10 לגירוש - ועד מתיישבי גוש קטיף
בס“ד óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå øò יום השנה העשירי לגוש קטיף וצפון השומרון Friends of Gush Katif אב תשע“ה הדרך שעברנו דבר תורה הרב יגאל קמינצקי טובה הארץ מאד מאד במלאת עשר שנים לגירוש נעיין בפרשת המרגלים ,אולי מתוך כך נוכל להבין יותר כיצד קרה ,שעם ,שהתורה מעידה עליו” :רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה“ יכל לעשות מעשה כ“כ בלתי מובן כמו גירוש יהודי גוש קטיף ,החרבת המקום והפקרתו בידי מרצחינו. אכן ,ניתן למצוא קווי דמיון מרובים בין אז ,לתקופה שקדמה לגירוש ,כשבמרכזם ,מאיסת ארץ חמדה” :ויּ ִֹציאוּ ִדּ ַבּת ָה ָא ֶרץ...וְ יָ ְדעוּ מוֹצ ֵאי ִד ַבּת ָה ָא ֶרץ ָר ָעה“ הוֹציא ִד ָבּה ַעל ָה ָא ֶרץ :וַ יָּ ֻמתוּ ָה ֲאנָ ִשׁים ִ ֶאת ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ְמ ַא ְס ֶתּם ָבּהּ...וַ יַּ לִּ ינוּ ָעלָ יו...לְ ִ טענות בזמן המרגלים יוֹשׁ ֶב ָיה. ץ...א ֶרץ אֹכֶ לֶ ת ְ וַ יּ ִֹציאוּ ִדּ ַבּת ָה ָא ֶר ֶ וְ כָ ל ָה ָעם ֲא ֶשׁר ָר ִאינוּ ְבתוֹכָ הּ ַאנְ ֵשׁי ִמדּוֹת :וְ ָשׁם ָר ִאינוּ ֶאת ַהנְּ ִפילִ ים ְבּנֵ י ֲענָ ק ִמן ַהנְּ ִפלִ ים וַ נְּ ִהי ְב ֵעינֵ ינוּ כַּ ֲחגָ ִבים וְ כֵ ן ָהיִ ינוּ ְבּ ֵעינֵ ֶיהם: טענות בתקופה שלפני הגירוש חבל עזה הוא קן של צרעות מיעוט יהודי בלב מיליוני ערבים ,אין לנו מה לחפש שם וַ ִתּ ָשּׂא כָּ ל ָה ֵע ָדה וַ יִּ ְתּנוּ ֶאת קוֹלָ ם וַ יִּ ְבכּוּ ָה ָעם ַבּלַּ יְ לָ ה ַההוּא הקריאה ו"ההתבכיינות" הממושכים להסתלקות מיידית מחבל עזה וְ לָ ָמה יְ דֹוָ ד ֵמ ִביא א ָֹתנוּ ֶאל ָה ָא ֶרץ ַהזֹּאת לִ נְ פֹּל ַבּ ֶח ֶרב. ראו כמה חיילים נופלים בעזה לשווא נִ ְתּנָ ה רֹאשׁ וְ נָ ָ שׁוּבה ִמ ְצ ָריְ ָמה נקום ונעזוב את המקום אפילו באופן חד צדדי יהוֹשׁ ַע ִבּן נוּן וְ כָ לֵ ב ֶבּן יְ ֻפנֶּ ה... וִ ֻ ֹאמרוּ...טובה ָה ָא ֶרץ ְמאֹד ְמאֹד )ז( וַ יּ ְ אנו המתיישבים היינו בבחינות המעוט ,יהושע וכלב, שצעקנו טוב הגוש מאד מאד גוש קטיף הוא גן עדן הוכחנו שגוש קטיף היא ארץ זבת חלב המצמחת מתוך החול -קודש וירקות ,פרחים ופירות ַאַ בּידֹוָ ד ַאל ִתּ ְמרֹדוּ בקשנו והתחננו לא לפגוע בארץ ה' ֶ ...א ֶרץ ֲא ֶשׁר ִהוא זָ ַבת ָחלָ ב ְוּד ָבשׁ: ליבו כלפינו ,המתיישבים ,הסתה ודה-לגיטימציה במגמה ֹאמרוּ כָּ ל ָה ֵע ָדה לִ ְרגּוֹם א ָֹתם ָבּ ֲא ָבנִ ים וַ יּ ְ לפגוע בנו ולעוקרנו משם לצערנו גם היום ,לאחר הגירוש ,טרם נגמלנו מחטא זה כשאנו רואים כיצד ממשיכים להוציא דיבת הארץ רעה .בפרסומות המראות שבארץ רק רע ,מחאת ה“מילקי“ ,הטענות שבברלין טוב יותר וכו‘. הרב טייכטל כותב בספרו ”אם הבנים שמחה“ עמ‘ רסב” :בחנם אנו מתרעמים על הקב“ה על אריכות הגלות כל כך ,ובחנם אנו מתפללים בכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות” :אבינו מלכנו מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו“ ,כל זמן ששטר חוב של מיאוס ארץ חמדה שעשינו אז ,כדכתיב ”וימאסו בארץ חמדה ...וַ יֵּ ָרגְ נוּ באהליהם“ עודנו קיים עלינו ,ואיך נתפלל שימחוק שטר חוב זה מעלינו כיון דעלינו לשלם ובידינו לתקן זאת ...ועלינו לבקש מהי“ת ,שיטה לבב כל ישראל להכיר האמת“... אכן כדי לשוב אל גוש קטיף ואל כל מרחבי ארץ קודשנו ,אנו צריכים לעורר את הלבבות לחיבתה של הארץ .להימנע מהוצאת לעז כלפיה .גם כשיש פגמים ,חובה עלינו להתרומם ולראות את הסך הכל ,שעליו ניתן וחובה לקרוא בקול גדול :טובה הארץ מאד מאד. וכך כותב ”אור החיים“ במדבר פרק כג פסוק כא“...כלך יפה רעיתי ומום אין בך“ ,פירוש שאין החטא עושה בו מום קבוע אלא לכלוך ,העובר על ידי רחיצה והדחה ,וכמו שרמזו חז“ל )שהש“ר( במה שאמר הכתוב שחורה אני ונאוה .אכן יכולים אנו להרים בכח קולנו ולומר לערי יהודה ולארץ ישראל” :כולך יפה רעייתי ומום אין בך“ דבר המערכת: 2 עשר שנים עברו מאז נעקרנו מביתנו. פתאום זה נראה משהו מיוחד אבל בעצם עשר שנים זה בדיוק כמו תשע ,רק שנה אחת יותר. הזמן עבר חלף לו ואנחנו עברנו הרבה מאז ובעצם כולנו עוברים באותה הדרך. ביחד נאבקנו על אדמתנו ועל הבית וביחד נעקרנו בכאב. התפזרנו למלונות והתמודדנו בתקופה לא קלה .בקראוילות התחלנו לאסוף את השברים לנסות להמשיך לחיות את החיים שנעצרו ,ואט אט נכנסנו לתהליכי הבנייה והצמיחה. ב"ה היום רבים מאיתנו חיים בבתי הקבע ב 22-יישובים ברחבי ארצנו הקדושה .לצערנו לא כולם סיימו את כל התהליך .חלקנו נשארו עוד בקראוילות או נעצרו בתהליכי בניית בית הקבע. אבל גם כשכולם יגיעו לבית המיוחל ,עדיין יישאר החוסר של הבית שם .עדיין עינינו תהינה נשואות לכיוון כיסופים ,הלב רוצה לחזור ..לחיי האמונה ,לפשטות ,לחברים ,לחול ולגלים. הגעגוע יהפך לתקווה שתהפוך למציאות .עוד נזכה! מילה אחרונה לצוות המדהים שלנו -תודה! לכל אחד ואחת שנסעו לראיין ,לצלם ,לחפש ולמצוא ..בזכותם העלון קרם עור וגידים ,התעבה והתעצב. העורכת דבר המנהלים תושבים לכולכם, יקרים, שלומות בימים אלו אנו מציינים 10 שנים לעקירה מהבית שכל כך אהבנו. תושבי גוש קטיף היקרים ! בשלהי חודש סיון התקשורת החלה בציון עשר שנים לעקירה וראינו תמונות קשות מרחבי הגוש המקלקלות את הזיכרונות היפים שנותרו לנו. שנים לא פשוטות עברו על כולנו .המגורים בבתי המלון, באתרי הקרוילות ,קהילות שהתפרקו ,חברים ושכנים שנפרדו... המשימה אינה פשוטה ,הבירוקרטיה הישראלית מציבה מכשולים רבים וגורמת לעיכובים רבים. אך ”עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה“ ולמרות כל העיכובים ובחסדי הקב“ה הצלחנו לאסוף כוחות לבנות ולנטוע ,לשקם את הקהילות ,להקים ישובים חדשים ומוסדות חינוך וחסד. ועד מתיישבי גוש קטיף לקח על עצמו את המשימה החשובה להביא את כל המשפחות לבית קבע .לצערנו משימה זו טרם הושלמה .כרמי קטיף ,שבי דרום ונווה ים טרם החלו בבניה ועשרות רבות של משפחות נמצאות עדיין במבנים הזמניים. אנו דורשים מהממשלה החדשה לקחת אחריות עד סוף המשימות ולסיים את הטיפול בכל הנושאים שנותרו פתוחים .איננו רואים במנהלת תנופה ערך כשלעצמו, סיום הנושאים הדורשים פתרון הוא המדד היחיד העומד לנגד עיננו. עשר שנים .אין זה ציון משמח ,ובעצם אין הוא מציין דבר. לא חזרנו הביתה וגם לא פתרנו את כל הקשיים והבעיות. אך עם זאת ,עשר שנים הן פרק זמן המאפשר לנו להיזכר, להתגעגע ,ולראות ממרחק מה ,את מה שעברנו... בברכה, אליעזר אורבך מנהל ועד מתיישבי גוש קטיף מרכז מסחרי אחוזת אתרוג ד.נ .לכיש צפון ת.ד 450 .מיקוד 79411 טל‘ 08-9738000פקס‘ 08-9738024 אתר אינטרנט www.gushkatif.co.ilכתובת מייל vaad@4katif.org.il כמרכז קטיף ,תפקידנו העיקרי הוא שמירה תמידית על כך, שנושא מפעל ההתיישבות שהיה ,לא ימחק מהתודעה הציבורית. רבות הפעילויות לצורך כך ואציין כמה מהן :הפעילות המרכזית תהיה אי“ה בבית הנשיא ותהווה אירוע גדול וממלכתי .הנשיא שהתמיד בתמיכתו והאיר לנו פנים לאורכה של הדרך ,נענה מיידית לבקשתנו לקיים אירוע במשכן הנשיא .הנשיא הפתיע אותנו באומרו שהוא איננו מעוניין באירוע מצומצם אלא הוא רוצה לפתוח את ביתו לנציגות רחבה של כלל תושבי הגוש ולקיים אירוע ככל יכולת האירוח של בית הנשיא .לבקשת הנשיא אירוע זה יהיה אירוע הפתיחה לאירועי עשר שנים .הטכס בבית הנשיא יתקיים תחת הכותרת ”ניהול מחלוקת מתוך אחריות לאומית“. האירוע המרכזי המיועד לציבור הרחב הוא ”כנס קטיף“. הכנס יעמוד בסימן ”השפעת ההתנתקות על החברה הישראלית“ .המושבים השונים יבחנו את ההשפעה של העקירה על הציבור הציוני דתי ועל כלל החברה הישראלית. בכנס ישתתפו רבנים ,אנשי רוח ,שרים וחברי כנסת. ”כנס קטיף“ יתקיים אי“ה בקריה החינוכית נווה דקלים בניצן. יו“ר הכנסת ח“כ יולי אדלשטיין ביקש שנעמיד ברחבת הכנסת את המיצב שנמצא במרכז שלנו ,שעוצב ע“י האמן אהרון שבו ,ובו בא לביטוי השבר והצמיחה מחדש של קהילותינו .מחווה מאד משמעותית ומפתיעה. אנו מזמינים אתכם להשתתף ולקחת חלק באירועים וכמובן מי שטרם ביקר במרכז המבקרים החדש בניצן מוזמן להגיע. זו ההזדמנות לברך את כל העמלים בהתוויית הרעיונות, ביציקת התוכן הלא פשוטה ,בעשייה עצמה ,בהשתתפות הפעילה ועוד .זה זמן מורכב ולא קלה דרכינו... על כולם הברכה! מי ייתן ונדע ימים יפים מאלה! בברכת קיץ רגוע ונעים- שלכם, מוכי בטר מנכ“ל מרכז קטיף ת.ד 19 .ניצן 2מיקוד 7928800 טל‘ 077-432-41-01פקס 077-432-4102 אתר אינטרנט www.mkatif.orgכתובת מייל info@merkazkatif.co.il 3 דברי ברכה אלישעלעתיד געגועים וישליצקי הרב אורי אריאל לאחינו ואחיותינו ,בנות ובני גוש קטיף על כל גילאיהם וגווניהם וישוביהם והקהילות במרחבי העם והארץ שלום .ה‘ עמכם. עשר שנים של כאב ,צלקת קשה ,וגם מי שלא זכה לגור בגוש קטיף ,אך זכה לגעת במשהו מגדולתכם ,שייך לכאב הזה. חורבן וגירוש ובמיוחד ע“י אחים -אי אפשר לשכוח. ועוד יותר מכך ,בשלושת השבועות של בין המיצרים. צמאי בנין אתם .כוספים לצמיחה ,חותרים לחיים ארוכים של מרפא ,תיקון וגאולה. דורשי ציון כולכם .אהובים אתם ,ברורים ונעימים. שלטון כפוי טובה לאצילותכם ולתרומתכם ,לא יכול היה להרוס את הרוח ,את הכח הפנימי ,את הענוה והגבורה כאחד. והנה קמה גם נצבה אלומתכם. האור שזרעתם בגוש קטיף ,הוא שלכם ,ולא נעלם .הפך הוא והופך הוא להיות בהדרגה לנחלת האומה כולה. אלה ברכב ואלה בסוסים ,ואלה בקנאה ואלה בפחד מכם ,ואלה בהרס, אך אתם למרות הכל ומתוך הכל– קמתם והתעודדתם כי ”בשם ה‘ נזכיר“. אלוקי מערכות ישראל יאיר את דרככם וישלם לכם לטובה את כל מסירותכם וטהרתכם ,ימלא את משאלות לבכם לטובה עם כל ישראל. ואנחנו ,כולנו ,מכוחכם ,נפגוש ונתחבר ונתרומם ע“י רוחכם הגדולה והטהורה. תודה עצומה לכם בע“ה על ...הכל!!! חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו. הרב אלישע וישליצקי שר החקלאות אחי היקרים מגוש קטיף, לפני עשור גורשנו כולנו מגוש קטיף ,אך אתם שגרתם שם נפגעתם בצורה הכואבת ביותר. כחלק מההסכם הקואליציוני לפני שנתיים וכן עם הקמת הממשלה הנוכחית דרשנו שהסיוע יועבר למשרדי כדי שאוכל לעקוב מקרוב ולפעול לסיום הסאגה המתמשכת שגורמת לכם יום יום לעוול נוראי. במהלך השנתיים האחרונות פעלתי יחד עם מנהלת תנופה על מנת לתת פתרונות שיאפשרו להביא כל אחד מכם אל בית הקבע שלו .לפני כשנתיים פחות מ 50%-מהמשפחות עברו לבתי הקבע שלהם .במהלך השנתיים ,לצד השקעה של מעל 200מיליוני ש“ח שהושקעו ביישובי המפונים ומספר החלטות ממשלה שמעניקות למשפחות "סט כלים" שמסיע להם לעבור לבית קבע .הודות לפתרונות ולטיפולים עברו משפחות רבות וכיום אנו נמצאים עם פחות מ 20%-מהמשפחות שלא עברו לבתי קבע. במהלך החצי שנה הקרובה אני פועל יחד עם אנשי המנהלת על מנת לבנות לכל משפחה תכנית פרטנית שתוביל אותה לכיוון אחד -בניית בית קבע .ואני תפילה כי אכן ,כל המשפחות יחלו בבניה עד סוף .2015 אני קורא לכם המפונים שעדיין לא הגיעו לבתי הקבע להצטרף לתוכנית בכדי שיחד אחרי עשור של סבל יגיע אחרון המגורשים לביתו ונחלתו. דלת משרדי פתוחה לרווחה ואשמח לעזור בכל בעיה. המטרה של כולנו אחת :לסיים את הסבל הרב שנגרם לכם ולהעלות אתכם על דרך המלך. כולי תקווה שעד סוף שנת 2015נוכל להכריז על פתרון הבעיות. גוש קטיף חקוק בליבי כל הזמן ,ועוד ישוב לפרוח בע"ה. "כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" בברכת העם והארץ מוקירכם, אורי אריאל שר החקלאות 2015 אבני איתן 4 2013 מתוך google earth שירת הסטיקר מאבק 5 מטה המאבק שפרה שומרון מאבק ראיון עם ליאור כלפא מתי הגעת לגוש קטיף ,היכן גרת? לגוש קטיף הגענו בשנת תשנ“ח ,לאחר שהתקבלתי כמנהל אדמיניסטרטיבי של האולפנא .התגוררנו בישוב נווה דקלים תובב“א ,הוקסמנו מהמקום ומהקהילה ,כך שבהזדמנות הראשונה שהתאפשרה רכשנו מגרש בישוב נווה דקלים ויום לאחר רצח טלי חטואל ובנותיה החלנו בבניה. ואיך הגעת למטה המאבק .איך הכל התחיל?... כנס תושבים בנווה דקלים הצעדה לירושלים כששרון הכריז על תוכניתו בפעם השניה ,י‘ בשבט תשס“ד )(2/2/04 אצל העיתונאי יואל מרכוס ,הפנמנו שהעניין רציני .מספר ימים לאחר מכן )ט“ו בשבט( קיימו חברי הכנסת של המפד“ל סיור בגוש שהסתיים בכנס תושבים גדול .בכנס הוטחו מילים קשות כלפי חברי הכנסת על השותפות בקואליציה ועל העדר פעולה לסיכול התוכנית. לאחר הכנס דורון בן שלומי ואני נשארנו לדבר .המסקנה שהגענו אליה לתוך הלילה היא שלפני שאנו מפנים אצבע מאשימה כלפי חברי הכנסת או גורמים אחרים ,אנחנו )אנשי הגוש( חייבים לפעול ולהוביל את המאבק כנגד התוכנית. למחרת ,יחד עם איילה עזרן ,נפגשנו עם ראש המועצה )אבנר שמעוני( ,קיבלנו את ברכתו והתחלנו בהתארגנות. מה היו המטרות שהנחו אתכם בדרך? צעדת יום העצמאות המטרה העיקרית שהנחתה אותנו הייתה שהמאבק יובל וינוהל על ידי אנשי גוש קטיף ,בדרך המתאימה והנכונה לנו ולא באמצעות גורמים שונים. מצד שני היה חשוב לנו מאד שיתוף פעולה עם כל הגורמים שהנושא קרוב לליבם .מטרות נוספות שהיו חשובות לנו ,היה לגעת באופן ישיר בעם ישראל ומעל הכל ,היה חשוב לנו שמירת החוסן הפנימי של תושבי הגוש. מה הייתה מבחינתך נקודת השיא במאבק על גוש קטיף? תפילה המונית בנווה דקלים ניתן לציין שתי נקודות שיא שהייתה להם השפעה על חוסן התושבים: א -ז אדר ) – (16/1/05אישור החוק בכנסת. ב -יג תמוז ) -(28/7/05סיום אירועי כפר מימון. שני אירועים אלו חייבו אותנו לשים את משקל הכובד בחוסן הפנימי. מה קרה לרוח של גוש קטיף אחרי הגירוש? כל מי שמסתובב במקומות ההתיישבות החדשות שקמו בכל אתר ואתר ,יכול להתרשם מהמשך העשיה ,הערבות הדדית ,ההתיישבות, המשך עולם התורה .דברים אלו מהווים המשך לחיים הערכיים והיפים שאפיינו את מפעל ההתיישבות בגוש. 6 ראיון עם רפי סרי -יו“ר מטה המאבק מתי הגעת לגוש ,היכן גרת? ערב הצדעה של הנוער הגענו לגוש 7שנים לפני הגירוש וקבענו את מקומנו בנווה דקלים .באותו הזמן עבדתי במדרשת נצרים. איך הגעת למטה המאבק )איך הכל התחיל?(... ועד פעולה גוש קטיף היה בגוש במשך שנים ,הוא היה עסוק בלהביא את הדעה של התושבים מול הצבא ומטרתו העיקרית הייתה לדאוג לביטחון התושבים .דרך הפגנות ומפגשים מול קצין הצבא .במערכה של ההתנתקות ובמאבקים הציבוריים הבינו שצריך גוף שלנו ,של גוש קטיף ,שיוביל. בהתחלה היו הכינוסים הקהילתיים כל מי שנפגש בוועד הגיע לשם .תוך כדי ההתנהלות ואחרי לילות על לילות של מחשבות הוחלט להקים את מטה המאבק. כנס תושבים בנווה דקלים מה היו המטרות שהנחו אתכם בדרך? מטרת המטה הייתה ברורה -לעצור את תוכנית ההתנתקות! במקביל לכל ההפגנות והעצרות היינו מאוד עסוקים גם באיך לעצור את הסימפטום של ההתנתקות של העם מהשורשים שלו .