חגיגה של לימוד בחג מתן תורה המקומות שלי
ב שית ו ףמ י תרים קשת מזכרת בתיה לחיות ולחנך ביחד ודברת בם חג ש ב ו עות ש מח! לתגובותvedibarta12@gmail.com : רשת במדבר גיליון מס’ פ 314 ד ’ בסיון תשע”ה 2 2 ב מ א י 2015 המקומות שלי השירים .הישנים והמתוקים האלה .לשים אזניות בתוך כל הרעש ,בתוך כל ההמולה .ובזמן שכל היקום ,ואני ,והמח והגוף ,עסוקים בדברים אחרים ,לתת ללב להתמכר למנוחה הזאת. ניטשה אמר “החיים ללא מוזיקה היו פשרה”. צדק. הים .הכחול הגדול הזה .האינסופי .הנרעש ונרגש .השקט ושליו .מה כבר לא נאמר עליו. פעם ,בסיפור אחר שמקומו בטור אחר ,נסענו אריאל ואני בטרמפ עם שני תיירים מצ’כיה .עצרנו להפוגה מול יום המלח ,והבחורה אמרה “ :מי שגר מול הים יש לו לב רחב ,כי הוא רואה כל יום את האינסוף” .צדקה... גויאבה .כמשל .וכל הפירות ,והצמחים ,והחיות ,ואולי האנשים ,שהם קצת בקצה .לא במיינסטרים .שאתה או אוהב או שונא .שאתה מסתכל בקנקן ואתה לא סגור מה יש בו .שאחרי שאתה טועם ,או בודק ,או מכיר ,או מדבר ,אתה מבין שאולי לא כולנו מקשה אחת .שיש בעולם הזה מגוון ,קצוות ,קשת. השמש .כמה היא מובנת מאליה .אפילו מושמצת ,בארץ החמה שלנו ,על נזקיה ,על השרב ,על החמסין .ואני – תנו לי אוגוסט כל השנה .כשגרנו באנגליה קפצתי לביקור בארץ בדיוק בתפר הזה בשנה כששם עדיין קפוא ופה כבר יצאה השמש .ירדתי מהמטוס ,ופתאום היא קיבלה את פני .ההיא שלא ראיתי כמעט חצי שנה .ואני עמדתי שם קפואה ,ונשמתי אותה עמוק כמו אויר .כמו חמצן .והתחלתי לחיות. וודי אלן אמר“ :יום בלי שמש הוא כמו ....טוב .לילה” .צדק. טובי ידין חגיגה של לימוד בחג מתן תורה בשנת ,1933לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ,נאסר על היהודים לשאת במשרה אקדמאית והם גורשו מכל האקדמיות והאוניברסיטאות במדינה .מאוניברסיטת גטינגן ,שהייתה מרכז המחקר המתמטי המוביל בעולם ,גורשו כ 50פרופסורים יהודים ביניהם שני חתני פרס נובל .וכך, באבחה אכזרית אחת ,ירדה האוניברסיטה המהוללת למעמד של מכללה זניחה .זמן לא רב לאחר מכן ביקר שר החינוך הגרמני ברנהרד רוסט במקום .בארוחה שנערכה לכבודו ישב השר ליד המתמטיקאי הנודע דויד הילברט .השר הגרמני שאל את הילברט האם האוניברסיטה נפגעה כתוצאה מסילוק הפרופסורים היהודיים והמתמטקאי השיב לו: ״נפגעה ,אדוני השר? לא ,האוניברסיטה לא נפגעה -היא חדלה מלהתקיים.״ המצב הזה שהגיעו אליו היהודים בגרמניה ובכל העולם ,של היותם בעלית האקדמית והאינטלקטואלית ,שכמעט לא היו אנאלפאבתים יהודיים לאורך הדורות ולמעשה היה נדיר למצוא יהודים שלא ידעו שתי שפות נעוצה באתוס עמוק שקיים בתרבות היהודית - האתוס של הלמידה. בעולם היהודי העתיק ,בתקופת הבית השני, המשנה והגמרא החל האתוס הזה להתגבש. התגבשה חובת האב ללמד את בניו תורה, וחובת הקהילה להעמיד מלמדים לילדים הקטנים .