הלכה
בס"ד גליון השבו חדש! עי בל שון ה ל כה ר ת פו צ ה ושיד ור ו O AC H A 2 G AL H י מי ג ע ש ל ה קודש רגע של הלכה בשלח | תשע"ז שנה ג | גליון יג (קטו) חזרה על הלכות השבוע נמסרו ע"י הרב יוסף ישעי׳ ברוין שליט״א מרא-דאתרא וחבר הבד״צ דשכונת קראון הייטס הלכות האלה מדברות על מקרים רגילים ובאופן כללי ,לא לכל מקרה .כאשר יש ספק האם ההלכה מתאימה למקרה מסוים ,כדאי לשאול רב למעשה. תשצו .חובת ההפנייה למקורות משניים גניבה של מילים ,מחשבות או רעיונות של אדם אחר והצגתם בפני הציבור כיצירה אישית [בלע"ז' :פלגיאט',]Plagiarism , קרויה בלשון חכמים "התעטפות באצטלא שאינה שלו" .עד היכן מגעת חובת האדם לומר דבר בשם אומרו? אם מקור מאוחר יותר מזכיר בדבריו מקור קדום יותר ,האם חובה על האדם המצטט אותם להראות באצבע אל שני המקורות? בדברי הגמרא מבואר ,כי בזמן שאדם מזכיר שמועה שקיבלה איש מפי איש ,וכך נאמרה ונמסרה מפומיה דרב זה לפומיה דרב אחר ומקבלין דין מן דין ,אינו חייב להזכיר את שמות כל מעתיקי השמועה (״אמר רב פלוני אמר רב אלמוני אמר רב פלמוני״) ,אלא די בכך שיזכיר את המקור הראשון והמקור האחרון ,ולא כל מה שבינתיים ,ובכך שיזכיר את השמועה עם ראשית ועם תכלית יצא ידי חובת אמירת דבר בשם אומרו. ישנם פוסקים אשר בכל זאת העלו להלכה ,כי על האדם מזכיר השמועה להזכיר שמות כל מעתיקי השמועה .אמנם ,רבו הפוסקים אשר נמנו וגמרו כי אין חובה להזכיר את שמות כולם, והוסיפו להכריע כי מעיקר הדין אין חובה על האדם אלא להזכיר את המקור הראשון בלבד ואין בלתו ,ואילו הזכרת המקור האחרון המבוארת ,כאמור ,בדברי הגמ' ,אינה אלא מנהג טוב ואינה חובה משורת הדין. דבר הרגיל הוא אשר האדם יוצר בכח שכלו מחשבה או רעיון מסוים ,ולאחר זמן הוא מוצאם כתובים עלי גליון בספרים קדמונים .דרך הסופרים בכגון דא הוא להוסיף ולציין אל הספר הקדמון בכתיבת 'שוב ראיתי' .עם זאת ,אין זאת כי-אם לשון סופרים שנהגו בו מתוך סברא ישרה שלא יחשדוהו השומעים או הקוראים בגניבה ועיטוף באצטלא שאינה שלו ,אך אין כל חובה הלכתית לכתוב זאת. רמז לכך שכתיבת 'שוב ראיתי' אינה חובה אלא תלויה ברצון הסופר ,מצאו דורשי רמזים בלשון הכתוב "וברצונם עקרו שור"; 'עקירת' הראשוניות על-ידי הוספת ה"שו"ר" -ראשי תיבות: שוב ראיתי -אינה חובת סופרים אלא תלויה "ברצונם". תשצז .