".
הכל על חשבוננו
"נכון ,מדי פעם מתלווה
אליי אשתי ואנחנו משלבים
עסקים עם הנאות .אבל שלא
תחשוב שאנחנו נוסעים על
חשבון הקופה הציבורית .הכול
על חשבוננו ובזכות המשכו־
רת הגבוהה שאני מקבל תמו־
רת עבודתי בארגון .מה אגיד
לך ,אני נהנה מכול רגע".
כתפי רובצת אחריות כול כך כבדה;
אני ,שאמור לקבל החלטות בעלות
משמעות כלכלית לקיבוצים רבים;
אני ,שרוצה לסייע לילדי ומתקשה
לממש את רצוני זה -התקשיתי לקבל
את ההסדר הישן ,את העובדה שבת
כיתתי ,המשמשת כמזכירתי ,תזכה
בתגמול זהה לשלי"
עבודתה חשובה ,אך שלי הרבה יותר
"שנינו ,אני ומזכירתי ,למדנו באותה הכיתה בבית הספר של קיבוצנו .רבים ני־
באו לה עתיד גדול .אלא שמחלת הסרטן שתקפה אותה בגיל עשרים ,ולאחר מכן
נישואיה הכושלים שהניבו שלושה ילדים ,דפקו לה את העתיד".
"אחרי הכל" ,המשיך המנכ"ל את המונולוג" ,כל אחד ישן במיטה שהציע לעצ־
מו .המתמחרת החיצונית ,שהארגון שכר ,קבעה את גובה השכר של כולנו ,כולל
שלי ושל מזכירתי .קביעותיה היו על פי קריטריונים המקובלים בשוק החופשי.
בלי סנטימנטים ובלי התחשבויות קיבוציות הנשענות על מושגים שבטל זמנם ,על
פיהם התנהלו חיינו בעבר .אני יודע ,שגם מזכירתי עובדת קשה .עבודה אפורה,
שוחקת ,אבל חיונית ביותר .אבל ,אין מה להשוות .עבודתה חשובה ,אבל עבודתי
חשובה הרבה יותר".
קול קורא
מפגן כוח של אלפים
דני לוז קורא לוותיקי הקיבוצים לחתום על עצומה להחרמת החגיגות לציון
מאה שנה לתנועה הקיבוצית ,על רקע ההתנהלות בנושא הפנסיה ההוגנת .כן,
גם הוא מייחס משמעות לחגיגת מפעל החיים המשותף ,אך מזהיר" :הוותיקים
עלולים להישאר עם גאוות היחידה ,ואחרים ייקחו את הקופה"
דני לוז /נירים
ערב
חג הפסח ,יזמתי הקמת אתר לעצומה
באינטרנט בשם:
,/www.atzuma.co.il/Degania100כדי שחברים
ותיקים יחתמו על החרמת החגיגות לציו ן 100שנים לתנ�ו
עה הקיבוצית ,כצעד הפגנתי בגלל נושא הפנסיה.
זה היה לשון קריאתי" :התנועה הקיבוצית נמצאת במשבר
פנימי קשה :מצד אחד -החלה המלחמה על חלוקת הרכוש
בקיבוצים המופרטים .מצד
שני -הגמלאים ,שנחלשו
עם השנים ,צריכים להילחם
על כבודם ועל הישרדותם
הכלכלית.
הפנסיה הנמוכה באחדים
מהקיבוצים היא הפרת אמונים
מצד הקיבוץ מול הוותיקים
שבנו אותו .במקום חגיגות,
מוטלת חובה על מנהיגות הת־
נועה לערוך חשבון נפש נוקב.
אני קורא לכל הגמלאים ,גם
לאלה שזכו כבר לפנסיה הוג־
נת ,להחרים מתוך סולידריות
את חגיגות ה־."100
אחרים ייקחו את
הקופה
איור :יעקב גוטרמן
מספר חברים כתבו ואמ־
רו לי" :אנחנו מסכימים אתך
בנושא של פנסיה הוגנת ,אבל אנחנו לא יכולים להחרים את
החגיגות בגלל גאוות היחידה" .אני מסכים עם אותם חב־
רים ,שלא רוצים להתכחש למפעל חיים .אבל ישנה סכנה:
כאשר
הוותיקים עלולים להישאר עם גאוות היחידה ,ואחרים
ייקחו את הקופה.
