ראשי פרקים לעבודה על ברלין אלכסנדרפלאץ של אלפרד דבלין - People
01.02.211. האוניברסיטה העברית בירושלים ,תכנית "אמירים" עבודה סמינריונית בקורס "ספרות מופת :המערב ב'" מרצה :פרופ' רות פיין מגיש :יבגני ברזק ,ת.ז 316341333 תודעה ואורבאניות בברלין אלכסנדרפלאץ לאלפרד דבלין -1- תוכן עניינים .0מבוא 2-6 .2חלק ראשון :סקירת יחסי הגומלין בין העיר לבין תודעתו של פראנץ ביברקופף 3-21 2.0אסוציאטיביות 3-00 2.2התפיסה הסובייקטיבית של העיר 02-03 2.3תודעה ותנועה 04-21 .3חלק שני :דיון 20-26 .6סיכום 23 .3ביבליוגרפיה 24 -2- מבוא במוקד עבודה זו עומד הרומן האורבאני של אלפרד דבלין ברלין אלכסנדרפלאץ :סיפורו של פראנץ ביברקופף .1כותרתו של הרומן 2מצביעה ישירות על שני ציריו המרכזיים :העיר ברלין ודמותו של פראנץ ביברקופף .משני צירים אלו נגזר גם נושא העבודה העוסק בקשרים בין אורבאניות לתודעה. באופן פרטני יותר ,אנסה להאיר מפרספקטיבה ספרותית שלושה היבטים מרכזיים ביחסי הגומלין בין אורבאניות לבין ייצוג התודעה של הדמות הראשית ברומן ,פראנץ ביברקופף .היבטים אלו הם הרצף האסוציאטיבי ,התפיסה הסובייקטיבית של העיר ותפקיד התנועה העירונית בתודעה .לצורך כך ,יבחנו בחלקה הראשון של העבודה נקודות מפגש טקסטואליות נבחרות בין העיר לבין תודעתו של פראנץ ביברקופף .סקירת מפגשים אלו תאורגן סביב שלוש התמות המרכזיות של העבודה ,תוך התייחסות להקשרים נוספים כדוגמת מיקום עלילתי ומאפיינים של הדמות .מתוך ניתוח המפגשים הטקסטואליים הלוקאליים אנסה בחלקה השני של העבודה לברר שאלות כלליות יותר הנוגעות לתודעה ואורבאניות ברומן. הרומן ברלין אלכסנדרפלאץ משופע בתיאורים של העיר ברלין ,המהווה הרבה מעבר לזירת התרחשות של העלילה .על מנת לארגן את המרכיבים העירוניים הרבים והמגוונים בספר ,ניתן לפנות למסגרת תיאורטית של אורבאניות בסיפורת ,אותה מציעה חנה וירת-נשר בספרה .3City Codes וירת-נשר מחלקת את ייצוגי הנוף העירוני לארבע קטגוריות מרכזיות :בנוי ,אנושי ,מילולי וטבעי (וירת-נשר .)00-0. ,חלוקה זו היא כללית ורלוונטית לכל רומן המכיל ייצוגים של עיר ,כל שכן לברלין אלכסנדרפלאץ העוסק באופן מובהק באורבאניות .ניתן למצוא ביטויים רבים לכל אחת מהקטגוריות המוצעות ,אף כי ניכר שייצוגי הסביבה הטבעית בתוך גבולות העיר הכוללים עצים ,צמחייה ,פארקים ופיסות טבע ,תופסים בספר מקום משני ביחס לשלוש הקטגוריות האחרות.4 הסביבה הבנויה בברלין אלכסנדרפלאץ כוללת בין היתר תיאורים של מבני מגורים על חלקיהם השונים ,מבנים של מוסדות ציבוריים ,עסקים ומפעלים ,מקומות בילוי ,כלי תחבורה 1 Alfred Doeblin, Berlin Alexanderplatz: Die Geschichte von Franz Biberkopf. Muenchen: Deutschen Taschenbuch Verlag, 1974. הפניות לטקסט זה מסומנות בסוגריים ומציינות את מספרי העמודים הרלוונטיים .הפניות למקורות אחרים יצוינו באותו אופן, בתוספת שם המחבר. 2כותרתו המקורית של הספר חסרה את החלק השני ( )Die Geschichte von Franz Biberkopfשהוסף לבקשת העורך של דבלין ,סמואל פישר .לטענת דולנמייר הכותרת המקוצרת נועדה להדגיש את חשיבות העיר ברומן. David B. Dollenmayer, “An Urban Montage and Its Significance in Doeblin's Berlin Alexanderplatz", The German Quarterly 53, 1980, p. 317. 3 Hana Wirth-Nesher. City Codes: Reading the Modern Urban Novel. Cambridge: Cambridge University Press, 1996. 4להבדל זה יכולות להיות סיבות שונות ,ביניהן אופי הנוף העירוני במקומות בהם מתרחשת העלילה כמו גם אופי תפיסת העיר של הדמויות ושל המספר .המקום הבולט בספר בו מיוצגים יסודות אלו הוא פריינוואלדה ,אזור הנמצא מחוץ לברלין. -3ורחובות .בתוך אלו ישנה חשיבות לאזורים מרכזיים בברלין כדוגמת כיכר אלכסנדר והרחובות הסמוכים אליה ,ולמרכיבים ספציפיים החשובים לדמויות הראשיות כדוגמת בית הסוהר טגל ממנו משתחרר פראנץ .מעמד מיוחד ניתן גם למרכיבים חשובים בסיפורת כדוגמת גגות ומרתפים ,כמו גם ליסודות עם חשיבות סימבולית עבור העלילה כגון בית המטבחיים המרמז על עתידה של מיצי .מובן כי אלמנט אורבאני נתון יכול לקבלת חשיבות במספר היבטים במקביל. כחלק מהסביבה האנושית (בה אין הכוונה לדמויות הראשיות של הרומן) ניתן למנות את ההמון ,דרכו מרבה פראנץ ביברקופף לחלוף ,עוברי אורח ועשרות רבות של דמויות משנה .חלק מדמויות אלו ,כדוגמת הקופאית בבית הקולנוע ( )26ומוכר החוברות בהאקשה-מרקט ( )35-40ניתן לקשור לאחת הדמויות הראשיות או לעלילה המרכזית בספר ,ואילו עבור אחרות קשה לקבוע תפקיד מוגדר מעבר להשתייכותן לעיר ברלין. הסביבה המילולית בברלין אלכסנדרפלאץ היא עשירה במיוחד .במסגרת החלקים הטקסטואליים של סביבה זו ניתן למצוא פרסומת ושלטים ,שמות של עיתונים וכתבות מתוכם, תחזיות מזג אויר ,דיווחים על מצב הבורסה ומזג האוויר ,נתונים סטטיסטיים ,שמות של מבנים ורחובות ,מסלולי תחבורה ציבוריים כמו גם סוגות שונות של ספרות ,שירה ופארה-ספרות .בתחום השפה המדוברת ישנה חשיבות מיוחדת לדיאלקט הברלינאי ( )Berlinerischהמייחד את תושבי העיר ולצורות ביטוי המקובלות בעולם התחתון אליו משתייך פראנץ ביברקופף .אלו יהיו מהותיים גם לניתוח קולו הפנימי. מתוך ארבע הקטגוריות שהוזכרו ,תעסוק העבודה בעיקר בייצוגים של הסביבה הבנויה והסביבה האנושית .הויתור על דיון בסביבה הטבעית מונע בעיקר בשל הרלוונטיות היחסית המועטה שלה לברלין אלכסנדרפלאץ בכלל ולדמותו של פראנץ ביברקופף בפרט .הפסיחה על היסודות הטקסטואליים מקורה בשיקול הפוך .הקשרים הנרחבים והסבוכים בין מרכיבי הטקסט של העיר לבין התודעה של פראנץ ביברקופף מצריכים דיון נרחב בהרבה ממסגרת עבודה זו .על אף הנאמר ,הן יסודות טקסטואליים והן יסודות טבעיים יופיעו בחלק מהציטוטים בהם אדון במהלך העבודה .עניין זה ימחיש ביתר שאת כי כל חלוקה קטגוריאלית של המרחב העירוני ,שימושית ככל שתהיה ,לא משתקפת בצורה מושלמת בטקסט העירוני ולא בערים במציאות. השימוש במושג 'תודעה' בעבודה יהיה רחב ויכלול הן היבטים קוגניטיביים והן היבטים רגשיים ונפשיים .בחינת תיאורי התודעה בברלין אלכסנדרפלאץ תתבסס על התיאוריה הספרותית -4והטרמינולוגיה של ג'נט 5והסטרוקטורליזם הצרפתי ,כמו גם על מחקרים נוספים המופיעים בספרה של רמון-קינן הפואטיקה של הסיפורת בימינו .6מסגרת עבודה זו ,המבוססת בעיקרה על גישה בלשנית-צורנית ,רלוונטית לניתוח הסיפורת בכללותו .שתי אבני יסוד שלה ,ייצוגי דיבור ומיקוד, חשובות במיוחד עבור בחינה של ייצוגי תודעה .רמון-קינן ,המפנה בעניין זה לג'נט ומק-הייל,7 מפרטת את הקריטריונים הלשוניים הנחוצים למיקום של דיבור על הציר שבין הדייגטי למימטי הכולל שבע דרגות (רמון-קינן .)013-014 ,קריטריונים אלה ,אשר יבואו לידי ביטוי הן באופן מפורש והן במובלע במהלך העבודה הם :קיום פעלים המדווחים על אמירה ופעלים 'מנטאליים' ,מבני שיעבוד ,סימנים אורתוגראפיים ,אופן השימוש בזמנים ,סוגים של כינויי גוף ,כינויי שייכות ,כינויים רומזים ואחרים .בנוסף ,תהיה חשיבות גם לתכונות סגנוניות ,לתוכן הדיבור ולהיבטים תפיסתיים, פסיכולוגיים ואידיאולוגיים אשר יסייעו בקביעת המיקוד ובניתוח הקולות בקטעים הרלוונטיים מתוך הרומן .מסגרת עבודה זו תלווה גם את חלקה הפרשני של העבודה ,בה יידונו יחסי הגומלין בין התודעה לאורבאניות בספר לאור דינאמיקות תיאורטיות רחבות המרכזיות לרומן המודרני. 5 Gérard Genette, Narrative Discourse: An Essay in Method, tr. Jane E. Lewin, Ithaca: Cornell University Press, 1980. 6שלומית רמון-קינן ,הפואטיקה של הסיפורת בימינו ,תר .חנה הרציג ,ספריית פועלים.1914 , 7 Brian McHale, "Free Indirect Discourse: a survey of recent accounts", Poetics and Theory of Literature, 3, 1978, pp. 249-287. -5- חלק ראשון :יחסי הגומלין בין העיר לתודעתו של פראנץ ביברקופף בחלק זה של העבודה ידונו שלוש סוגיות המשמעותיות ליחסים בין הסביבה הבנויה והאנושית של העיר לבין ייצוג התודעה של פראנץ ביברקופף .שלוש סוגיות אלו :אסוציאטיביות, סובייקטיביות ודינאמיות ,מהוות חלק חשוב ,אך בו בזמן גם מצומצם ,משלל היחסים בין התודעה לאורבאניות בספר .אסוציאטיביות וסובייקטיביות הם נושאים שגרעינם הוא תודעתי בעוד שתנועה ודינאמיות רלוונטיים יותר לעיר .