אל עצמי :לגלות את העולם ,לבד עמי קרופיק: (בתמונה) “חלק מהעניין זה לטפח את הגעגועים למשפחה, ולהבין דווקא משם כמה טוב לך עם האישה ועם הילדות. אתה חוזר יותר רגוע ושלם” עמי קרופיק השאיר את האישה ושתי הילדות וטס לשלושה שבועות בנפאל ובתאילנד .הרב דורי הנמן חבש כובע במקום כיפה, השאיר אישה וחמישה ילדים ,ונהנה להיות עצמו בהודו .ודינה כהן בת ה–65 ישבה שעות מול הפלמינגו וההיפופוטמים בקניה “מבלי שאף אחד יגיד שנמאס לו וצריך ללכת”. הכירו את האנשים שיצאו לטייל לבד בעולם הגדול. מה אתכם? > חן שליטא חופשי זה לגמרי לבד ע תמונה פרטית (עמי קרופיק) | 34 מי קרופיק ,מנכ”ל גמול השקעות ,בדיוק סיים את תפקידו בחברה כשהבין שההזדמנות הזאת לא תחזור .לנסוע לחופשה ,לנקות את הראש לפני התפקיד הבא ,ובעיקר להתנתק .לבד .הוא בחר להשאיר את האישה ואת הילדות (בנות ה– 5וה– )8בארץ, לא הציע לאף חבר להצטרף ,ובילה שלושה שבועות בנפאל ובתאילנד עם עצמו“ .מגיל צעיר אני עובד קשה במערכות גדולות ,מנהל מאות עובדים והראש לא מפסיק לרוץ” ,הוא מסביר“ .בן אדם באמצע החיים צריך לקחת גם זמן לעצמו ,בעיקר כשהמרחב האישי מאוד מצומצם ואתה אף פעם לא באמת לבד ,רץ בין העבודה למשפחה כשהטלפון תמיד עובד”. אשתך אהבה את הרעיון? אתה גם מפיל הכול עליה וגם בוחר לבלות את החופשה בלעדיה. “אשתי מאוד תמכה .היא גם קרייריסטית ,יש לה חברת הפקות ,והיא הבינה שזאת הזדמנות נדירה”. > צילום :רפי קוץ דינה כהן ,נסעה להודו ולקניה“ :תמיד עולה השאלה איך את לא מפחדת. אני גם רואה את המבטים המרחמים של חבר’ה בגילי שנוסעים לאותם יעדים בטיול מאורגן .אלה אנשים שרוצים לקחת את הבית לטיול" דווקא מפני שיש לה קריירה משלה ,זה לא פשוט. “ליאורה רגילה לעשות הכול ,כי סגנון העבודה שלי תמיד היה מאוד אינטנסיבי עם הרבה נסיעות לחו”ל .אנחנו גם נוסעים יחד לא מעט ,ככה שזה לא כזה חסר לה .לו הייתה רוצה לנסוע לבד הייתי מפרגן לה ,אפילו שמבחינת הביטחון האישי -אצל נשים זה יותר מסובך”. מה הכיף הגדול בלנפוש לבד? “אני מאוד אוהב את הלבד .הוא לא מפחיד אותי. גם כשהייתי צעיר נסעתי לבד .זה לא שהסתכנתי באיזה טיול על האברסט .בחרתי בכוונה יעדים שהכרתי .בנפאל הייתי אחרי הצבא ובתאילנד יצא לי לבקר כמה פעמים .עשיתי קצת רפטינג ,מצנחי רחיפה ,ובעיקר נחתי .את הספר שרציתי לקרוא אפילו לא פתחתי ,מרוב שנהניתי לשבת עם אנשים ולדבר .אפילו עזרתי לבית ספר מקומי באחד הכפרים למצוא מקורות הכנסה”. ועם שותף לטיול זה לא היה קורה? “זה לא שהרשיתי לעצמי לעשות דברים שלא הייתי עושה ליד חבר או בת זוג ,זה פשוט הלבד. האפשרות לשתוק כשבא לך ,בלי מחויבות לאיש. אני בטוח שגם עם חבר או עם בת זוג היה נהדר, אבל אחרת .