הגדה למשפחות
חמישית תשע“ג
מהדורה שלישית
תשע"ה
מהדורה
בס"ד פסח תשע"ד
פתח דבר
ה"הגדה של פסח" זכתה למהדורות רבות ביותר ,ולמגוון עצום של פירושים,
סגנונות ועיצובים .כנראה יותר מכל חיבור יהודי אחר.
www.Afikim4u.co.il
www.milga4u.co.il
תשע“ה
המייחד את מהדורה זו המוגשת לכם הוא התפיסה שקריאת ההגדה בליל
הסדר אינה קריאה חד כיוונית .ההגדה גם היא מדברת אלינו .היא מעבירה לנו
מסרים ,תחושות וחוויות .חכמי ישראל הקדמונים שחיברו אותה ,וגיבשו את
המנהגים השונים סביבה ,רצו שקריאת ההגדה תאפשר לנו לחוש את המאורעות
כאילו חזרנו אליהם במנהרת הזמן .לחוות את השעבוד ואת החירות ,את הכאב
ואת השמחה ,את הדיכוי ואת הרוממות .המסרים החשובים אודות היווצרות
העם היהודי ,חיזוק האמונה היהודית ,שימורה לדורות ,השבח וההודיה לבורא
העולם ,שזורים וחבויים בין שורות ההגדה ומנהגי ליל הסדר ,וכביכול "מצפים"
שקריאה "חכמה" של ההגדה תחשוף אותם.
הגדה מבוארת ומפורשת זו נועדה לעזור לכל קורא באשר הוא ,להתחבר
בצורה פנימית אל ההגדה עצמה ,אל המשפטים והמילים ,אל החוויות
והרעיונות ,ואל המסרים הרוחניים המלווים אותה .להבין את מהלך ליל הסדר,
את פשר המנהגים השונים ,ולאפשר לקיים את מצוות הסדר כהלכתו.
052-7143942
054-7535714
:
24
02-6542838
02-5372272
הפירוש שלפניכם נכתב בשפה בהירה ,קצרה ופשוטה .כך שגם מי שאינו
בקי במנהגי החג ובמצוותו ,ואינו רגיל לשפה ולסגנון של ההגדה ,יוכל להפיק
את התועלת הרצויה ,ולחגוג את ליל הסדר כהלכתו במלוא העוצמה ,החוויה
והמשמעות.
גם מי שמורגל בקריאת ההגדה וקיום מצוות החג ,ימצא בהגדה זו תועלת
רבה .הביאורים השזורים בתוך נוסח ההגדה ,ההסברים הברורים על מצוות
הסדר ומנהגיו ,ומגוון השאלות והתשובות סביב ההגדה ,יוסיפו ממד עומק
לנוסח ההגדה ולרעיונות החג.
בהגדה זו הוספנו:
gartner.y@gmail.com shachor@nefesh-yehudi.com
להזמנות ובירורים053-3171166 :
Printed in Israel
•פירוש פשטני של נוסח ההגדה ,ביאורי המילים והמשפטים .פירוש זה
שזור בתוך הטקסט המקורי באותיות קטנות .עריכה זו מאפשרת קריאה
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
של הפירוש ביחד עם הטקסט ,וגם קריאה של הטקסט בלעדי הפירוש ,למי
שמעוניין בכך .פירוש זה מבוסס על דברי פרשנים רבים.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
•קטעי קישור בין קטע לקטע בהגדה .מטרתם להגדיר את תוכנה של כל
פסקה ,את הקשר בין פסקה לפסקה ,ומיקומה במסגרת הכללית של ההגדה.
באמצעות קטעי קישור אלו אנו מבינים את מהלך ההגדה ,ולא הולכים לאיבוד
בסבך המילולי הנובע מהתארכות ההגדה.
בס"ד חודש ניסן תשע"ד
אחי ורעי היקרים!!!
•הנחיות הלכתיות ומעשיות להכנות לחג הפסח וליל הסדר ,לקיום מצוות
ליל הסדר ומנהגיו ,בצורה ברורה ומעשית ,המאפשרת הבנה וקיום כל המצוות
והמנהגים ,גם למי שאינו מורגל בהם.
חג הפסח ,ובראשו ליל הסדר ,נחוג במרבית בתי עם ישראל בארץ ובתפוצות .כל יהודי
באשר הוא משתדל בליל הסדר להשתתף בהתכנסות משפחתית או אחרת ,סביב שלחן ליל
הסדר ,ההגדה והמצות .השלחן הערוך לתפארה ,אדי התבשילים המהבילים ,ריח המצות
הרענן ,ניחוח היין ומראהו ובגדי החג החדשים ,משרים אוירה חגיגית מיוחדת במינה.
•למעלה ממאה שאלות ותשובות לאורך כל ההגדה המסבירות בשפה קלה
וברורה את מהלך ליל הסדר ,את טעמי המנהגים ,ואת התוכן הפנימי הרעיוני
החבוי בין שורות ההגדה.
אולם כל אלו הם רק מסגרת ותפאורה להבט הרוחני ולתוכן הפנימי של לילה מיוחד זה.
משמעות חג הפסח ,הגאולה ,החירות ,ניסי יציאת מצרים ושאר המסרים והרעיונות ,שאותם
מבטאים המצה ,המרור ,ארבע הכוסות וכל מצוות החג ומנהגיו.
•מאמר קצר – בסוף ההגדה ,למי שמחפש עוד ממד של עומק והרחבה.
בהגדה זו הושקע עמל רב .היא נמסרת בפניכם לאחר שעות עבודה רבות
וחשיבה מרובה עליכם – אחים יקרים .השאיפה היתה לאפשר לכם חוויה
יהודית אמיתית של ליל הסדר ,חוויה אינטלקטואלית ,רוחנית ומעשית ,שתהיה
משמעותית לחייכם .עיון מוקדם בהגדה ,עוד לפני ליל הסדר ,יעצים את יכולתכם
להפיק מהגדה זו את המרב ,וזו אכן המלצתנו .אולם ,עשינו כל מאמץ כדי שגם
התבוננות ראשונה בהגדה תוך כדי ליל הסדר תוכל להועיל ולסייע ,לכל המעוניין
להתחבר אל ליל הסדר ברמה יותר פנימית.
חשוב לנו לשמוע את חוות דעתכם ,האם קלענו אל המטרה ,מה ניתן וצריך
לשנות ולשפר .נשמח לקבל כל תגובה ,הערה או הארה לכתובת המייל.
מההבט היהודי ,ליל הסדר הוא מעין ראש השנה ליצירת העם היהודי ,וראש השנה
לאמונה היהודית .האירועים ההיסטוריים מאז אברהם אבינו ,דרך הגלות והגאולה ממצרים,
עשרת המכות וקריעת ים סוף ,ועד למעמד הנשגב של מתן תורה בהר סיני וכריתת הברית
הנצחית בין בורא העולם לעם ישראל ,הם האירועים המכוננים של עם ישראל ואמונתו.
בלילה הזה מסופר סיפור יציאת מצרים ולידת העם היהודי מאב לבן ,מדור לדור ,בצורה
חווייתית ומיוחדת .אבות המשפחה מעבירים את לפיד האמונה ולפיד העם היהודי אל הדור
הצעיר.
גם כאשר אין הדור הצעיר נוכח בליל הסדר ,ואף כאשר האדם מספר את סיפור ההגדה
לעצמו ,הרי כל יהודי הוא בן לדורות עברו ,ואב פוטנציאלי לדורות הבאים .הוא מכיל
בהווייתו את העבר והעתיד של האומה ,ומהווה עוד נדבך בשרשרת הדורות הארוכה של
העם היהודי .סיפור ההגדה וחוויית ליל הסדר מחזקים ומשמרים את חיוניותם של המסרים
גם עבור הקורא הבודד ,כהכנה למסירתם לדורות העתיד.
שלכם
יוסף גרטנר -כותב ההגדה
המכון להוצאת ספרי
ם
שעל יד ארגון נפש יהודי
gartner.y@gmail.com
יצחק שחור – עורך ההגדה
מנהל חינוכי
נפש יהודי
shachor@nefesh-yehudi.com
נאמר בהגדה" :חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" .משמעות הדברים
היא ,כי המסרים של ההגדה מדברים אל כל יהודי באשר הוא ,לאורך כל הדורות .כל אחד
יכול ללמוד לעצמו ,מה מקומו ותפקידו כחלק מהעם ה"יוצא ממצרים" ,ומה משמעות
הדברים לחיי המעשה שלו.
חז"ל אומרים כי המצה נקראת לחם עוני ,כיון ש"עונים עליו דברים הרבה" .בכך רמזו לנו
כי ליל הסדר הוא אבן יסוד ,ממנו ניתן לפתח וללמוד עניינים רבים.
זו ייחודה וייעודה של הגדה זו .לחשוף את צפונות ההגדה ,ולהעניק את היכולת לכל אחד,
רחוק וקרוב ,מנוסה ומתנסה ,ללמוד את ההגדה ,וללמוד ממנה .לאפשר לכל יהודי באשר
הוא לחוג את ליל הסדר מתוך חיבור אמיתי לנוסח ההגדה ,למצוות ומנהגי החג ,למסריו
ולרעיונותיו ,ולמצוא את עצמו וייחודו כ"יוצא ממצרים".
בהתאם לכך ,ההגדה ערוכה ומפורשת בצורה בהירה וידידותית ,כדי שתתאים גם לציבור
שלא הורגל עד כה להתחבר לתוכן הפנימי של ליל הסדר ויציאת מצרים.
ליל הסדר נשמר במסירות רבה ,לאורך ההיסטוריה היהודית משך אלפי שנים ,בכל
התנאים ובכל המצבים .בהיותנו עם חפשי וגאה ,כמו גם בגלות ,במצור ובמצוק .בתנאים
של עוני ומחסור ,כמו גם בעיתות עושר והרווחה .בגלוי ובסתר ,בימי שמחה ובימי זעם .העם
היהודי לדורותיו ידע והבין שהלילה הזה הוא יסוד וסוד קיומו הנצחי.
תפילתנו ותקוותנו כי הגדה זו תהווה חוליה נוספת במסורת ארוכת הדורות של הוויית
ליל הסדר ,ותוסיף ולו במעט לעוצמתו וחיוניותו של לילה קדוש זה.
תודה לצוות החינוכי של "נפש יהודי" שהגה ,ביצע והגיש לפניכם את "הגדה של פסח" זו,
המצטרפת למגוון תכניות הלימודים ,והפעילות החינוכית של "נפש יהודי" משך השנה כולה.
אנו מאחלים לכם ,ולכל עם ישראל ,לחוג את ליל הסדר בשמחה ,בשפע והדר ,מתוך
חוויה רוחנית אמיתית ,התרוממות הרוח ,ובחיבור אמיתי למשמעות היהודית הפנימית של
החג.
ליל הסדר הינו אחד הטקסים היהודיים העתיקים שנערך כמעט בכל בית יהודי
בצורה זו או אחרת ,כך גם במשפחתנו .אך תמיד התחושה היתה שקריאת ההגדה
הינה גורם מעכב בדרך אל הסעודה.
עם השנים עלתה התחושה שקריאת ההגדה צריכה להיות בצורה קרובה יותר
אל הטקסט ובעלת משמעות.
שאלות רבות עולות במהלך הקריאה ונותרות ללא מענה ,כמו למשל :מהו פשר
הדיון על מספר מכות מצרים? מהי פשר התשובה לכל אחד מהבנים? ...כמו גם
מילים רבות שאינן מוכרות.
גם שלבי הטקס לא תמיד מובנים .מדוע מגלים את המצות? מדוע אוכלים כרפס
במי מלח? מדוע מחביאים את האפיקומן? ועוד שאלות רבות.
מתקבל הרושם כי ההגדה הינה תמציתית ומאחוריה יש סיפורים ומשמעויות
רבות הנרמזות בטקסט.
בבית שבו גדלתי ,שלא היה בית דתי ,ידע זה היה חסר מכדי לחוות את החוויה
המלאה של ליל הסדר.
לכן שמחתי מאוד לקבל לידי את ההגדה של "נפש יהודי" ,העונה על רבות מן
השאלות העולות תוך כדי קריאת ההגדה ,מפרשת ומתבלת במדרשים ובחומר
רקע ,ומעניקה הקף ועומק רעיוני שלא נחשפתי אליו עד כה..
ההגדה הזו הינה חלק מהפעילות החשובה של ארגון "נפש יהודי" באוניברסיטאות
ובמכללות ברחבי הארץ .הכרתי אותם במהלך לימודי במכון-ויצמן .שם התחלתי
לפקוד את שיעורי ה"פילוסופיה היהודית" שאורגנו על-ידם ,במהלכם מקורות
יהודיים כמו הגמרא ,כתבי הרמב"ם ,ומדרשים ,נהפכו לנגישים גם עבורי ,כאחד
שבא ללא רקע של חינוך תורני .היום גם ללא הדרכה צמודה ,אני מרגיש בנוח עם
קריאה ועיון באותם מקורות ,הודות לידע שרכשתי ב"נפש יהודי".
בברכת חג שמח ובתפילה לשנה הבאה בירושלים הבנויה
בברכת חג שמח,
שלכם
ד"ר א' טפליה
הרב אליהו אילני – יו"ר "נפש יהודי"
הרב יצחק שחור – מנהל חינוכי
מכון ויצמן למדע -רחובות
המכללה להנדסה -ירושלים
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
תוכן עניינים
ההכנות לחג
איסור חמץ בפסח 3.....................................................................
הכשרת כלים לפסח 7..................................................................
סדר בדיקת חמץ 7.......................................................................
מכירת חמץ 11.............................................................................
סדר שריפת [ביעור] חמץ11........................................................
רשימת מצרכים לליל הסדר 12....................................................
ערב פסח שחל בשבת 14.............................................................
ההכנות לליל הסדר
סדר אמירת קרבן פסח 17............................................................
סדר הפרשת חלה19....................................................................
סדר עירוב תבשילין21.................................................................
סדר הדלקת הנרות23..................................................................
ליל הסדר
מצוות ליל הסדר 25.....................................................................
סדר הקערה 27............................................................................
סימני הסדר29.............................................................................
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
סדר ההגדה 31.........................................................................
פיוטים 167...................................................................................
שיר השירים 191..........................................................................
שאר ימי החג
קידוש וסעודת היום 203..............................................................
הבדלה למוצאי החג 204..............................................................
חול המועד 207............................................................................
שביעי של פסח 208.....................................................................
מאמר לפסח 209.......................................................................
1
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ההכנות לחג
איסור חמץ בפסח
כל שבעת ימי הפסח אסורה אכילת חמץ והנאה מחמץ .חמץ הוא כל דבר
העשוי מחמשת מיני הדגן :חיטה ,שעורה ,כוסמין ,שיבולת שועל ,ושיפון,
שבאו במגע עם מים ולא נאפו מיד .בכלל זה כל סוגי הלחמים והפיתות ,כל סוגי
העוגות והעוגיות ,כל סוגי הביסקוויטים והוופלים ,כל סוגי האטריות והפסטות,
כל סוגי החטיפים העשויים מקמח [ביסלי וכדומה] ,בירה ,וויסקי ושאר כהלי
הדגנים לסוגיהם .גם מוצרים שיש בהם מרכיבי חמץ אסורים.
כמו כן אסרה תורה גם את עצם החזקת החמץ ברשותו של היהודי .דהיינו
אסור להחזיק חמץ בכל השטחים שבבעלותו של היהודי :בית ,מחסן ,חנות,
משרד ,מכונית ,דירה שכורה וכדומה ,גם אם אינו שוהה שם בימי חג הפסח.
האיסור מתחיל כבר בערב פסח משעות הבוקר -סוף זמן ביעור חמץ ,עד צאת
החג במוצאי יום "שביעי של פסח".
המקור בתורה לאיסור אכילת חמץ והחזקתו
בתורה מפורש איסור על אכילת חמץ ,איסור החזקתו ומצות ביעורו .חז"ל
קיבלו בתורה שבע"פ ודרשו כן מן הפסוקים [תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כא,
א] שאסורה גם הנאה מחמץ.
3
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
שמות יב ,טו; יב ,יט; יג ,ז:
גם הרעב לא הכניע
בוכנוולד ,ערב פסח תש"ה
אסירי בוכנוולד עמדו לחגוג את ליל הסדר בעוד שעות אחדות,
על קיבה ריקה מכווצת מרעב .נערים כמו גם מבוגרים פטורים היו
הפעם מהניסיון של אכילת חמץ בפסח ,כי בימי המצוקה האלה
של סוף המלחמה ,פסקה אספקת הלחם למחנה.
אם אין לחם -אין חמץ .ניזונים אנו על צלחת מרק לכל יום .רק
צלחת אחת .מעט מדי לנפוחי-הבטן .אבל נחמה קטנה :נקבל את
חג הפסח בלא להיכשל באכילת חמץ...
והנה ,בשעות אחרי הצהריים ,ערב פסח ,מגיעה אספקת הלחם
לשלדי-האדם .עיני יוצאות לפירור כלשהו .והגרמנים מגלים "רוחב
לב" בפרוסה של ממש .פרוסת לחם בת 200גרם.
היוכל מישהו לתאר לעצמו את גודל הניסיון?! לחם ,לחם ,לחם....
אחרי כל ימי הרעב המסובלים יסורי גוף ונפש ,החלום המשותף
לכולם ,הפך מהזייה חלומית של חושים מעורפלים למציאות
ממשית :מנה גדושה של "לחם"! אסירי בוכנוולד צוהלים ,נוגסים
מהפרוסה ,בבולמוס שאינו ניתן לכיבוש.
יצר האכילה משתלט על כל כולך ,לצד המחשבות אודות איסור
אכילת חמץ בפסח .לא .החלטתי :אני כבר נער בן שש עשרה,
מספיק גדול להגיד "לא" .ידעתי שמצד דין פיקוח נפש ,מותר
לאכול את הלחם ,אבל לא יכולתי להשלים עם כך" .לשבת בליל
הסדר עם פרוסת לחם ביד?!" -הרהרתי ביני לבין עצמי ,והחלטתי:
"לא".
רק למחרת היום ,כמו כולם ,כדי להישרד בחיים ,ראיתי את עצמי
רשאי לאכול את פרוסת הלחם .אחרי עמידתי בניסיון של ליל
הסדר ,לפחות באותו זמן...
עדות ר' זלמן כהן ,בני ברק ,אדר תשנ"ו .אנציקלופדיה שמע ישראל א108 ,
4
"ׁש ְב ַעת יָ ִמים ַמּצֹות ּתֹאכֵ לּו ַאְך ַּבּיֹום ָה ִראׁשֹון ַּת ְׁש ִּביתּו ְּׂשאֹר ִמ ָּב ֵּתיכֶ ם ּכִ י ּכָ ל
ִ
אֹכֵ ל ָח ֵמץ וְ נִ כְ ְר ָתה ַהּנֶ פֶ ׁש ַה ִהוא ִמּיִ ְׂש ָר ֵאל ִמּיֹום ָה ִראׁשֹן ַעד יֹום ַה ְּׁש ִב ִעי":
"ׁש ְב ַעת יָ ִמים ְׂשאֹר ֹלא יִ ָּמצֵ א ְּב ָב ֵּתיכֶ ם"...
ִ
"וְ ֹלא יֵ ָר ֶאה לְ ָך ָח ֵמץ וְ ֹלא יֵ ָר ֶאה לְ ָך ְׂשאֹר ְּבכָ ל ּגְ ֻבלֶ ָך":
המשמעות של "לא יראה" אינה לאסור על הסתכלות בחמץ [כגון מי שהולך
בשוק של גויים ורואה שם חמץ] ,אלא על הימצאותו ברשותו של היהודי ,וכמו
שנאמר גם "לא ימצא".
טעם המצוה
ישנם טעמים רבים לכל מצוה ומצוה בתורה ,חלקם גלויים לנו וחלקם נסתרים
מאתנו .להלן נציין שנים מהטעמים של איסור אכילת חמץ ומצות אכילת מצה.
בספר "החינוך" (מצוה יא) מסביר שאיסור אכילת החמץ הוא כדי שנזכור תמיד
את יציאת מצרים ואת הנסים שנעשו לנו .לפי המסופר בתורה ,בני ישראל אכלו
מצות בזמן יציאת מצרים .הסיבה לכך היתה ,שהמצרים הפצירו בבני ישראל
שיצאו במהירות ממצרים ,ובני ישראל לא יכלו לחכות עד שהעיסה תתפח ולכן
אכלו מצות .עניין זה ממחיש את גודל הנס .אותה אומה מצרית שבעזות מצח
לא הסכימה להוציא את בני ישראל ממצרים ,בסופו של דבר הוכרחה להפציר
בהם שיצאו כמה שיותר מהר.
טעם נוסף לאכילת המצה הוא ,שהיא מזכירה את השעבוד .המצה נקראת
"לחם עוני" (דברים טז ,ג) כלומר לחם שרגילים לאכול עניים ועבדים .כיון שהיא
משביעה ,פשוטה וחסכונית .לפי אחד המדרשים ,המצרים נתנו לבני ישראל
לאכול מצות תוך כדי עבודת הפרך .זאת משום שהכנת המצה ואכילתה היא
מהירה ,השובע ממנה נמשך זמן ארוך יותר מלחם רגיל ,וארוחות מצה יעילות
יותר בחסכון של זמן עבודה יקר .נמצא ,אם כן ,שאכילת המצה בליל הסדר
מזכירה הן את השעבוד והן את הגאולה.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
5
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
6
Á Áמדוע אסור להשתמש בכלי חמץ נקיים בפסח ,וכיצד מתירה הגעלת
הכלים את שימושם בפסח?
אדם המעוניין להשתמש בפסח באותם כלים שמשתמש בהם בכל ימות השנה לחמץ ,חייב
להכשירם לשימוש בפסח .הסיבה לכך היא הקביעה ההלכתית שכלים שהשימוש בהם בחמץ
היה ע"י חום [בישול ,אפיה ,צליה ,אכילת מאכלים חמים] החום מבליע [מספיג] את החמץ
בדפנות הסיר או התבנית או הכלי .באותה מידה אם יחזרו ויבשלו או יצלו בכלים אלו בפסח,
הבליעה של חמץ תיפלט לתוך המאכל ,וכך מתערב חמץ בתבשיל החדש .לבעיה זו לא יועיל
ניקיון יסודי של הכלי ,כיון שהאיסור בלוע בתוך הדפנות .על פי ההלכה "בליעה" זו יכולה
לצאת רק ע"י חום באותה צורה שבה היא נבלעה בכלי קודם לכן .פעולה זו נקראת "הגעלת
כלים".
המקור בתורה לכך הוא בספר במדבר פרשת מטות .אנשי הצבא שחזרו מהקרב נגד מדיין לקחו
כלי סעודה כשלל ,אך נאסר להם השימוש בכלים [ששימשו למאכלות אסורות ע"י המדיינים],
עד שיוכשרו .על כך נאמר (במדבר לא ,כג)ּ" :כָ ל ָּד ָבר ֲא ֶׁשר יָ בֹא ָב ֵאׁש ַּת ֲע ִבירּו ָב ֵאׁש" כלומר
לפני השימוש באותם כלים יש להכשירם ,ואופן ההכשרה הוא בצורה שבה נספג האיסור
בתוך הכלי .כלי שבלע ע"י בישול במים ,הכשרתו ע"י הכנסתו לכלי מלא במים רותחים ,וכלי
שהשתמשו בו בצליה על גבי האש הכשרתו היא ע"י הכנסתו לתוך האש.
פרטי וכללי האסור והמותר – במה מותר להשתמש ובמה אסור ,וכיצד מתבצעת ההכשרה,
מורכבים וסבוכים .על כן יש להיוועץ ברב כיצד לנהוג ,במה מותר להשתמש ע"י ניקוי רגיל ,מה
צריך הכשרה ,כיצד יש להכשיר את הכלים ,ולאלו כלים לא מועילה הכשרה.
הכשרת כלים לפסח
כלים שהשתמשו בהם בחמץ אסור להשתמש בהם בפסח ,אלא אם כן עברו
תהליך הכשרה מיוחד הנקרא "הגעלת הכלים" .כלים שאינם כשרים לפסח יש
לאחסן בארונות מיוחדים ,שיהיו סגורים במשך החג .ראוי לסמן שבארונות
אילו מונחים כלי חמץ ,שלא יטעו ויעשו בהם שימוש במהלך הפסח.
איסוף החמץ וביעורו לפני חג הפסח
איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור ,והשמירה עליו אינה קלה .התורה
החמירה באופן מיוחד שלא רק האכילה וההנאה ממנו אסורה ,אלא גם החזקתו.
זאת משום שלהבדיל משאר איסורי אכילה שהאדם כבר מורגל להתרחק מהם
כל השנה ,הרי לגבי החמץ אדם רגיל כל השנה להחזיקו ולאכלו ,וההימנעות
ממנו בפסח מצריכה הקפדה מיוחדת ,וגם הכנה מדוקדקת עוד לפני החג.
ההכנות להימנעות מחמץ כוללות שלוש פעולות:
בדיקת חמץ – ניקוי הבית ובדיקת הבית בלילה שלפני החג לאור הנר.
ביעור חמץ – שריפת החמץ וביעורו בבוקר שלפני ליל הסדר.
Á Áלשם מה צריך לחפש אחרי החמץ?
בימים עברו הדירות היו קטנות ,הרהיטים מועטים ,כמות האוכל מצומצמת ,וניתן היה
בבדיקה קלה יחסית לאתר ולרכז את החמץ מכל המקומות שהוא נמצא .בימינו כמות החמץ
העוברת בבית נורמאלי במשך השנה היא עצומה .החמץ מגיע לכל מקום ,לא רק במטבח
ובמקרר ,אלא גם בחדרים הפרטיים ,במגרות ובארונות [גם של המלבושים] .לכן חשובה מאוד
עבודה מוקדמת ושיטתית של ניקוי כללי ,בדיקת כל המקומות שיכול להיות שם חמץ ,איתור
כל החמץ ואיסופו ,לקראת ביעורו מן הבית לפני פסח .חכמים תיקנו כחובה מינימאלית בדיקה
אחת מקיפה בלילה שלפני ליל הסדר" :בדיקת חמץ" .חובת הבדיקה והביעור אינה רק כדי לא
לעבור על איסור החזקת החמץ [בל יראה ובל ימצא] ,אלא גם כדי שבטעות לא ייתקל אדם
בחמץ בביתו במשך החג ,ומחמת ההרגל ישכח ויאכל אותו.
ביטול חמץ – אמירת נוסח מיוחד בו האדם מפקיר ומבטל את החמץ שאולי
נשאר במקום כל שהוא.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
סדר בדיקת חמץ
בלילה שלפני ליל הסדר ,תיקנו חכמים את מצוות "בדיקת חמץ" .מצוה
זו כוללת בדיקת הבית שמא במקרה נשאר חמץ באיזה ארון או באיזו פינה.
המצוה היא לעשות את הבדיקה לאור הנר .יש המכבים את האורות כך שאור
הנר יחדור לכל פינות הבית ויוכלו להבחין גם בחתיכת חמץ קטנה .במקומות
שקשה לבדוק לאור הנר ניתן לבדוק באמצעות פנס דק בעל אור ממוקד .העיקר
שהאור יגיע גם לכל המקומות הקטנים.
הבדיקה תהיה בכל מקום שעלול להימצא בו חמץ בבית ,במשרד ,במחסן,
במכונית ובכל מקום שבבעלותו של האדם.
7
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמה טעם המנהג להחביא עשר חתיכות חמץ?
א .כדי שהבדיקה והברכה לא יהיו לחינם – אם לא יימצא חמץ בבדיקה לאחר עבודת הניקיון
המרובה .ב .כדי לזרז את הבודק שיבדוק היטב.
Á Áמדוע נוסח הברכה הוא על ביעור חמץ ,הרי אנו עכשיו רק בודקים
ומחפשים את החמץ?
כל פעולת הבדיקה שתיקנו חכמים מטרתה לאתר ולרכז את החמץ ,כהכנה לצורך ביעורו
למחרת ,שהיא עיקר המצווה מן התורה .הבדיקה היא למעשה חלק מפעולת הביעור ,ולכן
נוסח הברכה מתייחס לתכלית ,שהיא הביעור.
לפני תחילת הבדיקה תיקנו חכמים לומר ברכה על קיום המצוה:
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ֲא ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמצְ ו ָֹתיו וְ צִ ּוָ נּו ַעל ִּבעּור ָח ֵמץ:
Á Áמדוע צריך לבטל ולהפקיר את החמץ?
מלבד בדיקת החמץ וביעורו חייבו חז"ל גם "לבטל" את החמץ .זאת מחשש שמא בכל זאת
נשאר חמץ מוסתר באיזה מקום .ה"ביטול" הוא למעשה הפקרת החמץ ,וקביעת ההתייחסות
אליו מבחינתנו כאל עפר האדמה .באופן זה גם אם נשאר חמץ אין עוברים עליו באיסור "בל
ימצא" כיון שחמץ זה כבר אינו בבעלותנו.
למרות ביטול חמץ יש גם לבצע בדיקה וביעור .זאת משום שמא הביטול לא נעשה בהסכמה
גמורה ומוחלטת בדעתו של האדם (למשל כשיש לו כמות גדולה של חמץ) ,וכן משום שמא
ימצא בפסח את החמץ (המבוטל) ובטעות מחמת ההרגל יבוא לאוכלו.
שבת הגדול
השבת שלפני חג הפסח נקראת "שבת הגדול" .הטעם :מפני הנס הגדול
שנעשה בה .בשבת שלפני היציאה ממצרים ,בני ישראל התאזרו עוז ואומץ
ולקחו על פי ציווי ה' "שה לבית אבות ,שה לבית" ,ששימש כאליל של
מצרים ,וקשרוהו אל כרעי מיטותיהם על מנת להקריבו ביום הארבעה עשר
בניסן כקרבן פסח .הדבר העלה את חמתם של המצרים ,אך נבצר מהם להרע
לבני ישראל ,והוא הנס הגדול שהתרחש בשבת זו.
משום שאז התחיל נס הגאולה יש הנוהגים לקרוא את ההגדה בשבת זו אחר
הצהרים אחרי תפילת מנחה.
מנהג קדום בכל תפוצות ישראל ,שבשבת זו דורש רב הקהילה בבית הכנסת
בענייני החג והלכותיו .
8
נוהגים שבעלת הבית או ילדי הבית מחביאים במקומות שונים בבית עשר
חתיכות קטנות של חמץ עטופים היטב בניר ,ובודק החמץ אוספם תוך כדי
הבדיקה.
מיד לאחר הברכה מתחילים בבדיקה ,בודקים בכל מקום שעלול להימצא
בו חמץ .אין לדבר כלל משעת הברכה ועד תחילת הבדיקה ,וכן אין להפסיק
בדיבור שאינו לצורך הבדיקה עד לסיום הבדיקה ,כדי שישים לב ויבדוק היטב.
לאחר סיום הבדיקה תיקנו חכמים שהאדם יבטל ויפקיר את החמץ שיתכן
ונמצא בביתו ,ומשום מה לא מצא אותו .ולכן תיקנו לומר נוסח זה.
הנוסח חובר בשפה הארמית הואיל וזו היתה השפה המדוברת באותה
תקופה:
ׁשּותי,
יעא ְּד ִאּכָ א ִּב ְר ִ
ּכָ ל ֲח ִמ ָירא וַ ֲח ִמ ָ
ְּדלָ א ֲח ִמ ֵּתּה ְּודלָ א ִב ַע ְר ֵּתּה ְּודלָ א יְ ַד ְענָ א לֵ יּה,
לִ ָּב ֵטל וְ לֶ ֱהוֵ י ֶהפְ ֵקר ּכְ ַעפְ ָרא ְּד ַא ְר ָעא.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
תרגום לשפה העברית:
כל חמץ ושאור (עיסה המחמצת) שישנו ברשותי,
שלא ראיתיו ,ושלא בערתיו ,ושאיני יודע ממנו,
ייבטל ויהא הפקר כעפר הארץ:
את החמץ שהאדם מצא בבדיקה וישרוף מחר ,וכן את כל החמץ שהוא
משאיר לצורך אכילתו עד למחרת בבוקר ,יש לרכז במקום מוגדר שלא יתפזר
בבית .ביטול החמץ שנעשה אינו מתייחס לחמץ זה.
9
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
10
Á Áכיצד מועילה מכירת החמץ להתיר את איסור החזקת חמץ?
אין כאן ניצול של "פרצה בחוק" ולא "הערמה" .זהו שימוש לגיטימי באחד מתנאי איסור חמץ
שקבעה תורה ,שחמץ של גוי מותר להחזיקו[ .איסור אכילה והנאה מחמץ הוא גם על חמץ
של גוי ,רק ההחזקה מותרת ].המכירה היא גמורה בהחלט ,ורק לאחר הפסח קונה הרב מהגוי
בחזרה את מה שמכר לו לפני פסח.
מכירה זו צריכה להיות אמיתית ורצינית ,אחרת תיחשב "הערמה" שאינה מועילה .היא צריכה
להיעשות באמצעי קניין התקפים על פי ההלכה .יש להתייחס למכירה זו כמכירה אמיתית
ומוחלטת ,עד כדי כך שאם הגוי יבקר בביתנו במשך הפסח ויבקש לקבל לידיו את החמץ
שקנה ,אנו נאפשר לו זאת ,וכמובן לא ניגע ולא נשתמש במה שמכרנו לגוי.
Á Áמדוע צריך דווקא לשרוף את החמץ?
במשנה במסכת פסחים (פרק ב משנה א) נחלקו החכמים כיצד היא מצות ביעור חמץ ,האם
היא יכולה להיות בכל דרך שהיא או דווקא על ידי שריפה ,ולכן אם אפשר אנו שורפים את
החמץ ,שהיא דרך טובה לכל השיטות.
מצה "שמורה"
מחנה מילדורף ,גרוס-רוזן ,גרמניה ,ניסן תש"ה
המשטר במחנה היה חמור ונוקשה ביותר .כל תנועה חשודה שלא נשאה חן
בעיני "חיות הטרף" ,גררה בעקבותיה מיתה ביריה .לחיים לא היה שום ערך.
הפחד שאחז בכל האסירים לא יתואר .הפעלנו תחבולות לבצע את אפיית
המצות בשקט ובחיפזון .ב"ריחיים-של-יד" טחנו את החיטים ...היינו כותשים
כל חיטה במו ידינו" ,מצה שמורה" כמו שצריך ,אמנם לא משעת הקצירה ,אבל
שמורה מעינו של "השטן".
היא נאפתה בשעת לילה מאוחרת ,כאשר קלגסי הס"ס .לא יכלו לבלוש אחרינו,
וכל דרי המחנה שקועים היו בשינה עמוקה.
בתנור קטן שהותקן על ידינו ,הועלתה אש חזקה ,בחום גבוה ,כנדרש לאפיית
מצות חפוזה .האפלנו את החלונות הצריף בשמיכה עבה .הימים היו ימי
הרעשה של מטוסים אמריקאים .כל ניצוץ מתעופף בחוץ מתפרש היה ע"י
הגרמנים כאיתות למפציצי האויב ,ומי שהיה נתפס בכך -נחרץ דינו למיתה.
העמדנו שומר מחוץ לצריף (מר איינהורן ,כיום קבלן דירות בבני ברק) ,להזעיק
את העוסקים באפייה ,במקרה של התקרבות שומרי המחנה.
אולם בחסדי שמיים גם פעולה זו עברה בשלום.
עבודת הלישה של הבצק נעשתה במעגלת-עץ ,שגנבו היהודים ממטבח
המחנה .תוך אמירת פסוקי ה"הלל" ,אפינו את המצות .כך הצלחנו לאפות כמות
מצומצמת של מצות כשרות ,ובליל ה"סדר" זכו יהודים רבים לברך "על אכילת
מצה" ,ולאכול "כזית" של לחם עוני...
רבי חיים מאיר הגר אדמו"ר מווישווא .ירחון בית יעקב גל' 71עמ' .16
אנציקלופדיה שמע ישראל א' 205-6
מכירת חמץ
מי שברשותו כמות גדולה של חמץ או כל מוצר אחר שאינו כשר לפסח ,ואינו
מעוניין לכלותו ע"י אכילה או שריפה [כגון מפעלים ,בעלי חנויות ,וכן אנשים
פרטיים המעוניינים בכך] ,יכול להימנע מאיסור החזקת חמץ על ידי מכירתו
לגוי .המכירה כרוכה בהרבה פרטים הלכתיים ,וצריכה להתבצע בדקדוק רב,
ועל כן המנהג הרווח הוא כי רב העיר או השכונה מבצע את המכירה בשליחותם
של אותם אלו שחתמו אצלו על שטר המכירה לפני ערב פסח.
המכירה חייבת להתבצע לפני סוף זמן ביעור חמץ.
את החמץ הנמכר יש להחזיק במקום מוגדר שיהיה סגור כל ימי הפסח
[בארון מסוים וכדומה] .רצוי לסמן אותו בצורה ברורה ש"החמץ כאן מכור לגוי".
כל זאת כדי שבטעות לא יבוא האדם להשתמש או לאכול מהחמץ שהשאיר.
חמץ שנשאר ברשותו ,ולא נמכר לגוי ,אסור להשתמש ו/או ליהנות ממנו
לאחר הפסח.
סדר שריפת [ביעור] חמץ
אכילת חמץ מותרת עד י"ד בניסן ערב פסח בבוקר .סוף זמן אכילת חמץ
בדרך כלל בשעון קיץ הוא בסביבות 10בבוקר .את השעה המדויקת בכל שנה
ניתן למצוא בלוח זמנים הלכתי.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
מה שנותר לאחר זמן זה יש לבער -לשרוף בתוך כשעה עד סוף זמן שריפת
חמץ .המנהג הוא לבער את החמץ בשריפה ,אך כשאין אפשרות לשרוף את
החמץ ניתן לבערו ע"י שמפוררים אותו לפירורים קטנים ,וזורקים לאשפה
שברחוב ,או ע"י שפיכת אקונומיקה ,או כל דרך אחרת הפוסלת את החמץ ,כך
שלא יהיה ראוי אף לאכילת כלב.
11
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמדוע חוזרים פעם נוספת על נוסח ביטול החמץ?
בביטול החמץ הנעשה בלילה לאחר הבדיקה מבטלים רק את החמץ שאינו יודע על קיומו ולא
הצליח לאתר בבדיקה ,שהרי את החמץ שמשאיר לצורך האכילה מחר אינו רוצה לבטל כעת.
בבוקר ,לאחר שגמר את אכילת החמץ ,וכבר הגיע זמן איסור אכילת חמץ ,ושורפים את החמץ,
עדיין יש חשש שמא החמץ לא נשרף לגמרי ,או עדין נשאר חמץ הראוי לאכילה במקום כל
שהוא ,או שמא שכח לבדוק ולבטל בלילה הקודם ,ולכן מבטלים שוב את כל החמץ.
רשימת מצרכים הנחוצים לקיום המצוות והמנהגים של ליל הסדר
לעורך הסדר
•שלוש מצות עבודת יד (עגולות) שלמות או שלוש מצות מכונה שמורה (מרובעות) שלמות.
•מפה קטנה לכסות את המצות ושקית מיוחדת לשמירת מצת האפיקומן.
•קערת ליל הסדר עם שש קעריות המכילות :חתיכת מרור ,ביצה קשה ,מעט חרוסת ,חתיכת כרפס,
חתיכת חזרת ,זרוע /כנף עוף צלוי[ .ראה פירוט של מצרכים אלו להלן בסדר הקערה].
•קערה עם מי מלח לטיבול הכרפס [ולנוהגים לטבל ביצה קשה בתחילת הסעודה].
•קערה עם חרוסת לטיבול המרור והכורך.
מצות
לאכילת מצה כורך ואפיקומן
גביע /כוס
לארבע כוסות
יין אדום /מיץ ענבים אדום
לארבע כוסות
תפוח אדמה מבושל או ירק
אחר הנהוג לקחת לכרפס
לאכילת הכרפס
עלי חסה [מגידול מיוחד ללא
תולעים] או ירק אחר הנהוג
לקחת למרור
לאכילת המרור והכורך
סעודה
ביצה קשה [לנוהגים מנהג זה]
לשלחן עורך
טבילה במי מלח בתחילת הסעודה
להסיבה בשתיית ארבע כוסות
ואכילת המצה הכורך והאפיקומן
הגדה של פסח
קריאת ההגדה
כרית
12
תרגום לשפה העברית:
כל חמץ ושאור שישנו ברשותי,
שראיתיו ושלא ראיתיו ,שבערתיו ושלא בערתיו,
יבטל ויהא הפקר כעפר הארץ.
סוף זמן ביעור חמץ בשעון קיץ הוא בדרך כלל בסביבות השעה 11.00בבוקר.
ניתן לבדוק בלוח זמנים הלכתי את השעה המדויקת.
לכל אחד מהמסובין כולל עורך הסדר
המצרך
ׁשּותי,
יעא ְּד ִאּכָ א ִּב ְר ִ
ּכָ ל ֲח ִמ ָירא וַ ֲח ִמ ָ
ַּד ֲחזִ ֵיתּה ְּודלָ א ֲחזִ ֵיתּהַּ ,ד ֲח ִמ ֵּתּה ְּוּדלָ א ֲח ִמ ֵּתּה,
ְּד ִב ַע ְר ֵּתּה ְּודלָ א ִב ַע ְר ֵּתּה,
לִ ָּב ֵטל וְ לֶ ֱהוֵ י ֶהפְ ֵקר ּכְ ַעפְ ָרא ְּד ַא ְר ָעא.
את נוסח הביטול חייבים לומר לפני סוף זמן ביעור חמץ.
•כוס /גביע ויין לכוס של אליהו.
השימוש
לאחר שריפת חמץ חוזרים שוב ומבטלים את כל החמץ שיש ברשותו וכך
אומרים:
הכמות לכל סועד
במצת יד -מצה וחצי
במצת מכונה -שתי מצות וחצי
גביע /כוס המכיל 150מ"ל או
לכל הפחות 86מ"ל
כ 600-מ"ל תלוי בגודל הכוס
חתיכה קטנה פחות מגודל
קופסת גפרורים (פחות מ27-
סמ"ק)
כ 60-סמ"ק .בעלי חסה -שני
עלים גדולים או ארבעה בינונים
( 60גרם בסה"כ) .ויש הנוהגים
100סמ"ק.
כסעודת בני מלכים
ביצה קשה אחת
כרית אחת לכל מי שמסב.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
שמחת החג
פעם ,בערב החג ,ניגש יהודי אל הגאון רבי אליעזר מנחם שך
זצ"ל ושאלו הרי יש מצוה מהתורה לשמוח בחג ,כיצד מגיעים
לכך?
ענה לו הרב שך" :באמירת הקידוש ,תדע" .והסביר לו:
"ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! הרי בקידוש אתה נותן שבח
והודיה לבורא עולם אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון
וקדשנו במצוותיו .ונותן לנו באהבה מועדים לשמחה ,חגים
וזמנים לששון! כאשר אני חושב על כך ,חפץ אני לרקוד! ולך
עדיין יש שאלה כיצד מגיעים לשמחת החג?"...
13
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ערב פסח שחל בשבת
כאשר ליל הסדר חל במוצאי שבת ,וערב פסח [י"ד ניסן] חל בשבת ,יש שינויים בהלכה
ובמנהגים בכל הקשור להכנות לחג הפסח ולליל הסדר .בעיקר נוגע הדבר להנהגה של
אכילת החמץ ושל ביעור החמץ בשבת.
מכירת חמץ :מכירת החמץ יכולה להיעשות כמה ימים קודם ,ולא יאוחר מיום שישי
בבוקר ,כדי שהרב יספיק למכור את החמץ לגוי.
בדיקת חמץ :בדיקת חמץ נערכת מוקדם מהרגיל -ביום חמישי בלילה ליל י"ג ניסן ,לאור
הנר ,מיד לאחר צאת הכוכבים ,ולאחר מכן אומרים את נוסח ביטול החמץ כרגיל.
החמץ הנשאר :ישער היטב כמה חמץ עתיד לאכול במשך יום שישי ובסעודות השבת,
ולא ישאיר כמות גדולה מדאי ,אלא ישרוף את המיותר ביום שישי .במשך יום שישי
ובסעודת ליל שבת יזהר שהחמץ שאוכל ושומר למחר לא יתפזר בבית.
שריפת חמץ :למרות שמבחינה עקרונית יום שישי השנה הוא י"ג ניסן וממשיכים לאכול
בו חמץ כל היום ,נוהגים כמו בכל שנה לערוך את שריפת החמץ עד סוף זמן ביעור החמץ
כמופיע בלוחות השנה .אם לא הספיק ,יכול בדיעבד לשרוף את החמץ עד כניסת שבת.
אמנם אין אומרים כעת את נוסח ביטול החמץ ,אלא בשבת בבוקר .משאירים רק את
המינימום הנדרש לשתי סעודות השבת.
סעודות השבת :המטבח וכל אביזריו יהיו כשרים ומוכנים לפסח עוד לפני השבת .כל
תבשילי השבת יבושלו בסירים כשרים לפסח ,וכל המאכלים יהיו כשרים לפסח[ .שימוש
בסירי חמץ ובכלי חמץ בליל שבת ובשבת בבוקר הוא בעייתי ביותר ,הואיל ויש קושי גדול
בניקויים לאחר השימוש ,ובהכשרת המטבח לפסח תוך כדי השבת].
צריך להיזהר מאוד שלא יהיה כל מגע בין כלי הפסח שבהם בושל האוכל ,למאכלי החמץ
הנאכלים בסעודת השבת .יש שתי אפשרויות כיצד לנהוג:
.1לאכול את כל הסעודה במקום צדדי ,בכלים חד פעמיים ,ואת התבשילים הכשרים לפסח
יגיש לצלחות חד פעמיות במטבח [הכשר לפסח] ,ולא יביא כלל את כלי הפסח לשלחן
שעליו אוכל את החמץ.
.2לאכול את החלה [לחם משנה] בלבד במקום צדדי .שוטפים את הפה והידיים היטב,
מנערים את הבגדים ,ואח"כ יושבים לסעודת השבת במקום הרגיל ,סעודה כשרה לפסח
בכלי פסח ,ועדיף להשתמש בחד פעמי .מומלץ לא להשתמש בחלות ,שפריסתן יוצרת
הרבה פירורים .יש להעדיף פיתות או לחמניות קטנות ללחם משנה.
14
בסעודת ליל שבת יכול לאכול מצות כשרות לפסח(,יש מחמירים שלא לאכול מצה) אך
בסעודת שבת בבוקר ובמשך כל יום השבת אסור לאכול מצות .אכן רוב הציבור נוהג שלא
לאכול מצות כבר מתחילת חודש ניסן .יש המתירים לאכול גם בבוקר מצה עשירה [נילושה
במי פירות או ביצים ,ואינה כשרה לליל הסדר] ,ולילדים קטנים מתחת לגיל חמש ניתן לתת
גם מצה רגילה.
סוף זמן אכילת חמץ :בסעודת השבת בבוקר יש לגמור את אכילת החמץ עד סוף זמן
אכילת החמץ [הזמן מופיע בלוחות השנה] .ישתדל לאכול את כל החמץ ,ולא להשאיר
כמות רבה .את שאר הסעודה הכשרה לפסח ניתן להמשיך גם לאחר מכן.
ביעור חמץ בשבת :לאחר שסיים בבוקר את אכילת החמץ ,ולפני שימשיך בסעודה
(הכשרה לפסח) ,יש לסיים את ביעור החמץ לפני שיגיע סוף זמן ביעור חמץ [הזמן מופיע
בלוחות השנה].
ינקה את שיניו בקיסם ובמי פה וכדו' [אך ללא משחה] ,ויזהר לא לפצוע את החניכיים שלא
ירד מהם דם (דבר האסור בשבת) .ינער את בגדיו היטב מכל פירורי החמץ.
ינקה היטב את המקום שבו אכל את החמץ ,יטאטא את הרצפה ,ויאסוף את כל החמץ
שנשאר.
בשבת אסור לשרוף את החמץ .את "ביעור החמץ" יעשה באופן הבא:
יפורר את החמץ שנשאר לפירורים קטנים .את הפירורים ואת כל שאריות החמץ ישליך
לשירותים שבביתו ,ויוריד את המים כמה פעמים .אפשרות נוספת היא לזרוק למיכל
האשפה שברחוב.
לאחר מכן ,עוד לפני סוף זמן ביעור חמץ ,יאמר את נוסח "כל חמירא וחמיעא" המיועד
לערב פסח אחר שריפת חמץ.
סעודה שלישית :בכל שבת יש לאכול סעודה שלישית לאחר חצות היום ולאחר תפילת
מנחה .בשבת זו אסור לאכול חמץ בשעה זו ,וגם לא מצה.
כדי לקיים סעודה שלישית בשבת זו אוכלים אחרי חצות ,ללא נטילת ידיים ,תבשילים
כשרים לפסח (בשר או דגים) ובעדיפות שנייה -פירות וכדומה .לא יאכל הרבה מדאי כדי
שיאכל סעודת ליל הסדר בלילה לתיאבון.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
אם יש מספיק זמן עד סוף זמן אכילת חמץ יש נוהגים לחלק את סעודת הבוקר לשניים,
דהינו שבאמצע הסעודה מברך ברכת המזון ומפסיק קצת בהליכה ,שיחה ,טיול קצר ,ואחר
כך יטול ידיו שנית ויברך על נטילת ידים והמוציא .וכדי לצאת ידי חובת כל השיטות עדיף
גם לאכול דבר מה אחה"צ וכנאמר קודם.
הכנות לליל הסדר :אסור להכין משבת ליום טוב ,ולכן את כל ההכנות הנצרכות לליל
הסדר יעשה בערב שבת ,ולא בשבת עצמה.
זמן הדלקת הנרות של פסח החל במוצאי שבת הוא בצאת הכוכבים (צאת השבת) [מופיע
בלוחות השנה] .אסור להקדים להדליק לפני זמן זה ,אך אפשר להדליק גם אח"כ .נשים
המדליקות נרות ליום טוב יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" ,ואח"כ ידליקו את נרות
החג .אופן ההדלקה הוא על ידי העברת אש מאש דלוקה ע"י נר וכדומה.
בתפילת מעריב של ליל החג יש נוסח מיוחד הנאמר כאשר הוא חל במוצאי שבת .כמו כן
יש נוסח מיוחד בקדוש של ליל הסדר [כמובא להלן בהגדה].
15
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
הלכות נוספות לערב פסח
אין לעשות מלאכה גמורה בערב פסח מחצות היום ואילך כגון תפירת בגדים
וכיבוסם (תיקון בגדים שנקרעו במקצת מותר לצורך החג) .וכן מסתפרים וגוזזים ציפורניים
לפני חצות היום .בדיעבד אם שכח מותר לגזוז ציפורניים גם לאחר מכן .טעם
הדבר משום שהוא זמן שחיטת הפסח ולכן נחשב הוא ליום טוב ,וטעם נוסף -
כדי שיהיו פנויים לעסוק בהכנות לקיום מצוות החג.
נהגו הבכורים להתענות בערב פסח לזכר הנס שנעשה בזמן מכת בכורות,
שבה נהרגו בכורי מצרים ולבכורי ישראל לא אירע דבר .נהוג שאב שיש לו בן
בכור שטרם הגיע לגיל 13צם עבור בנו .מותר לבכורים לאכול מסעודת מצוה
(סעודת ברית מילה ,פדיון הבן או סעודה הנערכת לרגל סיום מסכת מהתלמוד) .המנהג הרווח
היום שבבתי כנסת רבים נערך אחר תפילת שחרית סיום מסכת בהשתתפות
הבכורים ,ועל ידי כך מותר להם לאכול ושוב אין הם צמים במשך כל היום.
אסור לאכול מצה בערב פסח במשך כל היום ,כדי שמצות אכילת מצה בליל
הסדר תהיה חביבה עלינו .יש הנוהגים שלא לאכול מצה כבר מראש חודש.
אין לאכול מאכלים מחמשת מיני דגן ,משעה עשירית מתחילת היום (כשלוש
שעות לפני השקיעה) ,כדי שיקיים את מצות אכילת המצה בליל הסדר בתאבון .מותר
לאכול מעט פרות וירקות וכדומה ובלבד שלא יהיה שבע מאכילה זו בליל הסדר.
מנהג האשכנזים הוא שלא לאכול ,מחצות היום של ערב פסח ועד מוצאי
שביעי של פסח ,אורז וכל מיני קטניות כגון בטנים ,אפונה ,שומשום ,גרעינים,
ומוצרים העשויים מהם כמו שמן סויה ,קנולה ,טחינה וחלבה ועוד .לגבי כל עדות
אשכנז מנהג זה הוא חובה גמורה .גם חלק מעדות המזרח נזהרים בפסח מאכילת
אורז וכדומה .טעם המנהג לפי שגם מקטניות עושים קמח וכל מיני מאפה,
וחששו שמא יבוא להחליף בינם לבין הדגן .טעם נוסף ,שפעמים רבות מעורבים
גרעיני דגן כמו חיטה ושעורה בגרעיני הקטניות ואינם ניכרים בתוכם.
יש לבדוק לפני החג את חבילת המצות ,אם אין ביניהן "מצות כפולות",
כלומר ,מצות שקצותיהן התקפלו לפני האפייה ונאפו באופן זה .במצות כפולות
קיים חשש חמץ.
16
מכינים את כל צרכי הסדר ואת שלחן הסדר מבעוד יום ,כדי להתחיל את
הסדר מוקדם ככל האפשר מיד בסיום תפילת ערבית .יש לערוך את שלחן הסדר
בכלים נאים כפי יכולתו .שבכך אנו נוהגים בדרך חרות זכר ליציאת מצרים.
ההכנות לליל הסדר
סדר אמירת קרבן פסח
בערב הפסח אחר חצות היום יש הנוהגים לומר את סדר קרבן פסח ,היינו
את הפסוקים הכתובים בתורה בפרשת בא (שמות פרק יב פסוקים א-יא) ,העוסקים
בסדר הקרבת קרבן פסח כפי שהיה מתבצע בשעה זו בזמן שבית המקדש היה
קיים.
יש האומרים את הנוסח הבא לפני אמירת הפסוקים:
מֹועדֹוְּ ,ב ַא ְר ָּב ָעה ָע ָׂשר
ִרּבֹון ָהעֹולָ ִמים ַא ָּתה צִ ּוִ ָיתנּו לְ ַה ְק ִריב ָק ְר ַּבן ַהּפֶ ַסח ְּב ֲ
בֹוד ָתם ּולְ וִ ּיִ ם ְּבדּוכָ נָ ם וְ יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ַמ ֲע ָמ ָדם
לַ ח ֶֹדׁש ָה ִראׁשֹון ,וְ לִ ְהיֹות ּכ ֲֹהנִ ים ַּב ֲע ָ
ֹנֹותינּו ָח ַרב ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ָּוב ֵטל ָק ְר ָּבן ַהּפֶ ַסח.
קֹור ִאים ֶאת ַה ַהּלֵ ל .וְ ַע ָּתה ַּב ֲעו ֵ
ְ
בֹודתֹו וְ ֹלא לֵ וִ י ְּבדּוכָ נֹו וְ ֹלא יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ַמ ֲע ָמדֹוּ ,ונְ ַׁשּלְ ָמה
וְ ֵאין לָ נּו ֹלא כ ֵֹהן ַּב ֲע ָ
בֹותינּוֶׁ ,שּיִ ְהיֶ ה ִׂש ַיח
אֹלהי ֲא ֵ
ֹלהינּו וֵ ֵ
פָ ִרים ְׂשפָ ֵתינּו .לָ כֵ ן יְ ִהי ָרצֹון ִמּלְ פָ נֶ יָך יְ יָ ֱא ֵ
מֹועדֹו וְ ָע ַמ ְדנּו ַעל ַמ ֲע ָמדֹו
תֹותינּו ָחׁשּוב לְ פָ נֶ יָך ּכְ ִאּלּו ִה ְק ַר ְבנּו ֶאת ַהּפֶ ַסח ְּב ֲ
ִׂשפְ ֵ
וְ ִד ְּברּו ַהּלְ וִ ּיִ ם ְּב ִׁשיר וְ ַהּלֵ ל לְ הֹודֹות לַ יָ י .וְ ַא ָּתה ְּתכֹונֵ ן ִמ ְק ָּד ְׁשָך ַעל ְמכֹונֹו ,וְ נַ ֲעלֶ ה
מׁשה
תֹור ֶתָך ַעל יְ ֵדי ֶ
מֹועדֹו ּכְ מֹו ֶׁשּכָ ַת ְב ָּת ָעלֵ ינּו ְּב ָ
וְ נַ ְק ִריב לְ פָ נֶ יָך ֶאת ַהּפֶ ַסח ְּב ֲ
ַע ְב ֶּדָך ּכָ ָאמּור:
17
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
18
Á Áמה טעם המנהג לומר את סדר הקרבת קרבן פסח?
בגמרא במסכת מנחות (דף קי ,א) ובמסכת מגילה (דף לא ,ב) מבואר שאמירת סדר הקרבת
הקרבן בזמן הזה שאין לנו אפשרות להקריב אותו משמשת כתחליף להקרבתו בפועל .עניין
זה נרמז בפסוק "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד ,ג) ,המלמד אותנו שאמירה בשפתיים
נחשבת כהקרבת פרים .בכך אנו מביעים את ההשתוקקות שיש לנו לקיים את מצות קרבן
פסח כהלכתו בבית המקדש בתוך כל עם ישראל עולי הרגל.
Á Áמהי מצוות הפרשת חלה?
מצוה מהתורה להפריש תרומה הנקראת "חלה" מכל דבר מאפה .וכנאמר (במדבר פרק טו
אׁשית ֲע ִרס ֵֹתכֶ ם ַחּלָ ה ָּת ִרימּו
רּומה לַ ה'ֵ .ר ִ
פסוק יט-כ) "וְ ָהיָ ה ַּב ֲאכָ לְ כֶ ם ִמּלֶ ֶחם ָה ָא ֶרץ ָּת ִרימּו ְת ָ
רּומת ּג ֶֹרן ּכֵ ן ָּת ִרימּו א ָֹתּה" .חיוב ההפרשה הוא מבצק המכיל כמות קמח של
רּומה ּכִ ְת ַ
ְת ָ
למעלה מקילו ו 200-גרם ואז אין מברכים על ההפרשה ,ומכמות של למעלה משני קילו ורבע
מפרישים עם ברכה .לפני ההפרשה האוכל אסור באכילה .האופן היותר טוב הוא להפריש
כבר בשלב הבצק .התרומה – החלה ,אסורה באכילה לכל מי שאינו כהן ,והיא מותרת באכילה
ומיועדת לכהנים בלבד .הסיבה לכך היא שהם שליחי הציבור לעבוד בבית המקדש ,ופרנסתם
מוטלת על כל העם .הואיל ואכילת החלה מותרת רק כשהיא טהורה ולכהנים טהורים ,והיום
כולם בחזקת טמאים ,על כן אי אפשר לאכול אותה ,אלא היא נשרפת מחמת קדושתה .אף
שהיום אין החלה ניתנת לכהנים אלא נשרפת ,כאמור ,הבצק אינו מותר לאכילה עד שתופרש
ממנו החלה .תועלת נוספת יש בקיום מצוה זו גם היום ,כדי שלא תשתכח מצוה זו.
חובת הפרשת החלה מוטלת על כל יהודי ,אלא שיש זכות קדימה לאשה לקיים מצוה זו .אין
שיעור לכמות שצריך להפריש ,ואפשר גם כמות קטנה ביותר ,אך מעיסות גדולות נוהגים
להפריש "כזית" שהוא נפח של 27סמ"ק לפחות ,כגודל קופסת גפרורים.
Á Áמהו ענינו של חג הפסח וטעם איסור המלאכה בו?
יעי ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש
ּובּיֹום ַה ְּׁש ִב ִ
"ּובּיֹום ָה ִראׁשֹון ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש ַ
בחומש שמות פרק יב פסוק טז נאמרַ :
יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם ּכָ ל ְמלָ אכָ ה ֹלא יֵ ָע ֶׂשה ָב ֶהם ַאְך ֲא ֶׁשר יֵ ָאכֵ ל לְ כָ ל נֶ ֶפׁש הּוא לְ ַבּדֹו יֵ ָע ֶׂשה לָ כֶ ם" ,כלומר
היום הראשון והאחרון של חג הפסח הם ימים קדושים שעניין קדושתם הוא שלא נעשה בהם
מלאכה מלבד חלק מהמלאכות הקשורות להכנת האוכל.
"ספר החינוך" (מצוה רחצ) נותן הסבר מסוים להבנת הרעיון של חג הפסח והסיבה שנאסרה
בהם עשיית מלאכה .וכך הוא כותב" :כדי שיזכרו ישראל הנסים הגדולים שעשה השם להם
ולאבותיהם ,וידברו בם ויודיעום לבניהם ולבני בניהם ,כי מתוך השביתה מעסקי העולם יהיו
פנויים לעסוק בזה ,שאילו היו מותרים במלאכה ואפילו במלאכה קלה היה כל אחד ואחד פונה
לעסקו ,וכבוד הרגל ישכח מפי עוללים גם מפי הגדולים".
הרב שמשון רפאל הירש בספרו "חורב" (פרק כג) מוצא טעם נוסף לאיסור המלאכה בחגים:
"המועדים הם אפוא ימים שלהם דרגה רוחנית גבוהה יותר משאר ימות השנה ,והם קוראים
לנו לצאת משגרת חיי היום יום ,לעצור ולהקדיש להם את כל מגמת רוחנו וחיינו ...המועדים
מפסיקים את רצף פעילותנו היומיומית ומחדירים בנו את רעיונות היסוד של חיינו ,וכך
מעניקים לנו רוח ,כוח וברכה לחיי המעשה שבעתיד ...מתכונה זו ,נובע איסור המלאכה .כי כל
מׁשה וְ ֶאל ַא ֲהרֹן ְּב ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם לֵ אמֹרַ :הח ֶֹדׁש ַהּזֶ ה לָ כֶ ם רֹאׁש
ֹאמר יְ יָ ֶאל ֶ
"וַ ּי ֶ
ֳח ָד ִׁשים ִראׁשֹון הּוא לָ כֶ ם לְ ָח ְד ֵׁשי ַה ָּׁשנָ הַּ :ד ְּברּו ֶאל ּכָ ל ֲע ַדת יִ ְׂש ָר ֵאל לֵ אמֹר
ֶּב ָעׂשֹר לַ ח ֶֹדׁש ַהּזֶ ה וְ יִ ְקחּו לָ ֶהם ִאיׁש ֶׂשה לְ ֵבית ָאבֹת ֶׂשה לַ ָּביִ ת :וְ ִאם יִ ְמ ַעט
ּוׁשכֵ נֹו ַה ָּקרֹוב ֶאל ֵּביתֹו ְּב ִמכְ ַסת נְ פָ ׁשֹות ִאיׁש
ַה ַּביִ ת ִמ ְהיֹות ִמ ֶּׂשה וְ לָ ַקח הּוא ְ
לְ פִ י ָאכְ לֹו ָּתכֹּסּו ַעל ַה ֶּׂשהֶׂ :שה ָת ִמים זָ כָ ר ֶּבן ָׁשנָ ה יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם ִמן ַהּכְ ָב ִׂשים ִּומן
ָה ִעּזִ ים ִּת ָּקחּו :וְ ָהיָ ה לָ כֶ ם לְ ִמ ְׁש ֶמ ֶרת ַעד ַא ְר ָּב ָעה ָע ָׂשר יֹום לַ ח ֶֹדׁש ַהּזֶ ה וְ ָׁש ֲחטּו
אֹותֹו ּכָ ל ְק ַהל ֲע ַדת יִ ְׂש ָר ֵאל ֵּבין ָה ַע ְר ָּביִ ם :וְ לָ ְקחּו ִמן ַה ָּדם וְ נָ ְתנּו ַעל ְׁש ֵּתי
ַה ְּמזּוזֹות וְ ַעל ַה ַּמ ְׁשקֹוף ַעל ַה ָּב ִּתים ֲא ֶׁשר יֹאכְ לּו אֹותֹו ָּב ֶהם :וְ ָאכְ לּו ֶאת ַה ָּב ָׂשר
ַּבּלַ יְ לָ ה ַהּזֶ ה צְ לִ י ֵאׁש ַּומּצֹות ַעל ְמר ִֹרים יֹאכְ לּוהּוַ :אל ּתֹאכְ לּו ִמ ֶּמּנּו נָ א ָּוב ֵׁשל
תֹותירּו ִמ ֶּמּנּו ַעד
ְמ ֻב ָּׁשל ַּב ָּמיִ ם ּכִ י ִאם צְ לִ י ֵאׁש רֹאׁשֹו ַעל ּכְ ָר ָעיו וְ ַעל ִק ְרּבֹו :וְ ֹלא ִ
גּורים
ּב ֶֹקר וְ ַהּנ ָֹתר ִמ ֶּמּנּו ַעד ּב ֶֹקר ָּב ֵאׁש ִּת ְׂשרֹפּו :וְ כָ כָ ה ּתֹאכְ לּו אֹותֹו ָמ ְתנֵ יכֶ ם ֲח ִ
נַ ֲעלֵ יכֶ ם ְּב ַרגְ לֵ יכֶ ם ַּומ ֶּקלְ כֶ ם ְּביֶ ְדכֶ ם וַ ֲאכַ לְ ֶּתם אֹותֹו ְּב ִחּפָ זֹון ּפֶ ַסח הּוא יְ יָ ":
יש האומרים גם פרקים מהנביא הקשורים למצוות הקרבת קרבן הפסח ,וכן
את הפרקים במשנה המתארים את סדר ההקרבה.
סדר הפרשת חלה
אם לא הפרישו "חלה" מהמצות ,צריך לפני החג לקחת את חבילת המצות
ולברך:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם ֲא ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמצְ ו ָֹתיו
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
וְ צִ ּוָ נּו לְ ַהפְ ִריׁש ַחּלָ ה (נוסח ע"מ ְּת ָ
רּומה):
מיד לאחר מכן לוקח חתיכה קטנה מאחת המצות ואומר "הרי זו חלה".
כאשר יש ספק אם הפרישו כבר חלה בשעת האפייה ,יש לעשות פעולה זו בלי
ברכה .את החתיכה הזו שורפים .אם קשה לשרוף שמים בתוך שקית ומניחים
באשפה .במצות הקנויות שנאפו בהשגחה מתאימה דואגים בדרך כלל להפריש
חלה בבית החרושת – והדבר מצוין על גבי חבילת המצות ,ואז אין צורך להפריש
חלה שנית בבית.
19
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
"מלאכת עבודה" ,הווי אומר כל שינוי שאנו מחוללים בעצמים שמסביבנו ,יש בו כדי להמשיך
את מסכת החיים והיצירה ,דבר שהמועדים אמורים דווקא להפסיקו".
Á Áכיצד 'ערוב תבשילין' מתיר את הבישול גם לצורך השבת?
בחג מותר לבשל ולאפות רק לצורך אותו יום עצמו ,אבל אין להכין מאכלים מהחג לשאר
ימי השבוע ,כיוון שאין זה כבוד לחג שישמש להכנת דברים להמשך השבוע .הוסיפו חכמים
ואסרו לבשל גם מיום טוב לשבת ,ואף להכין כל צורך של שבת ביום טוב .זאת כדי שלא יבואו
לטעות לבשל ולהכין מיום טוב לחול.
הואיל ויש מאכלים שהכנתם צריכה להיות כמה שיותר סמוך לזמן האכילה ,וקשה להכין כבר
מערב יום טוב עבור השבת ,תיקנו חכמים לעשות עירוב תבשילים .עירוב תבשילים -כשמו כן
הוא ,מערבים ,כביכול ,את בישולי יום טוב עם תבשילי השבת ,כך שלמעשה נחשב שהתחלנו
להכין את המאכלים לשבת כבר מערב יום טוב ,וביום טוב אנו רק מסיימים אותם .באופן זה
מותר להמשיך את ההכנות לשבת גם בחג .הצורך בפעולה זו מהוה תזכורת – היכר ,שלא
לבשל ולהכין מיום טוב לחול.
Á Áהאם חג הפסח יכול לחול ביום שישי?
עפ"י הלוח העברי חג הפסח לא יחול לעולם בימים שני ,רביעי ושישי (לא בד"ו פסח) .לפיכך לא
יתכן מצב שבו נזדקק ל"עירוב תבשילים" עבור יו"ט של פסח .אמנם בחוץ לארץ ,שם נוהגים
שני ימים טובים ,יתכן וחג הפסח יחול בחמישי ושישי ואז נזדקק לעשות עירוב תבשילים
בערב החג -יום רביעי.
כמו כן ,יו"ט האחרון של פסח -שביעי של פסח -יכול לחול ביום שישי ואז נזדקק לערוך
עירוב תבשילים בערב החג -יום חמישי.
כשחל החג בערב שבת [יום שישי] יש איסור הלכתי להכין ולבשל ביום טוב
[יום שישי] לצורך השבת .על ידי עשיית עירוב תבשילין הדבר מותר .עשיית
עירוב התבשילין מתבצעת לפני כניסת החג .לוקחים מצה שלמה ,וכמות של
"כזית" כ 27-סמ"ק (בערך כנפח של קופסת גפרורים) מאחד התבשילים המוכנים כבר
בערב החג( ,יום חמישי ,ונוהגים לקחת ביצה קשה) ומייחדים אותם לצורך סעודות
השבת ע"י אמירת הנוסח המצוטט בסמוך .יש לאחוז את המצה והתבשיל
ולברך:
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ֲא ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמצְ ו ָֹתיו וְ צִ ּוָ נּו ַעל ִמצְ וַ ת ֵערּוב:
ואח"כ אומר:
רּובא יְ ֵהא ָׁש ֵרי לָ נָ א
ַּב ֲה ֵדין ֵע ָ
לְ ֵמיפָ א ּולְ ַב ָּׁשלָ א ּולְ ַא ְט ָמנָ א ּולְ ַא ְדלָ ָקא ְׁש ָרגָ א,
ּיֹומא ָט ָבא לְ ַׁש ְּב ָּתא,
ּולְ ֶמ ֱע ַבד ּכָ ל צָ ְרכָ נָ אִ ,מ ָ
לָ נּו ּולְ כָ ל יִ ְׂש ָר ֵאל ַה ָּד ִרים ָּב ִעיר ַהּזֹאת.
תרגום לשפה העברית:
עימו אנוכי אסב
בזה הערוב יהיה מותר לנו
לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ,ולעשות כל צורכנו,
מיום טוב לשבת ,לנו ולכל הגרים בעיר הזאת.
בליל הסדר ,לאחר תפילת ערבית ,ביקש ראש ישיבת
את הפת והתבשיל שייחד לצורך העירוב יש לשמור לפחות עד כניסת
השבת ,ויאכל אותם בסעודות השבת .נוהגים להניח את הפת בליל שבת וביום
שבת כ"לחם משנה" ,ובסעודה שלישית בוצעים עליו ,הואיל ונעשתה בו מצוה
אחת עושים בו עוד מצוות.
מי שיערוך את הסדר ,לכן אלך אני להסב עמו"...
לאחר עשיית עירוב תבשילין מותר לבשל בחג (ביום שישי) לצורך השבת רק
באותו אופן שבו מותר לבשל ביום טוב לעצמו ,וכן כל מה שמותר לעשות ביום
טוב לצורך עצמו ,יהיה גם מותר להכין עבור השבת.
סלבודקה ,הגאון ר' חיים מרדכי שולמן ,מהרבנית שתארוז
לו את מצרכי ה'סדר'" :בבית החלמה לקשישים -במרחק
הליכה מן העיר -שוהה תלמיד חכם גלמוד ,לכם לא חסר
20
סדר עירוב תבשילין
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
21
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
22
Á Áמה הסיבה למצוות הדלקת הנרות?
חכמים תיקנו להדליק נרות משום שיש בזה כבוד ועונג לשבת או לחג ,בהיות הבית מואר
באור הנרות .גם בזמננו שהנרות אינם משמשים לתאורה ,והבית מואר בלעדיהם ,יש בהדלקת
הנרות כבוד ועונג שבת ,כיון שהנרות הדולקים משרים בבית אוירה מיוחדת.
חובת הדלקת נרות מוטלת על כל יהודי בין איש בין אישה ,אלא שיש זכות קדימה לאישה
לקיים מצווה זו .בפשטות הסיבה לכך היא ,משום שהאישה מצויה יותר בבית ,והיא עוסקת
ומטפלת בכל צרכי הבית .אמנם ישנם טעמים נוספים על פי הקבלה .הסיבה שהבעל מכין
את הנרות להדלקה כדי שגם הוא יזכה ליטול חלק במצווה חשובה זו .כמו כן נוהגים שקודם
שהאישה מדליקה את הנרות חורך אותם האיש על ידי שמדליק ומכבה אותם ,כדי שיהיו
הנרות נוחים להדלקה.
Á Áמדוע מוסיפים ברכת שהחיינו בחג?
עניינה של ברכה זו הוא שבח והודאה לקדוש ברוך הוא על שזכינו להגיע ולחוג את חג הפסח.
Á Áמדוע מדליקים שני נרות?
נר אחד מדליקים כנגד מה שנאמר "זָ כֹור ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת" (שמות פרק כ פסוק ח) ונר שני כנגד
"ׁשמֹור ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת" (דברים פרק ה פסוק יב) .טעם נוסף הוא שנר אחד כנגד הבעל ונר שני
ָ
כנגד האשה .יש הנוהגים להדליק נר נוסף כנגד כל ילד במשפחה.
Á Áמה ההבדל בין סדר הדלקת הנר בשבת להדלקה בחג?
כלל הוא בכל המצוות שצריך לברך לפני עשיית המצוה ,ולכן גם בהדלקת הנר היה מן הראוי
לברך קודם ההדלקה .אולם הואיל וכל אדם יכול לקבל עליו את קדושת השבת זמן מה לפני
שהשבת נכנסת בפועל (כלומר בשקיעת החמה) ,ויש דעות הסוברות שבברכה על נרות השבת
הרי האשה מקבלת על עצמה את קדושת יום השבת והלכותיו ,הרי שהיא נאסרת משעה זו
בעשיית מלאכה ,ויהיה אסור לה להדליק נרות .לכן היא מדליקה ורק אחר כך מברכת .זו גם
הסיבה לכך שמיד לאחר ההדלקה פורשת האישה את ידיה כנגד פניה כדי שלא תהנה מאור
הנרות עד לאחר שתסיים את הברכה ,וכך יחשב הדבר שהברכה נעשתה לפני המצוה ,כיוון
שאינה נהנית מהנרות עד לאחר הברכה.
אמנם כאשר חל החג ביום חול ,אין בעיה להדליק אחר הברכה ,הואיל ובחג מותר להדליק
נרות ,ולכן חוזרים להלכה המקורית שהברכה צריכה להיות לפני עשיית המצוה.
הנשים נוהגות לאחר ההדלקה והברכה ,כאשר הפנים עדיין מכוסות ,להתפלל ולבקש כל אחת
על עצמה ועל בני משפחתה.
המנהג הרווח הוא שהאישה מקבלת עליה את קדושת השבת והחג משעה שהדליקה נרות
ולכן אסורה בעשיית מלאכה מיד לאחר הדלקת הנרות .גם שאר בני הבית צרכים להפסיק
בעשיית מלאכה זמן מה לפני שקיעת החמה ,כיוון שיש מצווה להוסיף מהחול על הקודש.
וכדי לצאת ידי כל הדעות מה טוב אם יקדימו לקבל את השבת או החג לפחות עשרים דקות
לפני השקיעה.