למנוע מלחמת רכוש
התנהלות זו כלפי הפנסיונרים בקיבוצים אינה חדשה.
ברשותכם ,אביא קטעים ממאמר בחתימתי ,שנכתב לפני 12
שנים וראה אור בעיתון הקיבוץ מיום ,22.10.98כן תורגם
לאנגלית ע"י יד טבנקין באביב :1999
"אם נזכור ,שבמשך כל השנים תמך עזרא דלומי ברעיון
של "קיבוץ תמיד" ,נבין עד כמה כתבתו ,בה תיאר את המצב
בתנועה הקיבוצית בכישרון רב ,בצורה מרתקת ומתוך כאב
עמוק ,מצביעה על מהפך ותפנית בחשיבה .דלומי הגיע למ־
סקנה ,שגם חברי קיבוץ הם בני תמותה ,וכמו לכל בני תמו־
תה יש לנו חולשות .אבות התנועה הקיבוצית לא הצליחו
במשך תשעים שנה ליצור אדם חדש ,וכנראה שלא "קיבוץ
תמיד" ולא "הזרם השיתופי" יצליחו במשימה.
השאלה :מה עושים? על כך כתב דלומי" :נחוץ עכ־
שיו מודל פירוק אנושי ,שבו לא תתרחש מלחמת הכל
בכל".
ברצוני להביא תוכנית פעולה שעשויה להבטיח דווקא
חיים ולא הלוויה .כדי להגשימה יש לפעול לעיגון זכויות,
הרבה לפני שניגשים להפרטות ולשכר דיפרנציאלי.
בשנת 1994פעלתי ,יחד עם קבוצת חברים ,למען מסע
החתמה לעיגון זכויות החבר בחוק בכל התנועה הקיבוצית.
תוך מספר חודשים הצלחנו לאסוף קרוב ל־ 6000חתימות
מ־ 75קיבוצים.
זכויות אלה כוללות את הנושא של שיוך הנכסים ,שאם
יטופל בצורה נכונה ונבונה (אפשר גם ללמוד מהניסיון של
מעגן־מיכאל) וביוזמה תנועתית הוא עשוי לעצור את המ־
גמה שמובילה לשכר דיפרנציאלי.
מספיק שמשבר כלכלי בארץ ינחת על תנועה קיבו־
צית ,שאינה ערוכה בכלים המתאימים ,כדי לגרום לסכנה
שתתרחש מלחמת הכל בכל .קבוצות שונות ירצו להשתלט
על הרכוש ,קבוצות חלשות באוכלוסיה יפגעו קשה ,ומא־
בק זה עשוי להגיע אפילו לשפיכות דמים .אני משוכנע,
שחברים רבים שהשקיעו את
מיטב שנותיהם בקיבוץ לא
ירצו לחוות מחזה שכזה.
הפילוג בקיבוץ המאוחד,
או פרשת סנה בקיבוץ האר־
צי יחווירו לעומת המאבק על
הרכוש".
המלחמה על חלוקת
הרכוש החלה
גם עודד ליפשיץ התייחס
לנושא במאמר שפורסם בי־
דיעות הקיבוץ ב־:26.06.09
"רו"ח דורון שטיין ,ממשרד
" bdoזיו והאפט" ,ערך סקר
מיסוי פנימי בקיבוצים הדיפ־
רנציאליים .מה נמצא בסקר?
בלמעלה מ־ 50%מהקיבוצים
שעברו הפרטת שכר קיימת
מגמה של הפחתת המיסוי
הפנימי שמשלמים החברים בקיבוץ.
