יצירת הזמן וארבעת היסודות - פרשנות פילוסופית לתורה בימי הביניים
יצירת הזמן וארבעת היסודות - פרשנות פילוסופית לתורה בימי הביניים צבי ברנשטיין במאה התשיעית תורגמו הכתבים הפילוסופיים היווניים לערבית .התרחשות זו פתחה עידן של פריחה תרבותית בעולם הערבי .חכמי דת מוסלמים רבים החלו לעסוק במתמטיקה ובמדע ותרמו רבות בפיתוחם של תחומים אלה .התפתחות זו לא פסחה על העולם היהודי .אף הוגי הדעות היהודיים שחיו במדינות האסלאם ,החלו לעסוק בתחומים אלה 1.הידוע שבהם הוא הרמב"ם ,שהקדיש ספר שלם — 'מורה נבוכים' — 'לתיאום בין עמדות פילוסופיות יווניות לבין דרכה של תורת ישראל 2.במקביל להתפתחות זו בעולם הערבי של ימי הביניים ,החלו חכמי היהדות בכל העולם לפרסם פירושים לתורה :פירושיהם של רב סעדיה גאון ,רש"י ,אבן עזרא ,הרמב"ן ,הרלב"ג ועוד .בין הפירושים שכתבו גדולי אשכנז ,כרש"י וכרשב"ם ,לבין הפרשנים הספרדיים ,כרמב"ן וכרמב"ם בולט הבדל משמעותי :גדולי חכמי ארצות האסלאם ,ובעיקר בספרד ,השתמשו בפרשנות פסוקי התורה ברעיונות פילוסופיים שמקורם בתורת אריסטו 3.במאמר זה אציג מספר דוגמאות לפרשנות אריסטוטלית של מעשה בראשית .אתמקד באמונה באל האחד וביחסו לעולם וכן בתורת ארבעת היסודות האריסטוטליים ,כפי שבאו לביטוי אצל הוגים ופרשני מקרא ספרדים ואצל בני אזורים שהושפעו מהם ,כגון דרום צרפת .אבקש לעמוד על קשיים אחדים שאִתם התמודדו, בנסותם לגשר בין העולם הפילוסופי האריסטוטלי לבין עולם התורה. 1 ראו ;Karen Armstrong, A History of God, The Random House Publishing Company, New York 1993, Page 170-172אליעזר שביד ,הפילוסופים הגדולים שלנו ,ידיעות אחרונות ,תל אביב ,2002עמ' .13 2 שביד ,שם ,עמ' ,301כותב" :שיטת הרמב"ם היא הניסיון המקיף והשלם ביותר להחדיר את הפילוסופיה האריסטוטלית אל תחום המחשבה התורנית". 3 לאמתו של דבר ,המונח 'תורת אריסטו' ,שבו משתמשים כדי לתאר את הגישות הפילוסופיות שאומצו על ידי חכמי הדת בימי הביניים ,אינו אלא סינתזה בין תפיסותיהם של זרמים פילוסופיים רבים ,שעובדו ופורשו על ידי תלמידיו ופרשנים מאוחרים .ראו מיכה גודמן ,סודותיו של מורה נבוכים ,דביר ,2010עמ' .13 21 יצירת הזמן וארבעת היסודות -פרשנות פילוסופית לתורה בימי הביניים א .התפיסות האריסטוטליות .1אמונת היוונים באל אחד וקדמות העולם אחת הסיבות שתורת אריסטו אומצה בקלות יחסית על ידי המוסלמים היא ההנחה של הפילוסופיה האריסטוטלית בדבר קיומו של אל אחד ,מקור כל המציאות ,העילה הראשונה 4.למוסלמים היה קל לאמץ את האל הפילוסופי-היווני כאל הקוראן 5.לתיאולוגיה הנוצרית היה קשה יותר לעכל את האל היחיד הזה בשל אמונתה בשילוש .תפיסת האל היחיד היווני כרוכה בשתי הנחות שאינן עולות בקנה אחד עם התפיסות היהודיות :תפיסה זו מניחה כי העולם קדמון ,וכי האל אינו מתעניין כלל בעולם .אימוץ התפיסה האריסטוטלית הציבה בפני גדולי ישראל שתי בעיות עיקריות: .1האמונה היהודית בבריאה יש מאין ( )Ex Nihilioאינה הולמת את האמונה היוונית בקדמות העולם, כלומר בכך שהעולם היה תמיד ולא נוצר ברגע מסוים. .2האמונה היהודית בהשגחה פרטית אינה הולמת את תפיסתם של היוונים ,שלפיה האל אינו מתבונן ואינו מתערב במתרחש בעולם התחתון הגשמי. .2תורת היסודות לפי תורת אריסטו ,החומר המוחשי מושתת על ארבעה יסודות — עפר ,מים ,אויר ואש .ההוגים האריסטוטליים סוברים כי לכל מציאות בעולם יש חומר וצורה .לדוגמא :החומר שממנו נעשה שולחן הוא עץ ,ועץ זה מתלבש בצורת השולחן .הנגר יכול להשתמש בחומר זהה ,ולהלבישו בצורה אחרת ,צורת כיסא ,למשל. לארבעת היסודות עצמם יש חומר וצורה .החומר שממנו הם עשויים הוא החומר הראשוני ,הנקרא גם 'חומר היולי' ,כלומר חומר קדמוני. כל חומר בא ממאגר ראשוני ,ואליו הוא גם יחזור .כל חומר נוטה באופן טבעי להתפרק ולשוב אל המאגר המקורי של ארבעת היסודות .מאגרים אלה בנויים זה על גבי זה :המאגר התחתון הוא מאגר העפר ,שהוא היסוד הכבד ביותר ,מעליו נמצא מאגר המים ,מעליו — האוויר ,ומעליו — מאגר האש .הנחת קיומה של האש היסודית היא אולי הקשה ביותר להבנה בתיאוריה זאת ,כיוון שאין היא נראית במציאות ,והדבר השפיע על פרשנות הפסוקים לפי הפרשנים השונים .מעל ארבעת היסודות מצוי מה שכונה על ידי היוונים 'גלגל הירח' ( .)urthoכל אחד משבעת כוכבי הלכת נתון בתוך 'גלגל' שאינו חדל מלהסתובב 6.מעל הגלגלים הללו מצוי 'הגלגל הגדול' ,שאותו מסובב האל. 4 ראו מורה נבוכים ח"א סט. 5 ראו שביד ,הפילוסופים הגדולים שלנו ,עמ' " 13על רקע קיומה של תרבות צעירה חסרת מלאות משלה ,כתרבות הערבית בדורות ההם ,יש חשיבות מיוחדת לייחוסה של דת קדומה ומייסדת" .לפי שביד ,הסיבה להתקבלותה של הפילוסופיה היוונית בעולם המוסלמי ביתר קלות על פני התקבלותה בקרב דתות אחרות ,היא גילה הצעיר יחסית של דת זו. 6 שבעת כוכבי הלכת הם חמה ,לבנה ,נוגה ,מאדים ,צדק ,שבתאי וכוכב ( ,)Mercuryלפי הגישה הגיאוצנטרית שאומצה על ידי היוונים. 22 צבי ברנשטיין על ארבעת היסודות נוסף גם ה'חומר החמישי' .לפי תורת אריסטו ,הגופים השמימיים בנויים מחומר שונה מיסודותיו של העולם התחתון .