‫עד הקצה‬ ‫לדחוק את סף הגירוי‬ ‫الوصول إلى احلافة‬ ‫دفع اإلثارة إلى أقصى حدودها‬ TO THE EDGE Pushing the Treshold of Sensitivity ‫נלי אגסי‬ Nelly Agassi ‫ורד אהרונוביץ‬ Vered Aharonovitch Gilad Ophir ‫גלעד אופיר‬ Orna Oryan ‫אורנה אוריין‬ Eitan Buganim ‫איתן בוגנים‬ Raafat Hattab ‫ראפת חטאב‬ Manar Khalilia ‫מנאר חליליה‬ Ran Tenenbaum ‫רן טננבאום‬ Erez Israeli ‫ארז ישראלי‬ Assi Meshullam ‫אסי משולם‬ Danielle Tzadka ‫דניאל צדקה‬ Sara Kopelman-Stavisky ‫סטביסקי‬-‫שרה קופלמן‬ 1 ‫אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‬ Ben-Gurion University of the Negev Ben-Gurion University of the Negev Department of the Arts Senate Gallery, George Shrut Visitor’s Center The Samuel & Mileda Ayrton University Center Gallery Curators Students of the curatorial course Rachel Avraham, Ortal Ayali, Aviya Bar-Hen, Inbal Ben Itamar, Chen Dahan, Adi Horef, Lobov Ivanov, Anat Keidar, Manar Khalilia, Stav Koch, Orit Lev-Segev, Michal Mottes, Tamar Raich, Michal Shalit-Kollender, Karina Sobol, Irina Tkachov, Gali Wilhelm, Noit Williger Course Instructor Dr. Nissan N. Perez ‫אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‬ ‫המחלקה לאמנויות‬ ‫גלריית הסנאט במרכז המבקרים ע”ש ג’ורג’ שרוט‬ ‫המרכז האוניברסיטאי ע”ש סמואל ומילדה איירטון‬ ‫אוצרות התערוכה‬ ‫סטודנטיות בקורס אוצרות‬ ,‫ אורטל איילי‬,‫ לובה איבנוב‬,‫רחל אברהם‬ ,‫ חן דהאן‬,‫ אביה בר־חן‬,‫ענבל בן איתמר‬ ,‫ עדי חורף‬,‫ נואית ויליגר‬,‫גלי וילהלם‬ ,‫ אורית לב־שגב‬,‫ אירינה טקצ’וב‬,‫מנאר חליליה‬ ,‫ ענת קידר‬,‫ סתו קוך‬,‫ קרינה סובול‬,‫מיכל מוטס‬ ‫ מיכל שליט־קולנדר‬,‫תמר רייך‬ ‫מנחה‬ ‫ד”ר ניסן פרז‬ http://adhakatze.wordpress.com/ Catalogue Editors: The exhibition’s Curators Hebrew copy editing: Osnat Rabinovitch English translation and copy editing: Aya Breuer Design and production: Sefi Graphics Design Print: BGU Print Unit All measurements quoted in the catalogue are in centimeters, height x width x depth All Rights Reserved, June 2013 ‫קטלוג‬ ‫ אוצרות התערוכה‬:‫עריכה‬ ‫ אסנת רבינוביץ‬:‫עריכת טקסט בעברית‬ ‫ איה ברויר‬:‫תרגום לאנגלית‬ ‫ ספי עיצוב גרפי‬:‫עיצוב גרפי והפקה‬ ‫ יחידת הדפוס אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‬:‫דפוס‬ ‫ עומק‬x ‫ גובה‬x ‫ רוחב‬,‫כל המידות בס”מ‬ 2013 ‫ יוני‬,‫כל הזכויות שמורות‬ 2 ‫פתח דבר‬ ‫אוצרות אינה מקצוע‪ .‬היא דרך חיים‪ ,‬המחייבת לימוד תמידי והתפתחות מתמדת‪ ,‬ובכלל‬ ‫זה מעורבות בחיי האמנות והעשייה האמנותית‪ ,‬בארץ ובעולם‪ .‬לעומת האקדמיה‪ ,‬מצריכה‬ ‫האוצרות יותר עשייה בשטח ופחות עיסוק בתיאוריה והיסטוריה‪ ,‬שעליהן להיות חלק‬ ‫מהחשיבה האוצרותית הכוללת‪.‬‬ ‫כשהתבקשתי להעביר קורס אוצרות לסטודנטים בשנה שלישית לתואר הראשון במחלקה‬ ‫לאמנויות‪ ,‬הייתה זו הזדמנות נפלאה לחלוק עם סטודנטים מעט מהידע והניסיון שצברתי‬ ‫בשטח בעשרות שנים של פעילות‪ .‬בה בעת היה זה אתגר גדול‪ ,‬כיוון שזו לי פעם ראשונה‬ ‫כמנחה קורס שנתי בתחום‪ .‬בנוסף התלבטתי ארוכות‪ ,‬לגבי אופן העברת הקורס‪.‬‬ ‫לבסוף התגבשה בלבי ההחלטה‪ ,‬לפיה אקיים את הקורס לסטודנטים בשנה שלישית כך‬ ‫שיהיה מעל לכל מעשי וחוויתי‪ .‬כוונתי הייתה להקנות למשתתפים ניסיון אישי בכל אחד‬ ‫מתחומי הפעילות השונים‪ ,‬תוך כדי חשיבה וביצוע כל המשימות הכרוכות בהקמת תערוכה‪,‬‬ ‫מגיבוש הרעיון הראשוני‪ ,‬דרך בחירת האמנים והיצירות‪ ,‬שיתאימו לקונצפט‪ ,‬ועד ההצבה‬ ‫הסופית של התערוכה כעבודת צוות‪.‬‬ ‫אחד האתגרים המרכזיים היה הפעלת הקבוצה‪ ,‬שמנתה ‪ 18‬סטודנטיות‪/‬אוצרות‪ ,‬בעוד שבדרך‬ ‫כלל עבודת האוצר מתבצעת בבדידות מסוימת‪ .‬להפתעתי ולשמחתי הרבה הסטודנטיות‬ ‫בקורס עבדו כצוות‪ ,‬תוך קיום דיונים וויכוחים טבעיים‪ ,‬בתוך קבוצה כה גדולה‪ .‬במרבית‬ ‫המקרים היו אלה חילופי דברים ענייניים מאוד‪ ,‬קולעים ולפעמים גם קולניים‪ .‬הסטודנטיות‬ ‫חקרו וחשבו‪ ,‬דנו והתווכחו‪ ,‬שקלו מגוון רעיונות‪ ,‬שהועלו והובאו בפני הקבוצה‪ ,‬עד לגיבוש‬ ‫קונצפט סופי לתערוכה‪ ,‬מתוך הסכמה כללית‪.‬‬ ‫כמתבקש מאוצרים הסטודנטיות שקלו‪ ,‬בחנו‪ ,‬ובחרו עבודות בצורה מושכלת ובוגרת‪ ,‬מתוך‬ ‫הבנה עמוקה‪ .‬הן בחרו יצירות שהתאימו לרעיון הכללי‪ ,‬מבלי לכפות עליהן משמעויות זרות‪ .‬הן‬ ‫גם כתבו טקסטים‪ ,‬שינו ותיקנו אותם לפי הצורך‪ ,‬תכננו קטלוג והיו מעורבות בתוכנו ובעיצובו‪.‬‬ ‫כל ההיבטים הלוגיסטיים והבירוקרטיים טופלו כראוי‪ ,‬כל המשימות בוצעו באופן מושלם‪ .‬יתרה‬ ‫מזאת‪ ,‬ראוי לציין כי כל העבודה המורכבת לפרטיה התבצעה באווירה דמוקרטית ושיתופית‪.‬‬ ‫בהביטי בתערוכה ובקטלוג אני מסיים את השנה בתחושת סיפוק עמוקה‪ ,‬כיוון שהושגה‬ ‫המטרה‪ .‬מעל לכל ביקשתי להקנות לסטודנטיות חוויה מעשית‪ ,‬בכל ההיבטים של אוצרות‬ ‫והקמת תערוכה‪ .‬אין לי ספק שמקרב הסטודנטיות יהיו מי שיעסקו באוצרות‪ ,‬ועל כך אני מברכן‪.‬‬ ‫יותר מכל אני גאה בסטודנטיות‪ ,‬מודה להן על החוויה שהקנו לי בשני הסמסטרים האלה‪,‬‬ ‫שבמהלכם השכלתי גם אני‪.‬‬ ‫ד”ר ניסן פרז‬ ‫‪3‬‬ 4 ‫דבר האוצרות‬ ‫התערוכה עד הקצה‪ ,‬לדחוק את סף הגירוי עוסקת ביחסי האמנות עם הקהל ומדגישה את‬ ‫הצורך של האמנים להגביר את עוצמתם כדי ללכוד את תשומת לבו של הצופה‪.‬‬ ‫החיים בעידן המודרני אינטנסיביים מאוד‪ ,‬השינויים הטכנולוגיים מתרחשים במהירות‬ ‫מסחררת‪ ,‬מידע בלתי מצונזר עובר תוך שניות מקצה אחד של העולם לקצהו האחר‪ .