לפי שטיין ,בקיבוצים רבים הפחיתו את המיסוי בשי־
עור של .75%התוצאה :הרחבה של החורים והקרעים ברשת
הביטחון .חברים רבים ,מאלה שזקוקים להגנתה ,יפלו ויח־
שפו לעוני ומחסור .כזכור ,תסריט ,שלפיו המיסוי הפנימי
יבוטל או יגומד ,לא הוצג לחברים כשאושרו תוכניות השי־
נוי .להיפך :פיתו אותם בהצהרות ,שהמיסוי הפנימי הגבוה
יממן כל מה שהובטח להם ,וללא הגבלת זמן".
בסיום מאמרו כתב עודד ליפשיץ" :להפוך קיבוץ לישוב
קהילתי זה יותר פשוט ,יותר הוגן ויותר צודק".
הקיבוצים לא יצרו כלים
פרופ' יורם קרול ,חבר קיבוץ שפיים וכלכלן ,כתב על כך
בעיתון The Markerב־: 25.02.10
"הקיבוץ השיתופי הוקם לפני 100שנה והמודל הזה עבד
כ־80־ 70שנה.
הסטטיסטיקה של הקומונות בעולם מוכיחה ,כי אורך
חיים ממוצע של קומונה הוא 70שנה.
בדור השלישי מתחיל לכרסם הספק .והשיטה מפסיקה
לעבוד.
חלוקת רכוש היא בעייתית תמיד .לא מפני שהאנשים
רעים יותר ,אלא מפני שהקיבוצים לא יצרו כלים שיאפשרו
חלוקת רכוש".
להמשיך לחתום על העצומה
אירועי שנת ה־ 100לתנועה הקיבוצית כבר נפתחו בסוף
החודש הקודם ,בדגניה ,במעמד נשיא המדינה שמעון פרס.
ובכל זאת ,אני מבקש שהציבור ימשיך לחתום ,כדי שהע־
צומה תהפוך למפגן כוח של אלפים .בכל שאלה אפשר לה־
תקשר למייל שלי.luzfull@gmail.com :
כמו בכל מקום אחר
"אני יודע ,רצינו פעם לנהוג על פי אמות מידה אחרות .זה נגמר .עכשיו אנח־
נו כמו כולם .החזק זוכה והחלש לעיתים בוכה .כמו בכל מקום אחר על פני כדור
הארץ .ואני מרוצה .מאוד מרוצה".
"והיא ,חברתך לכיתה ,גם היא מרוצה?" הגנבתי שאלה שעצרה לרגע את שטף
דיבורו של בן שיחי" .תשאל אותה" ,השיב.
נכנסתי לחדרה ,היא הפסיקה רגע את תיוק המכתבים וכיוונה את מבטה אליי.
שאלתי .סומק עטף את פניה .הרהרה שניות מספר והשיבה" :אין תגובה .השמירה
על מקום העבודה חשובה לי יותר מאשר לתת ביטוי להרגשתי ולדעותיי .אתה
מבין?" הבנתי.
6
במקום 15׀ אפריל 2010׀ אייר תש"ע
"הפנסיה הנמוכה באחדים מהקיבוצים היא הפרת אמונים מצד הקיבוץ מול הוותיקים
שבנו אותו .במקום חגיגות ,מוטלת חובה על מנהיגות התנועה לערוך חשבון נפש נוקב.
אני קורא לכל הגמלאים ,גם לאלה שזכו כבר לפנסיה הוגנת ,להחרים מתוך סולידריות את
חגיגות המאה"
צריך לרצות קיבוץ
איך לא מפרקים קבוץ שיתופי?
האם נגזר על הקיבוצים לנהל 'מלחמת אזרחים' עד שיוכרע צד זה או אחר? אם להיות נאמן לתיאור הדברים במאמר זה ,התשובה
היא בהכרח חיובית .כל עוד לא תיווצר שפה משותפת במרכיבים מהותיים ,כמו אידיאולוגיה ,זהות ,חוקה ופרקטיקה ,לא יהיה מנוס
מלקיים מאבק כוחני על עתיד הקיבוץ
הפרטת קבוצים כחלק מתהליכי הפר־
טה רחבים לאומיים וגלובליים ,הדרך
חייבת להקיף את מכלול המרכיבים
הנזכרים :אידיאולוגיה ,זהות ,חוקה
ופרקטיקה.
