עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 763 ם ע שלום ל ישראל לנוער ראשון לציון רמת גן המצלמה שלנו יצאה לביקור שגרתי במדרשות החדשות של שלום לעם, בראשון לציון -צעירים וברמת גן ברחוב הרכסים .היה מרתק! סניף 'שלום לעם' ברמת גן רח' הרכסים | פועל בימי א'-ה' 19:45 - 21:30 בבית הכנסת 'ששון שמואל' בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים054-8449334 : שביל להאיר את הנשמה ב מסע לתוך עצמך במדור מבט לחיים סניף 'שלום לעם' בראש לציון -צעירים | פועל בימי א' -ה' 17:30 - 18:30 בבית הכנסת 'ישועת ישראל' רח' פופל 20ראשון לציון בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים054-8439966 : מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט חפשו אותנו ב fשלום לעם לנוער ישראל www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il פרשת בא ח' שבט תשע"ז 4בפברואר 2017 שבת פרשת בא ,ח' בשבט תשע"ז, - 4/2/17פטירת זקני העם היום ,ח' בשבט ,נחשב כיום תענית הצדיקים ,על מותם של הזקנים שהנהיגו את עם ישראל אחרי פטירתו של יהושע בן נון ,עם כניסת עם ישראל לארץ ישראל .תקופת הזקנים היא התקופה של הנהגת עם ישראל אחרי תקופתם של משה רבנו ויהושע בן נון ,וזקנים אלו היו החשובים שבעם שהנהיגו אותם בדרך ה' ולימדו אותם את תורתו .לאחר תקופה זו היו שופטים בעם ישראל שהחלו להנהיג ולשפוט את עם ישראל ,החל מעתניאל בן קנז ועד עלי הכהן ,ואחריהם מתחילה תקופת הנביאים שקמו לעם ישראל .הנהגת העם הייתה נתונה תמיד בידי גדולי התורה וזקני העם ,שעליהם אמרו חז"ל" :כל הנוטל עצה מן הזקנים ,אינו נכשל". יום ראשון ,ט' בשבט תשע"ז - 5/2/17 ,נס ההצלה ט' בשבט ,נחגג כ'יום הצלה' בחצר בעלז המעטירה ,להודות ולהלל את הקב"ה על נס הצלתו הפלאי של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן מבעלז ואחיו רבי מרדכי מבילגורייא ,שניצלו ברגע האחרון מציפורני הנאצים והגיעו בחסדי שמים לארץ הקודש .בזמן המלחמה ,איבד הרבי את כל משפחתו וקהילתו ונותר ערירי ,אולם הוא התנער מאפרו והקים מחדש את חסידות בעלז החשובה ,והצדיק עליו דין שמים באהבה מתוך אמונה וביטחון מופלאים. יום שלישי ,י"א בשבט תשע"ז - 7/2/17 ,סגולה לפרנסה מנהג טוב ,לקרוא היום ,יום שלישי של פרשת בשלח ,את "פרשת המן", שניים מקרא ואחד תרגום ,ועל זה אומרים בשם הצדיק רבי מנחם מנדל מרימינוב ,שהיא סגולה לפרנסה טובה .פרשת המן היא הפסוקים "הנְ נִ י ַמ ְמ ִטיר לָ כֶ ם לֶ ֶחם ִמן שבפרשת בשלח ,החל מפרק ט"ז פסוק ד' ִ מהסע אל עבר יפה הּוא" .קוראים כל פסוק ַה ָּׁש ָמיִ ם" ,ועד פסוק ל"ו "וְ ָהע ֶֹמר ֲע ִׂש ִרית ָה ֵא ָ פעמיים ופעם אחת את תרגום אונקלוס .יש סידורים שבהם מופיעה גם תפילה לפרנסה טובה ,אותה אומרים אחרי קריאת הפסוקים. יום שישי ,י"ד בשבט תשע"ז - 10/2/17 ,היבשת השביעית בי"ד בשבט תק"פ ,לפני מעט פחות ממאתיים שנה ,התגלתה יבשת אנטארקטיקה בה נמצא הקוטב הדרומי של כדור הארץ ,והיא הפכה להיות היבשת השביעית בעולם ,כפי שמוזכר בזוהר הקדוש שבעולם ישנן שבע ארצות ,אחרי אירופה ,אסיה ,אפריקה ,אוסטרליה ,ושתי יבשות אמריקה הצפונית והדרומית .גודלה של היבשת הוא 14מיליון קילומטר רבוע ,לעומת יבשת אסיה שהיא הגדולה ביבשות ושטחה הוא כ 50-מיליון קילומטר רבוע .אנטארקטיקה היא המקום הקר ביותר בעולם ,ורובה ככולה ,בשטח של ,98%מכוסה קרח לאורך כל השנה .לכן אין בה תושבי קבע מפאת תנאי מזג האוויר הקשים ,למעט מספר תחנות מחקר מאוישות ברחבי היבשת ,שבהן שוהים חוקרי מדע לסירוגין .עם גילויה של היבשת ,הוענק לה הכינוי 'אנטארקטיקה' שהוא הרכבה של שתי מלים אנטי -מול ,ארקטיקה -הקוטב הצפוני ,דהיינו הקוטב שממול הקוטב הצפוני .מאז ומתמיד האמינו מדענים בקיומה של יבשת גדולה בדרום הגלובוס ,אולם ממדיה ומקומה לא היו ברורים .לפני כמאתיים שנה ניסו שני מגלי ארצות ידועים להגיע אל הקוטב הדרומי ,והם התחרו ביניהם מי יגיע ראשון .