התבסס המנהג של קריאה בתורה בכל יום שני ,חמישי ושבת שהיוו מועד קבוע של לימוד וחזרה ,והתגבשו בתי המדרש הרבים בארץ ישראל ובבל .עולם שלם של ידע נוצר יחד עם מתודולוגיה מסודרת וכן רפלקציה על תהליך הלימוד עצמו .מאות אמרות על דרך הלימוד והשינון הרצויה פזורות בתלמוד ,סיפורים על אנשי מופת שהפכו מעמי ארצות למלומדים ודרבון תמידי להפוך את הלימוד לדרך חיים. מהו אותו אתוס של למידה? לפי אתוס זה, הלמידה אינה מצב ביניים עד להשגת הידע, אלא מצב תמידי ,עבודה ומשאת לב שלעולם לא תוכל לבוא על סיפוקה .מבחינה הלכתית, מצוות לימוד תורה חלה תמיד ועל כל אדם חוץ ממקרים נדירים מאד (בשעת אבלות למשל) .הרמב״ם לפני 800שנה כתב זאת כך: ״כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה ,בין עני בין עשיר ,בין שלם בגופו בין בעל ייסורין ,בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו ,אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ,ואפילו בעל אישה ובנים ,חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה ,שנאמר: ‘והגית בו יומם ולילה’ (יהושע א’ ,ח).״ -אין אדם שפטור מללמוד ,אין זמן לא מתאים. וכאשר מסיימים את התורה ב״שמחת תורה״ מתחילים מייד את ספר בראשית כדי לסמל שללימוד אין התחלה ואין סוף .מסופר על אותו רב שהוזמן לכהן בקהילה כלשהי וכאשר באו ראשי הקהילה לבקרו התרעמו בראותו רוכן על הספרים ולומד -״חשבנו שאתה כבר יודע!...״ אבל ללימוד אין גבול .אף פעם לא יודעים. המשנה במסכת אבות שואלת ועונה :״איזהו חכם? הלומד מכל אדם״ .האיש החכם אינו בעל תואר ,הוא אינו מתיימר בהישגים כמותיים של מספר הספרים שהוא קרא ומאמרים שהוא פרסם .הוא תמיד ישאר ״לומד״ ,תמיד ישאר בתהליך שאינו מסתיים לעולם .הדרגה הגבוהה ביותר שאליה יגיע אינטלקטואל יהודי הוא להיות ״תלמיד חכם״ .תלמיד. בחג שבועות ,חג מתן תורה ,אנחנו מקדשים וחוגגים את עצם הפוזיציה הזו שלנו כלפי העולם .פוזיציה של השתאות תמידית ותאווה להבנה יחד עם ענווה גדולה והכרה במוגבלותינו .אין זה מקרי שהאדם שקיבל את התורה והעביר את חכמתה לעולם ,משה, מוגדר בתורה עצמה כ״ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״. לפני כחודש נפטר הרב ד״ר אהרון ליכטנשטיין ,דוקטור לספרות אנגלית מהרווארד ,חתן פרס ישראל ,ראש ישיבה ו... תלמיד חכם .לא זכיתי ללמוד ממנו הרבה אישית ,אבל יום אחד שנכנסתי בהפסקת צהרים בישיבה בה למדתי ,ראיתי שבירכתי בית המדרש הריק יושב לו לבדו הרב המפורסם מול גמרא גדולה ולומד בעיון .