אודי מנור /עין־השופט
כמעט
מכל בחינה שאפשר
להעלות על הדעת
אין בסיס משותף לדיון בין מפרקי הקי־
בוץ – המתכנים לא במקרה 'מחדשיו'
– לבין הדוגלים בהמשך קיומו השי־
תופי־שוויוני – המכונים באופן פרדו־
קסאלי 'שמרניו'' .כמעט' ,כי למרבה
האירוניה הם חולקים חוויות משותפות,
טריטוריה ,נופים ,אמצעי יצור ,מערכת
קבלת החלטות ועוד .הם גם שותפים,
כמובן ,בשותפויות חוץ קיבוציות ,כמו
בערכי ההומניזם ,היהדות החופשית,
הציונות ,מדינת ישראל והדמוקרטיה.
אלא ,שכאשר הם ניגשים להיאבק על
עתיד קיבוצם או תנועתם ,תהום מפ־
רידה ביניהם.
שני המרכיבים הראשונים הוזנחו כל
כך הרבה זמן ,עד כי ספק אם ניתן לש־
קמם .הקיבוץ הרי הוא יצירה היסטו־
רית ,שבלתי אפשרי להבינה אלא מתוך
הקשר ותודעה היסטורית .ובמקום שאין
תודעה היסטורית תופסים את מקומה
שבלונות של תקנונים מחד גיסא ,או
דמגוגיית 'שוק־חופשי' מאידך גיסא.
אולי המצב מהבחינה הזו אבוד ,אבל אין
ברירה .מעולם האף־על־פי־כן הברנרי
לא היה חיוני יותר.
במישור האידיאולוגי
באשר לחוקה ולפרקטיקה
החזרה לאידיאולוגיה וזהות
מה שאצל המפרק הוא 'זכות האדם
לשלוט בגורלו וחובתו של הפרט לדאוג
ומה אם מפרקי הקיבוץ לא
טוענים טענות ענייניות?
מה אם בבסיס פעולתם
עומד אינטרס אנושי פשוט
ליותר כוח ,יותר כסף ורצון
להשתחרר ממחויבויות
חברתיות ,קהילתיות ,או
פוליטיות? כלומר ,מה אם
למרות הכל הקווים ממשיכים
להיות מקבילים? כי הקווים
ברובם ,כפי שתואר לעיל ,אכן
מקבילים
לפרנסתו' ,אצל השוויוני הוא 'שוויון
ערך העבודה והיותו של כל יחיד באשר
הוא שותף בקהילה כלשהי'.
במישור הזהות
גם במישור של הזהות מדובר בקווים
מקבילים .כי אין דרך להפגיש את טענת
המפרקים ,לפיה 'העולם צועד לקראת
האינדיבידואליזם הקפיטליסטי' ,עם
טענת השיתופיים ,לפיה 'העולם צועד
לקראת הגברת השיתוף' .אין דרך לה־
פגיש את טענת המפרקים ,לפיה ההיס־
טוריה לצידם -כי הנה רוב הקיבוצים
כבר הופרטו ,ההסתדרות נפלה ,ברה"מ
נפלה ,קובה נראית כמו מגרש גרוטאות
של העולם השלישי ופוקויאמה צדק –
עם טענת השיתופיים ,כי ההיסטוריה
היא היא שלצידם :המהפכה הצרפתית
החלה בפרויקט השוויון הפוליטי ,ומאז
עסוקה האנושות במאבק פנימי לתרגם
את השוויון הפוליטי לכלל מעשים בת־
חום החברה והכלכלה ,כשתחנות בול־
טות הן הדמוקרטיזציה לאורך כל המאה
ה 19והסוציאל־דמוקרטיזציה לרוחב כל
הגיאוגרפיה של המדינות המפותחות,
משבדיה ופינלנד ואפילו עד ארה"ב של
רוזוולט ,קלינטון ואובמה.
