‫הפחתת סטיגמה וקידום החלמה בבריאות הנפש‬ ‫ד"ר גליה מורן‪/‬אוניברסיטת בוסטון‬ ‫הרצאת פתיחה לכנס "ביחד נפחית את הסטיגמה"‬ ‫הכנס השנתי לבריאות הנפש‪ 9 ,‬דצמבר ‪2008‬‬ ‫שלום לכולם‪ ,‬אני רוצה להודות למארגני הכנס‪ ,‬ההזדמנות להשתתף בכנס חשוב ומשמעותי זה שעומד‬ ‫במרכזו של שבוע בריאות הנפש‪ .‬שמי גליה מורן ואני חוקרת ומלמדת במקום נפלא – המרכז לשיקום‬ ‫פסיכיאטרי בבוסטון‪ ,‬שפועל בדיוק ברוח זו‪ ,‬ואני עוד אספר לכם עליו בהמשך‪.‬‬ ‫בהרצאה זו אתייחס לשלושה נושאים‪ :‬ראשית לתופעת ההחלמה מהפרעות פסיכיאטריות‪ .‬שנית לבעיית‬ ‫הסטיגמה ובפרט סטיגמה בתוך תחום בריאות הנפש‪ ,‬ולבסוף אציג מספר דוגמאות של דרכים להפחתת‬ ‫סטיגמה וקידום החלמה במרכז לשיקום פסיכיאטרי באוניברסיטת בוסטון ובעוד מקומות בארצות הברית‪,‬‬ ‫בתקווה שדוגמאות אלו‪ ,‬יעודדו את היוזמות שכבר קיימות ויעוררו השראה בארץ‪ .‬בעיניי‪ ,‬ישראל‪,‬‬ ‫בהיותה מדינה קטנה ובעלת הרכב אנושי כל כך מיוחד ודווקא – היא מקום המאפשר הזדמנות אדירה‬ ‫לשינוי וצמיחה בתחום בריאות הנפש‪.‬‬ ‫אני רוצה להתחיל בלהזמין אתכם להתבונן בתמונה הזו של משפחה גרעינית‪ ,‬שכוללת אבא‪ ,‬אימא וילד‪,‬‬ ‫במצב די מאושר ונינוח‪.‬‬ ‫אני הולכת לתאר שני תרחישים לגבי המשפחה הזו‪ :‬בתרחיש הראשון האיש בתמונה חזר עתה הביתה‬ ‫מאשפוז בביה"ח עקב טיפול שקיבל למחלת הסרטן ממנה הוא סובל‪ .‬לרגע נסו לדמיין‪ ,‬מה צופן לו‬ ‫העתיד? כיצד משפחתו מגיבה למצבו? מה לגבי השכנים שלו?‬ ‫ובתרחיש השני‪ :‬מה אם הייתי אומרת לכם שהאיש הזה חזר עתה מאשפוז של שישה שבועות בעקבות‬ ‫משבר פסיכיאטרי‪ .‬לרגע‪ ,‬נסו לדמיין‪ ,‬מה צופן לו העתיד? כיצד משפחתו מגיבה למצבו? מה לגבי‬ ‫השכנים שלו?‬ ‫הראיתי לכם תמונה של משפחה שאין לנו שום ידע מוקדם לגביה‪ ,‬יחד עם זאת‪ ,‬ברוב המקרים‪,‬‬ ‫כשמשווים את התגובות השונות‪ ,‬כשחושבים על משבר פסיכיאטרי עולים בראש יותר תרחישים‬ ‫שליליים‪ ,‬עם תחושת אבדן‪ ,‬בושה וייאוש‪ .‬האם זה מוצדק יותר מסרטן? ובכלל האם הפרעה פסיכיאטרית‬ ‫פירושה תמיד עתיד שלילי?‬ ‫יותר ממחצית מתמודדים עם הפרעות פסיכיאטריות חמורות מחלימים לאורך זמן‬ ‫מסתבר שיותר מחמישים אחוזים מחולים פסיכיאטרים עם אבחנות כמו סכיזופרניה‪ ,‬הפרעה‬ ‫סכיזואפקטיבית‪ ,‬והפרעה ביפולרית מחלימים‪ .‬כשאני אומרת 'מחלימים' אני מתכוונת לשיפור משמעותי‬ ‫בלפחות ארבעה מתוך חמשת הקריטריונים הבאים‪ :‬אנשים מפסיקים לסבול מסימפטומים מתמשכים‪ ,‬לא‬ ‫צריכים להיעזר בתרופות‪ .‬חיים באופן עצמאי בקהילה‪ ,‬עובדים או עוסקים בהתנדבות ומגלים יחסים‬ ‫בינאישיים טובים ללא התנהגויות מוזרות שלפעמים מאפיינות מצבים פסיכוטיים‪ .‬כלומר מדובר בשיפור‬ ‫יוצא דופן לאורך השנים‪.‬‬ ‫זה אולי נשמע כחלום או פנטזיה – אבל זו עובדה קיימת‪ .‬לקח הרבה שנים לגלות זאת כי זה דורש מעקב‬ ‫ארוך טווח של ‪ 20‬ואפילו שלושים שנה‪ .‬בין שנות ה ‪ 70‬וה ‪ 90‬פורסמו עשרה מחקרי אורך‪ ,‬שהתקיימו‬ ‫המדינות ובתרבויות שונות‪ ,‬כולל ארה"ב‪ ,‬גרמניה‪ ,‬ויפן‪ ,‬מחקרים שכללו את "המקרים הקשים" ביותר‪,‬‬ ‫אנשים שהיו מאושפזים במשך שנים רבות במחלקות פסיכיאטריות‪.‬‬ ‫באופן מדהים מחקרים אלו הראו את אותן תוצאות‪ :‬מחצית ועד כ ‪ 70%‬מהאנשים החלימו באופן‬ ‫שתיארתי קודם ושבו לנהל חיים יצירתיים ובעלי משמעות‪ .‬כמובן‪ ,‬זה לא אומר שצריך לחכות ‪20-30‬‬ ‫שנה כדי שהמצב ישתפר‪ ,‬אנשים יכולים להשתקם בחזרה לחיים בעקבות מצב פסיכוטי כעבור כשנתיים‬ ‫ואף פחות‪ .‬אלא שממצאים אלו חשובים בכך שהם מספקים הוכחה מדעית שאנשים עם הפרעות‬ ‫פסיכיאטריות חמורות יכולים להתגבר על המגבלה שלהם ולחיות חיים מלאים ובעלי תפקוד‪ .‬עובדות אלו‬ ‫עומדות בניגוד לתפיסה הרווחת שאנשים עם הפרעות פסיכיאטריות הם בעלי מחלה עם דפוס של‬ ‫התדרדרות!‬ ‫סיפורי החלמה תוארו על ידי מאות אנשים תמיד כתהליך אישי שאינו חד‪-‬כיווני‬ ‫כאשר חוקרים תופעה כמו החלמה‪ ,‬נהוג להשתמש בשתי שיטות מחקר‪ .‬האחת היא מחקר אורך כמותי‪,‬‬ ‫כמו המחקרים האלו והשניה‪ ,‬היא מחקר איכותני המתבסס על הקשבה לסיפורים של אנשים שהחלימו על‬ ‫מנת להבין את התהליך האישי‪.‬‬ ‫מאות סיפורי החלמה שתועדו מתארים את תהליך ההחלמה כמאוד אישי‪ :‬שונה מאדם לאדם‪ .