קול ברמה - ישיבת הגולן
קול ברמה
שבת פרשת
בס"ד
גיליון זה מוקדש
לרפואתם השלימה של
נתן בן גילה גוילי הי"ו
אביעד שלום בן נעמי
ביילה פרזיגר הי"ו
חרמון
חיספין
לציבור הקוראים ,ה' עמכם!
מפאת שלושת האירועים הצפופים
והחשובים –
בתוך שאר חולי עמו ישראל
יום השואה ,יום הזיכרון לחללי מערכות
גיליון זה מוקדש
לעילוי נשמתם של
ישראל ויום העצמאות
חללי ישיבת הגולן
הי"ד
תהא נשמתם
צרורה בצרור
החיים
גיליון זה מוקדש
לעילוי נשמתם של
כל חללי מערכות ישראל,
נפגעי פעולות האיבה
ונספי השואה
הי"ד
ת.נ.צ.ב.ה
-לא יובאו בעלון זה המדורים הקבועים
dfks.ygolan@gmail.com
עריכה תוכנית ולשונית
שמואל לעסרי
| 2קול ברמה
יש לך מילה או שתיים
כתגובה על אחד המאמרים?
אולי אפילו מאמר שלם ,אותו
תרצה שנפרסם? שלח אלינו
לדוא"ל העלון (ראה צד ימין,
למטה) ונשמח לפרסמו.
(מהנעשה בישיבה וכן המכתב של ערן),
יום עצמאות שמח!
נא לא לקרוא את העלון
בזמני הלימוד והתפילות.
אלא יובאו בלנ"ד בגיליון הבא.
עמכם הסליחה!
בהזדמנות זו ,מערכת העלון מאחלת
בשם בית הישיבה
לכל חייליה ,בוגריה ותלמידיה.
אתר הישיבה
www.ygolan.org
ד' באייר ,ה'תשע"ג
י"ט למ"טמונים
דוא"ל העלון
65809
65869
69809
69805
כבר הרבה זמן שיש לך
מה לומר לאומה ,אבל לא
היית מעוניין לחשוף את
עצמך? שלח אלינו את
המאמר לדוא"ל העלון וייתכן
ונפרסמו (יש אפשרות להישאר
אנונימיים).
תאריך
מספר גיליון
875
דוא"ל הישיבה
הפצה לבוגרים
r@ygolan.org
בועז הרשקוביץ
פקס הישיבה
הפצה לחיילים
40-6767676
יוסף קצב
טלפון הישיבה
40-6766466
כתובת הישיבה
ישיבת הגולן ,חיספין.
ד.נ.67974 .
צער
השתיקה
"ה
בין מילים של עדות ובריחה ,פגשתי הרבה
התמודדויות וקשיים של אדם – כשעליהם
מרחפת התקווה.
גם אחרי 56שנים בישראל ,שלום שלו עדיין
נושא את צער השואה .לבד.
מדמבלין-אירנה לישראל
כל התחיל בספטמבר ,6969הייתי אז
רק בן עשרים .ברגע שהם נכנסו,
הם הפסיקו את חיי היהודים ,הם
ניתקו את החשמל והוציאו הודעות שלאף יהודי
אסור להסתובב .באותה תקופה חייתי בעיירה
דמבלין-אירנה ,עיירה יהודית בעיקר ,מוקפת
גויים .וככה התחלנו חיים -לא חיים".
במילים אלו פותח שלום שליו ( )90את הראיון.
מעין "אתם תשבו ואני אספר" .וכך היה ,שלום
מספר ,ואני יושב ומקשיב.
"זה לא פנטזיה ,אלו הזיכרונות שנשארו לי",
אומר שלום ,ומתאר אירוע -שכמו אירועים
נוספים אליהם היו עדים הוא וחבריו -גרם לו
לברוח לאחר מכן" .הם עצרו כמה יהודים
לעבודה ,אבל זו לא הייתה עבודה פרודוקטיבית.
הם ארגנו בניהם כמה סדיסטים והקיפו את
היהודים כשהם סוגרים עליהם .הגרמנים
הסדיסטים האלו צחקו שהיהודים ירוצו מסביב,
וכשאחד מהיהודים הגיע לאחד מאלו שעמדו הם
הרביצו לו .ככה זה נמשך עד לפנות ערב .היו
בניהם הרבה פצועים".
"אני זוכר שהיה לנו שדה-תעופה פולני .כשהם
פלשו הם לקחו את הכל .מדרך-לא דרך ברחנו
מספר מועט של חברים ונכנסנו לשדה התעופה,
שם ראו אותנו חיילים גרמנים .על מנת שלא
יתפסו אותנו ,אמרנו להם שהגענו לעבוד מרצון.
לאחר שלושה חודשים הצלחתי
לברוח לכיוון רוסיה .בכל
הזמן הזה לא ראיתי אנשים,
כולם הסתתרו".
מערכת
"כל המשפחה שלי נספתה"
עם מטפלת אחת והרבה זיכרונות קשים ,חי
כיום שלום בחדרה .שוחחתי איתו במרכז יום
לקשישים באחת השכונות השקטות שבעיר .אולם,
הפגישה שלי איתו הייתה דווקא כאן -בצער על
אובדן המשפחה בגיל צעיר.
"כל המשפחה שלי נספתה .ואני אגיד לך משהו,
גם אחרי כל-כך הרבה שנים לא קל לי לדבר על
זה" הוא אומר בעצב" .זה לא קל לי .זה קשה.
מאוד".
במלחמה ,הוא איבד שני הורים ,שתי אחיות
ואח .אחיו -שהיה צעיר ממנו בשלוש שנים -
נהרג לידו לאחר שנפגע מאחת ההפצצות
האוויריות של הגרמנים .באשר לשאר משפחתו,
לא ברור כיצד נספו ,ככל הנראה ,הם מצאו את
מותם בתאי הגזים" .חוץ מזה שההורים היו
צעירים ,בשנות החמישים לחייהם" ,הוא לוחש,
וצער עמוק ניכר בפניו .בנוגע למשפחה" ,אין
להם קבר מיוחד ,רק לסבתא שלי יש".
עצמאותו של ישיש
אני חושב על יום העצמאות שקרב ,אני חושב
עליו .כמה דמיון יש בין השניים ,כמה דמיון יש
בין אותו ישיש לארץ ישראל.
לפני שהפכה למדינה וקיבלה עצמאות ,הייתה
ארץ ישראל זמן רב מאוד לשטח מופקר .כל מי
שנתנה לו רגלו ,עלה וכבש אותה .גם באותו
ישיש ,כמו ברבים אחרים מבני עמנו בתקופת
השואה ,ראו הנאצים כהפקר ,כאילו היו חייו
בבחינת "כל הרוצה ליטול -יבוא ויטול".
חלפו השנים וארץ ישראל הפכה משטח מופקר
למדינה עצמאית ,וכמוה ,גם הישיש פשט את מדי
קול ברמה | 3
השבי ולבש מדי עצמאות .את שברי חייו הוא
אסף מחדש ,עלה לארץ ישראל והקים משפחה
לתפארת העם והמולדת.
אולם ,לא ראי זה כראי זה .על אף שבכל דור
ודור עומדים עלינו לכלותינו -מדינת ישראל
ממשיכה להתקיים ומניפה את דגל עצמאותה
לעיני כל האומות ,כאילו רוצה היא לומר" 8על
אף רצונכם ,לא תיפול רוחו של עם הנצח".
מה שאין כן בישיש שלנו...
לי לראות אותם .אני לא נמצא איתם יחד ,הם
לא איתי".
מששאלתי אותו לכוח האמונה שבו ,הוא השיב8
"אני אגיד לך את האמת .עברו כל-כך הרבה
שנים .היום אני בעיקר מבולבל .מובן שהאמונה
היא חלק מכל יהודי .אני מגיע ממשפחה יהודית"
הוא אומר ,ונזכר באימו ע"ה שהייתה מדליקה
נרות בערבי שבתות" .אבל אין דבר כזה שבגילי,
אחרי כל מה שעברתי ,לא יכאב לי.