ללא מלווים ,עסקנים ומלחכי פנכה ,ללא ההמולה והאנרגיה שכרוכה באיש ציבור -אלא שקט מלכותי כובש קרן ממנו ,ענווה וחכמה שהאירו את פניו .זו הייתה דוגמא עילאית עבורי של תלמיד חכם יהודי שנמצא במצב תמידי של התקדמות ,למידה עם ענווה אינסופית. ...ועל מצבתו של דויד הילברט ,אותו מתמטיקאי גרמני דגול שהצר על סילוקם של היהודים מהאקדמיה חרוטות המילים :״אנחנו חייבים לדעת .אנחנו נדע”. יואב פרנקל פרשת השבוע למשפחה “מ ֶּבן ֶע ְׂש ִרים ָׁשנָ ה וָ ַמ ְע ָלהָּ ,כל י ֵֹצא ָצ ָבא ִ ְּביִ ְׂש ָר ֵאלִּ ,ת ְפ ְקדּו א ָֹתם ְל ִצ ְבא ָֹתםַ ,א ָּתה וְ ַא ֲהרֹן” (במדבר א ג). פרשתנו מתחילה את ספר במדבר .לאחר היציאה ממצרים ,קבלת התורה ובניית המשכן מגיעים לשלב הבא .בני ישראל אמורים לצאת לארץ ישראל או יותר נכון להילחם על ארץ ישראל. הפרשה רוב במ ְפ ָקד ִ עוסקת שעורכים לבני עיקר ישראל. של מטרתו היא המ ְפ ָקד ִ היערכות צבאית לפני המלחמה על ארץ ישראל ,ולכן סופרים רק את בני העשרים ומעלה ,אלו הראויים להילחם. אולם ישנו איסור לספור את בני ישראל. בספר שמואל ,כאשר דוד סופר את בני ישראל ,העם נענש בחומרה .הפרשנים בפרשה עסוקים להסביר ,כל אחד בדרכו, מדוע כאן מונים בני ישראל .רש”י מפרש שהספירה הייתה דרך מחצית השקל שתרמו למשכן (סופרים את השקלים ולא את בני האדם בצורה ישירה) .הרמב”ן מעלה את המ ְפ ָקד הוא לצורך האפשרות ,שבפרשתנו ִ חשוב -מלחמה ,ואילו דוד ספר “סתם” כדי להרגיש טוב עם הסטטיסטיקה. אבל מדוע באמת אסור לספור? ישנן גישות שמקשרות את זה יותר לסוג של עין רעה. אבל על פניו ההסבר הפשוט הוא שבני אדם פרשת “במדבר” לא סופרים .ברגע שסופרים בני אדם וכל אדם הופך להיות מספר ברשימה ,אנחנו עלולים באמת להתייחס אליו כך .אדם שנברא בצלם אלוהים ,בן אנוש שהוא עולם ומלואו ,לא יכול להפוך למספר (במיוחד לא על ידי המערכת הבירוקרטית שבדרך כלל המ ְפ ָקד) .לכל אחד מאיתנו יש מנהלת את ִ האישיות המיוחדת לו, עולמו הפרטי ,חלומותיו איננו וכישרונותיו. מספרים. אין צורך להכביר במילים עד כמה ההתייחסות לאדם כמספר עולה שוב ושוב ביום השואה. קעקוע המספר על זרועם של היהודים על ידי הנאצים לא נעשתה רק כצורך בירוקראטי. היה בה כדי למחוק את זהות האדם שבקורבנות .כשמולך עומד מספר אתה לא רואה את צלם אנוש שבו (מה שאולי הקל על החיילים הגרמנים לבצע את פשעיהם הנוראיים והבלתי ניתנים להסבר) .בניגוד להפיכת האדם למספר ,ביום השואה אנו שרים “לכל איש יש שם”. למ ְפ ָקד השוני המהותי בין ספירה ִ מעניין שהמילה המנחה של הפרשה איננה ספירה או מנייה אלא ִמ ְפ ָקד .