מטרת שילובם בסקירה אחת היא לאפשר מבט על התודעה בהקשר האורבאני לצד מבט על העיר בהקשר התודעתי .כל אחת מהסוגיות הללו עומדת בפני עצמה ומדגישה אספקטים נפרדים של הנוף האורבאני ושל התודעה .בכך יתאפשרו זוויות שונות לבחינת יחסי עיר- תודעה בספר .על אף השוני ביניהם ,נושאי הסקירה קשורים אחד לשני באופן הדוק .אחד הביטויים המרכזיים לכך הוא שחלק גדול מהקטעים שיוצגו מאפשר דיון במונחים של כל אחד משלושת צירי העבודה .אחדים מהם אף סמוכים אחד לשני בטקסט .הקשרים בין הנושאים יבואו לידי ביטוי הן בסקירה והן בחלקה השני של העבודה בו אנסה לייחסם לטיב החוויה האורבאנית ברומן. אסוציאטיביות יסודות אורבאניים מופיעים בתודעתו של פראנץ ביברקופף כמושאי מחשבה הנקשרים למושאי מחשבה אחרים ואחד לשני .מרכיב עירוני הנתפס בצורה חושית יכול להיות מקושר בצורות רבות לחייה האישיים של הדמות ,לתובנות שונות שלה על המציאות ולמרכיבים אחרים בנוף העירוני. את המונח 'אסוציאציה' ניתן כמובן לפרש בצורות שונות ,והוא העסיק פילוסופים ופסיכולוגים מימי אפלטון .לצורך הסקירה אתייחס לאסוציאציה כאל סמיכות בזמן (המתבטאת בדרך כלל גם בסמיכות טקסטואלית) בין שתי מחשבות ,מושאי מחשבה ,רושם תפיסתי ומחשבה וכיוצא באלו אשר יש ביניהם יחס כלשהו .8במהלך הסקירה אנסה להדגים חלק מיחסים אלו כפי שהם באים לידי ביטוי באסוציאציות של פראנץ הקשורות ליסודות הבנויים והאנושיים של הנוף האורבאני. אחד מסוגי האסוציאציה הנפוצים בברלין אלכסנדרפלאץ מורכב מקישור בין ההוויה האורבאנית להיסטוריה האישית של הדמות ולעולם החוויות שלה .דוגמא לכך ניתן למצוא בספר הרביעי ,שם מקשר פראנץ בין מוצגים בחלונות ראווה של חנויות נעליים לבין עברו בבית הסוהר: 8דוד יום למשל מצביע על שלושה סוגים בסיסיים של יחסים טבעיים בין מושגים :דמיון ,סמיכות של זמן ומקום ,ויחסי סיבה תוצאה .אלו ,כמו גם הצעות של הוגים אחרים ,רלוונטיים לתיאורי האסוציאציות של פראנץ ,אולם נדמה לי כי יש בהם להגביל את הדיון הספרותי שלא לצורך. דוד יום ,מסכת טבע האדם ,תר .י' אור ,ירושלים ,תשמ"ג ,חלק ,1פרקים .4,5 -6"Franz ging rascher, stampfte um die Ecke. So, freie Luft. Er ging an den grossen Schaufenstern ruhiger. Was kosten Stiefel? Lackschuh, Ballschuh, muss tip top aussehen, so am Fuss, sone Kleene mit Ballschuhe. Der affige Lissarek, der Boehme, der alte Kerl mit den grossen Nasenloechern draussen in Tegel, der liess sich von seiner Frau, oder was sich dafuer )ausgab, alle paar Wochen ein Paar schoene seidene Struempfe bringen…" (112 בקטע מופיעים שני תיאורים (משפט ראשון ושלישי) של הליכתו של פראנץ בעיר מפי קול המספר המתחלפים פעמיים בזרם התודעה של פראנץ ,המופיע בדיבור ישיר חפשי .ההתבוננות בחלונות הראווה מביאה את פראנץ לשאול את עצמו כמה עולות מגפיים ,ומשם להיזכר בגרביים שקיבל מאשתו אחד ממכריו בבית הסוהר .הקישור האסוציאטיבי נע בין אלמנטים הקשורים פונקציונאלית ומשתייכים לאותו שדה סמנטי :ממגפיים ,לנעלי עור ונעלי בלט ומשם לגרביים .בנוסף ,ניתן להבחין בתמה הנשית המורגשת במעבר מנעלי הבלט ,לאישה או רקדנית כלשהי הנועלת אותן ולבסוף לאשתו של ליסארק האסיר .הדילוג בין מושאי המחשבה מכיל מעברים בין ההווה לעבר ,מהתפיסה (חלונות הראווה והמגפיים) לדמיון (הרקדנית) ולזיכרון (החבר) ומהעיר לבית הסוהר .בעוד שהממקד בזרם התודעה הוא באופן ברור פראנץ ,המעבר האסוציאטיבי מלווה בשינוי מעניין בממוקד .ניתן לטעון כי באופן כללי הממוקד משתנה מהעיר לפראנץ ,אולם למעשה האסוציאציה מכילה הן מרכיבים דמיוניים והן אנשים אחרים המהווים חלק מהעיר ובכך יוצרת מיקוד מרובה ,בו באים לידי ביטוי אלמנטים אורבאניים ואישיים כאחד .בהקשר זה של שזירת האישי בעירוני ישנה חשיבות להופעת ביטויים כגון sone Kleene9ו affige-בזרם התודעה של פראנץ .ביטויים אלה ,השייכים לדיאלקט הברלינאי ( )Berlinerischומשתלבים בעגה ( )Umgangspracheובצורות דיבור של פושעים ,משקפים פן חשוב באופן החשיבה שלו :בשפה הפרטית של התודעה קיימים הדהודים רבים לשפות העיר ולאופני ביטוי המזוהים עם המעגלים החברתיים אליהם הוא משתייך .החשיבה של פראנץ בכלל ,ועל עצמו בפרט לא רק מקושרת אסוציאטיבית לעיר אלא גם מתרחשת במסגרת הלשונית שלה. הקטע מדגים גם מאפיינים סגנוניים של ייצוג זרם התודעה של פראנץ .המשפטים של פראנץ מקוטעים וטלגראפיים ,ובו בזמן מלאים בחזרות .ליסארק מתואר בשלוש דרכים ,כולן עם משמעות זהה. פראנץ ,שכבר מזמן איננו אסיר ,משתמש במשפט זה דווקא במילה '( 'draussenבחוץ) לתיאור כלא 'טגל' .עניין זה יכול לבטא הן את ההפרדה של פראנץ בין בית הסוהר לבין העיר (על אף שבית הכלא נמצא בתוך העיר) ,והן את הקשיים שמציבים בפניו החיים בברלין .פעמים רבות ,ובייחוד ברגעי 9בצורה התקניתso eine Kleine : -7המשבר שלו ,נדמה כי הוא תופס את העיר כבית סוהר ואת החיים מאחורי הסורגים כתחליף לחיים בעיר. בעוד שבתחילת הספר הזיכרונות של פראנץ נוגעים בעיקר לבית הסוהר ולאידה ,בפרקים מאוחרים יותר הוא נזכר באירועים עליהם דווח ב"זמן אמת" בפרקים קודמים .הקשרים האסוציאטיביים בין העירוני לאישי במקרים אלו יכולים להיות ישירים מאד .אנשים העושים דבר מה שפראנץ כבר עשה בעבר: "Am Rosenthaler Platz wird es voller, einer steht mit Zeitungen ) ,da…hab ich auch gehandelt" (253ומקומות המזכירים לפראנץ את עצמו כאשר היה בהם: "Es ist schon lange her, Weihnachten voriges Jahr, Mensch, ist das lange her, hier hab ich bei Fabisch gestanden, ausgerufen, was war das fuer ein Bowel, Dinger fuer den Schlips, )Schlipshalter, und Lina, Lina, die polnische Lina, die dicke, hat mich abgeholt." (254 בשני קטעים אלו ישנו שוב שימוש בסלנג ועגה ( hab , Bowel, Mensch, Dingerבמקום )habeודיבור במשלב נמוך .פעם נוספת ניתן להבחין בקיטוע ובחזרתיות בזרם התודעה של פראנץ המתבטא בחזרה על אותן מילים וביטויים והופעות של תיאורים שונים לאותם הדברים .באופן מעניין ,קיטוע וחזרתיות הם גם מאפיינים בולטים של העיר .ייתכן כי הקבלה זו מקרית ,אולם אין ספק שהיא משתלבת היטב בהופעת השפה האורבאנית בזרם התודעה של פראנץ ובתוך השפעות אחרות של האורבאניות על מצבו התודעתי. אסוציאציה נוספת המשלבת אלמנטים אורבאניים ואישיים מופיעה כבר בפרק הראשון של הספר הראשון ,כאשר פראנץ יורד מהחשמלית שמביאה אותו מבית הסוהר ללב העיר: "Was war das alles. Schuhgeschaefte, Hutgeschaefte, Gluehlampen, Destillen10. Die Menschen muessen doch Schuhe haben, wenn sie so viel rumlaufen, wir hatten ja auch eine )Schusterei, wollen das mal festhalten." (9 שלושת המשפטים בציטוט זה ,שבכולם הממקד הוא פראנץ ,מציגים את אחד הניסיונות הראשונים שלו להתמודד עם עומס הגירויים האורבאני לאחר השהייה הממושכת בכלא 'טגל' .המשפט הראשון ממחיש את תחושת הבלבול של פראנץ ביחס למה שרואות עיניו .השימוש בזמן עבר מאפשר פירושים שונים של הקול במשפט זה כמו גם במשפט הבא .ייתכן כי מדובר בקול המספר במיקוד של פראנץ. Destille 10היא הגרסה הברלינאית ל .Kneipe-לבירור מילים השייכות לדיאלקט הברלינאי נעזרתי במילון ברלינאית מקוון: "Berliner Woerterbuch von A bis Z", Universiraet Hannover, http://www.germanistik.unihannover.de/organisation/publikationen/bln_lexikon/a_to_z/a.htm -1אפשרות סבירה יותר היא שהקול הוא קולו של פראנץ במבע ישיר חפשי הנמצא על הגבול בין סיפר סימולטאני לבין סיפר בדיעבד ,במסגרתו מוצגות תהיותיו לגבי מה שראה לפני רגעים ספורים .השמות בהם משתמש פראנץ מציגים מבטים שונים על הסביבה הבנויה .שני המושגים הראשונים והמושג האחרון מהווים הכללות ומתייחסים לקטגוריה של בית העסק ,בעוד שהמושג השלישי נראה יותר כמו טקסט של שלט כניסה לחנות ספציפית או פריט מסוים מתוך חנות זו .לא רק פני העיר רוויים בחוסר אחידות אלא גם האופן בו הם מיוצגים בזרם התודעה :חלקם כהפשטה ,חלקם כפרטים קונקרטיים ואחרים אולי אף כחזרה על טקסט .מובן גם כי ארבעת הביטויים אינם מהווים תשובה מלאה לשאלה שמועלית במשפט הראשון .