הכל כואב לי! אתה מבין? כשאני
נזכר בשואה ,כמובן שאני לא
"מובן שהאמונה היא חלק
במצב רוח טוב .לא במצב
מכל יהודי .אני מגיע
רוח טוב להיזכר בכל מה
ממשפחה יהודית" הוא אומר,
שהיה .כל מה שהיה לי
"אבל אין דבר כזה שבגילי,
בשואה מופיע היום שוב,
כמו בכל יום שואה אחר".
אחרי כל מה שעברתי ,לא
השנה .6905שנות המלחמה
חלפו ,ושלום מוצא את עצמו
מגיע לפולין ,שם באותה
עת מתקיימת התארגנות
של שליחים לארץ ישראל.
68שנים עברו מאז אותה
עליה בלתי-לגאלית ,אך
יכאב לי .הכל כואב לי!
דומה שהרעות מימי השואה
אתה מבין?"
לכל איש יש שם
ממשיכות ללוות אותו עד
היום.
שם משפחתו הקודם של שלום
"במשך כל השנים האלו התרחשו
היה 'שמאקר' .לאחר המלחמה ,הוא
דברים לא נעימים .אני עוד התחתנתי ב-
החליף את שם משפחתו לשם העברי 'שליו' ("זה
,6906וכשהגענו לארץ היינו עם בן ,הוא היה אז
היה כואב שנשארתי בלי אף אחד מהמשפחה").
בן שלושה חודשים .אמנם ,כל המשפחה שהקמתי
וכמה ששם זה תואם לרוחו השלווה של שלום.
התפרקה .אשתי חיה עד גיל 57ונפטרה ממחלה,
ובדומה לשם משפחתו ,גם שמו הפרטי כמו משקף
וגם הבן -שעבד במשרד החינוך שבירושלים כסגן
את תקוות חייו של שלום.
מנהל ארצי -נפטר ממחלת הסרטן .מכולם,
"התקווה שלי שלא יהיו יותר מלחמות" ,הוא
נותרה לי בת אחת (לא נשואה)".
מחייך" .קוראים לי שלום ואני רוצה שלום.
"מהבן יש לי שלושה נכדים וחמישה נינים
מספיק?"
(השישי בדרך) .אמנם ,הם חיים בירושלים וקשה
| 4קול ברמה
הרב והפרופסור
כך ניחם הרב גוסטמן -ששכל את בנו בשואה ,את פרופסור אומן – ששכל את בנו במלחמה.
פני שנים רבות ,כשעדיין הייתי בחור ישיבה
צעיר ,הייתה לי הזכות ללמוד אצל אחד מגדולי
הרבנים בדור הקודם .שמו היה הרב ישראל זאב
גוסטמן ,אשר כפי הנראה היה אחד מגדולי רבני המאה
העשרים ,וללא ספק ,גדול הרבנים ה"בלתי מוכרים".
למרות שהוא הקפיד להתרחק מאורות הזרקורים ולכן
היה בלתי מוכר לציבור הכללי ,הוא היה מוכר היטב
ללומדי התורה הרציניים.
הזינוק המטאורי שלו מילד פלא אל תפקידו הנכבד
כדיין בבית דינו של הרב חיים עוזר גרודזינסקי ,בערך
בגיל ,74הוא חומר טוב לסיפורי אגדות – ובכל זאת,
עובדה .שנים רבות אחר כך ,שמעתי את הנוסח האישי
והצנוע של הרב גוסטמן לאירועים שהובילו למינוי זה8
רעיון ייחודי (ומבריק) אותו שיתף עם חבריו ללימודים,
הוצג אחר כך בפני הרב חיים עוזר שהגיע לביקור.
הרב הזמין את התלמיד הצעיר לחזור בפניו על
הרעיון ,במשרדו שבוילנא .הרב גוסטמן לא ידע
שהרעיון שלו נגע במחלוקת בין הדיינים בבית דינו של
הרב חיים עוזר ,בתיק מורכב בו עסקו -ואפשר
לאישה להינשא שוב.
אחד הדיינים שדן באותו מקרה ,הרב מאיר באסין,
בירר על הבחור ,ותוך זמן קצר אירס אותו לבתו שרה.
הרב באסין נפטר עוד לפני החתונה ,והרב גוסטמן
נאלץ למלא את מקומו כרבה של שפיניפישוק וכדיין
בבית הדין .למרות שהרב גוסטמן טען שהוא בסך הכל
היה "במקום הנכון ובזמן הנכון" ,ברור שהרב באסין
והרב חיים עוזר הבחינו בגדולתו.
למרות שנראה כאילו צפויה לו קריירה ארוכה
בפרברי וילנא ,החיים היהודים בוילנא ומחוצה לה
נגדעו במלחמת העולם השנייה .הרב גוסטמן הצליח
להימלט ,אם כי לא בלי פגע .הוא התחבא בין גוויות;
הוא התחבא במערות; הוא התחבא בדיר חזירים...
ואיכשהו ניצל.
בשבילי ,הרב גוסטמן היה קשר-חי לעולם היהודי
שהושמד על ידי הנאצים .מעולם לא הייתי צריך
לתהות כיצד נראה רב בוילנא שלפני המלחמה ,משום
שהרב גוסטמן היה אתי 68שנים אחרי המלחמה .הרב
גוסטמן עמד בראש ישיבה קטנה בשכונת רחביה
הירושלמית ,וששה ימים בשבוע היה מלמד קבוצה
קטנה של תלמידים נאמנים .אולם בימי חמישי
בצהריים ,היכל הישיבה היה מתמלא כולו 8רבנים ,אנשי
ל
רוח ,דיינים ,שופטים ומגוון של פרופסורים היו
מצטרפים לתלמידים ,יחד עם כל מי שחשקה נפשו
בשיעור עמוק בגמרא ,שנתן להם טעימה ממה שכמעט
והושמד .וכשהרב גוסטמן היה מוסר שיעור ,וילנא שוב
הייתה חיה ותוססת.
אחד ממשתתפי השיעור הקבועים היה פרופסור
מהאוניברסיטה העברית ,ישראל אומן (זוכה פרס
הנובל) .פרופסור אומן היה תלמיד ישיבה מבריק
לשעבר ,שהחליט לפתוח בקריירה אקדמית ,והכניס
למערכת השבועית שלו את שיעורו של הרב גוסטמן,
יחד עם תלמידים מפורסמים יותר או פחות מרחביה
וירושלים.
הרב סקר את שורות הקברים של החיילים,
ואמר" :כולם קדושים"
הייתה זאת שנת ,6957וישראל שוב הייתה
במלחמה .חיילים גויסו ,ויחידות המילואים הופעלו .בין
המגויסים היה גם חייל מילואים ,סטודנט שהתפרנס
מהוראה ,בשם שלמה אומן -בנו של ישראל אומן.
בקרב קשה במיוחד ,בערב י"ט בסיוון ,שלמה נהרג.
הרב גוסטמן גייס את הישיבה שלו 8כל תלמידיו
הצטרפו לקיים עמו את מצוות לווית המת .בבית
הקברות ,הרב גוסטמן היה נסער 8הוא סקר את שורות
הקברים של הצעירים -החיילים שנהרגו בהגנה על
הארץ .בדרך חזרה מבית הקברות פנה הרב גוסטמן
לאדם שנסע איתו ,ואמר" 8כולם קדושים" .נוסע נוסף
שאל את הרב" 8אפילו החיילים החילוניים?" והרב
גוסטמן ענה" 8כל אחד ואחד מהם" .אחר כך הוא פנה
אל הנהג ואמר" ,קח אותי לביתו של פרופסור אומן".
המשפחה חזרה זה עתה מבית הקברות והייתה
צריכה להתחיל את השבעה -שבוע האבלות על הבן,
האח הבעל והאב (שלמה היה נשוי ואב לילד אחד.
אלמנתו ,שלומית ,ילדה את בתם השנייה זמן קצר
אחרי שהוא נהרג).
