עלון השבוע

‫ערש”ק פרשת "תרומה" ג' אדר א' תשע”ו‬
‫לשם שמיים‬
‫אחד מיסודות הדת ואחד מהעבודות‬
‫הגדולות והעיקריות זה להשתדל שכל‬
‫מעשיו יהיו לשם שמים‪ .‬טבע האדם שעובד‬
‫כדי לקבל כסף‪ ,‬אדם הולך למקום מסוים‬
‫כדי להשיג דבר מסוים וכן הלאה‪ .‬התורה‬
‫הקדושה מורה ומלמדת שנכון שעל כל‬
‫מצוה שעושים מקבלים שכר נצחי ואין‬
‫סופי‪ ,‬מקבלים טובה וברכה בעולם הבא‬
‫וישנם אף מצוות שנהנים מפירותיהן עוד‬
‫בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא‪,‬‬
‫אבל כשיהודי עושה מצוה‪ ,‬כשיהודי זוכה‬
‫ללמוד תורה אין הוא צריך לעשות זאת כדי‬
‫לקבל שכר‪ ,‬אין הוא צריך לעשות זאת על‬
‫מנת לקבל פרס‪ ,‬הדרגה העליונה והגבוהה‬
‫ביותר שיעשה את כל פעולותיו לשם שמים‪,‬‬
‫לכבוד השם יתברך! וכמו שכתוב בפרשתינו‬
‫ויקחו לי תרומה – לי לשמי! וכדי ללמוד‬
‫למה זוכה אדם שעושה את דבריו לשם‬
‫שמים ומוסר את נפשו להשם יתברך‪ ,‬נספר‬
‫את הסיפור הבא‪ .‬הכתב סופר זצ"ל היה גאון‬
‫ועצום‪ .‬גם מלך ספרד שמע על חוכמתו‬
‫וגדולתו והזמינו לארמונו‪ .‬המלך התרשם‬
‫והתפעל כל כך מהכתב סופר עד שנתן לו‬
‫במתנה מטה מזהב שבראשו‪ ...‬צלב‪ .‬הכתב‬
‫סופר כמובן שמיד בצאתו מהארמון שבר‬
‫לרסיסים את הצלב ולקח את המטה לביתו‪.‬‬
‫לאחר זמן הוזמן שוב הכתב סופר לארמון‪.‬‬
‫חוקי המלכות קובעים שאם המלך נתן מתנה‬
‫למישהו‪ ,‬הוא חייב לבוא עם אותה מתנה‬
‫כשהוא נפגש שוב עם המלך‪ .‬כשהמלך ראה‬
‫את המטה הוא מיד שאל איה הצלב‪ .‬ענה לו‬
‫הכתב סופר שהמטה היה ארוך מידי בשבילו‬
‫והוא החליט לקצרו‪ .‬שאל המלך‪" :‬ומדוע לא‬
‫קיצרת מלמטה?"‪ .‬ענה הכתב סופר‪" :‬למטה‬
‫לא הפריע לי הגובה‪ ,‬למעלה הפריע לי"‪.‬‬
‫והדברים התקבלו‪ .‬ללמד שכל העושה לשם‬
‫שמים ומוסר את נפשו לה' יתברך ולתורתו‪,‬‬
‫זוכה לדברים הרבה‪.‬‬
‫‪17:02‬‬
‫‪16:47‬‬
‫‪16:54‬‬
‫‪17:05‬‬
‫‪18:02‬‬
‫‪18:00‬‬
‫‪18:00‬‬
‫‪18:03‬‬
‫‪18:37‬‬
‫‪18:41‬‬
‫‪18:38‬‬
‫‪18:41‬‬
‫הפטרה‪ :‬וה' נתן חכמה (מלכים א'‪,‬ה')‬
‫גליון מס’ ‪508‬‬
‫תקנת השבים!‬
‫זכינו השנה וניתנו לנו ב' שבתות נוספות לימי השובבי"ם‬
‫הגדולים והקדושים בהם ניתן ביתר שאת ויתר עוז‬
‫לקבץ נידחים מבורות נידחים‪ ,‬לתקן חטאות נעורים‪,‬‬
‫המשטינים ומקטרגים! אולם תנאי ישנו קודם למעשה‪,‬‬
‫שידע כל יהודי כמה אהוב הוא אצל בורא כל העולמים‪ ,‬אהבת‬
‫עולם בית ישראל עמך אהבת! שאינו חפץ במות הרשע כי אם‬
‫בשובו מדרכו הרעה – וחיה! ופנינה מצינו במדרש תנחומא‪ ,‬שביום‬
‫הכיפורים יום הסליחה‪ ,‬מחילה וכפרה צווינו על בנית המשכן"‪ ...‬ועשו לי‬
‫מקדש ושכנתי בתוכם"‪ ,‬וזאת כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה‬
‫העגל ולכן נקרא משכן העדות – שהוא עדות לכל באי העולם‪ ,‬שהקב"ה שוכן‬
‫במיקדשם‪ .‬ומדוע בתרומה שניצטוו להביא למשכן מנה הכתוב זהב תחילה?‬
‫אמר הקב"ה יבוא זהב במשכן‪ ,‬ויכפר על זהב שנעשה בו העגל‪ ,‬שכתוב במעשה‬
‫העגל "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' "‪ ,‬ולכן מתכפרים בזהב‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫"וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם זהב"‪ .‬אמר הקב"ה "כי אעלה ארוכה לך‬
