זו הדרך - המפלגה הקומוניסטית הישראלית
גיליון 16 ,47בדצמבר 2015 הסיבה המרכזית למצוקת האזרחים נותרת בשולי החדשות דו"ח העוני של הביטוח הלאומי ,שפורסם בשבוע שעבר וסוקר את שנת ,2014מצביע על עליה בשיעור המשפחות והילדים העניים 22% .מהאזרחים הם עניים .בקרב האוכלוסייה הערבית שיעור המשפחות העניות עומד על 52.6%וגם בו חלה עליה .באופן כללי ,ישראל נמצאת במקום ירוד ביותר יחסית למדינות המערב הקפיטליסטיות בכל הנוגע בשיעורי עוני .מבין המדינות החברות ב ,OECD-אנו מקדימים בשיעור העוני את ארצות הברית ,טורקיה ,יוון ופורטוגל ,ושניים בשיעור העוני רק למקסיקו )ראה ידיעה בעמוד .(4 אך הנקודה החשובה ביותר בדו"ח, בה יש למקד את המבט ,היא השיעור הגבוה של עובדים עניים13.1% : מהמשפחות בהן שני ההורים מפרנסים הן עניות ,וכך גם 25.4%מהמשפחות בהן הורה אחד מפרנס .התמונה ברורה – עבודה אינה מחלצת מעוני. אך במשבר החברתי אליו נקלענו ,ההתרכזות רק בנושא המחירים מותירה את הזירה המרכזית -שוק העבודה – נטושה .וכך המחירים מאמירים והשכר תקוע. הדרך היחידה להיחלץ מהמשבר החברתי בו ישראל מצויה ,לצמצם את העוני ולאפשר לצעירים לקיים את עצמם, היא העלאה משמעותית ברמות השכר הנמוכות והבינוניות, בתמונה :במאבק להעלאת שכר המינימום ל ₪ 30-לשעה יחד עם שיקום של מערכות הרווחה הציבוריות הקורסות. בעוד שהמשכורת הממוצעת במשק הגיעה )בעקבות שכר מנהלי החברות( ל ₪ 9,611-לחודש ,השכר החציוני, המצביע באמת על מציאות חייהם של מרבית התושבים, עומד על כ ₪ 6,600-לחודש .מאות אלפי אנשים עובדים עבור שכר מינימום ,שבניגוד לשמו ,לא מספיק למינימום קיום הכרחי. לכן ,המטרה של השמאל צריכה להיות העלאה רחבת היקף של המשכורות .למען מטרה זו חיוני לקדם את העלאת שכר המינימום בכנסת ,לדאוג לפיקוח ראוי על חוקי ההעסקה ועל כך ששכר מינימום אכן משולם. אך הזירה המרכזית במאבק זה היא פעילות איגוד מקצועית .רק כרבע מהעובדים במשק מאוגדים ,ולכן עידוד הקמת ועדים במקומות עבודה גדולים כקטנים ,כמו גם התגייסות למאבקים של איגודים קיימים ,הם משימות מרכזיות .המאבק להגנת השכר ולהעלאתו הוא מוקד המאבק הכלכלי חברתי במדינה .כדי שמצב האזרחים ישתפר ,יש להציב את המאבק בנושא השכר בראש סדר העדיפויות. מגמה זו ,המשלבת רמות עוני גבוהות עם שיעור תעסוקה גבוה ורמת אבטלה נמוכה ,מאפיינת את העשור האחרון בישראל ,את העשור של נתניהו .לפי ההיגיון הכלכלי הניאו ליברלי שלו ,הרווחים קודמים לרווחת האזרחים .מבחינת נתניהו ,כיוון שה"פריון" )כלומר התוצר הממוצע לעובד בשעת עבודה( בישראל נמוך ,הדרך להגדיל רווחים היא לשמור על שכר נמוך ולא מתעדכן, ה'מפצה' על הירידה בצמיחה הכלכלית. מאז המחאה החברתית ב ,2011-השיח החברתי הביקורתי בישראל מתמקד בצרכנות .עלייתו של משה כחלון" ,הרפורמטור הגדול" ,לכס שר האוצר ,מעידה על כך .כחלון נבחר משום שהוא הרחיב את התחרות בענף הסלולר וכתוצאה מכך ירדו מחירים. המחירים של מוצרי הצריכה בישראל הם גבוהים ,ואין ספק כי יש לנקוט צעדים כדי להוריד אותם ,במיוחד בענפים כמו שוק הדיור ,המשפיעים על כלל האוכלוסייה. תגובות 2/ בוז'י משיב" :אני ,אני!" "נכון ,אני הייתי מטפל יותר טוב בטרור". )ח"כ יצחק הרצוג ,יו"ר האופוזיציה, "ידיעות אחרונות"(30.11 , שקוף שהוא מייצג את הממסד דברים בשם אומרם "אני נמצא בידידות עם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת אבל עליהם מוטלת חלק מהאשמה בעוני של הציבור הערבי". )אריה דרעי ,השר לפיתוח הנגב והגליל ,וואלה(1.12 , מועמד נוסף לתחרות "איווט נולד" המתנחלים רבים מי טוב יותר :ביבי או בוז'י "בסוף השבוע האחרון הופיע מנכ"ל מועצת יש"ע ,אבי רואה ,בערוץ 2בתכנית 'פגוש את העיתונות' ובה הביע עמדתו לגבי אופן טיפול הממשלה בטרור .מאחר ואבי רואה, כראש מועצת יש"ע ,טוען לייצג את כלל ראשי הרשויות ביו"ש ביקש אבי נעים ,ראש מועצת בית אריה להדגיש כי הוא אינו חושב כך וכי הדברים נאמרו על דעתו הפרטית של רואה ולא כמייצגת את כלל ראשי הרשויות ביו"ש .אמירתו של אבי רואה בערוץ 2כי הרצוג יילחם בטרור טוב יותר מנתניהו היא דעתו הפרטית ,אינה נכונה עובדתית ואינה מייצגת את דעת ראשי הרשויות ביו"ש .מדובר באמירה חסרת אחריות שהשימוש היחיד שייעשה בה הוא בקמפיין השמאל בבחירות הבאות". )מתוך הודעה לעיתונות(1.12 , "אין יותר קווי .'67הימין מוביל למדינה דו לאומית .