הרב גוסטמן נכנס וביקש לשבת ליד הפרופסור
אומן ,שאמר" 8הרב ,אני כל כך מעריך שבאת לבית
הקברות ,אבל עכשיו הרב ודאי צריך לחזור לישיבה".
הרב גוסטמן השיב ,תחילה ביידיש ואחר כך בעברית,
כדי שכל הנוכחים יבינו8
קול ברמה | 5
"אני בטוח שאתה לא יודע ,אבל היה לי בן בשם
מאיר .הוא היה ילד מקסים .הוא נלקח מתוך ידיי
ונרצח .אני נמלטתי .מאוחר יותר מכרתי את נעליו של
בני כדי שיהיה לנו מה לאכול ,אבל לא הייתי מסוגל
לאכול את האוכל הזה -אז נתתי אותו לאחרים .מאיר
שלי קדוש ,הוא וכל ששת המיליונים שנהרגו קדושים".
ואז הוסיף הרב" 8אני אספר לך מה קורה עכשיו
בעולם האמת ,בגן עדן .מאיר שלי מצרף את שלמה
שלך למניין ואומר לו' ,אני נהרגתי בגלל שאני יהודי -
אבל לא יכולתי להציל אחרים .אבל אתה ,שלמה ,אתה
נהרגת בהגנה על עם ישראל וארץ ישראל '.מאיר שלי
קדוש -אבל שלמה שלך הוא שליח ציבור -חזן במניין
השמימי הקדוש".
הרב גוסטמן המשיך" 8מעולם לא הייתה לי
הזדמנות לשבת שבעה על מאיר שלי; תן לי לשבת כאן
איתך רק עוד קצת".
פרופסור אומן השיב" ,חשבתי שלעולם לא אוכל
להתנחם ,אבל הרב ,ניחמת אותי".
הרב גוסטמן לא הניח לזיכרונות הכואבים לשלוט
בחייו .הוא מצא נחמה בתלמידיו ,בבתו ובנכדיו ,ובכל
ילד יהודי .הוא ואשתו היו משתתפים מדי שנה
בתהלוכה שבה היו ילדים צועדים בירושלים בשירה
ובריקוד .רב שנקרה בדרכו באחת השנים ,שאל את
הרב גוסטמן מדוע הוא מבזבז מזמנו היקר על אותו
בילוי חסר תוכן .הרב גוסטמן הסביר" 8אנחנו ,שראינו
דור של ילדים מת ,נהנים לראות דור של ילדים ששרים
ורוקדים ברחובות".
"אני חושב על הנעלים האלה כל יום בחיי"
אחד התלמידים הפציר פעם ברב גוסטמן לחלוק
את זיכרונותיו מהגטו והמלחמה בצורה יותר פומבית
ולעתים קרובות יותר .הוא ביקש ממנו לספר לאנשים
על בנו ועל הנעליים שלו ,והרב השיב לו" 8אני לא
יכול ,אבל אני חושב על הנעלים האלה כל יום בחיי.
אני רואה אותן כל לילה לפני שאני נרדם".
בכ"ח בסיוון תשנ"א ( ,)6996נפטר הרב גוסטמן.
אלפים צעדו ברחובות ירושלים וליוו אותו במסעו
האחרון .ובליל כ"ט בסיוון ,תשע שנים אחרי ששלמה
אומן נפל במלחמה ,נקבר הרב גוסטמן בהר הזיתים.
ואני מאמין שכאשר הוא נכנס לגן-עדן הוא התאחד עם
אשתו ,רבותיו ובנו האהוב מאיר .אני בטוח גם ששלמה
אומן וכל שאר החיילים הקדושים שנהרגו בהגנה על
העם והארץ ,הגיעו לקבל את פניו של הרב המיוחד.
ב 64-בדצמבר ,7448זכה פרופסור ישראל אומן
בפרס נובל בכלכלה .ואני בטוח שהוא נשא עמו
לשטוקהולם את זכרם של אשתו אסתר ובנו שלמה.
| 6קול ברמה
ויש לי הרגשה שהוא נשא גם את זכרו של רבו ,הרב
גוסטמן.
יהי רצון מלפני אלוקים שעם ישראל יקדש את שמו
בחיי קדושה ויהיה אור לגויים – ויהי רצון שלא ייקראו
עוד ילדים ,חיילים ותלמידים למניין הקדוש בגן עדן.
בשולי הדברים
בפעם האחרונה בה פגשתי את הרב גוסטמן,
הלכתי בשכונת מאה שערים/גאולה בירושלים עם
אשתי ובני הבכור שישב בעגלה .היה זה יום ששי
בבוקר ,וכשראינו את ראש הישיבה ,בירכנו אותו
בשלום ,איחלנו לו "שבת שלום" ,ואז עשיתי דבר שאני
כמעט ולא עושה 8ביקשתי ממנו לברך את בני .הרב
גוסטמן הביט בפעוט ,חייך ואמר" 8יהי רצון שהוא יהיה
ילד כמו כל הילדים".
בהתחלה אשתי ואני היינו המומים; איזו מין ברכה
זאת? ציפינו לברכה שהילד יגדל להיות צדיק או
תלמיד חכם ,אבל לא ,הוא בירך אותו שהוא יהיה "כמו
כל הילדים".
שנים רבות חלפו עד שהבנו את דבריו .הוא בירך
את הילד בילדות נורמאלית ,שיהיו לו חיים נורמאליים,
שתהיה לו בריאות ...במבט לאחור ,אני מבין איזו
ברכה נפלאה נתן הרב גוסטמן ,ומדוע.
לאחר שנים רבות ,הבן הזה -מתתיהו ,ובננו השני -
הלל ,שירתו ביחידות קרביות בצה"ל .אמיצים ,חזקים
ואידיאליסטים -חיילים נפלאים ויהודים נפלאים .ואני
מתפלל שהם וכל חבריהם ישובו הביתה בשלום ויחיו
חיים נורמאליים " -כמו כל הילדים".
*מאמר זה מורכב משילוב של ידע אישי והרכבה מחדש
של פרטים כפי שסופרו לי.
הרב ארי קהאן
מרצה בכיר ביהדות באוניברסיטת בר אילן ומשמש בה
כמנהל התכנית לתלמידי חו"ל .מוסמך לרבנות מישיבת
הרב יצחק אלחנן ובעל תואר שני בתלמוד ותואר ראשון
בפסיכולוגיה בישיבה-אוניברסיטה ,ניו-יורק .
נשתוק מעט ביחד
כמי שחווה זאת בעצמו ,כתב חננאל טחובר -בן הישוב ואב שכול -לזוג הורים שכולים
על ההתמודדות היום-יומית עם אובדן הבן ועל הנפילות והעליות שבדרך.
מוצאי צום גדליה ,תשע"ג
ל ....היקרים,
הרבה שנים חשבתי ,רציתי ,קיוויתי ,האמנתי
שאהיה צדיק גמור ,שאפסיק לעשות כל מיני חטאים
קטנים וגדולים' ,זבנג' וגמרנו ,נעשה תשובה ,נפסיק
פעם אחת ולתמיד ואהיה לתפארת העם והמולדת...
לקח לי זמן להתפקח ,לקח לי עוד יותר זמן
להשלים עם העובדה המרה ,מרה מאד שזה כנראה
לא כל כך יקרה ושאני אמשיך להתמודד שוב ושוב
עם אותן נפילות קטנות...
לקח לי עוד יותר זמן מכל הנ"ל כדי להתחיל
ולראות עצמי באור אחר ,באור של יצירה ,של בנייה,
של התפתחות ,של סנגוריה עצמית ,ולא פחות מכך -
של התמודדות -התמודדות בריאה ,אמיתית ,יום
יומית ,עם עליות מסוימות ,עם הרבה נפילות
כואבות ,אך כל הזמן התמודדות.
