ספק בודאי הרב אורי ליפשיץ
ספק בוודאי
קונטרס פורים תשע"א
ספק בודאי
הרב אורי ליפשיץ
א .ספק /סוטה
פרשיית הסוטה נקראה על ידי חז"ל כמקור העיקרי ללימוד הלכות ספיקות .הניסוח
החד 'עשה ספק כודאי' וההלכות אודות ספק טומאה ברשות היחיד וספק שיש בו דעת
לישאל ,הלכות המהוות אבני יסוד של כל דיני ספיקות באשר הם ,נלמדים כולם
מהלכות הסוטה.
שאלו את בן זומא מפני מה ספק רשות היחיד טמא אמר להם סוטה מה היא
לבעלה ודאי או ספק אמרו לו ספק אמר להן מצינו שהיא אסורה לבעלה ומכאן
אתה דן לשרץ מה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד מה כאן שיש בו דעת
לשאול אף להלן דבר שיש בו דעת לשאול מכאן אמרו דבר שיש בו דעת לשאול
1
ברשות היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספקו טהור.
תפיסה זו ,של הסוטה כאבי אבות (או מוטב – כאם אימות) הספק ,מבטאת בצורה
חריפה את האינטואיציה של חכמים ביחס לסיפור של הסוטה .הסוטה היא היא מצב
הספק .לו היו עדים לזנותה ,הרי שלא הייתה היא סוטה כלל ,ודינים אחרים היו חלים
עליה .לו לא היה בעלה חושד בה ולא הייתה נסתרת עם אחר ,ודאי שלא הייתה סוטה.
רק במצב בו עומד לפנינו איש המסופק לגבי נאמנותה של אשתו ,ובמצב בו אין עדים
והוכחות חותכות לכאן או לכאן ,רק אז אנו מכנים את האישה 'סוטה'.
לפי הבנה זו ,הספק הוא ביטוי לחוסר הידיעה המושלמת שלנו ,לחוסר היכולת
שלנו להצביע בצורה חד משמעית על מעשה איסור (ובהקבלה ,על מהותה של החתיכה
שנמצאה ברשות היחיד) .ההתייחסות ההלכתית לספק כזה היא לאיסור ,ולאישה כזו
כסוטה .דומה הדבר לכלל הצבאי הידוע 'יש ספק – אין ספק' – לכאורה ישנו ספק מה
דינה של החתיכה שנמצאה ברשות היחיד ,אלא שההלכה מלמדת אותנו לראות חתיכה
זו כחתיכת איסור .החשש שמא יש כאן איסור ,בצירוף חזקות ,סטטיסטיקה ,סבירות
ועוד שיקולים ,גורם לנו להימנע מאכילתה ולהתייחס אליה כאיסור.
אך ה'ברכת שמואל' בשם ר' יצחק מוולוז'ין מציג את הדברים אחרת לגמרי:
1תוספתא מסכת טהרות פרק ו הלכה יז .וע"ע ספרי ,נשא ,ז.
07
הרב אורי ליפשיץ
ישיבת שיח-יצחק
קינוי וסתירה הוי גוף עצם הטומאה .פירוש – דכל כך טמאה התורה הספק ,עד
דהקנוי והסתירה המה גוף הטומאה והדבר ,ולא דזהו דבר ברור בזנות ,אלא
דטמאה התורה ספק זה והוא עצם הטומאה ולא בעינן תו לראות הזנות דהוא
הטומאה( .סימן י"ז)
עשיית הספק כודאי איננה משיקולי סבירות או חזקות .הספק הוא גם לא רק
עמדה של חוסר ידיעה .הספק הוא גוף עצם הטומאה ,גוף הדבר 2.אם נחרוג מדברי ר'
יצחק מוולוז'ין ,ונשליך את התובנה הזו על כל הספיקות ,הרי שנוכל לבאר שאיסורם
של כל הספיקות הוא עצם היותם ספיקות .מצב הספק הינו מצב של סטיה מהמצב
הטוב והנכון .מצב הספק איננו רק מצב ש'אולי יש בו בעייתיות' ,אלא הוא הרע.
האיסור .הסטיה .כך גם אפשר לקרוא את 'עשו ספק כוודאי' לא רק כפעולה של
חכמים/התורה שקבעו שההתייחסות לספק תהיה כוודאי (למרות שהוא רק ספק) אלא
שמצד עצמו הספק הוא ודאי איסור ,ודאי בעייתי ,ודאי סוטה.
רוח דברים אלו יכולה להיות זו שניצבת בבסיס דברי רבי אלעזר בירושלמי:
דאמר רבי אילא בשם רבי אלעזר מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק
סוטה.
מושג הסוטה וטקס השקייתה כבר עברו מן העולם לפני עידן ועידנים .יתירה מכך,
לכאורה ללא עדי קינוי וסתירה אין משמעות למושג הסוטה ההלכתי .בכל זאת ,רבי
אלעזר סובר כי המוצא פתח פתוח אסור לו לקיים את אשתו תחתיו .האיסור הוא כ"כ
משמעותי ,עד כדי כך שהירושלמי מסביר לאורו את קביעת יום הנישואין למוצאי
רביעי ולא לשלישי בערב – כדי שלא יערב עליו המקח ,וזאת כי 'לית יכיל' ,ומדוע?
