להניח לכעס
מתחברים לתורה ויהדות 745 ם ע שלום ל ישראל לנוער שלום לעם מזמין אתכם: לילה של סליחות שביל להאיר את הנשמה ב חווית ניגוני סליחות בצלילים וקולות שופר בקבר דוד המלך. רכזי נוער ומדריכים ,צרו קשר052-7644420 : גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il להניח לכעס במדור מבט לחיים פרשת כי תבא כ"א אלול תשע"ו 24בספטמבר 2016 שבת פרשת כי -תבוא ,כ"א באלול תשע"ו, - 24/09/16הרב החכם היום ,לפני 252שנה ,בשנת תקכ"ד ,נפטר אחד מגדולי ישראל המפורסמים שבכל הדורות ,הוא הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, שהתפרסם בפקחותו הנדירה ובתשובותיו השנונות ,בעיקר בהגנתו על היהדות ותורת ישראל והדיפת טענות הנוצרים שניסו להתווכח עמו והוכו שוק על ירך .בקיאותו של רבי יהונתן בתורה הייתה עצומה ,והוא חיבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה, ובנוסף לכך היה גם בקי בחכמות שונות וחביב היה על שרי המלוכה שנהנו לשמוע את תשובותיו המחוכמות והמחודדות, שאותן היה עונה לאלתר. פעם ,שוחח עמו אחד משרי המלוכה ,שהיה שונא ישראל מובהק ,והלה אמר" :גאוותנים אתם היהודים שבזמן הזה .שהרי משה רבכם הרכיב את אשתו ואת בניו על החמור ,ואף משיחכם עתיד לבוא כשהוא רוכב על- החמור ,ואילו היום רואה אני יהודים מתייהרים ומתגאים ורוכבים על סוסים ,ולא על חמורים" .השיב לו רבי יהונתן תשובה אחת אפיים ואמר" :מה יכולים אנו לעשות, אם החמורים עלו בזמן הזה לגדולה ונעשו שרים כמוך"... והיה מעשה שכומר אחד שאלו כך" :תמה אני עליכם היהודים ,שכל החגים שלכם אתם מתחילים בלילה וממשיכים ביום שלמחרת ,שכן במניין בני ישראל הולך הלילה אחר היום .אולם רק בפורים אתם עורכים את הסעודה בערבו של היום שלמחרת ,מדוע נוהגים אתם כן"? וכדרכו של יהודי ,שמשיב תמיד בשאלה על שאלה ,ענה לו רבי יהונתן" :והלוא גם עליכם יש תמיהה דומה .את כל החגים שלכם אתם עושים יום ולילה שלאחר מכן ,שכן במניין אומות העולם הולך הלילה אחר היום שלפניו ,ואילו את חג המולד שבו נולד אותו האיש י'ימח ש'מו ו'זכרו ,אתם עושים בלילה שלפניו"? נותר הגוי בפה פעור ,ורבי יהונתן המשיך מיד" :אולם תירוץ אחד יענה על שתי השאלות .כל החגים שלנו נצטווינו מן-התורה ,ולכן מתחילים אותו בלילה שלפני כן .אולם שונה הוא חג הפורים שנוצר לנו בעקבותיו של גוי ,הוא המן הרשע ,ולכן נוהגים אותו בחג זה כמנהג הגויים .ואף אתם ,בכל החגים שלכם נוהגים אתם מנהג גויים ,חוץ מחג המולד ,שאתם נוהגים כמנהגנו ,שהרי אותו האיש יהודי היה"... יום ראשון ,כ"ב באלול תשע"ו - 25/09/16 ,אבי מנהגי אשכנז היום ,חל יום פטירתו של המהרי"ל ,רבי יעקב הלוי סג"ל ב"ר משה מולין ,המכונה מסע אל העבר "אבי מנהגי אשכנז" .תקופת חייו לא היתה קלה ליהודי אשכנז ,והם סבלו מפרעות קשות וסבל רב ,והוא עמד בראשות הנהגת הקהילות העתיקות באשכנז היא גרמניה ,ושיקם אותן מחדש .עד היום נוהגים בקהילות רבות על-פי המנהגים שקבע המהרי"ל ,ואפילו הנעימה המוכרת והמקובלת לתפילות השבת והחג ברוב הקהילות האשכנזיות ,מקורם מנוסח התפילה של המהרי"ל ששימר את נוסח מגנצא העתיק. בכך היה המהרי"ל חוליה חשובה במסירת התורה מדור לדור ,אותה קיבל מאבותיו ורבותיו גדולי יהדות אשכנז ,מזמן רש"י ובעלי התוספות ,עד ימינו אנו. יום שלישי ,כ"ד באלול תשע"ו - 27/09/16 ,תקומה ובנייה ביום זה ,כ"ד באלול שנת ג' אלפים ת"ח ,החלו זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה, ויהושע בן יהוצדק הכהן ,להכין את חומרי הבנייה להקמת בית המקדש השני, לאחר שבעים שנות חורבן .היה זה לאחר נבואת חגי ,אחד הנביאים האחרונים שהיו בתחילת ימי הבית השני ,והוא מסר להם את דבר ה' על העיכוב בהקמת בית המקדש מחדש ותקומת ציון וירושלים .