חומר זה נקרא 'החומר החמישי'. תורת ארבעת היסודות התקבלה בקלות רבה על ידי רוב פרשני המקרא והוגי הדעות היהודיים בימי הביניים, עד שצצו תיאוריות חדשות על מבנה היקום במאה השבע עשרה .עבור חכמי ישראל ההתמודדות הקשה יותר התייחסה לגישת אריסטו באשר למציאותו של האל בעולם ולתפקידו. ב .הרמב"ם :חידוש העולם .1הרמב"ם ושלילת הגשמת האל בספרו 'מורה נבוכים' מאמץ הרמב"ם את רוב תורתו של אריסטו .החלק הראשון של הספר מוקדש לבירור משמעותם של פסוקי התורה לאור תורת אריסטו ,השוללת כל הגשמה מהאל .הרמב"ם מרחיק לכת בהביאו חלק מתורת אריסטו בפסיקת הלכות על פיה .הרמב"ם פוסק שיש להאמין בשלילת ההגשמה: אלוה זה אחד הוא אינו לא שניים ולא יתר על שניים ,אלא אחד ,שאין כייחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם .לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה ,ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות; אלא ייחוד שאין ייחוד אחר כמותו בעולם. (משנה תורה ,הלכות יסודי התורה פ"א ה"ז) בנוסף על כך ,בהשפעת תורת אריסטו הוא קובע כי האל הוא המסובב את הגלגל: המצוי הזה הוא אלוה העולם ,אדון כל הארץ .והוא המנהיג הגלגל בכוח שאין לו קץ ותכלית ,בכוח שאין לו הפסק ,שהגלגל סובב תמיד ,ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו, בלא יד ולא גוף. (שם ,שם שם ה"ה) בחלק הראשון של 'מורה נבוכים' מבאר הרמב"ם פסוקים רבים ,המקשים לכאורה על התפיסה השוללת מן הקדוש ברוך הוא הגשמה .וכך הוא מסכם את דרכו בפירוש הפסוקים: ידוע לך האמירה שלהם [=של חז"ל] הכוללת את כל סוגי הפירושים הקשורים בתחום זה ,דהיינו מה שאמרו "דברה תורה כלשון בני אדם" משמעות הדבר שכל מה שבני אדם כולם מסוגלים להבינו ולציירו במחשבה ראשונה ,הוא אשר יוחס כהכרחי לאל יתעלה .לכן הוא תואר בתארים המצביעים על גשמות ,כדי להורות על כך שהוא יתעלה נמצא .שכן אין ההמון משיג ברגע ראשון מציאות זולת מציאות של גוף דווקא .לדעתם מה שאינו גוף ,או מצוי בתוך גוף ,אינו נמצא. (מורה נבוכים ח"א כו) 7 הרמב"ם טוען כי ריבויים של המקראות הנראים כמגשימים את האל ,נובע מתוך ההתפשרות עם תודעת ההמון .רק בדרך המוחשית יוכלו פשוטי העם להבין את מציאותו של הקדוש ברוך הוא. 7 לאורך המאמר מובאים ציטוטים מ'מורה נבוכים' בתרגומו של פרופ' מיכאל שוורץ ,אוניברסיטת תל אביב תשס"ג. 23 יצירת הזמן וארבעת היסודות -פרשנות פילוסופית לתורה בימי הביניים .2הרמב"ם וקדמות העולם א) בין פילוסופיה לפרשנות בחלקו השני של 'מורה נבוכים' הרמב"ם מתמודד עם התפיסה האריסטוטלית בדבר קדמות העולם. הרמב"ם מציין כי הקושי באמונה בדבר קדמות העולם איננו פרשני .אילו רצה בכך ,יכול היה לפרש את פסוקי התורה כך שיהלמו את תפיסת אריסטו בעניין זה: דע שהימנעותנו מלדגול בקדמות העולם אינה בגלל הכתוב בתורה שהעולם מחודש .כי אין הכתובים המצביעים על חידוש העולם מרובים מן הכתובים המצביעים על היות האלוה גוף .וגם אין שערי הפירוש בעניין חידוש העולם נעולים לפנינו ולא נמנעים ממנו ,אלא היינו יכולים לפרש כפי שעשינו לגבי שלילת הגשמות .ואולי זה הרבה יותר קל לנו והיתה לנו יכולת גדולה יותר לפרש הכתובים ההם ולהוכיח את קדמות העולם ,כפי שפירשנו הכתובים ושללנו את היותו יתעלה גוף. (שם ,ח"ב כה) הרמב"ם קובע ,כי קל יותר לפרש את פסוקי התורה לאור רעיון קדמות העולם ,מאשר לפרשם באופן שיהלמו את שלילת ההגשמה מהקדוש ברוך הוא ,ובכל זאת הוא בחר שלא לצעוד בכיוון זה משתי סיבות: האחת ,שהיות האלוה לא גוף הּוכח הוכחה מופתית [=הוכחה ללא עוררין] .ולכן התחייב את כל מה שפשטֹו עומד בסתירה להוכחה המופתית ,וידוע 8שיש בהכרח פירוש — ואילו קדמות העולם לא הּוכחה מופתית .ולא ראוי אפוא לדחות את הכתובים ולפרשם על סמך העדפת דעה אשר אפשר להעיד את הפכה בכל מיני העדפות .זאת סיבה אחת. הסיבה השנייה היא שאמונתנו שהאלוה אינו גוף ,אינה הורסת לנו דבר מיסודות התורה ,ואינה מכחישה טענת שום נביא ,ואין בה אלא מה שהבודים טוענים שיש בזאת ניגוד לכתוב [ ]...לעומת זאת ,אמונת הקדמות — באופן שרואה אותה אריסטו ,שהיא על דרך החיוב ,ושום טבע אינו משתנה, ודבר אינו יוצא מהרגלו — הורסת את התורה מעיקרה ,ומכחישה בהכרח כל נס. (שם) החלטתו של הרמב"ם לחלוק על אריסטו בעניין קדמות העולם מושפעת אפוא משני שיקולים: 1 .1קדמות העולם לא הּוכחה הֹוכחה ניצחת. 2 .2אמונת קדמות העולם של אריסטו כרוכה בהנחת יציבותו המלאה של הטבע ובשלילת אפשרות קיומו של נס. הרמב"ם ,החולק בעניין זה על אריסטו ,רצה להעמיד דבריו על קרקע מוצקה מבחינה הגיונית ושכלית. מעבר לכך השפיעה עליו אמונתו היהודית בדבר יכולתו ורצונו של ה' לחולל נסים. בהמשך פרק ב ב'מורה נבוכים' הרמב"ם מבסס את דעתו ,שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מן ההיעדר המוחלט ,באמצעות ראיות שכליות ושימוש בהגיון .אחת ממסקנותיו של הרמב"ם ,היא שאם הקדוש ברוך 8 24 במהדורת הרב קאפח מופיעה המלה 'וייוודע' .לפי תרגום זה ,מכיוון ששלילת ההגשמה הוכח הוכחה מופתית ,הכרחי לפרש את הפסוקים הנראים כסותרים דעה זאת ,וייוודע ,כלומר יתברר ,שיש פירוש אחר לפסוקים אלה. צבי ברנשטיין הוא ברא את העולם מן ההיעדר המוחלט ,לא היה מושג של זמן לפני בריאת העולם .