אפילו אם מבחינה טכנית היינו עושים דברים דומים ,זה לא היה להיות עם עצמך ,אלא להיות עם מישהו אחר”. לא היה חסר לך לחלוק ברגע האמת את החוויה עם אדם מוכר? “לא .רוב היום הייתי בלי הפלאפון .הופתעתי בעצמי שלא התפתיתי אפילו לגלוש ולראות מה קורה .דיברתי מדי פעם עם האישה ,עם הילדות ועם כמה חברים קרובים שרציתי לשתף .חלק מהעניין זה לטפח את הגעגועים למשפחה ,ולהבין דווקא משם כמה טוב לך עם האישה ועם הילדות. גם כשאתה לא חושב על הדברים בקול ומשתף כל הזמן מישהו ,אתה עדיין חוזר יותר רגוע ושלם”. המטרה :מימוש פנטזיה קרופיק ,שמנהל כיום את קרן השקעות טאורוס, אינו היחיד שהחליט לטייל לבד בשלב הזה בחיים שבו יש לך כבר משפחה וקריירה .לסא”ל פנינה עין–מור זה קרה בחופשת השחרור משירות הקבע. דינה כהן ,אחות בחברה פרטית ,מנצלת את תקופת החגים כדי לבקר בכל פעם יעד חדש על–פני הגלובוס .הרב דורי הנמן נסע בחופשת אלול כדי לגלות את הודו ,ורון פז בחר להמתין עם חיפוש העבודה לאחר קריירה ארוכה ב”גלובס” כדי להגשים חלום באפריקה. רענן בן–בסט ,מנכ”ל החברה הגיאוגרפית ,נתקל לא מעט ,במהלך טיולים בחו”ל ,באנשים כאלה. “אצל חלקם הטיול לבד היה מתנה שהם נתנו לעצמם ביום הולדת עגול שהיה משמעותי עבורם, אחרים היו לפני נקודת מפנה בקריירה ,כמו עזיבת תפקיד גדול או שינוי כיוון לגמרי .והיו גם מקרים שבהם הנסיעה הייתה אחרי משבר אישי כמו פרידה, אובדן או החלמה מסרטן ,כשהטיול היה מתנה שהאדם נתן לעצמו עם סיום הטיפולים. “להגיד שאנשים חוזרים מטיול כזה יותר מועצמים ,זו קלישאה שלא תמיד עומדת במבחן המציאות .זה תלוי עם מה הם רצו להתעסק במהלך הטיול ואילו חוויות הם עברו .מי שלא היה לו טוב, גם לא יודה בזה .אולי רק בפני חברים מאוד קרובים. מה שכן ,אנשים חוזרים לרוב יותר מחוברים לעצמם ולדברים שהם אוהבים”. סורק קודi–nigma : בן–בסט ,שמספק שירותי ייעוץ למטיילים בודדים לפני היציאה לדרך ,מעריך ש”היעד הוא לא העניין המשמעותי פה .זה יכול להיות ארצות הברית או המזרח ,טרק בהרים או ישיבה על שפת הים לשבועיים .יש כאלה שרצו לחזור לחוויית התרמילאות של פעם ויש שרצו לחוות תרמילאות, דווקא כי פספסו אותה כשהיו צעירים .המטרה המרכזית היא מימוש איזו פנטזיה”. ומיהם הטיפוסים שבוחרים לממש אותה דווקא לבד? “אנשים עם עולם משלהם ,שיכול למלא אותם ולספק אותם .אלה אנשים שגם בארץ אוהבים את הלבד ,או יותר נכון אוהבים ויודעים להסתדר עם עצמם ,כי לא תמיד אתה אוהב את עצמך כשאתה לבד .לשבת בבית קפה עם עצמך זה מגניב למשך פעם–פעמיים ,אבל להעביר ככה שבועיים ,ארוחה אחרי ארוחה ,זה לא תמיד כיף ,וההתמודדות הזאת עם עצמך ,כשאתה רגיל ביומיום לחברת אנשים, היא לא פשוטה. “מצד שני ,כשאתה לבד ,אתה עושה באמת מה שבא לך .