הבנייה נמשכה ארבע שנים ,והבית עמד 420שנה על-תילו ,עד שנחרב בידי הרומאים בשנת ג' תתכ"ח .יהי רצון שייבנה מחדש במהרה בימינו. בספר כף החיים מובאת סגולה לקרוא ביום זה ,כ"ד באלול ,את הפסוקים העוסקים במלכי אדום ,בבראשית פרק ל"ו פסוק ל"א" ,ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום", עד פסוק ל"ט" :בת מי זהב" ,מפני ששמונת המלכים הללו מרמזים לימים י"ז עד כ"ד באלול שקדמו לששת ימי בראשית. יום רביעי ,כ"ה באלול תשע"ו - 28/09/16 ,בריאת העולם כ"ה באלול ,הוא היום הראשון ליצירת העולם לפני 5,776שנה .ביום זה ,ברא הקב"ה את היקום ,ברא בו את האש והמים ,השמים והארץ והאורה .ששת ימי המעשה מסתיימים בראש השנה ,ובו התחילה ספירה חדשה של שנה ראשונה לבריאת העולם .הסיבה שראש השנה נקבע לא' בתשרי ולא לכ"ה באלול ,כי בא' בתשרי נברא האדם ואילו בכ"ה באלול ,נברא העולם עצמו .ומכיוון שכל תכלית בריאת העולם היא האדם ,אשר נבחר להיות שותף למעשה הבריאה ומטרתו לעשות את רצון הבורא ולהיטיב עם ברואיו ,נבחר א' בתשרי להיות ראש השנה ,שהוא היום החשוב ביותר בו. מנהג קדום לקרוא בכל יום את הקטע מסדר הבריאה בפרשת בראשית ,בהתאם ליום הבריאה ,ובכ"ה באלול מתחילים וקרואים עד "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". יום זה הוא ממידת החסד ,ויש בו סגולה גדולה לתפילה לקבלת שפע ממרום ,ולכן יש להיזהר מאוד ממידת הכעס ולהיות רודפי שלום ואמת. יום שישי ,כ"ז באלול תשע"ו - 30/09/16 ,הכנה ליום הדין בימים הקרובים וסמוכים לימי הדין ,יש לחפש ולתור אחר זכויות ולהוסיף במצוות, כדי להכריע את הכף לטובה .ופעם כאשר ישבו בסעודת מצווה והמסובים עסקו במחלוקת בדבר הלכה ,אמר להם הצדיק רבי יהודה הורביץ מדז'יקוב ,ששלושה ימים לפני ראש השנה ,צריך ללמד זכות על כל אחד ואחד מישראל ,ולא להפך בחובתם. להניח לכעס מבאט ל החיים "סבא ,מה שלומך! איזה יופי לראות אותך ואת סבתא "...קפצו הנכדים בהתרגשות על סבא וסבתא .כמו בכל שנה ,נהגו בני משפחת ברוקשטיין האמריקאית שצאצאיה התגוררו בכמה מדינות ברחבי ארצות הברית ,להיפגש ליום משפחתי בהרים .המשפחה המורחבת הסבא הסבתא והדודים, היו מתאספים מדי שנה ומבלים יחדיו בפארקים המוריקים באתרי הנופש שבמקום .יהודים רבים מגיעים למקום הנופש ,ומטבע דוד קליינר הדברים היו נפגשים המבקרים עם מכרים וותיקים שהכירו משנים קודמות. באותה שנה ,הלכו הסבא -צבי שהיה ניצול שואה ובנו ראובן לטיול קצר באחד המסלולים שבאזור ,כשלפתע הגיע מולם יהודי זקן שהלך בחברת ילדיו .צבי הניד את ראשו לעברו לשלום והמשיך בדרכו בהליכה מהירה. ראובן בעינו החדה הבחין במפגש והסתקרן לדעת מי הוא האיש, הוא תמיד חשב שהוא מכיר את כל מכריו וידידיו של אביו" .אבא, מי זה האדם הזה?" שאל בסקרנות .להפתעתו ענה האב" :הוא היה החבר הכי טוב שלי לפני מלחמת העולם השנייה -ולא ראיתי אותו מאז ועד היום"... "מה?" תמה הבן" ,כיצד לא יצא לי להכיר אותו עד עכשיו? ומדוע אתה לא קופץ עליו בשמחה? בא נחזור אליו ,אני בטוח שיש לכם הרבה על מה לדבר!" "תעזוב" ענה צבי "בא נמשיך ,עדיף שלא תכיר אותו בכלל"... התשובה הזו רק העלתה את הסקרנות של הבן" :אבא ,מה הסיפור? איך זה שלא שמענו עליו עד עכשיו מאומה?" האב נאנח בכבדות ,ואמר לו" :רק בגלל שאתה לא יודע מי האיש ומה שמו ,אספר לך את הכול "...נאנח שוב והמשיך" :כפי שאתה יודע בזמן השואה הייתי גר ברומניה ,אבל המלחמה הגיעה אלינו רק בשלב מאוחר של שנות המלחמה ,אני כבר הייתי נשוי ואב לילד .כאשר הנאצים ימ"ש התחילו להתקרב לעבר רומניה, התחלתי להפעיל את כל הקשרים שהיו לי בעקבות עסקיי הרבים, והצלחתי להשיג וויזות מעבר לי לאשתי לבני ,ולהורים שלנו .עמם תכננו לצאת ולברוח מן המדינה... אני והוא היינו החברים הכי טובים מאז היותנו ילדים קטנים על ספסל הלימודים ,בילינו המון שעות ביחד כנערים וגם לאחר נישואינו המשכנו בקשר יומיומי .