‬התהליך הוא‬ ‫גם לא חד‪-‬כיווני‪ ,‬במקום מהלך של קו ישר ממחלה להחלמה‪ ,‬זה תהליך של שני צעדים קדימה וצעד אחד‬ ‫אחורה‪ :‬החלמה כוללת תקופות של תובנה וצמיחה‪ ,‬תקופות ארוכות ללא שינוי כלל‪ ,‬ומצבים של נסיגה‬ ‫למשבר או מחלה שאחריהם שבים שוב לרמת תפקוד והחלמה שהיתה קודם לכן‪ .‬כך‪ ,‬שבעוד שהדפוס‬ ‫הכללי הוא ספיראלי‪-‬כלפי מעלה‪ ,‬ההרגשה מרגע לרגע אינה נחווית עם כיוון מוגדר‪.‬‬ ‫הגדרת החלמה‪/‬וויליאם אנת'וני‪1993 ,‬‬ ‫קשה להגיע להסכמה על הגדרה מדויקת אחת של החלמה‪ ,‬אך בהתבסס על סיפורים אלו‪ ,‬ביל אנתוני‪,‬‬ ‫ראש המרכז לשיקום פסיכיאטרי באוניברסיטת בוסטון הגדיר החלמה‪ .‬בתהליך ההחלמה‪ ,‬אמנם העבר‬ ‫אינו נמחק‪ ,‬ההשפעות של הפרעה הפסיכיאטרית עשויות להתמשך והחיים השתנו לתמיד‪ ,‬אך האדם עצמו‬ ‫עבר שינוי‪ ,‬ולכן המשמעות של ההפרעה ממנה הוא סובל השתנתה‪ ,‬כך שהיא כבר לא המוקד העיקרי‬ ‫בחייו‪ ,‬אלא הוא מתקדם הלאה בחייו למימוש מטרות וצרכים אחרים‪.‬‬ ‫ואת השינוי הזה‪ ,‬שמתרחש במסע ההחלמה באופן העמוק ביותר‪ ,‬ביל אנת'וני מגדיר כך‪" :‬החלמה היא‬ ‫תהליך ייחודי ואישי ביותר של שינוי עמדות‪ ,‬ערכים‪ ,‬רגשות‪ ,‬מטרות‪ ,‬מיומנויות ו‪/‬או תפקידים‪ .‬זוהי דרך‬ ‫לחיות חיים מספקים‪ ,‬בעלי תקווה ותרומה על אף המגבלות שנגרמות על ידי המחלה"‪ .‬במשפט אחד –‬ ‫החלמה היא "שיבה לחיים בעלי משמעות ומטרה"‪.‬‬ ‫מאפיינים משותפים של החלמה‬ ‫המאפיינים הבאים של החלמה עלו במחקרים ודיווחים של אנשים עם הפרעות פסיכיאטריות‪:‬‬ ‫‪ .1‬הגדרה עצמית מעבר למחלה – אנשים מספרים שהבנה וקבלה של המחלה שלהם הוא חלק גדול‬ ‫מתהליך ההחלמה‪ .‬לא חשוב כל כך להבין את האבחנה הפסיכיאטרית‪ ,‬כמו לקבל את המחלה כחלק‬ ‫מהחיים שלך – ולזכור שזה רק חלק מתמונה גדולה יותר; שאתה בן אדם מלא עם צדדים חזקים וחלשים‪.‬‬ ‫‪ .2‬פעולה ולקיחת אחריות – הכוונה היא שהחלמה היא לא דבר שקורה לאדם בהיותו פסיבי – אלא‬ ‫שהאדם עצמו צריך להיות פעיל לגבי שיפור חייו וזה אומר לקחת שליטה על החלטות שמשפיעות על‬ ‫החיים שלו‪ .‬כפי שאדם אחד אמר "שנים רבות הלכתי לפי ה"‪ "please fix me model‬ורק כשנעשיתי‬ ‫מעורב בתהליך ההחלמה שלי הבנתי שאף אחד לא הולך לרפא אותי‪ ,‬אני הולך להיות זה שיעשה זאת‪.‬‬ ‫‪ .3‬העצמה – החלמה דורשת הרבה נחישות‪ ,‬חוסן ואומץ‪ .‬אדם זקוק לאומץ רב בכדי להתמודד עם‬ ‫הקשיים המתעוררים בעקבות הפרעה הפסיכיאטרית‪ .‬אך בנוסף‪ ,‬פעמים רבות בן אדם צריך להחלים גם‬ ‫מהנטייה להיכנס לתפקיד החולה ובפרט "חולה הנפש" המסתובב עם תחושה פנימית של אזרח סוג ב'‪.‬‬ ‫לעיתים קרובות‪ ,‬החלק הקשה ביותר הוא הצורך להתגבר על דעות קדומות ואפליה שאדם חווה על בשרו‬ ‫ולקח לליבו‪.‬‬ ‫‪ .4‬מסרים של תקווה ‪ -‬מסרים של תקווה מאחר משמעותי‪ ,‬כמו בן משפחה או איש מקצוע הם קריטיים‬ ‫בזמנים של ייאוש‪ .‬לעורר תקווה אחרי ייאוש זו משימה קשה במיוחד‪ .‬תקווה‪ ,‬עבור הרבה אנשים‪,‬‬ ‫פירושה ההכרה בעליות ובירידות של תהליך ההחלמה והבנה שזה לוקח זמן‪ .‬אנשים שנמצאים בתהליך‬ ‫ההחלמה מספרים על מי שהאמינו בהם כאשר הם לא היו מסוגלים להאמין בעצמם‪ .‬אלו שעודדו את‬ ‫תהליך ההחלמה שלהם מבלי לכפות שיפור‪ ,‬אלו שניסו להקשיב להם בזמנים ששום דבר אחר לא נראה‬ ‫הגיוני‪.‬‬ ‫אם כך‪ ,‬ראינו שהחלמה היא אפשרית‪ ,‬שהיא לוקחת זמן ‪,‬שהיא תהליך אישי ולא חד כיווני‪ ,‬ושהיא דורשת‬ ‫מסרים של תקווה‪ .‬זהו לכן תהליך מאוד עדין ושביר‪ .‬אפשר לשאול אם כן את השאלה‪ ,‬כיצד נוכל לקדם‬ ‫החלמה? לזרז תהליכי החלמה כדי שיותר אנשים יוכלו לחוות החלמה‪.‬‬ ‫ואני עוברת עכשיו לחלק הבא של ההרצאה‪ :‬אחד האתגרים המרכזיים בקידום החלמה או שיבה לחיים‬ ‫בעלי משמעות ומטרה‪ ,‬הוא הפחתת סטיגמה שהיא מזיקה להחלמה בכך שהיא מונעת תקווה ומרסקת‬ ‫תחושות העצמה של מתמודדים‪ .‬נעבור עכשיו לבעיה של סטיגמה בהפרעות פסיכיאטריות‪ .‬מתוך תפישה‬ ‫ששינוי יכול לבוא רק מבפנים‪ ,‬אני אתמקד בסטיגמה בתוך תחום בריאות הנפש‪ .‬לבסוף נמשיך לחלק‬ ‫השלישי של ההרצאה בו אתן דוגמאות להפחתת סטיגמה וקידום החלמה בתחום בריאות הנפש‪.‬‬ ‫סטיגמה היא שפיטת אדם רק דרך התיוג הפסיכיאטרי שלו‪/‬שלה‬ ‫תמונה זו צולמה על ידי חוקר במרכז לשיקום פסיכיאטרי באוניברסיטת בוסטון שמתמודד עם הפרעה‬ ‫פסיכיאטרית חמורה‪ .