הפתרון צריך להיות בחילופי שטחים .להעביר את תושבי המשולש ו-וואדי ערה". )ח"כ מיקי רוזנטל ,המחנה הציוני" ,מעריב"(1.12 , השושו של הליכודיאדה "בימים אלו ,החל קמפיין רחב היקף של ה'ליכודיאדה' האירוע השנתי הגדול שנערך לראשונה בישראל .מדובר על מיזם ענק ורחב היקף :פסטיבל ליכודי דמוקרטי שטרם נראה כמותו בברנז'ה הפוליטית בישראל .לאירוע הענק צפויים להגיע כל צמרת הליכוד וכל אנשי השטח של הליכוד .בימים אלו החל קמפיין להשקת ה'ליכודיאדה' ברשת החברתית ובמסכי פרסום ושלטי חוצות ברחבי הארץ .מדובר על תקציב גדול שבשלב זה המארגנים לא חושפים את מקורותיו". )מתוך הודעה לעיתונות(3.12 , לכבות את המכבים בנצי גופשטיין הגן על שמחתו במותו של יוסי שריד ,בכך שבימים אלו חוגגים את החנוכה .החג החל כאשר מתתיהו הרג מתייוון .גופשטיין רואה בעצמו ממשיך דרכו של מתתיהו ,ושריד היה מתייוון .למען האמת ,יש לא מעט צדק בדבריו .סביר להניח שאם מתתיהו היה חי כיום ,הוא היה שמח להרוג כל מי שמאמץ חלק מהתרבות הזרה .המכבים נהגו באכזריות רבה כלפי אלה שחיו בצורה שונה מהם. הסטנדרטים באותם ימים רחוקים היו שונים מאלו הנהוגים בימינו .גופשטיין וכנופיית הגזענים שלו להב"ה רוצים שמדינת ישראל תנהג לפי הנורמות של המכבים. סביר להניח שמרבית הציבור מסתייג ממסקנות החשיבה הגופשטיינית ,אבל קיצוניות נגד אחרים מתקבלת בהבנה. שום כלי תקשורת לא הציג את אמירתו של דונלד טראמפ, לפיה יש להטיל איסור גורף על כניסת מוסלמים לארצות הברית ,כמזעזעות .גזענות של חברת בניה נגד ערבים-יהודים הוקעה מכל עבר ,אבל מופעי גזענות נגד ערבים-מוסלמים בעפולה מתקבלים בברכה. אם שריד היה נשאר איתנו ,יכול להיות שהוא היה אומר בנוגע לשערוריית טראמפ האחרונה ,שכיוון שנתניהו ובנט מתנגדים למדינה פלסטינית ,כי יש שם הסתה ,הם צריכים להתנגד למדינת ארצות הברית ,כי גם שם יש הסתה .ואם הכיבוש של מדינה נוספת הוא בעייתי ,רק תארו לכם מה יגרום לנו כיבוש של יבשת שלמה ,וכמה נרות זיכרון עוד יידלקו בגלל הנרות של חנוכה. יוסי ס. במשרד העובדים בחוץ "סערה במשרד החוץ עקב הנחיה של חשבת המשרד שלפיה יש למנוע את השתתפותם של עובדים חיצוניים ובכלל זה עובדי ניקיון ,מאבטחים ,עובדי משק וטכנאי מחשב במסיבת חנוכה שתיערך לכלל העובדים .על פי חשבת המשרד אם כל העובדים ישתתפו במסיבה הם יוכלו לטען שיש יחסי עובד- מעביד בינם לבין משרד החוץ .למרבה האבסורד ,אותם מאבטחים אמורים לדאוג לאבטחת האירוע והמנקים אמורים לסייע בארגון המסיבה וכמובן ,לנקות אחריה .במשרד החוץ הסבירו כי על פי התקנון של נציבות שירות המדינה, העובדים החיצוניים אינם משתתפים בפעילות מעין זו". )"ידיעות אחרונות"(3.1 , ליברל או ניאו-ליברלי? "מאבק הגז ,ואני מלווה אותו שנים ,זו קבוצה שנגזרה, חלקה ,מהמאבק החברתי ,מהמחאה של .2011זה המאבק היחיד שהתמקצע ,שהתמקצע באמת .שמביא נתונים ,שהלך, שלא חיפש רק את הכיכרות הגדולות עם שלמה ארצי ואייל גולן ,אלא באמת הלך בית-בית ,רגולטור-רגולטור ,שר-שר, והפגין שם בקבוצות של עשרה ,עשרים איש ,וזהו מאבק מדהים .אבל כל מאבק צריך לדעת מתי המנעד שלו הופך למסוכן .יש ארגון כמו שלום עכשיו ,יש הפנתרים השחורים, אבל באיזשהו שלב אתה הופך להיות כנופיית באדר- מיינהוף ,ואתה לא מבין שהפכת להיות כזה .וזה מה שקרה פה". )דבריו של רותם דנון ,עורך המגזין "ליברל" שבבעלות האוליגרך הרוסי ליאוניד נבזלין" ,העין השביעית"(1.12 , מ מדיניות 3/ אשליית החצי מדינה הכישלון המתמשך של ההיגיון התגרני של ממשלות ישראל מאת תמר גוז'נסקי בעוד ראשי הימין הסיפוחיסטי מפליגים בדמיונות על נצח "ארץ ישראל השלמה" ושר החינוך בנט קורא שוב ושוב לספח לישראל את שטחי Cבגדה המערבית עם כל ההתנחלויות ,מפריחים אישים כמו הנשיא ריבלין הצהרות הנתפסות כמתונות. באותו עניין הכריז נתניהו בפורום סבן ,כי "הפתרון היחיד אינו מדינה אחת אלא מדינה פלסטינית מפורזת שתכיר במדינה יהודית" )"הארץ".(7.12 , ברשימה להלן ייעשה ניסיון להראות ,כיצד ומדוע נוקט הממסד השליט הישראלי מזה ארבעה עשורים צעדים )מתואמים עם ארצות-הברית( של נסיגה משטחים שנכבשו ב ,1967-תוך שהוא משמר שליטה צבאית היכן שהוא יכול, וממשיך לדבר על סיפוחים. בגין 1979 12שנה לאחר הניצחון הצבאי במלחמת יוני ,1967חתם ראש הממשלה בגין בקמפ דייוויד על הסכם עם נשיא מצרים סאדאת .