‫וממכותיך ארפאך"‪ .‬אמת דרכים רבות לתשובה‪ ,‬ואפשרויות רבות נחקקו לעד‬
‫בעט סופר מהיר בסיפרי רבותינו ז"ל ראשונים ואחרונים‪ ,‬מקובלים ופשטנים‪.‬‬
‫ואנו נזכיר אחת שהביא גאון עוזינו ותיפארתינו מרן החיד"א בסיפרו עבודת‬
‫הקודש וזו לשון קודשו‪" :‬ישתדל להעביר על מידותיו‪ ,‬כי זה כל האדם וישים‬
‫אל ליבו כי הרבה לחטוא וכמה פעמים ואלפים עשה נגד רצונו יתברך והכל‬
‫עליו לתקן ומידו יבוקש‪ ,‬ומה יספיק לעשות סיגופים או מה כוחו לקבל יסורין‪.‬‬
‫וזאת העצה ממלל רברבן רבינו משה קורדובירו זצ"ל פינת יקרת להעביר‬
‫על מידותיו ובזה מתכפרין פשעיו וטוב לו יותר מן הסיגופים ותעניות ויש‬
‫בזה להאריך אבל לקצר אני צריך וזו היא מרגלית שאין להעריך סמא דכולא‬
‫ואריך"‪ .‬עד כאן לשונו הקדושה‪ .‬נמצינו למדים פלאי פלאים כמה גודל וכוח‬
‫העברה על המידות‪ ,‬ואנו בחיי היום יום‪ ,‬לא אחת ולא שתיים הזדמנויות רבות‬
‫לרוב לפתחנו מזדמנות‪ ,‬הגענו הביתה תשושים ועייפים‪ ,‬ומצפים לארוחה‬
‫חמה‪ ,‬וחיוך לבבי‪ ,‬ולפתע "שוד ושבר בגבולינו"‪" ,‬מנה חמה" תרתי משמע אנו‬
‫מקבלים‪ ,‬האישה מתחילה לספר בקול בוכים על שארע לה החל מההשכמה‬
‫(לכל המאוחר) ועד עת בוא בעלה – הגואל‪ ,‬הצרות הרבות שעברו על ראשה‬
‫ובכיית התינוקות‪ ,‬ואנו רוצים רק מילה אחת "להגניב" אך הניצרה לא חדלה‪,‬‬
‫והארוחה מאיתנו רק רחקה‪ ,‬והחימה בנו חלילה בעור בערה‪ ,‬הטבע והחומר‬
‫ויצר הרע הצורר בקירבנו מחמם את קנה הגרון להשיב תשובה ניצחת והיה‬
‫אם באותם רגעים ננסה להיכנס לראש שנושא קו חשיבה שונה מאיתנו לדון‬
‫את האישה לכף זכות ולומר לה מספר מילות הבנה "אני מבין‪ ,‬פלא איך באמת‬
‫הצלחת לשרוד‪ ,‬ואני "עושה חיים" במשרדי ובעבודתי‪ ,‬איזה צדיקה‪ ,‬אשתדל‬
‫מחר להגיע מוקדם לתת לב וכתף לשאת בעול הבית וגידול הבנים!"‪ .‬אם‬
‫כך ננהג ונעשה‪ ,‬ה' יתברך בפני פמליא של מעלה בנו פאור יתפאר‪ ,‬ראו בני‬
‫חביבי שעל יצרו גובר‪ ,‬ומעביר על מידותיו השכם והערב ומתן שכרה בצידה‬
‫לנו מובטח שבזה מתכפרים כל פשעיו! ואם אך בזאת נתבונן‪ ,‬נבין שרק פתי‬
‫להצעה כזו מפתיעה יסרב! נעביר על המידות ונזכה לכל הברכות והישועות‪.‬‬
‫"אך אם יום או יומיים יעמוד לא‬
‫יוקם כי כספו הוא" (כא‪ ,‬כא)‬
‫אומר רבי שמחה בונם מפשיסחא זצ"ל‪:‬‬
‫כל ימות השנה בולע אדם את תפילתו‬
‫בחטיפה‪ ,‬ואף אם ביום אחד בשנה –‬
‫ביום כיפור‪ ,‬או יומיים בשנה – בראש‬
‫השנה‪ ,‬הריהו מאריך קימעא בתפילתו‪,‬‬
‫גם אז "לא יוקם" – איננו קם ועומד‬
‫עמידה איתנה בתפילתו‪" ,‬כי כספו‬
‫הוא" – שאפילו אז מתכוין הוא לעצמו‬
‫שתהיה לו פרנסה בריוח‪ ,‬ואין דעתו‬
‫נתונה על התיקון הרוחני האמיתי‬
‫הדרוש לאדם‪.‬‬
‫(כרם ציון)‬
‫"מלאתך ודמעך לא תאחר‬
‫בכור בניך תתן לי" (כב‪ ,‬כה)‬
‫כתב ה"זית רענן"‪ :‬אמרו חכמינו‪ ,‬כי‬
‫בעוון נדרים שלא שולמו מתים בנים‪.‬‬
‫זהו שמרמזת כאן התורה‪" :‬מלאתך" ‪-‬‬
‫גם מה שמנדר אתה בזמן שאתה מלא‬
‫ושבע‪" ,‬ודמעך" ‪ -‬וגם מה שמנדר אתה‬
‫בעת צרה‪ ,‬מתוך דמעות וצער ‪" -‬לא‬
‫תאחר" מלשלם את הנדר‪ ,‬שאם לא כן‬
‫הרי "בכור בניך תתן לי" ‪ -‬תהא חייב‬
‫לתת לי את בניך‪.‬‬
‫(מעינה של תורה)‬
‫"כי יתן איש אל רעהו כסף או‬
‫כלים לשמור" (כב‪ ,‬ו)‬
‫חז"ל אמרו‪" :‬איש אל רעהו" ‪ -‬ולא‬