‬התמונה צולמה במסגרת פרויקט העצמה אנטי‪-‬סטיגמה והיא מלווה בקטע הכתוב‬ ‫שאומר "כשמישהו רואה אותי‪ ,‬והוא שופט אותי על פי ההפרעה הפסיכיאטרית – הוא רואה רק צד אחד‬ ‫שלי ולא את כל הצדדים האחרים שבי"‪ .‬כפי שמהזווית הזו‪ ,‬רואים רק צד אחד של הבניין‪ ,‬ולא את הצד‬ ‫השני שבו יש הרבה חלונות עם וילונות צבעוניים ותמונות שנשקפות מתוך הדירות‪ .‬כך "אנשים עם‬ ‫הפרעות פסיכיאטריות הרבה פעמים נשפטים רק דרך האבחנה שלהם‪ ,‬וזוהי דרך מאוד שטוחה וחסרת‬ ‫ייחוד להתייחס לאדם" )* הנרטיב המלא באנגלית למטה(‪.‬‬ ‫ובאופן דומה לכך‪ ,‬סוציולוגים מגדירים את תופעת הסטיגמה בתחום בריאות הנפש שפירושה לשפוט אדם‬ ‫רק דרך האבחנה שלו ולא כאדם שלם‪ .‬האבחנה‪ ,‬התיוג הפסיכיאטרי‪ ,‬הופך להיות הסטאטוס השולט שלו‬ ‫שמאפיל על כל ההיבטים האחרים באדם‪ ,‬כך שהוא כבר לא הורה‪ ,‬או אוהב טבע‪ ,‬או בעל מקצוע‪ ,‬אלא‬ ‫הזהות שלו נעשית משהו חד‪-‬מימדי – האדם הוא המחלה שלו – הוא "סכיזופרן" או "בי‪-‬פולרי" )תסלחו‬ ‫לי על ה שימוש בשפה הזו(‪ .‬התיוג הפסיכיאטרי הופך לאות קלון שמכוון את כל היחס וההתנהגות כלפי‬ ‫אותו אדם‪ ,‬שמנחית אותו למעין דרגת אזרח סוג ב'‪.‬‬ ‫‪* Sometimes, when we look at someone with mental illness, we see only one side of him or her. Often we forget‬‬ ‫‪that we are dealing with a whole person. Stigma and preconceptions about mental illness can blind us to the fact‬‬ ‫‪that we are dealing with a human being. This picture shows the side of a building which is almost featureless . Its‬‬ ‫‪façade is devoid of any distinguishing characteristics, except for perhaps the hint of a face, defined by three small‬‬ ‫‪windows positioned in the place of eyes and a mouth, peering out from an otherwise completely blank wall. Yet‬‬ ‫‪the picture, upon closer scrutiny, reveals a depth that might otherwise be hidden from view. People with mental‬‬ ‫‪illness are often viewed as being their diagnoses, which is a very flat and unremarkable way of looking at‬‬ ‫‪someone. Stigma often predisposes us to see people only from one angle. Appreciating the whole person enables‬‬ ‫‪us to see them in an entirely different light.‬‬ ‫‪Anonymous, 2007‬‬ ‫סטיגמה נפוצה בתקשורת ובציבור‬ ‫אנחנו מוצפים כל הזמן במסרים סטיגמטיים לגבי אנשים עם הפרעות פסיכיאטריות‪ ,‬זה כולל את‬ ‫התקשורת‪ ,‬הטלויזיה‪ ,‬עיתונות והאינטרנט‪ .‬למשל‪ ,‬מחקר מראה שבשני שליש מהפעמים אנשים עם‬ ‫הפרעות פסיכיאטריות מתוארים בטלויזיה כמסוכנים ואלימים למרות שהתנהגות אלימה היא נדירה‬ ‫במציאות‪.‬‬ ‫יש גם את הקוטב השני‪ ,‬תיאור של אנשים עם הפרעות פסיכיאטריות כפאתטיים‪ ,‬כמו ילדים קטנים ועם‬ ‫חולשה מוסרית שאינם מסוגלים לטפל בעצמם‪ ,‬וזה נוגד ופוגע בהחלמה שחלק אינטגראלי ממנה הוא‬ ‫העצמה והרעיון שהמתמודד לוקח אחריות על חייו‪.‬‬ ‫וצריך להיזהר גם מליפול למלכודת של תיאורים של מקרים שהחלימו כיוצאי דופן של אנשים עם גאונות‬ ‫נדירה כמו בסרט נפלאות התבונה‪ ,‬בו סיפור ההחלמה של הפרופסור ג'ון נאש נתפש כאירוע יוצא דופן‪,‬‬ ‫במקום להבין‪ ,‬שהחלמה מהפרעות פסיכיאטריות מתרחשת יומיום בקרב אנשים רגילים‪.‬‬ ‫סטיגמה מובילה לאפליה‬ ‫לסטיגמה כוח הרסני בכך שלסטריאוטיפים ולדעות הקדומות האלו יש השלכות מעשיות מצד אנשים‬ ‫בעמדות כוח כלפי מי שמתמודד בחייו עם הפרעה פסיכיאטרית בכל תחומי החיים‪:‬‬ ‫‪ .1‬במערכות יחסים זה יכול להיות "אני לא אתן לבת שלי לצאת עם מישהו שאושפז בבית חולים‬ ‫פסיכיאטרי"‪.‬‬ ‫‪ .2‬בתחום הדיור‪ ,‬בעל הדירה יכול לטעון "כיצד אוכל לתת למישהו כזה לחיות בדירה שלי"‪ .‬ומוכרת‬ ‫היטב התופעה הידועה של ‪ – Not In My Back Yard) NIMBY‬או בעברית "לא בבית ספרינו(‪,‬‬ ‫תופעה שבה שכונות שלמות מארגנות עצומות כנגד מגורים של אנשים עם הפרעות פסיכיאטריות‬ ‫בקרבתם‪ .‬כפי שאמרתי קודם‪ ,‬החלמה קשורה בחזרה לחיים מלאים בקהילה‪ .‬אבל אם החברה או הקהילה‬ ‫הקרובה לי דוחה אותי מקרבה‪ ,‬איך אפשר לצפות שאנשים יוכלו להשתפר ולהחלים בתנאים כאלה?