במישור 'החוקתי'
כלומר ,בשאלת המבנה הקיבוצי וד־
באופן פרדוקסאלי ,הואיל ואלו הם
האם כפי שלימדנו ליבוביץ',
'רצון' ו'צורך' הם לא הפכים?
להבנתי לא מדובר בהפכים
מנוגדים ומנותקים ,אלא
בהפכים המקיימים ביניהם
זיקה דיאלקטית :הרצון
החופשי בא לידי ביטוי ביחס
לעניינים שחייבים להיעשות.
למשל ,אני חייב לאכול ,אבל
מה אוכל ואיך אוכל ועם מי
אוכל ומתי –תלויים ברצוני
החופשי
איור :יעקב גוטרמן
רכי התנהלותו ,שוב עומדים שני הצ־
דדים זה מול זה באופן בלתי מתפשר.
העובדה ,שעד שקיבוצים אינם מתפר־
קים הם אינם מפורקים ,מעידה אמנם
על עניין חשוב לכשעצמו – הכבוד של
שני הצדדים לכללי המשחק – אבל מה
שאצל השיתופיים הם כללי משחק קבו־
עים ,גם אם יש לתקנם ולהתאימם ,אצל
המפרקים מדובר בכללי משחק זמניים
שיש לבטלם מן היסוד.
במישור המעשים
גם במישור המעשים העמדות המנוג־
הכסף באופן הגון ושוויוני כך יש לחלק
את הזמן הפנוי – כי כידוע 'זמן הוא
כסף' – הנה אצל המפרקים ,בדיוק בשל
ההסכמה כי 'זמן הוא כסף' ,יש לתרגם
את השקעת הזמן ,כל זמן ,ובכל עניין,
למונחים של כסף.
גורמים מסייעים מול תנאים
מספקים
ובכן ,אם זה המצב לאשורו ,מה נותר
לעשות? האם נגזר על הקיבוצים לנהל
'מלחמת אזרחים' עד שיוכרע צד זה או
אחר? אם להיות נאמן לתיאור הדברים,
לטוב או למוטב – הם בחזקת גור־מים מסייעים ,ובשום אופן לא תנאים
מספיקים.
הרצון החופשי
ומה הם התנאים המספיקים? כמו
תמיד ,הרצון החופשי .צריך לרצות קי־
בוץ .אבל ,האם כפי שלימדנו ליבוביץ',
'רצון' ו'צורך' הם לא הפכים? ובכן ,לה־
בנתי לא מדובר בהפכים מנוגדים ומ־
נותקים ,אלא בהפכים המקיימים בי־
ניהם זיקה דיאלקטית :הרצון החופשי
בא לידי ביטוי ביחס לעניינים שחייבים
היעדים האסטרטגיים של מפרקי הקי־
בוץ ,דווקא שם יש מעט חדשות טובות.
כי כל עוד מפרקי הקיבוץ טוענים טע־
נות ענייניות אודות התפרנסות ,פר־
זיטיות ,בזבוז ,חלוקת עושר לא הוגנת
וכיו"ב טענות שעשויות להיות – ובמ־
קרים לא מעטים הן אכן – נכונות ,על
השוויוניסטים חובת ההוכחה .הליבה
החוקתית של הקיבוץ היא שוויון ערך
העבודה .ממנה נגזרת הבעלות המשו־
תפת על אמצעי היצור ,וגם פרקטי־
קת העבודה ,וגם חלוקת הזמן וחלוקת
הכסף .כל השאר – כמו חדר אוכל ,מכ־
בסה ,או רפואה אלטרנטיבית שתרומ־
תה לבריאות היא ביחס הפוך לעלותה
השערורייתית – פתוח לשינוי ,תיקון
ואפילו ביטול.