מכיוון שהיא ספק סוטה .מושגי הסוטה והטומאה נתפסים כאן כקטגוריות לעניין
איסור אישה לבעלה .להבדיל מהאופן שבו הבבלי יקרא את דברי רבי אלעזר ('האומר
פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו') ,קריאה שתתורגם מיד ל'שויה אנפשיה חתיכה
דאיסורא' ולמערכת שבה האדם אוסר דבר על עצמו ,הירושלמי מביא רבי אלעזר
קיצוני וחד יותר .אסור לקיימה 3.בקריאה עדינה אפשר לראות שהאיסור לקיימה משום
ספק סוטה איננו 'בגלל שיש לנו ספק האם היא סוטה או לא' אלא 'מכיוון שיש לנו
2ייתכן ודבריו של הגרנ"ט (כתובות סי' כה) בשיטת הרשב"א ,שספיקא דאורייתא לחומרא הוא מתורת ודאי ולא
מתורת ספק ,עולים בקנה אחד עם אינטואיציה זו.
3באור שמח על הרמב"ם ,אישות ,כ"ד ,כ"ה מחבר את שני האלמנטים ,ורואה את ה'שויא אנפשיה' כעומד בבסיס
איסור הסוטה .רוב האחרונים לא כרכו אותם זה בזה וראו את 'שויא אנפשיה' כנובע מהגדרות של האדם ביחס
לעצמו ובפרט לדברים שבבעלותו (ראו בחידושי רבי שמואל רוזובסקי ,כתובות ,סימן י') ,והסתייגו מהשלכות
אפשריות של 'שויא אנפשיה' ביחס לאחרים .גם האו"ש שם מעיר בסוף דבריו שבימינו שאין יכול לגרשה בע"כ
מחדר"ג ,לא יוכל לאוסרה עליו אפילו אם יקנא ותיסתר בעדים ,ואכמ"ל.
08
קונטרס פורים תשע"א
ספק בוודאי
ספק אודות נאמנותה לו ,וספק זה הוא ספק מסוג הספיקות שמגדירים אישה כסוטה'.
אסור לקיימה משום ספק = אסור לקיימה משום סוטה.
הבבלי מביא מסורת נוספת בשם ר"א ,המעצימה את דבריו – 'אין האישה נאסרת
על בעלה אלא על עסקי קנוי וסתירה' ,ולאחר עיבוד הסתמא החתימה היא 'ופתח
פתוח – כשני עדים דמי' .חווית הפתח הפתוח ,על אף שאין היא אומרת דבר וחצי דבר
על זנות או בגידה (ואולי היא מוכת עץ) ,יוצרת וודאות של ספק .ניקור במוחו של
4
האיש .רוח קנאה המוחזרת אל האישה כרוח טומאה ,וכשני עדים ,כוודאות.
ב .ספק ספיקא
הבבלי בדף ט .מפורר את ה'דבר' הזה בעזרת הספק עצמו .מבחינתו טענת 'פתח
פתוח' היא טענה אודות זנותה של האישה ,ואותה ניתן לפוגג בעזרת הטלת ספק –
האם היה הדבר באונס או ברצון ,וספק נוסף – האם זינתה תחתיו או לא.
רבי אלעזר הירושלמי שאסר את האישה כספק סוטה נתקל בבבלי בעצמו
בחשדנות וספקנות ,ולא סתם ספקנות אלא ספקנות האם יש כאן ספקנות בכלל.
עמדה זו של הבבלי מונחת כבר באופן שבו הוא מביא את מימרת רבי אלעזר .אין כאן
'מצא הפתח פתוח' אלא 'האומר פתח פתוח' .הוא אומר – אבל אנחנו מטילים ספק
בנאמנותו.
המנגנון של 'ספק ספיקא הוסבר על ידי הראשונים והאחרונים באופנים שונים .היו
שראו בו מנגנון הפועל כמו רוב – רוב הסיכויים שדבריו אינם נכונים 5.עמדה זו איננה
ספקנית ,אלא מערערת את היסודות של טענת הבעל אליבא דר"א .ערעור הטענה
והפיכתה ללא סבירה (ובמובן הזה מספיקים 51%שאין היא נכונה) מספקים עבורנו על
מנת להותיר אותה בהיתרה (ומאוחר יותר גם עם כתובתה).