סדר הדלקת הנרות
זמן הדלקת הנרות נע בין 20ל 40-דקות לפני שקיעת החמה ,כל מקום לפי
מנהגו ,וכפי המופיע בלוחות השנה .על כל פנים מותר להדליק עד זמן מה לפני
שקיעת החמה .אין להדליק אחרי שקיעת החמה.
כאשר החג חל ביום חול ניתן להדליק גם אחר השקיעה ,אך רק באופן של
העברת אש מאש קיימת (נר שהודלק עוד לפני כניסת החג/נר נשמה) ,באמצעות נר
וכדומה .זאת משום שבחג אסור ליצור /להבעיר אש חדשה ,אך מותר להעביר
אש מאש שכבר דולקת .כך למשל ניתן להדליק נר מנר שכבר דולק ,אך אסור
להציתו ע"י גפרור .כמו כן יש להקפיד שלא לכבות את הגפרור אחרי ההדלקה
[כי הכיבוי אסור גם בחג] ,אלא להניח אותו בזהירות באופן שיכבה לבד.
כאשר החג הוא ביום שישי והשבת חלה מיד אחרי החג ,זמן הדלקת נרות
השבת הוא לפני כניסת השבת (כלומר זמן מה לפני שקיעת החמה כפי שהוזכר קודם),
ואופן ההדלקה הוא על ידי העברת אש מאש דלוקה כפי שצויין קודם .כאשר
החג חל מיד אחרי השבת ,זמן הדלקת נרות החג הוא רק אחרי זמן צאת השבת
וכפי המופיע בלוחות השנה ,ואופן ההדלקה הוא על ידי העברת אש מאש
דלוקה כפי שצויין קודם.
נוהגים להדליק לפחות שני נרות ,ויש מדליקים יותר .ומדליקים את הנרות
בחדר שבו סועדים את סעודות החג.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
יש הנוהגים לברך ברכת "שהחיינו" בזמן הדלקת הנרות ,ויש שאינם מברכים
ומחכים לצאת ידי חובה בברכת ה"שהחיינו" שעושים בקידוש .מי שברך
שהחיינו בהדלקת הנרות לא יברך שוב בקידוש.
נהוג שהאשה מדליקה ומברכת והבעל מכין את הנרות להדלקה [וכשהאשה
אינה בבית ,מדליק ומברך הבעל].
כשחל החג ביום חול אוחזים את הגפרור ביד ומברכים ,ולאחר הברכה
מדליקים את הנרות .כשחל החג בשבת מדליקים תחילה ופורשים את הידיים
כנגד הפנים ואחר כך מברכים (ויש הנוהגים כך גם כשחל בחול) .מנהג עדות המזרח גם
כשחל בשבת מברכים ואח"כ מדליקים.
23
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
24
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ֲא ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמצְ ו ָֹתיו וְ צִ ּוָ נּו
לְ ַה ְדלִ יק נֵר ֶׁשל (כשחל בשבת מוסיפים ַׁש ָּבת וְ ֶׁשל) יֹום טֹוב:
בחג הראשון ולא בשביעי של פסח יש הנוהגים להוסיף גם את ברכת שהחיינו:
ליל הסדר
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
יענּו לַ ּזְ ַמן ַהּזֶ ה:
ֶׁש ֶה ֱחיָ נּו וְ ִקּיְ ָמנּו וְ ִהּגִ ָ
אחר ההדלקה יש האומרים:
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיבנה בית המקדש
במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך .ושם נעבדך ביראה כימי עולם
וכשנים קדמוניות .וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים
כימי עולם וכשנים קדמוניות.
תפילה אחר הדלקת נרות
אֹותי (וְ ֶאת
בֹותיֶׁ .ש ְּתחֹונֵ ן ִ
אֹלהי ֲא ַ
ֹלהי וֵ ֵ
יְ ִהי ָרצֹון ִמּלְ פָ נֶ יָך ה' ֱא ַ
רֹובי .וְ ִת ֵּתן לָ נּו
יׁשי וְ ֶאת ָּבנַ י וְ ֶאת ָא ִבי וְ ֶאת ִא ִּמי) וְ ֶאת ּכָ ל ְק ַ
ִא ִ
טֹובה ְּוב ָרכָ ה.
טֹובים וַ ֲא ֻרּכִ ים .וְ ִתזְ ּכְ ֵרנּו ְּבזִ כְ רֹון ָ
ּולְ כָ ל יִ ְׂש ָר ֵאל ַחּיִ ים ִ
ׁשּועה וְ ַר ֲח ִמים ְּות ָב ְרכֵ נּו ְּב ָרכֹות ּגְ דֹולֹות.
וְ ִתפְ ְק ֵדנּו ִּבפְ ֻק ַּדת יְ ָ
וְ ַת ְׁשלִ ים ָּב ֵּתינּו .וְ ַת ְׁשּכֵ ן ְׁשכִ ינָ ְתָך ֵּבינֵ ינּו .וְ זַ ּכֵ נִ י לְ גַ ֵּדל ָּבנִ ים ְּובנֵ י
ֹלהיםַ .אנְ ֵׁשי ֱא ֶמת .זֶ ַרע
אֹוה ֵבי יְ יָ .יִ ְר ֵאי ֱא ִ
ָבנִ ים ֲחכָ ִמים ּונְ בֹונִ יםֲ .
טֹובים
ּתֹורה ְּוב ַמ ֲע ִׂשים ִ
ק ֶֹדׁש ַּביְ יָ ְּד ֵב ִקיםְּ .ומ ִא ִירים ֶאת ָהעֹולָ ם ַּב ָ
ּבֹוראָ .אּנָ א ְׁש ַמע ֶאת ְּת ִחּנָ ִתי ָּב ֵעת ַהּזֹאת.
בֹודת ַה ֵ
ְּובכָ ל ְמלֶ אכֶ ת ֲע ַ
ּמֹותינּו .וְ ָה ֵאר נֵ ֵרנּו ֶׁשֹּלא יִ כְ ֶּבה
ִּבזְ כּות ָׂש ָרה וְ ִר ְב ָקה וְ ָר ֵחל וְ לֵ ָאה ִא ֵ
לְ עֹולָ ם וָ ֶעד וְ ָה ֵאר ּפָ נֶ יָך וְ נִ ּוָ ֵׁש ָעהָ .א ֵמן:
מצוות ליל הסדר
ליל הסדר הינו לילה חגיגי ביותר מחד ,ובעל משמעות רוחנית נעלה מאידך.
רבות הן המצוות ,ההלכות והמנהגים המתקיימים במהלכו.
מצוות מן התורה :מצוות אכילת מצה ,מצוות אכילת מרור וכורך – כשבית
המקדש קיים ,מצוות סיפור יציאת מצרים ,קידוש[ .כשייבנה בית המקדש
נקיים גם מצוות אכילת קרבן הפסח].
מצוות מדרבנן :אכילת מרור ,כורך [כשאין בית המקדש קיים] ,אפיקומן,
ארבע כוסות ,מצוות הסיבה ,אמירת הלל ,סעודת החג.
כמו כן מרובים בו המנהגים השונים בעדות ישראל.
המטרות של ליל הסדר
קיימות שתי מטרות עיקריות.
האחת היא להודות להלל ולשבח את ה' על שהוציאנו ממצרים בתהליך
מופלא ומיוחד ,תהליך שהסתיים בכריתת הברית הנצחית בין הקדוש ברוך הוא
לישראל ובנתינת התורה במעמד הר סיני .לצורך כך אנו משחזרים את סיפור
25
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
יציאת מצרים בצורה מפורטת ,חווים את הסיפור באופן אישי ככל האפשר,
מתארים את גודל ההטבה שה' עשה לנו ,את משמעותה לעם ישראל לדורותיו
עד ימינו אלו .השימוש במצה ובמרור ,ההסבה ,ארבע הכוסות ,ושאר מנהגי
הערב מזכירים אלמנטים שונים של הסיפור ,ומעצימים את החיבור הרגשי
וההכרתי שלנו למאורעות .כל זה כדי שנבין את גודל ההטבה ,ונוכל להודות
ולשבח את ה' בשלמות ע"י אמירת קטעי ההלל ושאר פסוקי השבח.
המטרה השניה היא חיזוק יסודות האמונה היהודית והנחלתה לדור הבא.
הניסים הגדולים של יציאת מצרים הוכיחו למצרים ולעולם כולו את מציאות
ה' בורא העולם ומנהיגו ,השגחתו על הבריאה ,יכולתו הבלתי מוגבלת ,שליטתו
על כל כוחות הטבע ,והשגחתו המיוחדת על עם ישראל .אלו הם עיקרי האמונה
היהודית כפי שקובע הרמב"ם בספר המדע ,ובניסוח של י"ג עיקרי האמונה.
סיפור יציאת מצרים וניסיו ,מסופר על ידי האב לבניו ,כדי להעביר להם את
עיקרי האמונה היהודית .באופן זה האמונה נתפסת אצל הילדים כדבר מוחשי
ואמין .רצף הדורות החוגגים את ליל הסדר מידי שנה בשנה ,מקיים את האמונה
בעם היהודי משך אלפי שנה .ילדי המשפחה הם במרכז העניינים בליל הסדר,
ומנהגים רבים נוסדו ונקבעו רק כדי לחזק את שיתופם העירני והפעיל בסיפור
שמספר להם אביהם.
סדר הקערה
לפני תחילת הסדר מסדרים לפני בעל הבית – או לפני מי שנבחר להיות
עורך הסדר -שלש מצות וקערה .בקערה מונחים מספר מיני מאכל שיעשה
בהם שימוש במהלך ליל הסדר .כל אחד מהם מיועד לסמל את אחת מהמצוות
והעניינים החשובים של לילה זה.
וכך היא הצורה המקובלת שבה מונחים הדברים בקערה (לפי נוסח האר"י הקדוש ז"ל):
זרוע ביצה
מרור
חרוסת כרפס
חזרת
נוסח ההגדה
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
להלן נבאר מה הצורך בכל הדברים המונחים בקערה ומה הם מסמלים:
בחיבור המשנה [רבי יהודה הנשיא שנת ג' אלפים תתקמ"ח 188 ,לספירה]
נקבעו מספר קטעים שחייבים לאומרם בליל הסדר .כמו כן נתנו הנחיות והוראות
נוספות מה צריך להיאמר בליל הסדר .מאוחר יותר בתקופת הגאונים [ד' אלפים
שמט – תת ,מאות 6-11לספירה] גובש הנוסח המסודר של ה"הגדה של פסח",
ומהלך מובנה של "ליל הסדר" ,זאת כדי לאפשר לכלל הציבור קיום כל ההלכות
והמנהגים בצורה מושלמת .השם "ליל הסדר" אינו מוזכר בתורה ולא בכתבי
חז"ל .הוא הוענק ללילה הזה בתקופת הראשונים בעקבות ה"סדר" שנעשה
בגיבוש כל המצוות והמנהגים ,ובעקבות הסימנים המקוצרים -קדש ורחץ וכו'
[ראה בסמוך] -המסייעים לקיום ההלכות והמנהגים ללא שכחה ובלבול.
26
שלוש המצות – מצה אחת אנו חוצים לשניים בתחילת הסדר ,זכר לעניות
שהיתה במצרים ,שכן דרך עני לאכול פת חצויה ולא שלמה .שתי מצות שלמות
נוספת כדי לברך עליהם בתחילת הסעודה כדרך שמברכים בכל שבת וחג על
שתי ככרות לחם שלמות [לחם משנה].
זרוע – נוהגים לקחת כנף של עוף וצולים אותו ,והוא זכר לקרבן פסח שהיה
נאכל בליל הסדר צלי אש בזמן שבית המקדש היה קיים .לוקחים דווקא זרוע
להזכיר את הפסוק "בזרוע נטויה" (שמות ו ,ו) דהיינו שהקדוש ברוך הוא הוציא
את בני ישראל ממצרים בזרוע נטויה.
27
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ביצה – היא זכר לקרבן השני שהיו מקריבים בחג הפסח -הנקרא קרבן חגיגה.
הטעם שנוהגים לקחת ביצה מבושלת משום שהיא מצויה לכל וקלה לבשל.
טעם נוסף הוא שביצה בשפה הארמית נקראת בעיא ,שמשמעותה גם לשון
בקשה ורצון ,כלומר שרצה הקדוש ברוך הוא לגואלנו .יש אומרים שהביצה היא
זכר לאבלות על חורבן בית המקדש ,שאותו אנו חסרים ולא יכולים להקריב את
קרבן הפסח האמיתי.
מרור – ירק מר כגון חסה .אוכלים אותו בהמשך הסדר .מטרת אכילת המרור
היא להזכיר לנו את קשי ומרירות השעבוד שהיה לנו במצרים ,ואז ההודאה לה'
על הצלתנו משם תהיה מרובה יותר.
חרוסת – הוא שם של מאכל בלשון הארמית שנוהגים לטבול בו את המאכל.
את החרוסת עושים מרסק של כמה מיני פרות כמו תפוחי עץ ,תמרים ,שקדים,
אגוזים ,קינמון וזנגביל ,המגובלים יחד ביין אדום ,כדי שיהיה קצת סמיך .מאכל
זה דומה לטיט המגובל בקש ומים ,והוא בא לרמז על הטיט והלבנים שהמצרים
העבידו בהם את ישראל.
כרפס – שם של ירק שאוכלים לפני תחילת אמירת ההגדה .ככל הנראה
הכוונה היא ל"סלרי" ,מקובל לקחת צנונית או תפוח אדמה מבושל ,ובקהילות
שונות יש מנהגים רבים איזה ירק לוקחים.
חזרת – ירק מר כגון ירק הנקרא חזרת (חריין) מפורר .המרור משמש לאכילה
בהמשך ,ואילו ירק זה ניתן רק לזיכרון המרירות של השעבוד .יש המשתמשים
בחזרת גם לצורך אכילת המרור.
סימני הסדר
בתקופת ה"ראשונים" (חכמי ישראל שחיו לפני כאלף שנה) חוברו סימנים מקוצרים
שמטרתם להקל על ה"סדר" באמצעות פזמון חרוזי קצר המלוה את ההתנהלות
של ליל הסדר .הנוסח המקובל מיוחס לרש"י [רבי שלמה יצחקי שנת ד' אלפים תת,
1040לספירה] או לאחד מבעלי התוספות [תלמידיו של רש"י] .מכאן גם הגיע שמו של
הלילה "ליל הסדר" .נוהגים שאחד מן המסובים מכריז בקול רם כל סימן במקומו.
אלו הם סימני הסדר .כל סימן מסמל שלב אחד במהלך הסדר:
ַק ֵּדש
ְּור ַחץ
ּכֹורְך
ֵ
ָמרֹור
ּכַ ְרּפַ ס
יַ ַחץ
עֹורְך
ֻׁשלְ ָחן ֵ -
ַמּגִ יד ָר ְחצָ ה
צָ פּון
מֹוצִ יא ַמּצָ ה
ַהּלֵ ל נִ ְרצָ ה
ָּב ֵרְך
פירושם הוא כדלהלן:
קדש -עריכת קידוש על היין ושתיית כוס ראשונה.
ורחץ -נטילת ידיים ללא ברכה לפני אכילת כרפס.
כרפס -ברכת בורא פרי האדמה ואכילת הכרפס.
יחץ -חציית המצה האמצעית והטמנת החלק הגדול לאפיקומן.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
מגיד -קריאת ההגדה ושתיית כוס שניה.
רחצה -נטילת ידיים בברכה לפני אכילת מצה.
Á Áמדוע לוקחים שתי ככרות שלמות בכל סעודה בשבת וחג?
ענין לחם משנה הוא זכר ל'מן' .בארבעים שנה ששהו בני ישראל במדבר לאחר שיצאו
ממצרים הם אכלו לחם מיוחד שירד כל יום מהשמים ואשר היה נקרא 'מן' .ביום שישי ירדה
כמות כפולה כדי שיהיה להם גם לשבת ,כמו שנאמר [שמות פרק טז פסוק כד] "וַ יְ ִהי ַּבּיֹום
ַה ִּׁש ִּׁשי לָ ְקטּו לֶ ֶחם ִמ ְׁשנֶ ה" כלומר לחם כפול .לזכר כך בוצעים בכל שבת וחג בכל סעודה שתי
חלות " -לחם משנה" .יש להקפיד שהככרות יהיו שלמות כדי שהברכה תהיה על דבר חשוב.
ה'מן' שירד במדבר ,היה מכוסה בשכבת טל ,ומשום כך גם אנו מכסים את הכיכרות (לחם
משנה) במפה בשעת ברכת המוציא.
28
מוציא -ברכת המוציא לחם מן הארץ.
מצה -ברכת 'על אכילת מצה' ואכילת מצת מצוה.
מרור -ברכת 'על אכילת מרור' ואכילת שיעור "כזית" מרור.
כורך -אכילת "כריך" של מצה ומרור.
שלחן עורך -סעודת החג.
צפון -אכילת האפיקומן.
ברך -ברכת המזון ושתיית כוס שלישית.
הלל -קריאת ההלל ושתיית כוס רביעית.
נרצה -סיום הסדר בתפילה לגאולה השלמה.
29
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
30
Á Áמה הסיבה שעושים קידוש והבדלה בכל שבת וחג?
חיוב עשיית הקידוש נלמד מהפסוק "זָ כֹור ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת לְ ַק ְּדׁשֹו" (שמות כ ,ז) .משמעות
הזכירה היא להזכיר את עניין השבת וחשיבותה בכניסתה וביציאתה ,וע"י זה ל"קדש" אותה,
כלומר לייחד אותה ולהבדיל אותה מימי החול .בנוסח הקידוש מובעים הרעיונות המרכזיים
של השבת והחג .השבת באה להנחיל את האמונה בבריאת העולם בששה ימים ע"י בורא
העולם .לכן הקידוש של שבת פותח בפסוקים מספר בראשית העוסקים בסיום בריאת
העולם .בנוסף כולל נוסח הקידוש את עניין יציאת מצרים ,המוכיח שיש לעולם בורא ומנהיג
כל יכול .הקידוש של החג הוא מאותו טעם .גם בו מזכירים את מעלת החג ,שהוא זכר ליציאת
מצרים ,ומודים לקדוש ברוך הוא על כך שבחר בנו להיות עם קדוש ,עם נבחר ,בעל תפקיד
ומשמעות מיוחדת בעולם .במסגרת זו העניק לנו את ימי החגים ,שניתנו לעם ישראל כדי לחוג
אותם מתוך שמחה וששון.
הקידוש וההבדלה נעשים על היין כדי להעניק לעניין נופך מכובד וחגיגי ,וכן משום שהיין
מעורר ומשמח.
הסיבה שיש המתחילים את הקידוש באמירה בלחש של 'ויהי ערב ויהי בקר' ,משום שהמילים
'יום השישי' הם סיומו של פסוק ,ואין ראוי לומר רק סיום פסוק .ואומרו בלחש משום שאין זה
חלק מנוסח הקידוש.
Á Áמדוע שותים ארבע כוסות בליל הסדר?
חכמים תיקנו שבמהלך ליל הסדר ישתה כל אחד מהמסובים ארבע כוסות של יין .שתיית
היין מסמלת את העובדה שאנו בני חורין ולא עבדים .שתיית ארבע הכוסות מלוה את כל ליל
הסדר ,כוס ראשונה מוזגים ושותים בשעת אמירת הקידוש ,כוס שנייה מוזגים בשעת אמירת
ההגדה ושותים מיד לאחריה ,כוס שלישית מוזגים בשעת אמירת ברכת המזון ושותים מיד
לאחריה ,וכוס רביעית מוזגים בשעת אמירת ההלל ,ושותים מיד לאחריו.
הסיבה שתיקנו לשתות דווקא ארבע כוסות היא זכר לארבע לשונות הגאולה המוזכרים
בפסוקי התורה בהם הבטיח ה' לגאול את בני ישראל ממצרים (שמות פרק ו פסוקים ו-ז):
אתי ֶא ְתכֶ ם ִמ ַּת ַחת ִס ְבֹלת ִמ ְצ ַריִ ם וְ ִה ַּצלְ ִּתי ֶא ְתכֶ ם ֵמ ֲעב ָֹד ָתם,
הֹוצ ִ
"לָ כֵ ן ֱאמֹר לִ ְבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ֲאנִ י ה' וְ ֵ
אֹלהים
יתי לָ כֶ ם לֵ ִ
ּוב ְׁש ָפ ִטים ּגְ דֹלִ ים .וְ לָ ַק ְח ִּתי ֶא ְתכֶ ם לִ י לְ ָעם וְ ָהיִ ִ
רֹוע נְ טּויָ ה ִ
וְ גָ ַאלְ ִּתי ֶא ְתכֶ ם ִּבזְ ַ
ּמֹוציא ֶא ְתכֶ ם ִמ ַּת ַחת ִס ְבלֹות ִמ ְצ ָריִ ם".
להיכֶ ם ַה ִ
וִ ַיד ְע ֶּתם ּכִ י ֲאנִ י ה' ֱא ֵ
ארבע לשונות אלו מביעות ארבעה שלבים שונים של הגאולה ,וארבעה מישורים שלה ,שעל
כל אחד לעצמו יש להרבות שבח והודאה לבורא העולם.
וכך מפרט בעל ספר ה"מאירי" את ארבעת עניני הגאולה .הראשון -הגאולה מהשעבוד,
"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" כלומר שהוציאנו מתחת העול הכבד של אותן
העבודות הקשות שהיו משתעבדים בהם .השניה " -והצלתי אתכם מעבודתם" ,כלומר מכל
שעבוד ,אף משעבוד הרגיל בכל מלכות ,והוא שיעבוד מסים וארנונה ,וכיוצא בהם .השלישית
"וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" כלומר שיצאו מארץ מצרים והכה בשונאיהם באופן גלויועוצמתי "בזרוע נטויה" .הרביעית -שבחר בנו להיות העם הנבחר ונתן לנו את תורתו והוא
תכלית הכל ועליו נאמר "ולקחתי אתכם לי לעם".
סדר ההגדה
ַק ֵדּש
כוס זו היא הכוס הראשונה מארבע הכוסות ששותים בליל הסדר.
מוזגים לפני כל אחד מהמשתתפים כוס /גביע יין ,או מיץ ענבים טבעי.
כל כוס צריכה להכיל לכל הפחות שיעור הנקרא "רביעית" .במונחים
שלנו הכוונה ל 86-סמ"ק ,ולדעה מחמירה יותר 150סמ"ק .יש למלא
את כל הכוס גם אם היא מכילה שיעור גדול יותר.
נוהגים שאחד ממלא לשני את הכוס .נוטל את הכוס בשתי ידיו ,מחזיקה
ביד ימינו ,ומגביה כ 10-ס"מ מעל השולחן ואומר את נוסח הקידוש.
יש הנוהגים שכל אחד אומר את נוסח הקידוש בעצמו ,ויש הנוהגים
שאחד מקדש בקול ומכוון להוציא ידי חובה גם את השומעים .כולם
מקשיבים ומכוונים לצאת ידי חובה ,ועונים אמן בסוף כל ברכה.
יש נוהגים שהמקדש והשומעים עומדים בשעת אמירת הקידוש ,ויש
הנוהגים שהמקדש והשומעים יושבים .בשעת הקידוש יכסה את המצות.
כשמתחיל את הקידוש נותן עיניו ומסתכל בנרות ,ובשעת אמירת
הברכות נותן עיניו בכוס הקידוש ,כדי שלא יסיח דעתו ממנו.
כאשר אדם מקיים מצוה ,עליו לדעת ולכוון שבמעשה זה הוא מקיים מצוה,
ולכן יש נוהגים לומר:
זּומן לְ ַקּיֵם ִמצְ וַ ת ִקּדּוׁש ִּומצְ וַ ת ּכֹוס ִראׁשֹון ֵמ ַא ְר ַּבע ּכֹוסֹות.
ֲה ֵרינִי מּוכָ ן ְּומ ָ
31
בשבת מתחילים כאן
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
32
מנהג אשכנז להוסיף :וַ יְ ִהי ֶע ֶרב וַ יְ ִהי ב ֶֹקר (אומר בלחש)
יֹום ַה ִּׁש ִּׁשי :וַ יְ כֻ ּלּו ַה ָּׁש ַמיִ ם
יעי ְמלַ אכְ ּתֹו ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה
ֹלהים ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִב ִ
וְ ָה ָא ֶרץ וְ כָ ל צְ ָב ָאם :וַ יְ כַ ל ֱא ִ
יעי ִמּכָ ל ְמלַ אכְ ּתֹו ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה:
וַ ּיִ ְׁשּבֹת ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִב ִ
יעי וַ יְ ַק ֵּדׁש אֹתֹו
ֹלהים ֶאת יֹום ַה ְּׁש ִב ִ
וַ יְ ָב ֶרְך ֱא ִ
ֹלהים לַ ֲעׂשֹות:
ּכִ י בֹו ָׁש ַבת ִמּכָ ל ְמלַ אכְ ּתֹו ֲא ֶׁשר ָּב ָרא ֱא ִ
בשנה שבה ליל הסדר חל במוצאי שבת קודש ,יש לכלול בתוך
הקידוש של החג גם את ההבדלה של שבת ועל כן אומר קודם ברכת
שהחיינו ברכות אלו:
המקדש מעביר את הכוס ליד שמאל .לוקחים שני נרות ומדליקים
אותם מנר שדלק כבר מערב החג ,ומחזיקם סמוכים זה לזה .לאחר
הברכה יניח אותם דולקים עד שיכבו לבד.
אֹורי ָה ֵאׁש:
ּבֹורא ְמ ֵ
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם ֵ
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
בחול מתחילים כאן:
עדות המזרח אומרים קודם פסוק זה:
מֹוע ָדם.
מֹוע ֵדי יְ יָ ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹדׁשֲ .א ֶׁשר ִּת ְק ְראּו א ָֹתם ְּב ֲ
ֵאּלֶ ה ֲ
וַ יְ ַד ֵּבר מ ֶֹׁשה ֶאת מ ֲֹע ֵדי יְ יָ ֶאל ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל:
בתחילה מבקש המקדש את תשומת לב המסובים ואומר:
ּבֹותי
ַס ְב ִרי הרוצים אתם ָמ ָרנָ ן וְ ַר ָּבנָ ן וְ ַר ַ
מנהג עדות המזרח לענות :לְ ַחיִ ּים
המבדיל והשומעים צריכים להתקרב לנר באופן שיוכלו ליהנות
מאורו (כגון שיוכל להבדיל ע"י אורו בין מטבעות שונים) .נוהגים
להסתכל בכפות הידיים ובציפורניים לאור נר ההבדלה ע"י שמכופף
את האצבעות לתוך כף היד.
מחזיר את הכוס ליד ימין ואומר את ברכת ההבדלה:
לצאת בברכתי
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ּבֹורא ּפְ ִרי ַהּגָ פֶ ן:
ֵ
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם ֲא ֶׁשר ָּב ַחר ָּבנּו ִמּכָ ל ָעם וְ ר ְֹמ ָמנּו
ֱא ֵ
ֹלהינּו ְּב ַא ֲה ָבה
ִמּכָ ל לָ ׁשֹון וְ ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמצְ ו ָֹתיו וַ ִּת ֶּתן לָ נּו יְ יָ ֱא ֵ
מֹוע ִדים לְ ִׂש ְמ ָחה ַחּגִ ים ּוזְ ַמּנִ ים
נּוחה ּו) ֲ
(בשבת מוסיף ַׁש ָּבתֹות לִ ְמ ָ
לְ ָׂשׂשֹון ֶאת יֹום (בשבת ַה ַּׁש ָּבת ַהּזֶ ה וְ ֶאת יֹום) ַחג ַה ַּמּצֹות ַהּזֶ ה
רּותנּו (בשבת (עדות
(נוסח עדות המזרח ֶאת יֹום טֹוב ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש ַהּזֶ ה) זְ ַמן ֵח ֵ
המזרח מוסיפים גם ביום חול) ְּב ַא ֲה ָבה) ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש זֵ כֶ ר לִ יצִ ַיאת ִמצְ ָריִ ם ּכִ י
ּומֹוע ֵדי
אֹותנּו ִק ַּד ְׁש ָּת ִמּכָ ל ָה ַע ִּמים (בשבת וְ ַׁש ָּבת) ֲ
ָבנּו ָב ַח ְר ָּת וְ ָ
ָק ְד ְׁשָך (בשבת ְּב ַא ֲה ָבה ְּוב ָרצֹון) ְּב ִׂש ְמ ָחה ְּוב ָׂשׂשֹון ִהנְ ַחלְ ָּתנּו.
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ְמ ַק ֵּדׁש (בשבת ַה ַּׁש ָּבת וְ )יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ַהּזְ ַמּנִ ים:
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם ַה ַּמ ְב ִּדיל ֵּבין ק ֶֹדׁש לְ חֹל ֵּבין
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
יעי לְ ֵׁש ֶׁשת יְ ֵמי
אֹור לְ ח ֶֹׁשְך ֵּבין יִ ְׂש ָר ֵאל לָ ַע ִּמים ֵּבין יֹום ַה ְׁש ִב ִ
ַה ַּמ ֲע ֶׂשהֵּ .בין ְק ֻד ַּׁשת ַׁש ָּבת לִ ְק ֻד ַּׁשת יֹום טֹוב ִה ְב ַּדלְ ָּת וְ ֶאת יֹום
יעי ִמ ֵּׁש ֶׁשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲע ֶׂשה ִק ַּד ְׁש ָּתִ .ה ְב ַּדלְ ָּת וְ ִק ַּד ְׁש ָּת ֶאת
ַה ְּׁש ִב ִ
ַע ְּמָך יִ ְׂש ָר ֵאל ִּב ְק ֻד ָׁש ֶתָךָּ .ברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ַה ַּמ ְב ִּדיל ֵּבין ק ֶֹדׁש לְ ק ֶֹדׁש:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
יענּו לַ ּזְ ַמן ַהּזֶ ה:
ֶׁש ֶה ֱחיָ נּו וְ ִקּיְ ָמנּו וְ ִהּגִ ָ
שותים את הכוס .רצוי לשתות את כל הכוס ,ולכל הפחות את רוב
הכוס .ראוי לשתות בבת אחת ,ומכל מקום אין לשהות יותר משיעור
'אכילת פרס' [ 2-4דקות] (ראה להלן עמ' .)122
את הכוס שותים תוך כדי הסיבה [הישענות] על צד שמאל.
נשים אינן חייבות בהסיבה ,אמנם יש נשים הנוהגות להסב ,וכן נוהגות
בנות עדות המזרח.
ראוי שלא לשתות בין כוס ראשונה לשניה יין או שאר משקה משכר.
33
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
34
Á Áכיצד שמיעת הקידוש מועילה להוציא ידי חובה את שאר המסובים?
יש הלכה הקובעת ש'שומע כעונה' ,כלומר כל השומע ומאזין לברכה שאומר חברו ,נחשב
הדבר כביכול שהוא אומר את הברכה בעצמו ,ולכן כאשר התכוון המקדש להוציא ידי חובה
את השומעים והשומעים התכוונו לצאת ידי חובה ,נחשב הדבר שכל אחד מהמסובים עשה
קידוש בעצמו .אמנם כל זה מועיל רק כאשר המקדש והשומעים היו קבועים ביחד באותו
מקום .ומשום כך על המסובים לעמוד בסמיכות למקדש.
Á Áמה הסיבה שעונים אמן לאחר שמיעת הברכה?
הגמרא במסכת ברכות (דף כא ,א) לומדת את חובת עניית אמן מהפסוק (דברים פרק לב
פסוק ג) "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלוקינו" ,ומפרש רש"י "כשבא משה לפתוח בדברי
שירה אמר להם לישראל אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן .כי שם ה' אקרא -בברכה,
אתם הבו גודל לאלוקינו -באמן" .עניינה של עניית אמן היא קיום וחיזוק הדברים שאדם
שומע מפי חברו .בספר "ארבעה טורים" (אורח חיים סימן קכד) מבאר שהכוונה שצריך לכוון
בלבו בשעת עניית אמן היא ,שאמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה ,כי אמן הוא
לשון האמנת דברים .ומוסיף שם בספר "בית חדש" [פירוש על ספר "ארבעה טורים" מהרב
יואל סירקש] שבברכות שיש בהם גם בקשה ותפילה (כגון בברכות האמצעיות של תפילת
שמונה עשרה חונן הדעת ,רפאנו וכדומה) יש לכוון גם "ויהי רצון שכך יתאמת לעינינו וימלא
משאלותינו ששאלנו ממנו" ,כלומר שאנחנו מחזקים את הבקשה ומתפללים לפניו יתעלה
שאכן ייאמנו-יתקיימו דברי בקשתנו אלו.
Á Áמה תפקידם של כל הברכות המופיעות בנוסח הקידוש?
ראשית נבאר מהו בכלל עניין הברכה .הרשב"א (בשו"ת ח"א סי' תכג ובח"ה סי' נב) מבאר
שעניין הברכה הוא נתינת שבח לבורא עולם והודאה על כל מה שמעניק לנו ברוב חסדיו,
וזהו ביאור הפתיחה של כל הברכות :ברוך -מקור כל הברכות ,אתה יהו-ה -שם זה מורה על
כך שהקדוש ברוך הוא אדון הכל ,היה הוה ויהיה ,אלוהינו -שם זה מורה על כך שהקדוש
ברוך הוא הוא תקיף ובעל כל הכוחות ,המשגיח ושומר עם ישראל באופן מיוחד ,ושהוא
מלך העולם.
הברכות נחלקו לשלוש קבוצות ,ברכות ההנאה -ברכות על הנאת אכילה ,שתיה וריח.
עניינן של ברכות אלו היא הודאה והכרת הטוב לבורא עולם על ההנאות אלו שהביא לאדם,
והודאה בעובדה שחיינו ומזוננו באים מבורא העולם .נוסח הברכה קובע ,שה' שהוא מקור
כל הברכות והכוחות ,הוא בורא את הפרי הזה וכדומה .ברכת 'בורא פרי הגפן' שמברכים
בקידוש שייכת לקבוצה זו ,וכן ברכת 'המוציא לחם מן הארץ' הנאמרת בהמשך.
קבוצה שניה היא ברכת המצוות .ברכות שתיקנו לברך לפני עשיית המצוה .ובברכה זו אנו
מודים לבורא עולם על שזיכה אותנו במצוות ,שנועדו לטובתנו ולהצלחתנו .ברכת הקידוש
שייכת לקבוצה זו ,וכן בהמשך ברכת 'על נטילת ידיים'' ,על אכילת מצה' ו'על אכילת מרור'.
קבוצה שלישית היא ברכות השבח וההודאה ,שהם נתינת שבח לקדוש ברוך הוא על
מאורעות ודברים טובים ונפלאים שיש בעולם .ברכת שהחיינו שאומרים בסוף הקידוש
שייכת לקבוצה זו ,וכן ברכת "אשר גאלנו" שאומרים בסוף ההגדה.
Á Áמדוע שותים את הכוס בהסבה ומהי בדיוק ההסבה?
מנהג האנשים החשובים והעשירים בימי קדם היה לאכול בצורה של "הסבה" .כרים וכסתות
היו נפרשים על הרצפה ,האדם היה שוכב מוטה על צידו שרוע עליהם ,והאוכל היה מוגש
על גבי שלחן קטן ונמוך .צורת אכילה זו היתה מראה על החשיבות ועל המעמד הנכבד של
האדם .בליל הסדר אנו מעוניינים לא רק לספר על יציאת מצרים כאירוע היסטורי ,אלא גם
לחוות בעצמנו ככל הניתן את חוויית השחרור והחרות ,כדברי ההגדה "חייב אדם לראות את
עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" .לפיכך תיקנו חכמים שהאדם יאכל וישתה בליל הסדר במצב
של "הסבה" ,כמנהג העשירים והנכבדים .היום כשאנו נוהגים לאכול על כסא גבוה סביב
השלחן ,ניתן לקיים את ההסבה באופן אחר .צורת ההסבה המקובלת היא ע"י שימוש בכרית
המונחת בצידי הכסא ,או על המשענת הצמודה לכסא ,והאדם נשען על הכרית כשהוא
מוטה קמעא הצידה ,באופן שישיבה זו תהיה נוחה לו .ההסבה היא על צד שמאל.
מצוות ההסבה נוהגת בשעת אכילת "כזית" המצה הראשונה "מצת המצוה" ,בשעת אכילת
הכורך ,בשעת אכילת האפיקומן ,ובשעת שתיית ארבע הכוסות .יש המסבים גם במשך כל
הסעודה.
Á Áמהו עניינה של ברכת בורא מאורי האש?
בברכה זו אנו מברכים על אור הנר בשעת ראייתו .הסיבה לכך היא ,שבמוצאי שבת הראשונה
הדליק אדם הראשון אש בפעם הראשונה ,וגילה את כוחה ומעלותיה.
הטעם שנוהגים להסתכל בכפות הידיים ובציפורניים לאור נר ההבדלה הוא משום שבאופן
זה יוכל לראות אם אכן הוא מספיק קרוב ליהנות מהאור .על פי הקבלה יש לכך טעמים
נוספים.
במוצאי שבת שלאחריו יום חול [ולא יום טוב] מוסיפים ברכה נוספת על הבשמים .הטעם
שתיקנו להריח בשמים ולברך עליהם במוצאי שבת היא כדי להקל על תחושת הצער שיש
כאשר נפרדים למשך שבוע מקדושת השבת .כאשר במוצאי שבת מתחיל החג אין צורך
בברכה זאת ,כי מיד נכנסים לקדושת החג.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמהי סיבת אמירת לחיים לפני הקידוש?
מכיוון ששתיה מרובה של יין יכולה להביא למכשול ולקלקול רב ,ומבואר במדרש שגם חטא
אדם הראשון נגרם בעקבות שתיית יין ובגללו באה המיתה לעולם ,לכן נוהגים לומר לפני
שמברך על שתיית היין 'לחיים' ,כלומר ששתיה זו תהיה לחיים ותביא רק דברים טובים.
35
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
36
Á Áמה הסיבה לנטילת ידיים זו?
יש דעות הסוברות שבמשך כל השנה צריך ליטול ידיים לפני אכילת כל פרי או ירק שבא במגע
עם מים או שאר משקים .זאת משום שפרי כזה מקבל טומאה אם נוגעים בו בידיים טמאות.
נטילת הידיים לפני האכילה מטהרת אותם ,ומונעת את העברת הטומאה לאוכל .נטילה זאת
מתבצעת ע"י יציקת מים מתוך כלי על כל אחת מכפות הידיים .משך כל השנה אין כולם
נוהגים להחמיר בנטילה זו [להבדיל מנטילה לפני אכילת לחם שהיא מחויבת לכל הדעות,
ומברכים עליה] .בליל הסדר ,אדרבה ,נוהגים בכוונה להטביל את הירק וליטול ידיים כדי לעורר
את סקרנות הילדים -ראה על כך בהמשך.
הסיבה שאין מברכים על נטילה זו משום שאינה מחוייבת לפי כל הדעות.
Á Áמה הסיבה לנוהגים לקחת דווקא ירק הנקרא כרפס?
ְוּר ַחץ
נוטלים ידיים לאכילת הכרפס.
נוטל את ידיו (יוצק על כל כף היד מים מתוך כלי ,קודם על יד ימין
ואח"כ על יד שמאל) לאכילת הכרפס הטבול במי מלח ,ואינו מברך על
נטילת ידיים זו.
יש רמז במילה זו לשעבוד שהיה לבני ישראל במצרים .אותיות כרפס בהיפוך הם "ס -פרך",
כלומר ס' [=שישים] רבוא [=עשרת אלפים] בני ישראל ששועבדו בעבודת פרך .ומשום שהיא
זכר לשיעבוד אין צורך להסב בזמן אכילתה ,שהסבה היא דרך חירות.
כַּ ְרפַּ ס
Á Áמה הסיבה לאכילת הכרפס ולטיבולו במי מלח?
בדרך כלל בסעודה הביתית הרגילה לא רגילים לאכול חתיכת ירק לפני הסעודה .גם הטיבול
במי מלח הוא דבר משונה .הדבר יעורר את הילדים לשאול מה פשר האכילה והטיבול הלא
שגרתיים .זהו אמצעי נוסף המשתף את הילדים באירועי ליל הסדר ,מגרה את סקרנותם,
ופותח את ליבם לשמוע ולהפנים את משמעות הלילה המיוחד הזה .ואכן ,זו אחת משאלות
ה"מה נשתנה" – מדוע בלילה הזה מטבילים שתי פעמים [אחת משתי הפעמים היא הטבלה זו
של הכרפס במי המלח] .התשובה העניינית שישמעו הילדים היא ,שבלילה זה יצאו אבותינו
ממצרים ונגאלו מעבדות לחירות .לכן גם אנו מתנהגים בדרך חרות ,וזו אכן דרך אנשים
חשובים בסעודות גדולות וחשובות שאוכלים לפני הסעודה דבר מטובל ,כדי לעורר את
התיאבון .בנוסף ניתן להסביר שעוד מעט אנו מתחילים לספר להם את סיפור יציאת מצרים,
וכדי שלא נצטרך לשהות זמן רב בלי לטעום כלום ,אנו אוכלים מעט עכשיו.
יש מסבירים שהסיבה שנהגו לטבול דווקא במי מלח הוא משום שהם מזכירים את טעם
הדמעות ,ויש בזה רמז לדמעות שהורידו עם ישראל במצרים מחמת קשי השעבוד.
הסיבה שאוכלים כמות קטנה מהכרפס (פחות מ"כזית") משום שעל כמות גדולה יותר יש
מחלוקת אם יש חובה לברך מיד ברכה אחרונה או שברכת המזון הנאמרת בהמשך פוטרת גם
את הכרפס ,ולכן לצאת ידי חובת כל הדעות אוכלים פחות מ"כזית" שאז בוודאי אין חיוב ברכה
אחרונה .אם בטעות אכל יותר מ"כזית" כרפס ,לא יברך.
טובלים את הכרפס במי מלח.
יש אומרים שכרפס הוא שמו העתיק של הסלרי ,ויש אומרים שהוא
פטרוזיליה (יש לקחת ירקות אלו מגידול מיוחד ללא תולעים) ,אמנם
רבים נוהגים לקחת לכרפס תפוח אדמה מבושל או צנונית ,ויש
שלוקחים סוגי ירק אחרים.
קדש
ורחץ
ורחץ
כרפס
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
לוקח מהכרפס כמות מעטה [פחות מ"כזית" 27 -סמ"ק ,פחות מגודל
קופסת גפרורים] ,מטבילו במי מלח ,ומברך בורא פרי האדמה.
יש לכוון [כלומר ,לחשוב ולרצות בכך] שברכה זו תתייחס ותועיל גם
למרור שנאכל בהמשך הערב [כיון שכשנאכל את המרור אחרי המצה,
לא נברך שוב בורא פרי האדמה].
ואוכלים בלא הסיבה ,ויש נוהגים להסב.
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ּבֹורא ּפְ ִרי ָה ֲא ָד ָמה:
ֵ
37
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áלשם מה חוצים את המצה לשניים ומדוע דוקא את האמצעית?
המצה נקראת "לחם עוני" (דברים טז ,ג) ,וכמו שאנו אומרים בקטע הבא "הא לחמא עניא"
כלומר שזה לחם של עניים .לפיכך חוצים את המצה לשנים ,כדרך שהעני רגיל לאכול רק
חלק מהפת ,ולהשאיר את החצי השני לסעודה הבאה .לעומת זאת ,הברכה הראשונה שנברך
בהמשך בתחילת הסעודה היא ברכת המוציא ,והיא נאמרת דווקא על המצות השלמות
המכובדות יותר .לכן מניחים את המצות השלמות למעלה ולמטה ,ואת החצויה ביניהם.
Á Áמדוע מניחים את החצי לאפיקומן במקום מיוחד ושמור?
יַ ַחץ
כעת חוצים את המצה האמצעית ומטמינים את החלק הגדול לאפיקומן.
כדי למנוע מצב שיאכלו את כל המצות באמצע הסעודה ,ולא תישאר מצה לצורך אכילת
"מצת האפיקומן" בסוף הסעודה.
נוטל את המצה האמצעית [מתוך שלש המצות המונחות בקערת ליל
הסדר] ,ובוצע אותה לשתים .את הפרוסה הקטנה מניח בחזרה בין
שתי המצות השלמות ,ואת הפרוסה הגדולה שומר במקום מיוחד
לצורך אכילתה בסוף הארוחה .פרוסת מצה זו נקראת אפיקומן.
אפיקומן הוא השם היווני למנה האחרונה [קינוח] הנאכלת בסוף הסעודה ,שהיא כרגיל ממיני
מתיקה שונים .בזמן שבית המקדש היה קיים ,המנה האחרונה חייבת להיות דווקא אכילת
בשר קרבן הפסח .היום אוכלים במקום בשר הקרבן – "כזית" מצה ,ולאחריה אין אוכלים דברים
נוספים .לפיכך היא נקראת אפיקומן .יש הסוברים שבמילה זו מרומזת גם ההלכה הקובעת
שאחרי אכילת "כזית" המצה בסוף הסעודה אסור לאכול מאכלים אחרים .המילה "אפיקומן"
מורכבת משתי מילים בשפה הארמית "אפיקו-מני" כלומר הוציאו את כל מיני האכילה ,כיוון
שאין אוכלים אחר אכילה זו.
יש הנוהגים לקחת את חצי המצה של האפיקומן ,לעטפו במפה ולהניחה
על הכתף כמו שעשו אבותינו בצאתם ממצרים ,והולכים כך מעט.
Á Áמדוע אכילת מצה בסוף הסעודה נקראת אפיקומן?
Á Áמה טעם המנהג לשאת את האפיקומן על הכתף?
זכר למה שעשו אבותינו ביציאת מצרים ,שאת שיירי המצה נשאו על כתפיהם משום חביבות
"מ ְׁש ֲאר ָֹתם [=שיירי המצה
המצווה ,ולא הניחו אותם על החמורים .כנאמר (שמות יב ,לד) ִ
ֹלתם ַעל ִׁשכְ ָמם".
והמרור] ְצ ֻררֹת ְּב ִׂש ְמ ָ
מנהג נפוץ הוא שילדי המשפחה חוטפים את האפיקומן ,מחביאים
אותו במקום נקי ושמור ומוסרים אותו לאביהם רק כשמגיע זמן אכילת
האפיקומן בסוף הסעודה ,תמורת "הבטחה" לקבל מתנה לאחר החג.
ַמגִּ יד
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
יחץ
מגיד
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
התועלת שבמנהג זה הוא להמחיש לילדים את יציאת מצרים ,ולהכניס אותם לאווירה של
אותם הימים .וכן להראות שגם אנו מחבבים את המצוות כמו אבותינו.
Á Áמה הטעם והמקור למנהג חטיפת האפיקומן?
38
אין למנהג זה מקור ברור בכתובים ובספרות חז"ל .יש שרצו לומר שהמנהג מרומז בדברי
הגמרא בפסחים (דף קט ,א) "חוטפים מצות בליל פסחים בשביל תינוקות שלא יישנו" ,וכתב
הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ג) "חוטפים מצה זה מיד זה כדי שיראו התינוקות
וישאלו" ,וכנראה מכאן נתפשט המנהג לחטוף את מצת האפיקומן ולהחביאה .התועלת
המעשית ,ויתכן שזו גם המטרה המרכזית של מנהג זה ,היא להחזיק את הילדים ערים עד סוף
הסדר ,כדי שיהיו שותפים בכל מהלך אמירת ההגדה.
כאן אנו מתחילים בקיום עיקר מצות הלילה ,שהיא סיפור יציאת מצרים.
מבואר בגמרא שיש לומר את סיפור יציאת מצרים כאשר המצה מונחת
לפנינו ,לפיכך אנו מקדימים ומסבירים מה המצה מסמלת ,ומדוע חצינו
אותה לשנים[ .התשובה היא שהמצה נקראת לחם עוני ,זכר לשעבוד שהיה
במצרים ,וכך הוא דרך העניים שרגילים לאכול רק חלק מהפת].
יש האומרים את המשפט הבא:
ֲה ֵרינִ י מּוכָ ן ְּומזֻ ָּמן לְ ַקּיֵ ם ַה ִּמצְ וָ ה לְ ַסּפֵ ר ִּביצִ ַיאת ִמצְ ַריִ ם.
39
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמהו המקור למצות סיפור יציאת מצרים?
אתָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ּכָ ל יְ ֵמי ַחּיֶ יָך" (דברים טז ,ג) .מפסוק זה
כתוב בתורה "לְ ַמ ַען ִּתזְ ּכֹר ֶאת יֹום ֵצ ְ
נלמדת המצוה של "זכירת יציאת מצרים" .ואכן משום כך נקבעה בסדר התפילה הזכרה של
יציאת מצרים פעמיים בכל יום ,בקריאת שמע בבוקר ובערב .מלבד מצוה זו יש מצוה נוספת
מיוחדת והיא "סיפור יציאת מצרים" ,שאותה נוהגים פעם בשנה בליל ט"ו ניסן ,הוא ליל הסדר.
וכך כותב הרמב"ם (ספר זמנים ,הלכות חמץ ומצה ,פרק ז הלכה א) "מצות עשה של תורה
לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות יג,
ג) "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" ...ומנין שבליל חמשה עשר תלמוד לומר (שמות
יג ,ח) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה" בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך" .חלק
ה"מגיד" ,בהגדה מיועד כולו לקיום מצוה זו.
Á Áמה החשיבות בסיפור יציאת מצרים?
יציאת מצרים מוזכרת פעמים רבות בתורה ,ומצוות רבות ניתנו כ"זכר ליציאת מצרים" .יציאת
מצרים היא אכן עניין יסודי באמונה היהודית .התבוננות במאורעות שליוו את יציאת מצרים,
מלמדת יסודות עיקריים ביותר של האמונה היהודית .מציאות הבורא [בריאת העולם] ,השגחת
הבורא על כל מה שקורה בעולם ,הנהגת העולם ע"י הבורא הכל יכול ,המקיים אותו בכל רגע
ורגע ,ומשנה את חוקי הטבע כפי רצונו .כל העקרונות האלו הוכחו ונגלו לעין כל במהלך ניסי
עשרת המכות ויציאת מצרים .רצונו של הבורא הוא שהעולם ינהג כהרגלו ע"פ חוקי הטבע,
ואינו עושה ניסים היוצאים מגדר הטבע אלא לעיתם רחוקות ביותר .לפיכך נצטווינו לזכור את
אותם הניסים שנעשו אז ,כדי לחזק ולבסס את אמונתנו ,ולהעביר מסר זה לדורות הבאים .וכך
כותב הרמב"ן (שמות יג ,טז) "ובעבור כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני
כל רשע או כופר ,יצוה אותנו שנעשה תמיד זיכרון ואות לאשר ראו עינינו ,ונעתיק הדבר אל
בנינו ,ובניהם לבניהם ,ובניהם לדור אחרון" .לכל אב יש תפקיד חשוב בלילה הזה ,והוא לבנות
חוליה נוספת בשרשרת הדורות ,מאז יציאת מצרים ועד ימינו אנו ,אשר מעבירים את המסר
האמוני מדור לדור.
תועלת נוספת שיש בסיפור יציאת מצרים היא ,שבכך שאנו מספרים ומפרסמים את הניסים
שנעשו לנו ,אנו מתעוררים להכיר טובה לבורא עולם ולהודות לקדוש ברוך הוא על הניסים
שעשה עימנו ,וגאל אותנו ממצרים.
Á Áמה הסיבה שמגלים את המצות ומגביהים את הקערה בשעת אמירת "הא
לחמא עניא"?
40
מגלים את המצות משום שאמירת "הא לחמא עניא" עוסקת בשעבוד ובגאולה שמסמלת
המצה .הואיל וגם שאר הדברים המונחים בקערה מסמלים את השעבוד והגאולה ,מגביהים
גם את כל הקערה.
מגלה את המצות ,מגביה את הקערה עם המצות ואומר בקול רם:
(יש נוהגים לומר פסקה זו שלש פעמים).
יש נוהגים להוסיף משפט זה:
ְּב ִב ִהילּו בחיפזון יצאנו ממצרים.
ָהא
מגיד
זאת המצה היא
לַ ְח ָמא ַענְ יָ א
לחם עוני העשוי רק מקמח ומים
ִּדי אשר ֲאכָ לּו ֲא ָב ָה ָתנָ א
ְּב ַא ְר ָעא בארץ ְּד ִמצְ ָריִ ם.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
אבותינו
את המצה אכלו אבותינו בשעה שהיו עבדים בארץ מצרים ,כיון
שהיא קשה לעיכול ,ושבעים גם מכמות קטנה .כמו כן אכלו אותה
גם בשעת יציאת מצרים ,הואיל ונחפזו לצאת כמה שיותר מהר
ממצרים ,ולא היה להם זמן לתת לבצק לתפוח .כלומר המצה
מסמלת גם את השעבוד וגם את הגאולה.
וכך היו אומרים זה לזה בשעת החיפזון לצאת ממצרים:
ּכָ ל ִּדכְ פִ ין הרעב יֵ ֵיתי יבוא וְ יֵ כֹל
יתי יבוא וְ יִ פְ ַסח יצטרף להקרבת קרבן הפסח.
ּכָ ל ִּדצְ ִריְך יֵ ֵ
ויאכל איתנו.
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
כלומר כל מי שלא הספיק עדיין להכין אוכל ולתקן את
קרבן הפסח ,שלא יתמהמה ויבא לאכול איתנו ביחד,
שאצלנו הכל כבר מוכן.
ָה ַׁש ָּתא עכשיו ָהכָ א
אבל לַ ָּׁשנָ ה ַה ָּב ָאה נהיה ְּב ַא ְר ָעא בארץ ְדיִ ְׂש ָר ֵאל.
ָה ַּׁש ָּתא עכשיו אנו ַע ְב ֵדי.
אנו כאן במצרים ולכן אנו אוכלים בחיפזון,
אבל
לַ ָּׁשנָ ה ַה ָּב ָאה
נהיה כבר
חֹורין
ְּבנֵ י ִ
ונאכל במתינות כרצוננו:
וכך גם אנו עושים כמו שעשו אבותינו ,ומזמינים את כל מי שרעב או שחסר
לו דבר מצרכי הסדר שיבוא ויאכל איתנו .לכן אומרים קטע זה בקול רם.
41
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמה הסיבה שמוזגים כוס שני כבר עכשיו אף ששותים אותו רק לאחר
סיום אמירת כל סיפור יציאת מצרים?
דבר זה הוא בודאי לא שגרתי ,שהרי אין רגילות למזוג עוד כוס יין לפני הסעודה ,מלבד הכוס
של קידוש .זו בדיוק הסיבה מדוע עושים זאת ,כדי לעורר את תשומת לב הילדים ,שהלילה הזה
הוא לילה מיוחד ,ומתוך כך יבואו לשאול "מה נשתנה" על כל הדברים המיוחדים שהם רואים.
למעשה כל שאלה של ילד על כל שינוי שהוא רואה בערב זה ,היתה משיגה את מטרתה,
והיתה פתיחה טובה לסיפור יציאת מצרים ,אך מסדרי ההגדה [בעקבות חכמי המשנה] קבעו
כנוסח אחיד ארבע שאלות על ארבעה פרטים מסוימים הקשורים יותר לענייני חג הפסח
[המצה ,המרור ,ההסבה והטיבול].
כעת לפני שמתחילים בסיפור יציאת מצרים אנו פותחים בסדרת שאלות
העוסקות בעניינים המרכזים של לילה זה .המטרה היא שסיפור יציאת
מצרים יסופר כתשובה לשאלת הבנים.
Á Áמדוע מקדימים את אמירת שאלות מה נשתנה לפני סיפור יציאת מצרים?
כאשר התורה מצוה על סיפור יציאת מצרים בליל הסדר היא כותבת (שמות פרק יג פסוק ח)
אתי ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם" מלשון "והגדת לבנך"
"וְ ִהּגַ ְד ָּת לְ ִבנְ ָך ַּבּיֹום ַההּוא לֵ אמֹר ַּב ֲעבּור זֶ ה ָע ָׂשה ה' לִ י ְּב ֵצ ִ
אנו למדים שעיקר המצווה היא לספר את הסיפור לדור הצעיר של המשפחה "דור ההמשך".
בשלושה מקומות נוספים שבהם התורה עוסקת בחובת סיפור יציאת מצרים היא מתארת
זאת באופן שהבן שואל את אביו אודות מצוות ליל הסדר ,והאב משיב לו" .וְ ָהיָ ה ּכִ י-יִ ְׁש ָאלְ ָך
יאנּו ה' ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים" (פסוק יד).
הֹוצ ָ
ִבנְ ָך ָמ ָחר לֵ אמר ַמהּ-זאת וְ ָא ַמ ְר ָּת ֵאלָ יו ְּבחֹזֶ ק יָ ד ִ
מכאן למדו חז"ל שהדבר הרצוי ביותר הוא שהבן יתעורר לשאול מעצמו .מסיבה זו אנו עושים
כל מיני שינויים מהנהוג והרגיל ,כדי לגרום לילדים להבין שהלילה הזה שונה מכל לילה אחר,
ולעורר אותם לשאול מה נשתנה הלילה הזה( .הואיל ויש תועלת מיוחדת כאשר הסיפור
נעשה בדרך של "שאלה ותשובה") .ולפיכך נקבע נוסח קבוע ומקום קבוע לשאלות הילדים
"מה נשתנה" וכו' .באופן זה גם מתקבל כי כל סיפור ההגדה הוא למעשה תשובה לשאלותיו
של הבן.
Á Áמהי התועלת המיוחדת כאשר הסיפור נעשה בדרך של שאלה ותשובה?
כשאדם מתעורר מעצמו ושואל שאלה ,הוא נכנס לתהליך של חיפוש ,וחשוב לו לקבל תשובה.
המסר המועבר בתשובה ייקלט הרבה יותר חזק ,על אוזניים כרויות לשמוע .גם כאשר אנו
מלמדים את הבן לשאול ,והשאלות מוכנות וקבועות מראש ,יש בכך תועלת .הילד הוא שותף
פעיל במהלך ההגדה ,הצגת השאלה מעוררת את הרצון לדעת מהי התשובה ,והעניין הנידון
מתבאר בצורה ברורה ומסודרת מאשר הרצאת דברים חד צדדית.
Á Áמדוע תיקנו לשאול את שאלות מה נשתנה דווקא על עניינים אלו ולא על
שאר השינויים שיש בליל הסדר?
42
נוטל את הקערה ומסירה מעל השלחן או מסלקה לקצה השלחן
כאילו סיימנו את הארוחה[ .גם כאן המטרה היא לעורר את הילדים
שישאלו ].יש שאינם מסלקים את הקערה רק מכסים המצות.
בליל הסדר אנו מעוניינים לחוות את תחושת השעבוד ,ובכך להתחבר יותר חזק לתחושת
הגאולה שהרגישו אבותינו .אנו מחויבים לנסות ולהרגיש כאילו גם אנו יצאנו עכשיו ממצרים.
כל זאת כדי שנחוש רגש של הכרת הטוב לבורא העולם.
לכן חכמינו נתנו דגש מיוחד באותם העניינים המרכזים הסובבים סביב השעבוד והגאולה.
המצה והמרור מסמלים את תחושת השעבוד .המצה היא 'לחם עוני' ,פת פשוטה בלי שום
מוזגים כוס שני של יין או מיץ ענבים טבעי ,והבן הקטן שואל .אם אין
לו בן ,אשתו או אחד המסובים שואלים ,ואפילו המסב לבדו ,שואל
הוא את עצמו :עדות המזרח נוהגים להתחיל מהשאלה השלישית.
ַמה ּנִ ְׁש ַּתּנָ ה
ַהּלַ יְ לָ ה ַהּזֶ ה ִמּכָ ל ַהּלֵ ילֹות:
ָאנּו אֹוכְ לִ ין ָח ֵמץ ַּומּצָ ה.
ֶׁש ְּבכָ ל ַהּלֵ ילֹות
ַהּלַ יְ לָ ה ַהּזֶ ה ּכֻ ּלֹו ַמּצָ ה:
ָאנּו אֹוכְ לִ ין ְׁש ָאר יְ ָרקֹות.
ֶׁש ְּבכָ ל ַהּלֵ ילֹות
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
הּלַ יְ לָ ה ַהּזֶ ה (ּכֻ ּלֹו) ָמרֹור:
ַ
ֶׁש ְּבכָ ל ַהּלֵ ילֹות
ֶׁש ְּבכָ ל ַהּלֵ ילֹות
ֵאין ָאנּו ַמ ְט ִּבילִ ין ֲאפִ ּלּו ּפַ ַעם ֶא ָחת.
ַהּלַ יְ לָ ה ַהּזֶ ה ְׁש ֵּתי ּפְ ָע ִמים
טיבול הכרפס במי מלח וטיבול המרור בחרוסת:
יֹוׁש ִבין ֵּובין ְמ ֻס ִּבין.
ָאנּו אֹוכְ לִ ין ֵּבין ְ
ַהּלַ יְ לָ ה ַהּזֶ ה ּכֻ ּלָ נּו ְמ ֻס ִּבין:
בהסיבה
43
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
תוספות ,רק קמח ומים ,והוא מאכל עבדים .המרור "מטעים" לנו מעט מטעם המרירות
שחשו אבותינו .לעומת זאת ריבוי הטיבולים ,והאכילה מתוך תנוחת ההסיבה ,ושתיית היין,
מסמלים את הגאולה ,השחרור מהעבדות ,והיותנו בני חורין ,שכן הוא מנהגם של העשירים
ובני המלכים להרבות בטיבולים ולאכול בהסיבה.
Á Áמדוע מגלים את המצות לפני אמירת עבדים היינו?
לשון הפסוק הוא "והגדת לבנך ...בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" .המילה "זה"
משמעותה הצבעה וחשיפה כלפי השואל .לכן באמירת 'עבדים היינו' שהיא תחילת הסיפור
אנו חושפים את המצה ומצביעים עליה .בנוסף ,גילוי המצה הוא עוד דרך להמחשת היציאה
מעבדות לחרות ,וקובע את המצה כגורם המרכזי של הלילה.
אלו שסילקו את הקערה מחזירים אותה למקומה .ומגלים את המצות.
כעת אנו עונים לבנים ששאלו 'מה נשתנה הלילה הזה' ,תשובה קצרה
המתמצתת במשפט אחד את סיפור יציאת מצרים.
תשובה זו נועדה ככל הנראה לילדים הקטנים שילכו לישון עוד מעט,
ולאותם ילדים שאינם יכולים לעקוב אחרי כל הסיפור הארוך .בהמשך יובא
הסיפור באריכות ובפירוט רב.
ֲע ָב ִדים ָהיִ ינּו לְ פַ ְרעֹה ְּב ִמצְ ָריִ ם.
רֹוע נְ טּויָ ה.
ֹלהינּו ִמ ָּׁשם ְּביָ ד ֲחזָ ָקה ִּובזְ ַ
וַ ּיֹוצִ ֵיאנּו יְ יָ ֱא ֵ
ולכן אנו עושים בכל שנה ושנה באותו לילה שיצאנו ממצרים דברים שהם
זכר לעבדות ולחרות ,מצה ומרור -זכר לעבדות ,שני טיבולים והסיבה -זכר
לחרות.
ואם ישאלו הילדים :ומה זה קשור אלינו ,הרי לא אנו יצאנו ממצרים? התשובה היא -
בֹותינּו ִמ ִּמצְ ַריִ ם,
וְ ִאּלּו ֹלא הֹוצִ יא ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ֶאת ֲא ֵ
ֲה ֵרי ָאנּו
ָּובנֵ ינּו ְּובנֵ י ָבנֵ ינּו
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ְמ ֻׁש ְע ָּב ִדים ָהיִ ינּו לְ פַ ְרעֹה ְּב ִמצְ ָריִ ם.
גם אם במשך הדורות היינו משתחררים מהעבדות הפיזית ,אבל עדיין היינו
נשארים משועבדים לעם המצרי .כלומר לא היינו זוכים להגדרה וזהות
עצמית ,אלא היינו שבט הנשלט ע"י המצרים ומשועבד לרצונם .בזכות
יציאת מצרים ומתן תורה זכינו להיות לעם עצמאי ,בעל זהות לאומית,
שכרת ברית עם הקדוש ברוך הוא ,וקיבל על עצמו שמירת התורה והמצוות,
ובהמשך גם זכה למולדת – ארץ ישראל.
44
45
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
46
Á Áמדוע גם אנשים גדולים צריכים לחזור על סיפור יציאת מצרים הידוע
להם היטב ,ומדוע לשאול את עצמו?
גם כאשר הדור הצעיר אינו נוכח בשלחן הסדר ,והגדולים כבר יודעים את כל הנאמר בהגדה,
יש חשיבות רבה לספר שוב על יציאת מצרים .ראשית ,גם חזרה שנתית על הידוע ,מחיה את
הזיכרון ואת המסרים ,מחברת אותם אל החיים העכשוויים ,ואינה מניחה ליידע להיעלם אי
שם בנבכי התודעה.
שנית ,המטרה אינה רק רכישת ידע ,המטרה העיקרית היא להגיע למצב שבו יוכל האדם
לחוות את האירועים ואת המסרים מבחינה רגשית "כאילו הוא יצא ממצרים".
בנוסף ,כל יהודי באשר הוא כולל בהווייתו את העבר ,ההוה והעתיד של העם היהודי .הוא
בעצמו גם בן לדורות הקודמים ,מהם למד וקיבל השקפת עולם יהודית וארחות חיים ,הוא
מיישם זאת בחייו בהוה ,והוא גם האב לעתיד שיעביר מסורת זו לבניו אחריו .גם אם ליל הסדר
הנוכחי מתקיים ללא נוכחות הדור הצעיר ,הוא שואל את עצמו ,ועונה לעצמו ,ובכך משחזר
את הידע שקיבל ,מחזק את הדברים אצלו בהוה ,ומכין את עצמו לתפקיד החשוב -העברת
המסרים לדור הבא .כל יהודי הוא חוליה אחת בשרשרת היסטורית ארוכה.
Á Áמהי קריאת שמע של שחרית?
פעמיים ביום ,בבוקר ובערב ,ציותה התורה לקרוא את 'קריאת שמע' המתחילה במילים "שמע
ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" ,ועל שם זה נקראת קריאת 'שמע' .קריאת שמע כוללת שלוש
פרשיות מהתורה ,פרשיות העוסקות ביסודות האמונה היהודית ,ולכן מובנת החשיבות הרבה
לשנן אותן יום יום ,בוקר וערב.
בפסקה שלפנינו מספר לנו בעל ההגדה על אותם חכמים שהיו עסוקים כל כך בסיפור יציאת
מצרים עד שלא שמו לב כלל שכבר האיר היום ,והגיע הזמן לקיים את מצוות קריאת שמע
של הבוקר.
Á Áהיכן הייתה העיר בני ברק ,ומי היו החכמים שהסבו שם?
העיר בני ברק מוזכרת כבר בספר יהושע (יט ,מה) כחלק מנחלת שבט דן בשפלת החוף .מיקומה
המדויק הוא כנראה באזור צומת מסובין [הנקראת על שם המעשה המסופר כאן בהגדה] ,לא
הרחק מהעיר בני ברק של היום .כל החכמים המוזכרים כאן היו מגדולי התנאים (חכמי המשנה)
שחיו בסוף תקופת בית המקדש השני ,ובתקופה שלאחר החורבן.
רבי אליעזר -הוא רבי אליעזר בן הורקנוס .בילדותו עבד בשדות של אביו ,בגיל עשרים ושתים
החליט שעליו ללכת ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי והפך להיות מגדולי תלמידיו .לאחר
חורבן בית המקדש שימש בסנהדרין ביבנה ,מושבו היה בלוד והייתה לו שם ישיבה .רבי יהושע
[בן חנניה] -מגדולי תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי ,ולאחר מכן ראש הישיבה בפקיעין .הוא היה
משבט לוי ,ועוד זכה לשמש במקדש עם המשוררים .כאשר רבן גמליאל נתמנה לנשיא ,שימש
רבי יהושע כאב בית דין על ידו .רבי אליעזר בן עזריה -היה כהן ,נתמנה לנשיא בגיל שמונה
עשרה ,מגדולי חכמי יבנה .רבי עקיבא – בן יוסף ,אביו היה גר צדק .עד גיל ארבעים היה רועה
צאן אצל 'כלבא שבוע' מעשירי ירושלים בזמן החורבן .רחל -הבת של 'כלבא שבוע' אמרה לו
שאם ילך ללמוד תורה תתחתן עמו .לאחר שהתחתנו הלך רבי עקיבא בעידודה של אשתו ללמוד
תורה למשך עשרים וארבע שנה ,נהיה לאחד מגדולי ישראל ,וחזר לביתו עם עשרים וארבעה
אלף תלמידים .לאחר מכן יסד ישיבה גדולה בבני ברק והיה רבה של העיר .רבי טרפון -חי בזמן
חורבן בית המקדש ,היה מחכמי יבנה ,מושבו היה בלוד ,מתלמידי בית שמאי ,ותלמידו של רבן
יוחנן בן זכאי.
ובכך מובן מדוע חיוב סיפור יציאת מצרים שייך גם לאלו היודעים את מה שארע
ביציאת מצרים .נס יציאת מצרים נוגע לכל אחד ואחד מהעם היהודי .יש על כל
אחד חובת הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא שגאל את אבותינו ממצרים בניסים גדולים
ועצומים .ולכן -
וַ ֲאפִ ּלּו ּכֻ ּלָ נּו ֲחכָ ִמים
ּכֻ ּלָ נּו נְ בֹונִ ים אנו מעצמנו מבינים דברים נוספים
ּכֻ ּלָ נּו זְ ֵקנִ ים ואנו מכירים את סיפור יציאת מצרים
ּתֹורה -
יֹוד ִעים ֶאת ַה ָ
ּכֻ ּלָ נּו ְ
רכשנו ידע רב
ִמצְ וָ ה ָעלֵ ינּו לְ ַסּפֵ ר ִּביצִ ַיאת ִמצְ ַריִ ם.
שבכך שאנו חוזרים כל שנה ומספרים ומפרסמים את הנסים שנעשו לנו
במצרים ,אנו מעבירים לדורות הבאים את יסודות האמונה בבורא העולם,
ביצירת העם היהודי ובנבחרותו .בנוסף אנו מראים בכך הכרת טובה לקדוש
ברוך הוא ומודים ומשבחים אותו על כך ,ולכן -
וְ כָ ל ַה ַּמ ְר ֶּבה לְ ַסּפֵ ר ִּביְ צִ ַיאת ִמצְ ַריִ ם ֲה ֵרי זֶ ה ְמ ֻׁש ָּבח:
כיוון שבריבוי סיפורי הניסים ,יש ריבוי הודאה והכרת הטוב לקדוש ברוך הוא.
בפסקה הבאה מובא סיפור המחזק ומוכיח את מה שהוזכר קודם .שחיוב
סיפור יציאת מצרים נאמר אף למי שיודע את סיפור זה על בוריו ,ושיש
מעלה להרבות כמה שיותר בסיפור יציאת מצרים.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ַמ ֲע ֶׂשה
הֹוׁש ַע וְ ַר ִּבי ֶאלְ ָעזָ ר ֶּבן
יעזֶ ר וְ ַר ִּבי יְ ֻ
ְּב ַר ִּבי ֱאלִ ֶ
ֲעזַ ְריָ ה וְ ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא וְ ַר ִּבי ַט ְרפֹון ֶׁש ָהיּו ְמ ֻס ִּבין ִּב ְבנֵ י ְב ַרק,
וְ ָהיּו ְמ ַסּפְ ִרים ִּביצִ ַיאת ִמצְ ַריִ ם ּכָ ל אֹותֹו ַהּלַ יְ לָ הַ ,עד ֶׁש ָּבאּו
יע זְ ַמן ְק ִר ַיאת ְׁש ַמע
ּבֹותינּוִ ,הּגִ ַ
ַתלְ ִמ ֵיד ֶיהם וְ ָא ְמרּו לָ ֶהםַ :ר ֵ
ֶׁשל ַׁש ֲח ִרית:
47
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמדוע נאמר על רבי אלעזר בן עזריה שהוא "כבן" שבעים שנה ולא "בן"
שבעים שנה?
בתלמוד בבלי (ברכות דף כז ,ב) מסופר שכאשר מינו את רבי אליעזר בן עזריה להיות נשיא
ישראל הוא היה רק בן שמונה עשרה שנה .הואיל ואין זה מכובד שנער צעיר ישמש בתפקיד
ציבורי רוחני כה נכבד ,נעשה לו נס והלבינו שערות ראשו ,וכך נראה כמו בן שבעים שנה .רבי
אלעזר לא זכה שיתקבלו דבריו ,עד שבא בן זומא והביא לדברים הוכחה מהפסוק .הראיה היא
מתוספת המילה "כל ימי חייך" ולא "ימי חייך" ,לדברי בן זומא תוספת זו באה ללמד ולהוסיף
שצריך להזכיר את יציאת מצרים בקריאת שמע גם בכל לילה .לדברי חכמים תוספת זו באה
ללמד על הזכרת יציאת מצרים בימות המשיח ,ולאו דווקא על חיוב ההזכרה בלילות.
Á Áמדוע הקדוש ברוך הוא נקרא "המקום"?
המדרש (בראשית רבה פרשה סח פסקה ט) עונה על שאלה זו כך" :רבי הונא בשם ר' אמי
אמר מפני מה מכנים שמו של הקדוש ברוך הוא וקוראים אותו "מקום" -שהוא מקומו של
עולם ואין עולמו מקומו ."...ביאור הדברים הוא שהואיל והקדוש ברוך הוא קדם לכל ,ומחדש
את הכל ,והוא שורש לכל ,אי אפשר לומר שהעולם הוא המקום שבו נמצא האלוקים ,אלא
האלוקים הוא מקומו של עולם .בתפיסה יותר עמוקה [שמקורה בספרות הקבלה] המשמעות
היא שלעולם הגשמי אין כוח קיום עצמאי ,והוא נזקק בכל רגע ורגע לסיבה "רוחנית חיצונית"
שתקיים אותו .הקדוש ברוך הוא הוא המקיים את העולם בכל רגע ורגע ,ועל כן הוא "מקומו -
מקיימו של העולם" ולא רק מקימו בעבר .ראה על כך בספר נפש החיים שער א פרק ב ,ובספר
ה"תניא" שער היחוד פרק ג.
Á Áמדוע מזכירים כאן את נתינת התורה ,ומהללים את הקדוש ברוך הוא
ואומרים "ברוך שנתן תורה לעמו ישראל"?
נתינת התורה היא זאת שהפכה את עם ישראל משבט של עבדים לעם של בני חורין .היא
עיצבה את דמותו של העם ,והעניקה לו מערכת של חוקי חיים אלוקיים .נתינת התורה היא
למעשה הברית שכרת בורא העולם עם העם היהודי ,המציבה ומגדירה אותו כ"עם סגולה" -
עם נבחר .כך מתבטא הרב סעדיה גאון ("האמונות והדעות" מאמר ג) "אין אומתנו אומה אלא
בתורתה" .ליציאה ממצרים לא היה כל ערך ומשמעות ללא נתינת התורה ,שהיתה למעשה
סיום התהליך של יציאת מצרים.
48
בפסקה הבאה מבואר עד כמה חשובה מצוות הזכרת יציאת מצרים .מלבד
החובה המיוחדת בלילה זה לספר ולהרבות בסיפור יציאת מצרים ,יש חובה
נוספת להזכיר את יציאת מצרים בכל יום ויום פעמיים בוקר וערב.
