הסיפור של יעלון
פרופ’ דן ה .יעלון
הסיפור של יעלון
הסיפור של יעלון
סקירה בנגב :לס ,סחף ומעבה הקרקע
הלהט למדע וציונות
ירושלים 2013
פרופ’ דן ה .יעלון
כותרת?
דן ה .יעלון
כל
2
הזכויות שמורות
לדן ה .יעלון ©
אני מקדיש את ספרי לזכרה של
ריטה יעלון
לבית סינגר (ז"ל)
אשתי האהובה והיקרה במשך 58שנים
3
תודותיי המיוחדות לשותפים שסייעו במעשה
למוטי מרגלית
מנהל 'דוקו' ספרי הנצחה
על ביצוע ראיונות ותחקיר לכתיבת ספר זה
ליד ושם
www.yadvashem.org
לסרקית תמונות מרובות לארכיון ההנצחה
אני מבקש להביע את הערכתי לבני משפחת יעלון
על התמיכה המתמדת ושיתוף הפעולה ,והספר מוקדש לכולם:
לדוד ואורי ,אורה ואסנת,
לשי ,זהר ,ניב ,עמית ,עידית ,נעמה וחן
לאורי יעלון
לענת בשן
על העריכה הלשונית
לגילה אנסל בראונר
על תאום הגירסה העברית מול האנגלית
Viim Design
www.viim.co.il
בהוקרה על הובלת והגשמת הפרויקט מרעיון למעשה.
תודות לאישור לבעלי זכויות יוצרים:
ליודיתה מתיאשובה
תודה על האישור הנדיב לפרסם את מאמרה מהעיתון "לידובה נוביני"
ומאתר האינטרנט www.czechsophieschoice.com
לאולגה וון פוהל
על האישור הנדיב לשימוש בתרגומה של הכתבה לשפה האנגלית
לאאפו הוהטה
הוצאת כרך זה התאפשרה הודות
לקרן לקשרי מדע לאקדמאים הבכירים
של האוניברסיטה העברית ,ירושלים
4
על האישור הנדיב לשימוש בתמונות שצילם ביד ושם בחודש אפריל 2012
© דן ה .יעלון ,ירושלים ,תשע"ג2012-
5
תוכן העניינים
הקדמה
תקופת ילדותי
12
המסע לארץ ישראל
42
סיום המלחמה
53
ארץ-ישראל
65
האוניברסיטה העברית
75
גרעין משפחתי נוצר
94
זכרונותיו של דוד
119
זכרונותיו של אורי
133
אחרית דבר
147
הסיפור על איתור הילדים היהודיים הצ'כים
על מאמציי לאיתור הילדים היהודיים הצ'כים
6
9
151
152
רשימת הפרסומים המדעיים של פרופסור דן יעלון
167
עצי משפחה
191
7
הקדמה
אני יושב בדירתנו היפה במבשרת ציון ,צופה בהנאה בנוף ירושלים המערבית על גבעותיה המוכרות לי כל כך,
המצויות במרחק קטן ממקור גאוותנו ,שני בנינו ושבעת נכדינו ,המקובצים בקיבוץ צרעה ובנווה אילן .אני
חש גאווה על בחירתי לחיות כאן ,בישראל ,ונחת מאוצרות חיי ומהישגיי ,ועם זאת ,נסוך בי דוק של עצבות,
כאשר מחשבותיי נודדות אל מסעות עברי.
כילד גדלתי במשפחה בורגנית בצ'כוסלובקיה ,משפחת סוחרים בענף הטקסטיל ממעמד הביניים .לא נחסך
ממני דבר .אומנת דאגה לשלומי ולכל מחסורי בתקופת ילדותי המוקדמת ,כאשר אמי הקדישה את מלוא
זמנה לעסק המשפחתי .הוריי העסיקו עוזרת לעבודות במשק הבית ,וטבחית שגרה אתנו ,ובישלה לנו.
לרשותנו עמד נהג .טיולים משפחתיים במכוניתנו הסבו למשפחתי ולי שמחה והנאה מרובה.
בבית-הספר העממי עשיתי חיל ללא מאמץ מיוחד .אל הגימנסיה התקבלתי ללא כל בעיה .אהבתי את
הלמידה .עזרתי מעט בחנות הוריי ,וחשתי אהוב ומטופל .באי-הבית התעניינו בשלומי וכבדו אותי ,על אף
היותי הצעיר במשפחה.
משפחתנו הייתה משפחה חילונית ,חדורת ציונות .ארץ ישראל הייתה ,מבחינתי ,היעד שאגיע אליו .ערכי
הציונות נָ ְׁשבּו בין כתלי הבית ולא רק שם .אירועי הספורט של תנועת מכבי ,ארגון ספורט ציוני עולמי,
ובמיוחד המכבייה ,מילאו את חיי שתי אחיותיי ואת חיי בהנאה ובאתגר .משלחות הספורטאים שהגיעו
מפלסטינה הלהיטו בי את הרצון לעלייה .אמי הייתה חברת ויצ"ו ,ונהגה לשמוע הרצאות בנושא הציונות.
אבי היה חבר בארגון בני-ברית ,הקורא לאיחוד עם ישראל ושם דגש על פיתוח השכלתו ,מוסריותו ועזרה
לנזקקים .בבגרותי המוקדמת גם תנועת מכבי הצעיר ,תנועה ציונית עולמית של צעירים יהודים ,חיזקה אצלי
את רגש הציונות .תנועה זו שקדה על הכנת הנוער לעלייה לארץ.
מות אבי בטרם עת בשנת 1934היווה הגורם הראשון להתבגרותי .בגיל עשר ,בעודי מלווה אותו בדרכו
האחרונה יחד עם אמי ועם אחיותיי ,גמלה בלבי החלטה כי מכאן והלאה אני נוטש את משובות הילדות.
רצינות ואחריות תפסו את מקומן.
על אף הקושי שנוצר מהבור שנפער בחיינו ,חיק המשפחה המשיך להיות גורם מאחד ומחבק .אני ,הצעיר
בבית ,חשתי בגאוות אחיותיי היקרות ובאהבתן .סטלה הבכורה ודיטה ליוו את בחירותיי המוקדמות והיוו לי
פירוט בעמוד 192
9
המדקה
הסיפור של יעלון
דוגמה ,במיוחד דיטה .גם הן היו שותפות אתי לשאיפה הציונית.
העיירה שהתגוררנו בה ,אוהרסקה הראדישטה ,)Uherské Hradiště( 1הייתה נעימה למראה ולמגורים.
הייתה בה כיכר גדולה ורחוב ראשי,שבהם טיילו בימי ראשון העוברים והשבים ,מקדמים לשלום איש את
רעהו בניחותא כשפניהם לכנסייה הגדולה ,שאליה הגיעו אנשים גם מהכפרים השכנים .יהודים פנו לבית-
הכנסת המפואר 2לתפילות ולברכות כמנהג המסורת ,ולא מתוך דבקות ומסירות רבה .אורח חיינו היה טבול
מעט בערכי היהדות .הציונות הייתה אמונתנו .חיי התרבות של העיירה התמצו בשני בתי-קולנוע ,בהצגות
ובהופעות .החנות של הוריי שהייתה באותו הרחוב פרחה ושקקה חיים ,וחיינו התנהלו על מי מנוחות.
תפנית חיי החלה בשנת ,1939כאשר נאלצתי ,בגיל חמש עשרה בלבד ,לעזוב את הגימנסיה עקב כניסת
כוחותיה של גרמניה הנאצית לצ'כוסלובקיה .חוקים אנטי-יהודיים נכנסו לתוקף במדינה ,שעד אז התנהלה
3
כדמוקרטיה יציבה וליברלית .בחודש מרס עזבתי את עיירתי ,והצטרפתי לבית-הספר של עליית-הנוער
בפראג ,שם למדתי כשלושה חודשים ,עד שנפתחה בפניי האפשרות לצאת להכשרה בדנמרק ,במטרה להגיע
בסופו של דבר לישראל .השלב הבא במסעי החל ברכבת מפראג לדנמרק .בתחנת הרכבת נפרדתי לשלום
מאמי אלסה ,כאשר אינני יודע אם אשוב לראותה.
מכאן והלאה נאלצתי לעשות דרכי לבדי .חיי בידיי.
התרחשויות המלחמה ,הרצון להתקדם במישור האקדמי והשליחות הפנימית הציונית ,פגשו במציאות
חדשה .אורח חיים שונה ,תרבות שונה .מצאתי את עצמי מיטלטל כנוכרי בארצות זרות וחדשות בעבורי.
מתקיים מלחם עמלי ,בעצמאות גמורה ,ניזון מכוח הציונות ,המניע אותי הלאה .למרות מסע ההישרדות
בין חוות חקלאיות המספקות מחסה ומזון ,הצלחתי לפעול למען קידומי האקדמי .לאחר שלוש שנים מאז
שהגעתי לדנמרק ,התחלתי את לימודיי לתואר הראשון.
בסתיו של שנת ,1943כשנודע שהגסטאפו קבל הוראות לעצור ולגרש כל יהודי דנמרק ,נאלצתי להפסיק
את לימודיי ולברוח לשבדיה .שם המשכתי ללמוד ,תוך עבודה למחייתי .בשנת ,1944לקראת תום המלחמה,
התנדבתי לכוחות הצבא הצ'כי ,וחזרתי אל ארץ הולדתי .בימים ההם לא ידענו דבר אודות גורלו של העם
היהודי .כשנחשפתי לאמת הנוראה על מותה של אמי היקרה במחנה ההשמדה אושוויץ ,על אף העצב העמוק
בלבי הצלחתי לאסוף כוחות להמשך חיי וחזרתי לדנמרק כדי לסיים את התואר הראשון.
לבסוף הגעתי אל ארץ ישראל בחודש יולי בשנת ,1948בתור מתנדב של המח"ל ,שירתתי בצה"ל כשנה
ביחידת חמ"ד ,והשתתפתי בסיורים גיאולוגיים בנגב .עם שחרורי מהצבא למדתי עברית באולפן בירושלים,
ואחר כך התקבלתי לעבודה כמורה לכימיה ולחקלאות בתיכון בקיבוץ בית-ירח .מאוחר יותר התקבלתי
לעבודה ב'נשר' בחיפה בתחום המחקר במעבדות ,אך לא מצאתי בה אתגר ,והחלטתי לנסות את כוחי
באוניברסיטה העברית .פרופסור רייפנבג 4קיבל אותי ללימודי הדוקטורט במחלקת הכימיה החקלאית
החדשה באוניברסיטה .התגוררתי אז אצל אחותי סטלה ומשפחתה בשכונת מוסררה בירושלים.
בשנת 1952נישאתי לריטה סינגר היקרה .השתקענו בירושלים .חמישים ושמונה השנים אשר חייתי
במחיצתה היו מלאות בעשייה משפחתית מבורכת ומופלאה ,ונולדו לנו שני בנים–דוד ואורי.
בהתרגשות סיימתי את הדוקטורט במדעי הקרקע בשנת .1954באותו הזמן נפל בחלקי הכבוד להיות חלק
מאנשי הצוות אשר כתב ספר לימוד בנושא הקרקעות של ארץ ישראל .לימים הוא שימש כספר הלימוד
העיקרי בתחומו במוסדות החינוך .בתום שנת לימודי פוסט-דוקטורט באנגליה הצטרפתי לצוות במחלקה
לגיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ,ובמשך השנים התקדמתי בהדרגה לתואר פרופסור בכיר,
מעמד שהוענק לי בשנת .1980
בשנת 1975העתקנו את מגורינו מקריית-משה לגבעת-המבתר בירושלים .למבשרת ציון עברנו בשנת .1996
ריטה היקרה נפטרה בשנת ,2010לאחר אירוע מוחי .רשמית פרשתי מהאוניברסיטה לאחר ארבעים שנות
פעילות אקדמית.
בכמה מעט מילים אפשר לתאר חוויות רבות כל כך .כל אדם–עולם ומלואו .טיפה בים של הזמן הגדול .אך
הטיפה הזו ,יש בה עומק אינסופי של למידה ושל רגש ,של שיתוף פעולה אנושי בין אוהבים .לא ניתן לחזות
עתיד ,אך מדהים להביט לאחור ,ולגלות כמה ניתן לעשות ברצף הזמן ,כמה ניתן לחוות שוב דרך הזיכרון,
וכמה ניתן לחקור ולגלות.
. 1ראו נא התמונה השלישית במאמרhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3409214,00.html :
. 2לתמונה ראו נאhttp://www.moravauh.cz/a-uh.html :
. 3ראו נא http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=21469 :ואת מאגר המידע לעולים קטינים בתקופה הזו בhttp://:-
www.isragen.org.il/siteFiles/13/245/5972.asp
. 4ראו נא פרטי כתביוhttp://www.hebrew-bibliography.com/searchg/%D7%A8%D7%99%D7%99% :
D7%A4%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92%20%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D%20
%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%A3.aspx
ואחד מספריו מובא כאןhttp://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=107 :
10
11
יתודלי תפוקת
תקופת ילדותי
סבא הרמן ילינק ( )1864-1921מצד אמי ,הקים מזקקת שזיפים בשם 'סליבוביץ' ( )Slivovitzששכנה
במרחק סמטאות ספורות.
הוריי ,הוגו ( )14.6.1934 – 20.3.1882ואלסה ( ,)10.1944 – 13.7.1892שגדלו במקום והתחנכו בו ,הכירו זה
את זו מילדות ,והתחתנו לפני מלחמת העולם הראשונה בשנת .1913
מקורות העבר
נולדתי באחד עשר במאי ,1924לאמי אלסה ילינק ( )Elsa Jellinekולאבי הוגו יוליוס ברגר (Hugo Julius
)Bergerבעיירה בשם 'אוהרסקה-הראדישטה' ( .)Uherské Hradištěהעיירה נוסדה כבר במאה ה 13-על
ידי המלך הצ'כי פרמיסל אוטאקר ( )Přemysl Otakarהשני ,ושכנה בעמק הפורה של נהר מורביה ,במזרח
צ'כוסלובקיה .היהודים שהתגוררו בעיירה מאז המאה ה 14-גורשו בשנת 1514בצו מלכותי ,והורשו לחזור
ולחיות במקום רק בשלהי המאה ה ,19-לאחר צו האמנציפציה.
תמונה של משפחת יעלון המורחבת משנת 2009
העיירה הקטנה מנתה כ 6,000-תושבים ,גויים ויהודים ,שחיו בכפיפה אחת .לימים מנתה הקהילה היהודית
כ 300-נפש ,רובם דוברי צ'כית גרמנית .הקהילה הייתה דתית במידה מתונה ,בעלת נטייה ציונית ,ופעלו בה
ארגונים יהודיים וציוניים אחדים.
לקראת תום המאה ה ,19-ייסדו סבא-רבא אייזק-היינץ ברגר וסבא ברנהרד ברגר ( )1849-1919מצד אבי,
את חברת 'י.ה .ברגר את בניו' ,חברה לטקסטיל .זו שכנה בבית גדול ,בכיכר המרכזית של העיירה.
12
אמי בת ה ,20-בשנת 1912
13
יתודלי תפוקת
הסיפור של יעלון
העיירה שגדלתי בה .הכיכר המרכזית
ילדותי המוקדמת
אבי ,בשנת 1912
14
אני הוא הצעיר מבין שלושת ילדי המשפחה ,בן זכר לאחר שתי בנות ,סטלה ודיטה .מספרים שהשמחה
הייתה רבה מאוד עם היוולדי .צחקו על אבי ,שאמר שאין דבר שלא ירשה לי ,ושיבליג גם אם אטיל מימיי
לתוך קערת המרק.
חשתי מפונק ואהוב על ידי הוריי ,על אף שאז לא נהוג היה להפגין חיבה גופנית .הפנייה אל הוריי נעשתה
דרך קבע באופן ישיר ,ולא כפי שהיה נהוג בקרב משפחות אחרות–בגוף שלישי מפאת הכבוד .דאגה מסורה
הרגשתי גם מצד האומנת הצ'כית ,בת זוגו של הנהג שלנו ,שליוותה אותי בשנות ילדותי .כילד ,אהבתי לטייל
ברחוב בימי ראשון ולהביט בעוברים ושבים .הללו נהגו לטייל עד הכיכר וחזרה ,הלוך ושוב ,והיו מברכים זה
את זה לשלום בהרמת הכובע ,כמחוות נימוס וידידות.
גן ילדים לגיל הרך לא היה דבר מוכר באותם ימים ,ולכן ביליתי את שעות הבוקר עם האומנת בעיסוק
בתחביביי ובטיולים בפארק .שם הייתי פוגש חברים למשחק .אבי רכש עבורי אלבום בולים ,ולימד אותי כיצד
להשתמש בו .הבולים קוטלגו על פי ארצות ,מרביתם היו של צ'כוסלובקיה ושל מדינות אירופה .מאוחר יותר
15
הסיפור של יעלון
נוספו לאלבום בולים של ארץ-ישראל ,הראשונים שהונפקו בשנת .1948האלבום ליווה אותי שנים רבות,
עד שהחלטתי למכור אותו .אבי אסף בשבילי גם מטבעות עתיקות ממקומות שונים .זה היה אחד מתחביביו.
נהניתי מאוד ממשחק בלגו המכני שהיה לי – 'מכנו' .השחלתי והברגתי אומים ,ברגים וגלגלים אל תוך חורים
שונים ,במיומנות שרכשתי בשעות המשחק הרבות .מבנים שונים ומורכבים הלהיבו את דמיוני ,ולבשו צורה
צבעונית תחת ידיי הקטנות .אהבתי גם לפתור תשבצים .האומנת שלי נהגה ללוות אותי בכל מעשיי .זכור
לי שבאותה התקופה סבלתי לעתים קרובות מכאבי אוזניים .מדחום הכספית היה מוכנס אל פי כל אימת
שהתלוננתי על כאב ,ומיד הוזמן לביקור רופא העיירה היהודי שלא אהבתי .הרופא היה מגיע ,ועשן הסיגריות
שלו הפריע לי .במידת הצורך היה רושם מרשם לתרופה .הרוקח שגר בשכנות רקח אותה ,ערבב במים ,ואז
השיקוי היה מוכן לשתייה .אז לא היו כדורים.
להוריי היה חשוב לאכול ארוחת צהריים בבית .אחיותיי היו חוזרות מהגימנסיה שלמדו כדי שנאכל יחד,
ולאחר הארוחה שבו הוריי לעבודתם .המקום הקבוע בראש השולחן היה שמור ,כמובן ,לאבי .אמי ישבה
בסמוך לו .אהבתם המרובה הייתה ניכרת בהתייחסותם החמה זה אל זו .אבי ִהרְ ָּבה לצחוק .אל החדר הייתה
מצטרפת ,אפופה בריחות נפלאים ,המבשלת ,כשידיה מלאות כל טוב .הארוחה כללה תמיד שלוש מנות :מרק
עוף או בשר ,מנה עיקרית ומנה אחרונה .עד היום זכור לי ריח תפוחי האדמה המהבילים וניחוח הבשר שליד
הירקות.
אצלנו בבית לא הושם דגש על כשרות .כילד לא ידעתי בדיוק מה כוונת המילה 'כשר' ,כשם שלא עמדתי על
ההבדל בין ספרדים לאשכנזים .אמנם היה נהוג קידוש בערבי שבת ,אך איני זוכר תפילה .עברית ויידיש כמעט
שלא נשמעו .יידיש ...שפה מוזרה בפני עצמה ...פרט לאור הנרות שהדליקה אמי ,היו דולקים אורות נוספים
בבית .טעם הבשר ,יהא אשר יהא ,היה ערב לחך ,והמנה האחרונה הייתה כופתאות של פירות או חביתיות
(פאלאצ'ינקי) מלאות גבינה ,ריבה או קינמון .לעתים היה אבי מתענג על כוס בירה .לעתים רחוקות היה
מעשן סיגריה .אמי לא עישנה מעולם.
במשך היום ,כאשר יצאנו ,אומנתי ואני ,לטיול בפארק ,פגשנו מדי פעם בשני חבריי הצ'כיים ,ילדי אומנות
נוספות ,שהיו בקשרי ידידות עם אומנתי .בטיולינו אלה פגשתי את מי שהייתה חברתי הראשונה ,בת השכנים,
אווה שטנצל ,שלא הייתה יהודייה .יחד נחשפנו ליכולת ההפנוט שלי .אך עוד חזון למועד .שנות ילדותי
זכורות לי כמאושרות וחסרות דאגה ,פרט לשני מקרים ראויים לציון ,בהם ניצלתי ממוות .אינני זוכר זאת,
אך ידוע לי מסיפורים ,כי פעם ,כאשר ישבתי בחצר ושיחקתי ,נדרסתי בשוגג עלידי מכונית המשפחה הנהוגה
בידי הנהג שלנו .אחותי דיטה ,שעמדה על המרפסת וצפתה במתרחש ,נשארה עומדת בדממה ושתקה ,כדי
לא לעורר אותי מעיסוקיי ,והמכונית הגבוהה עברה מעליי ,בלי לפגוע בי .בעקבות האירוע תרמו הוריי סכום
כסף גדול לקק"ל.
יתודלי תפוקת
אורי ,מצולם עם ספר הזהב של קק"ל
5
אני זוכר היטב את קולות האנשים סביבי ,כאשר כמעט טבעתי בנהר רחב .הנהר היה מקור לרחצה ולהנאה.
סירות קטנות היו משייטות במרכזו ,היו שם מתקנים מוסדרים להחלפת בגדים ולמקלחת .סמוך לגדת הנהר,
שזרימתו הייתה רוחשת וערה ,נחפרו ברכות .הללו זימנו מים שקטים יותר ,ומי שלא ידעו לשחות היטב ,שחו
בהן .מדרגות-מדרגות הפרידו בין הנהר לבין הברכות .בגיל חמש או שש ,על אף שידעתי לשחות ,קפצתי
ממדרגה למדרגה .פעם לא הצלחתי להגיע למדרגה השנייה .נסחפתי לנהר .לא נבהלתי ,אף על פי שהאנשים
סביבי צעקו .אחד מהם משה אותי מהמים לאחר כמה מטרים.
בעיירה בה גרנו הייתה כנסייה גדולה ,שמשכה אליה נוצרים מהכפרים הקטנים .הוריי ניצלו את ההזדמנות
העסקית ,ופתחו את חנותם לכול גם בשעות הבוקר של ימי ראשון .החנות שבבעלותנו הייתה עסק משפחתי,
שהיתה שייכת לאבי ולאחיו ,דודי לודוויג ,שהיה בעל השכלה מסחרית וכיהן כראש הקהילה היהודית בעיירה.
הוא היה שונה מאוד מאבי .הוריי נהגו לעבוד יחד .אמי הייתה מומחית בעיצוב הלבוש הלאומי של תושבי
הסביבה .לאחר מות אבי המשיכה אמי לנהל את החנות יחד עם דודי.
החנות שכנה ברחוב בו הרבה חנויות ושפע של התרחשויות .שלוש מדרגות הובילו למפתנה ,וחלון ראווה
. 5מופיעיים מספר הקדשות בספרי הזהב של קק”ל לרגל אירועים חגיגיים או לציון אזכרות מאת הוגו ברגר או מטעם משפחתנו;
הראשונה מביניהן הופיעה לציון נישואיו של אבי לאלסה ילינק.
16
17
יתודלי תפוקת
הסיפור של יעלון
עגול השתרע משני צדי הדלת .אמנם היו לחנות חלונות ,אך משום מה ,הייתה חשוכה רוב הזמן .הקופה
הייתה בצדה של החנות ,ולעתים עזרתי כקופאי .השפות המדוברות בה היו גרמנית וצ'כית ,על מנת להשתלב
במקום ולהתקדם בו .תריסר אנשים סיפקו שירות ליחידים ולסיטונאים .המחסנים נמצאו מאחורי החנות.
מול חנות הוריי היו חנויות לממכר מעדנים שונים (דליקטסים).
לידיה ,בת דודתי ,אהבה מאוד את אבי .לימים סיפרה ,שכאשר חלתה בהיותה בת שש ,הוא היה הדוד היחיד
שבה לבקרה ,והביא לה ספרי קריאה ממני .כיום מצחיק אותי לחשוב,שכתבתי את שמי על כל אחד מאותם
ספרי קריאה .אבי ניגש אליי אחר כך ואמר" :אם אתה נותן מתנה ,שלא ידעו שזו מתנה ממך".
אני חושב ,שהוא התכוון לומר ,שאין זה מכובד ששם מעניק המתנה יהיה רשום עליה.
בנות דודות לידיה וסילווה1935 ,
מצד שמאול :הרדי עם חברים על שפת הנהר1929 ,
לידיה טוענת ,שאני דומה מאוד לאבי מבחינה חיצונית .היא זוכרת ,כי באחד מימי ההולדת של אבי ,הלכה
לקונדיטוריה ,לקחה שתי עוגיות מבצק עלים מגולגל ובו קצפת ,וניגשה ליציאה .כילדה בכיתה א' חשבה כי
כל מה שיש בחנויות ניתן ללא תשלום .היא לא הבינה עדיין את משמעותו של המסחר .כנראה הנחו אותה
בקונדיטוריה ,והיא קיבלה תמורת כתר אחד את שתי העוגיות .כך הלכה לחנות של הוריי .כשהגיעה ,היו
בחנות כמה קונות שאבי שוחח עמן ,אך מיד התפנה אליה" :הסתכלו על הקטנה" ,אמר ,וכאשר הושיטה לו
את מתנת העוגיות ,הושיב אותה ,ונתן לה לאכול אחת מהן .הזיכרון של חלוקה במתנה המתוקה נשאר חרוט
בלבה .עד היום היא טוענת ,שהיא זוכרת בדיוק היכן הושיב אותה אבי לאכול את העוגייה.
18
לאחר המלחמה סיפרה לידיה בת דודתי ,כי באחד מביקוריה בצ'כוסלובקיה לקחה אותה חברתה לאישה
מבוגרת ,לא יהודייה ,שטענה כי היא מכירה אותה .הגברת סיפרה לה ,שלפני המלחמה הייתה לה ולבעלה
חנות בדים ,ולצערה פשטו את הרגל .היא הייתה חייבת כסף לאבי ,והלכה בלב כבד לספר לו ,שאין בידיה
הסכום הדרוש .אבי הרגיע אותה ,נתן לה סחורה נוספת ,והבטיח ללמד אותה ואת בעלה כיצד לנהל את
העסק נכון ולהביאו לכדי הצלחה" .תחזירי לי כשתעמדי על הרגליים" ,אמר .לגברת הזאת הייתה מטפחת,
שנהגה לכרוך סביב ראשה כאשר התפללה .היא נתנה ללידיה את המטפחת ,וביקשה בהתרגשות ,שתיתן
אותה לאחד מבני משפחת ברגר" .כל ערב" ,אמרה" ,אני מתפללת למען נשמתו של הוגו ,ולא שוכחת מה
הוא עשה עבורנו" .כיום ,הוסיפה לידיה ,יש לאותה גברת חנות שמלות גדולה.
19
יתודלי תפוקת
הסיפור של יעלון
הרדי והאומנת בפארק1928 ,
אנשי צוות מחנות ברגר ,האומנת והרדי בטיילת
באחר הצהריים של ימי ראשון נהגנו לטייל יחד ,הוריי ,האומנת ואחיותיי.
במהלך השבוע שימשה המכונית שלנו לצרכי פרנסה ,אך בסופי שבוע עמדה לרשות טיולינו .אבי לא ידע
לנהוג ,ונהג המכונית שלנו הסיע אותנו אל מחוץ לעיירה .זכורים לי כפרים קטנים ,הרים מרשימים ,פסלים
מזדקרים וארמונות יפים ,כגון .Buchlovice
מאוחר יותר אחיותיי גדלו ,אומנתי סיימה את תפקידה ,והמשכנו בטיולינו רק הוריי ואני .זכורה לי חופשה
של אמי ושל אחיותיי לבדן באיטליה ,חופשה של הוריי בקרלובי וארי ,היא קרלסבאד ,וחופשה יחידה,
ששהינו בה כולנו יחד .בחורף נהגנו לגלוש במגלשות שלג ,ובימי ראשון נסענו במשך שעה וחצי להרים
הקרובים המתאימים לגלישה ,כדי לשפר את מיומנותנו בסקי .זה היה הספורט החביב עליי.
20
עם הזמן הורחבה בעיירה הקטנה הגימנסיה האיכותית (בית ספר תיכון) ,והוקמו בית חולים מודרני ,בתי
משפט מחוזיים ,וכן שני בתי קולנוע .נהגנו לצפות מדי פעם בהצגות תיאטרון ובהופעות .זכורים לי סרטים
רומנטיים ,שבהקרנתם התחבקו זוגות באולם החשוך .גרטה גרבו נחשבה הכוכבת באותה תקופה .תרגום
הסרט לצ'כית ריצד על המסך בצדו ,ולא בחלקו התחתון ,כפי שמוכר כיום .הופעה מסוימת השפיעה עליי
במיוחד .זה היה קוסם ,שהפליא בכוח ההיפנוזה .אנשים שהוזמנו מהקהל עשו כדברו ,נתונים תחת השפעת
ההפנוט .צפיתי משולהב בהופעה .חברתי הקטנה דאז ואני הוקסמנו .לאחר כמה חודשים של אימונים גיליתי,
שגם לי יש כוח להפנט .אנשים עשו כדברי .התופעה הדהימה אותי ,ובסופו של דבר הפחידה אותי ההכרה
בכך ,שאדם אינו זוכר דבר ממה שהוריתי לו לעשות .חשתי ,כי הדבר פוגע בכבודם ,מסוכן ואינו ראוי .בחרתי
להצפין את כוחותיי ,ולא לעשות בהם שימוש נוסף.
להנצחת מאורעות חשובים היינו הולכים לברטוב הצלם .הלבישו אותנו יפה ,אמי טרחה על שמלות אחיותיי,
שערי סורק ,והתבקשתי לעמוד בצורה מכובדת ונאה .אך אני ,ילד שובב שכמותי ,לא ממש שעיתי לבקשתם.
כיום משעשע אותי להביט בתמונות ולראות ,כי בכולן אני לובש מכנסיים קצרים .כך היה נהוג ללכת אז.
אפילו בחורף .כהגנה מפני הקור ,הוסיפו מעין חותלות מהירכיים ומטה.
21
יתודלי תפוקת
הסיפור של יעלון
בחג הסוכות נהוג היה לבנות סוכה אחת בלבד בסמוך לבית הכנסת בעיירה .לא הבנתי אז את משמעות
הדבר .רק כאשר הגעתי ארצה ,נוכחתי לדעת ,כי בניית סוכה היא אחת ממצוות החג העיקריות והבולטת
שבהן .רק כאן הבנתי ,שכל משפחה בונה לעצמה סוכה ,ואין מסתפקים באחת ויחידה לעיר ,כפי שהיה נהוג
בעיירת הולדתי .כל עוד התגוררו אחיותיי בבית ,נהגה אמי לקחתן לבית הכנסת בימי חג .בחלק העליון של
בית הכנסת המפואר הייתה עזרת הנשים.
בחג החנוכה אבי ,כחבר בארגון בני ברית ,הזמין אותי לנסוע אתו לברנו ,העיר הגדולה אשר במורביה (חבל
ארץ במרכז צ'כוסלובקיה) .הדלקתי את נרות החנוכה ,לא הבנתי אף מילה אחת מהברכות שנאמרו ,וגם לא
את ראשי התיבות נ.ג.ה.ש (נס גדול היה שם) ,שהיו חקוקים על הסביבון.
אינני זוכר שחגגנו את חג פורים .מעולם לא התחפשתי .אמנם הכרתי את החג ,קראנו במגילת אסתר ,אבל
להתחפש ...את המנהג הזה הכרתי רק בארץ.
בחג הפסח ערכנו "סדר" מלא .המשרתות הנוצריות שעבדו בביתנו לא הקפידו על נקיונות החג ,כפי שמצופה
בדת היהודית .בזמן ה"סדר" עצמו היה אבי מספר ביציאת מצרים בעברית ,ואני לא הבנתי מילה ,רק חיכיתי
לארוחה .קראתי את "מה נשתנה" ,ידעתי מעט בנוגע לאליהו הנביא ולאפיקומן ,אך לא הושם דגש על
הנושא .מצות נהגנו לאכול ב"סדר" עצמו ,ולמחרת היום חזרנו ללחם הטוב .כפי שכבר ציינתי ,בית הוריי היה
ציוני יותר מאשר יהודי.
מילדות לבגרות מוקדמת
הרדי1927 ,
ילדות בהשראת הציונות
משפחתי ראתה בראש השנה ,בחג החנוכה ובחג הפסח את החגים העיקריים שיש לחגוג .בימי החג שוחררנו
מלימודים בבית הספר.
בראש השנה נהג אבי לקחת אותי לבית הכנסת .הוא ידע מעט מהתפילה ,עשה כמיטב יכולתו .אינני זוכר
הרבה מהחג ,למעט המחשבה ,שחשבתי כילד -כיצד יכול חג להיות קצר כל כך .יומיים? רק יומיים ?
22
אומרים שדבש מתוק הוא ,אך אל לנו לשכוח מניין נובע המשפט .עוקץ חיי ,כאבי הראשון ,היה מות אבי
היקר .אהבתי מאוד את אבי .היו בינינו יחסי קרבה חמים ואוהבים .כשמלאו לי עשר ,הוא נפטר בביתנו
ממחלת אנגינה פקטוריס .באחרית ימיו גרמה לו המחלה כאבים ,ואני ,בתמימותי הילדותית ,ניסיתי לשכך
אותם על ידי נקניק שינקן ,שרציתי לקנות לו בחנות ה"דליקטס" שמול חנותנו ובהבטחות שיהיה טוב .הייתי
ילד שובב ,אך שובבותי דעכה במות אבי היקר .עגלה גדולה ומיוחדת של חברת קדישא רתומה לארבעה
סוסים ,שחורה ומפוארת ,הובילה את המסע לבית הקברות היהודי בכבוד רב .לפי זיכרוני ועל פי תמונה שיש
ברשותי ,אחוזת הקבר הייתה גדולה .באותה אחוזה היה טמון גם אביו של אבי .אנשים רבים ,שהכירו את אבי
ואהבו אותו ,חלקו לו כבוד בדרכו האחרונה .ראשונים צעדנו אנחנו ,אמי ,אחיותיי ואני .לא אמרתי "קדיש"
וגם לא בכיתי .הבנתי ,שאני הבן היחיד .ומי יהיה מעתה הגבר במשפחה? גבר ,חשבתי ,לא בוכה ,לא מפחד.
את השובבות החליפה רצינות ,וזו הייתה לי מעתה לבת לוויה נאמנה .בית הקברות נוסד בשנת ,1879אך
נהרס לחלוטין על ידי נאצים מקומיים בזמן המלחמה.
כיום ,כשאני מביט בגינתו הססגונית של בני אורי ,אני נזכר ברצונו של אבי בגינה .הוא לא זכה לכך ,אך אני,
23
יתודלי תפוקת
הסיפור של יעלון
לאחר מלחמת ששת הימים ,בעת מגוריי בגבעת המבתר אשר בירושלים ,הגשמתי את חלומו בגינה קטנה,
שטופחה בידי גנן מסור.
לפעמים יש הצלחות קטנות בדרך ,לָ או דווקא הצלחות שתוכננו מראש .כמו ,למשל ,הדרך שקיבלתי בה
ציון גבוה בגיאוגרפיה .במעמד המבחן ,נקראו התלמידים ,על פי סדר א'-ב' של שמות משפחותיהם ,לענות
על שאלה או שתיים .היות ששמי היה ברגר ,נשאלתי בין הראשונים .המורה שאל אותי שאלה הקשורה
לשמות של ארצות .למזלי ידעתי את התשובה ,כי זכרתי את שמות המקומות מהבולים שאספתי .לשאלתו
השנייה ,מהו ההר הגבוה ביותר ביוגוסלביה (מדינת הסלובנים ,הקרואטים והסרבים בעברה) ,עניתי ,ששמו
הוא טריגלב ההר האגדי היה זכור לי מהתקופה,שנהגנו לנסוע לעיר בלד ,השוכנת על שפת אגם ציורי (לימים
חזרתי למקום עם אשתי ,עם בניי ועם משפחותיהם) .מזלי וזיכרוני הקנו לי תואר תלמיד מצטיין בעיני
המורה לגיאוגרפיה.
השפה הגרמנית הייתה שפת התרבות ,וגם הוריי שלטו בה .ספרים רבים על המדף בספרייה היו בשפה זו,
ואבי נהג לקרוא עיתון בשפה הגרמנית .הצרפתית נלמדה כשפה שנייה ,והשפה הרשמית הייתה ,כמובן,
השפה הצ'כית .הוריי רצו בקידומי האינטלקטואלי ,וזימנו לי מורה פרטי לאנגלית .פעמיים בשבוע נהגתי
לבקר אצל אותו מורה .לא שיערתי באותם ימים עד כמה לימודיי אלה יעזרו לי במהלך חיי בתקופה שונה
לגמרי.
במקום להכין שיעורי בית הייתי שוקד על בנייה בלגו המכני שלי ,מארגן את אוסף הבולים ,פותר תשבצים,
או עוסק בספורט ב"מכבי" .היו לי שניים-שלושה חברים טובים ,שלא היו יהודים .שמו של אחד מהם היה
סקאצל .אביו היה עורך דין; השני ,שמו היה תומאנק .אביו היה רופא שיניים .אתם שמרתי על קשר שנים
רבות לאחר שסיימתי את בית הספר העממי .כבר אז הורגשה אי נוחות מסוימת ,שהצביעה על הבאות – .בית
הספר העממי לא היה יהודי ,ובמקום המילה יהודי ,שנחשבה למילת גנאי ,השתמשו במילה "ג'יד" בצ'כית.
סיום כיתה ה' בבית ספר יסודי1935 ,
בן הדוד מילוש והרדי1937 ,
לימודיי בבית-הספר העממי
כשהגעתי לגיל שש ,סיימה האומנת את תפקידה .נכנסתי למערך של לימודים סדירים בבית הספר העממי
למשך חמש השנים הבאות .בבית הספר למדו הבנים והבנות בנפרד .לא פשוט היה להסתגל לכיתה הגדולה,
שמנתה כחמישים ילדים ,לעומת תשומת הלב הרבה שזכיתי לה כילד יחיד המלווה על ידי אומנת .אך למדתי
את כללי בית הספר ,ביניהם עמידה בדממה כאשר המורה נכנס לכיתה ,וכינויו "אדוני" ,ולא ,חלילה ,בשמו
הפרטי .היה לי קל בלימודים ,אפילו לא שקדתי במיוחד להכין את שיעורי הבית .הלימודים התנהלו בשפה
הצ'כית .אז כתבו בעט של ציפורן ,אותו טבלו בקסת דיו .את מחברותיי ,ספריי ויומניי הייתי מכניס יום
יום לתיק יד מעור ,ומוציא אותם לפי הצורך בשעות הלימודים משמונה בבוקר ועד שתיים עשרה או אחת
בצהרים .מילאתי את מטלותיי הלימודיות כראוי ,בקלות יחסית .אולי פרט לשפה הלטינית .לא אהבתי
ללמוד בעל פה .כילד ,הדהים אותי כיצד דודי מצד אמי ,זולי ,זוכר את כל השירים של גתה בעל פה" .לשם
מה זה נחוץ?" תהיתי ביני לביני .בבית הספר ,אם היית תלמיד טוב ,קיבלת ציון ,1הציון הנמוך היה ,5
וגרם להישאר כיתה .הוריי ציפו ממני שאהיה תלמיד מצטיין .על אף שהייתי שובב ,אכן הייתי בין הטובים
שבכיתתי ,יחד עם חבריי הגויים.
24
25
יתודלי תפוקת
הסיפור של יעלון
ציונות וספורט
אימון ומבט אל מגרש מכבי אוהרסקה הראדישט'ה1935 ,
קבוצת מכבי
לספורט היה מקום מרכזי בחיינו .במכבי 6נחשפנו לטניס ,לכדורגל ,לאתלטיקה ולענפי ספורט נוספים .אחותי
דיטה השתתפה במפגשי ספורט אזוריים ,אהבה מאוד לגלוש בסקי והצטיינה בכך .דודיי מצד אמי ,אוטו
והוגו ,שהתגוררו אף הם בעיירה ,היו גם הם ספורטאים מצטיינים .הכרתי את שניהם היטב ,נהגנו לשחות
יחד.
7
בשנת 1935נערכה המכבייה השנייה בארץ .סטלה אחותי הצטרפה למשלחת הצ'כית ,והשתתפה באותה
המכבייה .היא רצתה להישאר בארץ ,אך חזרה בשל סירובה של אמי לרעיון .המכביות נערכו בקיץ ,ולאחר
שנה נערכה מכביית חורף באירופה .גם בין המכביות העולמיות התקיימה מכבייה אירופית .בסוף שנת
81937גם התקיים מפגש גדול בז'ילינה לרגל משקחי החורף של מכבי .מרגש במיוחד היה בואה של המשלחת
המיוחדת שהגיעה מארץ ישראל ,פלסטינה דאז.
. 6ראו נא את הכותרת השלישית בע’http://lib.toldot.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=15370 :
. 7ראו נא http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13087 ; http://www.maccabiah.com/ntext.asp?psn=5021
. 8משחקי החורף של המכבייה השנייה התקיימו בבנסקה ביסטריצה בצ’כוסלובקיה .לתמונות של ז’ילינה ,ראו נאhttp:// :
digitalassets.ushmm.org/photoarchives/detail.aspx?id=1167559&search=MACCABI&index=22
http://digitalassets.ushmm.org/photoarchives/detail.aspx?id=1167557&search=MACCABI&index=27
26
מצעד מכבי בז'ילינה ,סלובקיה1937 ,
שני אחיה של אמי רכשו קייק ,והתאמנו בחתירה בנהר .הם רצו להיות חברים באגודת הספורט הצ'כית.
לאחר שקיבלו תשובה שלילית ,רכש אבי מגרש ונתן אותו למכבי .איזו גאווה זו הייתה בשבילי!
ל"מכבי הצעיר" הצטרפתי בגיל תשע .לשמחתי הרבה ,קיבלתי אופניים (בעלי 'רמה' ,של בנים) .הייתי הצעיר
ביותר ב"מכבי הצעיר" בעירי .רוב חבריי היו בוגרים ממני.
במגרש מכבי היו משטחי משחק מגודרים לטניס ,לכדור-עף ולכדורסל ,וכן מלתחות וחדרי פעילות .הכניסה
הותרה לחברי מכבי בלבד .נפגשנו גם כדי לשחק שח וטניס שולחן .מדריך גוי לימד את הבנות טניס ,והיה
27
יתודלי תפוקת
הסיפור של יעלון
מקבל תמורת עבודתו תשלום ממכבי .למפגשים היה ערך ספורטיבי וגם חברתי .ביליתי במקום חלק ניכר
מזמני .אגודת מכבי ארגנה גם טיולים ומפגשים עם מועדונים אחרים של התנועה.
הרדי בסקי בחורף 1933-1934
הרדי ובן הדוד מילוש בקייק1934 ,
למחנה הקיץ נהגנו לנסוע ברכבת .קרון מלא ילדים צוהלים היה עושה את דרכו במשך כמה שעות ,בדרך כלל
לסלובקיה .מחנה הקיץ התקיים בחווה חקלאית ,בעלת מבנים פשוטים ,שנשכרה לשם כך .המחנה מנה עד
מאתיים ילדים .כאשר טיילנו ,חברים שמרו על הציוד בתורם .למדנו עברית ,ושרנו שירים עבריים המקובלים
במחנות .לעתים שיחקנו ב"בית משפט" ,בו ביימנו משפטים כדוגמת משפט אמיתי לילד ,שלא התייצב
לשיעור התעמלות .כל התפקידים נלקחו בחשבון ,התובע ,הנתבע ,עורכי הדין וכו' .לעתים הביאו לנו מרצים
בתחומים שונים ,ביניהם יוסף פצובסקי (לימים ,יוסף מילוא) שהגיע כשליח התנועה.9
הוגו הרדי וחבר בקייק
הייתי חבר מכבי ,ומאוחר יותר גם מדריך .אחיותיי עסקו בהתעמלות ובספורט .דיטה הייתה מדריכת סקי
בעונת החורף ,וסטלה הדריכה בהתעמלות .מעבר לתחרויות שונות שבהן לקחתי חלק ,ולרוב בקבוצת גיל
גבוהה משלי ,אהבתי לנסוע למחנות הקיץ ,שנערכו בכל חופשת קיץ ,בתקופת יולי-אוגוסט משנת .1933
28
הרדי בטסאק בהרים הצ'כים ,חורף 1934-1935
1916-1997 . 9שחקן ,במאי ,מפיק סרטים ומייסד תיאטרון הקאמרי .ראו נאhttp://www2.tau.ac.il/theatre/view_pritim. :
asp?id=1432 ; http://via.lib.harvard.edu/via/deliver/deepcontent?recordId=olvwork406300
29
הסיפור של יעלון
סדר היום במחנה היה קבוע יחסית .לקול צלצול היינו מתעוררים בסביבות השעה שש או שבע בבוקר ,שותים
תה וניגשים למסדר הבוקר .הלבוש המקובל היה חופשי ,פרט לטקסים ,שלבשנו בהם חולצות לבנות וענבנו
עניבות כחולות אחידות .ברחבה התנוסס דגל של ההסתדרות הציונית העולמית ,10ומישהו היה מפליא
בתרועות חצוצרה מסוגננות .עמדנו בשלשות מסודרות .הוסבר לנו סדר היום ,וניגשנו לאכול את ארוחת
הבוקר .לאחר מכן היינו נחלקים לקבוצות של תריסר ילדים ומדריך .בין היתר למדנו לקשור קשרים בחבל.
לאחר פעילות הבוקר אכלנו ארוחת צהריים ,ואחריה הונהגה הפסקה למשך שעתיים .את שאר היום בילינו
בפעילות נוספת ובארוחת הערב .בכל ערב שבת קיימנו קבלת שבת .הדלקנו נרות שבת ,והמשכנו בשירת
שירים בעבריים שהכרנו.
זכור לי בוקר אחד ,באחד ממחנות הקיץ ,שבו הודיעו לנו המדריכים שהם עוזבים את המחנה ,ומשאירים
איתנו רק את הטבח והרופא .אני חושב ,שרצו לראות כיצד אנחנו מצליחים להתארגן בכוחות עצמנו .מיד
שינסנו מותניים ,וניגשנו אל הטבח .הורינו לו לטגן לנו צ'יפס .הוא רוקן שני בקבוקי שמן לסיר ,והוסיף תפוחי
אדמה .נהנינו מאד מהחוויה ,וזכינו למחמאות רבות על יכולת ההתנהלות העצמאית שלנו.
ההורים הוזמנו להגיע לביקורים בימי שבת .למחנה אחד (בסלובקיה) הגיע אבי ,פעם יחידה לפני מותו.
ביקור זה השאיר רושם נפלא בקרב ילדי המחנה .אבי הביא עמו עגלה של סוחר גלידות גדושה בגלידה ,וחילק
לכל הילדים המאושרים .אבי נהג בחביבות רבה כלפי הבריות ,אהב לעזור ולשמח לב .רשמיות הפנייה אליו
הוחלפה בפי רוב האנשים מ"אדוני" ל"הוגושקו" ,כינוי החיבה שלו.
לאחר מות אבי הציבו גלעד לזכרו בטקס ,שנערך סמוך למגרש מכבי .אני יודע שהמגרש של מכבי לא קיים
עוד".מכבי" עסק גם בתחום התרבות בעיירה והנהיג הצגות ומופעי שירה ,שכל קבוצת גיל הופקדה על אחד
מהם .היות שהעיירה הייתה עיירה אזורית ,היה בה מחנה צבא .בין הקצינים היו אחד או שניים שהיו יהודיים.
הללו באו במגע עם הקהילה היהודית ,היו ביניהם אחדים מוכשרים במיוחד ,והם נהגו לארגן את ההצגות.
אני זוכר ,כי במכבייה ארגנו הצגות וריקודים .ווייגל ,שהיה לימים יושב הראש של ארגון יוצאי צ'כוסלובקיה
בארץ ,היה אחת הדמויות הפעילות ביותר וארגן את ההצגות .אני השתתפתי במופעי ההתעמלות ,של
הקבוצה שלי.
יתודלי תפוקת
מעוניין לעבוד בחנות הוריי בבגרותי ולעזור להם .החינוך הסוציו-דמוקרטי ציוני ,שקיבלתי בביתי ,ושרוחו
שררה בין חבריי ,החל לתבוע את שלו כבר אז .הגימנסיה הייתה מוסד מכובד ויוקרתי ,לא יהודי .היו ילדים
שנסעו שעה תמימה ברכבת ,כל בוקר ,על מנת ללמוד בה .הכיתה מנתה שלושים עד ארבעים תלמידים לכל
היותר .בכל כיתה היה יהודי אחד או שנים בלבד .יכולתי להמשיך ללמוד בבית ספר מקצועי כמו בן הדוד שלי
יושקה ,או בבית ספר ערב .אך בהיותי תלמיד מצטיין ,עברתי בהצלחה את בחינת הכניסה והתקבלתי ,כפי
שעשו לפניי אחיותיי הבוגרות.
זו הייתה הפעם הראשונה ,שבה למדתי בכיתה מעורבת של בנים ובנות .בנות מעטות למדו בתקופה זו.
לימודי החובה הוגבלו לגיל ארבע עשרה ,ומעבר לכך נהוג היה ,כי נערות אינן ממשיכות ללימודי הרשות.
עיקר לימודיי היו בתחום המתמטיקה והפיסיקה .אהבתי לקרוא ,הרביתי לקרוא בשפה הצ'כית ,ומאוחר יותר
בשפה הגרמנית .כרוך במיוחד הייתי אחר ספריו של אריך קסטנר .בשנתיים הראשונות ללימודי היו ציוניי
מעולים ,על אף שכמעט לא למדתי .עובדה זו הייתה בעוכריי ,ובשנה השלישית נאלצתי לקרוא את עצמי
לסדר .ממוצע ציוניי ירד .מאמציי נשאו פרי ,אך לימודיי נגדעו בשנה הרביעית ,בשל קולות המלחמה ,שהחלו
כבר להישמע.
