סיפורה של רשל ריקה בת דמשק
סיפורה של רשל ריקה בת דמשק סיפורה של רשל ריקה בת דמשק עיצוב עטיפה :סטודיו סטימצקי תמונת השער: מוציא לאור :סטימצקי – הוצאה לאור לפניותpublishing@steimatzky.co.il : ניהול הפקה :אבי ליפשיץ -אות הפקות © כל הזכויות שמורות למחברת אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם ,להקליט ,לתרגם ,לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני ,אופטי או מכני אחר, כל חלק שהוא מהחומר הכלול בספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט ,אלא ברשות מפורשת בכתב מהמחברת. נדפס בישראל 2013 "התדע מאין נחלתי את-שירי? – בבית אבי השתקע משורר ערירי צנוע ,מסתתר ,הנחבא אל-כלים, מתלונן בנקיקיםְ ,שכן סדקים אפלים. וידע המשורר רק פזמון קבוע, שיר תמיד יחידי ובנוסח ידוע. ומיד נאלם לבבי ,ולשוני ממכאוב נעכר אל-חכי דבקה, ובכי עצור מעוך התאפק בגרוני - ובא הוא בשירו על-נפשי הריקה. זה היה הצרצר משורר הדלות". חלק זה משירו של ביאליק" ,שירתי" ,אשר כה אהבתי בעת שכעולה חדשה למדתי עברית ,חרות עדיין בזיכרוני ,והוא מרגש אותי בכל פעם מחדש .כמו בחיי ביאליק ,יתמות ומחסור עיצבו את אופיי ואת אישיותי. בת דמשק | 7 1 כילדה עם דמיון עשיר תמיד חלמתי להיות סופרת ,אך אילוצי החיים טלטלו אותי למחוזות אחרים והחלום נשכח .הצורך לספר את סיפורי ולהתחבר אל הילדה שהייתי קרם עור וגידים כשנה לאחר פטירת בעלי .ספר זה הוא השירה שלי ,וכולי תקווה שאצליח לסיימו לפני מותי. במסע חזרה אל מחוזות ילדותי ומאותו רגע שבו התוודעתי לעצם קיומי ,אני שואלת את עצמי מדוע נהגתי כפי שנהגתי ,ולא אחרת ,בתלאות ובמאבקים האינסופיים אשר זימנו לי החיים. ממה הושפעתי וממי? מדוע? כיצד התעצבה אישיותי? סיפור חיי הוא סיפורה של ילדה נאיבית ,כמו גם סיפורם של מקום ,תקופה ,ציונות ,עלייה ,מלחמות ומעל לכול ,הקמתה של מדינת ישראל והשתלבותי תוך מאבקים בלתי פוסקים עמה ובתוכה. הדרך שבה התמודדתי ,על פי הבנתי ,עיצבה את אישיותי – אישיות הבוטחת בעצמה ,נאמנה לציווי חלום ילדותי בכול הקשור לאכפתיות, לאחריות ולאהבת האדם. ממרום שנותיי וככל שאני נזכרת בינקותי ,אני מזהה את אותן תכונות מולדות אשר התפתחו יחד איתי .תכונות אלה ,בהתווספן לחינוך שקיבלתי ,עזרו לי להתמודד עם החיים הקשים שהיו לי | 8רשל ריקה בת דמשק | 9 ולשרוד כבת אדם .מה שמפליא הוא קיומו של פן במראה שלי שיר אשר הושר לי בערבית" :קאק ,קאק ,גנבת את הסבון .אמך המאפשר לזהות אותי גם כיום בתמונתה של הילדה בת השש משוגעת ,אביך הגנב ,את הנעליים הוא סחב". שהייתי ,תמונה יחידה שנותרה לי מילדותי. הייתי בת עשרים כשעליתי ארצה מדמשק ,העיר שבה נולדתי, למדתי ועבדתי .רוב האוכלוסייה המבוגרת בתקופה זו לא ידעה בתמונה השלישית אני מוצאת את עצמי יושבת על סיר בחדר גדול ומרווח .אבי נמצא לידי .החדר מלא אנשים היושבים סביב. אבי שואל אותי שאלות ,אני עונה בשפתי .כולם פורצים בצחוק. קרוא וכתוב .אבי ,אשר שירת בצבא הטורקי במלחמת העולם הפחדים מתחילים אצלי כאשר עמליה מספרת לי על המכשפה הראשונה ,היה יוצא דופן .הוא היה אמן מחונן .כאוטודידקט הוא הרעה והמאיימת ,בעלת הציפורניים הארוכות .מנגנון החשיבה שלט על בוריין בעברית ,בערבית ובארמית. סיפורי מתחיל מאותו רגע שבו אני זוכרת לראשונה את עצם קיומי ואת אותן תמונות חולפות ובלתי נשכחות ,תמונות אשר התרוצצו במוחי מאותן חוויות שדרכן התוודעתי לעולם ,לעצמי ולמשפחתי. בתמונה הראשונה אני רואה את התינוקת שהייתי ,יושבת בתוך עריסה ומתבוננת בבובה .הבובה היא מעשה ידיה של אחותי, עמליה .עמליה מראה איך היא מלבישה ומנענעת אותה .החדר קטן ואפלולי .התינוקת רואה ומבינה אך לא מגיבה. החל לפעול מאותו רגע .עולמי התרחב והדמיון החל צובר תאוצה. תמונה רודפת תמונה .תחושות וחוויות מלוות אותן .אני על הכתפיים של אבי .הוא צועד איתי לגובאר .גובאר הוא כפר יפהפה ומקום משכנו של בית הכנסת שבו נהג אבי להתפלל בימי שבת. בתוך בית הכנסת יש מדרגות המובילות למערה חשוכה .לפני כל ירידת מדרגה אני לא שוכחת לומר את מילת הקסם" ,דסתור" – מילה שהייתה חייבת להיאמר ושאת פרושה ומשמעותה לא ידעתי ואינני יודעת גם כיום .אור נרות דלוקים מאיר את המערה. אני מבחינה באבן עגולה ומסיבית ,שחורה כפחם .גובהה כגובה בתמונה השנייה באותו חדר אני שוכבת על מזרן רחב ידיים שרפרף .זהו כיסאו הקדוש של אליהו הנביא .אני מעבירה נשיקה השרוע על הרצפה ומביטה דרך החלון .אני מגלה את השמים. בידי לכיסא הקדוש ,כפי שעושים כולם .אחדים מוסיפים בקשות מראה יונה במעופה מרתק אותי .מישהו משמאלי ומישהו מימיני עזרה למכאוביהם .אני שוב על כתפי אבי בדרך הביתה .אין ילדה עוקבים אחר מבטי .הם פוצחים בשיר ,חוזרים ושרים את אותו מאושרת ממני עלי אדמות. שיר .אני מבחינה באבי השוכב לידי .אמי עומדת ומביטה בי .את הדרך ארוכה ,הנוף מהמם ,עצים סביב .אנו מתקרבים הביתה עמליה אינני רואה אך אני חשה בנוכחותה .אותו שיר נחרת בזיכרוני ומכל עבר נשמעים צליליהם של חלונות ודלתות נפתחים .אנשים למרות שטרם התחלתי לדבר .אלו הן מילותיו בעברית של אותו מכל פינה קוראים לאבי" :אבו סלים ,אבו סלים ,שלום ,שלום". | 10רשל ריקה בת דמשק | 11 הברכה הייתה בערבית ,אך ראשי בעת ההיא לא היה בנוי לקלוט את המילים אלא את משמעותן בלבד. 2 תולעת שגדלה במעיי מרגע היוולדי גרמה צרות רבות להוריי. זאת הייתה תולעת טפילה אשר גרמה נזק רב לבריאותי .אני עצמי הסתדרתי יפה עם אי הנעימות והתעלמתי מעצם קיומה .בכל עת שחלק ממנה עשה את דרכו החוצה וגירוד כלשהו הציק לי והטריד אותי ,הייתי מושכת בידי את חתיכת התולעת ומצמידה אותה אל הקיר הקרוב .ילדה קטנה ,שרק התחילה את צעדיה הראשונים ,ניסתה לפתור בעצמה את הבעיה הראשונה שבה נתקלה בלי להתלונן. היא עתידה לעשות זאת לאורך כל חייה. לאותה תולעת הייתה השפעה על התיאבון שלי .הוריי ,חסרי אונים ומודאגים ,עמלו קשה כדי לעורר בי רצון לאכול .הם עשו זאת בדרכים שונות .הם הצליחו במקצת רק כאשר ניצלו את אהבתי לבעלי הכנף בדרכם המיוחדת .אימא אפתה עוגיות בצורת ציפור ובישלה פרגיות ממולאות באורז ובשר .אבי הלהיב את דמיוני בתיאור טעמן הנפלא .נהניתי אמנם מהתיאור ומהמראה אך זה לא עזר לעורר בי את התיאבון הדרוש .מצב בריאותי אפוא הדאיג מאוד את הוריי. הייתי ילדה ממושמעת .אם היה עליי לקבל חוקן או תרופה כלשהי הייתי משתפת פעולה ועושה את כול אשר נדרש ממני .הם | 12רשל ריקה בת דמשק | 13 היו הוריי והם ידעו מה טוב בשבילי .חשתי זאת בבטחה וכמובן אותי למומחה .המומחה היה רופא נוצרי שעבד בקליניקה רחוקה מאליו. ממקום מגורי .קראו לו דוקטור אשישו .השם אשישו ,משום מה, תכונה זאת של התחשבות ושל הבנת האחר ,שבה כבר ניחנתי הרשים אותי במיוחד והוא נחרת בזיכרוני. בגיל כה צעיר ,תכתיב את התנהגותי לאורך כל חיי .אינני זוכרת חרוטה עדיין בזיכרוני תמונתה של אמי ,גבוהה ורזה ,אוחזת מה היה גרוע יותר עבורי – לשתות את כוס שמן הקיק המגעיל או בידה של הקטנטונת שהייתי ומובילה אותי בדרכנו אליו .היא אינה את משקה המגנזיום הלבן והסמיך .שתי תרופות אלו אמורות היו מדברת איתי ואינה מפנה ולו פעם אחת את מבטה אליי .היא ממהרת לחסל את התולעת. ומושכת בידי .מבטה מופנה קדימה בלבד .אני משתדלת בכול כוחי "שתי בבת אחת ",היו אומרים לי הוריי כאשר הגישו את התרופות להדביק את צעדיה .אנחנו מגיעות למקום חשוך ועולות מספר בלוויית חבילת סוכריות צבעוניות" ,קחי לך אחר כך סוכרייה". מדרגות .דוקטור אשישו ,דמות גבוהה בחלוק לבן ,מקבל את פנינו. סוכרייה אחת ועוד אחת והטעם הרע יחלוף .כילדה צייתנית הייתי על פי הוראותיו של הרופא ,נגזר עליי לפצח ולאכול כמות מניחה את שקית הסוכריות מתחת לכרית ואוחזת בכוסית המשקה. מסוימת של גרעיני דלעת בלתי אפויים במשך יום שלם כדי להתפטר הייתי מרוכזת במחשבה כיצד לעשות זאת בדרך משלי ובלי להקיא מהתולעת .כילדה אחראית וממושמעת ביצעתי את המוטל עליי. באמצע .לבדי מול המשקה ,הייתי עושה זאת בשיטתיות עד לטיפה ללא קושי חיסלתי במשך היום את מנת הגרעינים אשר אימא הכינה האחרונה .הייתי מוצצת סוכרייה אחת או שתיים לאחר מכן .יכולתי לי ולקראת ערב הגיעה שעת הגאולה .ישבתי על הסיר ,עשיתי את לחסל את חבילת הסוכריות לו רק רציתי ,אך שוקולד וממתקים לא שלי וחלקה העיקרי – ראשה הבעייתי של התולעת יחד עם הנותר היו אהובים עליי במיוחד .כוס שמן הקיק האחרונה בסדרה שקיבלתי מגופה – מצאו את דרכם החוצה .הייתי עייפה לאחר מכן ונרדמתי. זכורה לי במיוחד .אמי הגישה לי אותה בלי להוסיף דבר ופנתה את ראשה של התולעת לא ראיתי אך הטיפול בשמן הקיק ובמגנזיום לעיסוקיה .זה קרה כאשר עברנו לגור בחדר מרווח יותר באותה שקיבלתי עד אותה עת פסק. חצר .נטלתי אז את כוס המשקה ויצאתי לבדי החוצה .התיישבתי על אחת המדרגות המובילות לחצר ואת שמן הקיק בלעתי בבת אחת ,בלי שאיש יבחין בי ובלי חבילת הסוכריות המלווה אותו. מטרת הטיפול בי הייתה להכניע את התולעת ולעקור את ראשה עד פליטתה החוצה ,שכן דרך ראשה הייתה ממשיכה לצמוח גם אם יתר גופה היה יוצא .מאחר שאותו טיפול לא עזר ,הוחלט לקחת | 14רשל ריקה בת דמשק | 15 כמאה פועלות לערך עבדו במחלקה .הן ישבו על ספסלים ארוכים סמוך לקירות ,ועל השולחנות הערוכים מולן היו מבצעות את עבודתן .ממקומו ליד דלת הכניסה אבא השגיח על הפועלות ופיקח על ביצוע תכניותיו .הפועלות היו אוחזות ביד אחת את 3 הפטיש ובשנייה את האזמל כדי להוציא בעזרתם את חלקי העץ שעליהם היו מסומנים השרטוטים של אבי. דודי ,אחיה של אמי ,היה אחד משני בעליו של בית החרושת המפורסם ,נעסאן .שותפו היה נוצרי ממשפחה ידועה ומכובדת. אומנים ובעלי מלאכה מכול הדתות עבדו שם ופרנסו בכבוד את משפחותיהם .זה היה בית חרושת ענק המשתרע לרוחב ולגובה, ופעלו בו מחלקות שונות .במחלקה הראשונה שבכניסה הוצגו דגמים מכל המוצרים האומנותיים אשר בית החרושת נהג לייצר .אלו היו דברי נחושת ,רהיטים ,שטיחים ,נברשות יפהפיות ודברי אומנות אחרים .בתעשיית השטיחים שבקומה השנייה ,שבה אהבתי לבקר, עבדו נשים ארמניות בעלות ידע ומיומנות באריגת שטיחים .זמן רב הייתי עומדת לידן ,מתבוננת בעבודתן ועוקבת אחרי תנועותיהן, כולי פליאה ממיומנותן במשחק החוטים הצבעוניים ומהתוצאה המרהיבה של השטיח המתהווה. במחלקה העליונה עבד אבי .הייתי עוקבת בעניין אחר פאר יצירותיו בעת שהיה משרטט על הנייר את שמאוחר יותר היה נחרט בעץ .העיפרון שבו השתמש היה דק ושטוח .הוא היה מניח אותו על אוזנו הימנית בכול פעם שנאלץ לעסוק בתפקידו כמנהל תוך עבודתו כאומן .ליד שולחן ארוך אשר עמד בחזית המחלקה הוא היה עורך את תכניותיו. הייתי יושבת באורח קבוע בין שתי אותן פועלות ואיני יודעת כיצד או מדוע מצאתי את עצמי עובדת עמן .תמונה זו של ילדה קטנטונת ורצינית ,האוחזת בפטישון ובאזמל ומבצעת במדויק את אותה עבודה ,חרוטה עדיין בזיכרוני .מבקרים מרחבי תבל היו מגיעים לבקר בבית החרושת .במחלקה שבה עבד אבי הם היו נעצרים ליד הילדונת הקטנה שהייתי ,המבצעת עבודה שכזאת בשקידה וברצינות .עוררתי את סקרנותם והם רצו לדעת מי היו הוריי .לאחר שידעו פרטים על זהותי ,היו מוסרים לאבי סכום כסף נדיב כבקשיש עבורי .לכסף בגילי לא הייתה משמעות אך אבי ידע להסביר לי במילים פשוטות את חשיבותו .הוא קנה לי קופת חיסכון שבה הייתי אוגרת את הכסף שקיבלתי. | 16רשל ריקה בת דמשק | 17 מהשיחה אשר התקיימה בינו לבין אבי ,אך סופר לי מאוחר יותר על הבקשיש ,סכום כסף נכבד אשר זכיתי לקבל מהוד מעלתו, השייח' ,באותו יום. בספרו של יהודה בורלא" ,נשים" ,אחד מהספרים בהוצאת עם 4 עובד אשר קיבלנו בשנות השישים מדי חודש כמנויים דרך מקום עבודתו של בעלי ,ההשראה לדמות הגיבור המתוארת בו הייתה באחד הימים הבחנתי במשהו יוצא דופן מתרחש סביבי .היו מאבי .סופר שם על אופיו ,פועלו ,מראהו ועבודתו בבית החרושת, התלחשויות בין הפועלות .הן היו נרגשות במיוחד .אחת מהן שישבה אך העלילה שרקם סביבו הייתה שונה ,להוציא את הסיפור על לידי סיפרה לי בלחש שמלך פרס בכבודו ובעצמו עומד לבקר השייח' הפרסי שהיה אמתי ,על פי דבריו של יהודה בורלא עצמו. במחלקה" .אסור ",היא הזהירה אותי" ,להרים ראש ולראות את בשנת 1962הזדמן לי לפגוש את הסופר .הוא הוזמן אז להרצות פניו ".משפט זה נחרת בתודעתי ועורר בי סוג של סערה .למילה בקריית עמל ,שהפכה לקריית טבעון בהמשך .כהרגלי לבקר בכל "אסור" הייתה לגביי משמעות כזו שאם אעז לא להישמע לה ,יקרה הרצאה מזדמנת ,לקחתי איתי הפעם את בני האמצעי ,נתן ,תלמיד לי משהו איום ונורא. כיתה ז' ,אשר ידע על אודות הספר שקראתי .ההרצאה אמורה המשכתי אפוא לבצע את עבודתי ביתר שאת בעת כניסת השייח' עם פמלייתו למחלקה .הבחנתי במספר זוגות רגליים המתקרבות ונעצרות לידי .הבחנתי במדים הלבנים והמפוארים עם הכפתורים הזהובים שה"מלך" נשא ובשרביט שאחז בידו הימנית .אחוז תדהמה, השייח' עקב אחר עבודתי .הוא היה סקרן לראות את פניי. לאחר שפניות חוזרות ונשנות אליי לא נשאו פרי ,הוא ביקש הייתה להתקיים בשעה שמונה בערב .הקדמנו להגיע כדי לתפוס מקום נוח לשנינו .אולם ההרצאות היה חשוך .אור חלש האיר את הכניסה .שתי דמויות עמדו בפתח ושוחחו ביניהן .זיהיתי מיד את יהודה בורלא .הוא היה עם המלווה שלו .ניגשתי ופניתי ישירות אליו .הצגתי את עצמי כבתו של שחדה ריקה ,שעמו היה מיודד את עזרתו של אחד המלווים אשר ניסה מספר פעמים להרים את בדמשק .הוא שמח על ההזדמנות שהייתה לו לפגוש אותי ואת הבן ראשי .אני הותרתי את ראשי רכון בכל כוחי .המלך המיואש שאל שלי ,הנושא את השם של אבי ,שחדה – "נתן" בעברית .תוך צעידה על זהותי ופנה אל אבי אשר הוביל אותי לעבר שולחן העבודה שלו. משותפת ולאחר שנוצרה בינינו כימיה ,שאלתי אותו את שרציתי גם ניסיונות השכנוע של אבי נכשלו .גם כאשר נאלץ להחזיק אותו לדעת על הדמות שתוארה בספרו בתור שחדה רקיב .הוא סיפר מורם לשניות אחדות ,את עיניי ואת מבטי השפלתי .לא הבנתי דבר לי עד כמה דמותו של אבי הרשימה אותו וכיצד הוא ,כסופר ,בנה | 18רשל ריקה בת דמשק סביבה את העלילה שהייתה פרי דמיונו בלבד .הוא סיפר לי גם צפוף ,וחן בחורים להם .גם שומת חן גדולה במקצת ,סגלגלה כיצד הכיר את אבי ועד כמה הוא העריך אותו. על לחיו השמאלית סמוך לאוזן .ברם ,יותר מכל תדבק עין יהודה בורלא הוגלה לדמשק בשנת ,1919שם ניהל את בית הספר הרואה בעיניו של שחדה ,כי יראה אור קורן מעיניו ,באור לבנים של ההסתדרות הציונית .הוא התיידד עם אבי ונהג לבקר הקורן מאבן ברקת ,וטובות ויפות הן עיניו בשלחן מבט אותו בבית החרושת עם תלמידיו ,ולהתבונן בעבודתו .הרהיטים שוקט ורך על סביבו". | 19 אשר קישטו את ביתו בחיפה ,ברחוב חנה סנש מספר שבע ,היו מעשה ידיו של אבי .הוא אף הזמין אותי לבוא לביקור אצלו על מנת את סיפור השייח' הפרסי יהודה בורלא מספר באופן שונה מהזכור לראותם .וכך כתב הסופר המכובד על אופיו ועל עבודתו של אבי: לי .כיצד משיקים הסיפורים לא אדע לעולם כי יהודה בורלא נפטר ולא הייתה לי ,לצערי ולמרות רצוני העז ,כל אפשרות לבקר אותו. "שחדה רקיב היה רצוי לבריות .מעלות נפשו ותכונותיו הנה סיפור המעשה כפי שסופר על אבי ,לפי יהודה בורלא: הטובות ידועות לרבים .אומן ברוך ידיים הוא ורוח יוצר תפעמהו .שכיר יום הוא בבית החרושת לרהיטים ולכלי "היה המעשה וציר פרס בדמשק (קרוב משפחת בית המלוכה נחושת .הוא העורך ציורים ,דמויות ,קישוטי נוי לכל החפצים בפרס) ביקש להגיש ליום הולדת מלכו תשורה נלבבת .בא והכלים שמוציא בית החרושת המפורסם בדמשק לשווקים לבית החרושת שלנו ולקח דברים עם הבעלים .שעה ארוכה קרובים ורחוקים .גם אומנים אחרים ייתנו פרי ידם לבית נועצו הציר והמנהלים ,מה התשורה הראויה להגיש לשייח' החרושת הזה .אולם כל אלה אומנים ותיקים הם ,זריזי ידיים המפואר אשר בפרס המהוללת? הבעלים הנכבדים ,מה ויודעי דבר .שחדה הוא האחד השופך רוח חיים בכל אשר הם יודעים? אמנם כיסם מלא זהב וכסף ,אך ראשם ...ריק תפעלנה ידיו .ובכל עת אשר יידרש מבית החרושת דבר מה מכול .נועצו ולא מצאו דבר אשר ייטב בעיני הציר .אז אמרו למופת ,ייפנו הבעלים לשחדה וחפצו יצליח בידו תמיד .ובכל הבעלים' ,נקרא לפניך האומן שלנו ,שרוב החפצים שראית הרואה את קלסתר פניו של שחדה ,שנפלא הוא מאחרים אצלנו ,פרי רוחו ומעשה ידיו הם ,שמה ימצא עצות בנפשו ויתרון מה ישכון בו ,שאין לרבים משלו .ואם כי תקטן קומתו ליצור דבר חדש כי רב כוחו ליצור חדשות'. מאחרים ,יוכר בכל זאת בדמות פניו ,שנעלה הוא על רבים. המתין הציר בטרקלין האדונים עד שבאו וקראוני במהרה גוו מלא במקצת ,צבע עורו שחרחר ושערות לו שחורות מקצה בית החרושת ,במקום עבודתי .נכנסתי כמו שאני, יורדות תלתלים על מצחו .פניו העגולים עטורים זקן גזוז, כפתן עבודה כהה על גופי וחגורת עור דקה על מותניי. | 20רשל ריקה בת דמשק נראה שהציר היה כמשתומם ,הזה הוא האומן הגדול? אבל את הראשונים וגם נעלה עליהם .ואדע מה יסכון ויתאים אני התקרבתי בענווה ופרשתי שלום בנימוס .אני יודע דרך לעבודתי'. הנימוסים בין 'הגדולים' .הציר הסתכל בי והמתין. 'המאמין אתה כי יעלה בידך לבצע דבר ראוי לבית המלכות?' מיד אמר אחד הבעלים דרך יוהרה ,כדבר אדון לנושא כליו, 'ברצון אלוהים ,אאמין ואבטח באלוהים'. 'שמענו ,שחדה ,שכבוד הציר נכסף להגיש תשורה מיוחדת מיד התלהב הציר ,אז נראה כעין גיל עובר על פניו ושאלני: במינה להוד מעלתו ,השייח' מפרס ,ליום הולדתו .מה לדעתך 'ממה ואיך יהיה החפץ עשוי?' ראוי ויאה להגיש למלך? כל אשר מצוי עמנו פה מן המוכן אמרתי לו' :מעץ אגוז ,משובץ כולו פסיפס מרסיסי צדף ממעשי ידיך ומידי אחרים לא נראה לעיני מעלתו .חשוב וכסף ,והקישוטים כולם סמלים ודמויות מדברי ימי פרס'. אתה בדבר ונשמע מה דעתך'. החרשתי רגע והרהרתי לנפשי .פתאום עלה רעיון במוחי ואמרתי להם' :אדמה כי ינעם להגיש לרוממות השייח' מדף למשחק הנרדשיר ,על שולחן קטן מתאים לו( '.הכוונה היא למשחק השחמט). 'התדמה ,יה מעלם (האומן) ',אמר אליי הציר כמו בלגלוג קל' ,שאין למלך פרס מדפים למשחק הנרדשיר?' 'הסליחה ממך ',אמרתי לו' ,ודאי יש ויש אבל אילו הסתפקנו באשר הגיע לנו מן הראשונים ,לא הייתה האמנות מתקדמת. 'האתה בקיא בדברי ימי פרס?' 'לא .אין אני מלומד ,איש פשוט אנוכי אבל אשאל ואחקור'. 'עשה ככל אשר תבין וחפץ האל בידך יצליח'. כאן פנו האדונים לציר ואמרו' :שפיר ,עשה יעשה '.ולי אמרו: 'עכשיו יכול אתה ללכת .רב תודה לך'. מובן אחרי שנתתי את הרעיון והצורה ואחרי שאחל ואגמור את כל העבודה מה הם צריכים לי? 'רב תודות'. ניתן לי זמן קבוע ארבעים יום ,ועבדנו ,אני ועוזרי ,ביום ובלילה עד שגמרנו את כל המלאכה .וכשבא הציר למשרד אקווה כי התשורה תנעם לו ,עד שיוציא ישן מפני חדש'. האדונים לראות את התשורה ,פקח עיניו מגיל ומתימהון הצטחק הציר בטוב לב ואמר' :האין אתה יודע שחפצים ואמר' :הרי זה למעלה מכל אשר דימיתי ,תשורה להלל עתיקים חשובים תמיד מחדשים?' ולשבח ',ומיד שם על השולחן את כל המחיר .אבל הציר עניתי ואמרתי לו' ,יגדל כבודך ,השר ,אבל אילו הסתפקנו הזה ,לא לחינם נוזל בעורקיו דם מלכים ,אמר' :קראו לי באשר הגיע לנו מן הראשונים לעולם לא הייתה האמנות לאומן .אני רוצה להביע לו תודתי בעצמי '.ומיד הבהילוני מתקדמת .מחובתנו לעבוד ולנסות בכול כוחנו ,עד כי נשיג למשרד .כשנכנסתי קם הציר על רגליו ,שלח שתי ידיו אליי | 21 | 22רשל ריקה בת דמשק | 23 ועוד מעט ונשקני .הודה לי ברוב דברים מכל לבו ,ובדברו הוציא חמישים לירה זהב והגישן לי' .זוהי תוספת על המחיר בשביל האומן ',אמר". זמן רב לאחר כתיבת שורות אלה החלטתי לחפש את הקשר 5 בין הסיפור שלי לעובדות בשטח .קראתי שוב את הספר וחיפשתי לדלות פרטים על שהותו של יהודה בורלא בדמשק .התברר לי שהוא הגיע לשם עם משפחתו וניהל את בית הספר בשנים 1918 חשקה נפשה של אמי ,אשר הייתה בהיריון ,בביקור קרובי עד .1922הסיפור שלו עם הציר קרה אפוא בטרם נולדתי ,ואילו משפחתה המתגוררים בבירות .היא החליטה לנסוע לשם כי על פי שלי ,עם השייח' הפרסי ,כחמש שנים לאחר מכן .מתוך קריאת אמונה דתית מקובלת בדמשק חייבים להיענות לכל אשר תבקש הספר הצלחתי לפתור ,לפי הערכתי ,חידה נוספת הקשורה באמי, אישה במצבה .להוריי ,ככל הנראה ,היו חסרים מזומנים והם חיפשו שעוד אספר עליה בהמשך. את הקופה שלי שבה היו כל הכספים שקיבלתי ,הן מהשייח' הפרסי והן ממבקרים אחרים בבית החרושת .כאשר מצאו אותה היא הייתה ריקה לחלוטין .הוריי הנדהמים חשדו מיד באחותי ,עמליה .עמליה הייתה ילדה תוססת – שובבה ,פקחית ובזבזנית – שלא כמוני ,התמימה והצייתנית .היא הרבתה לשאול שאלות וגרמה להוריי צרות רבות. היא אכן הייתה זאת שרוקנה את הקופה ובזבזה את הכסף, למרות דמי הכיס הנדיבים שהייתה מקבלת מאבי .לא שהייתה זללנית ,אלא שכושר הנתינה ניכר באופייה והיא דאגה לחלוק כל אשר היה לה עם חברותיה. היא גם בוודאי לא חשבה ,עת עשתה זאת ,על גרימת נזק כלשהו לאחותה הקטנה אשר לא אהבה ממתקים ולא התמצאה בענייני כספים .רבות עוד אספר על דמותה המיוחדת של אחותי המנוחה, אשר תלווה אותי לאורך כל הספר. | 24רשל ריקה בת דמשק | 25 לאחר אותו מקרה מצאתי עצמי באחד הימים יושבת ליד אמי אשר קופצת לתוך המים מגובה עצום .כולי פליאה מהמראה .אני על ספסל ברכבת לבירות .ממקום מושבי ליד החלון התגלה לי שומעת את אמי ,ואולי מישהו אחר שהיה איתנו ,מסבירים שמעבר לפתע עולם חדש ונפלא .הייתי מוקסמת ,נרעשת וכולי השתאות למרחב העצום והכחול הזה ,שקוראים לו ים ,נמצאת מקסיקו .שם, נוכח מראה ההרים ,העצים ,האנשים והנוף הצבעוני .תהיתי כיצד במקסיקו ,גרה אחותי ,טרה ,שעל קיומה סופר לי בפעם הראשונה. הכול נע במהירות שכזאת בעת שאמי יושבת יחד איתי ואנו לא מאוחר יותר התברר לי שאחותי ,טרה ,התחתנה ונסעה לשם באותו זזות ממקומנו .לא יכולתי להבחין עדיין שהרכבת היא הנוסעת ואני שבוע שבו נולדתי. זאת שמובלת על ידה .הייתי בגיל שבו לא ידעתי להביע תחושות ורגשות ,אך עוצמתה של אותה חוויה שחשתי ממשיכה להציף אותי כול אימת שהיא עולה בזיכרוני .אמי לא הבחינה כלל בהתרגשות שאחזה בי .היא הייתה שקועה בתוך עולמה .אינני זוכרת אם פנתה אליי בדאגה או בשאלה כלשהי לאורך הנסיעה .היא הייתה שונה מאבי וממני. בדירת הקרובים שבה התארחנו היה חדר שבתוכו ארון עם מראה גדולה בחזית .איש מלבדי לא היה שם כאשר נכנסתי אליו בפעם הראשונה .ראיתי ממולי דמות ילדה קטנה הנושאת שמלה כשלי וצועדת לקראתי .לפתע עצרנו זו מול זו ,דמויותינו דבוקות זו לזו ,ואני הבחנתי בפלא הזה החוצה בין שתינו .עיניי המשתאות הנהרות והנוף שראיתי בהמשך ,כאשר טיילנו בזחלה ,עיר המצויה מזרחית לבירות ,השאירו אותי אדישה אבל לא רק .הייתי מדי עייפה והשתדלתי בכל כוחי להדביק את צעדיה של אמי אשר אחזה בידי ומשכה אותי קדימה .היא הייתה שקועה בתוך עולמה. שתיקתה הרחיקה אותי מהצורך לפנות אליה ,כפי שהייתי עושה עם אבי .תחושת הרעב למשהו שהיא לא ידעה לתת העמידה חומה ביני לבינה ועמוק בתוכי נותרה צלקת .הנסיעה חזרה הביתה ברכבת נמחקה מזיכרוני. אימא נעדרה מהבית לתקופה קצרה .סופר לי על תינוק ותינוקת אשר היא תביא לי במתנה .מאוד שמחתי לשמוע על האחות התינוקת ראו את הילדונת הבוחנת אותי במבטה כפי שאני סקרתי אותה. וחיכיתי לבואה בקוצר רוח .לגבי האח נשארתי אדישה לגמרי ולא כאשר הרמתי יד או רגל ,עצמתי עין או הלכתי ,היא עשתה זאת הגבתי .את האחות לא זכיתי לראות כי כאשר אמי חזרה הביתה היא בדיוק כמוני .לאחר שהייתי חוזרת ובודקת את התופעה הבנתי הייתה עם אחי ,יוסף ,בלבד .על שאלותיי לגבי האחות המובטחת שזאת הייתי אני העומדת מול הראי. השיב אבי שהיא עפה לשמים ,שטוב לה שם והיא מאושרת. בפעם אחרת אני מוצאת את עצמי מטיילת עם אמי ושתינו לאחר מספר ימים ,עת עמדתי בחצר ליד עץ האגס ,ניגשה אליי נעצרות ליד מעקה .מעברו השני של המעקה אני רואה עמוק אחותי ,עמליה ,וסיפרה לי בסודי סודות כי אחותי התינוקת מתה מטה .לעיניי נגלים מרחב אינסופי של מים בצבע תכלת ,ובחורה ושהיא לא נמצאת בשמים .את משמעותה של המילה לא הבנתי, | 26רשל ריקה בת דמשק | 27 וההסבר של אבי היה מובן ומקובל עליי הרבה יותר ,אך הסיפור לימד אותי את כל אשר היה עליי לדעת – על המותר ועל האסור, של עמליה על המוות המשיך להעסיק אותי. על כיצד ומדוע – בדרכו האוהבת והמגוננת ,ובשפת גופו המשדרת לאחר זמן מה אחותי היקרה סיפרה לי שוב על מות אישה צעירה עד כמה הייתי חשובה בשבילו. אשר עורכים לה הלוויה .היא אחזה בידי והובילה אותי יחד עם כאשר הוא היה מכין את ארוחת הבוקר ,חשוב היה לו להראות ילדה נוספת על פני הבית שבו קרה האסון .קהל רב התגודד שם. לי כיצד מרתיחים מים ועושים תה ,כיצד מרתיחים את החלב ולשם כולם היו עצובים עם עיניים אדומות אך את משמעותה של המילה, מה .אהבתי להתבונן בשכבת הקרום הנוצרת על החלב הרותח. "מוות" ,עדיין לא תפסתי. היה הכרח להנמיך את האש כדי למנוע מהחלב לגלוש במידה לא זמן רב בחרתי להתעלם מקיומו של אחי התינוק ,עד שיום אחד מצאתי את עצמי לבדי איתו בתוך חדר גדול ורחב ידיים .בהתחלה רצויה ,כך היה מסביר לי אבי .הוא היה אוסף את הקרום בכפית, מפזר עליו סוכר ושם את הכפית בפי .הטעם היה בלתי נשכח. לא הבחנתי בנוכחותו עד שקולות בכי ללא הפסק בקרבתי הטרידו אם קרה שנפלתי ,הייתי רצה מיד לאבי ומספרת לו .הוא היה אותי ועוררו את סקרנותי .ניגשתי אל היצור הקטן אשר שכב לבדו נושק על המקום הכואב .חוויית אותה נשיקה הייתה עושה פלאים על מזרן רחב שהיה מונח על הרצפה ,מוסיף וממשיך לצרוח, והכאב היה חולף מיד. והתבוננתי בו .זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את פניו .נשכבתי הייתי שותפה מלאה בתהליך הכנת הקפה לאורחים וגיליתי לידו .הוא השתתק וסקר אותי במבטו כאילו הוא שאל את עצמו, עניין רב בכל שלבי הכנתו :קליית פולי הקפה הירוקים והפיכתם מי היא הילדה ששוכבת לצדי? המשכנו שנינו להחליף מבטים ,הוא לשחורים ,והטחינה הידנית שהפכה אותם לאבקה ,אבקה שבתוספת בוחן אותי ואני אותו .התפעלתי ממראה פניו היפהפיים ,משערותיו מים הפכה למשקה .בשלב ההרתחה המתמשכת מצאתי עניין מיוחד. הבלונדיניות ומלחייו האדומות .הוא מצדו היה מהופנט באותה מאותו רגע שבו המים החלו לגלוש וצבעם הפך לשחור ,אבי היה מידה .גל של חום ואהבה הציף את לבי .הקשר ללא מילים שנוצר אוחז בידית הקומקום ,מרים ומחזיר אותו חליפות אל האש .הבועות בין שנינו באותו יום רק הלך והתעצם עם השנים. הקטנות של הקפה הרותח שינו צורה .הן עלו וירדו עד הפיכתם אבי היה משתתף באופן פעיל בעבודות הבית .הוא היה זה שמכין את ארוחת הבוקר ומטפל בי .החוויה ,להיות לידו ולהקשיב לדבריו, לבועה אחת גדולה" .הקפה מוכן כעת ",היה אומר אבי .כך התחלתי להיפתח לעולם שמסביבי – להסתכל ,לראות ולהבין. הייתה עצומה .כה עצומה הייתה ,עד כי עיצוב דרכי ואישיותי החלו לקרום עור וגידים .מאז אני זוכרת את עצמי ומודעת לעצם קיומי, אהבתי מאוד את מקום מגוריי .לרוב הבתים בדמשק הייתה חצר כפי שסיפרתי עד כה .הוא התייחס ופנה אליי לא כאל תינוקת .הוא גדולה ובה ברכה או באר אשר סיפקו מים לרחצה ולניקיון .את | 28רשל ריקה בת דמשק | 29 המים לשתייה היו סוחבים בדליים מברזים המיועדים לכך ברחובות בקצה השני של החצר הייתה כניסה לחצר נוספת ,קטנה ,עזובה שונים .הבית שבו עברו לגור הוריי לאחר לידתי היה מיוחד במינו. ומוזנחת .לאורך אחד הקירות עמדו ארבעה או חמישה בתי שימוש. זה היה בית ענק אשר היה שייך לאישה אלמנה ,סימבול ,ממשפחת לשירותים של אותם ימים היו דלתות עלובות מעץ .הן היו ננעלות פרחי הידועה ,ולשני אחיה ,אהרון ושחדה .היא התגוררה עם בתה, מבפנים על ידי וו .תעלה צרה המסתיימת בבור קליעה עגול שימשה סתרינה ,באותה חצר ,ושני אחיה התגוררו בחצר אחרת של אותו לעשיית צרכים .על הנכנס לתוכם היה לעמוד עם רגל אחת מול בית .קראו לו בית אל מעלם .מיקומו היה במרכזה של חרת אל השנייה משני צדי התעלה ולכרוע תוך הצבת הישבן מעל בור יהוד ,הגטו שבו גרו יהודים בלבד .השכונה גבלה ברובע הנוצרי הקליעה העמוק המחובר למערכת הביוב המרכזית .בהיעדר שיטת מצדה האחד ובחלקים המוסלמים בצדדיה האחרים .את שמו של המים הזורמים של היום ,הסירחון היה בלתי נסבל .הדיירים היו הרחוב שבו גרנו איני זוכרת .זה היה רחוב צר כרוב הרחובות של מנקים את בתי השימוש יום יום לפי התור והסדר שהוסכם ביניהם. הרובע .דלת הכניסה של הבית הייתה גדולה ,מסיבית ומוזנחת. מעבר צר מהחצר הזאת הוביל שוב לחצר גדולה נוספת ומרוצפת. ממנה התעלמתי ואותה לא אהבתי .בכניסה לבית הייתה חצר עצי הפרי השונים שהיו פזורים בה הוסיפו לה חן ויופי .במרכז קטנטונת ועלובה למראה ,וברכה ללא מים במרכזה .היא הובילה החצר ניצבה ברכה עגולה ויפיפייה ,עשויה משיש בוהק .המים למסדרון ארוך שדרכו היינו מגיעים לחצר הענקית שלנו .ברכה מתוך המערכת עלו וזרמו בשפע ולכל עבר בתוכה .קירות יפיפיים גדולה עשויה מאבני שיש הייתה במרכזה .ברז דמוי אריה עמד משיש הקיפו את החצר הנקייה והמטופחת פי כמה משלנו .גם על אחת הדפנות ומלועו זרמו מים יומם וליל .האריה היה עשוי דלתות הכניסה לחדרים עוררו בי התפעלות בכל פעם מחדש. מנחושת והחצר שמסביב הייתה מרוצפת באריחי שיש צבעוניים, בחזית ולאורך הקיר שלרוחב פנים החצר ,אל מול הברכה ,היה להוציא את השוחות המרובעות הרבות אשר מתוכן צמחו עצי פרי "הליואן" – שטח מוגבה כחדר ענק ,פתוח לאורכו בחזית ולו תקרה שונים ועסיסיים :עץ התות שאחותי עמליה שתלה בזמנו בעזרתו קמורה צבעונית ומפוארת שלצערי ,מפאת גילי אז ,איני יכולה של אבי ושסיפק תותים בשפע לשמחתם של הילדים ,עץ האגס אשר לתאר .הוא שימש כבית כנסת שאליו היו באים להתפלל בשבתות חיבקתי עת היא ספרה לי על מות אחותי התינוקת ,עצי הלימון, ובחגים .ההנאה מהמראה הנפלא של כל אשר תיארתי משכה אותי האתרוג הענק ,החושחש הבודד והגפן .קירותיה הגבוהים של החצר כילדה קטנה לבקר ולהתבונן במקום מדי יום ,בלי להבין מדוע. עשויים היו מאריחי שיש אשר ציורים גיאומטריים וצבעוניים, בחצר שלנו היו גרות כשש או שבע משפחות .לכל אחת מהן בצירוף חלקי זכוכית ,עיטרו אותם .רבים היו התיירים אשר היו היה חדר אחד או שניים עם מרתף או מטבח ,ואת שכר הדירה היו באים לבקר בביתנו ולהביע את התפעלותם ממראה עיניהם. משלמים לבעלת הבית ,סימבול ,אשר גם לה היה חדר שבו התגוררה | 30רשל ריקה בת דמשק | 31 יחד עם בתה .הוריי החליפו פעמיים או שלוש את מגוריהם באותה עמליה בתמונות ובציורים מעשה ידיה ,ומילאה אותו מכל טוב. חצר .במקום האחרון שאליו עברנו לגור הייתי מספיק גדולה כדי היו בו שוקולדים ,סוכריות ,ממתקים ,קופסאות סרדינים ועוד. להבין ,לחוש ולתאר את אשר עיניי ראו. הכול היה מסודר כה יפה עד כי הדבר הראשון אשר הייתי עושה בדירה שלנו היו שני חדרים ,האחד גדול ממדים והשני הרבה כל בוקר היה לרוץ לאותו ארון ,לפתוח אותו ולהתבונן בתכולתו. יותר קטן .למרתף הענק ששימש אותנו בין היתר כמטבח הייתה עמליה שיתפה אותי ברעיון יצירת החנות היפהפייה הזאת ,אשר כניסה נפרדת דרך החצר .כשמונה עד עשר מדרגות הובילו לכניסה למען ביצועו נדרשו דמי הכיס של שתינו .אותו ארון גרם לי בזמנו אל החדר הגדול .מדובר היה במבוא צר שלאורכו היו מספר מדרגות הנאה ואושר לא מבוטל .נמלאתי גאווה ערב אחד ,בעת שאבי שדרכן היינו עולים לחלקו הגדול והמרווח של החדר ,שבו שהינו לרוב .מספר ארונות קיר שימשו לאחסון בגדים ,חפצים וכלים שונים .הנישה הענקית שבחזית אחסנה במהלך היום את המזרנים שעליהם ישנו ,ובלילות את כלי המיטות שבהם עשינו שימוש. הארון שבצדה השני של הנישה דמה למראית עין לשאר הארונות שבחדר ,אך דרך שתי דלתותיו היינו נכנסים למרחב חשוך ואפל אשר התחבר למטבח של סימבול ,בעלת הבית. חפצים לא היו שם .המרחב היה שומם ומפחיד .קרן האור החלשה שבקעה עם פתיחת הארון אפשרה להבחין בגרם המדרגות שמצדו השמאלי .משם היינו עולים לחדר השני ,חדר קטן ללא חלון ביקש מאיתנו קופסת סרדינים לכבוד אורחים שהגיעו במפתיע. רבה הייתה אכזבתי כאשר באחד הבקרים פתחתי את הארון וכל אשר היה בתוכו נעלם! הייתי קטנה מדי ולא ידעתי עדיין לבטא במילים את אשר התרחש בתוכי ,אך ידעתי בוודאות שעמליה הייתה זו אשר עשתה זאת .על ארון ענק באותו חדר הייתה מונחת המטמורה ,הקופה אשר קנה לי אבי לחיסכון הבקשיש ,טיפים שהייתי מקבלת מהתיירים אשר היו מבקרים בבית החרושת ,כולל זה שקיבלתי מהשייח' הפרסי .את אותה קופה הצליחה עמליה לרוקן לפני הנסיעה לבירות. עם פתח מרובע בקירו החיצוני ,דרכו חדרו יחדיו האור והאוויר. התאהבתי בשני החדרים האחרונים שאותם תיארתי מקודם. מיטה גדולה ומרשימה עמדה בפינה מול הכניסה .