‬ ‫‪ .3‬בשוק העבודה – למשל‪ ,‬המעסיק חושב "איך אני יכול לסמוך על מישהו כזה שיעשה את העבודה כמו‬ ‫שצריך"‪ .‬מחקרים מראים שאנשים בעלי כישורים מתאימים מופלים על בסיס האבחנה הפסיכיאטרית‬ ‫שלהם‪ .‬אנשים שחשפו את האבחנה בעבודה מקבלים מכתבי פיטורין וסובלים מיחס עוין או משפיל‬ ‫בעבודה‪.‬‬ ‫‪ .4‬ברמת תהליכים של קביעת מדיניות – חשוב לזכור שהתופעה של הפרעות פסיכיאטריות היא נפוצה‬ ‫מאוד יחסית ‪ -‬אחד מעשרה יפתחו מוגבלות בעקבות הפרעה פסיכיאטרית ואחד מארבעה מושפע באופן‬ ‫בלתי ישיר בתור בן משפחה – זה אומר שחלק גדול מהאוכלוסיה נושא בתוצאות של הפרעות‬ ‫פסיכיאטריות – אך היחס הזה לא מקבל ביטוי בפוליטיקה ובסנגור על זכויות בגלל לובינג חלש עבור‬ ‫אנשים עם מגבלות פסיכיאטריות – רבים חווים בושה גדולה מידי מכדי לצאת החוצה ולתבוע את‬ ‫זכויותיהם‪ ,‬ולכן רבים נותרים לבד בהתמודדותם‪.‬‬ ‫סטיגמה מופנמת של מתמודדים‪ :‬סטיגמה‪-‬עצמית‬ ‫אני רוצה לעבור מהבעיה של סטיגמה ואפליה בציבור הרחב‪ ,‬לדבר על היבט אחר‪ ,‬חמקמק אך טראגי‬ ‫לגבי סטיגמה‪ ,‬וזה כאשר אנשים שבעצמם מתמודדים עם הפרעה פסיכיאטרית מאמינים בסטיגמה ומפלים‬ ‫כנגד עצמם‪ .‬תופעה זו נקראת סטיגמה עצמית – והנה ציטוט של מתמודדת שמתארת את החוויה הזו‪:‬‬ ‫"בחושבי על עצמי כאשפה‪ ,‬הייתי עוזבת את המדרכה במה שחשבתי כהתנהגות הולמת ביחס לכל אלו‬ ‫שנמצאים מעלי במעמד החברתי‪ .‬אלו כללו כמובן‪ ,‬את כל שאר האנושות"‪.‬‬ ‫לסטיגמה עצמית יש השלכות מעשיות על חיי מתמודדים שכוללת נטייה להתבודד ונטייה לסבול מערך‬ ‫עצמי נמוך‪ ,‬לא לנסות אפילו לחפש עבודה או לא להעיז ללכת לראיונות עבודה‪ ,‬ועוד‪ ,‬התנהגויות אלו‬ ‫אינן נובעות מההפרעה הפסיכיאטרית אלא בגלל סטיגמה העצמית‪.‬‬ ‫סטיגמה בקרב אנשי מקצוע מתבטאת בציפיות שליליות להחלמה‬ ‫היבט אחר של סטיגמה שכמעט שלא מדברים עליו אבל שהוא היבט מכריע לגבי קידום החלמה הוא‬ ‫סטיגמה של אנשי מקצוע‪ .‬בעוד שלאנשי מקצוע יש ספקטרום רחב של דעות וגישות‪ ,‬ורבות מהן מאוד‬ ‫הולמות החלמה‪ ,‬מערכת בריאות הנפש ככלל עדיין רוויה בסטיגמה לגבי מתמודדים‪ .‬אנשי מקצוע פעמים‬ ‫רבות לא מודעים לגבי המחקר החדש והסיפורים האישיים של החלמה‪ ,‬ואז הם מתמקדים בטיפול‬ ‫בסימפטומים עם ציפיות שליליות לגבי הסיכויים להחלמה‪.‬‬ ‫הרבה פעמים הביטוי של הסטיגמה הזו היא לא גלויה‪ ,‬כך שאנחנו אפילו לא שמים לב אליה בתוך‬ ‫ההתבטאויות של עצמנו‪ .‬אני זוכרת את עצמי כפסיכולוגית‪ ,‬חשה מצוקה ומרגישה צורך להזהיר מטופל‬ ‫לגבי המתח הרב שעלול לעלות אם ינסה לחזור לעבודה ושאולי זה בעצם לא רעיון טוב לנסות זאת‪.‬‬ ‫דוגמאות אחרות כוללות שחשתי אחריות להזהיר מטופל מכניסה לקשר רציני‪ ,‬או שהרגשתי שזו אחריותי‬ ‫המקצועית לא לאפשר למטופל ללכת ללמוד במכללה‪ .‬כל אלו מתוך חשש שהשינויים יביאו ללחצים‬ ‫גדולים מידי‪ ,‬יגרמו לנסיגה במצב ואולי אף יובילו לאשפוז‪ .‬כמובן‪ ,‬אלו שיקולים רלוונטיים שחשוב‬ ‫לקחת בחשבון‪ ,‬אך יותר מידי פעמים אנחנו‪ ,‬אנשי המקצוע‪ ,‬נוטים בקלות רבה מידי להטות את הכף לצד‬ ‫השלילי‪ ,‬והציפיות שליליות עלולות לחסום הזדמנויות שעשויות להיות קריטיות לתהליך ההחלמה‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫כפי שאמרנו בהתחלה‪ ,‬החלמה מבוססת על מסרים של תקווה‪ .‬לאנשי מקצוע יש תפקיד מכריע במתן‬ ‫תקווה לאדם ברגעים של מצוקה בהן הוא כבר לא מאמין בעצמו‪ .‬המסרים השליליים האלו של אנשי‬ ‫מקצוע הרבה פעמים נאמרים בתמימות ואפילו מתוך תחושה של אחריות מקצועית‪ ,‬ואני רוצה לתת לכם‬ ‫דוגמא למסר כזה ולמקרה שבו המתמודדות לא הקשיבה למסר הזה‪.‬‬ ‫זהו הסיפור של לין לג'ר‪ :‬לין לג'ר‪ ,‬היום היא אישה בת ‪ +50‬שעובדת היום במרכז לשיקום פסיכיאטרי‬ ‫באוניברסיטת בוסטון והיא גם מנהלת ארגון של צרכנים שמספק שירותי עמיתים )מתמודדים העוזרים‬ ‫למתמודדים אחרים(‪ .‬מאז גיל ‪ 15‬לין סבלה מהפרעה פסיכיאטרית קשה‪ .‬כל שנתיים היא היתה‬ ‫מתאשפזת‪ .‬לא משנה מה היא היתה עושה‪ ,‬עד כמה היתה מתאמצת‪ ,‬המחלה הפסיכיאטרית שלה היתה‬ ‫מגיחה על פני השטח והיא היתה מוצאת את עצמה באשפוז בעקבות מצבים פסיכוטיים ודיכאוניים שוב‬ ‫ושוב‪ .‬עד שבאשפוז אחד הרגישה שהיא כבר לא יכולה יותר ושאם המצב שלא ישתנה היא חותכת את‬ ‫הורידים ומסיימת עם חייה‪ .