כמה ימים לפני שהנאצים כבשו את רומניה ,פנה אלי חברי ושאל אותי בדרך אגב ,מה אני חושב לעשות אם הנאצים יצליחו במזימתם? ואיך אני חושב להציל את משפחתי? עניתי לו שאנחנו מתכוננים לברוח ממש בימים הקרובים ,כי הצלחתי להשיג ויזות יציאה ,שאותן אני מחביא במקום המסתור שלי .למחרת היום הלכתי לקחת את הוויזות שלנו ,ולתדהמתי הרבה הן לא היו במקום המסתור. ידעתי שהיחיד שמכיר את המחבוא שלי היה החבר הזה ,רצתי כמטורף לעבר הבית שלו ,עליתי במדרגות ודפקתי בחזקה על הדלת ,אבל אף אחד לא ענה -היה רק שקט ודממה .ניסיתי לפתוח את הדלת והיא כלל לא הייתה נעולה, נכנסתי לבית ,איש לא היה בו -הכול היה ריק ,היה ניכר שהם עזבו בחופזה באמצע הלילה וברחו. יומיים אחר כך הנאצים פלשו לרומניה ,ודבר ראשון הם התחילו להתעלל בכל היהודים ,זמן קצר לאחר מכן גורשנו כולנו ברכבות משא להובלת בהמות היישר לאושוויץ. במשך כמה ימים לא ניתן לנו אוכל או שתייה והצפיפות הייתה נוראה ,אבל זה עוד היה כלום לעומת הגיהינום שחיכה לנו באושוויץ .כבר עם הגיענו לשם הרגו את ילדי הקטן מול עיני, וכבר למחרת אשתי וההורים שלנו כבר עלו בעשן הארובות ,כל משפחתי נמחתה ולא נותר ממנה זכר ,חוץ ממני .רק אני הצלחתי בקושי לשרוד בתוך התופת ,ולאחר המלחמה נודע לי שהחבר הזה אכן ברח באותו הלילה והציל את משפחתו עם הוויזות שלי"... ראובן היה המום וכעת הוא שאל בדיוק את השאלה ההפוכה: "אבא ,אני לא מבין אותך ,איך אתה יכול להגיד לו בכלל שלום?! איך לא קפצת עליו בצעקות -הבן אדם הזה גרם למוות של כל משפחתך!" צבי הביט בבנו ואמר" :אני יודע שיהיה לך קשה להבין אותי ,אבל זה היה בזמן מלחמה ,במשך השנים הבנתי שכל רצונו היה להציל את משפחתו והוא עשה זאת בכל מחיר ,גם במחיר הבגידה בי -לא סלחתי ,אבל הצלחתי להבין את המעשה שלו .והחלטתי שאני לא מתמקד בזה בהמשך חיי אלא מוחק את הכול ומתחיל לבנות את עצמי מחדש .אם הייתי ממשיך עם תחושת הכעס והנקמה לא הייתי יוצא מהכאב שלי ,וכיום לא היו לי היום עשרות צאצאים חמודים כמוך ,כן ירבו"... *** תחושות של כעס ונקמה הן כמו גחלים בוערות ,הן שורפות רק את מי שמחזיק בהן ,בעוד שהן כלל לא פוגעות באדם שבגללו הן נגרמו .עד כמה שזה קשה ,עדיף להניח לכעס -גם אם הוא מוצדק, ולהמשיך לתחנה הבאה בחיים... שניצרי ם ק ראים גדטונים לים וּעל ֵש ֶא ָחד ָּכזֶהׁ ,ש ָ ּגַם ַּב ַח ּיִים יׁ ׁש ָּבעוֹלָם חֶ ה ַה ִּס ּבֵו ׁש ִּ ּדֹומ ֶ ֻּמת ַעְַ ּצֹומֹתַ ם,מ ּכָלַ הרמו ִּמיֵ, ַּבר' ְלע ַ 'מד ֵ ִקרָא ְ ָהָאדָם נ ְ וּטה יע לוֹ לָמוּת ,וְלוּ ֵמ ַה ִּס ָּבה ַה ְּפׁש ָ ַמ ִּג ַ ִּתן לָנּו ְּכ ֶׁד ּכֹח ַהּדִּבּור נ ָ ְה ַחי ַ - וַ ת ֶאת ַח ּיֵינוּ אוֹת ּבֹו ִל ְחֶי ּלא לָנוּ יע ְמ ְפ ִר ַ ל ַַמ ֵיהוּא ש ׁש ְלוָה .הוּא צו ֵֹב ַע ֶאת ּחנִ ּיִים ְּב ַ ָהרו ָ ְֶך. ר ְצֹ ל ּבֹו ׁש ּמ ֵ ּת ַ ׁש ְ ְה ִ ל ּו ָם ל עֹו ּב ָ ָאן ּכ ֵנּו ד ִעּו י ׁש ָּבעוֹלָםִּ ,ב ְצ ָב ִעים ּחנִי ֶ ּכָל ָהרו ַֹע ָהרו ָ ִּתֵֹמןד ִּב ְפנֵי הוּאּנעַו ּמ ְרּג ִה ִיב ּכֹח ַ אֹותֹופ ִּתיםַו ְמ ַ ׁש יםֶ , ָדֹול נֹוטל ֶֹה? ֵ ְהָאדָם ָמה עֹוש וָ ׁש ָאנוּ רו ִֹצים ְל ִה ְת ַק ֵּדם ְש ַעל ֶ ׁ ּכָל ַצ ַעד ו ַ ָהִיםָ,הוּבר ּבֹו ַח ּיַ ׁש ַּת ֵ ׁש ֵאינֹו ִמ ְ לֹו ,וְֹלא ּדַי ֶ ָשוֹן ָה ,לׁ ַקוּת ְאּוליּ ַק ַחֲל ְ ּחנִ ּי ּצּורורָ ּבּו ָה ֵינ ּמׁש ְּב הוּא מו ִֹביל או ָֹתנוּ ְל ָאחוֹר ֶאל ַה ִּמ ְדרוֹן. ׁש ְּברָאֹו ׁש ַּת ֵּמׁש ּבֹו ֶנגֶד ִמי ֶ ַּבה ִמ ְ ֶאּלָא ַא ְּדר ָ (מתוך מדור סיפור צעיר) ְּתנּו לַ ּזְאֵ ב לְ נַּצֵ חַ סיפור צעיר ּתֹובב זְ ֵאב ָר ֵעב בֹותים ִה ְס ֵ ֵּבין ֲע ֵצי ַהּיַ ַער ָה ֲע ִ ִּב ְפ ִסיעֹות ַע ְצ ָּבנִ ּיֹותְ ,מנַ ֶּסה לְ ַה ְס ִּתיר ֶאת ּוב ְס ַבְך ִע ְש ֵֹבי ַה ֶּפ ֶרא, חֹורי ַהּגְ זָ ִעים ִ ַע ְצמֹו ֵמ ֲא ֵ ּפֹוטנְ ְציַ אלִ יְּ .