העובדה ,שעד שקיבוצים אינם מתפרקים הם אינם מפורקים ,מעידה אמנם על עניין חשוב לכשעצמו
– הכבוד של שני הצדדים לכללי המשחק – אבל מה שאצל השיתופיים הם כללי משחק קבועים ,גם
אם יש לתקנם ולהתאימם ,אצל המפרקים מדובר בכללי משחק זמניים שיש לבטלם מן היסוד
דרך הכוחנות
דות .למשל ,בתחום העבודה .מה שאצל
המפרקים נראה כקידוש הפרזיטיות,
אצל השוויוניים נראה כהתמודדות
אמיצה ,יצירתית ,הגונה וערכית עם
בעיות שבכל העולם המתועש מתמו־
דדים איתן ,בלי ששיטת התגמול הכספי
מוכיחה שיש לה הצלחות גדולות יותר
ביצירת מוטיבציה .או למשל בתחום
דומה ,התורנויות והתרומה לקהילה.
בעוד שעבור השיתופיים מדובר בעקרון
מובן מאליו ,לפיו כשם שמחלקים את
התשובה היא בהכרח חיובית .כל עוד לא
תיווצר שפה משותפת ,הכוללת את כל
המרכיבים הנזכרים ,קרי אידיאולוגיה,
זהות ,חוקה ופרקטיקה ,לא יהיה מנוס
מלקיים מאבק כוחני על עתידו של
הקיבוץ .וזה הרי בדיוק מה שהתרחש עד
עתה ברוב המקרים ־ב־ 20השנים הא�ח
רונות' .המשבר' החיצוני תרם להאצת
התהליכים ,בדיוק כפי שחוסן כלכלי
איפשר לבלום אותם .אך כל מי שעי־
ניו בראשו יודע ,שהכוחות החיצוניים
להיעשות .למשל ,אני חייב לאכול .אבל
מה אוכל ואיך אוכל ועם מי אוכל ומתי
– כל אלו תלויים ברצוני החופשי.
מכלול המרכיבים בדרך
ובכן ,אם הרצון הוא להמשיך ולקיים
קיבוץ שיתופי־שוויוני במציאות של
פוסט־מודרניזם העושה אידיאולוגיה
מסיסמת 'קץ האידיאולוגיה' ,במציאות
של סגידה לעושר בכלל ולעושר הקל
בפרט ,במציאות של מגמה ברורה של
ומה אם מפרקי הקיבוץ לא טוע־
נים טענות ענייניות? מה אם בבסיס
פעולתם עומד אינטרס אנושי פשוט
ליותר כוח ,יותר כסף ורצון להשתחרר
ממחויבויות חברתיות ,קהילתיות ,או
פוליטיות? כלומר ,מה אם למרות הכל
הקווים ממשיכים להיות מקבילים? כי
הקווים ברובם ,כפי שתואר לעיל ,אכן
מקבילים? מה אז? או אז ,שאלת עתי־
דו של הקיבוץ השיתופי תעבור בדרך
הישנה והלא־כל־כך־טובה אך ההכרחית
לפעמים של הכוחנות.
במקום 15׀ אפריל 2010׀ אייר תש"ע
׀7
מסתכלים בצלחת
תעודת זהות קיבוצית באווירה
קצת אחרת...
בחמש בבוקר יוצאים החברים הנמרצים בגלעד לסובב את הקיבוץ "הייקי" ,ולפניהם נפרש נוף מדהים
המוגדר כ"טוסקנה של ישראל" .כמקובל בקיבוץ שיתופי ,פועלים שירותי קהילה מלאים ,כולל חדר
האוכל שפתוח כל ימות השבוע ,אך רק בבוקר יום רביעי תוכלו להתענג שם על הרינג בצלחת
שם הקי
ומש בוץ :גלעד (לזכר חברים
פח
ות
ש
לא
זכו לעלות לארץ
ש
וא
ונספו ב ה).
ת
אריך לידה.11.3.1945 :
מס
פר חברים.193 :
אוכלוסיה כללית.400 :
מספר כלבי
ם :כחול אשר על שפת
הים.
