1. No category

‫יבמות פרק רביעי‬
‫משנה א' הלכה א'‬
‫ש ַה ָו{ו}לָד שֶּל ְקי ָ{י}מָא‪ ,‬אין כאן‬
‫(א) הַחֹולֵץ לִי ִבמְּתֹו‪ְ ,‬ונִ ְמצֵאת מְע{ו}ב ֶֶּּרת מבעלה הקודם שמת ְויָלָדָ ה‪ִ ,‬בזְמַן ֶּ‬
‫ייבום הוא מ{ו}ּתָ ר ִבקְרֹובֹותֶּ יהָ‪ְ ,‬והִיא מ{ו}ּתֶּ ֶּרת ִבקְרֹובָיו‪ ,‬והיא אלמנה וְֹלא ְפ ָסלָּה מִן ַהכְה{ו}נָה‪{ .‬בזמן ש}אֵין‬
‫ֲסורה ִבקְרֹובָיו כדין חלוצה ‪ ,‬ו ְפ ָסלָּה מִן‬
‫ַה ָו{ו}לָד שֶּל ְקי ָ{י}מָא שהוא נֶפֶ ל‪ ,‬הוא ָאסור ִבקְרֹובֹותֶּ י ָה ‪ְ ,‬והִיא א ָ‬
‫ַהכְה{ו}נָה‪ ,‬מדרבנן ‪:‬‬
‫בבלי יבמות לה' ע' ב'‬
‫ירושלמי יבמות כב' ע' ב'‬
‫גמרא‪ ,‬איתמר החולץ למעוברת והפילה‪ ,‬רבי יוחנן אמר אינה צריכה‬
‫גמ' ) הַ ח ֹולֵץ לִ יבִ ְמּת ֹו וְ ָילָדָ ה‪ ,‬בשעבר‬
‫חליצה חוזרת מן האחין‪ ,‬ריש לקיש אמר צריכה חליצה מן האחין‪,‬‬
‫וחלץ בדיעבד שלא כדין הא בתחילה‬
‫ומסביר רבי יוחנן אמר א"צ חליצה מן האחין כי חליצת מעוברת שמה‬
‫לא‪ ,‬די כפי מתניתא היבמה לא‬
‫חליצה‪ ,‬וביאת מעוברת שמה ביאה‪ ,‬וריש לקיש אמר צריכה חליצה מן‬
‫תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה‬
‫האחין‪ ,‬סובר חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה‬
‫שלשה חדשים‪ .‬ושואל ותחלוץ מיד‪,‬‬
‫ביאה‪ ,‬ושואל במאי קמפלגי ועונה שתי תשובות‪ ,‬איבעית אימא לומד‬
‫מה נפשך אם התינוק בן קיימא הוא‬
‫מן קרא ואיבעית אימא סברא‪ ,‬ומסביר‪ ,‬איבעית אימא סברא‪ ,‬רבי יוחנן‬
‫לא נגע בה חליצה ולא שינה לה‬
‫סבר‪ ,‬אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא סופה מפולי מפלה מי לאו‬
‫כלום ‪ .‬אם אינו בן קיימא הוא‪ ,‬הרי‬
‫בת חליצה ויבום היא‪ ,‬השתא נמי תגלי מילתא למפרע שראויה הייתה‬
‫חליצתה בידה? ועונה‪ . ,‬רבי זעירה‬
‫לחליצה וריש לקיש אמר‪ ,‬תגלי מילתא למפרע לא אמרינן‪ ,‬ואיבעית‬
‫רבי חייה בשם רבי בון בשם רבי‬
‫ַאחים י ְַחדָ ו ּומֵ ת‬
‫אימא קרא רבי יוחנן סבר דברים כה' (ה) כִ י י ְֵׁשבּו ִ‬
‫יוחנן‪ ,‬לא תחלוץ שלא תהא צריכה‬
‫ַאחַ ד מֵ הֶ ם ובֵן אֵין לֹו ֹלא ִת ְהיֶה אֵ ֶׁשת הַ מֵ ת הַ חּוצָ ה לְ ִאיׁש זָר יְבָ מָ ּה ָיבֹא‬
‫כרוז פרסום שמותרת לכהונה‪ .‬רבי‬
‫עָ לֶיהָ ּולְ קָ חָ ּה ל ֹו לְ ִא ָשה וְ יִבְ מָ ּה‪ :‬אמר רחמנא‪ ,‬והא עכשיו לית ליה‪ ,‬וריש‬
‫אבא רבי יעקב בר אידי בשם ר'‬
‫לקיש סבר "ובן אין לו" עיין עליו בדוק היטב ‪ ,‬ושואל‪ ,‬איתיביה רבי‬
‫הושעיה גם הם אמרו שלא תהא‬
‫יוחנן לריש לקיש‪ ,‬אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא‬
‫צריכה כרוז לכהונה‪ .‬תני ר' הושעיה‬
‫יׁש‬
‫דברים כה' (ז) וְ ִאם ֹלא י ְַחפֹץ הָ ִא‬
‫אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה‪ ,‬ושואל‪ ,‬בשלמא לדידי דאמינא‬
‫לָקַ חַ ת אֶ ת יְבִ ְמּת ֹו וְ עָ לְ תָ ה יְבִ ְמּת ֹו‬
‫חליצת מעוברת שמה חליצה משום הכי פסלה מן הכהונה אלא‪ ,‬לדידך‬
‫ָאמ ָרה ֵמאֵן י ְ ָבמִי‬
‫הַ ַשעְ ָרה אֶ ל הַ זְ קֵ נִים וְ ְ‬
‫דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה אמאי פסלה מן הכהונה? ועונה‪,‬‬
‫ָאחיו ֵׁשם בְ י ְִש ָראֵ ל ֹלא ָאבָ ה‬
‫לְ הָ ִקים לְ ִ‬
‫אמר ליה מדרבנן ולחומרא בעלמא ושואל איכא דאמרי איתיביה ריש‬
‫יַבְ ִמי‪ :‬את שאומרין לו‪ ,‬ייבם‪ ,‬אומרים‬
‫לקיש לרבי יוחנן‪ ,‬אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא‬
‫לו‪ ,‬חלוץ‪ ,‬ואת שאין אומרין לו ייבם‪,‬‬
‫אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה‪ ,‬בשלמא לדידי דאמינא חליצת‬
‫אין אומרים לו חלוץ‪ .‬ושואל‪ ,‬מה נפק‬
‫מעוברת לא שמה חליצה‪ ,‬היינו דקתני פסלה מן הכהונה לחומרא ולא‬
‫מן ביניהון? ועונה היתה כשירה‬
‫קתני אינה צריכה חליצה מן האחין‪ ,‬אלא לדידך אינה צריכה חליצה מן‬
‫ונתחללה בנשואים כגון אלמנה לכהן‬
‫האחין מיבעי ליה? ועונה אמר ליה אין הכי נמי אתה צודק ואיידי‬
‫גדול‪ .‬וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט‪.‬‬
‫דתנא רישא לא פסלה‪ ,‬תנא סיפא פסלה‪ ,‬ושואל‪ ,‬איתיביה רבי יוחנן‬
‫וכבר פסולה לכהונה‪ ,‬מאן דאמר‬
‫לריש לקיש‪ ,‬אין הולד של קיימא‪ ,‬יקיים מצוות ייבום ושואל‪ ,‬בשלמא‬
‫שלא תהא צריכה כרוז לכהונה‪ ,‬וזו‬
‫לדידי דאמינא חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה‪,‬‬
‫הואיל ואינה צריכה ולא יועיל כרוז‬
‫משום הכי קתני אם בטעות יקיים‪ ,‬אלא לדידך דאמרת חליצת מעוברת‬
‫לכהונה חולצת‪ .‬מאן דאמר הסיבה‬
‫לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה‪ ,‬יחזור ויבעול ויקיים‬
‫את שאומרים לו ייבם‪ ,‬אומרים לו‬
‫מיבעי ליה? ועונה גם אתה צודק‪ ,‬אלא מאי יקיים‪ ,‬יחזור ויבעול‬
‫חלוץ אינה חולצת וממתינה שלושה‬
‫ויקיים דלא סגי הקודם‪ ,‬ושואל‪ ,‬איכא דאמרי איתיביה ריש לקיש לרבי‬
‫חודשים‪. ,‬ושואל‪ ,‬חלץ בתוך שלשה‬
‫יוחנן אין הולד של קיימא יקיים‪ ,‬בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת‬
‫חדשים מהו שתהא צריכה חליצה‬
‫לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה‪ ,‬היינו דקתני יקיים‪,‬‬
‫חוזרת לאחר שלשה חדשים? ועונה‪,‬‬
‫יחזור ויבעול ויקיים דלא סגי לא קוימה המצווה בלאו הכי‪ ,‬אלא לדידך‬
‫נישמעינה מן הדא‪ ,‬קטנה שחלצה‬
‫רצה יוציא רצה יקיים מיבעי ליה? ועונה רבי יוחנן אין הכי נמי‪ ,‬אלא‬
‫תחלוץ משתגדיל‪ ,‬ואם לא חלצה‬
‫איידי דתנא רישא יוציא תנא נמי סיפא יקיים‪ ,‬ושואל‪ ,‬מיתיבי‪ ,‬הכונס‬
‫חליצתה כשירה‪ .‬רבי מנא אמר לה‬
‫את יבמתו ונמצאת מעוברת‪ ,‬הרי זו לא תנשא צרתה‪ ,‬שמא יהא ולד בן‬
‫סתם‪ .‬רבי יצחק בריה דרבי חייה מטי‬
‫קיימא‪ ,‬ושואל אדרבה כי הוי הוולד בן קיימא מיפטרה צרתה? ועונה‬
‫בה בשם רבי יוחנן‪ ,‬בשיטת דרבי‬
‫אלא אימא שמא לא יהא הוולד בן קיימא‪ ,‬ושואל עכשיו ואי ס"ד ביאת‬
‫מאיר היא‪ ,‬דרבי מאיר אמר‪ ,‬אין‬
‫חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא‬
‫תמצא איילונית‪ .‬ולפי שיטה זו כמה‬
‫דאת אמר תמן אף על פי שחלצה‪,‬‬
‫חולצת‪ .,‬והכא נמי‪ ,‬אף על פי שחלצה‬
‫חולצת‪ .‬רבי יודן בעי חלץ לה‬
‫מעוברת והפילה האם צריכה חליצה‬
‫חדשה? ועונה נישמעינה מן הדא‪,‬‬
‫הרי שמת והניח את אשתו מעוברת‪,‬‬
‫יכול תהא זקוקה ליבם תלמוד לומר‬
‫שם (ו) וְהָ יָה הַ בְ כוֹר אֲ ֶׁשר ּתֵ לֵד יָקּום‬
‫ָאחיו הַ מֵ ת וְֹלא י ִ ָמחֶּה שְמֹו‬
‫עַ ל ֵׁשם ִ‬
‫ִמיִש ְָראֵל‪ :‬את ששמו מחוי‪ .‬יצא זה‬
‫שאין שמו מחוי‪ ,‬יכול תהא מותרת‬
‫להנשא תלמוד לומר שם (ז) וְ ִאם ֹלא‬
‫י ְַחפֹץ הָ ִאיׁש לָקַ חַ ת אֶ ת יְבִ ְמּת ֹו‬
‫וְ עָ לְ תָ ה יְבִ ְמּת ֹו הַ ַשעְ ָרה אֶ ל הַ זְ קֵ נִים‬
‫ָאמ ָרה מֵ אֵ ן יְבָ ִמי ְל ָהקִים לְָאחִיו שֵם‬
‫וְ ְ‬
‫ְביִש ְָראֵל ֹלא ָאבָ ה יַבְ ִמי‪ :‬עד שתדע‬
‫אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא‪.‬‬
‫יכול אף אשת סריס תהא צריכה‬
‫לייבום תלמוד לומר "ולא ימחה שמו‬
‫מישראל" את שאין שמו מחוי‪ .‬יצא‬
‫זה {שאין} שמו מחוי‪ .‬ושואל יכול‬
‫אומר צרתה כן מותרת להינשא‪.‬‬
‫ועונה‪ ,‬למדנו הכונס את יבמתו‬
‫ונמצאת מעוברת‪ ,‬כמה דאת אמר‬
‫צרתה לא תינשא עד שתדע כמה היא‬
‫מותרת אם בעיבור אם בביאה‪ .‬אף‬
‫בחלוצה כן ומסביר‪ .‬חליצה פטור‬
‫וביאה פטור‪ .‬כמה דתימר בביאה כך‬
‫את אמר בחליצה‪ .‬שמואל אמר זכין‬
‫מתנה {ב}[ל]עוברין‪ .‬רבי אלעזר‬
‫אמר אין זכין מתנה {ב}[ל]עוברין‪.‬‬
‫אמר ר' יוסי‪ ,‬אף על גב דשמואל אמר‬
‫זכין לעוברין מודי שזאת רק בתנאי‬
‫והוא שיצא ראשו ורובו בחיים ‪ .‬די‬
‫וכך מתניתא החולץ ליבמתו ונמצאת‬
‫מעוברת‪ ,‬כמה דאת אמר \{תמן\}‬
‫כאן חלץ וילדה והוא בן קיימה הוא‬
‫למפרע‪ ,‬לא נגעה בה חליצה והכא‬
‫בזיכה לוולד כן הוא‪ ,‬יצא ראשו‬
‫ורובו למפרע והוא שיזכה‪ .‬ושואל‪,‬‬
‫תמן תנינן האומר אם ילדה אשתי‬
‫זכר יטול הבן מנה‪ .‬ילדה זכר נוטל‬
‫הבן מנה‪ .‬אמר‪ ,‬אם נקבה מאתים‪.‬‬
‫ילדה נקבה נוטלת הבת מאתים‪ .‬רבי‬
‫אלעזר אמר לא אמר אלא בנו הא‬
‫מעוברת שמה ביאה‪ ,‬אמאי לא תנשא?‪ ,‬צרתה תיפטר בביאה של‬
‫חבירתה‪ ,‬ועונה אמר אביי‪ ,‬בביאה כולי עלמא לא פליגי דלא פטרה‪ ,‬כי‬
‫פליגי בחליצה‪ ,‬רבי יוחנן סבר חליצת מעוברת שמה חליצה‪ ,‬ביאת‬
‫מעוברת לא שמה ביאה‪ ,‬ריש לקיש סבר ביאת מעוברת לא שמה ביאה‪,‬‬
‫וחליצת מעוברת לא שמה חליצה‪ ,‬ושואל‪ ,‬אמר ליה רבא‪ ,‬מה נפשך אי‬
‫ביאת מעוברת שמה ביאה חליצת מעוברת שמה חליצה? ואי ביאת‬
‫מעוברת לא שמה ביאה חליצת מעוברת נמי לא שמה חליצה? דהא קי"ל‬
‫דכל העולה ליבום עולה לחליצה‪ ,‬וכל שאין עולה ליבום אינו עולה‬
‫לחליצה? ועונה‪ ,‬אלא אמר רבא הכי קאמר‪ ,‬הכונס יבמתו ונמצאת‬
‫מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא ולד בן קיימא וביאת מעוברת‬
‫לא שמה ביאה וחליצת מעוברת לא שמה חליצה‪ ,‬והולד אינו פוטר עד‬
‫שיצא לאויר העולם‪ ,‬תניא כוותיה דרבא‪ ,‬הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת‬
‫הרי זו לא תנשא צרתה‪ ,‬שמא יהא ולד בן קיימא‪ ,‬ואין ביאה וחליצה‬
‫פוטרת אלא ולד פוטר‪ ,‬והולד אין פוטרה עד שיצא לאויר העולם‪,‬‬
‫ומדייק טעמא דשמא יהא ולד בן קיימא הוא‪ ,‬הא לא הוי ולד בן קיימא‪,‬‬
‫מיפטר צרתה? לימא תיהוי תיובתא דריש לקיש‪ ,‬ועונה‪ ,‬אמר לך ריש‬
‫לקיש‪ ,‬הכי קתני‪ ,‬הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה‬
‫שמא לא יהא הולד בן קיימא‪ ,‬וחליצת מעוברת לא שמה חליצה‪ ,‬וביאת‬
‫מעוברת לא שמה ביאה‪ ,‬וא"ת‪ ,‬הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד‬
‫מעליא ילדן‪ ,‬ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם‪ ,.‬ושואל א"ר‬
‫אלעזר אפשר איתא להא דריש לקיש ולא תנן לה במתניתין? נפק דק‬
‫ואשכח‪ ,‬יגע ומצא‪ ,‬דתנן‪ ,‬האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו‬
‫ואמרו לה מת בעלך‪ ,‬הרי זו לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא‬
‫מעוברת היא צרתה‪ ,‬ומדייק בשלמא יבומי לא שמא יהא ולד בן קיימא‬
‫ויפגע באיסור אשת אח דאורייתא‪ ,‬אלא לא תחלוץ‪ ,‬אמאי? בשלמא‬
‫איך שיהיה תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך ט?‪ ,‬ועונה‪ ,‬לא היינו ספק‪,‬‬
‫אלא תחלוץ בתוך תשעה ותנשא לאחר תשעה‪ ,‬ולטעמיך תחלוץ ותנשא‬
‫לאחר ט' אלא בר מינה וודאי טעות דההיא דאביי‪ ,‬בר אבא ורב חיננא‬
‫בר אביי דאמרי תרוייהו‪ ,‬שמא יהא ולד בן קיימא‪ ,‬ונמצא אתה מצריכה‬
‫כרוז שאינה חלוצה ומותרת היא לכהונה‪ ,‬ושואל‪ ,‬מה האסון ולצרכה ‪,‬‬
‫ועונה דלמא איכא איניש דהוי נוכחים בחליצה‪ ,‬ולא הוי שומעים‬
‫בהכרזה‪ ,‬ואתי למימר קשרי מותרת היא חלוצה לכהן‪ ,‬ושואל‪ ,‬אמר‬
‫ליה אביי‪ ,‬מידי לא תחלוץ ולא תתייבם קתני‪ ,‬לא תנשא ולא תתייבם‬
‫קתני‪ ,‬וזאת בלא חליצה אבל אי חליץ לה‪ ,‬הכי נמי דשריא‪ ,‬תניא כוותיה‬
‫דריש לקיש‪ ,‬החולץ למעוברת והפילה‪ ,‬צריכה חליצה מן האחין‪ ,‬אמר‬
‫רבא‪ ,‬הלכתא כוותיה דריש לקיש בהני תלת‪ ,‬חדא הא דאמרן חליצת‬
‫מעוברת שמה חליצה‪ ,‬אידך השני‪ ,‬דתנן‪ ,‬המחלק בחייו נכסיו מתנה על‬
‫פיו‪ ,‬ריבה לאחד ומיעט לאחד‪ ,‬והשוה להם את הבכור לאחים דבריו‬
‫קיימין‪ ,‬ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום‪ ,‬כתב הזכיר בין בתחלה‬
‫בין בסוף בין באמצע‪ ,‬משום מתנה דבריו קיימין ואמר ריש לקיש‬
‫לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלונית ופלונית‬
‫שנתתים להם במתנה‪ ,‬וירשום‪ .‬ואידך והשלישי דתנן‪ ,‬הכותב כל נכסיו‬
‫לבנו לאחר מותו‪ ,‬האב אינו יכול למכור את השדות לאחרים מפני‬
‫שנתנן לבן‪ ,‬והבן אינו יכול למכור השדות מפני שהן כל שנות חיי האב‬
‫ברשות האב לאכילת פירות‪ ,‬מכר האב מכורין עד שימות הוא‪ ,‬מכר הבן‬
‫אין ללוקח כלום עד שימות האב‪ ,‬ואיתמר‪ ,‬מכר הבן בחיי האב ומת הבן‬
‫בחיי האב‪ ,‬רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח‪ ,‬וריש לקיש אמר קנה לוקח‪,‬‬
‫ומסביר‪ ,‬רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח‪ ,‬קנין פירות שיש לאב כקנין‬
‫הגוף דמי‪ ,‬וריש לקיש אמר קנה לוקח‪ ,‬סובר קנין פירות לאו כקנין הגוף‬
‫דמי‪ :‬במשנה‪ ,‬אין הולד של קיימא כו'‪ :‬תנא‪ ,‬משום רבי אליעזר אמרו‪,‬‬
‫יוציא בגט‪ ,‬אמר רבא‪ ,‬ר' מאיר ור' אליעזר אמרו דבר אחד‪ ,‬רבי אליעזר‬
‫הא דאמרן‪ ,‬ר"מ דתניא‪ ,‬לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו‬
‫ואם נשא יוציא‪ ,‬ולא יחזיר עולמית דברי ר' מאיר‪ ,‬וחכמים אומרים‬
‫יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס‪ ,‬יכנוס‪ ,‬ודוחה‪ ,‬אמר ליה אביי ממאי שזו‬
‫אותה סברה דלמא לא היא? עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא‪ ,‬יוציא‬
‫בגט‪ ,‬אלא משום דקפגע באיסור אשת אח דאורייתא‪ ,‬אבל התם‬
‫מעוברת חברו דרבנן‪ ,‬אולי כרבנן סבירא ליה? אי נמי עד כאן לא‬
‫קאמר רבי מאיר התם מעוברת חברו אלא משום דרבנן‪ ,‬וחכמים עשו‬
‫חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולא יחזיר עולמית‪ ,‬אבל הכא יבמה‬
‫לשוק מדאורייתא‪ ,‬מפרש פרשי מינה‪ ,‬אמר רבא ולדברי חכמים יוציאה‬
‫בגט‪ ,‬אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש‪ ,‬שמע‬
‫מינה‪ ,.‬אמר ליה רב אשי לרב הושעיא בריה דרב אידי‪ ,‬התם תנן‪ ,‬רבן‬
‫שמעון בן גמליאל‪ ,‬אומר כל ששהא באדם תינוק חיי שלושים יום‪ ,‬אינו‬
‫נפל‪ ,‬הא לא שהא‪ ,‬עד שלושים ספיקא הוי‪ ,‬ואיתמר מת בתוך ל' יום‬
‫ועמדה ונתקדשה‪ ,‬רבינא משמיה דרבא אמר‪ ,‬אם אשת ישראל היא‪,‬‬
‫חולצת‪ ,‬ואם אשת כהן היא אינה חולצת‪ ,‬רב משרשיא משמיה דרבא‬
‫אמר‪ ,‬אחת זו ישראלית ואחת זו כוהנת חולצת‪ ,‬אמר ליה רבינא לרב‬
‫משרשיא באורתא בבוקר אמר רבא הכי ובצפרא בצהריים הדר ביה‪,‬‬
‫אמר ליה שריתו? יהא רעוא יהי רצון דתשתרו אף תרבא את החלב‬
‫שלה‪ ,‬ושואל‪ ,‬הכא גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו הנשואה לכהן‬
‫מאי? מי עבוד רבנן תקנתא לכהן לפרוש בינתיים או לא? ועונה אמר‬
‫ליה הכי השתא‪ ,‬בשלמא התם כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרבן‬
‫שמעון בן גמליאל‪ ,‬דאמרי אף על גב דלא שהא ולד מעליא כשר הוי‪,‬‬
‫גבי אשת כהן כיון דלא אפשר להחזיר גרושתו עבדינן כרבנן‪ ,‬אבל הכא‬
‫כמאן נעביד? אי כר' מאיר‪ ,‬הא אמר יוציא ולא יחזיר עולמית‪ ,‬ואי‬
‫כרבנן האמרי יוציא בגט‪ ,‬איתמר קדשה בתוך שלשה חודשים וברח‪,‬‬
‫פליגי בה רב אחא ורפרם חד אמר משמתינן ליה‪ ,‬וחד אמר עירוקיה‬
‫מסתייה עד בא הזמן ‪ ,‬הוה עובדא ואמר להו רפרם‪ ,‬עירוקיה מסתייה‪:‬‬
‫אחר לא מזכה טרם לידה ‪ .‬רבי יוסה‬
‫אמר אפילו תינוק של אחר‪ .‬על‬
‫דעתיה דרבי אלעזר ובלבד שכיב‬
‫מרע שדבריו ככתובים ומסורים הא‬
‫בריא לא‪ .‬בלבד מטלטלין הא‬
‫קרקעות בדיבור לא מקנה‪ ,‬ושואל‪,‬‬
‫מתניתא פליגא על ר' אלעזר‪ ,‬גר‬
‫שמת וביזבזו ובזזו ישראל את נכסיו‪,‬‬
‫ונודע שיש לו בן במדינת הים‪ .‬או‬
‫שהיתה אשתו עיברה הכל חייבין‬
‫להחזיר ושואל‪ ,‬מה עבד לה ר'‬
‫אלעזר? ועונה‪ .,‬שנייה היא הכא בגר‬
‫שהוא בנו והנכסים באים לו בכוח‬
‫ירושה‪ ,‬ושואל‪ .‬וסיפא במעוברת‬
‫פליגא על שמואל מן הדא דרבי יוסה‪,‬‬
‫ששם נאמר החזירו הבוזזים את הכל‬
‫אח"כ מת הבן או שהפילה כל הקודם‬
‫באחרונה זכה אבל הזוכים בראשונה‬
‫לא זכה‪ ,‬ושואל‪ ,‬אפילו בראשונה‬
‫(לא) יזכה‪ .‬לא כן אמר רבי יוסה אף‬
‫על דשמואל אמר זכין לעוברין מודי‬
‫והוא שיצא ראשו ורובו מחיים‬
‫ושואל‪ ,‬הרי אינו בן קיימא? ועונה‪,‬‬
‫אמר ר' יצחק בר אלעזר‪ ,‬הראשונים‬
‫הפסידו משום ייאוש‪ .‬רבנן דקיסרין‬
‫רבי חייה בר ווא אמרו בשם רבי‬
‫אבא בר נתן‪ ,‬חזר בה רבי נתן‪ .‬וזאת‬
‫מן מתניתא אם זכר מנה‪ .‬אם נקבה‬
‫מאתים‪ .‬ומדייק ונקבה גבה לא בעניין‬
‫כאחר ולא כיורש הוא ובכל זוכה תני‬
‫בר קפרא תינוק בן יומו זכין לו‪:‬‬
‫משנה ב' הלכה ב'‬
‫ש ַה ָו{ו}לָד שֶּל ְקי ָ{י}מָא בחיים ‪ ,‬יֹוצִיא את‬
‫(ב) הַכֹונֵס אֶּת י ְ ִבמְּתֹו ְונִ ְמצֵאת מְע{ו}ב ֶֶּּרת מבעלה המת ְויָלָדָ ה‪ִ ,‬בזְמַן ֶּ‬
‫היבמה‪ְ ,‬ו ַחי ָ{י}בִין הוא והיא ַבק ְָרבָן‪.‬חטאת כדין עושה בשגגה ְואִם אֵין ַה ָו{ו}לָד שֶּל ְקי ָ{י}מָא‪ ,‬י ְ ַקי ֵ{י}ם את‬
‫ש ְבעָה ָלַאחֲרֹון מן היבם‪ ,‬יֹוצִיא‪,‬‬
‫שעָה ל ִָראשֹון מן האח המת ‪ָ ( ,‬ספֵק) {ו}בֶּן ִ‬
‫יבמתו‪ .‬ואם תינוק זה שנולד ָספֵק בֶּן ּתִ ְ‬
‫ְו ַה ָו{ו}לָד כך או כך ילד ָכשֵר‪ְ ,‬ו ַחי ָ{י}בִין שניהם בקרבן ָאשָם ּתָ לוי הבא על ספק עבירה חמורה‪:‬‬
‫בבלי יבמות לז ע' א'‬
‫ירושלמי יבמות כג' ע' ב'‬
‫גמרא‪ ,‬ספק בן תשע וכו'‪ :‬שואל‪ ,‬אמר ליה רבא לרב‬
‫גמ' אמר רבי יוסי‪ ,‬כל שאיפשר לך לעמוד ולברר‬
‫נחמן‪ ,‬לימא הלך אחר רוב נשים‪ ,‬ורוב נשים לתשעה‬
‫על וודאו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי‪ .‬ומסביר‬
‫ילדן‪ ,‬ועונה‪ ,‬אמר ליה נשי דידן לשבעה ילדן‪ ,‬ושואל‪,‬‬
‫היך עבידא כגון‪ ,‬היו לפניו שני חתיכות בגודל שני‬
‫אמר ליה נשי דידכו הוו רובא דעלמא? ועונה‪ ,‬אמר ליה‬
‫זיתים‪ ,‬אחד של ֵחלב ואחד של שומן‪ ,‬ואם ואכל‬
‫הכי קאמינא רוב נשים ילדן לתשעה ומיעוט לשבעה‪,‬‬
‫אחד מהן‪ ,‬וחבירו מונח בתיבה ואבד המפתח ואמר‬
‫וכל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה‪ ,‬בשליש‬
‫מאחר שאילו אמצא את המפתח יכול אני לעמוד על‬
‫ההיריון וזו הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה‪,‬‬
‫וודאו‪ .‬ושואל‪ ,‬מהו שיהו חייבין על ספיקו אשם‬
‫איתרע ליה רובא‪ ,‬ואי אפשר לסמוך על רוב‪ ,‬ושואל‪,‬‬
‫תלוי? ועונה‪ .‬נישמעינה מן הדא‪ ,‬הכונס את יבמתו‬
‫אי כל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה הא‬
‫ונמצאת מעוברת אינו מביא עד שלא יוודע לו אם‬
‫בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא‪ ,‬נודע לו מביא‪.‬‬
‫ומדייק הדא אמר' שאינו מביא‪ .‬רב אמר כל‬
‫שאיפשר לו לעמוד על וודייו הדבר היה אפשר‬