ב ֵעינַ יִ ם ּכְ ֵדי ֶׁשֹּלא לְ ַה ְב ִר ַיח ֶט ֶרף ֶ ְר ֵעבֹות הּוא ָּתר ַא ַחר ָמנָ ה ְּב ָׂש ִרית ֲהגּונָ ה עּודת ָצ ֳה ַריִ ם ,וְ אּולַ י ִאם יִ ְת ַמּזֵ ל ַמּזָ לֹו לִ ְס ַ רּוחת ֶע ֶרב. נֹוס ֶפת לַ ֲא ַ ִּת ָּׁש ֵאר ָמנָ ה ֶ ׁשּועל ֶׁש ְּמנַ ְמנֵ ם ַקּלֹות ֵמ ָרחֹוק הּוא ַמ ְב ִחין ְּב ָ ּקֹופ ַחת. ְּב ֵצל ָה ֵע ִציםִ ,מ ְתּגֹונֵ ן ֵמ ַה ֶּׁש ֶמׁש ַה ַ מֹוצא ׁשּועלִ ית ֵ עּודת ָצ ֳה ַריִ ם ָ ָה ַר ְעיֹון לִ ְסעֹד ְס ַ ֵחן ְּב ֵעינֵ י ִּב ְטנֹו ,וְ ָה ִריר נֹוזֵ ל ִמ ִּפיו. ּׁשּועל ַמ ְׁש ִּכיחֹות ירֹותיו ַה ְּקצּובֹות ֶׁשל ַה ָ נְ ִח ָ ּובינְ ַתיִ ם ׁשּוביםֵ , ֵמ ַהּזְ ֵאב ּכַ ָּמה ּכְ לָ לֵ י זְ ִהירּות ֲח ִ עֹורר ּולְ גַ ּלֹות ֶאת ַה ַּסּכָ נָ ה ּׁשּועל ִה ְס ִּפיק לְ ִה ְת ֵ ַה ָ ַה ִּמ ְת ָק ֶר ֶבת. ּומ ְחלִ יט לִ ְפּתֹר חֹוׁש ִביםַ , ְ עֹושֹה ֶ ּׁשּועל ַה ָ ֶאת ְּב ָעיַ ת ִׁשוְ יֹון ַהּכֹחֹות ּכָ אן וְ ַעכְ ָׁשוַ ,א ַחת ּׁשּועל יִ ְצ ָט ֵרְך ּולְ ָת ִמידֹ .לא יִ ָּתכֵ ן ֶׁש ַהּזְ ֵאב יְ נַ ֶּסה ֶאת ַמּזָ לֹו ְּבכָ ל ַּפ ַעם ֵמ ָח ָדׁש ,וְ הּוא ַה ָ לִ ְבר ַֹח ּכְ מֹו ָׁש ָפן ִמ ְצ ַטּיֵ ן! סֹובב ְּב ַׁשלְ וָ ה ֶאת ּגַ ּבֹו לְ כִ ּוּון ַהּזְ ֵאב ַה ִּמ ְת ָק ֵרבֵ ,מ ִרים ֶע ֶצם ּגְ דֹולָ ה ֶׁש ְּב ִמ ְק ֶרה הּוא ְמ ֵ קֹורא ְּבקֹולּ ,כְ ִאּלּו ְמ ַד ֵּבר לְ ַע ְצמֹו" :הֹוי אֹותּה ֶאל ַעל ,וְ ֵ ָהיְ ָתה ֻמּנַ ַחת ָּב ֵאזֹורֵ ,מ ִרים ָ יֹוצאת ִמן ַהּכְ לָ לּ ,כְ ַדאי רּוחה ֵ ּכַ ָּמה ֶׁש ָּט ִעים לֶ ֱאכֹל ָּב ָשֹר ֶׁשל זְ ֵאב ,זֹאת ָהיְ ָתה ֶּב ֱא ֶמת ֲא ָ ּנּוח!" לְ ַח ֵּפשֹ עֹוד זְ ֵאב ֶא ָחד לְ ִק ַ ַהּקֹול ִהּגִ ַיע לְ ָאן ֶׁש ָהיָ ה ָצ ִריְך לְ ַהּגִ ַיעָ .אזְ נָ יו ָה ֲא ֻרּכֹות ֶׁשל ַהּזְ ֵאב ָקלְ טּו ֶאת ַה ֶּמ ֶסר .הּוא ּוב ַרח ּכָ ל עֹוד נַ ְפׁשֹו ּבֹוְ ,מ ַצּיֵ ן לְ ַע ְצמֹו ְּב ִסּפּוק ּכִ י לְ ָפחֹות ָּת ַפס ֶאת זְ נָ בֹו ֵּבין ַרגְ לָ יוָ , נִ ַּצל ִמ ָּמוֶ ת וַ ַּדאי. ּׁשּועל ,זֶ ה יָ כֹול לִ ְהיֹות ְמ ֻסּכָ ן! ְּבלִ ּבֹו הּוא ַמ ְפנִ ים ֶאת ַה ֶּמ ֶסר ֶׁשֹּלא ּכְ ַדאי לְ ַה ְת ִחיל ִעם ַה ָ ּׁשּועל ,יָ ַׁשב ַהּקֹוף וְ ָע ַקב ַא ֲח ֵרי ַה ַה ָּצגָ ה .הּוא ְק ָצת לְ ַמ ְעלָ הַ ,על ָה ֵעץ ֶׁש ְּמ ַסּכֵ ְך ַעל ַה ָ נֹוטפֹות הֹופְך לַ ֲח ִתיכֹות ְ מּומי ֵ ּׁשּועל ָה ַע ְר ִ ִה ְת ַאכְ זֵ בַּ .דוְ ָקאָ ,היָ ה ָּבא לֹו לִ ְראֹות ֶאת ַה ָ ָּדם ְּב ִׁשּנָ יו ָה ַאכְ זָ ִרּיֹות ֶׁשל ַהּזְ ֵאבִ .מ ְּב ִחינָ תֹו ַה ַה ָּצגָ ה ֹלא נִ גְ ְמ ָרה. אּורתֹו ֶׁשל ַהּזְ ֵאבָּ ,ת ַפס אֹותֹו ִמ ְתנַ ֵּׁשף ְּב ִדּלּוגִ ים זְ ִריזִ ים ֵמ ָענָ ף לְ ָענָ ף ִמ ֵהר ַהּקֹוף לִ ְמ ָ ּׁשּועל ,וְ ָצ ַעק לְ ֶע ְברֹו: ימת ַה ָ יצת ַה ְּב ִר ָיחה ַה ְמ ִה ָירה ֵמ ֵא ַ ַא ֲח ֵרי ִר ַ ּׁשּועל לַ ֲעבֹד ָעלֶ יָך ,וְ עֹוד ּגָ ַרם לְ ָך ימה ִה ְצלִ ַיח ַה ָ "ּכַ ָּמה ֶׁש ַא ָּתה ֶּפ ִתי! ֵאיְך ְּב ַקּלּות ַמ ְד ִה ָ לִ ְבר ַֹח ּכְ ֶׁשּזְ נָ ְבָך ְמ ֻק ָּפל ֵּבין ַרגְ לֶ יָך ּכַ ַא ֲחרֹון ַה ַּפ ְח ָדנִ ים". ּׁשּועל ֹלא רּוחת ַה ָ ַהּזְ ֵאב ָׁש ַמע וְ ִה ְת ַרּגֵ ז ֶּב ֱא ֶמת .הּוא ָח ַקר ֶאת ַהּקֹוף ,וְ ִה ְׁש ַּתכְ נַ ע ֶׁש ֲא ַ הֹורה לַ ּקֹוף לַ ֲעלֹות עּודת ָה ַא ְריֵ ה .הּוא ָ ּנֹותרּו ִמ ְּס ַ יֹותר ֵמ ֲא ֶׁשר ּכַ ָּמה ֲע ָצמֹות ֶׁש ְ ּכָ לְ לָ ה ֵ ּׁשּועל לֶ ַקח ַא ַחת ּולְ ָת ִמיד. ּוב ְד ָה ָרה ַע ְצ ָּבנִ ית ָּפנָ ה לְ לַ ֵּמד ֶאת ַה ָ ַעל ּגַ ּבֹוִ , ּׁשּועלִ י ּיֹוׁשב ַעל ּגַ ּבֹוְּ .