בהתאם להסכם זה ,החזירה ישראל למצרים את כל כיבושיה בחצי האי סיני עד לגבול הבינלאומי ,אך הותירה לעצמה את השליטה המלאה בגדה המערבית וברצועת עזה. במסגרת הסכם זה נכנס למילון הפוליטי המושג "אוטונומיה" כפתרון מוסכם בדבר העברת סמכויות אזרחיות מוגבלות לידי הפלסטינים .כך הגיחה לאוויר העולם הישות של "חצי מדינה" )מושג שטבע העיתונאי ברק רביד(. להסכם זה היו השלכות אזוריות חשובות ,אך לא נדון בהן. רבין 1993 חלפו 14שנה מאז הסכם בגין-סאדאת ,וממשלת רבין השנייה חתמה )בחסות ארה"ב( על הסכם אוסלו ,לפיו רעיון ה"חצי מדינה" קיבל יישום מעשי בהקמתה של רשות פלסטינית עם כוח משטרתי וסמכויות אזרחיות .בהמשך נקבעה החלוקה של הגדה לשלושה אזורים – .C ,B ,A מה שחשוב לענייננו הוא שרבין הודיע בכנסת ),(5.10.95 כי לפי ההסכם הוקמה "ישות עצמאית שהיא פחות ממדינה", וכי בהסדר הסופי גבול הביטחון יהיה הירדן וגושי התנחלויות יסופחו. שרון 2005 חלפו 12שנים נוספות עם עוד מלחמות גדולות וקטנות, וממשלת שרון פינתה את כל ההתנחלויות הישראליות מהרצועה וצה"ל הוסג לאחור אל מעבר לקו הירוק .לצורך עשיית רושם ,פונו גם ארבע התנחלויות קטנות בצפון הגדה. "השיקול שהכריע את הכף אצל שרון לטובת ההתנתקות", כתבו עמוס הראל ואבי יששכרוף]" .הוא[ ההבנה שישראל לא תוכל לעמוד על שלה לנצח מול הקהילה הבינלאומית והרצון להגן על מה שניתן ממפעל ההתנחלות בגדה המערבית". הצעד של שרון ,הוסיפו ,לא היה מהלך לקראת הסדר קבע ,אלא לצורך השגת הסדר ביניים ארוך )"המלחמה השביעית" ,ע' .(412 נתניהו 2015/2016 חלפו כ 11-שנה מההתנתקות של שרון ,וממשלת נתניהו נאלצת להתמודד שוב עם הבעיות והלחצים שיוצר הכיבוש המתמשך .שורה של מלחמות שניהל נתניהו בעזה לא התירו אלא הידקו את הפלונטר המדיני-צבאי. נפתלי בנט ,בתפקידו הקודם כמנכ"ל המתנחלים )מועצת יש"ע( ,הציע בפברואר 2012פיתוח יצירתי נוסף של רעיון האוטונומיה :הפלסטינים יקבלו "אוטונומיה מלאה ורצף תחבורתי" באזורים Aו ,B-ואילו ישראל תספח את כל שטח Cואפילו תעניק אזרחות לפלסטינים המתגוררים בו .מאז מונה לשר ,הוא חזר על תכניתו שוב ושוב. נתניהו לא אימץ את תכנית בנט ,אך גם לא דחה אותה. בשלב זה הוא עדיין משלה עצמו ,כי "יד קשה" תאפשר לו להמשיך ולהפריח סיסמאות נוסח "מדינה פלסטינית מפורזת" ולא לקבל הכרעה מדינית .אך בו בזמן גם הוא ,כמו קודמיו ,מחפש פתרון אשר יצור מראית עין של כיבוד כלשהו של זכויות הפלסטינים ושל צמצום השליטה הישראלית הישירה על רובם ,מבלי לוותר על שליטה צבאית מלאה ועל ההתנחלויות. מסקנת ביניים מטרתה של רשימה זו אינה לחזות מה בדיוק יעשה נתניהו ומתי ,אלא להצביע על ההיגיון התגרני של ממשלות ישראל לדורותיהן: מאז סוף שנות ה ,70-ולאחר מלחמות עקובות מדם ואלפי קורבנות ,הן נוקטות מדי פעם צעד פוליטי במטרה להקל את הלחץ ולנסות ליצור מין נורמליות של חיים עם הכיבוש .אלא שכל צעד כזה מחזיק מעמד כ 12-שנה ,ואז מסתבר ,כי הפלסטינים לא השתכנעו שטוב להם תחת שליטה צבאית ישראלית ,וכי העולם דווקא מקשיב לפלסטינים. כעת ניצבת גם ממשלת נתניהו בשלב של טרום הכרעה. לאחר שהיללה את התוצאה הנפלאה של "החזרת הביטחון" בעקבות מלחמת עזה ,2014עליה להתמודד עם הסלמת העימות ,עם פגיעות יומיומיות מצד פלסטינים במתנחלים, בחיילים ובאזרחים ,עם הריגתם היומיומית של פלסטינים, עם ייאוש בשני הצדדים .זו מציאות של מרי עממי שאי אפשר להיחלץ ממנה במטוסי קרב ובטילים ,אלא בסיום הכיבוש ובהכרה בזכותם של הפלסטינים למדינה עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית ,בצד ישראל. המציאות היום קשה ביותר והכיבוש נותר על סדר היום. כדי לסבר את האוזן ,הנה דוגמא קרובה ממש :שמתם לב שלא שומעים יותר בחדשות על עימותים סביב מסגד אל אקצה – הנושא המרכזי בספטמבר-אוקטובר השנה? מסתבר ,כי לאחר שהדיכוי הצבאי כשל והלחץ הבינלאומי גבר ,ההסדר במתחם שוקם והעימותים האלימים פסקו. כנסת 4/ הכנסת דחתה הצעת חוק לעיגון מעמד המיעוט הערבי הכנסת דחתה ברוב של 38נגד 30את ההצעה "חוק יסוד שוויון האוכלוסייה הערבית" שהגיש ח"כ יוסף ג׳בארין )חד"ש ,הרשימה המשותפת( .