מספר ח
תולים :מלוא כל הרקיע
כבודם.
יותם מוקד
הביאה לדפוס :חי יום־טוב ברוכי
צילומים :חברי גלעד לדורותיהם
מקורות פרנסה מרכזיים:
תמה ,תמה ,תמה וגם קצת חקלאות (מטע אבוקדו ומטע רימונים,
רפת חלב ,עדר בקר לבשר וגד"ש) ,וגם ביוגל -מפעל המייצר ערכות
בדיקה למחלות בע"ח .......תמה אמרנו כבר?
יזמויות מיוחדות:
איילת גנדלר ־ CATOUTגרפיקה.
קנדלה רמון סליס – עיצוב ותפירת בגדי ילדים.
"מיקוד ועשייה" – אימון אישי ,סמינרים וסדנאות בקיבוצים.
חדר אוכל -מתי אוכלים?
בגלעד שירותי קהילה מלאים ,כמקובל בקיבוץ שיתופי ,וחדר
אוכל פעיל בכל ימות השבוע .כל יום בוקר וצהרים (צריך לגמור מה־
צלחת) ,ערב שלישי (עם ילדים) וערב שישי (עם אורחים )...יש קפה
ועוגה אצל רוחמה במועדון.
המנות הכי פופולאריות בחד"א:
שניצל צ'יפס קטשופ ,עוף מכובס ,הרינג (רק ביום רביעי בבוקר).
הנושא החם של השנה בשבילי הקיבוץ :
( )1של מי האופניים הכי יקרים?
( )2יבנו ,או לא יבנו ,בשיכון הדבורים? (בגלעד בונים לאורך כל
יום העלייה על הקרקע ,הדגל מונף על הצריף הראשון
גלעד מהאוויר :מבט לדרום מערב
השנים ורבים מבני ובנות הקיבוץ חוזרים אליו ,יחד עם משפחות נקל־
טות .היום נבנית שכונה חדשה לחברי הקיבוץ ,שתאכלס בסוף תהליך
הבנייה 46משפחות).
( )3מי עוד יוצא ל"סובב קיבוץ" בחמש בבוקר?
אירוע היסטורי:
בדצמב ר 1939הקימה קבוצה של 40חברים ,את קבוצת "ה�ג
רעין רעננה" במחנה זמני בין רעננה לגבעת ח"ן .באביב 1945
עלתה הקבוצה להתיישבות ב"הרי אפרים" (רמת מנשה היום) .קי־
בוץ בודד בין כפרים ערביים רחוק מכל ישוב עברי .החלום של
קיבוץ שכולו עולי גרמניה קרם עור וגידים בהשראתם והנהגתם
של גיורא וסנטה יוספטל ,שהיו מנוע הבעירה של הקיבוץ שאך
זה נולד.
קיץ :2009הנעורים הכינו ערב מדהים לכל הקיבוץ.
עוד משהו פיקנטי?
"אני לא אתן שיחרבנו לי על הראש אני אפתח את הפה "...האמירה
האולטימטיבית באסיפת קיבוץ.
ועוד דבר פעוט" :טוסקנה בבית"
מגלעד נשקף נוף מדהים לכל ארבע רוחות השמיים .יש אומרים
שזוהי" טוסקנה של ישראל" .אף כי עונת האביב היא היפה ביותר
("גבעת הרקפות" הידועה נמצאת לרגלי הקיבוץ) ,תוכלו למצוא
בכל השנה ,גבעות מעוגלות חרוצות בערוצי נחלים ,חורשות אלו־
נים ואורנים ,מעיינות נסתרים הנותנים מימיהם כל השנה ,ופינות
חמד הנשמרות ע"י חברי הקיבוץ ותושביו ,הן בחצרו פנימה והן
סביבו.
מה מרכלים עליכם השכנים?
הם עוד לא גילו שאנחנו קיימים.....כי זה נורא רחוק..........
איזה סלבריטיז קשורים בצורה כלשהי לקיבוץ?