זה היה החדר עובדת היות אבי פעיל בקהילה משכה אלינו אורחים רבים .הם היו של הוריי .בפעם היחידה שראיתי מישהו שוכב בה ,הייתה זו אמי מתיישבים על הדיוואן שלאורך שלושת הקירות בחלקו המוגבה לאחר הלידה בעת שהניקה את אחי התינוק ,אליהו. של החדר הגדול .אלו היו ספסלים ארוכים שבנויים מחלקי לוחות חדר לידתו של אליהו ,שבו נערכה הברית ,היה בקצה אל מול עץ המונחים על מעמדי עץ בגודל ובגובה הרצוי .אפשר היה החצר הענקית .זה היה אותו חדר שבו החל הקשר בין יוסף לביני. לפרקם ולהרכיבם .כריות מותאמות לישיבה ולהישענות היו פרושות מיקומו של ארון הקיר הפינתי נותר כשהיה .את אותו ארון קישטה לאורכם ולרוחבם. | 32רשל ריקה בת דמשק | 33 גולת הכותרת הייתה המרתף שבו היו מבשלים ,מאחסנים את את אופיי והסבה לי אושר וסיפוק .לא היה צורך במילים מיותרות האוכל ,מתרחצים ומכבסים .הוא מילא את תפקיד המטבח ,חדר בינו לביני .האמון שהיה לו בי מילא אותי בגאווה .הייתי ברת מזל האמבטיה וחדר הכביסה יחדיו .הכניסה אליו הייתה דרך פתח לזכות באבא שכזה .היחס של אימא כלפיי היה שונה .הטיפול שלה בחצר וירידה בגרם מדרגות .זה היה מרתף ענק אשר אורכו עלה בי היה ללא דופי ,אך התפתחותי הייתה בוודאי מתעכבת אילו אבי על רוחבו .הוא היה מחולק לשלוש יחידות גדולות ומרווחות .מצדו היה נוהג כמוה .הייתי ללא ספק שונה מהמקובל כי כול שהיה השמאלי היו מספר מדרגות אשר הובילו לחדרון קטן ,עזוב ומוזנח. עליי לעשות עשיתי בחדווה .כאשר הזיתים היו מוכנים ,אבי היה פתח בצורת שער קשתי בקיר הימני הוביל לפרוזדור ארוך וחשוך. מכניס אותם לתוך צנצנות גדולות ומניח אותם על הדלפק שלאורך ערמה גדולה של עפר כיסתה אותו כמעט עד התקרה .המעבר התת המרתף .סמוך אליהן עמדו צנצנות אחרות של זיתים כבושים ,גם קרקעי המתמשך הזה היה מלהיב את דמיוני .הוא העסיק אותי לא כן מעשה ידיו -זיתים מסוגים אחרים ובגדלים שונים .חמוצים הוא מעט .שעות הייתי עומדת מולו ,מתבוננת בשביל המתמשך ושואלת היה מכין בתוך כדים ענקיים שהציב לכל אורך הקיר שממול .מלבד את עצמי :אם הייתי הולכת בו ,לאן ולאיפה הייתי מגיעה? הוא הלימונים שאופסנו בצנצנות ,את הכדים מילאו חצילים ,מלפפונים, היה אחד הנושאים שהלהיב גם את שאר הילדים שבחצר .הגדולים כרוב ,פלפלים ועגבניות .בין החמוצים היה גם סוג של ירק בצורת שביניהם היו מספרים שהוא שימש בזמנו כנתיב בריחה לאדוניו מלפפון ,אך כהה יותר וארוך פי שניים – איטה ,קראו לו בערבית. בעת פרעות ,ושסופו היה אמור להגיע לרחוב מסוים שאת שמו אבי הרבה לעזור לאמי .זולת ארוחת הבוקר שהיה מכין עבורנו, איני זוכרת. הוא היה זה שניקה והכין למילוי את המעיים אשר אמי הייתה מבשלת בחלק זה של המרתף אבי נהג להכין את כל סוגי החמוצים לפעמים כתוספת לחמין בשבתות .היה זה מהמאכלים הטעימים והזיתים .כדים וצנצנות גדולות שימשו למטרה זו .היהודים בדמשק ביותר שאמי ידעה לבשל .מבין אלה היו הקישואים ,הבצל ,עלי ידעו לכבוש זיתים ירוקים וגדולים מהמקובל ,בשיטה מיוחדת הגפן והעופות הממולאים .היו גם אטריות ,תפוחי אדמה ,כמהין, הדורשת השקעה וזמן .לטעמם ,שאין דומה לו ,אני מתגעגעת גם תוספות שונות של אורז ,חומוס ,שעועית ועוד. היום .אבי היה מכין תערובת של סיד ומים בתוך אגן עגול ,גדול סלדתי כל כך מריח דגים עד כי הוריי לא הצליחו לשכנע אותי ושטוח .בתערובת זו השרה את הזיתים .תפקידי היה לרדת כל בוקר לטעום ולו פעם ממאכל שדג היה ממרכיביו ,זאת למרות מראהו למרתף ,ולערבב ולבחוש בתנועות סיבוביות למספר דקות במקל הסופי אשר היה מגרה ,משך את תשומת לבי ועורר את התפעלותי. ארוך שיועד לכך .הוא ידע בוודאות שעליי אפשר היה לסמוך למרות גבינות מלוחות ,לבנה ,כדורי לבנה בשמן זית ,עוגיות למיניהן גילי ,ויתרה מזו ,הוא הבין עד כמה דרך התייחסותו אליי תאמה וריבות מילאו את המדפים שבחלקו האמצעי של המרתף :ריבות | 34רשל ריקה בת דמשק | 35 משזיפים וממשמשים שלמים ,ריבות מאתרוגים ,מחבושים ומחצילים הייתה יוצרת במהירות את הדפנות ומחליקה אותן עד עיצובו של קטנטנים – כולן מעשה ידי אמי .אמי גם הכינה אטריות בצורות המוצר המוגמר ,שבסיסו תאם את גודל הסיר הרצוי. ובגדלים שונים .את הבוטנים ,השקדים ,גרעיני האבטיח והדלעת חלקו הימני של המרתף שימש לרחצה .את המים היו מחממים היא הייתה קולה .גם גרעיני קפה בצבע ירוק היא הייתה קולה בתוך פחים על פרימוס .לאחר שאמי הייתה מפשיטה אותי ,היא הייתה וצבעם הירוק הפך לשחור. מושיבה אותי על הדאפה .הדאפה מילא תפקידים רבים בתקופה זו, במכתש קטן ויפה מנחושת היו כותשים גרגירי פלפל שחור, קשה היה לתאר את החיים בלעדיו .הוא שימש גם כשרפרף נמוך קינמון ועוד .ארונית תלויה על אחד הקירות שימשה לאחסון מזונות שעליו ישבו הכובסות ,המומחיות למוקדה ואלו שעסקו בהכנת מן המוכן .על הפרימוס ,שמקומו קבוע במרתף ,אימא הייתה מטגנת פתיתים ואטריות .אמי הייתה קוצצת ירקות על הדאפה. ומכינה מאכלים .הבישול האטי והמתמשך נעשה על פחם .את גושי הייתי כה קטנה בעת שאמי ,דמות ענקית ,הייתה נעמדת מאחוריי הפחם היו מניחים ומסדרים אחד אחרי השני בתוך המוקדה ,תנור ורוחצת אותי .בספל ארוך עם ידית מפח היא הייתה מוציאה את אפייה מחמר .היו שופכים עליו מעט נפט ומבעירים בעזרת גפרור. המים החמים וחופפת לי את הראש בשלבים .זיכרון עמום נותר התנור הלוהט היה הופך צבעו משחור לאדום .כדי להפוך את כולו בזיכרוני משלב הרטבת השערות ומריחת הסבון ,שאחריו הגיע לאדום היה צורך ללבות את האש ,וזאת היו עושים עם המפוח .את השיא .את ראשי הקטן היא הייתה משפשפת בחוזקה ,מסרקת המפוח היו אוחזים בשתי ידיים ,ובתנועות קצובות ,עולות ויורדות, ושוטפת .על אותה פעולה היא הייתה חוזרת פעם נוספת .ראשי ניתן היה ללבות את האש .את התבשיל היו מניחים על מוקדה כגופי תחת ידיה היה מתנועע קדימה אחורה ,ימינה ושמאלה באותו שצורתה הייתה קעורה .לכל מוקדה היה גודל שונה התואם את קצב .לאחר הראש ,הגוף היה עובר טיפול דומה בעזרת ליפה .על בסיסו של הסיר .הפחם הבוער היה הופך לאטו לאפר והתבשיל הליפה הרטובה היא הייתה מורחת את הסבון ומשפשפת בשיטתיות היה מוכן .המומחית היחידה ברובע היהודי ליצירת מוקדה על פי חלק אחר חלק בגופי .הייתי ילדה טובה וממושמעת .לא הייתי הזמנה הייתה אישה באה בימים ,צנומה וקלת תנועה .היא הייתה מוציאה הגה מפי ומניחה לה לעשות בי כרצונה .עם אחי ,יוסף ,זה מגיעה לחצר בית מעלם לעתים קרובות .אהבתי להתבונן בה ולעקוב היה שונה .אני נזכרת בצרחות ובהתנגדות הבלתי מתפשרת שלו אחר תנועות ידיה הזריזות עת ביצעה את עבודתה .את התערובת כשאמי רק הייתה מתחילה להפשיט אותו .השכנות מכל עבר היו מהחמר והמים היא הייתה מכינה במהירות כזו שקשה היה לי חשות לעזרתה כדי לגבור על היצור הקטן .שלוש שכנות יחד עם לתפוס את התהליך שהתרחש לנגד עיניי .לכל אחת מאצבעותיה אמי היו דרושות בכל פעם כדי לגבור עליו .לאחר שהיה נקי ולבוש, היה תפקיד חשוב כאשר הייתה יוצרת ועושה בחומר כרצונה .היא היה ממשיך לצרוח" :אני רוצה את הבגדים המלוכלכים בחזרה!" | 36רשל ריקה בת דמשק | 37 גם הכביסה נעשתה במרתף .מהמים שהוכנו מראש בתוך דליים שבחצר .דרכו המיוחדת של אבי להקנות לי הרגלים ,לחנך אותי היו ממלאים דוד .את הדוד עם המים היו שמים על פרימוס בוער לעצמאות ,ליכולת הבחנה ולהכרה בחשיבותה של ההיגיינה האישית, ומחממים אותם .בעזרת פחית עם ידית היו יוצקים מים חמים אל קיבלה ביטוי באחד הבקרים בעת שניגשתי יחד איתו לברכה .מעטה תוך גיגית פח עגולה .במים המהולים בפתיתי סבון שבגיגית היו הקרח שבו חזיתי לראשונה הפתיע אותי ועורר את סקרנותי .חיכיתי מכבסים על פי סדר תואם צבע ,סוג ומידת הלכלוך של הבד .כלי לבאות .בשתי מכות אגרוף אבי הצליח לסדוק חלק מהקרח .מראה מיטה בצבע לבן כובסו ראשונים .אחריהם הגיע תורם של הגופיות המים הזורמים תחת שברי הקרח סקרן אותי .אבי טבל את שתי ידיו והתחתונים .בטכניקה מיוחדת ובעזרת שתי הידיים כל פריט היה במים וביקש ממני לעשות את אשר עשה .כמוהו טבלתי את ידיי עובר סיבון ,שפשוף ,שטיפה וסחיטה .את כולם היו מעבירים הקטנות ואת פניי במים הקפואים .כמוהו סיבנתי ושטפתי אותם. להרתחה עם הרבה פתיתי סבון בפח שעל הפרימוס ,וממשיכים מאותו יום ולאחריו המשכתי להתלוות אליו כל בוקר לרחיצת לכבס במים שבגיגית את שארית הכביסה .את המים המלוכלכים פנים וידיים .מצאתי עניין מיוחד בבועות הסבון המתהוות כאשר שופכים היו על קרקעית המרתף ואלו היו נבלעים לתוך אחד הידיים נקיות .ידעתי לנפח ולהפריח אותן כפי שהוא היה עושה הבורות שבתוכו .לאחר הרתחה אטית של כרבע שעה היו מכבים כדי לשעשע אותי ,וחזיתי בעניין בהתנפצותן. את הפרימוס ומעבירים את הכבסים עם המים לתוך גיגית נקייה אבי מעולם לא פנה אליי בלשון ציווי כדי לחנך אותי .הוא לשם כביסה נוספת באותו סדר .גם לשטיפת הכבסים היה צורך היה עדין ,טוב לב ,בעל חוש הומור ומתחשב .למדתי דרכו לקחת בידע ובמיומנות .לאחר אותו שלב המים היו חייבים להיות צחים, אחריות על כל מה שהיה עליי לעשות למען עצמי ,למען המשפחה והם הוחלפו פעמיים או שלוש בהתאם לצורך זה .קוביות מרובעות ולמען הזולת .צמחים רבים גידל אבי בתוך עציצים .יחד איתו בצבע כחול שהיו ממיסים במים נועדו לתת לכלי המיטה גוון כחלחל עקבתי אחר התפתחותם ,משקה אותם ומתבוננת בהם .הוא היה לאחר השטיפה .תפקידה של אבקת העמילן שהומסה באותה שיטה מאיר את תשומת לבי לאחד שהיה "נרדם" בלילה ו"מתעורר" עם היה לתת לחולצות ולשמלות הלבנות נוקשות מסוימת .שום מכונת שחר ,תופעה שסקרנה אותי ומשכה אותי לחזור ולצפות באותו כביסה בעולם אינה יכולה לתת את אותן תוצאות של הכביסה צמח ללא נוכחותו של אבי. הידנית מאותם ימים. לבד מהאורחים הרבים אשר פקדו את ביתנו היו רבים אחרים, טרודים בבעיות שונות ,שהיו באים לבקש עזרה ,עצה וברכה מאבי, מזג האוויר בחורף היה קר עד מאוד .פעם או פעמיים בשנה שהעניק ברוחב לב וללא תמורה .הוא היה הרוח החיה מאחורי כל בממוצע היה יורד שלג ושכבת קרח הייתה מכסה את פני הברכה פעילות ציבורית .קופסאות של הקרן הקיימת ושל קרן היסוד היו | 38רשל ריקה בת דמשק | 39 תלויות דרך קבע על אחד הקירות בביתנו .תפקיד חדש שקיבלתי הגבתי .עמליה וחברותיה היו מספרות סיפורים שונים על הבית היה לטחון לאבקה את פולי הקפה המיועד לקבלת האורחים. ועל החצר המיוחדת שגרנו בה ,סיפורים אשר עניינו אותי הרבה תחילה נשלחתי לקנות בחנות את פולי הקפה הירוקים .על האש יותר וביניהם אחד על איזה "פאשה" – איש אצולה עתיר נכסים בתוך המחבת אמי הייתה משחירה אותם תוך ערבוב מהיר. שבנה את בית אל מועלם – ועל המטמון שלו שהסתיר במקומות זקן בא בימים ,כפוף עד מאוד ,נעזר במקל הליכה וכמעט שונים .הן שוחחו על האפשרות שאחת מהן תצליח לגלות אותו אם עיוור ,היה מגיע בכל יום שישי לבית מועלם .שמו היה אבו שרה. תדע כיצד לעשות זאת" .האוצר כה נוצץ ",הן אמרו" ,שחייבים ,אם הייתי חשה מיד לקראתו ונותנת לו סכום כסף קבוע מדמי הכיס מגלים אותו ,להניח עליו פריט מהבגדים שעל גופינו ,אשר יהפוך גם השבועיים שלי .את החלה לשבת הוא היה מקבל מאבי .את דמי הכיס שהתחלתי לקבל באותה שנה יכולתי לבזבז כרצוני .דברי מתיקה בדרך כלל לא אהבתי .העדפתי למלא את הכיס בגרגרי חומוס קלוי ומלוח ולקנות מדי פעם גביע נייר מלא באבקה טחונה מחומוס קלוי מעורב בסוכר בצבע צהוב .באותה תקופה בעיית העוני החלה להטריד ולהעסיק אותי יותר מכל דבר אחר. החצר שלנו הייתה הומה ותוססת מבוקר ועד ערב .חייהם של הילדים התנהלו שם כמו באגדה .הגדולים עזרו רבות להוריהם .כל ילד בכור ידע לטפל באחיו ולדאוג להם .ילדים מכל הגילים שיחקו יחד במחבואים ,בתופסת ,בכדור ועוד .סתרינה ואחותי ,עמליה, אותו למטבעות ולאין סוף של זהב ".אם אגלה בעצמי את האוצר, אוכל לחלק אותו לעניים – כך חשבתי ונרתמתי למשימת החיפוש. ימים ולילות התהלכתי לבדי ,מבטי כלפי מטה ,מחפשת בכל מקום ובכל פינה את ה"נוצץ" ,אשר פריט מבגדיי אמור היה להפוך אותו לאוצר אשר יפתור את בעיית העוני בעולם .אינני זוכרת איך ,מתי ומדוע זה נפסק. חנויות לקניית בגדים או כלי מיטה מוכנים לא היו קיימות. מקצוע התפירה היה בשיא פריחתו .נשים רבות התפרנסו ממנו היו המובילות ,המארגנות והמחליטות בכל הקשור לפעילויות ובכל בית הייתה מכונת תפירה .אמי ,ככל עקרת בית ,ידעה לטפל ולמשחקים. בה ולנצל אותה לתיקונים לא מקצועיים בלבד .לתפירת שמלות בעת שישבתי פעם לבדי על אחת המדרגות שבחצר ,עמליה היו קונים בדים ומזמינים את התופרת הביתה. פנתה בלחש אל סתרינה ואמרה לה ,בהצביעה עליי" :בואי ,נבקש יומה של התופרת היה מתחיל עם צאת החמה ומסתיים עם אותה כאילו אנחנו רוצות לשחק איתה במחבואים ".הבנתי במדויק שקיעתה .מהבדים הרבים שהיו ממתינים לה היה עליה להספיק את פירוש הדברים אך לא היה אכפת לי מהתוכן .המשכתי להיות לתפור כמה שיותר .תופרות בדרך כלל לא ידעו קרוא וכתוב ,ושיטת שקועה בתוך עולמי ,עולם שבו בעיות העוני הטרידו אותי ,ולא לקיחת מידות בעזרת סנטימטר לא הייתה קיימת. | 40רשל ריקה בת דמשק | 41 על הבד המיועד לכלי מיטה היא הייתה מסמנת את הגודל השמלות עייף אותי .כאשר הפסקתי להקשיב לה ,עמליה הבינה שלא הרצוי בסיכות ,על פי האורך והרוחב המקובלים באותם ימים, תוכל להתחרות בתופרת ולכן עזבה אותי לנפשי ויצאה לעיסוקיה. גוזרת בהתאם ותופרת .את הבדים להלבשה ,שמלות ,חצאיות או התפירה על המכונה הידנית עניינה אותי במיוחד ,וקלטתי חולצות ,היא הייתה בוחנת וממששת בידיה ,מייעצת ומתייעצת עם במהירות את התהליכים הדרושים להפעלתה .גם אני הייתי חייבת אמי על הדגם המתאים לאותו בגד ,ומתחילה בעבודתה. לתפור על המכונה .כך קרה שבאחד הימים מצאתי את עצמי לבדי כאשר השמלה הייתה מיועדת לאמי ,היא הייתה פורשת את הבד בבית ,יושבת על שרפרף ליד מכונת התפירה ,אוחזת בחתיכת עליה ,לוקחת את המידות הרצויות ומסמנת אותן בעזרת סיכות. בד ,משחילה את החוט במחט לפי הסדר הנכון ותופרת .הצלחתי אותו דבר הייתה עושה עם עמליה ואיתי .צביטות הבד במספריים במשימתי והייתי מרוצה מהתוצאה ,אך לאחר שניות מעטות המחט החליפו לאחר מכן את הסיכות .את החלקים השונים שגזרה הייתה נתקעה ולא ידעתי מה לעשות. מחברת בחוט מכליב עד השלמת השמלה והכנתה למדידה .לאחר בשלב זה עמליה נכנסה לחדר וראתה אותי יושבת חסרת אונים התייעצות ותיקון ראשוני ,השמלה מוכנה הייתה למדידה נוספת. ליד מכונת התפירה .היא פנתה אליי ואמרה בתוכחה" :מה עשית? כאשר אמי הייתה שבעת רצון מהתוצאה היה מגיע שלב התפירה קלקלת לאימא את המכונה!" וכאחות טובה ודואגת לי היא הוסיפה: במכונה .אימא הייתה מכינה לתופרת ארוחות בוקר וצהריים ועוזרת "אנסה לתקן אותה ואם אצליח ,האם תהיי מוכנה לתת לי כתמורה לה בעבודות הגימור .גם אני ,בלי להתבקש ,נרתמתי לעזרתה. את דמי הכיס שלך השבוע?" הסכמתי מיד לעסקה .זה לא היה חווית נוכחותה של התופרת וכל אשר נעשה איתה ומסביבה מפני שפחדתי מהוריי אלא מתוך תחושה בלתי מודעת של לקיחת עניינו אותי יותר מכל משחק ילדים ,אפילו יותר מהבובות ומהשמלות אחריות על מעשיי .הכסף בשלב זה לא שיחק תפקיד חשוב לגביי. שעמליה תפרה עבורן והראתה לי באותו יום שבו התופרת הגיעה כמובן עמליה הצליחה במשימתה .ראיתי כיצד היא סובבה את ידית אלינו לראשונה .עמליה הפשיטה והלבישה אותן בזו אחר זו בשמלות המכונה אחורה וקדימה עד שהצליחה להרים את המחט ולשחרר שהכינה .היפה מכולן הייתה שמלת כלה ארוכה מבד סאטן מבריק. את החוט .אדע לעשות זאת בעצמי ,המחט לא תיתקע ואוכל לתפור ההינומה שעל ראשה הייתה מעוצבת ומקושטת בפניני צעצוע. כאוות נפשי – כך שיננתי לעצמי. המוזמנת לחתונה הייתה הבובה השנייה .היא הלבישה אותה לרגל מובן מאליו שהייתי רחוקה מלבטא במילים ובשפה כלשהי את המאורע בשמלה השנייה שנתפרה מאותו סוג של בד שחור" .שמלה שהתרחש אז במוחי .התנהגותי בהמשך תלמד אותי עוד רבות על שחורה ",הסבירה עמליה" ,היא חובה במלתחתה של כל אישה. עולמי הפנימי. היא לובשת אותה באירועים שונים ומיוחדים ".ההסבר על שאר | 42רשל ריקה בת דמשק | 43 בובות ,כפי שסיפרתי ,לא עניינו אותי במיוחד ,אך התינוקת, מכשיר ידני שבקצהו גלגל הוא חילק אותו לשלושה חלקים שווים, פנינה ,בתה של שפיאה השכנה ,עניינה אותי הרבה יותר מאותו רגע אורכם תאם את אורך הגליל .את שלושתם הוא התקין לאורכו ,סמוך שבו עשתה את צעדיה הראשונים .שפיאה ואמי היו בנות דודים. לדפנות הגליל .תפקידי היה לחפש שברי זכוכית בצבעים שונים, כה אהבתי את פנינה עד שמרגע שהייתי רואה אותה לבדה בחצר אותם הייתי מוצאת בשפע בשביל שליד בית החרושת .לתוך הפתח הייתי מנסה להרים אותה על הידיים .כמובן שתינו היינו נופלות העליון של הגליל הייתי מכניסה את שברי הזכוכית הצבעוניים .אבי ופנינה הייתה בוכה וצורחת .שפיאה הייתה חשה מיד לעזרתה. היה אוטם את הגליל בעיגול נוסף והצעצוע ,לשמחתי ,היה מוכן. חילופי דברים בטונים גבוהים היו בין אמי לבת דודתה .אותו סיפור הייתי אוחזת בו בשתי ידיי ,מסובבת ,מנענעת ומתבוננת דרך הפתח חזר על עצמו עד שיום אחד החלטתי להעלות אותה איתי לחדרי. בתמונות הצבעוניות המתחלפות .הייתי נפעמת ממראה הצורות הצלחתי לגרור אותה לכיוון המדרגות ולעלות איתה כשש עד שבע המדהימות .אחדות מהן חרוטות עדיין בזיכרוני. מדרגות .השקעתי מאמץ עילאי כדי להגיע לאן שהגעתי אך בעודי ממשיכה להעלות אותה מדרגה נוספת ,מצאתי לפתע את עצמי עמליה מצדה שיתפה אותי בחדוות יצירתו של צעצוע אחר, יחד עם כל ילדי החצר של בית מועלם. ואותה מתגלגלות ונופלות כל הדרך בחזרה .אינני זוכרת אם בכיתי שמועות שהיו בזמנו על המצאת פלא ,הסינמה – כלומר ,הקולנוע אז ומה קרה לפנינה .אך לי הייתה עין נפוחה וחתך ארוך בשוק – הלהיבו את דמיונו של כל ילד ואיש בסביבתי .אף אחד לא חזה הרגל שהותיר צלקת למזכרת אשר תלווה אותי עד סוף ימיי .לקח עדיין במה מדובר אך סופר בהתפעלות על שאפשר לראות על לי זמן להבריא ולהתאושש ,אך מאותו רגע הבנתי שעליי לחדול גבי המסך. מניסיונותיי לשאת את פנינה על הידיים. האם אבי היה זה שהגה את הרעיון ליצור צעצוע דומה בעזרת אבי היה אמון על פיתוח הדמיון והיצירתיות שבי .מתוך אהבתו עמליה ויתר הילדים? נראה לי שזה היה כך ולא אחרת .בהיותו אליי נבעו הבנתו כיצד לשמח אותי ויכולותיו לרגש ולהפעיל אותי. מודע לכישרונותיה לא רק כמנהיגה אלא גם כאמנית ובעלת דמיון את שעשה עבורי לא כל הורה היה יודע לעשות גם כיום .באחד יצירתי ,היה לו חשוב לספק לבתו השובבה תעסוקה הולמת .לספרים הימים הוא החליט לשתף אותי ביצירת צעצוע אשר מאוד אהבתי הרבים בצרפתית אשר אבי היה קונה נוספו ז'ורנלים ,כתבי עת עם ומצאתי בו עניין .לאחר שהסביר לי מאיזה חומרים הוא עשוי, ציורים ותמונות בשפע .עמליה הייתה מחלקת אותם בין הילדים ביקש את עזרתי בהכנתו .פנס קסם ,כך אקרא לאותו צעצוע שאת שעליהם הוטלה בחירת התמונות מתוכם ,גזירתן והכנתן .הייתי גאה שמו אינני זוכרת .זה היה גליל עשוי מקרטון קשיח באורך כעשרים ומאושרת בעת שזכיתי לקבל ככולם זוג מספריים ,לחפש ,לבחור וחמישה ס"מ .את לוח הזכוכית שבו השתמש הוא צבע בשחור ,ועם ולגזור את התמונה הרצויה מתוך ערימת כתבי העת שעמליה הייתה | 44רשל ריקה בת דמשק | 45 מספקת .על כל ילד היה ליצור קטע מרצף התמונות שנבחרו על לדבריהם של אבי ושל עמליה ,גיליתי את אשר אהבתי ורציתי ידו ולהדביק אותן אחת ליד השנייה .הדבק שבו השתמשנו עשוי לדעת .הם העשירו את עולמי הפנימי ,הלהיבו את דמיוני ותרמו היה מקמח מהול במים שכל אחד הכין עבור עצמו .גם אני ,כיתר רבות להתפתחותי .עם אחי ,יוסף ,לא זכור לי ששיחקתי .אמי הייתה הילדים ,למדתי להכין אותו .בצלוחית קטנה הייתי שמה קמח, שקועה כולה בהתמודדות עמו .הוא מרד בה וצרח ללא הרף .תמונה שופכת עליו בזהירות מים ומערבבת בעזרת מקלון עד שהדבק היה שלה אוחזת בידו ,מושכת אותו בכוח תוך התנגדות וצרחות מצדו, מוכן להערכתי .את הקטעים שיצרנו הייתה עמליה מחברת האחד נשארה חרותה בזיכרוני. לשני עד להיווצרות סרט ארוך .את הסרט היא הייתה מדביקה משני הקצוות באמצעות שני מקלות דקיקים .עמליה הייתה מגלגלת אבי נהג לקנות בסיטונות ספרים בשפה הצרפתית .הוא רצה מקל אחד עם התמונות מופנות כלפי מעלה ,לעבר המקל שממול. שאחותי עמליה תיעזר בהם בלימודי השפה .כתלמידה מצטיינת אינני יודעת איך הצליחה להכין קופסת נעליים עם ארבעה חורים בבית ספר אליאנס ,עמליה לא רק שלא אכזבה אותו אלא שהישגיה על שתי הדפנות שלאורכה ,אך החורים היו עגולים ,מקבילים אחד עלו על ציפיותיו .היא הייתה ילדה מבריקה וכשרונית ,וידעה לשאוב לשני ותאמו את קוטר המקלות .את שני המקלות עם סט התמונות חכמה וידע מכל ספר שקנה לה .את החיבורים שכתבה היו מקריאים היא הייתה מעבירה דרך שני החורים שממול .אל חור גדול יותר ומעבירים כדוגמה לבתי ספר אחרים בדמשק .היא עצמה שימשה במרכז המכסה היה ניתן להצמיד את העין ולצפות בסרט ,לשמחתם לי ולאחיי דוגמה לחיקוי .אבי מצדו היה מרבה לספר על ההשכלה של הילדים .זה אחרי זה ובסדר מופתי היינו מתיישבים לצפייה. ועל חשיבותה .משפט אחד שעליו היה חוזר מדי יום" :ההשכלה היא כל אחד ,בהגיע תורו ליד קופסת הפלאים ,היה ממצמץ וסוגר את כתר מזהב ",הקסים אותי והלהיב את דמיוני .ציטוט הפתגם בשפה עינו השמאלית בעת שעינו הימנית נצמדה אל הפתח .דרך הפתח הערבית הביא אותי להרהר בחשיבותה וביוקרתה של ההשכלה. היינו עוקבים בעניין אחר התמונות שחלפו מול עינינו. מי שלומד הוא מלך ,ולמלך בלבד יש כתר מזהב ,חשבתי .משפט שפיאה שיחקה תפקיד חשוב בילדותי .אמם של שלושה ילדים זה עוד ימשיך להדהד במוחי. הייתה אז – של משה ,של פנינה ושל יהודית .אחר כך נולדו בזה נלקחתי לגן ברגע שידעתי ללכת .תמונה שלי כילדה היושבת אחר זה ויקטור ואלברט .את ילדתה הצעירה ,אולגה ,היא הביאה ליד שולחן ,עייפה ומשועממת ,נותרה בזיכרוני .מולי עמדה הגננת לעולם זמן קצר לאחר מות בעלה .לחדר הגדול ורחב הידיים ששערה היה שחור ומתולתל .כל אשר לימדה וסיפרה לא עניין שבו התגוררה משפחתה היה קיר משותף עם החדר שלנו ,דרכו אותי .רק רציתי לישון ואכן ,על שתי ידיי הייתי מניחה את ראשי אפשר היה לתקשר בעת הצורך .דרך משחקים ,סיפורים והקשבה ופשוט ישנה .את מראה החצר של הגן אני זוכרת בזכות ילדונת | 46רשל ריקה בת דמשק | 47 שלא הכרתי עד אז .עמדתי באותו יום בחצר ליד דלת הכניסה לגן עיניה התכולות והטובות הבחינו בי .הן עטפו אותי בחום שלו כאשר ראיתי ילדה זרה נשענת על הקיר שממול ומתבוננת בי. הייתי זקוקה ,והפכו את יומי הראשון בבית הספר למשמעותי הפניתי את מבטי אליה והופנטתי ממראה פניה היפים .היא הייתה ביותר .היא פנתה אל המורה בהצביעה עליי ואמרה" :ילדה זאת בלונדינית עם עיני תכלת ושערה היה חלק וזהוב .קראו לה אמילי. עוברת מיד לכיתה ב' ".קמתי לבקשתה ותוך שניות אחדות ישבתי לולא אמילי ,שלבי נקשר אליה מיד ,ספק אם הייתי נזכרת בעצם על הספסל בכיתה ב' שממול. קיומו של הגן ובכל אשר הלהיב אותי בבית מועלם. זאת הייתה מדאם זילברשטיין ,המנהלת של בית הספר אליאנס לא זכור לי ששאלתי שאלות ,צעקתי ,בכיתי או צחקתי .הייתי לבנות .נקשרתי אליה מהרגע הראשון שבו ראיתיה ודמותה היקרה ילדה אשר ידעה להקשיב ,להסתכל ולראות רק את מה שמשך את נשארה חרותה בזיכרוני ובלבי עד עצם היום הזה .מראה האותיות לבה ,ילדה שלמה עם עצמה ומאושרת .קנאה ושנאה לא ידעתי בספר של כתה ב' עדיין זכור לי .עד החופש של חג הפסח לא הבנתי ואת כל אשר לא עניין אותי ,לא ראיתי. בכלל מה אני עושה בכיתה ומה רוצים ממני .הייתי חולמנית ,קטנה תמונת אמי המושכת אותי בידי ואני מנסה להדביק את צעדיה מדי ולא מספיק בשלה כדי להבין את משמעות היותי בבית ספר. בדרכינו לראשונה לגן או לבית הספר ,שבה ועולה בזיכרוני .הזיכרון לא קלטתי את סוד האותיות ולא עשיתי דבר כדי לדעת .המורה מנציח את הקושי הפיזי ואת חוסר העניין שהיה לי בחברתה .אילו נהגה להטיל עונשים שונים על "עצלניות" כמוני אך אני כלל לא ידעה לפנות אליי בחיוך הייתה קונה את עולמי ,אך את אהבתה היא הייתי מודעת לכך שהייתי כזאת .מגוון העונשים כלל מכות עם ביטאה בדאגתה לקיומי הפיזי והבריאותי בלבד .כילדה שתקנית סרגל על הידיים ,עמידה בפינה והגרוע מכול " -אוזני חמור" – זוג וממושמעת ,בניגוד לעמליה השובבה והתוססת ,היא חשבה אותי אוזניים מנייר אשר המורה הייתה מכינה בעצמה ,מניחה על אוזני אולי לחריגה ולא הבינה את צרכי הנפש והמוח החבויים בתוכי, הבנות "העצלניות" ומעמידה אותן מול שאר התלמידות אשר זאת בניגוד לאבי אשר ידע לגרות ,לעורר ,להלהיב ,להסביר ,להבין, היו צועקות בצרפתית" :פוי! העצלנית הגדולה!" האוזניים סימלו לשתף אותי ולסמוך עליי בכל משימה אפשרית. כביכול את אוזני החמור הטיפש והעצלן .אותי ,משום מה ,המורה הייתי בת ארבע כאשר מצאתי את עצמי יושבת על ספסל ליד לא נהגה להעניש ,עד שיום אחד פקעה סבלנותה והיא העמידה שולחן ארוך וצר בכיתה א' .לידי ומסביבי היו ילדות כמוני ,שקטות אותי בפינה על שלא ידעתי לקרוא .הייתי אדישה לגמרי לעונש וממושמעות ,מצפות לבאות .מולי ניצבה המורה ולידה עמדה ולא בכיתי כפי שנהגו ילדות אחרות במצבי .המורה חשה חסרת אישה גבוהה ומרשימה .ידעתי בוודאות שזאת הייתה המנהלת. אונים ושלחה לקרוא לאחותי ,עמליה ,אשר הייתה שתי כיתות כיצד? אני שואלת את עצמי. מעליי וידועה כתלמידה מצטיינת .היא ביקשה ממנה לעזור לי | 48רשל ריקה בת דמשק | 49 במלאכת הקריאה .אינני זוכרת אם עמליה ניסתה לעשות זאת ,אך היא הייתה רחוקה מלהבין אותי .מדוע לא זכור לי שראיתי חיוך שום אמצעי שבעולם לא יכול היה להשפיע במקרה שלי .הייתי, על פניה? כפי הנראה ,לא בשלה לקלוט את הנדרש ממני. היא הייתה גבוהה ורזה .היו לה עיני תכלת ושער כמעט בלונדיני הנס קרה באחד הימים של חופשת הפסח .מצאתי אז את עצמי אסוף בקוקו .צבע עורה היה שחום .נהגתי להתבונן בה לעתים .היא מטיילת בחצר ,מהרהרת וחולמת כדרכי .פתאום משהו התרחש בתוך תמיד הייתה עסוקה ולא שמה לב אליי .היו לה פנים כעוסות .מדוע? מוחי .ראיתי לנגד עיניי כל דף ודף וכל אות ואות מספר הלימוד מה גרם לה להיות כה מרת נפש? חיוך על פניה היה יכול להפוך שלי ,ובבת אחת הצלחתי לזהות ולקרוא את כל אשר ראיתי ,ועד אותה לאישה יפה .היא מילאה את חובותיה כאם בשקידה ,בלי להבין אז לא היה מובן לי .מאותו יום והלאה ידעתי לקרוא מהר ובשטף, והייתי אחת מבין התלמידות הכי טובות שהיו בבית הספר .עם גילוי הדרך שבה נחשפו בפניי סודות הקריאה התחלתי לחוש בחשיבות ההתרחשויות במוחי וידעתי לנצל זאת בהמשך. מסע פסיכולוגי זה לתוך תוכי גילה לי לראשונה את הכאב החבוי ואת הצמא לחיבוק ולמילה טובה מאמי ,אשר הייתה רחוקה מלהבין אותי ,היא שכה דאגה לבריאותי ולקיומי הפיזי .פעם, בעת שעברתי ברחוב עם אחי ,יוסף ,נתקלתי במבטן הבוחן של שתי נשים המתלחשות ביניהן מאחורינו .האחת אמרה לשנייה: עד כמה צרכיו הנפשיים של ילד משמעותיים להתפתחותו .מבט אוהב ,ליטוף ומילה רכה היו הופכים את חיי לגן עדן עלי אדמות. דרך שיחות שהיו לי עם עמליה ,בניסיונותיי לפתור עבור עצמי את החידה שהייתה אמי ,הופתעתי לגלות תמונה שונה לגמרי .אמי, לדבריה ,הרבתה לספר לה סיפורים שאותם היא עדיין זכרה .אלה היו הסיפורים שעמליה עצמה הייתה מספרת לי ולילדים אחרים, על מלכים ועל נסיכים ,סיפורי אלף לילה ולילה ,מנורת הקסמים, עלי בבא וארבעים הגנבים ועוד ,שאת רובם קראתי בצרפתית בעת שהתחלתי לקרוא ספרים. "אמי ",כתבה עמליה על אחד הדפים שעליו העלתה את "חוזרים ומספרים כל פעם שהבן יפה יותר מהבת .לדעתי ,הבת זיכרונותיה" ,הייתה עקרת בית .לפני נישואיה עבדה בבית החרושת היא היפה יותר". של אחיה במחלקת ריקוע נחושת .היא הייתה אישה בעלת חזות לא האמנתי למשמע אוזניי .איש לא אמר לי עד כה שהייתי אקזוטית ,תמירה ,עיניים ירוקות ,שער בהיר שגלש לה עד המותניים יפה ,ונושא זה לא העסיק אותי כלל וכלל .סיפרתי את ששמעתי ויחד עם זאת עור כהה .מוצאה הן מצד אביה והן מצד אמה היה לאמי בעת שאכלנו יחד את ארוחת הבוקר .היא לא הגיבה לדבריי ממשפחות עשירות ואמידות ,זאגה וקמכג'י ,שעסקו בעיקר במסחר והסתכלה עליי במבט מרוחק .חשתי צביטה בלב בלי לדעת מדוע. ובצורפות .היא לא ידעה קרוא וכתוב ,כול מעייניה היו נתונים חשתי משהו יוצא דופן בהתנהגותה אשר הטריד אותי במשך שנים. למשפחתה ולגידול ילדיה .היא ידעה לפנק ולספר סיפורים ואגדות | 50רשל ריקה בת דמשק | 51 מהעולם שבו גדלה והתחנכה ,על נסיכים ונסיכות ,קוסמים ומכשפות, הספר אליאנס היו חדורות מוטיבציה .לכך תרמה שיטת השכר על הרמונות הסולטאן ושפחותיו ועוד". והעונש שהתבטאה בהורדת ציון או בהעלאתו ובחלוקת מדליות זאת אכן הייתה תמונה שונה מזו אשר הכרתי ותיארתי עד כה. לשלוש התלמידות המצטיינות הראשונות ,מדי חודש .תלמיד מבית קראתי שוב את ספרו של יהודה בורלא ,ומטרתי הייתה לחפש ספר אליאנס היה נשאר כיתה אף שנתיים או יותר אם לא הפגין דמיון כלשהו בין תיאורו את הדמות ואת אופייה של אשת חייו שליטה בחומר הלימוד הבסיסי הדרוש באותה כיתה .זה היה חוק של שחדה רקיב לבין אלו של אמי ,כפי שנתפשה על ידי .אצטט בל יעבור .הודות לו ,מה שקורה כיום בבתי ספר ברחבי ישראל לא אחדים מהם אשר משכו את תשומת לבי" :השתקנית ,יבשת הפנים, יכול היה לקרות אז בבית ספרנו – מצב שבו רבים מהתלמידים אשר סגורת הלב"" ,מבורכת ידה וגם עושה חיל" .תיאורים אלו תאמו סיימו שמונה כיתות ומעלה אינם מפגינים שליטה בידע ובשפה. את הרושם בזיכרוני" .אש הקנאה" אשר הייתה אוחזת בה ,זאת כפי בכיתה ג' נחשבתי לתלמידה טובה וקלטתי היטב את כל הקשור הנראה התשובה המסבירה את הכול .זכורה לי במעומעם תקופה לתאריכים ,לתקופות ,לשנים ,לחודשים ולעונות .כמובן ,כל זאת קצרה שבה היו בין הוריי ויכוחים מתמשכים ואני לא הבנתי על מה בשפה הצרפתית .שיעור אחד ביום ללימוד השפה העברית ושיעור ולמה .לא אהבתי זאת .כעת ,ממרחק השנים ,אני יכולה להבין שזאת אחר לשפה הערבית היו מתקיימים ארבע פעמים בשבוע. הייתה הקנאה ורק הקנאה אשר שינתה את אמי מזאת שעמליה הכירה לזאת שאני הכרתי. בימי ראשון ושישי היינו לומדים משעה שמונה בבוקר עד השעה ארבע אחר הצהריים בלבד .שיטת הלימוד הייתה לרוב בעל פה. ייתכן שלפני לידתי התרחש המקרה אשר סופר על ידי יהודה השיעורים בכתב כללו שאלות הבנה וידע מעמיק גם בנושאים אשר בורלא ,שבו אבי נשלח על ידי בעל הבית לבעל בק לערוך העתקים נלמדו בעל פה .בכיתה ג' כבר לא היה תלמיד אשר לא ידע בעל מציורים ,מדמויות ומקישוטים החקוקים בשרידים עתיקים .שם פה והבין את כל הקשור לשמות ולמספר ימות השבוע ,לחודשים הכיר יהודייה אלמנה ,עשירה ויפה ממצרים ,אשר התאהבה בו .הוא ולשנים .על השנה המעוברת והדרך לגלותה למדנו בהמשך ,לאחר נשאר נאמן לאמי ,כפי שסיפר לה לאחר מכן ,אך הקנאה המשיכה ששלטנו בחשבון של כפל וחילוק .על מספר הימים בכל אחד לכרסם בלבה והתוצאה הייתה האימא שהכרתי. מחודשי השנה למדנו דרך עשיית אגרופים והצמדתם .האצבעות וכפות הידיים המקופלות והעצם בבסיס כל אחת מארבע האצבעות עונשים כגון אלה שהיו בכיתה ב' לא זכורים לי בשאר הכיתות יצרו שקעים ובליטות .היינו מתחילים למנות בקול רם את חודשי של בית הספר .די היה בהורדת ציון או בקבלת אפס בהתנהגות השנה לפי הסדר ומצביעים בד בבד על כל בליטה ושקע .בליטה על מנת להשיג את השקט ואת המשמעת בכיתות .הבנות בבית סימלה חודש של 31יום ושקע של ,30כמו גם את פברואר .היה | 52רשל ריקה בת דמשק | 53 לי חשוב לספר זאת מאחר שעקבתי במשך כל השנים אחר שיטות העתיקה של אשור ,של פרס ושל מצרים .ידעתי זאת מהסיפורים החינוך הנהוגות בארץ דרך בניי ,נכדותיי ובהמשך דרך התלמידים אשר היה מספר לי על אודות הדמויות שצייר ,דמויות אשר נותרו אשר להם הענקתי שיעורים פרטיים בצרפתית .השיטה הזאת לא בזיכרוני עד עצם היום הזה .מלבד שניים עשר הארגזים הקטנים הייתה ידועה בין המורים בארץ והרבה ממסיימי בתי ספר אינם אשר סיים ,היה לאבא אוסף בולים ,מטבעות והרבה ספרים עתיקים שולטים בנושאים בסיסיים אלה. בעברית ובארמית .הצורה ,הכתב וגודל האותיות של כל ספר היו רב לימד אותנו עברית באותה שנה .הודות לו ולמורה מקומית שלימדה אותנו בהמשך ,עד כתה ז' רכשתי את מעט העברית שידעתי בבואי ארצה .מהמורה לעברית מפלסטין שלימד אותנו בהמשך לא למדתי דבר. חשוב היה לאבי להזכיר לי מדי יום ביומו את גילי" .את כבר גדולה ",אמר לי ביום בהיר אחד" ,את כבר בת שלוש ומעתה את מתחילה להיות בת ארבע ".מאותו רגע לא חדלתי לשאול את אבי כל יום בת כמה אני .