גם אם זה לקרוא ספר ולהתחיל לרוץ ,מה שלא עשית עשרים שנה .ובהנחה שאתה לא זאב בודד מוקצן במיוחד ,אתה פתוח ליותר אופציות. ואצל הישראלים ,שנוטים באופן טבעי לטיול בחבורות ,הפתיחות הזאת לזרים ,שיוצאת מתוך הלבד ,בולטת יותר .הם נפתחים להרבה יותר מפגשים אנושיים”. טרמפ ששינה את הטיול הפתיחות הזאת כלפי זרים היא אחד היתרונות הגדולים שמוצאים המטיילים לבדם במצבם המאתגר .בעוד שטיול עם בן זוג או עם חבורה שומר על המטייל בסביבה הבטוחה והמוכרת ומאפשר לו לסקור בריחוק את הסביבה ,הרי בטיול לבד מעטה הציניות נסדק די מהר ,לטובת הסקרנות והרצון בקשר. רון פז ,שטייל בנמיביה ואף פרסם על כך כתבה נרחבת ב־ ,Gמאמין שלא היה מתארח אצל שבט ההימבה בקיץ ,2011אלמלא טייל לבדו“ .אספתי לטרמפ שלוש בחורות מהשבט ,מה שאפשר לי ליצור את הקשר הראשוני ולהגיע לכפר שלהן .אילו הייתי נוסע עם שותף ,טכנית לא היה בשבילן מקום באוטו ,ואני גם לא מאמין שהוא היה מסכים לשינוי כזה במסלול ,כך שכל החוויה הזאת ,שהייתה אולי הכי משמעותית בטיול שלי ,לא הייתה מתרחשת. “כשמטיילים בעולם השלישי יש המון אפשרויות והמון החלטות לקבל ,וכשאתה לבד יש לך חופש מוחלט וספונטניות מלאה לעשות מה שבא לך ולשנות את היעד בהחלטה של רגע .במקום להיות > תמונה פרטית (רון פז) רון פז ,נסע לנמיביה“ :אשתי קוריאנית ,והכרתי אותה בהודו ,בדיוק ביום שבו נפרדתי מהבחור שטיילתי איתו .לא הייתי מכיר אותה אילו הייתי נשאר איתו" | 36 יום ה’ | כ"ב באייר תשע”ג | 2במאי 2013 G G יום ה’ | כ"ב באייר תשע”ג | 2במאי 2013 | 37 מרוכז בפרטנר שלך בטיול ,ולחשוב כל הזמן מה הוא רוצה ,אתה הרבה יותר פתוח לשינויים ולסביבה”. אולי כי אתה טיפוס קצת פליזר ,ואילו היית נוסע עם מישהו ,היית מתחשב יותר מדי בדעתו, כי “לא נעים”. “נכון .אין ספק שעם שותף אני מגביל ומרסן את עצמי ,אבל גם כשאתה באותו ראש עם הפרטנר, הדברים איתו פחות מפתיעים .אשתי קוריאנית, והכרתי אותה כשטיילתי בהודו ,בדיוק ביום שבו נפרדתי מהבחור שטיילתי איתו .לא הייתי מכיר אותה אילו הייתי נשאר לטייל איתו .החוויות שלך כשאתה מטייל לבד הן אחרות לגמרי ,ואתה גם יודע להעריך את זה בשלב הזה בחיים .טיול בגיל 37זה לא הטיול עם הג’וינטים של גיל .22יש רצון יותר חזק לנצל כל יום כשאתה באמצע הקריירה והשארת משפחה מאחור ,מאשר כשאתה סטודנט שחושב שיש זמן וכל החיים לפניך .באמצע החיים, אתה מודע לכך שכל יום גירדת במאמץ”. איך המשפחה הגיבה לחופשה שלקחת בלעדיה? “הילדים היו בני 5ו– 9וזה לא נראה להם מוזר. אולי כי אשתי בעצמה נוסעת לנסיעות עבודה ולביקורים של המשפחה בדרום קוריאה לתקופות דומות ,ולכן גם היא הייתה פתוחה לרעיון .