‫לברר\{אין\} חייבין על ספיקו אשם תלוי‪ .‬ומסביר‬
‫היך עבידא היו לפניו שני זיתים אחד של חלב ואחד‬
‫של שומן‪ ,‬ואכל אחד מהן ואינו יודע מה אכל ובא‬
‫עורב ואכל את השני ועכשיו מאחר שאינו יכול‬
‫לעמוד על וודייו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי‪.‬‬
‫אבל אם אכל עורב תחילה חתיכה אחת ואחר כך‬
‫אכל הוא את החתיכה השנייה מאחר שהוא יכול‬
‫היה לעמוד על וודייו חייבין על ספיקו אשם תלוי‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬לא כן אמר רב‪ ,‬והוא שיוכיח ומונח לפניו‬
‫חלב ברור‪ .‬ועונה‪ ,‬אף על גב דרב אמר והוא‬
‫שיוכיח לפניו חלב ברור‪ .‬מידה מן הנכון הוא הכא‬
‫שיכול היה לפני האכילה לעמוד על וודאו‪ .‬ושואל‬
‫מתניתא פליגא על רב‪ . ,‬כוי ברייה שהוא ספק חיה‬
‫והחֵ לב שלו מותר ספק בהמה והחֵ לב שלו אסור‬
‫רבי אלעזר אומר חייבין על חלבו אשם תלוי‪ ,‬וזה‬
‫לא ניתן לבירור‪ ,‬ושואל‪ .‬מה עבד רב? ועונה פתר‬
‫לה כדברי חלוקין על דברי ר' אלעזר‪ .‬ושואל‪,‬‬
‫מתניתא פליגא על רב‪ ,‬לפניו חתיכה של חולין‬
‫וחתיכה של קודש‪ ,‬אכל את אחת מהן ואין ידוע את‬
‫אי זה מהן אכל‪ ,‬מביא אשם תלוי‪ .‬אכל את השנייה‬
‫מביא אשם וודאי‪ .‬אכל את הראשונה ובא אחר‬
‫ואכל את השנייה‪ ,‬זה מביא אשם תלוי‪ .‬וזה מביא‬
‫אשם תלוי‪ .‬ושואל ניחא ראשון מביא אשם תלוי‪.‬‬
‫אבל שני למה‪ ,‬כבר לא היה ניתן לברר מה על‬
‫שולחנו? ועונה‪ ,‬אמר רבי יוסה תיפתר שהיתה‬
‫חתיכה גדולה ואכל חצייה והניח חצייה ואפשר‬
‫היה לבדוק ושואל מתניתא שלנו פליגא על רב‪,‬‬
‫נולד תינוק ספק בן תשעה חודשים לראשון או‬
‫בן שבעה לאחרון‪ ,‬היבם יוציא והוולד מכל מקום‬
‫כשר‪ ,‬וחייבין שניהם אשם תלוי‪ .‬ושואל הרי אפשר‬
‫לך לעמוד על וודייו? וחייבין על ספיקו אשם תלוי‪.‬‬
‫ועונה‪ ,‬אמר רבי יוסה‪ ,‬קיימה רבי זעירא קומי רבי‬
‫חייה רב ווא‪ .‬ר' חזקיה רב חייה בר אבא קיימ' ר'‬
‫זעורה‪ ,‬קמינן מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש‪,‬‬
‫ולידע אם ממנו הוא אם מאחר‪ ,‬הוא לא עשה כן ‪,‬‬
‫לכן במשהו יכול לעמוד על וודייו‪ ,‬ועכשיו בודק‬
‫האם זה אפשרי‪ ,‬מה אנן קיימין‪ ,‬אם בשבא עליה‬
‫לאחר מיתת בעלה מיד‪ ,‬הוכר עוברה לאחר שני‬
‫חדשים‪ ,‬ניתני בן ט' לזה ולזה‪ ,‬בן ז' לזה או בן‬
‫שבעה חודשים ולזה שהרי הבעילות היו סמוכות‪,‬‬
‫אלא כן אנן קיימין בשבא עליה לאחר מות בעלה‬
‫שני חדשים‪ ,‬והוכר עוברה לאחר ג' חדשים אם זה‬
‫החשש‪ .‬ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד‬
‫מדלא הוכר לשליש ימיה עוברה ודאי בר שבעה‬
‫לבתראה מן השני הוא‪ ,‬ועונה‪ ,‬אלא אימא‪ ,‬רוב היולדת‬
‫לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה‪ ,‬והאי מדלא הוכר‬
‫לשליש ימיה איתרע ליה רובא‪ ,.‬תנו רבנן ראשון ראוי‬
‫להיות כהן גדול כשר ממה נפשך ושני אם נולד עוד‬
‫ילד ממזר מספק‪ ,‬רבי אליעזר בן יעקב אומר אין ממזר‬
‫מספק‪ ,‬ושואל‪ ,‬מאי קאמר? ועונה‪ ,‬אמר אביי הכי קאמר‪,‬‬
‫ראשון ראוי להיות כהן גדול ושני ספק ממזר‪ ,‬ואסור‬
‫בממזרת וודאית ר' אליעזר אומר‪ ,‬אינו ספק ממזר אלא‬
‫ודאי ממזר‪ ,‬ומותר בממזרת‪ ,‬רבא אמר‪ ,‬הכי קאמר‪,‬‬
‫ראשון ראוי להיות כהן גדול ושני ממזר ודאי‪ ,‬מספק‪,‬‬
‫ומותר בממזרת‪ ,‬ורבי אליעזר בן יעקב אומר אין ודאי‬
‫ממזר מספק‪ ,‬אלא ספק ממזר‪ ,‬ואסור בממזרת‪ ,‬וקמיפלגי‬
‫במחלוקת בשיטתו בדרבי אלעזר‪ ,‬דתנן רבי אלעזר‬
‫אומר ודאן בודאן ממזר להינשא לממזרת מותר‪ ,‬ודאן‬
‫בספקן וספקן בודאן‪ ,‬וספקן בספקן אסור‪ ,‬ואלו הן ספקן‬
‫שתוקי ואסופי וכותי‪ ,‬ואמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬הלכה‬
‫כר' אלעזר‪ ,‬כי אמריתה קמיה דשמואל‪ ,‬אמר לי‪ ,‬הלל‬
‫הזקן שנה עשרה יוחסין עלו מבבל‪ ,‬כהני לויי וישראלי‪,‬‬
‫חללי גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי‪ ,‬וכולן‬
‫מותרין לבא זה בזה‪ ,‬ואת אמרת הלכה כרבי אלעזר?‬
‫ועכשיו מסביר אביי סבר לה כשמואל דאמר הלכה‬
‫כהלל עשרה ומוקי לה רבי אליעזר בן יעקב אליבא‬
‫דהלכתא‪ ,‬כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא‪ ,‬רבא‬
‫סבר לה כרב‪ ,‬דאמר הלכה כר' אלעזר‪ ,‬ומוקי לה לדרבי‬
‫אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא‪ ,‬כי היכי דלא תקשי‬
‫הלכתא אהלכתא‪ .,‬אמר אביי‪ ,‬מנא אמינא לה‪ ,‬דכל‬
‫ספיקא לר' אליעזר בן יעקב כודאי משוי ליה‪ ,‬דתניא‪ ,‬ר'‬
‫אליעזר בן יעקב אומר‪ ,‬הרי שבא על נשים הרבה ואין‬
‫יודע על איזהו מהן בא‪ ,‬וכן היא שבאו עליה אנשים‬
‫הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה‪ ,‬נמצא אב נושא‬
‫את בתו ואח נושא את אחותו ונתמלא כל העולם כולו‬
‫ממזרין‪ ,‬ועל זה נאמר‪ ,‬ויקרא יט' (כט) ַאל ְּתחַ לֵל אֶ ת‬
‫ָָארץ זִמָה‪:‬‬
‫ָארץ ו ָמלְָאה ה ֶּ‬
‫בִ ְּתָך לְ הַ זְנוֹתָ ּה וְ ֹלא ִת ְזנֶה הָ ֶ‬
‫ועונה‪ ,‬ורבא אמר לך‪ ,‬הכי קאמר‪ ,‬זו מה היא‪ ,‬יתר על כן‬
‫אמר ר' אליעזר בן יעקב‪ ,‬לא ישא אדם אשה במדינה זו‬
‫וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה‬
‫ונמצא אח נושא את אחותו‪ ,‬ושואל‪ ,‬איני‪ ,‬והא רב כי‬
‫איקלע לדרדשיר [מכריז] ואמר מאן הויא פנויה‬
‫לנישואין ליומא אחד‪ ,‬ורב נחמן כי איקלע לשכנציב‬
‫[מכריז] ואמר מאן הויא פנויה ליומא חד‪ ,‬ועונה‪ ,‬שאני‬
‫רבנן דפקיע מפורסם שמייהו‪ ,‬ותבאנה רק כשרות‬
‫ושואל האמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב‬
‫שבעה נקיים? ועונה‪ ,‬רבנן שלוחייהו הוו משדרי ומודעי‬
‫להו תאריך הגעתם ומוכנות בנקיות מראש ‪ ,‬ואיבעית‬
‫אימא‪ ,‬לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו ואינם‬
‫נזקקים דאמר מר‪ ,‬אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי‬
‫שיהו לה חמשה חדשים? אלא כן אנן קיימין כשבא‬
‫עליה לאחר שני חדשים והוכר עוברה לאחר ג'‬
‫חדשים‪.‬אם כך ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם‬
‫עד שיהו לה חמשה חדשים?‪ .‬אלא כן אנן קיימין‪,‬‬
‫כשבא עליה לאחר ארבעים יום והוכר עוברה‬
‫לאחר חמשים יום‪ ,.‬הרי יש כאן תשעה חודשים‬
‫שלימין לראשון או ומקוטעין שבעה לשני‪ ,‬מן‬
‫הדברים שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים‬
‫\{שלימים\} או ומקוטעים‪ .‬את שמע מינה שהן‬
‫שתי יצירות נפרדות של תשעה ושל שבעה‪ .‬את‬
‫שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין‪ .‬את‬
‫שמע מינה שהאשה אינה מעוברת וחוזרת‬
‫ומתעברת‪ ,‬את שמע מינה שהאשה אינה מתעברת‬
‫משני בני אדם כאחת‪ ,‬ופליגא על דרבנן דאגדתא‬
‫דרבנן דאגדתא אומרים על אימו של גליית‪,‬‬
‫שמואל א‪ ,‬יז' (ד) ַויֵצֵא אִיש ַה ֵבנַי ִם ִמ ַמחֲנֹות‬
‫ְפ ִלשְּתִ ים גָלְ יָת ְׁשמ ֹו ִמגַת גָבְ ה ֹו ֵׁשׁש אַ מוֹת ָוז ֶָרת‪:‬‬
‫נולד ממאה ערלות פלשתים שהערו בה מאת ערלות‬
‫פלשתים‪ .‬ועונה אמר רבי מתנייה ולא פליגין‪ .‬בעלי‬
‫האגדה עד שלא נסרח הזרע האשה מעוברת משני‬
‫בני אדם כאחת‪ .‬משנסרח הזרע אין האשה מעוברת‬
‫משני בני אדם כאחת‪ .‬ושואל‪ ,‬מניין שוולד בן‬
‫תשע וולד בן שבע שהם שתי יצירות‪ .‬רבי זעירא‬
‫בשם רבי הונא אמר בראשית ב' (ז) ַוי ִיצֶּר ְי ֹהוָה‬
‫ֱֹלהים אֶ ת הָ ָאדָ ם עָ פָ ר ִמן הָ אֲ דָ מָ ה ַויִפַ ח בְ אַ פָ יו‬
‫א ִ‬
‫נ ְִׁשמַ ת חַ יִים ַוי ְִהי הָ ָאדָ ם לְ נֶפֶ ׁש חַ יָה‪ :‬וייצר בשני‬
‫יודים יצירה נפרדת לשבעה‪ ,‬ויצירה נפרדת‬
‫לתשעה‪ .‬ושואל נוצר במזל לז' ונולד לשמונה חיי‪,‬‬
‫כל שכן במזל לתשעה‪ .‬ועונה לא כך‪ ,‬אלא נוצר‬
‫לתשעה ונולד לשמונה‪ .‬אינו חיי‪ .‬נוצר לתשעה‬
‫ונולד \{לשמנה\} לשבעה כל שכן אינו חי ‪ ,‬ושואל‬
‫ממנה איתא חמי אם לשמונה אינו חייה לא כ"ש‬
‫לשבעה‪ .‬ושואל‪ ,‬בעון קומי ר' אבהו מניין לבן‬
‫שבעה שהוא חייה אמר לון מדידכון אנא יהב לכון‬
‫זוטא אבטא‪ .‬קטן גדול זוטא אבטא גדול קטן‪,‬‬
‫ועכשיו דן עם ילד הספק הזה בא ליטול את חלקו‬
‫בירושה של אביו אמרין ליה‪ ,‬הני הרי זה החי‬
‫אביך‪ ,‬בא היבם ליטול חלקו של אחיו כיבם א"ל‬
‫לא אתה אלא הני בריה ייקח ירושת אביו‪ ,,‬ושואל‬
‫הא כיצד מה עושים? ועונה‪ ,‬עושין שיפיות פשרה‬
‫ביניהן ומחלקין נכסי המת‪ .‬נמצאת אומר‪ ,‬שיפיות‬
‫לאחין הפסד לאחין‪ .‬ויש פעמים תחרות באחין‬
‫שכר באחין‪ .‬כגון מת הזקן הסבא הרי יש באים‬
‫בנים בוודאי‪ ,‬ובין בא בן בספק‪ .‬או‪ ,‬מת הספק הרי‬
‫יש בן אחי אב בוודאי‪ ,‬ואם בספק‪ .‬או מת אחד מן‬
‫האחין הרי יש כאן אח בודאי ובן אח בספק‪ .‬או‬
‫שאין לו פת בסלו‪ ,‬תנא רבי אליעזר בן יעקב אומר לא‬
‫ישא אדם אשתו ודעתו לגרשה‪ ,‬משום שנאמר משלי ב'‬
‫(כט) ַאל ּתַ חֲרֹוש עַל ֵרעֲָך ָרעָה וְהוא יֹושֵב ָל ֶּבטַח אִּתָ ְך‪:‬‬
‫ועכשיו דן ‪ :‬ספק בנו של מת או בן היבם ויבם שבאו‬
‫לחלוק בנכסי מיתנא‪ ,‬הבן ספק אמר‪ ,‬אנא בר מיתנא‬
‫הוא‪ ,‬ונכסי דידי הוא‪ ,‬ויבם אמר את בראי דידי את‪ ,‬ולית‬
‫לך כל עוד אני חיי ולא מידי בנכסי‪ ,‬הוי ממון המוטל‬
‫בספק‪ ,‬וממון המוטל בספק חולקין‪ ,‬ספק ובני יבם שבאו‬
‫לחלוק בנכסי מיתנא אביהם ספק אמר ההוא גברא אנוכי‬
‫בר מיתנא הוא‪ ,‬ונכסי דידי הוא‪ ,‬בני יבם אמרי את אחינו‬
‫את‪ ,‬ומנתא חלק אחד הוא דאית לך בהדן‪ ,‬סבור רבנן‬
‫קמיה דרב משרשיא למימר‪ ,‬מתניתין היא‪ ,‬דתנן ילד‬
‫ספק מראשון או משני הוא אינו יורש אותם‪ ,‬והם‬
‫יורשין אותו והכא איפכא הוא יורש והם לא ‪ ,‬ומסביר‬
‫התם הם אמרי ליה אייתי ראיה תוכיח בן מי אתה‬
‫ושקול‪ ,‬הכא הוא אמר להו אייתו ראיה ושקולו גם אתם‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬אמר להו רב משרשיא מי דמי? התם אינהו ודאי‬
‫ואיהו ספק‪ ,‬הכא אידי ואידי ספק‪ ,‬אלא אי דמיא למתני'‬
‫[להא] דמיא‪ ,‬לספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם‬
‫גופיה‪ ,‬דהתם אמרי ליה האחים אייתי ראיה דאחונא את‬
‫ושקול‪ ,‬ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לבתר‬
‫דפלג יבם בנכסי מיתנא בני יבם אמרי אייתי ראיה‬
‫דאחונא את ושקול‪ ,‬אמר להו ספק מה נפשייכו אי‬
‫אחוכון אנא הבו לי מנתא חלקי בירושה בהדייכו‪ ,‬ואי‬
‫בר מיתנא אנא הבו לי פלגא אותו חלק דפלג אבוכון‬
‫בהדאי‪ ,‬מה עושים ר' אבא אמר רב קם דינא העשוי‬
‫כבר עשוי‪ ,‬ר' ירמיה אמר הדר דינא לדיון וחלוקה‬
‫מחדש‪ ,‬ומברר לימא בפלוגתא דאדמון ורבנן קמיפלגי‪,‬‬
‫דתנן מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו‬
‫ועכשיו חזר ומוקף שדות של אחרים אדמון אמר‪ ,‬ילך‬
‫בקצרה‪ ,‬וחכמים אומרים יקח לו דרך במאה מנה או‬
‫יפרח באויר‪ ,‬והוינן בה לרבנן‪ ,‬שפיר קאמר אדמון?‬
‫ואמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬הכא במאי עסקינן כגון‬
‫שהקיפוה ארבעה בני אדם מארבע רוחות וכל אחד‬
‫מפנה אותו לא אצלי תעבור‪ ,‬ושואל א"ה מאי טעמא‬
‫דאדמון? ואמר רבא בארבעה דאתו מכח ארבעה‪,‬‬
‫וארבעה דאתו מכח חד כולי עלמא לא פליגי דמצו מדחי‬
‫ליה‪ ,‬כי פליגי בחד המחזיק עכשיו דאתי מכח ארבעה‬
‫אנשים אדמון סבר‪ ,‬החוזר מחו"ל מצי אמר ליה‪ ,‬מכל‬
‫מקום דרכי גבך הוא‪ ,‬ורבנן סברי‪ ,‬דאמר ליה‪ ,‬אי‬
‫שתקת‪ ,‬שתקת‪ ,‬ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא‬
‫מצית לאשתעויי דינא בהדייהו ויטען אינני בעל דינך‪,‬‬
‫ומדייק‪ ,‬לימא ר' אבא דאמר כרבנן‪ ,‬ור' ירמיה דאמר‬
‫כאדמון‪ ,‬ודוחה אמר לך ר' אבא אנא דאמרי אפילו‬
‫כאדמון‪ ,‬עד כאן לא קאמר אדמון התם אלא משום דאמר‬
‫ליה ממה נפשך בוודאי דרכי חד גבך הוא‪ ,‬אבל הכא מי‬
‫מתה אמו של ספק‪ ,‬הרי יש כאן בן בודאי ובעל‬
‫בספק‪ .‬או מת הספק ואח"כ מתה אמו‪ ,‬הרי יש כאן‬
‫תובעים ירושה בן אחי אם בוודאי ובעל בספק‪ .‬מת‬
‫הייבם ובא הספק ליטול חלקו של אביו אי הוה‬
‫קדמייא מיסכן עני ואין מה לרשת אמרין ליה הני‬
‫אבוך‪ .‬אי הוה עתיר עשיר אמרין ליה כולן אחין‬
‫בני אחין בואו ונירש חלקו של אבינו וחלקו של‬
‫אחי אבינו‪ ,‬תני הראשון ראוי להיות כהן גדול כי‬
‫ממה נפשך הוא ילד כשר‪ .‬והשני אם נולד עוד בן‬
‫ממזר בספק‪ .‬רבי אליעזר בן יעקב אומר‪ ,‬אין ממזר‬
‫בספק‪ .‬אבל מודי ר' אליעזר בן יעקב‪ ,‬בספק כותים‬
‫ובספק חללים שמותרים זה בזה כההיא דתנינן‬
‫תמן‪ ,‬עשרה יוחסין עלו מבבל‪ ,‬על דעתיה דר'‬
‫אליעזר בן יעקב שמונה על דעתיה דרבן גמליאל‬
‫ורבי אליעזר תשעה ששתוקי מותר בישראלית‪ .‬על‬
‫דעתיה דרבנן עשרה‪:‬‬
‫משנה ג' הלכה ג'‬
‫שמַאי ובֵית‬
‫שנָפְלו לָּה נְ ָכסִים בירושה או במתנה‪ ,‬מֹודִ י(ם){ן} בֵית ַ‬
‫(ג) שֹומ ֶֶּּרת יָבָם ממתינה לחלוץ או להתייבם ֶּ‬
‫ש)מֹוכ ֶֶּּרת וְנֹותֶּ נֶּת ברכושה‪ְ ,‬ו ַקי ָ{י}ם והכול תקף‪ .‬מֵתָ ה בתקופת ההמתנה‪ ,‬מַה יַעֲש(ו){ה}‬
‫ִהלֵל‪{ ,‬שהיא} ( ֶּ‬
‫יֹורשֵי ַה ַבעַל עִם‬
‫שמַאי אֹומ ְִרים‪ ,‬יַחֲלֹוקו ְ‬
‫ִבכְת{ו}בָתָ ּה המגיע לה‪ ,‬ו ִבנְ ָכסִים ַהנִ ְכנָסִי(ם){ן} ְו{ה}יֹו ְצאִין ִעמָּה? ‪ ,‬בֵית ַ‬
‫יֹורשֵי ַה ַבעַל‪{ ,‬ו}נְ ָכסִים‬
‫יֹורשֵי הָָאב של האישה‪ ,‬ובֵית ִהלֵל אֹומ ְִרים‪{ ,‬ה}נְ ָכסִים ְב ֶּחזְ ָק(תָ )ן‪ ,‬כְת{ו}בָה ְב ֶּחזְקַת ְ‬
‫ְ‬
‫יֹורשֵי הָָאב‪:‬‬
‫ַהנִ ְכנָסִים ְו{ה}יֹו ְצאִים ִעמָּה נכסי מלוג ְב ֶּחזְקַת ְ‬
‫בבלי יבמות לח' ע'א'‬
‫ירושלמי יבמות כה' ע' א'‬
‫גמרא‪ ,‬שואל מאי שנא רישא כשהיא שומרת יבם דלא פליגי ומ"ש סיפא כשמתה‬
‫גמ' שואל‪ ,‬הכא את אמר‬
‫מוכרת ונותנת וקיים‬
‫דפליגי? ועונה אמר עולא רישא דנפלה לה ירושה כשהיא ארוסה‪ ,‬וסיפא דנפלה‬
‫וכאשר מתה‪ ,‬אתה בספק‬
‫לה נכסים כשהיא נשואה‪ ,‬וקסבר עולא זיקת ארוסה ליבם עושה ספק ארוסה‪,‬‬
‫מה יעשה בכתובתה‪ .‬והכא‬
‫זיקת נשואה ליבם עושה ספק נשואה ומוכיח זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה‪ ,‬דאי‬
‫את אמר יחלקו יורשי‬
‫ס"ד ודאי ארוסה האם יעלה על הדעת מודים בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים?‬
‫הבעל עם יורשי האב?‬
‫והתנן נפלו לה נכסים משנתארסה בית שמאי אומרים תמכור‪ ,‬ובית הלל אומרים‬
‫ועונה ‪ .‬אמר רבי יוסי בן‬
‫לא תמכור‪ ,‬אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים ועונה‪ ,‬אלא שמע מינה זיקת‬
‫חנינה הן דאת אמר מוכרת‬
‫ארוסה עושה ספק ארוסה‪ ,‬זיקת נשואה עושה ספק נשואה‪ ,‬דאי ס"ד ודאי נשואה‬
‫ונותנת וקיים‪ .‬כשנפלו לה‬
‫בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב‪ ,‬והתנן‪ ,‬נפלו לה נכסים‬
‫עד שלא היתה שומרת‬
‫משנישאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות? ועונה‬
‫יבם‪ .‬והא דאת אמר יחלקו‬
‫אלא שמע מינה זיקת נשואה עושה ספק נשואה‪ ,‬ושואל‪ ,‬אמר ליה רבה אדמפלגי‬
‫יורשי הבעל עם יורשי‬
‫בגופה ברכוש ולאחר מיתה לפלגו בחייה ולפירות ? ועונה‪ ,‬אלא אמר רבה‪ ,‬אידי‬
‫לה‬
‫כשנפלו‬
‫האב‪.‬‬
‫ואידי גם חלק ראשון של המשנה וגם החלק האחרון של המשנה דנפלה כשהיא‬
‫משנעשית שומרת יבם‪.‬‬
‫נשואה וזיקת נשואה עושה ספק נשואה אלא ההסבר הוא רישא דאיהי קיימא‬
‫ומוסיף נפלו לה עד שלא‬
‫כשהיא בחיים הוה לה איהי ודאי שלה זה בוודאי ואינהו ושל האחרים ספק‪,‬‬
‫נעשית שומרת יבם ועשו‬
‫ואין ספק מוציא מידי ודאי‪ ,‬סיפא דמתה גם היא הללו באין לירש והללו באין‬
‫פירות משנעשית שומרת‬
‫לירש ויחלוקו‪ ,‬ושואל‪ ,‬איתיביה אביי ולבית שמאי בשיטתם אין ספק מוציא מידי‬
‫יבם‪ ,‬כמי שנפלו לה‬
‫ודאי? והתנן‪ ,‬נפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל מורישיו‪ ,‬והיו עליו כתובת‬
‫משנעשית שומרת יבם‪.‬‬
‫אישה ובעל חוב‪ ,‬יורשי האב אומרים הבן מת ראשון‪ ,‬ואחר כך מת האב ואנחנו‬
‫אמר רבי זעירא ההן יבם‬
‫היורשים ‪ ,‬ובעל חוב אומר‪ ,‬האב מת ראשון ואח"כ מת הבן‪ ,‬בית שמאי אומרים‬
‫דהכא צריכא ספק להם‬
‫יחלוקו‪ ,‬ובית הלל אומרים‪ ,‬נכסים בחזקתן‪ ,‬והא הכא יורשי האב ודאי הם היורשים‬
‫דבית שמאי כבעל הוא‬
‫ובעל חוב ספק‪ ,‬וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי? ועונה קסברי בית שמאי שטר‬
‫היבם או אינו כבעל‪.‬‬
‫העומד לגבות כגבוי דמי‪ ,‬ומנא תימרא ונוכיח זאת דתנן מתו בעליהן של סוטות עד‬
‫איכא למימר הכי בוודאות? ורבי ירמיה‪ ,‬אמר לך אנא‬
‫דאמרי אפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא‬
‫משום דאמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא‬
‫שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו‪,‬‬
‫אבל הכא מי איכא לאחים למימר הכי? ועוד דיון‪ ,‬ספק‬
‫ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא‪ ,‬ספק אמר האי גברא‬
‫אנוכי בר מיתנא הוא‪ ,‬ופלגא דידי הוא‪ ,‬יבם אמר את‬
‫בראי דידי בני את ולית לך ולא מידי‪ ,‬הוי יבם טוען‬
‫ודאי‪ ,‬וספק‪ ,‬טוען ספק‪ ,‬ואין ספק מוציא מידי ודאי‪,‬‬
‫ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא‪ ,‬ספק אמר ההוא‬
‫גברא אני בר מיתנא הוא ופלגא דידי הוא‪ ,‬ובני יבם‬
‫אמרי אחונא את ומנתא ורק חלקך אית לך בהדן‪ ,‬עושים‬
‫חשבון פלגא דקמודי להו‪ ,‬שקלי‪ ,‬תילתא דקא מודו ליה‬
‫שקל‪ ,‬פש נשאר להו דנקא‪ ,‬הוי ממון המוטל בספק‬
‫וחולקין‪ ,‬סבא ויבם בנכסי ספק שמת או סבא וספק‬
‫בנכסי יבם‪ ,‬הוי ממון המוטל בספק וחולקין‪:‬‬
‫שלא שתו מן המים בית שמאי אומרים נוטלות כתובתן‪ ,‬ואינן שותות‪ ,‬ובית הלל‬
‫אומרים או שותות גם לאחר מיתת הבעל או לא נוטלות כתובתן‪ ,‬ושואל‪ ,‬או‬
‫שותות? הרי כתוב במדבר ה' (טו) ְו ֵהבִיא ָהאִיש אֶּת ִאשְּתֹו אֶ ל הַ כֹהֵ ן וְהֵ בִ יא אֶ ת‬
‫קָ ְרבָ נָּה עָ לֶיהָ ע ֲִש ִירת הָ אֵ יפָ ה קֶ מַ ח ְשע ִֹרים ֹלא ִיצֹק עָ לָיו ֶׁשמֶ ן וְ ֹלא יִּתֵ ן עָ לָיו לְ ֹבנָה‬
‫כִ י ִמנְחַ ת ְק ָנאֹת הּוא ִמנְחַ ת זִכָ רוֹן מַ ְזכ ֶֶרת עָ וֹן‪ :‬אמר רחמנא וליכא? אלא מתוך שלא‬
‫שותות לא נוטלות כתובתן‪ ,‬והא הכא דספק הוא‪ ,‬ספק זנאי ואין לה כתובה ספק לא‬
‫זנאי ולבית שמאי וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי‪ ,‬אלא שמע מינה שטר העומד‬