ָא ַמר ַר ִּבי ֶאלְ ָעזָ ר ֶּבן ֲעזַ ְריָ הֲ :ה ֵרי ֲאנִ י ּכְ ֶבן ִׁש ְב ִעים
ָׁשנָ ה ,וְ ֹלא זָ כִ ִיתי ֶׁש ֵּת ָא ֵמר יְ צִ ַיאת ִמצְ ַריִ ם ַּבּלֵ ילֹות
כלומר שתיקבע חובה להזכיר את יציאת מצרים בכל לילה ,ולא רק בכל יום,
זֹומא
ַעד ֶׁש ְּד ָר ָׁשּה ֶּבן ָ
שהוכיח כך בן זומא מדברי הפסוק
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (דברים טז ,ג):
אתָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם ּכֹל יְ ֵמי ַחּיֶ יָך
לְ ַמ ַען ִּתזְ ּכֹר ֶאת יֹום צֵ ְ
מהמילים יְ ֵמי ַחּיֶ יָך לומדים על ַהּיָ ִמים,
ומהתוספת ּכֹל ֵיְמי ַחּיֶי ךָ לומדים על ַהּלֵ ילֹות.
אֹומ ִרים
וַ ֲחכָ ִמים ְ
המילים יְ ֵמי ַחּיֶ יָך מלמדים על ָהעֹולָ ם ַהּזֶ ה,
מלמדת לְ ָה ִביא ללמד שיהיה חיוב להזכיר יציאת מצרים
והתוספת ּכֹל יְ ֵמי ַחּיֶ יָך
לִ ימֹות ַה ָּמ ִׁש ַ
יח שגם אחר הגאולה הגדולה
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
של ימות המשיח נזכיר את הגאולה הקודמת שהיא
יציאת מצרים:
לאחר שלמדנו עד כמה גדול חיוב סיפור יציאת מצרים ,אנו פותחים ומודים
ומהללים את הקדוש ברוך הוא ואומרים:
ָּברּוְך ַה ָּמקֹום כינוי לבורא עולם,
ּתֹורה לְ ַעּמֹו יִ ְׂש ָר ֵאל,
ָּברּוְך ֶׁשּנָ ַתן ָ
ָּברּוְך הּוא.
ָּברּוְך הּוא.
49
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
50
Á Áמהם ארבעת המקומות שהתורה עוסקת בהם בסיפור יציאת מצרים
לבנים וכיצד ניכר ההבדל ביניהם?
התורה מזכירה שלושה מקומות שבהם הבן שואל את אביו ,בכל פעם בנוסח אחר .מתוך
הצורה שבה נשאלת השאלה ניתן להבחין ברמתו של הילד ובאופיו .במקום רביעי מתארת
התורה שהאב מספר לבנו ללא שאלה מקדימה.
להלן ציטוט המקומות כסדר כתיבתם בתורה:
ֹאמרּו ֲאלֵ יכֶ ם ְּבנֵ יכֶ ם ָמה ָה ֲעב ָֹדה ַהּזֹאת לָ כֶ ם :וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח
שמות י"ב פסוקים כו – כז :וְ ָהיָ ה ּכִ י י ְ
ֶּפ ַסח הּוא לַ ה' ֲא ֶׁשר ָּפ ַסח ַעל ָּב ֵּתי ְבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ְּבנָ גְ ּפֹו ֶאת ִמ ְצ ַריִ ם וְ ֶאת ָּב ֵּתינּו ִה ִּציל וַ ּיִ ּקֹד
ָה ָעם וַ ּיִ ְׁש ַּת ֲחוּו:
פסוקים אלו מיוחסת על ידי מחברי ההגדה לבן הרשע .מצד אחד ,לבן זה יש לו את יכולת
שכלית ,הוא רואה ושואל .אבל מצד שני הוא לא יורד לפרטים ,שואל בקיצור רב ,באופן
שמראה שזה לא כל כך מעניין אותו .ההתבטאות שלו "לכם" מלמדת שהוא מראש מגדיר את
עצמו מחוץ לעניין .המילה "יאמרו" מרמזת שגם התשובה אינה מעניינת אותו ,הוא לא שואל
שאלה אלא אומר אמירה – התרסה ,כדי להפגין שהוא לא בעסק ,ואולי אף ללגלג על "העבודה
הזאת" שהוריו עושים .בהתאם לכך מנוסחת גם התשובה החריפה שהוא מקבל בהגדה.
אתי ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם:
שמות י"ג פסוק ח :וְ ִהּגַ ְד ָּת לְ ִבנְ ָך ַּבּיֹום ַההּוא לֵ אמר ַּב ֲעבּור זֶ ה ָע ָׂשה ה' לִ י ְּב ֵצ ִ
פסקה זו מיוחסת לבן שאינו יודע לשאול .הוא עומד ובוהה במה שנעשה ,ושותק .הוא אינו
יודע אפילו לנסח שאלה .על אותו הבן אמרה התורה "והגדת" ובלשון ההגדה "את פתח לו",
כלומר אל תשאיר אותו מחוץ לתמונה בגלל רמתו השכלית הנמוכה .למילה" פתח" יש שתי
משמעויות .ראשית ,יוזמה – לא לחכות לו ,אלא להיות הפותחים ומסייעים לו כדי שגם הוא
יהיה בעניינים .משמעות נוספת למילה "פתח" מלמדת שצריך להתאים לו אמצעי הסברה
והמחשה שיהיו "פתוחים" גם עבורו.
יאנּו ה'
הֹוצ ָ
שמות י"ג פסוק יד :וְ ָהיָ ה ּכִ י-יִ ְׁש ָאלְ ָך ִבנְ ָך ָמ ָחר לֵ אמֹר ַמהּ-זאֹת וְ ָא ַמ ְר ָּת ֵאלָ יו ְּבחֹזֶ ק יָ ד ִ
ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים:
פסוק זה מיוחס לבן התם ,הבן שיודע אמנם לשאול ,אבל שאלה קצרה מאוד " -מה זאת" .הוא
מבין שקורה משהו אבל אינו יכול להגדיר מה הוא רואה .גם הוא יקבל תשובה קצרה ועניינית
המתאימה לו.
דברים ו' פסוקים כ – כד ּ :כִ י יִ ְׁש ָאלְ ָך ִבנְ ָך ָמ ָחר לֵ אמֹר ָמה ָה ֵעדֹת וְ ַה ֻח ִּקים וְ ַה ִּמ ְׁש ָּפ ִטים ֲא ֶׁשר ִצּוָ ה ה'
יאנּו ה' ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ְּביָ ד ֲחזָ ָקה :וַ ּיִ ֵּתן
ֹלהינּו ֶא ְתכֶ ם :וְ ָא ַמ ְר ָּת לְ ִבנְ ָך ֲע ָב ִדים ָהיִ ינּו לְ ַפ ְרעֹה ְּב ִמ ְצ ָריִ ם וַ ּי ִֹצ ֵ
ֱא ֵ
הֹוציא ִמ ָּׁשם לְ ַמ ַען
אֹותנּו ִ
ּובכָ ל ֵּביתֹו לְ ֵעינֵ ינּו :וְ ָ
ה' אֹותֹת ּומ ְֹפ ִתים ּגְ דֹלִ ים וְ ָר ִעים ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ְּב ַפ ְרעֹה ְ
ָה ִביא א ָֹתנּו לָ ֶתת לָ נּו ֶאת ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר נִ ְׁש ַּבע לַ ֲאב ֵֹתינּו :וַ יְ ַצּוֵ נּו ה' לַ ֲעׂשֹות ֶאת ּכָ ל ַה ֻח ִּקים ָה ֵאּלֶ ה
ֹלהינּו לְ טֹוב לָ נּו ּכָ ל ַהּיָ ִמים לְ ַחּי ֵֹתנּו ּכְ ַהּיֹום ַהּזֶ ה:
לְ יִ ְר ָאה ֶאת ה' ֱא ֵ
פסוק זה מיוחס לבן החכם .שאלתו ארוכה ומפורטת ,הוא נכנס לפרטים ועורך אבחנה בין
עדות ,חוקים ומשפטים .כל זה מראה על רמתו השכלית ,ועל התעניינות הרבה שיש לו בכל
מה שקורה .ההתבטאות שלו "אלוקינו" ,מוכיחה שהוא מעוניין ליטול חלק ולהיות שותף
מהפסקה הבאה אנו למדים שהדרך שיש ללמד את עניין יציאת מצרים
לבנים אינו זהה לכל ילד ,וצריך להתאים את צורת העברת החומר לרמת
ההבנה ולאופיו של הבן השואל .דבר זה נלמד מתוך התבוננות בארבעת
המקומות שהתורה עוסקת בסיפור יציאת מצרים לבנים ,ולמדו חז"ל
שבכל מקום התייחסה התורה לסוג בן אחר.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
תֹורה:
ּכְ נֶ גֶ ד ַא ְר ָּב ָעה ָבנִ ים ִּד ְּב ָרה ָ
ֶא ָחד ָחכָ ם,
וְ ֶא ָחד ָר ָׁשע,
וְ ֶא ָחד ָּתם,
יֹוד ַע לִ ְׁשאֹול:
וְ ֶא ָחד ֶׁש ֵאינֹו ֵ
ָחכָ ם
אֹומר?
ַמה הּוא ֵ
עדֹת המצוות שהן עדות וזכר ליציאת מצרים
ָמה ָה ֵ
וְ ַה ֻח ִּקים המצוות שטעמן אינו ידוע
ׁשּפָ ִטים המצוות שטעמן ידוע
וְ ַה ִּמ ְ
ֹלהינּו ֶא ְתכֶ ם?
ֲא ֶׁשר צִ ּוָ ה יְ יָ ֱא ֵ
וְ ַאף ַא ָּתה ֱא ָמר לֹו
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ּכְ ִהלְ כֹות ַהּפֶ ַסח
את כל הלכות הפסח עד ההלכה האחרונה שהיא
ֵאין ַמפְ ִט ִירין
ַא ַחר אכילת קרבן ַהּפֶ ַסח
יקֹומן
באכילת המנה האחרונה הנקראת ֲאפִ ָ
אין מסיימים את הסעודה
כלומר קרבן הפסח הוא המנה האחרונה (אפיקומן)
הנאכלת בליל הסדר .בזמן הזה שאין קרבן ,אוכלים
"כזית" מצה:
51
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
52
בכל מה שנעשה .המילה "אתכם" אינה מביעה הסתייגות ,אלא מתאימה למציאות הפשוטה,
שהבן ,שלא היה אישית בין היוצאים ממצרים ,פונה אל ההורים – יוצאי מצרים ,שהם אלו
שהיו נוכחים ונצטוו באופן אישי על מצוות הפסח.
בהתאם לצורה שבה מנוסחת השאלה ובהתאם לשואל ,כך ניתנת התשובה .הבן החכם מקבל
את התשובה הארוכה והעניינית .הבן הרשע מקבל תגובה חריפה .ה"תם" וה"שאינו יודע
לשאול" מקבלים תשובה קצרה יותר לפי רמתם .מחלוקה זו של ארבעת הבנים הסיקו חז"ל
במסכת פסחים (דף קטז עמוד א) "לפי דעתו של בן ,אביו מלמדו".
Á Áמדוע התשובה הניתנת לבן החכם אינה התשובה המפורשת בתורה?
ברור הדבר שהתשובה לחכם צריכה להיות התשובה המפורשת בתורה ,שהיא סיפור יציאת
מצרים באופן מפורט ,והאותות והמופתים שנעשו שם .זאת אנחנו הולכים לעשות מיד
בהמשך ההגדה .אלא שמסדרי ההגדה הוסיפו שהואיל ומדובר בבן חכם ,המעוניין לדעת לא
רק מדוע עושים ,אלא גם מה עושים ,ומהם העדות והחוקים והמשפטים ,יש צורך ללמד אותו
בפירוט את כל הלכות הפסח.
Á Áמדוע שאלת הרשע נחשבת ככפירה בבורא עולם?
כאמור ,הרשע בשאלתו זלזל במצוותיו של הבורא ,בכך שהחליט שאין בהם תועלת ,והם
כלל אינם מחייבים אותו .כפירה במצוות ובסמכות הבורא ,נחשבת כפירה בבורא עצמו ,כשם
שאדם המבזה את מצוות המלך ,נחשב למבזה את המלך ,שהרי מלך שאין לו סמכות לחוקק
חוקים אינו מלך .המטיל ספק במחויבות לקיים את מצוותיו של בורא עולם ,בעצם כופר
במציאות שהוא ברא את העולם ,מחיה ומנהיג אותו בכל רגע.
Á Áמדוע התשובה הניתנת לבן הרשע אינה התשובה המפורשת בתורה?
גם לבן הרשע אנו מעוניינים לתת את התשובה המפורשת בתורה ,לקרב אותו ,ולהסביר לו את
עניין יציאת מצרים ,ומה הסיבה שאנו מחויבים לציין זאת בכל שנה מחדש .אך מסדרי ההגדה
נקטו בגישה חינוכית פרקטית .כדי שנוכל באמת ללמד אותו ,צריך תחילה לשרש את הגישה
העוינת שיש לו לכל הנושא ,ולהעמיד אותו על מקומו .התשובה מגנה אותו על היחס שהוא
מפגין [הקהיית השיניים] .האמירה של "אילו היה שם לא היה נגאל" נועדה להעמיד אותו על
החומרה שבהתייחסות שלו .הוא מוציא את עצמו מן הכלל -האומה היהודית -וכופר בעיקרי
האמונה .המטרה היא שתוכחה זו תזעזע אותו ,ותחזיר אותו להסתכלות יותר נכונה ,מתוך
תקווה שאחרי כן יהיה מסוגל לשמוע ולהפנים את המסרים של חג הפסח.
המסר החשוב הוא שבדרך החשיבה שלו הוא בעצם מנתק את עצמו מהעם היהודי .עם
שמתנכר לעברו ואינו שומר את מנהגי העם היהודי ואת חוקיו ,הוא עם בלי עתיד .רק אותם
אנשים החיים בהוה את עברם ,ימשיכו להיות גם בעתיד חלק מהעם היהודי .אותם אנשים
ָר ָׁשע
אֹומר?
ַמה הּוא ֵ
בֹודה קיום המצוות ַהּזֹאת לָ כֶ ם?
ָמה ָה ֲע ָ
וְ ֹלא לֹו כלומר הוא לא שיך לזה
לָ כֶ ם – כי כוונתו לומר
ע ָּקר בבורא עולם,
ּולְ פִ י ֶׁשהֹוצִ יא ֶאת ַעצְ מֹו ִמן ַהּכְ לָ ל ּכָ פַ ר ְּב ִ
הסיבה שהרשע משתמש בלשון
וְ ַאף ַא ָּתה ַה ְק ֵהה ֶאת ִׁשּנָ יו
תחליש את כוח טענתו
וֶ ֱא ָמר לֹו,
אתי ִמ ִּמצְ ָריִ ם.
ַּב ֲעבּור זֶ ה ָע ָׂשה יְ יָ לִ י ְּבצֵ ִ
לִ י כי כוונתו לומר
וְ ֹלא לֹו כלומר לא אתה (הבן הרשע).
הסיבה שהאב משתמש בלשון
ִאּלּו ָהיָ ה ָׁשם ֹלא ָהיָ ה נִ גְ ָאל:
ָּתם
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
אֹומר?
ַמה הּוא ֵ
ַמה ּזֹאת?
וְ ָא ַמ ְר ָּת ֵאלָ יו
ְּבחֹזֶ ק יָ ד הֹוצִ ָיאנּו יְ יָ ִמ ִּמצְ ַריִ ם ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים:
53
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
שלא שומרים על הזהות היהודית שלהם ,יתבוללו בסופו של דבר עם עמי האזור ,ויאבדו את
הקשר שלהם עם הייחודיות שיש לעם היהודי .סופו יהיה כמו אותם אנשים שחיו במצרים עם
השקפת עולם זו ,התבוללו בעם המצרי ,מעולם לא יצאו משם ,ולא זכו להשתייך לעם היהודי.
יֹוד ַע לִ ְׁשאֹול
וְ ֶׁש ֵאינֹו ֵ
"ּב ֲעבּור זֶ ה ָע ָׂשה יְ יָ ִלי" ולמה זה מופיע
Á Áמה המשמעות של תוספת הלשון ַ
דווקא בתשובה לבן שאינו יודע לשאול?
ַא ְּת ּפְ ַתח לֹו
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות יג ,ח):
וְ ִהּגַ ְד ָּת לְ ִבנְ ָך ַּבּיֹום ַההּוא לֵ אמֹר
עבּור זֶ ה המצה והמרור המונחים לפנינו ,המזכירים לנו את השעבוד ואת הגאולה
ַּב ֲ
אתי ִמ ִּמצְ ָריִ ם
ָע ָׂשה יְ יָ לִ י ְּבצֵ ִ
מהנאמר 'בעבור זה' למדו חז"ל שסיפור יציאת מצרים צריך להיות בשעה שהמצה והמרור
מונחים לפנינו .המצה והמרור מסמלים את השעבוד ואת הגאולה ונוכחותם מהוה אמצעי
המחשה למסרים של ליל הסדר .מהנאמר 'לי' למדו ש"חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא
יצא ממצרים" .כלומר עלינו להתנהג ולהרגיש כאילו עכשיו יצאנו מעבדות לחרות .התחושה
הרגשית מהוה אמצעי חשוב להעברת מסרים .התורה הדגישה עניין זה דווקא בתשובה לבן
שאינו יודע לשאול ,כדי ללמדנו שככל שהיכולת השכלית של הילד נמוכה ,יש להשתמש יותר
באמצעי המחשה ויזואליים ורגשיים ,לשיפור יכולת העברת המסר.
כלומר תתחיל אתה להסביר לו אף שהוא אינו שואל
כלומר היות ואין אנו כפויי טובה זכינו לגאולה במצרים ,ולכן אנו זוכרים בכל
שנה את הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים ומקיימים את מצוות
הפסח:
לאחר שלמדנו את החשיבות ואת מקור החיוב של סיפור יציאת מצרים,
והתוודענו באיזה אופן צריך להעבירו לבנים ,אנו מבררים כעת מתי חלה
חובה זו .דורשים זאת מהפסוק שנאמר בתשובה לבן שאינו יודע לשאול.
יָ כֹול
אולי מתחיל החיוב
ֵמרֹאׁש ח ֶֹדׁש
לֹומר
ַּתלְ מּוד ַ
כיון שכבר בראש חודש ניסן נתבשרו ישראל שהם עתידים לצאת ממצרים
בט"ו בניסן ,ואז התחיל משה רבנו לצוות על מצוות הפסח ,ולכן היה מקום
לחשוב שחובת הסיפור מתחילה מאז,
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ַּבּיֹום ַההּוא
לכן כתבה התורה
כלומר שהחיוב מתחיל באותו יום שמקיימים את מצוות הפסח והתחילה
הגאולה בפועל.
ִאי אף שנאמר ַּבּיֹום ַההּוא
יָ כֹול עדיין יתכן שהכוונה היא שהחיוב מתחיל ִמ ְּבעֹוד יֹום
כלומר בערב פסח ,שאז כבר מתחיל איסור חמץ והוא זמן הקרבת קרבן
פסח והתחילו כבר להרגיש את הגאולה,
לֹומר לכן כתבה התורה ַּב ֲעבּור זֶ ה.
ַּתלְ מּוד ַ
54
55
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
56
ַּב ֲעבּור זֶ ה -
ֹלא ָא ַמ ְר ִּתי ֶאּלָ א ְּב ָׁש ָעה
מדוע נקרא סיפור יציאת מצרים בשם "הגדה"?
בספר אבודרהם ("סדר ההגדה ופירושה") כתב כך" :ונקראה הגדה על
שם (שמות יג ,ח) והגדת לבנך ביום ההוא וכו' .ועוד מפני שמגיד בה
ענין יציאת מצרים הנסים ונפלאות שעשה עמנו הקב"ה באותו זמן.
ויש מפרשים הגדה שהוא לשון הודאה ושבח להקב"ה על שהוציאנו
מארץ מצרים כמו שמתרגם בירושלמי הגדתי היום לה' אלהיך (דברים
כו ,ג) שבחית יומא דין .וכן תרגמו רבנו סעדיה בערב".
הקשר בין סיפור יציאת מצרים למצוות כיבוד הורים
הרב שמשון רפאל הירש בפירושו לחומש שמות פרק כ פסוק יב
מבאר את הקשר שבין סיפור יציאת מצרים למצות כיבוד הורים ,וכך
הוא כותב:
"עיקר יסוד דעת ה' והכרתנו בו היא יציאת מצרים ...לא על חקירתנו
במדעי הטבע השתית ה' את אמונות ודעות ישראל ואת הכרתנו בו
כמושל בגורלנו ושליט במעשינו ,כי אם על נסיונותיו ההיסטוריים של
עמנו ,שבאמצעותם התגלה ה' לעינינו וגילה את רצונו...
כיבוד אב ואם הוא תנאי היסוד לנצחיותה של האומה הישראלית.
על ידי האב והאם נותן ה' לילד לא לבד את הווייתו הפיסית ,אלא
הם למעשה גם החוליה המקשרת את הילד אל העבר היהודי ועושה
אותו לבן ולבת ישראל .מידי ההורים מקבל הילד את מסורת התעודה
הישראלית המעוצבת בדעת ,בהליכות ובדרכי חינוך ,הם מוסרים לו
את דבר ההיסטוריה ואת דבר התורה ,למען ינחילם גם הוא לבניו
אחריו בבוא הזמן .כשם שעיני הבן אל הוריו ,כן תהיינה אליו עיני ילדיו
בבוא הזמן .אלמלא הקשר בין אבות ובנים -תנותק שרשרת הדורות,
תאבד תקוות העבר היהודי לגבי העתיד ,והאומה הישראלית תחדל
להיות .אכן גדולה חשיבותם של ההורים בישראל ,ולפיכך ייחדה להם
התורה מקום נכבד בעשרת הדברות ,לאמר' :כבד את אביך ואת אמך
למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך' (שמות כ,יב)".
ֶׁשּיֵ ׁש ַמּצָ ה ָּומרֹור ֻמּנָ ִחים לְ פָ נֶ יָך
כי רק אז ניתן לומר עליהם "זה" ,והכוונה בודאי לליל ט"ו שהוא הזמן שבו
יש לקיים מצוות אכילת מצה ,כמפורש בפסוק "בערב תאכלו מצות":
עד כאן עסקנו בהגדרת המצוה של "סיפור יציאת מצרים" וחשיבותה .כעת,
אנו מתחילים בסיפור עצמו.
ל"סיפור יציאת מצרים" שבהגדה ,יש כמה מאפיינים:
1 .1הסיפור אינו מתחיל בתיאור האירועים שעברו על עם ישראל במצרים,
אלא מראשית התהוותו של העם היהודי מאברהם אבינו ואבותיו ,ועד
ירידת בני ישראל למצרים.
2 .2מבנה הסיפור מתואר במשנה [מסכת פסחים פרק י' משנה ד'] "מתחיל
בגנות ומסיים בשבח" .כלומר שהסיפור יפתח דווקא ב"גנות" ,במצב
ההתחלתי הרע ,ויסיים ב"סוף הטוב" – ב"שבח" .זאת כדי להעצים את
המסר של השבח וההודאה על הסוף הטוב.
3 .3הסיפור עצמו ,הגנות והשבח ,מתייחסים לשני מישורים .המישור
המעשי של עבודת הפרך ,השעבוד ,השחרור ,היציאה ממצרים.
והמישור הרוחני :היות כל האומות "עובדי אלילים" ,ואילו עם ישראל
זכה להכיר בבורא העולם ,לכרות איתו ברית במעמד הר סיני ,ולקבל
את התורה.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
4 .4דרך הסיפור היא להשתמש בלשונות הפסוקים מהתורה והנביאים
המתארים את ההיסטוריה של עם ישראל .בצמוד להם מובאים מדרשי
חז"ל המבארים את הפסוקים ,מפרשים אותם ,ומוסיפים הרבה פרטים
מהמסורת של התורה שבעל פה .תחילה מובא הפסוק כלשונו ,ולאחריו
קטעים מן הפסוק עם פרשנות ומדרשי חז"ל.
57
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
58
Á Áמדוע כל כך חשוב לשחזר דווקא בליל הסדר את ראשית התהוותו של
העם היהודי ,הרי לילה זה מיוחד לסיפור יציאת מצרים?
זהו מסר חשוב ביותר המלוה את כל ליל הסדר .מלבד הגאולה הגופנית מעבדות לחרות,
נגאלנו גם גאולה רוחנית ונפשית .הקדוש ברוך הוא הרחיק אותנו מהדעות הכוזבות של
עובדי האלילים והמזלות שכל עבודתם היא לריק ,בחר בנו ,והנחיל לנו את דרך האמת ,דרכו
ואמונתו של העם היהודי .תהליך זה התנהל מאז אברהם אבינו ,דרך האבות וי"ב השבטים,
והגיע לשיאו ביציאה ממצרים ,בגיבוש העם היהודי ,בכריתת הברית ,ובנתינת התורה בהר
סיני .תהליך רוחני זה הוא חלק מהותי בסיפור יציאת מצרים ,ובלעדיו לא היתה משמעות לכל
הניסים והגאולה הפיזית.
המטרה העיקרית של "סיפור יציאת מצרים" אינה שימור הידע ההיסטורי ,וגם לא יצירת
"תרבות ,שורשים וסיפורי עם" עבור העם היהודי .יש לה שני מסרים ערכיים חשובים ביותר.
המסר הראשון הוא שבח ,הודאה ,הכרת הטוב לבורא העולם שגאלנו ממצרים .המסר השני
הוא לחזק ולהשריש את יסודות האמונה היהודית ,ולהעבירם מאב לבנו ,מדור לדור ,בצורה
עוצמתית ואמינה.
במהלך הגאולה ממצרים נעשו על ידי משה בשליחות הקדוש ברוך הוא הרבה ניסים גלויים
המנוגדים לכל חוקי הטבע .עשרת המכות נועדו לא רק להעניש ולהפחיד את המצרים ,אלא
בעיקר להעביר מסר של הכרה בבורא העולם ,הכל יכול ,השולט על כל הטבע ,משגיח על
הנעשה בעולם ומנהל אותו כרצונו .כנגד אמירתו של פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו"" ,לא
ידעתי את ה'" ,נועדו המכות והניסים הגלויים שנעשו בהם להוכיח "למען תדע כי אני ה' בקרב
הארץ" .את המסר האמוני הזה אנו מעבירים מאב לבן ,מדור לדור ,בליל הסדר ,באמצעות
הסיפור על ניסי יציאת מצרים.
לפיכך ראו חז"ל מסדרי ההגדה לספר על כל התהליך של האמונה בבורא העולם ,שהיתה
פשוטה וברורה בדורות הראשונים ,נשכחה מאז דורו של אנוש -נכדו של אדם הראשון
[כמתואר בהרחבה ברמב"ם ספר משנה תורה ,הלכות עבודה זרה ,פרק א] ,האנושות כולה
דגלה בעבודת אלילים ,ואילו האמונה בבורא חודשה והופצה מחדש על ידי אברהם אבינו.
הרמב"ם מתאר כיצד הגיע אברהם אבינו להכרה ולאמונה באל אחד .וכך הוא כותב (שם):
"כיון שנגמל איתן זה (אברהם אבינו) התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן ,והתחיל לחשוב ביום
ובלילה והיה תמה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה (מערכת השמש) נוהג תמיד ,ולא יהיה לו
מנהיג ,ומי יסבב אותו ,כי אי אפשר שיסבב את עצמו .ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר ,אלא
מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטיפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים ,והוא
עובד עימהם ולבו משוטט ומבין ,עד שהשיג דרך האמת ,והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה,
וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכול ,ואין בכל הנמצא אלוה חוץ
ממנו"[ .כלומר אברהם אבינו הבין מדעתו תוך התבוננות בבריאה שסביבו ,שכל דבר מסודר
ומתוכנן יש לו מתכנן ,ועל כן המציאות של העולם מוכיחה שיש מי שתכנן ויצר את הדברים].
לאחר שאברהם אבינו הגיע להכרה שכלית שיש בורא לעולם ,הוא זכה להתגלות ה' ,ונשלח
להפיץ אמונה זו לכל באי העולם ולדורות הבאים .כך מתאר זאת הרמב"ם (שם)" :כיון שהכיר
וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ,ולערוך דין עימהם ,ולומר שאין זו דרך האמת
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
ִמ ְּת ִחּלָ ה
בֹותינּו,
בֹודה זָ ָרה ָהיּו ֲא ֵ
עֹוב ֵּדי ֲע ָ
ְ
וְ ַעכְ ָׁשו
מגיד
בֹודתֹו
ֵק ְר ָבנּו ַה ָּמקֹום הקדוש ברוך הוא לַ ֲע ָ
זוהי ההתחלה בגנות והסיום בשבח במישור הרוחני .כעת מובא תקציר של
השתלשלות העניינים כפי שמתואר בספר יהושע.
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (יהושע כד ,ב-ד):
הֹוׁש ַע ֶאל ּכָ ל ָה ָעם
ֹאמר יְ ֻ
וַ ּי ֶ
ֹלהי יִ ְׂש ָר ֵאל
ּכֹה ָא ַמר יְ יָ ֱא ֵ
ע ֶבר ַהּנָ ָהר בחוץ לארץ ,מעברו השני של נהר פרת
ְּב ֵ
בֹותיכֶ ם ֵמעֹולָ םֶּ ,ת ַרח ֲא ִבי ַא ְב ָר ָהם וַ ֲא ִבי נָ חֹור
יָ ְׁשבּו ֲא ֵ
ֹלהים ֲא ֵח ִרים עבודה זרה ,עבודת אלילים.
וַ ּיַ ַע ְבדּו ֱא ִ
וָ ֶא ַּקח ֶאת ֲא ִביכֶ ם ֶאת ַא ְב ָר ָהם הקדוש ברוך הוא בחר באברהם להעמיד ממנו את
ע ֶבר ַהּנָ ָהר מהמקום הרע ההוא
העם הנבחר ולכן הרחיקו ֵמ ֵ
ען ארץ ישראל
וָ אֹולֵ ְך אֹותֹו ְּבכָ ל ֶא ֶרץ ּכְ נָ ַ
וָ ַא ְר ֶּבה ֶאת זַ ְרעֹו וָ ֶא ֵּתן לֹו ֶאת יִ צְ ָחק כדי שיהיה הוא ממשיך דרכו.
וָ ֶא ֵּתן לְ יִ צְ ָחק ֶאת יַ ֲעקֹב וְ ֶאת ֵע ָׂשו
ׁשת אֹותֹו כדי שלא תהיה לו זכות בארץ ישראל
וָ ֶא ֵּתן לְ ֵע ָׂשו ֶאת ַהר ֵׂש ִעיר לָ ֶר ֶ
וְ יַ ֲעקֹב ָּובנָ יו יָ ְרדּו ִמצְ ָריִ ם
ומהם נוצר עם ישראל:
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
59
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
שאתם הולכים בה .ושיבר הצלמים ,והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה...
וכיון שהיו העם מתקבצים אליו ,ושואלים לו על דבריו ,היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו,
עד שיחזירהו לדרך האמת .עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות ,והם אנשי בית אברהם .ושתל
בלבם העיקר הגדול הזה ,וחבר בו ספרים ,והודיעו ליצחק בנו .וישב יצחק מלמד ומזהיר .ויצחק
הודיע ליעקב ,ומינהו ללמד ,וישב מלמד ומחזיק כל הנלווים אליו .ויעקב אבינו למד בניו כולם
...והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת
את ה'".
בזכותו של אברהם נבחרו צאצאיו – העם היהודי -לכריתת הברית במעמד הר סיני ,והם גם
אחראים להעביר מסר זה לכל האנושות.
הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" (ח"ב עמ' )21מסביר תועלת נוספת שיש בסיפור
חייו של אברהם אבינו ,וכך הוא כותב" :אך דווקא זאת רוצים ללמדנו :שנתאר לעצמנו את
אמיצות דעתו של אברהם אבינו ,שקם ועמד כנגד אביו וביתו וכל משפחתו ,ונגד כל העולם
כולו ,ונלחם למען אמיתת יחודו יתברך (האמונה באל אחד) .הרי כל אחד מאתנו יודע כמה
קשה הדבר לשחות כנגד זרם הכלל ,ואפילו בסביבה שמתנגדת רק מעט לדעותינו ,על אחת
כמה וכמה למי שהוא יחיד ובודד בתוך סביבה שהיא כולה מתנגדת בהחלט .הרי לנו ציור
למדת האמיצות שהצטרך לה אברהם אבינו כדי לעמוד כנגד תרבות של עבודה זרה מושרשת
ויציבה מדורי דורות ".גם את התכונה הזו הנחיל אברהם אבינו לבניו אחריו -העם היהודי .וזהו
סוד קיומו של העם היהודי ושל האמונה היהודית מאז ומעולם.
Á Áמה הכוונה שהקדוש ברוך הוא חישב (מיהר) את הקץ?
בברית בין הבתרים מוזכר שהגלות תהיה במשך ארבע מאות שנה .למעשה על פי חישוב
שנות חייהם של לוי [שירד עם יעקב למצרים] בנו קהת ,בנו עמרם ובנו משה [שהיה עם יוצאי
מצרים] ,יוצא שבני ישראל היו במצרים רק 210שנים .הסיבה לכך היא שהקדוש ברוך הוא
חישב את ה 400שנה ,לא מירידת יעקב ובניו למצרים ,אלא כבר מלידת יצחק ,בנו של אברהם,
כיוון שכבר אז היו בגלות בארץ פלשתים ,וגם זה נחשב "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם".
מעניין שהגימטריא של המילה "קץ" היא ,190בדיוק מספר השנים שקוזז מחשבון ה 400 -
שנה.
Á Áמהי ברית בן הבתרים?
היא הברית שכרת הקדוש ברוך הוא עם אבי האומה ,אברהם אבינו .בברית זו הובטח לאברהם
אבינו שזרעו ,עם ישראל ,יקבל את ארץ ישראל לנחלה ,שהקדוש ברוך הוא ישמור על קיומו
של עם ישראל ,ויעניש את אלו הבאים לכלותו .השם "ברית בין הבתרים" הוא משום שדרך
כורתי ברית היה לבתר -לחלק בהמה או עוף כלשהו לשני חלקים ולעבור בין הבתרים ,וכך היה
גם בברית הזאת .הברית מתוארת בבראשית פרק ט"ו.
Á Áמה הסיבה שנגזר על אבותינו גלות מצרים?
60
אחד מהטעמים המוזכרים בדברי חז"ל הוא שלגלות מצרים היה חלק חשוב בהתהוותו של
עם ישראל .מבואר במדרש שסיבת גלות ושעבוד מצרים היה מחמת פגם ביחסים שבין האדם
לחברו .יחסי האחוה והרעות ששררו אז בין בני ישראל לא היו מושלמים .פגם זה תוקן ע"י
כיון שמטרת סיפור יציאת מצרים היא גם לתת שבח לבורא עולם על כך
שהצילנו וגאלנו ,לכן לפני שאנו מתחילים בסיפור יציאת מצרים ,אנו
מקדימים ונותנים שוב שבח לקדוש ברוך הוא על כך ששמר על עם ישראל
וגאל אותם ,וכמו שהבטיח כבר לאברהם אבינו.
ׁשֹומר ַה ְב ָט ָחתֹו לְ יִ ְׂש ָר ֵאלָּ .ברּוְך הּוא.
ָּברּוְך ֵ
ה ֵּקץ סוף השעבוד
ֶׁש ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ִח ַּׁשב כיצד למהר ֶאת ַ
לַ ֲעׂשֹות ּכְ ָמה כדי שזה יחשב שהתקיים מה ֶׁש ָא ַמר
לְ ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינּו ִּב ְב ִרית ֵּבין ַה ְּב ָת ִרים.
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (בראשית טו ,יג):
ֹאמר לְ ַא ְב ָרם יָ ד ַֹע ֵּת ַדע ּכִ י גֵ ר יִ ְהיֶ ה זַ ְר ֲעָך ְּב ֶא ֶרץ ֹלא לָ ֶהם
וַ ּי ֶ
אֹותם ַא ְר ַּבע ֵמאֹות ָׁשנָ ה.
וַ ֲע ָבדּום וְ ִעּנּו ָ
וְ גַ ם ֶאת ַהּגֹוי ֲא ֶׁשר יַ ֲעבֹדּו ָּדן ָאנֹכִ י
אשפוט ואעניש
וְ ַא ֲח ֵרי כֵ ן יֵ צְ אּו ִּב ְרכֻ ׁש ּגָ דֹול:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
מתוספת המילה "וגם" שבפסוק "וגם את הגוי" אנו למדים שההבטחה
שהיתה בברית בין הבתרים [שהקדוש ברוך הוא יציל את עם ישראל ,ויעניש
את אויביו] ,לא נאמרה רק בנוגע לגלות מצרים ,אלא היא מתייחסת לכל
הגלויות ,ולכל מי שיקום וינסה להשמיד את עם ישראל במהלך הדורות.
לכן כאן המקום להודות לקדוש ברוך הוא לא רק על ההצלה ממצרים ,אלא
על אותה הבטחה בברית בין הבתרים ,העומדת לעם ישראל בכל הדורות.
מכסה את המצות ומגביה ביד ימין את כוס היין המונח לפניו ,ואומר:
61
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
הגלות והשעבוד במצרים .כך מבואר במדרש (אוצר המדרשים פסיקתא עמוד " )488אורידם
למצרים ,ויהיו כולם עבדים ,ובשעה שאגאלם אתן להם מצות פסח שיעסקו בה הם ובניהם
ובני בניהם ,ויאמרו כולם עבדים היינו לפרעה ,נמצאו כולם שווים" ,כלומר גלות מצרים גרמה
למחיקת המעמדות בבני ישראל ,כולם הרגישו שווים ,אחים לצרה ,במצב זה התהוה עם
ישראל מתוך אחדות גמורה ,וזהו גם יחודו וסוד עוצמתו של עם ישראל.
Á Áמדוע נענשו המצרים על כך ששעבדו את ישראל ,הרי הם קיימו את גזרת
ה' בברית בין הבתרים?
שאלה זו העסיקה את גדולי הראשונים .היא נוגעת בעקרון היהודי הבסיסי של הבחירה
החופשית.
הרמב"ן (בראשית פרק טו פסוק יד) מסביר בצורה פשטנית ,שאם המצרים היו עושים באמת
רק את מה שגזר ה' לא היו נענשים ,אבל המצרים הרעו והציקו לעם ישראל יותר ממה שנגזר
עליהם [השליכו את בניהם ליאור ,גזרו מיתה על ילדי בני ישראל ,מיררו את חייהם ,העבידו
אותם בפרך ,ורצו למחות את שמם] ,ועל כך הם נענשים.
הרמב"ן מביא ביאור נוסף הנוגע יותר בשאלה הפילוסופית .כאשר אדם רוצח את רעהו ,ברור
הדבר שהיתה גזרה משמיים על אותו נרצח שייהרג .אולם אין הדבר פוטר את הרוצח מעונש,
ואין הרוצח יכול לטעון :עשיתי את גזרת הבורא .הסיבה לכך היא שהמניע לרצח לא היה
עשיית רצון ה' ,אלא מתוך סיבות אישיות של הרוצח .המצרים השתעבדו בעם ישראל לא
משום שהם צדיקים גדולים המקימים את כל אשר יאמר ה' ,אלא עשו זאת מחמת שנאתם
לבני ישראל ,ולכן הם נענשו.
הרמב"ם (בהלכות תשובה פרק ו הלכה ה) מיישב שדברי ה' בברית בין הבתרים לא נאמרו
בצורה של ציווי ,אלא בדרך סיפור ,שיהיה מי שישעבד ויענה את בני ישראל ,על כן לא היו
המצרים מצווים לעשות זאת ,אלא שהם בחרו לעשות רע ,ועל כך נענשו.
Á Áמדוע מגביהים את הכוס ומכסים המצות בשעת אמירת 'והיא שעמדה'?
ההודיה להקדוש ברוך הוא היא מעין אמירת "שירה" .שירה הנאמרת על היין ,יש בה תוספת
חשיבות .היין הוא משקה חשוב שדרך לשתותו באירועים מיוחדים .זו גם הסיבה שאמירת
הקידוש בכל שבת ומועד נאמרת על היין .הואיל ואנו מגביהים את כוס היין ,ואומרים את
השירה על היין ,אנו מכסים את המצות ,כדי "לא לבייש את הפת" .הכוונה היא שהפת בדרך
כלל חשובה יותר מהיין ,ובקטע זה שאנו נותנים ליין לתפוס מקום מרכזי יש כביכול "בושה"
לפת ,ולכן מכסים את המצות( .מטעם זה מכסים את המצות גם בשעת אמירת הקידוש).
אמנם ברור שהפת עצמה אין לה תחושת בושה ,אך פעולה זו יש בה לחנך את האדם לרגישות
לסביבתו ולזולתו .אם נתרגל להיות רגישים אפילו ל"רגשותיו" של הדומם ,על אחת כמה וכמה
שנהיה מודעים להשלכה של מעשינו על הסביבה ,וניזהר שלא לפגוע ברגשותיו של חברינו.
62
וְ ִהיא
אותה ההבטחה שנאמרה לאברהם אבינו
בֹותינּו וְ לָ נּו
ֶׁש ָע ְמ ָדה לַ ֲא ֵ
ּלֹותנּו,
ֶׁשֹּלא ֶא ָחד ִּבלְ ָבד פרעה ָע ַמד ָעלֵ ינּו לְ כַ ֵ
ּלֹותנּו
עֹומ ִדים ָעלֵ ינּו לְ כַ ֵ
ֶאּלָ א ֶׁש ְּבכָ ל ּדֹור וָ דֹור ְ
וְ ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ַמּצִ ילֵ נּו ִמּיָ ָדם:
מניח את הכוס וחוזר ומגלה את המצות.
כעת אנו חוזרים לסיפור יציאת מצרים באופן מפורט.
הסיפור המתואר להלן מבוסס על ארבעה פסוקים מפרשת כי תבוא (דברים
פרק כו פסוקים ה-ח) .פסוקים אלו מתארים באופן מפורט אך תמציתי את
האירועים שעברו על בני ישראל מאז ירידתם למצרים .הגלות ,השעבוד
והיציאה לחרות .כל פסוק מתאר שלב אחר מהגלות או הגאולה .תחילה
מובא כל פסוק בשלמותו ,ומיד לאחריו פירושי ודרשות חז"ל על כל מילה
מהפסוק .לדרשות ולפירושים מביא בעל ההגדה חיזוקים מפסוקים נוספים.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
הפסוק הראשון "ארמי אובד אבי" וכו' עוסק בירידתם של יעקב ובניו
למצרים ,ומתאר את התפתחותם במקום .בתחילת הפסוק מוזכר לבן
הארמי ,כראשון שניסה להשמיד את יעקב ובניו עוד לפני ירידתם למצרים.
על כך יש הקדמה קצרה לפני ציטוט הפסוק.
63
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
עקרון זה בא לידי ביטוי בהרבה מהמצוות ומההוראות המוסריות ביהדות .לאחר סיום פסקה
זו ,מניחים את הכוס וחוזרים ומגלים את המצות .זאת משום שאנו חוזרים לסיפור יציאת
מצרים ,ובשעת הסיפור צריכה המצה להיות מונחת לפנינו ,כפי שהסברנו קודם.
Á Áמדוע בתחילת סיפור יציאת מצרים מזכירים את מה שביקש לבן הארמי
לעשות?
ראשית ,דבר זה מהוה הוכחה לנאמר קודם שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו ,שהרי אפילו
בדור הראשון של עם ישראל ,ביקש לבן להשמידנו .וכן בא ללמדנו שכמו שלבן רצה להשמיד
את יעקב ובניו אף שלא היתה לכך כל סיבה ,כך אל לנו לחשוב שפרעה רצה להשמיד את עם
ישראל מחשש ומפחד מהיהודים ,כפי שטען פרעה ,אלא האמת היא שהשנאה ליהודים אינה
בגלל מה שהם ,אלא בגלל מה שהם מסמלים .בנוסף ,גם רדיפת לבן את יעקב היה חלק מאותה
גזרה של 400שנה שהמשיכה בגלות מצרים.
ניתן גם ללמוד מכאן ,שיש להודות לא רק על ההצלה מצרות שכבר באו עלינו ובסופו של דבר
ניצלנו מהם ,אלא גם על אותם צרות שרק חשבו לעשות לנו ,והקדוש ברוך הוא מראש הפר
את עצתם ,כדוגמת מחשבת לבן הארמי.
צֵ א ּולְ ַמד
ַמה ִּב ֵּקׁש לָ ָבן ָה ֲא ַר ִּמי
עקֹב ָא ִבינּו כשרדף אחריו כשהיה בדרכו לארץ כנען
לַ ֲעׂשֹות לְ יַ ֲ
ֶׁשּפַ ְרעֹה ֹלא ּגָ זַ ר הריגה ֶאּלָ א ַעל ַהּזְ כָ ִרים,
עקֹר ֶאת ַהּכֹל גם את הנקבות
וְ לָ ָבן ִּב ֵּקׁש לַ ֲ
מארץ ארם
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר:
ֲא ַר ִּמי א ֵֹבד
ִמצְ ַר ָיְמה,
וַ ֶּיֵרד
וַ ּיָגָ ר ָׁשם ִּב ְמ ֵתי ְמ ָעט,
וַ יְ ִהי ָׁשם לְ גֹוי ּגָ דֹול ָעצּום וָ ָרב.
לבן
רצה להשמיד ,את
ָא ִבי
יעקב ,ואחר כך
יעקב ובניו
שלא לבייש
רבי עקיבא איגר היה זהיר ומדקדק מאוד במצוות הכנסת
אורחים ,פעם ,בליל הסדר ,כשהיו ר' עקיבא ואורחיו מסובים
ומספרים ביציאת מצרים ,אירעה תקלה לאחד האורחים .ידו
נתקלה בכוס היין שעמדה לפניו ,והיין נשפך על המפה הלבנה
והנקייה.
כשראה ר' עקיבא איגר את מה שאירע ,הסיט את השלחן,
הפיל את הכוס שעמדה לפניו ואמר בקול" :דומה שאין השלחן
עומד ישר"...
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ומתחילים לבאר כל מילה בפסוק [המילים 'ארמי אובד עמי' כבר נתבארו
בפסקה הקודמת].
וַ ּיֵ ֶרד ִמצְ ַריְ ָמה
64
התבונן בדבר ,וראה
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
ָאנּוס ירד בעל כרחו ַעל ּפִ י מחמת ַה ִּדּבּור
הציווי של הקדוש ברוך הוא
65
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
וַ ּיָ גָ ר ָׁשם
ויהי שם לגוי
רבי הונא בשם בר קפרא אמר בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל
ממצרים ,שלא שינו את שמם ,ולא שינו את לשונם ,ולא אמרו לשון הרע,
ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה.
שיר השירים רבה פרשה ד
ויהי שם לגוי
וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כולם
באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה ,וישמרו
בלבם ברית אברהם יצחק ויעקב ,ולעבוד את אביהם שבשמים לבדו,
ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהן ,ושלא ילמדו לשון מצרים ,מפני דרכי
עבודת אלילים .כיצד כשהיו ישראל עובדים את אביהם שבשמים לבדו
במצרים ולא היו משנים לשונם ,היו המצרים אומרים להם למה לא
תעבדו את אלהי מצרים ויקל עבודתו מכם ,משיבים ישראל ואומרים
להם וכי שמא עזבו אברהם יצחק ויעקב אבותינו את אלהינו שבשמים
שיעזבו בניהם אחריהם אותו ,ואמרו להם המצרים לאו ,ואמרו להם
ישראל לא עזבו אבותינו את אלהינו שבשמים כן אנחנו לא נעזוב אותו.
וכשהיו שומרים ישראל את ברית אלהיהם שבשמים ומלים את בניהם
במצרים ,ואמרו להם המצרים אם לא תשמרו ולא תמולו שמא תקל
העבודה הקשה מכם ,היו ישראל משיבים ואומרים להם שמא שכחו
אבותינו את ברית אלהינו שבשמים שישכחו בניהם אחריהם ,ואמרו
להם לאו ,ואמרו להם ישראל כשם שלא שכחו אבותינו כך לא נשכח
אנחנו לעולם.
תנא דבי אליהו רבה פרק כג
גדול ועצום
רבי חייא אמר כל אחת ואחת מישראל היתה יולדת ששה בכרס אחד
שנאמר 'ותמלא הארץ אותם'.
ילקוט שמעוני פרשת שמות רמז קסב
66
ְמלַ ֵּמד ֶׁשֹּלא יָ ַרד יַ ֲעקֹב ָא ִבינּו לְ ִה ְׁש ַּת ֵּק ַע ְּב ִמצְ ַריִ ם
ֶאּלָ א לָ גּור ָׁשם.
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (בראשית מז,ד):
ֹאמרּו ֶאל ּפַ ְרעֹה לָ גּור ָּב ָא ֶרץ ָּבאנּו ּכִ י ֵאין ִמ ְר ֶעה
וַ ּי ְ
לַ ּצֹאן ֲא ֶׁשר לַ ֲע ָב ֶדיָךּ ,כִ י כָ ֵבד ָה ָר ָעב ְּב ֶא ֶרץ ּכְ נָ ַען,
וְ ַע ָּתה יֵ ְׁשבּו נָ א ֲע ָב ֶדיָך ְּב ֶא ֶרץ ּג ֶֹׁשן:
ִּב ְמ ֵתי ְמ ָעט
אנשים מועטים
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (דברים י,כב):
בֹותיָך ִמצְ ָריְ ָמה
ְּב ִׁש ְב ִעים נֶ פֶ ׁש יָ ְרדּו ֲא ֶ
ֹלהיָך ּכְ כֹוכְ ֵבי ַה ָּׁש ַמיִ ם לָ רֹוב.
וְ ַע ָּתה ָׂש ְמָך יְ יָ ֱא ֶ
וַ יְ ִהי ָׁשם לְ גֹוי
לעם
ְמלַ ֵּמד ֶׁש ָהיּו יִ ְׂש ָר ֵאל ְמצֻ ּיָ נִ ים ניכרים ָׁשם
שלא התערבו והתבוללו עם העם המצרי ,אלא שמרו על ייחודיות עצמית,
בלבושם ,בשפתם ,בשמותיהם ואף גרו בנפרד ,ובכך היו ליחידה לאומית
נפרדת.
ּגָ דֹול
בכמות
ָעצּום
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
בכוח
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות א ,ז):
ׂש ָר ֵאל ּפָ רּו היו בהריון ולא הפילו
ְּובנֵ י יִ ְ
ׁש ְרצּו ילדו הרבה בבת אחת וַ ּיִ ְרּבּו הילדים גדלו ונהפכו להיות עם רב
וַ ּיִ ְ
וַ ּיַ ַעצְ מּו בכוח ,מלשון עוצמה ִּב ְמאֹד ְמאֹד
וַ ִּת ָּמלֵ א ָה ָא ֶרץ א ָֹתם.
67
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
68
וָ ָרב
כצמח השדה נתתיך
ניתן להסביר את הסיבה שעם ישראל נמשל לצמח השדה על פי הסיפור
הבא.
מעשה בבחור שבה להתיעץ עם אביו .יש בידו סכום כסף ,ומציעים לפניו
כמה שדות לקנותן .אבל אין הוא מבין בחיטים ,ואינו יודע איזו שדה לקנות.
ביקש האב" :תאר בפני את הקמה המבשילה".
אמר הבן" :בשדה אחת מגיעה הקמה לגובה איש ,גבוהה וזקופה ומשמחת
עין .בשדה האחרת שפלה היא וכפופה ,מעוררת רחמים".
אמר האב" :דע לך ,בני ,שהקמה הכפופה כורעת תחת נטל גרעיניה ,שהם
גדולים ,בשלים וכבדים ,תבואה מעולה היא .ואילו הקמה הזקופה ריקנית
היא ושדופה ,לפיכך מרימה היא ראש ואינה נכפפת".
כך עם ישראל על אף שהם מלאים בחכמה ומעשים טובים אין הם מתגאים
בכך".
בספר אבודרהם נותן הסבר נוסף וכך כותב" :מה צמח השדה -כל זמן
שגוזזים אותו צומח יותר ,כך ישראל – כל מה שהיו מענין אותם – פרים
ורבים.
בדמיך חיי
בני יעקב מלו את בניהם ואת בני בניהם והנחילם לחק עולם ,עד שעמד
פרעה הרשע וגזר גזירות קשות ומנע להם ברית מילה ,וביום שיצאו ישראל
ממצרים נימולו כל העם מקטון ועד גדול ,שנאמר 'כי מולים היו' (יהושע ה,
ה) ,והיו ישראל לוקחים דם ברית מילה ונותנים על משקוף בתיהם דם ברית
מילה ודם פסח ונתמלא רחמים על ישראל ,שנאמר 'ואעבור עליך ואראך
מתבוססת בדמיך'' ,בדמך' לא כתיב אלא 'בדמיך' ,בשני דמים דם ברית מילה
ודם פסח.
'ואומר לך בדמיך חיי' ,רבי אליעזר אומר וכי מה ראה הכתוב שני פעמים
בדמיך חיי ,אלא אמר הקדוש ברוך הוא בזכות דם ברית מילה ובזכות דם
פסח נגאלו ממצרים ובזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח אתם עתידים
להיגאל בסוף מלכות רביעי.
פרקי דרבי אליעזר פרק כח
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
הולך ומתרבה
ּכְ ָמה ֱׁשּנֶ ֱא ַמר (יחזקאל טז ,ז-ו):
ְר ָב ָבה
עשרות אלפי התינוקות שנולדו ,נמשלו -
ּכְ צֶ ַמח ַה ָּׂש ֶדה
נְ ַת ִּתיְך
שגדלים מאליהם בלי צער ועמל
הקדוש ברוך הוא את עם ישראל,
וַ ִּת ְר ִּבי וַ ִּתגְ ְּדלִ י
וכך גדל והתרבה עם ישראל ,ונמשלו לתינוקת שנהפכה לנערה
בֹואי ַּב ֲע ִדי ֲע ָדיִ ים
וַ ָּת ִ
המתחילה להתקשט במיני תכשיטים
ּוׂש ָע ֵרְך צִ ֵּמ ַח
ָׁש ַדיִ ם נָ כֹנּו ְ
ומתבגרת ומגיע זמנה להיכנס לחופה .והנמשל הוא שבני ישראל הגיעו
למצרים כמשפחה קטנה שנהפכה לעם רב ,והגיע זמנם לצאת ממצרים
ולהפוך להיות אומה עצמאית
וְ ַא ְּת ֵערֹם וְ ֶע ְריָ ה
אבל ישראל היו ערומים ממצות ולא היתה להם מצוה שבזכותה יגאלו .ולכן
נתן הקדוש ברוך הוא לישראל שתי מצוות ,קרבן פסח וברית מילה
וָ ֶא ֱעבֹר ָעלַ יִ ְך
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
וכאשר הקדוש ברוך הוא עבר בארץ מצרים במכת בכורות
ּבֹוס ֶסת ְּב ָד ָמיִ ְך
וָ ֶא ְר ֵאְך ִמ ְת ֶ
ראה הקדוש ברוך הוא את ישראל מתגוללים בדם של קרבן הפסח ודם
המילה ,ובזכות שעסקו במצוות אלו
ְּב ָד ַמיְִך ֲחיִי
בזכות דם פסח ,תחיי ותגאלי,
וָ א ַֹמר לָ ְך
וָ א ַֹמר לָ ְך הקדוש ברוך הוא ְּב ָד ַמיִ ְך ֲחיִ י
בזכות דם מילה תחיי ותגאלי:
א
הקדוש ברוך הו
69
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
הפסוק השני הנדרש עכשיו מתאר כיצד החלו בהדרגה הצרות והשעבוד
במצרים.
הבה נתחכמה לו
בשעה שאמר הבה נתחכמה לו קבץ פרעה את כל ישראל ואמר להם בבקשה
מכם עשו עמי היום בטובה ,היינו דכתיב 'בפרך' -בפה רך ,נטל סל ומגרפה
וכל מי שהיה רואה פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ,היה עושה .מיד
וַ ּיָ ֵרעּו א ָֹתנּו ַה ִּמצְ ִרים
וַ יְ ַעּנּונּו וַ ּיִ ְּתנּו ָעלֵ ינּו ֲעב ָֹדה ָק ָׁשה.
הלכו ישראל בזריזות ועשו אומנות עמו כל היום לפי כחן לפי שהיו בעלי כח
וגבורים ,כיון שהחשיך העמיד עליהן נוגשים ואמרו להם חשבו את הלבנים.
וביאור הפסוק הוא כך:
של מצרים על שוטרים של ישראל .היו באין הנוגשים ומונים את הלבנים
וַ ּיָ ֵרעּו א ָֹתנּו
מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום ,מינה נוגשים
ונמצאו חסרות היו השוטרים מוכים על יתר העם ולא היו מוסרים אותם ביד
הנוגשים והיו אומרים מוטב לנו ללקות ואל יכשלו יתר העם .לפיכך כשאמר
המקום אספה לי שבעים איש ,אמר משה רבונו של עולם איני יודע מי ראוי
ומי אינו ראוי .אמר ליה אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו אותם שמסרו
עצמם ללקות עליהם במצרים הם יבואו ויטלו בגדולה הזו .מכאן אתה למד
כל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה.
ילקוט שמעוני תורה פרשת שמות רמז קסג
חשבו עלינו דברים רעים
ַה ִּמצְ ִרים
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות א ,י):
ָה ָבה נִ ְת ַחּכְ ָמה לֹו נחפש עצה כיצד לעצור את הריבוי הטבעי שלו
ּפֶ ן יִ ְר ֶּבה וְ ָהיָ ה ּכִ י ִת ְק ֶראנָ ה ִמלְ ָח ָמה
נֹוסף ּגַ ם הּוא ַעל ׂשֹנְ ֵאינּו
וְ ַ
וְ נִ לְ ַחם ָּבנּו וְ ָעלָ ה ִמן ָה ָא ֶרץ.
וַ ּיְ ַעּנּונּו
ציערו ועינו אותנו
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות א ,יא):
ׂש ֵרי ִמ ִּסים כדי שכאשר לא יוכלו לשלם את המס ייקחו
וַ ּיָ ִׂשימּו ָעלָ יו ָ
אותם לעבודת המלך
ֹלתם
לְ ַמ ַען ַעּנֹתֹו ְּב ִס ְב ָ
וַ ּיִ ֶבן ולבנות ָע ֵרי ִמ ְסּכְ נֹות מחסנים לְ פַ ְרעֹה
ֶאת ּפִ תֹם וְ ֶאת ַר ַע ְמ ֵסס.
לענות אותם בסחיבת משאות כבדים
70
71
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמה היתה בדיוק העבודה הקשה ,עבודת הפרך במצרים?
חז"ל מספרים לנו שמלבד העבודה הקשה המשברת את הגוף שהעבידו אותם המצרים ,היו
בני ישראל הפקר לכל ,כך שכל מצרי יכול היה להעביד את היהודי בכל עבודה שהיה חפץ.
מלבד זאת המצרים היו דואגים שכל אחד יעבוד בעבודה שהוא הכי לא אוהב ,ולכן העבידו את
הגברים בעבודות של נשים ואת הנשים בעבודות של גברים .כמו כן כל דבר שהיו בונים היה
נהרס אחר כך ,כדי לשבור את רוחו של עם ישראל.
Á Áמה היתה נקודת המשבר שגרמה לבני ישראל לצעוק ולזעוק לקדוש
ברוך הוא?
המדרש (שמות רבה א ,מא) מספר שמלך מצרים חלה במחלת הצרעת ,ואמרו לו חכמי מצרים
שתהיה לו רפואה רק אם ישחט מאה וחמישים מילדי ישראל בבוקר ומאה וחמישים בערב,
וירחץ בדמם פעמים ביום ,וכיון ששמעו ישראל גזירה קשה זו התחילו מתאנחים ומקוננים.
ונצעק אל ה'
כשהיו ישראל מלין את בניהם במצרים היו המצרים אומרים להם
למה אתם מלין את בניכם והלא לאחר שעה יהא משליכים אותו
בנהר ,ואומרים להם ישראל אנחנו נמול אותם ואחר כך עשו להם
כרצונכם .וכשהיו ישראל עושים שבעת ימי המשתה (לחתן וכלה)
היו המצרים אומרים להם למה אתם עושים שבעת ימי משתה
והלא לאחר שעה מוציאים אותו לעינוי ,ואמרו להם ישראל אנחנו
נעשה שבעת ימי משתה ואחר כך עשו לנו כרצונכם ,המת ימות,
והנהרג יהרג ,והבא בחיים יחיה.
תנא דבי אליהו רבה פרק כג
72
וַ ּיִ ְּתנּו ָעלֵ ינּו ֲעב ָֹדה ָק ָׁשה
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות א ,יג):
וַ ּיַ ֲע ִבדּו ִמצְ ַריִ ם
ׂש ָר ֵאל ְּבפָ ֶרְך עבודה קשה המשברת את הגוף
ֶאת ְּבנֵ י יִ ְ
כעת נדרש הפסוק השלישי המתאר את נקודת המפנה שהביאה בסופו של
דבר לגאולה ,עם ישראל התעורר להתפלל ולזעוק לבורא עולם מתוך קושי
השעבוד.
ֹלהי ֲאב ֵֹתינּו
וַ ּנִ צְ ַעק ֶאל יְ יָ ֱא ֵ
וַ ּיִ ְׁש ַמע יְ יָ ֶאת קֹלֵ נּו וַ ּיַ ְרא ֶאת ָענְ יֵ נּו
וְ ֶאת ֲע ָמלֵ נּו וְ ֶאת לַ ֲחצֵ נּו.
וזה ביאור הפסוק:
וַ ּנִ צְ ַעק
בתפילה
ֹלהי ֲאב ֵֹתינּו
ֶאל יְ יָ ֱא ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות ב ,כג):
וַ יְ ִהי ַבּיָ ִמים ָה ַר ִּבים ָה ֵהם וַ ּיָ ָמת ֶמלֶ ְך ִמצְ ַריִ ם
וַ ּיֵ ָאנְ חּו ְבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ִמן ָה ֲעב ָֹדה
ֹלהים
וַ ּיִ זְ ָעקּו וַ ַּת ַעל ַׁשוְ ָע ָתם ועלתה תפילתם ֶאל ָה ֱא ִ
עב ָֹדה מגודל צער שעבוד העבודה
ִמן ָה ֲ
73
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áכיצד גילו המצרים את התינוקות שנולדו לישראל?
המדרש (שיר השירים רבה ב ,טו) מספר שבנות ישראל היו יולדות ומחביאות את הילדים
במחילות מתחת לביתן ,וכשבאו המצרים לחפש את הילד שנולד היו מביאים לשם תינוקות
שלהם ,היו גורמים להם לבכות ,ובכי זה היה מעורר גם את ילדי ישראל לבכות ,וכך גילו אותם.
Á Áמה היה קורה ליהודי שלא היה מסיים את מכסת הלבנים שהיה צריך
לעשות?
המדרש (תנא דבי אליהו רבה פרק ז) מספר שהמצרים גזרו ואיימו על היהודים שמי שלא
יגמור את מכסת הלבנים שהיה צריך לעשות יכניסו אותו לכותל במקום הלבנים שלא עשה.
וַ ּיִ ְׁש ַמע יְ יָ ֶאת קֹלֵ נּו
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות ב ,כד):
ֹלהים ֶאת נַ ֲא ָק ָתם צעקתם
וַ ּיִ ְׁש ַמע ֱא ִ
ֹלהים ֶאת ְּב ִריתֹו להציל את עם ישראל ולתת להם את הארץ,
וַ ּיִ זְ ּכֹר ֱא ִ
אשר כרת
ֶאת עם ַא ְב ָר ָהם ֶאת עם יִ צְ ָחק וְ ֶאת ועם יַ ֲעקֹב:
וַ ּיַ ְרא ֶאת ָענְ יֵ נּו
זֹו ּפְ ִריׁשּות ֶּד ֶרְך ֶא ֶרץ
כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו
רבי שילא אומר כל הילדים שהשליכו המצרים ליאור לא מתו אלא
היאור היה מפליט אותם למדבר מצרים ,והיה הקדוש ברוך הוא
מביא סלע בפי כל אחד ואחד וסלע בצדו והסלע שהיה בפיו היה
מיניק אותם ומסיך אותם שמן כחיה שהיא מסכת את בנה ,שנאמר
'ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור' (דברים לב ,יג).
פרקי דרבי אליעזר פרק מא
וכל הבת תחיון
'וכל הבת תחיון' ,מה צורך לפרעה לקיים הנקבות ,אלא כך היו
אומרים נמית הזכרים ונקח הנקבות לנשים ,לפי שהיו המצרים
שטופים בזמה.
שמות רבה פרשת שמות פרשה א
הופרשו ממנהג העולם ,שלא נתנו להם להיות
עם נשותיהם,
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות ה ,כה):
ֹלהים התבונן בקשי השעבוד שעינו ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל
וַ ּיַ ְרא ֱא ִ
ֹלהים גם את העינוי שרק אלוקים יודע ,כלומר הדברים שבסתר ,שלא
וַ ּיֵ ַדע ֱא ִ
יכלו להיות עם נשותיהם.
וְ ֶאת ֲע ָמלֵ נו
ּ
ֵאּלּו ַה ָּבנִ ים
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות א ,כב):
ּכָ ל ַה ֵּבן ַהּיִ ּלֹוד ַהיְ א ָֹרה לנהר ַּת ְׁשלִ יכֻ הּו
וְ כָ ל ַה ַּבת ְּת ַחּיּון.
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
שאדם עמל לגדל אותם ,והמצרים גזרו להרוג אותם,
וְ ֶאת לַ ֲחצֵ נּו
זֶ ה ַה ְּד ַחק
74
העינוי שעשו לנו
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
שהיו מכים דוחקים ולוחצים את ישראל לסיים את העבודה שהוקצבה
לאותו היום,
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות ג ,ט):
ֹלחצִ ים א ָֹתם:
וְ גַ ם ָר ִא ִיתי ֶאת ַהּלַ ַחץ ֲא ֶׁשר ִמצְ ַריִ ם ֲ
75
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
כעת מובא הפסוק הרביעי שעוסק בשלב הגאולה ומתאר את הניסים שהיו
ביציאת מצרים.
ויוציאנו ה' ממצרים
[לפני יציאת מצרים] היו מצרים אומרים אם אנו מרגישים בהן
(בבני ישראל שיוצאים ממצרים) אין אנו מניחים אותן ,ולא עוד
אלא אנו נוטלים סייפות וחרבות ואנו הורגים אותן ,אמר הקדוש
ברוך הוא הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא
וימחה.
ילקוט שמעוני תורה פרשת האזינו רמז תתקמח
מכת בכורות
בשעה ששלח הקדוש ברוך הוא מכת בכורות ,אמר לו (משה רבינו
לפרעה) "בחצות הלילה ומת כל בכור" .נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם,
ואמרו להם כל מה שאמר משה הביא עליהם ,אין אתם מבקשים שנחיה.
בואו והוציאו את העברים האלה מבינינו ,ואם לאו אנו מתים .השיבו להם
ואמרו ,אפילו כל המצרים מתים אינם יוצאים מכאן .מה עשו נכנסו כל
הבכורות אצל פרעה והיו מצוחים לפרעה ,ואומרים בבקשה ממך ,הוצא
את העם הזה ,שבשבילם רעה תבא עלינו ועליך .אמר לעבדיו צאו וקפחו
שוקיהם של אלו ,מה עשו הבכורות ,מיד יצאו ,ונטל כל אחד חרבו והרג
את אביו.
ילקוט שמעוני תהלים רמז תתפג
וַ ּיֹוצִ ֵיאנּו יְ יָ ִמ ִּמצְ ַריִ ם ְּביָ ד ֲחזָ ָקה ִּובזְ ר ַֹע
נְ טּויָ ה ְּובמ ָֹרא גָ דֹל ְּובאֹתֹות ְּובמֹפְ ִתים.
בפסוק זה מוזכרים כמה ביטויים המרמזים למכות ולניסים שהיו במצרים.
וזה ביאור הפסוק:
וַ ּיֹוצִ ֵיאנּו יְ יָ ִמ ִּמצְ ַריִ ם
ֹלא ַעל יְ ֵדי ַמלְ ָאְך
ׂש ָרף מלאך בדרגה גבוה יותר
וְ ֹלא ַעל יְ ֵדי ָ
יח מלאך מיוחד השומר על ישראל
וְ ֹלא ַעל יְ ֵדי ָׁשלִ ַ
ֶאּלָ א ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ִּבכְ בֹודֹו ְּוב ַעצְ מֹו
מפני חשיבותם של ישראל לפני הקדוש ברוך הוא,
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות יב ,יב):
וְ ָע ַב ְר ִּתי ְב ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם ַּבּלַ יְ לָ ה ַהּזֶ ה
וְ ִהּכֵ ִיתי כָ ל ְּבכֹור ְּב ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם ֵמ ָא ָדם וְ ַעד ְּב ֵה ָמה
ֹלהי ִמצְ ַריִ ם ֶא ֱע ֶׂשה ְׁשפָ ִטים ֲאנִ י יְ יָ .
ְּובכָ ל ֱא ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
יש בפסוק זה ארבע לשונות המתייחסות ישירות לקדוש ברוך הוא ומזה דורשים
וְ ָע ַב ְר ִּתי ְב ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם ַּבּלַ יְ לָ ה ַהּזֶ ה -
ֲאנִ י וְ ֹלא ַמלְ ָאְך.
וְ ִהּכֵ ִיתי כָ ל ְּבכֹור ְּב ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם -
ֲאנִ י וְ ֹלא ָׂש ָרף.
76
77
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ֹלהי ִמצְ ַריִ ם ֶא ֱע ֶׂשה ְׁשפָ ִטים -
ְובכָ ל ֱא ֵ
ֲאנִ י וְ ֹלא ַה ָּׁשלִ ַיח.
וכן באלהיהן עשה ה' שפטים
כיון שנגף אותם במכת בכורות מה עשו נטלו בניהם והטמינום בבתי
עבודת כוכבים שלהם ... ,מי גרם להם שיהיו לוקים כל מכה ומכה על
שהיו בוטחים בעבודת כוכבים שלהם ,מה עשה הקדוש ברוך הוא הכה
את אלהיהם עמהם ,מי שהיה של עץ היה נרקב ,של אבן היה נמס ,של
כסף ושל זהב ושל נחושת התיכן כשם שהיו מתחלתן.
שמות רבה פרשת בא פרשה טו
פרעה מחפש את משה רבינו
[בשעת מכת בכורות] היה פרעה הולך בלילה ומסבב בכל שוק ושוק
ואומר היכן הוא משה והיכן הוא דר .והיו בניהם של ישראל משחקים בו
ואומרים לו פרעה להיכן אתה הולך והוא אומר להם למשה אני מבקש.
והם אומרים כאן הוא דר ומשחקים בו עד שעמד עליו .אמר קומו צאו
מתוך עמי אמר לו משה וכי גנבים אנו ,הקדוש ברוך הוא אמר לנו לא
תצאו איש מפתח ביתו עד בקר .אמר לו בבקשה ממך קומו צאו .אמר
לו משה למה אתה מטריח הרבה .אמר לו שאני בכור ומתירא אני שמא
אמות .אמר לו משה אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן (לטביעה בים
סוף).
ֲאנִ י יְ יָ -
ֲאנִ י הּוא וְ ֹלא ַא ֵחר.
עדות המזרח נוהגים להוסיף פסקה זו:
ּבֹותינּו זִ כְ רֹונָ ם לִ ְב ָרכָ הּ .כְ ֶׁשּיָ ַרד ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ַעל ַה ִּמצְ ִרּיִ ים
ָא ְמרּו ַר ֵ
ְּב ִמצְ ַריִ ם ,יָ ְרדּו ִעּמֹו ִּת ְׁש ַעת ֲאלָ פִ ים ְר ָבבֹותֵ .מ ֶהם ַמלְ ֲאכֵ י ֵאׁשֵּ .ומ ֶהם
יעֵּ .ומ ֶהם ַמלְ ֲאכֵ י ֶר ֶתתֵּ .ומ ֶהם ַמלְ ֲאכֵ י
ַמלְ ֲאכֵ י ָב ָרדֵּ .ומ ֶהם ַמלְ ֲאכֵ י זִ ַ
אֹותםָ .א ְמרּו לְ פָ נָ יו
רֹואה ָ
אֹוחזֶ ת לְ ִמי ֶׁשהּוא ֶ
ַחלְ ָחלָ ה .וְ ֶר ֶתת וְ ַחלְ ָחלָ ה ֶ
יֹורד לַ ִּמלְ ָח ָמה ָׂש ָריו
ִרּבֹונֹו ֶׁשל עֹולָ ם .וַ ֲהֹלא ֶמלֶ ְך ָּב ָׂשר וָ ָדםּ ,כְ ֶׁשהּוא ֵ
וַ ֲע ָב ָדיו ַמ ִּקיפִ ין ִּבכְ בֹודֹו .וְ ַא ָּתה ֶמלֶ ְך ַמלְ כֵ י ַה ְּמלָ כִ ים ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך
הּוא ַּדּיָ ן ָעלֵ ינּוֶׁ .ש ֲאנַ ְחנּו ֲע ָב ֶדיָך .וְ ֵהם ְּבנֵ י ְּב ִר ֶיתָך .נֵ ֵרד וְ נַ ֲע ֶׂשה ִע ָּמם
ִמלְ ָח ָמהָ .א ַמר לָ ֶהםֵ .אין ַּד ְע ִּתי ִמ ְת ָק ֶר ֶרת ַעד ֶׁש ֵא ֵרד ֲאנִ י ְב ַעצְ ִמי.
בֹודיֲ .אנִ י ִּבגְ ֻדּלָ ִתיֲ ,אנִ י ִּב ְק ֻד ָּׁש ִתיֲ .אנִ י יְ יָ ֲ .אנִ י הּוא וְ ֹלא ַא ֵחר:
ֲאנִ י ִּבכְ ִ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ְּביָ ד ֲחזָ ָקה
זֹו ַה ֶּד ֶבר
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות ט ,ג):
ִהּנֵ ה יַ ד יְ יָ הֹויָ ה ְּב ִמ ְקנְ ָך ֲא ֶׁשר ַּב ָּׂש ֶדה
ּסּוסים ַּב ֲחמ ִֹרים ַּבּגְ ַמּלִ ים ַּב ָּב ָקר ַּובּצֹאן
ַּב ִ
ֶּד ֶבר ּכָ ֵבד ְמאֹד.
מגפת המוות שבאה על מצרים ומנין יודעים שלשון 'יד' מרמזת על דבר
ילקוט שמעוני תורה פרשת בא רמז רח
78
79
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמהי מכת החרב שבאה על מצרים?
הכוונה למכה האחרונה ,מכת בכורות ,שבה מתו כל בכורי מצרים .לפי המסופר במדרש (ילקוט
שמעוני שמות רמז קפו) כאשר שמעו בכורי מצרים על מכת בכורות שעתידה לבוא עליהם,
באו אל פרעה וביקשו ממנו שישלח מיד את בני ישראל ,כדי שלא ימותו .כאשר סירב לעשות
זאת ,החלו למרוד ,לקחו חרבות ,ולחמו המצרים אלו באלו ,ונהרגו מהם הרבה.