‬במהלך אותו אשפוז היא נתקלת במודעה בעיתון על בית ספר פרא‪-‬משפטי‬ ‫והרעיון מוצא חן בעיניה ואינו מרפה ממנה עד שהיא מחליטה להירשם ללימודים האלו‪ .‬כשהיא מספרת‬ ‫את זה לפסיכיאטר שלה‪ ,‬הוא מכחכח בגרונו ואומר לה שכרגע זה ממש לא רעיון טוב‪ ,‬אולי בעוד שנה‪-‬‬ ‫שנתיים כשמצבה יתייצב קצת‪ .‬לין לא יכולה לקבל את התשובה הזו שמותירה אותה ללא מוצא והיא‬ ‫מחליטה בכל זאת להירשם‪ .‬היא עושה זאת במהלך חופשת סופה"ש ולא חוזרת למחלקה בידיעה שאם‬ ‫תשוב ויידעו שנרשמה‪ ,‬יאשפזו אותה בכפייה‪ .‬כך‪ ,‬ללא כל תמיכה ממערכת בריאות הנפש היא מתחילה‬ ‫את הלימודים‪ .‬הלימודים לוקחים הרבה זמן‪ ,‬עם עליות ומורדות‪ ,‬עם תקופות שבהם היא מפסיקה כי מצבה‬ ‫לא מאפשר לה‪ ,‬ואחר כך משלימה את החסר‪ .‬בסופו של דבר היא מסיימת את הלימודים ומקבלת תעודה‬ ‫לעבוד כיועצת פרא‪-‬משפטית‪ .‬היא מגיעה למרכז לשיקום פסיכיאטרי באוניברסיטת ומתחילה לעבוד‬ ‫כיועצת לגבי זכויות של אנשים עם מגבלות פסיכיאטריות‪ .‬לין מספרת שהמפגש עם המרכז היווה חוויה‬ ‫מכוננת עבורה‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה שהיא שמעה את המושג "החלמה" ושאנשים מתייחסים אל זה‬ ‫כאל מובן עם גישה עניינית וחיובית‪" ':‬אוקי‪ ,‬אנחנו יודעים שאפשר להחלים‪ ,‬עכשיו מה הלאה‪ ,‬איך אנחנו‬ ‫מתקדמים מפה?"‪.‬‬ ‫עם הזמן לין מתחילה ללמד עוד קורסים במרכז ההחלמה ומתחילה להעביר גם השתלמויות לאנשי מקצוע‬ ‫בנושא שיקום‪ .‬באחת הפעמים היא מגיעה להעביר סדנה באותה מחלקה שבה היא הייתה מאושפזת שנים‬ ‫רבות קודם לכן‪ .‬שם היא פוגשת את אותו הפסיכיאטר שטיפל בה אז‪ .‬היא מזהה אותו מיד‪ ,‬לו לוקח זמן‬ ‫להבין מי היא ומהיכן היא מוכרת לו‪ .‬הוא מתבונן בה ארוכות‪ ,‬ושואל אותה‪" :‬אני מכיר אותך מאיפשהו‪,‬‬ ‫אבל אני לא מצליח לזכור מהיכן?" ולין עונה לו "כן‪ ,‬אני מכירה אותך גם‪ ,‬אני הייתי מאושפזת כאן לפני‬ ‫שנים רבות‪ ,‬אני אותה הבחורה שהלכה ללמוד בבית הספר הפרא‪-‬משפטי" והוא מגיב‪" :‬אהה‪ ,‬כן‪ ,‬אני‬ ‫זוכר אותך עכשיו‪ ..‬את נעלמת לנו ותהינו מה קרה איתך?"‪ .‬והיא עונה; "ובכן‪ ,‬סיימתי את הלימודים‬ ‫ובאמת נעשיתי יועצת לעניינים פרא‪-‬משפטיים"‪" .‬אהה‪ ,‬יופי‪ ,‬אני שמח לשמוע‪ .‬ומה את עושה כאן‬ ‫היום?" והיא עונה; "אני היום מעבירה לך את ההשתלמות"‪ .‬התגובה של הפסיכיאטר היתה של הלם‪,‬‬ ‫הוא ספק את ידיו בתנועה של חוסר אמונה ואמר "איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות?" ובמהלך‬ ‫ארבע שעות של סדנה‪ ,‬הוא לא יכול היה שלא לשוב ולתהות בקול רם "איך זה יכול להיות?!"‪ .‬ולמרות‬ ‫שהיום הוא ולין קולגות וחברים טובים‪ ,‬הדוגמא הזו‪ ,‬מעבר להיותה עוד סיפור החלמה מוצלח‪ ,‬ממחישה‬ ‫עד כמה מושרשות עמוק הציפיות השליליות שלנו אנשי מקצוע‪ ,‬ועד כמה אנחנו מתקשים להאמין בסיכוי‬ ‫להחלמה ושיפור משמעותי בחיים של אנשים המתמודדים עם הפרעות פסיכיאטריות‪.‬‬ ‫עצוב לגלות שמחקרים מראים שבמערכת בריאות הנפש יש יותר סטיגמה ופסימיות מאשר בציבור הרחב‪.‬‬ ‫לאנשי מקצוע יותר ציפיות שליליות לגבי הסיכוי להחלמה ויותר תגובות דחייה מאנשים עם הפרעות‬ ‫פסיכיאטריות‪ .‬מדוע זה קורה? יש לכך סיבות היסטוריות שמתמשכות עד היום דרך תופעה שנקראת‬ ‫אשליית הקלינאי‪ .‬אשליית הקלינאי היא תופעה פשוטה‪ :‬הקלינאי רואה בעיקר את מעט המקרים החולים‬ ‫ביותר‪ .‬מתמודדים שנמצאים בתהליכי החלמה לא מגיעים לקלינאי‪ ,‬או שמגיעים מפעם לפעם לתקופות‬ ‫זמניות בלבד‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנשים שהחלימו‪ ,‬והם מחזיקים בעבודות כמו להיות מנהלים‪ ,‬מנהיגים‪ ,‬מהנדסים‪,‬‬ ‫מורים‪ ,‬אחיות וכו'‪ ,‬לא נוטים לחשוף את האבחנה שלהם‪ .‬זה מוביל את הקלינאי לראות תמונה עגומה‬ ‫לגבי הפרעות פסיכיאטריות‪ .‬תמונה שמונעת מהם לתת מסרים של תקווה‪ ,‬מייאשת מתמודדים ופוגעת‬ ‫בניסיונות שלהם לחזור לחיים עם תפקוד ומשמעות‪.‬‬ ‫אז דיברנו על האפשרות להחלמה ובעיית הסטיגמה ועכשיו אני עוברת לדבר גישות שמפחיתות סטיגמה‬ ‫ומקדמות החלמה בארה"ב‪ .‬חשוב להבין שגם בארצות הברית‪ ,‬למרות שקיימת דחיפה ברמת הממשל‬ ‫לקדם החלמה לכל מי שמתמודד עם הפרעה פסיכיאטרית‪ ,‬רוב מערך בריאות הנפש שלהם עדיין סובל‬ ‫מאפליה וסטיגמה‪ .