ידיעות מנטורינג גיליון מספר 8
סיפורו של מחזור ח' הקשיים ,ההסתגלות, החוויות ,התובנות, התוכניות לעתיד ידיעות עמ' 4-2 עיתון תוכנית המנטורינג נערות למען נערות המנהלת: ד"ר מרים גולן מנטורינג מרכזת מקצועית: אביטל קאי־צדוק את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק! עורכת: בילי שטראוס־סלומון גיליון מס': 8 עורכת אחראית: ענתי גילעד זה כן כולל שירות בנות התוכנית תורמות מניסיון חייהן בשירות לאומי עמ' 6-5 יוצא לאור בחסות "ידיעותיכון" יום ג'15.6.2010 , ג' בתמוז תש"ע הן באות לתוכנית מהוססות ,חשדניות ,מכונסות בעצמן ובעבר המורכב שלהן >>> ובחדר ,בין שאר הבנות ,לאט לאט נושרות המחיצות ומפשיר הקרח >>> מחזור שמיני מסיים את התוכנית ,והמשתתפות מביטות קדימה עם עוצמה ,ביטחון ואמונה בעצמן שאלוהים יעזור לי ...הכל התבלגן לי איך לספר פרטים כואבים? >>> איך לתאר התעללות? >>> מה עושים עם סיפור אהבה לא בריא ואיבוד שליטה? >>> אל תצחקו ,אני מודה על הכל ,כי היום אני עומדת איתכן כאן ,במקום אחר כשיש לך כל כך מעט שו־ רות למלא וסיפור גדול לספר ,איך את עומדת לבד מול כולם וזועקת את כאבך? חשבתי המון על איך לה־ תחיל ולא ידעתי .מתי הכל התדרדר ככה? מתי איבדתי את עצמי בתוך כל הכאוס הזה? מצחיק, להתחיל לספר על התעללות בבית? לספר שוב ושוב את אותו סיפור בקור רוח ,להתעלם מה־ כאב האמיתי ,להגיד לעצמי שאני גיבורה? הרי זה לא ימחק את הצלקות. את אותם הימים שהייתי שוכבת מדממת עד עילפון חושים בתוך הצרכים שלי עצמי? או את אותה פעם שהוא שבר לי את הלסת? או את אותה פעם שהוא הפשיט אותי ,כי "זה דברים שהוא קנה" ושלח אותי לרחוב .אבל למה? במה זה יועיל? הוא אבא שלי וזאת עובדה. סמרטוט "ככה ייצא ממך בן אדם" ,היה משפט אהוב עליו .ומה יצא ממנו? כל כך הרבה לספר והראש מתבלגן .אני שו־ מעת סיפורים כל כך קשים סביבי ולא יכולה להביא את עצמי. לספר על ילדה בת ,14שהתאהבה בבחור בן ,21שידע לדבר יפה? לספר על סמרטוט הריצפה שהיית במשך שנתיים? לספר על זה שאת מרגי־ שה כל כך חרא עם עצמך ויודעת שזאת לא אש־ מתך? מה נותר לעשות חוץ מלברוח? להתחבר לאותה חברה שאת לא כל כך אוהבת ,אבל את כבר ממילא שוקעת? לשתות עד אובדן חושים? לעשות סמים בגינה מתחת לבית? לספר שחזרת בוקר אחד הביתה כל כך מופ־ צצת מסמים ואלכוהול ותקפת את אחיך? קשה לי .כל כך הרבה לספר והזמנים לא מס־ תדרים .מתי הספקתי לקבל נשיקה ראשונה? אהבה ראשונה? אהבה ראשונה כמה שזה ילדותי ,אני נותנת את הזכות לאהבה הראשונה שלי ולנשיקה הראשונה שלי לחבר שלי. שלוש שנים יחד וסוף סוף אני יכולה להגיד בפה מלא שהוא אוהב אותי .ואני אותו .לקח לי המון זמן להגיד ולחשוב ככה .אחרי שנים של דיכוי מסיבי .התגברתי. בדיעבד ,אני מודה לאלוהים שכל זה קרה. שעישנתי .ששתיתי .שהרבצתי .שנטשתי לימו־ דים .שהייתי זבל של חברה .בת .אחות. זה מה שהביא אותי להוסטל .אני בחיים לא אשכח את האנשים האלה ואני חבה להם את חיי. זה אומנם מצטייר כחיים של הרמוניה ואחווה, אבל זה לא היה ככה .כמה עונשים חטפתי ,כמה רבתי ,כמה בלגן עשיתי .אבל היום... אותם אנשים מדהימים ,נפלאים ,אוהבים ,תו־ מכים .דוחפים לעבודה עצמית ,ללימודים ,יש שיאמרו שאני מגזימה. בזכות העבודה הקשה הגעתי לאוניברסיטה ואף להיות מנטורית! מי חלם על זה? אז היום אני בת .19מחזיקה עבודה קבועה. משלמת את החובות והזכויות שלי .עובדת כמ־ נטורית באוניברסיטת תל אביב. אביטל ו .ו .ס. 0 ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * מחזור ח' מביטות קדימה שלום לכולם, המחזור השמיני של תוכנית מנטורינג מסתיים ועימו העיתון השמיני יוצא לדרך. גם עיתון זה ,כקודמיו ,מביא תמונה רחבה ומחממת את הלב של עשייה ענפה ומבורכת בתוכנית מנטורינג – נערות למען נערות .העיתון מתמקד בעשייה בתחומי ההכשרה ,השירות הלאומי והנערות הבוגרות. הכתבות מייצגות את השותפות הרחבה והמעמיקה על כל מרכיביה ,שותפות שאנחנו שוקדים להרחיבה ,להעמיקה ול־ חזקה. השנה זכתה התוכנית בפרס החשוב של קרן רקאנטי–צייס– רש"י על יזמות וחדשנות בעבודה סוציאלית בתחום העבודה עם נוער .הפרס הוענק בנוכחות שר הרווחה והשירותים החבר־ תיים ,בכירי המשרד ,נציגות התוכנית ,מנהלי הקרן ואורחים. הפרס הינו ביטוי הערכה והוקרה לכולן ,לנערות הלומדות כאן ,לנערות השירות הלאומי ,לבוגרות ,לסגל לדורותיו ,לשו־ תפים הרבים לאנשי המקצוע ,לחברי ועדת ההיגוי ,לתורמים ולאכסניה ,בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ,המאפשרת תשתית מקצועית איתנה וסביבת עבודה מי־ טיבה .ללא אמונה ברעיון ,עבודה משותפת והדדיות ,תוכנית זו לא היתה יכולה להתקיים. אנחנו נמצאים עתה בתחילתן של מגמות ופיתוחים נוספים: תחום הבוגרות קיבל השנה הכרה מיוחדת .הקרן למפעלים מיוחדים של הביטוח הלאומי הקצתה משאבים לקידום תעסוקת הבוגרות כמנטוריות .המיזם החדש מתחיל בימים אלו. תחומים נוספים עליהם יושם דגש ייחודי הם: בוגרות מנטורינג ,שהן לקראת גיוס או משרתות כחיילות בצבא .למדנו שאוכלוסיה זו זקוקה להתייחסות מיוחדת ויש מתנדבת שקיבלה על עצמה תחום חשוב זה. מנטוריות אמהות .יש כ־ 25נערות בוגרות שהן אמהות, ולהן צרכים ייחודים בתחום התעסוקה (כמנטוריות ,ובכלל) וכן בתחום הלימודי .מתנדבת נוספת קיבלה על עצמה ללמוד ול־ פתח תחום זה. השנה שמנו דגש מיוחד על קשרים עם שירותים ומערכות, והרחבנו את שיתוף הפעולה הן בתוך האוניברסיטה והן מחוצה לה. נוצר קשר עם החוג ללימודי מגדר ועם היחידה למעורבות חברתית בדיקנט הסטודנטים .חברת סגל התוכנית ועובד היחי־ דה למעורבות חברתית מלמדים קורס לתלמידי התואר השני בלימודי מגדר ,השם דגש על שילוב תיאוריה ופרקטיקה .את הפרקטיקה עושות הסטודנטיות במסגרת תוכנית מנטורינג. קשר חשוב נוסף הוא עם "אוניברסיטה בעם" ,מיזם הפועל מספר שנים באוניברסיטת תל אביב. גם עם שירותים ומערכות בשדה מתרחב ומתפתח הקשר .הוא בא לביטוי בהבנה והפנמה של ייחודיות תפקידן של המנטו־ ריות .יותר שירותים מוכנים לקלוט נערות לסטאז' ,לשירות לאומי וכמנטוריות בשכר. ולבסוף ,תודה לך בילי על ההשקעה הרבה בהפקת העיתון. בילי ,את עושה זאת עם כל התבונה ,הנשמה והאהבה ,והתו־ צאות מעידות על כך. תודה ל"ידיעות אחרונות" על הוצאת העיתון לאורך כל הש־ נים ,וכמובן לכל אלו שתרמו בכתיבה ומאחרי הקלעים למימוש עיתון מספר 8של "ידיעות מנטורינג". תודה והערכה לכל הלומדות ,בנות השירות הלאומי ,הבוג־ רות ,סגל התוכנית ,השותפים הרבים והתורמים לתוכנית. הרבה הערכה ותודה לכולם, ד"ר מרים גולן מנהלת תוכנית מנטורינג ,נערות למען נערות ידיעות מנטורינג עיתון תוכנית המנטורינג -נערות למען נערות מרכזת מקצועית :אביטל קאי־צדוק עורכת :בילי שטראוס־סלומון יוצא לאור בחסות "ידיעותיכון" רחוב מוזס ,2תל אביב, טלפון 03-6082524 גרפיקה :שרית סטמקר עורכת אחראית :ענתי גילעד עורך ראשי :יהודה יערי www.yedtichon.co.il e-mail: yt@yedioth.co.il צוות מנצח ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג רשות הדיבור למחזור ח' >>> רשות הדיבור למחזור ח' >>> רשות הדיבור למחזור ח' >>> רשות הדיבור למחזור ח' >>> שירלי, לאן לעזאזל נכנסת? למרות שכמעט ברחתי ביום הראשון ,התוכנית באה לי בזמן .בזמן שבו הייתי מוכנה להתמודדות עם עצמי >>> את בני הנוער המשוטטים שאני פוגשת בסטאז' אני מבינה יותר מכולם >>> שירלי ,מנטורית גאה ,מספרת על תוכנית המנטורינג שמעתי ממש במקרה מגאיה ,עובדת סוציאלית שעב־ דה איתי ועדיין אנחנו בקשר. חשבתי שיכול להיות נחמד ומצא חן בעיניי הרעיון שנערות שהיו בעבר במצבי שונות ,פתח לי את הלב ,את הראש ובעיקר את הנשמה. יש משהו בקבוצה הזו שהצליח להחזיר אותי למקומות הכואבים שלי ,למקומות שפחדתי לגעת בהם .אבל שם ,בשע־ תיים האלה בתוך הקבוצה ,הרגשתי בטוחה ,הרגשתי נאהבת וזה איפשר לי להפסיק לפחד .אז צעקנו ורבנו ובכינו (טוב ...בעיקר הפרס הוא של הבנות המשתתפות .צוות מנטורינג עם שר הרווחה והרי החדשות קבוצה של תלמידות חדשות מצטרפת לתוכנית מנטורינג בשנים האחרונות ,גרות בישראל מש־ פחות שהגיעו לארץ מסודן ואריתריאה, מדינות אפריקאיות המצויות במלחמת אזרחים. המשפחות שנמלטו מארצותיהן עקב סכנה לחייהן מצאו כאן מקלט זמני .בשי־ תוף פעולה של תוכנית מנטורינג ואירגון מסיל"ה – מרכז סיוע לקהילת הפליטים והעובדים הזרים ,הוזמנו נערות פליטות מסודן להצטרף לקבוצת הכנה לקראת המחזור שייפתח בשנת הלימודים תשע"א. בקבוצה משתתפות שמונה נערות ,תלמידות בתי ספר תי־ כוניים בתל אביב .בצוות העובד עם הקבוצה משתתפות שתי מנחות ,היבא וחנה ,ושתי מנטוריות בוגרות התוכנית ,סמאח ודקלה. ההתרגשות מהתוכנית גדולה מאוד .