חברי סיעת יש עתיד יצאו מהמליאה בזמן ההצבעה ,וכך הבטיחו רוב לקואליציה. הצעת החוק ,לה התנגדה הממשלה ,ביקשה לעגן בחוק יסוד את עקרון השוויון לאוכלוסייה הערבית בכל תחומי החיים בישראל ,וכן את ההגנה על זהותה הלאומית. ח״כ ג׳בארין אמר בתום ההצבעה כי הוא מצר על כך שחברי יש עתיד ״נהרו אל מחוץ למליאה״ והדגיש ,כי ״עם כאלה חברים באופוזיציה ,מי צריך אויבים בקואליציה". השר חיים כץ ,שהשיב להצעת החוק בשם הממשלה, ציטט מתוך מגילת העצמאות את הפסקה המבטיחה אזרחות ״מלאה ושוויונית״ לתושבים הערבים והוסיף ,כי עקרון השוויון הוא חלק משיטת המשפט בישראל. ג׳בארין אמר בהציגו את הצעת החוק כי "אחרי 67שנים של הפליה כלפי הציבור הערבי הגיע הזמן לעגן בחוק יסוד את זכותם הבסיסית של הערבים לשוויון .גם אם הצעת החוק תעבור ,הדרך להשגת שוויון במציאות היא עדיין ארוכה מאוד". עוד הוסיף חבר הכנסת והמשפטן ,כי מטרתו של חוק היסוד המוצע היא להגן על מעמדם וזכויותיהם של הערבים אזרחי המדינה ,כאזרחים שווים וכמיעוט לאומי ,וכי ״אם הקואליציה כנה בהצהרותיה על השוויון לאזרחים הערבים עליה לתמוך בהצעה ולגלות רצון אמיתי לקדם שוויון זה, הלכה למעשה". עבודה אינה מחלצת רבים מעוני יותר מ 1.7-מיליון בני אדם בישראל חיים מתחת לקו העוני ,בהם יותר מ 776-אלף ילדים -כך עולה מדוח העוני והפערים החברתיים לשנת 2014של המוסד לביטוח לאומי שהתפרסם בשבוע שעבר .הנתונים מצביעים על כך, ששיעורי העוני בישראל הם בין החמורים בקרב המדינות הקפיטליסטיות המפותחות .מהדוח עולה כי חלה עלייה בשיעורי העוני בישראל לעומת השנים הקודמות .שיעור המשפחות העניות בישראל עלה מ 18.6%-ב 2013-ל18.8%- ב ,2014-וכך עלה גם שיעור האנשים העניים מ 21.8%-ל- 22%בקרב האוכלוסייה ,ובקרב ילדים -מ 30.8% -ל.31%- ח"כ דב חנין )חד"ש ,הרשימה המשותפת( מסר בתגובה: "דוח העוני הוא דוח תוצאות מדיניות נתניהו .העוני בישראל מעמיק ,בזמן שהממשלה מורידה את מס החברות ומקדמת את רווחי הטייקונים" .לדבריו ,שיעור העובדים העניים עולה כיוון שהשכר בישראל נמוך ומפגר באופן מובהק אחרי פריון העבודה" .התוצר צמח ,האבטלה ירדה ,אבל בניגוד לטענה הדמגוגית של הימין ,בישראל עבודה לא מצליחה לחלץ מעוני .לשם כך דרושה העלאה אמיתית וריאלית בשכר העובדים וקודם כל בשכר המינימום שצריך לעלות ללא כל דיחוי נוסף ל 30-שקל לשעה" .עוד הדגיש חנין ,כי "שיעורי העוני בקרב הערבים הם תעודת עניות בפני עצמה .כך נראה שילוב בין אפליה לאומית לבין קיפוח חברתי". ח"כ תומא-סלימאן בעקבות הרשעתה של ג'ראר: "פניה של הממשלה להסלמה" ח״כ עאידה תומא סלימאן )חד"ש ,הרשימה המשותפת(, אמרה בתגובה לגזירת דינה של חברת הפרלמנט הפלסטיני ח'אלדה ג'ראר )החזית העממית( ,ל 15-חודשי מאסר: ״החלטת בית המשפט הצבאי לכלוא חברת פרלמנט בגין עמדה פוליטית ,וזאת אחרי 8חודשים של מעצר מנהלי, מוכיחה כי פניה של ממשלת ישראל להחרפת ההסלמה. לממשלה הזאת אין מה להציע חוץ מהפחדת הישראלים ודיכוי ונישול הפלסטינים״. "חברתי ח'אלדה ג'ראר" אמרה חברת הכנסת" ,היא אישה שנאבקת למען שלום ,למען הזכויות הלגיטימיות של העם שלה החי תחת כיבוש ,למען צדק ,דמוקרטיה ושוויון לנשים בחברתה .מקומה לא בבית הכלא אלא בבית המחוקקים". ח"כ תומא-סלימאן הודיעה כי תפנה לחברות וחברי פרלמנט בעולם להצטרף למאבק לשחרור ג'ראר .כמו כן היא פנתה למשרד לביטחון פנים בדרישה לפגוש את ג'ראר לאלתר. עודה נפגש עם סגן מזכ"ל האו"ם יו"ר הרשימה המשותפת ,ח"כ איימן עודה )חד"ש(, נפגש במסגרת סיורו בארצות הברית עם סגן מזכ"ל האו"ם וממלא מקומו ,יאן אליאסון .אחרי הפגישה אמר עודה: "העליתי בפני אליאסון את הסוגיות הייחודיות של החברה הערבית ,דיברנו על מעמדה החשוב והמכריע של אוכלוסייה זו ועל הפוטנציאל הטמון בה להשפיע ולהוביל לכיוונים של שלום ,שוויון וצדק חברתי". עוד הציג עודה בפני השוודי את צורות הדה לגיטימציה מהם סובלים האזרחים הערבים מצד הממשלה ,כמו כן, העלה עודה את הסוגיה הכואבת של הכפרים הבלתי מוכרים בנגב ,וספציפית את תכנית ההריסה של הכפר אום אלחיראן לצורך הקמת יישוב חדש המיועד ליהודים בשם חירן. "אליאסון אמר שהוא נדהם מהרבה סוגיות" דיווח עודה. "הוא הבטיח שיעקוב עם צוותו המקצועי .סיכמנו שנמשיך את שיתוף הפעולה כדי לשים את הסוגיות על שולחן העבודה של האו״ם". דמוקרטיה5/ מאבק על האזרחות מאת נועה לוי מתווה הגז מועבר בדרכים לא לגיטימיות ולא מקובלות בשום הקשר .ראש הממשלה דוהר בכל הכוח להבטיח את המתווה ומוכן לשרוף הרבה מאוד גשרים בדרך .