][23 גלובס יום ה'–ו' | ב'–ג' בחשון תשע"ו | 16–15באוקטובר 2015 ביקורת תיאטרון //רון שוורץ קרקס ארגנטינה "אוויטה" בהבימה היא הפקה גרנדיוזית שמספקת שואו גדול ,אבל גם מחזה מפוספס שלוקח דמויות היסטוריות והופך אותן לפלקט fמזל שרן דנקר שם הרבה כוונות טובות יש על הבמה של היסטוריה והשטחה שלה למרחב חד–ממדי "אוויטה" של הבימה .למען האמת יש הרבה של דמויות פלקטיות ,בחסות של מוזיקה מהכול .הרבה רקדנים ,הרבה תאורה ,הרבה ושעשועים .והרי מה בין סיפור הסינדרלה תפאורה ,הרבה תלבושות ,הרבה ווליום. החד–פעמי והמורכב כל כך הזה של אווה פרון המון ווליום .הבמאי משה קפטן כבר הראה ושל ארגנטינה המקוטבת של שנות ה– ,50ובין בעבר שהוא יודע להרים הפקות גרנדיוזיות הממבו–ג'מבו הזה שעל הבמה .הסינדרלה ציון )"שיער"" ,גבירתי הנאווה"" ,ינטל"( ,וזו אולי שם אבל איפה כל השאר? האלימות, הגרנדיוזית שבהן בכל האמור לפרמטרים הפופוליזם ,הפרוניזם? אותו רודן חובב כמותיים ) 86משתתפים זה המספר שבו נאצים ,שעל הבמה ,בגילומו של אקי הוא נקט ,כולל התזמורת והעובדים מאחורי אבני ,מצטייר כאיזה פודל חסר חוט שדרה. הקלעים( .אלא שתיאטרון הוא לא רק עניין איפה הפאשיזם ומשטרי החונטות האכזריים של מספרים .הוא בעיקר מקום שבו מספרים שבו בעקבותו? פלא שדרום אמריקאים סולדים )צילומים :דניאל קמינסקי ,יח"צ( מהמערב )ומהבריטים בפרט( ,כשזה לוקח את שירי מימון ב"אויטה" .מגישה את עצמה .למטה :דנקר סיפורים .ובפן הזה ,אופרת הרוק שכתב טים רייס ושאת המוזיקה לה חיבר אנדרו לויד וובר התרבות שלהם ,והופך אותה לפולקלור חלול שברמה גבוהה )אביחי חכם( ,הוא רן דנקר לפני קרוב ל– 40שנה ,היא סיפור מפוספס של סטריאוטיפים .לטלנובלה בע"מ. סימבולי בכך שדווקא שירי מימון נבחרה בתפקיד צ'ה .דמות שאינה נמנית עם בצורה שערורייתית .עיוות של זה מתסכל ואפילו מכעיס ,כשמביאים לגלם את אוויטה .כמו ב"אקס פקטור" ,שם היא שופטת ,ועוד קודם ב"כוכב נולד" שממנו הביוגרפיה של אוויטה כמובן ,ושנמצאת על בחשבון שזו הצגה שמתחזה לביוגרפית. פרצה ,זו ההפקה שמעל לכל .התוכן הוא שחקן הבמה כל העת בתפקיד של מספר ,על מנת הנה כך ,היא רצה על הציר הכרונולוגי של לעמת אותה עם הפער בין מי שהייתה ובין מי חייה של אוויטה ,ועושה זאת ברמות פירוט משנה ,וגם המשתתפים .הפורמט הוא המלך, וגם כאן ,טנגו יפייפה ,פלמנקו עוצר נשימה ,שהפכה להיות .אפשר שזו הדמות המורכבת דקדקניות ,שנוגעת באירועים המרכזיים של ארגנטינאי ,אנדלוסי -הכול מתערבב .גרסת ביותר על הבמה ,כזאת שנמצא כפסה מלהפוך חייה ושל מותה .אלא שזה גם המקום שבו לקריקטורה מגוחכת של המהפכן המרקסיסטי חסרה היד המכוונת ,שתיקח את הקדירה קאבר לדבר האמיתי. בתפקיד של נער שעשועים ,ודנקר עומד הלוהטת ותחליט מה היא רוצה לומר מימון היא זמרת נהדרת וגם הביצוע באתגר .יש לו קול נהדר ,תנועה מעולה, על אוויטה ,או לומר באמצעותה. שלה ל"אל נא תבכי ארגנטינה" הקנוני על מרפסת של הקאסה רוסאדה הוא יפיפייה )אף מעברים נפלאים ומעל לכול ים של כריזמה. יד שיודעת להגביר ,אבל גם לעצור שמבחינת עיתוי לא ברור לי מדוע זה הנאמבר מאוד הזכיר לי את הרמה הנפרדת שבה ניצב לעורר מחשבה .קצת אוויר בתוך ההתקפה איתי טיראן מעל להפקת "קברט" ,ודנקר התזיזיתי הזאת -נאמבר רודף נאמבר 24 ,מהם שנבחר לפתוח את המערכה השנייה ,במקום לנעול את הראשונה בגאון( .ועדיין ,מימון היא בהחלט מבשיל לאיכויות האלה¿ . בקצב מסחרר -שהצופה חווה על מנת להמם אותו ויזואלית וווקאלית בכל רגע .יש בזה גם לא אוויטה ,ולרגע אין מקום לטעות בכך .