מהתשובות שלו" ,בת שלוש ועוד יום ,יומיים, חודש ,חודשיים ",עד הגיעי לגיל ארבע ,תפשתי את מושג הזמן וחשתי גאווה ואושר על היותי תינוקת לא עוד. מלבד עבודתו בבית החרושת ,אבי היה פעיל בקהילה ומעורב רבות בעשייה הציבורית ,כפי שסיפרתי .הוא היה האוזן הקשבת, שונים ונבדלים האחד מהשני .הוא החזיק את האוצר היקר הזה בתוך ארון קיר שעומק מדפיו אפשר זאת. מדי פעם היו מתאספים סביבו נשים וגברים .לבקשתם הוא היה שולף את אחד הספרים ,מתיישב בשיכול רגליים על השטיח לידם וקורא בקול רם ,מפרש ומסביר .הוא ידע ליצור אווירה תרבותית ולרתק אותם .חשתי מצוין בתוך האווירה הזאת של תרבות ,אמנות ונתינה בבית כה ציורי ומרתק. היו לו ידי זהב וכל אשר התקלקל בבית הוא ידע לתקן .אם הוא היה צריך להכין לי כוס תה או חלב ,הוא היה מראה לי כיצד מוזגים את הנוזל הרותח לאט ובהדרגה לתוך כוס הזכוכית על מנת לחמם אותה ,פן תתפוצץ במגע פתאומי עם המים הרותחים .ליתר היועץ והשותף הפעיל בפתרון בעיותיהם של כל הפונים אליו .על ביטחון ,הוא היה מכניס לפעמים כפית לתוך הכוס לפני המזיגה. ראשי החולים אשר היו מבקשים את ברכתו הוא היה מניח את ידו, "המתכת שממנה עשויה הכפית מושכת אליה את החום של המים ופיו היה ממלמל את הברכה המבוקשת .בלילות הוא היה עוסק ומונעת את התנפצותה של הכוס ",הוא היה מסביר .הייתי עוקבת בתחביבו – תריסר הארגזים שעמל על עיצובם – תחביב שריתק בעניין אחרי כל המהלך ,רואה כיצד האדים היו מתפשטים בתוך אותי למרות גילי הצעיר .עקבתי בעניין אחרי כל התהליך ,אחר הכוס ומחממים אותה ,ורק אז אפשר היה להוסיף את שאר המים עיטורם של כל חלקי העץ .הוא חרט את עיטוריו ואת ציוריו בלילות. הרותחים ללא חשש .אלו היו שיעורי הפיזיקה הראשונים שקיבלתי הציורים והעיטורים היו בהשראת סיפורים שנלקחו מן ההיסטוריה במקצוע שאותו אוהב מאוד בהמשך. | 54רשל ריקה אבא היה המייסד והמנהל של חברת קדישא .הוא היה עוטה תלבושת מיוחדת בכל לוויה ,כזו אשר העידה על מעמדו .את בת דמשק | 55 זה ואת מקצועו כשוחט ,וזה כדי להבדיל בין מוצאו לבין מוצאם של יתר בני משפחת סיטון הענפה". התכריכים העשויים מבד גס היו מכינים המתנדבים של החברה "בגיל קרוב לשמונים ,כשהוכרז כמת ואנשי חברת קדישא החלו בביתנו .לבד מפולי הקפה שהייתי טוחנת לאבקה שממנה אמי לרחוץ אותו ,הוא התעטש וקם לתחייה .הוא סיפר לאנשים אחוזי הייתה מכינה להם את הנוזל המהביל ,אני זוכרת את עצמי כילדה החלחלה והתימהון שמסביבו כי הספיק להיות בשמים בין המלאכים, קטנה בין הרבה גברים ,יושבת עמם על הדיוואן ,מחזיקה כמוהם ובבית דין שלמעלה ציוו עליו לחזור לארץ ולהמשיך לכהן כרב חוט ומחט ומחברת חלקי בד של תכריך .נאמר לי שהכנת תכריכים ארבעים שנים נוספות ,עד לגיל שבו נפטר באמת". היא מצווה .זה היה טבעי עבורי ומובן מאליו לקיים את מצוות "שמה הפרטי של סבתי ,אמו של אבי ,היה ריקה ,ומעולם לא העשייה למען הזולת שעליה גדלתי וחונכתי בלי שבכלל הייתה ידעתי את שם משפחתה .היא הייתה אישה מפורסמת שעסקה לי מודעות לכך .על המת ועל זהותו לא ידעתי דבר ולא שאלתי. בריפוי טבעי בקרב העדה .היו לה ארבעה ילדים ,שלוש בנות ובן במחשבה שנייה ,אני מניחה שבאותו יום התקיימה אסיפה של חברת יחיד שהוא אבי ,שהיה מוכר תחילה כבנה של ריקה ולאחר מכן קדישא אשר היה עליה להכין תכריכים למתים הבאים. קראו לו שחדה ריקה. אבי הרבה לספר על ייחוס משפחתו הענפה .על פרטים שלא אבי היה אלמן והיו לו שתי בנות ושני בנים כאשר הוא התחתן ידעתי ,לא זכרתי או לא קלטתי ,עמליה ידעה וסיפרה במסמכים עם אמי .זהייה ,הבת הבכורה ,הייתה כבר אלמנה עם שני ילדים, שהשאירה אחרי מותה .אצטט אחדים מהם אשר עד כה היו ידועים והספיקה להינשא בשנית לאיברהים .השאר היו רווקים .וכך הייתי לי בחלקם או לא ידועים כלל. כבר דודה לג'ק ולרחל בעת היוולדי .אסתר ,הבת השנייה של אבי, "הורי אבי לפי מוצאם היו ממגורשי ספרד שהתיישבו בדמשק התחתנה כאשר נולדתי ונסעה למקסיקו .שני אחיי החורגים האחרים לאחר נדודים רבים בארצות הים התיכון ,וביניהם האי רודוס שבו היו שלמה וחביב .שלמה התחתן כפי הנראה אחרי היוולדי ,וחביב שהו תקופת מה .אבא סיפר לי לא פעם שאנו צאצאי אותו רופא זמן לא רב לאחר מכן .אינני יודעת היכן ואיפה התגוררו לפני וחכם יהודי שהגיע עד למצרים ,וקראו לו הרמב"ם .אחד הארונות נישואיהם .הדבר שהציק וכאב לאבי בקשר אליהם היה הקושי בביתנו היה גדוש ספרים עתיקים בעברית ובערבית ,כתבי יד ,ספרי להשפיע עליהם ללמוד כפי שהוא רצה .הוא היה חוזר ומספר קבלה ועוד שנתקבצו אצל משפחתו במשך דורות". עד כמה הם לא אהבו את בית הספר ואיך הם היו בורחים ממנו "שם אביו היה יוסף ושם משפחתו היה סיטהון ,שהפך במשך עד כדי כך שהוא התייאש מהם לגמרי ,הרים ידיים ולימד אותם הזמן לסיטון .היות שהוא היה רב וגם שוחט הוא הקפיד לציין שם את מקצוע הנגרות .האם הם למדו לפחות קרוא וכתוב? את זאת | 56רשל ריקה בת דמשק | 57 מעולם לא ידעתי ולא שאלתי ,אך מהנגרות הם התפרנסו ופרנסו איש לא ידע על הימצאו .הכניסה לבית הייתה דרך שער מפואר בכבוד לאחר מכן את משפחותיהם .אחותי ,זהייה ,הייתה כשרונית בעל שתי דלתות ,על כל אחת מהן ידית מנחושת בצורת כף יד בעבודת החריטה על עץ .היא עבדה בביתה במקצוע זה ועזרה איתן היה נוקש כל מי שבא לבקר .מסדרון צר וארוך הוביל לתוך לבעלה בפרנסת המשפחה .על אחותי ,טרה ,שלא הכרתי ,לא ידעתי החצר .מצדה הימני נמצא המטבח .המדרגות שלצדו הובילו למרתף. דבר מלבד היותה צעירה יפת תואר. המרתף שימש אז כמקרר ענק והיה מלא בכל טוב .טבחית לאימא היו שלושה אחים .אחד שהיגר למצרים וגר באלכסנדריה, שהובאה מצרפת עזרה לדודתי להכין את המטעמים הייחודיים. השני לאמריקה ,לאיזו עיר בצפון או בדרום אמריקה ,אינני יודעת. מימין לכניסה היה חדר אוכל גדול ומרווח .שולחן ענק וכיסאות השלישי ,אהרון ,היה שותף בבעלות על בית החרושת ,נעסאן ,שבו ניצבו במרכזו .מזנון מרווח ויפה הכיל צלחות מחרסינה ,כוסות וכלי הועסק אבי .נעסאן היה ערבי נוצרי ועל שמו נקרא בית החרושת אוכל מפוארים .כנגד הקיר האמצעי הגובל במטבח ניצב ארון קיר הגדול והמפורסם ,שבו נהגו לבקר תיירים מכל העולם .לדודי היו עם שתי דלתות .על מדפיו עמדו סירים בוהקים ומחבתות .בחלקו שמונה ילדים ,אישה יפה ומשכילה ובית ענק ויפהפה .הוא עצמו התחתון הייתה דלת אשר חיברה אותו למטבח .בשעת האוכל היו לא ידע קרוא וכתוב ,דבר שלא הפריע לו להצליח בעסקים .אבי פותחים אותה ומקבלים את מנות האוכל החמות בתוך כלים תואמים חש כלפיו עליונות מסוימת למרות היותו שכיר ,ואני הבנתי מדוע ומוכנים להגשה ,הישר מהמטבח לחדר האוכל .תנור עם ארובה וחשתי כמוהו .היות אבי "בן אדם" נוסף על שאר כישרונותיו וטוב דלק דרך קבע בימים הקרים וחימם את הסועדים. לבו ריגשו אותי יותר מכול .מאז ועד היום לא היה אדם כלשהו שהרשים אותי בזכות כספו ומעמדו אלא בגלל תכונותיו ואישיותו בלבד. המשמעות לגביי בכתיבת פרטים אלו ואחרים חשובה לי על מנת להבין מדוע התעלמתי מדברים רבים שהתרחשו סביבי. באותה חצר היו חמישה חדרים נוספים .אחד שימש כסלון בסגנון בביתו של דודי הייתה חצר גדולה עם ברכה באמצע .החצר מזרחי ,השני בסגנון מערבי .השלישי ,אשר הכיל פסנתר ענק ,נועד הייתה מרוצפת בבלטות בוהקות בצבעי שחור ולבן .לברכה הייתה ללימוד ולהשמעת מוזיקה ,והרביעי שימש לבילוי יומיומי .החדר מזרקה אשר פעלה יומם וליל .המים היו צלולים ובגוון ירקרק .עצים החמישי היה נעול ובו לעתים היו מתאספים בערבים אחדים מבני רבים היו בחצר .האחד שאני זוכרת יותר מכול ושאת פירותיו מאוד דודי עם חבריהם לסיאנס ,ומעלים את רוחות המתים .לצדו של אהבתי היה עץ הלימון המתוק ,פרי שלא שמעתי על קיומו בארץ. החדר הנעול היו מדרגות שהובילו לקומה נוספת .באותה קומה עליו שימשו להכנת תה נגד הצטננות .לתה היה ריח נפלא וטעם היו שני חדרים גדולים עם שירותים ,שבהם התגוררה לרוב איזו שערב לחכי .כאשר עליתי ארצה חיפשתי ושאלתי על אודותיו אך מורה בודדה שנשלחה מבית הספר אליאנס בפריז על מנת ללמד | 58רשל ריקה בת דמשק | 59 בדמשק .תמורת אוכל ולינה היא שימשה כמורה פרטית לבני דודי עבור אישה ,להיות זמרת לא היה דבר מקובל באותה תקופה. בעת הצורך .מימין לחדר האוכל היו מדרגות מפוארות שהובילו בחורה אשר השתמשה בקולה על מנת להתפרנס יצאה כאילו לתרבות לקומה נוספת .באותה קומה נמצא חדר גדול אשר שימש למשחקים רעה .אבי ,שהיה בעל אמות מוסר וידע לנהוג על פי מצפונו בלבד, חברתיים ,למיטב זיכרוני .מדרגות שהיו ממוקמות בהמשך הובילו לא רק שלא החרים אותה או התבייש בה אלא העריך את מעשיה, לפרוזדור ארוך אשר מצדו האחד היו כארבעה או חמישה חדרי את אומץ לבה ואת הצלחתה בהצלת עצמה וילדיה מחיי עוני ותלות. שינה ומצדו השני חדר האמבטיה והשירותים החדישים ביותר בביתה שררה אווירה של עליצות ,חום ואהבה .שעות רבות הייתי באותה תקופה .האמבטיה הגדולה והנוצצת ,ה"דוש" אשר ממנו מבלה שם ,יושבת ליד הכלוב ,מתבוננת בתוכים ומאכילה אותם. זרמו המים שבהם רחצנו ,השירותים שעליהם אפשר היה לשבת בנוחיות – המצאות חדשות אלו ,שאיש בסביבה עוד לא הכיר, עוררו את התפעלותי .עם זאת ,אהבתי יותר את החמאם הקטן מול המטבח ,שבו בנות דודי רחצו אותי לא פעם. על האופנאי ,דיור ,שמעתי כאשר סורייה ,הבת הרביעית של דודי ,התחתנה .באחד החדרים נתלו על הקירות סביב כול השמלות אשר הוזמנו ונתפרו אצלו עבורה .השמלות היו כה יפות ,שבזכותן בלבד אני זוכרת שהייתה חתונה ושסורייה היגרה יחד עם בעלה לארגנטינה. חשתי פליאה לא רק מיופיים אלא גם מיכולתם לפצח את הגרעינים אשר הייתי מגישה להם דרך הסורגים. חסיבה ,הצעירה משלושת הבנות ,עתידה הייתה להיות אשתו הראשונה של אחי החורג ,חביב .היא הולידה בן אשר נפטר בעודו תינוק והיא עצמה הלכה לעולמה אחרי לידת בתה ,רחל .חתונתו עם אשתו השנייה ,סורייה ,נעלמה מזיכרוני. בית הספר לא היה רחוק מהבית .בטרם ידעתי על קיומו של שעון ,ידעתי להעריך את הזמן לפי זריחת השמש והשתקפותה על אחד הקירות שבחצר ,בקיץ ובחורף .הייתי משכימה לקום בזמן נידה ,בת דודתו של אבי ,נכנסה יום אחד לחיי .היא הייתה אלמנה בלי שאיש היה טורח להעיר אותי ,לרחוץ פנים וידיים במימי והיו לה ארבעה ילדים :שלוש בנות – ויקטוריה ,טרה וחסיבה – הברכה ולהתלבש לבדי בתלבושת האחידה .תלבושת החובה של ובן ,הצעיר מבין ילדיה ,ששמו היה ציון .סופר שהם חזרו ממסע בית הספר כללה סינר שחור הנרכס בחזית וצווארון לבן ומעומלן ארוך שערכו במספר ארצות בעולם ,שם הופיעו והתפרנסו כזמרים אשר לחצנית אפשרה לחברו מקדימה .על הצווארון הלבן העטור בארמונותיהם של שליטים ברחבי האימפריה הטורקית .סופר שהם רקמת יד יפהפייה הייתי עונבת סרט אדום והולכת לבית הספר. הגיעו אפילו להודו הרחוקה .מהודו זכור לי שהביאו את שני התוכים מעולם לא שכחתי ספר ,מחברת או כל דבר שנתבקשתי לעשות, הצבעוניים והיפהפיים אשר כה אהבתי. ומעולם לא איחרתי. | 60רשל ריקה הרבה בנות ביקשו את קרבתי בשל היותי תלמידה טובה .אחת מהן ,בתו של הרב ,עזור מסלתון ,הפכה להיות החברה הכי טובה שלי. בת דמשק | 61 בערבית בהפסקה .בשנת ,1930ביום הראשון של חג הפסח ,נולד אחי ,אליהו .כשלוש שנים הפרידו בינו לבין אחי יוסף. בכיתה ד' נשאתי בקביעות את המדליה .המדליה הייתה הפרס לברית שהתקיימה ביומו האחרון של החג הוזמנה מדמואזל החודשי אשר קיבלו שלוש התלמידות המצטיינות הראשונות של קטלון ,המורה של אחותי עמליה ,אשר התגוררה בבית הדוד. אותו חודש .הדירוג נקבע על ידי חישוב חודשי של ממוצע הציונים המתנה שהיא הביאה איתה הייתה קופסת שוקולד כשר אשר עורר בסך המקצועות הנלמדים .על הספסל הקדמי שבשורה הראשונה את התפעלותם של יתר המוזמנים .איש לא ידע עד כה על קיומו היו מתיישבות לפי הסדר שלוש התלמידות הראשונות התורניות, של מצרך זה .קופסת הפלא עברה מאחד לשני בין האורחים הרבים. נושאות את המדליות של אותו חודש .הרביעית ,החמישית ,השישית וכן הלאה התיישבו אחריהן בסדר עוקב על הספסלים המיועדים להן .גורלן של "העצלניות" עם הממוצע הכי נמוך היה לשבת על הספסלים האחרונים. הלימודים באותה שנה כללו בין השאר סיפורים מהתנ"ך .למדנו מתוך ספר שכותרתו הייתה "היסטוריה קדושה" .הוא היה דק עם עטיפה בצבע ורוד .הסיפורים היו על אלוהים ובריאת העולם ,אדם וחוה ,קין והבל ,המבול וכן הלאה ,עד שמשון הגיבור .למדנו אף מספר דק אחר שהיה קרוי "שיעור ידע כללי" .זכור לי שלמדתי, כולם טעמו את השוקולד הכשר .הטקס עצמו לא זכור לי כלל וכלל, ואיני זוכרת אם טעמתי את השוקולד .כאן אני עוצרת ושואלת את עצמי ,איך זה יכול להיות ומדוע לא נשאר לי כל זיכרון מההיריון ומהלידה עצמה? עיניי ראו רק את מה שסיקרן אותן ואוזניי שמעו רק את אשר עניין אותן .זה היה בניגוד גמור לילדים רבים באותו גיל אשר חוו אחרת את המציאות ,והתעניינו בנושאים מהותיים דרך התבוננות באירועים אשר היו מתרחשים בסביבתם. נראה שלברית לבשתי את אותה שמלה אדומה מקורדרוי אשר הצטלמתי איתה מאוחר יותר ביחד עם אמי ועם אחי יוסף .צלם הוזמן במיוחד לחצר ביתנו לצורך זה .על חצובה תלת רגלית הוא בין היתר ,על מקורות הסוכר והמלח ,על חומרי בניין והכנתם, הניח מצלמה .זאת הייתה תיבה מעץ .עמדתי לצד אמי ,שישבה על בניית בתים ועל הרכב הבירה .ספר עבה כרס אחר היה מיועד על כיסא לידי .היא הצליחה בקושי להשתלט על אחי המרדן, לשעת הקריאה היומיומית .ציורים ליוו את הסיפורים ואת השירים שלא יכול היה לעמוד רגע בשקט .הצלם הכניס את ראשו מהצד שהיינו קוראות לפי התור בכיתה. האחורי לתוך התיבה .הוא שלף מתוכה מעין אקורדיון בצבע שחור חובה היה עלינו להתבטא אך ורק בצרפתית ,הן בכיתה והן בהפסקה .האחת שלא עשתה זאת הייתה משלמת קנס כספי .תפקידה של משגיחה מטעם המורה היה לרשום את שמות אלו שהעזו לדבר שבצדו הקדמי הייתה עדשה ,כיסה את ראשו בבד שחור וצילם. זאת הייתה התוצאה: | 62רשל ריקה בת דמשק | 63 כאשר שאלתי את עמליה ,באחת השיחות שהיו בינינו ,אם זכור עובדת היותי הילדה היחידה בציבור הבנות אשר לא ענדה לה מדוע לא הצטלמה ביחד איתנו באותו יום ,היא סיפרה שהיא עגילים באוזניה התגלתה לי באחד הימים .תהיתי על התופעה ברחה מהצלם ברגע האחרון ולא רצתה להצטלם. ושאלתי את עצמי שאלות כאשר התחלתי לשים לב לגיל שבו כל "סבלתי מאוד בילדותי מצבע עורי הכהה ומפזילה קשה בעין תינוקת הופכת לילדה עם עגילים .מה מנע מהוריי לנקב חורים אחת .כעסתי על אמי ולא רציתי להצטלם .כאשר את נולדת ניגשתי באוזניי ולקנות לי עגילים ,כיתר הבנות? לאמי ולעמליה היו כאלה לאבינו ושאלתי ,איך נולדים ילדים ומדוע לרחל יש עיניים כחולות ואני כבר לא הייתי תינוקת .תשובה לא מצאתי וכילדה סגורה לא ושער בהיר?" שאלתי שאלות .נהפוך הוא ,הייתי מאושרת. ענה לה אבי עם חיוך על הפנים ובמבט אוהב" :אותך מצאנו עד כמה בת מזל אני ,חשבתי ,כי את העגילים האלה לא סבלתי בשק קמח שחור ואת אחותך מצאנו בשק קמח לבן ".תשובה זאת מעודי .נראה שאותו דגם עגלגל מזהב טהור שהיה לכולן לא תאם לא סיפקה אותה והיא המשיכה עוד זמן רב לכעוס על ההורים, את החוש האסתטי שבי .הייתי כפי שהייתי ורק התחלתי להכיר את למרות הפינוק ,האהבה ותשומת הלב אשר העניקו לה. עצמי .מעולם לא עלה בדעתי להידמות לאחרים או לנהוג כדרכם כאשר טעמם או מעשיהם לא היו נראים לי. החצר בבית מועלם שקקה חיים .ילדים מכל הגילים היו משחקים המסורת תפסה מקום נכבד בחיי הקהילה .אבי נהג להתפלל כל יחד ומרבים לצחוק ולהשתעשע .שתי המנהיגות ,סתרינה ,הבת של בוקר בבית לפני לכתו לעבודה ובבית הכנסת בשבתות ובחגים .נער סימבול ,ועמליה ,אחותי ,היו המובילות והמחליטות בכל משחק ערבי היה עובר ברחובות הרובע בשבתות ובחגים וצועק" :משעל ואירוע .מעשיהן השובבים לא תאמו את אופיי ,על כן שיתפתי פעולה נאר ,משעל נאר ".כלומר" ,מדליק אש ,מדליק אש ".היינו קוראים איתן במשחקים אשר אהבתי בלבד .אלה היו משחקי מחבואים, לו לחצר שלנו ,שבה היה עובר ממשפחה אחת לשנייה ,מבעיר לה קלאס ,גרעיני משמש ,חמש אבנים וקפיצות שונות בעזרת חבל. אש לחימום הבית ומכין עבורה שתייה חמה. מלבד גרעיני המשמש וחמש האבנים ,שיחקתי את אותם משחקים לכל חג היו חוויות משלו .בערבי פורים ,למשל ,כל ילדי השכונה עם חברותיי גם בהפסקות של בית הספר .במשחקים האלה נדרשו היו מתאספים באל ג'מעה ,כיכר רחבת ידיים מוקפת בבתים רבים, יכולת חשיבה ותכנון ,זריזות ידיים ורגליים .כיתר חברותיי הצטיינתי שם גרה אחותי החורגת ,זהייה ,עם משפחתה .כל אחד נשא איתו בהם ומאוד אהבתי לשחק בהם .מעולם לא היה חשוב לנו מי אלומה מקש שהיה מכין מבעוד מועד .הם היו נעמדים אחד ליד המנצחת .משחקי חבל וכדור היו מגוונים .שירים בצרפתית שנלוו השני ,יוצרים מעגל ענק ,מבעירים את האלומות ומשליכים אותן אליהם היו שונים בקצבם ,בתוכנם ובמשמעותם. לתוך בור ענק אשר הגדולים והחזקים מביניהם הכינו מראש. | 64רשל ריקה בת דמשק | 65 המארגן והמנהיג היה שואל שאלות בקול רם ,כגון :מי הוא מתקני שעשועים רבים מילאו באותו יום את הכיכר שבה שרפו האיש הרשע עלי האדמות? את מי צריך להעניש? כולם מסביבו היו ערב קודם את המן הרשע .הקרוסלה והגלגל הענק זכו אצלי לעדיפות עונים פה אחד ובקולי קולות" :המן!" אלומות השיבולים הדלוקות ראשונה .הייתי ברקיע השביעי כאשר הסוס שעליו התיישבתי הוביל שבתוך הבור היו הופכות במהרה ללהבת אש ענקית אשר הייתה אותי מעלה מטה ומספר פעמים מסביב. בכל פעם מענישה ושורפת ללא רחמים את המן .בהמשך היו שרים שירים בערבית על רשעותו של הצורר. תהלוכה מאורגנת של מחופשים הייתה עוברת ברחובות .כל השכונה חזתה בה .זכורה לי אחת אשר הרשימה אותי .עגלה עם סוסים שבה ישב הזוג המלכותי נסעה לאטה .הנערה היפהפייה שנבחרה להתחפש לאסתר הייתה לבושה ככלה .אחשוורוש נשא כתר על הראש ושרביט מוזהב אשר הרשימו אותי .אנשים מחופשים עם מסכות על הפנים ליוו את השיירה .הקהל אשר יצא בהמוניו לרחובות לחזות ולשמוח מחא להם כפיים ושמחה גדולה הייתה בשכונה. מנהג היה לתת לכל ילד בחג זה דמי פורים ,לא רק מהוריו אלא גם מיתר קרובי משפחתו .את הסכום שהיה מקבל היה רשאי לבזבז כרצונו ולעשות בו את אשר עלה בדעתו .במנהג זה הייתה חשתי כגברת נכבדה כאשר עליתי וישבתי על אחת העגלות שמאחורי הסוסים בהמשך .פחדתי בעת שהגלגל הענק העלה אותי במהירות ,העלה והוריד באותו קצב .שאר המופעים – הדוב המרקד, הפיל המאולף ,האיש השוכב חצי עירום על מיטת מסמרים ועל גופו דורכים אחרים – אלו עוררו את סקרנותי בלבד. לעוגיות המעמול והגרייבה שאימא אפתה באותו חג היה טעם מיוחד .גם מהאטייף שקנתה וטבלה בסירופ שהכינה נהניתי באותו פורים שחלף ואשר כמוהו יותר לא אדע. ההכנות לפסח זכורות לי יותר מהחג עצמו .ימים שלמים עסקו הנשים בניקיון ,בהכנות לחג ובביעור החמץ פן ישרוד בסביבה פירור לחם .המצות דמו בצורתן לפיתה עיראקית ענקית .הן היו פריכות וטעימות במיוחד ,שונות מהמצות שאנו אוכלים כיום .מהמאכלים טמונה חכמה גדולה אשר את חשיבותה השכלתי להבין למרות של פסח אהבתי במיוחד את הקובה אשר אימא הכינה .לילות הסדר גילי הצעיר באותו ערב פורים שבו קיבלתי דמי פורים נדיבים לא זכורים לי במעומעם .היינו חוגגים אותו אצל דודי .תמיד הייתי מהוריי בלבד. עייפה ולבסוף נרדמת .זכורות לי במעומעם המילים "אפיקומן" במילה "מותר" חשתי סוג של שחרור ,זאת בניגוד למילה "אסור" אשר הייתה שוכנת קבע בתוכי כילדה שגדלה והתחנכה על פי ערכי הדת ולא שאלה שאלות .הייתי שמחה וגאה לכלכל את מעשיי כילדה עצמאית ובדרך הנראית לי ,בלי לערב איש בהחלטותיי. "ואליהו הנביא" אשר נאמרו תוך כדי ניסיון להעיר אותי .מאומה לא היה עוזר .הייתי עייפה ורציתי רק לישון. מאכלי החלב של חג השבועות בדמשק היו מאוד טעימים. אהבתי את הסטאלג' ,סוג של מלבי שעליו צף סירופ בניחוח מי | 66רשל ריקה בת דמשק | 67 ורדים עם פיסטוקים ,ואת הקישואים הממולאים באורז ובחומוס הגדולים עשו את מלאכתם בעמידה .האחד גזר ,השני חילק וכולם שבושלו ביוגורט עזים ובנענע. יחד עסקו בהכנת קישוטים מסובכים. בלילות ,אחרי חצות שבין ראש השנה ויום הכיפורים ,היה בראש המתכננים אשר עשה נפלאות מהנייר היה מואיז תגר. עובר ברחובות הרובע היהודי איש אשר תפקידו היה להעיר את הוא היה נכדו של הרב הראשי ,חכם תגר ,אשר עבר לגור עם אביו הגברים משנתם כדי לקום ולהתפלל .כילדה בחצר בית מועלם, באותה יחידת דיור שבקומה השנייה של בית מועלם .הסב המהולל הייתי מתעוררת לשמע המילה "סליחות" החוזרת ונאמרת בקול הרשים אותי בתלבושתו ובהופעתו המהודרת .באחד הימים נעלם כה רם וחזק עד כי גברים ,נשים וילדים היו קמים ומתלבשים לפתע מנוף ילדותי .לאביו של מואיז ,שהיה מורה בבית ספר אליאנס, במהרה .הגברים היו הולכים לבית הכנסת .כיתר הילדים שברובע הייתה צליעה קשה. היהודי ,גם אנחנו היינו הולכים אחרי אבותינו לבית הכנסת ,שם היינו מתיישבים על כיסאות ,מתבוננים במתפללים ומקשיבים אני חייבת לעצור בשלב זה ולשאול את עצמי ,מדוע מציאות זו לתפילותיהם .הבנות ידעו לנצל את הזמן והיו רוקמות או סורגות שהכרתי לא עוררה בי את הצורך להתעניין ולשאול את השאלות תוך כדי צפייה במתפללים. המתעוררות אצלי כעת? עד כמה לא הייתי ערנית כיתר חברותיי מיקומו של בית הכנסת היה בחצר היפהפייה של הבית שבו ועד כמה הייתי אטומה בנושאים הקשורים למציאות? הייתי כזאת התגוררנו .באותה עת גרה שם משפחתו של אליהו ששון ,הציר גם בהמשך ,כאשר עבדתי כמורה יחד עם מואיז ואביו .היינו נפגשים הראשון שלנו באיטליה .זכורות לי עדיין שתי בחורות יפות מאותה ומשוחחים על הא ועל דא בהפסקות .מואיז היה נעים הליכות משפחה אשר נעלמו כלא היו באחד הימים .השמועה הייתה שהן וחייכן ,והוא אשר לימד אותי לבקשתי משפטים בספרדית ,שפה עברו להתגורר בפלסטין. שבה נהג לשוחח עם אביו .איך יכולתי גם אז לא לשים לב לעובדת החג אשר חיבר יותר מכול בין הילדים היה חג הסוכות .כל היעדרותה של הרעיה והאם מחייהם ,ולא לשאול את עצמי מדוע? משפחה הייתה בונה סוכה משלה בשיתופם ובעזרתם של הילדים רחל מפלסטין ,שהייתה בת דודו של מואיז ,ביקרה באותו חג אשר היו מכינים את הקישוטים .פרוכת ניצבה במרכז ,סדינים סוכות בדמשק .היא הייתה בלונדינית ונעימת הליכות .מואיז היה לבנים כיסו על צדי הסוכה והסכך הושם מעל .גלילי נייר צבעוניים, הכוכב והמנהיג אשר ידע לתכנן ,לגזור ולהכין את הפנסים הכי יפים. מספריים ,דבק ושעות רבות של עבודה נדרשו להכנת הקישוטים. עמליה הכישרונית רכשה חיש מהר את הידע .אני עקבתי בפליאה באותו חג סוכות שבו אני השתתפתי בהכנות ,ישבתי כיתר הילדים אחר ההכנה .פתיחת היצירה לאחר ביצוע הקיפולים והחתכים מסביב לשולחן ענק ולקחתי חלק בהכנת השרשראות .הילדים במספריים היה השלב הכי מרתק עבורי .התוצאה הייתה מחרוזת | 68רשל ריקה פנסים יפהפיים .את הפתח מלמעלה היו קושרים בחוט חזק לאחר שהיו מניחים חצב בבסיס כדי לייצבו ולתלות אותו. בת דמשק | 69 אני כילדה קטנה הייתי עומדת מהצד שכנגד ועוקבת בסקרנות אחרי מעשיו של האיש הרע ,אשר משום מה לא הפחיד אותי. הרצועות הצבעוניות הספיקו לקשט לא רק את הסוכות של כולנו הוא היה מכניס את מקלו לתוך המים ומעביר אותו שמאלה, אלא גם את החצר כולה בבית מועלם .הורים וילדים היו שותפים ימינה ומסביב ,כדי ללכוד את הצוררים אשר בזריזות מופלאה היו לפרישתן בין זו לזו .פנסים נתלו בכל סוכה באווירה של שיתוף עוברים לצד השני .נואש וחסר אונים ,בסופו של דבר היה נאלץ פעולה אשר איחדה את כולם למשפחה נפלאה אחת ,שכדוגמתה להיכנע למגבלות גילו ולהניח לילדים להמשיך במעשיהם .באחת במציאות לא ראיתי לכל אורך חיי .איש אחד בלבד היה מפר את מאספות הילדים ,בטרם הוחלט על משחק כלשהו ,עמליה סיפרה ההרמוניה היומיומית אשר אפיינה את בית מועלם .שמו היה ידוע על האפשרות לשחות במימי הברכה ללא כל צורך בידע הדרוש לכולנו ,אבו הרון – כלומר ,אביו של אהרון .בדמשק היו מפסיקים לשם כך .למטרה זאת נדרשו פחים גדולים ,ריקים וסגורים מכל לקרוא לגבר נשוי בשמו מרגע שנולד ילדו הבכור .שמו היה הופך עבר .היותם קלים אפשרה להם לצוף. מיד להיות "אבו" בתוספת שמו של הרך הנולד .אבו הרון לבית על כל ילד שרצה לשחות היה להזמין אצל הפחח פח כזה, פרחי היה איש זקן ,עב כרס ובודד ,אשר נעזר במקל הליכה דרך לקשור אותו על גבו ולהיכנס לברכה ,שם יכול היה לצוף ולשחות קבע .הוא היה הדוד של סתרינה ,בתה של סימבול .הוא היה איש כאוות נפשו .רעיון זה הלהיב את דמיוני .עקבתי אחר שלבי הביצוע, רע והילדים חששו ממנו יותר מכול .בעזרת מקלו הוא היה מטיל דרוכה וסקרנית .כשבוע או יותר היו הילדים טרודים בהתרוצצויות אימתו על כל ילד אשר העז לקטוף פרי מהעצים שבחצר או לטבול ובהכנות ,עד לאותו יום שבו כל אחד מהם ,קשור בפח שהכין לעצמו, בברכה בימים החמים. נכנס לברכה והגשים את חלומו .עקבתי אחר עמליה וסתרינה סבלנותה וסובלנותה של סימבול ראויים להיזכר כדוגמה לאישה אצילת נפש אשר יש מעטים כמוה בנמצא ,גם בין המשכילים כיום. השוחות לאורכה ולרוחבה של הברכה .חשתי סיפוק כאילו אני עצמי תרמתי לאותו מבצע. בהיעדרו של אבו הרון ,היינו חופשיים לקטוף פרי כאוות נפשנו, שיטה לרחיצה יומיומית בקיץ הייתה חימום המים בשמש בתוך כל עונה והפרי שלה – האתרוג ,הלימון ,התפוז ,התות ,הרימון, פחים גדולים אשר עמדו בחצר בשעות הצהריים .המים היו כה חמים הענבים והאגס. עד שנדרש להוסיף להם מהמים הקרים כדי להתרחץ .האימהות בימים החמים של הקיץ ,הגדולים מבין הילדים היו נכנסים היו רוחצות את הקטנים .הגדולים היו מתרחצים לבד. לתוך הברכה ומשתכשכים במימיה עד לרגע שבו אבו הרון היה את שיטת אכילת התפוז והלימון שהיינו קוטפים מהעצים שבחצר מופיע .אז כולם כאחד היו עוצרים את נשימתם וצוללים לתוכה. למדתי מהגדולים .כמותם הייתי דוקרת את התפוז בקדקודו בסיכת | 70רשל ריקה הראש שלי וסוחטת אותו בשתי ידיי .את המיץ שהיה מופיע הייתי מוצצת ובולעת טיפין טיפין ,עד שהתרוקן התפוז .את מה שנשאר בת דמשק | 71 הברז בדמות האריה ,אשר פעילותו הופסקה קודם לכן ,היה שב לפעילות וממלא בחזרה את הברכה. מהפלחים הייתי אוכלת .ללימון דרוש היה טיפול שונה .תחילה רעיון ליצור מקלחת לעצמנו בא לחברותיי ולי בתקופה מאוחרת הייתי משפשפת את קליפתו בקיר המחוספס שבחצר ואז אוכלת יותר ,כאשר משפחתה של חיה עברה לגור בחצר שלנו .אמה הייתה את כולו בשקיקה .כה אהבתי את טעמו החמוץ .עץ התות אשר אלמנה וחיה הייתה הבת הבכורה בין חמשת ילדיה .החברות בינינו אחותי ,עמליה ,שתלה בזמנו יחד עם אבי ,נתן פרי בשפע וסיפק התחילה מאז והתפתחה בהמשך .חיה ואחותה הצעירה ,לטיפה, את צרכי כל הילדים. היו יפהפיות .שלושתנו יחד הגינו את הרעיון של המקלחת בעת חבורת הילדים הנפלאה קיבלה את הילדה החולמנית והמיוחדת שהייתי כשווה בין שווים. ששמענו על קיומו של הדבר הנפלא הזה .כך ביצענו אותו :אחת מאיתנו ,זאת שתורה היה להתרחץ ,הייתה מתיישבת על דרגש מעץ ,השנייה הייתה מחזיקה מסננת מעל ראשה והשלישית הייתה הגיע היום שבו למנהיגים שלנו היו עיסוקים אחרים ואנחנו ממלאת ספל ארוך עם ידית במים חמים מן הפח ושופכת אותם הפכנו להיות אחראים לגורלנו .לפנינה ,מלבד אחיה ,משה ,המבוגר דרך המסננת על ראשה של המתרחצת .נהנינו לא מעט מהמצאתנו ממנה ,נוספו בינתיים יהודית ,ויקטור ואלברט .הקשר שלי עם פנינה וניצלנו אותה עד כמה שאפשר במשך אותו קיץ. ויהודית היה בעל משמעות נוספת .חלקנו סודות סביב עץ האגס, תיארתי עד כה את כל מה שהרשים אותי והשפיע עליי בלבד. שאת פירותיו העסיסיים אהבנו שלושתנו .למרות להיטותי לאותו הייתי בסך הכול ילדה נוחה וצייתנית .האמנתי בקיומו של אלוהים פרי והיותי הבוגרת מכולן ,לא אני הייתי זאת אשר הייתה מחליטה הטוב והרחום ,כמו יתר הילדים של אז .ההורים ,אשר חינכו אותנו לטפס על העץ ולקטוף מהפרי .פנינה או יהודית עשו זאת ברצון לפי מצוות של אסור ומותר ,חונכו גם הם בדרך זאת והאמינו בה. ואני הייתי זאת שעמה חלקו את הפרי שווה בשווה. לגביי ,חוקי המוסר של הדת תאמו את אופיי .האלמנט של הפחד פעם בשבוע ,לקראת שבת ,שתיים מהשכנות היו מנקות את מאלוהים הרואה הכול ומעניש את אלה שלא נשמעים לו לא היה החצר ,את השירותים ואת הברכה על פי תור קבוע מראש .לנקות קיים אצלי .לעשות את המוטל עליי ,לאהוב ,להתחשב ולכבד את את הברכה פירושו היה לרוקן אותה מהמים המלוכלכים על ידי הזולת היו דברים מובנים מאליהם עבורי .מעולם לא חשבתי עד הסרת הפקק מן הפתח שבתחתית ,לשפשף את תחתיתה ואת הדפנות אז שאפשר לנהוג אחרת. שלה במטאטא מקש עם מים וסבון ,לשטוף אותה היטב ולהחזיר את הפקק למקומו. מקרה אחד שקרה לי באחד מן הימים לימד אותי שעל האדם לדעת להציב לעצמו גבולות על מנת לדאוג ראשית כול לעצמו | 72רשל ריקה בת דמשק | 73 ולצרכיו .יום אחד ,בעוברי ליד חנות ממתקים ,הבחנתי בקופסה דומה לא ידעתי ולא הבנתי את משמעותה של אותה מחלה .הייתי בטוחה במראה לקופסת סיגריות ,כזו המכילה בתוכה סיגריות צבעוניות שאמי תבריא תוך יום או יומיים. אשר כמותן לא ראיתי עד אז .אלה היו סיגריות סוכריות מיוחדות אליהו היה אז בן שישה חודשים בלבד .כעבור שבוע זוכרת אני לילדים .צורתן והצבע השונה של כל אחת מהן עורר בי רצון עז את עצמי נושאת אותו על הידיים בדרכי לביתו של אחי הנשוי, לחוש את טעמן הנפלא .בלי לחשוב פעמיים קניתי את קופסת הסיגריות בדמי הכיס שקיבלתי באותו יום ,אך בטרם הספקתי להתבונן בהן מקרוב ולטעום מטעמן הנפלא ,התגודדו סביבי בנות מכיתתי .מבטן הסקרן היה מופנה לעבר הסוכריות" .בבקשה", התחננו בפניי זו אחר זו .אני ,שלא ידעתי לסרב ,נפרדתי מהסיגריות סלים .לא הייתה שם נפש חיה .הייתי לבדי בחצר עם תינוק על הידיים ולא ידעתי מה לעשות .חשתי מין מועקה בתוך הדממה הזאת ,כאשר לפתע אחי התינוק התחיל לבכות. הבכי שלו הלך וגבר .הוא היה על הידיים שלי ואני ניסיתי בזו אחר זו בכאב ובצער .נותרתי לבדי ,דואבת וכועסת .כעסתי על להתנדנד איתו כדי להרגיעו אך דבר לא עזר .הייתי אומללה ולא עצמי ועל חברותיי אשר לא רק לקחו את כל מה שהיה לי ,אלא ידעתי מה לעשות או אל מי לפנות .עד כה אימא שלי בלבד הניקה עזבו אותי לנפשי בלי להציע לי ליקוק אחד אפילו מדבר נפלא אותו וטיפלה בו .לתינוקות של אז לא נהגו לתת מוצץ או מזון שכה חשקתי בו ושהיה שייך לי .מקרה זה קומם אותי לראשונה אחר חוץ מחלב אם ,ואני לא יכולתי להבין מדוע הוא בכה .במשך נגד עצמי מכיוון שלא רק נהגתי בטיפשות ,אלא נחשבתי לטיפשה כשעה הסתובבתי איתו הלוך וחזור בחצר עד שמיואשת וחסרת עלי אדמות בעיני חברותיי. אונים החלטתי להחזירו הביתה .בדרכי חזרה הבחנתי בנוכחותם של כדי להימנע ממצבים דומים בעתיד ,אמנע מלקנות את המתחשק לי בנוכחות חברות כי איני יודעת ואיני יכולה לסרב לכל פנייה או בקשה המופנית אליי מצדן .זאת הייתה ההחלטה הראשונה שקיבלתי בחיי שבה התייחסתי למה שיכול להתרחש בעתיד במוחו של הצד שכנגד ,אשר בהתנהגותו הלא ראויה כלפיי עלול לא להבין את התנהגותי ולקבל את הרושם שאני טיפשה. אנשים רבים אשר התלחשו ביניהם בראותם אותי עוברת עם התינוק. השמים הקודרים של אותו יום הוסיפו לאווירת המחנק שחשתי. כאשר הגעתי הביתה הבחנתי מיד במשהו יוצא דופן המתרחש סביבי .החצר הייתה מלאה גברים ונשים ואני ,אחוזת אמוק ומבוהלת, אצתי עם התינוק על הידיים לחדר שבו שכבה אמי. לבד ממקרה זה ,חיי עד אז התנהלו על מי מנוחות ולא ידעתי היא כבר לא הייתה שם .המיטה שעליה היא שכבה נעלמה והחדר מהו סבל ,עד שיום בהיר אחד מצאתי את אמי שוכבת חולה .לא היה מלא .מישהו ניגש אליי ולקח ממני את התינוק .הבנתי לפתע התרגשתי במיוחד גם כאשר אוזניי קלטו שהייתה לה דלקת ריאות. שהדבר הנורא מכול קרה" .אימא מתה! אימא מתה!" צעקתי בקול. | 74רשל ריקה מעוצמת הכאב והצער שחשתי ,פרצתי לפתע בבכי מר וללא מעצור .השמים באותו יום קדרו יחד איתי וביתר שאת .גשם שוטף התחיל לרדת. בת דמשק | 75 החמאם הנפלאה בחורף הקר של דמשק הייתה חוזרת על עצמה מדי שבוע במשך כל העונה. אחד הימים לאחר מותה של אמי זכור לי במיוחד .ישבתי ,כפי שהיה נהוג ,ישיבה מזרחית על השטיח באחד החדרים בבית דודי. החל מאותו יום חיי השתנו ללא היכר .אבי מסר את אליהו הדוד ,אשר עד כה בקושי הכרתי ,ניצב מול גיגית מלאה במים לטיפול אצל בת דודתו ,אשר היו לה ילדים משלה .אינני זוכרת חמים ,במלוא הדרו וקומתו ,לבוש חליפה מחויטת ומרשימה .הוא ואינני יודעת איך הסתדר אבי עם אחי ,יוסף .עמליה ואני שהינו התבונן בשתיים מבנותיו המנסות להפשיט את אחי ,יוסף ,מבגדיו רוב הזמן בביתו של הדוד. תמונה אחת נותרה בזיכרוני :אני יושבת על השרפרף בחמאם הקטן שבביתם ואולגה ,אחת מבנות דודי ,רוחצת אותי .