עלון להורדה שלום לעם

‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪708‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫השתתפנו במסיבות חנוכה בסניפי קטמון וארמון הנציב ונהנינו מכל‬
‫רגע‪ .‬היה מיוחד!‬
‫סניף ארמון הנציב |פועל בימים ב' ‪ -‬ד' |‪19:00 - 21:00‬‬
‫בבית הכנסת ארמון התורה רח' שלמה בן יוסף ‪10‬‬
‫לפרטים‪052-7649389 :‬‬
‫סניף קטמון |בימי א'‪-‬ג' |‪20:30-22:15‬‬
‫בבית הכנסת 'רינת בית דוד' רח' יוסי בן יועזר ‪ 30‬קטמון‬
‫לפרטים‪052-7503019 :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫מבחן הטלאים‬
‫במדור סיפור לשבת‬
‫פרשת שמות כ"א טבת תשע"ו ‪ 02‬בינואר ‪2016‬‬
‫שבת פרשת שמות‪ ,‬כ"א בטבת תשע"ו‪,‬‬
‫‪ 2/1/16‬נרצח בשובו מן התפילה‬
‫בכ"א בטבת תשל"א‪ ,‬לפני ‪ 45‬שנה‪ ,‬נרצח‬
‫הגאון רבי מצליח מאזוז בג'רבה שבתוניס‪,‬‬
‫בידי בן עוולה מוסלמי שהתנקש בו ורצחו‬
‫נפש‪ .‬הרב מאזוז התפרסם בגאונותו הגדולה‬
‫ובעמידתו על משמר החינוך המסורתי‬
‫בתוניס‪ ,‬עד שהתפטר מתפקידו כשופט‬
‫בבית הדין האזרחי במדינה‪ ,‬לאחר שחויב‬
‫לדון גם יהודים על פי חוקי המדינה ולא‬
‫על פי חוקי התורה‪ .‬בעת שובו מתפילת‬
‫שחרית‪ ,‬התנקש בו מרצח מוסלמי והוא‬
‫עלה בסערה השמימה על קידוש השם‪.‬‬
‫לאחר שנה‪ ,‬הובא המנוח לקבורה בהר‬
‫הזיתים‪ ,‬ועל שמו הוקמה הישיבה הנודעת‬
‫'כיסא רחמים' בבני ברק‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬כ"ב בטבת תשע"ו‪3/1/16 ,‬‬
‫כוס התרעלה‬
‫בכ"ב בטבת שנת רנ"ד‪ ,‬שנתיים לאחר גירוש ספרד‪ ,‬גורשו כמאה אלף יהודים‬
‫מסיציליה‪ ,‬האי הגדול ביותר בים התיכון‪ ,‬שהייתה נתונה אז תחת שלטונו של‬
‫פרננדו השני‪ ,‬מלך ספרד‪ ,‬והוא אכף את החוק לגירוש היהודים שבה כהמשך‬
‫לגירושם מספרד שנתיים קודם לכן‪.‬‬
‫ביום זה בשנת תש"א‪ ,‬פרצו מאורעות דמים ופרעות אימה בבוקרשט שברומניה‪,‬‬
‫על ידי תנועת הלגיונרים שניסתה להדיח את השלטון וביצעה פוגרום אכזרי‬
‫ביהודי בוקרשט‪ .‬בחסדי שמים דוכא המרד לאחר מספר ימים‪ ,‬אולם מאות יהודים‬
‫נרצחו בעינויים קשים ואכזריים‪ ,‬אלפי בתי עסק וחנויות נשדדו ובתי כנסת רבים‬
‫הוצתו‪ ,‬כשהפורעים רוקדים מסביב וקוראים קריאות שמחה לשריפת רכושם של‬
‫היהודים‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬כ"ג בטבת תשע"ו‪ 4/1/16 ,‬גולה אחר גולה הלכה יהודה‬
‫בכ"ג בטבת שנת רנ"ח‪ ,‬כשש שנים בלבד לאחר גירוש ספרד המפורסם‬
‫שהתרחש ביום חורבן ירושלים בתשעה באב‪ ,‬בשנת רנ"ב‪ ,‬לפני למעלה מ‪500-‬‬
‫שנה‪ ,‬התרחשה גלות נוספת ממדינת פורטוגל‪ .‬כ‪ 70-‬אלף מגולי ספרד שהיגרו‬
‫לפורטוגל‪ ,‬יחד עם כ‪ 30-‬אלף התושבים שחיו בה קודם לכן‪ ,‬נאלצו ליטול את‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫מקל הנדודים ולחפש מנוח לכף רגלם‪ ,‬ורק ל‪ 600-‬משפחות הותר להישאר בעיר‬
‫תמורת כופר גדול לשלטון‪ .‬ילדיהם נלקחו מהם בהוראת מלך פורטוגל ז'ואו‬
‫השני‪ ,‬ונשלחו לאי מרוחק בחופי אפריקה‪ ,‬שם עבדו במטעי הסוכר ורובם מתו‬
‫מרעב וממחלות‪ ,‬או נפלו טרף לשיני תנינים‪ .‬יהודים רבים אחרים נאלצו להתנצר‬
‫למראית עין והמשיכו לשמור בחשאי על יהדותם במסירות נפש‪ ,‬עד שהצליחו‬
‫להגר ממנה וחזרו לדתם בגלוי‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬כ"ד בטבת תשע"ו‪ 5/1/16 ,‬חורבנה של צפת‬
‫בשעת בין הערביים של כ"ד בטבת תקצ"ז‪ ,‬פרצה בארץ ישראל רעידת אדמה‬
‫חזקה‪ .‬עיקר הרעש היה באזור הגליל ולבנון‪ ,‬והערים שסבלו יותר מכולן היו‬
‫צפת וטבריה‪ ,‬ערי הקודש‪ .‬באותם ימים‪ ,‬עדיין לא נקבעו כלים סיסמולוגים ואף‬
‫השימוש בסולם ריכטר החל רק לאחר כמאה שנה‪ ,‬אולם על פי הערכות מאוחרות‪,‬‬
‫היה הרעש בעוצמה של כ‪ 7-‬בסולם מגניטודה‪ ,‬ונהרגו כאלפיים יהודים בצפת‬
‫לבדה וכשבע מאות נוספים בטבריה‪ .‬הקהילה היהודית בצפת נפגעה קשות ורבים‬
‫היגרו ממנה לירושלים‪ .‬כשהגיעה השמועה לארצות הגולה על הרעידה הקשה‪,‬‬
‫התבטא החת"ם סופר כי היה בכך עונש על הפגיעה בקדושתה של ירושלים‪,‬‬
‫כאשר העולים ארצה לא התיישבו בה והעדיפו להתיישב בערי הגליל‪ .‬אחרים‬
