1. No category

‫סמכות רוחנית‬
‫מאבקים על כוח תרבותי‬
‫בהגות היהודית‬
‫בעריכת‬
‫חיים קרייסל‪ ,‬בועז הוס‪ ,‬אורי ארליך‬
‫הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן–גוריון בנגב‬
‫ספריית גולדשטיין–גורן במחשבת ישראל‬
10 '‫פרסום מס‬
The Goldstein-Goren Library of Jewish Thought
Publication no. 10
Spiritual Authority:
Struggles over Cultural Power
in Jewish Thought
edited by
Howard Kreisel, Boaz Huss, Uri Ehrlich
‫ מוסד ביאליק‬:‫הפצה‬
‫ ירושלים‬92 ‫ת"ד‬
978-965-342-983-3 ‫מסת"ב‬
©
‫כל הזכויות שמורות‬
‫להוצאת הספרים של אוניברסיטת בן–גוריון בנגב‬
‫באר–שבע תש"ע‬
‫תוכן העניינים‬
‫‪7‬‬
‫פתח דבר‬
‫חנן אשל‬
‫המאבק הרעיוני נגד הכהונה הגדולה החשמונאית‬
‫בראי המגילות שנמצאו בקומראן‬
‫האם יש לנשים יצר? אנתרופולוגיה‪ ,‬אתיקה ומגדר‬
‫ישי רוזן–צבי‬
‫בספרות חז"ל‬
‫עולם התפילה כזירה לבניית כוח תרבותי‪ :‬על השפעת‬
‫אורי ארליך‬
‫חוגי יורדי המרכבה על הסידור‬
‫מקומה של סוגיית הירושה הלגיטימית בעיצוב רעיון‬
‫אהוד קריניס‬
‫העם הנבחר ב'ספר הכוזרי'‬
‫אבירם רביצקי מדוע נערכו הלכות אבל בספר 'שופטים'? על סמכותו‬
‫של משה במשנת הרמב"ם ועל דרכי עריכתו של‬
‫'משנה תורה'‬
‫עודד ישראלי המרד הקדוש‪ :‬מעשה נדב ואביהוא בספר הזוהר‬
‫שפרה אסולין קומתה של השכינה‪ :‬מקומו של הפרצוף האלוהי‬
‫הנקבי בין האדרא רבא לאדרא זוטא‬
‫דניאל י' לסקר רבנים קראים‪ :‬מנהיגות יהודית חלופית‬
‫סמכותו של הרמב"ם בעיני דון יצחק אברבנאל‬
‫דוד בן זזון‬
‫סמכות נבואית במשנתו של שפינוזה ובפילוסופיה‬
‫חיים קרייסל‬
‫היהודית בימי הביניים‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‪ :‬צוואת ר' יהודה החסיד‬
‫מעוז כהנא‬
‫בעת החדשה‬
‫צבי לצדיק‪ :‬יוסף פרל‪ ,‬ר' צבי הירש מזידיטשוב‬
‫יונתן מאיר‬
‫ופולמוס הגימטריות‬
‫פראפרזה ספרותית לחיי מוהר"ן‪ :‬י"ל פרץ וסילופה‬
‫נחם רוס‬
‫המודרניסטי של מורשת ברסלב‬
‫‪9‬‬
‫‪21‬‬
‫‪35‬‬
‫‪47‬‬
‫‪71‬‬
‫‪83‬‬
‫‪103‬‬
‫‪183‬‬
‫‪193‬‬
‫‪207‬‬
‫‪223‬‬
‫‪263‬‬
‫‪301‬‬
‫החלק אנגלי‬
‫אפרים קנרפוגל מינוי חזנים באשכנז בימי הביניים‪ :‬בין שלטון הקהל‬
‫לזכויות דתיות של היחיד‬
‫‪*5‬‬
‫השואה כנס מהופך‪ :‬ר' שלום נח ברזובסקי על הטבע‬
‫שאול מגיד‬
‫האלוהי של הרוע הקיצוני‬
‫הרהורים על הלחנה וביצוע של היצירה 'נביא‬
‫מקס שטרן‬
‫ומלך' — פרשה מקראית המבוססת על שמואל א‪,‬‬
‫פרקים ח‪ ,‬יא‪-‬יב‬
‫תקצירים באנגלית‬
‫‪*33‬‬
‫‪*63‬‬
‫‪*75‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‪:‬‬
‫צוואת ר' יהודה החסיד בעת החדשה‬
‫מעוז כהנא‬
‫הספריה כוללת כל ]‪ [...‬תולדות העתיד לפרטיהן‪ ,‬האוטוביוגרפיות של רבי‬
‫המלאכים‪ ,‬הקטלוג המהימן של הספריה‪ ,‬מילין על גבי מילין של קטלוגים‬
‫מזויפים‪ ,‬הוכחת זיופם של הקטלוגים הללו‪ ,‬הוכחת זיופו של הקטלוג‬
‫האמיתי‪ ,‬האוונגליון הגנוסטי של בסילדס‪ ,‬הפירוש לאוונגליון הזה‪ ,‬הפירוש‬
‫לפירוש של האוונגליון הזה‪ ,‬התיאור האמיתי של מותך ]‪ [...‬טוענים קטני‬
‫אמונה שהאבסורד הוא הנורמה השלטת בספריה ואילו ההגיון‪ ,‬ואפילו‬
‫הלכידות הצנועה לבדה‪ ,‬הם חריגים שכמוהם כנס ]‪ [...‬אתה הקורא אותי‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫כלום בטוח הנך שאתה מבין את לשוני? ]‪.[...‬‬
‫המעיין בספרות ההלכה בת מאות השנים האחרונות עשוי לחוש כאילו נקלע היישר‬
‫לתוך 'ספריית בבל' של בורחס‪ .‬תלי תלים של ציוני מקורות‪ ,‬ראשי תיבות וקיצורי‬
‫תיבות רומזים על מהלכי מחשבה ודיון מורכבים ופתלתלים‪ .‬האסמכתאות לדיון מפנות‬
‫את הקורא אל אוסף אדיר של מקורות המצוטטים מכלי ראשון‪ ,‬שני ושלישי‪ ,‬ללא‬
‫שיטתיות מתודית ברורה‪ .‬הסבך המעורפל הזה נראה לעתים כסוג של שפת סתרים‬
‫המשרתת את המתודה עצמה ואת הפתרון המבוקש‪.‬‬
‫נושא סמכות המקורות מדגים יפה את המבוכה הזו‪ :‬לכאורה‪ ,‬המקור המאוחר כפוף‬
‫לסמכותו המוחלטת של המקור הקדום ממנו‪ ,‬אך הקורא חש לעתים כאילו המקור‬
‫הסמכותי 'נכתב מחדש' לנגד עיניו בעזרת סוגים שונים של אנכרוניזם פרשני מובנה‪.‬‬
‫קשה לאתר בעולם ההלכה הרחב היררכיה מסודרת של מקורות ידע או לכידות‬
‫מתודית‪ .‬הניסיונות לתרגם כתיבה הלכתית מורכבת להמשגה מהותנית–שיטתית או‬
‫לרדוקציה פורמליסטית מעלים חיוך נבוך על פניו של המעיין הביקורתי‪ .‬בשעה‬
‫שהלכידות המושגית מתערערת‪ ,‬וההבנה חומקת שוב מידיו המגששות‪ ,‬עשוי הקורא‬
‫לשמוע את הד צחוקם המתגלגל של בעלי ההלכה שחוסר הסדר נראה דווקא כמעורר‬
‫את דמיונם ואת כוח יצירתם הווירטואוזי‪ .‬המבוך הולך ומסתבך‪.‬‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫'וכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבה ]‪ [...‬הרי גוזל מי שגילה לו' )ספר חסידים‪ ,‬סימן‬
‫תקלא(‪ .‬התודה למוַרי מיכאל סילבר‪ ,‬אלחנן ריינר‪ ,‬רמי ריינר‪ ,‬זאב גריס ובני בראון‪ ,‬שקראו‬
‫והעירו‪' .‬ואף אמנם שׁגיתי אִתי תלין משוגתי' )איוב יט ד(‪.‬‬
‫ח"ל בורחס‪' ,‬הספריה של בבל'‪ ,‬בדיונות‪ ,‬תרגום י' ברונובסקי‪ ,‬בני ברק תשנ"ח‪ ,‬עמ' ‪.76-74‬‬
‫‪223‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫במאמר זה איני מתכוון לפתור את הכאוס לתוך נוסחה יציבה‪ ,‬על–זמנית‪ ,‬אחת‪,‬‬
‫אלא לנסות ולבחון את אפשרות ההבנה של צורת השיח ודרכי עיצובו‪ .‬כיצד מעוצב‬
‫מעמד המקורות בתוך הקשר שיח מסוים? באילו נסיבות מתחלף השיח הזה‪ ,‬ומדוע?‬
‫העיון בתולדותיה הספציפיות מאוד של צוואת ר' יהודה החסיד‪ ,‬מקור שולי וכמעט לא‬
‫ידוע‪ ,‬עשוי לשרטט כמה קווי מתאר ראשוניים בבחינת היחסים המעניינים בין דרכי‬
‫הקידוד והדירוג של מקורות ידע שונים בתוך מנגנוני הייצור של ההלכה המעשית לבין‬
‫תהליכי הגיבוש והייצוג של זהויות לוקאליות בתרבות ההלכה ובנפתולי הזמן‪.‬‬
‫א‬
‫יום אחד היינו אני ור' יהודה שמן עכו במדבר‪ .‬ונכנסנו במערה אחת‪,‬‬
‫ומצאנו שם ספר אחד עתיק שמימים ראשונים‪ .‬פתחנו לו ומצאנו שהיה‬
‫‪2‬‬
‫כתוב בו בראש דבריו‪' :‬הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד'‪.‬‬
‫ר' יהודה החסיד מרגנשבורג )נפטר ‪ ,(1217‬בן המאה השתים עשרה‪ ,‬הוא מחברו‬
‫המיוחס של 'ספר חסידים' הנפוץ‪ ,‬הפורס את משנתו הייחודית של חוג חסידים אשכנזי‬
‫בן התקופה‪ .‬המעיין בספר זה במהדורתו הפופולרית של הרב ראובן מרגליות‪ ,‬שראתה‬
‫אור בלבוב בשנת ‪ ,1924‬יפגוש בראשה חיבור נוסף‪ ,‬קטן הכמות‪' ,‬צוואת ר' יהודה‬
‫החסיד' שמו‪.‬‬
‫תולדות חייהם של חסידי אשכנז‪ ,‬על עולמם הרוחני ואקלימו המיוחד בגרמניה בימי‬
‫הביניים‪ ,‬זכו להתעניינות מחקרית רבה‪ 3.‬פחותה ידיעתנו על 'תולדות החיים' הנפתלות‬
‫של מורשתם הספרותית לגווניה‪ 4,‬ובתוכה הנהגותיה הייחודיות של צוואת ר' יהודה‬
‫החסיד‪ ,‬שחלקים ממנה נשזרו והופנמו אל תוך עולם ההלכה והמנהג בטריטוריות‬
‫‪5‬‬
‫שונות ומגוונות‪ ,‬ממחוזות הולדתה באשכנז‪ ,‬דרך פולין‪ ,‬ועד יוון‪ ,‬עירק‪ ,‬לוב ומרוקו‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪224‬‬
‫זוהר‪ ,‬ח"ג‪ ,‬דף שג ע"א‪ ,‬בתרגום לעברית‪.‬‬
‫ראו למשל א' מרקוס‪ ,‬דת וחברה במשנתם של חסידי אשכנז‪ :‬לקט מאמרים‪ ,‬ירושלים תשמ"ז‪,‬‬
‫והביבליוגרפיה שם‪ ,‬וכן לאחרונה י' דן‪ ,‬ר' יהודה החסיד‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪ .‬על הצוואה ראו י' דן‪,‬‬
‫ספרות המוסר והדרוש‪ ,‬ירושלים תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪ .145‬סקירה על מצב המחקר של הצוואה ראו אצל‬
‫שבט )להלן הערה ‪ ,(11‬עמ' ‪.6-2‬‬
‫ראו י' דינרי‪ ,‬חכמי אשכנז בשלהי ימי–הביניים‪ :‬דרכיהם וכתביהם בהלכה‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;93-85‬י' דן‪' ,‬גורלה ההיסטורי של תורת הסוד של חסידי אשכנז'‪ ,‬א"א אורבך‪ ,‬ח'‬
‫וירשובסקי ורי"צ ורבלובסקי )עורכים(‪ ,‬מחקרים בקבלה ובתולדות הדתות‪ ,‬ירושלים תשכ"ח‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;99-87‬הנ"ל‪ ,‬ספרות המוסר והדרוש )לעיל הערה ‪ ,(3‬עמ' ‪ 145‬ואילך )ושם‪ ,‬לפי מפתח הנושאים‪,‬‬
‫'חסידי אשכנז'(‪ .‬ראו גם י"מ תא–שמע‪' ,‬לתולדות היהודים בפולין במאות הי"ב‪-‬הי"ג'‪ ,‬ציון‪ ,‬נג‬
‫)תשמ"ח(‪ ,‬עמ' ‪ .369-367‬תורת התשובה מן המאה השלוש עשרה ועד למאה השבע עשרה היא‬
‫נושא חיבורו החשוב של י' אלבוים‪ ,‬תשובת הלב וקבלת יסורים‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪.‬‬
‫ראו למשל כנסת הגדולה‪ ,‬אה"ע‪ ,‬סב ה; יו"ד‪ ,‬שפב; שו"ת תורת חסד‪ ,‬שלוניקי תפ"ג‪ ,‬רסח;‬
‫צרור הכסף‪ ,‬שלוניקי תקט"ז‪ ,‬יו"ד‪ ,‬ו; יד אהרון )אלפנדרי(‪ ,‬ח"ב‪ ,‬אזמיר תקכ"ו‪ ,‬אה'"ע‪ ,‬נ; כסא‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫להנהגות הכלולות בצוואת החסיד היסטוריה סבוכה‪ .‬למעשה ניתן לראות כל אחד‬
‫משבעים סעיפיה כבעל היסטוריה פרטית משלו בנתיבות ההלכה והמנהג‪ 6.‬מוקדו של‬
‫העיון הנוכחי בניסיון להבין את מקומה של הצוואה כמכלול וכגוף ידע בכתביהם של‬
‫בעלי הלכה ובמסורותיהם משלהי ימי הביניים ועד לעת החדשה‪ .‬עיון ראשוני זה עשוי‬
‫להעבירנו דרך כמה פרקים עקרוניים בתולדות עיצוב ההלכה האשכנזית ובדרכי‬
‫הילוכה וללמדנו פרשה אחת בתולדות הקשרים שבין תמורות במעמדם של מקורות‬
‫ספרותיים לבין דרכי הזמן‪' .‬ספר עתיק' זה יתגלה לעינינו במאות השמונה עשרה‬
‫והתשע עשרה כשהוא 'מגיד חדשות' רבות‪.‬‬
‫הקונטרס 'צוואת ר' יהודה החסיד' מונה כשבעים אזהרות קצרות‪ ,‬בסגנון פסקני‬
‫ונחרץ‪ ,‬ללא אסמכתאות וללא הנמקה ממקורות תלמודיים או אחרים‪ 7.‬הציוויים או‬
‫'הנבואות'‪ ,‬ככותרתו של אחד מכתבי היד‪ 8,‬עוסקים בנושאי אישות‪ ,‬לידה‪ ,‬מוות‪ ,‬דיור‬
‫וכדומה‪ ,‬ומלווים לעתים באזהרות למפיריהם‪ ,‬דוגמת 'אין לחצוב קבר ולהניחו פתוח‬
‫]‪ [...‬ואם יניחנו פתוח עד הבוקר בימים מועטים ימות אחד מבני העיר'‪ ,‬או 'לא יבנה‬
‫אדם בית של אבנים אלא יקנה ]‪ [...‬כי הוא או בניו ימותו'‪ 9.‬מעט מן הציוויים מוטעמים‬
‫ב'דרכי השדים'‪ ,‬כמה מהם ב'סכנה'‪ ,‬אך רובם אינם מנומקים כלל‪ .‬כמה מהם נושאים‬
‫אופי מקומי למדי‪ ,‬דוגמת 'איש מארץ שוואבין לא יגדל נערים שיזכו לישיבה' או 'לא‬
‫ידור רב בהידלבורג כי לא יארך ]![ ימים‪ ,‬לא ידור כהן בריגנשבורג‪ ,‬ולא ]איש ששמו[‬
‫‪10‬‬
‫אלעזר'‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫כפי שהעלה ארי שבט במחקרו‪ ,‬רק ארבע עשרה מתוך כשבעים האזהרות שבצוואה‬
‫אליהו‪ ,‬אזמיר תקט"ו‪ ,‬טור‪ ,‬סימן נ אות ג; שו"ת ויקרא אברהם‪ ,‬ליוורנו תרכ"ו‪ ,‬יו"ד‪ ,‬ד; שו"ת‬
‫זבחי צדק‪ ,‬בגדד תרנ"ט‪ ,‬קטז ס"ק פא; וכן במקורות המצוינים להלן‪ ,‬הערה ‪.73‬‬
‫‪ 6‬ראו למשל י"א גור אריה‪ ,‬חקרי מנהגים‪ ,‬כפר חב"ד תשנ"ט‪' ,‬משיחת נעלים ביום בדעתו‬
‫לצאת לדרך'‪ ,‬עמ' צה‪-‬קא; ש' מוניץ‪' ,‬שמות בני אדם — מנהג והלכה'‪ ,‬עבודת מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת‬
‫בר–אילן‪ ,‬תשמ"ט‪ ,‬עמ' ‪.165-139‬‬
‫‪ 7‬על מאפיין סגנוני זה‪ ,‬המשתלב בסגנונו של 'ספר חסידים' כולו‪ ,‬ראו י' בער‪' ,‬המגמה הדתית‬
‫של ספר חסידים'‪ ,‬ציון‪ ,‬ג )תרצ"ח(‪ ,‬עמ' ‪ ;14-11‬דן‪ ,‬ר' יהודה החסיד )לעיל הערה ‪ ,(3‬עמ' ‪.20-18‬‬
‫‪' 8‬אילין נבייאתיה דאמר ר' יהודה החסיד'‪ ,‬כתב יד מילנו–אמברוזיאנה‪ ,X111 SUP./1 ,‬המאה‬
‫הארבע עשרה‪) ,‬וצילומו בבית הספרים הלאומי ‪ .(F12336‬וראו להלן‪ ,‬הערה ‪.13‬‬
‫‪ 9‬סעיפים ב‪ ,‬טז‪ ,‬בהתאמה‪ .‬כל ההפניות לצוואת ר' יהודה החסיד במאמר הן על פי מהדורת‬
‫מרגליות‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪.‬‬
‫‪ 10‬סעיפים נו‪ ,‬נא‪.‬‬
‫‪ 11‬א' שבט‪' ,‬צוואת רבי יהודה החסיד — השוואת מהדורות קדומות וכתבי היד'‪ ,‬טללי אורות‪ ,‬י‬
‫)תשס"ב(‪ ,‬עמ' ‪ ,152-82‬וכן במחקרו היסודי‪' ,‬צוואת ר' יהודה החסיד על פי מהדורות ישנות‬
‫וכתבי יד'‪ ,‬עבודת מוסמך‪ ,‬טורו קולג'‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ג‪ .‬אני מודה למחבר על שהעמיד לרשותי‬
‫את עבודתו זו‪ .‬על דרכי עיצובו של החיבור המונח לפנינו ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ ;51-23‬לספרות המחקר‬
‫ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ ,61‬הערות ‪ ;403-402‬לדיונו העצמאי בנושא ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .66-60‬במאמר זה‬
‫אשתמש בכינויים שטבע שבט לציון כתבי היד‪ ,‬וראו פירוטם שם‪ ,‬עמ' ‪.137‬‬
‫‪225‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫משותפות לכל כתבי היד והדפוסים‪ .‬ריבוי הקשריה האפשריים של הצוואה‪ ,‬שחלקה‬
‫לקוח מתורת הסוד שב'ספר הכבוד' האבוד‪ 12‬ודרכי עיצובה כה לוטות בערפל‪ ,‬מתבטא‬
‫היטב במגוון הופעותיה בכתבי היד ובדפוסים השונים‪ .‬כך נמצא את אליקים ב"ר‬
‫שמואל הלוי מבידבור‪ ,‬סופרו של כתב היד המתוארך הראשון שבידנו‪ ,‬משנת ‪,1382‬‬
‫מעתיק את צוואת החסיד כשכל סעיפיה פותחים ב'לא ]‪ '[...‬וגם מניין סעיפיה עולה‬
‫בהתאמה — שלושים ואחד כמניין 'לא'‪ .‬מיקומה שם‪ ,‬מיד אחרי פירוט מצוות 'לא‬
‫תעשה' מ'ספר מצוות קטן' של ר' יצחק מקורביל‪ ,‬מעניק לה אופי של מעין רשימת‬
‫‪13‬‬
‫לאווין מדרבנן‪ ,‬בסגנון עשרת הדיברות )!(‪ ,‬מיד לאחר פירוט שס"ה הלאווין מדאורייתא‪.‬‬
‫כיוון הפוך נמצא בכתב היד המפורסם של מחזור רוטשילד‪ ,‬שראה אור באיטליה בסוף‬
‫המאה החמש עשרה‪ 14,‬שם מועתקת הצוואה בגיליון הדף סביב כשבמרכזו צוואה‬
‫אחרת‪ ,‬שכותרתה 'אלה מוסרי אלקסנדר בן פיליפוס' הוא… אלכסנדר מוקדון‪ .‬גם‬
‫כותרת הצוואה בכתב היד הזה מתאימה לז'אנר האוניברסלי של צוואות אנשי שם‬
‫‪15‬‬
‫נערצים‪' :‬צוואת מהרי"ח ]‪ [...‬יש מהן שצוה על זרעו לבד ויש מהן לכל האומות'‪.‬‬
‫בדפוס סביונטה הנשכח משנת ‪ ,1551‬שמהווה למעשה דפוס ראשון‪ 16,‬נוצקה הצוואה‬
‫לתוך הקשר מעין מאגי כשנדפסה כנספח ל'שמוש תהלים'‪ ,‬אך בשנת ‪ 1589‬היא נדפסה‬
‫בוונציה בסוף קונטרס 'יורה חטאים' לר' יצחק אליס‪ 17,‬המוקדש לתיקוני התשובה‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫משם מצטטים 'הרוקח' )סימן שטז( ורבנו ירוחם )נתיב כח(‪ ,‬ואותו ראו גם המהרי"ל )שו"ת‬
‫מהרי"ל‪ ,‬קיא(‪ .‬על 'ספר הכבוד' האבוד ועל מציאתו מחדש ראו דן‪ ,‬ר' יהודה החסיד )לעיל הערה‬
‫‪ ,(3‬עמ' ‪.113-103‬‬
‫כתב יד אוקספורד‪ . Ms Opp 337 ,‬גם בכתב יד מילנו הנזכר לעיל מובאת הצוואה אחרי‬
‫הסמ"ק‪.‬‬
‫ראו ב' נרקיס‪ ,‬כתבי יד עבריים מצוירים‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪The Rothschild ;179‬‬
‫)‪ ; Miscellany, The Israel Museum, London, Facsimile Editions (1989‬ב' אליצור‪,‬‬
‫'תאריך כתיבתו של כתב יד רוטשילד'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬סו )תשנ"ט(‪ ,‬עמ' ‪.279-275‬‬
‫על עוד ארבעה כתבי יד שונים הכוללים כותרות אוניברסליות מעין זו ראו שבט )לעיל הערה‬
‫‪ ,(11‬עמ' ‪ ,113‬וכן להלן‪ ,‬הערה ‪ .20‬על ספרות הצוואות עיינו ‪I. Abrahams, Hebrew Ethical‬‬
‫‪ ;J. Dan, ‘Ethical Wills’, EJ , vol. 21, pp. 74-75 ; Wills, Philadelphia 1976‬ז' גריס‪,‬‬
‫ספרות ההנהגות‪ ,‬ירושלים תש"ן‪ ,‬עמ' ‪ .52-51‬הערות מקומיות לכמה מן הסעיפים‪ ,‬בנוסח 'ודווקא‬
‫לזרעו' וכדומה‪ ,‬מופיעות גם בדפוסים השונים; אחת מהן משמשת רקע גם למהלכים שיתוארו‬
‫בהמשך‪ ,‬וראו להלן‪ ,‬הערה ‪ 55‬ובסמוך לה‪ .‬כאן ובהמשך‪ ,‬ההדגשות שלי‪.‬‬
‫ראו עליו אצל שבט )לעיל הערה ‪ ,(11‬עמ' ‪ 5‬הערה ‪ 15‬ושם עמ' ‪ .12‬מהדורה זו נעלמה מעיני‬
‫מדפיסי הנוסחים השונים‪ ,‬שבחרו על פי רוב בדפוס ונציה הידוע המתואר להלן‪.‬‬
‫שאינו אלא הוצאה בשינוי השם של 'יסוד התשובה'‪ ,‬קרקוב שמ"ג‪ ,‬שקדם לו בשש שנים‪,‬‬
‫וראו ‪I. G. Marcus, ‘Haside Ashkenaz – Private Penitenials; An Introduction and‬‬
‫‪Descriptive Catalogue of their Manuscripts and Early Editions’, J. Dan and F.‬‬
‫‪; Talmage (eds.), Studies in Jewish Mysticism, Cambridge 1982, pp. 57-84‬‬
‫י' אלבוים‪ ,‬זרמים ומגמות בספרות המחשבה והמוסר באשכנז ובפולין במאה הט"ז‪ ,‬ירושלים‬
‫תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪ 200‬הערה ‪ ;2‬הנ"ל )לעיל הערה ‪ ,(4‬עמ' ‪ ;41-40‬הנ"ל‪ ,‬פתיחות והסתגרות‪ ,‬ירושלים‬
‫תש"ן‪ ,‬עמ' ‪ 224‬הערה ‪ .3‬במפעל הביבליוגרפיה מתועדות כעשרים הדפסות שונות של הקונטרס‬
‫הזה‪.‬‬
‫‪226‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫מבית מדרשו של ר' אליעזר בעל 'הרוקח'‪ .‬הדפסה זו בקונטרס הפופולרי של תיקוני‬
‫תשובה לשימוש עצמי‪ 18,‬שחזר ונדפס שוב ושוב‪ ,‬הציבה את הצוואה בתחום חדש‪ :‬לא‬
‫צוואה מוסרית–אוניברסלית‪ ,‬לא מסמך מאגי‪ ,‬וגם לא רשימת מצוות דרבנן‪ .‬דומה‬
‫שדווקא למיצוב התרבותי הזה‪ ,‬כחלק אינטגרלי מיצירתה ההלכתית המיוחדת של‬
‫חסידות אשכנז‪ ,‬הייתה השפעה רבה על עיצוב אופיה של הצוואה בתודעת בני הדורות‬
‫הבאים‪.‬‬
‫ב‬
‫הסיפור העממי הגדיל מאוד בתיאור דמותו של ר' יהודה החסיד‪' .‬מעשה בוך' מן המאה‬
‫השש עשרה מקדיש חמישה סיפורים לרש"י אך כשלושים )!( לר' שמואל החסיד ולבנו‬
‫יהודה‪ 19.‬אגב תיאורי הסיפור העממי אין זה מיותר לציין שלפי אחד הסיפורים שם‬
‫סירב הדוכס מרגנשבורג להוראתו של פיליפ השני מלך צרפת לצאת עמו למלחמה‬