כיוון שהזמן קשור לסיבוב הגלגל ,הרי שקודם היות הגלגל ,לא היה זמן .וזה לשון הרמב"ם: הדעה הראשונה 9והיא דעת כל המאמינים בתורת משה רבינו עליו השלום ,היא שאת העולם כולו, דהיינו כל נמצא זולת האל יתעלה ,הביא האל יתעלה לידי מציאות לאחר ההעדר הגמור והמוחלט, ושהאל יתעלה היה נמצא לבדו כשאין עמו דבר ,לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל .ולאחר מכן הביא לידי מציאות את כל הנמצאים האלה כפי שהם ,ברצונו ובחפצו ,לא מדבר ,ושגם הזמן עצמו הוא חלק מהנבראים ,שהרי הזמן תלוי בתנועה [תנועת הגלגלים] והתנועה היא מקרה בנע, ושאותו נע עצמו ,אשר הזמן תלוי בתנועתו אף הוא מחודש התהווה לאחר שלא היה. (שם ,ח"ב יג .ההדגשה שלי .צ"ב) ב) ביאור הרמב"ם לפסוק הראשון בתורה לאחר שהרמב"ם הגיע למסקנותיו לגבי חידוש העולם ,הוא מבאר את הפסוקים לפי גרסתו .בדומה לחלק הראשון של 'מורה נבוכים' ,הוא מגיע למסקנות לוגיות שבאמיתותן הוא מאמין 10,ורק אחר כך הוא מפרש את הפסוקים על פי דרכו .ואולם בניגוד לדיון בשלילת ההגשמה בחלק הראשון של ספרו ,שבו ניגש ישירות אל הפסוקים 'הבעייתיים' בתורה ,ושבו לא נזקק לפרוס משנה סדורה לגבי שלילת הגשמתו של הקדוש ברוך הוא ,משום שהדברים מפורטים בספרי הפילוסופיה של אריסטו ,הרי שבדיון בקדמות העולם בחלק השני של ספרו ,הרמב"ם צריך להסביר את גישתו ,המנוגדת לגישתו של אריסטו ,ורק אחר כך ,הוא מפרש את הפסוקים לפי דרכו. וכך כותב הרמב"ם: דע שיש הבדל בין הראשון והראשית .כי הראשית נמצאת במה שהיא ראשית לו או עמו ,אף אם אינה קודמת לו בזמן ,כמו שאומרים שהלב הוא ראשיתו של בעלי חיים .והיסוד הוא ראשית של מה שהוא יסוד לו .יש האומרים גם על עניין זה שהוא ראשון .אבל יש שהראשון נאמר על הקודם בזמן בלבד ,מבלי שהקודם-בזמן הזה יהי סיבה למאוחר לו ,כמו שאומרים "הראשון שגר בבית זה פלוני ,ואחריו אלמוני" .הביטוי שמורה בלשוננו על הראשון הוא "תחילה"" :תחילת ִּדבר ה' בהושע" (הושע א ,ב) ומה שמורה על הראשית הוא "ראשית" ,כי היא גזורה מראש שהוא ראשית בעל החיים על פי מיקומו .העולם לא נברא בראשית זמנית ,כמו שהבהרנו ,כי הזמן בכלל הברואים .לכן אמר "בראשית" .הבי"ת היא במשמעות "בתוך" .התרגום האמיתי של הפסוק הזה הוא "בהתחלה ברא האל את המעלה ואת המטה" .זה הפירוש המתאים לחידוש. (שם ,שם ל) 9 הרמב"ם מביא בהמשך עוד שתי דעות לגבי חידוש העולם — דעתו של אפלטון ודעת אריסטו. 10 וראו א' שביד ,הפילוסופים הגדולים שלנו ,עמ' " :303והרי משמע הדבר שאף הרמב"ם לא היה מוכן להתפלסף מתוך קבלת מרות של פשטי התורה ,ובניגוד לחכמי הכלאם [=כת מוסלמית ,ששיטתם הפילוסופית מבוססת על האמונה באל אחד המשגיח על כל פרט ופרט שיש בעולם], טען שיש לפרש את התורה רק לאחר ידיעת האמת הפילוסופית ועל יסודה". 25 יצירת הזמן וארבעת היסודות -פרשנות פילוסופית לתורה בימי הביניים הרמב"ם מפרש כאן את המלה 'בראשית' ,אלא שדבריו אינם נהירים דיים .לשם הבנתם ניעזר במספר מקורות נוספים .כמעט כל פרשני המקרא התקשו במשמעות המלה 'בראשית' בפסוק זה .האם היא נסמכת על דבר מה ,כמו בצירופי סמיכות ,או שמא משמעה הוא 'בראשונה'? אם היא בגדר נסמך ,על מה היא נסמכת — הרי אין אחריה שם עצם? רש"י מפרש מלה זו כאילו היא נסמכת על המלה שלידה' ,ברא': ואם באת לפרשו כפשוטו ,כך פרשהו :בראשית בריאת שמים וארץ ,והארץ היתה תוהו ובהו וחושך. אף אבן עזרא הולך בדרכו של רש"י .הוא אינו מוטרד מכך ששם עצם ייסמך על פועל ולא על שם עצם אחר .וכה דבריו בפירושו לפסוק זה: ולפי דעתי שהוא סמוך ,כמו "בראשית ממלכת יהויקים" (ירמיהו כז ,א) .ואל תתמה ,איך נסמך על פועל עבר ,והנה כן" :תחלת ִּדבר ה'" (הושע א ,ב)" ,קרית חנה דוד" (ישעיה כט ,א). יש להעיר שפירושם של רש"י ושל אבן עזרא של הפסוקים מאפשר קריאה התומכת אף ברעיון קדמות העולם .לפי קריאתם ,הפסוקים הראשונים אינם אלא הקדמה לבריאה הראשונה ,בריאת האור .לפי שיטתם מתפרשים הפסוקים כך" :בראשית בריאת שמים וארץ ,כאשר הארץ הייתה עדיין תוהו ...וכו', אמר אלוהים :יהי אור" .לפי קריאה זו אין מדובר בפסוקים אלו בבריאתם של התוהו ובוהו והחושך ,התהום 11 והמים .הוויות אלה היו אולי קדמוניות .ואכן ,האברבנאל מקשה קושיה זו על אבן עזרא. מה סובר הרמב"ם לגבי הבנת הפסוק הזה? מעניין שבעניין זה חלוקים מתרגמי 'מורה נבוכים' בני דורנו. בשנים האחרונות הופיעו שני תרגומים של הספר 'מורה נבוכים' ,שנכתב במקורו ערבית ,לעברית מודרנית: תרגומו של הרב קאפח זצ"ל ותרגומו של פרופסור שוורץ מאוניברסיטת תל אביב יבלחט"א .לומדי הרמב"ם אסירי תודה לשני התרגמים הללו ,שפתחו את הספר הנפלא הזה בפני הקוראים המודרניים ,שהתקשו מאוד להבין את תרגומיו הארכאיים של הספר .כפי שראינו לעיל ,פרופסור שוורץ תרגם את פירושו של הרמב"ם לפסוק הראשון בתורה" 12:בהתחלה ברא האל את המעלה ואת המטה" .לעומתו תרגם הרב קפאח כך" :בראשית ברוא ה' את מעלה ומטה" .הבנתו של הרב קפאח עשויה לתמוך בדברי הרמב"ם שהובאו לעיל ,שאם נחשוב לפי הגיוננו שראוי לאמץ את רעיון קדמות העולם ,לא יהיה כל קושי לפרש לאורו את פסוקי התורה. מעניין שאותה קושיה ,שאותה ניסח אברבנאל כנגד פירושו של אבן עזרא ,מופיעה במקורות מדרשיים קדומים: פילוסופוס אחד שאל את רבן גמליאל .