‫ראו בכך סימנים לביאת המשיח כפי דברי חז"ל שהגליל ייחרב‪ ,‬אולם היו רבים‬
‫שנשארו בצפת והקימו אותה מחדש‪ ,‬באמונה ובתקווה מחודשת‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬כ"ה בטבת תשע"ו‪ 6/1/16 ,‬מאכולת אש‬
‫בימים כ"ד‪-‬כ"ה בטבת תע"ח‪ ,‬השתוללה שריפה גדולה בעיר פרנקפורט דמיין‪,‬‬
‫העיר הגדולה והעתיקה ביותר בגרמניה היהודית‪ ,‬והיא כילתה כ‪ 500-‬בתים בעיר‪.‬‬
‫‪ 36‬ספרי תורה נשרפו למרבה הצער‪ ,‬ארבעה יהודים נספו בדליקה וכשמונת‬
‫אלפים נותרו ללא קורת גג‪ .‬לאחר כיבוי השריפה ובדיקת נזקיה‪ ,‬הואשם רבה‬
‫של העיר‪ ,‬הגאון רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים"‪ ,‬כי הוא‪ ,‬לא פחות‪ ,‬אחראי‬
‫לפרוץ הדליקה הגדולה‪ .‬המעלילים טענו‪ ,‬כי הדליקה פרצה כתוצאה מהשימוש‬
‫הרב בקבלה מעשית ופעולות מאגיה שונות‪ ,‬והוא מנע בזדון את הזמנת הכבאים‬
‫על מנת לבדוק את כוח קמעותיו‪ .‬הרב מצא מנוחה זמנית בביתו של חייט נוצרי‬
‫תושב העיר‪ ,‬ולאחר שהועמד למשפט הצליח להוכיח כי העלילה בשקר יסודה‪,‬‬
‫והשריפה פרצה כתוצאה מנר דולק שהחייט הותיר בביתו ללא השגחה‪ .‬מסופר‪,‬‬
‫כי לפני יציאתו מפרנקפורט בירך הרב את החייט הנוצרי שאצלו התאכסן לאחר‬
‫פרוץ השריפה‪ ,‬והבטיח לו כי מעולם לא יחסר לו ולצאצאיו לחם‪ .‬עד לפני‬
‫עשרות שנים‪ ,‬חי בעיר פרנקפורט אדם בשם פרידריך אוגוסט פינגיר‪ ,‬שהיה‬
‫מצאצאי החייט והוא סיפר כי מאז ברכתו של הרב‪ ,‬עשו כל צאצאי המשפחה חיל‬
‫בעסקיהם וחיו חיי רווחה‪.‬‬
‫השיעור ששווה כסף‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫האווירה במשרד הייתה רגועה‬
‫ושקטה‪ .‬הלחץ בעבודה של אתמול‬
‫ירד במקצת ועורך הדין מקובסקי‬
‫התרווח בכורסתו ועיין במסמכים‬
‫הפרושים מול עיניו‪ .‬דפיקה קלה‬
‫נשמעה על הדלת והמזכירה נכנסה‬
‫אל החדר‪" :‬אדוני‪ ,‬רב העיר ממתין‬
‫לך בחוץ"‪.‬‬
‫"תכניסי אותו בבקשה" אמר עורך‬
‫הדין‪" .‬בוקר טוב מר מקובסקי" פתח‬
‫הרב בדבריו‪" :‬באתי לשמוע מה‬
‫חדש בעניין התיק שבו אתה מייצג‬
‫דוד קליינר‬
‫אותי בבית המשפט"‪ .‬הרב הביט בו‬
‫בציפייה לשמוע על ההתפתחויות‪.‬‬
‫עורך הדין פתח בדבריו‪" :‬תראה‪ ,‬אני חושב שרוב הסיכויים שאנחנו‬
‫ננצח‪ .‬כן‪ ,‬ננצח בתביעתנו בדבר הרשלנות הרפואית של בית‬
‫החולים‪ .‬הדיון המסכם יתקיים בשבוע הבא‪ ,‬וכפי שזה נראה לי‬
‫ידנו תהיה על העליונה‪."...‬‬
‫"אני שמח לשמוע זאת" אמר הרב‪" ,‬מכיוון שכשעברתי על‬
‫הטיעונים שלך בבית המשפט הם לא כל כך הרשימו אותי‪ ,‬ויש‬
‫לי ספק גדול האם הם באמת יתקבלו על ידי השופטים"‪ ,‬הדגיש‬
‫הרב בחשש‪" .‬אל תדאג ידידי‪ ,‬אתה תקבל את המגיע לך ביושר"‬
‫השיב עורך הדין בחיוך‪ ,‬וסיים את דבריו‪" :‬בסיכום השעות שערכנו‪,‬‬
‫מגיע לי ממך עד עכשיו סך של כמאה וחמישים אלף שקלים על‬
‫הייצוג עד עתה"‪.‬‬
‫חלף שבוע‪ ,‬ובדיון המסכם‪ ,‬פסק השופט לטובת בית החולים‬
‫ושלל את תביעתו של הרב לחלוטין‪ .‬בהתייעצות עם עורכי דין‬
‫נוספים שעברו על החומר‪ ,‬נאמר שהטיפול של משרד עורכי הדין‬
‫מקובסקי בתיק התביעה היה חובבני לחלוטין‪ ,‬וכי כלל לא מגיע‬
‫להם התשלום המופרז שהם דורשים על הייצוג הלא ראוי‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬עורך הדין מקובסקי לא מסכים לוותר על שקל אחד מסכום‬
‫התשלום‪ .‬בעקבות חילוקי הדעות הוחלט לפנות לאדם ניטרלי‬
‫העוסק בגישור‪ ,‬הידוע כמי שמצליח כמעט תמיד להוביל את‬
‫הצדדים לפשרה שתהיה מקובלת על שני הצדדים‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬הגעתי למגשר מר שמואל?" שאל הרב בטלפון‪" .‬כן‬
‫בבקשה‪ ,‬במה אוכל לעזור?" הרב פירט בפניו את עיקר הוויכוח‬
‫בינו לבין משרד עורכי הדין‪" ,‬אנו רוצים להזמין אותך באופן פרטי‬
‫לגשר ביננו‪ "...‬מר שמואל נענה לבקשה בשמחה מהולה בחשש‪.‬‬
‫הוא אמנם היה רגיל לגשר בין מנהלי מוסדות לבין מורים מפוטרים‪,‬‬
‫בין ועדי עובדים‪ ,‬או בין אחים המתקוטטים על ירושה וכדומה‪ ,‬אבל‬
‫המשימה הפעם היא לגשר בין משרד עורכי דין מכובד המעסיק‬
‫תחתיו עשרות עורכי דין לבין רבה של העיר‪ ,‬וזו משימה שבהחלט‬