במֹחֹו ַה ָ ּובּקֹוף ַה ֵ ּׁשּועל ַּבּזְ ֵאב ַה ִּמ ְת ָק ֵרב ַ ּכְ ָבר ֵמ ָרחֹוק ִה ְב ִחין ַה ָ לֹואּה. ִח ֵּׁשב ֶא ָחד וְ עֹוד ֶא ָחד ,וְ ַה ְּתמּונָ ה ִה ְת ַּב ֲה ָרה ִּב ְמ ָ ְּב ַׁשלְ וַ ת נֶ ֶפׁש ִה ְפנָ ה ֶאת ּגַ ּבֹו ֶאל ַהּכִ ּוּון ֶׁש ִּמ ֶּמּנּו ָּבא ַהּזְ ֵאבֵ ,ה ִרים ֶאת רֹאׁשֹו לַ ֲחלַ ל "איפֹוא הּואַ ,הּקֹוף ַה ְמ ַע ְצ ֵּבן ַהּזֶ ה? ּכְ ָבר לִ ְפנֵ י ָׁש ָעה ָא ַמ ְר ִּתי לֹו ָה ֵע ִצים וְ ָק ָרא ְּבקֹולֵ : ּנּוח ,לָ ָּמה הּוא ֲע ַדיִ ן ֹלא ִהּגִ ַיע?!" לְ ָה ִביא לִ י עֹוד זְ ֵאב לְ ִק ַ ּׁשּועל וְ לַ ּזְ ֵאב ָׁשלֹום .לַ ּקֹוף ֹלא! לַ ָ יסה ַע ְצ ָּבנִ ית ֶׁשל ַהּזְ ֵאב לִ ְבלִ ילֵ י ארי ַהּזְ ֵאב ָה ְפכָ ה ִמּנְ גִ ָ חֹוב ֶקת ֶׁשל ַהּקֹוף ְּב ַצּוְ ֵ ַהּיָ ד ַה ֶ ּומ ַד ְּמ ִמים. ָּב ָשֹר ְמ ֻדלְ ָּדלִ ים ְ *** חֹורי דּודי ֵׁשנָ הֲ .א ָבל ֵמ ֲא ֵ ּלּופין לִ גְ רֹם לָ ֶהם נְ ֵ נֹועדּו לְ ַה ְר ִּדים יְ לָ ִדים ,אֹו לְ ִח ִ ַאּגָ דֹות ַעם ֲ ּכָ ל ִסּפּור ִמ ְס ַּת ֵּתר לֹו ּגַ ם ֵאיזֶ ֶׁשהּוא ֶמ ֶסר ֶׁשאֹותֹו ֶא ְפ ָׁשר לְ ַה ְפנִ ים. יֹוד ַע ִעם ִמי לְ ִהזְ ַּדהֹות. ּקֹורא ַה ְמ ַחּיֵ ְך לְ ָּפ ַרדֹוּכְ ס ָק ָטן :הּוא ֹלא ֵ ּתֹוביל ֶאת ַה ֵ ַאּגָ ָדה זֹו ִ נָ כֹון ַהּזְ ֵאב הּוא ָה ַאכְ זָ ר ,הּוא ָּבא לִ ְטרֹףֲ .א ָבל ֵאּלּו ֵהם ַה ַחּיִ יםִ .מ ָּמה יִ ְחיֶ ה ַהּזְ ֵאב ִאם ֹלא יִ ְטרֹף?! (ּכְ ִאּלּו ֶׁש ֲאנַ ְחנּו ִצ ְמחֹונִ ּיִ ים)... אֹורהָ ,מה ַרע? מּומּיּות .לִ כְ ָ ּׁשּועל ַּב ִּסּפּור הּוא ַה ִּמ ְסּכֵ ן ֶׁש ַּמ ְצלִ ַיח לְ ִה ְת ַח ֵּמק ְּב ַע ְר ִ ַה ָ נֹוטים לְ ִהזְ ַּדהֹות ִעם ַה ִּמ ְסּכֵ ן ֶׁש ַּמ ְצלִ ַיח לְ ִה ְת ַח ֵּמק ִמ ַּסּכָ נָ הּ ,גַ ם ִּב ְמ ִחיר ְּב ֶד ֶרְך ּכְ לָ ל ֲאנַ ְחנּו ִ יפים ּכְ מֹו ַהּקֹוף לִ ְראֹות ֶׁשל ֶׁש ֶקר ָׁשחֹר אֹו לָ ָבןֲ .א ָבל ּכָ אן ָק ֶׁשה לָ נּו ְק ָצתָ .היִ ינּו ַמ ְע ִּד ִ ּׁשּועל ְּבכָ ל זֹאת ִמ ְס ַּת ֵּמן הֹופְך לַ ֲח ִתיכֹות ְּב ִפיו ֶׁשל ַהּזְ ֵאבַ ,ה ָ מּומי ֵ ּׁשּועל ָה ַע ְר ִ ֶאת ַה ָ בּוע ,הּוא מּומי ,הּוא ָצ ַ ְּב ֵעינֵ ינּו ּכְ כ ַֹח ַרע .וְ ֹלא לְ ִחּנָ םּ ,כִ י הּוא ֶּב ֱא ֶמת ּכָ זֶ ה ,הּוא ַע ְר ִ נֹוכֵ ל ...הּוא ָּפׁשּוט ַרע. מּומיֶׁ ,ש ִּמּכָ ל ַה ִּסּבֹות ֶׁש ָּבעֹולָ ם ַמּגִ ַיע לֹו לָ מּות, ׁשּועל ַע ְר ִ ּגַ ם ַּב ַחּיִ ים יֵ ׁש ֶא ָחד ּכָ זֶ הָ , רּוחנִ ּיִ ים ְּב ַׁשלְ וָ ה .הּוא ׁשּוטה ֶׁשהּוא ַמ ְפ ִר ַיע לָ נּו לִ ְחיֹות ֶאת ַחּיֵ ינּו ָה ָ וְ לּו ֵמ ַה ִּס ָּבה ַה ְּפ ָ עֹומד ִּב ְפנֵ י ּכָ ל ַצ ַעד יבים ,הּוא ֵ ּומ ְר ִה ִ רֹוע ֶׁש ָּבעֹולָ םִּ ,ב ְצ ָב ִעים ְמ ַפ ִּתים ַ צֹוב ַע ֶאת ּכָ ל ָה ַ ֵ אֹותנּו מֹוביל ָ ּוב ֲחלַ ְקלַ ּקּות לָ ׁשֹון הּוא ִ רּוחנִ ּיִ יםַ , רֹוצים לְ ִה ְת ַק ֵּדם ְּב ַחּיֵ ינּו ָה ָ וְ ַׁש ַעל ֶׁש ָאנּו ִ לְ ָאחֹור ֶאל ַה ִּמ ְדרֹון. מֹודד ִאּתֹו וְ לַ ֲעׂשֹות ֶאת ַה ֻּמ ָּטל ָעלֵ ינּו ּכְ ֵדי ֶׁשּנּוכַ ל לִ ְחיֹות ,הּוא ּוכְ ֶׁש ָאנּו נִ ּגָ ִׁשים לְ ִה ְת ֵ יֹותר ּגִ ּבֹור וְ ָחזָ ק ֵמ ִא ָּתנּו, חּוׁשהֶׁ ,שהּוא ֵ נֹותן לָ נּו ְּת ָ ּגֹורם לָ נּו לְ ַפ ֵחד ִמ ֶּמּנּו .הּוא ֵ ָּפׁשּוט ֵ ּוס ָתם ּכָ ְך ֹלא רּוחת ּב ֶֹקר ְּבלִ י ֶמלַ חְ , הּוא ְמ ַס ֵּפר לָ נּו ְּב ֶר ֶמז ֶׁשהּוא אֹוכֵ ל ֶע ֶׂשר ּכָ מֹונּו לַ ֲא ַ ּטֹובים ֶׁש ְּמנַ ִּסים לַ ֲעזֹר לָ נּו לָ ֵצאת ֵמ ַהּבֹוץ ּכְ ַדאי לָ נּו לְ ַה ְת ִחיל ִאּתֹוּ ,כִ י ּגַ ם ָה ֲאנָ ִׁשים ַה ִ עֹוׂשים קֹופים ֶׁש ִ ׁשּורֹותיו ,וְ ֵהם ְּב ַסְך ַהּכֹל ִ ָ וְ לִ גְ מֹר ִאּתֹו ַא ַחת ּולְ ָת ִמידּ ,גַ ם ֵהם ְמגֻ ּיָ ִסים לְ מֹוצ ִאים ֶאת ַע ְצ ֵמנּו ָחלִ ילָ ה ַא ֲח ֵרי ָטעּות ָמ ָרהֶׁ ,ש ָּבּה ָאנּו ּדֹותיוַ .