‬אלא שישנם כיסים של מצוינות מפוזרים במדינות שונות שפועלים בצורות שונות ואני‬ ‫אדגים זאת דרך המרכז לשיקום פסיכיאטרי באוניברסיטת בוסטון‪.‬‬ ‫נחזור קודם לתמונה שהראיתי לכם בהתחלה‪ ,‬ואני רוצה לשתף אתכם באסוציאציה אחת ששמעתי‪ .‬אישה‬ ‫אחת אמרה שבתרחיש הראשון‪ ,‬בו תיארתי האיש כחולה בסרטן‪ ,‬היא נזכרה בחבר שלה שאובחן‬ ‫לאחרונה עם סרטן הריאות‪ ,‬הוא עבר ניתוח וטיפולים אינטנסיביים וחייו נהפכו עליו לחלוטין‪ .‬יחד עם‬ ‫זאת הוא זכה למבול של אהבה ותמיכה מבני משפחה וחברים‪ ,‬היה לו אתר באינטרנט שבו הוא עדכן כל‬ ‫שבוע לגבי מצבו‪ ,‬תחושותיו ורגשותיו‪ ,‬בעוד שהוא מקבל המלצות לגבי סוגי טיפולים חדשים‬ ‫קונבנציונלים ואלטרנטיביים מאנשים אחרים שאובחנו עם סרטן‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬התרחיש השני‪ ,‬בו תיארתי את האיש שחזר מאישפוז פסיכיאטרי‪ ,‬הזכיר לה את החברה שלה‬ ‫שכרגע מתמודדת עם דיכאון קשה‪ ,‬היא אושפזה לזמן מה ואיבדה את העבודה שלה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬היא‬ ‫היתה בודדה‪ ,‬רק קומץ אנשים ידעו על מצבה‪ ,‬והיא בהחלט לא תיכננה לפרסם או לעדכן את מצבה‬ ‫באינטרנט‪.‬‬ ‫הפער בין שני המצבים האלו‪ ,‬בין מבול האהבה והתמיכה במצב של התמודדות עם סרטן‪ ,‬לעומת הבידוד‬ ‫והיעדר גישה למקורות ידע ותמיכה במקרה של התמודדות עם הפרעה פסיכיאטרית נובע במידה רבה‬ ‫מסטיגמה‪ ,‬ולגבי איך במרכז לשיקום פסיכיאטרי בבוסטון מגשרים על פער זה‪ ,‬אתייחס עכשיו‪.‬‬ ‫המרכז לשיקום פסיכיאטרי אוניברסיטת בוסטון‬ ‫המרכז לשיקום פסיכיאטרי‪ ,‬נוסד ב‪ 1979 -‬על ידי פרופסור ויליאם אנת'וני והוא כולו מושתת על גישת‬ ‫ההחלמה וראיית האדם מעבר לאבחנה הפסיכיאטרית שלו‪ .‬הגישה במרכז היא שכמו בני אדם אחרים‪,‬‬ ‫אנשים המתמודדים עם הפרעות פסיכיאטריות רוצים ומסוגלים לבנות לעצמם חיים משמעותיים בקהילה‪.‬‬ ‫למרכז מחלקה של מחקר ומחלקה של הוראה‪ ,‬ישנו גם כתב עת שנקרא ‪Journal of Psychiatric‬‬ ‫‪ ,Rehabilitation‬והמרכז מספק גם שירותי שיקום ותעסוקה‪.‬‬ ‫אבל אולי הדבר המרתק ביותר במרכז היא העובדה ש‪ 60%-‬מאנשי הצוות שלו הם אנשים עם הפרעות‬ ‫פסיכיאטריות‪ .‬כשהגעתי למרכז‪ ,‬הופתעתי לגלות שחלק מהשמות הגדולים שקראתי בארץ במאמרים‪ ,‬הם‬ ‫אנשים שבאופן אישי מתמודדים עם הפרעה פסיכיאטרית חמורה‪ .‬ואני מרגישה איך המפגש הזה עם‬ ‫אנשים כל כך יצירתיים‪ ,‬מעניינים ומקסימים מפוגג את אשליית הקלינאי שלי‪.‬‬ ‫העקרונות הבסיסיים המנחים את המרכז הם של אנושיות ואזרחות‪ .‬אלו עקרונות הנובעים מערכי‬ ‫ההחלמה שכוללים את‪:‬‬ ‫‪ .1‬ראיית האדם מעבר למחלה ‪ -‬התייחסות למתמודדים כאנשים מלאים מעבר למחלה עם כישורים‪,‬‬ ‫מסוגלויות וכוחות שיכולים לתרום ולהיות חלק אינטגראלי מצוות העובדים במרכז‪.‬‬ ‫‪ .2‬תקווה ‪ -‬שמתבטאת בכך שגם במצבים הקשים ביותר‪ ,‬מחזיקים בתקווה עבור המתמודד‪ ,‬וזה מתבטא‬ ‫גם בפועל‪ ,‬למשל לא מזמן אחד מאנשי הצוות שהוא מתמודד נאלץ להפסיק זמנית את עבודתו בגלל‬ ‫התדרדרות במצבו‪ .‬במקום שיפטרו אותו‪ ,‬הוא קיבל הרבה תמיכה‪ ,‬וחופשת מחלה‪ ,‬עד שהוא הרגיש טוב‬ ‫יותר ויכול היה לבוא ולהמשיך לתרום מכישרונו למחקר במרכז‪.‬‬ ‫‪ .3‬יכולת בחירה ‪ -‬ביכולת בחירה הכוונה לתמוך בקבלת החלטות עצמאית בתהליך ההחלמה האישי של‬ ‫כל אחד‪ ,‬וזה כולל מחויבות של המרכז בפעילויותיו השונות לספק ידע וכלים למתמודדים על מנת שיוכלו‬ ‫לקבל החלטה מושכלת על בסיס ידע קיים‪ ,‬לגבי תהליכי הטיפול והשיקום שלהם‪.‬‬ ‫‪ .4‬העצמה ‪ -‬לבסוף הפעילויות השונות מכוונות גם להעצמה של מתמודדים‪ ,‬מתוך הבנה שסטיגמה עצמית‬ ‫וערך עצמי נמוך פוגעים בתהליכי החלמה‪ ,‬ולמתמודדים נדרשים תהליכי העצמה ממושכים כדי לפרוץ‬ ‫החוצה מתוך הכניסה לתפקיד הפסיבי של החולה )אותו ה '‪ 'Please fix me model‬שציינתי בהתחלה(‪.‬‬ ‫מרכז החלמה‪ :‬מסגרת לימודים לפי מודל חינוך מבוגרים‬ ‫ומפאת חוסר זמן אני אתאר רק ‪ 2‬פעיליות של המרכז‪ :‬האחת היא מרכז ההחלמה ‪-‬‬ ‫זהו מרכז שיקום שנמצא בתוך סטינג אקדמי‪ ,‬ופועל לפי מודל של חינוך מבוגרים בקהילה‪ :‬כל אדם‬ ‫שמתמודד עם הפרעה פסיכיאטרית בקהילה מוזמן לבוא ולהשתתף בקורסים‪.