‫בטענה‪' :‬אני הולך אחר ר' יהודה החסיד בכל דבר'‪ 20.‬הדוכס מרגנשבורג אינו בודד‬
‫ביחסו זה אל החסיד‪ .‬גם בקרב בעלי ההלכה במאות הארבע עשרה והחמש עשרה‬
‫נמצאו מי שקיימו הזדהות עמוקה עם הספרות החסידית הישנה‪ 21.‬בעניין ברכת 'שהחיינו'‬
‫מכריע ר' ישראל איסרליין כדעת 'ספר חסידים' בנימוק 'אספר חסידים קסמכינן‪,‬‬
‫וידעתי שהשר נהג מאד אחר אותו הספר ]‪ 22.'[...‬אך לא רק 'השר' ר' שלום מנוישטט‬
‫נהה אחרי הספר‪ .‬תשובה של תלמיד אחר שלו‪ ,‬המהרי"ל‪ ,‬עוסקת בהוראה מתוך צוואת‬
‫החסיד עצמה והיא מדגימה את עצמתה הכפולה‪ ,‬הן בעיצוב המנהג והן בעולמו של בעל‬
‫ההלכה‪ .‬התשובה עוסקת במנהג העולם לשחוט תרנגולת שקראה כתרנגול‪ ,‬הנחשב לפי‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫כך מצהירה פתיחתו של הקונטרס‪' :‬יש לך אדם שתוקפו יצרו לחטוא ]‪ [...‬יעיין בסוד ספר קטן‬
‫זה וימצא תשובה וכפרה ]‪ [...‬ולא יצטרך לבייש את עצמו לבא לפני החכם ]‪ .'[...‬כותרתן של‬
‫הצוואות בקונטרס זה היא 'אלו המצוות אשר ציווה מרה"ר ר' יודא חסיד זצ"ל בן הקדוש ר'‬
‫שמואל ]‪ [...‬ואלו הן ]‪.'[...‬‬
‫י"נ שמחוני‪' ,‬החסידות האשכנזית בימי הביניים'‪ ,‬מרקוס )לעיל הערה ‪ ,(3‬עמ' ‪ .50‬באחד‬
‫ממקורותיו הקדומים‪ ,‬כ"י בריל‪ ,‬מצויים כעשרים סיפורים שכאלה‪ ,‬וראו דן‪ ,‬ר' יהודה החסיד‬
‫)לעיל הערה ‪ ,(3‬עמ' ‪ ;163‬ועיינו גם י"י מייטליס‪ ,‬די שבחים פון רבי שמואל און ר' יהודה חסיד‪,‬‬
‫לונדון ‪ ,1961‬עמ' ‪.14-13‬‬
‫דן‪ ,‬ר' יהודה החסיד )לעיל הערה ‪ ,(3‬עמ' ‪ .166‬הדימוי ה'אוניברסלי' של השפעת החסיד קשור‬
‫בעיסוקו הרוחני וביכולותיו‪ ,‬שאליהן נזקקים הכול‪ ,‬גויים ויהודים כאחד‪ .‬הפניית הצוואה 'לכל‬
‫האומות' )לעיל הערה ‪ (15‬משקפת אחריות אוניברסלית דומה‪.‬‬
‫השוו דינרי )לעיל הערה ‪ ,(4‬עמ' ‪ ;157‬י' תא–שמע‪ ,‬כנסת מחקרים‪ ,‬עיונים בספרות הרבנית‬
‫בימי הביניים‪ ,‬כרך א‪ :‬אשכנז‪ ,‬ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪H. Soloveitchik, ‘Piety, ;336-328‬‬
‫‪Pietism, and German Pietism: Sefer Hasidim I and the Influence of Hasidei‬‬
‫‪ ;Ashkenaz’, JQR, 92 (2002), pp. 485-487‬שבט )לעיל הערה ‪ ,(11‬עמ' ‪ .59-51‬על תפקיד‬
‫‪22‬‬
‫הספרות החסידית בעיצוב ספרות המוסר ראו גריס )לעיל הערה ‪ ,(15‬עמ' ‪ 15-14‬ובמקורותיו‪.‬‬
‫ר' ישראל איסרליין‪ ,‬תרומת הדשן‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪',‬פסקים וכתבים'‪ ,‬סימן קלא‪.‬‬
‫‪227‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫הגמרא כאיסור משום 'דרכי האמורי'‪ 23.‬המהרי"ל מצדיק מיד את המנהג המוזר‪,‬‬
‫המגובה בסעיף מפורש מן הצוואה‪ ' :‬אמת‪ ,‬כי כן ציווה החסיד'‪ 24.‬בדיונו הוא מביא את‬
‫פתרון הפשרה של רבו‪ ,‬ר' אברהם קלוזנר‪ ,‬בין הגמרא לבין 'מנהג העולם'‪ ,‬אך הוא‬
‫מעדיף על פניו פתרון חד–משמעי יותר‪ :‬הוא הופך את נוסחת הגמרא ומוסיף בה מילה‬
‫אחת‪ .‬הנוסחה החדשה‪ ' ,‬אין זה מדרכי האמורי'‪ ,‬תואמת להפליא את הצוואה ואת‬
‫המנהג‪ .‬המקור התלמודי נראה כאן כ'טקסט פתוח' הממשיך 'להיכתב' דרך פרשנות‬
‫ושינויי גרסה‪ ,‬ואילו הצוואה מופיעה כאן כטקסט מצווה שמשמעו 'אמיתי'‪ :‬סגור‪,‬‬
‫מדויק וחסר גמישות‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫כמובן‪ ,‬תפוצתן של צוואות אלה‪ ,‬העוברות בעל פה בוורסיות שונות‪ ,‬ומידת‬
‫ההקפדה עליהן‪ ,‬משתנות ממקום למקום‪ 26,‬אך בעולמם של הספר הנדפס ושל ספרות‬
‫הקאנון ההלכתית המתגבשת רב דווקא משקלן של מובאות–המשנה מהצוואה בספרות‬
‫הראשונים‪ .‬דרך סעיפי הצוואה המצוטטים על ידי המהרי"ל‪ ,‬התשב"ץ‪ ,‬רבנו ירוחם‬
‫וה'רוקח' חודרת הצוואה אל השולחן ערוך ובעיקר אל הגהות הרמ"א‪ 27.‬סעיפים דוגמת‬
‫'שלא לשחוט שום אווז בטבת ושבט' שמא ימות השוחט‪ ,‬או 'שנים שהיו שונאים זה‬
‫לזה‪ ,‬אין לקברם יחד'‪ ,‬מופיעים שם כהלכה פסוקה‪ 28.‬בעלי התשובות כבר אינם נזקקים‬
‫לספרות מתווכת שכזו‪ ,‬וגם סעיפיה האחרים של הצוואה‪ ,‬הנדפסת בשוליו של 'יורה‬
‫חטאים'‪ ,‬מהווים עבורם מקור להלכה ולדיון‪ 29.‬הדיונים בשאלות שמעוררת הצוואה‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪228‬‬
‫בבלי‪ ,‬שבת סז ע"ב‪ ,‬והשוו משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות עבודת כוכבים יא‪ ,‬ד; שו"ע‪ ,‬יו"ד‪,‬‬
‫קעט ג ודברי הרמ"א שם‪ ,‬על פי דברי רא"ק שבמהרי"ל‪.‬‬
‫שו"ת מהרי"ל‪ ,‬סימן קיא‪ ,‬וראו דינרי )לעיל הערה ‪ ,(4‬עמ' ‪ .157‬על תשובה זו ראו גם ד'‬
‫שפרבר‪ ,‬מנהגי ישראל‪ ,‬ח"ב‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪ ,‬עמ' ט‪-‬יא‪.‬‬
‫ראו שבט )לעיל הערה ‪ ,(11‬עמ' ‪.11-9‬‬
‫השוו למשל מהר"י זק בביאורי הסמ"ג שלו )נדפסו בתוך סמ"ג השלם‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪,‬‬
‫מצות ל"ת נא(; שו"ת מהר"י פרובנציאלי )נדפס לראשונה בירושלים תשמ"ט(‪ ,‬סימן יג; שו"ת‬
‫מהר"ם מינץ‪ ,‬סימן עט; תורת חסד‪ ,‬שלוניקי תפ"ג‪ ,‬רסח; שב יעקב‪ ,‬סימן כג; בית לחם יהודה‪,‬‬
‫יו"ד שסב סק"ו; שבות יעקב‪ ,‬ח"ב‪ ,‬צו; בנין ציון‪ ,‬ח"א‪ ,‬קכד; ערוגת הבושם‪ ,‬יו"ד כז ועוד‪.‬‬
‫ראו ב"י ושו"ע‪ ,‬יו"ד‪ ,‬שסב ג‪ ,‬ד‪ ,‬ו; רמ"א יו"ד יא ד‪ ,‬קעט ג‪ ,‬שלט א‪ ,‬שסג ב‪ ,‬רסה יא )מקרה‬
‫זה סבוך יותר‪ ,‬וראו גר"א שם( ובמקורותיהם המפורשים שם‪ ,‬וכן ארחות חיים‪ ,‬ח"ב‪ ,‬הלכות אבל‬
‫סימן לא; תשב"ץ קטן‪ ,‬סימן תקנא‪ ,‬ובמה שמביא בשמו הרמ"א בדרכי משה יו"ד יא ב‪ .‬השימוש‬
‫בדברי הצוואה הוא גם חלק מתהליך רחב יותר של חדירת 'קבלת החסיד' והנהגותיה אל ה'בית‬
‫יוסף' ממקורות ספרותיים נוספים‪ ,‬כגון 'כתרי אותיות' )ב"י‪ ,‬לו א‪-‬ב(‪ ,‬ומספרות אשכנזית מגוונת‬
‫דרך מובאות–משנה כגון 'ספר אור זרוע' )או"ח‪ ,‬קמו ב ועוד(‪' ,‬אגור' )או"ח‪ ,‬סא ג ועוד( וסמ"ק‬
‫)פג ד(‪ ,‬וכמובן 'ספר חסידים' עצמו‪ ,‬המהווה מקור הלכה לגיטימי ומוערך )ב"י‪ ,‬או"ח‪ ,‬לב מז; לו‬
‫א; מו ט; סא ג; קמו ב; תנה א ועוד‪ ,‬וכן בשו"ע‪ ,‬או"ח‪ ,‬רפח ג; מו א(‪ .‬וראו גם חיים שמעון דב בן‬
‫אריה ליב‪ ,‬שבעים תמרים‪ :‬ביאור על צוואת רבינו יהודה החסיד ז"ל‪ ,‬ורשה תר"ס‪ ,‬דף עו ע"ב‪.‬‬
‫שו"ע‪ ,‬יו"ד‪ ,‬יא ד; שסב ו‪ ,‬בהתאמה‪ .‬ראו ש"ח קוק‪ ,‬עיונים ומחקרים‪ ,‬ח"ב‪ ,‬ירושלים תשכ"ג‪,‬‬
‫עמ' ‪.55-53‬‬
‫ראו אוסף המקורות העצום שריכז הרב מרגליות בהערות לצוואה שבהוצאתו הנזכרת )לעיל‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫נושאים אופי הלכתי‪ ,‬משל הייתה זו גמרא או משנה האומרת 'אילן העושה פירות ב'‬
‫פעמים בשנה יש לקצצו מיד'‪ ,‬או 'לא יסתום אדם חלון או פתח לגמרי שלא יזיקו‬
‫‪30‬‬
‫השדים‪ ,‬כי דרכן לצאת בו‪ ,‬אלא ינקוב בו נקב'‪.‬‬
‫'יורה חטאים' — שבו מופיעים‪ ,‬כאמור‪ ,‬פירוטי תשובת המשקל של חסידי אשכנז‬
‫ולצִדם צוואת החסיד‪ — 31‬נדפס שוב ושוב במאות השבע עשרה והשמונה עשרה‪ .‬עניין‬
‫רב יש בגורלם הדומה של שני החיבורים‪ :‬שניהם הוטמעו עמוקות בתרבותו של‬
‫הציבור האשכנזי‪ ,‬ובעלי ההלכה בכללו‪ ,‬וסמכותם לא פגה גם מאות רבות לאחר‬
‫שההקשר הריאלי של חסידי אשכנז שבתוכו נוצרו כבר עבר מן העולם‪ 32.‬בעלי ההלכה‪,‬‬
‫כדרכם‪ ,‬כשם שהם מבקשים להקל בתשובת המשקל של רוצח או נואף‪ ,‬כך הם‬
‫‪33‬‬
‫מבקשים להתיר את השאלות המובאות לפניהם ולהוציאן מכלל איסורי הצוואה‪.‬‬
‫היתרים מקומיים מעין אלה‪ ,‬כדרך בעלי ההלכה‪ ,‬אינם מערערים על סמכותו של טקסט‬
‫מקודש אלא מבקשים בו פתחי היתר — וכך‪ ,‬כידוע‪ ,‬דווקא מחזקים את סמכותו‪.‬‬
‫הטמעת תורת התשובה והנהגות הצוואה‪ ,‬כמו הטמעת גופי ידע ומסורת נוספים‬
‫ממורשת חסידי אשכנז ומשל זולתם‪ 34‬בספרות ההלכה‪ ,‬וכן סוגי ההמשגה וה'פתרון'‬
‫שמעניק להם מיצובם המחודש — כל אלה מהווים פרשה חשובה בתולדות ההלכה‪ ,‬ואין‬
‫כאן מקומה‪ .‬אך דומה ששילובה רב–הפנים של תורת חסידי אשכנז אל תוך עולם‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫הערה ‪ (9‬וכן במקורות שבדיונים המפורטים בספרו של ש' ויגדר‪ ,‬ליקוטי הלכות על צוואת ר'‬
‫יהודה החסיד‪ ,‬מונסי תשמ"ב‪ .‬דוגמה אזוטרית במיוחד יש לראות בתשובתו המדהימה של ר' דוד‬
‫אופנהיים‪ ,‬שבשנת ‪ 1705‬הוכיח את אב"ד הידלבורג על שהסכים לכהן שם‪ ,‬נגד הוראת הצוואה‪,‬‬
‫'לא ידור רב בהידלבורג כי לא יארך ימים' )סעיף נא(‪ ,‬ובניסיונו של הרב להתנצל בעזרת גרסה‬
‫אחרת של הצוואה‪ ,‬לפיה 'רב ששמו שמואל' בדווקא‪ .‬ר' דוד שב ומשיג עליו‪' :‬אקרא פירוקא‬
‫לסכנתא? ואיך נכנסים בגדר הספק בחילופי נוסחאות? ]‪ [...‬ובפרטות בעסק רבנות צריך לזהור ]![‬
‫טפי ]‪ [...‬וחמירא סכנתא כי האי מאיסורא ]‪ [...‬כל איש הירא והחרד על דבר ה' נזהרים מאוד‬
‫בצוואת רי"ח על דרך "שאל אביך ויגדך זקיניך ויאמרו לך"' )שו"ת נשאל דוד‪ ,‬אה"ע לה‪-‬לו(‪.‬‬
‫סעיפים כ‪ ,‬מד‪ ,‬בהתאמה‪.‬‬
‫ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪ .17‬במקביל‪ ,‬מאז סוף המאה השבע עשרה‪ ,‬צורפה הצוואה ל'ספר חסידים'‬
‫גופו ונדפסה עמו בכמה ממהדורותיו‪ .‬הוצאות כאלה ידועות לי מאז הוצאת זולצבאך תמ"ה‬
‫)‪ .(1685‬בלבול המונחים בין 'ספר חסידים' לבין הצוואה‪ ,‬הנפוץ אצל הפוסקים המפנים אל‬
‫מקורותיהם )ראו למשל שבט ]לעיל הערה ‪ ,[11‬עמ' ‪ ,(3‬קשור גם בעובדה ביבליוגרפית זו‪.‬‬
‫כדבריו היפים של יעקב אלבוים‪' :‬השפעתה של שיטת התשובה מבית מדרשם של חסידי‬
‫אשכנז לא פסקה‪ ,‬כאמור‪ ,‬גם כאשר שאר פינותיה של תורת המוסר שלהם נזנחו ]‪' ;'[...‬הכל הודו‪,‬‬
‫כך נראה‪ ,‬בתוקפה של ספרות זו בצדדים המעשיים שבה‪ .‬יהדות פולין ואשכנז‪ ,‬ההולכת ונעשית‬
‫מחמירה יותר‪" ,‬ששה" כאילו לקבל גם את חומרותיה של זו' )אלבוים ]לעיל הערה ‪ ,[4‬עמ' ‪,12‬‬
‫‪ ,150‬בהתאמה(‪.‬‬
‫ראו במקורות המצוינים לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,29‬ובקונטרסים המוזכרים להלן‪ ,‬הערה ‪.128‬‬
‫ראו למשל י' דינרי‪' ,‬מנהגי טומאת הנידה‪ ,‬מקורם והשתלשלותם'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬מט )תש"ם(‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,324-302‬ועליו אצל י"מ תא–שמע‪' ,‬הרחקות נידה באשכנז הקדומה‪ :‬החיים והספרות'‪ ,‬סידרא‪ ,‬ט‬
‫)תשנ"ג(‪ ,‬עמ' ‪ ;170-163‬הנ"ל‪"' ,‬אל מלך נאמן"‪ :‬גלגולו של מנהג'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬לט )תש"ל(‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;186-184‬א' גרוסמן‪' ,‬שורשיו של קידוש השם באשכנז הקדומה'‪ ,‬קדושת החיים וחירוף הנפש‪,‬‬
‫ירושלים תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪ ;121-107‬הנ"ל‪ ,‬חכמי צרפת‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;268-267‬הנ"ל‪' ,‬בין‬
‫‪ 1012‬ל–‪ ,1096‬הרקע התרבותי והחברתי לקידוש השם בתתנ"ו'‪ ,‬יהודים מול הצלב — גזרות‬
‫ל‬
‫‪229‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫הפסק הוא רק דוגמה אחת למהותה הרבגונית של ההלכה האשכנזית‪ ,‬שבה לספרות‬
‫חוץ–תלמודית — 'ספרים חיצוניים'‪ ,‬בלשונם הלא–מסתייגת של ראשונים ואחרונים‪— 35‬‬
‫תפקיד חשוב בגיבושה של תורת אשכנז לדורותיה‪ .‬ספרות מדרשית מגוונת‪ ,‬ספרי‬
‫מנהגים‪ ,‬ספרות חסידים אשכנזית‪ ,‬ספרי קבלה ומנהגים שבמציאות נאספים כולם אל‬
‫תורת אשכנז‪ 36‬בלי להזדקק לקטגוריות היררכיות ברורות‪ .‬כל דור מביא עמו ספרות‬
‫משלו אך דומה שכושר הספיגה וההפנמה מתמיד‪ .‬התוצאה מזכירה לעתים תל ארכיאולוגי‬
‫ששכבה אחת נאספת בו אל חברתה‪ .‬תהליך זה‪ ,‬המתרחש בעולם המנהג של בעלי‬
‫התוספות או בתורתה של חסידות אשכנז‪ ,‬יתרחש שוב‪ ,‬כעבור מאות שנים‪ ,‬עם קבלת‬
‫האר"י ומנהגיו‪ .‬את שעשו חכמי אשכנז ובעלי תוספות במנהג מקומם‪ 37,‬ואת שעשה‬
‫ה'אגור' )או ה'בית יוסף'( בזוהר‪ 38,‬יעשה הרמ"א בצוואת החסיד ויעשו הט"ז והמג"א‬
‫‪39‬‬
‫ב'כתבים' ו'כוונות'‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫‪230‬‬
‫תתנ"ו בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.73-55‬‬
‫ראו למשל מחזור ויטרי‪ ,‬סימן תקיז; תוספות לברכות יח ע"ב‪ ,‬פסחים מ ע"ב‪ ,‬ע"ז סה ע"ב;‬
‫ראבי"ה‪ ,‬ח"ב‪ ,‬מגילה סי' תקצה; אור זרוע‪ ,‬ח"ב‪ ,‬תכא; מג"א תרצ ס"ק כב‪ ,‬וכן שו"ת הרמ"א לה;‬
‫שו"ת שבות יעקב‪ ,‬ח"ב‪ ,‬צ; שו"ת חתם סופר‪ ,‬או"ח קג‪ ,‬קנט; שו"ת בית שערים‪ ,‬או"ח שעד; שם‪,‬‬
‫יו"ד תכז‪.‬‬
‫היחסים בין 'אשכנז' ל'ספרד' משתנים מתקופה לתקופה‪ .‬בתקופות הנידונות כאן אין הפרדה‬
‫אפריורית בין עולמות הפסק‪ ,‬השותפים לעתים לאותם ספרי 'קאנון'‪ ,‬כגון השו"ע והרמ"א‪,‬‬
‫המשמשים פעמים רבות‪ ,‬גם אם ביחסי עצמה מתחלפים‪ ,‬כיסוד מגדיר משותף‪ .‬מבחינה זו מהווה‬
‫השו"ע המלווה ב'מפה' חלק בלתי נפרד מ'מצבור' ההלכה האשכנזי ומקובעי דרכי הילוכו‪ .‬על‬
‫מגמותיו העצמיות של ר' יוסף קארו בגיוון המקורות שבשימושו ראו תא–שמע )להלן הערה ‪.(38‬‬
‫ראו למשל י"מ תא–שמע‪ ,‬מנהג אשכנז הקדמון‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪.‬‬
‫ראו למשל מ' קוניץ‪ ,‬בן יוחאי‪ ,‬וינה תקע"ה‪ ,‬דף קלו ע"א‪' :‬ויטעהו שורק בתוך גן עדן אמרי‬
‫חז"ל'‪ ,‬וע"ש; י' כ"ץ‪ ,‬הלכה וקבלה‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;69-61‬י"מ תא–שמע‪' ,‬ר' יוסף קארו‬
‫בין ספרד לאשכנז'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬נט )תש"ן(‪ ,‬עמ' ‪ ;170-153‬מ' חלמיש‪ ,‬הקבלה בתפילה בהלכה‬
‫ובמנהג‪ ,‬רמת–גן תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.180-161‬‬
‫פירושו של המגן אברהם לחלק אורח חיים כולל קרוב למאה )!( שימושים ישירים ב'כוונות'‬
‫וב'כתבים' של האר"י כמקור הלכתי‪ .‬אם נצרף לכך את חלק הארי של כמאתיים ושלושים‬
‫שימושיו בספר השל"ה‪ ,‬שנושאם ענייני קבלה שרבים מהם מקורם באר"י‪ ,‬נקבל מסה עצומה‬
‫מתורת האר"י שחדרה אל תוך 'מגיני ארץ' עצמם‪ .‬תופעה חשובה זו כמעט לא זכתה להזכרה‪ ,‬כל‬
‫שכן לעיון ולמחקר‪ .‬דומה שעד היום‪ ,‬היחיד שעמד עליהם ועל משמעותם העקרונית היה ר' חיים‬
‫אליעזר שפירא ממונקאטש‪ ,‬אגב השגתו החריפה על דברי החת"ם סופר‪' :‬והנה מה שכתב ]החת"ם‬
‫סופר[ "וכן אני אומר כל המערב דברי קבלה עם ההלכות הפסוקים חייב משום זורע כלאים" וכו'‬
‫חס ליה להגאון הצדיק ז"ל להיות כוונתו בפשיטות‪ ,‬וכי מרנא המגן אברהם שמלאים דבריו‬
‫בשו"ע או"ח מכתבי האריז"ל להלכה בהרבה מקומות ‪ ,‬וכן מרן הב"י ושארי הפוסקים שהביאו‬
‫מזוה'ק ומאריז"ל למנהג להלכה בספריהם על כל אלו יאמרו שהיו זורעי כלאיים ח"ו? ]‪) '[...‬שו"ת‬
‫מנחת אלעזר‪ ,‬ח"ב‪ ,‬מונקטש תרפ"ב‪ ,‬עח(‪ .‬ראו ח' צ'רנוביץ'‪ ,‬תולדות הפוסקים‪ ,‬ח"ג‪ ,‬ניו–יורק‬
‫תש"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;172‬חלמיש )לעיל הערה ‪ ,(38‬עמ' ‪.189‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫ג‬
‫נתמקד בצוואת החסיד‪ .‬כושר הקליטה שתואר לעיל מותנה כנראה במידה מסוימת של‬
‫חוסר הזדקקות לקביעת טיבם הנבדל והמדויק של מקורות שונים ובמידה מסוימת של‬
‫חוסר עניין‪ ,‬שלא לומר אדישות‪ ,‬כלפי דירוגים היררכיים חד–משמעיים‪.‬‬
‫העת החדשה מבשרת גם כאן מנגינות חדשות‪ .‬מאז ימי הרנסאנס נושאת עמה‬
‫העת החדשה בכנפיה את המחשבה הביקורתית ואת ביקורת המקורות‪ :‬מקורות‬
‫הידיעה ומקורות המסורות המקודשות הפוסעות בעקבותיה‪ .‬הדים מגוונים להלכי‬
‫הרוח הללו אפשר למצוא גם בעולם היהודי האשכנזי בן הזמן‪ .‬ענייננו כאן אינו‬
‫בצדדים הגלויים והתופסים את עין המתבונן‪ ,‬כגון המשיכה אל ה'חכמות' ואל‬
‫המדעים‪ ,‬או הדפסת ספרי חקירה נשכחים‪ 40,‬אלא בעולמה המושגי המופנם של הכתיבה‬
‫ההלכתית הנתונה בידי יחידים גדולי כישרון המתבודדים בחדרי לימודם או עסוקים‬
‫בהנהגת קהילותיהם‪ .‬תפקידם של פוסקים אלה מציב אותם‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בעמדת‬
‫ייצוג והזדהות מלאה עם הקהילה ועם מסורותיה‪ ,‬בתוך חוגו של העולם היהודי‬
‫הסגור‪ ,‬אך עיון מעמיק יותר בדמותם ובכתיבתם מגלה תמונה מורכבת וגם‬
‫‪41‬‬
‫סוערת יותר של תמורות עמוקות בדרכי החשיבה והלימוד ובאופני הערכת המקורות‪.‬‬
‫כתיבתו של ר' יחזקאל לנדא )אפטא ‪ - 1713‬פראג ‪ ,(1793‬רבה הנודע של פראג‪,‬‬
‫המכונסת בספרו רב–ההשפעה ה'נודע ביהודה' )להלן‪ :‬נוב"י(‪ 42,‬מדגימה מפגש‬
‫‪ 40‬ראו למשל ע' אטקס‪' ,‬לשאלת מבשרי ההשכלה במזרח אירופה'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬נז )תשמ"ח(‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;114-91‬ש' פיינר‪ ,‬מהפכת הנאורות‪ :‬תנועת ההשכלה היהודית במאה ה–‪ ,18‬ירושלים תשס"ב‪,‬‬
‫ובייחוד שם‪ ,‬עמ' ‪ .71‬חשיבה 'משכילית'–רציונלית גלויה מעין זו היא שעולה מיחסו המפתיע של‬
‫ר' יונתן אייבשיץ לסעיף הצוואה שהובא להלכה ברמ"א )יו"ד‪ ,‬יא י( על הסכנה שבשחיטת אווזים‬
‫בטבת ובשבט‪' :‬חס ושלום להקפיד על כך כמו שראיתי עושים כמה שוחטים והוא בגדר דרכי‬
‫האמורי כיוון שאין הדבר מהקש הטבעי והשכלי ]‪ [...‬כי אז בימי ר' יהודה החסיד היה הזמן‬
‫גורם כי רבו אז המכשפים באווזות ]‪ [...‬כנודע בכתבי מעשיות שיש על זה מר"א מגרמיזא לבטל‬
‫כוחם ]‪ [...‬אבל בזמן הזה ודאי אין להקפיד' )כרתי ופלתי ליו"ד‪ ,‬יא(‪ .‬והשוו דבריו לדברי ר' ניסים‬
