1. No category

‫‪1‬‬
‫בע"ה‪ ,‬ערב שמיטת תשע"ה‬
‫מדריך מעשי לשנת השמיטה‬
‫(לפי הנחיות "מכון התורה והארץ")‬
‫ראשי פרקים‪:‬‬
‫פרק א‪ .‬איפה קונים פירות וירקות?‬
‫פרק ב‪ .‬אילו פירות וירקות נקראים "פירות שביעית"?‬
‫פרק ג‪ .‬מהם כללי ההתנהגות בפירות שביעית?‬
‫פרק ד‪ .‬איך מטפלים בצמחי נוי בגינה הפרטית?‬
‫פרק ה‪ .‬עציצים‬
‫פרק ו‪ .‬פרות וירקות שגדלים בגינה הפרטית‬
‫פרק ז‪ .‬ארבעת המינים בסוכות‬
‫מילון מונחים‬
‫פרק א‪ .‬איפה קונים פירות וירקות?‬
‫‪ .1‬באופן כללי ניתן לקנות בכל מקום שיש בו תעודת כשרות‪ .‬בתעודה אמור להיות כתוב מה‬
‫מצב הפירות מבחינת דיני השמיטה ("ללא חשש שביעית"‪" /‬אוצר בית דין"‪ ,‬וכדומה)‪.‬‬
‫‪ .2‬בפועל‪ ,‬צפויים להיות שלושה מסלולי שיווק‪:‬‬
‫א‪ .‬חנויות "אוצר הארץ"‪ ,‬שימכרו פירות וירקות בכשרות מהודרת מכמה מקורות‪ :‬ירקות‬
‫מאופסנים מהשנה השישית; ירקות שגדלים על מצע מנותק (ראו 'מילון המונחים');‬
‫ירקות ופירות שתחילת גידולם בשנה השישית וייקטפו בשביעית כ"אוצר בית דין";‬
‫וירקות מאיזורים בארץ ישראל שמעמדם ההלכתי אינו ברור ובנוסף גם נעשה בהם היתר‬
‫מכירה‪.‬‬
‫מומלץ לקנות מחנויות אלו‪ ,‬שמעמידות בסדר עדיפות גבוה הן את דיני השמיטה והן את‬
‫ביסוס החקלאות היהודית בארץ ישראל (מקווה שתהיה חנות גם בשכונתנו‪ ,‬ואעדכן‬
‫בלנ"ד)‪.‬‬
‫אך לתשומת לב‪ :‬יש להפריד בין "אוצר בית דין"‪ ,‬שהוא מושג הלכתי‪ ,‬לבין "אוצר‬
‫הארץ"‪ ,‬שהוא מותג שיווקי חדש‪ .‬חנויות "אוצר הארץ" יכללו גם פירות וירקות של‬
‫"אוצר בית הדין"‪ ,‬אך לא רק‪.‬‬
‫ב‪ .‬המסלול העיקרי‪ ,‬כמותית‪ :‬חנויות רגילות שימכרו פירות וירקות על סמך "היתר‬
‫המכירה"‪.‬‬
‫ג ‪ .‬חנויות בהנהלת חלק מהבד"צים‪ ,‬שימכרו פירות וירקות מיובאים מחו"ל או מגודלים‬
‫בארץ על ידי גויים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .3‬האם ניתן לקנות גם במקום שאין לו תעודת כשרות? בשנים רגילות הדבר מותר‪ ,‬אם‬
‫מפרישים תרומות ומעשרות מספק (ללא ברכה)‪ ,‬פרט לפירות מסוימים שיש בהם שכיחות‬
‫גבוהה של ערלה‪ .‬אך בשנת השמיטה צריך גם לוודא שאין בקנייה איסור משום דיני‬
‫השמיטה (בירקות ‪ -‬איסור על אכילתם‪" ,‬איסור ספיחין"; ובפירות ‪ -‬איסור בקנייה‪,‬‬
‫משום שיש בה מסחר בפירות שביעית)‪.‬‬
‫‪ .4‬לשם כך ניתן להעזר ב'לוח התאריכים' של מכון התורה והארץ (קישור להלן)‪ .‬בסעיף‬
‫"קדושת שביעית מ‪ ."...‬עד התאריך שנקוב שם‪ ,‬הפירות שיימצאו בחנויות מוגדרים‬
‫כ"פירות השנה השישית" (מכיוון שראשית היווצרות הפרי היתה בשנת תשע"ד)‪ .‬עד אותו‬
‫תאריך‪ ,‬מותר לקנות את הפרי המדובר גם במקום ללא הכשר (לדוגמא‪ :‬התפוזים‬
‫שימצאו בשוק בכל שנת תשע"ה הם פירות שנת תשע"ד‪ ,‬ומותר לקנותם בכל מקום)‪.‬‬
‫‪ .5‬החל מהתאריך שכתוב בלוח‪ ,‬הפירות שיימצאו בחנויות מוגדרים כפירות שנת השמיטה‬
‫(מכיוון שראשית היווצרות הפרי תהיה בשנת תשע"ה)‪ .‬מאז‪ ,‬יש לקנות אך ורק במקומות‬
‫שיש בהם הכשר מיוחד לשביעית‪ .‬כלל זה תקף גם בשנה הבאה (תשע"ו)‪ ,‬עד התאריך‬
‫המופיע בלוח בסעיף "קדושה עד‪( "...‬לדוגמא‪ :‬האפרסקים שימצאו בשוק החל מט"ו‬
‫בשבט תשע"ה ועד ראש חודש אדר תשע"ו הם פירות שנת השמיטה תשע"ה‪ ,‬ויש לקנותם‬
‫רק במקומות שיש בהם הכשר)‪.‬‬
‫‪ .6‬את רוב הירקות יש לקנות כבר מתחילת השנה אך ורק במקומות שיש בהם הכשר (עם‬
‫הכיתוב‪" :‬ללא חשש שביעית"‪ ,‬או ציון "היתר המכירה" וכדומה)‪ .‬ניתן להיעזר ב'לוח‬
‫התאריכים' לירקות (להלן)‪.‬‬
‫‪ .7‬גידולי גרגרים (כמו‪ :‬בוטנים‪ ,‬גרעיני חמניות‪ ,‬חומוס‪ ,‬פול)‪ ,‬כמו פירות‪ ,‬אפשר לקנות ללא‬
‫הכשר מיוחד לשביעית עד התאריך המתאים בלוח המיועד לגידולים אלו‪.‬‬
‫‪ .8‬ירקות ופירות מיובאים מחו"ל (כגון‪ :‬אורז‪ ,‬אגוז המלך‪ ,‬אפונה‪ ,‬זנגביל‪ ,‬חיטה) מותר‬
‫לקנות ללא הגבלה‪.‬‬
‫‪ .9‬קישור ללוחות התאריכים של מכון התורה והארץ‪:‬‬
‫‪http://www.toraland.org.il/%D7%91%D7%99%D7%AA-‬‬
‫‪%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9/%D7%A9%D7%A0%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94‬‬‫‪%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%94/%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%9F‬‬
‫פרק ב‪ .‬אילו פירות וירקות נקראים "פירות שביעית"?‬