‫אינה נראית כל כך פשוטה וקלה‪.‬‬
‫כבר במפגש הראשון הבין המגשר שפתרונות הגישור המקובלים‬
‫לא יהיו תקפים כאן‪ .‬מר מקובסקי היה תקיף והחלטי ולא הסכים‬
‫להתפשר על אף שקל‪ ,‬ומאידך עיון בפרטי המקרה הראה בעליל‬
‫שיש מקום לטענת הרב על המחדלים שנעשו בטיפול בתיק‬
‫הרשלנות הרפואית‪ .‬מה גם שהרב‬
‫תכנן לשלם לעו"ד מהכסף שציפה‬
‫לקבל מהתביעה‪ ,‬אבל כעת‬
‫לאחר שתביעתו נדחתה והוא‬
‫יאלץ לשלם מכיסו את הוצאות‬
‫המשפט‪ ,‬יהיה זה קשה מאוד‬
‫עבורו להשיג סכום כה גדול‪.‬‬
‫שישה מפגשים נערכו בין הצדדים‬
‫אבל לא נראתה שום התקדמות באופק‪ ,‬ואז לפתע הבריק רעיון‬
‫במוחו של המגשר‪ .‬למפגש השביעי הוא הגיע‪ ,‬כשבידו כרך גמרא‬
‫של 'מאורות הדף היומי'‪ ,‬וביקש לדבר ביחידות עם מנהל המשרד‬
‫מר מקובסקי‪" :‬אדוני הנכבד" פתח מר שמואל "האם שמעת פעם‬
‫על המושג 'דף היומי?'‬
‫"לא‪ ,‬אינני יודע על מה מדובר" ענה העו"ד‪ .‬ואילו המגשר דפדף‬
‫לסופו של הכרך שבידיו‪" :‬כיום‪ ,‬כל משרד שמכבד את עצמו מקיים‬
‫שיעור אינטלקטואלי בתלמוד מדי יום ביומו‪ ,‬השיעור מתקיים בדרך‬
‫כלל בזמן ההפסקה כשיש הפוגה קלה מהעבודה‪ ,‬וכל המשתתפים‬
‫בו בכל רחבי העולם לומדים את אותה הסוגיה בתלמוד‪"...‬‬
‫המגשר הראה לו את כרך הגמרא בו מופיעים מאות שיעורים‬
‫המתקיימים מדי יום במשרדי עורכי דין מכובדים‪ ,‬בבורסה בתל‬
‫אביב‪ ,‬ואפילו במשרד הביטחון‪ .‬בבירור קצר שערך העו"ד עם‬
‫עובדיו‪ ,‬התלהבו הללו מאוד מהרעיון לקיים שיעור כזה במשרדם‪.‬‬
‫"זה ישדרג את האווירה בכמה רמות" אמרו לו העובדים‪.‬‬
‫כעת פנה מר שמואל אל הרב ושאל אותו כמה משלמים לו בדרך‬
‫כלל עבור שיעור של ‪ 45 - 30‬דקות‪ ,‬ותשובת הרב הייתה כי המחיר‬
‫המקובל הוא מאה וחמישים שקלים‪ .‬חישוב קצר העלה שאם הרב‬
‫ימסור את השיעור חמישה ימים בשבוע‪ ,‬בתוך ‪ 3‬וחצי שנים הוא‬
‫יחזיר למשרד את חובו‪ .‬שני הצדדים הסכימו להצעה וחתמו על‬
‫הסכם הפשרה‪ .‬חלפו מאז כבר מעל חמש שנים והשיעור ב'דף‬
‫היומי' ממשיך כסדרו עד עצם היום הזה‪...‬‬
‫***‬
‫המגשר המדובר הוא אבי‪ ,‬ר' שמואל קליינר ז"ל שהלך לעולמו‪.‬‬
‫במשך כל ימיו הוא השכין שלום בין אויבים וידע בחכמתו למצוא‬
‫פתרונות מבריקים לבעיות שנראו ללא מוצא‪ ,‬ולפעמים הצליח‬
‫'על הדרך' גם לייקר את חשיבותו של לימוד התורה בקרב כלל‬
‫רובדי העם‪.‬‬
‫לעולם אל תתייאש‪.‬‬
‫לפעמים אנחנו חושבים שניסינו מספיק בחיים‪ ,‬עם רצון אמיתי‬
‫להתקדם ולהצליח שום דבר בחיים לא יוכל לעצור אותנו‪.‬‬
‫ֶע ְקרֹון הָ אִ ּזּון‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ַה ֲח ָב ָטה ָה ַעּזָ ה ֶׁשּנִ ְׁש ְמ ָעה ֵמ ֶה ָח ֵצר ֵה ִע ָירה ֶאת‬
‫ל‪-‬חלִ יל ִמ ְּׁשנָ תֹו‪ .‬הּוא ָקם ְּב ֶב ָהלָ ה‬
‫מּוס ָט ָפה ֶא ֲ‬
‫ְ‬
‫ּוביָ דֹו‬
‫ִמ ִּמ ָּטתֹו‪ ,‬נָ ַטל ְּביָ דֹו ָה ַא ַחת ֶאת ֶא ְק ָּדחֹו ַהּיָ ָׁשן‪ְ ,‬‬
‫ַה ְּׁשנִ ּיָ ה ַּפּנָ ס‪ ,‬וְ יָ ָצא ֶאל ֶה ָח ֵצר‪ .‬הּוא יָ ַדע ֶׁש ָּב ֵאזֹור ַהּזֶ ה‬
‫יס ַטן ָאסּור לָ ַק ַחת ׁשּום ִסּכּון‪.‬‬
‫ֶׁשל ְּדרֹום ַא ְפּגָ נִ ְ‬
‫ַּב ְּת ִחּלָ ה נִ ּגַ ׁש ֶאל לּול ַה ַּת ְרנְ גֹולֹות‪ֲ ,‬א ָבל ָׁשם ַהּכֹל‬
‫ָהיָ ה ָׁש ֵקט‪ .‬הּוא ִה ְמ ִׁשיְך ֶאל ָה ֶר ֶפת‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ִה ְת ָק ֵרב‬
‫יה נִ ְפ ֲערּו ֵעינָ יו ְּב ַת ְד ֵה ָמה‪ְ .‬ק ָר ִעים ֶׁשל ּכַ ּדּור‬
‫ֵאלֶ ָ‬
‫זּורים ֵּבין ּגִ ְדרֹות ָה ֶר ֶפת‪ּ ,‬כְ ֶׁש ַה ָּפרֹות‬
‫ּפֹור ַח ָהיּו ְּפ ִ‬
‫ֵ‬
‫אֹור ַח ַה ִּבלְ ִּתי ָצפּוי ֶׁשּנָ ַפל‬
‫ּגֹועֹות ְּב ַפ ַחד נֹכַ ח ָה ֵ‬
‫יהן ֵמ ַה ָּׁש ַמיִ ם‪.‬‬
‫ֲעלֵ ֶ‬
‫מּוס ָט ָפה‬
‫ְ‬
‫'זֶ ה ַמ ֶּׁשהּו ֶׁשל ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים'‪ִ ,‬ה ְר ֵהר‬
‫קֹומי ֶׁשל ִא ְרּגּון‬
‫ּומ ֵהר לְ ִה ְת ַק ֵּׁשר לְ ִאיׁש ַה ֶּק ֶׁשר ַה ְּמ ִ‬
‫ִ‬
‫יּבן‪.‬‬
‫ַה ַּטאלִ ַ‬
‫מּוס ָט ָפה‬
‫ְּבתֹוְך ַּדּקֹות ֲא ָחדֹות ָר ֲח ָׁשה ַחּוָ תֹו ֶׁשל ְ‬
‫יּבן ַר ִּבים‪ֶׁ ,‬ש ָּס ְרקּו ּכָ ל ִּפּנָ ה‪ֵ .‬הם ָמ ְצאּו‬
‫לֹוח ֵמי ַטאלִ ַ‬
‫ְּב ֲ‬