אמר ליה: צייר גדול הוא אלהיכם ,אלא שמצא סממנים [=צבעים] טובים שסייעו אותו :תוהו ובוהו וחושך ורוח ומים ותהומות. אמר ליה :תיפח רוחיה דההוא גברא [=תיפח רוחו של אותו אדם ,כלומר רבן גמליאל קילל את הפילוסוף] .כולהון כתיב בהן בריאה [=בכל אחד מה'צבעים' הללו כתובה בהם בריאה] — 11 שם ,השאלה הראשונה. 12 האברבנאל ב'ביאור מילת בראשית' בתחילת פירושו לתורה מבאר את הפסוק ,כפי שהבין פרופ' שוורץ את דברי הרמב"ם. 26 צבי ברנשטיין תוהו ובוהו — שנאמר "עושה שלום ובורא רע" (ישעיה מה); חושך — "יוצר אור ובורא חושך" (שם); מים — "הללוהו שמי השמים והמים" (תהלים קמח) ,למה? "כי הוא צוה ונבראו"; רוח — "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח" (עמוס ד); תהומות — "באין תהומות חוללתי" (משלי ח). (בראשית רבה פרשה א ט) לדברי הפילוסוף שבמדרש ,אלוהים לא ברא את העולם יש מאין; כצייר שהשתמש בצבעים שונים ,שהיו קיימים עוד קודם היות הציור ,כך הקדוש ברוך הוא השתמש בתוהו ובוהו 13,בחושך ,רוח ,מים ותהומות, כתשתית הקדמונית לבריאת העולם. נחזור להתמודדותו של הרמב"ם ב'מורה נבוכים' עם פירוש המלה 'בראשית' .לכאורה נראה ששאלתו של הרמב"ם קשורה לשאלה של קיום הזמן לפני בריאת העולם: כי הראשית נמצאת במה שהיא ראשית לו או עמו ,אף אם אינה קודמת לו בזמן ,כמו שאומרים שהלב הוא ראשיתו של בעלי חיים. הרמב"ם אומר כי אין הכרח לפרש את המלה 'ראשית' כנקודה בציר הזמן; היא יכולה להתפרש גם כעיקר הדבר וכמוקד חשיבותו העדיף מבחינת ערכו על פני שאר חלקיו ,כשם שהלב שהוא עיקר בעל החיים. הרמב"ם ביקש להיצמד במידת האפשר לתפיסתו של אריסטו לגבי מבנה היקום ,ולגבי נצחיותו ויציבותו. אמנם הוא ויתר על התפיסה המייחסת ליקום נצחיות ,ואימץ את הדעה שהעולם נברא בזמן מן הזמנים מההיעדר המוחלט ,אבל חריגה זו מתייחסת מבחינתו רק לנקודת הראשית ,אל המעבר ממציאות שבה טרם היה קיים העולם אל היותו ,ולא ביחס לעתיד .מבחינת העתיד ,יחסו של הרמב"ם לשינוי טבעו של עולם דומה לזה של אריסטו .וזה לשון הרמב"ם: כבר הבהרתי לך כי האמונה בחידוש העולם היא בהכרח יסוד התורה כולה .אבל שהעולם יכלה אחר שנוצר ונתהווה — אין זה לשיטתנו יסוד תורה כלל 14.שום דבר באמונותנו לא ייפגם אם נאמין שהעולם תמיד יתקיים [ ]...בסיכומו של דבר העיון מחייב שכליון העולם אינו מתחייב בהכרח ,ולא נשאר אלא ההיבט של הודעת הנביאים והחכמים ,האם היתה הודעה שהעולם הזה יכלה בהכרח או לא .שכן רוב המונינו מאמינים שהיתה הודעה על זאת ,ושהעולם הזה כולו סופו שיכלה .ואני עתיד להבהיר לך שהדבר אינו כן ,אלא כתובים רבים קובעים שהעולם הזה יהי לנצח ,וברור מאוד שכל פשט שעל פיו נראה שהעולם עתיד לכלות הוא משל. (מורה נבוכים ח"ב כז) בסוגיית נצחיות היקום נצמד הרמב"ם לדעתו של אריסטו ככל האפשר .על כן הוא מעוניין לפרש את הפסוק הראשון בבראשית ,כך שהבריאה לא הייתה תהליך הדרגתי של צעד אחר צעד ,אלא הכול התהווה 13 ראו פירושי הרמב"ן והרלב"ג לבראשית א ,ב. 14 הרמב"ם כנראה מתייחס ל'תורת השמיטות' ,שלפיה העולם ייחרב באלף השביעי .ראו פירוש הרמב"ן לויקרא כה ,ב ,וכן דברי 'ספר הבהיר' המובאים בפירוש הרקאנטי בפרשת בהר" :על כן אין להאמין שיתקיים העולם כקיום הממציאֹו [הקדוש ברוך הוא ,שהמציא העולם] חלילה, רק הכל היה מהסיבה הראשונה [האל ,במונחים פילוסופיים] ,והכול שב אל הסיבה הראשונה". 27 יצירת הזמן וארבעת היסודות -פרשנות פילוסופית לתורה בימי הביניים כאחד .לא היה ראשית זמן הבריאה ,שכלל שלבים שונים :נברא האור ולאחריו הרקיע וכן הלאה .אלא שתחילה לא היה דבר ,היעדר מוחלט ,ואז נהיה עולם ומלואו .אליבא דרמב"ם ,לאחר בריאת היקום ,הוא ימשיך להתקיים לנצח. אם כך ,כיצד יסביר הרמב"ם את הפסוקים המתארים את התהליך המסודר של הבריאה הייחודית לכל אחד מימי בראשית? כה דבריו בהמשך פרק ל: ממה שאתה חייב לדעת ,שהחכמים אמרו מפורשות במספר מקומות שהמלה "את" בדברו "את השמים ואת הארץ" היא במשמעות "עם" .הם מתכוונים בזאת שהוא ברא עם השמים את כל מה שבשמים ועם הארץ את כל מה שבארץ .וכבר ידעת את הבהרתם שהשמים והארץ נבראו יחד, מכיוון שאמר "ק ֵֹרא אני אליהם יעמדו יחדו" (ישעיה מח יג) .מכאן שהכול נברא יחד ,והדברים נבדלו כולם בזה אחר זה ,עד שהמשילו זאת לאיכר אשר פיזר זרעים שונים באדמה בדקה אחת ,חלקם נבט לאחר יום וחלקם לאחר יומיים וחלקם לאחר שלשה ,בעוד הזריעה כולה היתה בשעה אחת... ובעניין זה הוא כותב בהמשך הפרק: יודע אתה ,המעיין ,שהראשונה בסיבות ההתהוות והכליון ,אחרי כוחות הגלגלים ,הם האור והחושך, בשל החום והקור שבעקבותיהם [ ]...הם גם סיבות למחצבים ,ואחרי כן הרכב הצמחים ואחרי הצמחים בעלי-החיים. (שם ,שם ל) האור לא נברא ביום הראשון לבריאה; הוא התגלה דווקא אז ,שכן הוא ה'סיבה' המאפשרת קיום לכל מה שנמצא בעולם ,ושיתגלה אחריו .אחר כך התגלו המחצבים ,שהם המאפשרים את קיום הצמחים ,שהם המאפשרים את קיומם של בעלי החיים 15.