מופעל כאן כוח רב – יוצא דופן – אשר עוקף את בעלי הסמכות, האמורים להפעיל שיקול דעת ולשמש כחסמים ומעצורים בדרך לפעולה שלטונית הפוגעת באינטרס הציבורי. בשפה המשפטית נהוג לדבר על מעבר משלטון החוק – תפיסה לפיה בעלי השררה כפופים לחוק כמו האזרחים ושולטים רק מטעם ומכוח החוק ,לבין תפיסה של שלטון של אנשים – בו בעלי השררה הם באופן אישי גם בעלי החוק, שעושים בו כאוות נפשם כיוון שכביכול הם שזכו באמון הציבור ,ולכן החוק אינו אמור להגביל אותם .המהלכים סביב עסקת הגז ,יחד עם דוגמאות אקטואליות נוספות, מרמזים על מעבר עקרוני לתפיסת שלטון פחות דמוקרטית, יותר סמכותנית ויותר כוחנית .אנו צועדים בכיוון הפשיזם. לכן הפגנות הגז הן גם הפגנות להגנת הדמוקרטיה .הן זכו לטיפול מיוחד ביחס למחאה "לבנה" – מחאה של יהודים מבוססים או בני המעמד הבינוני .ההפגנות דוכאו באלימות משטרתית קשה ,וכעו"ד קיבלתי פניות רבות מנפגעי אלימות משטרתית. המשטרה לא הסתפקה רק באלימות ,וגם הוציאה למארגני ההפגנות צווי הרחקה ממרכזי הערים .נוכח ביקורת ציבורית גוברת ,נאלצה המשטרה לבטל את הצווים .אם כן ,המחאה נגד מתווה הגז היא גם מחאה נגד הפשיזציה של השלטון בישראל. בעלות על המשאבים והמרחב הדמוקרטי פעילים חברתיים ציינו ,כי הקהל המגיע להפגנות הגז אינו מוכר להם ברובו .המחאה מוציאה מהבתים אנשים שאינם פעילים מקצועיים או קבועים ,ואת הפעילים הקלאסיים של השמאל היא מצליחה פחות להניע לפעולה .בהפגנות בלטו בנוכחותם צעירים וצעירות רבים ,אשכנזים ברובם ,בני המעמד הבינוני והגבוה ,עובדי הייטק ובעלי תארים אקדמיים ,שמתווה הגז עורר אותם .כ 10,000-מפגינים השתתפו בהפגנה הגדולה ביותר בתל אביב בגל זה של המאבק ,ויחד עם עוד הפגנות במוקדים רבים בארץ ,היה זה מפגן כוח משמעותי במיוחד. ההפגנות הללו עוסקות בשאלת הבעלות על משאבי הטבע .זו שאלה בסיסית שמדינות רבות עוסקות בה ,בעיקר כיוון שברוב המדינות שאינן מעצמות ראשונות במעלה ,את אוצרות הטבע רוכשים טייקונים מקומיים או עולמיים, והאזרחים נשדדים מאמצעי היצור שאמורים היו לפרנס אותם עצמם. כאן ברצוני להצביע על קשר שלרוב נותר סמוי מהעין – הקשר בין בעלות על משאבים ציבוריים לבין בעלות על מרחב דמוקרטי :לשני המאבקים החוברים יחד במאבק נגד מתווה הגז ,משותפת כותרת שלישית ,רחבה יותר ,והיא המאבק על האזרחות .דרישה לאזרחות אמיתית היא דרישה להיות הבעלים של המשאבים הציבוריים ומשאבי הטבע של המדינה ,וגם דרישה לקיומו של מרחב דמוקרטי .שתי התביעות מבקשות להשאיר בידי הציבור את מה ששלו ,את מה שהשלטון מחזיק בו רק מטעם האזרחים ולפי חוקיהם - את מה שאינו ניתן לשלילה או להעברה הלאה. למי "לוקחים את המדינה"? הטענה לאזרחות אמיתית שבאה לידי ביטוי בבעלות על המשאבים ועל המרחב הדמוקרטי ,כמו גם הדרישה לשוויון זכויות מול המדינה ,הן תביעות שרק חלקים בציבור מרגישים שהם יכולים להשמיע כיום .אנשים רבים לא נתפסים בידי השלטון ,או לא תופסים את עצמם ,כאזרחים אמיתיים ,ולכן הקבוצות אליהן הם משתייכים אפילו אינן טורחות לזעוק כשנשלל מהם חלקם במשאבים ובמרחב הדמוקרטי .אותם אנשים ממילא לא ראו את עצמם כבעלי אותה אזרחות מהותית מלכתחילה. על מנת שתוכל לזעוק ש"לוקחים לך את המדינה" -אתה צריך קודם להרגיש שהמדינה שלך .ומי מרגיש שהמדינה שלו? רק בעלי ההכנסה הגבוהה ,בעלי התארים האקדמיים, בעלי חברות ,מנהלים ,עובדי הייטק ,בני השכבות החזקות בחברה שהובטח להם שהמדינה תהיה שלהם .מבחינתם, ראש הממשלה של הימין לוקח להם את המדינה ,שכן הוא מוכר את הנכסים שהיו אמורים לתת לאזרחותם תוכן אמיתי, ומוחק את המנגנונים המגבילים את כוחו של השלטון מול אותם אזרחים. הפלסטינים אזרחי ישראל לא הרגישו את עצמם אזרחים שווים מעולם .ברור להם שהגז לא יהיה "שלהם" גם אם הוא יהיה בידיים ציבוריות .גם יוצאי אתיופיה וברה"מ לשעבר הם אזרחים שאינם מרגישים שהמדינה היא שלהם .כך חשות גם השכבות המוחלשות של הצעירים והצעירות שגדלו בשכונות קשות ,המזרחים ,המובטלים או על סף האבטלה, העובדים העניים .כל אלה מרגישים זה מכבר שהמדינה אינה שלהם ,שאינה מתנהלת למענם .גניבת הגז לא נתפסת בעיניהם כגניבה מהכיס שלהם. אז המאבק הזה אינו חשוב? להיפך .