‫עלון קיבוץ שובל‪ ,‬אדר תשע"ה‪ ,‬פברואר ‪2015‬‬ ‫שדרת השקדיות‪,‬‬ ‫נטיעות חדשות‬ ‫בט"ו בשבט‬ ‫לקוראי השובעלון שלום!‬ ‫תועפות אבק‪ ,‬גשם רביבים וכמה כדורי ברד פקדו אותנו לאחרונה‪ .‬השדות הודו לגשם‬ ‫הנדיב בשפע צימוח‪ ,‬והנגב יפה במיוחד השנה‪ ,‬פורח באדום ובצהוב ומרנין את העין‪.‬‬ ‫ושוב‪ ,‬במירוץ הזמן‪ ,‬מסקר השובעלון את מה שהיה ומתקשה להדביק את קצב האירועים‪.‬‬ ‫ט"ו בשבט נחוג אצלנו השנה בשלל אירועים‪ ,‬והם מיוצגים בתמונות ובכמה סיפורים‪,‬‬ ‫וביניהם על הגינה הקהילתית‪ .‬רק שתלנו ונטענו‪ ,‬והנה כבר פורים בפתח‪...‬‬ ‫בלב הגיליון – פרידה כואבת מארבעה אנשים יקרים שנפטרו לאחרונה‪ ,‬מרים אושפיץ‪,‬‬ ‫יוסף מורטון‪ ,‬שרי רז ורות גולדברג‪ ,‬זכרם לברכה‪ .‬לכל אחד מהם סיפור חיים ייחודי‬ ‫ומרתק‪ ,‬וכאשר נגזר עלינו להיפרד ‪ -‬משהו ממנו מסופר‪ ,‬והסיפורים יפים‪.‬‬ ‫ראובן הירשלר בהגיגיו המצוירים מוחה על גזרת הגורל‪...‬‬ ‫ומה עוד?‬ ‫פסולת והטיפול בה אינם עניין שולי כיום‪ ,‬ונוה עין גדי מספר על עבודתו בתחום זה‪.‬‬ ‫חיים רון יצא לסיור שארגנה ועדת תרבות לׂשרונה‪ .‬כולם התרשמו מהמקום‪ ,‬אבל חיים גם‬ ‫התעמק בהיבטים ההיסטוריים ובהשלכות הפוליטיות שלהם וכתב על גירוש אוכלוסיות‬ ‫עוינות ועל הפקעת נכסי אויב בהיבט רחב יותר‪.‬‬ ‫אלי לוי מביט על הקיבוץ שלנו אתמול‪ ,‬היום‪ ,‬מחר‪ ...‬ומנתח את מצבו‪.‬‬ ‫משל קטן על ערבות הדדית העבירה אלי רינת חכים‪ ,‬לקראת כתיבת "מושגי הקיבוץ"‪.‬‬ ‫היריעה בדף המושגים הייתה קצרה‪ ,‬לכן הפך השובעלון לבמה טבעית לסיפור‪.‬‬ ‫ולקינוח – מפי הטף‪.‬‬ ‫אשמח למשוב על תכני השובעלון‪ ,‬וגם להשתתפות פעילה של הקוראים‪ ,‬כי הרי לכך נועד‬ ‫המקומון הזה‪.‬‬ ‫בברכת ימים טובים ושמחים לכולנו!‬ ‫שלומית‬ ‫‪1‬‬ ‫את רצף אירועי ט"ו בשבט פתחנו בנטיעות‪ ,‬אבל ללא קצת תרבות אי אפשר‪ ,‬לכן צפינו‬ ‫בהצגה קטנה על אילנה והשקדייה‪ .‬והייתה גם ברכה‪.‬‬ ‫ברכה לקיבוץ שובל לכבוד ט"ו בשבט‬ ‫בפרוש חג האילנות‪ ,‬אליך אני רוצה לפנות‬ ‫ּולאחל לעץ הוותיק והמהולל‪ ,‬הרי הוא קיבוץ שובל‪,‬‬ ‫כמה איחולים‪:‬‬ ‫שיהיו שורשיך עמוקים‬ ‫ויינקו מעברך המרשים‬ ‫ומערכי השיתוף והערבות ההדדית‪,‬‬ ‫כי לצורך חוסן חברתי – זו התשתית‪.‬‬ ‫שיהיו ענפיך רחבים וחסונים‪,‬‬ ‫בנויים מאנשים טובים ומהרבה בנים‪,‬‬ ‫שתהא עלוותך ירוקה‪ ,‬רחבה‪,‬‬ ‫מגוונת ומפותחת‪,‬‬ ‫כענפי המשק‪ ,‬שופעת פעילויות ומוצלחת‪,‬‬ ‫שתניב פירות ערבים ועסיסיים‬ ‫בדמות ילדים חמודים ומתוקים‪,‬‬ ‫ושתמשיך להתנשא לשמיים ולשאוף לגובה‬ ‫כי ללא חלומות – איך אפשר לצמוח?!‬ ‫חג שמח!‬ ‫שלומית‬ ‫‪2‬‬ ‫איזה כיף שיש חג מושקע ועתיר אירועים!‬ ‫ערב ט"ו שבט בחדר האוכל היא עליז ושמח‪,‬‬ ‫טעים ורב משתתפים‪ .‬על הבמה הופיעה לראשונה‬ ‫חבורת הזמר‪ ,‬ולא נשכח את "זרע של צנונית"‬ ‫בביצוע משפחת אלמלם‪.‬‬ ‫פיקניק ט"ו בשבט‬ ‫מהו ט"ו בשבט ללא בילוי בטבע?‬ ‫ועדת תרבות דאגה לכול וארגנה פיקניק בחורשת‬ ‫האקליפטוסים‪ .‬זיו שלח לקח את החבר'ה לטיול‬ ‫בשדות ונדב פלג הסביר מה רואים בהם‪ .‬את הציוד‬ ‫לפיקניק הביא יואל נאור‪ ,‬הנערים הכינו טבונים‬ ‫לאפיית פיתות‪ ,‬נוה עין גדי ושי נהרי הכינו הפעלות‬ ‫ומשחקים ושי זקין דאג שכל התכניות יצאו אל הפועל‪.‬‬ ‫משפחות רבות הגיעו והשתתפו ונהנו‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ביקשתי מצביקה קאלוש לספר על הגינה הקהילתית החדשה שהשתילה בה חתמה את‬ ‫אירועי ט"ו השבט‪.‬‬ ‫רעיון הגינה הקהילתית התחיל מחיפוש עשייה משתפת ומחברת למקום‪ .‬היוזמים הם‬ ‫כמה בחורים שהגיעו לאחרונה לשובל‪ :‬יובל גולן‪ ,‬רועי צורף‪ ,‬אסף עובדיה‪ ,‬צביקה קאלוש‬ ‫וגם נווה עין גדי – שובלניק ותיק‪ .‬הגינות הקהילתיות תופסות תאוצה ברחבי הארץ‪ ,‬ומכאן‬ ‫הרעיון‪ .‬לאחר שזה גובש ‪ -‬הגיע זמן הביצוע‪.‬‬ ‫ליאור כהן שעוסקת בין היתר בגינות הקהילתיות נתנה כמה טיפים‪ ,‬אורית גולדברג נתנה‬ ‫את חסות ועדת תרבות‪ ,‬והבחורים גייסו גם את נעם קרוטמן‪ ,‬איש הנוי‪ .‬בעזרת המתחחת‬ ‫של הנוי ועבודת שרירים במעדרים הוכנו ערוגות גבוהות והונחו טפטפות‪ .‬שתילי ירקות‬ ‫ותבלינים הגיעו ממבואות הנגב‪ .‬נרכשו כלי עבודה‪ ,‬כולל מעדרים ומגרפות צבעוניים‬ ‫וחמודים לילדים‪ .‬בט"ו בשבט נחנכה הגינה‪ ,‬ומשפחות רבות הגיעו והשתתפו בשתילה‪.‬‬ ‫המטרה העיקרית של הגינה היא יצירת מקום מפגש‪ .‬מטרה נוספת היא לחבר את הילדים‬ ‫לעבודת האדמה וליצור קשר עם המקום והקרקע‪ .‬הכוונה היא להיפגש כל שבוע‪-‬שבועיים‬ ‫לעבודה משותפת‪ ,‬ניקוש עשבים וכל מה שנדרש‪ ,‬וכשתגיע העת ‪ -‬לאסוף ביחד את היבול‪.‬‬ ‫יש גינות קהילתיות שבהן כל אחד מקבל ערוגה‪ ,‬מטפל בה ונהנה מפרי עמלו‪ .‬כאן הכוונה‬ ‫היא היחד‪ ,‬לכן נשמח לקטוף ביחד את החסה והקולרבי‪ ,‬לעשות מהם סלט גדול שייאכל‬ ‫בחברותא‪ .