טכסיסי מלחמה
הקדוש ברוך הוא בא על מצרים בטכסיס של מלכים ,בתחילה סכר אמת
המים שלהן שנאמר 'ויהפוך לדם יאוריהם' (תהילים עח ,מד) ,לא חזרו הביא
עליהם קולנים (בעלי קול) אלו הצפרדעים .לא חזרו הביא עליהם החצים
אלו הכנים שהיו נכנסים בגופם של מצרים כחץ הזה ,לא חזרו השליך עליהם
אבני בליסטרא זה הברד .אחר כך גירה בהן אוכלוסין הרבה זה ארבה .ואחר
כך נתנם בבית האסורים זה החשך .לא חזרו הרג כל הגדולים שבהם שנאמר
'וה' הכה כל בכור' (שמות יב ,כט).
לפי מה שחשבו המצרים את ישראל הביא הקדוש ברוך הוא עליהם .הם
חשבו שיהיו שואבים מימיהם ,לכך ויהפוך לדם יאוריהם .הם חשבו שיהיו
טוענים פרגמטיהם (סוחבים להם את הסחורה) ,שלטו עליהם צפרדעים
והיו משרפים אותם ,הם חשבו שיהיו עושים בארץ (מנקים את הרחובות),
הרחישה הארץ כנים .הם חשבו טוענים (שומרים) את בניהם כפדגוג
(שמרטף) הזה ,שלח בהם אריות וזאבים ודובים .היה לו למצרי עשרה בנים
ואמר לישראל שיוליכם לשוק ,והיה הארי בא ונוטל אחד ,והזאב אחד ,והדוב
אחד ,והנמר אחד ,והיה נכנס אצל המצרי לבדו ,ומצרי אומר לו היכן הם בני,
אומר לו ישראל שב ואני אעשה לך חשבון ,נטל הארי אחד וכך וכך עד שנתן
לו חשבון .הם חושבים לגזול את מקניהם ,ושלח בהם את הדבר וימת כל
מקנה מצרים .הם חשבו שיהיו בלנים (במרחץ) ,הביא עליהם את השחין
(ולא יכלו להתרחץ) ,הם חשבו לסקול אותם באבנים ,הביא עליהם את
הברד .הם חשבו שיהיו כורמיהם ,הביא עליהם הארבה ואכל אילנותיהם .הם
חשבו לאסור אותם בבית האסורים ,הביא עליהם חשך שנאמר 'לא ראו איש
את אחיו' (שמות י ,כג) ,הם חשבו להרוג אותם ,והקב"ה הרג את בכוריהם.
ִּובזְ ר ַֹע נְ טּויָ ה
זֹו ַה ֶח ֶרב
מכת המוות שבאה על מצרים .ומנין יודעים שלשון נטויה מרמזת
על מכת חרב?
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (דברי הימים א' כא ,טז):
רּוׁשלָ יִ ם.
וְ ַח ְרּבֹו ְׁשלּופָ ה ְּביָ דֹו נְ טּויָ ה ַעל יְ ָ
ְּובמ ָֹרא
ראית דבר
גָ דֹל
זֹו ּגִ ּלּוי ְׁשכִ ינָ ה
התגלות מלכותו של הקב"ה ושלטונו על כל מערכות הטבע,
ומנין יודעים שלשון מורא גדול מרמזת על גילוי שכינה?
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (דברים ד ,לד):
ֹלהים וכי עשה פעם שום אלוה דבר כזה
אֹו ֲהּנִ ָּסה ֱא ִ
לָ בֹוא לָ ַּק ַחת לֹו ּגֹוי ִמ ֶּק ֶרב ּגֹוי אומה שלמה מתוך עם אחר
ְּב ַמּסֹת בדרך נסיון והוכחה שהוא השולט על הכל ,וכמו שמשה אמר לפרעה :תבקש
ותראה שזה יתקיים
ְּבאֹתֹת
ּובמֹופְ ִתים המכות שהביא על מצרים שהיו בדרך פלא
ְ
ּוב ִמלְ ָח ָמה עם מצרים בים סוף
ְ
רֹוע נְ טּויָ ה
ְּוביָ ד ֲחזָ ָקה ִּובזְ ַ
ְּוב ָ
מֹור ִאים ראיית דברים ּגְ דֹלִ ים
ֹלהיכֶ ם ְּב ִמצְ ַריִ ם לְ ֵעינֶ יָך.
ּכְ כֹל ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה לָ כֶ ם יְ יָ ֱא ֵ
ניסים המהווים סימן שה' הוא השליט
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ילקוט שמעוני פרשת וארא רמז קפב
80
81
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
82
Á Áמדוע נעשו הניסים באמצעות המטה?
דבר זה ממחיש שכל הניסים שעשה משה היו ע"י בורא עולם ,שנתן למשה את המטה
שבאמצעותו נעשו הניסים.
Á Áמה הסיבה שבמילה 'מופתים' הוזכרה רק מכת דם ולא שאר המכות ,ועוד
שכתוב מופתים בלשון רבים?
ראשית מכת הדם היתה המכה הראשונה שבאה על המצרים ,ועוד שבמכת הדם נעשו כמה
ניסים ,גם שכל המים נהפכו לדם ,וכשהיה יהודי לוקח מהיאור ,היה הדם נהפך בחזרה למים ,ולכן
שייך לכנות את המכה מופתים בלשון רבים ,כמו כן משה הוכיח לישראל שנשלח ע"י הקדוש ברוך
הוא בכך שלקח מימי היאור וכששפכם לארץ נהפכו לדם ,כלומר הדם שימש גם כסימן וגם כמכה.
Á Áמה הסיבה שמטיפים מהיין כשמזכירים המכות?
יש בכך רמז שבכל מכה ומכה התמעטו המצרים עוד ועוד .רמז נוסף הוא שכל המכות שאנו
מזכירים יבואו על שונאינו ולא עלינו ,ולכן אנו שופכים בכל פעם שמזכירים מכה מעט מהכוס
שלפנינו.
Á Áמדוע הקב"ה הביא על מצרים עשר מכות ולא מכה אחת חזקה?
פרעה כפר במציאות ה' הבורא ,ובכוחו ושליטתו בעולם .בתחילה ,כאשר הגיעו משה ואהרן
בשליחותו של ה' ואמרו לפרעה" :כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי" (שמות ה ,א) ,השיב
פרעה" :מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח".
לכן היה צריך ללמד את פרעה ואת כל שאר הספקנים מי הוא בורא העולם ,המקיים והמהווה
את כל הבריאה בכל רגע ורגע ,משגיח ושולט על הכל ,ומשנה את חוקי הטבע כפי רצונו .כדי
שמסר זה ייקלט היטב בלא להשאיר שום מקום לטעות או ספק ,הראה הקב"ה את כוחו ושלטונו
באמצעות עשרת המכות שלב אחרי שלב ,כך שיהיה להם זמן להתבונן בדברים ולהפנים אותם.
היה צורך לנפץ את כל הדעות הקדומות שהיו למצרים ביחס לעולם ובוראו ,ולשנות באופן זמני
את חוקי הטבע ,כדי שכולם יבינו שקיים כוח עליון המפעיל את חוקי הטבע כרצונו.
עשר המכות שרתו מטרה זו בהחלט .רבינו ישראל יעקב קנייבסקי זצ"ל מביא בספרו "חיי עולם"
כמה דוגמאות :במכת דם ראו שה' שליט גם על המים כשהכה את כל מימיהם ובמיוחד את היאור,
האליל של מצרים .במכת צפרדע הם ראו שה' הוא שליט גם על השרצים וחיות המים .במכת
כינים הראה ה' שהוא שליט גם על העפר והאדמה( ,בכך שהפך את כל העפר לכינים) .במכת
ערוב הם ראו שה' שליט על כל החיות .במכת דבר הראה ה' שהוא שליט על חיי בעלי החיים,
ברצונו הם חיים וברצונו הם מתים (שהרי כל מקנה מצרים מתו ,לעומת זאת ממקנה ישראל לא
מת אחד) .במכת שחין הם חוו על בשרם שבידו של ה' בריאותו של האדם ותחלואיו (המצרים
לקו בשחין ואילו בבני ישראל השחין לא פגע כלל ,אף שטבעו להיות מחלה מדבקת מאוד).
במכת ברד הראה ה' שהוא השליט על מזג האוויר ,ובידו להביא מטר היכן שהוא חפץ ,להופכו
לחתיכות ברד ענקיות ,ואפילו האש (המתלקחת בתוך הברד) והמים יכולים להיות ביחד כאשר
הקב"ה חפץ בכך .במכת ארבה ראו שה' הוא השליט על הרוח ,כי הארבה בא למצרים על ידי הרוח.
במכת חושך נוכחו לדעת שה' הוא המאיר לעולם .במכת בכורות הוכיח ה' שהוא השליט על חיי
האדם ,בכורות מצרים מתו כולם בשעה אחת ,לעומת זאת בבכורי ישראל לא מת אפילו אחד.
ְּובאֹתֹות
ובדבר שנעשו בו הניסים
זֶ ה ַה ַּמ ֶּטה
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (שמות ד ,יז):
וְ ֶאת ַה ַּמ ֶּטה ַהּזֶ ה ִּת ַּקח ְּביָ ֶדָך
ֲא ֶׁשר ַּת ֲע ֶׂשה ּבֹו ֶאת ָהאֹתֹות.
שבאמצעותו עשה משה רבינו את הניסים
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
ְּובמֹפְ ִתים
זֶ ה מכת ַה ָּדם,
ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (יואל ג ,ג):
וְ נָ ַת ִּתי מֹופְ ִתים מכות על הגויים במלחמת גוג ומגוג
ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ,
ומנין יודעים שלשון מופתים מרמז על מכת הדם
נוהגים להטיף מעט יין מהכוס (יש הנוהגים ע"י האצבע ויש הנוהגים
להטות הכוס מעט) שלוש פעמים כשאומרים "דם ואש ותימרות
עשן".
ָּדם רב ישפך בארץ וָ ֵאׁש
וְ ִת ְמרֹות ָע ָׁשן ועמוד עשן יעלה למעלה:
תרד מהשמים ותשרוף אותם
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
כעת מובא מדרש נוסף המראה כיצד בפסוק "ויוציאנו ה' ממצרים" וכו',
מרומזים עשרת המכות.
ָּד ָבר ַא ֵחר
מדרש נוסף
ְּביָ ד ֲחזָ ָקה
רֹוע נְ טּויָ ה שתי מילים אלו מרמזות ע ל
ִּובזְ ַ
מֹורא ּגָ דֹול שתי מילים אלו מרמזות ע ל
ְּוב ָ
ּובאֹתֹות נאמר בלשון רבים ולכן מרמז ע ל
ְ
ּובמֹופְ ִתים נאמר בלשון רבים ולכן מרמז ע ל
ְ
שתי מילים אלו מרמזות על
ְׁש ַּתיִ ם ממכות מצרים.
ְׁש ַּתיִ ם נוספות.
ְׁש ַּתיִ ם.
ְׁש ַּתיִ ם.
ְׁש ַּתיִ ם.
83
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ֵאּלּו ֶע ֶׂשר ַמּכֹות
ֶׁש ֵה ִביא ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא
ַעל ַה ִּמצְ ִרים ְּב ִמצְ ַריִ ם.
:
וְ ֵאלּו ֵהן
שמות עשר המכות
נוהגים להטיף מעט יין מהכוס בכל מכה ומכה שמזכירים.
ָּדם
ָערֹוב
כל המים שבארץ מצרים נהפכו
לדם ,ולא היה להם מה לשתות.
מצרים התמלאה בכל מיני חיות
טרף ,כגון אריות נמרים דובים
זאבים ונשרים ,והיו נכנסים לבתים,
ונשכו והרגו בהם.
היאור שרץ צפרדעים ,הם עלו
ובאו לבתיהם ,נכנסו לתוך מאכלם,
נכנסו בתוך מעיהם ,והיו מקרקרים
שם.
ֶּד ֶבר
מגפה בבהמות ובחיות של
המצרים ,וכל אלו שהיו בחוץ מתו.
ּכִ ּנִ ים
ְׁש ִחין
נתמלא כל עפר הארץ בכינים מכל
הסוגים והגדלים ,והיו עולים על
בני האדם ובעלי החיים.
התמלא כל גופם של המצרים
בפצעים מאוד מגרדים עד שלא
יכלו לעמוד במקום אחד.
צְ פַ ְר ֵּד ַע
84
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
85
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמה הסיבה שרבי יהודה חילק את המכות לשלוש קבוצות אלו?
לכאורה דברי רבי יהודה אין בהם כל חידוש ,ואת ראשי התיבות יכול לעשות כל ילד קטן .בצורה
הכי פשוטה ניתן לומר כי רבי יהודה חילק את המכות לפי סוגים ,שלוש המכות הראשונות
היו בארץ ,שלוש המכות אחריהן היו סוגי מכות שיכולות לבוא גם בדרך הטבע ,אמנם באופן
יותר מצומצם ,שלוש המכות האחרונות היו באוויר ,ומכת בכורות צורפה לקבוצה האחרונה
כיוון שלא היה לה בן זוג .אכן פירושים רבים ועמוקים נאמרו בספרות התורנית לדורותיה ,כדי
להסביר מה חידש רבי יהודה ,ואיזה מסר טמון בחלוקה ובראשי התיבות.
ָּב ָרד
ח ֶֹׁשְך
ירדו מהשמים גושי ברד ענקיים
ובתוכם בערה אש ,והיא שברה
ושרפה את כל העצים .כל מי שהיה
בחוץ נהרג.
חושך מוחלט שרר במצרים שלא
יכלו לראות כלום .אבל לא חושך
רגיל של העדר אור אלא חושך
שיש בו ממשות ,עד שלא יכלו לזוז
מהמקום .ולבני ישראל היה אור.
ַא ְר ֶּבה
ַמּכַ ת ְּבכֹורֹות
הגיעו למצרים להקות של מיליוני
חגבים מכל הסוגים .הם חיסלו
את כל הצומח שהיה במצרים ,וגם
אכלו את הבגדים של המצרים.
בחצות הלילה מתו כל הבכורים
במצרים ואם לא היה בכור ,מת
הגדול שבבית:
נוהגים להטיף מעט יין מהכוס בכל סימן וסימן שמזכירים.
נֹותן ָּב ֶהם ִס ָימנִ ים
הּודה ָהיָ ה ֵ
ַר ִּבי יְ ָ
עשה סימן מראשי התיבות של כל המכות ,כדי שיהיה קל לזכור בעל פה את הסדר הנכון של המכות:
ְּדצַ "ְך
ֲע ַד"ׁש
ְּב ַא ַח"ּב
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
דם ,צפרדע ,כינים.
ערוב ,דבר ,שחין.
ברד ,ארבה ,חושך ,בכורות:
ימלא שוב את הכוסות ממה שנחסר מההטפות.
86
87
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áאלו מכות באו על המצרים בים?
מתוך עיון מדוקדק בפסוקים נוכל ללמוד שמלבד מה שהמצרים טבעו בים סוף ,נחתו על
המצרים מכות נוספות בזמן קריעת ים סוף .רבינו יונה בפירושו לאבות (פרק ה משנה ד) מונה
כמה ממכות אלו :חושך מוחלט שרר במחנה מצרים ,קרקעית הים שדרכו עליה המצרים
נהפכה לטיט רותח שהמס את רגלי הסוסים שרכבו עליהם המצרים ,גלגלי המרכבות של
המצרים נשמטו ממקומם ,חיילי מצרים נפלו לארץ ונחבטו קשות בקרקע ,כשניסו לברוח
משם לא יכלו לזוז מהמקום ,המים ניערו אותם למעלה ולמטה וחוזר חלילה ,עד שבסוף
נחבטו בחוזקה על קרקעית הים ,בלעה אותם האדמה ,ובסופו של דבר נפלטו החוצה לשפת
הים ,באופן שעם ישראל יכול לראות את סופם של המצרים ששעבדו אותם בפרך.
Á Áכיצד ניתן ללמוד ממה שאמרו החרטומים במצרים את מספר המכות
שילקו בעתיד על הים ,וכי כיצד ידעו החרטומים מה עתיד לקרות להם בים סוף?
אכן החרטומים עצמם לא כיוונו לכך ולא ידעו על כך .הם השתמשו במילה אצבע לפי תומם
ללא כוונה נסתרת או רמז כל שהוא .דרשת חז"ל הנ"ל היא "אסמכתא" .ביאור הדבר הוא
שכידוע תורת ישראל מורכבת מתורה שבכתב שהם חמשת חומשי התורה ,ומתורה שבעל
פה ,שנמסרה למשה רבינו בעל פה .משה מסרה ליהושע ,וכן הלאה מדור לדור ,כל רב מסר
לתלמידיו את הדברים שקיבל מרבו .את התורה שבעל פה אסור היה לכתוב [עד זמן כתיבת
המשנה על ידי רבי יהודה הנשיא] .כדי שהדברים שנמסרו בתורה שבעל פה לא יישכחו ניסו
חז"ל למצוא רמז ואסמכתא לדברים בתורה בכתב .גם חישוב מספר המכות מקורו בידע
שנמסר בתורה שבעל פה ,וכסימן לזיכרון " -אסמכתא" -רמזו חז"ל את הדברים בדברי
החרטומים.
'Á Áויאמינו בה' ובמשה עבדו' .במה האמינו?
מפסוק זה ניתן להבין לכאורה כי הנס הגדול והמופלא של קריעת ים סוף ,מכת המוות המכרעת
למצרים ,בסיום תהליך הגאולה ממצרים ,היתה ההוכחה הנצחת לאמונה בה' והאמונה במשה
הנביא ,שהרי כל דבריו בשם ה' התקיימו במלואם ,בניסים גלויים.
הדבר מעורר קושי אותו מעלה הרמב"ם בספר משנה תורה (מדע ,יסודי התורה פרק ח) .כאשר
ה' קורא למשה ולישראל ,ומכין אותם לקראת מעמד הר סיני ומתן התורה ,הוא אומר למשה
(שמות יט ,ט) 'הנה אנוכי בא אליך בעב הענן ,בעבור ישמע העם בדברי עמך ,וגם בך יאמינו
לעולם' .משמע שרק מעמד הר סיני יביא את האמונה המוחלטת במשה.
88
המסקנה אותה מעלה הרמב"ם כדי ליישב את הסתירה היא שקריעת ים סוף יחד עם כל
הניסים שעשה משה במצרים עדיין אינה אמונה מוחלטת שאין עליה ערעור ועדיין אינה
נותנת למשה עדיפות על שאר הנביאים שיעשו גם הם בעתיד אותות ומופתים .רק מעמד
הר סיני מהווה יסוד לאמונה מוחלטת שאין בה כל ספק ,והיא בלבד גם מקנה לנבואת משה
עדיפות על כל הנביאים שאחריו .וכך כותב הרמב"ם (שם הלכה א)" :משה רבינו לא האמינו
בו ישראל מפני האותות שעשה ,שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה
האות בלט וכשוף ,אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על
הנבואה ...ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר ,האש
בפסקאות הבאות מבואר שעשרת המכות כללו בתוכם מכות נוספות,
ומובאת מחלוקת בין התנאים כמה מכות בדיוק לקו המצרים במצרים
וכמה לקו על הים בזמן קריעת ים סוף .כל זאת כדי להראות עד כמה המכות
שקיבלו המצרים היו חמורות וקשות ,ולומדים זאת מדיוק בלשון הפסוקים.
מגיד
אֹומר
יֹוסי ַהּגְ לִ ילִ י ֵ
ַר ִּבי ִ
אֹומר
ִמּנַ יִ ן ַא ָּתה ֵ
ֶׁשּלָ קּו ַה ִּמצְ ִרים ְּב ִמצְ ַריִ ם ֶע ֶׂשר ַמּכֹות,
וְ ַעל ַהּיָ ם כשטבעו המצרים בים
לָ קּו ֲח ִמ ִּׁשים ַמּכֹות.
מנין אנו למדים
על המכות שלקו
אֹומר (שמות ח ,טו):
ְּב ִמצְ ַריִ ם ַמה הּוא ֵ
ֹאמרּו ַה ַח ְר ֻט ִּמם המכשפים ֶאל ּפַ ְרעֹה
וַ ּי ְ
ֹלהים ִהוא
ֶאצְ ַּבע ֱא ִ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מכה זו לא יכולה להיעשות ע"י כישוף אלא היא
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
גבורתו של האלוקים .נמצאנו למדים שהמכות במצרים כונו 'אצבע'.
אֹומר (שמות יד לא):
וְ ַעל ַהּיָ ם כשטבעו המצרים ָמה הּוא ֵ
וַ ּיַ ְרא יִ ְׂש ָר ֵאל ֶאת ַהּיָ ד
ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה יְ יָ ְּב ִמצְ ַריִ ם
וַ ּיִ ְיראּו ָה ָעם ֶאת יְ יָ
וַ ּיַ ֲא ִמינּו ַּביְ יָ ְּובמ ֶֹׁשה ַע ְבדֹו
המכה
ַהּגְ דֹלָ ה
הרי שהמכות על הים כונו 'יד'
89
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
90
והקולות והלפידים ,והוא נגש אל הערפל ,והקול מדבר אליו ,ואנו שומעים משה משה לך אמור
להן כך וכך ...ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר
(שמות יט ,ט) 'הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו
לעולם' ,מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש
אחריה הרהור ומחשבה" .כלומר לפי הרמב"ם אין לסמוך על אותות ונפלאות ,כי יתכן שאינם
באים מאת הקב"ה ,אלא נעשו ע"י אחיזת עיניים או כישוף .הסיבה שהאמינו בו בני ישראל
הייתה משום שהם עצמם היו עדים על הדבר ,והרי על דבר שאדם רואה בעיניו הוא אינו צריך
שום הוכחה נוספת .וכך ממשיך שם רמב"ם בהלכה ב וכותב" :משה רבינו כל ישראל עדים לו
אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות".
מאותה סיבה ממש יש עדיפות לנבואת משה על פני כל שאר הנביאים המבססים את אמיתות
נבואתם רק על אות ומופת .ומדוע אנו בכל זאת סומכים עליהם? על שאלה זו עונה הרמב"ם
בהמשך (שם הלכה ב-ג) וכך הוא כותב" :נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין
אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר ,אלא
מפני המצוה שציוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון" .כלמור כל מקור הסמכות
והאמונה בשאר נביאים היא רק מכוח ציווי משה רבינו מפי ה' בתורה ,שיש לשמוע אל הנביא
שיעשה אות ומופת.
ומכאן ממשיך הרמב"ם למסקנה הבאה – שאין יכולת לנביא להכחיש או לשנות כי הוא זה
מנבואת משה וכך הוא כותב" :לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש
להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו ואנו יודעין בבאור שאותן האותות בלט וכשוף
הן ,לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה ,אלא
בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא".
מעמד הר סיני שהוא הבסיס האיתן והמוחלט באמונה בנבואת משה ,אינה תקפה רק לאותו
הדור שראו את הדברים ,אלא מהוה את הראיה לאמיתות נבואת משה רבינו גם עבור הדורות
הבאים .וכך כותב ב'ספר החינוך' בהקדמה" :וגם כן הסכימה דעת הכל מטעם זה ,לקבל מפי
אבותיהם וזקניהם עדותם במה שמספרים להם שאירע בימיהם או בימי אבות אבותיהם ,ואין
ספק כי בהיות האבות המעידים רבים ואותם שאירע בימיהם המעשה וראו אותו בעיניהם
רבים ,יתחזק הדבר בלב הבנים השומעים .על כן כשרצה האלקים לתת תורה לעמו ישראל נתנה
להם לעיני שש מאות אלף אנשים גדולים מלבד טף ונשים רבים ,להיות כלם עדים נאמנים על
הדברים ...והם שראו בעיניהם וידעו הדבר ידיעה אמתית שאין לבני אדם אמת חזק יותר מזה,
העידו לבניהם אשר ילדו אחרי כן ,כי כל דברי התורה אשר קבלו על יד משה מב' בראשית עד
ל' לעיני כל ישראל ,אמת וברור בלי שום ספק בעולם ,ובניהם העידו לבניהם גם כן ,ובניהם
לבניהם עדינו .נמצאת תורתנו בידינו תורת אמת מפי שש מאות אלף עדים נאמנים ,שהוא
חשבון הכולל כל דעות בני אדם ,מלבד טף ונשים".
ביסוד זה מונחת גם התשובה הניצחת על טענות הנצרות והאיסלם ,שהרי "נבואתם" סותרת
את נבואת משה רבינו ,נבואת התורה ,שהרי נאמר בתורה שאין לשנות ,להוסיף או לגרוע מכל
מה שנאמר בתורה .ואם רצונו של הבורא היה לשנות משהו מנבואת משה רבינו היה צריך
להיות מעמד הר סיני מחודש לעיני כל ישראל או כל העולם.
ומעתה נעשה חשבון
ּכַ ָמה לָ קּו ְּב ֶאצְ ַּבע
ׂשר ַמּכֹות וכיון שהמכות שלקו על הים כונו 'יד' והרי ביד יש חמש אצבעות ,א"כ לקו בים
ֶע ֶ
במכות שכונו 'אצבע'
פי חמש מאשר במצרים.
ֱאמֹר חשב ֵמ ַע ָּתה,
ְּב ִמצְ ַריִ ם לָ קּו ֶע ֶׂשר ַמּכֹות,
וְ ַעל ַהּיָ ם לָ קּו ֲח ִמ ִּׁשים ַמּכֹות.
כעת מובאת דעה נוספת של רבי אליעזר הטוען שכל מכה ממכות מצרים
היתה מורכבת מארבע מכות
אֹומר
יעזֶ ר ֵ
ַר ִּבי ֱאלִ ֶ
ִמּנַ יִ ן ֶׁשּכָ ל ַמּכָ ה ַּומּכָ ה
ֶׁש ֵה ִביא ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ַעל ַה ִּמצְ ִרים ְּב ִמצְ ַריִ ם
מּכֹות מורכבת מארבע מכות
ָהיְ ָתה ֶׁשל ַא ְר ַּבע ַ
מעשרת המכות
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (תהילים עח ,מט):
ׁשּלַ ח הקדוש ברוך הוא ָּבם במצרים ֲחרֹון ַאּפֹו כעסו
יְ ַ
ֶע ְב ָרה קצפו וָ זַ ַעם וְ צָ ָרה,
עים .רואים שהפסוק תיאר את המכות בארבע לשונות ,והן-
ִמ ְׁשלַ ַחת ַמלְ ֲאכֵ י ָר ִ
ַא ַחת.
ֶע ְב ָרה
ְׁש ַּתיִ ם.
וָ זַ ַעם
ָׁשֹלׁש.
וְ צָ ָרה
ִמ ְׁשלַ ַחת ַמלְ ֲאכֵ י ָר ִעים ַא ְר ַּבע.
ומזה לומדים שכל מכה היתה מורכבת מארבע מכות.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
91
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמדוע רבי אליעזר לא סופר את 'חרון אפו' כעוד מכה וכדעת רבי עקיבא?
לדעת רבי אליעזר "חרון אף" הוא שם כולל לצורה שבה נתנו המכות ,ושאר ארבעת הלשונות
הם פרטים כיצד היה החרון אף ,ע"י עברה וזעם וכו' .ואילו לדעת רבי עקיבא הביטוי "חרון
אפו" הוא גם תיאור לצורה שבה ניתנה כל מכה ,וא"כ יש חמש לשונות המורות על כך שכל
מכה היתה מורכבת מחמש מכות.
ְּב ִמצְ ַריִ ם לָ קּו
ַא ְר ָּב ִעים ַמּכֹות
אתיִ ם ַמּכֹות.
וְ ַעל ַהּיָ ם לָ קּו ָמ ַ
עשר מכות כפול ארבע שהן
ולפי האמור קודם שעל הים לקו פי חמש ממה
שלקו במצרים ואם כן-
Á Áכיצד כל אחת ממכות מצרים כללה עוד מכות?
אף שהתורה קיצרה בתיאור עשר המכות ,מתוך עיון במדרשים נוכל ללמוד שכל אחת ממכות
מצרים היתה מלוה בעוד מכות משנה .נפרט בקצרה:
במכת דם -לא רק שכל המים נהפכו לדם ,אלא גם כל הדגים מתו ,ודבר זה גרם לסירחון נורא
במצרים .מלבד היאור שכולו היה דם ,גם כל דבר שמעורב בו מים ,אותם מים נהפכו לדם ,כך
שכמעט כל מקום היה בו דם .הדרך היחידה שיכלו לשתות היה רק כאשר קנו מהיהודים את
המים ,וכאשר לקחו בלי לשלם היו המים נהפכים מיד לדם .דבר זה גרם למצרים הפסדים
גדולים ובושה גדולה על כך שהם נהיו תלויים ב"עבדים" שלהם.
במכת צפרדע -לא רק שכל מצרים היתה מלאה צפרדעים ,הם עשו רעש איום ונורא שהמצרים
לא יכלו לעמוד בו ,וכל מצרים הסריחה מהם .הצפרדעים היו גם נכנסים לתוך האוכל והשתיה
וגם לתוך התנורים שאפו בהם את הלחם .הם גם נכנסו לפיהם ובלעו אותם ,והיו מקרקרים
מתוך גופם ,והיו גם נושכים אותם ומשחיתים את בגדיהם.
במכת כינים -כל עפר הארץ נהפך לכינים בכל הגדלים .הכינים היו עוקצים את המצרים כמו
מחטים .המצרים היו מגרדים ומתוך כך היו פוצעים את עצמם .הכינים היו נכנסים גם לתוך
האוכל ,והמצרים היו בולעים אותם ,ואח"כ מקיאים אותם.
במכת ערוב -הגיעו למצרים חיות טרף מכל הסוגים .גם עופות טורפים באו בהמונים עד
שהחשיכו את הארץ .המצרים לא ידעו להיכן לברוח ,וגם כאשר נסו לביתם וסגרו את הדלת
העופות הטורפים נכנסו מתוך החלונות ,והיו פוצעים והורגים אותם ,ועשו חרבן בכל ארץ
מצרים.
במכת דבר -במכה זו מתו כל מיני הבהמות שהיו בחוץ ,ואח"כ מתו גם הסוסים ,החמורים,
הגמלים ,הבקר והצאן ,דבר שמוטט את כלכלת מצרים.
במכת שחין -האדם והבהמה התמלאו כל גופם בפצעים מסוגים שונים ומשונים .לא היה מי
שיטפל בהם כי כולם היו מלאים פצעים .המצרים לא יכלו לעמוד מפני הצער ,והיו מתביישים
שבני ישראל יראו אותם במצב זה.
במכת ברד -ירדו גושים ענקיים של ברד שחיסלו את כל מה שהיה בחוץ ,אדם ובהמה ,ושיברו
את כל העצים .בתוך הברד היתה אש ששרפה את כל הצמחיה .ירד גשם כבד שלא היה כמותו,
ונשמעו קולות רעם עצומים וברקים שהפחידו את מצרים בצורה איומה.
במכת ארבה -הגיעו למצרים המוני חגבים מכל הסוגים והמינים .הם מילאו את כל מצרים ,עד
שלא יכלו לראות את האדמה .המצרים לא יכלו לראות לאן הם הולכים ,והיו נתקלים בעצים
92
ֱאמֹר חשב ֵמ ַע ָּתה
כעת מובאת דעתו של רבי עקיבא הדורש את אותו פסוק בצורה קצת שונה,
ולדעתו כל מכה במצרים כללה חמש מכות .וכך הוא דורש זאת:
אֹומר
ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא ֵ
ִמּנַ יִ ן ֶׁשּכָ ל ַמּכָ ה ַּומּכָ ה
ֶׁש ֵה ִביא ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ַעל ַה ִּמצְ ִרים ְּב ִמצְ ַריִ ם
ָהיְ ָתה ֶׁשל ָח ֵמׁש ַמּכֹות.
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר:
יְ ַׁשּלַ ח ָּבם ֲחרֹון ַאּפֹו ֶע ְב ָרה וָ זַ ַעם
וְ צָ ָרה ִמ ְׁשלַ ַחת ַמלְ ֲאכֵ י ָר ִעים.
ֲחרֹון ַאּפֹו
ֶע ְב ָרה
ָׁשֹלׁש.
וְ צָ ָרה
ַא ְר ַּבע.
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ַא ַחת.
ְׁש ַּתיִ ם.
וָ זַ ַעם
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
ִמ ְׁשלַ ַחת ַמלְ ֲאכֵ י ָר ִעים ָח ֵמׁש.
93
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ובאבנים .הארבה אכל כל מה שאפשר ,לא רק את כל הצומח אלא אף את הבגדים והכלים ,והיו
אף נושכים את המצרים.
ֱאמֹר ֵמ ַע ָּתה
ְּב ִמצְ ַריִ ם לָ קּו ֲח ִמ ִּׁשים ַמּכֹות
אתיִ ם ַמּכֹות.
וְ ַעל ַהּיָ ם לָ קּו ֲח ִמ ִּׁשים ָּומ ַ
במכת חושך -שרר חושך מוחלט .בהמשך החושך ,נהיה סמיך עד כדי כך שאפשר היה למשש
אותו ,והמצרים לא יכלו לזוז ממקומם .מי שעמד לא יכול היה לשבת .המצרים לא יכלו לאכול
ולשתות .היהודים סיירו בבתי המצרים [כיון שלהם היה אור] וגילו את כל מקומות המסתור
שבהם החביאו כסף .המצרים שמעו זאת ולא יכלו לומר כלום.
במכת בכורות -מתו לא רק בכורי מצרים ,אלא שבבית שלא היה בכור מת הגדול שבבית .גם
בכורי העבדים והשפחות מתו .אישה המעוברת בבכור אף העובר מת .עוד לפני שהתחילה
מכת בכורות באו הבכורים לאבותיהם והתחננו שישלחו את בני ישראל .כאשר לא הסכימו,
נטלו הבכורים חרבות והרגו את אבותיהם.
Á Áכיצד קיבלו עם ישראל את כל צרכיהם במדבר?
לקראת סיום הסיפור ,מושר המזמור הבא המסכם ומונה אחת לאחת את
ההטבות הגדולות שעשה עימנו הקדוש ברוך הוא במהלך גאולת מצרים.
המטרה היא לעורר את רגש הכרת הטובה לקדוש ברוך הוא ואת חובת
ההודאה וההודיה ,כהכנה לאמירת פרקי ההלל והשבח.
ארבעים שנה נדד עם ישראל במדבר ,עם רב המונה מיליוני בני אדם ,שנים עשר שבטים,
משפחות שלמות טף ונשים .קיום כזה אינו אפשרי בדרך הטבע .חיים אלו היו חיים שלמעלה
מדרך הטבע ,בנסים תמידיים .נזכיר כמה מהם בקצרה ,כפי שמפורש בתורה ובמדרשי חז"ל.
המשמעות של "דיינו" בסוף כל שורה אינה לומר שהטבה זו בלבד היה
מספיקה ,ולא צריך יותר .הפירוש הוא שהטבה זו בלבד היא דיה כדי לחייב
אותנו בהכרת הטובה ובהודאה לבורא.
ימים אחדים לאחר צאת ישראל ממצרים ,בבואם 'מרתה' ,הרגישו כי המים שם מרים ,ולא היה
להם מים לשתות .ה' ציווה למשה להשליך עץ מר למים ,והמים הפכו למתוקים .כאשר באו
אחר כך ל'רפידים' ,וגם שם צמאו למים ,ציווה ה' את משה להכות בסלע ,ומיד יצאו מים רבים
לכל העם .סלע זו שימש להם כמקור מים קבוע ,התגלגל עמהם בכל מסעיהם במשך ארבעים
שנה במדבר .בשלב מסוים התאוו העם לאכול בשר ,ה' זימן להם מין עוף הדומה לדג הנקרא
'שלָ ו' שהגיע מהשמיים ישר לאוהליהם.
ְ
ּכַ ָּמה ַמ ֲעלֹות טֹובֹות
לַ ָּמקֹום ָעלֵ ינּו
דרגות של
עשה הקדוש ברוך הוא עמנו
כאשר חשו בני ישראל בחסרון מזון במדבר ,הפליא ה' יתברך חסדו והוריד להם דבר יום
ִאּלּו רק הֹוצִ ָיאנּו ִמ ִּמצְ ַריִ ם
ביומו לחם מן השמים שנקרא 'מן' ,עד שנכנסו לארץ .טעם 'המן' היה כצפיחית בדבש וכטעם
לשד השמן ,והיו בו כל הטעמים שבעולם ,וכל אחד טעם בו את הטעם שרצה .נפלאות רבות
ת
וְ ֹלא ָע ָׂשה ָב ֶהם ְׁשפָ ִטים ולא היה מעניש את המצרים בעשרת המכו
היו 'במן' כל אחד היה צריך לקחת כפי השיעור הנדרש לו ולמשפחתו ,וגם מי שלקח יותר
בסופו של דבר לא נשאר לו עודף וגם מי שלקח פחות לא היה חסר לו (דבר זה בא ללמד
ַּדּיֵ נּו:
לדורות הבאים שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה בגזירתו של הקב"ה ,ולא תועיל
השתדלות וחריצות יתר).
עוד מנפלאות ה'מן' ,ביום שישי מדדו ומצאו כפלים ,גם בשביל יום השבת (ללמד שמה
שנמנע אדם מלהרוויח בשבת ,משתלם לו בימות החול) .עם ישראל הורגל לחיות בבטחון
ותלות גמורה בבורא יתברך .מי שהשאיר 'מן' לצורך סעודת המחר' ,המן' היה מבאיש ומתמלא
תולעים משך הלילה( .ללמדך שפרנסתו של האדם תלויה באופן תדיר בחסדי הבורא) .לעומת
זאת מה שהשאירו ביום שישי לצורך סעודת השבת לא התקלקל כלל.
במשך כל הארבעים שנה בני ישראל היו מוקפים בעמוד הענן מכל הצדדים .הענן הגן עליהם
מפני השמש ומפני הקור והגשמים והברד .עמוד הענן נוסף הלך לפניהם להראות להם
94
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
די בטובה הזאת בלבד כדי לחייב אותנו
להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא על כך:
ִאּלּו רק ָע ָׂשה ָב ֶהם ְׁשפָ ִטים
אֹלה ֶיהם בפסלי מצרים ואליליה ם ַּדּיֵ נּו:
וְ ֹלא ָע ָׂשה אבדון וחרבן ֵב ֵ
ִאּלּו
רק
אֹלה ֶיהם
ָע ָׂשה ֵב ֵ
באלילי מצרים ,וכך השפיל אותם והראה להם
שתלו את כל אמונתם בדבר שהוא הבל וריק
כֹור ֶיהם
וְ ֹלא ָה ַרג ֶאת ְּב ֵ
במכת בכורות
ַּדּיֵ נּו:
95
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
את הדרך ,והיה מישר את האדמה ,מגביה את העמקים ומשפיל את הגבהות ,שורף נחשים
ועקרבים ,מסקל ומסלק את הסלעים ,כמו כן הענן היה נושא את אילו שהיה קשה להם
ללכת .בלילה היה עמוד האש מאיר להם את הדרך .הבגדים לא בלו כל אותם שנים ,והיו כל
הזמן נראים כאילו יצאו עכשיו מכביסה וגיהוץ .ועל אף ההליכה הממושכת הנעלים לא בלו
והרגלים לא פיתחו בצקת.
העבירנו בתוכו בחרבה
דרש ר' נהוראי :הייתה בת ישראל עוברת בים ובנה בידה ,ובוכה,
ופושטת ידה ונוטלת תפוח או רמון מתוך הים ונותנת לו .שנאמר
(תהלים קו) 'ויוליכם בתהומות כמדבר' -מה במדבר לא חסרו
כלום אף בתהומות לא חסרו כלום.
כֹור ֶיהם
ִאּלּו רק ָה ַרג ֶאת ְּב ֵ
ם
וְ ֹלא נָ ַתן לָ נּו ֶאת ָממֹונָ ם של המצרים ביציאת מצרי
ַּדּיֵ נּו:
עדות המזרח נוהגים להוסיף פסקה זו:
אּוה
ִּומּנַיִן ֶׁש ַּנָתן לָ נּו ֶאת ָממֹונָםֶׁ .ש ֱּנֶא ַמר (שמות יב ,לו) וַ יְנַּצְ לּו ֶאת ִמצְ ַריִםֲ .ע ָׂש ָ
צּודה ֶׁש ֵאין ָּבּה ָּדגָ ן .לָ ָּמה ְמ ַח ֵּבב
אּוה ּכִ ְמ ָ
ּכִ ְמצּולָ ה ֶׁש ֵאין ָּבּה ָּדגִ יםָּ .ד ָבר ַא ֵחר ֲע ָׂש ָ
יֹותר ִמ ִּבּזַ ת ִמצְ ַריִםֶ .אּלָ א ַמה ֶּׁש ָהיָה ַב ָּב ִּתים ְנָטלּו ְּב ִמצְ ַריִם.
ַהּכָ תּוב ֶאת ִּבּזַ ת ַהּיָם ֵ
אֹומר (תהילים סח ,יד) ּכַ נְפֵ י
ׁשּוראֹות ְנָטלּו ַעל ַהּיָם .וְ כֵ ן הּוא ֵ
ַּומה ֶּׁש ָהיָה ְּב ָב ֵּתי ְת ָ
יה ִב ַיר ְק ַרק ָחרּוץ .זֹו ִּבּזַ ת ַהּיָם( .יחזקאל
רֹות ָ
יֹונָה ְנֶחּפָ ה ַבּכֶ ֶסף זֹו ִּבּזַ ת ִמצְ ַריִם .וְ ֶא ְב ֶ
בֹואי .זֹו ִּבּזַ ת ִמצְ ַריִם( .שיר השירים א ,יא) ַּב ֲע ִדי ֲע ָדיִים .זֹו
טז ,ז) וַ ִּת ְר ִּבי וַ ִּתגְ ְּדלִ י וַ ָּת ִ
נַע ֶׂשה לָ ְך .זֹו ִּבּזַ ת ִמצְ ַריִםִ .עם ֻנְקּדֹות ַהּכָ ֶסף .זֹו ִּבּזַ ת ַהּיָם:
ּתֹורי זָ ָהב ֲ
ִּבּזַ ת ַהּיָםֵ .
ִאּלּו רק נָ ַתן לָ נּו ֶאת ָממֹונָ ם
וְ ֹלא ָק ַרע לָ נּו ֶאת ַהּיָ ם
והציל אותנו מהמצרים בדרך הטבע
ִאּלּו רק ָק ַרע לָ נּו ֶאת ַהּיָ ם
וְ ֹלא ֶה ֱע ִב ָירנּו ְּבתֹוכֹו ֶּב ָח ָר ָבה
ַּדּיֵ נּו:
וזיכנו לראות את הנס הגדול הזה
מדרש רבה שמות פרשה כא פסקה י
ביבשה ,שנעשה נס וקרקעית
הים היתה יבשה לגמרי
ַּדּיֵ נּו:
ִאּלּו רק ֶה ֱע ִב ָירנּו ְּבתֹוכֹו ֶּב ָח ָר ָבה
וְ ֹלא ִׁש ַּקע הטביע את צָ ֵרינּו אויבינו ְּבתֹוכֹו
ִאּלּו רק ִׁש ַּקע צָ ֵרינּו ְּבתֹוכֹו
וְ ֹלא ִסּפֵ ק דאג לכל צָ ְרּכֵ נּו ַּב ִּמ ְד ָּבר בלי שום עמל וטורח
ַא ְר ָּב ִעים ָׁשנָ ה
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ַּדּיֵ נּו:
וזכינו לראות את העונש שקיבלו המצרים
96
ַּדּיֵ נּו:
97
Á Áמדוע נקראת השבת "מתנה טובה" שניתנה לישראל עוד לפני מתן תורה?
קדש
שבת היא יום מנוחה שבועי ,רעיון שנהיה נחלתו של העולם המתורבת כולו .אך בתפיסה
ורחץ
היהודית השבת היא הרבה מעבר לכך .השבת היא גם אות – הוכחה -ל"ברית הנישואין"
שבעולם וכל אחד טעם בו את הטעם שרצה
שנכרתה בין עם ישראל לבורא עולם.
כרפס
שיש
הייחודי
לקשר
ואות
סימן
בה
יש
השבת
בשמירת
נצטווה
היהודי
העם
שדווקא
העובדה
ַּדּיֵ נּו:
יחץ
בין בורא עולם לעם ישראל ששמר על השבת בנאמנות במשך כל הדורות ,והיא מסמלת את
התפקיד המיוחד של העם היהודי ,תפקיד שאותו קיבל בברית שנכרתה בינו ובין הקדוש ברוך
מגיד
ִאּלּו רק ֶה ֱאכִ ילָ נּו ֶאת ַה ָּמן
הוא במעמד הר סיני וקבלת התורה .וכך אומר הפסוק (שמות פרק לא פסוק טז) "ושמרו בני
רחצה
ּׁש ָּבת שהיא המתנה הטובה שנתן הקדוש ברוך
וְ ֹלא נָ ַתן לָ נּו ֶאת ַה ַ
ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם ,ביני ובין בני ישראל אות היא לעלם,
הוא לעם ישראל עוד לפני מתן תורה
כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש".
מוציא
ברא
הוא
ברוך
שהקדוש
לכך
ועדות
זכר
היא
השבת
כי
י)
פסוק
כ
פרק
(שמות
כותבת
התורה
ַּדּיֵ נּו:
מצה
את העולם בשישה ימים ,ושבת ביום השביעי .כזיכרון לכך גם אנו לא עושים מלאכה ביום
השביעי ,ונמצא שבשמירת השבת יש הצהרה על אמונתנו בבורא העולם.
מרור
ִאּלּו רק נָ ַתן לָ נּו ֶאת ַה ַּׁש ָּבת
זו הסיבה מדוע שמירת השבת כוללת גם איסור על מלאכות שאין בהם כל טורח .שהרי
כורך
וְ ֹלא ֵק ְר ָבנּו לִ פְ נֵ י ַהר ִסינַ י שבו זכינו לראות בעינינו את ההתגלות
ברור שמלאכת בריאת העולם לא היה בה כל טורח לבורא ,ולכן גם השביתה של הבורא לא
האלוקית ,דבר שלא זכתה בו שום אומה
הייתה מנוחה מטורח .משמעות יום השבת כלפי הבורא היא הפסקת היצירה ,ועל כן מלאכות
שלחן
האסורות בשבת הן מלאכות של יצירה ,ולאו דווקא של עמל וטורח.
ַּדּיֵ נּו:
עורך
השבת היא גם זכר ליציאת מצרים משום שבשמירת השבת יש ביטוי להיותנו בני חורין
ולייחודנו משאר העמים .יציאת עם ישראל לא הייתה רק יציאה לחירות מעול המשעבדים.
צפון
ִאּלּו רק ֵק ְר ָבנּו לִ פְ נֵ י ַהר ִסינַ י
יציאת מצרים הפכה את עם ישראל משבט של עבדים לעם של בני חורין .היא עיצבה את
ברך
דמותו של העם ,והעניקה לו מערכת של חוקי חיים אלוקיים .וכך נהיה עם סגולה המורה
ּתֹורה שהיא תורת חיים ,המדריכה את האדם לחיות
וְ ֹלא נָ ַתן לָ נּו ֶאת ַה ָ
לעולם כולו את הצדק ,את המוסר ואת היושר האלוקי.
הלל
בדרך הנכונה המביאה לאושר שמחה וסיפוק
כדי שדברים אלו ייחרתו בתודעתנו ויתממשו במעשינו קיבל עם ישראל את השבת מיד
נרצה
ַּדּיֵ נּו:
בצאתו ממצרים עוד לפני מתן תורה .בשביתתנו מכל מלאכה ביום השבת ,בהתנתקות מחיי
העולם השותף ,אנו ממחישים את עובדת היותנו בני חורין ואת ייחודנו משאר העמים .לעומת
האנושות הטבועה בחיי החומר ,מקדיש עם ישראל חלק קבוע וניכר מחייו לחיי הרוח.
בשמירת השבת אנו מראים שיש לנו את האפשרות להתנתק ממרוצת הזמן ,מהמרדף
המטורף אחרי הפרנסה ,אחרי הקרירה ,אחרי החומריות .ובכך בעצם להיות בן חורין אמתי,
וכדברי הרב יהודה הלוי" :עבדי הזמן עבדי עבדים הם ועבד ה' הוא לעולם חופשי".
השבת היא זמן בו ניתן לחוות שלמות של מעין עולם הבא .לכן אנו מפסיקים לעסוק ביצירה
ובהתקדמות ,אנו מכוונים את עצמנו למצב של מנוחה = נחת ,מההווה ,כאילו כבר הכול מושלם.
אנו עוסקים בעונג גשמי כבסיס וכאמצעי למיקוד רוחני ,שמטרתו חוויה של "התייחדות" עם
בורא העולם .והדברים ארוכים ותקצר יריעה זו מלפרטם ולבארם.
זו מתנה נפלאה שקיבל עם ישראל מבורא העולם .ימות השבוע יונקים את כוחם מהשבת
ומתברכים ממנה .בנוסף ,אין כמו השבת לאחד את כל המשפחה ,אין כמו השבת לחוויות של
ִאּלּו רק ִסּפֵ ק צָ ְרּכֵ נּו ַּב ִּמ ְד ָּבר ַא ְר ָּב ִעים ָׁשנָ ה
וְ ֹלא ֶה ֱאכִ ילָ נּו ֶאת ַה ָּמן שהיה אוכל ניסי שהיו בו את כל הטעמים
והיינו אוכלים אוכל רגיל
ּתֹורה
ִאּלּו רק נָ ַתן לָ נּו ֶאת ַה ָ
ש
וְ ֹלא ִהכְ נִ ָיסנּו לְ ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל ארץ זבת חלב ודב
ִאּלּו רק ִהכְ נִ ָיסנּו לְ ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל
וְ ֹלא ָבנָ ה לָ נּו ֶאת ֵּבית ַה ְּב ִח ָירה
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ַּדּיֵ נּו:
בית המקדש שבו יכול
האדם להתקרב לבוראו
ַּדּיֵ נּו:
עונג רוחני ,אין כמו השבת כדי להפוך את האדם למאושר יותר ,רגוע יותר ,ומבורך בברכתה.
98
99
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ַעל ַא ַחת ּכַ ָּמה וְ כַ ָּמה
שיש עלינו חובה להודות ולהלל על כל
טֹובה ּכְ פּולָ ה ְּומכֻ ּפֶ לֶ ת לַ ָּמקֹום ָעלֵ ינּו
ָ
שעשה הקדוש ברוך הוא איתנו.
ֶׁשהֹוצִ ָיאנּו ִמ ִּמצְ ַריִ ם,
וְ ָע ָׂשה ָּב ֶהם ְׁשפָ ִטים
אֹלה ֶיהם,
וְ ָע ָׂשה ֵב ֵ
כֹור ֶיהם,
וְ ָה ַרג ֶאת ְּב ֵ
וְ נָ ַתן לָ נּו ֶאת ָממֹונָ ם,
וְ ָק ַרע לָ נּו ֶאת ַהּיָ ם,
וְ ֶה ֱע ִב ָירנּו ְבתֹוכֹו ֶּב ָח ָר ָבה,
וְ ִׁש ַּקע צָ ֵרינּו ְּבתֹוכֹו,
וְ ִסּפֵ ק צָ ְרּכֵ נּו ַּב ִּמ ְד ָּבר ַא ְר ָּב ִעים ָׁשנָ ה,
וְ ֶה ֱאכִ ילָ נּו ֶאת ַה ָּמן,
וְ נָ ַתן לָ נּו ֶאת ַה ַּׁש ָּבת,
וְ ֵק ְר ָבנּו לִ פְ נֵ י ַהר ִסינַ י,
ּתֹורה,
וְ נָ ַתן לָ נּו ֶאת ַה ָ
וְ ִהכְ נִ ָיסנּו לְ ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל,
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ֹנֹותינּו
ָּובנָה לָ נּו ֶאת ֵּבית ַה ְּב ִח ָירה לְ כַ ּפֵ ר ַעל ּכָ ל ֲעו ֵ
שגם אם חטאנו ,והחטא הרחיק אותנו מבוראנו ,יש לנו את האפשרות לכפר ,ולזכות שוב
בקרבת אלוקים:
100
101
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
102
Á Áמדוע דוקא קרבן פסח מסמל את נס הצלת עם ישראל במכת בכורות?
המדרש (שמות רבה טז ,ג) מספר שה"שה" שאותו לקחו לקרבן פסח ,היה האליל של מצרים
והיו עובדים לו .כיון שגם עם ישראל נכשל במצרים באיסור עבודה זרה לא היה להם לכאורה
זכות להיגאל ממצרים .רבינו בחיי (שמות יב ,יג) מסביר שבשחיטת השה לצורך קרבן פסח
הראו בני ישראל את האמונה השלמה והנאמנות לבורא עולם ,שהרי שחיטת השה לצורך
קרבן פסח שהיה קדוש בעיני המצרים ,הכעיסה את המצרים ,והיתה בכך סכנה למי שיעשה
זאת .בני ישראל בטחו בה' ,ולא חששו מפרעה ומגזרותיו ,ושחטו את השה בפרהסיא ואת
דמו מרחו על פתח ביתם באופן הכי גלוי .בזכות קיום מצוה זו זכו ולא נפגעו במכה שפקדה
את מצרים ,וזכו לגאולה וליציאת מצרים .אכילת קרבן פסח היא זכר להצלתם ממכת בכורות
בזכות מסירות נפשם של עם ישראל לקיום מצוות הקדוש ברוך הוא.
הקטע הבא הוא החשוב ביותר באמירת ההגדה ,ומטרתו להגדיר את
המצוות שאנו מקיימים בליל הסדר ואת טעמן .המצוות הן קרבן הפסח -
שחיטתו ואכילתו [בזמן שבית המקדש היה קיים] ,אכילת המצה ,ואכילת
המרור .כדי לקיים מצוות אלו בשלמות ,עלינו לדעת מה הטעם בהן ומה
הן מסמלות ,ולכן אנו מקדימים ומבארים את טעמן של מצוות אלו .כיון
שטעמי המצוות קשורים לסיפור של יציאת מצרים ,מובא קטע זה בסמוך
לסיפור.
אֹומר:
ַר ָּבן ּגַ ְמלִ ֵיאל ָהיָ ה ֵ
ֹלׁשה ְּד ָב ִרים ֵאּלּו ַּבּפֶ ַסח
ּכָ ל ֶׁשֹּלא ָא ַמר ְׁש ָ
חֹובתֹו.
ֹלא יָ צָ א יְ ֵדי ָ
והבין את טעמן
וְ ֵאּלּו ֵהן:
שחיטת הפסח
בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט הפסח ,אמר לו משה רבון
העולם ,הדבר הזה היאך אני יכול לעשות ,אי אתה יודע שהצאן
אלהיהן של מצרים הן ,שנאמר (שמות ח ,כב) 'הן נזבח את תועבת
מצרים לעיניהם ולא יסקלונו' ,אמר לו הקב"ה חייך אין ישראל
יוצאים מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם שאודיע
להם שאין אלהיהם כלום ,וכן מצינו שעשה שבאותו הלילה ,הכה
בכוריהם של מצרים ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהם ואכלו ,והיו
המצרים רואים בכוריהם הרוגים ואלהיהן שחוטים ולא היו יכולים
לעשות כלום.
מדרש רבה שמות פרשה טז פסקה ג
ּפֶ ַסח
ַמּצָ ה
ָּומרֹור:
יש הנוהגים להביט בזרוע המונחת בקערה שהיא זכר לקרבן פסח
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
בֹותינּו אֹוכְ לִ ים
קרבן ּפֶ ַסח ֶׁש ָהיּו ֲא ֵ
ִּבזְ ַמן ֶׁש ֵּבית ַה ִּמ ְק ָדׁש ָהיָ ה ַקּיָ ם
ַעל ׁשּום ָמה
מה הטעם שנצטווינו על כך.
ַעל ׁשּום זכר לכך ֶׁשּפָ ַסח שדילג ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא
בֹותינּו ְּב ִמצְ ַריִ ם בשעת מכת בכורות ולא מת אף אחד מישראל
ַעל ָּב ֵּתי ֲא ֵ
103
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
104
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר
מי כעמך ישראל!
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב נודע בכינויו "סנגורם של ישראל" ,זאת הודות
לשיטתו וליכולתו המיוחדת למצוא נקודות זכות לעם ישראל ,בכל
מאורע ובכל מצב.
ליל הסדר הגיע ,ורבי לוי יצחק עם כל בני ביתו וחסידיו הרבים נערכים
לשלחן הסדר .לפתע קורא ר' לוי יצחק לעוזרו ,ומבקש ממנו "אנא
בבקשה ממך ,צא והשג לי עכשיו ממש ,מעט טבק תוצרת חוץ!" .באותה
תקופה אסרה המלכות באיסור חמור לסחור בטבק ,וקשה היה להשיגו.
למרות הבקשה המוזרה עשה העוזר כבקשת רבו .כעבור זמן קצר הביא
לרב את הטבק ,שאותו השיג אצל אחד מהשכנים ,כשהוא ארוז ומוצנע
היטב לבל יתגלה.
חזר רבי לוי יצחק וביקש שוב "ועתה הבא לי מעט בד משובח תוצרת
חוץ" .גם בד זה נאסר ביבוא וסחורה ע"י המלכות .לא עברו אלא מספר
דקות ,והבד הוגש לידיו של רבי לוי יצחק.
פנה הרב לעוזרו ואמר" :כעת אנא הבא לי פרוסת לחם מאחד היהודים.
הבטח לו תשלום ביד רחבה".
הביט השמש בפני הצדיק ולא הבין :מנין ישיג עתה לחם?! כלום נשאר
חמץ בבית יהודי? אך את הרבי לא שואלים שאלות .החל השמש לסובב
בבתים לבקש לחם ,אך כמובן בשום בית יהודי לא מצא את מבוקשו .שב
בידיים ריקות אל הרבי ואמר לו" :רבי ,חיפשתי ,אך לא מצאתי לחם בשום
בית!"
נשא רבי לוי את עיניו למרום ואמר בהתרגשות" :ראה ,ריבונו של עולם,
מי כעמך ישראל! הקיסר האדיר אסר על מסחר בטבק ובבדי חוץ ,הציב
אלפי שוטרים ופקחים ,והעניש בקנסות ובענשי מאסר ממושכים.
למרות זאת ,מבריחים בני המדינה כמויות אדירות מן הסחורה האסורה,
ובקלות ניתן להשיגה .ואילו אתה כתבת בתורתך' :ולא יראה לך חמץ' .לא
הצבת שום שוטר ופקח ,ומי שיחזיק בחמץ בביתו לא יתגלה ולא ייענש,
ולמרות זאת אין להשיג בבתי ישראל אפילו פירור של חמץ!
היש עם כעמך ישראל?!"...
:
(שמות יב ,כז)
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם לבנים השואלים זֶ ַבח קרבן ּפֶ ַסח הּוא לַ יְ יָ ,
ֲא ֶׁשר ּפָ ַסח ַעל ָּב ֵּתי ְבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ִמצְ ַריִ ם
ְּבנָ גְ ּפֹו בשעה שהרג ֶאת ִמצְ ַריִ ם
וְ ֶאת ָּב ֵּתינּו ִהּצִ יל וַ ּיִ ּקֹד ָה ָעם וַ ּיִ ְׁש ַּת ֲחוּו לקדוש ברוך הוא:
יש מוסיפים פיוט זה:
ֱאמּונִ ים ִע ְרכּו ֶׁש ַבח .לָ ֵאל וְ ִט ְבחּו ֶט ַבח .
ּמּורים.
ָה ִרימּו קֹול ִׁש ִיריםִׂ .ש ְמחּו ְבלֵ יל ִׁש ִ
ּוׁשתּו יֵ ינָ י:
רֹוריםִ .אכְ לּו ְ
ַעל ַמּצֹות ְּומ ִ
ִראׁשֹון לְ כָ ל ִראׁשֹונִ יםַ .על יַ ד צִ יר ֱאמּונִ ים.
ל-המֹונָ י.
ל-מ ַעּנִ יםִ .הּצִ יל ּכָ ֲ
ִמּיַ ד ּכָ ְ
נִ ֵּסי ֵאל זָ כַ ְר ִּתי .וַ ֲח ָס ָדיו ִסּפַ ְר ִּתי.
ַע ָּתה יָ ַד ְע ִּתיּ .כִ י גָ דֹול יְ יָ .
ּכְ כֹוכְ ֵבי ַה ָּׁש ַמיִ םְ .מנַ ֶּׁשה וְ ֶאפְ ַריִ ם.
יָ צְ אּו ִמ ִּמצְ ַריִ םּ .כָ ל צִ ְבאֹות יְ יָ .
ּתֹורתֹו .לְ ַעּמֹו וַ ֲע ָדתֹו.
ִהנְ ִחיל ָ
נֹוׁשע ַּביהֹוָ ה.
ׁשֹומ ֵרי ִמצְ וָ תֹוַ .עם ַ
ְ
צּומים נִ ֶּסיָך
נִ פְ לָ ִאים ַמ ֲע ֶׂשיָך .וַ ֲע ִ
ל-חֹוסיָך .טֹוב לַ ֲחסֹות ַּביהֹוָ ה.
ֶ
ֹאמרּו ּכָ
י ְ
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח הּוא יְ יָ :
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח הּוא יְ יָ :
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח הּוא יְ יָ :
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח הּוא יְ יָ :
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח הּוא יְ יָ :
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח הּוא יְ יָ :
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח הּוא יְ יָ :
מגביה את המצה הפרוסה ומראה למסובים:
105
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
106
ַמּצָ ה זּו שנאפתה מבצק שלא תפח ֶׁש ָאנּו אֹוכְ לִ ים
מצת או מצות
פעם אחת ,בשנת בצורת ,החליטו גבאי הצדקה של העיר וילנא ,מפני
המצב הקשה ,להפחית מסכום הכסף הרגיל אשר נהגו לחלק לעניי
העיר בכל שנה לחג הפסח.
כאשר הגיע הדבר לגאון מוילנא צוה לקרוא מיד לגבאי הצדקה ,והללו
מיהרו לבוא.
אשאל אתכם שאלה – פתח הגאון – מדוע בחומש שמות פרק יג
פסוק ו כתוב" :תאכל מצת" ,בכתיב חסר בלי האות ו' ,ואילו בפסוק ז'
כתוב" :מצות תאכל" ,בכתיב מלא עם האות ו'?
אלא -השיב הגאון – כאשר מדובר בך ,בעצמך ,רשאי אתה לצמצם
ככל שתרצה ,משום כך כתוב" :תאכל מצת" ,בכתיב חסר .ואילו כאשר
מדובר באחרים הזקוקים לעזרה ולתמיכה ,שם אין אתה רשאי לחסוך,
ומשום כך כתוב" :מצות יאכל" ,בכתיב מלא.
אפיית המצות
מדי שנה בשנה היה הגאון רבי ישראל סלנטר עומד ומשגיח בעת
אפיית המצות האם נעשה הדבר בכל ההידורים ההלכתיים הראויים.
שנה אחת לא יכול רבי ישראל להשתתף באפיית המצוות והוכרח
להישאר בביתו.
קרא רבי ישראל לתלמידיו הנאמנים והורה להם על מה בדיוק הוא
מבקש שיקפידו בעת האפיה:
ראשית – אמר רבי ישראל – היזהרו מאד שלא לצער את האשה
העוסקת בלישת הבצק ,אשה אלמנה היא ואם תזרזו אותה יתר על
המידה תעברו חיש על איסור תורה חמור של "אלמנה ...לא תענון"!
כך המשיך רבי ישראל והזהירם הזהרות מאזהרות שונות וכאשר
סיים אמר :מצה כשרה אין זו מצה שנזהרו בה בכל דיני "פסח" ,אלא
גם שנזהרו בה בכל ענייני "בין אדם לחברו"!
הלילה הזה
ַעל ׁשּום ָמה.
ַעל ׁשּום ֶׁשֹּלא ִה ְסּפִ יק ְּבצֵ ָקם
בֹותינּו שאפו ביום שיצאו ממצרים לְ ַה ֲח ִמיץ לתפוח ,ויכלו לחכות רק
ֶׁשל ֲא ֵ
ַעד ֶׁשּנִ גְ לָ ה ֲעלֵ ֶיהם ֶמלֶ ְך ַמלְ כֵ י ַה ְּמלָ כִ ים
ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ּוגְ ָאלָ ם.
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר
:
(שמות יב ,לט)
וַ ּיֹאפּו ֶאת ַה ָּבצֵ ק ֲא ֶׁשר הֹוצִ יאּו ִמ ִּמצְ ַריִ ם
ֻעּגֹת ַמּצֹות ּכִ י ֹלא ָח ֵמץ ּכִ י ג ְֹרׁשּו ִמ ִּמצְ ַריִ ם
וְ ֹלא יָ כְ לּו לְ ִה ְת ַמ ְה ֵמ ַּה להתעכב עד שהבצק יתפח ,ולכן
וְ גַ ם צֵ ָדה לדרך ֹלא ָעׂשּו לא הספיקו להכין לָ ֶהם:
המצה ממחישה את גודל נס הגאולה ,שהרי אותם מצרים שרק אתמול
בעזות מצח לא הסכימו להוציא את בני ישראל ממצרים ,ברגע אחד הכל
התהפך ועכשיו הם מתחננים לפני ישראל שיצאו כמה שיותר מהר.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
מגביה את המרור ומראה למסובים:
ָמרֹור זֶ ה שהוא ירק שטעמו מר ֶׁש ָאנּו אֹוכְ לִ ים
הלילה הזה
ַעל ׁשּום ָמה.
ַעל ׁשּום ֶׁש ֵּמ ְררּו ַה ִּמצְ ִרים
בֹותינּו ְּב ִמצְ ַריִ ם.
ֶאת ַחּיֵ י ֲא ֵ
107
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר
(שמות א ,יד)
וַ יְ ָמ ְררּו ֶאת ַחּיֵ ֶיהם ַּב ֲעב ָֹדה ָק ָׁשה
ּובלְ ֵבנִ ים להכין לבנים ולבנות בניינים
כגון ְּבח ֶֹמר לעשות טיט ִ
ּׂש ֶדה חרישה קצירה וכדומה
ְּובכָ ל ֲעב ָֹדה ַּב ָ
ע ְבדּו ָב ֶהם וכל העבודות האלו נעשו ְּבפָ ֶרְך בצורה
ֵאת ּכָ ל ֲעב ָֹד ָתם ֲא ֶׁשר ָ
העבידו אותם בכל סוגי העבודות הקשות,
"חירות בתוך עבדות"
מחנה מילדורף ,גרוס-רוזן ,גרמניה ,ניסן תש"ה
עסקנו בבניית שדה-תעופה גרמני ,תת קרקעי ,בשעות היום .ואילו
בלילה ...בהתקדש החג ,התאספו כמה "מניינים" מחסידי צאנז וויז'ניץ
לתפילה ,בצריפו של הרב מאיר הרשקוביץ (כיום בארה"ב) ,שהתמנה
ע"י הגרמנים לתפקיד ה"הבלוק-עלטסטער" (אחראי-הצריף) .גם
האדמו"ר מקלויזנבורג ,רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם ,נמצא
במקום .שוב הוצבו "זקיפים" בפתח הצריף מחשש ל"עינא בישא"...
הרב מקלויזנבורג עבר לפני התיבה בתפילת ערבית של החג .האוירה
היתה מרוממת למרות הפחד מפני הגרמנים ,העלולים לגלות אותנו
בכל רגע...
ההתלהבות בתפילה גברה והרגשנו אז טעמה של "חירות בתוך
עבדות" .בייחוד עודדה אותנו פרוסת המצה ,שזכינו בה כמתנת חינם
מהשמים באורח בלתי צפוי.
ב"סדר" שנערך אחרי התפילה אמר הרבי מקלויזנבורג את נוסח
"ההגדה" לפני המסובים .כל אחד בירך על כזית המצה בדחילו ורחימו
קורן מאושר .למרור לא נזקקנו כלל ועיקר .משופעים היינו במרור גם
בכל ימות השנה ההיא ...טעם של גן-עדן ממש טעמנו במצה שאפינו.
אין לתאר את ההרגשה הנפלאה שקיננה בלבנו גם ב"ליל הסדר
השני" ,כי זכינו גם בגיא צלמוות לקיים מצוות מצה כהלכתה ,על אפם
ועל חמתם של משעבדינו .הפעם נתכבדתי אני לעבור לפני התיבה
לתפילת ערבית ולערוך את ה"סדר" למסובין .בין אלה היה גם פורק-
עול ,יהודי מפולין ,ה"בלוק עלטסטער" מהצריף השכן .הלה ישב כל
הזמן דומם ,ורק התבונן במתרחש .לפתע התרומם ממקומו וקרא
ברגש" :האמינו לי ,יהודים ,שאלמלא ראיתי מחזה נהדר זה במו עיני,
לא הייתי מאמין לשום אדם בעולם ,כי אמנם יתכן הדבר ,שיהודים
יקיימו מצוות "אכילת מצה" מתחת לאפם של הגרמנים ,ולנוכח עיני
המוות!"...
רבי חיים מאיר הגר אדמו"ר מווישווא .ירחון בית יעקב גל' 71עמ' .16
אנציקלופדיה שמע ישראל א' 205-6
108
:
המשברת את הגוף :ובאכילת המרור אנו חווים קצת מתחושת מרירות זו ,שהרי כדי שהאדם יכיר
בגודל נס הגאולה עליו קודם להכיר בגודל המרירות שסבלו אבותינו.
בפסקה הבאה מבואר שסיפור יציאת מצרים אינו אירוע היסטורי בלבד,
אלא הוא בעל משמעות עכשווית ,ולתוצאותיו יש השפעה עצומה על
מציאות חיינו היום ,ולכן קטע זה הוא הקדמה לחיוב אמירת ההלל הנאמר
בסמוך.
ְּבכָ ל ּדֹור וָ דֹור
מאז יציאת מצרים
ַחּיָ ב כל ָא ָדם לִ ְראֹות ֶאת ַעצְ מֹו
ּכְ ִאּלּו הּוא היה משועבד במצרים ,וכשהגיעה הגאולה
יָ צָ א ִמ ִּמצְ ַריִ ם ובכך יתעורר ליבו להודות ולהלל לקב"ה על ניסי הגאולה .וחיוב זה נלמד
ולהרגיש
ממה
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
:
(שמות יג ,ח)
וְ ִהּגַ ְד ָּת תספר לְ ִבנְ ָך ַּבּיֹום ַההּוא
עבּור זֶ ה שאנו מקיימים את מצוות הפסח
לֵ אמֹר וכך תאמר להם ַּב ֲ
אתי ִמ ִּמצְ ָריִם ומלשון הפסוק 'לי בצאתי' ולא 'לאבותינו' ,מבואר
ָע ָׂשה יְיָ לִ י ְּבצֵ ִ
בליל הסדר
שעל כל אדם להרגיש כאילו הוא ממש יצא ממצרים.
109
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמדוע מגביהים את הכוס ומכסים המצות בשעת אמירת "לפיכך"?
מאותה סיבה שביארנו לגבי אמירת "והיא שעמדה ".אנו פותחים בשיר ובהלל לבורא עולם על
נס גאולת מצרים ,והשירה צריכה להיאמר על כוס יין ,משום שאמירת שירה על היין יש בה
תוספת חשיבות .הואיל ואנו מגביהים את כוס היין ואומרים את השירה על היין ,אנו מכסים
את המצות ,כדי שלא יראה הפת בושתו שמחשיבים את היין יותר ממנו.
בֹותינּו ִּבלְ ָבד ּגָ ַאל ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא
ֹלא ֶאת ֲא ֵ
אֹותנּו ּגָ ַאל ִע ָּמ ֶהם
ֶאּלָ א ַאף ָ
כיוון שאם אבותינו לא היו זוכים לנס גאולת מצרים היינו עד היום חיים שם כשבט
הנשלט ע"י המצרים או שהיינו מתערבבים בעם המצרי ולא זוכים להגדרה ולזהות
עצמית .בזכות יציאת מצרים ומתן תורה זכינו להיות עם עצמאי ,העם הנבחר שיש
לו זהות ותרבות וחוקים המיוסדים על תורת האלוקים ,וכן זכינו לארץ משלנו,
וכמו
הרי אתם בני חורין
קומו צאו .מלמד שהיה פרעה דופק על פתחן של משה ואהרן ,אמרו לו,
הא שוטה ,בלילה אנו יוצאים?! ,אמר להם ,קומו צאו .אמרו לו וכי גנבים
ֶׁשּנֶ ֱא ַמר
:
(דברים ו ,כג)
אֹותנּו
אֹותנּו הֹוצִ יא ִמ ָּׁשם לְ ַמ ַען ָה ִביא ָ
וְ ָ
לָ ֶתת לָ נּו ֶאת ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר נִ ְׁש ַּבע לַ ֲאב ֵֹתינּו :
אנחנו ,בבקר אנו יוצאים .אמר הרי מתו כל מצרים ,שנאמר 'כי אמרו כלנו
מתים' .אמרו לו ומבקש אתה לכלות את המכה הזו ממך ,אמור הרי אתם
מכסה את המצות ומגביה הכוס ואומר:
ברשותכם ,הרי אתם עבדיו של הקדוש ברוך הוא .התחיל פרעה צווח,
לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין ,הרי אתם ברשותכם.
צריכים אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו שנאמר 'הללויה הללו עבדי ה' '.
ילקוט שמעוני פרשת בא רמז רח
לפיכך אנחנו חייבים להודות
"אבל מה שאנו מצווין לספר בליל היציאה נפלאותיו ,אין זה בשביל
להגיד שבחו ,רק שאנו מספרים שבחו שלא נהיה כפויי טובה שעשה
הקדוש ברוך הוא לנו נסים ונפלאות ואין אנו מודים לו עליהם .וכי אין אנו
מחויבים לספר מה שהיטיב עמנו ,אף על פי שאי אפשר לספר כל הטוב
שעשה עמנו ואף מקצת נפלאותיו ,מכל מקום בשביל זה אין לומר שלא
לספר מקצת מהן לומר שאין אנו כפויי טובה ,ואפילו בשביל מקצת טובו
שעשה עמנו יש לנו להודות לו".
המהר"ל מפראג בספר "גבורות השם" פרק א
110
הסיבה שאנו צריכים להרגיש כך היא משום שבאמת
לְ פִ יכָ ְך
הואיל ונס יציאת מצרים אינו נוגע רק לדור הראשון שיצאו ממצרים,
אלא נוגע לכל אחד ואחד מהעם היהודי ,יש עלינו חובת הכרת
הטוב לקדוש ברוך הוא שגאל את אבותינו וממילא גם אותנו ,ולכן
ֲאנַ ְחנּו ַחּיָ ִבים לְ הֹודֹות
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
רֹומם לְ ַה ֵּדר לְ ָב ֵרְך לְ ַעּלֵ ה ּולְ ַקּלֵ ס.
לְ ַהּלֵ ל לְ ַׁש ֵּב ַח לְ פָ ֵאר לְ ֵ
בֹותינּו וְ לָ נּו ֶאת ּכָ ל ַהּנִ ִּסים ָה ֵאּלֶ ה.