‬המוח‬ ‫האנושי הסתגל זה מכבר לקשב סימולטני‪ ,‬המתבטא בחלוקת עניין בין מספר אירועים‬ ‫ומסכים‪ .‬התוצאה היא סוג של קהות חושים‪ ,‬הדורשת העלאה מתמדת של עוצמות הגירוי‪.‬‬ ‫מצב זה הפך לאחד מסממניה של המאה ה־‪.21‬‬ ‫בעולם האמנות מתבטא סממן זה בהגברת האמצעים‪ ,‬במטרה למשוך את תשומת לבו‬ ‫של הצופה‪ .‬יצירת האמנות צריכה להיות גדולה יותר‪ ,‬מזעזעת יותר‪ ,‬בוטה יותר‪ ,‬בולטת‬ ‫בצבעוניותה ופונה אל החושים ואל הרגש‪ .‬אנו הצופים מוצאים את עצמנו לעתים סולדים‬ ‫מיצירת אמנות מסוימת‪ ,‬אך בו בזמן נמשכים אליה‪.‬‬ ‫התערוכה בוחנת את השינויים שהתחוללו באמנות העכשווית ואת דרכי ההתמודדות של‬ ‫האמנים עם הצורך לחדש ו”להגביר את הווליום” שוב ושוב‪.‬‬ ‫בתערוכה מוצגות ‪ 24‬עבודות של ‪ 12‬אמנים עכשוויים‪ ,‬הפועלים בעיקר בישראל‪.‬‬ ‫לעומתם מוצגות בתערוכה עבודות אמנות שנוצרו בעת המודרנית ובמאה ה־‪ ,20‬אשר עוררו‬ ‫בזמנן הד ציבורי נרחב בשל הבוטות החדשנית שהתגלמה בהן אז‪.‬‬ ‫פעולת האוצרות של התערוכה מבקשת למקד את המבט בהגברת האמצעים האמנותיים‪.‬‬ ‫מוצגות בה יצירות בנות הזמן‪ ,‬עכשוויות וותיקות יותר‪ ,‬המעוררות תשומת לב באמצעים‬ ‫חריפים‪ .‬כך מתגלה כי הפנייה הבוטה אל הצופה מצד יצירת האמנות‪ ,‬עשויה לחשוף בפניו‬ ‫עומק מפתיע ומאתגר‪ .‬על ההיפותזה הזו מושתתת התערוכה‪.‬‬ ‫אוצרות התערוכה‬ ‫המחלקה לתולדות האמנות‬ ‫אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪ ,‬תשע"ג‬ ‫‪5‬‬ ‫עד הקצה‬ ‫לדחוק את סף הגירוי‬ ‫משחר ההיסטוריה האנושית ביקש האדם לעורר בעצמו רגש עז‪ .‬הרגש היה כרוך בזעזוע‬ ‫ורתיעה‪ ,‬והתבטא בפחד או דחייה‪ .‬החברה האנושית יצרה תופעות תרבותיות שונות‪ ,‬שנועדו‬ ‫לעורר את הרגש העז בקרב הציבור‪ .‬דוגמה לכך מהווים מופעי “פריק שואו” (‪,)Freak Show‬‬ ‫שהיו נפוצים במהלך המאה ה־‪ .19‬במופעים אלה נחשף הקהל לדמויות מעוותות‪ ,‬יוצאות‬ ‫דופן מבחינה פיזית‪ ,‬שעוררו בקהל תגובה רגשית של רתיעה ודחייה‪ .‬הנכים המעוותים נאלצו‬ ‫להשתתף במופעים הללו לפרנסתם‪ .‬כדי לשרוד בעולם היה עליהם לחשוף את מומיהם בפני‬ ‫הקהל הצמא לריגוש‪ ,‬ולעורר בהם זעזוע מהנה‪ .‬במסגרת זו הוצגו תאומים סיאמיים‪ ,‬אנשים‬ ‫שכל גופם כוסה בקעקועים‪ ,‬דמויות אנדרוגיניות וכדומה‪ .‬מופעים אלה הפכו לצורת בילוי‬ ‫נפוצה‪ ,‬מעין תרבות להמונים צמאי ריגוש‪ ,‬אך גם תאבי סקרנות‪ ,‬שהתאוו לחזות בתופעות‬ ‫יוצאות דופן שהוצגו בפניהם‪.‬‬ ‫במסגרת יצירת הריגושים לקהל הועלו מופעי אימה‪ ,‬שכללו הוצאות פומביות להורג‪ ,‬כמו‬ ‫צליבה ושריפה של אנשים בעודם חיים‪ .‬אירועים כאלה היו קיימים לאורך ההיסטוריה‬ ‫האנושית‪ ,‬והם העצימו את סף הגירוי האנושי‪“ .‬השחקנים” במופעים אלה היו אנשים‬ ‫שהואשמו בכפירה‪ ,‬בכישוף או בסטייה אחרת מהנורמה‪ .‬טקסים של הוצאה להורג משכו‬ ‫קהל רחב‪ ,‬שהתאסף לחזות במראות מעוררי רגשות‪ ,‬מעין בידור שסיפק לאוכלוסייה עירונית‬ ‫משועממת חוויה מטלטלת שבסופה אמורה להתעורר תחושת קתרזיס‪.‬‬ ‫במסגרת מופעים אלה היה גם ביצוע פומבי של עריפת ראשים‪ .‬כך היה נהוג בגרמניה‬ ‫ובאנגליה במאות ה־‪ .17-16‬ג’וזף איגנס גיוטן (‪ )Joseph Ignace Guillotin‬פרופסור לאנטומיה‪,‬‬ ‫הציע דרך “הומאנית” יותר כשהמציא את מכשיר הגיליוטינה‪ ,‬הקרוי על שמו (‪.)Guilliotine‬‬ ‫בני העם הצרפתי היו נלהבים מההמצאה החדשה בסוף המאה ה־‪ .18‬עריפת ראשיהם של‬ ‫האצילים באמצעות הגיליוטינה הפכה למופע ראווה מבוקש‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫קרבות גלדיאטורים שימשו כמופעי בידור עבור הקהל הרחב ברומי העתיקה‪ .‬הגלדיאטורים‬ ‫עצמם היו עבדים‪ ,‬שנידונו לעונש ושיעבוד‪ .‬בקרבות נאלצו הגלדיאטורים להילחם זה בזה‪,‬‬ ‫או להתמודד עם חיות טרף מסוכנות‪ ,‬כגון אריות ונמרים‪ .‬ברוב המקרים היו הגלדיאטורים‬ ‫מקפחים את חייהם בקרבות הללו לקול תרועות הקהל‪.‬‬ ‫הנורמות המוסריות השתנו לאורך ההיסטוריה ומופעי האימה הללו חדלו להתקיים במתכונתם‬ ‫העתיקה‪ .‬מומים פיזיולוגיים נתפסים כיום בעיני החברה כראויים לחמלה ולטיפול‪ .‬גילויים של‬ ‫יחס בלתי הולם כלפי בעלי מום זוכים לביקורת חברתית חמורה‪.‬‬ ‫אם כך‪ ,‬איזה אופציות נותרו בפני בן המאה ה־‪ 21‬המבקש לאתגר את חושיו?‬ ‫נראה כי המערכת הבדיונית החלה לספק ריגושים מקבילים‪ ,‬מבלי לבצע שפיכות דמים‬ ‫אמיתיות‪ .‬סדרות ריאליטי‪ ,‬סרטי אימה ומתח למיניהם התחילו למלא את הפונקציה הזו‪.‬‬ ‫הרצון להזדעזע ולפחד קיים בתוך הנפש האנושית‪ .‬יש להודות ביושר לב כי הרגש הנורא‬ ‫גורם בדרכו תחושות תענוג‪ .‬ואכן‪ ,‬מפלצות‪ ,‬חרקים‪ ,‬דם‪ ,‬עינויים‪ ,‬פורנוגרפיה‪ ,‬סדיזם ואלימות‬ ‫הולכים ומתעצמים מסרט לסרט‪ .‬האלמנטים המזעזעים מצויים בסרטים רבים‪ ,‬וחוזרים‬ ‫על עצמם בסגנונות שונים בכל פעם מחדש‪ .‬אי לכך נוצרת שחיקה ברמת הפחד ובזרימת‬ ‫האדרנלין‪ ,‬שהרי ההרגל לצפות בסצנות אלימות משכך את רמת הזעזוע‪ .‬הקושי לעורר את‬ ‫הגירוי הקיצוני גובר‪ ,‬אנו נעשים עמידים יותר בפני מראות מזעזעים‪ .‬אין זה פשוט להעלות‬ ‫את סף הגירוי ואת עוצמת הפחד‪ ,‬כדי לייצר אדרנלין ברמה הרצויה‪.‬‬ ‫האמנות מציעה דרכי פעולה מקוריות לשם העלאת סף הגירוי האנושי‪ .‬היא משתמשת‬ ‫בדימויים מזעזעים‪ ,‬המעוררים תחושות כמו דחייה וסבל בצופה‪.‬‬ ‫התערוכה הקבוצתית הנוכחית מתמקדת ביצירות לא שגרתיות של אמנים ישראלים‪ ,‬חלקן‬ ‫קשות לצפייה וקשה לקבלן במבט ראשון‪ .‬אנו מבקשים להביא את הצופה לסף גירוי גבוה‬ ‫באמצעות מבחר יצירות זה‪ .‬חלק מהצופים יגיב בוודאי מתוך עמדה שיפוטית ויתקומם לנוכח‬ ‫המראות הקשים‪ ,‬המזעזעים‪ ,‬הבלתי מוסריים‪ ,‬המעוררים רגשות לא נעימים ומטרידים‪.‬‬ ‫מן הסתם יהיו צופים שתפיסת עולמם שמרנית יותר‪ ,‬והם עשויים לפקפק באשר לערכן‬ ‫האמנותי של יצירות אלה‪.