היא חופפת לי את הראש ומסרקת אותי עם מסרק קטן וצפוף .היא מגלה כינים, קוטלת אותם בעזרת הציפורן ושוב חופפת את ראשי ומסרקת את שערותיי .לפנים זאת הייתה אימא שמדי פעם נהגה לקחת את אחותי ,את יוסף הקטן ואותי לחמאם הענק. זה היה בית המרחץ הציבורי היחיד בדמשק .הוא שכן בשכונה הנוצרית ואליו היו מגיעות נשים רבות מכל הדתות עם בנותיהן, מרווקות ועד נשואות .באולם הכניסה הענק שלו היו נערכים אירועים כדי לרחוץ אותו. הייתי מהופנטת ממראהו האסתטי של הלבוש ,ועוד יותר משעון הכיס העגול אשר היה תלוי על חולצתו באמצעות שרשרת זהב. מבטו המשועשע רוכז באחי הצורח ובשתי בנותיו המנסות ללא הצלחה להפשיטו .דודי פנה ישירות אליו .הוא הראה לו מטבע נוצץ והבטיח לתת לו אותו אם רק יפסיק לצרוח .יוסף המופתע השתתק והתבונן בו .הוא נראה מרותק ובחן אותו בסקרנות בעת שבנות דודי הצליחו סוף סוף להפשיטו ולהכניס אותו לתוך המים. שוב צרחות עד השמים נשמעו ושוב דודי עם מטבע ועוד מטבע שונים לכלות לפני החתונה .המבקרות שם ,על פי המקובל ,היו הצליח בכל פעם להרגיעו .זמן לא רב לאחר מכן דודי הלך לעולמו. מתפשטות ,מוסרות את בגדיהן לשמירה ונכנסות למקום הרחצה. המשבר הכלכלי של שנות השלושים אשר פקד את העולם לאחר הן היו מתיישבות עם משפחותיהן על הרצפה מסביב למין כיור מותו השפיע גם על העסקים של בית החרושת .אבי פוטר מעבודתו. עמוק אשר מעליו ברז אחד למים קרים והשני למים חמים .הרחיצה מכה זאת שהונחתה עליו שינתה אותו לבלי הכר .הוא נכנס הייתה נמשכת שעות .אימא הייתה רוחצת את עמליה ,את עצמה לדיכאון .ימים שלמים היה שוכב שרוע על שמיכה בחצר .שקוע ואותי ,חוזרת ומשפשפת עם הליפה והסבון ,ושוטפת שוב ושוב .את היה בתוך עולמו ועיניו מופנות אל השמים .הוא התקשה לתקשר הראש היא הייתה חופפת ,מסרקת ושוב חופפת ומסרקת .חוויית עם הסביבה והיה מהרהר במצבו. | 76רשל ריקה בת דמשק | 77 איש לא ביקר אצלנו או ניסה איכשהו לעזור לאבי המסכן .הוא, היה בלתי נסבל .גופי כוסה זיעה ומהבחילה האיומה שחשתי רציתי שעזר רבות לאחרים ,מצא פתאום את עצמו עזוב ובודד .שמעתי רק להקיא .להתרומם ולקום לא יכולתי .ידי השמאלית הפכה להיות אותו בכל פעם חוזר ומצטט פתגם בערבית אשר פירושו – "כאשר כה כבדה עד כי אותם רגעים של סבל וחוסר אונים חרותים עדיין אתה עשיר אתה מוקף בחברים ,וכשאתה עני לפתע כולם נעלמים". בזיכרוני ובלבי .עיניי מתכסות דמעות גם כעת תוך עלותם על הנייר. כאבתי את כאבו והייתי שותפה לתחושותיו .מדי יום ביומו הייתי באותו לילה מצאתי את עצמי ישנה בחדרן הגדול והמרווח של בנות מתיישבת לידו ומביטה בו בלי להוציא הגה מפי .גם הוא לא היה דודי ,אולגה וסורייה .כאבים עזים העירו אותי והפכו את הלילה פונה אליי .כך היה עד אותו רגע שבו החליט להתמודד ולמצוא לסיוט .לשכב במיטה כבר לא יכולתי .הבררה היחידה שנשארה פתרונות למצבו העגום. לי הייתה להתיישב במיטה ,לצרוח מכאבים או להרים ולהחזיק שיחקתי באחד הימים עם אחותה הקטנה של חברתי ,אג'ני, את ידי השמאלית הכבדה והכואבת בניסיון למצוא תנוחה שתקל במסדרון ביתם המוביל אל החצר .תוך כדי ריצה מעדתי ונפלתי. עליי .אולגה המסכנה ,שלא ישנה במשך כל הלילה ,לא ידעה כיצד פרצתי מיד בצעקות אימים בלי להבין את שקרה לי .הכאב מהנפילה לעזור לי .אחותה הייתה פסיבית אך גם היא לא הצליחה להירדם. למחרת סופר לאבי על אישה שיודעת לטפל במקרים דומים. הובהלתי אליה מיד .ההבחנה שעל פיה טיפלה בי הייתה שעצם הזרוע זזה ושהיה צורך להחזירה מיד למקומה" .הידענית המהוללת" והנחושה בדעתה ניגשה מיד לעבודתה .בלי לתת דעתה ולהתחשב בזעקות הכאב שלי ,היא תפסה בידי ,סובבה את הזרוע מעלה, מטה ,ימינה ושמאלה .היא המשיכה בשלה ואני בצרחות הולכות וגוברות אחרי כל סיבוב וסיבוב עד הרגע שבו לא יכולתי לסבול יותר והתמוטטתי. התוצאה הייתה שהעצם לא חזרה למקומה ודבר לא עזר ,גם כאשר מרפאות אחרות ניסו את יכולתן .כשנודע לאבי על קיומו אג'ני של שייח' ערבי ,מומחה ידוע ומפורסם אשר ביכולתו לרפא מקרים אג'ני (מימין) ואני דומים ,אבי השיג מיד את כתובתו. | 78רשל ריקה בת דמשק | 79 למחרת הוא ביקש מז'ק ,בנה של אחותי ,זהייה ,להוביל אותי הכול השתנה באותו יום שבו אבי ביקר אותו וראה את הכווייה אליו .אני זוכרת את היום שבו הגענו אל אותו מומחה .הדרך הייתה האיומה על חלק מפניו ,סביב הפה ועל הלחי .הקרובה סיפרה על ארוכה והסמטאות שאליהן נכנסנו בשכונה המוסלמית היו צרות. קומקום של מים רותחים אשר נשפכו על אליהו עת זחל לעברו אחת מהן הייתה כה צרה עד כי היינו צריכים להיצמד לקיר על ברגע של היסח הדעת מצדה. מנת לתת לחמור לעבור עם בעליו ולהמשיך בדרכו .אנחנו המשכנו באחד הערבים של אותו שבוע אבא לקח את עמליה ואותי ללכת עד שמצדנו הימני ראינו דלת קשתית רחבה .פתחנו אותה לביקור משפחתי אשר כל מטרתו הייתה לשוחח בדרך לשם עם בלי לדפוק ונכנסנו לתוך חצר בגודל בינוני. שתינו ולהודיע לנו על החלטתו לשאת אישה .אינני זוכרת אפילו עלינו לקומה השנייה .שם ,בתוך חדר גדול ,ישב בישיבה מזרחית מילה אחת מהשיחה הארוכה שהייתה בין עמליה לבינו ,אך הבנתי השייח' בכבודו ובעצמו .הוא קרא לי לגשת אליו והתחיל לבדוק מיד במה מדובר .נזכרתי בסיפורים הרבים אשר שמעתי מפי עמליה בעדינות רבה את היד השבורה .מה שונה הייתה גישתו מזאת ובאם החורגת והרעה שהופיעה באחדים מהם .התכוננתי נפשית של המרפאות שאליהן הגעתי לפני כן! לאחר הבדיקה הוא ביקש לסבל הרב המחכה לי .למחרת אותו יום ,אשתו השלישית של אבי מהעוזר שלו להביא לו דבר מה .זאת הייתה חתיכת גזה באורך התמקמה בביתנו ואחי אליהו חזר הביתה .אבי שכר חנות והחל הזרוע ועליה מין תערובת של תמרים רכים ,חמימים ומעוכים .הוא לעבוד כנגר .אני התחלתי להסתגר בתוך עצמי יותר ויותר. הניח אותם על מקור הכאב וחבש את זרועי מהמרפק עד הכתף. אמי החורגת הייתה אישה מבוגרת ולה בת יחידה שהתאלמנה. לראשונה חשתי הקלה עצומה לאחר הכאבים הנוראים שהיו לי. גם לה הייתה בת יחידה קצת מבוגרת ממני .הנכדה נהגה לבקר לאחר שסיים את מלאכתו ביקש מאיתנו לחזור אליו כעבור חודש. לעתים קרובות את הסבתא אך שום קשר משמעותי לא נוצר בינה עשינו כדבריו וכאשר חזרנו אליו הוא הסיר לי את התחבושת .ידי לביני ,ואת אמה הייתי רואה לעתים רחוקות. חזרה לתפקד כמקודם ולא כאבה יותר. מהיום הראשון אישה זאת השתלטה על כל חלקה בבית בשקט ובשיטתיות .היא דאגה לנעול את הארון הגדול שבחדר אשר הכיל אליהו החל להתפתח יפה בעת ששהה אצל בת דודתו של אבי. גבינות ,ריבה ופירות ,ואת הנמלייה שבמרתף .הנמלייה היה המקרר נהגתי לבקר אותו מדי יום ביומו ולשחק איתו במשך שעות .הוא שבו שמרו על התבשילים .הוא דמה לארון עשוי עץ ותלוי היה על ידע כבר לזחול ,להתיישב בכוחות עצמו ולפטפט בשפתו .הוא הקיר שבמרתף .שתי דלתותיו היו מרושתות ודרכן היה נכנס האוויר הביא אור ושמחה למשפחה הענפה אשר טיפלה בו ,שבניה היו הקר .את הארון היא הייתה נועלת עם מפתח ואת הנמלייה עם מנעול. כבר גדולים. את המפתחות היא הייתה מסתירה מאיתנו .אינני זוכרת אם אי פעם | 80רשל ריקה בת דמשק | 81 היא הגישה לי מאכל כלשהו או שטעמתי מהתבשילים שהכינה. הייתי אז בכיתה ה' ,שקועה בתוך עצמי ולא ידעתי שמחה מהי. אחותי ,עמליה ,שהייתה עוזרת לבני דודיי בהכנת השיעורים ,הייתה עשיתי לכאורה את כל המוטל עליי .הלכתי לבית הספר ,הקשבתי גרה אצלם דרך קבע והייתה באה לבקר אותנו לעתים קרובות. ככל שיכולתי למורים ואת השיעורים עשיתי מתוך הכרח .זאת כאשר חשקה נפשה לאכול משהו או שהייתה רעבה והייתה הייתה השנה שבה קראתי את ספריה של הרוזנת סגור ,ספרים נתקלת באוכל הנעול ,מוחה היצירתי דאג במהרה למצוא פתרון. אשר ריגשו אותי במיוחד .ים של דמעות שפכתי על "האסונות של חתיכת חוט תיל שידעה לקפל ולכופף כרצונה היה פותח עבורה סופי" ,אחד מספריה אשר קראתי. את שתי הדלתות .באשר לי ,אכלתי דרך קבע לחם וזיתים אשר אותם אי אפשר היה לנעול ביחד עם הכדים המכילים אותם. מהספרים בצרפתית אשר אבא היה מביא הביתה התחלתי ללמוד שירים בעל פה – שירים עצובים ומרגשים אשר תאמו את מצב רוחי, מצבו של אחי ,אליהו ,הלך והתדרדר .גופו נחלש ולא הבנתי שונים מאלו אשר למדנו בכיתה .אחד מהם ,שאותו אני עדיין זוכרת, מדוע התינוק העליז שידע למחוא כפיים ,לזחול ולשמח את כולם היה על אם שלאחר מות בעלה נאלצה לעבוד קשה כדי לגדל את היה בוכה וצורח רוב הזמן בתוך העריסה בעליית הגג ,שבה שכב בנה הקטן .לאחר חמש שנים כוחותיה אזלו והיא חלתה אנושות. ימים שלמים בלי שאיש מלבדי יהיה לידו .זה היה כפי הנראה מודעת למצבה הקשה ,היא קראה לבנה ,נפרדה ממנו וסיפרה לו בחופש פסח והוא היה אמור להיות בן שנה .כדי להרגיע אותו, מדוע היא נאלצת לשלוח אותו לחפש את גורלו במקום אחר שבו הייתי מנענעת את העריסה במשך שעות ושרה לו את כל השירים יוכל להתפרנס .אני שואלת את עצמי כיצד במצבי הנפשי והעצב בצרפתית אשר ידעתי .אלה היו לרוב שירי ערש אשר האימהות שבו הייתי שרויה ,ילדה בגילי יכולה הייתה בכלל לתפקד. בצרפת היו שרות לילדיהן לפני השינה ,אך הוא היה ממשיך לבכות. את היום שבו היה עליי לכתוב בכיתה חיבור שכותרתו הייתה: הייתי נושאת אותו על הידיים ומטיילת איתו הלוך ושוב ,אך לרוב "לספר על אימא" לא אשכח .רבות התלבטתי ולא ידעתי מה לעשות. זה לא היה עוזר. איך לספר על האימא שלא הייתה לי? איך להזכיר בכלל את המילה הייתי מדי קטנה כדי להבין ולשאול את עצמי" :אולי הוא רעב? אולי הוא רטוב?" המכאיבה לי כל כך? הייתי חייבת לכתוב משהו בטרם המורה תגיע אליי בסוף השיעור איפה הייתה אמי החורגת שאמורה הייתה לטפל בו? האם ותיטול ממני את המחברת ,כפי שהייתה עושה לתלמידות אשר העריסה שבה שכב לא הגבילה את תנועותיו? איך יכול היה המסכן לא היו מספיקות לסיים את החיבור ולמסור אותו בזמן .התלבטתי לשכב באותה תנוחה בלי יכולת לנוע כאשר כבר היה רגיל לזחול כאשר לא יכולתי להעלות בכתב את המילה "אימא" ,עד שלבסוף ולהתיישב בכול מקום על השטיחים שבחדר ובחצר? כתבתי חיבור מבולבל על נושא אחר שהמצאתי תחת לחץ הזמן. | 82רשל ריקה בת דמשק | 83 הנסיגה בהתפתחותו של אליהו הלכה וגברה מיום ליום .הוא ימי החופש הוא היה מבלה עם אבא .זאת לא ידעתי עד ששאלתי לא היה מסוגל יותר לעמוד על שתי רגליו ואיש ,כולל אבי ,לא את יוסף לאחרונה ,תוך כתיבת הספר ,והוא סיפר לי על החוויות הבין מדוע .כאשר אבא היה חוזר מהעבודה בימי שישי ובשבתות, שהיו לו במחיצת אבא .אבא ידע להסתדר בחכמה ובנועם עם הילד האימא החורגת הייתה מכינה את אליהו לקראת בואו .היא הייתה הקשה שהיה .אבא ידע לשמח אותו ולהפעיל את דמיונו .עם אבא מושיבה אותו לשולחן שעליו הייתה מגישה את הארוחה .אלה היו חם ואוהב שכזה ,יוסף הפסיק למרוד. השעות שבהן אליהו היה כאילו ילד אחר .הוא היה עליז ושמח למרות מצבו הפיזי. באשר לי ,עזובה לנפשי עם אחי התינוק ,נותרתי בבית תחת השגחתה כביכול של האם החורגת אשר התעלמה מעצם קיומנו. אבי ,מודאג מאוד ממצבו הבריאותי ,החליט לתת לאליהו לבחור את חוסר האונים שלי שמרתי בלבי ,ועל אשר היה קורה לשנינו בכל מאכל שירצה בעת שהושיבו אותו לידו בזמן הארוחה" .אולי במשך היום איש לא ידע .על אבי כעסתי בתוך תוכי ולא עלה אף זה יעזור לו לשרוד .הכול בידי אלוהים ",היה אומר .ואכן ,המזון פעם בדעתי לספר לו על המתרחש בהיעדרו .אחי התינוק המשיך שבחר אליהו להכניס לפיו היה הוא שלפי כל הדעות הציל אותו. לבכות ואני המשכתי לטפל בו .אבי המסכן לא יכול היה לתאר את זה היה בעיקר הפלפל החריף והשום .הוא היה אוכל את האחד אחר המציאות העגומה שבה סמך על אישה אשר הייתה מקבלת כל כך השני בלי להניד עפעף .השכנים היו באים לחזות בפלא ומשתאים. יפה את פניו כאשר היה חוזר הביתה לאחר העבודה .שנת מותה אמי החורגת ,האישה השקטה אשר מעולם לא הייתה מרימה של אמי הייתה אפוא אחת השנים הקודרות ביותר שידעתי בחיי. את קולה בנוכחות אבי וידעה לקבל אותו כל כך יפה כאשר היה למרבה הפלא ,במצבו הבריאותי של אליהו חל שיפור אשר חוזר מהעבודה ,לא עוררה בכלל את חשדו .היא הייתה ,כפי שאני הלך וגבר מיום ליום .הוא היה מסוגל לעמוד פתאום על שתי רגליו מבינה בעת כתיבת זיכרונות אלה ,רעה ומניפולטיבית .היא דאגה, וללכת ,אך המשיך להרטיב ולעשות את צרכיו במכנסיים .אני זאת לכאורה ,לשחרר את אבי מכל עבודה ועזרה בבית ,כפי שהוא רגיל שהייתי צריכה לכבס עבורו את החיתולים .הייתי עושה זאת מתוך היה לעשות בתקופת אמי ,והתפקיד הבלעדי שהטילה עליו היה רצון וכדבר מובן מאליו. לטפל באחי ,יוסף. זכורה לי במיוחד אותה שבת שבה הברכה שבחצר הייתה מכוסה יוסף כבר התחיל לבקר בגן השייך לבית ספר אליאנס .הוא היה בשכבת קרח .אמי החורגת עמדה שם לידי ,שברה את שכבת הקרח, נעדר מהבית משמונה בבוקר ועד ארבע אחר הצהריים .בשעה אחת מילאה מתוכה דלי מים ,שפכה אותם לתוך גיגית שבה היו החיתולים וחצי ,בעת הפסקת הצהריים ,אבא היה מביא אותו אליו לחנות שבה המלאים בצרכיו של אליהו ואני הייתי רכונה ליד הגיגית ,מכבסת עבד ומטפל בו .הם היו אוכלים ביחד את ארוחת הצהריים .גם את את החיתולים .ידיי היו קפואות ,רעדתי מקור והיה קשה לי לכבס. | 84רשל ריקה בת דמשק | 85 אמי החורגת נראתה בעיניי ענקית ומאיימת .אני חשתי כסינדרלה היה נותן ,המחלה הייתה חולפת .אצל אליהו פרצה מחלת העיניים מהאגדות .ניסיתי והשתדלתי בכל כוחי לספק את רצונה אך זה בצורה הקשה ביותר .עיניו היו נפוחות ואטומות יומם וליל .זה קרה רק הגביר את הכעס שלה והיא שוב הוסיפה מים קפואים לתוך בחודשים של החופש הגדול מבית הספר .הרופא אשר בדק אותו הגיגית ,שלחה לעברי את מבטה הטעון והמרושע ואמרה" :כבסי, אסר עליו להיחשף לאור יום וציווה עליו לשהות בחשכה מוחלטת, כבסי .זה החרא של אחיך ".ואני ,רועדת מקור ,עשיתי את המוטל זאת נוסף על טיפות העיניים שרשם לו .כאשר שמעתי זאת וידעתי עליי בלי להתלונן ובלי להוציא הגה. עד כמה מצבו חמור ,החלטתי לטפל בו ,היות שלאמי החורגת לא בפעם אחרת ראיתי אותה רודפת אחרי אליהו עם מלקחיים היה אכפת .רק אני הייתי מסוגלת להציל את עיניו מסכנה איומה. אוחזות פחם בוער ומאיימת לשרוף לו את הישבן החשוף על שהעז מדי יום ,מבוקר עד ערב ובמשך שלושת החודשים של החופש להרטיב במכנסיו .רצתי לעברה ואיימתי עליה בצעקה מתפרצת. הגדול ,החזקתי אותו על הידיים והסתובבת איתו בחדר החשוך. היא הביטה בי ,נרתעה והפסיקה מיד .מעולם ,חוץ מאותו מקרה, איש לא נכנס לאותו חדר ,לא ידע איפה היינו ,לא התעניין בנו ולא לא פניתי אליה בבקשה או בטענה כלשהי .בסתר לבי כעסתי על שאל אם אכלנו .כאשר מצבן של עיניו אפשר לי לעבור איתו מהחדר אבי וכאמור לא סיפרתי לו דבר .עמליה ,עסוקה בבעיות שלה ,לא החשוך ,יכולתי סופסוף לתת לו לעמוד על הדיוואן ,להיעזר במשענת התעניינה במתרחש איתי ועם אליהו .לא בכיתי ולא התלוננתי. שמעליו ולהתהלך צעדים אחדים תחת השגחתי .כה אהבתי אותו הייתי נחושה לשמור על אחי בכל דרך אפשרית. ונקשרתי אליו ,עד כי הנשיקות בלבד לא היו יכולות לבטא את אבי עבד כנגר מבוקר עד ערב ,והטיפול ביוסף ובאליהו כאשר שחשתי כלפיו .כדי לספק את הצורך העז שלי לנשוך אותו ,הייתי חזר הביתה לא אפשר לו להפנות את מבטו לעברי .הקשר החם שהיה עושה זאת לשמלה שהוא לבש ובאותם מקומות שאילו לא הייתי בינו לביני חלף ונעלם ,לא מעט בגללי .אבי ,מתוסכל מהפסקת כל כך עצורה אולי הייתי מנשקת אותו .את אותה שמלה ורודה עם הקשר איתי ,היה עסוק מדי ולא ידע על המתרחש בבית. נקודות לבנות אשר עברה ממני אליו בירושה ,אליהו לבש במשך הימים שבהם טיפלתי בו .חזיתי בסופה המתקרב של השמלה כאשר מחלות העיניים אצל הילדים פרצו בדרך כלל בחודשי הקיץ. אותם חורים שנוצרו מהנשיכות שלי התרחבו והתחברו. העיניים היו מאדימות ומתנפחות .מוגלה הייתה מחזיקה אותן לאחר כשלושה חודשים עיניו של אליהו הבריאו ואני חזרתי לבית סגורות במשך הלילה והיה צורך לנקותן בחומצה בורית לעת בוקר. הספר .למי בעצם היה אכפת מאיתנו במשך היום? אמי החורגת החומצה הבורית ,אבקה לבנה מהולה במים ,הייתה מאוד יעילה. לא התיידדה במכוון עם השכנות ,ודאגה להרחיקן כמה שיותר עם טיפות העיניים שאחד הרופאים במרפאת המתנדבים שבשכונה מקרבתה .הן לא ידעו דבר על המתרחש בתוך הבית .הן חשבו | 86רשל ריקה בוודאי על האישה המסכנה העובדת כה קשה ומטפלת במסירות בילדיו של בעלה. בת דמשק | 87 עם סיומו של הטיפול בא סיומה של המחלה .לשפיאה הייתה שיטה אחרת לטפול באנגינה ,אך אני העדפתי את זאת של סימבול, בקטעים מסוימים תהליך התפתחותי היה אטי ולקח לי זמן רב שמעולם לא הכזיבה .בכל פעם שחליתי או שאחד מילדיי חלה להבין דברים שבנות אחרות היו רואות ותופשות מהר .קיבלתי את באנגינה השתמשתי בשיטתה של סימבול ומדי פעם בשיטתה של עובדות החיים כדבר מובן מאליו .ההבדל בין בנים ובנות ,נישואין, שפיאה ,וזה תמיד עזר. היריון ולידה לא עוררו בי כל סקרנות או צורך לשאול שאלות. בשיטה של שפיאה היה צורך ללחוץ ולהחליק את האגודל על לא ידעתי להתקומם או להביע במילים את אשר חשתי .המודעות בנות האוזניים משני הצדדים באותה עת ,כאשר שתי הידיים עושות לחסרונותיי התפתחה עם הזמן .ככל שגדלתי ידעתי יותר ויותר לנתח את פעולת הלחיצה וההחלקה ממרכז הצוואר לכיוון האוזניים. את המציאות שבה חייתי ולהבין את הדרך שבה נהגתי .ידעתי לקבל החלטות ולשנות דברים על פי מצפוני והנורמות שהצבתי לעצמי. אבי היה מספר לא פעם על מקור השם ,ריקה ,של משפחתנו. היו ימים שבהם הייתי מתעוררת בבוקר תוך הרגשה איומה של הוא טען שהשם המקורי היה סיטהון ,שהפך לסיטון ,ושבני המשפחה כאב עז בגרון והתקשיתי לבלוע .סימבול ,בעלת הבית ,שהייתה היו פזורים במקומות שונים בעולם .ריקה היה שמה הפרטי של מבחינה במצוקתי עת הסתובבתי בחצר ,הייתה מבקשת ממני אמו ,שהייתה מרפאת מוכרת במקצועה .כשבנה – כלומר ,אבי – שאגש אליה השכם בבוקר למחרת בטרם אכניס אוכל או שתייה היה עובר ברחוב ,כולם היו מצביעים עליו ואומרים" :הנה הבן של לפי ,כדי להרים לי את "בנות האוזניים ".בנות האוזניים הן שתי ריקה ",וכך השם הזה הפך להיות שם משפחתנו. הבלוטות הנמצאות משני צדי הצוואר ,סמוך לאוזניים .בטחתי מרוב שהייתי עסוקה באחי ,אליהו ,אינני זוכרת את שהתרחש בסימבול למרות חזותה הנוקשה .בקשר שנקשר בינה לביני לא היה עם יוסף ,אך מהרגע שבו אליהו הבריא הוא נשלח לכותאב ,אצל צורך במילים ,והדבר הראשון שהייתי עושה למחרת בבוקר היה חכם ג'ננה .הכותאב זה סוג של ישיבה והחכם הוא הרבי שלימד בה לגשת אליה .את ידי האחת הייתי מושיטה לה כאשר כף היד פונה לקרוא בספרי הקודש .אמי החורגת הייתה זאת שהפעילה לחץ על כלפי מעלה .היא הייתה אוחזת לי את המפרק בין הבוהן וארבע אבי כדי לא לשלוח אותו לבית הספר אליאנס ,כפי שעשה איתנו. אצבעותיה ,לוחצת עם הבוהן על נקודה מסוימת ומחליקה אותה אליהו ,שלמרות גילו הצעיר לא היה מרוצה מהחלטה זו ,מחה בחוזקה הלוך ושוב כלפי מעלה עד המרפק .היה עליי לבלוע את בדרך משלו על העוול שנעשה לו .לא ידעתי דבר על המתרחש הרוק בכל פעם ולאחר כל לחיצה .היד השנייה הייתה זוכה לטיפול איתו עד לאותו יום שבו הוא לא הגיע הביתה בתום הלימודים. דומה .ככול שהאנגינה הייתה קשה יותר ,הלחיצות כאבו יותר. אבי המודאג היה חסר אונים לאחר שכל המאמצים למצוא אותו | 88רשל ריקה בת דמשק | 89 עלו על שרטון .אליהו לא הגיע כלל לכותאב באותו יום .אבי היה מיואש לגמרי כאשר גם במשטרה נאמר לו שילד בשם אליהו לא נמצא בשום מקום .השמש כבר שקעה והתחיל להחשיך כאשר לאבי צץ הרעיון לשלוח את עמליה ואת רחל ,בת אחותי ,זהייה, לתחנת המשטרה הרחוקה ,בליווי חברו הטוב והנאמן של אבי, 6 ערבי שעבד איתו בזמנו בבית החרושת .מה גדולה הייתה הפתעתם לראות את אליהו יושב לו רגוע באחת הפינות ,מתעלם מנוכחותם ולא מגיב לפנייתם אליו. במשך השנתיים אחרי מות אמי ,החברה היחידה שאליה הייתי כאשר הם הצביעו עליו ,השוטרים המופתעים שאלו לשמו. קשורה הייתה אג'ני .אג'ני הייתה ילדה שמחה ,עליזה ,ערנית ושובבה. התברר להם שאותו ילד שבו טיפלו ונתנו לו אוכל ושתייה במשך כשתי אחיות ,תמיד היינו יחד .אמה הייתה תמירה ,יפה וחיננית. היום ,שמו אינו עבדו חליפה ,כפי שטען .עבדו חליפה היה שמו לאביה ,הרב ,היה זקן קצרצר בצבע אדום .כרב הוא לא היה שונה של ילד אשר היה מתקוטט איתו בגן. בלבושו ,במראהו ובהתנהגותו מגברים אחרים שברובע היהודי. זיקתה לדת של יהדות דמשק הייתה בעלת אופי שונה מזאת של מזרח אירופה .היא התבטאה בעיקר במסורת ובערכיה של הדת .קנאות לא ידעה ופלגים לא היו בה .נשות הרבנים לא כיסו את שערן .הן התלבשו כיתר הנשים על פי צווי האופנה והעונה, ללא גרביים ועם שרוולים קצרים בקיץ. בתוך האווירה הנפלאה של החום ,האחווה והעליצות אשר ההורים של אג'ני יצרו בביתם ,הרגשתי נפלא .זוכרת אני עוד היום את פניה המחייכות של אמה אשר החזירו לי את תחושת הביטחון שלה נזקקתי לאחר שאמי הלכה לעולמה .בביתם למדתי לשמוח, לחייך ולצחוק עד כלות הנשימה .יוסף אחי ,שהיה בן שלוש ,זוכר עד היום את הסלטות שאג'ני הייתה עושה לו .אני אהבתי לשחק עם אחיה הקטנים. | 90רשל ריקה בת דמשק | 91 בביתה היינו מכינות שתינו את השיעורים ומתכוננות למבחנים. דבר נוסף שעזר לי להתעלם ממה שקורה איתי ומסביבי היה כאשר היינו מתעייפות ולא יכולנו להמשיך הלאה ,היינו הולכות אהבתי לשירה והתחביב של למידת שירים בעל פה .זה התחיל לישון יחדיו במיטה הגדולה שבחדרה .בשעה ארבע לפנות בוקר כשנה לפני מות אמי ,כאשר שיעורי הבית כללו בין היתר לימוד היינו מתעוררות ,מתיישבות במיטה וממשיכות ללמוד ולשנן את בעל פה של שיר אחד כל שבוע .אלה היו בדרך כלל שירים על טבע מה שלא הספקנו בערב הקודם. או משלים של לה פונטיין .עבורי זה לא הספיק .הייתי מוסיפה להם אני זוכרת עוד היום את טעמה של פרוסת הלחם עם הטחינה גם את אלה שאחותי הייתה לומדת ורבים אחרים שהייתי מוצאת אשר אג'ני הייתה מכינה לעצמה ,לאחיה ולי ,עליה הייתה זורה בספרים שהיו לי בבית .בהפסקות בבית הספר העדפתי ללמוד בנדיבות את הסוכר .אני ,שבקושי הייתי מסכימה לטעום דברי ולשנן בעל פה את השירים שהייתי בוחרת במקום לשחק משחקים. מאכל אצל אחרים ,הייתי אוכלת ברצון את שהכינה לי .אג'ני ,בניגוד אותם שירים היו מרגשים אותי כל פעם מחדש והוסיפו תוכן לחיי. אליי ,הייתה ערנית לכל אשר התרחש סביבה והיה לה חלק גדול בשנה השלישית למות אמי חל בי שינוי מסוים .היותי תלמידה בהתפתחותי .לאחר מות אמי ,אג'ני ידעה לעזור לי בלי שאחוש מצטיינת משכה אליי חברות רבות .היינו מכינות יחד את השיעורים זאת .אינני זוכרת אם היא הצטיינה בלימודים כמוני אך היא הייתה ומתכוננות למבחנים .אני הייתי זאת שעוזרת לרובן .הייתי בת תשע הרבה יותר חכמה ממני. בעת שבאותה כיתה היו גם בנות עשר ,שתיים עשרה ויותר .אחת איך הסתדרתי בבית הספר ומעולם לא חסרו לי המחברות מבין אלו אשר לא הצליחה לעלות כיתה גם אחרי שלוש שנים והספרים שלהם הייתי זקוקה למרות שהפסקתי לפנות לאבי ולבקש קיבלה את המחזור החודשי .אג'ני סיפרה לי בסודי סודות על שטף כסף עבורם? האם הייתה זאת אג'ני שדאגה לכך? אולי היה זה אבא הדם שקיבלה במקום שחס וחלילה מלהזכיר את שמו .חשבתי רבות או אולי עמליה אשר דאגו לכך שתמיד יהיה מלאי של מחברות בבית? באותו יום על התלמידה המסכנה .רחמיי נכמרו עליה והיה לי קשה הלימודים בבית הספר אליאנס היו מתקיימים משעה שמונה להירדם בלילה מרוב דאגה לגורלה. בבוקר עד השעה ארבע אחה"צ ,עם הפסקה של שעה וחצי שבה מכיוון שהיא לא חזרה בהמשך ללימודים ,המשכתי לדאוג לה. אכלו התלמידים את ארוחת הצהריים בביתם .אליהו ויוסף כבר לא ידעתי מה עלה בגורלה עד אותו יום שבו אג'ני סיפרה לי על היו עצמאים והפכו להיות חברים .יוסף לקח על עצמו את תפקיד בת נוספת אשר קיבלה את המחזור .הפעם היא הרחיבה את הידע השמירה על אליהו והוא היה זה שמלווה אותו לכותאב לפני שהיה שלי והסבירה לי על כך. הולך בעצמו לבית הספר .אני הייתי כה עסוקה בלימודיי עד כי בתום אותה שנה ,בעת שהתכוננתי יחד עם חברותיי לבחינות לא ידעתי איך התנהלו חייהם .את עמליה ראיתי לעתים רחוקות. הסיום ,אחת מהן סיפרה על המתרחש בין הגבר והאישה בליל | 92רשל ריקה בת דמשק | 93 החתונה .היה לי קשה לעכל את אשר שמעתי .הייתי בהלם מוחלט. הייתי בכיתה ז' .עד אז בית הספר של הבנים ,הגן ובית הספר של זמן רב עבר עד שקיבלתי זאת כעובדה .את הידע שלי על כל הקשור הבנות שכנו במקומות שונים .בית הספר לבנות שבו למדתי היה ללידה רכשתי בהמשך. שייך למשפחת ליסבונה עתירת הנכסים ,מבין מגורשי ספרד .כמו בסוף אותה שנה קיבלתי כפרס על היותי תלמידה מצטיינת את הספר של בלזק" ,אג'ני גרנדה". בבית מועלם ,החצר הייתה ענקית והחדרים שבה הפכו לכיתות שם למדנו .בימי החורף הקרים היה מוטל על כל תלמידה ,בהגיע מספר התלמידות בבית הספר אליאנס באותה תקופה היה קטן תורה ,להביא מנגל מלא פחם בוער לחימום הכיתה .בבית הספר בהרבה ממספר התלמידים ,וככל שהכיתה הייתה גבוהה מספרן החדש והמפואר לא היה צורך במנגל .השמש חיממה את הכיתות הלך ופחת .הסיבה לכך הייתה נעוצה בוודאי ביכולתם הכלכלית בימים הבהירים של החורף .קר או חם ,מזג האוויר מעולם לא מנע של ההורים ובהיות הבנות למשענת הכרחית בבית .הן עזרו בגידול ממני להתרכז בלימודים. אחיהן הקטנים ובעבודות הבית ,ולמדו מקצוע למחייתן .למרות זה היה בית ספר ענק אשר בחלקו האחד למדו בנות ובחלקו זאת לא נמנע מבנות אשר רצו להמשיך בלימודיהן להמשיך ולבקר השני למדו בנים .לגן הילדים ,המשותף לשני המינים ,היו שתי כיתות בבית הספר עד לקבלת התעודה הממשלתית הנכספת .תלמידות בקומה הראשונה של בית הספר לבנות .כיתת התיכון ,שהייתה מכיתה ה' למדו ביחד עם אלה של כיתה ו' .תלמידות של כיתה ז' חלק מבית הספר לבנים ,הייתה גדולה ומרווחת .המגרש הענקי למדו עם אלה של כיתה ח' כפתרון לבעיית מספר הבנות ההולך שימש בעיקר למשחקי הכדורסל והכדורגל .משני צדי החצר היו ופוחת בארבע הכיתות הגבוהות. גרמי מדרגות אשר הובילו לשני פרוזדורים ארוכים שבצדם ,מימין בבית הספר לבנים המצב היה שונה .מספר התלמידים הלומדים ומשמאל ,בניינים בני שתי קומות .הבנים והבנות נכנסו לחצר דרך בו היה הרבה יותר גבוה ,ולכן היה צורך בשתי כיתות מקבילות שער גדול שעליו שמר ערבי גברתן מהשכונה המוסלמית הקרובה, החל מכיתה א' ועד ז' .הייתה כיתה ח' יחידה ורוב התלמידים אשר שהייתה ידועה בפראותה .הבנות נכנסו דרך השער לבית ספרן היו מצליחים לעבור אותה המשיכו הלאה בלימודיהם. שמצד ימין והבנים לבית ספרם שמשמאל .שער פנימי אפשר למורים כיתה אחת בלבד הייתה לבית הספר התיכון ,שבה למדו יחד בנים ולתלמידים לנוע בחופשיות בין שני בתי הספר. ובנות .משך הלימודים שם היה שלוש או ארבע שנים ,עד לקבלת בקומה הראשונה של שני בתי הספר היו חדרי המורים והספרייה. התעודה המאפשרת להורות בצרפתית בכל בית ספר יסודי בדמשק. בקומה השנייה שכנו הכיתות .מצדה השני של הקומה היה אולם נדבן יהודי ממוצא עיראקי אשר ביקר בדמשק ,הוא זה אשר תרם רחב ידיים אשר שימש לאירועים מיוחדים ,מסיבות ,הצגות ,חלוקת את הכסף לבניית בית הספר אליאנס החדש שאליו הלכתי כאשר פרסים ואפילו חתונות .פעוטון שכן בקומה הראשונה של בית הספר | 94רשל ריקה לבנות ,וכיתה מעורבת של בית הספר התיכון ,שבה למדו יחדיו בנים ובנות ,שכנה בבית הספר לבנים באותה קומה. בת דמשק | 95 מאוד אהבתי את בית הספר החדש .קרני השמש של חודש ספטמבר חדרו בשפע דרך חמשת החלונות הגבוהים שבקיר החיצוני שומר בית הספר הכיר כל תלמיד ותלמיד ,שמר היטב ובעת והאירו את הריהוט החדש .אווירה של חום והתרוממות רוח אפפה הצורך מנע את כניסתם של הבלתי רצויים .דירה רחבת ידיים נבנתה אותי באותו יום ,מה עוד שהמחנכת והמורה אשר לימדה אותנו את עבור המנהל ,אשתו המנהלת וילדיהם .היא שכנה בחזית הבניין רוב המקצועות הייתה המנהלת בכבודה ובעצמה .זאת הייתה אותה הפונה אל הרחוב הראשי שעליו היה רשום באותיות גדולות שמו מנהלת אשר נקשרתי אליה מיומי הראשון בבית הספר. של בית הספר ושם הנדבן ,אלי כדורי. בית הספר אליאנס החדש על שם הנדבן אלי כדורי פתח את שעריו בספטמבר .1934אווירה חגיגית שררה באותו יום .בשעה שמונה בבוקר ,בעת שהפעמון המבשר את תחילת הלימודים צלצל, הבנות של כל כיתה וכיתה נאספו ליד מורתן .חיש מהר הן חברו בזוגות ונעמדו בשורות ,וכל מורה עמדה בראש כיתתה. התלמידות עטו את תלבושתן האחידה עם הצווארון הלבן הרקום ועניבת הפרפר האדומה .מתוך השקט בקעה שירתן ,שירת המנון שונה מזה שהיה נהוג עד אז .זה היה שיר חדש ,שיר הלל והודיה לנדבן – שיר אשר הפך להיות ההמנון הקבוע של בית הספר אליאנס החדש. המקצועות בעלי החשיבות העליונה היו אלו הקשורים לשפה הצרפתית ,לדקדוק ,לספרות ,לחיבור ולכתיב ,שאותם היא לימדה. היא היטיבה לעשות זאת .לי הייתה שליטה מוחלטת בכל הקשור אליהם ולא אכזבתי אותה אף פעם .היא כל כך האמינה בי עד שהחליטה לתת לי לדלג על כיתה ז' ולגשת באותה שנה לבחינה הממשלתית של סוף כיתה ח' ,המקנה למי שעובר אותה את הזכות לקבל תעודה המאפשרת לו להמשיך את לימודיו בכל בית ספר תיכון שבו יבחר .מתוך שתיים עשרה הבנות אשר ניגשו באותה שנה לבחינה ,ארבע בלבד הצליחו .היתר נכשלו ואני ביניהן .שתי השאלות הקשות במיוחד בחשבון של אותה שנה הכשילו לא רק את בית ספרנו אלא את כל האחרים ברחבי דמשק .מהכישלון שלי בחשבון הפקתי לקח .הגעתי למסקנה שאני לבדי אחראית לו .אילו עוד ביום הראשון ללימודים בבית הספר החדש ,אוזניי קלטו ידעתי להקשיב למורה ולא לתת לעצמי לשקוע בחלומות דבר כזה שיחה בין מספר בנות אשר הצביעו לעברי .האחת אמרה לחברותיה: לא היה קורה .הייתי חייבת לשלוט בצורך שלי לחלום ,להקשיב "רחל היא תלמידה מצטיינת וכדאי לנו להתחבר איתה ".מיד לאחר למורה ולהבין את כל הקשור לשאלות שלא אהבתי כמו אלו על מכן הן ניגשו אליי .כל אחת מהן משכה אותי לכיוונה והציעה לי כמויות ומרחקים. חברות .מובן שהסכמתי כי אהבתי את כולן והייתי מוכנה לעזור לכל אחת מהן בהכנת השיעורים בעת הצורך. באחד הימים ,באמצע השיעור ,בעת ששקט מוחלט שרר בכיתה, חשתי לפתע בדקירה כה חזקה ומכאיבה בראש עד כי פרצה צעקה | 96רשל ריקה בת דמשק | 97 אדירה מתוך תוכי .צעקה פתאומית ובלתי נשלטת זו היוצאת מפיה הפנאי .חברותיי הנפלאות ומנהלת בית הספר ,אשר מבטה החם של תלמידה שקטה כמוני גרמה להתרגשות יוצאת דופן .מבטיהן והאוהב ליווה אותי ,השכיחו את כל צרותיי .חיי הפכו להיות מלאי הנדהמים של המורה ושל התלמידות הופנו אליי .המורה המודאגת עניין ותוכן .בלעתי ספרים בזה אחר זה .גיבוריהם וקורותיהם הפכו הפסיקה את השיעור ושאלה לשלומי .סיפרתי לה על הכאב החד להיות חלק מהיום יום שלי .יכולתי לרטוט ולבכות ללא מעצורים, שהיה לי וחלף .היא נרגעה והמשיכה בעבודתה .אצל התלמידות לשמוח ולצחוק .למי היה אכפת מה התכוון הסופר לומר? הסקרנות הדאגה התבטאה בדרך אחרת .כאשר הפעמון צלצל ויצאנו להפסקה, באשר לגורל הגיבורים הייתה חשובה יותר מכול. הופתעתי לראות את חברותיי לכיתה רצות לקראתי ,עוטפות אותי סטלה לוי ,מפקדת ח"ן הראשונה בצה"ל ,הייתה אחת התלמידות סביב ומתחרות ביניהן מי זאת שתצליח להגיע ראשונה אליי כדי המצטיינות אשר הכרתי עוד בכיתה ד' .שמה היה אז סטלה קתרן. לחלוק איתי את ארוחת העשר שלה .הן ידעו שלא הייתה לי אימא ישבנו זו ליד זו על אותו ספסל במשך שנה שלמה ,לצד תלמידה אשר תדאג לארוחות שלי והיו בטוחות שהרעב הוא הסיבה לכאב מצטיינת אחרת .שלושתנו נשאנו אז את המדליה והחלפנו מקומות שחוויתי בכיתה .את תמונתה של אחת מהן ,הנריייט הררי ,המצליחה על הספסל מדי חודש בחודשו לפי ממוצע הנקודות שצברנו. להגיע אליי ולהראות לי פיתה מעוררת תיאבון שבתוכה כדורי סטלה בלטה במראה שלה ובהתנהגותה .היו לה עיניים ושער גבינה טבולים בשמן זית ,אינני יכולה לשכוח .היא כל כך רצתה בצבע שחור .המיוחד שבה היה זוג עיניה הבולטות עם מבטן החודר, לזכות בתחרות ולחלוק איתי את ארוחתה עד כי דמותה המתאמצת הגובה שלה והנחישות שהקרינה .אינני זוכרת אם אי פעם החלפנו לפרוץ את דרכה אליי ,קולה העבה המתחנן ומבקש ממני לטעום מילה בינינו .החברה הטובה שלה הייתה בת דודי ,רוזט .שייכותן ולו במקצת מהמעדן ,נחרתו בזיכרוני .זיכרון זה ריגש ומרגש אותי למשפחות עשירות והיותן תלמידות טובות חיברה ביניהן .לא מצבה במיוחד ,גם כיום בעת כתיבתו .הנרייט הייתה בת מפונקת של הכלכלי הוא שהרשים אותי ,אלא אישיותה בלבד .בכיתה ח' ,לאחר משפחה בעלת אמצעים ,וקולה גבר על כל השאר .