זה נכון לפענ"ד גם לגבי האבל שלנו .מחשבות
ראשוניות הם שלעולם נבכה ונצטער וחיינו לא חיים
וכדו' ,לוקח זמן להתאושש ולראות את האור בקצה
המנהרה ,אך עדיין מקווים כל מיני תקוות משונות
יותר ומשונות פחות 8שהוא יחזור ,שאולי זה לא היה
ולא נברא ,שנתגבר לחלוטין ונפתח 'דף חדש' וכל
מיני ווריאציות נוספות.
לאט לאט התגבשה בי ההכרה ,שכל זה לא יקרה.
שכנראה עד מאה ועשרים נמשיך לחיות עם העובדה
שבננו איננו .זה אומר התמודדות לעיתים יום יומית,
לפעמים עליות ,הרבה נפילות כואבות ,אך כל הזמן
התמודדות במגמת עליה ,במגמת התחזקות.
מתוך כל זה אני בא למכתבי אליכם.
יהיה זה ממש לא מציאותי ,ילדותי ואולי אפילו
טיפשי לכתוב לכם רק מילות חיזוק ועידוד וניחום -
הרי מי כמוני יודע שהחיים מורכבים ויש לנו גם
וגם...
באותה מידה יהיה זה לא מתאים ואולי אף
אכזרי ומיותר לכתוב רק כמה אני חש את הכאב
והקושי והצער ,שהרי בשביל זה אתם לא צריכים
אותי ,יש לכם די משלכם,
ואדרבה -משפטים כאלו לעיתים
מפילים ומקשים יותר מאשר מהווים איזושהי
אמפתיה.
אז מה כן? גם וגם .שיתוף ,שיתוף בשני הדברים.
אני משתדל לחוש ולהבין ולהרגיש עד כמה
שניתן -להרגיש עד כאב -את הימים הנוראים ,תרתי
משמע ,שעוברים עליכם ,בצפייה מורטת העצבים
ליום השנה הכל כך חשוב לנו מחד וכל כך קשה
מאידך.
אני משתדל גם יחד עם זאת ובו זמנית ,בו
זמנית ממש ,לחבק ולאהוב ולתמוך ולנחם ולעודד
ולחזק ולהרגיע ולאמץ ולהצדיע לכם על המאבק
וההתמודדות היום-יומית ,על המפעל החשוב של ה...
ושאר הדברים שאתם עושים ושחלק מהם שמענו
מכם ב ...במשך השנים ,זה ממש ממש לא מובן
מאליו.
אז מה יצא לנו מכל זה? מה חידשתי? כלום.
אך כמו שהמסילת ישרים אומר בתחילת חיבורו8
החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר
לא ידעו ,אלא להזכירם את הידוע להם כבר
ומפורסם אצלם פרסום גדול ...אף אני הקטן באתי
רק להזכיר דברים ידועים ,ואולי ...אולי עצם
הדברים כשנכתבים ממני יהיו למעט צרי...
הדבר שהכי רציתי לעשות עמכם זה כדברי השיר
של יעקב אורלנד" 8נשתוק מעט ביחד"( .את כל השיר
לא הבאתי ,כדי לא ליצור עגמת נפש מיותרת).
לפעמים ,לא צריך לכתוב כלום ,לא לאמר כלום,
שום דבר ,רק לשתוק מעט ביחד.
התאותו?
חננאל.
חננאל טחובר,
בן הישוב חספין ואב שכול .מעביר מדי יום שלישי
( )03:31חבורת לימוד בישיבה.
קול ברמה | 3
חבר שלי
בכ"ו בכסלו תשנ"ד נרצח בוגר הישיבה ,סגן הראל שרם הי"ד ,ע"י בני עוולה ,לאחר שטיל
סאגר פגע בעוצמה בתחתית טנק המרכבה עליו פיקד .רבים הם האוהבים שהורידו
עליו דמעות ,בניהם גם איתן קלינמן ,חברו לספסל הלימודים.
נ
נערמות הן בכוס ,הדמעות ,הראל היקר ,לא
מתלכדות הן.
כל אחת שונה מרעותה ,כל אחת כל-כך
חשובה.
דמעות של זמנים שונים.
דמעות של מקומות רבים.
דמעות של אנשים בהם נגעת לאורך החיים.
דמעות שלנו ,אלה שהותרת מאחור ,הותרת עם
האור שלך שמאיר גם עכשיו את השביל ,מנקהו
משחור.
ואיך שריבונו של עולם אוסף אותן אל ליבו ,לב
האומה ,איך שהוא מלטף את הדמעות באהבה.
הראל ,בקושי הכרנו לפני 74שנה ,היית בן ,76
והיום?
היום אנחנו חברים כל-כך קרובים.
זכיתי להכיר את משפחתך המדהימה .פגשתי
בחברי ילדותך מרמת גן .קראתי את מילותיהם
האוהבות של חניכיך בבני עקיבא .כאבתי עם חברינו
מבית ישיבת ההסדר שבגולן .שמעתי את סיפורי
חבריך מקורס הקצינים ומפלוגת הטנקים בגדוד
"סופה מגולן" .אף צפיתי בסרטי ילדותך והתבגרותך.
גדל בי עוד ועוד אותו חלק ממך.
טיל הסאגר שפגע בעוצמה בטנק המרכבה עליו
פיקדת ברצועת הביטחון והרגך ,טיל הסאגר הזה
פגע בעוצמה שאיננה עוד בעולם ,עוצמתך שנגדעה
כל-כך מוקדם.
הראל חברי ,כמה הייתי רוצה שלא נהיה חברים.
הייתי רוצה שנהיה סתם מכרים .שלאחר מספר שנים
מזמן עזיבתנו את הישיבה ,אגלה שהתחתנת ואתם
גרים פה ביישוב ממש קרוב ,שאתה מגדל נערים
שהנה ממש עכשיו הם מתכוננים לתורה ,לצבא
ולחיים .איך הייתי רוצה סתם להנהן לך לשלום ,כי
פעם למדנו שנינו באותו
המקום.
אבל לא ,חבר ,לא זכיתי ,ובליל רוח שורקת אל
מול טנקים שותקים שיר זיכרון מדם נפשי לך
כתבתי.
או אז החלה חברותנו האמיצה ,כל-כך כואב לי
שרק כך זכיתי באמת להכירך.
יוצרים של אמת אינם מסוגלים לדמום ,אינם
מסוגלים לשתוק ,חייבים הם להביע את עצמם,
חייבים הם ליצור את יצירתם בכל מקום ובכל זמן.
יצירתם נובעת מעומק הנשמה.
ייתכן ויצירה זאת אינה מוערכת כראוי בתחילה,
אבל עם בוא הזמן נגלית לעיני כל איכותה ,מאירים
ממנה בפועל ניצוצות עומק הנשמה.
כעת הראל ,במרחק של כמעט 74שנה ניתן לומר
בוודאות שיוצר גדול היית .יצירתך מתגלה בכל מי
שהכירך ,יצרת בנו ,חיזקת בנו את הכמיהה לטוב
יותר ,הותרת בנו את אותו חלק ממך שממשיך לגדול
ולצמוח ,לגדל ולהצמיח.
השקט שלך הזה ,השקט שלך שהקרין על כולם,
השקט שלך נדם.
השקט נדם אך לא הודמם .שהרי הראל יקר ,השם
ייקום דמך ,מנגינתך בתוכנו מתנגנת ,עוברת גם
עתה במספר מילים כתובות אלה לאנשים אחרים,
ממשיכה וכותבת בכולנו עוד ועוד תווים של אור.
ולא נותר לי ,הקטן ,אלא לזכור בעוצמה ולבקש
ממך הגדול ,הנהנה מזיו השכינה ,שתעתיר לפניו
הגדול מכולם ,תעתיר לפניו שימשיך וישמור עלינו
כאן בזה העולם.
שלא נדע עוד צער כל-כך רב .שיזכנו בקרוב
בברכת עושה שלום במרומיו.
כעת ניתן לומר בוודאות שיוצר גדול היית .יצירתך מתגלה בכל מי שהכירך ,יצרת בנו ,חיזקת בנו את
הכמיהה לטוב יותר ,הותרת בנו את אותו חלק ממך שממשיך לגדול ולצמוח ,לגדל ולהצמיח.
| 8קול ברמה
דמעות הראל
מילים ולחן :איתן קלינמן
זמרים אמיתיים אינם מפסיקים לשיר.