הראשון שבהם היה רואלד אמונדסן מנורבגיה, ולאחר כחודש הגיע לשם גם רוברט פלקון סקוט הבריטי ,שגילה לאכזבתו את הסימנים שהותיר הנוסע הנורבגי ,והבין כי הובס במרוץ. מאז גילויה של היבשת ,ניסו מדינות רבות לתבוע בעלות עליה ,אולם לאחר חתימת ההסכם העולמי שכלל מדינות רבות ,נקבע שהיבשת היא בינלאומית .כ 90%-מהקרח שיש בעולם מצוי באנטארקטיקה ,וכ70%- מהמים המתוקים שיש בעולם מקורם מיבשת זו .מעל שטח היבשת לא נוצרים עננים ,כתוצאה מקפיאת הלחות ,ולכן לא יורדים בה גשמים כלל, למעט שלגים מעטים .יוצא אפוא ,שהיבשת הקרה ביותר בעולם ,היא גם המדבר הגדול ביותר בעולם ,מעין דבר והיפוכו .הטמפרטורה ביבשת ביום חם ,עומדת על 30מעלות מתחת לאפס ,והטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה בה הגיעה לכ 90-מעלות מתחת לאפס ,והגבוהה ביותר לכ 15-מעלות מעל האפס .ביבשת הרים רבים ,ובהם אחד שגבהו מעל 5,000מטר. מסע לתוך עצמך מבאט ל החיים כל בני משפחתו וידידיו של מושיקו ידעו שהסיכוי לקבל ממנו משהו בתמורה הוא אפסי לחלוטין .הוא היה טיפוס אגוצנטרי לחלוטין ,וכל מה שהיה לו בעולמו -היה רק הוא בעצמו .הוא אפילו לא שם לב לכך בחיי היומיום ,אבל בני משפחתו וידידיו שנאלצו לחיות עם תכונה זו יומם ולילה ידעו זאת הרבה יותר טוב ממנו" .יותר קל להוציא מים מהקיר -מאשר להוציא ממנו משהו" כפי שהגדירה זאת אשתו של מושיקו. למחייתו עבד מושיקו בחברת שיווק של מוצרי כתיבה .המשכורת שלו לא הייתה דוד קליינר רעה בכלל ,אבל בתור אדם שלא חשב מעולם צעד אחד קדימה ,הוא היה מבזבז את רוב כספו על שטויות בלי לנהל תקציב מסודר לכלכלת הבית .כמובן שההתנהלות הבזבזנית גרמה למחסור של דברים בסיסיים בבית ,אבל לפחות כלי כתיבה /מחברות /ועטים לא היו חסרים בביתו של מושיקו לעולם ,ולו רק משום שהוא היה דואג כל יום לצאת מהמפעל עם ציוד משרדי בתוך התיק שלו" :זו לא גנבה" ניסה פעם לתרץ לאשתו את מעשיו" :גם ככה הם לא משלמים לי כמו שצריך ,אז לא יקרה להם כלום אם אני אקח לעצמי בונוס של איזה 3-4עטים"... מרוב שהיה עסוק בעצמו ,הוא לא שם לב שהיו עוברים לפעמים ימים ארוכים ללא שהחליף מילה עם אף אחד משלושת ילדיו "אין לי זמן עכשיו" היה עונה בקביעות למי שפנה אליו עם איזושהי בקשה או רצון לדבר" :נדבר אחר כך". אלא שהבעיה הייתה ש'האחר כך' הזה לא הגיע לעולם .כמובן ,על עזרה לפני מבחנים או הכנת עבודות עם הילדים בכלל לא היה על מה ועם מי לדבר... בשלב מסוים הוא התחיל להתמכר להגרלות פיס וגרוד כרטיסי 'חיש גד' ,בכל פעם הוא היה בטוח שהנה -הפעם הוא בטוח יזכה בפרס הגדול ,ולשם כך הוא השקיע בקביעות הרבה כסף .הבעיה היא שהרגל ההימורים הזה רק גרם לו לחסל מהר יותר את המשכורת החודשית. המחסור בכסף גרם לו ללחץ רב ,והוא החל לחשוב מהיכן יוכל לעשות 'השלמת הכנסה' מבלי לעבוד יותר שעות ,והתוצאה הייתה מעבר מסחיבת ציוד כלי כתיבה ,לגניבת כספים שאותם כמובן הוא היה מאבד במהירות בכל מיני דוכני פיס למיניהם .וכך הוא הכניס את עצמו למלכודת ללא מוצא ,כאשר חובותיו רק הלכו ותפחו... הכול התנהל כך עד אותו היום שבו הוא קצת חלם כשירד לכביש ולא שם לב למכונית המתקרבת במהירות .הנהג הצליח לבלום ברגע האחרון ,אבל הפגוש של הרכב נגע קלות ברגלו והוא השתטח על הכביש .בשנייה הראשונה הוא נתקף בחרדה אבל לאחר רגע קל הוא הבין שהנה הכסף הגדול עומד להגיע -מהביטוח! "אוי-אוי "---גנח משה תוך כדי שהוא לא כביכול מצליח לקום ,הנהג המבועת לא הצליח להבין כיצד הוא נפגע כל כך חזק מנגיעה קלה ,אבל הוא לא התמהמה והזמין אמבולנס .משה הוכנס מיידית לסדרת בדיקות וצילומים, כאשר בכל אותה העת הוא מחשב בראשו את הצעדים הבאים שעליו לעשות על מנת לצאת עשיר מהסיפור הזה .הבדיקות במיון נמשכו שעות ארוכות עד שלפתע הוא נקרא אל חדרו של הרופא לשיחה. פניו החתומות של הרופא היו נראות מאיימות" :תראה אדון מושיקו" פתח הרופא את דבריו" :במשך השעות האחרונות בדקנו אותך היטב ,ולא נמצא אצלך שום נזק של ממש ...אבל" כאן עצר הרופא ולקח נשימה ,ואז המשיך" :הבדיקות מראות על כך שבקרבך שוכנת מחלה קשה מאוד בשלביה הסופניים ממש ,צר לי לומר אבל כנראה שלא נותרו לך הרבה ימים לחיות ,אני ממליץ שתקבע תור אצל פרופסור מומחה בתחום במהירות המרבית"... מושיקו הרגיש שאלף טונות של פלדה נפלו על ראשו ברגע אחד, הוא יצא שפוף מהחדר כשהוא בכלל לא מבחין בכל הסובב אותו" .