‫שלמה אלגאזי )‪ ,1683-1610‬אזמיר וארץ–ישראל( ולשימושם במאה התשע עשרה בידי הרב‬
‫הגרמני המשכיל ר' ישראל ליפשיץ )‪ (1860-1782‬בפירושו למשנה‪' ,‬תפארת ישראל' לסנהדרין ז‪,‬‬
‫ז‪ ,‬אות סט‪.‬‬
‫‪ 41‬בנושא חשוב זה המחקר עדיין בראשיתו‪ .‬לעת עתה ראו י"מ תא–שמע‪' ,‬סדר הדפסתם של‬
‫חידושי הראשונים לתלמוד'‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬נ )תשל"ה(‪ ,‬עמ' ‪ ;336-325‬הנ"ל‪' ,‬הגר"א ובעל "שאגת‬
‫אריה" ה"פני יהושע" וספר "ציון לנפש חיה"‪' :‬לתולדותיהם של הזרמים החדשים בספרות‬
‫הרבנית ערב תנועת ההשכלה'‪ ,‬סידרא‪ ,‬טו )תשנ"ט(‪ ,‬עמ' ‪J. Schacter, Rabbi Jacob ;191-181‬‬
‫‪Emden: Life and Major Works, Harvard 1988, pp 499-591; E. Reiner, ‘Beyond‬‬
‫‪the Realm of the Haskalah – Changing Learning Patterns in Jewish Traditional‬‬
‫‪ ; Society’, Simon Dubnow Institute, Yearbook, 6 (2007), pp. 123-133‬וראו גם מ'‬
‫ברויאר‪' ,‬תורת התעודות של בעל שאגת אריה'‪ ,‬מגדים‪ ,‬ב )תשמ"ו(‪ ,‬עמ' ‪.22-9‬‬
‫‪ 42‬ספר הנודע ביהודה 'קמא' יצא לאור בידי מחברו בשנת ‪ .1776‬חלק נוסף‪' ,‬תנינא'‪ ,‬נדפס בידי‬
‫בניו לאחר פטירתו‪ ,‬בשנת ‪ .1810‬לאוטוריטה המיוחדת של ספרו זה נודעת השפעה עצומה על‬
‫עולם הפסק מהמאה התשע עשרה ועד היום‪' :‬כך מקובלני מרבותי שהנודע ביהודה והחת"ס‬
‫‪231‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫מעמיק מעין זה בין עמדותיו בשאלות הזמן לבין גיבוש העדפות ספרותיות בעולם‬
‫הפסק‪.‬‬
‫בשורה ארוכה של תשובות הכלולות בספרו זה מנסה הנוב"י 'לטהר' את המתודה‬
‫ההלכתית ממעורבותם של מקורות חוץ–תלמודיים שונים‪ :‬זה גורלם של הזוהר‪ ,‬של‬
‫תיקוני התשובה ושל ספרות קבלית עממית‪ ,‬וזה גם גורלה של צוואת החסיד‪ ,‬מושא‬
‫עיוננו זה‪ ,‬שזכתה אף היא להרחקה דומה‪ 43.‬במאבקיו של הנוב"י ניכרת תחושה חריפה‬
‫של צורך השעה‪ :‬מנקודת מבטו‪ ,‬השבתאות והפרנקיזם מהווים גלגול עכשווי‪ ,‬סוטה‪,‬‬
‫של היסוד הקבלי שיצא מגדרו ועתה הוא מאיים על הבניין כולו‪ .‬אך לצד היסוד הנאבק‬
‫ניכרת בתנועת הסינון הזו גם משאלה פנימית יותר הקשורה בתפיסת עולמו הבסיסית‪,‬‬
‫והיא שאיפה מתמדת לשוב אל קודקס סמכותי ומוצק‪ ,‬תלמודי באופיו‪ ,‬שרק הוא‬
‫‪44‬‬
‫מאפשר את השגת האמת‪ ,‬שהיא–היא )בגלגול מעין–מדעי( מטרתה של פסיקת ההלכה‪.‬‬
‫נעיין מעט בתשובתו העוסקת בצוואת החסיד‪.‬‬
‫בין סעיפיה הידועים ביותר של הצוואה יש למנות את הוראותיה המגבילות בענייני‬
‫חתונה‪ 45.‬אחדות מהן נוגעות לשידוכים בין קרובים ואחרות אוסרות שידוך חתנים‬
‫ומחותנים ששמותיהם זהים‪ .‬לשאלה שגרתית מעין זו נדרש הנוב"י על ידי תלמיד‬
‫קרוב‪ ,‬ר' דוד דייטש‪ ,‬בשנות השמונים של המאה השמונה עשרה‪ ,‬וזו תשובתו‪:‬‬
‫הלילה הזה הגיעני מכתבך אשר אתה שואל בדבר השידוך המדובר לגיסתך עם‬
‫בן תורה ויחסן‪ ,‬רק שבשעת חליו השינוי שם שלו הוא כשם אבי הבתולה‪.‬‬
‫אהובי תלמידי לולא אהבתך אין דרכי להשיב בענינים כאלו דברים שאין להם‬
‫‪46‬‬
‫שורש בתלמוד ובפוסקים אך גודל אהבתך הוציאני חוץ לגדרי‪.‬‬
‫במקום להתיר בפשטות‪ ,‬כמקובל במקרה קל שכזה‪ ,‬שבו השם הזהה הוא רק שם‬
‫נשלחו מן השמים לקבוע הלכות בישראל' )קונטרס שם משמואל‪ ,‬מונקאטש ת"ש‪ ,‬עמ' ט(‪ .‬ראו‬
‫למשל דרשות חת"ס‪ ,‬דף קג; שו"ת חת"ס‪ ,‬ח"ו‪' ,‬ליקוטים' סד; שו"ת דברי חיים‪ ,‬ח"ג )מפתח(‪,‬‬
‫ברוקלין תשס"ב‪ ,‬עמ' תרס"ו ואילך‪.‬‬
‫‪ 43‬עניין זה הוא אחד ממוקדי עיוני בעבודת הדוקטור שאני עסוק כעת בכתיבתה‪' :‬מפראג‬
‫לפרשבורג‪ :‬כתיבה הלכתית בתוך עולם משתנה‪ ,‬מה"נודע ביהודה" אל ה"חת"ם סופר"‪.'1840-1730 ,‬‬
‫ראו‪ ,‬לפי שעה‪ ,‬שו"ת נוב"י קמא‪ ,‬או"ח לה‪ ,‬יו"ד עד; תנינא‪ ,‬אה"ע עט; שו"ת תשובה מאהבה‪,‬‬
‫ח"א א; י"א קמלהאר‪ ,‬מופת הדור‪ ,‬מונקאטש תרס"ג‪ ,‬עמ' ‪D.B. Sinclair, ‘Halakhic ;46-42‬‬
‫‪Methodology in the Post Emancipation Period: Case Studies in the Responsa of‬‬
‫‪R. Yechezkel Landau’ , Le’ela, 45 (1998), pp 16-22‬‬
‫‪ 44‬בנוסף למצוין בהערה הקודמת ראו שו"ת נוב"י קמא‪ ,‬אה"ע צג; תנינא‪ ,‬או"ח טו‪ ,‬יו"ד קצח‪.‬‬
‫על הממד האקטואלי של תשובת הנוב"י בנושא הצוואה כבר עמד הרב עובדיה יוסף על פי דרכו‪,‬‬
‫ראו שו"ת יביע אומר ח"ב‪ ,‬אה"ע ז‪.‬‬
‫‪ 45‬סעיפים כב‪-‬לב‪.‬‬
‫‪ 46‬שו"ת נוב"י תנינא‪ ,‬אה"ע עט‪.‬‬
‫‪232‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫נוסף‪ 47,‬מעצבת הרתיעה מן העיסוק ה'לא תלמודי' את תוכן הדיון‪ ,‬את חריפותו‪ ,‬ואת‬
‫הניסוח המכליל‪:‬‬
‫דע תלמידי החביב ויהיו דברים הללו חקוקים על לוח לבך לזכרון‪ ,‬הכלל‬
‫הגדול שאין לכל חכמים שאחר התלמוד רשות לומר דבר נגד התלמוד והאומר‬
‫‪48‬‬
‫דבר לסתור קוצו יו"ד מדברי התלמוד לא יחשב בכלל חכמי ישראל‪.‬‬
‫התלמוד‪ ,‬המוצג כאן כמין ספר תורה חדש )'קוצו ]של[ יו"ד'(‪ ,‬מהווה קריטריון מוחלט‬
‫לקביעת סמכותם ההלכתית של היגדים כאלה ואחרים אך גם לשרטוט גבולות הסוציולוגיה‪:‬‬
‫מי ייחשב בכלל 'חכמי ישראל' ומי יידחה‪ .‬לצד המשמעות הלוחמנית שיש לרטוריקה‬
‫מאיימת זו כלפי דמותו הידועה והנערצת של ר' יהודה החסיד‪ ,‬קשה שלא לשמוע בה‬
‫גם הד לצלילי ההווה‪ .‬במתח שבו שרוי הנוב"י סביב זהותה של האליטה הרבנית דומה‬
‫שגם 'חסידים' מהמאה השמונה עשרה ניבטים אלינו מבין חרכיו של אותו החסיד‬
‫ה'ישן' הידוע‪ 49.‬החשש מפני 'תורה חדשה' של חסידי הזמן‪ 50‬משתתף בעצמת הכתיבה‬
‫המתפלמסת כשהוא מושלך–לאחור כקריטריון שופט ומסנן‪ .‬עכשיו‪ ,‬לאחר ההצהרה‬
‫התלמודית‪ ,‬המשמשת מעין 'תעודת זהות' משרטטת גבולות‪ ,‬פונה הנוב"י לתיאור גלוי‬
‫ומודע של דרכו בפתרון דיסוננסים בין גוף הידע הסמכותי‪ ,‬הוא התלמוד‪ ,‬לבין 'חכמי‬
‫ישראל'‪ ,‬נושאיה של מסורת ההלכה המגוונת‪ ,‬המתגלה לעיניו הטהרניות של הנוב"י‬
‫כשהיא עמוסה אמירות מאיימות 'נגד התלמוד'‪:‬‬
‫ואמנם כשאנו מוצאים אחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה וביראה בלי ספק‬
‫שכתב בספר דבר הסותר לדברי התלמוד חייבים אנו למשכוני נפשין לתרץ‬
‫‪51‬‬
‫דבריו שלא דבר רק לשעה או למשפחה פרטית ודברי תלמוד הם על הכלל‪.‬‬
‫ר' יהודה החסיד )או כל חכם אחר הפוסק לכאורה 'נגד התלמוד'( ישוב וייכלל בתוך‬
‫חכמי ישראל רק אם יצומצמו דבריו לנסיבות מיוחדות‪ .‬לא אוקימתא שגרתית היא‬
‫‪47‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫‪51‬‬
‫ראו המקורות המובאים אצל מרגליות )לעיל הערה ‪ ,(9‬עמ' יט אות לה‪.‬‬
‫שו"ת נוב"י תנינא‪ ,‬אה"ע עט‪.‬‬
‫הלשון החוזרת בהמשך התשובה )'החסיד ]‪ [...‬החסיד ]‪ ('[...‬מחזקת את הרושם הזה וייתכן‬
‫שכך יש להבין את העוקץ הטמון בלשונו בהמשך על 'אחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה וביראה‬
‫בלי ספק'‪ ,‬להבדיל בין ספק לוודאי ובין חסיד )אשכנזי 'אמיתי'‪ ,‬בן המאה השתים עשרה( לחסיד‬
‫)חדש‪ ,‬בעש"טי או אחר(‪ .‬הנוב"י רגיל בעקיצות לשוניות מעין אלה על חסידים וצדיקים‪' :‬ועל‬
‫הדור היתום הזה אני אומר ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בהם וחסידים יכשלו בם' )שו"ת נוב"י‬
‫קמא‪ ,‬יו"ד צג(; 'כי עכשיו צריך להוציא מליבן של צדיקים ]![' )דרושי הצל"ח‪ ,‬ורשה תרמ"ד‪,‬‬
‫דרוש ד(; 'ואומר אני על הדור הזה ]‪ [...‬ופשוטיהן טהורים ומקובליהון טמאים ' )שם‪ ,‬דרוש לט(‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫מאז חרמות תקל"ב )שתשובה זו מאוחרת להם בכעשר שנים(‪ ,‬עשיית דברים נגד התלמוד היא‬
‫מהשכיחות שבטענות נגד החסידים‪ ,‬וראו מ' וילנסקי‪ ,‬חסידים ומתנגדים‪ ,‬ח"א‪ ,‬ירושלים תש"ל‪,‬‬
‫עמ' ‪ 176 ,156 ,93‬ועוד‪.‬‬
‫שו"ת נוב"י תנינא‪ ,‬אה"ע עט‪.‬‬
‫‪233‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫שתאפשר את השבת ההרמוניה אלא דווקא כזו שבה דברי התלמוד יהיו 'על הכלל'‬
‫וקביעותיו של 'מתנגד התלמוד' הן שיידחו לשוליים‪ 52.‬לפני שיפנה הנוב"י ליישום דרך‬
‫ה'תשובה' הזו עבור ר' יהודה החסיד הוא פורט כמה מן הסטיות שהוא מזהה בצוואתו‪:‬‬
‫וכיוצא בזה אנו מוצאים לרבינו יהודה החסיד בצוואה שלו דברים שכמעט‬
‫אסור לנו לשומעם‪ ,‬כי הוא אומר שלא ישא בת אחותו ובגמרא אמרו שהוא‬
‫מצוה‪ 53,‬הוא אומר שלא ישא אב ובנו שתי אחיות ורב פפא ובנו נשאו שתי‬
‫‪54‬‬
‫בנות של אבא סוראה ]‪.[...‬‬
‫צוואת החסיד מתגלה כטקסט מאיים‪ ,‬כמין 'גיס חמישי' של אנטי–תלמודי‪#‬ת המתועדת‬
‫בספרו של 'אחד מחכמי ישראל'‪ ,‬ומכאן הרתיעה המנוסחת בחריפות‪ ,‬משל היה מדובר‬
‫בכפירה‪' :‬דברים שכמעט אסור לנו לשומעם'! הנוב"י ממשיך ומונה סתירות שונות‬
‫לסעיפי הצוואה השונים של החסיד‪ ,‬הן מדברי הגמרא והן מהווי החיים של האמוראים‪,‬‬
‫ומסכם‪:‬‬
‫ואם היה החסיד מצוה צוואה זו לכל ישראל הרי הוא סותר לדברי תלמוד והיה‬
‫‪55‬‬
‫אסור לנו לקבל דבריו כלל‪ .‬אבל האמת יורה דרכו כי החסיד לזרעו אחריו‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫‪234‬‬
‫אוקימתא תלמודית רגילה נוטה להעמיד דווקא את דברי החדשן 'על הכלל'‪ ,‬וכעין זה היא‬
‫תגובתו הגלויה של ר' אריה בולחובר )‪ (1881-1801‬לדברי הנוב"י‪' :‬אינו מוכרח‪ ,‬דיכולים לומר‬
‫להיפך דהחסיד ז"ל דבר על הכלל‪ ,‬ובש"ס דמצינו שנשאו הוא הפרט שראו וידעו באילו דאין‬
‫לחוש אם ינשאו ]‪ [...‬אבל בשאר אנשים אין לישא ]‪ [...‬ויש בזה מיחוש' )שו"ת שם אריה‪,‬‬
‫ח"א‪ ,‬יו"ד כז(‪.‬‬
‫אם לדייק‪ ,‬הרי 'הוא מצוה' לא בגמרא נאמר אלא ברמ"א )אה"ע‪ ,‬ב ו‪ ,‬וראו גם רמב"ם‪,‬‬
‫איסורי ביאה ב‪ ,‬יד‪' :‬מצוות חכמים'(‪ .‬במימרה האגדית–מוסרית שבגמרא נאמר רק‪' :‬האוהב את‬
‫שכיניו‪ ,‬והמקרב את קרוביו‪ ,‬והנושא את בת אחותו ]‪ [...‬עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה ]‪'[...‬‬
‫)בבלי‪ ,‬יבמות סב ע"ב(‪ .‬הניסוח הרטורי 'ובגמרא אמרו' מכוון לנעוץ את הניסוח המחייב בטקסט‬
‫המוקדם בזמנו ומוחלט בסמכותו‪ ,‬ובעקבות זאת לא יהיה כאן ויכוח בין שני חכמי הלכה אלא בין‬
‫טקסט סמכותי אחד ויחיד לבין טקסט הסותר אותו‪ .‬העמדת הדברים הזאת היא לב המהלך‬
‫שלפנינו‪.‬‬
‫שו"ת נוב"י תנינא‪ ,‬אה"ע עט‪ .‬סיפור הנישואין הכפולים האלה עולה מצירוף הגמרות שבסנהדרין‬
‫יד ע"ב ובכתובות נב ע"ב‪.‬‬
‫הצעה זו של הנוב"י יונקת את השראתה מלשונות המופיעים בכמה מסעיפי הצוואה — 'ודווקא‬
‫לזרעו ]‪) '[...‬סעיף כו(‪' ,‬וזה ספק אם לזרעו או לכל אדם' )סעיף כד( — אלא שלכאורה היא‬
‫הנותנת‪ :‬דווקא הסעיפים הבודדים שבהם מופיעות ההערות הללו מכוונים לזרעו ואילו רוב‬
‫הצוואה מופנה לכל אדם‪ .‬כך הבינו כמובן השו"ע והרמ"א )לעיל הערה ‪ ,(27‬ששיבצו את דברי‬
‫הצוואה בחיבוריהם )וכך אכן השיגו על הנוב"י‪ ,‬וראו למשל מ' מאהלר‪ ,‬דמשק אליעזר‪ ,‬קרקוב‬
‫תרנ"א‪ ,‬אות ח(‪ .‬על כל פנים‪ ,‬קו המחשבה הזה מתבקש למי שרוצה לצמצם את תוקפה ההלכתי‬
‫של הצוואה‪ ,‬וכבר לפני הנוב"י הוא מופיע כפתרון לטובת היתר מקומי בדברי ר' יעקב בן בנימין‬
‫הכהן פופרש )‪ 1670‬פראג ‪ 1740 -‬פפד"מ( בספרו שב יעקב‪ ,‬פפד"מ תק"ב‪ ,‬אה"ע כג‪.‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫צוה לדורי דורות כי ראה ברוח הקדש שזרעו לא יצליח בזווגים כאלה ובזה‬
‫‪56‬‬
‫אינו סותר דברי התלמוד שהוא על הכלל ודברי החסיד היא על הפרט‪.‬‬
‫האיום הרטורי מודגש שוב )'והיה אסור לנו'(‪ ,‬ומתוכו נוצרת האוקימתא המודעת‪.‬‬
‫פתרון ההרחקה‪ ,‬המל‪#‬וה באיום‪ ,‬מחזיר את הצוואה כולה )ולא רק את סעיפיה ה'סותרים'(‬
‫למקומה המקורי בעיני הנוב"י‪ :‬מסמך משפחתי אזוטרי חסר תוקף הלכתי‪ .‬הנוב"י מודע‬
‫לפרובוקטיביות שבדבריו‪ ,‬המתנגדים לא רק לדברי ר' יהודה החסיד ולמקומו במסורת‬
‫ההלכה אלא גם לתודעה הדתית של הציבור שבתוכו הוא יושב וממנו הוא נשאל‪ .‬אך‬
‫הדבר אינו גורם לו למתן את דבריו אלא להחריפם‪ ,‬בטון שיש בו גם מן המרירות‪:‬‬
‫ותמהני על רוב העולם שלתת בתם לעם הארץ הוא פשוט אצלם ואין חושש‬
‫להמנע והוא נגד דברי חז"ל שאמרו כאילו כופתה ומניחה לפני ארי‪ 57,‬ולהתחתן‬
‫עם צורבא מרבנן ששמו כשמו הם שואלים‪ .‬ולא תהא תורה שלימה שלנו‬
‫כצוואה בעלמא‪ .‬ולכן לדעתי יגמור חותנך השידוך הזה ויעשה מעשיו לשם‬
‫‪58‬‬
‫שמים‪.‬‬
‫שאלת החיתון הנידונה‪ ,‬החשש העממי הכרוך בה‪ ,‬ואפילו מקור החשש שבצוואת‬
‫החסיד‪ ,‬שימשו במהלך הדברים המתואר כפתח לדיון רחב בהרבה הנוגע בדירוג כוחם‬
‫של מקורות במסורת ההלכה‪ .‬התשובה מציבה לפנינו ניסוח בהיר ומוכלל על מהותה‬
‫של 'תורה שלימה שלנו'‪ :‬כשטקסט 'חוץ–תלמודי' חורג מסמכותו ועומד בניגוד ל'תורה‬
‫שלנו'‪ ,‬היא התורה התלמודית‪,‬עליו להידחות אל מול סמכותה הקאנונית‪ .‬מבטו הביקורתי‬
‫של הנוב"י על היחסים הפנימיים בין 'מקורות המידע' במסורת ההלכה משייך את‬
‫צוואת החסיד לז'אנר בעייתי‪' ,‬צוואה בעלמא'‪ ,‬ובגלל מוצאה זה היא נחותה אפריורית‪.‬‬
‫דומה שבעיני הנוב"י‪ ,‬הכנסתה של 'צוואה' זו לתוך היכלה המקודש של 'תורה'‬
‫תלמודית שקולה כמעט להפיכת מוסריו של אלכסנדר מוקדון לסעיפים בשולחן ערוך‪.‬‬
‫אלא ש'חזרה–לאחור' מעין זו אל אותה אופציה לא ממומשת שסימן עבורנו מחזור‬
‫רוטשילד כשלוש מאות שנים לפני הנוב"י רחוקה מלהיות פשוטה לעיכול‪ .‬האם באמת‬
‫ניתן להפריד בעזרת סכין המנתחים הזו בין ' תורה ' לבין ' צוואה ' בתוך עולמה של‬
‫תרבות רציפה שמסורותיה נכתבות זו על גבי זו? האם סעיפי השולחן ערוך והרמ"א‬
‫הלקוחים מן הצוואה אינם 'תורה'? למעשה מונחת כאן סתירה יסודית שמשמעויותיה‬
‫מרחיקות לכת‪ .‬צוואת החסיד הפכה זה מכבר למסמך 'פנימי'‪ ,‬מוטמע בדרכי המלך של‬
‫מסורת ההלכה‪ ,‬בכתבי בעלי הלכה רבים ושונים‪ .‬טיהורה הנדרש מפני 'תורה שלימה'‬
‫מהווה למעשה גם חיתוך באותה 'תורה שלימה' עצמה‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫‪58‬‬
‫שו"ת נוב"י תנינא‪ ,‬אה"ע עט‪.‬‬
‫בבלי‪ ,‬פסחים מט ע"ב‪.‬‬
‫שו"ת נוב"י תנינא‪ ,‬אה"ע עט‪.‬‬
‫‪235‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫ד‬
‫ואמנם‪ ,‬התשובה הקצרצרה הזו‪ ,‬שנדפסה רק כשלושים שנה לאחר חיבורה‪ ,‬הרעידה‬
‫עם פרסומה את העולם ההלכתי ממזרח ועד למערב‪ .‬צוואת החסיד‪ ,‬שזכתה כאן למעמד‬
‫סמלי‪ ,‬כאייקון של 'אי–תלמודיות'‪ ,‬הייתה במאה התשע עשרה לשדה מערכה על פניו‬
‫של העולם ההלכתי ועל גבולותיו‪ .‬להדגמת עניין זה נפנה דווקא למקטע מתוך שיח‬
‫נסער בין שני חכמים ארץ–ישראליים‪ ,‬שפעלו באקלים תרבותי שונה לגמרי‪ 59.‬אחד‬
‫מהם ניסח בבהירות את משמעם הרחב והדרמתי )'מפריז על המידה'‪ ,‬כלשונו( של‬
‫דברי הנוב"י ל'דרכה של תורה' וליכולת ההכרחית לה להכיל ולשלב בתוכה חכמים‬
‫וחסידים מדורות שונים‪ .‬כך כתב ר' משה סוזין‪' ,‬חכם באשי' בירושלים‪ ,‬על תשובתו‬
‫הנזכרת של הנוב"י‪:‬‬
‫מה קול החרדה הזו‪ ,‬דהרי מצינו וכך היא דרכה של תורה ]‪ [...‬וכלל גדול יש‬
‫כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה‪ .‬ואין לחלק בין חכמי‬
‫התלמוד לחכמים שלאחר התלמוד‪ ,‬שהרי רבינו האר"י זיע"א כמה דברים רבו‬
‫מספר‪ ,‬שרטט וכתב היפך הש"ס ודברי הגאונים ואפילו בדברים שיש בהם‬
‫חשש ברכה לבטלה ]‪ [...‬ומלבד שלא עלה על לב שום אדם לומר אסור לשמוע‬
‫אל דבריו כמו שהפריז על המידה הרב נודע ביאודה ]![ ז"ל‪ ,‬אלא שבכל דור‬
‫ודור גדולים וקדושים אשר בארץ המה אינם זזים מכל מה שציווה‪ ,‬אפילו‬
‫שדבריו הם נגד הש"ס והגאונים‪ ,‬ולמה יגרע כח רבינו החסיד ז"ל ]‪ [...‬ואם‬
‫אמרתי אספרה מכמה ענינים שאסרו ראשונים ואחרונים בדברים המותרים לא‬
‫‪60‬‬
‫יכילון מגילות ]‪.[...‬‬
‫היחסים רבי–הפנים שבין שימוש בכללי הלכה תלמודיים לבין סמכות אישית כריזמתית‬
‫‪61‬‬
‫ומנהגי 'גדולים וקדושים' בדבריו של ר' משה סוזין‪ ,‬על הפערים הנוכחים בתוכם‪,‬‬
‫‪ 59‬הפולמוס על תשובת הנוב"י המתועד בתשובות הון יוסף‪ ,‬ליוורנו תקפ"ח‪ ,‬סימן י‪ ,‬התנהל בין‬
‫שניים מחכמי ירושלים‪ :‬ר' יוסף זאמירו‪ ,‬ששימש גם כ'שליח ארץ–ישראל' )נפטר תר"ג(‪ ,‬ור'‬
‫שלמה משה סוזין‪ ,‬שהיה 'חכם באשי' בירושלים מאז תקפ"ד‪ .‬תשובות ודרושים שלו מצויים‬
‫בכתבי יד שונים בבית הספרים הלאומי‪ ,‬וראו עליו גם ‪ EJ‬בערכו‪.‬‬
‫‪ 60‬שו"ת הון יוסף‪ ,‬סימן י‪ ,‬ובניסוחו החריף של חכם אחר‪ ,‬ר' ישעיה דיין מארם צובה‪' :‬וגם‬
‫דצוואות רי"ח הם כמו דברי האר"י‪ ,‬דיש בהם כח לעקור דברי תורה ]![' )זה כתב ידי‪ ,‬אר"ץ‬
‫תרל"ב‪ ,‬סימן א‪ ,‬וראו יפה ללב‪ ,‬ח"ו‪ ,‬דף מז‪-‬מח(‪ .‬כמה עדויות מרתקות על מעמדו הסמכותי של‬
‫האר"י כבעל הלכה בצפון אפריקה בתקופה זו נאספו אצל חלמיש )לעיל הערה ‪ ,(38‬עמ'‬
‫‪.191-182‬‬
‫‪ 61‬כללי ההלכה שהוא מגייס לטובת טיעונו גורסים עקירה ב'שב ואל תעשה' בלבד‪ ,‬ואילו‬
‫מימושם בדמותו של האר"י‪ ,‬שאותו הוא מציב כדגם כריזמתי‪ ,‬מורה 'היפך הש"ס' אפילו ב'קום‬
‫ועשה' )כמו ברכה לבטלה(‪ .‬הפער הזה ידוע לכותב )ומודגש — 'ואפילו'(‪ ,‬שאינו מנסה ליצור‬
‫נוסחה 'ספרותית' סגורה למול זו של הנוב"י אלא להעמיד מולה את 'דרכה של תורה' במימושה‬
‫החי על ידי 'גדולים וקדושים' שבכל דור‪.‬‬
‫‪236‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫מדגימים בזעיר אנפין את ריבוי גוני ההיררכיה המשמשים יחדיו ב'דרכה של תורה'‪.‬‬