לְ ִמי ֶׁש ָע ָׂשה לַ ֲא ֵ
הֹוצִ ָיאנּו ֵמ ַע ְבדּות לְ ֵחרּותִ ,מּיָ גֹון לְ ִׂש ְמ ָחה ֵּומ ֵא ֶבל לְ יֹום
טֹובֵּ ,ומ ֲאפֵ לָ ה לְ אֹור ּגָ דֹולִּ ,ומ ִּׁש ְעּבּוד לִ גְ ֻאּלָ ה,
ֹאמר ועל כן אנו מתחילים כעת לומר לְ פָ נָ יו ִׁש ָירה ֲח ָד ָׁשה
וְ נ ַ
שהיא
ַהלְ לּויָ ּה
:
פסוקי ההלל האלו
111
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
112
Á Áמהו השבח בעובדה שה' משפיל לראות בשמים ובארץ המוזכר בפרק זה?
פסוק זה מבטא את היסוד העשירי משלושה עשר יסודות האמונה שמונה הרמב"ם .יסוד זה
מכונה "ההשגחה" ,ועניינו הוא ידיעת הבורא את כל מעשיו ומחשבותיו של האדם ,ואת כל
הקורה בעולם על כל פרטיו.
אחת מצורותיה של הכפירה באמונה היתה להכיר במציאות הבריאה על ידי הבורא ,אך לכפור
בהשגחתו ובידיעתו על הנעשה בעולם .תפיסה זו באה לידי ביטוי בפיהם של הפילוסופים
בפתיחת ספר הכוזרי ,ולמעשה כופרת במציאות של חוקים אלוקיים ,ומשחררת את האדם
מאחריות מול הבורא על מעשיו .בדברי הרמב"ם נמצאת התשובה הפילוסופית לטענה זו.
ביסוד הראשון של האמונה קובע הרמב"ם שהקדוש ברוך הוא לא רק ברא את העולם אלא
מקיים אותו בכל רגע ורגע .אם הקדוש ברוך הוא יסיר את כוח הקיום מהבריאה אף לרגע
אחד ,יחזור הכל לאין ולאפס .מכאן נובע גם קיומו של היסוד העשירי .הואיל והקדוש ברוך
הוא מקיים את היקום וכל הנמצא בו בכל רגע ורגע ,ברור שהוא מודע לבריאה ,ויודע כל דבר
שנעשה בו.
ביסוד זה נכללת גם תפיסת האופן בו הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם ופועל בו .הרמב"ן
בבראשית (פרק יח פסוק יא) והרמב"ם בספר מורה הנבוכים (חלק ג פרק יז) מבארים שישנם
שני סוגי השגחה ,השגחה כללית על כל הבריאה כולל את בעלי החיים ,והשגחה פרטית על
המין האנושי.
השגחה כללית פירושה שהבורא מנהיג את העולם על פי דרך הטבע ,כלומר שכאשר ברא
הקדוש ברוך הוא את העולם רצונו היה שהעולם יפעל לפי חוקי הטבע הקבועים .הואיל
ורצונו של הבורא הוא קיום כל מיני בעלי החיים שבעולם ,הוא קבע מראש את חוקי הטבע כך
שיאפשרו את קיומם .על פי חוקים אלו מתקיימים המינים.
לעומת זאת כאשר הקדוש ברוך הוא פועל בדרך של השגחה פרטית ,שמשמעה היא שאף
שעל פי הסדר הרגיל והטבעי דבר מסוים לא היה צריך לקרות ,הקדוש ברוך הוא מכוון את
הדברים שכך יקרו ,בהתאם לרצונו לנהוג עם פרט זה או אחר .כלומר ההשגחה הפרטית
היא מעין פירצה במערכת הכללית של חוקי הטבע ,כאשר הרצון האלוקי הוא לשנות את
הסדר הרגיל כלפי אלה הראויים לכך .הנהגה זו יכולה להתבצע ע"י סטיה גלויה מחוקי הטבע
ואז היא תיקרא "נס גלוי" [כדוגמת עשר המכות וקריעת ים סוף] ,אך יכולה גם להסתתר,
ולהתבצע תוך שימוש בחוקי הטבע ואז נקראה לה "נס נסתר" .לעיתים ניתן להבחין בהשגחה
הפרטית הנסתרת כאשר רואים צירוף מקרים נדיר וכדומה המוביל לתוצאה מוגדרת ,אבל
לעיתים ההנהגה הנסתרת היא מאוד נסתרת ואינה ניתנת לאבחנה ,כך שאנו נוטים לתלות
אותה ב"מקרה" או ב"מזל".
השגחה פרטית שייכת בכלל בני האדם ,דהיינו שהמקרים שיקרו להם מושפעים על פי
מעשיהם ,ולכן אם מגיע לאדם מסוים שיקרה לו מקרה מסוים ,יסובב הבורא את הדברים
שכך יקרה.
יסוד זה מפורש גם ברמב"ן (שמות פרק יג פסוק טז) וכך הוא כותב" :ומן הנסים הגדולים
המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה ,שאין לאדם חלק בתורת
משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם ,בין
ברבים בין ביחיד ,אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו ,ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו".
יש ממשיכים כאן בהגבהת הכוס ,ויש מניחים אותה ומגביהים שוב
בברכת "אשר גאלנו".
כעת מתחילים באמירת ההלל .שני פרקים אלו הנאמרים עכשיו הם החלק
הראשון של ההלל .פרקים אלו קשורים ישירות לנס יציאת מצרים .ולכן
נאמרים עכשיו בסיום סיפור יציאת מצרים .לאחר הסעודה ממשיכים
באמירת שאר פרקי ההלל.
ַהלְ לּויָ ּה
הללו את ה',
ַהלְ לּו אתם ַע ְב ֵדי יְ יָ ַ ,הלְ לּו ֶאת ֵׁשם יְ יָ :
וכך תאמרו
ִיְהי ֵׁשם יְיָ ְמב ָֹרְך בפי כל הנבראיםֵ ,מ ַע ָּתה בהווה וְ ַעד עֹולָם
עד ְמבֹואֹו מקום שקיעת השמש,
ִמ ִּמזְ ַרח ממקום זריחת ֶׁש ֶמׁש ַ
כלומר בכל מקום בעולם יהיה ְמ ֻהּלָ ל ֵׁשם יְ יָ :
על ּכָ ל ּגֹויִ ם ,יְ יָ מרומם יותר מכל התהילות שיאמרו כל העמים,
ָרם ַ
ַעל ַה ָּׁש ַמיִ ם מתוך התבוננות בשמים ניכר ּכְ בֹודֹו וגדולתו:
ׁש ֶבת שאף שהוא גבוה ונעלה מאוד ,בכל זאת
ֹלהינּוַ ,ה ַּמגְ ִּב ִיהי לָ ָ
ִמי ּכַ יְ יָ ֱא ֵ
ּוב ָא ֶרץ ובכל דבר שקורה בעולם:
ַה ַּמ ְׁשּפִ ילִ י לִ ְראֹות יודע ומשגיח ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ
ימי הבורא מגביה ומרומם
ולכן ְמ ִק ִ
עפָ ר ָּדל אף אדם עני ומושפל ,כאשר הוא מתפלל אליו,
ֵמ ָ
ֵמ ַא ְׁשּפֹת וממקום שפלותו יָ ִרים מרים את כבודו של ֶא ְביֹון:
יבים אנשים נכבדים ,ובהמשך מושיבו
הֹוׁש ִיבי ִעם נְ ִד ִ
וזאת בשביל לְ ִ
עּמֹו האנשים הנכבדים ביותר בעם:
ִעם נְ ִד ֵיבי ַ
וכן ִ
מֹוׁש ִיבי ֲע ֶק ֶרת את האשה העקרה ,שישבה בתוך ַה ַּביִ ת,
והופך אותה להיות ֵאם ַה ָּבנִ ים אמא של בנים רבים ,והיא
ׂש ֵמ ָחה עמהם,
ְ
ולתמיד:
ַהלְ לּויָ ּה:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
113
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ְּבצֵ את
בצאת ישראל ממצרים
איש עני ואביון שהיה גם בור ונבער מדעת ,עלה לפתע לגדולה
והתעשר .אחר שרכש לעצמו נכסים ושאר חפצים ,פנה לקנות
השכלה .הוא שכר לעצמו מורים פרטיים ובעזרתם נעשה גם
מלומד ואיש מדע .לימים התהפך הגלגל והאיש ירד מנכסיו ושב
להיות עני ואביון כבתחילה .אף על פי כן היה מציין מידי שנה
בשנה את היום שבו התעשר ,בחגיגה שהיה עושה לעצמו.
לשאלת הבריות :לשמחה זו מה עושה ,הרי חזרת להיות עני?,
השיב :אמנם את הממון הפסדתי ,אולם הידיעות שרכשתי לעצמי
הודות לעשירות ,נשארו עמי לצמיתות .לפיכך אני מוצא לנכון
לחוג את היום שבו התעשרתי.
אם המשיכו היהודים במשך כל הדורות לחוג את חג הפסח,
ולשמוח ביציאת מצרים ולספר בשבחו של בורא עולם ,גם
בזמנים הקשים ביותר של גלות ושעבוד תחת עול זרים ,הרי זה
סימן שעיקר שמחתנו ביציאת מצרים היא על כך שזכינו על ידה
להיות עם סגולה ולקבל את התורה הקדושה אשר נשארה עמנו
גם בהיותנו בגלות .והמעלות הרוחניות אשר הותירה לנו יציאת
מצרים ,לא תאבדנה מאתנו לעולם.
על פי הספר "דברי שאול"
בזמן יציאת
ִמ ִּמצְ ָריִ ם,
יִ ְׂש ָר ֵאל
ֹלעז יצאו מתוך אומה ששפתה זרה להם:
קב כינוי לעם ישראל ֵמ ַעם ֵ
ֵּבית יַ ֲע ֹ
לְ ָק ְדׁשֹו להיות עם קדוש,
י
הּודה העם היהוד
ָהיְ ָתה יְ ָ
לֹותיו ונהפכו בני ישראל לאומה עצמאית
ַמ ְמ ְׁש ָ
יִ ְׂש ָר ֵאל
המשועבדת רק לממשלת בורא עולם:
וכשהגיעו בני ישראל לים סוף
וַ ּיָ נֹס
ַהּיָ ם ָר ָאה את בני ישראל
וכן נהר ַהּיַ ְר ֵּדן בשעה שעמדו להיכנס לארץ יִ ּסֹב לְ ָאחֹור נסוג לאחריו ועצר את
ברח מפניהם ונתייבש,
זרימתו ,לתת לעם ישראל לעבור בתוכו :ובשעת מתן תורה
ֶה ָה ִרים ָר ְקדּו
ּגְ ָבעֹות קופצות
כְ ֵאילִ ים
ּכִ ְבנֵ י צֹאן:
האדמה רעדה והיה נראה שההרים קופצים כאילים,
והמשורר שואל:
ַמה ּלְ ָך ַהּיָ ם ּכִ י ָתנּוס
ֶה ָה ִרים ִּת ְר ְקדּו כְ ֵאילִ ים
ַהּיַ ְר ֵּדן ִּתּסֹב לְ ָאחֹור:
ּגְ ָבעֹות ּכִ ְבנֵ י צֹאן:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
והתשובה היא:
ִמּלִ פְ נֵ י מפני שכך ציוה עליהם ָאדֹון העולם חּולִ י יוצר ָא ֶרץ,
עקֹב וזאת כדי שהכל ידעו שהוא בורא העולם הכל יכול:
לֹוּה יַ ֲ
ִמּלִ פְ נֵ י ֱא ַ
וכן בשעה שעם ישראל היו במדבר והיו צריכים למים אז הקדוש ברוך הוא
ַההֹפְ כִ י ַהּצּור הפך את הסלע ונהיה ֲאגַ ם של ָמיִ ם,
וכן כשהגיעו שוב למקום בלי מים שוב הקדוש ברוך הוא הפך
ַחּלָ ִמיׁש סלע קשה לְ ַמ ְעיְ נֹו למעין של ָמיִ ם:
114
115
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
כעת אנו פונים לברכה החותמת את סיפור יציאת מצרים .ברכה זו היא
"ברכת השבח" ,שבה אנו משבחים ומודים לקדוש ברוך הוא על כך שנגאלנו
ממצרים ,על שזיכנו להגיע ללילה הזה ,ולקיים את מצוותיו.
שיר חדש על גאולתנו
ִהּנֵ ה ָאנֹכִ י ׁשֹלֵ ַח לָ כֶ ם ֵאת ֵאלִ ּיָ ה ַהּנָ ִביא לִ ְפנֵ י ּבֹוא יֹום יְ יָ ַהּגָ דֹול (ספר
מלאכי פרק ג פסוק כג)
יש להבין -שאל רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ,בעל ספר ה"חפץ
חיים" – מהו שאמר הנה אנוכי "שולח" ,והרי אליהו הנביא עדיין לא
בא ,אלא שכאשר יהיו ראויים לכך בוא יבוא על כן מן הראוי היה לומר:
"אשלח".
אלא בא הכתוב להודיענו כי אליהו הנביא כבר מוכן לצאת לדרך אלא
הדבר תלוי בנו ,אם ניטיב את דרכינו יבוא מיד.
רחצה
בטרם היו ברזים בבתים ,ושואב המים היה נושא על כתפיו את
הדליים ,ראה הגאון רבי ישראל מסלאנט זצ"ל את אחד מתלמידיו
נוטל ידיו בשפע של מים.
"כה הרבה מים ,על שום מה?" שאל.
"סגולה היא לפרנסה טובה ברווח ",ענה התלמיד" .הן נאמר בגמרא
(שבת סב ע"ב)' :אני נוטל במלוא חפנים מים ,ומרעיפים עלי מלא
חפנים טובה'!"
"ואני ",השיב רבי ישראל" ,איני חפץ להתעשר על חשבון כתפיו
השחות של שואב המים"...
יחד עם הודאה זו אנו גם מתפללים על העתיד ,ומבקשים מהקדוש ברוך
הוא שיזכנו להגיע גם לשאר הימים הטובים והחגים הבאים לקראתנו
לשלום ,מתוך שמחה בבנין בית המקדש ובעבודת הקרבנות ובאכילתם,
לאחר שהכהנים יזרקו את דם הקרבן על קיר המזבח .ובכך מקבל בורא
העולם את עבודתנו ברצון .גם באותה שעה נודה ונזמר לפני הקדוש ברוך
הוא שיר חדש על הגאולה השלמה ,המורכבת מגאולת הגוף והנפש.
מכסה המצות ומגביה הכוס:
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
בֹותינּו ִמ ִּמצְ ָריִ ם.
ֲא ֶׁשר ּגְ ָאלָ נּו וְ גָ ַאל ֶאת ֲא ֵ
יענּו לַ ּלַ יְ לָ ה ַהּזֶ ה לֶ ֱאכֹול ּבֹו ַמּצָ ה ָּומרֹור.
וְ ִהּגִ ָ
יענּו
בֹותינּו יַ ּגִ ֵ
אֹלהי ֲא ֵ
ֹלהינּו וֵ ֵ
ּכֵ ן יְ יָ ֱא ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
אתנּו לְ ָׁשלֹום
מֹוע ִדים וְ לִ ְרגָ לִ ים ֲא ֵח ִרים ַה ָּב ִאים לִ ְק ָר ֵ
לְ ֲ
בֹוד ֶתָך.
ְׂש ֵמ ִחים ְּב ִבנְ יַ ן ִע ֶירָך וְ ָׂש ִׂשים ַּב ֲע ָ
וְ נֹאכַ ל ָׁשם ִמן ַהּזְ ָב ִחים ִּומן ַהּפְ ָס ִחים
(במוצאי שבת יש אומרים ִמן ַהּפְ ָס ִחים ִּומן ַהּזְ ָב ִחים)
יע ָּד ָמם ַעל ִקיר ִמזְ ַּב ֲחָך לְ ָרצֹון,
ֲא ֶׁשר יַ ּגִ ַ
נֹודה לְ ָך ִׁשיר ָח ָדׁש ַעל ּגְ ֻאּלָ ֵתנּו וְ ַעל ּפְ דּות נַ פְ ֵׁשנּו.
וְ ֶ
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ּגָ ַאל יִ ְׂש ָר ֵאל:
116
117
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
118
Á Áמה הסיבה שצריך לטול ידיים לפני הסעודה?
תקנת נטילת ידיים היא משום שבזמן שבית המקדש היה קיים [ובעתיד בעז"ה כשבית
המקדש יבנה] צריכים הכהנים לשמור על ידיים טהורות בזמן אכילת התרומה .כדי שהכהנים
יהיו רגילים לשמור על ידיים טהורות ,חייבו גם את שאר היהודים לשמור על ידיים טהורות
בזמן הסעודה ,מכיוון שאם לא כולם יקפידו על כך ,יש לחוש שגם הכהנים יתרגלו לא להקפיד.
טעם נוסף הוא ,שרצו חכמים להרגיל את כל העם להנהגה של נקיות וקדושה ,על ידי הנטילה
תהיה אכילת הסעודה בידיים נקיות וטהורות.
למרות שבדרך כלל מברכים על המצוה לפני עשייתה ,אך כאן הואיל והידים עדין אינן טהורות,
מברכים לאחר הנטילה .את הברכה מברכים לפני הניגוב כיוון שגם הניגוב הוא חלק מהמצוה,
ובכך נחשב הדבר שהברכה היתה לפני גמר המצוה.
רדיפת חסד
בתקופה הראשונה לשבתו של הרב סולובייצ'יק ,מחבר ספר "בית
הלוי" ,על כסא הרבנות ,נכנס אליו בפרוס חג הפסח אחד הנפחים בעיר
ושאלה בפיו" :האוכל לצאת ידי חובת ארבע כוסות ליל הסדר בחלב?"
חקרו הרב" :האם בריאותך מעורערת עד שחושש אתה לשתות יין?"
"לא ",ענה הנפח" ,גופי בריא וחסון ,אולם השנה אין בידי כסף לרכישת
יין לארבע כוסות עבורי ועבור בני ביתי".
מיד הורה הרב לרעייתו הרבנית להושיט לנפח סכום של עשרים
וחמישה רובלים.
הנפח סירב לקחת את הסכום וטען" :לשאול שאלה בהלכה באתי ,ולא
לקבל נדבה".
נענה הרב" :קח נא ,יקירי ,את הכסף כהלוואה ,עד שירחיב ה' את גבולך".
כשעזב הנפח העני את מעונו ,שאלה הרבנית" :הרי בשניים או בשלושה
רובלים יכול היה הנפח לקנות ארבע כוסות יין לו ולכל משפחתו .מדוע
ביקשת שאתן לו עשרים וחמישה רובלים?"
ענה לה הרב" :הצדק עמך ,אבל מתוכן שאלתו השתמע כי גם שאר
צרכי הפסח אין ידו משגת לקנות .כיוון ששאל אם מותר לו לשתות
חלב ,הבנתי שגם בשר אין לו ,שאם לא כן לא היה שואל על חלב
לארבע כוסות .לפיכך ביקשתי ממך לתת לו עשרים וחמישה רובלים,
כדי שיספיקו לו לכל צרכי החג".
כעת עוברים לשתיית הכוס השניה מארבע הכוסות .שתיית כוס זו מתייחסת
לאמירת ה"מגיד" וההלל ,ובכך מתקבל שאמירתם היתה "על כוס יין".
יש נוהגים לומר:
ֲה ֵרינִ י מּוכָ ן ְּומזֻ ָּמן לְ ַקּיֵ ם ִמצְ וַ ת ּכֹוס ֵׁשנִ י ֶׁשל ַא ְר ַּבע ּכֹוסֹות:
כל אחד מהמסובים מברך "בורא פרי הגפן" ,ושותה את כוס היין בהסיבה.
רצוי לשתות את כל הכוס ,ולכל הפחות את רוב הכוס .ראוי לשתות בבת
אחת ,ומכל מקום אין לשהות יותר משיעור 'אכילת פרס' [ 2-4דקות].
בני עדות המזרח אינם מברכים בורא פרי הגפן על כוס זו.
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ּבֹורא ּפְ ִרי ַהּגָ פֶ ן:
ֵ
ָר ְחצָ ה
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
נוטלים ידיים לסעודה.
כל אחד מהמסובים נוטל ידיו (יוצק על כל כף היד מים מתוך כלי ,קודם
על יד ימין ואח"כ על יד שמאל ,ראוי ליטול על כל יד פעמיים) וקודם
הניגוב מברך "על נטילת ידים".
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ֲא ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמצְ ו ָֹתיו וְ צִ ּוָ נּו
ַעל נְ ִטילַ ת יָ ָדיִ ם:
119
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
120
Á Áמה הסיבה שאין לדבר עד לאחר אכילת הכורך?
ינגב ידיו היטב .אין לדבר בדברים שאינם מצורך הסעודה עד לאחר
אכילת הכורך.
בין נטילת הידיים לברכת המוציא יש להיזהר מלפתוח בשיחה ,כדי שלא יסיח את דעתו וייגע
בידיו בדברים המטמאים את הידיים ,כגון נגיעה בנעלים או במקומות המכוסים שבגוף.
בין הברכה לאכילה או לעשיית מצוה אין לדבר ,משום שהברכה מתייחסת לאכילת המצה,
והדיבור מפסיק ומנתק את הקשר והחיבור שבין הברכה לאכילה .ומכיוון שברכת אכילת מצה
מתייחסת גם לאכילת המצה שבכורך ,אין לדבר עד לאחר אכילה זו.
Á Áמדוע בהתחלה מחזיקים את שלוש המצות ולאחר מכן רק שתיים?
בתחילה בשעת ברכת המוציא מחזיקים את שלוש המצות [גם את המצה התחתונה] .זאת
משום שיש לברך על שתי מצות שלמות ,כמו שמברכים בכל שבת וחג על שתי חלות שלמות
הנקראות "לחם משנה" .הואיל והמצה האמצעית היא חצויה ,אוחזים גם את המצה התחתונה.
בשעת ברכת 'על אכילת מצה' מחזיקים רק את שתי המצות העליונות ,המצה השלמה
והחצויה ,משום שיש עניין שאכילת המצה תהיה גם ממצה שלמה שעליה ברכנו ברכת
'המוציא' וגם ממצה פרוסה -שאינה שלמה ,שהרי מצה היא לחם עוני -לחם של עניים ,וכך
היא דרכם של העניים ,לאכול מדבר שאינו שלם.
ַמגִּ יד
יא-מצָּ ה
מוֹצִ ַ
כעת ניגשים לקיים את מצוות אכילת המצה כפי שציוותה התורה.
Á Áמה ההבדל בין מצת יד למצת מכונה?
מאז שיצאו אבותינו ממצרים ועד לפני כ 160-שנה ,כל המצות שאכלו בפסח היו מצות עבודת
יד ,כלומר שמתחילת הלישה ועד גמר האפיה בתנור ,הכל נעשה באופן ידני .בשנת תרט"ז
( )1856הומצאה לראשונה באירופה מכונה לאפיית מצות .רוב העבודות או כולן נעשות באופן
אוטומטי על ידי המכונה ,ואין יד אדם עוסקת במצה .המצאה זו עוררה פולמוס הלכתי נרחב
בין גדולי ההלכה ,עד ימינו אנו.
הנושאים שעליהם דנו הם שניים .ראשית ,יש הלכה שהמצה שמקיימים בה את מצוות אכילת
מצה בליל הסדר צריכה להיעשות בכוונה מיוחדת של 'לשמה' – כלומר לכוון בעשייתה 'לשם
מצת מצוה' ,משעת הלישה ועד גמר האפיה .המכונה העושה את כל הפעולות במצה אינה
בת כּוָ נה ,ואם כן המצות הנעשות על ידיה אינן כשרות לקיום המצוה .לעומת זאת המתירים
סוברים שדי בכך שהאדם המפעיל את המכונות יכוון בשעת הלחיצה על מתג ההפעלה 'לשם
מצוה' ,ועל ידי זה כל מה שהמכונה עושה נגרר אחר כוונתו של האדם שהפעיל אותה .נושא
שני היה היכולת לייצר מצות ללא חשש חימוץ ,וגם בזה נחלקו הדעות ,האם בעשיה על ידי
מכונה ההקפדה מחמץ היא מעולה יותר [כיון שהן נעשות במהירות רבה ,ואינן תלויות בגורם
אנושי העלול לטעות] ,או אדרבה במכונה יש יותר חשש חימוץ בגלל חוסר היכולת לנקות
היטב את כל חלקיה .מובן שבמשך השנים השתכללו המכונות ללא הכר ,וכיום מתוכננות
המכונות החדשות באופן המאפשר יכולת ניקוי טובה יותר .עד היום יש קהילות רבות
המקפידות לאכול רק מצות יד במשך כל ימי הפסח [בעיקר קהילות החסידים] ,ויש רבים
המשתמשים במצות יד לליל הסדר בלבד [בגלל הבעיה הראשונה של 'לשם מצוה'] ,ובשאר
החג במצות המכונה .סימן ההיכר הוא פשוט :מצות היד הן עגולות ,ושל המכונה הן מרובעות.
מצוות "אכילת מצה" מוטלת על כל אחד ואחד מהנוכחים .על כן
יש לדאוג שלכל אחד מהמסובים תהיה כמות המצה הנדרשת [ראה
בסמוך].
כאשר יש משתתפים רבים ואין במצות שלפני עורך הסדר מספיק
לכולם ,כדאי לחלק מראש לכל אחד מהמסובים חלקי מצות מהקופסה
כפי שיעור הנצרך לכל אחד ,ולאחר שיברך על המצות שלפניו ,יחלק
עורך הסדר לכל אחד חתיכה קטנה מהמצה השלמה שלפניו ,כך
שיוכלו להתחיל לאכול מיד את המצות שלפניהם ולא יהיה הפסק
גדול בין הברכה לאכילה .ואם זה אפשרי ראוי שיהיו לכל שנים או
שלושה שתי מצות שלמות ואחת חצויה.
בעל הבית מרים את שלוש המצות המונחות לפניו ומברך בקול
"המוציא" .בשעה שמזכיר את ה' מגביה את המצות .ומכוון להוציא
ידי חובה את שאר המשתתפים .שאר המשתתפים יקשיבו ויענו
"אמן" .בשעת הברכה על המצות להיות מכוסות.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מוציא
מצה
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
121
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמהי הסיבה לשיעור המסוים שצריך לאכול ובזמן מוגדר?
בכל מקום שהתורה ציותה על 'אכילה' ,כמו כאן שיש מצוה לאכול מצה ,אין יוצאים ידי חובה
באכילת דבר מועט ,כיוון שזה נקרא רק טעימה ,והמצוה היא "אכילה" .קיבלו חז"ל [במסורת
איש מפי איש עד משה רבינו שקיבל בהר סיני מה' ומסר זאת בתורה שבעל פה] ,שהשיעור
הנחשב לאכילה הוא שיעור שנקרא "כזית" .אמנם אם יאכל שיעור זה במשך זמן ארוך ,עדיין
אין הדבר נחשב "אכילה של כזית" אלא כמה טעימות קטנות .גם על כך קיבלו חז"ל שמשך
הזמן שצריך לאכול בו את ה"כזית" הוא שיעור הזמן שלוקח לאכול באופן נורמלי כמות של
"פרס" -חצי ככר לחם של פעם .מכאן בא המושג "כדי אכילת פרס" .תרגום השיעורים של
חז"ל לשיעורים הנהוגים בימינו הוא סוגיה ארוכה וסבוכה ,שעסקו בה גדולי ההלכה במשך כל
הדורות האחרונים ,ורבו בה הדעות .השיעורים במקורם הם שעורי נפח ,ויש צורך גם לתרגמם
לשיעורי משקל ,היותר נוחים לשימוש .שיעור "כזית" מצה לשיטות המקילות הוא כ13-17-
גרם ,ולשיטה המחמירה כ 27-גרם .באכילת מצה שחיובה מן התורה ,מקובל לנהוג כשיטה
מחמירה זו .בתרגום מעשי נבדק שזה מהוה כשלושה רבעים של מצת מכונה סטנדרטית או
בין שליש לחצי מצת יד עגולה ,תלוי בעובי ובגודל המצה .ל"כזית" מצה של כורך ואפיקומן
שאין חיוב אכילתם מהתורה אלא מתקנת חכמים ,ניתן לקחת "כזית" לפי השיעור הקטן של
כ 17-גרם .בתרגום מעשי נבדק שזה מהוה בין חמישית לשליש מצת יד עגולה ,תלוי בעובי
המצה ,וקצת יותר מחצי מצת מכונה .שיעור הזמן של "כדי אכילת פרס" באכילת מצה לדעות
רבות הוא כ 4-דקות ,ויש מחמירים לאכול תוך 2דקות .יש דעות שהוא 6דקות ,ולחולה או
זקן ,או למי שקשה לו מאד ,אפשר להקל עד 9דקות ,כשיטה המקלה ביותר .יש הטובלים את
המצה במים סמוך לאכילה כדי להקל על האכילה.
Á Áמה הסיבה שצריך לאכול גם מהמצה העליונה וגם מהמצה האמצעית
וכיצד נקבע כמה צריך לאכול?
יש ספק מאיזו מצה צריך לאכול בשביל לקיים את מצות אכילת המצה ,מהשלמה או
מהחצויה ,לכן היה ראוי לאכול שיעור "כזית" מהשלמה וכן שיעור "כזית" מהמצה החצויה.
אלא שלגבי ספק זה נוכל לנקוט כשיטה המקלה ששיעור "כזית" הוא כ 13-גרם .על כן אם
ניקח שיעור "כזית" של 27גרם מהתחתונה ומהעליונה ביחד ,נאכל למעשה שיעור "כזית"
אחד של השיטה המחמירה ,ושיעור של שני "זיתים" לפי השיטה המקלה ,ובכך נצא ידי כל
השיטות והדעות.
Á Áמדוע יש נוהגים לטבול את המצה במלח?
בכל ימות השנה נוהגים לטבול את פרוסת 'המוציא' במלח .טעם הדבר הוא כדי שהפת
שמברכים עליה תהיה טעימה יותר .אמנם יש שדוקא בליל הסדר נמנעים מכך משום שכך
המצה היא יותר לחם עוני.
122
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ַהּמֹוצִ יא לֶ ֶחם ִמן ָה ָא ֶרץ:
מניח את המצה התחתונה ,ואוחז בידיו את המצה העליונה והאמצעית
[הפרוסה] ומברך "על אכילת מצה" .יש לכוון שברכה זו תתייחס
ותועיל גם לאכילת המצה שבכורך ובאפיקומן .אכילת מצה זמנה עד
חצות( ,ראה להלן ב"שלחן עורך") ואם לא הספיק יאכל בלי ברכה.
יחשוב במחשבתו:
ֲה ֵרינִ י מּוכָ ן ְּומזֻ ָּמן לְ ַקּיֵ ם ִמצְ וַ ת ֲע ֵשֹה ֶשׁל ֲאכִ ילַ ת ַמּצָ ה.
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ֲא ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמצְ ו ָֹתיו וְ צִ ּוָ נּו
ַעל ֲאכִ ילַ ת ַמּצָ ה:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מוציא
מצה
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
לוקח מהמצה העליונה ומהמצה האמצעית מכל אחת בנפרד שיעור
של "כזית" ,שהם ביחד בין שליש לחצי מצת יד עגולה ,או קצת יותר
משלושה רבעים של מצת מכונה מרובעת [ 27גרם] ,ואוכל אותו
בהסיבה על צד שמאל [כמו בשתיית הכוסות].
אם לא חילק מראש מצות לכל המסובים יחלק כעת לכל אחד שיעור
זה ,ואם אין מספיק במצות שלפניו ,יתן לכל אחד חתיכה קטנה
מהמצה השלמה שלפניו ,ויצרף מצות חצויות מהחבילה ,כפי השיעור
הנצרך לכל אחד .קודם יאכל המברך ואח"כ המסובים.
שיעור זה של מצה יש לאכול בתוך משך זמן הנקרא "כדי אכילת
פרס" .שיעור זמן זה הוא ארבע דקות ויש המקפידים לאוכלו תוך שתי
דקות.
יש הנוהגים להטביל המצה במלח ,וכן הוא מנהג עדות המזרח .מנהג
האשכנזים שלא לטבול במלח.
123
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמה הסיבה שלוקחים דווקא את החסה למרור אף שיש מיני ירקות אחרים
יותר מרים?
בחסה יש סמליות נוספת מלבד טעמה המר קצת ,שטבע החסה שבתחילת גידולו הוא רך
ובסופו הקלח מתקשה .כך גם היו המצרים ,בתחילה היו רכים לישראל ובסוף היו קשים,
ששעבדו אותם בעבודה קשה .סמליות נוספת גם לשם 'חסה' ,מלשון שחס הקדוש ברוך הוא
על ישראל וגאל אותם ממצרים.
Á Áמדוע יש להקפיד לקחת חסה מגידול מיוחד ללא תולעים?
צריך לדעת שהחסה הרגילה מלאה בתולעים קטנים בצבע ירוק ,כך שקשה להבחין בהם.
תולעים אלו אסורות באכילה באיסור חמור ,כמו שאר החיות הטמאות כדוגמת החזיר,
ובאכילת חסה אחת עלולים לעבור על הרבה איסורים .בעבר היו צריכים לבדוק את החסה
היטב היטב לאור מקור אור מיוחד ,ולנקות את החסה מתולעים ,בדיקה שארכה זמן רב .כיום
יש פיתוח של חסה מגידול חממה מיוחד שהוא בחזקת נקי מתולעים ,וזקוק רק לשטיפה במי
סבון ,ולבדיקה קלה לפני השימוש .לכן חשוב לקנות חסה מגידול מיוחד ,זה שיש עליו כשרות
מוסמכת שהוא נקי מתולעים ,ולפעול לפי ההוראות שעל האריזה.
Á Áמהו שיעור "כזית" מרור?
המשקל הסגולי של עלי החסה קרוב מאוד למשקל המים ( .)1על כן מידת הנפח והמשקל
שלהם זהות .יש המשערים זאת ב 50-סמ"ק/גרם של עלי חסה ,יש המשערים זאת
ב 27-33-סמ"ק /גרם .ומכיון שהיום מצות אכילת מרור היא תקנת חכמים רבים ,נוהגים
כשיטה זו .ובפרט ב"כזית" מרור שבכורך .מי שקשה לו מאוד יכול לסמוך על השיטות
המקלות יותר עד כדי 18-23סמ"ק/גרם .בסוגים אחרים של מרור ייקבע השיעור לפי מידת
הנפח הנ"ל.
Á Áמה הסיבה שטובלים את המרור בחרוסת?
המרור מסמל את המרירות הרבה שהיתה מנת חלקם של בני ישראל במצרים .גם החרוסת
מסמלת את העבודה הקשה ,היות שמראה החרוסת מזכיר מאוד את מראה הטיט שהיו
צריכים בני ישראל להכין בשביל לעשות לבנים .עם זאת טעמה של החרוסת הוא מתוק.
אנו נוקטים בפעולה משולבת .מצד אחד שמים את החרוסת על המרור כדי למתק מעט את
המרירות ,ולסמל את הגאולה המתוקה שסיימה את הגלות ,ומצד שני מנערים את החרוסת
מהמרור כדי לא להפיג את טעם המרירות.
ָמרוֹר
כעת ניגשים לקיים את מצוות אכילת המרור.
המנהג הרווח הוא לקחת עלי חסה (יש להקפיד לקחת חסה מגידול
מיוחד בלי תולעים ).ויש הלוקחים חזרת [חריין] מגורדת.ויש נוהגים
לקחת עלי חסה ביחד עם חזרת.
לוקח מרור בשיעור "כזית" כ 30-סמ"ק .בעלי חסה השיעור הוא 30
גרם ,שהוא כעלה אחד גדול או כשנים בינוניים .ויש הנוהגים לאכול
שיעור של 50סמ"ק /גרם .טובל את המרור בחרוסת (ויש הנוהגים
לטבל רק מקצתו) ,מנערו ,מחלק לכל אחד מהמשתתפים שעור
"כזית" ,וכל אחד מברך לעצמו 'על אכילת מרור'.
בברכת המרור יכוון גם על אכילת המרור שיאכל תיכף ב"כורך".
אכילת מרור זמנה עד חצות( ,ראה להלן ב"שלחן עורך") ואם לא
הספיק יאכל בלי ברכה.
יחשוב במחשבתו:
ֲה ֵרינִ י מּוכָ ן ְּומזֻ ָּמן לְ ַקּיֵ ם ִמצְ וַ ת ֲאכִ ילַ ת ָמרֹור.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ֲא ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמצְ ו ָֹתיו וְ צִ ּוָ נּו
ַעל ֲאכִ ילַ ת ָמרֹור:
אוכלים את המרור ללא הסיבה ,בתוך שיעור 'אכילת פרס' [ 2-4דקות].
124
125
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמה הסיבה שאוכלים שוב את המצה והמרור ,ומדוע הוא זכר למקדש?
יש מחלוקת כיצד לפרש את הפסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו" .האם הכוונה שיש לאכול
את המצות והמרור לחוד ,או לאכול את שניהם יחד וכדעת הלל .לכן אנו עושים את שני
הדברים ,תחילה אוכלים כל אחד לחוד ,ואח"כ את שניהם יחד .הואיל ומן התורה חיוב אכילת
מרור קשור לקרבן פסח ,לאחר חורבן בית המקדש שאין מקריבים קרבן פסח ,החיוב לאכול
מרור וכורך הוא רק מתקנת חכמים "זכר למקדש".
כּו ֵׂרְך
אוכלים מצה ומרור ביחד.
נוטל "כזית" [ 17גרם שהם כחמישית עד שליש מצת יד וקצת יותר
מחצי מצת מכונה] מהמצה התחתונה ו"כזית" מרור ,וכורכם יחד[ ,המרור
בין שני חלקי מצה] .יש הנוהגים לטבל הכריכה בחרוסת ולנערה.
כל אחד מהמסובים אוכל כשיעור זה בהסיבה ,ללא ברכה ,ואומר:
"כל דצריך ייתי ויפסח"
כשסיים ר' חיים זוננפלד ,רבה של ירושלים ,לבדוק את החמץ ,הופיעו במעונו
ארבעה יהודים נשואי פנים ,נכבדי קהילת בודפשט .הם ביקרו בירושלים
והביעו את רצונם להיות אורחיו בליל הסדר ,בתנאי שיסכים לקבל תשלום
עבור ארוחתם .הרב הסכים במאור פנים.
האורחים שלמו בעין יפה ,ובליל החג כשראו מה קנו מכספם ,נהנו מאוד.
השלחן היה ערוך לתפארת בכל מצרכי החג.
ביום הראשון של חול המועד ,כשחגגו האורחים במעונם את יום טוב שני
של גלויות ,הגיע ר' חיים זוננפלד לבקרם .תוך כדי שיחה הוציא מכיסו את
הכסף ששילמו לפני החג ותחבו מתחת למפת השלחן.
שאלו האורחים" :מה זאת?"
השיבם הרב" :דעו לכם ,רבותי ,שמימי לא קיבלתי כסף מאדם .ואם כן ,מדוע
נטלתי מכם כסף ערב החג? מפני שפסח הוא זמן חרותנו ,ורציתי שתרגישו
בשלחני כבני חורין האוכלים מכספם ואינם סמוכים על שלחן אחרים .אבל
עכשיו ,הרי שלכם לפניכם"...
אכילה זו היא
זֵ כֶ ר לְ ִמ ְק ָּדׁש ּכְ ִהּלֵ ל .
ּכֵ ן ָע ָׂשה ִהּלֵ ל ִּבזְ ַמן ֶׁש ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ָהיָ ה ַקּיָ ם,
ּכֹורְך ַמּצָ ה ָּומרֹור וְ אֹוכֵ ל ְּביַ ַחד
ָהיָ ה ֵ
ּׁשּנֶ ֱא ַמר (במדבר ט ,יא):
לְ ַקּיֵ ם ַמה ֶ
רֹורים יֹאכְ לֻ הּו:
ַעל ַמּצֹות ְּומ ִ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
עדות המזרח נהגו לומר נוסח אחר:
ַמּצָ ה ָּומרֹור ְּבֹלא ְב ָרכָ ה .זֵ כֶ ר לַ ִּמ ְק ָּדׁשְּ .ביָ ֵמינּו יְ ֻח ַּדׁש.
ּכֹורכָ ן וְ אֹוכְ לָ ן ְּב ַבת ַא ַחת.
ּכְ ִהּלֵ ל ַהּזָ ֵקן ֶׁש ָהיָ ה ְ
רֹורים יֹאכְ לּוהּו:
לְ ַקּיֵ ם ַמה ֶּׁשּנֶ ֱא ַמר ַעל ַמּצֹות ְּומ ִ
126
127
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמדוע נוהגים שלא אוכלים בשר צלוי בליל הסדר?
קרבן פסח שהוקרב בבית המקדש היה נאכל צלוי .יש איסור לאכול את קרבן הפסח מחוץ
לחומות ירושלים .לכן נהגו לא לאכול בשר צלוי ,שלא יראה כאילו אוכלים קרבן פסח מחוץ
למקומו.
Á Áמה הסיבה שנהגו לאכול ביצה בתחילת הסעודה?
בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלים גם את קרבן החגיגה ,ולכן עושים זכר לכך באכילת
הביצה .טעם נוסף הוא שאכילת הביצים היא מנהג אבלות .אנו אוכלים ביצה כדי לזכור שעדיין
לא זכינו לגאולה השלמה ,ולבנין בית המקדש ,אז נוכל גם לאכול מקרבן פסח .יש סמליות
מעניינת שליל פסח חל כל שנה באותו יום בשבוע שחל בו תשעה באב .המנהג לטבל במי מלח
הוא כמו שמטבלים את הכרפס במי מלח.
Á Áמדוע צריך לאכול את האפיקומן לפני חצות?
מצת האפיקומן היא זכר לקרבן פסח ,שהיה נאכל בסוף הסעודה לפני חצות ,לכן מקפידים
לאכול גם את מצת האפיקומן לפני חצות .בדיעבד אם כבר עבר זמן חצות ניתן לאכול את
האפיקומן גם אחרי חצות ,עד עלות השחר.
Á Áמה הסיבה שאוכלים עוד "כזית" מצה בסוף הסעודה?
בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלים את קרבן הפסח דווקא בסוף הסעודה ,ולא היו
אוכלים אחריו כלום [אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן] .הטעם לכך הוא כדי שישאר טעם
הפסח בפיו .זכר לאכילה זו תיקנו חכמים לאכול "כזית" מצה בסוף הסעודה.
Á Áמה הטעם לאוכלים שני "כזיתים" לאפיקומן?
את קרבן הפסח היו אוכלים ביחד עם "כזית" מצה ,וכיוון שה"כזית" הראשון שאוכלים הוא זכר
לקרבן ,אוכלים חתיכה נוספת זכר למצה שנאכלה עם הקרבן .ברם ניתן לקיים את המנהג של
שני הזיתים גם בשיעור "זית" הקטן ביותר [של 13גרם] שביחד מהווים שיעור גדול אחד של
"כזית" – 27גרם .ראה ההסבר במה שהרחבנו קודם במצוות אכילת המצה.
עוֹרְך
ֻש ְל ָחן ֵ
כעת מתחילים באכילת סעודת החג.
אוכלים את סעודת החג בשמחה .יש המקפידים לאכול את כל
הסעודה בהסבה.
נוהגים לאכול בלילה זה רק בשר מבושל ולא צלוי.
יש להיזהר שלא לאכול יותר מדאי ,כדי להשאיר מקום ל"כזית" מצה
של האפיקומן הצריך להיאכל "בתיאבון".
את הסעודה צריך לסיים לפני זמן חצות בסביבות 12:35לפי שעון
קיץ (הזמן המדויק מופיע בלוחות השנה) ,כדי להספיק לאכול את
האפיקומן לפני חצות הלילה.
יש הנוהגים בתחילת הסעודה לאכול את הביצה מקערת ליל הסדר,
יש הנוהגים לטבול אותה במי מלח ,ויש הנוהגים לומר לפני האכילה
"זכר לקרבן חגיגה".
צָ פוּן
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
שלחן
עורך
עורך
צפון
צפון
ברך
הלל
נרצה
כעת ניגשים לקיים את מצוות אכילת אפיקומן.
בגמר הסעודה קודם חצות הלילה נוטל לעצמו ולכל אחד מהמסובים
מצה בשיעור של "כזית" [ 17גרם ראה במצוות אכילת כורך] מאותו
חלק המצה שהצפין לאפיקומן[ ,ויש האוכלים שני "כזיתים"].
בדיעבד יאכל גם לאחר חצות.
אם אין מספיק במצה ששמר לצורך ה"אפיקומן" כדי לחלק לכל
המשתתפים ,יצרף ממצות חצויות אחרות כדי להשלים את השיעור.
128
129
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
130
Á Áמדוע אין לאכול כלום לאחר האפיקומן?
כדי שיישאר טעם המצה בפיו .כיוון שעיקר מטרת אכילת המצה היא לזכרון נס יציאת מצרים,
רצו חכמים שהרושם של אכילת המצה יישאר בתודעת המסובין במשך כל הלילה .גם קרבן
פסח היה נאכל בסוף הסעודה ,ולאחריו לא היו אוכלים דברים נוספים.
Á Áמה הסיבה שנוהגים לומר מזמור מתהילים לפני ברכת המזון?
על כל יהודי לזכור את חורבן בית המקדש ולייחל ולהתפלל לבניינו ,לכן תיקנו לומר בסוף
רּוׁשלַ ִֹ ם
"...א ֲעלֶ ה ֶאת יְ ָ
הסעודה מזמור מתהילים העוסק בזיכרון בית המקדש וירושלים וכנאמר ַ
ַעל רֹאׁש ִׂש ְמ ָח ִתי" .בימי חול אומרים פרק העוסק בגלות בבל ובכמיהה לבנין בית המקדש
וירושלים .בשבת וחג שהם ימי שמחה ,אומרים פרק העוסק בבנין ירושלים ובגאולה העתידה.
מנהג עדות המזרח לומר פרק העוסק בזמן הגאולה השלמה שיכירו כל העמים בשלטונו
הבלעדי של ה' בורא העולם .כמו כן יש באמירת פרקים אלו קיום ציווי חכמים לומר דברי תורה
בשעת הסעודה ,וזאת כדי להכניס לסעודה גם תוכן רוחני (ראה במשנה במסכת אבות ג ,ג).
את האפיקומן אוכלים בהסיבה בתוך שיעור זמן של
"אכילת פרס" 2 - 4 -דקות .אין מברכים על אכילה זו.
לאחר אכילת האפיקומן אין לאכול ולשתות כלום ,מלבד מים או
משקאות קלים שאינם מכילים פרי.
יש נוהגים לומר:
יקֹומן.
ֲה ֵרינִ י מּוכָ ן ְּומזֻ ָּמן לְ ַקּיֵ ם ִמצְ וַ ת ֲאכִ ילַ ת ָה ֲאפִ ָ
עדות המזרח נוהגים לומר לפני האכילה:
זֵ כֶ ר לְ ָק ְר ַּבן ּפֶ ַסח ַהּנֶ ֱאכָ ל ַעל ַה ָּׂש ָבע:
בָּ ֵרְך
קמחא דפסחא בזמן המלחמה
בתקופת מלחמת העולם הראשונה ,כאשר התגורר הרב ישראל מאיר
מחבר הספר "חפץ חיים" בעיר סמילוביץ' ,נודע לו שעשירי העיר אינם
נענים ביד רחבה למגבית "מעות חיטים" לפסח.
מיד הזעיק ה"חפץ חיים" את כל התושבים לבית המדרש ,עלה על הבימה
ואמר" :הרי רואים אתם שכבר זקנתי ועוד מעט יקראו לי לעולם האמת.
שם יחקרו אותי האם תרמו אנשי סמילוביץ' מעות חיטים.
שואל אני אתכם :מה אשיב להם? אם אומר שנותנים אתם ,הרי זהו שקר,
ומעודי לא שיקרתי.
ואם אומר שאינכם נותנים ,אדבר לשון הרע ,ובשום אופן איני רוצה בכך".
הוא לא הספיק לסיים את דבריו ,ומכל הצדדים החלו לזרוק לעבר הבמה
מאות רובלים .בו במקום נאסף סכום גדול שהספיק לכל צרכי חג הפסח
לעניי העיר.
ניגשים כעת לאמירת ברכת המזון.
שוטפים את הגביע או הכוס ,ומוזגים לכל אחד מהמשתתפים כוס
שלישי של יין או מיץ ענבים טבעי.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
ברך
הלל
נרצה
מנהג אשכנז לומר לפני ברכת המזון את המזמור הבא הלקוח מתהלים
פרק קכו.
ִׁשיר ַה ַּמ ֲעלֹות
השיר שהיו אומרים הלווים על המדרגות בבית המקדש,
ְּבׁשּוב כאשר ישיב יְ יָ ֶאת ִׁש ַיבת צִ ּיֹון את העם מהגלות ָהיִ ינּו
ּכְ חֹלְ ִמיםָ :אז יִ ָּמלֵ א ְׂשחֹוק ּפִ ינּו ּולְ ׁשֹונֵ נּו תשמיע ִרּנָ ה,
עם ֵאּלֶ ה עם ישראל:
ֹאמרּו ַבּגֹויִ ם ִהגְ ִּדיל יְ יָ לַ ֲעׂשֹות ִ
ָאז י ְ
וישראל יאמרו ִהגְ ִּדיל יְ יָ לַ ֲעׂשֹות ִע ָּמנּוָ ,היִ ינּו ְׂש ֵמ ִחים:
יקים ַּבּנֶגֶ ב כנחלי מים הזורמים במדבר:
ׁשּובה יְיָ ֶאת ְׁש ִב ֵיתנּו שבויינוּ ,כַ ֲאפִ ִ
ָ
נרגיש
131
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמהו הזימון ומדוע הוא נאמר רק כשאוכלים שלושה ביחד?
עניינה של ברכת הזימון הוא להצטרף לברך ביחד .אינם דומים שבח והודאה שאומר היחיד
לנאמר מפי רבים .כאשר אכלו לפחות שלשה אנשים ביחד הם מצטרפים ומכינים את עצמם
לברך ביחד ע"י אמירת 'רבותי נברך' וכו' ,ומוסיפים לפני ברכת המזון עוד עניני שבח.
אף שבשאר ימות השנה נוהגים לכבד את האורח להיות המזמן ,בליל הסדר המנהג שבעל
הבית הוא המזמן .הסיבה היא כדי לא לתת למסובין הרגשה של אורחים ,שתפגום בתחושת
ה"בן חורין" שלהם ,בהיותם סמוכים על שלחנו של אחר.
Á Áמדוע נוטלים מים אחרונים?
בסוף הסעודה לפני ברכת המזון יוצקים מים על האצבעות ,כדי לנקות ולקדש את הידיים
לפני שמברכים ברכת המזון .ראוי להוריד מהשולחן את הכלי שנטלו לתוכו (או לפחות לכסות
אותו) ,משום שאין זה מכבוד הברכה שמים שרחצו בהם את הידיים יהיו מונחים לפניו.
ַהּז ְֹר ִעים ְּב ִד ְמ ָעה
ְּב ִרּנָ ה יִ ְקצֹרּו יקבלו את שכרם בבוא הגאולה:
וכמו אדם אשר ָהלֹוְך יֵ לֵ ְך ָּובכֹה ההולך ובוכה כאשר הוא נ ֵֹׂשא ֶמ ֶׁשְך ַהּזָ ַרע
סוחב את שק הזרעיםּ ,בֹא יָ בֹא ְב ִרּנָ ה ישמח בשעת הקציר
נ ֵֹׂשא ֲאלֻ ּמ ָֹתיו כאשר הוא סוחב את אלומות התבואה שקצר:
אלו ששמרו על מצוות התורה על אף צרות הגלות
נוטלים מים אחרונים (שופכים מים על האצבעות) לתוך הכיור או
לתוך כלי (ועדיף להסיר את הכלי מהשולחן או לכסותו) ,ראוי לנגב
את האצבעות לאחר הנטילה .לאחר שנטל מים אחרונים ,אין לאכול
או לשתות ,וכן לא ידבר כלל ,ויתחיל מיד לברך ברכת המזון.
יש נוהגים לומר:
Á Áמה המקור והטעם לאמירת ברכת המזון לאחר הסעודה?
המקור לחיוב הברכה לאחר האכילה נלמד ממה שכתוב בתורה (דברים פרק ח פסוק י) "וְ ָאכַ לְ ָּת
ּתֹורה
ֲה ֵרינִ י מּוכָ ן ְּומזֻ ָּמן לְ ַקּיֵ ם ִמצְ וַ ת ֲע ֵׂשה ֶׁשל ִּב ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּכְ מֹו ֶׁשּכָ תּוב ַּב ָ
ּטֹובה ֲא ֶׁשר נָ ַתן לָ ְך.
ֹלהיָך ַעל ָה ָא ֶרץ ַה ָ
וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵּוב ַרכְ ָּת ֶאת יְ יָ ֱא ֶ
ֹלהיָך ַעל ָה ָא ֶרץ ַהּט ָֹבה ֲא ֶׁשר נָ ַתן לָ ְך" .טעם החיוב לברך לאחר האכילה,ּוב ַרכְ ָּת ֶאת ה' ֱא ֶ
וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵ
הוא אמירת תודה והכרת הטוב לבורא עולם על ההנאות שהביא לאדם .הברכה לפני האכילה
היא ההודאה על הנאת האכילה ,ולאחר הברכה מודים על הנאת השביעה.
טעם נוסף הוא שהברכה נועדה לחזק את האמונה בעובדה שחיינו ומזוננו באים מבורא
העולם ,שברא את המזון שבלעדיו אין לנו חיים.
דווקא כאשר טוב לאדם והוא שבע ולא חסר לו כלום ,יש חשש שישכח האדם את בורא
העולם ,שהעניק לו את כל הטוב ,ולכן שוב אחרי האכילה אנו מצהירים שאין אנו כופרים
בטובה הגדולה שבורא העולם מרעיף עלינו בנותנו לנו חיים ומזון.
ברכת המזון מורכבת מארבע ברכות העוסקות בהודאה ,שבח ,ובקשה .נוסח הברכה הראשונה
שלשה גברים שאכלו ביחד מוסיפים לפני ברכת המזון את ברכת
הזימון .אחד המסובין מזמן והשאר עונים לו ,נוהגים שבליל הסדר
בעל הבית מזמן .גם הנשים המשתתפות בסעודה חייבות לענות
לזימון .המזמן צריך לברך את הברכה הראשונה בקול ,והמסובים
אומרים איתו מלה-מלה בשקט .מנהג אשכנז שאת סיום הברכה
יקדימו לסיים לפני המזמן כדי שיענו אמן על ברכתו ,ומנהג הספרדים
לומר גם את הברכה עם המזמן ואין עונים אמן.
(נוסח ברכת המזון לפי מנהג עדות המזרח ,ראה בסוף ההגדה עמוד )197
נתקן ע"י משה רבנו בזמן שירד ה"מן" לעם ישראל במדבר .ברכה זו היא שבח על המזון
שבורא העולם מזמין לכל היצורים בעולם ,ובפרט לאדם .הברכה השניה נתקנה ע"י יהושע בן
נון בשעה שנכנסו לארץ ,והיא עוסקת בהודאה לבורא העולם על נתינת הארץ לעם ישראל,
ועל שאר הדברים הטובים שבורא העולם עשה ועושה לנו ,ובכללם גאולת מצרים ,ברית
המילה ,נתינת התורה ,החיים והמזון .הברכה השלישית נתקנה ע"י דוד המלך ובנו שלמה
המלך .הברכה עוסקת בבקשות שונות ,על כינון בית המקדש ,על מלכות בית דוד ,על בנין
ירושלים ,בקשה על הפרנסה ועוד .הברכה הרביעית נתקנה ע"י חכמים ביבנה לאחר חרבן בית
המקדש ,בזמן חרבן העיר ביתר ,כהודאה על כך שניתנו הרוגי ביתר לקבורה .במשך הדורות
132
הוסיפו בקשות נוספות לאחר ברכת המזון ,המתחילות במילת ה'רחמן'.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
ברך
הלל
נרצה
המזמן אומר:
ּבֹותי נְ ָב ֵרְך
ַר ַ
המסובים עונים :יְ ִהי ֵׁשם יְ יָ ְמב ָֹרְך ֵמ ַע ָּתה וְ ַעד עֹולָ ם
והמזמן חוזר אחריהם :יְ ִהי ֵׁשם יְ יָ ְמב ָֹרְך ֵמ ַע ָּתה וְ ַעד עֹולָ ם
ּבֹותי נְ ָב ֵרְך
המזמן אומרִּ :ב ְרׁשּות ָמ ָרנָ ן וְ ַר ָּבנָ ן וְ ַר ַ
(כשיש עשרה אנשים מוסיפים ֱ -א ֵֹלהינּו) ֶׁש ָאכַ לְ נּו ִמ ֶּׁשּלֹו
ֹלהינּו)
המסובים עוניםָּ :ברּוְך (בעשרה מוסיפים ֱ -א ֵ
ֶׁש ָאכַ לְ נּו ִמ ֶּׁשּלֹו ְּובטּובֹו ָחּיִ ינּו
133
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ֹלהינּו)
וחוזר המזמןָּ :ברּוְך (בעשרה מוסיפים ֱ -א ֵ
ֶׁש ָאכַ לְ נּו ִמ ֶּׁשּלֹו ְּובטּובֹו ָחּיִ ינּו
ויש נוהגים שהמזמן מוסיףָּ :ברּוְך הּוא ָּוברּוְך ְׁשמֹו
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם ַהּזָ ן ֶאת ָהעֹולָ ם ּכֻ ּלֹו ְּבטּובֹו ְּב ֵחן ְּב ֶח ֶסד
ֱא ֵ
נֹותן לֶ ֶחם לְ כָ ל ָּב ָׂשר ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹוְּ .ובטּובֹו
ְּוב ַר ֲח ִמים הּוא ֵ
ַהּגָ דֹול ָּת ִמיד ֹלא ָח ַסר לָ נּו וְ ַאל יֶ ְח ַסר לָ נּו ָמזֹון לְ עֹולָ ם וָ ֶעד.
ַּב ֲעבּור ְׁשמֹו ַהּגָ דֹול ּכִ י הּוא ֵאל זָ ן ְּומפַ ְרנֵ ס לַ ּכֹל ֵּומ ִטיב לַ ּכֹל
ּפֹות ַח ֶאת יָ ֶדָך
ּיֹותיו ֲא ֶׁשר ָּב ָרא (ּכָ ָאמּור ֵ
ֵּומכִ ין ָמזֹון לְ כָ ל ְּב ִר ָ
ַּומ ְׂש ִּב ַיע לְ כָ ל ַחי ָרצֹון)ָּ .ברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ַהּזָ ן ֶאת ַהּכֹל:
ֹלהינּו
נֹודה לְ ָך יְ יָ ֱא ֵ
ֶ
טֹובה ְּור ָח ָבה וְ ַעל
בֹותינּו ֶא ֶרץ ֶח ְמ ָּדה ָ
ַעל ֶׁש ִהנְ ַחלְ ָּת לַ ֲא ֵ
ֹלהינּו ֵמ ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם ּופְ ִד ָיתנּו ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים
אתנּו יְ יָ ֱא ֵ
ֶׁשהֹוצֵ ָ
ּתֹור ְתָך ֶׁשּלִ ַּמ ְד ָּתנּו
וְ ַעל ְּב ִר ְיתָך ֶׁש ָח ַת ְמ ָּת ִּב ְב ָׂש ֵרנּו וְ ַעל ָ
הֹוד ְע ָּתנּו וְ ַעל ַחּיִ ים ֵחן וָ ֶח ֶסד ֶׁשחֹונַ נְ ָּתנּו וְ ַעל
וְ ַעל ֻח ֶּקיָך ֶׁש ַ
אֹותנּו ָּת ִמיד ְּבכָ ל יֹום ְּובכָ ל
ֲאכִ ילַ ת ָמזֹון ָׁש ַא ָּתה זָ ן ְּומפַ ְרנֵ ס ָ
ֵעת ְּובכָ ל ָׁש ָעה:
וְ ַעל ַהּכֹל
134
אֹותְך יִ ְת ָּב ַרְך ִׁש ְמָך
מֹודים לָ ְך ְּומ ָב ְרכִ ים ָ
ֹלהינּו ֲאנַ ְחנּו ִ
יְ יָ ֱא ֵ
ְּבפִ י ּכָ ל ַחי ָּת ִמיד לְ עֹולָ ם וָ ֶעד ּכַ ּכָ תּוב וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵּוב ַרכְ ָּת
ּטֹובה ֲא ֶׁשר נָ ַתן לָ ְךָּ .ברּוְך ַא ָּתה יְ יָ
ֹלהיָך ַעל ָה ָא ֶרץ ַה ָ
ֶאת יְ יָ ֱא ֶ
ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַעל ַה ָּמזֹון:
ֹלהינּו
ַר ֵחם נָ א יְ יָ ֱא ֵ
רּוׁשלַ יִ ם ִע ֶירָך וְ ַעל צִ ּיֹון ִמ ְׁשּכַ ן
ַעל יִ ְׂש ָר ֵאל ַע ֶּמָך וְ ַעל יְ ָ
בֹודָך וְ ַעל ַמלְ כּות ֵּבית ָּדוִ ד ְמ ִׁש ֶיחָך וְ ַעל ַה ַּביִ ת ַהּגָ דֹול
ּכְ ֶ
ֹלהינּו ָא ִבינּו ְר ֵענּו זּונֵ נּו
וְ ַה ָּקדֹוׁש ֶׁשּנִ ְק ָרא ִׁש ְמָך ָעלָ יו ֱא ֵ
ֹלהינּו ְמ ֵה ָרה ִמּכָ ל
ּפַ ְרנְ ֵסנּו וְ כַ לְ ּכְ לֵ נּו וְ ַה ְרוִ ֵיחנּו וְ ַה ְרוַ ח לָ נּו יְ יָ ֱא ֵ
ֹלהינּו ֹלא לִ ֵידי ַמ ְּתנַ ת ָּב ָׂשר
רֹותינּו וְ נָ א ַאל ַּתצְ ִריכֵ נּו יְ יָ ֱא ֵ
צָ ֵ
תּוחה
וָ ָדם וְ ֹלא לִ ֵידי ַהלְ וָ ָא ָתם ּכִ י ִאם לְ יָ ְדָך ַה ְּמלֵ ָאה ַהּפְ ָ
דֹוׁשה וְ ָה ְר ָח ָבה ֶׁשֹלא נֵ בֹוׁש וְ ֹלא נִ ּכָ לֵ ם לְ עֹולָ ם וָ ֶעד:
ַה ְּק ָ
כאשר ליל הסדר חל בשבת מוסיפים:
יעי ַה ַּׁש ָּבת ַהּגָ דֹול
ֹלהינּו ְּב ִמצְ ו ֶֹתיָך ְּוב ִמצְ וַ ת יֹום ַה ְּׁש ִב ִ
ְרצֵ ה וְ ַה ֲחלִ יצֵ נּו יְ יָ ֱא ֵ
נּוח ּבֹו
וְ ַה ָּקדֹוׁש ַהּזֶ ה ּכִ י יֹום זֶ ה ּגָ דֹול וְ ָקדֹוׁש הּוא לְ פָ נֶ יָך לִ ְׁש ָּבת ּבֹו וְ לָ ַ
ֹלהינּו ֶׁשֹּלא ְת ֵהא צָ ָרה
ְּב ַא ֲה ָבה ּכְ ִמצְ וַ ת ְרצֹונֶ ָך ִּוב ְרצֹונְ ָך ָהנִ ַיח לָ נּו יְ יָ ֱא ֵ
ֹלהינּו ְּבנֶ ָח ַמת צִ ּיֹון ִע ֶירָך ְּוב ִבנְ יַ ן
נּוח ֵתנּו וְ ַה ְר ֵאנּו יְ יָ ֱא ֵ
וְ יָ גֹון וַ ֲאנָ ָחה ְּביֹום ְמ ָ
רּוׁשלַ יִ ם ִעיר ָק ְד ֶׁשָך ּכִ י ַא ָּתה הּוא ַּב ַעל ַהיְ ׁשּועֹות ַּוב ַעל ַהּנֶ ָחמֹות:
יְ ָ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
ברך
הלל
נרצה
בֹותינּו
אֹלהי ֲא ֵ
ֹלהינּו וֵ ֵ
ֱא ֵ
יע וְ יֵ ָר ֶאה וְ יֵ ָרצֶ ה וְ יִ ָּׁש ַמע וְ יִ ּפָ ֵקד וְ יִ ּזָ כֵ ר זִ כְ רֹונֵ נּו
יַ ֲעלֶ ה וְ יָ בֹא וְ יַ ּגִ ַ
בֹותינּו וְ זִ כְ רֹון ָמ ִׁש ַיח ֶּבן ָּדוִ ד ַע ְב ֶּדָך וְ זִ כְ רֹון
ּופִ ְקדֹונֵ נּו וְ זִ כְ רֹון ֲא ֵ
רּוׁשלַ יִ ם ִעיר ָק ְד ֶׁשָך וְ זִ כְ רֹון ּכָ ל ַע ְּמָך ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל לְ פָ נֶ יָך,
יְ ָ
135
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
טֹובה לְ ֵחן ּולְ ֶח ֶסד ּולְ ַר ֲח ִמים לְ ַחּיִ ים ּולְ ָׁשלֹום
לִ פְ לֵ ָיטה לְ ָ
טֹובהּ ,ופָ ְק ֵדנּו
ֹלהינּו ּבֹו לְ ָ
ְּביֹום ַחג ַה ַּמּצֹות ַהּזֶ ה .זָ כְ ֵרנּו יְ יָ ֱא ֵ
ׁשּועה
(טֹובים)ִּ .וב ְד ַבר יְ ָ
יענּו בֹו לְ ַחּיִ ים ִ
הֹוׁש ֵ
בֹו לִ ְב ָרכָ ה ,וְ ִ
יענּו ּכִ י ֵאלֶ יָך ֵעינֵ ינּו
הֹוׁש ֵ
וְ ַר ֲח ִמים חּוס וְ ָחּנֵ נּו וְ ַר ֵחם ָעלֵ ינּו וְ ִ
ּכִ י ֵאל ֶמלֶ ְך ַחּנּון וְ ַרחּום ָא ָּתה:
רּוׁשלַ יִ ם ִעיר ַהּק ֶֹדׁש
ְּובנֵ ה יְ ָ
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְת ָּב ַרְך ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ.
ּדֹורים וְ יִ ְתּפָ ַאר ָּבנּו לָ ַעד ּולְ נֵ צַ ח
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁש ַּת ַּבח לְ דֹור ִ
נְ צָ ִחים וְ יִ ְת ַה ַּדר ָּבנּו לָ ַעד ּולְ עֹולְ ֵמי עֹולָ ִמים.
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יְ פַ ְרנְ ֵסנּו ְּבכָ בֹוד.
רּוׁשלָ יִ םָ .א ֵמן:
ִּב ְמ ֵה ָרה ְביָ ֵמינּו ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ּבֹונֵ ה ְב ַר ֲח ָמיו יְ ָ
ארנּו
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁשּבֹר יסיר את ֻעּלֵ נּו עול שעבוד הגויים ֵמ ַעל צַ ּוָ ֵ
קֹומ ִמּיּות בקומה זקופה לְ ַא ְרצֵ נּו.
(מ ֵה ָרה) ְ
וְ הּוא יֹולִ יכֵ נּו ְ
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁשלַ ח לָ נּו ְּב ָרכָ ה ְמ ֻר ָּבה ַּב ַּביִ ת ַהּזֶ ה וְ ַעל ֻׁשלְ ָחן
זֶ ה ֶׁש ָאכַ לְ נּו ָעלָ יו.
ּבֹור ֵאנּו
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם ָה ֵאל ָא ִבינּו ַמלְ ּכֵ נּו ַא ִּד ֵירנּו ְ
ֱא ֵ
רֹועה יִ ְׂש ָר ֵאל
רֹוענּו ֵ
דֹוׁשנּו ְקדֹוׁש יַ ֲעקֹב ֵ
ּגֹואלֵ נּו יֹוצְ ֵרנּו ְק ֵ
ֲ
ַה ֶּמלֶ ְך ַהּטֹוב וְ ַה ֵּמ ִטיב לַ ּכֹל ֶׁש ְּבכָ ל יֹום וָ יֹום הּוא ֵה ִטיב הּוא
ּגֹומלֵ נּו הּוא יִ גְ ְמלֵ נּו
ֵמ ִטיב הּוא יֵ ִיטיב לָ נּו הּוא ּגְ ָמלָ נּו הּוא ְ
לָ ַעד לְ ֵחן ּולְ ֶח ֶסד ּולְ ַר ֲח ִמים ּולְ ֶרוַ ח ַהּצָ לָ ה וְ ַהצְ לָ ָחה ְּב ָרכָ ה
יׁשּועה נֶ ָח ָמה ּפַ ְרנָ ָסה וְ כַ לְ ּכָ לָ ה וְ ַר ֲח ִמים וְ ַחּיִ ים וְ ָׁשלֹום וְ כָ ל
ָ
וִ
טֹוב ִּומּכָ ל טּוב לְ עֹולָ ם ַאל יְ ַח ְּס ֵרנּו:
האורח מוסיף ברכה זו
136
ָה ַר ֲח ָמן ה' הרחום הּוא יִ ְמֹלְך ָעלֵ ינּו לְ עֹולָ ם וָ ֶעד.
יְ ִהי ָרצֹון ֶׁשֹּלא יֵ בֹוׁש וְ ֹלא יִ ּכָ לֵ ם ַּב ַעל ַה ַּביִ ת ֹלא ָּבעֹולָ ם ַהּזֶ ה וְ ֹלא ָּבעֹולָ ם ַה ָּבא,
רֹובים לָ ִעיר ,וְ ֹלא יִ ְׁשלֹוט ָׂש ָטן
וְ יַ צְ לִ ַיח ְּבכָ ל נְ כָ ָסיו ,וְ יִ ְהיּו נְ כָ ָסיו ֻמצְ לָ ִחים ְּוק ִ
ְּב ַמ ֲע ֵׂשה יָ ָדיו ,וְ ַאל יִ זְ ַד ֵּקק לְ פָ נָ יו ׁשּום ְד ַבר ֵח ְטא וְ ִה ְרהּור ָעוֹוןֵ ,מ ַע ָּתה וְ ַעד
עֹולָ ם.
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁשלַ ח לָ נּו ֶאת ֵאלִ ּיָ הּו ַהּנָ ִביא זָ כּור לַ ּטֹוב
וִ ַיב ֶּׂשר לָ נּו ְּבׂשֹורֹות טֹובֹות יְ ׁשּועֹות וְ נֶ ָחמֹות.
ָה ַר ֲח ָמן
(א ִּמי
מֹורי) ַּב ַעל ַה ַּביִ ת ַהּזֶ ה וְ ֶאת ִ
(א ִבי ִ
הּוא יְ ָב ֵרְך ֶאת ָ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
ברך
הלל
נרצה
אֹותם וְ ֶאת ֵּב ָיתם וְ ֶאת זַ ְר ָעם וְ ֶאת
מֹור ִתי) ַּב ֲעלַ ת ַה ַּביִ ת ַהּזֶ הָ .
ָ
ּכָ ל ֲא ֶׁשר לָ ֶהם.
אֹותי (וְ ֶאת ִא ְׁש ִּתי ַּ /ב ֲעלִ י וְ ֶאת זַ ְר ִעי)
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ָב ֵרְך ִ
אֹותנּו וְ ֶאת ּכָ ל ֲא ֶׁשר לָ נּו ּכְ מֹו ֶׁשּנִ ְת ָּב ְרכּו
וְ כָ ל ֲא ֶׁשר לִ יָ .
אֹותנּו
בֹותינּו ַא ְב ָר ָהם יִ צְ ָחק וְ יַ ֲעקֹב ַּבּכֹל ִמּכֹל ּכֹלּ ,כֵ ן יְ ָב ֵרְך ָ
ֲא ֵ
ֹאמר ָא ֵמן:
ּכֻ ּלָ נּו יַ ַחד ִּב ְב ָרכָ ה ְׁשלֵ ָמה וְ נ ַ
137
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
138
Á Áמדוע מוזכר עניין הביטחון בקדוש ברוך הוא בסוף ברכת המזון?
הביטחון הוא הצורה המעשית שבה מיישם האדם את מה שהוא מאמין בו .אחד מעיקרי
האמונה הוא שהבורא מכוון את כל הקורה ומשגיח על כל הנעשה בעולם ,אין נסתר ממנו,
הוא הפועל ,העושה והמקיים בכל רגע את העולם ,ובידיו מסור הכל .בהתאם לכך צריך
להתייחס גם לנושא הפרנסה .אמנם נגזר על האדם אחרי חטא אדם הראשון שעליו להתייגע
ולעבוד כדי לפרנס את עצמו [בזעת אפך תאכל לחם (בראשית ג ,יט)] ,ואין הכל מוכן ומזומן
לו כפי שהיה בגן עדן ,אך בהשקפה של אמונה יודע האדם כי בסופו של דבר בורא העולם הוא
הזן ומפרנס אותו ,ולא עבודתו האישית .אמונה זו משליכה גם על צורת העיסוק המעשית ועל
האופנים שבהם אנו משתדלים להשיג את פרנסתנו .הנוהג בענייני הפרנסה רק על פי אמונה
זו ,הוא הנקרא בוטח בה' .לדוגמא ,הבוטח בה' יפעל להשיג את פרנסתו רק באמצעים כשרים
ומותרים ,ולא ישתמש באמצעים פסולים [כמו למשל לקפח פרנסה של אחר לצורך קידום
המכירות שלו] .הביטחון נובע מהאמונה ,שיכולת הפעולה האמתית אינה מסורה בידי האדם
וביד מעשיו ,אלא בידי מסובב הסיבות ,הקדוש ברוך הוא.
האדם המתפלל לבורא ופונה ומבקש ממנו על צרכיו ,מתוך ידיעה ואמונה שהבורא הוא
הכתובת היחידה ,ורק בידו היכולת לספק ולמלא את כל משאלותיו של האדם ,והוא אף מתנהג
למעשה על פי אמונה זו ,הוא הנקרא בוטח בה' .בזכות תפיסה זו של אמונה והנהגה זו של
בטחון יזכה האדם שאכן בורא העולם יהיה בעזרו ,וימלא את משאלותיו .זו משמעות הפסוק
"ברוך הגבר אשר יבטח בה' ,והיה ה' מבטחו" ,סופו של הפסוק הוא התוצאה של תחילתו .זהו
מסר חשוב שיש לחזור ולשנן אותו ,בהקשר לפרנסה וצרכי הקיום של האדם .לכן תיקנו לומר
פסוק זה בסוף ברכת המזון.
ונא אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם
בעת צרה ומצוקה ,כאשר הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל [רבה של
ירושלים] ומשפחתו רעבו ללחם ,שמעו בנו נושא תחינה.
וכך אמר "רבונו של עולם ,להתפלל שתמציא לי מעות – איני יכול ואיני
רוצה ,כי מתנת בשר ודם לא אקבל .לבקש שאמצא אבדה איני רוצה ,כי
לשם כך תצטרך לצער אחד מבריותיך ,ואיני רוצה שאפילו גוי יצטער
בגיני!
אך זאת אבקשך ,שתטע מידת הבטחון בלבה של אשתי ...שתבטח בה'
ולא תחוש צער גדול על המחסור שבו אנו שרויים ,אם תמלא את בקשתי
זאת ,נמצא אני נהנה ואין העולם חסר כלום"...