4הרמב"ם מביא את הלכתנו בהל' איסורי ביאה ,י"ח ,י':כהן שקידש גדולה או קטנה ,ולאחר זמן בא עליה וטען
שמצאה דרוסת איש ,נאסרה עליו מספק' .עמדו נושאי כליו של הרמב"ם על השינוי מלשון הגמרא – 'פתח פתוח
מצאתי' ,שהוחלף לטענת 'דרוסת איש את' .ב'ברכת אברהם' מבאר יפה ש'נראה לכאורה דס"ל לרמב"ם דלא אמרינן
שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא באופן שהוא בעצמו מסתפק אם היא מוכת עץ ,רק באופן שהיא בעולה ...וצ"ע בזה כי
זהו דבר מחודש מיהו לשון הרמב"ם משמע כן וצ"ב מנ"ל לרמב"ם לחדש כן נגד לשון הגמרא' .על פי דברינו
הרמב"ם מושרה מהסוטה העומדת בבסיס הספק ,ומתוכה הוא קורא את סוגייתנו ,ואף את דיני 'שויא אנפשיה' ,וראו
הערה קודמת.
5ראו למשל שו"ת הרשב"א ,א ,ת"א ,ועיינו בתוס' בסוגיין ד"ה ואב"א ,ופנ"י.
09
הרב אורי ליפשיץ
ישיבת שיח-יצחק
אך אחרים (הריב"ש 6למשל) ראו ב'ספק ספיקא' לא הוכחה לכך שרוב הסיכויים
שהיא לא זינתה תחתיו ברצון ,אלא הטלת ספק בקביעה האחרת .הטלת הספק אומרת
'זה אפשרי כמו זה' ,ודי בכך על מנת לפרוך את נאמנות הבעל.
בעוד רבי אלעזר הירושלמי ראה את הסוטה כבסיס להלכה במצבי ספק ,ובעוד
הרוח הנושבת מדבריו היא רוחם של חכמים שעשו ספק כודאי ,הרי כאן המצב הוא
אחר .הספק לא מופיע כנוכחות ,וכוודאות ,אלא כשומט את הקרקע ,כתמיהה וכהצבת
סימן שאלה ליד רוח הקנאה המייצרת טומאה .ספיחי עולם הסוטה קראו כל ספק
כעצם הדבר ,כגוף וכטומאה .בעולם הבבלי צומחת רכות נטולת 'דבר' ו'גוף' .כל שיש
בה הוא התבונה הטהורה ,ה cogitoהמטיל ספק ,וממקום זה עצם האפשרות האחרת
די בה על מנת לערער על המוסכמות .כפל ה'פתח פתוח' מומר בכפל הספיקות 'ספק
ספיקא' .הפתח פתוח ,והספק מסופק .מכאן שאין לנו ודאות הפוכה ,אבל ספק יש לנו,
7
ועוד אחד.
סוף דבר ,אין דבר .יש התייחסות אנושית אל המציאות ,והתייחסות זו ממהותה
8
מסופקת היא .וממילא מעורערת .אולי.
ג .ההוא וההיא
בסיום דיונו של התלמוד הבבלי במשנה מובא אוסף של שישה סיפורים .בסיפורים
אלו מתייצב ה'הוא' התלמודי בפני דמויות רבניות שונות (רבן גמליאל ,רבי ,ר"ג בן רבי,
רב נחמן) ומגולל בפניהם את ספיקו/חשדו .הסיפורים מובאים כאן ללא הערות
האמוראים והתערבות הסתמא ,אם כי ראוי לבחון גם את אלו.
ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן ,אמר ליה :פתח פתוח מצאתי
אמר ליה רב נחמן :אסבוהו כופרי ,מברכתא חביטא ליה.
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל ,אמר ליה :פתח פתוח מצאתי
6שו"ת ,סימן שע"ב" :אבל אנו אומרים :שהדבר בספק ,שזה אפשר כמו זה .ואף אם נאמר :סמוך מעוטא דאונס ,לאין
תחתיו; אכתי לא הוי :תחתיו ברצון; מעוטא בודאי .אבל עדיין נאמר :שאפשר זה כמו זה".
7מי שעמד היטב על הניגוד העמוק בין הסוטה לבין הס"ס הוא השטמ"ק .תשובתו ,יוצרת הפרדה בין מקום בו
הוחזקה טומאה (כמו בסוטה) לבין מצב שלא הוחזקה טומאה כלל – ולכן אין אוסרין כשיש ס"ס.
תשובה זו בעומקה משקפת לא רק את החזקות השונות (חזקת טומאה או חזקת היתר) אלא את הפרספקטיבות אודות
הספק .האם כשיש ספק אז הוא בחזקת טומאה ,עצם ע רעור הודאות מחזק את נוכחות הטומאה ואולי מייצר אותה ,או
לחילופין שכל עוד לא הוכח אחרת המבט איננו חשדני – ולא רק כי כולם כנראה כשרים והכל כנראה טהור ,ואדם
חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו ,אלא בעיקר כי יש ספק על עצם הספק וכמו שנתבאר.
8דבריו של ר' שמעון שקאפ בשערי יושר יכולים להתחבר לדברים אלו .ר' שמעון רואה את ה'ספיקא דאורייתא
לחומרא' כאיסור הנגזר מהיקש שכלי ,והוא איסור הקל מהאיסור על עצם הדבר .זוהי הנחיה לאדם להימנע
מלהיכנס למצבי ספק – אך לא אמירה אודות טיבו וטבעו של מצב הספק ,וגם בזה אכמ"ל.