‫מחאתו של ר' משה סוזין עומדת יפה על משמעה של שלילת 'החסיד' למעמדו של‬
‫האר"י‪ ,‬וממנו לכל דרך הילוכה של מסורת ההלכה הדינמית שבה פועלים 'ראשונים‬
‫ואחרונים'‪ .‬במגרשה העל–זמני של ההלכה משחקים למעשה 'חכמי התלמוד' עם שאר‬
‫'ראשונים ואחרונים'‪ ,‬ללא חלוקה קטגוריאלית ברורה‪ .‬כך מלמדים דבריהם וכך‬
‫מוכיחה המציאות החיה הנוהגת אצל 'גדולים וקדושים'‪ .‬ובלשוננו נאמר‪ :‬המסורת‬
‫ההלכתית המתפתחת מניחה תדיר ריבוי סוגי סמכויות‪ ,‬שהעמימות בדירוגן ההיררכי‬
‫היא מסודות כוחה ההכרחיים לה‪ .‬דירוג סמכויות עקבי או מוחלט שווה לסתירתה או‬
‫לשיתוקה‪ .‬פסקת פולמוס זו מסמנת את שדה המתחים שבתוכו מתנהל הדיון‪' :‬שד'‬
‫הסמכויות שפרץ כאן מתוך תיבת הפנדורה של מסורת ההלכה מעורר מתחים 'שותקים'‬
‫מרבצם ומוביל לדיון ענף ומוטרד על יחסה של המסורת ההלכתית החיה והמתפתחת‬
‫אל מקורותיה המוצהרים‪.‬‬
‫לצד הניסוחים המכלילים‪ ,‬המתארים את 'דרכה של תורה' בכלל‪ ,‬קשה להתעלם מן‬
‫המקום המועצם שתופסות אישיותו וסמכותו של האר"י בדברי ר' משה סוזין‪ .‬הערצת‬
‫האר"י כפוסק וכ'מלך'‪ 62‬בארץ–ישראל ובצפון אפריקה בתקופה זו‪ ,‬שכבר נסקרה‬
‫במחקר‪ 63,‬אינה נוגעת רק להשפעתו האישית של המקובל הספרדי בן המאה השש‬
‫עשרה‪ .‬הערצה זו משפיעה גם על עיצוב היחסים העקרוניים בין סוגי מקורות הידע‬
‫בספרות ההלכה‪ .‬במקרה זה נוכל לראות משהו ממנה מושלך–לאחור לדמותו של‬
‫החסיד האשכנזי ה'ישן' )'ולמה יגרע כח רבינו החסיד ז"ל'(‪ ,‬וחשוב מכך‪ ,‬לשרטוט‬
‫אופיה ודרכי הילוכה של מסורת ההלכה הרב–דורית כולה‪ .‬אם כך‪ ,‬הרי הביקורת על‬
‫הביקורת שזורה גם היא בזמנה ובמקומה‪ .‬גם הגוון הארץ–ישראלי הזה של הערכת‬
‫הצוואה נוגע לא רק בפולמוס על מעמדם המשתנה של מקורות הלכה אלא גם בזיקות‬
‫ההשפעה שבין סוגיות תרבותיות בנות הזמן לבין יצירת כלי הכרה ותיאור ל'דרך‬
‫ההלכה' הרב–דורית‪ .‬שאלות ההווה משתתפות בהערכת מסורות הלכה עתיקות כצוואת‬
‫החסיד‪ ,‬אם לשלילה )בעקבות יחס הנוב"י לחסידי זמנו( ואם לחיוב )כיחסו של ר' משה‬
‫סוזין אל האר"י(‪.‬‬
‫‪ 62‬זה הביטוי הרגיל בפי רבים מפוסקי ספרד לציון סמכותו של האר"י‪ ,‬ולצדו 'אין משיבין את‬
‫הארי'‪ ,‬וראו חלמיש )לעיל הערה ‪ ,(38‬עמ' ‪ 191‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 63‬ראו מ' חלמיש‪ ,‬הקבלה בצפון אפריקה למן המאה הט"ז‪ ,‬תל אביב תשס"א‪ ,‬ובייחוד פרקים ט‪,‬‬
‫טו‪ .‬גם המעיין בפרק שהקדיש חלמיש ל'מעמדו של האר"י כפוסק' בספרו 'הקבלה בתפילה בהלכה‬
‫ובמנהג' )לעיל הערה ‪ (38‬ייווכח בדומיננטיות ובחריפות של המקורות הספרדיים הרבים שהוא‬
‫מביא‪ .‬חיבור זה בין הערצת האר"י ה'ספרדי' לבין השלכתה על החסיד האשכנזי אינו מוכרח‬
‫המציאות‪ ,‬כפי שתעיד יפה דחייתו של בן זמננו‪ ,‬הרב יוסף משאש‪ ,‬את חששות הצוואה‪' :‬ואין‬
‫לחוש לדבריו כלל כי אנו הספרדים אין לנו עסק עם הרב הקדוש הזה זי"ע‪ ,‬כי הוא אשכנזי‬
‫וגדולי אשכנזים כתבו שכל צוואותיו לא היו אלא לזרעו ]‪) '[...‬הרב יוסף משאש‪ ,‬אוצר המכתבים‪,‬‬
‫ח"ג‪ ,‬ירושלים תשל"ה‪ ,‬סימן אלף תתקז(‪.‬‬
‫‪237‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫בהעמדת הדברים הזו נוכל להשתמש לתיאור התרחשות דומה‪ ,‬אם כי קודמת‬
‫בזמנה‪ ,‬שאינה מכירה את דברי הנוב"י‪ .‬כוונתי לבן זמנו של הנוב"י‪ ,‬החיד"א‪ ,‬אשר‬
‫משהו מהתעניינותו העצומה בקבלת האר"י ובהפצתה עומד ככל הנראה גם מאחורי‬
‫אחד מספריו הידועים פחות‪ .‬בסוף ספרו 'לב דוד'‪ ,‬שראה אור בליוורנו בשנת ‪,1794‬‬
‫ובו 'תוכחות מוסר ]‪ [...‬מהרב חיים וויטאל'‪ ,‬נדפס — אחרי מאתיים שנות דפוס )!(‪— 64‬‬
‫פירוש ספרדי ראשון ל'ספר חסידים' האשכנזי‪ .‬המוטיבציה העומדת מאחורי פירושו‬
‫השיטתי של התייר הנוסע בעל תחומי העניין המגוונים נראית כמפורשת בלשונו בראש‬
‫הספר‪' :‬כי מי שלא זכה ללמוד מהחסיד ילמוד מספרו'‪ .‬החסידות הקבלית נוסח תלמידי‬
‫האר"י‪ ,‬שהחיד"א שותף בעיצובה ובהפצתה‪ ,‬שולחת פארותיה גם אל ז'אנר חסידי‬
‫‪65‬‬
‫אשכנז הראשונים‪ .‬החיד"א‪ ,‬שהצוואה לא נכללה בנוסח 'ספר חסידים' שהוא מפרש‪,‬‬
‫מתעכב על דבריה רק כשהוא נתקל בהם אגב הערותיו לענייני השידוכים המוזכרים‬
‫בגוף הספר‪ .‬הערתו הקצרה מגלה את מודעותו לאותן סתירות לתלמוד שמביא בן זמנו‬
‫ומיודעו הנוב"י‪ 66.‬גם החיד"א אינו מסכים לקבל אוקימתא שגרתית לצורך היתר או‬
‫תירוץ ונוגע בשורש העניין‪:‬‬
‫ולי הדל נראה דכשם ששינוי המקומות ושינוי הזמנים גורם לכמה דברים‪ ,‬כגון‬
‫הרפואות שבש"ס שעתה אינן מועילות‪ 67,‬גם לענין זוגות שהיה סכנה ושוב‬
‫ליכא קפידא כלל‪ 68,‬גם לענינים אלו נשתנה דגברה סטרא אחרא מעין הרע‬
‫בזה‪ 69‬דוק והאריך ]![‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫‪66‬‬
‫‪67‬‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬
‫‪238‬‬
‫השוו מ' בניהו‪ ,‬רבי חיים יוסף דוד אזולאי‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪ ,‬עמ' רח‪-‬רט; מרגליות )לעיל‬
‫הערה ‪ ,(9‬עמ' ז‪-‬ט‪.‬‬
‫ראו לעיל‪ ,‬הערות ‪.31 ,17‬‬
‫במסעותיו שמע החיד"א על הנוב"י‪ ,‬ולחלק 'קמא' של תשובות הנוב"י )‪ (1776‬הד גדול בכתבי‬
‫החיד"א‪ ,‬הן לחיוב הן לדחייה‪ ,‬וראו שתי 'אגרות שדרי"ם אל יחזקאל לנדא'‪ ,‬בית הספרים הלאומי‪,‬‬
‫צילום כתב יד ספריית האדמו"ר מסטולין קרלין‪ F49262 ,‬מספר ‪ ;260 ,258‬א' יערי‪ ,‬שלוחי ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ירושלים תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪ .634-632‬מחלוקת מקבילה ומכוונת של החיד"א על הנוב"י היא‬
‫בעניין אישה 'קטלנית'‪ ,‬ראו שו"ת נוב"י קמא‪ ,‬אה"ע ט‪ ,‬ומולו חיד"א‪ ,‬ברית עולם לס"ח סימן‬
‫תסא‪.‬‬
‫ראו דברי התוספות למו"ק יא ע"א ד"ה 'כוורא'‪' :‬ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן‬
‫טובות בזמן הזה'; 'אמר לנו מהר"י סג"ל כל הרפואות והלחשים שבכל התלמוד אסור לנסות אותם‬
‫משום דאין אדם יכול לעמוד על עיקרם‪ ,‬וכי לא יעלו בידם ילעגו וילגלגו על דברי חכמים' )ספר‬
‫מהרי"ל‪ ,‬ליקוטים מג(; 'שיש חרם הקדמונים שאין לסמוך על רפואות התלמוד‪ ,‬כדי שלא להוציא‬
‫לעז על חכמים הקדמונים' )ים של שלמה‪ ,‬חולין פ"ח‪ ,‬סימן יב(‪ .‬וראו המקורות שנקבצו ב'שדי‬
‫חמד'‪ ,‬ורשה תרנ"א‪-‬תרע"ב‪ ,‬מערכת ר כלל נד‪.‬‬
‫גם חידוש זה בא מבית מדרשם של בעלי התוספות‪' :‬ומה שהעולם אין נזהרין עכשיו בזה‬
‫]בנטילת ידיים כנגד 'שיבתא'[ לפי שאין אותה רוח רעה שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על‬
‫הגילוי ועל הזוגות' )תוספות ליומא‪ ,‬עז ע"ב‪ ,‬ובדומה‪ ,‬תוספות לחולין קז ע"ב ועוד(‪.‬‬
‫אפשר שדברים אלה נכתבו בזיקה מסוימת לדבריו הידועים של השל"ה‪ ,‬הדן באופן כללי‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫שבתי וראיתי ]‪ [...‬קושיה ליתא‪ .‬דבו בפרק מרבית העם שנות דור ודור נהגו‬
‫בזיווגים אלו ושכיחי טובא‪ ,‬ולא היה עין הרע בזה‪ .‬אך עתה דלא אשתכח‪,‬‬
‫העושה זיווג כזה יש בו עין הרע‪ .‬ושומר נפשו ירחק מזה דאיכא עה"ר ]עין‬
‫‪70‬‬
‫הרע[ ודו"ק‪.‬‬
‫החיד"א עושה שימוש מתוחכם בתפיסת 'שינוי הזמנים' שבפי בעלי התוספות תוך‬
‫שהוא מוסיף לה נופך של תיאוריה קבלית‪ :‬בעוד הם מציינים בפשטות את חוסר‬
‫הרלבנטיות של פרטים 'מדעיים' שונים מהווי החיים של האמוראים בענייני שדים‬
‫ורפואות‪ ,‬הוא רואה בכך תהליך דו–סטרי‪ .‬היעלמות השדים מממדים מסוימים בחיים‬
‫היא פתח להבנת ניידותם‪ ,‬שמתבטאת גם בהתגברותם )!( המחודשת במקומות אחרים‪.‬‬
‫גם ה'סכנה' וגם 'רפואותיה' משתנות מדור לדור‪ .‬דחיית תורת ה'סכנה' האמוראית על‬
‫ידי בעלי התוספות נראית בעיניו כמהלך העולה בקנה אחד עם יצירת תורת סכנה‬
‫חדשה נגד ה'סטרא אחרא' בידי חסידי אשכנז שבאותו הדור‪ .‬מכאן הפתרון הכולל‬
‫לסתירות שבין התלמוד לצוואה‪ .‬פתרון זה‪ ,‬בהיפוך לפתרון הנוב"י‪ ,‬מניח באופן גורף‬
‫וחד–משמעי דווקא את עדיפות הצוואה על התלמוד‪ :‬הצוואה היא 'מסכת סטרא אחרא'‬
‫המעודכנת‪ ,‬ואחריה יש לילך‪ .‬פתרונו השני של החיד"א מרחיק לכת עוד יותר‪ .‬הוא‬
‫מוותר על הנופך התיאורטי ונועץ את סכנת עין הרע באופן מעגלי בעצם נהיגת האיסור‬
‫על ידי הציבור‪ ,‬שהיא סיבת הקפידא היוצרת את האיסור‪ ,‬ללא כל צורך בספרות‬
‫תומכת נגד הסתירות מהתלמוד‪.‬‬
‫החיד"א כותב את דבריו אלה בשלהי המאה השמונה עשרה‪ ,‬ממש באותן השנים‬
‫שבהן כותב הנוב"י את תשובתו‪ .‬ההכרה המשותפת לשניהם בדבר הפער המהותי שבין‬
‫צוואת החסיד לבין עולמה של הספרות התלמודית מיתרגמת אפוא לשתי תגובות שונות‬
‫בתכלית‪ :‬את מסורת החסיד מרגנשבורג‪ ,‬שהנוב"י מנסה להרחיק מתחומה של מסורת‬
‫ההלכה האשכנזית‪ ,‬נגד מנהג זמנו ומקומו‪ ,‬מבקש החיד"א דווקא לקרב ולחזק בתוך‬
‫מסורתו–שלו הספרדית–מזרחית‪.‬‬
‫לעמדתו זו של חכם נערץ כחיד"א‪ ,‬המצטרפת לפסיקתו בסוגיות קונקרטיות על פי‬
‫דברי הצוואה‪ 71,‬הייתה השפעה ניכרת על התגבשותה של פסיקה ספרדית בגוון קבלי‪,‬‬
‫שלתוכה נשזרו הנהגות הצוואה ברוח זו‪ .‬פסיקה זו 'פתרה' את פשר הנחיות הצוואה‬
‫אל ההמשגה הריאליסטית של ה'סטרא אחרא'‪ ,‬בדמות ה'סכנה' שהציע החיד"א‪ ,‬וכך‬
‫‪70‬‬
‫‪71‬‬
‫בהוספת חומרות חדשות‪' :‬והנה אנחנו רואים בכל דור החומרות מתפשטות ]‪ [...‬והענין ביותר שיש‬
‫התפשטות זוהמת הנחש צריך ביותר לגדרים ]‪) '[...‬של"ה‪ ,‬יוזפוף תרל"ב‪ ,‬דף יח ע"ב(‪' .‬זוהמת‬
‫הנחש' ו'סט"א' עניינם קרוב‪.‬‬
‫ברית עולם‪ ,‬סימן תעז‪ ,‬בתוך לב דוד‪ ,‬ליוורנו תקנ"ד‪ ,‬דף קיח‪.‬‬
‫ראו אהבת דוד‪ ,‬דרוש טו‪ ,‬דף קכח ע"ב; שו"ת יוסף אומץ לז )'הגם שרבים לא חשו לזה אני‬
‫הצעיר ראיתי מעשים שלא הצליחו בזיווגם'(‪ ,‬מ‪ ,‬מב‪ ,‬צב; שו"ת טוב עין יח‪ ,‬צז; חיים שאל‪ ,‬ח"א‪,‬‬
‫כב‪ ,‬כג‪ .‬וראו גם רוח חיים‪ ,‬אה"ע סב ס"ק יג‪.‬‬
‫‪239‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫לא רק שהצוואה 'שוחררה' מסתירותיה לתלמוד אלא היא גם הועלתה — בעזרת הכלל‬
‫‪73‬‬
‫התלמודי 'חמירתא סכנא מאיסורא'‪ — 72‬אל מעל לכוחם של 'איסורי תורה' סתם‪.‬‬
‫ו‬
‫נשוב לאשכנז וננסה לבחון כיצד נראתה הפסיקה סביב מחוזות מגוריו המקוריים של‬
‫החסיד מרגנשבורג אחרי תשובת ה'נודע ביהודה'‪.‬‬
‫סקירת התיעוד ההלכתי מהמאה התשע עשרה מדגימה יפה את רוחה של האימרה‬
‫העממית בת הזמן‪' :‬אילו היו נכתבות עשרת הדברות בצוואת ר' יהודה החסיד היו‬
‫נזהרים בהן ביותר'‪ 74.‬להקפדה העממית‪ ,‬כידוע‪ ,‬דרכי הילוך משלה‪ .‬סדר היום שלה‬
‫אינו נקבע רק על ידי ספרים ופסיקות רבנים‪ ,‬ולעתים הוא אף נוגד אותם‪ .‬למשל‪,‬‬
‫סעיפי שמות המחותנים שבצוואה‪ ,‬שמעולם לא זכו לקודיפיקציה 'רשמית' מחייבת‪ ,‬לא‬
‫בשולחן ערוך‪ ,‬לא ברמ"א ולא בנושאי הכלים‪ 75,‬מהווים כאן נושא לחשש מתמיד‪.‬‬
‫בעשרות ובמאות שאלות המתועדות בספרות השו"ת הרחבה במאה זו פונים הורי‬
‫המחותנים בחשש עמוק אל מורה ההוראה‪ ,‬אם לפני ואם אחרי כתיבת ה'תנאים' או‬
‫החתונה‪ .‬ייתכן שהסיטואציה הרוויה בפחדים ובחוסר ודאות באשר לעתיד שמזמנת‬
‫החתונה טוענת בחששותיה את סעיפי הצוואה העוסקים בה‪ .‬הוא הדין בבניית בית‬
‫‪72‬‬
‫‪73‬‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫‪240‬‬
‫בבלי‪ ,‬חולין י ע"א‪.‬‬
‫כמו בדברי ר' ישעיה דיין מארם צובה שצוטטו לעיל‪' :‬וגם דצוואות רי"ח הם כמו דברי‬
‫האר"י‪ ,‬דיש בהם כח לעקור דברי תורה ' )זה כתב ידי‪ ,‬אר"ץ תרל"ב‪ ,‬סימן א(‪ .‬ראו שו"ת חיים‬
‫ביד כד; תורה לשמה קמב; רוח חיים‪ ,‬אה"ע‪ ,‬סב ס"ק טז; נשמת כל חי יו"ד מב; אשר לשלמה יט;‬
‫נדיב לב‪ ,‬אה"ע מח ע"ב; חיים ושלום‪ ,‬ח"ב‪ ,‬יג; ויקרא אברהם יו"ד ד; זכור לאברהם‪ ,‬ח"ג‪ ,‬יו"ד‬
‫אות ס ס"ק קפט; פלא יועץ‪ ,‬ערך צוואה‪ ,‬מח ע"א )'כי הדברים עתיקים ומי שיודעם ועובר על‬
‫דבריו הרי זה מתחייב בנפשו'(‪ ,‬ועוד‪ .‬מקורות ספרדיים רבים הקוראים להחמרה בדברי הצוואה‬
‫נאספו בקונטרס 'בענין חובת הזהירות בצוואות ריה'"ח' של ר' חיים יעקב סופר‪ ,‬אור משה‪,‬‬
‫ירושלים תש"ן‪ ,‬עמ' ‪ ,21-3‬למשל‪' :‬והיה לנו בבית ספר ערבי נחל להרב צגייר עשוש ז"ל שתרגם‬
‫לערבית כמעט כל צוואות רבינו יהודה החסיד ]‪) '[...‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .(5‬רנסאנס זה של צוואת החסיד‬
‫אצל כמה מחסידי ספרד לתפוצותיהם השונות דורש בירור לעצמו‪ ,‬והשוו לדברי הרב עובדיה‬
‫יוסף‪ ,‬התומך בכל לב בנוב"י ובמגמתו הרציונלית ומשיב לחיד"א בלשונו‪' :‬כי הסט"א יונקת מן‬
‫הקדושה‪ ,‬ולפי תוקף קדושת הראשונים הייתה הסט"א תקיפה ביותר‪ .‬משא"כ בזה"ז כי דלונו מאד‬
‫]‪ [...‬ועכ"פ המציאות נראית להיפך מכמה עניני רוח רעה' )שו"ת יביע אומר‪ ,‬ח"ב‪ ,‬אה"ע ז(‪ .‬והשוו‬
‫לאוסף המקורות הרחב שנקבץ בידי נ' גוטל‪ ,‬השתנות הטבעים בהלכה‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪ ,‬עמ'‬
‫מג‪-‬מו‪ .‬הסקירה המפורטת הזו רואה את 'השתנות הטבעים' כתהליך חד–סטרי‪ .‬האפשרות של‬
‫התרבות השדים בתקופה המודרנית‪ ,‬המפורשת במקורותיו‪ ,‬לא זוכה להכרה מצד הכותב‪.‬‬
‫אימרה עממית זו הובאה בספר 'טעמי המנהגים ומקורי הדינים'‪ ,‬לבוב תרס"ו‪ ,‬עמ' תב‪.‬‬
‫רק אחד מהם‪' ,‬אישה וחמותה'‪ ,‬אומץ בקודקס קבלי 'חדש' מבית מדרשו של האר"י והוא‬
‫מופיע בפרק ה של 'משנת חסידים' לר' רפאל עמנואל חי ריקי‪ .‬לאימוץ זה הייתה לעתים השפעה‬
‫רבה על סמכותו‪ ,‬וראו להלן‪ ,‬ליד הערה ‪ ,98‬וכן בשו"ת דברי חיים‪ ,‬ח"א‪ ,‬יו"ד קא; חיים שמעון‬
‫דב בן אריה ליב‪ ,‬שבעים תמרים )לעיל הערה ‪ ,(27‬דף לה ע"א ‪ -‬לז ע"א‪.‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫חדש‪ ,‬שאף הוא מרכז אליו חששות ו'שדים' מסוגים שונים‪ 76.‬לפני הפוסק הנשאל‬
‫שאלה מעין זו עומדות אפשרויות תגובה שונות‪ .‬מסורותיו שלו–עצמו‪ ,‬מפי ספרים או‬
‫מפי סופרים‪ ,‬עשויות להביאו להזדהות עם החשש המופנם בשואל ולממשו בפסק‬
‫מחמיר; לחלופין הוא עשוי להוציא את המקרה המסוים מכלל החשש ולהתירו‪ ,‬כמשאלתו‬
‫של השואל המובעת בעצם פנייתו‪ .‬תגובת הנוב"י שנידונה לעיל מסמנת טווח אפשרויות‬
‫נוסף שבו הרב‪ ,‬בשל מקורותיו או בשל נטיותיו‪ ,‬מכריז על זרותו לעולם החשש שבו‬
‫נתון שואלו‪ .‬את הסמכות שהעניק לו השואל בעצם הצגת השאלה הוא מצרף לזו‬
‫המגולמת בו–עצמו‪ ,‬כנושא ההלכה וכמייצגה בהווה‪ ,‬ובכוחן הוא מבקש לדחות את‬
‫החשש מעיקרו‪' .‬גירוש שדים' מסוג זה הוא גם ניסיון לעיצוב תרבותי; יחד עם החשש‬
‫המקומי הוא מנסה לערער גם את מקורותיו הספרותיים ולחתור תחת ההקשר שמתוכו‬
‫נשאלה השאלה‪.‬‬
‫תשובת הנוב"י שבה עסקנו לעיל נדפסה כאמור בספרו 'נודע ביהודה תנינא' בשנת‬
‫‪ .1810‬בחינת השפעותיה עשויה להאיר על גורלו של המסר העקרוני הגלוי לכל הקורא‬
‫בה‪ .‬האם תיענה המאה התשע עשרה לקריאתו של הנוב"י‪ ,‬גדול הדור הקודם ומורם‬
‫של רבים מגדולי הדור הבא‪ ,‬ותהיה לתקופת פסיקה 'תלמודית' טהורה אשר תעלה על‬
‫נס את השיבה אל טהרת המקורות הראשוניים ואל בלעדיותם? עושר תרבויות הפסיקה‬
‫הלוקאליות שמציגה התקופה מקשה עלינו לתת תשובה אחת ומציע במקומה‬
‫תשובות שונות ולעתים מורכבות‪ .‬במסגרת זו נבחר ללכת בעקבות החת"ם סופר‬
‫)‪ 1762‬פרנקפורט ‪ 1839 -‬פרשבורג(‪' ,‬גדול הדור' המובהק שייסד בתלמידיו ובכתיבתו‬
‫ענף שלם של רבנות ופסיקה אשכנזית ממוצא הונגרי‪ .‬מולו נבקש לשרטט כמה קווי‬
‫מתאר ראשוניים לפסיקה החסידית המגוונת המלווה את ראשית התנועה ואת המשכה‪.‬‬
‫רק חמש שנים עברו מאז הדפסת 'נודע ביהודה תנינא' וכבר הופנמה פסיקתו זו של‬
‫הנוב"י לתוך תשובת החת"ס‪ .‬בשנת ‪ 1815‬נשאל החת"ס על ידי ידידו 'הרבני מהו'‬
‫יואל'‪ 77‬על עוד אחד מן הסעיפים המוזרים שבצוואת החסיד‪ ,‬המובא בפירושו הקדמון‬
‫‪78‬‬
‫של ישעיה בן אברהם לשולחן ערוך‪ ,‬ה'באר היטב'‪:‬‬
‫‪ 76‬בעניין זה עוסקים סעיפים טז‪-‬כא וסעיף מט שבצוואה‪ .‬המרכזיים שבהם הם סעיף כ )'לא‬
‫יסתום אדם חלון או פתח לגמרי שלא יזיקו השדים‪ ,‬כי דרכן לצאת בו‪ ,‬אלא ינקוב בו נקב'( וסעיף‬
‫מט )'לא יתוץ אדם תנור וכריים שאופים בו להשתמש באותו מקום'(‪ .‬למעשה‪ ,‬רוב רובן של‬
‫הוראות הצוואה מתרכזות סביב סיטואציות טעונות מעין אלה‪ .‬היחס שבין סוג סיטואציה אחד‬
‫לשני ובין ההקשר הריאלי הזה לבין התקבלותן במקומות ובזמנים שונים הוא נושא הראוי לעיון‬
‫אנתרופולוגי מעמיק‪.‬‬
‫‪ 77‬מא"ז קינסטליכער משער שאולי מדובר בר' יואל רוזנבליטה‪ ,‬דיין בקליינורדיין‪ ,‬שתשובות‬
‫אליו מופיעות בשו"ת חת"ס‪ ,‬אה"ע א‪ ,‬סז‪-‬סח‪ .‬תשובה זו נדפסה ביו"ד‪ ,‬קלח‪ ,‬ראו מא"ז קינסטליכער‪,‬‬
‫החתם סופר ובני דורו‪ :‬אישים בתשובות חתם סופר‪ ,‬בני ברק תשנ"ג‪ ,‬עמ' קנז‪.‬‬
‫‪ 78‬ביאור זה לשו"ע אורח חיים נדפס במהדורת אמסטרדם תס"ח של השו"ע‪ ,‬וכותרתו בשער‪:‬‬
‫'והוא פירוש נפלא וקיצור הדינים מכל הפוסקים ומכל שו"ת הנמצאים‪ ,‬וכתב גם כן על פי האר"י‬
‫‪241‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫על דבר מה שנמצא כתוב בס' באר היטב ליורה דעה סימן קע"ט בשם צוואת‬
‫ר"י חסיד שיש סכנה לבונה אבנים וגם לבונה בית במקום שלא היה שם בית‬
‫מעולם ואמרי אינשי להניח בהבית תרנגול זכר ונקבה ולשוחטם שם ונדמה‬
‫‪79‬‬
‫למעלתו כדרכי האמורי‪.‬‬
‫האיסור שנכתב בצוואה הוליד מנהג 'תיקון' עממי )'אמרי אינשי'(‪ ,‬מעין דמונולוגיה‬