‫לגבות כגבוי דמי‪ ,‬ועונה‪ ,‬ואביי לותביה ישאל מהא דלמא כתובת אשה שאני‬
‫משום חינא כדי לשמור על כבודה ‪ ,‬ושואל ולותביה כתובה דמתניתין לא פליגי‪,‬‬
‫ושואל ולא‪ ,‬והא קתני מתה‪ ,‬ואין חן מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים‬
‫ויוצאין עמה‪ ,‬בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב‪ ,‬ובית הלל‬
‫אומרים נכסים בחזקתן‪ ,‬ועונה הכי קאמר מתה מה יעשה בכתובתה ושבקה נכסים‬
‫הנכנסים והיוצאים עמה‪ ,‬בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב‪,‬‬
‫ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן‪ ,‬אמר רב אשי מתני' נמי דיקא העומד לגבות‬
‫כגבוי ‪ ,‬דקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני יורשי האב עם יורשי‬
‫הבעל‪ ,‬שמע מינה‪ ,‬אביי אמר‪ ,‬רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם‪ ,‬סיפא דנפלו‬
‫לה כשהיא הייתה עוד תחתיו דבעל‪ ,‬וקסבר אביי‪ ,‬ידו כידה ‪ ,‬ודוחה‪ ,‬אמר ליה רבא‬
‫אי דנפלי לה כשהיא תחתיו דבעל דכ"ע לא פליגי דידו עדיפא מידה‪ ,‬אלא אידי‬
‫ואידי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם‪ ,‬רישא דלא עבד בה מאמר ועדיין אין זיקה ‪,‬‬
‫סיפא דעבד בה מאמר קידושי כסף ‪ ,‬וקסבר רבא‪ ,‬מאמר לבית שמאי עושה ודאי‬
‫ארוסה וספק נשואה‪ ,‬ודאי ארוסה לדחות בצרה שכבר נאסרת עליו ‪ ,‬וספק נשואה‬
‫לחלוק בנכסים‪ ,‬איתמר משמיה דר' אלעזר כוותיה דרבא‪ ,‬ואיתמר משמיה דרבי‬
‫יוסי ברבי חנינא כוותיה דאביי‪ ,‬ושואל‪ ,‬ומי אמר רבי אלעזר הכי‪ ,‬והא אמר רבי‬
‫אלעזר מאמר לבית שמאי אינה קונה אלא לדחות בצרה בלבד? ועונה איפוך‪ ,‬ואי‬
‫בעית אימא לעולם לא תיפוך‪ ,‬אמר לך רבי אלעזר כי אמרי אנא בהסתייגות דלא‬
‫סגי לה בגט‪ ,‬אלא דבעי נמי חליצה‪ ,‬אבל לחלוק בנכסים דלא קני מי אמרי‪ ,‬אמר‬
‫רב פפא דיוקא דמתניתין כוותיה דאביי ואף על גב דקשיא מתה‪ ,‬ומסביר למה‬
‫כאביי דקתני נכסים הנכנסים ויוצאים עמה ‪ ,‬מאי נכנסין ומאי יוצאין? לאו נכנסין‬
‫לרשות הבעל ויוצאים מרשות הבעל לרשות האב‪ ,‬ואף על גב דקשיא מתה‬
‫אדמפלגי בגופה ולאחר מיתה לפלגו בחייה ולפירות‪ ,‬ותו לא מידי‪:‬‬
‫ומסביר אין כבעל הוא‬
‫יורש את הכל‪ .‬אם אינו‬
‫כבעל לא יורש כלום‪?.‬‬
‫ולכן מספק יחלוקו יורשי‬
‫הבעל עם יורשי האב‪ .‬בית‬
‫הלל פשיטא ליה יבם‬
‫כבעל ויורש את הכל‪.‬‬
‫והאומר שכן יש לה בנכסי‬
‫מלוג‪ ,‬מסביר אפילו אחיו‬
‫המת אין לו אלא אכילת‬
‫פירות בלבד‪ ,‬תני רבי‬
‫הושעיה ירשו הירושין את‬
‫כתובתה חייבין בקבורתה‪,‬‬
‫ושואל אמר רבי יוסה‬
‫אילולי דתניתה רבי‬
‫הושעיה הוות צריכא ספק‬
‫לן מאחר שאין לה כתובה‬
‫מן היבם אין לה קבורה‬
‫משלו? ושואל וקשיא‬
‫אילו אשה שאין לה‬
‫כתובה שמא אין לה‬
‫קבורה? ועונה‪ .‬אשה אף‬
‫על פי שאין לה כתובה יש‬
‫לה קבורה‪ .‬ברם הכא‬
‫כשהיא ממתינה אם יש‬
‫לה כתובה יש לה קבורה‪.‬‬
‫אם אין לה כתובה אין לה‬
‫הציבור‬
‫קבורה ועל‬
‫מוטלת המצווה לקבור‬
‫אותה‪:‬‬
‫משנה ד' הלכה ד'‬
‫(ד) ְכנָסָּה היבם ה ֲֵרי הִיא ְכ ִאשְּתֹו ְלכָל דָ בָר‪ ,‬ו ִב ְלבַד שֶּּתְ הֵא‬
‫בערבות עַל נִ{י} ְכסֵי ַב ְעלָּה ה ִָראשֹון‪:‬‬
‫ירושלמי יבמות כה' ע' א'‬
‫גמ' כְ ִא ְׁשּת ֹו לְ כָל דָ בָ ר כיצד הוא עושה‪ ,‬כונס רצה ומגרש‬
‫רצה ומחזיר‪ .‬והיא שוברת לו במסמך קבלה על‬
‫כתובתה‪ ,‬אמר רבי יוסה לצדדין היא מתניתא‪ ,‬או מגרשה‬
‫ומחזירה או שוברת לו מאשרת לו קבלה על כתובתה‪.‬‬
‫רבי זעירא‪ ,‬אמר בשם רב המנונא כנסה וגירשה‬
‫והחזירה‪ ,‬אם חידש לה כתובה בתנאים משופרים‬
‫כתובתה על נכסיו‪ ,‬ואם לאו כתובתה על ניכסי בעלה‬
‫הראשון‪ .‬ר' יוסי אמר בשם רב חסדא מתניתא אמרה כן‪,‬‬
‫שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובה הראשונה‬
‫החזירה‪ .‬ושואל סוף‪ ,‬סוף‪ ,‬אותו דבר שלמדנו כבר עד‬
‫שיכניס ויגרש ויחזיר‪ .‬ועונה‪ ,‬דרובא התוספת אתא מימר‬
‫לך‪ ,‬אפילו כנסה וגירשה והחזירה‪ ,‬אם חידש לה כתובה‬
‫שווי כְת{ו}בָתָ ּה מן הבעל הקודם משועבדים לה‬
‫בבלי יבמות לט' ע' א'‬
‫גמרא‪ ,‬כנסה הרי היא כו'‪ :‬שואל‪ ,‬למאי הלכתא?‬
‫ועונה א"ר יוסי בר חנינא לומר שמגרשה בגט‪,‬‬
‫ומחזירה‪ ,‬ושואל מגרשה בגט פשיטא‪ ,‬אשתו‬
‫היא? ועונה‪ ,‬סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב‬
‫ַאחים י ְַחדָ ו ּומֵ ת ַאחַ ד‬
‫דברים כה' (ה) כִ י י ְֵׁשבּו ִ‬
‫מֵ הֶ ם ּובֵ ן אֵ ין ל ֹו ֹלא ִת ְהיֶה אֵ ֶׁשת הַ מֵ ת הַ חּוצָ ה‬
‫לְ ִאיׁש זָר יְבָ מָ ּה ָיבֹא עָ לֶיהָ ו ְל ָקחָּה לֹו ְל ִאשָה ְוי ִ ְבמָּה‪:‬‬
‫אמר רחמנא‪ ,‬ועדיין יבומי הראשון עליה‪ ,‬לפיכך‬
‫נפרדת ממנו בחליצה אין‪ ,‬בגט לא‪ ,‬קא משמע לן‬
‫אשתו היא‪ ,‬ושואל‪ ,‬מחזירה פשיטא? ועונה‪,‬‬
‫סלקא דעתך אמינא מצווה דרמיא רחמנא עליה‬
‫ליבם אשת אחיו עבדה כבר נעשה‪ ,‬השתא‪ ,‬תיקום‬
‫עליה באיסור אשת אח‪ ,‬קא משמע לן‪ ,‬ושואל‬
‫על נכסיו‪ ,‬ואם לאו כתובתה על ניכסי בעלה הראשון‪ .‬רבי‬
‫זעורה בשם רבי המנונא אמר‪ ,‬ארוסה שמתה אין לה‬
‫זכויות לוואי שיש לאישה נשואה שיש לה כתובה‪ ,‬שאין‬
‫היא דומה לאישה מגורשת מפני שלא הותרה להינשא‬
‫לשוק‪ ,‬ומסביר‪ ,‬שלא תאמר יעשה כמי שגירש ויהא לה‬
‫כתובה‪ ,‬לפום כן צריך מימר‪ ,‬אין לה כתובה‪:‬‬
‫משנה ה' ו' הלכה ה' ו'‬
‫(ה) ִמ ְצוָה ַבגָדֹול ְלי ַ{י}בֵם‪ֹ .‬לא ָרצָה לייבם ‪ְ ,‬מ ַה ְלכִין עַל כָל הַָאחִין לפי סדר לידתם‪ֹ .‬לא ָרצו לייבם ‪ ,‬חֹוז ְִרין ֵאצֶּל‬
‫{ה}גָדֹול וְאֹומ ְִרים לֹו‪ָ ,‬עלֶּיָך ִמ ְצוָה‪ ,‬אֹו חֲלֹוץ אֹו י ַ{י}בֵם‪( :‬ו) היה שם אח קטן שלא היגיע למצוות ּתָ לָה ַב ָקטָן עַד‬
‫שי ָבֹוא ִממְדִ ינַת ַהי ָם‪( ,‬אֹו) ַבח ֵֵרש‪( ,‬אֹו) {ו}בַשֹוטֶּה עד שיבריאו ‪ ,‬אֵין‬
‫שיַגְדִ יל וייבם (אֹו) {ו} ַבגָדֹול ממנו עַד ֶּ‬
‫ֶּ‬
‫שֹו ְמעִין לֹו‪ֶּ ,‬אלָא אֹומ ְִרים לֹו‪ָ ,‬עלֶּיָך ִמ ְצוָה‪ ,‬אֹו חֲלֹוץ אֹו י ַ{י}בֵם‪:‬‬
‫בבלי יבמות לט' ע' א'‬
‫ירושלמי יבמות‬
‫אין‬
‫גמרא‪ ,‬איתמר ביאת קטן‪ ,‬וחליצת גדול‪ ,‬מה עדיף? פליגי בה רבי יוחנן ור' יהושע בן‬
‫לוי‪ ,‬חד אמר ביאת קטן עדיפא‪ ,‬וחד אמר חליצת גדול עדיפא‪ ,‬ומסביר‪ ,‬מאן דאמר ביאת‬
‫קטן עדיפא‪ ,‬דהא מצווה בתורה בייבום‪ ,‬ומאן דאמר חליצת גדול עדיפא‪ ,‬מסביר‪ ,‬במקום‬
‫שיש אח גדול ביאת קטן לאו כלום היא‪ ,‬ושואל‪ ,‬תנן‪ ,‬לא רצה מחזירין על כל האחין‪,‬‬
‫ומדייק מאי לאו‪ ,‬לא רצה לייבם אלא לחלוץ וקתני מהלכין אצל האחין שמע מינה ביאת‬
‫קטן עדיפא‪ ,‬ועונה לא‪ ,‬לא רצה לא לחלוץ ולא לייבם‪ ,‬דכוותה וכמוהו גבי האחין כולם‬
‫לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם ושואל‪ ,‬אמאי חוזרים אצל הגדול למיכפייה לכפייה לדידהו‬
‫לאחד מהם?‪ ,‬ועונה‪ ,‬כיון דמצוה עליה דידיה על הגדול רמיא לדידיה אותו כייפינן‪ ,‬תנן‬
‫תלה בקטן עד שיגדיל אין שומעין לו‪ ,‬ושואל ואי ביאת קטן עדיפא‪ ,‬אמאי אין שומעין‬
‫לו‪ ,‬נינטר תשמור ותמתין דלמא גדיל ומייבם? ועונה‪ ,‬וליטעמיך למה ובגדול עד שיבא‬
‫ממדינת הים אין שומעין לו‪ ,‬אמאי? נינטר דלמא אתי וחליץ? ועונה‪ ,‬אלא כל שהויי‬
‫מצוה לא משהינן‪ ,‬אית דאמרי בביאה כולי עלמא לא פליגי דביאת קטן עדיפא‪ ,‬כי פליגי‬
‫בחליצת קטן‪ ,‬והכי איתמר‪ ,‬חליצת קטן וחליצת גדול‪ ,‬פליגי בה רבי יוחנן ור' יהושע בן‬
‫לוי‪ ,‬חד אמר חליצת גדול עדיפא וחד אמר כי הדדי נינהו אין עדיפות‪ ,‬מאן דאמר חליצת‬
‫גדול עדיפא דהא מצוה מן התורה בגדול‪ ,‬ואידך סובר‪ ,‬נכון‪ ,‬כי אמרינן מצוה בגדול‬
‫לענין יבום‪ ,‬אבל לענין חליצה כהדדי נינהו‪ ,‬ושואל‪ ,‬תנן לא רצו‪ ,‬חוזרין אצל גדול‪ ,‬מאי‬
‫לאו לא רצו לייבם אלא לחלוץ‪ ,‬וקתני חוזרין אצל גדול‪ ,‬ושמע מינה חליצת גדול עדיפא?‬
‫ודוחה‪ ,‬לא‪ ,‬לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם‪ ,‬ושואל דכוותיה גבי גדול לא רצה לא לחלוץ‬
‫ולא לייבם‪ ,‬אלא אמאי חוזרין אצל גדול? למכפייה לכפייהו לדידהו לאחד מהם? ועונה‬
‫כיון דמצוה עליה דידיה רמיא לדידיה כייפינן‪ ,‬ושואל‪ ,‬תא שמע‪ ,‬תלה בגדול עד שיבא‬
‫ממדינת הים אין שומעין לו ושואל‪ ,‬ואי ס"ד חליצת גדול עדיפא‪ ,‬אמאי אין שומעין לו?‬
‫נינטר דלמא אתי וחליץ‪ ,‬ועונה ולטעמיך האמור במשנה בקטן עד שיגדיל אין שומעין‬
‫לו‪ ,‬אמאי? נינטר דלמא גדיל ומייבם (אי נמי אתי איהו ומייבמה) ועונה אלא כל שהויי‬
‫מצוה לא שהינן‪ ,‬תנן התם‪ ,‬מצוות ייבום קודמת למצות חליצה‪ ,‬בראשונה וזאת כאשר‬
‫צדיקי הדורות הראשונים שהיו מתכוונין לשם מצווה‪ ,‬עכשיו בירידת הדורות שאין‬
‫מתכוונין לשם מצוה אמרו חכמים מצות חליצה קודמת למצות יבום‪ ,‬אמר רב‪ ,‬אין כופין‬
‫לייבם‪ ,‬וכך נהג כי אתו לקמיה דרב‪ ,‬אמר להו‪ ,‬אי בעית חלוץ‪ ,‬אי בעית ייבם‪ ,‬בדידך‬
‫תלא רחמנא ההחלטה שלך היא‪ ,‬ככתוב דברים כה' (ז) ְואִם ֹלא יַחְפ ֹּץ ָהאִיש לָקַ חַ ת אֶ ת‬
‫ָאחיו ֵׁשם בְ י ְִש ָראֵ ל‬
‫ָאמ ָרה מֵ אֵ ן יְבָ ִמי לְ הָ ִקים לְ ִ‬
‫יְבִ ְמּת ֹו וְ עָ לְ תָ ה יְבִ ְמּת ֹו הַ ַשעְ ָרה אֶ ל הַ זְ קֵ נִים וְ ְ‬
‫ֹלא ָאבָ ה יַבְ ִמי‪ :‬הא אם חפץ‪ ,‬אי בעי חליץ אי בעי ייבם‪ ,‬ואף רב יהודה סבר אין כופין‬
‫וזאת מדאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה נוסחא איך פלונית בת פלוני אקרבת ית פלוני‬
‫יבמה קדמנא‪ ,‬לבי דינא‪ ,‬ואשתמודעינהו דאחוה דמיתנא אחי המת מאבא משותף ניהו‪,‬‬
‫אמרי ליה אי צבית רוצה ליבם יבם‪ ,‬ואי לא איטלע לה רגליך דימינא‪ ,‬ואיטלע לה רגלא‬
‫דימינא ושרת סיניה והסירה נעלו מעל רגלוהי וירקת באנפוהי רוקא דמתחזיא רוק‬
‫ואימא הכי נמי? ועונה‪ ,‬אמר קרא "ולקחה לו‬
‫לאשה" כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר‪:‬‬
‫במשנה ובלבד שתהא כתובתה כו'‪ :‬ושואל מאי‬
‫טעמא? ועונה‪ ,‬אשה הקנו לו מן השמים‪ ,‬אולם‬
‫מוסיף ואי לית לה מן הראשון תקינו לה משני‬
‫כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה‪:‬‬
‫הנראה לכל לבי דינא על ארעא‪ ,‬ורבי חייא בר אויא מסיים בה משמיה דרב יהודה‪,‬‬
‫ואקרינהו מה דכתיב בספר אורייתא דמשה אשתמודעינהו‪ ,‬שם (י) וְ נ ְִק ָרא ְׁשמ ֹו בְ י ְִש ָראֵ ל‬
‫בֵ ית חֲלּוץ הַ נָעַ ל‪ :‬פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר חליצה בעדים וחד אמר אפילו קרוב‬
‫אפילו אשה‪ ,‬והלכתא גלויי מילתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה‪ :‬בראשונה‬
‫שהיו מתכוונין לשם מצוה‪ ,‬מצות יבום קודמת למצות חליצה‪ ,‬ועכשיו שאין מתכוונין‬
‫לשם מצוה אמרו חז"ל מצות חליצה קודמת למצות יבום‪ ,‬אמר רמי בר חמא א"ר יצחק‪,‬‬
‫ועכשיו חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה‪ ,‬אמר ליה רב נחמן בר יצחק‬
‫אכשור דרי כולם מתחרדים? ועונה מעיקרא סברי לה‪ ,‬כאבא שאול‪ ,‬ולבסוף סברי לה‬
‫כרבנן‪ ,‬דתניא‪ ,‬אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום דבר‬
‫אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב אני להחליט מן נראה בעיני‪ ,‬להיות הוולד ממזר‪ ,‬וחכמים‬
‫ַאחים י ְַחדָ ו ּומֵ ת ַאחַ ד מֵ הֶ ם ּובֵ ן אֵ ין ל ֹו ֹלא ִת ְהיֶה אֵ ֶׁשת‬
‫אומרים כתוב שם (ה) כִ י י ְֵׁשבּו ִ‬
‫הַ מֵ ת הַ חּוצָ ה לְ ִאיׁש זָר י ְ ָבמָּה י ָב ֹּא ָעלֶּי ָה ּולְ קָ חָ ּה ל ֹו לְ ִא ָשה וְ יִבְ מָ ּה‪ :‬מכל מקום‪ ,‬ומברר מאן‬
‫תנא להא דתנו רבנן "יבמה יבא עליה" מצווה שבתחלה לפני שהייתה נשואה היתה‬
‫עליו בכלל היתר‪ ,‬נשאת לאח נאסרה‪ ,‬מת אחיו וחזרה והותרה‪ ,‬יכול תחזור להתירה‬
‫הראשון ת"ל "יבמה יבא עליה" מצווה ‪ ,‬ועונה‪ ,‬מאן תנא‪ ,‬אמר רבי יצחק בר אבדימי‪,‬‬
‫אבא שאול היא‪ ,‬וה"ק "יבמה יבא עליה" מצוה‪ ,‬שבתחלה היתה עליו בכלל היתר רצה‬
‫לשם נוי כונסה רצה לשום אישות כונסה רצה משום ממון כונסה נאסרה חזרה והותרה‪,‬‬
‫יכול תחזור להתירה הראשון ת"ל "יבמה יבא עליה" למצוה‪ ,‬רבא אמר אפילו תימא‬
‫רבנן‪ ,‬והכי קאמר "יבמה יבא עליה" מצוה‪ ,‬שבתחלה היתה בכלל היתר‪ ,‬רצה כונסה רצה‬
‫אינו כונסה‪ ,‬נאסרה‪ ,‬חזרה והותרה‪ ,‬יכול תחזור להתירה הראשון רצה כונסה‪ ,‬רצה אינו‬
‫כונסה‪ ,‬ושואל רצה אינו כונסה? הא אגידה זקוקה ביה בכדי בלא כלום תיפוק? ועונה‪,‬‬
‫אלא אימא‪ ,‬רצה כונסה רצה חולץ לה‪ ,‬ת"ל "יבמה יבא עליה" מצוה‪ ,‬ושואל‪ ,‬הבא נבחן‬
‫מצווה מקבילה אימא רישא כתוב בקרבן מנחה ויקרא ו' (ט) וְהַ נוֹתֶ ֶרת ִממֶ נָה יֹאכְ לּו‬
‫ַא ֲהרֹן ּובָ נָיו מַּצֹות ּתֵ ָאכֵל ְבמָקֹום קָד ֹּש בַ חֲצַ ר אֹהֶ ל מוֹעֵ ד יֹאכְ לּוהָ ‪ :‬מצווה‪ ,‬שבתחלה היתה‬
‫עליו בכלל היתר סולת מותרת ‪ ,‬הקדישה למנחה נאסרה הקריבו את הקומץ וחזרה‬
‫והותרה לכוהנים יכול תחזור להיתירה הראשון? ת"ל "מצות תאכל במקום קדוש" מצוה‪,‬‬
‫ושואל בשלמא לרבא דאמר הא מני רבנן היא‪ ,‬הכא הכי קאמר‪" ,‬מצות תאכל במקום‬
‫קדוש‪ ,‬מצוה‪ ,‬שבתחלה היתה עליו בכלל היתר רצה אוכלה רצה אינו אוכלה (נאסרה‬
‫חזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון) רצה אוכלה רצה אינו אוכלה ושואל רצה‬
‫אינו אוכלה? והכתיב שמות כט' (לג) וְָאכְלו א ֹּתָ ם ֲאשֶּר כפַר ָבהֶּם לְ מַ לֵא אֶ ת יָדָ ם לְ קַ דֵ ׁש‬
‫אֹתָ ם וְ זָר ֹלא יֹאכַ ל כִ י קֹדֶ ׁש הֵ ם‪ :‬מלמד שהכוהנים אוכלים ובעלים מתכפרין‪ ,‬אלא‪ ,‬רצה‬
‫הוא אוכלה‪ ,‬רצה כהן אחר אוכלה‪ ,‬ת"ל "מצות תאכל במקום קדוש" מצוה‪ ,‬ושואל אלא‬
‫לרב יצחק בר אבדימי דאמר אבא שאול היא‪ ,‬הכא מאי? ועונה‪ ,‬תרי גווני איכא‪ ,‬וכי‬
‫תימא שיש אפשרות לומר רצה לתאבון אוכלה‪ ,‬רצה אכילה גסה אוכלה‪ ,‬אכילה גסה מי‬
‫שמה אכילה? והאמר ריש לקיש האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור‪ ,‬מן הלאו שם‬
‫כג' (כט) כִ י כָל הַ נֶפֶ ׁש אֲ ֶׁשר ֹלא תְ ענֶּה בְ עֶ צֶ ם הַ יוֹם הַ זֶה וְ נִכְ ְרתָ ה מֵ עַ מֶ יהָ ‪ :‬אלא רצה מצה‬
‫אוכלה‪ ,‬רצה חמץ אוכלה‪ ,‬ושואל והכתיב שם ו' (י) ֹלא תֵ ָאפֶּה ָחמֵץ ֶּח ְלקָם נָתַ ִּתי אֹתָ ּה‬
‫מֵ ִא ָשי קֹדֶ ׁש קָ דָ ִׁשים ִהוא כַ חַ טָ את וְכָאָ ָׁשם‪ :‬ואמר ריש לקיש‪ ,‬ואפילו חלקם לא תאפה‬
‫חמץ‪ ,‬אלא רצה מצה אוכלה‪ ,‬רצה חלוט במים רותחים אוכלה‪ ,‬ומברר האי חלוט היכי‬
‫דמי? אי מצה היא‪ ,‬הא מצה היא‪ ,‬ואי לא מצה היא‪" ,‬מצות" אמר רחמנא? ועונה לא‬
‫לעולם אימא לך חלוט מצה היא ולהכי תנא ביה קרא‪ ,‬לעכב שמצוותה של מנחה במצות‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬אלא חלוט מצה היא דקאמרינן למאי הלכתא? ועונה לומר שאדם יוצא בה ידי‬
‫חובתו בפסח אף על פי דחלטיה לקמח מעיקרא‪ ,‬כיון דהדר אפייה בתנור מתקיים‬
‫האמור דברים טז' (ג) ֹלא תֹאכַ ל עָ לָיו חָ מֵ ץ ִׁשבְ עַ ת י ִָמים ּתֹאכַ ל עָ לָיו מַ ּצוֹת ֶּלחֶּם עֹּנִי כִ י‬
‫אתָך מֵ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִם כֹל יְמֵ י חַ יֶיָך‪:‬‬
‫בְ ִח פָ זוֹן יָצָ אתָ מֵ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִם לְ מַ עַ ן ִּת ְזכֹר אֶ ת יוֹם צֵ ְ‬
‫קרינא ביה‪ ,‬ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח‪:‬‬
‫משנה ז' חלק ראשון הלכה ז'‬
‫(ז) הַחֹולֵץ לִי ִבמְּתֹו‪ ,‬ה ֲֵרי הוא ְכ ֶּאחָד מִן הַָאחִין ַלנַ ֲחלָה ולירושה‪ְ ( .,‬ו)אִם י ֶּש שָם ָאב חי {ה}נְ ָכסִים שֶּל ָאב‪ .‬שהאב‬
‫קודם לאחים בירושה הַכֹונֵס אֶּת י ְ ִבמְּתֹו‪ ,‬זָכָה ַבנְ{י} ָכסִי(ם שֶּל) ָאחִיו‪ַ .‬רבִי י ְהודָ ה אֹומֵר‪ ,‬בֵין כְָך ובֵין כְָך אִם י ֶּש שָם‬
‫ָאב‪{ ,‬ה}נְ ָכסִים שֶּל ָאב‪:‬‬
‫בבלי יבמות מ' ע' א'‬
‫ירושלמי יבמות כה' ע' ב'‬
‫גמרא‪ ,‬שואל פשיטא לא ייבם לא יקבל נחלה ועונה‪,‬‬
‫גמ' שלא תאמר חליצה פטור את היבמה לשוק‬
‫סלקא דעתך אמינא חליצה במקום ייבום קיימא‪ ,‬ונשקול‬
‫וביאה פטור את היבמה לשוק ‪ .‬כמה דתימר הכונס‬
‫כולהו נכסי של אחיו המת קא משמע לן‪ ,‬ושואל אי הכי‬
‫את יבמתו זכה בניכסי אחיו‪ .‬ודכוותה החולץ‬
‫הרי הוא כאחד מן האחים‪ ,‬אינו אלא כאחד מן האחים‬
‫ליבמתו זכה בנכסי אחיו‪ ,‬לפום כן צריך מימר הרי‬
‫הוא כאחד מכל האחין לנחלה‪ .‬רב יהודה אמר בשם‬
‫מיבעי ליה? ועונה‪ ,‬אלא סלקא דעתך אמינא הואיל‬
‫שמואל העושה מאמר קידושין ביבמתו לא זכה‬
‫ואפסדה מיבום‪ ,‬לקנסיה ולא יקבל את חלקו שלו קא‬
‫בניכסי אחיו‪ .‬ואף בית שמאי מודיי בה‪ ,‬ואף רבי‬
‫משמע לן‪ :‬במשנה‪ ,‬אם יש שם אב‪ :‬ומסביר דאמר מר‪,‬‬
‫שמעון מויי בה ולא כרבי אלעזר בן ערך דרבי‬
‫בירושה אב קודם לכל יוצאי ירכו‪ :‬במשנה‪ ,‬הכונס את‬
‫אלעזר בן ערך אומר המאמר קונה קניין גמור‬
‫יבמתו זכה בנכסים וכו'‪ :‬שואל‪ ,‬מאי טעמא? ועונה‬
‫ביבמה‪ .‬ושואל היו שתי יבמות עשה מאמר בזו‬
‫דברים כח' (ו) וְהָ יָה הַ בְ כוֹר אֲ ֶׁשר ּתֵ לֵד י ָקום עַל שֵם ָאחִיו‬
‫ובעל לזו מה נפשך אם במאמר יזכה אם בביאה‬
‫הַ מֵ ת וְֹלא יִמָ חֶ ה ְׁשמ ֹו ִמי ְִש ָראֵ ל‪ :‬אמר רחמנא והרי קם‪:‬‬
‫יזכה‪ ,‬ודוחה אמר רבי יוסה מאחר שאינו יכול‬
‫במשנה‪ ,‬רבי יהודה אומר וכו'‪ :‬אמר עולא הלכה כר'‬
‫לקיים אפילו את אחת מהן לא זכה בניכסי‬
‫יהודה וכן א"ר יצחק נפחא הלכה כר' יהודה ואמר עולא‬
‫אחיו‪.,‬במשנה‪ ,‬אם יש שם אב חי הנכסים של אב‪,‬‬
‫ואיתימא ר' יצחק נפחא מאי טעמא דר' יהודה ? ועונה‪,‬‬
‫רבי יצחק בר טבליי אמר‪ ,‬בשם רבי אלעזר טעמא‬
‫דכתיב דברים כה (ו) ְו ָהי ָה ַהבְכֹור ֲאשֶּר ּתֵ לֵד יָקּום עַ ל‬
‫דרבי יהודה משום שנאמר דברים כה (ו) ְו ָהי ָה‬
‫ָאחיו הַ מֵ ת וְֹלא יִמָ חֶ ה ְׁשמ ֹו ִמי ְִש ָראֵ ל‪ :‬כבכור‪ ,‬מה‬
‫ֵׁשם ִ‬
‫ָאחיו הַ מֵ ת וְֹלא‬
‫ַהבְכֹור ֲאשֶּר ּתֵ לֵד יָקּום עַ ל ֵׁשם ִ‬
‫בכור אין לו ירושה בחיי האב אף האי יבם נמי אין לו‬
‫יִמָ חֶ ה ְׁשמ ֹו ִמי ְִש ָראֵ ל‪ :‬מקישו את היבם לבכור‪ ,‬מה‬
‫ירושה בחיי האב‪ ,‬ושואל‪ ,‬אי מה בכור נוטל פי שנים‬
‫הבכור אינו יורש בחיי אביו‪ ,‬אף זה היבם אינו‬
‫לאחר מיתת האב‪ ,‬אף האי נוטל פי שנים לאחר מיתת‬