למעשה ,הייצוג המילולי הוא תמונה חלקית משלל הרשמים החושיים שמגיעים לתודעה ,המהווים בעצמם תמונה חלקית של הנוף האורבאני. במשפט השלישי ,נשמע הקול הפנימי של פראנץ במבע ישיר חפשי בהווה ובגוף ראשון .המשפט מכיל שתי אסוציאציות ,אחת הקשורה לסביבה האנושית של העיר בכללותה והשנייה לאלמנט ספציפי מעברו של פראנץ .בראשונה ניתן לראות הכללה המבוססת על יחס סיבתי .אולם הכללה זו ,בה נאמר למעשה המובן מאליו ,היא אירונית ומסמלת יותר מכל את חוסר היכולת של פראנץ להבין לעומק את המתרחש בעיר בכלל ובסביבתו הקרובה בפרט .בנוסף ,תוכן האסוציאציה רלוונטי בצורה עקיפה גם לפראנץ ,הנמצא בעצמו בתנועה מתמדת בעיר .בעוד שבמחשבה הראשונה מופיע יחס בין שני אלמנטים אורבאניים ,במחשבה השנייה משולבים יסודות אורבאניים עם חווייתו הפרטית של פראנץ. את היחס המורכב של אסוציאציה זו ניתן לפרק לשלושה חלקים בסיסיים יותר :קישור בין ההווה או העבר המיידי לעבר הרחוק ,בין הציבורי לפרטי ובין שני אלמנטים אורבאניים הקשורים פונקציונאלית ולשונית (הבסיס של Schuhe ,Schuhgeschaefteו Schusterei -זהה) .במונחים של מיקוד ,המעבר מהעיר לסנדלרייה הספציפית מעברו של פראנץ יוצר ריבוי ממוקדים ,אשר אחד מהם הוא פראנץ והאחרים מרכיבים של העיר. בספר הראשון מופיע קטע נוסף המכיל ניסיון של פראנץ להבין את המצב בעיר על סמך התבוננות: "Es regnete. Links in der Muenzstrasse blinkten Schilder, die Kinos waren. An der Ecke kam er nicht durch, die Menschen standen an einem Zaun, da ging es tief runter, die Schienen der Elektrischen liefen auf Bohlen frei in der Luft, eben fuhr langsam eine Elektrische rueber. )Sieh mal an, die bauen Untergrundbahn, muss doch Arbeit in Berlin geben." (23-4 -9הקטע פות ח בקול המספר ,התופס באופן הדרגתי את המיקוד של פראנץ ומסתיים בזרם תודעה ,שוב במה שנראה כמו מבע ישיר חפשי .ניתן לראות כי המעבר התפיסתי של פראנץ מהחשמליות לעבודות הבנייה ,שתיהן אלמנטים בעלי דמיון פונקציונאלי וסמאנטי ,מזכיר את אופי המעברים האסוציאטיביים שנידונו עד כה .ההתבוננות בבניית הרכבת התחתית מובילה את פראנץ להשערה על מצב התעסוקה בברלין .השערה זו דומה לתובנה שלו על כך שההצדקה לקיומן של חנויות הנעליים היא שאנשים צריכים נעליים על מנת להסתובב בעיר .גם כאן ,לב המחשבה שמתעוררת בעקבות הקליטה החושית של העיר נעוץ בעיר עצמה ,והיא מבוססת על הכללה מהפרט או הפרטים הבודדים אל הכלל .בדומה למקרה הקודם ,המסקנה האינדוקטיבית היא במידה רבה לא יותר מאמירת המובן מאליו ,ויכולה להצביע באופן אירוני על חוסר היכולת של פראנץ להבין את העקרונות הבסיסיים לפיהם מתנהלת העיר .בהקשר זה ,ניתן להצביע בשני המקרים על השימוש המנוון בפועל muessen לתיאור של מציאות קיימת. התייחסות אחרת לשימוש בפועל זה ולאסוציאציה כולה ,יכולה לשים דגש דווקא על מאווייו של פראנץ ולא על מצב התעסוקה בברלין .על פי פירוש זה חייבת להיות עבודה בברלין מכיוון שפראנץ צריך עבודה .בהתאם לכך ,המחשבה על העיר במקרה זה היא מעין מסווה למחשבה על ה'אני' וביטוי למאוויים אישיים .תחת פרספקטיבה כזו ,הממוקד הוא פעם נוספת מרובה ומורכב מחלק ישיר וגלוי אורבאני ומחלק ועקיף ונסתר אישי .מעבר לכך ,ישנה חשיבות גדולה לדינאמיקה בין קול המספר החיצוני לקולו הפנימי של פראנץ .המשפט בו מקשר פראנץ בין עבודות הבנייה למצב התעסוקה בברלין מהווה את שיאו של תהליך הדרגתי של מעבר מקול המספר החיצוני לקול הפנימי של פראנץ. מעבר זה כולל ירידה במשלב ,שינוי הזמן מהעבר ( )Praeteritumלעבר הקרוב (עליו מצביעה המילה )ebenומשם להווה ,כמו גם בהיעלמות הגוף השלישי .על אף שהמשפט האחרון מייצג בבירור את 'היעלמות' 11המספר ,במקומות קשה לקבוע איזה קול נשמע. וריאציה נוספת לקשירת העירוני באירועים אישיים מופיעה בספר החמישי ,כאשר פראנץ חוזר בזיכרונו לביקור אצל זוג היהודים: "Franz Biberkopf sieht die Muenzstrasse runter, als er zum erstenmal in dem Gedraenge steht und denkt: wie weit ist es wohl zu den beiden Juden, die wohnen gar nicht )weit, das war bei meinem ersten Malheur, villeicht mach ich bei die mal Stippvisite…" (148 11מובן כי קול המספר לא נעלם בשום שלב ,אלא רק משתנה ברמת הדייגטיות שלו .במהלך העבודה אני משתמש במושגים "קול מספר" ו"קול של פראנץ" ודן במעברים ביניהם הן לצורך פשטות הניסוח והן מכיוון שלטעמי ,על אף שמדובר באשליה של מימזיס, ישנו תוקף מסוים להפרדה קטגוריאלית בין הקולות. -11מתוך ההמולה שסביבו וריבוי הפרטים ברחוב משייט פראנץ במחשבותיו אל עבר הדברים המשמעותיים לחייו הפרטיים .הקישור האסוציאטיבי מעוגן באלמנטים התפיסתיים של העיר, הכוללים את ההמון וחלק של Muenzstrasseהנמצא בטווח הראייה של פראנץ .משם מתגלגל זרם המחשבות לאלמנטים אור באניים אחרים ,אנשים שמוכרים לפראנץ ולהיסטוריה המשותפת שלו עם אנשים אלה .בשונה מדוגמאות קודמות ,הפעם מוביל רצף האסוציאציות את פראנץ לחשוב גם על העתיד ,ולתהות אם לבקר את היהודים .במסגרת של רצף מחשבה אחד ,המיוצג הפעם במשפט אחד, עובר פראנץ מההווה לעבר ומהעבר לעתיד .שפת המחשבה נושאת שוב סממנים של קולוקויאליזם כדוגמת השימוש במילים mal ,wohlוהצורה המקוצרת machהמחליפה את ההטיה התקנית . macheהמעבר בין קול המספר לקול הפנימי שמופיע פעם נוספת בדיבור ישיר חפשי הוא ברור ומובחן ,ומתבטא לא רק בשינוי הגוף משלישי לראשון אלא גם בהופעת הפועל denktוסימן הנקודתיים .יחד עם זאת ,בדומה למקומות רבים אחרים בספר ,קול המספר מופיע בזמן הווה ובסיפר סימולטאני האופייניים דווקא לייצוגים של זרם תודעה .עניין זה מקשה במקרים רבים להפריד בין קול המספר לקולו הפנימי של פראנץ ומורגש גם בקטעים כמו זה שלפנינו ,בהם קיימים סימנים מובהקים המצביעים על שינוי בקול. בקטע נוסף ,הפעם מהספר הרביעי ,חושב פראנץ שוב על הסביבה האנושית של העיר: "Franz Biberkopf schob ruhig seinen Leib im graugruenen Soldatenmantel durch die Menschen, kleine Frauen, die an Wagen Gemuese, Kaese und Heringe kauften. Bollen wurden ausgerufen. Die Leute tun, was sie koennen. Haben Kinder zu Hause, hungrige "Maeulerm Vogelschnaebel, klap auf, klapp zu, klap auf, klapp zu, auf, zu, auf zu, auf zu. )(112 ההמון ,שהופיע גם בחלק מהדוגמאות הקודמות ,מהווה מרכיב חשוב בתפיסת המציאות של פראנץ. בדומה לאלמנטים אחרים ,יוצר ריבוי האנשים בעיר עומס גירויים חושיים ,עליו מתגבר פראנץ באמצעות התמקדות בפרטים בודדים התופסים את תשומת ליבו .במקרה זה ,המבט עובר מהאנשים ' ,'Menschenלנשים הקטנות ומשם למוצרים שהן סוחבות בעגלות .בתוך כך נכנסים לתודעה גירויים חדשים כדוגמת הקריאה ' .'Bollenההתמודדות החושית עם המציאות העירונית רווית הגירויים של העיר מתרחשת במקרה זה באמצעות הפניית הקשב מהכללי לעבר הפרטים ,כיוון הפוך לזה שנידון בקטעים קודמים .אולם תהליך ההתמקדות עדיין אינו מאפשר לפראנץ לעבור את מחסום ההתרשמות -11החושית ולקבל מידע ממשי על האנשים הנמצאים ברחוב .ואכן ,מייד אחר כך ,פונה פראנץ לדמיון, באמצעותו הוא מנסה להשלים את הרשמים החלקיים מהרחוב .המעבר האסוציאטיבי בין ההתבוננות לדמיון מלווה שוב בירידה הדרגתית בדייגטיות עד למבע ישיר חופשי ובירידה במשלב ובדקדוקיות. בשלב זה מנסה פראנץ להכליל פעם נוספת מהפרט אל הכלל ,מהאנשים שהוא רואה אל מה שעושים כל האנשים בעיר .בדומה להכללות שנידונו קודם ,גם כאן ניתן לייחס לתובנה של פראנץ מימדים אירוניים לצד קונוטציות אישיות .מחד ,המסקנה כי האנשים עושים מה שהם יכולים היא טריוויאלית ויכולה להצביע על חוסר היכולת של פראנץ לחלץ את העקרונות לפיהם מתנהלים החיים בעיר .מאידך ,ייתכן כי מאחרי תובנה זו מסתתרת אמירה של פראנץ על עצמו ,לפיה הוא עושה מה שהוא יכול .ברור כי גם אמירה כזו היא רוויות אירוניות .מוטיב תפיסת העיר דרך ה'אני' ותפיסת ה'אני' דרך העיר חוזר אם כן גם במקרה שלפנינו. ניתוח הביטויים המרכזיים של אסוציאטיביות הקשורה לעיר בייצוגי התודעה של פראנץ מעלה אם כן מספר תבניות חוזרות ,אשר יהיו משמעותיות גם להמשך הסקירה .ראשית ,העיר קשורה באופן הדוק להוויה האישית של הדמות .