-1- המאפיינים של תופעת הלאומיות המודרנית הלאומיות המודרנית היא תופעה חדשה יחסית .ראשיתה במחצית השנייה של המאה ה .18 -היא התפתחה עקב שינויים חברתיים , מדיניים ורעיוניים שהתרחשו במערב אירופה ובמרכזה בס וף המאה ה 18 -ובתחילת המאה ה .19-לתופעת הלאומיות המודרנית היו כמה מאפיינים מרכזיים: .הרצון .1הרצון לעצמאות :במאה ה 19 -התגבשה הדרישה לאחד ולייחד את בני הלאום במסגרת מדינה ריבונית עצמאית לעצמאות הביא במהלך המאה ה 19 -להתעוררות של תנועות לאומיות שדרשו לעצמם עצמאות במסגרת של מדינה ריבונית . התנועות הלאומיות תמכו ברעיון של "מדינה לכל לאום" ו"כל הלאום במדינה אחת". .2תופעה חברתית -תרבותית :הלאומיות העניקה תחושת השתייכות ליחידים רבים שאיבדו את שייכותם וזהותם בעקבות שינויים ותהליכים שהתרחשו במאות ה 18-וה ,19-עם התמוטטו של המשטר הישן ,תהליכי חילון ,ירידת הדת כגורם פוליטי ורעיונות ההשכלה .הלאומיות שימשה עבורם מוקד לזהות. .3 הפוֹלְ ְקלוֹר :ההתלכדות הלאומית התגבשה ,בדרך כלל ,סביב טריטוריה שנקראה מולדת .סביב המולדת התגבשו :מסורות, דפוסי פולקלור מגוונים ,סיפורים ואגדות עם שהועברו מדור לדור ומכוננים ,סמלים ,ביטויי שפה משותפת רשמית ומדוברת. ,זיכרונות ,הסכמות והסברים לגבי אירועים מעצבים המאפיינים של תנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה19- הרצון לעצמאות הביא במהלך המאה ה 19 -להתעוררות של תנועות לאומיות שדרשו לעצמם עצמאות במסגרת של מדינה ריבונית . תנועה לאומית היא תנועה המבטאת נאמנות ללאום ומבקשת להב יא לעצמאות מדינית ולריּבוֹנּות ..לתנועות אלו היו כמה מאפיינם מרכזיים: .1המאבק של כל תנועה לאומית הושפע מגורמים ונסיבות מקומיים וכלל אירופאים כגון: א .קיומן של אימפריות רב לאומיות. ב .פיצולים מדיניים וכלכליים. ג. קיומו של שלטון זר. ד .ערעור מאזן הכוחות בין מעצמות אירופה. .2המטרה של התנועות הלאומיות הייתה להיאבק למען הקמת מדינת לאום עצמאית וריבונית בחבל הארץ שאליו התייחסו כמולדת .התנועות הלאומיות נאבקו להשגת היעדים הבאים: א .סילוקו של שלטון זר מאדמת המולדת של בני הלאום. ב .איחוד יחידות פוליטיות נפרדות לכלל יחידה לאומית-פוליטית אחת. ג. קביעת שפה רשמית למדינה. ד .הנהגת מטבע אחיד ,ביטול גבולות מכס ואיחוד כלכלי ופוליטי של המדינה שתונהג ממרכז שלטוני אחד. ה .קביעת דגל והמנון לכל בני הלאום. .3התנועות הלאומיות שקדו על טיפוח תודעה לאומית בקרב בני הלאום .הן דאגו להאדיר את מורשת העבר המשותף בדרכים מגוונות ושקדו על טיפוח החינוך הלאומי ,כדי לחזק ולטפח את הלכידות בין כל בני הלאום .הן החלו טיפוח המסורות העממיות הפוֹלְ ְקלוֹר שהוא למעשה ידע של מנהגים ומסורות שעובר מדור לדור ,ומשתנה כל הזמן .ערכו המרכזי של הפולקלור הוא בכךשתהליך היווצרותו נפרס על פני היסט וריה ארוכה במיוחד ,ועל כן הוא נחשב למייצג את עברה של תרבות מסוימת .