‫הקדש‪ .‬כלומר‪ ,‬אם מצויים חפצי הקדש‬
‫בביתו של אדם ונגנבו או שאבדו‪ ,‬אינו‬
‫חייב לשלמם‪ .‬ולכאורה‪ ,‬הרי זו גזירת‬
‫הכתוב‪ .‬שאם לא כן‪ ,‬מדוע יגרע דין‬
‫ההקדש מדין כל אדם? אבל ה"אור‬
‫החיים" הקדוש זצ"ל נתן טעם לשבח‬
‫בדין הזה‪ .‬שהרי דין הוא בשואל‪ ,‬שחייב‬
‫אפילו באונסין‪ ,‬אלא אם כן בעליו עימו‪,‬‬
‫בעל החפץ פועל בשליחותו‪ ,‬שאז והא‬
‫נפטר מתשלומין‪ .‬והנה ההקדש הוא‬
‫של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והקדוש ברוך‬
‫הוא פועל כל העת לטובתו של האדם‪.‬‬
‫"ושפיר יקרא האדון ברוך הוא בעליו‬
‫של הקדש עימו‪ ,‬של כל נפקד‪ ,‬שאין‬
‫ידוע החובה והזכות הקדושה של שמירת שבת המלכה‪ .‬נספר‪ ,‬כיצד‬
‫שמרה הגאון רבי אליהו מני זצ"ל‪ ,‬במסירות נפש מופלאה‪ .‬משחר‬
‫נעוריו‪ ,‬עוד בהיותו תלמיד הגאון הקדוש רבי עבדאללה סומך‬
‫זצ"ל‪ ,‬שאף רבי אליהו לעלות לארץ ישראל ולחונן את עפרה‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫לאחר שהיה אחד מהאריות שבחבורת הגאונים המקובלים בבגדד‪,‬‬
‫נטל את רעייתו הצדקת‪ ,‬אחות רבו הגדול‪ ,‬ואת שלושת ילדיו‪ ,‬ושם‬
‫פעמיו לארץ הקודש‪ .‬הוא הצטרף לאורחת גמלים שחצתה את‬
‫המדבר ופניה מערבה‪ .‬יום שישי הגיע‪ ,‬ערב שבת קודש‪ ,‬ורבי אליהו‬
‫פנה אל מדריכי האורחה וביקשם לשבות במדבר‪ .‬הם הביטו בו‬
‫בתימהון‪ .‬סביב סביב רק חול וחול‪ ,‬חול לוהט ושממה‪ .‬מי יסכן את‬
‫עצמו לשבות כאן יום תמים? ובכלל‪ ,‬המים והמזון מחושבים למסע‬
‫מתמיד‪ ,‬אין הם ערוכים לפיגור של יום‪" ...‬אבל לפני שיצאנו לדרך‬
‫התניתי עימכם שנשבות במדבר!" הזדעק רבי אליהו‪ .‬המדריכים‬
‫צחקו‪" :‬אומנם כן‪ ,‬רבים היהודים המתנים עימנו כן‪ ,‬ואנו מסכימים‪,‬‬
‫ולבסוף ממשיכים אנו בדרכנו והם מתלווים אלינו‪ .‬בנימוק של‬
‫פיקוח נפש!"‪ ...‬ואכן‪ ,‬היה בכך משום סכנת נפשות‪ ,‬ופיקוח נפש‬
‫דוחה שבת‪ ,‬אבל רבי אליהו לא ויתר‪ .‬הוא נשאר בלב הישימון‪ ,‬עם‬
‫אשתו ושלושת ילדיו‪ .‬מדריכי האורחה לא התלבטו בבעיות מצפון‪.‬‬
‫הפקירום לנפשם‪ ,‬והמשיכו בדרכם‪ .‬אתא לילה‪ ,‬רבי אליהו קידש על‬
‫היין מעל שולחן החול‪ ,‬עליו נפרשה מפה צחורה‪ .‬קולות הזמירות‬
‫ששר לוו ביללת תנים ונהמת המדבר‪ ,‬וסופת החול לא העיבה על‬
‫טעם מאכלי שבת‪ .‬מיד במוצאי השבת הבדיל רבי אליהו‪ ,‬ובאישון‬
‫לילה החל לצעוד עם אשתו ובניו בעיקבות השיירה‪ .‬מה היו‬
‫סיכוייהם להשיג בצעדתם את שיירת הגמלים שהשיגה אותם מהלך‬
‫יום שלם? אך הנה זה פלא‪ ,‬לפנות בוקר השיגו את השיירה! אין זאת‬
‫אלא שארעה להם קפיצת הדרך! בכבוד ובמורא התקבלו על ידי‬
‫נוסעי השיירה והגיעו בשלום למחוז חפצם‪ ,‬לעיר קודשנו ירושלים!‬
‫לך כל שעה ורגע שאין ה' עושה פעולה‬
‫עם אדם‪ ,‬בין בבחינת גופו‪ ,‬בין בבחינת‬
‫צרכיו"!‬
‫(מעיין השבוע)‬
‫"על כל דבר פשע"‬
‫הכתוב אומר‪" :‬ברוב דברים לא יחדל‬
‫פשע‪ ,‬וחושך שפתיו משכיל"‪ ,‬וכן אמרו‬
‫חכמים במשנתם "כל המרבה דברים‬
‫מביא חטא"‪ .‬ואמרו על הפסוק "כל עמל‬
‫האדם ‪ -‬לפיהו"‪ ,‬שכל מצוות ומעשים‬
‫טובים שאדם מסוגל לעצמו בכל ימי‬
‫חייו ‪ -‬עלולים שלא להספיק לתשלום‬
‫החובות שהוא צובר בעוון דיבור פיו‪:‬‬
‫לשון הרע‪ ,‬רכילות‪ ,‬ליצנות‪ ,‬הלבנת‬