קשר זה מתבטא הן במעברים האסוציאטיביים התכופים בין המרכיבים הבנויים והאנושיים בעיר לבין העולם הפרטי של פראנץ והן בצבעים האישיים בהן נצבעות האסוציאציות העירוניות שאינן מקושרות באופן מפורש לדמות. בכיוון ההפוך ,ניכר כי אופי החשיבה של פראנץ הוא בין היתר תוצר של השיח העירוני והמעמד החברתי אליו הוא משתייך .פראנץ חושב בין היתר ,בשפת העיר ומאפיינים חשובים של אופן חשיבתו מזכירים מאפיינים מקבילים בדינאמיקה העירונית .העיר והחוויה הפרטית הופכות למערכות מונחים המשמשות אחת לפירוש השנייה :פראנץ מבין את עצמו דרך משקפי העיר ואת העיר מבעד למשקפי עצמו .מבחינה ספרותית ,מתבטאים הקשרים העירוניים-אישיים בחילופים מהירים של קולות וממוקדים ,פעמים רבות תוך טשטוש הגבולות ביניהם ,בשינויים ברמת הדייגטיות של המספר, בשימוש התכוף של המספר במיקוד של פראנץ ובהופעות של מיקוד מרובה. תפקיד נוסף שממלאת האסוציאטיביות היא כתהליך מחשבתי ,במסגרתו מנסה פראנץ להתמודד עם שלל הגירויים בעיר ולהבין את המתרחש בה .התמודדות זו מדגישה את המימדים האירוניים בתפיסת עולמו של פראנץ ,המתקשה להבין את האופנים בהם מתנהלים החיים בעיר ולהשתלב בהם .פראנץ דובר את שפת העיר ומכיר אותה אך בו בזמן אינו מצליח למצוא בה את דרכו ומקומו. -12- התפיסה הסובייקטיבית של העיר העיר ,כמו המציאות כולה ,תמיד נתפסת ,מורגשת ומדומיינת על ידי מישהו .כפי שניתן היה לראות בדיון על האסוציאטיביות ,ברלין של ברלין אלכסנדרפלאץ היא בין היתר העיר שקיימת בתודעתו של פראנץ .בחלק זה של הסקירה ידונו באמצעות קטעים נבחרים מהרומן מספר מאפיינים מרכזיים בתפיסת העיר של פראנץ והכוחות המכוננים של תפיסה זו. המפגש המחודש עם ברלין לאחר השחרור מהכלא מלווה אצל פראנץ בתחושות קשות של חרדה וחוסר אונים .תיאורים רבים של החיים ב'טגל' לצד התייחסות של פראנץ לחזרה לעיר במילה )5,5.( Strafeממחישים את רצונו לחזור לבית הסוהר ואף יוצרים הקבלה ישירה בין העיר לבין כלא. עצם השהייה בעיר וההליכה ברחובות ברלין מעוררות בפראנץ בעתה: "Schreck fuhr in ihn, als er die Rosentaler Strasse hrunterging... Ich geh auch rin, aber )ich moechte nicht, mein Gott, ich kann nicht" (9 תחושות אלו מקבלות ביטוי באופן בו תופס פראנץ את העיר: "Die Wagen tobten und klingten weiter, es rann Haeuserfront neben Haeuserfront ohne Aufhoeren hin. Und Daecher waren auf den Haeusern, die schwebten auf den Haeusern, seine Augen irrten nach oben: wenn die Daecher nur nicht abrutschen, aber die Haeuser )standen grade." (10 המבט הסובייקטיבי על העיר מתחיל כבר במשפט הראשון בו קול המספר תופס את המיקוד של פראנץ .השימוש בפועל tobenלתיאור הקרונות וציון הזרימה הבלתי פוסקת של חזיתות הבתים הם סממנים מובהקים של תודעה אישית עליה מולבש קול המספר .במשפט השני מתגברת מגמה זו עם תיאור הגגות המרחפים מעל הבתים לצד החזרתיות והירידה במשלב ביחס למשפט הראשון .המצב הנפשי של פראנץ בא לידי ביטוי גם בפועל ,irrenבו משתמש המספר על מנת לתאר את פעולת הפניית המבט לעבר הגגות .12הפועל משקף את המצב הנפשי המעורער של פראנץ ואף רומז לשם irreשפירושו מטורף .13בין סימן הנקודתיים לפסיק מתחלף קול המספר שהופיע בזמן עבר למבע ישיר חפשי בהווה, בו מתוארת חרדתו מהחלקת הגגות .מייד אחר כך ,שוב בזמן עבר ,נראה כי חוזר קול המספר אשר מתרחק מהמיקוד של פראנץ ומוסר כי הבתים ניצבים ישר .הסמיכות של זרם התודעה של פראנץ לחזרתו של קול המספר מאפשרת לפרש את הסיטואציה המתוארת בצורה נוספת .ייתכן כי לפראנץ 12ניצה בן-ארי בחרה לתרגם כך" :עיניו תעו למעלה" (דבלין.)14 , אלפרד דבלין ,ברלין ,אלכסנדרפלאץ :סיפורו של פראנץ ביברקופף .תר .ניצה בן-ארי ,בני-ברק :הספרייה החדשה.2114 , 13אולי גם כרמז מקדים לכניסה של פראנץ לבית המשוגעים בוך .Irrenanstalt Buch -13עצמו יש ראייה דואלית של המציאות ,אחת המשקפת את מצבו הנפשי והשנייה אובייקטיבית יותר. לרגע עומדים הגגות ליפול ומייד אחר כך עומדים הבתים ישר .פירוש כזה ,מתחזק לאור כך שגם לפני כן פראנץ רק חושש שמא יחליקו הגגות אך לא רואה זאת בפועל .העובדה כי התפיסה האמוציונאלית והמעורערת מופיעה בהווה ונמסרת כזרם תודעה ואילו והתפיסה שנראית כאובייקטיבית יותר מופיעה בעבר וקל יותר לזהותה עם קול חיצוני יכולה לשקף את המציאות החברתית של שתי התפיסות :האחת ייחודית לפראנץ ואילו השנייה היא הדרך המקובלת לראות את העיר. מוטיב הגגות המחליקים והבתים הרועדים שרואה פראנץ ,חוזר בווריאציות שונות במהלך הספר כולו .14באחת היפות והמעניינות שבהן הוא בוחן שוב את הבתים ומהרהר לגבי האפשרות שמא הם עומדים להתמוטט: "Aber dann glitten seine Blicke im Ruck die Haeuserfronten hoch, prueften die Haeuserfronten, versicherten sich, dass sie stillstanden und sich nicht regten, trotzdem eigentlich so ein Haus viele Fenster hat und sich leicht vornueber beugen kann. Das kann auf die Daecher uebergehen, die Daecher mit sich ziehen; sie koennen schwanken. Zu schwanken koennen sie anfangen, zu schaukeln, zu schuetteln. Rutschen koennen die Daecher, wie Sand schraeg herunter, wie ein Hut vom Kopf. Sind ja alle, ja alle schraeg aufgestellt ueber den Dachstuhl, die ganze Reihe lang. Aber sie sind angenagelt, starke )Balken drunter und dann die Dachpappe, Teer."(113 בדומה לקטעים אחרים ,ניתן לזהות גם בקטע זה ירידה מתמדת ברמת הדייגטיות והנוכחות של המספר לצד התבססות גוברת של המיקוד של פראנץ .באמצע המשפט הראשון( ,החל מהמילה )trotzdemנראה כי קול המספר ,שהופיע בזמן עבר מתחלף בקול פנימי של פראנץ בדיבור ישיר חפשי בזמן הווה .במקביל ,ניכרת ירידה במשלב והתגברות של החזרתיות ,הבאה לידי ביטוי במקרה זה בהופעת מילים נרדפות ,חזרה על אותו המשפט בסדר מילים שונה וחזרה על אותם ביטויים אחד אחרי השני .כל אלה מגבירים את התחושה של מעבר זרם תודעה כפי שהוא. בדומה לדוגמא הקודמת ,המשפט האחרון בקטע ,אשר מופיע הפעם במבנה צורני זהה לזרם התודעה, מסתייג מהנאמר ,ומציין כי הבתים עומדים ישר .השינוי התוכני ,ללא שינוי צורני יוצר פעם נוספת עמימות ביחס למקור הקול אותו אנו שומעים .ואכן ,גם כאן לא ניתן לקבוע האם זהו המספר שמסתייג מדברי פראנץ ,או שמא פראנץ עצמו .הפירוש הראשון מדגיש את האירוניות של תפיסת 14לדוגמא עמודים .413 ,349 ,226 ,212 ,213 ,199 ,116 ,113 ,11 ,11 -14המציאות של פראנץ ואולי אף מהווה מבט פארודי של המספר על זרם התודעה שלו .הפירוש השני לעומת זאת מציע פעם נוספת ראייה דואלית של פראנץ על המציאות .בהמשך לדיון על שזירת האישי והעירוני אחד בשני בהקשר לאסוציאטיביות ,ניתן להמשיך ולטעון גם כאן כי התפיסה הדואלית של הנוף הבנוי בעיר היא ביטוי לדואליות אישיותית המובנית בדמות .כך ,ייתכן כי האופן בו רואה פראנץ את הבתים והגגות משקף בין היתר את החשש של פראנץ עצמו להיכשל ולהתמוטט אל מול רצונו האירוני להגיע ליציבות בחיים ,להשתלב בחברה ולהיות אדם הגון. לתפיסה הסובייקטיבית של העיר ישנם היבטים חברתיים .מאפיינים שונים של תפיסה זו מוכתבים חברתית ,ולמרות זאת פראנץ ביברקופף נשאר בודד בראיית עולמו .אף לא אחת מהדמויות בברלין אלכסנדרפלאץ מודעת למה שעובר בראשו של פראנץ בהקשר לגגות ולבתים ,כמו גם לגבי עניינים רבים אחרים .15חוסר השיתוף של פראנץ את הסביבה במצבו הרגשי מעצים את הקשיים שלו למצוא את מקומו בעיר ואת תחושות הבדידות והזרות שלו בה. מפגשים של פראנץ עם העיר המתרחשים בסמיכות להתרחשויות משמעותיות מבחינה עלילתית מקבלים ביטוי גם באופי האינטראקציה בין התודעה לבין העיר .המפגש המחודש של פראנץ עם ברלין לאחר ששוחרר מבית החולים במגדבורג יכול לשמש כדוגמא למקרה כזה: "Er ist wieder in Berlin. Er atmet wieder Berlin. Wie er die Haeuser der Elsasserstrasse wiedersieht, bewegt sich etwas in ihm, aber es kommt nicht zum Schluchzen. Er denkt an den Sonntag Nachmittag mit Cilly, an das Glockenlaeuten, Glockenlaeuten und hier bin ich zu Hause und mich erwartet etwas und ich habe etwas zu verrichten, es wird )etwas geschehen."(198 התפיסה של פראנץ את העיר היא תודעתית ורגשית גם יחד ,והמפגש עם ברלין "מעורר" אותו מהתרדמת בה היה שקוע בבית החולים .