מחילה על משכורת :ויתור או לא? שכיר שעשה מלאכה עבור בעל הבית ולא תבע את שכרו, שתיקתו מעידה על מחילתו ,ומאחר שהוא מחל על שכרו בעל הבית אינו חייב לשלם לו. דוגמא המוזכרת בדברי הפוסקים :רב המכהן ברבנות בלא שכר ,כלומר שנפנה מזמנו להשיב לשואלים הלכה למעשה, אשר ביום מן הימים תבע מבני הקהילה שכר בעד מלאכת שמים שעשה בעבר ,אין שומעין לו ואין בני הקהילה חייבים לשלם לו ,מאחר שמשתיקתו בעבר אנו שומעים כי הוא מחל על התשלום. מובן מאליו כי רב שטרם עלותו לכהן ברבנות נחתם עמו חוזה, בו הובטח לו תשלום בעד הזמן שהוא מקדיש למלאכת הקודש – בני הקהילה חייבים לשלם לו ,ואינם רשאים להשתמט מן התשלום אף במקום שכבר עבר קציר כלה חורף והרב לא דרש את התשלום ,שכן מאחר שהתחייבו לשלם לו בכסף מלא ,אין כל יסוד לשער כי הרב מחל על התשלום. כך באשר לשכירים המועסקים בידי בעל הבית לתקופה ארוכה :בעל הבית חייב לשלם להם את משכורתם ,אף אם אינם תובעים בפה מלא ,וחייב להוסיף על משכורתם אם עשו מלאכה עבורו בשעות הנוספות על שעות עבודתם .לעומתם ,שכירים שהועסקו בידי בעל הבית לשעות ספורות ,ועשו הם מלאכה שעות נוספות מבלי לכלול את השעות הנוספות ביומן עבודתם, מעלים אנו עליהם כאילו ויתרו ומחלו על השכר עבור השעות הנוספות ,ואינם זכאים לתבוע דמי שכירותם אלא עבור מספר השעות המסוים עליו סיכמו עם בעל הבית בתחילה. בכל המקומות הללו ,ההכרעה אם השכיר מחל על שכרו או לאו מיוסדת על 'אומדנא' ,אומדן דעת השכיר בידי הדיינים והשערת שכלם הישר בהתאם לפרטי המציאות השונים. [במקום תשלום הנתון במחלוקת – ראה בהלכה יומית אות תפט ואות תקנג]. תשצח .קרש חיתוך ודבר חריף במרחב המטבח היהודי כמעט ואין בנמצא צירוף חמור יותר מצירוף "דוחקא דסכינא" עם "דבר חריף" [בצל ,שום ,וכיוצא- באלו] .בעוד שאת רוב התערובות ,בין בשר בחלב או בין כשר ואינו כשר ,ניתן להתיר במקום שהכלים היו נקיים ואינם "בני יומם" [לא נעשה בהם שימוש בעשרים וארבע השעות האחרונות] ,שכן טעם האיסור פגום (״נותן טעם לפגם״) ושוב אין בכוחו לאסור*; במקום של חיתוך מזון חריף באמצעות סכין – היתר זה אינו קיים .מזון חריף מפליט בכח חריפותו טעם לא טרי וישן נושן [מלפני עשרים וארבע שעות או יותר] הבלוע בתוך הסכין -בין אם הסכין כשר ,בשרי או חלבי ,והופך אותו לטעם משובח (״אגב חורפיה מחליא לי׳״) ,וכך עובר אל המזון הנפרס או נחתך טעם מעולה (״נותן טעם לשבח״) שבסכין ,והמזון מקבל את המעמד ההלכתי של הסכין (לא כשר ,חלבי או בשרי). ישנם פוסקים המרחיבים את ההלכה האמורה ,ומורים כי היא אינה מצטמצמת אל סכין החיתוך ,אלא מוסבת אף אודות קרש החיתוך עליו נחתך המזון החריף ,כך שאם קרש החיתוך אינו כשר ,בשרי או חלבי ,יש בכח החריפות לחלץ את הטעם הקלוקל מתוך קרש החיתוך אל המזון החריף המונח עליו, וה״דבר חריף״ הופך להיות כמוהו (באותו מצב של קרש החיתוך אינו כשר ,בשרי או חלבי) .