הנערות אשר תסיימנה את לימודיהן במסגרת קבוצת ההכנה ,תוזמנה ללמוד בתוכנית המנטורינג כמשתתפות מן המניין עם כלל הנערות הישרא־ ליות. תקוותנו לעזור לנערות להשפיע ולהנהיג בקרב קהילת הפ־ ליטים ולשמש כמנטוריות לנערות צעירות בקהילתן. חנה מנדלסון ,מנחה ללמוד מעצמנו על עצמנו בהתחלה היה לי קשה מאוד, קשה להיות חלק מלא מוכר, קשה לעשות משהו בשביל עצמי, קשה להיות חלק ממסגרת ולהתמיד. קשה להכיר חברות חדשות, קשה להיפתח, וקשה להסתיר שוני וייחוד. פתאום הבנתי שיש מקום לדעות שונות, לדרך חשיבה שונה, לגילאים שונים. יש לנו מקום ללמוד מעצמנו על עצמנו, ללמוד להיפתח ולתת מקום לאחרים להיפתח. בכינו ,צחקנו ,כעסנו ,הרגשנו טוב ורע ,ותיסכול ,ורצינו סיגריה. דיברנו על כאב ,עצב ,רגעי נחת ואושר, דיברנו על ילדות ובגרות, על אונס ,סמים ,אלכוהול ,פגיעה עצמית, בני ובנות זוג ,זהות מינית, מגדר ,חיים ומוות ...דיברנו על הכל. היינו יחד ,חזקות ויפות. תודה ,בנות. בת אל ,מחזור ח' 0 כך ציפינו שיהיה דברים שאמרו הבנות ביום קבלתן לתוכנית אני רוצה לתרום לנערות פגועות ,לעזור להן ,לנסות להבין אותן ואת הסיפור שלהן ,ולנסות ביחד לשנות אותו .אני רוצה להיות הכתף התומכת שלהן בכל דבר שאוכל. † אני בת 20וחצי .עובדת בעבודה מועדפת עם קשיש שים ולומדת מזכירות רפואית .אני רוצה לעזור לבנות אחרות ולקבל עזרה מהמקום הזה .אני כאן למען כל האנ־ שים שזקוקים לעצה ממני .מקווה שאוכל לעזור. † אני בת ,23מתאגרפת .רוצה להשקיע באיגרוף כקריירה ,להצליח מאוד ,ולהגיע לאליפות עולם .מה שמעניין אותי כאן זה לעזור לנערים שחוו את הכאב והחוויות הקשות כילדים ,כמו שאני עברתי ,ומהמקום הזה לעזור להם ולהציל אותם מחוסר הגנה מחוסר איכ־ פתיות ,מחוסר שייכות ,אם מצד ההורים שלהם ואם מצד החברה. אני רוצה להיות שם בשבילם .לעזור להם להאמין בע־ צמם ולהיות גאים במי שהם ,והכי חשוב ,שהם לא לבד. בעתיד אני גם שואפת לשלב את האיגרוף עם ההדרכה. † אני בת .21אם חד־הורית לילדה בת שלוש היעד העיקרי שלי נכון להיום הוא ללמוד ,להתפתח וליצור לעצמי בסיס כלכלי יציב ,כדי שאוכל לתמוך בבתי בכו־ חות עצמי ולא אצטרך להיתמך במערכת הרווחה. † אני בת 18וחצי .גרה בהוסטל ומשלימה 12שנות לימוד +שלוש בגרויות +שבעה מבחני גמר. שמעתי על התוכנית ממנטורית ,ובאתי כי זה מעניין אותי ובעיקר כי אני ממש רוצה להתנדב ולעזור לנוער בהוסטל ,אחרי שהייתי שם בעצמי חצי שנה. נותנת את כל האהבה בתוך הקבוצה הרגשתי בטוחה ,נאהבת .סאלי ,מיטל ,איסלאח ,טלי וערין (מאחור) סיכון ייהפכו ויהיו למנטוריות .אז עוד לא ידעתי כמה החוויה הזו תהיה משמעותית עבורי וכמה היא תהפוך להיות חלק נכבד בתהליך הצמיחה שלי. רציתי לברוח הביתה האמת? ביום הלימודים הרא־ שון רציתי לקום ולברוח ,מצא־ תי את עצמי בכיתה עם שבעים בנות ,ואני ,שכבר תקופה ארו־ כה לא גרתי בהוסטלים ,כנראה שכחתי כמה רעש יכולות לייצר שבעים בנות בגילים .22-17 חשבתי לעצמי "שירלי ,לאן לע־ זאזל נכנסת?" .אבל ,כיאה לחיים שלי ,הנוטים להתהפך ,פתאום קרה משהו .גיליתי את כוחה של הקבו־ צה ,והתחיל מפגש מעניין וחזק מאוד עם הבנות .יש משהו בקבוצה הזאת שקשה להסביר אותו .משהו עם המון כוח ,כנות ובעיקר המון אהבה. כל המרכיבים האלה באו לי בדיוק בזמן שבו הייתי מוכנה וצריכה להת־ מודד בעצמי עם השדים שלי ,הפחדים שלי ,הזיכרונות הקשים שלי מהבית, מהרחוב ,מהחיים וניתנה לי ההזדמנות להסתכל על הדברים האלה מנקודת מבט שונה לגמרי. אני יודעת שהמנטורית שאני היום נב־ נתה בתוך הקבוצה הזו .המפגש המדהים הזה בין בנות בגילים שונים ,מרקע שונה, מצב סוציואקונומי שונה ואפילו תרבויות אני) ומשהו קרה לי שם. היה אפשר לראות את התהליך שעברו כל הבנות בקורס. באיזשהו שלב ,פתאום השיעורים נעשו שקטים יותר, האווירה הפכה להיות חמה יותר .אני כל כך גאה להיות חלק מהתוכנית. יודעת מה הם צריכים את הסטאז' אני עושה בניידת הידידות של על"ם .אני פוגשת שם הרבה בני נוער משוטטים, שמשתמשים בסמים ,אלימים ,מנותקים. וכל פעם כשאני פוגשת אותם אני מסתכלת אחורה ונזכרת בשירלי של לפני כמה שנים ,בשי־ רלי שעזבה את הבית בגיל ,16שחוותה אלימות, כאב ,השפלה ,שחשבה שכל העולם נגדה. אני נזכרת בשירלי שהרגישה לבד ,ושאין אף אחד שבאמת אוהב אותה .ברגע שנכנסתי לחיי עמותת על"ם הכל השתנה .הצלחתי לסמוך, הרגשתי נאהבת ומצאתי משפחה .עד היום, הם ,והאנשים שהכרתי שם ,הם המקום הב־ טוח שלי .כשאני בניידת ,אני יכולה להסתכל לנערים האלה בעיניים ולהבין אותם ,ולדעת שמה שהם צריכים יותר מהכל זה את הקשר, האהבה ,ההבנה ובעיקר את הביטחון שאני שם ,שאנחנו שם. את זה אי אפשר ללמד ואף ספר ,או תואר, או אלף דוקטורטים לא יוכלו ליצור את תחו־ שת שותפות הגורל המדהימה הזו ,שנוצרת באופן כל כך טבעי ביני לבין הנערים שאני פוגשת ,וזה הכוח האמיתי של מנטורינג. חות מחזור ח' שירלי, ל'ה ועינת ,מנ רוח מנטורית גאה ,מחזור ח' "למרות קושי גדול בבית ,היום כשהתבגרתי מעט ,ובזכות התוכנית, אני עוזרת לנערות עולות חדשות" >>> שירה משתפת אני נערה בת 21וחצי ,החיים שלי לא היו כל כך פשוטים .חייתי עם אבא שיש לו בעיות נפשיות ולא היה קל איתו בכלל. חיינו כל הזמן בצל של פחד מה הולך להיות איתנו, ותמיד התביישתי בזה והייתי מנותקת מהחברה .חברות לא היו באות אלי בכלל ,הייתי פגיעה ומפוחדת ורוב הזמן לא הייתי בבית כדי לסבול כמה שפחות את כל האלימות והכעס. עכשיו ,כשאני יותר בוגרת ,אני מתחילה לראות את הדברים אחרת ופחות לפחד .מה שבאמת עזר לי לצאת מזה הן חברות טובות וכמובן ,תוכנית מנטורינג .בתוכנית קיבלתי המון תמיכה וכוח מהמון אנשים ,במיוחד מהס־ טודנטיות ומהשיחות בקבוצה עם המנחה רוחל'ה. במסגרת הסטאז' אני נמצאת בפרוייקט "סלע ידידים" שמטרתו לעזור לנערות עולות חדשות בגיל ,18-12הנמ מצאות במצב של משבר וקושי כפול ,גם החלפת ארץ וגם הסתגלות לחברה חדשה .אנחנו האוזן שמקשיבה לנערות ואנחנו עוזרות להן לא להתדרדר. הנושאים העיקריים שאנחנו עוסקות בהם :זהות נשית, יחסים עם בן המין השני ,אהבה ומיניות ועוד .נוסף על זה, "סלע ידידים" תומך תמיכה מלאה בסטודנטיות שעוזרות לנערות .אני מאוד אוהבת את הפרוייקט הזה .בעיניי ,זה ממש מבורך. נקשרתי מאוד לנערות ולרכזת ריקי ואני מרגישה שאני נותנת לנערות את כל האהבה שאני יכולה לתת ואת העזרה האישית והריגשית ,והן מחזירות לי בחזרה. שירה ,מחזור ח' ,צפת 0 ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * רשות הדיבור למחזור ח' >>> רשות הדיבור למחזור ח' >>> רשות הדיבור למחזור ח' >>> רשות הדיבור למחזור ח' >>> לא מוותרות בנות המנטורינג בעמותת "יד רחל" נתקלות לעיתים בהתנהגות קשה של הילדים, אבל נכונות להתמודד עמותת "יד רחל" הוקמה בתחילת שנות ה־ 80על ידי מישלין טרבס ז"ל, מרלן גרבלר המנוחות ולילי וייל תב־ דל"א ,נשות חינוך ועבודה סוציאלית שעלו לארץ מאירופה. העמותה שואפת להעניק לילדים ממשפחות המוכרות ללשכת הרווחה ,את הכלים ודרכי ההתמודדות שיאפשרו להם להתגבר על הקשיים הרגשיים ,הלימו־ דיים והחברתיים שלהם .העמותה מפעי־ לה תוכניות הנותנות מענה מקיף ועוטף, והמתייחסות לכל מעגלי החיים בעלי המשמעות של הילד :הוריו ומשפחתו ,בית הספר או הגן ,גורמים טיפוליים נוספים, והקהילה. הילדים מגיעים למועדונית לאחר בית הספר ומקבלים ארוחה חמה ומגוון טיפו־ לים ועזרה לימודית בנוסף לפעילות הע־ שרה ופעילות חברתית .צוות המועדונית מורכב מאנשי מקצוע מתחום העבודה הסוציאלית ו/או החינוך. הקבוצות מונות עד 15ילדים ,עם שני אנשי צוות קבועים ועם מספר מתנדבים שמצטרפים לקבוצה ,וכך מתאפשר לנו לטפל טוב יותר. כשבחרנו לשתף פעולה עם תוכנית המנטורינג ,זה היה מתוך מחשבה שה־ ערך המוסף של הנערות שיגיעו אלינו יהיה בכך שתהיה להן שפה משותפת עם הילדים ,הן ידעו להתחבר לילדים דרך חוויות דומות שעברו הן בעצמן ובעיקר יהוו מודל לילדים. זו השנה השנייה שבה אנחנו עובדים יחד .בשנת הפעילות הנוכחית מתנדבות אצלנו שתי בנות ,תושבת העיר לוד ותו־ שבת רחובות. הן מגיעות למועדונית יום בשבוע ולו־ קחות חלק מלא בסדר היום כחלק מהצוות הקבוע שעובד בקבוצה .בחלק מהיום הן נמצאות במסגרת הקבוצה ועוזרות לצ־ וות בפעילות שמתרחשת ,בחלק אחר ,הן עובדות עם קבוצות קטנות יותר של יל־ דים ובחלק השלישי הן חונכות ילד באופן פרטני. הנערות מתוכנית מנטורינג נתקלות בהתנהגויות קשות של ילדים ושואלות את עצמן מה עליהן לעשות כדי שהילדים יקבלו אותן יותר ויקשיבו להן ,אך הן לא מוותרות ורוצות ללמוד ולהתמודד. לעיתים ,אנחנו נתקלים גם בקשיים עם הנערות .אני חושב שלפעמים המפגש הטעון עם הילדים על רקע מציאות חייהן, מציף אותן ומביא אותן להתנתק מאיתנו לתקופה מסויימת .ברגעים אלה אנחנו לא מוותרים. אני חושב שתוכנית המנטורינג היא מבורכת ונותנת מענה גם לילדים שאיתם אנו עובדים ,ומאפשרת לנו להעמיק את העבודה והתהליכים שאנחנו מבקשים לעשות עם הילדים. כמו כן ,העבודה לא היתה משמעותית, אילולא הנערות לא היו מרגישות שהן נתרמות בעצמן ומקבלות תמורה על הנ־ תינה המבורכת שלהן. יובל אפלבאום ,מרכז המועדונית לרקוד על שני החלומות כשהייתי קטנה חלמתי להיות עובדת סוציאלית וגם ספרית >>> כיום ,כשאני ספרית אני מבינה שהגשמתי את שני החלומות יחד >>> שנאל מספרת על המקצוע ועל הנערות שבאות להסתפר אצלה אני שנאל כהן ,בת ,19מקר ריית אתא .