‫פנים‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬אשר על כן יעצו‪ :‬מה‬
‫אומנותו של אדם בעולם הזה‪ ,‬ישים‬
‫עצמו כאילם! וזהו שנרמז כאן בפסוק‪,‬‬
‫אמר הגאון רבי אברהם הכהן יצחק‬
‫זצ"ל מתוניס‪ ,‬בעל "משמרות כהונה"‪,‬‬
‫בספרו "כף הכהן" ‪" -‬על כל דבר ‪-‬‬
‫פשע!"‪...‬‬
‫(כב‪ ,‬ח)‬
‫(מעיין השבוע)‬
‫הגאון רבי משה הכהן זצ"ל‪ ,‬בנו של הגאון רבי שאול הכהן מהדיג'ת‬
‫שבתוניסיה‪ ,‬גאון בנגלה ובנסתר היה‪ ,‬מרום וקדוש‪ ,‬והגאון רבי יוסף‬
‫הכהן זצ"ל‪ ,‬ראב"ד ג'רבא‪ ,‬בחר בו כחתנו‪ .‬עקר דירתו מהדיג'ת‪ ,‬ובא‬
‫לגור באלחארא שבג'רבא‪ .‬חיפש רבי משה דירה למגורים‪ ,‬ומצא בית‬
‫עם חצר רחבת ידיים שעמד למכירה‪ .‬אבל דיירי הבית ההוא ידועים‬
‫היו כאנשי ריב ומדון‪ ,‬קטטה ומהומה‪ ,‬עד שסיפרו שהיה בן קם‬
‫באביו וכלה בחמותה‪ .‬ופעם‪ ,‬בליל פסח‪ ,‬ארעה שם קטטה אלימה‪,‬‬
‫ובמהלכה גבר הבן על אביו כפתו ונשאו על כתפיו להשליכו אל‬
‫הבאר שבחצר – תצילנה אוזניים משמוע ותכהינה עיניים מראות!‬
‫כשהגיע לשפת הבור‪ ,‬אמר לו האב‪" :‬זהו בני‪ ,‬כאן עליך להורידני‬
‫ארצה! כי גם אני בזמנו‪ ,‬נתגברתי על אבי וביקשתי להשליכו לבאר‪,‬‬
‫וכשהגעתי לכאן‪ ,‬שבה אלי בינתי והורדתיו ארצה‪ .‬וכאשר עשיתי‪ ,‬כך‬
‫נעשה לי"‪ ...‬כאלה היו בני אותה משפחה‪ ,‬וכזה היה אורחם ושיגם‪.‬‬
‫קנה רבי משה את ביתם‪ ,‬שכר פועלים והורה להם לקלוף את כל‬
‫הטיח מקירות הבית עד כלה‪ ,‬ולקחת עפר וסיד אחרים ולטייח את‬
‫הבית מחדש‪ .‬כי אמר שהמחלוקת והמריבות‪ ,‬השנאה והקטטות‪,‬‬
‫מטמאים את הבית כנגעי בתים‪ ,‬וחושש הוא פן ילכד בשחיתות‬
‫המחלוקת והמדון! ואם הטומאה נאחזת בבית הרגזן ואיש המדון‬
‫– כמה היא נאחזת בו עצמו! עד שאמרו בזוהר הקדוש על הפסוק‪:‬‬
‫"חידלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו"‪ ,‬שהנשמה הקדושה עוזבת‬
‫את הכועס‪ ,‬אינה יכולה להשהות בקירבו! וכתב ב"ראשית חוכמה"‬
‫שלא רק הנשמה הטהורה עוזבתו‪ ,‬אלא גם הרוח‪ ,‬ואף בחינת הנפש‬
‫הירודה עוזבתו‪" :‬טורף נפשו – באפו"! והוא מהווה מרכבה לסיטרא‬
‫אחרא‪ ,‬כמו שסיים הפסוק‪" :‬חידלו לכם מן האדם אשר נשמה‬
‫(איבד) באפו – כי במה נחשב הוא"‪ ,‬הפך עצמו במה לעבודה זרה‪,‬‬
‫שהסיטרא אחרא שוכנת בקירבו! יברכינו ה' בברכת השלום‪ ,‬אשר‬
‫אין כלי מחזיק ברכה כמוהו!‬
‫(מעיין השבוע)‬
‫צרה ‪ -‬הנמצא בעת צרה ח"ו יקרא פרשת העקדה‪ .‬ויתחיל מ"אלוקינו ואלוקי אבותינו זכרנו בזכרון" וכו'‪ ,‬עד‬
‫"והארץ אזכור"‪ .‬ובכוחה להגן על עם ישראל כולו‪.‬‬
‫קטורת ‪ -‬אמירת הקטורת בכוונה מסוגלת מאוד לשמירה‪ ,‬והיא מכניעה כל מחנות ממשלת הס"מ והרע בעולם‪,‬‬
‫והזהיר בה זוכה לפרנסה טובה בשפע ובריוח‪ .‬וישתדל האדם באמירתה לעשות נחת רוח ליוצרו‪ ,‬ולא להנאת‬
‫עצמו ותועלתו‪.‬‬
‫(סגולות רבותינו)‬
‫דף חדש – מחדש‬
‫למי אתם מחכים?‬
‫בספר שלום ורעות הביא מעשה באחד‬
‫המשולחים שהפיצו את ספרי החפץ חיים זצ"ל‪,‬‬
‫שבא לאחר הפצת הספרים לשלם התמורה‪ .‬סיכם‬
‫עימו החפץ חיים את החשבון בניכוי הרווחים‪ ,‬והנה‬
‫התברר שהמפיץ גרע בהרבה מן הסכום שהיה‬
‫עליו להחזיר‪ ,‬וכי נשארו בידו כמה מאות רובלים‬
‫שאינם שלו‪ .‬התנצל המפיץ שנאלץ להשתמש‬