תחילה מופיעה התגובה האמוציונאלית שמביאה אותו לסף דמעות .בעקבותיה התגובה הקוגניטיבית ,במסגרתה הוא נזכר בצילי ובקול פעמוני הכנסייה ביום שעזב אותה ולא חזר .העיר רלוונטית עבור כל ציר הזמן האישי של פראנץ :העבר עם צילי ,ההווה ברחוב אלזס והעתיד בו הוא צופה כי משהו יקרה .המעבר מהמספר לזרם התודעה של פראנץ מתרחש באמצע המשפט ומסומן אך ורק באמצעות שינוי הגוף .טשטוש הקולות הנוצר כתוצאה משימוש המספר בזמן הווה מקבל כאן את מלוא הביטוי .פעם נוספת נוצרת תחושה של ירידה הדרגתית ברמת 15בהקשר זה ניתן לראות בדמותו של פראנץ את ההיפך מדמותו של דון קיחוטה אשר משתף בתפיסת עולמו ,השונה במובהק מהתפיסה החברתית המקובלת ,את כל מי שרק מוכן לשמוע אותו. מיגל דה סרוונטס ,דון קיחוטה ,תר .ביאטריס סקרויסקי-לנדאו ולואיס לנדאו ,הספרייה החדשה.1994 , -15הדייגטיות של המספר .בעקבות מה שנראה כתיאור סיכומי של המחשבות של פראנץ פורץ לפתע זרם תודעה בדיבור ישיר חפשי ,שוב עם מאפייני החזרות והניסוחים השונים לאותם הדברים עצמם .לאחר תיאור המחשבה על משהו ( )an das Glockenlaeutenמופיע מייד מה שנראה כייצוג של המחשבה עצמה ( .)Glockenlaeutenלאחר ההחזרה מבית החולים ,ברלין המפחידה והכאוטית מתחילת הספר הופכת באופן נדיר ברומן לברלין המוכרת ,עיר שהיא גם בית .ויחד עם זאת ,פראנץ ממשיך להראות סימנים של אבדן דרך .הוא חושב שמצפה לו משהו ושהוא צריך לעשות משהו ,אך הוא לא יודע מהם אותם דברים. ביטוי נוסף לתפיסה הסובייקטיבית של העיר הוא מדרג החשיבות של אלמנטים אורבאניים בהתאם לרלוונטיות שלהם עבור פראנץ .כך לדוגמא ,באחת החזרות לעברו של פראנץ מתפקדים אלמנטים אורבאניים כנקודות ציון בהיסטוריה האישית של הדמות: "Das war einmal, mein Junge. Tegeler Gefaengnis, Allee schwarzer Baeume, die Haeuser )wackeln, die Daecher wollen einem aufn Kopf fallen und ich muss anstaendig werden!" (226 בקטע זה ,המרכיבים של העיר מסמלים את עברו של פראנץ .כל אלמנט מכיל את הסובייקטיביות של פראנץ בצורה זו או אחרת :הכלא שחשוב כי ישב בו ,העצים שכנראה אינם שחורים ,וכמובן הבתים והגגות שאיבדו את יציבותם .מעבר לכך ,הופעתם החוזרת ונשנית בטקסט היא בין היתר תוצאה של אותה התבוננות סובייקטיבית על העיר ,המוכתבת על ידי שלל גורמים אישיים וחברתיים. בדומה לאסוציאציות של פראנץ בהקשר העירוני ,גם תפיסתו את העיר רוויה באלמנטים מעולמו הפרטי .מחד משליך מצבו הרגשי והתודעתי של פראנץ על האופן בו הוא תופס את העיר ומאידך משפיעה העיר על מצב פנימי זה .הפיכת המרחב האורבאני למרחב אישי באה לידי ביטוי הן בשוני של תפיסת אלמנטים אורבאניים ביחס לתפיסה המקובלת שלהם והן ביצירה של מדרג חשיבות בין אלמנטים החשובים לדמות וחוזרים שוב ושוב לבין אלמנטים אחרים שמוזכרים רק בחתף .מובן כי טיב התפיסה הסובייקטיבית קשור לא רק בסיבות אישיות אלא גם בהשתייכותו של פראנץ לשולי החברה הברלינאית ,אשר במובנים רבים מורכבת מאנשים שאינם מוצאים את מקומם בעיר. המעברים התמידיים בין קול המספר לקול הפנימי של פראנץ והטשטוש ביניהם מזכיר בהקשר זה שוב ושוב כי ברלין של הספר היא במידה רבה ברלין אישית ,עיר הקיימת בתודעה .מלבד פראנץ ,איש אינו יודע מהי תפיסתו את העיר בפרט והחיים בכלל .על רקע זה של שוני לצד המצב הנפשי המעורער של פראנץ עולה לדיון סוגיית הזרות והבדידות של פראנץ בתוך החברה העירונית שמרכזית לפרק הבא, העוסק בתנועת הדמות במרחב העירוני. -16- תודעה ותנועה העיר היא מרחב של תנועה .כלי תחבורה ואנשים נעים ללא הרף ברחובותיה .במובן רחב יותר ,ניתן לראות בתנועה האורבאנית את אחד הביטויים המרכזיים לדינאמיות העירונית ,במסגרתה משתנים פני העיר על כל מרכיביה באופן תמידי .כתושב העיר ,נמצא גם פראנץ בתנועה מתמדת .16הוא מסתובב ברחובות ,נכנס ויוצא ממבנים שונים ונוסע בתחבורה הציבורית .רבות מהדוגמאות שנותחו בעבודה מכילות מרכיבים של תנועה עירונית או תנועה של פראנץ המעידים על חשיבותה -הן לייצוג העיר והן לייצוג התודעה של פראנץ .התנועה לא רק מתרחשת ברקע הפעילות התודעתית אלא גם מהווה את אחד הגורמים המעצבים שלה .בחלק זה של העבודה אנסה להמחיש חלק מהאופנים בהם נקשרות האסוציאטיביות התודעתית והסובייקטיביות של תפיסת העיר שנידונו עד עתה בדינאמיות ובתנועה העירונית. בפתיחת הספר ,כאשר פראנץ עומד בשערי בית הסוהר ומביט לעבר העיר ,אחד הדברים הראשונים בהם הוא מבחין הן החשמליות .בתמונה זו מוצבת התנועה האורבאנית ביחס הפוך לפראנץ שמתבונן בחשמלית אך מסרב לעשות את הצעדים המתבקשים לעברה:17 "Er liess Elektrische )nach Elektrische vorbeifahren, druekte den Ruecken an die rote Mauer und ging nicht."(8 רגעים ספורים אחר כך ,עולה פראנץ לחשמלית: "Dann nahm er einen Anlauf und sass in der Elektrischen. Mitten unter den Leuten. Los…Der Wagen machte eine Biegung, Baeume, Haeuser traten dazwischen… In ihm )schrie es entsetzt: Achtung, Achtung, es geht los."(8 שלושה סוגים בסיסיים של תנועה המופיעים במהלך הרומן כולו באים לידי ביטוי בקטע זה :תנועה רגלית של פראנץ ,תנועה של כלי תחבורה ונסיעה של פראנץ בכלי התחבורה .התחלת התנועה של החשמלית מקבלת ביטוי סמלי בתודעתו של פראנץ דרך המילה ( Losלדרך ,קדימה) .הקול מאחורי מילה זו יכול להיות הן של המספר והן של פראנץ .כמו כן ,היא יכולה לתאר את התחלת התנועה של החשמלית ,אך במידה שווה גם לייצג את פריצת זרם התודעה של פראנץ היוצא לדרך הן במובן הפיסי והן במובן הסמלי .המילה חוזרת גם במשפט האחרון בקטע ,שגם בו לא ברור אם יש לשים לב 16השם ( Biberkopfמילולית ראש-בונה) מזכיר את הפועל bibbernשמשמעו להיות חסר מנוחה/מתוח/עצבני ( ,)jitterובדיאלקט הברלינאי גם לצאת לדרך .נראה כי שני הפירושים רלוונטיים לדמותו של פראנץ. 17גרסה אחרת לחוסר היכולת של פראנץ לנוע מופיעה כאשר פראנץ מוצב כשומר בשוד של חבורת פומס ומדמיין את עצמו מחליק לעבר אלכסנדרפלאץ אך לא יכול לזוז: "Er steht schon an der vorderen Haustuer, da kommen von hinten zwei an – Raub und Mord, die klauen, die brechen ein, ich will hier weg, weg von hier, eine Eisbahn, eine Rutschbahn, und weg in einem bogen, auf )dem wasser bis zum Alexanderplatz."(186 -17לחשמלית שיוצאת לדרך או שמה או לפרק החדש בחיים של פראנץ .התנועה בעיר משתקפת אם כן באופן סמלי בתודעה ,אולם יש לה גם השלכות תפיסתיות קונקרטיות .עם התחלת הנסיעה מתחיל פראנץ בקליטה ועיבוד של רצף גירויים אורבאניים המתחלפים במהירות רבה .התנועה המתמדת בעיר והשטף המוגבר של הגירויים התפיסתיים שהיא יוצרת מהווים מבחינתו את הקצה הנגדי לסטטיות הפיסית והסמלית של בית הסוהר .אף על פי כן מאפיין זה של הכלא נתפס על ידי פראנץ דווקא בצורה חיובית ,כמקום בטוח שניתן להבין כיצד מתנהלים בו החיים.18 לא רק עצם קיום התנועה חשוב לתפיסת העיר אלא גם טיבה .פעמים רבות פראנץ נמצא אמנם בתנועה אך למעשה איננו יודע לאן מועדות פניו .גם לעניין זה ,היציאה הטראומטית מהכלא והמפגש המחודש עם העיר יכולים לשמש כדוגמא: Wo soll ick armer Deibel hin, er latschte an der Haeuserwand lang, es nahm kein Ende damit. Ich bin ein ganz grosser Dussel, man wird sich hier doch noch durchschlaengen )koennen… " (10 פראנץ מרגיש אבוד בעיר ומרחם על עצמו על רקע זה .19תיאור הליכתו בפועל ( latschenלהלך בכבדות) רומז למצב הרגשי בו הוא שרוי בעת ההליכה .הקטע מכיל כניסות ויציאות מתוך תודעתו של פראנץ המלוות במעברים בין קול המספר לקול הפנימי של פראנץ .המשפט הראשון מתחיל במבע חפשי ישיר בהווה ,בו נשמע הקול הפנימי של פראנץ .לאחר הפסיק הראשון מתחלף הקול תוך יציאה מזרם התודעה ומתוארת ההליכה של פראנץ בעבר .בחלק האחרון של המשפט נשמר זמן העבר וקול המספר עובר לתיאור של זרם התודעה של פראנץ .במשפט השני ,ישנה חזרה לקול הפנימי של פראנץ במבע ישיר חופשי בהווה. סוף המשפט הראשון מזכיר צורנית ותכנית את המשפט הראשון מהדוגמא מעמוד ( 20)01אשר גם בה פראנץ חש שלרצף הבתים אין סוף .תחושה זו היא לא רק תוצאה של המצב הנפשי בו שרוי פראנץ, אלא גם של אפקט הזרימה הבלתי פוסקת של גירויים אורבאניים ,הנוצר בעקבות התנועה של פראנץ בברלין .