ברור לי שזה לא טבעי להשקיע בטיול כזה במקום בנופש משפחתי או בשיפוץ הבית .צריך להיות לך בן זוג מאוד יוצא דופן כדי לוותר על משאבים כמו זמן וכסף ,שבאים על חשבון המשפחה בנסיעה כזאת, וישנו כמובן גם עניין האמון .שנינו מאמינים שאם אתה אוהב מישהו -שחרר אותו .זה שובר שגרה ,ומאוד מחזק את הזוגיות .אני מתכנן עכשיו נסיעה לרוסיה ,לאסטוניה ולפינלנד ,ואשתי שוב מפרגנת לי”. למה דווקא לשם? “בנסיעות שאני עושה לבד ,אני בוחר ביעדים שלא רק שאינם מתאימים לילדים ,הם גם לא מושכים את אשתי .שאלתי אותה מה לא מעניין אותה באירופה ,ולשם בחרתי לנסוע ,כדי שלא תרגיש שהיא מפסידה .אני גם לא אסע לבדי לטיול ברמה של חמישה כוכבים ,כשהיא לבד עם הילדים. זה לא נראה לי הוגן”. פנינה עין–מור ,נסעה להודו ולנפאל“ :ייסורי מצפון יש תמיד לכל אימא. אז היו קצת ,אבל גיליתי שזה באמת לא סיפור .כשחזרתי מצאתי שהבית היה מתוקתק כמו שמעולם לא היה .ראיתי שאפשר להסתדר בלעדיי מצוין” אישה לבד בעולם גם דינה כהן ,65 ,לא מוכנה להחליף את חופש הבחירה שמאפשר הטיול לבד .כהן ,גרושה ואם רענן בן–בסט ,החברה הגיאוגרפית“ :להגיד שאנשים חוזרים מטיול כזה יותר מועצמים ,זו קלישאה שלא תמיד עומדת במבחן המציאות" | 38 צילומים :שלומי יוסף ,רפי קוץ לשני ילדים בוגרים ,החלה לפני עשור לצאת מדי שנה לטיול בן חודש לבדה“ .את הטיולים שאני מתכננת עם כרטיס לכיוון אחד אני שומרת לפנסיה” ,היא מצהירה בחיוך .על הפרק יהיו אז דרום אמריקה ,אלסקה ואוסטרליה ,שאותה היא מתכננת לחרוש עם קרוואן. “הפעם הראשונה הייתה להודו” ,היא נזכרת. “דווקא חיפשתי לנסוע עם מישהו ולא מצאתי שותף. החלטתי לא לוותר ונסעתי לבד .זה היה טיול מדהים, מה גם שאני אדם שמתחבר מהר מאוד לאנשים; לפעמים כבר במטוס אני מוצאת לעצמי פרטנרים לתחילת הדרך .אני מטיילת עם צעירים שמתייחסים אליי בגובה העיניים ולא כמו לאיזו דודה זקנה. אפילו שהיתרון הגדול של טיול לבד הוא דווקא ביכולת שלך להיטמע עם אנשי המקום ,מה שקשה לעשות כשאתה עסוק עם מי שבאת איתו”. מתי שמת לב לזה במיוחד? “זה בכל מקום .כשאני במסעדה ומצטרף אליי מטייל לשולחן ,כי גם הוא לבד .כשטיילתי בקניה ,הטבח באחת המסעדות הציע לי לבוא איתו לכנסייה; ברור לי שזה לא היה קורה אילו לא הייתי לבד .ולא ,הוא לא ניסה להתחיל איתי .אני כבר מבוגרת ,וגם לא משדרת שזה מתאים לי .גם באגם ניבשה בקניה הרגשתי כמה כיף לשבת שעות מול הפלמינגו וההיפופוטמים ,מבלי שאף אחד יגיד לך שנמאס לו וצריך ללכת .