‫בכספים אלו בגלל הטרדותיה של אשתו הרגזנית‬
‫שממררת את חייו‪ ,‬ותדיר צועק‪" :‬הב‪ ,‬הב!"‪,‬‬
‫ומאין לו כסף אחר‪" ,‬הוריד" הסכום מהספרים‬
‫ונתן לאשתו‪ .‬מששמע על כך החפץ חיים והכיר‬
‫באמיתת סיפורו‪ ,‬נכמרו רחמיו וויתר למשולח על‬
‫יתרת החוב הגדול‪ ,‬וכך נפרדו לשלום‪ .‬ולא נתקררה‬
‫דעתו של החפץ חיים בכך‪ ,‬אלא שכשהמשולח‬
‫כבר נפרד ממנו וישב בעגלה לחזור לביתו‪ ,‬הנה‬
‫הוא רואה מולו איך שהחפץ חיים רץ אליו כשבידו‬
‫חבילה קטנה‪ .‬כשקרב אליו הושיט לו את החבילה‬
‫ואמר‪" :‬קח נא במתנה את החבילה‪ ,‬יש בה מטפחת‬
‫ראש של צמר עבור אשתך‪ ,‬שהתאוננת עליה‬
‫שהיא ממררת את חייך‪ ,‬הבא לה את המתנה‪ ,‬ועל‬
‫ידי זה תשכח במידת מה את רוגזה"‪ ...‬המשולח‬
‫לא צפה לחלוטין תגובה כזאת מהחפץ חיים‪ .‬זו‬
‫היתה הפתעה גמורה בשבילו‪ .‬בדרך זו‪ ,‬נתן החפץ‬
‫חיים לשליח הזדמנות לעלות ולהתקדם מעבר‬
‫לטעויותיו הקודמות ולהתחיל שוב את יחסיו עם‬
‫אשתו‪ ,‬כאילו לא קרה דבר‪ .‬בחיי הנישואין ניתן‬
‫תמיד להתחיל דף חדש‪ .‬למרות הכל‪ ,‬גם אם טעינו‬
‫וגם אם שגינו‪ ,‬הרי נתן לנו השי"ת מתנה ושמה‬
‫"התחלה"‪ ,‬וללבנה אמר "שתתחדש" עטרת תפארת‬
‫וכו'‪ ,‬שגם הם עתידים להתחדש כמותה‪ .‬אוי לנו‬
‫אם לא היו נותנים לנו הזדמנויות‪ .‬ועתה הזדמנות‬
‫פז לפנינו‪ ,‬ננצלה ונינצל עימה‪ ,‬וה' יעזרנו‪.‬‬
‫משפחת פ‪ .‬לא היתה שומרת מצוות‪ ,‬אך הנה‬
‫גדלה בתם וצריכים היו לשלוח אותה לגן ילדים‪,‬‬
‫ובקירבת הבית לא היה אלא רק גן דתי‪ .‬החליטו‬
‫ההורים כי עדיף לשלוח אותה לגן בקירבת הבית‪ ,‬גם‬
‫אם הוא דתי‪ ,‬מאשר לשולחה לגן שאינו דתי‪ ,‬הנמצא‬
‫במקום רחוק יותר‪ .‬ביום שישי אחד‪ ,‬חזרה הילדה‬
‫לביתה ואמרה לאמה‪ :‬הגננת אמרה שאת צריכה‬
‫להדליק נרות‪ ...‬התרגזה האם ואמרה‪ :‬אנחנו לא‬
‫מדליקים נרות‪ ,‬וזהו‪ ...‬חזרה הילדה והפצירה באמה‪:‬‬
‫אבל הגננת אמרה!‪ ...‬גערה בה האם וצעקה‪ :‬הניחי‬
‫לי‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אצלנו לא מדליקים נרות! הילדה לא‬
‫הרפתה והודיעה לאמה בצורה נחרצת‪ :‬אם את לא‬
‫תדליקי נרות‪ ,‬אני אדליק! האם יצאה מכליה והזהירה‬
‫את הילדה כי תעניש אותה בצורה קשה אם תעיז‬
‫להמרות את פיה‪ .‬אבל הילדה לא שמעה בקולה‪,‬‬
‫הלכה לבדה לחנות המכולת וביקשה שני נרות‪ .‬בעל‬
‫החנות חשב לעצמו‪ :‬הלא אין הם מדליקים אף פעם‬
‫נרות‪ ,‬מה קרה‪ ,‬איפוא‪ ,‬שהילדה באה לבקש נרות?‬
‫אין זה אלא שיש להם יום זיכרון במשפחה‪ ,‬ולכן‬
‫נתן בידיה שני נרות נשמה‪ .‬הלכה הילדה הביתה‪,‬‬
‫הסתגרה בחדרה והדליקה את שני נרות הנשמה‪.‬‬
‫לפתע נכנסה האם לחדר הילדה וראתה לתדהמתה‬
‫שני נרות נשמה דולקים‪ ...‬מה זה? שאלה בסערת‬
‫רוח‪ .‬את לא רצית להדליק נרות – ענתה הילדה – אז‬
‫הדלקתי את שני הנרות‪ ,‬אחד בשבילך ואחד בשביל‬
‫אבא!‪ ...‬האמא ההמומה‪ ,‬טרדה אחזה בה לעצם‬
‫המחשבה שאם אכן היא לא תדליק נרות שבת‪ ,‬יתכן‬
‫ובמהרה תדליק ביתה "בעגלא ובזמן קריב" נרות‬
‫נשמה‪ ,‬ואכן קיבלה על עצמה להזהר בהדלקת נרות‬
‫השבת‪ ,‬מכאן ולהבא!!!‬
‫סיפור זה אמיתי הוא ובמקרה פעל את פעולתו‬
‫באופן מידי‪ ,‬אך מי באמת לא חושב על העתיד? למה‬
‫להמתין לכבוד האחרון כאשר אפשר להנות מהכבוד‬