‫ּכַ ָּמה ַמכְ ִׁש ִירים ֶׁש ָהיּו ְמ ֻח ָּב ִרים לַ ּכַ ּדּור וְ ִה ְת ָּפ ְרקּו‬
‫ְּב ֵעת נְ ִפילָ תֹו‪ַ .‬ה ְּׂש ִר ִידים נִ לְ ְקחּו לְ ִמ ְפ ֶק ֶדת ִא ְרּגּון‬
‫אֹותם‪.‬‬
‫ַה ֵּטרֹור‪ ,‬וְ כָ ל ַה ְמ ַפ ְּק ִדים ֻהזְ ֲעקּו ּכְ ֵדי לִ ְבחֹן ָ‬
‫'זֶ ה לְ ֹלא ָס ֵפק ַּבּלֹון ִרּגּול'‪ָ ,‬א ַמר ֶא ָחד ִמ ְּבכִ ֵירי ָה ִא ְרּגּון ֶׁש ָהיָ ה ֻמ ְמ ֶחה ְּבלָ ְח ָמה ֶאלֶ ְק ְטרֹונִ ית‪' .‬יֵ ׁש ּכָ אן‬
‫ּומ ְׁש ֵּד ִרים ַר ֵּבי ָע ְצ ָמה‪ַּ .‬תזְ ִעיקּו‬
‫אֹותּיֹות זְ ִעירֹות ִמ ֶּמ ְר ָחק ַרב‪ַ ,‬‬
‫ַמ ְצלֵ מֹות ְמ ֻׁשכְ לָ לֹות ֶׁשּיְ כֹולֹות לִ ְקרֹא ִ‬
‫ֶאת ַה ֶּטכְ נָ ִאים ֶׁשּלָ נּו‪ֶׁ ,‬שּיִ ְב ְּדקּו ָמה יֵ ׁש לָ נּו ּפֹה'‪.‬‬
‫ְׁשנֵ י ֶטכְ נָ ֵאי ֶאלֶ ְק ְטרֹונִ ָיקה ִהּגִ יעּו לַ ַּמ ְר ֵּתף‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ֵה ֵחּלּו לִ ְבּדֹק ֶאת ַה ַּמ ְׁש ֵּד ִרים ֵהם ֹלא ֶה ֱא ִמינּו‬
‫ּפֹועל לַ ְמרֹות ַהּנְ זָ ִקים ֶׁש ָּס ַפג ַּבּנְ ִפילָ ה'‪ִ ,‬ה ְס ִּביר ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶאת‬
‫יהם‪'ַ .‬ה ַּמ ְׁש ֵּדר ֲע ַדיִ ן ֵ‬
‫לְ ַמ ְר ֵאה ֵעינֵ ֶ‬
‫ַה ִה ְת ַרּגְ ׁשּות‪.‬‬
‫ֶ'ּב ֱא ֶמת?' ִה ְת ַעּגְ לּו ֵעינָ יו ֶׁשל ַה ָּבכִ יר‪'ַ .‬ה ִאם ַא ָּתה יָ כֹול ּגַ ם לְ זַ הֹות ֵהיכָ ן ַה ֶּת ֶדר נִ ְקלָ ט?'‬
‫יֹותר וְ ָע ַרְך ְּב ִדיקֹות ׁשֹונֹות‪ .‬לְ ַא ַחר‬
‫יֹותר ְּב ָעיָ ִתי'‪ָ ,‬א ַמר ַה ֶּטכְ נַ אי‪ .‬הּוא ִה ִּׂשיג ִצּיּוד ְמ ֻׁשכְ לָ ל ְּב ֵ‬
‫'זֶ ה ּכְ ָבר ֵ‬
‫יֹומיִ ם ְמ ֻא ָּמ ִצים הּוא יָ כֹול ָהיָ ה לְ ַב ֵּׂשר‪'ָ :‬האֹות ֵמ ַה ַּמ ְׁש ֵּדר נִ ְקלָ ט ְּב ֶמ ְרּכַ ז ַהּכְ ָפר טּולִ ילַ את‪ּ ,‬כְ ‪40-‬‬
‫ַ‬
‫ילֹומ ֶטר ִמּפֹה‪ּ .‬כַ ּנִ ְר ֶאה ֶׁש ָּׁשם ְמ ֻמ ָּקם ֲח ַדר ַה ַּב ָּק ָרה וְ ָה ִרּגּול ֶׁשל ַה ָּצ ָבא ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ י'‪.‬‬
‫ִק ֶ‬
‫ׁשּודה‪ַ .‬א ַחד‬
‫יּבן ְס ִביב ַהּכְ ָפר טּולִ ילַ את ִק ְּבלּו ַהנְ ָחיָ ה לִ ְפק ַֹח ַעיִ ן ַעל ּכָ ל ְּפ ִעילּות ֲח ָ‬
‫ּכָ ל סֹוכְ נֵ י ַה ַּטאלִ ַ‬
‫יסה לַ ּכְ ָפר‪ .‬הּוא ִה ְמ ִׁשיְך ְּב ִׁשגְ ַרת‬
‫חּוסיין‪ָּ ,‬בחּור ָצ ִעיר ֶׁש ָע ַבד ְּב ַת ֲחנַ ת ַה ֶּדלֶ ק ַּבּכְ נִ ָ‬
‫ַהּסֹוכְ נִ ים ָהיָ ה ֵ‬
‫יֹומיִ ם נִ ְק ְר ָתה ְּב ַד ְרּכֹו ִהזְ ַּד ְּמנּות ָּפז‪ְ .‬מכֹונִ ית‬
‫נֹוספֹות‪ .‬לְ ַא ַחר ַ‬
‫יֹומֹו ּכִ ְמ ַת ְדלֵ ק‪ַ ,‬אְך ֵעינָ יו ָע ְבדּו ָׁשעֹות ָ‬
‫ּגְ דֹולָ ה ָע ְצ ָרה לְ ַת ְדלֵ ק‪ַ ,‬הּנֶ ָהג ָהיָ ה ָּבחּור ֲא ֶמ ִר ַיקנִ י ִּבלְ בּוׁש ֶאזְ ָר ִחי‪'ִ .‬שֹים לִ י ֵמכָ ל ָמלֵ א'‪ָ ,‬א ַמר‬
‫רּותים?'‬
‫חּוסיין וְ ָׁש ַאל‪'ֵ :‬איפֹה ּפֹה ַה ֵּׁש ִ‬
‫לְ ֵ‬
‫רּותים‪.‬‬
‫חֹורי ֶׁשל ִּבנְ יַ ן ַּת ֲחנַ ת ַה ֶּדלֶ ק‪ ,‬וְ ַה ָּבחּור ִמ ֵהר לְ כִ ּוּון ָּתא ַה ֵּׁש ִ‬
‫חּוסיין ִה ְצ ִּב ַיע לְ ֵע ֶבר ַה ַּצד ָה ֲא ִ‬
‫ֵ‬
‫ּמֹוׁשב‬
‫חּוסיין ֶאת ֶּדלֶ ת ַה ְּמכֹונִ ית‪ִּ .‬תיק עֹור ָׁשחֹר ָהיָ ה ֻמּנָ ח ַעל ַה ָ‬
‫ָּב ֶרגַ ע ֶׁשהּוא נֶ ְעלַ ם ֵמ ָה ַעיִ ן ָּפ ַתח ֵ‬
‫ּובתֹוכֹו ְקלָ ֵסר ֶׁש ֵהכִ יל ִמ ְס ָמכִ ים ַר ִּבים ְּב ַאנְ ּגְ לִ ית‪.‬‬
‫ֶׁשּלְ יַ ד ַהּנֶ ָהג‪ְ ,‬‬
‫חּוסיין ֹלא ִּבזְ ֵּבז ֶרגַ ע‪ .‬הּוא ָׁשלַ ף ֶאת ַה ַּמ ְצלֵ ָמה ַהּזְ ִע ָירה ֶׁש ֻּס ְּפ ָקה לֹו ֵמ ַה ִּמ ְפ ָק ָדה‪ ,‬וְ ֵה ֵחל לְ ַצּלֵ ם‬
‫ֵ‬
‫ֶאת ַה ַּד ִּפים ָּבזֶ ה ַא ַחר זֶ ה ּכְ ֶׁשהּוא ַמ ִּביט ִמ ֵּדי ַּפ ַעם לְ ֵע ֶבר ִּבנְ יַ ן ַה ַּת ֲחנָ ה‪ .‬לְ ַא ַחר ּכַ ָּמה ַּדּקֹות ָחזַ ר‬
‫ימה ַעל ָּפנָ יו‪...‬‬
‫חּוסיְ ין ַמ ְׁשלִ ים ֶאת ַה ִּת ְדלּוק ּכְ ֶׁש ַה ָּב ָעה ְּת ִמ ָ‬
‫ּומ ָצא ֶאת ֵ‬
‫ַה ָּבחּור ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ י ֶאל ִרכְ ּבֹו‪ָ ,‬‬
‫אֹוצר ֶׁשל זָ ָהב‪ִ .‬מ ֵּבין ַהּׁשּורֹות‬
‫נּוח ַהח ֶֹמר ַה ְמ ֻצּלָ ם ָא ַרְך ּכַ ָּמה יָ ִמים‪ ,‬וְ נִ ְר ֶאה ָהיָ ה ּכְ ִאּלּו ָהיָ ה ּבֹו ָ‬
‫ִּפ ְע ַ‬
‫יטה ּגְ דֹולָ ה‬