ארבעים שנה אני עובדת במסגרת מסודרת ,שבה אומרים לי מה לעשות. בחופשה שלי אני רוצה לעשות מה שאני רוצה”. כאישה שנודדת בין מקומות שלא תמיד הם סימפטיים -אינך חוששת להיות לבד? “תמיד עולה השאלה איך את לא מפחדת .אני גם רואה את המבטים המרחמים של חבר’ה בגילי שנוסעים לאותם יעדים בטיול מאורגן ,כשאני מספרת להם שאני מטיילת כאן לבד .אלה אנשים שרוצים לקחת את הבית לטיול ומדברים עם הילדים שלוש פעמים ביום ,בעוד שאני מסתפקת בתקציב צנוע יותר ובאס.אם.אס אחד ביום לילדים ,אבל עדיין עושה חיים ומרגישה שאני חיה כמו מלכה. “מה שכן ,אני לא נוסעת למקומות כמו פפואה ניו גיני ,שבהם באמת מסוכן לטייל לבד .ובמקומות שאליהם אני כן נוסעת ,אחרי הכנה ותכנון של חודשיים ,אני מניחה שמקסימום ישדדו אותי .זה כבר קרה לי ,כשלקחתי נסיעת לילה באוטובוס בסין .לא שמרתי על כללי הבטיחות וישנתי בדרגש התחתון .למזלי לקחו רק את הכסף הסיני ,והשאירו את הדולרים ואת כרטיסי האשראי”. “הרבה זמן למחשבות” נשים שבוחרות לטייל לבד זוכות לא פעם להרמת גבה מצד הסביבה .ד”ר דריה מעוז ,מרצה בכיר בחוגים לניהול תיירות במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה ובמכללת הדסה ,שחקרה את תופעת התרמילאות בהודו ,כפי שהיא מתבטאת אצל מטיילים בעשורים השונים לחיים ,מציינת כי “נשים נתקלו בתגובות כמו ‘מה ,את משוגעת? נפלת על השכל?’ איך את משאירה ילדים ובעל ונוסעת ככה?’. ואלה נשים נורמטיביות שמתפקדות באופן מאוד אחראי ומסור ביומיום .הן גם לא נעלמות לזמן בלתי מוגבל אלא תוחמות את הנסיעה .גברים שנמצאו באותו שלב בחיים זכו להרבה יותר ‘כל הכבוד’”. פנינה עין–מור זוכרת את זה היטב; היא נסעה לבדה ב– 1992להודו ,לנפאל ולתאילנד ,והשאירה מאחור בעל ושלושה ילדים“ .הייתי אז בת ,40 בחופשת שחרור מצבא הקבע .בעלי ,שעשה מילואים ביחידה קרבית ,נהג להיעדר לתקופות ארוכות .אני הייתי זו שנשארה עם הילדים וראיתי שהעולם לא מתמוטט .אמרתי שפעם אחת אפשר גם אחרת ,ונסעתי .מובן ששנה אחרי זה הוא נתן לי קונטרה ונסע לבדו לוייטנאם ולתאילנד .אבל הריכולים היו כמובן סביב הנסיעה שלי ,על איזו מין אימא אני שמשאירה את המשפחה ונוסעת ,ועוד למזרח ,שלא היה נגיש כמו היום; בתקופה שלא היו אז גם אמצעי התקשורת שיש היום ,כך שלא הייתי איתם ממש בקשר”. יום ה’ | כ"ב באייר תשע”ג | 2במאי 2013 G הרב דורי הנמן ,נסע להודו“ :כמורה וכאב לחמישה ,קשה למצוא סיטואציות שבהן אתה נמצא לבד ,ולכן לא ניסיתי למצוא פרטנר .חבשתי כובע במקום כיפה ,ונהניתי להיות עצמי נטו ,בלי מטען או תפקיד" וזה השפיע עלייך? “ייסורי מצפון יש תמיד לכל אימא .אז היו קצת ,אבל גיליתי שזה באמת לא סיפור .כשחזרתי גיליתי שהבית היה מתוקתק כמו שמעולם לא היה. הכול מסויד ומתוקן .