‬בהמשך מתוכנן להכין במקום פינת בילוי עם טבון וספסלים‪.‬‬ ‫היה כיף לעבד ביחד את השטח‪ ,‬ועוד יותר מכך – לראות את כולם שותלים ביחד‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫אמא יקרה‪,‬‬ ‫תם המסע‪.‬‬ ‫מסע ארוך‪ ,‬מפותל‪ ,‬מסובך וקשה שהחל לפני ‪ 85‬שנים‪ ,‬בבירת הונגריה‪ .‬משפחה אחת‪ ,‬עם‬ ‫אמא ואבא שלוש אחיות ומשה אחיך היקר‪ .‬צעדים ראשונים בעולם‪ ,‬שהאמנת כי הוא רק‬ ‫טוב‪ ,‬תחת ההגנה והשמירה של אמך‪ .‬עולם ששינה למול פנייך את אופיו האופטימי‪,‬‬ ‫השמח‪ ,‬והפך לשטני‪ ,‬מאיים‪ .‬ילדה קטנה אל מול עולם גדול‪ ,‬שרוצה רק לטרוף אותה על‬ ‫שום שהיא יהודייה‪ .‬ילדה קטנה שקורעים אותה מאמה בתחנת רכבת כשממול רובה קטלני‬ ‫מכוון אל פנייך התמימות‪ ,‬המשותקות מפחד‪ ,‬שאך זה אתמול החיוך והצחוק היה מרוח עליהם‪.‬‬ ‫תם המסע אישה קטנה‪-‬גדולה‪ ,‬לוחמת ענקית שהלכה קדימה וחזרה מהתופת ממחנה‬ ‫האימים כשריח המוות ומראות האימים מלווים אותך בכל צעד‪ .‬ממצעד המוות למצעד‬ ‫החיים‪ .‬עלייה לארץ לבד‪ ,‬ללא מגן‪ ,‬ללא מכוון‪ ,‬ילדה קטנה אל מול עולם ענק‪.‬‬ ‫מסע שממשיך בהכשרה בבן שמן עם הגרעין ההונגרי‪ ,‬פיזור ביישובים שמתחילים לקום‬ ‫ביחד עם מדינה קטנה‪ ,‬וילדה קטנה שמחזיקה רובה גדול ושומרת ששוב לא יבוא הצורר‬ ‫ומבקש נפשה‪.‬‬ ‫ובלילה אחד מצטרף אל המסע גבר אחד רכוב על סוס‪ .‬מי שם? שואלת ילדה קטנה עם‬ ‫רובה גדול‪ ,‬ומהעבר השני עונה קול‪ :‬זה אני‪ ,‬אני יהודי‪ .‬ומשם את המסע ממשיכים שניים‪,‬‬ ‫אישה אחת עם איש אחד‪ ,‬מחזיקים יד ביד וחיים מכל הבא ליד‪.‬‬ ‫מגיעים לשובל‪ ,‬קיבוץ קטן בנגב גדול‪ .‬בונים בית‬ ‫ועוד בית‪ .‬קיבוץ שלם‪ .‬וזורעים וקוצרים‪ .‬במטבח‬ ‫מבשלת אישה קטנה לקיבוץ גדול‪.‬‬ ‫אל המסע מצטרפים נוסעים קטנים‪ ,‬דורית‬ ‫הבכירה‪ ,‬יאיר ועמי‪ .‬ואת‪ ,‬אמא‪ ,‬לא נחה לרגע‪.‬‬ ‫דואגת‪ ,‬מאכילה‪ ,‬מנקה‪ ,‬מטפלת‪ ,‬נוסעת לכל מקום‬ ‫כי צריך לטפל‪ .‬הרי הילד לא מרגיש טוב‪.‬‬ ‫ויש נכדים וימי הולדת‪ ,‬ואת‪ ,‬אף אחד לא שוכחת‪,‬‬ ‫כי אם לא את‪ ,‬מי יהיה שם? בכולם את מטפלת ואת‬ ‫עצמך שוכחת‪ ,‬נו גם לזה יגיע הזמן את אומרת‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫והזמן עובר והמסע מתארך‪ ,‬הגו שח לו קמעה‪ ,‬הצעדים כושלים והבריאות לא בשמיים‪,‬‬ ‫אבל את דוהרת קדימה‪ .‬אין זמן‪ .‬אישה קטנה מול מחלה גדולה‪ ,‬ואריה חולה ולבית אשחר‬ ‫עובר‪ ,‬ואת שם כל יום‪ ,‬כל היום‪.‬‬ ‫וגם לך קשה‪ ,‬אמא‪ .‬אנחנו רואים‪ ,‬ואומרים‪ ,‬אבל את כבר מעבירה הילוך בקלנוע‪ ,‬ונשאר‬ ‫רק אבק‪ .‬ביום ההולדת ‪ 80‬שלך ביקשתי ממך‪" :‬אמא‪ ,‬תורידי הילוך"‪.‬‬ ‫כולם מסודרים‪ ,‬כולם בריאים‪ ,‬כולם בסדר‪ ,‬אמא‪ .‬אז ביקשתי‪.‬‬ ‫ואריה איננו‪ .‬נשארה אישה קטנה מול לבד ענק‪.‬‬ ‫והבריאות שלך דעכה‪ .‬כמו כל דבר בחייך‪ ,‬גם את זה עשית מהר‪ .‬קוצב לב‪ ,‬גידול אכזרי‬ ‫וממאיר‪ ,‬וכאילו התעלל בך הגורל האכזר ממילא‪ ,‬גם נפלת‪ ,‬ואת עצם האגן שברת‪.‬‬ ‫למה? שאלת‪ ,‬ואנחנו איתך‪ ,‬למה זה קרה ולמה לך?‬ ‫תם המסע‪ ,‬אמא יקרה‪ .‬עשית את הצעד האחרון‪ .‬הוא היה הכי אטי מכולם‪ ,‬הכי הכואב‬ ‫מכולם‪ ,‬הארוך מכולם‪.‬‬ ‫וזהו‪ ,‬נעצרת‪.‬‬ ‫תם המסע‪ ,‬אמא יקרה‪ ,‬מסעך שלך‪ ,‬מסעה של המדינה‪.‬‬ ‫עכשיו באמת נוחי‪ .‬נוחי לך אישה קטנה‪-‬ענקית‪ ,‬גיבורה‪.‬‬ ‫שבי לך שם עם אריה שלך‪ ,‬תחזיקו ידיים כפי שהחזקתם ‪ 63‬שנים ולא עזבתם לרגע‪.‬‬ ‫אישה אחת עם איש אחד תחת עולם אחד‪.‬‬ ‫נוחי‪ ,‬אמא יקרה ואהובה‪.‬‬ ‫סליחה על חוסר הסבלנות ועל חוסר ההבנה לפעמים‪ .‬סליחה‪ ,‬אמא‪.‬‬ ‫אוהב אותך‪ ,‬מעריץ אותך וכל כך מתגעגע‪,‬‬ ‫מרים אושפיץ וגרופר במטבח‬ ‫‪6‬‬ ‫עמי אושפיץ‬ ‫דברי הספד של רונית שלח‪-‬מורטון‬ ‫אבא'לה‪,‬‬ ‫כבר מספר שבועות שאני מגלגלת בראשי את דברי הפרידה ממך‪ ,‬מקווה בשבילך שייגמר‬ ‫כבר הסיוט הזה שבו אתה הולך ונמק לתוך מחלה סופנית זו או אחרת‪.‬‬ ‫אתה‪ ,‬איש של שכל‪ ,‬של ידע ומדע‪ ,‬אתה‪ ,‬שחידדת ותרגלת את הזיכרון במשך שנים‬ ‫בתשחצים‪ ,‬תשבצים ושאר חידונים‪ ,‬כדי שלא יאבד לך בעת זקנה‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬חיית חיים מלאים‪ ,‬עשירים‪ ,‬התגברת על זוועת השואה‪ ,‬ובהיותך עתיר יצירתיות‬ ‫וכוחות בנית מדינה ואחר כך עם אמא הקמת בית ומשפחה‪.‬‬ ‫אינך איש של פשרות‪ ,‬ומאבק לצדק היה חלק מדרך החיים שלך‪ ,‬לטוב ולרע‪ .‬היית בעל‬ ‫השפעה‪ ,‬ובכל מקום שבו עשית ופעלת‪ ,‬השארת חותם – איש של אנשים‪ ,‬מתחבר ושומר‬ ‫על קשרים אמיצים לאורך שנים‪ .‬לפני שבועיים‪ ,‬בבית החולים‪ ,‬תפסה אותי רופאה צעירה‪:‬‬ ‫"את הבת של מורטון? לפני חודש הייתי תורנית לילה‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬במקום ללכת לישון‬ ‫ישבתי עם אבא שלך שעתיים ודיברנו‪ ,‬והוא סיפר לי כל מיני דברים‪ .