‫נִ ָּתן ָהיָ ה לִ לְ מֹד ַרּבֹות ֹלא ַרק ַעל ֶר ֶׁשת ַה ִּבּיּון ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ית ַּב ְּמ ִדינָ ה‪ֶ ,‬אּלָ א ּגַ ם ַעל ְּפ ִׁש ָ‬
‫אׁשי‬
‫אדן ַעל ַה ַּמ ֶּטה ָה ָר ִ‬
‫בּועיִ ם לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן‪ַּ ,‬בּיֹום ָה ִראׁשֹון ֶׁשל ח ֶֹדׁש ָה ַר ָּמ ַ‬
‫ֶׁש ֵהם ִּתכְ נְ נּו לְ ַב ֵּצ ַע ְׁש ַ‬
‫יּבן‪.‬‬
‫הטאלִ ַ‬
‫ֶׁשל ַ‬
‫ֲא ָבל ּכַ ֲא ֶׁשר ַה ִּמ ְמ ָצ ִאים ֻהּנְ חּו ַעל ֻׁשלְ ָחנֹו ֶׁשל ַה ְמ ַפ ֵּקד ָה ֶעלְ יֹון ֶׁשל ָה ִא ְרּגּון‪ ,‬הּוא ָּפ ַרץ ִּב ְצחֹוק ּגָ דֹול‬
‫ימים?' ָׁש ַאל ַה ְמ ַפ ֵּקד‪'ֲ .‬ה ֵרי זֶ ה ָּברּור ֶׁש ֵהם‬
‫חֹוׁש ִבים ֶׁש ֲאנַ ְחנּו‪ְּ ,‬ת ִמ ִ‬
‫נֹופף ְּביָ דֹו ַּבּנְ יָ רֹות‪'ָ .‬מה ֵהם ְ‬
‫וְ ֵ‬
‫ּפֹועל‬
‫ּפֹור ַח וְ ִה ְׁש ִאירּו ֶאת ַה ַּמ ְׁש ֵּדר ֵ‬
‫ִּבּיְ מּו ֶאת ַהּכֹל ֵמ ַה ַה ְת ָחלָ ה וְ ַעד ַהּסֹוף‪ֵ .‬הם ִה ִּפילּו ֶאת ַהּכַ ּדּור ַה ֵ‬
‫וְ ָׁשלְ חּו ֶאת ַה ָּבחּור לְ ַת ֲחנַ ת ַה ֶּדלֶ ק ּכְ ֵדי לִ ְׁשּתֹל ֶא ְצלֵ נּו ֶאת ַה ֵּמ ָידע ַה ַּמ ְט ֶעה‪ֲ .‬אנִ י ַאּגִ יד לָ כֶ ם ְּב ִדּיּוק‬
‫רֹוצים‪ֶׁ :‬ש ֲאנַ ְחנּו נְ ַרּכֵ ז ֶאת ּכָ ל ַהּכֹחֹות ֶׁשּלָ נּו ְס ִביב ַה ַּמ ֶּטה‪ ,‬וְ כָ ְך ֵהם יּוכְ לּו לְ ַח ֵּסל ֶאת ּכֻ ּלָ נּו'‪.‬‬
‫ָמה ֵהם ִ‬
‫אׁשי ָהיּו ּכָ ל ּכָ ְך ִמ ְת ַק ְּבלִ ים‬
‫יהם ֶׁשל ּכָ ל ַהּנֹוכְ ִחים ְּב ַמ ֵּטה ַה ֵּטרֹור נָ ְפלּו‪ְּ .‬ד ָב ָריו ֶׁשל ַה ְמ ַפ ֵּקד ָה ָר ִ‬
‫ְּפנֵ ֶ‬
‫ַעל ַה ַּד ַעת‪ַ ,‬עד ֶׁשּכֻ ּלָ ם ָח ְׁשבּו‪'ֵ :‬איְך ֹלא ָח ַׁש ְבנּו ַעל זֶ ה ְּב ַע ְצ ֵמנּו? זֶ ה ֲה ֵרי ָּברּור ֶׁשּיֵ ׁש ּפֹה ִּפ ָּתיֹון‬
‫ֶׁשל ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים'‪.‬‬
‫'ֹלא ּכְ ַדאי לְ ִה ְתּכֹונֵ ן ְּבכָ ל זֹאת? ַעל ּכָ ל ָצ ָרה ֶׁשֹּלא ָּתבֹוא?' ָׁש ַאל ְסגָ נֹו ֶׁשל ַה ְמ ַפ ֵּקד‪.‬‬
‫רּורים‪ :‬זֹו ַמלְ ּכ ֶֹדת‬
‫'ֹלא וָ ֹלא'‪ִ ,‬הכְ ִריז ַה ְמ ַפ ֵּקד וְ ִה ְׁשלִ יְך ֶאת ַהּנְ יָ רֹות לְ ַפח ָה ַא ְׁש ָּפה‪'ַ .‬ה ְּד ָב ִרים ְּב ִ‬
‫ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ית‪ ,‬וַ ֲאנַ ְחנּו ֹלא נִ ּפֹל ָּבּה!'‬
‫ַאְך ַה ְּסגָ ן ֹלא ִה ְסּכִ ים ִעם ַה ַה ְחלָ ָטה‪ ,‬וְ הּוא ֶה ְחלִ יט לִ ְפעֹל ַעל ַּד ַעת ַע ְצמֹו‪ .‬הּוא ִהנְ ָחה ֶאת ֲאנָ ָׁשיו‬
‫לַ ֲעקֹב ַא ֲח ֵרי ֲח ַדר ַה ַּב ָּק ָרה וְ ָה ִרּגּול ַּבּכְ ָפר טּולִ ילַ את‪ ,‬וְ נֹוכַ ח לָ ַד ַעת ֶׁש ָאכֵ ן יֵ ׁש ָׁשם ְּפ ִעילּות‬
‫לֹוח ִמים‪ָּ ,‬פ ַרץ לַ ֲח ַדר ַה ַּב ָּק ָרה וְ ָה ַרס ּבֹו ִצּיּוד ִּת ְקׁש ֶֹרת ְּב ִׁשּוּוי‬
‫ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ית ֵע ָרה‪ .‬הּוא ִא ְרּגֵ ן ֻחלְ יַ ת ֲ‬
‫ַע ְשֹרֹות ִמּלְ יֹונֵ י ּדֹולָ ִרים‪ .‬לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן ָחזַ ר ֶאל ַה ְמ ַפ ֵּקד‪'ָ .‬ה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים ֹלא ָהיּו ַמ ְפ ִק ִירים ִצּיּוד ּכֹה יָ ָקר‬
‫אׁשי'‪.‬‬
‫וְ ָרגִ יׁש‪ּ ,‬כְ ֵדי לַ ֲעשֹוֹת לָ נּו ַה ָּצגֹות‪ַ .‬ה ֵּמ ָידע ֲא ִמ ִּתי וְ ַחּיָ ִבים לִ ְפעֹל לְ ִפיו ּכְ ֵדי לְ ָהגֵ ן ַעל ַה ַּמ ֶּטה ָה ָר ִ‬
‫יׁשי‪ ,‬וְ ַרק ָאז ִה ְׁש ַּתכְ נַ ע‪ַ :‬ה ֵּמ ָידע ָאכֵ ן ָא ִמין‪ ,‬וְ ֹלא ֻה ְׁש ַּתל ְּבכַ ּוָ נָ ה‬
‫ַה ְמ ַפ ֵּקד ָּב ַדק ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ְּבא ֶֹפן ִא ִ‬
‫מֹועד ַה ַה ְת ָק ָפה ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ית‪ִ ,‬רּכֵ ז ִא ְרּגּון‬
‫אדן‪ֵ ,‬‬
‫ִּב ֵידי ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים‪ .‬לִ ְק ַראת ַהּיֹום ָה ִראׁשֹון ֶׁשל ָה ַר ָּמ ַ‬
‫יהם‬
‫אׁשי ּכְ ֵדי לְ ַסּכֵ ל ֶאת ַה ְּמזִ ָּמה‪ֲ ,‬א ָבל עֹוד ַּב ֶּד ֶרְך ָּפ ְׁשטּו ֲעלֵ ֶ‬
‫ַה ֵּטרֹור ֶאת ּכָ ל ֲאנָ ָׁשיו ְס ִביב ַה ַּמ ֶּטה ָה ָר ִ‬
‫מּוׁשים וְ ִהּכּו ָּב ֶהם ַמּכָ ה ָק ָׁשה‪.‬‬
‫ּכֹחֹות ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים ֲח ִ‬
‫יּבן ֹלא יַ ֲא ִמינּו‬