אינני זוכרת אם שהצליחה לזכות בתעודה הממשלתית ,נעלמה פתאום .נראה שזאת בכלל הסכמתי לטעום אוכל כלשהו .הייתי ילדה גאה וקשה היה הייתה שנת עלייתה של משפחתה לפלסטין. לפתות אותי גם אם הייתי רעבה ,אך הייתי נפעמת ונרגשת נוכח שמועות נפוצו אז בבית הספר ובסביבה על משפחות שמחליטות גילויי אהבתן ודאגתן של חברותיי .עיניי עדיין מתמלאות בדמעות פתאום לעזוב את דמשק ולנסוע לפלסטין .שני אחיי החורגים עם בכל פעם שאני נזכרת באותו מקרה. משפחותיהם נסעו לשם בלי שאחוש זאת .הייתי עסוקה בלימודים בית הספר שבו ביליתי שעות כה רבות הפך להיות בית עבורי. ובבעיות שנוצרו לאחר מות אמי .משפחות עשירות לא היו ביניהן, השיעורים ,קריאת הספרים והשירים שאהבתי העסיקו אותי בשעות חוץ מאלו של סטלה לוי וששון ,שעליהן כבר סיפרתי .נערים ונערות | 98רשל ריקה בת דמשק | 99 החלו לפתע לנטוש את משפחותיהם האמידות ולנסוע לשם .שניים מבניהן עוררו תדהמה ברובע היהודי .איש לא הבין מדוע עשו זאת. אלה היו מנחם לוזיה וחברתו ,שושנה פסח ,אשר בחרו לבנות את ביתם בקיבוץ אפיקים .גם אחותה של אחת מחברותיי ,שולמית למשפחת זג'ול ,התחתנה עם אחד מבניה של משפחת ששון ונעלמה 7 לפתע מהנוף הדמשקאי. עת חזרתי לעסוק בספרי ,שבכתיבתו התחלתי לפני כארבע שנים ,כשהגעתי לשמה של שולמית קרה לי דבר מיוחד במינו. הטלפון צלצל ושולמית הייתה מעברו השני של הקו .חידוש הקשר בינינו התחיל כחודש קודם לכן ,כאשר המציאות העולה על כל דמיון חיברה בין שתינו .היות שאני בת ,86והיא כשנה מבוגרת יותר ,אני חייבת להספיק לספר את אשר שמעתי מפי אישה נפלאה זו – סיפור המתחבר עם ילדותנו בסוריה. לפני כחודש ,הבן שלי ,נתן ,התקשר אליי ואמר לי" :מחכה לך הפתעה .מחר תתקשר אלייך אישה מדמשק שטוענת שהיא מכירה אותך ".לשאלתי כיצד הוא הגיע אליה ,סיפר לי שבדרכו ערב קודם, במונית אשר הובילה אותו הביתה ,הוא הקשיב לשיחת פלאפון אשר התנהלה בין הנהג לאמו .הטון ונימת הדיבור של האם נשמעו לו מוכרים ולשאלתו את הנהג מאין היא הגיעה ארצה ,הוא ענה שארץ מולדתה היא סוריה ,העיר שבה היא נולדה זו דמשק ,ושם משפחתם זג'ול .נתן שוחח עם האם ונתן לה את מספר הטלפון שלי. כפי שהבטיחה לו ,היא התקשרה אליי למחרת. זאת לא הייתה שולמית ,כי היא עצמה הייתה שייכת למשפחת חליפה .בעלה הוא זה אשר שם משפחתו זג'ול" .מה הקשר של | 100רשל ריקה בת דמשק | 101 שולמית אליו?" שאלתי אותה" .הם בני דודים ",ענתה לי" .האם הגרמנים ,בהנהגת רומל ששהה במדבר הלובי ,התכוונו לכבוש את שולמית חיה? יש קשר ביניכם?" המשכתי לשאול .היא ענתה בחיוב מצרים ,פלסטין וסוריה ,ולחסל אותנו. ונתנה לי את מספר הטלפון שלה .היא יעצה לי לא להתקשר אליה בשעות הבוקר כי היא נמצאת במכבייה. שולמית ,בשנים הללו ,הפיצה חומר תעמולה נגד הנאצים עד אותו יום שבו הבולשת בדמותו של ערבי הגיעה לביתה .מרגע למחרת בשעות אחר הצהריים אכן התקשרתי אליה .היא הייתה ששולמית שמעה את הדפיקות בדלת היא הזדרזה להחביא את סקרנית כמוני ושמחה להחליף זיכרונות איתי .אני ,שהייתי גאה חומר התעמולה שברשותה מתחת לכרית שעליה שכבה באותו לספר לה על הליכתי ברגל להרצאות ולכל מקום שאליו אני רוצה יום אמה החולה .למרות שאיש הבולשת לא מצא את מבוקשו הוא להגיע בטבעון ,נדהמתי כאשר היא סיפרה לי על עמידות הראש היומיומיות שלה במכבייה ,למרות שהיא כבר בת .87 לשאלתי אם יש לה תמונה כלשהי מבית ספר אליאנס ,היא ענתה שיש לה אחת בלבד ,שמורה בתוך אלבום אשר קיבלה בזמנו מאחותה שבתוניס ,תמונה שבה מופיעות כל בנות הכיתה בתלבושת אחידה ,יחד עם המורה והמנהלת. סיפרתי זאת לנכדתי אשר בדרכה עם חברתה לתל אביב מהצפון בילתה אצלי את השבת .שתיהן שמחו לבוא לעזרתי ועזרו לי להגשים את חלומי לפגוש את שולמית ולסרוק את התמונה ההיסטורית הגיע אל שולמית .היא הייתה האחרונה מבין הקבוצה שנעצרה כולה כתוצאה מהלשנה .היא נידונה לשנתיים מעצר והוברחה משם הודות לגיסה ,אשר יחד עם דוד הכהן גייסו סכום נכבד של כסף .הם שיחדו את הסוהרים אשר אפשרו את בריחתה של קבוצת המרגלים ואת הגעתה ארצה. שמועות והתלחשויות נפוצו ברובע היהודי על פעילות והתארגנות של שתי תנועות ,החלוץ ומכבי ,על שליחים ועל לימוד ודיבור בשפה העברית. אנו ,תלמידות בית הספר אליאנס ,אשר השפה הצרפתית הפכה להיות שגורה בפינו וצרפת נתפשה בעינינו כמולדת שלנו ,היינו שבאלבום שלה ,אליה הן הוסיפו שתיים נוספות המתעדות שתי רחוקות ממחשבה על מגע או התקרבות לאחד מבין חברי תנועות פינות מהארמון שהיה ביתה של שולמית .המפגש לכשעצמו היה אלו .נהפוך הוא .חשנו עליונות כלפי הנוער אשר הצטרף אליהם, מרתק .המרתק מכול היה הסיפור שלה. נוער אשר לא למד בבית הספר אליאנס ולא ידע צרפתית כמונו. בעלה של אחותה ,אליהו ששון ,שגרירנו הראשון באיטליה ,הוא על התנועה הציונית לא ידעתי דבר. שגייס אותה בשנות הארבעים למחתרת שכללה יותר מחמישים למורה שלנו לעברית באותן שנים קראו מסייה גולדשמיט, גברים ונשים ,ופעלה בזמנו בדמשק .זה היה לאחר כיבושה של והוא נשלח אלינו מארץ הקודש .הוא לא זכה להערכתנו עקב צרפת על ידי הנאצים .המזרח התיכון היה כולו בסכנת כיבוש כאשר יכולתו הפדגוגית אשר לקתה בחסר ,ולאור חוסר יכולתו לשלוט | 102רשל ריקה בת דמשק | 103 בנו .כל מה שהיה עלינו לעשות בשיעור לעברית היה לפתוח את לבית הספר – מקום שבו התאפשר לי לא רק ללמוד ולהתקדם אלא ספר התנ"ך ולקרוא פרק ממנו .למבחנים שמטרתם הייתה לקבל גם למלא את אשר היה חסר לי בבית – העמיק עוד יותר. ציון הוא היה מוסיף הכתבה .ידע שרכשנו בשפה העברית עד אז למבחן הממשלתי של גמר בית הספר העממי באותה שנה נדרשו היה הודות למורה מקומית אשר לימדה אותנו לפניו ,איתה למדנו התלמידות להגיע בתלבושת אחידה :חולצה לבנה וסרפן בצבע את יסודות הדקדוק ,מבנה הפועל ,המשפט ,הבניין והזמנים .עם כחול כהה .בעודי מתלבטת ושואלת את עצמי איך אוכל להשיג את המורה הזה במקום להתקדם שכחנו את אשר ידענו. אותה תלבושת ,נתבקשתי מחברותיי לסור איתן לביקור אצל מרי. אהבנו את צרפת כאילו היא ולא סוריה הייתה ארץ המולדת שלנו .ידענו לשרטט את מפת צרפת על עריה ,נהרותיה והריה. למדנו בעל פה את שמות הערים ,את מיקומן ואת שמות היובלים של נהרות צרפת .למדנו על האקלים וההיסטוריה של המדינה .למדנו על צרפת יותר מכל אשר למדנו על כל הארצות שבעולם יחדיו. גולת הכותרת הייתה הספרות הצרפתית .היא תפסה מקום נכבד בכל הידע שרכשנו .בספרייה הענקית של בית הספר היינו מחליפים ספרים כל שבוע .בכיתה ח' בלבד התווסף לספרי הלימוד שלנו ספר היסטוריה קטנטן עם עטיפה צהובה ,שממנו למדנו על סוריה .לעומת זאת ,ספר ההיסטוריה של עם ישראל היה שווה מרי הייתה אחת מחברותינו אשר עזבה זמן לא רב קודם לכן את בית הספר והפכה להיות תופרת .כאשר הגענו אליה ,אחת מהבנות הוציאה יריעת בד בצבע כחול מתוך שקית שהביאה איתה ,וביקשה ממרי לקחת את המידות שלהן ושלי כדי לתפור ממנו סרפן לכולנו. בנות נפלאות ,את שמותיכן שכחתי ,אך מה שעשיתן נשאר חרות בזיכרוני ובלבי .אני תוהה גם כיום כיצד ידעתן לנהוג איתי בעדינות ובטבעיות שכזאת? כיצד תכננתן את קניית הבד ואת הביקור אצל התופרת? איך ידעתן כיצד לא להביך אותי ולתת לי לחוש כאילו היינו אחיות? התנהגותכן גרמה לי לקבל את הכול כמובן מאליו, ואת זאת הבינותי בחלוף הזמן. יום המבחן הגורלי לקבלת התעודה הנכספת הגיע .מכל בתי בעוביו כמעט לזה של צרפת .לידי על הספסל ישב רנה .הוא היה הספר של דמשק הגיעו תלמידים ותלמידות לבניין הגדול שבו הבן היחיד בכיתה שלנו .אמו ,המנהלת ,החליטה שבנה השובב ילמד נערכו המבחנים לבנים ולבנות לחוד .נציג ממשרד החינוך קרא בכיתה של בנות .היא הושיבה אותו על הספסל לידי ובנוכחות כל לתלמידות של כל בית ספר לחוד וכולן נכנסו לתוך אולם רחב הכיתה אמרה לו" :אני רוצה שתיקח דוגמה מהתלמידה החרוצה ידיים .לכל נבחנת יועד כיסא ושולחן .המרחק בין השולחנות מנע הזאת ושתדע להתנהג כמוה ".היא נהגה להלל ולשבח אותי בכל כל אפשרות להעתיק .הבחינות כללו הכתבה ,דקדוק ,חיבור וחשבון. הזדמנות .אני אהבתי אותה לא בשל המחמאות שהמטירה עליי אלא זה היה חלקו הראשון בלבד של המבחן בכתב ,ורק מי שהיה בשל האהבה האמתית שהעניקה לי במבטה .הודות לה ,הקשר שלי עובר אותו יכול היה לגשת לחלקו השני ,המבחן שבעל פה .אינני | 104רשל ריקה בת דמשק | 105 זוכרת אם קיבלנו את תוצאות המבחן באותו יום או למחרת אך חייבת למצוא פתרון ולשים קץ למשחקי הדגדוגים בין שתינו .מצאתי ברור היה לי שהפעם הצלחתי .בדרך כלל לבית ספר אליאנס היו אותו כאשר ניסיתי לדגדג את עצמי מספר פעמים באותם מקומות את אחוזי ההצלחה הכי גבוהים מסך בתי הספר וכך היה גם באותה רגישים ונותרתי אדישה לחלוטין .מדוע אם כן ,מגע אצבעות זרות שנה .המבחנים בעל פה כללו היסטוריה ,גיאוגרפיה ,ספרות ,טבע מדגדג וגורם לי לצחוק? תהייה זו הובילה אותי לרעיון הפעלת ודקדוק .במבחן לספרות ,מלבד מענה לשאלות הבוחן ,נדרשנו הדמיון כדי להילחם בה. לדעת לדקלם בעל פה שיר אחד מתוך חמישה שמשרד החינוך מעתה והלאה ,אמרתי לעצמי ,בכל פעם שאג'ני תדגדג אותי חייב ללמד .מבחן הדקדוק היה קשור לקטע הספרותי אשר היה אדמיין שזאת ידי שלי שעושה זאת .ואכן ,למחרת אותו יום ,ניסיון על כל נבחנת לקרוא. של אג'ני להצחיק אותי נכשל ומשחק הדגדוג בין שתינו נפסק. כמה מאושרת הייתי באותו יום לאחר שנבחנתי בספרות ובדקדוק! את יכולת הריסון העצמי שפיתחתי ,בחנתי כאשר קראתי תיגר הבוחן כל כך התלהב מתשובותיי עד שאפשר לי לדקלם שיר לפי על אלה מחברותיי אשר רצו להעמיד אותי בניסיון נוסף .הן נדהמו בחירתי .השיר אשר בחרתי ושאותו מאוד אהבתי לא היה כלול מהשינוי הדרסטי והבלתי מובן שהתחולל אצלי במפתיע. בתכנית .זה היה קטע של אלפרד דה מוסה ,מתוך מחרוזת שיריו, אג'ני לא חדלה לחפש דרך נוספת להצחיק אותי .הפעם זה היה "הלילות" – שירים שאותם עודני זוכרת בעל פה .את הבחינה עברתי בשיעור לערבית .המורה ,ערבי מוסלמי נמוך קומה ועב כרס ,נהג אך הלימודים בכיתה נמשכו .היה עלינו לעבור שוב בחינות של לחטט באפו ולגלגל באצבעותיו את אשר הוציא מתוכו בתאווה. השליש האחרון לפני היציאה לחופש הגדול. אג'ני הייתה קוראת לזה "תעשיית אטריות ".הצחוק שלי במקרה זה היה בר כיבוש. אג'ני אהבה להצחיק אותי בכל הזדמנות והצליחה לא מעט .איתה סיפור שונה היה בשיעור הקריאה מהספר .על כל תלמידה בתורה הייתי שוכחת באורח פלא את צרותיי .אחת משיטותיה לשנות את היה לקרוא קטע ממנו בעמידה במקומה ,בלי לגשת ללוח .אג'ני, מצב רוחי הייתה לדגדג אותי במקומות רגישים ,למרות התנגדותי אשר ישבה לידי על הספסל ,הייתה מחקה את המורה מאחורי גבו וניסיונותיי להחזיר לה עד כמה שאפשר .ערכנו קרבות דגדוגים כל פעם שהגיע תורי לקרוא .מאמציה הבלתי נלאים למשוך את מדי יום ביומו ושתינו היינו מתגלגלות על הרצפה מרוב צחוק. תשומת לבי היו גורמים לי להתפקע מצחוק עד אשר לא יכולתי לא הייתי מתוחכמת וזריזה כמוה ,לכן הגענו לנקודה שבה להמשיך לקרוא .המורה היה מצווה עליי להתיישב בלי לסיים את התקפותיה בדגדוגים שיתקו לחלוטין את היכולת שלי להחזיר לה הקטע .זה היה קורה מדי יום וחשתי מאוד לא נוח ,בייחוד כאשר והצחוק הפך עבורי לא רק לבלתי נסבל אלה לעינוי של ממש .הייתי המורה נהג בי באורך רוח ובסבלנות .יום בהיר אחד סבלנותו פקעה | 106רשל ריקה בת דמשק | 107 וכאשר רק התחלתי לצחוק חטפתי ממנו שתי סטירות מצלצלות. לתומי בחצר כאשר היא ניגשה לאבי וסיפרה לו את אשר קרה .היא חשתי היטב את מלוא עוצמתן ואת כובד משקלן של כל אחת הייתה בוכייה וחסרת אונים כי המשמש שהכינה נועד להישלח אל מכפות ידיו .הייתי המומה אך מתוך עוצמת ההתרגשות שאחזה משפחתה באמריקה .אבי שמע זאת ורתח מזעם .הוא חיפש סביבו בי הבנתי עד כמה המורה צדק .כאשר העמדתי את עצמי במקומו את האשמים אך כולם נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה .אני הייתי חשתי בושה נוכח התנהגותי .לא הייתה לו בררה ואני קיבלתי לידו ושמעתי את הכול .לא זזתי ממקומי .לפתע מבטו הכעוס נתקל את המגיע לי .ואכן ,מאותו יום למדתי להתאפק ולשלוט בעצמי במבטי ובלי לומר דבר הוא ניגש אליי וסטר על לחיי .שתקתי באותו במסגרת הכללים שהצבתי לעצמי. רגע ,המומה ופגועה עד עמקי נפשי .אותה סטירה שקיבלתי לא בזיכרוני עולה כעת הסטירה האחת והיחידה שקיבלתי פעם בצדק הדהדה עוד זמן רב בתוכי .היא הגדילה את הנתק שלי ממנו מאבי ,בערך שנתיים אחרי מות אמי .בעונת הקיץ עקרות הבית והוסיפה לפעור קרע עמוק שהחל עוד עם כניסתה של אמי החורגת בדמשק נהגו להכין ריבות ומעדנים מפירות .מהמשמש בשלמותו לחיי והתבטא בסירובי לפנות אליו בבקשות כלשהן. הפיקו מעדן טעים במיוחד .לאחת המשפחות אשר התגוררה סמוך המקרה שבו קיבלתי בבית הספר שבע סתירות ממדמואזל בנוזייו לבית מועלם היה גג אשר גבל בגג שלנו .הגגות אז היו שטוחים היה שונה לגמרי .זה היה בסוף כיתה ח' ,לאחר שעברתי בהצלחה וסמוכים אחד לשני ,ודבר לא חצה ביניהם .על הגג היו תולים את הבחינה הממשלתית וקיבלתי את התעודה .מדמואזל בנוזייו את הכביסה ואת שטחו שטוף השמש היו מנצלים בקיץ להבשלת הייתה המורה שלנו למדעי הטבע .השיטה שלה ללימוד אנטומיה, מעדני המשמש .מעדן המשמש שהכינה עקרת הבית מהבניין לדוגמה ,הייתה כה מוצלחת עד כי לא הייתה אפילו בת אחת בכיתה הסמוך סודר בקפידה על מגשים .היו אלו מגשי משמשים אשר שלא שלטה בכל הקשור לגוף האדם .איתה למדנו לצייר ולהרצות עברו את השלב הראשון של בישול בסירופ .בד לבן ושקוף כיסה על כל המערכות שבגוף ,למדנו את מיקומו של כל איבר ושיננו את המגשים שהונחו זה ליד זה כדי שחום השמש יוכל לסיים את את שמות כל עצם ועצם .באשר לשיעורים בבוטניקה ובזואולוגיה, מלאכת הבישול. נדרשנו ללמוד בעל פה את החומר מהספר לאחר ההסברים וההדרכה כאשר חבורת ילדים ,ובראשם סתרינה ואחותי עמליה ,עלו על שלה .מבחנים בכתב ובעל פה היו לנו בכל טרימסטר. הגג ,הם הבחינו במגשים .מראה המשמש הנמס בתוך הסירופ עורר בנושא אחד ,משום מה ,לא אהבתי להתעמק ואותו הזנחתי את תאבונם .הם עברו לגג השכן וחיסלו את הכול .אני הייתי מחוץ לחלוטין .זה היה כאשר המורה ציירה את השורש על הלוח .הנושא לעסק ולא ידעתי על כך עד אותו יום שבו האישה המסכנה עלתה לא רק לא עניין אותי אלא עורר בי דחייה מסוימת .בחרתי לא על הגג וראתה את המגשים הריקים ואת הילדים במנוסתם .עמדתי להקשיב למורה ,להתעלם מקיומו ולהפליג לתוך עולמי. | 108רשל ריקה בת דמשק | 109 בסוף שנת הלימודים היה נהוג להיבחן בעל פה בכל מקצוע על על אף היותי ילדה שקטה ,בשיעור העברית שקדם לאותו מבחן ידי המנהלת ,בנוכחות המורה של אותו מקצוע .גם תלמידות מכיתה גורלי עשיתי כל העולה על רוחי .אותו יום קראתי את ספר המתח ח' אשר כבר עברו בהצלחה את המבחן לתעודה חויבו להיבחן .על על אודות הבלשים ,שרלוק הולמס וארסן לופן .את הספר שאלתי כל נבחנת היה לבחור פתק שבו היה כתוב הנושא שעליו תצטרך מעמליה .הבטחתי להחזיר אותו בסוף היום כי הוא היה שייך לאחת להרצות .לא אשכח את אותו יום שבו הגיע תורי להיבחן .החשש מחברותיה ,והיא עצמה התחייבה להחזיר לה אותו בערב .בעת שלי להגריל את הפתק שעליו כתובה המילה "שורש" התאמת ,אך שקראתי בו הפעמון צלצל .מדמואזל בנוזייו והמנהלת נכנסו לכיתה. למרות זאת לא התרגשתי במיוחד .כדי להיחלץ מהצרה ציירתי הספר נותר פתוח .מאחר שמבטה הזועם של מדמואזל בנוזייו לא את השורש ובדיתי מדמיוני את כל אשר יכולתי .המנהלת חיפשה דרך לעזור לי במצוקתי והציגה לי שאלות שספק אם ידעתי לענות עליהן .כאשר חזרתי למקומי שמתי לב לתנועת ידה של המנהלת ולהתלחשויות בינה לבין מדמואזל בנוזייו ,לפיהן קיבלתי את הציון ,שמונה .המנהלת כל כך אהבה אותי והאמינה בי ,עד כי ייחסה לחוסר הידע שלי התרגשות שכביכול שאחזה בי במבחן .כל רצונה היה לא לגרום לי לעוגמת נפש .מדמואזל בנוזייו לא חשה כמותה .עם יציאת המנהלת מהכיתה ,ממרום הכיסא שעליו ישבה, לא פסקה מלשלוח לעברי את מבטיה הטעונים חמה וזעם .רגלה האחת באותה עת מונחת הייתה על השנייה ומתנדנדת ללא הרף, מש ממני ,לא ידעתי כיצד לנהוג .חשבתי שמוטב לסגור את הספר הפתוח פן תחשוב שזלזלתי בה וקראתי בו בשיעור שלה. בהזדמנות הראשונה ,בעת שהיה לי נדמה שהסירה לשנייה את מבטה ממני ,הזדרזתי לסגור את הספר והתיישבתי עליו כדי להסתירו .זה היה הרגע שבו מדמואזל בנוזייו זינקה לעברי אחוזת אמוק ,הקימה אותי ,משכה אותי אליה והחטיפה לי סטירות ,זו אחר זו .היא החרימה את הספר וסילקה אותי מהכיתה ,זאת לאחר ששינתה לאפס את הציון שמונה שקיבלתי מהמנהלת. עברתי את החוויה הזאת ללא התרגשות יתרה .בתוך תוכי אפילו מצב שכל תלמידה הכירה .זה היה הנדנוד שלפני הסערה ,והחשש ריחמתי עליה .גם האפס שקיבלתי לא הטריד אותי .אני ,ככל בת מעוצמת התפרצותה גבר .ידעתי מדוע היא חיפשה נואשות דרך בכיתה ,ידעתי על מצבי רוחה על פי מבטה ותנועות רגליה והבנתי כלשהי להעניש אותי על ההשפלה שגרמתי לה .איך ייתכן שאני, עד כמה חשה בודדה .היא הייתה כבת שלושים ועדיין רווקה ,מצב התלמידה הכי טובה ,יכולתי לגרום לה לאכזבה ולבושה שכזאת? יוצא דופן בתקופה זו ,שבוודאי תרם להתקפי הזעם שלה .באשר אני ,התלמידה המצטיינת שבה רצתה להתפאר בפני המנהלת. לי ,דבר אחד בלבד הטריד אותי – איך אוכל להחזיר את הספר כפי השפלתי את עיניי נוכח מבטה ולא ידעתי איך מצב מביך זה אמור שהבטחתי לאחותי? מה תעשה עמליה ,שהייתה חייבת להחזיר להסתיים. אותו לבעליו? | 110רשל ריקה בת דמשק | 111 באשר לאפס שקיבלתי ולסילוקי מהכיתה ,זה קרה לשמחתי מהרבה חברות נפרדתי באותה שנה .רבות מהן התחילו לעבוד. בסוף השנה ,כאשר החופש הגדול היה בפתח ומעברי לתיכון היה ביקוש גדול היה אז במשרדי הממשלה לבנות דוברות וכותבות מובטח .החלטתי לא להשתתף יותר בשיעורים שלה .בהפסקה צרפתית .הן עבדו כמזכירות ,כפקידות וכטלפניות .אחדות עברו שלאחר המבחן ניגשה אליי אג'ני" .שבע סטירות את קיבלת ",היא הכשרה מיוחדת בהדפסה על מכונת כתיבה וקצרנות ,והפכו לעובדות אמרה" ,ספרתי אותן בעצמי ".היא גם מיהרה לספר לי את אשר בכירות .שפת הדיבור ששלטה בכל מקום וגם ברובע היהודי בין קרה לעמליה ,שבאותה שנה הייתה הבת הראשונה שעברה בהצלחה בני הנוער הייתה צרפתית. את הבחינה הממשלתית של סיום התיכון והייתה נערצת על ידי זוגות אוהבים היו ממלאים לעת ערב את הרחובות של הרובע המורים והתלמידים כאחד .עמליה רתחה מזעם .היא כעסה על היהודי בדמשק ,נפגשים ומפטפטים .תחושת המשפחתיות והלכידות המורה והצליחה בדרכה לקבל את הספר בחזרה .למרות ציון האפס שררה בכל מקום. שקיבלתי ,ממוצע הציונים שלי היה הגבוה בכיתה וסיימתי ראשונה. לאחד מהשירים שנהגו לשיר תלמידי בית הספר אליאנס בטרם באותה שנה ,בעת שהחופש הגדול הגיע ,שמעתי את אמי החורגת יציאתם לחופש הגדול הייתה באותה שנה משמעות מיוחדת עבורי. משוחחת עם אבי על אודותיי ,מדברת אל לבו ומנסה לשכנע אותו בהפסקה האחרונה בין השיעורים ,כל כיתה וכיתה יצרה מעגל למנוע ממני את האפשרות להמשיך בלימודיי .זה היה חוזר על עצמו משלה ושרה בקולי קולות את אותו שיר .כאשר הצטרפתי אני מדי ערב וללא הצלחה .עם זאת ,כאשר הקשבתי לשיחה ביניהם למעגל של כיתתי ,חשתי עד כמה מילותיו של השיר תאמו את לקראת סיומו של החופש ,הייתה לי תחושה כאילו אבי היה קרוב מצבי והוא פרץ מתוכי ביתר שאת: מאוד להשתכנע ולהישמע לעצתה .החשש שדבר כזה עלול לקרות ויימנע ממני להמשיך את לימודיי הכניס אותי למתח עד כדי כך "שמח ,שמח לתלמיד .מחר החופש הגדול. שביני לבין עצמי קיבלתי החלטה שאם וכאשר זה יקרה ,אברח שמח ,שמח לתלמיד .מחר ,מחר הוא מתחיל. מהבית .לאיפה אברח ומה אעשה לאחר מכן? על זה לא חשבתי. לא ,לא להתראות ,מורתי היקרה. ימים מספר בלבד לאחר אותה החלטה אבי קיבל לפתע שטף דם כה בכיתי בגללך, במוח והובא הביתה .ראיתי את העלוקות שבעזרתן טיפל בו הרופא ואת הסטירות אשר קיבלתי ממך מטיילות על רגליו ,וקערה עם דם מתחתיהן .דומה היה שהטיפול אינני יכול לשכוח". בעלוקות שהרופא נתן לו באותו יום ולמחרת הצליח כי ביום רביעי, פחות משבוע לאחר מכן ,יכולת הדיבור שבה אליו והוא הרגיש | 112רשל ריקה בת דמשק | 113 מצוין .למחרת פתאום הובלתי אליו בדחיפות .הוא גסס ובראותו עוד תשמש אותנו שנים רבות בטרם תיעלם כאן בארץ ,אצל חברים אותי ניסה לשווא לומר לי משהו תוך שהצביע נואשות על ארון ששאלו אותה מעמליה. הקיר שליד מיטתו ,אך אז נפח את נשמתו .בן 63היה במותו .הוא אבא השאיר רק חובות .אך באותו ארון שאליו הפנה נואשות מת ביום חמישי כמו אמי ,שבוע לאחר תחילת המחלה שתקפה את מבטו כאשר הובאתי אליו ברגעיו האחרונים טמון היה היקר אותו ושכוב באותה זווית שבה שכבה אמי ביום מותה .כמו אז, לו מכול – ספריו ,עבודותיו ואוסף הבולים שלו .ידעתי והבנתי באותו יום בכו השמים והגשם ירד ללא הפסקה. את אשר הוא רצה בייאושו לומר לי .הוא ידע היטב עד כמה אני, לא נכחתי בלוויה שלו כמו שלא הייתי בלוויית אמי ,וחבל .את מקום קבורתם לא ידעתי .אם השלום עם סוריה יתממש בעתיד הקרוב ואצליח לשרוד למרות גילי המתקדם ,אבקר שם ואחפש את מקום קבורתם על מנת לסגור מעגל. האם אחותי עמליה הייתה בלוויה? איפה היו אחיי ,יוסף ואליהו, באותו יום גורלי? אלו שאלות שמתעוררות בי לראשונה כמו הרבה אחרות תוך כתיבת זיכרונותיי .שני אחיי החורגים עם משפחותיהם היו בפלסטין ונותרתי לבד עם מכאובי. האם היו אלה ראשי הקהילה היהודית או הרבנות אשר פסקו מה יהיה גורלנו? הייתי קטנה מדי על מנת לשאול או להתעניין בפרטים .בכל אופן ,ההחלטה שהתקבלה על חלוקת הרכוש בין בתו ,ידעתי להבין אותו תמיד וללא מילים" .בתי היקרה ",הוא רצה לומר" ,האוצר שבארון זה הוא שלכם ואינני נוטש אתכם ללא כלום ".לא הייתי מסוגלת ולא חשתי צורך לספר זאת לאיש .איש לא ניסה לדובב אותי לדבר או לשאול על המתרחש בתוכי .השלב הזה בהתפתחותי שבו אדע לתרגם למילים את תחושותיי ורצונותיי יגיע עוד זמן רב .על קיומם של פסיכולוגים לא ידע איש ברובע היהודי בדמשק. כאשר הממונים על ביצוע פסק הדין הגיעו לביתנו ,הם הוציאו מהארון את הספרים העתיקים והניחו אותם על השטיח .התבוננתי בערמה הענקית אשר התפזרה לאורך ולרוחב ,ערמה של ספרים האימא החורגת ובינינו הייתה מכירת תכולת הבית על מנת לשלם בעברית ,בארמית ,בכתב יד ובכל גודל אפשרי .מי היו אלה אשר לאימא החורגת שני שלישים מערכו של הרכוש ואת השליש הנותר קנו אותם ולא הותירו זכר מקיומם תוך דקות ספורות? עקבתי אחר להשאיר ברשותנו. מעשיהם ובמבט חסר ישע נפרדתי בצער ובעצב מהספרים ,מורשת עמליה לא רצתה בשום אופן להיפרד ממכונת התפירה השייכת של דורות אשר לפני כן לא ידעתי עד כמה הייתה יקרה ללבי. לאמי ,ועל פי עצתה של שפיאה ,בת דודתה של אמי ושכנתנו ,היא כל דבר בעל ערך נלקח ונמכר .כאשר המיטות התחילו גם הן ניגשה אל האחראים על גורלנו וביקשה למנוע את מכירתה .היא להיעלם ,נאחזתי בכרית שלי ,חיבקתי אותה בכל כוחי ובכיתי. ידעה היטב להגן על זכויותיה והמכונה אכן נשארה איתנו .היא הם לקחו אותה בכל זאת ואני המשכתי לבכות .למי היה אכפת? | 114רשל ריקה בת דמשק | 115 מאותו לילה ישנו ארבעתנו ללא כריות על שני מזרנים השרועים חומר שהיה עליה לשנן .בדף זה היו רשומים ביטויים שגרתיים מחיי על הרצפה .על אחד אליהו ויוסף ,על השני עמליה ואנוכי. היום יום ,ולכל אחד מהביטויים האלה הייתה מקבילה אות אחת אמי החורגת הלכה לדרכה .היא נעלמה מחיי באותה דרך שבה מהאל"ף בי"ת הצרפתי .אני הייתי זאת שנתבקשתי על ידה לבחון הופיעה ובלי לומר שלום .למחרת יום השבעה התכווצנו ארבעתנו את שליטתה המוחלטת בחומר .קוסמים ומהפנטים הם עם של מסביב לכיכר הלחם שהביאה אחותי עמליה ,בלי לדעת מה יעלה שרלטנים .עמליה ,שהיה עליה לפרנס אותנו ,השתעשעה ברעיון בגורלנו ואיך נצליח להתקיים. המאפשר לה להפעיל את דמיונה ולהיווכח עד כמה אנשים תמימים האפשרות להפסיק את לימודיי ולעזור לעמליה בעול הפרנסה לא עמדה בכלל על הפרק והיה ברור לשתינו שעליי לסיים את לימודיי .חזרתי לשגרה .יוסף ואני המשכנו ללכת לבית הספר ואליהו המשיך ללכת לכותאב השנוא .חלוקת האחריות לטיפול באחיי בין עמליה וביני הייתה ברורה לי לחלוטין .עבור עמליה המצב היה שונה .עליה נפלה מההתחלה האחריות לעצם קיומנו. המזל שלנו היה שהיא הייתה הבכורה ולא אני .התפישה שלה את החיים הייתה מהירה וכוללנית .היא הייתה פתוחה וידעה לבטא את עצמה בעל פה בדיוק כמו שידעה לעשות זאת בכתב .מנהל בית הספר אליאנס הבטיח להעסיק אותה בתור מורה מיד אחרי קבלת התעודה הממשלתית של סיום התיכון ,אך אבי נפטר בחופש מאמינים לדבריהם של נוכלים למיניהם .על ההשלכות לא חשבה, מה עוד שהעבודה אצל המהפנט הייתה זמנית בלבד. כך השיטה פעלה :לקוח היה מגיע אל המהפנט .בחדר נפרד, על גבי מסמך רשמי ,אותו לקוח התבקש לרשום את שמו ,את כתובתו ופרטים על עיסוקו ועל מצבו המשפחתי .לאחר מכן הוא היה מקפל את הדף ונוטל אותו לעצמו בלי לדעת שאותו מסמך הועתק בעת כתיבתו ונשאר ברשותו של המהפנט .כאשר עמליה הייתה מגיעה למצב של היפנוזה כביכול ,המהפנט היה שואל אותה על פרטי זהותו של הלקוח ,ועמליה הייתה עונה על פי מילות הקוד שלמדה לפני כן .כיד הדמיון הטובה עליה היא הייתה עונה על הגדול וכבר לפני תחילת הלימודים היא נאלצה למצוא עבודה על יתר השאלות ,על העתיד לקרות איתם ועל פתרונות לבעיותיהם. מנת לקיים אותנו ולהתקיים בעצמה. בהיותם בני אנוש ,עמליה ידעה לנטוע בהם את התקווה והאמונה ולייעץ להם מה ואיך לעשות על מנת להשיג את מבוקשם .תכונה מהפנט בשם סמי התלהב לאחר הריאיון שהיה לו איתה ומיד זאת וטוב לבה של עמליה הם שגרמו לי בסתר לבי לקבל ביתר הציע לה לעבוד אצלו .השכר שהובטח לה היה בנוי על אחוז מסוים קלות את סוג ההונאה שבבסיס עבודתה .אך עמליה הייתה גם מהרווח הכולל .זה תאם מאוד את אופייה של עמליה השובבה, שובבה ואהבה לבדר את עצמה על חשבון אחרים .גם זה השתקף בעלת חוש ההומור והדמיון הפורה .באותו יום היא קיבלה דף מלא בעבודתה ואת זה לא אהבתי. | 116רשל ריקה בת דמשק | 117 החיים בינתיים נמשכו עבורנו ואני השתדלתי למלא את תפקיד אלך איתה בכל אשר תחליט ,אמרתי לעצמי .אהיה קשובה לה, האימא אשר נטלתי על עצמי .המצב שנוצר לא היה קל עבור עמליה. לא אתווכח איתה ואגלה הבנה לכל אשר תספר לי .את דעותיי היא חלתה כתוצאה מהתקררות והרבתה להשתעל .כאשר היה לה אשמור לעצמי כי רק בדרך הזאת אוכל להצליח במשימתי. חום גבוה ולא ידעתי מה לעשות ,רופא מבין השכנים בדק אותה אחי החורג ,חביב ,חזר לדמשק ביחד עם משפחתו לאחר שלא ונתן לה תרופה בלי לבקש פרוטה .הוא היה רופא שלא מכבר סיים הצליח להסתדר בארץ הקודש .זה היה כחודש בערך לאחר מות את לימודיו וגר ביחד עם אמו ואחותו .קראו לו דוקטור חסבני. אבי .אחי ,שלמה ,עתיד לעשות זאת זמן לא רב אחריו מאותה סיבה. הוא התייתם מאביו בגיל צעיר ואמו עבדה ככובסת על מנת לפרנס כאשר נודע לו על החובות שהשאיר אבי במכולת ואצל הירקן, את שני ילדיה .הוא כל כך הצטיין בלימודיו עד כי ראשי הקהילה ברובע היהודי מימנו את לימודיו האקדמאיים ושלחו אותו ללמוד רפואה בצרפת .עמליה נטלה את התרופה בפעם הראשונה ,אך כאשר הגשתי לה אותה בפעם השנייה היא זרקה אותה בכעס וצעקה לעברי" :הניחי לי!" בכיתי ולא ידעתי מה לעשות .חששתי לגורלה אך היא הבריאה. ביום אחר בישלתי אורז וכאשר הגשתי לה אותו ,היא טעמה ממנו ואת השאר זרקה בכעס על הרצפה ביחד עם הצלחת .כשניסיתי לאכול מהאורז בעצמי ,חשתי בטעם של הנפט שדבק בו .הוא לא היה מבושל דיו. החליט למכור את הארגזים שנשארו ברשותנו ,פרי עבודתו של אבי בלילות ,כדי לפרוע את החוב .באחד הימים הוא עשה זאת, ואחי יוסף בן התשע התלווה אליו .כאשר הוא חזר ,הוא סיפר על הסכום העלוב שקיבל תמורתם ,שלא הספיק כדי לכסות את החוב במלואו .הנושים ,למזלנו ,ויתרו על היתר. הרהורים רבים עברו בראשי כל אותו יום .חשתי צער וכאב בעת שנפרדתי מהארגזים ומהזיכרונות הקשורים ליצירתם .איך אפשר היה למכור אותם במחיר כה עלוב? את הכאב והצער חשתי זמן רב ,בכל פעם שעלה בזיכרוני סיפור מכירתם .גם אחי ,יוסף ,חש אותם בעת שהיינו משוחחים על אותו מקרה. אני הייתי זאת אשר עקבה אחר שלבי יצירתם .הייתי קשורה כנראה העול שהוטל עליה היה קשה מנשוא .ידעתי זאת כאשר אליהם בלב ובנפש .דודי ,ז"ל ,היה מוכן בזמנו לשלם לאבי סכום קראתי בהיחבא את יומנה לאחר שהיינו רבות ,כנהוג בין אחיות. עתק עבורם .אבי המסכן לא היה מוכן בשום אופן להיפרד מהם. "אני עצמי ,הזקוקה כל כך להורים ,נאלצת לפתע לקבל את התפקיד הקונה היה נוכל ,וחביב לא היה מודע לערכם האמנותי .כמה חבל! של אב ואם לאחיי ",היא כתבה בין היתר .משפט זה הטריד אותי עם פתיחת שנת הלימודים עמליה התחילה את עבודתה בהוראה עד מאוד .באותו יום החלטתי בסתר לבי לשמור עליה כי הייתי ואני התחלתי את לימודיי בתיכון .היינו בנות מעטות בכיתה .מרבית מודעת לאופייה ,למצבי רוחה וליצרים שעלולים לסכן אותה. תלמידיה היו בנים .מנהל בית הספר היה המורה שלנו לספרות | 118רשל ריקה בת דמשק | 119 ולמקצועות הקשורים לשליטה בשפה הצרפתית ,כגון חיבור ,הכתבה והוא ליטול על עצמך את האחריות לכביסה .את ההחלטה לכבס ודקדוק .בדרך פנייתו אליי ובהבעת פניו חשתי את אותה אהבה, בעצמי קיבלתי בו במקום .הפכתי מאז למומחית במלאכת הכביסה דאגה והערכה אשר המשיכו ללוות אותי .הן הגבירו אצלי את ואני הייתי זו שבכל יום ראשון ,לאחר חמש שעות לימודים ,הייתי המוטיבציה לסיים מהר עד כמה שאפשר את לימודיי עד לקבלת מדליקה את הפרימוס ומחממת את המים ,מתיישבת ליד הגיגית התעודה .תוך שנתיים בלבד הצלחתי לעשות זאת ,דבר שעד אז ומכבסת .ידעתי לשפשף ,להרתיח ,לשטוף ואת כל הדרוש .נושא לא קרה. הכביסה בא סוף כל סוף על פתרונו. הרהורים על הקורה איתי ומסביבי היו בראשי לעתים קרובות. עמליה הזמינה כובסת מיוחדת במינה שהייתה באה אלינו מדי לא פעם חשתי את הצורך להיות לבדי עם עצמי .באותם רגעים שבוע על מנת לכבס עבורנו .היא תמיד הייתה לבושה בבגדים הייתי עולה על הגג השטוח ושטוף השמש ,ומשתרעת על שמיכה צבעוניים אשר משכו את תשומת לבי .כאשר הייתה מתיישבת על דקה ועלובה שהייתי מביאה איתי .את זרועותיי השלובות הייתי השרפרף מול הגיגית המלאה בכבסים ומשפשפת אותם עם המים מניחה ככרית מתחת לראשי .גופי היה סופג את חום השמש והגג והסבון ,לא שכחה להכניס לתוכה גם את רגליה ולנקות אותן יחד היה כולו שלי .שם בלבד יכולתי להרשות לעצמי לחשוב על עצמי, עם הכבסים .היא הייתה חוזרת ושרה שיר אחד בצרפתית עד לסיום על מר גורלי ,לבכות ,להשתחרר מהכאב הנפשי והפיזי שהייתי עבודתה .אותו שיר עדיין חרוט בזיכרוני ואלו מילותיו: שרויה בו .האמונה המוחלטת שלי באלוהים באותה תקופה לא מנעה ממני לפנות אליו בשאלות .במה חטאנו ארבעתנו ומדוע "ציפור אחת במעופה ,ציפור אחת שרה. גזל מאיתנו את הורינו? מדוע בכלל הורינו הביאו אותנו לעולם? רציתי להקשיב לה .היא גרמה לי לבכות. מדוע אבא ,בזמן שמצבו הכלכלי היה טוב ,לא ידע לחסוך כסף? גרמה לי ,במעופה גרמה לי לבכות". מדוע הוא לא חשב על האפשרות שביום בהיר אחד הגלגל עלול להתהפך עבורו ועבור ילדיו? אהבתי להתבונן בה ולהקשיב לקולה הערב בלי להשתעמם כמובן ,לא סיפרתי לאיש על המתרחש בתוכי ואת מחשבותיי ולו לרגע ,אך דבר אחד הפריע לי כל אותה עת .היו אלה רגליה שמרתי לעצמי .עם זאת ,הצורך לשפוך את לבי הוביל אותי להחלטה המתנקות יחד עם הכביסה .יום אחד ביקשתי מעמליה להעיר לה הנבונה לנהל יומן ,אשר הפך במשך הזמן לידידי הטוב ביותר ולראי על כך .עמליה ,שלא הייתה מסוגלת לעשות זאת בעצמה ,ענתה לי: שדרכו יכולתי להתבונן בכל פינה נסתרת שבי .הוא זה שעזר לי "אם אינך יכולה לסבול את המראה הזה ,נותר לך פתרון אחד בלבד, לחפש ולמצוא מענה לאין סוף בעיות אשר נתקלתי בהן. | 120רשל ריקה עמליה ידעה גם לעשות שמח ,אם כי לטעמי עברה לעתים את גבולות הטעם הטוב .מדי יום הייתה חוזרת מעבודתה אצל המהפנט ומספרת על האנשים השונים אשר היו באים אליו ומבקשים לדעת על העתיד הצפוי להם ,ועל מציאת פתרונות לבעיותיהם. בת דמשק | 121 אשר הייתה מרוצה מעצמה ,פרצה בצחוק .אני חשבתי על האיכר המסכן וכאבתי את כאבו. בגדים שחורים לא היו לנו על מנת לשאת אותם כנהוג אצל אבלים .עמליה חיפשה ומצאה באיזו פינה נידחת בשוק חנות לממכר אחד מהמבקרים ,פוליטיקאי בכיר ,ביקש לדעת את התאריך בגדים ישנים .לדברי המוכר בגדים אלה היו מגיעים מהוליווד המדויק שבו היה אמור להתמנות לנשיא המדינה .בעת שעמליה והשחקניות שם השתמשו בהם .הם עלו לנו בזיל הזול .