למדתי עיצוב שיער וספרות בבית ספר מקצועי בקריות ,ואיפור מקצועי אצל ירין שחף בתל אביב .אני עוסקת בזה, בסלון כלות בקריית אתא ,כבר ארבע שנים. ההתעניינות במקצוע התחילה בגיל .14תמיד היו לי חלומות להיות עובדת סוציאלית ,אבל רציתי גם להיות מעצבת שיער ואופנה. כשהתחלתי לעבוד בספרות ואיפור הבנתי שכל ספר הוא גם פסיכולוג ,וזה התחבר לי מעולה. מדהים לראות איך עם כל לקוח שנכנס למס־ פרה ,מיד מתחיל דיאלוג .הלקוח מספר מה קרה לו היום ,ומה אתמול ,מספר על הבעיות בבית, בעבודה ,בעיות עם בן או בת הזוג והילדים. ואנחנו ,הספרי,ם תמיד יודעים מה לענות ,מה לייעץ ,איך לעזור ,ומה להגיד .עם השנים ,הספר לומד להכיר את אופי הבן אדם לפי בחירת הת־ ספורת ,או הצבע ,התסרוקת או האיפור .בחורה שתבקש תסרוקת ואיפור עדינים ,אני לומדת מכך שהיא ביישנית ,צנועה ורגישה. מצד שני ,תבוא בחורה שרוצה בלונד ,תסרוקת בומבסטית ,איפור כבד והרבה הרבה קישוטים על השיער ,זה מראה שיש לה המון ביטחון עצמי, שהיא יודעת מה היא רוצה .זאת בחורה פתוחה, לא ביישנית ,שרוצה לבלוט ושישימו אליה לב. בכל יום מגיעות אלי בערך 30-25נשים כדי שאטפל בהן ,ועם כל אחת מתפתח דיאלוג. בנוסף לעבודה שלי במספרה ,אני מתנדבת ועושה את הסטאז' בבית חם לנערות" ,בית הנ־ מלה" בקריית אתא. בעבודה שלי שם ,אני מנצלת את המקצוע שלי .וכך ,דרך התספורת ואיפור הנערות ,אני יוצרת איתן קשר ולומדת עליהן .הן מתחילות לדבר איתי ,ונפתחות אליי .ואני מגלה שזה עוזר לי מאוד לעזור לנערות. כך אני מבינה שבעצם שני הדברים שאני חו־ למת לעשות ,להיות עובדת סוציאלית וספרית, באים לידי ביטוי בעבודה שלי במספרה. אז ברוך השם ,הצלחתי להגשים שני חלו־ מות ילדות ,ואפילו לשלב ביניהם ,וזה עוזר לי וללקוחות .והכי חשוב :לנערות. ככה אני רוקדת על שני חלומות יחד! שנאל כהן ,מחזור ח' כשהאקדמיה פוגשת את המציאות ישיבת צוות של התוכנית בהשתתפות בוגרות ונשות מקצוע כ"ח טאקי כשחיים שפיר המשועמם המ־ ציא את משחק הטאקי ב־,1983 הוא לא העלה על דעתו שב־,2010 במקלט בבניין בית הספר לע־ בודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ,ייהפך משחק הטאקי לפעילות קבועה ומרכזית בשעת הכ"ח ,שעה הפותחת את פעי־ לות תוכנית המנטורינג בכל יום שלישי. האמת ,גם אני לא חשבתי שכך תיראה הפעילות שלי במסגרת המנטורינג .כסטודנטית מפוחדת וחששנית העומדת בפעם הראשונה מול קבוצה גדולה של נערות ,חפ־ רתי בארון הרעוע שנמצא במקלט, ודגתי מתוכו בהתרגשות חפיסת קלפי טאקי. כמובן שלא שיערתי שטאקי הוא פעילות אפשרית או רצויה .הנחתי שלא ירצו לשחק איתי ,הייתי בטו־ חה שסגל התוכנית המאומן והמנו־ סה יעיר לסטודנטית חסרת ניסיון כמוני על כך ששעת הכ"ח לא נועדה לשטויות ולמשחקים וידר־ שו ממני "פעילות רצינית" ,כראוי לתוכנית הכשרה מכובדת הזוכה לשבחים ולפרסים וממוקמת בלב לבה של אוניברסיטת תל אביב. ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג שירות לאומי >>> שירות לאומי >>> שירות לאומי >>> שירות לאומי >>> שירות לאומי >>> שירות לאומי >>> להיות או לא להיות, העיקר לחיות בנות השירות הלאומי מתנסות לראשונה בחוקי הבמה, בתיאטרון קהילתי ,עם תכנים שהן עצמן מעלות לכל אחד מאיתנו עניין לא סגור עם מישהו או עם עצמו .קבוצת התיאטרון של בנות השירות הלאומי בחרו השנה לתקוף את הנושא מכל צדדיו והיב־ טיו. יחד עם הבמאי אסף בלאו ,הבנות נפגשות אחת לשבוע באוניברסיטה וחושפות תכנים מחייהן האישיים. זו השנה הרביעית שפרוייקט התיאטרון הקהילתי של בנות השירות הלאומי במנטורינג הינו חלק מסדר היום בפגישות באוניברסיטה. בנות השירות נפגשות אחת לשבוע ,לשעה וחצי של לימודי תיאטרון ,משחק ,אילתור ונחשפות כמעט לראשונה לחוקי הבמה .במהלך השנה הנערות נזכרות בעברן ומשתפות את הקבוצה גם בחוויות ההווה ,השירות ,החיים כנערה בו־ גרת ,מה זה אומר להיות מנטורית עבורן ,החו־ בות ,המטלות וגם הזכויות. קבוצתית. לבסוף מעבד הבמאי ,יחד עם הקבוצה ,את החומרים והטקסטים להצגה העולה לפני מש־ פחה ,חברים ומכרים. באחד המפגשים ,התבקשו הנערות לכתוב לאדם שלהן עניין לא פתור עימו ,כלומר דבר שמציק להן זה זמן ,והיו רוצות לסגור ולפתור אותו. "המכתב" הפך להיות חלק נכבד ובעל חשי־ בות רבה לקבוצה .תהליך חשיפת המכתב בפני הקבוצה והמנחים (הבמאי בלאו ורכזת הקבו־ עניין לא פתור תהליך העבודה מבוסס על עקרונות התיאטרון הקהילתי ,שבסופו עולה הצגה פרי יצירתה של הקבוצה. התיאטרון הקהילתי הינו סוג של תיאטרון עממי הנוצר בתוך ,על ידי ולעיני הקהילה הספציפית שבה הוא מתקיים .לאורך התהליך מעלים המשתתפים חומרים מעולמם האישי, נחשפים לעולם התיאטרון ,ומתנסים בדינמיקה כמו בכל תוכנית המנטורינג ,גם הטאקי נחלק לשלושה חלקים :הכשרה ,עבודת שדה ותוכנית הבוגרות .למדנו לשחק באופן ייחודי לקבוצה ,למדנו לערבב כמו שאף אחת לא יודעת ו...האמת? פיתחנו התמכרות >>> לטאקי בהמשך הבנתי שטעיתי .הבנ־ תי שקבוצת הטאקי היא פעילות ראויה ,פעילות בה מתקיימת תק־ שורת בין קבוצות נערות ,שאולי לא היו נפגשות לעולם אלמלא אותו שולחן פורמייקה מתנדנד וחבילת קלפים קסומה .פעילות שאין צורך להפסיקה בכל פעם שמישהו נכנס. משחק לחיים בדומה לתוכנית המנטורינג ,גם בקבוצת הטאקי התקיימו שלושה חלקים: הכשרה :אלו היו השבועות הראשונים של סמסטר א' .אני ,כא־ מור ,רעדתי מהתרגשות ונצמדתי בכל כוחי לקלפי הטאקי .בתקופת ההכשרה התגבשה הקבוצה ,נלמדו ונקבעו חוקי הטאקי הייחודיים לק־ בוצה ,ובעיקר ניסיתי להנחיל את השקפת עולמי :הטאקי הוא המשחק הטוב ביותר בעולם! עבודת השדה :בחלק זה פיתחנו התמכרות קשה למשחק .שום פעי־ לות שהתקיימה במרחב לא עניינה אותנו .הקבוצה הגיעה בזמן ונשארה גם אחרי שעת הפעילות .בעבודת השדה פותח ז'רגון טאקי בלע־ די וטקסי עירבוב הקלפים הגיעו למיומנות שיא. תוכנית הבוגרות :בשלב זה, הטאקי קיבל חיים משלו .הוא שו־ כלל והועצם. למדנו כיצד יכול לפתור כל בעיה (למשל ,התמודדות עם כיש־ לון בטסט) וכיצד יכול טאקי לסייע בכישורי חיים ,בחידוד המחשבה ושנינות המוח .ראינו כיצד בהשפ־ עת המשחק ניתן לעשות דברים לא שיגרתיים ,לאבד את הזיכרון לטווח קצר ולחילופין לבצע ארבעה־חמי־ שה דברים בבת אחת. שבוע אחרי שבוע שיחקנו טאקי, טאקי ועוד קצת טאקי .הפיתויים היו רבים :סדנאות מעניינות ,קריאות המנסות להוציאנו לדשא ,הברזה משעת הכ"ח לטובת עוד שעת שינה בחורף הקר. בקבוצת הגרעין הקבועה ,בדיוק כמו בתוכנית המנטורינג ,פעל עי־ קרון "קבלה ללא תנאים" .קיבלנו בסבר פנים לבבי שחקניות "אור־ חות" ,שלפעמים שינו לנו את כללי המשחק לכללים מוזרים ותמוהים, האריכו אותו עד כדי דכדוך ובילב־ לו אותנו (טוב ,נו ,אותי) לגמרי. המשחק בצוותא ,בקבוצת הטא־ קי ,יצר מתחם בתוך מתחם .סביב שולחן הטאקי נשמע תמיד צחוק. צחוק המעיד על ההנאה והשעשוע הרב הטמון במשחק .צחוק המעיד על התלוצצות ,תחרותיות ,יציאה מהשיגרה והרגשות הרבים שהפגנו בקבוצה אחת כלפי השנייה (וכמובן, צחוק מכל בדיחות הקרש שזרקתי כל הזמן ולא היה נעים לבנות שלא לצחוק). רב־גוניות בארבעה צבעים למסתכלת מהצד ,בלטה הרב־ גוניות של הקבוצה .נערות מזהויות שונות ,מרקע שונה ובעלות מיומנויות טאקי שונות שיחקו יחד .במיוחד אהבתי את עירבוב השפות ,ערבית ועברית, ואת התרגום היצירתי משפה לשפה. הססגוניות והשונות יצרו אווירה שמחה ונעימה .כשמוסיפים לכל זאת את המשחק הטוב בעולם מת־ קבלת עבורי המטרה – שעה של חוויה .שעת כ"ח .שעה עם כוח. ברצוני להודות לנערות המק־ סימות שאיפשרו לי לשחק במשחק האהוב ולרכוש ידע שלעולם לא הייתי לומדת בשום שיעור .תודה. טלי (טאקי) גלוזמן 0 תהליך חשיפה לא פשוט .הבמאי והשחקניות צה ,העובדת הסוציאלית רחלי שנהב גולדב־ רג) לא היה פשוט כלל ,ובא לידי ביטוי בחשש מאינטימיות ובחוסר אמון .אותו מכתב ,לאחר שנפתח ונקרא מול הקבוצה ,הפך לגורם המלכד אותה ויצר קבוצה חדשה שלא היתה קודם לכן. אחד משיריה המרגשים ביותר של ריטה הוא מכתב שהיא כותבת לאהובה שבגד בה ,ושי־ קר ,והוא דוגמה לאחד המכתבים שהיו יכולים להיכתב על ידי נשים ונערות רבות ,אם היו מתבקשות לכתוב אותו. ההצגה של בנות השירות הלאומי תעלה ביולי הקרוב ,פרטים בהמשך( .