זה היה סוג של מנוף שמוציא מהעם דברים טובים ויפים יותר. איזו נקודה מבחינתך הייתה נקודת השיא של המאבק? הפגנה בירושלים מבחינתי לא הייתה נקודת שיא .היה תהליך שהתחמם והתחמם .נכון ,היה מרגש מאוד לראות את השרשרת ,מפגן המאה וכל שאר האירועים אבל ה“מרגש מאוד“ הזה לא היה מספיק. לעומת זאת לראות את הגוש חי ונושם זה היה שיא של עוצמה, של כוחות ורוח! לראות את יישובי הגוש חוזרים ונשנים ,שזה ממשיך ומתעצם מיום ליום ,ולא נשבר ,ולא עונה על שום תחזית של כל מיני גורמים שחשבו שאנשי הגוש יתקפלו ,ישברו ,ייקחו את הפיצויים והכסף וילכו... ומה קרה לרוח גוש קטיף אחרי הגירוש? למדנו בבית המדרש שרוח לא נמוגה .האנרגיה העוצמתית מעולם לא הלכה לאיבוד .הרוח הזאת שנשבה במאבק הייתה גם עוצמת רגשות ומוטיבציה שמקורן בקודש. בתקופה לאחר הגירוש היינו עסוקים בללקק את הפצעים שלנו ולהתבסס מחדש .אבל אח“כ קמנו והייתה יצירה ועשיה שגדלה וגדלה .זה התבטא בהקמת מפעלים חינוכיים ,מפעלים תורניים ,מפעלים תרבותיים .ובעז“ה רק ימשיך ויעלה! השרשרת הישראלית 7 עקירה אניטה טוקר ,נצר חזני צמיחה רחבת הכניסה לנצר חזני שבגוש קטיף עקירה עצי יישובי חבל עזה זכו להישאר במקומם מעט יותר ימים מהתושבים. כשהם נעקרו ,הטראומה הייתה קשה, הם היו קשורים מאד לאדמתם! שורשים רבים הוצאו שלמים ואחרים נקרעו ונתלשו באכזריות ונפצעו ממש. העצים הובאו למשתלה בגילת ולשם תושבים ”שרוטים“ הגיעו וחבקו אותם ולחשו להם שעוד מעט שוב תהיה לנו אדמה ,נבנה ישוב ונוכל להחזיר אותם שוב להיות צל ופרי לאנשי הישוב. הוחלט להעביר חלק מהעצים ששרדו את העקירה והאתר הזמני ,לגזום אותם ,להוציא עם שורשיהם היקרים והחול שעוד נדבק עליהם מהבית ולשתול שוב בישוב נצר חזני החדש. הגיע רגע השמחה השבוע ראיתי שסוףסוף יש להם צמיחה חדשה ואפילו לבלוב! האם גם בנו ,אחרי העקירה ,הטלטולים הקשים וההעתקה לישוב החדש ,יש צמיחה ולבלוב??? עד יום הגירוש רק המאבק על אהבתנו לחלק האדמה שלנו ,בנחלת שבט יהודה ,עמד לנגד עינינו .הדרישה לאנושיות וצדק בסיסי הניעו את גלגלי המאבק ומעל הכל אמונה ,אמונה ואמונה שהרוח והערכים לא יוחרבו. ביום הגירוש הייתי מאד עסוקה עם התקשורת ,אך כשחיילי צה“ל התעקשו שנצא החוצה ראיתי מכל עבר על שבילי ישובי ,נצר חזני ,משפחות-משפחות הולכות שורות ארוכות עם תיקים על הגב ,מזוודה קטנה ביד כאילו בטח סדרו לנו איזה סוף שבוע יפה. אך היינו כפופים מעייפות ומהחום של העברת העצים ליישוב החדש 2015 נצר חזני 8 2011 מחדש חודש אב ,מאחורינו הכל הולך להיחרב... ולפנינו הכל סימן שאלה–כשאין לנו מושג מה יהיה בהמשך ,המראה הזה היה חזק ומזעזע! האוטובוסים הירוקים מתוכננים להוריד אותנו בכיסופים! אך כשגילו שמחכים לנו לפי תיאום של אותו צהריים אוטובוסים מהישוב מעלה מכמש בכדי לקחת אותנו להתפלל לבית הגדול והקדוש- בכותל -מקבלים החיילים הוראה להסיע אותנו בעצמם לכותל כפי שתכננו אנחנו. הרבה גלגולים וטרטורים ...אבל מאותו רגע שעברנו את כיסופים -היעד הפך להיות ביחד ,לבנות מחדש ולהרים ”תיקון“ לכל בניין ובניין שנחרב. הדרך הייתה מלאה תלאות וקשה מאד פרידה עם ספרי התורה מבית הרב עראמה זצ“ל הוצאת ספרי התורה מבית הכנסת מאד ,אך היינו בפוקוס על ניצחון הרוח והערכים. תפילת שבת הראשונה היוותה רגע מרגש -כולנו יחד ,על שפת האגם באכסניית נוער בחספין– מתפללים מעמקה דליבא .מעט רגיעה אחרי ימים כה סוערים .עשינו כל מה שיכולנו ואיבדנו הרבה ,אבל באמת ניצחנו! כי הרצון להתחיל מחדש ביחד היה חזק ביותר .אמנם כל כך רחוק מהבית ..אך עם כל מילה ומילה של קבלת שבת אנחנו מתחזקים. ומהחדרון הקטנטן של אכסניית הנוער בעין צורים ליווינו את בנינו לחופה בעין צורים שתוכננה לנצר חזני. בהכנסת ספרי התורה חזרה מהפזורה לבית הכנסת החדש בנצר חזני החדשה, הקפנו מספר פעמים את בית משפ‘ עראמה שלא מזמן חנכו את ביתם .עם אותם ספרים סובבנו מסביב לבית הרב עראמה הי“ד שבע פעמים כשהוציאו אותנו אז מנצר חזני ובכל סיבוב ראינו את המילים של קרן שזעקו מהקירות ”דמו של אבא זועק מהאדמה!“ גם בהכנסת ספרי התורה בנצר חזני החדשה לא נשארה עין יבשה באותו רגע של עוד ניצחון קטן ,עוד תיקון זמני. מקווה שכולנו נצליח להרפא גם עמוק מבפנים ונזכה לצמיחה ולבלוב אישי כמו מראה העצים .אני מצפה לזכות להיות בין בוני הישוב המחודש בנחלת שבט יהודה בעזה כשנקרא לדגל בע“ה במהרה! הכנסת ספרי התורה לבית הכנסת ביישוב הקבע ,דרך הבית החדש של משפחת עראמה עבודות התשתית ביישוב הקבע 2015 טנא עומרים 2012 9 תמונה שווה אלפי מילים שפרה שומרון כפר הנופש באשקלון מלון היאט מלון היאט מלונות עיר האמונה מלון היאט מלון שלום מלון שלום עיר האהלים עיר האהלים עיר האהלים מלון פרדייס 10 אירוח עין צורים ממבטו של מנהל מלון רבקה טלמן ורונית סרלואי אבי אייגרמן ,מנהל מלון חפץ חיים לפני הגירוש ”בחודש יוני ,כשהדיבורים על הגירוש נשמעו רציניים ,פניתי למנהלת סל“ע ושאלתי האם הם רוצים שאשמור מקום למפונים בבית ההארחה בחפץ חיים ונעניתי בשלילה. ”לאחר חודש קיבלתי מהמנהלת פנייה ובקשה לשריין חדרים לגני טל ,אך כבר כל החדרים במלון נמכרו מראש .נאלצתי לפנות תחילה לרבנית מגור ,שמדי שנה לוקחת כ 20-חדרים בקיץ לכל המשפחה ,וביקשתי ממנה לוותר השנה .היא הסכימה ומכאן הפנייה לשאר האורחים הייתה קלה יותר כששמעו שהרבנית מגור ויתרה“. אבי היה בקשר עם אנשי גני טל ששלחו צוות מכין עם רשימת המשפחות ומספרי נפשות. ”שיפצנו במהירות גנים ומבנים שונים בכדי להכניס מזגנים ולהכין אותם שיתאמו לקלוט את כל המגורשים מגני טל. הקיבוץ נערך מיד לעזרה וצוות קליטה ציוות משפחה מאמצת שתלווה כל משפחה“. זה הרגיש כמו אחרי מלחמה ”כשהגיעו המגורשים בלילה הראשון הייתה סערת רגשות נוראית .פגשנו משפחות בהלם מוחלט .היה משבר גדול .זה הרגיש כמו אחרי מלחמה ,היו לי דמעות בעיניים .זכור לי שישבנו עם האנשים בלובי ,היו הרבה שתיקות ובכיות ,היה מאוד קשה. ”כל התקופה הזאת אנשים הסתובבו בהלם ,היו קשיים רבים וצוות המלון עשה כל שביכולתו לעזור ככל שניתן .היה ניסיון של חברי הקיבוץ להיות לעזר אך בגלל המצב הנפשי הקשה של המגורשים והצורך להתכנסות בתוך עצמם ,זה לא צלח לגמרי ,אבל הייתה השתדלות. ”זו הייתה תקופה קשה מאוד .כל הזמן אמרתי לעצמי ,אם לי זה קשה אז מה עובר עליהם?!“ למרות שאייגרמן הרגיש חלק ממשפחת גני טל ,בני המשפחה שלו כעסו עליו ,וראו בו משתף פעולה עם מנהלת סל“ע” .הייתה אצלי סערת רגשות נוראית כיוון שכל פעם שחזרתי הביתה הטיחו בי בני המשפחה שכאילו אני משתף פעולה עם מנהלת סל“ע וע“י כך עוזר לגירוש .אבל אני הבנתי שזה הדבר הנכון לעשות ,ושבזכות הטיפול שלי הקלתי על אנשי גני טל“. תפקידי :להקל על אנשי גני טל גם כיום אייגרמן נזכר בבעיות השונות שהעסיקו את אנשי גני טל ובפתרונן .את נושא הכביסות פתרו ע“י המכבסה של הקיבוץ שנתן רשות להשתמש במכבסה .בנוגע להסעות ופעילויות לילדים המועצה השתדלה לעזור .בנושא אירוח בחדרים, אייגרמן מאוד השתדל לבוא לקראת המשפחות ומציין שכל פעם שמשפחה נסעה ניתן היה להכניס אורחים במקומם. מבחינתו ,זו תקופה שיהיה קשה מאוד לשכוח ובכל זאת ,יש רגע מרגש .אייגרמן לעולם לא ישכח את הכניסה של דובל‘ה זוסמן עם הרכב הגדול שלו מפוצץ בדגלי ישראל גדולים. הפכנו נזקקים – אפילו הקימו חנות חינמית ) לעג לרש( חגים – לא היה במסגרת משפחתית ,יום כיפור סעודה מפסקת אוכל קר במלון. חוסר שייכות למקום החדש סביבה בלתי מוכרת וארעית רוב תושבי גוש קטיף יצאו בליל הגירוש עם מזוודה או תיק מתוך מחשבה שנהיה במלונות זמן קצר ומכאן שנוצר מצב שמהרגע הראשון היה חוסר גדול של ציוד רב, שמיכות ,בגדים משחקים לילדים )כיון שלא היתה גישה למכולות( שהיינו תחושה– יישוביים תלושיםם הופרדו רבי ר במלונות. כב סיוט הכביסות. איך מכבסים ומייבשים בחדרי מלון. בעיית אירוח... משפחה וילדים שלא גרו במלון איתנו )היו מלונות שסרבו( המשפחתיו ריחוק בין הת נפגעה מאוד- חדרים מהורים לילדים- רוחקים... לא היה שולחן שבת רישום ילדים לבתי ספר הווה בעיה קשה רוב התו בהלם קרשבבים הסתובבו גדול מ -והיה פחד העתיד. 11 הקמת הועד רבקה טלמן הקמת óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå øò Friends of Gush Katif ועד מתיישבי גוש קטיף מלונות דורון גדל במעלות וב 1994-הוא ואשתו הגיעו כזוג צעיר למושב קטיף .שם התגורר כשש שנים ויחד עם ארבע משפחות נוספות עבר לתל קטיפא ,שם גר כחמש שנים. ”בארבע שנים האחרונות בגוש עבדתי כמזכיר נווה דקלים ,ויחד עם השותפים האחרים ,ועד הרבנים ונציגי המועצה, הקמנו את ועד ישובי גוש קטיף -מטה המאבק ב“.2004- דורון נזכר בפעילות הראשונה של המטה: ”הפעילות הראשונה הייתה הצעדה לירושלים אשר חיברה את הישובים לחלקים שונים בצעדה עם עצרת סיום ליד בית ראש הממשלה .בצעדה התחיל שיתוף הפעולה עם ”ועד הפעולה“ בראשות אילה עזרן שעבד בנושאים שוטפים בגוש“. 12 , המאבק, בתפקיד החשוב של יו“ר מטה . שונות. שימשו אנשים שונים בתקופות סרי בשלב הראשון הוחלט למנות את רפי י , העמותה, שעבד במדרשת נצרים כמנהל לאחר הגירוש קיבל את התפקיד ליאור כלפא ) (2005-2007ולאחריו התמנה למנהל דורון בן שלומי ) (2007-2012אותו החליף אליעזר אורבך מ 2012-עד היום. ולאחר מכן קבע את משכנו באחוזת אתרוג כ“נקודה נטרלית“ שקרובה למרכזים השונים אותם בחרו אנשי גוש קטיף”. ”בחודשים הראשונים לאחר הגירוש לקחו מתנדבי ”למען אחינו“ אחריות לסיוע לאנשי הגוש במלונות ובאתרים הזמניים .בין הפעילים בעמותת ”למען אחינו“ היו דוד אנסבכר ,חיים בר-חי לאחר המעבר לאחוזת אתרוג ,רפי המשיך את תפקידו לתקופה קצרה ועוד .לאחר מספר שבועות פנו אנשי למען אחינו לוועד המתיישבים ואמרו לנו שצריך שאנשי גוש קטיף ייקחו מעתה את האחריות. במתכונתו החדשה התחיל ועד מתיישבי גוש קטיף את פעילותו למספר שבועות בירושלים במשותף עם ”למען אחינו“ ” אני מאמין כי תהליך העקירה וההתחדשות עוד לא ניתן למדידה בהיבט הלאומי שלו ,אך מה שבטוח הוא שמדובר בשנים ותהליכים מכוננים בחיים האישיים, בחיי הציונות הדתית ,ובכלל במחנה הציוני שעדיין לא הגיעו למקומם הסופי. 2015 אשקלון גולף 2011 נטיעות בט"ו בשבט -יער הכיסופים תשס"ו בלבד ואת מקומו מילא ליאור כלפא כשדורון משמש כגזבר .אל הוועד צורפו דמויות נוספות כמו ,חמוטל שפירא )כהן( ,חגית ירון ,מוכי בטר ועובדים נוספים מאנשי הגוש. מטרות הוועד המרכזיות שהוצבו היו אלה: המטרה הראשונה :יצירת שותפות בין אנשי הגוש המתגוררים בחלקי הארץ, לשמור את הקשר בדרכים שונות של מפגשים ,אירועים משותפים למבוגרים, נוער וכד‘ ,עלון משותף ובהמשך הקמת מדרשת כיסופים. המטרה השנייה :שולחן משותף של ראשי הקהילות -בתחילת הדרך מונה נציג לכל קהילה לפי האתר הזמני ובהמשך שונה לנציג ישוב קבע .השולחן המשותף בחר מתוכו את ”פורום העשרה“ שנבנה מהאזורים השונים וקבוצות שונות של אנשי הגוש .השולחן המשותף היה חשוב ביותר ובזכותו הצלחנו להגיע להישגים החשובים בשיפור הפיצויים והוספת תקציבים :הסכם אריאל-יצחקי -שבגינו קיבלה כל משפחה פיצוי כספי נוסף, ועוד ארבעה חוקים חדשים לשיפור הפיצויים בתחומים שונים .והקמת ועדת החקירה. בכל מה שהיה קשור להסכמי ההעתקה- הישובים עבדו לבד מול משרדי הממשלה. המטרה השלישית :סיוע למשפחות פרטניות ע“י גיוס תרומות. בין יתר הפעולות הוקמה ע“י הוועד ועדה בראשות שופט ,עם נציגי ממשלה ,אשר נתנה מענים מכספי תרומות למשפחות מוחלשות להעתקת הקראוילה למגרש ביישובי הקבע. פעולה זו יחד עם תרומות פרטניות ופרוייקטים קהילתיים סייעו מאוד במקום בו לא ניתן תקציב ממשלתי ראוי. המטרה הרביעית :גוש קטיף ,חוליה 2015 בוסתן הגליל 2011 בשרשרת .נושא מורכב זה ליווה אותנו החל מהיום הראשון וחלק מראשי הקהילות לא ראו בתחילת הדרך את חשיבותו ,במסגרת זו יצרנו מסורות חשובות :יום גוש קטיף במערכת החינוך כ“ב בשבט ,יום השנה בכיסופים ,טקס מרכזי ביום הזיכרון לחללי צה“ל ונפגעי פעולות האיבה ,נטיעות משותפות בט“ו בשבט ,טורניר יוליס ,סיירי קטיף ועוד. בהמשך ,מתוך הבנה לחשיבות הנושא יזם הוועד את החוק להקמת המרכז– והחל משנת 2010הנושא מובל ע“י מרכז קטיף בניצן בראשות מוכי בטר במשותף עם ועד המתיישבים. דורון מסכם ”אני מאמין כי תהליך העקירה וההתחדשות עוד לא ניתן למדידה בהיבט הלאומי שלו ,אך מה שבטוח הוא שמדובר בשנים ותהליכים מכוננים בחיים האישיים ,בחיי הציונות הדתית ,ובכלל במחנה הציוני שעדיין לא הגיעו למקומם הסופי”. 13 מועצות קולטות לאה זכרי ראיון עם אלי אסקוזידו -ראש מועצה איזורית נחל שורק קראוילות 14 מה גרם לך כראש מועצה לרצות לקלוט את משפחות גוש קטיף? מלכתחילה ,לא האמנתי שיהיה גירוש ומכאן ,שגם לא תכננתי שיגיעו לאזור שלנו .גם כשהתבררה האמת הכואבת ,היחידים שפנו אלינו כקבוצה ,היו מושב גני טל וביקשו עזרה בקליטה באזור .ביד בנימין היו שני סיפורים מקבילים ולכאורה ללא קשר ביניהם :הראשון -משא ומתן ע“י צד שלישי לקליטת מוסדות תורת החיים של הרב טל ,במבני הישיבה התיכונית שנסגרה זמן קצר לפני כן. השני -בקשתה של ממשלת ישראל להקים מבני קראווילות על התשתיות ביד בנימין ,שבדיוק אז החל מנהל מקרקעי ישראל בהכשרתן.לשני המהלכים הסכמתי בהסתייגות אחת -לא יוקמו מבנים על מגרשים שנרכשו במכרזים ע“י אנשים פרטיים, אלא רק על קרקע ציבורית .הרציונל היה שגם אם איזה עניין עלול לעכב את המגורשים בבניית ביתם החדש, הם לא יפריעו למהלך פיתוח שאר היישוב .בדיעבד התברר שההחלטה הזו הייתה חשובה ביותר .רק היום, לאחר עשור ,אני יכול להגיד שמלבד מספר משפחות בודדות כולם כבר בבית הקבע שלהם -אבל זה אחרי עשור!!! כמה משפחות הגיעו למועצה שלך? גני טל ומשפחות שקראנו להם ”רסיסי קהילות“ או בהתארגנות הפנימית נקראו ”ג“ג ענ“ק“ )גדיד, גן אור ,עצמונה ,נווה דקלים ,קטיף( ומשפחות האברכים של תורת החיים .בשלב מאוחר יותר הצטרפה קבוצה מקהילת נצר חזני סה“כ 460 משפחות מתוכם 350זכאים. כיצד השפיעו משפחות גוש קטיף על המועצה שלך? מבחינה כלכלית, חברתית ,תרבותית? לקליטת בהתארגנות נתחיל המשפחות .לא עמדו לרשותנו יועצים /אנשי מקצוע /מדריכים וכד‘ שאמרו כך תעשו וכך אל תעשו .כל הקליטה התבססה על מספר עובדים קטן שהונחה לעשות את המיטב על מנת להקל על הקליטה שנכפתה על שני הצדדים .אמנם עשינו זאת באהבה אבל היינו צריכים להמציא את הדרך .בשנתיים הראשונות כל פעילות המועצה הייתה רק סביב קליטת המגורשים .