זהו ,אני הולך למות" הרהר" :איזה מסכנים הילדים שלי ,הילדים שבכלל לא שמתי לב אליהם עד היום .עם איזה בעל 'מכור' אשתי התמודדה כל השנים האחרונות, איזו מפלצת אני נהייתי "...מבלי לשים לב הוא מצא את עצמו עומד באמצע המסדרון של בית החולים ,כשדמעות חמות זולגות מעיניו ללא מעצורים. אנשים ניגשו כדי לסייע לו אבל הוא פטר אותם בהינף יד ,ורק העמיק את המסע אל תוך עצמו כשהוא מתחרט עמוקות על האופן שבו חי עד עכשיו את חייו... הוא חזר הביתה בלי לספר לאף אחד כלום ,הוא קנה לאשתו מתנה ענקית והיא לא הבינה מאיפה המתנה הזאת 'נוחתת' עליה באמצע החיים ,וכשנכנס הביתה הוא רק התחיל לחבק את ילדיו ,ושאל אותם האם יש משהו בלימודים או עם החברים שהוא יכול לעזור להם .ברגע הראשון הם היו די מופתעים אבל מהר מאוד זה דווקא מצא חן בעיניהם .למחרת הוא הלך לעבודה תוך כדי אמירת 'שלום' ו'בוקר טוב' לכולם ,והוא גם הבין היטב שעליו להחזיר בהקדם את כל הגנבות מהתקופה האחרונה .התור הכי קרוב לרופא המומחה היה רק לעוד שבוע .במשך אותם ימים חלו בו שינויים מרחיקי לכת ,כל האישיות הישנה שלו התרסקה ובמקומה נבנתה אישיות חדשה -אישיות מלאת התחשבות ומחשבה... "נראה לי שחלה כאן טעות!" אמר לו הרופא כשעבר על הבדיקות שלו: "הבדיקות שלך נקיות לחלוטין ,אין כל רמז למחלה! ייתכן שבבית החולים החליפו את תוצאות הבדיקות שלך עם חולה אחר".... מושיקו לא האמין למשמע אזניו ,וחיוך ענק נפרס על פניו .הוא הבין ,ש'המחלה' שנשלחה אליו לשבוע הצליחה לרפא אותו מכל המחלות שהיו לו במשך כל חייו .והמסע שניהל פנימה לתוך עצמו ,גרם לו לגלות תובנות חדשות על החיים ,ולדעת כיצד לחיות את חייו כראוי... *** כל אחד מאתנו צריך לעצור לרגע את מרוץ החיים שלו ,ולהתבונן פנימה אל תוך אישיותו -לבחון את הדברים הטובים שלו ואת הטובים פחות .לנסות לתקן את הראוי לתיקון ,ויפה שעה אחת קודם .לא צריך 'מחלה לשבוע' כדי לעצור ולתקן את מה שדרוש ,אם נעשה זאת קודם .נוכל לשפר את עצמנו, ולהיות טובים יותר לזולתנו... מבט ישיר אל האמת (מתוך מדור 'סיפור צעיר') אֱ ֶמת וֶאֱ מּונָה סיפור צעיר ַהס ֻה ְׁשלַ ְך ְּבאּולַ ם ֵּבית ַה ִּמ ְׁש ָּפטַ ,הּנֹוכְ ִחים נֶ ֶע ְמדּו ּׁשֹופט ֶׁשּזֶ ה ַע ָּתה יהם ַמ ְמ ִּתינִ ים ֶׁשּכְ בֹוד ַה ֵ ַעל ַרגְ לֵ ֶ נִ כְ נָ ס יִ ְתיַ ֵּׁשב ַעל ּכִ ְסאֹוַ .הּנֶ ְא ָׁשם יָ ַׁשב ְּברֹאׁש בּוצת עֹורְך ַה ִּדין ָס ַקר ְּב ַמ ָּבט ַע ְצ ָּבנִ י ֶאת ְק ַ ֻמ ְרּכָ ןֵ . ֹאׁשם, ַה ֻּמ ְׁש ָּב ִעיםְ ,מנַ ֶּסה לְ ַפ ְענֵ ַח ֶאת ַה ִּמ ְתחֹולֵ ל ְּבר ָ ּתֹוב ַע ַהּכְ לָ לִ י יֹוד ַע ּגַ ם הּוא ֶׁש ֵאין ַה ְר ֵּבה ִסּכּויַ .ה ֵ ֵ טּוח הּוא ְּב ִתיק לּוטיןָּ ,ב ַ גּוע לַ ֲח ִ לְ ֻע ַּמת זֹאת נִ ְר ָאה ָר ַ ַה ְּת ִב ָיעה. ּׁשֹופט ּכִ ְחּכַ ח ִּבגְ רֹונֹו וְ ֵה ֵחל ַמ ְק ִריא ְק ָט ִעים ִמ ִּתיק ַה ֵ ּיֹוׁשב לְ ָפנֵ ינּו "ה ָחׁשּוד ַה ֵ ַה ְּת ִב ָיעה ַה ֻּמּנָ ח לְ ָפנָ יוֶ : ּצּוע ֶר ַצח הּובא לִ ְפנֵ י ֵּבית ַה ִּמ ְׁש ָּפט לְ ִדין ַּב ֲח ָׁשד לְ ִב ַ ָ ּובכַ ּוָ נָ ה ְּת ִחּלָ ה ,וְ ֹלא ִמּתֹוְך ֲהגַ ּנָ ה ַע ְצ ִמיתּ .כָ ל ְּבזָ דֹון ְ ָה ְר ָאיֹות מֹוכִ יחֹות ֶּב ָעלִ יל ּכִ י ֶה ָחׁשּוד ֶׁשּלְ ָפנֵ ינּו הּוא ֶׁש ִּב ַּצע ֶאת ָה ֶר ַצחּ ,כָ ל ֵאּלֶ ה ְּבהֹוכָ ָחה יְ ִׁש ָירה וְ ֹלא ּׁשֹופט ָסגַ ר ֶאת ַה ִּתיק ַּב ֲא ִדיׁשּות ָמה, נְ ִס ָּב ִתית"ַ .ה ֵ ּתֹוב ַע לַ ֲעלֹות ֶאל ַהּדּוכָ ן. ּוב ֵּקׁש ֶאת ַה ֵ ִ ּתֹוב ַע דּוע לְ כָ ל ַהּנֹוכְ ִחים ּכָ אן"ָּ ,פ ַתח ַה ֵ "ּכְ ִפי ַהּיָ ַ נֹושֹא ֶאת ֵעינָ יו ֶאל ַהּנֶ ְא ָׁשם ְּב ַמ ָּבט ְמ ַב ֵּׂשר ָרעֹותֹ" .לא ִּת ְר ָצח גֹוריָ הּ ,כְ ֶׁשהּוא ֵ ֶאת ַמ ַּׂשא ַה ָּק ֵט ְ מּוס ִרית ָאנּו ְמ ֻחּיָ ִבים לְ ַצו הּוא ַה ִּד ֵּבר ַה ִּׁש ִּׁשי ְּב ֶע ֶׂשר ַה ִּד ְּברֹותּ ,כַ ֲאנָ ִׁשים ַמ ֲא ִמינִ ים וְ כִ ְמ ִדינָ ה ָ זֶ ה ְּבא ֶֹפן ֻמ ְחלָ טֶ .