‫ס‬ ‫בלני‬ ‫אמא‪,‬‬ ‫אל‬ ‫תדביקי‬ ‫לי‬ ‫תוויות!‬ ‫חכם‬ ‫טוב לב‬ ‫חינוך מזוית אישית דקלה יוספברג‬ ‫עצלן‬ ‫אדיש‬ ‫לא נקי‬ ‫כאימהות‪ ,‬פעמים רבות אנו נוטות לשייך תוויות לילד שמתנהג בצורה לא ראויה‪ :‬זו "הילדה הקשה"‬ ‫ הכל אצלה קשה‪ ,‬זו "הילדה המלוכלכת" ‪ -‬היא לא אוהבת סדר ונקיון‪ ,‬זה "הילד הדבק" ‪ -‬כל היום‬‫הוא צריך להיות צמוד לי לחלוק‪ .‬זה "הנער החומרני" ‪ -‬יש לו משיכה לכסף‪ .‬תלמיד חכם כבר לא יצא‬ ‫ממנו‪ # ...‬מה הדבקת התווית עושה לילד? כיצד הוא מתייחס אליה? ‪ #‬דקלה יוספברג‪ ,‬מספרת על תווית‬ ‫"הנזק" שהדביקה לילדתה הקטנה‪ ,‬ועל הדרך שמצאה לנתב את ה"נזק" הזה לכיוון החיובי‬ ‫ר‬ ‫ינה שלי‪ ,‬בת שנה וחצי היא ילדת הקסם‬ ‫האולטימטיבית‪ .‬עיניים יפות וגדולות‪,‬‬ ‫המון שערות קופצות והליכה מהירה של‬ ‫ברווז‪ .‬היא עוד לא יודעת לדבר אבל מקשקשת‬ ‫בלי סוף ומשתתפת בכל שיחה‪ .‬מצחיקה את‬ ‫כולם‪ ,‬תמיד עם חיוך ותמיד שמחה‪ .‬אף פעם לא‬ ‫משועממת‪ ,‬תמיד מחפשת עם מה להתעסק ותמיד‬ ‫סקרנית‪.‬‬ ‫עד כאן זה נשמע מצויין פלוס‪.‬‬ ‫אבל רינה שלי המתוקה היא ש‪-‬ו‪-‬ב‪-‬ב‪-‬ה‪ .‬מאד‬ ‫שובבה‪.‬‬ ‫היא מוציאה בזריזות ספרים מהספרייה וקורעת‬ ‫דף אחר דף‪ .‬עולה על השולחן באמצע האוכל‪,‬‬ ‫לוקחת בידה מלוא חופניים מהגבינה הלבנה‪,‬‬ ‫קצת אוכלת והרבה שופכת‪ .‬אחר כך היא יורדת‬ ‫מהשולחן‪ ,‬שופכת בדרך כוס מים ומורחת את‬ ‫הגבינה על הארון‪ .‬פותחת מגירה ושופכת את‬ ‫שקית השעועית‪ ...‬פותחת מגירה שניה ומוציאה‬ ‫ביסודיות תרבד‪ ,‬מצקות‪ ,‬מריות ושאר כלים‪ .‬אין‬ ‫לה זמן‪ ,‬היא חייבת להספיק‪ .‬רינה ממהרת אל‬ ‫האמבטיה שבמקרה נשארה פתוחה‪ ,‬ו‪ ...‬וזורקת‬ ‫לאסלה מכל הבא ליד‪ .‬לאחר מכן היא פונה אל‬ ‫סל הכביסה המלוכלכת ומרוקנת בגד אחר בגד‪.‬‬ ‫בהזדמנות חגיגית זו‪ ,‬היא לא פוסחת על הפח‬ ‫שנמצא ליד ודואגת לשלוף ממנו קליפות מלפפון‬ ‫‪30‬‬ ‫הידברות‬ ‫וביצים מארוחת הערב‪...‬‬ ‫ואנחנו? כולנו ‪ -‬בעלי‪ ,‬אני והילדים‪ ,‬מנהלים‬ ‫מרדף אינסופי סביבה‪ ,‬ספק צוחקים‪ ,‬ספק ממש‬ ‫לא‪...‬‬ ‫כל החדרים חייבים להינעל כל הזמן‪ ,‬המגירות‬ ‫קשורות זו לזו והצעצועים והספרים הורמו אחר‬ ‫כבוד אל המדפים העליונים‪ .‬בקיצור ‪ -‬הבית‬ ‫בכוננות‪-‬על‪.‬‬ ‫כשרינה יוצאת לרגע מחוץ לתחום הראייה‬ ‫שלי אני נדרכת כמו קפיץ‪" :‬איפה רינה?"‪ ,‬ואז כל‬ ‫החבורה מתחילה לרוץ בבית ולחפש אותה‪ .