ראו מסגרת) המכתב הראשון שלום לך, העיר הרימה עוגן לילה ומפליגה בחשיכה אני כותבת כי הבטחתי למרות שאין לי מה לומר בכל חלון נכבה סוד השעון מכוון לעבר אני לובשת שמלה לבנה ליד השולחן במטבח הדלקתי נר זה לא עובר זה רק הולך הולך ונשכח שלום לך, מול ביתי עומד שם מישהו ומנשק לחיוכה עבר יותר מדי זמן אני לא מצפה שתזכור איך בכל פנס שנדלק נדלק הצל עם האור אני כמו תמיד יחפה בשיער רטוב ,אבל רך שמתי תקליט אחר זה לא עובר זה רק הולך ונשכח הדלקתי נר זה לא עובר זה רק הולך הולך ונשכח שלום לך, העצים ברחוב מחכים להתפרצות הפריחה אולי שוב אכתוב ואזרוק כי את מה שרציתי אמרתי ובכל פעם שאני חיה יש חיים אחרים שהפסדתי לובשת שמלה לבנה קוראת מכתב שנסלח הדלקתי נר זה לא עובר זה רק הולך הולך ונשכח מילים :יאיר לפיד לחן :רמי קלינשטיין קיבלתי הזדמנות באתי ממקום שבו נזקקתי לעזרה, ופתאום מצאתי את עצמי עוזרת לאנשים ,וגיליתי שאני אוהבת את זה כשהגעתי ליחידה לטיפול במתבגרים בי־ רושלים היו לי חששות ופחדים בנוגע לאיך אסתדר ,איך אתאקלם ,איך יקבלו אותי. אבל לשמחתי ,היה די קל ,כי אנשי הצוות קיבלו אותי באהבה ובסבלנות ,נתנו לי יחס חם, כיבדו אותי ,תמכו בי ,נתנו לי עצות לחיים וב־ עיקר ,נתנו לי את המקום שלי -שזה אחד הדברים החשובים לי! התחלתי ללמוד דברים ,כמו איך לענות לטלפונים ,להיות אדי־ בה ,לתת שירות ומענה לאנשים בצורה נכונה ,לעזור לאנשים. כמו כן ,באתי ממקום שנעזרתי וקיבלתי עזרה ,ופתאום אני נמצאת מהצד השני ,בו אני צריכה לעזור ולתת שירות לאנשים. גיליתי על עצמי שאני אוהבת לתת שירות לאנשים ,שזה נותן לי תחושה של בוגרת ,מסופקת ממה שאני עושה ורוצה להמשיך ולה־ תקדם בחיים. נוכחתי לדעת שאני מסוגלת להרבה יותר ממה שחשבתי בעבר. חשוב לי שמעבר ללמידה על עצמי ,למדתי גם על עולם העבודה. הבנתי איך מתנהלים בעבודה ומה האחריות שלי כלפי מקום העבו־ דה שלי ,וכלפי האנשים שלהם אני צריכה לתת שירות ועזרה. אני חושבת שניתנה לי ההזדמנות להוכיח לעצמי ולאחרים מה היכולות שלי ואת האמונה בעצמי שאני יכולה להמשיך ,להתקדם ולהצליח. סופיה פלחוטניק ,מחזור ו' מקור לכוח .אורטל (שנייה מימין) עם צוות התוכנית טוב שהאמנתם בי למרות משבר גדול ,וחוסר ביטחון אתם תמכתם כל הזמן ולא הרפיתם >>> תודה עם שיר שמי אורטל ואני שלוש שנים במנטו־ רינג. עבורי התוכנית היא מקור לכוח. השנה אני בשירות לאומי של התוכנית וניתנה לי ההזדמנות לא רק לקבל ,אלא גם לתת .היכולת שלי להעניק לאחרים נובעת מכך שאני מתמלאת בכל יום מחדש בכוחות אשר אני מקבלת מאנשי צוות המנטורינג. במשך השנה בשירות עברתי תקופות מאוד לא פשוטות, משברים עצומים שאף הביאו אותי לרצות לעזוב ,אך בזכות הכוחות העצומים של אנשי הצוות ,כל אחד בדרכו סייע לי לעמוד על הרגליים ולהמשיך לצעוד קדימה. בתוך המשברים לא האמנתי בעצמי ,ולא חשבתי שאצליח להתגבר ,אך הן המשיכו להאמין בי ולתמוך עד אשר התע־ צמתי וקיבלתי ביטחון ויציבות. אני נהנית להיות בשירות לאומי ואף חושבת להישאר שנה נוספת .בהזדמנות זאת ,אני רוצה להודות לאנשי הצוות המדהים שתמיד נלחמו ואף פעם לא ויתרו. והנה שיר קצרצר שכתבתי להם: רוצה להביע בפניכן את מלוא ההערכה, ולשאת ממני דברי תודה וברכה, תודה על הנדיבות וטוב הלב, על היחס המבין והאוהב, על הרכות ,הנתינה ,השיתוף ההבנה ,הרגישות והליטוף. תודה שהשקעתן שעות אינספור כשהמטרה היתה לתת ולעזור, לכן תמיד סיפרתי על רחשי הלב מה טוב ,מה רע ,ומה כואב, תמיד נתתם עצות טובות וחכמות ומזה אני יוצאת עם הרבה תובנות. אורטל בן שבת ,מחזור ו' 0 ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * שירות לאומי >>> שירות לאומי >>> שירות לאומי >>> שירות לאומי >>> שירות לאומי >>> שירות לאומי >>> "הפחיד אותי להתחבר לכאב שלהן" בהתחלה רציתי לברוח ,אחר כך הבנתי שזאת בריחה מעצמי .היום, אחרי כמה חודשים ,אני לומדת להקשיב לעצמי ,ואפילו לא לשתוק כשהגעתי בפעם הרא־ שונה ,נבהלתי נורא. ראיתי קבוצה של בנות, שמאוד לא רציתי לראות את עצמי חלק מהן ,והן מצידן ,הרימו גבה והכריזו שאני לא כמוהן .שאני "ילדה טובה מבית טוב" .לא שייכת ,וככה רציתי להמשיך להיות .רציתי לברוח. ממרחק של כמה חודשים אינטנסיביים, אני יכולה לומר שבהרגשה שלי יש לנו הרבה יותר במשותף משרציתי להאמין .אני חושבת שזה מה שהכי הפחיד אותי אז ,לראות ולה־ תחבר לכאב הזה. תמיד חייתי בין ה"נורמטיבי" לבין חיים אחרים ,אפלים יותר משאפשר לדמיין. כשהפער ביניהם גדול מאוד .תמיד התאמ־ צתי מאוד לשמור על הפרדה. הייתי מוקפת באנשים עם חיים "פשוטים" בהרבה ,לא דומים לשלי .שם ,היה פשוט יותר להחביא ולהסתיר ולהפוך הכל לפחות נראה. להיות לבד עם מה שאני עוברת .אז ,זה מאוד התאים לי .ככה ידעתי ,וככה היה נוח לכולם. רות לאומי ,יש גם היום זה מאבק ארוך וקשה להשתחרר לרחלי ,המשרתת בשיזור לשנות מצב מה"אסור" ומהשתיקה שגזרתי על עצמי. ת שיכולות לע מספר עצו אבל לעיתים משהו במחיצות העבות והאטו־ רוח רע למצב רוח טוב .הו יצחיק אותך, מות הופך לחדיר יותר .עולים רגשות ,יש ש כשעצובים :לדאוג שמי אותך לתת לך הרבה פחות אמת אחת ברורה ואבסולוטית. לגרום לאנשים שאוהבים חשובה להם לה־ במציאות של היום ,הפערים מצטמצמים, מתנה ,להביא אנשים שאת וב בו ,להתקשר מיטשטשים. ת תעניין בך ,לנהל יומן ולכ בת ולדבר איתו יש מקומות יקרים שבהם אני לומדת בטלפון למישהו שאת אוה אות ,שזה אומר לשמוע את עצמי אחרת. להתנסות בעצמ או איתה. תמיד הייתי טובה מאוד בלהבין .בתה־ גור לבד ,למשל. ם בבוקר ומרגי־ ליך המורכב הזה ,אני לומדת לא רק ל והכי חשוב ,כשמתעורריחרי יום שלם של להבין ,אלא גם לחוות .הלמידה כואבת א רב ע ומגיעים ל מך :הנה ,עברתי ומאוד מבהילה .זה תהליך קשה ,שמביא שים עצב ,דאי להגיד לעצ פעילות ,כ איתו גם קצת יותר אומץ להסתכל על ל. כ ה ת רו מ ו' ל ר את היום רחלי ,מחזו דברים כואבים מבלי להסיט את המבט. שותפים לתהליך אנשים משמעותיים רחלי מייעצת מורכבו ת וקושי לצ ד עוצמ ה וייחוד .בנו ת התוכנית לי עד מאוד ,שלפעמים מרגישים בשבילי כשאני עוד לא מסוגלת .שמאמינים בשבילי, ונותנים לי אמונה. אני מאמינה שלשירות הלאומי דרך תוכ־ נית המנטורינג יש חלק חשוב בתהליך הזה, וזאת הזדמנות עצומה לראות את השינויים שאני עוברת ,ולהרחיב את המקומות שבהם מותר לדבר על הקשיים ,להשתיק פחות. מזהה את עצמי בהם היום אני יודעת שמה שראיתי אז ,באותו מפגש ראשון שלי עם הבנות שזיעזע אותי מאוד ,היה קבוצת בנות שיודעות שמותר לדבר על הקושי ,ולהיות הן .מקום שבו אפשר לחלוק. יש משהו מאוד מחזק בלשמוע אחרות שמ־ רגישות מספיק בטוח כדי להשמיע את עצמן. יש בזה משהו חדש לי ומרגש. בשנה הזאת אני נחשפת להמון דברים שמעלים בי תהיות ,שאלות קשות לגבי עצמי ואני מנסה ללמוד ,לחפש תשובות ,וגם לא למהר לענות. את השירות הלאומי אני עושה במועדונית של ילדים בסיכון .העבודה איתם מורכבת ,ולרגעים גם מאוד מכאיבה .אני מרגישה את הצורך שלהם לנוח מאחריות הגדולה ממימדיהם ,מבלי לדעת איך לעשות זאת. אני מזהה את עצמי בהם ,כואבת איתם. אולי גם כואבת עבורם ,עבור מה שאני רואה, והם אולי פחות .ואני לא רוצה לפספס אף אחד מהם. תמיד היה בי צורך להיות אמא גדולה ושומרת .מישהי יקרה היתה קוראת לי פעם "אמא תרזה" .היום הצורך הזה טיפה פחות מפעיל אותי .אני משתדלת ללמוד לתת את עצמי פחות ומנסה לא להישאב כולי. אלה חלק מהשיעורים החשובים שאני לו־ מדת ,ואני מרגישה שדרך השירות הלאומי ויום הלימודים ,אני מצליחה לתרגל ,לנסות, ליישם. נערה בשירות לאומי אני אמא של רותם רוני ,אמא של רותם ,מסתכלת עליה בשנתיים האחרונות ושואלת את עצמה מה השתנה? >>> רותם למדה לשמור על ההישג ,והיא גם מקבלת צידה לדרך הזאת הנקראת חיים אני רוני ,אמא של רותם. בחמש השנים האחרו־ נות אני גם אחות .לעיתים מזומנות ניגשות אלי נשים בתחילת ההיריון ואומרות "רק תעשו לי מוניטור ,אני רוצה לראות דופק ,אני כל כך מודאגת". ואני תמיד מבטיחה להן שהן רק התחילו עכשיו לדאוג. לי יש ילדה בת 19ולא הפסקתי לדאוג .אנחנו דואגים לילדים מרגע שעשינו בדיקת היריון ונודע לנו על קיומם, וכמו שנוכחתי מסבתי בת התשעים ז"ל ,אנחנו דואגים להם עד הסוף. רותם תמיד אומרת לי "את לא יודעת מתי צריך לדאוג לי ,כשהכל בסדר את דואגת .וכשיש סיבה אמיתית לדאגה, את ישנה בשקט". זה נכון ,הדאגה שלי ,כשלעצמה ,אינה מחסום משום צרה. "זה נכון ,הדאגה שלי ,כשלעצמה ,אינה מחסום משום צרה. ומי שישמור עליה הכי הרבה ,זאת היא עצמה" לא תפסיק לחפש .רותם ומור בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> מה הסיפור שלך? בואו נתחיל מהסוף :הכל מוכר לכן ,המבט של מי שמתוסכל מהחיים ,הכאב שהוא מרגיש >>> אבל זה הכוח שלכן .אתן הייתן שם >>> ויצאתן למצוקות העבר וההווה. בקבוצה ,בין כל הבנות ,קשה מאוד לברוח ממי שאני ומכל מה שעברתי .הן כולן מראות מהלכות של המורכבות ,המאבקים והקושי. של מלחמות הישרדות .אבל אי אפשר שלא לראות את העוצמה ,הכוחות ,האומץ ,הייחוד -שלהן ,וגם שלי. אמת פחות ברורה ואבסולוטית ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג ומי שישמור עליה הכי הרבה ,זאת היא עצמה. נדירים ההורים שאינם רוצים את הטוב ביותר עבור ילדם. רק לא תמיד אנחנו ,ההורים ,יודעים איך לצייד אתכם לדרך הזו הקשה שנקראת חיים. חשבתי על שם התוכנית" ,מנטורינג" ,ואני מוצאת בה גם את השורש העברי נ.