לעומתם ,מבחינים פוסקים אחריםבין הלחץ הרב שיש בין סכין החיתוך והמזון החריף ובין הלחץ המתון שיש בין קרש החיתוך והמזון החריף ,ולפיכך מסיקים כי ההלכה האמורה בעיקרה אמורה בסכינים ,ואינה אמורה בקרש החיתוך אלא בפעמים בהם המזון החריף נכתש במכתשת ,נקצץ בקנאות ,או נחתך בחפזון ,בהם האדם החותך דוחק בשעת החיתוך ,והלחץ בין קרש החיתוך והמזון החריף רב ביותר. למעשה ,בדרך כלל ,יש להחמיר לכתחילה שלא לחתוך דבר חריף המיועד לאכילה עם מאכלים בשריים על-גבי קרש חיתוך חלבי ,וכן להיפך .כמו כן ,אם כבר חתכו מזון חריף על-גבי קרש חיתוך חלבי ,אין לערב אותו לכתחילה יחד עם מאכלים בשריים, וכן להיפך. אמנם ,הלכה זו לענין קרש חיתוך אינה שכיחה ,שכן קרש חיתוך מצוי ,בדרך כלל אין בגדר אינו כשר ,בשרי או חלבי ,מאחר שנעשה בו שימוש במאכלים קרים בלבד ,ובכדי שקרש חיתוך יהפוך להיות אינו כשר ,בשרי או חלבי עליו להיות קרש שנעשה בו שימוש במאכלים חמים דוקא ,או בשטיפה בכיור עם שירי מאכלים במים חמים[ .ואז יש להימנע לכתחילה שלא לערב מזון חריף שנחתך על-גבי קרש חיתוך זה ,הבשרי או החלבי, יחד עם מאכלים מהמין ההפוך] .אכן ,ישנה אפשרות שקרש חיתוך שחתכו על-גביו מזון חריף באמצעות סכין בשרי או חלבי, הופך אף הוא להיות כזה .אבל גם זה רק לפי שיטה הראשונה המחמירה (כנ״ל) ,וגם זה – רק לפי תנאים מסויימים ובצירוף שיטות מחמירות יותר. בדיעבד ,בכל מקום בו התעוררה שאלה של תערובת בשר בחלב או כשר ואינו כשר [לא מחמת סכין החיתוך ,אלא] מחמת קרש החיתוך – האוכל מותר לאחר מעשה. *דרך כלל ,כלי נקי יש בכוחו להעביר את גדרו ההלכתי ,הבשרי או החלבי ,אל האוכל המתבשל בתוכו רק במקום שהוא נותן בו טעם לשבח ,ואילו כלי שאינו "בן יומו" ,שלא נעשה בו שימוש בעשרים וארבע השעות האחרונות ,טעם האיסור הבלוע בדפנותיו כבר מעופש ואינו נותן במאכל אלא טעם לפגם .משכך ,כלי שאינו כשר אינו אוסר מאכל כשר שהתבשל בו; כלי בשרי אינו אוסר מאכל חלבי שהתבשל בו או להיפך .כמו כן ,כלי בשרי או חלבי אינו מעביר את גדרו ההלכתי ,הבשרי או החלבי ,אל מאכל פרווה שהתבשל בו. להלכות אחרות בדין "בן יומו" – ראה הלכה יומית אות תנח ,תרנב ,ותשלט. תשצט .ללכת עם גרביים בבית בלי נעליים זקנינו הזהירונו שלא להלך ולטייל בבית בלא מנעלים .האם חשש זה הוא מנהג זקנים בעלמא ['באבע מעשיות״]] או יסודתו בהררי קודש בספרי ההלכה? על חשיבותם של מנעלים יש לנו ללמוד מדברי הגמרא המורה כי "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו" ,ומכאן שעל האדם למכור כל מה שיש לו ,אף את קורות ביתו ,בכדי שלא למנוע מנעלים מרגליו .אמנם ,הוראה זו מוסבת אודות אדם שאין לו מנעלים כלל ומהלך יחף בחוץ ולא באדם המהלך יחף בבית. הרמ"א [רבי משה איסרליש .מגדולי פוסקי ישראל .במאה השש עשרה למניינם] העלה להלכה כי האדם מוזהר שלא ללכת יחף .יש מרבותינו שכתבו כי הטעם לכך הוא משום צינה, מחשש סכנה שמא יצטנן ,ויש מרבותינו שכתבו כי הטעם לכך הוא משום צניעות וכבוד .