‬‬ ‫אולי‪ ,‬אם נקדיש ליצירות אלה קצת יותר זמן‪ ,‬ננהג בסובלנות ונעמיק במחשבה נוספת‪ ,‬נוכל‬ ‫לזהות בהן משמעות נסתרת‪ ,‬שייתכן כי היתה סמויה מאתנו בתחילה‪ ,‬מפאת המראות‬ ‫הקשים והמזעזעים‪ .‬מדי יום אנו “מחסנים” את רגשותינו‪ ,‬על מנת להפוך לבלתי פגיעים‪ .‬כדי‬ ‫“להתעורר” עלינו להיחשף ל”מזעזע”‪ ,‬שידחוק אותנו לסף הגירוי‪ .‬באמצעות תערוכה זו אנו‬ ‫שואפים להתבונן בסף הגירוי‪ ,‬שהוא צורך אנושי מודע או תת מודע‪ ,‬שכמעט הפך לבלתי‬ ‫ניתן להשגה‪.‬‬ ‫כיצד מתבונן הצופה ביצירה? זו נחלתו הבלעדית של האדם‪ ,‬לכל אחד סף גירוי ברמה אחרת‪,‬‬ ‫בהתאם לסבילותו האישית‪ .‬התערוכה מזמינה את הצופים להביט פנימה‪ ,‬אל תוך חושיהם‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬כל אחד מאתנו יתפוס את היצירות באופן המתאים לו‪ ,‬לחיוב או לשלילה‪,‬‬ ‫בהתאם להשקפת עולמו‪ ,‬ליכולתו להיפתח לרעיונות בלתי שגרתיים‪ ,‬לטוב ולרע‪ .‬התערוכה‬ ‫מבקשת להתבונן בסף הגירוי של הצופה מול יצירותיהם של האמנים‪ ,‬המבקשים לבדוק אותו‪.‬‬ ‫‪7‬‬ Assi Meshullam, b. 1975 Moloch, 2012-2013 Mixed Media, 180x50x50 Courtesy of the artist Assi Meshullam, Moloch Many of the works of Assi Meshullam have an iconoclastic sacrilegious flair to them. Albeit a self-confessed atheist, a rational person and a skeptic, the artist, nevertheless, is attracted to and intrigued by religion. In a book he wrote, Ro’achem (Hebrew: Your Shepherd/ Your Wickedness), he unfolded the story of a self-proclaimed messiah – a hybrid creature, half-man and half-dog. In the book, which was written in a pseudo biblical language, the character of Moloch epitomizes the artist’s thoughts about the genesis of a new god. As the artist himself explains, Moloch is not a god, but rather the nearest thing to a god a skeptic can create for himself. Assi Meshullam’s pagan work broadens the scope of the ongoing discussion about religion and Judaism in Israeli society. 1975 .‫ נ‬,‫אסי משולם‬ 2013-2012 ,‫המולך‬ 180x50x50 ,‫טכניקה מעורבת‬ ‫באדיבות האמן‬ ‫ המולך‬,‫אסי משולם‬ ‫רבות מעבודותיו של אסי משולם עוסקות‬ ‫ האמן מעיד‬.‫באיקונוקלזם וחילול הקודש‬ ,‫ רציונלי וספקן‬,‫על עצמו כי הוא אדם חילוני‬ .‫אך הדת מושכת אותו ומסקרנת אותו‬ ‫בספר שכתב הוא מגולל את עלילות חייו‬ ‫ יצור היברידי שנולד כתוצאה‬,”‫של “הרועכם‬ ‫ ורואה את עצמו‬,‫מיחסים בין אדם לכלבה‬ ‫ מהווה‬,‫ שמוצג כמעין תנ”ך‬,‫ בספר‬.‫כמשיח‬ ‫"המולך" התגלמות של מחשבות על‬ ,‫ "המולך" אינו אל‬.‫היווצרותו של אל חדש‬ ‫אלא הדבר הכי קרוב שיכול אדם ספקן‬ ‫ יצירתו הפגאנית‬.‫ מסביר האמן‬,‫ליצור לעצמו‬ ‫של אסי משולם מרחיבה את גבולות הדיון‬ ‫בחברה הישראלית ומעוררת ויכוח בנושאי‬ .‫דת ויהדות‬ 8 9 Manar Khalilia, b. 1991 Untitled, 2013 Mixed media, 32x18 Untitled, 2013 Pencil on paper, 29.7x21 Courtesy of the artist 1991 ,‫منار خليلية‬ 2013 ,‫بدون عنوان‬ 32x18 ،‫تقنيات مختلفة‬ 2013 ,‫بدون عنوان‬ 29.7x21 ،‫رصاص على ورق‬ Manar Khalilia, Untitled The sculptural work of Manar Khalilia deals with the hijab as a symbol as well as with its meaning within the socio-political context in which she lives. This modest covering of a woman’s head and body is meant to protect her and keep her from harm’s way. However, in Khalilia’s interpretation, the hijab creates a social barrier between herself and her non-Muslim “other,” who conceives it as a threat and an estranging factor. The sculpture expresses the artist’s harsh experience concerning the attitude toward the hijab, which, so it seems, is a symbol amenable to various interpretations. In her work she tries to break conventions and challenge the viewer’s preconceived notions. ‫بإذن من الفنانة‬ 1991 .‫ נ‬,‫מנאר חליליה‬ 2013 ,‫ללא כותרת‬ 32x18 ,‫טכניקה מעורבת‬ 2013 ,‫ללא כותרת‬ 29.7x21 ,‫עיפרון על נייר‬ ‫באדיבות האמנית‬ ‫ ללא כותרת‬,‫מנאר חליליה‬ ‫עבודת הפיסול של חליליה עוסקת בחיג'אב‬ ‫כסמל ובמשמעותו בקונטקסט החברתי‬ ‫ הכוונה לכיסוי הראש‬.‫והפוליטי שבו היא חיה‬ ‫והגוף שנועד להגן על האישה ולשמור עליה‬ ‫ לפי פרשנותה של חליליה יוצר‬.‫מכל סכנה‬ ,"‫החיג'אב מחסום חברתי בינה לבין ה"אחר‬ ‫ שתופס את החיג'אב כאיום‬,‫הלא מוסלמי‬ ‫ הפסל מבטא את החוויה‬.‫וגורם להתרחקות‬ ,‫הקשה של האמנית לנוכח היחס לחיג'אב‬ .‫שנראה כסמל שניתן למגוון פרשנויות‬ ‫בעבודתה מנסה האמנית לשבור את‬ ‫המוסכמות ולאתגר את מחשבתם של‬ .‫הצופים‬ 10 ‫منار خليلية‬ ‫عمل منار يتناول احلجاب كرمز ومعنى متداول في السياق اإلجتماعي والسياسي املوجوده فيه (عيش‪/‬عمل)‪.‬‬ ‫واق للمرأة‪ ،‬يحميها من أي‬ ‫احلجاب يعني الغطاء‪ ،‬واملقصود به غطاء الرأس واجلسد‪ُ ،‬ي ْعتَب ُر احلجاب مبثابة ٍ‬ ‫مخاطر من املمكن أن حتدق بها‪.‬‬ ‫حسب تفسير منار إن احلجاب يقوم ببناء حاجز إجتماعي بينها وبني “اآلخر” الغير مسلم‪ ،‬الذي ينظر‬ ‫حلجابها على أن ُه شيء ُمخيف‪ ،‬حيث تكون ردة الفعل اإلبتعاد‪ .‬هذا التمثال يعبر عن التجربة الصعبة التي‬ ‫عاشتها الفنانة‪ ،‬والتي فيها يرى اجلانب ؤاآلخر في احلجاب كرمز يحوي بداخله معاني عدة‪ .‬من خالل عمل‬ ‫وحتد لعقلية املشاهد‪.‬‬ ‫الفنانة نرى محاوالت لكسر هذه املفاهيم ٍ‬ ‫‪11‬‬ Raafat Hattab, b. 1981 The Bride of Palestine, 2012 Photograph, 100x70 Courtesy of the artist 1981 ،‫رأفت حطاب‬ 2012 ،‫عروس فلسطني‬ 100x70 ،‫تصوير‬ ‫بإذن من الفنان‬ 1981 .