21
קונטרס פורים תשע"א
ספק בוודאי
אמר ליה :שמא הטיתה? אמשול לך משל ,למה הדבר דומה? לאדם שהיה מהלך
באישון לילה ואפילה ,היטה מצאו פתוח ,לא היטה מצאו נעול.
איכא דאמרי ,הכי אמר ליה :שמא במזיד הטיתה ,ועקרת לדשא ועברא? אמשול
לך משל ,למה הדבר דומה? לאדם שהוא מהלך באישון לילה ואפילה ,היטה
במזיד מצאו פתוח ,לא היטה במזיד מצאו נעול.
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל בר רבי
אמר ליה :רבי ,בעלתי ולא מצאתי דם ,אמרה לו :רבי ,בתולה הייתי.
אמר להם :הביאו לי אותו סודר ,הביאו לו הסודר ,ושראו במים וכבסו ומצא
עליו כמה טיפי דמים
אמר לו :לך זכה במקחך.
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל בר רבי
אמר ליה :רבי ,בעלתי ולא מצאתי דם ,אמרה ליה :רבי ,עדיין בתולה אני.
אמר להן :הביאו לי שתי שפחות ,אחת בתולה ואחת בעולה ,הביאו לו והושיבן
על פי חבית של יין ,בעולה ריחה נודף ,בתולה אין ריחה נודף ,אף זו הושיבה
ולא היה ריחה נודף
אמר לו :לך זכה במקחך.
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל הזקן
אמר לו :רבי ,בעלתי ולא מצאתי דם ,אמרה לו :רבי ,ממשפחת דורקטי אני,
שאין להן לא דם נדה ולא דם בתולים.
בדק רבן גמליאל בקרובותיה ומצא כדבריה,
אמר לו :לך זכה במקחך ,אשריך שזכית למשפחת דורקטי.
ההוא דאתא לקמיה דרבי
אמר ליה :רבי ,בעלתי ולא מצאתי דם ,אמרה לו :רבי ,עדיין בתולה הייתי ,ושני
בצורת הוה.
ראה רבי שפניהם שחורים ,צוה עליהן והכניסום למרחץ והאכילום והשקום
והכניסום לחדר ,בעל ומצא דם,
אמר לו :לך זכה במקחך .קרי רבי עליהם :צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ.
נשים לב – בניגוד להנחיות ההלכתיות שקדמו לסיפורים הללו ,אף אחד
מהסיפורים לא מסתיים בקבלת הטענה שלו עד כדי איסור האישה עליו או לחילופין
הפסדת כתובתה.
20
הרב אורי ליפשיץ
ישיבת שיח-יצחק
ארבעת הסיפורים האחרונים מובחנים מהשניים הראשונים בכמה פרטים .ראשית,
בעוד בשניים הראשונים הטענה המובאת היא 'פתח פתוח מצאתי' ,הרי שבארבעת
האחרונים ההיגד הוא 'בעלתי ולא מצאתי דם' .טענה מסופקת ,מעודנת .לא מצאתי דם
– אבל איני יודע מה ולמה .יתירה מכך ,בארבעת הסיפורים האחרונים מגיעה אשתו
עימו לבית הדין ,ומספרת את הסיפור שלה – (בשלושה מהמקרים היא טוענת 'בתולה
אני /בתולה הייתי' ובאחד 'ממשפחת דורקטי אני') .ועוד – בארבעת הסיפורים
האחרונים הסוף הוא טוב ,ובלשון החכמים 'לך זכה במקחך' .האווירה הכללית
בסיפורים אלו היא של זוג צעיר ומבולבל ,שלא מגיע על רקע של מחלוקת או ויכוח בין
טענות שונות ,אלא על רקע מצב מסופק ורגיש – האישה בתולה הייתה ,ולמרות זאת
לא נמצא דם .הספק מטריד את שניהם ,וההליכה לביה"ד מסתברת כהליכה לייעוץ
וכבקשת סיוע .התנאים הנשיאים לא מאכזבים .בוירטואוזיות ותוך שימוש בידע כימי,
ביולוגי ,גניאולוגי ורפואי הם מוכיחים את צדקת טענתה ,ולרווחת כל הנוכחים
שולחים את בני הזוג לזכות במקחם .המקח שרבי אלעזר כל כך חשש שיערב על הבחור
הצעיר הוא הזכות הגדולה אליבא דחתימת הבבלי.
בזהירות רבה ניתן להציע שנוכחותה של הסוטה מלווה גם את הסיפורים הללו –
אבל לא מפרספקטיבת הבעל החשדן או האישה המנאפת ,אלא דווקא לאור תפקידו
של בית הדין המוצג כאן כממלא מקום של בית המקדש – ברצונו להשכין שלום בין
9
בני הזוג ,ובסופו של דבר להשיב אותם זה לזו ,מתוך אהבה ומלאות.