ה ָחׁשּוד ֶׁשּלְ ָפנֵ ינּו זִ לְ זֵ ל ָּב ֵע ֶרְך ָה ֶעלְ יֹון ֶׁשל ְק ֻד ַּׁשת ַה ַחּיִ יםּ ,ולְ ִפי ּכָ ל ָה ְר ָאיֹות ימנֵ י ֲח ָר ָטהֲ .א ַב ֵּקׁש ֵמ ֶח ֶבר ּובכַ ּוָ נָ ה ְּת ִחּלָ ה ,וְ ַעד ּכֹה ֹלא ִה ִּב ַיע ּכָ ל ִס ָ ֶׁשּיֻ ְּצגּו ַּב ֶה ְמ ֵׁשְךָ ,ר ַצח ְּב ֵמזִ יד ְ ַה ֻּמ ְׁש ָּב ִעים לְ ִה ְתיַ ֵחס ְּבכ ֶֹבד ָהרֹאׁש ָה ָראּוי לְ ִמ ְׁש ָּפט זֶ ה ,וְ לִ זְ ּכֹר ּכִ י ָהעֹנֶ ׁש ַה ֻּמּכָ ר ַּבחֹק לְ ַמ ֲע ֶשֹה ִמּסּוג זֶ ה ִהּנֹו ָמוֶ ת". לֹומר ֶאת ָה ֱא ֶמתֶ ,את ּכָ ל ָה ֱא ֶמת מּורה ַ ָּבזֶ ה ַא ַחר זֶ ה ָה ֳעלּו ָה ֵע ִדים ֶאל ַהּדּוכָ ן ,וְ ַת ַחת ַאזְ ָה ָרה ֲח ָ יהם ֶׁש ָּסגְ רּו ֶאת ַה ַּמ ְעּגָ ל וְ ִה ְּדקּו ֶאת ַה ֶח ֶבל ְס ִביב ַצּוָ ארֹו ֶׁשל ּיֹות ֶ וְ ַרק ֶאת ָה ֱא ֶמתָ ,מ ְסרּו ֶאת ֵע ֻד ֵ ֶה ָחׁשּוד. ּומגַ ָּמ ִתּיִ ים ,הּוא עֹורְך ִּדינֹו ֶׁשל ַהּנֶ ְא ָׁשם לִ גְ רֹם לָ ֵע ִדים לְ ֵה ָראֹות ִּבלְ ִּתי ֲא ִמינִ ים ְ ַּב ְּת ִחּלָ ה עֹוד נִ ָּסה ֵ אֹותם ִּב ְׁש ֵאלֹות ֶׁשּגָ ְרמּו לָ ֶהם לְ ִבלְ ּבּול יהם ְמנַ ֶּסה לְ ַה ִּציגָ ם ְּבאֹור ְמגֻ ָחְךָּ ,ת ַקף ָ ָק ַטע ֶאת ִּד ְב ֵר ֶ רּוח ְּב ֶק ֶרב ַה ֻּמ ְׁש ָּב ִעיםֶׁ ,ש ִה ְב ִחינּו ּכִ י ַקו ַה ֲהגַ ּנָ ה נִ ְׁש ָען מֹורת ַ וְ לִ ְמבּוכָ הַ .אְך ְצ ָע ָדיו ֵאּלּו ַרק ּגָ ְרמּו לְ ַ עֹורְך ַה ִּדין ַה ְמי ָֹאׁש ִה ְתיַ ֵּׁשב ַעל ּכִ ְסאֹו ְּבלֵ אּותַ ,מּנִ ַיח לָ ִענְ יָ נִ ים ּכֻ ּלֹו ַעל ִּפ ְקּפּוק ַּב ֲא ִמינּות ָה ֵע ִדיםֵ . יהםְּ ,בתֹוְך ֶׁשהּוא ְמ ַא ֵּמץ ֶאת מֹחֹוְ ,מנַ ֶּסה לִ ְמצֹא ַּת ְק ִּדים ִמ ְׁש ָּפ ִטי ְמ ֻת ְחּכָ ם ֶׁשּיַ ִּציל לְ ִה ְתּגַ לְ ּגֵ ל ֵמ ֲאלֵ ֶ ֶאת ַמ ְרׁשֹו ִמּכִ ֵּסא ַה ָּמוֶ ת. ּתֹוב ַע נֶ ֱע ַמד לְ ַסּכֵ ם ֶאת ַה ְּת ִב ָיעה, יהםָ ,ה ְר ָאיֹות ֻה ְּצגּו ָּבזֶ ה ַא ַחר זֶ הַ .ה ֵ ָה ֵע ִדים ִסּיְ מּו ֶאת ִּד ְב ֵר ֶ ּמּוצ ָקה ,הּוא ָּפנָ ה חֹומת ָה ֵע ֻדּיֹות וְ ָה ְר ָאיֹות ַה ָ ְמלָ אכָ ה ֶׁשֹּלא ָהיְ ָתה ָק ָׁשה ּכְ לָ לְּ ,ב ִה ְת ַח ֵּׁשב ְּב ַ ּוב ֵּקׁש ּכִ י ֹלא יְ ַה ְּססּו לְ ַה ֲא ִׁשים ֶאת ָה ִאיׁש ,לְ ַמ ַען יִ ְׁש ְמעּו וְ יִ ָיראּו. לַ ֻּמ ְׁש ָּב ִעים ַּב ֵּׁשנִ ית ִ לֹוקה יֹוד ַע ֶׁשּכָ ל ָה ְר ָאיֹות ַמ ְצ ִּביעֹות ַעל ַמ ְר ִׁשיַ ,קו ַה ֲהגַ ּנָ ה ֶ "אנִ י ֵ ְרׁשּות ַה ִּדּבּור נִ ְּתנָ ה לַ ַּסּנֵ גֹורֲ : יֹוד ַע ַהּכֹל .וְ לַ ְמרֹות זֹאת ָהיִ ִיתי יּבי ֵאיןֲ .אנִ י ֵ אֹורהֲ ,א ִפּלּו ְק ֵצה חּוט ֶׁשל ַאלִ ִ ְּב ֶח ֶסר ֻמ ְחלָ ט ,לִ כְ ָ מֹוד ַיע לּוטיןֲ .אנִ י ִ רֹוצה ֶׁש ַּת ְק ִּדיׁשּו לִ י ָח ֵמׁש ַּדּקֹות ֶׁשל ַה ְמ ָּתנָ הַ ,חּפּותֹו ֶׁשל ַהּנֶ ְא ָׁשם ּתּוכַ ח לַ ֲח ִ ֶ ָּבזֹאת ּכִ י ְּבעֹוד ָח ֵמׁש ַּדּקֹות ְּב ִדּיּוק ִּת ָּפ ַתח ַה ֶּדלֶ ת ַה ְּׂש ָמאלִ ית ,וְ ַהּנִ ְר ַצח יִ ּכָ נֵ ס ִמ ַּב ַעד לַ ֶּדלֶ ת ַחי וְ ַקּיָ םּ ,כָ ְך ֶׁש ַה ִּמ ְׁש ָּפט ּכֻ ּלֹו ֵאינֹו ֶרלֶ וַ נְ ִטי"... ֶׁש ֶקט ִה ְש ָֹּת ֵרר ְּב ֵהיכַ ל ֵּבית ַה ִּמ ְׁש ָּפטַ ,ה ְּד ָמ ָמה ָהיְ ָתה ֻמ ְחלֶ ֶטתָ ,היָ ה ֶא ְפ ָׁשר לְ נַ ֵּסר ֶאת ַה ֶּמ ַתח עּורי ֶּפהֵ ,עינֵ י ּכֻ ּלָ ם ָהיּו ְמכֻ ּוָ נֹות ֶאל הֹות ָירה ֶאת ּכֻ ּלָ ם ְּפ ֵ הֹוד ְעּתֹו ֶׁשל ַה ַּסּנֵ גֹור ִ ֶׁש ָּׂש ַרר ָּבאּולָ םַ . ַה ֶּדלֶ ת ַה ְּׂש ָמאלִ ית ֶׁש ִּמ ָּׁשם ָאמּור לְ ִהּכָ נֵ ס ַהּנִ ְר ַצחַ .ה ָּׁשעֹון ְמ ַת ְק ֵּתקַּ ,ד ָּקה וְ עֹוד ַּד ָּקה חֹולֶ ֶפת, מֹוצא ִּפיו ֶׁשל ַה ַּסּנֵ גֹור ָחלְ פּו ּכְ ָבר ֲח ִמ ָּׁשה וְ גַ ם ִׁש ָּׁשה ְרגָ ִעיםַ .ה ֶּמ ַתח ָּפגּ ,כֻ ּלָ ם ַמ ְמ ִּתינִ ים לְ ַ ֶׁשּיַ ְס ִּביר. "א ָבל ַרק ָר ִצ ִיתי ֶׁש ֵּת ְדעּו ֶׁש ְּב ֶה ְת ֵאם לַ ֻח ָּקהִ ,אי ֶא ְפ ָׁשר "סלִ ָיחהִׁ ,ש ַּק ְר ִּתי!" ָא ַמר ַה ַּסּנֵ גֹורֲ , ְ לְ ַה ֲא ִׁשים ָא ָדם ּכַ ֲא ֶׁשר ַא ְׁש ָמתֹו ֹלא הּוכְ ָחה ִּב ְמ ַאת ָה ֲאחּוזִ ים ֵמ ֵע ֶבר לְ כָ ל ָס ֵפקִּ .