לימים הזכיר לו בנו את תפילתו המופלאה .נהרו פניו של רבי יוסף חיים
זוננפלד זצ"ל ואמר" :אכן התקבלה התפילה ,וכל ימיה לא התאוננה
אשתי על דחקות הפרנסה"...
ַּב ָמרֹום יְ לַ ְּמדּו
ֲעלֵ ֶיהם וְ ָעלֵ ינּו זְ כּות ֶׁש ְּת ֵהא לְ ִמ ְׁש ֶמ ֶרת ָׁשלֹום .וְ נִ ָּׂשא
ֹלהי יִ ְׁש ֵענּו וְ נִ ְמצָ א ֵחן וְ ֵׂשכֶ ל טֹוב
ְב ָרכָ ה ֵמ ֵאת יְ יָ ּוצְ ָד ָקה ֵמ ֱא ֵ
ֹלהים וְ ָא ָדם:
ְּב ֵעינֵ י ֱא ִ
ונקבל
בשבת מוסיפים:
נּוחה לְ ַחּיֵ י ָהעֹולָ ִמים:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יַ נְ ִחילֵ נּו יֹום ֶׁשּכֻ ּלֹו ַׁש ָּבת ְּומ ָ
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יַ נְ ִחילֵ נּו יֹום ֶׁשּכֻ ּלֹו טֹוב ,יֹום ֶׁשּכֻ ּלֹו ָארְֹך
אׁש ֶיהם
רֹות ֶיהם ְּב ָר ֵ
יֹוׁש ִבים וְ ַע ְט ֵ
העולם הבא ,יֹום ֶׁשּצַ ִּד ִיקים ְ
וְ נֶ ֱהנִ ים ִמּזִ יו ַה ְּׁשכִ ינָ ה וִ ִיהי ֶחלְ ֵקנּו ִע ָּמ ֶהם:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יְ זַ ּכֵ נּו לִ ימֹות ַה ָּמ ִׁש ַיח ּולְ ַחּיֵ י ָהעֹולָ ם ַה ָּבא.
ִמגְ ּדֹול גדולות הן יְ ׁשּועֹות ַמלְ ּכֹו שעשית למלך ישראל וְ ע ֶֹׂשה ֶח ֶסד
רֹומיו
לִ ְמ ִׁשיחֹו לְ ָדוִ ד ּולְ זַ ְרעֹו ַעד עֹולָ ם :ע ֶֹׂשה ָׁשלֹום ִּב ְמ ָ
הּוא יַ ֲע ֶׂשה ָׁשלֹום ָעלֵ ינּו וְ ַעל ּכָ ל יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ִא ְמרּו ָא ֵמן:
נצחי,
יְ ראּו ֶאת יְ יָ
ְקד ָֹׁשיו עבדי ה' תהיו יראים רק מהקדוש ברוך הואּ ,כִ י שהרי ֵאין ַמ ְחסֹור
עבּו ,אבל
לִ ֵיר ָאיו :הנה ּכְ פִ ִירים אנשים החזקים כאריות ָרׁשּו נהיו עניים וְ ָר ֵ
וְ ד ְֹר ֵׁשי יְ יָ המתפללים ובוטחים בקדוש ברוך הוא ֹלא יַ ְח ְסרּו כָ ל טֹוב :הֹודּו
יע לְ כָ ל
ּפֹות ַח ֶאת יָ ֶדָך ַּומ ְׂש ִּב ַ
לַ יְ יָ ּכִ י טֹוב ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹוֵ :
ַחי ָרצֹוןָּ :ברּוְך ַהּגֶ ֶבר ֲא ֶׁשר יִ ְב ַטח ַּביְ יָ וְ ָהיָ ה יְ יָ ִמ ְב ַטחֹו :נַ ַער
ָהיִ ִיתי ּגַ ם זָ ַקנְ ִּתי וְ ֹלא ָר ִא ִיתי צַ ִּדיק נֶ ֱעזָ ב וְ זַ ְרעֹו ְמ ַב ֵקׁש
לָ ֶחם :יְ יָ עֹז לְ ַעּמֹו יִ ֵּתן יְ יָ יְ ָב ֵרְך ֶאת ַעּמֹו ַב ָּׁשלֹום:
כעת שותים את הכוס השלישית מארבע הכוסות.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
ברך
הלל
נרצה
139
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמדוע אין לשתות יין בין כוס שלישית לרביעית?
Á Áטעם הדבר הוא שחששו שמא ישתכר ,וכן שלא יראה כמו שמוסיף כוס נוספת
מלבד מארבע הכוסות שתיקנו חכמים לשתות בליל הסדר.
Á Áמה הסיבה שמוזגים כוס נוספת ומדוע היא נקראת "כוס של אליהו
הנביא"?
כל כוס מארבע הכוסות שאנו שותים בליל הסדר מסמלת עניין אחד מארבעת ענייני הגאולה
שהיו בנס גאולת מצרים ,וכלשון הפסוק" ,והוצאתי ...והצלתי ...וגאלתי ...ולקחתי" .בשתייתן
אנו מודים לבורא העולם על אותם ארבעה ענייני גאולה .הכוס החמישית שאנו מוזגים בסוף
הסדר באה לסמל את ההודאה שנודה לבורא עולם על הגאולה השלמה העתידה .לפיכך אין
אנו שותים כוס זו שהרי לא זכינו עדיין לגאולה זו .לכן קוראים לכוס זו "כוס של אליהו הנביא",
כיוון שאליהו הנביא הוא זה שיבוא ויבשר לנו על הגאולה השלמה.
Á Áמדוע פותחים את הדלת בשעת אמירת "שפוך חמתך"?
ליל הפסח מכונה בתורה "ליל שמורים הוא לה'" (שמות יב ,לב) ,על שם שבלילה הזה שמר ה'
עלינו ממכת בכורות ,ומהמלאכים המשחיתים וכל מיני המזיקים שניסו להזיק לנו .בפתיחת
הדלת אנו מראים שאין אנו מפחדים מהגויים ומכל דבר אחר ,כשם שהיה בלילה הזה בזמן
יציאת מצרים .אנו עושים זאת באותו קטע שבו אנו מבקשים שה' ינקום בגויים שהרעו לנו כל
השנים ,ומבטאים בכך את הביטחון שלנו בה'.
Á Áהאם גם ליל הסדר בכל שנה הוא ליל שימורים? הרי היה זה רק אז ביציאת
מצרים?
מועדי השנה והחגים היהודיים נערכים תמיד באותם תאריכים בשנה שבהם אירעו המאורעות
בעבר .באופן הפשוט המטרה של כל החגים היא כדי לזכור את מה שאירע לפני שנים רבות,
ולכן נקבע החג באותו תאריך .הרמח"ל [רבי משה חיים לוצאטו] מבאר בספרו "דרך ה'" (חלק ד'
פרק ז') כי טעם נוסף לדבר .בכל אירוע שאותו חוגגים נוצרה בשעתו השפעה רוחנית מסוימת
שהיתה השורש לאותו אירוע .בחג השבועות היתה השפעה של תורה לעם ישראל ,בפסח
השפעה של חירות וגאולה ,בסוכות השפעה של ידידות והגנה על עם ישראל ,וכן הלאה .בכל
שנה בתאריך האירוע חוזרת ומתעוררת אותה השפעה רוחנית מיוחדת ,ויש אפשרות לזכות
ולקבל ממנה שוב .זו הסיבה לקביעת החגים באותם תאריכים .באופן זה גם ההשפעה של "ליל
שימורים" שהיתה בזמן יציאת מצרים בליל ט"ו ניסן ,חוזרת ומתעוררת בכל שנה.
140
יש נוהגים לומר:
יׁשי ֶׁשל ַא ְר ַּבע ּכֹוסֹות.
ֲה ֵרינִ י מּוכָ ן ְּומזֻ ָּמן לְ ַקּיֵ ם ִמצְ וַ ת ּכֹוס ְׁשלִ ִ
כל אחד מהמסובים מברך בורא פרי הגפן ושותה בהסיבה
את כוס היין .רצוי לשתות את כל הכוס ,ולכל הפחות את רוב
הכוס .ראוי לשתות בבת אחת ,ומכל מקום אין לשהותיותר
משיעור 'אכילת פרס' ( 2-4דקות)
בני עדות המזרח שאינם מברכים על הכוס הרביעית יכוונו עכשיו
לפטור בברכה זו גם את הכוס הרביעית.
עדות המזרח נוהגים להוסיף לפני הברכה פסוק זה:
ּכֹוס יְ ׁשּועֹות ֶא ָּׂשאְּ .וב ֵׁשם יְ יָ ֶא ְק ָרא:
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ּבֹורא ּפְ ִרי ַהּגָ פֶ ן:
ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
ברך
הלל
נרצה
אין לשתות בין כוס שלישית לכוס רביעית יין ,מיץ ענבים
או שאר משקה משכר.
מוזגים לכל המסובים כוס רביעית של יין או מיץ ענבים טבעי.
מוזגים כוס מרכזית נוספת הנקראת "כוס של אליהו הנביא".
נוהגים לפתוח את הדלת ואומרים "שפוך חמתך" בעמידה .ויש
הנוהגים לאחוז את הכוס ביד.
לפני שניגש לאמירת ההלל אנו מקדימים ואומרים כמה פסוקים העוסקים
בבקשה ,שכמו שהקדוש ברוך הוא עשה דין ונקמה במצרים על ששעבדו
ועינו את עם ישראל ,כך יעשה דין ונקמה בשאר העמים שעשו רעה לעם
ישראל במשך כל הדורות.
141
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áהאם העם היהודי הוא עם נקמן השונא את הגויים ,ומעוניין להשמידם,
כפי שבא לכאורה לידי ביטוי בקטע זה?
אכן ציטוט קטע זה של "שפוך חמתך" שימש בידי רבים משונאי העם היהודי להוכיח את יצר
הנקמה והשנאה שיש לעם היהודי כלפי הגויים .אמנם התבוננות ישירה ופשוטה בקטע זה
תוכיח דווקא את ההיפך.
ראשית ,קטע זה אינו מכוון נגד כל הגויים ,אלא רק כלפי אלו שפגעו קשות בעם ישראל ,כמו
אלו שהחריבו את בית המקדש.
שנית ,נשים לב כי הפניה "שפוך חמתך" מופנית לקדוש ברוך הוא .הבה נתבונן ,העם היהודי
נרדף קשות לאורך כל ההיסטוריה הארוכה שלו מאז מתן תורה .במשך אלפי שנים הוא
היה נתון למרמס ,לביזוי ,להשפלה ,לעינוי ולדיכוי ,להרג ולטבח ,דבר שאין לו אח ורע בכל
ההיסטוריה האנושית .למרות זאת הוא אינו קורא לקחת את זכות התגובה והנקמה לעצמו
בקריאה "הבה ננקום בגויים" ,אלא פונה בתפילה לבורא העולם ,אתה הוא שצריך לדאוג
להעמיד את הגויים לסדר ,על מה שעשו לנו .התפיסה היא שכל הגויים שהציקו לעם היהודי
עשו זאת משום ש"לא ידעוך" ו"בשמך לא קראו" .הם התעלמו מקיומו של בורא העולם,
ומהעובדה שבחר בעם ישראל לעם סגולה בעל תפקיד ומשמעות לעולם כולו .הם אמנם
הציקו לנו ופגעו בנו ,אבל למעשה הם היו האויבים שלך .לכן אתה ,בורא העולם ,הוא זה
שתפקידו להעמיד אותם במקומם ,ולהחזיר את העולם למצבו המתוקן .גישה כזאת של העם
היהודי מבטאת את ההיפך מרגשות של שנאה אישית וקריאה לנקמה עצמית .הקריאה של
"שפוך חמתך" מביעה אמונה עמוקה במציאותו של בורא העולם ,בהשגחתו על עם ישראל,
ומייצגת הסתכלות מזווית שונה על כל ההתרחשות העולמית .על כן הקריאה מופנית אליו,
לבורא העולם ,שהוא ישיב את הסדר העולמי הראוי ,ויביא את האנושות למצבה האידיאלי.
פותחים את הדלת
בשבת חול המועד פסח ביקר רבי אריה לוין בכלא .כדרכו ,התעניין
כיצד ערכו האסירים את ליל הסדר .אמר אחד העצורים בבת
שחוק" :האוירה היתה מרוממת ,אף ערכנו סדר פסח כהלכתו.
דבר אחד העיק עלינו כי לא יכולנו לקיימו :כשאמרנו 'שפוך
חמתך' ,נבצר ממנו לפתוח את הדלת"...
"טועה אתה ,ידידי ",השיבו רבי אריה בכובד ראש" ,כל אדם נתון
בכלא של עצמו ,ואינו יכול לצאת ממנו ,אלא אם כן יפתח כפתחו
של מחט בלבו .ולנקוב את הלב ,כל אחד יכול ,אף אסיר בבית
כלאו .אז יהיה בן חורין אמיתי".
142
ְׁשפֹוְך ֲח ָמ ְתָך
את
כעסך
ֶאל על ַהּגֹויִ ם ֲא ֶׁשר ֹלא יְ ָדעּוָך
וְ ַעל ַמ ְמלָ כֹות ֲא ֶׁשר ְּב ִׁש ְמָך ֹלא ָק ָראּו אינם מתפללים אליך:
עקֹב עם ישראל
ּכִ י הגוים הללו ָאכַ ל ניסו להשמיד ֶאת יַ ֲ
וְ ֶאת נָ וֵ הּו בית מקדשו ֵה ַׁשּמּו החריבו (תהילים עט ,ו-ז):
ע ֶמָך כעסך
ְׁשפָ ְך ֲעלֵ ֶיהם זַ ֲ
וַ ֲחרֹון ַאּפְ ָך יַ ִּׂשיגֵ ם (תהילים סט ,כה):
ִּת ְרדֹוף אותם ְּב ַאף בכעס
וְ ַת ְׁש ִמ ֵידם ִמ ַּת ַחת ְׁש ֵמי יְ יָ השמים (איכה ג ,סו):
אשר אינם רוצים להכיר בכך
ַהלֵּ ל
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
לאחר שקיימנו את מצות סיפור יציאת מצרים ואת מצוות היום של אכילת
המצה ומרור ,אנו ניגשים לסיום של אמירת ההלל [שאותו התחלנו לאמר
בסוף "מגיד"] .פרקים אלו עוסקים גם בהודיה על גאולות נוספות ,ובקשה
וציפיה לגאולה העתידה .פרקי ההלל הם מספר תהילים מזמורים קיג-קיח.
מזמורים קיג-קיד אמרנו כבר בסוף "מגיד" ,כעת אנו משלימים את שאר
המזמורים.
סוגרים את הדלת ומתחילים באמירת פרקי ההלל בישיבה( .עדיף
לומר גם את ההלל ולשתות כוס רביעי לפני חצות).
143
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áכיצד טעו בני האדם והתחילו לעבוד לאלילי כסף וזהב ,ומהו איסור
עבודה זרה?
הרמב"ם (ספר "משנה תורה" הלכות עבודה זרה פרק א הלכה א-ב) מסביר ,כי בתחילה הכירה
כל האנושות במציאותו של הבורא ,בורא יחיד המנהיג את העולם .בימי אנוש [נכדו של אדם
הראשון שחי עוד לפני אברהם אבינו] טעו חכמי אותו הדור טעות גדולה .הם התבוננו והבינו
שהשמש ,הירח וכל צבא השמים הם שרים ומשרתים של בורא עולם ,שלמעשה נתן להם כוח
כדי להנהיג את העולם ולפעול בו בשליחותו .מכאן הגיעו למסקנה כי בני האדם צריכים לכבד
אותם ,לשבח ,ולפאר אותם ,כפי שצריך לכבד את שרי המלך ,ובהענקת כבוד להם מכבדים
למעשה גם את המלך .הם החלו לבנות היכלות ומזבחות ,להקריב קרבנות לאותם כוכבים,
ולעבוד אותם .הם חשבו כי בזה הם פועלים בהתאם לרצונו של בורא העולם ,ואם יעבדו
באופן זה יזכו לקבל מהם יותר ברכה .במשך השנים התחילו לבנות פסילים ממינים שונים,
ששמשו כביכול נציגים של השמש והירח והכוכבים ,והחלו לעבוד ולהתפלל להם .עם הזמן
נשכחה מהאנשים המציאות של השורש והיסוד של הכל – בורא העולם ,ועובדי האלילים
החלו להאמין שלשמש ולירח ולאלילים השונים יש מקור כוח עצמאי.
אברהם אבינו הוא שחזר והכיר במציאות של בורא העולם ,מקור כל הכוחות ,נלחם עם
תופעת האלילות ,כפי שציינו לעיל (בקטע מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו).
יתכן שלאדם המודרני הדברים נשמעים מוזרים ,אך עבודת האלילים היתה נחלת רובה של
האנושות משך אלפי שנים ,וכנראה היה לה כוח משיכה ושכנוע .לפי המסופר בגמרא ,אנשי
כנסת הגדולה [חכמי ישראל בתקופת בית שני] פעלו מבחינה רוחנית לבטל את ה"יצר" – כוח
ההשפעה של האלילות ,ולולא פעילותם זו יתכן שהאלילות היתה ממשיכה לתפוס מקום
מרכזי באנושות.
הרמב"ם ממשיך לבאר שלא רק התוצאה הסופית שבה נשכח הבורא והכוח יוחס לאלילים
נחשבת עבודה זרה ,אלא גם הטעות הראשונית היא פסולה .וכך הוא כותב (שם פרק ב הלכה
א)" :עיקר הציווי בעבודה זרה שלא לעבוד אחד מכל הברואים ,לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב
ולא אחד מארבעה היסודות ,ולא אחד מכל הנבראים מהם .ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא
האלהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה ,הרי זה עובד כוכבים".
איסור עבודה זרה מחייב אותנו להאמין שאין לשום יצור ונברא כח עצמי לפעול ולהשפיע
לנו איזו טובה ,ושהם רק כלים ושליחים של בוראם ,ואף אוסר לעבוד לאותם שליחים וכוחות,
אפילו לא בתורת אמצעי .חובת האדם היא לפנות ישירות אל בוראו בעל הכוחות כולם.
בספר החינוך (מצווה תל"ג) מבאר שזה גם טעמה של מצוות התפילה .הפניה הישירה אל
הקדוש ברוך הוא מחזקת את הקשר של האדם עם הבורא יתברך ,ומחדירה בקרבו את
האמונה ,כי הכל מונהג מהקדוש ברוך הוא והוא המשפיע באופן ישיר שפע קיום וחיות לכל
העולם .תפילתו של האדם נשמעת בזכות זה שהוא פונה ישירות לבורא עולם ,ובוטח בו ,כיוון
שיודע שרק ביכולתו לתת לו את מבוקשו.
144
ֹלא לָ נּו
ֹלא לָ נּו
לא בזכותנו עשה,
יְ יָ ,
לא למעננו תושיענו,
ּכִ י לְ ִׁש ְמָך ֵּתן ּכָ בֹוד
על עבור ַח ְס ְּדָך מידת החסד שאתה מנהיג בעולם
ַ
על ועבור ֲא ִמ ֶּתָך אמיתות הבטחתך שלא תעזבנו:
ַ
בכך שתושיענו כי אנו עמך
לָ ָּמה י ְ
ֹלה ֶיהם:
ֹאמרּו ַהּגֹויִ ם ַאּיֵ ה היכן נָ א עכשיו ֱא ֵ
אֹלהינּו ַב ָּׁש ָמיִ ם ּכֹל ֲא ֶׁשר ָחפֵ ץ רצה ָע ָׂשה:
ובאמת וֵ ֵ
ואילו ֲעצַ ֵּב ֶיהם פסיליהם העשויים ּכֶ ֶסף וְ זָ ָהב ַמ ֲע ֵׂשה יְ ֵדי ָא ָדם:
ואף שעשו ּפֶ ה לָ ֶהם אבל וְ ֹלא יְ ַד ֵּברּו,
עינַ יִ ם לָ ֶהם וְ ֹלא יִ ְראּו כי אין בכח האדם להכניס רוח חיים לדבר:
ֵ
ָאזְ נַ יִ ם לָ ֶהם וְ ֹלא יִ ְׁש ָמעּו,
ַאף לָ ֶהם וְ ֹלא יְ ִריחּון אין להם חוש ריח,
יהם וְ ֹלא יְ ִמיׁשּון אינם יכולים למשש,
יְ ֵד ֶ
ַרגְ לֵ ֶיהם וְ ֹלא יְ ַהּלֵ כּו,
ֹלא יֶ ְהּגּו לא יוציאו קול ִּבגְ רֹונָ ם:
יהם בוני הפסלים,
מֹוהם ובמצב הזה יִ ְהיּו גם ע ֵֹׂש ֶ
ּכְ ֶ
וכן ּכֹל אדם ֲא ֶׁשר ּב ֵֹט ַח ָּב ֶהם:
אולם יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ַטח שימו בטחונכם ַּביְ יָ ,
וכן ֵּבית ַא ֲהרֹן הכהנים והלויים ִּב ְטחּו ַביְ יָ ,
וכן כל מי שהוא יִ ְר ֵאי יְ יָ ִּב ְטחּו ַביְ יָ,
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
כי ֶעזְ ָרם ָּומגִ ּנָ ם הּוא:
כי ֶעזְ ָרם ָּומגִ ּנָ ם הּוא:
כי ֶעזְ ָרם ָּומגִ ּנָ ם הּוא:
145
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
146
יְ יָ זְ כָ ָרנּו
אשר
תמיד הוא
יְ ָב ֵרְך
כי ַחּנּון נותן מתנת חינם יְ יָ וְ צַ ִּדיק
אֹלהינּו ְמ ַר ֵחם:
וֵ ֵ
ואתה ׁש ֵֹמר אפילו על ּפְ ָתאיִ ם שלא יודעים להיזהר יְ יָ ,
יע:
הֹוׁש ַ
ּלֹותי ואף שנחלשתי וְ לִ י ה' יְ ִ
ַּד ִ
ועושה צדקה
אותנו
יְ ָב ֵרְך ֶאת ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל,
יְ ָב ֵרְך ֶאת ֵּבית ַא ֲהרֹן:
יְ ָב ֵרְך יִ ְר ֵאי יְ יָ ַה ְּק ַטּנִ ים ִעם ַהּגְ דֹלִ ים:
י ֵֹסף יְ יָ ֲעלֵ יכֶ ם ברכהֲ ,עלֵ יכֶ ם וְ ַעל ְּבנֵ יכֶ ם:
ְּברּוכִ ים ַא ֶּתם לַ יְ יָ מאת ה' שהוא היחיד שיכול לברך,
כיוון שהוא ע ֵֹׂשה ָׁש ַמיִ ם וָ ָא ֶרץ:
ַה ָּׁש ַמיִ ם ָׁש ַמיִ ם לַ יְ יָ
וְ ָה ָא ֶרץ נָ ַתן לִ ְבנֵ י ָא ָדם
לכן אמרתי לעצמי
נּוחיְ כִ י
ׁשּובי נַ פְ ִׁשי לִ ְמ ָ
ִ
ואף שהשמים מיוחדים למשכן כבוד ה'
הוא משגיח ושולט על כל מה
שקורה בארץ שנתן לשימוש בני האדם:
ּדּומה
ֹלא ַה ֵּמ ִתים יְ ַהלְ לּו יָ ּה וְ ֹלא ּכָ ל י ְֹר ֵדי ָ
קבר:
וַ ֲאנַ ְחנּו נְ ָב ֵרְך יָ ּה ֵמ ַע ָּתה וְ ַעד עֹולָ ם ַהלְ לּויָ ּה:
ָא ַה ְב ִּתי
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
את ה' ּכִ י יִ ְׁש ַמע יְ יָ ֶאת קֹולִ י ַּת ֲחנּונָ י:
ּכִ י ִה ָּטה ָאזְ נֹו לִ י לשמוע תפילתי,
ּוביָ ַמי ובכל ימי ֶא ְק ָרא לעזרה רק מה':
ְ
ֲאפָ פּונִ י ובזמן שסבבוני ֶח ְבלֵ י יסורי ָמוֶ ת,
ְּומצָ ֵרי וצרות ְׁשאֹול המביאות לאבדון ְמצָ אּונִ י,
ורק צָ ָרה וְ יָ גֹון ֶא ְמצָ א :ובאותו זמן
ְּוב ֵ
ׁשם יְ יָ ֶא ְק ָרא ,ובקשתי
ָאּנָ ה יְ יָ ַמּלְ ָטה הצילה את נַ פְ ִׁשי:
למנוחתך ושלוותך ואין מקום לדאגה,
ּכִ י יְ יָ בודאי ּגָ ַמל העניק מחסדו ָעלָ יְ כִ י
ּכִ י תמיד ִחּלַ צְ ָּת ה' הציל נַ פְ ִׁשי ִמ ָּמוֶ ת
ֶאת ֵעינִ י ִמן ִּד ְמ ָעה,
ֶאת ַרגְ לִ י ה' הציל ִמ ֶּד ִחי מכישלון:
עליך:
ֶא ְת ַהּלֵ ְך לִ פְ נֵ י יְ יָ ְּ ,ב ַא ְרצֹות ַה ַחּיִ ים
בארץ ישראל:
ולכן ֶה ֱא ַמנְ ִּתי בישועת ה' ּכִ י ֲא ַד ֵּבר
ֲאנִ י ָענִ ִיתי ואף שהייתי מושפל ְמאֹד:
ֲאנִ י ָא ַמ ְר ִּתי ְב ָחפְ זִ י כשברחתי על נפשי,
כשהתפללתי
ּכָ ל ָה ָא ָדם ּכֹזֵ ב
שקר ,ולכן אין לבטוח בבני אדם ,רק בקדוש ברוך הוא:
וכשהגיעה ההצלה הודיתי לה' ואמרתי
ָמה ָא ִׁשיב
במה
על
אוכל להשיב
לַ יְ יָ ,
מּולֹוהי
ִ
ּכָ ל ַּתגְ
החסדים והטובות
ובסעודת ההודיה ,אביא ּכֹוס יְ ׁשּועֹות ֶא ָּׂשא
ְּוב ֵ
ׁשם יְ יָ ֶא ְק ָרא להודות לו:
ָעלָ י
שעשה לי:
ארים כוס יין על הישועה
147
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
נְ ָד ַרי הנדרים שנדרתי בעת הצרה לַ יְ יָ ֲא ַׁשּלֵ ם
עּמֹו דווקא עכשיו נגד כל העם ,כדי לפרסם הנס:
נֶ גְ ָדה ּנָ א לְ כָ ל ַ
יָ ָקר קשה הדבר ְּב ֵעינֵ י לפני יְ יָ ,
ידיו ולכן ה' מציל אותם:
ַה ָּמוְ ָתה להביא מיתה לַ ֲח ִס ָ
המסובים אומרים
ָאּנָ ה יְ יָ והנני מודה לה' ּכִ י שהרי ֲאנִ י ַע ְב ֶּדָך,
הֹודּו לַ יְ יָ ּכִ י הוא טֹוב,
הֹודּו לַ יְ יָ ּכִ י טֹוב,
הוא
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו הוא עושה חסד לעד:
בעל הבית חוזר אחריהם:
ּתֹודה,
ולכן לְ ָך ֶאזְ ַּבח אקריב זֶ ַבח קרבן ָ
ֹאמר נָ א יִ ְׂש ָר ֵאל,
י ַ
ְּוב ֵׁשם יְ יָ ֶא ְק ָרא ואשבח:
נְ ָד ַרי לַ יְ יָ ֲא ַׁשּלֵ ם נֶ גְ ָדה ּנָ א לְ כָ ל ַעּמֹו:
ְּב ַחצְ רֹות ֵּבית יְ יָ בית המקדש,
ְּבתֹוכֵ כִ י
אשר בתוך
רּוׁשלָ יִ םַ ,הלְ לּויָ ּה:
יְ ָ
ששמר
הבטחתו שלא יעזבנו
ַהלְ לּויָ ּה:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו
עם
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו
המסובים אומרים:
הֹודּו לַ יְ יָ ּכִ י הוא טֹוב,
ֹאמרּו נָ א ֵבית ַא ֲהרֹן
י ְ
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
הכהנים,
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
בעל הבית חוזר אחריהם:
ֹאמרּו נָ א ֵבית ַא ֲהרֹן,
י ְ
אומות העולם :וברור שגם אנו נהלל את ה'
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ֹאמר נָ א יִ ְׂש ָר ֵאל,
י ַ
ֲאנִ י ַע ְב ְּדָך ֶּבן ֲא ָמ ֶתָך
מֹוס ָרי התרת את החבלים שקשרו אותי:
ואתה ה' ּפִ ַּת ְח ָּת לְ ֵ
שפחתך ,ומרוב הייסורים והצרות הייתי כאילו קשור,
ַהלְ לּו ֶאת יְ יָ ּכָ ל ּגֹויִ ם,
ַׁש ְּבחּוהּו ּכָ ל ָה ֻא ִּמים
ּכִ י ּגָ ַבר ָעלֵ ינּו ַח ְסדֹו,
לְ עֹולָ ם,
וֶ ֱא ֶמת יְ יָ
148
בעל הבית אומר:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
המסובים אומרים:
הֹודּו לַ יְ יָ ּכִ י הוא טֹוב,
ֹאמרּו נָ א יִ ְר ֵאי יְ יָ ,
י ְ
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
בעל הבית חוזר אחריהם:
ֹאמרּו נָ א יִ ְר ֵאי יְ יָ ,
י ְ
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
המסובים אומרים:
הֹודּו לַ יְ יָ ּכִ י טֹוב,
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
149
קדש
ורחץ
חב יָ ּה וה' הושיעה והביאני לרוחה:
ָענָ נִ י ַב ֶּמ ְר ָ
כרפס
יחץ
ירא אפחד,
יְ יָ לִ י עימי ולכן ֹלא ִא ָ
מגיד
ׂשה לִ י ָא ָדם הרי ה' אתי:
וכי ַמה ּיַ ֲע ֶ
רחצה
יְ יָ לִ י עמי ְּבעֹזְ ָרי ועם עוזרי,
מוציא
ולכן וַ ֲאנִ י ֶא ְר ֶאה ְבׂשנְ ָאי במפלת אויבי:
מצה
טֹוב לַ ֲחסֹות לבטוח ַּביְ יָ ִ ,מ ְּבט ַֹח ָּב ָא ָדם:
מרור
כורך
טֹוב לַ ֲחסֹות ַּביְ יָ ִמ ְּבט ַֹח ִּבנְ ִד ִיבים
באנשים נכבדים ועשירים:
שלחן
ּכָ ל ּגֹויִ ם ְס ָבבּונִ י הקיפוני למלחמה,
עורך
צפון
ׁשם יְ יָ ּכִ י ֲא ִמילַ ם אשמידם:
ואני אבטח ְּב ֵ
ברך
ואם ַסּבּונִ י הקיפוני גַ ם ושוב ְס ָבבּונִ י
הלל
ׁשם יְ יָ ּכִ י ֲא ִמילַ ם אשמידם:
ואני אבטח ְּב ֵ
נרצה
ואם ַסּבּונִ י כִ ְדב ִֹרים הבאים לעקוץ את האדם,
הם ּד ֲֹעכּו יכבו וייעלמו מהר ּכְ ֵאׁש השורפת קֹוצִ ים,
ׁשם יְ יָ בטחתי ּכִ י ֲא ִמילַ ם אשמידם:
כי ְּב ֵ
וגם אם אויבי ָּדחֹה ְד ִח ַ
יתנִ י לִ נְ ּפֹל ידחפוני וינסו להפילני,
עזָ ָרנִ י ולא נפלתי:
וַ יְ יָ ֲ
אתי יָ ּה
ִמן ַה ֵּמצַ ר ָק ָר ִ
הצרה
ָעּזִ י וְ זִ ְמ ָרת יָ ּה
יׁשּועה:
ָ
וַ יְ ִהי לִ י לִ
הכוח
150
לה' שיושיעני,
הם היו
ונקמת
ה',
יׁשּועה
ָ
קֹול ִרּנָ ה וִ
ישמע
ְּב ָא ֳהלֵ י צַ ִּד ִיקים
,
ויאמרו יְ ִמין יְ יָ היא ע ָֹׂשה ָחיִ ל
רֹומ ָמה מעל כולם,
יְ ִמין יְ יָ תמיד ֵ
יְ ִמין יְ יָ ע ָֹׂשה ָחיִ ל:
ולכן אני הבוטח בה' ֹלא ָאמּות ּכִ י ֶא ְחיֶ ה,
ׂשי יָ ּה נפלאות ה':
וַ ֲא ַסּפֵ ר ַמ ֲע ֵ
וגם אם יַ ּסֹר יִ ְּס ַרּנִ י נתייסרתי בעונשים יָ ּה מה',
אבל וְ לַ ָּמוֶ ת ֹלא נְ ָתנָ נִ י:
גבורה:
ולכן
ּפִ ְתחּו לִ י ַׁש ֲע ֵרי צֶ ֶדק
בית המקדש
אֹודה יָ ּה
ָאבֹא ָבם ֶ
זֶ ה ַה ַּׁש ַער שאבוא בו להודות לַ יְ יָ ,
יקים יָ בֹאּו בֹו להודות לה':
אשר צַ ִּד ִ
על שהציל אותי:
אֹודָך אודה לך ה' ּכִ י ֲענִ ָיתנִ י
ְ
יׁשּועה:
ָ
וַ ְּת ִהי והיית לִ י לִ
יׁשּועה:
ָ
אֹודָך ּכִ י ֲענִ ָיתנִ י וַ ְּת ִהי לִ י לִ
ְ
שמעת תפילתי
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
שהייתי כמו ֶא ֶבן אשר ָמ ֲאסּו ַהּבֹונִ ים
ובסוף היא ָהיְ ָתה לְ רֹאׁש ּפִ ּנָ ה היסוד של כל הבניין:
ֶא ֶבן ָמ ֲאסּו ַהּבֹונִ ים ָהיְ ָתה לְ רֹאׁש ּפִ ּנָ ה:
ולא רצו להשתמש בה,
וכשבאה הישועה כולם אמרו שבודאי
ֵמ ֵאת יְ יָ ָהיְ ָתה ּזֹאת,
שהרי ִהיא נִ פְ לָ את דבר נס ופלא ְּב ֵעינֵ ינּו:
ֵמ ֵאת יְ יָ ָהיְ ָתה ּזֹאת ִהיא נִ פְ לָ את ְּב ֵעינֵ ינּו:
151
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
זֶ ה ַהּיֹום של הישועה ָע ָׂשה יְ יָ
ולכן נָ גִ ילָ ה וְ נִ ְׂש ְמ ָחה בֹו :
זֶ ה ַהּיֹום ָע ָׂשה יְ יָ נָ גִ ילָ ה וְ נִ ְׂש ְמ ָחה בֹו:
בעל הבית אומר והמסובים עונים אחריו:
ָאּנָ א
בבקשה
בעל הבית אומר והמסובים עונים אחריו:
יעה ּנָ א:
הֹוׁש ָ
ָאּנָ א יְ יָ ִ
בעל הבית אומר והמסובים עונים אחריו:
ָאּנָ א יְ יָ ַהצְ לִ ָיחה נָ א:
בעל הבית אומר והמסובים עונים אחריו:
ָאּנָ א יְ יָ ַהצְ לִ ָיחה נָ א:
הכהנים אמרו לבאים לבית המקדש ָּברּוְך יהיה ַה ָּבא
להודות ְּב ֵׁשם יְ יָ ֵּ ,ב ַרכְ נּוכֶ ם ברכנו אתכם בברכה הבאה ִמ ֵּבית יְ יָ :
ָּברּוְך ַה ָּבא ְּב ֵׁשם יְ יָ ֵּב ַרכְ נּוכֶ ם ִמ ֵּבית יְ יָ :
לבית המקדש
ֵאל יְ יָ
וַ ּיָ ֶאר לָ נּו הוא אשר האיר לנו והושיע אותנו,
עב ִֹתים בחבלים,
ולכן ִא ְסרּו הביאו וקישרו ַחג את הקרבן ַּב ֲ
שיהיה שמור ַעד שיגיע זמן השחיטה והעת לתת את הדם על ַק ְרנֹות ַה ִּמזְ ֵּב ַח:
ֵאל יְ יָ וַ ּיָ ֶאר לָ נּו ִא ְסרּו ַחג ַּב ֲעב ִֹתים ַעד ַק ְרנֹות ַה ִּמזְ ֵּבח:
ה' החזק ואדון הכל
152
יעה ּנָ א:
הֹוׁש ָ
יְ יָ ִ
והמביאים את הקרבן יאמרו
אֹודּךָ
ֵאלִ י חזקי ומקור כוחי ַא ָּתה ה' ולכן וְ ֶ
רֹומ ֶמ ָּך ואשבח אותך:
ֹלהי ֲא ְ
ֱא ַ
רֹומ ֶמּךָ:
ֹלהי ֲא ְ
אֹודּךָ ֱא ַ
ֵאלִ י ַא ָּתה וְ ֶ
הֹודּו לַ יְ יָ ּכִ י טֹוב
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
הֹודּו לַ יְ יָ ּכִ י טֹוב ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
אודה לך
על פי נוסח ספרד ועדות המזרח אומרים את הקטע "יהללוך" בהמשך אחרי
אמירת "ישתבח" ,לדעת הגר"א אין אומרים כלל קטע זה של "יהללוך".
ֹלהינּו
יְ ַהלְ לּוָך יְ יָ ֱא ֵ
ּכָ ל ַמ ֲע ֶׂשיָך וַ ֲח ִס ֶידיָך
צַ ִּד ִיקים ע ֵֹׂשי ְרצֹונֶ ָך,
וְ כָ ל ַע ְּמָך ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל
יֹודּו
ְּב ִרּנָ ה
יׁש ְּבחּו
וִ ַ
וִ ָיב ְרכּו
ירֹוממּו
וִ ְ
וִ יפָ ֲארּו
וְ יַ ֲע ִריצּו וְ יַ ְק ִּדיׁשּו
וְ יַ ְמלִ יכּו ֶאת ִׁש ְמָך ַמלְ ּכֵ נּו ָּת ִמיד.
ּכִ י שהרי לְ ָך טֹוב וראוי לְ הֹודֹות,
ּולְ ִׁש ְמָך נָ ֶאה לְ זַ ֵּמר,
ּכִ י ֵמעֹולָ ם וְ ַעד עֹולָ ם ַא ָּתה ֵאל
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
153
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
154
הקטע הבא לקוח מספר תהילים מזמור קלו.
הֹודּו לַ יְ יָ ּכִ י טֹובּ ,כִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ֹלהים
אֹלהי ָה ֱא ִ
הֹודּו לֵ ֵ
הֹודּו לַ ֲאדֹנֵ י ָה ֲאדֹנִ ים המושל על כל המושלים,
לְ ע ֵֹׁשה נִ פְ לָ אֹות ּגְ דֹלֹות לְ ַבּדֹו,
ּׁש ַמיִ ם ִּב ְתבּונָ ה בחכמה נפלאה,
לְ ע ֵֹׂשה ַה ָ
רֹוקע למי ששטח ָה ָא ֶרץ ַעל ַה ָּמיִ ם,
לְ ַ
אֹורים כוכבים ּגְ דֹלִ ים ,
לְ ע ֵֹׂשה ִ
ֶאת ַה ֶּׁש ֶמׁש לְ ֶמ ְמ ֶׁשלֶ ת להאיר ַּבּיֹום,
ֶאת ַה ֵּיָר ַח וְ כֹוכָ ִבים
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
לְ ֶמ ְמ ְׁשלֹות להאיר ַּבּלָ יְלָ ה,
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
כֹור ֶיהם,
לְ ַמּכֵ ה ִמצְ ַריִ ם ִּב ְב ֵ
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
וַ ּיֹוצֵ א את יִ ְׂש ָר ֵאל ִמּתֹוכָ ם,
רֹוע נְ טּויָ ה בצורה גלויה בלי פחדּ ,כִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ְּביָ ד ֲחזָ ָקה ִּובזְ ַ
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
לְ גֹזֵ ר יַ ם סּוף לִ גְ זָ ִרים,
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
וְ ֶה ֱע ִביר את יִ ְׂש ָר ֵאל ְּבתֹוכֹו,
ער טלטל והטביע את ּפַ ְרעֹה וְ ֵחילֹו וכל חייליו
וְ נִ ֵ
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ְביַ ם סּוף כנקמה על ששעבדו את ישראל,
לְ מֹולִ יְך ַעּמֹו ַּב ִּמ ְד ָּבר וסיפק להם שם את כל צרכיהםּ ,כִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
לְ ַמּכֵ ה ְמלָ כִ ים ּגְ דֹלִ ים ששלטו בארץ ישראל,
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ירים גיבורים,
וַ ּיַ ֲהרֹג שני ְמלָ כִ ים ַא ִּד ִ
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
לְ ִסיחֹון להורג את סיחון ֶמלֶ ְך ָה ֱאמ ִֹרי,
אלהי המלאכים,
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּולְ עֹוג ולהורג את עוג ֶמלֶ ְך ַה ָּב ָׁשן,
וְ נָ ַתן לנו את ַא ְרצָ ם לְ נַ ֲחלָ ה,
ונתן את כל ארץ ישראל נַ ֲחלָ ה לְ יִ ְׂש ָר ֵאל ַע ְבּדֹו,
והודו למי ֶׁש ְּב ִ
ׁשפְ לֵ נּו שכשהיינו שפלים וחלשים
זָ כַ ר לָ נּו אותנו,
וַ ּיִ פְ ְר ֵקנּו והציל וגאל אותנו ִמּצָ ֵרינּו מאויבינו,
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
והודו למי שהוא
נ ֵֹתן לֶ ֶחם לְ כָ ל ָּב ָׂשר ומשגיח על כל מה שקורה בארץּ ,כִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו:
הֹודּו לְ ֵאל השולט גם על ַה ָּׁש ָמיִ ם,
תפילת "נשמת" כולה שבח והודאה לבורא העולם על חסדיו הפרטיים עם
כל אחד ואחד ,ועל החסדים עם בני ישראל ככלל .המוטו המרכזי הוא שאין
לאדם יכולת ואמצעים מספיקים כדי להודות לה' על כל חסדיו.
תפילה זו נאמרת מידי שבת בתפילת שחרית.
ההוספות בסוגריים -כפי נוסח ספרד
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
נִ ְׁש ַמת
ּכָ ל אדם ַחי
ֹלהינּו,
ְּת ָב ֵרְך ֶאת ִׁש ְמָך יְ יָ ֱא ֵ
רּוח החיים של ּכָ ל ָּב ָׂשר
וְ ַ
רֹומם זִ כְ ְרָך ַמלְ ּכֵ נּו ָּת ִמיד.
ְּתפָ ֵאר ְּות ֵ
ִמן תחילת ימות ָהעֹולָ ם וְ ַעד סוף ָהעֹולָ ם
ַא ָּתה ֵאל בעל ומקור כל הכוחות שבעולם,
155
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
156
ִּומ ַּבלְ ָע ֶדיָך ֵאין לָ נּו ֶמלֶ ְך
יע
ּומֹוׁש ַ
ִ
ּגֹואל
ֵ
ַּומּצִ יל
ּפֹודה
ֶ
ְּומפַ ְרנֵ ס (וְ עֹונֶ ה לתפילותינו)
צּוקה ומצוקה,
ְּומ ַר ֵחם ְּבכָ ל ֵעת צָ ָרה וְ ָ
סֹומְך)
ֵאין לָ נּו ֶמלֶ ְך שביכולתו להציל את האדם (עֹוזֵ ר וְ ֵ
ֶאּלָ א ָא ָּתה.
ֹלהי השליט על הדורות ָה ִראׁשֹונִ ים וְ ָה ַא ֲחרֹונִ ים.
ֱא ֵ
לֹוּה הוא השליט על ּכָ ל ְּב ִרּיֹות,
ֱא ַ
ֲאדֹון המושל על ּכָ ל ּתֹולָ דֹות הנולדים,
ַה ְמ ֻהּלָ ל ְּברֹוב בריבוי ַה ִּת ְׁש ָּבחֹות,
ַה ְמנַ ֵהג משגיח על כל מה שקורה בתוך עֹולָ מֹו ומתנהג ְּב ֶח ֶסד
ּיֹותיו ועם הנבראים ְּב ַר ֲח ִמים.
ְּוב ִר ָ
יׁשן ולכן השפעת החסד בעולם היא תמידית,
(ערִ ,הּנֵ ה) ֹלא יָ נּום וְ ֹלא יִ ָ
וַ יְ יָ ֵ
והיא באה לידי ביטוי בכך שהוא
עֹורר יְ ֵׁשנִ ים,
ַה ְּמ ֵ
וְ ַה ֵּמ ִקיץ נִ ְר ָּד ִמים,
וְ ַה ֵּמ ִׂש ַיח נותן כוח דיבור לאלו שהם ִאּלְ ִמים,
סּורים,
וְ ַה ַּמ ִּתיר והמשחרר ֲא ִ
ּסֹומְך תומך באלו שהם נֹופְ לִ ים,
וְ ַה ֵ
ּזֹוקף ּכְ פּופִ ים,
וְ ַה ֵ
עלָ ִמים פותר ומגלה דברים נסתרים).
(וְ ַה ְּמפַ ֲענֵ ַח נֶ ְ
ולכן
מֹודים.
(ּו)לְ ָך לְ ַב ְּדָך ֲאנַ ְחנּו ִ
)אּלּו היתה אפשרות שיהיה פִ ינּו ָמלֵ א
(וְ ִ
ירה ּכַ ּיָ ם כמו הים המלא במים בלי שיעור,
ִׁש ָ
ּולְ ׁשֹונֵ נּו היתה יכולה לומר ִרּנָ ה שירה בלי הפסקה
ּכַ ֲהמֹון כמו הרעש שעושים ּגַ ּלָ יו,
וְ ִׂשפְ ֵ
תֹותינּו יכלו להרבות באמירת ֶׁש ַבח
יע כרוחב השמים,
ּכְ ֶמ ְר ֲח ֵבי ָר ִק ַ
וְ ֵעינֵ ינּו היו ְמ ִאירֹות
ּׁש ֶמׁש וְ כַ ּיָ ֵר ַח לראות בחכמה הנפלאה שיש בבריאה,
ּכַ ֶ
וְ יָ ֵדינּו היו יכולות להיות פְ רּוׂשֹות לתפילה ולתהילה
ׁש ָמיִ ם ,שכנפיהם גדולות
ּכְ נִ ְׁש ֵרי ָ
וְ ַרגְ לֵ ינּו ַקּלֹות לרוץ מהר
ּכָ ַאּיָ לֹות לשבח ולהודות לך ,כי גם אם היו לנו כל הכוחות האלו בכל זאת
ֵאין ֲאנַ ְחנּו ַמ ְסּפִ ִיקים
לא היה בכך מספיק
בֹותינּו
אֹלהי ֲא ֵ
ֹלהינּו וֵ ֵ
לְ הֹודֹות לְ ָך יְ יָ ֱא ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
(ׁש ְמָךַ ,מלְ ּכֵ נּו)
ּולְ ָב ֵרְך ֶאת ְׁש ֶמָך ִ
ַעל ַא ַחת ֵמ ָאלֶ ף ,מאותם ֶאלֶ ף ַאלְ פֵ י ֲאלָ פִ ים
וְ ִר ֵּבי ְר ָבבֹות ּפְ ָע ִמים עשרות אלפים של עשרות אלפים ַהּטֹובֹות
בֹותינּו וְ ִע ָּמנּו.
(נִ ִּסים וְ נִ פְ לָ אֹות) ֶׁש ָע ִׂש ָית ִעם ֲא ֵ
אפילו
ואלו הם חלק מהטובות שעשתה איתנו
ֹלהינּו,
(מלְ פָ נִ ים) ִמ ִּמצְ ַריִ ם ּגְ ַאלְ ָּתנּו יְ יָ ֱא ֵ
ִ
ִּומ ֵּבית ֲע ָב ִדים ּפְ ִד ָיתנּו.
עב זַ נְ ָּתנּו נתת לנו אוכל כדי הצורך.
ואף ְּב ָר ָ
157
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ְּוב ָׂש ָבע ּכִ לְ ּכַ לְ ָּתנּו
ֵמ ֶח ֶרב ומלחמה ִהּצַ לְ ָּתנּו.
ּומ ֶּד ֶבר ומגפה ִמּלַ ְט ָּתנּו הצלת אותנו.
ִ
ֵּומ ֳחלָ יִ ם ָר ִעים מחלות קשות (וְ ַר ִּבים)
יתנּו הרחקת אותם מאתנו.
וְ נֶ ֱא ָמנִ ים וחזקים ִּדּלִ ָ
סיפקת לנו את כל צרכנו.
ַעד ֵהּנָ ה עכשיו ֲעזָ רּונּו ַר ֲח ֶמיָך.
ֹלהינּו).
וְ ֹלא ֲעזָ בּונּו ֲח ָס ֶדיָך (יְ יָ ֱא ֵ
ֹלהינּו לָ נֶ צַ ח.
וְ ַאל ִּת ְּט ֵׁשנּו יְ יָ ֱא ֵ
ַעל ּכֵ ן
ֵהן ֵהם
וִ ָיב ְרכּו
יׁשֹוררּו)
וִ יפָ ֲארּו (וִ ְ
וְ יַ ֲע ִריצּו
וְ יַ ְמלִ יכּו ֶאת ִׁש ְמָך ַמלְ ּכֵ נּו ָ(ּת ִמיד).
יֹודה וְ כָ ל לָ ׁשֹון לְ ָך ִת ָּׁש ַבע
ּכִ י כָ ל ּפֶ ה לְ ָך ֶ
(וְ כָ ל ַעיִ ן לְ ָך ְּתצַ ּפֶ ה) ,וְ כָ ל ֶּב ֶרְך לְ ָך ִתכְ ַרע
קֹומה לְ פָ נֶ יָך ִת ְׁש ַּת ֲחוֶ ה וְ כָ ל ַ(ה)ּלְ ָבבֹות יִ ָיראּוָך
וְ כָ ל ָ
וְ כָ ל ֶק ֶרב ּוכְ לָ יֹות האברים הפנימיים יְ זַ ְּמרּו לִ ְׁש ֶמָך.
158
ֹאמ ְרנָ ה
מֹותי ּת ַ
ּכָ ל ַעצְ ַ
יְ יָ ִמי כָ מֹוָך.
הרי אתה ַמּצִ יל אף מי שהוא ָענִ י וחלש ֵמ ָחזָ ק מהאויב החזק ִמ ֶּמּנּו,
וְ ָענִ י וְ ֶא ְביֹון אתה מציל ִמּגֹזְ לֹו
(ׁשוְ ַעת תפילת ֲענִ ּיִ ים ַא ָּתה ִת ְׁש ַמע
ַ
יע).
תֹוׁש ַ
צַ ֲע ַקת ַה ַּדל ַּת ְק ִׁשיב וְ ִ
עדות המזרח נוהגים לדלג על הקטע הבא וממשיכים במילים "וכתוב רננו" (בעמ' הבא)
ֵא ָב ִרים ֶׁשּפִ ּלַ גְ ָּת שחילקת ונתת ָּבנּו
ׁשּנָ פַ ְח ָּת ְּב ַאּפֵ ינּו בתוכנו.
רּוח ּונְ ָׁש ָמה ֶ
וְ ַ
וְ לָ ׁשֹון ֲא ֶׁשר ַׂש ְמ ָּת ְּבפִ ינּו.
יֹודּו
יׁש ְּבחּו
וִ ַ
ירֹוממּו
וִ ְ
וְ יַ ְק ִּדיׁשּו
ּכַ ָּד ָבר ֶׁשּכָ תּוב
(תהילים לה ,י)
ִמי יִ ְד ֶמה ּלָ ְך
ִּומי יִ ְׁשוֶ ה
ּלָ ְך
ִּומי יַ ֲע ָרְך לָ ְך
ּנֹורא
ָה ֵאל ַהּגָ דֹול ַהּגִ ּבֹור וְ ַה ָ
ָׁש ַמיִ ם וָ ָא ֶרץ.
ֵאל ֶעלְ יֹון קֹונֵ ה
מי יכול לנסות להשתוות
ולמי יש בכלל ערך ביחס אליך,
הרי אתה
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
יוצר ובורא
נְ ַהּלֶ לְ ָך
ּונְ פָ ֶא ְרָך
ּונְ ַׁש ֵּב ֲחָך
ּונְ ָב ֵרְך ֶאת ֵׁשם ָק ְד ֶׁשָך.
ּכָ ָאמּור בספר תהילים (קד ,א) לְ ָדוִ ד
ָּב ְרכִ י נַ פְ ִׁשי
וְ כָ ל ְק ָר ַבי
שחיבר דוד,
נשמתי
ֶאת יְ יָ
ֶאת ֵׁשם ָק ְדׁשֹו:
וכן גם כל אברי יברכו
159
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ָה ֵאל
ְּוב ַמ ְק ֲהלֹות
שהוא בעל כל הכוחות
ְּב ַת ֲעצֻ מֹות בעוצמה הגדולה ביותר ֻעּזֶ ָך
וכן אתה ַהּגָ דֹול ִּבכְ בֹוד ְׁש ֶמָך,
ַהּגִ ּבֹור לָ נֶ צַ ח
אֹותיָך במעשיך הנוראים והעצומים.
נֹור ֶ
ּנֹורא ְּב ְ
וְ ַה ָ
הכוח שלך,
אתה
אתה
ּיֹוׁשב ַעל ּכִ ֵּסא ָרם וְ נִ ָּׂשא:
ַה ֶּמלֶ ְך ַה ֵ
ׁשֹוכֵ ן ַעד
השולט על העולם לעד,
ָמרֹום וְ ָקדֹוׁש ְׁשמֹו
וְ כָ תּוב (תהילים לג ,א) ַרּנְ נּו צַ ִּד ִיקים הדבקים ַּביְ יָ ,
לַ יְ ָׁש ִרים נָ אוָ ה נאה וראוי לומר לפניו ְת ִהּלָ ה:
ששמו מורם ונבדל מכל הנבראים.
נוסח אשכנז
ְּבפִ י יְ ָׁש ִרים
ְּוב ִד ְב ֵרי צַ ִּד ִיקים
ִּובלְ ׁשֹון ֲח ִס ִידים
דֹוׁשים
ְּוב ֶק ֶרב ְק ִ
ִּת ְת ַהּלָ ל
ִּת ְת ָּב ַרְך
רֹומם
ִּת ְת ָ
ִּת ְת ַק ָּדׁש:
נוסח ספרד
160
ְּבפִ י יְ ָׁש ִרי ם
ְּוב ִׂשפְ ֵתי צַ ִּד ִיקים
ִּובלְ ׁשֹון ֲח ִס ִידים
דֹוׁשים
ְּוב ֶק ֶרב ְק ִ
רֹומם
ִּת ְת ָ
ִּת ְת ָּב ַרְך
ִּת ְת ַק ָּדש
ִּת ְת ַהּלָ ל:
בקהל רב של
ִר ְבבֹות עשרות אלפי ַע ְּמָך ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל,
ְּב ִרּנָ ה יִ ְתּפָ ֵאר ִׁש ְמָך ַמלְ ּכֵ נּו ְּבכָ ל ּדֹור וָ דֹור,
צּורים
חֹובת ּכָ ל ַהיְ ִ
ֶׁשּכֵ ן ַ
בֹותינּו
אֹלהי ֲא ֵ
ֹלהינּו וֵ ֵ
לְ פָ נֶ יָך יְ יָ ֱא ֵ
לְ ַׁש ֵּב ַח לְ פָ ֵאר
לְ הֹודֹות לְ ַהּלֵ ל
רֹומם לְ ַה ֵּדר (ּולְ נַ ּצֵ ַח) ,לְ ָב ֵרְך לְ ַעּלֵ ה ּולְ ַקּלֵ ס,
לְ ֵ
ַעל ּכָ ל בנוסף לכל ִּד ְב ֵרי ִׁשירֹות וְ ִת ְׁש ָּבחֹות
שאמר ָּדוִ ד ֶּבן יִ ַׁשי ַע ְב ְּדָך ְמ ִׁש ֶיחָך:
הקטע הבא הוא לפי נוסח אשכנז
ׁש ַּת ַּבח ִׁש ְמָך לָ ַעד ַמלְ ּכֵ נּו,
ועל כן יִ ְ
ָה ֵאלַ ,ה ֶּמלֶ ְך ַהּגָ דֹול ,וְ ַה ָּקדֹוׁשַּ ,ב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ.
בֹותינּו (לְ עֹולָ ם וָ ֶעד).
אֹלהי ֲא ֵ
ֹלהינּו וֵ ֵ
ּכִ י לְ ָך נָ ֶאה לשבח יְ יָ ֱא ֵ
ּוׁש ָב ָחהַ ,הּלֵ ל וְ זִ ְמ ָרה,
ולומר לפניך ִׁשיר ְ
ׁשלָ ה שלטון מוחלט,
ֶּומ ְמ ָ
ח
ועל כך שיש לך עֹז כו
ְּת ִהּלָ ה וְ ִתפְ ֶא ֶרת
בּורה,
נֶ צַ חּ ,גְ ֻדּלָ ה ּוגְ ָ
הֹודאֹות
ְּב ָרכֹות וְ ָ
ְק ֻד ָּׁשה ַּומלְ כּות.
ֵמ ַע ָּתה וְ ַעד עֹולָ ם.
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֵאל ֶמלֶ ְך ּגָ דֹול ְּומ ֻהּלָ ל ַּב ִּת ְׁש ָּבחֹות.
ּבֹוחר ְּב ִׁש ֵירי זִ ְמ ָרה,
הֹודאֹותֲ ,אדֹון ַהּנִ פְ לָ אֹותַ ,ה ֵ
ֵאל ַה ָ
ֶמלֶ ְך ֵאלֵ ,חי ָהעֹולָ ִמים
כאן מסתיים ההלל לפי נוסח אשכנז.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
הקיים לנצח והשליט על כל העולמות:
161
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
וזה נוסח הקטע לפי נוסח ספרד.
ׁש ַּת ַּבח ִׁש ְמָך לָ ַעד ַמלְ ּכֵ נּו,
ְּובכֵ ן יִ ְ
ָה ֵאלַ ,ה ֶּמלֶ ְך ַהּגָ דֹול ,וְ ַה ָּקדֹוׁשַּ ,ב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ.
בֹותינּו (לְ עֹולָ ם וָ ֶעד).
אֹלהי ֲא ֵ
ֹלהינּו וֵ ֵ
ּכִ י לְ ָך נָ ֶאה לשבח יְ יָ ֱא ֵ
ַהּלֵ ל וְ זִ ְמ ָרה
ּוׁש ָב ָחה
ולומר לפניך ִׁשיר ְ
בּורה
ועל כך שיש לך עֹז כח ֶּומ ְמ ָׁשלָ ה שלטון מוחלט נֶ צַ ח ּגְ ֻדּלָ ה ּוגְ ָ
ְק ֻד ָּׁשה ַּומלְ כּות
ְּת ִהּלָ ה וְ ִתפְ ֶא ֶרת
לְ ִׁש ְמָך ַהּגָ דֹול וְ ַה ָּקדֹוׁש
הֹודאֹות
ְּב ָרכֹות וְ ָ
ַא ָּתה ֵאל.
ֵּומעֹולָ ם וְ ַעד עֹולָ ם
עדות המזרח אינם מברכים ברכת הגפן על כוס זו .ראוי לשתות בבת
אחת ,ומכל מקום אין לשהות יותר משיעור 'אכילת פרס' ( 2-4דקות)
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ּבֹורא ּפְ ִרי ַהּגָ פֶ ן:
ֵ
מברכים ברכה אחרונה על כוסות היין ששתינו.
(נוסח ברכה אחרונה למנהג עדות המזרח מופיע בסוף ההגדה עמוד )202
(על) ּכָ ל ַמ ֲע ֶׂשיָך וַ ֲח ִס ֶידיָך
ַ
ֹלהינּו
יְ ַהלְ לּוָך יְ יָ ֱא ֵ
וְ כָ ל ַע ְּמָך ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל
צַ ִּד ִיקים ע ֵֹׂשי ְרצֹונֶ ָך
יׁשֹוררּו)
יׁש ְּבחּו וִ יפָ ֲארּו (וִ ְ
וִ ַ
ְּב ִרּנָ ה יֹודּו וִ ָיב ְרכּו
וְ יַ ְק ִּדיׁשּו וְ יַ ְמלִ יכּו
ירֹוממּו וְ יַ ֲע ִריצּו
וִ ְ
ֶאת ִׁש ְמָך ַמלְ ּכֵ נּו ָּת ִמידּ .כִ י שהרי לְ ָך טֹוב וראוי לְ הֹודֹות
ּכִ י ֵמעֹולָ ם וְ ַעד עֹולָ ם ַא ָּתה ֵאל.
ּולְ ִׁש ְמָך נָ ֶאה לְ זַ ֵּמר
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֶמלֶ ְך ְמ ֻהּלָ ל ַּב ִּת ְׁש ָּבחֹות:
כעת עוברים לשתיית הכוס הרביעית מארבע הכוסות .שתיית כוס זו
מתייחסת לאמירת ההלל ,ובכך מתקבל שאמירתה היתה "על כוס יין".
יש נוהגים לומר:
162
כל אחד מהמסובים מברך "בורא פרי הגפן" ,ושותה את כוס היין
בהסיבה.
יש להקפיד לשתות את כל הכוס ולפחות שיעור רביעית ,כדי שיוכל
לברך ברכה אחרונה.
יעית ֶׁשל ַא ְר ַּבע ּכֹוסֹות.
ֲה ֵרינִ י מּוכָ ן ְּומזֻ ָּמן לְ ַקּיֵ ם ִמצְ וַ ת ּכֹוס ְר ִב ִ
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
נּובת ַה ָּׂש ֶדה וְ ַעל ֶא ֶרץ ֶח ְמ ָּדה
ַעל ַהּגֶ פֶ ן וְ ַעל ּפְ ִרי ַהּגֶ פֶ ן וְ ַעל ְּת ַ
בֹותינּו לֶ ֱאכֹל ִמּפִ ְריָ ּה
טֹובה ְּור ָח ָבה ֶׁש ָרצִ ָית וְ ִהנְ ַחלְ ָּת לַ ֲא ֵ
ָ
ֹלהינּו ַעל יִ ְׂש ָר ֵאל ַע ֶּמָך וְ ַעל
ּטּובּהַ .ר ֶחם (נָ א) יְ יָ ֱא ֵ
וְ לִ ְׂשּב ַֹע ִמ ָ
בֹודָך וְ ַעל ִמזְ ַּב ֲחָך וְ ַעל
רּוׁשלַ יִ ם ִע ֶירָך וְ ַעל צִ ּיֹון ִמ ְׁשּכַ ן ּכְ ֶ
יְ ָ
רּוׁשלַ יִ ם ִעיר ַהּק ֶֹדׁש ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו וְ ַה ֲעלֵ נּו
ֵהיכָ לֶ ָךְּ .ובנֵ ה יְ ָ
ּטּובּה
לְ תֹוכָ ּה וְ ַׂש ְּמ ֵחנּו ְּב ִבנְ יָ נָ ּה וְ נֹאכַ ל ִמּפִ ְריָ ּה וְ נִ ְׂש ַּבע ִמ ָ
ּוב ָט ֳה ָרה( .בשבת מוסיף ְּורצֵ ה וְ ַה ֲחלִ יצֵ נּו
ּונְ ָב ֶרכְ ָך ָעלֶ ָיה ִּב ְק ֻד ָּׁשה ְ
ְּביֹום ַה ַּׁש ָּבת ַהּזֶ ה) .וְ ַׂש ְּמ ֵחנּו ְּביֹום ַחג ַה ַּמּצֹות ַהּזֶ הּ :כִ י ַא ָּתה יְ יָ
נֹודה לְ ָך ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַעל ּפְ ִרי ַהּגָ פֶ ןָּ .ברּוְך
טֹוב ֵּומ ִיטיב לַ ּכֹל וְ ֶ
ַא ָּתה יְ יָ ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַעל ּפְ ִרי ּגַ פְ נָ ּה (ואם היין יוצר מפרות חו"ל אומר
וְ ַעל ּפְ ִרי ַהּגָ פֶ ן):
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
הלל
נרצה
163
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
164
Á Áמה יהיה בזמן שיבנה בית המקדש?
הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק יא הלכה א) כותב" :המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות
דוד ליושנה ,לממשלה הראשונה ,ובונה המקדש ,ומקבץ נדחי ישראל ,וחוזרים כל המשפטים
בימיו כשהיו מקודם ,מקריבים קרבנות ,ועושים שמיטין ויובלות ככל מצות ה' האמורה
בתורה".
התורה בפרשת נצבים (דברים פרק ל) מתארת את מה שיארע בתקופה זו .התורה מספרת
שתחילת תהליך הגאולה יהיה בשיבת העם היהודי לקיום התורה והמצוות" :וְ ַׁש ְב ָּת ַעד ה'
ֹלהיָך וְ ָׁש ַמ ְע ָּת ְבקֹלֹו וכו' .וכך כותב רמב"ם (הלכות תשובה פרק ז הלכה ה)" :כל הנביאים כולן
ֱא ֶ
צוו על התשובה ,ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה ,וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות
תשובה בסוף גלותן ,ומיד הן נגאלין".
השלב הבא הוא תהליך הדרגתי של קיבוץ כל עם ישראל לארץ ישראל מכל המקומות שגלו
בּותָך וְ ִר ֲח ֶמָך וְ ָׁשב וְ ִק ֶּב ְצָך ִמּכָ ל
ֹלהיָך ֶאת ְׁש ְ
אליהם כמתואר בתורה שם בפסוקים ג'-ד'" :וְ ָׁשב ה' ֱא ֶ
ָה ַע ִּמים וכו' ".
בהמשך מתארת התורה את המצב שיהיה בזמן הגאולה כשיבוא מלך המשיח ,תקופה הנקראת
בפי חז"ל 'ימות המשיח' .בזמן זה יהיה שינוי במצב עם ישראל ,במישור הגשמי ובמישור
ֹלהיָך ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר יָ ְרׁשּו ֲאב ֶֹתיָך וִ ִיר ְׁש ָּתּה
יאָך ה' ֱא ֶ
הרוחני ,וכך כותבת התורה (פסוק ה')" :וֶ ֱה ִב ֲ
ֹלהיָך ְּבכֹל ַמ ֲע ֵׂשה יָ ֶדָך ִּב ְפ ִרי ִב ְטנְ ָך
הֹות ְירָך ה' ֱא ֶ
יט ְבָך וְ ִה ְר ְּבָך ֵמ ֲאב ֶֹתיָך" ובהמשך (פסוק ט')" :וְ ִ
וְ ֵה ִ
ּוב ְפ ִרי ַא ְד ָמ ְתָך לְ ט ָֹבה ּכִ י יָ ׁשּוב ה' לָ ׂשּוׂש ָעלֶ יָך לְ טֹוב ּכַ ֲא ֶׁשר ָׂשׂש ַעל ֲאב ֶֹתיָך".
ּוב ְפ ִרי ְב ֶה ְמ ְּתָך ִ
ִ
התורה מתארת מצב בו יהיה לישראל שפע חומרי וכל טוב .וכך כותב הרמב"ם (הלכות מלכים
פרק יב הלכה ה) בצירוף דברים המבוארים בנביאים ובמדרשי חז"ל" :ובאותו הזמן לא יהיה
שם לא רעב ולא מלחמה ,ולא קנאה ותחרות ,שהטובה תהיה מושפעת הרבה ,וכל המעדנים
מצויין כעפר".
בהלכה א כותב הרמב"ם" :אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם ,או
יהיה שם חידוש במעשה בראשית ,אלא עולם כמנהגו נוהג" ,כלומר חוקי הטבע המוכרים לנו
היום ימשיכו לנהוג גם בימות המשיח.
ֹלהיָך ֶאת לְ ָב ְבָך וְ ֶאת לְ ַבב זַ ְר ֶעָך לְ ַא ֲה ָבה ֶאת
"ּומל ה' ֱא ֶ
במישור הרוחני כותבת התורה (פסוק ו')ָ :
ּובכָ ל נַ ְפ ְׁשָך לְ ַמ ַען ַחּיֶ יָך".
ֹלהיָך ְּבכָ ל לְ ָב ְבָך ְ
ה' ֱא ֶ
וכך מבאר הרמב"ן בפירושו לחומש" :כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו
צדיק או רשע ,וכל זמן התורה כן ,כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע.
אבל לימות המשיח ,תהיה הבחירה בטוב להם טבע ,לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא
יחפוץ בו כלל ".וכן כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ט הלכה ב)" :לפי שבאותן הימים
תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה'" ...מפני שאותו המלך
שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה ,ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו ,ולפיכך
ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ,ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר "והיה באחרית הימים נכון
יהיה הר בית ה' בראש ההרים".
נִ ְרצָ ה
אם עשינו הכל כסדר וכהלכה ,בודאי יתקבל הדבר ברצון לפני ה'.
אנו מסיימים בתפילה ובקשה שיתקבלו כל תפילותינו ובקשותינו בלילה
הזה ,ובשנה הבאה נזכה לחוג את חג הפסח בירושלים הבנויה בבית המקדש.
עדות המזרח לא נהגו לאמר קטע זה.
ֲח ַסל
נשלם
ִסּדּור
עשיית כל מצוות ליל
ּפֶ ַסח ּכְ ִהלְ כָ תֹו.
ּכְ כָ ל ִמ ְׁשּפָ טֹו וְ ֻח ָּקתֹו
ׁשר זָ כִ ינּו לְ ַס ֵּדר אֹותֹו את מצוות ליל הסדר
ּכַ ֲא ֶ
עׂשֹותֹו את קרבן הפסח בבית המקדש.
ּכֵ ן נִ זְ ּכֶ ה לשנה הבאה לַ ֲ
ה' שהוא זָ ְך והוא ׁשֹוכֵ ן ְמעֹונָ ה בשמים.
ע ַדת ישראל אשר ִמי יכול ָמנָ ה למנותם.
קֹומם תקים ותרומם את ְק ַהל ֲ
אנא ֵ
עי כַ ּנָ ה נטועים על בסיס איתן.
ְּב ָקרֹוב נַ ֵהל תנהיג את עם ישראל אשר הם נִ ְט ֵ
ותביא את כל עם ישראל כשהם ּפְ דּויִ ם משביים ומגלותם לְ צִ ּיֹון ְּב ִרּנָ ה:
כפי שציותה התורה.
לְ ָׁשנָ ה ַה ָּב ָאה
ירּוׁשלָ יִ ם
ִּב ָ
ושנזכה
לחוג את חג הפסח
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
נרצה
הבנויה בבית המקדש:
165
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
באחרית הימים תהיה גם תחיית המתים כמו שנאמר בדניאל (פרק יב פסוק ב)" :וְ ַר ִּבים ִמּיְ ֵׁשנֵ י
ַא ְד ַמת ָע ָפר יָ ִקיצּו" .ענינה של תחיית המתים היא שהנשמה תחזור לאותו גוף שהיתה קיימת
בו ,ואותו אדם יחזור לחיות כמו בעבר .עוד מבואר בדברי חז"ל שתחיית המתים תעשה בשני
שלבים ,תחיית המתים הכללית תהיה לאחר ימות המשיח ,אבל בימות המשיח בזמן בנין בית
המקדש תהיה תחיית המתים מוקדמת לאלו שציפו וחיכו לישועה כל ימיהם ,ולא זכו לכך .הם
יזכו להיות נוכחים ושמחים בשמחת בנין בית המקדש ,וכדברי הגמרא (תענית דף ל' ב')" :כל
המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה".
ֹלהיָך ֵאת
בדברים ל פסוק ז' מציינת התורה את הנקמה שתגיע על שונאי ישראל" :וְ נָ ַתן ה' ֱא ֶ
ּכָ ל ָה ָאלֹות ָה ֵאּלֶ ה ַעל אֹיְ ֶביָך וְ ַעל ׂשֹנְ ֶאיָך ֲא ֶׁשר ְר ָדפּוָך" ,נבואה זו נקראת בלשון חז"ל 'מלחמת גוג
ומגוג' .וכך כותב הנביא יחזקאל (פרק לח פסוקים יח-כג)" :וְ ָהיָ ה ַּבּיֹום ַההּוא ְּביֹום ּבֹוא גֹוג ַעל
ַא ְד ַמת יִ ְׂש ָר ֵאל נְ ֻאם ֲאדֹנָ י ה' ַּת ֲעלֶ ה ֲח ָמ ִתי ְּב ַא ִּפיַּ ... :בּיֹום ַההּוא יִ ְהיֶ ה ַר ַעׁש ּגָ דֹול ַעל ַא ְד ַמת יִ ְׂש ָר ֵאל:
וְ ָר ֲעׁשּו ִמ ָּפנַ י ְּדגֵ י ַהּיָ ם וְ עֹוף ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ַחּיַ ת ַה ָּׂש ֶדה וְ כָ ל ָה ֶר ֶמׂש ָהר ֵֹמׂש ַעל ָה ֲא ָד ָמה וְ כֹל ָה ָא ָדם ֲא ֶׁשר
חֹומה לָ ָא ֶרץ ִּתּפֹול ...וְ נִ ְׁש ַּפ ְט ִּתי ִאּתֹו ְּב ֶד ֶבר
ַעל ְּפנֵ י ָה ֲא ָד ָמה וְ נֶ ֶה ְרסּו ֶה ָה ִרים וְ נָ ְפלּו ַה ַּמ ְד ֵרגֹות וְ כָ ל ָ
ׁשֹוטף וְ ַא ְבנֵ י ֶאלְ ּגָ ִביׁש ֵאׁש וְ גָ ְפ ִרית ַא ְמ ִטיר ָעלָ יו וְ ַעל ֲאגַ ָּפיו וְ ַעל ַע ִּמים ַר ִּבים ֲא ֶׁשר
ֵ
ּוב ָדם וְ גֶ ֶׁשם
ְ
נֹוד ְע ִּתי לְ ֵעינֵ י ּגֹויִ ם ַר ִּבים וְ יָ ְדעּו ּכִ י
ִאּתֹו" .נבואה זו מסתיימת במילים "וְ ִה ְתּגַ ִּדלְ ִּתי וְ ִה ְת ַק ִּד ְׁש ִּתי וְ ַ
ֲאנִ י ה'".
מכל המבואר לעיל ניתן ללמוד שהמטרה והתכלית של מלחמת גוג ומגוג וביאת המשיח היא
להגיע למצב שכל העולם ידע ויכיר בעובדה שיש בורא ומנהיג יחיד בעולם ,כל יכול ,השולט
בכל הבריאה שלטון ללא מצרים ,היודע ומשגיח על כל פרט ופרט ביקום ,ובזמן ההוא אף יצור
לא יוכל להתכחש למציאות ברורה זו.
אחרי אמירת ההגדה נוהגים להוסיף באמירת פיוטים שנתחברו במהלך
הדורות ,אשר עוסקים בדברי שבח והודאה לבורא עולם.
פיוט זה מונה את הניסים שנעשו לישראל בליל פסח בדורות שונים,
ומסיים בתפילה לגאולה העתידה .הפיוט מיוסד על סדר ה"אלף בית",
כנהוג בפיוטים רבים.
בחוץ לארץ [שם נוהגים בשני ימים טובים וחוגגים את ליל הסדר
פעמיים] אומרים את הפיוט הבא רק בלילה הראשון.