היא "אוויטה" מאת טים רייס ,מוזיקה :אנדרו מן ההנאה והכיף ,זה ברור ,אבל זה יכול להיות מגישה את שירי מימון. לויד וובר ,תרגום :דניאל אפרת ,בימוי: יותר מאשר קרקס ססגוני. מי שכן מגיש דמות ,ואין ספק שמדובר באקס פקטור של ההפקה ,לצד הכוריאוגרפיה משה קפטן ,הבימה במובן זה ,ולא רק ,יש הרבה יותר מאלמנט 7 לראות או לא לראות //ניר קיפניס נשארים במפה נפגשים עם ראש-הממשלה ואז אני שוב מתהפך( .רוצה לומר ,משחק, לא כל שכן משחק פתיחת עונה של מכבי תל–אביב פותחת מכבי תל–אביב באירופה ,הוא עבורי עונה אירופית במוסקבה, כמו כנס מחזור קטן שלי עם שנותיי ה' ,מ– ,20:00ערוץ 10 כחובב ספורט וצופה טלוויזיה .זאת כמו כל דבר בחיים שנמשך שנים ועוד ,המפגש מול צ.ס.ק.א מוסקבה, רבות ,כך גם משחקיה של מכבי תל– הוא בבחינת "אירוע בתוך אירוע", אביב ב"יורוליג" )או "גביע אירופה עוד מהימים בהם בחרה קבוצת הצבא לאלופות" כפי שקראנו לו פעם(, האדום לארח אותנו בוירטון ,בלגיה יכולים לשמש סוג של רטרוספקטיבה - :המשחק שהסתיים בניצחון 79-91 הנה ,בגיל שמונה אני צוהל ביחד וגרם לטל ברודי לומר את המשפט עם מדינה שלמה מהזכייה הראשונה שהכי מזוהה איתו עד היום" :אנחנו בגביע הנכסף .הנה ,בגיל העשרה ,אני במפה ואנחנו נשארים במפה" .אלה היו מורד בכל והופך להיות עוין למכבי. ימים של בידוד בינלאומי לישראל, הנה בגיל 40+אני כבר מיושב יותר, ימים שבהם חשבו באו"ם שהציונות לא אוהד מכבי ,לא לובש חולצה היא גזענות ,ימים של טרור נגד צהובה ורץ לכיכר -אבל בהחלט שמח מטרות ישראליות בארץ ובחו"ל .אז כשהם מנצחים ,ואם זה יגרום למישהו כן ,שמח ככל שאהיה על זה ש"אנחנו באירופה להזכיר אותנו בהקשרים במפה" ,מדהים לראות עד כמה מעט שמחים -מה טוב )כל זה עד שהם היא השתנתה ב 38השנים שחלפו מאז. הטרילוגיה של אלקבץ סרטי האחים אלקבץ - מ"שבעה" ועד "גט" ,ה'–ש' " ,22:00יס קולנוע ישראלי יש בסרטים של רונית ושלומי אלקבץ משהו מהפנט ,קצת כמו דיוקנה של רונית .כמי שלא מכיר את ההוויה הזאת מקרוב ,אני מביט בהם לעיתים כפי שמביטים בסרט זר ,כלומר לא רק נסחף בעלילה ,אלא במקביל רושם לעצמי גם את מנהגי המקום -ממנהגי אבלות ועד גירושים ברוח יהודית– מזרחית–מסורתית .בל יטעה מישהו לחשוב חלילה שבמשפט האחרון יש איזו התנשאות ,בעוד שאין בו אלא הודאה בבורותי .אלא שלמרבה המזל, יש בסרטים האלה הרבה יותר :מדובר בדרמות משובחות עם עלילה שחודרת מדובר ביצירה תיעודית מרתקת את הצופה ,מבוימת ברגישות ,משוחקת וסוחפת .לא רק בגלל נושאה הנכבד היטב ומביאה דמות של אישה שנאבקת )היוצר והמחזאי המנוח ניסים אלוני(, אלא משום שמדובר בחווייה סוחפת מבפנים בכבלי המסורת שאליה היא גם מבחינה ווקאלית וויזואלית .ב"היה קשורה מחד ,אך בה היא גם מורדת מאידך .הטרילוגיה תיפתח כבר הערב היה מלך" משתמש הבימאי דורון ג'רסי באנימציה שמבוססת על ציוריו )ה'( עם "שבעה" ,תימשך בערב שבת עם "ולקחת לך אישה" ותסתיים במוצאי של יוסל ברגנר ,שהיה חברו הטוב של אלוני .זו לא רק ביוגרפיה מצולמת השבת עם הקרנת בכורה של "גט", של אחד האנשים המשפיעים ביותר הפרק האחרון והמרגש בטרילוגיה על התרבות הישראלית -גבוהה הקולנועית המקומית והיפה הזאת. כעממית ,אלא גם בחינה של יחסיו עם יצירתו ,עם הקהל ועם הממסד האמנותי .במשך שנים היה אלוני חידה :איש רציני שידע להצחיק ,איש תרבות שידע לגעת גם בהומור עממי ומעודכן )"הגשש החיוור" למשל(, "היה היה מלך", מחדש את השפה ,אך גם נמנה על שבת ,21:00ערוץ 8 שומריה ,ביוקרתי ,חריף ויחד עם זאת על אף שלא זכה לבסוף ב"פרס אחד מבניה האהובים של התרבותאופיר" לסרט התיעודי הטוב ביותר, הישראלית לדורותיה¿ . למאמינים בניסים
© Copyright 2024