אמנם ,אין בדברים אלו כדי איסור הליכה בלא מנעלים בבית ,שכן אין הדברים אמורים אלא בהליכה ברגליים יחפות ממש ,ואולם בהליכה ברגליים מכוסות בגרביים שוב אין לא חשש צינה ולא העדר צניעות וכבוד. בכתבי הקבלה אנו מוצאים טעם נוסף לאיסור הליכה ברגליים יחפות בדרך הסוד :משום שעל-ידי חטא אדם הראשון נתקללה האדמה כדכתיב "ארורה האדמה בעבורך" ונכנסה בה טומאה, והמהלך ברגליים יחפות מתדבק בטומאת הארץ .אמנם ,אף בדברים אלו אין כדי איסור הליכה בלא מנעלים בבית ,שכן אף הם אינם אמורים אלא בהליכה ברגליים יחפות ממש ,ואולם בהליכה ברגליים מכוסות בגרביים שוב אין חשש טומאת הארץ .זאת ועוד ,אין הדברים אמורים אלא בהליכה ברשות הרבים או בבית בשנים קדמוניות בהן הרגליים היחפות נוגעות בקרקע ,ואולם בהליכה בבית בזמן הזה ,עת קרקע כל הבתים רצופה מרצפות, אין הרגליים היחפות נוגעות בארץ ושוב אין חשש טומאת הארץ. יש הטוענים כנגד הליכה בלא מנעלים וטענתם בפיהם כי יש בכך משום מראה אבלות ,אולם בספרי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים לא מצינו סברא זו ,ואין לה יסוד ברור בספרי היהדות. וזאת תורת העולה ,כי על-פי שורת ההלכה אין כל איסור להלך ולטייל בבית בלא מנעלים .עם זאת ,הזהירים במנהגי זקנים וזקנות ,על יסוד תשובת הרשב"א [רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת .מגדולי חכמי ספרד הראשונים .במאה השלוש עשרה למניינם] המפורסמת שהובאה בספרי הפוסקים האחרונים לפיה יש ליזהר במנהגי זקנים וזקינות "ואין לדחות הקבלה שיש ביד הנשים זקנות מבני עמנו מפני שישים ריבוא מופתים המראים סתרו" ,רשאי בהחלט לנהוג בהתאם בבואו להיזהר מהליכה בבית בלא מנעלים. תת .סתם יינם בפרחי באך הנה ימים באים בהם גדל הרעב והצימאון לרפואה האלטרנטיבית ולתוספי המזון ההומאופתיים בכללה ,כשאיתם עלתה השאלה ההלכתית בדבר הכשרות של תמציות פרחי באך [ .]BFRתמציות פרחי באך המצויות בשוק מכילות בתוכן ברנדי כמרכיב קטן אך בעל חשיבות ,ומשכך באנו לכלל איסור "סתם יינם" בו נאסר עלינו מדברי סופרים לשתות יין של גוים .עם זאת, הדרך המקובלת להכנת התמצית שתהא ראויה לאכילה ,כוללת דילול של טיפות צמחים ספורות בתוך מים או שאר משקים רבים* – כלום הכמות המועטת של הברנדי בכלל התערובת עדיין מהווה בעיה הלכתית? ביטול "סתם יינם" ,לשיטת רוב הפוסקים ,הוא "ביטול בשש" [בעוד שרוב ביטולי תערובות הוא בשישים ,ביטול "סתם יינם" - שכל איסורו אינו אלא מדרבנן -ביטולו בשש] .הכמות המועטת של ברנדי בתערובת התמצית בהחלט בטלה בשש בשאר המשקים המעורבים בה[ .