‫‪" .1‬פירות שביעית" מותרים באכילה במגבלות מסוימות‪ ,‬שיפורטו בפרק הבא‪ ,‬ויש אומרים‬
‫שאף יש מצווה באכילתם‪ .‬בפרק זה נמיין את הפירות והירקות‪ ,‬על איזה מהם חלים כללי‬
‫"פירות שביעית"‪.‬‬
‫‪ .2‬פירות שמוגדרים כ"פירות השנה הששית" ע"פ לוח התאריכים (כגון‪ :‬תפוזים בכל שנת‬
‫תשע"ה‪ ,‬כאמור)‪ ,‬אפשר לאכול אותם כרגיל‪.‬‬
‫‪ .3‬בדרך כלל הפירות והירקות שמצויים בחנויות שיש להן הכשר הם מ"היתר המכירה"‪,‬‬
‫כלומר שהקרקע נמכרה לגוי באופן שמבטל ממנה חלק מדיני השמיטה‪ .‬לכן‪ ,‬גם אם הם‬
‫‪3‬‬
‫גדלו בשנת תשע"ה אין חובה להתנהג בפירות והירקות ע"פ כללי קדושת "פירות‬
‫שביעית"‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬רצוי במידת האפשר לנהוג בהם ע"פ כללים אלו‪.‬‬
‫‪ .4‬פירות וירקות שנקנו מגויים (שהגוי הוא הבעלים על הקרקע והוא גם המגדל)‪ ,‬המנהג‬
‫המקובל הוא שאין נוהגים בהם בקדושת פירות שביעית‪ ,‬אך רצוי במידת האפשר לנהוג‬
‫בהם ע"פ כללים אלו‪.‬‬
‫‪ .5‬פירות וירקות ששווקו באמצעות "אוצר בית דין" דינם כ"פירות שביעית"‪ .‬לפיכך יש‬
‫לנהוג בהם ע"פ כללי קדושת שביעית שיפורטו בפרק הבא‪.‬‬
‫ב‪ .1.‬הפרשת תרומות ומעשרות‬
‫‪ .6‬למעשה‪ ,‬כאשר קונים מחנות שיש עליה השגחה בנושא תרומות ומעשרות ‪ -‬אין כל בעיה‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬נכתוב את הכללים העקרוניים‪ ,‬שנחוצים למעשה למי שקונה בחנות שאין‬
‫עליה השגחה‪:‬‬
‫‪ .7‬פירות שיש בהם קדושת שביעית ‪ -‬פטורים מתרומות ומעשרות‪.‬‬
‫‪ .8‬פירות שאין בהם קדושת שביעית ‪ -‬דינם כפירות של שנה רגילה‪ :‬אם ברור שלא הפרישו‬
‫מהם ‪ -‬יש להפריש בברכה; ואם הדבר לא ברור ‪ -‬יש להפריש ללא ברכה‪.‬‬
‫‪ .9‬לפיכך‪ ,‬פירות שמוגדרים כ"פירות ששית"‪ ,‬שכאמור אין בהם קדושת שביעית‪ ,‬חייבים‬
‫בתרומות ומעשרות‪ ,‬וכן פירות מ"היתר המכירה"‪ ,‬מפני שהמכירה הפקיעה מהם את‬
‫קדושת שביעית‪ .‬לעומת זאת פירות "אוצר בית דין"‪ ,‬שיש בהם קדושת שביעית‪ ,‬פטורים‬
‫מתרומות ומעשרות‪.‬‬
‫‪ .11‬פירות שנקנו מגויים (כאשר הגוי הוא גם הבעלים על הקרקע וגם המגדל)‪ ,‬אמנם אין בהם‬
‫קדושת פירות שביעית‪ ,‬אך בכל זאת הם פטורים מתרומות ומעשרות (תמיד‪ ,‬ולא רק‬
‫בשמיטה)‪.‬‬
‫‪ .11‬כשמפרישים תרומות ומעשרות מפירות השנה השישית‪ ,‬או מפירות השמיטה שאין בהם‬
‫קדושת שביעית‪ ,‬יש להפריש "מעשר עני"‪.‬‬
‫פרק ג‪ .‬מהם כללי ההתנהגות בפירות שביעית?‬
‫‪ .1‬הכללים שלהלן מתיחסים רק לפירות וירקות מ"אוצר בית דין" (בירקות – מתחילת‬
‫השנה‪ ,‬ובפירות ‪ -‬החל מהתאריך ע"פ הלוח)‪ ,‬או פירות וירקות שגדלו בגינה הפרטית (על‬
‫ירקות בגינה הפרטית ראו גם בהמשך בפרק המיוחד לגינה הפרטית)‪ .‬בפירות וירקות‬
‫שנקנו מהכשר רגיל ("היתר המכירה") רצוי לנהוג ע"פ כללים אלו‪ ,‬כאמור‪ ,‬אבל אין חובה‬
‫לעשות זאת‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ג‪ .1.‬אופן המסחר בפירות שביעית‬
‫‪ .2‬פירות שביעית מיועדים להפיק מהם תועלת באכילתם בלבד‪ ,‬ולא להפקת רווחים‪ ,‬ולכן‬
‫חל איסור לעשות בהם מסחר‪( .‬כשלוקחים פירות מ"אוצר בית דין" אנו משלמים למוכר‬
‫ולחקלאי החזר הוצאות בלבד‪ ,‬ראו מילון המונחים)‪.‬‬
‫‪ .3‬כשמשלמים לאוצר בית דין‪ ,‬מותר לשלם במזומן אבל עדיף לשלם בצ'ק דחוי או בכרטיס‬
‫אשראי‪.‬‬
‫‪ .4‬אם קונים באותה חנות גם פירות שביעית וגם מוצר נוסף שאיננו מפירות שביעית‪ ,‬מותר‬
‫לשלם בכל צורה שהיא על שני המוצרים בבת אחת‪ ,‬ואין בזה איסור מסחר בפירות‬
‫שביעית‪.‬‬
‫ג‪ .2.‬עיבוד המזון‬
‫‪ .5‬העקרון הוא שפירות שביעית מיועדים לאכילה‪ ,‬על פי אופן שימוש שמקובל בהם‪.‬‬
‫‪ .6‬מותר לבשל פירות וירקות שרוב האנשים מבשלים אותם מדי פעם (גזר‪ ,‬בצל‪ ,‬תפוחים!‪,‬‬
‫וכדומה‪ ,‬אבל לא צנון‪ ,‬אבטיח‪ ,‬וכדומה)‪.‬‬
‫‪ .7‬מותר לטגן בשמן של שביעית‪.‬‬
‫‪ .8‬מותר להכין ריבה מפרי שהדבר מקובל בו‪ ,‬כאשר צורת הפרי עדיין ניכרת‪.‬‬
‫‪ .9‬מותר לרסק באופן שבו צורתו המקורית של הפרי ניכרת קצת (כמו גירוד גזר במגרדת)‪.‬‬
‫‪ .11‬ריסוק גמור‪ ,‬כשצורתו המקורית של הפרי איננה ניכרת (כמו בפירה תפוחי אדמה) מותר‬
‫רק בפירות וירקות שבהם הדבר מקובל (כגון רסק עגבניות)‪.‬‬
‫‪ .11‬פירות וירקות שמקובל לרסק לצורך תינוק‪ ,‬מותר לרסקם עבורו‪.‬‬
‫‪ .12‬מותר לסחוט פירות לעשיית מיץ‪ ,‬אם מקובל לשתות את המיץ שלהם (ענבים‪ ,‬הדרים‪,‬‬