‫נגדית‪ 80.‬החת"ס פונה לניתוח המנהג בלשון זהירה‪:‬‬
‫ואני אומר החוששים לדברים אלו שנאמרו משמו של הגאון ז"ל דימו שאם‬
‫יניחו שם זמן מה זוג תרנגולים חיים הנקראים גבר ה"ל הגברים האלו הדיורים‬
‫הראשונים שבבית ובשחיטתם היינו מיתתם ובזה כבר מתו הדיורים הראשונים‬
‫‪81‬‬
‫שבבית והמה פדיון נפש בעלי הבית דוגמת הכפרות שנוהגים‪.‬‬
‫הלשון נוהגת זהירות בכבודו של 'הגאון' החסיד אך גם מסייגת את הדין אל ה'חוששים'‬
‫ש'דימו'‪ ,‬וממילא מעבירה אותו מתחומה של הוראה )'שיש סכנה'( אל תחום הנוהג‬
‫העממי‪ ,‬דוגמת הכפרות )'שנוהגים'(‪ ,‬כלומר תחום שלבעל ההלכה רשות גם להסתייג‬
‫ממנו‪ 82‬ולהטיל ספק מרומז במוצאו האמיתי‪ 83.‬המשפטים הבאים בתשובה מעלים על פני‬
‫השטח את ההסתייגות העמוקה יותר‪ ,‬שלובה בלשונו המוכרת של הנוב"י‪:‬‬
‫אבל טוב יותר שלא לחוש לדברים האלו וכיוצא בהם כלל דברים שלא הוזכרו‬
‫בש"ס ופוסקים ולא ר"י חסיד חתום עליהם וכדמוכח ממה שכתב בעצמו בספר‬
‫‪84‬‬
‫חסידים סימן תס"א‪.‬‬
‫הטיעון התקיף על אודות מוצאה הבעייתי של הצוואה‪ ,‬שמקור דבריה אינו 'ש"ס‬
‫ופוסקים'‪ ,‬מובא כאן באיפוק‪ ,‬ללא הטעינות הרטורית שאפיינה את כתיבת הנוב"י‪.‬‬
‫החת"ס מסתפק במילים 'שלא הוזכרו' ואינו משתמש בניסוח הסתירה הדווקאי שגרס‬
‫‪79‬‬
‫‪80‬‬
‫‪81‬‬
‫‪82‬‬
‫‪83‬‬
‫‪84‬‬
‫‪242‬‬
‫ז"ל כל הדינים‪ ,‬וחידש הרבה דברים משכלו'‪ .‬ראו עליו אצל א"י גולדראט‪' ,‬על מפרשי השולחן‬
‫ערוך'‪ ,‬תגים‪ ,‬ג‪-‬ד )תשל"ב(‪ ,‬עמ' ‪ .39-24‬הפירוש הפופולרי על השו"ע הידוע היום בשם זה הוא‬
‫פירושו של ר' יהודה ב"ר שמעון אשכנזי‪ .‬במפעל הביבליוגרפיה לא מצאתי הדפסות של 'באר‬
‫היטב' הקדמון אחרי שנת ‪.1764‬‬
‫שו"ת חת"ס‪ ,‬יו"ד קלח‪.‬‬
‫השוו ר' אהרן ברכיה ממודינא‪ ,‬מעבר יבוק‪ ,‬לבוב תרכ"ו‪' ,‬שפת אמת'‪ ,‬סו"פ יא‪.‬‬
‫שו"ת חת"ס‪ ,‬יו"ד קלח‪.‬‬
‫על ההסתייגות ממנהג הכפרות ראו שו"ת הרשב"א‪ ,‬ח"א‪ ,‬שצה; ערוך השולחן‪ ,‬או"ח תרה;‬
‫הרב חיים דוד הלוי‪' ,‬מדוע יש למנוע מנהג הכפרות?'‪ ,‬שנה בשנה‪ ,‬ירושלים תש"ם‪ ,‬עמ' ‪;179-174‬‬
‫הרב גדליה אוברלנדר‪' ,‬מנהג הכפרות בערב יום כיפור'‪ ,‬אור ישראל‪ ,‬ה )תשנ"ז(‪ ,‬עמ' קלא‪-‬קמו‪.‬‬
‫כפי שרומזת לשונו כבר בראש הדברים‪' :‬החוששים לדברים אלו שנאמרו משמו של הגאון‬
‫ז"ל'‪.‬‬
‫שו"ת חת"ס‪ ,‬יו"ד קלח‪.‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫הנוב"י‪ .‬הזהירות הנמשכת הזו בכבוד החסיד היא גם שמובילה אל הטיעון השני‪,‬‬
‫המשלים את המהלך באמצעות הקצנתו‪ :‬במקום להעמיד במבחן מאיים את כבודו של‬
‫החסיד‪ ,‬כפי שעשה הנוב"י‪ ,‬מוצא החת"ס סתירה )גם אם רחוקה למדי( בין הצוואה‬
‫לבין האמור ב'ספר חסידים' גופו‪ ,‬ובעזרתה מופרדת הצוואה הבעייתית מ'ספר חסידים'‬
‫הידוע ומדמותו ההיסטורית המוערכת של ר' יהודה מחברו‪.‬‬
‫פתרון הפסֵידו–אפיגרפיה שמציע החת"ס מאמץ את תבנית המחשבה הביקורתית‬
‫שהפעיל‪ ,‬שנות דור קודם‪ ,‬ר' יעקב עמדן )‪ (1776-1698‬על ספר הזוהר‪ :‬גילוי סתירה‬
‫פנים–טקסטואלית‪ ,‬ובעזרתה — יצירת הפרדה בין האותנטי לבין מה שנוסף עליו ונאחז‬
‫בו‪ .‬החת"ס‪ ,‬שכבר בראשית שנות כתיבתו אימץ את מסקנתו זו של היעב"ץ על ספר‬
‫הזוהר כלשונה‪ 85,‬כמוהו כיעב"ץ‪ ,‬רואה 'תלייה' זו כלגיטימית לזמנה‪ 86.‬שימושיו של‬
‫היעב"ץ בכלי הזיהוי וההפרדה‪ ,‬שעקבות המחשבה הביקורתית ניכרים בהם היטב‪,‬‬
‫כלפי הזוהר מחד גיסא וכלפי 'מורה נבוכים' מאידך גיסא‪ 87,‬הם מהלכים שמרניים‬
‫מובהקים שמטרתם שמירה על כבודם ועל סמכותם של המחברים על ידי הפרדתם‬
‫מתוכן בעייתי העולה מספריהם‪ .‬כזה הוא גם מהלכו של החת"ס כאן‪.‬‬
‫‪ 85‬התבטאותו בנושא זה נמצאת בשו"ת חת"ס‪ ,‬ח"ו‪ ,‬ליקוטים‪ ,‬סימן נט‪ ,‬שלשונו מובאת בהערה‬
‫הבאה‪ .‬מסורת מעין זו מצטרפת למה שמביא משמו אחד מתלמידיו‪' :‬אלו היה יכולת להעמיד‬
‫מדרשי רשב"י על טהרתן ]‪ [...‬לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מעוטים'‬
‫)אליעזר ליפמן נייזאץ‪ ,‬מי מנוחות‪ ,‬פרעסבורג תרמ"ד‪ ,‬עמ' מג(‪ .‬תלמיד ותיק זה של החת"ס שהה‬
‫עמו באותן שנים ממש שבהן ענייננו‪.‬‬
‫‪ 86‬ואלו דבריו המרתקים בתשובתו זו‪' :‬ואולי התיר הרב לעצמו ע"ד שאמרו חז"ל רצית להחנק‬
‫תתלה באילן גדול ואל תאשימהו עבור זה‪ .‬הנה נמצא בשכונתך ס' מטפחת ספרים למהריעב"ץ‬
‫תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל ]![ בענין זה הלא ישתוממו רואיו וד"ל‪ .‬ואני תמה על‬
‫גוף הדבר שהתירו חז"ל לכזב בתורת אמת ]‪ [...‬והכלל קושטא קאי' )שו"ת חת"ס‪ ,‬ח"ו‪ ,‬ליקוטים‪,‬‬
‫סימן נט(‪ .‬החת"ס רואה את התחפשותם של מחברי הזוהר בזהות השאולה של רשב"י‪ ,‬שאותה‬
‫חשף היעב"ץ‪ ,‬כאימוץ רחב של המלצות חז"ל )בבלי‪ ,‬עירובין נא ע"ב; שם‪ ,‬פסחים קיב ע"א(‬
‫המובאות להלכה ב'מגן אברהם'‪' :‬אם שמע דין ונראה לו שהלכה כך מותר לאמרו בשם אדם גדול‬
‫כי היכי דליקבלי מיניה' )או"ח‪ ,‬קנו ב(‪ .‬החת"ס חתם על תשובה זו בעודו במטרסדורף‪ ,‬מקום‬
‫רבנותו השני‪ ,‬משמע‪ :‬כעשר שנים לפני שכתב את התשובה שבה אנו עוסקים‪.‬‬
‫‪ 87‬מהלך הביקורת כלפי ספר 'מורה נבוכים' מנוסח בספרו של היעב"ץ 'מטפחת ספרים'‪ [...]' :‬כן‬
‫היא חובתנו וודאי ]ללמד זכות על הרמב"ם[ ]‪ [...‬כי הוא היה עמוד הגולה בדורו ]‪ [...‬עוד היום‬
‫ממימיו אנו שותים ]‪ [...‬אכן אודות סמ"נ ]ספר מורה נבוכים[ אחת אמרתי חלילה לי להאמין על‬
‫המחבר הגדול הנאמן לאלוהיו ואשר טרח ויגע כל כך בידיעת דקדוקי מצוות בכל פרטיהם שתהא‬
‫המכשלה הזאת תחת ידיו לתת פתחון פה ומקום למינין לרדות לחשוב מעשה העבודה וקיום‬
‫המצוות בפועל על דרך הדיוק להבל חלילה )כאשר כה עשו כמה מן המעמיקים בסמ"נ ]‪ [...‬הודיעו‬
‫ליבם הרע ]‪ ([...‬אלא מחמת הלחץ הוא הדחק אני אומר שהוא מעשה ידי פילוסוף אחד שרצה‬
‫להחנק ולהתלות באילן גדול כי אי אפשר להסכים דברי שני החיבורים יחדיו ]‪ [...‬הסמ"נ עלה כולו‬
‫קמשונים משונים מדעות חיצונים ]‪ [...‬ואם יש בו מעט דבש בטל הוא במיעוטו‪ .‬משא"כ בחיבור‬
‫היד הקדוש חכו ממתקים וכולו מחמדים ]‪ [...‬מעט ארס פילוסופי הנבלע בספר המדע בטל וודאי‬
‫אפילו היה ברי"ה בפני עצמו באלף ורבבה מיני תרגימ"א כולן שווין לטובה' )ר' יעקב עמדן‪,‬‬
‫מטפחת ספרים‪ ,‬לבוב תרל"א‪ ,‬עמ' ‪ .(65-64‬על השווה והשונה שבמהלכו של ר' יעקב עמדן בנוגע‬
‫לספר הזוהר ראו שם‪ ,‬פ"א‪ ,‬עמ' ‪.7-1‬‬
‫‪243‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫עם או בלי קשר למהלכו הספציפי של היעב"ץ כלפי הזוהר‪ ,‬או לשיח המתרחב‬
‫בענייני פסֵידו–אפיגרפיה המלווה את ראשית העת החדשה‪ 88,‬מציע החת"ס מהלך‬
‫הרחקה שכזה כלפי צוואת החסיד‪ .‬מהלך זה עונה היטב על צורכי השעה הניצבים לפניו‬
‫בראשית המאה התשע עשרה‪ :‬אימוץ גישתו הטהרנית של הנוב"י בדבר הנאמנות‬
‫ל'ש"ס ופוסקים' כמגדירי יהדות 'תלמודית' יציבה ומובחנת‪ ,‬לצד שמירה על כבודו ועל‬
‫מעמדו של ר' יהודה החסיד‪ ,‬מראשוני מסורת אשכנז‪ .‬כבודו של הלה אינו מאוים‪,‬‬
‫אולם הצוואה — הנתפסת כטקסט מפוקפק‪ ,‬חשוד וחוץ–תלמודי — מורחקת מתחומה של‬
‫הלכה‪.‬‬
‫כעבור כעשרים שנה נשאל החת"ס שאלה נוספת על הוראה מצוואת החסיד‪ .‬הפעם‬
‫לא היה הנושא בניית בית אלא שידוך מיועד עם 'בן טובים'‪ .‬אבי הכלה 'חייש מ"ש ]=‬
‫‪89‬‬
‫מה שאומרים[ העולם משום שמות הבחור עם החותן ושם אמו כשם אמה של המשודכת'‪.‬‬
‫החת"ס אינו מתרגש מן החשש הכרוך בהפרה הכפולה של דברי הצוואה ומבצע מהלך‬
‫דומה לזה שנקט בתשובתו הקודמת‪ :‬שוב הוא מצביע על סתירה )חדשה( בין דברי‬
‫הצוואה לבין 'חיבורו ]האמיתי[ של ר"י החסיד'‪ ,‬ושוב מורחק החשש מלב השואל‬
‫‪90‬‬
‫בעזרת הפתרון הספרותי של ייחוס בדוי‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫הניסיון האישי של החת"ס‪ ,‬שגוון מסוים של חסידות אשכנזית אינו זר לאישיותו‪,‬‬
‫‪88‬‬
‫‪89‬‬
‫‪90‬‬
‫‪91‬‬
‫‪244‬‬
‫הבולטת והרועשת שבפרשיות הפסֵידו–אפיגרפיה בתקופה זו היא פרשת 'בשמים רא"ש'‬
‫והוויכוח שהתלהט סביבה‪ ,‬וראו מ"ש סמט‪"' ,‬בשמים ראש" של ר' שאול ברלין‪ :‬ביבליוגרפיה‪,‬‬
‫היסטוריוגרפיה ואידאולוגיה'‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬מח )תשל"ג(‪ ,‬עמ' ‪ .523-509‬החת"ס מעורב בדיון על‬
‫שאלת הזיוף‪' :‬שאלה זו לקוחה מכזבי ]על משקל 'כתבי'[ הרא"ש שבס' בשמים ראש' )שו"ת‬
‫חת"ס‪ ,‬או"ח‪ ,‬קנד(; 'ובזה נזדייף ספר בשמים ראש' )שם‪ ,‬אה"ע א‪ ,‬סט(; וראו גם שם‪ ,‬קובץ‬
‫תשובות נח‪.‬‬
‫שו"ת חתם סופר‪ ,‬אה"ע א‪ ,‬קטז‪ .‬התשובה מתוארכת לתמוז תקצ"ג‪ .‬המסורות בענייני החיתון‬
‫הקשורות בצוואה הובאו ונידונו במאמרו של א' שישא הלוי‪"' ,‬דאיכא כאן זכות תורה"‪ :‬הצעה‬
‫להבנת שיטתו של מרן החת"ס זצ"ל בשיווי השמות של משתדכים'‪ ,‬מוריה‪ ,‬קסט‪-‬קע )תשמ"ו(‪,‬‬
‫עמ' צא‪-‬צט‪.‬‬
‫הסתירה החדשה גורסת שההגבלה המופיעה בספר חסידים עצמו )סימן תעז( בחיתון בשיווי‬
‫שמות היא רק ב'משולשין'‪ ,‬הווה אומר‪ :‬במקרה הנדיר שבו שלושה דורות של מחותנים שמם זהה‪.‬‬
‫סתירה זו הועלתה כבר בספר 'חכמת אדם' של ר' אברהם דנציג‪ ,‬תלמיד הנוב"י‪ ,‬שנדפס בשנת‬
‫‪ .1815‬פתרונו גרס אוקימתא המצמצמת את חלות האיסור שבצוואה לפי המפורש ב'ספר חסידים'‪.‬‬
‫גם דבריו–שלו‪ ,‬כדברי רבו‪ ,‬לֻו‪ #‬ביציאה נגד העולם ש'טועים בזה'‪ ,‬כלשונו‪ ,‬ונזהרים באיסורי‬
‫הצוואה כפשוטם‪ .‬ההשוואה לדברי החת"ס היא רבת–עניין‪ :‬לאותה מסקנה הלכתית שיכול היה‬
‫להוביל בדרך ההרמוניה בין המקורות הוא מעדיף להגיע דרך סכסוכם ובידולם‪.‬‬
‫השוו‪ ,‬למשל‪' ,‬אהובי‪ ,‬מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה ]‪) '[...‬לעיל הערה ‪ ,89‬בעניין הצוואה(‬
‫לעומת 'גברא קפדנא אנא' )שו"ת חת"ס‪ ,‬יו"ד‪ ,‬שמו(‪ ,‬וראו המקורות שנאספו לעניין זה אצל ר'‬
‫שלמה סופר‪ ,‬חוט המשולש‪ ,‬דרוהוביטש תרס"ח‪ ,‬דף לו ע"ב ‪ -‬לט ע"א; י' שטראססר וא' פערל‪,‬‬
‫רבינו החתם סופר מפי כתבו‪ ,‬ברוקלין תשנ"ג‪ ,‬עמ' סז‪-‬עו‪ ,‬קט‪-‬קטו‪' .‬ספר חסידים' גופו כמקור‬
‫הלכתי אכן חביב היה על החת"ס בתשובותיו‪ ,‬וראו שו"ת חת"ס‪ ,‬או"ח‪ ,‬קנו‪ ,‬קסח; אה"ע ב‪ ,‬קלב;‬
‫חו"מ‪ ,‬צ‪ .‬שימוש שכזה לא מצאתי בתשובות הנוב"י‪.‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫עולה כאן בקנה אחד עם תשובותיו לציבור הרחב‪ .‬בניו ובנותיו של החת"ס נולדו לו‬
‫רק בזיווג שני‪ ,‬בגיל מבוגר למדי‪ .‬כשניגש לשדך אותם‪ ,‬בשנות השלושים של המאה‬
‫התשע עשרה‪ ,‬כבר היה פוסק מפורסם ונודע ואפשרויות השידוך שלו היו רבות‬
‫ומגוונות‪ .‬והנה‪ ,‬בחינת שידוכיו מגלה כי שתיים מבנותיו שודכו לחתן ולחותן ששמם‬
‫משה‪ .‬השידוך הראשון היה גם הטעון יותר‪ .‬בתכתובת בין החת"ס לאבי המשפחה‬
‫התברר שלא רק ששמו הפרטי של החותן המיועד‪ ,‬משה )גייגר(‪ ,‬כשם אבי הכלה‪ ,‬משה‬
‫)סופר(‪ ,‬אלא שגם שם האישה המיועדת )יטל‪ ,‬בת החת"ס( כמעט זהה לשם חמותה‬
‫לעתיד‪ :‬גיטל יוטה‪ .‬במכתב למחותנו לעתיד חזר החת"ס על עמדתו המכלילה נגד‬
‫הצוואה‪ ,‬שהפעם שולבה בגלוי גם בנוסחתו של הנוב"י‪' :‬כי כל מה שלא נזכר בס'‬
‫חסידים עצמו כ"א בצוואתו אין לחוש כ"א זרעו ממשפחת החסיד זצ"ל‪ ,‬אבל האמור‬
‫בס' חסידים עצמו ]‪ [...‬יש לחוש לו'‪ 92.‬דא עקא‪ ,‬המכתב ההלכתי‪ ,‬שהפיס את דעתו של‬
‫המחותן‪ ,‬לא היה בו כדי להרגיע את אשתו‪ ,‬המחותנת‪ ,‬שהציעה להשיא את בנה‬
‫המדובר‪ ,‬ישראל‪ ,‬לבת אחרת של החת"ס‪ ,‬צעירה יותר‪ ,‬כדי למנוע את שיווי השמות‬
‫המפחיד בינה ובין כלתה‪ .‬במכתב אישי נוסף התעקש החת"ס על קיום השידוך המקורי‪,‬‬
‫למרות הקושי הכפול ולמרות דברי המחותנת לעתיד‪ ,‬שאת אדיקותה בהוראות הצוואה‬
‫‪93‬‬
‫כינה בזלזול 'שיחת נשים'‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫גם החת"ס וגם תלמידיו וממשיכיו ראו עצמם כממשיכי קו פסיקה אשכנזי‪ ,‬מקורי‪,‬‬
‫לא חסידי‪ ,‬שהנוב"י היה אחד מסמליו התרבותיים הבולטים‪ .‬עבורם‪ ,‬בני המאה התשע‬
‫עשרה‪ ,‬מהלך בידול המקורות המחודש של הנוב"י בסוף המאה השמונה עשרה כבר‬
‫קיבל משהו מטעמה הוותיק והשמרני של מסורת‪ .‬מסורת ההלכה הזאת מזהה את עצמה‬
‫עם סמכותו של חוג מקורות 'תלמודי' מובחן ומוגדר לכאורה מכל מה שמ'חוץ' לו‪.‬‬
‫במבט ביקורתי–היררכי שכזה‪ ,‬הוראות הצוואה‪ ,‬למרות אחיזתן ב'טקסט' האנושי–מנהגי‪,‬‬
‫שוב אינו מקודשות‪ .‬המבט הביקורתי שבו היא נתונה עתה עשוי להציגה כזיוף ספרותי‬
‫או כ'שיחת נשים'‪.‬‬
‫‪ 92‬המכתב האישי הזה נדפס לראשונה בידי נכד החת"ס‪ ,‬ר' שלמה סופר מברגסס‪ ,‬בתוך אגרות‬
‫סופרים‪ ,‬וינה תרפ"ח‪ ,‬כתבי החת"ס‪ ,‬סימן כה‪ ,‬ומשם הועתק לחלק 'ליקוטים' בתוך שו"ת חת"ס‪,‬‬
‫קובץ תשובות‪ ,‬ירושלים תשל"ג‪ ,‬סימן ד‪ .‬תאריך המכתב הוא י"ב כסלו תקצ"ו‪ ,‬וראו שישא הלוי‬
‫)לעיל הערה ‪ ,(89‬עמ' צג‪-‬צד‪ ,‬ושם מסורות רבות נוספות על עמדת החת"ס בשאלות חיתון‪ .‬והשוו‬
‫גם שו"ת חת"ס‪ ,‬יו"ד‪ ,‬שכז ומה שנכתב עליו אצל ש"י ליפשיץ‪ ,‬שמירת הנפש‪ ,‬ארשיווא תרפ"ט‪,‬‬
‫דף כו ע"ב‪.‬‬
‫‪ 93‬אגרות סופרים‪ ,‬כתבי החת"ס‪ ,‬סימן כ"ט‪ ,‬וכן שו"ת חתם סופר‪ ,‬ליקוטים‪ ,‬קובץ תשובות‪,‬‬
‫סימן ה‪.‬‬
‫‪ 94‬עבורם מצטרפות פסיקותיהם של הנוב"י‪ ,‬ה'חכמת אדם' )לעיל הערה ‪ (90‬והחת"ס למסורת‬
‫פסיקה אחת 'שוללת צוואה'‪ .‬ראו אמרי אש‪ ,‬יו"ד‪ ,‬ס; שם אריה‪ ,‬אה"ע‪ ,‬סה; בית יהודה א‪ ,‬יו"ד‪,‬‬
‫מו; בן פורת יוסף‪ ,‬יא; אבן הראשה‪ ,‬לא; לחם שלמה‪ ,‬אה"ע‪ ,‬מ; אבן יקרה‪ ,‬ח"א‪ ,‬אה"ע‪ ,‬טו; יד‬
‫יצחק‪ ,‬ח"ג‪ ,‬קט; תורת חסד )לובלין(‪ ,‬אה"ע‪ ,‬לט; מלמד להועיל‪ ,‬ח"ג‪ ,‬יט; ועוד‪.‬‬
‫‪245‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫ז‬
‫שותפות מפתיעה‪ ,‬גם אם לא לגמרי מקרית‪ ,‬לדרך הנוב"י והחת"ס נוכל למצוא‬
‫בראשית החסידות‪ .‬החסידות עשתה על סביבותיה רושם של תנועה חדשנית שכמה‬
‫וכמה דרכי מנהג ותרבות מסורתיות נזנחו על ידה‪ .‬בין המרכזיים שבערכים הללו‪ ,‬בהם‬
‫מנו המתנגדים את החסידים‪ 95,‬נוכל למצוא כמה מעיקרי מורשתה של חסידות אשכנז‪:‬‬
‫נוסח התפילה האשכנזי המוקפד על מניין תיבותיו המדויק‪ ,‬תורת התשובה של חסידי‬
‫אשכנז ואף כלל חיי הסגפנות הנתונים בשינוי ערכים עמוק‪ .‬גם משכילים בני הזמן זיהו‬
‫את המעתק המתהווה במשמעו של 'חסיד' ומצאו מקום לקנטר את החסידים החדשים‬
‫על פרישתם ממסורתה הנערצת של החסידות ה'ישנה'‪ 96.‬בנושא עיוננו‪ ,‬צוואת החסיד‪,‬‬
‫נוכל למצוא 'הסכמה' מעניינת על אודות שינוי הערכים דווקא בתיאורו של חסיד‬
‫מובהק‪ ,‬ר' פנחס מקוריץ‪:‬‬
‫אמר הוא ז"ל ]ר' פנחס מקוריץ[ שמיום שהתחילו ללכת 'מען האט אנגעהויבן‬
‫גיין בדרך זה' ר"ל בדרך הבעש"ט‪ ,‬ביטלו ]![ הרבה מצוואות ר' יהודה החסיד‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫ולא הקפיד הוא ז"ל על שיהיה שם החתן כשם חמיו וכלה כחמותה וכולי‪.‬‬
‫החידוש שבדרך החסידות ה'חדשה' רחוק מאוד מן החידוש הביקורתי–תלמודי שברוח‬
‫דברי הנוב"י וממשיכיו‪ .‬לא בקשה טהרנית אחר מקורות ידע מוסמכים ודירוגם מניעה‬
‫את ביטולן של 'הרבה מצוואות ר' יהודה החסיד'‪ ,‬אלא 'דרך הבעש"ט'‪ :‬חסידות חדשה‬
‫ודרכה העצמאית הן שערערו )או 'ביטלו'‪ ,‬כלשונו( את הוראותיה והנהגותיה של‬
‫החסידות הישנה‪ .‬לצד השוני אין להתעלם גם מן המשותף‪ :‬החידוש החסידי בדרכי‬
‫הדבקות מ'ימין' והחידוש הביקורתי בדרכי המחשבה מ'שמאל' קוראים תיגר יחדיו על‬
‫‪ 95‬ראו וילנסקי )לעיל הערה ‪ ,(50‬ח"א‪ ,‬עמ' ‪ 59 ,54-53 ,49-47‬ועוד; ובמפתח העניינים‪ ,‬על פי‬
‫'שמחה — כל ימיהם כחגים'‪' ,‬תפילה — שינויים בנוסח'‪.‬‬
‫‪ 96‬בספרו שראה אור בשנת ‪ 1792‬מתאר שלמה מיימון את פולמוס החסידים והמתנגדים כמתנהל‬
‫בין חסידים סגפנים מסורתיים לבין כת חסידים חדשה‪ .‬ראו חיי שלמה מימון‪ ,‬תל–אביב תשי"ג‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,134-132‬ובעקבותיו‪' :‬מה בין חסידים הראשונים לחסידים האחרונים ]‪ [...‬השוטים בעלי‬
‫הקבלה דומים למלאכי חבלה' )ר' דוד ממאקוב‪ ,‬זמיר עריצים ]תקנ"ח[‪ ,‬בתוך וילנסקי ]לעיל הערה‬
‫‪ ,[50‬ח"ב‪ ,‬עמ' ‪ ,(193 ,190‬ומעין זה אצל יוסף פרל‪ ,‬על מהות כת החסידים )‪ ,(1816‬ירושלים‬
‫תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪ ,70-69‬וכן בפתיחת 'ספר חסידים' )תקע"ח(‪' :‬זה שמו אשר יקרא לו ספר חסידים‬
‫כי בו יבחנו דרכי החסידים הראשונים אשר הלכו בדרכי התורה אשר קבלנו איש מפי איש עד‬
‫משה אדונינו והוא רבינו‪ ,‬עליהם נאמר תומת ישרים תנחם‪ ,‬ובין כת החדשה אשר עמדו זה ימים‬
‫לא כביר ויבדלו עצמם לרעה' )א' גלמן ]מהדיר[‪ ,‬ספר חסידים‪ :‬חיבור גנוז בגנותה של החסידות‬
‫ומקומו בתולדות המאבק בין חסידים למתנגדים‪ ,‬ירושלים תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.(59‬‬
‫‪ 97‬אמרי פנחס‪ ,‬בני ברק תשנ"ג‪ ,‬שער תורת האדם‪ ,‬סימן מט‪ ,‬עמ' תכז‪ ,‬וכן‪' :‬שאמר פעם אחת‪:‬‬
‫לא ידורו ב' אחים בעיר אחת‪ .‬ושאלו לו‪ :‬הרי בצוואת ר' יהודה החסיד איתא ד' אחים? השיב‪ :‬אין‬
‫כוונתי כלל בעבור צוואת ריה"ח רק בעבור טעם אחר‪ ,‬והקפיד הרב ז"ל ]ר' פנחס מקוריץ[ על‬
‫דבר זה' )שם‪ ,‬עמ' תנו(‪.‬‬
‫‪246‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫תוקפה של 'דרך המלך'‪ .‬דומה שלמורשת התרבותית וההלכתית המופנמת בציבור‬