ימות המשיח
בתקופה בה היה רבי חיים [תלמיד הגאון מוילנא] רבה של העיר ואלאזין,
הסתובב בערי ישראל יהודי אחד שטען כי הוא המשיח והגיע זמן גאולת
ישראל .משום מה הצליח אותו איש לשכנע רבים מפשוטי העם ,ושמעו
ומסריו התפרסמו בכל האזור .כאשר הגיע דבר השמועה לאוזני הגויים
וראשי השלטון ,ראו את הדבר בחומרה רבה .ראש העיר הגויי של ואלאזין
החליט לפנות לרבי חיים – רבה של העיר ולשמוע את דעתו ,ולברר האם
באמת מאמינים היהודים בכך .ענה לו רבי חיים בשאלה "האם אתה ,כבוד
ראש העיר ,מאמין בדבר ,והאם אתה משוכנע שאכן איש זה הוא מבשר
הגאולה? "בוודאי שלא" ענה ראש העיר" .אם כן" – נענה רבי חיים " -זאת
ההוכחה הברורה שאכן איש זה הינו סתם משוגע בעל דמיון מפותח ודובר
חזיונות ושקרים .שהרי כאשר יבוא המשיח האמיתי לעם ישראל לא יהיה
גוי אחד ברחבי העולם כולו שלא יכיר בדבר".
166
פיוטים
ְּובכֵ ן וַ יְ ִהי ַּב ֲחצִ י ַהּלַ יְ לָ ה
את עשית
ָאז ביציאת מצרים רֹב הרבה נִ ִּסים ִהפְ לֵ ָ
ְּברֹאׁש ַא ְׁשמ ֶֹרת בחצות זֶ ה
ַּבּלַ יְ לָ ה
ַהּלַ יְ לָ ה
עשית עוד ניסים והם:
ּגֵ ר צֶ ֶדק אברהם אבינו נִ ּצַ ְחּתֹו
ּכְ נֶ ְחלַ ק לֹו כשנחלקו הוא ועבדיו לרדוף אחריהם
ניצח את ארבעת המלכים
לַ יְ לָ ה
וַ יְ ִהי ַּב ֲחצִ י ַהּלַ יְ לָ ה
167
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
Á Áמי היה סיסרא ומה היה הנס המוזכר בפיוט זה?
בימי השופטים בזמן ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה ,יצא סיסרא איש גיבור חיל ,שר הצבא
של מלך כנען ,להילחם בישראל בראש צבא רב .נעשה נס גדול ועם ישראל הביס את צבאו
העצום ,וסיסרא עצמו נהרג ע"י יעל אשת חבר הקיני (ראה שופטים פרק ד).
Á Áמי היה סנחריב ומה היה הנס המוזכר בפיוט זה ובפיוט הבא?
בימי חזקיהו המלך בשנת ג' ריג ( 545לפנה"ס) עלה סנחריב מלך אשור בראש צבא עצום
להלחם עם ישראל ולכבוש את ירושלים .בעצת חוזי הכוכבים שלו מיהר להגיע לירושלים
כדי להילחם בה כמה שיותר מהר .כשהגיע לנוב שהיתה סמוכה לירושלים ,השקיף משם על
ירושלים ,והיתה נראית בעיניו כעיר קטנה שקל לכבוש אותה יותר מכל שאר הערים שכבש.
הוא עמד ,הניף ידו לכיוון ירושלים ,ואמר שאין צורך להילחם מיד ,ננוח היום ונילחם מחר.
באותו הלילה יצא מלאך ה' והרג את כל אנשי הצבא ,ובבוקר נמצאו כולם פגרים מתים (ראה
מלכים ב' פרק יט ,ומסכת סנהדרין דף צה ,א).
Á Áמי היה בלשאצר ומה היה הנס המוזכר בפיוט זה ובפיוט הבא?
בסוף גלות חרבן בית המקדש הראשון היה בלשאצר מלך בבל .בשנת ג' שפט ( 371לפנה"ס)
הוא עשה סעודה גדולה ,והשתמש בכלי בית המקדש .באותה שעה יצאה כמין כף יד אדם
הכותבת על קיר ארמונו משפט בלתי מובן ,וצירוף אותיות חסר פשר .כשראה זאת המלך
נשתנו פניו ,ברכיו זו לזו נקשו ,והוא קרא לכל חכמי בבל לפתור את הכתוב ,אך איש לא ידע
לפתור .עד שהגיע דניאל ופענח להם את הכתב ,שהמשמעות היא שתעקר מלכותו של
בלשצאר ומלכות בבל ,ותינתן למדי ופרס .כששמע זאת המלך העמיד שומרים סביב ארמונו
ואמר לשומרי הפתח שיהרגו את כל מי שינסה להיכנס לביתו ,אפילו אם יאמר להם שהוא
בעצמו המלך .באותו לילה יצא בלשצאר מביתו לעשות צרכיו ,ולא הבחינו בו עבדיו .כשרצה
להיכנס פנימה ראו אותו השומרים ואמר להם שהוא המלך ולא שמעו לו ,והרגו אותו (ראה
דניאל פרק ה; סנהדרין כב ,א; שיר השירים רבה ג ,ד).
ַּדנְ ָּת את ֶמלֶ ְך ּגְ ָרר אבימלך ַּב ֲחלֹום על שלקח את שרה
הפְ ַח ְד ָּת והזהרת את ֲא ַר ִּמי לבן כשרדף אחרי יעקב ,שלא יגע בו,
ִ
וזה היה ְּב ֶא ֶמׁש
ׂש ָר ֵאל הוא יעקב אבינו שנהיה שר לְ ַמלְ ָאְך שנאבק עמו
וַ ּיָ ַשֹר יִ ְ
וַ ּיּוכַ ל לֹו וניצחו
ַהּלַ יְ לָ ה
לַ יְ לָ ה
לַ יְ לָ ה
וַ יְ ִהי ַּב ֲחצִ י ַהּלַ יְ לָ ה
כֹורי פַ ְתרֹוס מצרים ָמ ַחצְ ָּת הרגת ַּב ֲחצִ י
זֶ ַרע ְּב ֵ
קּומם
ֵחילָ ם את בכוריהם ֹלא ָמצְ אּו חיים ְּב ָ
יסת את החיילים הרצים של סיסרא ,אשר היה נְ גִ יד שר הצבא מהעיר
ִט ַ
ם
ֲחר ֶֹׁשת ִסּלִ ָית רמסת אותם ְּבכֹוכְ ֵבי שגם הכוכבים לחמו בה
ַהּלַ יְ לָ ה
ַּבּלַ יְ לָ ה
לַ יְ לָ ה
וַ יְ ִהי ַּב ֲחצִ י ַהּלַ יְ לָ ה
יָ ַעץ חשב סנחריב ְמ ָח ֵרף שחירף את ה' לְ נֹופֵ ף ִאּוּוי
ם
הֹוב ְׁש ָּת פְ גָ ָריו הפכת את חייליו לפגרים מתי
ואתה ַ
ּכָ ַרע ֵּבל אלילי בבל נפלו והושפלו ַּומּצָ בֹו
ביחד עם אלו שעבדו אותם ְּב ִאיׁשֹון
לְ ִאיׁש ֲחמּודֹות דניאל
נִ גְ לָ ה ָרז ֲחזֹות קיבל בנבואה את פתרון חלום נבוכדנצר
להחריב את ירושלים,
ַּבּלַ יְ לָ ה
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
לַ יְ לָ ה
לַ יְ לָ ה
וַ יְ ִהי ַּב ֲחצִ י ַהּלַ יְ לָ ה
ִמ ְׁש ַּתּכֵ ר
ִּבכְ לֵ י ק ֶֹדׁש בית המקדש נֶ ֱה ַרג ּבֹו
בלשצר שהשתכר בסעודה שהשתמש
168
ַּבּלַ יְ לָ ה
169
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
נו ַֹׁשע דניאל ניצל ִמּבֹור ֲא ָריֹות
תּותי חלומות המפחידים אנשים
ּפֹותר ִּב ֲע ֵ
והיה ֵ
ׂשנְ ָאה נָ ַטר שמר ֲאגָ גִ י המן לעם ישראל
ִ
וְ כָ ַתב ְספָ ִרים להשמיד את היהודים
עו ַֹר ְר ָּת
לַ יְ לָ ה
בחוץ לארץ אומרים את הפיוט הבא רק בלילה השני
ַּבּלַ יְ לָ ה
וַ יְ ִהי ַּב ֲחצִ י ַהּלַ יְ לָ ה
ותחילת נִ צְ ֲחָך הניצחון ָעלָ יו
ש
היתה כאשר ְּבנֶ ֶדד ְׁשנַ ת נדדה שנתו של אחשורו
ּורה ִת ְדרְֹך על שונאי ישראל כמו שדורכים על ענבים בגת
ּפ ָ
ׁשֹומר לקדוש ברוך הוא שהוא שומר ישראל
למען ישראל השואלים לְ ֵ
ַמה מתי נצא מהגלות שהיא חשוכה יותר
ׂשח ואומר ָא ָתא בא
ּׁשֹומר הקדוש ברוך הוא וְ ָ
צָ ַרח ּכַ ֵ
ב ֶֹקר בקרוב תבוא הגאולה לצדיקים וְ גַ ם לרשעים יהיה בקרוב
ָק ֵרב
לַ יְ לָ ה
ִּמּלַ יְ לָ ה
לַ יְ לָ ה
וַ יְ ִהי ַּב ֲחצִ י ַהּלַ יְ לָ ה
את יֹום הגאולה ֲא ֶׁשר
הּוא יהיה ֹלא יֹום לא ממש גאולה
בהתחלה
וְ ֹלא לַ יְ לָ ה
ולא ממש גלות ,ואח"כ תבוא הגאולה השלמה
הֹודע
ָרם הקדוש ברוך הוא הגבוה מכל ַ
ּכִ י לְ ָך ַהּיֹום ַאף לְ ָך
לכל באי העולם ע"י הניסים שתעשה בזמן הגאולה
לַ יְ לָ ה
שאתה הוא השולט על כל חוקי הטבע והמנהיג את כל העולם כרצונך
ׁשו ְֹמ ִרים ַהפְ ֵקד העמד לְ ִע ְירָך ירושלים ּכָ ל ַהּיֹום
ׁשּכַ ת הגלות שהיא כמו
ָּת ִאיר ּכְ אֹור יֹום את ֶח ְ
170
גם בפיוט זה נמנו דברים שאירעו בפסח ושעליהם עלינו להודות ולהלל
לה' .גם הוא מיוסד על סדר ה'אלף בית'.
וְ כָ ל ַהּלַ יְ לָ ה
לַ יְ לָ ה
וַ יְ ִהי ַּב ֲחצִ י ַהּלַ יְ לָ ה
ְּובכֵ ן וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם
זֶ ַבח ּפֶ ַסח
את הניסים שנעשו
ביום שאוכלים את
קרבן
בּורֹותיָך
ֶ
אֹ ֶמץ חוזק ּגְ
ת
את גילית בעשותך ניסים ונפלאו
ִהפְ לֵ ָ
מֹועדֹות החגים
ְּברֹאׁש ּכָ ל ֲ
את רוממת את חג
נִ ֵּׂש ָ
ית לְ ֶאזְ ָר ִחי לאברהם אבינו את הניסים
ּגִ ּלִ ָ
שתעשה לישראל בזמן ֲחצֹות לֵ יל
ַּבּפֶ ַסח:
ּפֶ ַסח:
ּפֶ ַסח:
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח:
ְּדלָ ָתיו ָּדפַ ְק ָּת
ו
ּכְ חֹום ַהּיֹום ביום השלישי למילת
ִה ְס ִעיד האכיל אברהם אבינו את נֹוצְ צִ ים
המלאכים ֻעגֹות ַמּצֹות
וְ ֶאל ַה ָּב ָקר ָרץ להכין להם בשר
ע ֶרְך שמקריבים בחג
זֵ כֶ ר לְ ׁשֹור לקרבן חגיגה ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
בשעה שבאת לבקרו
ַּבּפֶ ַסח:
ַּבּפֶ ַסח:
ּפֶ ַסח:
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח:
171
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
דֹומים
ז ֲֹעמּו זעמת על ְס ִ
וְ לֻ ֲהטּו ונשרפו ָּב ֵאׁש
ֻחּלַ ץ ניצל לֹוט ֵמ ֶהם
ּומּצֹות ָאפָ ה למלאכים שבאו להצילו ְּב ֵקץ בחג
ַ
את את ַא ְד ַמת מֹוף וְ נֹוף שבמצרים,
אט ָ
ִט ֵ
ם
מהעבודה זרה שהיתה שם ְּב ָע ְב ְרָך ש
אנשי סדום
יָ ּה
ְמ ֻסּגֶ ֶרת ֻסּגָ ָרה
ַּבּפֶ ַסח:
ּפֶ ַסח:
ּפֶ ַסח:
ַּבּפֶ ַסח:
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח:
אתה ה' ,את רֹאׁש ּכָ ל אֹון
ָמ ַחצְ ָּת הרגת ְּבלֵ יל ִׁשּמּור
על ֵּבן ְּבכֹור של ישראל
ּכַ ִּביר אתה ה' שכוחך רב ועצום ַ
ן
ּפָ ַס ְח ָּת בזכות ְּב ַדם קרב
לְ ִבלְ ִּתי ֵּתת ולא נתת רשות לשום ַמ ְׁש ִחית
לָ בֹא ִּבפְ ָת ַחי בתי בני ישראל ַּבּפֶ ַסח:
בכורי מצרים
ּפֶ ַסח:
ּפֶ ַסח:
ָק ָהל ישראל ּכִ ּנְ ָסה אספה ֲה ַד ָּסה
172
אסתר המלכה
צֹום לְ ַׁשּלֵ ׁש
ׁשע עמלק
רֹאׁש המן שהיה ראש לשרים שיצא ִמ ֵּבית ָר ָ
ה
ָמ ַחצְ ָּת הרגת ע"י שנתלה ְּב ֵעץ שגובהו ֲח ִמ ִּׁשים אמ
ׁש ֵּתי קללות ֵאּלֶ ה שבאו על בבל ,שתאבד מלכותה
ְ
ותהיה שוממה מיושביה ֶרגַ ע ָּת ִביא תביא מיד גם
ם
לְ עּוצִ ית לממלכת אדום היושבת בארץ עוץ ,ושזה יקרה היו
ּתעֹוז יָ ְדָך אנא ה' תעשה נקמה בשונאי ישראל בגבורת ידך החזקה
ָ
ָּתרּום ובהגבהת יְ ִמינֶ ָך תעשה עמנו ניסים ונפלאות,
כמו הניסים שעשית ביציאת מצרים ּכְ לֵ יל ִה ְת ַק ֵּדׁש ַחג
ימים
ּתֹותי
והיא נמסרה לעם ישראל ְּב ִע ֵ
ׁש ְמ ָדה ִמ ְדיָ ן בפסח ע"י גדעון כשבאו להלחם עם ישראל
נִ ְ
עֹורי ע ֶֹמר בזכות מנחת העומר
בימי השופטים ִּבצְ לִ יל ְׂש ֵ
ּפֶ ַסח:
העשויה משעורים צלויים ,הקרב בחג
ׁש ַמּנֵ י גיבורי חיל סנחריב פּול וְ לּוד כשבאו להילחם
ׂשֹ ְרפּו נשרפו ִמ ְ
ּפֶ ַסח:
יקד יְ קֹוד באש שירדה מהשמים בחג
על ירושלים בימי חזקיה ִּב ַ
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח:
כששמעה על גזרת המן ,וצוותה לעשות
היתה יריחו,
אלא שאז הגיע המלאך שהרג את כל חייליו ,וזה היה בזמן עֹונַ ת
ּפַ ס כף יָ ד ּכָ ְת ָבה על קיר ארמונו של בלשאצר,
ַּבּפֶ ַסח:
ה
שהגיע הזמן לְ ַק ֲע ֵק ַע את מלכות צּול בבל ,ודבר זה הי
צָ פֹה ַהּצָ פִ ית העמיד בלשאצר שומרים לראות אם יבוא אויב בזמן
ָערֹוְך ַה ֻּׁשלְ ָחן שעשה סעודה לאחר נצחונו ,ובאותו היום נהרג וזה היה ַּבּפֶ ַסח:
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח:
בזמן חג
עוֹד ַהּיֹום
ְּבנֹב לַ ֲעמֹד להתעכב ַעד ּגָ ָעה
רק יום אחד חשב סנחריב
ּפֶ ַסח:
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח:
ַּבּפֶ ַסח:
ַּבּפֶ ַסח:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ַּבּפֶ ַסח:
ּפֶ ַסח:
וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּפֶ ַסח:
173
בפיוט הבא אנו משבחים ומהללים את הקדוש ברוך הוא בשבחים רבים על
סדר האלף בית.
קדש
ורחץ
כרפס
אה וראוי לשבח לו
יחץ ּכִ י לֹו נָ ֶ
אה וראוי להלל לו:
מגיד ּכִ י לֹו יָ ֶ
א ִּדיר ִּב ְמלּוכָ ה חזק במלכותו.
ַ
רחצה
מוציא
ּבחּור נבחר הוא מכל ּכַ ֲהלָ כָ ה כראוי.
ָ
מצה
ֹאמרּו לֹו.
דּודיו מלאכיו י ְ
ּגְ ָ
מרור
לְ ָך היתה המלוכה ּולְ ָך תהיה המלוכה.
כורך
לְ ָך ּכִ י לְ ָך הכל הוא שלך .לְ ָך ַאף לְ ָך ותמיד הכל יהיה שלך.
שלחן
לְ ָך יְ יָ גם עכשיו ַה ַּמ ְמלָ כָ ה.
עורך
צפון
ּכִ י לֹו נָ ֶאהּ .כִ י לֹו יָ ֶאה:
ברך
ָּדגּול מוקף ברבבות מלאכים ִּב ְמלּוכָ ה.
הלל
ָהדּור הדורה מלכותו ּכַ ֲהלָ כָ ה.
נרצה
ֹאמרּו לֹו.
וָ ִת ָיקיו ישראל המחבבים המצוות י ְ
לְ ָך ּולְ ָך .לְ ָך ּכִ י לְ ָך .לְ ָך ַאף לְ ָך .לְ ָך יְ יָ ַה ַּמ ְמלָ כָ ה.
ּכִ י לֹו נָ ֶאהּ .כִ י לֹו יָ ֶאה:
זַ ּכַ אי עושה צדק ִּב ְמלּוכָ ה
ָח ִסין רב כוח וחוזק ּכַ ֲהלָ כָ ה.
ֹאמרּו לֹו.
ַטפְ ְס ָריו שריו ומלאכיו י ְ
לְ ָך ּולְ ָך .לְ ָך ּכִ י לְ ָך .לְ ָך ַאף לְ ָך.
לְ ָך יְ יָ ַה ַּמ ְמלָ כָ ה.
ּכִ י לֹו נָ ֶאהּ .כִ י לֹו יָ ֶאה:
מו ֵֹׁשל שליט יחיד ִּב ְמלּוכָ ה.
נו ָֹרא אימתו מוטלת על כל ברואיו ּכַ ֲהלָ כָ ה.
ֹאמרּו לֹו.
ְס ִב ָיביו המלאכים הסובבים אותו י ְ
לְ ָך ּולְ ָך .לְ ָך ּכִ י לְ ָך .לְ ָך ַאף לְ ָך .לְ ָך יְ יָ ַה ַּמ ְמלָ כָ ה.
ּכִ י לֹו נָ ֶאהּ .כִ י לֹו יָ ֶאה:
ָענָ ו ִּב ְמלּוכָ ה
ּפו ֶֹדה את ישראל ּכַ ֲהלָ כָ ה.
ֹאמרּו לֹו.
צַ ִּד ָיקיו ישראל יראי ה' י ְ
לְ ָך ּולְ ָך .לְ ָך ּכִ י לְ ָך .לְ ָך ַאף לְ ָך.
לְ ָך יְ יָ ַה ַּמ ְמלָ כָ ה.
ּכִ י לֹו נָ ֶאהּ .כִ י לֹו יָ ֶאה:
ָקדֹוׁש מופרש ומובדל ִּב ְמלּוכָ ה
ַרחּום ּכַ ֲהלָ כָ ה.
ֹאמרּו לֹו.
ִׁשנְ ַאּנָ יו מלאכיו י ְ
לְ ָך ּולְ ָך .לְ ָך ּכִ י לְ ָך .לְ ָך ַאף לְ ָך.
בהנהגת מלכותו מכל הנהגות שאר מלכויות.
בהנהגת מלכותו.
174
יָ ִחיד הוא ִּב ְמלּוכָ ה.
ּכַ ִּביר חזק ועצום ּכַ ֲהלָ כָ ה.
ֹאמרּו לֹו.
ּמּודיו ישראל לומדי תורתו י ְ
לִ ָ
לְ ָך ּולְ ָך .לְ ָך ּכִ י לְ ָך .לְ ָך ַאף לְ ָך.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
לְ ָך יְ יָ ַה ַּמ ְמלָ כָ ה.
ּכִ י לֹו נָ ֶאהּ .כִ י לֹו יָ ֶאה:
לְ ָך יְ יָ ַה ַּמ ְמלָ כָ ה.
ּכִ י לֹו נָ ֶאהּ .כִ י לֹו יָ ֶאה:
175
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ַּת ִּקיף ִּב ְמלּוכָ ה
ּתו ֵֹמְך בבריותיו ּכַ ֲהלָ כָ ה.
ֹאמרּו לֹו.
ְּת ִמ ָימיו ישראל המתנהגים בתמימות י ְ
לְ ָך ּולְ ָך .לְ ָך ּכִ י לְ ָך .לְ ָך ַאף לְ ָך .לְ ָך יְ יָ ַה ַּמ ְמלָ כָ ה.
ּכִ י לֹו נָ ֶאהּ .כִ י לֹו יָ ֶאה:
גם בפיוט הבא אנו משבחים ומהללים את הקדוש ברוך הוא ,ומוסיפים
שכיון שהקדוש ברוך הוא בעל כל הכוחות ובידו לעשות הכל ,אנו מבקשים
שיבנה במהרה את בית המקדש בקרוב בימינו.
גם פיוט זה מיוסד על סדר ה'אלף בית'.
ַא ִּדיר הּוא
יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו
בית המקדש
ְּב ָקרֹוב.
ִּב ְמ ֵה ָרה ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב.
ֵאל ְּבנֵ ה.
ֵאל ְּבנֵ ה.
ָּבחּור הּוא.
ּגָ דֹול הּוא.
ָּדגּול
ֵאל ְּבנֵ ה.
ָטהֹור הּוא.
יָ ִחיד הּוא.
ּכַ ִּביר
הּוא.
הּוא.
לָ מּוד
ֶמלֶ ְך הּוא.
הּוא.
נו ָֹרא
ַסּגִ יב
הּוא.
הּוא.
ִעּזּוז
הּוא.
ּפו ֶֹדה
הּוא.
צַ ִּדיק
ְּבנֵ ה ֵב ְיתָך ְּב ָקרֹוב:
חוזקו רב
כוחו רב
את ישראל
עושה צדקה
מוקף ברבבות מלאכים הּוא.
יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב.
ִּב ְמ ֵה ָרה ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב.
ֵאל ְּבנֵ ה.
מלמד את ישראל תורה
ממנו ראוי לפחד
נבחר
176
ֵאל ְּבנֵ ה.
ְּבנֵ ה ֵב ְיתָך ְּב ָקרֹוב:
בעל העוצמה ורב הכח
חזק
ֵאל ְּבנֵ ה.
ָהדּור הּוא.
וָ ִתיק עניו הּוא.
זַ ּכַ אי עושה צדק הּוא.
ָח ִסיד עושה חסד הּוא.
יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב.
ִּב ְמ ֵה ָרה ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב.
ִּב ְמ ֵה ָרה ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב.
ְּבנֵ ה ֵב ְיתָך ְּב ָקרֹוב:
ֵאל ְּבנֵ ה.
ֵאל ְּבנֵ ה.
ְּבנֵ ה ֵב ְיתָך ְּב ָקרֹוב:
177
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
יֹוד ַע.
ֹלׁשה ִמי ֵ
ְׁש ָ
ָקדֹוׁש הּוא.
ַרחּום הּוא.
ַׁש ַּדי כוחו בלתי מוגבל הּוא.
ַּת ִּקיף הּוא.
יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב.
ִּב ְמ ֵה ָרה ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב.
ֵאל ְּבנֵ ה.
ֵאל ְּבנֵ ה.
יֹוד ַע.
ֹלׁשה ֲאנִ י ֵ
ְׁש ָ
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
ְּבנֵ ה ֵב ְיתָך ְּב ָקרֹוב:
בליל הסדר אנו מספרים את סיפור יציאת מצרים בצורת שאלה ותשובה,
שכן דרך זו יפה היא לקבוע הדברים בליבם של הבנים.
על דרך זו הולך הפיוט הבא .האב שואל "אחד מי יודע" ,והבן משיב "אחד
אני יודע" וכן הלאה.
בפיוט זה מפורטים לפי סדר מספרי עולה ,כמה עיקרים וערכי יסוד של
הדת היהודית.
יֹוד ַע.
ַא ְר ַּבע ֲאנִ י ֵ
ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות.
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
יֹוד ַע.
ֶא ָחד ִמי ֵ
יֹוד ַע.
ֲח ִמ ָּׁשה ִמי ֵ
יֹוד ַע.
ֶא ָחד ֲאנִ י ֵ
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
יֹוד ַע.
ֲח ִמ ָּׁשה ֲאנִ י ֵ
תֹורה.
ֲח ִמ ָּׁשה ֻח ְמ ֵׁשי ָ
ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות.
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
יֹוד ַע.
ְׁשנַ יִ ם ִמי ֵ
יֹוד ַע.
ְׁשנַ יִ ם ֲאנִ י ֵ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
178
יֹוד ַע.
ַא ְר ַּבע ִמי ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
179
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
180
יֹוד ַע.
ִׁש ָּׁשה ִמי ֵ
יֹוד ַע.
ִׁש ָּׁשה ֲאנִ י ֵ
ִׁש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה.
תֹורה.
ֲח ִמ ָּׁשה ֻח ְמ ֵׁשי ָ
ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות.
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
יֹוד ַע.
ִׁש ְב ָעה ִמי ֵ
יֹוד ַע.
ִׁש ְב ָעה ֲאנִ י ֵ
ׁש ַּב ָּתא שבת ,שהיא היום השביעי.
ִׁש ְב ָעה יְ ֵמי ַ
ִׁש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה.
תֹורה.
ֲח ִמ ָּׁשה ֻח ְמ ֵׁשי ָ
ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות.
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
יֹוד ַע.
ְׁשמֹונָ ה ִמי ֵ
יֹוד ַע.
ְׁשמֹונָ ה ֲאנִ י ֵ
ְׁשמֹונָ ה יְ ֵמי ִמילָ ה.
ִׁש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ְּב ָּתא.
ִׁש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה.
תֹורה.
ֲח ִמ ָּׁשה ֻח ְמ ֵׁשי ָ
ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות.
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
יֹוד ַע.
ִּת ְׁש ָעה ִמי ֵ
יֹוד ַע.
ִּת ְׁש ָעה ֲאנִ י ֵ
ִּת ְׁש ָעה יַ ְר ֵחי לֵ ָידה.
ְׁשמֹונָ ה יְ ֵמי ִמילָ ה.
ִׁש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ַּב ָּתא.
ִׁש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה.
תֹורה.
ֲח ִמ ָּׁשה ֻח ְמ ֵׁשי ָ
ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות.
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
181
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
יֹוד ַע.
ֲע ָׂש ָרה ִמי ֵ
יֹוד ַע.
ֲע ָׂש ָרה ֲאנִ י ֵ
ׂש ָרה ִּד ְּב ַרּיָ א עשרת הדברות.
ֲע ָ
ִּת ְׁש ָעה יַ ְר ֵחי לֵ ָידה.
ְׁשמֹונָ ה יְ ֵמי ִמילָ ה.
ִׁש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ַּב ָּתא.
ִׁש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה.
תֹורה.
ֲח ִמ ָּׁשה ֻח ְמ ֵׁשי ָ
ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות.
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
יֹוד ַע.
ַא ַחד ָע ָׂשר ִמי ֵ
יֹוד ַע.
ַא ַחד ָע ָׂשר ֲאנִ י ֵ
ׂשר ּכֹוכְ ַבּיָ א אחד עשר הכוכבים בחלום יוסף
ַא ַחד ָע ָ
שרמזו על ירידת השבטים למצרים.
182
ֲע ָׂש ָרה ִּד ְּב ַרּיָ א.
ִּת ְׁש ָעה יַ ְר ֵחי לֵ ָידה.
ְׁשמֹונָ ה יְ ֵמי ִמילָ ה.
ִׁש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ַּב ָּתא.
ִׁש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה.
תֹורה.
ֲח ִמ ָּׁשה ֻח ְמ ֵׁשי ָ
ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות.
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
יֹוד ַע.
ְׁשנֵ ים ָע ָׂשר ִמי ֵ
יֹוד ַע.
ְׁשנֵ ים ָע ָׂשר ֲאנִ י ֵ
ׁש ְב ַטּיָ א השבטים ,שמהם נבנה העם היהודי.
ְׁשנֵ ים ָע ָׂשר ִ
ַא ַחד ָע ָׂשר ּכֹוכְ ַבּיָ א.
ֲע ָׂש ָרה ִּד ְּב ַרּיָ א.
ִּת ְׁש ָעה יַ ְר ֵחי לֵ ָידה.
ְׁשמֹונָ ה יְ ֵמי ִמילָ ה.
ִׁש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ַּב ָּתא.
ִׁש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה.
תֹורה.
ֲח ִמ ָּׁשה ֻח ְמ ֵׁשי ָ
ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות.
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
183
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
184
יֹוד ַע.
ֹלׁשה ָע ָׂשר ִמי ֵ
ְׁש ָ
יֹוד ַע.
ֹלׁשה ָע ָׂשר ֲאנִ י ֵ
ְׁש ָ
ֹלׁשה ָע ָׂשר ִמ ַּדּיָ א
ְׁש ָ
ְׁשנֵ ים ָע ָׂשר ִׁש ְב ַטּיָ א.
ַא ַחד ָע ָׂשר ּכֹוכְ ַבּיָ א.
ֲע ָׂש ָרה ִּד ְּב ַרּיָ א.
ִּת ְׁש ָעה יַ ְר ֵחי לֵ ָידה.
ְׁשמֹונָ ה יְ ֵמי ִמילָ ה.
ִׁש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ַּב ָּתא.
ִׁש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה.
תֹורה.
ֲח ִמ ָּׁשה ֻח ְמ ֵׁשי ָ
ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות.
ֹלׁשה ָאבֹות.
ְׁש ָ
ְׁשנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית.
ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ֶא ָחד ֱא ֵ
מידות של רחמים שבהם מנהיג
הקדוש ברוך הוא את העולם.
ַחד ּגַ ְדיָ א
הפיוט הבא מכיל סיפור על גדי שקנה האבא ,נטרף ע"י החתול ,ובהמשך
כל השתלשלות העניין דרך הכלב המקל השור האש והמים ,ועד לשוחט,
למלאך המוות ,ולקדוש ברוך הוא .על פניו זה נראה שיר ילדים עממי חסר
משמעות מיוחדת
אכן הימצאותו של פיוט /סיפור זה בסופו של הלילה הרוחני והקדוש של
ליל הסדר ,מלמדת שסיפור זה הוא בעצם סיפור כיסוי /משל ,למסרים
רוחניים חשובים.
פירושים רבים ניתנו לפיוט זה .נביא שניים מהם.
לפי גישה אחת ,פיוט זה נועד להמחיש לנו את אחד מעיקרי האמונה
הבסיסיים של היהדות .יש בעולם הרבה כוחות ,ומעל כל כח יש כח אחר
החזק ממנו .החזק שולט על החלש ,והחזק הופך להיות חלש כלפי הכח
החזק ממנו .אמנם בסופו של דבר מגיעים לכח החזק ביותר ,שהוא שורש
כל הכוחות ,ואין למעלה ממנו והוא הקדוש ברוך הוא ,שלו אנו מתפללים,
ובו אנו בוטחים.
המשל מתחיל מהגדי ,כדי ללעוג למצרים ,שעבדו לגדי ועשו ממנו אליל.
ואנו מראים שאותו גדי שהאמינו בו המצרים ,הוא בעצם החלש ביותר מכל
הכוחות.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
לפי גישה אחרת הגדי מסמל את העם היהודי -החלש והמסכן .האירועים
בסיפור הם משל לתהליך ההיסטורי שעבר העם היהודי לאורך כל הגלויות,
שבהן נרדף על יד אומות רבות .החתול ,הכלב ,המקל וכן הלאה ,כל אחד
מהם רומז לאומה מסוימת שרדפה את ישראל .הסוף הוא כמובן הסוף
הטוב ,שהקדוש ברוך הוא יבוא את הגאולה השלמה וישחט את כוחות הרע
שבעולם -היצר הרע.
הבסיס הרעיוני לביאור זה הוא התפיסה ששעבוד וגלות מצרים היו
השורש לכל הגלויות של העם היהודי ,והגאולה ממצרים היתה השורש
לכל הגאולות בעתיד עד לגאולה הסופית ,כך נקשר מזמור זה בקשר ישיר
לחג הפסח.
185
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ַחד ּגַ ְדיָ א
ַחד ּגַ ְדיָ א.
משל לגדי אחד.
וכך אירע לגדי ְּדזַ ִּבין שקנה ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי בשני זּוזֵ י
סוג מטבע עתיק.
ַחד ּגַ ְדיָ אַ .חד ּגַ ְדיָ א:
וְ ָא ָתא ובא ׁשּונְ ָרא
ְּדזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י
ַחד ּגַ ְדיָ אַ .חד ּגַ ְדיָ א:
את הגדי.
ְּדזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י
ַחד ּגַ ְדיָ אַ .חד ּגַ ְדיָ א:
וְ ָא ָתא ובא ּכַ לְ ָּבא
חּוט ָרא
וְ ָׂש ַרף לְ ְ
ְּד ִהּכָ ה לְ כַ לְ ָּבא.
ְּדנָ ַׁשְך לְ ׁשּונְ ָרא.
ְּד ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א.
למקל.
חתול.
וְ ָאכְ לָ ה ואכל לְ גַ ְדיָ א
הכלב.
וְ נָ ַׁשְך לְ ׁשּונְ ָרא
ְּד ָאכְ לָ ה שאכל לְ גַ ְדיָ א.
לחתול.
ְּדזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י
ַחד ּגַ ְדיָ אַ .חד ּגַ ְדיָ א:
חּוט ָרא
וְ ָא ָתא ובא ְ
186
נּורא
וְ ָא ָתא ובא ָ
האש.
וְ ָא ָתא ובא ַמּיָ א
המים
נּורא
וְ כָ ָבה וכיבה לְ ָ
חּוט ָרא.
ְּד ָׂש ַרף לְ ְ
ְּד ִהּכָ ה לְ כַ לְ ָּבא.
ְּדנָ ַׁשְך לְ ׁשּונְ ָרא.
ְּד ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א.
ְּדזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י
ַחד ּגַ ְדיָ אַ .חד ּגַ ְדיָ א:
ּתֹורא
וְ ָא ָתא ובא ָ
המקל.
וְ ִהּכָ ה לְ כַ לְ ָּבא.
ְּדנָ ַׁשְך לְ ׁשּונְ ָרא.
ְּד ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א.
ְּדזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י
ַחד ּגַ ְדיָ אַ .חד ּגַ ְדיָ א:
את האש.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
השור.
וְ ָׁש ָתה לְ ַמּיָ א
נּורא את האש.
ְּדכָ ָבה שכיבו לְ ָ
חּוט ָרא.
ְּד ָׂש ַרף לְ ְ
ְּד ִהּכָ ה לְ כַ לְ ָּבא.
את המים.
187
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ְּדנָ ַׁשְך לְ ׁשּונְ ָרא.
ְּד ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א.
ְּדזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י
ַחד ּגַ ְדיָ אַ .חד ּגַ ְדיָ א:
תֹורא
וְ ָׁש ַחט לְ ָ
ׁש ָתה ששתה לְ ַמּיָ א את המים.
ְּד ָ
נּורא.
ְּדכָ ָבה לְ ָ
חּוט ָרא.
ְּד ָׂש ַרף לְ ְ
ְּד ִהּכָ ה לְ כַ לְ ָּבא.
ְּדנָ ַׁשְך לְ ׁשּונְ ָרא.
ְּד ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א.
ְּדזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י
ַחד ּגַ ְדיָ אַ .חד ּגַ ְדיָ א:
את השור.
וְ ָא ָתא ובא ַמלְ ַאְך ַה ָּמוֶ ת.
188
ְּדזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י
ַחד ּגַ ְדיָ אַ .חד ּגַ ְדיָ א:
וְ ָא ָתא ובא ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא.
ּׁשֹוחט.
וְ ָא ָתא ובא ַה ֵ
ְּדנָ ַׁשְך לְ ׁשּונְ ָרא.
ְּד ָאכְ לָ א לְ גַ ְדיָ א.
ׁשֹוחט.
וְ ָׁש ַחט לְ ֵ
תֹורא.
ְּד ָׁש ַחט לְ ָ
ְּד ָׁש ָתה לְ ַמּיָ א.
נּורא.
ְּדכָ ָבה לְ ָ
חּוט ָרא.
ְּד ָׂש ַרף לְ ְ
ְּד ִהּכָ ה לְ כַ לְ ָּבא.
וְ ָׁש ַחט לְ ַמלְ ַאְך ַה ָּמוֶ ת.
ׁשֹוחט.
ְּד ָׁש ַחט לְ ֵ
תֹורא.
ְּד ָׁש ַחט לְ ָ
ְּד ָׁש ָתה לְ ַמּיָ א.
נּורא.
ְּדכָ ָבה לְ ָ
חּוט ָרא.
ְּד ָׂש ַרף לְ ְ
ְּד ִהּכָ ה לְ כַ לְ ָּבא.
ְּדנָ ַׁשְך לְ ׁשּונְ ָרא.
ְּד ָאכְ לָ א לְ גַ ְדיָ א.
ְּדזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י
ַחד ּגַ ְדיָ אַ .חד ּגַ ְדיָ א:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
בהגדה נאמר כי כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.
לפיכך כותב הטור כי יש להמשיך לעסוק בהלכות פסח וביציאת
מצרים כל הלילה ,עד שתחטפנו שינה.
בלילה זה אין אומרים את הסדר הקבוע של "קריאת שמע על המיטה",
אלא רק את פסוקי שמע ישראל וברכת המפיל .הסיבה לכך היא
שסדר קריאת שמע על המיטה מיועד לשמירה מפני מזיקים רוחניים
שונים השולטים בלילה .אולם ליל הסדר הוא בעצמו "ליל שמורים"
ואין צריך שמירה נוספת.
189
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
שיר השירים
בקהילות רבות נהוג לסיים את הערב בקריאה משותפת ,בניגון
ובנעימה ,של "שיר השירים".
שיר השירים כולו משל לרעיונות רוחניים נשגבים .כבר אמר התנא רבי
עקיבא כי "כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים".
שיר השירים מסמל ומבטא את קשר האהבה המיוחדת ,הנפלאה והקדושה,
בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא .אין מתאים ממנו כדי לסיים את הלילה
הנשגב של ליל הסדר.
בלילה זה אנו חווים וחוגגים בתחושה של הודאה ורוממות ,את הברית
שנכרתה בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בהוציאו אותם ממצרים -
ברית שיסודה באהבה -כדברי ה' לעמו (דברים פרק ז פסוק ז -ח) " :לא
ֵמ ֻר ְּבכֶ ם ִמּכָ ל ָה ַע ִּמים ָח ַׁשק ה' ָּבכֶ ם וַ ּיִ ְב ַחר ָּבכֶ םּ ,כִ י ַא ֶּתם ַה ְמ ַעט ִמּכָ ל ָה ַע ִּמים.
הֹוציא ה'
בותיכֶ ם ִ
ּומ ָּׁש ְמרֹו ֶאת ַה ְּׁש ֻב ָעה ֲא ֶׁשר נִ ְׁש ַּבע ַל ֲא ֵ
ּכִ י ֵמ ַא ֲה ַבת ה' ֶא ְתכֶ ם ִ
ֶא ְתכֶ ם ְּביָ ד ֲחזָ ָקה ,וַ ּיִ ְפ ְּדָך ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים ִמּיַ ד ַּפ ְרעה ֶמ ֶלְך ִמ ְצ ָריִ ם".
שיר השירים נכתב באופן של משל ונמשל ,המשל הוא על אשה שעזבה
את בעלה ומתחרטת ורוצה לשוב אליו ,והנמשל הוא על עם ישראל שאף
שחטא ועזב את ה' הוא מתחרט על כך וחפץ לשוב ולהתקרב אליו ולקיים
את כל מצוותיו.
191
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
192
פרק א
ִׁשיר ַה ִּׁש ִירים
טֹובים
ֲא ֶׁשר לִ ְׁשֹלמֹה :יִ ָּׁש ֵקנִ י ִמּנְ ִׁשיקֹות ּפִ יהּו ּכִ י ִ
ּתּורק ְׁש ֶמָך ַעל ּכֵ ן ֲעלָ מֹות ֲא ֵהבּוָך:
טֹובים ֶׁש ֶמן ַ
ּד ֶֹדיָך ִמּיָ יִ ן :לְ ֵר ַיח ְׁש ָמנֶ יָך ִ
ָמ ְׁשכֵ נִ י ַא ֲח ֶריָך נָ רּוצָ ה ֱה ִב ַיאנִ י ַה ֶּמלֶ ְך ֲח ָד ָריו נָ גִ ילָ ה וְ נִ ְׂש ְמ ָחה ָּבְך נַ זְ ּכִ ָירה ד ֶֹדיָך
רּוׁשלָ יִ ם ּכְ ָא ֳהלֵ י ֵק ָדר ּכִ ִיריעֹות
חֹורה ֲאנִ י וְ נָ אוָ ה ְּבנֹות יְ ָ
יׁש ִרים ֲא ֵהבּוָךְׁ :ש ָ
ִמּיַ יִ ן ֵמ ָ
ְׁשֹלמֹהַ :אל ִּת ְר ֻאנִ י ֶׁש ֲאנִ י ְׁש ַח ְרח ֶֹרת ֶׁש ְּׁשזָ פַ ְתנִ י ַה ָּׁש ֶמׁש ְּבנֵ י ִא ִּמי נִ ֲחרּו ִבי
ָׂש ֻמנִ י נ ֵֹט ָרה ֶאת ַהּכְ ָר ִמים ּכַ ְר ִמי ֶׁשּלִ י ֹלא נָ ָט ְר ִּתיַ :הּגִ ָידה ּלִ י ֶׁש ָא ֲה ָבה נַ פְ ִׁשי
ֵאיכָ ה ִת ְר ֶעה ֵאיכָ ה ַּת ְר ִּביץ ַּבּצָ ֳה ָריִ ם ַׁשּלָ ָמה ֶא ְהיֶ ה ּכְ ע ְֹטיָ ה ַעל ֶע ְד ֵרי ֲח ֵב ֶריָך:
ּיֹותיִ ְך ַעל
ִאם ֹלא ֵת ְד ִעי לָ ְך ַהּיָ פָ ה ַּבּנָ ִׁשים צְ ִאי לָ ְך ְּב ִע ְק ֵבי ַהּצֹאן ְּור ִעי ֶאת ּגְ ִד ַ
ּתֹורים
ִמ ְׁשּכְ נֹות ָהר ִֹעים :לְ ֻס ָס ִתי ְּב ִרכְ ֵבי פַ ְרעֹה ִּד ִּמ ִיתיְך ַר ְעיָ ִתי :נָ אוּו לְ ָחיַ יִ ְך ַּב ִ
ּתֹורי זָ ָהב נַ ֲע ֶׂשה ּלָ ְך ִעם נְ ֻקּדֹות ַהּכָ ֶסףַ :עד ֶׁש ַה ֶּמלֶ ְך ִּב ְמ ִסּבֹו
ארְך ַּב ֲחרּוזִ יםֵ :
ּצַ ּוָ ֵ
ּדֹודי לִ י ְּבכַ ְר ֵמי
דֹודי לִ י ֵּבין ָׁש ַדי יָ לִ יןֶ :א ְׁשּכֹל ַהּכֹפֶ ר ִ
נִ ְר ִּדי נָ ַתן ֵריחֹו :צְ רֹור ַהּמֹר ִ
דֹודי ַאף נָ ִעים ַאף
ֵעין ּגֶ ִדיִ :הּנָ ְך יָ פָ ה ַר ְעיָ ִתי ִהּנָ ְך יָ פָ ה ֵעינַ יִ ְך יֹונִ יםִ :הּנְ ָך יָ פֶ ה ִ
רֹותים:
ַע ְר ֵׂשנּו ַר ֲענָ נָ ה :קֹרֹות ָּב ֵּתינּו ֲא ָרזִ ים ָר ִה ֵיטנּו ְּב ִ
פרק ב
חֹוחים ּכֵ ן ַר ְעיָ ִתי
ׁשֹוׁשּנָ ה ֵּבין ַה ִ
ׁשֹוׁשּנַ ת ָה ֲע ָמ ִקיםּ :כְ ַ
ֲאנִ י ֲח ַבּצֶ לֶ ת ַה ָּׁשרֹון ַ
ּדֹודי ֵּבין ַה ָּבנִ ים ְּבצִ ּלֹו ִח ַּמ ְד ִּתי וְ יָ ַׁש ְב ִּתי ּופִ ְריֹו
ּפּוח ַּב ֲעצֵ י ַהּיַ ַער ּכֵ ן ִ
ֵּבין ַה ָּבנֹותּ :כְ ַת ַ
ָמתֹוק לְ ִחּכִ יֱ :ה ִב ַיאנִ י ֶאל ֵּבית ַהּיָ יִ ן וְ ִדגְ לֹו ָעלַ י ַא ֲה ָבהַ :ס ְּמכּונִ י ָּב ֲא ִׁשיׁשֹות
ֹאׁשי וִ ִימינֹו ְּת ַח ְּב ֵקנִ י:
ּפּוחים ּכִ י חֹולַ ת ַא ֲה ָבה ָאנִ יְׂ :שמֹאלֹו ַּת ַחת לְ ר ִ
ַרּפְ דּונִ י ַּב ַּת ִ
רּוׁשלַ יִ ם ִּבצְ ָבאֹות אֹו ְּב ַאיְ לֹות ַה ָּׂש ֶדה ִאם ָּת ִעירּו וְ ִאם
ִה ְׁש ַּב ְע ִּתי ֶא ְתכֶ ם ְּבנֹות יְ ָ
ּדֹודי ִהּנֵ ה זֶ ה ָּבא ְמ ַדּלֵ ג ַעל ֶה ָה ִרים
עֹוררּו ֶאת ָה ַא ֲה ָבה ַעד ֶׁש ֶּת ְחּפָ ץ :קֹול ִ
ְּת ְ
עֹומד ַא ַחר
דֹודי לִ צְ ִבי אֹו לְ עֹפֶ ר ָה ַאּיָ לִ ים ִהּנֵ ה זֶ ה ֵ
ּדֹומה ִ
ְמ ַקּפֵ ץ ַעל ַהּגְ ָבעֹותֶ :
קּומי לָ ְך
דֹודי וְ ָא ַמר לִ י ִ
ּכָ ְתלֵ נּו ַמ ְׁשּגִ ַיח ִמן ַה ַחֹּלנֹות ֵמצִ יץ ִמן ַה ֲח ַרּכִ יםָ :ענָ ה ִ
ַר ְעיָ ִתי יָ פָ ִתי ּולְ כִ י לָ ְךּ :כִ י ִהּנֵ ה ַה ְּס ָתיו ָע ָבר ַהּגֶ ֶׁשם ָחלַ ף ָהלַ ְך לֹוַ :הּנִ ּצָ נִ ים נִ ְראּו
יע וְ קֹול ַהּתֹור נִ ְׁש ַמע ְּב ַא ְרצֵ נּוַ :ה ְּת ֵאנָ ה ָחנְ ָטה פַ ּגֶ ָיה
ָב ָא ֶרץ ֵעת ַהּזָ ִמיר ִהּגִ ַ
קּומי לָ ְך ַר ְעיָ ִתי יָ פָ ִתי ּולְ כִ י לָ ְך :יֹונָ ִתי ְּב ַחגְ וֵ י ַה ֶּסלַ ע
וְ ַהּגְ פָ נִ ים ְס ָמ ַדר נָ ְתנּו ֵר ַיח ִ
יענִ י ֶאת קֹולֵ ְך ּכִ י קֹולֵ ְך ָע ֵרב ַּומ ְר ֵאיְך
ְּב ֵס ֶתר ַה ַּמ ְד ֵרגָ ה ַה ְר ִאינִ י ֶאת ַמ ְר ַאיִ ְך ַה ְׁש ִמ ִ
ּדֹודי
נָ אוֶ הֶ :א ֱחזּו לָ נּו ֻׁש ָעלִ ים ֻׁש ָעלִ ים ְק ַטּנִ ים ְמ ַח ְּבלִ ים ּכְ ָר ִמים ּוכְ ָר ֵמינּו ְס ָמ ָדרִ :
דֹודי
פּוח ַהּיֹום וְ נָ סּו ַהּצְ לָ לִ ים סֹב ְּד ֵמה לְ ָך ִ
ּׁשֹוׁשּנִ יםַ :עד ֶׁשּיָ ַ
לִ י וַ ֲאנִ י לֹו ָהר ֶֹעה ַּב ַ
לִ צְ ִבי אֹו לְ עֹפֶ ר ָה ַאּיָ לִ ים ַעל ָה ֵרי ָב ֶתר:
פרק ג
אתיו:
ַעל ִמ ְׁשּכָ ִבי ַּבּלֵ ילֹות ִּב ַּק ְׁש ִּתי ֵאת ֶׁש ָא ֲה ָבה נַ פְ ִׁשי ִּב ַּק ְׁש ִּתיו וְ ֹלא ְמצָ ִ
סֹוב ָבה ָב ִעיר ַּב ְּׁשוָ ִקים ָּוב ְרחֹבֹות ֲא ַב ְק ָׁשה ֵאת ֶׁש ָא ֲה ָבה נַ פְ ִׁשי
קּומה ּנָ א וַ ֲא ְ
ָא ָ
אתיוְ :מצָ אּונִ י ַהּׁש ְֹמ ִרים ַהּס ְֹב ִבים ָּב ִעיר ֵאת ֶׁש ָא ֲה ָבה נַ פְ ִׁשי
ִּב ַּק ְׁש ִּתיו וְ ֹלא ְמצָ ִ
אתי ֵאת ֶׁש ָא ֲה ָבה נַ פְ ִׁשי ֲא ַחזְ ִּתיו וְ ֹלא
ְר ִא ֶיתםּ :כִ ְמ ַעט ֶׁש ָע ַב ְר ִּתי ֵמ ֶהם ַעד ֶׁש ָּמצָ ִ
הֹור ִתיִ :ה ְׁש ַּב ְע ִּתי ֶא ְתכֶ ם ְּבנֹות
יאתיו ֶאל ֵּבית ִא ִּמי וְ ֶאל ֶח ֶדר ָ
ַא ְרּפֶ ּנּו ַעד ֶׁש ֲה ֵב ִ
עֹוררּו ֶאת ָה ַא ֲה ָבה ַעד
רּוׁשלָ יִ ם ִּבצְ ָבאֹות אֹו ְּב ַאיְ לֹות ַה ָּׂש ֶדה ִאם ָּת ִעירּו וְ ִאם ְּת ְ
יְ ָ
ֶׁש ֶּת ְחּפָ ץִ :מי זֹאת עֹולָ ה ִמן ַה ִּמ ְד ָּבר ּכְ ִת ְימרֹות ָע ָׁשן ְמ ֻק ֶּט ֶרת מֹר ּולְ בֹונָ ה ִמּכֹל
ּבֹורי יִ ְׂש ָר ֵאל:
ַא ְב ַקת רֹוכֵ לִ :הּנֵ ה ִמ ָּטתֹו ֶׁשּלִ ְׁשֹלמֹה ִׁש ִּׁשים ּגִ ּב ִֹרים ָס ִביב לָ ּה ִמּגִ ֵ
ּכֻ ּלָ ם ֲא ֻחזֵ י ֶח ֶרב ְמלֻ ְּמ ֵדי ִמלְ ָח ָמה ִאיׁש ַח ְרּבֹו ַעל יְ ֵרכֹו ִמּפַ ַחד ַּבּלֵ ילֹותַ :אּפִ ְריֹון
ּמּודיו ָע ָׂשה כֶ ֶסף ְרפִ ָידתֹו זָ ָהב ֶמ ְרּכָ בֹו
ָע ָׂשה לֹו ַה ֶּמלֶ ְך ְׁשֹלמֹה ֵמ ֲעצֵ י ַהּלְ ָבנֹוןַ :ע ָ
רּוׁשלָ יִ ם :צְ ֶאינָ ה ְּור ֶאינָ ה ְּבנֹות צִ ּיֹון ַּב ֶּמלֶ ְך
ַא ְרּגָ ָמן ּתֹוכֹו ָרצּוף ַא ֲה ָבה ִמ ְּבנֹות יְ ָ
ְׁשֹלמֹה ַּב ֲע ָט ָרה ֶׁש ִע ְּט ָרה ּלֹו ִאּמֹו ְּביֹום ֲח ֻתּנָ תֹו ְּוביֹום ִׂש ְמ ַחת לִ ּבֹו:
פרק ד
ִהּנָ ְך יָ פָ ה ַר ְעיָ ִתי ִהּנָ ְך יָ פָ ה ֵעינַ יִ ְך יֹונִ ים ִמ ַּב ַעד לְ צַ ָּמ ֵתְך ַׂש ְע ֵרְך ּכְ ֵע ֶדר ָה ִעּזִ ים
ֶׁשּגָ לְ ׁשּו ֵמ ַהר ּגִ לְ ָעדִׁ :שּנַ ּיִ ְך ּכְ ֵע ֶדר ַה ְּקצּובֹות ֶׁש ָעלּו ִמן ָה ַר ְחצָ ה ֶׁשּכֻ ּלָ ם ַמ ְת ִאימֹות
תֹותיִ ְך ִּומ ְד ָּב ֵרְך נָ אוֶ ה ּכְ פֶ לַ ח ָה ִרּמֹון ַר ָּק ֵתְך
וְ ַׁשּכֻ ּלָ ה ֵאין ָּב ֶהםּ :כְ חּוט ַה ָּׁשנִ י ִׂשפְ ַ
ארְך ָּבנּוי לְ ַתלְ ּפִ ּיֹות ֶאלֶ ף ַה ָּמגֵ ן ָּתלּוי ָעלָ יו ּכֹל
ִמ ַּב ַעד לְ צַ ָּמ ֵתְךּ :כְ ִמגְ ַּדל ָּדוִ יד צַ ּוָ ֵ
ּׁשֹוׁשּנִ ים:
אֹומי צְ ִבּיָ ה ָהר ִֹעים ַּב ַ
ּבֹוריםְׁ :שנֵ י ָׁש ַדיִ ְך ּכִ ְׁשנֵ י ֳעפָ ִרים ְּת ֵ
ִׁשלְ ֵטי ַהּגִ ִ
פּוח ַהּיֹום וְ נָ סּו ַהּצְ לָ לִ ים ֵאלֶ ְך לִ י ֶאל ַהר ַהּמֹור וְ ֶאל ּגִ ְב ַעת ַהּלְ בֹונָ הּ :כֻ ּלָ ְך
ַעד ֶׁשּיָ ַ
ׁשּורי ֵמרֹאׁש
בֹואי ָּת ִ
יָ פָ ה ַר ְעיָ ִתי ּומּום ֵאין ָּבְךִ :א ִּתי ִמּלְ ָבנֹון ּכַ ּלָ ה ִא ִּתי ִמּלְ ָבנֹון ָּת ִ
חֹותי
ֲא ָמנָ ה ֵמרֹאׁש ְׂשנִ יר וְ ֶח ְרמֹון ִמ ְּמעֹונֹות ֲא ָריֹות ֵמ ַה ְר ֵרי נְ ֵמ ִרים :לִ ַּב ְב ִּתנִ י ֲא ִ
כַ ּלָ ה לִ ַּב ְב ִּתנִ י ְּב ַא ַחת ֵמ ֵעינַ יִ ְך ְּב ַא ַחד ֲענָ ק ִמּצַ ּוְ רֹנָ יִ ְךַ :מה ּיָ פּו ד ַֹדיִ ְך ֲאח ִֹתי כַ ּלָ ה
תֹותיִ ְך ּכַ ּלָ ה
ַמה ּטֹבּו ד ַֹדיִ ְך ִמּיַ יִ ן וְ ֵר ַיח ְׁש ָמנַ יִ ְך ִמּכָ ל ְּב ָׂש ִמים :נֹפֶ ת ִּתּטֹפְ נָ ה ִׂשפְ ַ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
193
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
חֹותי כַ ּלָ ה ּגַ ל
מֹותיִ ְך ּכְ ֵר ַיח לְ ָבנֹוןּ :גַ ן נָ עּול ֲא ִ
ְּד ַבׁש וְ ָחלָ ב ַּת ַחת לְ ׁשֹונֵ ְך וְ ֵר ַיח ַׂשלְ ַ
נָ עּול ַמ ְעיָ ן ָחתּוםְׁ :שלָ ַחיִ ְך ּפַ ְר ֵּדס ִרּמֹונִ ים ִעם ּפְ ִרי ְמגָ ִדים ּכְ פָ ִרים ִעם נְ ָר ִדים:
אׁשי ְב ָׂש ִמים:
נֵ ְר ְּד וְ כַ ְרּכֹם ָקנֶ ה וְ ִקּנָ מֹון ִעם ּכָ ל ֲעצֵ י לְ בֹונָ ה מֹר וַ ֲא ָהלֹות ִעם ּכָ ל ָר ֵ
ּובֹואי ֵת ָימן ָהפִ ִיחי גַ ּנִ י
עּורי צָ פֹון ִ
ַמ ְעיַ ן ּגַ ּנִ ים ְּב ֵאר ַמיִ ם ַחּיִ ים וְ נֹזְ לִ ים ִמן לְ ָבנֹוןִ :
דֹודי לְ גַ ּנֹו וְ יֹאכַ ל ּפְ ִרי ְמגָ ָדיו:
יִ זְ לּו ְב ָׂש ָמיו יָ בֹא ִ
פרק ה
מֹורי ִעם ְּב ָׂש ִמי ָאכַ לְ ִּתי יַ ְע ִרי ִעם ִּד ְב ִׁשי
אתי לְ גַ ּנִ י ֲאח ִֹתי כַ ּלָ ה ָא ִר ִיתי ִ
ָּב ִ
ּדֹודיםֲ :אנִ י יְ ֵׁשנָ ה וְ לִ ִּבי ֵער קֹול
ָׁש ִת ִיתי יֵ ינִ י ִעם ֲחלָ ִבי ִאכְ לּו ֵר ִעים ְׁשתּו וְ ִׁשכְ רּו ִ
ּצֹותי
ֹאׁשי נִ ְמלָ א ָטל ְקוֻ ַ
ּדֹודי ּדֹופֵ ק ּפִ ְת ִחי לִ י ֲאח ִֹתי ַר ְעיָ ִתי יֹונָ ִתי ַת ָּמ ִתי ֶׁשר ִ
ִ
ְר ִס ֵיסי לָ יְ לָ הּ :פָ ַׁש ְט ִּתי ֶאת ּכֻ ָּתנְ ִּתי ֵאיכָ כָ ה ֶאלְ ָּב ֶׁשּנָ ה ָר ַחצְ ִּתי ֶאת ַרגְ לַ י ֵאיכָ כָ ה
דֹודי וְ יָ ַדי
ּדֹודי ָׁשלַ ח יָ דֹו ִמן ַהחֹור ֵּומ ַעי ָהמּו ָעלָ יוַ :ק ְמ ִּתי ֲאנִ י לִ פְ ּת ַֹח לְ ִ
ֲא ַטּנְ פֵ םִ :
דֹודי
דֹודי וְ ִ
נָ ְטפּו מֹור וְ ֶאצְ ְּבע ַֹתי מֹור ע ֵֹבר ַעל ּכַ ּפֹות ַה ַּמנְ עּולּ :פָ ַת ְח ִּתי ֲאנִ י לְ ִ
אתיו וְ ֹלא ָענָ נִ י:
אתיהּו ְק ָר ִ
ָח ַמק ָע ָבר נַ פְ ִׁשי יָ צְ ָאה ְב ַד ְּברֹו ִּב ַּק ְׁש ִּתיהּו וְ ֹלא ְמצָ ִ
ְמצָ ֻאנִ י ַהּׁש ְֹמ ִרים ַהּס ְֹב ִבים ָּב ִעיר ִהּכּונִ י פְ צָ עּונִ י נָ ְׂשאּו ֶאת ְר ִד ִידי ֵמ ָעלַ י ׁש ְֹמ ֵרי
ּדֹודי ַמה ַּתּגִ ידּו
רּוׁשלָ יִ ם ִאם ִּת ְמצְ אּו ֶאת ִ
ַהחֹמֹותִ :ה ְׁש ַּב ְע ִּתי ֶא ְתכֶ ם ְּבנֹות יְ ָ
ּדֹודְך ִמּדֹוד ֶׁשּכָ כָ ה
ּדֹודְך ִמּדֹוד ַהּיָ פָ ה ַּבּנָ ִׁשים ַמה ֵ
לֹו ֶׁשחֹולַ ת ַא ֲה ָבה ָאנִ יַ :מה ֵ
ּצֹותיו ַּתלְ ַּתּלִ ים
ּדֹודי צַ ח וְ ָאדֹום ָּדגּול ֵמ ְר ָב ָבה :רֹאׁשֹו ּכֶ ֶתם ּפָ ז ְקוֻ ָ
ִה ְׁש ַּב ְע ָּתנּוִ :
עֹורבֵ :עינָ יו ּכְ יֹונִ ים ַעל ֲאפִ ֵיקי ָמיִ ם ר ֲֹחצֹות ֶּב ָחלָ ב י ְֹׁשבֹות ַעל ִמּלֵ את:
ְׁשחֹורֹות ּכָ ֵ
ׁשֹוׁשּנִ ים נ ְֹטפֹות מֹור ע ֵֹבר:
תֹותיו ַ
לְ ָחיָ ו ּכַ ֲערּוגַ ת ַהּב ֶֹׂשם ִמגְ ְּדלֹות ֶמ ְר ָק ִחים ִׂשפְ ָ
ׁשֹוקיו
יָ ָדיו ּגְ לִ ילֵ י זָ ָהב ְמ ֻמּלָ ִאים ַּב ַּת ְר ִׁשיׁש ֵמ ָעיו ֶע ֶׁשת ֵׁשן ְמ ֻעּלֶ פֶ ת ַסּפִ ִיריםָ :
ּמּודי ֵׁשׁש ְמיֻ ָּס ִדים ַעל ֲא ְדנֵ י פָ ז ַמ ְר ֵאהּו ּכַ ּלְ ָבנֹון ָּבחּור ּכָ ֲא ָרזִ יםִ :חּכֹו ַמ ְמ ַּת ִּקים
ַע ֵ
רּוׁשלָ יִ ם:
דֹודי וְ זֶ ה ֵר ִעי ְּבנֹות יְ ָ
וְ כֻ ּלֹו ַמ ֲח ַמ ִּדים זֶ ה ִ
פרק ו
ּדֹודי יָ ַרד לְ גַ ּנֹו
דֹודְך ּונְ ַב ְק ֶׁשּנּו ִע ָּמְךִ :
ּדֹודְך ַהּיָ פָ ה ַּבּנָ ִׁשים ָאנָ ה ּפָ נָ ה ֵ
ָאנָ ה ָהלַ ְך ֵ
רֹועה
דֹודי לִ י ָה ֶ
דֹודי וְ ִ
ׁשֹוׁשּנִ יםֲ :אנִ י לְ ִ
לַ ֲערּוגֹות ַהּב ֶֹׂשם לִ ְרעֹות ַּבּגַ ּנִ ים וְ לִ לְ קֹט ַ
ירּוׁשלָ יִ ם ֲאיֻ ָּמה ּכַ ּנִ ְדּגָ לֹותָ :ה ֵס ִּבי
ּׁשֹוׁשּנִ ים :יָ פָ ה ַא ְּת ַר ְעיָ ִתי ּכְ ִת ְרצָ ה נָ אוָ ה ּכִ ָ
ַּב ַ
194
ֵעינַ יִ ְך ִמּנֶ גְ ִּדי ֶׁש ֵהם ִה ְר ִה ֻיבנִ י ַׂש ְע ֵרְך ּכְ ֵע ֶדר ָה ִעּזִ ים ֶׁשּגָ לְ ׁשּו ִמן ַהּגִ לְ ָעדִׁ :שּנַ יִ ְך
ּכְ ֵע ֶדר ָה ְר ֵחלִ ים ֶׁש ָעלּו ִמן ָה ַר ְחצָ ה ֶׁשּכֻ ּלָ ם ַמ ְת ִאימֹות וְ ַׁשּכֻ ּלָ ה ֵאין ָּב ֶהםּ :כְ פֶ לַ ח
ּוׁשמֹנִ ים ּפִ ילַ גְ ִׁשים וַ ֲעלָ מֹות
ָה ִרּמֹון ַר ָּק ֵתְך ִמ ַּב ַעד לְ צַ ָּמ ֵתְךִׁ :ש ִּׁשים ֵה ָּמה ְמלָ כֹות ְ
אּוה
ֵאין ִמ ְסּפָ רַ :א ַחת ִהיא יֹונָ ִתי ַת ָּמ ִתי ַא ַחת ִהיא לְ ִא ָּמּה ָּב ָרה ִהיא לְ יֹולַ ְד ָּתה ָר ָ
לּוהִ :מי זֹאת ַהּנִ ְׁש ָקפָ ה ּכְ מֹו ָׁש ַחר יָ פָ ה
רּוה ְמלָ כֹות ּופִ ילַ גְ ִׁשים וַ יְ ַהלְ ָ
ָבנֹות וַ יְ ַא ְּׁש ָ
כַ ּלְ ָבנָ ה ָּב ָרה ּכַ ַח ָּמה ַאּיֻ ָּמה ּכַ ּנִ ְדּגָ לֹותֶ :אל ּגִ ּנַ ת ֱאגֹוז יָ ַר ְד ִּתי לִ ְראֹות ְּב ִא ֵּבי ַהּנָ ַחל
לִ ְראֹות ֲהפָ ְר ָחה ַהּגֶ פֶ ן ֵהנֵ צּו ָה ִרּמֹנִ יםֹ :לא יָ ַד ְע ִּתי נַ פְ ִׁשי ָׂש ַמ ְתנִ י ַמ ְרּכְ בֹות ַע ִּמי
נָ ִדיב:
פרק ז
ׁשּובי וְ נֶ ֱחזֶ ה ָּבְך ַמה ֶּת ֱחזּו ַּבּׁשּולַ ִּמית
ׁשּובי ִ
ׁשּובי ַהּׁשּולַ ִּמית ִ
ׁשּובי ִ
ִ
ּמּוקי יְ ֵרכַ יִ ְך ּכְ מֹו ֲחלָ ִאים
ּכִ ְמחֹלַ ת ַה ַּמ ֲחנָ יִ םַ :מה ּיָ פּו פְ ָע ַמיִ ְך ַּבּנְ ָעלִ ים ַּבת נָ ִדיב ַח ֵ
ַמ ֲע ֵׂשה יְ ֵדי ֳא ָמןָׁ :ש ְר ֵרְך ַאּגַ ן ַה ַּס ַהר ַאל יֶ ְח ַסר ַה ָּמזֶ ג ִּב ְטנֵ ְך ֲע ֵר ַמת ִח ִּטים סּוגָ ה
ארְך ּכְ ִמגְ ַּדל ַה ֵּׁשן ֵעינַ יִ ְך
ּׁשֹוׁשּנִ יםְׁ :שנֵ י ָׁש ַדיִ ְך ּכִ ְׁשנֵ י ֳעפָ ִרים ָּת ֳא ֵמי צְ ִבּיָ ה :צַ ּוָ ֵ
ַּב ַ
ְּב ֵרכֹות ְּב ֶח ְׁשּבֹון ַעל ַׁש ַער ַּבת ַר ִּבים ַאּפֵ ְך ּכְ ִמגְ ַּדל ַהּלְ ָבנֹון צֹופֶ ה ּפְ נֵ י ַּד ָּמ ֶׂשק:
ֹאׁשְך ּכָ ַא ְרּגָ ָמן ֶמלֶ ְך ָאסּור ָּב ְר ָה ִטיםַ :מה ּיָ פִ ית
ֹאׁשְך ָעלַ יִ ְך ּכַ ּכַ ְר ֶמל וְ ַדּלַ ת ר ֵ
ר ֵ
קֹומ ֵתְך ָּד ְמ ָתה לְ ָת ָמר וְ ָׁש ַדיִ ְך לְ ַא ְׁשּכֹלֹות:
ַּומה ּנָ ַע ְמ ְּת ַא ֲה ָבה ַּב ַּת ֲענּוגִ ים :זֹאת ָ
ָא ַמ ְר ִּתי ֶא ֱעלֶ ה ְב ָת ָמר א ֲֹחזָ ה ְּב ַסנְ ִסּנָ יו וְ יִ ְהיּו נָ א ָׁש ַדיִ ְך ּכְ ֶא ְׁשּכְ לֹות ַהּגֶ פֶ ן וְ ֵר ַיח
ּדֹובב ִׂשפְ ֵתי יְ ֵׁשנִ ים:
יׁש ִרים ֵ
דֹודי לְ ֵמ ָ
ּפּוחים :וְ ִחּכֵ ְך ּכְ יֵ ין ַהּטֹוב הֹולֵ ְך לְ ִ
ַאּפֵ ְך ּכַ ַּת ִ
דֹודי נֵ צֵ א ַה ָּׂש ֶדה נָ לִ ינָ ה ַּבּכְ פָ ִרים :נַ ְׁשּכִ ָימה
ׁשּוקתֹו :לְ כָ ה ִ
דֹודי וְ ָעלַ י ְּת ָ
ֲאנִ י לְ ִ
לַ ּכְ ָר ִמים נִ ְר ֶאה ִאם ּפָ ְר ָחה ַהּגֶ פֶ ן ּפִ ַּתח ַה ְּס ָמ ַדר ֵהנֵ צּו ָה ִרּמֹונִ ים ָׁשם ֶא ֵּתן ֶאת
ּדֹודי
ּדּוד ִאים נָ ְתנּו ֵר ַיח וְ ַעל ּפְ ָת ֵחינּו ּכָ ל ְמגָ ִדים ֲח ָד ִׁשים ּגַ ם יְ ָׁשנִ ים ִ
ּדֹודי לָ ְךַ :ה ָ
ַ
צָ פַ נְ ִּתי לָ ְך:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
פרק ח
ִמי יִ ֶּתנְ ָך ּכְ ָאח לִ י יֹונֵ ק ְׁש ֵדי ִא ִּמי ֶא ְמצָ ֲאָך ַבחּוץ ֶא ָּׁש ְקָך ּגַ ם ֹלא יָ ֻבזּו לִ יֶ :אנְ ָהגְ ָך
ֲא ִב ֲיאָך ֶאל ֵּבית ִא ִּמי ְּתלַ ְּמ ֵדנִ י ַא ְׁש ְקָך ִמּיַ יִ ן ָה ֶר ַקח ֵמ ֲע ִסיס ִרּמֹנִ יְׂ :שמֹאלֹו
רּוׁשלָ יִ ם ַמה ָּת ִעירּו
ֹאׁשי וִ ִימינֹו ְּת ַח ְּב ֵקנִ יִ :ה ְׁש ַּב ְע ִּתי ֶא ְתכֶ ם ְּבנֹות יְ ָ
ַּת ַחת ר ִ
עֹוררּו ֶאת ָה ַא ֲה ָבה ַעד ֶׁש ְּת ְחּפָ ץִ :מי זֹאת עֹלָ ה ִמן ַה ִּמ ְד ָּבר ִמ ְת ַרּפֶ ֶקת
ַּומה ְּת ְ
195
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
196
עֹור ְר ִּתיָך ָׁש ָּמה ִח ְּבלָ ְתָך ִא ֶּמָך ָׁש ָּמה ִח ְּבלָ ה יְ לָ ָד ְתָך:
ּפּוח ַ
דֹודּה ַּת ַחת ַה ַּת ַ
ַעל ָ
רֹועָך ּכִ י ַעּזָ ה כַ ָּמוֶ ת ַא ֲה ָבה ָק ָׁשה כִ ְׁשאֹול
חֹותם ַעל זְ ֶ
חֹותם ַעל לִ ֶּבָך ּכַ ָ
ִׂש ֵימנִ י כַ ָ
ִקנְ ָאה ְר ָׁשפֶ ָיה ִר ְׁשּפֵ י ֵאׁש ַׁשלְ ֶה ֶב ְתיָ ּהַ :מיִ ם ַר ִּבים ֹלא יּוכְ לּו לְ כַ ּבֹות ֶאת ָה ַא ֲה ָבה
פּוה ִאם יִ ֵּתן ִאיׁש ֶאת ּכָ ל הֹון ֵּביתֹו ָּב ַא ֲה ָבה ּבֹוז יָ בּוזּו לֹוָ :אחֹות
ּונְ ָהרֹות ֹלא יִ ְׁש ְט ָ
חֹומה ִהיא
חֹותנּו ַּבּיֹום ֶׁשּיְ ֻד ַּבר ָּבּהִ :אם ָ
לָ נּו ְק ַטּנָ ה וְ ָׁש ַדיִ ם ֵאין לָ ּה ַמה ּנַ ֲע ֶׂשה לַ ֲא ֵ
חֹומה וְ ָׁש ַדי
לּוח ָא ֶרזֲ :אנִ י ָ
נִ ְבנֶ ה ָעלֶ ָיה ִט ַירת ּכָ ֶסף וְ ִאם ֶּדלֶ ת ִהיא נָ צּור ָעלֶ ָיה ַ
ּכַ ִּמגְ ָּדלֹות ָאז ָהיִ ִיתי ְב ֵעינָ יו ּכְ מֹוצְ ֵאת ָׁשלֹוםּ :כֶ ֶרם ָהיָ ה לִ ְׁשֹלמֹה ְּב ַב ַעל ָהמֹון
נָ ַתן ֶאת ַהּכֶ ֶרם לַ ּנ ְֹט ִרים ִאיׁש יָ ִבא ְבפִ ְריֹו ֶאלֶ ף ּכָ ֶסףּ :כַ ְר ִמי ֶׁשּלִ י לְ פָ נָ י ָה ֶאלֶ ף לְ ָך
ּיֹוׁש ֶבת ַּבּגַ ּנִ ים ֲח ֵב ִרים ַמ ְק ִׁש ִיבים לְ קֹולֵ ְך
אתיִ ם לְ נ ְֹט ִרים ֶאת ּפִ ְריֹוַ :ה ֶ
ְׁשֹלמֹה ָּומ ַ
ּדֹודי ְּוד ֵמה לְ ָך לִ צְ ִבי אֹו לְ עֹפֶ ר ָה ַאּיָ לִ ים ַעל ָה ֵרי ְב ָׂש ִמים:
יענִ יְּ :ב ַרח ִ
ַה ְׁש ִמ ִ
נוסח ברכת המזון לפי מנהג עדות המזרח:
נוהגים לומר פסוקים אלו לפני ברכת המזון
ֹלהים
המזמור הזה מיועד לַ ְמנַ ּצֵ ַח למשורר ִּבנְ גִ ינֹת לנגנו בבית המקדש ,והוא ִמזְ מֹור ִׁשירֱ :א ִ
יב ְרכֵ נּו ,יָ ֵאר ּפָ נָ יו בכך שיעשה ִא ָּתנּו חסדים ֶסלָ ה לעולם :לָ ַד ַעת כדי שידעו כל אשר
יְ ָחּנֵ נּו וִ ָ
ׁשּוע ֶתָך :אז יֹודּוָך יודו לך כל
ָּב ָא ֶרץ ַּד ְרּכֶ ָך שאתה נותן שכר למאמינים בךְּ ,בכָ ל ּגֹויִ ם תודע יְ ָ
ַע ִּמים ֱא ִ
ֹלהים ,יֹודּוָך ַע ִּמים ּכֻ ּלָ ם :יִ ְׂש ְמחּו וִ ַירּנְ נּו לך לְ ֻא ִּמים אומות העולםּ ,כִ י ִת ְׁשּפֹט
ַע ִּמים ִמיׁשֹר ביושרּ ,ולְ ֻא ִּמים ָּב ָא ֶרץ ַּתנְ ֵחם תנהיג בדרך המישור ֶסלָ ה לעולם :ועל כך
יֹודּוָך ַע ִּמים ֱא ִ
ֹלהים
ֹלהים ,יֹודּוָך ַע ִּמים ּכֻ ּלָ ם :ועל אשר ֶא ֶרץ נָ ְתנָ ה יְ בּולָ ּה ,יְ ָב ְרכֵ נּו ֱא ִ
ֹלהינּו :יְ ָב ְרכֵ נּו ֱא ִ
שהוא ֱא ֵ
ֹלהים ,וְ יִ ְיראּו אֹתֹו ּכָ ל העמים ואף ַאפְ ֵסי הנמצאים בקצוות ָא ֶרץ:
ֹלהים ָיְרא וְ ֶאת
נִׁש ָמע ֶאת ָה ֱא ִ
ֲא ָב ְרכָ ה ֶאת יְיָ ְּבכָ ל ֵעת ָּת ִמיד ְּת ִהּלָ תֹו ְּבפִ י :סֹוף ָּד ָבר ַהּכֹל ְ
ִמצְ ו ָֹתיו ְׁשמֹר ּכִ י זֶ ה ּכָ ל ָה ָא ָדםְּ :ת ִהּלַ ת יְיָ ַיְד ֵּבר ּפִ י וִ ָיב ֵרְך ּכָ ל ָּב ָׂשר ֵׁשם ָק ְדׁשֹו לְ עֹולָ ם
וָ ֶעד :וַ ֲא ְנַחנּו ָנְב ֵרְך יָּה ֵמ ַע ָּתה וְ ַעד עֹולָ ם ַהלְ לּויָּה :וַ ַיְד ֵּבר ֵאלַ י זֶ ה ַה ֻּׁשלְ ָחן ֲא ֶׁשר לִ פְ נֵי יְיָ:
אם המסובים שלושה או יותר חייבים לזמן ,ויאמרו
נוהגים לומר תפילה זו לאחר אמירת שיר השירים:
בֹותי
אֹלהי ֲא ַ
ֹלהי וֵ ֵ
ִרּבֹון ּכָ ל ָהעֹולָ ִמים יְ ִהי ָרצֹון ִמּלְ פָ נֶ יָך יְ יָ ֱא ַ
ֶׁש ִּבזְ כּות ִׁשיר ַה ִּׁש ִירים ֲא ֶׁשר ָק ִר ִיתי וְ לָ ַמ ְד ִּתי ֶׁשהּוא ק ֶֹדׁש ָק ָד ִׁשים
ּדֹותיו
ּיֹותיו ִּובזְ כּות נְ ֻק ָ
אֹות ָ
בֹותיו ִּובזְ כּות ִ
סּוקיו ִּובזְ כּות ֵּת ָ
ִּבזְ כּות ּפְ ָ
דֹוׁשים
סֹודֹותיו ַה ְּק ִ
ָ
מֹותיו וְ צֵ רּופָ יו ְּור ָמזָ יו וְ
ִּובזְ כּות ְט ָע ָמיו ִּובזְ כּות ְׁש ָ
ּנֹור ִאים ַהּיֹוצְ ִאים ִמ ֶּמּנּו ֶׁש ְּת ֵהא ָׁש ָעה זּו ְׁש ַעת ַר ֲח ִמים
הֹורים ַה ָ
וְ ַה ְּט ִ
ְׁש ַעת ַה ְק ָׁש ָבה ְׁש ַעת ַה ֲאזָ נָ ה וְ נִ ְק ָר ֲאָך וְ ַת ֲענֵ נּו נַ ְע ִּתיר לְ ָך וְ ֵה ָע ֶתר
לָ נּו ֶׁשּיִ ְהיֶ ה עֹולֶ ה לְ פָ נֶ יָך ְק ִר ַיאת וְ לִ ּמּוד ִׁשיר ַה ִּׁש ִירים ּכְ ִאּלּו ִה ַּׂשגְ נּו
תּומים ּבֹו ְבכָ ל ְּתנָ ָאיו
ּנֹוראֹות ֲא ֶׁשר ֵהם ֲח ִ
ּכָ ל ַהּסֹודֹות ַהּנִ פְ לָ אֹות וְ ַה ָ
וְ נִ זְ ּכֶ ה לְ ָמקֹום ֶׁש ָהרּוחֹות וְ ַהּנְ ָׁשמֹות נֶ ֱחצָ בֹות ִמ ָּׁשם ּוכְ ִאּלּו ָע ִׂשינּו ּכָ ל
ּמּוטל ָעלֵ ינּו לְ ַה ִּׂשיג ֵּבין ְּבגִ לְ ּגּול זֶ ה ֵּבין ְּבגִ לְ ּגּול ַא ֵחר וְ לִ ְהיֹות
ַמה ֶּׁש ָ
ִמן ָהעֹולִ ים וְ ַהּזֹוכִ ים לָ עֹולָ ם ַה ָּבא ִעם ְׁש ָאר צַ ִּד ִיקים וַ ֲח ִס ִידים
טֹובה וְ ִת ְהיֶ ה ִעם לְ ָב ֵבנּו וְ ִא ְמ ֵרי פִ ינּו ְּב ֵעת
ַּומּלֵ א ּכָ ל ִמ ְׁש ֲאלֹות לִ ֵּבנּו לְ ָ
בֹותינּו וְ ִעם יָ ֵדינּו ְּב ֵעת ַמ ְע ָּב ֵדינּו וְ ִת ְׁשלַ ח ְּב ָרכָ ה וְ ַהצְ לָ ָחה ְּבכָ ל
ַמ ְח ְׁש ֵ
רֹומ ֵמנּו וְ ָת ִׁשיב
ּלּותנּו ְּת ְ
ַמ ֲע ֵׂשה יָ ֵדינּו ֵּומ ָעפָ ר ְּת ִק ֵימנּו ֵּומ ַא ְׁשּפֹות ַּד ֵ
ְׁשכִ ינָ ְתָך לְ ִעיר ָק ְד ֶׁשָך ִּב ְמ ֵה ָרה ְביָ ֵמינּו ָא ֵמן:
יׁשא
המזמן אומרַ :הב לָ ן תן לנו וְ ְנִב ִריְך ונברך לְ ַמלְ ּכָ א ִעּלָ ָאה ַק ִּד ָ
למלך עליון
הקדוש (הציבור עונים ָׁש ַמיִם כלומר גם בשמים מסכים שתזמן)
יׁשא( ,בשבת מוסיףִּ :וב ְרׁשּות ַׁש ָּבת
המזמן אומרִּ :ב ְרׁשּות ַמלְ ּכָ א ִעּלָ ָאה ַק ִּד ָ
יׁשא
יֹומא ָט ָבא היום טוב ֻא ְׁשּפִ יזָ א המארח אותנו ַק ִּד ָ
ַמלְ ּכְ ָתא)ִּ .וב ְרׁשּות ָ
ׁשּותכֶ ם,
ּבֹותיִּ ,וב ְר ְ
מֹורי וְ ַר ַ
הקדושִּ .וב ְרׁשּות ַ
ֹלהינּו) ֶׁש ָאכַ לְ נּו ִמ ֶּׁשּלֹו:
נְב ֵרְך (כשיש עשרה אנשים מוסיפים ֱ -א ֵ
ָ
והמסובים עוניםָּ :ברּוְך (בעשרה מוסיפים ֱ -א ֵ
ֹלהינּו) ֶׁש ָאכַ לְ נּו ִמ ֶּׁשּלֹו ְּובטּובֹו ָחיִינּו:
ֹלהינּו) ֶׁש ָאכַ לְ נּו ִמ ֶּׁשּלֹו ְּובטּובֹו ָחיִינּו:
והמזמן חוזרָּ :ברּוְך (בעשרה מוסיפים ֱ -א ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ
אֹותנּו וְ ֶאת ָהעֹולָ ם ּכֻ ּלֹו
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ םָ ,ה ֵאל ַהּזָ ן ָ
ֱא ֵ
ְּבטּובֹו ְּב ֵחן ְּב ֶח ֶסד ְּב ֵריוַ ח ְּוב ַר ֲח ִמים ַר ִּבים נ ֵֹתן לֶ ֶחם לְ כָ ל
ָּב ָׂשרּ .כִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹוְּ :ובטּובֹו ַהּגָ דֹול ָּת ִמיד ֹלא ָח ַסר
לָ נּו וְ ַאל יֶ ְח ַסר לָ נּו ָמזֹון ָּת ִמיד לְ עֹולָ ם וָ ֶעדּ .כִ י הּוא ֵאל
197
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
זָ ן ְּומפַ ְרנֵ ס לַ ּכֹל וְ ֻׁשלְ ָחנֹו ָערּוְך לַ ּכֹל וְ ִה ְת ִקין ִמ ְחיָ ה ָּומזֹון
ּיֹותיו ֲא ֶׁשר ָּב ָרא ְב ַר ֲח ָמיו ְּוברֹוב ֲח ָס ָדיו ּכָ ָאמּור.