אף אם יבחר הבוחר להלך בשיטת המחמירים בברנדי יותר מיין סתם ,ואף אם ישתמש במספר הרב ביותר של טיפות התמצית המומלץ ביד הרוקחים ,הברנדי יהיה פחות משישית התערובת ולפיכך יהיה בטל]. אמנם ,אף אם נראה כי את יסוד איסור "סתם יינם" יש בידינו לבטל בשש ,מכל-מקום המעיין ימצא שעדיין לא עלתה בידינו לסלק את האיסור מכל וכל: [א] כלל גדול בהלכות ביטול תערובות הוא :חנ"נ [-חתיכה נעשית נבילה] ,לפיו ,חתיכת היתר שנאסר כתוצאה מנפילת חתיכת איסור אל תוכו ,כל חתיכת ההיתר כולה נחשבת מעתה כחתיכת איסור ,כאילו היתה היא עצמה נבילה [ולא רק כמות האיסור המעורב בה] ,ולפיכך אם תיפול אל מאכל היתר נזדקק לשישים היתר כנגד כל החתיכה כולה .אם-כך ,בבואנו לדלל את טיפות התמצית במשקה עלינו להקפיד שיהיה במשקה לא רק כנגד כמות הברנדי הקטנה שבכלל טיפות התמצית אלא כנגד כל טיפות התמצית כולן .בידינו למצוא זאת רק אם אשר ישתמש האדם בטיפות תמצית ספורות אך לא אם ישתמש במספר הרב ביותר של הטיפות המומלץ. [ב] הלכה פסוקה היא ש"אין מבטלין איסור לכתחילה". ייתכן מאד כי מעשה נטילת טיפות התמצית ועירובם במים או שאר משקים נופל תחת איסור זה של ביטול איסור לכתחילה. [ג] ישנם איסורים שיצאו מכלל הביטול ושוב אינם בתורת ביטול כלל" :דבר המעמיד" – דבר איסור שמחמתו עומדת ומתקיימת צורתו של דבר ההיתר בתוכו הוא מעורב אינו בטל כלל; "דרך עשייתו בכך" – דרך עשיית דבר ההיתר הוא בכך שמערבים בו את דבר האיסור [לדוגמאות נוספות של איסורים שיצאו מכלל הביטול – ראה הלכה יומית אות תקלו ,תרכט, תרעו] .אם-כך ,אף בתמציות פרחי באך ,בהם הברנדי האסור הוא המעמידם ,ובודאי כך דרך עשייתם בעירובו בתוכם ,באנו לכלל איסור "סתם יינם" שאינו בטל. עם זאת ,נראה כי יש בידינו הלכות שונות העשויות לאפשר לנו לסמוך עצמנו על קולות מסוימות ולהוליך אותנו בדרך ההיתר .ההיתר התקיף ביותר ,הוא ההיתר המבואר בפוסקים לחולה ליטול מיני רפואות שאינן כשרות במקום שהן נבלעות ואין בהן טעם [ראה הלכה יומית אות קפ] .אלא שלצורך ההשתמשות בהיתר זה יש צורך שהרפואה תהא "רפואה בדוקה" ,אשר הוכחה כרפואה שנתן בה רופא כל בשר כח לרפאות ,ואם-כך ,מלבד ששאלה גדולה היא האם יש כח בידינו להגדיר את הרפואה האלטרנטיבית ותוספי המזון ההומאופתיים כ"בדוקה" [במיוחד את תמציות פרחי באך שנכשלו במחקרים מדעיים רבים] ,שאלה גדולה נוספת היא האם יש כח בידינו להגדיר את התמציות הללו כ"רפואה" עבור חולה ,מאחר שהם נמכרות בשוק לצורך חיזוק כללי של בריאות הגוף ובריאות הנפש. אחר כל הדברים והאמת הללו ,עדיין ניתן למצא קולות מסוימות להתיר את השימוש בתמציות פרחי באך הללו והדומות להן ,ויש לעשות שאלת חכם שיכריע בכל מקום או מיני רפואה לגופם .