‫האשכנזי זה מאות בשנים לא נמצא גואל‪ .‬האם נעתק 'סט"א' מגלילי אשכנז ונדד אל‬
‫מחוזות החיד"א?‬
‫משחק תפקידים מעניין נגלה לפנינו‪ ,‬שכן‪ ,‬בתוך הקשר חסידי כזה שתואר לעיל אין‬
‫תשובת הנוב"י‪ ,‬שהתפלמסות אנטי–חסידית אכן הייתה אחד ממניעיה‪ ,‬נתפסת כלל‬
‫ככזו‪ .‬משנדפסה התשובה היא דווקא הצטרפה אל המגמה הראשונית‪ ,‬המקלה בערך‬
‫הצוואה‪ .‬מהלך מתועד יפה מעין זה נוכל לראות בדברי ר' מנחם מנדל שניאורסון‪,‬‬
‫ה'צמח צדק' )‪ ,(1866-1799‬האדמו"ר השלישי מחב"ד‪ .‬סבו‪ ,‬האדמו"ר הזקן )‪-1745‬‬
‫‪ ,(1812‬פסק ברוח דומה לדברי ר' פנחס מקוריץ הנזכרים לעיל‪ ,‬תוך שהוא מסביר‬
‫כמה שונה מעמדה של הנהגה‪ ,‬ולו מסופקת‪ ,‬המצוטטת בתורתו המקודשת של האר"י‪,‬‬
‫המחייבת את הכול‪ 98,‬מהנהגות צוואה אחרות המוזכרות רק בצוואת החסיד ואינן‬
‫מחייבות אלא את זרעו בלבד‪ 99.‬את נכדו‪ ,‬ה'צמח צדק'‪ ,‬מובילה תשובת הנוב"י‪ ,‬שכבר‬
‫נדפסה אז‪ ,‬לפסיקה בעלת משמעות אישית באותה מגמת ביטול‪:‬‬
‫בצוואת החסיד אות לג‪ 100‬לא יתחתן אדם ב' פעמים עם חבירו בן ובת בת ובן‪.‬‬
‫ואני שידכתי את בני המופלג ישראל נח עם ב"ג ]= בת גילו[ אע"פ שכבר‬
‫שדכתי ביתי לב"ג ]= בן גילו[ הנ"ל‪ .‬וסמכתי על שו"ת נו"ב מ"ת ]= מהדורה‬
‫‪101‬‬
‫תנינא[ סימן עט ]‪[...‬‬
‫רב כוחה של תשובת הנוב"י כשהיא נוצקת אל הפסיקה החסידית‪ .‬את אותה ההשפעה‬
‫נפגוש בפסיקתם העקבית של הסבא ר' משה טייטלבוים )‪ ,(1841-1759‬אב"ד ואדמו"ר‬
‫‪98‬‬
‫‪99‬‬
‫‪100‬‬
‫‪101‬‬
‫לאר"י ולסמכותו היה משקל רב בתודעתם העצמית של ראשי החסידות בראשיתה‪ ,‬ובייחוד‬
‫בזו של האדמו"ר הזקן‪ ,‬שהעמיד את הוויכוח בינו לבין הגר"א כוויכוח על שאלת קדושתה‬
‫המוחלטת של תורת האר"י‪ ,‬ש'כולה מפי אליהו'‪ ,‬ועליה מבוסס 'ליקוטי אמרים'‪ .‬לטענתו העקבית‪,‬‬
‫הזיקה הלוריאנית היא מקורן של העמדות שבגינן נרדפים החסידים‪ .‬ראו על כך אצל וילנסקי‬
‫)לעיל הערה ‪ ,(50‬ח"א‪ ,‬עמ' ‪.203-198‬‬
‫כרבות מתשובות האדמו"ר הזקן‪ ,‬גם תשובתו המקורית בעניין זה לא שרדה ואת ניתוחי אני‬
‫מבסס על שחזורה הטקסטואלי מתוך תשובת נכדו בשו"ת צמח צדק‪ ,‬אה"ע‪ ,‬קמד‪ .‬בכאלף תשובות‬
‫ה'צמח צדק' מפוזרות ציטטות נוספות רבות מתורת סבו שלא הגיעו לידינו בארבעים ושתיים‬
‫תשובותיו הנדפסות‪ .‬והשוו שו"ע הרב או"ח‪ ,‬רס‪ ,‬סעיף א; חו"מ‪' ,‬הלכות שמירת גוף ונפש'‪ ,‬סעיף‬
‫טו‪.‬‬
‫והוא סעיף כה במהדורת מרגליות‪ ,‬וראו כנסת הגדולה‪ ,‬אה"ע סב‪.‬‬
‫צמח צדק‪ ,‬פסקי דינים‪ ,‬דף ריג ע"א‪ .‬זה הקו העקבי בפסיקתו‪ ,‬וראו גם שו"ת צמח צדק‪ ,‬אה"ע‬
‫קמד‪ ,‬וכן שם‪ ,‬שיט‪ .‬מסורת משפחתית של חסידי חב"ד מסוף המאה התשע עשרה גורסת חרטה על‬
‫פסקיו אלה‪' :‬שאמר לי אשר בשני דברים לא שמר צוואת רי"ח ונענש ר"ל' )חיים שמעון דב בן‬
‫אריה ליב‪ ,‬שבעים תמרים ]לעיל הערה ‪ ,[27‬דף מג ע"א(‪ .‬להתייחסויות נוספות של ה'צמח צדק'‬
‫לצוואה ראו ספר חסידים‪ ,‬הוצאת מרגליות‪ ,‬לבוב תרפ"ח‪ ,‬עמ' ‪) 12‬לא ממוספר(‪.‬‬
‫‪247‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫באוהל‪ 102,‬ונכדו ר' יקותיאל יהודה )‪ ,(1883-1808‬אב"ד ואדמו"ר בסיגט‪ 103.‬פסיקות‬
‫הרבנים האדמו"רים מליטא ומהונגריה מממשות את עדותו המוקדמת של ר' פנחס‬
‫מווהלין‪ .‬הוא הדין גם בתגובתו המורכבת יותר של ר' אברהם דוד ורמן )‪,(1840-1771‬‬
‫רב ואחר כך גם אדמו"ר בבוצ'אץ'‪ ,‬שהפנמתו העמוקה את תשובת הנוב"י היא אחד‬
‫ממניעיו הלא–מפורשים לכתיבת ספרו המרתק 'מילי דחסידותא'‪ 104.‬שמועה חסידית‬
‫שכזו מהלכת בגליציה גם באמצע המאה התשע עשרה‪ ,‬וכך מוסר ר' ישראל דב‬
‫‪105‬‬
‫גלרנטר )‪ ,(1867-1807‬תלמיד ר' נפתלי מרופשיץ )‪' :(1827-1760‬מפי צדיקי הדור'‪.‬‬
‫ח‬
‫אחד מ'צדיקי הדור' הגליצאים‪ ,‬ידיד לר' נפתלי מרופשיץ מימי לימודם אצל ה'חוזה'‪,‬‬
‫הוא ר' צבי אלימלך מדינוב )‪ ,1841-1783‬להלן‪ :‬רצ"א(‪ .‬בחינת הערה אחת מ'חידושים‬
‫נפלאים' שכתב בספרו 'דברים נחמדים' עשויה להעמידנו על ייחודה של נקודת המבט‬
‫ה'צדיקית'‪ ,‬לצד פסיקותיהם הפרוזאיות של בעלי מסורת ההלכה‪ .‬רצ"א כותב את‬
‫הערתו זו סביב ראשית שנות השלושים של המאה התשע עשרה‪ ,‬כשהוא קורא בספר‬
‫'הון יוסף' שיצא לאור בשנת ‪ 1828‬ובו מתועד הוויכוח בין שני חכמי ירושלים‪ ,‬ר'‬
‫יוסף זאמירו תומך הנוב"י ומתנגדו ר' משה סוזין‪ ,‬שלדבריו נזקקנו לעיל‪:‬‬
‫בשו"ת הון יוסף ]‪ [...‬חקרו בענין הזיווגים שאסר ר' יהודא חסיד‪ ,‬והם הפך‬
‫דברי תלמודא דידן עיין שם‪ ,‬שחתרו לבא אל היבשה‪ .‬והנה עוד בימי נעורי‬
‫ראתה עיני בשורי את כל אלה הענינים‪ .‬ויש לי בזה כמה הרהורי דברים‪ .‬והנה‬
‫הרב ]‪ [...‬הפריז על המידה להתיר לגמרי הדברים שאסר מהר"י חסיד‪ .‬והרב‬
‫‪106‬‬
‫]‪ [...‬הפריז גם כן לאסור הכל ]‪ [...‬ולדעתי יש בזה דרך אחרת‪.‬‬
‫‪102‬‬
‫‪103‬‬
‫‪104‬‬
‫‪105‬‬
‫‪106‬‬
‫‪248‬‬
‫השיב משה‪ ,‬לבוב תרכ"ו‪ ,‬אה"ע‪ ,‬סט; אבני צדק‪ ,‬לבוב תרמ"ה‪-‬ו‪ ,‬או"ח‪ ,‬כח; שם‪ ,‬אה"ע‪ ,‬ד‪.‬‬
‫והשוו גם השיב משה‪ ,‬יו"ד‪ ,‬לז‪.‬‬
‫אבני צדק‪ ,‬לבוב תרמ"ה‪-‬ו‪ ,‬או"ח כח‪ ,‬לא‪-‬לב; יו"ד מד‪ ,‬מו‪ ,‬מח; אה"ע‪ ,‬ד‪ ,‬ו‪ ,‬י‪ ,‬יא‪ ,‬יב‪ ,‬ובדומה‬
‫— יו"ד‪ ,‬מז‪ .‬פסיקתו–שלו כבר משלבת את מסורות סבו לא רק עם פסיקת הנוב"י אלא גם עם‬
‫מסורת הפסיקה האשכנזית–הונגרית של החת"ס וממשיכיו‪ .‬במקרה זה‪ ,‬גם למיקום הגיאוגרפי יש‬
‫חלק בהשתלבות המסורות‪ ,‬וראו 'ירושת' המגמה גם בדור הבא אצל ר' חיים צבי טייטלבוים‪ ,‬עצי‬
‫חיים‪ ,‬סיגט תרצ"ט‪ ,‬יו"ד‪ ,‬יג‪.‬‬
‫הספר נדפס בקולומיאה בשנת תר"ן‪ ,‬חמישים שנה לאחר פטירת מחברו‪ ,‬ואחר כך בסיגט‬
‫בשנת תר"ע‪ ,‬וראו בעיקר שם בהערותיו לסעיפים לא‪ ,‬נ‪ ,‬נא‪ ,‬נג‪ ,‬נז‪ ,‬סו‪ ,‬סז‪ .‬ניתוח מפורט של ספר‬
‫זה דורש דיון נפרד‪.‬‬
‫דברי ר' ישראל גלרנטר מתועדים אגב מכתב התשובה שכתב לו תלמיד אחר של ר' נפתלי‪ ,‬ר'‬
‫חיים מצאנז‪ ,‬וראו שו"ת דברי חיים‪ ,‬אה"ע א‪ ,‬קא ע"ש‪ .‬ר' ישראל גלרנטר שימש כאב"ד בכמה‬
‫קהילות וגם כאדמו"ר בסוף ימיו וחיבר את ספר רביד הזהב‪ ,‬לבוב תרל"ו‪ .‬ראו מ' וונדר‪ ,‬מאורי‬
‫גליציה‪ ,‬ח"א‪ ,‬ירושלים תש"ן‪ ,‬עמ' ‪.721-720‬‬
‫רצ"א מדינוב‪ ,‬דברים נחמדים‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪' ,‬חידושים נפלאים'‪ ,‬אות יח‪.‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫הסתירות בין הצוואה לתלמוד העסיקו את רצ"א עוד בנעוריו‪ ,‬כאשר ראתה עינו 'כל‬
‫אלה הענינים' )כוונתו ככל הנראה לקריאה בתשובת הנוב"י‪ ,‬שעליה נסוב עתה הוויכוח‪,‬‬
‫בשעה שהודפסה(‪ ,‬אלא שאין דעתו נוחה בשתי העמדות המוחלטות שנקטו‬
‫בעלי הוויכוח בתוך הדילמה החד–ערכית שהציבה פסיקת הנוב"י בין הצוואה לבין‬
‫התלמודיות — לא בשלילת הצוואה לטובת 'תלמודיות' )'להתיר לגמרי'( ולא בקידושה‬
‫כסותרת את התלמוד )'לאסור הכל'(‪ .‬אם כן‪ ,‬מהו המוצא‪ ,‬מהי אותה 'דרך אחרת' שהוא‬
‫מציע?‬
‫ויש לתרץ הענינים המובאים בגמרא וגם כוונת מהר"י חסיד אינו לאסור בכל‬
‫מקום‪ ,‬וגם על פי חכם שבדור הוא בוודאי מתיר‪ .‬כי בשמים אינם פוסקים‬
‫הלכה בשום פעם רק כמו שפוסקים חכמי הדור בעוה"ז‪ ,‬כי לא בשמים הוא ]![‬
‫ואתה תבין‪.‬‬
‫והנה ר' פפא שהיה חכם בדורו ונשא הוא וכן בנו ב' אחיות‪ .‬הנה הסכימו בודאי‬
‫מן השמים‪ .‬וכן כעת בבא האדם לשאול לפני חכם והחכם ממציא ראיה מן‬
‫הגמרא מן מעשה דר' פפא‪ 107‬הנה אין כאן בית מחוש כיוון שיצא הדבר מפי‬
‫חכם‪ .‬ומעתה לא יקשה לך שום דבר בין והתבונן‪ .‬מה רבו מעשיך ה' כולם‬
‫בחכמה עשית מלאה הארץ קניינך‪ .‬שהחכמים שבארץ מקבלים מן החכמה‬
‫]ו[הבן‪ .‬ומזה נעשו הבירורים‪ .‬כולם בחכמה עשית כולם במחשבה איתברירו‬
‫‪108‬‬
‫]‪.[...‬‬
‫אל העימות שבין התלמוד ובין הצוואה הוכנס גורם חדש‪ ,‬מפשר ומגשר‪' :‬חכם‬
‫שבדורו'‪ .‬זה‪ ,‬הקרוב לדמותו של הצדיק החסידי‪ ,‬מקבל 'מן החכמה'‪ .‬אך שלא כצדיק‬
‫החסידי ה'קלאסי'‪ ,‬ה'חכם' המתואר אינו מסתמך על כוחו השמיימי כדי להתיר אלא‬
‫משתמש ב'ראיה מן הגמרא'‪ .‬תהליך זה‪ ,‬המאפיין את שיטת העבודה של פוסקי ההלכה‪,‬‬
‫אינו בא לתמוך כאן בהכרעה כמשמעם המקורי של המקורות אלא ליצור את 'הסכמת‬
‫השמים' להיתר‪ ,‬בעזרת כוחו של 'חכם' קדמון כר' פפא‪ .‬החכם שבהווה 'פותר' בעזרת‬
‫תקדימי הגמרא את עולם האיסורים השמיימי שיצר החסיד ה'ישן'‪ ,‬ומבטל את קפידותיו‪.‬‬
‫בווריאציה חסידית–קבלית זו לפירוש הכלל התלמודי 'לא בשמים'‪ 109‬הופכות הסתירות‬
‫שבין הגמרא לצוואה מבעיה לפתרון‪ .‬הפער הזה הוא המאפשר את יצירת ההיתר‬
‫בעבודת החכם הצדיק‪.‬‬
‫‪ 107‬ראו לעיל‪ ,‬ליד הערה ‪.54‬‬
‫‪ 108‬רצ"א מדינוב‪ ,‬דברים נחמדים )לעיל הערה ‪ ,(106‬אות יח‪.‬‬
‫‪' 109‬עמד רבי יהושע על רגליו ואמר‪ :‬לא בשמים היא ]‪ [...‬שכבר נתנה תורה מהר סיני‪ ,‬אין אנו‬
‫משגיחין בבת קול' )בבלי‪ ,‬בבא מציעא נט ע"ב(‪ .‬שלא במפורש מהדהדת כאן גם הגמרא 'מיום‬
‫שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים' )שם‪ ,‬בבא בתרא יב ע"א(‪ .‬הפירוש‬
‫החסידי של רצ"א תופס את נבואת החכמים כנעוצה בספירת החכמה ומעניק בכך כוח שמיימי‬
‫עליון לאותה הכרעה של 'לא בשמים'‪.‬‬
‫‪249‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫כדאי לשים לב היטב גם לתוכן דבריו של רצ"א‪ ,‬ולא רק לצורתם‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫בדילמה שהציב רצ"א בין תומכי הנוב"י לבין מתנגדיו מחזיקה אותה 'דרך אחרת'‬
‫בפתרונו הנושן של הנוב"י‪ :‬מעשה ה'חכם' הוא–הוא מהלך תשובת הנוב"י )והבאים‬
‫אחריו(‪ ,‬שהשתמש בסתירה שבין הצוואה לגמרא כדי להתיר את המקרה שבא לפניו‪.‬‬
‫אלא שבד בבד רצ"א אכן מיישב את הדילמה ההיררכית שטרדה את מנוחתו‪ .‬כשהנוב"י‪,‬‬
‫או כל פוסק אחר ההולך בעקבותיו‪ ,‬מולבש באדרת הצדיק‪ ,‬ניטל מדבריו אותו עוקץ‬
‫ביקורתי מטריד כל כך‪ ,‬שהרי מהלכו של הפוסק בעזרת הגמרא אינו מנוגד לקיומן של‬
‫ההקפדות השמיימיות המבוטאות בצוואה‪ ,‬ואפילו לא לרצונו של ר' יהודה החסיד‬
‫עצמו‪ ,‬שמכיר בכוחם של הצדיקים ה'חכמים' לבטל את קפידותיו‪ .‬רצ"א מלביש את‬
‫פסיקתו האנטי–חסידית של הנוב"י במעטה צדיקי–חסידי‪ ,‬נוטל את עוקצה ו'מגייר'‬
‫אותה אל עולמה של החסידות‪ .‬למעשה כזה אכן יאה הסיום 'לא יקשה לך שום דבר'‪.‬‬
‫ההרמוניה המושגת בין הפוסק ה'תלמודי'‪ ,‬דוגמת הנוב"י‪ ,‬לבין מקבילו החסידי‪,‬‬
‫משתלבת במגמותיו החסידיות–שמרניות של רצ"א‪ ,‬שמלחמתו התקיפה בהשכלה עשויה‬
‫הייתה לאחד עבורו את המחנות השמרניים השונים‪ 110.‬אך עיקר עניינו של רצ"א כאן‬
‫אינו בהשכנת שלום בין המחנות הנִצים משכבר‪ .‬יישוב הדיסוננס מוביל להמשגה‬
‫תיאורטית של פעולת הפסיקה החסידית‪ ,‬דוגמת זו שראינו‪ .‬לביטול הקפידות השמיימיות‬
‫שגילה החסיד ה'ישן' על ידי הפוסק יש משמעות קבלית ואולי משיחית‪' :‬ומזה נעשו‬
‫הבירורים ]‪ [...‬כולם במחשבה איתברירו'‪ .‬ה'חכם'‪ ,‬המקבל 'מן החכמה' של מעלה‪,‬‬
‫מתיר את מה שהיה 'אסור' )בכבלי ההקפדה( ומממש בזה את בירור ניצוצות הקדושה‬
‫ושחרורם אל האלוהות‪ .‬להעתקה מפתיעה זו של 'עבודת הבירורים' ממחוזותיה השגורים‬
‫בתורה‪ ,‬בתפילה או באכילה‪ 111‬אל התרת האסור יש מובן רדיקלי למדי‪ :‬החסידים הרי‬
‫נחשדו‪ 112‬באותו החשד השבתאי של 'מתיר אסורים'‪ 113 .‬רצ"א‪ ,‬בתפיסתו החריפה את‬
‫‪110‬‬
‫‪111‬‬
‫‪112‬‬
‫‪113‬‬
‫‪250‬‬
‫על מלחמתו הנחרצת של רצ"א בהשכלה ועל משמעויותיה לכלל תורתו ראו מ' פייקאז'‪,‬‬
‫ההנהגה החסידית‪ :‬סמכות ואמונת צדיקים באספקלריית ספרותה של החסידות‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪,‬‬
‫עמ' ‪.362-336‬‬
‫על 'עבודת הבירורים' בקבלת האר"י ועל תפקידה המשיחי ראו י' תשבי‪ ,‬תורת הרע והקליפה‬
‫בקבלת האר"י‪ ,‬ירושלים תש"כ‪ ,‬עמ' קה‪-‬קמג‪ .‬על צדדים אחרים של עבודה זו בתפיסת רצ"א ראו‬
‫פייקאז' )לעיל הערה ‪ ,(110‬עמ' ‪.350‬‬
‫החסידים הואשמו בהתרת גדרי איסורים למען 'העלאת ניצוצות'‪ ,‬למשל‪' :‬ואומרים שעל ידי‬
‫זה ]הסתכלות בנשים[ מעלים ניצוצות וחכמת תורתם יותר מחכמת חז"ל' )וילנסקי ]לעיל הערה‬
‫‪ ,[50‬ח"ב‪ ,‬עמ' ‪ .(180‬החסידים הואשמו שם גם בהתרת כתם נידה על פי גורל שהטיל הצדיק‬
‫ובהתרת בהמה אסורה לטובת תיקון נשמתה )גבית עדות ]שם[‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' ‪ .(83 ,80‬וראו גם ז'‬
‫גריס‪' ,‬ממיתוס לאתוס — קווים לדמותו של ר' אברהם מקאליסק'‪ ,‬ש' אטינגר )עורך(‪ ,‬אומה‬
‫ותולדותיה‪ ,‬כרך ב‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪.132-126‬‬
‫על השימוש השבתאי בברכה בנוסח 'ברוך מתיר איסורים' ראו ג' שלום‪ ,‬מחקרי שבתאות‪,‬‬
‫תל–אביב תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪.347-344 ,41‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫מרכזיותם של הצדיק–הפוסק‪ 114‬ושל ההישמעות המדויקת להלכה‪ 115,‬מוצא ב'עבודת‬
‫ההיתר' של הפוסק הממסדי מעין אותו ה'בירור'‪ 116.‬למרבה הפרדוקס‪ ,‬דווקא הנוב"י‬
‫הוא שמוצא את עצמו שותף לעבודת התיקון החסידית של גילוי ההיתרים וביטול‬
‫הקפידות השמיימיות של החסיד ה'ישן'‪ .‬שלא כדברי ר' פנחס מקוריץ‪ ,‬עבור רצ"א אין‬
‫די בהופעת הבעש"ט כדי לבטל מאליהן את הקפדות החסיד‪ .‬מעשה חשוב זה נתון‬
‫ל'עבודת הבירורים' של בעלי ההלכה‪ .‬הבדל זה בדבר תוקפה המטאפיזי של הצוואה‬
‫יוליך אותנו אל התגובה החסידית הבאה‪ ,‬ההפוכה בתכלית‪.‬‬
‫ט‬
‫רצ"א מדינוב ור' נפתלי מרופשיץ‪ ,‬תלמידי החוזה מלובלין שנזכרו לעיל‪ ,‬פעלו במחצית‬
‫הראשונה של המאה התשע עשרה‪ .‬ר' חיים הלברשטם )‪ ,(1876-1793‬רב ואדמו"ר‬
‫בצאנז‪ ,‬הוא תלמידו בחסידות של ר' נפתלי‪ ,‬אך יחסו לצוואת החסיד שונה לגמרי‪.‬‬
‫בתשובות הכלולות בספרו 'דברי חיים' )להלן‪ :‬דב"ח( הוא משתמש בעקביות בפתרון‬
‫של 'לזרעו ציווה' כדי לנטרל את משקלה המעשי של הצוואה ולהקל או להחמיר על פי‬
‫מנהג מקומו הגליצאי‪' :‬אם אינם נביאים בני נביאים הם'‪ ,‬כדבריו‪ 117.‬אימוץ משמעו‬
‫הפרגמטי של היתר הנוב"י מל‪#‬וה אצל ר' חיים באותה מוטרדות עמוקה‪ ,‬שכבר פגשנו‬
‫בה‪ ,‬בדבר מעמדו העקרוני של גוף הידע הכלול בצוואה‪ ,‬אולם פתרונו ל'דילמת‬
‫הנוב"י' שונה מכל מה שראינו עד כה‪ .‬תשובתו לאונסדורף שבהונגריה משנת ‪1858‬‬
‫נפתחת בהסתייגות חריפה מקו הפסיקה האשכנזי–הונגרי שממנו הביא השואל במכתבו‪:‬‬
‫‪ 114‬השוו לדבריו במקומות אחרים‪' :‬כן בחכמים )שנקראים חכמים על שם שמושפע ומתצמצם‬
‫בהם חכמתו יתברך להוליד תורה חדשה בכל עת ]![( מתלבשת בהם חכמתו יתברך לצוות הנהגת‬
‫ישראל בכל דור'; 'כן מתגלים מאמריו ית"ש בכל דור ודור ביתר התגלות היינו על ידי‬
‫צימצומים ולבושים לפי הדור המקום והזמן' )אגרא דכלה‪ ,‬קדושים‪ ,‬מא ע"ג; יתרו‪ ,‬יז ע"ד‪,‬‬
‫בהתאמה‪ .‬מצאתים אצל פייקאז' ]לעיל הערה ‪ ,[110‬עמ' ‪ ;354‬הסוגריים במקור(‪ .‬מרכזיות הצדיק‬
‫בתפיסתו מובילה לתפיסת פסיקה דינמית‪' ,‬תורה חדשה בכל עת'‪ ,‬לפי הדור‪ ,‬המקום והזמן‪ .‬עניין‬
‫זה קשור הדוקות בתפיסתו את רעיון 'עבירה לשמה'‪ ,‬וראו ‪Y. Mondshine, ‘The Fluidity of‬‬
‫‪Categories in Hasidism: “Averah lishmah” in the Teachings of R. Zevi Elimelekh‬‬
‫‪of Dynow’, A. Rapoport-Albert (ed.), Hasidism Reappraised, London 1996, pp.‬‬
‫‪301-320‬‬
‫‪ 115‬ראו דבריו הידועים בדילמה הפנים–חסידית‪' :‬מה שאין כן כשיש במנהגיו ]של רבו[ איזה ניגוד‬
‫לתורה שבכתב ושבע"פ או אפילו לאזהרה קטנה שבדברי חז"ל ]‪ [...‬לא יאבה ולא ישמע להתנהג‬
‫במנהג הזה הגם שרואה מנהג הזה אצל הרב אפילו יעמיד לו הרב החמה באמצע השמיים ]‪'[...‬‬
‫)דרך פיקודיך‪ ,‬ל"ת טז‪' ,‬חלק המחשבה'‪ ,‬אות ד‪ ,‬וראו גם בהערותיו לספר סור מרע ועשה טוב‪,‬‬
‫ירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ' פ(‪ .‬והשוו לחששו על איסור החזרה לביתו שבצוואה‪ ,‬אגרא דפרקא‪ ,‬אות י‪.‬‬
‫‪ 116‬הרקע הרחב לעניין זה הוא בגלגוליו השונים של 'ברוך מתיר אסורים'‪ :‬תהלים קמו ז‪ ,‬מדרש‬
‫תהלים‪ ,‬שם‪ ,‬וראו לאחרונה סיכום המקורות בשו"ת עטרת פז‪ ,‬ח"א‪ ,‬יו"ד‪ ,‬ו‪ ,‬והשוו שו"ת חת"ס‪,‬‬
‫ח"ו‪ ,‬ליקוטים‪ ,‬סימן פט; שם‪ ,‬קובץ תשובות‪ ,‬לו‪.‬‬
‫‪ 117‬ראו שו"ת דברי חיים‪ ,‬ח"א‪ ,‬אה"ע ז‪ ,‬ח; שם‪ ,‬יו"ד‪ ,‬קא‪.‬‬
‫‪251‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫מכתבו הגיעני והנה לפלפל בזה הוא למותר כי איך בדבר שאין לנו שום ידיעה‬
‫והוא מדברים הנסתרים‪ ,‬ובמחילת כ"ת ]= כבוד תורתם[ הגאונים בתראי‬
‫שהחלו לפלפל בכוונת רבינו יודא החסיד ז"ל וכי נשכיל בדבר שאין מבוא‬
‫‪118‬‬
‫לשכלנו להשיג?‬
‫הדב"ח ממשיך ותוקף את שוללי הצוואה‪ ,‬והפעם הוא מציב בגלוי את הנוב"י בראשם‪:‬‬
‫אולם גם לסכל ח"ו דעת רבינו אדון החסידים גם כן ח"ו כי ידוע רבינו יהודא‬
‫החסיד היה רבו של הסמ"ג‪ 119‬ואור זרוע אשר כל תורתינו ומנהגנו בארץ‬
‫אשכנז וצרפת נמשכים אחריהם ולכן בודאי יפה שיחתן מתורתן של בנים‬
‫האחרונים ושרי ליה מאריה לנוב"י שהרחיב בלשונו נגד ר"י החסיד רבן של‬
‫‪120‬‬
‫גולת אריאל ארץ אשכנז וצרפת ]‪.[...‬‬
‫תגובת הדב"ח אינה מקבלת את מתודת הדיון שנקט השואל‪' :‬לפלפל בזה הוא למותר'‪.‬‬
‫המתודה ההלכתית הנקוטה ביד בעלי ההלכה )ובכללם הוא עצמו( בדיוניהם אינה תקפה‬