ב ְרגָ ִעים ֵאּלּו טּוח ְּב ַא ְׁש ָמתֹו ֶׁשל ַמ ְר ִׁשי. ּתֹוב ַעֵ ,אינֹו ָּב ַ ּׁשֹופט וְ ַה ֵ ָר ִאינּו ּכִ י ִאיׁש ִמ ֵּבין ַהּנֹוכְ ִחיםּ ,גַ ם ֹלא ּכְ בֹוד ַה ֵ יהם ֶאל ַה ֶּדלֶ ת לִ ְראֹות ֶאת ַהּנִ ְר ַצח ַמּגִ ַיעְּ .ב ֶה ְת ֵאם לַ ֻח ָּקה יֹוצא ִמן ַהּכְ לָ לֵ ,ה ֵסּבּו ֶאת ְּפנֵ ֶ ּכֻ ּלָ ם ,לְ ֹלא ֵ ֲא ַב ֵּקׁש לְ זַ ּכֹות ֶאת ַמ ְר ִׁשי ִמּכָ ל ַא ְׁש ָמה"... הֹות ָירה ֶאת ַהּנֹוכְ ִחים נִ ְפ ָע ִמים וְ נִ ְר ָע ִׁשיםְּ ,פ ָע ִמים ִמ ְס ָּפר ָהאּולָ ם ּגָ ַעׁשַ ,ה ְב ָר ָקתֹו ֶׁשל ַה ַּסּנֵ גֹור ִ "א ַב ֵּקׁש ֶאת ַה ֻּמ ְׁש ָּב ִעים לָ ֵצאת ּׁשֹופט לְ ַהּכֹות ְּב ַפ ִּטיׁשֹוַ ,עד ֶׁש ָּׁשב ַה ֶּׁש ֶקט לִ ְׂשרֹרֲ : נֶ ֱאלַ ץ ַה ֵ לְ ִה ְתיַ ֲעצּות וְ לַ ֲחזֹר ִעם ְּפ ַסק ִּדינָ ם". ּׁשֹופט ִה ְק ִריא ַה ְמ ֻבּגָ ר ֶׁש ָּב ֶהם ֹלא ָחלְ פּו ַּדּקֹות ֲא ֻרּכֹותַ ,הּנֶ ֱא ָׁש ִמים ָחזְ רּו ֶאל ָהאּולָ ם ּולְ ַב ָּק ַׁשת ַה ֵ עֹור ִרין". "ה ָחׁשּוד ָמ ֳא ָׁשם ְּב ֶר ַצח ְּבכַ ּוָ נָ ה ְּת ִחּלָ ה לְ ֹלא ְ ֶאת ַה ַה ְחלָ ָטהֶ : "ה ֵרי נֹוכַ ְח ֶּתם לִ ְראֹות ּכִ י לְ ִאיׁש ֵאין ִּב ָּטחֹון ֻמ ְחלָ ט ַּב ָּד ָבר"... ַה ַּסּנֵ גֹור ָק ַפץ ִמ ְּמקֹומֹו ּכִ נְ ׁשּוְך נָ ָחׁשֲ : "ּבאֹותֹו זְ ַמן ֶׁשּבֹו ִהכְ ִריז ַה ַּסּנֵ גֹור ּכִ י ַהּנִ ְר ַצח יִ ּכָ נֵ ס ִמ ַּב ַעד ָה ִאיׁש ִה ְמ ִׁשיְך ֶאת ְּד ָב ָריו ִּב ְמ ִתינּותְ : ּתֹובבּו ֶאל ַה ֶּדלֶ ת ַה ְּׂש ָמאלִ יתֲ .א ָבל – ֹלא ַמ ָּמׁש ּכֻ ּלָ ם ,לְ ַמ ֵעט ָא ָדם ֶא ָחד ֶׁשֹּלא לַ ֶּדלֶ תָ ,אכֵ ן ּכֻ ּלָ ם ִה ְס ְ סֹובב ֶאת רֹאׁשֹו ַאף ֹלא ִסּבּוב ַקלָ .היָ ה לֹו ָּברּור ֶׁש ַהּנִ ְר ַצח ֹלא יִ ּכָ נֵ ס עֹוד ְּב ֶדלֶ ת זֹו לְ עֹולָ םָ .היָ ה ֵ רּורה לֹו ֵמ ֵע ֶבר לְ כָ ל ָס ֵפק"... זֶ ה ַהּנֶ ְא ָׁשםֶׁ ,ש ָה ֱא ֶמת ָהיְ ָתה ְּב ָ רּורה ֵמ ַעל לְ כָ ל ָס ֵפק וְ ִאי ְס ֵפקֹות ְּפ ַסק ִּדינָ ם ֶׁשל ַה ֻּמ ְׁש ָּב ִעים ֵאינֹו ֶאּלָ א ָמ ָׁשל לְ ַמ ָּצב ֶׁשל יְ ִד ָיעה ְּב ָ ּומלֵ א ,לְ עֹולָ ם ֹלא יָ ֵסב ֶאת ַמ ָּבטֹו ֶאל ְּב ֶק ֶׁשר לָ ֱא ֶמתִ .מי ֶׁש ָה ֱא ֶמת ֶא ְצלֹו ֻמ ְחלֶ ֶטת ְּבא ֶֹפן ָּברּור ָ ַה ֶּׁש ֶקרַ ,אף ֹלא לְ ֶרגַ ע ֶא ָחדֲ .ה ָס ַּבת ַה ַּמ ָּבט לְ כִ ּוּונֹו ֶׁשל ַה ֶּׁש ֶקר ,מֹוכִ ָיחה ַעל ִאי ְּב ִהירּות ,וְ ַעל ח ֶֹסר וַ ָּדאּות. *** "א ֶמת וֶ ֱאמּונָ ה ,חֹק וְ ֹלא יַ ֲעבֹר, קּופה ,לְ ַהּכִ יר ּכִ י ֱ קֹומה זְ ָ ּוב ָ ַמ ָּבט יָ ָׁשר ֶאל ָה ֱא ֶמת ְּב ֵעינַ יִ ם ְּפקּוחֹות ְ טּוח ּולְ ֹלא ְס ִטּיֹות ּולְ ֹלא נִ ְדנּוד ַקל ֶׁשל ָהרֹאׁשֲ ,א ִפּלּו ֱא ֶמת ָׁש ַא ָּתה הּוא ָאדֹון לְ ַע ֶּמָך" .אֹותֹו ַמ ָּבט ָּב ַ "א ֶמתַ ,א ְׁש ֵרי ִאיׁש ֹלא ְּפזִ ילָ ה ְק ַטּנָ ה לְ כִ ּוּון ַה ֶּׁש ֶקר וְ ָה ָרע ,הּוא ֶׁש ֵּמ ִביא ֶאת ָה ָא ָדם לָ א ֶֹׁשר ַהּגָ דֹולֱ . תֹור ְתָך ְּוד ָב ְרָך יָ ִשֹים ַעל לִ ּבֹו". ֶׁשּיִ ְׁש ַמע לְ ִמ ְצו ֶֹתיָך וְ ָ סופו של אכזר סיפור לשבת הסיפור שלנו מתרחש בשנות השלושים של המאה הקודמת באזור הקוטב הצפוני ,בקצה צפון המזרח של רוסיה הגדולה -באי ויגאץ' .לאזור זה נשלחו מתנגדי המשטר הקומוניסטי לעבודת פרך קשה במחנות העבודה שנודעו לשמצה בשם 'גולאגים'. מיליוני רוסים שחלק גדול מהם היו יהודים ,בנו בדמם את ערבות סיביר, חצבו קילומטרים של מסילות רכבת, וחפרו תעלה רחבה בין הים הבלטי לים הלבן. באי ויגאץ' שוכנו 4,000עובדי כפייה שחצבו פחם ,כרו עפרות אורניום, ועבדו במפעלי הפלדה שבמקום. אריק סגל לאומללים אלו לא היה סיכוי גדול לחזור בחיים .רובם נידונו לתקופת מאסר של עשר שנים ומעלה ,והסיכויים לשרוד פרק זמן כה ממושך בתנאים הקשים שבמקום היו נמוכים במיוחד .הפועלים לא הורשו כמובן לפגוש את בני משפחתם ,כך שכל אסיר שהגיע לאי ,ידע שכמו ברוב המקרים את חייו הוא יסיים באזור וגופתו תוטל לים שהקיף את המחנה או תיקבר בקבר אחים גדול. בכניסה לשער המחנה הייתה תיבת דואר גדולה ,שאליה יכלו האסירים לשלשל מכתבים .לאן היו מגיעים מכתבים אלו? כמובן ,לא לבני המשפחה .אסיר שהעז לכתוב מכתב ליקיריו ,נידון להצלפות קשות שהיו מרתקות אותו למיטה לימים ארוכים .