‫ִה ְס ַּת ֵּבר ֶׁש ָה ָּתכְ נִ ית ָאכֵ ן ָהיְ ָתה ְמ ֻבּיֶ ֶמת‪ ,‬אּולָ ם ָה ֲא ֶמ ִר ָיקנִ ים יָ ְדעּו ֶׁש ַאנְ ֵׁשי ַה ַּטאלִ ַ‬
‫ָּבּה‪ .‬לְ ֵׁשם ּכָ ְך ֵהם ָהיּו מּוכָ נִ ים לְ ַה ְק ִריב נֶ כֶ ס יְ ַקר ֵע ֶרְך ּכְ מֹו ֲח ַדר ַה ִּפּקּוד‪ ,‬וְ ַרק ָאז ִה ְצלִ יחּו לְ ַח ֵּסל‬
‫ֵחלֶ ק נִ ּכָ ר ִמ ַּת ְׁש ִּתית ַה ֵּטרֹור‪.‬‬
‫***‬
‫נֹותנִ ים ֵמ ַה ָּׁש ַמיִ ם ְּב ִח ָירה ָח ְפ ִׁשית ֵּבין טֹוב לְ ַרע – ַּפ ְרעֹה ְמ ָס ֵרב לִ ְׁשמ ַֹע ְּבקֹול ה'‬
‫לְ כָ ל ָא ָדם ְ‬
‫ּולְ ַׁש ְח ֵרר ֶאת ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל ֵמ ַע ְבדּות‪ ,‬וְ ָאז הּוא ַמ ְת ִחיל לַ ֲחטֹף ַמּכָ ה ַא ֲח ֵרי ַמּכָ ה‪ָּ :‬דם‪ְ ,‬צ ַפ ְר ֵּד ַע‪ּ ,‬כִ ּנִ ים‬
‫חֹוׁש ִבים ֶׁש ַה ְּב ִח ָירה ְּב ֶע ֶצם נִ ְּטלָ ה ִמ ֶּמּנּו‪ ,‬וְ הּוא יְ ַמ ֵהר לִ ְבחֹר ַּבּטֹוב ּולְ ַׁש ְח ֵרר ֶאת ְּבנֵ י‬
‫ָערֹב‪ָ ...‬היִ ינּו ְ‬
‫ּתֹורה ֶׁשה' ִהכְ ִּביד ֶאת לֵ ב ַּפ ְרעֹה‪ַ .‬על יְ ֵדי זֶ ה ֻה ְחזַ ר לְ ַפ ְרעֹה‬
‫יִ ְש ָֹר ֵאל‪ְּ .‬ב ִדּיּוק ִּבגְ לַ ל זֶ ה ְמ ַס ֶּפ ֶרת ַה ָ‬
‫ּומזַ לְ זֵ ל ַּב ַּמּכֹות‬
‫ָה ִאּזּון‪ִ :‬מ ַּצד ֶא ָחד הּוא ְמ ַק ֵּבל ַמּכֹות ֲחזָ קֹות‪ַ ,‬אְך ִמ ַּצד ֵׁשנִ י הּוא ַע ְּק ָׁשן ּכְ מֹו ֶּפ ֶרד ְ‬
‫ֶׁש ִּק ֵּבל‪ַ .‬עכְ ָׁשו ָחזְ ָרה ֵאלָ יו ַה ְּב ִח ָירה ַה ָח ְפ ִׁשית ֵּבין ַהּטֹוב לָ ַרע‪.‬‬
‫מבחן הטלאים‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫"מה שלומו של צ'ימוטו הזקן?" שאל‬
‫סנקו את שכנו שיצא בשקט מהבקתה‬
‫הסמוכה‪" .‬מצבו לא טוב בכלל‪ "...‬השיב‬
‫השכן בפנים קודרות‪ .‬כבר שישים שנה‬
‫שהכפר הקטן התנהל על ידי צ'ימוטו‬
‫הזקן שהיה 'מנהיג הכפר'‪ .‬הוא הנהיג‬
‫את הכפר בהצלחה רבה‪ ,‬והוא הצליח‬
‫לנהל משא ומתן מול הסוחרים‬
‫הממולחים שניסו לנצל את תמימותם‬
‫של אנשי הכפר‪ ,‬ולהוריד את מחיר‬
‫התוצרת ב"תרגילים" שונים‪ .‬כאשר‬
‫בכל פעם מחדש מנע זאת צ'ימוטו‬
‫הזקן בפיקחותו‪.‬‬
‫גם ברמה האישית דאג צ'ימוטו‬
‫לתושבים ובכל פעם שהיה קורים‬
‫מיכאל ראם‬
‫סכסוכים או סתם חילוקי דעות בין‬
‫יושבי הכפר‪ ,‬היה צ'ימוטו יושב עם‬
‫הניצים ומיישר את ההדורים עד שכולם היו יוצאים מרוצים‪.‬‬
‫יושבי הכפר רחשו כבוד רב למנהיגם וכל מילה שיצאה מפיו הייתה‬
‫מתקיימת ללא עוררין‪ .‬השנים חלפו‪ ,‬המנהיג הזקן חלה מאוד וברחבי‬
‫הכפר הבינו שהפרידה ממנהיגם הנערץ קרובה‪.‬‬
‫שבעה בנים היו לו לצ'ימוטו‪ ,‬כולם היו חסונים וחכמים כמותו‪ .‬טבעי‬
‫היה שאחד מבניו ימשיך את שושלת ההנהגה לאחר פטירתו‪ .‬אך מכיוון‬
‫שצ'ימוטו לא הודיע עדיין על מי הוא מטיל את המשימה‪ ,‬רעש וגעש‬
‫הכפר כולו‪ ,‬כאשר כל אחד מיושביו מנסה לנחש במי מהבנים יבחר‬
‫לבסוף צ'ימוטו להנהיג את הכפר‪.‬‬
‫הכפר הקטן הפך ל"הר געש" העומד לפני התפרצות‪ .‬בשולי שבילי‬
‫העפר של הכפר היו מתקבצים להם קבוצות מבני הכפר ומתווכחים‬
‫במשך שעות על זהותו של המנהיג הבא‪ .‬אם עד לאותו יום הייתה הדרך‬
‫אל שדות התירס מתנהלת בשקט מופתי‪ ,‬עכשיו הפכה ההליכה היומית‬
‫לעוד הזדמנות לנגח ולהתווכח‪ .‬הכפריים היו הולכים ומתווכחים וקולות‬
‫הצעקות נשמעו עד לכפרים הסמוכים כשכל אחד מסביר מה ירוויח‬
‫הכפר אם יבחר צ'ימוטו הזקן בבן פלוני ואיזה אסון יהיה זה אם אחד‬
‫מבניו האחרים יכהן בתפקיד‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬ככל שעלה מפלס הוויכוחים הלך וירד כוחו של צ'ימוטו הזקן ומיום‬
‫ליום הוא נחלש עוד ועוד‪ .‬בוקר אחד נקראו כל שבעת הבנים אל מיטתו‬
‫של האב הזקן‪ .‬הבנים התאספו מסביב למיטת האב ביודעם שהגיעה‬
‫שעת הפרידה ועמה הגיעה השעה שבה יחליט האב מי ימלא את מקומו‬
‫בהנהגת הכפר‪ .‬המתח בכפר היה בשיאו וכולם הילכו עכשיו בדומיה‬
‫כאות כבוד למנהיגם הנערץ המוטל על ערש דווי‪.‬‬
‫צ'ימוטו הזקן דיבר בקול חלוש ובניו האזינו ברוב קשב לכל הגה שיצא‬
‫מפיו‪" .‬בני האהובים‪ ,‬האם זוכרים אתם שלפני שלושה חודשים שתי‬
‫כבשות מהעדר שלנו המליטו באותו יום ומספר הטלאים שנולדו הגיע‬
‫לשבעה?"‬
‫שבעת הבנים הנהנו בראשם‪ .‬הם בהחלט זכרו את אותו יום שהם שבו‬