השאר -בשוליים. בשלב הזה הבנו שיש צורך לאזן בין ההתייחסות למגורשים לתושבים הוותיקים ויש צורך לחזור למסלול ולחלק את המאמץ באופן שונה גם עבור התושבים הוותיקים שרצו את תשומת הלב לה היו רגילים .למדנו לאזן בין כל היישובים והזרמים .המוטו של המועצה בכל תקופת כהונתי כראש מועצה הוא -חיה ותן לחיות. לעזור לכל אחד לחיות בסגנון החיים שמתאים לו ,בתוך הגבולות שהוצבו על ידי המועצה מאז הקמתה .מטבע הדברים שבתחילה הגירוש היה דבק מאחד בין המשפחות .במהלך השנים ,הקהילות עוברות שינויים וישנה פתיחות גדולה יותר לחברויות שונות במרקם החברתי .המועצה בנתה שני ישובים חדשים,דבר שהשפיע על מאזן הכספים הכללי של המועצה. שתף אותנו באיזה סיפור או אפיזודה שגרמה לך להתרגש, חידשה לך משהו.. קשה לתמצת תקופת חיים לסיפור אחד .ליוויתי כל משפחה בכל תלאותיה עד שהגיעה אל המנוחה והנחלה .כל סיפור טיפולי של עיבוד נפשי שהסתיים בטוב -התרגשתי. כל סיפור של התמודדות עם הגירוש והעמידה האיתנה להמשיך למרות הכל -הוריד דמעות .כל חנוכת בית- הרגשתי שותף לבניה .להקים שני ישובים בארץ ישראל -זוהי זכות לא מובנת שנפלה בחלקנו ואשרינו שזכינו לכך ,גם אם הנסיבות לא היו משמחות כל-כך. מהן שאיפותיך לעתיד ביחס למשפחות גוש קטיף וביחס לתושבי המועצה כולה? מועצה אחת שתצליח להגדיל את מספר התושבים בעוד כמה מאות משפחות ,פתרונות דיור לזוגות צעירים המעוניינים לגור באזור ברמת מחירים שפויה ,שבכל ישוב תושביו ינהלו את חייהם באחווה קהילתית, בכבוד ובאחריות הדדית לכלל תושבי המועצה .דברים שרואים מכאן- משולחן מזכירות המועצה ,לא רואים משם ואנחנו זקוקים אחד לשני. 2015 יד בנימין 2011 מועצות קולטות לאה זכרי ראיון עם יאיר פרג‘ון -ראש מועצה אזורית חוף אשקלון מה גרם לך כראש מועצה לרצות לקלוט את משפחות גוש קטיף? מפוני גוש קטיף נקלטו בחוף אשקלון כחלק מיוזמה ממשלתית עוד בטרם נבחרתי לראש מועצה .הן כתושב ובהמשך כראש הרשות שמחתי לקלוט ,לקבל ולהיות כמשפחה מחבקת לכל אלפי התושבים שהגיעו לחוף אשקלון. כמה משפחות הגיעו למועצה שלך? למועצה הגיעו כ 450-משפחות זכאיות ובהמשך נוספו משפחות הבנים הממשיכים סה“כ כ 600-בתי אב. כיצד השפיעו משפחות גוש קטיף על המועצה שלך? מבחינה כלכלית, חברתית ,תרבותית? ראשית אנחנו מועצה קטנה ומשפחות גוש קטיף בבואם הגדילו את המועצה בשליש ,מ 10,000-איש ל 15,500-איש. הצמיחה הענפה הזו הביאה עימה ברכה נוספת עם הקמת ישוב חדש במועצה -באר גנים ובו מתגוררות כ 170-משפחות ועתיד לאכלס כ 700-משפחות ,היישוב הגדול במועצה .כמו כן הישוב ניצן גדל מ 100-משפחות ל 400-ועוד צפוי לגדול .רבים ממפוני גוש קטיף נקלטו כעובדים במועצה ,הילדים מתחנכים במוסדות החינוך שלנו ואף מוסדות חינוך חדשים הוקמו עבור אוכלוסייה יקרה זו ועל מנת להענות לצרכי האוכלוסייה על כל גווניה .ממש השבוע קיבלנו את פרס החינוך ע“י שר החינוך וצוותו שלמדו מקרוב על ההשקעה במשאבים וההעצמה הקהילתית בקליטת תלמידי גוש קטיף וצוותי ההוראה .מעל לכל, התברכנו בהון אנושי ,משפחות שהן מלח הארץ השתלבו כחלק בלתי נפרד מקהילות חוף אשקלון. שתף אותנו באיזה סיפור או אפיזודה שגרמה לך להתרגש, חידשה לך משהו. לפני כשנתיים סיימנו את בניית בית הספר ’ניצני קטיף‘ לתלמידי המפונים בכיתות א-ח .אחרי שנים של ארעיות וכיתות קרוון זכינו לחנוך את מבנה הקבע לאחר אינספור תלאות בירוקרטיות ואחרות .חשתי שהדרך כמו משפחת מפונים למבנה הקבע מתארכת. אולם ביום כניסת התלמידים לביה“ס זכיתי להכניס גם את ספר התורה שהיה בביה“ס בגוש .הרגע הזה ,בו עשרות תלמידים רוקדים ,מריעים, מקבלים חזרה את ספר התורה בשירה וריקודים מכל הלב ,מלווה וילווה אותי עוד שנים רבות בתחושה של שליחות ועשייה למען הציבור היקר הזה. מהן שאיפותיך לעתיד ביחס למשפחות גוש קטיף וביחס לתושבי המועצה כולה? אני רואה במשפחות גוש קטיף כחלק בלתי נפרד מתושבי חוף אשקלון במטרה שכך יחושו ,חלק ממשפחה גדולה ותומכת .במועצה יש צוות מיוחד המלווה כל משפחה ומשפחה עד לבניית בית הקבע, מלווה מהיבטים של רווחה ,קהילה, תעסוקה ,העצמה על מנת לתת את ארגז הכלים להמשיך קדימה ולצמוח בכל ההיבטים -האישיים, הקהילתיים ,החברתיים וכן הלאה. 2015 באר גנים 2011 מרוץ הלפיד ע“ש יוחנן הילברג הי“ד 15 מועצות קולטות לאה זכרי ראיון עם‘ סיגל מורן -ראש מועצה איזורית בני שמעון קראוילות 16 מה גרם לך כראש מועצה לרצות לקלוט את משפחות גוש קטיף? כמה משפחות הגיעו למועצה שלך? מועצה אזורית בני שמעון זכתה לקלוט כ 50-משפחות ממפוני קהילת עצמונה מגוש קטיף. ההתחלה לא הייתה קלה .הרבה חששות ליוו את תהליך קליטתה של הקהילה המיוחדת הזו במועצה שמרבית תושביה חילוניים ובאזור של קיבוצי השומר הצעיר. כיצד השפיעו משפחות גוש קטיף על המועצה שלך? מבחינה כלכלית, חברתית ,תרבותית? בחשיבה הסטראוטיפית עליה גדלנו והתחנכנו כולנו ,היו חששות רבים האם וכיצד יקלטו התושבים החדשים ,האם והיכן יווצרו המפגשים .גם אמירות כמו "הם ישתלטו לנו על המועצה"” ,יסגרו לנו כבישים בשבת“ שמענו מעת לעת. גם מהצד השני היו לא מעט חששות. לצד הקושי הגדול מחווית הפרידה מהבית ,קליטה במקום חדש ,אזור חדש ושונה ואנשים חדשים. לקחנו על עצמינו את האתגר יחד, תושבי קהילת עצמונה בשומריה וקהילת המועצה ,והחלטנו יחד שזו המשימה שלנו היום .בשיחות רבות שקיימנו למדנו מהר מאוד עד כמה רחב המכנה המשותף ,והחלטנו יחד לשאוף לבנות מודל חיים משותף שבו חיים כל אחד ע"פ דרכו ואמונתו בכבוד הדדי ,מרחב שבו מותר גם שיהיו חילוקי דעות ,חשוב לדבר ובעיקר החלטנו להשקיע את מרב מרצנו במכנה המשותף. כיום לאחר כמעט 10שנים של חיים יחד ,נדמה כאילו כך היה מאז מפגש נשות קטיף אמציה ומעולם. קהילת עצמונה בשומריה בנתה עצמה מחדש ,הקימה יישוב לתפארת ויחד עם המועצה נבנו מוסדות ציבור וחינוך ,בתי ספר ,גנים וישיבה. שתפי אותנו באיזה סיפור או אפיזודה שגרמה לך להתרגש, חידשה לך משהו.... בזכות הצטרפותם למועצה נולדו יוזמות חדשות ומרגשות ,כמו "מעגלי הנשים" מפגשים בין נשות המועצה מכל הישובים סביב נושאים משותפים ,פרויקט בר מצווה שמתקיים בשומריה ועוד רבים אחרים. מהן שאיפותיך לעתיד ביחס למשפחות גוש קטיף וביחס לתושבי המועצה כולה? עם כל זה ,עדיין ארוכה הדרך .עדיין ישנה עוד עבודה רבה בכדי לאחד ולחבר בין קצוות החברה הישראלית, בכדי לייצר דיאלוג פורה ומפרה גם בין אנשים שונים ולהרחיב את המכנה המשותף לטובת כל עם ישראל. למרות הקושי והכאב הגדול שחוו תושבי גוש קטיף ,אנו שמחים שמהמשבר צמחה הזדמנות ,ומקווים לעמוד במשימה הגדולה ולהוות דוגמא ומודל לחיים משותפים. 2015 עצמונה שומריה 2011 מועצות קולטות לאה זכרי ראיון עם דני מורביה -ראש מועצה איזורית לכיש מה גרם לך כראש מועצה לרצות לקלוט את משפחות גוש קטיף? ראשית ,הבנתי שיש פה משימה לאומית של אנשים שעברו חוויה קשה ומאוד שכולם צריכים להירתם ולעשות את המקסימום ע“מ לקבל אותם בידיים פתוחות. שנית ,מבחינתנו כמועצה ,זו היתה הזדמנות לקליטת משפחות איכותיות שיכולות להשתלב במועצה ולהניע אותה קדימה. כמה משפחות הגיעו למועצה שלך? למועצה האזורית לכיש נוספו שלושה ישובים חדשים כתוצאה מההתנתקות :כרמי קטיף ,נטע ובני דקלים אשר יגיעו בסוף האכלוס ל 1,000-משפחות. כרגע בוצע שלב א‘ -המונה כ300 - משפחות. כיצד השפיעו משפחות גוש קטיף על המועצה שלך? מבחינה כלכלית, חברתית ,תרבותית? נכון להיום 10 ,שנים לאחר שהגיעו המשפחות הראשונות לישובים במזרח המועצה -אנו רואים השתלבות יפה של המשפחות והקהילות באזור .התושבים הותיקים פתחו את הבית ואת הלב ע“מ לבנות משהו משותף. של התנופה בזכות ההתיישבות במזרח ,אנו מרחיבים באופן תמידי את השירותים בכל האזור כולל פתיחת בתי ספר וגנים נוספים ויוזמות חברתיות שונות. שתף אותנו באיזה סיפור או אפיזודה שגרמה לך להתרגש, חידשה לך משהו. במסגרת התפקיד ,יצא לי להגיע פעמים רבות לאסיפות תושבים וישיבות עם נציגי הועדים .באחת הפעמים התעורר ויכוח קולני בנושא אשר הציק לתושבים ובשלב כלשהו התחלתי להרגיש לא בנוח ,לאחר זמן קצר הסתיימה האסיפה ונגשו אלי רבים להגיד תודה והערכה על הסיוע של המועצה ,אז הבנתי כי מדובר באנשים מאיכות מיוחדת אשר יכולים להתווכח אך לא שוכחים להודות ולהעריך מייד לאחר מכן. מהן שאיפותיך לעתיד ביחס למשפחות גוש קטיף וביחס לתושבי המועצה כולה? השאיפה שלי היא להגיע למועצה חזקה ומלוכדת אשר תפתח שעריה לתושבים חדשים ,ובעוד מספר שנים כל אוכלוסיה תדע להעריך את הדברים הטובים שקיבלה מהאוכלוסיה האחרת. 2015 נטע 2011 17 הקמת מרכז קטיף יעל בלייברג המרכז הקמת להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון קראוילות בכ“ז תמוז תשס“ח )(30/7/2008 אישרה הכנסת את החוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, התשס“ח .2008-מאז הקמת מרכז קטיף מוכי בטר משמש כמנכ“ל המרכז. הקמת המרכז היתה חלק חשוב בתהליך שעברנו כעם. נפגשנו עם מוכי בטר -מנהל המרכז לראיון קצר. מתי ואיך התגבש הרעיון להקמת המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון? בחודשים הראשונים לאחר הגירוש לא הייתי בעשייה הציבורית .בשלב כלשהו פנה אלי ליאור כלפא מנהל ועד המתיישבים וביקש שאצטרף לועד ואטפל בתחום התיעוד והתודעה .רעיון התיעוד והתודעה התגבש שם .כיוון שתחום זה קרוב ללבי הסכמתי ,התנאי שלי היה שבמסגרת הזו של התיעוד, יינתן דגש מיוחד על 35שנות הפריחה והשגשוג של הגוש ,ולא יתמקד רק בקטע המאבק והעקירה .צוות הוועד קיבל זאת ,וכך התחלתי לעסוק בתחום, במסגרת ועד המתיישבים. כשפעלת להקמת המרכז מה הנחה אותך בדרכך? היו לי למעשה שני קווים מנחים .האחד שהזכרתי כבר ,שאת עיקר התיעוד יהווה החלק ה“חי“ של הגוש דהיינו חיינו שם, חקלאות ,תורה ,חינוך ,תרבות ,חיי יומיום פשוטים וכד‘ ...הקו השני הוא למעשה חדר ההתיישבות -במרכז קטיף המטרה שעמדה לנגד עיניי ,להגיע לכמה שיותר קהלים ולספר ברבים את שהיה לנו .תוך כדי גישוש ולימוד הנושא, הבנתי שמוסד כזה כמו מרכז מורשת, ראוי לו שיהיה ממלכתי ולא מטעם גוף כזה או אחר ,חשבתי לנכון שהמדינה היא זו שצריכה לקחת אחריות ,לתת חסות ותקציב קבוע לפעול ולעשות ,והצעד הזה יפתח את המקום לציבורים רחבים במדינה ומחוצה לה. האם נתקלת בנקודה שהיוותה מבחינתך נקודת ציון חשובה בדרך? יושבי ראש הסתדרות הדתית בארץ 18 מי מגיע למרכז? השר אורי אריאל וראש המועצה יאיר פרג‘ון במרכז נקודת הציון המשמעותית ביותר היא כמובן העברת החוק בו נקבע כי המרכז יפעל מכח חוקתי עם תקנה תקציבית. כיום אנו כפופים ישירות למשרד ראש הממשלה על כל המשתמע מכך. מספר אנשים יקרים עזרו לנו בכך ,השר אורי אריאל בראשם ,חמוטל שפירא, דורון בן שלומי וחברי כנסת נוספים. נקודה נוספת מרגשת מבחינתי הייתה אישורו והכרתו של יום גוש קטיף במערכת החינוך והכנסתו לחוזר מנכ“ל. כמובן הקמת הארכיון איסוף ותחזוקת החומרים ,ופרויקט התיעוד המצולם שצלח מעל ומעבר ,הוצאת בול לציון 35 שנה להתיישבות בגוש קטיף ועוד. שאלת מה מרגש? אותי מאד מרגש כשבא אלי מישהו אחרי תיעוד ומספר כמה הדיבור עזר לו ,שיחרר אותו ממועקות ומצורך אובססיבי לזכור ,והיה יותר מאחד כזה ...בתקופה האחרונה ניגש אלי אחד המדריכים ובהתרגשות סיפר כי מאז החל להדריך במרכז נעלמו רבות מבעיות בריאותו ,העיסוק בסיפור שלו פשוט מחייה אותו ,אלו דברים מרגשים מבחינתי .אני מרגיש שיש בכך תרומה לא רק לדורות הבאים ,אלא בעיקר לאנשינו שמתמודדים יום יום שעה שעה ,ובכך דייני. תמונה אוטנטית של הדברים ,שההדרכה תהיה של אנשי הגוש ,מתובלת בסיפורם האישי ובאמינות הפרטים .בקרוב יחנך מרכז קטן בצפון השומרון במתחם של מדרשת השומרון שיספר את סיפורם של 4הישובים שנעקרו יחד עם הגוש. מהי הדרך שעבר המרכז ,נקודות ציון עיקריות? המרכז התחיל את דרכו במבנה קטן שחציו שימש ארכיון בהתהוות ,וחציו חדר להקרנת סרטים ומתן הסבר ,בחזית קיר מעוצב ופרגולה .היום אנחנו פרוסים במספר מבנים עדיין קרוואנים ,כאשר מרכז המבקרים ,לב המקום ,שוכן במבנה גדול יחסית ובו 6חללים המספרים את סיפורינו לרבים .ישנו מבנה ארכיון, גלריה ,משרדים ,אוהל לפעילות של קבוצות גדולות יותר ,אנדרטה של הסמל שלנו ,בקיצור ”ממלכה“ קטנה ומטופחת. מוזמנים כולם .כאן גם המקום להודות לכל הצוות המסור שאיתי ! למרכז מגיעות קבוצות מרחבי הארץ, תיירות חו“ל ,תלמידים ,סטודנטים, גמלאים ,חיילים ומכינות .כמות המבקרים גדלה מאד בתקופה האחרונה ,בעוד המבנה נשאר קטן יחסית וזמני ,אבל ב“ה .יעד חשוב שטרם צלחנו אותו די ,הוא הבאת יותר קבוצות שלא מהמגזר הימני .מושקע בכך מאמץ רב ,אנו רואים בכך חשיבות ובע“ה נעשה ונצליח גם בכך .עוד רציתי לציין שלא מעטים בוחרים לחגוג בר מצווה או בת מצווה של ילדים ונכדים במקום ,ועל כולם תבוא הברכה. היכן אתה רואה את המרכז בעוד 10 שנים? אי“ה בזמן הקרוב אחרי לא מעט תלאות ...נתחיל בתוכניות להקמת מרכז הקבע שיהיו בו כל הפונקציות הנצרכות והמקובלות במקומות כאלו, כמו ארכיון ,כיתות לימוד ,משרדים ,מרכז מבקרים-מוזיאון ,קפיטריה ,אודיטוריום וכו‘ .מאחל לעצמינו שהמקום ישקוק מבקרים ומתעניינים .עוד אזכיר את אלבום ההתיישבות העומד לראות אור בקרוב ממש .אלבום ראשון ויחיד שלנו ומטעמינו .עמלנו וטרחנו עליו רבות, ונקווה שהצלחנו .המטרה שלי היא לא רק מבנה כזה או אחר ,אני מקווה שתושבי הגוש ירגישו במרכז כביתם ,יעזרו לנו לספר את סיפורינו ולהכניס אותו כפרק מפואר וכואב כאחד בתולדות עמינו. עו"ד יצחק ומלכית מירון בביקור במרכז כמרכז שמטרתו להנציח את גוש קטיף מהם נקודות היסוד שעליהן אתה לא מוותר? חשוב לי מאד שיהיה במרכז ייצוג הולם ומאוזן כלפי מגוון אוכלוסיית הגוש וצפון השומרון .זה יבוא לידי ביטוי בתמונות ,בסיפורים ,בתיעודים ,בסרטים ובמדריכים .חשוב לי מאד שתתקבל 19 הקמת מרכז כיסופים רונית אהרן מקימת כיסופים רונית אהרן, ĆčĀć-đĀă÷ďĐĀ đĀćþüď ûþĀąčă ýĂďąû לגעת ברוח, לחבר את הקודש אל החול, להתמלא בכוחות לצמוח ולגדול... ĊĀÿĎ Đüù ĀøĐĀĀđą úĉü זו שאיפת נשות כיסופים מאז ועד היום. המילה "כיסופים" מקפלת בתוכה עולמות שלמים. קראוילות כיסופים הוא מחסום אשר מאז הגירוש מבטא געגוע לחבוק שוב עולם שהפך לחלום ואולי יש בו להזכיר לכולנו את החלום הגדול אל ציון -היא ירושלים ובמרכזה בית המקדש .שהרי מתי יזכו ישראל לציון? עונה ריה"ל בספר הכוזרי: ”עד שיכספו ישראל בתכלית הכוסף/ כיסוף אל ציון“ )תלוי בגירסה(. לימוד בבית שמרית לנווה דקלים הגענו משפחת אהרון, באלול תשס"ד לאחר תקופה רווית מתח בארץ כולה .