חיילים אמיתיים אינם רוצים במתים.
פצע פעור בתוך ישותי,
ככדור שקרע זה לעולם אינו נרפא.
67שנים ישב השיר במגירה ויצא לאוויר העולם
באלבום "עומד ,להשתנות" לפני כ 6-שנים.
לאחר יציאתו של השיר זכיתי לבצע אותו במעמד
מרגש בישיבת ההסדר במודיעין "מאיר הראל"
הנקראת גם על שמו של הראל הי"ד כאשר בקהל
האורחים נכחו גם בני המשפחה ,הרמטכ"ל ותלמידי
ההסדר.
לשיר צולם קליפ מיוחד (מופיע ביוטיוב) המספר
את סיפור חייו של הראל השזור בסיפור חיינו.
דמעה מתנוצצת בעיני לוחם,
היא מראה על זעקות גדולות שלא נשמעות.
קול דממה רמה משתולל.
דמעות קטנות ,דמעות גדולות.
"הוא לא ישוב עוד לעולם",
עכשיו המשפט הזה מובן.
ירי אויב הרס והחריב עולם שלם ,אדם.
חלק ממני הלך לו אתו,
חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי.
זמרתו נקטעה באמצע טווית תו,
היא נשמעת סביב הקשיבו היטב.
צדיק תמים ,ממש מלאך,
כולם אהבו אותו כל-כך.
ואותה התפילה במשך אלפי שנים,
מתנגנת בתחינה על שפתי יהודים8
"אלוקים ,עד מתי? מתי תאמר די?"
מתי תאמר די? עד מתי?
"הוא לא ישוב עוד לעולם",
עכשיו המשפט הזה מובן.
ירי אויב הרס והחריב עולם שלם ,אדם.
חלק ממני הלך לו אתו,
חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי.
סיפורו של השיר "דמעות הראל"
את השיר "דמעות הראל" כתבתי לפני כ 74-שנה
בתום לווייתו של היקר סגן הראל שרם הי"ד ובעודי
שומר שמירה ארוכה על טנקים שותקים ברמת הגולן
כשהרוח שורקת בחוץ ובפנים.
איתן קלינמן בוגר ישיבת הגולן ,מתגורר כיום
בפדואל ,נשוי פלוס ,5משתדל להיות יהודי טוב,
עוסק בפרויקטים של מחשוב בחינוך ונמצא בסיומן
של הקלטות לקראת הוצאת אלבום מוזיקה שני.
איפה המדינה ואיפה החזון?
עריכה תוכנית ולשונית :הרב נתנאל אריה
יום העצמאות תשע"ג לפנינו .תחושתי היא שמחד הרעיון בשמים ומאידך ה"על האש" והטיולים
בארץ ,כאשר החיבור ביניהם והחיבור וההשפעה של הרעיון על החויה של היום עצמו ועל החיים
היומיומיים שלנו במדינה בכלל לוקה בחסר .על-מנת שהדברים יחדרו לחצרות החיים ,עלינו לבררם
כדבעי ובס"ד ירדו משמי מרום אל ליבותינו וירוממו אותו אליהם.
ב
גישת הרש"ר הירש וחב"ד
בואנו לדבר בעניין יום עצמאותנו נפתח
דוקא באיפכא מסתברא; אגרת שכתב הרש"ר
הירש לרב קלישר (שו"ת שמש ומרפא ,אגרות
ומכתבים ,י"ב) כמענה לבקשת תמיכתו של הרש"ר
בתנועה ליישוב הארץ8
דעתי קצרה מהכיר את הטוב והאמת אשר
יפרחו כפי דעתו הרמה מהשתדלותו בעניין
ישוב א"י ,ואת אשר לבבו למצוה וגם חובה
גדולה יחשוב ,לקט שכלי לא כן ידומה .ואני
בעניי אשר אין לי עסק בנסתרות אין טוב לי כי
אם להחזיק בדרך הכבושה מאבותינו קדמונינו
נ"ע ,אשר לא שמו לנגד עינינו כי אם להיות
חרדים בכל מאמצי כחנו ,לתקן דרכנו בדרך
התורה לפני אלוקינו ולהרים מכשול מקרבנו,
ולצפות לגאולה בכל יום אם בקולו
נשמע ,ומעולם לא שמו על שכמנו דרך הגאולה
על ידי חיזוק ותיקון אדמת קדש ,כי אם על ידי
חיזוק ותיקון לבבנו ומעשנו לתושיה.
חשוב לי להביא דווקא את דבריו ולא את דברי
האדמו"ר מסאטמר למשל ,משום שדרכו דווקא יתחדד
לדעתי עניינה של המדינה.
הבה ניקח כדוגמא את תנועת חב"ד .תנועת חב"ד
פועלת באופן נרחב לקירוב רחוקים ,לשמירת חלקי
ארצנו בידי עם ישראל ,חבריה שייכים למעגל
העבודה ,ואפילו חלקם מתגייסים לצבא .האם זוהי
ציונות דתית במיטבה?!
יש לדעת שלא .השקפת חב"ד המוצהרת כפי שגילה
אותה ביחוד אדמו"ר הרש"ב באומר ובמעש ,היא
שהגאולה תבוא שלא בדרך הטבע ,והמציאות הנתונה
היא מציאות של גלות .שירות בצבא? כן .ארץ ישראל
השלימה? כן .תמיכה במדינה? כן .אז מה המשמעות של
ההגדרה של המציאות הזו כגלות?
המתבונן גם בכתבי הרש"ר הירש בעל שיטת "תורה
עם דרך ארץ" יכול לחשוב 8שוב ציונות דתית במיטבה.
אך הוא מתנגד לגישה הציונית המעשית ,בטענה
שהגאולה תבוא על ידי עבודה רוחנית ולא על ידי
| 01קול ברמה
גאולת הארץ .בנוסף הוא כותב שזו דרך אבותינו מאז
ומעולם (לא שמע על הגר"א ותלמידיו?).
בבסיס הדברים עומדת הנחת יסוד שהציונות עניינה
ישוב הארץ כפי שבאמת היה ,ולזה הרש"ר הירש מתנגד
כדרך לגאולה (לא בהכרח שסובר שמצות ישוב הארץ
או דין כיבוש אינו תקף בימינו כדברי בעל ה"מגילת
אסתר").
האם נכונים הדברים לאחר יותר ממאה שנות
ציונות? האם כך סבר מרן הרב זצ"ל? ומה קרה בה'
באייר תש"ח?
סוף מעשה במחשבה תחילה
יש להבין את עניינו של יום העצמאות .הרבה
דרשנים נוהגים לומר שיום העצמאות מבטא את
הקומה החומרית של הגאולה ויום ירושלים את הקומה
הרוחנית ,וזהו המהלך שבין פסח למתן תורה .על כך
אמר מו"ר הרב אברהם שילר 8בדברי הספד שנאמרו
בישיבתנו ,ביום השנה של אבינועם אלפיה הי"ד,
ונדפסו בספר לזכרו "עין בעין יראו" ,עמ' ש"נ8
הדרשה הזו אינה נכונה .סוף מעשה במחשבה
תחילה .הכל מונח בפסח ,הכל מונח בחירות,
הכל מונח בעצמאות ,כל הקודש העליון .אלא
שלא רואים .ואם לא רואים' ,עין בעין יראו'.
,אלא
הצד הטבעי של הגאולה אינו באמת
נובע מהקודש ,שיופיע בצורה גלויה יותר בהמשך,
ובאופן נסתר הוא המנוע והמחולל את המהפך .כשם
שלא יתכן לומר על פסח שעניינו היציאה הפיזית
בלבד ,שהרי בפסח היה גילוי שכינה" 8עד שנגלה
עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה".