ד .שמא הטית
אך שני הסיפורים הראשונים המובאים לפני ארבעת אלו ,הינם שונים .האישה
נעדרת ,החתימה 'לך זכה במקחך' גם היא חסרה ,ובעיקר חסרה האישה.
הסיפור השני הוא סיפור אודות רבן גמליאל .הבחור הטוען בבית דינו 'פתח פתוח
מצאתי' זוכה לתגובה שניתן לסכמה במילה אחת – 'שמא' .רבן גמליאל מטיל ספק
בטענתו הודאית .אין הוא עסוק בהוכחות פיזיולוגיות כאלו ואחרות על מנת להוכיח
שפתחה של האישה סגור היה .כל שהוא אומר הוא 'שמא הטית' .אמירת ה'שמא'
שומטת את הקרקע תחת ודאותו של הטוען 'פתח פתוח' ,וזאת מבלי להוכיח דבר וחצי
דבר .אל מול התנהלותו של ר"ג (ואחרים) בסיפורים הבאים ,בהם 'בעלתי ולא מצאתי
דם' זוכה לחיפוש אחרי הדם האבוד ,הרי שטענת 'פתח פתוח' מעוררת תגובה של
'שמא הטית' .תגובת ה'שמא' היא תגובה ממישור שונה מאשר הושבת האישה על
חבית או כיבוס הבגד .בעוד האחרונות מנסות להוכיח בוודאות את קיומו של הדם,
9ייתכן וניתן למצוא רמזים רחוקים לפרשיית הסוטה בסיפורים ,בבגד הנשרה במים (הרומז לשם ה' הנמחה על
המים) ובחבית היין שריחה נודף (הרומזת לזיקה של סוטה ונזירות מן היין).
22
קונטרס פורים תשע"א
ספק בוודאי
הרי שטענת השמא פועלת בדיוק הפוך ,ובדומה לדברי הבבלי ביחס לר"א – 'ואמאי
ספק ספיקא הוא' – מספיקה הטלת הספק על מנת לפרוך את הטענה .המשל שמביא
ר"ג על מנת להסביר לאותו אחד את דבריו מעמיק את דבריו' .למה הדבר דומה? לאדם
שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ,היטה מצאו פתוח ,לא היטה מצאו נעול' .החתן הוא
כאדם המהלך באישון לילה ואפילה ומכאן שיכולתו לומר משהו בוודאות משוללת
יסוד .הדברים מזכירים את פירושו של הריטב"א לדברי הגמרא אודות הבבליים
הבקיאים בהטיה (ו – ):שמוסברים כבבליים הבקיאים והמבינים שהטיה יכולה להזדמן
לכל אחד .אין זה אומר דבר וחצי דבר על יכולותיהם או בקיאותם ביחסי אישות ,אלא
אך ורק על הבנתם העמוקה בכך שחיי האישות (ובפרט אלו שסמוכים לנישואין) הינם
ממלכת אי הודאות ,כהליכה באישון לילה ואפילה .הטיה יכולה להזדמן לכל אחד,
וממילא הספק 'שמא הטית' הוא ספק סביר .על כן ,אומר ר"ג ,אל נא תבוא בוודאות
של 'פתח פתוח מצאתי' ,ושוב לך לביתך.
באופן השני של דברי ר"ג הוא כבר מעורר חשד הפוך ,כלפי הבחור הנבוך' ,שמא
במזיד הטית' .עולם חשדני וצר עין יכול להתהפך כלפיך ברגע אחד – אתה בא אלי
בשם 'פתח פתוח' ואני בא אליך בשמא במזיד הטית .הטענה אודות ההטיה במזיד לא
מבוססת על מידע כלשהו שיש לר"ג ,ולתחושתי אין הוא מתכוון לומר לבחור 'אתה
אשם' .כל שהוא מציב בפניו הוא מראה לחשדנותו .חשוד בה ואחשוד בך .למעשה,
בנוסחה שניה זו של דברי ר"ג בוקעת הצעה חדשה להתמודדות עם הוודאות נוסח ר"א
(פתח פתוח כספק סוטה) .ר"ג מחזיר את הספק על ראשו של החשדן .אין זו הטלת
ספק באמירתו ,אלא שימוש בחשדנות כלפיו עצמו.
הסיטואציה המאיימת של 'אישון לילה ואפילה' מזכירה מאוד את פסוקי משלי ז'
המציבים את התורה 10והחכמה אל מול האישה הזרה ,המפתה את הנער הצעיר וחסר
הלב:
(ד) אֱמֹ ר לַחָ כְ מָ ה אֲחֹ תִ י אָ תְ ּומֹ דָ ע לַבִ ינָה תִ ְק ָרא( :ה) לִ ְשמָ ְרָך מֵ אִ שָ ה ז ָָרה ִמנָכְ ִריָה
אֲמָ רֶ יהָ הֶ חֱלִ יקָ ה( :ו) כִ י בְ חַ ּלוֹן בֵ יתִ י בְ עַ ד אֶ ְשנַבִ י נ ְִשקָ פְ תִ י( :ז) וָאֵ ֶרא בַ עְ תָ איִם
ָאבִ ינָה בַ בָ נִים נַעַ ר חֲסַ ר לֵב( :ח) עֹ בֵ ר בַ שּוק אֵ צֶ ל עִ נָּה וְ ֶדרֶ ְך בֵ יתָ ּה יִצְ עָ ד( :ט) בְ נֶשֶ ף
בְ עֶ רֶ ב יוֹם בְ אִ ישוֹן ַל ְילָה ַואֲפֵ לָה( :י) וְ הִ נֵה אִ שָ ה לִ ְק ָראת ֹו ִשית ז ֹונָה ּו ְנצ ַֺרת לֵב...