‬זה לא קורה הרבה‪.‬‬ ‫הוא פשוט נכנס לי ללב"‪.‬‬ ‫הרבה גוונים וצבעים היו בך‪ ,‬אבא‪ .‬אדם מלא באהבה‪ ,‬סקרנות‪ ,‬חדות שכל וחדות עין –‬ ‫האיש שנולד עם מצלמה ביד‪ .‬הנצחת אינספור רגעים‪ ,‬נופים‪ ,‬צמחים‪ ,‬בעלי חיים‪ ,‬טבע‬ ‫דומם‪ ...‬ואם יש צילום מהפסגה הכי גבוהה באזור‪ ,‬אז עוד יותר טוב! נשאר בך תמיד משהו‬ ‫ילדותי‪ ,‬איזו שובבות וקריצה – הנאה והתלהבות מדברים חדשים‪ ,‬מקניות ורכישות לעצמך‬ ‫ולאהוביך‪" .‬זה יתאים לירדן לאוניברסיטה? אולי תיקים לעידן לטיולים?"‪ .‬בדיחות‬ ‫משפחתיות שנחרטו לדיראון עולם – הקראת כל ההגדה‪ ,‬כולל ניירות חדרה והשאלה‬ ‫האלמותית‪" :‬למה לא אמרתם שיש פולצ'ינטה???"‬ ‫סקרנות זו הובילה אותך ללמידה וחקר‪ ,‬גם באוניברסיטה וגם כאוטודידקט – פיתחת‬ ‫תכניות לימוד ממוחשבות מהראשונות בארץ‪ .‬לא חדלת ללמוד‪ ,‬ובכל רמ"ח אבריך חיית‬ ‫את המסר שאביך העביר לך‪" :‬למד בני‪ ,‬למד"‪ ,‬עד הגשמת חלום וקבלת תואר דוקטור‪.‬‬ ‫הייתה בך גם אופטימיות רבה‪ ,‬כי אחרת איני יכולה להסביר את הביקורתיות‪ ,‬העקשנות‬ ‫להגיב ולכתוב‪ ,‬מתוך אמונה שאפשר וצריך לשנות את הדברים כך שיהיו צודקים‪ ,‬הוגנים‬ ‫וטובים יותר‪ ,‬לפי הבנתך‪ .‬ידעת לייעץ‪ ,‬להתייעץ ולהקשיב‪ ,‬ואני למדתי ממך ללמוד‪,‬‬ ‫ליהנות מלמידה‪ ,‬לרצות בה‪ ,‬והיא חלק מחיי יום‪-‬יום‪ .‬ובאיחור אופייני אני מבטיחה לך‬ ‫שאסיים את הספר שכתבנו יחד‪.‬‬ ‫העברת לנו את אהבת הארץ הזו דרך הרגליים והראש‪ ,‬בדרכך המיוחדת‪ ,‬עם תכנון מוקפד‬ ‫ומדויק‪.‬‬ ‫אהבת את הנכדים שלך אהבה גדולה שהתערבבה לעיתים בהערות חינוכיות‪ ,‬אך לא היה‬ ‫בה ס פק! אלינו היא הגיעה בצורת שוקולדים בכל ביקור בתקופה האחרונה‪ .‬התעלמת‬ ‫‪7‬‬ ‫בחינניות מבקשתי להימנע מלהביא ממתקים‪ ,‬כשאתה כולך ממוקד בתגובה השמחה‬ ‫ובהנאה המשותפת שלך ושל הילדים שלי‪.‬‬ ‫בחודשים האחרונים חזר אליך מעט מההומור שכל כך אפיין אותך בעבר‪ .‬צחקת והתבדחת‬ ‫קצת יותר‪ .‬לאחר הבדיקה שעשה לך ד"ר פונצ'יק באוגוסט הוא אמר לך‪ :‬יש לי בשורה‬ ‫רעה ובשורה טובה‪ .‬הרעה היא שיש התפתחות של דמנציה‪ .‬והטובה? שאלת‪ ,‬שאני אשכח‬ ‫את זה מחר?"‬ ‫עם הכול ולמרות הכול‪ ,‬אבא‪ ,‬היית אדם – כפי שכתב רודיארד קיפלינג בשירו "אם"‪:‬‬ ‫"אם למלא תוכל כל רגע לא סולח‬ ‫במלוא שישים שניות של יזע ושל דם‪,‬‬ ‫לך תהיה הארץ וכל אשר עליה‪,‬‬ ‫ועוד יותר מזה‪ ,‬בני ‪ -‬תהיה אדם!"‬ ‫היית אדם – אמיתי ולא מושלם – איש האדמה‬ ‫והרוח – בעל ושותף אוהב לאמא עם מחויבות‬ ‫ודאגה הדדית אינסופית‪ ,‬אבא וסבא אהוב‪.‬‬ ‫לאבא שלי יש סולם‪ ,‬מגיע‪ ...‬עכשיו עד שמים‪.‬‬ ‫עכשיו כבר לא כואב‪ ,‬השתחררת מכבלי הגוף‬ ‫ומגבלות הגשמי‪ ...‬נוח בשלום על משכבך‪ .‬אנחנו‬ ‫עם אמא‪ ,‬לחזק אותה ולדאוג לה‪ .‬תדע שאתה –‬ ‫אהבתך‪ ,‬סיפוריך‪ ,‬הווייתך‪ ,‬נשארים איתנו לתמיד‪.‬‬ ‫אנחנו רוצים להודות לכמה אנשים נדירים ונדיבים שליוו אותנו בתקופה לא פשוטה ולא‬ ‫קצרה‪:‬‬ ‫למירה – על הרגישות‪ ,‬על הנגישות ועל החשיבה צעד קדימה‪ ,‬גם כשאנחנו התלבטנו‪.‬‬ ‫ידעת להנחות אותנו לייעץ ולכוון במלוא הכוונה‪.‬‬ ‫לצוות המרפאה – על הטיפול הסבלני‪.‬‬ ‫לצוות פנימית ב' – על אנושיות‪ ,‬מסירות ורגישות‪ ,‬יחד עם מקצועיות שלא תסולא בפז‪.‬‬ ‫לדורון וועדת אבלות – על לקיחת המושכות כבר מאתמול‪.‬‬ ‫תודה מיוחדת לראובן ולג'וני – לראובן – במסירות‪ ,‬עדינות וחברות ליווית את אבא‪.‬‬ ‫רכשת את אמונות ובמשך שנים וחודשים רבים טיילת‪ ,‬הסעת‪ ,‬קילחת‪ ,‬טיפלת ועזרת רבות‪.‬‬ ‫‪And Johnny – for your fast learning, dedication, sensitivity and‬‬ ‫‪tenderness. You took care of our father at his worst days and have been‬‬ ‫‪huge and significant help to us all. We are lucky that you entered our life‬‬ ‫‪and we're sorry for the circumstances. We wish you good health always.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫שרקה‪ ,‬אהובה ויקרה‬ ‫אני כותבת אליך בגוף ראשון‪ ,‬אבל בשם כל בני הכיתה‪ ,‬כל האחים‬ ‫והאחיות לדרך ולמסע החיים שלך‪.‬‬ ‫שרקה‪ ,‬כל כך עצוב לי‪ .‬הלכתי לכבודך ברגל לכאן‪ .‬כזיכרון לכל‬ ‫שיעורי הספורט אותם הייתי מלווה אותך מהמגרש לכיתה‪ ,‬לאט‪-‬‬ ‫לאט‪ ,‬הרבה אחרי כולם‪ .‬לא פעם ננזפתי על שאיחרתי לשיעור‬ ‫הבא‪ .‬אבל נדמה לי שכבר אז ידעתי מה באמת חשוב בחיים‪.‬‬ ‫כשאני חושבת עליך‪ ,‬שרקה‪ ,‬אני חושבת על החיים‪ .‬כשאני חושבת‬ ‫עליך אני חושבת על נחישות‪ ,‬על אומץ‪ ,‬על תעוזה‪ ,‬על מסירות אין‬ ‫קץ‪ ,‬על תבונה וחוכמה‪ ,‬על חברות נפלאה‪ ,‬על גדולת הרוח מול מגבלות הגוף‪.