כך ,נוצר קשר ישיר בין קיום התנועה בעיר לבין מצבו הנפשי של פראנץ ואופי תפיסתו את העיר .במשפט השני ניתן שוב לפרש את התנועה והמחשבה על התנועה הן בצורה פיסית והן בצורה סמלית .הכאן ( )hierהוא המקום הספציפי בו נמצא פראנץ בעיר אך במובן מסוים הוא גם העיר כולה, 18עוד בהקשר זה בדיון על המילה draussenבעמ' .6 19התרגום של בן-ארי" :לאן פניך ,הוי ,עלוב הנפש ,הוא נגרר לאורך הקירות ,אין לזה סוף" (דבלין .)14 ,הפיכת הפנייה העצמית בגוף ראשון לגוף שני ושינוי העבר להווה בסוף המשפט משנים את הדינאמיקה בין הקול החיצוני לקול הפנימי ללא הצדקה הנראית לעין .בעוד השינוי הראשון יוצר עמימות לגבי הקול (פנייה עצמית או בפנייה של המספר) מחליש השינוי השני את המבע המשולב הקיים במקור .הייתי מציע את התרגום הבא" :לאן על שד אומלל שכמותי ללכת ,הוא דידה בכבדות לאורך קירות הבתים ,לא היה לזה סוף". 20עמ' 12בעבודה -11ואילו היכולת להשתחל דרך ההמון ,כלומר אפשרות התנועה ,מסמלת את היכולת להצליח לחיות בעיר. בשונה מהשיחות שמנהל פראנץ בעיר ,שרובן הגדול מתנהל בברלינאית ,השימוש בדיאלקט בזרם התודעה איננו עקבי .מדוגמאות קודמות ניתן לראות כי הדיאלקט מופיע רק בחלק מהמקרים ורק עבור חלק מהמילים שיש להן צורה נפרדת בדיאלקט .בקטע זה מתבטא חוסר העקביות במה שנראה כאותה מחשבה ממש .בעוד שבמשפט הראשון מופיעה הגרסה הברלינאית לכינוי השם "אני" ,ick מכיל המשפט השני את הצורה של הגרמנית התקנית .Ichיחד עם זאת ,עדיין ניכרת עקביות במשלב הנמוך ובהופעות החוזרות ונשנות של ביטויים קולוקויאליים (כך לדוגמא המלים Dusselו.)Deibel- אחת הסיבות המרכזיות לכך שפראנץ אינו יודע לאן עליו ללכת היא שאין לו אל מי ללכת .כך, מוצא את עצמו פראנץ משוטט ברחובות העיר ללא שום יעד מוגדר. "Um die schoene Sommerzeit marschiert Franz Biberkopf wieder auf die Strasse, er wieder ganz allein, der alleinige Franz Biberkopf, wacklig, aber er geht…Franz Biberkopf aber zieht durch die Strassen... Es ist warmes Sommerwetter, Franz zieht sich von Kneipe zu )Kneipe."(210-211 השיטוט בעיר המתרחש לרוב כשפראנץ בגפו מדגיש הן את בדידותו והן את אבדן הדרך שלו בעיר. בקטע זה מתוארת הליכתו של פראנץ במונחים דומים לאלו שבהם הוא רואה את הבתים והגגות בעיר :מתנדנד אך לא נופל .החזרות ,דווקא מצידו של המספר על המילה allein/alleinigeמדגישה את מצבו ,אך בו בזמן יוצרת נימה מלגלגת של המספר על פראנץ .לפראנץ חסרות נקודות אחיזה בעיר, מקומות אליהם הוא יכול ללכת .במהלך השיטוט בעיר פראנץ חוזר למקומות המוכרים לו ,אך מבין שהוא מחפש משהו אחר .על אף שהשיטוטים של פראנץ חסרי יעד וכיוון ,רובם הגדול מתרחש ברדיוס של קילומטר בחלקה המזרחי של העיר ,סביב אלכסנדרפלאץ .פראנץ מוצא את עצמו שוב ושוב מתהלך באותם רחובות הסמוכים לאלכסנדרפלאץ ויושב באותן המסבאות בקרבת הכיכר.21 מקום משמעותי נוסף אליו חוזר פראנץ יותר מפעם אחת הן פיסית והן תודעתית הוא בית הסוהר ממנו השתחרר .במהלך אחד מאותם שיטוטים בעיר מחליט פראנץ בסופו של דבר לנסוע ל'טגל': "Und Franz marschiert, er weiss nicht was er will, auf den Rosenthaler Platz zurueck und steht vor Fabisch an der Haltestelle, gegenueber Aschinger. Und wartet. Ja das will er!... )Nach Tegel" (254 21לדוגמא עמודים 216 ,161 ,139 -19במשפט הראשון בקטע מופיעה תחבולה מעניינת לתיאור תודעה של דמות הנמצאת בתנועה .תיאור זרם התודעה משתחל באמצע התיאור של הליכתו של פראנץ ,בין פועל ההליכה למילת היחס והמקום. חילוף המיקודים המהיר בתוך אותו המשפט יוצר אפקט של סימולטאניות של הליכה ומחשבה .תיאור זרם התודעה במעין מבע משולב (השונה מהמבע הישיר החופשי רק בגוף) בו נשמר הזמן והגוף של הדיווח החיצוני ,מאפשר את המשך זרימת המשפט ובו בזמן את השינויים החדים בנקודת המבט על הדמות .אותו אופן של הצגת זרם התודעה מופיע גם בהמשך הקטע ,כאשר פראנץ מחליט לנסוע לבית הסוהר. טכניקה ספרותית נוספת משמשת להדגשת הקשר בין התנועה העירונית לתנועה של פראנץ: "Da findet Franz: Mein Leben ist zu Ende, mit mir ist es aus, ich habe genug. Die Elektrischen fahren die Strassenentlang, sie fahren alle wohin, ich weiss nicht, wo ich hinfahren soll. Die 51 Nordend, Schillerstrasse….Grunewald, mal rin. Guten Tag da sitz )ick, die koennen mir hinfahren, wo sie wollen." (349 לאחר שהוא מתבשר על הרצח של מיצי ,יוצא פראנץ שוב אל הרחובות .ימים אלו מהווים במובנים רבים את השיא של תהליך ההתדרדרות של הדמות ,או במילותיו של המספר ה"Hammerschlag"- ( ,)321מכת הפטיש האחרונה שמובילה בסופו של דבר לאשפוזו בבית החולים לחולי נפש .במשפט הראשון בקטע חוזר פראנץ כהרגלו על אותה מסקנה בשלושה ניסוחים שונים. במשפט השני מקבלת תחושת האבדון שלו ביטוי באופן התייחסותו לתנועה העירונית ובייצוג הספרותי שלה .המשפט מכיל דו משמעות מבנית כך ש "ich weiss nicht"-יכול להתייחס לsie "- "fahren alle wohinאך גם ל .22"wo ich hinfahren soll"-חוסר האונים של פראנץ מופנה הן כלפי העיר והן כלפי עצמו וההקבלה בין השניים באה לידי ביטוי כשניות לשונית בייצוג תודעתו .כמו בתחילת הרומן ,שם אומר לעצמו פראנץ "? )5( "wo soll ich hinנשאר פראנץ גם לקראת סופו אבוד בעיר .הבלבול במחשבתו של פראנץ הופך באמצעות דו משמעות זו לבלבול של הקורא המנסה להבין את מחשבותיו .הבדידות ,התסכול והפאסיביות של פראנץ מגיעים לנקודת שיא בה הוא מתיישב 22בתרגום העברי נעלמת דו המשמעות כמעט לגמרי" :החשמליות נוסעות ברחוב ,כולן נוסעות לאנשהו ,אני לא יודע לאן לנסוע". (דבלין .) 321 ,תרגום שמשקף לטעמי בצורה טובה יותר את המקור הגרמני הוא זה" :החשמליות נוסעות לאורך הרחוב ,הן נוסעות כולן לאן ,אני לא יודע ,לאן עלי לנסוע ".בנוסף ,התרגום של " "mal rinל"-ניסע לשם" הוא שגוי rin .היא גרסת הסלנג הברליאי ל rein-שמשמעו פנימה .כלומר ,הביטוי מתאר את הכניסה של פראנץ לחשמלית ולא החלטה לנסוע ליעד מסוים .בנוסף למשמעות המילולית של המילה ,גם ההקשר הטקסטואלי לא מאפשר את התרגום של בן ארי :לפני הביטוי מופיע כל המסלול של חשמלית מס' 51ורק בדיעבד מסתבר שפראנץ יורד בשטטינר-באנהוף ,ולכן לא ברור למה בדיוק מתייחס ה"לשם" .כמו כן ,במשפט הבא נאמר במפורש (בתרגום של בן ארי) "שיסיעו אותי לאן שהם רוצים" ,כלומר פראנץ לא יודע לאן מועדות פניו כאשר הוא נכנס לחשמלית .תרגום חלופי לביטוי יכול להיות "פנימה" או "ניכנס לשם". -21בחשמלית בידיעה כי אין לו לאן לנסוע .לאחר מכן ,אחרי ששוב הביט בחנות ההלבשה של פאביש, מוצא פראנץ את עצמו פעם נוספת בשערי 'טגל' ,המקום שמהווה מבחינתו את המפלט הראשון והאחרון מחייו בעיר. התנועה העירונית מעלה לפני השטח היבטים שונים ביחסי תודעה-עיר ובמובנים רבים גם מעצבת את אופי התודעה העירונית .המאפיין המרכזי שמובלט באמצעות התנועה העירונית הוא הבדידות והזרות של פראנץ בעיר .כאשר פראנץ נע ומשוטט בעיר ,הוא מבחינות רבות רואה ובלתי נראה .תיאור זה רלוונטי לא רק לגביו אלא לכל השכבה החברתית של העולם התחתון אליה הוא משתייך .התנועה של פראנץ בעיר מהווה שיקוף של האופן הסובייקטיבי בו הוא תופס את העיר .על אף שפראנץ נמצא כל הזמן בתנועה ,למעשה חייו סובבים סביב מספר מצומצם של מקומות, ומסלולים החוזרים על עצמם ,ואפילו במקומות אלו פראנץ אבוד .כה אבוד ,עד שדווקא הבתים והגגות המהווים את האלמנטים הסטטיים של העיר ,זזים. המעגליות והחזרתיות לא רק מסמלים את מסלולי חייו של פראנץ ,שחוזר לאותם אנשים ,אותם מקומות ואותן טעויות ,אלא גם משקפים במידה מסוימת את אופי חשיבתו הרוויה בחזרות על ולאותן מחשבות שוב ושוב .פראנץ מבין שברלין היא עיר עצומה ,ובכל זאת המרחב הפיסי שלו ,כמו גם המרחבים התרבותיים והמנטאליים שלו ,סגורים בתוך האזור של אלכסנדרפלאץ. תחושת חוסר האונים של פראנץ בעיר משתקפת בדומיננטיות של אלמנט השיטוט בעיר .בניגוד ל- flâneurשל בודלר ,שיטוט זה נכפה על פראנץ וההתבוננות בעיר המתרחשת במהלכו רק מגבירה את האלמנטים האירוניים והטראגיים של חייו בברלין .בנוסף להיבטיה היותר סימבוליים ,לתנועה יש גם השלכות ישירות על הדינאמיקה העירונית שמשתקפת בתודעה .