‫ נ‬,‫ראפת חטאב‬ 2012 ,‫כלת פלסטין‬ 100x70 ,‫צילום‬ ‫באדיבות האמן‬ Raafat Hattab, The Bride of Palestine ‫ כלת פלסטין‬,‫ראפת חטאב‬ Art serves Raafat Hattab as an analytic tool to examine reality. His works reflect conflicts surrounding issues of gender, sex, language and belonging. They undermine existing boundaries and societal conventions. As an Arab living in Israel, Hattab expresses in his works a sense of dissonance concerning his national identity: ambivalence is a close companion of someone who feels as a part of both Israeli and Palestinian societies without actually being a part of either. “The Bride of Palestine,” a character Hattab has created and portrays in his performances, refers to the informal name of pre-1948 Jaffa. ‫עבור ראפת חטאב מהווה האמנות כלי‬ ‫ עבודותיו‬.‫לניתוח ובחינה של המציאות‬ ‫ שפה‬,‫ מין‬,‫מגלמות מאבקים בנושאי מגדר‬ ‫ הן מערערות את הגבולות הקיימים‬.‫ושייכות‬ ‫ כאדם ערבי‬.‫ואת המוסכמות החברתיות‬ ‫שחי בישראל מבטא חטאב בעבודותיו‬ .‫תחושה של דיסוננס לגבי הזהות הלאומית‬ ‫ כאדם המרגיש‬,‫האמביוולנטיות מלווה אותו‬ ‫שייך לשתי החברות אף שאינו שייך באמת‬ .‫לאף אחת מהן‬ ‫“כלת פלסטין” היא דמות שיצר חטאב‬ ”‫ “כלת פלסטין‬.‫במיצגיו והוא אף מגלם אותה‬ .1948 ‫ שהיה נהוג עד‬,‫היא כינוי ליפו‬ 12 ‫رأفت حطاب‬ ‫جتسد أعماله الصراعات التي تنطوي على مواضيع‬ ‫ُيع ّد الفن لدى رأفت حطاب أداة للتحليل واختبار للواقع‪ّ .‬‬ ‫شتّى كاجلنس واللغة واإلنتماء وتزعزع احلدود القائمة واملسلّمات االجتماعية‪ .‬كشخص عربي يعيش في‬ ‫إسرائيل يع ّبر حطاب في أعماله عن اإلحساس بالتنافر جتاه الهوية القومية‪ .‬كما أن اإلزدواجية ترافقه‬ ‫ألي منهما‪.‬‬ ‫وتالزمه كشخص يشعر باالنتماء للمجتمعني رغم أنه ال ينتمي بالواقع ٍ‬ ‫"عروس فلسطني" هي شخصية ابتدعها حطاب في أفكاره وآرائه كما أنه يجسدها بنفسه‪" .‬عروس فلسطني"‬ ‫كان لقب ليافا كما كان متّب ًعا حتى عام ‪.1948‬‬ ‫‪13‬‬ Gilad Ophir, b. 1957 Untitled, 2010 Black & white photograph, inkjet print, 78x103 Courtesy of the artist Gilad Ophir, Untitled The work of Gilad Ophir is marked by curiosity, a will to know more and to research and examine possible boundaries. “...photography is an awareness of things in another way, it is paying attention, photography is like a magnifying glass that enhances the encounter with the real, it is a complex work... photography should be seen as a language and as thinking processes. The picture is a concrete reality,” explains the artist. In the photograph, a leaf is seen in a fragile state between existence and evanescence, a moment before its disintegration. Its delicate condition makes us fear that if we touch the image it might disappear. 1957 .‫ נ‬,‫גלעד אופיר‬ 2010 ,)‫ללא כותרת (עלה‬ ,‫ הדפסת הזרקת דיו‬,‫צילום שחר לבן‬ 78x103 ‫באדיבות האמן‬ ‫ ללא כותרת‬,‫גלעד אופיר‬ ‫עבודתו של גלעד אופיר מתאפיינת‬ ,‫ מבטאת שאיפה לדעת יותר‬,‫בסקרנות‬ .‫לחקור ולבחון את הגבולות האפשריים‬ ,‫צילום זוהי מודעות לדברים בדרך אחרת‬...“ ‫ צילום הוא כמו זכוכית‬,‫זאת תשומת לב‬ ‫ שמעצימה את המפגש עם‬,‫מגדלת‬ ‫ לראות את‬...‫ זוהי עשייה מורכבת‬,‫הממשות‬ ,‫הצילום כשפה וכתהליכים של מחשבה‬ ‫ מסביר‬,”‫שהתמונה זו מציאות קונקרטית‬ .‫האמן‬ ‫בצילום רואים את הרגע לפני התפוררתו של‬ ‫ בגבול הדק‬,‫ שימורו במצב השברירי‬,‫העלה‬ ‫ מצבו העדין מותיר‬.‫שבין קיימות להיעלמות‬ .‫ פן ייעלם הדימוי אם ניגע בו‬,‫בנו פחד‬ 14 15 Orna Oryan, b. 1956 Hair-Dressing, 2007 Installation, hair Courtesy of the artist Orna Oryan, Hair-Dressing In 2007, during the Kassam attacks on the city of Sderot, the artist set out to interview local women in the city’s hair salons. She asked them about their hair treatment process and they told her that they were suffering from untimely grey hair and hair loss. Oryan decided to create an installation from the women’s shedded graying hair and to demonstrate with it the horror, anxiety and fear of wartime. The installation illustrates the impacts of war on the individual’s mental and physical life as discernible in the loss of hair. The work presents the heavy price exacted from women in times of terror and war as the price of lost beauty. 1956 .‫ נ‬,‫אורנה אוריין‬ 2007 ,‫משערה‬ ‫מיצב שערות‬ ‫באדיבות האמנית‬ ‫ משערה‬,‫אורנה אוריין‬ ‫ כאשר העיר שדרות סבלה‬,2007 ‫בשנת‬ ‫ החליטה האמנית‬,‫ממתקפות הקסאמים‬ ‫ היא‬.‫לראיין נשים מקומיות במספרות העיר‬ ‫שאלה אותן על הטיפול בשיערן ושמעה‬ ‫על סבלן מנשירה ומהלבנת השיער בטרם‬ ‫ אוריין החליטה ליצור מיצב משיערן‬.‫עת‬ ‫ ולהמחיש‬,‫הנושר והמלבין של נשות שדרות‬ ‫ החרדה והפחד‬,‫באמצעותו את האימה‬ ‫ המיצב מראה‬.‫המשתררים בזמן מלחמה‬ ‫ על‬,‫כיצד משפיעה המלחמה על חיי היחיד‬ .‫ הניכר בשיער הנושר‬,‫מצבו הנפשי והפיזי‬ ‫המחיר הכבד שמשלמת האישה בזמן טרור‬ .