פיגועים ,חטופים ,חדירות מחבלים ובגוש קטיף גם ירי ופצמרים. ברקע ,דיבורים נוראיים על גירוש יהודים מעל אדמתם כתבות בעיתון בשבע ל על ט קירשנזפט סודי נמיר ,חנה ברט ,הר' יגאל ת רעידת ועוד ,ולפתע ,בתוך כל ההמולה: אדמה .רעידה שזעזעה את הבית בו ה גרה ה הרעידה משפחתנו בבית אל ובעקבות כך 20 גם את הלב והנשמה .פחד המחבלים פינה מקומו לאמונה בצור ישראל וגואלו. אם חיים בצל ההשגחה ,אז עד הסוף... יוצאים למשימת השעה .הבנו שאנו רוצים לחזק את האדמה ולהתחזק מהתושבים .הקליטה הייתה מדהימה. חום הלב ,גדלות הרוח ,דיבוק החברים והדבקות בארצנו הקדושה מלאו את כל הווית החיים .התפילות ,הנוער ,שיעורי התורה ...האמנו שתופר רוע הגזירה. הימים שאחרי היו קשים מנשוא .צער החורבן סבב את כולנו עד הנימים הקטנים שבנפש .אמצע הלילה ואנו מוצאים עצמנו במלון קטן בירושלים עם עוד כמה משפחות .מתנדבים השפיעו עלינו אוכל ,משחקים ,טיולים ,כביסות וחפצים שונים .בתוך כך ,לאחר מספר שבועות באו לפגוש אותנו קבוצת סטודנטים יקרים שבטוב ליבם שאלו :במה עוד אפשר לעזור? לאחר מחשבה עניתי להם ,שהדבר שאנחנו הכי צריכים הוא: למנוע את הגירוש הבא .לפחות יהפוך החורבן רק לבניין .הסטודנטים בתמימות נעורים התלהבו מהדברים והחלו ביניהם בחלוקת תפקידים .האחד התנדב לארגן הפגנות השני עצרת תמיכה והשלישית מגעים דיפלומטים עם ח"כים למיניהם. ” במסדרונות בית המלון הבנתי... תורה ,תורה ורק תורה .זה צו השעה .להפיץ תורה עד כמה שניתן .את תמצית רוח גוש קטיף לשמר ,לקום מאפר ולהתחזק. 2015 נוה דקלים ניצן 2011 יום לימוד נשים בימיה . ואני חשבתי לעצמי ,שוב הפגנה? שוב חברי ממשלה? בהתהלכי במסדרונות בית המלון הבנתי ...תורה ,תורה ורק תורה .זה צו השעה .להפיץ תורה עד כמה שניתן .את תמצית רוח גוש קטיף לשמר ,לקום מאפר ולהתחזק .היה ברור לי שחשוב לבחור במקום מרכזי שיפגיש שוב את נשות הגוש אחת לשבוע באופן קבוע ,באופן שיוכל להשפיע רוח טובה של אמונה על הדרום כולו .לאחר ניסיונות שונים ומשונים ובסיוע אנשים רבים וטובים 1יצא לדרך מרכז "כיסופים" הוא "המרכז לצמיחה רוחנית ישראלית מבית מדרשם של תושבי גוש קטיף בישוב ניצן" .בתחילה למדנו מספר נשים בקראון וב“זאת חנוכה“ של שנת תשס"ו נערך בבית שמרית ערב הפתיחה )כשרובנו עוד בתוך הקרטונים( ובהדרגה תפסו תוכניות הבוקר והערב תאוצה רבה .בתחילה השתתפו בבוקר הלימוד כשמונה נשים בלבד .בהדרגה צמחנו לעשרות רבות ובכנסים שונים הגענו בחסדי ה' גם למאות .לימודי הת"נך מסע רוחני נשים -בגליל והאמונה ,חינוך הילדים וחיי המשפחה הצעידו את כולנו קדימה .דמעות הכאב פינו מקומן בהדרגה לתקווה מחודשת, לחיוכים וחיבוקים .חום הלב הדביק גם את נשות הסביבה שהפכו ממש לחלק מאתנו .לימור זכאי יד ימיני שבלעדיה לא היה יוצא מרכז כיסופים לאוויר העולם, השכילה לדאוג לארוחות מפנקות ולירידי מכירות מה שהוסיף אווירה נשית טובה .הרב יגאל קמינצקי שלבקשתנו הפך לרב "כיסופים" סייע בחיזוק הרוח ובכל הנדרש .במהלך השנים נשזרו יחד סדנאות וטיולים לצד שיעורים מעמיקים ,גמולי השתלמות לצד שיעורי התעמלות .מרצים מדהימים וערבים נפלאים .לאחר שבע שנות פעילות יפהיפיות בהן ראינו מתחים קשים על רקע כלכלי ,הסתפח מרכז כיסופים לוועד מתיישבי גוש קטיף .אני חזרתי להוראה והילה וולברשטיין החליפה אותי בכוחות מחודשים. 1קרן מאמין וזורע ,הרב יגאל קמינצקי ,הרב חנן פורת ז"ל ,מתנ"ס ניצן המתחדש :נעמי אלדר ומרים בובליל ,ובהמשך ליאור כלפה, דרור ואנונו ,מוטי מלכה ,אפרים גולדשטיין אתי רמות ,רחילי גוטליב ענבל אסולין ,דורון בן שלומי וצדיקים נוספים.. 2015 נוה עצמונה 2011 21 ראיון עם הילה וולברשטיין ,מנהלת כיסופים כיום איך הגעת לתפקיד? צוות כיסופים מימין לשמאל :סיגל סופר, הילה וולברשטיין ,רונית סרלואי ורבקה טלמן לאחר הגירוש ,בהיותינו עדיין ’נוודים‘ ,ניסיתי לחשוב כיצד לאחר השבר הנורא והחושך אותו חווינו, נוכל להוסיף מעט אור .ללא ספק, הדבר שמעניק הכי הרבה כוחות הנו חיזוק האמונה ,האמונה בבורא העולם המנהיג את עולמו ברחמים ומקדם את תהליך הגאולה ,גם בתוך המחשכים .לכן חשבתי שיש חשיבות רבה בחיזוק האמונה באדון העולם ,ובחיזוק הדרך בה בחרנו דרך התורה הגואלת -להיות שותפים עם אל בגאולת ישראל ,וכמובן גם חיזוק הנפש והנשמה. קראוילות עוד בטרם הגענו לשומריה ,הייתי בקשר עם נשות ”אמונה“ בבקשה שיסייעו לנו בפתיחת יום לימוד לנשים באזור לכיש ,בו לא היה קיים לימוד תורה מאז ימי דוד המלך .הן שמחו מאד על ההזדמנות לעזור לנשות גוש קטיף ,וכבר בראשית חשוון תשס“ז פתחנו בוקר לימוד לנשים באחד הבתים ,כיוון שלא היה עדיין מבנה ציבור בו יכולנו להשתמש .התחלנו עם כ 12-נשים ,ובמשך השנים הלכנו והתרחבנו והגענו עד קרוב לחמישים נשים שהגיעו גם מישובי הסביבה. כל זאת היה במקביל לרונית אהרון שהקימה את מרכז ’כיסופים‘ בסיועה של לימור זכאי .כשרונית החליטה לסיים את תפקידה ,פנה אלי דורון בן שלומי ,בהמלצתם של ’ועד רבני גוש קטיף‘ ,בהצעה שאמלא את התפקיד. הודיתי לקב“ה על ההזדמנות להיות שותפה בהוספת תורה ואורה לנשות ישראל ,ושמחתי ליטול לידי את התפקיד. מה עומד לנגד עינייך כמנהלת כיסופים? 22 ברצוני ,שתורתנו המאירה ,תורת ארץ ישראל ,המלמדת אותנו אורח חיים ,ומבט מאיר על המציאות, התורה שהעניקה לנו כוחות להתמודד עם כל המציאויות בגוש, תגיע לכמה שיותר נשים ובתים, ומהן -לכל סביבותיהן .כך שתורתנו תעצים מעגלים רחבים של נשות ישראל מכל הדרום .אני מאמינה שחשוב שיהיה מגוון של שיעורים, בכל מקצועות היהדות -תנ“ך ,פ“ש, אמונה ,חסידות ,מידות ,אגדות חז“ל, העצמה נשית ועוד ,כשהכל נובע מתוך עומקה של תורת ארץ ישראל. חשוב לי מאד שכל אישה תמצא את השיעורים ,הנושאים והמרצים המדברים אל ליבה. כיצד התפתח ”מרכז כיסופים“ במשך השנים? במשך השנים הלך המרכז וגדל, וכיום לומדות בו ב“ה קרוב ל200- נשים מכל אזור הדרום כ“י .המרצים הנם טובי המרצים ,שמגיעים אלינו גם מקומות רחוקים .כיום גם נשים מסורתיות ואפילו חילוניות ,מגיעות לשיעורים ,ומגלות איך התורה הנה סם חיים הנותנת מענה לכל הסוגיות אליהן אנו נדרשות במהלך חיינו במעגלים האישיים ,הזוגיים, המשפחתיים והסביבתיים. מה החזון שלך לעשר השנים הבאות? אנו מקוות שנוכל בקרוב לעבור למקום גדול יותר ,דבר שיאפשר להרחיב את מספר הלומדות, ולהוסיף עוד שיעורים ותכנים במקביל .כ“כ ליצור פעילויות וסדנאות בישובי הגוש השונים לפי הצורך .לתת מענה רוחני תורני במגוון תחומים לפרט ולכלל שמרגישים צורך בכך. ואולי נזכה להרחיב את המעגלים לסגנונות שונים של קהלים מאזור הדרום– ציבור מסורתי וחילוני הזקוק למענה רוחני .ולהרמת הרוח .ואי“ה ככל שהמעגלים היונקים קדושה מתורת ארץ ישראל יגדל ויתרחב ועם ישראל יעמיק בתורה ויתחזק באמונה ,נזכה במהרה לבוא הגואל ולבניין אריאל. 2015 בני דקלים 2011 בית חב“ד גוש קטיף שרה ענקי במהלך שנות מגורי בניצן תמיד הייתה בנוף היישובי משאית עם תמונה של הרבי ,אך לא שיערתי לעצמי מה גודל פועלה ועד לאן היא מרחיקה לכת. פיני קירשנזפט בן 27נשוי לאיידי ואב לשלוש בנות ,כן ירבו, גרים בניצן .עד לא מזמן במשך היום שרת בצבא כחייל סדיר בחיל האוויר ואחר הצהריים כמפקד בצבאות ד‘. בשנת ה‘תשמ“ח הרב יגאל קירשנזפט קיבל מכתב -ברכה מהרבי מליובאוויטש ,בו כתב לו הרבי שתפקידו ל‘שמוח ולשמח‘ .מאז התעצמה הפעילות של בית חב“ד. וכמובן שהכל מתוך שמחה. אבא שלי הוא שליח הרבי של גוש קטיף .כל המשפחה מצטרפת לעשייה הברוכה ,וביחד אנחנו דואגים לכל המגורשים הפזורים בכל רחבי הארץ .מהצפון עד הדרום .גם התושבים שלנו שגרים ברמת הגולן מקבלים מצות יד לפני חג הפסח. ספריית חב"ד במקלט בנווה דקלים יותר כך הציפייה של הילדים גדולה יותר .בנווה דקלים הייתה ספרית- חב“ד מאוד פעילה .היו בה פעילויות רבות .באו לקרוא ולהשאיל ספרים ודיסקים ,או סתם כך ישבו להכין שיעורים .לאחר הגירוש אבא שלי חיפש רעיון איך אפשר להמשיך ולהגיע לכל התושבים ,וכך נולד הרעיון של הספרייה הניידת .זה לא רק המשאית זה עוד הרבה מעבר. אבא דואג לדלק לביטוח לפרסים וגם למלאי של ספרים חדשים למבוגרים ולילדים .כל מי שמעוניין מגיע ונהנה מפעילות שבועית ,ומאפשרות להשאיל ספרים ודיסקים .המשאית פועלת בשעות ובימים קבועים: משאית הספריה ביום ראשון :עין-צורים .שני :בני דקלים ואמציה .שלישי :שבי דרום ניר עקיבא .רביעי :יד בנימין .חמישי: נצר חזני .בניצן יש את הספרייה שנמצאת בקארווילות כרגע היא לא ממש פעילה .בעז“ה תיפתח שוב בזמן הקרוב ובהרחבה .המשאית היא רק אחד מהפרויקטים שלנו ,בנוסף יש לנו פעילויות במהלך השנה סביב חגי ישראל .כמו חלוקת צנצנת דבש, סוכה ניידת ,הדלקת חנוכיות בבתים, משלוחי מנות ,קמחא דפסחא, חלוקת מצות ,תהלוכות הילדים בל“ג בעומר בכל הישובים ,כינוסי תורה, קייטנות הקיץ לילדים ועוד. מה החלום שלך? – להגדיל את המשאית לאוטובוס ,עקב הצפיפות הקיימת ב“ה כיום .ולהרחיב את הפעילות. חשוב לציין שבית חב“ד גוש קטיף פעל ופועל בשליחות הרבי מאז ומתמיד בהתנדבות מלאה! על מנת להרחיב ולהעשיר את פעילותינו נשמח לתרומות .בתפילה להתגלות מלך המשיח והגאולה האמיתית והשלימה ולבשורות טובות ומשמחות לכל אחינו ולכל בית ישראל. אני לקחתי על עצמי את פרוייקט הספרייה הניידת .מזה כשש שנים אני נוסע עם המשאית בין הישובים של אנשי הגוש ומשתדל לשמוח ולשמח. לכל ישוב יש את היום הקבוע שלו בו אנחנו מגיעים עם המשאית משמיעים מוזיקה שמחה ומאפשרים לילדים לעלות ולהיכנס וכך ליהנות ממבחר ספרים וסרטים על טהרת הקודש. זה מדהים אותי לראות כל פעם מחדש את ההתרגשות של הילדים, רק שומעים את המוזיקה ומיד רצים מהבתים וממתינים לי מחייכים במקום הקבוע .ככל שהיישוב מרוחק 23 ספריית חב“ד בנווה דקלים להדריך במרכז קטיף מרים בובליל מרים בובליל מדריכה את נשות קטיף החוויה שלי- כמדריכה חדשה במרכז קראוילות 24 ”מרכז קטיף מחפש מדריכים“ עוד אחת מהמודעות היומיות המופצות במייל ,אמרתי לעצמי – אולי ,ננסה, זה חשוב ..וקפצתי למים .מים עמוקים ,סוחפים... המפגשים עם קבוצות המבקרים- מרתקים .מסקרנים אפילו .איני יודעת את מי אפגוש ,איני יודעת את דעותיהם הפולטיות ,איני יודעת מה תהיה תגובתם ,אבל אני כן יודעת עד כמה חשוב לי לספר להם– מה היה באמת בגוש .עד כמה מאחורי הכותרת ”גוש קטיף“ עמדו אנשים, מתיישבים שבעשר אצבעות בנו יישובים יש מאין. אחת הקבוצות הראשונות שהדרכתי– קבוצת נערים מאחת עיירות הפתוח בסביבה שניכר שבאו למקום מתוך חובה -ולא ממש הקשיבו לדברי הפתיחה ,הם הביעו די בברור שכל מה שאני אומרת לא ממש נגע בהם, אבל כשנכנסו למרכז ועברו את המסלול -ניגש אלי אחד מהם ואמר לי ”וואלה– ריגשת אותי ...לא חשבתי שזה היה ככה “...ואז הבנתי את עוצמתה של השליחות. לעיתים אני פוגשת מכרים ,חברים מהקיבוץ לשעבר ,חברי ישובים. ויש רגע של מבוכה -איך אני אעמוד מולם? מה הם יגידו? אבל זה עובר. כשמתחילים לראות את התמונות ולשמוע ממקור ראשון את סיפור ההתיישבות בגוש. הביקור במרכז קטיף מעורר בציבור המגיע אליו הרבה אמפטיה. השתתפות בכאב וההערכה על הכוחות לקום ולהתחיל מחדש. כשעומדת בפני קבוצת גימלאים ממרכז הארץ אשר שמעו על הגוש רק מהחדשות ,ומה שתארו לעצמם זה כמה קרוונים ,חממה קטנה וקומץ מתיישבים– שממש לא נורא אם יעבירו אותם למקום אחר .לקבוצה כזו אני מספרת מה זה להקים יישוב בחולות ,מה זה להפוך ”אדמה מקוללת“ לאימפריה של חקלאות, מה זה לבנות קהילה חזקה ותומכת בימים טרופים של טרור ,וכשהם עוברים בין המיצגים ,הם מודים במבוכה ”לא ידענו שזה היה ככה” ... ההדרכה במרכז מפגישה אותי עם מגוון רב של אוכלוסיות– פסיפס אנושי של צעירים ,פנסיונרים ,ועדי עובדים ,משפחות ,תלמידים ועוד. לכל קבוצה המאפיין שלה ,לכל קבוצה הנקודות הבוערות העולות במהלך הסיור וכששואלים אותי– ”איך את יכולה לעבור זאת פעם אחר ” כשנכנסו למרכז ועברו את המסלול -ניגש אלי אחד מהם ואמר לי ”וואלה– ריגשת אותי ...לא חשבתי שזה היה ככה “...ואז הבנתי את עוצמתה של השליחות. פעם?” אני עונה שהמיצגים במרכז אמנם לא משתנים ,אך המבקרים הם אלו המביאים עימם רוח שונה ונותנים לסיפור של הגוש את הגוון שלו .לכן כל הדרכה היא אחרת ..וזו החוויה הגדולה בהדרכה– לפגוש, מבלי לדעת מראש ולהעביר את הסיפור כך שיגע בלב. 2015 אמציה 2012 בניצן מרכז המבקרים החדש הסיור ה י נ ו מ פ גש אנושי ו א ו ת נ ט י עם סיפור ה ה ת י י ש בות בג ל וש קטיף מתקופותיו ה ש ו נ ו ת : ה פעל הה ת י י ש ב ו ת, שב מחדר והבניה ש לפרטים ולתיאום סיורים: 077-4324101 info@merkazkatif.co.il אתר האינטרנט www.mkatif.org 25 ממבטו של מלוה קהילות עדי טוב שיחה עם עדי טוב :קהילות גוש קטיף משבר לצמחיה עם מצבי משבר וחירום ,תחילה בשומרון ובהמשך ברחבי המדינה כולה. כיום אני מנהל שותף עמותה בשם מהו"ת ישראל יחד עם הפסיכולוגית הקלינית מרים שפירא. המפגש הראשוני שלי עם גוש קטיף בשנות ה 70-כחייל סדיר שמשרת בסיני ראיתי מידי חודש בנסיעה מהבית לבסיס וחזרה את הצמיחה הפיזית של יישובי גוש קטיף ואת הפער בין הדלות של הפלסטינים לבין המפעל המדהים של הקמת היישובים והחקלאות המשגשגת. קצת עלי ...אני בן ,60נשוי + 3 +שתי נכדות .תושב רעות . אני יועץ ארגוני :תואר ראשון במדעי התנהגות מאוניברסיטת בן גוריון תואר שני במנהל עסקים התנהגות ארגונית מאוניברסיטת תל אביב. בנייה 26 שרתתי בצבא קבע כקצין במחלקת מדעי ההתנהגות )ממד"ה( במשך 15שנה. אח"כ פניתי לייעוץ ארגוני במגזר העסקי וסייעתי להוביל שינויים משמעותיים בארגונים מובילים במשק. במקביל עסקתי בתחום של הערכות לחרום וניהול משברים במהו"ת שומרון, גוף בתוך המועצה האזורית שומרון, אשר היווה מרכז הערכות והתמודדות תושבי נצר חזני בתהליך קהילתי בליווי עדי טוב ההכרות היותר משמעותית שלי עם הקהילות הייתה במספר אירועים והכשרות של מהו"ת שומרון בגוש, פעם אחת עם הרב יונה גודמן לסגל החינוך ,ופעם שנייה עם חגי דפנה בסדנא למסירת הודעה מרה לרבני היישובים. אני זוכר שתי חוויות מאוד קשות :האחת בנצרים ,נדמה לי בסוכות ,לאחר אירוע שבו היישוב מבודד אנחנו ,קבוצה של 4מנחים ממהו"ת ,עושים דבריפינג. והשני ,לאחר האסון במכינה בעצמונה, סייענו בעיבוד רגשי למתנדבי מד"א .שני האירועים הללו הבליטו בפניי את החוסן המיוחד של תושבי הגוש שנשען על אידיאולוגיה ומחוברות ואהבת המקום. חלה החלה ההתנתקות ה תקות ות תנתק ההתנ עם הה שלי עם ההכרות שללי כרות ות ההכר הה החלה ” באופן אישי התהליכים הללו גרמו לי לחוש קרבה והזדהות גבוהה יותר עם הציבור הכתום. דווקא בצפון השומרון .