הפולקלור יכול לבוא לידי ביטוי בצורות רבות :אמונות ְטפֵ לוֹת ,ריקודי עם ,סיפורי עם ,בדיחות עממיות ומוזיקה עממית .כך עוררו התנועות הלאומיות את הרצון להיאבק למען הגשמת יעדי התנועה הלאומית. .4המנהיגים של התנועות הלאומיות היו ,בדרך כלל מנהיגים מודרניים שמקור סמכותם לא נבע מהעולם המסורתי .הם היו מנהיגים כריזמאטיים ,אשר האמינו בכוחם לשנות את המציאות וגיבשו תוכניות לשינוי המציאות בהתאם להשקפת עולמם , תוך גיוס ההמונים. .5המנהיגים נשענו במאבקם הלאומי בעיקר על הבורגנות ,שהייתה מעמד חברתי וכלכלי ,שהתחזק מהשינויים שהתרחשו באירופה במאה ה 19-עם התמוטטותו של המשטר הישן ,תהליכי חילון ,ירידת הדת כגורם פוליטי ורעיונות ההשכלה. -2- הגורמים לצמיחתן ולהתגבשותן של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה.19 - .1השפעת רעיונות תנועת ההשכלה :מאמצע המאה ה 18 -עד פרוץ המהפכה הצרפתית ( ,)1789התרחשה בצרפת ,בבריטניה בעיקר ,פריחה של רעיונות ִאינְטֶ ל ְֶקטּוָאלִ יים פריחה זו נודעה בשם "עידן האורות" (מהמילה "אוֹר") .האור שבו מדובר הוא אור חוכמתם של סופרים והוגי דעות של התקופה .זוהי תנועת ההשכלה שהיו שלושה מאפיינים מרכזיים: א .התנועה תבעה מאדם להעז ולהשתמש בשכלו כדי להוביל לקדמה ובכך לשנות את המציאות .תנועת ההשכלה הייתה בעלת אופי סַ פְ ָקנִי ,ביקורתי ואפילו עויֵן כלפי הדת הנוצרית. ב .התנועה הניחה שלכל בני האדם זכויות טבעיות שוות (לחיים ,לחירות ולקניין ) שאינן תלויות בחסדי השלטון .המשכילים ראו בעיקרון השוויון בין בני האדם ערך עליון ולחמו למען שחרור האדם מכל צורה של שעבוד. ג. שינוי בתפיסת תפקיד השליט -להיטיב עם העם וכן מקור סמכותו של השליט – העם עצמו. הירידה בחשיבותה של הדת בחיי היום -יום של האדם מביאה למשבר זהו ת וחיפוש אחר מקורות חלופיים של רגש שייכות והגדרה עצמית .הלאומיות נתפסה כרגש מאחד ומגדיר. .2השפעת התנועה הרומנטית :התנועה הרומנטית טיפחה את מרכזיות הרגש במניעיהם ודרכי פעולותיהם של בני האדם . התנועה ,על כל צורותיה התרבותיות ,שמה את הדגש על הרגש והלב ולא על הש כל וההיגיון ,והבליטה את הייחודי והאישי . התנועה טיפחה את הקשר של בני האדם עם העבר של הלאום באמצעות אגדות עם ,מיתוסים ,שירה ,פולקלור .כך היא העניקה לאדם חשיבות רבה מזו של החברה .התנועה הרומנטית דרשה מן האדם לנטוש את החשיבה הרציונאלית והורתה לו לפנות אל הלאומיות. .3השפעת המהפכה האמריקאית והצרפתית: .הכרזת א .למלחמה בין המושבות לבין הממשל הבריטי ולהכרזת העצמאות האמריקנית הייתה השפעה עצומה באירופה .הם גם הבינו העצמאות העניקה לאירופים את התחושה שהם חיים בתקופה שעומדים להתחולל בה שינויים גדולים מודל של שרעיונות ההשכלה לא היו רעיונות תיאורטיים ושאפשר ליישם אותם .האירופים החלו לחשוב על אמריקה כעל ֶ עולם העתיד -דוגמא לעיצוב של משטר חדש המבוסס על האידיאולוגיה של מובילי השינוי. ב .