שוב ושוב השורש פ.ק.ד חוזר בפרשתנו .המילים מפקד ולפקוד ,אכן מקבלות שימושים מיוחדים בהקשרים צבאיים .ואולי אלו ההקשרים בהם אפשר לספור בני אדם ,מכיוון שבמיוחד צבא מהווה אוסף גדול של חיילים שצריכים להתנהל כקבוצה גדולה .לא ייתכן שכל פלוגה תקבל החלטות על דעת עצמה .הכוח טמון דווקא בניהול של המון פרטים חסרי זהות כיחידה אחת גדולה. אולם לשורש פ.ק.ד ישנה עוד משמעות במקרא .הרב אהרון ליכטנשטיין ז”ל (בימים אלו מציינים שלושים יום לפטירתו) העיר, שהשורש פ.ק.ד מופיע במקרא כמה פעמים במשמעות של זכירה ,למשל“ :וַ ה’ ָּפ ַקד ֶאת ָׂש ָרה ַּכ ֲא ֶׁשר ָא ָמר; וַ ּיַ ַעׂש ה’ ְל ָׂש ָרה ַּכ ֲא ֶׁשר ִּד ֵּבר” (בראשית כא א) ,וכן עוד בכמה מקרים. התורה רוצה שכאשר נעשית ספירה היא לא תיעשה מתוך טשטוש הזהות של היחיד אלא להיפך ,מתוך זכירת המאפיינים המיוחדים לו .כמה מתאים פירוש זה לרב ,שחינך דורות שלמים לראות את כל הצדדים ולהכיל את המורכבות ,בין אם של טקסטים ,בין אם של סיטואציות ובוודאי של בני אדם. מעניין שבתרגום שם ספר במדבר לאנגלית נשמט השימוש בשורש פ.ק.ד .שם הספר באנגלית הוא .Numbers :אבל במקורותינו השם הנוסף של ספר במדבר הוא “ספר הפקודים” .לפי ההסבר הקודם ,אין מדובר רק במנייה של פרטים חסרי זהות אלא בזכירת ייחודו של כל אדם ואדם. יהודה חסין השיר שכמובן מתקשר למאמר: לכל איש יש שם מילים :זלדה מישקובסקי לחן :חנן יובל כאן בביצוע של חוה אלברשטיין: https://www.youtube.com/ watch?v=iTofjSEGHwA דברים שאין להם שיעור “הרי עליי עולה” יקריבנה במקדש .ואם הקריבה בבית נחוניו לא יצא“ .שאקריבה בבית נחוניו” יקריבנה במקדש .ואם הקריבה בבית נחוניו יצא( .מנחות ,יג ,י) המשנה במסכת מנחות פותחת לנו פתח לתוך אחת הפרשות המרתקות של פוליטיקת ההון-שילטון-דת-מקדש של תקופת בית שני .פרשת “מקדש חוניו” ,אשר איננה מוכרת כל כך ,למרות הכל. חורבן בית המקדש הראשון על ידי הבבלים ב 586-לפנה”ס היה יותר חורבן המלוכה של בית דוד על יהודה מאשר חורבן מקדש. לאחר כמה עשורים של חורבן וגלות, מתחילה תנועת שיבת ציון שאותה מובילים כהנים ,אשר מעמדם הולך ומתחזק בעם, ומשפחות כוהנים מסוימות מתחילות להיכנס לואקום השילטוני וההנהגתי בעם. התחזקות הכהנים מגיעה לשיא בעת השלטון ההלניסטי .בשנת 198לפנה”ס אנטיוכוס השלישי נותן לאותן משפחות שתפעלו את המקדש השני מעמד מיוחד שהפך אותם לשליטים מעשיים על ארץ יהודה (החזקה שבמשפחות אלו היא משפחת צדוק ,הם ה”-צדוקים”). הכהנים הגדולים ומשפחותיהם (“בני כהנים גדולים” כלשון חז”ל במשנה) לא טמנו את ידם בצלחת בכל הנוגע לפוליטיקה האיזורית .