‫יורש בחיי אביו‪ .‬ושואל‪ ,‬אי מה בכור יורש לאחר‬
‫האב? ועונה מידי האם יקום על שם אביו כתיב?‬
‫מיתת אביו שני חלקים אף זה יורש לאחר מיתת‬
‫"יקום על שם אחיו" כתיב‪ ,‬ולא על שם אביו‪ ,‬ושואל‪,‬‬
‫אביו שני חלקים? ועונה ‪ .‬אמר רבי זעורה מינה‬
‫אימא‪ ,‬היכא דליכא אב דלשקול נחלה תתקיים מצות‬
‫יבום‪ ,‬היכא דאיכא אב [דלא] שקיל היבם נחלה‪ ,‬לא‬
‫תלמד מה הבכור לא יורש בכפלים בשעה שהוא‬
‫תתקיים מצות יבום בכלל ? ועונה‪ ,‬מידי האם יבום‬
‫ראוי לירש בעתיד‪ ,‬אף זה היבם אינו יורש בשעה‬
‫בנחלה תלה רחמנא? מצווה יבומי מיבמי‪ ,‬ואי איכא‬
‫שהוא ראוי לירש בעתיד‪ .,‬עוד אינו יורש אלא‬
‫נחלה שקולי‪ ,‬ואי לא לא שקיל‪ ,‬ומספר‪ ,‬יתיב ר' חנינא‬
‫כאחד האחים ‪ .‬רבי אבא בר כהנא רבי חייה בר‬
‫קרא קמיה דר' ינאי ויתיב וקאמר‪ ,‬הלכה כר' יהודה‪,‬‬
‫אשי אמרו בשם רב‪ ,‬הלכה כרבי יהודה‪ .‬רבי יהושע‬
‫אמר ליה‪ ,‬פוק קרי קרייך לברא צא והכרז בחוץ אין‬
‫בן לוי אמר הלכה כרבי יודה‪ .‬רבי אבהו רבי אלעזר‬
‫הלכה כר' יהודה‪ ,‬תני תנא קמיה דרב נחמן אין הלכה‬
‫אמרו בשם רבי הושעיה‪ ,‬הלכה כרבי יודה‪ .‬אמר‬
‫כר' יהודה‪ ,‬אמר ליה אלא כמאן כרבנן‪ ,‬פשיטא? יחיד‬
‫רבי יוחנן זימנין סגי הרבה פעמים יתבית קומי רבי‬
‫ורבים הלכה כרבים‪ ,‬אמר ליה אסמייה הסר משנה זו‬
‫הושעיה ולא שמעית מיניה הדא מילתא‪ .‬אמר ליה‪,‬‬
‫מן המדף אמר ליה לא‪ ,‬את הלכה אתנייך ולא הבנת‬
‫אל תתרגש ולית בר נש דו שמע מילה ולית חבריה‬
‫ומוקשה הוא דאקשי לך‪ ,‬ואפכת‪ ,‬ולמאי דאפכת‪ ,‬שפיר‬
‫שמיע ליה? ‪:‬‬
‫אפכת ‪:‬‬
‫המשך משנה ז' הלכה ח'‬
‫ֲסורה מדרבנן ִבקְרֹובָיו‪ .‬הוא ָאסור ְב ִאמָּה‪ ,‬ו( ְב)אֵם ִאמָּה‪,‬‬
‫הַחֹולֵץ לְי ִבמְּתֹו‪ ,‬הוא ָאסור מדרבנן ִבקְרֹובֹותֶּ יהָ‪ְ ,‬והִיא א ָ‬
‫שהִיא ַקי ֶּ{י}מֶּת דהיינו בחייה ‪ְ .‬והַָאחִין‬
‫ו( ְב)אֵם ָאבִיהָ‪( ,‬ו) ְבבִּתָ ּה‪( ,‬ו) ְבבַת בִּתָ ּה‪ ,‬ו ְבבַת ְבנָּה‪ ,‬ו ַבאֲחֹותָ ּה ִבזְמַן ֶּ‬
‫ֲסורה בְָאבִיו‪( ,‬ו) ַב ֲאבִי ָאבִיו (ו ַב ֲאבִי אִמֹו)‪ ,‬ו ִבבְנֹו‪ ,‬ו ְבבֶּן בְנֹו‪ ,‬בְָאחִיו‪ ,‬ו ְבבֶּן ָאחִיו‪ .‬בדרך כלל מּתָר‬
‫מ{ו}ּתָ ִרין‪ְ .‬והִיא א ָ‬
‫ָאדָ ם ִבקְרֹובַת צ ַָרת חֲלוצָתֹו‪ ,‬ויש לפעמים ‪ ,‬וְָאס(ו)ר ְבצ ַָרת קְרֹובַת חֲלוצָתֹו משום תקנה מיוחדת‪:‬‬
‫ירושלמי יבמות כו' ע' א'‬
‫גמ' ָאסּור בִ ְקרוֹבוֹתֶ יהָ מפני‬
‫שחלץ לה‪ .‬ומדייק הא לא‬
‫חלץ לה ומתה‪ ,‬מותר באמה‪.‬‬
‫אמר רבי אבינא‪ ,‬הדא היא‬
‫דאמר ר' יעקב בר אחא בשם‬
‫רבי אלעזר שומרת יבם‬
‫שמתה מותר באמה‪ .‬ומסביר‬
‫זיקה היתה לו בה כיון שמתה‬
‫בטלה לו זיקתה‪ .‬והכא גם כן‬
‫כיון שמת בטלה זיקתו‪ .‬רבי‬
‫אבון‪ ,‬שמע לה לדבר זה מן‬
‫דבתרה סופה של משנה‬
‫ובאחותה אסור בזמן שהיא‬
‫קיימת‪ ,‬והאחין מותרין‪.‬‬
‫ומדייק ואחותה אצל האחים‬
‫לא כמתה? במשנה היא‬
‫אסורה באביו ובאבי אביו‬
‫בבנו ובבן בנו ובאחיו ובן‬
‫אחיו‪ .‬ושואל הדא אמרה‬
‫שניתנו שניות האסורים‬
‫מדרבנן לחולץ ושואל והיידא‬
‫אמרה דא מהיכן דייקת זאת?‬
‫ועונה שאסורה בבנו ובבן‬
‫בנו באחיו ובבן אחיו‪ ,‬הדא‬
‫אמרה שניתנו שניות לחולץ‪.‬‬
‫כיני כך יש לגרוס מתניתא‬
‫מותר הוא אדם בקרובת צרת‬
‫חלוצתו‪ .‬ואסור בצרת קרובת‬
‫חלוצתו‪ .‬הדא מסייעא לההיא‬
‫דאמר רבי הילא בשם ר'‬
‫אבינא‪ ,‬קל וחומר מה אחות‬
‫חלוצתו שהיא מדבריהן נתנו‬
‫לה חכמים צרה‪ .,‬כאן אחות‬
‫זקוקה שיש כאן איסור אחיו‬
‫לא כל שכן עשו הרחקה‪:‬‬
‫בבלי יבמות מ' ע' ב'‬
‫גמרא מברר‪ ,‬איבעיא להו גזרו שניות בחלוצה או לא? בערוה דאורייתא וודאי‬
‫גזרו בהו רבנן שניות‪ ,‬אבל בחלוצה לא גזרו רבנן שניות‪ ,‬או דלמא לא שנא?‬
‫ועונה‪ ,‬תא שמע‪ ,‬הוא אסור באמה ובאם אמה ואילו אם אם אמה לא קתני‪,‬‬
‫ודוחה‪ ,‬דלמא היינו טעמא דלא תני משום דקבעי למיתני סיפא והאחין מותרין‪,‬‬
‫ואי תנא אם אם אמה ה"א הייתי אומר האחין מותרין דוקא באם אם אמה‪,‬‬
‫אבל באם אמה ובאמה לא‪ ,‬ושואל וליתני אם אם אמה‪ ,‬וליתני האחין מותרין‬
‫בכולן? ועונה קשיא‪ ,‬שואל תא שמע‪ ,‬היא אסורה באביו ובאבי אביו‪ ,‬קתני‬
‫מיהא אבי אביו‪ ,‬מאי לאו משום חולץ דהויא לה כלת בנו‪ ,‬ודוחה לא‪ ,‬משום‬
‫מיתנא המת דהויא לה כלת בנו‪ ,‬ושואל תא שמע‪ ,‬ובבן בנו מאי לאו משום‬
‫חולץ דהויא לה (משום) אשת אבי אביו‪ ,‬ודוחה לא משום מיתנא המת והויא‬
‫לה אשת אחי אבי אביו‪ ,‬ושואל הא אמימר מכשר באשת אחי אבי אביו‪ ,‬ועונה‬
‫אמימר מוקי לה בבר ברא דסבא‪ ,‬ושואל‪ ,‬אי הכי היינו אחיו ובן אחיו? ועונה‬
‫תנא אחיו מן האב וקתני אחיו מן האם‪ ,‬ושואל תא שמע דתני ר' חייא‪ ,‬ארבע‬
‫אסורים מדברי תורה וארבע שניים אסורים מדברי סופרים‪ ,‬אב ובנו אחיו‬
‫ובן אחיו מדברי תורה‪ ,‬אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו‪ ,‬מד"ס‪ ,‬ושואל קתני‬
‫מיהא אבי אביו מאי לאו משום חולץ והויא לה כלת בנו‪ ,‬ודוחה לא משום‬
‫מיתנא אחיו המת דהויא לה כלת בנו‪ ,‬ושואל תא שמע‪ ,‬אבי אמו מאי לאו‬
‫משום חולץ דהויא לה כלת בתו‪ ,‬ודוחה‪ ,‬לא משום מיתנא דהויא לה כלת בתו‪,‬‬
‫ושואל תא שמע ובן בנו‪ ,‬מאי לאו משום חולץ דהויא לה אשת אבי אביו‪,‬‬
‫ודוחה‪ ,‬לא משום מיתנא דהויא לה אשת אחי אבי אביו‪ ,‬ושואל‪ ,‬והא אמימר‬
‫מכשיר באשת אחי אבי אביו‪ ,‬ועונה‪ ,‬אמימר מוקים לה משום חולץ‪ ,‬וקסבר‬
‫גזרו שניות בחלוצה ‪ ,‬ושואל תא שמע‪ ,‬ובבן בתו‪ ,‬מאי לאו משום חולץ דהויא‬
‫לה אשת אבי אמו‪ ,‬ודוחה לא משום מיתנא דהויא לה אשת אחי אבי אמו‪,‬‬
‫ושואל והא גבי שניות דערוה לא גזרו אלא לאו משום חולץ‪ ,‬ושמע מינה גזרו‬
‫שניות בחלוצה‪ ,‬ומסכם שמע מינה‪ :‬במשנה‪ ,‬מותר אדם וכו'‪ :‬אמר רב טובי בר‬
‫קיסנא אמר שמואל‪ ,‬הבא על צרת חלוצה הולד ממזר‪ ,‬ומסביר‪ ,‬מאי טעמא‬
‫הצרה באיסורה קיימא‪ ,‬אמר רב יוסף‪ ,‬אף אנן נמי תנינא‪ ,‬מותר אדם בקרובת‬
‫צרת חלוצתו‪ ,‬אי אמרת בשלמא צרה אבראי חיצונית היא משום הכי מותר‬
‫באחותה‪ ,‬אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא‪ ,‬אמאי מותר? ומכאן לימא תיהוי‬
‫תיובתא דרבי יוחנן‪ ,‬דאמר בין הוא בין אחין אין חייבין לא על החלוצה כרת‪,‬‬
‫ולא על צרתה כרת‪ ,‬ועונה אמר לך רבי יוחנן ותסברא אחות חלוצה‬
‫דאורייתא? והאמר ריש לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה אחות‬
‫חלוצה מדברי סופרים ושואל מה הבדל מאי שנא האי מאי שנא האי? ועונה‬
‫הך אחותה דאזלא בהדה מתלווית לבי דינא גזרו בהו רבנן‪ ,‬האי אחות‬
‫החלוצה דלא אזלא בהדה לבי דינא‪ ,‬לא גזרו בהו רבנן‪:‬‬
‫משנה ח' הלכה ט'‬
‫(ח) הַחֹולֵץ לִי ִבמְּתֹו‪ְ ,‬ונָשָא ָאחִיו אֶּת אֲחֹותָ ּה‪ָ ,‬ומֵת בלא בנים ‪ ,‬חֹו ֶּלצֶּת וְֹלא מִתְ י ַ{י} ֶּבמֶּת‪ְ .‬וכֵן ַה ְמג ֵָרש אֶּת ִאשְּתֹו‪ְ ,‬ונָשָא‬
‫ְטורה (מִן ַה ֲחלִיצָה ומִן ַהי ִבום)‪:‬‬
‫ָאחִיו אֶּת אֲחֹותָ ּה‪ָ ,‬ומֵת בלא בנים ‪ ,‬ה ֲֵרי זֹו פ ָ‬
‫בבלי יבמות מא' ע' א'‬
‫ירושלמי יבמות כו' ע' ב'‬
‫גמרא שואל‪ ,‬מאי וכן? אימא אבל המגרש‬
‫גמ' שמעון בר אבא בעא קומי רבי יוחנן‪ ,‬מה בין חולץ מה בין‬
‫ועונה אמר ריש לקיש כאן במשנה זו‬
‫מגרש? ועונה‪ ,‬אמר ליה מה את סבור חליצה קניין ונוצר קשר‬
‫שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה אחות‬
‫משפחתי אינה אלא פטור‪ .‬נמצא אין האחין חייבין עליה משום‬
‫חלוצה מדברי סופרים‪:‬‬
‫אשתו של חולץ‪ .‬אבל חייבין עליה משום אשתו של מת‪:‬‬
‫משנה ט' הלכה י'‬
‫ָאחיו אֶּת אֲחֹותָ ּה‪ ,‬מִשום ַרבִי‬
‫ִ‬
‫ש ִק{י}דֵ ש תוך הזמן הזה‬
‫(ט) שֹומ ֶֶּּרת יָבָם שעדיין מחכה ליבם שיחלוץ או ייבם ֶּ‬
‫שי ַ ֲעשֶּה ָאחִיָך ַהגָדֹול ַמ ֲעשֶּה‪ָ .‬ח ַל(ץ){צו} לָּה ָאחִי(ו){ן}‪ ,‬אֹו‬
‫יר(א){ה}) ָאמְרו‪ ,‬אֹומ ְִר(ים) לֹו‪ַ ,‬המְּתֵ ן עַד ֶּ‬
‫י ְהודָ ה (בֶּן בְתֵ ָ‬
‫ְכנָ ָס{ו}(ּה)‪ ,‬יִכְנֹוס אֶּת ִאשְּתֹו‪ .‬מֵתָ ה ַהי ְ ָבמָה‪ ,‬יִכְנֹוס (אֶּת ִאשְּתֹו)‪ .‬מֵת {ה}יָבָם‪ ,‬ועכשיו רק עליו חובת הייבום‬
‫{מ}(י)ֹוצִיא אֶּת ִאשְּתֹו ְבגֵט‪ְ ,‬ו ֵאשֶּת ָאחִיו ַב ֲחלִיצָה‪:‬‬
‫בבלי יבמות מא' ע' א'‬
‫ירושלמי יבמות כו' ע' ב'‬
‫גמ' לא אמרו אלא מתה‬
‫גמרא‪ ,‬שומרת יבם שקידש את אחותה או ְֹמ ִרים לוֹ‪ ,‬הַ ְמּתֵ ן וכו'‪ :‬אמר שמואל‪,‬‬
‫יבמתו אז מותר באשתו‪.‬‬
‫הלכה כדברי רבי יהודה בן בתירא‪ ,‬ומברר‪ ,‬איבעיא להו‪ ,‬מתה אשתו מהו‬
‫אבל אם מתה אשתו‬
‫ביבמתו? רב ורבי חנינא דאמרי תרוייהו‪ ,‬מתה אשתו מותר ביבמתו‪ ,‬שמואל ורב‬
‫הארוסה אסור יבמתו‪.‬‬
‫אסי דאמרי תרוייהו‪ ,‬מתה אשתו אסור ביבמתו‪ ,‬ושואל אמר רבא מאי טעמא‬
‫אמר רבי יוחנן זו דברי‬
‫דרב? ועונה‪ ,‬משום דהואי יבמה שהותרה‪ ,‬ונאסרה‪ ,‬וחזרה והותרה‪ ,‬תחזור‬
‫רבי אלעזר‪ .‬אבל דברי‬
‫להיתירה הראשון‪ ,‬ושואל‪ ,‬מתיב רב המנונא‪ ,‬שלושה אחין שנים נשואין שתי‬
‫חכמים‪ ,‬מתה יבמתו‬
‫אחיות ואחד מופנה רווק ‪ ,‬מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר‪ ,‬ואחר‬
‫מותר באשתו‪ .‬מתה‬
‫כך מת אחיו השני‪ ,‬ואחר כך מתה אשתו אחריו‪ ,‬אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת‪,‬‬
‫אשתו מותר ביבמתו‪.‬‬
‫ושואל‪ ,‬ואמאי תיהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה‬
‫אמר רבי יוחנן דברי‬
‫הראשון? אישתיק‪ ,‬לבתר דנפק אמר יכול היה לענות לו אמאי לא אמרת ליה‪,‬‬
‫חכמים מוסברים כי כל‬
‫רבי אלעזר היא‪ ,‬דאמר כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עליו‬
‫דבר שהוא בא מחמת‬
‫עולמית‪ ,‬הדר אמר‪ ,‬ההשוואה אינה נכונה אימור דא"ר אלעזר היכא דלא חזיא‬
‫הגורם‪ ,‬בטל הגורם בטל‬
‫לא הייתה ראוי לו בשעת נפילה אבל‪ ,‬הרווק היכא דחזיא בשעת נפילה‪ ,‬מי אמר?‬
‫האיסור‪ .‬ודברי ר'‬
‫הדר אמר אין‪ ,‬והתניא רבי אלעזר אומר מתה יבמתו מותר באשתו‪ ,‬מתה אשתו‬
‫אלעזר מוסברים אף על‬
‫אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת‪ ,‬ושואל לימא שמואל ורב אסי דאמרי כרבי‬
‫פי שבטל הגורם האיסור‬
‫אלעזר? ודוחה‪ ,‬אפילו תימא כרבנן עד כאן לא קמיפלגי רבנן עליה דרבי אלעזר‪,‬‬
‫במקומו עומד‪:,‬‬
‫אלא משום דמנפילה כאשר מת האח הראשון ואילך לא מיתסר עלייהו‪ ,‬אבל‬
‫הכא דאיתסר אפילו רבנן מודו שחולצת‪:‬‬
‫משנה י' הלכה יא'‬
‫שי ֶּש) {שיהא} לָּה עברו שְֹלשָה חֳדָ שִים שמא מעוברת היא מבעלה המת‬
‫(י) ַהי ְ ָבמָה ֹלא תַ חֲלֹוץ‪ ,‬וְֹלא תִ תְ יַבֵם‪ ,‬עַד ( ֶּ‬
‫שיִהְיו ָלהֶּן שיעברו שְֹלשָה‬
‫ָארסו‪( ,‬וְֹלא יִנָשְאו)‪ ,‬עַד ֶּ‬
‫ְוכֵן כָל שְָאר ַהנָשִים שנפרדו מבעליהן (לא ינשאו} ֹלא י ִתְ ְ‬
‫חֳדָ שִים מאז שנפרדו‪ֶּ ,‬א ָח(ד){ת} בְתולֹות ְו ֶּא ָח(ד){ת} בְעולֹות‪{ ,‬אחת אלמנות} {ו} ֶּא ָח(ד){ת} גְרושֹות ( ְו ֶּאחָד‬
‫ָארסו‪,‬‬
‫ַא ְלמָנֹות)‪( ,‬אחת ארוסות) {ו} ֶּאחָד נְשואֹות ( ְו ֶּאחָד אֲרוסֹות} ַרבִי י ְהודָ ה אֹומֵר‪ַ ,‬הנְשואֹות שנפרדו י ִתְ ְ‬
‫שלִבֹו גַס בָּה ויש חשש להריון ‪ַ .‬רבִי יֹוסֵי‬
‫שבִיהודָ ה‪ִ ,‬מ ְפנֵי ֶּ‬
‫ְו ָהאֲרוסֹות שנפרדו יִנָשְאו‪ ,‬חוץ מִן ָהאֲרוסֹות שנפרדו‪ֶּ ,‬‬
‫ָארסו‪ ,‬חוץ מִן הַָא ְל ָמנָה‪ִ ,‬מ ְפנֵי ָה ִא{י}בול על בעלה המת ‪:‬‬
‫אֹומֵר‪ ,‬כָל ַהנָשִים י ִתְ ְ‬
‫בבלי יבמות מא' ע' ב'‬
‫ירושלמי יבמות כז' ע' א'‬
‫ֹלׁשה חֳדָ ִׁשים‪ ,‬שואל בשלמא‬
‫גמרא ֹלא תַ חֲלוֹץ‪ ,‬וְֹלא ִת ְתיַבֵ ם ְׁש ָ‬
‫גמ' מברר עד כמה זמן עובר כדי הכרת‬
‫לא תתייבם שמא יהיה הולד בן קיימא וקא פגע באיסור אשת‬
‫העובר אם יש? ‪ .‬סומכוס אומר משום רבי‬
‫אח דאורייתא‪ ,‬אלא לא תחלוץ אמאי? ושואל לימא תיהוי‬
‫מאיר עד שלשה חדשים‪ .‬אע"פ שאין ראייה‬
‫תיובתא דר"י דאמר חליצת מעוברת שמה חליצה? ודוחה אין‬
‫לדבר זכר לדבר‪ .‬שנאמר בראשית לח'‬
‫לזה משמעות‪ ,‬ולאו מי אותביניה לרבי יוחנן חדא זימנא‪ ,‬ושואל‬
‫(כד) ַויְהִי ְכ ִמשְלש חֳדָ שִים ַוי ֻּגַ ד לִ יהּודָ ה‬
‫לֵאמֹר ָזנְתָ ה ּתָ מָ ר כַ לָתֶ ָך וְ גַ ם ִהנֵה הָ ָרה‬
‫לימא מהא משנה נמי תיהוי תיובתא? ועונה לא הכא היינו‬
‫לִ זְנּונִים ַויֹאמֶ ר יְהּודָ ה הו ִֹציאּוהָ וְ ִת ָש ֵרף‪:‬‬
‫טעמא שמא יהא ולד בן קיימא‪ ,‬ונמצאת אתה מצריכה כרוז‬
‫אמר רבי יודן‪ ,‬אפילו לברר האם מעוברת‬
‫שיפרסם שהייתה חליצת טעות והיא מותרת לכהונה ושואל‬
‫רוח כמו שכתוב ישעיה לג' (יח) ה ִָרינו‬
‫ונצרכה מה איכפת? ועונה‪ ,‬דלמא איכא דהואי בחליצה ולא הוי‬
‫ֲשה אֶ ֶרץ‬
‫ַחלְנו כְמֹו יָלַדְ נו רו ַח יְׁשּועֹת בַ ל ַנע ֶ‬
‫בהכרזה ומפסלוה מן הכהונה‪ ,‬ושואל תינח אלמנה ממתינה‬
‫ּובַ ל י ְִפלּו י ְֹׁשבֵ י תֵ בֵ ל‪( :‬יא) ּתַ הֲרו ֲחשַש ּתֵ לְדו‬
‫שתהא מותרת לכהונה גרושה מאי איכא למימר בין כה אסורה?‬
‫קַש רּוחֲכֶם אֵ ׁש ּתֹאכַ לְ כֶם‪ .:‬רבי זעירא רבי‬
‫ועונה‪ ,‬משום דמפסיד לה מזונות שזכאית שלושה חודשים‪,‬‬
‫אבא בר זוטרא אמר ר' חנינה בשם רבי‬
‫ושואל‪ ,‬תינח נשואה‪ ,‬ארוסה גרושה שאין לה מזונות מאי איכא‬
‫חייה רבה‪ ,‬היריון ניכר אפילו רובו של‬
‫למימר? ועונה‪ ,‬אלא משום דרבי יוסי‪ ,‬דתניא מעשה באדם אחד‬
‫חודש ראשון ורובו של חודש אחרון‬
‫והאמצעי שלם‪ ,‬ר' אסי אמר‪ ,‬תשעים יום‬
‫שלימין‪ .‬שמואל אמר הן בתוספת ימי‬
‫עיבוריהן של חודש מלא‪ ,‬ומספר‪ ,‬אתא‬
‫עובדא קומי רבנן דתמן בבבל שאישה‬
‫ילדה דלא ידעין אם שלשה עשר שבועות‬
‫מן הראשון ושבעה עשר מן האחרון‪ .‬או‬
‫שבעה עשר מן האחרון ושלשה עשר מן‬
‫הראשון וחמשה חודשים שלימין באמצע‪.‬‬
‫וביקשו ליגע בוולד משום ספק ממזירות‪.,‬‬
‫אמר לון רב נחמן בר יעקב כההין עובדא‬
‫מקרה דומה אתא קומי רבה בר אבא‬
‫ואכשרו‪ .‬אבא בר ווא פליג על שמואל‬
‫בריה‪ .‬אמר רבא‪ ,‬שנייא היא הכרת העובר‬
‫המצריך שלושה חודשים מלאים ‪ .‬שנייה‬
‫היא לידתו לשבעה ‪ .‬הכרת העובר לחדשים‬
‫שלימין‪ ,‬ולידתו לחדשים מקוטעין‪ .‬תמן‬
‫תנינן‪ ,‬וכמה היא קישויה לדם מקדימה‬
‫מחמת לידה ר' מאיר אומר אפילו ארבעים‬
‫או חמשים יום‪ .,‬רבי יודה אומר דייה‬
‫חדשה התשיעי‪ ,‬רבי יוסי ורבי שמעון‬
‫אומרים אין קישוי לידה יותר משתי‬
‫שבתות‪ .‬אמר ר' יוסה בשם רבי ווא‪ ,‬זאת‬
‫אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין‪,‬‬
‫דלא‪-‬כן ניתני שלשים יום‪ .‬ר' יוסה בי רבי‬
‫בון אמר בשם רבי ווא זאת אומרת שהאשה‬
‫יולדת לחדשים שלימין‪ ,‬דתנינן דייה לקשיי‬
‫לידה חדשה המלא‪ ,‬ושואל‪ ,‬רבי יודן בעי‬
‫כל פרקי הזמן סוף דבר עד שתלד‪.‬או לא‬
‫אפילו הפילה? ועונה‪ ,‬אמר רבי מנא‪,‬‬
‫שמעית בשם שמואל‪ ,‬היא הכרת העובר‬
‫היא לידתו‪ ,‬ולית אנא ידע מן שמעת האם‬
‫מתאים גם להפלה‪ ,‬אמר ר' אבא בר כהן‬
‫קומי רבי יוסי‪ ,‬רבי ירמיה אמרה‪ .‬אמר ליה‬
‫רבי חזקיה‪ ,‬לא אמרה רבי ירמיה‪ .‬ואיקפד‬
‫רבי יוסי לקיבליה נעלב ממנו אמר ליה‪,‬‬
‫שכן אפילו יהושע שהיה קושר למשה לא‬
‫אמר כן‪ ,‬ואת אומרת כן?‪ .‬חזר ואמר‪ ,‬אין‬
‫דאמרה ייתכן ואמר אלא כאינש דשמע‬
‫מילה ומקשי עליה‪ . ,‬ואבא בר ווא פליג על‬
‫שמואל בריה‪ .‬ר' ברכיה אמר בשם שמואל‬
‫לעולם אין האישה יולדת או למאתיים‬
‫ושבעים ואחד או למאתיים ושבעים ושנים‪.‬‬
‫או למאתיים ושבעים ושלשה‪ .‬או למאתיים‬
‫ושבעים וארבעה יום‪ .‬ושואל א"ל ר' מנא‬
‫מנן שמע רבי הדא מילתה?‪.‬וענה א"ל מן‬
‫שבא לפני רבי יוסי‪ ,‬א"ל מהו לחלוץ בתוך שלושה חודשים‪,‬‬
‫א"ל לא תחלוץ‪ ,‬ושאל ותחלוץ ומה בכך? קרא עליו מקרא זה‬
‫דברים כה' (ז) ְואִם ֹלא יַחְפ ֹּץ הָ ִאיׁש לָקַ חַ ת אֶ ת יְבִ ְמּת ֹו וְעָ לְ תָ ה‬
‫ָאחיו ֵׁשם‬
‫ָאמ ָרה מֵ אֵ ן יְבָ ִמי לְ הָ ִקים לְ ִ‬
‫יְבִ ְמּת ֹו הַ ַשעְ ָרה אֶ ל הַ זְ קֵ נִים וְ ְ‬
‫בְ י ְִש ָראֵ ל ֹלא ָאבָ ה יַבְ ִמי‪ :‬הא אם חפץ יבם‪ ,‬כל העולה לייבום‬
‫עולה לחליצה וכל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה‪,‬‬
‫ושואל מתיב רב חיננא‪ ,‬הספקות חולצות ולא מתיבמות‪ ,‬ומברר‬
‫מאי ספקות אילימא ספק קדושין‪ ,‬אמאי לא מתיבמות? תתייבם‬
‫ואין בכך כלום? אלא לאו ספק שקידש אחת משתי אחיות ואינו‬
‫יודע איזו מהן קידש‪ ,‬וקתני חולצת‪ ,‬למרות שאינה מחייבמת?‬
‫ועונה הכי השתא‪ ,‬לא דומה התם אם יבא אליהו ויאמר דהא‬
‫השחורה קידש‪ ,‬בת חליצה וייבום היא הכא אם יבא אליהו‬
‫ויאמר דהא לא איעברה מי משגח ביה ויבמינן לה? ושואל‪ ,‬הא‬
‫קטנה דלאו בת איעבורי היא‪ ,‬ואפילו הכי צריכה להמתין ג'‬
‫חדשים? תנו רבנן‪ ,‬יבמה שלשה חדשים הראשונים נזונת משל‬
‫בעל מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם עמד‬
‫בדין וברח‪ ,‬ניזונת משל יבם‪ ,‬ושואל נפלה לפני יבם קטן‬
‫(מאי)? ועונה דבר ברור הוא מיבם הקטן לית לה‪ ,‬מבעל‬
‫מרכושו שנשאר מאי? ועונה פליגי בה רב אחא ורבינא‪ ,‬חד‬
‫אמר אית לה‪ ,‬וחד אמר לית לה‪ ,‬והלכתא לית לה ומסביר‬
‫משמיא קנסוה‪ ,‬זה גורלה המר‪ ,‬תנו רבנן יבמה שחלצו לה אחים‬
‫בתוך שלשה חודשים למות בעלה‪ ,‬צריכה להמתין שלשה‬
‫חדשים חלצו לה לאחר ג'‪ ,‬אין צריכה להמתין ג' חדשים‪ ,‬נמצא‬
‫הוי השלושה חדשים שאמרו‪ ,‬משעת מיתת הבעל ולא משעת‬
‫חליצת היבם‪ ,‬ושואל‪ ,‬מ"ש מגט דרב אמר משעת נתינה ושמואל‬
‫אמר משעת כתיבה?‪ ,‬ועונה אמר רבא ק"ו איסור כרת אשת אח‬
‫ליבם התרת ‪ ,‬איסור לאו חלוצה לשוק לא כ"ש‪ :‬במשנה‪ ,‬וכן‬
‫שאר כל הנשים‪ :‬ושואל‪ ,‬בשלמא יבמה כדאמרן משום איסור‬
‫אשת אח אלא שאר כל הנשים אמאי צריכות להמתין? ועונה‪,‬‬
‫אמר רב נחמן אמר שמואל‪ ,‬משום דאמר קרא‪ ,‬בראשית יז' (ז)‬
‫ַו ֲהקִמ ֹּתִ י אֶּת ב ְִריתִ י בֵינִי ובֵינֶָּך ובֵין ז ְַרעֲָך ַאח ֲֶּריָך לְד ֹּר ֹּתָ ם ִלב ְִרית‬
‫עֹולָם ִלהְיֹות לְָך לֵאֹלהִים ו ְלז ְַרעֲָך ַאח ֲֶּריָך‪ :‬להבחין בין זרעו של‬
‫ראשון לזרעו של שני‪ ,‬מתיב רבא‪ ,‬למדנו לפיכך גר וגיורת‬
‫צריכין להמתין ג' חדשים ושואל‪ ,‬הכא מאי להבחין איכא?‬
‫ועונה‪ ,‬ה"נ איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא‬
‫נזרע בקדושה‪ ,‬רבא אמר‪ ,‬ממתינים גזירה שמא ישא בלא‬