‫ומלחמה מוצג בעבודה כמחיר היופי האבוד‬ 16 17 Erez Israeli, b. 1974 Untitled, 2006 Video projection, 4:20 min., sound Courtesy of the artist Erez Israeli, Untitled Erez Israeli’s works reverberate with charged themes from Israeli culture: death and kitsch, commemoration, pain, passion and national memory. Israeli awakens in the viewer dormant feelings and rethinking of familiar things. His is a subversive stance, since he doesn’t shy from the pathos inherent in these themes, but rather overemphasizes it. In this work, the mother cradles her son in a pieta-like position while plucking the feathers glued to his body with wax. The plucking represents, on the one hand, the mother’s acquiescence with the death of her son and, on the other hand, her inability to let go of him. According to the artist, the plucking alludes to making chicken soup for the Sabbath eve meal, which is associated with familial domesticity and expresses the mother’s will to revive her son by feeding him. 1974 .‫ נ‬,‫ארז ישראלי‬ 2006 ,‫ללא כותרת‬ ‫ פסקול‬,‫ דקות‬4:20 ,‫הקרנת מסך‬ ‫באדיבות האמן‬ ‫ ללא כותרת‬,‫ארז ישראלי‬ ‫בעבודותיו של ארז ישראלי משתקפים‬ :‫נושאים מרגשים מן התרבות הישראלית‬ ‫ תשוקה וזיכרון‬,‫ כאב‬,‫ הנצחה‬,‫מוות וקיטש‬ ‫ האמן מעיר בצופה תחושות רדומות‬.‫לאומי‬ ‫ומעורר חשיבה מחודשת על הדברים‬ ‫ ישראלי מבטא עמדה חתרנית‬.‫המוכרים‬ ‫בכך שאינו בורח מהפתוס הטמון בנושאים‬ .‫ אלא מעצים אותו עד כדי הגזמה‬,‫הללו‬ ‫בעבודתו “ללא כותרת” אוחזת האם בבנה‬ ‫ תוך שהיא מורטת נוצות‬,”‫בתנוחת “פייטה‬ ‫ המריטה מייצגת‬.‫הדבוקות בשעווה אל גופו‬ ‫את ההשלמה של האם עם מות הבן ואת‬ ‫ לדברי‬.‫חוסר היכולת שלה להיפרד ממנו‬ ‫האמן מרמזת מריטת הנוצות על הכנת מרק‬ ‫ פעולה הקשורה אסוציאטיבית‬,‫עוף בשבת‬ ‫לביתיות ומשפחתיות וכן ביטוי לבקשת‬ .‫האם להשיב את הבן לגופו באמצעות הזנתו‬ 18 19 Nelly Agassi, b. 1973 Sand it Better, 2002 Video, 4 min. Courtesy of the artist Nelly Agassi, Sand it Better Nelly Agassi creates an intimate rapport with the viewer by using her own body in her artistic work. The body symbolizes physical pain and psychic and feminine experiences. The transformation her work undergoes over time is discernible in the details which become progressively more minimalist. On first sight it seems that the artist is documenting a simple daily act, however the repetition of the same action turns it into a meditative, emotional and powerful act. 1973 .‫ נ‬,‫נלי אגסי‬ 2002 ,Sand it Better ‫ דקות‬4 ,‫וידאו‬ ‫באדיבות האמנית‬ Sand it Better ,‫נלי אגסי‬ ‫נלי אגסי מייצרת אינטימיות עם הצופה‬ ‫באמצעות השימוש בגופה בעבודתה‬ ‫ הגוף הוא סמל לכאב פיזי וחוויות‬.‫האמנותית‬ ‫ השינוי המתחולל בעבודתה‬.‫נפשיות ונשיות‬ ‫לאורך הזמן ניכר כשהפרטים הופכים‬ ‫ במבט ראשון דומה‬.‫למינימליסטיים יותר‬ ‫ אך‬,‫שהאמנית מתעדת אקט יומיומי פשוט‬ ‫החזרה על אותה פעולה הופכת את האקט‬ .‫ רגשי ועוצמתי‬,‫למדיטטיבי‬ 20 21 Sara Kopelman-Stavisky, b. 1987 Idols #5, 2012 Photograph, 145x90 Courtesy of the artist Sarah Kopelman-Stavisky, Idols Sarah Kopelman-Stavisky deals with the amputated body as opposed to the ideal, perfect one. She wants to understand why people flinch from an amputated and imperfect body and wonders whether human perception can be changed. “Why, while watching a limbless classical Greek sculpture, are we amazed at its beauty, whereas when we encounter an amputee we are shocked?” she asks. With her works, she examines our notions of the “whole,” the “defective,” and the “flawed.” Her work process begins with photographing whole-bodied healthy men at her studio. Later on, she retouches the photographs and “amputates” the limbs of the photographed men. Thus, seemingly healthy men suddenly become handicapped. The retouching is meant to highlight the question of mutilating a perfect body. 1987 .‫ נ‬,‫סטביסקי‬-‫שרה קופלמן‬ 2012 ,#5 ‫פסילים‬ 145x90 ,‫צילום‬ ‫באדיבות האמנית‬ ‫ פסילים‬,‫סטביסקי‬-‫שרה קופלמן‬ ‫סטביסקי עוסקת בגוף‬-‫שרה קופלמן‬ .‫האידיאלי המושלם לעומת הגוף הקטוע‬ ‫היא מבקשת להבין את רתיעתם של‬ ‫ ותוהה האם‬,‫אנשים מגוף קטוע ולא מושלם‬ ‫ “מדוע‬.‫ניתן לשנות את התפיסה האנושית‬ ‫כאשר אנחנו מתבוננים בפסל יווני קלאסי‬ ‫ ומנגד‬,‫קטוע איברים אנו מתפעלים מיופיו‬ ‫כאשר אנו פוגשים באדם קטוע איברים אנו‬ ‫ באמצעות‬.‫ שואלת האמנית‬,”?‫מזדעזעים‬ ‫יצירותיה היא מבקשת לדון בדעותינו אודות‬ ‫ תהליך עבודתה‬.”‫ “החסר” ו”הפגום‬,”‫“השלם‬ ‫ שם היא מצלמת גברים‬,‫מתחיל בסטודיו‬ ‫ לאחר מכן היא מעבדת‬.‫בריאים ושלמים‬ .‫את הצילום וגודעת את גפי המצולמים‬ .‫מי שנראה כאדם בריא הופך לפתע לנכה‬ ‫השימוש בעיבוד הצילום נועד לחדד את‬ .‫שאלת החבלה בשלמות הגוף‬ 22 23 Danielle Tzadka, b. 1987 Untitled, 2012 Digital inkjet print, 40x60 Courtesy of the artist Danielle Tzadka, Untitled This photograph is premised on the idea of taking the image (in this case, the female body) out of its conventional context. Through her photograph, Danielle Tzadka sets up an alternative perspective on the female body. She challenges the treatment of the female body as a sex object by cropping and blowing up the picture. The artist focuses on female sexual characteristics, but transforms their shapes into an abstract, barely identifiable image. 1987 .