הן נקטו עמדה במאבקים בין בית סלוקוס הסורי לבית תלמי המצרי על השליטה בשאריות הממלכה של אלכסנדר מוקדון .לא פעם הענישו שליטים סלוקים או תלמיים משפחות שתמכו בצד “הלא נכון” .הפרס או העונש הגדול ביותר היו השליטה בתפעול המקדש ,כי מי ששלט על המקדש שלט על העם. בשנת 661לפנה”ס נכנס לזירה גורם לא צפוי .משפחת כהנים לא ידועה ממודיעין, שנקראו “בית חשמונאי” מובילה מרד נגד השלטון ההלניסטי ,וגם כובשת ומשליטה סדר חדש במקדש .יהודה המכבי ממנה כהנים חדשים למקדש“ ,תמימים וחפצי תורה” על פי ספר מקבים .מאבקם של החשמונאים אינו רק מאבק אידיאולוגי ,או דתי ,או אפילו לא מדיני ,כמו שהוא נתפס בדרך כלל .ביסודו של מרד החשמונאים עומד גם מאבק בין משפחות כהנים דחויות שלא פעלו במקדש לבין המשפחות המיוחסות והשולטות של בית צדוק ,בית טוביה ואחרים. בעקבות היחלשות המקדש בגלל גזירות אנטיוכוס ,בעקבות השתלטות החשמונאים וסילוק חלק מהמשפחות המיוחסות מתפקידיהן בשלטון ,ומאוד סיבות פוליטיות אחרות ,בורח אחד מבני משפחת צדוק ,חוניו הרביעי ,למצרים .חוניו זה הוא דור חמישי לשמעון הצדיק ,ונושל מהכהונה הגדולה על ידי יאסון מנלאוס ואחרים .הוא עובר למצרים ומציע את תמיכתו לתלמי השישי ,השליט ההלניסטי .הוא משכנע את תלמי שהוא יכול להביא את יהודי מצרים וגם הרבה מיהודה לתמוך בו כשליט האמיתי של יהודה ,אל מול בית סלוקוס .בתמורה ,תלמי מעניק לו איזור גדול לא רחוק מממפיס ,שנקרא מעתה “ארץ חוניו” .חוניו מגייס צבא של יהודים מיהודי מצרים ,ומקים מקדש מתחרה למקדש בירושלים. צריך להבין שמאז חורבן הבית הראשון ישנן שתי קהילות גדולות מחוץ לארץ ישראל: אחת בבבל ,בה ניתקל בפעם הבאה ,ואחת במצרים .לקהילות האלה ,המתקיימות מאות שנים ,ישנן מסורות משלהן ,והן אינן סרות למרותם של כהני המקדש בירושלים. מקדש חוניו הופך להיות המרכז הפולחני של קהילת יהודי מצרים .הם מנהלים בו עבודת מקדש כמו בירושלים ,בעזרת כהנים ממשפחת חוניו ,מקריבים שם קרבנות ומבצעים פולחן כמו בירושלים .חוניו רואה בעצמו ובמקדשו מימוש נבואת ישעיהו: “ביום ההוא יהיה מזבח לה’ בתוך ארץ מצרים ,כי יצעקו אל ה’ מפני לוחצים וישלח להם מושיע ורב והצילם” (ישעיהו יט). מקדש חוניו מתחרה במקדש בירושלים, וממשיך לעמוד ולהיות פעיל אפילו עד אחרי חורבן הבית השני .בשנת 37הרומאים מחריבים את מקדש חוניו כדי למנוע מרד דתי של יהודי מצרים. חז”ל לא מכירים במקדש חוניו כמקדש באמת ,אבל כן יש בו הכרה באופן חלקי. הדבר מתבטא במשנה הנ”ל ממסכת מנחות. במשנה זו נאמר שאם אדם נדר להקריב קורבן במקדש חוניו ,רצוי שיקריב את הקורבן בירושלים ,אבל אם בכל זאת הלך והקריב את הקרבן המקדש חוניו ,עדיין קיים את נדרו. גם בתלמוד יש דעות המכירות במקדש חוניו כמקדש ראוי ,לאחר חורבן המקדש בירושלים .