התנועה העירונית ,התנועה של פראנץ בעיר ושילובן אחת עם השנייה תורמים ליצירת עומס הגירויים האורבאניים שמשתנים ומתחלפים ללא הרף .עומס זה מהווה את אחד הגורמים המעצבים את האסוציאציות האישיות והאירוניות של פראנץ ,באמצעותן הוא מנסה להתמודד עם השינויים המהירים שמתרחשים אל מול עיניו. ניתן להציב את כלל התנועה והדינאמיות העירונית ואף את התנועה של הרומן כולו אל מול הקיבעון המחשבתי של פראנץ .העיר לא מפסיקה להשתנות ופראנץ לא מפסיק ללכת ,אך מבחינה תודעתית הוא תקוע באותו המקום שהוביל אותו מלכתחילה ל'טגל' וממשיך להוביל אותו לשם במהלך הרומן כולו. -21- חלק שני :דיון ניתוח היחסים בין תודעה לבין אורבאניות הוא במידה רבה מקרה בוחן לשתי דינאמיקות רחבות יותר ,בעלות חשיבות תיאורטית והיסטורית עבור הרומן המודרני .הדינאמיקה הראשונה היא בין ייצוגים פנימיים ברומן לבין אלו החיצוניים .בספרה 23Transparent Mindsמשרטטת דורית כהן את ההיסטוריה של הרומן כספיראלה סביב הציר פנימי-חיצוני .שני המוקדים של דינאמיקה זו מתוארים על ידי כהן כמימזיס של התודעה וריאליזם נרטיבי .אותה הדינאמיקה זכתה לשמות אחרים במהלך ההיסטוריה .כך לדוגמא ,שופנהאואר התייחס אליה כחיים הפנימיים אל מול חייו החיצוניים .24הרומן המודרני ובייחוד רומן זרם התודעה ,שפסגתו יוליסס של ג'ויס ,ממוקמים באחת מהפניות המרכזיות של ספיראלה זו לעבר הפנימי (כהן.)3-00 , נדמה כי אחד הביטויים המרכזיים לדינאמיקה הפנימית-חיצונית בברלין אלכסנדרפלאץ הם יחסי הגומלין בין העירוני לאישי .המרחב העירוני והמרחב האישי נשזרים אחד בשני בצורות רבות ומגוונות בטקסט בכלל ובתודעתו של פראנץ בפרט .שני המרחבים הללו מתקיימים אחד לצד השני, אחד כחלק מהשני ופעמים רבות אף אחד כנגד השני. פראנץ חווה את האורבאניות באמצעות מערכת המושגים של תודעתו הפרטית .גבולות העיר מוגדרים מחדש על פי גבולות התודעה .תנועתו של פראנץ במרחב העירוני משרטטת מפה אישית של ברלין ומקומות שונים בה זוכים לחשיבות ומשמעות שונה בהתאם לרלוונטיות שלהם לפראנץ .פעמים רבות ,מאחורי המחשבה על העיר מסתתרת מחשבה רפלקטיבית של פראנץ המביעה משאלה כלפי העתיד או הרהור על ההווה או העבר .חלקים מהמציאות האורבאנית הקונקרטית הופכים למושגים מופשטים ,אחרים נעלמים לטובת הפניית הקשב לאלמנטים ספציפיים ורבים נוספים מתקיימים אך ורק בדמיון .ה"קריאה" האישית של פראנץ את העיר לא תמיד עקבית :פעם עומדים הגגות ליפול ופעם לא ,לרוב ברלין היא מרחב כאוטי ובלתי מובן ,פעמים אחרות היא כלא ולעיתים נדירות היא אף בית .זיהוי העיר עם ה'אני' מתרחש באופן ישיר ומודע ,אך גם באופנים עקיפים שרק משתמעים מתוך הדברים. כל מבט על המציאות ועל העיר מורכב בהכרח מאלמנטים אישיים וסובייקטיביים ,ודמותו של פראנץ אינה יוצאת מכלל זה .אולם נראה כי פראנץ לא רק תופס את העיר במושגים אישיים אלא במידה לא מבוטלת גם רואה עצמו מבעד לאספקלריית העיר .הדוגמא המובהקת לכך היא שפת המחשבה שלו ,המכילה אלמנטים מהדיאלקט הברלינאי ומשפת הרחוב של העיר .השפה ,המכוננת 23 Dorrit Cohn, Transparent Minds: Narrative Models for Presenting Consciousness in Fiction, Princeton, NJ: Princeton University Press, 1978. 24 מצוטט אצל כהן(Arthur Schopenhauer, Saemtliche Werke, ed. Arthur Huebscher, 1947, 6/2, pp.468-469. )1-9 -22מבחינה ספרותית את פעילות התודעה שואבת חלק ממקורותיה בעיר ובכך מספקת מערכת מונחים אורבאנית לחשיבה על ה'אני' .הטקסט מכיל הקבלות שונות בין הצורה ותוכן המחשבה של פראנץ על עצמו לבין מאפיינים מובהקים של אורבאניות .היבטים מרכזיים בחשיבה של פראנץ כדוגמת חזרתיות ,קיטוע ומעגליות מקבילים למאפיינים דומים של הנוף האורבאני ולא מן הנמנע שאף מושפעים מהם .התנועה המתמדת בעיר מעוררת את החרדה של פראנץ מהעיר ,משפיעה על האופן בו הוא חווה אותה ומעמידה אותו פעם אחר פעם אל מול חוסר היכולת שלו להניע את חייו. האישי והעירוני עומדים לעיתים רבות ביחס מנוגד אחד לשני .הדבר בא לידי ביטוי בצורה החדה ביותר בהקשר לדינאמיות ולתנועה האורבאנית .לצד מאפייני הקיטוע והחזרתיות ,העיר היא גם מרחב דינאמי המשתנה ללא הרף .גם פרנאץ לא מפסיק לנוע ולחשוב אולם תנועה ומחשבה אלו חסרות כיוון ולמעשה מקבעות את הדמות ומהוות קטליזאטור לקריסתה .המציאות בעיר משתנה ,אך פראנץ נשאר עם אותן מחשבות ,אותם דפוסי פעולה .הוא חוזר שוב ושוב לאותם מקומות ואנשים ,גם כאשר ברור כי הדבר בעוכריו .חוסר יכולתו להבין שהמציאות משתנה עומדת בבסיסם של הפערים בין רצונותיו ליכולתו לממשם ובבסיס נפילתו הכמעט בלתי נמנעת .השינוי התודעתי המיוחל מגיע ,אולי, רק לאחר שפראנץ "נולד" מחדש לאחר ה"מוות" התודעתי שהוא חווה במוסד לחולי נפש. את היחסים הרבים בין האישי לעירוני המבטאים את הדינאמיקה בין הפנימי לחיצוני בברלין אלכסנדרפלאץ משרתות מגוון תחבולות ספרותיות .השימוש התכוף במבע ישיר חופשי לייצוג זרם התודעה של פראנץ מאפשר ,בשילוב עם טכניקות ספרותיות נוספות כדוגמת חלוקת המשפט למקטעים ,מעברים חדים ומהירים בין תיאור העיר לבין ציטוט של זרם התודעה .מעברים אלו יוצרים תחושה של סימולטאניות ובו בזמן שומרים על זרימה של הטקסט .הרומן מכיל ציטוטים רבים המזוהים עם העיר ומופיעים אף הם ללא פעלי דיווח וסימנים אורתוגראפיים של ציטוט ,ובכך נוצרת הקבלה צורנית בין ייצוג העיר לייצוג התודעה .היחסים בין קול המספר לקול הפנימי של פראנץ משרתים אף הם את הדינאמיקה בין העיר לתודעה .מספר הטרודייגטי בעל נוכחות רבה בטקסט שגם מבקר את הדמויות ובראשן פראנץ ,מספק גם מבט אירוני על זרם התודעה שלו ביחס לתפיסה אובייקטיבית יותר של העיר .כמו כן ,הפערים הגדולים בין המספר שרומז כל העת לבאות לבין התמונה העלילתית המוגב לת המתקבלת במיקוד של פראנץ תורמת גם לבניית המתח העלילתי של הרומן .גם הגמישות הרבה ברמת הדייגטיות ובמיקוד של המספר בייצוגי התודעה של פראנץ מבליטה את היחסים המורכבים בין העיר לתודעה של פראנץ .את המעברים בין העיר לתודעה מלווה מיקוד דינאמי ושימוש רב במיקוד מרובה המורכב מאלמנטים אישיים ואורבאניים .אלו מספקים דרך נוספת לקשור בין האישי לעירוני ולערפל את הגבולות ביניהם. -23על אף החשיבות של ייצוג התודעה ,חיי העיר באים לידי ביטוי במגוון דרכים ,שחלקן אינן מזוהות עם דמות כלשהו .העיר בברלין אלכסנדרפלאץ ,שלדברי וולטר בנימין מהווה את המגאפון של המספר (בנימין ,25)233 ,באה לידי ביטוי בטקסט מתוך מבטים פנימיים אך גם באופנים חיצוניים .ניתן כמובן לטעון כי גם הייצוגים החיצוניים של העיר מהווים חלק מקול פנימי של העיר המצוטט על ידי המספר .אולם גם במקרה זה ,אותו קול אורבאני-כמעט דוקומנטארי ,יהיה מבחינות רבות מעבר לתודעת הדמות .במובן זה ,על אף החשיבות הרבה של זרם התודעה ,שומר הרומן על המתח הפנימי- חיצוני ,ומכיל צורות שונות של הצגת מציאות הנעות בין מימזיס תודעתי לריאליזם נרטיבי. דינאמיקה שנייה המהותית לרומן המודרני וקשורה באופן הדוק ליחסי הפנים-חוץ עוסקת ביחסים בין המרחב הפרטי לבין המרחב הציבורי .על פי וירת-נשר ,המעבר מהרומן הפרה-מודרני לרומן המודרני מלווה בטשטוש הגבולות בין הפרטי לציבורי (וירת-נשר .)0.-20ברומן המסורתי נשמרת הפרדה ברורה בין ה"בית" המזוהה עם פרטיות ומשפחה לבין העיר והחיים הציבוריים .ברומן המודרני ,לעומת זאת ,מתרחשת פרובלמטיזציה גוברת של המושג "בית" המפסיק לתפקד כמקום מקלט מההמולה העירונית ,לצד עלייה בחשיבות מקומות כדוגמת בתי-קפה ומסבאות בהם מתערבבים החיים הפרטיים והציבוריים .מצב זה מחייב את הדמות ברומן ליצור מרחבים ונרטיבים המשמשים כבתים זמניים .במקום 'אני' פרטי שנמצא בקונפליקט עם העולם הציבורי ,ה'אני' מבנה את הנוף העירוני ומובנה על ידיו .לטענת וירת-נשר ,המאפיין המרכזי של העיר המודרנית הוא חוסר הנגישות .(8) "Cities promise plentitude, but deliver inaccessibility." :ההשלכות הספציפיות של מיזוג הפרטי והציבורי תלויות בסוג הזרות של הדמות ובמאפייני חוסר הנגישות שלה בעיר. המתח בין זרות לבין מקומיות העולה מבחינת היחסים בין העירוני לתודעתי בחלקה הראשון של העבודה רלוונטי במיוחד לדינאמיקה בין הפרטי לציבורי בברלין אלכסנדרפלאץ .