מה שמתואר בפסוקים אינו ראשית מבחינת זמן ההיווצרות של הדברים אלא סידור היררכי מבחינת החשיבות ,הסיבתיות והאפשור :מה שמהווה תנאי הכרחי לקיום אחר נחשב כנברא לפניו ,אך בפועל הכול נברא ביחד. מכאן שהעולם היה שלם מהרגע הראשון .הגלגל הסתובב כבר ביום הראשון ,וכבר אז ניתן היה למדוד זמנים. ג) הרלב"ג ניתן לחזק את האמור למעלה מפירושו של הרלב"ג לפסוק הראשון בספר בראשית: והנה המשילו החכמים היגלות ההוויה בקצת הדברים קודם קצת במעשה בראשית למי שזרע זרעים חלוקים יחד בארץ ויצמח קצתם קודם קצת .וכן נאמר שהיה הענין בהווית העולם שהכל נתהוה ביחד מה' יתעלה ונגלה קצתו קודם קצת. (מתוך ההקדמה לפירוש הרלב"ג לתורה ,מעליות) 16 15 בשאלתו התשיעית של האברבנאל ,שהוזכרה לעיל ,הוא תוקף את דברי הרמב"ם הללו ,שכן לדעתו תיאור התורה אינו הולם את הסדר הטבעי הזה .הוא טוען כנגדו שהמאורות לא נבראו עד היום הרביעי ,למחרת יום בריאתם של הצמחים. 16 וראו דברי האברבנאל ,המובאים שם" :והולך רכיל מגלה סוד הרלב"ג וגם הנרבוני ושאר מפרשי ספרו והמה פרסמו דעתו וגילו את סודו". 28 צבי ברנשטיין הרלב"ג מאמץ את דברי הרמב"ם שהכול נברא ביחד ,והתגלו הדברים קצת ביום ראשון וקצת ביום שני. דברים אלו הולמים היטב את דברי הרמב"ם ,וביותר חילופי נוסח שמציע הרב קפאח לדברי הרמב"ם: "מכאן שהכול נברא יחד והדברים נבדלו כולם בזה אחר זה" .הרב קפאח מעיר שבאחד מכתבי היד מופיעה המלה "נגלו" במקום "נבדלו" ,בדיוק כפי שביאר הרלב"ג. כך מפרש הרלב"ג את המלה 'בראשית': ואומר ש"ראשית" נאמר בלשוננו על חלק מהדבר הקודם איזו קדימה שתהיה מהקדימות המפורסמות כמו שביארנו בששי מספר מלחמות ה' .ויהיה אומרו בראשית ברא אלהים במדרגת אומרו "תחילת דבר ה' בהושע" שביאורו הוא תחילת הדיבור שדבר ה' בהושע הוא שאמר אליו קח לך אשת זנונים וגו' .וכן הכוונה בראשית הבריאה ,כאשר ברא ה' השמים והארץ ומה שנלוה לזה משאר ההוויות ,אמר ה' יהי אור. הרלב"ג ממשיך את הדברים שכתב בהקדמה .גם כאן תואמים דבריו את דברי הרמב"ם ב'מורה נבוכים' :אין משמעות המלה 'ראשית' ראשית זמנית ,אלא היא "קדימה מהקדימות המפורסמות" .הכול נברא יחד ,ומתוך ברואים אלו הראשונים היו השמים והארץ .הוא ממשיך ורואה במלה 'בראשית' צורה הנסמכת על 'ברא' ,כמו רש"י ,וכך משמעות הפסוק היא — "בראשית הבריאה ,כאשר ברא ה' השמים והארץ ...ויאמר."... ד) התקפת הרמב"ם על פרקי דר' אליעזר כאן ראוי להתייחס לביקורת שמטיח הרמב"ם בדברים הכתובים בפרקי דר' אליעזר על בריאת העולם: ראיתי דברים של רבי אליעזר הגדול בפרקים מפורסמים ,הידועים כפרקי ר' אליעזר ,שלא ראיתי מעולם תמוהים מהם בדברי אף אחד מן ההולכים בעקבות משה רבינו .כי הוא אמר דברים שאתה מוזמן לשמעם כלשונם .הוא אמר" :שמים מאיזה מקום נבראו? — מאור לבושו לקח ונטה כשמלה והיו נמתחים והולכין ,שנאמר 'עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה' (תהלים קד ,ב) .הארץ מאי זה מקום נבראת? משלג שתחת כסא כבודו ,שנאמר' :כי לשלג יאמר ֱהוֵ א ארץ' (איוב לז ,ו)" .אלה דברים האמורים שם כלשונם .לו אך ידעתי מה האמין חכם זה .האם האמין שלא ייתכן שדבר יבוא לידי מציאות מלא-דבר ושהכרחי חומר שממנו יתהוו הדבר ,ולכן שאל על השמים והארץ מהיכן נבראו? אם כך ,מה הועילה תשובתו? שהרי מתחייב שייאמר לו :ואור לבושו מהיכן נברא? ושלג שתחת הכסא הכבוד עצמו מהיכן נברא? שהרי אם הוא מתכוון ב"אור לבושו" לדבר לא-נברא וכן כסא הכבוד לא-נברא הרי זה מגונה מאד ,שאם כן הודה בקדמות העולם! [ ]...ובכלל אלה דיבורים המשבשים מאוד מאוד את אמונתו של בעל-דת מלומד ,ולא מצאתי להם פירוש משכנע. (מורה נבוכים ח"ב כו) הרמב"ם יוצא כאן בהתקפה חריגה ,חסרת פשרות וחסרת תקדים נגד אחד מגדולי התנאים 17.לאוזנינו המודרניות ההתקפה נשמעת תמוהה; הלא שבעים פנים לתורה?! את הבריאה ניתן לפרש במגוון דרכים 17 אם מדייקים בלשון הרמב"ם" ,בפרקים מפורסמים הידועים כפרקי ,"...ייתכן שהוא אינו מייחס את 'פרקי דר' אליעזר' לתנא ר' אליעזר בתמימות, או לפחות מערער על כך בעדינות .היום מקובל במחקר ,שמדרש זה נערך ונכתב רק במאה התשיעית .באקדמיה ,על כל פנים ,מקובל שאין זה מדרש תנאים .תודתי לשרה פרידלנד בן ארזה שהבהירה לי את לשון הרמב"ם. 29 יצירת הזמן וארבעת היסודות -פרשנות פילוסופית לתורה בימי הביניים ותיאוריות .דברי פרקי דר' אליעזר גם אינם זרים לאוזנינו ,המושפעות מקבלת האר"י; הרי מה שמתואר כאן אינו אלא ביטוי ל'צמצום' של אור אינסוף כדי לאפשר לעולם הגשמי להיווצר מתוך האינסוף. כך מגן הרמב"ן על דברי ר' אליעזר: ואל יקשה עליך מאמר רבי אליעזר הגדול( 18פרקי דר"א ג) שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקדוש ברוך הוא ,וכן הוא בבראשית רבה עוד ,כי בעבור שירצו החכמים עוד להעלות החומר הראשון עד תכלית ולעשותו דק מן הדקים ,לא יראו שהשמים שהם גוף מתנועע בעל חומר וצורה הם הנבראים מן האין ,אבל אור הלבוש הוא הנברא הראשון ,וממנו יצא חומר הממש בשמים .