‬אנחנו‬ ‫מתחלקים לחוליות חיפוש ומסתערים על הבית‬ ‫ אחד באמבטיה‪ ,‬אחד בחצר‪ ,‬אחד בחדרים ‪ -‬עד‬‫שנמצאת האבידה‪.‬‬ ‫בדרך כלל האבידה החמודה נתפסת "על חם"‬ ‫מרוחה בבוץ‪ ,‬אוכלת צבע פנדה‪ ,‬או שופכת‬ ‫תכולתה של מגירת משחקים‪...‬‬ ‫בראש שלי כבר הדבקתי לה תווית‪" :‬הנזק"‪.‬‬ ‫זה אמנם עדיין חמוד ומצחיק‪ ,‬אבל מתיש לחלוטין‪.‬‬ ‫אני לא מעיזה לומר זאת בפה‪ ,‬לא רוצה להשמיע‬ ‫את זה לעצמי ולא רוצה שהילדים ישמעו‪ ,‬אבל‬ ‫תווית זו תווית (והיא הרוויחה אותה בכבוד)‪,‬‬ ‫נדבקת בעוצמה וקשה מאוד להשתחרר ממנה‪.‬‬ ‫לפני בערך כחודש ישבתי והתחלתי לחשוב עם‬ ‫לקהל הצופים ‪ -‬ערוץ הידברות משודר ב‪ HOT -‬וב‪ YES -‬באפיק ‪ ,97‬צפיה מהנה!‬ ‫עצמי‪ .‬כבר קצת התייאשתי מרינה שלי המתוקה‬ ‫ומהמרדפים האינסופיים אחריה‪ .‬כשניסיתי לעבוד‬ ‫על זה עם עצמי – לא מצאתי דרך‪ .‬הייתי שבויה‬ ‫עמוק בתווית "הנזק" ולא הצלחתי להשתחרר‬ ‫ממנה‪ .‬היות ו"אין החבוש מתיר את עצמו מבית‬ ‫האסורים"‪ ,‬ניגשתי להתייעץ עם חברה‪ ,‬מנחת‪-‬‬ ‫הורים‪ ,‬יקרה וחכמה‪.‬‬ ‫העלתי בפניה את הבעיה ונשאלתי מספר‬ ‫שאלות‪.‬‬ ‫"איפה רינה?" את קופצת ומציירת לך בראש‬ ‫את הנזק הבא‪ ,‬אמרה לי חברתי‪ ,‬אז תגידי לעצמך‬ ‫"רינה משחקת"‪ ,‬ותראי אותה בדמיונך עסוקה‬ ‫במשהו נחמד ובלתי מזיק‪.‬‬ ‫"אבל"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬היא זריזה מאוד ופשוט מגיעה‬ ‫לכל מקום לפני שאני מספיקה לחשוב‪ ...‬עד‬ ‫שאתרכז במחשבה הטובה היא כבר תקרע את כל‬ ‫הספרים ותחריב לי חצי בית‪."...‬‬ ‫"אל תחשבי שאין לך ברירה אלא לרדוף אחריה‪,‬‬ ‫לכי מראש עם המחשבה הטובה עליה‪ ,‬תנסי"‪,‬‬ ‫הציעה חברתי‪.‬‬ ‫יצאתי מהשיחה עם החברה שלי עם משפט‬ ‫המחץ‪" :‬איפה רינה? ‪ -‬רינה משחקת"‪.‬‬ ‫הגעתי הביתה והסתכלתי על רינה שלי היפה‪,‬‬ ‫עם העיניים הגדולות והחכמות‪.‬‬ ‫גליון ‪46‬‬ ‫מה פתאום אני חושבת עליה שהיא נזק‪ ,‬היא‬ ‫באמת ילדה נהדרת‪ .‬זהו‪ ,‬מעכשיו אני חושבת‬ ‫עליה‪ ,‬שנכון ‪ -‬היא אמנם ילדה סקרנית‪ ,‬אבל‬ ‫תמיד משחקת יפה‪.‬‬ ‫באותו שבוע חל מהפך גדול בילדתי הקטנה‪.‬‬ ‫קצת קשה להאמין‪ ,‬זה נשמע כמו סיפורי ניסים‪,‬‬ ‫אבל‪ ,‬זו עובדה ‪ -‬הילדה נרגעה‪.‬‬ ‫רינה עדיין הילדה הזריזה והפלפלית שלנו‪ ,‬אבל‬ ‫כמעט תמיד זה במידה הנכונה ‪ -‬לא מפריע ולא‬ ‫מזיק‪ .‬עכשיו זה מקסים ומצחיק את כולנו‪.‬‬ ‫מה היה שם?