במסכת מגילה (י ).מופיע“ :אמר ר’ יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה”. ישנו גם מקור תנאי מפורש ,ברייתא אגדתית המופיעה בתלמוד הבבלי: בשעת פטירתו [של שמעון הצדיק] אמר להם “חוניו בני ישמש תחתי” [ציווה שיהיה חוניו כהן גדול] .נתקנא בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה... ...לא קיבל עליו חוניו שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה .ואף על פי כן נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו .אמר לו [חוניו לשמעי] “בא ואלמדך סדר עבודה” .והלבישו באונקלי וחגרו בצילצול [בגדי נשים] והעמידו אצל המזבח .אמר להם לאחיו הכהנים “ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו אותו היום שאשמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי”. על פי האגדה ,חוניו ושמעי היו בניו של הכהן הגדול שמעון הצדיק .חוניו ויתר תחילה לאחיו הגדול על הכהונה ,אבל אחר כך התקנא בו. הוא מפליל אותו על ידי כך שהוא מלביש אותו בגדי אישה במקדש ,ואז קורה לכהנים האחרים ואמור להם ששמעי הבטיח לאיזו אהובה שילבש את בגדיה ביום הראשון לעבודתו במקדש ככהן גדול( .כנראה פעם ככה היו מרשימים בחורות ).האגדה ממשיכה: בקשו אחיו הכהנים להרגו [את שמעי] סח להם [שמעי] כל המאורע .בקשו להרוג את חוניו ,רץ מפניהם ורצו אחריו .רץ לבית המלך ורצו אחריו .כל הרואה אותו אומר זה הוא זה הוא .הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים .שנאמר “ביום ההוא יהיה מזבח לה’ בתוך ארץ מצרים” (בבלי ,מנחות ,קט): אריאל ידין קול קורא – נוער “קשת” בשנים האחרונות אנו מזהים צורך לעסוק בשאלה מיהו נוער “קשת” ומה ייחודו. לצד כל האפשרויות לפעילות בלתי פורמאלית שמציעים ארגוני הנוער השונים במזכרת בתיה ,עולה מתוך הקהילה קול שמבקש ליצור מפגש ייחודי לבני הנוער שלנו כקבוצה. מספר בני הנוער שמסיימים את החטיבה ב”קשת” ולא ממשיכים לתיכון משלב ,מחדדת את השאלה היכן ימשיך נוער “קשת” לפגוש את ערכי החינוך המשלב? בשנה החולפת העסקנו רכז נוער במשרה חלקית בשביל לנסות ולבנות מודל לפעילות ,שבחלקה התקיימה ובחלקה לא יצאה לפועל ,הן מחסרונה של תשומת לב והן מחסרונה של ועדת נוער מנהיגה לנושא .אנו רוצים להקדיש מאמץ לגבי השנה הבאה ,ורואים חשיבות רבה בקיום פעילות קהילתית לנוער שלנו ,לחבר אותו לקהילה ,ולזכות לפגוש אותו גם מחוץ לכותלי בית הספר. בימים אלו מגבש הוועד הצעת תקציב לשנת תשע”ו .