‬‬ ‫את‪ ,‬שרקה‪ ,‬הבנת יותר מאיתנו את המשמעות של הזמן ואת המושג "זמן שאול"‪ .‬היום אני‬ ‫חושבת שמגיל צעיר כבר ידעת שאין לך את כל הזמן שבעולם‪.‬‬ ‫כמו שכל זרע בטבע מכיל את הפוטנציאל להיות צמח בוגר‪ ,‬כך כל רגע בחיים מכיל את‬ ‫הפוטנציאל להיות חיים שלמים‪ .‬וככה חיית‪ .‬לא דחית למחר מה שאפשר לעשות היום‪ ,‬לא‬ ‫ויתרת לעצמך‪ ,‬למדת‪ ,‬עבדת‪ ,‬התפתחת‪ ,‬והקמת משפחה נפלאה‪.‬‬ ‫מיום שאני זוכרת‪ ,‬אני זוכרת אותך מתמודדת‪ .‬או יותר נכון‪ ,‬אני לא זוכרת אותך לא‪...‬‬ ‫ככל שהכוחות החלו לעזוב את הגוף ‪ -‬כך תעצומות הנפש התגלו‪ .‬ככל שהלכו ופחתו‬ ‫הדברים שיכולת לעשות‪ ,‬כך המשכת להתעקש ולהיאבק‪.‬‬ ‫אפשר להגיד שמה שאפיין אותך יותר מכל דבר אחר היה שהצלחת לחיות חיים מלאים‬ ‫ומשמעותיים‪ ,‬בניגוד לכל הסיכויים‪ .‬ועוד דבר‪ ,‬מעולם לא שמעתי אותך מתלוננת‪ .‬מעולם‪.‬‬ ‫אני חושבת על הנשימה‪ .‬כמה נאבקת עליה‪ .‬דבר פעוט ופשוט שכולנו עושים בלי לחשוב‪.‬‬ ‫לך זה היה מאמץ‪ .‬מאמץ גדול‪ .‬כמו כל הדברים שהיו לך קשים‪ ,‬ולנו ‪ -‬מובנים מאליהם‪.‬‬ ‫לא תמיד הבנו אותך‪ .‬לא תמיד השכלנו לגלות רגישות כילדים‪ .‬ועל כך אני מבקשת סליחה‬ ‫מכולנו‪ .‬אבל תמיד‪-‬תמיד השתדלנו‪ .‬כמיטב יכולתנו‪.‬‬ ‫אני יודעת כמה רצית לחיות‪ .‬אני יודעת‪ .‬אם עצמת את עינייך לעולם זה רק בגלל שלא‬ ‫יכולת יותר‪ .‬בזה אני בטוחה‪.‬‬ ‫מה שחיבר אותי לשרי‪ ,‬הרבה לפני כל דבר אחר‪ ,‬היה הכתיבה‪ .‬תמיד כתבנו שירים‪ .‬מהגן‪.‬‬ ‫היינו צוות הכתיבה של הכיתה‪ ,‬בכל המחנות‪ ,‬את כל ההמנונים – הכול שרי ורינת‪.‬‬ ‫כשבגרנו‪ ,‬בסביבה קיבוצית מחוספסת‪ ,‬לא בדיוק חובבת שירה‪ ,‬היינו נפגשות במוסד‪,‬‬ ‫בדרך כלל בשעות אחר הצהרים‪ ,‬ומראות אחת לשנייה את השירים שכתבנו‪.‬‬ ‫שרי‪ ,‬אהבתי אותך בכל לבי‪.‬‬ ‫רינת חכים‬ ‫‪9‬‬ ‫הסיפור על הברחת שירו של יצחק קצנלסון בטרנספורט החילופין‬ ‫מפי ליאור ענבר ממוזיאון לוחמי הגטאות שסיפר על כך בכנס "שבעים שנה‬ ‫‪ ,222‬שהתקיים באתר ההנצחה במחנה המעפילים עתלית‬ ‫לטרנספורט "‬ ‫לפני שבעים שנה הגיעה רות אדלר (גולדברג) לעתלית‪ .‬היא באה ממחנה ויטל שבצרפת‪.‬‬ ‫לא היה זה ביקורה הראשון בארץ ישראל המנדטורית‪ ,‬אלא שהפעם החביאה בידית‬ ‫מזוודתה את שירו האחרון של יצחק קצנלסון‪.‬‬ ‫רות אדלר נולדה בשנת ‪ 1919‬בדרזדן שבגרמניה‪ ,‬למשפחה דתית‪-‬מסורתית‪ .‬זמן קצר‬ ‫לאחר עליית הנאצים לשלטון היגרה משפחתה לאנגליה ומשם לצרפת‪ .‬ב‪ 1936-‬עלתה רות‬ ‫ארצה במסגרת "עליית הנוער"‪ .‬חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נסעה‬ ‫לבקר את הוריה בפריס‪ .‬טרם צאתה הוציאה דרכון פלשתיני‪-‬מנדטורי‪ ,‬צעד שלימים‬ ‫יתברר כמציל חיים ובעל השלכות דרמטיות‪.‬‬ ‫זמן קצר אחרי נפילת צרפת נאסרה רות במחנה ויטל‪ ,‬בגין אזרחותה המנדטורית‪ .‬למחנה‬ ‫זה הגיע המשורר והמורה יצחק קצנלסון עם בנו בכורו‪ ,‬היחיד שנותר ממשפחתו‪ .‬כשנודע‬ ‫לקצנלסון על יהודייה צעירה במחנה הקוראת תנ"ך‪ ,‬ביקש להיפגש אתה‪ .‬בהדרגה התקבצה‬ ‫סביבם חבורה יהודית מיוחדת שעסקה בלימוד‪.‬‬ ‫עם קבלת הידיעה על צירופה של רות למשלוח החילופין (החלפת שבויים יהודים בגרמנים‬ ‫טמפלרים מפלסטינה‪ ,‬טרנספורט ‪ )222‬הטמינה בידית מזוודתה את שירו החשוב של‬ ‫קצנסלון "השיר על העם היהודי שנהרג"‪ ,‬שיר המתעד את השואה בהתרחשותה‪.‬‬ ‫בהגיעה לעתלית חיכה לרות יודק'ה הלמן‪ ,‬חבר קיבוץ גבת‪ ,‬מאנשיו הקרובים של יצחק‬ ‫טבנקין‪ ,‬מנהיג הקיבוץ המאוחד ובן דודו של המשורר קצנלסון‪ .‬הפגישה הייתה מרגשת‪.‬‬ ‫השיר הובא לירושלים לביתו של ברל כצנלסון‪ ,‬שהוא בן דוד נוסף של המשורר‪ .‬השיר‬ ‫על העם היהודי שנהרג הוא שיר הספד קשה ונוקב‪ ,‬ובסיומו נכתב‪" :‬אבוי לי‪ ,‬תם הכול‪...‬‬ ‫הייתה אומה והיא איננה עוד"‪.‬‬ ‫ארבע שנים מאוחר יותר קמה מדינת ישראל‪ .‬רות אדלר לחמה במלחמת העצמאות וזכתה‬ ‫להקים בית בישראל‪ .‬בנה הצעיר הוא דני גולדברג‪ .‬לפני שנים רבות תרמה רות אדלר את‬ ‫השיר‪ ,‬את ידית המזוודה ואת ספר התנ"ך שקראה בו עם המשורר‪ .‬כל אלה מוצגים כיום‬ ‫בתערוכת "יזכור" בבית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד‪ ,‬מוסד הנושא את שמו של‬ ‫יצחק קצנלסון‪.‬‬ ‫נזכור את פועלה‪ .‬יהי זכרה ברוך‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫מפרי עטו של ראובן הירשלר‬ ‫‪11‬‬ ‫נוה עין גדי מספר על עבודתו‬ ‫אני עובד בחברת אפיק שעוסקת בהנדסת סביבה והידרולוגיה‪ .‬משרדי החברה נמצאים‬ ‫בפארק התעשייה בעומר‪ ,‬ובראשה עומד נמרוד חלמיש‪ ,‬בן קיבוץ להב‪ .‬בחברה ישנם‬ ‫עשרה עובדים‪ ,‬רובם מהנדסים‪ .‬החברה עוסקת בתכנון מערכות מים וביוב‪ ,‬עבודות ניקוז‪,‬‬ ‫למשל בכביש ‪ 6‬הנבנה כעת‪ .‬אני משתלב בתחום נוסף של החברה‪ ,‬מגוון היבטים בתחום‬ ‫הפסולת‪ .