עד ֶׁש ֲאנַ ְחנּו ְ ֶאת ְּפ ֻק ָ אֹותנּו... ּמֹורים ֶׁש ַּמ ְד ִריכִ ים ָ הֹורים אֹו ַה ִ ּטֹוביםּ ,כְ מֹו ַה ִ ְמ ַא ְּב ִדים ֶאת ָה ֲאנָ ִׁשים ַה ִ ִאם נַ ְפנִ ים ֶאת ַה ֶּמ ֶסר ,נִ ְקֹלט ֶאת ָה ִע ָּקרֹון ,יִ ָּתכֵ ן ֶׁש ַּב ַּפ ַעם ַה ָּב ָאה ּכְ ֶׁש ַהּיֵ ֶצר יַ ְמ ִּתין לָ נּו אֹותּה ָּפ ַרשֹ לְ ַרגְ לֵ ינּו. ַּב ִּסּבּוב ,נּוכַ ל לָ ֵתת לֹו ָמנָ ה ַא ַחת ַא ַּפיִ ם וְ ֹלא לִ ּפֹל ַּב ִּמכְ מ ֶֹרת ֶׁש ָ לבחור בשמחה סיפור לשבת "אני כבר לא יכול יותר!" חשב אחמד לעצמו והרגיש שהוא שבור ורצוץ לחלוטין .הוא ישב מהורהר בכניסה לביתו של זקן הכפר שאתו נהג להתייעץ בכל צרה .מגיל קטן החיים לא האירו את פניהם לאחמד ,הוא התייתם מאביו בתור ילד קטן והוצרך לפרנס את אמו ושלושת אחיו, חייו תמיד היו חיי צער ומחסור ועבודתו הקשה שחקה את כוחותיו. מיכאל ראם אבל אם חשב שלאחר נישואיו סאת ייסוריו הסתיימה ,הרי שהתברר לו שהיא רק התחילה .פטימה אשתו ,התגלתה כאישה קשה והוציאה על אחמד את כל תסכוליה .היא לא הפסיקה להתאונן שבטלן כזה נפל בגורלה ,עם אוסף הטענות אחמד הצליח להתמודד ,הרי שאדישותה ועצלנותה היו מעבר לכוחותיו .הוא היה שב עייף מעבודתו בבניין, וציפה שבביתו תחכה לו ארוחה חמה לאחר יום שלם תחת השמש הקופחת ,אבל הוא נחל אכזבה כואבת .פטימה הייתה מסתובבת ברחבי הכפר ומרכלת עם שכנותיה במקום לדאוג לבשל ארוחה חמה עבור אחמד המסכן. כך עברו להן השנים ,ופטימה המשיכה להצטיין בדבר אחד בלבד :לבכות את מר גורלה על הטעות שעשתה כשנישאה לו .חוץ מזה היא לא עשתה כלום בעבודות הבית .לא בישלה ולא ניקתה ,לא כיבסה ולא גיהצה ,ואחמד כבר לא ידע איפה הוא סובל פחות ,האם בעבודתו הקשה או בביתו תחת לשונה המצליפה של אשתו ועצלנותה הנוראה. באחד מימי החורף הגשומים ,החליק אחמד מאחד הפיגומים שבאתר הבניה ונפל מהקומה השנייה למטה. הנפילה על האדמה הייתה חזקה במיוחד ,ואחמד לא האמין שנשאר חי ,אבל מיד התעשת וניסה לקום על רגליו .כאב חד לפת אותו ,ולרופא הכפרי שהוזעק אל המקום נותר רק לבשר לו שרגלו התרסקה ושהוא יצטרך לקבע אותה ,הוא הודיע לו שעליו לשכב בביתו למשך החודשים הקרובים. אחמד היה בטוח שביכולתו להתמודד עם כאב הרגל ,אבל הוא היה בטוח שלאחר חודשיים שבהם ישהה עם אשתו תיטרף עליו דעתו ,ולכן הוא מיהר אל ביתו של חכם הכפר וביקש ממנו עצה איך להיפטר מהצרה הצרורה שעמה הוא חי... זקן הכפר ,שהיה אדם חכם ונבון ,האזין ברוב קשב לסיפורו של אחמד המסכן" :בעצם ,לפי מה שאתה מספר לי אתה מתמודד עם שתי בעיות ,האחת -הבטלנות של אשתך שאינה מתפקדת כלל בבית ,והשנייה הפנים החמוצות והתלונות הבלתי פוסקות על כך שהיא בחרה להינשא לך ."...אחמד הנהן בראשו בהסכמה ,ושמח שיש מישהו שמבין אותו .אבל הזקן החכם לא נתן לו הרבה זמן לשקוע במחשבות והמשיך" :יש לי את הכוחות והיכולת לפתור לך את בעיותיך ,אבל רק אחת מהבעיות תוכל להיפתר .עם השנייה תצטרך להמשיך ולחיות ,עליך להחליט איזו מן הבעיות קשה יותר -ועם איזו אפשר להתמודד איכשהו"... סיים הזקן והביט בעיניו החודרות באחמד ההמום. אחמד חשב מספר שניות .בדמיונו הוא ראה סירים מלאים באוכל מבושל וטעים ,בגדים מגוהצים ובית נקי ,והיה ברור לו במה הוא הולך לבחור .אבל ממבט פניו של הזקן הבין שכדאי לו לחשוב עוד קצת ,ואכן הוא חשב לעצמו עוד מספר דקות ,ובליבו גמלה ההחלטה שעם אוכל ובגדים הוא עוד יכול להסתדר איכשהו ,אבל עם חוסר השמחה והפרצוף החמוץ של פטימה הרבה יותר קשה לו להתמודד. הוא חייך אל הזקן החכם ואמר" :את זה שאשתי לא עושה דבר אני מסוגל לסבול ,אבל לפחות כשהיא עושה משהו שתעשה זאת בפנים שמחות ומאירות" .