חיים הכט ,שריסק את הרגליים בתאונה כשגם עשה שתי חלי־
בות ברפת וגם הדריך גרעין .מאז הוא בטלוויזיה ,ולגלעד אין מרכז
תרבות.
גאוות הקיבוץ :
גם קצת חקלאות ,עדר הבקר
( )1ריקוד הטרקטורים בחג שבועות לפי האופרה כרמן.
( )2אנחנו קיבוץ יחיד של "האיחוד" בין כל קיבוצי "השומר הצעיר"
ובכל זאת יש לנו "מחסן בגדים" ולא "קומונה" ,ויש אצלנו "אסיפה"
ולא "שיחה".
"צריך לגמור מהצלחת" ,חדר האוכל
טיילתי ראיתי
דייגים בנגב
ייצור הדגים בנגב הוא אינטנסיבי וכמות דגים גדולה לקוב מים .לאחרונה נחנך ברביבים מתקן גידול מהמשוכללים בארץ ,המשתמש במים
מליחים שאינם מוגבלים בכמותם ,זולים יחסית ומוזרמים להשקיית זיתים .המתקן גם חסכני בכח־אדם ובעל ניצולת מזון טובה.
עדין קוה /רביבים
יש
דייגים ברמת נגב! לאחרונה
נחנך בקיבוץ רביבים מתקן
אינטנסיבי לגידול דגים ,מהמשוכללים
בארץ .במתקן משתמשים במים מליחים,
שכיום אינם מוגבלים בכמותם.
ראשית הדיג בנגב הייתה בשנות החמי־
שים ,כשרביבים ומשאבי שדה ניסו לגדל
דגים באגם ירוחם .בשנות התשעים הוקמו
בריכות דגים בחוות ראם ליד אשלים ,במ־
שאבי שדה ובקדש ברנע .סך כל ייצור הדגים
ברמת נגב בשנת 2009הגיע ל־ 500טון.
ייצור הדגים הוא אינטנסיבי ,כמות
דגים גדולה לקוב מים .יתרונות השיטה:
חסכונית בכח־אדם ,ניצולת המזון טובה
יותר מבבריכות פתוחות ,המים המליחים
זולים יותר ומהבריכות הם מוזרמים (עם
הפרשות הדגים) להשקיית זיתים.
הדגים מתפתחים מהר יותר ,בזכות
המים שנשאבים מעומק האדמה ומגי־
עים בטמפרטורה של 36מעלות .הגפרית
במים אמורה למנוע חלק מהמחלות.
המתקן ברביבים נחנך במעמד שר החק־
לאות שלום שמחון והוא מהווה עליית מד־
רגה לבריכות ,שהתחלתן הצנועה הייתה
בשנות התשעים .בשלב זה ייצרו בחווה
150טון בשנה .ההשקעה במתקן הייתה
גבוהה יחסית ,כשעיקרה הופנה לפילטר
ביולוגי (לניקוי המים ומיחזורם) ולמחו־
לל חמצן.
כידוע הביקוש לדגים בעולם עולה,
בגלל ערכם התזונתי־בריאותי .מצד שני,
היצע הדגים הולך ויורד עם דילול אוכ־
לוסיית הדגים בימים ובאוקיינוסים .גם
בשיטות גידול אחרות מתגלות לאחרונה
בעיות זיהום .כך ,לדוגמה ,בגידול הדגים
בוייטנאם ,שנעשה על גדות נהר המקו־
נג .הדייגים שם משתמשים במימי הנהר
השופע ,אך אלה אינם נקיים ומכילים מת־
כות כבדות שנספגות בגוף הדגים .האירו־
פאים אינם מוכנים לאכול דגים עם מת־
כות ,וממשלת תאילנד מתעניינת במעבר
לשיטות גידול אינטנסיביות .המתקן בר־
ביבים עשוי לשמש אב־טיפוס.
מתקן הדגים במשאבי שדה
צילום :מנשה לוי
© Copyright 2024