‫תפוחים)‪ .‬יש להשתדל לסחוט את כל הפרי‪ ,‬ולא לסנן רק את חלקי הפרי הראויים‬
‫לאכילה‪.‬‬
‫ג‪ .3.‬טיפול בשאריות המזון‬
‫‪ .13‬אסור להשחית פירות שביעית‪ ,‬או להשתמש בהם באופן שאיננו ניצול מלא שלהם (כגון‪:‬‬
‫לתת לבעלי חיים פרי שראוי לאכילת אדם)‪.‬‬
‫‪ .14‬מותר לאכול בכל דרך נורמלית‪ ,‬גם אם בכך יגרם הפסד לחלק מהפרי (לדוגמא‪ :‬לאכול‬
‫חצי תפוח‪ ,‬אע"פ שהחצי הנותר עלול להתקלקל)‪.‬‬
‫‪ .15‬מותר לגרום באופן עקיף לנזק לפירות שביעית‪ ,‬אם הם עומדים להתקלקל מעצמם‪ .‬לכן‬
‫מותר להניח פירות שביעית במקום נקי‪ ,‬אע"פ שבוודאי ירקבו שם במשך הזמן‪.‬‬
‫‪ .16‬אין להשליך פירות שביעית לפח האשפה‪ ,‬מפני שבכך הם הופכים לבלתי ראויים לאכילה‪.‬‬
‫יש ליחד פח לפירות שביעית‪ ,‬שבו יונחו השאריות עד שלא יהיו ראויות לאכילה‪ ,‬ואח"כ‬
‫מותר להניחם בפח האשפה‪.‬‬
‫‪ .17‬דין זה חל גם על מרק שבשלו בו פירות וירקות שביעית‪ ,‬וכל עוד הוא ראוי לאכילה יש בו‬
‫קדושת שביעית‪ .‬את המרק אין לשפוך ל"פח השמיטה"‪ ,‬כדי שלא יקלקל את המאכלים‬
‫‪5‬‬
‫המוצקים שיש להם קדושת שביעית‪ ,‬אלא לפח נפרד ומיוחד‪ ,‬או להמתין עד שלא יהיה‬
‫ראוי למאכל ומותר יהיה לשפכו לכיור כרגיל‪.‬‬
‫‪ .18‬מותר לשטוף בכיור שיירי אוכל מועטים שנשארו בצלחת או בסיר‪.‬‬
‫‪ .19‬קליפות שראויות לאכילה (כגון של תפוחים‪ ,‬מלפפונים‪ ,‬וכדומה) יש בהם קדושת שביעית‪,‬‬
‫ואין לזורקם יחד עם פסולת לפח‪ .‬קליפות קשות (שקד‪ ,‬אגוז) מותר לזרוק כרגיל‪.‬‬
‫‪ .21‬קליפות תפוזים נחשבות כאוכל‪ ,‬מפני שמקובל להשתמש בהן להכנת ריבות וממתקים‪.‬‬
‫‪ .21‬גרעינים שיש בהם שאריות מהפרי (תמרים‪ ,‬אפרסקים‪ ,‬שזיפים)‪ ,‬או שמקובל לאוכלם‬
‫(גרעיני אבטיח)‪ ,‬אסור לזורקם עם פסולת לפח‪.‬‬
‫ג‪ .4.‬דינים נוספים על הזהירות מלקלקל פירות שביעית‬
‫‪ .22‬מותר לתת לתינוק פירות שביעית‪ ,‬גם אם באכילתו יקלקל חלק מהם‪.‬‬
‫‪ .23‬אין למלא כוס של הבדלה ביין שביעית כך שיעלה על גדותיו‪ ,‬ואין לכבות בו את הנר‪.‬‬
‫‪ .24‬בליל הסדר אין לטפטף יין שביעית לצלחת (כנהוג בקריאת עשר המכות)‪.‬‬
‫‪ .25‬ענפים ופרחים ריחניים‪ ,‬יש בהם קדושת שביעית ואסור לזורקם כל עוד יש להם ריח טוב‪.‬‬
‫ג‪" .5.‬ביעור"‬
‫‪ .26‬כאשר מגיע שלב שבו פרי מסוים או ירק מיבול שנת השמיטה איננו מצוי עוד בשדות‪ ,‬יש‬
‫איסור להחזיק אותו בבית‪ ,‬וצריך להפקיר אותו‪ ,‬וזהו ה"ביעור"‪ .‬הביעור איננו השחתת‬
‫הפירות (כמו ביעור חמץ) אלא הפקר בלבד (הרחבה ב'מילון המונחים' להלן)‪.‬‬
‫‪ .27‬מצוות הביעו ר חלה רק על פירות שיש בהם "קדושת שביעית"‪ ,‬כמפורט לעיל‪ .‬אין צורך‬
‫לבער את מה שנקנה מגוי או מהיתר המכירה (אפילו לפי מי שמחמיר לנהוג קדושת‬
‫שביעית בפירות אלו)‪.‬‬
‫‪ .28‬זמן הביעור משתנה בין פרי לפרי‪ ,‬לפי שכיחותו בשדות בעונה זו‪ ,‬ומצוין בלוח התאריכים‬
‫(קישור לעיל)‪.‬‬
‫‪ .29‬מותר להשאיר בבית כמות מזון הנחוצה לכל המשפחה לאכילה של שלש ארוחות‪ .‬את כל‬
‫השאר צריך להפקיר (דוגמה‪ :‬יין מענבי "אוצר בית דין"‪ ,‬שרגילים לשמור בבית בכמות‬
‫גדולה‪ .‬תאריך ביעורו ע"פ הלוח‪ :‬ערב פסח תשע"ו)‪.‬‬
‫‪ .31‬אופן ההפקרה‪ :‬בהגיע תאריך הביעור מוציאים את האוכל מהבית לרחוב‪ ,‬ואומרים‬
‫לאנשים (לפחות בפני שלושה אנשים) שהפירות הם הפקר‪ ,‬וניתנת הרשות לכל מי שרוצה‬
‫לקחת את הפירות‪.‬‬
‫‪ .31‬לאחר ההפקרה‪ ,‬אם לא בא מישהו ולקח את הפירות ‪ -‬מותר לקחת אותם בחזרה הביתה‪.‬‬
‫‪ .32‬אם בעל הפירות לא קיים את הביעור‪ ,‬הפירות נאסרים באכילה!‬
‫‪ .33‬מי שקיבל פירות שביעית מאדם אחר‪ ,‬ולא ברור לו האם הופקרו בזמנם‪ ,‬עליו להפקיר את‬
‫הפירות כעת‪ ,‬ויכול לאכול אותם אחר כך‪.‬‬
‫‪ .34‬לאחר הביעור‪ ,‬נשארים כל דיני קדושת שביעית על הפירות‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ג‪ .6.‬הוצאת פירות לחו"ל‬
‫‪ .35‬אסור להוציא פירות שביעית לחו"ל‪.‬‬
‫‪ .36‬בשעת הדחק‪ ,‬מי שנוסע לחו"ל וזקוק לפירות שביעית דווקא מותר לו לקחתם כצידה‬
‫לדרך‪.‬‬
‫פרק ד‪ .‬איך מטפלים בצמחי נוי בגינה הפרטית?‬
‫‪ .1‬ההוראות להלן הם כלליות מאד‪ .‬לפירוט יתר (הלכתי ומקצועי) מומלץ לבעלי גינות‬
‫לרכוש את החוברת "מדריך שמיטה לגן הנוי" של מכון התורה והארץ (טל‪.)18-6847325 :‬‬
‫‪ .2‬בגינה הפרטית חלים כל דיני שמיטה במשך כל שנת תשע"ה (מכיון שהגינה איננה צורך‬