ונתן לארץ חומר אחר ואיננו כדקות הראשון ,והוא שלג שתחת כסא הכבוד ,כי כסא הכבוד נברא ,וממנו היה השלג שתחתיו ,וממנו נעשה חומר הארץ ,והנה הוא שלישי בבריאה [=חומר השמימי הוא יותר קרוב להקדוש ברוך הוא — והוא נברא בשני שלבים ,וזה בניגוד לחומר הארץ שנברא בשלשה שלבים — כסא הכבוד ,שלג ,חומר היולי של הארץ]. (הרמב"ן לבראשית א ,ח) לפי הרמב"ן ,כיוון שהארץ ואפילו השמים הם גשמיים ,וריחוקם מן ההוויה האלוהית הרוחנית מעורר תהייה, רצו חכמים לקרב את החומרים הללו אל שורשם האלוהי .משום כך הם ׁשִחזרו השתלשלות מדורגת מן החומרים הרוחניים יותר ,הקרובים יותר לקדוש ברוך הוא ,כגון כיסא הכבוד ,שממנו נברא השלג שתחתיו, ועד הארץ הגשמית. הרמב"ן צועד בדרכו של אפלטון ,החולק על אריסטו בעניין זה .לפי אפלטון ,מן החומר ההיולי ,הקדמון, השתלשל העולם כולו .דעה זאת מובאת ב'מורה נבוכים' יג כדעה חלופית לדעה של "כל המאמינים בתורת משה רבינו". הרמב"ם דחה פירושים קבליים .לכן מבין השקפות העולם שהיו מקובלות בזמנו ,היה עליו לבחור אחת משתי הדרכים הפילוסופיות :האריסטוטלית או האפלטונית .הוא בחר בשיטה האריסטוטלית ,תוך שתיקן בה עניין אחד — בריאת העולם יש מאין .במה שפירש כהכנסת פרשנות אפלטונית למעשה בראשית 19 ב'פרקי דר' אליעזר' ,ראה הרמב"ם סילוף. המדען המודרני — גם אם יבחר לאמץ את הדרך המדעית בפרשנות הפסוקים — יהיה פתוח לרעיונות חדשים כדי להעמיק את הבנתו במבנה היקום .הרמב"ם חי בתקופה שונה לחלוטין מבחינה תרבותית. בתקופתו ניתן היה להסביר את תהליך הבריאה בדרך אחת ,שהוכחה לוגית לפי שיטה פילוסופית ,ובכך נחסמה הדרך בפני פירושים מדעיים אחרים. מעניין לראות שמדרש שמות רבה ,שנערך עוד קודם לימי הרמב"ם 20,כבר חש בהתקפה העתידית של הרמב"ם על הדברים המובאים בפרקי דר' אליעזר ,ויוצא להגנתם .בצורה ספרותית נפלאה מטפל המדרש באותה שאלה שבה דן פרקי דר' אליעזר: 18 הרמב"ן מייחס את זהותו של מחבר 'פרקי דר' אליעזר' לר' אליעזר הגדול ,הוא ר' אליעזר בן הורקנוס) בלי פקפוקים. 19 ראו הערותיו של הרב שעוועל לפירוש הרמב"ן לבראשית א ,א .שם מובאת התקפתו של הריטב"א כלפי הרמב"ן שאימץ ,להבנתו ,את שיטת אפלטון. 20 שמות רבה נערך כנראה במאה התשיעית או בסמוך לה .ראו חננאל מאק ,מדרש האגדה ,אוניברסיטה משודרת ,משרד הביטחון ,תל אביב תשמ"ט ,עמ' .64תודתי לשרה פרידלנד בן ארזה על הפנייה זאת. 30 צבי ברנשטיין ...שאל אבנימוס הגרדי את רבותינו זכרונם לברכה .אמר להם :הארץ היאך נבראת תחלה? אמרו לו :אין אדם בקי בדברים אלו .אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי. הלך ומצאֹו שהוא עומד על הקרויא [=פיגומי בנייה]. אמר לו :שאלה יש לי לשאול אותך. אמר לו :איני יכול לירד מפני שאני שכיר יום ,אלא שאל מה תבקש. אמר ליה :היאך נבראת הארץ תחלה? אמר ליה :נטל הקדוש ברוך הוא עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ,ונעשה ארץ ,וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות ,שנאמר "בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו" (איוב לח ,לח). וברור הוא הדבר באזני בני אדם ,שנאמר "כובד אבן ונטל החול". מהו כובד אבן? מי שהוא רואה את ההרים ואת הגבעות ,אינו אומר היאך ברא הקדוש ברוך הוא את אלו? (שמות רבה פרשה יג א) המדרש מתאר סיטואציה כמעט קומית .אבנימוס פנה אל חכמים בשאלה רצינית ביותר :איך ברא הקדוש ברוך הוא את הארץ? רבותינו שלחו אותו אל מומחה בבניית בתים ,אבא יוסף הבנאי ,מתוך הנחה כי המומחה בבניית בתים ידע להשיב על בנייתו של עולם .אלא שאבא יוסף היה עסוק ,וכיוון ששולם לו לפי שעות ,כשכיר יום ,לא היה יכול לרדת לדבר אתו ולהיבטל ממלאכתו .הוא ביקש מאבנימוס לצעוק אליו את שאלתו אל עבר מקום מושבו ,על הפיגומים ,ומשם ענה לו .כיצד היה הרמב"ם מתייחס לסיפור כזה? האם כך ,בצעקות באתר בנייה ,יש לדון בשאלה כה עקרונית ,שדנים בה גדולי הפילוסופים?! ייתכן שהמדרש מורה כי יש להתבונן בדברים בפרופורציות הנכונות .אמנם זוהי שאלה רצינית ,אך התשובה עליה יכולה לצוץ במגוון דרכים ,ואף בדרכים מפתיעות ,שכן האמת הגדולה על תהליך הבריאה אינה ידועה לנו ,ועדיין בימינו אנו ממשיכים לחפש אותה .דרכה של הפילוסופיה היוונית כבר הופרכה ,והפיסיקה המודרנית מציבה לפנינו פתרון אחר לגמרי לשאלותיו של הרמב"ם. ג .עיון השוואתי :ארבעת היסודות ראינו במדרש שהובא לעיל מבראשית רבה ,שהפילוסוף טען שכאשר אלוקים ניגש אל מלאכת בריאת העולם ,הוא השתמש בחומרים שהיו קיימים עוד קודם לכן .ייתכן שרבן גמליאל מודה לטענת הפילוסוף, שכל החומר בעולם נעשה באמצעות 'סממנים' אלה ,אך הוא חולק עליו לגבי קדמותם .הוא הביא ראיות לכך שכל אחד מהם נברא אף הוא על ידי הקדוש ברוך הוא .הרמב"ם ורבים מפרשני התורה אימצו גישה זו. נשווה עתה את דרכיהם של הרמב"ם ,הרמב"ן ,ספורנו והרלב"ג לגבי זיהוי ארבעת יסודות העולם במלותיהם של שני הפסוקים הראשונים של התורה. כיצד מבאר הרמב"ן את הפסוק הראשון בתורה? ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור .הקדוש ברוך הוא ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת .ואין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא" .ואין כל הנעשה תחת 31 יצירת הזמן וארבעת היסודות -פרשנות פילוסופית לתורה בימי הביניים השמש או למעלה ,הווה מן האין התחלה ראשונה .אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד ,אין בו ממש ,אבל הוא כח ממציא ,מוכן לקבל הצורה ,ולצאת מן הכח אל הפועל ,והוא החומר הראשון ,נקרא ליונים 'היולי' .ואחר ההיולי לא ברא דבר ,אבל יצר ועשה ,כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותן :ודע ,כי השמים וכל אשר בהם חומר אחד ,והארץ וכל אשר בה חומר אחד .והקדוש ברוך הוא ברא אלו שניהם מאין ,ושניהם לבדם נבראים ,והכל נעשים מהם. (הרמב"ן לבראשית א ,א) לפני שהרמב"ן מפרש את הפסוק ,הוא מקדים וקובע כי המעבר מאין ליש היה חד-פעמי ,עם היווצרות החומרים ההיוליים .רק המלה 'ברא' מציינת מעבר כזה ,והיא מופיעה כמעט רק בפסוק הראשון 21.לדבריו, רק ביום הראשון ,כשנבראו החומרים ההיוליים ,התרחשה בריאת יש מאין. בהמשך דבריו כותב הרמב"ן שמהחומר ההיולי נוצרו ארבעת היסודות ,שמהם מורכב העולם התחתון ,הנתון תחת גלגל הירח .העולם העליון ,השמים ,מושתת על החומר החמישי ,שכדי ליצרו ברא הקדוש ברוך מהאין חומר היולי נוסף .לפי המשך דברי הרמב"ן ,התוהו הוא החומר הראשוני ,ואילו הבוהו הוא הצורה הראשונית. החומר ההיולי של הארץ התלבש בארבע צורות ,שהן ארבעת היסודות :האש ,המים ,העפר והאוויר. אם כך ,הרמב"ן מפרש את המלה 'את' בשונה מן הרמב"ם .הרמב"ם לומד שהקדוש ברוך הוא ברא הכול יחד יש מאין .ולכן משמעות המלה 'את' היא 'עם' .לפי הרמב"ן ,משמעות המלה 'את' היא העצם ,שהוא החומר ההיולי. לפי הרמב"ן ,העולם לא נוצר בבת אחת .הבריאה אירעה בשלבים .בתחילתה נוצר החומר ההיולי ,לאחר מכן הופיעו ארבעת היסודות ,ורק בכל אחד מששת ימי בראשית — הברואים המוכרים לנו .בדומה לאפלטון ,אף כאן מתואר עולם שהשתלשל מן החומר הראשון .כפי שכבר ציינתי ,הרמב"ן מפרש את המלה 'בראשית' כאומרת בהתחלה ,בשונה מרש"י .להבנתו הפסוק אומר :בהתחלה ברא הקדוש ברוך הוא את החומר הראשוני של השמים ואת החומר הראשוני של הארץ. ּפנ ֵי האֶָרץ הָיְתָה ת ֹהּו וָב ֹהּו ו ְחׁשְֶך עַל ְ הרמב"ן מזהה את הפרטים השונים הנזכרים בפסוק השני בתורה" :ו ְ ָ הּמָי ִם" עם ארבעת היסודות :את 'חושך' הוא מזהה עם יסוד האש. ּפנ ֵי ַ חפֶת עַל ְ ח אֱֹלהִים מְַר ֶ תְהֹום ו ְרּו ַ 'תהום' מזוהה בדבריו עם המים והעפר ,ו'רוח אלקים' — עם יסוד האוויר .וכה דבריו בפירושו לפסוק זה: וכבר נודע כי היסודות הארבעה מקשה אחת ,והעמוד שלה הוא עגול הארץ ,והמים מקיפין על הארץ ,והאויר מקיף על המים ,והאש מקיף על האויר .ואמר הכתוב כי הארץ לבשה צורה ,והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבים ,והרוח מנשבת ותיכנס בחשך ותרחף על המים [ ]...וסמך ה'רוח' ל'אלהים' ,בעבור שהיא דקה מכלם ,ולמעלה מהם ,רק שהיא מרחפת על פני המים במאמרו של הקדוש ברוך הוא. לפי התמונה שמצייר הרמב"ן במלותיו הרוח ,המגלמת את יסוד האוויר ,אמורה להקיף על המים ,וקודמת היא לאש .מדוע היא מופיעה בסוף הפסוק? הרמב"ן תולה את הדבר במיקומו הבעייתי של האוויר — בין האש ובין המים .נדרשת התערבות מיוחדת של הקדוש ברוך הוא ,במאמרו ,להעמיד את האוויר במקום זה. המקור לזיהוי החושך עם יסוד האש מופיע ברמב"ם: 21 32 אמנם השורש ב,ר,א מופיע בפרשה גם לגבי התנינים (בבראשית א ,כה) ולגבי האדם (שם שם ,כז) ,והרמב"ן אכן מסביר כל הופעה כזאת כשלעצמה. צבי ברנשטיין ממה שאתה חייב לדעת ,שארבע היסודות הוזכרו בתחילה אחרי השמים ,שאמרנו ששם 'ארץ' הראשון מורה עליהם ,מכיוון שהוזכר 'ארץ' ו'מים' ו'רוח' ו'חושך' ,ו'חושך' הוא האש היסודי .אל תחשוב אחרת .הוא אומר "ודבריו שמעת מתוך האש" (דברים ד ,לו) ואמר "כשמעכם את כקול מתוך החשך" (שם ה ,כ) [כלומר המלה 'אש' התחלפה במלה 'חשך'] .ואמר "כל חשך טמון לצפוניו, תאכלהו אש לא נפח" (איוב כ ,כו) .האש היסודית נקרא בשם זה מכיוון שאינה מאירה ,אלא שקופה. לו היתה האש יסודית מאירה היינו רואים בלילה את החלל כולו בלהבת אש. (מורה נבוכים ח"ב ל) לפי הרמב"ם ,כיוון שאין האש נראית בשמים ,למרות ששם מקור האש ,מכּונה האש בשם 'חושך' .הרמב"ם מזהה את יסוד העפר עם המלה 'ארץ' שבפסוק הראשון ,את יסוד האוויר עם ה'רוח' שבצירוף 'רוח אלהים', ואת יסוד המים הוא רואה ב'מים' הנזכרים אף הם בפסוק השני .דרך הפירוש של הרמב"ם אינה הולמת את הסדר שתיאר הרמב"ן בפירושו .הרמב"ן המבקש להראות קשר בין סדר הופעות המלים בתורה לבין סדרו של העולם ,פותר בעיה זו בפרשו את התהום ככוללת את שני היסודות ,עפר ומים .כפי שראינו ,את האש הוא מציב למעלה מן הכול ,ובמאמר מיוחד העמיד הקדוש ברוך הוא את האוויר בין המים לבין האש. ספורנו מפרש את הפסוק השני בתורה בשונה מדרכיהם של הרמב"ן והרמב"ם ,אף על פי שגם הוא מוצא בו את ארבעת היסודות: "וחשך" — הוא האוויר החשוך הנאצל אז מהמורכב הראשון [=החומר ההיולי] היה "על פני תהום" — על פני שני היסודות השפלים שנאצלו אז גם כן מהמורכב הראשון ,והיו מקיפים זה את זה" .ורוח אלהים" — מניעי הגלגל שנקראו 'רוח' כאומרו "עושה מלאכיו רוחות"" .מרחפת על פני המים" — הניעו אז את האויר החשוך על פני המים הסובבים אז את יסוד הארץ .ובכן היה שהחלק ממנו הסמוך לגלגל התלהב בתנועתו ,והוא האש היסודיי .