‬‬ ‫הקורסים מיועדים לקדם מוכנות לשינוי ושיקום – אם דיברנו על הבעיה של חוסר תקווה‪ ,‬חוסר העצמה‪,‬‬ ‫הסטיגמה שפוגעת בערך העצמי – מרכז ההחלמה מכוון להעלות את הערך העצמי של מתמודדים ולסייע‬ ‫להם לשקול ברצינות שינוי בחייהם באמצעות קורסים שונים המגבירים ידע ומיומנויות‪ .‬כלומר‪ ,‬חוסר‬ ‫המוטיבציה‪ ,‬או חוסר האנרגיה נתפשים כאתגר שלנו המערכת ולא כסיבה לוותר על שיקום והחלמה‪ .‬ביל‬ ‫אנתו'וני אוהב להדגים זאת באנלוגיה לשיקום בעיוורון – אותו עיוור שמסרב להגיע או להשתמש‬ ‫בשירותי השיקום – האם נאמר עליו ש"הוא כנראה עיוור מידי מכדי להשתקם או להינות משירותי‬ ‫השיקום" – זה לא נשמע הגיוני‪ .‬כך‪ ,‬חוסר מוטיבציה‪ ,‬היא בעיה של שירותי הטיפול והשיקום ולא נתפשת‬ ‫כסימפטום של המחלה‪.‬‬ ‫מה שמיוחד במרכז ההחלמה זה שלא נדרשת הפנייה ממטפל או קליניקה על מנת להגיע‪ .‬המתמודד הוא לא‬ ‫חולה‪ ,‬אלא סטודנט – ככזה הוא נמצא בתפקיד אקטיבי של מ י שצריך להפנים ידע ולהשתמש בו כפי‬ ‫שהוא בוחר להשתמש בו על מנת לקדם את ההחלמה שלו‪.‬‬ ‫ישנם כ‪ 25-‬קורסים שמתחלקים לתחומי א‪ .‬עבודה‪ ,‬ב‪ .‬בריאות וג‪ .‬פיתוח אישי‪:‬‬ ‫א‪ .‬עבודה – תחום הכולל קורסים בתחומי מחשבים וניהול משרדי‪ .‬זה כולל היכרות עם תוכנות מחשב‬ ‫אופיס‪ ,‬אקסל וכו' הרלוונטיות לעבודות משרד‪ ,‬כמו גם הכנה לקראת כניסה בחזרה לשוק העבודה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בריאות – תחום הכולל קורסים בבריאות נפשית ופיזית‪ ,‬כמו ניהול מחלה והחלמה ) ‪Illness‬‬ ‫‪ ,(Management and Recovery‬וגם קורסים בתזונה ויוגה‪ .‬לאחרונה גילו עובדה מזעזעת‪ ,‬שתוחלת‬ ‫החיים של מתמודדים קצרה יותר ב ‪ 25‬שנים מאשר באוכלוסיה הכללית‪ .‬מתמודדים סובלים ממצב‬ ‫בריאותי כללי ירוד‪ ,‬ממחלות סוכרת‪ ,‬לב ולחץ דם‪ .‬המצב הזה נובע בין השאר מחוסר תשומת לב לבעיות‬ ‫בריאות בקרב מתמודדים ומחוסר התייחסות רצינית של אשי מקצוע לתלונות של מתמודדים‪ ,‬הנתפשות‬ ‫כחלק מהמחלה שלהם‪ .‬עקב כך ישנה יוזמה בארה"ב שנקראת ‪ Ten by Ten‬שמטרתה לצמצם את הפער‬ ‫בתוחלת החיים בעשר שנים תוך עשר שנים‪ .‬במסגרת המרכז שלנו הקורסים האלו באים לתת מענה על‬ ‫הפער הזה‪ ,‬ליצור מודעות לבריאות הכללית ולבנות הרגלי חיים בריאים של תזונה נכונה ופעילות פיזית‪.‬‬ ‫ג‪ .‬תחומי הפיתוח האישי‪ ,‬מכוונים לצמיחה אישית והעצמה וכוללים מה שנקרא באנגלית ‪expressive‬‬ ‫‪ – arts‬אמנויות הבעה כמו שירה‪ ,‬כתיבה ותיאטרון‪ .‬באופן ספציפי לבעיית הסטיגמה ישנו קורס ‪Photo-‬‬ ‫‪" – voice‬תמונה וקול" בו המשתתפים מביעים חוויות סטיגמה שחוו באמצעות צילום תמונה המלווה‬ ‫בקטע כתיבה )כמו תמונת הבניין שהראיתי לכם קודם(‪ .‬תהליך הכנת התמונה הוא גם אישי וגם קבוצתי‬ ‫ובסופו המשתתפים מציגים את היצירות בתערוכת אמנות שמשמשת גם ככלי לחינוך חברתי‪.‬‬ ‫במרכז ההחלמה עצמו רוב המורים הם מתמודדים‪ ,‬קרוב ל‪ ,70%-‬חלקם מורים בהכשרתם וחלקם לא‪.‬‬ ‫והם מקבלים הדרכה שבועית ממנחה מקצועית איתה הם יכולים לדון בדילמות שעולות במהלך‬ ‫השיעורים‪ .‬חלק מהדילמות הן אוניברסאליות – כמו שבירת סודיות וכו' של סטודנטים‪ ,‬חלק קשורות‬ ‫בהתמודדות עם סימפטומים של ההפרעה הפסיכיאטרית‪.‬‬ ‫"הכשרה לעתיד"‪:‬תכנית שילוב לימודים והשמה בתעסוקה‬ ‫מי מהסטודנטים שמעוניין‪ ,‬יכול להצטרף לתכנית אינטנסיבית שמשלבת לימודים והשמה לעבודה‬ ‫שנקראת הכשרה לעתיד )‪(Training For The Future‬‬ ‫התכנית כוללת לימודים של ‪ 10‬חודשים אינטנסיביים שכוללים למידת תוכנות מחשב שרלוונטיות‬ ‫לעבודות משרד‪ ,‬סדנת החלמה להעצמה ופיתוח אישי ואבחון מקצועי על ידי מאמנת )‪.(coach‬‬ ‫בסיום הקורס המתמודדים מופנים למקום התמחות בו הם עובדים בהתנדבות ולאחר מספר חודשים‬ ‫מצליחים שם מוצאים להם מקום עבודה מתאים בשכר‪.‬‬ ‫בתמונה למעלה מצד שמאל אנחנו רואים את ברייאן שמקבל את התעודה בטקס הסיום של הקורס‪.‬‬ ‫בתמונה למטה במרכז רואים את דונה מנהלת הקורס שמחבקת סטודנטית אחרת שסיימה גם כן השנה‪.‬‬ ‫דונה עצמה‪ ,‬שמתמודדת עם הפרעה פסיכיאטרית חמורה‪ ,‬אומרת‪ ,‬שאם לפני שמונה שנים מישהו היה‬ ‫אומר לה שהיא תסיים את הקורס‪ ,‬שלא לדבר על כך שתהיה מורה ומנהלת שלו‪ ,‬היא היתה חושבת‬ ‫שמישהו מספר לה בדיחה גרועה‪.