כך גם אסיר שביקש חנינה או טען שמתנכלים אליו במחנה .מהר מאד למדו עובדי הכפייה כי כדאי להם מאד שלא לנסח מכתבים מהסוג הזה .אז מה בכל זאת ניתן היה לכתוב? הכלואים היו מעלים רעיונות שעשויים היו לסייע לרוסיה הגדולה ,כמו הצעות מדעיות ,רעיונות לפיתוח כלי מלחמה ,תרכובות של תרופות חדשניות ,תכניות ייעול בתחום המיסוי והכלכלה וכן הלאה .הם ידעו שאם המכתב יגיע לאיש הנכון ,הם עשויים למצוא את עצמם בחוץ, כשהם מגויסים בתנאים טובים בהרבה -במכון מכובד הפועל בשירות הממשלה ,או אפילו במחנה כפייה בעל תנאים נוחים יותר. אחד מן האסירים שנידון למאסר בגין שוד ומרמה היה מוטיה יורגוביץ. הוא לא היה מדען ,לא פיזיקאי ,וגם בכלכלה הוא לא הבין .מצד שני הוא ניחן בלב רע ,באכזריות מיוחדת ,וביכולת לפגוע בזולת בדרכים מקוריות ומתוחכמות .הוא לא רצה להגיש הצעה שעשויה לסייע לצבא הרוסי, למדע ,לרפואה או לכלכלה .הוא חשב על משהו הרבה יותר מתוחכם, משהו שגם יחלץ אותו מהמחנה שבו שהה .שבוע לאחר שהמעטפה של מוטיה שולשלה אל תיבת הדואר של האסירים נעצרה מכונית שחורה בכניסה למחנה והאסיר מוטיה יורגוביץ נקרא להתלוות לשני שוטרי נ.ק.וו.ד שהובילו אותו היישר ללשכתו של מפקד המחוז. המפקד החזיק בידו את מכתבו של מוטיה וקרא' :אני מציע למפלגה האהובה שלנו ,לפתוח במערך חדש של תקצוב מזון במחנות שינוהל באופן ישיר לפי תפוקת האסירים בשטחי העבודה'" .אתה יכול להסביר לי למה אתה מתכוון?" ומוטיה הסביר" :ההצעה שלי פשוטה ,לאסירים החזקים שעובדים קשה תגדילו במעט מאד כמובן ,את מנתם היומית. זה יגרום להם לעבוד הרבה יותר חזק והרבה יותר קשה למחרת כדי להשיג את אותה מנה .האסירים המבוגרים ,החלשים והחולים שעובדים מעט ,יקבלו מעט אוכל .זה כמובן יגרום להם לתמותה גבוהה וכך אתם תיפטרו מהאסירים שלא מביאים תועלת "...הרעיון היה פשוט ,אכזרי ויעיל .מפקד המחוז טפח על שכמו של מוטיה והבטיח לו כי יודיע לו מה הוחלט .מוטיה לא היה צריך להמתין הרבה ,כעבור שבוע הוא הוסע שוב ,הפעם ברכב מפואר יותר ,וגילה את עצמו כעבור שעות ארוכות במוסקבה ,נפגש עם איוואן סירוב – ראש הנ.ק.וו.ד בכבודו ובעצמו. "הרעיון שלך נפלא!" אמר לו סירוב" :אני באמת מתפלא כיצד לא חשבנו עליו קודם לכן" .ואמנם זמן קצר לאחר מכן המערך החדש של מוטיה יורגוביץ יושם בשטח ,תוך כשלושה חדשים דיווחו מפקדי הגולאגים על שתי תופעות :קצב העבודה הוכפל ,ועשרות זקנים ,חלשים וחולים מתו. שוב הוזמן מוטיה למוסקבה ,הפעם הוא כבר לא היה אסיר .הוא כבר מונה ליועץ מיוחד לענייני עבודות כפייה לראש הנ.ק.וו.ד ,וכעת הוצע לו לנהל את ה'גולאג' באי ויגאץ' ,האי בו הוא היה בעצמו עד לפני שישה חדשים אסיר נקלה. מוטיה הסכים במהירות ,וכבר באותו שבוע נשלח לאי ,וסידר את חפציו בביתן הנאה והחמים של מפקד המחנה .יום בואו של מוטיה יורגוביץ היה יום חגיגי עבורו ,אבל יום שחור לעובדי המחנה .מוטיה לא חדל להתעלל בהם ומצא דרכים משונות ויצירתיות להכביד את העבודה. האסירים חשו כי הם נמצאים על סף גבול היכולת שלהם .אלא שאז התרחש המפנה .באחד הימים הוזמן מוטיה למוסקבה ,שוב לפגישה עם איוואן סירוב וצוותו .הוא הגיע בביטחון לבוש בבגדיו הטובים ,כבקיא ורגיל במוסדות השלטון. הוא נכנס לחדרו של ראש הנ.ק.וו.ד וקד בהכנעה .להפתעתו ,הגיש לו איוואן דף וביקש ממנו לקרוא אותו בקול .מוטיה ראה שהוא מחזיק בדף דומה לדף שכתב לפני כשנה ,ובו הצעה לסדר שנכתבה על ידי אסיר בשם גריגורי חרושוב ,הכלוא במחנה העבודה באי ויגאץ' .הצעתו של גריגורי הייתה פשוטה :להתאים את מפקדי המחנות לפי תפוקת האסירים .כלומר ,ככל שהתפוקה רבה יותר ,אות הוא כי המפקד מצליח יותר .מפקד מחנה ,שאסיריו מגלים אוזלת יד ,יכלא כמותם במחנה ,והצעד ההרתעתי הזה יהפוך את מפקדי שאר המחנות ליעילים ואפקטיביים הרבה יותר" .הרעיון הזה" אמר סירוב" :כל כך פשוט וחכם שאני לא מבין איך לא חשבנו עליו קודם .ביצענו אותו ,וגילינו שמבין כלל מפקדי המחנות ,האסירים שלך ירדו באופן עקבי בתפוקה בשלושת החודשים האחרונים .הגענו למסקנה שכדאי שנחזיר אותך לעבודת הכפייה ,כדי שהדבר יהווה סמל לשאר המפקדים ויוביל אותם לתפוקת עבודה מקסימלית ואידאלית "...