והחלק ממנו הקרוב אל המים קנה אז איזה קור מן המים ,זולתי חלק מועט ממנו המתחמם במקרה בהתהפכות נצוצות מאורי האור. נראה שגם הספורנו התקשה בסדר הופעתם של היסודות בתורה ,והוא מציע פתרון יצירתי' :חשך' כולל את שני יסודות העליונים :אוויר ואש .אלו מכונים 'חשך' ,כיוון שאין הם נראים מיד' .תהום' כוללת את שני היסודות התחתונים :מים ועפר ,בדומה לדברי הרמב"ן .לאחר שהגלגל התחיל להסתובב נוצר מעין חיכוך בין היסודות העליונים ,וכך התחולל יסוד האש מעל יסוד האוויר .בשלב זה כבר חדלה החשכה מיסודות אלו ,שכן האש האירה אותם. אף הרלב"ג רואה באותו פסוק את ארבעת היסודות ,אך זיהוייו שונים: ולזה ידמה אצלי שיהיה הכוונה "חשך" היסוד הארצי [=יסוד העפר] ,להיותו חשוך מאד ,ונעדר מהצורה ,אשר היא האור []... "על פני תהום" — אצל פני עמוק המים ,רוצה לומר אצל שטח השפל מיסוד המים [=החלק התחתון של המים] ,לא עליו=[ ,לא על יסוד המים ,אלא לידו] כמו "ועליו מטה מנשה" (במדבר ב ,כ) "ונתת על המערכת לבונה זכה" (ויקרא כד,ז) וכמו שהתבאר באחד עשרה ממנחות 22.ולזה ייחס ה"חשך" ל"פני תהום" ,וה"רוח" [=יסוד האוויר] ל"פני המים" — והוא שטחם העליון ,לפי שפני תהום הוא 22 הרלב"ג מתייחס לברייתא המובאת בשם רבי במסכת מנחות צח ע"א ושם סב ע"א" :תניא רבי אומר 'ונתת על המערכת לבונה זכה'' ,על' — בסמוך .אתה אומר בסמוך או אינו על ממש? כשהוא אומר 'וסכת על הארון את הפרכת' הוי אומר' :על' — בסמוך"( .דברים אלה נכתבים ביום העצמאות תשע"א .הדף היומי של יום זה הוא מנחות סב). 33 יצירת הזמן וארבעת היסודות -פרשנות פילוסופית לתורה בימי הביניים שטחם השפל .וכבר יקשה לרב המורה [=לרמב"ם] למה ייחס החשך על פני תהום ,שהוא עומק המים ,והנה ראוי שייחסהו על פני הרוח? הרלב"ג בפירושו למלים "יְהִי אֹור" מפרש את האור כעולמם הרוחני של המלאכים .יסוד העפר הוא השפל שביסודות ,והוא המרוחק ביותר מאור עליון זה ,לכן הוא מכונה בפסוק זה 'חשך' .המים מוזכרים בפסוק פעמיים .בפעם הראשונה מדובר במצולות המים ,הנקראות 'תהום' ,שכן בה מדובר בקרבתם אל העפר, ואילו בפעם השנייה מדובר בחלקם העליון ,הקרוב אל הרוח. והיכן יסוד האש? מסביר הרלב"ג: והנה כלל ב"רוח" האויר והאש ,לפי שכבר ברחה התורה מלקרוא אותו "אש" ,להורות על המרחק שבינו ובין האש המוחש. המלה 'רוח' מציינת ,לדעת הרלב"ג ,הן את האוויר הן את האש ,וזאת משום שהתורה רצה להדגיש את הפער המהותי בין יסוד האש במציאות לבין האש המוחשית. ארבעת הפרשנים בני ימי הביניים ,שהבאנו בזה ,מסכימים כי לפי הבנת הפשט מתייחסת התורה בראשיתה לארבעת היסודות :עפר ,מים ,אוויר ואש .כל אחד מהם פותר באופן שונה את הפסוקים ,ומוצא בהם את יסודות העולם ,שאותם תיארו הפילוסופים היוונים .נסכם את ארבע דרכי הפרשנות בטבלה הבאה. שם הפרשן היסוד מלה בפסוק הסבר הרמב"ם עפר "והארץ" הארץ כשם משותף לכל המצוי תחת גלגל הירח ויסוד העפר. מים "המים" אויר "ורוח" אש "וחשך" עפר "תהום" מים "תהום" אויר "ורוח" אש "וחשך" עפר "וחשך" יסוד העפר רחוק מהאור ,כלומר מהעולם העליון. מים "תהום" "מים" בקרבת העפר נקרא יסוד זה "תהום" ,ובקרבת האוויר נקרא "מים". אויר "ורוח" אש "ורוח" בגלל חשיבות הפער בין יסוד האש לאש המוחשית ,מכונה האש "רוח". עפר "תהום" התהום כוללת את יסודות המים והעפר ,כדברי הרמב"ן. מים "תהום" אויר "וחשך" אש "וחשך" הרמב"ן הרלב"ג ספורנו 34 צבי ברנשטיין התהום כוללת את יסוד העפר ואת יסוד המים. היסודות מסודרים מהעליון לתחתון ,שכן הקב"ה הכניס את האוויר בכוח בין המים לאש. בהתחלה היו שני היסודות מעורבים וחשוכים ,וכשהסתובב הגלגל, התלקחה האש. מסיכום זה נראה כי הרמב"ם אינו מפרש את ארבעת היסודות כמופיעים לפי סדרם במציאות; לפי הרמב"ן וספורנו הם מופיעים בסדר יורד — אש ,אוויר ,מים ועפר ,ולפי הרלב"ג הם נזכרים בסדר עולה — עפר, מים ,אוויר ואש. סיכום פרשני התורה שהושפעו מהפילוסופיה היוונית ,אימצו חלקים גדולים מתורת אריסטו והטעינו את תפיסותיה על קריאתם בפסוקי פרשת בראשית .פרשני התורה בימי הביניים סללו בפנינו את דרך פרשנות התורה המתחשבת בתפיסות העולם הפיזי ובתיאוריות המקובלות על הפרשן .אף אנחנו יכולים להמשיך בדרכיהם ולאמץ גישות חדשות המתייחסות לבריאת העולם בלי לחשוש שמא הן סותרות את דרך התורה. עם זאת ,התבוננותנו באשר אירע בעולם הרוח והמדע במהלך ההיסטוריה עשויה ללמד אותנו גם להיזהר: בימי הביניים המדע היה סטאטי ,ועל כן תורת אריסטו החזיקה מעמד שנים רבות .במשך הדורות התערערו התיאוריות הפיזיקאליות ,והסתבר שיש לעדכנן .כמובן ,במקביל דעכה גם דרך זאת של פרשנות התורה. נראה כי המודעות לכך שהתיאוריות הפיזיקאליות מתעדכנות תדיר ,צריכה לעורר אותנו להימנע מפירוש הפסוקים תוך הישענות על תיאוריה מסוימת ,שכן פרטיה מועדים לשינוי. צבי ברנשטיין הגיע ל NDS-בשנת .1999הוא בעל תואר שני מאוניברסיטת ניו יורק ולמד בישיבת רבנו חיים ברלין ובישיבת מיר בירושלים .בתפקידו הנוכחי הוא מנהל מחלקה בתחום המחקר והפיתוח .נשוי לתמר ,אב לשבעה ילדים וסב לשלושה. zbernstein@nds.com 35 יצירת הזמן וארבעת היסודות -פרשנות פילוסופית לתורה בימי הביניים
© Copyright 2024