ברור לנו שחייבת להיות ועדת מתנדבים מתוך הורי הקהילה ,כמו בכל שאר התחומים בקהילתנו .בלי ועדה פעילה אין טעם לתקצב את הנושא. מי שרוצה לקחת חלק בצוות המוביל לשנה הבאה ,ורואה את עצמו מחויב לשימור ערכי בני הנוער שלנו ,מוזמן ליצור קשר במייל .geshermb@gmail.comאם יהיו מתנדבים ,פגישה בנושא תתקיים ביום שלישי 26.5בשעה 20:30במשרדי העמותה. אופיר שפר ,מנכל”ית העמותה ָׁשבּועֹות רּוחה ָׁשבּועֹותָ .מה זֶ ה ָה ַחג ַהזֶ ה? ִּב ְׁש ִב ִילי זֶ ה ֲא ָ ּתֹורה וְעּוגֹות ֲח ָל ִביֹות ְט ִעימֹות. ֵּכ ִיפיתִ ,לימּוד ָ ֶא ְצ ֵלנּו ַּב ִמ ְׁש ָּפ ָחה נָ הּוג ֶל ֱאכֹול ָּב ֶע ֶרב ַמ ֲא ָכ ִלים בּועים ֲח ָל ִביִיםֲ ,אנָ ְחנּו גַ ם ְמ ִכינִ ים ָּת ִמיד ְק ִ ׁשֹוקֹולדַ .א ַחר ָּכְך ֲאנִ י ָ עּוגָ ה ְמי ֶֻח ֶדת ִעם ְּג ִבינָ ה וְ אֹוה ֶבת הֹול ֶכת ְל ִלימּוד ֶׁשל ֶק ֶׁשת ַּב ִס ְפ ִריָהֲ .אנִ י ֶ ֶ נֹוׂשא ֶׁשל ַמ ַתן יעּורים ְּב ֶ ִל ְלמֹוד ְּב ָׁשבּועֹות ִּכי ַה ִׁש ִ ּתֹורה ְמ ַענְ יֵנִ יםֶ .א ְלי ַָסף ֵּתל-אֹור ָּת ִמיד ַמ ֲע ִביר ָ זֹוכ ֶרת ִׁשיעּור ֶא ָחד ּבֹו ָּכל ֶא ָחד ִׁשיעּורֲ .אנִ י ֶ ְמ ָס ֵדר ֶאת ֲע ֶׂש ֶרת ַה ִּד ְיּברֹות ְּב ֶס ֶדר ֶׁשל ָמה ֶׁשנִ ְר ֶאה לֹו ֲה ִכי ָחׁשּוב ָּומה ָּפחֹותַ .ה ִׁשיעּור ִענְ יֵין אֹותיִּ ,כי זֶ ה נָ ַתן ִלי ֶא ְפ ָׁשרּות ְל ָס ֵדר ְל ִפי ְּב ִח ָיר ִתי ִ לֹוהים ִה ְח ִליט ֶאת ַה ֶס ֶדר וְ ֹלא ְל ִפי ָמה ֶׁש ֱא ִ אֹוה ֶבת ַל ֲחׁשֹוב ְל ַע ְצ ִמי ַעל ּתֹורהֲ .אנִ י ֶ וְ נִ ְכ ַתב ַּב ָ ה ד ף ה א ח ו ר י ֲע ֶׂש ֶרת ַה ִּד ְיּברֹות ִּב ְכ ַללִ .מי ֵה ְח ִליט ֶׁש ִּד ְיּברֹות ֶא ֶלה ַמ ְת ִאימֹות ְל ַעם י ְִׂש ָר ֵאל? ָה ִאם ֲע ֶׂש ֶרת ַה ִּד ְיּברֹות ָע ְברּו ַה ְס ָּכ ָמה ֶׁשל מ ֶֹׁשה וְ ָה ַעם אֹו ֶׁש ָּפׁשּוט צֻ וּו ְּכמֹו ּגְ זֵ רֹות? ָל ָמה ַדוְ ָוקא ַה ִמ ְצוֹות יֹותר ִּד ְיּברֹות? ֲא ָׁש ֵתף ֶא ְת ֵכם ָה ֶאלּו? ָל ָמה ֹלא ֵ ּבַמַחְׁשָבֹות ׁשֶלִי עַל הַׁשְאֵלֹות. חֹוׁש ֶבת ֶׁש ַה ִּד ְיּברֹות ֹלא ִה ְת ַק ְּבלּו ִמתֹוְך ֲאנִ י ֶ הּובאּו ַה ְס ָּכ ָמה ִעם ָה ַעם/מ ֶֹשהֶ ,א ָלא ָּפׁשּוט ְ חֹוׁש ֶבת ֶׁשֹלא ָּכל ָמה ֶ ָל ַעם ִּכּגְ זֵ רֹותֲ .אנִ י בּורנּו מֹופ ַיע ְּב ֲע ֶׂש ֶרת ַה ִּד ְיּברֹות ֶר ֶלוַונְ ִטי ֲע ֵ ֶׁש ִ ַהיֹוםְ ,ל ָמ ָׁשל ֹ“ לא ַּת ֲע ֶׂשה ְלָך ֶּפ ֶסל וְ ָכל אּולי ָהיָה ָחׁשּובִּ ,כי ְּתמּונָ ה” .זֶ ה ִציוּוי ֶׁש ְב ָע ָבר ָ בֹודת לֹוהים ִהיא ֲע ַ בֹודת ֱא ִ ְּבנֵ י ָה ָא ָדם ָח ְׁשבּו ֶׁש ֲע ַ בֹודה ֶׁשל ִמזְ ְּבחֹות ֶא ִל ִיליםֲ ,א ָבל ַהיֹום ֵאין ֲע ָ עֹורים ָמבֹוך ְק ִציר ְׂש ִ ּבֹועז ְּכ ֶׁש ְל ֶפ ַתע ִא ְיּב ָדה את ַּד ְר ָּכּה. יּבֹולים ַּב ָׂש ֶדה ֶׁשל ַ מֹוא ִביָה ִל ְיק ָטה ִׁש ִ רּות ַה ֲ יימ ֶתם ְל ָס ֵמן ֶאת ּבֹועזְ .