‫ידיעה את אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו‪ ,‬ויוציא את אמו‬
‫לשוק בלי חליצה ויפטור את יבמתו לשוק בלי חליצה‪ ,‬ושואל‪,‬‬
‫מתיב רב חנניה בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה ופתאום‬
‫וכאן משום תקנת ולד‪ ,‬ואם איתא שיתחתנו במשפחה כולהו‬
‫משום תקנת ערוה? ועונה האי משום תקנת ולד דלא לפגע בהו‬
‫ערוה‪ ,‬ושואל בשלמא אם תמתין ב' חדשים ותנשא‪ ,‬לא מוצלח‬
‫דהיינו ספיקא אי בר תשעה לקמא אי בר שבעה לבתרא‪ ,‬אלא‬
‫תמתין חדש אחד ותנשא‪ ,‬ונדע ואי לשבעה ילדה האי בר שבעה‬
‫לבתרא הוא‪ ,‬ואי לתמניא ילדה האי בר תשעה לקמא הוא‪ ,‬אי‬
‫נמי לתמניא ילדה איכא למימר דבתרא הוא‪ ,‬ועונה דלמא‬
‫ר' אבא‪ .‬ושואל‪ ,‬מחלפה שיטתיה דרבי‬
‫אבא? תמן הוא אמר שנייא הוא הכרת‬
‫העובר שנייא הוא לידתו‪ .‬והכא אמר הכין‬
‫בימים קצובים? ‪.‬ועונה ר' אבא בר זוטרא‬
‫בשם שמואל‪ ,‬כל שהוא השם שלו מסתיים‬
‫בה"י דהיינו רבה או מסתים באל"ף דהיינו‬
‫רבא שניהם חלוקים בזה ‪ .‬ומספר‪ ,‬רב חייה‬
‫בר אשי הוה יתיב קומי דרב‪ .‬חמיתיה‬
‫מבעת‪ .‬נראה נרעש ונפחד אמר ליה מהו‬
‫כן?‪ .‬אמר ליה חמרתי אתוני מעברה והיא‬
‫בעיא מילד‪ ,‬ואנא בעי מרבעתה לטפל בה‬
‫עד דלא תצנן ותמות א"ל אימתי עלה עליה‬
‫הזכר? ‪ .‬א"ל ביום פלן‪ .‬וחישב א"ל בעיא‬
‫היא עד כדון יש עוד כמה ימים ללידה‪. ,‬‬
‫ותני כן‪ ,‬חמרתה אם פוחתת אינה פוחתת‬
‫מימות מחודשי הלבנה‪ ,‬והמוספת אינה‬
‫מוספת על ימות מחודשי החמה‪ ,‬ברם‬
‫מילתי' דרבי יהושע בן לוי פליגא‪ ,‬דאמר‬
‫ריב"ל‪ ,‬בקורת משל מלכות מן הרומאים‬
‫עיברה והרביעו את הבהמות של בית רבי‬
‫יש ממנה שוורים‪ ,‬ויש מהן שילדו עכשיו‪,‬‬
‫ויש מהן שילדו לאחר זמן‪ .‬ועונה‪ ,‬כאן‬
‫בבהמה טהורה זמן נמשך כאן בבהמה‬
‫טמאה ימים קצובים ושואל והא כתיב איוב‬
‫לט' (א) ֲהי ָדַ עְּתָ עֵת לֶּדֶּ ת י ַ ֲעלֵי ָסלַע ֹחלֵל‬
‫אַ יָלוֹת ִּת ְׁשמֹר‪( :‬ב) ּתִ סְפ ֹּר י ְָרחִים ּתְ ַמלֶּאנָה‬
‫ְוי ָדַ עְּתָ עֵת לִדְ ּתָ נָה‪ :‬ועונה‪ ,‬הידעת עת לדת‬
‫חיה טהורה כבהמה טמאה‪ .‬במשנה‪ ,‬עַ ד‬
‫ֹלׁשה חֳדָ ִׁשים‪ ,‬רבי מאיר חשש‬
‫שיהא לָּה ְׁש ָ‬
‫לגיטין שאם יתברר שהיא מעוברת יחזור‬
‫בו הבעל מן הגט ‪ .‬רבי יודה חשש לוולד‪.‬‬
‫לדעת מי אביו‪ ,‬ר' יוסי חשש לגיטין ולוולד‪.‬‬
‫אין תימר דלית \{רבי מאיר\} רבי יוסי‬
‫חושש לגיטין‪ ,‬דתנן ארוסות ינשאו מיד‪.‬‬
‫רבי זעורה אמר בשם רבי גדולה רבה ‪.‬‬
‫קטנה ממאנת‪ ,‬אינה צריכה להמתין שלשה‬
‫חודשים‪ ,‬אבל קטנה היוצאת בגט צריכה‬
‫להמתין שלשה חדשים‪ .‬הדא מסייעא‬
‫לר"מ‪ .,‬דרבי מאיר חשש לגיטין‪ .‬ר' אבא‬
‫אמר בשם ר' אבא בר ירמיה‪ ,‬אנוסה אינה‬
‫צריכה להמתין שלשה חדשים‪ .‬מסייעא‬
‫לרבי יוסי‪ ,‬דרבי יוסי חשש לגיטין ולוולד‬
‫ואנוסה אינה צריכה גט שהרי מותרת‬
‫לבעלה תני הגיורת והשבויה והשפחה‬
‫שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות‬
‫להמתין ג' חדשים דברי רבי יהודה‪ ,‬רבי‬
‫אישתהויי אישתהא חדש אחד ואיעבר‪ ,‬ושואל ותמתין שני‬
‫חדשים ומחצה ותנשא?‪ ,‬דאי לשבעה ילדה האי בר שבעה‬
‫לבתרא הוא‪ ,‬ואי לשיתא ופלגא ילדה האי בר תשעה לקמא הוא‪,‬‬
‫דאי בר בתרא הוא בר שיתא ופלגא לא חיי? ועונה‪ ,‬א"נ לשיתא‬
‫ופלגא ילדה‪ ,‬איכא למימר דבתרא הוא‪ ,‬דאמר מר זוטרא אפילו‬
‫למאן דאמר יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין אבל ילדה לז'‬
‫יולדת למקוטעין חודשים מקוצרים שנאמר‪ ,‬שמואל א‪ .‬א' (כ)‬
‫ַויְהִי לִתְ קפֹות ַהיָמִים וַּתַ הַ ר חַ נָה וַּתֵ לֶד בֵ ן ו ִַּת ְק ָרא אֶ ת ְׁשמ ֹו‬
‫ְׁשמּואֵ ל כִ י מֵ ְי ֹהוָה ְׁש ִאלְ ִּתיו‪ :‬מיעוט תקופות שניים מיעוט ימים ב'‬
‫ששים ושניים יום‪ ,‬ושואל ותמתין משהו‪ ,‬ותנשא‪ ,‬וכי מלו‬
‫שלשה חדשים לבדקה תיבדק? ועונה‪ ,‬אמר רב ספרא‪ ,‬אין‬
‫בודקין את הנשואות שלא יתגנו על בעליהן‪ ,‬ושואל ונבדקה‬
‫בהלוכה בדיקה חיצונית איך נראית ? ועונה‪ ,‬אמר רמי בר חמא‬
‫אישה מחפה עצמה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה‪ ,‬ושואל עכשיו‬
‫היכא דקים לן ידוע דמעוברת היא תנשא? אלמה תניא לא ישא‬
‫אדם מעוברת חברו ומינקת חברו ואם נשא יוציא ולא יחזיר‬
‫עולמית? ועונה גזרה שמא תעשה עוברה על ידי שימוש השני‬
‫סנדל‪ ,‬ושואל אי הכי דידיה נמי גם אשתו ימנע מכך? ועונה אי‬
‫למ"ד משמשת במוך‪ ,‬במוך‪ ,‬ואי למ"ד מן השמים ירחמו‪,‬‬
‫בנשואה לבעלה מן השמים ירחמו‪ ,‬ושואל הכא נמי מעוברת‬
‫ונשאת אי למאן דאמר במוך תשמש במוך‪ ,‬אי למאן דאמר מן‬
‫השמים ירחמו‪ ,‬גם עליה מן הדין מן השמים ירחמו? ועונה אלא‬
‫משום דחסה נזהרת‪ ,‬ושואל אי הכי דידיה נמי? ועונה דידיה‬
‫הבעל חייס עילויה‪ ,‬ושואל הכא נמי הבעל החדש חייס עילויה?‬
‫ועונה דבר חדש אלא סתם מעוברת למניקה קיימא‪ ,‬וחוששים‬
‫דלמא איעברה ומעכר חלבה וקטלה ליה ימות התינוק‪ ,‬ושואל‬
‫אי הכי דידיה נמי‪ ,‬ועונה דידיה ממסמסא ליה ומאכילה אותו‬
‫בביצים וחלב‪ ,‬ושואל דידה נמי ממסמסא ליה בבצים‬
‫וחלב?ועונה‪ ,‬לא יהב לה בעל החדש‪ ,‬ושואל וליתבעיניה מזונות‬
‫ליורשים בבית דין? ועונה אמר אביי אשה בושה לבא לבית דין‬
‫והורגת את בנה‪ :‬במשנה‪ ,‬אחת בתולות ואחת בעולות‪ :‬ושואל‬
‫הי ניהו בתולות והי ניהו ארוסות‪ ,‬הי ניהו בעולות והי ניהו‬
‫נשואות? ועונה‪ ,‬א"ר יהודה הכי קאמר‪ ,‬אחת בתולות ואחת‬
‫בעולות שנתארמלו או שנתגרשו בין מן האירוסין בין מן‬
‫הנשואין‪ ,‬ומספר‪ ,‬ר' אלעזר לא על לבי מדרשא‪ ,‬אשכחיה לר'‬
‫אסי אמר ליה מאי חידוש אמור רבנן בבי מדרשא? אמר ליה‬
‫הכי א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי‪ ,‬ושואל מכלל דיחידאה פליג‬
‫עליה‪ ,‬ועונה אין‪ ,‬ושואל והתניא הרי שהייתה רדופה מתגעגעת‬
‫לילך לבית אביה או שהיה לה כעס וריב בבית בעלה‪ ,‬או שהיה‬
‫בעלה חבוש בבית האסורין‪ ,‬או שהיה בעלה זקן או חולה‪ ,‬או‬
‫שהייתה היא חולה‪ ,‬או שהפילה אחר מיתת בעלה‪ ,‬או שהייתה‬
‫עקרה או זקנה או קטנה‪ ,‬או אילונית‪ ,‬או סתם אישה שאינה‬
‫ראויה לילד‪ ,‬צריכה להמתין ג' חדשים‪ ,‬דברי ר' מאיר‪ ,‬ר' יהודה‬
‫מתיר ליארס ולינשא מיד‪ ,‬ועונה אמר רבי חייא בר אבא חזר בו‬
‫רבי יוחנן‪ ,‬אמר רב יוסף אי הדר ביה ממתני' דין ודברים שהיה‬
‫דכרמא הדר ביה‪ ,‬דתניא‪ ,‬אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן‬
‫יוסי אומר אינן צריכות להמתין ובדמים‬
‫שנראו להן רבי יודה אומר מטמא נגיעותיה‬
‫למפרע מעת לעת‪ ,‬רבי יוסי אומר דייה‬
‫שעתה מזמן הראייה אמר רבי‪ ,‬נראין דברי‬
‫ר' יודה בדמים‪ ,‬ודברי רבי יוסי בוולד‪ .‬אמר‬
‫רבי חנינה בריה דרבי אבהו אבא הוה ליה‬
‫עובדה ‪ .‬ושלח שאל לרבי חייה‪ ,‬ולרבי יוסי‪,‬‬
‫ולרבי אמי‪ ,‬והורין ליה כרבי יוסי בוולד‪.‬‬
‫ושואל דלא כן מה אנן אמרין היעלה‬
‫אחרת על דעתנו רבי יודה ורבי יוסה אין‬
‫הלכה כרבי יוסי? ועונה‪ .‬אלא בגין דאמר‬
‫רבי נראין‪ .‬לא כן אמר רבי אבא בשם רבי‬
‫זעירה‪ ,‬כל מקום ששנה רבי נראין עדיין‬
‫המחלוקת במקומה‪ ,‬חוץ מעיגול של דבילה‪,‬‬
‫שספק היכן היא כדי לבטלה דדין מודי‬
‫לדין ודין מודה לדין‪ .‬אמר רבי יוסי‪,‬‬
‫קשייתה קומי רבי חנינה בריה דרבי אבהו‪,‬‬
‫אפילו דבר בריא שנבעלו הנשים הללו?‬
‫אמר וענה לו‪ ,‬וסתם גויות לא כבעולות הן?‬
‫שמעון בר אבא אמר אתא עובדא קומי רבי‬
‫יוחנן והורי כרבי יוסי‪ ,‬והוה רבי אלעזר‬
‫מצטער אמר‪ ,‬שבקין סתמא משנה ועבדין‬
‫כיחידייא כדעת יחיד? ‪ .‬אשכח תני לה רבי‬
‫חייה בשם רבי מאיר כרבי שמעון‪ ,‬שמע לה‬
‫דתני לה רבי חייה בשם רבי מאיר‪ ,‬אמר‪,‬‬
‫יאות סבא ידע הזקנים יודעים פירקי גיטא‪.‬‬
‫ושואל רבי מנא בעא קומי רבי יודן תמן‬
‫אמר רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי אלעזר‬
‫כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה‬
‫סתם הלכה כסתם משנה‪ .‬והכא את אמר‬
‫הכין? ועונה‪ .‬אמר ליה‪ ,‬לא רבי שנאה‬
‫דילמא אחורי אמר? ודוחה‪ ,‬עוד יותר קשה‬
‫מן מה הן דשנה רבי מתניתין מחלוקת וחזר‬
‫ושנה סתם הלכה כסתם‪ .,‬אתאי דלא אשכח‬
‫רבי מתניתא מחלוקת אלא אחרים שנו‬
‫מחלוקת ורבי שנה סתם לא כל שכן תהא‬
‫הלכה כסתם? ועונה אתא רבי חזקיה ורבי‬
‫יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא ואמרו‬
‫בשם רבי אלעזר ואפילו שנו אחרים‬
‫מחלוקת ורבי שנה סתם הלכה כסתם‪ .‬ולמה‬
‫הוא מורי ליה כיחידייא? ‪ .‬רבי שמואל בר‬
‫אינייא אמר בשם רבי אחא הדא דתימר‬
‫כשאין מחלוקת אצל סתם‪ .‬אבל אם יש‬
‫מחלוקת אצל סתם לא בדא לא אומרים‬
‫הלכה כסתם‪ .,‬רבי יוסי בי רבי בון אמר‬
‫בשם רבי אחא‪ ,‬הדא דתימר ביחיד אצל‬
‫ברוקה‪ ,‬שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה‪ ,‬כולן צריכות להמתין‬
‫שלשה חדשים‪ ,‬אמר ליה ר' ירמיה לר' זריקא כי עיילת לקמיה‬
‫דר' אבהו‪ ,‬רמי ליה תברר מי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי‪,‬‬
‫והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה‪ ,‬ותנן כל הנשים לא ינשאו‬
‫ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים אחת בתולות ואחת‬
‫בעולות‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬זה אשר דרמא לך הא‪ ,‬לא חש לקמחיה‪,‬‬
‫למוצא פיו‪ ,‬סתם משנה ואח"כ מחלוקת היא‪ ,‬ואין הלכה כסתם‬
‫משנה‪ ,‬דאמר רב פפא ואיתימא ר' יוחנן מחלוקת ואחר כך סתם‬
‫הלכה כסתם‪ ,‬אבל הפוך סתם משנה ואחר כך מחלוקת אין‬
‫הלכה כסתם‪ ,‬ומספר בהמשך מסתמיך ואזיל ר' אבהו אכתפיה‬
‫דרבי נחום שמעיה ‪,‬מנקיט ואזיל נעלמה הלכתא מיניה‪ ,‬בעא‬
‫מיניה‪ ,‬מחלוקת ואחר כך סתם מאי? אמר ליה הלכה כסתם‪,‬‬
‫סתם ואחר כך מחלוקת מאי? אמר ליה אין הלכה כסתם‪ ,‬שאל‬
‫סתמא דמתני' ומחלוקת בברייתא מאי? אמר ליה הלכה כסתם‬
‫משנה‪ ,‬מחלוקת במתני' וסתמא בברייתא מאי? אמר ליה וכי‬
‫ייתכן דבר כזה‪ ,‬אם רבי לא שנאה‪ ,‬ר' חייא מנין לו ידע זה?‬
‫אמר ליה שאלה‪ ,‬והא תנן מסרק של פשתן שניטלו שיניו‬
‫ונשתיירו בו שתים‪ ,‬השיניים עדיין טמאות ואחת שנשארה‬
‫טהורה‪ ,‬וכולן שניטלו אחת‪ ,‬אחת‪ ,‬בפני עצמן טמאות‪ ,‬מסרק של‬
‫צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים באמצע טהור חדל להיות‬
‫מסרק‪ ,‬נשתיירו בו ג' במקום אחד‪ ,‬טמא‪ ,‬היתה החיצונה אחת‬
‫מהן מן השלושה שנשארו טהור‪ ,‬ניטלו ב' ועשאן למלקט דהיינו‬
‫כלי אחר טמאות‪ ,‬שן אחת והתקינה לנר או למיתוח‪ ,‬טמאה‪,‬‬
‫וקי"ל דאין הלכה כאותה משנה? ועונה אמר ליה בר מינה‪,‬‬
‫מלבד דההיא‪ ,‬דרבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו זו אינה‬
‫משנה‪ ,‬ומסביר מאי טעמא? אמר רב הונא בר מנוח משמיה‬
‫דרב אידי בריה דרב איקא‪ ,‬משום דקשיא רישא לסיפא‪ ,‬דקתני‬
‫של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים טהור‪ ,‬ומדייק הא‬
‫נשתיירו בו שתים במקום אחד טמא? והדר תני נשתיירו בו ג'‬
‫טמא‪ ,‬ג' אין שתים לא? ודוחה‪ ,‬ומאי קושיא דלמא הא בגווייתא‬
‫מן האמצע הא בברייתא מן הקצה‪ ,‬אלא אינה משנה מהכא‪,‬‬
‫דקתני‪ ,‬וכולן שניטלו אחת‪ ,‬אחת‪ ,‬בפני עצמן טמאות ואף על גב‬
‫דלא התקינה לשום דבר למטרה אחרת אימא סיפא‪ ,‬אחת‬
‫והתקינה לנר או למיתוח טמאה‪ ,‬התקינה אין לא התקינה לא‪,‬‬
‫ועונה‪ ,‬אמר אביי ומאי קושיא דלמא הא בקתייהו עם הידית הא‬
‫בלא קתייהו בלי ידית‪ ,‬א"ר פפא ומאי קושיא ודלמא הא‬
‫בקטינתא שן קטנה הא באלימתא בשן גדולה ועונה אלא משום‬
‫דמסיימי בה‪ ,‬דווקני זו דברי ר"ש ולא סתם משנה‪ ,‬שלח ר'‬
‫חייא בר אבין מארסין תוך ג' וכן עושים מעשה‪ ,‬וכן היה ר'‬
‫אלעזר מלמדנו משום רבי חנינא הגדול רובו של ראשון ששה‬
‫עשר ימים ורובו של שלישי ששה עשר ימים ואמצעי שלם‪,‬‬
‫אמימר שרא ליארס ביום תשעים‪ ,‬ושואל‪ ,‬אמר ליה רב אשי‬
‫לאמימר‪ ,‬והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו צריכה להמתין ג'‬
‫חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו? ועונה‪,‬‬
‫ההוא לענין מינקת איתמר‪ ,‬דרב ושמואל דאמרי תרוייהו‪ ,‬צריכה‬
‫להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו‪ ,‬וחוץ מיום שנתארסה‬
‫יחיד‪ .‬אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא לא‬
‫אומרים הלכה כסתם‪ ,‬אמר ר' יוחנן כל‬
‫מקום ששנה סתם משניות בשיטת דרבנן‬
‫עד שיפרש לו רובו מי הוא‪ ,‬רשב"ל אומר‪,‬‬
‫כל סתם משניות בשיטת דרבי מאיר עד‬
‫שיפרש לו רובו מי הוא הרב ששנאה‪ .‬אמר‬
‫ר' זעירא קומי רבי יוסי לא‪ ,‬דרשב"ל פליג‪,‬‬
‫אלא דו חמי ראה רוב סתם משניות דרבי‬
‫מאיר‪ .‬רבי זעירא בעא קומי רבי מנא‪,‬‬
‫הידינו מי הוא רבה הגדול שהורה? רבה‬
‫דמתניתא? ‪ ,‬או רבה דאולפנה של לומדי‬
‫הסברות ? ועונה לית מילתא דרבי אלעזר‬
‫אמרה רבה דמתניתא כרבי שמעון‪ ,‬דתני לה‬
‫רבי חייה בשם רבי מאיר‪ ,‬אמר יאות סבא‬
‫ידע פירקי גיטא‪ .‬נאמר זאת אומרת אולפן‬
‫קביל מן רבה דמתניתה‪ ,‬כד שמע דתני לה‬
‫רבי חייה בשם ר' מאיר החולצת מונה‬
‫שלושה חדשים משעת מיתה‪ ,‬היוצאה בגט‬
‫מונה שלושה חדשים משעת נתינת גיטה‪.‬‬
‫רבי חנינה אמר‪ ,‬משעת נתינת גיטה‪ .‬רבי‬
‫יוחנן אמר משעת כתיבה‪ .‬בנדון מחלוקת‬
‫רב ושמואל‪ ,‬רב אמר כרבי חנינה‪ .‬ושמואל‬
‫אמר כרבי יוחנן‪ .‬ושואל‪ ,‬מתיב שמואל‬
‫לרב‪ ,‬על דעתך דאת אמר משעת נתינה‪.‬‬
‫משום מה את חושש משום שמא‬
‫שנתייחדה בנתים‪ .‬אם כך וניחוש לה לגט‬
‫ישן?‪ .‬ושואל מתיב רבי חנינה לרבי יוחנן‪,‬‬
‫על דעתך דאת אמר משעת כתיבה היו שני‬
‫גיטין אחד נכתב עכשיו ואחד נכתב לאחר‬
‫זמן וניתנו שניהן ביום אחד‪ ,‬לזו את אוסר‬
‫ולזו את מתיר? ‪ .‬מן דהוה מותבה אותם‬
‫השאלות ששאל רב לשמואל התיב שאל‬
‫רבי חנינה לרבי יוחנן‪ .‬מאן דהוה אותם‬
‫השאלות ששאל רבי יוחנן מותבה שאל‬
‫לרבי חנינה‪ ,‬התיב שמואל לרב‪ ,‬והלכה‬
‫מונה לגט משעת כתיבה‪ ,‬אם לא נתייחד‬
‫עמה‪ ,‬במשנה חוץ מן האלמנה מפני‬
‫האיבול‪ .‬ומברר וכמה הוא זמן האיבול?‬
‫ועונה‪ ,‬שלשים יום‪ .,‬הדא דתימר בנשים‬
‫אבל באנשים גברים שלשה רגלים בשיש‬
‫לו בנים‪ .‬אבל אם אין לו בנים רשאי‬
‫להתחתן מיד‪ ,‬שלושה רגלים בשיש לו מי‬
‫שישמשנו אבל אם אין לו מי שישמשנו‬
‫מיד‪ ,‬ועוד סיבה לא להמתין בשאין לו‬
‫בניו קטנים אבל אם היו בניו קטנים מיד‪.‬‬
‫כהדא מעשה שמתה אשתו של רבי טרפון‪,‬‬
‫בו‪ ,‬ושואל והא ההוא דעבד סעודת אירוסין ביום תשעים‪,‬‬
‫ואפסדיה רבא לסעודתיה? ועונה ההיא סעודת נשואין הואי‪,‬‬
‫והלכתא יש לה תינוק צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום‬
‫שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו‪ ,‬וצריכה להמתין אלמנה או‬
‫גרושה ג' חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו‪:‬‬
‫במשנה‪ ,‬רבי יוסי מתיר חוץ מן האלמנה וכו'‪ :‬ושואל אמר רב‬
‫חסדא ק"ו משמונה ימים לפני תשעה באב ומה במקום שאסור‬
‫לכבס‪ ,‬מותר ליארס‪ ,‬מקום אלמנה שמותר לכבס אינו דין‬
‫שמותר ליארס? ומסביר מאי היא‪ ,‬דתנן‪ ,‬שבת שחל תשעה באב‬
‫בתוכה אסור לספר תספורת ולכבס ובחמישי יום חמישי‬
‫מותר מפני כבוד השבת‪ ,‬ותניא קודם הזמן הזה מראש חודש‬
‫העם ממעטין בעסקיהם‪ ,‬מלישא ומליתן‪ ,‬מלבנות ולנטוע‪,‬‬
‫ומארסין אבל לא כונסין‪ ,‬ואין עושין סעודת אירוסין‪ ,‬ועונה‪ ,‬כי‬
‫תניא ההיא קודם דקודם מראש חודש (תניא) ושואל‪ ,‬אמר‬
‫רבא‪ ,‬וקודם דקודם נמי ק"ו‪ ,‬ומה במקום שאסור לישא וליתן‬
‫מותר ליארס מקום שמותר לישא וליתן אינו דין שמותר‬
‫ליארס? ועונה‪ .‬תיקון‪ ,‬לא תימא דרבי יוסי אומר כל הנשים‬
‫יתארסו‪ ,‬אלא אימא כל הנשים ינשאו ושואל ולית ליה לרבי‬
‫יוסי להבחין מי אבי הילד? ועונה‪ ,‬לית ליה‪ ,‬ואיבעית אימא‬
‫לעולם אית ליה‪ ,‬ואימא רבי יוסי אומר כל ארוסות גרושות‬
‫ינשאו‪ ,‬ושואל אי הכי היינו ר' יהודה? ועונה‪ ,‬איכא בינייהו‬
‫נשואה ליארס‪ ,‬רבי יהודה סבר נשואה מותרת ליארס‪ ,‬ורבי יוסי‬
‫סבר נשואה אסורה ליארס‪ ,‬ושואל‪ ,‬וסבר ר' יוסי נשואה אסורה‬
‫ליארס? והתניא רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן‬
‫האלמנה מפני האיבול? וכמה איבול שלה שלשים יום‪ ,‬וכולן לא‬
‫ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים‪ ,‬ועונה‪ ,‬האי מאי קושיא? אילימא‬
‫דקתני רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו מי אלימא האם תקף‬
‫יותר ממתני' דאוקימנא בארוסות גרושות ינשאו‪ ,‬ה"נ כל‬
‫ארוסות גרושות ינשאו‪ ,‬ושואל אלא מסיפא דקתני וכולן לא‬
‫ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים ומדייק אינסובי הוא דלא‪ ,‬הא‬
‫איתרוסי שפיר דמי? ועונה אמר רבא‪ ,‬תריץ ואימא הכי‪ ,‬ר' יוסי‬
‫אומר כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ מן האלמנה מפני האיבול‪,‬‬
‫וכמה איבול שלה שלשים יום‪ ,‬ונשואות לא יתארסו עד שיהא‬
‫להן שלשה חדשים ‪ ,‬ושואל ואלמנה מן האירוסין מי אית לה‬
‫חובת איבול? והתני רבי חייא בר אמי‪ ,‬מתה אשתו ארוסה‪ ,‬לא‬
‫אונן יום המיתה ולא מיטמא לה אם כהן הוא וכן היא מנהג‬
‫הארוסות ‪ ,‬לא אוננת ולא מיטמאה לו אפילו שמותר לה‪ ,‬מתה‬
‫אינו יורשה‪ ,‬מת הוא גובה כתובתה‪ ,‬ועונה אלא מחלוקת תנאי‬
‫היא דתניא מראש חדש אב ועד התענית‪ ,‬העם ממעטין‬
‫מעסקיהן‪ ,‬מלישא ומליתן‪ ,‬מלבנות ולנטוע‪ ,‬ומליארס ומלישא‪,‬‬
‫שבת שבוע שחל תשעה באב בתוכה‪ ,‬אסור לספר ולכבס‬
‫(ואסור ליארס) וי"א כל החדש אסור ודוחה‪ ,‬מתקיף לה רב אשי‬
‫ממאי דליארס הכוונה ליארס ממש‪ ,‬דלמא הכוונה למיעבד‬
‫סעודת אירוסין הוא דאסור‪ ,‬הא ליארס שפיר דמי‪ ,‬ושואל אי‬
‫הכי מלישא לינשא נמי יהא מותר רק למיעבד סעודת נשואין‬
‫הוא דאסור? הא לישא שפיר דמי? ועונה הכי השתא‪ ,‬יש‬
‫עד כשהוא בבית הקברות אמר לאחותה‬
‫היכנסי וגדלי את בני אחותיך‪ ,‬אעפ"כ‬
‫כנסה‪ ,‬ולא הכירה מחמת האבל עד שעברו‬
‫עליה ועליו ל' יום‪:‬‬
‫משנה יא' הלכה יב'‬
‫ש ָבהֶּם שחיי ( ְל){מי}יַבֵם אֶּת כ{ו}לָן‪,‬‬