עמליה ואני הייתה בתרדמה מדומה וניבאה לו את העתיד המחכה לו ,הוא מצאנו שם מענה לכל אשר ביקשנו .איש ברובע היהודי לא ידע על הקפיד לרשום את דבריה בפנקס קטן שהיה ברשותו .היה עליו לחכות עשרים שנה בכדי להיווכח שהמהפנט היה נוכל ושכל מה שבישרה לו עמליה לא היה נכון. פעם ,תוך היותה מהופנטת לכאורה ,עלה בראשה הרעיון להשתעשע על חשבון איכר מסכן אשר איבד את חמורו .הוא בא אל המהפנט כדי לדעת איפה ואיך יוכל למצוא אותו .עמליה נתנה לו את כתובתה ואת שמה של שפיאה ,בת דודתה של אמי, אשר קיר משותף הפריד בין החדר שלה לשלנו ,וביקשה מהמסכן להגיע אליה בשעה שבע בבוקר כדי לקבל את חמורו .איני מבינה איך המסכן הצליח להגיע לרובע היהודים ולמצוא את שפיאה ,אך קיומה של החנות הזאת .לא היה אז מקובל ברובע היהודי להגיע למקומות כאלה נידחים בתוך האוכלוסייה המוסלמית ,אך הודות לחנות הזאת עמליה ואני התלבשנו לפי טעמנו וזה סייע בעדנו, בין היתר ,לעבור ביתר קלות את השנים הקשות שהיו מנת חלקנו. ההופעה המכובדת שלנו מנעה מאיתנו מצב מביך שבו היינו חשות מבטי רחמים מופנים לעברנו בכל עת. יוסף חלה בחזרת והבריא למרות שלא קיבל כל טיפול .אליהו, למרות גילו הצעיר ,המשיך במעלליו גם לאחר בריחתו מהכותאב. הוא לא הבין מדוע ,בדומה ליוסף ,לא נשלח גם הוא ללמוד בבית כאשר הגיע והתחנן שתחזיר לו את חמורו ,היא הבינה מיד שזה ספר אליאנס ,ולכן המשיך לשגע את הרבי ,עד כדי כך שהמסכן היה אחד מתעלוליה של עמליה. גירש אותו ולא רצה בשום אופן לקבל אותו בחזרה .כך אליהו השיג מכיוון שהייתה אישה רגועה ,טובת לב וחכמה ,היא הצליחה את מטרתו ומיד לאחר מכן התקבל לבית הספר אליאנס ,לשמחתו למצוא את המילים הנכונות כדי לשכנע אותו שבמציאות חייה, הרבה .זה היה לאחר ריאיון עם המנהל אשר בחן את התאמתו כאלמנה המטפלת בשבעה ילדים ,דבר כזה היה בלתי אפשרי. לכיתה ההולמת את כישוריו .הוא היה בן חמש וחצי בלבד כאשר כאשר סופסוף היא הצליחה לשלוח אותו לדרכו ,היא דפקה על ידע לדקלם בצרפתית את כל אשר עמליה ואני שיננו בבית .הוא הקיר המשותף וקראה" :עמליה ,מה עשית לאיכר המסכן?" עמליה, הפגין את ידיעותיו בגאווה בפני המנהל ,ולמרות שלא הבין מילה | 122רשל ריקה בת דמשק | 123 ממוצא פיו המנהל קיבל אותו ישר לכיתה ב' או ג' ,שם הפך לאחר של עמליה הוא שהפתיע אותה או עצם הפנייה הישירה שלי אליה זמן לא רב לתלמיד מצטיין. ובלהט שכזה ,חרף היותי מוכרת כילדה ביישנית שעד אז לא ידעה אליהו הפך להיות תלמיד צייתן וממושמע ,מלבד במהלך שיעורי לפתוח את פיה ומעולם לא פנתה בבקשה למבוגר כלשהו? הדת היומיומיים אצל חכם יוסף .הוא ידע לשגע גם אותו עד כי יום אחד עמליה הביאה מהמהפנט זוג עיניים ,אף ופה עם הגיעו ביניהם להסכם בלתי כתוב שבו כל אשר התבקש אליהו שפתיים עבות ושיניים בולטות ,שפם וזקן שחור .העיניים היו לעשות היה לשבת בשקט בכיתה ולא להפריע במהלך השיעור. גדולות ומפחידות .המראה של עמליה ,כאשר שמה על פניה את התנהגותו הייתה שונה עם המנהל אשר קיבל אותו לבית הספר המסכה הזאת ,היה כשל השטן בכבודו ובעצמו .הייתי המומה הנכסף .הוא היה נכנס כל בוקר לחדרו ,מושיט לו את ידו ואומר וידעתי בתוך תוכי שאני זאת שאהיה שותפה למעשה הקונדס שהיא לו בצרפתית" :שלום אדוני המנהל ".הוא הפסיק לעשות זאת רק מתכננת .לא אמרתי דבר .עוד באותו ערב היא הלבישה אותי בבגד כאשר עמליה הסבירה לו ,על פי בקשתו של המנהל ,שעליו לחדול לבן וארוך ,כיסתה את שערותיי בבד עשוי תחרה בצבע זהה ,שמה מנוהג לא מקובל שכזה. את המסכה על פניי והושיבה אותי עם רדת הלילה בפינת החצר יוסף ,אשר בזמנו נלחם על זכותו להישאר בבגדיו המלוכלכים, הקטנה והחשוכה שבכניסה לבית מועלם .היא ציוותה עליי להימנע הפך באורח פלא לילד הכי נקי והכי מסודר מבין ארבעתנו .הוא מכל תזוזה ולחכות .עשיתי כדבריה .האם הייתי טיפשה ,אטומה זה שהטיל על עצמו את האחריות לניקיון הבית. וללא רצון משלי? קשה לי להבין זאת גם כיום ,אך הייתי צייתנית. בחג הפסח הראשון לאחר מות אבי התעוררתי באמצע הלילה ואם החלטתי לשמור על עמליה וידעתי על סבלה מאז שקראתי וראיתי את עמליה ,יוסף ואליהו יושבים על אחד המזרנים ואוכלים את יומנה ,מדוע לא לעזור לה בעת שחפצה לשכוח את צרותיה בתיאבון דבר מה שלא נראה לי כשר לפסח" .מה עשית ואיך עלה באמצעות מעשה שובבות? בדעתך לעשות דבר איום שכזה?" התפרצתי בצעקה לעבר עמליה, התיישבתי ללא תזוזה בפינה החשוכה ,כפי שהתבקשתי .עמליה "את מקלקלת את האחים שלנו!" אינני זוכרת איך היא הגיבה ואם וחברותיה היו יוצאות בכל פעם אל הרחוב ההומה דרך שער הכניסה בכלל יכולתי להמשיך לישון באותו לילה .הייתי חסרת אונים. ומבקשות מאחד העוברים ושבים להואיל בטובו לעזור להן בחיפוש החלטתי ללכת אל דודתי ,לספר לה את מה שקרה ולבקש את אחר מטבע אשר אבד להן בחדר הכניסה החשוך .זאת הייתה תקופה עזרתה בפתרון הבעיה .אני זוכרת את הדודה יושבת על כיסא שבה מנורות הנפט האירו בלילות וחשמל טרם הגיע לבתים .הקורבן בחצר ליד עץ הלימון המתוק והריחני ,ואני עומדת לידה ושופכת התורן היה מדליק גפרור ומתחיל לחפש ,עד שלפתע היה רואה את לבי .פניה הביעו סקרנות ותימהון .האם הסיפור על מעשיה אותי ניצבת כרוח הרפאים ממולו .אחוז אימה ופחד ,הוא היה לוחש | 124רשל ריקה בת דמשק | 125 לעצמו "שמע ישראל" ונמלט כל עוד נפשו בו .אנשים האמינו אז לידי ,דבר שמעולם לא קרה לי לפני כן .כחודשיים אחרי תחילת בשדים וברוחות .מכיוון שהרגשתי כל כך לא נוח עם עצמי והייתי הלימודים הוחלפה המורה ונעלמה מנוף בית ספרנו .כולנו היינו כה רצינית ,שיחקתי היטב את תפקידי בלי להיות מודעת לכך. מרוצים אך את אשר קרה בשיעור האחרון שלה אינני יכולה לשכוח. למחרת ,עם רדת הלילה ,עמליה הלבישה אותי באותה תחפושת באותו יום גורלי חמתה בערה על שום תלמידה אשר סרגה ויצאנו כולנו לטייל ברחובותיה החשוכים של השכונה .נשמעתי באמצע השיעור .היא ניגשה אליה ,הוציאה ממנה בכוח את המסרגות להוראותיה של עמליה .צעדתי קדימה וכולן הלכו אחריי .משום והצמר וזרקה אותם דרך החלון לכביש העפר השומם הגובל בבית מה הייתי עצובה ורצינית .האנשים אשר נתקלו בי נמלטו על נפשם. הספר .החלון היה בגובה שלושה מטרים מהקרקע .התלמידה, "שמע ישראל ,שמע ישראל ",שמעתי אותם חוזרים ואומרים .הבנות אשר נדמה היה שכל עולמה חרב עליה ,פרצה באותו רגע בצעקה מאחוריי התפקעו מצחוק אך הבהלה שניכרה בפני העוברים ושבים אדירה וקורעת לב ,זינקה לעבר החלון וקפצה דרכו אל הרחוב. עוררה בילדה שהייתי רק כאב וצער. כיתר התלמידות ,חששתי לחייה והסתכלתי דרך החלון בלי לשים עמליה המשיכה להטיל אימה על השכונה עם אותה תחפושת, לב לתגובת המורה .ראיתי את המסכנה יושבת לה על כביש העפר, עד לאותו יום שבו אישה בהיריון התעלפה בראותה את "המפלצת" המסרגות והצמר לידה ,אוחזת בשתי ידיה את רגלה הימנית השרועה בפתח הכניסה לביתה .עמליה ,אשר נבהלה מהמראה ,הבינה עד לפניה ובוכה .היא לא מתה ,חשבתי ונשמתי לרווחה כיתר הבנות כמה היא הייתה קלת דעת והלכה רחוק במעשיה .אם הסיפור שדאגו לה באותה מידה .אך את הרגל היא שברה ,המסכנה ,וכולנו היה נגמר אחרת והאישה הייתה מפילה ,עמליה לא הייתה סולחת ידענו זאת. לעצמה .היא ,שהצטיינה בטוב לבה וידעה תמיד לעזור ,כעסה על עצמה והשליכה את התחפושת .אני נשמתי לרווחה. קראו לה רחל שיכליף .היא הייתה יתומה מאב .היא ידעה עוני ומחסור והסריגה הייתה עבורה חלק מפרנסת המשפחה .איני זוכרת איך הסיפור נגמר ,אך מאותו יום היא הפסיקה את לימודיה ויותר אחיו של המנהל ,מסייה זילברשטיין ,לימד אותנו מדעים, גיאוגרפיה והיסטוריה .הוא היה מורה מעולה אשר פתח עבורי לא ראיתי אותה .חשבתי עליה רבות בהמשך ,עד לאותו יום שבו הגיעה אליי השמועה על נישואיה המוצלחים לבעל חם ואוהב. אופקים חדשים לעולם הפיזיקה והכימיה ,מקצועות שבהם היה למחרת אותו יום גם המורה למתמטיקה נעלמה לשמחתנו .נשמנו לי עניין מיוחד .לעומת זאת ,המורה למתמטיקה הייתה חסרת ידע לרווחה וחיכינו לבאות .המחליף היה ידוע כגאון במתמטיקה וקיווינו וגם לא ידעה להעביר את המעט שידעה .במבחן הראשון שהיה לנו לטוב .היות שחייבים היינו להתגבר על החומר הרב שהפסדנו, איתה אני הייתי חסרת אונים וניסיתי להעתיק מהחברה שישבה הוסיפו לנו שעות נוספות מחוץ למסגרת הרגילה .מה גדולה הייתה | 126רשל ריקה בת דמשק | 127 אכזבתנו כאשר שני שיעורים בלבד של אותו מורה הספיקו על מנת בסודי סודות מעבר לדלת הנעולה בחדרו של אביה .אותי ,בהיותי להוכיח לנו עד כמה כישרונו הפדגוגי עמד ביחס הפוך לגאונותו, נאיבית ,העסיקו נושאים אחרים ושונים ,אך את תפישת עולמה של והוא פוטר מיד .אני עדיין זוכרת את אותו מורה כחוש וממושקף אג'ני אימצתי לעצמי ללא עוררין וקיבלתי אותה כתורה מסיני. עומד ליד לוח וממלא אותו בנוסחאות ,מתקשה להסביר את אשר רצה ללמד .ריחמתי עליו. כך קרה שביום אחד היו כל מיני התלחשויות בין חברותיי לכיתה באחת ההפסקות בבית הספר .הן סיפרו לי על דבר נורא שקרה. המנהל המיואש הטיל לבסוף על אחיו ,המורה שלנו במקצועות מישהו ראה את חיה מתנשקת עם יאיר .יאיר היה בחור צעיר ,פעיל שעליהם כבר סיפרתי ,ללמד אותנו את אשר סירב לעשות לפני בתנועת החלוץ שאליה חיה הצטרפה בהשפעתו .הם התאהבו כן .הוא לא היה גאון במתמטיקה אבל היה מורה מעולה אשר זה בזה והפכו להיות חברים .נרגשת ונסערת מכל אשר שמעתי, היטיב להסביר את החומר הנדרש .תוך זמן קצר התגברנו על כל התהלכתי לבדי במסדרון בית הספר ומבטי נתקל בחיה ישובה מה שהפסדנו ושני המקצועות ,האלגברה וההנדסה ,הפכו להיות על המעקה .היא הייתה בודדה ועצובה .עברתי לידה והתחמקתי אהובים עליי. ממבטה החולמני אשר צפה למרחקים בדממה .הייתי אטומה ולא חיה הייתה החברה שלי שהיוותה תחליף לאג'ני בבית הספר. היא הפכה להיות גם שכנתי החדשה בבית מועלם .לאמה האלמנה יכולתי להבין איך דבר נורא כזה יכול היה לקרות .היה לי קשה להתעכב לידה ולשוחח עמה. היו עוד שתי בנות ,לטיפה ועדה ,ושני בנים נוספים ,שלמה וניסים. כמובן ,החברות עם אג'ני נמשכה והיא הייתה מקור הידע שלי אחי ,שלמה ,חזר בינתיים מפלסטין עם משפחתו המוגדלת והחל בכל הקשור ליחסים בין בנים ובנות ובין האסור והמותר .גבר להזמין אותנו לאכול אצלו בשבתות מדי פעם .האוכל היה טעים היוצא עם בחורה ,היא הייתה מספרת לי ,מנצל אותה לצרכיו אם והשולחן היה תמיד מלא כל טוב .אווירה של חום ומשפחתיות הוא רק מנשק אותה או נוגע בה .היא הייתה מספרת לי על מקרי עטפה אותי בכל פעם שהייתי מבקרת שם .אהבתי את קולה הערב היריון מחוץ לנישואין ,שהנוגעים בדבר הגיעו לאביה הרב על מנת והנעים של זהייה ,ואת דרך פנייתה לילדיה ואל כל מי שבא עמה למצוא להם פתרון הולם .ברוב המקרים זה נגמר בחתונה כפויה. במגע .מעולם לא שמעתי אותה מרימה את קולה או צועקת על במקרה אחד של בן טובים אשר הכניס את העוזרת להיריון זה נגמר ילדיה .מעולם לא שמעתי תלונה כלשהי יוצאת מפיה .אחי ,סלים, בתשלום פיצויים לבחורה ,אשר לה אפשרו למצוא חתן שיסכים דמה לה בטוב לבו ובאופיו השקט .הוא היה פונה אליי כמו אל אחיי לשאת אותה ולהציל אותה ואת הילד שתלד מהגורל המר שהיה ואל ילדיו ב"יא אחותי ",יא אחי ",יא אבני" ",יא בנתי ".חשתי את מצפה להם אחרת .אג'ני הסקרנית הייתה מקשיבה לכל אשר נאמר החיבה ואת האכפתיות שבקולו .אינני יודעת אם שניהם ידעו קרוא | 128רשל ריקה בת דמשק | 129 וכתוב אך הייתה להם אינטליגנציה רגשית ,כפי שהיא נקראת כיום, ומה יכולתי אני במצבי לעשות למען האנושות? הייתי לומדת אשר ידעה לדבר אל הלב .החום שהם הקרינו יחד בדרך פנייתם ולומדת על מנת לגבור על חומר של שלוש שנים במתמטיקה. אליי תרם רבות להתפתחותי. הודות לעמליה הייתי משיגה חוברות המיועדות למורים ,שהיו לאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה ,אחי חביב התחתן בשנית מופיעות פעם בחודש .הן הכילו חומר לימודי אשר הקיף את כל עם סורייה .היו לו כבר שני בנים ,אלי ושלמה ,מאשתו הטרייה. הנושאים אשר למדנו עם תשובות ,פתרונות והסברים בכל נושא גם אצלם היינו מוזמנים לאכול בשבתות .שוני גדול היה בין אופיו ונושא .החומר שהיה בתוכן נלקח מתוך המבחנים שהיו נערכים של סלים לזה של חביב ,ובין אופייה של זהייה לזה של סורייה ,אך בצרפת .הייתי עוברת על כל החומר הכתוב וכאשר הייתי נתקלת אהבתם ומסירותם לילדיהם היו זהות. הלימודים ,העבודה בבית והקריאה תפסו את כל זמני. בהתבודדותי האחרונה על הגג החלטתי על שינוי כיוון בהתנהגותי. "די לך לבכות על מר גורלך!" אמרתי לעצמי" ,עלייך להיות מרוצה ממה שיש לך ".היומן שניהלתי עזר לי והיה עבורי הראי שדרכו הוספתי להעמיק את היכרותי עם עצמי .הוא הפך להיות ידיד ויועץ לכל מצב שאליו נקלעתי ,ושיחרר אותי מהרבה לחצים. דמעות רבות שפכתי על מר גורלם של דמויות מהספרים שקראתי מאת ויקטור הוגו ,למרטין ,טולסטוי ,בלזק ,דוסטוייבסקי ,זולא, בשאלה במתמטיקה ובמדעים מדויקים ,הייתי מתעכבת ,קוראת ומנסה לפתור בעצמי .אם וכאשר לא הצלחתי לעשות זאת ,הייתי מסתכלת על הפתרון ,קוראת את ההסברים ולומדת את אשר לא ידעתי. מהיצירות הקלאסיות והחומר שהיה עלינו ללמוד ,קטעים אין ספור שיננו בעל פה .היו אלה קטעים נבחרים מתוך היצירות של קורני ,רסין ,מולייר ,ויקטור הוגו ,אלפרד דה מוסה ,אלפרד דה ויניי ,למרטין ,וולטר ,רוסו ואחרים .לו רק הייתם יודעים אתם, תלמידי בתי הספר שלנו ,עד כמה אתם מפסידים משום שאינכם לומדים באותה שיטה .רובכם לומדים על הסופר ועל כוונותיו. קופה ,לוטי ואחרים .היו גם קטעים נבחרים מהספרות הצרפתית אתם יודעים לנתח ולבקר היטב את יצירותיו אך את היצירות עצמן אשר המנהל היה בוחר עבורנו ומכתיב לנו בכיתה .אחדים מהם רבים מכם לא קראו. ביטאו בדיוק את רחשי לבי ואת האידיאלים שבהם דגלתי .הם היו ללמוד לדקלם יצירות אלו זה כמו לחדור לתוך נשמתו של כתובים בשפה כה יפה עד כי דמעות היו מציפות את עיניי מרוב הסופר או של המשורר .אתה חש את שהוא חש ,אתה כואב את התרגשות .בקטע אחד אשר נחרת בלבי היה כתוב כך" :בכל ערב, כאבו ,אתה רוטט ,אתה צוחק ואתה בוכה יחד איתו .אני עדיין זוכרת בטרם לכתך לישון ,שאל את עצמך אם תרמת משהו באותו יום את השירים אשר למדתי ואהבתי .אני נהנית ומתרגשת בכל פעם למען האנושות". שפרקים מהיצירות הללו פתאום עולים בראשי .זה קורה לי בעת | 130רשל ריקה בת דמשק | 131 שאני מוצאת את עצמי במצב דומה לזה שסיפק לכותב השראה. דיבר ישירות אל לבי .ברגעים של חוסר בררה וייאוש ,אם ביכולתך אז אני מדקלמת אותו שוב ושוב .נעשה לי טוב על הנשמה ואני לעשות כן ,הבא בעזרת כוחן של החשיבה וההתמדה בלבד לעליית מגלה דברים שטרם חדרתי לתוכם .נפעמת ונרגשת מחדש ,אני נפשך לדרגה הגבוהה של אומץ וגאווה שגיליתי אני .אל תבכה ואל שוכחת את צרותיי. תסמוך על עזרתם של אחרים .עשה את המוטל עליך בנחישות כדי יוסף ואליהו קלטו וידעו לצטט ולדקלם מהיצירות שעמליה ואני למדנו בעל פה .בלי להבין דבר ,הם הפכו לאוהבי שירה וספרות כמוני. שתדע כמוני לגבור על הסבל ולמות בשלווה. אהבת מולדת ,סיפורי גבורה ושירה אפית סייעו להטמיע בנו ערכים של אתיקה ומוסר .עבורנו המולדת הייתה צרפת והקשר אני זוכרת את השיר של אלפרד דה ויניי" ,מות הזאב" ,שבו שלנו אליה היה חזק מאוד .עובדת היותנו יהודים ילידי סוריה לא הוא מסופר על צייד ועל חבריו אל מול להקת זאבים .מותו של דיברה כלל אל לבנו .בספר ההיסטוריה היהודית שלמדנו עדיין לא הזאב ,אבי המשפחה ,מתואר שם דרך מבטו הרגיש של המשורר. היה מסופר על הרצל .לי עצמי הייתה תחושה של תלישות וחוסר השיר מספר את סיפורו של הזאב לאחר שהוקף והותקף על ידי שייכות .אמנם חשתי הזדהות עם הדמויות מן ההיסטוריה של עמנו הציידים ,נפצע קשה ,הבין שלא נותרה לו כל דרך לסגת ,ושטרם שעליהן למדתי ,אך זה עדיין לא סיפק אותי .סיפור על הלל הזקן מותו הוא חייב להציל את הזאבה ואת הגורים שלו .הוא מספר על שלמדתי ומילא אותי גאווה היה על ערבי שבא אליו ושאל אותו אחיזתו של הזאב בגרונו של האמיץ מבין כלבי הציד התוקפים מה עליו לעשות על מנת להמיר את דתו ולהפוך ליהודי .התשובה אותו ,ושלמרות היריות אשר נורו עליו מכל עבר וסכיני הציידים שנתן הלל הייתה ,לפי תרגום מדויק מצרפתית" ,אל תעשה לרעיך אשר קרעו את בשרו ,הוא אינו מרפה ממנו עד שהוא חונק אותו מה שלא היית רוצה שיעשו לך .זאת כל התורה ,כל השאר הם למוות והכלב מתגלגל מתחת לרגליו .אז הוא מפנה את מבטו אל פירושים ".תשובתו של הלל נגעה ללבי ונחרתה בזיכרוני .היא הציידים ,מסתכל להם ישר בעיניים ונשכב בשקט וברוגע .הוא תאמה במדויק את דרכי ואת אופיי .אין אדם בעולם אשר יכול מלקק את הדם הניגר מפיו ומת בלי להוציא כל יללה מפיו. לאהוב את האחר כמו את עצמו ,אך בהימנע האדם מעשיית הרע הקטע האחרון של השיר ,שבו המשורר מביע את אשר הוא חש לאחר ,מתקיימים גם כל הציוויים האחרים. ואת מסקנותיו באשר להתנהגותם של בני האדם ,אומץ על ידי סיפור אחר שריגש אותי היה על שמואל הנגיד אשר התמנה ארבעתנו במשפחה כדרך חיים .עד כמה אני בוש ,אומר המשורר, לשר של מלך גרנדה בשנת .1020המלך ,שמאוד העריך את השר על שאנו מתהדרים בהיותנו בני אדם .בפנייתו אל הזאב הוא מוסיף שלו ,נהג לטייל איתו מדי יום ביומו .ערבי אחד אשר נקרה בדרכו – הבנתי אותך היטב וקלטתי את המסר שלך .מבטך לפני מותך היה מרעיף בכל פעם קללות עסיסיות על הנגיד ועל השר היהודי. | 132רשל ריקה בת דמשק | 133 המלך כעס על הערבי וביקש מהשר שלו לחתוך לו למחרת את החברות שלי עם חיה התעצמה מיום ליום .יחד היינו לומדות, הלשון .שמואל הנגיד ניגש למחרת אל הערבי ,התעניין במצבו משננות ומתכוננות למבחן הגורלי .שתינו נדרנו נדר שבמידה החומרי שהיה קשה ונתן לו סכום נכבד של כסף .למחרת ,כאשר ונצליח לזכות בתואר הנכסף ,נשטוף וננקה באותו שבוע את החצר טייל עם המלך לידו ,הערבי הרבה לברכו .המלך המופתע שאל הענקית של בית מועלם. את הנגיד" :מדוע לא הוצאת את הלשון שלו כפי שציוויתי עליך?" עולם הדמיון התרחב אצלי ככל שרכשתי ידע .חלמתי על שיטות הנגיד ענה" :הוצאתי את הלשון הרעה שלו ,כפי שציווית ,ורק לימוד שאפשר יהיה להנהיג בבתי הספר .בגיאוגרפיה ,למשל, החלפתי אותה בלשון טובה". על יציאה אל הטבע ,נסיעה מעיר לעיר וטיסה מארץ לארץ על כאשר למדנו על הרמב"ם ,נזכרתי שעוד בהיותי ילדה קטנה מנת לחזות בעיניים בכל אשר מלמדים בבית הספר .חלמתי על שמעתי את השם הזה מאבי ,שהיה מספר שאנחנו הצאצאים שלו. מעבדות וניסויים בכימיה ובפיזיקה ,ועל דברים רבים אחרים .בכל שנים רבות לאחר מכן ,כאשר אחותי החורגת ,זהייה ,הייתה כבת פעם שלמדתי משפט חדש בפיזיקה חלמתי על המצאות למיניהן. שמונים ,היא סיפרה לי שאנחנו צאצאים של רב גדול הקבור בטבריה החלום שלי היה ללמוד ולהמשיך ללמוד .המחשבה שלא אוכל והיא ,שלא ידעה קרוא וכתוב ,הזכירה את שמו של הרמב"ם .אחותי, לעשות זאת במצבי הובילה אותי בפעם הראשונה למרד פנימי נגד עמליה ,אשר שוחחתי איתה על נושא זה בעודה בחיים ,אישרה סדרי עולם – נגד המלחמות ,העוני והעושר ,החזק והחלש .תמיד זאת .אבא עצמו סיפר לה דברים אלה. הייתי מוצאת את הדרך להביע זאת דרך חיבורים שכתבתי .שקועה זאת הייתה תקופה של הפגנות בדמשק .הערבים היו יוצאים בהמוניהם אל הרחובות כאשר אחד מהם נישא על כתפי האחר בלימודיי ובתוך עצמי כפי שהייתי ,לא פלא שעל כל אשר התרחש סביבי לא נתתי דעתי כיתר הבנות. וצועק" :אני השייח' תאג' ,תאהבו אותי!" והם היו משיבים פה אחד" :הצואה שלנו עליך!" הפגנות רבות אחרות נגעו ליהודים. חמישה בינואר בשנת 1937היה עבורי יום גורלי .בבוקר של הם היו יוצאים אל הרחובות וצועקים" :פלסטין ארצנו והיהודים אותו יום גיליתי את הפיכתי לאישה .נסערת ונרגשת הבטחתי הם כלבינו!" בהפגנה אחרת האחד היה צועק "קולונל קויטו!" וכל לעצמי להישמר בכל כוחותיי ממגע כלשהו עם גבר העשוי להכניסני השאר היו עונים בשאגה אדירה" :יהודי!" כאשר הפגנות כאלה היו להיריון .את מה שקרה לי באותו יום לא סיפרתי לאיש .שקועה נערכות ,הצרפתים היו מציבים מיד תותחים בכניסות אל הרובע כולי בלימודים ,שכחתי מכל העניין בלי לשאול את עצמי שאלות היהודי והכול היה בא על מקומו בשלום. כגון מדוע אותו מקרה לא חזר על עצמו. | 134רשל ריקה בת דמשק | 135 חיה ואני התכוננו בקדחתנות .היינו ארבע בנות ובן אחד בלבד הייתי מאושרת כאשר איש משרד החינוך קרא בשמי בין יתר כשניגשנו באותו יום למבחן .בנים מצטיינים רבים אחרים היו באותה שמות תלמידי דמשק אשר עברו את המבחן בכתב .ההצלחה לא כיתה ומספרם היה פי ארבעה או חמישה ממספר הבנות ,אך מטרתם פסחה על יתר חברותיי ועל ויקטור .אך סיפורנו עדיין לא תם ,כי הייתה להמשיך בלימודיהם במכללות ובאוניברסיטאות הקיימות היה עלינו להיבחן בעל פה בכל המקצועות על מנת לזכות בתעודה. בדמשק ובבירות על מנת להתמחות במקצועות אשר חפצו בהם. עבור הבחינות הללו היה עלינו לנסוע לבירות .לשם היו מגיעים האחד שניגש איתנו ,הבנות ,עתיד לימים להפוך לרוקח בסניף קופת הנבחנים מכל ערי סוריה .אח חורג היה לחיה ,אשר התגורר בבירות. חולים בזמנהוף ,כך סיפרה לי אחותי ,ז"ל ,אשר פגשה אותו שם. היה ברור ומובן מאליו ששתינו נלון אצלו כאשר נגיע לשם .אחיה זאת הייתה השנה הראשונה שבה החליטו להוסיף מבחן בהבנת השפה הערבית ,דבר אשר חששתי ממנו ביותר .כל אשר לימדו אותנו בשיעור ערבית היה קרוא וכתוב וקצת דקדוק .מעולם לא הוסבר לנו ולא נדרשנו להבין את הקטעים אשר קראנו. הערבית הספרותית שונה כידוע מהשפה המדוברת ,ואני לא הבנתי מילה .היות שההחלטה הזאת של משרד החינוך באה באיחור וסמוך למועד הבחינות ,הצלחתי ללמוד מילה אחת בלבד באותה שפה – "קריה" שפירושה בעברית "כפר ".למזלי ,באותו מבחן, בקטע שהיה עלינו לתרגם לצרפתית ,המילה הקשה היחידה הייתה אותה מילה. של חיה עבד בבירות והתגורר בשכירות יחד עם שותף בחדר קטן אשר הכיל מיטה רחבה ,ארון ושולחן .המטבח והשירותים היו בחצר .חיה ואני ישנו על המיטה .אחיה וחברו ישנו יחד על מזרן שהונח על הרצפה. למחרת ,השכם בבוקר ,התעוררתי כהרגלי הודות לשעון הפנימי שנשמע תמיד להוראותיי ומעולם לא אכזב ,אלא שהפעם הנורא מכל חיכה לי במיטה .המחזור שהתעכב במשך שישה חודשים חזר בגדול ושלולית של דם הייתה מתחתיי .נדהמת וחסרת אונים ,העפתי מבט מסביבי .ראיתי את שני הבחורים ישנים עמוק .חברתי ,חיה, "המתים בלתי נראים אך הם קיימים" .זה היה נושא החיבור שהיה התעוררה בדיוק באותו רגע למזלי .לא היה לנו זמן לחשוב ולא עלינו לכתוב במסגרת מבחן שנמשך כשעה ,כמו ביתר המקצועות. יכולנו להוציא הגה מפינו .היה עלינו להספיק להכין את עצמנו היה עלינו לפתור שתי שאלות במתמטיקה .הצלחתי לעשות זאת ליום הארוך של המבחנים שחיכה לנו. לאחר חשיבה מעמיקה בדקות האחרונות בלבד ,אך את התוצאה חיה פעלה ביעילות ובשקט .היא ניקתה את הסדין והמזרן עם הסופית לא הספקתי לרשום כי הזמן אזל .מבחן רדף מבחן כאשר סמרטוט ,מים וסבון ,ולקחה אותי לשירותים .היא עזרה לי להתרחץ אפשרות לבחירה בין נושאים שונים באותו מקצוע לא הייתה קיימת. ולהתארגן ,וכך היינו מוכנות ללכת בזמן לאותו מקום שבו נערכו המבחן נמשך יומיים רצופים. המבחנים בלי להעיר את שני הבחורים משנתם. | 136רשל ריקה בת דמשק | 137 הכרת תודה המהולה בהערכה ובצער על כך שמעולם לא הבעתי את תודתי בפני חיה בעודה בחיים ,מציפה אותי בעת כתיבת שורות אלה .דמעות התרגשות נקוות בעיניי משום שלא שוחחתי איתה על הזיכרונות האלה בפגישות המעטות שהיו בינינו בארץ לפני מותה. הכול התחיל ברגל שמאל באותו יום גורלי .הייתי במצב רוח מדוכדך עקב מצבי הפיזי .הלכתי ממבחן למבחן – מספרות להיסטוריה ,מהיסטוריה לגיאוגרפיה ,לפיזיקה ,כימיה וביולוגיה – ועניתי אוטומטית על כל השאלות אשר נשאלתי ,באדישות וכאילו דבר לא אכפת לי .כך היה עד שהגעתי למבחן במתמטיקה .בשאלה המורכבת שנתבקשתי לפתור היה לי קשה להשקיע מחשבה נוכח תעודת ההסמכה שלי מצבי .על מנת לכתוב בכל זאת תשובה כלשהי על הלוח התחלתי לשחק בנתונים תוך שהבוחן מנסה לעודד אותי ומציג לי שאלות יאיר התלווה אלינו במכונית שהובילה אותנו מבירות חזרה בטון מלא הבנה והתחשבות .זה עודד אותי ולאט לאט חזרתי לעצמי. לדמשק .בכיתי לכל אורך הדרך .יאיר וחיה ניסו לעודד אותי אך הצלחתי ללא קושי לענות על השאלה ולמלא את הלוח בנוסחאות. דבר לא עזר .נשאתי את יגוני עד לאותו יום שבו קיבלתי את התוצאה מהמבחן בערבית חששתי ובצדק .כאשר לא הבנתי כמעט דבר החיובית של הבחינות בעל פה .חיה גם הייתה בין המאושרות ממה שנשאלתי ,הבוחן אמר לי בצרפתית" :גברת ,אני לא מברך ושתינו ,כפי שהבטחנו ,שטפנו וניקינו באותו שבוע את כל החצר אותך על הידע שלך בשפה הערבית ".הייתי מיואשת לגמרי ,מה של בית מועלם. עוד שבמבחן המוזיקה שאליו ניגשתי קודם הבוחן אמר לי את אותו משפט בקשר ל"קול הערב שלי" כאשר נתבקשתי לשיר. למען האמת ידעתי זאת ורציתי להימנע מלשיר ,אך נאלצתי זמן לא רב אחרי כן התקיימה החתונה של יאיר וחיה .הפרט היחידי שאני זוכרת מהחתונה זה צער על כך שלא הייתה לי היכולת לקנות לה מתנה ליום המאושר בחייה. לעשות זאת כי איבדתי קודם לכן את הפתק מהרופא השכן שעמליה ליאיר חילו הייתה חנות לדברי נוי במרכז העיר .הוא היה מזכיר השיגה עבורי ,פתק שבו היה כתוב שאסור לי לשיר עקב פגם מסוים תנועת החלוץ וציוני נלהב ,וחיה הלכה בעקבותיו .הפעילות שלהם בגרוני .בזמנו ,עמליה השיגה לעצמה פתק דומה לאותו מבחן והיא בתוך התנועה לא עניינה אותי כלל וכלל .הם ידעו שאותי היה שוחררה מהצורך לשיר. קשה להוביל בשלב זה לדרך חשיבה מהפכנית אשר תערער את | 138רשל ריקה בת דמשק | 139 גילי ויותר .הדבר המוזר שהייתי חשה כל פעם היה השקט ששרר בהיכנסי לכיתה ולאורך השיעור .לא היו ההפרעות שלהן ציפיתי, כפי שחוויתי כתלמידה כאשר מורה מחליפה הייתה נכנסת לכיתה. מה עוד שבנים היו ידועים ביכולת שלהם להתפרע בכל הזדמנות. לא ידעתי איך לנהוג ולמלא את התפקיד שהוטל עליי. קרה פעם – לא אשכח זאת – שהרבצתי במקל על הידיים לתלמיד "עצלן" שלא למד או לא הכין שיעורים .מצפוני אחרי אותו מקרה הציק לי ולא נתן לי מנוח .מאותו יום החלטתי לנהוג אחרת ,ובכדי להצליח לעזור לתלמיד המתקשה בלימודים התחלתי לחשוב על דרך ושיטה .זה התפתח אצלי עם הזמן .תמונתו של ילד המושיט חיה ויאיר חילו יד ואני מרביצה לו המשיכה להטריד אותי זמן רב .אילו הייתי זוכרת את שמו ,גם היום הייתי מחפשת אותו ומבקשת ממנו סליחה. היסודות שעליהם גדלתי ובניתי את עצמי .חייתי בתוך בועה שבה עיצבתי את מודל התנהגותי לאור הספרים שקראתי והשירה שכל עמליה ואני הפכנו להיות חברות .שתינו עבדנו באותו בית ספר כך אהבתי .בחרתי מתוכם את הטוב ,ההרואי והנשגב ,בעוד שחיה, והבגדים המשומשים שהיינו קונות התאימו לשתינו .כל אחת מאיתנו אג'ני ויתר הבנות מסביבי היו שונות .הן היו מציאותיות ומעורות בחרה את הבגדים שהיא רצתה והתלבשה לפי טעמה .התחלתי בכל אשר התרחש בסביבתן. לדאוג למראה החיצוני שלי והלכתי לספר ידוע ,שם סלסלתי את השערות לפי האופנה .זה בכלל לא התאים לי אך עברתי לסדר היום הייתי מאוד צעירה והמנהל של בית הספר ,מסייה סילבר ,נהג והשלמתי עם המראה החדש בלי חרטות .הפקת לקחים מטעויות בחכמה כאשר העסיק אותי בהתחלה כמחליפה לעת צרה והטיל ללא חרטה היה נוהג שהחל אצלי מאז במודע והפך להיות חלק עליי את עבודת הפקידות של בית הספר ואת ניהול הספרייה. אינטגראלי בתהליך בניית האישיות שלי. מילאתי היטב וללא מאמץ את תפקידי ,אך עדיין הייתי רחוקה כאשר התעוררתי באחד הבקרים עיניי נפערו לרווחה בראותי מלהרגיש את עצמי מורה כאשר נתבקשתי להחליף מורה נעדר את אחי ,אליהו ,יושב על המזרן ושערותיו השחורות הפכו לבהירות באחת הכיתות הגבוהות של בית הספר .התלמידים שם היו בני בצבע ג'ינג'י .החשש שקרה לו משהו מילא את לבי בדאגה ,ולא | 140רשל ריקה בת דמשק | 141 הבנתי איך דבר כזה יכול היה לקרות .הסתכלתי על עמליה שהייתה ערה גם היא ופתאום תפסתי שהיא עצמה גרמה במו ידיה לשינוי. רותחת מכעס צעקתי לעברה" :מה עשית ואיך יכולת לעשות לו דבר שכזה? איך הוא יכול להופיע בבית הספר עם שער כזה?" היא ניסתה להרגיע אותי כאשר הסבירה לי שבסך הכול היא הרטיבה את שערותיו במי חמצן .כאשר שאלתי את אליהו איך נתן לעמליה לעשות לו דבר שכזה ,הוא ענה לי בפשטות" :היא העירה אותי בלילה כי היא ראתה כינים על ראשי ורצתה להוציא אותן .היא אני בחולצה עם שרוכים הרטיבה לי את השערות והוציאה אותן". ראיתי את אליהו עם השערות הצבועות בבית הספר ,מטייל להנאתו לאורך המסדרון ומבטים מכל עבר מופנים לעברו .הוא היה משועשע מתשומת הלב שזכה לה בלי להבין את הסיבה .אני נרגעתי וחשבתי לעצמי ,מזל שהוא כזה ויודע ליהנות ממצב שעבור אחרים יכול היה להפוך לטראומתי .לא חשבתי על כך שלא היה לנו ראי ואת פניו עם השערות הצבועות הוא לא יכול היה לראות. גיליתי זאת לאחרונה ,בעת ששוחחתי איתו על אותו מקרה .הוא סיפר לי עד כמה תשומת הלב והעניין שהוא עורר באותו יום מצאו חן בעיניו ,ושהוא לא ידע ולא הבין מה עמליה עשתה לשערותיו. אינני זוכרת למה ומדוע עברנו לגור בבית ווארוואר .עמליה קיבלה את ההחלטה ואני לא שאלתי שאלות .בית ווארוואר שכן בסופה של סמטה אפלה בקרבת הרחבה הגדולה שבה התקיימו מדי שנה רוב אירועי פורים שעליהם סיפרתי לפני כן .באחד הבתים בסביבה הקרובה גרה אחותי ,זהייה .בעת ההיא שני ילדיה הבוגרים מבעלה הראשון ,ג'ק ורחל ,היגרו לפלסטין .האחרים – מזל ,לטיפה, עמליה עם חברים וחברות | 142רשל ריקה בת דמשק | 143 נעים ונתן – למדו כולם בבית הספר אליאנס .כאשר עברנו לגור בפח? זמן לא רב לאחר מכן היא התארסה והתחתנה עם בחור דתי, בקרבתם הקשר בינינו התהדק והם הרבו לבקר אותנו. כיאה לבתו של רב. החצר בבית ווארוואר הייתה קטנטונת .גרם מדרגות הובילו למסייה סילבר היה חלום .הוא רצה לשלוח אותי להמשיך את מצדה האחד לקומה השנייה שבה התגוררה משפחת ווארוואר. לימודיי באליאנס בצרפת ,על מנת להבטיח את עתידי כמורה גם המשפחה כללה את האב ,אבו דיב ,האם ,אם דיב ,דיב עצמו ובת חולה עם שתי בנותיה הקטנות .הבת הייתה בגיל שלושים בערך. בעלה ,ממוצא מרוקאי ,נעלם יום אחד מחייה בלי להותיר עקבות. מראה פניה החיוורים ,העיניים הבוהות וגופה הרועד היו מעוררים רחמים .למשפחה הייתה בת נוספת במרוקו ,אשר למדה בזמנו בפריז בכיתות הגבוהות ,אך לאחר שעמליה הסבירה לו את מצבנו המיוחד הוא ויתר על הרעיון .בחופש הגדול הוא ואשתו נהגו להזמין את עמליה לכפר הנופש ,בלודן ,לבלות שבועיים עם ילדיהם .באותה שנה תכננו להזמין גם אותי לשבועיים ,אך התכנית לא יצאה אל ונשלחה לעבוד שם כמורה .בחצר הייתה ברכה קטנה ויבשה .את הפועל .איני יודעת מה הייתה הסיבה לכך אך עם השנים הבנתי המים סיפקה לנו באר שעמדה באחת הפינות. שהיה מסוכן עבורם לקחת אחריות על הנערה החולמנית והנאיבית המגורים שלנו כללו שני חדרים ,מטבחון קטן וחדר לכביסה שהייתי ,מה עוד שנחשבתי יפה על אף שאני עצמי לא ידעתי זאת. ולרחיצה .השירותים היו מתחת למדרגות של אחד החדרים אשר עמליה ראתה את עתידה כמורה במשרד החינוך .נאמר לה שזה שימש עבורנו כחדר שינה .זה היה חדר קטן ושטוף שמש לרוב. לגמרי לא פשוט עבור בחורה יהודייה אך לבסוף היא התקבלה בהתחלה ישנו על מזרנים וללא מיטות בחדר הגדול שבחצר ,אך ונשלחה ללמד באל נבק ,כפר נידח קרוב לעיר חלב. עמליה השיגה במהרה כריות ושתי מיטות מרווחות ,אחת לשתינו ואחת ליוסף ולאליהו שמצאו את מקומם בחדר האמור. בחדר הגדול שבחצר היו שני ארונות קיר וחלון גדול בחזית אשר גבל עם המגרש הענקי לכדורגל של בית ספר אליאנס .יוסף היה בין השחקנים הפעילים והשתתף בכל משחק שנערך שם. ימים ספורים לפני התחלת הלימודים נסעה עמליה בליווי חברותיה למקום מגוריה החדש .זה היה באחד הימים החמים של סוף חודש אוגוסט .הן היו מאושרות מעצם הנסיעה למקום עבודתה החדש של עמליה ,לבושות בשמלות עם שרוול קצר המכסות בקושי אג'ני ,שחיבבה את אחד השחקנים ללא ידיעתו ,הייתה באה לבקר את הברכיים ,הרגליים החשופות נעולות בתוך סנדלים והראש עם אותי ולהתבונן בו .בלי לומר לה את דעתי ,ראיתי אותה כבוגדת השער הפרוע המתעופף לכל עבר .קולות הצהלה שהשמיעו הגיעו בעקרונות הנוגעים לגברים "הנצלנים והבוגדניים ",שהיא עצמה למרחקים .נפרדתי מהן בעת שעלו על המשאית .בקולי קולות חזרה והסבירה לי .איך יכול להיות ,חשבתי ,שהיא עצמה נפלה ובמחיאות כפיים הן התחילו לשיר כאשר הגלגלים החלו לנוע. | 144רשל ריקה בת דמשק | 145 למחרת ,כאשר חזרו הביתה ,הן סיפרו לי על הערב הנפלא חופשת החגים בבית ספר אליאנס הייתה ארוכה .אליהו ויוסף והבלתי נשכח שבילו יחד עם עמליה .