‬ ‫תווית‪ .‬כל תווית היא שגיאה‪.‬‬ ‫הצמדת תווית לילד מנוגדת לגמרי לתורה‬ ‫הקדושה ולתפיסה היהודית‪.‬‬ ‫הצמדת תווית אומרת‪" :‬זה מה שאתה‪ ,‬אין לך‬ ‫בחירה וגם אין לך דרך להשתנות"‪.‬‬ ‫ידוע שישנם ל"ו צדיקים בכל דור‪ .‬מדוע לא‬ ‫גילו לנו מיהם? למה לא יכלו לתת לנו רשימה‬ ‫מדוייקת של הצדיקים בכל שנה? זה היה הרבה‬ ‫יותר נוח‪ .‬היינו מכבדים אותם‪ ,‬לומדים מהם‬ ‫ומתחממים מאורם‪.‬‬ ‫אבל לא כך הוא רצון ה'‪ .‬לא מגלים לנו מיהם‪,‬‬ ‫בין השאר‪ ,‬על מנת שנבין שכל אחד ואחד מישראל‬ ‫יכול להיות אחד מהם‪ .‬אין לי מושג מי הוא מי‪ .‬אין‬ ‫לי זכות להגדיר אף אחד בהגדרות שיפוטיות‪.‬‬ ‫ומה מוטל עלינו? לראות כל יהודי כצדיק‪.‬‬ ‫***‬ ‫כאימהות‪ ,‬אנו נוטות פעמים רבות לשייך תוויות‬ ‫לילד שמתנהג בצורה לא ראויה‪:‬‬ ‫זו "הילדה הקשה" ‪ -‬הכל אצלה קשה‪ ,‬ככה היא‪,‬‬ ‫זה מן טיפוס כזה‪.‬‬ ‫זו "הילדה המלוכלכת" ‪ -‬היא לא אוהבת סדר‬ ‫ונקיון והכל אצלה מבולגן (אולי היא קיבלה את זה‬ ‫בירושה מהמשפחה של בעלי?!)‪.‬‬ ‫זה "הילד הפחות חכם" ‪ -‬הוא חברותי ויש‬ ‫לו לב רחב‪ ,‬אבל בלימודים‪ ...‬הוא לא מבריק‪ ,‬מה‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫זה "הילד הדבק" ‪ -‬זה פשוט באופי שלו‪ .‬הוא‬ ‫כל היום צריך להיות צמוד לי לחלוק‪...‬‬ ‫זה "הנער החומרני" ‪ -‬יש לו משיכה טבעית‬ ‫לכסף ולעולם הזה‪ .‬תלמיד חכם כבר לא יצא‬ ‫ממנו‪...‬‬ ‫אז איך זה קרה?‬ ‫הילד שלי נולד לתוך המשפחה‪ .‬במשפחה כל‬ ‫אחד "תפס" כבר איזשהו תפקיד או מקום‪ :‬יש את‬ ‫"הילדה החרוצה"‪ ,‬יש את "הילד העצלן"‪ ,‬יש את‬ ‫"הילדה הביישנית"‪ ,‬יש את "הילד הפטפטן" ויש‬ ‫את "הילד המצחיקן"‪.‬‬ ‫ילד חדש שמצטרף למשפחה יתפוס‪ ,‬בהכרח‪,‬‬ ‫מקום שעוד לא היה‪.‬‬ ‫כל אחד‪ ,‬כשהוא מגיע לקבוצה חדשה (כמו‬ ‫כיתה)‪ ,‬מחפש את הדרך בה "יתרום" את חלקו‬ ‫לקבוצה‪ .‬התרומה הזו נותנת לו תחושת שייכות‪.‬‬ ‫הוא "תפס" מקום בקבוצה ועכשיו הוא קיים‪ ,‬יש לו‬ ‫נוכחות‪ .‬השייכות שלו יכולה להיות שהוא יחליט‬ ‫להיות התלמיד המצטיין‪ ,‬או‪ ,‬חלילה‪ ,‬להיפך‪ .‬הוא‬ ‫יכול לבחור להיות "הילד העצלן" או "המפריע"‪.‬‬ ‫לעתים‪ ,‬ילד מוכן לשלם מחיר יקר תמורת‬ ‫השייכות הזאת‪ .‬כמו לדוגמא‪" ,‬הילד הקשה"‪,‬‬ ‫שמקבל בלי סוף עונשים‪ .‬למרבה הפלא הוא מוכן‬ ‫לשלם את מחיר העונשים‪ ,‬כי זהו ה"מקום" שלו‪,‬‬ ‫ככה הוא מרגיש חלק מהמשפחה‪.