ט.ר .שמשמעותו שמר. אני מסתכלת על רותם בשנתיים האחרונות ושואלת את עצמי מה נשתנה? מצד אחד ,המון .רותם תמיד תתנסה, תחפש ,לא תשאיר אף אבן בלי שהפכה ובדקה מה מסתתר מתחתיה. מצד שני ,רותם למדה לא רק להשיג אלא גם לשמור על ההישג ,ובכך לשמור על עצמה. בנות המנטורינג היקרות ,תשמרו על עצמכן ,אף אחד לא יכול לעשות זאת טוב יותר מכן. אני מאחלת שתתקדמו במסלול הלא קל הזה הנקרא חיים. תודה לצוות האוניברסיטה שנתן לכן צידה לדרך ,שתע־ זור לכן במסע. ואנחנו מצידנו ההורים מבטיחים ,שאף פעם לא נפסיק לדאוג. רוני 0 "אין לי כוח יותר ,כמה קל זה יהיה לוותר עכ־ שיו ,כאילו שלמישהו יהיה איכפת בכלל, אני גם ככה לא תור־ מת ,אל תיתני לי את המבט הזה עכשיו ,אני מכירה את החיוך הזה ,מה את חושבת? "שזה מה שאני רוצה? שלא נמאס לי מה־ מלחמות האלה עם עצמי? מהתסכול הזה, אם הייתי יכולה לשנות את הסיפור ,הייתי כבר עושה זאת ,אבל אין לי איך לשנות אותו". נשמע מוכר? אני משוכנעת שלכמה מכן עברה מחשבה זו ,או דומה לה ,בראש .בואו נתחיל מהסוף ,בנות יקרות ,אתן יכולות לשלוט בחייכן ולהפוך את הסיפור לסיפור טוב יותר ,עובדה שאתן מנטוריות ,עובדה שיצאתן ממצבים לא פשוטים ,שקרו שלא באשמתכן ,ולקחתן את הכוח לעשות שי־ נוי בחייהם של אחרים ,שמזלם לא שפר עליהם. הכל הופך למוכר פתאום :המבט של מי שמתוסכל מהחיים שלו ,הכאב שהוא מרגיש ,הרצון לוותר ,אתן הייתן שם ,ושם הכוח האמיתי שלכן נמצא .קחו את שתי ידיכן לכדי מחיאות כפיים ,כי זה באמת מגיע לכן! גם אצלי זה ככה אני בעצמי גדלתי בפנימייה .ניתן לחלק את חיי לשניים :לפני ההתחנכות בפנימייה ,והתקופה שלאחריה. בתור חניכה בפנימייה ,הזיכרון הכי חזק שלי הוא שהרגשתי שבפעם ראשונה באמת מאמינים בי ,פעם ראשונה נותנים לי להיות בגיל שלי ולקחת צעד אחד אחורה ,למדתי לאהוב ,למדתי לתת ולקבל ,והרגשתי שיש לי משפחה אמיתית. לא לתת לעבר לשלוט כשסיימתי את הפנימייה ,ידעתי שאני רוצה לעסוק בחינוך בצבא ,ונתקלתי בחוסר אמון שהזכיר לי את ימיי לפני הפנימייה .אותו חוסר אמון הוביל אותי למנטורינג ,למסגרת השירות הלאומי. ידעתי מה זה אומר להיות חניכה ,לא יד־ עתי מה זה אומר להיות מדריכה ,ותקופת השירות שלי לא היתה פשוטה .אותו חוסר אמון השתקף בעיני החניכים שלי ,ולא יד־ עתי כמה זה קשה .התבגרתי ,הבנתי כמה אני משמעותית לילדים האלה ,רק כי אני מי שאני .עצרתי לשנייה לנשום עמוק ול־ ראות בפרספקטיבה נוספת את חיי. אלון גל אמר פעם שאביו אמר לו" :אף פעם אל תיתן לסיפור חייך להיות יותר חזק מסיפור ההווה שלך ,ממי שאתה עכשיו". אני מסכימה איתו ,את העבר שלנו לא נוכל פחות לעבר ,יו לשנות ,ורוב הסיכויים שהוא ישפיע על עתידנו ,השאלה היא כמה כוח אנחנו ניתן לו. קבלו את ...ההווה כיום אני גרה בשדרות ,בדרכי לתואר אקדמי במכללת ספיר ,התחלה חדשה שזימנה לי את המבחן הגדול שלי: להוכיח שאני היא זו ששולטת בחייה, ולא אזעקות ה"צבע אדום" והקסאמים, איתם תושבי שדרות ,ובכללם גם אני, נאלצים להתמודד זה זמן רב. הכל קרה כל כך מהר .שבוע אחרי שהודיעו לי שלא התקבלתי ללימודי תק־ שורת במכללה ,לא ויתרתי ,וניסיתי להת־ קבל לתואר בו אני נמצאת היום :תרבות, יצירה והפקה .התקבלתי ,ויותר מכך ,קי־ בלתי הוכחה נוספת שאני מסוגלת .יומיים לאחר מכן ,כבר הגעתי לשדרות וחתמתי על חוזה שכירות ,והתקבלתי לפרוייקט החונכות של פר"ח. הגעתי למכללה עם תשוקה ענקית ללימודים ורצון לבלוע את הכל .סיימתי את סמסטר א' עם ממוצע ,81עם מועמד דות לחונכת מצטיינת בפרוייקט פר"ח, ועם הערכה רבה בקרב המרצים ,הסטודנ־ טים איתם אני לומדת ,הסובבים אותי ,וכן, לתקופה קצרה הפסקתי גם את המלחמות שלי עם עצמי ,ואני יכולה להגיד שגם אני מעריכה את עצמי. ולחשוב שלפני הפנימייה ,לא האמנתי שבכלל מגיעים לי תעודת בגרות ,או חיים מאושרים .אני מפחדת ,אני מודה ,זאת לא בושה לפחד .המבחן הוא לא לתת לפחד, לעבר או לכאב ,כוח לשלוט בחיים שלכן, ואני יודעת שאתן מסוגלות לכך. אם הייתי יכולה לשנות את הסיפור הזה, הייתי כבר עושה זאת ,אבל אין לי איך לש־ נות אותו ,בואו נשנה אותו קצת. עזרה בגובה העיניים אני מיכל פריד ,בוגרת מחזור ה' .לאחר שהותי ב"רטורנו" (מוסד גמילה מהתמכרויות) החלטתי להתנדב ולעזור לנערות במצבי סיכון ,לשם כך הח־ לטתי ללמוד במנטורינג ,שנתנה לי את הכלים והיכולת לתת את העזרה ,הייעוץ ,ההדרכה וההקשבה. במקביל ,לקחתי קורס בבית הספר למקצועות האיפור של ירין שחף וכמו כן ,החלטתי ללמוד תקשורת חזותית בשל אהבתי לאמנות. כיום ,לאחר סיום לימודיי אני עובדת כמעצ־ בת גרפית במגזינים "עיצוב"" ,עיצוב בפוקוס" ו"בונים" (בחסות עיתון "מעריב") ,ובזמני החופ־ שי אני מאפרת כלות ואיפור ערב לאירועים. כאשר ביקשו ממני לעצב לוגו לתוכנית המ־ נטורינג מאוד שמחתי להיות שותפה .לוגו הוא ביטוי ויזואלי שבא להעביר מסר .היה לי חשוב שהלוגו ישדר עזרה מגובה העיניים .השפה הוויזואלית שבחרתי היא אלמנט גרפי של שתי ידיים המושטות אחת אל עבר השנייה, יד המושיטה עזרה ויד המקבלת עזרה .כמו־ בן שכל יד יכולה גם לקבל וגם לתת וכך גם נוצר המעגל של תוכנית המנטורינג -נערות שהיו במצוקה ,או במצבי סיכון ,כעת נמצאות תר לעתיד .יסמין, איילת וחיתאם בצד השני והן אלו שעוזרות לנערות שנמצאות במקום בו הן היו בעבר. הגופן הנבחר ללוגו הוא "ספויילר" ,גופן עבה מאוד המשדר יציבות ,פינותיו מעוגלות ולא מאיימות .הסלוגן "נערות למען נערות" נכתב בגופן בכתב יד הנותן פן אישי. הלוגו נמצא בתוך עיגול ,והמילה "מנטורינג" יוצאת מהעיגול ומסמלת דינמיות ,שינוי ותנו־ עה הבאה לידי ביטוי בתהליך שהנערות עוברות ויעברו בעתיד. מיכל פריד, בוגרת מחזור ה' ,מעצבת גרפית michalfrid@yahoo.com אור ליפשיץ, שירות לאומי ,מחזור ו' 08 ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> מה קורה ואיפה טלי מאור ,רכזת תוכנית הבוגרות מעדכנת אחת לכמה חודשים ,אחרי שאורטל ,בת השירות הלאומי של תוכנית המ־ נטורינג ,ואני מסיימות לעשות סבב טלפוני לכל הבוגרות ,אנו יושבות מול המחשב ומעדכנות מה כל אחת עושה, ומה כל אחת היתה רוצה לעשות. אני כל כך גאה לספר כי יש לנו בוגרות רבות הלומדות באוניברסיטה ,בוגרות רבות גם מש־ לימות השכלה ,לומדות לפסיכומטרי .כעשרים בוגרות כיום נמצאות בצבא ועשרים אחרות נמצאות בשירות לאומי. בל נשכח את כל הבוגרות העובדות כמנטו־ ריות בשכר וכל הבוגרות העובדות לפרנסתן. ישנה קבוצה גדולה של בוגרות ,כעשרים בערך, שהן אמהות ,רובן לשני ילדים .אספר מעט, למי שלא כל כך מעודכנת ,מה מתרחש אצלנו ואשמח אם תפנו אלינו בכל בקשה ואל תשכחו לעדכן אותנו כאשר אתן מחליפות טלפונים וכתובות. אז מה חדש בבוגרות? <<< כארבעים בוגרות לומדות בבית ספר לר־ פואה בתוכנית אוניברסיטה בעם ,בקורס "מבוא לרפואה". <<< בדצמבר הסתיים קורס פסיכומטרי רא־ שון .השתתפו בו כ 13-בוגרות וכיום הן גאות לספר כי הן בתהליך קבלה לאוניברסיטאות שונות. <<< ישנה תוכנית המלווה את הבוגרות החיילות ,מרכזת בילי שטראוס־סלומון. <<< בפברואר קיימה נורית חודיק גלזר סדנה מרתקת בנושא מין ומיניות ,אפשר לקרוא על כך באתר האינטרנט שלנוwww.mentor- : ing.mediasitebuilder.com <<< במרץ התקיים בזאר הבגדים המסורתי שלנו וכן הצגת פלייבק .הגיעו יותר מ־150 בוגרות. <<< לאחרונה החל קורס מחשבים ,מחזור ג', המסר: כוח רצון האמת? היה לי מאוד מעניין ,זה העלה בי הרבה זיכרונות מתקופות מאוד קשות ,שאני מתמודדת עם ההשלכות שלהן עד היום. במצב הנפשי והאישי שאני נמצאת היום היה לי טוב להיזכר בתקופה היא ,למרות הכאבים והקושי שהיו בה .זה מראה שהצלחתי להזיז הצידה את כל הבעיות ולהתקדם בחיים :לסיים לימודים בבית ספר תיכון ,לשרת בצבא ,להת־ חתן ,לעבוד בעבודה מכובדת ,ללמוד משפטים ואני מקווה שזו רק תחילת הדרך .אולי זו גם הסיבה שנהניתי להשתתף במחקר ולענות על השאלונים. לראות שניתן להגיע מהתחתית (מבחינה כלכלית ,נפשית ,פיזית) למעלה ,ולהצליח בחיים ,להוכיח לעצמי בעיקר ,לא לתת לבעיות בבית להשפיע על העתיד שלי. אני חייבת את כל התודות לשינוי שעברתי לעובדת הסוציאלית שליוותה אותי במשך כל השנים הללו. ואני מאחלת את זה לכל בנות המנטורינג, אני יודעת שכל אחת עברה משהו אחר בחיים שלה ,אבל העיקר הוא כוח הרצון. * מתוך מכתב שכתבה בוגרות התוכנית בעקבות מילוי שאליו על עברה. מפסיכומטרי ,דרך מחשבים ועד רפואה .טלי ואביטל של תוכנית בוגרות המנטורינג .לומדות בו 12 בוגרות. <<< בוגרות רבות מוצאות עצמן בתפקידי עזרה ומנטוריות ,כגון בבתים חמים ,בסוכנות היהודית ,בפנימיות ,בחצר הנשית ועוד .