כל זה נובע מרעיון כללי יותר "סוף מעשה במחשבה
תחילה" .הצדדים המעשיים של העוה"ז (סוף מעשה)
אינם חזות הכל ,אלא הם הגילוי של ה"מחשבה תחילה"
של הצד הרוחני ,הנבדל מן המציאות.
הדברים כתובים בבהירות בדברי הרב זצ"ל (מאמרי
הראי"ה ,ב" ,הקודש והחול ,עמוד 8)048
החול ידרוך בתחלה על במת החיים .אמת
הדבר שבתוכיותו ,מן הקודש העליון ,קודש
הקודשים ,הוא יונק גם בראשית מצעדיו .אבל
בבהירות והכרה אין ערכי הקודש מוכרים כלל
בראשית הופעתו של החול .ואחרי הצעדים
הראשונים של החול מוכרח הקודש לבוא ,להאיר
באורו ולהופיע בכבודו.
הגילוי של הקודש בחיים בכלל ובגאולת ישראל
בפרט מוכרח להיות ,ובלעדיו חסר שלמות
ההופעה .אך הרב לא סבר שעלינו להמתין שהתהליך
יקרה ,אלא עלינו לפעול עם אל ולקדם את העניין
בפועל .מרן הרב קוק זצ"ל לא השלים עם ההופעה
הנמוכה של הציונות ,ועל כן רצה להקים את תנועת
"דגל ירושלים" ,כיוון שלא חשב שמתנועת ה"מזרחי"
שהינה חלק מובנה בתוך התנועה הציונית תבוא
הישועה (עי' לדוגמה 8אגרות ,ג ,רמ"ח; חזון הגאולה,
שכ"ב; אגרת שפורסמה בספר "זיכרון ראי"ה" ע"י הרב
יצחק רפאל ,מהדורת מוסה"ק ,עמ' ז).
המדינה היא ההתארגנות המעשית של עם ישראל
כאומה .לא כיחידים המחליטים לפעול למען רעיון
כזה או אחר .יש גוף שנקרא מדינת ישראל שנותן
אפשרות לנשמה הכללית לפעול במציאות ,כשם שיש
גוף שנותן מקום לגילוי רצון הנשמה הפרטית בפועל.
זהו חידושו המרכזי של הרב; היסוד להשפעה הא-להית
עובר דרך האומה וארגונה במציאות ,דהיינו 8מדינה.
בין הרב קוק לרב הירש וחב"ד
לענ"ד בבסיס הגישות המתנגדות שהצגנו בפתח
הדברים ,עומדת התפיסה כי הגאולה אינה עוברת דרך
הצד הלאומי .תפיסה זו יכולה להיאחז בדבריו
הידועים של רס"ג" 8אין אומתנו אומה אלא בתורותיה"
(אמונות ודעות ,ג) ולפרשם כאילו לעצמיות הלאומית
אין כל משמעות ,ודאי לא משמעות
של גאולה .ממילא חב"ד בהודו וחב"ד
בארץ הקודש -היינו הך.
הצד הטבעי של הגאולה אינו
המדינה -גוף לנשמה
הדברים מכוונים בדורות האחרונים,
,אלא נובע
באמת
די בצדק ,מחד מצד הוגים בחברה
כותב מרן הרב קוק זצ"ל באורות
מהקודש ,שיופיע בצורה גלויה החרדית כלפי הלאומיות החילונית,
ישראל (עמ' קס)8
ששאבה את תוכנה מאומות העולם,
יותר בהמשך ,ובאופן נסתר
אין המדינה האושר העליון
ומאידך ,מצד אלה שבבסיס הדברים
של האדם .זה ניתן להיאמר
הוא המנוע והמחולל את
במדינה רגילה ,שאינה עולה המהפך .כשם שלא יתכן לומר אינם מחשיבים את הצד הלאומי כלל
(אף אם היה על טהרת הקודש),
לערך יותר גדול מחברת
על פסח שעניינו היציאה
אחריות גדולה ...מה שאין כן
ולדידם – הלאומיות במקרה הטוב
הפיזית בלבד ,שהרי בפסח
ביסודה
שהיא
מדינה
היא אמצעי לקיום התורה והמצוות.
היה גילוי שכינה!
אידיאלית ,שחקוק בהווייתה
אך מרן הרב סבר שהלאומיות
תוכן האידיאלי היותר עליון,
הישראלית במהותה הינה כולה הקודש!
שהוא באמת האושר היותר
בה' אייר תש"ח קמה לה וגם ניצבה
גדול של היחיד .ומדינה זו היא מדינתנו,
האומה הישראלית על במת החיים באופן ממשי,
מדינת ישראל ,יסוד כסא ד' בעולם ,שכל
שבמהותה ובעצם היצירה שלה קשורה בריבונו של
חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד.
עולם.
מדינת ישראל אינה רק הפלטפורמה להגשמת
זו מציאות שצריכים לברר אותה ביחוד אל מול
האידיאל של האומה כפי שקורה באומות העולם ,אלא
גישות שעל פניו הצד הכללי חשוב להן ,אך לאמיתו
עצם המציאות של השלטון הישראלי הוא עצמו "יסוד
של דבר יכולות לשמש רק כאמצעי טקטי.
כסא ה' בעולם" .מה פירוש?
יש לחזק את הצד הכללי הזה הן בצד הרעיוני ,הן
את הביטוי כסא ה' אנו מוצאים אצל שלמה המלך8
בצדדים המעשיים ,הן בצדדים ההלכתיים הציבוריים.
"וישב שלמה על כסא ה'" (דברי הימים א כט ,כג) ובאר
עלינו לברר לעצמנו ולאחרים שכשם שהגוף אסור
ה"מצודות" שהכוונה לעשות משפט ה' .דהיינו מלכות ה',
שילך נגד רצון הנשמה ,כך הגוף של האומה הישראלית
רצונו ,תורתו התגלו בשלטון שלמה ,שהלך בדרך ה'
אינו רשאי ואין לו קיום אם ילך נגד הרצון הטבעי של
בהנהגתו את האומה.
הנשמה הישראלית ,החול והקודש אחוזים זה בזה
אם כן ,מדינת ישראל ,היא היסוד של הנהגת ה'
כאחיזת שלהבת בנר .נאחל למדינתנו ביום הולדתה
במציאות .כלומר לא רק מציאות בה בני האדם
יום 'עצמיות' שמח.
מכירים בבורא העולם ,אלא שבפועל המציאות כולה
הרב יצחק גבאי ,בוגר ישיבת הגולן
מתיישרת ומתעדנת בהתאם לקשר שלה לבוראה.
היסוד של כל זה ,הוא המציאות המתוקנת של מדינתו
ור"מ בישיבת ההסדר בעפולה.
של עם ישראל.
קול ברמה | 00
ציונות בתפוצות :האתגר והמענה
יום העצמאות בחוץ לארץ הוא הזדמנות לכל יהודי בתפוצות להתחבר מחדש לזהות הישראלית שלו .כשליח בקנדה,
כבר בשנה הרביעית שלנו ,יום העצמאות הוא הזדמנות בלתי רגילה להשפיע על תלמידים בבית ספרנו ולטמון בהם
תוכן על ישראל והמרכזיות של מדינת ישראל בחיים התורניים של כל יהודי.
שם ההמחשה ,הנה כמה נתונים על חגיגת יום
העצמאות בקנדה .בונקובר ,מערב קנדה,
האירוע של הקהילה היהודית הכי גדולה בשנה
הוא יום העצמאות ,שמונה כ 6844יהודים .בטורונטו,
במזרח קנדה ,יש קהילה גדולה מאוד של דתיים
ציוניים ,וחגיגת יום העצמאות מונה כמה אלפים,
בטקסים שונים במרחב העיר .בשתי הערים האלו
יהודים מתכנסים ביחד ,דתיים ,חילוניים וחרדים ,כדי
לחגוג את יום הולדתה של המדינה הקטנה שלנו בכל
שנה .זה גרם לי לחשוב על כמה שאלות עקרוניות8
מדוע יום העצמאות הוא כל כך מושך בחוץ לארץ?