‫שלפני "האחרון" ולקיים את המצוות יחד עם הילדים‪,‬‬
‫ואשרי ההורים הזוכים "להנות" מהפירות שמביאים‬
‫הילדים מהגנים התורניים‪ ,‬וליישמם יחד לטוב להם‬
‫כל הימים‪.‬‬
‫הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב אומר‪ :‬אילו ניטלה מהיצר הרע כל אפשרות לעשות מעשים בשמו של היצר הטוב כי אז‬
‫כמה מעשים מגונים לא היו אפשריים כלל‪.‬‬
‫הרה"ק רבי מרדכי מנישכיז אומר‪ :‬אתה ישן – אך הוא ‪ -‬היצר הרע‪ ,‬ער‪.‬‬
‫הרה"ק רבי אברהם מסלונים אומר‪ :‬את הרע אי אפשר לעקור בשכליות כי עם במעשים בפועל ממש‪.‬‬
‫הרה"ק רבי צדוק מלובלין אומר‪ :‬כפי גודל החטא שהיצר מסיתו כן גודל הטוב שיזכה כאשר לא ישמע לו‪.‬‬
‫(פתגמים נבחרים)‬
‫על כן יאמרו המושלים ‪ -‬משל ונמשל‬
‫בחייו של כל אדם יש תקופות זמן שונות‪ ,‬מעלות ומורדות‪.‬‬
‫כל אימת שפרק זמן קשה בא על האדם‪ ,‬מיד נטפל אליו אותו‬
‫מנוול ומנסה להסיר ליבו מדרך ה'‪ .‬מה תיתן ומה תוסיף לך‬
‫שמירת המצוות – כך יאמר לו יצר הרע – והלא רואה אתה‬
‫שלא הועלת לעצמך בזו הדרך ולא כלום‪ ,‬עני ואביון אתה‬
‫וחסר כל‪ .‬אילו לעצתי שמעת ובדרכי הלכת‪ ,‬רואה היית‬
‫עולמך בחייך! משל למה הדבר דומה? לאחד שפגע ברחוב‬
‫במכרו הפועל‪ .‬ראה שפניו עצובות ביותר ושאלו לפשר‬
‫הדבר‪ .‬סיפר לו הפועל‪ ,‬כי זה כמה וכמה שבועות שהוא בטל‬
‫ממלאכתו‪ ,‬וכמעט כלתה הפרוטה מן הכיס‪ .‬אומר לו מכרו‪:‬‬
‫רצונך ואקבלך לעבודה אצלי‪ ,‬ואך אשלם לך שכרך בעין‬
‫יפה"‪" .‬יפה"‪ ,‬משיב לו הפועל‪" ,‬אבל במטותא ממך אמור לי‪,‬‬
‫כלום העבודה אצלך עבודת קבע היא?"‪" .‬לא"‪ ,‬ענה הלה‪,‬‬
‫"אין זו אלא עבודה לחודשים אחדים בלבד"‪" .‬אם כך הדבר‪,‬‬
‫איני יכול לקבל עלי עבודתך"‪ ,‬אומר לו הפועל‪" .‬מוטב לי‪,‬‬
‫שאחכה מספר שבועות‪ ,‬עד שתתחדש העבודה אצל בעל‬
‫הבית הקודם שלי‪ ,‬ואשוב לעבודתי הקבועה‪ .‬אם אקבל‬
‫את העבודה אצלך ואחזור אליו רק כעבור חודשים אחדים‬
‫לכשאסימנה‪ ,‬ישאלני היכן הייתי כל אותם הימים‪ ,‬ולא‬
‫ירצה לשוב לקבלני לעבודתו‪ .‬נמצא שבגלל עבודה ארעית‬
‫אפסיד עבודת קבע‪ .‬טוב לי להבטל עוד שבועות אחדים‬
‫ולסבול‪ ,‬ובלבד שאשוב אחר כך לעבודתי הקבועה"‪ .‬וכך‬
‫הדבר גם באדם זה שהזכרנו למעלה‪ .‬לעיתים יקרה‪ ,‬שבגלל‬
‫מעשיו הרעים של אדם מסתיר הקדוש ברוך הוא פניו ממנו‬
‫לזמן מה‪ .‬מסתתמים מקורות פרנסתו‪ ,‬בריאותו נפגמת‪ ,‬או‬
‫צרות אחרות מתרגשות ובאות עליו‪ .‬מיד נטפל אליו היצר‬
‫הרע ומסיתו לדבר עברה‪ .‬ברם חייב אדם לדעת שאין כל‬
‫אותם פגמים אלא פגמים חולפים ועוברים‪ ,‬בחינת בטלה‬
‫זמנית‪ .‬בסופו של דבר כשיחזור בתשובה‪ ,‬יתכפרו עוונותיו‪,‬‬
‫תעמודנה לו לאדם זכויותיו‪ ,‬ויזכרו מעשיו הטובים‪ ,‬ובעל‬
‫הבית יחזירו לעבודתו הקבועה ויתן לו שכרו מושלם‪.‬‬
‫יסורים הבאים על האדם‪ ,‬יש לו לקבוע במחשבתו כי מן‬
‫השמים נגזרו עליו‪ ,‬ולפיכך יקבלם עליו בכובד ראש‪ .‬כי‬
‫הלא גם אם יתמרמר על גורלו ויבעט ביסוריו‪ ,‬לא תועלנה‬
‫לו טרוניותיו במאומה‪ ,‬כי אין הללו מועילים לדחות את‬
‫היסורים מעליו‪ .‬להפך‪ ,‬במרדנותו הוא מגדיל את סאת‬
‫יסוריו ואת סבלו‪ ,‬על ידי שהוא מגביר על עצמו את מר‬
‫נפשו ודכדוכו‪ .‬משל למה הדבר דומה? למי שחטא למלכות‪,‬‬