כל המאבקים בארץ מתנקזים לנקודת ההכרעה הזו :האם המדינה היא שלנו ,או שאנחנו נתינים שצריכים להתגונן מפני המדינה? פלסטינים בדואים בנגב יוצאים בקריאת חרום כדי שהמדינה לא תעקרם שנית מאדמתם ,אבל הדרישה העמוקה היא גדולה ורחבה יותר – חלוקה מחדש של האדמות והמשאבים בנגב לטובת כל יושביו; מאבקיהן של נשים נגד הטרדות מיניות הם מאבקים על בעלות שווה במרחב הציבורי; הפגנות נגד אפליה של קבוצות מוחלשות הן מאבק מתגונן – שצריך שיתפתח למאבק פורץ קדימה, מאבק על אזרחות שווה במובן המלא שלה. המסקנה מכך שרק החזקים יוצאים להיאבק על הגז אינה שיש לסגת מהמאבק הזה ,אלא שיש להיכנס אליו ,להשפיע עליו ,ולהרחיב אותו .יש לחבר אותו למאבקים אחרים בהם אנו משתתפים ולייצר את השינוי התודעתי -ממחאות של קבוצות אינטרס צרות למאבק אזרחי רחב על צורת המדינה, למאבק ל אזרחות שווה. בעולם 6/ גם מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של ונצואלה ,אוסקר פיגרה ,התייחס לתוצאות הבחירות .הקומוניסטים שותפים למפלגתו של מדורו בסיעה מאוחדת בפרלמנט" .זו הזדמנות לחשבון נפש ,וזו גם ההזדמנות עבור הכוחות המהפכניים לחידוש ולשיקום התנועה ,להעמקת התודעה המהפכנית", אמר פיגרה לעיתונאים ,והוסיף" :לתנועה העממית המהפכנית בוונצואלה כוח רב .תוצאות הבחירות לא מחקו את הישגיה ואת עוצמתה .עלינו מוטלת החובה ללמוד את הלקחים ולהתחיל מיד בפעולה למען חברה צודקת ושוויונית". בעקבות הבחירות באמריקה הלטינית :סופה של תקופה? המשמעות של מפלת השמאל בוונצואלה חזית האופוזיציה הימנית והניאו-ליברלית זכתה במרבית מושבי הפרלמנט בבחירות הכלליות שנערכו בוונצואלה ) ,(6.12וזאת לראשונה מאז עלתה לשלטון המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת שהקים הנשיא המנוח הוגו צ'אבס לפני כ־ 16שנה .יורשו של צ'אבס ,הנשיא המכהן ניקולס מדורו ,הודה בתבוסה ,אך הבהיר כי ימשיך להיאבק למען מדינה המבוססת על עקרונות סוציאליסטיים. ועדת הבחירות הודיעה כי קואליציית השולחן העגול לאחדות דמוקרטית ) - (MUDהכוללת תנועות פוליטיות מהימין ומהמרכז־ימין – השיגה 111מתוך 167המושבים באסיפה הלאומית ,ואילו המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה השיגה רק 46מושבים .הזוכים במספר מושבים טרם נקבעו ,והאופוזיציה אף עשויה לזכות ברוב של שני- שלישים ,שיאפשר לה לחסום לחלוטין את יוזמותיו של הנשיא הסוציאליסט ,ואף לחוקק חוק לעריכת משאל עם להדחתו .מדורו נבחר לנשיאות ב 2013-לקדנציה האמורה להסתיים ב.2019- הנשיא מדורו אמר בנאום לאומה כי הוא מקבל את תוצאות הבחירות ,אך אינו מוותר על החזון של מדינה סוציאליסטית" .אני מרגיש שלם עם המצפון שלי כי כל מה שעשינו היה למען ההגנה על המדינה" ,אמר והוסיף: "הפסדנו בקרב היום ,אבל המאבק לבניית חברה סוציאליסטית חדשה רק מתחיל .צריך לראות את זה כסטירה לפני שמתחילים לעבוד" .מדורו הסביר כי המדינה – הסובלת מאינפלציה שנתית של יותר מ־ 100%וממחסור במוצרים בסיסיים ,נתונה גם ב"מלחמה כלכלית" מצד יריבי השלטון והאימפריאליזם האמריקאי .הוא טען כי האופוזיציה ניצחה בשל "אסטרטגיה שנועדה לערער את האמון הקולקטיבי בפרויקט הלאומי"" .האופוזיציה בוונצואלה לא תצליח" ,הדגיש" ,הגיע הזמן להפסיק את המלחמה הכלכלית נגד המדינה ,לכבד את החוק ,לכבד את החוקים הכלכליים ואת רווחת החברה ולכבד את העם". ובכל זאת ...ביקורת עצמית ימים ספורים לאחר הבחירות קרא מדורו לחבריו לערוך ביקורת עצמית .לא מעט שאלות נותרו פתוחות במערכת הבחירות .אחת מהן :מדוע 25%מהבוחרים החליטו לא להצביע – חלקם מצביעי צ'אבס לשעבר; אך רובם ככולם נמנים עם שכבות החברה ששיפרו במידה רבה את מעמדן בעשור וחצי האחרון? ה"צ'אביסטאס" ניצחו ב 20-מערכות בחירות במהלך 16 שנים האחרונות ,ומה קרה עתה? מדוע ממשלה המגדירה את עצמה סוציאליסטית לא פעלה נגד התאגידים הגדולים המייצרים ומשווקים את מוצרי היסוד ,ש"נעלמו" מהשווקים בשנה האחרונה? רבים דרוש להלאים את התאגידים האלה, שחלקם בבעלות זרה ,מדוע הממשלה לא נענתה? בנוסף ,מספר לא מבוטל של מועמדי המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת הואשמו בשחיתות ובשימוש לא נאות במשאבי המדינה – מדוע בכל זאת הם הוצבו במקומות גבוהים ברשימה? האם הבוחרים לא הבחינו בהבדל הקיים בין הדיבורים הרמים על "סוציאליזם" לבין מעשיה של ממשלת מדורו? במילים אחרות ,רבים במפלגה השלטת ומחוצה לה סבורים שהגיעה העת לחשבון נפש .