לימודיי בגימנסיה
לאחר שסיימתי את בית הספר העממי ,עמדתי בבחינות המעבר לגימנסיה הריאלית .היה ברור לי שאיני
תלמיד גימנסיה ,כיתה ראשונה1935 ,
בחודש מרס בשנת 1939פלשה גרמניה הנאצית לצ'כוסלובקיה ,והלימודים נאסרו על יהודים .מכאן ואילך
. 10אתר אינטרמטwww.wzo.org.il :
30
החלה להשתנות תמונת חיי ,כפי שלא יכולתי לדמיין אף לא בחלום אחד מחלומותיי.
31
יתודלי תפוקת
הסיפור של יעלון
אחיותיי ,סטלה ודיטה
בכל שנות ילדותי חשתי בתשומת הלב הרבה של הוריי .אך לעתים ,כילד ,נראה היה לי שאמי טרודה
שעות רבות מדי סביב שמלות אחיותיי .תופרת הגיעה לביתנו במיוחד לשם כך .למרות זאת ,לא גרם הדבר
לערעור הקשר הנפלא שהיה לי עם אחיותיי .חשתי בגאווה מצד אחיותיי .כולנו נולדנו באותו הבית .סטלה
( )8.10.1914נולדה שנה לאחר נישואי הוריי ,ודיטה ( )25.1.1917נולדה לאחר כשנתיים נוספות" .פריצ'ק"
(קטנטנה ,בצ'כית) קראו לה בחיבה ,היות שהייתה הנמוכה ביותר מבין בנות הדודות במשפחתנו .שתי
אחיותיי היו ספורטאיות מעולות .אימא הקפידה מאד על חינוכן.
דיטה ,הרדי וסטלה1927 ,
לדיטה הייתה השפעה מרתקת עליי .הייתי קשור אליה מאוד .בידי תמונות רבות יותר של דיטה ושלי יחד,
גם כתינוק בעגלת הטיול ,מאשר תמונות משותפות של סטלה ושלי .דיטה הכינה עבורי אלבום מיוחד ,שעליו
שקדה עד הגיעי לגיל המצוות ,ואני עדיין מחזיק בו בגאווה.
אבא ,אמא ,סטלה ,דיטה והרדי בחופשה בבלד ,ביוגוסלביה1931 ,
הן נתבקשו ללמוד פסנתר ושיעורי מחול .ניכר היה ,כי לא נהנו משיעורי הפסנתר .סטלה נאלצה ללמוד
פסנתר ,מכיוון שרצתה ללמוד בסמינר למורים ,והמועמדות התבקשו לדעת מעט מכל דבר ,כולל שירה
ומוסיקה .למזלי ,ויתרו לי בנושא זה .אני לא חושב שהיה לי כשרון רב לשירה או לכל עניין מוסיקלי אחר.
דיטה בחרה ללמוד בגימנסיה הריאלית ,וכמובן ,ציפו ממנה להיות תלמידה חרוצה ושקדנית .לאף אחד
מאתנו לא הייתה בעיה בלימודים .רוחן של אחיותיי הייתה גדושה בערכי הציונות ,והיו להן חברים יהודים
רבים ממכבי הצעיר.
32
הרדי בבר המצווה1937 ,
קיבלתי אותו ממנה בשנת ,1937ומאוחר יותר המשכתי לכתוב בו בעצמי .מידת רצינותה של דיטה השפיעה
על הליכותיי ,בין היתר גם בתחום הספרות .בחרתי לא לקרוא ספרי מערבונים וספרים נוספים ,המשייטים
בעולם הדמיון בגלל דעתה עליהם .בשנות השלושים המאוחרות קראתי את ספריו של ארתור קסטלר בשפה
33
הסיפור של יעלון
האנגלית .קסטלר אהד את ישראל .אני חושב ,כי הושפעתי במיוחד מהספר "גנבים בלילה" ,שנכתב על בסיס
חוויותיו של קסטלר בזמן שהייתו בקיבוץ בארץ ישראל .לאחר לימודיה בגימנסיה הריאלית השקיעה דיטה
את מרצה בלימוד שיטת מונטסורי .רצינותה לגבי הנושא הלהיבה גם אותי ,ונשאבתי לעולם הפעילויות
הלימודיות ,שהשיטה מציעה באמצעות משחקים מאתגרים .דיטה חשפה בפניי כלי משחק ולמידה,
המפתחים את החשיבה ומעשירים .במיוחד אהבתי לעסוק בתשבצון אותו הביאה לי.
יתודלי תפוקת
לב .גם אמי סברה כך (אני תוהה ,אם היה כרוך אחרי דיטה מפני שהיא לא נענתה לו מיד ,שהרי הוא הילך
קסם על בנות) .כילד ,צפיתי מהצד במשחקי החיזור ,והבנתי ללבו .בתקופה שבה למדה דיטה את שיטת
מונטסורי לחינוך ,נפגשו השניים ,וחיזקו את הקשר היפה שנוצר ביניהם .דיטה חלתה בדלקת ריאות .היא
נשלחה לסנטוריום ,הצופה אל ההרים הגבוהים ,לתקופת החלמה .פאול ביקר אותה תכופות ,ולאחר שחזרה,
הודיעו שניהם על החלטתם לבוא בברית הנישואין.
פאול נשלח לפרויקט בהודו מטעם עבודתו החדשה בחברת סקודה ,חברה שבבעלותה בתי חרושת לכלי
רכב ולייצור סוכר .פאול התבקש לשכנע ראג'ה לרכוש מפעל לייצור סוכר .בפגישה שהתקיימה בפראג הגיעו
השניים לידי הסכמה בדבר הרכישה ,אך לא בדבר יום הרכישה .הראג'ה טען ,כי על פי אמונתו ,אין זה היום
הנכון בשנה לרכישה ,ולכן העסקה צריכה להיחתם ביום אחר .פאול התבקש להגיע להודו על מנת לסיים את
העסקה .הוא סירב לנסוע .רגשותיו לדיטה היו חזקים ,ולכן ביקש את רשותה של אמי להתחתן עם דיטה
לפני נסיעתו להודו.
דיטה והרדי במגרש מכבי1932 ,
בשנת ,1938התחתנו שתי אחיותיי ,והמשיכו לדרכן העצמאית .אני זוכר את החתונות של שתיהן.
דיטה
דיטה ,הבת האמצעית במשפחתנו ,התחתנה ראשונה ,והדבר עורר תגובות שונות .נהוג היה ,כי בכור המשפחה
מתחתן ראשון ,וכך זו הייתה הפתעה גמורה .דודי מצד אמי ,הוגו ,עבד באותו זמן ב'בת'ה' (מפעל צ'כי גדול
לייצור נעלים) ,ונהג להביא עמו בביקוריו בימי שבת את חברו פאול מורובץ ( .)Morawetzמשפחתו של
פאול ,משפחה מבוססת היטב ,התגוררה תחילה באוסטריה ,אבל עברה לגור בפראג .אביו של פאול עסק
בבנקאות ,ונשלח מטעם העבודה למשרה בפראג .משפחתו השתכנה בווילה יפהפייה .פאול החל לחזר אחר
דיטה ,והיא נענתה לחיזוריו .היינו מופתעים .דיטה הייתה ידועה ברוח הציונות הזורמת בעורקיה ,ועל כן
תמוה היה בעינינו ,שלבה בחר במי שהציונות אינה בראש מעייניו .אין ספק שפאול היה אדם כריזמטי ושובה
34
בחתונתה של דיטה בביתנו בפברואר1938 ,
35
הסיפור של יעלון
וכך היה .חשש עלה בעקבות העובדה ,כי פאול לא התמצא במסורת היהודית ,ולכן הוחלט לחתנם בעיירה,
ולא בפראג .בחודש פברואר בשנת 1938עמדו דיטה ופאול נרגשים תחת החופה .שלושים איש ,בעיקר
מבני המשפחה ,הגיעו לחגוג עמם .המעמד המכובד הקנה לי מראה חדש ואיכותי ,בעיקר בשל המכנסיים
הארוכים ,שקנו לי בווינה .הייתי אז כבן ארבע עשרה .החתן המהודר בחליפה בעלת שלושה חלקים ,נאלץ
למהר באותו לילה למשרד כדי לקבל את דרכונה החדש של דיטה.
למחרת היום הם שטו להודו ,ופאול ,אדם כריזמטי במיוחד ,אכן הצליח במשימתו .לאחר מכן ,בשנות
הארבעים ,הם התגוררו בתאילנד מטעם חברת סקודה .את נדודיהם סיימו באוסטרליה ,שם הביאו לעולם
את אניטה ,את דוד ואת ג'ודי .את שנות חייהם הראשונות בילו הילדים עם אמם בביתם .דיטה עסקה במשק
הבית ,ועזרה ככל שיכלה לפאול .אין ספק ,שהצלחתו הרבה בתחום העסקי תרמה לאיכות חיי המשפחה
ולנוחיותם ,אך לדעתי ,היעדרו של פאול מן הבית הקשה על דיטה את חייה שגרה של יום-יום .דיטה נדרשה
להתמודד עם גידול ילדיהם לבדה .אחותי היקרה קיבלה את הדין בסבלנות ובהבנה.
לימים ,בגיל ארבעים ושמונה ,כשנשאלה לרצונה ,ביקשה דיטה להתגורר בירושלים .בחכמתה ,עם השנים
גרמה לפאול להתאהב בציונות .היא בחרה במגרש באזור אבו-טור ,שם הקימו בית יפהפה .בשנת 1965
רכשו את המגרש ,והחלו בבנייה נמרצת בשנת .1967פאול רצה לבנות בית מרשים וגדול .דיטה ,בצניעותה
ובפיקחותה הרבה ,בחרה באדריכל אוסטרלי כעזר לתכנון הבית .בנייתו הסתיימה בשנות השבעים .הבית
היפה כלל יחידת דיור נפרדת נוספת ,והפך מרכז מבוקש ונקודת מפגש לבני המשפחה .דיטה השתכנה בו
יחד עם הילדים ,ופאול היה מגיע לביקוריו ברגעי אתנחתא מעבודתו .דיטה עבדה כרכזת מדריכים במוזיאון
ישראל.
שמחתי מאוד כאשר אחותי עברה לארץ ,וקשריי עם פאול התהדקו .משפחת מורבץ נהגה לקיים מפגשים
משפחתיים מדי פעם .גם אני הוזמנתי למפגש אחד שהתקיים בשוויץ ,ולאחרים שהתקיימו בים המלח .הבית
שלה עדיין עומד על תלו בנוף נפלא ,הצופה על העיר העתיקה של ירושלים.
אחותי היקרה דיטה ,נפטרה בביתה בשנת 2001בגיל שמונים וארבע .היא הובאה למנוחות בבית הקברות
"ארץ חיים" ליד בית שמש ,לפי בקשתה .פאול נפטר מאוחר יותר באוסטרליה( .פול הוציא לפני מותו ספר
על פועלו ועל חייו “) ”The story of my life
יתודלי תפוקת
סטלה
אמא ,אבא ,וסטלה1918 ,
סטלה סיימה את הגימנסיה והמשיכה ללמוד בסמינר למורים בעיר ברנו למשך כשנתיים .היא קיבלה משרת
הוראה בבית הספר היהודי במרכז הציוני בפראג ,ולכן עברה להתגורר שם .לכולנו היה ברור ,שבית ספר
צ'כי לא היה מעסיק אותה .בפראג הכירה את ויקטור פישל ,שלימים עברת את שמו לאביגדור דגן .11ויקטור
היה עיתונאי ועורך העיתון הצ'כי היהודי .בנוסף היה גם ידוע בצ'כיה כסופר .הוא הצטרף לסטלה לביקוריה
התכופים בביתנו ,וכך נוכחנו באופיו הנעים .בשנת 1938התחתן הזוג במסיבה גדולה ,שהתקיימה בפראג.
אביו ,שעבד ברכבת האוסטרו-הונגרית בזגרב ,נפטר באותו גיל שבו נפטר אבי .לכן מצאנו את עצמנו ,לאחר
. 11ראו נא;http://www.haaretz.co.il/gallery/1.1108441:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/02039
36
37
יתודלי תפוקת
הסיפור של יעלון
שש שעות נסיעה ברכבת ,רק אמי ואני יושבים ליד השולחן הגדול עם אמו של ויקטור ,אחיו ואחותו .לאחר
החתונה נשארנו כמה ימים נוספים בפראג.
במלון לחתונת סטלה וויקי ,אפריל 1938
סטלה וויקטור הביאו לעולם את דניאל ואת גבריאל .הבנים התארחו בביתנו בירושלים בעת הצורך .כיום הם
חיים בישראל -דני בחיפה וגבי במעוז ציון.
אחותי היקרה סטלה נפטרה בשנת .2006בת תשעים ואחת הייתה במותה ,והובאה למנוחות בגבעת שאול
אשר בירושלים .אביגדור נפטר לפניה ,באותה שנה ,בגיל תשעים וארבע.
הרדי בחתונת סטלה1938 ,
בחודש מרס בשנת ,1939כשפלשה גרמניה הנאצית לצ'כוסלובקיה ,ברח ויקטור לבדו ללונדון ,על מנת לנסות
ולארגן ויזות בשביל הציונים הצ'כים .עד לשנת 1941ניתן היה ליהודים לצאת את הארץ .גם סטלה שמה
פעמיה ללונדון .עזרתי לה לארוז רבים מחפציה .גם את אוסף הבולים שלי שלחתי מצ'כוסלובקיה.
בשנת 1949עלו אחותי ובן זוגה לארץ ,והתיישבו במוסררה אשר בירושלים .לאחר עלייתי ושירותי בצבא,
גרתי אצלם כשנה וחצי ,עד לחתונתי .מאוחר יותר הם עברו להתגורר בבית הכרם ,ולבסוף בדירה קטנה,
בקומת קרקע ,בקריית משה בירושלים .תהיתי אם הם חשים בנוח ושבעי רצון באותה דירה צנועה ,לעומת
הבית הגדול ,שהתגוררו בו בתקופה שבה פעל ויקטור כשגריר .ויקטור קיבל משרה במשרד החוץ ,ולבסוף
מונה לשגריר בארצות רבות ,ביניהן כדיפלומט 12מס' 2ביפן ,בבורמה וביוגוסלביה .הוא היה שגריר בנורבגיה,
בפולין ובאוסטריה.
שנת :1939נקודת מפנה בחיי
לפני שנאסרה על היהודים נסיעה ברכבת ,מצאתי את דרכי לפראג .שם למדתי בבית הספר של עליית הנוער.
את החוויות של תחילת המלחמה והחיים תחת השלטון הגרמני בעיירה שמעתי מדודתי טרי .העיירה החלה
לרחוש שמועות וסיפורים ,אבל אף אחד לא האמין ,שמשהו יכול לקרות כאן ,ברפובליקה הדמוקרטית.
תחושת הבטן והמידע שהגיע לאוזנינו לפני תחילת המלחמה גרמו לי וליהודים רבים לארוז חפצים,
ולהבריחם מחוץ לצ'כוסלובקיה..
. 12ראו נאhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%92%D7%93%D7%95%D7%A8_%D7% :
; 93%D7%92%D7%9F
38
39
הסיפור של יעלון
ב 31-במארס ,1938סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית במהלך שנקרא האנשלוס( 13סיפוח,)Anschluss :
ובעקבות הסכם מינכן ,שנחתם ב 29בספטמבר ,1938נקרע מצ'כוסלובקיה חבל הסודטים .היינו עדים
להחרפת המצב ,ורצינו לעלות ארצה .רוח הציונות פעמה בנו .ידענו על כפר הנוער בן שמן ,וחשבנו להגיע
לשם .השאלה הייתה אם נצליח להתארגן במהירות ,ובאיזו דרך נגיע ארצה .אישורים עדיין לא היו בנמצא,
והחינוך הציוני שקיבלנו בעליית הנוער עשה את שלו .היינו מלאי רצון ומוטיבציה להגיע לארץישראל בכל
דרך אפשרית .לימים חשבתי ,שייתכן כי עליית הנוער טעתה בהעניקה עדיפות לחינוך החקלאי .ייתכן שהיו
צריכים להכשיר את הצעירים גם בתחומים נוספים .הרי מדינה צעירה כפלסטינה דאז ,הייתה זקוקה לעשייה
במגוון תחומים ,ולא רק בענף החקלאות .הקבוצה שלי ,לעומת קבוצות אחרות שהכרתי ,נאלצה להמתין שנה
לוויזות .שתי קבוצות הספיקו לעלות ארצה בתקופה זו .הייתי אמור להשתייך לאחת מהקבוצות הללו ,אבל
ברגע שהגרמנים נכנסו לצ'כוסלובקיה ,אי אפשר היה לצאת באופן חוקי.
פליטים החלו להגיע מגרמניה ,הגיעו גם לפראג ,שבה התגוררה אחותי סטלה.
ב 15-במרס בשנת 1939פלשו צבאות גרמניה הנאצית לצ'כוסלובקיה .חיי הנעימים קיבלו מפנה משמעותי,
ששינה את פני ההיסטוריה הפרטית שלי .בשלב מסוים החל הגסטפו ( Gestapo:GeheimeStaatspolizei
– המשטרה החשאית של גרמניה הנאצית) לעצור יהודים מפורסמים או בולטים בעיירת הולדתי ובמקומות
אחרים.
חוקים חדשים נחקקו והקשו על חיי היהודים–צומצמו שעות שהייה מותרות ברחובות; נאסר על היהודים
להיכנס לחונויות מסוימות; נאסרה הנסיעה ברכבת; נקבעו מקומות ,שבהם ניתן היה ליהודים לעבוד
ומקומות ,שבהם נאסרה כניסתם; מקלטי הרדיו הוחרמו .יותר מאלף הגבלות הוטלו על היהודים בטרם החלו
הטרנספורטים .הצבא הצ'כי פורק ,והקצינים פוזרו כממלאי מקום בחנויות היהודיות .גם החנות של הוריי
הוחרמה ,ואת מקומה של אמי תפס צ'כי שתפקידו היה ,כביכול ,להשגיח על המקום .זו הייתה תקופה קשה
מאוד עבור אמי.
ואני ,נער בן חמש עשרה ,נפרד מחיים מוכרים בבית חם ,אוהב ומפנק ,ועושה את דרכו אל חיים אחרים,
לא ידועים ,לבדי .בתקופת שהייתי בפראג רציתי להשיג ויזה לדנמרק ולקבל דרכון .בעיתון היהודי פורסם,
שהנאצים מעודדים הגירה ,ואכן פניתי בבקשה לגסטפו .מטה הגסטפו שכן בווילה יהודית מפורסמת וגדולה.
התבקשתי לבוא עם מי שהיה אז האפוטרופוס שלי ,ריכרד ,דודי מצד אמי .ריכרד עסק בעריכת דין ,רשיון
העבודה נלקח ממנו ,וגם הוא המתין לסרטיפיקט ,14לוויזה .הגסטפו מצא ,כי קיימת ירושה לזכותי ,שאני
אמור לקבלה בהגיעי לגיל שמונה עשרה או עשרים ואחת .קצין הגסטפו (הזכיר לי בדמותו את אייכמן) הורה
לי לחתום על מסמך ,המעיד שאני מוותר על הירושה .זה היה סכום נכבד .בחרתי להתאפק ,להבליג ולשתף
. 13ראו נאhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A1 :
. 14מדובר במבצע הצלה לכל דבר :עליית הנוער הגישה בקשות לויזות הכניסה הבריטיות לא”י עבור קבוצות בני-הנוער שלמדו
בביה”ס ,ועל סמך הבקשות ,ובתמיכת ארגוני קהילת יהודי דנמרק ,מדינת דנמרק אישרה שהות לתקופה מעבר של עד שנה .
ראו נאhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%98:
אחת הדמויות המרכזיות במבצע היתה אווה מיכאליס שטרן[.ע’] .הצלה -רקע נוסףhttp://lib.cet.ac.il/pages/item. :
asp?item=15529 ; http://collections.yadvashem.org/photosarchive/he/77249.html
40
יתודלי תפוקת
פעולה .את הוויזה קיבלתי בחודש מאי באותה שנה .יחד עם ארבעים ושניים חברים בגילי ,פחות או יותר,
המתנו לרגע ,שבו נגיע אל ארץ ישראל .את צ'כוסלובקיה עזבתי ,עדיין באופן חוקי ,דרך ברלין לדנמרק 15כדי
להמשיך תוך שנה את דרכי לארץ ישראל.
את אמי ראיתי בפעם האחרונה כשבאה להיפרד ממני בתחנת הרכבת בפראג ,לפני נסיעתי לדנמרק .אימא
חזרה לביתנו בעיירת הולדתי .את רוב שנות המלחמה חוותה יחד עם סבתי ,ומתוכן שנתיים בגטו טרזין ,עד
לשילוחה למחנה אושוויץ ב 12-לחודש אוקטובר בשנת ( 1944באחד השילוחים האחרונים) .אז לא חשבתי
שלא אראה אותה שוב.
. 15עבודת חקר בת 90ע’ של הדס קוטיק .ראו נא פרקים ראשונים בhttp://web.mit.edu/hkotek/www/AvodatGmar. -
[ pdfע’]
41
לארשי ץראל עסמה
המסע לארץ ישראל
בקופנהגן קיבלו את פנינו נשות הליגה – גב' דאוגאארד ,גב' ארטנסקוב ,וגב' אופנהיים .17חילקו את כל חברי
הקבוצה למשפחות דניות אלה לקחו אותנו תחת חסותן ,מתוך שיקולים הומאניים וכלכליים ,התנהגות
המוכרת עוד משנים קודמות .חלק מאנשי החלוץ לקחו על עצמם להיות מדריכים שלנו ,ונפגשנו אתם אחת
לשבוע .הקבוצה פוזרה בין משפחות ממעמד הביניים ,שהתפרנסו מחקלאות .הארגון ניסה ליצור התאמה בין
כל נער או נערה מהקבוצה לבין המשפחה הקולטת .הנערים יועדו לחקלאות ואילו הנערות -למשק הבית.
בשנות השלושים גברה האבטלה ,וכדי שלא נפגע בשכר הדנים באזור ,נאסר עלינו לקבל תמורה כספית
לעבודתנו .עדיין לא ידעתי דנית; רציתי להיות יחד עם רוביצ'ק ,חברי הצ'כי ,שהגיע אתי.
תחנה ראשונה :דנמרק
סתיו .1939אני אחד מקבוצה ,המונה ארבעים ושניים צעירים צ'כים מבית הספר עליית הנוער בפראג .עדיין
שמורה אתי תעודה מטעם אותו מוסד לימוד .למען האמת ,היינו קבוצה של כשמונים צעירים ,שרצו להמשיך
הלאה לארץ .אינני יודע למה בחרו דווקא בנו .אני מניח ,כי ידו של מנהל בית הספר הייתה בדבר .הוויזות
נועדו לצעירים בני חמש עשרה עד שבע עשרה .קבוצות גדולות של החלוץ הגיעו לעבור הכשרה בדנמרק,
והיה ידוע לנו ,כי אנו נוסעים להכשרה קצרה ,ומשם נעלה לפלסטינה.
הצטיידתי בחפצים מעטים מאוד לדרך .שלחתי מזוודה מלאה ישירות לדנמרק ,ומזוודה זו עדיין בחזקתי.
המסע היה ארוך ומתיש .אינני זוכר הרבה ממנו ,אך התכבדתי בקריאת יומנו של חבר מאותה הנסיעה .נסענו
ברכבת דרך ברלין ,נסיעה שערכה יום תמים .בברלין עברנו לרכבת אחרת ,ובה נסענו לנמל וורננדמונדה .שם
עלינו על מעבורת לדנמרק .את מסענו ליווה מדריך מהארץ .בחורים ממוצא צ'כי שהיו בקשר עם שליחים
מארץ ישראל .נציג עליית הנוער או הסוכנות המתין לנו בהגיענו .נשארנו בקופנהגן ,בירת דנמרק ,לילה אחד.
התרגשנו מעצם המחשבה על היעד הסופי שלנו .על חלוקתנו למשפחות מאמצות היה אחראי הארגון הדני
ליגת נשים לשלום ולחופש -ארגון בינלאומי ,שהצליח לארגן ויזות שהייה לשנה אחת ,על סמך בקשות
לאישורי עלייה ,בשביל שלוש מאות נערים ונערות מצ'כוסלובקיה ,מגרמניה ומאוסטריה .הותר לנו להישאר
עד שנה בדנמרק ,עד אשר תתקבל ויזה לפלסטינה .בשנים 1941-1940יצאו שתי קבוצות של צעירים דרך
פינלנד ,שוודיה ,ברית המועצות ,טורקיה ולבנון לארץ ישראל .16נסעתי לקופנהגן להיפרד מהם ערב הנסיעה.
מספר חברים מאחת הקבוצות פגשתי כאשר הגעתי לארץ ,בשנת .1948
. 16מדובר בהסכם גומלין ,שנרקם תמורת ילדי משפחות הטמפלרים הפרו-נאצים בא”י ,שאותם הבריטים איימו לכלוא .ע”כ גם
המסלול המפותל.
42
עגלות הביאו את חלב כל יום למחלבה השיטופית לצורך פיסטור ,ולאחר מכן להפצה מסחרית
שהינו יחד כשבועיים ,אך הסתבר שאותו איכר יכול היה לספק מגורים ועבודה רק לאדם אחד .עברתי
למשפחה אחרת ,ואצלה נשארתי ,בסופו של דבר ,כשנתיים .ניתן לומר כי את הבסיס ללימודי החקלאות
שלי רכשתי באותה חווה .עוד לא דיברתי דנית ,והם לא דיברו צ'כית ,אך מצאנו דרך להידברות .דיברנו
גרמנית ,שהייתה השפה הבינלאומית באירופה .לאחר כמה חודשים כבר שלטתי בשפה הדנית .אולסן ,האיכר
שעבדתי אצלו ,קיבל עיתונים ,התכתבתי עם חברים וקראתי בספרים ,שהיו על מדפי החווה שהתגוררתי
בה .במשך השנתיים הבאות ,מילאה משפחה זו בדרך כשלהי את הצורך שלי בבית חם .חשתי מחובק בצורה
מסוימת בסביבת אנשים ,התומכים זה בזה .יחסם אליי היה חם ונעים .העבודה בחווה הייתה קשה ,אבל כך
. 17גב’ אופנהיים הייתה היהודייה היחידה מביניהן .בשנת ,1943ספינת דיג אחת ,שבה הוסתרו כמאה יהודים ,ניסתה להימלט
לשוודיה ,ונתפסה ע”י הנאצים .גב’ אופנהיים נכלאה במחנה טרזין תחת חסות של הצלב האדום .היא שרדה את המלחמה.
43
הסיפור של יעלון
היא עבודה מטבעה .מצאתי ,כי האיכרים הגונים .הרגשתי ,כי דנמרק הייתה (יחסית לתקופה ולמצב) ארץ
חופשית .על אף נוכחות הוורמאכט (הצבא הגרמני) באזורים אסטרטגיים של המדינה ,מאז חודש אפריל
,1940לא נחקקו חוקים אנטישמיים.
החווה השתרעה על פני כחמש מאות דונם .ילדיו של אולסן התגוררו עמו ,ולהוריו בנה בית מעבר לכביש
בסמוך לו .החווה כללה בית גדול ,ובצדדיו היו פרוסים מבנים של משק החי .במרכז הייתה חצר רחבה ,ובה
מכונות החריש ,מכונות הזריעה ומכוניתו הפרטית של אולסן ,עובדה המעידה על הכנסה טובה יחסית.
מלאכת החריש התבצעה גם באמצעות הסוסים.
הוקצה לי חדר קטן בעליית הגג ,וחדר נוסף היה שם לעובדת המטבח .בנו הבכור של בעל החווה שהה
בפנימייה ,וחזר לחווה בסופי השבוע .בימים אלה נתבקשתי ללמד אותו גרמנית .הבן הצעיר שימש כיד ימינו
של אביו ,עלם חזק ,שכפי הנראה יועד להיות יורש החווה .בכל יום בצהרים נהגנו לשבת יחד ולאכול את
סעודת היום .לאחר מכן המשכתי בעבודתי עד הערב .הם קיבלו אותי בחום כמשפחה אומנת למופת ,אך
השתדלתי לא להיקשר אליהם .יחסיי עם האח הצעיר היו טובים מאוד .שמרתי על מרחק מסוים ,כי ידעתי,
שאיני רוצה להיקשר למקום או לארץ ,לא בשל חברות עמוקה ולא בשל אהבה (לא כמו המדריך שלנו ,שקשר
את חייו עם אישה דנית) .יעדי היה ברור לי–עלייה לארץ ישראל.
החווה שפעה חיות .היה עליי לעבוד בכול .יחד אתי עבד בנו הצעיר של אולסן ופועל שכיר ,לעתים שניים.
בבישול עסקה אישה מבוגרת ,שעבדה כשכירה .יום העבודה היה נפתח בשעה חמש בבוקר ברפת הפרות,
עשרים במספר .אהבתי את החליבה ,חלבו פעמיים ביום .המשק היה מודרני ,והרפת צוידה במכונת חליבה
חשמלית .הפרות לא יצאו לחצר ,ולכן נדרש להביא את מזונן במריצה .החליבה הייתה לי הרבה יותר קלה
מאשר עבודות השדה ,אפילו במהלך חודשי החורף הקרים .אל העטינים שניקיתי היטב נהגתי להצמיד את
המשאבה .כשלעצמי ,לא אהבתי לשתות חלב .לבקשת בעל החווה הוצאתי את כדי החלב הגדולים אל הכביש.
משאית הקואופרטיב הייתה מגיעה ,ואוספת את המוצרים .כך היה נהוג בדנמרק .לדעתי ,הדרך שנהגה בה
המדינה בכלכלה הייתה למופת .לא היה צורך לדאוג לתשלום ולמכירה .לכל מוצר היה הקואופרטיב שלו.
בשעה שבע בבוקר נהגנו לאכול את ארוחת הבוקר .לאחר מכן התבקשתי לטפל גם בסוסים ,בחזירים
ובעופות .על איסוף ביצים היו מופקדות הנערות .קיבלתי אופניים מנשות הליגה ,וטוב שכך ,כיוון שכל חווה
הייתה מבודדת מרעותה ,ושדות רחבים הפרידו ביניהן .כשצפיתי באופן שבו מתנהלים תושבי דניה בשדה,
הבנתי ,שכדאי שאפנה ללימודים ואשקוד עליהם.
ציונות בדנמרק (צנטרום) כנגד הרצון להרחבת השכלתי
חבריי ואני רצינו להתקרב ל"צנטרום" בנסטווד ( ,)Naestvedכפי שנקראו מקומות המפגש האזוריים של
נערי עליית הנוער בדנמרק .רצינו להיות יחד .הקבוצה היהודית בצנטרום שלנו מנתה כחמישים איש .על
44
לארשי ץראל עסמה
הצנטרום בנסטווד הייתה אחראית אישה מהליגה בשם אן-מרי נילסן ,והיא דאגה לאנשיו .פעם בשבוע,
בשעות אחר הצהריים ,שמענו הרצאות בנושאי היסטוריה ,ציונות ,מוסיקה ועוד מפיהם של מרצים מבקרים.
הייתי פעיל מאוד ,והגעתי דרך קבע רכוב על אופניי .הגברת הדנית מהליגה מצאה לנו בית עזוב באמצע היער.
ניקינו אותו ושיפצנו עד כמה שיכולנו ,כדי שיהפוך למקום המפגש של קבוצתנו" .דומצ'ק"(( domečekכך
קראנו לו -בית קטן בשפה הצ'כית .בנוסף לכך ,ארגן החלוץ מפגשי קבוצות לנושאים שונים ,למשל קבוצה
שפעלה להפקת עיתון ארץ ישראלי .בשנתיים הראשונות מנינו בין עשרים לשלושים חברים בקבוצה ,בנים
ובנות .כולנו יוצאי חוות חקלאיות .נהגנו לשוחח בינינו בצ'כית .בצנטרום חגגנו את חג החנוכה .הייתי מבין
הפעילים המובילים .הגברת הדנית מטעם הליגה עזרה לנו מאוד בתחומים רבים .בקיץ נהנינו למשך שבוע
או שבועיים במחנה קיץ .לקחתי על עצמי להיות ראש קבוצה .למעשה ,בחרו בי ,כי הייתי פעיל ודומיננטי.
לאחרונה קיבלתי את רשימת המדריכים ,שהדריכו אותנו באותה תקופה .מצאתי ,כי כמוני הצליחו רובם
להגיע מאוחר יותר לשוודיה.
מחנה קיץ של קבוצת הצנטרום מנסטוואד1942 ,
לאחר כשנתיים בחווה ובקבוצה ,רציתי להתקרב לקבוצה גדולה יותר של החלוץ ,ולכן סיימתי את שירותיי
באותה חווה ,ומצאתי חווה אחרת בקרבת מקום בשם לנסאטווד .התגוררתי בחווה ועבדתי בה במשך שנה.
התנאים ואורחות החיים בחווה זו היו זהים לאלה שבקודמת .היות שכבר רכשתי ידע וניסיון ,בחרתי להמשיך
בתחום החליבה .לא אכחיש ,זה עניין אותי .גם בחווה זו התגוררתי בעליית הגג של הבית הגדול .זכור לי,
שהמשפחה מנתה מספר לא קטן של אנשים ,ובכללם פועלים שכירים .באותה תקופה עבד לצדי פועל פיני,
צעיר אנטי-סובייטי ,שברח מפינלנד .תוך כדי נסיעתנו על עגלת החציר ,נפלתי מהעגלה ושברתי את הכתף.
שהיתי כחודש ימים בבית החולים .אגרתי כוחות להמשך .זה היה אירוע מצער וכואב ,אך עם זאת אפשר לי
מעט מנוחה.
45
לארשי ץראל עסמה
הסיפור של יעלון
האדום .18נודע לי ,כי היא הובלה יחד עם סבתי אל הגטו המקומי 19הקרוב ,ולאחר מכן ,בינואר ,1943לגטו
בטרזין .20הצלחתי לשלוח לה כמה חבילות של מזון.
המלחמה הנושפת בעורפי
בדנמרק נהוג היה שעובדים שכירים מחליפים עבודה כל מחצית שנה – ב 1-במאי או בחודש נובמבר .מטבע
הדברים ,העבודה הייתה רבה יותר בחודשי הקיץ עד לחודש נובמבר .הרוח בדנמרק מנמיכה באופן משמעותי
את הטמפרטורה .סבלתי מקור עז בעליית הגג ,שבה התגוררתי .הקומה התחתונה של בית האיכר חוממה ,אך
לא חדרי השינה .אפילו בדירי החיות היה חם יותר .לאחר שלוש שנות עבודה בחקלאות ,עלה במוחי רעיון
לנצל את תקופת החורף ללימודים .וכך עשיתי .הצעתי לבית הספר התיכון החקלאי את שירותיי כעובד ללא
תשלום לתקופת הקיץ ,וכתמורה ביקשתי ללמוד בתקופת החורף .חברי פרנק עשה זאת לפניי .בית הספר
מנה כמאה וחמישים איש ותפקד כפנימייה .זה היה קולג' עממי ,המיועד לצעירים בני כעשרים .הייתי בן
שמונה עשרה בלבד ,ונמניתי עם הראשונים מבין חבריי בצנטרום ,ששב לספסל הלימודים .אבל לצערי ,חבריי
ראו בחירה זו כבגידה במטרות הציוניות והחלוציות .אמנם החלום להקים קיבוץ היה לנגד עיניי ,אך הלימודים
היוו בעיניי אבן דרך מחויבת מציאות .חברי פרנק מאותה הקבוצה חשב כמוני ,ופנה גם הוא ללימודים ,אך
בבית ספר אחר .בספטמבר בשנת 1943אכן התחלתי ללמוד באוניברסיטה החקלאית הממלכתית .זו הייתה
האוניברסיטה היחידה ,שלא דרשה בחינות בגרות .לכל אוניברסיטה הייתה חווה ,שבה נדרשו הסטודנטים
לעבוד .תנאי הקבלה היה שלוש שנות ניסיון של עבודה בחקלאות .התבקשתי להשלים בחינת כניסה בתקופת
הקיץ בבית ספר אחר .למדתי באוניברסיטה זו במשך חודשיים שנחשבו כהכנה ללימודים ,וכן סמסטר חורף
אחד .לא שכחתי לרגע את חזוני לעלות לארץ ישראל .לאחר כמעט שלוש שנים בדנמרק כבר שוחחתי
בחופשיות בשפה הדנית .ידעתי קרוא וכתוב למופת ,והייתי בין התלמידים המצטיינים .שם יצרתי קשרים
חברתיים עם סטודנטים אחרים ,מאוחר יותר הם ביקרו אותי בישראל.
בשלב זה ,ובמשך שלוש שנותיי הראשונות בדנמרק ,הצלחתי לשמור על קשר קלוש עם אמי ,באמצעות הצלב
46
לצערי ,הספקתי ללמוד במשך חודשיים בלבד .ב 9-באפריל 211940 פלשו כוחות גרמניה הנאצית לדנמרק.
הצבא הגרמני אפשר לשלטון המקומי לתפקד באופן חלקי במשך כשלוש שנים .בשנת 1943תפס הגסטפו
שליטה מלאה על המדינה הקטנה ,אך בינתיים התרחבה המחתרת וחתרה תחת הממשל הגרמני הנאצי.
עקב פרעות אינטנסיביות תכנן הגסטפו ,יחד עם כוחות ה( SS-פלוגות המגן של המפלגה הנאצית) ,בהוראתו
המפורשת של היטלר ,להעלות יהודים על אניות ,כדי לקחתם למזרח אירופה .לא ידענו בדיוק מה מתרחש
במזרח .המידע היחיד היה כי יהודים ,כולל בני-משפחותינו ,נשלחים לשם .למזלנו הרב ,קיבלה המחתרת
הדנית מידע על ההכנות למבצע המתוכנן ,והודיעה לתושבים מבעוד מועד .זה היה סמוך לראש השנה שלנו,
היהודים .יום אחד ,כששבתי מהלימודים באוניברסיטה ,פגש אותי בעל הבית ,ואמר שעליי לעזוב ,אחרת
הגסטפו יאסור אותו .כך אמר גם לחברי פרנק מנהל בית הספר במהלך שיעור כימיה .השמועה התפשטה
מהר מאוד ,ומתוך שבעת אלפים יהודים בדנמרק ,לרוב נודע על תכנית ה SS-בזמן .המחתרת הדנית ארגנה
את הבריחה לשוודיה בדרך הים .למזלי הרב ,חברים מהלימודים עזרו לי לשרוד תקופה עד אז .התיידדתי
עם אח ואחות של משפחה מבוססת היטב בדנמרק .בבעלותה היה בית קיץ באזור החוף ,מן הסתם בודד
וריק בחודשי החורף .קיבלתי את הכתובת ,ועברתי לשם .היה ברור לכול ,שאני יהודי .חברים ותושבים דנים
ברכבת המקומית התפלאו ,כיצד עדיין לא נסתי מדנמרק ,ויעצו לי לעזוב במהרה.
בתחילת אוקטובר החלה המחתרת להבריח יהודים לשוודיה .22בבית הקיץ המתנו ,עשרים יהודים ואני
ביניהם ,לאניות הדייגים ,שייקחו אותנו לשוודיה .המתנו סגורים בתוך הבית במשך שבוע ימים .קיבלנו
הספקת המזון שוטפת .בבית הקיץ היו מלבדי ומלבד חבריי ללימודים גם אנשים מבוגרים ונשים .נוכחתי,
. 18מדובר בשירות דואר מוגבל ל 25-מילים ,שאפשר קשר מינימאלי כל עוד האם הייתה בגטו ,וכל עוד היה שלטון דני [עד .]1943
. 19באוהאר’ סקיברוד.
. 20לרקע ראו נאhttp://cms.education.gov.il/EducationCms/Units/Noar/Terezin/MeidaHistori.htm ; http:// :
www.cet.ac.il/history/terezin/reka1.htm ; http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%98%D7%95_%D7%98
%D7%A8%D7%96%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%98
. 21לרקע כללי וספציפי על התקופהhttp://www1.yadvashem.org/yv/he/righteous/stories/historical_ :
background/denmark.asp; http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3243019,00.html
. 22לפרטים נוספים ראו נאhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%AA_%D7%99%D7%9 :
4%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%93%D7%A0%D7%9E%D7%A8%D7%A7
47
הסיפור של יעלון
כי מקצתם היו שרויים בפחד גדול .לא לכל אחד יש הכוחות הנפשיים הדרושים לחיים במצבי מצוקה .הגיעו
שמועות ,כי הגסטפו תפס באחד הלילות לקראת אותו סוף שבוע מאה יהודים ,שהסתתרו בכנסייה .נאמר,
כי המצב מסוכן מאוד ורגיש .המתנו כמה ימים נוספים .לבסוף הגיעה סירת דייגים קטנה .עשרים אנשים
חצינו בה את מיצר ארסנד ( ,23)Œresundהמפריד בין דנמרק לשוודיה ,במשך ארבע שעות רצופות ,בדוחק
ובפחד .בחסות החשכה הגענו לשוודיה .באותו זמן נודע לי כי נתפסו חמש מאות יהודים ,24על ידי הגסטפו.
הדנים פרסו חסות על אנשים אלו ,וסיכמו עם הממשלה הגרמנית הנאצית ,שיהודים אלה יועברו לטרזין
(טרזיינשטאדט ,עיירה מבוצרת בבוהמיה) ,ויוחזקו שם .כך הצליחה הממשלה הדנית לשמור ,שהם לא יועלו
על הטרנספורטים למזרח .הם שהו שנה וחצי בטרזין תחת פיקוחם של השלטונות הדניים ובעזרתם .קיבלו
חבילות מזון ,שאחרים לא קיבלו .כך נשמרו מפני המוות.
שוודיה :תקופה של מרחב נשימה יחסי
בחודש אוקטובר של 1943הפלגתי מדנמרק ,חסר כול ,פליט ,ללא מסמכים .בגדיי היו הציוד היחיד שהיה
ברשותי .נציגים שוודיים ארגנו לנו תעודות זהות ,אני זוכר ,שמסרנו להם את שמותינו .כבר בתחילת הדרך
קיבלתי מנציג צ'כי את כתובתה של אחותי סטלה בלונדון ,וכך הצלחתי ליצור עמה קשר .רוב חבריי מאותו
הצנטרום הגיעו לשוודיה ,שם קבלו אותנו כפליטי מלחמה .מאוחר יותר התפרקה הקבוצה ,וכל אחד פנה
לדרכו -מי ללימודים ומי לעבודה .רבים מהם נשארו בשוודיה .שוודיה שמרה על ניטראליות .הצבא הגרמני
לא נראה בארץ ,ולכן חשתי חופשי ובטוח .המתנו בין כתלי בית ספר מסוים יחד עם כל הקבוצה במשך שבוע
או שבועיים .לשמחתי הרבה ,פגשתי במקום חבר מעברי ,פרנטה מייסנר שמו .מאוחר יותר שינה את שמו
לפרנק .נתקלתי במודעה "דרושים לאיסוף סלק סוכר" המתקיים באוקטובר .פרנק ואני התקבלנו לעבודה
זו ,וההכנסה הנוספת הסירה דאגה כלכלית מלבי .זו הייתה תקופה מאושרת יחסית בחיי ,על אף הנסיבות.
שמונה עשר חודשים שהיתי בשוודיה.
ארגון החלוץ הגשים את חזונו גם בשוודיה ,אם כי במתכונת שונה מעט מזו שהייתה מוכרת לי מדנמרק .כמה
חוות ,שאינני יודע אם נקנו או נשכרו ,הועמדו לרשות הסטודנטים .אורח החיים במקום הזכיר לי סוג של
. 23ראו נא ; http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%203681.pdf :מפה באנגלית:
/http://www.ushmm.org/museum/exhibit/focus/danish
. 24לפרטים באנגלית http://www.holocaustchronicle.org/StaticPages/489.html :ומעלה בהערה מס#21 .
48
לארשי ץראל עסמה
קיבוץ .בזמן שהייתנו בחווה הצעתי לחברי פרנק ליצור קשר עם האוניברסיטה השוודית לחקלאות באופסלה,
בטענה ,שלמדנו באוניברסיטה החקלאית בדנמרק ,ולהציע את שירותינו במקום .לאחר כמה ימים התקבלה
תשובה חיובית-היו שם שני מקומות פנויים .מנהל האקדמיה החקלאית קיבל אותנו בסבר פנים יפות ,והציע,
שאחד מאתנו יהיה בצוות של פרופסור באוניברסיטה ,והשני ישתלב בתחנת הניסיונית החקלאית .אמנם
קיבלתי שוב חדר קטן בעליית גג ,אך נוח הרבה יותר .נהגנו לאכול במזנון של האוניברסיטה .זו הייתה הפעם
הראשונה שהתוודעתי לסוג כזה של מסעדה .יכולנו לבחור מה שרצינו ולאכול ככל שרצינו תמורת תשלום
קבוע מראש .עד השעה שתיים-עשרה בצהרים אכלנו לשבעה .זו הייתה מנת היום הקבועה שלנו למשך כל
היום.
25
שמחה וגאווה מילאו את לבי ,כאשר מוניתי להיות אסיסטנט של פרופסור סנטה מטסון ; לימים יכתוב
המלצה ,שתאפשר לי להתקבל ללימודי הדוקטורט .אנשי האקדמיה היו משכילים ,ולכן יכולתי להרשות
לעצמי לכתוב בשפה הדנית (כי לא שלטתי עדיין בשפה השוודית) .השפה הדנית והשפה השוודית דומות
מאוד ,וכך בקלות רבה ובמהירות יחסית ,יכולתי ליצור קשר מילולי עם האוכלוסייה המקומית.
רבים מן הפליטים היו סטודנטים שאינם יהודים .הנציגות הדנית באנגליה הותירה (הקצתה?) קבלת מלגות
עבורם .הוכרנו כסטודנטים מן המניין ,וזכינו גם אנחנו במלגה .הרגשתי נפלא .את השכר מאיסוף סלק הסוכר
חסכתי .המשכתי לעבוד ,ובו זמנית קיבלתי מלגה .החזרה לספסל הלימודים האקדמאיים רוממה את רוחי.
קשרתי קשרי חברות ,והצלחתי לחדש את קשריי עם אחיותיי שהיו באנגליה ובאוסטרליה .מדודי בארה"ב
קיבלתי סכום כסף נוסף ,וזה עזר לי בחיי היומים.
פרופסור מטסון מאופסלה
. 25סנטה מטסון .1980 1886-לתרומתו למדעי הקרקע ראו נא את המאמר באנגלית של דניאל ספארקד ,אבני דרך בכימיה של
הקרקע http://ag.udel.edu/soilchem/Sparks06SoilSci.pdf :ורשימת הפרסומים ( 31פריטים) כאןhttp://libra.msra. :
. cn/PublicationList?srcType=4&desType=2&srcID=6175&desID=45583420לביוגרפיה קצרה בשפה השוודית ראו
נא.http://sv.wikipedia.org/wiki/Sante_Mattson :
49
הסיפור של יעלון
האוניברסיטה החקלאית השוודית נחשבה למוסד אקדמאי גבוה יותר מאשר האוניברסיטה בדנמרק.
נדרשתי לבחינות בגרות ,אך לאחר בדיקה של תוצאות מבחניי מהאוניברסיטה בדנמרק ,קיבלתי נקודות
זכות ,ששחררו אותי מחובה זו .פרופסור סנטה מטסון ( )Sante Mattsonקיבל אותי ללימודים על סמך
מילתי ,ללא תעודות.
התחומים שעסק בהם היו פדולוגיה ,מדעי הקרקע ,אותם למד בארצות הברית .בזמנו נהוג היה לפנות
לפרופסור בכבוד על ידי פנייה בגוף שלישי .את הפורמאליות הזאת החליפה בשוודיה הפנייה האינטימית;
היה מקובל בשוודיה ,שהפרופסור פוטר את תלמידיו בצורה מפורשת משימוש בפורמאליות המקובלת
בתחילה .הפרופסור ואני עשינו ימים רבים יחד ,ואני נזכר בחיוך כיצד בהמשך נעשינו ידידים קרובים .הוא
היה בקיא בתחום הקולואידים ,תערובות כמעט הומוגניות (אחידות) בין שני חומרים .זכור לי שבתחילת
הדרך התמודדנו עם בעיות בנוגע לאיכותה של האפונה .הוטלה עליי משימה למצוא את הסיבה לעובדה,
שחלק מהאפונה אינה מתרככת בזמן הבישול .הסיבה למשימה זו הייתה אהבתם של תושבי המקום לאכול
אחת לשבוע מרק אפונה .אני חושב ,שהפרופסור התרשם מאוד מחריצותי .בשל סקרנותי הרבה והצמא הרב
למידע השתמשתי הרבה בספרייה שבמקום .קראתי מאמרים רבים של אותו פרופסור יקר וספרים העוסקים
בתחומי התעניינותי .ניגשתי להרצאות שרציתי לשמוע .האוניברסיטה באה לקראתי ,ואישרה לי להיבחן
באופן ,שנבחנתי בו בעבר בדנמרק.