10מקומה של התורה כמאירה את הלילה והאפילה החשכים מובע בעצמה רבה בברייתא המפורסמת מסוטה דף כא
עמוד א' :והתניא ,את זו דרש רבי מנחם בר יוסי+ :משלי ו +כי נר מצוה ותורה אור – תלה הכתוב את המצוה בנר
ואת התורה באור ,את המצוה בנר ,לומר לך :מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה ,אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה;
ואת התורה באור ,לומר לך :מה אור מגין לעולם ,אף תורה מגינה לעולם; ואומר+ :משלי ו +בהתהלכך תנחה אותך
וגו' ,בהתהלכך תנחה אותך – זה העוה"ז ,בשכבך תשמור עליך – זו מיתה ,והקיצות היא תשיחך – לעתיד לבא; משל,
לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ,ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הלסטין,
ואינו יודע באיזה דרך מהלך ,נזדמנה לו אבוקה של אור ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ,ועדיין
מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך ,כיון שעלה עמוד השחר ניצל מחיה רעה ומן
הליסטין ,ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך ,הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם'.
23
הרב אורי ליפשיץ
ישיבת שיח-יצחק
(יג) וְ הֶ חֱזִ יקָ ה ב ֹו וְ נ ְָשקָ ה ּל ֹו הֵ עֵ זָה פָ נֶיהָ וַתֹ אמַ ר ל ֹו( ... :יח) לְ כָה נ ְִרוֶה ד ִֹדים עַ ד
הַ בֹקֶ ר נִתְ עַ ּלְ סָ ה בָ אֳהָ בִ ים( ... :כא) הִ טַ תּו בְ רֹב לִ ְקחָ ּה בְ חֵ לֶק ְשפָ תֶ יהָ תַ ִדיחֶ נּו:
פסוק כ"א אף נותן ארומה אחרת להטיה ,הטיה שיש בה רמז לנטיה וסטיה מדרך
הישר אל הזונה נצורת הלב ,ומכאן 'שמא הטית' כהפניית הביקורת כלפי הבחור עצמו
– עד שאתה בא אליי בביקורת על טהרתה של אשתך ,טול קורה מעצמך .נראה שגם
את התביעה המוסרית הזו ניתן ללמוד מאחת מהלכות הסוטה – 'כשם שהמים בודקין
אותה כך המים בודקין אותו' (סוטה ,ה ,א) ומדברי ריב"ז 'משרבו המנאפים – פסקו
המים המרים ,ורבי יוחנן בן זכאי הפסיקן' (סוטה ,ט ,ט) .עמדה זו מוצגת בסיפורו של
רב נחמן בגמרא באופן קיצוני ואלים יותר.
ה .רב נחמן
הסיפור הראשון שהוא סיפור המעבר בין החלק ההלכתי לחלק הסיפור של הסוגיה,
כנראה דרך רב נחמן (המביא מימרא הלכתית בשם שמואל בחלק ההלכתי ,ובעל
הסיפור הראשון בחלק הסיפורי) ,הינו סיפור שהבנתו איננה פשוטה כלל ועיקר.
רוב המילים בסיפור מפורשות על ידי הראשונים באופן כמעט זהה .כך פירש רש"י:
אסבוהו כופרי – הלקוהו מלקיות במקלות חריות של דקל שיש בהן עוקצין כמין
קוצין.
מברכתא חביטא ליה – זונות העיר הזאת ששמה מברכתא חבוטות ושוכבות
תמיד לפניו לזנות מאחר שהוא בקי בפתח פתוח.
ההנחיה 'אסבוהו כופרי' מוסברת כמוסבת אל עוזריו של ר"נ בבית דינו ,המוציאים
לפועל .ר"נ חפץ בהלקאת הבחור הטוען 'פתח פתוח מצאתי' .ומדוע להלקותו?
כאן נחלקו הראשונים .יש המסבירים כי ההלקאה היא על רקע הוצאת השם הרע
עליה 11.לשיטתם ,לאור צעירותו וחוסר נסיונו של הבחור הרי שטענה 'פתח פתוח
מצאתי' היא הוצאת שם רע ללא ביסוס .אל מול עולמו של ר"א הרואה את הסוטה
כוודאי בכל ספק ,מציב ר"נ את עולמו של המוציא שם רע ,שראוי לעונש על חטא
הוצאת הדיבה.