‫ נ‬,‫דניאל צדקה‬ 2012 ,‫ללא כותרת‬ 40x60 ,‫צילום דיגיטלי והדפסת הזרקת דיו‬ ‫באדיבות האמנית‬ ‫ ללא כותרת‬,‫דניאל צדקה‬ ‫הרעיון שמהווה בסיס לצילום הוא הוצאת‬ ‫הדימוי (הגוף הנשי במקרה זה) מהקונטקסט‬ .‫שלו‬ ‫דרך הצילום מציבה דניאל צדקה נקודת‬ ‫ היא יוצאת נגד‬.‫תצפית שונה על גוף האישה‬ ‫ההתייחסות לגוף הנשי כאל אובייקט מיני‬ ‫ולשם כך היא קוטעת את התמונה ומגדילה‬ ,‫ האמנית מתמקדת באיברים המיניים‬.‫אותה‬ ‫אך היא הופכת את התמונה למופשטת וכך‬ .‫מקשה על זיהוי הדימוי‬ 24 25 Ran Tenenbaum, b. 1976 7 Eyes, 2012 Oil on Canvas, 150x100 Private collection Ran Tenenbaum, 7 Eyes In the course of Ran Tenenbaum’s very dynamic work process, his expressive works may undergo numerous transformations. 7 Eyes is part of a cycle of works inspired by the birth of his son and his introduction to his new role as a parent. The artist borrows the familiar Christian iconography of the Madonna and Child and applies it to a hidden image. 1976 .‫ נ‬,‫רן טננבאום‬ 2012 ,‫ עיניים‬7 150x100 ,‫שמן על בד‬ ‫אוסף פרטי‬ ‫ עיניים‬7 ,‫רן טננבאום‬ .‫תהליך יצירתו של רן טננבאום דינמי מאוד‬ ‫עבודותיו יכולות לשנות פנים פעמים‬ ‫ והתוצרים הסופיים‬,‫רבות במהלך יצירתן‬ .‫אקספרסיביים‬ ‫ עיניים” היא חלק ממכלול יצירות‬7“ ‫היצירה‬ ‫ והמעבר‬,‫שהשראתן נובעת מהולדת בנו‬ ‫ האמן משאיל‬.‫האישי לתפקיד ההורה‬ ‫ דימוי‬,‫איקונוגרפיה מוכרת מהעולם הנוצרי‬ .‫נסתר המזכיר את מריה והילד‬ 26 27 Eitan Buganim, b. 1974 The Liberated #7, 2012 Graphite and ink on paper, 70x50 Courtesy of the artist Eitan Buganim, The Liberated #7 The works of Eitan Buganim are strewn with social and artistic criticism. They construct an attractive and mesmerizing surreal world. The actual world disappears and the color swallows up the spectator. Different elements are revealed from different points of view. It seems that the artist is creating a chimeric visual game. The woman’s face hides within an image of a red sun whereas the silvery touches induce the viewer to keep on exploring. 1974 .‫ נ‬,‫איתן בוגנים‬ 2012 ,#7 ‫המשוחררת‬ 70x50 ,‫גרפיט וצבע דפוס על נייר‬ ‫באדיבות האמן‬ #7 ‫ המשוחררת‬,‫איתן בוגנים‬ ‫עבודותיו של איתן בוגנים זרועות בביקורת‬ .‫חברתית ואמנותית‬ ‫ מושך‬,‫עבודותיו בונות עולם סוריאליסטי‬ ‫ העולם מסביב נעלם והצבע בולע‬.‫ומהפנט‬ ‫ מכמה מנקודות מבט מתגלים‬.‫את הצופה‬ ‫אלמנטים שונים ונראה כי האמן יוצר משחק‬ ‫ פני אישה‬.‫ מתעתע בעיני הצופה‬,‫ויזואלי‬ ,‫מסתתרות בתוך דימוי של שמש אדומה‬ ‫נגיעות כסף מגרות את הצופה להמשיך‬ .‫ולחקור‬ 28 29 Vered Aharonovich, b. 1980 Fountain, 2009 Fiberglass, 240x150x140 Courtesy of the artist Vered Aharonovich, Fountain The sculptures of Vered Aharonovich refer to the world of adults from a child’s point of view. They are expressive and deal with self-destruction, exploitation, abuse and loneliness. The child’s authentic emotion, which dons a “furious” form, is expressed in her work in a natural and free manner. The child is engaged in an act of “revenge” against someone who had harmed him. Fountain arouses an ambivalent feeling. On first sight, it seems to be an act of disparagement, contempt and retribution against the person buried in the grave. However, it can also be conceived as ceremonial act, as a sort of a visit to a burial place in order to pay tribute to the memory of the deceased. 1980 .‫ נ‬,‫ורד אהרונוביץ‬ 2009 ,‫המזרקה‬ 240x150x140 ,‫פיברגלס‬ ‫באדיבות האמנית‬ ‫ המזרקה‬,‫ורד אהרונוביץ‬ ‫פסליה של ורד אהרונוביץ מתייחסים‬ ‫לתכנים של עולם המבוגרים מנקודת מבט‬ ‫ עוסקים בהרס‬,‫ הם אקספרסיביים‬.‫של ילד‬ ‫ הרגש האותנטי‬.‫ פגיעה ובדידות‬,‫ ניצול‬,‫עצמי‬ ‫ המתבטא‬,‫של הילד פורץ בצורת כעס‬ ‫ זהו אקט‬.‫בפסלים בצורה טבעית וחופשית‬ .‫של נקמה בכל מי שפגע בילד אי פעם‬ .‫הפסל “המזרקה” מעורר רגש אמביוולנטי‬ ‫במבט ראשון הוא נראה כאקט המעיד על‬ ‫ השפלה ואף נקמה באדם הטמון‬,‫זלזול‬ ‫ במבט שני ניתן לראות בו פעולה‬.‫בתוך קבר‬ ‫ מעין ביקור אצל המת ושמירה על‬,‫טקסית‬ .‫זכרו‬ 30 31 This being the case, what options remain for those of us who wish nowadays to challenge their senses? It seems that the fictional system manages to supply parallel thrills without showing actual blood-shedding. A plethora of reality TV shows, horror films and thrillers can do the work just as efficiently. The will to be shocked and frightened is embedded in the human soul. Frankly, it must be admitted that, in their way, horrible emotions may induce pleasurable feelings. And indeed the presence of monsters, insects, blood letting, torture, pornography, sadism and violence gets increasingly more pronounced from one movie to the next. The gory components reappear in many films, each time with a new twist. This overflow leads to a corrosion of the intensity of fear and adrenaline rush. The more one watches violent scenes, the blunter one’s capacity to be shocked becomes. Eliciting an extreme response becomes increasingly harder as we become more and more immune to horrid sights. It isn’t simple to raise the threshold of sensitivity, the intensity