‫מהביקור היומי אצל האב הזקן והאב מסר לכל אחד מהם טלה קטן‪ ,‬הוא‬
‫ביקש מכל אחד מהבנים לגדל אותו ולדאוג לו‪ ,‬והדגיש שהעניין חשוב‬
‫לו מאוד‪ .‬כבר אז הם לא הבינו מה בדיוק רוצה מהם אביהם‪ ,‬וגם אם‬
‫בתחילה דאגו לטלה הקטן עם הזמן זנחו רוב האחים את הטיפול בו ונתנו‬
‫לו להסתובב בחצר ביתם ללא השגחה‪ .‬אחד האחים אף הגדיל לעשות‬
‫ובאחת מהשמחות שנחגגו במשפחתו שחט את הטלה וכולם התענגו על‬
‫הבשר הרך‪ .‬אבל כל זה כבר היסטוריה‪ .‬מה הקשר בין הטלה לבין מסירת‬
‫שרביט ההנהגה? תמהו האחים‪ ,‬אבל האב לא הרפה‪" :‬ובכן בני‪ ,‬אני רוצה‬
‫שכל אחד מכם ירוץ לביתו ויביא לכאן את הטלה הקטן שצריך להיות‬
‫כבר בן שלושה חודשים"‪ ,‬אמר האב הזקן‪.‬‬
‫שבעת הבנים הביטו זה בזה בתימהון‪ .‬האם דווקא עכשיו נטרפה דעתו‬
‫של האב ובמקום להתעסק בעניינים החשובים באמת הוא נזכר בכל מיני‬
‫שטויות?‬
‫אבל האב לא הותיר להם זמן להתמהמה‪" ,‬בני היקרים‪ ,‬הזדרזו‪ .‬אני מרגיש‬
‫שלא נותר לי עוד זמן רב ואני מוכרח לראות את הטלאים הקטנים"‪.‬‬
‫ברירה לא נותרה להם לשבעת הבנים והם רצו לביתם כדי למלא את‬
‫מבוקשו של האב‪ ,‬שכנראה בשעותיו האחרונות איבד את צלילות דעתו‪.‬‬
‫לאחר שעה קלה היו שוב שבעת האחים מסביב למיטת האב אך הפעם‬
‫היה בידיו של כל אחד טלה קטן‪ .‬האח השני ניסה להסתיר את העובדה‬
‫שהטלה שקיבל למשמרת אינו בין החיים‪.‬‬
‫"בואו בני האהובים‪ ,‬התקרבו לכאן"‪ ,‬אמר להם האב בשארית כוחותיו‪.‬‬
‫"אני רוצה לראות את הטלאים הקטנים"‪ ,‬אמר ותמיהתם של הבנים רק‬
‫גברה יותר‪ .‬אחד אחד עברו הבנים והאב בחן בדקדוק כל טלה וטלה‪ .‬אצל‬
‫חלק מהם היה ניכר היטב שהטלאים לא טופלו כנדרש ושלבעליהם היו‬
‫דברים יותר חשובים מאשר לדאוג להם‪ ,‬לאחד הייתה רגל שבורה‪ ,‬השני‬
‫היה פצוע באוזנו והשלישי היה רזה כל כך עד שעצמותיו בלטו‪.‬‬
‫רק כשהגיע צ'ימוטו הזקן לבן השביעי אורו עיניו והיה ניכר שהוא מרוצה‪.‬‬
‫הטלה של צ'אנגי הצעיר היה מטופח ובריא והיה ניכר שהוא קיבל את‬
‫מלא הצרכים והדאגה שהיה זקוק להם‪.‬‬
‫"ובכן בני האהובים"‪ ,‬אמר האב בקולו החלוש אך התקיף‪" :‬ששים שנה‬
‫הנהגתי את הכפר הקטן במסירות‪ .‬ראיתי בחיי המון דברים ונתתי את כל‬
‫כולי למען הכפר ותושביו"‪ ,‬האב נשם נשימה עמוקה והמשיך‪" ,‬כישורים‬
‫רבים וניסיון רב צריך המנהיג ‪ -‬אך החשוב מכל הוא המסירות לאחר‪,‬‬
‫הנתינה והדאגה האמיתית והכנה לקטן‪ ,‬למסכן‪ ,‬לחסר הישע‪ .‬כולכם בני‪,‬‬
‫חכמים ומוכשרים אבל במבחן המסירות לחלש‪ ,‬נכשלתם ולכן מי שימלא‬
‫את מקומי‪ ,‬למרות היותו הצעיר מכולם הוא צ'אנג'י שהוכיח שבלבו שוכן‬
‫לב רחום וזה הדבר החשוב ביותר‪ "...‬האב סיים את דבריו במאמץ ועיניו‬
‫נעצמו לנצח‪ .‬שבעת הבנים הביטו זה בזה המומים‪ .‬הם לא חלמו שדווקא‬
‫האח הצעיר‪ ,‬זה שלא ניחן בשום כשרון מיוחד הוא זה שינהיג את הכפר‪,‬‬
‫אבל הם הבינו עכשיו את מילותיו האחרונות של אביהם ‪ -‬שמנהיג גדול‬
‫הוא זה שדואג לפרטים הקטנים‪...‬‬
‫***‬
‫בניגוד לתפיסה הרווחת בעולם‬
‫המודרני שלפיה מנהיג צריך‬
‫להיות כריזמטי‪ ,‬חזק ובעל‬
‫מרפקים‪ ,‬בפרשת השבוע אנו‬
‫נפגשים בגדול המנהיגים‪ ,‬משה‬
‫רבנו‪ ,‬שזכה להנהיג את העם‬
‫למרות היותו כבד פה וכבר לשון‬
‫וכל זאת בזכות לבו הרחום‪ .‬הלב‬
‫שדאג אפילו לכבשים הקטנים‪,‬‬
‫ואינו יכול לראות בצרתם‬
‫של אחיו‪ ,‬הלב הגדול שדואג‬
‫לאנשים הקטנים‪...‬‬
‫‪.‬‬
‫עושים צחוק מעבודה‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫הטיול השנתי של תלמידי‬
‫התיכון בירושלים‪ ,‬התקיים בלית‬
‫ברירה לאחר לחצים שבאו מצד‬
‫התלמידים‪ .‬בהנהלת בית הספר‬
‫לא התלהבו מהרעיון לצאת‬
‫עם קבוצה של מאה וחמישים‬
‫בני נוער לעיר העתיקה ולכותל‬
‫המערבי‪ ,‬אבל בסופו של דבר‬
‫אישרה ההנהלה את הטיול‬
‫כאשר צורפו שני אנשי צוות‬
‫נוספים מעבר למורי בית הספר‪.‬‬
‫ישי – כמאבטח חמוש בעל רקורד‬
‫שאלה מס' ‪357‬‬
‫צבאי עשיר‪ ,‬ועודד – שהיה‬
‫פראמדיק מקצועי עם ניסיון רב‬
‫בתחום‪ .‬הטיול עבר בשלום ללא תקלות מיוחדות ותלמידי‬
‫התיכון נהנו מאד‪ .‬בסוף הטיול אמר ישי לעודד‪" :‬איזה נס‬