‫ויצא דינו להישלח לארץ גזרה‪ .‬בדרך שילוחו‪ ,‬מוליכים אותו‬
‫כשהוא אסור בשלשלאות ברזל‪ .‬כאשר הוא משליך את‬
‫עצמו הנה והנה‪ ,‬נדמה לו כי בכך הוא משחרר את עצמו‬
‫מכבליו‪ .‬אולם באמת אין הדבר כן‪ ,‬אין הוא מסייע לעצמו‬
‫במאומה לנתק את אזיקיו הוא גורם רק הזק לעצמו‪ ,‬כי‬
‫טבעות השלשלת תעמקנה יותר לחתוך בבשרו‪.‬‬
‫(משלי החפץ חיים)‬
‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬
‫אסור לאדם שיהנה מהעולם הזה בלא‬
‫ברכה‪ ,‬וכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה –‬
‫מעל‪ ,‬וכאילו נהנה מקדשי שמים‪.‬‬
‫ראוי לכל אדם להיות בקי היטב בהלכות‬
‫ברכות‪ ,‬לבל יכשל חלילה באיסור ברכה לבטלה‪,‬‬
‫כי המברך ברכה שאינה צריכה‪ ,‬עובר על "לא‬
‫תשא את שם ה' אלקיך לשוא"‪ .‬וכל העולם כולו‬
‫נזדעזע בשעה שאמר השם יתברך "לא תשא את‬
‫שם ה' אלקיך לשוא"‪ .‬ואמרו רבותינו בתלמוד‬
‫"תבוא מארה (קללה) לאדם שאשתו ובניו‬
‫מברכים לו"‪ .‬ופירש רש"י‪ ,‬שבודאי מחמת שלא‬
‫למד‪ ,‬זקוק הוא להם שיברכו לו‪.‬‬
‫כתב רבי חיים ויטאל ז"ל בשם רבו האר"י‬
‫ז"ל‪ ,‬כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש‪ ,‬תלויה‬
‫על ידי כוונה וזהירות בכל ברכות הנהנין‪ ,‬כי על‬
‫ידם מתבטלין כוח הקליפות הנאחזות במאכלים‬
‫החומריים ונדבקות באדם האוכל אותם‪ .‬ועל ידי‬
‫הברכות שמברך עליהם בכוונה‪ ,‬מסיר מהם את‬
‫הקליפות ומזכך החומר שלו‪ ,‬ונעשה זך ומוכן‬
‫לקבל קדושה‪ ,‬והזהירו מאוד לזה‪.‬‬
‫צריך האדם ליזהר מאוד שיברך ביראה‬
‫ובכוונה רצויה‪ ,‬ויירא ויזדעזעו אבריו בשעה‬
‫שמזכיר השם‪ .‬ולא שם המיוחד בלבד‪ ,‬אלא כל‬
‫השמות שאינם נמחקים המיוחדים לשמו הגדול‬
‫ברוך הוא‪.‬‬
‫לא ידלג שוב תיבה‪ ,‬אלא יחשוב כאילו מונה‬
‫מעות‪ ,‬וכן לא יבליעם אלא יוציאם כולם בשפתיו‪.‬‬
‫ורצוי שכל אדם ירגיל את עצמו להוציא מן הפה‬
‫כל ברכה בשלושה שלבים‪ .‬דהיינו שלאחר‬
‫שאמר "ברוך אתה ה' "‪ ,‬יעשה אתנחתא‪ ,‬כדי‬
‫לכוון יפה במילים האלו‪ ,‬שאנחנו קרוצי חומר‬
‫מברכים בלשון נוכח לעילות כל העילות‪ .‬אחר‬
‫כך ימשיך ויאמר שלוש תיבות שניות‪" :‬אלקינו‬
‫מלך העולם"‪ ,‬ושוב יעשה אתנחתא‪ ,‬ויכוון כראוי‬
‫לקבל עליו אלהותו יתברך ולהמליכו על עולם‬
‫ומלואו‪ .‬ולבסוף ישלים את סוף הברכה‪:‬‬
‫"שהכל נהיה בדברו"‪ ,‬וכדומה‪ ,‬בנתינת שבח‬
‫והודיה להשם יתברך עבור החסד שגמל‬
‫אתנו‪.‬‬
‫לא יתחיל אדם ברוך אתה ה'‪ ,‬עד‬
‫שיחשוב בליבו על מה יש לומר הברכה‪ ,‬כגון אם‬
‫התחיל לומר ברוך‪ ,‬וחושב לומר פוקח עורים‪ ,‬לא‬
‫יאמר במקומו זוקף כפופים‪ .‬כדי שבשעה שהוא‬
‫מזכיר את השם שהוא עיקר הברכה יהיה ידוע לו‬
‫מה שיסיים‪.‬‬
‫יכוון בברכותיו פירוש המילים שמוציא מפיו‪.‬‬
‫וכשמזכיר את השם א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י (כשנכתב ביו"ד‬
‫ה"א)‪ ,‬יכוון לפירוש קריאתו שהוא אדון הכל‪ ,‬וכן‬
‫לפירוש כתיבתו (י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה) שהוא היה הווה ויהיה‪.‬‬
‫ובהזכירו אלוקים (או אלוהינו)‪ ,‬יכוון שהוא תקיף‬
‫ובעל היכולות ובעל הכוחות כולם‪ .‬אבל במקום‬
‫שנכתב באל"ף דל"ת‪( ,‬כגון בפסוק ה' שפתי‬
‫תפתח)‪ ,‬אין צריך לכוון אלא שהוא אדון הכל‪.‬‬
‫מי שקשה לו לכוון בהזכרת השם שבכל‬