כשנה לפני הפינוי עבדתי מטעם מועצת השומרון עם קהילות גנים וכדים ,והקשר הזה נתן לי להבין לעומק את משמעות העקירה וההתנתקות מהשורשים וממפעל חיים אישי וקהילתי. כאן אני חייב להתוודות על תאונה מצערת שפגעה בחלקכם במרוצת הזמן ועל כך אני מצר ומתנצל .אני הכנתי לתושבי גנים וכדים ערכה למשפחה על איך לאחוז ולתקשר ולהתמודד עם התהליך של הפינוי .את אותם הכלים שאנחנו הפעלנו בעבודתנו עם הנוער והמבוגרים ריכזנו בחוברת למי שהיה מעוניין ,כדי שהורים יוכלו להשתמש ליווי קהילתי בניצן בה בשיחה עם ילדיהם ועם עצמם. לצערי ,בערב פסח ראש הממשלה אריק שרון הציג בגאווה את החוברת שלנו בתקשורת ,החוברת מקבלת חותמת של מנהלת סלע ומופצת לכלל המשפחות ללא הכנה ושיווק שתסביר את תכליתה. החוברת נשרפת תרתי משמע ומזוהה כמניפולציה של השלטון להחליש את הציבור. מבחינה מקצועית אני מאמין שהחוברת הייתה טובה ,אך נכשלנו בהעברה שלה לציבור מתוך ,בין השאר ,ניצול ציני של הממסד ובעיקר אי התאמתה לצרכים של קהילות גוש קטיף. השתתפתי באירוע פרידה של קהילת גנים והמשכתי להיות בקשר עם המשפחות אשר התרכזו בעפולה ולסייע להם בהקמת מסגרת קהילתית. לאחר הגירוש פגשתי בפעם הראשונה במלונות בירושלים בפגישה הזויה-משהו את וועד המתיישבים אשר לא הבינו מי זה הצפונבוני הזה החילוני ,ואולי השמאלני ,ומה כוונותיו .אבל לאט לאט נוצרה הכרות ובעיקר אמון וקשר עמוק. במהלך השנים עבדתי בעיקר עם שלוש קהילות :קהילת נווה דקלים ,נטע ונצר חזני. מה למדתי מהמפגשים המדהימים הללו? מדובר בתהליכים מאוד טעונים רגשית וערכית .מדובר באנשים ובקהילות עם זהות מאוד ברורה ועם דימוי עצמי גבוה אשר נקלעו למצב משברי מתמשך :רגשי, לפעמים אידיאולוגי וכלכלי .הם עסוקים פתאום ממרום הצלחתם בהישרדות, וכל זאת בתנאי אי וודאות קשים ובחוויה של חוסר שליטה במצב. באופן אישי התהליכים הללו גרמו לי לחוש קרבה והזדהות גבוהה יותר עם הציבור הכתום .עם הזמן ,גם חשתי חוויה של כישלון של החברה הישראלית ובעיקר של הממסד ,ורצון להבין ולטפל בהשלכות של ההתנתקות. המפגש עם הקהילות חיבר אותי מקצועית למשהו מאוד אמיתי ,טהור ונקי .מבחינה מקצועית ,אני מוצא את 2015 פלמחים 2012 מתוך google earth עצמי מרגיש סיפוק רב יותר בייעוץ לקהילות מאשר למנהלים בכירים במשק. הרגשתי שדו"ח מבקר המדינה היה משמעותי ושיפר את יחסו של הממסד למשפחות ולקהילות. תוכניות קדימה אני שמח שמנהלת תנופה מבינה כי התהליכים הקהילתיים עדיין לא הסתיימו וממליצה להמשיך ולתקצב אותם גם לאחר סגירת המנהלת. בישיבת עבודה שעשינו יחד עם נציגי הקהילות הבנו שהאתגרים שבדרך קשורים לליבון הסוגיה האידאולוגית שהיום פחות ברורה בחלק מהקהילות. בסוגיה של רב דוריות בקהילות אשר השתנו מאוד והתרחבו מאוד במהלך 10השנים .ובהקשר לכך העברת המקל בניהול ובמנהיגות הקהילתית.. אני מודה לקהילות ולהנהגות שנתנו לי את ההזדמנות להיות אתכם ולסייע ככל יכולתי לאורך ה 11 -השנים האחרונות והלוואי ולא היה צורך בכך והיינו נפגשים בנסיבות אחרות. באתי עם הרבה צניעות לעבוד ליד ענקים אשר הקימו מפעל חיים שנפל והצליחו בכוחות יוצאי דופן להקים מפעלים קהילתיים חדשים. 27 מה בין חורבן לחורבן לאה זכרי במלאות עשור לגירוש ,הוציא הרב אליקים צדוק )נוה דקלים -יד בנימין( מהדורה מיוחדת של מדרש ’איכה רבה‘ -העוסק באגדות החורבן - עם פירוש ’דורש ציון‘. עבורנו זו הייתה הזדמנות מצוינת לריאיון קצר. ספר לנו על עברך בגוש ועל מעשיך בהווה. לנווה דקלים הגעתי עוד לפני היותי בן מצוות ,בה גדלתי ובה נולדו לנו חמישה ילדים ,כשאנו חיים שלושה דורות זה לצד זה .הדיונות והים היו נופי ילדותי ,ולפסיפס האנושי המיוחד היה חלק גדול בעיצוב אישיותי .כשמונה שנים זכיתי לעבוד עם הציבור בקהילת ’נוה שלום‘ )בית הכנסת התימני(, וכיום אני משתדל לשרת אותו כמיטב יכולתי בקהילת ’שערי ציון‘ -המורכבת ממגורשים ממגוון יישובי הגוש ומאנשים טובים שהגיעו לכאן מכל רחבי הארץ -וכן במוסדות ’תורת החיים‘. בנייה 28 המקדש לבין העקירה והגירוש. התחלתי ללמוד לעצמי ועם חבריי את המסרים העמוקים שחז“ל ביקשו להעביר לנו אודות הסיבות לחורבן ואופן תיקונן על מנת לזכות לגאולה ולבניין .עסקנו בזה מדי קיץ ,ובייחוד בתשעה באב בו לימוד תורה אחר נאסר ,ועם הזמן עלה הצורך בהוצאת מהדורה מחודשת של המדרש ,אקטואלית, מאירת עיניים ,מזמינה ללמידה וידידותית לכל משתמש ,שגם תשמש גל-עד ליישובי הגוש ,שכן ’בזכירה -סוד הגאולה‘. מה תרם לך ולשאר העקורים העיסוק באגדות החורבן? קיבלנו פרספקטיבה היסטורית, הבנו שהכאב שלנו והקשיים שלנו למה דווקא אגדות החורבן? הם חוליה אחת מתוך שרשרת תאריך הגירוש לא הותיר ספק ארוכה של משברים שעם ישראל שיש קשר ברור ומוחשי בין חורבן עבר ,ומכולם הוא ביה"כ נוה שלום בנוה דקלים צמח והתעצם .הבנו את משמעות קביעת חז“ל ’מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שייחרבו‘ ,שהרי ַ’דיּוֹ לעבד שיהיה כרבו‘. אך בד בבד ’הבוטחים בה‘ כהר ציון‘ )תהלים קכה( -מה הר ציון ביה"כ שערי ציון הנבנה ביד בנימין עתיד לחזור ליישובו, אף בתיהם של צדיקים כך )גמ‘ ברכות נח ע“ב(. מה נותן לאנשים את הכוח להשתקם, להמשיך להתמודד? האחדות, הדגשת הלכידות והערבות הדדית בקהילה ובבית .עיסוק בתורה שנותנת חיים לעושיה .פיתוח מסגרות חדשות ,פרויקטים ומיזמים .להיות עסוקים בעשייה חיובית ולא לשקוע באבל על העבר .הכאב מתפרץ בעוצמה במיוחד ביום תשעה באב ,בו אנו מוסיפים לסדר התפילה קינה על הגירוש )היא מוצגת גם בתחילת הספר החדש( ,אך ביום יום הוא מתועל לאפיקים בונים וחיוביים. בכל יהודי קיימת תכונת ’נחום תקום‘ ,צריך רק לחשוף אותה... מה אתה מאחל לך ,לבני קהילתך ,לכלל המגורשים לשנים הקרובות? בראש ובראשונה :שכל הספרים החדשים שעמלתי כה רבות על הוצאתם ייגנזו עם בניית המקדש. לזכות לראות בנים שבים לגבולם. ועד אז ,להתעצם באמונה ובשמחה מתוך דביקות באבינו שבשמים שתמיד מלווה אותנו בהרבה אהבה ומזרים בנו כוחות חיים. פרקים בחקלאות לאה זכרי אליהו אוזן בנצרים אליהו אוזן הגיע לגוש מישיבת מרכז הרב בירושלים .אליהו היה חקלאי במסגרת המושב השיתופי עצמונה ולאחר מכן ממקימי הגרעין החדש בנצרים ”שם הקמתי את החקלאות הפרטית שלי וסייעתי להקים את החקלאות של כל חקלאי נצרים. גידלתי מנגו ,אתרוגים ,עגבניות אורגניות ,שרי אורגני ,פלפל ,גידולי עלים ועוד“ ”בחרנו מקום שיהיה חלוצי שיש בו הפרחת השממה והמדינה מעוניינת להפריחו וימשיך את מפעלנו הרוחני והמעשי מגוש קטיף במקום חדש .כמו כן לקחנו בחשבון מקום שיהיה מהיר לבניה כדי שיהיה תיכף לעקירה שתילה ,הדברים אמורים לכל תושבי נצרים שהגיעו לפה שזכיתי להיות המזכיר שלהם בתקופה זו“. הם הצליחו לחזור לחקלאות ולגודלם ולגידוליהם הקודמים” ,הקשיים הינם רבים שכן צריך ללמוד אקלים חדש וסביבת עבודה חדשה אבל ב“ה טובה הארץ מאד מאד“ מאיפה מגיע הכח? ”הכח בא מהאמונה ,מהתורה הנצחית ומהידיעה שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה ולא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה השאיפה שלנו היא לגדול עוד ,להכניס חקלאים חדשים שיוציאו פירותיה הקדושים של הארץ מתוך ראיה אמונית רוחנית להקים ישובים נוספים בנגב ולהעניק לעם רוח גדולה כמיטב כוחנו הדל“. 2015 בני נצרים 2011 29 אולפנת נווה דקלים שפרה שומרון ויעל בלייברג האולפנא הייתה התקופה הטובה בחיי ,כל פעם שאני נכנסת בשעריה ,ולא משנה איפה היא נמצאת, אני מרגישה את תחושת הבית ,השייכות והמשפחתיות שאף אחד לא יוכל לקחת... אחרי דרך מפותלת וארוכה ב“ה השנה התחילו הלימודים במבנה החדש בישוב ניצן .בנקודת השיא הזאת רצינו לראיין את אלו שמלווים את האולפנא כבר הרבה זמן ,הרב יאיר גנז ,רותי וענונו ,מזל צאיג ועדי בוכריס -לשאול מאיין באו ולאן הם הולכים... בתי קבע איך הגעתם לאולפנא? הרב יאיר :גרנו בירושלים ובשנת תשמ“ו )’ (1986עלינו‘ לגוש קטיף יחד עם גרעין ’שלהבת‘ ,גרעין בוגרים של ’בני עקיבא‘ להתיישבות) פעם קראו לזה ’הגשמה‘(... במושב קטיף .בשנים הראשונות עסקתי בחקלאות ובבניין הישוב יחד עם מימין לשמאל :הרב יאיר -ראש האולפנא, אבנר שמעוני -ראש המועצה חוף עזה, ליאור כלפא -מנהל האולפנא 30 האולפנא בנוה דקלים החברים ולאחר מכן נאספתי אל תוך עולם החינוך ,בהתחלה בת“ת עצמונה, ר“מ במכינת עוצם כשבמקביל לימדתי באולפנא שעות מעטות .בשנת תשס“א פנה אלי ראש המועצה דאז ארל‘ה צור, שהיה אז גם חבר בהנהלת העמותה, וביקש לגייסני לתפקיד ראש האולפנא בעקבות חילופי גברי שהיו שם .ההחלטה לא הייתה קלה .היתה לי בת באולפנא בכתה י“ב ובת נוספת שעמדה להיכנס לכתה ט‘ והן התנגדו לעניין אך לאחר לבטים והתייעצויות נפלה ההכרעה. )בסוף הבנות דווקא הסתדרו עם זה והכל בסדר.(... רותי :אנחנו גרנו בנצרים עם גרעין גן- אור ,חזרנו לשדרות ואחרי כשנתיים הגענו לנווה דקלים .בשנים הראשונות עבדתי בשדרות והייתי נוסעת כל יום. אח“כ קיבלתי הצעה מהרב מוטה להצטרף לצוות האולפנא .הייתי מחנכת, רכזת חברתית ומרכזת מערכת. בתחילה היתה רק כיתה אחת בכל מחזור ועם הזמן האולפנא גדלה לשתי כיתות בכל שכבה. בשלב מסוים המשכתי רק לחנך ,ועם הרב יאיר הצטרפתי להנהלה. עדי :חיפשו רכזת חברתית והגעתי לאולפנא .הגעתי לשנה מורכבת ,מאתגרת ומעניינת .בהמשך ההנהלה והמבנה שלה השתנה ועבדתי כמרכזת חינוך חברתי וכמחנכת ,ומאז אני באולפנא בתפקידים ריכוזיים. מזל :גרנו בגני-טל כשהגענו לגוש עבדתי בחברה לפיתוח גוש קטיף וכשנולד הבן שלי ,בניה ,נשארתי לגדל אותו בבית. אחרי 10שנים חיפשתי עבודה חדשה. קיבלתי הצעה מהאולפנא לשמש כמזכירה בתקופתו של הרב ידידיה )ראש האולפנא דאז( ומאז עברנו יחד הכל. ” ’גאוות היחידה‘ שחודשה והתעצמה גיבשו את הצוות והבנות הביאו לאווירה משפחתית וחמה וייחודית לאולפנא שלנו ברמות שלא כל כך ידענו קודם לכן. שער האולפנא בנוה דקלים ספרו קצת על האולפנא -האווירה, הבנות ,הצוות. הרב יאיר :באולפנא התנהלה שיגרת לימודים רצינית ,מבחנים ,בגרויות, טיולים וחיי פנימייה עשירים במגוון חוגים ,הרצאות ,מפגשים ופעילויות במקביל לשיגרת החירום של נפילות הטילים הרבות בנווה דקלים ובישובי הגוש ,הפיגועים )כמו משפחת חטואל הי“ד ,הפיגוע במכינה ועוד( ולבסוף שיגרת המאבק נגד הגירוש. אינני חושב שהרבה מוסדות ’זכו‘ לחוויה יחודית כזו לנהל בית ספר בקו האש של חזית רועשת ורוגשת כל כך ,כל יום ובשורותיו ,ולמרות זאת ואף על פי זאת כל יום ושגרותיו .תנאי הזמן ואירועיו, החיבור הבין יישובי והמגוון של אוכלוסיית גוש קטיף ,המאבק על הדרכים והביטחון )הליוויים ,השכפצי“ם ב‘גפן‘ וכיסופים, משאיות הסאפרי וכו‘( ’גאוות היחידה‘ שחודשה והתעצמה גיבשו את הצוות והבנות הביאו לאווירה משפחתית וחמה וייחודית לאולפנא שלנו ברמות שלא כל כך ידענו קודם לכן .אלו היו שנים מכוננות בעיצובה מחדש של האולפנא ושל אופייה. רותי :מהתקופה שהרב יאיר ואנחנו היינו בהנהלה עברנו שנים קשות בגוש .קסאמים ,פיגועים.. ועם כל הכאב היו גם בנות מהאולפנא שנגעו בשכול בצורה מאוד קרובה .אלו היו שנים מאוד מטלטלות ומצד שני בונות קומה אמונית וקומה חברתית .עם כל זה ,הבנות שמרו על אופטימיות ולא ביטלנו מסורות .אני זוכרת פיגוע באותו יום בו היה לנו טיול שנתי ,פצמ“ר שנפל בדשא האולפנא באזכרה של מירי הי“ד, הכנסת חדרים ממוגנים ועוד .החיים ביגרו אותנו ואת הבנות. עם כל זאת שמרנו על שגרת לימודים, הצוות יצא מגדרו לשמור על השגרה למרות שבזמן הגירוש היינו בזמן של חרום .באותה תקופה האולפנא שימשה ממש כעוגן ,עמוד שידרה ,אי של שפיות. יותר ממה ששמרנו על האולפנא היא שמרה עלינו. עדי :אני זוכרת שבצעדה לירושלים אנחנו המשכנו את השגרה הלימודית והבנות יצאו לצעדה ולכל הפעילויות מזל :כשנסענו לפולין ,בקברו של ר‘ אלימלך מליז‘נסק ,התפללנו וזעקנו. היינו בטוחים שהגזרה תתבטל. רותי :אחרי הרצח של משפחת חטואל הייתה תפנית .זה היה בתקופת הערכות לבגרויות .בנות היו מוכנות לשלם את המחיר בציונים פחות גבוהים ועדיין להשתתף בפעילויות. מהן התחנות העיקריות אותן עברה האולפנא ,מהקמתה ועד היום? הרב יאיר :לאחר הגירוש נאספו בנות האולפנא בירושלים וביחד עם הצוות החליטו ש‘את המנגינה הזאת – של האולפנא– אי אפשר להפסיק‘ .חיפשנו מקום שיכיל את כל בנות האולפנא, כתות ז–י“ב כ 240-תלמידות בתנאי פנימייה .המקום נמצא בגבעת ושינגטון )כאן עוד הזדמנות לומר להם תודה גדולה על כך( ,שם שיקמנו מחדש את האולפנא ואת רוח האולפנא כשאט אט מצטרפות אלינו גם בנות מרחבי הארץ )מחיפה ועד אילת (...ומצטרפות אל משפחת האולפנא. רותי :ממש לפני הגירוש הרב יאיר הודיע לבנות בצורה רשמית שאנחנו נמשיך 31 יחד בכל מקרה ,וזה נתן כח לבנות ורגיעה שגם אם אנחנו לא יודעים מה יקרה נמשיך לשם ביחד .מסיבת סיום תשס“ה הייתה והמשכנו את הבגרויות .הממשלה המשיכה להנחית גזרות חדשות לבקרים. לא ארזנו .האולפנא הפכה לבית מחסה עד שאי אפשר היה לעבוד בשגרה. תוך כדי המאבק נערכנו לשנה הבאה. משפחות התמקמו בפנימיות של הבנות. במשך כל התקופה הרב יאיר שמר על קשר ושלח הודעות SMSלכולן עד ההודעה האחרונה ”מלכה נפלה“. חשוב לציין שהמינהל לחינוך התיישבותי על כל חלקיו מראש המינהל יחיאל שילה ,אשר דרורי ,הרב שמעון אמור, שמואל דוקוב ,הדסה בידני והרב שמעון אדלר ראש המינהל לחינוך דתי באותם ימים ועוד רבים וטובים במשרד ומחוצה לו ליוו אותנו ידי ביד לקראת הגירוש וגם בתהליך השיקום וההקמה .אנחנו ממש מודים להם על הסיוע בשעות הקריטיות. לפני הגירוש מגוש קטיף ,בקיץ תשס“ה, הרב יאיר גנז -ראש האולפנא בתי קבע 32 נציגי הנהלת קריית החינוך גבעת וושינגטון פנו אלינו אבל לא היינו פנויים לשמוע .אח“כ היה הגירוש הפרטי כל אחד עם משפחתו .אחרי השבעה ,הרב יאיר ,ליאור ואני חיפשנו מקום שבו נוכל פעילות בדשא בגבעת וושינגטון לפתוח מחדש את האולפנא .תוך כדי ברורים ,החלטנו לכנס את כל הבנות בישיבת נתיב מאיר בירושלים .עדי ומזל עבדו שעות נוספות לאתר כל בת מרמת הגולן עד ים המלח .המפגש היה מטלטל, קורע שמיים– היינו רק שבועיים וחצי אחרי ,לא היה צורך במילים .העיניים והרגשות דיברו בשם כולם. איך המשכתם הלאה? עדי :לפני תחילת הלימודים נפגשנו כל צוות המורים במועדון בגבעה ,כדי להתחבר ולהתחזק. רותי :נכון ,נפגשנו כדי לראות מה עושים. בשלב הזה כל המורות המשיכו .ואז קיבלנו ”בית-ספר כפרי“ מהגבעה. עדי :הם פינו את המועדונים שלהם ,כל מועדון וכל חדר פנוי הפכו להיות חדר כיתה ,חדר לימוד. רותי :הגבעה היא בצורה אליפטית כזאת ,והכיתות שלנו היו מפוזרות לכל ההיקף של המקום מלמעלה עד למטה. גם הפנימיות היו מפוזרות .