‬‬ ‫כשאני‪ ,‬כאמא‪ ,‬נענית למקום השגוי הזה‪ ,‬אני‬ ‫למעשה "מאשרת" לו באופן בלתי מודע את‬ ‫המקום המוטעה הזה‪ .‬אני מדביקה לו תווית גדולה‬ ‫ואומרת לו‪" :‬נכון‪ ,‬זה מה שאתה‪ ,‬ואין מה לעשות‬ ‫בעניין"‪.‬‬ ‫"טוב"‪ ,‬אתם אומרים‪" ,‬הבנתי שכל אחד 'תופס'‬ ‫מקום אחר‪ .‬מה זה נוגע אליי? את רוצה לומר שיש‬ ‫לי מה לעשות בעניין? חשבתי שזה אופי‪."?...‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬בספרו "משנה תורה"‪ ,‬הלכות תשובה‪,‬‬ ‫הלכה ב'‪ ,‬פוסק‪:‬‬ ‫הצמדת תווית לילד מנוגדת לתורה הקדושה ולתפיסה היהודית‪ .‬היא‬ ‫אומרת‪" :‬זה מה שאתה‪ ,‬אין לך בחירה וגם אין לך דרך להשתנות"‪ .‬לכן‬ ‫חז"ל לא השתמשו במילה "אופי" אלא "מידות"‪ .‬את ה"מקום השגוי"‬ ‫הזה יש לילד אפשרות לשנות‪ .‬כשאמא מגיבה למקום המוטעה‬ ‫והמפריע שהילד בחר לעצמו – היא‪ ,‬למעשה‪ ,‬מנציחה ומקבעת אותו‪.‬‬ ‫היא משתפת איתו פעולה וכך משאירה אותו במקום הזה‪.‬‬ ‫"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי‬ ‫אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או‬ ‫רשע ‪ -‬אין הדבר כן‪ .‬אלא כל אדם ראוי לו להיות‬ ‫צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם‪ ,‬או חכם או‬ ‫סכל‪ ,‬או רחמן או אכזרי‪ ,‬או כילי או שוע‪ ,‬וכן שאר‬ ‫כל הדעות‪ .‬ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא‬ ‫מי שמושכו לאחד משני הדרכים‪ ,‬אלא הוא מעצמו‬ ‫ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה‪."...‬‬ ‫לילד שלי יש בחירה‪ ,‬ככה ברא אותו ה'‪ .‬כל רגע‬ ‫נתון הוא יכול להתנהג על‪-‬פי בחירתו החופשית‪.‬‬ ‫לכן חז"ל לא השתמשו במילה "אופי" אלא‬ ‫"מידות"‪ .‬מהי מידה? משהו שאפשר לשנות את‬ ‫כמותו ועוצמתו‪ .‬את ה"מקום השגוי" הזה‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫יש לילד שלי אפשרות לשנות‪.‬‬ ‫כשאני מגיבה למקום המוטעה והמפריע שהילד‬ ‫בחר לעצמו – אני למעשה מנציחה ומקבעת‬ ‫אותו‪ .‬אני משתפת איתו פעולה וכך משאירה‬ ‫אותו במקום הזה‪.‬‬ ‫כשרצתי אחרי רינה וציפיתי שוב ושוב לראות‬ ‫נזקים – רינה אכן "נשארה" שם‪ .‬היא הלוא‬ ‫"תפסה" מקום חדש במשפחה וקיבלה המון‬ ‫תשומת לב על כל נזק ונזק‪ ,‬אז למה לה לשנות?‬ ‫הלוא ככה היא מרגישה שייכת‪.‬‬ ‫אבל יש לי אפשרות אחרת‪ ,‬אני יכולה לתת‬ ‫גליון ‪46‬‬ ‫לילד שלי הזדמנות לתפוס מקום אחר‪ ,‬מקום‬ ‫חדש‪ ,‬מקום של שיתוף פעולה עם המשפחה ולא‬ ‫של התנהגות שמפריעה לאחרים‪.