לארשי ץראל עסמה
מנקודת מבט צדי (פרופיל הקרקע) .נחשפתי למחקרים רבים ,לפרסומים חדשניים ולמקורות/נוסחאות/
שורשים ,המובילים לכללי יסוד שימושיים רבים בתחומים שונים .אופן העבודה מצא חן בעיניי .ראיתי
אותה כשחזור ,הליכה לאחור ,מהנוכחי ועד למקור התופעה .מצאתי את עצמי שואל שאלות ,הנוגעות למדע
הבסיסי של הקרקע .מצאתי ,כי שאלות הנוגעות לנושא מדע האדמה ,העניקו לי את הקרקע למחקרים
משחזרים ,שמצאתי כמאתגרים .בעיניי ,לשאול את השאלות הנכונות היא היכולת התבונתית המתבקשת
מחוקר בעבודת מחקר .הבנה זו גרמה לי להתעניין בתהליכים ,על מנת להבין את תצפיותיי ואת תצפיות
האחרים על שינויים במרכיבי הקרקע .שאלות כגון מה? והיכן? ,שהיו נהוגות במדעי החקלאות ,לא עניינו
אותי ,במקומן שאלתי שאלות כגון :למה ואיך הם פני הדברים? הענקתי חשיבות רבה להבנת תהליכי פני
השטח ,על מנת לתת מענה ראוי להתרחשויות חקלאיות הנגזרות מהם .מצאתי ,שחשוב לי לדעת אלו סוגים
של קרקע נוצרים ,כיצד הם מתפקדים על פני חלקים שונים של כדור הארץ ,וכיצד ניתן להסביר את קווי
הנוף והקרקע הקיימים בהווה .בשלב הזה של חיי החל להיווצר ה"אני מאמין" שלי ,שממנו התחלתי לפעול
בתחום המדע והמחקר.
בשנת ,1945לאחר כשנה וחצי ,נתן לי הפרופסור מכתב המלצה ,ובו הביע באופן נחרץ את דעתו .לדעתו
ולשמחתי ,הייתי ראוי להיות מדען .הוא היה הראשון ,שסימן את האופק שלי ,וציין את יכולתי להמשיך
בתחום המדע.
אינגריד רוקדת ,שוודיה1944 ,
המעבדה לקרקע באופסלה ,שוודיה1944 ,
את תשתיות המידע במיקרו-ביולוגיה וביולוגיה רכשתי באוניברסיטה זו .כאן התבהרו לי מניעיי הפנימיים.
בשל עבודתי השקדנית עם פרופסור מטסון במשימות מחקר שונות התוודעתי למרחב השדה והקרקעות
50
השהייה בשוודיה הייתה עבורי מעניינת ,מקדמת ונעימה .הסביבה האקדמאית האיכותית במקום גרמה לי עונג
רב .בחופשת הקיץ החלטתי לשפר את ידיעותיי בשפה האנגלית .לימודיי עם המורה הפרטי בצ'כוסלובקיה
הועילו לי .פרנק ואני בחרנו בקורס לאנגלית שארגן ה "British Council"-במקום .הקורס היה מוצלח
51
הסיפור של יעלון
כל כך ,שהחלטנו לשמוע אותו פעמיים .התגוררנו בפנימייה .מעגל חבריי התרחב ,וכלל סטודנטים שוודים
ונורווגים נוספים .חשתי בטוח ובטוב.למדנו ושיחקנו טניס .זו הייתה תקופה יוצאת מהכלל מבחינתי .לפרנק
הייתה בזמנו חברה שוודית ,ואני מצאתי את עצמי יוצר קשר זוגי עם בחורה מקומית ,אינגריד שמה ,למרות
כוונותיי הציוניות הברורות ביותר .זו הייתה אהבתי הראשונה .הכרתי אותה במחנה קיץ לאנגלית .בנוסף
להיותה סטודנטית עבדה אינגריד כמזכירה רפואית בבית חולים .נהגנו להיפגש בדירתה שבשטוקהולם .היא
התגוררה בנפרד מהוריה .במהלך של שנה וחודשים אחדים יצאנו יחד לחופשות ,נסענו להרים ,לימדתי אותה
לגלוש על שלג .אך היה לי ברור ,שלא אתן ללבי חופש לאהבה מוחלטת .היא לא הייתה יהודייה (מעבר לכך
שבאותו זמן גם לא הרהרתי הרהורי חתונה) .נהגתי לספר לה סיפורים על צ'כוסלובקיה .צירוף מקרים מוזר
הוא ,כי בדיוק באותה תקופה כתבה אישה צעירה שוודית ספר ,שעסק בהתאהבותה בצעיר צ'כי .עבור חברתי
הייתי יותר צ'כי מאשר יהודי .לבסוף נפרדנו לשלום ,כל אחד לדרכו .אף פעם לא הצטיינתי בניתוק קשרים
זוגיים .לא עם חברות דניות וגם לא עם חברות ישראליות שהיו לי מאוחר יותר .בסופו של דבר ,תמיד מצאתי
את עצמי פונה לכיוונים אחרים .מטרות אחרות מאהבה התוו את דרכי ,ועל הלב פקדתי לא ליצור קשר הדוק
מדי באהבה .אף פעם לא ידעתי לאן תנשוב הרוח בנוגע לזוגיות .נשמרתי לנפשי ,אינדיווידואליסט בדרך
שבחרתי בה .אינגריד התחתנה עם אחד מחבריי השוודים ,שגם הוא מצא את דרכו האקדמאית בתחום
המדע ,ושמרנו על קשר .נפגשנו כמה וכמה פעמים לאחר מכן בארה"ב .אבל דרכינו בחיים נועדו להיות
שונות.
סיום המלחמה
אנגליה והדרך הביתה לצ'כוסלובקיה
אני בצבא הצ'כי1945 ,
אינגריד מוזגת לדן תה
דן מלמד את אינגריד סקי
52
על יום הניצחון המיוחל שמעתי ברדיו .אני זוכר היטב איך חגגתי בשוודיה יחד עם כל חבריי הסטודנטים.
ב 5-במאי שוחררו דנמרק ונורווגיה ,וב 8-במאי חזרתי לדנמרק.
עוד בשנת 1944החלטנו ,חברי פרנק ואני ,להתנדב לצבא הצ'כי ,שפעל בבריטניה .התנדבתי במטרה לשמור
על האזרחות הצ'כית שלי וגם כדי לנסות ולזכות ברכוש הוריי חזרה ,אך נקראתי להתייצב רק בשנת .1945
הדרך היחידה להגיע לאנגליה לקראת סוף המלחמה הייתה באמצעות טיסה במטוס תובלה ,מכיוון שעדיין
לא הורשו טיסות אזרחיות .זו הייתה לי הפעם הראשונה שטסתי .עשיתי את דרכי משוודיה לסקוטלנד
במטוס צבאי .מסקוטלנד העבירו אותי לדרום אנגליה ,שם הוצבה הבריגדה הצ'כית ,או יותר נכון -מה שנותר
ממנה .מיד כשהגעתי יצרתי קשר עם אחותי סטלה ,שהתגוררה בלונדון ,ושאותה לא ראיתי מאז שנת .1939
נסעתי ללא רשות מפקדיי לפגוש אותה .ההתרגשות הייתה רבה .הצלחתי ליצור קשר גם עם אחותי דיטה,
ששהתה באוסטרליה באותה תקופה.
פרנק הגיע לאנגליה שנה לפניי ,סיים את לימודיו התיכוניים ,ובידו כבר הייתה תעודת בגרות .הוא התנדב
53
המחלמה םויס
הסיפור של יעלון
לחיל האוויר הצ'כי .נפגשנו שוב בלונדון .בסיום המלחמה לא ידעו השלטונות כיצד לנהוג במתנדבי הצבא
הצ'כי .הארגון הצבאי עצמו כבר לא היה פעיל במיוחד .האנגלית שבפי הייתה לי לעזר רב ,ומצאתי את
עצמי שוב פעיל ודינאמי .היה צורך בשליחים ,שיביאו את הכסף החדש שהודפס באנגליה לצ'כוסלובקיה.
כך חזרתי לצ'כוסלובקיה עם הכסף ,כשליח מטעם מדינת צ'כוסלובקיה ,ביולי .1945עדיין לא היה ברור מה
יעשו השלטונות ביוצאי הצבא הצ'כי ,וכך הסתובבתי כחייל בחופשה במשך מספר חודשים .שוחררתי בחודש
ינואר .1946
את זמן השוטטות הקדשתי לביקור בעיירה שבה נולדתי וגדלתי ובכל המקומות שהכרתי .זו הייתה הפעם
הראשונה ,שחזרתי לבקר במחוזות ילדותי .התרגשות רבה הגעתי לעיירה שם נפגשתי עם דודי אוטו ,ששירת
בצבא הצ'כי וכבר התחיל לטפל בהחזר נכסי משפחת ילינק .הגענו למקום המפגש עם דודי הנוסף ,הוגו,
ששירת בצבא האמריקאי .הצטרפה אלינו סטלה אחותי שהגיעה מלונדון לצ'כוסלובקיה .סטלה חברה לבעלה
ויקטור ,שהיה מזכיר ראשון של יאן מסריק ,לימים שר החוץ הצ'כי ,שהיה לפני כן מנהיג גולה .הקשר ביניהם
היה הדוק במיוחד ,וגיסי ,שהיה סופר ,כתב עליו ספר מאוחר יותר.
נזקי המלחמה כמעט שלא הורגשו באיזור הזה של צ'כוסולובקיה .מצאנו ,כי בית הוריי וחנותם היו בחזקת
זרים ,ואלה לא רצו לעזוב את המקום .אוטו הצליח למצוא דרך להשיג את הרכוש של משפחת ברגר.
אני לא יודע כיצד לתאר את תחושתי אז .טרם צאתי לקחתי מעט מאד חפצים מביתי .כאשר עזבתי את ביתי,
קיבלתי מאמי זוג מספריים ,והם עדיין נמצאים ברשותי .לאחר המלחמה כבר לא הייתה לי גישה לשום דבר
שהיה בו .השיבה הביתה לאחר כל שהתרחש ,לאחר שנלקחו חיים רבים כלכך באותה מלחמה ...על כל פנים,
היה ברור לי ,שלא אשאר בצ'כוסלובקיה .בחרתי להמשיך הלאה ,רציתי לסיים את לימודיי.
אימי והסבתה שלה בגטו1941 ,
אמי נותרה בעיירת הולדתי ,אוהרסקה הראדישטה .הקשר היחיד שהתאפשר עמה היה באמצעות הדואר.
כאשר כבשה גרמניה הנאצית את האזור ,פסקו המכתבים .יכולנו לעשות שימוש במכתבים של הצלב האדום
בזמן שהייתנו בדנמרק .על אלו חלה הגבלת מילים ,ונאלצתי להסתפק בעשרים וחמש מילים בגוף המכתב.
באותה דרך נשמר הקשר עם סטלה ועם דיטה .26הוא נותק ,וחודש רק בשנת ,1943כאשר נסתי לשוודיה
הניטרלית.
הבנתי מהתקשורת עם אמי,שהיא עברה מגטו מקומי לגטו טרזין Terezín( 27או .)Theresienstadtהמקום
היה כמבצר ,נמצא כשישים קילומטר צפונית לפראג ,ותפקד ככלא צבאי במהלך המלחמה .בתחילה הורשו
היהודים לצאת ממנו ולהיכנס אל תחומו תוך השגחה מתמדת של הגסטפו ,אך ב 24-בנובמבר ,1941הקיפה
אותו חומה נוספת ,והוא החל לתפקד כגטו וכמחנה ריכוז סגור .המידע שקיבלתי היה מצומצם .אמי חסכה
בפרטים .בתום המלחמה ליקטנו מידע ,ואט אט התבהרה התמונה המחרידה .טרזין שימשה כגטו ליהודי
צ'כוסלובקיה וליהודי מרכז אירופה ומערבה.
הגטו שימש גם כמקום איסוף ליהודים ידועי שם ובעלי זכויות מיוחדות ,כאותם יהודים ,שלחמו למען
גרמניה במלחמת העולם הראשונה ,וזכו באותות הצטיינות .לקראת סוף המלחמה הפך הגטו למיצג ראווה
של גרמניה הנאצית עבור מדינות המערב ,כדוגמה ומופת למנהל עצמי ראוי כביכול .ועדיין ללא ידיעה המשיך
להיות תחנת ביניים בדרך לאושוויץ (מנהיגי יהדות צ'כוסלובקיה ,שלא ידעו על תפקודו כתחנת מעבר ,תמכו
. 26הקשר הופסק בזמן שהותו בדנמרק ,עם החמרת השלטון ,וחודש רק כשהגענו לשוודיה ב[.1943-ע’]
. 27מבצר טרזין היה במרחק כשישים ק”מ מפראג ,ושימש גטו ומחנה ריכוז של הגסטאפו .ראו נא הערות קודמות.
השפעת המלחמה על משפחתי
54
55
הסיפור של יעלון
בהקמת הגטו מתוך תקווה ,שימנע את גירוש יהודי צ'כוסלובקיה למזרח ,וישאירם על אדמת מדינתם עד
תום המלחמה).
ידוע כי הציונים היוו כוח חזק בטרזין .הללו שמרו על פעילות ענפה בתחום החינוך והספורט לילדים ולבני
הנוער .בטרזין רוכזו יהודים משכילים במגוון תחומים ,והם ניסו לשמור על חיי תרבות עשירים עד כמה
שניתן .גונדה רדליך ,שהיה חבר שלי ובן זוגה של דיטה ,לפני שהכירה את פאול ,היה אחד מהמנהיגים
הבולטים של הגטו .גונדה מוזכר בספרה של רות בונדי ,ילידת צ'כוסלובקיה ,עיתונאית ,סופרת ומתרגמת
מכובדת ,ניצולת שואה .הספר "לכוד" –” ,28”Trappedמתאר במפורט את בניית הגטו ואת אורח החיים בו
ברמת היומיום .סבתי היקרה ,אינני יודע כיצד ,נשארה בטרזין יחד עם היהודים המבוגרים בעלי הזכויות
המיוחדות ,וכך ניצלה ,ולא הגיעה לאושוויץ .אחותה הצעירה של אמי ,טרזה ,הגיעה בתום המלחמה לטרזין,
אך מצאה רק את אמה .יחד הן עלו ארצה ב .1949-סבתי ,לינה ילינק ,נפטרה בשיבה טובה בשנת 1951
בתל-אביב.
לאחר המלחמה הבנתי ,כי אמי האהובה מצאה את מותה באושוויץ .היא שולחה לאושוויץ בחודש אוקטובר
בשנת ,1944באחד מהטרנספורטים האחרונים .29לא הבנתי כיצד חלק מהשוהים הצליחו לשרוד את
מסע המוות ,ואמי לא נותרה בין החיים .מכעיסה וכואבת מאוד הידיעה ,כי למעשה ,לא ידענו דבר באשר
להתרחשויות במזרח .היינו בטוחים,שהכוחות האמריקאים והאנגלים ינצחו במלחמה ,והמתנו לניצחון
הנכסף .תיארנו לעצמנו ,שכל אחד ואחד מבני המשפחה חש את מאורעות המלחמה ,ושורד אותה בהתאם
לנסיבות חייו ,אך לא חשבנו שכך הם פני הדברים .לא העלינו על דעתנו השתלשלות אירועים שכזו.
לא התקבל כל מידע מה ,BBC-ואף לא מהעיתונות הכתובה .דבר לא הציג ,ולו ברמז דק ,את שאירע ליהודים
כה רבים בשנות המלחמה .העיתונות חשפה רק סיפורים כהתקוממויות בסלובקיה ,בעקבות הגעתו של הצבא
הסובייטי לשערי הונגריה ,או נתונים בדבר היעלמותו של ראול וולנברג ,דיפלומט שוודי ,אשר חילק דרכונים
לאנשים על מנת להצילם .דברים כגון אלה .לא יותר .לא דובר על מחנות השמדה ,שגילינו מאוחר יותר.
חלק גדול של משפחתי שרד את המלחמה .אך לא כולם .דודי לודביג ודודתי סידי נספו במחנות .כמאתיים
מיהודי אוהרסקה הראדג'ישצה נספו .רק שבעה שרדו את מחנות ההשמדה של גרמניה הנאצית .את בית
הכנסת המפואר ,שנבנה בשנת ,1875ניסו הנאצים המקומיים להצית ,ומאוחר יותר אירע שם שיטפון.
לאחר המלחמה ,החלק החיצוני עבר שיקום ,וכיום הוא משמש כספרייה עירונית ,הבניין מוכר כאתר מורשת
תרבות .בית הקברות היהודי,שראשיתו בשנת ,1879נהרס עלי די נאצים מקומיים ,ובהמשך נבנתה מצבת
זיכרון במקומו .כיום לא מתגוררים בעיירה יהודים.
. 28ראו נא ביוגרפיה קצרהhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%95% :
D7%A0%D7%93%D7%99לפרטים נוספים וביוגרפיה באנגלית ,ראו נאhttp://library.osu.edu/projects/hebrew- :
lexicon/01790.php
. 29לסקירה ולפרטים נוספים על גורל יהודי מורביה בשואה ראו נאhttp://www.bterezin.org.il/120869/%D7%A1%D7% :
A7%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA
56
המחלמה םויס
קורות חייה והגורל של משפחתי הרחבה
צ'כיה ,מדינה במרכז אירופה ,מורכבת משני חבלי ארץ עתיקים ,מורביה ובוהמיה ,וחלקים מאזור שלזיה.
יהודים התגוררו באזורים אלה במשך כאלף שנה .במורביה מנו היהודים כאחוז אחד או שניים מכלל
האוכלוסייה.
מסמכים מעידים ,כי בני משפחת ילינק (מצד אמי) ,וכפי הנראה גם משפחת ברגר (מצד אבי) התגוררו במשך
מאות שנים בדרומה של מורביה ,בין העיר ברנו ,השוכנת בדרום-מזרח המדינה לבין בירת אוסטריה ,וינה,
הקרובה לגבול הצ'כי .בני המשפחות עסקו בעיקר במסחר ,במלאכה ,ברוכלות מזדמנת בשווקים השונים,
בניהול חוות של אחוזות ובזיקוק משקאות .ידוע כי יהודים חיו בעיירת הולדתי מאז המאה הארבע עשרה.
משפחתה של אבי ,הוגו יוליוס ברגר
סבא רבא ,אייזק היינץ ברגר ,נולד בכפר ליסיצה ( .)Lysiceהוא הגיע לכפר בזכות אישורים מיוחדים שהתירו
לו ,כיהודי ,לגור בעיירה ,וייסד את הפירמה 'י .ה .ברגר את בניו' ,סיטונאות טקסטיל.
בנו ,סבי ברנהרד ,נולד אף הוא בכפר ליסיצה בשנת .1849בבגרותו הגיע לעיירה אוהרסקה הראדישטה ,ומיד
רכש בית גדול דו-קומתי סמוך לכיכר הראשית .סבא נפטר בשנת ,1919לפני שנולדתי.
סבתי ,סופי דוייטש ,זכורה לי כאישה קטנה ,יפה ורזה .היא נהגה ללבוש שמלה שחורה ,לרוב ארוכה .עלפי
תמונה שמצויה בידי ,ניתן להבחין ,כי היו אמידים .ככל הנראה ,סבי התמצא בענייני עסקים והצליח .הם
רכשו בית גדול.
הייתי אמור להיקרא על שם סבי ברנהרד ,אבל היות שהשם הוא גרמני ,התנגדו אחיותיי ,והשם שנבחר היה
הרדי ,שיבוש מסוים של שם סבי ,אך עדיין מעניק לו את הכבוד הראוי.
עם סבתי סופי ועם סבתי לינה דיברתי צ'כית .סבתי סופי שלטה גם בשפה הגרמנית ,כיאה למשכילים באותה
התקופה .באבי ,קראתי לה .כל בוקר הייתה יורדת מדירתה הגדולה אל החנות ,שהייתה בקומה הראשונה,
ואוספת את כל החוטים מהחבילות שהגיעו ,על מנת לעשות בהם שימוש נוסף .התגוררנו בסמוך אליה ,מעל
החנות ,ובביקוריי נהגתי לעזור לה .מהר מאוד הפכה חנות הבגדים למכירה בסיטונאות ובקמעונאות .סבתי
הייתה אחראית על קבלת החבילות ועל משלוחן .בחנות עבדו כתריסר אנשי צוות – מוכרים וצוות אריזה.
סבתי סופי לא הייתה מוכנה שבנותיה המבוגרות כבר תעבורנה להתגורר בווינה ,אלא אם תוכל לשמור על
57
הסיפור של יעלון
תקשורת רצופה אתן .לכן התקינה בבית הטלפון ,וזה היה חידוש מרענן .מספרו היה .36כל אימת שרצתה
לשוחח עם בנותיה ,הייתה מרימה את האפרכסת ,ויוצרת קשר עם המרכזייה .היא נאלצה לעתים להמתין
שעתיים עד לשיחה המיוחלת .מחירה של שיחה לווינה היה גבוה ,אך לסבתא היא הייתה שווה כל מחיר..
סבתא נפטרה כאשר הייתי בן חמש פחות או יותר .יש לי תמונה של בית הקברות היהודי שנטמנה בו ,אשר
נהרס בזמן המלחמה.
סבי וסבתי ,ברנהרד וסופי ברגר הביאו לעולם ארבעה ילדים ,לודביג הבכור ,סידי ,אבי הוגו ורודולפינה
(רודי) ,בת הזקונים.
לודביג ,אדם חמור סבר ורציני,שלא התבדח מעולם ,התגורר בעיירת הולדתי ,ומילא את מקומו של סבי
בעסקי החנות ,לאחר שזה נפטר .לודביג התחתן מאוחר עם מרתה קולבן .הוא לא רצה בהרחבת משפחתו.
אני חושב ,שראה בילדים מעמסה .היה בו שמץ של גנדרנות יתר וציפייה לכבוד .אנשי הקהילה נדרשו לכנותו
אדון ,מפני שהיה לו תואר מוסמך בעסקים .הוא התגורר בפרבר העיר ,והקשר עמו לא היה במיטבו .על אף
רצונו להימנע מהרחבת המשפחה ,הם הביאו לעולם שני ילדים .פרנסי ויוזף.
לודוויג ומשפחתו לידביתו ,חורף1936 ,
פרנסי (כנ"ל) התחתנה בשנת 1936עם אריק קאודרס .הם נמלטו לצרפת בשנת ,1939עברו לאמריקה,
השתכנו בפלורידה בשנות הארבעים ,והקימו את משפחתם .אינני מכיר את שני ילדיהם .ידוע לי ,כי נטשו
לחלוטין את הדת .פעמים רבות נהוג היה להתבולל כדי להיטמע בחברה .אני חושב ,שזו הייתה הכוונה ,
שגרמה להם להתרחק מהדת היהודית .אחד מילדיהם סובל מאותה בעיית ראייה גנטיתי שבני סובל ממנה.
58
המחלמה םויס
שמועות מספרות ,שעשה חיל בצבא בתחום העסקי.
יוזף (יוזקה) נולד בשנת .1920משנת 1939שירת בבריגדה הצ'כית בצרפת ובאנגליה בתקופת המלחמה.
בשנת 1945חזר לעיירה אוהרסקה הראדישטה ,והתחתן עם ייר'ינה ( ,)Jiřinaבחורה לא יהודייה .לא שמרנו
על קשר רצוף ,וכאשר נפטר ,קיבלתי הודעה על פטירתו ,ועליה התנוסס צלב .אני תוהה אם התנצר ,או
שההודעה נשלחה מבית הקברות הנוצרי שנקבר בו .באותה תקופה לא היה בית קברות יהודי בסביבה.
אינני חושב שהיו לו חיים מאושרים וטובים .בשנת 1948איבד את כל רכושו לטובת המדינה הקומוניסטית,
ובמקומו קבל לידיו עסק של חנות ירקות קטנה בעיירה קרובה .כאשר ביקרתי אותם בעיירה ,ניכר היה ,כי
נטשו את הדת ,הם ושני ילדיהם .הבכור,ייר'י ( ,)Jiříהיה בעל חוש עסקי מפותח .היה בקיא בחוקי המסחר
והרכוש ,ודרש את בית הוריו ואת רכושם לאחר שהקומוניסטים הלאימו אותם .הוא קיבל את מבוקשו.
מחצית מהממון היה שייך לאביו ומחציתו לאבי .מכיוון שאמר ,שאין הוא מכיר את האדם ,שלו שייכת
המחצית השנייה ,הוא קיבל את חלקו ,וחלקי נותר בבעלותם.
סידי עברה בבגרותה להתגורר בקרב הקהילה היהודית הגדולה בווינה ,והתחתנה עם הוגו הנזל (היה זה לוקי
רוזנצוייג ,בעלה של רודי ,שהכיר בין סידי להוגו ,חברו הטוב ,באחת הפעמים ,שהגיע לביקור) .הוגו היה חייט
מוכשר .בימים ההם נהוג היה להזמין את החייט לבית המזמין למדידות .בתי חרושת לבגדים מוכנים לא היו,
ואנשים פינו את זמנם לפגישה אישית עם החייט .הוגו יצר בובה מנייר במידות גופו של הלקוח ,וזו שימשה
כתבנית .כך לא הצטרכו הלקוחות לבוא כמה פעמים למדידות חוזרות ונשנות .רעיונו המקורי והנוח גרם
ללקוחות רבים להתדפק על דלתותיו .הוגו לא היה אדם עניו ,הוא התרברב בהצלחותיו .סידי והוגו הביאו
לעולם את הרטה ואת אילזה.
בשנת ,1938כאשר נכנסה גרמניה הנאצית לאוסטריה ,ברחו סידי והוגו מאוסטריה לצ'כוסלובקיה .בפראג
המשיך הוגו לעסוק בתפירה ,ושמו כחייט המשיך להנחיל לו כבוד בקרב בני המעמד הגבוה בעיר.
לפני המלחמה התחתנה בת דודתי אילזה עם לאצי קרדוש ,סוחר עצים מהונגריה .השניים התגוררו בצרפת
גם לאחר המלחמה .אילזה הצנומה הייתה אהובה עלינו מאוד .אינטלקטואלית ושולטת בשפות שונות .היא
הייתה גם ציירת או מעצבת בגדים .בשנת ,1948לפני שעליתי לישראל ,עצרתי אצלם לביקור .זכור לי ביתם
היפה בסמוך לפריז .את חייהם סיימו בקנדה .שניהם נפטרו בשנות התשעים .לא היו להם ילדים .אני תוהה
ביני לבין עצמי ,האם לא הייתה זו הבדידות הזוגית ,בלי ילדים לעת זקנה ,שקירבה את מותם .שניהם נפטרו
באותו הזמן.
אני זוכר את בת דודתי השנייה הרטה ,כרזה וכמבולבלת .אף היא התגוררה בצרפת ,ונפטרה בגיל צעיר מאוד.
רודולפינה ,הצעירה מבני בית ברגר ,מצאה את בן זוגה בקרב קבוצה של זמרים נודדים ,שהגיעה לעיירה.
מספר המלונות היה מצומצם ,ותושבי המקום היו מכניסי אורחים .חברי הלהקה הוזמנו ללון בבתיהם .כך
נפגשו רודולפינה ולוקירו זנצוויג ,מוסיקאי מוכשר ,נגן פסנתר וזמר.
רודי ולאקי חיו בווינה ,והיו מבקרים אותנו תכופות .שניהם שרדו את המלחמה הודות למאמצי חתנם .הם
הביאו לעולם שתי בנות – טרודה והנזי.
59
המחלמה םויס
הסיפור של יעלון
משפחתה של אמי ,אלסה ילינק
דודי הוגו ,אחותי סטלה ,דוד לוקי ,דודה רודולפינה ודודי אוטו ,לונדון1941 ,
טרודה נפטרה עוד בצעירותה ,בתקופה בה התגוררה באמריקה ,בזמן המלחמה .את בעלה פגשתי פעם אחת
בלבד .ידוע לי,שנשאר באמריקה.
הנזי נישאה בווינה לארווין כריס .הנזי הייתה בהריון בתחילת המלחמה ,ויום אחרי ה"אנשלוס" (סיפוח
אוסטריה ע"י גרמניה הנאצית) ,נסעה יחד עם בעלה ברכבת לאנגליה .ארווין ארגן את האפשרות ,שאמו
והוריה של הנזי יבואו כמהגרים ללונדון .כך ניצלו חייהם .הם התגוררו בלונדון משנת 1938ועד מותם .הם
הביאו לעולם את פאט ואת מרגרט.
ארווין כריס עבד כסוכן כפתורים .תפקידו היה ליצור קשר עם חנויות או עם בתי חרושת עבור חברת
קוהינור .זכור לי ,שכילדים ,הצחיקה אותנו העובדה ,שיש מקצוע הנקרא"סוכן כפתורים".
אבי ,הוגו יוליוס ,נולד בשלושה במרס בשנת ,1882ונפטר בארבעה עשר ביוני בשנת .1934אינני בטוח שאבי
רצה לקחת חלק בעסקי החנות .במידת הצורך הושיט עזרה .הוא בחר להתגורר בעיירה ,ולהבדיל מאחיו
לודביג ,היה אדם שמח וטוב לב .אבי היה כרוך אחרי אמי לאורך כל דרכם המשותפת.
הוא רצה בנישואין ,אך מכיוון שהיה נהוג ,כי בכור המשפחה יתחתן ראשון ,נאלץ להמתין .נראה ,שזו הייתה
הסיבה לנישואיו המאוחרים .אבי היה אמיד ומבוסס כבר בגיל שלושים ,כאשר נשא לאישה את אמי .ייתכן
גם כן ,כי גילה הצעיר של אמי אילץ אותו להמתין .אמי למדה אז בבית ספר .יופייה משך אליה יהודים וגויים
כאחת .הוריי נכנסו בברית נישואין בשנת .1913אמא הייתה רק בת עשרים ואחת כשסוף סוף התחילו את
חייהם המשותפים והאוהבים .אלה נקטעו בטרם עת.
60
עדויות מספרות ,כי משפחת ילינק חיה בדרום מורביה לפחות כשלוש מאות שנה .בבית התפוצות מצוי
פירוט של אילן היוחסין המשפחתי.
סבא רבא שלי ,יעקב ילינק ,גר בעיירה גדולה בשם ליסיצה .היו לו אחד עשר ילדים (שישה בנים וחמש בנות).
אחד מהם ,סבי ,הרמן ילינק ,נולד בליסיצה ,והגיע בבגרותו לעיירת הולדתי .הוא ייסד מזקקת סלבוביץ ,לא
הרחק מביתה של משפחת ברגר ,משפחתו של אבי .סבא הרמן נולד בשנת ,1864ונפטר בשנת .1921
לא הכרתי אף אחד מהם .ידוע לי ,כי היו באים לבקר בבית אבי.
30
אחד מבני הדוד של סבא רבא היה רב-מטיף מפורסם ,פרופסור אדולף ילינק ,שחי בווינה בין השנים 1893-
.1820אחד מאחיו היה מקסהרמן ילינק ,עיתונאי ,שהוצא להורג בשל התנגדותו החריפה למלוכה (1822-
.)1848
אחד מאחיו של סבי נהרג במלחמת העולם הראשונה ,וסבי מונה כאפוטרופוס של ילדיו .לאחר שנפטר סבי
בשנת ,1921מונה אחיו מוריץ במקומו לתפקיד .מוריץ לא הסכים שאדיטה ,הבת הצעירה ,תמשיך בלימודיה.
למזלה ,היא עלתה לארץ ישראל באניית חלוצים בסביבות השנה ,1939והייתה הראשונה במשפחתנו לעלות
ארצה .באנייה הכירה אדם בשם איזו כץ ,התחתנה אתו ,והתיישבה בחיפה בשלהי שנות השלושים .נולדו לה
שני ילדים .אחד מהם מתגורר בחיפה ,והשני – בארצות הברית.
אמי1910 ,
. 30ראו נאhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%9F_%D7%99%D7%9C%D7%99%D7 :
; %A0%D7%A7
מסמכים נוספים ומעמיקים; http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_100.2%281%29.pdf :
תמונת קברוhttp://www.infocenters.co.il/gfh/notebook_ext.asp?book=78397&lang=heb :
61
המחלמה םויס
הסיפור של יעלון
סבא הרמן נישא ללינה בראון .גם משפחתה התגוררה בעיירה .סבתי נולדה בשנת 1880בקיוב .יחד עם בתה,
אמי ,עברה ,סבתי לינה את תקופת המלחמה בגטו טרזין .היא נפטרה בגיל שבעים בארץ ,בתחילת שנות
ה .'50-ידוע לי ,כי הייתה לה משפחה מעטה בהרצליה .לאחד מבני המשפחה היה בית קפה ,ואחר היה עורך
דין.
סבא וסבתא הביאו לעולם את אלסה ,אמי ,את ריכרד ,את אוטו ,את הוגו ואת טרזה (טרי).
ריכרד עסק בעריכת דין במשרד משפטים פרטי בצ'כוסלובקיה .אמנם הוא היה עורך דין ידוע ,אך הפסיד את
כספו בהשקעה גרועה במניות .הוא עלה ארצה בשנת 1939יחד עם אחיו אוטו ,לאחר שאמי הלוותה לו אלף
לירות סטרלינג עבור "סרטיפיקט קפיטליסטים".31
אח של אמא -אוטו ,אמא ,ואני1930 ,
הוגו פנה ללימודים אקדמיים בצ'כוסולבקיה ,ורכש תואר בהנדסה כימית .הוא לא עסק בכך ,אלא בעסקי
נעלים ,בבית חרושת גדול של חברת בת'ה בזלין ,לא הרחק מעיירת הולדתי .אני זוכר ,שהיה בא כמעט כל
שבת לביתנו ברכבת .מאוחר יותר קנה רכב .חברו לעבודה בבת'ה ,פאול ,הגיע עמו מדי פעם ,ולבסוף נשא
אמי יושבת במרכז עם חברים1912 ,
אוטו היה בקיא בענייני מסחר ועסקים .הוא ירש את מזקקת הסליבוביץ ,ועשה חיל בתחום .פרט לעובדה ,כי
אוטו היה ספורטאי הבנוי לתלפיות ושיחק טניס ,אין לי ,ולו דבר אחד נוסף לספר עליו ,שאינו קשור לכסף.
בשנת 1939קיבלו אוטו ואחיו ריכארד "סרטיפיקט קפיטליסטים" במחיר של אלף לירות סטרלינג ,כדי
לעלות ארצה .ריכארד פתח משרד לייעוץ מס בחיפה ,ורכש בית על הכרמל .אוטו ,שהיה אמיד יותר בשל
כשרונו העסקי ,עלה לארץ ,השקיע את ממונו בתל אביב באחת מהחברות לייצור משקאות קלים ,והצליח
במעשיו .ריכארד פתח עסק מוניות בחיפה ורכש דירה בכרמל.
לאישה את אחותי דיטה.
טרזה (טרי) הייתה מבוגרת מאחותי הגדולה בשנתיים ,אך התחתנה מאוחר יחסית ,כמו הוגו ,בשנת .1938
הם התיישבו בצפון מורביה ,קרוב לגבול פולין .בעלה ומשפחתו התפרנסו ממפעל של פקקי שעם ,שייבאו
מפורטוגל .בעלה נותר בחיים ,היות שטס לטורקיה עקב עבודתו .כאשר החריף המצב בצ'כוסלובקיה ,ברחה
טרי מזרחה ,לסלובקיה .היא עבדה כעצמאית ,והתקוממויות נוספות באזור אילצו אותה לברוח לבודפשט.
היא השתמשה במסמכים מזויפים על מנת להציל את נפשה .עם שחרור גטו טרזין הגיעה לשם ואיתרה את
אימה–אך לא את אחותה ,אמי .בסופו של דבר ,סבתי וטרי עם בעלה עלו ארצה בשנת .1949
החזרה לדנמרק :סיום התואר הראשון
בחודש ינואר בשנת 1946חזרתי לדנמרק (דרך שוודיה) ,כדי להשלים את לימודיי .כדי לסיימם נדרשו ממני
שתי שנות לימוד נוספות .בשקדנות רבה הצלחתי לגשת לכל בחינות הגמר בתום השנה הראשונה בשנת
,1947וסיימתי בהצטיינות יתרה .מתוך מחזור של מאה סטודנטים סיימתי חמישי.
. 31לרכישת תעודה של בעל ממון עבור הויזה הבריטית לא”י.
62
63
הסיפור של יעלון
בקיץ שנת 1947החלטתי לנסוע לפראג לחופשה קצרה .בשלושת החודשים הללו נפגשתי בהתרגשות רבה
עם סטלה ,עם דיטה ועם משפחותיהן ,וביקרנו בעיר הולדתנו ובמקומות נוספים בצ'כוסלובקיה .ניצלתי את
ההזדמנות להשתתף בכינוסים בינלאומיים בנושאים כלליים .באותה תקופה התקיים גם הקונגרס הציוני
האירופי בעיר קרלובי ווארי.
ביולי ,1947כשתואר ראשון במדעי החקלאות (בכימיית הקרקע) בכיסי ,הגשתי בקשה לבריטים לקבלת ויזה
לארץ ישראל ,על מנת להמשיך ללמוד באוניברסיטה העברית .נעניתי בשלילה צורבת .בתקופה זו ,שלהי
תקופת שלטון המנדט הבריטי ,יהודים בחרו לנסות את כוחם בעלייה בלתי חוקית בעזרת הסוכנות היהודית
וההגנה .לא רציתי לנסות את מזלי ,כי ידעתי ,שאניות שנתפסות בחופי הארץ ,נשלחות על ידי הבריטים
לקפריסין .בעיניי זה היה בזבוז זמן ,ובחירה באפשרות שאינה נכונה .העדפתי להמתין להכרזת המדינה,
לרגע שיינתן האות לעלייה חופשית לארץ.רציתי להישאר בקופנהגן ,כי שם היה לי גם קשר עם ארגון ההגנה
(הארגון הצבאי העיקרי של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ,שפעל גם בארגון ההעפלה
לארץ) .לכן ,בסתיו 1947השתלבתי במכון למחקר כאחד האסיסטנטים.
באביב 1948התקבלה באמצעות מכרים דנים הודעה מההגנה ,כי יש אפשרות לעלות לארץ דרך צרפת.
קפצתי על ההזדמנות .במסעי למרסיי עברתי בבלגיה ובהולנד עד הגיעי לצרפת .פגשתי בבני משפחתי
שהתגוררו בצרפת .את יום הכרזת המדינה בשנת 1948חגגתי בפאריז יחד עם בני דודיי .התמקמתי במחנה
המעבר "גרנדז ארנה )Les Grands Arénas( "32ליד מרסיי .יחד עמי המתינו עולים מצפון אפריקה וכמה
חברים מהגדנ"ע (גדודי נוער עברי) ,הארגון הישראלי לחינוך טרום צבאי .שוב קיבלתי על עצמי תפקיד,
והייתי חלק מחברי ההגנה וממתנדבי המח"ל( 33ברובם יהודים מתנדבים מחו"ל ,שעזרו בהקמת ארגון ההגנה,
ומאוחר יותר בהקמת צבא ההגנה לישראל) .קיבלנו על עצמנו את האחריות לחלוקת המזון ,ולשמירה על
הסדר .בתקופת ההמתנה אימנו אותנו אימונים צבאיים בסיסיים בגבעות בדרום צרפת .האנייה "מונטצ'ריו"
( ,)Montecharioששימשה בעברה כאניית מעפילים ,הייתה מלאה עד אפס מקום ,בעיקר בעולים מצפון
אפריקה .שבוע בים הגדול בתנאים לא קלים נשכח נוכח המראה המרגש ,שנגלה לעינינו בתחילת יולי ,מראה
חופיה של חיפה ,שם עגנו בזמן הפסקת האש.
ארץ-ישראל
החיים בארץ חדשה .חיפוש הדרך הנכונה
שינוי שמי מברגר ליעלון
בשנת ,1951לפני נישואיי ,וכפועל יוצא מבחירתי לחיות בישראל ,החלטתי לשנות את שם משפחתי לשם
עברי .תרגום מילולי לא נראה לי .תרגומו לעברית של השם ברגר הוא הררי ,וזה לא מצא חן בעיניי .שם
משפחתה של אמי היה בצ'כית ילינק ,שמשעותו -יעל קטן .יצרתי צירוף בין יעל לעלייה לארץ ,ונוצר השם
יעלון .שם יפה ,ישראלי ,וקל לתעתיק בלועזית.
. 32ראו נא את הרקע עם תמונהhttp://www.herzliyamuseum.co.il/hebrew/june2005/jun05/ilana-salama-ortar :
. 33להרחבה בנושאhttp://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38612&itemId=9154&itemType=0 ; :
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%22%D7%9C
64
65
לארשי-ץרא
הסיפור של יעלון
אני ואיזי בחודש הראשון שלנו בארץ ישראל1948 ,
יולי :1948חיפה
זכרונות מהשנה הראשונה בארץ1948 ,
הפסקת אש זמנית דממה את רחש מלחמת השחרור בארץ ,אך המתיחות הורגשה באוויר .הבריטים פינו את
נמל חיפה ,וההתרגשות הייתה בשיאה .צילמתי את הנמל מכל עבר ,אך לאכזבתי הרבה ,הסרט נלקח ממני
באותו מעמד.
נלקחנו למחנה אוהלים בבית-ליד .ככל העולים באותם ימים רוססנו ב .DDT-הרגשתי סגור ומסוגר במחנה,
ולכן נסעתי ללא רשות לבית יצחק ,מושב באזור השרון ,סמוך לעיר נתניה .המושב הוקם בשנת 1939עבור
קבוצה של עולים מגרמניה .ידעתי ,כי במקום נמצאים צ'כים ,ונפגשתי בהתרגשות עם חברים מהעיירה שלי.
66
67
לארשי-ץרא
הסיפור של יעלון
שונים ,ביניהם ארנסט דוד ברגמן 36ואפרים קצ'לסקי-קציר ,37הם היו המפקדים האישיים שלי .אהרון קציר
שימש כראש יחידת חמ"ד .שיתוף הפעולה אתם והיחס האישי אליי היו יוצאים מהכלל .בחודש ספטמבר או
אוקטובר חגגנו יחד את פתיחתו הרשמית של המכון .הצטלמנו בחלוקינו הלבנים יחד עם ד"ר ויצמן עצמו,
אדם מרשים וצנוע .נפל בחלקי הכבוד לבקר אותו בביתו .קשר קרוב נוצר ביני לבין אפרים קציר ,שהיה בעיניי
אדם משכמו ומעלה ,נעים הליכות ומסביר פנים לכול .חמ"ד הורכב משלוש מחלקות .צורפתי לחמ"ד ב',
שפעל בנס-ציונה ,ובראשה עמד ד"ר אלקס קינן ,מנהל המכון הביולוגי .39ממחלקת חמ"ד ג' נשלחו גיאולוגים
לסייר בנגב .ביקשתי את רשותם להצטרף .עדיין לא ידעתי לאיזה כיוון אפנה מבחינה מקצועית-תעסוקתית
בארץ ,אך היה לי רצון עז לצאת לסיורים אלה.
38
הנגב ,ניצנים של הבנות
שובר נסיעה לקואופרטיב "אגד"
נסעתי בטרמפים ברחבי הארץ בקלות ובפשטות .רציתי ליצור קשר גם עם דודי אוטו ,שהתגורר בתל אביב.
מקצתנו הועברנו על ידי אנשי מח"ל לתל ליטווינסקי(תל השומר) ,ואחרים-למעברות .בשנת 1949החלטתי
להתגייס לצבא .למזלי פגשתי בעת הגיוס חבר ותיק מעיירת הולדתי ,אורי מרץ ,איש הפלמ"ח (פלוגות
המחץ ,שסייעו לכוח ההגנה) .הוא קיבל אותי בחום ,ומיד סידר לי אפשרות לבקר בתל אביב .נסעתי לבקר
34
את קבוצת חברי ההגנה ,שפגשתי בעת חופשתי הקצרה בשנת 1947בפראג .התברר לי ,שהם חברי חמ"ד
(חיל המדע) ,יחידה בארגון ההגנה,וכעת בצה"ל ,שנמנו עמה אנשי מדע ,ועסקה במגוון נושאים צבאיים,
המצריכים ידע בתחומי מדע שונים .בעזרתם קיבלתי העברה מתל ליטווינסקי למחנה של חמ"ד הסמוך לתל
אביב .בשל כך לא עברתי אימוני "טירונות".
35
נשלחתי תחילה למכון דניאל זיו (לימים ,מכון ויצמן למדע ) ,שברחובות .נפלה בחלקי הזכות לקחת חלק
בעשייה המעבדתית של ד"ר חיים ויצמן עצמו .היות שעדיין לא ידעתי היטב עברית,תקשרנו באנגלית.
המיטה שקיבלתי בכניסה לבית השומרים הספיקה לי בהחלט .את ארוחותינו אכלנו במסעדות ,שהופעלו על
ידי הוועד למען החייל.
חמ"ד היה יחידה סודית ,שנערכו בה ,בין היתר ,חקירות בנושאי כימיה וקולואידים .באתי במגע עם אישים
הדרך לאילת1949 ,
. 34ראו נא :מאמר עם תמונותhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3969470,00.html; http://he.wikipedia.org/
wiki/%D7%97%D7%99%D7%9C_%D7%9E%D7%93%D7%A2
. 35לביוגרפיה המדעית ראו נאhttp://heb.wis-wander.weizmann.ac.il/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D- :
; %D7%95%D7%99%D7%A6%D7%9E%D7%9F ; http://stwww.weizmann.ac.il/chemcenter/img/news/823.pdf
לביוגרפיה מדיניתhttp://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8501http://www.jewishagency.org/JewishAgency/ :
Hebrew/Education/Compelling+Content/Jewish+Agency+History/Leaders/Weizman.htm ; http://
he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%99%D7%A6%D7%9E%D7%9F
. 36ראו נאhttp://jpress.org.il/Default/Scripting/ArticleWin.asp?From=Archive&Skin=TAUHe&BaseHref= :
DAV/1963/10/24&EntityId=Ar00301&ViewMode=HTML ; http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A
8%D7%A0%D7%A1%D7%98_%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%91%D7%A8%D7%92%D7%9E%D7%9F
. 37ראו נאhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3723466,00.html; http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90 :
%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A8
. 38ראו נאhttp://laad.btl.gov.il/info/n_show.aspx?id=37772 :
. 39ראו נאhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%9B%D7%A1_%D7%A7%D7%99%D7%A0%D :
7%9F
68
השירות בחמ"ד היה מעניין ומאלף .נשלחנו לחודשים אחדים לחיפה ,לבית חרושת "פרוטרום" .לפיכך
יכולתי לבקר את דודי ואת דודתי ,ריכרד ורוז'נקה .ישננו במתקני חמ"ד ג' ,אשר במושבה הגרמנית .נאסר
עליי ועל חבריי בחמ"ד להתרועע עם חיילים אחרים מחמת עיסוקנו ,שהוגדר כסודי .השירות בחמ"ד פטר
אותי מהמשמעת הצבאית הנהוגה ,אך חלה עלינו חובה ללבוש מדים .לאחר כשנה ,על פי הסכם עם מח"ל,
שוחררנו מהצבא ,ולא התבקשנו לשרת בצבא הקבע .סיימתי את שירותי הצבאי לאחר כשנה בדרגת קצין.
69
הסיפור של יעלון
הסיורים בנגב (הודות לחמ"ד ג') היו בהדרכתם של דוסטרובסקי ,יעקב בן תור( 40שכיהן לימים כראש החוג
לגיאולוגיה באוניברסיטה העברית) ושל עקיבא פרומן .41סיוריי עם בן תור גרמו לי להתאהב בכל לבי במדבר.
באותה שנה תרנו אחר נחושת .בדרכים עקלקלות ולא מסומנות חיפשנו אחר אוצרות פוספטים במדבר.
לא היינו בטוחים מבחינה גיאולוגית ,שאכן נמצאים כאן פוספטים .סיירנו בים המלח ,באום רשרש (אילת)
ובנגב .בדרך כלל נסענו בארבעה ג'יפים .בתקופה ההיא רווחה הדעה כי מכיוון שלא קיימים מעבדות קרקע
או פוספטים במקומות אלה ,אין טעם לסייר בקרקעות הנגב .אבל כאדם ,הפועל עלפי צו לבו ,גם אם פעלתי
נגד הזרם ,החלטתי לחפש .בחרתי לבדוק במקומות ,שדומה היה שאין בהם פוספטים ,אבל הם ישנם .כך
אמר לי לבי .זכור לי סיור לנגב באזור,שלא היה נהוג לתור בו .המפה הוכנה על ידי שני גיאולוגיים בריטיים,
שחקרו בתקופת המנדט הבריטי את המחצבים .זו הייתה אחת המפות הראשונות ,ששורטטו לאזור זה.
פשוטה עד מאוד ,מציגה את האזור הנפרס ממטולה ועד אילת .כפי הנראה ,סיירו אותם בריטים על סוסים
או על גמלים באיטיות רבה .לדעתי ,הם עשו את עבודתם בשקדנות ראויה לשמה.
בן תור התבקש על ידי המכון הגיאולוגי לערוך סקר ומיפוי גיאולוגי של הנגב ,שיחליף את המיפוי קיים
של בלייק הבריטי ,ובנוסף ינסה לאתר נפט ואורניום .לדעתי ,בן תור התעניין בזמנו בחקר הסלעים
המטאמורפיים (סלעים שעברו שינוי בעקבות החשיפה לחום).
באחד המפגשים בנושא סקר ומיפוי העלה אחד המדענים הצעה ,לקרוא הר ונחל על שמו ,והציע ,באותו
מעמד לקרוא הר ונחל על שמי .הנושא הועבר לוועדה רשמית ,וכך נולדו השמות של הר יעלון ונחל יעלון
בערבה.
42
עוד אנקדוטה על השם יעלון :בשנת 1967הוקם גרעין נח"ל בשם "יעלון" של תנועת נוער ,שיועד לקיבוץ
43
יעלון בערבה .משה סמילנסקי (הרמטכ"ל בשנים )2005-2002שינה את שם משפחתו ל"יעלון".
ממצאי הסיורים התרכזו ,בחשיפת מרבצי נחושת בתמנע; בן תור ופרומן זכו על עבודה מאומצת זו בפרס
ישראל למדעי כדור הארץ בשנת .1955ממכרות שלמה הישנים אספנו קרקע לשם בדיקות גיאולוגיות,
שרצינו לבצע באזור כדי לגלות את כמות הנחושת המצויה בקרקע .היינו חדורי התלהבות ,אך חסרי מימון.