הם צמצמו לקראתנו .בחדר אחד ישבו הרב יאיר, ליאור ,מזל ,עינת ...היה קראוון אחד ששימש כמשרדים ,כחדר מורים ,הנהלה, אדמיניסטרציה ,לאם הבית ,הכל. עדי :קיימנו ישיבות מורים על הדשא, בחינות בגרות בדשא ,שיחות אישיות בדשא... מזל :אפילו הורים שהגיעו להיפגש עם הצוות ישבו על הדשא .לי היה כסא אחד, ואולי עוד שניים למנהלים שם ,אמרתי לרב יאיר לקחת את הכסא אז הוא שאל איך את תעבדי? רותי :אחד הדברים שבאמת היה לפלא שעשינו בשנה הזאת זה שניגשנו למועד ” יש פה אמירה שהשאיפה היא לחזור .הפנים נשואות לגוש קטיף .חלק מבניין ארץ ישראל וירושלים זה בניין גוש קטיף. חורף. עדי :וגם הצגה באנגלית– הכל עשינו! רותי :משרד החינוך ,כמה שביקשנו מהם התאמות מסוימות לתקופה ,לפרק הזמן הזה ,לא אישר .כמובן שהבנות הגיעו לאולפנא חסרות כל– לא בגדים ,לא ספרים ,לא כלי כתיבה .הציוד האישי של כל בת היה במכולות המשפחתיות והציוד של האולפנא היה במכולות אחרות ולא היה לנו כלום.פה משרד החינוך– החינוך ההתיישבותי -נערך ביוזמה יוצאת מן הכלל ונתן מענה לדברים מאוד בסיסיים: מחברות ,ילקוטים ,מצעים ,שמיכות עוד... עדי :נקודת שיא מבחינתי ,כשי“ב יצאו עם ט‘ לגיבושון ,חזרנו לשגרה .כי זה הראה את ההמשכיות וכתה י“ב לקחה על עצמה את האחריות לשמור על המסורות של האולפנא. מזל :וכולן שיתפו פעולה. רותי :ושמחת החיים של הבנות והרצון הזה להיכנס ולחזור לשגרה ממש הזרים בנו כוחות .גם המפגש בישיבת בנתיב מאיר הזרים בנו כוחות. עדי :גם קבוצת תמיכה קמה לנו, קראנו לזה ”מי יציל את המציל“ ...וזה לא היה קל .רז שנייד )מורה לאנגלית( הגיעה מחספין שבצפון .סידרנו מערכת מותאמת למציאות. רותי :אחרי כמה שנים נבנו עבורנו מבנים חדשים בגבעה ,חדר מורים ,מבנה כיתות. עדי :חשוב לציין שהיה לנו שילוב של תרפיות .טיפלנו בבנות ועשינו מסע במדבר ומאוד עבדנו על החוסן של הבנות .יחד עם הצוות הטיפולי ורבנים. רותי :שכבה ז‘ שנכנסה אלינו עדיין לא הכירה את האולפנא ,לא הכירה את ההווי ,והלכה לאיבוד בכל המובנים. השכבה הזו לא הכירה כלום והגיעה למקום מאוד מפוזר– לא היה מבנה, לא היו כיתות ,למרות שהגבעה– ותודה ליקי סעדה -מנהל קריית החינוך גבעת ושינגטון וכל צוות הגבעה -אנשי חינוך, מזכירות ,מטבח ,אחזקה -כולם! ליוו אותנו ושדרגו עבורנו את התנאים כל הזמן. אחרי שנתיים העלינו את ההצגה ”תמונות מחיינו“– הבנות עברו כתיבה יוצרת עם גב‘ טובי קליין -גרינוולד .הן כתבו את הטקסטים והעלו הצגה מאוד כואבת ומרגשת והופיעו איתה פעם אחת לפני האולפנא ופעם לקהל הגוש. זוהי הצגה מטלטלת ,מביעה את הכאב והתהיות לאן הולכים ,מה עושים ,וכיצד זה קרה במדינת ישראל. בשנה השלישית לאחר הגירוש ,פתחנו את האולפנא לקבלת תלמידות מכל הארץ .התמודדנו עם השאלה כיצד משלבים את הבנות הללו עם הבנות שעברו את טראומת הגירוש .בשלב מסוים התפתחה שגרה בגבעה ובמקביל טיפל משה פינס בנושא הבינוי בניצן. עברו 7שנים עד שעברנו ,שנים שיש בהן הרבה תקווה וגעגוע ותפילה שאוטוטו חוזרים לשם .כל התעכבות אמרנו שכנראה צריך לחזור ולכן זה מתעכב. בעצם ,האולפנא זה המוסד היחיד שהמשיך עם אותן הבנות ועם אותו הצוות מהגוש. אולפנת נוה דקלים ביישוב ניצן איך האולפנא משמרת את רוח גוש קטיף כיום? הרב יאיר :רוח גוש קטיף .זו שאלה שמעסיקה אותנו הרבה .אולפנא חיה ותוססת אינה יכולה להיות ’אנדרטה‘. להקים אנדרטה זה דבר קל ,מעלים רעיון ,זיכרון ,געגוע או תחושה ...מפקידים אותם ביד אומן וכיד הרוח הנחה עליו נקבל מונומנט בעל משמעות .אבל איך אולפנא חיה ומשתנה שומרת על רוח גוש קטיף?! אנו מתחבטים בכך .האם עליה לרגל פעם בשנה לציר כיסופים? האם יציאה לספר בבתי ספר את סיפור הגוש? האם התמונות שבמסדרונות אבי חניה במטבח החדש ינציחו זיכרון זה? אולי לימוד מורשת גוש קטיף? האם ניתן לקפל את מורשת גוש קטיף לתכנית לימודים? הרי יישוב הארץ זו מצוה שנעשית במסירות גם במקומות אחרים בארץ ובתקופות שונות ...האם מיצג מיוחד? כזה עשינו לפני כמה שנים במסגרת חוג דרמה כשהבנות כותבות ומציגות את ההצגה ’תמונות מחיינו‘ שהיכתה גלים והגיעה לדיון סוער גם באתרי התקשורת באינטרנט .יש לנו כמה רעיונות ,צוות שהתנדב לעניין יושב עם נציגים מוועד המתיישבים ונציגי ’מרכז קטיף‘ ואנו נמתין לכיוונים שיוכלו להתפתח למשהו ממשי .אמנם הזמן עובר אבל הכאב והגעגוע מלווים אותנו כל הזמן .במשרד מולי תלויה תמונת רוחב של פיסת נוה דקלים ,ים ושמים ,על קיר אחר תצלום אווירי גדול וממוסגר של האולפנא בגוש קטיף על בנייניה ,בארון הזכוכית נפלי מרגמות ופצמרי“ם שנפלו ונאספו בשטח האולפנא ,על השולחן דיגלון של המועצה האזורית חוף עזה וצמיד כתום ,במדף הספר ’חלום קטיף‘ וכמובן – מונח באורח קבע הקטיפון העדכני המחבר והמגשר בין אחים כתומים -קטופים .ואגב ,גם המפתחות של האולפנא ארוזים ושמורים עימנו... רותי :זו שאלה שאנחנו עסוקים בה .יש מתווה שמתחיל להתהוות ואנחנו רוצים גם להיעזר בבנות .יחד עם זה ,המסורות שלנו ממשיכות .נכנסים ומרגישים ישר בבית. יש פה אמירה שהשאיפה היא לחזור. הפנים נשואות לגוש קטיף .חלק מבניין ארץ ישראל וירושלים זה בניין גוש קטיף. הבניין פה זמני .הפסוק ”עוד אבניך ונבנית“ מוזכר אצלנו הרבה כי זה מה שאמור להיות. חשוב לציין את התמיכה של הצוות כל הזמן ,הבנות וההורים .לא סתם הלוגו שלנו זה 100%משפחה -זאת ההרגשה של כולנו. אנחנו מודים לקב“ה על כל רגע ורגע ואנחנו רואים את הסיעתא דשמיא בהמון דברים. כאולפנא ,חשוב לנו שנתערה יותר בישוב ונתרום את חלקנו במקום .נהיה כמגדלור עד שבעז“ה נדליק את האורות בגוש קטיף. 33 ”ואלה שמות“ שרה ענקי ולאה זכרי ממשיכים ומנציחים את רוח גוש קטיף!! תומר עשר שנים עברו חלפו ובינתיים הילדים קצת גדלו, מתוך הכאב ,השבר והזיכרונות של גוש קטיף, צמח דור חדש שבשמותיו את הגוש מזכיר ומציף. עברנו תהליכים שונים של אבל ,לקיחת אחריות ,תקומה מתוך כאב ומתוך קושי וגילינו כוחות אדירים ואמונה איתנה בצור העולמים. גילינו שישנם שמות שבכל הקהילות חוזרים על עצמם ובאים לבטא כוחות של צמיחה.... בואו איתנו לפגוש את חלק מהילדים..... אלישע בתקופת המקרא שם הילוד היה נבחר עקב אירוע: בגלל הצחוק של שרה -יצחק בגלל שהחזיק בעקב אחיו -יעקב בגלל שפרץ ראשונה לפני אחיו התאום -פרץ גם אצלנו אפשר לראות את אותה תופעה .עקב הגירוש הורים בחרו שמות שמזכירים להם את הגוש וגם שמות שמראים המשכיות ואמונה. השמות הכי נפוצים לאחר הגירוש הם )לפי הסקר הקטן שערכנו( :נווה ,תמר ,תומר ,עמיחי ומבשר. אני בטוחה שיש עוד מלא שמות שלא דברנו עליהם ,בכל אופן אנו מאחלים לכל הילדים המתוקים שיצליחו בדרכם ושרוח גוש קטיף תמשיך ללוות אותם .אני רוצה להודות לכל מי ששלחה ועזרה להשיג לנו את התמונות. בתי קבע השמות תמר ותומר מזכירים לנו את הדקלים בגוש נווה נק ע “ נווה רא כך ש ד ק חי לגירו לים כזיכרון שו לחזור ולב מתוך ציפיה דקלים ו נות את נווה ה את נוה -בית מקדש. 34 *תפזורת עם שמות רבים נוספים נמצאת בעמ' 51 מבשר- ”יש לו גם צד אופטימי שיב מי ד שר לנו ת רק ב שו רות טובות והיפוך או זה מש תיות של מבשר ב ר .שבעז“ה נצא מהמשבר“. )צפיה אסרף( ”קראנו תנו נטע לסמל ב ל ת הנטיעה שאנו א הצמיח מחדש. רוצים ל והעקירה מגוש ש אחרי הגירו ת שורשים וחיים קטיף .להכו חדשים“. ק וניות פצ‘ניק( )יצח מבשר נווה נטע עמיחי- ”אבוא ואבשר יר לכולם כי עם ואזכ ישראל חי“ )עטרה פרץ( עמיחי עוד אבנך ונבנית שפרה שומרון ושרה ענקי ענת ואליעזר יעקב משפ‘ יעקב – ענת ואליעזר ,מגן אור ,מתגוררים שנה וחצי בביתם החדש בבאר גנים. אליעזר וענת היו ממקימי הישוב גן-אור והורים לששה ילדים .הם הפריחו את השממה וגידלו, בין היתר ,פלפלים חריפים אורגניים לייצוא. בנוסף ,אליעזר היה גזבר המועצה וענת עבדה במתנ“ס כרכזת תרבות .בתוקף תפקידה ,היא ארגנה גם את חגיגות הזמר בקטיף וגם העבירה חוג פסיפס בזכוכית .כיום ,אליעזר משמש מנכ“ל איגוד רשויות אשכול הנגב המזרחי וענת היא מנהלת תחום תרבות של חבל יבנה. כשמגיעים לבית הקבע של משפחת יעקב בבאר גנים ,אי-אפשר לפספס את יצירות הפסיפס הרבות המעטרות את קירות הבית. 35 הידעת? באר גנים: מס‘ משפחות418 : משפחות מהגוש235 : מאיזה יישובים: בדולח ,ניסנית ,גדיד, גן אור ,נצר חזני ,מורג, רפיח ים ,משפחות מקטיף ונווה דקלים. בבית הקבע170 : משפחות בבניה123 : בתי קבע 36 מתי התחלת לעבוד עם פסיפס? ”בעבר עבדתי עם פסיפס ,אבל בזכוכית. אחרי הגירוש ,לא הצלחתי לחזור לעסוק באומנות ,ולקחתי תרפיה באומנות וחזרתי לעסוק בפסיפס קרמי בעיקר ..אחרי כשנתיים הכנתי את ”צו השעה בית“ שהיה ”צב השעה“, ואני לא יודעת למה ,אבל יצרתי עליו שעון שמצביע על השעה שבע” ,פיספסתי“ גם דקל ובית .ובאמת ,בתום שבע שנים נכנסנו לבית החדש. יצירה משמעותית ,היא פסיפס שהכנסתי בו את כל הדברים המוחשיים מגוש קטיף. את מפתחות הבית ,בתי המזוזות ,תיבת הדואר ,צדפים מהחוף ואפילו פיסת קרמיקה מהמטבח החדש בגוש .בזמנו אני הבטחתי לעצמי ,שאם נצליח במשאל מתפקדי הליכוד, אני אחדש את הקרמיקה של המטבח .זאת חתיכה מהמטבח החדש שלי מהגוש .אחרי שסיימתי להכין את העבודה הזאת ,הרגשתי שאני מצליחה לעבור שלב ולהמשיך הלאה“. כיצד רוח גוש קטיף שזורה בביתך? ”בעצם ,בכל פינה בבית אפשר לראות איך הבית הזה מהווה המשך לבית שהיה בגוש קטיף“. ענת מצביעה על שתי גיטרות יפיפיות מצופות פסיפס ומסבירה ”זאת הכחולה מסמלת את הים והחול בגוש ,וזאת האדומה מסמלת את החקלאות ובעיקר את העגבניות” .ענת מראה לנו צנצנת של חול מחצר ביתה בגוש ,ומספרת שבטקס הנחת אבן פינה הם הניחו חול מהגוש בתוך היסודות של הבית החדש. בנוסף ,הם כתבו מגילה מרגשת שעליה חתמו בני המשפחה והשכנים ,והעתק ממנה גם כן נמצאת ביציקות הבית. המגילה מהווה אות להמשכיות הדרך של בנייה ,התיישבות וציונות. ענת ,מה החלום העתידי שלך? ”החלום עתידי שלי זה ללמוד תנ“ך– אפילו פשט ,ולשלב אותו באומנות“. נסיים בציטוט מתוך המגילה שנכתבה לכבוד טקס הנחת אבן הפינה ”יהי רצון שיהיה זה הבית הנבנה בית לתורה ולתעודה בית לשלום ולאהבה לשמחה וליצירה לחסד ולנתינה.“... 37 מרכז קטיף -לקראת עשר שנים רונית סרלואי ויעל בלייברג ראיון עם הרב קובי -היערכות לעשר שנים במרכז קטיף מה מיוחד ב 10 -שנים לגירוש? מה זה מציין מבחינתך? ”האמת ש ..10 ,9 ,8 -שנים זה אותו דבר ,אבל באופן טבעי לאנשים עשר שנים מציין משהו .הקפדנו לא לקרוא לאירועים ”עשור“ מכיוון שזו לא חגיגה ,אנחנו רוצים אירועים מכובדים ומשמעותיים. ”עשר שנים זו תקופה מספיק ארוכה שמאפשרת פרספקטיבה ,צפייה על דרך ,על תהליכים ועל ההשלכות .לבחון מהעבר דרך ההווה אל העתיד את השבר שעברנו ,מה עשינו ולאן פנינו מועדות .אנחנו מקפידים לא להיות שקועים בעבר ,שמעתי מהרב גינזבורג שמי שעוסק בעבר הוא ”עבריין“ ,אלא ההסתכלות היא מהעבר אל עבר העתיד“. לאיזה קהל יעד אתם רוצים להגיע באירועים? ”קודם כל לאנשי גוש קטיף המשפחה הגרעינית ,מעגל גדול יותר זה הציונות הדתית ,והרחב יותר עם ישראל כולו .המגמה היא להפוך את הזיכרון האישי לסיפור ישראלי .כשאנחנו נגשים למעגל הרחב ,של עם ישראל ,זה דורש להדגיש דברים מסויימים ואחרים להבליט פחות. ”בכל מקרה המרכז צריך להיות מייצג לקול של אנשי גוש קטיף .אנחנו מנסים להיות שליחים נאמנים“. מה הם האירועים המתוכננים? • מפגשים לאנשי גוש קטיף. • כנס קטיף בניצן -פתוח לציבור הרחב .הכנס כולל מגוון דיונים :מה קורה לאנשי גוש קטיף ,מה קורה לציונות הדתית ,מה קורה לעם ככלל בעקבות העקירה -רעידת האדמה שטלטלה את כל אזרחי המדינה. • כינוס ממלכתי בבית הנשיא -כינוס משמעותי בנושא ”ניהול מחלוקות מתוך אחריות לאומית“ ,הכנס מיוזמתו של הנשיא שמנסה לחבר את השבטים השונים ,כשתפיסתו היא שכל אזרח ישראלי צריך לזכור את גוש קטיף. המפגשים האלו הם כלי בלתי אמצעי להעביר את הרוח של גוש קטיף. מיצב "מרכז קטיף" אביה טננבאום בהדרכה במרכז אביתר כהן בהדרכה במרכז בתי קבע מה אתם מצפים שיתפתח בעקבות האירועים? ”כבר עכשיו אנחנו מרגישים שינוי בתקשורת ובציבור בעקבות מפגשים והדברות .ישנה הקשבה משני הצדדים וזה פותח ומאפשר להידברות. ”בעקבות אירועים ,מפגשים ,דיונים מתפתחת יכולת הקשבה גם של הציבור שלנו וגם של הציבור הכללי .ישנה יותר הכלה ,יותר הבנה ,יותר קבלה .פותח ערוצי חשיבה חשובים שובר תפיסות עולם קודמות -יוצר פתיחות. ”השבר שבא בעקבות העקירה עורר חיפוש אחרי זהות ואיפשר יותר הקשבה. יש איזה סיפור מיוחד שהיה לך? ”פסיכולוג שהיה מאוד שמאלני סיפר לי שהוא היה מתווך בין המתיישבים לצבא .באיזשהו שלב הצבא חדל אותו מעבודתו מכיוון שהוא לא עשה ש הרגיש את תפקידו מבחינתם .הוא ם ובעצם שהמתיישבים צריכים אותו יותר הוא ”סרב פקודה“ .זה חיזק אצלו ת את ההרגשה הלאומית. ”אני חושב שזה עשה שינויים ויצר יותר תר הקשבה“. 2015 38 38 בת הדר 2011 מתוך google earth עוד אין בית עמליה אבינועם גורשתי לפני עשר שנים. כן .גם אני גורשתי לפני עשר שנים זה היה בשלהי קיץ 2005תשעה באב. כן .גם אני הייתי תמימה ולא האמנתי שיוציאו אותי בכוח השכנוע בנחישות ובלי רגישות מן הבית אשר בניתי ,מן הקהילה אשר גדלתי בתוכה. ינשלו אותנו מעבודתנו .ויגרמו לנו ל“התחנן“ לקבלת המגיע לנו בתחפושת של פיצוי. עשרים ואחת שנים בבית הנקרא ”ניסנית“ עשה אותי מי שאני לפני עשור .אך ...מאז התבלבלתי .חיפשתי ומצאתי והבנתי שיש בעיה ושוב חיפשתי ונקלעתי למבוך חיפשתי חשבתי שהבנתי וגיליתי שאני בחלום שלא נגמר באשליה כואבת בתוך המשפט המוכר ”לכל מתיישב פיתרון“. זו אני .עמליה אבינועם ממקימי היישוב ניסנית .הגעתי לניסנית ב 22.07.84 -משפחה צעירה עם שלושה ילדים נלהבים מהגבעה הפורחת והמטופחת שהייתה עד אז היאחזות נח“ל .הגענו כדי להדליק עוד נקודת אור בארץ ישראל ,הגענו מתוך אמונה בארץ ישראל השלמה. הגענו כי רצינו להשפיע לחוות את החלוציות ולהתרגש מן החדש ולהיות בין הראשונים להקמת יישוב חדש .אשרינו שזכינו לכך. היינו חלק מכריע בקבלת ההחלטות וראינו את היישוב שהתחיל את קיומו עם שש משפחות הולך וגדל עד שהפך להיות היישוב השני בגודלו בגוש קטיף. יישוב בן שלוש מאות משפחות. כן! שלוש מאות משפחות שחוו ימי שמחות וצער משותפים התרגשויות של התפתחות וכאב ,של אובדן וטרור .שלוש מאות משפחות .שידעו כעס ,חילוקי דעות ,חברות ,אחוות אחים ,חיבוק כהזדהות ,בימים טובים ופחות .לא תמיד היה קל אך הרצון להיות במקום ולא לוותר היה נחלת כולם. ואז ..הופרדנו זה מזה .פרקו אותנו. קרעו את היישוב הצעיר לקרעים. התפזרנו בארץ .לא ידענו לבטא את הרגשות שחשנו אז .