ואילו הזקן חייך אליו בחזרה" :אתה צודק אחמד ,אם לא עושים זה חמור מאוד ,אבל אם גם כשעושים משהו -עושים אותו בחוסר חשק ,זה כבר בלתי נסבל"... *** בפרשת השבוע מופיעות הברכות המבטיחות שפע הצלחה וסייעתא דשמיא לכל יהודי העושה את רצון האל, ומנגד קללות קשות אם חלילה הוא עושה להיפך .בסיומה של רשימת העונשים הנוראים מופיעה הסיבה העיקרית לקבלת העונש: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה", כי אם יהודי אינו מקיים ב 100%-את רצון הבורא אפשר עוד להתחשב בו, אבל אם את מה שהוא עושה -הוא עושה בפנים חמוצות ,בזה אי אפשר להתחשב ,ועל זה קשה מאד לסלוח... המהירות לא משתלמת השעה הייתה מאוחרת מאוד ,ומיסטר זקס מיהר להרצאה בתל אביב .הוא עמד ברחוב וחיפש נואשות מונית שתיקח אותו להרצאה. באותם ימים שבתו נהגי המוניות במחאה על הטבות שביטלה להם הממשלה ,ושום מונית לא נראתה באופק .כשמיסטר זקס הבין שאין מוניות ,הוא פנה לשכנו – מוטי וביקש ממנו להשאיל את הרכב ,כדי שיספיק להגיע בזמן להרצאה .מוטי שהיה סוחר לא קטן ,החליט שזה הזמן 'לעשות קופה' על שכנו העשיר וביקש ממנו מחיר מפולפל עבור הרכב שבמקרה היה ברשותו ,והיה שייך לידידו. למיסטר זקס לא היו הרבה ברירות והוא הסכים ,אך כשחזר מההרצאה הוא סירב לשלם למוטי מכמה סיבות :א') המחיר היה שאלה מס' 413 מוגזם מאד ,לפי כל קנה מידה .ב') הרכב לא שייך בכלל למוטי ,אלא למישהו אחר ובכלל לא הייתה למוטי רשות להשכיר את הרכב. אבל מוטי טוען" :מה זה משנה לך של מי הרכב? אנחנו סיכמנו על סכום ואתה צריך לשלם ,זה שלא ביקשתי רשות ממנו להשכיר לך את הרכב זה עניין שלי עם בעל הרכב ,אבל אתה צריך לשלם את מה שהתחייבת "...מהמקרה הזה עולות לנו כמה שאלות :א') האם מיסטר זקס צריך לשלם למוטי את המחיר המופרז שביקש? ב') האם השואל יכול להשכיר רכב שלקח בהשאלה מחברו? ג') למי שייך הכסף שהרוויח מוטי מהשכרת הרכב שאינו שלו? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד סעיף ה' .סוגיא ד'משטה אני בך' והאם זה דומה למקרה שלנו? סימן ש"ז סעיף ה' והאם זה דומה למקרה של 'כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו'? ולמי שייך הכסף :סימן ש"ז סעיף א' בדין' :שוכר שהשכיר' ובסימן שס"ג ברמ"א. תשובה לשאלה "תאונה חזיתית" (שאלה מס' )411 תקציר השאלה השבועית :אשר מיהר לפגישה ונסע מעל המהירות המותרת ,ריקי עברה בצומת ולא נתנה לו זכות קדימה ונכנסה בו חזיתית .שני הרכבים הושבתו, והתברר לאשר שריקי נסעה בלי ביטוח ותבע ממנה לשלם לו את הנזקים .אבל היא טוענת שהוא אשם כי הוא נסע מהר ,ואם היה נוסע במהירות המותרת היא הייתה בית המדרש מספיקה לבלום את הרכב ,מי צודק? תשובה בקצרה :נראה להלכה ,שאשר חייב לשלם לריקי את הנזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מכך שהוא נסע במהירות מופרזת ,ולעומת זאת ,ריקי פטורה מלשלם לאשר את הנזקים שנגרמו לרכבו ,וראוי שהוא גם לא יתבע מחברת הביטוח שישלמו לו פיצוים על הנזק אם בתגובה הם יפנו לריקי וידרשו ממנה לשלם זאת שלא כדין. תשובה בהרחבה :האם כללי הנסיעה וחיובי התשלומים נקבעים לפי חוקי התורה או לפי חוקי התעבורה? ראשית חשוב להבהיר ,שחוקי התעבורה נקבעים לפי מה שקבעו המומחים בתחום ועל פי הכללים הברורים שהציבו למהירות הנסיעה ,שמירת מרחק ,עצירה ,זכות קדימה וכדומה ,ועל כל אחד להיצמד להוראות אלו ולא לחרוג מהן ,כי אין לשנות מדרכו של עולם. אולם ,למרות זאת ,כשאנו נדרשים להכריע במקרה של תאונה מי צריך לשלם וכמה, אנו בודקים מה התורה קובעת לנו האם וכמה לשלם ,חוקי התעבורה בסך הכול עוזרים לנו בכך שאנו יכולים לבדוק מי נסע כמו שצריך ומי הפר את כללי הנסיעה - שבדרך כלל הוא זה שחייב לשלם. נביא לכך דוגמה :אדם שנסע חלילה ללא רישיון ,שזה דבר חמור מאוד ,אך הוא נסע כמו שצריך ,והגיע אדם אחר עם רישיון והתנגש בו וגרם לתאונה קשה .