‬הגעתי לתחום לאחר שהשלמתי תואר ראשון בגיאוגרפיה ולימודי סביבה (הערה‬ ‫בפולנית‪ :‬מה עושים עם זה?!)‬ ‫רוב הפסולת בארץ מגיעה כיום לאתרי הטמנה‪ .‬המוכר ביותר באזורנו הוא "דודאים"‪,‬‬ ‫ודומים לו "אפעה" במישור רותם‪" ,‬תאנים" ליד ראש פינה ואתר ליד קיבוץ עברון‪ .‬בכולם‬ ‫החברה שלנו מופקדת על התכנון ההנדסי של האתר ועל ממְשק האתר עם המשרד להגנת‬ ‫הסביבה‪ .‬לאתרי ההטמנה ממשק רציף עם המשרד להגנת הסביבה‪ ,‬ובין השאר אתרי‬ ‫ההטמנה חייבים להגיש דו"חות שנתיים למשרד זה‪ ,‬ואני מכין את הדוחות מטעם הלקוחות‬ ‫שלנו‪ ,‬כחלק מהעבודה השוטפת שלי‪.‬‬ ‫כל שינוי שנעשה במטמנה מחייב הגשת "תסקיר השפעה על הסביבה" – מסמך עב‪-‬כרס‬ ‫הסוקר את כל ההשפעות שהשינוי עלול לגרום לסביבה‪ .‬אני אחראי להכנת התסקיר‪ ,‬ואנו‬ ‫נעזרים בחברות שעושות ניתוח לגבי איכות האוויר וגם לגבי הנצְּפּות שיגרום השינוי –‬ ‫כלומר מה יהיה מראה האתר בנוף‪.‬‬ ‫תשתיות תא הטמנת פסולת – אתר אפעה‬ ‫היקף הדרישות מצביע על היקף‬ ‫החקיקה הקיימת כיום בישראל‬ ‫בתחום איכות הסביבה‪ .‬עד שנות‬ ‫ה‪ 90-‬הייתה בכל רשות מקומית‬ ‫מזבלה שאליה הגיעה הפסולת‪.‬‬ ‫בדרך כלל זה היה בור או מקום‬ ‫שבו שרפו את האשפה‪ ,‬בדומה לערמת האשפה שהייתה אצלנו בוואדי‪ .‬בסוף שנות ה‪90-‬‬ ‫עברה החלטת ממשלה‪ ,‬ובה נקבע שתיסגרנה המזבלות המקומיות ובמקומן ייפתחו אתרי‬ ‫הטמנה מרכזיים‪ ,‬שמספרם מוגבל‪ .‬החוק קובע שיהיו בהם תשתיות לאיטום ולניקוז‬ ‫התשטיפים‪ ,‬שהם המונח המקצועי ל"מיץ של הזבל"‪ ,‬וזאת כדי למנוע את חלחול הנוזלים‬ ‫למי התהום‪ .‬בנוסף לאיטום יהיו תשתיות לאיסוף הגז מתאן שנוצר ונפלט מהפסולת‪.‬‬ ‫ב"דודאים" ישנם שני גנרטורים המּונָעים על ידי מתאן הנפלט מהמטמנה ומייצרים חשמל‪,‬‬ ‫והוא נמכר לחברת החשמל‪ .‬במטמנות אחרות שורפים את הגז או מנצלים אותו ליצירת‬ ‫קיטור (אתר תאנים) או חשמל (אתר עברון)‪ .‬הפחמן הדו‪-‬חמצני שנפלט בשריפה נחשב‬ ‫למזהם פחות‪ ,‬בהשוואה למתאן שנפלט מהפסולת ונחשב כגז חממה גרוע יותר‪ .‬טיפול נוסף‬ ‫הוא כיסוי המטמנה לאחר שהתמלאה‪ ,‬שיקום המקום ושילובו מחדש בנוף‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫כשבחרתי ללמוד גיאוגרפיה קיוויתי שלא אמצא את עצמי יושב כל היום מול מחשב‪ ,‬אלא‬ ‫אעשה עבודה דינאמית יותר‪ ,‬באוויר הפתוח‪ .‬בפועל אני יושב רוב היום מול מחשב‪ .‬אבל‬ ‫חלק מהעבודה שלי אכן מתרחש בחוץ‪ ,‬כי אני עוסק בליווי צמוד של המטמנות (וכן כמובן‬ ‫בפרויקטים נוספים) ועוקב אחר פעילותן בשטח‪.‬‬ ‫במסגרת עבודתי הכנתי גם תכניות‪-‬אב לטיפול בפסולת חקלאית‪ ,‬במועצות האזוריות רמת‬ ‫נגב‪ ,‬אשכול‪ ,‬שפיר ותמר‪ .‬בכל מועצה מקור הפסולת החקלאית שונה‪ :‬רפתות‪ ,‬חממות‪,‬‬ ‫שאריות פלסטיק‪ ,‬גד"ש‪ ,‬לולים וכדומה‪ .‬מבחינים בין פסולת צמחית לבין פסולת שמקורה‬ ‫בבעלי חיים‪ .‬פעם עשו ערמות זבל שנועד לזיבול השדות‪ .‬כיום זה אסור‪ .‬כל הפסולת‬ ‫שמקורה בבעלי חיים מגיעה לאתר קומפוסט‪ .‬התשתיות בו דומות לאלו שבמטמנות‪ ,‬ונועדו‬ ‫בעיקר לנקז ולאסוף את התשטיפים‪ ,‬כדי שלא יחלחלו אל מי התהום‪.‬‬ ‫כשמכינים תכנית‪-‬אב לפסולת החקלאית במועצה אזורית מסוימת ממפים את כל סוגי‬ ‫הפסולת המצויים בה‪ .‬נציגי המועצה‪ ,‬נציגי חקלאים ונציגים ממשרדי הבריאות‪ ,‬החקלאות‬ ‫והגנת הסביבה מתכנסים ודנים בבעיות ובפתרונות להן‪ ,‬וחברת "אפיק" היא זו שממליצה‬ ‫מה לעשות‪ .‬לבסוף מגישים תכנית‪-‬אב לטיפול בכל סוגי הפסולת החקלאית ותכנית הטמעה‪.‬‬ ‫מבחינת החקלאים זהו קושי כי הטיפול בפסולת מעמיס עליהם עלויות כבדות‪ ,‬וזאת גם‬ ‫כאשר הם שורדים בקושי‪ .‬בעבר הם נהגו להשליך את הפסולת הזאת לוואדי הסמוך או‬ ‫לשרוף אותה בסיום‬ ‫אתר לפינוי פסולת פלסטיק חקלאית – כיכר סדום‬ ‫הגידול‪ .‬כיום זה אסור‪.‬‬ ‫אני רואה שיש התקדמות‬ ‫רבה ביישום של חוקי‬ ‫הגנת הסביבה‪ ,‬אבל‬ ‫כמובן שהיישום אינו‬ ‫מלא עדיין‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬כל נושא הטיפול‬ ‫בפסולת בעולם כולו‪,‬‬ ‫ובישראל בפרט‪ ,‬עובר שינויים מרחיקי לכת בשנים האחרונות‪ ,‬וזו תקופה מרתקת לעסוק‬ ‫בכך‪ .‬אני מוכרח לציין שהיכרותי עם התחום לפני תחילת עבודתי ב"אפיק" הייתה מוגבלת‬ ‫מאוד‪ ,‬ואני מרגיש בר מזל לעסוק בתחום בתקופה כה דינמית‪.‬‬ ‫כפי שצוין לפני כן‪ ,‬על ישראל לעבור עוד דרך ארוכה עד שנוכל לומר שהטיפול בפסולת‪,‬‬ ‫על כל סוגיה ועבור כל אזרחיה‪ ,‬הנו מוסדר ו"סביבתי"‪ ,‬אולם אין ספק שבעשרים השנים‬ ‫האחרונות חל שיפור מדהים‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫על גירוש אוכלוסיות עוינות‪ ,‬הפקעת נכסי אויב ופעילות ועדת התרבות החדשה‬ ‫מאת חיים רון‬ ‫פעולתה הרשמית הראשונה והמבורכת של ועדת התרבות החדשה של קיבוץ שובל הייתה‬ ‫טיול וסיור ב"ׂשרונה" המשוחזרת‪ ,‬מושבה של הטמפלרים הגרמנים שהוקמה במאה ה‪19-‬‬ ‫במקום שמוכר היום כ"הקריה" בתל‪-‬אביב‪ .