‫ַארבַע נָשִים‪ָ ,‬ומֵתו‪ ,‬אִם ָרצָה ַהגָדֹול ֶּ‬
‫ַאר ָבעָה ַאחִין מתוך יותר‪ ,‬נְשואִין ְ‬
‫(יא) ְ‬
‫ש) ָהי ָה נָשוי ִלשְּתֵי נָשִים‪ָ ,‬ומֵת‪ ,‬בִיָאתָ ּה אֹו ֲחלִיצָתָ ּה שֶּל ַאחַת ֵמהֶּן על ידי אחד מן האחים פֹוט ֶֶּּרת‬
‫ה ְָרשות ְבי ָדֹו‪( .‬מִי ֶּ‬
‫ש{י} ָרה‪ ,‬וְַאחַת פְסולָה‪ ,‬אִם ָהי ָה האח מחליט שהוא חֹולֵץ‪ ,‬חֹולֵץ ַלפְסולָה‪ְ .‬ואִם ָהי ָה ְמי ַ{י}בֵם‪,‬‬
‫צ ָָרתָ ּה‪ָ .‬הי ְתָ ה ַאחַת ְכ ֵ‬
‫ש{י} ָרה‪:‬‬
‫ְמ{י}יַבֵם ַל ְכ ֵ‬
‫בבלי יבמות מד ע' א'‬
‫ירושלמי יבמות כח' ע' ב'‬
‫גמרא שואל ארבעה אחין ס"ד אם מתו מי ייבם?‬
‫גמ' הגרסא הנכונה ארבעה מאחין נוספים כו'‪ ,‬ומספר‪,‬‬
‫ועונה אלא אימא ארבעה מאחין‪ :‬הרשות בידו‪:‬‬
‫דלמא מעשה‪ ,‬תלת עשר אחין הויין‪ ,‬ומתין מתוכם תרין‬
‫ושואל ושבקי ליה הבחירה בידו? והתניא דברים‬
‫עשר דלא בנין בלי ילדים אתיון בעיון דרשו מן האח‬
‫כה' (ח) ְוק ְָראו לֹו זִ ְקנֵי עִירֹו ִוְדבְ רּו אֵ לָיו וְ עָ מַ ד‬
‫החי מתייבמה קומי רבי‪ ,‬אמר ליה רבי‪ ,‬איזיל לך ייבם‪,‬‬
‫וְ ָאמַ ר ֹלא חָ פַ ְצ ִּתי לְ קַ ְחּתָ ּה‪ :‬הן ולא שלוחן "ודברו‬
‫אמר ליה לית בחיילי‪ .‬אין ביכולתי לפרנס משפחה כזאת‬
‫אליו" מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת לו‪ ,‬שאם‬
‫והם אומרות כל חדא וחדא אנא מזייננא ומפרנסת ירחי‬
‫היה הוא ילד והיא זקנה או הוא זקן והיא ילדה‪,‬‬
‫אחד בשנה‪ .‬אמר המסכן ומאן זיין ההוא ירחא דעיבורא‬
‫אומרין לו מה לך אצל ילדה? מה לך אצל זקנה?‬
‫אדר שני?‪ .‬אמר רבי הנשיא אנא זייננא ירחא דעיבורא‪,‬‬
‫כלך אצל שכמותך‪ ,‬ואל תשים קטטה בביתך‪,‬‬
‫וצלי עליהון רבי‪ ,‬שיוולדו לו מהם בנים ולא יאבד שמם‬
‫ועונה לא צריכא דאפשר ליה מתאימות לו ויש לו‬
‫של אחיו מישראל ואזלון להון‪ ,‬בתר תלת שנין אתון‬
‫נכסים לפרנסם ושואל‪ ,‬אי הכי אפילו טובא נמי‪,‬‬
‫טעינין תלתין ושיתא מיינוקין‪ ,‬אתון וקמנו להן קומי‬
‫ועונה עצה טובה קא משמע לן ארבעה נשים אין‪,‬‬
‫דרתה ארמונו דרבי‪ .‬סלקין משרתיו ואמרין ליה לרע‬
‫טפי לא‪ ,‬כי היכי דנמטייה תשמר להן עונה בחדש‪:‬‬
‫קרייא עיירה דמיינוקין בעיין מישאל בשלמא‪ .‬אודיק רבי‬
‫במשנה‪ ,‬מי שהיה נשוי וכו'‪ :‬ושואל ונייבם‬
‫מן כוותא הציץ רבי מן החלון וחמתון‪ .‬אמר לון מה‬
‫לתרוייהו? ועונה‪ ,‬א"ר חייא בר אבא אמר רבי‬
‫עיסקיכון מה רצונכם? אמרין ליה אנן בעיין תיתין לן‬
‫יוחנן אמר קרא שם (ט) ְונִגְ ָׁשה יְבִ ְמּת ֹו אֵ לָיו לְ עֵ ינֵי‬
‫ההוא ירחא דעיבורא‪ .‬וכך עשה ויהיב להון ההוא ירחא‬
‫הַ זְ קֵ נִים וְחָ לְ צָ ה ַנעֲל ֹו מֵ עַ ל ַרגְ ל ֹו וְ י ְָרקָ ה בְ פָ נָיו וְ עָ נְתָ ה‬
‫דעיבורא‪ .‬כתיב דברי הימים א‪ .‬יג' (יד) ַויֵשֶּב אֲרֹון‬
‫ָאמ ָרה כָ כָה יֵעָ ֶשה ל ִָאיׁש ֲאשֶּר ֹלא י ִ ְבנֶּה אֶּת בֵית‬
‫וְ ְ‬
‫ָהאֱֹלהִים עִם בֵית עֹּבֵד אֱד ֹּם ְבבֵיתֹו שְֹלשָה חֳדָ שִים ַויְב ֶָּרְך‬
‫ָאחִיו‪ :‬בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים‬
‫י ְהֹּוָה אֶ ת בֵ ית עֹבֵ ד ֱאדֹם וְאֶ ת כָל אֲ ֶׁשר לו‪ :‬במה בירכו?‬
‫ושואל‪ ,‬ונחלוץ לתרוייהו? ועונה אמר מר זוטרא‬
‫בבנים‪ .,‬הדא הוא דכתיב שם כו' (ח) כָל ֵאלֶּה ִמ ְבנֵי עֹּבֵד‬
‫בר טוביה אמר קרא שם (י) וְ נ ְִק ָרא ְׁשמ ֹו בְ י ְִש ָראֵ ל‬
‫ששִים‬
‫אֱד ֹּם ֵהמָה ו ְבנֵיהֶּם ַו ֲאחֵיהֶּם אִיש ַחי ִל בַכ ֹּ ַח ַלעֲב ֹּדָ ה ִ‬
‫בֵית חֲלוץ ַהנָעַל‪ :‬בית אחד הוא חולץ ואין חולץ‬
‫ּוׁש ַניִם לְ עֹבֵ ד ֱאדֹם‪ :‬דהוות כל חדא מינהן מנשותיו ילדה‬
‫ְ‬
‫שני בתים‪ ,‬ושואל‪ ,‬ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא?‬
‫תריי בכל ירחא‪ .‬הא כיצד טמאה שבעה‪ .‬וטבלה וטהרה ז'‬
‫אמר קרא "אם לא יחפוץ הא חפץ ייבם? ועונה‬
‫וילדת‪ .‬טמאה ז' וטבלה וטהרה ז' וילדת‪ ,‬בסיכום נולדו‬
‫כל העולה ליבום עולה לחליצה‪ ,‬כל שאין עולה‬
‫להם שית עשר לכל ירח‪ ,‬לתלתא ירחין ושואל הא‬
‫לייבום אין עולה לחליצה‪ ,‬ועוד סיבה שלא‪ ,‬שלא‬
‫ארבעין ותמניי? ועונה והוא אשתין‪ ,‬ושואל הא עדיין‬
‫יאמרו‪ ,‬בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ושואל‪,‬‬
‫חמשין וארבעה ועונה ותמנותיהון אחיהם ונשותיהם הא‬
‫ויאמרו מה איכפת? ועונה‪ ,‬אי דמייבם והדר‬
‫אשתין ותריי‪ .‬הדא היא דכתיב "ששים ושנים לעובד‬
‫חליץ הכי נמי‪ ,‬אלא [דלמא] חליץ והדר מייבם‬
‫אדום"‪ ,‬א"ר אבא בר זבדא כתיב דברים כה' (י) ְונִק ְָרא‬
‫וקם ליה "בלא יבנה" ושואל ואימא כי איכא‬
‫שְמֹו ְביִש ְָראֵל בֵית חֲלוץ ַהנָעַל‪ .:‬בית שהוא ניתר בחליצה‬
‫אישה חדא תתקיים מצות יבום‪ ,‬כי איכא תרתי לא‬
‫אחת‪ .‬ושואל‪ ,‬אף בביאה כן?‪ .‬ועונה‪ ,‬חליצה פוטר וביאה‬
‫תתקיים מצות יבום בכלל? ועונה‪ ,‬אם כן צרת‬
‫פוטר‪ .‬כמה דאת אמר בחליצה‪ .‬כן את אמר בביאה‪ ,‬ביאת‬
‫ערווה דאסר רחמנא למה לי? השתא שתיים‬
‫אחת הנשים פוטרת כל נשותיו של המת‪ ,‬ושואל ‪.‬‬
‫בעלמא אמרת לאו בני חליצה ויבום נינהו‪ ,‬צרת‬
‫ְמ ַייבֵ ם‪ְ ,‬מייַבֵ ם‬
‫במשנה‪ ,,‬ח ֹולֵץ ל ְַפסּולָה‪ .‬וְ ִאם הָ יָה‬
‫ערוה מיבעיא ודוחה אלמה לא? אצטריך‪ ,‬סלקא‬
‫לַכְ ֵׁש ָרה‪ :‬ושואל‪ ,‬ומהו להערים? ועונה ‪ .‬וכי רבי טרפון‬
‫דעתך אמינא ערוה אבראי קיימא‪ ,‬ותתייבם צרתה‪,‬‬
‫הכהן אביהן של כל ישראל לא הערים‪ ?.‬קידש שלש‬
‫הבדל‪ ,‬בשלמא נשואין בלא סעודה איכא שמחה‪ ,‬אלא אירוסין‬
‫בלא סעודה מי איכא שמחה? אלא אמר רב אשי‪ ,‬שאני אבילות‬
‫חדשה של אלמנה מאבילות ישנה של חורבן בית המקדש‬
‫ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד‪:‬‬
‫קא משמע לן דאסירא‪ ,‬אלא יבמתו "יבמתו"‬
‫ריבה‪ :‬במשנה‪ ,‬היתה אחת כשרה‪ :‬אמר רב יוסף‬
‫כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים‬
‫צריכים להמתין להם‪:‬‬
‫מאות נשים בימי רעבון על מנת להאכילן בתרומה‪ .‬ודוחה‬
‫לא דומה תמן אין כל אחת ואחת ראויה לוכל בתרומה‬
‫אלא אם תינשא לכהן ברם הכא כל אחד ואחד מן הנשים‬
‫ראוי לייבם‪ .‬ואמנם ר' יודן בי רבי ישמעאל עבדין ליה‬
‫כן‪:‬‬
‫משנה יב' הלכה יג'‬
‫(יב) ַה ַמ ֲחזִיר {את} גְרושָתֹו לאחר שנישאת לאחר ‪ְ ,‬והַנֹושֵא חֲלוצָתֹו‪ְ ,‬והַנֹושֵא {את} קְרֹובַת חֲלוצָתֹו‪ ,‬יֹוצִיא בגט ‪,‬‬
‫ְו ַה ָו{ו}לָד ַמ ְמזֵר‪ ,‬דִ ב ְֵרי ַרבִי ֲעקִי ָב(א){ה}‪ַ .‬ו ֲח ָכמִים אֹומ ְִרים‪ ,‬אֵין ַה ָו{ו}לָד ַמ ְמזֵר מחייבי לאוין ‪ .‬ומֹודִ ים בחייבי כרת‬
‫ש ַה ָו{ו}לָד ַמ ְמזֵר‪:‬‬
‫כגון בְנֹושֵא {את}קְרֹובַת גְרושָתֹו‪ֶּ ,‬‬
‫בבלי יבמות מד' ע' א'‬
‫ירושלמי יבמות כט' ע' א'‬
‫גמרא שואל וסבר ר' עקיבא הנושא קרובת חלוצתו הולד ממזר? והאמר ריש‬
‫גמ' ר' חייה אמר בשם ר'‬
‫יוחנן המחזיר את גרושתו‬
‫לקיש כאן שנה רבי‪ ,‬אחות גרושה אסורה מדברי תורה אחות חלוצה אסורה‬
‫משנישאת פסלה מן הכהונה‪.‬‬
‫מדברי סופרים‪ ,‬ועונה תתקן תני קרובת גרושתו‪ ,‬הכי נמי מסתברא דקתני‬
‫ושואל גרושה בלא כך אינה‬
‫סיפא ומודים בנושא קרובת גרושתו שהוולד ממזר‪ ,‬אי אמרת בשלמא איירי בה‬
‫פסולה מן הכהונה? ועונה‪,‬‬
‫היינו דקתני ומודים‪ ,‬אלא אי אמרת לא איירי לא מדובר בה‪ ,‬מאי ומודים?‬
‫מלאוכל‬
‫פסולה‬
‫אלא‬
‫ודוחה‪ ,‬ודלמא הא קא משמע לן דיש ממזר מחייבי כריתות‪ ,‬ושואל הא קתני‬
‫בתרומה‪ .‬רבי זעירה ר' חייה‬
‫לה לקמן‪ ,‬איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע‪ ,‬ר"ש התימני‬
‫אמרו בשם ר' יוחנן‪ ,‬המחזיר‬
‫אומר‪ ,‬כל שחייבין עליו כרת בידי שמים‪ ,‬והלכה כדבריו‪ ,‬ושואל ודלמא קסתים‬
‫גרושתו משנישאת‪ ,‬בתה‬
‫לן תנא כר"ש התימני ועונה‪ ,‬אם כן ליתני שאר חייבי כריתות‪ ,‬דווקא קרובת‬
‫כשירה לכהונה‪ .‬ומסביר‬
‫גרושתו למה לי? אלא שמע מינה איירי בה‪ ,‬בה עוסקים ‪ ,‬ושואל [ודלמא]‬
‫ומאי טעמא‪ ,‬כתוב דברים כד'‬
‫לעולם לא איירי בה‪ ,‬ואיידי דתנא מחזיר גרושתו ונושא חלוצתו וקרובת‬
‫(ד) ֹלא יּוכַ ל בַ עְ לָּה הָ ִראׁשוֹן‬
‫חלוצתו תני נמי קרובת גרושתו‪ ,‬ועונה אלא המסקנה היא קרובת חלוצתו לרבי‬
‫אֲ ֶׁשר ִׁשלְ חָ ּה לָׁשּוב לְ קַ ְחּתָ ּה‬
‫עקיבא הוי ממזר‪ ,‬אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪ ,‬היינו טעמא דר"ע‬
‫לִ ְהיוֹת ל ֹו לְ ִא ָשה ַאח ֲֵרי אֲ ֶׁשר‬
‫שחלוצה אסורה לו דאמר קרא דברים כה' (י) וְ נ ְִק ָרא ְׁשמ ֹו בְ י ְִש ָראֵ ל בֵית חֲלוץ‬
‫הֻּטַ מָ ָאה כִי תֹו ֵעבָה הִוא לִ ְפנֵי‬
‫ַהנָעַל‪ :‬הכתוב קראו "ביתו"‪ ,‬אמר רב יוסף אמר רבי שמעון בר רבי הכל מודים‬
‫ָארץ‬
‫ְי ֹהוָה וְ ֹלא תַ ח ֲִטיא אֶ ת הָ ֶ‬
‫במחזיר גרושתו שהולד פגום לכהונה‪ ,‬ומברר‪ ,‬מאן הכל מודים? ועונה‪ ,‬שמעון‬
‫אֲ ֶׁשר ְי ֹהוָה אֱֹלהֶ יָך נֹתֵ ן לְ ָך‬
‫התימני‪ ,‬דאף על גב דאמר שמעון התימני אין ממזר מחייבי לאוין נהי דממזר לא‬
‫ַנ ֲחלָה‪ .:‬היא תועבה ואין‬
‫הוי‪ ,‬פגום מיהא הוי‪ ,‬וזאת נלמד מק"ו מאלמנה‪ ,‬ומה אלמנה הנשאית לכ"ג‬
‫הוולד תועבה‪:‬‬
‫שאין איסורה שוה בכל‪ ,‬אלמנה אסורה רק לכהן גדול בנה פגום‪ ,‬זו שאיסורה‬
‫שוה בכל כל יהודי אסור להחזיר גרושתו‪ ,‬לאחר שנשאת לאחר אינו דין שבנה‬
‫פגום‪ ,‬ודוחה קל וחומר זה איכא למיפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬היא "תועבה" כתיב‪ ,‬ואין בניה תועבין‪ ,‬ועוד‪ ,‬תניא המחזיר גרושתו‬
‫והנושא חלוצתו והנושא קרובת חלוצתו‪ ,‬ר"ע אומר אין לו בה קדושין ואינה‬
‫צריכה הימנו גט‪ ,‬והיא פסולה וולדה פסול‪ ,‬וכופין אותו להוציא‪ ,‬וחכמים‬
‫אומרים יש לו בה קדושין‪ ,‬וצריכה הימנו גט‪ ,‬והיא כשרה וולדה כשר‪ ,‬ומדייק‬
‫למאן כשר‪ ,‬לאו לכהונה? ודוחה‪ ,‬לא לקהל‪ ,‬ושואל‪ ,‬אי הכי היא כשרה למאן?‬
‫אילימא לקהל‪ ,‬פשיטא‪ ,‬משום דזניא אפסלה לקהל? אלא לאו לכהונה‪ ,‬ומדהיא‬
‫לכהונה ולדה נמי לכהונה? ועונה מידי איריא כל דבר המתאים לו הא‬
‫כדאיתא‪ ,‬והא כדאיתא‪ ,‬הכי נמי מסתברא‪ ,‬דקתני רישא‪ ,‬היא פסולה וולדה‬
‫פסול‪ ,‬ושוב‪ ,‬היא פסולה למאן‪ ,‬אילימא לקהל? משום דזניא אפסלה ליה לקהל?‬
‫אלא לאו לכהונה‪ ,‬וולדה פסול למאן אילימא לכהונה הא לקהל כשר‪ ,‬האמר רבי‬
‫עקיבא הולד ממזר‪ ,‬אלא פשיטא לקהל‪ ,.‬ומדרישא הא כדאיתא והא כדאיתא‬
‫סיפא נמי הא כדאיתא והא כדאיתא‪ ,‬ובדרך זו והיא תועבה‪ ,‬נמי‪ ,‬היא תועבה‬
‫ואין צרתה תועבה‪,‬אבל בניה תו ֵעבין‪ ,‬ושואל‪ ,‬אלא אלמנה קשיא מה לאלמנה‬
‫שכן היא עצמה מתחללת‪ ,‬ועונה‪ ,‬אלא אי אתמר הכי אתמר‪ ,‬אמר רב יוסף אמר‬
‫ר' שמעון ברבי‪ ,‬הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום‪ ,‬ומברר‪ ,‬מאן‬
‫הכל מודים‪ ,‬רבי יהושע‪ ,‬דאף על גב דאמר ר' יהושע‪ ,‬אין ממזר מחייבי כריתות‪,‬‬
‫נהי דממזר לא הוי‪ ,‬פגום מיהא הוי‪ ,‬מק"ו מאלמנה‪ ,‬ומה אלמנה לכ"ג שאין‬
‫איסורה שוה בכל אסורה רק לגהן גדול בנה פגום‪ ,‬זו שאיסורה שוה בכל אינו‬
‫דין שבנה פגום‪ ,‬וכי תימא מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת‪ ,‬הכא נמי כיון‬
‫שבעלה עשאה זונה בעצמה מתחללת‪ .,‬אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪,‬‬
‫הכל מודים בעבד ועובד כוכבים הבא על בת ישראל שהוולד ממזר‪ ,‬ומברר‪ ,‬מאן‬
‫הכל מודים‪ ,‬שמעון התימני דאף על גב דאמר שמעון התימני אין ממזר מחייבי‬
‫לאוין‪ ,‬הני מילה מחייבי לאוין דתפסי בהו קדושין‪ ,‬אבל הכא עובד כוכבים‬
‫ועבד‪ ,‬כיון דלא תפסי בהו קדושין‪ ,‬כחייבי כריתות דמי‪ ,‬ושואל‪ ,‬מיתיבי עובד‬
‫כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר‪ ,‬רבי שמעון בן יהודה אומר אין‬
‫ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערווה וענוש כרת‪ ,‬ועונה‪ ,‬אלא אמר רב יוסף‬
‫מאן הכל מודים‪ ,‬רבי‪ ,‬אף על גב דרבי אומר אין הדברים הללו אמורים אלא‬
‫לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערווה וליה לא סבירא ליה‪ ,‬אבל בעובד‬
‫כוכבים ועבד מודה שאין קידושין תופסים‪ ,‬דכי אתא רב דימי אמר בשם רב‬
‫יצחק בר אבודימי משום רבינו הנשיא הקדוש‪ ,‬עובד כוכבים ועבד הבא על בת‬
‫ישראל הולד ממזר‪ ,‬ומספר‪ ,‬רבי אחא שר הבירה‪ ,‬ור' תנחום בריה דרבי חייא‬
‫איש כפר עכו‪ ,‬פרוק פדה הנהו שבוייתא דאתו מארמון לטבריא‪ ,‬הוה הייתה‬
‫ביניהם חדא דאעברא מעובד כוכבים‪ ,‬ואתו לקמיה דר' אמי‪ ,‬אמר להו רבי יוחנן‬
‫ור' אלעזר ור' חנינא דאמרי‪ ,‬עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד‬
‫ממזר‪ ,‬אמר רב יוסף רבותא מיותר למחשב למנות כל אלה גברי‪ ,‬הא רב‬
‫ושמואל בבבל ורבי יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל‪ ,‬ואמרי לה חלופי‪,‬‬
‫בר קפרא ועיילי זקני דרום‪ ,‬דאמרי‪ ,‬עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל‬
‫הולד כשר‪ ,‬אלא אמר רב יוסף רבי היא‪ ,‬דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר‬
‫אבודימי‪ ,‬משום רבינו אמרו‪ ,‬עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד‬
‫ממזר‪ ,‬רבי יהושע בן לוי אומר הולד מקולקל ומברר למאן אילימא לקהל‪ ,‬הא‬
‫אמר רבי יהושע הולד כשר? אלא לכהונה‪ ,‬דכולהו אמוראי דמכשרי‪ ,‬מודו‬
‫שהולד פגום לכהונה‪ ,‬מק"ו‪ ,‬מאלמנה‪ ,‬מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה‬
‫בכל בנה פגום‪ ,‬זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום? ודוחה מה לאלמנה‬
‫לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת‪ ,‬ועונה הכא נמי כיון שנבעלה‪ ,‬פסלה‪,‬‬
‫דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון מנין לעובד כוכבים ועבד הבא על הכהנת‪,‬‬
‫ועל הלויה‪ ,‬ועל הישראלית‪ ,‬שפסלוה שנאמר‪ ,‬ויקרא כג' (יג) ובַת כֹּהֵן כִי תִ ְהי ֶּה‬
‫ְעּוריהָ ִמלֶחֶ ם ָאבִ יהָ ּתֹאכֵל‬
‫ַא ְל ָמנָה וגְרושָה וְ ז ֶַרע אֵ ין לָּה וְ ָׁשבָ ה אֶ ל בֵ ית ָאבִ יהָ כִ נ ֶ‬
‫וְ כָ ל זָר ֹלא יֹאכַ ל בוֹ‪ :‬מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצאו עובד כוכבים ועבד‬
‫שאין להם אלמנות וגירושין בה‪ ,.‬ושואל‪ ,‬אמר ליה אביי מאי חזית דסמכת‬
‫אדרב דימי? סמוך אדרבין‪ ,‬דכי אתא רבין אמר‪ ,‬רבי נתן ורבי יהודה הנשיא‬
‫מורים בה להיתירא‪ ,‬ומאן רבי יהודה הנשיא? רבי‪ ,‬ואף רב מורה בה היתירא‪,‬‬
‫דההוא דאתא לקמיה דרב‪ ,‬אמר ליה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל‬
‫מהו? אמר לו‪ ,‬הולד כשר‪ ,‬אמר ליה אם כשר הב לי ברתך‪ ,‬לא רצה יהיבנא‬
‫לך‪ ,‬אמר שימי בר חייא לרב עכשיו אמרי אינשי‪ ,‬גמלא במדי‪ ,‬אקבא רקדא‬
‫גמל רוקד הא קבא והא גמלא והא מדי ולא רקדא הנה הגמל ואינו רוצה לרקוד‪,‬‬
‫‪ ,‬אמר ליה אפילו אי ניהוי כיהושע בן נון אני לא יהיבנא ליה ברתי‪ ,‬אמר ליה אי‬
‫הוה כיהושע בן נון אי מר לא יהיב ליה אחריני ימצאו רבים אחרים אשר יקפצו‬
‫על המציאה וכן יהבי ליה ואילו זה האי אי מר לא יהיב ליה אחריני גם כן לא‬
‫יהבי ליה‪ ,‬לא הוה קאזיל מקמיה‪ ,‬יהיב ביה עיניה ושכיב‪ ,.‬ואף רב מתנה מורה‬
‫בה להיתירא‪ ,‬ואף רב יהודה מורה בה להיתירא‪ ,‬דכי אתא לקמיה דרב יהודה‬
‫אמר ליה‪ ,‬זיל איטמר או תסתיר זהותך או נסיב בת מינך‪ ,‬וכי אתא לקמיה דרבא‬
‫אמר ליה או גלי למקום שלא מכירים אותך או נסיב בת מינך‪ ,‬שלחו ליה בני‬
‫בי מיכסי לרבה מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל מהו‪ ,‬אמר‬
‫ליה השתא עבד כולו אמרי' כשר‪ ,‬חציו מיבעיא ‪ ,‬ושואל‪ ,‬אמר רב יוסף מרא‬
‫דשמעתא מני?‪ ,‬בעל השמועה מי הוא? רב יהודה‪ ,‬ושואל והא אמר רב יהודה‬
‫מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל אותו ולד אין לו תקנה‪.,‬‬
‫ועונה‪ ,‬כי איתמר דרב יהודה‪ ,‬כגון דקדיש בת ישראל בחופה וקידושין דנמצא‬
‫צד עבדות שבו משתמש באשת איש‪ ,‬ושואל והאמרי נהרדעי משמיה דרבי‬
‫יעקב‪ ,‬לדברי הפוסל פוסל אפילו בפנויה לדברי המכשיר מכשיר אפילו באשת‬
‫איש‪ ,‬ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב‪ ,‬מאן דפסיל סבר מה אשת אב דלא‬
‫תפסי בה קדושין [הולד ממזר] אף כל דלא תפסי בה קדושין הולד ממזר‪ ,‬ומאן‬
‫דמכשר סבר מה אשת אב דלדידיה במקרה המיוחד לא תפסי בה קדושין‪,‬‬
‫לאחריני תפסי בה קדושין‪ ,‬ושואל לאפוקי עובד כוכבים ועבד דלא תפסי בהו‬
‫קדושין כלל‪ ,‬ועונה‪ ,‬אלא כי איתמר דרב יהודה כגון חציו עבד וחציו בן חורין‬
‫שבא על אשת איש ונמצא צד חירות שבו משתמש באשת איש‪ ,‬אמר רבינא‪,‬‬
‫אמר לי רב גזא‪ ,‬פעם אחת איקלע ר' יוסי בר אבין לאתרין‪ ,‬והוה עובדא‬
‫בפנויה ואכשר‪ ,‬באשת איש ופסיל‪ ,‬א"ר ששת לדידי אמר לי רב גזא‪ ,‬לא ר' יוסי‬
‫בר אבין הוה אלא רבי יוסי ברבי זבידא הוה‪ ,‬ואכשר בין בפנויה בין באשת‬
‫איש‪ ,.‬אמר ליה רב אחא בריה דרבה לרבינא‪ ,‬איקלע אמימר לאתרין ואכשר‬
‫בין בפנויה בין באשת איש‪ ,‬והלכתא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל‬
‫הולד כשר‪ ,‬בין בפנויה בין באשת איש‪ ,‬רבא אכשריה לרב מרי בר רחל‪,‬‬
‫ומנייה בפורסי באסיפת העסקנים דבבל ואף על גב דאמר מר דברים יז' (טו)‬
‫אֲׁשר יִבְ חַ ר ְי ֹהוָה אֱֹלהֶ יָך ב ֹו ִמקֶ ֶרב ַאחֶ יָך ּתָ ִשים עָ לֶיָך מֶ לְֶך‬
‫שֹום ּתָ שִים ָעלֶּיָך ֶּמלְֶּך ֶ‬
‫ָאחיָך הּוא‪ :‬כל משימות שאתה משים‬
‫ֹלא תּוכַ ל לָתֵ ת עָ לֶיָך ִאיׁש נָכְ ִרי אֲ ֶׁשר ֹלא ִ‬
‫אל יהו אלא מקרב אחיך‪ ,‬האי מרי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה‪,‬‬
‫ומספר עבדיה דרבי חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא‬
‫אישה לחתונה‪ ,‬אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה‪ ,‬ובברתה‪ ,‬בה כדרב אסי‬
‫דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה? בברתה‪ ,‬עובד כוכבים ועבד הבא על בת‬
‫ישראל הוולד כשר‪ ,‬ועוד מעשה‪ ,‬ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא בן גויה‬
‫אמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה? ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה בן גוי‬