‫שהכול עבר בשלום! באוטובוס גיליתי ששכחתי את המחסנית‬
‫של האקדח בבית‪ ,‬ככה שהיה לי אקדח בלי כדורים‪ "...‬עודד‬
‫חייך ואמר‪" :‬באמת נס! גם לי קרה כמעט אותו הדבר! באמצע‬
‫הטיול גיליתי שהתיק הרפואי שלי מרוקן מכל הציוד שבו‪,‬‬
‫והילדים שלי הכניסו לתוכו צעצועים‪"...‬‬
‫אחד התלמידים ששמע את השיחה הפיץ אותה בין כולם‪,‬‬
‫הידיעה הגיעה להנהלת בית הספר והם סירבו לשלם לישי‬
‫ועודד כיוון שלא היה להם מענה לבעיות שיכלו לקרות‬
‫במהלך הטיול‪ ,‬ומבחינת ההנהלה עם עשו צחוק מעבודה‪ .‬ישי‬
‫טען‪" :‬עצם העובדה שהייתי במקום עם נשק‪ ,‬עזרה להרתיע‬
‫מחבלים‪ ,‬ככה שבפועל יוצא שכן עבדתי‪ "...‬ועודד טוען‪:‬‬
‫"מציאות שהייתי עם תיק רפואי וזה הרגיע את התלמידים‪,‬‬
‫אבל ברוך השם שלא השתמשנו בו‪ ,‬ומזל שלא קרה משהו‬
‫מה דעתכם? האם ההנהלה צריכה לשלם להם?‬
‫בטיול‪"...‬‬
‫והאם יש הבדל בין ישי לעודד?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬תלמוד‬
‫בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף צ"ג עמוד ב' במילים‪ ' :‬יהבי לך‬
‫אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא'‪ .‬והאם זה דומה ל'שומר‬
‫שכר' שלא שמר ולא נגנב כלום לפי דברי השולחן ערוך 'חושן‬
‫משפט' סימן ש"ג ולפי דברי הש"ך על המקום סעיף קטן ה'‬
‫ומה שדנו הפוסקים בדברים‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "כוס הפלא" (שאלה מס' ‪)373‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬אוריה התכונן להכין לאחיו כוס‬
‫תה ב'כוס הפלא' בשבת‪ ,‬ואחיו טען שאסור להכין בה מכיוון‬
‫שהכוס 'נצבעת' כשמוזגים לתוכה מים חמים‪ .‬בין השניים‬
‫התפתח ויכוח האם מותר להכין בה תה בשבת‪ .‬מה דעתכם?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬אסור להשתמש ב'כוס הפלא' בשבת משום‬
‫איסור 'כותב' מדרבנן‪ .‬ובמקרה של צורך גדול‪ ,‬ובתנאי שזה‬
‫נעשה ללא ידיעה ושימת לב – כשהתגלה הכתב‪ ,‬רק לאחר‬
‫ההכנה אפשר להקל לשתות את המים שבכוס‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬אחת מל"ט מלאכות שאסרה התורה לעשות‬
‫בשבת‪ ,‬היא מלאכת 'כותב' שאיסורה לכתוב‪ ,‬או לצייר בשבת‪.‬‬
‫לגבי 'כוס הפלא' שעל ידי שפיכת המים החמים לתוך הכוס‬
‫מתגלה תמונה או כיתוב‪ ,‬לכאורה נראה שלא אמורה להיות‬
‫בזה בעיה‪ ,‬מכיוון שלא נעשה כאן ממש מעשה של כתיבה או‬
‫ציור‪ .‬שאלה דומה למקרה שלנו הביא ה'פרי מגדים' – שבזמנו‬
‫כאשר היו רוצים לכתוב בכתב סתרים‪ ,‬היו טובלים את הנייר‬
‫בחלב‪ ,‬כותבים על הדף והדיו לא היה נראה לעין‪ .‬וכאשר היו‬
‫רוצים לקרוא את כתב הסתרים‪ ,‬היו מניחים את הדף מול האש‬
‫וכך היה מתגלה הכתב‪ .‬ה'פרי מגדים' דן בשאלה האם מותר‬
‫להניח מכתב כזה בשבת מול האש‪ ,‬ופסק שאף על פי שאין‬
‫כאן מלאכה בפועל בכל מקרה יש כאן איסור דרבנן כי זה דומה‬
‫למלאכת 'כותב'‪ .‬ה'פרי מגדים' הביא ראיה לדבריו מה'תלמוד‬
‫ירושלמי' במסכת שבת שם דנים לגבי מי שכותב במי עפצים‬
‫על גבי נייר‪ ,‬והכתב נעלם מן העין‪ ,‬ומקבל המכתב שופך עליו‬
‫דיו ואז הכתב מתגלה‪ ,‬ופסקו לאסור מדאורייתא‪ .‬ואם כן‪ ,‬לפי‬
‫ה'תלמוד ירושלמי' האיסור הוא מהתורה‪ ,‬לעומת דברי ה'פרי‬
‫מגדים' שהאיסור הוא מדרבנן‪ .‬וכתבו הפוסקים שיש הבדל‬
‫בין שני המקרים‪ :‬במקרה שהביא ה'תלמוד ירושלמי' מדובר‬
‫ששופכים את הדיו שהוא חומר כתיבה על הנייר כדי לגלות‬
‫את הכתב‪ ,‬ולכן זה אסור מהתורה‪ .‬במקרה שהביא ה'פרי‬
‫מגדים' הוא רק מקרב את הכתב לאש‪ ,‬ועל ידי כך נראה הכתב‬
‫ולכן זה אסור רק מדרבנן‪.‬‬
‫בנידון שלנו‪ ,‬מדובר במקרה שדומה מאוד למצב שמביא‬
‫ה'פרי מגדים' ולכן אסור להשתמש ב'כוס הפלא' מדרבנן‪ ,‬אם‬
‫כי יש לחלק בין שני המקרים ולומר שבמקרה שהאדם שם את‬
‫המכתב ליד האש‪ ,‬הכתב מתגלה לתמיד ואילו ב'כוס הפלא'‬
‫הכתב או התמונה שמתגלית היא זמנית‪ ,‬עד שחום המים‬
‫יורד והכתב או התמונה נעלמים מהעין‪ .‬ולכן לכתחילה‪ ,‬אין‬
‫להשתמש בכוס הפלא בשבת ורק במקום צורך גדול‪ ,‬ובתנאי‬
‫שלא היה מודע על 'כוס הפלא'‪ ,‬שאז יהיה מותר לשתות ממנה‬
‫בשבת‪.‬‬