‬אדמות ׂשרונה כללו שטחים שבהם עומדים‬ ‫כיום מגדלי עזריאלי‪ ,‬בית חולים איכילוב ובניין הוועד הפועל של ההסתדרות; צפון תל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫הטמפלרים הגיעו לארץ‪ ,‬כאמור‪ ,‬במאה ה‪ ,19-‬בתקופת האימפריה העות'מנית‪ ,‬תחת שלטון‬ ‫תורכי ובהמשך תחת שלטון בריטי‪ ,‬והיו כאן עד לגירושם מהארץ על ידי הבריטים ב‪-‬‬ ‫‪ .1946‬בכ ל התקופה שחיו בארץ הם שמרו על נתינותם הגרמנית‪ ,‬על אורח חיים גרמני‪,‬‬ ‫דיברו בשפה הגרמנית ונשארו נאמנים לגרמניה‪ .‬בזמנו תמכו בקיסר של גרמניה (והוא‬ ‫בהם)‪ .‬כשעלו הנאצים לשלטון תמכו בגלוי בהם‪ .‬ילדיהם הצטרפו לתנועת הנוער הנאצית‪,‬‬ ‫"היטלר יוגנד"‪ ,‬ובניהם התגייסו לצבא הגרמני הנאצי‪ .‬כשהבריטים כבשו את הארץ מידי‬ ‫התורכים הוחלט לגרש את הטמפלרים למצרים בהנחה שהם אוכלוסייה עוינת‪ .‬בעת כינון‬ ‫המנדט הבריטי לאחר המלחמה הוחלט כצעד של פיוס לאפשר את חזרת הטמפלרים‪ .‬הנציב‬ ‫הבריטי הראשון‪ ,‬היהודי הרברט סמואל‪ ,‬הנהיג אותה גישה פייסנית כלפי ערביי ארץ‬ ‫ישראל כשהחליט למנות את חאג' אמין אל‪-‬חוסייני כמופתי של ירושלים‪ .‬סמואל הציוני‬ ‫התכוון לטוב‪ ,‬אך גם הטמפלרים וגם ערביי ארץ ישראל תחת הנהגת המופתי פעלו אחר כך‬ ‫נגד הבריטיים והיהודים ולמען הנאצים‪.‬‬ ‫בפרוץ מלחמת העולם שוב הוגדרו הטמפלרים בארץ "אוכלוסייה עוינת"‪ ,‬והבריטים סגרו‬ ‫אותם ביישוביהם‪ ,‬שהפכו למחנות מעצר‪ .‬עם התקרבות צבאו של הגנרל הגרמני רומל‬ ‫חששו הבריטים שהטמפלרים יהפכו ל"גייס חמישי" והעלו את מי שהעריכו כי הם‬ ‫מסוכנים‪ ,‬עם משפחותיהם‪ ,‬על אניות שהובילו פצועים אוסטרלים הביתה‪ .‬עד היום נמצאים‬ ‫באוסטרליה צאצאיהם של הטמפלרים שלא בחרו לחזור לגרמניה‪ .‬ראויה לציון עסקת‬ ‫חילופין שבוצעה על ידי הבריטים (ואנשי היישוב היהודי בארץ) ב‪ 1942-3-‬בה ‪46‬‬ ‫יהודים הורשו לצאת מאירופה הכבושה לארץ תמורת ‪ 69‬טמפלרים שגורשו מכאן‬ ‫לגרמניה (כבר אז לא היינו מסוגלים לסגור עסקת חילופין באופן פרופורציונלי)‪ .‬בהמשך‬ ‫הוחלפו עוד מספר יהודים תושבי "פלסטינא" ובעלי אזרחות בריטית עם טמפלרים מהארץ‪.‬‬ ‫[חילופין אלו קשורים לסיפורה של רות גולדברג‪ ,‬המתפרסם בגיליון זה‪ ,‬וכן לסיפור‬ ‫עלייתה לארץ של חוה וייגרט שפורסם בשובעלון הקודם]‬ ‫בתום המלחמה גורשו הטמפלרים שנשארו בארץ סופית על ידי הבריטים‪ .‬חלקם הצטרפו‬ ‫לאלה שבאוסטרליה ואחרים שבו לגרמניה‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫ומה עם האדמות והרכוש של הטמפלרים? ב‪ 1945-‬הסכימו הבריטים להקצות חלק‬ ‫מקרקעות ׂשרונה לצורך הקמת בית חולים עירוני איכילוב בתל אביב‪ .‬ב‪ 1947-‬הגיעה‬ ‫העירייה להסכמה עם תושבי שרונה (לשעבר) לגבי רכישת אדמות המושבה‪ ,‬אך הבריטיים‬ ‫סירבו לתת אישור לכך‪ ,‬ובמקום זאת הפקיעו את קרקעות שרונה‪ ,‬בהתאם לצו להפקעת‬ ‫נכסי אויב‪ ,‬כפיצוי מגרמניה על נזקי מלחמת העולם השנייה‪ .‬עם עזיבת הבריטים את הארץ‬ ‫ב‪ 1948-‬רכשה עיריית תל אביב את קרקעות שרונה מהאפוטרופוס הבריטי על נכסי אויב‪.‬‬ ‫תוך כדי הסיור שלנו בשרונה לא יכולתי שלא להרהר בשאלה האם צאצאי הטמפלרים‬ ‫יכולים לטעון היום ל"זכות השיבה"‪ .‬המדריך התייחס לנושא‪ .‬מסתבר שבמסגרת "הסכמי‬ ‫השילומים" דרשה ממשלת גרמניה שישראל תפצה את הטמפלרים על רכושם שהופקע‪,‬‬ ‫בעקבות זאת נחתם הסכם פיצויים‪ ,‬והחל מ‪ 1969-‬הועברו פיצויים לטמפלרים באוסטרליה‬ ‫ובגרמניה‪.‬‬ ‫ומה עם אוכלוסיות עוינות אחרות‪ ,‬גירושם והפקעת נכסיהם ("נכסי אויב")?‬ ‫האם "גירוש" נחשב "פשע מלחמה"?‬ ‫גדלנו והתחנכו על סיפורי גבורתם של פורצי הדרך לירושלים הנצורה בתש"ח‪ .‬אין עוררין‬ ‫על כך שהמצור על ירושלים הוסר סופית רק כאשר הכפרים ששלטו על הדרך ושימשו‬ ‫בסיסים לתוקפי השיירות נכבשו‪ ,‬ותושביהם העוינים גורשו‪.‬‬ ‫סיפור גירוש אחר היה ברוחמה‪ .‬היישוב קם לראשונה ב‪ 1912-‬על שטח של ‪ 6,000‬דונם‬ ‫שנרכשו מאדמות הכפר ג'ממה‪ .‬ב‪ 1917-‬אסרו התורכים את תושבי רוחמה‪ ,‬והערבים‬ ‫השכנים בזזו את המקום והרסו אותו‪ .‬לאחר שש שנות פריחה נעזב‪ .‬ב‪ 1918-‬עלו למקום‬ ‫מתיישבים יהודיים בניסיון לשקם אותו‪ .‬ב‪ 1921-‬הותקפה רוחמה על ידי פורעים ערביים‪.‬‬ ‫המתיישבים התגוננו והיישוב ניצל‪ .‬במאורעות הדמים של ‪( 1929‬תרפ"ט) נאלצו תושבי‬ ‫רוחמה לנטוש אותו בפעם השנייה‪ .‬ב‪ 1932-‬רכשה חברת גן שלמה חלק מאדמות רוחמה‬ ‫הנטושות‪ .‬ב‪( 1936-‬תרצ"ו) היו שוב מאורעות דמים‪ .‬רוחמה ננטשה בפעם השלישית‪.‬‬ ‫ב‪ 1943-‬התארגנה ועלתה להתיישבות ברוחמה הקבוצה הרביעית‪ ,‬והיא כוללת את ראשוני‬ ‫קיבוץ רוחמה של היום‪ .