‫כלכלי חיוני‪ ,‬הרבנות לא מוכרת את הקרקע לגוי‪ ,‬ואין שום היתר לעשות בקרקע מלאכות‬
‫האסורות בשמיטה)‪.‬‬
‫‪ .3‬בבית משותף הגינה שייכת לכלל דיירי הבנין‪ ,‬והאחריות מוטלת על כל הדיירים שלא‬
‫יתבצעו פעולות האסורות בשמיטה‪ ,‬ויש להנחות את הגנן בהתאם‪ .‬אם הדיירים האחרים‬
‫מסרבים למלא את ההוראות האמורות‪ ,‬אין להכנס למריבה עם השכנים‪ .‬הפתרון שנותר‬
‫במקרה זה הוא להפקיר את החלק שלך בגינה המשותפת (הדרך להפקיר‪ :‬לומר בפני‬
‫שלושה אנשים שאתה מפקיר את חלקך בגינה זו)‪ .‬מותר להמשיך ולשלם את מיסי ועד‬
‫הבית כרגיל‪ ,‬משום שהתשלום מיועד גם עבור דברים אחרים‪ ,‬ולא רק עבור הגינון‪.‬‬
‫‪ .4‬שתילת עצים אסורה גם בעצי סרק‪.‬‬
‫‪ .5‬השקיה שנועדה לשמר את הצמחים הקיימים ‪ -‬מותרת‪ ,‬בכמות ובתדירות שמאפשרת‬
‫לצמחיה להתקיים‪ .‬השקיה שנועדה לתוספת צימוח ‪ -‬אסורה‪.‬‬
‫‪ .6‬אסור לדשן את האדמה‪ .‬אם יש מחסור בדשן‪ ,‬במידה שמסכנת את המשך קיום הצמחים‪,‬‬
‫מותר לדשן בכמות המינימלית ההכרחית‪.‬‬
‫‪ .7‬ניכוש עשבים שמהווים פגם אסתטי ‪ -‬אסור‪ ,‬ומותר רק לכסח מעל פני הקרקע ולא לעקור‬
‫מן השורש ‪ .‬עשבים שמשמשים מסתור למזיקים‪ ,‬או עשבים שמזיקים לצמחי הגן‪ ,‬מותר‬
‫במקרה הצורך גם לעקור מן השורש‪ ,‬אבל עדיף להשתמש בחומרי ריסוס מאשר לעקור‬
‫בידיים‪ ,‬ואם יש צורך לעקור בידיים עדיף לכסח מעל פני הקרקע מאשר לנכש עם השורש‪.‬‬
‫‪ .8‬גיזום שנועד לעודד צמיחה ‪ -‬אסור‪ .‬גיזום שנועד לשמר את הצורה הקיימת (כגון בגדר‬
‫חיה שכבר הגיעה לגודל הרצוי) ‪ -‬מותר‪.‬‬
‫‪ .9‬גיזום ענפים לסכך מותר‪ ,‬אבל צריך לבצע אותו כך שלא יועיל להצמחה (גיזום לא חלק)‪.‬‬
‫‪ .11‬גיזום ענפים שמפריעים למעבר וכדומה ‪ -‬מותר‪ ,‬באופן שניכר שאינו מיועד לעידוד‬
‫הצמיחה‪.‬‬
‫‪ .11‬הטיפול בדשא‪ :‬השקיה מותרת‪ ,‬אך יש להגדיל מעט את מרווחי הזמן בין השקיה‬
‫להשקיה‪ ,‬כך שההשקיה תתקיים כאשר הדשא באמת זקוק לו לקיומו (לפני שהצהיב!)‪.‬‬
‫לגבי כמות המים בהשקיה‪ ,‬יש להשתדל להשקות במידה הנחוצה לשימור הקיים ותו לא‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .12‬כיסוח מדשאה מלאה מותר בזמן הרגיל לכל זן‪ .‬איחור הכיסוח עלול להצהיב את הדשא‪,‬‬
‫ויגרום אחר כך להצמחה מחודשת‪ ,‬שהיא אסורה‪.‬‬
‫‪ .13‬אסור לכסח דשא צעיר‪ ,‬שהכיסוח גורם להתפשטותו‪ ,‬אלא אם כן אלמלא הכיסוח ייגרם‬
‫נזק לטווח הארוך‪.‬‬
‫‪ .14‬ורדים‪ :‬מותר להשקות לצורך קיום הפרחים (הוורד רגיש למחסור במים‪ ,‬ואין להמתין‬
‫לסימני יובש)‪.‬‬
‫‪ .15‬אין לגזום ורדים בשמיטה‪ ,‬ואין להסיר את הפרחים היבשים‪ .‬מותר לקטוף ורדים כדי‬
‫ליהנות מהם בבית‪ ,‬אבל צריך לקטוף בגובה שונה מהרגיל‪.‬‬
‫‪ .16‬ורדים עם ריח ‪ -‬יש בהם קדושת שביעית‪ .‬לפיכך אסור להשחית אותם‪ ,‬וצריך להפקירם‬
‫ולהרשות לכל אדם לקטוף אותם‪.‬‬
‫ד‪ .1.‬הכנת גן הנוי לפני השמיטה‬
‫‪ .17‬הזמן לשתילת צמחים ‪ -‬אסור לשתול בסמוך לשמיטה צמחים שישתרשו בקרקע רק‬
‫בשמיטה‪ ,‬וזאת משתי סיבות‪ :‬האחת‪ ,‬שהשתרשות זו בשמיטה שקולה לזריעה ונטיעה‪.‬‬
‫השניה‪ ,‬המיוחדת לעצי פרי‪ ,‬שיש למנוע מצב ששנת השמיטה תהיה השנה הראשונה‬
‫למניין שנות הערלה של העץ‪ .‬לכן‪ ,‬כששותלים לפני השמיטה יש לוודא שיהיה זמן מספיק‬
‫להשתרשות‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬
‫‪ .18‬עצי פרי חובה לשתול עד ט"ו באב לכל המאוחר‪ ,‬אלא אם כן הם בתוך גוש אדמה שאין‬
‫חשש להתפוררותו בשתילה‪ ,‬ואז מותר לשותלם עד סוף אלול‪.‬‬
‫‪ .19‬שתילי עצי סרק שהשורש שלהם חשוף (ללא גוש אדמה)‪ ,‬או נתונים בתוך גוש אדמה‬
‫שעשוי להתפורר בשעת השתילה‪ ,‬יש לשתול עד ט"ו באלול‪.‬‬
‫‪ .21‬צמחי נוי חד שנתיים ‪ -‬ניתן לשתול עד כ"ו אלול‪ ,‬ולהשקות מיד‪.‬‬
‫‪ .21‬צמחי נוי רב שנתיים ‪ -‬ניתן לשתול עד ט"ו באלול‪.‬‬
‫‪ .22‬כ ללית‪ ,‬ככל שהצמח יישתל מוקדם יותר כך יזדקק פחות בשמיטה לטיפולים שונים כגון‬
‫גיזום ועישוב‪.‬‬
‫‪ .23‬הזמן לשתילת מדשאות ‪ -‬יש להקדים לאביב‪ ,‬כדי שהדשא יספיק לכסות את השטח‬
‫וכיסוחו בשמיטה לא יגרום להתפשטותו‪.‬‬
‫‪ .24‬בחירת הפרחים ‪ -‬כדאי לשתול לפני השמיטה פרחים רב שנתיים‪ ,‬או פקעות שיפרחו‬
‫בשמיטה‪ ,‬כדי שהגינה תשמור על צורתה הנאה בשמיטה‪.‬‬