ל ַא ַחר ֶׁש ִס ְ ׁשֹולים ֶאל ַ ִעזְ רּו ָלּה ְל ָפ ֵלס ֶד ֶרְך ְלֹלא ִמ ְכ ִ יצֹורנָ ה אֹותיֹות ַּב ֶד ֶרְך ַהנְ כֹונָ ה וְ ֵהן ִּת ְ ַה ֶּד ֶרְך ַהנְ כֹונָ הִ ,עזְ רּו ְלרּות ְל ָל ֵקט ַרק ֶאת ָה ִ י ַַחד ְל ִפי ַה ֶס ֶדר ֶאת ֵׁשם ַה ָמקֹום ּבֹו ָהיָה ַה ָׂש ֶדה. ִיתי ְּופ ָס ִלים ַ(ל ְמרֹות ֶׁש ְּכ ֶׁש ָהי ִ בֹודת ְּבהֹודּוֵּ ,כן ָר ִא ִיתי ֲע ַ ֶא ִל ִיליםַ ,אְך ַּב ְמ ִציאּות ָּב ָא ֶרץ זֶ ה ָּפחֹות ָקיָים). הֹוסיף ִּד ְיּברֹות חֹוׁש ֶבת ֶׁש ַהיֹום ָק ֶׁשה ְל ִ ֲאנִ י ֶ ֶׁשיְכֹולֹות ַל ֲעזֹור ִמ ְּב ִחינָ ה ֶח ְב ָר ִתית ָד ִתית ֵיר ֶאה ִיּכ ֵתב ַע ְכ ָׁשיו י ָ וְ ֶאמּונִ ית – ִּכי ָּכל ָד ָבר ֶׁשי ָ תֹוס ֶפת וְ ֹלא ְּכ ֶח ֶלק ֵמ ַה ִּד ְיּברֹות .יֵׁש ְּד ָב ִרים ְּכ ֶ ֶׁשנִ ַיתן וְ ָצ ִריְך ְל ָׁשנֹות ַאְך ַה ִׁשינּויִים ֹלא יִהיּו ַאף אּולי ִאם ִּב ְמ ִדינַ ת ַּפ ַעם ְּב ַמ ֲע ָמד ֶׁשל ִּד ְיּברֹותַ . ּתּוכל ְל ִה ְת ָק ֵרב חּוקהִ ,היא ַ י ְִׂש ָר ֵאל ִּת ָּכ ֵתב ָ ִיקח ְל ַמ ֲע ָמד ֶׁשל ַה ִּד ְיּברֹות – ַאְך ַּכנִ ְר ֶאה ֶׁשזֶ ה י ַ עתי ֲח ְב ֵרי ַה ְּכנֶ ֶסת ְצ ִר ִיכים ְל ָׁש ֵתף עֹוד זְ ַמןְ .ל ַד ִ חּוקה ֲעבּור ַה ְמ ִדינָ ה. ֶאת ָה ַעם ְּב ַמ ַט ָרה ְלגָ ֵּבש ָ נֹגָ ה ְדרֹור ו’2 חוגגים שבועות בקהילת קשת כמדי שנה ,נתכנס ל תיקון ליל שבועות קהילתי אשר ייערך השנה בסימן “מרתון דמויות תנ”כיות” ערב הלימוד יתקיים במוצ”ש, ו’ סיון תשע”ה 23.5.15בספרית מזכרת בתיה עמית רוכברגר :אדם הראשון 2 3:00 יואב פרנקל :הגר 2 3:15 ישי להמן :עשיו 2 3:30 2 3:45-00:00הפסקה אמירה אהרונוביץ’ :דבורה הנביאה 00:00 אהד פרוש :אהד בן שמעון 00:15 איתן זינגר“ :שמשון הגיבור?” 0 0:30 0 0:45-01:00הפסקה איל רגב :רות המואבייה 0 1:00 מיכל חלמיש :חנה 0 1:15 אפרת נצר ויס ואופיר גונן :שמואל 01:30 עינת מלניק“ :אשת חיל” 01:45 אלי רבל“ :גדליהו בן אחיקם - 0 2:00 על תמימות ומנהיגות” אריאל ידין :לימוד אל תוך הלילה: 0 2:15 בבליים טפשיים -אגדות וסיפורים על מאבקים וקהילות תכנית ענפה ומרתקת גם לנוער פירוט התוכנית לנוער בדוא”ל ובפייסבוק כיבוד קל ושתייה חמה יוגשו לאורך הלילה אנא הביאו עמכם תנ”כים בואו בהמוניכם יהיה מעניין “אבל אל נא שכחו דבר אחד עיקרי :השרשרת הלאומית של האומה מתחילה בחג שאנו חוגגים היום :חג השבועות ...היום הזה נהיינו לעם” (מנחם אושיסקין)1932 ,
© Copyright 2024