‫בעניין הצוואה‪ ,‬המובחן מענייני הלכה 'רגילים' באופן קטגוריאלי כ'דבר שאין לנו שום‬
‫ידיעה'‪' ,‬דבר שאין מבוא לשכלנו להשיג'‪ .‬העתקת תחום הדיון אל 'דברים הנסתרים'‬
‫הופכת את הדיון ההלכתי לבלתי לגיטימי ואת הצוואה לבלתי שפיטה עבור מתודת‬
‫המחשבה הנורמטיבית‪ .‬אותו גוף ידע בעייתי שזיהה הנוב"י כ'סותר תלמוד' נעשה‬
‫באחת לקדוש ולמורם מכל דיון תוכני‪.‬‬
‫דרך הפולמוס מובילה את הדב"ח אל טיעונו השני‪ .‬מול האיום הגלוי של הנוב"י‬
‫בדבר הכללת החסיד בתוך 'חכמי ישראל' משיב הדב"ח בהתקפת–נגד‪ .‬תוך הפרזה‬
‫מסוימת בתיאור עצמת השפעתו ההיסטורית מצויר ר' יהודה החסיד כאבי המסורת‬
‫‪ 118‬שם‪ ,‬אה"ע ח‪ .‬על אמונת חכמים במשנתו של ר' חיים מצאנז ראו א' בראון‪' ,‬ר' חיים מצאנז‪:‬‬
‫דרכי פסיקתו על רקע עולמו הרעיוני ואתגרי זמנו'‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בר–אילן‪,‬‬
‫תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;223-219 ,201-192‬ד' אסף‪"' ,‬שאינו מאמין בגדולי הדור"‪ :‬המאבק החסידי על‬
‫כבודו של ספר "אור החיים" ומשמעותו ההיסטורית'‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל‪ ,‬טו‬
‫]מחקרי חסידות[‪) ,‬תשנ"ט(‪ ,‬עמ' ‪.149-125‬‬
‫‪ 119‬כידוע‪ ,‬ר' יהודה מפריז היה רבו של הסמ"ג‪ ,‬ולא ר' יהודה החסיד‪ ,‬וראו א"א אורבך‪ ,‬בעלי‬
‫התוספות‪ ,‬ירושלים תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪ .479-466‬השיבוש הביבליוגרפי הזה בין שני בעלי השמות‬
‫הדומים מבני אותו הדור מופיע כבר ב'ספר יוחסין' וב'שלשלת הקבלה'‪ ,‬ואותו מאמץ החיד"א‬
‫בשו"ת טוב עין צז וב'שם הגדולים'; בחושו הביבליוגרפי המפותח הטיל בו החיד"א ספק )שם(‪,‬‬
‫אך גרץ עדיין החזיק בו‪ ,‬וראו דברי ימי ישראל‪ ,‬ח"ו‪ ,‬תל–אביב תרצ"ט‪ ,‬עמ' ‪ .236‬ראו י' פריימאן‪,‬‬
‫מבוא לספר חסידים‪ ,‬פרנקפורט תרפ"ד‪ ,‬עמ' י; שבט )לעיל הערה ‪ ,(11‬עמ' ‪ .68-66‬עם זאת‪ ,‬גם‬
‫אם לא במישרין‪ ,‬הסמ"ג אכן היה נתון להשפעה מסוימת של חסידות אשכנז‪ ,‬וראו י"מ תא–שמע‪,‬‬
‫'קוים לאופייה של ספרות ההלכה באשכנז במאות הי"ג‪-‬י"ד'‪ ,‬עלי ספר‪ ,‬ד )תשל"ז(‪ ,‬עמ' ‪,34-33‬‬
‫ולעומתו י' גלינסקי‪' ,‬קום עשה ספר תורה משני חלקים‪ :‬לבירור כוונות רבי משה מקוצי בכתיבת‬
‫הסמ"ג'‪ ,‬המעין‪ ,‬לה‪:‬א )תשנ"ה(‪ ,‬עמ' ‪ 24‬הערות ‪.10 ,6‬‬
‫‪ 120‬שו"ת דברי חיים‪ ,‬אה"ע ח‪.‬‬
‫‪252‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫הלמדנית והחסידית כאחת‪' ,‬רבן של גולת אריאל ארץ אשכנז וצרפת'‪ ,‬וממילא הוא‬
‫מזוהה עם גוף המסורת האשכנזית הלמדנית והמנהגית‪ ,‬שמתלמידיו יצאה )'אשר כל‬
‫תורתינו ומנהגנו ]‪ [...‬נמשכים אחריהם'(‪ .‬הציור העז הזה הופך את המאשים )הנוב"י(‬
‫למואשם‪ .‬לדברי ר' חיים‪ ,‬הנוב"י אינו מטהר את 'חכמי ישראל' מחכם 'סוטה' אלא‬
‫כורת את ענפי המסורת )'מנהגנו'( והלמדנות )'תורתינו'( האשכנזית שעליהם הוא עצמו‬
‫יושב!‬
‫אגב ציור היסטורי מחודש זה נענה הדב"ח גם לעוקץ הפולמוס האקטואלי שנחבא‬
‫בדברי הנוב"י‪ .‬החזרה הרטורית על אותו 'חסיד' ה'סותר דברי תלמוד' זוכה למענה‬
‫תקיף‪ :‬ר' יהודה‪ ,‬אכן‪ ,‬הוא 'רבינו אדון החסידים' — 'החסידים' כולם‪ ,‬במשמע‪ ,‬כאז כן‬
‫עתה — והוא החסיד הנושא עמו ידע 'צדיקי' נסתר שאינו נתון לשפיטת הביקורת‬
‫הסכולסטית‪ .‬ר' יהודה החסיד )ובמובלע גם תלמידיו החסידים לדורותיהם( אינו מגלם‬
‫אפוא סטייה מן המסורת אלא הוא המסורת האשכנזית עצמה‪ .‬ר' חיים מדלג כאן באחת‬
‫על שש מאות השנים המפרידות בין חסידי אשכנז ובין חסידי הבעש"ט ועל אופיין‬
‫הנבדל כל כך של שתי ה'חסידויות' השונות ומחבר אותן לרצף אחד‪ ,‬הוא דרך המלך‬
‫של המסורת האשכנזית לדורותיה‪ ,‬שבעלי מנהגיה ותורתה נושאים עמם גם ידע אזוטרי‬
‫נסתר דוגמת צוואת החסיד‪.‬‬
‫להשלמת הפולמוס מנסח הדב"ח גם מכתם נגדי‪ .‬מול מחאתו של הנוב"י‪' ,‬ולא תהא‬
‫תורה שלימה שלנו כצוואה בעלמא'‪ ,‬משיב הדב"ח בחריפות‪' :‬יפה שיחתן ]של ראשוני‬
‫אשכנז[ מתורתן של בנים האחרונים';‪ 121‬תורתו הטהרנית–סכולסטית של הנוב"י נחותה‬
‫מן הצוואה הנסתרת‪ ,‬האחוזה במכלול המקודש והרחב של תורת אשכנז‪ .‬אחרי העמדת‬
‫הדברים הזו ממשיך ר' חיים בתשובתו ומציע חילוק עקרוני שעשוי להסביר את מעשי‬
‫האמוראים נגד הצוואה המקודשת‪ ,‬אך בתוך כדי דיבור הוא זונח את ניסיונותיו להשיג‬
‫הרמוניה בין הצוואה לגמרא ושב אל יחסי ההיררכיה‪:‬‬
‫ובוודאי אין בחכמי האחרונים לדחות דברי הקדמונים ]‪ [...‬כי אנו כאין נגד‬
‫חכמתם ותורתם וחסידותם ]![ ויראתם‪ ,‬ועלינו לקבל דבריהם באהבה הגם‬
‫‪122‬‬
‫שהוא נגד התלמוד ]‪.[...‬‬
‫בהכרעתו ה'תלמודית' של הנוב"י זיהה הדב"ח את אותה פנייה ביקורתית המאפשרת‬
‫שיפוט וסלקציה של מסורות על פי תאימותן ומקוריותן‪ .‬את האוטונומיה הזו הוא תוקף‬
‫תוך שהוא מסרב ליישב את קושיות הנוב"י בנוגע לצוואה‪ .‬שלמות המסורת ההלכתית‬
‫‪ 121‬מקור הביטוי במדרש בראשית רבה ס ח‪ ,‬המצוטט בפירוש רש"י לבראשית כד מב‪' :‬אמר רבי‬
‫אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים'‪ .‬החידוד נעוץ בהקשר האסוציאטיבי‪:‬‬
‫צוואתו של אברהם לאליעזר עבדו בדבר לקיחת אישה לבנו היא מעין נושאה של התשובה כאן‪:‬‬
‫שידוך על פי צוואה נושנה‪.‬‬
‫‪ 122‬שו"ת דברי חיים‪ ,‬אה"ע ח‪.‬‬
‫‪253‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫תושג רק בוויתור על ההכרעה הסלקטיבית‪' :‬אנו כאין' ועלינו 'לקבל ]‪ [...‬באהבה'‪.‬‬
‫'ביטול' קיצוני זה שדורש הדב"ח אל מול הקדמונים‪ ,‬כאנטיתזה לדברי הנוב"י‪ ,‬מוליך‬
‫את ההתפלמסות עם מבחן התלמודיות הנוקשה שיצר הנוב"י‪ ,‬נגדו מכריז הדב"ח‬
‫בהתרסה ובישירות‪' :‬ועלינו לקבל דבריהם באהבה הגם שהוא נגד התלמוד'‪ .‬עליונות‬
‫הידע הנסתר 'נגד השכל' תקפה גם 'נגד התלמוד'‪ .‬באופן זה‪ ,‬הבלטת הבעיות–לכאורה‬
‫שמכילה הצוואה מדגישה דווקא את סמכותו היתרה של מחברה בחכמה ובתורה אך גם‬
‫‪123‬‬
‫)ברמז ששלוח אל הוויכוח החסידי–מתנגדי( בחסידות וביראה‪.‬‬
‫המהלך השיטתי של תשובת הדב"ח מכוון ליצירת תמונת–נגד בוטה ומתפלמסת‬
‫לדברי הנוב"י‪ .‬כשמונים שנה אחרי שנכתב‪ ,‬וכחמישים שנה אחרי שנדפס‪ ,‬מגיע‬
‫המכתב ליעדו‪ .‬הפולמוס מוצא‪ ,‬וגם יוצר‪ ,‬כתובת ראויה‪ .‬השדה המושגי שיצר הנוב"י‬
‫בפולמוסו מכיל לתוכו את תגובת–הראי של הדב"ח‪ .‬זיהוי הצוואה עם אותה העליונות‬
‫הקטגוריאלית של הידע הנסתר על פני ה'תלמודיות' מאומץ על ידי הדב"ח להבניית‬
‫הזהות החסידית בת זמנו‪ .‬מול תרעומתו של הנוב"י משרטט הדב"ח את החסידים‬
‫כיורשיה האמיתיים של גולת אשכנז‪ ,‬שלאי–'תלמודיותה' נוסף עתה תפקיד חשוב‬
‫‪124‬‬
‫בביסוס הזהות החסידית האחוזה ב'נסתר'‪.‬‬
‫בניגוד ל'דרך אחרת' של רצ"א מדינוב‪ ,‬שנבלעה כהערה באחד מן הנידחים בספריו‪,‬‬
‫שנדפס רק כחמישים שנה לאחר פטירת מחברו‪ ,‬הרי לתשובה מתריסה ומצוטטת זו של‬
‫‪ 123‬הניגוד בין 'תורה' ל'יראה' היה ממוקדי הפולמוס בראשית החסידות‪ ,‬כדבריו העוקצניים של‬
‫ר' פנחס מקוריץ‪' ,‬והראיה‪ ,‬יש במקצת מקומות שלומדים שם‪ ,‬ואין יראה' )אמרי פנחס‪ ,‬בני–ברק‬
‫תשנ"ג‪ ,‬עמ' רס(‪ ,‬וכדברי ר"מ מפרימישלן‪' :‬שלא להרבות בלימוד מאוד ]‪ [...‬ח"ו נשכח יראת ה'‬
‫מאיתנו' )דרכי ישרים‪ ,‬לבוב תרכ"ה‪ ,‬עמ' ב(‪ .‬ר' חיים‪ ,‬כפי שברור גם בדבריו למעלה‪ ,‬מבקש‬
‫לאחוז בשני הקצוות‪ ,‬וכעין זה ציורו הפולמוסי משנת ‪' :1862‬לא כאשר הוציאו איזה בני בליעל‬
‫ממדינתכם שם ]הונגריה[ שבמדינתינו אין לומדין פשטי התורה ח"ו‪ ,‬והוא מחמת שבהפקירא ניחא‬
‫להו וכאשר מוכיחין אותם בבואם למדינתינו למה המה בלא דעת בלא יראה ואומרים שכנגד זה‬
‫המה בעלי תורה ובאמת אפילו ריח תורה אין בהם והבל פלפולם בשטותים והבלים ]‪ [...‬והבל‬
‫יפצה פיהם‪ ,‬שעוסקים ]החסידים[ בתורה יומם ולילה בגופי ופשטי הלכות בש"ס ושולחן ערוך‬
‫וספרי מוסר' )שו"ת דברי חיים‪ ,‬ח"ב‪ ,‬יו"ד מ(‪ .‬וראו מ' סילבר‪"' ,‬ישיבות אין מצוי במדינתינו‬
‫מכמה טעמים נכונים"‪ :‬בין חסידים ומתנגדים בהונגריה'‪ ,‬ע' אטקס‪ ,‬ד' אסף‪ ,‬י' ברטל וא' ריינר‬
‫)עורכים(‪ ,‬במעגלי חסידים‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ ;108-75‬בראון )לעיל הערה ‪ ,(118‬עמ' ‪.194-167‬‬
‫‪ 124‬שאיפתו של ר' חיים לרציפות תרבותית ולהתעקשות מתפלמסת על 'דרכי אבותינו' בהלכה‬
‫מזכירה את התעקשותו הידועה על השימוש במנגנון ה'הערמה' בשטרי המכירה לשבת‪ ,‬תוך‬
‫התעלמות מן הביקורת המשכילית‪' :‬ולכן על זה נאמר אל תצדק הרבה ולא נחמיר יותר מאבותינו‬
‫שהתירו הערמה גבי מעשר אפילו מן התורה ]‪ [...‬כי מה לנו לצחוק של רשעים המה יאבדו ואנחנו‬
‫כתורה נעשה ואדרבה אם נחמיר משום הרשעים יבואו לצחק באבותינו ]‪ [...‬ויתנו דופי ח"ו ]‪[...‬‬
‫ואנחנו לא נסוג אחור ממנהגי אבותינו אפילו להחמיר ובעונותינו הרבים הרבה דברים שמרננים‬
‫על מנהגי אבותינו ואומרים כי הם יודעים האיך לעבוד ולא להקל כידוע במכתביהם ולכן יאבדו‬
‫המה ואנחנו בדרכי אבותינו נלך אפילו להקל ואם ירצה דוקא העתק שטר מכירה שלי יודיעני'‬
‫)שו"ת דברי חיים‪ ,‬או"ח‪ ,‬ח"ב‪ ,‬ל(‪ .‬ראו י' כ"ץ‪ ,‬גוי של שבת‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;135‬בראון‬
‫)לעיל הערה ‪ ,(118‬עמ' ‪.286-271‬‬
‫‪254‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫ר' חיים נודעה השפעה ספרותית רבה‪ .‬משנדפסה ב–‪ ,1876‬שנת פטירתו של ר' חיים‪,‬‬
‫גררה בעקבותיה עולם ספרותי שלם של מחברים בני התקופה‪ ,‬חסידים ברובם‪,‬‬
‫שהמתחים הגלויים בין שלילת הצוואה בידי הנוב"י לבין קידושה בידי הדב"ח‪ ,‬ובין‬
‫'תלמודיות' לבין 'חסידות'‪ ,‬טרדו את מחשבתם‪ .‬העולם המושגי שגיבש הפולמוס החריף‬
‫התגלה בעבורם כבעייתי בשני קצותיו‪ :‬טיעון 'כריתת הענף' האשכנזי‪ ,‬בפיו של ר'‬
‫חיים‪ ,‬אמנם צייר בחדות את הבעייתיות האימננטית הכרוכה בניסיונו של הנוב"י‬
‫לטיהור המסורת מ'ספיחיה'‪ ,‬אך שיבתו זו אל צוואת החסיד וקידושה רחוקות מלהיות‬
‫'השבת עטרה' כפשוטה‪ .‬סוף סוף‪ ,‬קידוש הצוואה רק הדגיש את אי–כניעתה לכללי‬
‫ה'תלמודיות'! חידוד הפער הנוכח בתוך מסורת ההלכה עצמה‪ ,‬בשעה שבה העולם‬
‫המסורתי מאוים בטענות כאלה ממש‪ ,‬עורר תסיסה עצומה‪ .‬ראש וראשון למוטרדים‬
‫הללו היה בנו של ר' חיים עצמו‪ ,‬ר' יחזקאל משינווא )‪ ,(1898-1816‬שבתשובה שכתב‬
‫שבע שנים אחרי שנדפסה תשובת אביו אימץ את הרתיעה העמוקה מפְּסיקה 'נגד‬
‫החסיד' אך ליווה את רתיעתו זו בהצהרה 'מתקנת' רבת–משמעות‪' :‬בין כך ובין כך‬
‫חלילה לחשוב ]![ שדברי הס"ח ]= ספר חסידים[ הם נגד הגמרא‪ ,‬ואלו ואלו דברי‬
‫‪125‬‬
‫אלוקים חיים ]‪.'[...‬‬
‫כמובן‪ ,‬היו גם מי שהמבנה המושגי שהציע הדב"ח דווקא קסם ללבם‪ ,‬למשל ר'‬
‫חזקיה מדיני )‪ .(1904-1832‬בסוף סקירתו האנציקלופדית בנושא‪ ,‬שכללה חכמי מזרח‬
‫ומערב‪ ,‬תומכי הצוואה ומתנגדיה‪ ,‬העדיף הלה בבירור את שיטת הדב"ח )'הלא טוב לנו‬
‫לכוף ראשנו כאגמון לקבל דברי החסיד כי רב גובריה'(‪ ,‬תוך שהוא מעלה על נס דווקא‬
‫את הממד הפרדוקסלי הצפון בה‪' :‬וכל מה שנרבה להביא הוכחות מעובדי שבש"ס שלא‬
‫כדבריו היא הנותנת להכריע הכף לזכות ]‪ 126;'[...‬כל סתירה רק מגבירה את כוחו של‬
‫החסיד שהכריע כנגדה! הפסיקה החסידית מתוארת כאן כ'לא–תלמודית' בעליל‪.‬‬
‫לתסיסה זו נמצא ביטוי גם בתולדות הדפוס‪ .‬בסוף המאה התשע עשרה נעשה 'ספר‬
‫חסידים' למוקד של עיסוק פרשני ומחקרי‪ 127,‬שבלט בו במיוחד חלקה של הצוואה‪ .‬זו‪,‬‬
‫‪ 125‬התשובה נדפסה בתוך וילקט יוסף‪ ,‬יח‪ ,‬ה‪-‬ו )תרמ"ג(‪ ,‬ומשם הועתקה לדברי יחזקאל החדש‪,‬‬
‫ירושלים תשנ"ט‪ ,‬סימן כח‪ .‬ר' יחזקאל מאמץ שם את פתרונו הקדום של חותנו זקנו‪ ,‬ר' משה‬
‫טייטלבוים )לעיל הערה ‪ (102‬לסתירות מן הגמרא‪ .‬תודה לדוד אסף שהעמידני על מקור זה‪.‬‬
‫‪ 126‬שדי חמד‪ ,‬וורשה תרנ"א‪-‬תרע"ב‪ ,‬ח"ז‪ ,‬מערכת חתן וכלה‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪.18‬‬
‫‪ 127‬ראו ‪M. Güdemann, Geschichte des Erziehungswesens und der Cultur der‬‬
‫‪ ,abendländischen Juden, Wien 1880-1888‬וכן תרגומו לעברית‪ :‬מ' גודמן‪ ,‬התורה והחיים‬
‫בארצות המערב בימי הביניים‪ ,‬וורשה תרנ"ו‪-‬תרנ"ט‪ .‬וראו גם י' פריימן‪ ,‬מבוא לספר חסידים‪,‬‬
‫פרנקפורט תרנ"א; י' הכהן וויסטינעצקי‪ ,‬ספר חסידים‪ ,‬על פי נוסח כתב יד אשר בפארמא עם‬
‫הגהות‪ ,‬תקונים‪ ,‬באורים ומראה מקומות‪ ,‬ברלין תרנ"א; מ"א מלר‪ ,‬תולדות החסידים א( רבינו‬
‫יהודה חסיד שיר ליאון ]‪ [...‬מפריז ]‪ [...‬ב( רבינו יהודה החסיד ]‪ [...‬משפירא ]‪ [...‬עם הערות ]‪[...‬‬
‫בשם מנחם ציון ונלוה אליהם אזהרות וצוואות מרבינו יהודה החסיד משפירא ועליהם ]‪ [...‬פי'‬
‫מלוקט ]‪ [...‬בשם דמשק אליעזר ועלים לבחינה מספר חסידים‪ ,‬קרקוב תרנ"א; א' אפשטיין‪,‬‬
‫'לקורות הקבלה האשכנזית'‪ ,‬החוקר‪ ,‬א‪-‬ג )תרנ"ד(‪ ,‬נדפס בתוך כתבי אברהם עפשטיין‪ ,‬כרך ב‪,‬‬
‫‪255‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫שבמשך שלוש מאות שנות דפוס נדפסה על שני עמודים בודדים‪ ,‬ללא פירוש כלשהו‪,‬‬
‫זכתה בתוך שלושים וחמש שנה לחמישה פירושים שונים לפחות‪ ,‬שלכולם אוריינטציה‬
‫חסידית‪ 128.‬אחדים מהם הם רצף הערות קצרות‪ ,‬הפניות ומראי מקומות‪ ,‬אחרים הם‬
‫חיבורים ארוכים המחזיקים עשרות ומאות עמודים של דיון הלכתי מפורט בכל סעיף‪,‬‬
‫אך כולם מוטרדים בצורה זו או אחרת ממעמד הצוואה‪ ,‬מזיקתה למקורות ההלכה‬
‫הקדומים ומן הצורך ליישב סתירות ישנות וחדשות בינה לבין התלמוד‪.‬‬
‫למרות הבוֹלט‪#‬ת הספרותית של תשובת ר' חיים הנזכרת‪ ,‬שבמאות ציטוטיה בספרות‬
‫השו"ת והפירושים הפכה לבת הלוויה הקבועה של תשובת הנוב"י‪ ,‬שנגדה יצאה‪ ,‬אין‬
‫לזהותה כנקודת מפנה יחידה‪ .‬השיבה החסידית אל צוואת החסיד ה'ישן' לא הייתה רק‬
‫מהלך פולמוסי אישי של ר' חיים מצאנז‪ .‬התרעמות דומה כלפי הנוב"י הופיעה גם‬
‫בשמו של בן דורו המופלא‪ ,‬ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל מקומרנא )‪,(1874-1806‬‬
‫שאינו מבין מה עניין קושיות הנוב"י מן הגמרא מול מה שרואה החסיד‪:‬‬
‫וכן אני העני מתרעם על מופת הדור הגאון מוהרי"ל מפראג שחולק על ס"ח‬
‫]=ספר חסידים[ והביא ראיות מן הגמרא‪ .‬וכי רבינו החסיד בא לאסור? אלא‬
‫‪129‬‬
‫שאומר ברוח קדשו בסגולה שאין זיווגם עולה יפה ]‪[...‬‬
‫ירושלים תשי"ז‪ ,‬עמ' רכו‪-‬רמח; ש"א ורטהיימר‪ ,‬לשון חסידים ]‪ [...‬הערות ותקונים לס' חסידים‬
‫]‪ [...‬הנדפס מחדש ע"פ כת"י מפארמא ]‪ [...‬ונלוה אליהם תולדות רבנו יהודה החסיד וספריו‪,‬‬
‫ירושלים תרנ"ז; י"א קמלהאר‪ ,‬ספר חסידים הראשונים והם רבנו שמואל החסיד ]‪ [...‬רבנו יהודה‬
‫החסיד בנו‪ .‬חייהם שיטתם ופעולותיהם ]‪] [...‬עם[ דור דורים‪ :‬קונטרס לקורות השתלשלות הקבלה‬
‫והסודות מזמן ]‪ [...‬קמאי דקמאי עד ]‪ [...‬רבנו יהודה החסיד‪ ,‬וואיטצען תרע"ז‪ .‬וראו סקירתו של א'‬
‫מרקוס )לעיל הערה ‪ ,(3‬עמ' ‪ .16-13‬את הממד הפרשני מסכמת הוצאתו של מרגליות ל'ספר‬
‫חסידים' )לעיל הערה ‪ ,(9‬שאל מהדורותיה החוזרות נספחו ואחר כך הוטמעו כשלושים )!( קובצי‬
‫הערות ופירוש שונים של בני הדור‪ .‬וראו גם חיבורו בן שלושת הכרכים של א"א פרייס‪ ,‬ספר‬
‫חסידים עם משנת אברהם‪ ,‬טורונטו תשט"ו–תשכ"ה‪ ,‬וכן להלן‪ ,‬בהערה הבאה‪.‬‬
‫‪ 128‬ר' מנחם אליעזר מלר מצאנז חדש‪' ,‬דמשק אליעזר'‪ ,‬תולדות החסידים‪ ,‬קראקא תרנ"א; חיים‬
‫שמעון דב בן אריה ליב‪ ,‬שבעים תמרים )לעיל הערה ‪ ;(27‬ר' שלום מרדכי שבדרון‪ ,‬הגהות‬
‫מהרש"ם על צוואת ר' יהודה החסיד‪) ,‬בסופן גם כמה הערות על ס"ח(‪ ,‬נדפסו בסופו של ספר מילי‬
‫דחסידותא‪ ,‬סיגט תר"ע )לעיל הערה ‪ ;(104‬שו"ת מנחת אלעזר ח"ג‪ ,‬מונקטש תרפ"ב‪ ,‬סימן יג; ר'‬
‫אפרים ביליצר הי"ד‪ ,‬יד אפרים )הספר חובר לפני השואה אך נדפס רק בתש"ל; לפי הספרים‬
‫המוזכרים ב'קונטרס אחרון' שם ולפי ההקדמה יש לקבוע את זמן חיבורו לראשית שנות העשרים‬
‫של המאה העשרים(‪ .‬לאלה יש לצרף את 'מקור חסד'‪ ,‬על מהדורות 'תנינא' ו'תליתאי' שלו‪ ,‬שראו‬
‫אור בלבוב בתרפ"ד ובתרפ"ח‪ ,‬הוא פירושו המקיף של הרב ראובן מרגליות לצוואה‪ ,‬וכן את‬
‫'וילקט יוסף' של ר' יוסף הכהן שווארץ‪ ,‬שהיה עורכו של כתב עת בשם זהה‪ ,‬שיצא לאור‬
‫במונקטש בשנים ‪ 1918-1899‬וגם בו התעוררו דיונים ערים בנושאים השונים של הצוואה‪ ,‬וראו‬
‫במקורות המצוינים ב'וילקט יוסף'‪ ,‬ברוקלין תשס"ג‪ ,‬כרך י )מפתח(‪ ,‬עמ' שלח‪ ,‬שנח‪ ,‬שעח ועוד‪.‬‬
‫תשובה דוגמת זו שבשו"ת שם אריה‪ ,‬יו"ד כז היא למעשה קונטרס עקרוני שאף עורר פולמוס‪:‬‬
‫בעל 'שבעים תמרים' הנזכר לעיל חיבר קונטרס נוסף‪' ,‬כפות תמרים' שמו‪ ,‬כנגד גישתו הספקנית‬
‫של ר' אריה לייבוש בולחובר )'ופעם עמד משתומם וגם מתמיה'‪ ,‬כלשונו שם( אל הצוואה‪.‬‬
‫הקונטרס נדפס בסוף ספר 'שבעים תמרים'‪.‬‬
‫‪ 129‬ר' יצחק ספרין‪ ,‬זהר חי‪ ,‬לבוב תרל"ה‪ ,‬משפטים‪ ,‬דף קלג ע"ב‪ .‬ראו גם הנ"ל‪ ,‬שולחן הטהור‪,‬‬
‫‪256‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫גילוי העניין הסגולי על ידי רוח הקודש הוא שמודיע את המציאות נכונה‪' :‬ומימינו לא‬
‫ראינו שיצליח מי שעבר על דבריו'‪ 130.‬הראיות מן הגמרא אינן מעלות ואינן מורידות‪.‬‬
‫קדם לשניהם ר' שלום מבעלז )‪ ,(1855-1783‬רבו וידידו של ר' חיים מצאנז‪ 131,‬שאחד‬