הילדה ,שהייתה בגן חובה, כבר קראה שוטף ,ועד היום מצהירה שזה לא היה טראומתי עבורה .ראיתי שהחיים נמשכים ואפשר להסתדר בלעדיי מצוין”. היית אז בנקודת מפנה בחיים מבחינת קריירה. איזו השפעה הייתה לטיול כזה על ההחלטות שלך? “אני לא יודעת אם לקשר את זה לנסיעה או למשבר גיל ה– ,40אבל חזרתי עם תחושה של פרק חדש בחיים .ובאמת התחלתי אחר כך תהליך של סדנאות רוחניות ,והפכתי למדריכת טיולים בארץ. אין ספק שטיול כזה משפיע על רמת הביטחון העצמי שלך ,אפילו שאת מרגישה את ההעצמה שזה נתן לך רק אחרי שאת חוזרת; כשאת שם ,יש הרבה פחדים וחששות”. לדברי מעוז“ ,אצל שני המינים נסיעה באמצע החיים היא לרוב שיאו של תהליך שהחלו כבר בארץ, וכולל לעתים התפטרות מהעבודה או פרידה מבן זוג, אבל בעיקר מבטא את זה שאם עד עכשיו הלכתי בתלם ,עכשיו זה אני לעצמי .מי שנוסעים לחופשה כזאת באמצע החיים ,מכונים אנשים ‘משועבדים’; כאלה שלוקחים על עצמם הרבה מחויבויות מגיל צעיר ,עד שהגיעו לשלב של תסכול ושל תשישות. נמאס להם לעמוד בציפיות ולרצות את הסביבה, קשה להם להמשיך לשלב קריירה תובענית עם חיי משפחה וזוגיות .הם אולי לא יבקשו למרוד ולשבור לגמרי את הכלים ,אבל כן יפצו את עצמם באמצעות הנסיעה על מה שנראה להם כמו החמצה ,ובעיקר יעברו תהליך של חיפוש עצמי ושל חשבון נפש”. קרופיק מעט ציני יותר ,אבל מסכים שמשהו קורה בטיול כזה“ :לא נסעתי כדי לקבל החלטות או כדי לחשוב ,כי הייתי מאוד שלם עם עצמי .אפשר לומר שאפילו להפך ,נסעתי כדי לא לחשוב .אבל כשישבתי שם עם עצמי והסתכלתי על החבר’ה הצעירים שמטיילים ,הבנתי שזאת הייתה תקופה נחמדה; גם אני חוויתי אותה אחרי הצבא ,אבל טוב לי במקום שבו אני נמצא עכשיו”. ופז מוסיף“ :אין ספק שבנסיעה כזאת יש הרבה זמן למחשבות ,בעיקר כשהשמש שוקעת ואין מה לעשות ,כי מסוכן להסתובב לבד ברחובות .אם בבית הזמן הזה היה מתבזבז על אינטרנט ועל טלוויזיה, שם אתה מעביר אותו בסוג של חשבון נפש”. “לא היה אחד שלא התקפל” מי שמעיד על עצמו שנסע כדי לעבור תהליך הוא הרב דורי הנמן ,מרצה במכללת ליפשיץ ופעיל בעמותת צהר“ .נסעתי לראשונה להודו לפני 11 שנה” ,הוא מספר“ .הייתי אז קצת אחרי גיל ,40 אחרי שעזבתי ,או יותר נכון הועזבתי ,את ישיבת ההסדר שלימדתי בה ,והתפנה לי זמן עד לתחילת שנת הלימודים במכללה שהייתה מקום העבודה השני שלי .זו הייתה הזדמנות לשאול שאלות חריפות על חיי .לבדוק איפה אני בעולם ומה קורה איתי סביב משבר גיל .40השארתי לחודש אישה וחמישה ילדים ,כשהבת הבכורה שלי הייתה בכיתה ט’ והקטנה בת .5היו דיונים לפני זה ,אבל בסך– הכול כולם קיבלו את זה מאוד יפה ,כי הבינו שבוער בי לנסוע .