‫‪ .25‬טיפולים שונים ‪ -‬יש לגזם באופן מקצועי לפני השמיטה על מנת לחסוך גיזומים במהלכה‪,‬‬
‫שאסורים בדרך כלל‪ .‬כמו כן לגבי דישון ועישוב‪.‬‬
‫‪ .26‬הכנת שטח לגינון בשנה השמינית ‪ -‬יש פעולות הכנה לגינון (ריסוס עשביה‪ ,‬חריש עמוק‪,‬‬
‫ועוד) שכדאי לעשות לפני השמיטה כדי לאפשר את שתילת גן הנוי מיד אחריה ולמנוע‬
‫צורך לחכות לאביב הבא‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫פרק ה‪ .‬עציצים‬
‫‪ .1‬בעציץ לא חלים דיני השמיטה‪ ,‬אם מתמלאים בו כל התנאים הבאים‪ :‬א‪ .‬הוא נייד (לא‬
‫קבוע לקיר או לרצפה)‪ .‬ב‪ .‬אין חור בתחתיתו; או שיש חור‪ ,‬אבל העציץ מונח על רצפה‪.‬‬
‫ג‪ .‬הוא נמצא בתוך בית‪.‬‬
‫‪ .2‬בהתקיים כל התנאים הללו‪ ,‬מותר לנהוג בו כבכל שנה‪ ,‬לדשן ולהשקות ללא הגבלה (ורצוי‬
‫לא לזרוע ולשתול בו)‪.‬‬
‫‪ .3‬בהעדר אחד התנאים הללו‪ ,‬דין העציץ כדין גינת נוי רגילה‪ ,‬לגבי כל הדינים האמורים‬
‫לעיל‪.‬‬
‫‪ .4‬מותר להעביר עציץ מהבית אל מקום שאינו מקורה‪ ,‬או להניחו על הקרקע אפילו במקום‬
‫מקורה ‪ ,‬כאשר המטרה איננה לשפר את צמיחתו אלא מטעמי נוחות; ויש מחמירים בזה‪.‬‬
‫העברת עציץ מבית לבית (או מחנות לבית) מותרת‪ ,‬למרות שבדרך עוברים במקום חשוף‪.‬‬
‫‪ .5‬מותר לשים פרחים באגרטל‪ ,‬גם אם הענפים משרישים‪.‬‬
‫פרק ו‪ .‬פרות וירקות שגדלים בגינה הפרטית‬
‫‪ .1‬פירות וירקות שגדלים בגינה הפרטית חלים עליהם כל דיני שמיטה (הרבנות לא מוכרת‬
‫את הקרקעות הללו לגוי‪ ,‬מפני שאין בכך צורך כלכלי חיוני)‪.‬‬
‫‪ .2‬במשך כל שנת השמיטה‪ ,‬אסור לבצע מלאכות בעץ מעבר למה שנחוץ לקיומו לשנים‬
‫הבאות‪.‬‬
‫‪ .3‬הפירות והירקות עצמם‪ ,‬יש בהם קדושת שביעית‪ .‬דיני האכילה בפירות אלו כבר הוסברו‬
‫(פרק ג)‪ ,‬ובהמשך נרחיב על הדינים המיוחדים לבעל העץ‪.‬‬
‫ו‪ .1.‬על אילו פירות וירקות חלה קדושת שביעית? ‪ -‬צריך להבדיל בין פירות לירקות‪:‬‬
‫‪ .4‬בפירות הכללים הללו חלים אך ורק על פירות שראשית הווצרותם היתה בשנת השמיטה‪.‬‬
‫(ניתן להיעזר בלוח התאריכים שקישרתי אליו לעיל‪ ,‬אבל כל אחד יכול לבדוק בעצמו מתי‬
‫הפרחים נושרים ומתחילים להווצר פירות‪ .‬אם השלב הזה יקרה במהלך שנת תשע"ה‪,‬‬
‫שנת השמיטה‪ ,‬הפירות שיבשילו לבסוף נחשבים כפירות שביעית גם לאחר שנת השמיטה‪.‬‬
‫ואם השלב הזה קרה בשנת תשע"ד או יקרה בשנת תשע"ו‪ ,‬דין הפירות כפירות רגילים)‪.‬‬
‫‪ .5‬לדוגמה‪ :‬מי שברשותו עץ תפוזים‪ ,‬הפירות שכבר התחילו להתפתח על העץ דינם כפירות‬
‫השנה השישית‪ ,‬ואין בהם קדושת שביעית אע"פ שייקטפו בשמיטה‪ .‬התפוזים שיתחילו‬
‫להיווצר בשמיטה ויבשילו רק בשנה שאחריה‪ ,‬דינם כפירות שביעית‪.‬‬
‫‪ .6‬בירקות הכללים הללו חלים על כל ירק שנקטף בשנת השמיטה‪ ,‬גם אם הוא נוצר והבשיל‬
‫בשנה שעברה‪.‬‬
‫‪ .7‬בירקות יש דין נוסף‪ ,‬שצמח שכל גידולו היה בשמיטה אסור לאכול את פירותיו בכלל‪,‬‬
‫אפילו אם ישמרו דיני קדושת שביעית ("איסור ספיחין"‪ ,‬ראו ב'מילון המונחים' להלן)‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ .8‬לדוגמה‪ :‬מי שברשותו שיח עגבניות שהתחיל לצמוח בשנת תשע"ד‪ ,‬מותר לאכול את‬
‫העגבניות שגדלות בו‪ .‬עגבניות שנקטפו בשנת תשע"ד מותרות כמובן ללא הגבלה‪ ,‬ואילו‬
‫עגבניות שייקטפו בשנת תשע"ה דינם כפירות שביעית‪ ,‬המותרים באכילה במגבלות‬
‫שונות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬שיח עגבניות שהחל לצמוח בשנת תשע"ה ‪ -‬אסור לאכול את כל‬
‫העגבניות שיקטפו ממנו‪ ,‬גם אם נקטפו אחרי השמיטה‪.‬‬
‫ו‪ .2.‬מה כללי ההתנהגות בפירות וירקות שיש עליהם קדושת שביעית?‬
‫‪ .9‬דיני אכילת הפירות כבר הוסברו בפרק ג‪ .‬כאן נסביר איך לנהוג בפירות שעל העץ‪ ,‬או‬
‫בירקות שעל השיח (אלו שמותר לאוכלם‪ ,‬ואין בהם איסור ספיחין‪ ,‬כאמור)‪.‬‬
‫‪ .11‬מותר לקטוף פירות שביעית בכמות הנחוצה לשימוש הביתי‪ ,‬ולא מעבר לזה‪ .‬במידת‬
‫האפשר יש לקטוף באופן שונה מצורת הקטיפה הרגילה‪ ,‬כגון ביד ולא בעזרת כלי‪ ,‬כך‬
‫שהדבר ניכר שאינו קוטף כבעלים אלא כמי שלוקח מן ההפקר‪.‬‬
‫‪ .11‬יש לאפשר לכל אדם לבוא ולקטוף את הפירות בכמות הנחוצה לשימוש פרטי‪.‬‬
‫‪ .12‬אסור לגדר את השטח ולנעול את שער החצר (אך אין צורך להרוס גדר קיימת)‪ .‬אם יש‬
‫חשש מגנבים וכדומה‪ ,‬מותר לנעול ולתלות מודעה על כך שהפירות מופקרים ואפשר לבוא‬
‫ולקחת בשעה מסוימת‪.‬‬