‬‬ ‫בו זמנית‪ ,‬למרכז קשר פעיל עם מעסיקים במשך ‪ 25‬שנה )מוסדות אקדמיים‪ ,‬מוזיאונים‪ ,‬התזמורת של‬ ‫בוסטון( בליווי ותמיכה במעסיקים כאשר הם מעסיקים מתמודדים‪ .‬המרכז גם מחלק פרסים למעסיקים‬ ‫מצטיינים בהכללה‪ ,‬תמיכה והעסקת מתמודדים‪.‬‬ ‫ישנה גם תכנית הטלויזיה שנקראת "תעסוקה לכל" שמתמקדת בכל מיני היבטים שקשורים בתעסוקה‬ ‫עבור אנשים עם מוגבלויות‪ ,‬כמו זכויות והזדמנויות בשוק העבודה‪ .‬כך שהמרכז לא מתמקד רק במתמודד‬ ‫אלא גם בשינוי הסביבה על מנת להפחית סטיגמה ולקדם החלמה‪.‬‬ ‫שילוב שירותי עמיתים )‪ (peer-providers‬בתוך מערכת בריאות הנפש‬ ‫תופעה חשובה אחרת שמתרחשת בארה"ב היא הכללת מתמודדים כעמיתים בתוך מערכת בריאות הנפש‪.‬‬ ‫עמיתים הם מתמודדים‪ ,‬שנמצאים בתהליכי החלמה ועובדים או מתנדבים על מנת לסייע לאחרים‬ ‫שמשתמשים בשירותי בריאות הנפש‪ .‬הם יכולים לעבוד בכל מיני תפקידים )ליווי אישי‪ ,‬הנחיית קבוצות‬ ‫ועד היות חלק מצוותי משבר של מערכת בריאות הנפש(‪ .‬לדוגמא‪ ,‬כיום ישנו חוק שבכל צוות של ‪PACT‬‬ ‫)מתן טיפול אסרטיבי בקהילה(‪ ,‬חייב להיות עמית‪ .‬העמית מהווה מודל חיקוי‪ ,‬נותן תקווה‪ ,‬שאיש מקצוע‬ ‫ללא חוויה אישית‪ ,‬לא יכול לספק‪ .‬התופעה של עמיתים תופסת תאוצה בכלל בארה"ב והדבר הגורם‬ ‫לאנשי מקצוע ששנים עובדים במקצוע "לצאת מהארון" לגבי ההפרעה הפסיכיאטרית שלהם‪ ,‬נראה שזה‬ ‫משפיע על התרבות המקצועית כך שאנשים מרגישים בטוח יותר להיחשף‪ .‬בו זמנית‪ ,‬העבודה של אנשי‬ ‫מקצוע כתף אל כתף עם מתמודדים שמחלימים נותן הזדמנות להיחשף לסיפורי המלחה ולשחוק את‬ ‫אשליית הקלינאי‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫ההחלמה מהפרעות פסיכיאטריות אפשרית ‪ -‬ראינו שהחלמה מהפרעות פסיכיאטרית לשיבה של חיים‬ ‫משמעותיים ומתפקדים היא אפשרית ביותר ממחצית מהפעמים‪ .‬ראינו שהחלמה היא תהליך אישי‪ ,‬בלתי‬ ‫לינארי ומבוסס על מסרים של תקווה‪.‬‬ ‫סטיגמה פוגעת בסיכויי החלמה ‪ -‬הראנו שמחסום רציני שמונע תקווה‪ ,‬הוא סטיגמה‪ .‬במתמודדים הדבר‬ ‫מתבטא בפגיעה בערך העצמי שלהם שמונע מהם את ההעצמה הדרושה להתמיד במסע ההחלמה‪ .‬בקרב‬ ‫אנשי מקצוע שמצפים למהלך שלילי של המחלה ומונעים מסר של תקווה ועידוד הזדמנויות משמעותיות‬ ‫לחזרה לתפקוד והחלמה‪.‬‬ ‫ניתן להפחית סטיגמה ולקדם החלמה על ידי אימוץ גישה הממוקדת באדם ולא במחלה ‪ -‬הדגמתי‪ ,‬דרכים‬ ‫להפחתת סטיגמה וקידום החלמה דרך יוזמות שונות של המרכז לשיקום פסיכיאטרי בבוסטון ושילוב‬ ‫עמיתים בתוך תחום בריאות הנפש בכלל‪.‬‬ ‫גישות אלו מעצימות את האדם מעבר למחלה תוך פעולה לשינוי הסביבה ושילוב בקהילה‪.‬‬ ‫ובשלושה משפטים‪ :‬החדשות הטובות – החלמה היא אפשרית; החדשות הרעות ‪ -‬סטיגמה היא מכשול‬ ‫משמעותי להחלמה; אבל לפחות אנחנו יכולים לעשות משהו בנידון‪.‬‬ ‫אני רוצה לסיים בשיר בן חמישה פרקים שקשור בעיני בסטיגמה והחלמה‪ ,‬באדם המתמודד ובמערכת‬ ‫בריאות הנפש כולה‪:‬‬ ‫אוטוביוגראפיה בחמישה פרקים‬ ‫מאת פורטיה נלסון‬ ‫‪1‬‬ ‫אני צועד במורד הרחוב‬ ‫יש בור עמוק במדרכה‬ ‫אני נופל פנימה‬ ‫אני אבוד‪ ..‬אני חסר אונים‬ ‫זו לא אשמתי‪.‬‬ ‫לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה‬ ‫‪2‬‬ ‫אני צועד במורד אותו הרחוב‬ ‫יש בור עמוק במדרכה‬ ‫אני נופל פנימה שוב‬ ‫אני לא מאמין שאני באותו מקום‬ ‫אבל זו לא אשמתי‪.‬‬ ‫עדיין לוקח לי זמן רב לצאת החוצה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אני צועד במורד אותו הרחוב‬ ‫יש בור עמוק במדרכה‬ ‫אני רואה אותו שם‬ ‫אני בכל זאת נופל פנימה‪ ..‬זהו הרגל‬ ‫עיני פתוחות‬ ‫אני יודע היכן אני‬ ‫זו אשמתי‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫אני צועד במורד אותו הרחוב‬ ‫יש בור עמוק במדרכה‬ ‫אני עוקף אותו מסביב‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אני הולך במורד רחוב אחר‪.‬‬ ‫אני רוצה להזמין את כולנו היום‪ ,‬לקחת צעד ראשון וללכת בדרך אחרת וליצור מערכת בריאות נפש‬ ‫שנוכל כולנו להיות גאים בה‪.‬‬ ‫תודה רבה!‬ ‫ליצירת קשר עם המרכז לשיקום פסיכיאטרי אוניברסיטת בוסטון‬ ‫‪/http://www.bu.edu/cpr‬‬ ‫ליצירת קשר איתי‪ ,‬ד"ר גליה מורן‬ ‫‪gmoran@bu.edu‬‬