הממשלה החליטה לקחת את הפרויקט תחת חסותה ,אך כאשר ירדו מחירי הנחושת ,נסוגה .המימון פסק,
ולצערנו ,הפרויקט ירד לטמיון .כיום ,משקיעה את כוחה בתחום זה קבוצה מצ'לי ,שהטיסה לאזור מהנדסים
מומחים בחסות מפעלה.
הסיורים ,שהובלו על ידי בן תור ,שפכו אור נוסף על מוקד ההתעניינות שלי בתחום המדע .כאשר התבוננו
באדמות הנגב ,בסוגי הסלעים ,ותרנו אחר אוצרות טבע ,השאלה הראשונה הייתה מה קיים באזור ,שאלה
. 40ראו נאhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91_%D7%91%D7%9F- :
%D7%AA%D7%95%D7%A8
. 41ראו נא :אוטוביוגרפיהhttp://hevra.haifa.ac.il/~ofakim/publication_preview.php?id=48http://he.wikipedia. :
org/wiki/%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90_%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F
. 42ראו נאhttp://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13011&kwd=7366 ; http://www.aka.idf.il/chinuch/klali/ :
; default.asp?catId=42830&docId=43755http://tnuathaavoda.info/zope/home/100/terms/1147589764/
http://www.nahal.co.il/Web/Battles/History/Default.aspx
. 43ראו נא;http://dover.idf.il/IDF/About/Commanders/past/moshe_yaalon.htm :
70
לארשי-ץרא
חשובה עבור גיאולוגים ,בדיוק כמו שאלה חשובה אחרת -מה הם שמות הצמחים -ששואל הבוטנאי .אך
סקרנותי פנתה למישור אחר .כשהבטתי בקרקעות של הנגב ,מצאתי את עצמי שואל שוב את השאלות:
למה? ואיך? מדוע פני הקרקע הם כפי שהם ,ואיך נגרמה התוצאה ,שבה אני צופה בזה הרגע? האבק וקליפת
הקרקע ,החומר העליון של הגיאולוגיה ,כמו הייתה רק המכסה ,שתחתיו הסתתרו אוצרות המידע הבסיסי
והחשוב בעיניי .מידע זה משפיע על אופן ההתנהגות המתבקשת בחקלאות .מדובר על איכות מחקרית רחבה,
המשתרעת על פני מאות אלפי שנים אחורה .השחזור אחורה החל להסתמן בעיניי כצורך הכרחי בגיאולוגיה.
מאוחר יותר אמצא את עצמי נכנס ללימוד נושא מעבה הקרקע ,באמצעות יתרונה של המעבדה ,אותה
יחידה ,שעד אז לא הושם בה הדגש הראוי.
בית ירח כתחנת מעבר
לאחר סיום השירות הצבאי רציתי לשפר את איכות העברית שבפי .מח"ל והסוכנות היהודית ארגנו בירושלים
קורס לעברית בן שלושה חודשים עבור חיילים משוחררים ועולים צעירים ,ללא תשלום .זה היה מיד עם
שחרורי ,בחודש יולי בשנת .1949למדתי באולפן בירושלים ,ולנתי במלון פלטין הסמוך .לדעתי ,וכנראה
שמאוחר יותר גם לדעת הממונים על הנושא ,שלושה חודשים בלבד היו מעטים מדי ללימוד השפה בצורה
טובה .מאוחר יותר הוארך הקורס לחמישה חודשים ,וריטה ,אשתי ,למדה בו גם היא.
זכור לי מקרה משעשע מאותה התקופה .ריכרד ,דודי מצד אמי ,שאיבד כספים רבים בבורסה ,רצה לעתות
ארצה ,ואמי הלוותה לו אלף לירות סטרלינג עבור הסרטיפיקט ,בתנאי שכשנגיע לארץ -הוא ואני -יחזיר
לי מחצית מהסכום .והוא אכן החזיר את הכסף ,עשר שנים מאוחר יותר ,כאשר השתחררתי מהצבא -חמש
מאות לירות סטרלינג בדיוק .לצערי ,ערך הכסף ירד עם הזמן ,ויכולתי להרשות לעצמי לרכוש רק אופנוע.
מכיוון שבתקופת השירות הצבאי חשתי תחושת עצמאות וחופש ,מיהרתי ,יום לאחר השחרור לרכוש אופנוע
"יד שנייה" .זה היה אופנוע אנגלי משומש .רישיון נהיגה במכונית כבר היה לי ,ובארץ הוא נחשב כמספק גם
לנהיגה באופנועים.
למען האמת ,לא היה לי שמץ של מושג כיצד להפעיל את האופנוע .החבר ,שקניתי ממנו את האופנוע ,הסביר
לי מעט ,והראה לי כיצד מתניעים אותו .את דרכי הראשונה לאולפן שבירושלים עשיתי מתל אביב בדרך
בורמה על האופנוע ,שמח וטוב לב .הבעיה התעוררה כאשר הגעתי למחוז חפצי .לא ידעתי כיצד להפסיק את
פעולת המנוע ולעצור .חיפשתי מפתח בדופן האופנוע ,ולא מצאתי .את הבעיה פתרתי במחשבה מקורית.
נכנסתי בקיר של מלון פלטין סמוך לאולפן לימודי העברית (רחוב אגריפס כיום) .מאוחר יותר לימד אותי
מכר מירושלים מה עליי לעשות.
גיסי פאול עבד אז בחברת שקודה ,ושהה מטעם החברה בתאילנד או בהודו ,אינני זוכר .על כל פנים ,הוא
71
הסיפור של יעלון
קיבל מהם במתנה אופנוע ג'אווה ,ושלח אותו אליי ,ארצה .האופנוע ליווה אותי במשך עשר שנים לאחר מכן.
תקופת השהייה בירושלים הייתה בשבילי מעניינת ומרתקת .תרבות ,היסטוריה ,חדש וישן ארוגים בשטיחי
הזמן בכל אבן מסותתת בעיר .לאחר שלושה חודשים של לימודי השפה הייתה העברית שבפי ראויה די
הצורך כדי לקבל משרה בהוראת כימיה וחקלאות בתיכון האזורי בבית ירח שבעמק הירדן .העתקתי את
מגוריי לקבוצת כינרת במעמד של עובד חוץ .באותה תקופה לא היה נהוג לגשת לבחינות הבגרות במגזר
הקיבוצי .היה לי הכבוד להגיש לבחינת בגרות את שבעת הצעירים הראשונים שהיו מעוניינים בכך .שישה
מהם עברו את המבחן בהצלחה .נודע לי כי שניים ,שלושה המשיכו את לימודיהם לדוקטורט .צר לי לומר,
כי ותיקי קבוצת כינרת לא קיבלו אותי בסבר פנים יפות ,לא גילו התעניינות ,ולא שוחחו אתי .גם לא בחדר
האוכל המשותף .הרגשתי נוח רק בקרב חבריי למקצוע בבית ירח .זכור לי במיוחד אדם בשם שמואלי .הגעתי
למסקנה ,שקיבוץ נועד לקבוצה של צעירים ,המגיעים יחד ,ולא לבודדים .כך ,לבדי ,בעל ידע מועט יחסית
בשפה העברית ,המשכתי הלאה ,ונטשתי את החלום הקיבוצי ,על אף הציוניות הזורמת בעורקיי.
באותה שנה ,בחג החנוכה ,קיבלה קבוצת מתנדבי המח"ל אישורי חזרה לארצות המוצא .מעטים נשארו
בארץ .ניצלתי את ההזדמנות לביקור בדנמרק על מנת לארוז את חפציי שהשארתי שם ,לרוב ספרים .חזרתי
כעבור שבוע ,ובכך סיימתי את פרק חיי בעיר קופנהגן.
לארשי-ץרא
למחקר כאילו היה עבודת פקידות אינו נכון .נפרדתי לשלום מחבריי למקום ומדודי ,והמשכתי הלאה ,עדיין
בלי לדעת בוודאות מהו כיווני המקצועי .אבל ידעתי מה אני לא מעוניין לעשות בשירות המדע.
אני זוכר ,כי בעת שירותי בצבא הצ'כי בבריטניה ,ניגשתי לבדיקה פסיכוטכנית ,כדי לשפוך מעט אור על לבטיי
בתחום המקצועי .תוצאות הבדיקה הראו ,כי אצליח בכל עיסוק שאבחר בו .התשובה לא סיפקה אותי .ברור
היה לי ,שאני זקוק להכוונה מדויקת יותר באשר ליכולותיי .אני לא יודע מה היה קורה ,אילו היו מכוונים
אותי ללימודים שאינם קשורים לנושא שבחרתי בו בסופו של דבר .לא ניתן לדעת ,אם הייתי מרוצה או לא,
מצליח יותר או פחות .העדר תשובה חד-משמעתית הותיר את האחריות בנוגע לבחירותיי המקצועיות בידי.
מצב זה גרם לי לחפש בכוחות עצמי ,לתהות על קנקני באמצעות כוחותיי הפנימיים שלי בלבד .כיום ,במבט
לאחור ,יכול להיות שהייתי משנה דברים ,אבל אני לא מצטער על כל החלטה שקיבלתי.
מעבדות בחיפה :מחקר תעשייתי
בסיום עבודתי בבית ירח נאלצתי לחפש משרה אחרת .הגעתי לסוכנות היהודית ,ושם קיבלה את פניי
אנדרלמוסיה גדולה .המוני אנשים ,רובם מדברים יידיש .התקבלתי לריאיון אצל לוי אשכול ,שהיה בזמנו
יושב ראש המחלקה להתיישבות .אינני זוכר מי הפנה את תשומת לבי לעובדה ,שבחיפה מתגבשת מחלקת
מחקר ,ונדרשים לה מדענים .רציתי לנצל את הידע ,שכבר היה לי בתחום החקלאות ,וכתבתי דו"ח .חשבתי
להגיש אותו לממשלה .תמהתי מדוע מייבאים סוכר ,כאשר ניתן לגדל סלק סוכר בארץ .הפגישה לא הניבה
פירות.
לאחר ריאיון עם מנהל המחקר התקבלתי לעבודתי הראשונה בתחום מחקר בנשר בחיפה ,במעבדות
שבמקום .זה היה מפעל גדול ,ובו מעבדות ,מחלקת ביקורת מחקר ופיתוח .במחלקת המחקר עבדו אתי שני
אנשים נוספים .המעבדה הייתה יפה ונוחה לעבודה ,אך הפריעה לי העובדה ,כי בשעה 17:00אני מתבקש
לעזוב את המקום ולחזור רק למחרת בבוקר .רציתי לחיות את עיסוקי .להיות חוקר זה מבחינתי אורח חיים,
שבו לא מסיימים בשעה נקובה ,וממשיכים בשעה אחרת .זו התחייבות ,שנובעת מצורך פנימי של סקרנות,
המשמעותית הרבה יותר מאשר שעות עבודה סדירות וקבועות .כל בוקר הגעתי בהסעה ,וחזרתי לעת ערב
לחדרי קטן באזור הר הכרמל .היקף משרה זה (מ 9-עד )17אולי מתאים לרוב האנשים ,אך בעיניי ,היחס
72
73
האוניברסיטה העברית
ראשית דרכי אל המסלול הראוי
החלטתי לנסות את כוחי במפגש עם שני אנשי קרקע מוכרים ,שידעתי אודותיהם עוד בזמן ששהיתי
בשוודיה .שלמה רביקוביץ ,44מנהל מחלקת הקרקע בתחנה הניסיונית בפקולטה לחקלאות ברחובות( 45לימים
פרופסור בתחום מדעי הקרקע) ופרופסור אברהם (אדולף) רייפנברג ,46פרופסור לכימיה חקלאית במחלקת
הכימיה של האוניברסיטה העברית.
47
במחלקת הקרקע ברחובות מצאתי מספר מדענים ילידי רוסיה ,מוותיקי העלייה הראשונה והעלייה השנייה .
ניכר היה ,כי אינם מרוצים מעשייתם .חשתי כי רביקוביץ ,אדם האחראי על תחנה כה גדולה של מידע ועל
צוותים רבים ,אינו מעוניין בי .הוא המליץ לי למצוא תעסוקה בקיבוץ.
לעומת זאת ,פרופסור רייפנברג שמח לפגוש אותי .באותה תקופה ,לא היה נהוג להעסיק מועמדים ,שלא
היו בעלי תואר שני .לא רציתי ללמוד שלוש-ארבע שנים רק לתואר .ניגשתי לרייפנברג ,והצגתי את המלצתו
של פרופסור סנטה מטסון ,שהיה אדם מוכר וידוע בתחום מדעי הקרקע ,והתמחה בקולואידים בשוודיה.
פרופ' רייפנברג בעצמו התעניין בקולואידים ,וכפי הנראה,ההמלצה הרשימה אותו מאוד .לשמחתי ,בעקבות
ההמלצה ,הכיר בפועלי באוניברסיטה בדנמרק כבעל משקל אקדמאי ראוי ,והציע שאהיה סטאז'ר במחלקתו
החדשה למדעי הקרקע באוניברסיטה העברית בירושלים ,ללא תואר שני .לשמחתי הגדולה יותר ,התקבלתי
בסתיו כעוזר הוראה ומחקר וכסטודנט לדוקטורט.
. 44ראו נא :בתחום החקלאות ; http://www.snunit.k12.il/heb_journals/mada/284196.html :במפוי הנגבhttp:// :
/he.wikipedia.org/wikiשלמה_רביקוביץ
. 45הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית נמצאת בעיר רחובות[ .ע’]
. 46ראו נא; http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=107 :
http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-17316-MTczMTZfMjA2NTI4MTY2XzE0ODY4NzIwMAeqeqFreeYaan,00.html
. 47כלומר ,מלפני מלחמת העולם הראשונה[ .ע’]
פירוט בעמוד 192
75
הסיפור של יעלון
אחותי סטלה ומשפחתה ,שעלו ארצה ,התגוררו בדירה גדולה למדי במוסררה .בעלה הועסק באותו הזמן
במשרד החוץ בתל אביב.
את הדוקטורט במדעי הקרקע בנושא השפעת מלחים על קרקעות עמק הירדן התחלתי בשנת ,1950וסיימתי
אותו בשנת .1954בטקס המצומצם נכחו אשתי ,כמה בני משפחה ,קולגה לעבודתי כעוזר הוראה ומחקר וד"ר
רביקוביץ ,כממלא מקום של רייפנברג ,בתפקיד המנחה שלי .מבחינתי ,לא הייתה בעבודה שלי משום פריצת
דרך ,כפי שרציתי שתהיה , ,אך עשיתי כמיטב יכולתי .התנאים הקשים ,ללא הדרכה ראויה וללא כלי עבודה
מתאימים ,היו לי אתגר בפני עצמו.
בין השנים 1950עד 1954היו כל מדעי הטבע תחת קורת גג אחת בשכונת ממילא .פרופסור רייפנברג
צירף שלושה אנשים למחלקת הקרקע ,שהקים בבניין גדול ,שהיה שייך בעבר למשטרה הבריטית .משה רים,
דוקטור לפיזיקה ,מדען טיפוסי מוכשר ומפוזר ,אמריקני צעיר בעל תואר שני ,ואני ,הצעיר ביותר בחבורה,
בעל תואר ראשון ותשוקה גדולה להמשיך ולהרחיב את אופקיי .עמדו לרשותנו שלושה חדרים ריקים ולא
מאובזרים .על ניקיון המקום הייתה מופקדת בחורה ,שהייתה מגיעה מזמן לזמן .עלינו הוטל התפקיד ללמד
את הסטודנטים של השנה הראשונה בפקולטה בירושלים ולתת להם את שירותי המעבדה .הקמנו מעבדה
דלה מאוד לכימיה שעסקה גם בנושא סלעי המשקע-סדימנטולוגיה .בד בבד שקדתי על לימודי הדוקטורט,
ושיפרתי את העברית שבפי .פרופסור רייפנברג נבחר באותו זמן לדיקן הפקולטה ,ואת זמנו החל להקדיש
לעניינים אדמיניסטרטיביים .הוא יזם את רכישת חלקת הקרקע ,שעליה נבנתה האוניברסיטה בגבעת רם,
ומחשבותיו החלו לנדוד לכיוון זה .מעבר לכך ,עסק בזמנו הפרטי בתחביבו -נומיסמטיקה ,ואסף מגוון
מעניין של מטבעות .לטעמי ,היה ג'נטלמן אירופאי מקסים.
במכלול העשייה העשיר הזה במחלקה החדשה מצאנו פנאי לכתוב ספר לימוד בנושא הקרקע ,שכלל הדרכת
מעבדה בשפה העברית .במקרה הגיע לפקולטה בממילא מאיר ריגבי ,בחור שיצרתי אתו קשרי חברות
בהיותי בחמ"ד ..בחור משכמו ומעלה .הוא לימד את הנושא ב"כדורי" (כפר הנוער החקלאי הניסויי בגליל
התחתון) .ריגבי היה לי לעזר רב בכתיבת ספר הלימוד .ספר זה עשה דרך ארוכה ומכובדת כספר הלימוד
העיקרי במוסדות החינוך .מידע מהספר מצוטט עדיין בהקשר לנושא .הידע המעבדתי הבסיסי לא השתנה,
העקרונות בהם נעשה שימוש בעבר הנם אותם עקרונות ,רק הטכנולוגיה השתנתה.
דוקטור רייפנברג נתן לי יד חופשית ,והאמין בי בכל הקשור לתחומי הידע שעדיין לא היו מוכרים .דוקטור
משה רים ,שעסק בפיזיקה של הקרקע והקשר בין המים לתנועת החלקיקים היה בין הראשונים ,שבדקו את
החולות מהדרום עד קיסריה ,ונתן את דעתו לתופעת הסחף במקום .דוקטור רים בדק בזמנו את ההשפעה של
המלחים על האדמות הגיריות ,ואני ניסיתי למצוא גורמים משותפים בין טיב הקרקע ואיכותה לבין הגורמים
הכימיים והפיסיקאליים המשפיעים עליה .לשמחתי ,היה בנמצא חומר ספרותי באנגלית ,וכך העמקנו בנושא.
דוקטור רים אמנם היה אדם מוכשר מאוד ,אך לא היה בקיא ברזי ההוראה .בעבודת הדוקטורט שלי בדקתי
את נושא השפעת המלחים על הקרקעות של בית ירח בעמק הירדן .אלה היו קרקעות גיר ,ונראה היה ,כי בשל
טיב הקרקע באזור ,אין הפרחים מצליחים להיקלט ולפרוח .לא היה בידי המכשור המתאים לבדיקה .ניסיתי
תירבעה הטיסרבינואה
את כוחי ,והסתמכתי אך ורק על מחשבותיי היצירתיות בעזרת כל מה שמצאתי לנכון ,שיהיה יעיל וישמש
למטרותיי .כל זאת ,על אף הניסיון המועט שהיה לי בתחום הפדולוגיה.
מי ההשקיה באזור בית ירח היו מלוחים .אם האדמה עשירה בקלציום ,אין היא סופחת את המלחים .הנתרן
המצוי במים המלוחים נספג בקלציום .הטענה המקובלת הייתה ,כי אדמה בעלת ריכוז של קלציום קרבונט –
גיר מנטרלת את המלח .הוכחתי מידע אחר .מצאתי ,שיש השפעה של מי המלח על הקרקע ,וגם השקיה במים
מלוחים מזיקה ,בעיקר כאשר מדובר בקרקע מיושבת .הניסיונות הראשונים שהיו בעבר ,הסתכמו בערבוב
הקרקע עם מים מלוחים .אני בחרתי לחקות את דרכי הטבע ,כלומר ,להשקות את הקרקע והצפתה במים
המלוחים ,ולהמתין שתתייבש .התהליך הצריך עבודה רבה .המסקנה הייתה,שבמקומות כגון אלה יש צורך
בהשקיה מסוימת לגידולים ספציפיים .את כל הידע שעשיתי בו שימוש בתזה ,רכשתי באופן עצמאי מספרות
מקצועית .נהגנו לקרוא בצמא כל מידע חדש במדיה הכתובה דאז,והפקנו ממנו את המרב.
פרופסור רייפנברג חלה ,ואט אט הדיר את רגליו לחלוטין מהמקום .בשנת 1953נפטר ,ואבן ארי ,דיקן מדעי
הטבע ,החליט לסגור את המחלקה .כל מה שלא שמנו ידנו עליו ירד לטמיון .משה רים הועבר לפקולטה
לחקלאות ,שבה הייתה מחלקת קרקעות רחבה יותר .הבחור האמריקאי זכה בשנת לימודים נוספת על מנת
שיוכל לסיים את הדוקטורט ,אך הוא התקשה לשתף פעולה עם רביקוביץ ,ולבסוף חזר לארה"ב .ואילו אני,
לאחר השלמת הדוקטורט ,הצלחתי לקבל מלגה ללימודי פוסט-דוקטורט באנגליה מן המועצה הבריטית
(.)British Council
קפיצת מדרגה" .רוטהמסטד" 1955-1954
השלמתי את לימודי הפוסט-דוקטורט בתחנת הניסוי החקלאית "רוטהמסטד )Rothamsted( "48המפורסמת
והוותיקה באנגליה .ב 1943-מלאו מאה שנה להיווסדה .התיידדתי עם הקבוצה שהייתה פעילה במחלקת
הכימיה והפיזיקה ,וחשתי מעודכן במתרחש בעולם בנושאים שהתעניינתי בהם .את המלגה ללימודי הפוסט-
דוקטורט קיבלתי מהמועצה ,כשכבר התגוררתי באנגליה .המלגה כיסתה את הוצאות הטיסה ואפשרה מחיה
במשך שנה שלמה .אני חושב ,שאת מלגה קיבלתי בזכות הקשר הטוב שהיה לי עם הדיקן אבן ארי ,שהמליץ
עליי בחום לפוסט-דוקטורט .שם ,ברוטהמסטד ,התיידדתי עם מספר חברים לעבודה במחלקה לפדולוגיה,
וסוף סוף הרגשתי שיש לי גישה למידע העדכני ביותר בתחומי התעניינותי.
. 48לאתר מכון המחקר והניסוי באנגליתhttp://www.rothamsted.ac.uk/index.php :
76
77
הסיפור של יעלון
תירבעה הטיסרבינואה
המומחיות במעבדה ,לפחות בתחום אחד ,הוא הכרחי לחוקר המכבד את עצמו .בדיקת החומר על ידי כמות
הקרינה,שאותה הוא משחרר ,מאפשרת את הידיעה בנוגע למורכבותו.
עם התקדמותי במישור האקדמי הבנתי במה אבחר להתמקצע – בפדולוגיה .זה תחום מחקר גיאולוגי ,העוסק
בחקר היווצרות הקרקעות ,תכונותיהן ומיונן לסוגיהן .עסקנו בשאלות כגון צבע הקרקע -על שום מה?
ומדוע הרכבה כזה ולא אחר? עלו בי רעיונות ותיאוריות ,שהיוו תקדים בזמני .מצאתי לנכון להוציאם לאור,
אך כמו בכל תחום ובכל מרחב ,ראייה אינדיבידואלית ושונה יכולה לעורר לעתים סערת רוחות בקרב קולגות.
רייפנברג ,לדוגמה ,טען טענות שונות לגבי אדמת הטרה רוסה .באמצעות עבודות המחקר שלי הוכחתי,
כי החומר האדום המצוי בקרקע זו ,מקורו באבק שבאוויר ,המכיל כמויות זעירות של תחמוצת הברזל ,ולא
מהסלעים שתחתיו .אמנם גז תחמוצת הפחמן מצוי בסלעים בצורת ,CaCO3אבל בכמות מזערית ,ולא זו
פוסט-דוקטורט במכון רוטהמסטד
הייתי כבר בעל משפחה .קיבלתי מגורים בהרפנדן ,ואילו ריטה התגוררה בלונדון אצל הוריה,היא לא עבדה
אז ,אלא דאגה לבננו הבכור דוד .בית הוריה היה במרחק נסיעה של שעה וחצי ,ונהגתי לחזור אליהם לכל
סוף שבוע.
שנה זו הייתה עבורי משמעותית ומקדמת מאוד .הקדשתי מזמני ללימודים בנושאים חשובים כמינראלים
(קורס שלמדתי בלונדון) ,חרסית ,איקלורמיה ומדע השדה ,וכך השלמתי פערי ידע שהיו לי ,מכיוון שלא
למדתי לתואר השני .היה חשוב לי ללמוד את תחום הקולואידים והחומרים החרסיתיים בעלי המבנה ,אשר
לגביו לא קיבלו מענה הולם בארץ .בתחנה הייתה מעבדה מפורסמת לחרסיות ולגיאוכימיה ,ומנהל המחלקה
לקח על עצמו לעבד את ספרו של גיאוכימאי מפורסם; הורשיתי לקוראו .הייתה לי אפשרות לבדוק בתנאי
מעבדה את מדגמי הקרקע באנגליה ולערוך השוואה עם המדגמים שהבאתי מישראל .כהמשך ישיר לכך
כתבתי את המחקר הראשון שלי אודות הרכב החרסית בקרקעות הארץ ,כאשר שבתי לישראל .המאמר
פורסם בירחון המדעי של ארץ ישראל .49נערכתי לכך באופן מסודר ומאורגן ,וזה היה הפרסום הראשון אודות
חרסיות שנכתב בארץ .לימים ,למרות שלא המשכתי בעבודתי בתחום החרסיות ,אומר לתלמידיי ,כי פיתוח
. 49רשימת הפרסומים מובאת באנגלית בסוף הספר – ראו נא מס4 # .
78
הסיבה העיקרית לצבע האדום של הקרקע.
דוגמה נוספת ניתן למצוא באזור חוף הים בארץ .האזור שופע אדמת חמרה ,אדמות חוליות ,שגם הן אדומות,
וסלעי כורכר .המידע בנושא עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של פרופסור אבנימלך ופרופסור רביקוביץ
(מרחובות) ,כי שינויי האקלים ,שהתרחשו בעקבות עידני הקרח ,גרמו לצבע המיוחד זה .לטענתי ,האדמות
נוצרו באותו הזמן .טענה זו אני מוכיח בעבודת המחקר שלי ,בפוסט-דוקטורט .לדעתי ,אדמת הכורכר
והחמרה זהה במרכיביה לחול ,הנמצא לכל אורך החוף היישר עד לנילוס .הן מכילות בעיקר קוורץ וגיר
( .)CaCO3במשך שנתיים עמלתי בהתמדה עיקשת לאסוף אבק משלושים תחנות איסוף שיצרתי .אספנו את
המכלים ,אניואלי גנור ,דוקטורנט שסייע בידי באותה תקופה .הרכב האבק נבדק בתשומת לב מרובה .בזמנים
של סופות חול מדדנו את האבק ,ואט-אט התגלה הקשר שבין סוגי האדמות .המידע נכון גם לגבי הרכב
החולות באזור .מבחינתי ,המטרה הייתה הרחבת בסיס הידע על אופיין של קרקעות הארץ ועל מאפייניהן,
אלמנטים שלא נחקרו עדיין ,על מנת להציג תשתית ברורה יותר לשיפור המשק החקלאי.
בתחום הפדולוגיה נחקרת האדמה ותהליכי התהוותה בצעדים קטנים אחורה בזמן .כיום קל למדוד ולקבל
מידע באמצעות טכנולוגיה חדישה ,אבל בתקופתי לא היו קיימים כלים מתאימים לכך .אני זוכר כיצד עמלנו
בשקדנות מייגעת על רשימות ועל טבלאות הנתונים באמצעות מחשבון פשוט.
האבק מעולם לא נלקח בחשבון כגורם משפיע וחשוב ,אך אם נבחן את העובדות כפשוטן ,אקלים מסוים
נושא עמו משבי רוח ,ורוח גורמת לאבק .באזורים היבשים בארצנו אבק זה הנו גורם חשוב ומשפיע על
החקלאות באותו מקום .מעניינת העובדה ,כי נטו לחשוב ,שאין מה לעסוק בנושא הקרקעות באזור המדברי
בארץ ,מכיוון שאין בו קרקעות ,היכולות להביא תועלת לאדם .דעתי השונה הוכחה בעבודתי בנושא .מצאתי,
כי האבק משפיע על השטח ביצירת קרומים מיקרו-ביולוגיים ,הקולטים יותר אבק ,ומשפיעים על הקרקע.
מצאתי ,כי תהליך זה מזין את עצמו כמאין מעגל סגור .זאת ועוד ,ישנם תהליכים נוספים ,הממשיכים
להשפיע עלפני הקרקע ,כגון מערכת המים והטמפרטורה.
רוב אזור הנגב מכוסה באדמת לס ,שהיא ,למעשה ,אבק שהצטבר .כך גם לגבי צפון הנגב ,בקעת באר שבע
וצפונה .אלו שכבות אבק ,שנוצרו במשך כמה אלפי שנים ,עשרות מטרים ויותר לעומק הקרקע .חלק מהאבק
מקורו במדבר סהרה ,וחלקו -מההרים שבה .גשמים חזקים ושיטפונות עזים גורפים עמם קרקע ואבק.
79
הסיפור של יעלון
הללו מתייבשים מאוחר יותר ,והשטח נותר חשוף .אחת התכונות המאפיינות את אדמת הלס היא היכולת
המוגבלת לספוג מים .אחת הסיבות היא הקרום המיקרו-ביולוגי או הביולוגי המצוי על פני הקרקע .שוב,
תלוי גם בתנאים המקומיים .כדי לגלות את מקורו של האבק יש צורך בחקירה מדוקדקת את פני השטח
והקרקע בסביבה הרחבה.
סקר בסיני1956 ,
סקר בסיני1956 ,
80
תירבעה הטיסרבינואה
האוניברסיטה העברית 1960
שמועות לגבי תחילת הקמתה מחדש של מחלקת גיאולוגיה באוניברסיטה העברית גרמו לי לשוחח עם בן
תור ,שהכרתי עוד בשירותי בחמ"ד.
שלושה כוחות עיקריים פעלו באותה התקופה במערך האקדמי של האוניברסיטה בתחום המדע והחקר.
שלוש אושיות היו .פרופסור יהודה ליאו פיקרד ,50שלימים יהיה בעל שם עולמי בחקר מקורות מים וחתן פרס
ישראל לשנת תשי"ח ( )1958במדעי החיים .עיקר התמחותו הייתה בחקר מי תהום ,ובחקירת האפשרויות
לפיתוח המשאב בישראל .הוא היה אירופאי ,והשפה העברית לא הייתה שגורה בפיו ברמה טובה .היה מבכירי
הגיאולוגים בישראל ,והתקשה לקדם את ענייניו .פיקרד היה עמוד התווך הראשי ,בקיא מאוד בתחום המדע.
מיד אחריו באו אבנימלך ובן תור.
פרופסור משה אבנימלך 51היה פלאונטולוג ,העוסק בחקר מאובנים.יעקב בן תֹור היה פרופסור לגיאולוגיה
ומנהל המכון הגיאולוגי לישראל .בן תור ,כריזמטי ,איש ביצוע ופוליטיקאי מרשים ,הועסק באוניברסיטה
ובמכון הגיאולוגי ,שייסד יהודה ליאו פיקרד.
הללו לא הסתדרו ביניהם ,וכל אחד בחר את דרכו .מי שהתלווה לאחד מהם לא התלווה לאחר .בן תור נזקק
למישהו שייצג אותו ,ומעבר לכך שיתף אותי ברצונו לרכוש מכשיר רנטגן למחלקה .שיתפתי אותו ברצוני
לעסוק בנושא החרסית .את הצעתו להיות אסיסטנט באוניברסיטה קיבלתי בשמחה.
וכך מצאתי את עצמי במדרג הקיים ,מיד לאחר אותה חבורה ,כנציג של בן תור ,שהיה עסוק במרבית זמנו
במכון הגיאולוגי .המכון התרחב ,ואני המתנתי למכשיר הרנטגן ,שבן תור אמר שירכוש ,אך הסתבר שרכש
מכשיר שיקוף רנטגן (–Xריי) עבור המכון הגיאולוגי .באותה תקופה עלתה לארץ קבוצת אנשים ,שתחום
התמחותם היה חרסיתיות (קריסטלוגרפיה) ,והם נעזרו ברנטגן .אף על פי שכבר היה לי פרסום ייחודי
וראשון בנושא ,הפכה ד"ר ליזה הלר-קלאי 52למקור המידע המוסמך לחרסיתיות בארץ .כשהצטרפה לעשייה
באוניברסיטה ,בחרתי לא לקחת חלק בכל תחרות אקדמית .ויתרתי על רעיונותיי בנושא החרסיות והרנטגן,
והפניתי את כל מרצי לתחום הפדולוגיה .לא התייחסו אליי כשייך ,גם לא חשתי פרגון מכל סוג שהוא.
הרגשתי שרואים בי נטע זר במחלקה לגיאולוגיה ,מפני שהגעתי מתחום החקלאות.
. 50ראו נאhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%9C%D7%99%D7% :
90%D7%95_%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%93
. 51לרשימת ספריו; http://simania.co.il/authorDetails.php?itemId=70945 :
הדינוזארים היו כאן! חקר בעל חיים קדום ([ http://www.beit-zait.org.il/tours.php?tourid=2 :)1962ע’]
. 52עיקרי המחקר על תוצרת חתרורים מובאים בפסקה הרביעית כאןhttp://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7% :
;A6%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%97%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D
81
הסיפור של יעלון
תחילת עבודה באוניברסיטה העברית
תירבעה הטיסרבינואה
בשנות ה '60-הוזמנתי לכינוס מדעי הקרקע הבינלאומי במדיסון שבמדינת וויסקונסין ,ארה"ב ,למשך
כשבועיים ,בשל התמחותי בנושא פדולוגיית השדה .הודות לכך זכיתי במלגה בסך חמש מאות דולר
מהאמריקנים .בכינוס נכללו סיורי שדה ,הסברים ודיונים בנושא הקרקעות ממזרח למערב;הייתי בהם לעזר
רב .הכינוס זימן לי אפשרות נפלאה להיכרות עם אנשים בתחום התעניינותי ,ואפשר לי להרחיב את אוצר
ידיעותיי בכל הקשור לקרקעות חדשות שאיני מכיר .למורת רוחה של ריטה ,הגעתי לכינוס לבדי .ריטה ובנינו
נשארו אצל הוריה של אשתי בלונדון ,בגלל גילו הצעיר של בננו אורי .מאוחר יותר הצטרפה אליי ריטה לרוב
הכינוסים.
כאשר עתיד להתפרסם מאמר ,נהוג לשלוח אותו לקריאתם של שניים-שלושה אנשים המומחים בתחום
על מנת לקבל חוות דעת והערות בונות .יש מקרים ,שחוות הדעת המתקבלות אינן מאשרות את פרסום
המאמר .כמחציתם של המאמרים הנשלחים לעורכים אינם מתפרסמים .במגזרים המדקדקים יותר ,אחוז
גבוה יותר אינו מתפרסם .מאמריי הראשונים פורסמו בעיתון מדעי בארץ .53עיתון איכותי ,אך אינו נחשב
כאורים ותומים של המדע.
אירוע מסוים הותיר אותי נבוך ומבויש מעט .במאמר ניתן היה להציג מחקרים ,ומעת לעת לכתוב סיכום
בנוגע להתרחשויות מדעיות בנושאים שונים .באחד המאמרים הראשונים שלי בשנות ה ,'60-הצגתי סקירה
אודות התרחבות מדע הפדולוגיה בארץ ,והוספתי את דעתי המקצועית על מאמרים ,שכתב רביקוביץ.
בעקבות מאמר זה זימן אותי רקטור האוניברסיטה לשיחה .נקראתי לסדר .הרקטור אמר ,כי הביקורת
שמתחתי במאמרי על רביקוביץ אינה הולמת .הופתעתי והחרשתי .לא הייתה לי בעיה לומר את דעתי השנויה
במחלוקת בקרב עמיתיי.
קביעות בתחום הפדולוגיה
לימדתי סדימנטולוגיה ,מדעי המשקעים ,ובנוסף -מדעי הקרקע .בדרך כלל ,פדולוגים מצאו את דרכם בתחום
פוריות הקרקע בפקולטות לחקלאות .הייתי הפדולוג הראשון שעסק בגיאולוגיה .מי שלא הצליח בשיתוף
פעולה אקדמי עם רביקוביץ שהיה בפקולטה ,פנה אליי ללימודי התואר .מאוחר יותר הכשרתי סטודנטים גם
לתואר שני וגם לדוקטורט.
עם התקדמותי בסולם האקדמי ,בשנת 1967הוצעה לי קביעות כמרצה בכיר בתחום הפדולוגיה ,במחלקה
לגיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים .בדרך כלל ,מדענים בתחום מדעי הקרקע מצאו את דרכם
בתחום פוריות הקרקע בפקולטות לחקלאות .אני הייתי פדולוג שעסק בגיאולוגיה.
תחום הגיאולוגיה התרחב .אנשים מוכשרים ,שבשנות ה '50-נהגו להצטרף לבן תור ואליי לסיורים בנגב,
הגיעו ללימודים באוניברסיטה ,ותרמו להתרחבותה של המחלקה לגיאולוגיה .בשנת 1958מימן בן תור את
ביקור השדה הראשון לקפריסין.לאחר מכן ,בשנת ,1959ארגנתי ביקור שדה מורחב במזרח אפריקה .מעתה
ואילך התחלתי לטוס לחו"ל לכינוסים כמעט כל שנה ,ובנוסף נסעתי לשנות שבתון.
התרחשויות בעולם האקדמי
למרות ניסיון מר זה לא אמרתי נואש ,ובסופו של דבר פרסמתי למעלה ממאה וחמישים מאמרים מדעיים,
כתבות ביקורתיות וסקירות .לשמחתי ,תרמתי חיבורים למספר אנציקלופדיות ,וערכתי חצי תריסר ספרים.
בהתמדה עיקשת הפכתי לפרופסור מן המניין של מדעי הקרקע (פדולוגיה) במכון למדעי כדור הארץ
באוניברסיטה העברית ,ולאחד המדענים המובילים והמוכרים בעולם בתחום מדעי הקרקע.
זה לא קרה בין יום ...גם לא בין לילה.
אינני מרצה מעולה .נטיית הלב שלי היא יותר לכיוון המחקר מאשר להוראה .עוד כשעסקתי בדוקטורט שלי,
. 53כתב-העת של המועצה למדע בישראל
82
83
הסיפור של יעלון
התבקשתי להרצות בפני סטודנטים כחלק ממטלות האוניברסיטה ,בעיקר בקורס מבוא בשנה א' .בתחום
ההוראה העדפתי לפעול רק עם כמה תלמידי מחקר או דוקטורנטים .אני מעריך את עצמי כיועץ איכותי
ויעיל .בעבר היו משרות מעטות של מחקר בלבד ,ולכן התבקשתי גם ללמד ,אך לא הודרכתי כיצד לעשות
זאת .גם כיום ישנן משרות מעטות למחקר בלבד ,במכון וויצמן לדוגמה .בדרך כלל ,ההוראה נדרשת כחלק
מהעבודה .אני גאה לחשוב ,כי על אף חוסר כשרון טבעי להוראה ,הנחיתי לפחות עשרה סטודנטים בכתיבת
הדוקטורט שלהם וסטודנטים רבים נוספים בכתיבת תזות המאסטר שלהם.
לאחר נסיעת העבודה לקפריסין הרגשתי שחשוב להרחיב את מערך תכניות הלימודים שהצעתי .רציתי
ללמד על קרקעות טרופיות .היות שלא נחשפתי לקרקעות מסוג זה ,ארגנתי סיור לאפריקה המזרחית ,לקניה,
לאוגנדה ,לטנזניה ולאתיופיה .הזמנתי את בן תור להצטרף כראש המשלחת .בסופו של דבר הוא אכן הצטרף,
אך זאת כדי לסייר במקום ולמצוא מקורות מימון לעשייתו בארץ ,ועליי הוטל להיות ראש המשלחת .נמל
אילת נפתח לציבור .בדרך כלל עברו בו אניות משא ,וניצלתי את ההזדמנות לצורך הפלגתנו לאפריקה ,כאשר
למסע זה צורפו תריסר נוסעים .המשלחת מנתה שמונה גיאולוגיים ושהינו ביבשת במשך שלושה חודשים.
הנוכחות הבריטית הקולוניאלית הורגשה במקום .בתי המלון והמדריכים היו שייכים לרשות הבריטית.
הרגשנו רצויים ואהודים.
באתיופיה סיירנו מעט .לקראת הסוף שוטטנו באדיס אבבה ובצפון המדינה .תמוה מאוד היה בעיניי לפגוש
יהודים ,החיים במקום ,ותמוה עוד יותר היה ,שאינם עולים לארץ ישראל .נשארנו לסיורים במשך חודש
בקניה ,שם יצרנו קשר עם משפחה ישראלית בעלת חוות גדולות .במשך הימים הסתובבנו באזורים שונים,
וגיאולוג מטעם המקום הסביר לנו על הגיאו-מורפולוגיה של הקרקע .הסיור היה חשוב ,מפני שאפשר לי
להרחיב את אופקיי .לא יכול היה להיות מצב ,שאלמד חומר עיוני שלא חוויתי ולא הכרתי בשטח .המשימה
הצליחה ,נהנינו ולמדנו הרבה .הטיול עדיין מוזכר לעתים בקרב חברי החוג .את הצילומים העברתי לשקופיות
צבעוניות ,משום שזו הייתה דרכי ללמד .עדיין נמצאים ברשותי אותם צילומי נוף וקרקע .הללו מרתקים אותי
כל פעם מחדש ,שכן הם מהווים כלי הכרחי לתיעוד ,המאפשר מחקר איכותי ואמין .שנים רבות לאחר מכן
הצטרף אליי בני הצעיר כצלם מקצועי ,ושנינו בילינו זמן בלתי מבוטל בנמיביה על מנת לשים על הדף ,לעיני
כל ,את שיצר הטבע.
תירבעה הטיסרבינואה
תקצירי מאמרים שכתבתי בעיתון בינלאומי שנקרא ."ChemicalAbstracts" ,לדעתי ,לכל מצב יש לפחות
שתי נקודות ראייה אפשריות .אמנם נאלצתי לכתוב תקצירי מאמרים (אבסטרקטים) לשם הכנסה נוספת,
אך עם זאת ,הייתי ער ללמידה ,שנפלה בחלקי בשל כך .העורך הדריך אותי במקצועיות ראויה לשמה באשר
לכתיבה פשוטה ,מדויקת ועניינית בכל הנוגע על אבסטרקטים .את במאמריי כתבתי בגרמנית ,בצ'כית,
בדנית ובשוודית.
שנות השבתון היו בתשלום .התבקשתי להגיע לחו"ל ,ותוגמלתי כראוי ,בו זמנית ,במקום ששהיתי בו ובארץ.
כך חסכתי כסף ,וצברתי ביטחון כלכלי .עובדה זו אפשרה לנו ,לעבור לאחר מלחמת ששת הימים מקריית
משה לבית מרווח יותר בגבעת המבתר בירושלים .לרגל עבודתי הגעתי למקומות שונים בעולם ,ביניהם יפן,
סין ,יוון ,רומניה ,דרום אפריקה ,אוסטרליה ,נמיביה ,ברזיל וארגנטינה.
בשנת ,1962התבקשתי לקחת חופשה ללא תשלום ,ולשהות בעיר טשקנט ,בירת אוזבקיסטן שבברית-
המועצות ,במשך כשלושה חודשים במסגרת יונסקו ( .)UNESCO Fellowshipהמפגש היה ביוזמתו של
ויקטור קובדה ,מנכ"ל מחלקה ביונסקו .בטשקנט מצאנו את עצמנו מתרועעים עם מוסלמים מאפגניסטן,
מטורקיה ,ממצרים ומלבנון ,ללא כל בעיה .נעזרנו במקום בשירותו של מתורגמן שליווה אותנו.
כינוסים ושנות שבתון
כל שנת עבודה מזכה בחודשיים של מנוחה .את אלה צברתי ,ולאחר ארבע שנים יצאתי לשנת שבתון
בתשלום .זה עזר לי גם מבחינה כלכלית ,שכן שכר אסיסטנט/מרצה נמוך יחסית ,ובשל כך נאלצתי במשך
שנותיי לעסוק בעבודות נוספות ,כגון הוראה בבית הספר החקלאי בעין כרם (בשנות ה ,)'60-ולפרסם
84
טשקנט
85
הסיפור של יעלון
משום שהשתתפתי בכינוס במסגרת חופשה ללא תשלום ,הגעתי בלי אשתי ריטה ,יחד עם שני ישראלים
נוספים מהסקר הגיאולוגי בישראל .אחד מהם קיבל משום מה שכר ,ואילו אני לא .חששתי לעבור את מסגרת
החשבון שלי ,לכן פניתי לבנק בירושלים ,וביקשתי אסמכתא לשחרור חסכונות מסוימים .לדאבוני ,בנק
דיסקונט לא אישר את בקשתי למשיכת יתר ,וכך הסתיים שיתוף הפעולה שלי אתו.
בשנת 1964השתתפתי בכינוס המדעי הבינלאומי החמישי למדעי הקרקע בבוקרשט ,רומניה.
תירבעה הטיסרבינואה
חלילה ,במשך חודש שלם .התהליך מוכר גם בשמו "פוסט קונגרס" .לאחר השהייה ברומניה ניצלתי את
ההזדמנות וביקרתי גם בהונגריה ובבולגריה .נהניתי מהסיורים ומהכינוסים הללו ,והשתדלתי לארגן לפחות
כינוס אחד מסוג זה בכל שנה ,ובדרך כלל אף קבלתי הזמנה להשתתף בו.
בשנת 1965השתתפתי בכינוס בנושא INQUA54בקולורדו ,ארצות-הברית .בשלב זה כבר הייתי מוכר
מבחינה אקדמית ,ולכן השתתפתי בוועדה המארגנת של האירוע .הצעתי להקים את פלאופדולוגיה-
הפדולוגיה הקדומה כוועדה של האגודה (ולימים ,גם של ה –ISSS-האגודה הבינלאומית למדעי הקרקע),
מפני שהאמנתי בחשיבות הרבה שיש לקרקעות הקדומות ,המצויות מתחת לפני השטח הנראה לעין .אט-
אט התפתח התחום ,וההכרה בחשיבותו גברה.
עמיתי יונסקו בטשקנט1962 ,
בשנת 1968נסעתי לאוסטרליה כמרצה אורח בכינוס ובסדרת הרצאות במשך שלושה חודשים בסמסטר
החורף ,בחופשה ללא תשלום .בתחילה לימדתי במלבורן והתגוררתי בה ,ומאוחר יותר -בקנברה .המארח
באחד המקומות ארגן סיור עבור הנוכחים.
קונגרס בינלאומי של מדע הקרקע ברומניה1964 ,
הסיורים נערכו סביב המדינה .בשבוע הראשון התכנסנו לדיונים וללמידה ,לאחר מכן יצאנו לסיורים וחוזר
. 54ראו נא http://www.inqua.org :האגודה הבינלאומית לחקר התקופה הרבעונית
86
87
הסיפור של יעלון
עמיתי יונסקו בטשקנט1962 ,
עם סיומו של הכינוס יצאתי לשנת השבתון הראשונה שלי באמריקה .ריטה ,הילדים ואני השתכנו בדירה יפה
בבולטימור .לדוד כבר מלאו שלוש עשרה שנה ,ואורי היה צעיר מעט יותר ,לפני בר מצווה .יצרנו קשר עם
המורים ועם הקהילה היהודית .הילדים שומרים עדיין על קשר עם חברים מבית הספר בבלטימור .למרות
הצורך בהסתגלות למקום חדש ,גילו ילדיי גמישות נפלאה .מכיוון שריטה שוחחה עמם באנגלית מגיל צעיר,
לא היה להם קושי ללמוד בבית ספר ששפת הוראתו היא אנגלית .אך למרות החוויה החיובית הרגשנו ,כי
ניתוק הילדים מבית הספר בארץ למשך שנה שלמה אינו טוב להתפתחותם .לכן זו הייתה שנת השבתון
היחידה ,ששהינו בה יחד שנה שלמה בחו"ל .מאוחר יותר ,עד שהילדים המשיכו לדרכם כבוגרים ,בחרתי
לנסוע לחו"ל ,לאוניברסיטת דייוויס ולטוסון ,לדוגמה ,עם ריטה בלבד ולתקופות קצרות יותר ,בדרך כלל
לארבעה חודשים עד חצי שנה.
שנת השבתון הראשונה בבלטימור זכורה לי כחוויה טובה ומעשירה .מעניין להביט על הבדלי התרבויות.
הסטודנטים האמריקאים ,בניגוד לסטודנטים הישראליים ,ממעטים לשאול שאלות ,וההרצאה חולפת כמעט
ללא הפרעה.
88
תירבעה הטיסרבינואה
באותה שנה הזמין אותי פרופסור הנט ,55שהתמחה בגיאולוגיה ,ללמד בג'ונס הופקינס .הוא היה בין
הגיאולוגים הראשונים ,שעסקו בזמן מלחמת העולם השנייה בנושא הקרקעות ,ושימש כיועץ בתחום
מדעי הקרקע לצבא האמריקאי .הוא כתב את הספר “"( ”Geology of Soilsהגיאולוגיה של קרקעות").56
בנוסף לעיסוק במחקר ,גם לימדתי .ניצלתי את זמני הפנוי להשלמת ידע בנושאים שונים ,במיוחד במחלקת
הגיאוגרפיה ובמדעי הסביבה .זאת -בספרייה המרשימה שהייתה שם .את זמן האיכות המשפחתי בחרנו
לבלות בטיולים באזור .טיילנו צפונה יחד עם הילדים .חשוב היה לי לחוות את מראה מפלי הניאגרה.