‫פרק ז‪ .‬ארבעת המינים בסוכות‬
‫‪ .1‬בקניית לולב הדס וערבה אין שום בעיה מיוחדת בשמיטה‪ ,‬מפני שהם לא פירות שראויים‬
‫לאכילה‪ ,‬ואין בהם "קדושת שביעית"‪.‬‬
‫‪ .2‬אתרוג‪ ,‬שהוא פרי הראוי למאכל‪ ,‬יש בו קדושת שביעית אם הוא נקטף או אם התחיל‬
‫להיווצר בשנת השמיטה‪ .‬כשקונים אתרוג לסוכות בשנת תשע"ה‪ ,‬מסתבר שהוא נקטף‬
‫כבר בתשע"ד ואין בו דיני קדושת שביעית‪ ,‬ומותר לקנותו כרגיל‪ .‬לעומת זאת באתרוגים‬
‫לסוכות תשע"ו תהיה קדושת שביעית (אלא אם כן יהיו מ"היתר המכירה")‪ .‬הדבר אינו‬
‫מונע מלקיים בהם מצות לולב‪ ,‬אלא רק מצריך זהירות בדיני קדושת שביעית‪ ,‬כגון‬
‫שמותר יהיה לקנותם רק בדרך מותרת למסחר בפירות שביעית‪ ,‬כגון ב'הבלעה' (ראו לעיל‬
‫פרק ג‪.)1,‬‬
‫‪11‬‬
‫מילון מונחים‬
‫אוצר בית דין‬
‫דרך לשיווק פירות שמיטה המתירה איסוף מרוכז של כל פירות השדה‪.‬‬
‫נאמר בתורה על שנת השמיטה (ויקרא כה‪ ,‬ה‪-‬ו)‪" :‬אֵ ת ְספִ יחַ ְק ִצ ְירָך ֹלא ִת ְקצוֹר וְ אֶ ת עִ נְ בֵ י‬
‫ָארץ ָּל ֶכם לְ ָאכְ לָה לְ ָך ּולְ עַ ְב ְדָך‬
‫ָָּארץ‪ .‬וְ הָּ יְ תָּ ה ַשבַ ת הָּ ֶ‬
‫ירָך ֹלא ִתבְ צֹר‪ְ ,‬שנַת שַ בָּ תוֹן יִ ְהיֶה ל ֶ‬
‫ְנזִ ֶ‬
‫וְ לַאֲ מָּ תֶ ָך וְ לִ ְשכִ ְירָך ּולְ תוֹשָּ בְ ָך הַ ג ִָּרים עִ מָּ ְך "‪ .‬מצד אחד "לא תקצור"‪ ,‬ומצד שני "לאכלה"‪.‬‬
‫כיצד? אסור לקצור ולשמור לעצמך‪ ,‬אך מותר לקצור לתצרוכת עצמית לאכילה‪.‬‬
‫במסגרת "אוצר בית דין" הקצירה נעשית בכמות מסחרית‪ ,‬אך לא לשם מסחר אלא כדי‬
‫להעביר את היבול לציבור‪ .‬במסלול שיווק זה‪ ,‬החקלאים לא מוכרים את אדמותיהם לגוי‪,‬‬
‫ולכן הם מקיימים את כל דיני השמיטה‪ ,‬ונמנעים מעבודות שאסורות בשדה‪ .‬את היבול‬
‫הם לא מוכרים לצרכן‪ :‬היבול הוא הפקר‪ ,‬והם אוספים אותו כשליחי "בית הדין" ‪ -‬רבנות‬
‫כלשהי ‪ -‬ומעבירים אותה לצרכנים בעיר‪ .‬הצרכן שלוקח פירות מחנות אוצר בית דין איננו‬
‫קונה אותה‪ ,‬אלא מקבל מן ההפקר‪ ,‬אבל נדרש לשלם עבור החזר ההוצאות בלבד‪ .‬זה לא‬
‫רק "משחק מילים"‪ ,‬אלא המחיר אמור להיות נמוך בהשוואה לפירות אחרים‪ ,‬ולא‬
‫מושפע מיחסי היצע וביקוש כמקובל‪.‬‬
‫המקור להיתר זה הוא התוספתא בשביעית (פ"ח ה"א)‪" :‬בראשונה היו שלוחי בית דין‬
‫יושבין על פתחי עיירות‪ ,‬כל מי שמביא פירות בתוך ידו [מן השדה] ‪ -‬נוטלין אותן ממנו‪,‬‬
‫ונותן לו מהן מזון שלש סעודות והשאר מכניסין אותו לאוצר [כלומר‪ ,‬מחסן] שבעיר‪ .‬הגיע‬
‫זמן תאנים‪ ,‬שלוחי בית דין שוכרין פועלין‪ ,‬עודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין אותן‬
‫בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר‪ .‬הגיע זמן ענבים‪ ,‬שלוחי בית דין שוכרין פועלין‪,‬‬
‫בוצרין אותן ודורכין אותן בגת וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר‪ .‬הגיע‬
‫זמן זתים‪ ,‬שלוחי בית דין שוכרין פועלין ומוסקין אותן ועוטנין אותן בית הבד וכונסין‬
‫אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר; ומחלקין מהן ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי‬
‫ביתו "‪ .‬אלא שבתוספתא לא הוזכרה גביית החזר הוצאות מן הצרכנים‪ ,‬וגם הפועלים‬
‫שהוזכרו בה לא היו בדווקא בעלי השדה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כאשר כל הנוגעים בדבר מבינים את‬
‫מהות העניין אין זו "סחורה"‪.‬‬
‫הפירות שמקבלים מחנות זו הם "פירות שביעית"‪ ,‬וצריך לנהוג בהם לפי כל כללי קדושת‬
‫שביעית‪ .‬יש מצוה בעצם אכילתם‪ ,‬ומצוה נוספת לחזק את החקלאים שמשתמשים‬
‫בשיטה זו ומקיימים שביעית כהלכתה‪.‬‬
‫ביעור‬
‫הפקרת פירות השביעית שבבית‪ ,‬בזמן שבו לא ניתן להשיגן בשדה‪.‬‬
‫בתורה נאמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה‪ ...‬ולבהמתך ולחיה אשר בארצך"‪ .‬חז"ל‬
‫למדו מזה‪ ,‬שכאשר אין יותר פירות בשדה‪ ,‬ואין לחיות מה לאכול‪ ,‬אסור גם לאדם לאגור‬
‫ל עצמו כמות גדולה‪ ,‬ועליו להפקיר את הפירות שברשותו‪ .‬הביעור איננו שריפת האוכל‪,‬‬
‫כמו ביעור חמץ‪ ,‬אלא הוצאתו מן הבית‪ .‬מותר לאדם להחזיק ברשותו כמות של עד שלש‬
‫ארוחות לכל בני המשפחה‪ ,‬ואת היתר עליו להוציא מהבית ולהפקיר‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫כך נאמר בתוספתא (שביעית פ"ח ה"ב)‪" :‬מי שיש לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור‪,‬‬