‬‬ ‫כשאני מסירה את התווית מעל הילד שלי‬ ‫ורואה אותו מראש‪ ,‬באור חיובי‪ ,‬כמשתף פעולה‬ ‫במשפחה – הוא יכול לבחור לזנוח את מקומו‬ ‫השגוי ולשנות‪ ,‬בע"ה‪ ,‬למקום טוב ונכון‪ ,‬מקום‬ ‫שבאמת תורם ומועיל לכלל‪ ,‬במקום להפריע‪.‬‬ ‫באחד החוגים‪ ,‬העלתה אמא בעיה‪ :‬ילדתה בת‬ ‫ה‪ 5 -‬לקחה את תפקיד ה"נסיכה המפונקת" וה"לא‬ ‫יכולה" של הבית‪ .‬כולם כל הזמן עושים בשבילה‬ ‫ומאמינים שהיא באמת לא יכולה‪.‬‬ ‫באותו שבוע החליטה האם לחשוב עליה‬ ‫כ"חרוצה ועוזרת"‪ .‬הדבר היחיד שהיא שינתה‬ ‫הייתה נק' המבט שלה וכל זה רק במחשבה‪.‬‬ ‫בשבוע לאחר מכן‪ ,‬סיפרה האמא‪ ,‬בשמחה‪ ,‬כלא‪-‬‬ ‫מאמינה‪ ,‬שהילדה עזרה לה בעבודות הבית באופן‬ ‫חריג במיוחד ואפילו שאלה‪" :‬אמא‪ ,‬מה עוד יש‬ ‫לעשות?"‪...‬‬ ‫"החכם"‪ ,‬אפרת "החברותית" ומויישי "הוותרן"‪.‬‬ ‫מה עשיתי? "חסמתי" במובן מסויים את‬ ‫האפשרות של שאר הילדים להיות חכמים‪,‬‬ ‫חברותיים ווותרנים‪...‬‬ ‫כאימהות‪ ,‬כדאי מאוד לזכור‪ ,‬שבכל אדם ובכל‬ ‫ילד‪ ,‬יש נשמה קדושה‪ ,‬חלק אלוקה ממעל‪ ,‬ויש‬ ‫בה תכונות ויכולות רבות שאינני יודעת כיצד‬ ‫תתפתחנה ובאיזה אופן תבואנה לידי ביטוי‪ .‬אולי‬ ‫הילד שלי הוא אחד מל"ו צדיקים של הדור? למה‬ ‫אתן מחייכות? אולי זה באמת ככה?‬ ‫זה נכון שכרגע‪ ,‬אצל הילד‪ ,‬חלק מהיכולות הן‬ ‫בהעלם ולא בגלוי‪ ,‬אבל דווקא בגלל זה‪ ,‬אין לי צל‬ ‫של מושג מה מסתתר שם‪ .‬לעתים רבות מה שהילד‬ ‫מראה לי זה קצה קצהו של הקרחון‪ ,‬ובפנים יש‬ ‫עוד אין סוף יופי‪ ,‬טוהר‪ ,‬כישורים ויכולות‪...‬‬ ‫מצד האמת – כדאי לחשוב על כל הילדים שהם‬ ‫טובים‪ ,‬צדיקים‪ ,‬חברותיים‪ ,‬אחראיים ומקסימים‪,‬‬ ‫וכך לאפשר להם את כל האופציות‪.‬‬ ‫הילד שלי יכול להיות גם חכם‪ ,‬גם חברותי וגם‬ ‫וותרן‪ .‬לא?!‬ ‫יחד עם כל האמור‪ ,‬יש לזכור שכאשר אני‬ ‫מצמידה לילד תווית‪ ,‬אפילו חיובית‪ ,‬אני קצת‬ ‫"חוסמת" אותו‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ :‬בראש שלי החלטתי שיוסף שלי הוא‬ ‫דקלה יוספסברג‪ ,‬אם ל‪ 6 -‬ילדים‪ ,‬מנחת הורים‬ ‫מוסמכת בגישת שפר‪ ,‬ומעבירה חוגי הורים‬ ‫והרצאות בנושא חינוך ילדים‪.‬‬ ‫לתגובות‪diklajo@gmail.com :‬‬ ‫מה לגביי "תוויות" חיוביות?‬ ‫לקהל הצופים ‪ -‬ערוץ הידברות משודר ב‪ HOT -‬וב‪ YES -‬באפיק ‪ ,97‬צפיה מהנה!‬ ‫הידברות‬ ‫‪31‬‬