והאם יש דבר שנקרא "יהודי ציוני (דתי או שאינו דתי)
בחו"ל"?
האמת היא שכדי להיות "ציוני" בהגדרה צריכים
לחיות ב"ציון" ,בארץ ישראל ,אבל אני רוצה להבהיר
את הסוגייא מחדש ,מצד האמת יש ציונות גם
בתפוצות .הגמרא במסכת נדרים כותבת ש"אחד הנולד
בה ואחד המצפה לקראתה" .ואכן ,ישנם הרבה יהודים
שכמהים לבוא לארץ אבל אינם יכולים מכיוון שהחיים
מסובכים ,למעשה יש רק שלוש סיבות מרכזיות מדוע
יהודים אינם עולים לארץ מקנדה8
א) אתגרים כלכליים .רמת החיים
הכלכליים והחומריים בקנדה הרבה יותר גבוהה
מאשר בישראל .למרות שאוכל ובתי ספר
יהודיים יחסית יקרים מאוד ,עדיין המשכורות
ותנאי המחיה בקנדה נוחים יותר מאשר
בישראל.
ב) הבדלי תרבות .אין לי מספיק מילים
בשביל לנתח את התחום הזה ,אבל ההבדלים
הם רבים ומשמעותיים .ה"נחמדות" הקנדית
לעומת ה"דוגריות" הישראלית ,התכנון מראש
לעומת "בדקה ה "94ועוד הבדלים רבים .זה
קשה מאוד לאדם שגדל במנטליות קנדה
להסתגל למנטליות הישראל הצברית.
ג) משפחה .זה לא מייחד את קנדה ,אלא
פשוט קשה לאדם לצאת מהארץ שיש לו
משפחה מסביב במיוחד אם ההורים זקנים,
נכדים שאדם משאיר מאחור וכדומה.
ל
| 02קול ברמה
מבחינה אובייקטיבית ,קשה לעלות לארץ .זו
הסיבה שישנם הרבה ארגונים כמו "נפש בנפש"" ,תהילה"
ועוד ,שמשקיעים את כל מאמציהם לקליטת עולים .זה
באמת אתגר קשה .מה הפתרון ,אתם שואלים? אין
פתרון חלק ,אבל יש דרכי מענה רבים.
אחד הדברים שאני עושה כמורה בבית הספר בגיל
החטיבה ,הוא להעניק לתלמידים את הכלים והרקע
הנכון ,כדי לתת להם מוטיבציה לעלות ארצה ,ויותר
חשוב -את היכולת לבוא לארץ ולהיקלט שם .אנחנו
מלמדים את התלמידים בעברית ,כך שירכשו את
השפה ,מספרים להם את הסיפורים וההיסטוריה של
הקמת המדינה ומנסים להכניס אותם להויה של מדינת
ישראל כיום.
לדוגמא ,השנה אני מביא מרצה אורח לחטיבה,
שמדבר על העולם הרחב של חברות "סטרט-אפ"
( )startup companiesשמתחילות בישראל ומביאות את
הטכנולוגיה הישראלית לחוץ לארץ .אני רוצה
שהתלמידים ידעו שקיימת אפשרויות רבות של הצלחה
גם בתחום הכלכלי בישראל ,ולא רק בתחום הרוחני,
שהוא תחום מוכר להם.
למעשה ,יש להצדיע לכל עולה שמגיע לארץ
ישראל .זה מעבר קשה רבוי נסיונות ואתגרים קשים
בדור שלנו .מבחינה מסוימת ,החלוצים שהגיעו
מארצות של שממה ומרובות מלחמה היו במצב יותר
פשוט מאשר לעזוב ארץ מערבית ששופע מבחינה
חומרית.
ועם כל זה ,עדיין יש כמיהה חזקה לבוא ארצה,
ויום העצמאות הוא האירוע הכי גדול בקהילה היהודית
בשנת תשע"ג .זה לא דבר שהוא מובן מאליו ,וזה דבר
שאנחנו חייבים להכיר אותו .אכן ,יש ציונות אמיתית
בתפוצות.
אריאל טל ,בוגר הישיבה .נשוי פלוס שתיים .זו השנה
הרביעית בה הוא נמצא בשליחות בחו"ל (דרך מכון
עמיאל) .בקיץ הקרוב יחזור בע"ה עם משפחתו לגליל,
שם יכהן כמחנך וכרב בית ספר.
לכולנו יש גיבורים .גיבורים אמיתיים לא נמצאים בסרטים .הם
מסתובבים בינינו .חלקם כבר אינם בין החיים ,אבל הם בהחלט
קיימים .ישיבת הגולן (או ליתר דיוק ,בני שיעור א' היקרים) בחרה
את אלה שהיא מאמינה שגם הם ראויים להערכה ונכונים להדליק
השנה את המשואה בטקס יום העצמאות לתפארת מדינת ישראל.
רס"ן דגן ורטמן
מ
הי"ד
י שלדעתי ראוי השנה להדליק משואה
בטקס יום העצמאות ,הוא דגן ורטמן ז"ל
שנפל במבצע עופרת יצוקה.
שמעתי עליו לראשונה לפני שנתיים ביום הזיכרון,
כשבתוך שלל הכתבות על הנופלים במלחמות ישראל
לדורותיהם המספרים על טוב הלב שלהם
וכישרונותיהם ,הייתה כתבה אחת שריתקה אותי
במיוחד ,משום שלא משנה איך יתארו לכם אותו,
התיאור ייתפס בעינכם כהגזמה פראית.
דגן -שהיה בעל כושר פיזי טוב מאוד -התקבל
לסיירת שלדג בתיכון ,אך בחר לדחות את גיוסו על-
מנת ללמוד בישיבת הר המור ,והתמסרותו ללימוד
הייתה טוטאלית.
מספרים עליו שהוא היה מראשוני המגיעים לבית
המדרש ומאחרוני היוצאים ,הוא היה מדליק את האור
בכניסתו ומכבה אותו ביציאתו .גם כשהיה יוצא
לשירותים ,היה יוצא בהליכה מהירה וחוזר בהליכה
מהירה.
בגיל ,70אחרי שש שנים בישיבה ,החליט דגן
להתגייס ולמרות ששלדג המשיכו לפנות אליו ,הוא
בחר להתגייס לגולני" ,למקום שבו עם ישראל
נמצא" ,כך אמר.
בצבא ,דגן גילה יכולת מקצועית ומסירות נפש
בלתי רגילה .מהר מאוד הוא טיפס בסולם הדרגות
ושמר על צניעות בלתי רגילה והסתיר מהוריו שקיבל
כמעט כל תעודת הצטיינות אפשרית (את תעודת
'מצטיין הרמטכ"ל' שקיבל ,קיבלו הוריו רק לאחר
מותו).
כשנפתח מבצע 'עופרת יצוקה' ,דגן שהה בישיבה
במסגרת חופשת לימודים ,אך מבלי שקראו לו ,הוא
'טס' ישר להכנות למבצע ומיהר להוביל את חייליו
לתוך הרצועה .עשרה ימים אחרי תחילת המבצע,
בעשרה בטבת ,פגע פגז טנק ישראלי בבניין בו שהה
דגן ,כתוצאה מטעות בזיהוי.
דגן מת במקום.
רבנים בכירים היו בטוחים שדגן ורטמן – שהיה בן
67במותו – יהיה לרב גדול .לעומת זאת ,קצינים
בכירים היו בטוחים שהוא יתמנה ביום מן הימים
לרמטכ"ל.
ת.נ.צ.ב.ה
קול ברמה | 03
ר' שי שצ'ופק
ב
כל יום עצמאות מחדש ,זוכים מספר
מצומצם של אנשים נבחרים להדליק שנים
עשר משואות "לתפארת מדינת ישראל".
השנה נפל בחלקי הכבוד לבחור אחד ממשיאי
המשואות (לתומי ,חשבתי שהמשיאים נבחרים ע"י
ועדה ,אבל מסתבר שיותם מתקשר אליך בשעת
לילה מאוחרת ואומר לך שיש לך שלושה ימים לבחור
מישהו.)...