‫מחלק מהן לשכניו ולקרוביו וליודעיו‪ ,‬ומוציא ומניח על ביתו ואומר‪' :‬אחינו בית ישראל!‬
‫כל מי שצריך ליטול ‪ -‬יבא ויטול'‪ .‬חוזר ומכניס לתוך ביתו‪ ,‬ואוכל והולך עד שעה שיכלו"‪.‬‬
‫מתי "מבערים"? לכל פרי זמן משלו‪ ,‬שבו המין המסוים הזה חסר בשדות‪ ,‬והתאריך מצוין‬
‫בלוח התאריכים‪ ,‬בסעיף "זמן הביעור" (ראו קישור לעיל)‪ .‬בהגיע תאריך זה‪ ,‬יש להוציא‬
‫את הפירות‪ ,‬להפקירם בפני שלושה אנשים לפחות‪ ,‬ואם כעבור זמן מה לא בא מישהו‬
‫לקחת את הפירות ‪ -‬מותר להחזירם הביתה‪.‬‬
‫גבול עולי בבל‪ ,‬גבול עולי מצרים‬
‫גבולות היישוב היהודי בארץ בתקופות שונות‪ ,‬שיש להם משמעות הלכתית‪.‬‬
‫דיני השמיטה חלים בארץ ישראל בלבד‪" .‬ארץ ישראל" לעניין זה איננה חופפת בהכרח‬
‫לגבולות ארץ ישראל שעליה נשבע ה' לאבותינו‪ ,‬אלא לארץ שעם ישראל ישב בה בפועל‪.‬‬
‫"גבול עולי מצרים" הוא השטח שבו ישבו עם ישראל בתקופת בית ראשון‪ ,‬מימי יהושע בן‬
‫נון ומלכי ישראל כגון דוד ושלמה‪" .‬גבול עולי בבל" הוא התחום שבו ישבו יהודים‬
‫בתקופת הבית השני‪ ,‬והוא מצומצם בהשוואה לתקופת הבית הראשון‪.‬‬
‫איסור העבודה בקרקע בשמיטה תקף בכל ארץ ישראל שישבו בה עולי מצרים‪ .‬לעומת‬
‫זאת האיסור מדרבנן על הספיחין נגזר רק בתחום שבו ישבו יהודים בתקופת הבית השני‪.‬‬
‫על קדושת פירות שביעית שגדלו שם הדעות חלוקות‪.‬‬
‫על ההיקף המדויק של גבולות עולי מצרים יש דיון רחב‪ ,‬ויש לו משמעות רבה בעיקר לגבי‬
‫אזור הערבה הדרומית‪ ,‬שיש בו ישובים חקלאיים יהודים ומעמדו ההלכתי אינו ברור‪ .‬יש‬
‫שמרחיבים את הגבול עד ים סוף‪ ,‬ככתוב‪" :‬ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים"‬
‫(שמות כג‪ ,‬יא)‪ ,‬וכמתואר בתנ"ך ששלמה המלך הגיע לאילת (מלכים‪-‬א ט‪ ,‬כו‪ ,‬וראו גם‬
‫מלכים‪-‬ב יד‪ ,‬כב)‪ .‬ויש שקבעו כנקודת גבול את "מעלה עקרבים" שמוזכרת בגבולות מסעי‬
‫כנקודת ציון דרומית (במדבר לד‪ ,‬ד)‪ ,‬ויש דעות שונות על מקומה המדויק‪ .‬לכן‪ ,‬חלק מגופי‬
‫הכשרות מתירים לישובים בערבה הדרומית לעבוד בשמיטה כרגיל‪ ,‬בהנחה שהם מחוץ‬
‫לגבול עולי מצרים‪ .‬וחלק אוסרים זאת‪ ,‬או מתנים את ההיתר בהצטרפות ל"היתר‬
‫המכירה"‪.‬‬
‫גם גבול עולי בבל סבוך‪ .‬במקורות שונים בדברי חז"ל הוזכרה עכו כנקודת גבול צפונית‬
‫ואשקלון כנקודת גבול בדרום‪ .‬התוואי המדויק מאשקלון דרומה ומזרחה מעורפל‪ ,‬ויש‬
‫ספק לגבי הגידולים של הנגב המערבי ובחלקים מהערבה‪ ,‬האם נוהג בהם איסור ספיחין‪.‬‬
‫היתר המכירה‬
‫היתר למכור אדמה בארץ ישראל לגוי‪ ,‬ובכך להפקיע את דיני השמיטה מן הקרקע ומן‬
‫הפירות‪.‬‬
‫ההיתר הופעל לפני כמאה ועשרים שנה (שנת תרמ"ט)‪ ,‬כדי למנוע את התמוטטות‬
‫החקלאות היהודית שהתחדשה אז בארץ‪ .‬ההנחה היא שכל עוד חיוב השמיטה הוא‬
‫מדרבנן (ראו להלן‪ :‬שביעית בזמן הזה)‪ ,‬לא חלים דיני השמיטה על קרקע שבבעלות גוי‪,‬‬
‫ולכן מכירת הקרקע מתירה לנהוג בה כבכל שנה‪ .‬על ההיתר יצאו עוררים‪ ,‬מכמה בחינות‬
‫‪12‬‬
‫הלכתיות‪ :‬האם אכן מכירת הקרקע לגוי מפקיעה ממנה דיני שמיטה? האם המכירה‬
‫נעשית בלב שלם ובעלת תוקף חוקי? והאם יש היתר למכור אדמה בארץ ישראל לגוי?‬
‫ומבחינה רוחנית‪ :‬האם זוהי מגמת התורה במצוות השמיטה‪ ,‬למכור את ארץ ישראל לגוי‬
‫ולהיפטר מן המצווה? אכן‪ ,‬גם לדעת המתירים יש להימנע מעשיית מלאכות בשדה‬
‫האסורות מן התורה (זריעה‪ ,‬זמירה)‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬הרבנות הראשית לדורותיה סומכת את ידיה על ההיתר‪ ,‬אבל רואה בו היתר‬
‫לשעת הדחק‪ ,‬ומחפשת דרכים לצמצם אותו ככל הניתן‪ .‬כיום זהו המסלול המרכזי‬
‫שמאפשר שיווק ירקות ופירות בקנה מידה נרחב‪ .‬על פי הפסיקה המקובלת‪ ,‬הפירות‬
‫שנמכרים במסלול זה אינם קדושים בקדושת שביעית‪ ,‬ולכן צריך להפריש מהם תרומות‬
‫ומעשרות‪ .‬רצוי להדר ולנהוג גם בהם קדושת שביעית‪.‬‬
‫מצע מנותק‬
‫גידול בעציצים בתוך בית או חממה‪ ,‬המתיר את דיני השמיטה בעציצים אלו‪.‬‬
‫המקור לקולא זו הוא דברי התלמוד הירושלמי (ערלה פ"א ה"ב)‪ ,‬שמסופק בשאלה האם‬
‫דיני השמיטה חלים על אילן הנטוע בתוך בית‪ :‬מחד‪ ,‬הפסוק "ושבתה הארץ שבת לה'"‬
‫כולל לכאורה את כל הקרקע‪ ,‬כולל קרקע הבתים‪ ,‬ומאידך‪ ,‬הפסוק "שדך לא תזרע"‬
‫לכאורה מתייחס לשדות בלבד ולא לבתים‪ .‬הירושלמי נותר בלא הכרעה‪ ,‬ומחמת הספק‬