‫מתלמידיו מוסר על הקפדתו היתרה עם חסידיו‪' :‬כי דרכו בקודש היה תמיד להזהיר‬
‫‪132‬‬
‫להאנשים אשר הסתופפו בצילו מבלי לזוז זיז כלשהוא מצוואת ר"י חסיד ז"ל ]‪.'[...‬‬
‫הרטוריקה החדשה של הערצת הסוד שבצוואה אינה תחומה רק בגבולות 'חסידיים'‬
‫מובהקים‪ .‬בטריטוריה הגליצאית נוכל למצאה גם בפיו של פוסק אשכנזי מוצהר‬
‫ומובהק כר' שלמה קלוגר )‪ 133.(1869-1785‬לא כאן המקום לעמוד על פניה הרבות של‬
‫תסיסה זו שהזמן גרמה‪ .‬ב'תחיית המתים' של הצוואה סביב המחצית השנייה של המאה‬
‫התשע עשרה חזרה מסורת החסיד לתוך הקשר ה'סוד' שממנו לכאורה יצאה‪ ,‬אלא‬
‫שבתוך 'גלגול' היסטורי זה קיבלה מסורת 'אדון החסידים' את מאפייניה של החברה‬
‫החסידית שלתוכה נוצקה‪ .‬לעניין זה משמעויות מפתיעות ומרחיקות לכת‪ .‬בספרות‬
‫השו"ת העצומה של התקופה ובספרות הפירושים המוטרדת שהזכרתי לעיל מתועדות‬
‫עשרות שאלות מתחומיה השונים של הצוואה‪ ,‬המובאות להכרעתם של צדיקי הדור‬
‫הגליצאים‪ 134.‬הצוואה עוברת מתחומו של הפוסק — שפלפוליו‪ ,‬כפי שאמר ר' חיים‪,‬‬
‫אינם מועילים בתחום נסתר שכזה — אל תחומו של הצדיק‪.‬‬
‫וריאנט אחר‪ ,‬המהווה את המשכו של הראשון‪ ,‬דורש יצירה של עצמה 'רבנית'‬
‫‪130‬‬
‫‪131‬‬
‫‪132‬‬
‫‪133‬‬
‫‪134‬‬
‫תל–אביב תשכ"ה‪ ,‬רס ד‪ ,‬והשוו א"י השל‪' ,‬על רוח הקודש בימי הביניים'‪ ,‬ש' ליברמן )עורך(‪ ,‬ספר‬
‫היובל לאלכסנדר מארכס‪ ,‬החלק העברי‪ ,‬נ"י תש"י‪ ,‬עמ' קצב ואילך‪.‬‬
‫זהר חי‪ ,‬שם‪.‬‬
‫שו"ת דברי חיים‪ ,‬ח"ב‪ ,‬או"ח כא; יו"ד קיד‪ ,‬קטו‪ ,‬קטז; אה"ע קעו‪.‬‬
‫שו"ת דבר משה מהדו"ק‪ ,‬לבוב תרכ"ד‪ ,‬סימן נח‪ ,‬וכמוהו 'שהגאה"ק ר' אברהם מסערטין היה‬
‫גם כן מקפיד מאוד בענין הזיווגים שלא לעבור ח"ו דברי ר' יהודה החסיד ז"ל אף כל שהוא' )ש"י‬
‫ליפשיץ‪ ,‬שמירת הנפש‪ ,‬ארשיווא תרפ"ח‪ ,‬אות ז הגהה נ( — הכוונה לר' אברהם ברנדווין‪ ,‬תלמידו‬
‫של ר' אורי 'השרף' מסטרליסק‪ ,‬שנפטר בשנת ‪ .1865‬גם הרבי מבעלז 'מתרעם'‪ ,‬אולם לא על‬
‫הנוב"י אלא על תלמידו–ממשיכו ה'חכמת אדם'‪ ,‬שאת דרכו למיעוט כוחה של הצוואה סקרנו לעיל‬
‫)הערה ‪' :(90‬ואמר ]ר' שלום[ כי צוואת רי"ח בזה היתה לזרעו ולדורות ‪ ,‬והיה כמתרעם על הרב‬
‫בעל חכמת אדם שכתב שהעולם טועים בזה ]‪ [...‬כי בעל החכ"א טעה בפשט ספר חסידים ]‪ [...‬שגג‬
‫בדמיונו ]‪) '[...‬שמירת הנפש‪ ,‬שם(‪ .‬והשוו שו"ת מהרש"ם‪ ,‬ח"א‪ ,‬סימן קלו בסופו‪ .‬מסורות על‬
‫הקפדה בדברי הצוואה בחסידות בעלז ראו אצל ח"ש פרידמן‪ ,‬בצילא דמהימנותא‪ ,‬ברוקלין תש"ס‪,‬‬
‫עמ' פא‪-‬פג; י' קלפהולץ‪ ,‬אדמור"י בעלז‪ ,‬ח"א‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪ ,‬עמ' רע‪-‬רעב‪ .‬והשוו שמירת‬
‫הנפש‪ ,‬דף יד אות נג‪.‬‬
‫ר' שלמה קלוגר‪ ,‬קנאת סופרים‪ ,‬לבוב תר"כ‪ ,‬השמטות‪ ,‬סימן כו‪.‬‬
‫ראו למשל שו"ת דבר משה‪ ,‬נח; שו"ת מהרש"ם ח"ה‪ ,‬כח; הגהות מהרש"ם‪ ,‬אות יט‪ ,‬כו; יד‬
‫אפרים‪ ,‬עמ' טז‪ ,‬מח; בית יצחק ח"ג‪ ,‬קט; טהרת יו"ט‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' נט‪ ,‬וכן עשרות המקורות שרוכזו‬
‫ב'סגולות הבעש"ט ותלמידיו'‪ ,‬ברוקלין תשנ"ט‪ ,‬עמ' רלא הערה ג‪ ,‬ואצל י' לעווי‪ ,‬מנהג ישראל‬
‫תורה‪ ,‬ברוקלין תשס"ב‪ ,‬ח"ד‪ ,‬עמ' לט‪-‬מה‪ .‬והשוו י' כ"ץ‪ ,‬מסורת ומשבר‪ ,‬ירושלים תשל"ח‪ ,‬עמ'‬
‫‪.281-279‬‬
‫‪257‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫חורגת מגדר הרגיל )ואולי גם שקולה לכוח הצדיק הנזכר( על ידי צירוף שלושה רבנים‬
‫'גדולי תורה ויראת שמים' להתרת שאלות הנוגעות בצוואה המקודשת‪ ,‬משל הייתה‬
‫האחריות בשאלת שיווי השמות בשידוך מיועד או בניית בית חדש שקולה לאחריות‬
‫בשאלת עגונה שיש להתיר מכבליה‪ .‬גם סגולות 'תיקון' שונות עוברות מצדיקים‬
‫ליורשיהם ומאומצות בידי הפוסקים‪ 135.‬בתוך הקשר גליצאי זה חשוב לציין כי קידוש‬
‫הסוד איננו חופף לאימוצו המדוקדק הלכה למעשה‪ .‬בניגוד לנימה החד–משמעית בקרב‬
‫יורשיה הספרדים של פסיקת החיד"א‪ ,‬המתנגדים ל'מתחכמים' ול'מרבי הספקות' מול‬
‫הממשות הדמונולוגית‪ 136,‬הרושם העולה מן התשובות הנכתבות בגליציה שונה‪ :‬הצדיק‬
‫)או שלושת הרבנים שתמורתו( פועל בעזרת 'ריבוי הספקות' ומטה בדרך כלל אל‬
‫ההיתר‪ .‬הוורסיה החסידית של ה'נסתר' מאפשרת בהחלט פעולת 'תיקון' אנושית מעין‬
‫זו‪.‬‬
‫זריזת הדפסה אף יותר מן הדיון ההלכתי הנסער הייתה‪ ,‬כדרכה‪ ,‬הכתיבה הסאטירית‬
‫המשכילית‪ .‬זו‪ ,‬שדור ושנים קודם עוד מנתה את החסידים על היבדלותם ממסורת‬
‫החסידות הקדמונית‪ 137,‬תקפה אותם עתה על דבקותם העיוורת בה‪ .‬להאשמת החסידים‬
‫באדיקות באמונות תפלות שעבר זמנן‪ 138‬נוסף עתה ההיבט הקונקרטי של דבקות עיוורת‬
‫בצוואת החסיד‪ .‬סאטירה אנטי–חסידית‪' ,‬הנפלאות מעיר זידיטשובקה'‪ ,‬פרי עטו של‬
‫מרדכי דוד ברנדשטטר )‪ ,(1928-1844‬פורסמה על דפי העיתון 'השחר' כבר בשנת‬
‫‪ ,1872‬ארבע שנים לפני שתשובת הדב"ח ראתה אור‪ .‬עלילת הסאטירה מתארת את‬
‫‪135‬‬
‫‪136‬‬
‫‪137‬‬
‫‪138‬‬
‫‪258‬‬
‫לשני המוטיבים הללו ראו בכמה מן המקורות שבהערה הקודמת‪ ,‬וכן שו"ת אבני צדק‪ ,‬יו"ד‪,‬‬
‫מד‪ ,‬מח‪ ,‬קמב; אה"ע י‪ ,‬יא; שו"ת זכרון יהודה ח"א‪ ,‬קצו; שו"ת לבושי מרדכי ח"ד‪ ,‬כה; שו"ת‬
‫מהרש"ם ח"ו‪ ,‬קמה; שו"ת עצי יו"ט‪ ,‬יו"ד‪ ,‬יג )'כן קיבלתי מבית אבי אבא ]‪ ,('[...‬ועד לבן זמננו‪:‬‬
‫שו"ת מנחת יצחק ח"ז‪ ,‬קט‪.‬‬
‫כמו בדבריו של ר' חיים פאלאג'י‪' :‬ויש מתחכמים לשנות השם וזה אכן כתוב שם ]בצוואת‬
‫החסיד[ ]‪ [...‬ומאחר שריה"ח כתב זה בדרך ספק אולי יש תקווה‪ ,‬מי הוא זה שיכנס לספק בדבר‬
‫דאיכא למיחש לסכנה וכיוצא בזה ]‪) '[...‬רוח חיים‪ ,‬אה"ע‪ ,‬סב כג(‪ .‬חסידים גליצאים‪ ,‬גם במסורותיהם‬
‫המחמירות‪ ,‬התירו להוסיף שם על פי הוראת צדיק; כיוצא בזה 'וקיימא לן בדבר סכנה כל מה‬
‫שאתה מרבה ספקות וספק ספקות נקטינן לחומרא' )שם‪ ,‬טו(‪ .‬ר' חיים פאלאג'י הוא גם זה שמוכיח‬
‫'אל תהא מקל בצואות רבינו יהודה החסיד בשום צד כי רוב שמתו בשנת תקצ"ב ובשנת תקצ"ד‬
‫]שנות מגיפה המונית באִזמיר עירו[ היו ממה שעברו על הצוואות' )תוכחת חיים‪ ,‬במדבר‪ ,‬דף ק‬
‫אות ה(‪ .‬איני מכיר מקבילה להתבטאויות ברוח זו במסורות האשכנזיות בנות הזמן‪.‬‬
‫ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.96‬‬
‫למשל בשנות העשרים של המאה‪' :‬יען שרק האנשים אשר יאמינו בשדים ובכישוף ]‪[...‬‬
‫יקדישו את גדולי וראשי הכת הזאת' )י"ל מיזס‪ ,‬קנאת האמת‪ ,‬וינה תרפ"ח‪ ,‬עמ' ‪ ;(8-6‬מצאתיו‬
‫במאמרו של ע' אטקס‪' ,‬מאגיה ובעלי–שם בספרות ההשכלה'‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל‪,‬‬
‫טו ]מחקרי חסידות[‪ ,‬עמ' ‪ ;42‬וראו גם ש' ורסס‪ ,‬מגמות וצורות בספרות ההשכלה‪ ,‬ירושלים‬
‫תש"ן‪ ,‬עמ' ‪ ;109-91‬ש' פיינר‪ ,‬השכלה והיסטוריה‪ :‬תולדותיה של הכרת עבר יהודית מודרנית‪,‬‬
‫ירושלים תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.168-130‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫מהלך הדברים בעיירה אחרי פטירתה של אשת האדמו"ר הקשיש‪ ,‬המבקש לשאת מיד‬
‫‪139‬‬
‫את אחותה הצעירה לאישה‪:‬‬
‫ובלילה הזה כאשר הלך השמש להעיר את אנשי חברת 'שומרים לבוקר'‪,‬‬
‫ויעבור לפני בית הכנסת והנה פחד ובלהה! הרבנית המתה ניצבת על הפתח ]‪[...‬‬
‫ותקרא‪' :‬אם חפץ חיים אתה עמוד ושמעני ]‪ [...‬לך ודיברת באזני אישי הרב‬
‫]‪ [...‬כה תאמר אשתך שרה בת נחמה ]‪ [...‬סגור כל שער ]‪ [...‬ויגרשוני‬
‫השומרים ]‪ [...‬גם על פתח ההיכל אשר למלך המשיח דפקתי ]‪ [...‬אך השומרים‬
‫צחקו לי ויאמרו‪" :‬אישך חטא חטאה גדולה ועוד יהין לשאול בשלום אדוננו?"‬
‫]‪ [...‬ויגרשוני בחרפה ובוז ]‪ [...‬ואזעק ואבכה מרה ]‪ [...‬ויחמול עלי איש זקן‬
‫ויאמר לי‪" :‬אנוכי יהודה החסיד ואת שובי כעת לעירך ]‪ [...‬כי נורא הקטרוג‬
‫מאוד מאוד‪ ,‬והיה כי ישימו ליבם אל הצוואה אשר ציוויתי בראש ספרי ושב‬
‫ורפא להם וגם את תבואי אל המנוחה ואל הנחלה" ]‪[...‬‬
‫ואיש קפץ על השולחן ויקרא בקול אדיר וחזק‪' :‬אצבע אלוהים! אצבע אלוהים!‬
‫יד אל עליון! ניסים ונפלאות! ]‪ [...‬הספר הזה ספר חסידים הוא ]‪ [...‬ואותו‬
‫מצאתי פתוח לפני על השולחן ]‪ [...‬והנה צוואת ר' יהודה החסיד לנגד עיני‬
‫והאותיות מאירות באש שחורה על גבי אש לבנה‪" :‬ולא ישא אדם שתי אחיות‬
‫זו אחר זו" ]‪ [...‬והצדיק השמיע אתמול כי יקח את רחל אחות אשתו הרבנית‬
‫והקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה ]‪[...‬‬
‫הצדיק עמד על רגליו הרועדות עוד ויקרא ]‪' [...‬מא! מא! מא! אין סוף! כי‬
‫הראני אלוהים את ניסיו ונפלאותיו כהיום הזה ויצילני בחסדו מבא בדמים ]‪[...‬‬
‫הנני מוכן ומזומן לבטל רצוני מפני גזירתו ]‪ [...‬תשוב רחל לבית אביה ואף כי‬
‫בשבעת ימי אבלה‪ ,‬כי פיקוח נפש יש כאן סכנת נפשות ממש הדוחה כל‬
‫‪140‬‬
‫המצוות שבתורה ]‪ [...‬והקטרוג עבר ובטל ]‪.'[...‬‬
‫הסאטירה הספרותית מממשת כמה וכמה מדרכי תרבות ההלכה החסידית‪ ,‬שאת עקבותיה‬
‫פגשנו בכתיבת בני הדור )שבשעה זו טרם נדפסה(‪ .‬את נוהגם המושרש של אדמו"רים‬
‫להתחתן בקרובי משפחתם היא מעמתת עם סמכות אזהרותיו של ר' יהודה החסיד‪:‬‬
‫‪ 139‬על זהירות משהייה 'ללא אישה' ראו שו"ע‪ ,‬אה"ע‪ ,‬א ח‪ ,‬ואוצר הפוסקים שם‪ .‬אגב‪ ,‬ר' חיים‬
‫מצאנז עצמו נשא לאישה את אחותה הצעירה של אשתו הראשונה‪ ,‬רחל פייגע‪ ,‬אחרי שזו נפטרה‬
‫בשנת ‪ ,1845‬וזאת בניגוד לדברי הצוואה‪ ,‬כך שאפשר שגם הוא 'כתובת' ספציפית לסאטירה‪ .‬ר'‬
‫חיים‪ ,‬מצדו‪ ,‬עשוי היה להשיב כי ברנדשטטר לא דק‪ ,‬שהרי בכמה מן הגרסאות הנדפסות של‬
‫הצוואה מודגש כי סעיף זה 'דווקא לזרעו' של החסיד מופנה; ראו חיים שמעון דב בן אריה ליב‪,‬‬
‫שבעים תמרים )לעיל הערה ‪ ,(27‬סעיף כד‪ ,‬וכן שבט )לעיל הערה ‪ ,(11‬עמ' ‪ 35‬הערה ‪ ,176‬והשוו‬
‫להוצאת מרגליות‪ .‬וכעין זה ראו גם בשו"ת אבני צדק‪ ,‬יו"ד‪ ,‬קמד בסופו‪.‬‬
‫‪ 140‬מ"ד ברנדשטטר‪ ,‬סיפורים‪ ,‬ירושלים ‪ ,1974‬עמ' ‪ .107-102‬התודה והברכה לדוד אסף שהעמידני‬
‫על מקור זה‪.‬‬
‫‪259‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫'פיקוח נפש' 'דוחה כל המצוות'‪ ,‬והצדיק ה'מבטל רצונו' מפני גזירת החסיד‪ ,‬בדיוק‬
‫כהנחייתו של ר' חיים מצאנז בתשובתו הנזכרת‪ .‬כיאה לסאטירה משכילית מסתבר‬
‫לבסוף כי 'עוקץ' לפנינו ומהתלתו של רפאל הבדחן היא שעמדה מאחורי שתי ה'התגלויות'‪,‬‬
‫שמטרתן הייתה לאפשר לבן בריתו‪ ,‬אבנר ה'משכיל'‪ ,‬לברוח עם אהובתו רחל‪ ,‬היא‬
‫השידוך המיועד‪ ,‬מן העיירה‪' .‬תחיית המתים' של ר' יהודה החסיד לובשת כאן מובן‬
‫ספרותי קונקרטי‪.‬‬
‫י‬
‫תחיית תורתו של החסיד ה'ישן' בסוף המאה התשע עשרה רבת–פנים היא וזוקקת עיון‬
‫נרחב שאין כאן מקומו‪ .‬הבנת הקשרים המפתיעים בין ה'רנסאנס' שהצוואה זוכה לו‬
‫בעולם החסידי לבין התפתחויות במחקר 'ספר חסידים' בבית 'חכמת ישראל' מחד‬
‫גיסא‪ 141,‬ובינו לבין הדפסת ספרות סגולות פופולרית מאידך גיסא‪ 142,‬נוגעת לפרק זה‬
‫של תולדות הצוואה‪ ,‬וכמוה גם שאלות מסוימות בתולדות התרבות החסידית‪ :‬האם‬
‫באמת היפוך מגמה בחברה החסידית לפנינו‪ ,‬או שמא יציאה לאור של מגמה מקבילה‬
‫שרק תאריך תיעודה שונה?‪ 143‬מחקר עתידי יכריע‪.‬‬
‫הצוואה‪ ,‬שעל 'תולדות חייה' הבטנו כאן כמעט ממעוף הציפור‪ ,‬היא דוגמה מובהקת‬
‫של 'ספרות שוליים'‪ ,‬גוף ידע שמאחוריו ניצבת סמכות אישית ורוחנית אך ללא מעמד‬
‫'רשמי' מחייב‪ .‬ככזה הוא חשוף במיוחד לפעולתם הגלויה של 'כוחות השוק'‪ ,‬הניכרים‬
‫בשינויי העדפה תרבותית‪ .‬הטלטלות שעוברות עליו‪ ,‬מהערצה ואימוץ כ'ספרות פנים'‬
‫‪ 141‬ראו לעיל במקורות שבהערה ‪ .127‬עבודותיהם של מלר ושל קמלהאר‪ ,‬הנזכרות שם‪ ,‬הן‬
‫דוגמאות מרשימות למפגשים מסוג זה‪.‬‬
‫‪ 142‬כמו ספרו הפופולרי של חסיד צ'ורטקוב‪ ,‬ר' ישראל אורבך )‪' ,(1900-1839‬סגולות ישראל'‪,‬‬
‫שראה אור בלבוב תרל"א )בכותר‪' :‬שומר ישראל'(‪ ,‬תרל"ב‪ ,‬תרל"ד ועוד‪ :‬יותר מעשר מהדורות‬
‫עד לשואה‪ ,‬מלוות בפירושים שונים פרי עטם של מחברים נוספים‪ ,‬בניסיון ליצור אנציקלופדיה‬
‫שימושית לדברים שיש בהם משום סכנה‪ ,‬כפי שנכתב בהקדמה‪' :‬אך אין כל אדם יוכל לידע אותם‬
‫כי הם מפוזרים ומפורדים בהרבה ספרים‪ ,‬על כן ליקטתי ואספתי מש"ס זוהר וספר חסידים‬
‫ומשאר הרבה ספרים הקדושים כל דבר סכנה אשר הזהירו חז"ל לשמור עצמינו ]‪ [...‬על כן‬
‫סידרתי אותם על פי א"ב כדי לזכות את ישראל‪ ,‬גם ביארתי כל הדינים השייכים לענינים אלה‬
‫מראשונים ואחרונים כדי לידע לשמור ולעשות ]‪ .'[...‬דברי הצוואה‪ ,‬כמבואר‪ ,‬הם בכלל אזהרות‬
‫'חז"ל'‪ ,‬והם תופסים מקום מרכזי מאוד בספר‪ .‬דיוני הספר מופנמים חזרה אל תוך ספרות הפירוש‬
‫של הצוואה )ראו לעיל‪ ,‬הערות ‪ (128 ,127‬ואל ספרות השו"ת‪ ,‬וראו ז' גריס‪ ,‬ספר סופר וסיפור‬
‫בראשית החסידות‪ ,‬תל–אביב תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪.75-73‬‬
‫‪ 143‬כך ודאי ראה זאת ר' ישראל אורבך‪ ,‬הנזכר בהערה הקודמת‪ ,‬בהקדמה לספרו 'סגולות‬
‫ישראל'‪' :‬והרבה למדתי מאמו"ר הרה"צ זצ"ל שמאוד ומאוד היה נזהר הרבה בכל דבר ודבר שיש‬
‫בו משום סכנה והקפדה‪ .‬ואמר אשר כך קיבל מאביו הצדיק הגאון האמיתי א"א מו"ה דוד צבי‬
‫זללה"ה האבד"ק מאהלוב להיות נזהר מאוד אפילו בכל דבר שיש בו איזה קפידא ]‪ .'[...‬הסבא‬
‫הנזכר‪ ,‬ר' דוד צבי אוירבך )‪ ,(1808-1753‬תלמיד המגיד מזלוטשוב‪ ,‬שימש כאב"ד בקהילות‬
‫שונות‪ ,‬וראו וונדר )לעיל הערה ‪ ,(105‬ח"א‪ ,‬עמ' ‪.39-36‬‬
‫‪260‬‬
‫מקורות הידע ותמורות הזמן‬
‫מחייבת אל ביקורת‪ ,‬דחייה וביטול‪ ,‬ומהם אל קידוש מחודש ומודע‪ ,‬מלמדות גם על‬
‫הכוחות הפועלים על כלל הספרות ההלכתית ועל דרכי עיצובה‪.‬‬
‫השוואת תהליכי אימוץ הצוואה בשלהי ימי הביניים לתהליכי הביקורת עליה בעת‬
‫החדשה מלמדת על התנודות שיוצרת הקריאה המחודשת של הצוואה בתוך קונטקסטים‬
‫מתחלפים‪ ,‬ועל ריבוי הגורמים הפועלים בעת ובעונה אחת לגיבוש קני המידה של‬
‫הערכת הידע‪ .‬ההפצה וההערכה של גוף ידע חדש‪ ,‬בדמותה של קבלת האר"י‪ ,‬פעלו‬
‫באותו פרק זמן עצמו הן לחיזוק הצוואה בתוך הקשר תרבותי מסוים )חיד"א‪ ,‬ר'‬
‫אברהם סוזין( והן לדחייתה בתוך הקשרים אחרים )הנוב"י מצד אחד והאדמו"ר הזקן‬
‫מצד שני(‪ ,‬וכמוהן עליית החסידות הבעש"טית מחד גיסא והתמורות הפנימיות שעברו‬
‫עליה מאידך גיסא‪ ,‬שהשפיעו בדרך כה חריפה על הערכת הצוואה בקרב חסידיה‬
‫ובקרב מתנגדיה כאחד‪ .‬המחשבה הביקורתית והצורך בדירוג היררכי‪ ,‬שאותו היא‬
‫מעודדת‪ ,‬לובשים בתוך רקמה כזו תוצאות שונות שקשה לצפותן מראש‪ .‬נראה שדווקא‬
‫עצמתה של שאלת הסמכות וההיררכיה‪ ,‬שמשעה שעלתה על פני השטח דומה שאיש‬
‫אינו פטור ממנה‪ ,‬גורמת למשמעויותיה להיות כה קיצוניות וכה בלתי צפויות‪ .‬אם‬
‫בסקירת ה'צבירה' של ימי הביניים הצטיירה בדמיוננו ספרות ההלכה כתל ארכיאולוגי‬
‫ששכבותיו הרבות מצטברות זו על זו ומקבלות את צורתו האחת‪ ,‬הרי שההתרחשויות‬
‫הסוערות של העת החדשה מתאימות יותר לדימוי של רקמה חיה או של מערכת‬
‫אקולוגית שפועלים בה השפעות הדדיות והיזונים חוזרים שלעתים קשה לצפות מראש‬
‫את כיוונם‪ ,‬כל שכן את עצמתם‪.‬‬
‫השוואת תהליכי אימוץ הצוואה בשלהי ימי הביניים לתהליכי הביקורת עליה‬
‫בראשית העת החדשה גם ללמד על הכלל יצאה‪ .‬לצד אימוץ ההשכלה האירופית בידי‬
‫קבוצות יהודים 'משכילים'‪ ,‬לוחמניים יותר או פחות‪ ,‬הציבה העת החדשה בפני החברה‬
‫היהודית–מסורתית גם אתגרי עומק עדינים יותר הקשורים בדרכי חשיבה מופנמות‬
‫ובמעמדם של גופי ידע‪ .‬תהליכי ההטמעה של קודקסים ספרותיים ומנהגיים שונים אל‬
‫תוך התרבות ההלכתית הם מהיסודיים שבמאפייניה‪ .‬העת החדשה ומנגנוני בקרת הידע‬
‫וניהולו שהתפתחו בה יצרו קונפליקט פנימי עמוק בחשיפה ובהדגשה של פערי הסמכות‬
‫הפנימיים שבתוך המסורת המגוונת‪ .‬היענות לאתגר המודרני ויצירת הגדרות היררכיות‬
‫ברורות מסוג זה יוצרות בעיות חדשות‪ ,‬שכן הספרות המסורתית אינה מצייתת להן על‬
‫נקלה‪ .‬אך גם תגובות–הנגד אין בכוחן תמיד לשוב אל אותו עולם ישן ושליו שהיה‪.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬הן תרבות הפסיקה האשכנזית–הונגרית השוללת את הצוואה והן זו‬
‫הגליצאית–חסידית המקדשת אותה ומעבירה אותה אל הצדיק יוצרות עולם הלכתי‬
‫מחודש‪ ,‬ממודר ומובחן‪.‬‬
‫ההיבט הביקורתי‪ ,‬שתשובת הנוב"י הביעה באופן כה רועם‪ ,‬רב–השפעה הוא אך גם‬
‫רב–תהפוכות‪ .‬ממקורו במחשבה אשכנזית מתגוננת‪ ,‬אנטי–חסידית‪ ,‬הוא עשוי להתלבש‬
‫כמסורת באותו מידור 'הונגרי' של מקורות הידע ההלכתי‪ ,‬כשהוא נטול הקשר פולמוסי‪,‬‬
‫‪261‬‬
‫מעוז כהנא‬
‫או לעטות לבוש קבלי וחסידי מובהק שעיקרו ביטול קפידות שמיימיות‪ .‬לא רק על‬
‫גלגולי הצוואה נמצאנו למדים אלא גם על גלגולי המחשבה ועל דרכי הרוח‪.‬‬
‫בחינה ראשונית זו של תולדות צוואת החסיד בעת החדשה הבליטה את המקום‬
‫החשוב של 'פענוח' גוף הידע וקידודו בתוך שיח הזהויות המורכב שאפיין את החברה‬
‫היהודית בעת החדשה‪ .‬הלכה חסידית מוקדמת ומאוחרת‪ ,‬הלכה אשכנזית–הונגרית‪,‬‬
‫הלכה קבלית–ספרדית ודומיהן — כל אלו מקיימות ביניהן יחסי הגדרה הדדית ושיח‬
‫זהויות אינטנסיבי‪ .‬מרכיביו השונים של השיח הזה עדיין מצפים לעיון ולבירור‪.‬‬
‫‪262‬‬