המפלגה הסוציאליסטית תוכל לתקן את שגיאות העבר וההווה או לשקוע במריבות אין סופיות בין מרכיביה ולאבד את הלגיטימציה הציבורית. בין קראקס לבואנוס איירס הבחירות בוונצואלה נערכו סמוך למפלת התנועה הפרוניסטית בראשות קריסטינה קירנשר בבחירות לנשיאות ארגנטינה וסמוך לתחילת תהליך ההדחה הפרלמנטרי לגבי מנהיגת מפלגת העובדים ונשיאת ברזיל דילמה רוסף .אין להשוות בין מדורו הסוציאליסט לבין קירשנר הדוגלת לדבריה ב"קפיטליזם רציני ומתפקד" .גם רוסף ,המגינה בחירוף נפש על שר האוצר הניאו-ליברלי שלה הבנקאי ג'ואקים לוי ,אינה דומה למדורו. נדמה שבשלוש המדינות הגדולות באמריקה הדרומית, חלק לא מבוטל מהציבור עייף מאישים המדברים בשם מפלגת עובדים ומבצעים מדיניות ניאו-ליברלית קשה ומכאיבה; או תוקפים את יריביהם מימין ובה בעת מציבים מועמדים שעמדותיהם הכלכליות והחברתיות הן ימניות; או שאינם נוקטים בצעדים משמעותיים כדי לקדם את הסוציאליזם המוצהר .אולם חרף המפלות האלקטוראליות, קיימות בהן מפלגות שמאל ותנועות עממיות ,איגודים מקצועיים ותנועות נשים ,עובדים וסטודנטים רבים המוכנים להמשיך ולהיאבק .ייתכן שפרק אחד נסגר ואחר ,חדש, נפתח. אפרים דוידי תרבות 7/ הדרך לקידום השפה הערבית עוברת בשימוש בה מאת יוני מנדל היו הרבה רגעים מרגשים ,הממוקמים אי שם בין מחוזות השמחה והטרגדיה ,בכנס בערבית שהתקיים ) (3.12בבניין נפתלי באוניברסיטת תל אביב ,לראשונה מאז היווסדה .אחד מהם היה ודאי בשניות הפתיחה של הרצאתו של פרופ' אמל ג'מאל מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטה .נושא ההרצאה היה "על ייצורם של 'ערבים שקטים' :היהודים-הערבים ותפקידם בתעמולה הציונית בערבית" .הקהל הרב שגדש את האולם לא היה צריך להמתין לסיום ההרצאה ולמסקנותיו של המרצה ,כדי לעמוד על חשיבותה ותרומתה לכנס .באופן ייחודי ,עוד לפני שאמר פרופ' ג'מאל מילה אחת על נושא מחקרו ,כבר הפכה הרצאתו להיסטוריה" .אני מלמד בבניין הזה מאז ,"1998אמר ג'מאל ,שבעבר כיהן כראש החוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב" ,וכבר נתתי באולם הזה אינספור הרצאות .דיברתי כאן והרציתי כאן בעברית, וגם באנגלית" ,הוא הביט עוד פעם אחת לעבר הקהל" ,אבל זו הפעם הראשונה שאני נותן כאן הרצאה בשפה שלי, בערבית". המילים של ג'מאל הדהדו בחלל החדר .מאז ,1998חלפו 17שנים .מדובר בכמעט שני עשורים שבהם פרופ' ג'מאל לימד באוניברסיטה הממוקמת במזרח התיכון ,במדינה שבה הערבית היא שפה רשמית ,אולם מתן הרצאה בערבית לא היה כלל בגדר אפשרות .שתי סיבות עיקריות לכך :האחת, מדיניות האוניברסיטה לפיה רק העברית והאנגלית הן שפות אקדמיות ,אשר למעשה קיבעה את המצב הלשוני האי- שוויוני הקיים בארץ; השנייה ,המצב בו רוב רובם של הסטודנטים היהודים באקדמיה אינו יודע ערבית ,ולכן המצב הקיים נתפס כחוק טבע. אוניברסיטת תל אביב תחגוג בקרוב שישים שנות פעילות, ועכשיו רשמה לזכותה כנס אקדמי ראשון שהתקיים בערבית, שבו נשאו מרצים יהודים וערבים את הרצאותיהם בערבית, ואשר כולו לווה בתרגום סימולטני לעברית .בדרך זו, ההרצאות היו נגישות לא רק למרצים ולסטודנטים הערבים- הפלסטינים אזרחי ישראל ,והערבית הייתה שפה אקדמית הנגישה לכל באי הכנס .האירוע סיפק סיבה להתרגשות רבה, אבל גם תחושה קשה של החמצה מתמשכת .האם ההתלהבות שאחזה במרצים ובקהל מלמדת על אירוע יוצא מן הכלל שיישאר רק בגדר קוריוז ,או שבכוחו להפיח חיים בכל הנוגעים בדבר – מקבלי החלטות ,מרצים וסטודנטים, יהודים וערבים שבכוונתם לקדם את השפה הערבית ולהפוך אותה לשפה רשמית ונוכחת באמת באוניברסיטאות בישראל? מטרה זו צריכה לעמוד לנגד עינינו ,שכן היא כוללת את הקשר בין היחס לשפה לבין היחס לדוברי השפה ,ואת חשיבות הערבית כסלילת דרך להבנה אזרחית ואמיתית של האזור בו אנו חיים ולהפסקת הראיה הביטחונית המוגבלת והמגבילה ,הממודרת והמדירה. האפשרות לבסס את מקומה של הערבית באקדמיה היא אתגר אדיר עבור כל מי ששואף לקדם שלום ,שוויון וצדק בארץ .את גודל האתגר ניתן היה לראות בהרצאה המרכזית שנתן בכנס פרופ' יהודה שנהב ,ובה נחשף דו"ח לגבי ידיעת השפה הערבית בקרב יהודים בישראל ,שהייתי שותף בכתיבתו .המצב ,איך לומר ,עגום .כאשר פורטים את כישורי השפה של יהודים בערבית מגלים ,כי רק כ 6%-מזהים את האותיות ,רק כ 2%-מסוגלים לקרוא טקסט פשוט בערבית )פסקה ממאמר בעיתון( ,רק 1.4%מסוגלים לכתוב אימייל בערבית .