טענת פ"פ היא חרב פיפיות .מצד אחד די בה כדי לאוסרה עליו ,אך בה בעת היא
משמשת כהרשעה כלפיו (לאור חוסר נסיונו) על הוצאת שם רע .הספק שהציב ר"ג
11תוד"ה מברכתא בתירוץ ראשון ,תוס' רא"ש ,ולהלכה הסתייע בזה הרשב"ש בתשובה בשו"תו בסימן תקיא.
24
קונטרס פורים תשע"א
ספק בוודאי
בדבריו 'שמא הטית' ,ספק שהובא כעמדת נגד לטענה הודאית 'פתח פתוח מצאתי'
מומר כאן בודאות אחרת – ודאי הוצאת שם רע .ודאי שאינך בקי.
ראשונים אחרים מסבירים את ההלקאה כענישה על הידע שלא אמור להיות
לבחור 12.אתה לא אמור לדעת ,אא"כ כבר התרועעת עם זונות ורכשת ניסיון .למעשה,
הספק ואי הידיעה הופכים כאן למצב הטבעי של הבחור התמים ,ואילו הידיעה היא
13
ראיה לזנותו שלו – כמו שהצענו בנוסח השני לדברי ר"ג לעיל.
נוסח הסיפור בכתב יד רומי שונה במעט מהנוסח שלפנינו ,אך יכול לתרום להבנה
שונה מעט של דברי רב נחמן .השינוי המשמעותי ביותר הוא במילה 'אסבוהו' הגרוסה
ללא האות האחרונה.
משמעות שינוי זה היא שבדברי ר' נחמן אין פניה לאחרים שילקו אותו ,אלא היגד
(מצער משהו) המוסב על האישה .נראה כי שורשה של המילה 'אסבוה' הוא 'נסב' –
שורש המשומש מאוד בבבלי בהקשר לנישואין ,ומקורו כבר במשנת גיטין ט ,ג' :גופו
של גט – הרי את מותרת לכל אדם ...להתנסבא לכל גבר דתצביין'.
ה'כופרי' יכול בהחלט להיות הדקל הקטן והלא מפותח ,הרווי כולו בקוצים ,קוצים
שמבחינת הגמרא בסוכה (לב ).מונעים אותו מלהיות ראוי לשמש כלולב ,כי אין הוא
מקיים את התנאי של 'דרכי דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'.
ממילא אפשר להבין שר"נ בדבריו מגיב ואומר 'השיאו לה דקל צעיר וקוצני'.
קריאה זו תנטרל את אלמנט ההלקאה ,ותהיה הסולם שבעזרתו יוריד ר"נ את הבחור
החשדן מהעץ .החשדנות ,כך מסתבר ,היא שיקוף של רוע העין שלך .אתה קוצני ,אתה
צעיר ,ומכאן נובעת חשדנותך ברעייתך .הביקורת יכולה להיות ,כמו שראינו לעיל,
ביקורת על ידיעתך ועל נסיונך העשיר ,אך נוכל להבין מכאן שלא זו בלבד שהחשדנות
עצמה זוכה למבט חשדני וספקני כלפיה ,אלא היא נעקרת על ידי השבתה אל האדם
החשדן ,וזאת בהצבת מראה אל מול פניו המראה לו שכל שהוא רואה בחבירו (בוודאי
ברעייתו) נובע מהעין שלו.
12תוס' שם בתירוץ השני ,ר"ח ,ולהלכה ב שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן רעד.
13הגמרא מוטרדת מהסיפור הזה אודות ר' נחמן – והרי הוא שפסק לעיל שהבחור נאמן להפסידה כתובתה.
לתמיהה זו שתי תשובות – "מהימן ,ומסבינן ליה כופרי .רב אחאי משני :כאן בבחור ,כאן בנשוי ".לשיטת רש"י
תשובת רב אחאי מחלקת בין בחור שאינו נאמן (ולכן לוקה) לבין נשוי ,שנאמן (ולכן לא ילקה) .לעומת זאת ,אחד
מפירושי התוספות יוצר מורכבות גדולה .לשיטתו ,הבחור הצעיר נאמן – ובה בעת הוא ילקה .עמדה זו אוחזת את
החבל בשני קצותיו – והחזו"א תמה על כך שאם תלקה את הבחור ,נמצאת מונע מאחרים כמותו להגיע לביה"ד ,על
אף שלכאורה הם אמורים להיות נאמנים.
25
ישיבת שיח-יצחק
הרב אורי ליפשיץ
אך גם כאן ניתן לנטות לדרך אחרת ,ולשחרר את ר' נחמן מלראות את הבחור בעין
לא טובה גם הוא.
ה'כופרי' אינם בהכרח כפות התמרים הצעירות ,אלא ביטוי שגור ל'קטנים'
ו'צעירים' .כך ביחס לבצלים 14,פירות התמרים 15ואף כלבים 16.כזכור' ,מברכתא' הוסברה
על ידי רש"י כמרמזת לזונות העיר ששמה מברכתא .פירוש שנראה פשוט יותר ,ולא
נדרש להוסיף את הזונות (החסרות לכאורה בדבריו של ר' נחמן) ,נמצא בדברי הגאונים.