‫ברכה את הכוונה הנזכרת בסעיף הקודם‪ ,‬יתאמץ‬
‫כל יום בבוקר לכוון כן בשם ה' (א‪-‬ד‪-‬נ‪-‬י) ובשם‬
‫אלוקים הראשון שמזכיר באותו יום‪ ,‬וקודם‬
‫שמתחיל הברכה יאמר שעל דעת כוונה ההיא‬
‫יהיו כל השמות שיזכיר מעתה עד מחר בבוקר‪.‬‬
‫ומכל מקום לכתחילה אין לסמוך על שום תנאי‪,‬‬
‫אלא חובה קדושה מוטלת על כל אדם להתאזר‬
‫בעוז ותעצומות לכוון בשמות הקודש ובשאר‬
‫התפילה‪.‬‬
‫אסור לעשות מלאכה בעודו מברך‪ .‬והאיסור‬
‫הוא לא רק בברכת המזון שהיא מן התורה‪ ,‬אלא‬
‫גם בשאר ברכות שהן מדרבנן‪ .‬ואפילו תשמיש‬
‫קל אסור לעשות‪ .‬וכן בשעה שאדם שומע ברכה‬
‫ויוצא בה ידי חובה‪ ,‬אסור לו לעשות מלאכה‪.‬‬
‫האיסור לעשות מלאכה בשעת הברכה‪ ,‬הוא‬
‫לא רק בשעת הברכה ממש‪ ,‬אלא גם אם מפסיק‬
‫באמצע הברכה לזמן מועט ושותק‪ ,‬אסור לו‬
‫לעשות באותו זמן מלאכה‪.‬‬
‫מי שקיבל על עצמו שלא לברך שום ברכה‬
‫בלי שיהיה כובע על ראשו‪( ,‬דהיינו שקיבל‬
‫על עצמו שלא יברך בכיפה שעל ראשו‪ ,‬אלא‬
‫בכובע)‪ ,‬ובימות הקיץ נמצא במכונית שלו עם‬
‫כיפה וצמא מאוד למים‪ ,‬רשאי הוא לברך על‬
‫המים בלי כובע אלא רק עם הכיפה‪ ,‬כיון שאינו‬
‫רוצה לחזור בו לגמרי ממנהגו הטוב‪ ,‬אלא רוצה‬
‫להקל רק בשעת הדחק‪ .‬ומכל מקום יותר טוב‬
‫שיתנה כן בשעת הקבלה‪ ,‬שבשעת הדחק יהיה‬
‫רשאי לברך רק עם כיפה‪.‬‬
‫כל דבר שמברך עליו כדי לאוכלו או להריח‬
‫בו‪ ,‬צריך לאוחזו ביד ימינו כשהוא מברך‪ .‬ודבר‬
‫שהדרך לאוכלו בכף כגון מרק וכיוצא‪ ,‬יכול‬
‫להחזיקו בכף‪ .‬ובדיעבד די אם המאכל מונח‬
‫לפניו‪ ,‬אף שאין אוחז את המאכל בידו‪ .‬ועל פי‬
‫הקבלה אין לתחוב סכין לתוך פרי שמברך עליו‪,‬‬
‫אף על פי שאוחז את הסכין ביד ימינו‪.‬‬
‫צריך ליזהר שלא יפסיק בין ברכה לאכילה יותר‬
‫מכדי דיבור דהיינו כדי אמירת "שלום עליך רבי"‬
‫שהוא שלוש תיבות‪.‬‬
‫המברך צריך שישמיע לאזניו את הנוסח‬
‫שהוא אומר בפיו‪ ,‬ואם לא השמיע לאזניו – יצא‬
‫ידי חובה‪ ,‬ובלבד שביטא את הברכה בשפתיו‪.‬‬
‫ואם לא ביטא בשפתיו אלא רק הרהר בליבו‪,‬‬
‫לא יצא ידי חובה‪ .‬ולכן מי שבירך ברכה ראשונה‬
‫בהרהור הלב‪ ,‬כגון בורא פרי העץ או האדמה‪,‬‬
‫או ברכת שהכל וכיוצא‪ ,‬יאמר "ברוך שם כבוד‬
‫מלכותו לעולם לעד"‪ ,‬ויחזור לברך בביטוי‬
‫שפתיים‪ .‬אבל אם בירך ברכת בורא נפשות או‬
‫מעין שלוש או אשר יצר בהרהור הלב‪ ,‬לא יחזור‬
‫לברך‪ ,‬כיון שספק ברכות להקל‪.‬‬
‫אין מברכים על מאכל או משקה עד שיהיה‬
‫לפניו‪ ,‬ושיהיה מוכן לאוכלו או לשתותו‪ .‬כגון‬
‫האוכל אגוזים או שקדים‪ ,‬לא יברך עליהם אלא‬
‫עד שיפצח את הראשון‪ ,‬שאם יברך לפני הפיצוח‪,‬‬
‫נחשב הפיצוח להפסק‪ .‬וכן הרוצה לאכול תפוח‬
‫מקולף וכדומה‪ ,‬יברך עליו רק לאחר שיקלפנו‪.‬‬
‫וכן הדין במשקה שבקנקן‪ ,‬אם צריך למוזגו‬
‫לכוס כדי לשתות‪ ,‬לא יברך אלא עד שימזוג‪ .‬וכן‬
‫ששותה משקה חם‪ ,‬לא ינופף בשפתיו לקררו‬
‫אחר הברכה‪ ,‬אלא יעשה כן קודם הברכה‪.‬‬
‫פרי שיש בו חשש של תולעים‪ ,‬אין לאכול‬
‫ממנו אלא עד שיפתחנו ויבדקנו היטב מתולעים‪,‬‬
‫ויעשה כן לפני הברכה‪ ,‬כדי שלא יצטרך להפסיק‬
‫בין הברכה לאכילה‪ .‬ולאחר שפתח את הפרי‬
‫יש לחזור ולסגור אותו אם אפשר‪ ,‬כדי‬
‫שייראה שלם בשעת הברכה‪.‬‬
‫(הברכה והלכותיה)‬