בשנות ה '70-קיבל המזכיר הכללי של האגודה למדעי הקרקע ( )IUSSמיונסקו סכום כסף ,שאפשר
לערוך כינוס נוסף .57הכינוס ,שהתקיים באמסטרדם ,עסק בתחום הפלאופדולוגיה .המזכיר ביקש ממני
לסכם את ההרצאות ולפרסם זאת כמאמר .שנה לאחר מכן ,בשנת ,1971יצא לאור הספר הראשון בנושא
הפלאופדולוגיה בהוצאה ירושלמית .הספר ,ידוע ומוכר ,ניתן לקריאה באינטרנט .58הוצאתו הייתה על חשבון
יונסקו ,ולא קיבלתי זכויות יוצרים עליו .תרומתו למדע הקרקעות ייחודית ומשמעותית .כינוס נוסף בנושא
זה התקיים בארצות הברית רק לאחר שתיים עשרה שנים ,ופורסם רק לאחר שש שנים נוספות .באירוע זה
הוענקה לי הקדשה מיוחדת ,מכיוון שנחשבתי כגורם מרכזי בנושא הפדולוגיה.
בשנת 1972ביקרתי בהודו ,במיוחד בניו דלהי .הביקור בטאג' מאהל היה מחויב המציאות מבחינתי.
בשנת 1973התקיים כינוס בברית המועצות .לא קיבלתי אישור ליציאה לסיורים ,ולכן ביטלתי את בקשתי
להשתתף בכינוס עצמו .בכל מקרה ,בהמשך ,השתתפתי בכינוסים בתחום זה שהתקיימו במוסקווה .באותה
שנה נאלצתי לעבור ניתוח דיסקוס .ההחלמה דרשה זמן המתנה ,ולכן יצאנו לשנת שבתון נוספת רק בשנת
,1977כשהוזמנתי לשהות כמחצית השנה באוניברסיטת דיוויס שבקליפורניה יחד עם אשתי ריטה .ילדינו
בגרו ,דוד ,בנינו הבכור ,היה כבר בן עשרים .נהניתי מאוד בקליפורניה .לימדתי במשך ארבעה חודשים,
ורכשנו חברים טובים במקום.
בשנת 1981שהינו ,אשתי ואני ,באריזונה למשך כחצי שנה .ארבעה חודשים לימדתי ,תוגמלתי כיאות ,ובשאר
הזמן טיילנו ברחבי המקום .אני זוכר תקופה זו כנעימה וכרגועה.
בשנת 1985הוזמנתי לגנט אשר בבלגיה .באוניברסיטה הרציתי לפני סטודנטים דוברי אנגלית ,והשתמשתי
בספרות אנגלית .חבלי הקליטה של אשתי במקום החדש היו ,משום מה ,איטיים יותר מכרגיל .הייתה לנו
דירה יפה .לבסוף יצרנו קשרי חברות נעימים .זכור לי במיוחד יהודי אחד ,בעל מאפייה .התיידדנו עמו ועם
. 55לרשימת פירסומיו ראו נא באנגליתhttp://openlibrary.org/authors/OL167532A/Charles_Butler_Hunt :
. 56הספר פורסם באנגלית ב ,1972-ונמצא כיום במלואו ברשת .ראו נאhttp://www.archive.org/stream/ :
geologyofsoilssu00wooduoft/geologyofsoilssu00wooduoft_djvu.txt
. 57הכינוס אורגן ע”י INQUAתחת הכותרת.Symposium on the Age of Parent Materials and Soils :
. 58ראו נא באנגליתPaleopedology: Origin, nature and dating of paleosols”, 1971, Israel University Press. http://books.:
google.co.il/books?id=wPeHdyRdQcMC&pg=PA215&lpg=PA215&dq=%22Paleopedology%22%2B%22Yaa
lon%22&source=bl&ots=YzRIqs8HKV&sig=SwTDoPzc310FgFI-Dywk9UNeJG4&hl=iw&sa=X&ei=XPR
JT_2aIIPQ8gOkzJiZDg&ved=0CCcQ6AEwAQ#v=onepage&q=%22Paleopedology%22%2B%22Yaalon%22
&f=false
89
הסיפור של יעלון
משפחתו.
לפני פרישתי בשנת ,1991זכיתי להרצות גם בקיימברידג' במשך סמסטר אחד ,לשם הוזמנתי לחצי שנה
על ידי החברה המלכותית .בביקור שקדם לו באנגליה ,שהיתי הן באוקספורד כמחצית שנה .במשך סמסטר
אחד נתתי הרצאות אורח .חברי באוניברסיטת קיימברידג' שהזמינו אותי השתדלו למעני ,וכך נעשיתי חבר
אחד הקולג'ים וחבר מחלקה .עקב כך יכולתי להצטרף לעבודתם בחקירות הקרקע או החקלאות ,וזכיתי
להכיר מגוון אנשים בעלי תחומי עניין שונים .בקפיטריה של הקולג' התיישבו לצדי רופאים ,היסטוריונים,
פילוסופים ופסיכולוגים .השיחה הערה נעמה לי ,תחומי הידע השונים הרחיבו את אופקיי.
מעבר לכינוסים ולשנות השבתון ,נחשפתי במקומות שונים לתרבויות מגוונות ולאנשים חדשים.
בדרום יבשת אפריקה ביקרתי פעמיים .בפעם הראשונה שהיתי בנטל ,ובפעם השנייה – בנמיביה.
נמניתי עם הישראלים הראשונים שהגיעו לסין ,כשניתנה האפשרות .ביקרתי כמה וכמה פעמים במדבר
הלאוס שבסין ובאזור הקרסטים .סקרנו את אדמות הלס המצויות במקום .צלחתי את דרכי בעזרת המתרגם
שליווה אותנו ,והיה לנו לעזר רב בזמן ההרצאות ששמענו.
תירבעה הטיסרבינואה
ומהמסע למציאת התשובות .עניינו אותי תהיות "למה?" ו"איך?" בנושא מדעי הקרקעות ,וכן החקירות
הביולוגיות וההיסטוריות אודותיהן.
הפרס על שמו של דוקוצ'ייב 60מוענק כל ארבע שנים ,בעת כינוס האיגוד הבינלאומי למדע הקרקע (,IUSS(61
ונחשב מקביל לפרס הנובל בתחום ,פרס על מפעל חיים .62בשנת ,1883פרסם ווסילי דוקוצ'ייב את הדוקטורט
שלו בנושא הקרקעות השחורות של רוסיה – ה"צ'רנוזיים" ( ,)Chernozemונחשב למיסד מדע חקר הקרקע
כמדע עצמאי ,יחד עם הילגרד ,האמריקאי .63בפעם הראשונה קיבל את הפרס חברי הטוב ,ויקטור תרגוליאן,64
שייסד את מדע הפדולוגיה ברוסיה ,וממשיך להובילו שם.
בשנת ,201065בהתרגשות רבה הייתי זה שזכה לקבל את הפרס .לצערי ,באותה תקופה כבר לא יכולתי לטוס
לאוסטרליה כדי להשתתף בטקס .נכדתי עידית נסעה לקבל את הפרס בשמי .בירכו אותי בלבביות רבה
בטלפון ובמכתבים בדואר אלקטרוני.
סיכומו של עניין מקצועי
פרסים
התשוקה הפנימית הבוערת באדם לכל נושא שיבחר בו היא הקסם ,המאפשר את התקדמותו .ההתמדה
והחריצות הן הסוד הטמון בהצלחה .במשך חיי קיבלתי פרסים שונים ,שריגשו אותי הן בשל עצם ההכרה
בעשייתי ,והן בגלל תחושת התרומה לחברה שנלוותה אליהם.
זכיתי בחברות של כבוד באגודות למדעי הקרקע בגרמניה וברוסיה ,והן בתואר "( Honorary Fellowעמית
כבוד") בחברת הגיאולוגיה האמריקנית ובחברה הבריטית למדעי הקרקע .על כן אני פטור מדמי חבר ומקבל
כל פרסום ומידע חדש בתחום.
זכיתי בהתרגשות רבה בפרס אוניברסיטת גנט בבלגיה .הפרס נושא את שמו של סרטון ,59היסטוריון בנושא
המדע ,ומוענק פעם בשנה לאדם אחד מכל רחבי העולם .באותה שנה נבחרתי לקבל את הפרס בטקס מכובד
שהתקיים בגנט( .אולי :הפרס הוענק?) הוענקה לי על תרומתי להיסטוריה של מדעי הקרקע.
במשך השנים נבעו כל מהלכיי האקדמיים מהצורך באתגר ומתוך הסקרנות לחקירה ,מהצורך בשאילת שאלות
. 59ראו נא באנגליתhttp://www.sartonchair.ugent.be/en/medals :
90
באמתחתי מדליה מטעם הארגון הבינלאומי למדעי הקרקע– ,)Dokuchaev) IUSSמדליה של האגודה
הרוסית ,מדליה מטעם אוניברסיטה גנט בנושא ההיסטוריה של המדעים ,חברות כבוד של ,INQUAחברות
כבוד של ,IUSSחברות כבוד בחברה הגיאולוגית הישראלית ובחברה הגרמנית למדעי קרקע ,בחברה הרוסית
ובחברה האמריקאית למדעי הקרקע ,וכן דוקטורט כבוד מאוניברסיטת טביליסי ,בגיאורגיה.
לא התרברבות מניעה אותי להציג את הישגיי .זו תחושה של שמחה על כי מאמציי ודרכי המורכבת נשאו פרי.
אני נרגש שכיום ,כנציג של מדינה קטנה כמו ישראל ,מנקודת הפתיחה של חיי ,עיירה קטנה בצ'כוסלובקיה,
דרך מלחמה הרת גורל והשואה הכואבת ,יכולתי להעניק מעצמי תועלת רבה לאנושות ,וזו דרכה המקובלת
להעריך את פועלי.
בשנות ה '60-הוענקה לי קביעות באוניברסיטה העברית .הפכתי מרצה בכיר בשנת .1967את תואר
. 60ראו נא באנגליתhttp://www.encspb.ru/en/article.php?kod=2804013132:
. 61ראו נא באנגליתhttp://www.iuss.org :
. 62לכל חבר בארגון יש זכות להציע מועמד לפרס ,למעט חברי ועדת הבחירה .את שמי הציע אחמט מרמוט ,בזמנו יו”ר מחלקה
מס 1 .שך ה IUSS-ופרופסור למדע הקרקע מטורקיה ,וכיום פרופסור למדע הקרקע בקנדה .בנוסף לנשיא ולמזכ”ל ה ,IUSS-ועדת
הבחירה מנתה חבר אחד מגרמניה ,אחד מהונגריה ואחד מרוסיה .אחד מהקריטריונים לבחירה הוא שלושה מכתבי המלצה .אחד
מהם היה מתרגוליאן ,שדעתו הייתה מכרעת.
. 63יוג’ין וו .הילגרד .1916 - 1833ראו נא באנגליתhttp://en.wikipedia.org/wiki/Eugene_W._Hilgard:
. 64ראו נא באנגליתhttp://eusoils.jrc.ec.europa.eu/events/Visiting_Scientists/Victor_Targulian.pdf :
. 65ראו נא באנגליתhttp://www.iuss.org/index.php?option=com_content&view=article&id=88%3Aiuss- :
dokuchaev-and-von-liebig-awards&catid=12%3Aiuss-awards&Itemid=7
91
תירבעה הטיסרבינואה
הסיפור של יעלון
הפרופסורה קיבלתי בשנת 1975כפרופסור עמית ,ולאחר מכן ,בשנת ,1980הוענק לי התואר פרופסור בכיר.
בגיל שישים ושמונה ,בשנת ,1992פרשתי רשמית ,אך הפרישה הסופית הייתה בגיל שבעים .זאת ,לאחר
ארבעים שנות פעילות .על אף יציאתי לפנסיה ,המשכתי לנסוע למקומות שונים הקשורים לתחום
התעניינותי ,והמשכתי לשמור על קשר עם חוקרי מדע ,המתארגנים לקבוצות מפגש .כיום קיימת גם קרן
לגמלאים בנושא זה.
באוניברסיטה עמד לרשותי משרד ,אך עם הזמן נהגתי לבקר בו פחות ופחות .הסכמתי שישתמשו בו מדי
פעם אנשים אחרים ,עד שהפסקתי להגיע למשרד .עד גיל שמונים הייתי פעיל ונוכח בעשייה מתמשכת
בתחום .המחשב שבביתי מחובר ישירות לאוניברסיטה ,ואני מתמצא בהתרחשויות באמצעות עיתונים
ועלוני המידע של האוניברסיטה .אני גם ממשיך לפרסם מאמרים .לשמחתי ,המאמר האחרון שלי פורסם לא
מזמן בעיתונות הבינלאומית.
אני עד לקצב החיים המשתנה ,לדינאמיקה של הפעילויות בתחום הגיאו-מדע ,למהירות של הטכנולוגיה
המתקדמת של המידע .אני משתדל כמיטב יכולתי לעמוד בקצב.
את תואר הכבוד באגודה הישראלית רכשתי בזכות המאמץ וההתמדה שלי בכל שנות פעילותי .אני חייב
לציין כי אף על פי שהייתי גם יושב ראש האגודה הגיאולוגית בארץ לתקופה של שנה ,במשך רוב שנות
עבודתי חשתי בהכרה רבה יותר בקרב אנשי תחומי בחו"ל מאשר בארץ .בסיכומו של דבר ,אני חושב כי
תרומתי למדע ולידע של מדינת ישראל הנה רבת משמעות.
בעיניי ,התרומה החשובה ביותר מתוך מכלול עשייתי היא המידע שהבאתי באשר לחשיבות האבק בהיווצרות
הקרקע והנוף של ארץ ישראל .זאת מתוך החיבור בין הידע הכימי שרכשתי לבין הבעיות הגיאו-ביולוגיות
אליהן התייחסתי.
הודעה בכתב העת של ה IUSS-על חתן פרס דוקוצ'ייב לשנת ,2010דן יעלון
92
93
רצונ יתחפשמ ןיערג
גרעין משפחתי נוצר
אמה של ריטה ,יוצאת גליציה ,הייתה בת למנהל חווה חקלאית ,ועסקה במשק הבית כל שנותיה .היא נפטרה
בגיל שמונים בבית אבות באנגליה.
ריטה בת זוגי
בשנת 1952נישאתי לריטה סינגר ,ילידת לונדון ,בת להורים שהיגרו למקום לפני שפרצה מלחמת העולם
הראשונה .אומרים כי אחרי שאדם הולך לעולמו ,מעלותיו ואיכותו צפות ועולות לנגד עיניהם של מי שחשים
בחסרונו.
ריטה נולדה בשנת 1926כבת זקונים למשפחה החובקת את אחיה הבכור ג'ק –יעקב ,ואחיה הנוסף דיוויד.
אביה של ריטה ,שמואל (היו שקראו לו סם) היה חייט במקצועו ,ותפר בגדים על פי מידה והזמנות ,בעיקר
לגברים או לנערים שהגיעו לגיל המצוות .הוא זכור לי כאדם חביב ונעים .שמואל היה אדם נמוך וממושקף,
דתי ,שומר כשרות ומתפלל בבית הכנסת כל שבת.
ריטה ואבא שלה בשנות השלושים
שמואל היגר ללונדון בתחילת המאה העשרים בתקופת הפוגרומים בגליציה .אינני יודע אם בחר בלונדון,
כי רצה לחיות בה ,או שמא מחסור במזומנים עיכב אותו מלהמשיך לאמריקה .אחיו היחיד התגורר בברזיל.
שמואל נפטר בשנות ה ,'60-בן שבעים היה במותו .לאחר מלחמת העולם השנייה האיר לו מזלו פנים
בעיסוקיו ,ולכן יכול היה להרשות לעצמו להעתיק את מגוריו לאזור ספרינג היל ,לבית נאה ורחב יותר .מיני,
94
ההורים של ריטה אשתי
השפה המדוברת בבית הייתה יידיש .ג'ק הבכור התמחה ברוקחות ,והיה רוקח בתקופת מלחמת העולם .הוא
נישא לבטי ,שהתגוררה באותה תקופה במנצ'סטר ,והם הביאו לעולם את ג'ודית .נכון לעכשיו ,ג'ודית כבר
בת שישים ,ומתגוררת בארץ.
דוד ,הצעיר ,שירת שש שנים בצבא הבריטי מ 1939-עד .1945לאחר שהשתחרר למד תפירה ,ועשה חיל
כחייט .הוא התחתן עם בטי (במקרה ,לשתי הכלות היה אותו שם) .הם הביאו לעולם לאחר שנים ארוכות
של ציפייה בת ובן .הבת רוזלין התחתנה עם בחור אמריקני ,והיא מתגוררת כיום בארה"ב .הבן ,סטיבן היה
שף ,ועשה חיל באירועים .סטיבן התחתן פעמיים .בפעם הראשונה עם בחורה יהודייה ,שלא הייתה מעוניינת
בהקמת משפחה ,ובפעם השנייה – נישא לאישה לא יהודייה שהתגיירה .הם חובקים שני בנים ,סמואל
וג'ושוע ,ונשואים עד היום.
95
הסיפור של יעלון
חוויות ילדות מתקופת המלחמה
בתקופת מלחמת העולם השנייה ,בגלל ההתקפות האוויריות של גרמניה הנאצית על לונדון ,ה"בליץ" האווירי,
הוחלט להעביר את כל ילדי בית ספרה של ריטה לכפר קטן ) Parva Hinton( ,המרוחק כמה שעות נסיעה
מצפון ללונדון .זה היה בית ספר רגיל לא יהודי ,אולי ילד אחד יהודי או שניים היו בכיתה .כל בית הספר
המשיך לפעול באותה מתכונת לימודים בכפר .מספר הילדים היה גדול ,ולכן התקיימו הלימודים בבית הספר
במשמרות (בוקר או ערב) .אלו התחלפו כל שבוע ,כך שהילדים למדו שבוע אחד בבוקר ,ושבוע שני בערב,
וחוזר חלילה.
רצונ יתחפשמ ןיערג
בחייהם והתנחלה בלב בני המשפחה .כשבגרה ,המשיכה לשמור עמם על קשר בחגים ובשמחות .זכור לי,
שפגשתי אותם בנמל התעופה באנגליה .אבי המשפחה ,אד ,כבר פרש אז לגמלאות מעבודתו כאח בבית
חולים .ניכר היה ,כי מארג הזיכרונות של ריטה מאותו בית היה היה נעים וטוב.
התפתחות וצמיחה לאחר המלחמה
ריטה גדלה בבית ,שהחינוך בו הושתת על כבוד ועל עזרה הדדית .חינוך איכותי .הבנתי ,כי כנערה הייתה
ביישנית ,שקטה ,מעט נחבאת אל הכלים .ריטה שקדה על לימודיה ,אך בילתה שעות רבות במגרש הטניס
הסמוך לביתה בספרינגהיל ובברכת השחייה הקרובה.
ריטה בתיכון
ריטה בצעירותה
לדעתי ,התקופת בה שהתה ריטה מחוץ ללונדון בזמן המלחמה הייתה משמעותית מאוד בחייה .כל ילד
התקבל במשפחה אומנת באותו הכפר; וריטה התקבלה במשפחה חשוכת ילדים .היא התגוררה אצלם בין
השנים .1945-1942 --עם הזמן הפכה לבת בית ,כמעט כילדתם .הוריה הוזמנו לבקרה בסופי שבוע ,ונקשר
קשר חם בין שתי המשפחות .ריטה אכלה על שולחנם כל שהוצע לה ,ללא קשר להלכות הדת ,השתלבה
96
חבריה מהקבוצה ,שאתם נהגה לשחק טניס ,היו חשובים לה מאוד .במפגשים החברתיים אהבה לרקוד ,ואני
חושב ,שהתאכזבה כאשר גילתה ,שאין לבי נוטה לכיוון זה כלל.
לאחר המלחמה בחרה ריטה ללמוד כלכלת בית בקולג' בדרום אנגליה .שלוש השנים הללו הוכרו לה בארץ
כתואר ראשון .בתקופה זו השתייכה לקבוצת חברים יהודים מאוחדת מאודCommittee s’People Young ,
( ,)YPCשאתם הייתה בסופי שבוע .הם היו יהודים ציוניים ,שנהגו להיפגש למסיבות תה וריקודים ,ובין היתר
עסקו באיסוף תרומות למען קק"ל ובהתנדבויות שונות .איני יודע מי ייסד את הקבוצה .אחד מהם ,ססיל
97
רצונ יתחפשמ ןיערג
הסיפור של יעלון
שמו ,אתו יצרה קשר ,הכיר בינינו .מוישה פוזנר ,שהשתייך גם הוא לאותה קבוצה ,עלה ארצה ,ובחר ללמד
אנגלית .אני יודע ,כי המפגשים החברתיים הללו ,שבמהלכם נהגו לרקוד ,היו חשובים מאוד ומשמעותיים
בחייה של ריטה.
העליה לארץ ישראל
לאחר שסיימה את לימודיה ,התקבלה ריטה לעבודה כמורה לכלכלת בית .ככל שחלף הזמן ,נהייתה מודעת
לרצונה לעלות לארץ ,וכאשר נודע לה ,כי בת דודתה מצד אביה ,בת גילה ,מגיעה מברזיל לארץ ,קפצה על
ההזדמנות .כך קרה ,שבשנת 1949נסעו שתיהן ארצה ,וגרו תחילה בכפר נוער כפר מימון .ריטה הגיעה
ארצה לביקור בתקופת החופש הגדול ,כאשר לא עבדה .לאחר כשלושה שבועות חזרה לאנגליה ,אך הותירה
את מחשבותיה בארץ .לכן ,בסוף שנת הלימודים ,בשנת ,1950שבה לארץ לביקור נוסף .הפעם עם חברתה
סינתיה .ריטה וסינתיה היו חברות כבר מתקופת ילדותן .הן התגוררנו בספרינג היל ,בסמוך זו לזו ,וביקרו זו
את זו בתכיפות .סינתיה נהגה לטפס על החומה ולעבור מביתה ,בית מספר ,1לביתה של ריטה ,בית מספר .3
לאביה של ריטה היו תקליטי חזנות ותקליטים נוספים ,שהן נהגו להקשיב להם .אמה של ריטה הייתה ידועה
בבישוליה המופלאים ,ומשפחתה של סינתיה הוזמנה לא פעם לסעוד על שולחנה.
אני חושב ,כי החלטות חשובות שקיבלה ריטה בחייה ,היו מושפעות מחברותן של השתיים .ריטה הייתה
מהוססת מעט בדרכה ,והחיבור בין השתיים נתן לה את תחושת הביטחון לקבל החלטה על השינוי שרצתה
בו .סינתיה מספרת ,כי במהלך אירועי חייהן המשותפים ,חשה בטוחה לצדה .מבחינתה ,ריטה הייתה היוזמת
שביניהן ,מניעה דברים לכדי התרחשות .את הדרך לארץ ישראל הן עשו יחד בספינה מתנדנדת .הים לא עשה
חסד עם סינתיה ,ריטה שוחחה עם קפטן הספינה ,ועמדה על כך ,שיעביר אותן מהקומה השלישית לקומה
השנייה ,כדי שייטב לחברתה.
98
מימין :סינטיה וריטה
ריטה וסינתיה התגוררו בירושלים אצל משפחת סרנה ,משפחה יהודית ,בחדר ללא שירותים וללא מקלחת,
ונרשמו לאולפן .זה היה כבר בתקופה ,שבה העריכו את משך הלימודים באולפן לחמישה חודשים .יחד אתה
למדו כמה חברים ,ביניהם ססיל ,שעלה ארצה מאנגליה כדי ללמוד רפואה באוניברסיטה בירושלים .הם היו
לקבוצה .מקצתם היו חבריי מהאולפן בו למדתי אני ,ומקצתם סטודנטים אנגלים נוספים .וכך החלו הפגישות
המשותפות .ריטה ואני הכרנו באחת המסיבות .באותה תקופה הייתי עסוק בעבודת הדוקטורט שלי .סינתיה
דיברה אנגלית מצוינת ,אך במבטא אנגלי חזק ובוטה מידי לטעמי .הדבר העלה בי מחשבות משעשעות על
טיבם של האנגלים ,היכולים לשוחח על מזג האוויר או על כל דבר טפל בשפה יפה ומתורבתת .העדפתי את
ריטה ,את אופן התנהגותה .רגליה היו על הקרקע .ססיל אמר בזמנו ,כי ריטה הייתה בעלת חוש הומור וכאשר
הייתה מחליטה ,הייתה עקבית בפעולתה.
הימים היו ימי הצנע בארץ ,וקפה היה מצרך נדיר .ריטה וחברתה הביאו עמן קפה מאנגליה ,ואנו הוזמנו
לשתות בחברתן .היות שבחדר שהשתכנו בו לא היה חדר אמבטיה ,הזמינה אותן אחותי סטלה פעם בשבוע,
כדי להתקלח .כך הפכו לחברות.
99
רצונ יתחפשמ ןיערג
הסיפור של יעלון
סינתיה מספרת ,כי המקלחת נקראה בפיהן "החור השחור" .הן התגוררו בחדר נפרד משלהן ,נהגנו לשטוף
עצמן בברז הכיור ,וחלקו שירותים משותפים עם שני גברים ,שהתגוררו בחדר הסמוך .אחד מהם היה דוד
(לאחר שנפטרה ,מצאתי את כל המכתבים ,שנהגתי לכתוב לה באותה התקופה ).ידענו לנווט את דרכנו
בהרמוניה ובשלווה.
גרוס ,שלימים נעשה העורך של העיתון ג'רוזלם פוסט ,והשני היה דוד קמחי.66
אביה של ריטה דאג מאוד לבתו והחליט לבקרה .כפי שאמר ,הוא ויתר על נוחות ביתו ועל איכות סעודותיו,
והגיע לארץ כדי לבקרה .סינתיה הוסיפה ,כי נעמה לה מאוד התייחסותו אליה .היא חשה בסוג מסוים של
גאווה על כי נתן את ברכתו לחברות ההדוקה בינה לבין ריטה .הוא טייל אתן ברחבי הארץ ,ונהג לשתות
"שנאפס" לפני ארוחותיו .הביקור היה נעים לה מאוד ומהנה.
חתונה
ההיכרות והשתלשלות העניינים לקראת בניית תא משפחתי
זכור לי ,כי כשהגיעה דודה תרזה מתל אביב לבקר אותי ואת אחותי סטלה ,וראתה את צמד הבנות ,היא
שאלה אותי (או אותן!) מי משתיהן מתאימה לי יותר .שתיהן היו "בחורות טובות מבית טוב" ,כמו שאומרים.
המבטא הבריטי הותיר רושם חיובי ,ונראה היה לי ,כי הן אכן חושבות,שיש לי כוונה מסוימת לגבי אחת
מהן .רוב עיני הקבוצה היו נשואות לסינתיה .אבל ריטה מצאה חן בעיניי .למען הדיוק ,רציתי לבוא בברית
הנישואין עם צברית ,אך העברית שבפי לא הייתה כרטיס ביקור מרשים עבור הצבריות .כמו כן ,כאשר
כבר יצרתי קשר עם שתיים שהיו חברותיי ,מצאתי כי מלאּות החיים ,האנרגיה השופעת שלהן ,נפלאה ככל
שתהיה ,אינה מתאימה לטמפרמנט האישי שלי .ריטה הייתה עדינה ,אינטליגנטית .נהגנו לבלות בחברותא
יחד עם כל הקבוצה .נדירים היו המקרים ,שבהם שהינו רק שנינו יחד .זכור לי טיול רגלי אחד ונסיעה על
האופנוע ביער באזור שער הגיא .לימים אמרה ,כי מה שמצא חן בעיניה ,ושבה את לבה היה האופנוע שלי.
תקופה זו הייתה חשובה להתהוות יחסנו .האהבה ,אני חייב לציין ,באה אצלי מאוחר יותר .גרתי במוסררה
אצל אחותי ,והבנתי ,שהגיע הזמן להעתיק את מגוריי למקום אחר .בגיל עשרים ושמונה החברה סביבי
כמו שידרה לי ,כי הגיע הזמן .ריטה הייתה בת עשרים ושש ,ונראה היה ,כי אכן זה הזמן הנכון להקמת תא
משפחתי חדש בישראל" .האהבה תבוא עם הנישואין" ,כך אמרו לי ,ואכן כך היה .הערכתי את תכונותיה של
ריטה ,אך אהבתי הגדולה אליה התעוררה בלבי רק לאחר הנישואין.
הדאיגה אותי העובדה ,שעדיין לא חשתי מבוסס כלכלית .חששתי לעתידנו הכלכלי ,אך בחרתי בכל זאת
להתחתן .בשנת ,1952שנה לאחר שהכרנו ,שלחתי מכתב לאביה ,וביקשתי את ידה .הבטחתי לשמור עליה
. 66ראו נא; http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1192568 :
; http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3859975,00.html
100
חתונה ב1952-
אביה של ריטה ביקש שנערוך את החתונה באנגליה .עבורו ,ארגון החתונה היה כבוד גדול .ריטה חזרה
לאנגליה לפניי .אני הגעתי כמה ימים לפני טקס הנישואין ,ושהיתי אצל דודיי .הצטרפתי ממש לקראת
החתונה .ההזמנות לחתונה נכתבו בעברית ובאנגלית .התקשורת עם משפחתה עד למאורע זה הייתה
באמצעות חליפת מכתבים ,וזו הייתה הפעם הראשונה ,שבה נפגשתי עם משפחתה של ריטה והכרנו רשמית.
ב 17-במרס 1952עמדנו נרגשים תחת החופה במלון מפורסם מאוד בלונדון .הרגשתי משועשע בחליפה
שלבשתי ובצילינדר שחבשתי ,אבל החליפה הייתה חשובה לאביה של ריטה ,ורציתי לכבד את בקשתו .בכל
זאת ,מדובר במנהגי החברה שחי בה .ארוחה הוגשה ברוחב לב .זכור לי ,כי משה פוזנר ,חבר שהוזמן מחוג
מכריה של ריטה ,שעמו היא אהבה מאוד לרקוד ,אמר ,כי באותו ערב אכל יותר מאשר במשך חודש שלם
101
הסיפור של יעלון
בארץ (זו הייתה תקופת הצנע בארץ) .אכן ,ניכר שהחתונה הייתה חשובה מאוד למשפחתה של ריטה .בני
דודיי הגיעו יחד עם דודתי ,ששהתה בזמנה באנגליה .שמחה גדולה הייתה גם על רחבת הריקודים .אביה של
ריטה נשא ברכת ההצלחה בדרך החדשה .גם אני אמרתי את דבריי .אינני זוכר אם ריטה הוסיפה את דבריה
שלה .את הלילה הראשון בילינו באותו המלון.
לאחר שבוע בוולס חזרנו לארץ ישראל .הדרך חזרה הייתה עבורנו כטיול "ירח הדבש" .ארבעה ימים בילינו
בדרך .הפלגנו לאיטליה ,וטיילנו בכל האתרים ההיסטוריים החשובים ברומא .ביקרנו בנאפולי ומשם חזרנו
לישראל.
בארץ ערכה לנו סטלה מסיבת חתונה צנועה ,שהוזמנו אליה כל חברינו .סטלה ידעה כיצד לנהוג במצבים
כגון אלה ,והייתה מארחת למופת בביתה .החברים כתבו לנו ברכה ,ואיחלו לנו אושר רב והצלחה .אני זוכר,
כי בעלה של סטלה אמר בהומור באחת ההזדמנויות ,שהקשר ביני לבין ריטה לא עתיד להחזיק מעמד .ימים
העידו אחרת.
רצונ יתחפשמ ןיערג
גינה קטנה הייתה משותפת לארבע המשפחות שהתגוררו שם .בדירה גרנו עם דייר נוסף ,אדם זקן ,שהשתכן
באחד החדרים .הוא נפטר לאחר שנה או שנתיים .מישהו נוסף חלק אתנו את חדר האמבטיה המשותף.
בסופו של דבר ,הדייר עזב ,והדירה כולה התפנתה עבורנו .עשינו בדירה מספר שינויים ,על מנת שתתאים
לצרכינו .המטבחון הסמוך לחדר שהתגורר בו הזקן הפך להיות המטבח המרכזי ,ואת המטבחון הקטן ששימש
אותנו קודם הפכנו לחדר ילדים קטן.
השתכנות בארץ ותחילת החיים המשותפים
אחרי החתונה יצאנו ,ריטה ואני ,לקנות רהיטים לבית בסגנון שהיה מקובל באותה תקופה באנגליה .השידות
עדיין נמצאות בחדרי .מצא חן בעיניי הריהוט הפרקטי ,ללא שכיות חמדה מקושקשות ,המיותרות בעיניי.
החפצים הועברו לארץ במכולה גדולה .המתנות הרבות שקיבלנו לחתונה סיפקו את כל צרכינו .בשל מצוקת
הדיור באותו זמן נאלצנו לשכור דירה צנועה בדמי מפתח בבניין של ארבע דירות בשכונת קריית משה
בירושלים ,שכונה יהודית מבוססת .בתקופה זו חל איסור להעלות את תשלום שכר הדירה ,ודמי המפתח
אפשרו תשלום חודשי נמוך ומפוקח.
מימין :אורי ,דן ודוד בקריית משה
102
ריטה במטבח
בדירה היה חדר גדול נוסף בשבילנו וסלון .חדר האמבטיה היה עדיין משותף לנו ולשכן מהדירה השנייה.
נהגנו לחמם מים על פרימוס במשך שנה ,כל עוד התגורר הדייר בסמוך לנו.
מכיוון שזו הייתה תקופת הצנע ,השימוש בכל משאב מתכלה נעשה בשיקול הדעת .נהגנו לקנות בתלושים
את הנדרש ,על פי המכסות שהוקצבו לנו .זכור לי עדיין המושג "עוף חולה" .מי שחלה ,קיבל מהרופא תלוש,
שבו צוין ,כי הוא רשאי לקבל עוף לשם הטבת מצבו הבריאותי .אנשים גרמו לעצמם לחלות,כדי לקבל את
מנת העוף ,שרצו בה עבור משפחתם .הוריה של ריטה עזרו לנו ,ושלחו חבילות ,ובהן קפה ומצרכים נוספים
שהיה בהם מחסור.
השכונה הייתה מעורבת מבחינת תושביה ,דתיים ושאינם דתיים ,הכול חלקו את חייהם בצוותא .בתים
103
הסיפור של יעלון
קטנים שיוו אווירה נעימה ואסתטית למראה .אנחנו התגוררנו ברחובה "מיתולוגי" ,שנקרא אליעזר הלוי,
שבו התגוררו פרופסורים ואנשי השכלה .בצד הבניין הייתה גינה יפה וגדולה ,עצים גבוהים הצלו.
מעלינו התגוררו שתי משפחות .רופא משפחה ויועץ למרכז לעיוור ,ד"ר להמן ,ובעל הבית ,אדון ששון.
בקומה מתחתיו הייתה הדירה שלנו ,ובדירה ממול התגוררה משפחת הרץ ,בעלי חנות .מול ביתנו התגורר
מנהל בית החולים הדסה ,פרופ' קלמן מן ,67ומשפחתו ,ובסמוך לנו אדון צוברי ,תימני יוצא המבורג .בתחילת
הרחוב התגורר הגיאוגרף משה ברוור( 68שלימים הוציא לאור את האטלס הגיאוגרפי ,שבו למדו בנינו עם כל
ילדי ישראל) ,וממול -מנחם בן ששון ,69המכהן כעת כנשיא האוניברסיטה העברית בירושלים ופרופ' נחמה
לייבוביץ .70השכונה הייתה שקטה ,כמעט ללא תנועת מכוניות .רק האופנוע שלי עמד בפתח הבניין.
רצונ יתחפשמ ןיערג
אותו .אני חושב ,כי היה לה קושי בקבלת החלטות ,והייתה מעט חסרת אמון ביכולתה .אחד הדברים ,שעמו
נאלצה להתמודד בחיינו המשותפים היה העובדה ,שתחומי העניין הלא אקדמיים שלי היו שונים משלה.
אהבתי לשחק ברידג' ,נהגתי לשחק שחמט ,לקרוא ספרים ,ולשוטט במחשב לצרכיי האקדמיים .אהבתי
לעסוק באוסף הבולים שלי (שלימים מכרתי לטובת תשלום המשכנתא ,ויתרת הסכום עזרה לבננו דוד).
לריטה היו תחומי עניין שונים מעט .עוד בתקופת לימודיה בקולג' ,נהגה לומר ,כי אהבה מאוד לרקום .היה לה
נול לא גדול ,מכני בחלקו ,שהוצב על שולחן .רכשנו אותו כשהיינו בניו זילנד .ריטה לא רצתה לעסוק בהוראה,
וניסתה את כוחה כמדריכת תיירים בשפה האנגלית בהדסה .בשנת 1953נולד דוד ,וריטה סיימה את עבודתה
כדי להתמסר לגידול הילדים.
אורי על האופנוע של דן
אינני זוכר אם בכל חמישים ושמונה שנות נישואינו רבנו אי פעם .בעיניי ,זוגיות טובה היא זוגיות ,שבה
כל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו .שמחתי ,שריטה הייתה בקיאה ברזי משק הבית ,והיא הפליאה לנהל
ריטה ודוד
. 67ראו נא/http://he.wikipedia.org/wiki :קלמן_יעקב_מן
. 68ראו נאhttp://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/PrasIsrael/Tashsab/MosheBarur/ :
; KorotHaimPropesorMosheBraver.htmמספריוhttp://simania.co.il/authorDetails.php?itemId=6693 :
. 69ראו נאhttp://www.knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individual_id_t=767 ; http://he.wikipedia.org/wi :
ki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7%A9%D7%95%D7%9F
. 70ראו נא/http://www.nechama.org.il/nechama :
104
זה היה בתקופת לימודיי לדוקטורט .הייתי בו זמנית אסיסטנט ,והשתכרתי כארבעים לירות לחודש .שכר
הדירה היה נמוך מאוד וכך הסתדרנו .ריטה הפליאה בבישוליה בסגנון אירופי ,וניהלה את משק הבית בצורה
מופלאה .אני חושב ,כי ההרמוניה ששררה בביתנו הייתה בזכות יכולתה למלא כל משימה בשמחה .בשנת
,1956בקריית משה ,נולד בננו השני ,אורי.
105
רצונ יתחפשמ ןיערג
הסיפור של יעלון
ריטה ואורי
תמונה ראשונה של אורי בן החודשיים1956 ,
106
לדעתי ,ילדותם הייתה ראויה ובריאה .הגינה הייתה בקרבת ביתנו ,וכך גם בית הספר .החלבן והמכולת נמצאו
בסמוך לביתנו .בתחילת דרכה כאם ,חששה ריטה להחליף חיתולים ,ולכן העסקנו מטפלת .משבר קטן זה
לא העיב במאומה על הצלחתה בגידול ילדינו לתפארת ,בתבונה מרובה .אני מאמין ,כי בשנים הראשונות
לחייהם ,הילדים זקוקים לליוויה הצמוד של האם .היה ברור לי ,כי מאוחר יותר יהיו זקוקים להכוונתי השונה
במעט .כחלק מהמערך הפנימי של חלוקת העבודה בינינו ,לקחתי על עצמי לדאוג לכל עניין הקשור לתחזוקת
הבית והמכונית .ריטה הייתה אמונה על חינוך הילדים ,וקיבלה עזרה בארגון הבית ובניקויו.
107
רצונ יתחפשמ ןיערג
הסיפור של יעלון
לחיות בארץ ישראל להכות שורשים במקום ,שאיננו מקום הולדתה .העובדה ,שלא נכחתי באופן קבוע לצדה,
לא הסבה לה נחת ,אך ייאמר לזכותה ,כי מעולם לא רטנה ,ולא אמרה ,שהיא רוצה לחזור לאנגליה.
כאשר גדלו הילדים ,היא החלה להצטרף אליי למסעותיי .בתחילה ,התקשתה להתארגן במגורים החדשים,
להתערות בחברה החדשה ,אך אט-אט למדה להתנהל נכון ,ליהנות ולהתיידד עם חברים .אלה נשארו אתה
בקשר לאורך השנים .זיק ההתלהבות שהיה בעיניה ,כאשר סיפרה ,שרכבה על פילים בהודו ,הוכיח ,שאפילו
במזרח הרחוק ידעה להפיק הנאה מהשהייה שם.
אורי ודוד בדרך לבית-ספר ולגן1960 ,
רכיבה על פיל בנפאל1982 ,
חיים נבנים :ריטה ,צמיחה מקצועית ומשפחתית
אורי ודוד1961 ,
דוד על הסוס ואורי אחריו
ריטה הייתה יעילה ,מחושבת ואחראית במעשיה ,חביבה עד מאוד על כל מי שפגש אותה .אני יודע ,כי ריטה
התקשתה להתרגל לעובדה ,שאינני נמצא בבית באופן קבוע .היא רצתה שנעשה הרבה מהדברים יחד ,אך
היא התגברה מכורח הנסיבות והחלה לגבש את דעותיה .אני מעריך ,כי לא היה לה פשוט ,על אף הרצון
108
כל עוד היו הילדים בגיל הרך ,ריטה דאגה להם וטיפחה אותם בביתנו .רק כאשר החלו ללמוד בבית הספר
היסודי החלה לחפש עבודה .לשמחתה ,התקבלה לחברת בת של האיגוד האמריקני של מגדלי הסויה ,אשר
חיפשה עובד המתמחה בכלכלת בית ובתזונה והיודע אנגלית על בוריה .מטרת החברה הייתה להפעיל מטבח
109
רצונ יתחפשמ ןיערג
הסיפור של יעלון
ניסיוני ,שמרכיבו העיקרי הוא סויה .זאת כדי לתת מענה לצמחונים בארץ ולהגביר צריכת חלבונים בקרב
האוכלוסייה הישראלית הרחבה.
מימין :ריטה במטבח הניסוי בירושלים
ריטה (משמאל) במטבח הניסוי בירושלים
מקום עבודתה היה ברחוב יפו ,בסמוך ליציאה מהעיר .אנשים ממוצא כורדי ,צ'רקסי ומרוקאי לימדו אותה
את רזי הבישול של עדותיהם ,ועליה הוטל להתאים את טעמם של המאכלים הללו לאיכותה של הסויה.
לריטה היה כשרון טבעי לכך ,ומאוחר יותר היא ארגנה כינוסים להכרת המוצרים .לכינוס שהתקיים בטורקיה
לא נסעתי אתה .אני חושב ,כי גם לכינוסים שלאחריו ,שהתקיימו באירופה ובאמריקה לא הצטרפתי אליה.
היא הכירה את העולם הרחב הקשור לכלכלת הבית ,ופגשה אנשים ,שהרחיבו את אופקיה בנושא.
בתקופה זו נכנסה לחיינו רחל מזרחי ,צעירה בת שבע עשרה ממוצא מרוקאי .תפקידה היה לקבל את פני
הילדים ,כאשר שבו מבית הספר ,ולדאוג לבנינו .ריטה התחבבה מאוד על רחל ,והיא ליוותה את חיינו במשך
תקופת מגורינו בקרית משה .המשכנו לשמור על קשרי חברות ,גם לאחר שסיימה את תפקידה אצלנו.
בשנת 1955עבדתי במשך שנה בחיפה ,במעבדת מחקר של דשנים ,ובשנת 1956חזרתי לירושלים .מבצע סיני
שהתרחש באותה תקופה ,לא הורגש בבית .הרגשתי בזה ,כאשר סיירתי בסיני .כשחזרתי הביתה ,ציפיתי
שלאחר זמן היעדרות ממושך ,בני דוד ירוץ אליי מאושר ויחבק אותי .הוא שיחק בגולות באותו זמן בחוץ,
הביט בי ,ולא זז .התאכזבתי .ילדים ...לא תמיד מובן מהמתרחש בלבם .את ילדיי חוויתי יותר כשבגרו ,כשבאו
אליי לבקש עזרה בלימודיהם .באותם ימים לא נדרשו עשרים ושמונה שיעורים כדי לקבל רישיון נהיגה ברכב
פרטי .כאשר מלאו לבניי שבע עשרה שנים ,כל אחד בזמנו ,לקחתי על עצמי ללמדם נהיגה במכונית שלנו.
110
לאחר שלוש שנים סיימה ריטה את תפקידה בחברה לסויה ,וקיבלה הצעה לנהל את הקפטריה באוניברסיטה.
היא שמחה מאוד להצעה זו .הקפטריה החלבית הייתה בבניין הספרייה הלאומית .זו הייתה תקופת מלחמת
ששת הימים ,שנת .1967התגוררנו בקומה הראשונה ,ונערכנו בהתאם לדרישות המלחמה .מילאנו שקי
חול ,והצבנו אותם בכניסה לדירתנו .האפלנו את החלונות ,והדבקנו עליהם סרטי דבק .לשמחתנו ,רק
שמענו את ההפגזות מרחוק .אני זוכר ,כי יום אחד באתי לבקר את ריטה בקפטריה ,ובעודי בספרייה התנפץ
החלון שבסמוך אליי כתוצאה מירי הירדנים .ריטה עבדה באותה קפטריה במשך כשש שנים .היא הפסיקה
את עבודתה זו בשל נסיעתנו לאמריקה לשנת השבתון שלי .כשחזרנו ,שמחו להעסיק אותה במסעדה של
האוניברסיטה בגבעת רם .בשובנו ארצה לאחר נסיעה נוספת לחו"ל היא התקבלה לעבודה במשרד הרווחה,
כמפקחת על מטבחי בתי האבות .בעבודה זו התמידה במשך עשר שנים ,ותרה ברחבי הארץ .מועדון "יד
לקשיש" פנה לריטה לסיוע במטבח ,והיא הגתה את הרעיון של הגשת ארוחה חמה לקשיש בביתו.
זיכרונות מתוקים
כאשר הילדים היו קטנים ,נהגנו לצאת לטיולים בחיק הטבע ,בין היתר לפארק נחשולים ,לברכה או לשפת
הים ,יחד עם קבוצת חברים ירושלמיים דוברי עברית .נהגנו לצאת לחופשות של שבוע בעונת הקיץ .אהבנו
111
הסיפור של יעלון
במיוחד לשהות על שפת הים .אהבנו לשחות ושיחקנו יחד .כאשר שהיתי בחו"ל ,ארגנה ריטה את המפגשים
האלה בכוחות עצמה .נהגנו לנסוע לברכה במושב שורש בחופשות ובימי שבת .כל עוד היה לי האופנוע נהגנו
להצטרף לאחד מכלי הרכב של חברינו .בשנת 1961רכשנו "חיפושית" ,ופתחנו באופן רשמי וחגיגי את טיולי
השבת שלנו .הנעמנו את זמננו בברכה במושב שורש ,ואחרי הצהרים שבנו לעתים הביתה ,ולעתים נשארנו
יחד עם חברינו ,והבנים הלכו לפעולה בתנועה "הצופים" .לכל מקום שהלכנו אליו ,ריטה נהגה להכין צידה
נפלאה.
לא אהבתי מכוניות גדולות ,וה"חיפושית" ענתה על כל צרכינו .החזקתי במספר "חיפושיות" במשך שש
עשרה שנה ,עד שרכשתי מכונית מסוג סובארו.
רצונ יתחפשמ ןיערג
שינוי במקום המגורים
התגוררנו בדירה קטנה בקריית משה בדמי מפתח עשרים ושתיים שנים ,ומאוחר יותר ,כשעברנו דירה ,לקחנו
עמנו את הריהוט האנגלי ,שקנינו באנגליה אחרי החתונה .רצינו מאד לרכוש בית ,אך כל עוד לא קיבלתי
קביעות באוניברסיטה ,לא חשתי בטוח ברכישה כה יקרה .לאחר מלחמת ששת הימים נודע לי שהתחילו
לבנות בגבעת המבתר וברמת אשכול.
בשנת ,1969כשחזרנו משנת השבתון ,הבנתי ,שנרשמה קבוצת אנשים גדולה מאוד להגרלת המגרשים ברמת
אשכול .נרשמתי ,ולשמחתי זכיתי בהגרלה ,וחשבתי לבנות בית דו-משפחתי .יצרתי קשר עם מהנדס ,שהיה
בזמנו מנהל בית ספר אורט .שיתוף הפעולה היה יעיל ונכון ,אך לצערי ,המהנדס חלה ונפטר .נאלצתי לחפש
שותף אחר .בשנת 1973היו מאחורינו כבר שנתיים של תכנונים ופסק זמן שנגרם בשל המלחמה .לבית המוכן
נכנסנו בשנת .1974דוד כבר שירת בצבא .כל הילדות של ילדיי עברה ,בסופו של דבר ,בקריית משה .עד היום
שומרים ילדיי על קשר עם חברים מתנועת "הצופים" בקריית משה ובבית הכרם.
ה"חיפושית" .המכונית הראשונה שלנו
חשובה הייתה לי חברה דוברת עברית ,הן בעבורי והן בעבור ריטה .הקבוצה הירושלמית שעמה נמנו ברכה
ואברם פרי ,משפחות לנדאו ,מרכוס ,ועוד ,ליוותה אותנו בחיינו .הייתה לנו גם קבוצת חברים דוברי אנגלית,
ביניהם ,סינתיה ואל שילה ,ססיל אלווייס ,ולאה ולביא סטולר ,החבריה הוותיקים של ריטה ,ומאוחר יותר
– מידג' והרווי סקוט ,מרים ,ופמלה בר אור ,ממבשרת ציון .ריטה ואני נהגנו לרכוש מנויים לקונצרטים
ולתיאטרון ,כולל הצגות תיאטרון באנגלית בירושלים ,ואלינו הצטרפה קבוצת חברים.