הן המשיכו לשיר ורקדו עד נסעו לפניי .עם תיק ושלושה כובעים בידיי ,עליתי לאוטובוס ישן שעה מאוחרת. ומגושם בדרכי אליה. כעברו מספר ימים קיבלתי מכתב מעמליה ,שבו היא סיפרה לי את אשר התרחש בכפר למחרת אותו ערב .המקום שאליו הגיעה, היא הסבירה לי ,רחוק מאוד מזה שתיארה לעצמה .אנשי הכפר היו מוסלמים עם מיעוט נוצרי .הם מעולם לא ראו ולא הכירו יהודים. אחדים לא שמעו אפילו על קיומם. היה יום יפה ,השמש זרחה והייתי במצב רוח מרומם למרות היותי היהודייה היחידה בין הנוסעים .האחרים היו גברים ונשים בלבוש של אנשי כפר עם כאפייה ושרוואל .הנשים היו לבושות כמו הפלאחיות הערביות בארץ .הם התעלמו מנוכחותי ואיש מהם לא הטריד אותי ,כאשר לפתע מזג האוויר החל להשתנות .גשמים עזים החלו לרדת ,רוחות סוערות נשבו והכביש הוצף .האוטובוס השייח' של הכפר אשר שמע על בואה של היהודייה "המופקרת" נעצר וכל הנוסעים התבקשו לרדת .ירדתי מהאוטובוס יחד עם ועל מה שעוללה ביחד עם חברותיה באותו ערב ,נשא למחרת ,ביום שאר הנוסעים ויחדיו עלינו על הר בצד הדרך .השמש שוב זרחה שישי ,נאום הסתה במסגד .הוא פנה אל המתפללים ושאל בין היתר, ואני בפעם הראשונה בחיי עליתי על הר גבוה. "האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שיהודייה תלמד את בנותינו? אותה מופקרת אשר הולכת ללא כיסוי ראש ובלבוש לא צנוע?" מנהלת בית הספר שבו עמליה התחילה ללמד סיפרה לה זאת למחרת .היא הסבירה לה מדוע היא חייבת לייעץ לה לשאת בגדים עם שרוול ארוך ,כובע על הראש וגרביים ,ולהימנע מלצאת החוצה בערבים עד יעבור זעם. החשש לגורלה הוביל אותי להיערך מיד ולמצוא את הדרך לעזור האוטובוס תוקן בינתיים והתבקשנו לחזור אליו .חבריי לנסיעה מיהרו לרדת מההר התלול .באיזה קלות הם עשו זאת! אני השתרכתי מאחור ובראותי אותם מתרחקים ממני ומגיעים במהרה לאוטובוס, נתקפתי פחד .כה קשה הייתה לי הירידה ולא ידעתי כיצד להדביק אותם .נשארתי מאחור ואיש לא שם לב אליי או ניסה לעזור לי. לא ידעתי מה לעשות .החשש להישאר תקועה לבדי באמצע ההר הוביל אותי להחלטה לגבור על הפחד ,לרוץ מהר ככל שאני יכולה לעבר המדרון התלול ולהשיג את האחרים .כאשר עשיתי זאת לא לה לצאת מהמצב המסובך שבו הייתה .חיפשתי ומצאתי עבורה הייתה לי כבר כל אפשרות לעצור בזמן ונפלתי ישר לתוך תעלת בגדים הולמים ,וקניתי לה מספר כובעים .היות שהחופשים בבית מים למרגלות ההר .הכובעים צפו על פני המים ובגדיי היו רטובים. ספר אליאנס תאמו את החגים היהודיים בעוד שבכפר שבו היא האוטובוס עדיין לא יכול היה לנסוע ועד שזה קרה בגדיי התייבשו לימדה זה היה אחרת ,אני כשהייתי בחופש התכוננתי לנסיעה אליה. בשמש היוקדת שלאחר הסערה .הגעתי באיחור רב לעמליה ,אך | 146רשל ריקה בת דמשק | 147 הייתי מלאת סיפוק על כך שהצלחתי במשימתי להינצל ולהביא לב ,ולבקשתי היא לימדה אותי להכין אורז .באחד הימים היא לה את הכובעים למרות כל המכשולים שהיו בדרכי. הזמינה אותנו להצטרף אל בעלה ואל הילדים ליום בציר .למחרת מצאתי את עמליה במצב של חרדה לחייה ולגורלה .היא סיפרה יצאנו כולנו השכם בבוקר לדרכנו אל הכרם שבבעלות המשפחה. שנוסף על כל הבעיות שעליה לפתור בהקדם ,היא חייבת לשפר את ההליכה לשם הייתה חוויה .האחים שלי זכו לעשות את הדרך על ידיעותיה בשפה הערבית ,ומורה עיוור ייתן לה שיעורים .בינתיים חמורים .כאשר הגענו לשם ,התפזרנו כולנו לאורכו ולרוחבו של היא התחילה ללמד וכדרכה התחבבה במהרה על התלמידות ועל הכרם הענק .כל אחד מאיתנו קיבל סל נצרים ועליו היה למלא המנהלת .כעבור שבוע ,השייח' אשר נשא את הדרשה נגדה נפטר אותו בענבים .כך עשינו ,אכלנו ומילאנו בכל פעם ,מהבוקר ועד לפתע .תלמידות התחילו להזמין אותה לבתיהן ,כולל בנותיו של שקיעת החמה .ענבים טעימים כאלה לא אכלתי מעודי .כאשר לעת השייח' .המנהלת אשר הפכה להיות ידידתה ערכה לה היכרות עם ערב חזרנו הביתה ,עייפים ומלאי חוויות עם הסל המלא בענבים נכבדי העיירה ,הפקידות הבכירה ונציגי הממשלה אשר נשלחו שקיבלנו ,הלכנו ישר לישון. מדמשק .כולם ללא יוצא מן הכלל אהבו את עמליה וחיפשו את חברתה. באחד החדרים השכורים שבחצר ,מול חדרה של עמליה ,גרו מורה ואשתו .הם היו נוצרים כמו משפחת אבו סמי .הם לא פגשו בחופשים היינו נוסעים אליה .לאחים שלי היו חברים משלהם יהודי בטרם הכירו את עמליה ,אך מאותו רגע שבו נפגשו היא ואנחנו היינו יוצאות כל ערב להתארח אצל משפחה אחרת .הודות הפכה להיות עבורם כבת משפחה .אליה הצטרפנו במהרה גם לה ,זכיתי להיות נוכחת בחתונה של אחת מתלמידותיה ,שם היו אנחנו – יוסף ,אליהו ואנוכי. רק נשים .פניה של הכלה היו מאופרים בכבדות .כמובן ,הגברים בחצר של אום סמי היו מתחלפים דיירים לעתים קרובות .הספקנו היו לחוד כפי שנהוג אצל המוסלמים .לא הייתה בי הסקרנות של להכיר וליצור קשר עם אחדים מהם אך בינינו ובין הדיירים הקבועים היום ולכן לא שאלתי שאלות .המוזמנות עטו שמלות צבעוניות התהדקו הקשרים עם הזמן. וקולות הצהלה והשמחה פרצו מכל עבר .אישה בלונדינית יפהפייה מאותו רגע שבו עמליה נפרדה מאיתנו ונסעה למקום עבודתה הייתה בין המוזמנות .נדמה היה לי שכאילו הופיעה מכוכב אחר. החדש ,הפכתי להיות האחראית הבלעדית על הפרנסה ועל ניהול היא הייתה שונה לא רק במראה אלא בסגנון לבושה ובהתנהגותה. הבית .המשכורת של עמליה סיפקה את צרכיה בלבד .את שלי הייתי פניה הקרינו טוב לב ואצילות .היא עוררה את סקרנותי. שמה בפינה מתחת לבגדים שבאחד הארונות .את סכום הכסף הייתי עמליה שכרה חדר בחצר הענקית של בעלת בית נוצרייה .קראו מחלקת למספר הימים של אותו חודש ,כדי לא לחרוג חס וחלילה לה אום סמי .אהבתי לשהות בחברתה .היא הייתה אימהית וטובת מהתקציב .יוסף ואליהו היו אחראים על הקניות .סמכנו אחד על | 148רשל ריקה בת דמשק | 149 השני .היינו חייבים לחיות עם מה שיש כדי להימנע מסכנת הרעב בכיתה .היא הייתה נכנסת לכיתה באמצע השיעור ,מתיישבת על אחד המאיימת במקרה של חריגה כלשהי מהתקציב .השנה הייתה .1939 הספסלים ,מקשיבה ומתבוננת בדרך משלה על הנעשה בכיתה ,על רוחות מלחמה הגיעו מאירופה ולמרות שלא קראנו עיתונים ורדיו השיטה ,המשמעת ואופן העברת השיעור .אשר לי עצמי ,שמבחינה לא היה לנו ,שמענו וידענו על היטלר ועל מזימותיו .עקבנו בדריכות מעשית הייתה זאת השנה הראשונה של התנסותי כמורה ,ידעתי אחר המתרחש באירופה. להעריך את הביקורת ואת העצות אשר הייתה נותנת לי .משפט אחד ביקרנו לעתים קרובות בקולנוע .שם ,יותר מכול ,הצפייה ביומן ששמעתי מפיה נחרת בזיכרוני כאשר סיפרה לי על הסיפוק שחשים שלפני הסרט המחישה לנו את המתרחש באירופה .האמנתי אמונה מורים טובים אחרי יום עבודה מפרך .לראשונה התחלתי לחשוב עיוורת ביכולתם של הצרפתים הגיבורים לנצח במקרה שתפרוץ על עבודתי כמורה מזווית שונה ,ולמשמעותה של המילה "מורה" מלחמה .מבחינה אישית ,הייתה לי תחושה של ריקנות וחסר היה התווספו ממדים שבהם לא הכרתי עד אז .היא התחילה להפעיל את לי דבר מה שלא יכולתי עדיין להגדיר ,משאת נפש כלשהי ,משהו דמיוני ואת כושר היצירה שבי .ילדי הכיתה הפכו להיות יקרים לי שירטיט אותי וייתן תוכן לחיי. עד מאוד והחלטתי להשקיע בהם את כל כולי .מאותו יום התחלתי לנצל את כל התכונות שבהן התברכתי .התוצאות שהתקבלו עוררו ההפגנות נגד הצרפתים בדמשק גברו .ראשי המפגינים ,בד"כ בי רוח חדשה ונתנו טעם לחיי. ערבים מוסלמים ,היו מגיעים לבית ספר אליאנס ודורשים מהמנהל אמונתי באלוהים הייתה אז ללא עוררין ,עד שיום בהיר אחד השתתפות נציגים מבין התלמידים בהפגנות למען עצמאות סוריה. שאלה אותי עמליה מי בכלל ראה אותו ואם כן ,מדוע אינו מופיע המנהל היה נענה מיד לכאורה ,אך לבנים שהיה שולח היה דואג בפני איש כמו פעם? נשארתי עם פה פעור .לא ידעתי מה לענות אך לומר בשקט לחמוק מההפגנה בדרך כלשהי ולחזור לבית הספר מאותו יום מחשבות רבות על אודות האמונה והדת החלו להטריד מהר ככל האפשר. אותי .שאלתי את עצמי ,אם אכן יש אלוהים ,מה אני ומה אחיי למדאם נאסי ,המנהלת החדשה של בית הספר אליאנס לבנות, הקטנים עשינו על מנת שיהפוך אותנו ליתומים? היה מראה לא אסתטי של אישה פשוטה ועלובה .אפשר לומר בפה אני עדיין שואלת מדוע .מדוע הייתה שואה? מדוע יש אסונות מלא שהייתה מכוערת .היא הייתה קטנת קומה ועבת בשר .נוסף על טבע אשר מחסלים בסיטונות את המאמינים ואת הלא מאמינים, כך היו לה עיניים קטנות וממצמצות ומבט חמקמק ,אך את תפקידה את הפושעים ואת הצדיקים? אם אלוהים הוא אשר ברא אותנו ,אנו כמנהלת היא מילאה על הצד הטוב ביותר .היא הייתה עוקבת אחרי למעשה יצורי כפיו והרוח שמפיח בכל אחד מאיתנו ,בעצם היא עבודתם של המורים ,מפקחת עליהם ומפתיעה אותם בביקורים השולטת בתוכנו .מחשבות אלה ואחרות חיזקו את סולם הערכים | 150רשל ריקה בת דמשק | 151 שעליהם גדלתי :הישמרי לעצמך פן החיים הקשים והסבל יהפכו יוסף רכב לראשונה על סוס ,השתתף במארבים ,קיבל רובה, אותך למרת נפש ואדישה לסבלם של אחרים ,ויותר מזה ,לרעה ירה בעת הצורך וישן בלילה באוהל כמו כולם .למחרת שוב נטל ונקמנית ,כפי שקורה לא פעם במציאות .שייכותי לעם היהודי לא חלק בתרגילים ולעת ערב ,עייף ומאושר ,הוא חזר הביתה .מוחמד, התערערה מעולם למרות הכול. הקצין השני ,היה אדיב .חיוך תמידי האיר את פניו הנעימות .קשרי כאשר התחלנו ,בזכות מקום עבודתה של עמליה ,להכיר מקרוב ידידות והערכה נרקמו במשך הזמן בין כל דייריה של אום סמי. אנשים מדתות אחרות ,נפתחו בפניי אופקים חדשים אשר תרמו הקצין השלישי נשכח מזיכרוני .באותם מפגשים מזדמנים שהיו רבות להתפתחותי. לנו איתם ,עמליה היא זאת שניהלה איתם את השיחות .אני הייתי אצל אום סמי ,למשל ,היו שלושה קצינים ערבים מוסלמים ששכרו באחד הימים חדר בחצר שלה .שלושתם סיימו את השתלמותם הצבאית בצרפת .שמו של האחד היה מוחמד ,את שמו של השני איני זוכרת אך שמו של השלישי ומראהו האצילי נחרתו עמוק בזיכרוני .קראו לו עדנן מלכי .שמו הופיע בעיתון "דבר" שנים לאחר מכן .זה היה בחודש אפריל .1955 ,מסופר היה שם על התנקשות בחייו והירצחו בבירות ,לאחר שהפך להיות דמות פוליטית ידועה בסוריה העצמאית ואחד המועמדים לראשות הממשלה .המתנקש שייך היה למפלגה פרו נאצית שהוצאה מחוץ לחוק בהמשך .כמובן, פסיבית ורק עניתי לאלה אשר התעניינו בי ופנו אליי .זאת הייתה, ללא ספק ,ידידות כנה עם כבוד הדדי שבה כל אחד מאיתנו ידע את מקומו. החדר ששכרה עמליה היה בקומה השנייה .השכנים שלה שבחדר ממול היו זוג נוצרים צעירים אשר במשך הזמן יהפכו להיות בין חבריה הטובים ביותר .שני מורים ערבים אשר נשלחו מדמשק מטעם משרד החינוך ללמד באל נבק שכרו את החדר של הקצינים אשר סיימו את תפקידם במקום. הם הזמינו את ארבעתנו להכיר את אחד הכפרים המקסימים שבסביבה ,יברוד ,שעל קיומו לא ידענו דבר .הודות להם זכינו לטייל השיחות בינינו התנהלו בצרפתית .דרך דיבורו והתנהגותו תאמו ולהכיר כפר מהמם ביופיו .פלגי מים אין סופיים זרמו בין שפע את מראהו האצילי .הוא היה גבה קומה ומדי הקצין הוסיפו לו הוד העצים .הירק והירוק שרו בכל מקום שבו דרכו רגלינו .התעכבנו והדר .אינני זוכרת אם התנהלה אי פעם שיחה רצינית בינו לבינינו, ליד אחת החורשות היפהפיות שבסביבה .סטינו מהשביל שבו לבד מהקשר שנוצר בין שכנים טובים אשר רוכשים הערכה זה לזה. טיילנו כדי להגיע אליה .הסתובבנו בין העצים כאשר לפתע ראינו הוא פיקד באותה עת על חטיבה שערכה אימונים באזור .באחד לפנינו בקתה עזובה .נכנסנו פנימה .הבקתה דמתה לשובך יונים הימים הוא הזמין את אחי ,יוסף בן ה ,12-להתלוות אליו ולהשתתף גדול ממדים .לעץ שממנו היא הייתה עשויה היה גוון ורוד ושמור באופן פעיל כחייל בחטיבה שלו בשני ימי אימון. היטב .הגג היה עשוי רעפים בצבע אדום .התבוננתי דרך החלונות | 152רשל ריקה בת דמשק בנוף החלומי שמסביבי ואמרתי לעצמי" :בתוך בקתה כזאת ובנוף כזה הייתי רוצה לגור באחד הימים ".חלומי במשך השנים התגשם בחלקו .קריית טבעון ,מקום מגוריי זה 58שנים ,שונה אך יפהפייה בדרכה שלה .אני נהנית בכל פעם מחדש מהעצים ,הפרחים ,הירק והנוף הנפלא של ארצי. בשלב זה לאג'ני כבר היה בן בכור וכעבור שנה היא נכנסה שוב להיריון .ידעתי זאת כאשר היא הגיעה אליי ביום שבת אחד וביקשה אותי להתלוות אליה לטיול רגלי .היא הייתה בהיריון השני שלה. זמן קצר לאחר מכן איבדתי את הקשר איתה. לטיפה ומרי הפכו להיות חברותיי ואיתן יצאתי לבלות ,אך עם אף אחת מהן לא חשתי את אותה קרבה שהייתה ביני לבין חיה ואג'ני. מאותו רגע שבו החלטתי לנסות להבין אותן ולהיות קשובה לדבריהן ,לאחר התעמקות בנושא שבינו לבינה והלחשושים האין סופיים של חברותיי בנוכחותי ,דברים רבים השתנו .ידעתי לשמור סוד והפכתי לזאת שערכה וכתבה להן את מכתבי האהבה על פי בקשתן .הייתי רשאית לכתוב את כל העולה לי בראש .הייתי מתארת את התחושות של "הכותבת" כפי שרצתה היא עצמה להתבטא. עשיתי זאת במידה הדרושה ובטקט .התוצאה הייתה שהצלחתי לא פעם להפריח אהבה בין "המתכתבים" .באותה תקופה עמליה התחילה להתייחס אליי אחרת והשיחות הרציניות שהיו בין שתינו הפכו אותנו לחברות .למרי היה ידיד ,צעיר צרפתי ,אשר לימד אותה לרכוב על אופניים .הודות לה הוא התנדב ללמד גם את עמליה, את לטיפה ואותי .כך למדנו כולנו ליהנות מרכיבה על האופניים. עם חברותיי לטיפה (מימין) ומרי (משמאל) | 153 | 154רשל ריקה בעונת הקיץ הייתי יוצאת לבילוי בחיק הטבע יחד עם לטיפה, מרי ובנות נוספות .למקומות המרוחקים היינו מגיעות על אופניים שכורים ולאחר שהיינו מגיעות לאחת מפינות החמד שבסביבה, היינו חונות. בת דמשק | 155 גורלנו? מכונסים בתוך עצמנו הלכנו לישון .תרדמה נפלה על כולנו והחיים המשיכו במסלולם. עם פתיחת שנת הלימודים לאחר חג סוכות חזרתי עם אחיי לדמשק .מצבנו הכלכלי הלך והחמיר .מנהל בית הספר התחיל על שמיכה או סדין שהיינו פורשות בינות לעצים היינו מתיישבות לקצץ במשכורות על דעת עצמו .עם הזמן מוחו היצרני מצא סיבות ומתחילות להיערך להכנת ארוחת הצהריים .ארוחת הצהריים, נוספות על מנת להוריד סכומים נוספים מהמעט שנותר .סכום הכסף כנהוג בכל טיול ,הייתה הטבולה – תערובת של בורגול מושרה, היומי שהוקצה לקיומנו הלך והצטמצם .כל יום בהפסקת הצהריים, רחוץ וסחוט עם הרבה פטרוזיליה ,בצל ירוק ,שמן זית ,מלח ומיץ יוסף הרעב היה שואל אותי מחדש" :מה לקנות לארוחה? הייתי לימון .עלי גפן שימשו ככף לטעימה ולאכילה .חווית הכנת הטבולה עונה לו" :קנה מה שתרצה ".התשובה שלי אף פעם לא סיפקה אותו הייתה מיוחדת במינה והשתתפנו בה כולנו. והוא היה חוזר ושואל" :אבל מה לקנות?" ומה יכול היה לשבור את הרעב של ילד מתבגר ,כאשר עליו היה לבחור בין זיתים ,בצל שניים בספטמבר .1939 ,החופש הגדול בבית ספר אליאנס ירוק ,חלבה ,חומוס או דג מלוח? התארך עקב החגים .בבתי הספר הממשלתיים תאריכי החופשים הוויכוח נמשך עד ששנינו היינו מתרגזים וצועקים זה על זה, תאמו את לוח השנה המוסלמי .כהרגלנו בכל הזדמנות ,אחיי ואני ומחוסר בררה הוא היה הולך למכולת וגואל אותנו מהרעב .התפקיד היינו אצל עמליה באל נבק ,שם ישבנו ארבעתנו ושוחחנו כאשר שאליהו קיבל על עצמו היה לקום בשעה ארבע לפנות בוקר כדי השכנים הנוצרים שממול ,בדיעה ואליאס ,בישרו לנו בקול נרגש: לקנות את הלחם שחולק לפי תלושים ,כמו דברים רבים אחרים. "היטלר פלש לפולין! המלחמה החלה!" הוא היה מתעורר לבדו ,מתלבש ,הולך למאפייה ושם היה מחכה היינו המומים .החשש ממה שעלול לקרות שיתק את כולנו .לא עד שהיה מגיע תורו לקבל את הלחם .לאחר שהיה חוזר מהמאפייה, היה ביכולתנו לבטא את עוצמת הרגשות שאחזה בנו ולא ידענו היה מכין לכולנו תה חם לארוחת הבוקר .הוא היה בן תשע וחצי מה הולך לקרות איתנו .בדיעה ואליאס ,אשר הבינו את המתרחש בלבד כאשר פרצה המלחמה .איש לא לימד אותו קודם לכן להדליק בלבנו ,ניסו להרגיע אותנו .הם הבטיחו לשמור עלינו בכל דרך את הפרימוס להכנתו .הלחם שאכלנו בתקופת המלחמה היה לא אפשרית במקרה שהיטלר ינצח ויכבוש את סוריה. טעים אך דאגות אחרות הטרידו אותנו וידענו להסתפק במה שיש. מה יהיה? שאלנו זה את זה כאשר ישבנו ארבעתנו לאכול את גורלם של היהודים באירופה העסיק אותנו יותר מכול .היינו צמאים שארית הקישואים מהיום הקודם .מה יהיה על עמנו ומה יהיה למידע ועקבנו בדבקות אחר המתרחש מדי שעה .כל מי שהקשיב | 156רשל ריקה בת דמשק | 157 לרדיו או קרא עיתון היה מעביר הלאה ובמהרה את אשר קרא המחשבה הזאת כל כך הטרידה אותי עד שלילה אחד פעלתי על ושמע .בקולנוע שבו נהגנו לבקר היינו צופים במתרחש בחזית פיה בחלום שחלמתי .היטלר היה צריך להופיע בשעה מסוימת ביומן שלפני הסרט. באחד החדרים בבית ווארוואר .אני יריתי עליו דרך הקיר של תליתי הרבה תקוות ביכולתה של צרפת לנצח .צרפת הגדולה החדר ממול .למחרת אותו יום ראיתי את עצמי עומדת מולו כאשר שעליה למדתי בוודאי תנצח ,חשבתי לעצמי .קו מז'ינו ,שעליו סיפר הוא עדיין חי וקיים .הוא הסתכל אז על החור שהכדור פער בקיר. לנו בהתלהבות המורה להיסטוריה ,יגן עליה בכבוד והיא תנצח. הוא נראה מהורהר כשואל את עצמו ,מי יכול היה לעשות לי דבר קיוויתי וחיכיתי לרגע זה .והנה ,פחות משנה עברה כאשר בחודש שכזה? כישלוני לפגוע בו בחלומי סימל בתקופה זאת את המציאות יוני 1940נפלה צרפת ונכבשה על ידי הנאצים. העגומה שבה היינו שקועים וחוסר התקווה גם יחד. איזו אכזבה זאת הייתה עבורי! מצרפת שלי לא ציפיתי לכניעה רוחות חדשות החלו אט אט לנשוב כאשר דה גול הופיע .המחתרת כה מהירה .מאוכזבת עד עומק נפשי מאשר קרה עקרתי את צרפת הצרפתית אשר הוא הקים החזירה לצרפת את כבודה .היא הצטרפה שכה אהבתי מלבי .רגשי האהבה שרחשתי כלפיה הפכו מאותו רגע למלחמה לצד האנגלים ובעשרה ביוני ,1941שמחה וששון ברובע לבוז – בוז על יכולת עמידתה וכניעתה לאויב כה אכזר .היא ידעה היהודי בדמשק – האנגלים הצליחו להביס את הוישיסטים ופלשו להתפאר באהבת המולדת של אזרחיה ובמעשי הגבורה שלה לאורך לדמשק! חברותיי ואני החלטנו ללכת מיד לפגוש את הגיבורים ההיסטוריה .איזו אכזבה! לא היה לי יותר על מי לסמוך .חשתי את שעשו זאת ,להביע בפניהם את שמחתנו וכך לראות ולהכיר לראשונה עצמי תלושה ואבודה ,וחיכיתי לבאות. חיילים אנגלים. המצב ,כצפוי ,הלך והחמיר מיום ליום .ממשלת וישי שלטה הגענו עד לשער דמשק .טנקים רבים היו פזורים ברחבה הענקית בכל מקום .ערבים היו מהלכים אחרינו ברחובות ומאיימים" :הסוף שבכניסה ,ולידם חיילים רבים .היו אלה חיילים צרפתים בלבד, שלכם הגיע ,נחסל אתכם בקרוב ".המוסלמים והנוצרים שהכרנו, חיילי צרפת החופשית .אפילו חייל אנגלי אחד לא היה ביניהם. לעומתם ,היו חוזרים ומבטיחים" :אל דאגה ,אנחנו נשמור עליכם", נעצרנו ליד אחד הטנקים והתחלנו לשוחח עם המפקד .חיילים ואף הוישיסטים של צרפת הכבושה לא שינו לרעה את יחסם כלפינו. רבים נאספו סביבנו .הבענו בפניהם את שמחתנו ואת הערצתנו, החשוב מכול הוא ששום יהודי שעבד עמם לא פוטר .היעדר תקווה ואיחלנו להם ניצחון מהיר על אויבנו המשותף והאכזר. כלשהי במצב הקיים הוביל אותי לתחושה של חוסר אונים ,ריקנות כאשר חברותיי ואני שאלנו איך אפשר יהיה במצב שנוצר להגיע וחוסר סיפוק .וכי מה יכולתי לעשות? אילו אפשר היה לחסל את לכפר שבו נמצאת אחותי ,עמליה ,הוא התנדב להוביל אותנו לשם היטלר ,הייתי מתנדבת בעצמי לעשות זאת ,חשבתי בלבי לא פעם. היות שהיה בדרכו לאותו כיוון. | 158רשל ריקה עליזות ומאושרות עלינו על אחת המשאיות הענקיות שחנתה ליד הטנק .חברותיי התיישבו על הספסלים מאחור ואני מצאתי בת דמשק | 159 דם היא לבך הפצוע והכואב שממנו את גוזלת תקוות וחלומות. ממה את מצפה ממנו להתקיים? מה ירטיט אותו?" את עצמי ליד הנהג .מקום ישיבה לידו ,כפי הנראה ,לא היה ,כי במכתב אחר שכתב לי ,ציטט משפט מסיפור ידוע בספרות התמונה שנותרה בזיכרוני מאותה נסיעה היא של צעירה העומדת הצרפתית" ,העיזה של מסייה סגאן" .סיפור שמתאר באריכות את ליד קצין ג'ינג'י מאוד לא יפה הנוהג במשאית. מאבקה של עיזה עם זאב הבא לטרוף אותה – "במשך לילה שלם קראו לו לוטננט בתשל .הוא היה סגן בן 32ואני נערה בת .17מהשיחה המעניינת שניהלתי איתו בצרפתית ,כה התרשמתי נלחמה עיזתו האמיצה של מסייה סגאן בזאב ,אך עם עלות השחר הזאב טרף אותה". מתבונתו עד כי החלטתי לשאול אותו מיד אם יהיה מוכן להתכתב העתיד הוכיח לי עד כמה הוא צדק .הזאב אשר נטרפתי על איתי ולייעץ לי כאב לבתו בעת הצורך .הוא נענה לי בחיוב והחלפנו ידו היה בעלי ,שהיה רחוק מלענות על ציפיותיי מבני אדם .הוא כתובות .כאשר הגענו לאל נבק ,נפרדתי ממנו בידידות והוא המשיך היה אדם שהציג את עצמו ככבשה והפך במהרה לזאב אמתי .הוא בדרכו לעבר המלחמה .זו הייתה הפעם הראשונה שפתחתי את לבי נפטר לפני כשלוש שנים ,בגיל ,96מזקנה וללא סבל ,לאחר שנשלח וסיפרתי על החסר לי בחיי ,על מה שיכול היה להיות טוב עבורי לבדיקות בבית החולים. ומדוע .הוא היה בחור בן 32בסך הכול .איך יכול היה שלא להיעלב מהטיפשונת שהייתי כאשר בחרתי בו להיות לי כאב? סגן בתשל אכן מילא את הבטחתו .המכתבים שקיבלתי ממנו היו כתובים על נייר דק בצבע תכלת .הכתב היה יפה ואחיד .הניסוח ידעתי תמיד שהדרך שבחרתי לעצמי הייתה מקור לטעויות רבות שעשיתי ,אך זאת הייתי אני ולא ידעתי מעולם לנהוג אחרת. אני גאה שזאת אני ולא אחרת. והסגנון עוררו את התפעלותי .הוא הבין אותי היטב וידע איך הייתי רחוקה מאוד מהרעיון לאהוב ולהתאהב על אף שחברותיי לרגש אותי .לאחר שבאחד המכתבים סיפרתי לו על שני חלומות ואני נהגנו לצאת עם בחורים ויחד היינו הולכים לסרטים ,אוכלים עוקבים שחלמתי באותו לילה ,הוא פירש לי כפסיכולוג מומחה במסעדות ,רוקדים במועדונים ומשוחחים על נושאים שונים .הייתי את משמעותם אך לא נתן לי עצות .באחד משני החלומות שעדיין מוצאת עניין רב בשיחות על ספרות ושירה .באשר למועדונים ,נהוג זכור לי ,התחלתי לקלף תפוח בעזרת סכין אך הקליפה לא התקלפה היה להזמין שם יין או משקה חריף כלשהו .לי היו כללים משלי והיד שלי שתתה דם .רק אז שמתי לב שאת הסכין החזקתי הפוך. וידעתי להציב לעצמי גבולות .מעולם לא הרשתי לעצמי לשתות לדידו ההסבר לחלום היה "שהסכין שאותו החזקת הפוך הוא סמל מעבר לכוסית או לנהוג בקלות דעת .ידעתי להישמר ממצבים להתייחסות שלך לחיים .את רואה אותם מצדם ההפוך .ידך השותתת העלולים לסבך אותי. | 160רשל ריקה על עולמם וגורלם של השיכורים ועל האהבה והסבל שהיא גורמת כאשר החיים מפרידים בין אוהבים קראתי רבות ,ואף רבות בת דמשק | 161 אשר לחץ את ידי חשבתי ,איך יכלה נערה מקסימה שכזאת לעזוב הכול למענו? בכיתי .החלטתי להימנע בכל כוחי מהגעה למצב של חוסר שליטה בתוך תוכי ידעתי שאצלי דבר כזה מעולם לא יקרה .ריחמתי על בעצמי וברגשותיי ,כאשר הסיכויים להתחתן עם הבחור שימצא חן הבנות היהודיות היפהפיות האחרות ,אשר כמוה התאהבו ונמלטו בעיניי ימנעו זאת ממני .היות שעמליה ואני הכרנו בחורים מדתות לגורלן .אחת מהן ,מהכיתה שלי ,הייתה בת 14בלבד כאשר ברחה אחרות ,הייתי מודעת לכך שעליי היה להיזהר כפליים. מביתה והתחתנה עם נוצרי .בעיה זאת של נישואי תערובת העסיקה מקרים רבים קרו ברובע היהודי של בנות צעירות ויפהפיות אשר ברחו יום אחד מביתן והמירו את דתן עקב אהבתן לבחור אותי מאוד .בדמיוני ראיתי אותן לאחר שנים רבות ,אכולות געגועים למשפחותיהן ולעמן כשכל תקווה לדרך חזרה סגורה בפניהם. נוצרי או מוסלמי .פגשתי פעם באחת מהאומללות הללו .הייתי עם והנה גם לי באחד הימים זה קרה .אחד מהבחורים שהכרנו עמליה כאשר עברנו באחת הסמטאות שמחוץ לגטו .היא עמדה התאהב בי וחיזר אחריי בלהט .הוא היה בלונדיני גבוה ויפה תואר. ליד הכניסה לביתה וכאשר התקרבנו לעברה היא ראתה אותנו. הוא היה אורב לי יומיום בצאתי מבית הספר ועוקב אחריי במבט היא שמחה כל כך והתחננה בפנינו שניכנס לביתה .נענינו לבקשתה שהמחיש את עוצמת אהבתו אליי .בהתחלה היה לי נעים ונחמד בעת ונכנסנו .איש מלבדה לא היה שם .יכולנו לדבר כאוות נפשנו .היא שהייתי יוצאת יחד עם עמליה לטיולים ,איתו ועם חברים נוספים. דיברה בגעגועים על הוריה ,קרוביה וחברותיה ,שאלה לשלומם אך עם הזמן ,בראותי עד כמה אהבתו מתלהטת וחסרת סיכוי מצדי, והקשיבה בשקיקה לכל מוצא פינו. חתכתי מיד .כל מאמציו וחיזוריו אחריי בהמשך לא הועילו ולא היא הייתה בת למשפחת רבנים אשר התאבלה עליה וישבה שבעה כאשר ברחה אל אהובה. הצליחו לשבור את לבי .אילו היה יהודי הסיפור היה נגמר אחרת. על הדת לטוב ולרע חשבתי רבות ועודני חושבת .היא נוצרה היא הייתה בת 16בלבד ואיש לא יכול היה להבין איך בחורה מתוך הצורך של האדם להאמין במשהו ובמישהו היכול לסעוד שקטה וטובה כזאת יכולה לעולל אסון שכזה להוריה ולעצמה. אותו בשעותיו הקשות .ומי יכול לדעת מה האמת ומה לא? דת לאחר השיחה איתה ידענו עד כמה היא הייתה אומללה .כאשר בעלה המחנכת לערכים ,גם כאשר המטרה היא רק לרצות את אלוהים, הגיע היא הציגה אותו לפנינו ומטבע הדברים עברה מיד לנושא היא לדעתי דבר נפלא וחשוב" .אשרי המאמין" הוא ביטוי המצדיק אחר .איך הייתה יכולה להתאהב בו עד כדי כך? להקריב את כל כל אות שבו .אך הפנאטיות שבדת היא מקור הצרות וממנה סבלה היקר לה למענו והיא עדיין ילדה! ריחמתי עליה ועל המצפה לה וסובלת האנושות .אדם אשר נולד ליהודי ,לנוצרי או למוסלמי, בעתיד ,בראותי לפניי את הגבר הענק ,המבוגר והלא נעים למראה מטבע הדברים ימשיך בדרך שסללו אבותיו .יצר הטוב והרע טבועים | 162רשל ריקה בת דמשק | 163 באדם באשר הוא אדם ולא חשובים כאן הדת או הגזע .האדם באחד הימים קיבלתי חבילה בדואר .זאת הייתה חוברת שנשלחה המאמין אשר יצר הרע והקנאה שולטים בו ,ימצא תמיד הצדקה אליי מסגן בטשל ,המספרת על קרב הניצחון שבו השתתפה חטיבתו למעשיו כלפי אדם מדת שונה ברצונו כביכול לשרת את אלוהיו. בטוברוק ,שם הביסה את הגנרל רומל ,ביולי .1942 ככה זה היה לאורך כל ההיסטוריה .אם באותו אלוהים מאמינות בחוברת הייתה תמונתם של מפקדי הגדוד וסיפור גבורתם. שלוש הדתות העיקריות ואנו כולנו היצורים שלו ,עלינו לשאת את תמונתו של סגן בטשל הייתה שם בין היתר .ברדיו ,בעיתונות דגל הערכים המשותפים לשלושת הדתות ולא לשנוא זה את זה. וביומני הקולנוע סופר על ניצחון האנגלים בלבד באותו קרב .על חלקה של צרפת החופשית בקרב זה לא סיפרו ,כפי שלא סיפרו על מנהל בית הספר ,מסייה נאסו ,היה מחתים בעלי מקצוע על קבלת חלקה בכניסה לדמשק .סגן בטשל קיבל חופשה ליום אחד בלבד. סכומי כסף שלא קיבלו מעולם .כך הוא היה עושה עם אחי הנגר. הופתעתי לראות אותו כאשר שמעתי דפיקה על הדלת שבכניסה תלונה הוגשה נגדו בפני ראשי הקהילה .באחד הימים נתבקשתי לבית .למחרת הוא חזר שוב לשדה הקרב .מכתב נוסף אחד בלבד גם אני לבוא ולמסור עדות בפניהם .נשאלתי שאלות וסיפרתי את קיבלתי ממנו ,ויותר לא שמעתי עליו. כל אשר קרה עם המשכורת שלי .היה לי צורך לשפוך את לבי בלי לעמליה הייתה חברה בשם מרגו .היא עבדה במשרד התקשורת לחשוב על התוצאות .זה קרה בחופש הגדול ,וכאשר בית הספר ורוב מכריה היו קצינים מהצבא הצרפתי ששהו תקופה מסוימת פתח את שעריו לקראת שנת לימודים חדשה מסייה נאסו כבר לא בדמשק ,מי בחופשה ומי בתפקיד כלשהו .יהודים רבים היו ביניהם היה המנהל. אשר היו מגיעים לרובע היהודי .הם היו מתקבלים באהבה ,בהתלהבות זוג מנהלים חדש ,מסייה ומדאם מפאנו ,קיבלו את פנינו .הוקל לי .הייתי מאושרת והמשכורת חזרה לממדיה הטבעיים .יחד עם השיעורים הפרטיים שנתתי יכולתי סופסוף לשלם את שכר הדירה לבעל הבית של בית ווארוואר. ובחום על ידי הקהילה .רוב המשפחות היו מזמינות אותם להתארח אצלן בשבתות .היו ביניהם אנגלים ,אוסטרלים ופולנים. תנועת החלוץ צברה עוצמה וכוח ,כאשר נוסף על אנשי סולל בונה הגיעו לדמשק יהודים רבים וחשובים מפלסטין .הם ביקרו אנשי צבא ממדינות שונות התחילו להגיע לדמשק ,וביניהם בבית ספר אליאנס ,שם הקשר לתנועה הציונית התחיל לקרום עור אנגלים ,הודים ,אוסטרלים ,סודנים ואחרים .חברת סולל בונה וגידים .הופעתם של חיילי הבריגדה עוררה התלהבות רבה וקירבה מפלסטין נתבקשה לבצע עבודות ביצורים בדמשק עבור הצבא יותר ויותר בני נוער ואחרים אל התנועה הציונית. האנגלי .אנשיה יצרו קשר עם הרובע היהודי .רבים מהם ידעו עם רבים מאלה שהכרנו היינו יוצאים לטיולים ,למסעדות, צרפתית .מגע ישיר ראשון נוצר בינם ובין בוגרי בית ספר אליאנס. לקולנוע ולמועדונים .החברה שלי ,לטיפה ,התאהבה בסמל | 164רשל ריקה בת דמשק | 165 מהבריגדה ,התחתנה איתו ועברה לגור בארץ .מרי התחתנה עם הקשיים המצפים לי .לאחר חשיבה מעמיקה ערכתי לעצמי תכנית הסמל הצרפתי אשר המכתבים שכתבתי עבורה בזמנו קירבו אותם פעולה אשר תעורר בתלמידים את הסקרנות ואת החשק ללמוד. זה לזה .לאחר המלחמה הם עברו לגור בשוויץ. תופעה של ילדים מתפרעים שלא עושים שיעורים מצביעה על מרגו ,חברתה של עמליה ,התחתנה גם היא עם צרפתי ונסעה חוסר מוטיבציה .חוסר מוטיבציה נובע מחוסר עניין .לכן החלטתי, לחיות איתו באוסטרליה .מבין אנשי הצבא הללו אשר הכרתי ,קצין ראשית כול ,ללמד את החומר הנדרש בכיתה ללא מתן שיעורי בית. אחד בלבד מחיל הפרשים אני עדיין זוכרת .הוא הגיע לפגישה סברתי שככל שאשקיע בתכנון ובהגשת השיעור ,אוכל ליצור עניין איתנו יחד עם חבריו .הם היו רכובים על סוסים והוא היה צעיר, וסקרנות שאותם אנצל להקניית ידע וחינוך .כלי העזר שהכנתי גבוה ומרשים .זכורה לי עד היום השיחה המרתקת שהתנהלה בין לעצמי היו מקל דק באורך מסוים שהזמנתי אצל אחי סלים ,וגירים שנינו בזמן שעמליה שוחחה עם האחרים .זאת הייתה שיחה מלב צבעוניים .המקל נועד לאפשר לי להצביע על הלוח ממרחק ,הגירים אל לב בין שני צעירים תמימים על אידיאלים ,ספרות ושירה .זאת לצורך הדגשה .המקצועות שעליי היה ללמד היו קשורים כולם הייתה הפעם הראשונה ובין היחידות בחיי אשר חשתי הנאה וסיפוק בידיעת יסודות השפה הצרפתית בכתב ובעל פה. עילאי משיחה כלשהי .כנראה זה היה הדדי .חשתי וראיתי זאת דרך ההצלחה שלה זכיתי הייתה מעל למשוער .השקט בכיתה ,הידיים מבטו .הם צילמו אותנו רכובים על הסוסים בטרם נפרדנו – פגישה השלובות ומבטם של התלמידים שלא סר מעליי אפשרו לי לבצע בודדה וקרן אור בתוך זוועות המלחמה .נפרדנו וכל אחד המשיך את תכניתי במלואה .המחברות העטופות בנייר בצבע ירקרק היו בדרכו ,הוא לשדה הקרב ואני לחיים שחיכו לי. נקיות ומסודרות .שגיאות הכתיב שהיו מופיעות בהתחלה הלכו ופחתו עם הזמן. נהניתי מאוד מעבודתי כמורה וככל שהשקעתי בה ,הסיפוק הם ידעו לדקלם בעל פה ,לנהל שיחה ,לכתוב כהלכה ויותר מהתוצאה היה גדול יותר .המנהל ,שהבחין ביכולות שלי ,ריכז עבורי מכול ,הצלחתי להקנות להם ידע בדקדוק אשר לא יסולא בפז. כיתה יוצאת דופן .התלמידים באותה כיתה נבחרו משלוש כיתות שאבתי הנאה וסיפוק שגבלו באושר מתלמידים שהיו נקראים על ידי מקבילות וקיבלתי אחריות טוטלית על ניהולה .היו אלה תלמידים אל הלוח ,ומנתחים בהצלחה משפט מסובך ואת תפקידה התחבירי מרדנים אשר הרבו להפריע בכיתה מתוך חוסר עניין ושעמום .קשה של כל מילה .תוצאות אלה הושגו הודות לדרך שבה התכוננתי היה למורים להשתלט עליהם ונדמה היה שהלימודים לא עניינו והתייחסתי לכל שיעור ,ובזכות התאמתה של השיטה ,פרי היוזמה אותם כלל וכלל .הודיתי למנהל על האמון בי וביכולתי לגבור על שלי ,למציאות היומיומית .זאת הייתה כיתה המקבילה לכיתה ד' | 166רשל ריקה בת דמשק | 167 של היום ,אך בבתי הספר שלנו רבים המסיימים את לימודיהם כצעד ראשון להגשמת חלומי היה עליי לגשת להיבדק בבית החולים בעממי ובתיכון אינם שולטים אפילו בשפתם. הצרפתי כדי לבחון אם הכושר הבריאותי שלי עונה על הקריטריונים לפני כעשר שנים פגשתי בתל אביב ,אצל עמליה ,בעל מקצוע הדרושים בצבא .שנית ,היה עליי להשיג תעודת יושר מהמשטרה. אשר ביקר אצלה והיה מבין תלמידיי בעבר .שמח ונרגש הוא אמר עשיתי את הנדרש ממני בלי לחשוב לרגע על תוצאות ההחלטה לי" :אם אני יודע כיום משהו בצרפתית ,זה הודות לך .הייתי מרדן הגורלית שקיבלתי. ולא רציתי ללמוד .את זאת שחוללת בי את השינוי". בעת כתיבת שורות אלה וממרחק השנים ,אני שואלת את עצמי הוא הוסיף" :דעי לך שגם עזרתי לך לשמור על השקט בכיתה. כיצד בלהט שלי להתגייס ובהיותי אחראית על אחיי שכה אהבתי, כאשר אחד התלמידים רצה להפריע ,עקבתי אחריו לאחר הלימודים לא חשבתי ולו פעם על גורלם אם אעזוב אותם לפתע .מי היה ויחד עם חבריי תפסנו אותו ,הצמדנו אותו לקיר ואמרנו לו' :אם מטפל בהם? מה הייתה עושה עמליה ואיך הייתה אמורה להסתדר? תעז להפריע ולו במקצת ,כפי שאיימת ,בשיעור של מדמואזל ריקה, החינוך שקיבלתי בבית הספר אליאנס לאהבת מולדת ולהקרבה יהיה לך עסק איתנו!'" הופתעתי ונהניתי לשמוע זאת .