הבלבול מצא אותנו בבתי מלון ובאתרי הקראוילות .אנשים עם מבט כבוי בעיניים המחפשים את הדרך לחוויית התחושות שחשו בבית ...אז ...אך אני שממשיכה קדימה לא ראיתי אפשרות עצירה ,בדיקת צרכים 2015 נוה ים 2011 מתוך google earth ונתונים .האמנתי שהכול יסתדר החלטתי להצטרף לחלום של מישהו אחר וביחד רקמנו עור וגידים לתמונה שראינו מול עינינו חיברנו עוד ועוד משפחות מקהילות שונות בגוש ויצאנו לדרך שתחילתה דרום אולגה והמשכה ”נווה ים“ בסיוע מנהלת תנופה ,הקיבוץ ,מועצה אזורית חוף כרמל ,המנהל ומשרד השיכון. על פניו הכל היה בטוח רכשנו קראוילות מכספינו .בעזרת אמנה והמועצה דאגנו לתשתיות ו.. התנתקנו שוב .הפעם מרצון ,עם שיר בלב וחלום באוויר .חלמנו על בניית קהילה חדשה בשיתוף עם חברי הקיבוץ הוותיקים ואכן השתלבנו בכל הוועדות והיינו חלק מכריע בקיום מסיבות טיולים והחלטות עד ש... המציאות חשפה פנים אחרות. אף אחד לא הכין אותנו לסטאטוס החדש ”חבר קיבוץ“ .מצאנו את עצמנו בתוך אי וודאות ,חרדות לבאות ,בלבול וכעס על עצמנו ועל האחר .אבל ...אנחנו לא נוותר עם כל הקושי שהמקום היפהפה הנקרא ”נווה ים“ יהפוך לפנינה קסומה, מקום טוב לחיות ולגדל בו משפחה. החזקה שהקהילה מאמינים והמפוזרת שלנו תתאחד ותתגבש מחדש. אכן .קהילת ”אל הים“ חווה את הים תרתי משמע .בסערת הגלים ובעת רגיעה וכאשר גלי הים עוצרים והשקט שוכן בחובם עולות השאלות אנא פנינו מועדות. 39 ועד מתיישבי גוש קטיף חגית ירון בתי קבע 40 "ועד מתיישבי גוש קטיף" ,צמד מילים הנראה בפרסום ,במדור קבוע בעלון הישובי ,ובתקשורת .אבל מה זה בעצם ועד מתיישבים? מה עושים שם במשרדים הנמצאים באחוזת אתרוג? "ועד מתיישבי גוש קטיף" ,או בשמו המקוצר "ועד מתיישבים" עוסק מזה עשר שנים בתחומים שונים ,הקשורים כולם לקהילות גוש קטיף. בשנים הראשונות עיקר העיסוק היה שיקום .מדינת ישראל שידעה לגרש אותנו מהבית ,לא ידעה לקחת אחריות על חיינו מעבר למחסום כיסופים .לא בפן הפיסי של מתן מקום מגורים לכל המשפחות "הזכאיות" ו"השוכרות" ,לא מתן סיוע למי שהבגדים ,השמיכות, המשחקים ושאר החפצים שלו היו סגורים במכולות ,לא בפן החינוכי ולא בפן הסוציאלי שהיה נחוץ כל כך. ועד המתיישבים פעל במשך כמה שנים, כמועצה וירטואלית ,והפעיל צוותים המקבילים למחלקות המועצה. בד בבד עסק צוות הוועד בגיוס כספים לקהילות השונות ,על מנת לאפשר חיים קצת יותר נוחים באתרים הזמניים .בסיוע זה הוקמו מתקני משחקים ,צוידו מועדוני נוער וקהילות רבות שנעזרו בעו"ד במו"מ שלהן– קיבלו סיוע מכובד. כחלוף זמן ,כשהתברר עד כמה "חוק פינוי פיצוי" אינו נותן מענה לתושבים כפרטים ולקהילות המבקשות לחזור ולהקים ישובים .הוקם בוועד פורום של ראשי הקהילות ,אשר הצטמצם עם הזמן והפך להיות "פורום העשרה". בכוחות משותפים דחפנו להקמת כל 22הישובים החדשים .עצם עבודתנו כקבוצה אחת מלוכדת ,הראתה למדינה שיש כאן עדיין גוש חזק ,ובהתאם לזאת היתה ההתייחסות לקהילות ולפרטים. משוכה נוספת היתה ,שינוי חוק פינוי פיצוי .בשיתוף פעולה עם השדולה בכנסת הובלו תיקוני חקיקה אשר בסופו של דבר הגדילו את הפיצויים ם מהעיוותים לכל משפחה ,ותוקנו חלק הכתובים בחוק. ה החקירה כחלק ממהלך זה ,הוקמה וועדת הממלכתית ונחקק חוק "מורשת ש גוש ז מרכז קטיף" אשר איפשר את הקמתו של ת תודעת קטיף– כמרכז ממלכתי לשימור גוש קטיף. מוטי שומרון -בסיור צוות בבני דקלים השנים עברו ,מרבית הישובים הוקמו, ועבודת ועד המתיישבים השתנתה בהתאם. עיקר עבודתנו היום היא בתודעת גוש קטיף ,במעגלים שונים ,עבודה שנעשית במשותף עם מרכז קטיף .אנחנו רואים חשיבות גדולה לשמור ולטפח את התודעה .בילדים ,בצעירים ,במבוגרים השומרים זכרונות ,ובקהילות הפועלות מכוח ומאותה רוח ייחודית שהיתה בגוש קטיף .אנחנו "שומרי הזיכרון" של הגוש. ומאמינים שמכוח געגועינו עם ישראל ישוב ויבנה חבל ארץ זה. מעט מהפעולות הנעשות בוועד: • מרכז כיסופים– בית מדרש לנשים בו לומדות למעלה מ 200-נשים בכל יום שני. • טורניר יוליס– הממשיך את המסורת שהחלה בגוש. • מתגעגעים הביתה– פעולות שונות שיאפשרו בעז"ה את החזרה לגוש קטיף. • • • בשיתוף עם מרכז קטיף אנחנו מפעילים עוד 3פרויקטים: סיירי קטיף– מחנה נוער לבוגרי ז-ח. כ"ב שבט– יום גוש קטיף במערכת החינוך. יום השנה ברחבי הארץ. יחד עם כל זאת ,אנחנו ממשיכים לפעול בליווי פרטני ,להגעת כל המשפחות לבית הקבע ובכל הנושאים הרוחביים הקשורים להקמת הישובים ולביסוס הקהילות ומחברים את תושבי גוש קטיף הפזורים ברחבי הארץ בשני טקסים: יום השנה בכיסופים ויום הזיכרון לחללי צה"ל בניצן .וכמובן בעזרת עלון זה "חבלי קטיף". בעזרת ה' נעשה ונצליח. 2015 מבקיעים 2011 מתוך google earth מה עושים בוועד המתיישבים מענה לנושאים רוחביים גיוס משאבים יישום חקיקה והסכמים מבצצעעי התרמות מרכז כיסופים ט"ו בשבט סיירי קטיף יום השנה ברחבי הארץ ללוח שנה ייויום הזיכרון לחללי צה"ל יום השנה בכיסופים טורניר יוליס קידום תקשורת שותפות בפעילות ששות "מרימים את הדגל" ברחבי הארץ כ“ב בשבט 2015 משכיות חבלי קטיף 2013 מתוך google earth 41 תערוכת כרזות לורנס בזיז לציון 10שנים לעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון ,המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון ן השומרון יזם תחרות כרזות בין הסטודנטים לאמנות ולעיצוב גרפי במכללות ובבתי ספר השוומר לאמנות. מנות לאמ הסטודנטים התבקשו לעצב כרזה אשר תבטא את המשמעות הרחבה של אירוע מכונן זה הסטודדנט הישראלית. בחברה הי קול קורא שהתפרסם לפני כחודש הוגשו לתחרות מגוון עבודות של הסטודנטים בעקבות קו הלומדים בבמוסדות על תיכוניים שונים ,המעניקים תואר או תעודה בתחומי העיצוב והאמנות. ם השיפוט שמנתה את האמנים והמעצבים :אבנר בר חמא ,אריה ברקוביץ ויגאל גרוס, שיפ ועדת הש הראויות לתצוגה בתערוכה. ובנוסף בעוד שש עבודות הראו ות בשלושת העבודות הזוכות סף שלו בחרה בש מקום ראשון: הכרזות הזוכות: מתניה דייפני המכללה האזורית אשקלון שעברו מפוני גוש קטיף לאחר הפי והמייגע שעעברו גע הפינוי. הכרזה באה לתאר את התהליך הארוך מקבוצת ישובים מאוחדת ומשפחתית התפצלו דרכיהם לכל קצוות הארץ בחיפוש אחר מקום חדש בו יוכלו לשקם את חיייהם. גם לאחר עשר שנים יש לא מעט משפחות שנמצאות עמוק בתוך המבוך ומחפשות את הדרך לבנות את ביתם מחדש. מקום שני: בתי קבע אביתר פלד מכללת שנקר בחרתי ליצור רפרנס לציורו המפורסם של רנה מגריט "הטירה" .בעיצוב הכרזה ביקשתי לבטא את המתח והמורכבות בין הניתוק מהקרקע ,העקירה – הסלע המרחף ,ובין השאיפה להמשך הדרך והחזון – סימון השביל. סימון השביל הוא כסימון שביל -ישראל ומכיל את הצבע הכתום המזוהה עם גוש קטיף ואת צבעי דגל ישראל .הסימון מסמל שאע"פ הניתוק ,הדרך ממשיכה, ומביטה אל האופק )הים הוא מאפיין מזוהה מאוד עם גוש קטיף( והולכים לדרך ,ביחד ,כולם ,כמו מורשת גוש קטיף. מקום שלישי: 42 יואב כהנא מכללת תלתן חיפה הדיונות מבטאות את השממה ,הן הרוחנית והן הגשמית של איזור גוש קטיף שלאחר העקירה .עץ הדקל בעל הענפים הכתומים מנסה לבטא את הצמיחה מחדש של תושבי היישובים בגוש ,הבנייה הרוחנית והבנייה של הישובים החדשים. הפס' מספר ירמיהו בא לתת ביטוי לויז'ואל. ממבטו של עיתונאי וחוקר אליישיב רייכנר רות מלאכי סמינר הקיבוצים ילד זה וביתו ,נעקרו מארצם ומולדתם ,אינם מוצאים את מקומם עשר שנים .הסרט הכתום סמל המאבק ,משמש בידי הילד כחבל זיכרון ותקווה – עם תנועת ההליכה קדימה לאור הירח המסמן התחלה חדשה ,לשיבה הביתה. רעות בן עמרם מכללת אמונה הראיתי כביסה של תושבי גוש קטיף כביכול הצופים מן החלון. למטה רואים עיר – נוף שהוא אחר ולא גוש קטיף ,אין חול ואין ים. רואים המון שמים ובמרחק במטושטש מעבר לעיר יש איזשהו נוף טבעי .השמיים בעצם מבטאים כיסופים וגעגועים לגוש .הכביסה משקפת את האופי של תושבי הגוש אנשים מאמינים ,עובדי אדמה ,אנשי צבא ואוהבי ארץ ישראל ומדינת ישראל .למרות הגירוש ובנוסף ל 10השנים שעברו .רשמתי – "גוש קטיף ,ה תשע"ה " כדי להראות שעברו 10שנים מאז הגירוש .ועכשיו מה שנשאר זה אותם אנשים עם אותה אמונה ואותו אופי עם כיסופים וגעגועים שממשיכים איתם. זוהר שמש מכללת אורט ירושלים בחרנו בדגל ישראל כי זה מייצג את הזהות של עם ישראל .באנו להראות את הקרע שנוצר בזהות שלנו ,בעם ישראל ,בדגל. רזיה יעקובי מכללת אמונה הכרזה מבטאת תהליכים שעברו התושבים בעשור האחרון – משלב הריסת הישובים לניכור לצבא ולמשבר במישורים רבים – עד לשלב צמיחה ובניה במובן הפרטי ובמובן הלאומי .בתוך תהליכים מורכבים אלו יש פתח לתקווה יחד עם זיכרון צרוב בלב של גוש קטיף. אפרת פרנקל מכללת אמונה הכרזה שעיצבתי מבטאת את המציאות שנוצרה בעיקבות העקירה. כמו שהסביון מתפזר ברוח לכל הכיוונים ונשאר עירום ,אך מזרעיו שהתפזרו צומחים סביונים חדשים .כך גם תושבי גוש קטיף וצפון השומרון ,התפזרו ברחבי הארץ והמשיכו את ה"רוח" של הישובים. הילה צדוק מכללת אמונה הרעיון שלי מבוסס על מחשבה של צמיחה מתוך השבר ,בניה מתוך ההרס .הבור שנפער באדמה מבוסס על מבנה ביהכנ"ס שנהרס בגוש קטיף )שהוא גם מגן דוד הסמל הלאומי( והוא מהווה דימוי לבור העצום שנפער בחברה הישראלית ובעם בעקבות הגירוש. בתוך הבור נמצאים השברים )משושלשים מתוך המגן דוד( אבל השברים הם גם גגות של בתים שנבנים .אפשר להסתכל על הכרזה ולראות בניה או הרס ,תלוי בעיני המתבונן – משמע ההחלטה אם להרוס או לבנות נמצאת בידיים שלנו. התיאור הוא פיזי אך מתייחס לצמיחה מתוך השבר גם בהיבט הנפשי \ רוחני. בין התנתקות להתחברות זה היה היום השני להתבצרות הכתומה בכפר מימון .עצרת התעוררות התקיימה במרכז הכפר בשעות הבוקר ,הרבנים וראשי מועצת יש“ע נשאו דברי חיזוק והתעוררות ,הציבור הגיב במחיאות כפיים ובשירה אדירה ,והאווירה הייתה מחשמלת. לאלפי המפגינים המכותרים במושב הקטן הייתה תחושה שכל מדינת ישראל עוקבת בדריכות אחר התפתחות האירועים בצעדת ההמונים שהייתה אמורה להגיע לגוש קטיף אך נבלמה בדרך .עם תום העצרת נסעתי למערכת העיתון שהייתה ממוקמת אז בסמוך למגדלי עזריאלי בתל אביב .כשיצאתי מהרכב לקניון מצאתי אותו שוקק חיים .אלפי אנשים מילאו את החנויות כמו בכל יום קיץ רגיל של חודש יולי .אני זוכר את הרגע ההוא כסטירת לחי שקיבלתי מהחברה הישראלית .פתאום הבנתי שהסיפור שמתרחש עכשיו במרחק שעת נסיעה מכאן ,הוא לא סיפור של כל החברה ,אלא רק של שבט או שניים ממנה. כמה שנים אחר כך כשיצאתי למסע בין גרעינים חברתיים ברחבי הארץ לצורך כתיבת ספר בנושא ,גיליתי שהחוויה שחוויתי באותו בוקר לא הייתה רק חוויה פרטית שלי .מישהו שהקים גרעין בצפון תל אביב סיפר איך הסתובב בקניון תל אביבי עמוס ביום העקירה של נווה דקלים וחש את הניתוק העמוק בינו לבין הציבור בקניון .מישהי מהגרעין בעכו סיפרה על השבר שחוותה כשעברה עם משפחתה באחת מערי גוש דן ביום בו נעקרו תושבי גני טל .הסיפורים חזרו על עצמם ,ומכולם עלה הצורך לעשות משהו כדי שחוויות כאלו לא יחזרו. עשר שנים אחרי העקירה ,יש לא מעט אנשים שבעקבות החוויות שחוו באותה תקופה בחרו ללכת נגד זרם ההסתגרות השבטית שעובר על החברה הישראלית, ולנסות לנפץ ולו במעט את הבועות החברתיות ההולכות ומתהוות בה. ההתנתקות דחפה אותם להיות חלק מתנועה המנסה להתחבר .הם יודעים שזה מסע ארוך ,אבל אחרי הנתק שחוו לפני עשר שנים ,הם לא מוכנים לוותר. 43 אלבום ההתיישבות נעמי אלדר אלבום גוש קטיף יוצא לאור... בתי קבע 44 בימים אלה נמצאים דפי אלבום גוש קטיף בין מכבשי הדפוס ,בשלב האחרון של תהליך ההוצאה לאור של הספר .זהו אלבום גדול ,תרתי משמע ,המספר את סיפורו של חבל קטיף מכל ההיבטים האפשריים- היסטוריה ,גאוגרפיה ,התיישבות, חקלאות ,עולם הרוח ,החינוך ,וכמובן- המאבק ,החורבן והצמיחה מחדש. הספר יוצא מטעם מרכז קטיף בניצן, והוא מהווה עוד פרויקט בנוסף לכל הדברים הרבים הנעשים בו על מנת לשמר את התודעה והזיכרון של חבל קטיף למעננו ולמען הדורות הבאים. האלבום לווה בייעוץ אקדמי ,ומבוסס על מקורות רבים ומדויקים ,על מנת שיוכל לשמש בסיס לעבודות מחקר אקדמאיות בעתיד. את האלבום התחלתי לכתוב בדיוק לפני שנתיים יחד עם העיתונאי חגי הוברמן ,ולאחר סיום הכתיבה התחלתי את העריכה ,כולל איסוף תמונות ,עד למוצר הסופי .היה זה תהליך ארוך ,קשה אך מרגש ביותר, ועם סיומו אני מרגישה שזכיתי ,זכיתי להביא את סיפורו האמיתי של חבל ארץ מיוחד עם אנשים מיוחדים .זכיתי לשבת שעות וימים ,לקרוא עדויות של רבים מתושבי הגוש הנמצאות במרכז קטיף במסגרת מפעל התיעוד האדיר שנעשה בו) ,כשמונה מאות וחמישים עדויות (...לעיין בספרים ,מאמרים ומחקרים שנעשו בנושא ,ולהבין שהיה פה שילוב מוצלח של איכות אנושית עם אמונה גדולה ,הקרבה עם תקוה ,עשייה עם אחריות ,אשר הביא להקמתו של מפעל חיים עצום זה ,בכל קנה מידה .רציתי לכתוב הכל ,להכניס כמה שיותר ,כי כל פעם קראתי משהו חדש וגדול מקודמו, ואכן הקושי הגדול היה מה לא לאלבום... להכניס ם... ם.. עבדתי לא פעם תי דדת חבילת עם ילת לידי, ממחטות די, ידי לגו זזללג זלגו והדמעות פנייייי להן על פנ פניי ת דדת למקלדת ומשם וחד וח במיוחד המחשב, פררק לפרק בהגיעי רוש רו והגירוש המאבק חייר ח והמחיר עצמו, מנו נו מנ ששילמנו הכבד על כך .אפילו ביקשתי תוספת בכי לשכר ...במהלך איסוף החומר היו פגישות עם אנשים ,שיחות טלפון עם תושבים כדי לקבל עדות חיה ממקור ראשון ,והכל מרגש ,מבלבל ובמיוחד מחזק ,עם תחושה שכל מה שעשינו, למרות התוצאות הקשות ,לא היה ” - ראיתי את העוצמה של כולנו ,עוצמה שהחלה בבניית הגוש ובפיתוחו, והמשיכה במאבק, בגירוש ובימים ובשנים שאחריו. מי אל נע דר ב מרכ טיף זק ליךך תהלי שלווה בת הכאב ש אב אב הככא כל הכ עם כל לשווא .עם וא. שווא א וא שווו לשו ללש בתהליך הכתיבה ,למשל כשנתקלתי במאמר המספר איך הכינו את חיילי צה“ל לגירוש ,או בעדויות התושבים על מה שעובר עליהם בקראוונים הצפופים, כשהם מובטלים וחסרי עתיד ,ראיתי את העוצמה של כולנו ,עוצמה שהחלה בבניית הגוש ובפיתוחו, והמשיכה במאבק ,בגירוש ובימים ובשנים שאחריו. אני תקווה שהאלבום אכן יגיע לכל משפחה בגוש קטיף ,ואולי אפילו לכל בית בישראל .אני מקווה שהוא ירגש ,יספר את סיפורנו ויעודד את כולנו ,ויהיה המצפן אשר יכוון את הדור הבא ,ולאורו של סיפור חבל קטיף הוא ימשיך את משימות חייו... מה שנקרא ’הוצאה לאור‘... תודתי לכל מי שעזר וסייע בתהליך כולו ,ובמיוחד לצוות מרכז קטיף- למוכי ,לרב קובי ,לחגי ,ולאורה ,על סבלנות אין קץ ,על עצות טובות ,ועל הרגשה של משפחה אחת גדולה ! 