וכאן המקום לציין ,שבארץ הקודש ניתן להשיג תמציות פרחי "באך" עם הכשר למהדרין. * מאחר שטיפות תמציות פרחי באך אפילו בכמות גדולה אינם מסוכנים ,רבים האנשים אשר משתמשים בהם באמצעות הנחה ישירה שלהם על הלשון .לכל לראש, עצה טובה קא משמע לן ,שרוב 'חסידי' תמציות פרחי באך מחשיבים אופן זה של שימוש כמועיל פחות .ועוד ועיקר ,שימוש כזה עלול להכיל בקרבו שאלה הלכתית חמורה יותר, שכן [בשימוש כזה אין בידינו להשתמש בהיתר "ביטול" המבואר להלן ,ואם-כך] אף אם נחשיב את האכילה באמצעות הנחה על הלשון כ"אכילה שלא כדרך" ,מכל-מקום[ :א] לכמה פוסקים" ,סיכה כשתיה" ,וההנחה על הלשון אסורה אף היא כאכילה ושתיה; [ב] לשיטת רבים מהפוסקים" ,סתם יינם" אסור אף בהנאה [ראה הלכה יומית אות תשמח]. אמנם ,מקום רב להקל באיסורים אלו עת בריאות האדם תלויה בהם ,אמנם בנדון דידן אין מקום לבוא לקולות הללו מאחר ש"איכא דרכא אחרינא" ,באמצעות דילולם במים או שאר משקים ,שביד כל אדם להלך בה [ואף מומלצת יותר ביד הרוקחים]. עוד בנושא רפואה אלטרנטיבית – ראה הלכה יומית אות יו״ד ואות קסה. תתא .בגדי שבת או בגדי חול בין הדרכים אשר ישעיה הנביא מצווה עלינו להלך בהם בכדי להבחין בין יום השביעי ובין ששת ימי המעשה הוא: "וכבדתו מעשות דרכיך".במצוות כבוד שבת זו של הימנעות מעשיית דרכי החול ,דרשו חכמים "שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול"; על האדם להחליף את מלבושיו לקראת שבת .הוסיפו על דבריהם הפוסקים ,כי "אנשי מעשה" המדקדים במצוות נזהרים שלא ללבוש בשבת כל בגד שלבשו בחול ,אף מכנסיים ,חולצה או חגורה. אנשים רבים מקפידים לייחד עבור יום השבת קודש חליפה ,קפוטה או בעקעטשע נפרדים מימות החול ,כמו גם נשים רבות המקפידות לייחד עבור יום השבת קודש מלבושים נפרדים מימות החול ,אותם הם עוטים רק לכבוד השבת ,אולם בדרך כלל אין מקפידים לייחד לכבוד שבת קודש חולצות או מלבושים תחתונים נפרדים ,שכן ,מאחר שהם מכובסים בקביעות אחר כל לבישה ולבישה ,נחשבים הם כמלבושים חדשים שיש בלבישתם משום כבוד השבת. הנוסע מביתו ליום השבת – עליו ליטול עמו שתי מערכות לבושים ,מערכת לבושי החול ומערכת לבושי השבת .במקום שאין ביכלתו ליטול עמו מערכת לבושים נוספת ,מחמת העדר מקום או טעם אחר שיש בו ממש ,והוא עומד ותוהה האם עליו ליטול עמו את מערכת לבושי החול או את מערכת לבושי השבת – מובן מאליו שעליו לבחור במערכת לבושי השבת, שכן בכך יקיים הוא את מצוות החכמים לכבד את השבת במלבושים המיוחדים לה .אולם ,כאן הבן שואל ,האם מלבושי השבת אכן יהיו עדיין חשובים כמלבושים המיוחדים לה בזמן שהאדם ילבשם אף ביום לפני השבת וביום לאחר השבת? המגן-אברהם [פירוש על שולחן-ערוך חלק אורח חיים בשם 'מגן אברהם נר ישראל' .חובר על ידי רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר .מגדולי חכמי פולין במאה השבע עשרה למניינם] מביא להלכה את המבואר בכתבי האריז"ל [רבי יצחק לוריא .גדול מקובלי צפת במאה השש עשרה למניינם] כי על האדם להיזהר שלא ללבוש כלל את מלבושי השבת בימי החול .אמנם ,פוסקים מאוחרים יותר – ושולחן ערוך הרב [רבי שניאור זלמן מליאדי .מייסד חסידות חב"ד ומגדולי חכמי ליטא במאה השמונה עשרה למניינם] בכללם – הביאו הלכה זו להיפך ,בצורה הידועה יותר ,שלא ללבוש בשבת מה שלבשו בחול ,ויש מקום לומר שלשיטתם האדם רשאי ללבוש את מלבושי השבת בעיתים מזומנים בימי החול .מטעם זה ,אין חשש בלבישת בגדי השבת ביום השישי וביום הראשון ,ואף אם ילבשם כזאב הטורף לפני ואחרי השבת יקיים בלבישתם בשבת את ציווי הנביא על כבוד שבת. מסיבות טכניות ,נשמטו ה"מראי מקומות וציונים" מגליון זה ,ואתכם הסליחה. GET THE DAILY 'ONE MINUTE HALACHA' IN ENGLISH לראות ולשמוע את ההלכה היומית :בלה"ק CALL (347) 696-7802. Archives can also be accessed there (#3). )#3 (ארכיון347.696.7802 :טלפון 972.3.97.86.898 :בא"י אימייל EMAIL halacha2go@gmail.com “subscribe” to receive the day's one minute Halacha audio, video & text. שלח אימייל עם בקשה להרשם לכתובת halacha2go@gmail.com VISIT www.halacha2go.com to see the video, text and archives. www.halacha2go.com :אתר WHATSAPP Add 1 (347) 456-5665 to your contacts then send a WhatsApp “subscribe” (video only). :וואטסאפ 1.347.456.5665 תוסיף מספר לרשימת אנשי הקשר שלך .'ושלח לשם בקשה ל'מנוי . אין לראות בזה שום המלצה להחזיק ולהשתמש במכשיר עם חיבור להאינטרנט:הערה :בקרוב ... מהיות טוב אל תקראn כיבוי דליקה בשבתn האם אפשר להקהל בכלn ?ספק דרבנן היזק שאינו ניכרn הגפן על יין מענבים ללאn גרעינים שינוי השםn ביטוח חיים על לפי תורהn בדיקת הסכין לאורn השמש מחלל שבת בועד הקהילהn לזכות התאומים רבקה ומנחם מענדל שיחיו ניגן "לרגל יום הולדתם וה"אפשערניש ביום י"ב שבט תשע"ז "ל"שנת הצלחה וחנה,ולזכות אחותם מושקא נתרם ע"י ולזכות הוריהם שניאור זלמן וזוגתו רחל שיחיו ניגן Please partner with us in teaching Torah to thousands of Yidden a day. For sponsorships, dedications, and ads (347) 465-7703 or email halacha2go@gmail.com 718.569.7500 :קול ילדי ישראל Sunday 12pm - 4pm Monday - Thursday 11am - 6pm Friday 11am - 2pm 718.804.0806 744 Eastern Pkwy • Evening Appointments Available • Special Financing Options Available. Advertising in the One Minute Halacha does not necessarily constitute a Badatz endorsement of products or services.
© Copyright 2024