ישנן בוגרות המוזמנות לספר את סיפורן ,הן מעבי־ רות הרצאות בתשלום על נערות ומנטורינג. הרבה חדשות ,הרבה אפשרויות. ובזמן הקרוב: <<< ב־ 25במאי מתחילה סדנה של ארבעה מפגשים בנושא מנטוריות מקדמות אורח חיים בריא ,הסדנה תועבר על ידי שתי תזונאיות. <<< בחודשי הקיץ ,ב־ 6ביולי ,תיפתח סדנה בנושא כלכלה אחרת ,בה נלמד כיצד לנהל תקציב ,מהי הכנסה ממוצעת ,איך שולטים בהוצאות ועוד. <<< כמו כן ,עומדים להיפתח בימים הקרובים שני שירותים חדשים לבוגרות ,האחד ,ייעוץ בנושא תעסוקה .אחת לשבוע ,בימי ג' בבוקר, תגיע יועצת בכירה בנושא תעסוקה שתכין אתכן לעולם העבודה ,תלמד באופן פרטני ואישי כיצד כותבים קורות חיים ,איך מחפשים עבודה וכיצד מתכוננים לראיון עבודה. השני ,ייעוץ משפטי :הלשכה לסיוע משפטי מאפשרת לנו להיעזר בה בתחום הסיוע האזרחי, ענייני משפחה ,הגנת זכויות הקשורות למגו־ רים ,עניינים כספיים ,עניינים שבית הדין לע־ בודה מוסמך לדון בהם ,תביעות בנושא ביטוח לאומי ועוד. בהזדמנות חגיגית זו ,ברצוני להודות לכל הסטודנטיות שליוו את הבוגרות השנה ,הן בקורסים וסדנאות ,הן ליווי פרטני והן ליווי לימודי .אני רוצה להודות לכל המתנדבות, לבילי שטראוס־סלומון ולעינת גינת ,שאיפשרו את העבודה הרציפה עם הבוגרות השנה וכמובן לאורטל ,בת השירות הלאומי ,שעוזרת ונמצאת עם כל הבוגרות בקשר קבוע. כולי תקווה כי ניפגש בקרוב, טלי ידע זה כוח לא תמיד חשבתי כך ,אבל כשלב בהתבג־ רות שלי הבנתי שכדי להצליח בחיים אני צריכה ללמוד מספר דברים. למדתי שלא מתאים לי להיות עובדת שכירה אצל מישהו ,אלא חשוב לי להיות מנהלת את העסק לבד ובהצלחה .עבודה של נועה חסידוב עצמאית .לכן לקחתי קורס שבסיומו קיבלתי תעודת "חשבת שכר בכירה". עם שני הלקחים האלה ,בצירוף הכישורים שלי ,פתחתי לפני שמונה חודשים עסק עצמאי לבניית ציפורניים ,מניקור ופדיקור. את העסק פתחתי בתוך מספרת "אריה ישראלי" בבת ים. אמנם עברו רק שמונה חוד־ שים ,אבל אני יכולה לומר שאני מאוד אוהבת את העבודה שלי. רוב הלקוחות שלי צעירות, אבל גם נשים מבוגרות יותר מגיעות אלי ,וכולן מקסימות. מובן שזה לא קל להיות עצ־ מאית ולנהל את כל מה שקשור לעסק עצמאי .אני מנהלת בע־ צמי את כל החישובים ,הסיכו־ מים החודשיים והשנתיים למס הכנסה ,ללא עזרה של רואה חשבון .לכך תורם לי הידע שרכשתי בקורס שלקחתי לפני פתיחת העסק. חשוב לי להעביר לכל הנ־ ערות המקסימות מתוכנית מנטורינג מסר :חשוב ללמוד תמיד ,כי ידע זה כוח. נועה חסידוב, מחזור ז' ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג 09 בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> אמונה הסיפור שלי היה יכול להיגמר אחרת >>> כי מתחושות של חוסר שייכות עברתי לעישון ,לשתייה ,לסמים >>> טוב שהבנתי לאן כל זה מוביל וטוב שפגשתי חברים בדרך >>> סיפור אישי על אמונה וכוח לקטע שתקראו החלטתי לקרוא אמונה ,כי האמונה בליבי היתה זאת שהרימה אותי אחרי כל נפילה. עליתי לארץ לפני כ־ 13שנה עם אמי ואחיי חצי שנה לאחר מכן אבי נפטר ,הוא התאבד .חייתי במרכז הארץ עם משפחתי, ומגיל צעיר מילאתי תפקיד משמעותי בבית כדי לתת תמיכה מלאה לאמי ,שעבדה יום וליל לפרנס את הבית. לאחר כחמש שנים עברנו לצפון על מנת להקל על המצב הכלכלי .המעבר ארצה גרם לי די מהר לאבד ביטחון עצמי, והתביישתי במי שאני .הרגשתי זרה ולא כל כך שייכת ,חיפשתי תמיד להיאחז בדברים הקטנים שיכלו לתת לי ביטחון ,כמו מש־ פחתי וחבריי הבודדים. הסתבכתי כשעברנו לצפון נכנסתי לחברה שגרמה לי במהרה לאבד את עצמי. בגיל 11התחלתי לעשן סיגריות ,שנה לאחר מכן מצאתי את עצמי שותה אלכוהול ונגררת לתוך כל ניסיון לאבד את המ־ ציאות באמצעות שימוש בסמים ,כמו דבק וגז מזגנים. גיליתי שאני מוצאת עולם חדש שנותן לי להיות אחת מכולם, ולא להרגיש זרה ,אך כדי לא לאבד את עצמי לגמרי נאחזתי בלימודים ,ותמיד שמרתי על ציונים גבוהים. בערך בגיל 13הרגשתי מספיק בוגרת והתחלתי להסתובב עם חבר'ה בני עשרים ,אנשים שלא ידעו את גילי האמיתי בגלל המראה הבוגר שהיה לי. בגיל 13ניסיתי פעם ראשונה לעשן חשיש וגראס ,ובמהירות התחלתי להשתמש גם באקסטזי ובטריפים .הקוקאין גם לא איחר לבוא ,ומצאתי את עצמי נתמכת על ידי בועת סמים ,שמילאה אותי כל סטלה מחדש. לא חשתי בסיכון ולא בהתמכרות .מבחוץ ,נראיתי רגילה למדי ,ילדה יפה ,שקטה עם ציונים גבוהים בבית הספר ,שום חשד .אך מאדם שמח וחייכני הפכתי להיות סגורה ומופנמת בצורה קיצונית ,כמובן דבר שהיה מפסיק ברגע של שימוש ,וחו־ זר על עצמו כששוב הייתי נתקלת במציאות. שקעתי הרגשתי שתחת השפעת סמים כולם אוהבים אותי ומק־ בלים אותי. אך יום אחד הכל התהפך ,באחת מהפעמים שלקחתי כדורים הרגשתי שאני הולכת להשתגע ,ואם אמשיך להשתמש לא אצא בחיים .חוויתי הזיות ומראות לא הגיוניים ,ויום למחרת החלטתי שאני חייבת להפסיק. לא היה אף אחד בסביבתי שתמך בבחירה שלי ,או שיכול היה לעזור לי ,אז החלטתי שאני מסוגלת בכוחות עצמי ,הרי סמים לא באמת שווים את החיים שלי .כל כך הרבה אנשים מאמינים בי ,בהצלחה שלי ,בכוח שיש לי ,ובשביל עוד סטלה אני אהרוס את הכל? במשך תקופה של שלושה חודשים הסתגרתי בבית והתרחקתי מכל אדם שהיה קשור לחיי הסטלות שלי ,וכשהגיע הרגע שלא יכולתי כבר ,ועמדתי פשוט להישבר ,בדיוק ברגע הזה ,בצורה שעד היום אני לא מעכלת אותה ,מצאתי את עצמי הולכת לח־ ברה. אצלה היכרתי אנשים שנהפכו להיות חבריי הטובים ,ובזכותם יצאתי ממעגל הסמים שחסם אותי .אלה היו שלושת החודשים הכי קשים בחיי ,הרגשתי בודדה ,עזובה ,מסכנה וחלשה ,ולא היה אף סם שיכול לחזק אותי ,לפחות לכמה שעות ,אך כשמישהו למעלה האיר לי אור קטן ,החלטתי להיאחז בו ,כי אני ראויה להרבה יותר ממה שנתתי לעצמי בשנים הללו. הפסקתי כשהפסקתי להשתמש בסמים ,אני חייבת להודות ,הביט־ חון שלי עלה .הרמתי את ראשי כי חוויתי הצלחה אמיתית עבודה קשה - והסיפוק בה רב בחיי. עם הגעתי למנטורינג החלטתי שאני משפרת את אורח חיי בכמה רמות ,ומתחילה להשקיע בכל מה שרק אפשר .בתור חני־ כה בקורס ,חיכיתי לרגע של הסטאז' כדי שאוכל ליישם את כל מה שבית הספר לחיים לימד אותי. בקורס היו רגעים שנתתי לעצמי להשתטות ולהשתחרר ,כי בכל רגע ידעתי שזהו המקום היחיד שתמיד יהיה לי בו עוד צ'אנס ,שיכולים לדעת עליי הכל ולהעריך אותי על מה שע־ ברתי בלי צורך לשפוט ,למרות שהתרגלתי שמעריכים רק את המעטפת שלי ואת מה שאני משדרת לעולם. פרשתי כנפיים נתתי מעצמי וקיבלתי פי כמה ,הרגשתי סיפוק אדיר בכל שבוע שהגעתי לאוניברסיטה ,ובסיום הקורס יכולתי כמעט לראות את הכנפיים שצמחו לי בעקבות שנה מלאה ועשירה כזאת ,יכולתי פשוט לעוף מרוב סיפוק. והיום ,אחרי שנה שאני מנחה בתוכנית ,עדיין נשארתי אותה אחת ,אך יותר בוגרת ,יותר אחראית .הכי חשוב בשבילי הוא הצורך לתת ,צורך שהתגבר בי .זה הצורך לקטוף את הפירות מהעץ ששתלתי ולתת לכולם לטעום מהם. למדתי שאין דבר יותר חזק מהכוח שיש בליבנו ,ושלאמונה יש ערך הרבה יותר גדול ממה שאנו נוטים לייחס לה. אני מודה לאלוקים שנתן לי את האמונה ,שבזכותה הגעתי לכאן ,ושיכולתי בגאווה עצומה להציג חלק מסיפורי האישי, לשים יד על הלב ,ולהגיד ...זאת אני! למדתי שכאן ,במנטורינג, לפני הכל ראו בי בן אדם. זהו לא סיפור שמטרתו לגרום לכן לדמוע ,זהו לא סיפור שא־ מור להעביר מסר עד כמה חיי היו קשים ,זהו לא סיפור על הנפילות ועל כאב .זהו סיפור חיי! אותו החלטתי להפוך לסיפור של אמונה וכוח! קטיה ס,. מחזור ז' ,מנטורית מנחה בקורס מ ת ח ב רו ת ל עי דן ה מ מו חשב אין כמו ילדים הרצים אליך לקבל חיבוק ולומר שהתגעגעו >>> אז מי שרצינית ולא מפחדת מעבודה קשה ,התוכנית "פותחים עתיד" היא פתרון עם יתרון למדתי בתוכנית המנטורינג במחזור ב' ,ומאז עבר המון זמן ,לפחות שבע שנים .כרגע ,אני כבר שלוש שנים מנטורית דרך הסוכנות היהודית בתוכנית "פותחים עתיד" בבאר שבע. התוכנית קיימת בערים באיזור הדרום והצפון .יש בה עובדים נאמנים ,שהם סוג של מנטורים .העבודה שלי קשה ,אך עם סיפוק רב .אני מלווה ילדים ברוב שעות היום ,מבית הספר ועד הערב. אני נמצאת בקשר הדוק עם מערכת החינוך ,עם המשפחה ,העו"ס ,המדריך בחוג וכל גורם אחר שנ־ מצא בקשר עם הילד ומשפחתו .כל זה כדי לייצג את האינטרסים של הילד/ה. כיף לי לראות ילד ,שלרוב הוא עצוב ,פורח כשהוא איתי ומחייך ,ילד מופנם שנפתח ומספר דברים שמ־ ציקים לו ,ילד שנכשל קבוע מקבל פתאום ציון טוב ומתגאה בו. כשאני מגיעה וילדים רצים אליי כדי לחבק אותי ולהגיד כמה הם התגעגעו ,אין יותר טוב מזה. לעובדים רציניים בתוכנית ,שמתמידים לפחות שנה ,עוזרת הסוכנות היהודית בתשלום עבור לי־ מודים לתואר ראשון באמצעות מלגות .אז אם את רצינית ,ולא מפחדת מעבודה קשה ,זה מקום טוב להתפתח בו. בתקופה שאני עובדת ב"פותחים עתיד" הספק־ תי להכיר אדם שאני מאוד אוהבת ,להתחתן עימו ולהביא לעולם הזה מתנה הכי יפה בעולם ,את אדם הנסיך הקטן שלנו. אין הרגשה יותר טובה מזאת ,אישה שאוהבים אותה ,אמא לתינוק מדהים ,עבודה שאת אוהבת ובה אוהבים אותך ,לימודים שכיף לך להגיע אליהם. אתן אומרות קשה? נכון ,הזמן הפנוי מאוד מצו־ מצם ,או נכון יותר כמעט לא קיים ,אבל אלו חיים אקטיביים ,מרגשים ומעניינים .