of fear and the level of adrenaline produced in the process. Art offers original modi operandi for honing human sensitivity. It uses shocking images, which evoke in the viewer feelings of rejection and agony. This group exhibition focuses on uncanny artworks of Israeli artists, some of which are hard to watch and difficult to digest on first sight. With this selection of works, we would like to raise the viewer’s threshold of sensitivity. Some viewers would surely adopt a judgmental attitude and rebel against the harsh, shocking and immoral sights that are bound to produce unpleasant, disturbing feelings. More conservative viewers might even question the artistic value of these works. However, if we’ll take the time to reconsider these works more tolerantly, we may find in them a hidden meaning which, due to the harsh and shocking sights, escaped us on first sight. To become invulnerable, we “immunize” our feelings daily. In order to “wake up,” we must expose ourselves to “the shocking” that might push us towards the threshold of our sensitivity. Through this exhibition, we aspire to reflect on the human need for a threshold of sensitivity, which has become ever more elusive. How does one look at a work of art? Each of us has his or her own idiosyncratic way of doing so, as well as a different threshold of sensitivity, commensurate with his or her personal tolerance. The exhibition invites the viewers to introspect their sensations. Ultimately, each of us will conceive the works, sympathetically or unsympathetically, in his or her own way, according to his or her world-view and openness to unusual ideas. The exhibition wishes to contemplate the viewer’s threshold of sensitivity vis-à-vis works of artists seeking to examine this same threshold. v To the Edge: Pushing the Threshold of Sensitivity Since the dawn of human history, man has always sought to experience an intense emotion stirred up within him. This particular emotion involves shock and recoiling, and produces fear or repulsion. And indeed human society has created various cultural phenomena designed to evoke intense emotion in the public. The popular freak shows of the 19th century are but one such example. The disfigured, physically abnormal human beings that were paraded in these shows made the audience flinch with delightful horror. Performing in these shows was the only way these deformed persons could earn their living. To survive in the world, they had to exhibit their aberrations to thrill-seeking audiences and give them a pleasurable tremor. Siamese twins, heavily tattooed people, hermaphrodites, etc. featured in these spectacles. These shows became a popular pastime, a kind of a culture for thrill-thirsty and curious masses enthralled by the bizarre phenomena presented to them. Within the framework of thrill-producing horror shows, there were also the public executions by, for example, crucifixion or burning people alive at the stake. Having existed throughout human history, such events have gradually heightened the human threshold of sensitivity. The “protagonists” of these shows were alleged heretics, witches and other “deviants.” Ceremonial executions attracted large crowds that gathered to watch the emotion-provoking sights. Watching the executions became a leisure activity that provided a sweeping, cathartic experience for the blasé urban population. Public beheadings were part of these spectacles in 16th and 17th century Germany and England. Towards the end of the 18th century, French physician Joseph-Ignace Guillotin proposed a more “humane” method of decapitation by a beheading machine, which was later named “guillotine” after its inventor. The French masses were enthused by the new invention, and watching nobles being guillotined became a sought after spectacle. Even earlier, in Ancient Rome, gladiatorial contests had become a public entertainment. The enslaved gladiators were forced to fight each other or dangerous wild animals such as lions and tigers. In most cases, the gladiators met their death in the arena to the roar of the cheering crowd. iv Moral norms have changed in the course of history, and these horror shows no longer exist in their ancient form. Today’s society conceives physiological defects as worthy of compassion and as meriting treatment. Nowadays, inappropriate attitudes towards the disabled are subject to severe social criticism. Curators’ Statement Dealing with the relationship between art and the public, the exhibition To the Edge: Pushing the Threshold of Sensitivity emphasizes the need of artists to be more and more provocative in order to capture the viewer’s attention. Life in the modern era is extremely intense, technological changes occur at a dizzying speed, and uncensored information freely flows from one