‫יש שהכריעו להקל משום שבימינו השמיטה היא מדרבנן (פאת השולחן‪ ,‬כ‪ ,‬כד ו'בית‬
‫ישראל' ס"ק נב)‪ .‬ויש שהחמירו‪ ,‬משום שספק זה נוגע גם לשביעית דאורייתא‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫שאולי ספקו של הירושלמי הוא האם יש בכך איסור תורה ומסתבר שמכל מקום הדבר‬
‫אסור מדרבנן (חזון איש‪ ,‬שביעית כב‪,‬א; מנחת שלמה ח"א סי' נא‪,‬ז)‪.‬‬
‫לגבי עציץ‪ ,‬כללית קיימת בהלכה הבחנה בין עציץ נקוב‪ ,‬שמסוגל לינוק מהקרקע ודינו‬
‫כקרקע‪ ,‬לבין עציץ שאינו נקוב‪ ,‬שאינו כקרקע (דמאי פ"ה מ"י‪ ,‬כלאים פ"ז מ"ח‪ ,‬שבת פ"י‬
‫מ"ו)‪ .‬במצוות התלויות בארץ מצאנו שהן חלות מדרבנן גם בעציץ שאינו נקוב (ראו‬
‫במשנה בדמאי הנ"ל ובגמ' ברכות מז ע"ב)‪ ,‬אך לא מצאנו אמירה מפורשת בדברי חז"ל‬
‫לגבי שביעית בעציץ כזה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מכמה ראשונים משמע שגם הוא אסור (כגון‬
‫הרמב"ן בגיטין ז‪,‬ב)‪.‬‬
‫בצירוף שתי הקולות‪ ,‬עציץ שאינו נקוב המצוי בתוך בית‪ ,‬מסתבר להקל (חזון איש כב‪,‬א)‪,‬‬
‫מ שום שזהו ספק ספיקא‪ ,‬ובפרט שעציץ שאינו נקוב הוא מדרבנן (הרחבה על השיקולים‬
‫להקל בצירוף שני אלו בספר 'שמיטה' מאת הרב רימון‪ ,‬עמ' ‪.)79-81‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬מתירים מצע מנותק בתוך חממה‪ ,‬כאשר המצע המנתק אינו חדיר למים‬
‫ולשורשים וגם נוף הצמחים מעל המצע המנתק‪ ,‬והגידולים אינם על שכבת עפר אלא בתוך‬
‫עציצים ניידים (קטיף שביעית פי"ח סעיפים ב‪-‬ה)‪ .‬לשיטה מחמירה יותר‪ ,‬המחשיבה‬
‫חממה כ"שדה" ולא כ"בית" מפני שמקובל לגדל כך‪ ,‬ראו שם סעיף יד‪.‬‬
‫ספיחין‬
‫ירקות שצמחו מאליהם בשמיטה‪ ,‬ואסורים באכילה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫מן התורה מותר לאכול את מה שצומח בשנת השמיטה (במגבלות דיני קדושת שביעית)‪.‬‬
‫חז"ל אסרו לאכול גידולים חד‪-‬שנתיים‪ ,‬אפילו אם צמחו מעצמם‪ ,‬מחשש שמא אנשים‬
‫יזרעו בשמיטה בכוונה ויטענו שהצמח גדל מעצמו‪ .‬איסור זה נקרא "איסור ספיחין"‬
‫(מלשון נספח‪ ,‬כלומר‪ ,‬צמח שלא נזרע במכוון‪ ,‬אלא נספח לשדה)‪.‬‬
‫שני סייגים לאיסור זה‪ :‬א‪ .‬הוא נאמר על צמחים שתחילת גידולם היתה בשמיטה‪,‬‬
‫כמצוין בלוח התאריכים‪ ,‬ואילו צמחים שנזרעו לפני השמיטה וצמחו במהלכה ‪ -‬מותרים‪,‬‬
‫למרות שיש בהם קדושת שביעית (שהרי לעניין קדושת השביעית הולכים אחרי זמן‬
‫הקטיף)‪ .‬ב‪ .‬איסור ספיחין אינו קיים בירקות מקרקע של גוי‪ ,‬וממילא גם לא בירקות‬
‫מהיתר המכירה‪ .‬לעומת זאת קרקע שמנוהלת על ידי אוצר בית דין ואינה נמכרת לגוי לא‬
‫תיזרע בשמיטה‪ ,‬ולכן בעוד כמה חדשים לא יהיו ירקות של אוצר בית דין‪.‬‬
‫קדושת שביעית‬
‫הגדרה לייחודם של פירות השביעית‪ ,‬המבדילה אותם מפירות רגילים בכמה דינים‪.‬‬
‫פירות השביעית ירקות שנקטפו בשנת השמיטה‪ ,‬או פירות שתחילת היווצרותם היתה‬
‫בשמיטה (אפילו אם הבשילו בשנה שאחר השמיטה)‪ .‬מקדושת הפירות מתחייבים כמה‬
‫דינים‪ :‬אסור להשחית אותם‪ ,‬או לסחור בהם‪ .‬ניתן לקטוף מהם רק לצריכה פרטית‪ ,‬ויש‬
‫להפקיר אותם בהגיע זמן הביעור‪ .‬יש אומרים שקיימת גם מצוה מיוחדת לאוכלם‪.‬‬
‫קיימת מחלוקת האם דינים אלו נוהגים גם בפירות שגדלו בקרקע של גוי בארץ ישראל‬
‫(וממילא גם בפירות של היתר המכירה)‪ .‬ההכרעה המקובלת היא להקל‪ ,‬אבל יש מקום‬
‫להחמיר בזה‪.‬‬
‫שביעית בזמן הזה‬
‫דיני השמיטה חלים כיום רק מדרבנן‪ ,‬לדעת רוב הפוסקים‪ .‬מעמד השמיטה בימינו שנוי‬
‫במחלוקת כבר בין התנאים‪ :‬לגבי שנת היובל נאמר בתורה‪" :‬וקראתם דרור בארץ לכל‬
‫יושביה" (ויקרא כה‪ ,‬י)‪ ,‬ופירשו חז"ל שמצווה זו מחויבת רק כאשר רוב עם ישראל יושב‬
‫בארצו‪ ,‬ותנאי נוסף‪ ,‬שכל שבט יושב במקום מיוחד עבורו (ערכין לב ע"ב)‪ .‬ונחלקו תנאים‬
‫האם השמיטה‪ ,‬שנאמרה בתורה בצמוד לשנת היובל‪ ,‬תלויה אף היא בתנאים אלו‪ .‬דעת‬
‫רבי יהודה הנשיא (מועד קטן ב ע"ב) שהשמיטה בזמן הזה היא מדרבנן‪ ,‬ויש שחלקו עליו‬
‫(ראו גיטין לו ע"א ורש"י ד"ה בשביעית בזמן הזה)‪ .‬להלכה שיטת הרמב"ם ורוב הפוסקים‬
‫היא שהשמיטה בימינו היא רק מדרבנן‪ ,‬ויש לכך משמעויות לקולא בכמה נושאים‪ .‬אנו‬
‫מתקרבים‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬למימוש התנאי שרוב עם ישראל יושב בארצו‪ ,‬אך הישיבה על פי סדר‬
‫השבטים עדיין אינה מתקיימת‪.‬‬