ראיית העצמי במונחי העיר שנידונה בהקשר לדינאמיקה בין הפנימי לחיצוני מדגישה ביתר שאת את עובדת היותו של פראנץ דמות מקומית ,עבורה המרחב האורבאני הוא מבחינות רבות ה"עולם" הפיסי והתודעתי, שמעברו אין יותר דבר .על אף שפראנץ הוא בן המקום ,השהייה הארוכה בכלא והשתייכותו לשולי החברה הופכות אותו לזר בביתו .תחושת זרות זו מתגברת ולובשת מימדים אירוניים לאור חוסר יכולתו להבין את העיר ולמצוא בה את מקומו .פראנץ דובר את שפת העיר אך לא מבין את השיח העירוני ,יודע שיש עבודה בברלין אך מתקשה למצוא לעצמו אחת .מבחינה חברתית ותודעתית ,מעבר לרדיוס הקילומטר של אלכסנדרפלאץ אשר גם בו הוא אבוד ,ברלין חסומה בפניו .גם עבור האנשים 25 Walter Benjamin, "Krisis des Romans: Zu Döblin's 'Berlin Alexanderplatz'," Gesammelte Schriften, Suhrkamp, 1978-82, vol. 3 pp.230-6. -24בסביבתו הקרובה ,פראנץ הוא זר .חלקם (אחותה של אידה) לא מעוניינים לראותו ,אחרים (ריינהולד) פוגעים בו ,ונוספים (מק) מתעניינים בו רק אם פגשו בו במקרה במסבאה או ברחוב .אפילו מיצי ,אווה והרברט שרוצים בטובתו של פראנץ יודעים רק מעט ממה שעובר עליו .הטראומות שהוא עובר, התפיסה הסובייקטיבית ומלאת החרדות של העיר ואובדן הדרך שלו בעיר ובחיים נשארות איתו, ואיתו בלבד לאורך רובו הגדול של הרומן. פראנץ מתגורר אמנם במספר דירות האמורות להוות מבחינתו בית ,אולם השהייה בהן היא תמיד זמנית .כמו כן ,למעט תקופה קצרה אחת ,פראנץ מבלה את רוב ימיו ברחוב או באותם מקומות "גבוליים" כדוגמת מסבאות ומועדונים .כאשר פראנץ נמצא בכל זאת בבית ,הוא מרגיש מאוים על ידי על ידי הרשויות ( ,)36-3על ידי ביקורים לא רצויים של חברי כנופיית פומס ועל ידי אירועים שאינם קשורים אליו באופן ישיר כדוגמת הפריצה למרתף ( .)001החזרות התכופות של פראנץ הן בדמיון ובזיכרון והן במציאות לבית הסוהר ,שלא אמור להיות מקום אליו אדם רוצה לחזור ,ממחישות את עומק המשבר שלו בעיר .מבחינה מסוימת 'טגל' משמש כבית מדומיין ההופך לפיצוי התודעתי של פראנץ לחוסר הנגישות שלו לחיים הגונים בברלין .אפילו לאחר חזרתו לעיר בעקבות ה"לידה" המחודשת ב'בוך' ,מתוארים הכלא והמוסד לחולי נפש כבתים .)613( 26הזרות של פרנאץ בעיר ,מכוננת אם כך את הדינאמיות של מושג ה"בית" ברומן ובמידה רבה גם מדגימה את אותו טשטוש בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי בכל הנוגע לדמותו של פראנץ בברלין אלכסנדרפלאץ. בחינת הקשרים בין הנוף הבנוי והאנושי של ברלין לתודעה של פראנץ ביברקופף סביב נושאי האסוציאטיביות ,הסובייקטיביות והתנועה חשפה אם כן שני מוטיבים נוספים בברלין אלכסנדרפלאץ, הנוגעים ליחסים בין האישי לעירוני ולמתח בין מקומיות לזרות .במוטיבים אלו ניתן לראות ביטויים לשזירת הייצוגים הפנימיים והחיצוניים של הרומן ,כמו גם לטשטוש הגבולות בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי .אולם מעבר לכך ,נדמה כי המסננת התודעתית של המציאות האורבאנית חושפת ציר דינאמי נוסף ,עליו נע המרחב העירוני בין שני קצוות :הומוגניות וניטראליות מול הטרוגניות וסמליות. ציר זה מכיל במובנים רבים הן את המתח בין הפנימי לחיצוני והן את הדינאמיקה הפרטית-ציבורית. באמצעות שיוך העיר לעולם הפנימי של הדמות מושך המבט האישי את הנוף האורבאני לעבר הקצה ההטרוגני ורווי הסמלים .מצד שני ,הראייה המוגבלת של התודעה את העיר מחלישה את הסמליות החברתית וההיסטורית של העיר המתקיימת במבט החיצוני עליה ומצמצמת אותה לגבולות האישיים והחברתיים של הדמות .בתוך כך ,מובנית העיר כמרחב ביניים ,המאפשר קריאות שונות ,פרטיות וציבוריות ,פנימיות וחיצוניות ,ניטראליות וטעונות. 26בשונה מהעברית ,המילים לבית כלא ( )Gefaengnis, Strafanstaltובית משוגעים ( )Irrenanstaltבגרמנית אינן מכילות שם או מופרמה שמשמעה בית. -25- סיכום בעבודה זו נבחנו היחסים בין התודעה לנוף האורבאני הבנוי והאנושי בברלין אלכסנדרפלאץ בהקשר לשלושה מוטיבים מרכזיים והם :החשיבה האסוציאטיביות ,התפיסה הסובייקטיביות של העיר והתנועה בעיר .סקירת המפגשים הטקסטואליים בין העיר לבין התודעה סביב סוגיות אלו העלתה עושר רב של יחסי גומלין ומגוון רחב של תחבולות ספרותיות ולשוניות לייצוג תודעה ואורבאניות המשרתות יחסים אלו. בחלקה השני של העבודה נידון הקשר ההדוק בין הנוף האורבאני לבין החיים האישיים של הדמות והמתח בין זרות למקומיות לאור דינאמיקות תיאורטיות רחבות יותר הרלוונטיות לרומן המודרני בכללותו .מתוך דיון זה עלה כי ביחסים בין התודעה לאורבאניות בברלין אלכסנדרפלאץ ניתן לראות ביטויים רבים למתחים בין הפנימי-לחיצוני ובין הפרטי לציבורי ברומן המודרני ואף לזהות תלות בין יחסי התודעה-עיר לבין טיב הסמליות וההטרוגניות של הנוף האורבאני. על אף שבעבודה שורטטו מספר קוים מהותיים של היחסים בין העיר לתודעה ,שאלות רבות הנוגעות ליחסים אלו נשארות פתוחות .חלק מהשאלות קשור בהגדרתה המצומצמת של העבודה שעסקה אך ורק בשני היבטים של הנוף האורבאני ,בדמות אחת ובמספר מצומצם של סוגיות סביבן הם נקשרים .הנוף האורבאני בכלל ובברלין אלכסנדרפלאץ בפרט הוא נוף טקסטואלי .ללא התייחסות למרכיב זה ,נוצרת בהכרח תמונה חלקית של יחסי הגומלין בין העיר לתודעה .חשיבות ה"קריאה" התודעתית של הדמות את הנוף האורבאני שהודגמה במהלך העבודה ,כמו גם השתלבות התודעה בפוליקטיביות העירונית מדגישות את חשיבותו של מאפיין עירוני זה לבחינה כוללת יותר של יחסי התודעה-עיר ברומן .אף על פי שפראנץ הוא הפרוטגוניסט של ברלין אלכסנדרפלאץ ,העיר מכילה תודעות רבות אחרות .בחינה של קיומן אחת לצד השנייה ושל טיב המפגש ביניהן עשויה אף היא לשפוך אור חדש על יחסי הגומלין בין העיר לתודעה ברומן. גם בתוך גבולות הגדרת העבודה נותרות שאלות רבות ללא מענה .אחת המרכזיות שבהן נוגעת לבעיה תיאורטית בסיסית של ייצוגי תודעה בסיפורת והיא הזיהוי בין מחשבה לשפה .המרכיבים של הנוף האורבאני שנידונו במהלך העבודה רלוונטיים במיוחד לבעייתיות זו הן מבחינת היותם אלמנטים לא ורבאליים ,והן מהאופנים המגוונים בהם הם מיוצגים בצורה מילולית בתודעה .הואריאביליות הצורנית והתכנית הגדולה של ייצוגים אלו רומזת אולי גם לטווח הרחב של שלבי העיבוד התודעתי של הנוף האורבאני ,הנע בין התפיסתי והקדם מילולי לרפלקסיה מילולית מסדר גבוה .נדמה כי שאלת טיב יחסי הגומלין בין התודעה לעיר לא יכולה לקבל תשובה מספקת לא רק לאור השפע העצום של יחסים אלו ברומן ,אלא גם מתוקף ריבוי הפרשנויות שיוצר היחס העמום בין ורבאליות לבין תודעה. -26- ביבליוגרפיה 1. Alfred Doeblin, Berlin Alexanderplatz: Die Geschichte von Franz Biberkopf, Muenchen: Deutschen Taschenbuch Verlag, 1974. :ברק- בני,ארי- ניצה בן. תר. סיפורו של פראנץ ביברקופף: אלכסנדרפלאץ, ברלין, אלפרד דבלין.2 .2116 ,הספרייה החדשה .0596 , ספריית פועלים, חנה הרציג. תר, הפואטיקה של הסיפורת בימינו,קינן- שלומית רמון.3 4. Gérard Genette, Narrative Discourse: An Essay in Method, tr. Jane E. Lewin, Ithaca: Cornell University Press, 1980. 5. Brian McHale, "Free Indirect Discourse: a survey of recent accounts", Poetics and Theory of Literature, 3, 1978, pp. 249-287. 6. Dorrit Cohn, Transparent Minds: Narrative Models for Presenting Consciousness in Fiction, Princeton, NJ: Princeton University Press, 1978. 7. Hana Wirth-Nesher. City Codes: Reading the Modern Urban Novel, Cambridge: Cambridge University Press, 1996. 8. David B. Dollenmayer, “An Urban Montage and Its Significance in Doeblin's Berlin Alexanderplatz", The German Quarterly 53, 1980, pp. 317-336. 9."Berliner Woerterbuch von A bis Z", Universiraet Hannover, http://www.germanistik.unihannover.de/organisation/publikationen/bln_lexikon/a_to_z/a.htm 10. Walter Benjamin, "Krisis des Romans: Zu Döblin's 'Berlin Alexanderplatz'," Gesammelte Schriften, Suhrkamp, 1978-82 vol. 3 pp.230-6. . תשמ"ג, ירושלים, י' אור. תר, מסכת טבע האדם, דוד יום.11 12. Arthur Schopenhauer, Saemtliche Werke, ed. Arthur Huebscher, Wiesbaden, 1947, 6/2. , הספרייה החדשה,לנדאו ולואיס לנדאו- ביאטריס סקרויסקי. תר, דון קיחוטה, מיגל דה סרוונטס.13 .0556
© Copyright 2024