מוטיה ניסה לטעון כי האסירים חוללו מרד נגדו ,והורידו בכוונה את התפוקה בעקבות המכתב ,אך כל זה לא עזר .סירוב כבר היה עסוק בעניינים אחרים ושוטרי הנ.ק.וו.ד מיהרו להוציאו החוצה ,אל מכונית האסירים השחורה... *** בפרשת השבוע נאמר כי ה' הכביד את לבו של פרעה .ידועה השאלה ,אם ה' הכביד את ליבו מדוע הוא אשם? וחז"ל מסבירים: הקב"ה לא הכביד סתם את לבו, אלא פרעה שהרשיע והתריס כנגד ה' ,ולאחר שהתרו בו שוב ושוב לא הסכים לשלוח את בני ישראל מארצו ,והגיע למצב בו הקב"ה לא מאפשר לו כביכול לשוב בתשובה... למי מגיע הכסף? רבקה שהתגוררה בשכונה מרוחקת עבדה כגננת משלימה .באחד הימים היא קיבלה טלפון מהמפקחת על הגנים ,שאחת הגננות חולה וצריך ממלאת מקום בדחיפות" .אני מצטערת ,הייתי שמחה להגיע היום לעבודה. אבל בעקבות שביתת האוטובוסים אין לי אפשרות להגיע לגן "...התנצלה רבקה באזני המפקחת" .קחי מונית ,ואני אשלם לך את הכסף!" הורתה לה המפקחת ,רבקה התארגנה בזריזות וירדה למטה במטרה לעצור מונית ,להפתעתה עצרה לידה אחת השכנות בבניין ששאלה אותה לאן היא צריכה להגיע ,לאחר בירור קצר התברר שהיא נוסעת לשכונה שאליה רבקה צריכה להגיע .רבקה שמחה על ה'טרמפ' המהיר והידידותי .האם היא יכולה לבקש מהמפקחת את הכסף על המונית ,למרות שנסעה לבסוף ב'טרמפ'?! שאלה מס' 431 ובאותו עניין ,שאלה נוספת :באחד הימים כאשר רבקה עצרה מונית שתיקח אותה אל הגן ,היא פגשה שתי חברות שהיו מעוניינות להצטרף אתה לנסיעה .הם שילמו במשותף על המונית ,וכאשר הגישה רבקה למפקחת את החשבונית של המונית וסיפרה לה על שתי 'המצטרפות' לנסיעה ,טענה המפקחת" :תראי תכל'ס המונית הרי לא עלתה חמישים שקל ,אלא רק עשרים .אז בואי קחי עשרים שקלים "...אבל רבקה טוענת" :מה הקשר בין הדברים? המונית עלתה חמישים שקלים ,זה היה המחיר שסוכם עם הנהג ברגע שעצרתי את המונית .וזה שעלו החברות שלי אתי למונית ,זה כבר רווח שלי "...מה דעתכם? האם רבקה צודקת? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שאלה א' – תלמוד בבלי מסכת נזיר דף כ"ד עמוד ב' בדין' :האישה שקימצה בעיסתה' וב'תוספות' על המקום. שולחן ערוך 'אבן העזר' סימן ע' סעיף ג' ברמ"א וב'פתחי תשובה' על המקום. שאלה ב' – שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד סעיף ד' האם זה דומה למקרה שלנו, או בסימן קפ"ג סעיף ט' או שזה לא דומה לאף אחד מהמקרים המובאים בהלכה. תשובה לשאלה "הובלות בחינם" (שאלה מס' )429 תקציר השאלה השבועית :מאיר מצא דרך קלה להעביר סחורה ,הוא היה מעמיס את הארגז לתא המטען של אוטובוס אגד שנסע לעיר המבוקשת ,ותיאם עם מנהל נקודת המכירה שיחכה בשעה היעודה בתחנת האוטובוס וישלוף משם את הארגז עם בית המדרש הסחורה .באחד הימים העיר לו יוסי ידידו שאולי יש בזה חשש גזל שהרי לא בטוח שחברת אגד מסכימה לכך ,האם מותר למאיר לעשות זאת? ואם כבר עשה זאת מספר פעמים ,האם הוא צריך לשלם על כך לאגד? ובאותו עניין :אריאל חיפש דרך קלה להעביר את חבילת הפליירים מהדפוס לידידו שימי שהתגורר בבית שמש ,הוא היה קושר את חבילת הפליירים בחלקה התחתון של משאית שנסעה בקביעות לבית שמש ,ותיאם עם שימי שיבוא לקחת את החבילה מהחניון של חברת ההובלות בבית שמש .האם אריאל יהיה חייב לשלם? והאם יש הבדל בין שתי השאלות? תשובה בקצרה :מאיר חייב לשלם לאגד על המטען כפי מה שהוא נהנה ,כיון שהם מקפידים ומרשים רק לנוסעים שמשלמים להשתמש בתא המטען שלהם ,וזאת אף אם המטען קל ולא גורם לשום צריכה נוספת של דלק וכדומה .אולם אריאל יהיה פטור מלשלם על הנאתו מהמשאית ,כיוון שבעליה לא גילה את דעתו אם הוא מקפיד או לא ,אלא אם כן נגרם חיסרון אפילו קל לבעלים ,שאז יצטרך לשלם על כל הנאתו כפי מה שמשלמים לחברת הובלות. תשובה בהרחבה :מבואר בגמרא (מסכת בבא קמא דף כ') ש"זה נהנה וזה לא חסר פטור" ,כלומר ,שמי שנהנה מדבר ששייך לחברו ,אך לחבר לא נגרם שום נזק מזה, הוא לא יכול לחייב את מי שנהנה לשלם לו על הנאתו ,כיוון שלא היה לו שום הפסד מזה .