במהפכה הצרפתית נקבע תקדים להרס "הסדר הישן " ובניית מוסדות שלטוניים השואבים את סמכותם מהעם .המהפכה גרמה ל הפצת רעיונות המהפכה האוניברסאליים "חרות ,שוויון ואחווה " לאזורים אחרים באירופה .המהפכה הצרפתית הביאה להתעוררות לאומית ש באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים .חוקרים רבים רואים במהפכה הצרפתית את ראשית התפתחותה של הלאומיות המודרנית. .4כיבושי נפוליאון :אותם רעיונות שהביאו עמם כיבושי נפוליאון יצרו את ההתנגדות לכיבושו .מצד אחד הפצת רעיונות המהפכה מצד שני כיבוש ודיכוי המובילים למאבק עממי .עמי אירופה ניסו להסיר מעליהם את הכיבוש של נפוליאון .כך החלו שורה של התקוממויות לאומיות עממיות. .5מודרניזציה וחילון :כמות העובדים בערים גדלה במהירות רבה מזו של התעשייה ,וכתוצאה מכך ירדה רמת החיים בערים , נוצרה אבטלה ובצידה מצוקה חריפה .תחושת הניכור של העיר הגדולה וכן ,ירידת כוחה של הכנסייה ותהליכי חילון שעברו על החברה האירופאית גרמו לאנשים לחפש זהויות חדשות .השינויים החברתיים – כלכליים (הגידול הדמוגרפי ,תהליכי העיור , תהליכי התיעוש) יצרו מציאות חדשה ברוב ארצות אירופה והובילו רבים להתנתק ממסגרות מסורתיות .מגמות החילון שהלכו והתרחבו -ירידת השפעתה ומקומה של הכנסייה כמכוונת בלעדית של חיי הפרט והחברה .המעבר לעיר הגביר את תחושת הניתוק והניכ ור בסביבה החדשה .בעקבות מעבר זה התפתחה כמיהה להשתייכו ת למסגרות שיעניקו זהות ותחושת ביטחון . תהליכי המודרניזציה שסייעו להפצת הרעיונות הלאומיים המודרניים וטיפוח תרבות לאומית לגווניה השונים בקרב שכבות אוכלוסיה רחבות .שינויים עצומים בתחומים :חינוך להמונים ,עליה באחוז יודעי קרוא וכתוב ,עיתונות ,ספרות ,תקשורת ותחבורה .בתקופה זו אני עדים ל עליית דפוס חדש של מנהיגים שמקור כוחם ,השקפת עולמם ודרכי פעילותם התאימו למציאות החדשה שנוצרה במהלך המאה ה.19- -3- דפוסי הגשמה של שתי תנועות לאומיות באירופה במאה ה19 - המאבק הלאומי האיטלקי המצב המדיני – פוליטי איטליה מחולקת למדינות אחדות .כל אחת מהן הייתה תחת שלטונם של זרים ,בעיקר תחת שלטונם של האוסטרים ,הצרפתים והספרדים. מי היו הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק ומה הייתה מטרתם ַ " .6קרּבוֹנַארי" תנועה חשאית שהחלה להתארגן ,עוד ב ,1807 -בממלכת נאּפוֹלי שבאיטליה וליבראלית שנקראה שהתכוננה למרד בצרפתים. " .7איטליה הצעירה " -תנועה חשאית שנלחמה על הקמתה של איטליה מאוחדת .תנועה זו הוקמה על ידי ג'ּוזפֶ ה מציני שנחשב להוגה של רעיון איחוד איטליה .הנהגתה של התנועה הורכבה מסופרים ופוליטיקאים והייתה מתונה ב אופייה .מנהיגים אלו ניסו להשיג את עצמאותה ואיחודה של איטליה בדרך חוקית. השלבים העיקריים במאבק הלאומי: .1עוד ב 1807 -תנועה חשאית וליבראלית שנקראה "" ַקרּבוֹנַארי" שהתכוננה למרד בצרפתים .