תאמינו לי! אורית ,מחזור ב' בו גרות בקורס מחשבים 10 ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> בוגרות מספרות >>> עבודה: כרטיס הכניסה לעולם סדנא לקראת יציאה לעבודה תעזור לבוגרות להתמודד עם הקשיים בכניסה לשלב חדש ומשמעותי בחייהן לאף אחת ואחד מאיתנו לא קל להיות בשלב של חיפוש עבודה. יותר מהכל ,ההתחלה ,כמו תמיד, היא הקשה. בתחילת הדרך ולאורכה ,עולות מחשבות ,תהיות ושאלות כמו מה אני בעצם רוצה לעשות? מה אני יכולה לעשות? איפה מתחילים לחפש ואיך נשארים ומתמידים, אחרי שמוצאים?! את משמעותה של התעסוקה, אפשר לבחון מתוך נקודות מבט שונות .מצד אחד ,נמצאת הגי־ שה השלילית הרואה את העבודה כעול ,כנטל ומעמסה .מצד שני, קיימת גישה חיובית יותר ,הרואה את העבודה כהגשמה של העובד בה. בימים אלה אתן עומדות לפת־ חו של שלב חדש ,שלב של יציאה לעצמאות במישורי החיים השונים, בין אם זה השירות הצבאי ,השירות הלאומי ו/או כניסה למקום עבודה. ב־ 27.4פתחנו סדנת הכנה לקר ראת יציאה לעולם העבודה .הר־ עיון העיקרי הוא שיש בכוחה של תעסוקה להגדיר אותנו ולהוות כרטיס כניסה לעולם. הסדנה מורכבת משלושה מפ־ גשים קבוצתיים ,בהם יש התמק־ דות בתחום העבודה ,על כל של־ ביו והסתעפויותיו (חיפוש עבודה, כתיבת קורות חיים ,התמודדות עם ראיון עבודה ,ניצול רשת קשרים, ועוד). המפגשים יאפשרו לכן להיחשף מעט יותר למהות התעסוקה ,להבין מהי משמעותה ותרומתה ,וכן לב־ חון את רצונותיכן ,לגלות וללמוד על יכולותיכן .כמו כן ,הסדנה מציעה דרך שונה בתפיסת השינוי אותו אתן עתידות לחוות ,מתוך כוונה להפחית את חששכן לקרא־ תו ואולי אף לפרש אותו כהזדמנות חיובית. עם סיום הסדנה ,תוכלו לקבל ליווי אישי בתהליך המחשבה ,חי־ פוש העבודה וההשמה. זיכרו ,שכמו כל שלב משמעו־ תי בחיינו ,גם השלב הזה ,למרות היותו קשה ,הרי שהוא מזמן אתגר, סקרנות ולמידה. דנה צנטלר, עובדת סוציאלית, מנחת הסדנה עשתה לנו סטאז' כל השנה אנחנו מד בר ות על תר ומ ה, א בל רק עם תחילת ה סטאז' הדיבורים הופכים למעשים לכל בוגרות מחזור ח' ולבו־ בהוסטלים ואפילו מגיעות לנערות שמשוטטות המנטורינג ולא עברתי סטאז' .גם אחרי הלימו־ ברחובות ,וזאת כדי לסייע להן במצבי קושי ומ־ דים ,כשרציתי להשלים את הסטאז' ,לא התאפ־ גרות כל המחזורים, אני קוראת את הכתבות צוקה .כפי שאנחנו כבר יודעות ,אתן מצליחות שר לי מכל מיני סיבות. "הצוות תמיד בא לקראתי ,אבל גם הם באיזשהו בעיתון ובכל פעם מחדש מת־ להגיע להישגים מרשימים ביותר ,לגעת בנערות רשמת ומתפעמת מכן .הפעם אלה ,בליבן וברוחן ,לעיתים יותר מאיתנו ,אנשי שלב אמרו לי 'נחשוב אם את יכולה לעשות את הסטאז' ,צריך לזה הרבה רצינות ואחריות'. רציתי לכתוב על החלק שת־ המקצוע. "אחרי תקופה ארוכה התקשרתי לאביטל ואמ־ מיד מרגש אותי ביותר -הסטאז' .כל השנה אנחנו חזרה להשלים רתי שמצאתי מקום לסטאז' – בבית חם לנערות מדברות על עשייה למען נערות אחרות .מאמצע בנוסף ,השנה התאפשר לי להתרגש במיוחד בבאר שבע .אביטל מאוד התרגשה ועודדה אותי. פברואר ,כשאתן מתחילות את הסטאז' ,הדיבורים מחופית ממחזור ב' ,שחזרה להשלים את הס־ למרות כל הקשיים והחששות שלי ,עברתי את הופכים למעשים. השנה ,בעקבות הרצונות והיכולות שלכן ,יש טאז' למרות שעברו שנים רבות מאז שסיימה הסטאז' בהצלחה רבה ,עם כוח רצון ואהבה לנ־ ערות ,ומסירות מעבר לשעות שהייתי צריכה לנו יותר מחמישים לתת. נערות שעושות סטאז' "שוחחנו ,צחקנו ,אכלנו, בשירותים לנערות "המסר שאני רוצה להעביר הוא שאין דבר בישלנו ,הבנות נורא אהבו בכל רחבי הארץ ,והצ־ לחנו גם להגיע למקו־ העומד בפני הרצון ,למרות כל המכשולים והחששות ,את הבישול שעשינו יחד ואת הסלטים בהם תמיד פי־ מות חדשים וייחודיים, אתן מסוגלות לעשות דברים על הצד הטוב ביותר, נקתי אותן. כמו ניידת על"ם בחו־ "הנערות הן בנות העדה מסוגלות להתחבר ולעבור כל דבר באור ובאהבה" לון ,מרכז חירום ליל־ האתיופית .בתחילה ,לא היה דים בתל אביב ,העוגן לי קל .אבל צוות הבית החם, הקהילתי בבאר שבע, את לימודיה בתוכנית .וכך מספרת לי חופית :כל פעם שרציתי ייעוץ ,תמיד היה שם בשבילי אתנחתא בירושלים ,מקום אחר בתל אביב ועוד. "לפני שש שנים סיימתי בהצלחה את קורס – הם אמרו לי מה לשנות ואיך לגשת לנערות, אתן נמצאות בסטאז' בפנימיות ,בבתים חמים, וכך גם עשיתי. "סטודנטיות לעבודה סוציאלית לא תמיד מצליחות להגיע לנערות כמו שאני הצלחתי. העו"סית שאחראית על שיבוץ לבתים החמים היתה מאוד מרוצה ממני ,ובפגישת היכרות בינינו העתיד לפניהן אביטל ,מרווה וקטיה "כפי שאנחנו כבר יודעות ,אתן מצליחות להגיע להישגים מרשימים ביותר ,לגעת בנערות אלה ,בליבן וברוחן, לעיתים יותר מאיתנו אנשי המקצוע" שאלה אותי' :את חופית המדוברת?'. "אם הבית ענתה' :רק שתדעי לך שאני רוצה לציין שאין כמו חופית' .העו"סית אמרה' :כל הכ־ בוד ,אני משבצת רק בנות חרוצות וטובות .הבנות בבית החם צריכות את העזרה והתמיכה שלה'. והוסיפה 'אני שמחה שיש בך את הכוח ,האחריות, היוזמה והנאמנות'. "המסר שאני רוצה להעביר לנערות כיום הוא שאין דבר העומד בפני הרצון ,למרות כל המכשו־ לים והחששות ,אתן מסוגלות לעשות דברים על הצד הטוב ביותר .אתן מסוגלות להתחבר ולעבור כל דבר באור ובאהבה .בסוף הצלחתי ,התמודדתי, ידעתי לפתוח את הפה ואת הלב ,וקיבלתי בחזרה מהנערות. "בנות ,כדאי לכן לעשות סטאז' ,זו היתה בשבילי חוויה ,וכיום אני מתנדבת שם באור ובאהבה". אביטל קאי צדוק, מרכזת מקצועית ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג * ידיעות מנטורינג מיתוס ודעה קדומה איך לא נדבקים במחלת מין ,איך מונעים הריון ,מתי צריך מרשם רופא ולמה "לגמור בחוץ" לא עובד בשנה האחרונה התקיימו סדנאות בנושא מין ,מי־ ניות ומחלות מין, במרחבים שונים של תוכנית המנ־ טורינג .סדנאות אלו הועברו מטעם מרפאת לוינסקי (ראו מסגרת). הסדנאות כללו מספר מפגשים, שעסקו בתכנים שונים :עמדות ,דעות קדומות ,ניפוץ מיתוסים שהם לא תמיד נכונים. כמו כן למדנו מה היא מחלת מין ,איך נדבקים ,ובעיקר איך לא נדבקים ,איך מונעים הריון לא רצוי ,מה זה אמצעי מניעה ואיך שימוש נכון בהם ,יכול לש־ מור עלינו מהריון לא רצוי ומהידבקות מרפאת לוינסקי כמה שזה ורוד בסרטים... ללא הבדל דת, גזע ומין מרפאת לוינסקי הוקמה ב־2002 וממוקמת בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. זוהי מרפאה קהילתית לאיתור ולטיפול במחלות מין .כל אדם יכול לבצע במרפאה בדיקות לאיבחון מחלות ,ולקבל טיפול רפואי בהתאם לצורך. כמו כן ,צוות המרפאה מעניק לפונים ולפונות ייעוץ ותמיכה בנושאים הקשו־ רים למין מיניות ,יחסי מין ומחלות מין. כל שירותי המרפאה ניתנים באופן אנונימי ,וללא תשלום .צוות הניידות נגיש לכל אדם ,ללא הבדל דת ,גזע ,מין וגיל. מרפאת לוינסקי03-5373738 : במחלות מין. הסדנאות הועברו לכן בשני כובעים ,כובע אחד פנה אליכן כנשים צעירות ,המתנסות בהווה ,או תתנסו בעתיד ,ביחסי מין ,וחשוב תמיד שתדעו לשמור על עצמכן. בכובע השני פנו אליכן הסדנאות כאל מנטו־ ריות ,שפוגשות נערות אחרות ,ואפילו חברות, ויכולות להעביר את המידע החשוב הזה הלאה. כדי שהסביבה שלכן תשמור על עצמה ותהיה בריאה ושמחה יותר. אני מזכירה לכן כמה אנקדוטות חשובות ומז־ מינה אתכן תמיד לשאול שאלות ,להיבדק במק־ רה שאתן דואגות ,ולשמור על עצמכן. כמה מיתוסים שניפצנו ודברים שכדאי לזכור >>> אפשר להידבק באיידס בנשיקה צרפתית. לא נכון! איידס עובר בנוזלי יחסי המין ,ובדם, לכן לא ניתן להידבק על ידי רוק (גם לא שישה ליטר רוק .נסו לדמיין כמה זה ותבינו שזה לא רלוונטי). >>> יכול להיות שאני חולה במחלת מין ולא יודעת את זה? נכון! לחלק ממחלות המין ,בעיקר בשלבים הראשו־ נים ,אין סימנים .לכן יכול להיות שאני חולה ,אבל לא מרגישה כלום .לכן תמיד, אם קיימתי יחסי מין לא בטוחים ואני לא יודעת אם נדבקתי או לא ,חשוב להיבדק ולהבא להשתמש בקונדום. >>> כדי לקנות קונדום צריך מרשם של רופא? לא נכון! קונדום ניתן לקנות בכל בית מרקחת ,סופרפארם ,ואפי־ לו בפיצוציות .חשוב תמיד לבדוק את התוקף (חודש ושנה) כדי לדעת שהוא לא ישן מדי (זה בכל זאת גומי). >>> קונדום הוא אמצעי המניעה היחיד(!) המונע הידבקות במחלות מין ,וכניסה להריון לא רצוי .נכון! >>> מחלות מין מאפיינות יותר אנשים שלא מקפידים על היגיינה אישית .לא נכון! מחלות מין לא קשור רות להיגיינה אישית ,ניתן להידבק בהן רק ביחסי מין. >>> "לגמור בחוץ" מגן בפני מחלות .לא נכון! קשה לשלוט על העיתוי ,ולכן זה אמצעי מניעה מאוד לא בטוח .