2015 גני טל 2011 מכאן והלאה ארי אודס "חולם אבל לא ישן"- מפגש מכונן עם משה "מושקו" מושקוביץ מושקו היה מהיוזמים ומהמנהיגים של גרעין משואות יצחק .הוא התחנך 2015 נצר אריאל 2013 בכל מאודו שהתורה היא הבסיס ליישוב הארץ .הוא הצליח בדרכו השקטה והקסומה לרתום את כל חברי הממשלה דאז החל מיגאל אלון ומשה דיין וכלה בראש הממשלה לוי אשכול לקבל החלטה על הקמת ישיבה בגוש עציון ולצידה ישוב כפרי אזורי .בהמשך הגה את הרעיון להקים עיר בגוש עציון כדי שהשיבה לשם תהפוך לעובדה בלתי הפיכה. אף אחד לא האמין לו ובמהלך מלבד הרב ריסקין שהצטרף והעלה את הגרעינים הראשונים ומאז המציאות היום ב"ה היא עומדת על כ10,000- תושבים .מיותר לציין שמושקו היה ראש המועצה הראשון שלה. סיפור אופייני שמלווה את מושקו בכל שנות עשייתו הוא על מפגש בין הרב כהנמן לדוד בן-גוריון ערב קום המדינה ובימיה האחרונים של השואה האיומה .הרב כהנמן ביקש עזרה להקים ישיבה גדולה בבני ברק כדי לשקם את עולם התורה שנחרב ובן גוריון אומר לו בהתרסה "אתה חולם" ,הרב בלי למצמץ משיב לו "נכון אני חולם אבל לא ישן" .לא פעם כינו אותו חבריו הטובים "בעל החלומות" אבל ידעו היטב שהוא גם מגשים אותם. איש החזון והמעש המופלא הזה, לא התבלבל לרגע כשישבנו אצלו במשרד ואמר לנו" :אתם צריכים לגבש רשימות של חברים לגרעיני התיישבות שיקימו מחדש את היישובים בגוש קטיף .בבוא העת, כשהשעה תהיה מתאימה אף אחד לא יוכל לעמוד בפניכם כשמאחוריכם רשימה של כל כך הרבה אנשים שמשתוקקים לחזור הביתה .גם כאן בגוש עציון היינו בודדים שהצלחנו לסחוף אחרינו רבים– בוודאי גם אתם תצליחו". מכאן והלאה החל מהרגע הראשון כשהתחלנו להניע את המהלך לחזרה הביתה לגוש קטיף היה לנו ברור שחייבים להיפגש עם מושקו ,למען האמת מושקו לא חיכה לנו הוא בעצמו פנה והציע להיפגש .ידענו שמושקו היה ממקימי משואות יצחק בגוש עציון ולאחר מלחמת ששת הימים מהמובילים לחזרה לגוש עציון ,אבל לא ידענו שהאיש הצנוע הזה מחזיק עבר הרבה יותר עשיר ומפואר ממה שידענו וממה שבכלל קיים סביבנו. אבל יותר מהעבר זה ההווה שלו, מושקו כבר לא צעיר ) (91ועדיין עובד בפועל בשלוש מקומות עבודה שונים וחבר הנהלה בעשרות עמותות. למצוא זמן שניתן לתאם פגישה איתו היה אתגר בכלל לא פשוט .בסוף, כפי שהכי מתבקש לעשות ,הפגישה התקיימה דווקא בגוש עציון )למרות שהוא גר חמש דקות ממשרדי הועד (...במשרדי ישיבת הר עציון שהוא בעצמו יזם את הקמתה ,בנה אותה במו ידיו וניהל אותה במשך שנים רבות .שעתיים של שיחה מרתקת וקולחת חלפו מהר כל כך בלי שהרגשנו תחילת מיצוי ובכל זאת יצאנו עם צידה משמעותית לדרך. אבל לפני שאשתף אתכם במסרים העוצמתיים שמושקו העביר לנו, חייבים להכיר על רגל אחת את דמותו המרשימה של מושקו ,בהזדמנות זו אני ממליץ בחום רב על קריאת ספר הביוגרפיה שלו "לבנות ארץ" שרק יצא לאור לפני כשנה. בביה"ס מקוה ישראל ומשם ינק את תפישתו החקלאית התיישבותית שהניעה אותו ואת חבריו ללימודים להקים ישוב דווקא במקום הקשה הזה .ערב קום המדינה הוא נשלח בשליחות מיוחדת להכשיר צעירים המעפילים במחנות לעלייה בקפריסין .שליחות זו נמשכה למעלה משנה בה השאיר את אשתו וביתו התינוקת מאחור במשואות יצחק, לכן היה מהגברים הבודדים שלא נלקחו בשבי הירדני בעת נפילת הגוש .הוא בעצמו אסף את שברי הקהילה ומצא מקום חלופי ובהמשך גם העלה את חבריו למיקום של משואות יצחק היום .מעט זמן אחר כך מונה לשמש כראש מועצת שפיר כשבתפקיד זה יצר כמה תקדימים והמציא כמה מושגים בסיסיים שהיום ברורים לכולם ,ביניהם ,התפיסה שיש ישוב כפרי קהילתי בתוך גוש מושבים )מרכז שפירא ואבן שמואל( ,קרית חינוך אזורית ,בי"ס של אינטגרציה של עולים וותיקים יחד ,מועצה דתית אזורית ,הקמת עיר מחוז )קרית גת( ועוד הרבה תפיסות שנחשבו אז נועזות ולא מקובלות שאומצו על ידי המימסד והפכו למציאות ברורה בהתיישבות .הוא שימש בתפקיד (!) 27שנים אבל במהלכם הוא היה שותף לעוד מהפכה גדולה .מיד לאחר שיחרור גוש עציון במלחמת ששת הימים הוא עלה לשם בעצמו והוביל כמבוגר האחראי לצד חנן פורת וחבריו את החזרה לגוש עציון. הוא התמקד בתחילה בדבר אחד- הקמת ישיבת הסדר שתשמש כבסיס לכל ההתיישבות שם -הוא האמין 45 איחולים אבני איתן כרמי קטיף: למשפחת אברהם שרה ועמוס להולדת הבת אמונה לאה למשפחת כהן אמונה ואבידור להולדת הבן נטע משה לנעם כאלף בהגיעך למצוות להוד משה העליון בהגיעך למצוות ללאה וארגוב לוטזים להולדת הבת לחני ואריאל יאסי להולדת הבת הלל דבורה למאיר ותמר טל להולדת הבת שחר אמונה לאביגיל ולוזי זיסמן להולדת הבן ישי שלמה לתמי ועודד איתן להולדת הנכד עמית בן להדס ואלון לאורה ושוקי שומרון להולדת הנכדה בת לעמיחי ואור לשירי ויורם אוהב ציון להולדת הנכד יאיר בן למור ואורן למירב ודוד גלזר להולדת הנכד בן לשירה ומתניה למשפחת פריג'ה להולדת הנכד שיראל אלימלך, בן לאוריה ואסף למשפחת אלפסי בהגיע נחשון לגיל מצוות למשפחת רבינוביץ בהגיע רעות לגיל מצוות למשפחת דיעי בהגיע אוריה לגיל מצוות למשפחת שונם בהגיע שירה לגיל מצוות למשפחת אוהב ציון בהגיע אביה לגיל מצוות בני נצרים: למשפחת אונר להולדת הבן למשפחת בדין להולדת הבת למשפחת בוחבוט להולדת הבן למשפחת כהן אדיר והילה להולדת הבן למשפחת מש להולדת הבת לנאור לבר מצווה של הוד למשפחת רום להולדת הבן נצר אריאל: מכאן והלאה 46 משכיות: למשפחת לב יונה מזל טוב להולדת טליה לאביסף וחיה כהן להולדת נחשון אליהו למשפחת פינקל להולדת אליאב למשפחת גרוס עדי וידידה להולדת גפן רות למשפחת הרצליך לבר ובת המצווה )בינימין ותור( למשפחת שמחי לאירוסי משה חיים למשפחת גוטמן להולדת הבן למשפחת בושריאן להולדת הבת למשפחת מישלוב להולדת הבת למשפחת טרפ להולדת הבן למשפחת חג‘ג‘ להולדת הבת למשפחת ברגר להולדת הבת למשפחת הילר להולדת הנכד בן לאלישיב ורחלי למשפ‘ הרב טויל להולדת הנכד בן לנאוה ועמיחי למשפ‘ הרב טויל לרגל נישואי תרצה עב“ל רעי למשפחת ואזנה לרגל אירוסי ינון עב“ל רחל למשפחת אשדת לבר המצווה של שמואל מבשר להודיה יצחקי לרגל בת המצוה לרועי גת לסיום קורס קצינים בני דקלים: באר גנים: למשפחת בן חור להולדת הבן למשפחת מזעקי לנישואי מור לקומונרית בתיה להולדת הבן למשפחת שומרון להולדת הנכד בן לחגי למשפחת דרין אודי ובת שלום להולדת הנכד בן לנהוראי ורחלי למשפחת זוהר לבת המצוה של יראת למשפחת חניה לאירוסי יעל למשפחת אביטן לבר המצוה של אורי לאביהו ושרלה כהן להולדת הבן לגלעד וחמדה אורבך ולמשפחות בר ואורבך להולדת הבת ,הנכדה למשפחת נידרברג לבר המצוה של נהוראי ולבת המצוה לטליה לטוני חסן להולדת הנכדה בת לאיתן לאלישבע ואלי סבן לנישואי ליאור ונויה לנורית ואהרון חזוט להולדת הנכד בן להדר ורועי לקולט ושלמה סולטן להולדת הנכד בן לגלית וחגי לסימונה ודוד עמר להולדת הנכד בן לבת ציון וחיים לסוזי ומייק שאול להולדת הנכדה בת ליוני ואלישבע למירב ויאיר אלון להולדת הבן ללורנס וסילבן בזיז להולדת הנכד בן ליעל ונתי והנכדה בת ליעל ואילן לפנינה פרקש להולדת הנכד בן ליעל ונתי למזל ומיקי כהן להולדת הנכד בן לאמונה ואבידור לקולט ושלמה סולטן להולדת הנכד בן לגלית וחגי נווה: נצר חזני: קהילת כפר דרום -שבי דרום: לאהד ומיטל דביר להולדת הבת ולשמואל וקרול חזי להולדת הנכדה ולנישואי עמיחי ואפרת לטליה ביליה בהגיעך למצוות לנועה מצליח בהגיעך למצוות ליהודה ומרים בשארי לאירוסי אהד עם קשת לחיים ותמר ממן לאירוסי אורלי לאשר בן הרוש להולדת הנכדים בן למיכאל וטל ובת לאמונה ונפתלי למשפחת הרב יחיאל ותהילה יעיש להולדת הנכד בן לנעם וטל ליורם ומזל צרור להולדת הנכד בן למתן וזהר ליאיר ורחלי ביליה להולדת הבת וליהודה וזהבה אלמסי להולדת הנכדה לאלעד וקרן כהן להולדת הבת ולאשרת עראמה ואיציק וציפי כהן וולהולדת הנכדה לאיתן ומזל מצליח להולדת הבת וליוסי ומיכל מצליח להולדת הנכדה לאבישי ואילנה מליחי להולדת הנכד בן לאשרת ויאיר לאילן ודורית טננבויים להולדת הנכדה בת לאביה ויוסף למשה ושושנה מזוז לנישואי ניסים ומיכל ליהושע ומרים קלדאי לנישואי הדס עם שאול למשפחת הלר להולדת הבת שבות למשפחת כהן איובי לאירוסי אביחי ורננה לקדמון הדס בהגיעך למצוות להראל יערה בהגיעך למצוות לוייל משה אורי בהגיעך למצוות גני טל: ליחיאל וחסידה בשארי לאירוסי בנם אליה עם מאור לחזי ורותי כהן להולדת הנכד בן למוריה ולחיים לאברהם ורחל יצחקי לנישואי איתיאל עם שני לאסף וברכה עסיס להולדת הנכדה בת לעמית ולנעה לשלומית ויואב ברגר וליהודית וליוסי ברגר להולדת הבן הנכד יונתן לנורית וניסים ליברטי להולדת הנכדה בת ליפעת ולאושרי מויאל למיכי ודבהל'ה זוסמן להולדת הנכד בן לעפרי ולשני למזל ואיציק צאיג לנישואי בניה ועדי לעירית ואבישי זלצר ולרוחמה וישראל סרוסי להולדת הבן הנכד גילעד לאסתר ואריה לובל להולדת הנכד ינון מנחם בן לארז ואפרת דנינו למנחם וברכה קוך להולדת הנכד יאיר בן לשירה )דנה( ומשה פרץ לבשמת ויובל שפירא ולצביה וברוך זעירא להולדת הבת הנכדה אילה למשה וימינה חוברה להולדת הנכדה נעמי בת למור ואמיתי מור לעידו חורב בהגיעך למצוות למשה ודיקלה דיקשטיין ולברכה ומנחם קוך וליקי גל-עד להולדת הנכדה הבת מרים לאביגיל ועומר הר לבן ולמיכאל ורבקה גולדשמידט להולדת הבן הנכד לנעמי ועזרא אלדר לנישואי אביטל עם דוד ניצן: לוקסלר ליאורה ואלימלך לנישואי שמואל עם אסתר לשיפנבאוואר רחל ומשה להולדת הנכדה בת ליפית ויואל לרחמין חוה ובני להולדת הנכד בן ללילך ורפאל לסיטון יעקב ועופרה לבר המצווה של הנכד ידידיה בן רועי ובתאל לקירשנזפט ציפורה ויגאל לנישואי שמחה עם יהודה לקרה אוריאל ורותי להולדת הנכדה ליזרעאלי חני וגבי לנישואי יהודה עם עדי ליובל שארה ויעקב לבת המצווה של הנכדה ארד בת טליה ודודי לקירשנזפט מנחם מענדל בהגיעך למצוות לדהן עליזה ומאיר לנישואי מילכה עם שמי לעזריאל נעמי ויעקב לאירוסי יקיר עם תהילה לחזות קובי ואפרת להולדת הבן לחזות רחל ועמרם להולדת הנכד לגרוס יהודה ונעמה להולדת הנכד בן לאריאל וחני להלל דנינו בהגיעך למצוות ללינטל אסתר וישראל להולדת הנינה ולבת המצווה של הנכדה יפעה יהודית להרשטיק משה וחגית לאירוסי גילי עם טל לחדד שמעון ופנינה להולדת הנכד לדנינו דליה ויהודה להולדת הנכד בן לרנננה ודרור ליוסי ויעל נוימן להולדת הנכדה ולישועה ונדין חנון להולדת הנכדה ,בת להדס ויוסף ליוחנן והדר ברבי להולדת הבן לקירשזנפט יגאל וציפורקה לאירוסי שמחה ויהודה לוקסלר ליאורה ואלימלך להולדת הנכד בן לחגית ופנחס וולף לאנקרי מרים ואבי להולדת הנכדות לאנג'ל רוחמה להולדת הנכד בן לשלומית ומתי לכהן יוני ומזל לנישואי אברהם ודניאלה ללינטל אסתר וישראל להולדת הנין אל הים -נווה ים: לאורין אדרי לבת המצווה לליאור פרץ לבר המצווה 47 ניחומים בני נצרים: נווה: לשלמה מידלר על פטירת אביך לחיים ירוסלביץ על פטירת אביו ליצחק יצחקי על פטירת אביו באר גנים: גני טל: לציפי שרעבי על פטירת אימך לנורית זקוטו על פטירת אביך לאביבית ראובן ואפרים צפירה על פטירת האב לציונה אטיה על פטירת האם שושנה ראובן על פטירת האב לציפי שרעבי על פטירת האם לחיים גיבר על פטירת אמו ניצן: לניסים פינס על פטירת אביך לצביה אוחיון על פטירת אימך לדוד ללום לקלמנטין ללום על פטירת האח ,הבן ליצחק קורציה על פטירת אימך לפרג‘ רות ויהודה אור על פטירת הבן לאדריאנה בלוך על פטירת אחותך למשפחת זיגדון אפרים ודבורה על פטירת הבן ליוני כהן על פטירת אמך לחיה שרעבי על פטירת אמך כרמי קטיף: לאיריס בן נון על פטירת אביה לירון בונפד על פטירת אחותו למרים דנינו על פטירת אמה אל הים – נווה ים: לאבי פרחן על פטירת אחותך בס“ד יום השנה העשירי לגוש קטיף וצפון השומרון óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå ”...מי שחוה את בערת הקיץ ליבו לבית מכאן והלאה 48 øò Friends of Gush Katif ופני הנוף ראי לחרדותיו“... )רחל שפירא( עצרת לציון יום השנה העשירי לעקירה תתקיים אי“ה ביום חמישי ז‘ אב ) (23.7.2015בכיסופים. זוכרים ,ונשבעים להעביר לדורות הבאים 17:00התכנסות בכיסופים פינת יצירה לילדים בסככה מוצלת 17:45תפילת מנחה • 18:00עצרת • דברי ברכה • מקהלת בנים ”שבי דרום“ בניצוחו של רונן צוויג • מסכת – ”מקרווילה -לוילה“ עשר שנים בין בית זמני לבית של קבע • שבועת הנוער – ע“י סיירי קטיף • העברת דגל הכיסופים לבוגרי כתה ז‘. • הצטרפות ילדי כיתות א‘ ובוגרי גן חובה ל“משפחת גוש קטיף“ • קבלת תעודות והפרחת בלונים כתומים הארוע באישור כוחות הביטחון הציבור מוזמן! מפעלות הדתית דתית ית הציונות הד מחורבות העבר -נבנה את העתיד! מדור נוסטלגיה 2015 שבי דרום 2010 49 מדור לילדים תפזורת שמות הילדים לאחר הגירוש ע ש א ש ב ה י ח ת ק א ש א ה ו ו נ מ ט פ ק נ פ ר נ ט ע נ ר ג ר פ י י י ר פ א ש ז ש ג צ ת ט ר צ ש ס ב צ ח ר ג ב צ א ז ו צ מ פ א ק נ ה ר נ י פ ו פ ל צ פ ס צ ר ס פ י ד ר א ב ב ת א פ נ י צ פ ש כ ש ת ר ל פ נ ש ט פ ג צ ה צ ט צ ף י ט ק ר ח ש א פ ש ע ג א י ב ל ז פ צ ז א ט ג א פ י צ ט ש צ ש א ש צ י נ צ ש צ ר ש ב מ ל ה י נ ת מ א ל ט פ ס ט י ג ס ש ע ט ב נ ש צ ט ג ל ק ד ס א ר צ ז נ ת ש ת ר ז א ר ז צ ז נ ל ש ק צ ש ל ו ל ו פ ר ש צ נ ש צ א ה ל פ א ל י ב ע מ י ש ב ר ל צ כ נ מ א צ ש ו א ש ם ר כ ק פ ש א ט ו ש ת ל ר ט ש ו ק ש ק פ צ ר צ ק מ צ ש נ ת י א ש ר ט ט א נ ח ל ה א ה ו ב ה פ ט א ל ק פ מכאן והלאה מילים: תמר ,ניצן ,איתן ,תומר ,מבשר ,עמיחי ,תחיה ,ליאור )גן אור( ,לביא ,מתן ,טל )גני טל( ,דקל ,כרם ,עמישב ,שבות, הדר )חזר( ,חן )ר“ת נצר חזני( ,קטיף ,נווה ,אריאל )נולד ביום שריפת בתי הכנסת( ,נחלה אהובה ,מתניה )”ממדבר מתנה“ -תודה על מתניה( ,ניסנית ,אמונה ,נצר ,שחר-קטיף ,צופיה ,שבות-עמי 2015 תלמי יפה 50 2012 מתוך google earth ã"ñá øò óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå Friends of Gush Katif àéä àåä ãá ìù âåñ íéðåùàøäî ùåâá áåùé äòéâø ,äçåðî øåôéö íù - ùåâá áåùé ÷ùðá úåçéèá ÷ìç íéáåùé éðùá óðò ,ùøåù äãìé ìù éèøô íù óéè÷ ùåâá èìåù õò íéî øåôéö íù ïåøùâ íò úåøééú íå÷î ìáçä ïåôöá éæëøî áåùé éøáòä çåìá ùãåç óéè÷ùú :úåìàù íéøîú óéè÷ óéè÷ ùåâì äñéðë íåñçî ãåã ïâî úøåöá éëåðéç ãñåî ã"îîä øôñä úéá íù ìù äøëæì "àúçðúà"ä óéè÷ ùåâá éæëøîä áåùéä úéøåæàä äöòåîä ìù äîù .1 .2 .3 .4 .5 .6 .7 1 2 3 4 5 6 7 .íå÷îä íùì úôøèöî äòåáöä úöáùîá äòéôåîä úåàä 51 כנס קטיף בנושא השלכות העקירה על החברה הישראלית בהשתתפות רבנים .שרים חכי“ם ועוד פרטים נוספים באתר המרכז למורשת גוש קטיף יום שלישי ה‘ אב 21/7 בקריה החינוכית נווה דקלים ניצן. 52
© Copyright 2024