כנס בית יצחק צ'כיה1984 ,
את עשרים ושלוש השנים הבאות בילינו על מדרונות גבעת המבתר בבית חדש ומרווח .מצאתי לנכון לנצל
את המדרון ולבנות בית של שלושה מפלסים ,במקום לבזבז כסף על חפירות מיותרות .לצערי ,לא חשבנו על
בניית מעלית .בשנת 1981נפגעה ריטה קשה בתאונת דרכים ,ומאז הכבידו עליה המדרגות הרבות שבבית .על
כן החלטנו לחפש בית מתאים יותר לצרכינו ,אך החיפוש אחר הבית נמשך שנה שלמה .לבסוף ,אורי הסב את
תשומת לבנו לאזור מבשרת ציון ,ואכן מצאנו את מקומנו .עברנו למבשרת ציון בשנת .1996אורי התגורר
בזמנו ברחוב מקביל לרחוב ,שבו אנו גרים כעת .אם לא היה מסב את תשומת לבנו לאפשרות המעבר לכאן,
112
113
הסיפור של יעלון
כלל לא היינו חושבים על כך .אני שמח ,שיכולנו ליהנות יחד ,ריטה ואני ,טרם מותה ,מנוף ההרים הקסום
ומאוויר הרי יהודה.
דעתי על חינוך
אני מאמין ,שיש להדריך ללמידה ,אך עם זאת ,יש לאפשר ביטוי לרצונות ולרעיונות שיש לכל ילד .מצד
הוריי זכיתי לחופש בחירה ,ואני מוצא ,כי דרך זו היא הדרך הנכונה והבריאה ביותר לחינוך הילד .הענקתי
לילדיי חופש בחירה בגבולות מסוימים שאותם ראיתי כחשובים .ריטה חלמה ,ששני ילדינו יתקדמו במישור
האקדמאי כבוגרים .היא שאפה ,שדוד יהיה רופא שיניים כבני דודיה.
רצונ יתחפשמ ןיערג
דוד שירת כחייל בנח"ל ,ושהה בקיבוץ צרעה .שם פגש את בחירת לבו ,אורה .מכיוון שהיא לא התגוררה
בירושלים ,נשארה ללון אצלנו בתקופת לימודיו .הוא פנה ללימודי החקלאות ברחובות ,ובילה את רוב זמנו
בעבודה בשדות ,אבל בגלל לקות הראייה שהתפתחה אצלו ,נאלץ לנסות את כוחו בתחומים נוספים .לזכותו
ייאמר ,כי הוא לא התלונן על מצבו ,ולמד למצוא את הדרך הנכונה בשבילו .כעת הוא מצליח בעיסוקו כמעסה
רפואי ומרוצה ממנו .הוא התמחה במקצוע בשנים האחרונות במכון ווינגייט ,לאחר שהוכר כעיוור ,ולמד
כמה שנים .היום הוא מעסה רפואי בכיר ,בעל תחומי התמחות שונים בענף זה.
דוד ואורה התחתנו בשנת ,1978והביאו לעולם את שי ,את זהר ,את ניב ואת עמית.
אורי
דוד
דוד אמנם היה תלמיד שקדן וקפדן ,אך המציאות דרשה את שלה .היה ברור ,כי יפנה לכיוון שונה לחלוטין.
לדעתי ,התאימה לו משרה בתחום הבנקאות ,אך חלומות לחוד ומציאות לחוד.
אורי1960 ,
אני בחתונת אורה ודוד1978 ,
114
115
הסיפור של יעלון
אורי היה ילד שובב .לאחר סיום לימודיו בבית הספר היסודי המשיך את לימודיו בבית הספר המקצועי אורט.
אורי הוא אדם בעל יוזמה ,והצטיין ביכולותיו ליצור קשרים מועילים .נראה לי שיכול היה להצליח במערכת
גדולה ומורכבת כמערכת הצבאית .לא כיוונתי אותו לכך ,אפשרתי לו לבחור את בחירותיו הטבעיות ,ואכן
כך קרה .כיום הוא ראש מעבדת הצילום ,הווידאו והראייה הדיגיטלית בחטיבה לזיהוי פלילי באגף החקירות
והמודיעין במשטרת ישראל .אורי שירת כחייל בנח"ל ,שהה תקופת מה בקיבוץ ,ולמד צילום במכללת
"הדסה" בירושלים .הוא התפתח בתחום הצילום ,ועבודת הגמר שלו עסקה בצילום תת-מימי .הוא פתח
סטודיו לצילום עם ידידה ,שלמד אתה .לאחר מכן עבד בסטודיו "מגנס" בירושלים.
אורי הוא גם מדריך צלילה .הוא צלל בים הצפוני ולחופי אוסטרליה ,ושוטט בעולם .כמוני ,בשלב כלשהו,
התאהב בספורט הסקי ,התמקצע בו ואף עסק בהדרכה .היה חבר בצוות ההקמה של יחידת ההפקות במשטרת
ישראל ,ומונה לראש היחידה .אחרי 12שנה ,עבר לחטיבה לזיהוי פלילי במטה הארצי ומונה לראש מעבדה.
זה כעשר שנים הוא ראש המעבדה לראייה דיגיטלית ,אלבום וקול .אורי הוביל תהליך שינוי שהשליך על כל
משטרת ישראל בשינוי ממעבדה לצילום אנלוגי למעבדה שיש בה שלושה תחומים של ראיה דיגיטאלית .
אני מוצא השקה בין מעשיי בתחום הגיאו-מדע למעשיו בתחום הצילום .שנינו עוסקים בשחזור– חיבור
המדע המתרחש בשטח עם רעיונות לגבי מקורות המתרחש .מעין הליכה אחורה בזמן.
אורי ואסנת1974 ,
בשנת 1985נישא אורי לבת זוגו אסנת ,שהכיר בנח"ל ,והם הביאו לעולם שלוש בנות – עידית ,נעמה ,וחן .הם
התחילו את חייהם המשותפים בדירה בבית הכרם .בשנת '90נסעו לאנגליה לצורך לימודיו של אורי לתואר
שני בתקשורת שם נולדה צעירת בנותיו .לאחר חזרתם לארץ קנו בית במבשרת ציון ,והתגוררו שם כעשר
שנים .לפני כחמש שנים רכשו חלקה במושב נווה אילן ,ולאחר תכנון של שנה ,בנו את בית חלומותיהם ושם
הם מתגוררים משנת .2009
נכדיי משני ילדיי מעניקים לי אושר ונחת גדולים .לריטה היו הנכדים מקור לשמחה גדולה .חשוב לי שמערכת
היחסים במשפחה היא טובה ומכבדת .ריטה ואני שמרנו על קשר נפלא עם משפחות ילדינו .נהגנו לצאת
לחופשות משותפות .זכור לי כי הזמנתי את כולם לשהות שבוע בכרתים ,שם שכרנו מכונית וטיילנו במקום.
גם בטאבה בילינו יחדיו.
116
רצונ יתחפשמ ןיערג
כאב הגורל
לצערי הרב ,בשנת , 1981בשנה האחרונה לעבודתה ,עברה ריטה תאונת דרכים בדרכה הביתה בתום יום
העבודה .כביש מספר 1לכיוון ירושלים היה עדיין ללא אזור הפרדה בין שני המסלולים .העלייה בפאתי
ירושלים בגשם וחלקלקות הכביש הצר גרמו לה לאבד שליטה ברכב .היא החליקה והתנגשה ברכב שנסע
מולה .נהג המכונית השנייה נפגע גם הוא .היות שנהג ללא רשיון נהיגה ,זוכתה ריטה.
מיהרתי לבית-החולים "שערי צדק" .היא הייתה בהכרה .הפגיעות היו בעיקר ברגליים .למזלנו ,מישהו פעל
במהירות והזעיק אמבולנס .נאמר לי ,שלא היה פשוט לחלץ אותה מהמכונית .ריטה אושפזה בבית החולים
במשך כמה חודשים רוויי כאב .אסתי דניאל ,האחות שטיפלה בה ,פעלה בצורה יוצאת מן הכלל .לאחר
האירוע המשכנו לשמור על קשרי ידידות אתה .גם כיום ,לאחר שריטה נפטרה ,אני עדיין שומר אתה על קשר.
מכיוון שזו הייתה נסיעה מטעם עבודתה ,הוכרה התאונה כתאונת עבודה .לאחר ההחלמה המשיכה ריטה
לעבוד שנה אחת נוספת .היא נאלצה לנוע בעזרת קביים ,ואושרו לה אחוזיי נכות.
לאחר שיצאה לגמלאות ,בחרה ריטה להעביר את זמנה בהנאה בביתנו .באותה התקופה כבר שהתה אתנו
אדיטה ,מטפלת פיליפינית ,שהייתה לנו לעזר רב בבית .בוקר אחד היא שמה לב ,שמשהו אינו כשורה אצל
ריטה .ישובה על הכיסא ,ריטה לא הגיבה לקריאותינו .כוחות מד"א פינו אותה לבית החולים .הסתבר כי
לקתה באירוע מוחי .היא נאלצה לשהות מספר ימים בבית החולים ,ולקתה גם בדלקת ריאות .לצערי ,נפגעה
יכולת הדיבור שלה ,כתוצאה מהאירוע המוחי.
במשך שנה ,פעם בשבוע ,קיבלה ריטה טיפולי פיזיותרפיה כדי להתגבר על קשיי הדיבור .אני לא חושב שהם
הועילו לה .שנה זו הייתה קשה וכואבת מאוד לכולנו .אדיטה טיפלה בריטה בתשומת לב ראויה לשבח,
ועשינו ככל שיכולנו ,על מנת להיטיב את הרגשתה של ריטה .אט-אט הידרדר מצבה .חלה נסיגה ביכולת
התקשורת שלה עמנו .בשלב מסוים היא איבדה את היכולת לקום מהמיטה ולאכול בעצמה .היא נפטרה בגיל
,84בחמישה בדצמבר .2010
ריטה הייתה תמיד אישה נעימה וחביבה על הבריות .אישה ששמחה בחלקה .חמישים ושמונה שנות חיינו
המשותפים עברו עלינו מלאי תוכן ועניין .למרות גישה שונה לעתים בתחומים מסוימים ,מצאנו את הדרך
לחיים בהרמוניה נעימה ,כמעט ללא וויכוחים .ריטה הפליאה לשמור על קשר משפחתי טוב עם אחיותיי,
וגידלה את ילדינו במסירות ובאהבה יוצאת מגדר הרגיל .היא השכילה לשמור על קשר נפלא עם כלותיה,
טיפחה את נכדינו ,הייתה בת זוג תומכת ואהובה ,וגם מארחת למופת .אינני יכול לדבר בשמה ולומר אם
הייתה מאושרת בחייה אתי ,אם אכן הייתי בעבורה האדם הנכון ,אבל ייאמר לזכותה ,שבתבונתה הצליחה
להנהיג בביתנו ארח חיים ראויים ושלווים.
איכותה ומעלותיה זורמים בעורקי ילדיי ונכדיי.
117
הסיפור של יעלון
זכרונותיו של דוד
חייו ופועלו
ילדות
ריטה לאחר הפציעה1981 ,
דוד מציג את עצמו
נולדתי בשלושה במרס בשנת 1953בבית קטן ונעים בקרית משה בירושלים .זכור לי ,כי הלכתי בכל
בוקר ל"גן יעל" ,גן הילדים בשכונה.
118
119
דוד לש ויתונורכז
הסיפור של יעלון
דן ,דוד ,וריטה
למדתי בבית הספר היסודי-ממלכתי "קריית משה" עד כיתה ח' .משנת 1968למדתי בתיכון "בית
חינוך עירוני ג'" .נהגתי ללכת ברגל עד שדרות הרצל ,ומשם נסעתי באוטובוס עד בית הנשיא בשכונת
טלביה .הליכה נוספת ברגל הביאה אותי למחוז חפצי ,בית הספר התיכון .לאחר מלחמת ששת הימים,
בדרך לתיכון ,נהגתי לעקוב בדבקות אחר בנייתו של תיאטרון ירושלים.
חוויות מאבא
דוד בשנת 1955
אבא הוא איש ספר .אינני חושב ,שראיתי אותו אי פעם מבזבז את זמנו לריק ,מעלעל בספר או במגזין
שלא מספק לו מידע .שולחן הכתיבה שלו עמוס לעייפה ,ומדפי הספרים מלאים בכל טוב של המילה
הכתובה .זכור לי ,כי בקריית משה היה חדר העבודה שלו ספרי קריאה בשפה אנגלית .השולחן מלא
עד אפס מקום בניירות ,והוא יושב ומדפיס שעות במכונת הכתיבה .תקתוק המקשים עדיין מהדהד
בקצב בזיכרונותיי את התקופה -צליל הפעמון ,המודיע על סיום השורה ושוב ,חוזר חלילה .מדפיס
וקורא .כך ערבים שלמים.
אורי ביקש לשמור על מכונת הכתיבה ,כאשר זו הוחלפה במחשב.
120
121
דוד לש ויתונורכז
הסיפור של יעלון
אבי היה עסוק (שקוע?) כל כולו בעבודתו ,ואמי הייתה ממונה על חינוכנו ,ודאגה לכל מחסורנו .אני
ארוכות בחוץ .שעת ארוחת הערב הגיעה ,וככלל ברזל התבקשתי להגיע בזמן הביתה .אם במקרה
זוכר ,כי בילה שעות ארוכות באוניברסיטה.
שאיחרתי לחזור ,יצא אבי לחפש אותי .כאשר סוף כל סוף חזרתי ,קיבלה את פניי טפיחה כועסת
באחוריי .אבי כעס ,ואני בכיתי.
אבא נהג לסייע לי בשיעורי הבית במתמטיקה ובכימיה .הערכתי את העובדה ,שאפשר לי לבחור את
המסלול האקדמי המתאים לי ,ולא כפה עליי את רצונו .הוא העדיף שנלמד ונתקדם במישור האקדמי,
אך לא כיוון למקצוע מסוים ,שחשב לנכון בשבילנו.
אחי אורי ואני אהבנו לצאת אתו לסיורים שערך לתלמידיו .נהנינו לסייר בג'יפ באזור אשקלון ,בנגב או
במצפה רמון .נהגנו לצאת עם שחר ולהגיע בתום היום עייפים ומרוצים .במשך הסיור הוא הסביר לנו על
סוגי הקרקע ועל משמעות צבעם .כשגדלנו הבנו ,מבין השורות ,כי היה מורה מחמיר ,ודרש מתלמידיו
מצוינות ומקצועיות ,שאינה משתמעת לשתי פנים .על אף זאת ,ואולי בגלל זאת ,היה מוערך מואד,
ונחשב איכותי בקרב תלמידיו הסטודנטים.
אבי נהג לצלם תמונות ולפתח אותן לשקופיות .היה מארגן אותן בעצמו ,חותך ,מכניס למסגרות ונותן
כותרת ותאריך .ערבים רבים היו מוקדשים לצפייה בשקופיות .אהבנו להקשיב לסיפוריו על המקומות
שביקר בהם בעולם .אני חושב ,כי ערבים קסומים אלו ,הם שגרמו לי בבגרותי לצלם שקופיות בטיוליי
בעולם.
אבי נהג לפתח גם שקופיות של צילומי משפחתנו .אהבנו לצפות בהן .למקרן שהיה לנו בתחילה היה
מגש לשקופית בודדת נגררת .הקרנה ממושכת של השקופיות גרמה לעיוות השקופית מחום המנורה.
מאוחר יותר היה לנו מקרן משוכלל ואיכותי ,צורתו כקרוסלה .כל אחד מאתנו רצה ללחוץ על השלט,
כדי להעביר שקופית .לא עמדו לרשותו הרבה מחסניות של שקופיות ,לכן נהג אבא להוציא אותן מתוך
קופסאות ,ואחרכך להטעין אותן .אבא הוא אדם מסודר ומאורגן בכל הנוגע להרצאותיו ,לכן היה נערך
לכל הרצאה מבעוד מועד ,וסידר לעצמו את השקופיות הרלוונטיות.
לאבי -יכולת מדהימה לזיכרון מידע ותוכן .אני זוכר ,שבתקופת ה"שבעה" לאחר מות אמי ,סיפר אחד
דן ודוד
נהגתי להתלוות לאמי כאשר נסעה לאוניברסיטה בשכונת ממילא ,על מנת להזכיר לו לחזור הביתה.
כאשר הייתה מזרזת אותו לסיים ,נהגתי להסתובב במעבדה ולשחק בחומרים ,שהותר לי לשחק בהם.
הלבורנטית שהייתה במקום הסבירה לי אודות החומצות ,הנוזלים והאבנים .הורשיתי לעשות שימוש
אפילו במיקרוסקופ.
מדי פעם שהתה אמי בחו"ל מטעם עבודתה ,ורחל העוזרת הייתה מטפלת בנו .זכורות לי גם תקופות
ארוכות ,שאבי שהה בחו"ל ,במסגרת עבודתו באוניברסיטה .תחילה נסע לבדו ומאוחר יותר עם אמי.
בתקופות שהיה בארץ ,הוא הרכיב אותי מדי פעם על האופנוע האדום שלו .אהבתי לרכוב אתו .האופנוע
היה מרעיש בקול חזק ,והרוח טפחה על פניי .יום אחד שיחקתי באופנוע ,עליתי עליו ,ועשיתי עצמי
רוכב במהירות .השתוללתי כנראה יותר מדי ,והאופנוע נפל .הפנס הקדמי נשבר ,ואני זכיתי במנת
צעקות הגונה .זו רק דוגמה אחת לשובבות ,שקיננה בי כשהייתי ילד .נהגתי לשחק ב"גולות" שעות
122
הסטודנטים ,כי ביקש מאבי ספר .אבי שלח אותו למדור מסוים בספרייה ואותו בחור לא מצא את
הספר .אבי ניגש בעצמו ,ושלף את הספר מהמדף .הסטודנט נותר פעור פה .כך היה גם לגבי שולחן
העבודה שלו .אבי ידע היכן ממוקמת כל פיסת נייר ,כל נייר היה חשוב לו .בחדר העבודה היו הניירות
מונחים על שולחן אחד .עם השנים היה מניח את ניירותיו בכל מיני מקומות בבית .אימא לא אהבה את
ה"בלגן" שהיה מותיר אחריו בכל מקום.
אבי ,איש חם ,בעל לב ,סקרן וחוקר בכל רמ"ח אבריו .אוהב לשוחח עם אנשים ,שמצא אתם שפה
משותפת בתחומי העניין שלו ,והוא העדיף שיחות אלה משיחות חולין חברתיות .הוא חבר טוב למי
שלבו נקשר אליו .המשפחה המורחבת חשובה לו מאוד .הוא מתעניין בשלומו של כל אחד ואחד מבני
המשפחה ,שואל לעיסוקיהם הנוכחיים ,ואף זוכר את כל הפרטים הנלווים לעדכונים המתבקשים.
אמי יצרה קשר עם כל אחד ואחד ללא קשר לתחום שעסק בו .אני חושב ,שמבחינה זו הם היו הפכים,
אשר איזנו זה את זה בהצלחה.
123
דוד לש ויתונורכז
הסיפור של יעלון
חוויות ילדות בשכונה
יציאה משגרת חיים
התגוררנו ברחוב אליעזר הלוי 17בקריית משה .רחוב שקט ,שדות היו פרוסים סמוך לבית .בילדותי לא
כאשר רכשו הוריי את המכונית ,ששירתה אותנו אחר כך נאמנה שנים רבות ,התחלנו לצאת לטיולים
הייתה טלוויזיה בישראל ונהגנו להאזין לרדיו גדול בעל מנורות .אבא נהג להאזין ל .-BBCאמי החלה
באופן קבוע .נהגנו להקים אוהלים ,ולאכול בחיק הטבע ,סמוך לברכה במושב שורש ,יחד עם משפחות
לעבוד ,ומטפלת שעזרה בניהול הבית נהגה לקבל את פנינו בשובנו מהגן ומבית הספר .מצחיק להיזכר,
נוספות ,חברים של הוריי .החוויה הייתה נפלאה .לטיולים יצאנו גם עם "קופיש" תדמור ,חבר של
כי בתקופה שעבדה אמי בחברה למטבח הניסוי ,היא נהגה לבשל לנו תבשילים רבים המורכבים מסויה.
אבי,יחד עם משפחתו .באותה תקופה עדיין לא הייתה מודעות לפרחים מוגנים ,ונהגנו לקטוף מלוא
חופניים פרחים צבעוניים .רקפות וכלניות היו מקשטות את ביתנו בצבע .קטפנו אורניות לאחר הגשם
הראשון .נסענו בכביש אבו-גוש .נהגנו לנסוע דרך היישוב עצמו .הגענו גם לחוף נחשולים .זכורים לי
ביתנים בעלי מאווררים וחדר אוכל גדול .בילינו בחוף הים שעות ארוכות יחד .המון שמחה וצחוק זכורים
לי .חבר המשפחה ,ססיל ,שהתגורר בעין-כרם ,עסק בבניית סירות .פעם או פעמיים הצטרפנו אליו
לשיט.
במושב בבית יצחק התגוררו יהודים ממוצא צ'כי ,חלקם מהעיירה שנולד בה אבי.נהגנו לנסוע לבית
יצחק ולפגוש אותם יחד עם משפחת פרי ומשפחת דגן .ביקרנו את חבריהם של הוריי ,גדעון ולילי,
שסמוך לביתם היה משק עופות .אספנו ביצים בעודן חמות מהלול שלהם .נהנינו לאסוף אותן לתוך
תבנית המיועדת לכך.
בחופשת הקיץ ביקרנו את סבי ואת סבתי מצד אמי באנגליה .סבי זכור לי כאיש חביב ,מצחיק ,נמוך
ושמנמן .הוא היה חייט מעולה ,ששרטט בדייקנות את הגזרה המבוקשת על בד לבן מיוחד ,שרטט וגזר
במקצועיות ראויה לשמה .הוא נהג לעבוד בביתו ובחנותו .מכוניתם של סבא וסבתא באנגליה הייתה
שונה מזו שלנו בארץ .ההגה היה בצדו הימני של הרכב ,דבר שהיה מוזר בעיניי.
בגיל עשר נשלחתי למחנה קיץ באנגליה לבדי ,לקייטנה של ילדים יהודיים אנגליים .נהגנו לשוחח
עברית ואנגלית בבית .ידעתי לדבר אנגלית ,אך השפה השתפרה עוד יותר בעקבות הקייטנה.
בשנת ,1968כשהייתי בן חמש עשרה (בכיתה ט') ,העתקנו את מגורינו לבולטימור ,לרגל שנת השבתון
מימין :אורי ,ריטה ודוד1973 ,
של אבי .זו הייתה שנה ,שהותירה חותם משמעותי בחיי .מבחינתי ,החוויה הייתה מעשירה ומעניינת.
פרט לאופנוע של אבי ,שחנה דרך קבע בפתח הבניין ולרכב האמריקני הרחב של השכן ,מנהל בית
קיבלתי מלגה בבית ספר פרטי ויוקרתי .אמי קשרה קשרים חברתיים עם קהילת היהודים במקום,
החולים הדסה ,כמעט שלא נראו מכוניות במקום .מאוחר יותר הוחלף האופנוע במכונית מסוג
"חיפושית" .אבי לא חש אי נוחות ברכישת אביזרים מתוצרת גרמניה או בביקור במדינה זו ,על אף
שחלק ממשפחתו נספו בשואה.
במיוחד התיידדנו עם ד"ר טוני פארלמן ,רופא המשפחה שלנו ,שבניו היו בני הגיל שלנו פחות או
יותר .בחופשות הגדולות טיילנו בקרוואן ,ועצרנו ללון בחניונים ,שהותקנו ובמיוחד לכלי-רכב מסוג זה,
חניונים שאפשרו חיבור לחשמל ונוחות מרבית .הקרוואן היה בנוי בחלקו ממבנה קשיח מכוסה בבד,
שיכולנו לפתוח .נהנינו מאוד מהחוויה .טיילנו בכל החלק המזרחי של ארה"ב בעזרת מפות ,וסימנו את
הדרך שכבר היינו בה .שנה זו הייתה זמן איכות מאחד ומגבש עבור משפחתנו.
124
125
הסיפור של יעלון
קן משפחתי אוהב
דוד לש ויתונורכז
בדייקנות .אם לא הייתי שבע רצון מכתיבתי ,נהגתי להעתיק את כל החומר מחדש .גם בתחום העבודה
אני קפדן מאוד ואחראי.
כמו אבי ,גם אני התחלתי את דרכי בתחום החקלאות ,בידי תואר ראשון בחקלאות .נאלצתי לסיים
כילד ,זכורה לי מערכת יחסים נעימה ורגועה בין הוריי .חייהם החברתיים היו עשירים ,חברים רבים
נהגו לבקרם והוריי יצאו למפגשים חברתיים .הורי נהגו לבקר את משפחות פרי ,לנדאו ,מרכוס וחברים
את עבודתי בחקלאות עקב בעיה בראייה .אם הייתה שבה אליי ראייתי ,הייתי בוחר מיד לחזור ולעסוק
בתחום האהוב עלי.
נוספים .אלו היו המשפחות שבילינו בחברתן בחופשות .חלקן היו ממוצא צ'כי ,ואמי חיבבה אותם
במיוחד .היא נהגה להכין לאבי תבשילים צ'כיים שאהב ,שלמדה אותם מסטלה ,אחותו של אבי ,כמו
בצק מתוק משאריות של לחם (קנדליקי) ,כדורי סולת עם משמש המסתתר בפנים .הכדור נחצה
לשניים וזכה במנת סוכר וקינמון.
תחביבים משותפים
אבי היה קשור מאד לאמי .ההרמוניה הזו היוותה ,לדעתי ,גורם חשוב לנינוחות מערכת היחסים שלהם.
מעבר למפגשים החברתיים הם מצאו הנאה גדולה במוסיקה ,והרבו ללכת לקונצרטים.
אהבתו של אבי לבולים דבקה גם בי .הוא לימד אותי כיצד לנהל את אוסף הבולים שברשותי .בדואר
היינו מקבלים מעטפות רבות מלאות בולים ,בסבלנות הייתי מתיישב ,ועושה את כל התהליך הדרוש.
בעדינות הייתי מכניס אותם למים ,מייבש על גבי עיתון ,בעודם הפוכים ,לבל יידבקו .כצוותיהם היו
מנהגי מסורת
מתעגלים ,לכן לאחר שהתייבשו הכנסתי אותם אל תוך ספר עבה עד שיתיישרו .את הבולים היינו
עורכים בצורה מסודרת באלבום מיוחד ,עלפי ארצות המוצא .בנוסף לבולי הארצות ,היו באוסף שלי
בולים עלפי נושאים ,ביניהם מפות וחיות .בולים כפולים הייתי מסדר בנפרד ,כדי שאוכל להחליף אותם
ביתנו היה בית מסורתי .אמי נהגה להדליק נרות ,והקידוש תפס מקום קבוע בליל שישי .את החגים
בבולים אחרים.
חגגנו ,בדרך כלל ,יחד עם המשפחה ועם חברים צ'כים קרובים כגון משפחת פרי .דייב ,אחיה של
אמי ,נהג להגיע מאנגליה כדי לחגוג אתנו .יחד מנינו חמישה עשר איש .ראש השנה נפתח בארוחת
חג .מרגע עלייתנו למצוות נהגנו לצום כל יום כיפור .אני עדיין נוהג ללכת לבית הכנסת ,ולצום בכל
יום כיפור .ליל הסדר נחוג כהלכתו ,קראנו את ההגדה מתחילתה ועד סופה .אברהם פרי היה מסביר
קיבוץ צרעה
ומפרש את הכתוב ,והיינו משוחחים על כך.
בחופשת הקיץ ,לקראת סוף בית-הספר התיכון ,חיפשנו ,חבריי לשכונה ואני ,תעסוקה מתגמלת,
ועלה במוחנו הרעיון ,להציע את עזרתנו בקטיף פירות בקיבוצים בסביבה .לא רצינו להרחיק מהבית.
התפוח והעץ
הקיבוצים צובה וצרעה הציעו לנו עבודה ,ולבסוף ובחרנו להגיע לצרעה .בקיבוץ יצרנו קשרים חברתיים
עם חברים מהתנועה ,שהתארגנו כגרעין נח"ל .הללו בחרו לעצמם את משק צרעה כמשק היעד
שלהם .החלטנו להצטרף ,אך לא מתוך חשיבה אידיאולוגית מסוימת ,שהרי חונכתי על ברכי תנועת
אני חושב ,כי הדקדקנות של אבי בהחלט דבקה גם בי .כבר בתקופת בית הספר היו מחברותיי
"הצופים".
מסודרות להפליא ,כתב ידי היה יפה ומאורגן .כל כותרת בכל עבודה זכתה בשני קווים אדומים מדויקים,
שסרטטתי בקפדנות בעזרת סרגל .במחברות שהיו נהוגות בזמני לא היו שוליים ,ואני סימנתי אותם
126
127
הסיפור של יעלון
שירות צבאי
דוד לש ויתונורכז
המלחמה סיימתי במובלעת (סיפור הקרב מופיע בספר "בודדים על התל"( 71מאת?)– משה גבעתי).72
שוחררתי מהצבא בנובמבר .1974מיעטתי בשירות המילואים בגלל בעיות ראייה ,בעיקר בלילה.
בעקבות בדיקות חוזרות ונשנות נמצא ,כי יש לי פגם גנטי ,ניוון רשתית העין .בסופו של דבר שוחררתי
בקיץ 1971התגייסתי לנח"ל .לאחר שירות של שנה וחצי הצטרפתי לגדוד השריון של הנח"ל .התאמנו
מהמילואים בשל כך.
אימון מתקדם באזור באר-שבע ,וללא כל התרעה מוקדמת פרצה מלחמת יום כיפור.
תפקידי בטנק היה תותחן .נלחמתי ברמת הגולן .בדרך למוצב תל-סאקי נקלענו למערב של הסורים,
ונפגעו טנקים רבים בשיירה .טנקים מעטים הצליחו להגיע לתל ולהושיט עזרה לגדוד .50הטנק שלנו
נפגע ,והצלחנו לחלץ את עצמנו .בשלב זה היינו מטרות פגיעות .חשופים ירדנו להסתתר למרגלות
בת -זוגי וחיי המקצועיים
התל ,כאשר פגע פגז באזור שהסתתרנו בו .שרועים על השטח ,נותרנו במקום למשך כל היום והלילה,
צופים בתסכול בכשלונות החילוץ של הצנחנים מגדוד .50רק למחרת בלילה הצלחנו לזחול ולחלץ
את עצמנו מהתופת .כוח מילואימניקים שנלחם במקום מצא אותנו רק ביום השלישי.
את אורה אשתי ,בת קיבוץ צרעה ,הכרתי בקיבוץ בזמן שירותי בגרעין נח"ל .לאחר שהשתחררתי,
עבדתי בשדה בצרעה ,בעיקר בגידול הכותנה .ענף החקלאות והשדה מצא חן בעיניי ,ולכן בחרתי
ללמוד את חקלאות בפקולטה ברחובות .בשנת 1978סיימתי את לימודיי בהתמחות בגידולי שדה.
בתקופה זו של חיי בת-הזוג שלי הייתה אורה ,בת משק צרעה ,ובסיום הלימודים התחתנו בקיבוץ.
דוד חוזר לשירות הצברי
דוד ואורה1978 ,
לאחר תקופה קצרה בקיבוץ יצאנו לשנת חופשה ,ונסענו לטייל בעולם .נשאנו על גבינו תרמילים
פוניתי לבית החולים בעפולה .לאחר מכן נשלחתי לבית הבראה .בחרתי לברוח מהמקום ולחזור
בלבד .בתקופה זו ,טיולים כגון אלה עדיין לא היו מקובלים.
למלחמה .נפצעתי במצחי ,ורגליי היו מלאות רסיסים ,אבל חשתי שאינני מסוגל לשכב ולנוח ,כאשר
נסענו בתחילה לפגוש את משפחתה של אורה בדרום אפריקה ,מכיוון שהם לא היו נוכחים בחתונה.
כל חבריי נלחמים בשדה הקרב .הגעתי לרמת הגולן בטרמפים .צורפתי לצוות טנק שלא הכרתי ,ואת
. 71ראו נאhttp://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=64927&itemId=1584&itemType=0 2009 :
. 72ראו נאhttp://www.read4free.co.il/mosheGivati.asp :
128
129
דוד לש ויתונורכז
הסיפור של יעלון
המשכנו למזרח הרחוק לטיול בהודו ,בנפאל ובבורמה ,ומשם מזרחה להונג קונג ,לפיליפינים ,לדרום
גדול ,כאשר אני מצליח לעזור לאנשים ולשפר את איכות חייהם.
קוראה ,ליפן ,להוואי ולארה"ב .סיימנו את הטיול באנגליה ,בביקור משפחתה של אמי.
זכיתי לאהבתם ולתמיכתם גם של הוריי בכל תהליך ההסבה המקצועית וההסתגלות להתדרדרות
לאחר חזרתנו התקבלנו לחברות בקיבוץ .אורה ידעה על מחלת ה RP -לפני שהתחתנו ,ותמכה בכל
ראייתי .אבי נרשם לאגודה בינלאומית של חולי RPוקרא כל מידע שקיבל בנושא .מדי פעם שאלו
מהלכי הסתגלותי .בהתחלה הצטרפתי לצוות גידולי השדה ,עד שנת .1993לאחר מכן ,עשיתי הסבה
אותי אם ראיתי סרט זה או אחר ,אם קראתי ספר זה או אחר .מובן שלא נפגעתי ,רק הבנתי כמה קשה
מקצועית ,ועבדתי בהנהלת חשבונות של הקיבוץ .אורה יצאה ללימודי תעודה בחינוך לגיל הרך .כל
לסביבה להתמודד עם ראייתי הלקויה .ויותר מכול ,זכיתי לתמיכתה של אורה ,בת זוגי ,ולעידוד בחיפוש
השנים עבדה כגננת בקיבוץ .בשנים האחרונות נבחרה לנהל את מערכת הגיל הרך בצרעה.
אפשרויות להסבה מקצועית מתחילת דרכנו המשותפת.
תא משפחתי
דוד בקציר כותנה בשדות קיבוץ צרעה1978 ,
ראייתי המשיכה להתדרדר .עברתי ייעוץ מקצועי לכבדי ראייה ,ונמצאתי מתאים ללימודי עיסוי רפואי
במכון ווינגיט .73למדתי כשנה פיזיולוגיה ברמה גבוהה ,הנדרשת ללימודי רפואה .המשכתי שנה נוספת
שי ,זוהר ,ניב ועמית2012 ,
לתואר בכיר ,והעשרתי את ידיעותיי בלימודי אנטומיה .בכל הזדמנות שיכולתי ,השתתפתי בקורסים
ובהשתלמויות בכל הקשור לטיפול ברפואה משלימה .משנת 2004אני מועסק בקופת-חולים
"כללית" ברפואה משלימה .אני יודע ,כי הטיפול בעיסוי רפואי הוא העיסוק המתאים לי .אני חש סיפוק
בכורנו שי ,נולד ב 26-בספטמבר ,1980שנתיים לאחר החתונה .הוריה של אורה ,בת מתוך ארבע
בנות ,היו שמחים ומאושרים לקבל נכד לחיקם .גם להוריי היה שי הנכד הראשון ,והייתה התרגשות
גדולה.
ב 14-באפריל 1983נולדה זהר ,וב 6-לאפריל 1988נולד ניב .עמית בת הזקונים נולדה ביולי .1993
. 73ראו נא/http://www.wingate.org.il :
130
131
הסיפור של יעלון
שי ,הבכור ,סיים את לימודי התואר הראשון בביו-טכנולוגיה ימית ,וכיום הוא מטייל ,ומדריך צלילה
זכרונותיו של אורי
בעורקינו ,דבק גם בו .זהר בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני במנהל עסקים .ניב יצא
ילדות ,חייו ופועלו
בקמבודיה .בעבר הוא טייל גם בדרום אמריקה .מעלה בי חיוך לראות ,כיצד אותו חיידק הטיולים שזרם
לאחר שירותו הצבאי לטיול במזרח הרחוק ,חזר ועובד בקיבוץ .עמית ,הצעירה ,סיימה כיתה י"ב ,ובחרה
להתנדב שנה לפני הצבא בכפר הנוער "קדמה".
אימא
תאונת הדרכים ,שבה הייתה מעורבת אמי בשנת ,1981זכורה לי כאירוע קשה מאוד .היא נפגעה קשה
מאוד בברכיים ,ברגליים ,בפנים ובשיניים .שעות רבות היינו בבית החולים שרויים בדאגה .היא שהתה
במשך כחצי שנה בבית החולים "שערי צדק" ,ונדרש שיקום אינטנסיבי בעזרת פיזיותרפיה על מנת
חוויות ילדות
להקל על מצבה .היא התקשתה לקבל עזרה ,אך באופן קבוע ,לאחר שקיבלה אותה ,הייתה מודה
לאדיטה ,ומציינת ,שבלעדיה לא יכלה לפעול .בשלב מאוחר יותר ,אדיטה ,שעזרה לאמי בשעות היום,
נדרשה לשהות גם בלילה.
אירוע מוחי שעברה אמי ,פגע בצורה חמורה בתפקודה .צדה השמאלי ויכולת הדיבור נפגעו .בשלב
זה הייתה התקשורת אתה קשה מאוד .האירוע הותיר אותנו ,כל אחד בדרכו ,להתמודדות בדרך שונה.
אני חושב ,שמי שחווה את הקושי הרב ביותר היה אבי .רוב הזמן אמי לא הגיבה .החוויה לראות אדם
כה ערני לחיים מתפוגג ומתרחק מהם אט אט ,ללא יכולת לשלוט בכך ,היא חוויה כואבת באופן שאין
לתאר .קיבלנו החלטה משותפת ,שהיא תישאר בבית ,וכל שיידרש לטיפולה יינתן לה .שנה ושלושה
חודשים מאוחר יותר ,בחודש דצמבר ,2010נפטרה אמי.
נולדתי בשלושה ביולי 1956בבית הדגל ,ברחוב הנביאים בירושלים.
מרבית ילדותי עברה עליי בשכונת קריית משה ברחוב אליעזר הלוי .זכור לי הבית ,בית ערבי בן שלושה
חדרים .בתחילה התגוררנו ,אחי ואני ,בחדרון קטן ,ובשלב מסוים הועברנו לחדר מרווח יותר .נהגנו
לשחק בגינה ,ברחוב ,שרוב בתיו היו בני קומה אחת .הבית שלנו והווילה של משפחת מן נחשבו לבתים
גדולים יחסית.
בראייה לאחור נחשב הרחוב כבעל חשיבות היסטורית בשל העובדה כי התגוררו בו אישים ידועי שם,
ביניהם גב' נחמה ליבוביץ' ,פרופסור לתנ"ך (אחותו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ') ומשפחת בן ששון
(נהגנו לשחק עם ילדיו התאומים שהיו מבוגרים ממני בשנה .כיום ,הבן הבחור מנחם בן ששון נשיא
האוניברסיטה העברית) מולנו התגוררו פרופסור משה בראוור שכתב את האטלס ,משפחת צוברי,
פרופסור מן ממייסדי בית חולים הדסה( הילדים רותי ,פרו"פ גדעון מן -אורטופד ,ד"ר נומי ארנון רופאת
עניים ופרו"פ יונתן רופא שניים והיה דקן הפקולטה לרפואת שניים כולם הגיעו להשגים מרשימים) ,
פרופסור פויירשטיין ,74ומעלינו התגורר ד"ר להמן.
. 74לביוגרפיה ולתורת פרופסור פויירשיין ,ראו נאhttp://feuerstein-global.org/about-the-prof :
http://acheret.co.il/?cmd=articles.364&act=read&id=2177
http://www.shabaton.co.il/items_details.asp?ItemsCode=2733
132
133
הסיפור של יעלון
הרחוב הרחב לא היה סלול בזמנו .נהגנו לשחק כדורגל על הכורכר ו"אהלן בוליק" (דומה לבייסבול
אמריקאי ,רק במקום כדור היה מקל) .כאשר סללו את הרחוב ועשו מדרכה ,יכולנו לשחק סטנגה.
ירוא לש ויתונורכז
מעשי קונדס
בבורות הביוב היה חור עם ברזל לצורך פתיחה של המכסה ,מכסה של בור הביוב שימש למשחק
בחרצני המשמש (אג'ואים או גוגואים).
אמי הייתה יוצאת מפתח הבית ,וקוראת לנו לשוב לארוחת הצהריים .לאחר הארוחה "הכנו את שיעורי
הבית" ,ויצאנו שוב לשחק .לעת ערב היה קולה של אמי נשמע שנית .מכיוון שהשכונה הייתה קטנה,
קריאותיה הגיעו לאוזנינו בכל מקום ששהינו בו .שעה 19:00הייתה שעה "מקודשת" בבית מכוון שכל
בני המשפחה היו יושבים סביב השולחן לארוחת ערב חמה.
אהבנו לשחק בגינה ,גידלנו שם חיות .היו לנו צבים ,ארנבות ,כלב ,חתולים .את כל ימי ההולדת חגגנו
באותה גינה .משה פוזנר ,חבר של אמי ,היה מגיע ומשעשע אותנו ואת חברינו במופע קוסמות.
מבחינתנו ,הוא היה אשף באחיזת עיניים ,ונהג לשלוף כדורי פינג-פונג מכל מיני מקומות .עד היום
חבריי לכיתה זוכרים אותו ואת להטוטיו .לשכנים שלנו משפחת מן היה שולחן פינג-פונג ,ונהגנו לשחק
בו שעות על גבי שעות.
בכל פעם שהיה מגיע האיש ,שהביא את מכלית הנפט על עגלתו ,היינו ממלאים ז'ריקן 20ליטר ,ממנו
תמיד הייתי מבקש רשות מאבי להעביר את הנפט באמצעות משאבה ידנית למיכל של תנור פרידמן.75
בגיל בר-המצווה קיבלנו במתנה אופניים ,והשמחה הייתה רבה .בשלב זה כבר הרחקנו נדוד מהשכונה.
אני זוכר ,שמשכנה של הכנסת היה ברחוב קינג ג'ורג' ,וראשי האומה גולדה מאיר ,משה דיין ,חיים בר לב
,ויצחק רבין נהגו לנחות בשדה התעופה" ,כנפי נשרים" במקום שבו שוכנת היום שכונת גבעת שאול,
הסמוך לשכונת קרית משה .מאפיית אנג'ל ,בקצה שכונתנו ,הייתה אז מוגדרת כקצה ירושלים ...בכל
פעם ששמענו את ההליקופטרים ואת מטוסי ה"פייפר" מתקרבים ,מיהרנו לרכוב על האופניים ,כדי
לראות את כלי התעופה .באותה התקופה ,מידת ההקפדה על ביטחונם של מנהיגים ושל אישים ברמה
הלאומית הייתה נמוכה באופן משמעותי מהמקובל היום .מצב זה אפשר לנו להגיע עד למסוקים
עצמם .לפעמים הרשה לנו הטייס להיכנס למסוק פנימה .רכב השרד היה ממתין לשרים ולאישים
החשובים.
באותו אזור ,מאחורי המנחת ,נבנו לולי תרנגולות .היו שם גם חורבותיו של הכפר הערבי "דיר יסין" ושכן
במקום גם בית חולים לחולי נפש (שקיים עד היום) .כלבים מהכפר השכן היו משוטטים באזור ,והגיעו
אל השכונה שלנו .מדי פעם התרחשו קרבות ביניהם לבין כלבי השכונה .לא פעם זכה הכלב שלנו
"שלומפי" במנת נשיכות הגונה .לא פעם נאלצנו לגשת אתו לווטרינר בבניין טרה סנטה ליד בצלאל.
שזכור לי שהיו לו גורי אריות.
אינני יכול לומר ,כי החינוך שקיבלנו היה נוקשה מדי ,אך לבטח הייתה בו מידה מסוימת של נוקשות,
ואולי לא בכדי .אחי ואני היינו פרחחים לא קטנים .אגדיל ואומר ,שאני במיוחד .היו לנו רעיונות מסוכנים,
שביצענו הלכה למעשה ,כגון טיפוס בחבלים על קירות וקפיצה מהגג של הקיוסק .נהגנו להציק
לסנדלר ,ולעשות מעשי קונדס שובבים.
החלבן היה מגיע ומניח בקבוקים בפתח הדלת .הוריי נהגו להשאיר לו מעטפה עם סכום הכסף המדויק.
לא פעם ולא פעמיים לקחנו לעצמנו את הכסף שנועד לחלבן.
בחדרנו הייתה מיטה נייחת ,והמיטה הנוספת הייתה מיטת קפיצים מתקפלת עם מסגרת ברזל,
הנכנסת לתוך ארון המיועד לכך .נהגנו לקפוץ על מיטת הקפיצים עד שזו התעקמה וקיבלה "בטן".
נהגנו גם לקפוץ מהארון לרצפה .ההורים היו שבים הביתה ,ומגלים את הנזקים שחוללנו.
התקשיתי להתעורר מדי בוקר לבית הספר ,אך לעומת זאת ,בימי שבת קמתי בשעה מוקדמת ,כי
רציתי לנצל את היום החופשי עד תומו .הוריי ישנו ,ואני השתעממתי בשקט של ימי שבת בבוקר.
בשבת אחת ,בהיותי בן שמונה או תשע ,מצאתי קופסת גפרורים ,והצתתי אותם אחד אחד ,מנסה
לשרוף את כל הגפרור כולו .אחד מהם שרף לי את האצבע ,וללא מחשבה השלכתי אותו ממני והלאה.
הוא נפל אל תוך סל הניירות שהיה עשוי קש ששימש את אבי .זה התלקח והבעיר את הווילון .לא
חלפו שניות אחדות ,והסלון החל לעלות בלהבות .כשנוכחתי שהלהבות מגביהות עד לתקרה ,מיהרתי
להעיר את הוריי .הם ניסו לכבות את האש בשמיכות .עד שהצליחו נשרפו ספר הטלפונים ,הטלפון
נמס והארון נשרף כליל .אני זוכר ,כי הסלון כולו ירד לטמיון .כעונש ,הורה לי אבי לקרוא את כל שירי
חיים נחמן ביאליק .אלף שירים ,אם אינני טועה .אני חושב ,שזה מה שגרם לי לשנוא את הקריאה ,אבל
מאוחר יותר הובחנתי כדיסלקטי .גם כיום אינני קורא שירה ,א סיפורת אלא רק ספרות מקצועית.
בעמק בית-הכרם ,ובעמק הארזים תחת שכונתנו ,היו בזמנו מטעי שזיפים ,ונהגנו להתגנב בשקט
ולאספם.
כן ,הייתי ילד שובב .קיבלתי עונשים בשל התנהגותי הנחפזת .בניית מדורה גדולה לל"ג בעומר הייתה
תמיד אתגר ,ויונתן מן ,השכן ,שהיה מבוגר מאתנו בכמה שנים וגם בחור שרירי וחזק ,סייע לנו תמיד
באיסוף הגזעים הגדולים למדורה .לא זכורה לי סיבת העונש ,אבל את אחד מחגי ל"ג בעומר חגגתי
בישיבה על עדן החלון ,מביט על מדורות החברים ,שאליהן לא הורשיתי להצטרף ,אפילו כדי לאסוף
קרשים.
לאמי הייתה נוכחות פעילה כנגד ה"אירועים" שהתרחשו בבית ומחוצה לו ,אבל אבי היווה את הסמכות
הנוקשה יותר ,כאשר היה צורך בכך.
. 75לתמונה של תנור הנפט שנקרא "פרידמן" ,ראו נאhttp://www.tapuz.co.il/albums/forumAlbums/forumPublicMedia. :
asp?m=573886&g=10227&f=485&o=0
134
חבריי זוכרים את גינוני החינוך הבריטי ,את הנימוסים וההליכות שהיו נהוגים בביתי ,אך יותר מכך,
135
ירוא לש ויתונורכז
הסיפור של יעלון
הם זוכרים את כלל הברזל - 19:00 :זמן ארוחת הערב המשותפת .אני זוכר את אחוריי דואבים אם
כילד חוויתי את מנהג האירוח כמבורך ונעים .קולגות מעבודתו של אבי ,אורחים מכל קצות העולם,
בוששתי להגיע.
היו מגיעים לארוחות בביתנו .אמי טרחה על האירוח בצורה יוצאת מהכלל .גם בבית דודי ,שכיהן
החינוך הבריטי של אמי דרש מאתנו הופעה נאותה .לא הורשינו להתהלך מלוכלכים או מרופטים
באותה תקופה כשגריר ישראל במדינות רבות ,הפליאה אחותו של אבא לארח בכבוד ובחן .כבוגר ובעל
בלבושנו .נעלינו וסנדלינו היו תמיד מצוחצחים .לבשנו גרביים ללא קשר לעונות השנה .זה לא מנע
משפחה ,הנחלתי מנהג זה גם בביתנו .שמרתי על קשר עם כל חבריי ,וכינוסים חברתיים רבים עדיין
ממני מאומה .יתרה מכך ,כיום אני טורח על הופעתי ,כולל צחצוח סנדליי .אני חושב ,שהפכתי לאדם
מתנהלים בשמחה ובהנאה בביתינו.
מסודר ומאורגן ,בעל סדר יום מובנה הנכון בעיניי ,בזכות החינוך שהוטמע בי .שנים רבות לאחר חתונתי,
במשך ילדותי המוקדמת ,וגם בזו המאוחרת ,צברתי חברים ממקומות שונים ומשכבות סוציו-
התמדנו גם בביתנו לאכול את ארוחת הערב בשעה 19:00יחד ,כפי שהיה נהוג בבית הוריי .מנהג זה
אקונומיות שונות – מבית-הספר היסודי ,בקריית-משה ,מבית-הכרם ומרוממה וקטמון (חברים
מאפשר ,לדעתי ,זמן איכות ,שבו הפגישה המשותפת מקנה פנאי לשיחה נעימה ,מאחדת ומגבשת
שלמדו אתי ב"אורט") .כשאני מביט לאחור ,אני חש שילדותי הייתה מעניינת ,חווייתית ומלאת עשייה.
את התא המשפחתי.
בתקופה שאמי עבדה ,קידמה את פנינו ,כשחזרנו מבית הספר ,רחל מזרחי (היום דהן) העוזרת .נהגנו
לקבל חבילות של בגדים מאנגליה ,ורחל ,בת למשפחה שהיו בה למעלה מעשרה אחים ואחיות,
שהתגוררה בזמנה בקטמון הישנה ,קיבלה בשמחה עבור משפחתה שלל בגדים ,ומשחקים שלא
לימודיי
הזדקקנו להם.