יש גם אופנים שחז"ל התירו לכתחילה לאדם ליהנות מחפץ של חברו כי "כופים על מידת סדום" ,ומכריחים את הבעלים להרשות לאחרים ליהנות מחפציו ולא להתנהג כאנשי סדום שלא נתנו לאחרים ליהנות מהדברים השייכים להם (שלחן ערוך חושן משפט סימן שס"ג סעיף ו'). ולפי זה יש לברר האם מותר להכניס בתא של אוטובוס חפצים וליהנות משירותיה של חברת ההסעות ,והאם בדיעבד כשכבר עשה כך הוא יהיה חייב לשלם להם, שהרי הוא לא גרם שום נזק לחברה ממה שהוא נהנה והשתמש בהם .וההלכה ברורה ופשוטה שאסור לעשות כך מפני כמה סיבות. סיבה אחת :כמו שאסור לאדם לעלות לאוטובוס ללא תשלום כשנשאר מקום ריק ולטעון ש'זה נהנה וזה לא חסר' ו'כופים על מידת סדום' ,אלא הוא חייב לשלם. והסיבה לכך היא ,כי מערכת התחבורה משקיעה כספים רבים באחזקת האוטובוסים ובתשלום דמי הדלק ושכר הנהגים ,ואת כל זה הם עושים בשביל כל אחד ואחד מהנוסעים שירצה לנסוע באוטובוסים שלהם ,וכשאחד לא משלם זה נחשב 'זה נהנה וזה חסר' ,כי כל נסיעה עולה להם כסף רב ,ועל אף שהם היו משקיעים את כל הכספים האלו גם אם האיש הספציפי הזה לא היה מצטרף לנסיעה ,הרי שמבואר בהלכה (שולחן ערוך חושן משפט סימן רס"ד סעיף ד') שאם אדם הוציא הוצאות על חשבונו כדי להציל את עצמו ואת חברו ,על החבר לשלם לו על כך ,על אף שאותו אדם היה מוציא את ההוצאות האלו בכל מקרה כדי להציל את עצמו ,כיוון שבסופו של דבר ההוצאות היו מיועדות גם בשבילו .ולכן גם במקרה שלנו ,שההוצאות של חברת ההסעות הן בשביל כל המשתמשים בתחבורה שלהם ,על כל נוסע לשלם את סכום הנסיעה אף שהאוטובוס ייסע גם בלעדיו ,כיוון שההוצאות יועדו גם בשבילו וכשזה נהנה וזה חסר ,הנהנה חייב לשלם .וכיוון שכך ,גם מי שמשתמש בתא המטען לבד חייב לשלם ,כי הרי התא מיועד לאלו שנוסעים ומשלמים ורוצים להניח שם את המזוודות שלהם ,וחובה על כל מי שנהנה מההוצאות של חברת האוטובוסים לשלם להם על כך. האם הבעלים יכולים לעכב מהאחרים להשתמש בחפץ שלהם? סיבה נוספת לחובת התשלום היא ,על פי ההלכה המובאת בהמשך (שם סעיף ו') שאם בעל דירה אומר לדייר שמתגורר שם שיצא מדירתו ,על הדייר לשמוע בקולו אף אם הבעלים לא מפסידים כלום מכך שהוא גר שם ,ואם הוא ממשיך להתגורר בדירה הוא חייב לשלם על כך ,כי שום אדם לא חייב להכניס את חבריו לדירתו ומזכותו אף לעכב זאת .ולכן גם לחברת אגד יש את הזכות למנוע מאנשים להשתמש באוטובוסים שלהם ללא תשלום ,וכיון שהם דורשים זאת חייבים להישמע להם ,ועל המשתמש לשלם להם על כך ,אלא שגובה התשלום שהוא יתחייב לשלם יהיה לפי השער הנמוך שבשוק על העברת משלוחים ,כיוון שאין לאגד שירות כזה של העברת משלוחים. כשנגרם נזק קל לבעלים סיבה נוספת לחיוב :מובא בגמרא (מסכת בבא קמא דף כ') שכשנגרם לבעלים אפילו נזק קל ,על הנהנה לשלם להם על כל מה שהוא נהנה ,ולדוגמה ,אדם שמתגורר בחצרו של חברו ועשה נזק קטן לחצר על ידי כך שהוא מתגורר שם ,ואפילו חיסרון קל מאוד, הדין הוא שמגלגלים עליו את כל ההנאה והוא חייב לשלם על כל התקופה שהוא התגורר ונהנה מהחצר .לפי זה גם אצלנו יהיה מניח החבילות חייב לשלם לחברת ההסעות את כל הנאתו ,כיוון שהמטען מכביד על האוטובוס ומעלה את עלויות הדלק לחברה ,אלא שזה דווקא אם מדובר בחבילה גדולה שהנזק שווה לכל הפחות פרוטה, אך אם זו חבילה קלה שהמשמעות שלה לגבי הדלק הנה באגורות בודדות ,לדעת כמה פוסקים הוא יהיה פטור מלשלם. ולפי זה יש הבדל בן שני הסיפורים ,המשתמש באוטובוס ,ששם יש הוצאות מיוחדות לצורך המשתמשים בו ,והם גם מפרסמים שהם לא מרשים לאנשים שלא נוסעים איתם להניח שם חבילות ,הרי הוא חייב לשלם .אבל הקושר את החבילה שלו על דופן משאית יש לפטור אותו מלשלם מצד הדין של 'זה נהנה וזה לא חסר' ,אלא אם כן זה גורם לחיסרון מעט של שווה פרוטה ,שאז הוא חייב לשלם כפי מה שנהנה ,וכפי מה שרגילים לשלם בשוק על ההעברה כזו. לסיכום למאיר היה אסור להשתמש בתא המטען של האוטובוס ועליו לשלם להם על כך כמו שמשלמים לחברת הובלות ,ואילו אריאל שקשר את חבילתו למשאית פטור מלשלם, אלא אם כן הייתה זו מזוודה כבדה שצורכת דלק יותר משווה פרוטה שאז הוא צריך לשלם על כל הנאתו כפי שמשלמים על הובלה רגילה.
© Copyright 2024