לא יצאתי לטיול של אחרי צבא ,כי בזמני הטרנד הזה לא היה נפוץ ,וזה היה חסר”. והטיול אכן ענה על הציפיות? “בהחלט .לא יודע אם זה הטיול ששינה אותי או שהוא נתן לי קולב לתלות בו שינויים אחרים, אבל אין ספק שהוא אפשר לי להסתכל על החיים שלי מהצד ,וחיזק אצלי את הצד האנושי על–פני הישראלי והיהודי .למשל ,כשבתי שאלה אותי במייל אם שמעתי על פיגוע הירי בכביש 443 ועניתי לה שבאותו היום כפר שלם בהודו קרס תחת מפולת בוץ .אני עדיין נחשב לרב ,ועדיין גר בהתנחלות פסגות ,אבל חזרתי הרבה פחות אידיאולוג משהייתי”. אני מודה שכששמעתי על רב שמטייל לבדו, מיד הנחתי שניסית להחזיר בתשובה מטיילים. “לא רק שלא עשיתי את זה ,אפילו התרחקתי בכוונה מכל היהודים והישראלים ,ונמנעתי מכל שאלות המאיפה אתה ואת מי אתה מכיר .כמורה וכאב לחמישה ,קשה למצוא סיטואציות שבהן אתה נמצא לבד ,ולכן לא ניסיתי למצוא פרטנר .חבשתי כובע במקום כיפה ,ונהניתי להיות עצמי נטו ,בלי מטען או תפקיד”. הגעת בכל זאת מאוד טעון רגשית .לא היו רגעי משבר? “היו ,היו געגועים .באמצע הטיול רציתי לחזור. לא הכול הסתדר כמו שרציתי ,למשל ,כשנחתי בלילה באיזה מקום וחיכיתי בחוץ כי הגסט–האוס נפתח רק בבוקר .זה לא היה נעים .ביררתי אפשרות להקדים את הטיסה ,וכשבסוכנות הנסיעות אמרו שאי–אפשר ,פתאום נרגעתי לגמרי ,והשבועיים האחרונים היו כיף גדול .אני כמובן שמח שלא חזרתי ,ומאז אפילו חזרתי פעמיים להודו ,בשתיהן לבד .אשתי לא מתחברת למקומות כאלה .הלכלוך לא עושה לה את זה .והילדים ,אולי כדי למרוד בי, אומרים שלא ייסעו להודו”. עין–מור ,לעומתו ,לא נסעה מאז לבד“ .נסיעה כזאת מולידה כל מיני התמודדויות” ,היא אומרת. “אני שמחה שעשיתי אותה ,אבל גיליתי שאני לא אדם של לבד; אני אוהבת להיות עם עוד אנשים. אפילו שכשהבן שלי חיפש עם מי לנסוע לחו”ל, אמרתי לו‘ ,סע לבד ,בתוך רגע תמצא אנשים להצטרף אליהם’”. וקרופיק מסכם“ :כל מי ששמע על הטיול שלי אמר וואוו ,אבל כשאמרתי לו‘ ,יאללה ,סע גם אתה, לא צריך להילחם באריות בג’ונגלים ,אפשר לבחור מקום נורמלי’ ,לא היה אחד שלא התקפל .לפעמים זה כי המבנה המשפחתי מקשה על ביצוע נסיעה כזאת .אבל הרוב פשוט הודו שהם לא מבינים מה יש לעשות לבד כל היום .מתברר שגם כשאנשים יודעים את הדרך וגם כשהם הטיפוסים שמובילים אותה ,הם צריכים מישהו שיהיה מאחוריהם בשיירה בשביל הגיבוי והביחד .אנשים מפחדים להיות לבד, ¿ ומפספסים חוויה של פסק זמן אמיתי”. Chen-s@globes.co.il ד”ר דריה מעוז“ :נסיעה באמצע החיים היא לרוב שיאו של תהליך שהחלו כבר בארץ ,וכולל לעתים התפטרות מהעבודה או פרידה מבן זוג" G יום ה’ | כ"ב באייר תשע”ג | 2במאי 2013 | 39 | 40 יום ה’ | כ"ב באייר תשע”ג | 2במאי 2013 G
© Copyright 2024