‬במוצאי יום כיפור ‪ 1946‬יצאו מרוחמה חברי הקיבוצים שובל‬ ‫ומשמר הנגב להתיישבות במקומות הקבע שלהם במסגרת ‪ 11‬הנקודות בנגב‪.‬‬ ‫עיינתי במפה של יישובים ערביים בנגב לפני מלחמת העצמאות ומצאתי ארבעה בסביבה‬ ‫של רוחמה‪ :‬ג'ממה‪ ,‬חוג'‪ ,‬אל מחראקה ו‪-‬קאופאחה‪ .‬אוכלוסיית אותם יישובים גורשה‬ ‫במהלך מלחמת העצמאות‪ ,‬והיישובים אינם קיימים עוד‪ .‬אותם יישובים שימשו בסיסים‬ ‫לפורעים שתקפו את רוחמה ואילצו את התושבים לנטוש את היישוב שלוש פעמים‬ ‫בתקופה שבין ‪ 1917‬ל‪ .1936-‬הם גילו עוינות עד מלחמת השחרור ובמהלכה‪ .‬האם היה זה‬ ‫פשע מלחמה לגרש את תושבי הכפרים העוינים ולהרוס את כפריהם ששימשו בסיסים‬ ‫לפורעים? במה שונים היחס וההתנהגות של בריטניה כלפי אוכלוסיית הטמפלרים בארץ‬ ‫להתנהגות של מדינת ישראל הצעירה כלפי האוכלוסייה העוינת אותה בתקופת הקמתה‪,‬‬ ‫תוך כדי מלחמה על חייה?‬ ‫ומה לגבי זכות השיבה?‬ ‫אולי ההסכם עם הטמפלרים יכול לשמש דוגמה לפתרון בנושא זה?‬ ‫חיים רון‬ ‫‪15‬‬ ‫מאת אלי לוי‬ ‫כללי‪ :‬ההנהלה ראויה להערכה על הובלת תהליך חשיבה‪ ,‬שהוא חיוני לשובל לעת הזו‪.‬‬ ‫לדעתי על התהליך להתמקד בשני נושאים‪ .‬הראשון‪ ,‬בדיקת יישום ההחלטות המהפכניות‬ ‫שהתקבלו בתהליכים הקודמים בשנים ‪ ,1997-2007‬בהתבסס על הערכה מקצועית בלתי‬ ‫תלויה של היחס בין ההלכה למימושה‪ .‬השני‪ ,‬דיון בצורך לשינויים מהותיים ומעמיקים‬ ‫בניהול ובהתנהלות שיובילו את שובל אל המחר ולהתאים אותו לשינוי שחל באוכלוסייתו‪.‬‬ ‫למה בשובעלון ולא בדיונים?‬ ‫טבעו של דיון‪ ,‬מדברים ושומעים‪ .‬את‪/‬ה מדבר ואני שומע ולהיפך‪ ,‬אני לא מתאים לזה‪.‬‬ ‫מה קרה ומה קורה?‬ ‫המעבר של שובל לקיבוץ‬ ‫מתחדש הפסיק את תהליך‬ ‫הגסיסה שלו וביטל את‬ ‫התאריך המשוער לסופו‪.‬‬ ‫הקיבוץ היה נעלם‪ ,‬היישוב‬ ‫היה ממשיך להתקיים‪ ,‬יישוב‬ ‫קהילתי או פרבר של רהט‪.‬‬ ‫מטרת השינוי הייתה המשך קיומו של הקיבוץ‪ ,‬ולשם כך נקבעו שלושה יעדים מרכזיים‪:‬‬ ‫‪ .1‬שינוי דרך ההתפרנסות‪ :‬אופן חלוקת ההכנסה והנשיאה בהוצאות‪.‬‬ ‫‪ . 2‬שינוי בבעלות על הנכסים‪ :‬העברת הדירות והנכסים היצרניים או פירותיהם לבעלות‬ ‫החברים‪.‬‬ ‫‪ .3‬שינוי דמוגרפי שיבטיח את המשך קיום הקהילה הקיבוצית‪.‬‬ ‫ברמה העקרונית השתנה היחס בין הקיבוץ והחברים מבחינת דרגת האחריות והשליטה על‬ ‫החיים לטווח הקצר ולטווח הארוך‪ .‬היעד השתנה‪ ,‬ממצב שבו הקיבוץ שלט בכל הנכסים‬ ‫וההכנסות והיה אחראי לכל צרכי החבר והקשורים בו‪ ,‬מתוך כוונה שכל החברים‬ ‫וצאצאיהם יהיו שווים ועשירים*‪ ,‬לערבות הדדית‪ ,‬שמטרתה שלא יהיו חברים עניים‪.‬‬ ‫בפתח דיונים על הקיבוץ העתידי יש לשאול‪ :‬האם היעדים שהוצבו אז – הושגו?‬ ‫האם הנכסים ו‪/‬או הזכויות הועברו בפועל לידי החברים?‬ ‫האם יש יותר חברים אמתיים בקיבוץ? האם החברים שהתקבלו הם שווי זכויות וחובות?‬ ‫ושאלת השאלות‪ ,‬איך זה שבתקופה בה מושקעת כל כך הרבה מחשבה‪ ,‬בנושא דרך‬ ‫הניהול של הקיבוץ‪ ,‬קיבוץ הטוען להתנהלות תקינה‪ ,‬לא העלה את השאלה‪ :‬למה אף גורם‬ ‫מקצועי ובלתי תלוי לא בדק את יישום ההחלטות?‬ ‫על מה חשוב לדון ומה היעד?‬ ‫גם אם לא מוזכר השם המפורש‪ ,‬מטרת הדיונים היא לעצב חזון לקיבוץ שובל‪ .‬החזון אמור‬ ‫לשמר את ההישגים והערכים שחבריו עיצבו בשנות קיומו וליצור יוזמות לחידושים ו‪/‬או‬ ‫לאמץ ולהטמיע הישגים של העולם‪ ,‬תוך התאמתם לאותו החזון‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫לטעמי לחזון יש תוחלת רק אם הוא מלווה בתוכניות אסטרטגיות ובתוכניות עבודה‬ ‫ליישומו‪.‬‬ ‫על הדיונים להגדיר את המטרה ולפרט את יישומה‪ .‬לטעמי ההגדרה המתומצתת היא‪:‬‬ ‫מה עלינו לעשות כדי ליצור חברת שפע לכולם‪ ,‬המושתתת על צדק ואחריות‪.‬‬ ‫מטרת העל היא לאפשר לחברים לנהל ולעצב את חייהם בתנאים אופטימליים על בסיס‬ ‫הסכמות כלליות (למשל שותפות‪ ,‬ציונות וחילוניות עם חופש אמונה‪ ,‬שמירה על זכויות‬ ‫הפרט‪ ,‬איסור על גזענות‪ ,‬אחריות לסביבה ועוד) ותוך קיום דיונים להגדרה ועדכון של‬ ‫ההסכמות‪.‬‬ ‫המרכיבים של המטרות‪:‬‬ ‫‪ .1‬חברת שפע ‪ -‬מה עלינו לעשות כדי לעצב ניהול מיטבי של הנכסים המשותפים‪,‬‬ ‫להבטיח שלכל פרט תהיה יכולת התפרנסות ברמה גבוהה והון עצמי המספק לו ביטחון‪.‬‬ ‫‪ .1.1‬מה עלינו לעשות כדי שניהול העסק ישיג את יעדיו‪ ,‬לאמור‪ ,‬להשביח את הנכסים‬ ‫להפיק רווחים עבור הקיבוץ וליצור מקומות התפרנסות ברמה גבוהה לחברים‪.‬‬ ‫‪ .1.2‬פרנסה ברמה גבוהה נגזרת מניהול נבון של המשאב האנושי‪ ,‬מהכשרה יסודית‬ ‫ונמשכת שלו ומשימוש באמצעים המסייעים לחבר להתקדם בעיסוקו‪.‬‬ ‫‪ .1.3‬מה עלינו לעשות כדי להבטיח שכל חבר יצבור הון עצמי משמעותי שיאפשר לו‬ ‫לעבור תקופות מעבר‪ ,‬לחסוך בהוצאות ולהיות בעל יכולת לסייע לצאצאיו בצמתי‬ ‫חיים משמעותיים שלהם‪.