שיעור היהודים-ישראלים היכולים לקרוא טקסט מורכב בשפה הערבית )ספר( הוא פחות מאחוז. זאת ועוד .אם נוציא מהמשוואה את היהודים יוצאי המדינות הערביות ,המספרים ממש איומים :לדוגמא ,שיעור היהודים היכולים לקרוא ספר בערבית הוא ,באופן מעשי ,אפס. ההקשר השלילי בו נלמדת הערבית בישראל ,בדרך כלל תוך הצדקה או מתוך מוטיבציה ביטחונית ,הוא כמובן חלק מהבעיה .במילים אחרות ,השפה הערבית הפכה בארץ לשפה הקרובה לצרכים של ביטחון לאומי ורחוקה כרחוק מזרח ממערב מקיומה כשפה חברתית יומיומית ,כשפת תרבות בה מרצים ,כותבים אימייל לחבר ,או קוראים ספר שירה. הכנס ,לפיכך ,וההרצאה של ג'מאל כתמצית ,השליכו אור על היֵש הייחודי ,הספציפי ליום בו הוא התקיים ,אבל באותה עת חשפו את האין ,המאפיין את פעולתה האקדמית של האוניברסיטאות בישראל .האור שיצא מהאולם המרכזי בבנין נפתלי הוא ,אם כן ,פתח תקווה לאפשרות למציאות חיים אחרת ,טובה יותר ,וליחסים של כבוד הדדי ושוויון. אבל הכנס הזה הוא בעיקר קריאה לפעולה .האתגר נותר עצום כשהיה .משנכבה האור באולם ,חובתנו לחשוב על הדרכים בהן יודלקו עוד אורות כאלה. * ד"ר יוני מנדל נמנה עם מארגני הכנס בערבית "אנא מן אליאהוד" ,במסגרת יוזמה לקידום הערבית באקדמיה ,לה שותפים מכון ון ליר בירושלים ,מרכז דיראסאת ועמותת סיכוי. אירוע היסטורי זכיתי להשתתף באירוע היסטורי באקדמיה הישראלית: באוניברסיטת תל אביב נערך כנס אקדמי ראשון בשפה הערבית .דיברתי בכנס על כך שאנו מעוניינים לקדם השכלה גבוהה רב-תרבותית ודו-לשונית ,שתתן ביטוי ראוי למעמדה של הערבית כשפה וכתרבות של קבוצת מיעוט לאומי. מוסדות ההשכלה הגבוהה צריכים להיות חלק מהפתרון של הסכסוך ,ולא חלק מהבעיה. הערבית היא חותם הזהות הבסיסי של האזרחים הערבים, וחיוני לכבד את מעמדה בישראל כשפה רשמית לצד העברית .אנו עדים בשנים האחרונות למתקפה על השפה הערבית ועל התרבות הערבית בישראל מצד שלטון הימין, וחובתנו ,יהודים כערבים ,להיאבק יחד כדי לחזק את מעמדה של השפה הערבית. יוסף ג'בארין ,חבר כנסת במאבק ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות,שנפגש בשבוע שעבר בכאבול,החליט לקיים שורה של צעדי מחאה נוכח המחנק הכלכלי ממנו סובלות הרשויות .בין היתר ,סוכם בדבר השבתת כל רשויות הערביות ברחבי המדינה ביום רביעי 16 ,בדצמבר. עוד סוכם על קיום משמרות מחאה בצמתים ומול משרדי מסלול הסיור כולל את קבר הרוצח ברוך גולדשטיין בקריית ארבע ,מערת המכפלה ,רחוב השוהדא ,השוק הסיטונאי, ההתנחלות היהודית ומפגש עם צעירים פלסטינים תושבי העיר. נקודת איסוף בשעה 8:00בתחנת ארלוזורוב ,בתל-אביב, החזרה לאותו מקום בשעה .16:00 להרשמה לסיור: http://www.shovrimshtika.org/tours/2?tid=379 שורה של אירועים בתל-אביב לציון יום המהגר הבינלאומי האירועים לרגל יום המהגר יתקיימו בשבת 19 ,בדצמבר: בשעה 16:00בסינמטק תל-אביב -הקרנות של שלושה סרטים; בשעה - 22:00מסיבה של המוקד לפליטים ולמהגרים במועדון ה"תחת". המפלגה הקומוניסטית הישראלית מברכת את חבר סניף ירושלים יואל טנדלר לרגל יום הולדתו ה, ,100- ומאחלת לו בריאות טובה ועוד שנים של עשייה מק"י וחד"ש -חיפה מזמינות לדיון בנושא: הממשלה בירושלים .כמו כן ,שוקלים ראשי הרשויות את פתיחתם של הליכים משפטיים על מנת להשיג השוואה של המענקים הממשלתיים לרשויות היהודיות והערביות. הרשימה המשותפת פרסמה אמש הודעת תמיכה בצעדי המחאה של הרשויות .דובר הרשימה מסר ,כי הממשלה חזרה בה מהסכמות שהושגו בעבר ומהכרזות רמות בדבר "סיוע מוגבר למגזר הערבי". ב 18-בדצמבר :סיור של שוברים שתיקה בעיר חברון ביום שישי 18 ,בדצמבר ,יתקיים סיור של ארגון שוברים שתיקה בעיר חברון .מהארגון נמסר כי "חברון היא העיר השנייה בגודלה בגדה המערבית והעיר אשר בליבה התנחלות ישראלית .הסיור חושף את תוצאות עקרון ההפרדה והשליטה הצבאית בעיר". "האיום הפשיסטי – סכנות ,תסריטים ואפיקים להתנגדות" בהשתתפות: ח"כ דב חנין ,חבר הלשכה הפוליטית של מק"י, רג'א זעאתרה ,מזכיר מחוז חיפה של מק"י, ביום א' ,20.12 ,בשעה 19:30 במועדון "אחווה" ,שד' בן גוריון 39 לשמואל אמיר ולמשפחה משתתפים באבלכם הכבד על מותה של חיה אמיר מחוז ת"א-יפו של מק"י ,חד"ש-ת"א ת"ד ,26205ת"א ,6126102טל' ,03-6293944פקס info@maki.org.il,03-6297263 אתר מק"י , :www.maki.org.ilאתר חד"ש www.hadash.org.il:
© Copyright 2024