17
לדבריהם' ,מברכתא' היא הנברכת של הכובסין ,והיא לשון נקיה למקורה של האישה.
בדף ל"ו :מצטטת הגמרא את רבי זירא ,המבאר את דברי סומכוס בשם ר"מ
ש'סומא אין לה טענת בתולים'.
מ"ט דסומכוס? א"ר זירא :מפני שנחבטת על גבי קרקע.
כולהו נמי חבוטי מיחבטי!
כולהו רואות ומראות לאמן ,זו אינה רואה ואינה מראה לאמה.
כלומר ,בקלות ניתן להסביר את דברי ר' נחמן באופן מרוכך ואחר – אין בדבריו
הנחיה להלקות את הבחור ,ואף לא ביקורת על הוצאת שם רע או על זנותו עם נשות
העיר .יש בדבריו תשומת לב לכך שהשיאו את האישה לבחור צעיר ,שלא מודע לכך
שגם אם הפתח פתוח – ייתכן מאוד שהסיבה לכך היא נפילות ומכות קודמות שאירעו
לרעייתו הצעירה.
בקריאה שכזו ר' נחמן לא משיב באלימות כלפי הבחור ,ואף לא מבקר אותו בעין
חשדנית תחת חשדנותו .להיפך – ר' נחמן רואה בו צעיר ,בוסרי וחסר ידע ,ומלמד
אותו את הסיבה לכך שהפתח היה אכן פתוח .אל מול הספק והחשד מגיב ר' נחמן
בנינוחות ,בהכלה של הבחור ובשדר אופטימי של 'כשתגדל תבין'.
ו .אנשי ירושלים
עד כה נפגשנו בכמה עמדות ביחס לספק – פתחנו בסוטה כתשתית הספק –
תחילה כאיסור משיקולי סבירות ,ואח"כ כספק שהוא הוא גוף הטומאה .עברנו לספק
ספיקא הבבלי ,המערער על כל הנחה באשר היא ומשאיר אותנו עם ספקנות ביחס
14משנת תרומות ב ,ה.
15בבלי ,ברכות ל"ו ע"ב.
16משנת כלאים א ,ו.
17ר"ח (אוצר הגאונים ,לקוטי פירוש ר"ח ,עמ' ,)7בשטמ"ק בשם רב האי גאון ובלשון רבנן סבוראי כפי שהם
מצוטטים ב'ערוך' (אוצה"ג שם).
26
קונטרס פורים תשע"א
ספק בוודאי
לספקנות עצמה ,ראינו את עמדת ר"ג הבאה בטרוניה כלפי החשדן ורואה בכך השלכה
של רוע העין שלו על רעייתו התמימה ,וסיימנו בעמדת ר"נ (בקריאה שניה ושלישית)
המגיבה אל הספק ברכות ובבהירות ,שממסמסות את הקוצים ואת המלקות גם יחד.
מיתוק החשדנות מופיע בספרי בשם אנשי ירושלים:
אמר רבי יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא משום אנשי ירושלם :סוטה אם רצה
בעלה למחול לה מוחל בן סורר ומורה אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלים זקן
ממרא על פי בית דין אם רצו חביריו למחול לו מוחלים וכשבאתי והרציתי
הדברים לפני רבי יהודה בן בתירה על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי על
סוטה ועל בן סורר ומורה הודה לי על זקן ממרא על פי בית דין לא הודה לי מפני
18
שהיה מעמיד מחלוקת בישראל.
אם ננסה לסגור את המעגל אל הנקודה בה פתחנו אותו ,נוכל לראות שאנשי
ירושלים שותפים לתחושה שהספק של הסוטה איננו על רקע של חוסר ודאות ,ונראה
שלהבנתם אכן יש בספק ובחשד את 'גוף עצם הטומאה' של הברכת שמואל .אלא
שאליבם הבעיה האמיתית של הסוטה היא חוסר האמון של בעלה בה .לו היה הוא
מסוגל לתת בה אמון ולמחול לה על הסתרותה – הרי שלא הייתה היא סוטה .אין
הכוונה רק שכח המחילה נמצא בידיו ,אלא שמוכנותו למחול מאיינת את הסטיה
מעיקרה .היכולת להכיל את הספק ולמחול על נוכחותו מבטלת את הצורך בטקס
הבירור המימי-שמימי ולהשיב את הסדר על כנו.
המצב שבו קיים ספק בין בני הזוג הוא הנותן גוון של טומאה לסיטואציה,
וסטאטוס של סוטה לאישה .זהו ,כפי שראינו ,ה'ספק כוודאי' .הצד השני של המטבע
הוא שרצונו למחול יבטל את הספק ואת הסטיה גם יחד .כל עוד הספק קיים –
הטומאה נוכחת ,והספק הוא עצם הדבר .ברגע שהספק (שמונח כאן על אדני החשד)
ייעלם – הרי שהטומאה תיעלם .בוודאי.
18ספרי דברים פיסקא ריח.
27
© Copyright 2024