‬‬ ‫‪ .2‬חברה המושתתת על צדק ‪ -‬הקיבוץ עבר בהדרגה ובמידה מעמיקה מדמוקרטיה ישירה‬ ‫לדמוקרטיה ייצוגית‪ .‬דרוש בדק בית יסודי לריענון הדמוקרטיה ולצמצום הנתק בין‬ ‫החבר להנהלה‪ .‬ניהול תקין מחייב כפיפות הכול לחוקים‪ ,‬חשיבה מתמדת על שימור‬ ‫ו‪/‬או שינוי החוקים ומערכות יעילות ובלתי תלויות להערכה‪ ,‬ביקורת ואכיפה‪.‬‬ ‫‪ .3‬חברה אחראית ‪ -‬מתייחסת למעגלים שונים‪ :‬מעגל החברים‪ ,‬המשפחות‪ ,‬האזור‪ ,‬העם‬ ‫והמדינה‪ ,‬האנושות והסביבה‪ .‬האחריות תכלול חופש לדעות‪ ,‬יחד עם מאמץ לעצב‬ ‫התייחסות משותפת לכל אחד מהמעגלים‪ ,‬ועידוד לאלה המקדמים פעילויות בנידון‪.‬‬ ‫(*) בחתירה אל העושר הלך הקיבוץ בשני נתיבים‪:‬‬ ‫בתחום המקורות‪ ,‬כל ההכנסות וכל הנכסים הועברו לקיבוץ‪ ,‬וניהול העסק היה יעיל‪ ,‬פורץ‬ ‫דרך‪ ,‬דינאמי והגיב לכל שינוי‪.‬‬ ‫בשימושים הקיבוץ בחר בנתיב מקורי שלו סדרי קדימויות ערכיים‪ :‬חינוך (כולל חינוך‬ ‫אמנותי והשכלה גבוהה)‪ ,‬בריאות‪ ,‬תרבות אחריות ציבורית‪ ,‬ורק הרחק אחריהם דברים‬ ‫חיוניים בתחום המזון‪ ,‬לבוש‪ ,‬דיור בילוי ועוד‪.‬‬ ‫השינוי התחיל בהדרגה כאשר הופסקה ההעברה של "כל ההכנסות והנכסים" לקיבוץ‪,‬‬ ‫כאשר החל קיפאון בניהול העסקי‪ ,‬וכאשר הקיבוץ עבר מאספקה "לפי צרכיו"‪ ,‬הקשה‬ ‫יותר ליישום והבלתי שוויונית לחלוקה שוויונית (על פי תקן) תוך סיוע לחלשים‬ ‫והתעלמות ופגיעה בחזקים‪.‬‬ ‫בהיעדר מנהיגות והסקת מסקנות בחרו הבנים את דרכם מחוץ לקיבוץ‪.‬‬ ‫אלי לוי‬ ‫‪17‬‬ ‫עכבר הציץ דרך חריץ בקיר וראה את האיכר ואשתו פותחים חבילה‪.‬‬ ‫"מעניין איזה מזון יש בחבילה" חשב לעצמו‪ ,‬אך הזדעזע לראות את הזוג מוציא מלכודת‬ ‫עכברים מן הקופסה‪.‬‬ ‫הוא יצא אל החצר וזעק אזהרה‪" :‬יש מלכודת‬ ‫עכברים בבית! יש מלכודת עכברים בבית!"‬ ‫התרנגולת קרקרה וזקפה אליו את ראשה‪:‬‬ ‫"אדון עכבר‪ ,‬אני יודעת שזה אסון לגביך‪ ,‬אבל אין לכך שום משמעות בשבילי"‪.‬‬ ‫העכבר פנה אל החזיר‪" :‬יש מלכודת עכברים בבית!"‬ ‫החזיר הפגין סימפטיה ואמר‪" :‬אני כל כך מצטער‪ ,‬מר עכבר‪ ,‬אבל אין שום דבר שאני יכול‬ ‫לעשות חוץ מלהתפלל לשלומך"‪.‬‬ ‫העכבר פנה אל הפרה וזו הגיבה בזלזול‪" :‬אפשר לחשוב‪ ...‬מלכודת עכברים‪ ...‬אני ממש‬ ‫בסכנה‪ ,‬אה‪"...‬‬ ‫עצוב ומפוחד חזר העכבר אל הבית‪ ,‬להתמודד לבדו עם מלכודת העכברים‪.‬‬ ‫בלילה נשמע קול פצפוץ‪ ,‬כזה שמשמיעה מלכודת עכברים שהופעלה‪ .‬אשת האיכר קפצה‬ ‫ממיטתה לראות מה לכדה המלכודת‪ .‬בחושך לא ראתה כי היה זה נחש ארסי שזנבו נתפס‬ ‫במכשיר‪ .‬הנחש הכיש את האישה‪ ,‬והיא הובהלה לבית החולים‪ .‬היא טופלה וחזרה לביתה‬ ‫כשהיא סובלת מחום גבוה‪.‬‬ ‫כולם יודעים שהטיפול הטוב ביותר לחום גבוה הוא מרק עוף טרי‪.‬‬ ‫לכן לקח האיכר גרזן ושחט את התרנגולת כדי לבשל מרק‪.‬‬ ‫שכנים וידידים באו לבקר את החולה וישבו לצדה מסביב לשעון‪.‬‬ ‫כדי להאכיל אותם‪ ,‬נאלץ האיכר לשחוט את החזיר‪.‬‬ ‫האישה גססה עד שלבסוף נפטרה‪ .‬מכרים רבים באו ללוויה‪ ,‬וכדי להאכיל אותם שחט‬ ‫האיכר את הפרה‪.‬‬ ‫מוסר השכל‬ ‫בפעם הבאה שאתם שומעים שמישהו נתקל בבעיה וחושבים שהיא לא נוגעת לכם‪ ,‬זכרו‬ ‫שגם כאשר החלש ביותר מאוים ‪ -‬כולם נמצאים בסכנה‪.‬‬ ‫ליקטה רינת חכים‬ ‫‪18‬‬ ‫עמרי‪ ,‬הנכד של משפ' קוזלובסקי (בן ‪ :)3‬כשאני אגמור את הגן אני אלך לאּו ֶבנֶרסיטה‪...‬‬ ‫סבתא תמר קלמן אומרת לנכדתה שירה שלא כדאי לה להתקרב ליאיר בן דודתה כי הוא‬ ‫חולה‪ ,‬ולא כדי שהוא לא ידביק אותה‪ .‬יאיר מתקרב אליה‪ ,‬ואז שירה (בת ‪ )3‬אומרת לו‪:‬‬ ‫יאיר‪ ,‬אל תתקרב אלי‪ ,‬אני לא רוצה להיות דביקה‪.‬‬ ‫בגן תות למדו את נושא המשפחה‪ ,‬וכל ילד הביא תמונה משפחתית‪ .‬אמא אסנת ישראלי‬ ‫שואלת את עפרי מה הם למדו בגן‪ .‬עפרי (בת שנתיים)‪ :‬לא לגעת בתמונות‪...‬‬ ‫עפרי (הנ"ל) ראתה סרטים במחשב במשך שעה ארוכה‪ ,‬וההורים אמרו לה שעכשיו‬ ‫מספיק‪ ,‬הגיע הזמן לשבת בסלון ולשוחח קצת‪.‬‬ ‫אבא עומר גולן שואל את הילדה‪ :‬על מה את רוצה לשוחח?‬ ‫עפרי‪ :‬על המחשב‪...‬‬ ‫שתי חוכמות טכנולוגיות של תמרה (בת ‪ - )5‬ילדת שנות האלפיים‪:‬‬ ‫אמא נטע בר סיפרה לתמרה שפעם לא היו טלוויזיות בחדרי ההורים בקיבוץ‪.‬‬ ‫תמרה‪" :‬אבל אפשר היה להביא איי‪-‬פד?!"‬ ‫ומן הצד השני ‪-‬‬ ‫תמרה התנדנדה ביחד עם לירון לוי (של מיכל אורי‪ ,‬בת ‪ 4‬וחצי)‪ .‬אמא נטע צילמה אותם‬ ‫בנייד שלה ואמרה שהיא שולחת את התמונה לאמא של לירון‪.‬‬ ‫תמרה‪" :‬אמא‪ ,‬צלמי שתי תמונות‪ ,‬כדי שגם לנו תהיה אחת‪"...‬‬ ‫אנאבל יעקבלב‪-‬גולני (בת ‪ :)5‬אמא ‪ ,‬את יודעת למה לאנשים יש בעיות?‬ ‫אמא‪ :‬למה?‬ ‫אנאבל‪ :‬כי הם מפטפטים כל הזמן‪ ,‬ולא חושבים‪...‬‬ ‫‪19‬‬