‫אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬מי לא טבל לקריו? אמר רב חמא בר גוריא אמר רב‪,‬‬
‫הלוקח עבד מן העובד כוכבים וקדם עבד זה וטבל לשם בן חורין‪ ,‬קנה עצמו בן‬
‫חורין‪ ,‬ומסביר מאי טעמא עובד כוכבים גופא לא קני ליה קניין הגוף מאי דקני‬
‫ליה עבודה הוא דמקני ליה לישראל‪ ,‬וכיון דקדם העבד וטבל לשם בן חורין‬
‫אפקעיה הוציא עצמו מן לשעבודיה‪ ,‬כדרבא‪ ,‬דאמר רבא‪ ,‬הקדש בהמה למזבח‪,‬‬
‫חמץ של גוי בידי ישראל ערב פסח‪ ,‬ושחרור של עבד מכור‪ ,‬מפקיעין מידי‬
‫שעבוד‪ ,‬ושואל‪ ,‬מתיב רב חסדא‪ ,‬מעשה בבלוריא הגיורת‪ ,‬שקדמו עבדיה‬
‫וטבלו לפניה וביקשו להיות בני חורין ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן‬
‫בני חורין‪ ,‬ומדייק לפניה אין‪ ,‬לאחריה לא השתחררו? ועונה‪ ,‬אמר רבא לפניה‬
‫בין בסתם בין במפורש‪ ,‬לאחריה במפורש‪ ,‬אין‪ ,‬בסתם טבילה לא‪ ,‬אמר רב‬
‫אויא‪ ,‬לא שנו שמשתחרר על ידי טבילה אלא בלוקח מן העובד כוכבים‪ ,‬אבל‬
‫עובד כוכבים גופיה המוכר עצמו ומטביל עצמו ‪ ,‬הישראלי קני ‪ ,‬דכתיב‪ ,‬ויקרא‬
‫ּומ ִמ ְׁשפַ ְחּתָ ם אֲ ֶׁשר עִ מָ כֶם‬
‫שבִים ַהג ִָרים ִע ָמכֶּם ֵמהֶּם ּתִ קְ נו ִ‬
‫כה' (מה) ְוגַם ִמ ְבנֵי הַּתֹו ָ‬
‫ַארצְ כֶם וְהָ יּו לָכֶם לַאֲ חֻּ זָה‪ :‬אתם קונים מהם‪ ,‬ולא הם קונים מכם‪,‬‬
‫אֲ ֶׁשר הוֹלִ ידּו בְ ְ‬
‫ולא הם קונים זה מזה‪ ,‬ולא הם קונים מכם‪ ,‬ומברר‪ ,‬למאי קנה ‪ ,‬אילימא למעשה‬
‫ידיו‪ ,‬ושואל‪ ,‬אטו עובד כוכבים לא קני ליה לישראל למעשה ידיו? והכתיב‪,‬‬
‫ָאחיָך עִ מ ֹו וְ נ ְִמכַ ר לְ גֵר ּתו ָֹׁשב עִ מָ ְך אֹו‬
‫שם (מז) וְ כִ י תַ ִשיג יַד גֵר וְ תו ָֹׁשב עִ מָ ְך ּומָ ְך ִ‬
‫ש ַפחַת גֵר‪ ( :‬מח) ַאח ֲֵרי נ ְִמכַ ר גְ אֻּ לָה ִּת ְהיֶה ל ֹו אֶ חָ ד מֵ אֶ חָ יו יִגְ ָאלֶנּו‪ :‬ואמר‬
‫ְל ֵעקֶּר ִמ ְ‬
‫מר‪ ,‬משפחת גר זה העובד כוכבים‪ , ,‬אלא לאו לגופיה‪ ,‬וקאמר רחמנא אתם‬
‫קונין מהם אפילו גופיה‪ ,‬פריך רב אחא אימא קונה לעבדות בכספא ובטבילה?‬
‫קשיא‪ ,.‬אמר שמואל וצריך לתקפו לשעבדו כאשר נמצא במקווה במים‪ ,‬כי‬
‫האי דמנימין עבדיה דרב אשי‪ ,‬בעא לאטבולי לשם עבד כנעני שלו מסריה‬
‫ניהלייהו לבית דין בראשם לרבינא ולרב אחא ברי' דרבא אמר להו‪ ,‬חזו היזהרו‬
‫דמינייכו קבעית ליה מכם אדרוש אותו רמו ליה ארויסא שימו חבל בצואריה‬
‫ארפו ליה‪ ,‬וצמצמו ליה סתמו את פיו ‪ ,‬ארפו ליה כי היכי דלא להוי חציצה במי‬
‫המקווה צמצמו ליה‪ ,‬כי היכי דלא לקדים ולימא להו‪ ,‬לשם בן חורין אני טובל‪,‬‬
‫בהדי דדלי מוציא רישיה ממיא‪ ,‬אנחו ליה זולטא דטינא קומץ בוץ ארישיה‪,‬‬
‫ואמרו ליה‪ ,‬זיל‪ ,‬אמטי מסור זאת לבי מרך לבית אדונך ושואל‪ ,‬אמר ליה רב‬
‫פפא לרבא‪ ,‬חזי מר הני דבי פפא בר אבא‪ ,‬דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו לפדיון‬
‫מיסים ומשעבדי בהו‪ ,‬כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא? ועונה אמר ליה‬
‫איכו שכיבי הזקנים מן הדור הקודם לא אמרי לכו הא מילתא? הכי א"ר ששת‬
‫מוהרקייהו צו המאסר דהני בטפסא דמלכא מנח‪ ,‬ומלכא אמר מאן דלא יהיב‬
‫כרגא מי שלא משלם מס משתעבד‪ ,‬למאן דיהיב כרגא לאלה המשלמים את‬
‫פדיון מיסיהם‪ ,‬ומספר‪ ,‬ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא‪ ,‬חזא בנות ישראל‬
‫דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו‪ ,‬וחזא חמרא יין דישראל‪ ,‬דמזגי עובדי‬
‫כוכבים‪ ,‬ושתו ישראל‪ ,‬וחזא תורמוסין דשלקי עובדי כוכבים‪ ,‬ואכלי ישראל‪,‬‬
‫ולא אמר להו ולא מידי לא אמר להם מוסר‪ ,‬אתא לקמיה דרבי יוחנן וסיפר את‬
‫מה שראה אמר ליה‪ ,‬צא והכרז על בניהם שהם ממזרים‪ ,‬ועל יינם משום יין‬
‫נסך‪ ,‬ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים‪ ,‬לפי שאינן בני תורה‪ ,‬ומסביר‪,‬‬
‫על בניהן שהם ממזרים רבי יוחנן לטעמיה לשיטתו דאמר ר' חייא בר אבא אמר‬
‫רבי יוחנן‪ ,‬לעולם אין גר עד שימול ויטבול‪ ,‬וכיון דלא טביל עובד כוכבים הוא‪,‬‬
‫ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן‪ ,‬עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד‬
‫ממזר‪ ,‬ועל יינם משום יין נסך‪ ,‬משום ֶּלך‪ֶּ ,‬לך‪ ,‬אמרין נזירא סחור‪ ,‬סחור‪ ,‬סביב‪,‬‬
‫סביב התרחק לכרמא לא תקרב‪ ,‬ועל תורמוסן משום בשולי עובדי כוכבים‪,‬‬
‫לפי שאינן בני תורה‪ ,‬ושואל הא בני תורה שרי? והאמר רב שמואל בר רב‬
‫יצחק משמי' דרב‪ ,‬כל הנאכל כמות שהוא חי‪ ,‬אין בו משום בשולי עובדי‬
‫כוכבים‪ ,‬והא תורמוס אינו נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עובדי‬
‫כוכבים ומדייק והא תורמוס אינו נאכל כמות שהוא חי‪ ,‬ויש בו משום בשולי‬
‫עובדי כוכבים? ועונה‪ ,‬רבי יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה‪ ,‬דאמר רב שמואל‬
‫בר רב יצחק משמיה דרב‪ ,‬כל שאין עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת‪,‬‬
‫אין בו משום בשולי עובדי כוכבים‪ ,‬וטעמא שאסור להם דאינן בני תורה‪ ,‬הא‬
‫בני תורה שרי‪ ,‬תנו רבנן גר שמל ולא טבל‪ ,‬ר"א אומר הרי זה גר‪ ,‬שכן מצינו‬
‫באבותינו שמלו ולא טבלו‪ ,‬טבל ולא מל‪ ,‬ר' יהושע אומר הרי זה גר‪ ,‬שכן מצינו‬
‫באמהות שטבלו ולא מלו‪ ,‬וחכמים אומרים טבל ולא מל‪ ,‬או מל ולא טבל אין גר‬
‫עד שימול ויטבול‪ ,‬ושואל‪ ,‬ורבי יהושע נמי נילף מאבות שמלו? ור"א נמי נילף‬
‫מאמהות שטבלו? וכי תימא אין דנין אפשר למול משאי אפשר למול‪ ,‬והתניא‬
‫ר"א אומר‪ ,‬מנין לפסח דורות שאין בא אלא מן החולין ולא מן המעשר שני‬
‫נאמר שמות יב' (יא) וְכָ כָה ּתֹאכְ לּו אֹת ֹו מָ ְתנֵיכֶם ֲחג ִֻּרים ַנ ֲעלֵיכֶם בְ ַרגְ לֵיכֶם‬
‫ּומַ קֶ לְ כֶם בְ י ְֶדכֶם וַאֲ כַ לְ ּתֶ ם אֹת ֹו בְ ִחפָ זוֹן ֶּפסַח הּוא לַי ֹהוָה‪ :‬במצרים ונאמר דברים‬
‫טז' (א) ָׁשמוֹר אֶ ת חֹדֶ ׁש הָ ָאבִ יב וְעָ ִשיתָ ֶּפסַח לַי ֹהוָה אֱֹלהֶ יָך כִ י בְ חֹדֶ ׁש הָ ָאבִ יב‬
‫הו ִֹציאֲ ָך ְי ֹהוָה אֱֹלהֶ יָך ִמ ִמ ְצ ַריִם ָל ְילָה‪ :‬בדורות‪ ,‬מה פסח האמור במצרים אין בא‬
‫אלא מן החולין‪ ,‬אף פסח האמור לדורות אין בא אלא מן החולין‪ ,‬אמר ליה ר'‬
‫עקיבא וכי דנין אפשר משאי אפשר? אמר ליה רבי אליעזר אף על פי שאי‬
‫אפשר ראיה גדולה היא ושואל ונלמד הימנה‪ ,‬אלא בטבל לשם גרות ולא מל‪,‬‬
‫כולי עלמא לא פליגי דמהני‪ ,‬כי פליגי במל ולא טבל‪ ,‬רבי אליעזר יליף מאבות‪,‬‬
‫ורבי יהושע סובר באבות נמי טבילה הוה‪ ,‬ומברר מנא ליה‪ .‬אילימא מדכתיב‬
‫מׁשה לְֵך אֶּל ָהעָם ְוקִדַ שְּתָם‬
‫לפני קבלת התורה שמות יט' (י) ַויֹאמֶ ר ְי ֹהוָה אֶ ל ֶ‬
‫שמְֹלתָם‪ :‬וקל וחומר ומה במקום שאין טעון כבוס כגון בעל‬
‫הַיֹום ו ָמחָר ְו ִכבְסו ִ‬
‫קרי‪ ,‬טעון טבילה‪ ,‬מקום שטעון כבוס אינו דין שטעון טבילה‪ ,‬ודוחה ודלמא‬
‫לפני קבלת התורה כיבסו בגדיהם משום נקיות בעלמא‪ ,‬אלא מהכא‪ ,‬אחרי‬
‫מעשה עגל הזהב שם כד' (ח) ַויִקַח משֶּה אֶּת הַדָ ם ַויִזְר ֹּק עַל ָהעָם ַויֹאמֶ ר ִהנֵה‬
‫ַדם הַ בְ ִרית אֲ ֶׁשר כ ַָרת ְי ֹהוָה עִ מָ כֶם עַ ל כָ ל הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶה‪ :‬וגמירי ומסורת בידינו‬
‫דאין הזאה בלא טבילה‪ ,‬ושואל‪ ,‬ורבי יהושע טבילה באמהות מנלן? ועונה‬
‫סברא הוא‪ ,‬דאם כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה? א"ר חייא בר אבא אמר‬
‫רבי יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול‪ ,‬ושואל פשיטא‪ ,‬יחיד ורבים הלכה‬
‫כרבים? ועונה‪ ,‬מאן חכמים רבי יוסי‪ ,‬דתניא‪ ,‬הרי שבא אדם לבית דין ואמר‬
‫גר אנוכי מלתי ולא טבלתי‪ ,‬מטבילין אותו ומה בכך דברי ר' יהודה‪ ,‬רבי יוסי‬
‫אומר אין מטבילין‪ ,‬לפיכך שהטבילה אינה מעכבת את הגֵרות‪ ,‬מטבילין גר‬
‫בשבת‪ ,‬דברי ר' יהודה‪ ,‬ור' יוסי אומר אין מטבילין שזה תיקון לגר‪ ,‬אמר מר‬
‫לפיכך מטבילין גר בשבת ושואל פשיטא‪ ,‬כיון דא"ר יהודה בחדא או מילה או‬
‫טבילה סגיא‪ ,‬היכא דמל לפנינו מטבילין‪ ,‬ושואל מאי לפיכך? ועונה‪ ,‬מהו‬
‫דתימא לרבי יהודה טבילה עיקר‪ ,‬וטבילה בשבת לא עושים דקא מתקן גברא‪,‬‬
‫קא משמע לן דר' יהודה או הא מילה או הא טבילה בע‪ ,‬ר' יוסי אומר אין‬
‫מטבילין‪ ,‬ושואל‪ ,‬פשיטא‪ ,‬דכיון דאמר רבי יוסי תרתי בעינן‪ ,‬תקוני גברא‬
‫בשבת לא מתקנינן? ועונה‪ ,‬מהו דתימא לר' יוסי מילה עיקר‪ ,‬והתם הוא דלא‬
‫הואי מילה בפנינו אלא‪ ,‬סיפור מעשה‪ ,‬אבל היכא דהויא מילה בפנינו אימא‬
‫ליטבל זה בשבתא‪ ,‬קא משמע לן‪ ,‬דרבי יוסי תרתי בעי‪ ,‬אמר רבה‪ ,‬עובדא הוה‬
‫בי רבי חייא בר רבי‪ ,‬ורב יוסף מתני‪ ,‬רבי אושעיא בר רבי‪ ,‬ורב ספרא מתני ר'‬
‫אושעיא בר' חייא‪ ,‬דאתא לקמיה בשבת גר שמל ולא טבל אמר ליה היום אינך‬
‫עולה לתורה ואינך מברך שחיינו‪ ,‬שהי כאן עד למחר‪ ,‬ונטבלינך‪ ,‬שמע מינה‬
‫תלת‪ ,‬שמע מינה גר צריך להתגייר לפני שלשה‪ ,‬ושמע מינה‪ ,‬אינו גר עד‬
‫שימול ויטבול‪ ,‬ושמע מינה אין מטבילין גר בלילה‪ ,‬ושואל ונימא שמע מינה‬
‫נמי בעינן בית דין של מומחין‪ ,‬ועונה דלמא דאיקלעו במקרה היו שם מומחים‪,‬‬
‫אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪ ,‬גר צריך בית דין של שלושה ויקרא‬
‫שפַט אֶ חָ ד י ְִהיֶה לָכֶם כַ גֵר כָאֶ ז ְָרח י ְִהיֶה כִ י אֲ נִי ְי ֹהוָה אֱֹלהֵ יכֶם‪ :‬כתיב‬
‫כד' (כב) ִמ ְ‬
‫ביה‪ ,‬תנו רבנן‪ ,‬מי שבא ואמר‪ ,‬גר אני‪ ,‬יכול נקבלנו ת"ל שם יט' (מח) וְ כִ י יָגּור‬
‫אִּתְ ָך גֵר וְ עָ ָשה פֶ סַ ח לַי ֹהוָה ִהמוֹל ל ֹו כָל ָזכָר וְ ָאז י ְִק ַרב ַלעֲשת ֹו וְהָ יָה כְ אֶ ז ְַרח‬
‫ָארץ וְ כָל עָ ֵרל ֹלא יֹאכַ ל בוֹ‪ :‬במוחזק לך‪ ,‬אבל אם בא ועדיו עמו מנין‬
‫הָ ֶ‬
‫שמקבלים? ת"ל "וכי יגור אתך גר בארצכם" אין לי אלא בארץ ישראל‪ ,‬בחוץ‬
‫לארץ מנין? תלמוד לומר "אתך" בכל מקום שאתך‪ ,.‬ושואל אם כן מה ת"ל‬
‫"בארץ" ועונה בארץ צריך להביא ראיה‪ ,‬בחוץ לארץ אין צריך להביא ראיה‪,‬‬
‫דברי ר' יהודה‪ ,‬וחכמים אומרים בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬בא הוא ועדיו עמו קרא למה לי? ועונה אמר רב ששת די בעדים‬
‫דאמרי‪ ,‬שמענו שנתגייר בב"ד של פלוני‪ ,‬סלקא דעתך אמינא לא ליהמנייהו קא‬
‫משמע לן‪" ,‬בארץ" אין לי אלא בארץ בחוץ לארץ מנין? ת"ל "אתך" בכל מקום‬
‫שאתך‪ ,‬ושואל והא אפיקתיה כבר למדת דבר חדא "מאתך" ועונה‪ ,‬חדא‬
‫ָאחיָך עִ מ ֹו‬
‫"מאתך" וחדא מן שם כה' (מז) וְ כִ י תַ ִשיג יַד גֵר וְתו ָֹׁשב ִעמְָך ּומָ ְך ִ‬
‫וְ נ ְִמכַ ר לְ גֵר ּתו ָֹׁשב עִ מָ ְך א ֹו לְ עֵ קֶ ר ִמ ְׁשפַ חַ ת גֵר‪ :‬וחכמים אומרים בין בארץ בין‬
‫בחוץ לארץ צריך להביא ראיה‪ ,‬ושואל ואלא הא כתיב "בארץ" ? ועונה‪,‬‬
‫ההוא מיבעי ליה דאפילו בארץ מקבלים גרים‪ ,‬דסלקא דעתך אמינא הם משום‬
‫טיבותא דארץ ישראל קמגיירי‪ ,‬והשתא בזמן הזה נמי דליכא טיבותא‪ ,‬עדיין‬
‫איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני קא משמע לן שמקבלים גרים בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪ ,‬הלכה בין בארץ בין בחוץ לארץ‬
‫צריך להביא ראיה‪ ,‬ושואל פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים? ועונה‪ ,‬מהו‬
‫דתימא מסתבר טעמא דרבי יהודה דקמסייעי ליה קראי‪ ,‬קא משמע לן‪ ,‬תנו‬
‫רבנן דברים א' (טז) וָאֲ צַ ּוֶה אֶ ת ׁש ְֹפטֵ יכֶ ם בָ עֵ ת הַ ִהוא לֵאמֹר ָׁשמֹעַ בֵ ין אֲ חֵ יכֶם‬
‫ש ַפטְּתֶּ ם צֶּדֶּ ק בֵין אִיש ובֵין ָאחִיו ובֵין גֵרֹו‪ :‬מכאן א"ר יהודה‪ ,‬גר שנתגייר בב"ד‬
‫ו ְ‬
‫הרי זה גר‪ ,‬התגייר בינו לבין עצמו אינו גר‪ ,‬מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה‬
‫ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי‪ ,‬א"ל רבי יהודה‪ ,‬יש לך עדים? אמר ליה‬
‫לאו‪ ,‬שאל רבי יהודה יש לך בנים? א"ל הן‪ ,‬א"ל‪ ,‬נאמן אתה לפסול את עצמך‪,‬‬
‫ואי אתה נאמן לפסול את בניך‪ ,‬ושואל‪[ ,‬ומי] א"ר יהודה אבנים לא מהימן‪,‬‬
‫והתניא שם כא' (יז) כִ י אֶ ת הַ בְ כֹר בֶ ן הַ ְשנּוָאה יַכִיר לָתֶ ת ל ֹו ִפי ְׁש ַניִם בְ כֹל אֲ ֶׁשר‬
‫אׁשית אֹנ ֹו ל ֹו ִמ ְׁשפַ ט הַ בְ כ ָֹרה‪ :‬יכירנו לאחרים‪ ,‬מכאן א"ר‬
‫יִמָ צֵ א ל ֹו כִ י הּוא ֵר ִ‬
‫יהודה‪ ,‬נאמן אדם לומר‪ ,‬זה בני בכור‪ ,‬וכשם שנאמן לומר זה בני בכור‪ ,‬כך‬
‫נאמן לומר‪ ,‬בני זה בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא‪ ,‬וחכמים אומרים אינו‬
‫נאמן‪ ,‬ועונה‪ ,‬א"ר נחמן בר יצחק ה"ק ליה‪ ,‬לדבריך עובד כוכבים אתה‪ ,‬ואין‬
‫עדות לעובד כוכבים‪ ,‬רבינא אמר הכי קאמר ליה‪ ,‬יש לך בנים? הן‪ ,‬יש לך בני‬
‫בנים? הן‪ ,‬א"ל‪ ,‬נאמן אתה לפסול בניך‪ ,‬ואי אתה נאמן לפסול בני בניך‪ ,‬תניא‬
‫נמי הכי‪ ,‬ר' יהודה אומר נאמן אדם לומר על בנו קטן‪ ,‬ואין נאמן על בנו גדול‪,‬‬
‫ואמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪ ,‬לא קטן‪ ,‬קטן ממש‪ ,‬ולא גדול‪ ,‬גדול‬
‫ממש‪ ,‬אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול‪ ,‬גדול ואין לו בנים זהו קטן‪ ,‬והלכתא‬
‫כוותיה דרב נחמן בר יצחק שכגוי אין מקבלים עדות האב ‪ ,‬ושואל והתניא‬
‫כוותיה דרבינא? ועונה‪ ,‬ההוא לענין יכיר נאמנות האב לגבי בנו איתמר‪ ,‬תנו‬
‫רבנן‪ ,‬גר שבא להתגייר בזמן הזה‪ ,‬אומרים לו‪ ,‬מה ראית שבאת להתגייר‪ ,‬אי‬
‫אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין‬
‫עליהם? אם אומר יודע אני‪ ,‬ואיני כדאי‪ ,‬מקבלין אותו מיד‪ ,‬ומודיעין אותו‬
‫מקצת מצות קלות‪ ,‬ומקצת מצות חמורות‪ ,‬ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה‬
‫ומעשר עני‪ ,‬ומודיעין אותו ענשן של מצות‪ ,‬אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת‬
‫למדה זו‪ ,‬אכלת ֵחלב אי אתה ענוש כרת‪ ,‬חללת שבת אי אתה ענוש סקילה‪,‬‬
‫ועכשיו אכלת ֵחלב ענוש כרת‪ ,‬חללת שבת ענוש סקילה‪ ,‬וכשם שמודיעין אותו‬
‫ענשן של מצות‪ ,‬כך מודיעין אותו מתן שכרן‪ ,‬אומרים לו‪ ,‬הוי יודע שהעולם‬
‫הבא אינו עשוי אלא לצדיקים ולישרים בלבם וישראל בזמן הזה אינם יכולים‬
‫לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות‪ ,‬ואין מרבין עליו פחדים ואין מדקדקין‬
‫עליו‪ ,‬קיבל והסכים‪ ,‬מלין אותו מיד‪ ,‬נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה‬
‫חוזרים ומלין אותו שנייה‪ ,‬נתרפא‪ ,‬מטבילין אותו מיד‪ ,‬ושני תלמידי חכמים‬
‫עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות‪ ,‬טבל‬
‫ועלה‪ ,‬הרי הוא כישראל לכל דבריו תהליך גיור של אישה‪ ,‬נשים מושיבות‬
‫אותה במים עד צווארה‪ ,‬ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ מאחורי מסך‪ ,‬ומודיעין‬
‫אותה מקצת מצות קלות‪ ,‬ומקצת מצות חמורות‪ ,‬מטבילים במקווה של ארבעים‬
‫סאה מים עומדים‪ ,‬או בנהר במים זורמים‪ ,‬אחד גר ואחד עבד משוחרר‪ ,‬ובמקום‬
‫שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין‪ ,‬וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ‬
‫בגר ובעבד משוחרר‪ ,‬ובנדה‪ ,‬וחוזר לקודם‪ ,‬אמר מר‪ ,‬גר שבא להתגייר אומרים‬
‫לו מה ראית שבאת להתגייר‪ ,‬ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות‬
‫חמורות‪ ,‬ושואל‪ ,‬מאי טעמא? ועונה דאי פריש‪ ,‬נפרוש עדיף עכשיו‪ ,‬דא"ר‬
‫חלבו‪ ,‬קשים גרים לישראל כספחת‪ ,‬דכתיב ישעיה יד' (א) כִ י י ְַרחֵ ם ְי ֹהוָה אֶ ת‬
‫ַאדמָ תָ ם ְונִ ְלוָה ַהגֵר ֲעלֵיהֶּם ְונִ ְספְחו עַל בֵית‬
‫ַי ֲעקֹב ּובָ חַ ר עוֹד בְ ִי ְש ָראֵ ל ו ְִהנִיחָ ם עַ ל ְ‬
‫יַעֲק ֹּב‪ :‬ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני‪ :‬ושואל‪ ,‬מאי טעמא?‬
‫ועונה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן‪ ,‬מטבעו בן נח נהרג על פחות משוה‬
‫פרוטה‪ ,‬ולא ניתן להשבון (ומודיעים אותו עון שכחה ופאה)‪ :‬ואין מרבים עליו‬
‫ואין מדקדקים עליו‪ :‬אמר רבי אלעזר מאי קראה? ועונה‪ ,‬דכתיב רות ‪,‬א' (יח)‬
‫וַּתֵ ֶּרא כִי מִתְ ַא ֶּמצֶּת הִיא ָל ֶּלכֶּת אִּתָ ּה‪ ,‬וַּתֶּ חְדַ ל לְדַ בֵר ֵאלֶּיהָ‪ :‬אמרה לה נעמי אסיר‬
‫לן תחום שבת‪ ,‬וענתה שם (טז) ַוּתֹאמֶ ר רּות ַאל ִּת ְפגְ עִ י בִ י לְ עָ זְבֵ ְך לָׁשּוב מֵ ַאח ֲָריְִך‬
‫כִי אֶּל ֲאשֶּר ּתֵ ְלכִי ֵאלְֵך ּובַ אֲ ֶׁשר ּתָ לִ ינִי ָאלִ ין עַ מֵ ְך עַ ִמי וֵאֹלהַ יְִך אֱֹלהָ י‪ :‬אסיר לן‬
‫יחוד‪ ,‬אמרה רות "באשר תליני אלין? אמרה נעמי מפקדינן שש מאות וי"ג‬
‫מצות‪ ,‬ענתה רות "עמך עמי" אמרה נעמי אסיר לן עבודת כוכבים ענתה רות‬
‫המואבית "ואלהיך אלהי" אמרה נעמי ארבע מיתות נמסרו לב"ד ענתה רות‬
‫ֲשה ְי ֹהוָה לִ י וְ כֹה י ִֹסיף כִ י הַ מָ וֶת‬
‫שם (יז) ַב ֲאשֶּר ּתָ מותִ י ָאמות וְ ָׁשם אֶ קָ בֵ ר כֹה ַיע ֶ‬
‫י ְַפ ִריד בֵ ינִי ּובֵ ינְֵך‪ :‬אמרה נעמי ב' קברים נמסרו לב"ד‪ ,‬אמרה נעמי "ושם‬
‫אקבר" מיד "ותרא כי מתאמצת היא ללכת וגו'‪ :‬קיבל מלין אותו מיד‪ :‬שואל‬
‫מאי טעמא? ועונה שהויי מצוה לא משהינן‪ :‬נשתיירו בו ציצין המעכבין המילה‬
‫וכו'‪ :‬כדתנן‪ ,‬אלו הן ציצין המעכבין המילה‪ ,‬בשר החופה את רוב העטרה‪ ,‬ואינו‬
‫אוכל בתרומה אם עבד של כהן הוא בגלל עורלתו‪ ,‬וא"ר ירמיה בר אבא אמר‬
‫רב‪ ,‬בשר החופה רוב גובהה של עטרה‪ :‬נתרפא מטבילין אותו מיד‪ :‬ומדייק‬
‫נתרפא אין לא נתרפא לא‪ ,‬ושואל‪ ,‬מאי טעמא? ועונה‪ ,‬משום דמיא מרזו גורמים‬
‫לדלקת של מכה‪ :‬ושני ת"ח עומדים על גביו‪ :‬ושואל‪ ,‬והא א"ר חייא א"ר‬
‫יוחנן‪ ,‬גר צריך בית דין של שלשה? ועונה הא אמר כבר תיקן רבי יוחנן‪,‬‬
‫לתנא תני שלשה‪ :‬טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו‪ :‬ושואל‪ ,‬למאי‬
‫הלכתא? ועונה‪ ,‬דאי הדר ביה ומתנהג כגוי ומקדש בת ישראל‪ ,‬ישראל מומר‬
‫קרינא ביה וקידושיו קידושין‪ :‬אחד גר ואחד עבד משוחרר‪ :‬קסלקא דעתך לקבל‬
‫עליו עול מצוות‪ ,‬ושואל ורמינהו‪ ,‬במה דברים אמורים בגר‪ ,‬אבל בעבד‬
‫משוחרר אין צריך לקבל עליו מחדש עול מצוות ועונה‪ ,‬אמר רב ששת לא‬