אמי הייתה אמונה על חינוכנו ועל הליכותינו ,ואבי היה המפרנס ,איש האקדמיה .ייאמר לזכותה של
אמי ,כי תבשיליה היו איכותיים ונדירים בטעמם .זכורים לי במיוחד ממרחי השוקולד ,שהייתה טורחת
על הכנתם.
בביתנו דיברו אנגלית ועברית גם יחד .אמי שוחחה אתנו בשפה האנגלית .נדיר שהייתה פונה אלינו
בעברית .אבי דיבר אתנו עברית .מכיוון ששהיתי בבית עם אמי עד גיל חמש ,התחלתי לדבר שוטף
בשפה העברית רק מתקופת הגן.
ידענו ,שאבינו נחשב אדם משכמו ומעלה בתחום האקדמי ,אבל עובדה זו אינה משנה לילדים את
חוויות נוספות
הידיעה ,כי אבא הוא אבא ,כפשוטו .אבי ציפה מאתנו לידיעות נרחבות בתחום האינטלקטואלי .הוא
נהג לשאול אותנו שאלות טריוויה בנושאים שונים ,ביניהם שמות מדינות ושמותיהם של שרי ממשלה.
כשהתשובה איחרה לבוא ,לא התפשר ,ונהג לשלוח אותנו ללמוד ולחזור אליו כשתשובה נכונה בפינו.
אבי היה טרוד בדרך-כלל בעבודתו ,ולא הייתה לו סבלנות לשאלות ולמתן הסבר בשיעורי הבית .הוא
בכיתה ד' הצטרפתי לפעילות בתנועת "הצופים" בבית-הכרם .הפעילויות התקיימו בימי שלישי
היטיב להסביר בתחומים הריאליים והמדעיים ,ופחות בתחום ההומני .אז נהג לשלוח אותי לקרוא שוב
ובשבתות .המשכנו במדרג הכיתות עד לדרג של מדריך וראש גדוד .תקופה מסוימת ניסיתי כוחי
ולהתמודד עם שאלותיי בעצמי .הוא התעניין בהתקדמותנו בלימודים ,אך הגיע אל בית הספר רק אם
ב"תנועה המאוחדת" (הנוער העובד והלומד) ,שמשכנה היה מאחורי בניין אגד הישן (בנין העמודים)
היה בכך צורך מיוחד( .במקרה שלי היו הרבה ) במקרים כגון אלו נסע לבית הספר במכונית ,על אף
ברחוב יפו .לבסוף חזרתי לתנועת "הצופים" ,מכיוון שמצאתי אותה בה יותר חברים מבית הספר
שבית הספר היה במרחק קטן .אמי הייתה זו שהקפידה על הכנת שיעורי הבית באופן קבוע ושוטף.
והשכונה וזה היה גורם מלכד.
ידיעותיה של אמי בעברית לא ענו על הנדרש ,ובסופו של דבר ,מאיר שלו ,כיום סופר מפורסם ,היה
בשנת 1968,כשהייתי בן שתים עשרה ,עדיין לא היו מכשירי טלוויזיה בכל בית .חיים יבין קרא את
אמון על סיוע בלימודי העברית שלנו כמורה פרטי .אמו הייתה המחנכת שלי ושל אחי בבית הספר .
חדשות העולם והארץ אחה"צ במשך כחצי שעה .נהגתי לסור לבית חברי אלי מוזס ,כדי לצפות
בבית הספר לא הצטיינתי במיוחד ,אך הצלחתי לפלס את דרכי לכדי סיום חובותיי .השכלתי לפנות
76
בתכניות הטלוויזיה ,ויחד כיוונו את האנטנה שעל הגג ,כדי שנוכל לקלוט את ערוץ ירדן .אחד מאתנו
שהה על הגג ,והשני היה צועק מהבית אם יש קליטה או שה"שלג" עדיין נראה על המסך .רק לאחר
תקופת שירותי בצבא רכשו גם הוריי טלוויזיה.
136
. 76ראו נאhttp://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-91255-OTEyNTVfMzI5NDc5MjZfMTQ4Njg3MjAw- :
FreeYaan,00.html
וגם /http://he.wikipedia.org/wiki :מאיר_שלו
137
ירוא לש ויתונורכז
הסיפור של יעלון
להמשך לימודים בבית ספר מקצועי .החוש הטכני שלי עמד לי ,ולמדתי לפרק אלמנטים שונים
ולהרכיבם .ייאמר לזכותו של אבי ,כי גיבה את בחירותיי ,על אף שאולי אחרים היו תופסים זאת כטעם
את אהבתי לצילום ובמיוחד לשקופיות ירשתי מאבי .בצעירותנו הוא נהג לנסוע לקונגרסים ולכינוסים
לפגם ,ילד של פרופסור שאינו ממשיך בדרכו האקדמאית ...בסופו של דבר ,הייתי המצטיין בכיתה
ברחבי העולם .כשהיה חוזר ,נהג להציג בפנינו במשך ערבים שלמים שקופיות ממקומות שביקר בהם.
בסרטוט טכני במישור הפרספקטיבות וההיטלים ,התפיסה המרחבית שלי נמצאה ראויה ומקצועית.
אהבתי ערבים אלה .אם היה מרבה בדיבור ,השקופית הייתה נהרסת מחום המנורה .בגיל שלוש עשרה
למדתי מכניקה עדינה ,והפלאתי בתוצאות מדויקות במחרטה .מצאתי סיפוק רב בלימודיי אלה .בביתי
בחרתי לגשת לקורס צילום ,פיתוח נגטיבים והדפסות במוזיאון ישראל (המורה היה ד"ר דוד דרום) .
עדיין ניתן לראות תוצרים מאותה תקופה.
כמדריך בתנועת "הצופים" ,לקחתי על עצמי את תפקיד הצלם של הגדוד .הפכתי את חדר האמבטיה
חבר מהמחזור של אחי (שלמד מכונאות באורט) ואני נהגנו לאסוף קטנועים ישנים ("וספות") לצורך
ל"חדר החושך" שלי .נהגתי להדפיס את התמונות בשחור לבן ,ולרשום מאחוריהן ,בצורה מסודרת ,את
פירוקן ,בנינו מסגרת ברזל והוספנו מנוע שהפך ל "קרטינג" ,נהגנו לנסוע בהם עד לשדה התעופה
מספר התמונה ולהראות אותן לחבריי בצופים .הייתי מוכר את התמונות מטיולי בית הספר ומחנות
"כנפי נשרים" בגבעת-שאול.
הקיץ וממן כך את הוצאות חומרי ההדפסה
שנת השבתון של אבי ,שבה טסנו לאמריקה ,הייתה כשעליתי לכיתה ז' .חוויית ההסתגלות לארץ
אחרת הייתה מורכבת ,במיוחד בתחום הלימודים ,אך עם זאת ,נהניתי מאותה שנה .אמי הייתה לי
לעזר במיוחד בכתיבת סיכומי הספרים ("בוק ריפורט") .בלטתי בתחום הטכני וגם במשחקי הספורט.
נהגתי לבקר ב -YMCAברחוב שהתגוררנו בו .במיוחד אהבתי לעסוק בהתעמלות קרקע על גבי
צבא
מזרנים .עם חזרתי לארץ המשכתי בענף ספורט זה בבית הספר המקצועי אורט ,ונמניתי עם נבחרת
הטרמפולינות .המדריך יוקי ,נהג לכוון את תנועותיי ,ולא פעם הופעתי במופעי ראווה באירועי ספורט
שונים ,וביצעתי סלטות וקפיצות מורכבות .בנוסף לכך ,השתתפתי בתחרויות נגד בתי-ספר נוספים
של "אורט" כחלק מהנבחרת.
חברי מתנועת "הצופים" ואני יועדנו כגרעין לנחל עוז .לא מצאתי הנאה מרובה בנסיעות אלה לדרום
או בשהייה באותו קיבוץ .קיבוץ צרעה ,מקום מגוריו של אחי (קיבוץ היעד של גרעין הנח"ל של אחי
"איתרת") ,קסם לי הרבה יותר .במיוחד אהבתי לנהוג בטרקטורים שנהג בהם .ביקרתי אותו בחופשות
הקיץ ,ויצרתי קשרי חברות עם חבריו לגרעין .החלטתי להקים גרעין משלים לגרעין של אחי .שיתפתי
ברעיון חברים מבית הספר "אורט" ,מתנועת "הצופים" ומהמסגרת של חברתי אסנת ברמת גן ,וכך
טיולים בחו"ל
הוקם הגרעין הנוסף (גרעין שחל) לצרעה.
בשנות ה '60-לא היה מקובל במיוחד לטייל עם ילדים בחו"ל ,אך אנו הרבינו בטיולים למקומות שונים
ברחבי העולם .זכור לי טיול לאיטליה ולדנמרק ,טיול ארוך ,שתרנו בו את אירופה וכמובן ביקרנו באנגליה,
אצל הוריה של אמי .לאחר תקופת שירותי בצה"ל המשיכו אבי ואמי לתייר בחו"ל ,אך בלעדינו .אחרי
שרותי הצבאי באותה תקופה הורי יצאו לשנת שבתון ואני נשארתי לגור בבית הוריי ,בחרתי לגור בחדר
אחד ,ולהשכיר את שאר הבית לדייר משנה ,צייר /אומן אמריקני.
צילום
138
אימונים ביחידת החילוץ של צה"ל
139
הסיפור של יעלון
לפני הגיוס פרצה מלחמת יום כיפור .ההשכלה המקצועית שלי ב"אורט" שימשה אותי לצרכי עבודה
בתעשייה הצבאית בבית הכרם .סיפור פציעתו של אחי וסיפורי המלחמה עוררו בי סקרנות רבה,
ירוא לש ויתונורכז
סיוריי בעולם
ובהמשך למעשי הקונדס והפרחחות בנערותי ,החלטנו ,חברי מהגרעין ואני ,להתחזות לחיילים .לבשנו
מדים ,ונסענו בהסעות מיד אליהו לסיני .שלושה ימים חווינו את מראות המלחמה ,חצינו את התעלה
למצרים ,לג'בל עתקה עד שהחזירו אותנו חזרה לארץ בידיעה ,שאנו מתחזים לחיילים.
לאחר שירותי הצבאי הציע לי חשמלאי הקיבוץ משרה במדפיס הממשלתי .הוא סרטט עבור המדפיס
הממשלתי את כל מערכת החשמל ,ומערכות המיגון ואני פעלתי בהתאם להנחיות שלו בשטח .בכסף
שחסכתי מעבודה זו נסעתי לטיול באירופה .חזרתי לאחר כשלושה חודשים ,והצטרפתי לקציר החיטה
בקיבוץ .מכיוון שכבר עבדתי שם כרפתן ,הציע לי קבלן קציר אפשרות לעבוד בקציר לתחמיץ .עבדתי
על כלי העבודה הכבדים משעות הבוקר המוקדמות עד השקיעה .נהגתי להגיע רכוב על האופנוע
שלי מירושלים לרחובות ,שם התגוררתי אצל אחי ,שלמד שם באותה תקופה חקלאות .בתום תקופת
עבודה זו טסתי עם דני פרלמן חבר מלמודי בכתה ז' בארה"ב ,לטורקיה ולאירן (אז-פרס) .במהלך
הטיול בפרס אחי הודיע על חתונה ,חזרתי ארצה עם שטיח פרסי שקניתי להם כמתנה לחתונה בבזאר
בטהרן .
באותה תקופה טיילתי גם באירופה ובמזרח הרחוק .ביקרתי בפפואה-גינאה החדשה .עבדתי שלושה
אורי עובד במחלבה של קיבוץ צרעה1974 ,
חודשים בחווה במקום ,והמשכתי לפיליפינים .יצרתי קשרי חברות עם מי שבסופו של דבר טיילתי אתו
בפיליפינים ,בהונג-קונג ובאירופה .בהונג-קונג התארחתי אצל חברת ילדות של אמי ,רות סולקר.
לאחר מספר חודשים בשל"ת מוקדם בצרעה עם חברתי לחיים אסנת טופר ,התקבלתי והתגייסתי
לקורס טיס .חתמתי על ויתור ,מכיוון שלא ראיתי את עצמי משרת שנים רבות בצבא .מסלול הנח"ל
נראה לי מתאים הרבה יותר .חזרתי לחבר'ה לטירונות קרבית .מאחר שהייתי חניך מצטיין ,נשלחתי
לקורס מ"כים ,אך מכיוון שלא הייתי מעוניין להיפרד מהחברה בגרעין ולהמשיך באחוזים ,הדחתי את
עצמי מקורס מכים .המ"פ שלי בטירונות שראה בי עתיד פיקודי מזהיר ,הגיע להיות המ"פ בהיאחזות,
הוא כעס מאד כאשר ראה אותי חוזר לגרעין .את תקופת ההיאחזות עשיתי במצפה שלם .במסגרת
ההיאחזות הינו כח עתודה וחילוץ של יחידת 77669איתם התאמנו ,מאוחר יותר נשלחתי גם לקורס
בעלה ולטר היה בכיר במשרד הגזבר של הונג-קונג ,וידוע לי ,שלאחרמכן קיבל תפקיד בכיר מאוד
בזכיינות של מרצדס-בנץ בהונג-קונג .טיילתי במשך תקופה לא מבוטלת בתאילנד ,בבורמה ובנפאל.
אחי ,בת זוגו ואני קבענו להיפגש בנפאל .השמחה הייתה גדולה .הם המשיכו במסעם לכיוון שבאתי
ממנו ,ואני המשכתי הלאה .לאחר כשנתיים של טיול חזרתי ארצה ,והתחלתי ללמוד במכללת "הדסה".
בחופשות הצטרפתי לאבי לסיור בדרום אפריקה .אמי עברה תאונת דרכים באותה תקופה ,ולכן לא
יכלה להתלוות אליו .לאחר שחזר ,נשארתי בדרום אפריקה ,והמשכתי לטייל במשך כמה חודשים
בנמיביה.
חובשים .עקב המסלול שעברתי בצבא ,החליט הפיקוד לשלוח אותי לקראת שחרורי לקורס הסבה
לשריון ,כהסבה לתפקיד ,שנראה להם נכון לתקופת המילואים העתידית שלי .לאחר שלושת חודשי
הקורס בג'וליס ואימון צמ"פ בסיני השתחררתי מצה"ל .בסופו של דבר ,השירות הצבאי שלי היה מגוון
השכלה גבוהה
ומעניין .שירתתי במילואים בחיל השריון כשלושים שנה.
חשבתי לנסות את כוחי בתחום האקדמי .התנסיתי בלימודי ארכיאולוגיה ותולדות האמנות .מצאתי,
שתחומים אלה אינם מתאימים לי ,ומעבר לכך ,לא רציתי לחיות בידיעה ,שיראו אותי תמיד כבנו
של דן יעלון ,ולא כאדם בזכות עצמו .לאחר שנת ניסיון זו חזרתי להעדפתי הראשונה ,והתחלתי את
לימודי הצילום .כך אני נוהג גם עם ילדיי .אני מוצא ,כי בסופו של דבר ,מה שאוהבים לעשות הוא מה
שמצליחים בעשייתו .אבי נהג לומר ,כי מעולם לא עבד ,אלא עסק במה שהוא אהב ביותר לעשות .זו
. 77ראו נאhttp://www.yehida.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=19&Itemid=51 :
140
141
ירוא לש ויתונורכז
הסיפור של יעלון
הדרך הרצויה בעיניי.
לי כבר הצעת עבודה בחברת טלעד ,זכיינית ערוץ 2החדש .לשמחתי ,הייתי שותף להקמה של היחידה
למדתי צילום במכללת "הדסה" ,לאחר הלימודים עבדתי כעצמאי ,ועסקתי בצילום עיתונות .הייתי
המפיקה סרטי תדמית ,סרטי הסברה ותשדירים שונים לציבור הרחב ,כגון התנהגות נכונה במקרה
גם צלם של חברת "נאות הכיכר" ,שבמסגרתה טיילתי בסיני ובטורקיה .בתקופה מסוימת ניהלתי את
של חפץ חשוד או אנשים חשודים .שתיים עשרה שנים עבדתי ביחידה זו ,שהתחילה את דרכה בצוות
סטודיו "מגנס" ,ועבדתי כצלם בטלוויזיה הישראלית.
מצומצם של ארבעה אנשים ,והפכה למחלקה לתקשורת ,המונה כחמישה עשר איש ,וחולשת על
בין שנה ראשונה ושנייה ללימודים טסתי עם אבי לדרום אפריקה ונאמביה .במהלך עבודתי כעצמאי
תחומי הסברה רחבים ,כולל תכנית הסברה והופעה נכונה בתקשורת למפקדים ולמפכ"לים.
בסטודיו שפתחתי עם שותפה בם "אלון יעלון" נסעתי לטייל בנורבגיה ועבדתי שם בדיג .המשכתי
לאחר תקופה של שתים עשרה שנה בתקשורת נפתח לי חלון הזדמנויות ,והתמודדתי על תפקיד
לארה"ב ,שם עבדתי כצלם באתר סקי "” .Vialשם גם למדתי בקורס מדריכי סקי וסקי פטרול .לאחר
ראש המעבדה לצילום במז"פ .כיום אני אחראי על מעבדת הצילום של מז"פ בפרט ,ועל הצילום
מכן עברתי לגור בניו-יורק ,שם למדתי יותר מחצי שנה קורס אמודאים (צלילה לעומק) .בד בבד,
במשטרה בכלל .נושא הצילום במעבדה עבר שינויים רבים ,החל מהמבנה הארגוני ובסביבת העבודה,
שילבתי בכך עבודת צילום תת-ימי ,ועבדתי כעוזר צלם בסרט "מוסקווה על ההדסון" בColumbia"-
וכלה בתחומי העיסוק .שם המעבדה שונה למעבדה לראייה דיגיטלית ,אלבום וקול .אנו עוסקים במתן
.”Moviesסיימתי את לימודיי ,והמשכתי לעבוד בתחום הצילום ובקרת על הרס עבור חברות הנפט.
הנחיה מקצועית לצלמים בכל תחום הנוגע למגזר המשטרתי (מצילום תאונות דרכים קלות ועד
התגמול היה רווחי ביותר .העבודה נעשתה במרחבי הים והעולם ,סמוך לאוסטרליה ,סינגפור ,נורווגיה,
לאירועי פשע חמורים ,ששייכים ליחידה משטרתית מיוחדת) .המעבדה נותנת שירותים גם למערכת
סקוטלנד ,הולנד ומקסיקו.
הביטחון .אנו מפענחים את כל המתרחש לנגד עיני מצלמות האבטחה .אני מקבל פניות רבות מרחבי
תמיד חשבתי ללמוד אדריכלות ,מכיוון למדתי באורט לסרטט בצורה איכותית ,אך את הצילום אהבתי
העולם ,בעניין הראייה הדיגיטלית ,כולל זיהוי פנים ביומטרי וזיהוי קול.
במיוחד .היתגייסתי למשטרת ישראל כצלם במעבדות מז"פ אך לאחר כשלוש שנים הפך העניין
אני רואה את עצמי כ"פרויקטור" שיודע לארגן ולקדם פרויקטים אשר דורשים להוציאם מן הכח אל
לשגרה אפורה .חשבתי לפנות לתחום הקולנוע והטלוויזיה .ניגשתי ללימודי תואר באנגליה .הפסקתי
פועל ,ולהביא לידי ביצוע .בעבר ארגנתי עשרים ושבע משפחות שהיו מבעלי הבתים שנרכשו ברחוב
את שירותי במשטרה ,ומשפחתי ואני העתקנו את מגורינו לאנגליה .הגענו לשם כמשפחה בת ארבע
כרמל וגלבוע במבשרת ציון התארגנו כוועד אשר פעל ביחד בין הייתר כחברה לביקורת המבנים,
נפשות ,וצעירת בנותינו נולדה בלונדון .חזרנו ארצה עם שלוש בנותינו ,כשבידי תואר שני בקולנוע
שיענה לכל צרכינו בתחום הבנייה וקבלת המבנים כנידרש.
ובטלוויזיה.
לפני המעבר ליישוב נווה אילן ,בו אנו מתגוררים עתה ,ארגנתי גם כן ועד שכלל קבוצה גדולה של
78
מתיישבים חדשים בהרחבה ,יחד יצרנו קבוצת עבודה ,וועד שדאג לצרכי היישוב המתפתח .אני חבר
בוועדות שונות ביישוב ,ומעורב מאוד בכל המתרחש ,בעיקר בהוצאת פעילויות מהכוח אל הפועל ,כמו
שירותי במשטרה :מז"פ ותקשורת
פסטיבל פיסול באבן שיזמתי וגיסתי כספים .
אשתי ואני הצטרפנו למועדון "אמני ההר" במועצה האזורית מטה יהודה יואב .אנו יוצרים ועובדים בעץ
בסטודיו שבנינו בביתנו בנווה אילן.
אחרי תקופה של טיולים ושל עבודה כצלם עצמאי וצוללן על אסדות נפט בים הצפוני החלטתי שהגיע
הזמן ,בגיל ,29להתמסד .התגייסתי למשטרת ישראל למעבדה לצילום של מז"פ .אך לאחר שלוש
שנים ,כאמור ,החלטתי להתפטר ,ולנסוע ללמוד לתואר שני באנגליה.
בתקופת עבודתי הראשונה במז"פ הכרתי את יעקב טרנר ,שהיה אז ראש אגף כוח האדם ,ואת שלמה
גל ,שכיהן באותה תקופה כראש מחלקת הדרכה .כשחזרתי ארצה מאנגליה ,טרנר כבר מונה למפכ"ל,
וניצב שלמה גל כיהן כמפקד המשמר האזרחי .הוצע לי לחזור למשטרה על מנת להקים את יחידת
ההסרטה של משטרת ישראל יחד עם ערן ישראל .אולי הייתי בזמן הנכון במקום הנכון ,מכיוון שהייתה
. 78ראו נא/http://hadassah.ac.il :
142
143
הסיפור של יעלון
ירוא לש ויתונורכז
תא משפחתי
בשנת 1987נולדה בתנו הבכורה עידית .אוסי התקבלה למשרה בהוראת אמנות בכמה בתי-ספר
בירושלים .בשנת 1989נולדה בתנו השנייה ,נעמה .בשנת 1990סיימתי את השרות במשטרה,
והעתקנו את מגורינו לאנגליה למשך כשנתיים ,כדי שאוכל ללמוד לתואר שני בתחום הקולנוע
והטלוויזיה ,יחד עם בנותינו ,עידית ונעמה .עבדתי בחברת "אל על" בביטחון ,ואוסי הקימה משפחתון
בביתנו ,ולימדה עברית קבוצת מבוגרים באזור מגורינו בלונדון.
בתנו הקטנה ,חן ,נולדה באנגליה .מצאנו לנכון ,כמו אמי ,לשמר את השפה האנגלית בפיהן ,ולכן
דיברנו אתן אנגלית .חזרנו לישראל בשנת ,1992לבית שבנינו במבשרת ציון ,והתגוררנו בו כעשרים
שנה .לפני כשנתיים עברנו לבית חלומותינו בנווה אילן .בית ,אשר הקדשנו לו זמן ומרץ רב בתכנון
ובהקמה .כיום ,עידית לומדת לתואר ראשון בעבודה סוציאלית במכללת "ספיר" ,וגרה עם החבר שלה
בקיבוץ רוחמה ,נעמה סיימה ללמוד הדרכת רכיבה והדרכת רכיבה טיפולית על סוסים ,שרכבה עליהם
במהלך כל ילדותה ,ועובדת ברשות שדות התעופה בבטחון ,וחן משרתת כקצינה ביחידה התנדבותית
לאחר טיוליי בשנת ,1985התחתנתי עם אסנת טופר .אוסי הייתה בת הגרעין שלי בנח"ל .לאחר
בצבא.
שעזבה את הקיבוץ ,למדה אמנות בתל אביב ובפריז ,עבדה בתל-אביב בענף התיירות כנציגת חברת
תעופה צרפתית .העדפנו חיים לא אורבניים ,ולכן ,כשנישאנו ,הגשנו מועמדות למושב שורש .היתקבלנו
למושב וכל אחד מאיתנו עשה תפנית וסגר את כל עיסוקיו אני כעצמאי ,ואוסי בסוכנות בתל אביב .
לאחר החתונה רצינו לצאת לטיול ירח הדבש ,אך המושב לא אישר את בקשתנו .הבנו ,שהשיתופיות
החודרת עד כדי כך לתחום הפרט ,אינה מתאימה לנו ,ולכן עזבנו אחרי שנה את המקום .בעקבות
התקבלותי למשרה במשטרה ,העתקנו את מגורינו לשכונת בית-הכרם בירושלים.
אורי ,אסנת ,עידית ,נעמה וחן2012 ,
חתונתם של אורי ואסנת18.11.1985 ,
144
145
הסיפור של יעלון
אימא
אחרית דבר
הגשמת שאיפותיי
אני זוכר שלקחתי את אמי ,יום לפני האירוע המוחי ,לבדיקת ראייה אצל אופטומטריסט ...למחרת
היום ,בבוקר ,אמרה העובדת הפיליפינית ,שאמי שותה קפה ,אך מבטה זגוגי ,ונראה שאינה רואה דבר.
לאחר האירוע החלה אימא לבלבל מילים ,להמעיט בדיבור ,ובסופו של דבר לא דיברה כלל .השתדלנו
לעשות ככל שיכולנו ,על מנת להיטיב את מצבה ,ולהקל עליה.
אדם הוא רשת אינסופית של חיבורים עם העולם ,עם אנשים .הוא מארג שלם של קבלות ושל נתינות .אין לו
סוף .כל מה שמתרחש בגיל זה או אחר הוא צעד קדימה לעתיד ,שאין לדעת אותו .מלחמת העולם השנייה,
אותו ממד אחר של מציאות ,אשר פרצה אל חיי ללא התראה מוקדמת ,הביאה אותי להתמודדות עיקשת
יומיומית בחיים.
כל אדם שפגשתי ,והיה בשבילי חלק מן העבר ,הטביע את חותמו ,בצורה זו או אחרת ,על עתידי האישי,
המשפחתי והמקצועי .אין ספק ,שלכל אחד נמצא שביל החיים ,שעליו הוא חייב לפסוע בדרכו ,על מנת לבנות
את עצמו ואת עתידו .הרצון ,ההתמדה והיכולת האישית מאפשרים צעידה בוטחת.
היו הצלחות לא מעטות ,אך היו גם אכזבות .במבט לאחור ,הבחירה ,בכל צומת דרכים ,אפשרה לי ,בסופו של
דבר ,להגיע אל הרגע הזה ,שבו אני מביט על הדינמיקה המיוחדת של עברי ,ומודה על כל היקר לי .גם לו זה
היה אפשרי ,לא הייתי בוחר אחרת .עסקתי באהבת חיי ,פדולוגיה ,מקים משפחה לתפארת עם ריטה ,בת זוגי
היקרה (ז"ל) ,נהנה מילדינו ומנכדינו .כל לבנה שהנחתי בהתמדה במפעל חיי המקצועי והמשפחתי ,בונה גם
את אישיותם ואת חייהם של ילדיי.
כך הם פני הדברים .השתלשלות אירועים ,המשפיעה על כל מי שקרוב לנו מאוד ויקר לנו .מי שהתווה את חיי
כילד ,כנער ,כמבוגר ,קיים בתוכי בשל המפגש המפרה .אני מקווה ,שהקורים העדינים ,העקרונות והשאיפות,
שהטמעתי בילדיי ,ראויים בעיניהם ,ומהווים סוג של הפריה ,שממנה למדו לצמוח ולהתרחב .חיי בארץ
מילאו אותי ,ואת לבי ביקיריי ,באשתי ,בבניי ,בכלותיי ,ובנכדיי.
מאז שהחלטתי להגשים את חלומי הציוני ולהתיישב בישראל (בשנת ,)791949היו לי שתי שאיפות מרכזיות.
. 79הגעתי לארץ כמתנדב למח”ל ,כמעין ניסוי,והחלטתי להישאר ולהשתקע בישראל בשנת .1949לעומתי ,לרוב ,מתנדבי המח”ל
לא עלו ארצה ולא התאזרחו.
146
147
רבד תירחא
הסיפור של יעלון
""ביקור חוזר למודל הקרקעות המשתנה
יעלון. ריכטר ודן ה.דניאל ב
תקציר המאמר
“The Changing Model of Soil” Revisited ©80
Daniel de B. Richter81 and Dan H Yaalon82
“Soil Science Society of America J. 2012, Vol. 76: 3, pp. 766-77883 .
Abstract:
In 1961, the late Marlin G. Cline wrote a remarkable essay entitled, “The Changing
Model of Soil” for the 25th Anniversary Issue of the Soil Science Society of America
Proceedings.Cline was most impressed with how geomorphology was enriching
pedology, and with the increasingly sophisticated views of soil time and of the
processes of soil formation.
טיפחתי את. שבה כל אחד הוא בעל יוזמה ומועיל לחברה,הראשונה הייתה להקים משפחה מאוזנת וישרה
אני גאה. ולהעשיר את הידע שלהם, כדי להרחיב את אופקיהם,סקרנותם של ילדיי ואת עניינם בטיולים
אלא סיפור האירועים המרכזיים, ואין מטרת ספר זה, אך הצלחתי תימדד תמיד על ידי אחרים,בבניי ובנכדיי
.בחיי ובחיי משפחתי
באשר לטבעם של תהליכים שונים בקרקע ובשלבי,שאיפתי השנייה הייתה להגיע להבנה עמוקה יותר
וכן להעמיק את ידיעותיי במערכות אחרות בכדור, המעניקה חיים לסביבה, שכן היא התשתית,היווצרותה
. שהן מורכבות באותה מידה,הארץ
יחד, לכתוב מאמרSSSA- אלא שבזמן האחרון הוזמנתי על ידי ה,התייחסתי לתחום זה בספר בקצרה בלבד
שנה להוצאת הגיליון75 המציין, בכרך מיוחד של ירחון הארגון,עם עמיתי דניאל ריכטר מאוניברסיטת דיוק
.הראשון
אך רק הזמן יוכל לקבוע אם הוא אכן מהווה ציון, ואף היו שהגדירו אותו היסטורי,המאמר התקבל יפה
המסכם את תוכנו במונחים, החלטתי להביא כאן את תקצירו של המאמר.דרך בהתפתחות מדע הפדולוגיה
שהוא מסכם את גישתי להיווצרות הקרקע בצורה מדויקת, שכן אני מרגיש,של תרומתו לתחום המחקר
.ואלגנטית
We revisit Cline’s general objectives by re-evaluating the changing model of soil from
the perspective of the early 21st century, and by taking stock of the application of soil
models to contemporary needs and challenges.
Today, three ongoing changes in the genetic model of soil have far-reaching
consequences for the future of soil science: (i) that soil is being transformed globally
from natural to human-natural body, (ii) that the lower boundary of soil is much
https://www.soils.org/publications/sssaj/abstracts/76/3/766 : התקציר נמצא כאן. 80
http://www.nicholas.duke.edu/news/sssaj-76-3-766.pdf :המאמר המלא מובא כאן ובאישור הירחון
מחבר ואיש קשר,) דניאל ריכטרDaniel deB.Richter* Corresponding author (drichter@duke.edu . 81
,Environmental Science and Policy Division, Nicholas School of the Environment, Duke University, Durham
NC 27708
מחבר, יעלון. דן הDan H. Yaalon . 82
Institute of Earth Sciences, Hebrew University Givat Ram Campus, Jerusalem 91904, Israel
Soil Sci. Soc. Am. J. 76:766–778doi:10.2136/sssaj2011.0407 . 83
. ומטה מובאה הודעה אודות הזכויות השמורות של הפרסום28.11.2011 :המאמר התקבל בתאריך
Soil Science Society of America, 5585 Guilford Rd., Madison WI 53711 USA ©
All rights reserved. No part of this periodical may be reproduced or transmitted in any form or by any means,
electronic or mechanical, including photocopying, recording, or any information storage and retrieval system,
.without permission in writing from the publisher
149
148
הסיפור של יעלון
deeper than the solum historically confined to O to B horizons, and (iii) that most
soils are a kind of pedogenic paleosol, archival products of soil-forming processes
that have ranged widely over the life of most soils. Together and each in their own
way, these three changes in the model of soil impact directlyhuman–soil relations
and give structure and guidance to the science of anthropology. In other words,
human forcings represent a global wave of soil polygenesis altering fluxes of matter andenergy
and transforming the thermodynamics of soils as potentially very deep systems.
Anthropedogenesis needs much better quantification84 to evaluate the future of soil and
the wider environment.
רבד תירחא
המעגל נסגר
הסיפור על איתור הילדים היהודיים הצ'כים
אחרון אחרון חביב ,ברצוני לכלול בסופו של סיפור זה ,מאורע שאירע לי במהלך כתיבתו ,והיווה ,מבחינתי,
סגירת מעגל של פרק קודם בחיי .הדבר התרחש באופן מפתיע ,בזכות המחקר הקפדני שיזמה והובילה
יודיתה מתיאשובה ,עיתונאית צ'כית צעירה ,כתבת בעיתון "לידובה נוביני" ,שהיא גם עובדת מחקר במכון
להיסטוריה צבאית ברפובליקה הצ'כית.
הכול התחיל מפרסום של תמונת נערה אנונימית מפראג (מייהלבה) ,שצולמה בעת מלחמת העולם השנייה,
במטרה להתחקות אחר זהותה .בעקבות הפרסום גילתה יודיתה ,כי הנערה נרצחה באושוויץ ,אך ניצלו
מאה חמישים ילדים צ'כים אחרים ,מכיוון שנשלחו לדנמרק .ככל שהרחיבה את חיפושיה ,נודעו לה פרטים
נוספים על מבצע ההצלה ,שאותו היא מגדירה כ"בחירתה של סופי הצ'כית" .המחקר של יודיתה הוביל אותה
למחוזות חדשים ,לחשיפת סיפורים אישיים ומסמכים מקוריים ,ובמסגרתו נפגשה עם אנשים מכל רחבי
העולם .היא ראיינה אותם לצורך תיעוד ,וגם קישרה ביניהם .בסיפורים הללו ,העובדות מפתיעות יותר מכל
העולה על הדמיון .יודיתה עושה מאמצים להפגיש בין חברי מבצע ההצלה או צאצאיהם ,והגיעה עד כה
לעשרים מחברי הקבוצה ,וכן למספר משפחות אומנה בדנמרק ולאנשי קשר בשוודיה.
במהלך ביקורה בישראל באפריל ,2012הרצתה יודיתה על מחקרה בשני אירועים .הראשון היה קבלת פנים
דיפלומטית ,בשגרירות צ'כיה בתל-אביב ,והשני היה מפגש ודיון בפאנל שהתקיים ב"יד ושם" בירושלים,
והשתתפו בו שלושה ניצולים מהמבצע ,המתגוררים בישראל .זדנקה ,אחת משלשות הניצולים ,סיפרה במהלך
הדיון ,שערב יציאתם לדנמרק ,קיבלו הילדים סיפור בשם "אגדת הפעמונים" מאת גונדה רדליך באיורו של
וילי גרואג ,שבסופו השאיר גונדה מקום לכתיבת יומן אישי .כפי שאמרה זדנקה" ,עתה ,משהתאחדנו ,אני
מרגישה שהפעמונים חזרו לצלצל".
כעת אוספת יודיתה את כל המחקר לכדי ספר חדש ,וגם סרט תיעודי נמצא בשלבי תכנון .יודיתה מעוניינת
בהפצת הסיפור ככל האפשר ,על כן אישרה לי ,ברוב נדיבותה ,לכלול בספר זיכרונותיי את המאמר ואת
התמונות ,שפרסמה לאחר ביקורה בישראל ולאחר המפגש שלנו ב"יד ושם" .משפחתי ואני אסירי תודה לה
על כל פועלה .אנו מאחלים לה הצלחה בהמשך דרכה בחשיפת הסיפורים המופלאים של בני הנוער הצ'כי,
שניצלו כנגד כל הסיכויים ,הודות לאנשים נדיבים רבים בדנמרק ובשוודיה.
. 84מונחLTSEs, long-term soil-ecosystem experiments :
150
151
רבד תירחא
הסיפור של יעלון
Judita has managed to retrace the story of about 20 of these Liga children and even arranged
a remarkable reunion in Israel with some of them. על מאמציי לאיתור הילדים היהודיים הצ'כים
יודיתה מתיאשובה:מאת
Here is her article:In autumn 1939, they were about fifteen years of
age. While their parents and siblings were soon
to be faced with the same fate as millions of other
Jews during the Second World War, these young
people were able to flee the Protectorate of
Bohemia and Moravia in a transport organised
by several Jewish organisations. Their transport,
headed for Denmark, was one of the very last
ones and included about 150 young Jews.
“It was sort of a Sophie’s choice for my mother.
She could only pick one of us, her three daughters,”
remembers Zuzana Ledererová86, Prague
resident and the only Holocaust survivor of
a large family. As the preparatory classes for
emigration to Palestine had an age limit (14 – 16 years) her younger sisters had no
chance. Moreover, a fee had to be paid for twenty of them were sent to Palestine; the
rest remained in the Danish countryside. Four years later, even Denmark was no longer
safefor themand the children had to flee to Sweden. As a result, they fell out of touch
for many years to come. Only recently, Judita Matyášová, a freelance journalist writing
for the Czech national newspaper Lidové Noviny, was able to track down twenty people
from the original Denmark transport. Earlier this week, three of them were reunited
after 71 years of separation87 at the Yad Vashem Centre in Jerusalem. “I last saw Hardy in
March 1941 in Copenhagen. We were then sixteen88. I was leaving for Palestine and saying goodbye.
On My Search for Czech Jewish Children Preface to the Research Project
by Judita Matyášová ©
http://www.czechsophieschoice.com/news ©85
When the Nazi Protectorate of Bohemia and Moravia was established in 1938, many
Jewish families looked for a way to send their children to safety. The “Kindertransports” to
England are well-known to many of the general public. Few, however, have heard of
similar efforts in other countries – for example, in Denmark.
In 1938-39 the Danish Women’s League for Peace and Freedom (the Liga) managed
to obtain permits for 320 children under age 17 to be placed with farming families as
unpaid trainees. Youth Aliyah and the Jewish Agency for Palestine helped to select them
and organized the transport to Denmark. Many of them were from the Czech lands,
while otheres were from Austria and Germany; they hoped to continue to Palestine after
a year or so, but things turned out very differently.
Over the last few years a Czech journalist, Judita Matyášová, decided to research the
life story of these children. Only a few reached Palestine in 1941 by a long train journey
through Finland, the Soviet Union, and Turkey. The events of the war trapped the
remainder in Denmark and Sweden and later dispersed them all over the world. Life was
certainly different from the way it had been planned by the “Liga” and Youth Aliyah.
תמונה של זושנה בדנמרק – על כך שהילדים נפרדו לבתים שונים צ”ל זוזנה האם התמונה היא. 86
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Zionist_Courses_Czech_Danish_?על כך
journey/#ZuzanaNaestved.jpg
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Ju_and_kids_in_Yad_: ניתן למצוא את התמונה גם באתר. 87
Vashem%2C_30._4._2012/#_MG_2364.jpg
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Ju_and_kids_in_Yad_Vashem%2C_30._4._2012/#SkupinkaNaestv . 88
ed.jpg
153
.5.5.2012 סיפור שפורסם בעיתונות הצ'כית בתאריך, שנה71 מאמרי על תחקירי ומפגשים עם "ילדי הליגה" מצ'כיה לאחר. 85
.© אאפו הוהטה: אולגה וון פוהל © ; תמונות באדיבות:תרגום לאנגלית
Copyright czechsophieschoice.com 2012 © :כל הזכויות שמורות
152
רבד תירחא
הסיפור של יעלון
left for Prague and, along with about 80 other children, attended the classes until the
end of summer. “We were excited to go,” Zuzana recalls. “For many of us itwas the first chance
ever to travel abroad. Finally, we left in October 1939 but, instead of Palestine, we were first sent to
Denmark. I will never forget that year when I turned fifteen.”
Hebrew and working in the fields
For Jewish children, the Zionist classes92 which were co-organised by the Jewish community
and international Youth Aliyah organisation offered one of the few chances to be saved
from occupied Czechoslovakia. They could emigrate on condition that they attend
theoretical and practical classes and obtain a British certificate (Palestine was under British
government then). Children from all over the country came to Prague’s Těšnov to attend
the classes. Theoretical classes, mainly Hebrew and the Jewish nation’s history, were held in
the mornings, followed by afternoon PE classes held in what is now the Roxy music club in
Dlouhá street. At the end of August 1939, the children were taken to Verměřovice93 in the
Orlické Mountains to gain hands-on experience working in the fields. These were all urban
children who now had to get ready to live in the middle of nowhere far away in Palestine.
First they travelled to Denmark, to stay with foster families found for them by the Danish
League for Peace and Freedom, before being later sent to Palestine. None of them had any
idea how long they would stay in the North – perhaps several weeks, months, maybe years.
The children left Czechoslovakia in several groups during October and November 1939
and were kindly accepted by Danish foster families. Zuzana and her friends stayed in the
area around Næstved94in the south of Denmark. Other groups of children from the Zionist
classes who came from Brno and Olomouc were based on Fynn Island or in Jylland.
Some children soon got used to their new families and surroundings, but for others the
process of adapting was not as easy. Being around fifteen years old, the children’s main desire
was to be together, to share their joys and worries. They learned about the situation back
home through letters. Their parents only hinted at what was going on, trying to protect
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Zionist_Courses_Czech_Danish_journey/#VysvedceniAlijaSkola. . 92
jpg
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Zionist_Courses_Czech_Danish_journey/#SkolaVermerovice1939. . 93
jpg
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Zionist_Courses_Czech_Danish_journey/#ArnoKunPer.jpg . 94
155
This is the first time I’ve seen him since,” says Zdenka Štiastná, now Judit Shaked, an 87-yearold Haifa resident.
All the while, her childhood friend Hardy
Berger89 (now Professor Dan Yaalon) lived
just an hour’s drive away from her. “I fled to
Sweden across the sea in autumn 1943. A dream
of mine came true – finally I was able to work at
Uppsala University,” recalls geologist Yaalon,
who began a new life in Israel in 1948. After
all those years, he and his fellow travellers still
speak perfect Czech. “The Nazis killed all my
family. Now I am happy to have my children and
grandchildren around. There are 38 of us altogether,“
88-years-old Jihlava-born Oskar Strauss90 says.
Now he lives on a farm under the name Dov
Strauss in Yokneam, Israel. “I began a new life in
spite of Hitler, you might say,” Strauss adds.
A Czech Sophie’s Choice
Those who travelled with the Denmark transport in 1939 are now almost ninety
years old. Zuzana and Arnošt Lederer91might be the only ones still living in the Czech
Republic. Zuzana grew up in Jihlava, where her father ran a successful business. She had
two younger sisters and attended the local grammar school. “I never felt ‘different’ in any
way, until Hitler began to stir up the notion that the Jews were an inferior race. Suddenly everyone began
to point the finger at us. I just wanted to leave. In April 1939 my father died and suddenly we were
alone. A few weeks later my mother said to me: ‘Zuzka, you as the eldest one will go to Prague to attend
Zionist classes for emigrants in Palestine. Don’t worry, you’ll manage fine, it’ll be just for a while.’ It was
sort of a Sophie’s choice – my mother could only pick one of us. There was an age limit for taking part
in the classes (14-16 years). Moreover, a fee had to bepaid for each child.” A few days later, Zuzana
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Ju_and_kids_in_Yad_Vashem%2C_30._4._2012/#_MG_2402.jpg . 89
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Ju_and_kids_in_Yad_Vashem%2C_30._4._2012/#_MG_2334.jpg . 90
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Zionist_Courses_Czech_Danish_journey/#SkoroSvatebni.jpg . 91
154
רבד תירחא
הסיפור של יעלון
out of touch for decades to come. Shortly after arriving in Sweden97, the boys applied to
join the Czechoslovak Army in England which they actually did a few months later. The
girls stayed in Sweden and sought their first jobs. The end of war brought them a moment
of joy and sorrow at the same time. They could return home at last – but without their
loved ones. Staying in Czechoslovakia turned out to be so sad for so many of them that
emigration seemed like the only option.
The story goes on thanks to dozens of readers’ letters (photos of cover stories in Danish and
Swedish media)
their children from reality. Each letter meant an attempt to make things easier for the child.
One father wrote: “My dear son, I am sending you my warmest sweater and a pair of good
boots for you to wear in the fields. That’s the most I can do for you at the moment. Tomorrow we
are leaving on a transport.” Life in Denmark95was completely different from what children
knew back in Czechoslovakia, where their lives had consisted of going to school, the movies
and the swimming pool. Here the boys would work in the fields while the girls helped out
in the vegetable garden or in the house. In their free time they would get together and
continue getting ready to leave for Palestine. They performed plays and learnt Hebrew. In
March 194196 the organisers were able to secure certificates for a group of about twenty
children who were then sent to Palestine; the rest stayed in Denmark. Some foster families
treated these children like their own, others maintained a certain distance. In most cases,
however, a lifelong friendship was formed.
A box packed with letters
“Hanuš was from Prague,” remembers Danish-born Bertel Nielsen. “He came to stay with us
some time at the beginning of the war. I was an only child and suddenly there was Hanuš – he
was like a brother to me. We would work in the fields together, go on excursions. He was part of
the family. When he suddenly had to flee, we helped him as much we could. As soon as he made
it to safety, he sent us a letter and we’ve been in touch ever since,” Bertel says, showing us a large
paper box packed with letters.
Hanuš and his fellow Czechs who stayed in southern Denmark were able to escape to
Sweden across the sea in October 1943. The price for a place on a fishing boat was high: the
children gave fishermen all the money they had saved or received from their foster families.
They spent twelve hours on the lower deck, twelve or fifteen of them squashed together.
Almost breathless, they could not wait to be in safety on solid ground again. Most of the
children were saved: only a few were caught by the Nazis and sent to Terezín. The moment
of escape also meant a moment of parting – each child had to go their own way. They fell
/http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/ResearchSweden תמונות משוודיה – אז ועכשיו. 97
157
/http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Naestved_old_new אז והיום- תמונות של העיירה נאסטווד. 95
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Ju_and_kids_in_Yad_Vashem%2C_30._4._2012/#SkupinkaNaestv . 96
ed.jpg
156
רבד תירחא
הסיפור של יעלון
What began as a single
article on the front page of
Lidové Noviny is now a long
and ongoing story that
began during the Second
World War. The article
published in October 2010
recounts the story of
Jewish
girl
Helena
Böhmová who left on a
transport in 1942. Before
her departure, Helena had
a keepsake photograph
made at Vilém Frendl’s
studio in Žďár nad
Sázavou, Czechoslovakia.
She never picked up the
photo – she died in a gas
chamber. Much later, her
picture was discovered by
schoolchildren from Velký
Beranov. The students
were researching Helena’s
story as part of the
Neighbours
Who
98
DisappearedProject . In 2009 they offered Helena’s story to Lidové Noviny. Shortly after its
publication, the article’s author received a letter from Helena’s cousin Zuzana Ledererová
(née Böhmová), the only surviving member of the family. She had been saved thanks to
the Zionist classes that had enabled her to leave for Denmark. Along with a group of
other Jewish children, Zuzana left Czechoslovakia for Denmark in autumn 1939; later
in 1943 she fled to Sweden. For the children, escape meant losing contact with each
other. Ever since Zuzana has had one wish – to know how her war-time fellow travellers
are doing. Judita Matyášová, who worked both as a freelance journalist for Lidové Noviny
and a researcher at the Military History Institute, decided to find these people. Matyášová
ראו. "השכנים שנעלמו" מהווה חלק מתוכנית החינוך על השואה המופעלת ע"י המוזאון היהודי בפראג: חשוב לציין כי הפרויקט. 98
http://zmizeli-sousede.cz/aj/index.html:נא
159
158
רבד תירחא
Judit Shaked101, remembers. After seventy-one years of separation, she could embrace
her war-time friend Hardy Berger, now Professor Dan Yaalon, again. Their reunion
took place in the World Holocaust Centre in Jerusalem this April. Shaked and Yaalon
belonged to a group of Jewish children who left their homeland for Denmark in 1939.
It was only recently that Lidové Noviny found out about their story; after a year of further
research, more of these ‘children’ were found and a lecture regarding their stories was
held in Yad Vashem, the world’s major holocaust research centre.
The life journey of Zdenka Štiastná started in Czechoslovakia and continued across the
whole of Europe, all the way to Israel. Štiastná was born into a Jewish family living in
Rajhrad, a small town near Brno. “In 1938 my parents sent me to Prague to stay with my aunt.
She enrolled me in Maccabi Hatzair (a youth Zionist club). Most of my time there I would spend with
my newly-found friends. For several months we attended Zionist classes which included Hebrew and
physical education and we just looked forward to leaving for Palestine,” Judit Shaked remembers.
Emigration to Palestine was the main goal of these classes. The British, who governed
Palestine at that time, only allowed in children aged between 14 to 16 with a special
certificate which was granted if they had previously gained agricultural experience.
In the Danish countryside – living with the Olsens
In October 1939, Zdenka and a group of her fellow Czechs set out on their journey.
They were headed for Denmark, a transit country where they were supposed to become
familiar with agriculture in order to be later able to continue to their final destination:
Palestine. Before leaving they were given the previously mentioned fairy tale about little
bells, a parable of their shared life story. “In Denmark, I stayed with the Olsens who lived in
a village. Their eight children had already grown up so the parents decided to take me in. To
this day I haven’t fully understood why they did this for me, why they offered me a refuge. They
weren’t very well-off but they were ready to share what they had. They were very kind but I
was still homesick. My only solace were my Czech friends102 who lived in villages in the area. I
couldn’t see them too often as I was busy working with my family. Every now and then I would
see Hardy and others from our group,” Judit recollects, showing the audience in Yad Vashem
a black-and-white photograph of a group of young people. “This is me, this is Hardy, this is
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/ 2012 בחודש אפריל, תמונות הקבלת הפנים בשגררות הצ'כית בתל אביב. 101
Ju_and_Judit_Czech_embassy_Tel_Aviv_photos_by_Kamila_Musilova/#_MG_0212.jpg
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Zionist_Courses_Czech_Danish_journey/#CelaSkupina.jpg . 102
161
הסיפור של יעלון
wrote to archives and research institutions all over the world, only to find that there was
no detailed information regarding the lives of these 150 child refugees who came from
all over Czechoslovakia.