לְ כָ ל ְּב ִר ָ
יע לְ כָ ל ַחי ָרצֹוןָּ :ברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ַהּזָ ן
ּפֹות ַח ֶאת יָ ֶדָךַּ .ומ ְׂש ִּב ַ
ֵ
ֶאת ַהּכֹל:
וְ ֹלא לִ ֵידי ַהלְ וָ ָא ָתםֶ .אּלָ א לְ יָ ְדָך ַה ְּמלֵ ָאה וְ ָה ְר ָח ָבהָ .ה ֲע ִׁש ָירה
תּוחה .יְ ִהי ָרצֹון ֶׁשֹּלא נֵ בֹוׁש ָּבעֹולָ ם ַהּזֶ ה .וְ ֹלא נִ ּכָ לֵ ם
וְ ַהּפְ ָ
קֹומּה
לָ עֹולָ ם ַה ָּבאַּ .ומלְ כּות ֵּבית ָּדוִ ד ְמ ִׁש ָיחְך ַּת ֲחזִ ֶירּנָ ה לִ ְמ ָ
ִּב ְמ ֵה ָרה ְביָ ֵמינּו:
ֹלהינּו
נֹודה לְ ָך יְ יָ ֱא ֵ
ֶ
בשבת אומרים:
טֹובה ְּור ָח ָבה ְּב ִרית
בֹותינּו ֶא ֶרץ ֶח ְמ ָדה ָ
ַעל ֶׁש ִהנְ ַחלְ ָּת לַ ֲא ֵ
אתנּו ֵמ ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם ּופְ ִד ָיתנּו
תֹורה ַחּיִ ים ָּומזֹוןַ .על ֶׁשהֹוצֵ ָ
וְ ָ
ּתֹור ְתָך
ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים .וְ ַעל ְּב ִר ְיתָך ֶׁש ָח ַת ְמ ָּת ִּב ְב ָׂש ֵרנּו .וְ ַעל ָ
הֹוד ְע ָּתנּו .וְ ַעל ַחּיִ ים ָּומזֹון
ֶׁשּלִ ַּמ ְד ָּתנּו .וְ ַעל ֻח ֵּקי ְרצֹונָ ְך ֶׁש ַ
אֹותנּו:
ֶׁש ַא ָּתה זָ ן ְּומפַ ְרנֵ ס ָ
יעיַ .ה ַּׁש ָּבת ַהּגָ דֹול
ֹלהינּו ְּב ִמצְ ו ֶֹתיָך ְּוב ִמצְ וַ ת יֹום ַה ְּׁש ִב ִ
ְרצֵ ה וְ ַה ֲחלִ יצֵ נּו יְ יָ ֱא ֵ
נּוח ּבֹו וְ נִ ְת ַעּנֵ ג
וְ ַה ָּקדֹוׁש ַהּזֶ ה ּכִ י יֹום ּגָ דֹול וְ ָקדֹוׁש הּוא ִמּלְ פָ נֶ יָך .נִ ְׁשּבֹת ּבֹו וְ נָ ַ
נּוח ֵתנּו .וְ ַה ְר ֵאנּו ְּבנֶ ָח ַמת
ּבֹו ּכְ ִמצְ וַ ת ֻח ֵּקי ְרצֹונָ ְך .וְ ַאל ְּת ִהי צָ ָרה וְ יָ גֹון ְּביֹום ְמ ָ
צִ ּיֹון ִּב ְמ ֵה ָרה ְביָ ֵמינּוּ .כִ י ַא ָּתה הּוא ַּב ַעל ַהּנֶ ָחמֹות וַ ֲהגַ ם ֶׁש ָאכַ לְ נּו וְ ָׁש ִתינּו
ָח ְר ַּבן ֵּב ְיתָך ַהּגָ דֹול וְ ַה ָּקדֹוׁש ֹלא ָׁשכַ ְחנּוַ .אל ִּת ְׁשּכָ ֵחנּו לָ נֶ צַ ח וְ ַאל ִּתזְ נָ ֵחנּו
לָ ַעד ּכִ י ֵאל ֶמלֶ ְך ּגָ דֹול וְ ָקדֹוׁש ָא ָּתה:
(וְ ) ַעל ַהּכֹל
בֹותינּו
אֹלהי ֲא ֵ
ֹלהינּו וֵ ֵ
ֱא ֵ
מֹודים לָ ְך ְּומ ָב ְרכִ ים ֶאת ְׁש ָמְך ּכָ ָאמּור
ֹלהינּו ֲאנַ ְחנּו ִ
יְ יָ ֱא ֵ
ּטֹובה
ֹלהיָך ַעל ָה ָא ֶרץ ַה ָ
וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּתֵּ .וב ַרכְ ָּת ֶאת יְ יָ ֱא ֶ
ֲא ֶׁשר נָ ַתן -לָ ְךָּ :ברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַעל ַה ָּמזֹון:
יע וְ יֵ ָר ֶאה וְ יֵ ָרצֶ ה וְ יִ ָּׁש ַמע וְ יִ ּפָ ֵקד וְ יִ ּזָ כֵ ר זִ כְ רֹונֵ נּו
יַ ֲעלֶ ה וְ יָ בֹא וְ יַ ּגִ ַ
רּוׁשלַ יִ ם ִע ָירְך .וְ זִ כְ רֹון ָמ ִׁש ַיח ֶּבן ָּדוִ ד
בֹותינּו .זִ כְ רֹון יְ ָ
וְ זִ כְ רֹון ֲא ֵ
טֹובה.
ַע ְב ָּדְך .וְ זִ כְ רֹון ּכָ ל ַע ְּמָך ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל לְ פָ נֶ יָך לִ פְ לֵ ָיטה לְ ָ
טֹובים ּולְ ָׁשלֹוםְּ .ביֹום ַחג
לְ ֵחן לְ ֶח ֶסד ּולְ ַר ֲח ִמים .לְ ַחּיִ ים ִ
ַה ַּמּצֹות ַהּזֶ ה ְּביֹום טֹוב ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש ַהּזֶ ה .לְ ַר ֵחם ּבֹו ָעלֵ ינּו
טֹובהּ .ופָ ְק ֵדנּו ּבֹו לִ ְב ָרכָ ה.
ֹלהינּו ּבֹו לְ ָ
יענּו .זָ כְ ֵרנּו יְ יָ ֱא ֵ
הֹוׁש ֵ
ּולְ ִ
ׁשּועה וְ ַר ֲח ִמים .חּוס
טֹוביםִּ .ב ְד ַבר יְ ָ
יענּו בֹו לְ ַחּיִ ים ִ
הֹוׁש ֵ
וְ ִ
יענּו ּכִ י ֵאלֶ יָך ֵעינֵ ינּוּ .כִ י ֵאל
הֹוׁש ֵ
וְ ָחּנֵ נּו וַ ֲחמֹול וְ ַר ֵחם ָעלֵ ינּו .וְ ִ
ֶמלֶ ְך ַחּנּון וְ ַרחּום ָא ָּתה:
ֹלהינּו
ַר ֵחם יְ יָ ֱא ֵ
198
רּוׁשלַ יִ ם ִע ָירְך .וְ ַעל ַהר
ָעלֵ ינּו וְ ַעל יִ ְׂש ָר ֵאל ַע ָּמְך .וְ ַעל יְ ָ
בֹודְך וְ ַעל ֵהיכָ לָ ְך .וְ ַעל ְמעֹונָ ְך .וְ ַעל ְּד ִב ָירְך.
צִ ּיֹון ִמ ְׁשּכַ ן ּכְ ָ
וְ ַעל ַה ַּביִ ת ַהּגָ דֹול וְ ַה ָּקדֹוׁש ֶׁשּנִ ְק ָרא ִׁש ְמָך ָעלָ יוָ .א ִבינּו
ְר ֵענּו זּונֵ נּוּ .פַ ְרנְ ֵסנּו ּכַ לְ ּכְ לֵ נּוַ .ה ְרוִ ֵיחנּו ַה ְרוַ ח לָ נּו ְמ ֵה ָרה ִמּכָ ל
ֹלהינּו לִ ֵידי ַמ ְּתנֹות ָּב ָׂשר וָ ָדם.
רֹותינּו .וְ נָ א ַאל ַּתצְ ִריכֵ נּו יְ יָ ֱא ֵ
צָ ֵ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
199
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
200
ּבֹור ֵאנּו.
ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם (לָ ַעד)ָ ,ה ֵאל ָא ִבינּו ַמלְ ּכֵ נּו ַא ִּד ֵירנּוְ .
רֹועה יִ ְׂש ָר ֵאל.
רֹוענּו ֵ
דֹוׁשנּוְ .קדֹוׁש יַ ֲעקֹבֵ .
ּגֹואלֵ נּוְ .ק ֵ
ֲ
ַה ֶּמלֶ ְך ַהּטֹוב וְ ַה ֵּמ ִטיב לַ ּכֹלֶׁ .ש ְּבכָ ל-יֹום וָ יֹום הּוא ֵה ִטיב לָ נּו.
גֹומלֵ נּו.
הּוא ֵמ ִטיב לָ נּו .הּוא יֵ ִיטיב לָ נּו .הּוא גְ ָמלָ נּו .הּוא ְ
הּוא יִ גְ ְמלֵ נּו לָ ַעד ֵחן וָ ֶח ֶסד וְ ַר ֲח ִמים וְ ֵריוַ ח וְ ַהּצָ לָ ה וְ כָ ל-טֹוב:
ארנּו:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁשּבֹר עֹל ּגָ לּות ְמ ֵה ָרה ֵמ ַעל צַ ּוָ ֵ
קֹומ ִמּיּות לְ ַא ְרצֵ נּו:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יֹולִ יכֵ נּו ְמ ֵה ָרה ְ
פּואת ַהּנֶ פֶ ׁש
פּואה ְׁשלֵ ָמה ְר ַ
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְרּפָ ֵאנּו ְר ָ
פּואת ַהּגּוף:
ְּור ַ
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ פְ ַּתח לָ נּו ֶאת יָ דֹו ָה ְר ָח ָבה:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ָב ֵרְך ּכָ ל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד ִמ ֶּמּנּו ִּב ְׁשמֹו ַהּגָ דֹול ּכְ מֹו
בֹותינּו ַא ְב ָר ָהם יִ צְ ָחק וְ יַ ֲעקֹב ַּבּכֹל
ֶׁשּנִ ְת ָּב ְרכּו ֲא ֵ
אֹותנּו יַ ַחד ְּב ָרכָ ה ְׁשלֵ ָמה .וְ כֵ ן
ִמּכֹל ּכֹלּ .כֵ ן יְ ָב ֵרְך ָ
ֹאמר ָא ֵמן:
יְ ִהי ָרצֹון וְ נ ַ
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ פְ רֹׂש ָעלֵ ינּו ֻסּכַ ת ְׁשלֹומֹו:
יענו אמן.
נּוחה לְ ַחּיֵ י ָהעֹולָ ִמים:
בשבת ָה ַר ֲח ָמן הּוא יַ נְ ִחילֵ נּו עֹולָ ם ֶׁשּכֻ ּלֹו ַׁש ָּבת ְּומ ָ
רּוׁשליִ ם ִע ָירְך
וְ ִת ְבנֶ ה יְ ַ
רּוׁשלַ יִ ם
ִּב ְמ ֵה ָרה ְביָ ֵמינּוָּ :ברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ּבֹונֵ ה יְ ָ
ואומר בלחש ָא ֵמן:
ֹלהינּו
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁש ַּת ַּבח ַעל ּכִ ֵּסא כְ בֹודֹו:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁש ַּת ַּבח ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ:
ּדֹורים:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁש ַּת ַּבח ָּבנּו לְ דֹור ִ
ָה ַר ֲח ָמן הּוא ֶק ֶרן לְ ַעּמֹו יָ ִרים:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְתּפָ ַאר ָּבנּו לָ נֶ צַ ח נְ צָ ִחים:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יְ פַ ְרנְ ֵסנּו ְּבכָ בֹוד וְ ֹלא ְב ִבּזּויּ(ְ ,ב ֶה ֵּתר וְ ֹלא
ְב ִאּסּור)ְּ ,בנַ ַחת וְ ֹלא ְבצַ ַער:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ֵּתן ָׁשלֹום ֵּבינֵ ינּו:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁשלַ ח ְּב ָרכָ ה ְרוָ ָחה וְ ַהצְ לָ ָחה ְּבכָ ל ַמ ֲע ֵׂשה
יָ ֵדינּו:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יַ צְ לִ ַיח ֶאת ְּד ָרכֵ ינּו:
אתנּו
מֹוע ִדים ֲא ֵח ִרים ַה ָּב ִאים לִ ְק ָר ֵ
יענּו לְ ֲ
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יַ ּגִ ֵ
לְ ָׁשלֹום:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יַ נְ ִחילֵ נּו יֹום ֶׁשּכֻ ּלֹו טֹוב:
ּתֹורתֹו וְ ַא ֲה ָבתֹו ְּבלִ ֵּבנּו וְ ִת ְהיֶ ה יִ ְר ָאתֹו
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ַּטע ָ
ל-מ ֲע ֵׂשינּו לְ ֵׁשם
ַעל ּפָ נֵ ינּו לְ ִבלְ ִּתי נֶ ֱח ָטא .וְ יִ ְהיּו כָ ַ
ָׁש ָמיִ ם:
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ברכת האורח:
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ָב ֵרְך ֶאת ַה ֻּׁשלְ ָחן ַהּזֶ ה ֶׁש ָאכַ לְ נּו ָעלָ יו וִ ַיס ֵּדר ּבֹו ּכָ ל ַמ ֲע ַדּנֵ י עֹולָ ם
וְ יִ ְהיֶ ה ּכְ ֻׁשלְ ָחנֹו ֶׁשל ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינּו ּכָ ל ָר ֵעב ִמ ֶּמּנּו יֹאכַ ל וְ כָ ל צָ ֵמא ִמ ֶּמּנּו יִ ְׁש ֶּתה.
וְ ַאל יֶ ְח ַסר ִמ ֶּמּנּו ּכָ ל טּוב לָ ַעד ּולְ עֹולְ ֵמי עֹולָ ִמים ָא ֵמןָ :ה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ָב ֵרְך ַּב ַעל
ַה ַּביִ ת ַהּזֶ ה ַּוב ַעל ַה ְּס ֻע ָּדה ַהּזֹאת .הּוא ָּובנָ יו וְ ִא ְׁשּתֹו וְ כָ ל ֲא ֶׁשר לֹוְּ .ב ָבנִ ים ֶׁשּיִ ְחיּו.
ִּובנְ כָ ִסים ֶׁשּיִ ְרּבּוָּ .ב ֵרְך יְ הֹוָ ה ֵחילֹו ּופ ַֹעל יָ ָדיו ִּת ְרצֶ ה .וְ יִ ְהיּו נְ כָ ָסיו ּונְ כָ ֵסינּו ֻמצְ לָ ִחים
רֹובים לָ ִעיר .וְ ַאל יִ זְ ַּד ֵּקק לְ פָ נָ יו וְ ֹלא לְ פָ נֵ ינּו ׁשּום ְּד ַבר ֵח ְטא וְ ִה ְרהּור ָעוֹןָׂ .שׂש
ְּוק ִ
וְ ָׂש ֵמ ַח ּכָ ל ַהּיָ ִמים ְּבע ֶֹׁשר וְ כָ בֹוד ֵמ ַע ָּתה וְ ַעד עֹולָ םֹ .לא יֵ בֹוׁש ָּבעֹולָ ם ַהּזֶ ה וְ ֹלא
יִ ּכָ לֵ ם לְ עֹולָ ם ַה ָּבאָ .א ֵמן ּכֵ ן יְ ִהי ָרצֹון:
201
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
202
ָה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ַחּיֵ ינּו
וִ יזַ ּכֵ נּו וִ ָיק ְר ֵבנּו לִ ימֹות ַה ָּמ ִׁש ַיח ּולְ ִבנְ יַ ן ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ּולְ ַחּיֵ י ָהעֹולָ ם
ה-ח ֶסד לִ ְמ ִׁשיחֹו לְ ָדוִ ד ּולְ זַ ְרעֹו
ַה ָּבאִ .מּגְ דֹול יְ ׁשּועֹות ַמלְ ּכֹו .וְ ע ֶֹׂש ֶ
דֹור ֵׁשי יְ יָ ֹלא יַ ְח ְסרּו כָ ל-טֹוב :נַ ַער
ַעד-עֹולָ םּ :כְ פִ ִירים ָרׁשּו וְ ָר ֵעבּו .וְ ְ
ָהיִ ִיתי ּגַ ם-זָ ַקנְ ִּתי וְ ֹלא ָר ִא ִיתי צַ ִּדיק נֶ ֱעזָ ב .וְ זַ ְרעֹו ְמ ַב ֵּקׁש-לָ ֶחםּ :כָ ל
ַהּיֹום חֹונֵ ן ַּומלְ וֶ ה וְ זַ ְרעֹו לִ ְב ָרכָ הַ :מה ֶּׁש ָאכַ לְ נּו יִ ְהיֶ ה לְ ָׂש ְב ָעהַּ .ומה
הֹות ְרנּו יִ ְהיֶ ה לִ ְב ָרכָ ה ּכְ ִדכְ ִתיב וַ ּיִ ֵּתן
פּואהַּ .ומה ֶּׁש ַ
ֶּׁש ָּׁש ִתינּו יִ ְהיֶ ה לִ ְר ָ
עֹוׂשה ָׁש ַמיִ ם
ּיֹותרּו ּכִ ְד ַבר יְ יָ ְּ :ברּוכִ ים ַא ֶּתם לַ יְ יָ ֵ .
לִ פְ נֵ ֶיהם וַ ּיֹאכְ לּו וַ ִ
וָ ָא ֶרץָּ :ברּוְך ַהּגֶ ֶבר ֲא ֶׁשר יִ ְב ַטח ַּביְ יָ .וְ ָהיָ ה יְ יָ ִמ ְב ָטחֹו :יְ יָ עֹז לְ ַעּמֹו יִ ֵּתן .יְ יָ
רֹומיו הּוא ְב ַר ֲח ָמיו יַ ֲע ֶׂשה
עֹוׂשה ָׁשלֹום ִּב ְמ ָ
ת-עּמֹו ַב ָּׁשלֹוםֶ :
יְ ָב ֵרְך ֶא ַ
ל-עּמֹו יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ִא ְמרּו ָא ֵמן:
ָׁשלֹום ָעלֵ ינּו וְ ַעל ּכָ ַ
ברכה אחרונה על שתיית יין לפי מנהג עדות המזרח
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
נּובת ַה ָּׂש ֶדה וְ ַעל ֶא ֶרץ ֶח ְמ ָּדה
ַעל ַהּגֶ פֶ ן וְ ַעל ּפְ ִרי ַהּגֶ פֶ ן וְ ַעל ְּת ַ
בֹותינּו לֶ ֱאכֹל ִמּפִ ְריָ ּה
טֹובה ְּור ָח ָבה ֶׁש ָרצִ ָית וְ ִהנְ ַחלְ ָּת לַ ֲא ֵ
ָ
ֹלהינּו ָעלֵ ינּו וְ ַעל יִ ְׂש ָר ֵאל ַע ָּמְך
ּטּובּהַ .ר ֵחם יְ יָ ֱא ֵ
וְ לִ ְׂשּב ַֹע ִמ ָ
בֹודְך .וְ ַעל ִמזְ ָּב ָחְך.
רּוׁשלַ יִ ם ִע ָירְך וְ ַעל ַהר צִ ּיֹון ִמ ְׁשּכַ ן ּכְ ָ
וְ ַעל יְ ָ
רּוׁשלַ יִ ם ִעיר ַהּק ֶֹדׁש ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו.
וְ ַעל ֵהיכָ לָ ְךְּ .ובנֵ ה יְ ָ
וְ ַה ֲעלֵ נּו לְ תֹוכָ ּה .וְ ַׂש ְּמ ֵחנּו ְּב ִבנְ יָ נָ ּה ּונְ ָב ְרכָ ְך ָעלֶ ָיה ִּב ְק ֻד ָּׁשה
ְּוב ָט ֳה ָרה( .בשבת ְּורצֵ ה וְ ַה ֲחלִ יצֵ נּו ְּביֹום ַה ַּׁש ָּבת ַהּזֶ ה) וְ ַׂש ְּמ ֵחנּו
ְּביֹום ַחג ַה ַּמּצֹות ַהּזֶ הְּ .ביֹום טֹוב ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש ַהּזֶ הּ .כִ י ַא ָּתה
ֹלהינּו ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַעל ּפְ ִרי
נֹודה לְ ָך יְ יָ ֱא ֵ
טֹוב ֵּומ ִטיב לַ ּכֹל .וְ ֶ
ַהּגֶ פֶ ן (על יין של ארץ ישראל יאמרּ :פְ ִרי ּגַ פְ נָ ּה)ָּ .ברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ַעל
ָה ָא ֶרץ וְ ַעל ּפְ ִרי ַהּגֶ פֶ ן( :על יין של ארץ ישראל יאמרּ :פְ ִרי ּגַ פְ נָ ּה)
שאר ימי חג הפסח
סדר קידוש וסעודת היום
בבוקר שאחרי ליל הסדר [ט"ו ניסן] לאחר התפילה עורכים סעודה חגיגית נוספת
לכבוד החג ,הכוללת שתי מצות שלמות ל'לחם משנה' ,בשר ושאר מטעמים .הסעודה
נפתחת כבכל שבת וחג באמירת הקידוש .לפני הקידוש אין לאכול או לשתות אף לא מים.
מקדשים על כוס /גביע יין ,או מיץ ענבים טבעי .המכילה לפחות שיעור
הנקרא "רביעית" .במונחים שלנו הכוונה ל 86-סמ"ק ,ולדעה מחמירה
יותר 150 -סמ"ק .הכוס צריכה להיות נקיה ושטופה מבפנים ומבחוץ.
יש למלא את כל הכוס ,גם אם היא מכילה שיעור גדול יותר.
המקדש והשומעים יושבים בשעת הקידוש ,ויש הנוהגים שהמקדש
והשומעים עומדים .נוטל את הכוס בשתי ידיו ,מחזיקה ביד ימין,
ומגביה כ 10ס"מ מעל השולחן.
מקדש בקול ומכוון להוציא ידי חובה גם את השומעים .כולם מקשיבים
ומכוונים לצאת ידי חובה ,ועונים אמן בסוף הברכה .מכסה את המצות בקידוש
כשחל החג בשבת נוהגים לומר קודם הקידוש פסוקים העוסקים במצות השבת
ובמעלתה כנהוג בכל שבת.
כשהחג חל ביום חול נוהגים לפתוח בפסוקים אלו העוסקים בעניינו של היום:
מֹוע ֵדי החגים אשר צוה יְ יָ ִמ ְק ָר ֵאי וקרא אותם ק ֶֹדׁש
ֵאּלֶ ה ֲ
מֹוע ָדם כל חג בזמנו
הימים ֲא ֶׁשר ִּת ְק ְראּו תעשו א ָֹתם ְּב ֲ
וַ יְ ַד ֵּבר מ ֶֹׁשה ֶאת מ ֲֹע ֵדי יְ יָ ֶאל ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל:
שהם מובדלים משאר
203
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
עדות המזרח נוהגים להוסיף גם פסוקים אלו:
ֹלהיָך ַּב ָּמקֹום ֲא ֶׁשר
כּורָך ֶאת ּפְ נֵ י יְ יָ ֱא ֶ
ָׁשֹלׁש ּפְ ָע ִמים ַּב ָּׁשנָ ה יֵ ָר ֶאה כָ ל זְ ְ
יִ ְב ָחר בבית המקדשְּ .ב ַחג ַה ַּמּצֹותְּ .וב ַחג ַה ָּׁש ֻבעֹותְּ .וב ַחג ַה ֻּסּכֹות .וְ ֹלא יֵ ָר ֶאה
ֹלהיָך ֲא ֶׁשר נָ ַתן לָ ְך:
ֶאת ּפְ נֵ י יְ יָ ֵר ָיקםִ :איׁש ּכְ ַמ ְּתנַ ת יָ דֹו ּכְ ִב ְרּכַ ת יְ יָ ֱא ֶ
המקדש אומרַ :ס ְב ִרי הרוצים אתם ָמ ָרנָ ן
מנהג עדות המזרח לענות :לְ ַחּיִ ים כלומר שתהיה השתיה לחיים
לצאת בברכתי
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ּבֹורא ּפְ ִרי ַהּגָ פֶ ן:
ֵ
מיד לאחר שגמר לקדש וסיימו השומעים לענות אמן ,ישב המקדש
וישתה שיעור של "מלוא לוגמיו" (כלומר שישתה כמות יין שכאשר מסלקה
לצד אחד של פיו ,אותו הצד יהא נראה מלא).
המקדש יחלק מן היין שעליו קידש לכל אחד מן המסובים ,ומצוה
שכל השומעים ישתו מעט מיין זה .השומעים העונים אמן לא ידברו
עד לאחר שישתו מהיין ,כיון שהם יצאו ידי חובת הברכה בשמיעה
מהמקדש ואין להפסיק בין הברכה לשתיה .גם מי שאינו טועם מהיין
אין לו לדבר עד שיטעם המקדש.
יש לסמוך את הקידוש לסעודה .לכן מיד לאחר הקידוש נוטלים ידיים ,ומברכים 'על
נטילת ידיים'( ,ראה עמוד .)119ואח"כ [בלא להפסיק בדיבור או בשהיה] מברכים 'ברוך
אתה ה' אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ' על שתי מצות שלמות.
הסעודה היא לכבוד החג ונוהגים לשיר 'זמירות' ולומר דברי תורה ,הלל והודיה
מענייני החג.
אחרי הסעודה אומרים 'שיר המעלות' ,נוטלים מים אחרונים ומברכים ברכת המזון
(ראה עמוד .)131
סדר הבדלה למוצאי החג
במוצאי החג לאחר תפילת ערבית עושים הבדלה על כוס יין .בחוץ לארץ כאשר החג
חל בימים חמישי-שישי ,ומוצאי החג הוא ליל שבת ,אומרים הבדלה רק במוצאי השבת.
204
במוצאי שבת צריך להכין גם בשמים .למנהג אשכנז עדיף לקחת ציפורן ,ולמנהג עדות
המזרח עדיף לקחת הדס ,ולמעשה ניתן לקחת מכל הצמחים והעשבים שריחם טוב.
במוצאי שבת צריך להכין גם נר .עדיף שהנר לא יהיה נר יחידי אלא מורכב מכמה נרות,
שבאופן זה האור מרובה .בימינו מצוי נר הבדלה העשוי ממספר נרות קלועים יחד .כמו
כן ניתן לקרב שני נרות ומצמידם זה לזה עד שהלהבות נוגעות זו בזו .מדליקים את הנר
לפני שמתחילים את ההבדלה.
מבדילים על כוס /גביע יין ,או מיץ ענבים טבעי .המכילה לפחות
שיעור הנקרא "רביעית" .במונחים שלנו הכוונה ל 86-סמ"ק,
ולדעה מחמירה יותר 150סמ"ק .הכוס צריכה להיות נקיה ושטופה
מבפנים ומבחוץ.
יש למלא את כל הכוס גם אם היא מכילה שיעור גדול יותר .וכשחל
במוצאי שבת נוהגים שיעלה היין על גדותיו ויישפך מעט מן הכוס,
שיש בזה סימן ברכה לתחילת השבוע .אכן יש למעט בזה שלא יישפך
יין מרובה ,משום הפסד היין שנגרם בזה.
בעל הבית מבדיל בקול ומכוון להוציא ידי חובה גם את השומעים.
כולם מקשיבים ומכוונים לצאת ידי חובה ,ועונים אמן בסוף הברכה.
יש נוהגים שהמבדיל והשומעים עומדים בשעת אמירת ההבדלה ויש
הנוהגים שהמבדיל והשומעים יושבים.
נוטל את הכוס בשתי ידיו ,מחזיקה ביד ימין ומגביה כ 10-ס"מ מעל
השלחן.
כשחל במוצאי שבת מחזיק את הבשמים ביד שמאל,
ומתחיל באמירת פסוקים אלו לסימן טוב:
למנהג עדות אשכנז אומר:
ׁשּוע ִתי מושיע אותי ,ובו ֶא ְב ַטח וְ ֹלא ֶאפְ ָחדּ :כִ י ָעּזִ י החוזק שנתן לי הוא למען
ִהּנֵ ה הואיל ועימי ֵאל והוא יְ ָ
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
יׁשּועהְ :
ָ
וְ זִ ְמ ָרת יָ ּה יְ יָ אזמר ואשבח לה' ,על וַ יְ ִהי לִ י לִ
ּוׁש ַא ְב ֶּתם וכמו ששואבים ַמיִ ם ממעין נובע ְּב ָׂשׂשֹון
שלא דואגים שיפסק ,כך תשאבו את הישועה ִמ ַּמ ַעיְ נֵ י ַהיְ ָ
ׁשּועהַ .על ַע ְּמָך
ׁשּועה כי לא תפסק :לַ יהֹוָ ה ַהיְ ָ
ֹלהי עם יַ ֲעקֹב ֶסלָ ה
תהיה ִב ְרכָ ֶתָך ֶּסלָ ה לעולם :יְ יָ צְ ָבאֹות ִע ָּמנּוִ .מ ְׂשּגָ ב לָ נּו חוזקנו ומבצרינו הוא ֱא ֵ
הּודים ָהיְ ָתה
יעהַ .ה ֶּמלֶ ְך יַ ֲענֵ נּו ְּביֹום ָק ְר ֵאנּו :לַ ּיְ ִ
הֹוׁש ָ
לעולם :יְ יָ צְ ָבאֹותַ .א ְׁש ֵרי ָא ָדם ּב ֵֹט ַח ָּבְך :יְ יָ ִ
אֹורה וְ ִׂש ְמ ָחה וְ ָׂשׂשֹן וִ ָיקרּ .כֵ ן ִּת ְהיֶ ה לָ נּו:
ָ
ּכֹוס יין על יְ ׁשּועֹות שעשה לי ה' ֶא ָּׂשא אריםְּ ,וב ֵׁשם יְ יָ ֶא ְק ָרא
להודות לו:
למנהג עדות המזרח אומרים פסוקים אלו:
ירּוׁשלַ יִ ם ְמ ַב ֵּׂשר ֶא ֵּתןַ :אל
ִראׁשֹון שיבוא לְ צִ ּיֹון מהגלות יבשר ויאמר באה הגאולה ִהּנֵ ה ִהּנָ ם הם בניך .וְ לִ ָ
אֹורה וְ ִׂש ְמ ָחה.
הּודים ָהיְ ָתה ָ
ִּת ְׂש ְמ ִחי אֹיַ ְב ִּתי לִ י ּכִ י נָ פַ לְ ִּתי ָק ְמ ִּתיּ .כִ י ֵא ֵׁשב ַּבח ֶֹׁשְך יְ יָ אֹור לִ י :לַ ּיְ ִ
וְ ָׂשׂשן וִ ָיקר :וַ יְ ִהי ָדוִ ד לְ כָ ל ְּד ָרכָ יו ַמ ְׂשּכִ יל וַ יהֹוָ ה ִעּמֹו :וְ נ ַֹח ָמצָ א ֵחן ְּב ֵעינֵ י יְ יָ ּ :כֵ ן נִ ְמצָ א ֵחן
אֹורְךּ .וכְ בֹוד יְ יָ ָעלַ יִ ְך זָ ַרחּ :כִ י
אֹורי ּכִ י ָבא ֵ
קּומי ִ
ֹלהים וְ ָא ָדםִ :
(וְ ִת ְמצְ אּו ֵחן) וְ ֵׂשכֶ ל טֹוב ְּב ֵעינֵ י ֱא ִ
ִהּנֵ ה ַהח ֶֹׁשְך יְ כַ ֶּסה ֶא ֶרץ וַ ֲע ָרפֶ ל לְ ֻא ִּמים .וְ ָעלַ יִ ְך יִ זְ ַרח יְ יָ ּוכְ בֹודֹו ָעלַ יִ ְך יֵ ָר ֶאה:
205
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
צריכים המבדיל והשומעים להתקרב לנר כך שיהיה אורו ראוי ליהנות ממנו( ,כגון
ּכֹוס יין על יְ ׁשּועֹות שעשה לי ה' ֶא ָּׂשא אריםְּ ,וב ֵׁשם יְ יָ ֶא ְק ָרא
יעה ּנָ אָ :אּנָ א בבקשה יְ יָ ַהצְ לִ ָיחה נָ א:
הֹוׁש ָ
ָאּנָ א בבקשה יְ יָ ִ
להודות לו:
שיוכל להבדיל ע"י אורו בין מטבעות שונים) ,ולכן עדיף לכבות את אור החשמל שבחדר בזמן
ברכת הנר .נוהגים להסתכל בכפות הידיים ובציפורנים לאור נר ההבדלה ע"י שמכופף
את האצבעות לתוך כף היד.
יש המוסיפים פסוקים אלו
ָּברּוְך יהיה ַה ָּבא לבית המקדש להודות ְּב ֵׁשם יְ יָ ֵּ ,ב ַרכְ נּוכֶ ם ברכנו אתכם בברכה הבאה ִמ ֵּבית יְ יָ ֵ :אל יְ יָ
החזק ואדון הכל וַ ּיָ ֶאר לָ נּו הוא אשר האיר לנו והושיע אותנו ,ולכן ִא ְסרּו הביאו וקישרו ַחג את הקרבן ַּב ֲעב ִֹתים
בחבלים ,שיהיה שמור ַעד שיגיע זמן השחיטה ולתת את הדם על ַק ְרנֹות ַה ִּמזְ ֵּב ַחֵ :אלִ י חזקי ומקור כוחי ַא ָּתה
ּך ואשבח אותך :הֹודּו לַ יְ יָ ּכִ י הוא טֹובּ ,כִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו הוא עושה
רֹומ ֶמ ָ
ֹלהי ֲא ְ
אֹוד ָּך אודה לך ֱא ַ
ה' ,ולכן וְ ֶ
חסד לעד:
ה'
ּוׁשלַ ח ְּב ָרכָ ה ְרוָ ָחה וְ ַהצְ לָ ָחה ְּבכָ ל ַמ ֲע ֵׂשה יָ ֵדינּו.
ּמּודינּוְ .
ַהצְ לִ ֵיחנּוַ .הצְ לִ ַיח ְּד ָרכֵ ינּוַ .הצְ לִ ַיח לִ ֵ
אֹורה וְ ִׂש ְמ ָחה .וְ ָׂשׂשן
הּודים ָהיְ ָתה ָ
ֹלהי יִ ְׁשעֹו :לַ ּיְ ִ
ּכְ ִדכְ ִתיב :יִ ָּשֹא יקח ְב ָרכָ ה ֵמ ֵאת יְ יָ ּ .וצְ ָד ָקה ֵמ ֱא ֵ
וִ ָיקרּ :וכְ ִתיב (שמואל א' יח ,יד) :וַ יְ ִהי ָדוִ ד לְ כָ ל ְּד ָרכָ ו ַמ ְׂשּכִ יל מצליח .וַ יהֹוָ ה ִעּמֹוּ :כֵ ן יִ ְהיֶ ה ִע ָּמנּו:
כשחל בחול מתחיל כאן:
המבדיל אומרַ :ס ְב ִרי הרוצים אתם ָמ ָרנָ ן
מנהג עדות הממזרח לענות :לְ ַחּיִ ים
לצאת בברכתי
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
ּבֹורא ּפְ ִרי ַהּגָ פֶ ן:
ֵ
במוצאי שבת קודש מוסיפים שתי ברכות אלו על הבשמים והנר:
מעביר את הכוס ליד שמאל ונוטל את הבשמים ביד ימין .מנהג אשכנז
שתמיד מברך 'בורא מיני בשמים' ,ולמנהג עדות המזרח אם הבשמים
הם מין עץ מברך 'בורא עצי בשמים' ,ואם הם מין עשב מברך 'בורא
עשבי בשמים' .כשיש ספק מברך 'בורא מיני בשמים'.
ּבֹורא ִמינֵי ( ֲעצֵ י) ( ִע ְׂש ֵּבי) ְב ָׂש ִמים:
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ םֵ .
ָּברּוְך ַא ָּתה יְיָ ֱא ֵ
בתחילה מריח המבדיל את הבשמים ,ולאחר מכן שאר השומעים.
מניח את הבשמים מידו ,ומברך על הנר כשהכוס ביד שמאל ואומר:
206
אֹורי ָה ֵאׁש:
ּבֹורא ְמ ֵ
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ םֵ .
ָּברּוְך ַא ָּתה יְיָ ֱא ֵ
מחזיר את הכוס ליד ימין ואומר:
ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ֱא ֵ
חׁשְךֵּ .בין יִ ְׂש ָר ֵאל
ַה ַּמ ְב ִּדיל ֵּבין ק ֶֹדׁש לְ חֹלֵּ .בין אֹור לְ ֶ
יעי לְ ֵׁש ֶׁשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲע ֶׂשה:
לָ ַע ִּמיםֵּ .בין יֹום ַה ְּׁש ִב ִ
ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ַה ַּמ ְב ִּדיל ֵּבין ק ֶֹדׁש לְ חֹל:
ישתה לפחות שיעור 'רביעית' מהיין.
לאחר שתיית היין מכבים את הנר ע"י הטבלתו ביין שנשפך בצלחת
שמתחת לכוס.
נוהגים לטבול את האצבע בשאריות היין ולמרוח על העיניים ,משום
חיבוב מצוה.
לאחר מכן אומר שותה היין ברכה אחרונה 'על הגפן' (נוסח אשכנז ראה
עמוד 163ולנוסח עדות המזרח עמוד .)204
חול המועד
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
הימים שבין מוצאי היום הראשון של פסח ועד כניסת היום השביעי של פסח,
נקראים ימי חול המועד ,כשמם כן הם -ימים שחול ומועד משמשים בהם ביחד .אלו
ימים המיועדים לשמחה ולהתעלות רוחנית .אין בהם איסור מלאכה כמו בשבת ויום
טוב ,אך מאידך גיסא לא כל המלאכות מותרות בהם .יש להימנע מלעסוק בעסקי
החולין הרגילים [ללכת לעבודה וכדומה] .התפילות בחול המועד הן תפילות של יום
חול ,מוסיפים "יעלה ויבוא" בברכת "רצה" בשמונה עשרה ,אומרים הלל לאחר תפילת
שחרית ,קוראים בתורה ומתפללים מוסף.
ספירת העומר
מצאת החג הראשון עד ליל חג השבועות [ולא עד בכלל] סופרים את "ספירת
העומר" .בכל לילה מברכים "ברוך אתה ה' ...אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת
207
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
208
העומר" ,ומיד אח"כ סופרים "היום יום אחד לעומר"" ,היום שני ימים לעומר" ,וכן הלאה.
הספירה מתייחסת גם לימים וגם לשבועות ,ולכן בלילה השביעי סופרים "היום שבעה
ימים שהם שבוע אחד לעומר" ובלילה השמיני "היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום
אחד לעומר" .ספירה זו מראה את הצפיה של עם ישראל ליום קבלת התורה ,הוא חג
השבועות.
שבת חול המועד
במהלך חול המועד חלה שבת קודש .נוהגים בה כמו בכל שבת ,עם ההוספות בתפילה
הנוהגות בחול המועד .נוהגים לקרוא בשבת זו את מגילת שיר השירים המסמלת את
קשר האהבה בין הקב"ה לעם ישראל .הקריאה נעשית בציבור ברוב עם בבית הכנסת
לאחר אמירת ההלל ,לפני קריאת התורה הרגילה .יש נוהגים לקרוא את המגילה מתוך
מגילה כשרה [כתובה בדיו על גבי קלף כמו ספר תורה] ולברך לפני הקריאה שתי ברכות:
"על מקרא מגילה" ו"שהחיינו".
שביעי של פסח
היום השביעי של פסח הוא יום טוב ,האסור בעשיית מלאכה ,למעט מלאכת אוכל
נפש .בערב החג מדליקים נרות (כמו בחג הראשון ראה עמ' ,)23מתפללים ערבית של יום טוב,
עושים קידוש כמו בחג הראשון ,אלא שאין מברכים את ברכת 'שהחיינו' .סועדים סעודת
חג .בבוקר -תפילת שחרית ,הלל ,קריאת התורה ,ומוסף של יום טוב .לאחר התפילה
קידוש וסעודת חג שניה .הכל כמו בחג הראשון .במוצאי החג עושים הבדלה.
כפי המתואר בתורה [ספר שמות פרשת בשלח] הרי שלאחר שיצאו בני ישראל
ממצרים התחרט פרעה על ששחרר אותם ,ורדף אחריהם בראש צבא גדול ,כדי להחזירם
למצרים .הוא הגיע אליהם בעמדם לפני ים סוף ,נבוכים ואובדי עצות ,כיצד להמשיך.
לאחר שבני ישראל התפללו וזעקו לה' אירע הנס הגדול ,ים סוף נבקע לשניים ,ועם ישראל
חצה אותו "ביבשה בתוך הים" ,עד שהגיע לצד השני .המצרים גם הם נכנסו לים סוף אחרי
בני ישראל ,אך אז נסגר הים עליהם ,וכולם טבעו .כל התהליך היה נס אחד גדול ,שלווה
במראות רוחניים נשגבים .בני ישראל שרו שירת הודיה לה' על הנסים הגדולים ,ועל סיום
הגאולה ממצרים .כל זה התרחש ביום כ"א ניסן – שביעי של פסח -בחצות הלילה.
מנהג נפוץ הוא שהציבור מתכנס בלילה של שביעי של פסח ,ובשעת חצות משחזר
בשירה ובריקודים את אותה שירה שאמרו בני ישראל בעמדם על ים סוף – השירה
הכתובה בתורה בפרשת בשלח (חומש שמות פרק טו) "אז ישיר משה ובני ישראל את
השירה הזאת לה'" וכו' .במקומות הסמוכים לחוף הים אף נהגו לשיר את השירה ברוב
עם בסמוך לחוף הים.
מאמר לפסח
ליל הסדר – יסוד האמונה היהודית
ומסירתה לדורות
שני עקרונות רוחניים בולטים במהלך ליל הסדר .התפיסה של יציאת מצרים כבסיס
לאמונת היהדות ,ומקומם המרכזי של בני המשפחה – הילדים ,כקהל היעד של ליל
הסדר.
בשורות הבאות ננסה לעמוד בקצרה על שני עקרונות אלו ,וגם לבאר את הקשר
ביניהם ,הבא לידי ביטוי בליל הסדר.
יציאת מצרים – יסוד חיוב המצוות
כאשר נגלה הקב"ה אל עם ישראל במעמד הר סיני ומסר להם את עשרת הדברות,
פתח הקב"ה בדיבר הראשון "אנוכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ,
ב) .פסוק זה הוא ה"מצות עשה" של האמונה ,כמו שכתב הרמב"ן בפירושו לתורה שם:
"הדבור הזה מצות עשה .אמר אנכי ה' ,יורה ויצווה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה' -כלומר
הוה ,קדמון ,מאתו היה הכל בחפץ ויכולת ,והוא אלוקים להם ,שחייבים לעבוד אותו".
סיום הפסוק הוא "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" .כלומר אם תרצו לדעת מי אני ,הרי
אני הוא שהוצאתי אתכם ממצרים .השאלה המתבקשת היא מדוע לא "הציג" הקב"ה
את עצמו כבורא שמים וארץ ,שהוא עניין יותר אוניברסלי ,ולכאורה גם הרבה יותר
משמעותי.
209
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
הרמב"ן בדרשתו "תורת ה' תמימה" מביא שאלה זו משמו של רבי יהודה הלוי – בעל
ספר "הכוזרי" .הרמב"ן מיישב זאת בשני מישורים .האחד ,כי המחויבות לעבודת האלוקים
נועדה באופן מיוחד לעם ישראל ,יותר משאר האנושות ,בגלל העובדה שהקב"ה הוציאם
ממצרים ,מבית עבדים .וכך כותב הרמב"ן" :וטעם מבית עבדים -שהיו עומדים במצרים
בבית עבדים ,שבויים לפרעה .ואמר להם זה שהם חייבים שיהיה השם הגדול והנכבד
והנורא הזה להם לאלקים ,שיעבדוהו ,כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים ,כטעם עבדי הם
אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים".
במישור השני מבאר הרמב"ן כי מתוך ניסי יציאת מצרים עצמם מתבררת מציאות
הבורא ,ויש לכך עדיפות על עובדת בריאת העולם ,היות ועם ישראל בעצמו נכח וחוה את
הדברים באופן מוחשי ,ויכול להעיד עליהם [ראה בהרחבה בהמשך הדברים].
עיקרי האמונה היהודית.
הרמב"ם (בפירוש המשניות בהקדמה לפרק עשירי במסכת סנהדרין) מונה כידוע י"ג עיקרים
שהן עיקרי האמונה .רבי יוסף אלבו ב"ספר העיקרים" (מאמר ראשון פרק ד') מונה רק ג'
עיקרים" :א) מציאות השם; ב) ההשגחה לשכר ועונש; ג) תורה מן השמים .ואלו השלושה
הם אבות לכל העיקרים" .כלומר שלשת עיקרים אלו ,הם למעשה "אבות" ,והי"ג עיקרים
של הרמב"ם הם ה"תולדות" – כלומר הרחבה של עיקרים אלו.
נמצאנו למדים כי ג' עיקרי האמונה היסודיים ביותר הם .1 :מציאות ה'; .2ידיעת ה'
וההשגחה לשכר ועונש; .3תורה מן השמים .והם כוללים בתוכם את י"ג העיקרים של
הרמב"ם.
יציאת מצרים – ההוכחה לעיקרי האמונה
עיקרי האמונה היהודית נובעים ומוכחים מתוך התהליך הניסי של יציאת מצרים.
כך כותב הרמב"ן בפירושו לעשרת הדברות" :ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים ,כי
הוצאתם משם תורה על המציאות ועל החפץ ,כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאנו משם,
וגם תורה על החידוש ,כי עם קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו ,ותורה על היכולת,
והיכולת תורה על הייחוד ...וזה טעם אשר הוצאתיך ,כי הם היודעים ועדים בכל אלה".
[וראה גם דברי הרמב"ן שמות יג ,טז].
והנה נתבאר בזה היטב שני עיקרי האמונה .1יחוד ה'; .2ידיעתו והשגחתו על ברואיו
בשכר ועונש ,הם הנאמרים בדיבר הראשון של "אנכי ה'" ,ויציאת מצרים היא הראיה
הגדולה להם .ואילו יסוד האמונה השלישי ,שהוא תורה מן השמים ,הרי הוא מובן מאליו
מעצם מעמד הר סיני בו נגלה הקב"ה לעיני כל ישראל ומסר התורה למשה.
ניסי עשרת המכות נועדו להוכיח את מציאות הבורא
210
יתר על כן ,הסיבה המרכזית שלשמה נעשו ניסי יציאת מצרים ועשר המכות היתה
כדי להוכיח את האמונה היהודית.
בפעם הראשונה שבה משה מבקש מפרעה בשם ה' לשחרר את עם ישראל ,מגיב
פרעה (שמות ה ,ב) "מי ה' אשר אשמע בקולו ...לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא
אשלח" .כנגד דברים אלו מצוה הקב"ה את משה להמשיך בשליחותו ומודיע לו מראש
כי (שמות ז ,ד-ה) "לא ישמע אליכם פרעה ,ונתתי את ידי במצרים ...וידעו מצרים כי אני
ה' בנטותי את ידי במצרים".
גם במהלך המכות אומר משה לפרעה" :למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח,
יח ,מכת צפרדע) – אמונת ההשגחה" ,למען תדע כי לה' הארץ" [שמות ט ,כט ,מכת ברד] -
אמונת החידוש" ,בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" [שמות ט ,יד ,מכת ברד] – אמונת
היכולת .וכך מסכם זאת הרמב"ן (שמות יג ,טז)" :כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם
אלוה מחדשו ,ויודע ומשגיח ויכול ...כי בכל זה היו המצרים מכחישים או מסתפקים .אם
כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה".
מצוות שהן "זכר ליציאת מצרים"
מצוות רבות ציותה אותנו התורה לעשותם "זכר ליציאת מצרים" .שבת ,תפילין,
מזוזה ,סוכה ,חגי השנה ,ועוד .לאור מה שהתברר קודם מובן הדבר ,כי היות ויציאת
מצרים היא יסוד ושורש האמונה ,ראתה התורה צורך להרבות העשיות שמטרתן "זכר
ליציאת מצרים" ,כדי לחזק האמונה ולהשרישה.
רעיון זה אנו מוצאים אצל הרבה מגדולי הדורות .נצטט כאן את דברי הרמב"ן (שמות
יג ,טז ,סוף פרשת בא) שכתב" :ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל
רשע או כופר ,יצוה אותנו שנעשה תמיד זיכרון ואות לאשר ראו עינינו ,ונעתיק הדבר
אל בנינו ,ובניהם לבניהם ,ובניהם לדור אחרון ...והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו
באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו ,ולכתוב אותו עוד על פתחי הביתים במזוזות,
ושנזכיר זה בפינו בבוקר ובערב ...ושנעשה סוכה בכל שנה ...וכן כל כיוצא בהן מצוות
רבות זכר ליציאת מצרים .והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו,
ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלוקים( "...ראה עוד בדרשת "תורה תמימה"
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
ובספר החינוך מצוה כא ,ומצוה תפה ,מהר"ל בספר גבורות ה' פרק ג).
"זכירת" יציאת מצרים ,ו"סיפור" יציאת מצרים
שתי מצוות עשה מיוחדות ופרטיות עוסקות בזכירת יציאת מצרים עצמה:
.א"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז ,ג) ,חיוב זכירת
יציאת מצרים כל יום .אנו מקיימים זאת בקריאת פרשת ציצית בקריאת שמע
כל יום.
.ב"והגדת לבנך ...בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג ,ח) .חיוב סיפור
יציאת מצרים בליל הסדר.
211
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
יש הבדל גדול בין "זכירה" ל"סיפור" .זכירת יציאת מצרים שבכל יום היא תזכורת
שכל אחד מזכיר לעצמו ,ציון "יבש" של עובדת יציאת מצרים ,ללא פירוט .לעומת זאת
המצוה המיוחדת של ליל הסדר היא לספר את יציאת מצרים ,בביאור ובפירוט של כל
מהלך יציאת מצרים ,וכפי שאנו אומרים בהגדה "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי
זה משובח".
מטרת הסיפור היא להגיע לחוויה אישית "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא
יצא ממצרים" (פסחים קטז ,ב) .אנו פותחים בתיאורים מפורטים של קושי השעבוד ,כדי
לחוש היטב את מעלת היציאה מעבדות לחירות .אנו משחזרים ,שלב אחרי שלב ,את ניסי
יציאת מצרים ,עשר המכות ,קריעת ים סוף ,את חמש עשרה המעלות הטובות שעשה
ה' לנו ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני .אנו חווים שוב ושוב את אותם האירועים ,וכך
ממחישים לעצמנו את יסוד עיקרי האמונה.
סיפור יציאת מצרים "והגדת לבנך" – חובה מיוחדת של אב לבנו
התורה אינה מסתפקת בציווי של "סיפור" יציאת מצרים ,אלא דווקא שהאב יספר
זאת לבנו ,כדברי הפסוק "והגדת לבנך" .מצוה זו שהיא למעשה יסודו של כל ליל הסדר,
מחייבת את האב להפנות את כל מעייניו אל המשימה של סיפור ההגדה לבנו .באופן
זה מעמידה התורה למעשה את ה"בן" במרכז ליל הסדר ,וכל עבודת ליל הסדר מכוונת
עבורו.
הלכות ומנהגים שנועדו עבור ה"בן" בליל הסדר
נציין מספר דוגמאות של הלכות ומנהגים שנועדו עבור הבן במסגרת ליל הסדר:
.אהבן הוא השואל "מה נשתנה" ,והאב עונה לשאלה באמרו" :עבדים היינו לפרעה
במצרים" ,ובכך פותח בסיפור יציאת מצרים .באופן זה נמצא שכל הסיפור כולו
הוא למעשה תשובה לשאלת הבן.
.בבגמרא מסכת פסחים (דף קט ,א) נאמר" :תניא ,אמרו עליו על רבי עקיבא מימיו
לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש ,חוץ מערבי פסחים וערב יום הכיפורים.
בערב פסח בשביל תינוקות ,כדי שלא ישנו" .ופירש רש"י" :כדי שישנו התינוקות
ביום ולא בלילה בשעת הגדה".
.געוד נאמר שם" :אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק אגוזים לתינוקות בערב
פסח כדי שלא ישנו וישאלו".
212
.דעוד שם" :תניא ,רבי אליעזר אומר חוטפים מצות בלילי פסחים ,בשביל תינוקות
שלא ישנו" .ומפרש רש"י "חוטפים מצה ,מגביהים את הקערה בשביל תינוקות
שישאלו .ויש מפרשים ,חוטפים מצה אוכלים מהר".
.העוד מבואר בגמרא (פסחים דף קיד ,א) שעושים טיבול מיוחד עוד קודם הסעודה
(מה שנקרא 'כרפס' שטובלים אותו במי מלח) כדי לעשות היכר לתינוקות .ופירש
רש"י" :וטיבול ראשון כדי שיכיר תינוק וישאל ,לפי שאין רגילים בני אדם לאכול
ירק קודם הסעודה".
עקרונות חינוכיים בהגדה של פסח
במסגרת ליל הסדר נוכל למצוא עקרונות חינוכיים – דידקטיים רבים .עקרונות אלו
יפים וטובים לכל ימות השנה ,אולם בולטת היא עובדת "ריכוז" העקרונות החינוכיים
שאנו מוציאים בהגדה של פסח .סביר להניח כי הסיבה לכך היא הרצון להעביר לבן,
מסרים רעיוניים והשקפתיים חשובים ,בשלמות הרבה ביותר .חכמינו עיצבו את תבנית
ליל הסדר באופן שמשלב בנוסח ההגדה ,באופן הגדתה ,ובמנהגים השונים ,יסודות
חינוכיים רבים ,המאפשרים להגיע לתועלת המקוה ביתר קלות ושלמות.
נציין כאן דוגמאות לעקרונות חינוכיים שונים:
.אערנות – כתב הטור (אורח חיים סימן תעב) ":ויהיה שולחנו ערוך מבעוד יום ,כדי
לאכול מיד כשתחשך ...משום שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא
ישנו" .נראה שחז"ל דואגים לא רק שהילדים לא יירדמו ,אלא גם שיהיו ערניים
בשעת ליל הסדר .היכולת להעביר מסר חינוכי תלויה הרבה ביכולת הריכוז
והקליטה של הילד .יכולת זו מושפעת הרבה מגורמים גופניים פיזיולוגיים .בזמן
עייפות קשה מאוד לילד להתרכז ולקלוט.
.בסימנים – סימני היכר ערוכים בצורה קליטה כדי לזכור את ה"סדר" הנכון,
"קדש ,רחץ ,כרפס ,יחץ" וכו' .אין כמו "ארגון נכון" מראש של כל מה שעתיד
להיות ,בכדי להקל על הילד להיות שותף פעיל בביצוע ,כשהוא מבין מראש מה
עומד לקרות ,ולא רק נגרר אחרי הגדולים המבצעים.
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
.גסדר – עצם קריאתו של הלילה בשם "ליל הסדר" ,ממחישה עקרון חינוכי של
"סדר" .על הילד לדעת את החשיבות שיש בארגון ,סדר ,גבולות וכו' ,ואת
התועלת היוצאת מכך.
.דגירוי הסקרנות – הראינו לעיל כמה מובאות מדברי הגמרא והפוסקים על עשיית
שינויים מהסדר הרגיל והמקובל .זאת כדי שיראו התינוקות וישאלו .יש כאן
גורם חשוב של גירוי הסקרנות וההתעניינות.
.השאלת הבן – אנו מעוניינים שהבן ישאל את אביו "מה נשתנה" .עצם העמדת
שאלה ע"י הבן יש בה יתרון חינוכי .אנו מלמדים את הבן לבטא את מחשבותיו
ולא להשאירן לעצמו .אנו גם מנסים לתת לו הזדמנות לבחון את כושר ההבעה
213
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
שלו .הצורך בהעמדת השאלה מחייבת את השואל להתמקד ספציפית במה
שבאמת קשה לו ומעניין אותו.
.ותשובת האב -העמדת סיפור ההגדה כתשובה לשאלת הבן גורמת לו לגלות עניין
בדברי האב המיועדים לו.
.זתשובה מותאמת לרמת השאלה ולאופיה – המשנה אומרת" :לפי דעתו של בן,
אביו מלמדו" .האבא העונה לשאלת בנו צריך ללמוד מתוך השאלה את רמת
ההשכלה של בנו ,מטרת השאלה ,תחומי העניין של השואל ,ועוד ,ולהתאים
את התשובה לכך .על האב להבחין מהשאלה על אופי בנו השואל ,האם נועדה
היא באמת למטרת הבנה והשכלה כשאלת החכם ,או שמא נועדה היא לקנטר
כשאלת הרשע ,ולהגיב בהתאם לכך.
.ח"ניגוד" כאמצעי הדגשה והמחשה -המשנה אומרת "מתחיל בגנות ומסיים
בשבח" .הניגוד מדגיש את השינוי ,ומביא ליתר הבחנה ,הבנה והעמקה במתרחש.
.טלימוד באמצעות סמלים – חיוב הסבה ושתיית יין הוא משום "דרך חירות",
אכילת מרור זכר ל"ימררו את חייהם"" ,חרוסת" זכר לטיט" ,לחם עוני" לזכר
עוני ישראל במצרים ,ארבע כוסות לזכר ארבע לשונות גאולה :והוצאתי והצלתי
וגאלתי ולקחתי ועוד .הסמלים פועלים גם במישור ה"תחושתי" וה"רגשי" ולא
רק במישור ה"שכלי" וה"הבנתי" .בדרך זו הם מסייעים לקליטת המסרים בצורה
שלמה יותר.
.יחיבור בין הרעיונות למעשים – "בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך" .יש כאן
מסר חינוכי כי כל הדברים שאנו מלמדים ומחנכים אינם תיאורטיים גרידא לשם
ידע והשכלה ,כי אם מחייבים אותנו גם במישור המעשי.
.אידוגמה אישית " -בשעה שיש מצה מרור מונחים לפניך" .הרב שמשון רפאל הירש
זצ"ל מוצא כאן רמז ליסוד חינוכי של דוגמא אישית .אין ספק כי עיצוב אישיותו
והשקפותיו של הילד מושפעים רבות מאוד ,ואולי במידה מכרעת ,מהדרך שבה
הוא רואה את ההתנהגות הוריו .על כן כשהאב מחדיר לבנו את ערכי יציאת
מצרים והמצוות השייכות להם ,צריך להיות "מצה ומרור מונחים לפניך" ,היינו
לפני האב ,כדוגמא אישית.
214
יש קשר ברור בין שתי נקודות אלו .העובדה כי יציאת מצרים מהוה את היסוד
והתשתית של האמונה ,היא הנותנת שציותה תורה שנעביר "מורשת" זו מאב לבן
דווקא ,וייחדה למטרה זו מצוה מיוחדת של "והגדת לבנך" ,שהיא נשמת אפו של הלילה
הקדוש של ט"ו בניסן.
יש חשיבות מרובה שהעברת מסר האמונה מדור לדור נעשית לא ע"י בתי המדרש
או בתי הספר ,לא ע"י רב לתלמידו ,אלא דווקא ע"י אב לבנו.
כאשר נרצה להעביר את עיקרי האמונה לאדם אחר ,עלינו לשכנעו שכל מה שאנו
אומרים לו הוא אמת .לצורך כך אנו נדרשים להוכחות .ובפרט שמן הסתם כשנבוא
לאדם בוגר ,שיש לו דעות משלו על כל דבר ,תהיה לו התנגדות לכל דבר חדש שנביא
בפניו על מנת לשנות את דעתו.
לעומת זאת אב המעביר את המסר לבנו אינו נזקק להוכחות .כל בן מאמין בצורה
מוחלטת במה שאומר לו אביו .הבן רואה שאביו מספק לו את כל צרכיו ,מגן עליו מכל
רע ,דואג למזונו ,ללבושו ,לחינוכו ,ומוכן להשקיע הרבה כדי לגרום לו אושר והטבה,
וכל זה נובע מתוך אהבתו את בנו .כאשר האב מעביר מסר של אמונה לבנו ,מספר לו
על בורא עולם ,יציאת מצרים ,מתן תורה ,חיוב המצוות וכו' ,נקודת המוצא הבסיסית
של הבן היא כי אביו דובר אמת ,ובוודאי אינו חפץ רעתו להכשילו ,אלא אדרבה דורש
ומחפש את טובתו.
בהתאם לכך מסר "האמונה" הזה נקלט כאמת ברורה ללא התנגדות וללא צורך
בהוכחות .כאשר מסר נקלט באמון מוחלט שכזה ,ובפרט בגיל צעיר ,זה הופך לחלק
בלתי נפרד ממשנת חייו של הילד ,וגם כי יזקין לא יסור ממנה.
הרבה פסוקים בתורה ובנביאים מדגישים ענין זה ,שהאמונה והמסורת עוברים
בצורה הטובה ביותר דווקא מאב לבן .על מעמד הר סיני מצוה התורה" :והודעתם לבניך
ולבני בניך" וכתב הרמב"ן שם (דברים ד ,ט)" :וציוה במצוות עשה שנודיע בו לכל זרענו
מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה .והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד ...כי
כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאילו ראוהו כל הדורות,
כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בו מועיל .והם לא יסתפקו כלל
בעדותנו שנעיד להם ,אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו ,וכל מה שספרנו להם".
תכלית ליל הסדר – העברת האמונה מדור לדור
על הפסוק בתהילים (פרק מד ,פסוק ב)" :אבותינו סיפרו לנו פעל פעלת בימיהם",
כתב רבי אברהם אבן עזרא" :והמספרים היו אבותינו שהיו צדיקים ונאמנים .ועוד טעם
'אבותינו' ,שכל אב אוהב את בנו ולעולם לא יורנו רק האמת".
למדנו אודות שתי נקודות מרכזיות בליל הסדר .מקומה של יציאת מצרים כיסוד
מרכזי של עיקרי האמונה היהודית ,והעמדת הבן במרכז העניינים ,במסגרת המצוה של
סיפור יציאת מצרים מהאב לבן.
על הפסוק בתהילים (פרק עח פסוקים ג-ד)" :אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו
לנו מספרים תהילות ה' ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה" ,כתב ב"מצודת דוד"" :אשר
שמענו מבני הדור שלפנינו ,ונדעם שהאמת כן הוא ,ואבותינו סיפרו לנו ואין מדרך האב
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
215
קדש
ורחץ
כרפס
יחץ
מגיד
רחצה
מוציא
מצה
מרור
כורך
שלחן
עורך
צפון
ברך
הלל
נרצה
להשריש בלב בנו סיפורי שקר ".הנביא בישעיהו (פרק לח ,פסוק יט) אומר" :חי חי הוא יודך
כמוני היום ,אב לבנים יודיע אל אמיתך".
מצוות שהאב מצוה כלפי בנו
נתבונן נא בדבר נפלא .מצוות "לימוד תורה" הכללית ,ציותה תורה שאב ילמד את בנו
"ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" (דברים יא ,יט) .אכן הדבר אינו בהכרח ,ויכול האב
גם לשכור מלמד לבנו אם רצונו בכך ,או אם אינו מסוגל ללמדו בעצמו .יש כמה מצוות
נוספות מן התורה שאב חייב לעשות ביחס לבנו (והם מנויות במשנה בפרק ראשון של מסכת
קידושין -האב מצוה למול את בנו ,לפדותו אם הוא בכור ,לזון את בנו ,ועוד) .גם מצוות אלו יכולים
אחרים [בית דין או שליחי האב] לקיים במקום האב.
אולם קיימות שתי מצוות יחידות מן התורה שהאב מצוה לעשות לבנו ,ואין אחר
היכול לעשותן במקומו או בשליחותו .והן" :והגדת לבנך" -סיפור יציאת מצרים ,והמצוה
של "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב" (דברים ד ,י) ,זכירת
קבלת התורה במעמד הר סיני .יציאת מצרים ומעמד הר סיני הלוא המה יסודות האמונה,
ואותם מצוה האב בדווקא למסור לבנו ,ואין אחר זולתו היכול לעשות זאת במקומו או
בשליחותו.
סיכום:
.אחיוב המצוות ועיקרי האמונה היהודית מבוססים ומוכחים במאורעות יציאת
מצרים ,עד לסיומה בקבלת התורה בהר סיני.
.באנו מצווים כל השנה במצוות זכירת יציאת מצרים ,ואף נתנו מצוות רבות כדי
להוות "זכר ליציאת מצרים" .כל זאת כדי לחזק ולבסס את עיקרי האמונה.
.גהגורם החשוב ביותר במערכת זו של שימור וחיזוק האמונה הוא חג הפסח עצמו,
ובעיקר "ליל הסדר" .אנו מספרים את סיפור יציאת מצרים על כל פרטיו ,וחווים
מחדש את יציאת מצרים.
.דהתורה מצוה ציווי מיוחד על האבות להעביר את סיפור יציאת מצרים ומשמעותו,
לבניהם .זאת משום שקיומה הנצחי של האומה באמונתה הוא דווקא ע"י העברת
לפיד האמונה מאב לבן .לצורך כך אנו מעמידים את הבנים ב"מרכז" ליל הסדר,
ונעזרים בהרבה עקרונות חינוכיים כדי להעביר את מסר האמונה בצורה הקרובה
לשלמות.
216
© Copyright 2024