הודיתי לו עצמית למען מטרה נעלה היה כפי הנראה חזק מכול .צרפת אמנם על השמחה והסיפוק שגרם לי הסיפור שלו. לא הייתה ארץ מולדתי ,אך היטלר היה אויבם של בני עמי ואני הייתי חייבת לתרום את חלקי ולהילחם בו .עמליה ,אשר ידעה עד בתקופה סוערת זאת של מלחמה אכזרית אשר סופה לא נראה כמה הייתי תמימה ועקשנית ,לא ניסתה בשום שלב להניא אותי באופק לא יכולתי להישאר אדישה .גם אני הייתי חייבת לתרום מהחלטתי .היא ידעה להקשיב לדבריי בלי לשאול שאלות ,כאילו את חלקי .בלי לשתף איש במתרחש בתוכי ,החלטתי להתגייס הסכימה עם כל אשר עשיתי .זה היה למראית עין בלבד .מאחורי לצבא הצרפתי .בלי להסס ניגשתי למחרת למפקדה הראשית .שני גבי היא פעלה בנחישות כדי למנוע את גיוסי .היא יזמה פגישה עם סנגלים אימתניים וחמושים עמדו בפתח .הם היו גבוהים וחסונים, סגן אלוף וייו ,סיפרה לו את סיפורנו וביקשה ממנו להמציא תירוץ צבע עורם היה שחור .מבטם היה קפוא אך בראותם אותי נדמה כלשהו אשר ישיב לי את שפיותי .אני עברתי בינתיים את הבדיקות שהתרכך במקצת .הורשתי להיכנס ולהתקבל אצל ראש העיר. בבית החולים והשגתי מהמשטרה את המסמכים הדרושים לגיוסי. גובהו ,שערותיו הלבנות ,דרגות הסגן אלוף והמדליות אשר נשא הקשר שנוצר בינינו ובין אנשי סולל בונה בדמשק הלך והעמיק על מדיו הוסיפו הוד והדר לדמותו האצילית .הוא קיבל אותי עם הזמן .לאחד מהם ,שהספקתי להכיר ושנקלעתי עמו לשיחה בסבר פנים יפות והקשיב בסקרנות לדבריי .סיפרתי לו על רצוני גורלית ,קראו אלי מזרחי .כאשר טיילנו יחד ברחוב הראשי של להתקבל כחיילת בצבא הצרפתי כדי לתרום את חלקי במלחמה. השכונה סיפרתי לו על גיוסי הקרוב לצבא הצרפתי .הוא הגיב מיד | 168רשל ריקה בת דמשק | 169 כאילו פגעתי בו ושאל אותי" :מה לך ולצרפת כאשר את יהודייה? לשם למחרת .האיש שקיבל את פניי שאל אותי מספר שאלות אם את רוצה להתגייס ,עשי זאת במסגרת הבריגאדה ".המומה שעליהן עניתי ביושר ובתמימות .הוא שלח אותי לדרכי .תהיתי על מהדרך שבה הוא ענה לי ,התחלתי לשאול שאלות .הוא השיב לי עצם המפגש ועל התוצאה .מיהרתי לספר זאת "לאבא" התורן שלי. על כולן בהתלהבות .הוא סיפר על הרצל ,על החלום הציוני ועל וייו היה נרעש .הוא גילה לי שהוא עצמו נקרא אל האלוף הממונה הנעשה בארץ .תוך הקשבה לדבריו חשתי מין מהפכה בתוכי .היותי עליו ונדרש לתת הסבר לאותו מכתב שכתבתי .בעת מלחמה ,הוא יהודייה קיבלה באותו ערב משמעות חדשה. הסביר ,כל מכתב עובר בדיקה ,ולהבא עליי לחשוב על כל מילה את אלי מזרחי לא ראיתי יותר ,אך דבריו שינו לחלוטין את שאני כותבת. מהלך חיי .מאותו ערב התחלתי להתעניין בכל הקשור לתנועה הציונית .היותי ספרנית בבית ספר נוסף על תפקידי כמורה אפשרה הצלב האדום פנה באחד הימים בקריאה למורות בבתי הספר לי גישה לספרייה בכל עת שרציתי .קראתי כל ספר הקשור לנושא בדמשק להשתתף בקורס לימודים של שנתיים ,שמטרתו הייתה זה עד הפיכתי לציונית נלהבת אשר כל רצונה וחלומה היה לעלות הכשרת עוזרות אחיות סוציאליות .עמליה ואני נענינו מיד וללא לארץ ולהתגייס לבריגאדה. היסוס ,יחד עם מורה ערבייה מוסלמית ,שלוש נוצריות ושלוש חיילות כצעד ראשון היה עליי לגשת למפקדה ולספר לסגן אלוף וייו צרפתיות בדרגת סמל .הלימודים ,אשר החלו מיד ,התקיימו לאחר על אשר קרה איתי ועל החלטתי .היחס החביב שלו אליי עודד אותי שעות עבודתם של המורים .המרצים היו רופאים צרפתים בכירים לפנות אליו כבת אל אביו ,ולאחר שהקשיב לי בדריכות שאלתי ומומחי סוציולוגיה וכלכלה .החופש הגדול ושאר החופשות בבתי אותו מה היה מציע לי לעשות אילו הייתי בתו ,ואם יכול היה לעזור הספר נועדו להתמחויות .הייתי מאושרת על ההזדמנות שניתנה לי לי להשתחרר מהתחייבותי להתגייס לצבא הצרפתי. ללמוד מקצוע אשר יעזור לי כאשר אתגייס לבריגאדה. פנייתי אליו נגעה ללבו .זה היה אחרי הפגישה שהייתה לו ללא תכניתי ,מהרגע שבו התחלתי את הלימודים ,הייתה לשלוח ידיעתי עם עמליה" .כאבא" טוב הוא גילה הבנה לתהליך שעברתי לפניי את יוסף ואת אליהו לפלסטין ,שם יאפשרו להם לסיים את ולהחלטה שקיבלתי ,והבטיח לעזור לי לממש את חלומי ולעצור את לימודיהם .שוחחתי על כך עם יאיר וחיה. תהליך גיוסי לצבא הצרפתי .הייתי כה מאושרת מתוצאת המפגש, יאיר היה מבין הפעילים של עלייה ב' .הוא התמצא בכל הקשור עד כי שלחתי מיד מכתב לחברתי בבירות ,מרי ,שבו סיפרתי לה לתנועה הציונית .מרוצה מהשינוי הגדול שחל בי ,הוא הבטיח הכול .כעבור מספר ימים הופתעתי לקבל מכתב שבו נתבקשתי לעזור לי להשיג את מטרתי .צעד נוסף עשיתי כאשר הפכתי לחברה לגשת מיד לבניין הבולשת .ללא חשש ובלי להבין מדוע ניגשתי בתנועת המכבי ,והשתתפתי מטעמה בקורס לעזרה ראשונה .כמובן, | 170רשל ריקה בת דמשק | 171 שפת הקורס וההרצאות שניתנו שם היו בצרפתית ,ואפילו הספקתי לעולם לא אתן לעצמי להגיע למצבים שכאלה .לא אהיה נשלטת לכתוב ולפרסם מאמר בעיתון של התנועה. על ידי מה שהופך אדם לשבר כלי חסר אונים כמו שתייה וסמים. אינני זוכרת איך הצלחתי למצוא את הזמן לכל הפעילויות אך בינתיים נרקמה חברות בין עדילה ,מורה ערבייה מוסלמית הייתי צעירה ומלאת מרץ .המקום שבו נערכו הלימודים היה רחוק ממשתתפות הקורס ,לביני .זו הייתה חברות שהלכה וגברה עם מהבית .את דבריהם של המרצים ,עמליה ואנוכי היינו מעלות בכתב הזמן .היא הזמינה אותי להתארח אצלה ,שם הכרתי את משפחתה. ולאחר עריכתם הייתי מדפיסה אותם .לא הייתה לי מכונת כתיבה עדילה הייתה יתומה מאב .היא הייתה בת בכורה למשפחה בת ובכל זאת למדתי להדפיס בעצמי ,הודות לנזירה ,בת אחותי ,זהייה, חמש נפשות שהייתה עתירת נכסים .היו לה אח ושתי אחיות .האם, אשר למדה אז בקורס למזכירות .היא שכרה לעצמה מכונת כתיבה עבת בשר ולבושה שחורים כנהוג אצל נשים מוסלמיות בדמשק, כדי להתאמן ,ועל אותה מכונה גם אני התאמנתי .שתינו למדנו גם קיבלה אותי בחמימות רבה .היא לא הייתה דתייה במיוחד היות קצרנות באותה שיטה .נזירה עברה בהצלחה את מבחן התעודה שהרשתה לבנותיה לצאת עם רעלה שקופה .היו למשפחה אדמות קודם לכן ,והייתה תלמידה חרוצה .עזרתי לה רבות בלימודים בטבריה ובמקומות אחרים בארץ ,וכפרים אחדים בדמשק. ונוצר בינינו קשר מיוחד. החברות בין שתינו העמיקה והפכתי להיות חלק ממשפחתה. אחותה של אחת מחברותיי בבית הספר הייתה מזכירתו של סגן התכוננו יחד לבחינות והייתי איתה כאשר היא הזמינה את אחת אלוף וייו .כאשר היא הייתה יוצאת להפסקת צהריים ומכונת הכתיבה המרצות לבקר בביתה .המרצה נענתה להזמנה והגיעה למחרת. שעליה עבדה הייתה פנויה ,ניצלתי זאת ,באישורו ,על מנת להדפיס התיישבנו שלושתנו על כיסאות שהוכנו מראש בין העצים ,סמוך לעצמי את הרצאותיי .הפכתי להיות כאחת מצוות המפקדה .הייתי לחצר ביתם .חוויה בלתי נשכחת נוספת חוויתי כאשר יחד עם עמליה, חביבה על כולם .כאשר סגן אלוף וייו עלה בדרגה והפך לאלוף, יוסף ואליהו בילינו יומיים באחד מהכפרים השייכים למשפחתה. לרגל העלאתו בדרגה הוא הזמין למסיבה שערך לכבוד המאורע גם המולה ורעש של נשים רבות באחד החדרים עוררו את סקרנותי את עמליה ,את חברותיי ואותי .ארוחה כיד המלך הוגשה לאורחים. יותר מכול .הוזמנתי להתיישב על כיסא בין ההמון הנשי .רבות מהן עגלה עם סוסים שהוזמנה לכבודנו הובילה אותנו חזרה הביתה. ישבו ישיבה מזרחית על המחצלת מסביב לטבון ,עסקו באפייה אחת מחברותיי שישבה ליד העגלון החלה לדבר שטויות ולהתפרע. והתווכחו בקולי קולות .שאלתי את עדילה על סיבת התרגשותן כאשר חשבתי על הסיבה ,ברור היה לי שהיא שתתה יותר מדי. ועל הנושא שעליו התווכחו. האם בחורה טובה כמוה הייתה מרשה לעצמה לשתות אילו הייתה היא הסבירה לי שבאותו יום נערכו בחירות בכפר ,ושהנשים מודעת לדרגת הגסות שאליה הגיעה? ריחמתי עליה וידעתי שאני למעשה היו מעורבות בכל נושא שלטוני או פוליטי הנוגע לחייהן. | 172רשל ריקה בת דמשק | 173 הייתי המומה .על נשים כפריות חשבתי עד אז שהן כנועות לבעליהן עד שזיהיתי את מוקד העקיצה .לחצתי עליו עד שהצלחתי להקיז ושכל נושא אשר אינו קשור בו או במשפחתן אינו מעניין אותן .כך טיפות נוזל בצבע צהוב ורדרד שמצצתי .חזרתי שוב ושוב על אותה גם חשבתי בטרם התחלתי לבקר אצל משפחות בכפר שבו אחותי פעולה עד שהגירוד נפסק והוקל לי. לימדה .האישה הפלאחית בכפרים ,התברר לי ,למרות מעמדה הנחות ,מילאה תפקיד מרכזי מאחורי הקלעים. עדילה ומשפחתה ידעו על תכניתי לשלוח את אחיי כאשר הלילה ירד עלינו לקומה השנייה כדי לישון .המזרנים ולעלות אחריהם לפלסטין. היו שרועים על מחצלת ענקית .סביב כל מזרן הייתה כילה עשויה היא ניסתה להסביר לי עד מבד לבן .היא נועדה לשמור עלינו מעקיצות היתושים .למרות זאת כמה החלום שלי על עתיד היה קשה לנו להירדם .היתושים הצליחו לחדור את הכילה למרות ורוד המחכה לנו שם רחוק צפיפות החורים של הבד .הם עקצו אותנו ללא רחמים ובכל חלקי מהמציאות" .האחים שלך הגוף אשר כותנת הלילה לא יכלה להסתיר. ייהפכו לפלאחים .הם לא ילמדו ולא יהיו רופא ומהנדס". למחרת ציפתה לי הפתעה חדשה .אחת הנשים הובילה אותי אני (מימין) ועדילה "לא אתן לדבר כזה לקרות ",הייתי עונה. לחדר והוציאה מהארון שמלות שמדדה .אלו היו שמלות יפהפיות בעונת החורף היה כבר חשוך כאשר הייתי חוזרת הביתה לאחר שהיו תפורות מבדים מעולים וצבעוניים על פי צו האופנה .הן עוררו הלימודים .רחובות השוק שהיה עליי לחצות היו ריקים מאדם את התפעלותי כפי שהיא צפתה .בהמשך יצאנו לבקר בכפר הקסום, ומסוכנים לבחורה בודדה. שם פגשנו את אליהו ,יוסף ,אחיה של עדילה ואחדים מהעובדים רעיון גאוני לפתרון הבעיה עלה במוחי :להתחפש לבדואי בעזרת הכפריים האחראים במקום ,בליווי שני חמורים .חווינו רכיבה על העבאיה שקיבלה עמליה במתנה מערבייה שהכירה – גלימה ארוכה חמור בשטח וחזרנו הביתה .עמליה ,עדילה ואחיותיה חלו בקדחת בצבע חום בהיר אשר הבדואי עוטה במדבר ומכסה את גופו מכף כעבור מספר ימים .עמליה התחילה לסבול מצמרמורות חזקות רגל ועד ראש .כאשר הגעתי למחרת לפתח הכניסה לשוק ,התעטפתי ומחום גבוה .מאחר שהיו לה גם הזיות ולא ידעה מה הולך איתה, בעבאיה והתחלתי ללכת בצעדים מהירים .השוק היה ריק מאדם נאלצתי להזמין רופא עבורה .אני עצמי לא חליתי למרות העקיצות וכאשר הגעתי לרחוב ארוך וצר הבחנתי בשוטר הניצב ,כנהוג הרבות ,הודות לפתרון שמצאתי להקל על עצמי את סבל התופעה בדמשק ,ליד עמדה בנויה מעץ לצורך שמירה בלילות .עמדות המטרידה של הגירודים :הרטבתי את המקומות הדלקתיים במים, כאלה היו במקומות רבים בדמשק .השוטרים שמרו מתוכן על מרחתי אותם במלח ושפשפתי חזק .חזרתי על הפעולה שוב ושוב השקט והיו זמינים בכל עת. | 174רשל ריקה בת דמשק | 175 אני בשנת 1943 מימין לשמאל :עדנאן מלכי – שמאוחר יותר בשנת 1955 נרצח על רקע פעילותו הפוליטית ,קצין סורי נוסף ,לטיפה, מארי ,קצין נוסף ,אני ומורה מהכפר "נבק" איזנקוס ,עמליה ,אני ועדילה אני (מימין) ועמליה בשנת 1943בערך | 176רשל ריקה בת דמשק | 177 עברתי במהירות לידו ,אך כאשר הייתי במרחק של כחמישה מטרים הוא צעק לעברי וניגש אליי .לאחר שגיליתי לו את פניי וסיפרתי לו מי אני ומדוע עשיתי זאת ,לא היה לו ספק באמיתות דבריי .הוא טרח להזכיר לי שאנו נמצאים בתקופת מלחמה ושאסור לי לחזור על המעשה שעשיתי .הודיתי לו ,נפרדתי ממנו והמשכתי בדרכי. אותה שנה החורף היה קר במיוחד .היות שמבחינה תקציבית לא הייתה לי אפשרות לקנות מעילים לאחיי ,קניתי שני מעילים בגודל שונה ,מבד ומצבע המתאימים גם לגברים .למחרת ,כאשר הקור הגיע לשיאו ,ראיתי באחת ההפסקות של בית הספר את יוסף עטוף באותו מעיל ,מתהלך לו בפרוזדור עם ספר לימוד פתוח ומתכונן עם חבר לשיעור כלשהו .קשה לתאר את הגאווה והשמחה אשר הציפו את לבי כאשר ראיתי עד כמה המעיל ,שכה נזקק לו באותו עמליה עם תלמידותיה בסוריה בשנת 1946 בערך ,בסיור ב"בית מועלם" יום ,תאם את מידותיו .חשתי סיפוק ואושר על כך שהצלחתי לפתור בעיה שהטרידה את מנוחתי. עיניי לא ראו דברים רבים אשר התרחשו סביבי ואינני מבינה זאת גם כיום .באחד הימים ראיתי את השכנה ממול מניקה תינוק. הייתי מופתעת מן המראה ואינני זוכרת מה אמרתי לה ,אך הייתי חייבת לשאול את עצמי ,איך ייתכן שכלל לא שמתי לב להיריון ולא ידעתי על הלידה? איך הפכתי ביום בהיר אחד מילדה לנערה בלי לשים לב לשלבי התפתחותי? זכור לי מקרה אחד בלבד שבו בכפר של עדילה ,מימין לשמאל :עמליה ,עובד מהכפר, אני על החמור ועוד שני עובדים הבחנתי בשינוי כלשהו בחזותי .זה היה אחרי מות אבי .הייתי לבושה בשחור ובקטע של הרחוב שבו עברתי הבחנתי במראה השונה של | 178רשל ריקה בת דמשק | 179 החולצה שעל גופי .התעלמתי מהמראה המחמיא והמשכתי בדרכי. את עצמי מטיילת ומשוחחת איתו באותו ערב ברחובה הראשי של הצמיחה שהתחילה בחזי לא עוררה בי כל התרגשות .עברתי על השכונה ,ומי הכיר לי אותו? אינני זוכרת. כך לסדר היום והמשכתי בדרכי המיוחדת. שיחה מעניינת התנהלה בינינו .הוא היה בחור נאה ,משכיל האם למחשבות שהטרידו אותי לאחר מות אמי ואבי הייתה ונחמד .מצאתי חן בעיניו והוא ביקש את ידי .שאלתי אותו" :בן השפעה על דרך תפישתי את החיים? זכורה לי המסקנה שאליה כמה אתה?" ולאחר שהשיב לי הסברתי לו שהיה צעיר בשבילי. הגעתי לאחר שהתייתמתי משניהם :אני לא אתחתן ולא אוליד המשכנו לשוחח ונפרדנו בידידות .מצבו הכלכלי היה מבוסס. ילדים כדי לא להפוך אותם ליתומים כפי שהוריי עשו .אילולא בחורה ללא פרוטה כמוני יכולה הייתה לשפר את איכות חייה ,אך אחיי והאחריות שחשתי כלפיהם הייתי מעדיפה למות ,חשבתי אז. סירבתי .מדוע? היה בו כל אשר בחורה מחפשת .יכולתי להרשות הייתי תמיד עצובה ולא ידעתי לחייך עד אותו יום שבו המבקרת לעצמי להתאהב בו ,אך האיסורים שגזרתי על עצמי מנעו ממני והמשגיחה שבתוכי השתיקה את הלך מחשבותיי והשמיעה את כל אפשרות לחשוב על חתונה כיתר החברות שלי. קולה .הביטי מסביבך ,היא אמרה ,וראי שיש אנשים שמצבם גרוע היה נהוג לקבל חופש באליאנס בחג המולד .בשעות הבוקר פי כמה משלך .עלייך לקחת את עצמך בידיים ולמצוא דרך כלשהי שלפני ערב החג של אותה שנה ,מנהל בית הספר שאל אותי אם להתגבר .וכך עשיתי .לאחר הרהורים רבים הגעתי למסקנה שאכן, אוכל לעזור לו בשעות אחר הצהריים בעבודת הניירת של סוף לאנשים רבים יש בעיות קשות משלי .חשבתי על העיוור ,הצולע השנה ,עבודה שנהגתי לעשות בדרך כלל בשעות הלימודים .הפעם והגידם .חשבתי על הנעשה בעולם ואמרתי לעצמי ,די עם הדיכאון! זה היה על חשבוני .נעניתי בחיוב. לא להיכנע לסבל! עליי למצוא את הדרך לעזור לאחרים ולעצמי. הגעתי לבית הספר כשעתיים לפני רדת החשכה .עליתי לדירה חשיבה זאת הובילה אותי להחליט כי אוסיף חיוך לשלום שאברך שבה התגוררה משפחתו של המנהל .מה רבה הייתה הפתעתי את הנקרים בדרכי – חיוך של אכפתיות ,חיוך חם שיחמם גם אותי. כאשר המנהל בכבודו ובעצמו פתח לי את הדלת ,הכניס אותי נוכחתי עם הזמן בצדקתי .בני אדם זקוקים לחום ולאהבה ואכן ,מי פנימה והזמין אותי להתיישב .אשתו וילדיו לא היו שם .על שולחן שיודע לתת מקבל הרבה יותר .מאותו יום והלאה ,היציאה מן הבית, קטן ליד מכונת הכתיבה שעליה הייתי אמורה לעבוד ניצבו בקבוק המפגש עם אנשים ,החיוך והאכפתיות ההדדית השכיחו את צרותיי. משקה ושתי כוסיות. על חתונה כיתר בנות גילי לא חשבתי למרות היותי בת ,18 ועל אף שכל חברותיי כבר היו נשואות .והנה קרה שהכרתי בחור בן 23אשר הגיע מהעיר חלב לחפש כלה דמשקאית .כיצד מצאתי "איפה האישה והילדים?" שאלתי" ,ומה עם העבודה שעליי לעשות?" "הם מבלים את החופשה בבירות ",הוא ענה לי. | 180רשל ריקה בת דמשק | 181 עמדתי מיד על כוונותיו ובלי לגלות כל התרגשות ביקשתי פעם אחת הוא נכנס לכיתה שבה לימדתי ,ולאחר שכאילו עקב להתחיל מיד בעבודתי כדי לחזור הביתה מהר ככל האפשר לפני אחר דרך ניהולי את השיעור ,הוא העביר לי דף נייר שעליו הוא רדת החשכה .הוא נהג כאילו הסכים לכך והציע לי לשתות לפני כתב עד כמה הוא אהב אותי וכי הוא מבקש לקבוע פגישה איתי. כן כוסית לכבוד השנה החדשה. החלטתי להיענות לבקשתו על מנת לשים קץ לכל הסיפור ,וקבענו כהרגלי שתיתי מעט ,אך במקום העבודה שלה חיכיתי הוא להיפגש בערב. התקרב אליי לפתע ,חיבק ונישק אותי בפתאומיות ,וסיפר לי בלהט המנהל היה בחור נאה ונראה צעיר מגילו .הוא היה בן 32ואב עד כמה הוא אוהב אותי .דחפתי אותו מעליי בנחישות ובלי להתרגש לשני ילדים ,בני שמונה ועשר .אשתו המנהלת נראתה שתלטנית אמרתי לו שאני מצדי אינני אוהבת ולא אוהב אותו ,ושלמרות ומבוגרת ממנו ,אך ביחסים שביניהם לא היה דבר שהעיד על משבר היותי ללא הורים המשגיחים עליי ,אני יודעת היטב מה אני רוצה כלשהו בחייהם המשותפים .אני הייתי בטוחה שהסיבה לחיזוריו ומה הוא מחפש .בגבולות שהצבתי לעצמי ,הוספתי ,גברים נשואים אחריי מקורה בחשק בלבד של גבר לאישה כלשהי. לא באים בחשבון .הוא הקשיב לדבריי בלי לומר דבר ואני רציתי לחזור הביתה. מאחר שהלילה ירד והיה כבר חשוך ,הוא הזהיר אותי לבל אצא החוצה .המשטרה שמרה באותו לילה מסביב לבית הספר עקב נפגשנו באחד הרחובות שמחוץ לרובע היהודי .אני פניתי אליו ואמרתי" :אתה טוען שאתה אוהב אותי .הביטוי לאהבה עבורי זה הצורך לחיות אחד עם השני ולידו .במילים אחרות ,האם אתה מוכן להתחתן איתי?" פריצה לתוכו בלילה הקודם .לאחר הערכת המצב מצדי החלטתי "אני מוכן לעשות זאת ",ענה מיד. להישאר .פחדתי להיתקל במשטרה ולהיחקר באשר ליציאתה של "איך אתה יכול לעזוב את אשתך וילדיך למען אהבה אחרת?" בחורה כמוני מבית הספר בשעה כה מאוחרת .זה היה מעמיד אותי שאלתי" .זה כה לא מוסרי ואכזרי בעיניי ,עד כי אינני יכולה ולא בסכנה גדולה פי כמה .לא פחדתי ולא חששתי מהמנהל .מרוב אוכל מצדי להתאהב בגבר כזה ולהתחתן איתו .על כן הבה נישאר עייפות נשכבתי ונרדמתי בקצה האחד של המיטה הזוגית ,ובקצה ידידים ונשכח מהכול". השני שכב המנהל .זמן לא רב עבר עד שבאחד הימים ,בהיותי לבדי במילים אלה נפרדתי ממנו וכל אחד מאיתנו הלך לדרכו .היחסים בספרייה שעליה הייתי אחראית ,המנהל נכנס לפתע ,ניגש אליי, בינינו מאותו ערב הפכו להיות יחסים של כבוד הדדי ,והוא נמנע תפס אותי בכוח ,חיבק ונישק אותי על השפתיים .לאחר שנלחמתי מלהיתקל בי עד כמה שאפשר. בו ובכל כוחי דחיתי אותו ,הוא יצא בלי להוציא הגה מפיו. | 182רשל ריקה בת דמשק | 183 בחופש הגדול של אותה שנה התחילה תקופת ההתמחות של העברתם עם מיטותיהם לחצר הענקית שמול הבמה .מחיאות כפיים עמליה ושלי בבית החולים הצרפתי .התלמידות פוזרו במחלקות סוערות קיבלו את הזמרת עם הופעתה המרגשת .תפקידי היה שונות ,וכל אחת מאיתנו עברה ממחלקה אחת לשנייה .לראשונה להסתובב עם כיבוד ושתייה בין האורחים רמי המעלה שהיו שם. בחיי ראיתי פצועי מלחמה ,קטועי רגליים וידיים ואחרים שקשה אינני זוכרת איך הגעתי אל הזמרת ,אך בלי לבקש קיבלתי ממנה לתאר .כאשר למדתי לתת זריקות התבקשתי לעשות זאת ברצף, את תמונתה שעליה היא חתמה לי בכתב ידה. זו אחר זו לישבנם של חיילים סנגלים ,סודנים ופונדישרים אשר היו עומדים בתור עם ישבן חשוף .זאת הייתה מחלקה של מחלות מין .בפעם הראשונה שעשיתי זאת ,זה היה לישבנם של החיילים הפונדישרים .על ישבנו של הסודני הראשון שניגש אליי לאחר מכן, מחט המזרק התקפלה במקום לחדור לבשר .הסיבה לכך הייתה המבנה הפיזי השונה שביניהם .לסודנים גדולי הממדים היה עור קשה ,ולחיילים הפונדישרים שהיו קטני קומה היה עור עדין ורך. מקרה שונה קרה לי במרפאה לחולי שחפת ,לשם היו מגיעים לטיפול אזרחים נגועים במחלה אשר הייתה אחת מהקשות באותה תקופה .מחט שהחדרתי לזרועה של נערה עדינת מראה נכנסה ממקום אחד וצצה במקום אחר. אל המרפאה הזאת הבאתי לבדיקה את שני אחיי ,יוסף ואליהו. על צילום הריאות שעשו לשניהם היה כתם המעיד על עקבות של מחלת השחפת .על אף שגברו עליה ,את אותו כתם רואים עד היום בצילומי הריאות שלהם. העלייה הבלתי לגאלית לפלסטין הלכה וגברה מיום ליום .האנגלים נתנו אשרות למעטים בלבד ,ורק לאלה שחזרתם לדמשק הייתה ודאית .מעטים מבני הנוער זכו לסרטיפיקטים – רישיון לשהות קבועה .המאושר ביניהם היה אחי ,יוסף .יאיר בישר לי זאת באחד הימים .חלומי התחיל להתגשם .עם קבוצת בנים ובנות ,יוסף עלה באותו שבוע על אוטובוס שהוביל אותו ישר לפלסטין .יוסף היה בן 16ואליהו בן 14כאשר עלו ארצה .כיצד עברו את גיל התבגרותם עד אז? מה בכלל ידעתי אני על עצם קיומו של גיל ההתבגרות? מאותו רגע שבו יוסף נסע ,הגעגועים אליו הלכו וגברו .מהמכתב הראשון שקיבלנו חשנו בשינוי הגדול שהתחולל בו .הנער בן ה16- הפך לגבר רציני .הייתי בהלם. הוא סיפר איך הגיע עם קבוצתו לכפר הנוער ,מאיר שפייה, ושם הוא ממשיך בלימודיו .חדשה זאת שמחה את עמליה ואותי חוויה מיוחדת חוויתי בקיץ של שנת ,1943כאשר הזמרת הידועה, יותר מכול .זאת הייתה תחילת התגשמות התכנית שרקמתי יחד ג'וזפין בייקר ,התנדבה להופיע בפני פצועי המלחמה בבית החולים. עם אחיי להמשיך בלימודיהם עם עלייתם ארצה .חלומי עבור יוסף ההתרגשות הייתה גדולה .המופע נערך תחת כיפת השמים .אחיות, היה שיהיה רופא ,ועבור אליהו ,מהנדס .הייתה בינינו תמימות סניטרים ,רופאים ועובדי משק עמלו קשה על הכנת החולים ועל דעים בכל הקשור לעתידם .שניהם הצטיינו בלימודים ולא הייתה | 184רשל ריקה כל סיבה לחשוב שיכול היה להיות אחרת .בכדי לשמח אותי ,יוסף המשיך לספר במכתביו על לימודיו. הכיתות בבית הספר הלכו והתדלדלו מיום ליום .העלייה לפלסטין צברה תאוצה .באחד הימים פגשתי את יאיר אשר הודיע בת דמשק | 185 מכיוון שנותרנו לבדנו בדמשק ,מצבנו הכלכלי השתפר .יכולנו להרשות לעצמנו לקנות ולאכול כל מה שרצינו ,אך משום מה איבדנו שתינו את התיאבון .על תחושת הריקנות שחשנו לאחר נסיעתם של אחיי ועל הגעגועים אליהם לא הייתה לנו שליטה. לי" :תכיני את אחיך ,אליהו .הערב הוא יעבור את הגבול ".הודעתי מועד הבחינות שלנו לקבלת תואר עוזרת רפואית סוציאלית זאת לאליהו .הוא הכין לעצמו צרור ,ללא עזרתי ,אשר הכיל את הגיע .את הקטע הרפואי עברו בהצלחה כל משתתפי הקורס .את ספריו היקרים לו מכול ,ונפרד ממני" .תאמר להם שם שאתה רוצה החלק הסוציאלי וזה שעסק בכלכלה הצליחו לעבור ארבע תלמידות להיות מהנדס ",אמרתי לו" ,ואם לא יסכימו תתפשר על אגרונום". בלבד ,ביניהן עדילה ואנוכי .התוצאות פורסמו בזמנו במקום בולט אופטימית ובטוחה שהכול יסתדר מאליו ושהוא יגיע למחוז חפצו בעיתון צרפתי אשר הופיע בדמשק. בשלום ,יצאתי כדרכי למקום המרוחק שבו הייתי רגילה לשמוע מחשבות על מה אעשה ובמה אעבוד כשאגיע לארץ הקודש עד מדי פעם הרצאות הניתנות חינם .נושא ההרצאה של אותו יום שאתגייס לבריגאדה הטרידו אותי מאוד .האם תעודה זאת אשר היה "הברית האטלנטית" .האולם היה מלא מפה לפה .כל מקומות קיבלתי תעזור לי במשהו? מוטב לי בינתיים להתאמן בהדפסה הישיבה היו תפוסים ואני ,כרבים אחרים ,נאלצתי להקשיב בעמידה על מכונת כתיבה ,חשבתי .ואיך אוכל לעשות זאת אם אין לי את לדבריו של המרצה. היכולת לשכור או לקנות מכונת כתיבה? למחרת נכנסתי לחנות דברי הנוי שהייתה ליאיר במרכז העיר כדי לדעת אם הכול עבר כפי שציפיתי .החנות הייתה עבורו לא ראוי לנצל את הזמן שנשאר ברשותי עד עלייתי ארצה .אולי אנסה למצוא עבודה בפקידות ,חשבתי. רק מקור פרנסה ,אלא מקום מפגש של פעילי העלייה שבה היה החופש הגדול היה בראשיתו ומקום העבודה הכי מבוקש היה לו עצמו תפקיד מרכזי .הוא בישר לי שאליהו הגיע למחוז חפצו מפעל גדול שהצרפתים הקימו בעת המלחמה .הפקידות שעבדו וששם בפלסטין יש מי שידאג לו. בו התקבלו דרך המלצה של מכרים ,בעלי עמדה וקשר לשלטון. עמליה ,שבשלב זה לא הייתה נגועה בחיידק הציונות ,לא הפריעה המשכורת הייתה נדיבה .תופעה זאת של קבלה לעבודה לא לפי ולא התערבה .היא התחילה ללמד בדומה ,עיירה בקרבת דמשק, כישורים נראתה פסולה בעיניי ורציתי להביע את מחאתי .עשיתי ויכלה להגיע בערבים הביתה .כפי שהיה באל נבק ,גם שם הייתה זאת במכתב שכתבתי והבאתי בוקר אחד למזכירות המפעל ,שם אהובה ונערצת על תלמידותיה ועל הוריהן ,ומעורבת בכל שמחה הצגתי את עצמי כבחורה המחפשת עבודה בזכות תכונותיה ושליטתה או אירוע משפחתי. במקצוע ,ושאין איש מלבדי היכול להמליץ עליי כעובדת אמינה. | 186רשל ריקה בת דמשק | 187 המכתב היה קצר וענייני .הסגנון והתוכן העידו על שליטתי המוחלטת אפשרות אחרת לא הייתה קיימת .שני אחיי הצטיינו כמוני בלימודים, בשפה הצרפתית. והיה להם רצון עז להמשיך בהם עד לקבלת תואר .הייתי רגועה המזכיר בדרגת סמל אשר מסרתי לו את המכתב העביר אותו ושקטה לגבי עתידם. מיד למנכ"ל ,קצין בכיר אשר קיבל אותי במקום .אינני זוכרת פרטים עתה הגיע תורי לעלות ארצה .האפשרות החוקית היחידה לעשות על הדו שיח שהיה בינינו ,אך את שרציתי להשיג השגתי .הוא הזמין זאת הייתה דרך השגת אשרה המקנה לי את הזכות לבקר ולשהות אותי לפגישה נוספת לקביעת מקום עבודה עבורי .הייתי המומה פרק זמן מסוים של עד חודשיים לכל היותר בפלסטין ,ולחזור אחרי מהתוצאה ולא ידעתי איך לצאת בכבוד מהמצב שאליו נקלעתי. כן לדמשק .אם אשיג היתר כזה ,חשבתי ,אוכל לנסוע לפלסטין, איך יכולתי להתחייב לעבודה כלשהי כאשר תכניתי הייתה לעלות להישאר שם ולא לחזור. ארצה בהקדם האפשרי? האפשרות הזאת הייתה קשה מאוד למימוש .היא ניתנה ליחידים לא חזרתי אליו היות שבסך הכול רציתי למצוא עבודה כמזכירה בלבד במקרים המצדיקים שהות הכרחית וספציפית למטרה מסוימת. כדי לקדם ולשפר את יכולתי בהדפסה ,מקצוע שאולי אזדקק לו החלטתי לנסות תחילה את הדרך הזאת .והיה ולא אצליח ,אוכל בארץ .אם עורך דין כלשהו יקבל אותי לעבודה ,חשבתי ,אסתפק בעזרתו של יאיר להתגנב אל מעבר לגבול כפי שעשה אחי ,אליהו, בזאת .הוא לבטח יפטר אותי תוך זמן קצר כי אני אטית ולא שולטת לפניי .סיפרתי על תכניתי לקולונל וייו ,אשר הבטיח לעזור לי ככל עדיין בסטנוגרפיה .הייתי רחוקה מלהיות מקצוענית. שיוכל כי הכיר את הקונסול האנגלי אשר דרכו אפשר היה לקבל דרישות לגבי השכר לא היו לי כאשר התחלתי לעבוד אצל עורך הדין המפורסם ,תרזי .תהיתי ככלל על עצם קבלתי לעבודה .היה את ההיתר .הוא הבטיח גם לשוחח איתו כבר באותו ערב ,כשייפגשו שניהם במסיבה. לו משרד גדול ומרווח והוא עבד בשיתוף עם אחיו הצעיר ,עורך כשבוע חלף .ניגשתי לבניין השגרירות האנגלית ,למזכיר בדרגת דין כמותו .האח היה הבוס הישיר שלי ולא היה לי כל קושי להבין סמל אשר קיבל אותי .סיפרתי על מטרת בואי וביקשתי לאפשר לי את הנדרש ממני .הוא היה מסתובב הלוך וחזור במשרד ונואם. לפגוש את הקונסול .בלי להתייחס לדבריי ,ניגש הסמל ללשכתו של זאת הייתה דרכו להתכונן להופעה שלו בבית המשפט .תפקידי הקונסול וחזר משם לאחר מספר דקות .הוא חקר אותי על הסיבה היה להאזין ולרשום את דבריו. שבגינה אני רוצה לנסוע ,ולאחר שסיפרתי לו על רצוני לבקר את שני אחיי ,הוא ביקש שאמציא לו שני מסמכים כדי שיוכל להיענות אליהו שלח את מכתבו הראשון מקיבוץ שפיים .כמו יוסף לפניו, לבקשתי – האחד מראש הקהילה היהודית ,והשני מהמנהל של בית הוא סיפר שהוא ממשיך בלימודיו .לגביי זה היה מובן מאליו ושום הספר אליאנס ,המאשר שאני אכן מורה ושהם ערבים לחזרתי לדמשק. | 188רשל ריקה נעזרתי באחד מידידיי כדי להשיג את המסמך הראשון מדודו, ראש הקהילה .את השני היה עליי להשיג אצל אותו מנהל אשר בת דמשק | 189 מראש ולספר לי מההתחלה שאת מתכוונת לעזוב את העבודה בכל מקרה .מדוע עשית זאת?" חיזר אחריי והפך בעל כורחו לידיד .באותה עת ,התברר לי ,הוא חשתי לא נוח ולא ידעתי מה לומר .לבסוף ביקשתי סליחה על שכב בבית חולים לאחר ניתוח תוספתן .קניתי לו זר פרחים והלכתי עוגמת הנפש שגרמתי לו וסיפרתי לו על נסיעתי הקרובה לבקר לבקר אותו .לאחר התעניינות במצבו ודאגה לשלומו ,ביקשתי ממנו את שני אחיי בפלסטין .הסברתי לו שמאחר שקיבלתי את האשרה לחתום על המסמך המבוקש .הוא עשה זאת ללא היסוס ,למרות היה עליי להספיק להתכונן לנסיעה. הסיכון שלקח על עצמו .הוא ניסה בכל זאת ,תוך כדי שיחה ,לשכנע ראיתי את הצער והאכזבה שעל פניו בעת שנפרדתי ממנו .מצפוני אותי לחזור יחד עם אחיי לדמשק" .אל תשלי את עצמך ותאמיני שהיה נקי מקודם ,היות שלא ביקשתי ולא קיבלתי כל שכר ,התחיל ששם הם ממשיכים ללמוד .בפלסטין כולם הופכים לעובדי אדמה, להציק לי .הייתי מוכרחה להודות ביני לבין עצמי שאכן לא נהגתי מיבשים ביצות ,חורשים ,נוטעים וזורעים ",הוא אמר לי .לא האמנתי כשורה .לאמתו של דבר לא ידעתי להעריך את היכולות שלי בעבודה ולא התייחסתי לדבריו ,בטוחה שהוא בדה מלבו את הכול .לא שביצעתי ,ולכן לא יכולתי לתאר לעצמי מצב שבו אני עלולה לגרום הגבתי ונפרדתי ממנו ברוח טובה .הייתי מאושרת. נזק בעזיבתי .מאוד התפלאתי להיווכח ששני האחים היו מרוצים עם האישורים שקיבלתי ניגשתי אל השגרירות ומסרתי אותם מעבודתי .לא הבנתי למה היה להם חשוב להחזיק בי .כנערה חסרת לסמל ,שניגש איתם אל הקונסול וחזר אליי תוך דקה" .את לא תקבלי ביטחון עצמי לא הייתי מודעת ליכולות אשר עורך הדין הנכבד את האשרה ",אמר לי .משפט זה מוטט אותי .עולמי חרב עליי ומרוב איתר בי .הייתי בטוחה שבחורה כמוני ,כה רחוקה מלשלוט במקצוע ייאוש פרצתי בבכי ללא מעצור .לא יכולתי לקום וללכת .הסמל ההדפסה והקצרנות ,תפוטר במהרה .ממרחק הזמן אני מבינה עד הנבוך היה חסר אונים .הוא ניגש בחזרה אל הקונסול וסיפר לו את כמה שליטתי בשפה הצרפתית ויכולותיי להקשיב ,לקלוט ,לנסח, אשר קרה .לאחר דקות ספורות הוא שב אליי עם חיוך ,והושיט לי לסכם ולהעלות על נייר את אשר שמעתי ,היו הרבה יותר חשובים את האשרה הנכספת .למחרת התחלתי להתכונן לנסיעתי .ללא כל עבורו מכל הדפסה מהירה על מכונת כתיבה. הודעה מוקדמת הפסקתי את עבודתי אצל עורך הדין ,בלי לבקש כל שכר בעד עבודתי או להיפרד ממנו. היום המאושר אשר לו כה חיכיתי הגיע .אינני זוכרת איך הגעתי לתחנת הרכבת .עדילה היקרה והאלוף וייו המתינו לי שם .הם שבוע לאחר מכן ,כאשר עברתי באחד הרחובות יחד עם עמליה, שמחו בשמחתי ונפרדו ממני .עליתי לרכבת וממקום מושבי עקבתי פגשתי את הפרקליט המפורסם .הוא נעצר לידי ואמר לי" :לא אחרי מבטיהם .המשכתי לחייך אליהם ולנופף שלום לעברם ,עד יפה ולא הוגן מצדך לנהוג כפי שנהגת .עלייך היה להודיע לי זאת היעלמם לנצח נצחים מחיי .עמליה נותרה לבדה בדמשק .נפרדתי | 190רשל ריקה בת דמשק | 191 ממנה ללא צער .ידעתי בוודאות שיום יבוא והיא תחליט לעשות זהו חלקו הראשון והחשוב ביותר של סיפור חיי ,ולו קשר את אשר עשיתי כי בררה לא תהיה לה .כיהודייה לא תוכל לשרוד אינטגרלי לתפקידם ההיסטורי של אחיי ושל אחותי בשירותה, שם ,והגעגועים לאחיה ולאחותה לא יתנו לה מנוח. בהתהוותה ,בחיזוקה ,בהגנתה ובביטחונה של המדינה .ארבעה מזוודה קטנה הייתה כל רכושי ובה דחסתי את היקר לי מכול – יתומים אשר אישיותו ומורשתו של אביהם ,יחד עם החינוך לערכים יומנים ,ספרים שאהבתי ובגדים הכרחיים .חייכתי אל פקיד הרכבת של בית ספר אליאנס ,הטביעו את חותמם על דרכם ועל התנהגותם הערבי שביקש לבדוק את תכולתה .ידעתי שהוא עלול לשאול אותי שאלות על מטרתו של כל חפץ מיותר שהיה ברשותי .תפקידו היה להחרים את כל אשר יסגיר את כוונתי להישאר בפלסטין .גברתי על החששות שלי ,ועם החיוך התמידי המאפיין אותי הצלחתי להסית את דעתו בשאלות תמימות על הנוף המהמם .הודיתי לו בחום על אדיבותו ועל הידע שסיפק לי ,וכך עשיתי כאשר הגעתי למחוז חפצי ונפרדתי ממנו .דבריי ביטאו את המיוחד שבאישיותי, אהבת האדם באשר הוא אדם. הייחודית ,האכפתית והאנושית ,בתפקידם העתידי בשירות המדינה. באשר לי ,המנוע לעלייתם ארצה ,כתיבת סיפורי בגיל כה מאוחר קשורה לחלומה של הילדונת שהייתי ,אשר רצתה לגאול את העולם מעוני בחיפושיה אחר אוצר שעליו סופר בסביבתה .בחלקו השני של הספר יגלה הקורא מענה לשאלותיו ,כפי שאני גיליתי זאת דרך הכתיבה על המיוחד שבי ,אשר נחתמת במעורבותי החברתית הפעילה בפייסבוק. אני חייבת לשרוד כדי לספר ולו חלק קטן בלבד מסיפורה של אחותי ,עמליה ז"ל ,אשר חלומה היה להוציא לאור ספר על שירותה ההיסטורי במחלקה הערבית ובמודיעין בראשית הקמתה *** של המדינה" .עמליה האגדתית" ,כינו אותה אלה שעבדו יחד איתה וזיהו אותי ברשת החברתית כאחותה. אחי ,יוסף ז"ל ,אשר נפטר בשנת ,2011מילא תפקיד מרכזי והיסטורי בשליחותו לצרפת ולמרוקו בשנות החמישים .סיפורים מרגשים על דמותו ,מסירותו ודאגתו האבהית לנוער אשר העלה ממרוקו ,חינך ודאג ליישובם ולעתידם ,סיפרו חניכיו לשעבר בביקור התנחומים לאחר פטירתו. אחי אליהו ,הצעיר מכולנו ,היה סוכן חשאי במשך אחת-עשרה שנים .הוא סיפר ועוד יספר אולי על סודותיו בספריו .בעזרתו הפעילה והודות לו אוכל להוציא לאור את ספריי.
© Copyright 2024