‫קשיא‪ ,‬הא בשיטת ר"ש בן אלעזר הא בשיטת רבנן‪ ,‬דתניא‪ ,‬יפת תואר‬
‫שנשבית במלחמה דברים כא' (יג) וְהֵ ִס ָירה אֶ ת ִש ְמלַת ִׁשבְ יָּה מֵ עָ לֶיהָ וְ י ְָׁשבָ ה‬
‫בְ בֵ יתֶ ָך ו ָבכְתָ ה אֶּת ָאבִי ָה ְואֶּת ִאמָּה י ֶַרח י ִָמים וְ ַאחַ ר כֵן ּתָ בוֹא אֵ לֶיהָ ּובְ עַ לְ ּתָ ּה‬
‫וְהָ יְתָ ה לְ ָך לְ ִא ָשה‪ :‬בד"א שלא קבלה עליה יהדות אבל קבלה עליה‪ ,‬מטבילה‬
‫ומותר בה מיד‪ ,‬ר"ש בן אלעזר אומר‪ ,‬אף על פי שלא קבלה עליה מצוות כופה‬
‫ומטבילה לשם שפחות‪ ,‬וחוזר ומטבילה לשם שחרור‪ ,‬ומשחררה ומותר בה מיד‪,‬‬
‫ומסביר אמר רבא מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר‪ ,‬דכתיב שמות יב' (מד)‬
‫ְוכָל ֶּעבֶּד אִיש ִמ ְקנַת ָכסֶּף ּומַ לְ ּתָ ה אֹת ֹו ָאז יֹאכַ ל בוֹ‪ :‬עבד איש ולא עבד אשה?‬
‫אלא עבד איש אתה מל בעל כרחו ואי אתה מל בן איש בעל כרחו‪ ,‬ורבנן אמר‬
‫עולא‪ ,‬כשם שאי אתה מל בן איש בעל כרחו‪ ,‬כך אי אתה מל עבד איש בעל‬
‫כרחו‪ ,‬ושואל‪ ,‬ואלא הכתיב "כל עבד איש" ועונה‪ ,‬ההוא מיבעי ליה‬
‫לכדשמואל‪ ,‬דאמר שמואל‪ ,‬המפקיר עבדו‪ ,‬יצא לחירות ואין צריך גט שחרור‪,‬‬
‫שנאמר‪" ,‬כל עבד איש מקנת כסף" ושואל עבד איש ולא עבד אשה? ועונה‬
‫אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד‪ ,‬ושאין רשות לרבו עליו שהוא‬
‫הפקר אין קרוי עבד‪ ,‬ושואל‪ ,‬מתקיף לה בעל כורכה אבל עבד דשייך במצות‪,‬‬
‫הכי נמי שכופים עליו דאפילו רבנן מודו‪ ,‬דתניא אחד גר‪ ,‬ואחד לוקח עבד מן‬
‫העובד כוכבים צריך לקבל ומדייק הא לוקח מישראל אין צריך לקבל‪ ,‬ושואל‬
‫בשיטת מני? אי רבי שמעון בן אלעזר‪ ,‬האמר לוקח מן העובד כוכבים נמי אין‬
‫צריך לקבל‪,‬אלא לאו רבנן ושמע מינה דלוקח מן העובד כוכבים צריך לקבל‬
‫אבל לוקח מישראל אין צריך לקבל‪ ,‬ושואל ואלא קשיא אחד גר ואחד עבד‬
‫משוחרר‪ ,‬ועונה‪ ,‬כי תניא ההיא לענין טבילה תניא‪ ,‬תנו רבנן דברים כא' (יב)‬
‫ַוהֲבֵ אתָ ּה אֶ ל ּתוְֹך בֵ יתֶ ָך ְוגִ ְלחָה אֶּת ר ֹּאשָּה ְו ָעשְתָ ה אֶּת ִצפ ְָרנֶּיהָ‪ :‬רבי אליעזר אומר‬
‫תקוץ ציפורניים רבי עקיבא אומר תגדיל ציפורניים אמר רבי אליעזר‪ ,‬נאמרה‬
‫עשיה בראש ונאמרה עשיה בצפרנים‪ ,‬מה להלן העברה אף כאן העברה‪ ,‬רבי‬
‫עקיבא אומר נאמר עשיה בראש‪ ,‬ונאמר עשיה בצפרנים‪ ,‬מה להלן ניוול פרא‬
‫אף כאן ניוול פרא וראיה לדברי רבי אליעזר מן הכתוב בשמואל ב‪ .‬יט' (כה)‬
‫שפָמֹו וְאֶ ת‬
‫ו ְמפִבֹּשֶּת בֶּן שָאול י ַָרד ִלק ְַראת ַה ֶּמלְֶּך וְֹלא ָעשָה ַרגְלָיו וְֹלא ָעשָה ְ‬
‫בְ גָדָ יו ֹלא כִ בֵ ס לְ ִמן הַ יוֹם ֶלכֶת הַ מֶ לְֶך עַ ד הַ יוֹם אֲ ֶׁשר בָ א בְ ָׁשלוֹם‪ :‬מאי עשיה‬
‫העברה‪ ,‬תנו רבנן "ו ָבכְתָ ה אֶּת ָאבִי ָה ְואֶּת ִאמָּה "ר' אליעזר אומר "אביה" אביה‬
‫ממש "אמה" אמה ממש‪ ,‬ר"ע אומר "אביה ואמה" זו עבודת כוכבים וכן הוא‬
‫אומר ירמיה ב' (כז) אֹּמ ְִרים ָלעֵץ ָאבִי אַּתָ ה ְולָאֶ בֶ ן אַ ְּת יְלִ ְדּתָ ני \{יְלִ ְדּתָ נּו\} כִ י פָ נּו‬
‫ֹאמרּו קּומָ ה וְהו ִֹׁשיעֵ נּו‪" :‬ירח ימים" ירח"‬
‫אֵ לַי ע ֶֹרף וְֹלא פָ נִים ּובְ עֵ ת ָרעָ תָ ם י ְ‬
‫שלשים יום ר"ש בן אלעזר אומר בוכה תשעים יום‪" ,‬ירח‪ ,‬שלשים‪" ,‬ימים"‬
‫שלשים‪" ,‬ואחר כן‪ ,‬עוד שלשים‪ ,‬ושואל מתקיף לה רבינא אם כבר אימא‬
‫"ירח" שלשים "ימים" שלשים "ואחר כן" כי הני שניהם יחדיו דהיינו עוד‬
‫ששים? ועונה קשיא‪ ,‬תנו רבנן מקיימין בשעבוד עבדים שאינם מלין‪ ,‬דברי‬
‫רבי ישמעאל‪ ,‬רבי עקיבא אומר אין מקיימין‪ ,‬אמר ליה ר' ישמעאל הרי הוא‬
‫ֲשיָך ּובַ יוֹם הַ ְשבִ יעִ י ִּת ְׁשבֹת לְ מַ עַ ן‬
‫ֲשה מַ ע ֶ‬
‫אומר שמות כג' (יב) ֵׁש ֶׁשת י ִָמים ַּתע ֶ‬
‫יָנּוחַ ׁשו ְֹרָך ַו ֲחמ ֶֹרָך ְויִנָפֵש בֶּן ֲאמָתְ ָך ְו ַהגֵר‪ ?:‬ועונה א"ל רבי עקיבא בלוקח עבד‬
‫בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר‪ ,‬ומברר מכל מקום דכ"ע מיהת‬
‫וינפש בן אמתך בעבד ערל כתיב ‪ ,‬ושואל מאי משמע? ועונה‪ ,‬דתניא "וינפש בן‬
‫אמתך" בעבד ערל הכתוב מדבר‪ ,‬אתה אומר בעבד ערל או אינו אלא בעבד‬
‫ֲשה‬
‫מהול? כשהוא אומר דברים ה' (יד) וְיוֹם הַ ְשבִ יעִ י ַׁשבָ ת לַי ֹהוָה אֱֹלהֶ יָך ֹלא תַ ע ֶ‬
‫אֲׁשר‬
‫כָ ל ְמלָאכָה אַ ּתָ ה ּובִ נְָך ּובִ ּתֶ ָך וְ עַ בְ ְדָך וַאֲ מָ תֶ ָך וְ ׁשו ְֹרָך ַו ֲחמ ְֹרָך וְ כָל בְ הֶ ְמּתֶ ָך וְ ג ְֵרָך ֶ‬
‫בִ ְׁשעָ ֶריָך ְל ַמעַן י ָנו ַח ַעבְדְ ָך ַו ֲאמָתְ ָך כָמֹוָך‪ :‬הרי עבד מהול אמור‪ ,‬הא מה אני מקיים‬
‫"וינפש בן אמתך" בעבד ערל‪" .,‬והגר" זה גר תושב‪ ,‬אתה אומר זה גר תושב‬
‫או אינו אלא גר צדק? כשהוא אומר "וגרך אשר בשעריך" הרי גר צדק אמור‪,‬‬
‫הא מה אני מקיים "והגר" זה גר תושב‪ ,.‬אמר רבי יהושע בן לוי הלוקח עבד מן‬
‫העובד כוכבים‪ ,‬ולא רצה העבד למול מגלגל עמו עד י"ב חדש‪ ,‬לא מל חוזר‬
‫ומוכרו לעובדי כוכבים אמרוה רבנן קמיה דרב פפא‪ ,‬ושואל כמאן בשיטת מי?‬
‫דלא כר' עקיבא דאי ר"ע האמר אין מקיימין? ועונה‪ ,‬אמר להו רב פפא אפילו‬
‫תימא ר' עקיבא הני מילי היכא שמחזירו מיד לגוי דלא פסקא למילתיה שלא‬
‫הוסכם מראש שלא ימול אבל היכא דפסקא למילתיה‪ ,‬שיעבוד יב' חודש‬
‫פסקא‪ ,‬אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא‪ ,‬אמר לי‪,‬‬
‫שאל אי הכי כי אמר ליה רבי עקיבא כתירוץ בלוקח עבד בין השמשות‪ ,‬לישני‬
‫ליה הא שהוסכם מראש לתקופה של שנים עשר חודש ‪ ,‬ועונה רבי עקיבא‬
‫חדא מתרי טעמי קאמר‪ ,‬שלח רבין משמיה דרבי אילעאי וכל רבותי אמרו לי‬
‫משמו‪ ,‬איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו‪,‬‬
‫אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כרבי עקיבא? דאי ר"ע האמר אין‬
‫מקיימין? אמר להו רב פפא אפילו תימא רבי עקיבא ה"מ היכא דלא אתני‬
‫בהדיה‪ ,‬אבל היכא דאתני‪ ,‬אתני‪ ,‬אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב‬
‫זביד מנהרדעא‪ ,‬ואמר ליה אי הכי כי קאמר ליה רבי עקיבא בלוקח עבד בין‬
‫השמשות ולא הספיק למול‪ ,‬ולישני ליה הא שהוסכם ‪ ,‬ועונה וליטעמיך לישני‬
‫ליה הך אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר‪ ,‬יתיב רבי חנינא בר פפי ורבי אמי ור'‬
‫יצחק נפחא אקילעא במרפסת ביתו דרבי יצחק נפחא ויתבי וקאמרי‪ ,‬עיר אחת‬
‫היתה בארץ ישראל ולא רצו עבדיה למול‪ ,‬וגלגלו עמהם עד שנים עשר חדש‬
‫וחזרו ומכרום לעובדי כוכבים‪ ,‬ושואל כמאן? ועונה כי האי תנא‪ ,‬דתניא‪,‬‬
‫הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול‪ ,‬מגלגל עמו עד שנים עשר חדש‪,‬‬
‫לא מל חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים‪ ,‬ר' שמעון בן אלעזר אומר אין משהין אותו‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬מפני הפסד טהרות‪ ,‬ובעיר הסמוכה לספר אין משהין אותו כל‬
‫עיקר שמא ישמע דבר סתר בדבר בטחון התושבים‪ ,‬וילך ויאמר לחברו עובד‬
‫כוכבים‪ ,‬תניא רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר‪ ,‬מפני מה גרים בזמן הזה‬
‫מעונין‪ ,‬ויסורין באין עליהן? מפני שלא קיימו כגויים שבע מצות בני נח‪ ,‬רבי‬
‫יוסי אומר‪ ,‬גר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬אלא מפני מה מעונין‪ ,‬לפי שאין‬
‫בקיאין בדקדוקי מצות כישראל‪ ,‬אבא חנן אומר משום ר' אלעזר לפי שאין‬
‫עושין מאהבה של השם יתברך אלא מיראה‪ ,‬אחרים אומרים מפני ששהו עצמם‬
‫זמן רב מדי להכנס תחת כנפי השכינה‪ ,‬אמר ר' אבהו ואיתימא ר' חנינא מאי‬
‫ש ֵלמָה ֵמעִם י ְהֹּוָה אֱֹלהֵי‬
‫שלֵם י ְהֹּוָה ָפ ֳעלְֵך ותְ הִי ַמשְכ ְרּתֵ ְך ְ‬
‫קראה רות ב' (יב) י ְ ַ‬
‫יִש ְָראֵל ֲאשֶּר בָאת ַלחֲסֹות ַּתחַ ת כְ נָפָ יו‪:‬‬
‫משנה יג הלכה יד' טו' טז'‬
‫שאֵר ָבשָר קורבה שֶּהוא בְֹלא י ָבֹוא‪ ,‬דִ ב ְֵרי ַרבִי ֲעקִיבָא‪.‬‬
‫(יג) {ו}אֵי‪-‬זֶּהו ַמ ְמזֵר שאסור לבא בקהל ‪ ,‬צאצא של כָל ְ‬
‫ש ַמי ִם‪ַ .‬ו ֲה ָלכָה כִדְ ב ָָריו‪ַ .‬רבִי י ְהֹוש ַע‬
‫ש ַחי ָ{י}בִי{ם}(ן) ָעלָיו כ ֵָרת בִידֵי ָ‬
‫שמְעֹון הַּתִ י ְמנִי אֹומֵר‪ ,‬ממזר הוא הנולד מן כָל ֶּ‬
‫ִ‬
‫שמְעֹון בֶּן ַעזַאי‪ָ ,‬מצָאתִ י ְמגִלַת י{ו} ֲחסִין‬
‫ש ַחי ָ{י}בִי(ם){ן} ָעלָיו מִיתַ ת בֵית דִ ין‪{ .‬טו} ָאמַר ַרבִי ִ‬
‫אֹומֵר‪ ,‬הנולד מן כָל ֶּ‬
‫שמֵתָ ה‪ ,‬מ{ו}ּתָ ר ַבאֲחֹותָ ּה‬
‫ש ַלי ִם ְוכָתוב בָּה‪ ,‬אִיש ְפלֹונִי ַמ ְמזֵר ֵמ ֵאשֶּת אִיש‪ְ ,‬ל ַקי ֵם דִ ב ְֵרי ַרבִי י ְהֹושעַ‪{ .‬טז} ִאשְּתֹו ֶּ‬
‫בִירו ָ‬
‫לאחר מותה‪ֵ ,‬ג{י} ְרשָּה ָומֵתָ ה‪ ,‬מ{ו}ּתָ ר ַבאֲחֹותָ ּה לאחר מותה‪ .‬נִ{י}שֵאת לְַאחֵר ָומֵתָ ה‪ ,‬מ{ו}ּתָ ר ַבאֲחֹותָ ּה לאחר‬
‫שמֵתָ ה‪ ,‬מ{ו}ּתָ ר ַבאֲחֹותָ ּה לאחר מותה‪ָ .‬חלַץ לָּה ָומֵתָ ה‪ ,‬מ{ו}ּתָ ר ַבאֲחֹותָ ּה לאחר מותה‪[ .‬נִ{י}שֵאת‬
‫מותה‪ .‬י ְ ִבמְּתֹו ֶּ‬
‫לְַאחֵר ָומֵתָ ּה‪ ,‬מ{ו}ּתָ ר ַבאֲחֹותָ ּה וכולם רק לאחר מותה]‪:‬‬
‫בבלי יבמות מט' ע' א'‬
‫ירושלמי יבמות כט'‬
‫גמרא מאי טעמא דרבי עקיבא דכתיב דברים כג' (א) ֹלא י ִ ַקח‬
‫גמ' ר' יוסי בן חנינה אומר וכולהם כל התנאים‬
‫אִיש אֶּת ֵאשֶּת ָאבִיו וְֹלא יְגַלֶּה ְכנַף ָאבִיו)‪ :‬כנף שראה אביו לא‬
‫מאשת אב למדו (דברים כג' (א) ֹלא יִקַח אִיש‬
‫יגלה‪ ,‬וסבר לה רבי עקיבא כר' יהודה‪ ,‬דאמר באנוסת אביו‬
‫אֶּת ֵאשֶּת ָאבִיו וְֹלא יְגַלֶּה ְכנַף ָאבִיו)‪ .:‬ר"ע דורש‪,‬‬
‫מה אשת אביו מיוחדת שהיא ב"לא יבוא"‪,‬‬
‫הכתוב מדבר‪ ,‬דהויא לה חייבי לאוין‪ ,‬וסמיך ליה שם (ג) ֹלא‬
‫הוולד ממזר‪ ,‬אף כל שהוא בלא יבא הוולד‬
‫י ָב ֹּא ַמ ְמזֵר ִב ְקהַל י ְהֹּוָה גַ ם דוֹר ע ֲִש ִירי ֹלא ָיבֹא ל ֹו בִ ְקהַ ל ְי ֹהוָה‪:‬‬
‫ממזר‪ .‬ושואל התיבון הרי אלמנה לכהן גדול?‬
‫אלמא מהני הוי ממזר‪ ,‬ושואל ולרבי סימאי דמרבה שאר‬
‫והבן אינו ממזר‪ ,‬ועונה שנייא היא שפירש בה‬
‫חייבי לאוין דלאו דשאר‪ ,‬ולרבי ישבב דמרבה אפילו חייבי‬
‫הכתוב ויקרא כא' (טו) וְֹלא ְי ַחלֵל ז ְַרע ֹו בְ עַ מָ יו כִ י‬
‫עשה מנלן? ועונה נפקא להו מ"ולא" עד כאן כרבי עקיבא‪,‬‬
‫אֲ נִי ְי ֹהוָה ְמקַ ְדׁשוֹ‪ :‬שמעון התימני דרש ‪ ,‬מה‬
‫ושמעון התימני סבר לה כרבנן‪ ,‬דאמרי בשומרת יבם של‬
‫אביו הכתוב מדבר‪ ,‬דהויא לה חייבי כריתות‪ ,‬וסמיך ליה "לא‬
‫אשת אב מיוחדת שחייבין עליה כרת בידי שמים‬
‫יבא ממזר" אלמא מחייבי כריתות הוי ממזר‪ ,‬ורבי יהושע‬
‫הוולד ממזר‪ .‬אף כל שחייבין עליה כרת בידי‬
‫סובר לכתוב רחמנא "לא יגלה" לא יקח (ולא יגלה) למה‬
‫שמים הוולד ממזר‪ .‬ושואל‪ ,‬התיבון הרי נידה‬
‫לי? אלא לאו הכי קאמר‪ ,‬כל הכתוב בפרשה מלא יקח עד‬
‫הבא עליה בכרת והוולד אינו ממזר‪ .‬ועונה‪,‬‬
‫לא יגלה הוי ממזר‪ ,‬טפי לא הוי ממזר‪ ,‬אמר אביי הכל מודים‬
‫שנייא היא שאין כתוב בה שאר בשר‪ .‬רבי‬
‫יהושע דרש‪ ,‬מה אשת אב מיוחדת שחייבין‬
‫בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הוולד ממזר‪ ,‬ומסביר נדה‬
‫עליה מיתת בית דין והוולד ממזר‪ .‬אף כל‬
‫דהא תפסי בה קידושין‪ ,‬שנאמר ויקרא טו' (כד) ו ְִאם ָׁשכֹב‬
‫שחייבין עליה מיתת ב"ד הוולד ממזר‪ .‬אע"ג‬
‫י ְִׁשכַ ב ִאיׁש אֹתָ ּה ותְ הִי נִדָ תָ ּה ָעלָיו וְטָ מֵ א ִׁשבְ עַ ת י ִָמים וְ כָ ל‬
‫דרבי יהושע אמר הבא על אחות \{חלוצתו\}‬
‫אֲׁשר י ְִׁשכַ ב עָ לָיו י ְִטמָ א‪ :‬אפילו בשעת נידתה תפסי‬
‫הַ ִמ ְׁשכָ ב ֶ‬
‫הוולד כשר‪ .‬מודה שאם היתה הוולד נקיבה‬
‫בה קידושין‪ ,‬סוטה נמי דהא תפסי בה קידושין‪ ,‬תניא נמי‬
‫שהיא פסולה מן הכהונה‪ .‬אע"ג דרבי שמעון בן‬
‫הכי‪ ,‬הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם‬
‫יהודה משום ר' שמעון אומר גוי ועבד שבאו על‬
‫שאין הוולד ממזר‪ ,‬ואביי לא מזכיר שומרת יבם משום‬
‫בת ישראל הוולד כשר‪ ,‬מודי שאם היתה‬
‫מספקא ליה אי הלכה כרב אי כשמואל‪ :‬במשנה‪ ,‬א"ר שמעון‬
‫הנולדת מהם נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה‪,‬‬
‫בן עזאי כו'‪ :‬תני‪ ,‬שמעון בן עזאי אומר‪ ,‬מצאתי מגלת יוחסין‬
‫ומספר‪ ,‬חדי בר נש אתא לגבת רב‪ ,‬אמר בגין‬
‫בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש‪ ,‬וכתוב בה‬
‫דילידת אמה דההוא גברא מן ארמאי‪ .‬אמר ליה‬
‫אתה כשר‪ .‬אמר ליה רב חמא בר גוריא‪ ,‬הן‬
‫דעיימך כל עוד בכוחך שא רגליך עד דלא ייתי‬
‫שמואל ויפסלינך‪ .‬מכל מקום אע"ג דרב אמר גוי‬
‫ועבד שבאו על בת ישראל הוולד כשר‪ .‬מודי‬
‫שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה‪,‬‬
‫ושואל ומה ראוי לומר במשנה הלכה כר"ש‬
‫התימני‪ ?.‬ועונה אמר ר' יוסי בי רבי חנינא‪,‬‬
‫שסובר רבי מקום שנכללו כל העריות להיכרת‪.‬‬
‫ולמה יצאת אשת אב? ללמדך על הממזר מן‬
‫הקבוצה הזאת ‪ .‬ושואל‪ ,‬מחלפה שיטתיה דרבי‬
‫יוסי בי רבי חנינא‪ ,‬תמן בעריות הוא יליף ליה‬
‫מכללא שכולם בהכרת והכא את ממזרות הוא‬
‫יליף ליה מפרטה שיצאה ‪ .‬דתני ויקרא ד (יג)‬
‫וְ ִאם כָ ל ע ֲַדת י ְִש ָראֵ ל י ְִׁשגּו וְ נֶעְ לַם דָ בָ ר מֵ עֵ ינֵי‬
‫הַ קָ הָ ל וְ עָ שּו ַאחַ ת ִמכָ ל ִמצְֹות י ְהֹּוָה אֲ ֶׁשר ֹלא‬
‫תֵ עָ ֶשינָה וְ אָ ֵׁשמּו‪ :‬הרי את דן לומר נאמר כאן‬
‫"מעיני" ונאמר להלן במדבר טו' (כד) וְהָ יָה ִאם‬
‫ֵמעֵינֵי הָ עֵ דָ ה נֶעֶ ְשתָ ה לִ ְׁש ָגגָה וְ עָ שּו כָל הָ עֵ דָ ה פַ ר‬
‫ּומנְחָ ת ֹו‬
‫בֶ ן בָ קָ ר אֶ חָ ד לְ ֹעלָה לְ ֵריחַ נִיחֹחַ לַי ֹהוָה ִ‬
‫ּושעִ יר עִ זִים אֶ חָ ד לְ חַ טָ ת‪ . :‬מה‬
‫וְ נ ְִסכ ֹו כַ ִמ ְׁשפָ ט ְ‬
‫עיני שנאמר להלן דבר שחייבין על שגגתו‬
‫חטאת ועל זדונו כרת‪ .‬אף "מעיני" שנאמר כאן‬
‫חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת‪ .‬ושואל‬
‫אי מה "עיני" שנאמר להלן שיש בו מיתת ב"ד‬
‫אף כאן כך? ועונה‪ .‬אמר רבי יוסי בי רבי חנינה‬
‫מקום שיצאת עבודה זרה ללמד על מחוייבין‬
‫כריתות לא יצא עמם גם כרת‪ ,‬אלא כרת בלבד‪,‬‬
‫אבל מיתה בעבודה זרה ממקום אחר באת‪.‬‬
‫ושואל מכל מקום מחלפה שיטתיה דרבי יוסי‬
‫ברבי חנינה? תמן הוא יליף לה מכללא והכא‬
‫הוא יליף לה מפרטה? ועונה‪ .‬תמן נכללו כל‬
‫העריות בשגגה לקרבן‪ ,‬יצאת עבודה זרה ללמד‬
‫על מחוייבי קרבנות‪ .‬אית לך מימר הכא נכללו‬
‫כל העריות אפילו חייבי לאוין לממזר? ‪.‬האם‬
‫יצאת אשת אב ללמד על הממזר? [הלכה טז]‬
‫מתה מותר באחותה‪ ,‬ומדייק ‪ ,‬הא באמה אסור‪.‬‬
‫ושואל לא כן א"ר יעקב בר אחא בשם ר'‬
‫אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה? ועונה‪,‬‬
‫אלא בגין דתנינן‪ ,‬חלץ לה ומתה מותר באחותה‪.‬‬
‫הא באמה אסור‪ .‬לפום כן תנא גם כאן אחותה‪:‬‬
‫משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ומוסמכת וכתוב בה‪,‬‬
‫מנשה המלך הרשע הרג את ישעיה הנביא‪ ,‬אמר רבא מידן‬
‫דייניה בבית דין וקטליה אמר ליה‪ ,‬משה רבך אמר שמות‬
‫לג' (כ) ַויֹאמֶ ר ֹלא תּוכַ ל לִ ְראֹת אֶ ת פָ נָי כִי ֹלא י ְִרַאנִי הָָאדָ ם‬
‫ָוחָי‪ :‬ואת אמרת ישעיה ו' (א) בִ ְׁשנַת מוֹת הַ מֶ לְֶך עֻּזִ יָהּו‬
‫ָוא ְֶּראֶּה אֶּת אֲדֹּנָי ישֵב עַל ִכסֵא ָרם ְונִשָא וְׁשּולָיו ְמל ִֵאים אֶ ת‬
‫הַ הֵ יכָ ל‪ :‬משה רבך אמר דברים ד' (ז) כִי מִי גוֹי גָדוֹל אֲ ֶׁשר ל ֹו‬
‫ֱֹלהים ְקרֹבִ ים אֵ לָיו כַיהֹּוָה אֱֹלהֵינו ְבכָל ָק ְראֵנו ֵאלָיו‪ :‬ואת‬
‫א ִ‬
‫אמרת ישעיה נה' (ו) דִ ְרשו י ְהֹּוָה ְב ִה ָמצְאֹו ְק ָראֻּ הּו בִ ְהיוֹת ֹו‬
‫קָ רוֹב‪ :‬משה רבך אמר שמות כג' (כו) ֹלא ִת ְהיֶה ְמ ַׁש ֵכלָה‬
‫ַארצֶ ָך אֶּת ִמ ְספַר יָמֶּיָך ֲא ַמלֵא‪ :‬ואת אמרת ישעיה לח'‬
‫ַועֲקָ ָרה בְ ְ‬
‫(ה) הָ לוְֹך וְָאמַ ְרּתָ אֶ ל ִח ְז ִקיָהּו כֹה ָאמַ ר ְי ֹהוָה אֱֹלהֵ י דָ וִ ד ָאבִ יָך‬
‫יתי אֶ ת ִד ְמעָ תֶ ָך ִהנְנִי יֹוסִף עַל יָמֶּיָך‬
‫ָׁשמַ עְ ִּתי אֶ ת ְּתפִ לָתֶ ָך ָר ִא ִ‬
‫שנָה‪ :‬אמר ישעיה בליבו‪ ,‬ידענא ביה דלא מקבל‬
‫ֲחמֵש ֶּעש ְֵרה ָ‬
‫מה דאימא ליה‪ ,‬ואי אימא ליה אישוייה מזיד‪ ,‬אמר שם‬
‫מפורש‪ ,‬איבלע בארזא אתיוה לארזא ונסרוה‪ ,‬כי מטא להדי‬
‫פומא נח נפשיה של ישעיה‪ ,‬וזאת משום דאמר שם ו (ה)‬
‫יתי כִ י ִאיׁש ְטמֵ א ְשפָ תַ יִם ָאנֹכִ י ובְתֹוְך עַם‬
‫ָואֹמַ ר אוֹי לִ י כִ י נ ְִדמֵ ִ‬
‫שפָתַ י ִם ָאנֹּכִי יֹּשֵב כִ י אֶ ת הַ מֶ לְֶך ְי ֹהוָה ְצבָ אוֹת ָראּו עֵ ינָי‪:‬‬
‫ְטמֵא ְ‬
‫ושואל עכשיו מכל מקום קשו קראי אהדדי? ועונה אמר‬
‫"ואראה את ה'‪ ,‬כדתניא‪ ,‬כל הנביאים נסתכלו באספקלריא‬
‫שאינה מאירה‪ ,‬משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה‪,‬‬
‫אמר "דרשו ה' בהמצאו" הא ביחיד‪ ,‬הא "בכל קראנו"‬
‫בצבור‪ ,‬ומברר‪ ,‬ויחיד אימת הזמן המתאים להתקרב לבוראו‬
‫אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה‪ ,‬אלו עשרה ימים שבין‬
‫ראש השנה ליום הכפורים‪ ,‬אמר משה "את מספר ימיך‬
‫אמלא" מחלוקת תנאי היא‪ ,‬דתניא‪" ,‬את מספר ימיך אמלא"‬
‫אלו שני דורות זכה האדם משלימין לו‪ ,‬לא זכה פוחתין לו‪,‬‬
‫דברי ר' עקיבא‪ ,‬וחכמים אומרים‪ ,‬זכה האדם מוסיפים לו‪,‬‬
‫לא זכה פוחתין לו‪ ,‬ושואל אמרו לו לרבי עקיבא‪ ,‬הרי הוא‬
‫אומר "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה" אמר להם‪ ,‬משלו‬
‫מן המוקצב הוסיפו לו‪ ,‬תדע שכך‪ ,‬שהרי נביא עומד ומתנבא‬
‫מלכים א‪ .‬יג' (ב) ַוי ְִק ָרא עַ ל הַ ִמזְבֵ חַ בִ ְדבַ ר ְי ֹהוָה ַויֹאמֶ ר ִמזְבֵ חַ‬
‫שי ָהו שְמֹו וְ זָבַ ח‬
‫ִמזְבֵ חַ כֹה ָאמַ ר ְי ֹהוָה ִהנֵה בֵן נֹולָד ְלבֵית דָ וִד י ֹּא ִ‬
‫עָ לֶיָך אֶ ת ֹכ ֲהנֵי הַ בָ מוֹת הַ מַ ְק ִט ִרים עָ לֶיָך וְ עַ צְ מוֹת ָאדָ ם י ְִׁש ְרפּו‬
‫עָ לֶיָך‪ :‬ועדיין לא נולד מנשה‪ ,‬ורבנן מסבירים מי כתיב נולד‬
‫מחזקיה? לבית דוד כתיב‪ ,‬אי מחזקיה נולד אי מאינש‬
‫אחרינא‪ :‬במשנה אשתו שמתה וכו' יבמתו שמתה וכו'‪ :‬אמר‬
‫רב יוסף כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה שנאמר ויקרא‬
‫וְא ָשה אֶ ל אֲ חֹתָ ּה ֹלא ִתקָ ח לִ צְ רֹר לְ גַ לוֹת עֶ ְרוָתָ ּה‬
‫יח' (יח) ִ‬
‫עָ לֶיהָ בְ חַ יֶיהָ ‪:‬‬
‫הדרן עלך החולץ‪:‬‬