At the beginning of April 2011 Matyášová
gave an interview to a Danish regional
on
Sjælland,
newspaper99published
Denmark’s main island where Zuzana and
her friends had stayed during the war. The
front page article asked readers to provide any
information regarding the Czech refugees. A
flood of e-mails, phone calls and letters came
in response saying things like: “Hello, my name
is Hilda and I remember Hanka from Prague who
worked on our farm.” The initial article was
soon followed by a series of five. All the
received texts were published on the front
page and the interest of readers did not cease.
Matyášová used a similar method in Sweden,
co-operating with a regional newspaper. In
March 2012, her article100 about young Czech
Czech friends – the only solace
refugees came out in the Dalarna region and
again, dozens of readers responded with valuable information about the refugees’ lives
during the war. The responses came mostly from families which had been in touch
with the ‘children’ who had found refuge in Scandinavia. Judita Matyášová is now
preparing a book about their so-far largely unknown life stories, and a documentary
film is underway, capturing a unique story which was revealed thanks to the publication
of a single photograph on the front page of Lidové Noviny.
“At the outbreak of the war, when we were still children, we told ourselves this story: An evil king
drove us out of the country. We were outcasts then but we had a shared token – little bells. Now that
we have been reunited, it feels like the bells are ringing again,” 87-year-old Zdenka Štiastná, now
/http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Article_02_04_2011 כתבה במקומון הדני בחבל ייאלנד. 99
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/ResearchSweden/#SwedishPre" "דלארנה, כתבה ביתון השוודי. 100
ss08032012.jpg
160
רבד תירחא
הסיפור של יעלון
Dáša103 and all the others together in Copenhagen. In the spring of 1941 the leaders from the
Zionist classes told us that some of us were to go to Palestine. To this day I haven’t figured out
why I was picked. We were all about the same age – sixteen, almost seventeen. Why couldn’t
Hardy and the others go? They picked about twenty of us. From Copenhagen we travelled to
Palestine,” Judit continues. For the first few years she stayed in the countryside; later she
moved to the city and worked as a Hebrew teacher. Currently Judit lives in Haifa, together
with her children and grandchildren. Until recently, she had no idea where her childhood
friends had ended up. She didn’t know that one of them has been living just an hour’s drive
away from her, in Jerusalem, while others were scattered all over the world.
None of his family were left in Czechoslovakia
106
זדנקה ואוסקר,דן
Her friend Hardy104 also had no idea where Zdenka had disappeared to. “After her departure
I stayed in Denmark with the others. In autumn 1943 I fled across the sea to Sweden. The Nazis
wanted to get us all… When I arrived in Sweden, a dream of mine came true – I could work
at Uppsala University.” “And what did you do afterwards?” Judit asks and Hardy goes on
telling his story: “I applied to join the Czechoslovak army in England and enlisted in 1945.
When the war was over I returned to Czechoslovakia and again in 1946. Two years later,
after I completed my studies, I decided I wanted to carry on doing what I had always enjoyed –
Science. I had the chance to go to Israel to do research in the Negev Desert.” Suddenly, Hardy’s
son Uri joins the debate: “Neither I nor my brother had a clue what our Dad had gone through
during the war. Now that I’ve heard all those memories of his life back in Czechoslovakia, I’d
like to apply for Czech citizenship. Having Czech ancestry means a lot to me,” Uri105 says.
זדנקה ואוסקר, דן: יושבים. אורי ודוד, מורווץ, יודיתה:עומדים
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Ju_and_kids_in_Yad_ יודיתה עם חברי קבוצת הניצולים במפגש ביד ושם. 106
Vashem%2C_30._4._2012/#_MG_2364.jpg
163
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Ju_and_kids_in_Yad_Vashem%2C_30._4._2012/#SkupinkaNaest . 103
ved.jpg
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Ju_and_kids_in_Yad_Vashem%2C_30._4._2012/#_MG_2351.jpg . 104
http://sophieschoice.rajce.idnes.cz/Ju_and_kids_in_Yad_Vashem%2C_30._4._2012/#_MG_2289.jpg . 105
162
הסיפור של יעלון
The ‘children’ – who had been apart for 71 years – were reunited in Israel this April. A
group of children from Czechoslovakia left the country for Denmark in 1939. Before
leaving they were given a fairy tale by their organisers – the Story of the Bells107 – about
an evil king whodrives many people out of his kingdom. The refugee children shared this
symbol of the bells. “It was a story about us, and now that we are together the bells are ringing
again,“ Zdenka says.
Judita Matyášová | יודיטה מתיישובה
Email :j.matyasova @gmail .com :דוא"ל
Phone: +420 724 905 379 : טלפון
Follow Judita and her project also on Facebook
http://sophieschoice.rajce. אגדת הפעמונים- Pohádka o Zvoncích : הכותרת הייתה. שער הספר של גונדה רדליך. 107
idnes.cz/Story_of_Zvonecky_written_by_Gonda_Redlich/#Zvonecky01.jpg
165
164
רשימת הפרסומים המדעיים של
פרופסור דן יעלון
עת ומוספים מיוחדים; דוחות-ספרים מרכזיים; כתביI.I
מחקר בינלאומיים; ספרי הרצאות מכינוסים
1952
Yaalon, D.H. and Rigby, M. Laboratory exercises in soil science and
fertilisers. Dept. of Geology, Hebrew University of Jerusalem, 152 pp.
(In Hebrew). (Reviewed in Jerusalem Post, 14th. November, 1952)
1971
Yaalon, D.H., Ed. Paleopedology - Origin, Nature and Dating of
Paleosols. International Society of Soil Science; International Union
for Quaternary Research; Commission on Paleopedology. Israel
Universities Press, Jerusalem.
Ongoing
Yaalon, D.H., Editor, Honorary Editor & Founding Editor, CATENA
http://www.journals.elsevier.com/catena/editorial-board/
1982
Yaalon, D.H., Ed. Aridic Soils and Geomorphic Processes. Catena
Supplement. 220 pp. Proceedings of the International Conference of
the International Society of Soil Science, Jerusalem, Israel, March
-29April 1981 ,4. Jerusalem.
http://www.catena-verlag.de/supplem.htm
167
192 פירוט בעמוד
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
מאמרים אקדמאים והרצאות בכינוסיםIIII
1967
33
1968
34
35
37
1970
169
1985
Yaalon, D. H. Factors affecting the lithification of aeolianite
and interpretation of its environmental significance in the
coastal plain of Israel. Jour. Sed. Petrology, 37: pp. 1199-1189.
Yaalon, D.H., Koyumdjisky, H. A. Comparison of Ammonium
and Sodium Acetate Extraction for Displacing Exchangeable
Potassium in Soils. Soil Science: June 1968 – Volume 105 – Issue
6 – pp. 408-403.
כתבים, דרכי ההווצרות של הקרקעות והנוף בשרון.1968 .' ד, יעלון,' י,דן
= .69-94 ' עמ, 18
Dan, J., Yaalon, D. Formation of Soils and the Landscape of the
Sharon Region. Katavim Vol. 18, pp. 94-69. (In Hebrew)
Dan, J., Yaalon, D.H. & Koyumdjisky, H. Catenary soil
relationship in Israel. 1: The Netanya catena on coastal dunes
of the Sharon. Geoderma, Vol. 2: pp. .120-95
38
Dan, J. & Yaalon, D.H. Pedomorphic forms and pedomorphic
surfaces. In: International Congress of Soil Sciences, 9,
Adelaide. Transactions. Adelaide, Vol. 4, pp. 1968 ,584-577.
39
Yaalon, D.H. and Lomas J. Factors controlling the supply and
the chemical composition of aerosols in a nearshore and
coastal environment. Agricultural Meteorology, Vol. 7, pp.
454-443.
Fernandez-Caldas, E., and Yaalon, D.H., Eds. Volcanic Soils. Selected
papers of the "Congreso Internacional de Suelos Volcánicos", La
Laguna, Tenerife, Canary Islands, Spain, July 1984. Catena Suppl. 7,
Catena-Verlag, Cremlingen, Germany, 192pp.
Dan, J.; Gerso, R.; Koyumdjisky, H. and Yaalon, D.H. Aridic Soils of Israel.
Special Publication No. 190, Agricultural Research Organisation, The
Volcani Center, Bet Dagan, Israel. 349 pp. and also:
Journal of Plant Nutrition and Soil Science, Issue Volume 147, Issue 5,
Yaalon, D.H, Ganor, E. Chemical Composition of Dew and Dry Fallout
in Jerusalem, Israel. Nature, Vol. 217, pp. 1140-1139.
http://en.scientificcommons.org/53256374 I
http://journals.lww.com/soilsci/Citation/06000/1968/A_Comparison_of_Ammonium_
and_Sodium_Acetate.5.aspx
36
הסיפור של יעלון
page 635 http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/jpln.v147:5/issuetoc
1989
Valentine, K.W.G. and Yaalon, D.H., Eds. Climatic and Lithostratigraphic
Significance of Paleosols. Geoderma, 95 ,2/45 pp.
1990
Arnold, R.W., Baumgardner, M.F., Dudal, R.J., Hrasko, J., Karavaeva,
N.A., Rozanov, B.G., Scharpenseel, H.W., Solomon, A.M., Sombroek,
W.G., Szabolcs, I., Targulian, V.O., Varallyay, G., Yaalon, D.H. Global Soil
Change. Report of IIASA-ISSS-UNEP Task Force, Laxenburg, Austria,
International Institute for Applied System Analysis, 110 pp.
1997
Yaalon, D.H., and Berkowicz, S., Eds. History of Soil Science –
International Perspectives. Catena Verlag, Reiskirchen. 438 pp.
Mermut, A.R., Yaalon, D.H. and Kapur, S., Eds. Red Mediterranean
Soils. Catena 28, Special Issue, 175pp.
168
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
1974
47
48
הסיפור של יעלון
40
Yaalon, D.H. Soil-forming processes in space and time. In: D.H.
Yaalon, Ed., Paleopedology – Origin, Nature and Dating of
Paleosols. Israel University Press, Jerusalem. pp.39-29.
http://www.mendeley.com/research/vertical-variationstrength-porosity-calcrete-nari-chalk-shefela-israelinterpretation-origin-15/
41
Yaalon, D.H. (Chairman). Criteria for the recognition and
classification of Paleosols. In: D.H. Yaalon, Ed., Op. cit., pp.
158-153.
Feigin, A., Yaalon, D.H. Non-exchangeable ammonium in soils
of Israel and its relation to clay and parent materials. J. Soil
Science, Volume 25, Issue 3, September 1974, pp. 397–384.
Article first published online: 28 JUL 2006 DOI: 10.1111/j.-1365
2389.1974.tb01134.x
42
Dan, J. and Yaalon, D.H. On the origin and nature of the
paleopedological formations in the coastal desert fringe areas
of Israel. In: D.H. Yaalon, Ed., Op. cit., pp. 260-245.
43
Yaalon, D.H. and Laronne, Jonathan. Internal structures in
eolianites and paleowinds, Mediterranean coast, Israel.
Journal of Sedimentary Research, December 1971, v. 41, pp.
1064-1059.
Yaalon, D.H., Singer, S. Vertical variation in strength and
porosity of calcrete (nari) on chalk, Shefela, Israel and
interpretation of its origin.
Journal of Sedimentary Petrology, Vol 44:4. pp. 1023-1016.
1971
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.2389.1974-1365.
tb01134.x/abstract
49
50
51
52
171
Schick, A.P.; Yaalon, D.H, Yair, A., Kaiser, Karlheinz. Geomorphic
processes in arid environments = Geomorphologische Prozesse
arider Gebiete. Proceedings of the Jerusalem-Elat Symposium.
Volume II: Sections 3 to 5. Zeitschrift für Geomorphologie,
Supplementbände, Volume 215 .21 pages, 64 figures, 34 tables,
40 photos, 24x17cm, 540g
http://www.schweizerbart.de/journals/zfg_suppl (In German)
doi:74/10.1306D723F2-6B11-21D8648000102-7C1865D
http://jsedres.geoscienceworld.org/content/1059/4/41.full.pdf+html
1972
Yaalon, D.H., Kalmar, D. Vertical movement in an undisturbed
soil: Continuous measurement of swelling and shrinkage with
a sensitive apparatus. Geoderma Volume 8, Issue 4, December
1972.
http://www.sciencedirect.com/science/journal/4/8/00167061
Yaalon, D.H. and Dan, J. Accumulation and distribution of
Loess-derived deposits in the semi-desert and desert fringe
areas of Israel. Zeitschrift für Geomorphologie / Annals of
Geomorphology. (Suppl.) 20, pp. 105-91. (In German)
Evenari, M., Yaalon, D.H., Gutterman, Y. Note on soils with
vesicular structure in deserts. Z. Geomorph. N.F. 2( 18), pp.
172-162. (In German)
44
1973
45
Dan, J., Yaalon, D.H., Koyumdjisky, H. Catenary soil relationships
in Israel. 2: The Bet Guvrin catena on chalk and nari limestone
crust in the Shefela. Israel J. Earth Sci. 1972, Vol. 2( 21), pp.
118-99.
46
Yaalon, D.H. and Ganor, E. The influence of dust on soils during
the Quaternary. Soil Sci., 116: pp. 155-146.
Wieder, M., and Yaalon, D.H. Effect of matrix composition on
carbonate nodule crystallization. Geoderma 11, pp. 121-95.
170
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
1977
60
61
62
1978
63
64
קרקעות ישראל )בלווית.1977 . צ, ורז. ח,קויומדז'יסקי. ד,יעלון. י,דן
המחלקה לפרסומים.168 בוליטין מספר, )1:500000 .מידה-מפה בקנה
.דגן- בית,מדעיים
http://www.ios.org.il/site/pdf/sekerscreen.pdf=
Dan, J., Yaalon, D., Koyumedjisky, H., and Raz, Z. Soils of Israel.
(Accompanied by Map, scale 1:500,000), Bulletin No. 168,
Dept. for Sci. Publ., Bet Dagan. (In Hebrew)
1975
מינהל המחקר. קרקעות ישראל.1977 . ח,קויומדז'יסקי- ו. ד, יעלון,. י,דן
= החקלאי והאגף לשימור קרקע ונקוז
Dan, J., Yaalon, D., and Koyumedjisky, H. Soils of Israel. Agr.
Res. Auth. & Unit for Soil Cons. & Drainage. (In Hebrew)
Yaalon, D.H. & Ganor, E. Chapter 9 - East Mediterranean
Trajectories of Dust-carrying Storms from the Sahara
and Sinai. In: Morales, C., Ed. Saharan Dust: Mobilization,
Transport, Deposition. SCOPE Rep. 14, (Scientific Committee
on Problems of the Environment) & ICSU (International
Council of Scientific Unions). Wiley, New York, pp. 193−187.
http://globalecology.stanford.edu/SCOPE/SCOPE_14/
SCOPE_14.html
Yaalon, D.H. Geoderma – Continental Sedimentation, Calcrete,
Desert Loess and Paelosols, Sand Dunes and Eolianites.
Guidebook, 10th Int. Congr. Sedimentology, Jerusalem, Part II,
pp. 238-195.
Yaalon, D.H, Yair, A., Singer, S. Thickness of calcrete (nari)
on chalk in relation to relief factors, Shefela, Israel In: 10th
International Congress on Sedimentology 1978, pp. 755-754..
http://www.mendeley.com/research/thickness-calcrete-narichalk-relation-relief-factors-shefela-israel /
173
הסיפור של יעלון
1976
53
דרכי ההיווצרות והתפוצה של הקרקעות והנוף בנגב.1975 .יואל דן ודן יעלון
.הצפוני
http://geography.huji.ac.il/.upload/STUDIES_XI/XI-DanYaalon.pdf =
Dan, Joel and Yaalon, Dan. Formation and Distribution of Soils
and Landscape in the Northern Negev. Dept. of Geography,
Hebrew University, Jerusalem. (In Hebrew)
54
Yaalon, D.H. Conceptual models in pedogenesis: Can soilforming functions be solved? Geoderma, v. 14, pp. 205-189.
55
Yaalon, D.H. and Ganor, E. Rates of aeolian dust accretion in
the Mediterranean and desert fringe environments of Israel.
Int. Congr. Sedimentology, Nice. Vol. 2, pp. 174-169.
56
דרכי ההווצרות והתפוצה של הקרקעות והנוף.1976. ' ד, יעלון,' י,דן
= 36-74 ' עמ. מחקרים בגיאוגרפיה,בפלשת
Dan, J., Yaalon, D. Formation and Distribution of Soils and
Landscape of the Paleshet Region. Mehkarim BeGeografia
(Geog. Res.), pp. 74-36. (In Hebrew)
57
Dan, J., Yaalon, D.H., Koyumdjisky, H. and Raz, Z. The Soils
of Israel (with map 1:500,000). Pamph. Agric. Res. Orgn, Bet
Dagan 159.
58
Yaalon, D.H. and Wieder, M. Pedogenic palygorskite in some
arid brown (calciorthid) soils of Israel. Clay Minerals, March
1976, Vol. 11, pp. 80-73.
59
Fridland, V. M., Kaner, N., Yaalon, D.H. Pattern of the soil
cover = Struktura pochvennogo pokrova. United States-Israel
Binational Science Foundation. Pochvennyĭ institut imeni
V.V. Dokuchaeva. Jerusalem, Israel; Program for Scientific
Translations, Springfield, Va. (in English and Russian)
172
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
1981
72
Magaritz, M., Kaufman, A., & Yaalon, D.H. Calcium carbonate
nodules in soils: 13O/16O and 13C/12C ratios and 14C
contents. Geoderma 25: pp. 1981 172−157.
http://www.sciencedirect.com/science/journal/00167061/25/3
1982
73
Danin, A. and Yaalon, D.H. Silt plus clay sedimentation
and decalcification during plant succession in sands of the
Mediterranean coastal area of Israel. Israel J. of Earth Science
Vol. 31, pp. 109-101.
See: ppt @ http://flora.huji.ac.il/static/0004776/77/6.pps
74
Wieder, M., and Yaalon, D.H. Micromorphological fabrics and
developmental stages of carbonate nodular forms related to
soil characteristics. Geoderma 28, pp. 220-203.
75
Dan, J., Yaalon, D.H., Moshe, R. and Nissim, S.
Evolution of Reg soils in Israel and Sinai. Geoderma 28, pp.
202-173.
הסיפור של יעלון
65
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/esp.3290030104/abstract
1979
66
Bruins, H.J. (De Bruin), Tarling, D.H. and Yaalon, D.H. Some
pedologically distorted directions of remanent magnetisation
in aeolian (eolian) loessial deposits, N. W. Negev (Israel).
67
Wieder, M. & Yaalon, D.H. Grain cutans from clay illuviation in
calcareous soil material. In: Delgado, M., Ed., Micromorfologia
de suelos (Micromorphology of Soils): Proceedings of the Fifth
International Working Meeting on Soil Micromorphology, Vol.
2. Universidad de Granada, Spain, pp. 1135–1133.
68
Yaalon, D.H. & Ganor, E. East Mediterranean trajectories of
dust-carrying storms from the Sahara and Sinai. In: Morales,
C., Ed.: Saharan dust – mobilization, transport, deposition.
Wiley Publishers, New York, pp. 193–189.
69
Bruins, H.J. & Yaalon, D.H. Stratigraphy of the Netivot section
in the desert loess of the Negev (Israel), Acta Geologica
Academiae Scientiarum Hungaricae, 1979. Vol. 22, pp.
169−161.
70
Dan, J. and Yaalon, D.H. The evolution of soil and landscape
in the northern Negev. Studies in the Geography of Israel, Vol.
11, pp. 56-31.
71
Danin, A. and Yaalon, D.H. Trapping of silt and clay by lichens
and bryophytes in the desert environment of the Dead Sea
region. Seminar on Approaches and Methods in Paleoclimatic
Research with Emphasis on Aridic Areas. Jerusalem, Bat Sheva
Foundation, Vol. 32.
http://faculty.unlv.edu/buckb/Dust%20posters/DanetalReg82.pdf
1983
76
77
Yaalon, D.H. 1983. Climate, time, and soil development. In:
Wilding, L.P., Smeck, N.E., and Hall, G.F. Eds., Pedogenesis
and soil taxonomy. I. Concepts and interpretations. Elsevier,
Amsterdam. p. 251–233.
Tsoar, H., Yaalon, D.H. Deflection of sand movement on a
sinuous longitudinal (seif) dune - use of fluorescent dye
as tracer. Sedimentary Geology, Vol.: 36, Issue: 1, Elsevier
Science B.V., Amsterdam, Netherlands, 1983, pp. 39-25.
doi: 2-90019)83(0738-0037/10.1016
Yaalon, D.H, Kalmar, D. Dynamics of cracking and swelling
clay soils: Displacement of skeletal grains, optimum depth of
slickensides, and rate of intra-pedonic turbation. Earth Surface
Processes, Vol. 3, Issue 1, , January/March 1978, pp. 42–31.
Article first published online: 3 JAN 2007
1980
A bst ra c t : htt p : / / w w w. s c i e n c e d i re c t . co m /s c i e n c e /a r ti c l e /
pii/0037073883900192
175
174
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
1986
1987
84
Yaalon, D.H. Paleosols in the mainstream pedological
literature: a review of some recent texts. Progress in Physical
Geography, Vol. 10, pp. 593-587.
85
Yaalon, D.H. The nature of transitions in the sedimentary and
pedological formations of the central Coastal Plain, Israel.
Proc. Israel Geological Society, pp. 136-135.
86
Kalmar, D. and Yaalon, D.H. A comparison of the moisture
regime in a natural and irrigated Grumusol (Vertisol) soil,
Galilee, Israel. (abs.) Trans. 13th Cong. Intern. Soc. Soil Aci.,
Hamburg, Vol. 2, pp. 94-93.
87
Yaalon, D.H. Is gullying associated with highly sodic alluvium?
Further comments on the environmental interpretation of
Southern African dongas. Paleo-Geography, -Climatology,
-Ecology, Vol. 58, pp. 128-121.
88
Yaalon, D.H. Saharan dust and desert loess: effect on
surrounding soils. J. of African Earth Sciences, Vol. 6, pp. -569
571.
89
Yaalon, D.H. Netivot: A Study of soil forming processes in a loess
area. In: Field Guidebook – Main excursion. Workshop on erosion,
transport and deposition processes, Jerusalem, pp. 24-19.
90
Dan, J. and Yaalon, D.H. Soils of the Sinai peninsula. In: Gvirtzman,
G. and others, Eds., Sinai. Eretz, Tel Aviv, pp. 229-213. (In Hebrew)
91
Yaalon, D.H. Soil chronofunctions: how rapidly can soils
change? (abs. only). 12th Int. Cong. INQUA, Ottawa, Canada,
p. 292.
92
177
Yaalon, D.H. The paleoclimatic significance of paleosols in
the Quaternary record. (abs.) 12th Int. Cong. INQUA, Ottawa,
Canada, p. 292.
הסיפור של יעלון
1984
78
Yaalon, D.H. and Kalmar, D. Extent and dynamics of cracking in
a heavy clay soil with xeric moisture regime. In: Proceedings,
ISSS Symposium on water and solute movement in heavy clay
soils, pp. 48-45 (NL)
http://content.alterra.wur.nl/Internet/webdocs/ilri-publicaties/
publicaties/Pub37/pub37-h2.pdf
1985
79
Caldas, E.F. and Yaalon, D.H. Volcanic Soils: Weathering and
Landscape Relationships of Soils on Tephra and Basalt. In:
Caldas, E.F. and Yaalon, D.H. (Eds.), Selected Papers. Congreso
Internacional de Suelos Volcanicos, La Laguna, Tenerife, Spain,
July 1984 (abs. only). Catena Supplement, Catena, Cremlingen,
W. Germany, Vol. 7, pp. 19 .46-35 refs illus.
80
Yaalon, D.H., Mor, D. and Netzer, M. Basaltic weathering rates
and associated soils on the Golan Heights (abs. only). Op. cit.,
pp. 686-685.
81
Olson, J.S., Garrels, R.M., Berner, R.A., Armentato, T.V., Dyer,
M.I. and Yaalon, D.H. The natural carbon cycle. Chapter 8 In:
J.R. Trabalka, Ed., Atmospheric Carbon Dioxide and the Global
Carbon Cycle.
DOE/ER0239-. Oak Ridge National Laboratory, Oak Ridge,
Tennessee, U.S. Department of Energy, Office of Energy
Research, Washington, D.C., pp. 214-175.
82
Wieder, M. & Yaalon, D. Catenary soil differentiation on
opposite facing slopes related to erosion-deposition and
restricted leaching processes, northern Negev. Israel Journal
of Arid Environments 9, pp. 136–118.
83
Yaalon, D.H., Salmon, O. and Gerson, R. Limestone lithology,
rock blocks and soil depth interpretation in a Terra Rossa
landscape, Galilee, Israel. (abs.) Internat. Geomorphology, 1st.
Internat. Conf. Geomorph., Manchester, p. 662.
176
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
1992
1993
100
Berkowicz, S.M., Lawford, R.G., & Yaalon, D.H. Aspects
of aridity in Canada and Israel with reference to climatic
change. In: Atkinson, K. & McDonald, A., Eds., Environmental
Management in Canada, University of Leeds, UK, pp. 68-27.
(Conference: 1991)
101
Bruins, H.J., Yaalon, D.H. Parallel advance of slopes in aeolian
(eolian) loess deposits of the northern Negev. Israel J. Earth
Sci., Vol. 41, pp. 199-189.
102
Yaalon, D.H. Pedogenesis in the Mediterranean Coastal Plain
of Israel. INQUA Commission on Quaternary Shorelines,
Subcomm. Medit. & Black Sea Shorelines, Vol. 14, pp. 99-94.
103
Amit, R., Gerson, R., Yaalon, D.H. Stages and rate of the gravel
shattering process by salts in desert Reg soils. Geoderma, Vol.
57, pp. 324–295.
1994
104
Webster, R., Yaalon, D.H. The research paper - An informal
guide for authors. Catena, Vol. 21, pp. 11-3.
1995
105
Amundson, Ronald and Yaalon, Dan H. E.W. Hilgard and John
Wesley Powell: Efforts for a Joint Agricultural and Geological
Survey. Soil Science Society of America J. 1995 Vol.1 :59: pp.
13-4.
doi:10.2136/sssaj1995.03615995005900010001x Abstract:
הסיפור של יעלון
1988
93
Yaalon, D.H. Land in Israel: proper use, efficient conservation,
suitable improvement. Land Use Research Institute, Jerusalem,
Vol. 31, pp. 6-1. (In Hebrew)
1989
94
Valentine, K.W.G., Yaalon, D.H. Climatic and lithostratigraphic significance of paleosols. International Association
for Quaternary Research (INQUA); International Society of
Soil Science (ISSS). Geoderma, Vol. 45, no. 2. Amsterdam,
Netherlands: Elsevier, ©1989.
1990
95
Rutter, N., Amman, B., Faure, H., Huntley, B., Kelts, K., Peltier, W.R.,
Pirazzli, P.R., Schluchter, C., Schnack, E., Starkel, L., Teller, J., Yaalon,
D.H. Global change and the terrestrial record. Global And
Planetary Change, Vol. 2, pp. 45-39 and 95-87.
96
Yaalon, D.H. Projecting the effect of increased CO2 and
gaseous emissions on soils in the Mediterranean and
subtropical regions (abs. only) Chapter 14 In: Scharpensee,
H.W., Schomaker, M., and Ayoub, A., Eds., Soils on a Warmer
Earth, Elsevier, Amsterdam, pp. 176-175.
97
Yaalon, D.H. The relevance of soils and paleosols in interpreting
past and ongoing climatic changes. Paleo-Geography,
-Climatology, -Ecology, Vol. 82, pp. 64-63.
98
Dan, J. and Yaalon, D.H. The Formation of Soils in the Sharon
in Relation to Landscape Characteristics. In: D. Grossman, A.
Degani and A. Shmueli, Eds. HaSharon, between Yarkon and
Karmel. Tel Aviv. pp. 97–83. (In Hebrew)
99
Sahar, H., Yaalon, D.H., Kaplan, M. The use of soil survey maps
in the agricultural sector in Israel. Horizons in Geography, Vol.
31, pp. 226-219. (In Hebrew)
https://w w w.soils.org /publications/sssaj/abstracts/1 /59/
SS0590010004
106
179
Blume, H.P., Yair, A. & Yaalon, D.H. An Initial study of
pedogenic features along a transect across longitudinal dunes
and interdune areas, Nizzana region, Negev, Israel. In: Blume,
H.P., and Bercowitz, S.M., Eds. Arid Ecosystems: Advances in
Geoecology, No. 28: pp. 64-51.
178
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
2000
2001
2002
2004
2006
181
115
Yaalon, D.H. and Arnold, R.W. Attitudes toward soils and their
societal relevance: then and now. Soil Science, Vol. 1(165), pp.
12-5.
116
Yaalon, D.H. Soil care attitudes and strategies of land use
through human history. Sartoniana Vol. 13, pp. 159-147.
Full journal: http://www.sartonchair.ugent.be/file/15
Lecture: http://www.sartonchair.ugent.be/file/209
117
118
119
120
הסיפור של יעלון
1996
Dan, J., Yaalon, D.H., Fine, P. Chronosequences of Red
Mediterranean soils, Pseudogleys and Vertisols in the
subhumid parts of Israel. (Abs. 143/ abstract only) Proc. 7th.
Int. Meet. Soils Medit. Climate, Bari, p. 143.
Becker-Heidmann, P., Andresen, O., Kalmar, D., Scharpenseel,
H.W., Yaalon, D.H. Carbon dynamics in Vertisols as revealed by
high-resolution sampling. Radiocarbon, 44, pp. 73-63.
1997
Yaalon, D.H. Interrelationships of pedologic and geological;
mapping (abs. only). In: 32nd International Geological
Congress, Florence 2004;
Symposium G03.01 - Functions of soils for human societies
and the environment. Fey, M.V., Mills, A. J., & Yaalon D.H. The alternative meaning
of pedoderm and its use for soil surface characterization.
Geoderma Vol. 133, pp. 477–474.
107
Yaalon, D.H. Soil science in transition: Soil awareness and
soil care research strategies.. Soil Science, Vol. 161, pp.
8-3.r[French translation in: Etudes et Gestion des Sols, 4: pp.
1997 ,305-299]
108
Amit, R. and Yaalon, D.H. The micromorphology of gypsum
and halite in Reg soils: the Negev Desert, Israel. Earth surface
processes and landforms, Vol. 1996 ,21, pp. 143-127.
109
Yaalon, D.H. Soil classification. Nature, Vol. 380, pp. 42-31.
110
Yaalon, D.H., Paradise, T.R., Sandstone weathering thresholds
at Petra, Jordan: Comments on Paradise, 1995 and
reply. Physical Geography, Vol. 17, pp. 190-180.
111
Yaalon, D.H. History of Soil Science in Context: International
Perspective. In: D.H. Yaalon and S. Berkowicz, Eds. History
of Soil Science: International Perspectives. Advances in
Geoecology, Vol. 29, Catena Verlag, Reiskirchen, Germany, pp.
13-1.
112
Yaalon, Dan H. Soils in the Mediterranean region: what makes
them different? In: Red Mediterranean Soils, Catena, Volume 28,
Issues 4–3, February 1997, pp. 169–157.
http://www.sciencedirect.com/science/journal/3/28/03418162
1998
113
Yaalon, D.H. Soil care attitudes and strategies through
human history. Symposium 16 ,45th World Congress Soil Sci.,
Montpellier, France, Vol. 2, pp. 819-807.
1999
114
Kidron, G.J., Yaalon, D.H., Vonshak, A. Two causes for runoff
initiation on microbiotic crusts: Hydrophobicity and pore
clogging. Soil Sci. 164, pp. 27-18.
180
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
1962
4
Yaalon, D.H. Weathering and soil development through
geologic time. Bull. Res. Counc. of Israel, Vol. 11G, pp. -149
150.
5
Yaalon, D.H. and Katz, A. The chemical composition of
precipitation in Israel. Proc. Fourth Congr. Israel Assoc. Adv.
Sci., pp. 190-189.
1965
6
Yaalon, D.H. Microminerals and micromineralogy. Clay
Minerals, Vol. 6, p. 71.
1966
7
Yaalon, D.H. Chart for the quantitative estimation of settling
and of nodules in soil profiles. Soil Sci., Vol. 102, pp. 213-212.
8
Orni, Efraim and Yaalon, Dan H. Boden: seine Erhaltung und
Urbarmachung. Informationsabt des Außenministeriums.
Jerusalem.
1969
9
Yaalon, D.H. Origin of desert loess. Etudes Quarter, Monde,
Congress INQUA, Paris, Vol. 2., p.755.
1970
10
Orni, Efraim and Yaalon, Dan H. Reclamation and conservation
of the soil. In: Israel Today. Israel Digest. (Jerusalem)
1975
11
1976
1981
183
12
13
הסיפור של יעלון
2011
121
Daniel deB. Richter, Allan R. Bacon, L. Mobley Megan, Curtis J. Richardson,
Susan S. Andrews, Larry West, Skye Wills, Sharon Billings, Cynthia A.
Cambardella, Nancy Cavallaro, Julie E. DeMeester, Alan J. Franzluebbers,
A. Stuart Grandy, Sabine Grunwald, Joel Gruver, Anthony S. Hartshorn,
Henry Janzen, Marc G. Kramer, Jagdish K. Ladha, Kate Lajtha, Garrett C.
Liles, Daniel Markewitz, Patrick J. Megonigal, Ahmet R. Mermut, Craig
Rasmussen, David A. Robinson, Pete Smith, Cynthia A. Stiles, Robert L. Tate,
Aaron Thompson, Arlene J. Tugel, Harold van Es, Dan Yaalon and Ted M.
Zobeck. Human–Soil Relations are Changing Rapidly: Proposals
from SSSA's Cross-Divisional Soil Change Working Group. Soil
Science Society of America J. 2011 Vol. 6 :75: pp. 2084-2079.
doi:10.2136/sssaj2011.0124. Abstract:
https://www.soils.org/publications/sssaj/abstracts/2079/6/75
2012
122
deB. Richter, Daniel, and Yaalon, Dan H. “The Changing Model
of Soil” Revisited. Soil Science Society of America J. 2012 Vol.
3 :76, pp. 778-766.
Abstract:https://www.soils.org/publications/sssaj/abstracts/766/3/76
Full text: http://www.nicholas.duke.edu/news/sssaj-766-3-76.pdf
מאמרים קצרים ותקציריםIIIII
1955
1
Yaalon, D.H. Internal geometry and origin of vegetated coastal
sand dunes. Journal of Sedimentary Research, March 1975,
Vol. 45, p. 359.
Yaalon, D.H. Notes on the clay mineralogy of the major soil
types of Israel. Bull. Res. Counc. of Israel, Vol 5B, pp. 173-168.
1959
2
Yaalon, D.H. “Calgon” no longer suitable. Soil Science Society
of America J. 1976, Vol. 2 :40, p. 333-333.
doi: 10.2136/sssaj1976.03615995004000020032x
Yaalon, D.H. Dynamics of limestone solution and its application
in the interpretation of geological processes. Bull. Res. Counc.
of Israel, Vol. 8G, pp. 218-217.
1961
3
Yaalon, D.H. Soils of Israel and their classification. Review and
comments. Bull. Res. Counc. of Israel, Vol. 10G, pp. 342-339.
Dan, J., Gerson, R., Koyumdjisky, H. and Yaalon, D. Aridic soils
of Israel – properties, genesis and management. International
Conference on Aridic Soils, Israel, 1981, The Volcani Center,
Institute of Soils and Water. Vol. 1 ,35 pp.
182
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
1991
23
Yaalon, D.H. Mountain loess is not a suitable term. Area, 23,
pp. 256-255.
1992
24
Harrison, H.B.J., Yaalon, D.H. Functions are not always what
they appear to be. Soil Sci., Vol. 154, pp. 252-250.
25
Yaalon, D.H. On fortuitous results and compensating errors.
Op. cit., pp. 434-431.
26
Yaalon, D.H. Soil processes and global change. In: Graber, M.,
Cohen, A. and Magaritz, M., Eds. Regional Application of Future
Climatic Change, Jerusalem, Israel Academy of Sciences &
Humanities, and Ministry of the Environment, Jerusalem, pp.
199-196.
1993
הסיפור של יעלון
1983
14
Yaalon, Dan H. INQUA/ISSS Paleopedology Commission:
Report from the President on present and future activities,
Boreas, Vol. 12, Issue 1, March 1983, p. 70, Article first
published online: 16 JAN 2008,
doi: 10.1111/j.3885.1983-1502. tb00361.x
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.3885.1983-1502.
tb00361.x/abstract
15
Yaalon, D.H. The Earliest Soil Maps and Their Logic. Bulletin of
the International Society of Soil Science, No. 76, p. 24.
16
https://www.soils.org/publications/sssaj/abstracts/4/58/
SS0580041276
Yaalon, D.H. Comments on “A Unifying Quantitative Analysis of
Soil Texture”. Soil Science Society of America J. 1989 Vol. 2 :53:
pp. 595-595
doi: 10.2136/sssaj1989.03615995005300020053x Preview:
https://www.soils.org/publications/sssaj/abstracts/2/53/
SS0530020595a
17
28
Yaalon, D.H. Shifting sands. Nature Vol. 368, p.03( ,10 March
.)1994 doi:368010/10.1038c0
Yaalon, D.H. Forerunners and founders of pedology as a
science. Soil Sci., Vol. 147, pp. 226-225.
18
29
Yaalon, D.H. More on citation analysis. Nature, Vol. 368, p.
760.
1996
30
Yaalon, D.H. Laterite is not a soil but may be a paleosol. Catena
26, pp. 265-263.
Wiener, S., Buchbinder, B., and Yaalon, D.H. Paleosols from the
Bet Nir formation (Late Miocene) in the Messilat Zion area.
Annual Meeting of the Israel Geological Society, Jerusalem,
pp. 170-169
19
1997
31
Yaalon, D.H. Comments on the source, transport and
deposition scenario of Saharan dust to southern Europe. J.
Arid Environments, 36, pp. 196-193.
Yaalon, D.H. Who is publishing and where on soil science of
the tropics? Scientometrics, 15: pp. .314-313
20
1998
32
Yaalon, D.H. Discussion of the paper by J.J. Ibanez et al.:
Pedodiversity and global soil patterns at coarse scales.
Geoderma 83, pp. 196-193. Yaalon, D.H. The relevance of soils and paleosols in interpreting
past and ongoing climatic changes. Dept. of Geology, Hebrew
University, Jerusalem, pp. 64-63.
21
Yaalon, D.H. Soil pedon is not a suitable term. Soil Science, Vol.
150, p. 561.
22
Yaalon, D.H. Projecting the effect of increased CO2 and gaseous
emissions on soils in Mediterranean and subtropical regions.
In: Scharpenseel, H.W. Ed., Soils on a Warmer Earth, pp. -175
176.
1994
27
1989
Yaalon, D.H. On models, modeling, and process understanding.
Soil Science Society of America J., Vol. 58, p. 1276.
doi:10.2136/sssaj1994.03615995005800040040x Preview:
185
1990
184
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
מפות וערכים אנציקלופדייםIVIV
1962
1966
1968
1975
1
2
,157-150 ,140-131 :1 האנציקלופדיה לחקלאות. קרקעות.1966 . ד,יעלון
= .186-178
Yaalon, D. Morphology and development of soils. Encyc. of
Agr., Tel Aviv, Vol. 1, pp. 140-131. (In Hebrew)
Clay minerals. Op. cit., pp.157-150. (In Hebrew)
4
Factors and processes governing soil development in Israel.
Op. cit., pp.186-178. (In Hebrew)
6
33
Yaalon, D.H. On the importance of international
communications in soil science. Eurasian Soil Sci. 32, pp. -22
24.
[Pochvovedenie, 1( 1999): pp. 32-30 (In Russian)]
34
Yaalon, D.H. On Mediterranean soil conferences: A brief
history. Bulgar J. Agric. Sci., 6, pp. 8-7.
35
Yaalon, D.H. Geological events and the Bible narrative (Sound
Bytes). Quaternary Perspectives, 10, p. 3. Yaalon, D.H. On the history and interrelationship of soil
and geological mapping. Georgian State Univ. 70th. Anniv.
Festschrift, Tbilisi, pp. 72-68.
Yaalon. D.H. Down to earth: why soil – and soil science –
matters. Nature, Vol. 407, p. 391. (Reprinted: The Land
Report, 68:9 and Bull. IUSS, No 1/2001 ,99.) http://lqma.ifas.ufl.
36
2000
37
edu/SOS6262/Handout/yaalon-00.pdf
38
מפת חברות הקרקעות של ישראל.1968 . ורז צ, קויומדז'יסקי ח, יעלון ד,דן י
רבעון המכון הלאומי והאוניברסיטאי, כתבים.1:1,000,000 מידה של-בקנה
= .לחקלאות י"ח
Dan. J., Yaalon, D., Koyumdjisky, H., and Raz, Z. Israel Soils Map
on scale of 1:1,000,000. Katavim, Quarterly of the Agricultural
and University National Institute, Vol. 18. (In Hebrew)
Dan, J., Raz, Z., Yaalon Dan H., Koyumdjisky, H. Mapah Karka'ot
Yisra'el = Soil Map of Israel. Agaf HaMedidot, Survey of Israel.
(In Hebrew)
1991
7
Yaalon, D.H. The earliest geological map of the Near East 1751. Israel J. Earth Sci., (Picard Vol.) Vol. 40, pp. 254-251.
1993
8
כרך, האנציקלופדיה העברית,' 'קרקעות ישראל.1993 .' קפלון מ,'יעלון ד
= .153 – 135 ' עמ,)1( שישי
Yaalon, D., Kaplun, M., Soils of Israel. In: HaEntsiklopedia
HaIvrit (Hebrew Encyclopaedia), Vol. 1( 6), pp. 153-135. (In
Hebrew)
187
1999
Dan. J., Yaalon, D., Koyumdjisky, H., and Raz, Z. The soils and
soil association map of Israel. Min. Agric. & Hebrew University,
Jerusalem, 25 pp. (In Hebrew)
3
5
הסיפור של יעלון
2001
39
40
2002
41
2005
42
Yaalon, D.H. Africa needs locally trained soil specialists to
improve land use. Op. cit., p. 301.
Yaalon, D.H. An integrated and expanded theory of soil
evolution. Functions of Soils in the Geosphere-Biosphere
Systems, Moscow, pp. 37-35.
Yaalon, D.H. Soil resources assessment activities and strategies
in Israel. Proc. 7th. Int. Meet. Soils Medit. Climate, Bari, pp.
112-111.
Yaalon, D.H. Evaluating historic trends in soil changes (Letter
to the Editor). Geoderma, 110, pp. 148-147.
Yaalon. D.H. Is soil an important component of the climate
system? Land use is always accompanied by soil change.
https://pielkeclimatesci.wordpress.com/19/12/2005/is-soil-animportant-component-of-the-climate-system/
2007
43
Yaalon, Dan H. Human-induced Ecosystem and Landscape
Processes Always Involve Soil Change. BioScience, December
2007 / Vol. 57, No. 11, pp. 919-918.
186
ןולעי ןד רוספורפ לש םייעדמה םימוסרפה תמישר
הסיפור של יעלון
2004
With Johnson, D.L. Darwin the pedological innovator: A -167year
legacy, 2004-1837. Abstracts, Society of American Agronomy,
Seattle, October -31November 4.
1995
9
Yaalon D.H. The soils we classify. Essay review of recent
publications on soil taxonomy. Catena, Volume 24, No. 4,
October 1995, pp. 241-233.
2004
Kovda V.A. Meetings with a Great and Unique Man. Newsletter
of the Commission on the History, Philosophy, and Sociology of
Soil Science of the IUSS. No. 11, pp. 9-4. http://www.iuss.org/pages/
2003
10
Yaalon, D.H. Historical developments in soil
classification. INHIGEO Newsletter, pp. 21-18, and Encyc.
Soil Sci.
2008
11
Yaalon, D.H. Classification: Historical Developments.
Encyclopedia of Soil Science, Vol.1:1, pp. 3-1.
http://www.informaworld.com/smpp/title~content=t713172977.
2011
12
Яаалон, Д. Комментарии к терминам (понятиям)
“память почв” (“soil memory”) и “палеогеографическая
реконструкция” (“paleoenviron-mental reconstruction”),
в свете концепций эволюции почв. Почвoвeдeниe
(Pochvovedenie) No. 4, pp. 206-205. Институт наук о Земле
еврейского университета. (In Russian) http://144.206.159.178/
ft/15639037/930283/7949.pdf =
Yaalon, D. Discussion of the terms (concepts) of "soil
memory" and "paleoenvironmental reconstruction", in
light of theories about the evolutions of soils. Inst. Earth
Sci. Hebrew University, Jerusalem.
English publication: Eurasian Soil Science, Vol. 2011 ,)4(44,
p. 462.
newsletters.htm
קישורים לחומר ביוגרפי מקוון על פרופ' יעלוןVIVI
Gabriels, Donald. LAUDATIO DAN H. YAALON.
http://www.sartonchair.ugent.be/file/128
De Winter, Hanne. Historiography of Soil Knowledge 2011-1975. Studies in The
History of Biology,2012 . Vol. 4. No. 1, p. 77; p. 84.
http://kuleuven-be.academia.edu/HanneDeWinter/Papers/1571759/Historiography_of_Soil_
Knowledge_2011-1975
Yaalon, Dan H. Accidents and Purposefullness: The Story and Credo of an Israeli
Earth Scientist http://earth.huji.ac.il/data/File/admin/Yaalon.pdf
Kotek, Hadas. Research paper about the Rescue via Denmark, inspired by the
recollections of Otto Kotek. (90pp.) In Hebrew. http://web.mit.edu/hkotek/www/
AvodatGmar.pdf
ערכים ביוגרפיםV.V
189
1989
Forerunners and Founders of Pedology as a Science. Soil Science
Vol. 147: pp. 226-225.
1990
Yaalon, D.H. In Memoriam
Geomorphology, 3:VI.
2002
On the Dukochaev Legacy. Newsletter of the Commission on the
History, Philosophy, and Sociology of Soil Science of the IUSS. No.
10, pp. 12-10. http://www.iuss.org/pages/newsletters.htm
Ran
Gerson
(1989-1939).
188
הסיפור של יעלון
עצי משפחה
ילינק- ברגר:משפחתי
שמלצינגר- סילברברג:משפחתה של ריטה
מקורות חיפוש מקוונים למאמריםVIVII
The Soils of Israel - Correlation List for the Soils of Israel, IALC.
See: http://ag.arizona.edu/OALS/soils/israel/correlation.html
http://www.archive.org/stream/proceedingsofthe022428mbp/
proceedingsofthe022428mbp_djvu.txt
https://www.soils.org/about-society/committees/S205.1/encyclopedia-bibliography/
http://www.huji.ac.il/dataj/controller/ihoker/MOP-STAFF
LINK?sno=8962609&Save_t=
http://mofetsrv.mofet.macam98.ac.il/~rafid/ecology/Papers/crust9.html
http://orlabs.oclc.org/identities/lccn-n118247-85/
http://web.mit.edu/hkotek/www/AvodatGmar.pdf ) ע' (בעברית90 עבודת גמר בת, הדס,קוטיק
191
190
עמוד 8
.פרנק מיסנר ודן1944 ,
.ביקור של בן גוריון בתערוכת סויה
.איסוף תבואה בדנמרק 1940
.אבי הוגו בנופש בקארלווי וארי 1932
.אני על העגלה של החנות איתה היינו הולכים לתחנת הרכבת
לקבל סחורה
.אורי עומד ליד החיפושית שלנו מחופש בפורים
.הבית ברחוב אליעזר הלוי 17
.אורי ודוד בטיולי שבת של המשפחה 1958
.דן וחבר גשם ראשון של בארץ בקיבוץ נאות מורדכי 1949
.ביקור של הנשיא ויצמן ב”חמ”ד” כולל חותמת הקדשה שלו
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
.9
.10
עמוד 74
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
.9
.10
.11
.כתובת מצבה של אבי
.טכס קבלת דוקטורט 1957
.הקבר של משפחת ברגר באוהרסקה .כל בית הקברות
הושמד כליל ע”י הגרמנים
.דן וריטה בונציה 1952
.האוניברסיטה החקלאית בקופנהגן
.בפגישה בדנמרק ליד הבית ביער
.הורים של ריטה שמואל ומיני סינגר דן ודו לפני הבית
בלונדון
.אורי ודוד ביסודות של הבית שבנינו בגבעת המבתר
.דן על קורקינט ברחוב ליד הבית 1932
.בתחרות אטלטיקה BERTA DITA
.דוד לודויק בכניסה לחנות שלנו
עמוד 166
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
.9
.10
.11
.12
.13
.כנס של ריטה
.מפגש עם האחיות בשוויץ
.סבתי מגיע לארץ ישראל 1949
.אורי ודוד על האופניים ברחוב 1968
.ריטה מלמד על סויה
.ביקור משפחה בקרית משה
.ריטה ליד הבית בקרית משה
.סטלה הרדי ודיטה 1927
.מחנה קיץ עלית הנוער 1939
.תמונה משפחתית ראשונה בארץ .דן ימין דודה ארנה
דודה טרי דוד רישק אישתו ובעל של טרי זולי
.בוכוולד במעבדה בממילה
.ססל אולויז וריטה 1945
.ריטה וסינטיה
© Copyright 2024