בנוסף ,ישנם נוזלים שיוצאים מאיבר המין הגברי ,לפני השפיך ,שגם מהם ניתן להיכנס להריון. חשוב! כל מי שרוצה ,יכולה תמיד לבוא למרפאת לוינסקי ולבצע בדיקות למחלות מין ,ובמקרה הצורך ,לקבל גם טיפול .בדרך כלל ,מדובר בטי־ פול פשוט יחסית ,וזה תמיד עדיף מהמבוכה ,או חוסר הנוחות אם המחלה מתפתחת. תודה על ההשתתפות ,הסקרנות ושיתוף הפ־ עולה. היה כיף בכל מרחב בו הייתי (שירות לאומי שנה ראשונה ושנייה ,כ"ח ובוגרות התוכנית). נורית גלזר חודיק, עו"ב במרפאת לוינסקי הבוגרות לפסיכומטרי הציון חשוב -אבל לפעמים הדרך אליו חשובה יותר שמי חגית ואני עובדת סוציאלית .אי שם בחו־ דש מאי לפני שנה סיפרה לי מרים גולן על פרוייקט חדש בתוכנית -קורס פסיכומטרי ייחודי לבוג־ רות. בהתלהבות רבה ,ובלי היסוס נעניתי להצעה שלה לרכז את הקורס .בהתחלה לא היה לנו לג־ מרי ברור מה זה אומר ,אבל חשבנו על כך שה־ משימה של פסיכומטרי הינה משימה מורכבת מאוד ,ובנות שייקחו חלק בקורס יזדקקו לתמי־ כה ולעזרה בתחומים שונים. הפסיכומטרי הוא כרטיס כניסה הכר־ חי ללימודים גבוהים כיום ,אולם העלות שלו גבוהה והאינטנסיביות שלו רבה .התאמה של הקורס במיוחד לבוגרות התוכנית ,כך שיוכלו להרגיש כשוות בין שוות ,שיוכלו להמשיך לע־ בוד בינתיים (כי הקורס התקיים במתכונת של פעם־פעמיים בשבוע) ושיצטרכו לשלם על זה סכום סמלי בלבד -הינה צעד משמעותי בדרך שלהן להצלחה. הקורס התחיל ביולי שעבר ,במפגש מרגש של הבוגרות ,שהוזמנו ובחרו לקחת בו חלק יחד איתי ועם אילת זהבי ,שהיתה אז רכזת הבוגרות. למפגש הגיעו גם נציגים מחברת ,EZ-WAY שהיא חברת הפסיכומטרי שנרתמה לעניין. לצד ההתרגשות הרבה במפגש ,עלו הרבה סימני שאלה לגבי המבחן ,התהליך ,הציון .ככל שעבר הזמן הדברים התחילו להתבהר ,הלחץ גבר .חלק מהבוגרות החליטו ,מכל מיני סיבות, שהלחץ מהמבחן רב מדי ,והן פרשו מהמירוץ .מי שבחרו להישאר עד הסוף ,עבדו מאוד קשה. במהלך הזמן ,הצטרפו לשורותינו מתנדבות יקרות .כל מתנדבת הוצמדה לאחת הבוגרות בכדי לתגבר אותה בלימודים .מלבד השיעור עצמו ,בוגרת ומתנדבת היו נפגשות אחת לש־ בוע (לפעמים אפילו יותר) ועוברות על חומרי השיעורים. נולדו כמה קשרים אמיצים ויפים שנמשכים עד היום .המתנדבות שלנו היו כולן נשים נה־ דרות ,צעירות ומבוגרות ,שהחליטו לתת מזמנן לטובת הצלחתן של הבוגרות במבחן. ככל שהלך והתקרב מועד המבחן ,הלחץ גבר. לצד הלימודים האינטנסיביים כל אחת ואחת המשיכה להתמודד עם הישרדות יומיומית בע־ בודה ,בבית ,במשפחה. לעיתים שאלתי את עצמי איך הן מצליחות להחזיק מעמד? איך הן לא מתפרקות מהעומס הרגשי והקושי הרב? אין לי תשובה מוחלטת לשאלות הללו ,אבל מה שבטוח זה שזכיתי לה־ כיר חבורה של צעירות חזקות ועקשניות .הן התעקשו על הזכות שלהן להתקדם בחיים ,לפ־ תוח לעצמן את הדלת לקראת השכלה אקדמית, והן התעקשו להוכיח לעצמן ולכל הסובבים אותן שהן מסוגלות .וכך היה. כאשר התחילו להגיע הציונים היו מי ששמחו בחלקן והיו מי שחוו אכזבה .אומנם הציון חשוב, אולם לעיתים הדרך חשובה אף יותר .ואת הדרך הזו ליוו נשים חזקות ונהדרות .מלבד המתנד־ בות ,זכינו לשרית -מורה מדהימה ,שהתחברה לבנות ואהבה אותן בכל ליבה .אילת ,שהתחילה את הפרוייקט וטלי ,שנכנסה לקראת הסוף ,נתנו ימים כלילות למען הצלחתו של הקורס והצלח־ תן של הנערות. אבל יותר מכולן אני רוצה להוריד את הכובע בפני הנשים הצעירות ,בוגרות התוכנית ,שלא הסכימו לוותר ,בעיקר לא לעצמן! רבות מהן נשאו ועדיין נושאות איתן מטענים כבדים מימי בית הספר ,שם חוויות הלימודים לא תמיד היו חיוביות .אני מקווה שבמהלך הקורס הצלחנו לייצר חוויית לימודים מיטיבה ,כזו שהן יזכ־ רו וייקחו איתן הלאה ,לאתגר הבא שיתמודדו עימו. חגית סיני גלזר 11 לתת: משהו תקין מספק לא פה עם הקרדיט יותר ו/או המשנה מלקבל שלומית ליאור מלמדת מבוא לרפואה ב"אוניברסיטה בעם", אבל לומדת על החיים כשאני חושבת על "אוניברסיטה בעם" יש לי רשימה ארוכה של דברים בראש .זה מתחיל מהמילה הזדמנות. הזדמנות ללמוד דברים חדשים ,הז־ דמנות לשאול שאלות ,הזדמנות להכיר אנשים ובעיקר הזדמנות להיות במקום שלא שופט .כשאני מדמיינת את התל־ מידות שלי ,מצטרפת למילה הזדמנות המילה סקרנות .הסקרנות לפענח מה עומד מאחורי המילה רפואה ,סקרנות לגלות ממה מורכב גופי ומה ההבדל בין וירוס לחיידק. פרוייקט "אוניברסיטה בעם" מאפ־ שר לכל אחת לבוא ולהיות מי שהיא. פעם בשבוע ,במשך שעתיים ,אתן נכ־ נסות לכיתה ,מתיישבות ,מוציאות עט ודף ומוצאות דרך להתנתק מהמחשבות ולהיות מי שאתן רוצות להיות .מעט מאוד פעמים בחיים אנחנו נתקלות במ־ סגרת שכוונותיה לעשות טוב ,אך מבק־ שת מאיתנו להתמסר. כל אחת תורמת אחד הדברים שמאפיינים את "אוני־ ברסיטה בעם" הוא שכל אחת תורמת מהידע שלה ,מניסיון החיים והחוויות שהיא אספה עד כה ,וכקבוצה זה מלמד את כולנו דברים חדשים. אנחנו מאוד שמחות שזו השנה השנייה ברציפות שבה בנות המנטורינג מגיעות לאוניברסיטה בעם .החלק שלכן לא מובן מאליו ,וזו הזדמנות שלנו להודות לכן על כך. השנה האחרונה לימדה אותי שחו־ זק בא ממקורות שונים .הוא לא רק בא מהראש ,כמו שלימדו אותי תמיד ,אלא יכול לבוא מחיבוק ,מבט או סתם שיחה על סיגריה. חשבתי שאני באה ללמד ,ולא תיארתי לעצמי עד כמה באתי ללמוד .למדתי שאפשר להיות אופטימית גם כשהשחור מכסה ,ולמצוא את הדרך היצירתית אל עבר האור .למדתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולא את הכל אפשר בתוך כות־ לי האוניברסיטה .בעיקר למדתי שלתת אפשר תמיד ,וזה מספק הרבה יותר מאשר לקבל. ההזדמנות שלי אתן רגילות אמנם לומר תודה ,אבל זו ההזדמנות שלי להודות לכן. לומר לכן עד כמה אני מעריכה את המחוייבות שלכן לתוכנית ,את ההגעה שלכן מדי שבוע ,את ההקשבה שלכן ואת מה שאתן מביאות איתכן לשיעורים .אני מודה לכן על שנתתן לי את ההזדמנות לפגוש ולהכיר כל אחת מכן ,ומאחלת לכן הצלחה ותחושת סיפוק בכל אשר תבחרו לעשות. למרות נימת הסוף בדברי זה אינו מכתב פרידה ,נחרטתן לי בלב ואני תמיד אשמח לשמוע מכן. שלומית ,ליאור ויוליה, סטודנטיות לרפואה, מלמדות ב"אוניברסיטה בעם" איור :בלינה רווח בנות מחזור ח' ביקרו במעון צופייה, נפגשו עם בנות המקום ויעצו להן מניסיונן האישי בחיים >>> קוראים לזה העצמה ידיעות מ ב ט אחר מנטורינג זמן אהבה וטבע אימאן ,שיראז ונארווה אביבה ויהלי "אתן הענקתן לי כוח" תהילה לוי לא חשבה שיש בה את היכולת לתת ,עד שהיא פגשה את בנות המנטורינג >>> סיפור על הרווח שבנתינה החוויה האישית שלי כס־ טודנטית ללימודי מגדר, הלוקחת חלק בתוכנית המנטורינג ,היתה משמ־ עותית ויוצאת דופן עבו־ רי .אני לקחתי חלק במרחב כ"ח -השעה הראשונה של מחזור ח' ביום שלישי. החיבור עם הנערות היה מיידי .הרגשתי רצון לתת להן מקום לדבר על הקשיים שלהן ,ולהיות עבורן לאוזן קשבת בכל עת שיחפצו .כך גם היה .עם חלק מהנערות התקיימו שיחות מרת־ קות ,כואבות ובעיקר מעוררות הערצה. החוויות שעברו לא מנעו מהן מלצמוח ולג־ דול ולהיות מי שהן היום -נשים חכמות ,חזקות ומוכשרות ,כל אחת בדרכה .בנוסף ,ואולי עיקר העניין ,הוא לא הנתינה שלי לאותן נערות ,אלא האמונה ,האהבה והכוח שזכיתי לקבל מהן. לפני שנתיים סיימתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית .לאחר הלימודים לא היה בי כל רצון לעבוד בתחום ,הרגשתי שאין ביכולתי לתת מעצמי לאחר .אך המפגש עם הנערות בתוכנית גרם לי לחשוב אחרת ,חיבר אותי לחוזקות שלי וליכולת שלי לתת באמת ,המביאה עימה תחו־ שה של סיפוק. אתן ,נערות יקרות ,הענקתן לי את הכוח להאמין שאפשר ושאני יכולה .היום אני מנהלת בית חם לנערות ביפו ,ואני רואה בכן חלק בלתי נפרד מהדרך לתפקיד. אז מי נתן למי? מי קיבל ממי? לפני מספר שנים קראתי בסיפרו "הנביא" של המשורר ג'ובראן חליל גו'בראן ,על המשמעות של הנתי־ נה .אני זוכרת משפט אחד מתוך השיר ,שמתאר במידה רבה את חווית הנתינה שלי בתוכנית. "ראה תחילה שתהיה אתה ראוי לתת ולהיות כלי לנותן ,כי החיים הם הנותנים לחיים ,ואילו אתה ,הרואה עצמך כנותן ,אינך אלא עד". תודה על האפשרות להיות עדה לנתינה. תהילה לוי ח פ ש ו א ותי בבזאר שום דבר לא יפגע בי. שום דבר! גם אם אני צריכה לזרוק עכשיו הכל. גם אם אני צריכה לעזוב לימודים של שנה א' במשחק. גם אם אני צריכה לעזוב עבודה ואנשים שהתחברתי אליהם ממש. גם אם אני צריכה לעזוב משפחה שאוהבת אותי ויהיה לה ולי ממש קשה. גם אם אני צריכה להעביר דירה ושלוש וחצי שנים אינטנסיביות בתל אביב ,בחזרה להורים. גם אם אני צריכה לעזוב את המנטורי־ נג ואת כל האנשים החשובים שאני אוהבת ומעריכה. גם וגם וגם וגם גם אם זה לא קל ולא פשוט ,אני צריכה חופש. אני נוסעת לאהבת חיי בברזיל .אחרי חודש וחצי שאנחנו לא יחד הבנתי שאני אוהבת אותו ברמה שלא האמנתי שאני אוהב אי פעם .החלטתי להשאיר פה הכל "על אש קטנה" .החלטתי לקחת לעצמי זמן להירגע ולהבין. זמן אהבה ,טבע והישרדות עצמית שלי מול מדינה חדשה. מיטל שרייבר ,מחזור ד'
© Copyright 2024