אחרי שניה או שתיים של חשיבה ,ידעתי במי
אבחר 8שי שצ'ופק ,המורה האגדי לתנ"ך ,שבכל שיעור
שלו אתה לא מבין איך לא קראת ככה את הפרק
מההתחלה .ולמרות שלוקח לו להכין כל פרק כ-
שמונה שעות (!) ,הוא מצליח למלא את בית המדרש
בשבו"שים הכי איכותיים שאפשר למצוא ,כדי ששיעור
א' הבא יהיה מוצלח (שנה שעברה הלך לו לא רע).
ובל נשכח שהוא מדריך הטיולים הפרטי של
ישיבת הגולן ,ולאחרונה גם מורה להיסטוריה במשרה
חלקית (תלוי אם היה לו זמן להכין את השיעור
בלילה שלפני).
עם כל העשייה הזאת ,ולמרות שיש לו אשה ושתי
ילדות קטנות ,הוא מוצא זמן לשבת בבית המדרש
וללמוד ,לענות לכל שאלה ,להיענות לכל בקשה
ולהיות אוזן קשבת לכל דורש.
כשתדליקו את הרדיו השנה ,אל תתפלאו אם
לצלילי "אנו נושאים לפידים" תשמעו את קולו8
"אני ,שי שצ'ופק ,נשוי לאביבה ,אבא להלל
והודיה ,מתכבד להשיא משואה זו ,ביום העצמאות ה-
68למדינת ישראל ,לכבוד אלו שמקיימים בגופם
"ללמוד וללמד ,לשמור ולעשות ולקיים"
ולתפארת מדינת ישראל!"
יהונתן פולארד
פ
עולת ערב שבת של בני עקיבא ,לפני
שלוש שנים בערך ,סניף באר-יעקב.
מעביר הפעולה מבקש מכל אחד ואחד
לדבר על אדם שהוא מעריך ,בסיום הסבב ,המדריך
שואל אותנו ,איך יצא שאף אחד לא חשב על
פולארד ,אחרי כל מה שהוא עושה בשבילנו?
הוא כמובן העריך שלא ידברו עליו ,כי מה
לעשות ,המודעות למצבו של פולארד פחותה .מאז
אותה פעולה אני משתדל בכל פעם ששואלים אותי
על מישהו שאני מעריך ,מוקיר או סתם רוצה לכתוב
עליו בשביל הדלקת משואה ביום העצמאות ,לדבר
על פולארד .אמנם מאז עלתה המודעות למצבו,
אבל עדיין לפעמים מרגישים שהוא לא מקבל את
אותה ההערכה בציבור.
יהונתן פולארד נכלא בנובמבר ,6958ומאז הוא
יושב בכלא האמריקאי 77 .שנים! 64,444יום! רובנו
עוד לא נולדנו אז! כמה דברים השתנו בעולם מאז,
כמה ילדים נולדו? כמה ישובים הוקמו? כמה ממשלות
התחלפו? הייתי יכול להמשיך ככה כל היום...
בעיני ,בכל רשימה כזאת יהונתן פולארד חייב
להופיע .חייבים להכניס לתודעה שרחוק מאוד מפה,
יושב אדם שנותן את כל חייו בשביל להגן עלינו,
שבזכותו אנחנו עדיין על המפה.
יום העצמאות שמח ,ונשתדל לזכור את מי
שמקריב (ודווקא בהווה ,כי כל רגע שלו שם זאת
הקרבה) את חייו בשבילנו.
חייבים להכניס לתודעה שרחוק מאוד מפה ,יושב אדם שנותן את
כל חייו בשביל להגן עלינו ,שבזכותו אנחנו עדיין על המפה.
| 04קול ברמה
הילד העלום מהשואה
י
שנה הקבלה בין יציאת מצרים ,הגאולה
הראשונה ,ליום העצמאות ,המסמל את
תחילתה של הגאולה האחרונה.
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את
עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ,קראנו
בהגדה ,ואכן זכינו ברוך ה' לראות את
עצמנו יוצאים מהגלות .אמנם ,לא הכל
מושלם; אבל גם לאחר יציאת מצרים
היו ירידות 8חטא העגל ,קברות התאווה
ועוד חטאים שנבעו כולם מגדולתו של
אותו הדור .לפני יציאת מצרים ,במכת
חושך ,מתו ארבע חמישיות מהעם .ולפני
הקמת המדינה – נרצחו שישה מיליון
יהודים בשואה .דווקא מתוך החושך,
הכאב והאובדן – צומחת הגאולה.
בהמשך למה שפרסם העורך בלוח המודעות של
הישיבה ("איזו דמות לדעתך ראויה להדליק את
המשואה ביום העצמאות?") ,אני חושב על אותו ילד
קטן ,מהתמונה המפורסמת מגטו ורשה ,המרים את
ידיו מול הרובה של אותו חייל נאצי ארור.
להראות לו שלמרות הכניעה שלו,
למרות שכנראה הוא (הילד) חושב שהכל
אבוד ,דווקא מכאן תצמח התקווה!
שעם ישראל לא הובס!
לי זה נותן משמעות מחודשת
לפסוקים שאנו שרים בסעודה שלישית
כל שבת8
אהרון וילצ'יק
כ
שנתלה הדף בלוח המודעות בישיבה,
המבקש מאיתנו לחשוב כל אחד על דמות
שראויה לדעתו לשאת משואה ביום
העצמאות ,סרקתי במוחי את הדמויות השונות שאני
מכיר ,ולא עבר זמן רב עד שסימן הקריאה קפץ.
אהרון וילצ'יק לימד אותי לקרוא בתורה .הוא גם
סוג של קרוב משפחה רחוק (בן דוד של דודה או
משהו כזה .)...כשהייתי הולך אליו ,היינו מתחילים
בקדמא ואזלא ,ומגיעים לשואה ,מלחמת ששת הימים,
יום כיפור ועוד.
את סיפור חייו וההתגלגלות שלו אני לא מכיר
באופן מלא .מה שידוע לי הוא שמר וילצ'יק נולד
בצ'כוסלובקיה ,באזור שהוא היום צ'כיה ,ועם פלישת
הנאצים לארצו ,ברח עם משפחתו .בשלב מסוים אף
הצטרף לפרטיזנים ,וכשהגיעה שעת הכושר עלה
לארץ עם משפחתו.
מאז עלה לארץ ,הספיק מר וילצ'יק להלחם
במלחמות הנ"ל ,ואת חייב הקדיש לחינוך .מר וילצ'יק
היה מורה בישיבת הרצוג בבני ברק ,במשך תקופה
ארוכה .את העובדה שניצל ,מייחס לאמו ולחשיבתה
האופטימית .זה גם מה שהוא משדר לדור שלנו –
חשבו אופטימי.
כיום הוא מתגורר בגני תקווה ,ומדי שבת פוקדים
את ביתו ילדים ונכדים רבים.
אהרון וילצ'יק לימד אותי לקרוא בתורה .כשהייתי הולך אליו ,היינו מתחילים
בקדמא ואזלא ,ומגיעים לשואה ,מלחמת ששת הימים ,יום כיפור ועוד.
קול ברמה | 05
פעם
ניגש תלמיד מישיבת 'קול תורה' בירושלים
לרבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל ושאלו8
"האם יכול אני לבטל מלימודי בשביל לנסוע
לקברי צדיקים להתפלל?"
ענה לו רבי שלמה זלמן" 8עדיף שתישאר
בישיבה ותלמד" .שאלו התלמיד" 8האם אין
מקום לעתים לנסוע לקברי צדיקים?" ענה לו
רבי שלמה זלמן" 8בשביל להתפלל על קברי
צדיקים אין צורך לנסוע עד הגליל .כשאני
מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני
הולך להר הרצל ,לקברי
החיילים שנפלו על קידוש השם".
הרב ישראל מאיר לאו על הכבוד אשר
רחש הרב אויערבך זצ"ל לחללי
צה"ל.
© Copyright 2024