לפי חוקי התעבורה ,היות והאדם הראשון נסע ללא רישיון עליו לשאת בתוצאות ולשלם לשני את הנזק ,אולם לפי חוקי התורה ,על אף שהראשון נקרא פושע כי הוא נסע בשלילה, כיוון שהנזק לא נגרם כתוצאה מהפשיעה שלו ,הוא יהיה פטור מלשלם .ולכן ,במקרה כזה ,ודאי שעל פי דין תורה נפטור אותו מלשלם. גם במקרה שלנו אנו נבדוק את חוקי התעבורה כדי לקבוע מי שינה וחרג מהכללים, אולם את חיוב התשלום נקבע על פי דיני התורה .ולכן ,למרות שעל פי חוקי התעבורה ריקי היא זו שאשמה בתאונה כיוון שהיא שעטה אל הכביש הראשי בלי להיזהר ,בכל זאת ,אנו לא נחייב אותה לשלם לפני שנעיין היטב מה התורה אומרת במקרה כזה ורק על פי זה נפסוק ונכריע. מה הדין במקרה שלנו שגם אשר וגם ריקי שינו וחרגו מהכללים? בגמרא (מסכת בבא קמא דף מ"ח עמוד א' ובשולחן ערוך סימן שע"ח סעיף ז') מובא, שאם שני אנשים שינו מהדרך הנהוגה ברשות הרבים והזיקו אחד את השני ,שניהם חייבים ,הוזקו אחד בשני ,שניהם פטורים ,אחד הזיק וגם הוזק ,המזיק חייב והשני פטור ,ונסביר :אם שניהם רצו במקום שמיועד להליכה והתנגשו אחד בשני וניזוקו – שניהם חייבים ,אם אחד רץ והתנגש בשני שעמד במקום שאינו מיועד לעמידה וניזוקו – האדם שרץ חייב ,כיון שהזיק בצורה פיזית ,והשני פטור ,כיון שלא הזיק בפועל אלא האדם שרץ התנגש בו ונפגע מזה. במקרה שלנו אשר נסע במהירות מופרזת מעבר למה שמותר ובכך שינה מהכללים שנקבעו ,ריקי שעטה לכביש הראשי בלי להסתכל ולא נתנה זכות קדימה לרכבים הנוסעים ובכך גם היא שינתה מהכללים ,אולם היות שאשר הוא זה שנכנס ופגע ברכב של ריקי ,חובת הפיצויים חלה עליו והוא צריך לשלם לה על כל הנזקים שנגרמו לה. ריקי לעומת זאת פטורה מלשלם לאשר ,כיוון שהיא לא הזיקה בפועל לרכב שלו אלא הרכב ניזוק מכך שהוא התנגש ברכב שלה ,ועל היזק כזה היא פטורה מלשלם על אף שהיא שינתה מהכללים. יש לציין ,שכל זה הוא דווקא גם אם התאונה נגרמה מכך שאשר נסע במהירות ולכן לא הצליח לעצור ,אבל אם התאונה הייתה מתרחשת גם אם אשר היה נוסע לאט והיה מצליח לעצור ברגע האחרון ,והנזקים גם הם היו נגרמים באותה רמה ,הרי שרק ריקי גרמה לתאונה ורק היא חייבת לשלם על הנזקים שנגרמו לאשר ,ולעומתה אשר אינו צריך לשלם לה כלום. האם מותר לאשר לפנות לחברת הביטוח ולתת להם את הפרטים של ריקי? אכן ,פסקנו שאשר לא יכול לתבוע מריקי לשלם לו על הנזקים שנגרמו לו ,אך האם מותר לו לערב את חברת הביטוח שלו כדי שהם ישלמו לו את הנזקים? או שגם את זה הוא לא יוכל לעשות כיוון שהחברה תפנה מיד לריקי בדרישה שהיא תשלם שהרי היא נהגה בלי ביטוח? התשובה היא ,שעל אף שאכן לפי הנהלים שלהם היא צריכה לשלם אך על פי חוקי התורה היא פטורה לשלם כאמור ,ואם כן הרי בכך שיפנה לחברת הביטוח ,אשר יגרום לה בכך נזק שלא כדין. הלכה ידועה היא (שולחן ערוך סימן שפ"ח) שאסור לאדם לגרום נזק לחברו אפילו בעקיפין או על ידי גרמא ,וכל שכן שאסור לאדם למסור את ממונו של חברו ביד גוי או ביד ערכאות (בית משפט שאינו פוסק על פי חוקי התורה) ,אולם במקרה שלנו, ייתכן שיהיה מותר לאשר לפנות לחברת הביטוח שלו כיוון שהוא לא בא לתבוע את ריקי אלא לדרוש מהם את מה שמגיע לו על פי החוקים שלהם ,ואם הם יחליטו לפנות לריקי זה לא מעניינו ואין לו שום מטרה בכך להוציא את הכסף מריקי דווקא אלא שהוא יקבל את הפיצויים שהוא זכאי לקבל ,ולמעשה כיוון שנחלקו בדין זה גדולי ההוראה ,יש לשאול רב האם מותר לעשות כך או יש להימנע מזה .אך זה ודאי, שאם הוא יהיה חייב למסור לחברת הביטוח את הפרטים של ריקי או שהוא יצטרך לחתום על ייפוי כוח כדי שהם יוכלו לדרוש מריקי את הכסף ,במקרה כזה ,אסור לו לפנות לחברת הביטוח ולבקש מהם פיצויים על הנזק שנגרם לו ,כי בכך הוא גורם לה נזק שלא כדין.
© Copyright 2024