end of the world to the other in a matter of seconds. The human mind has long gotten accustomed to the effects of split-attention and of dividing one’s interest between several events and screens. The result is a sort of numbness of the senses, which encourages a continuous enhancement of attentional stimuli. This state of affairs has become a hallmark of the 21st century. In the world of art, this state is manifested in a clear tendency to capture the viewer’s attention at any cost and by any means. As a consequence, the viewer is overwhelmed with increasingly bigger, more shocking, more blatant and extraordinarily colorful artworks, which appeal to one’s senses and emotions. Our senses thus provoked, we, the audience, find ourselves sometimes repelled and simultaneously attracted by the same work of art. To the Edge exhibition explores the changes that have occurred in contemporary art and the ways in which today’s artists deal with the need to reinvent themselves and “raise the volume” over and over again. Twenty-four artworks by 12 contemporary artists, active mainly in Israel, are displayed in the exhibition, alongside 19th-20th centuries works of art that had provoked intense public reactions due to, what was considered at the time, their innovative brazenness. Our curation focuses on the ever growing enhancement of artistic means. Its underlying hypothesis is that venturing into contemporary – and older – blatantly outspoken artworks that utilize various methods to attract attention may indeed reveal an unexpected and challenging depth. The Exhibition’s Curators The Department of Art History Ben-Gurion University of the Negev, 2013 iii bureaucratic aspects were dealt with appropriately, and all the tasks were performed to the tee. Moreover, it should be mentioned that the detailed and complex work was done in a democratic and collaborative spirit. Looking at the exhibition and the catalogue, I end this year with a deep sense of satisfaction – the aim was achieved. Above all, I wanted to provide the students with practical experience of all the aspects of curation and setting up an exhibition. No doubt, some of these students will engage in curatorial work after graduating, and for this I commend them. Most of all I am proud of the students and thank them for these two semesters, in the course of which I myself learned quite a lot. Dr. Nissan N. Perez ii Introduction Art curation is not a trade. It is rather a way of life that requires constant learning and continuous evolution, including an involvement in both local and international life of art and artistic creation. In contrast to the academic scene, art curation necessitates working on the ground more than dealing with theories and history, which obviously enter into the overall curatorial thinking. When I was approached and asked to deliver a curatorial course for third year BA students in the Department of the Arts, I saw it as a wonderful opportunity to share with them some of the knowledge and experience I have acquired during my decades-long practical work as a curator. Simultaneously, it also presented me with a great challenge, since it was my first year as an annual course instructor in this field. In addition, I deliberated long over the way in which this course should be taught. Finally, I decided to make this course for third-year students first and foremost practical and experiential. My aim was to provide participants with an opportunity to gain personal experience in each of the different spheres of activities, including thinking about and performing all the tasks involved in putting together an exhibition: from forming the initial concept, through choosing artists and works commensurate with that concept, to the final collective setting up of the exhibition. One of the major challenges was overseeing a group of female students/curators performing a work, which is normally and essentially a solitary one. To my surprise and delight, many of the course’s 18 students worked as a team, while conducting discussions that are a natural part of any such collaborative project. In most cases, these exchanges were relevant and to the point, albeit sometimes quite boisterous. The students researched, debated and considered the various ideas that were presented to the group before consensually forming the final concept of the exhibition. Like seasoned curators, the students considered, examined and selected works in an educated, mature and profoundly knowledgeable manner. They chose works compatible with the general concept, without imposing upon them alien interpretations. They also wrote texts for the exhibition and whenever necessary rewrote and revised them, planned the catalogue and were involved in designing its layout and contents. All the logistic and i