בהמשך הרחיבה התנועה את השפעתה גם לצפונה של איטליה. .2בינואר ,1848השנה שבה פרצו מהפכות לאומיות רבות באירופה (”אביב העמים “) ,פרץ מרד בפלארמוֹ בעקבות ידיעות על התקוממויות נוספות שפרצו בפאריס בפברואר ובווינה במארס התחזקה תנועת השחרור .ההתלהבות המהפכנית הלכה וגדלה בערי איטליה השונות .3בשנת 1860ארגן ג'ּוזֶפֶ ה ג ִָריּבַ לְ ִדי צבא של אלף מתנדבים שהפליגו בשתי ספינות שיצאו לכיוון סיציליה .הפלגה זו נקראה בשם ‘מסע האלף‘ .מסע זה הוכתר בהצלחה ואוכלוסיית סיציליה קידמה את גריבלדי וחייליו בהתלהבות. הגורמים שסייעו והגורמים שעיכבו בניהול המאבק הלאומי: .1גורמים מעכבים :שליטי ארבע המעצמות באירופה (האוסטרים ,הצרפתים והספרדים ) התנגדו לתנועה הלאומית האיטלקית . שליטי אירופה הורגלו לראות את איטליה כשטח המסומן על המפה בלבד .למעשה לא ראו בה מדינה השייכת לעם האיטלקי. .2גורמים מסייעים: א .כאשר התמנה הָ אַ ּפִ יפְ יוֹר ִפיּוס התשיעי לתפקידו ,צברה התנועה לשחרור ולאיחוד איטליה כוח ,בשל שינויים ליּבֶ רליים שערך האפיפיור במדינתו. ב .הרוזן ַק ִמילוֹ ָקאבּור היה השר החדש של ממלכת ּפְ יֶימ ֹונְטֶ ה ו אחד הפעילים המרכזיים לעצמאותה ואיחודה של איטליה , קאבור פרסם את מאמריו בעיתון "התקומה" וקיבץ סביבו קבוצות אזרחים. תוצאות המאבק ב 18 -בפברואר 1861התכנס הפרלמנט האיטלקי הראשון והכריז על אֶ מַ נּואֶ לֶה כמלך איטליה .בתשע השנים שלאחר מכן נמשכו המלחמות במרכז איטליה ,עד שלבסוף שוחררו גם שטחים אלה .בשנת 1870הייתה כל איטליה למדינה אחת מאוחדת לאחר שבספטמבר ,אותה שנה ,הפכה רומא לבירתה של הממלכה האיטלקית המאוחדת. התנועה הלאומית היהודית המודרנית ומאפייניה העיקריים הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית כתנועה הלאומית של העם היהודי .1אמנציפציה :האמנציפציה הביאה לשיפור מצבם של היהודים וקידמה את תהליך שילובם בתחומי הכלכלה ,המסחר ,התרבות והתעסוקה .המשכילים היהודים במערב אירופה ובמרכזה תלו תקוות רבות באמנציפציה ,הם קיוו שהאמנציפציה תפתור את בעיית השנאה ליהודים והם יוכלו להשתלב בחברה האירופית הלא -יהודית .רבים מהמשכילים היהודים זנחו את המסורת הדתית והחליפו אותה ברעיונות אוניברסאליים אירופיים .יהודים רבים נטשו את אורח החיים היהודי וסיגלו לעצמם אורח .אולם ,רעיונות האמנציפציה וההשכלה לא הכו שורשים בחברה חיים מודרני ומערבי תוך ניתוק מהקהילה היהודית האירופאית ,שהציבה קשיים ושאלות רבות לגבי השתלבותם של היהודים בתוכה .האמנציפציה עוררה עוינות ושנאה בקב וצות -4- שונות בחברה הלא -יהודית ויצרה חיכוכים בין יהודים ללא יהודים .חיכוכים אלה הובילו למתחים קשים שבאו לידי ביטוי בהתגברותה של האנטישמיות המצב החדש שנקלעו אליו היהודים בעקבות האמנציפציה העלה בקבוצות משכילים יהודים שאלה לגבי יכולתם של היהודים להשתלב בסביבתם .כך שימשה האמנציפציה כגורם מסייע לצמיחתה של הלאומיות היהודית המודרנית .החלה להתגבש קבוצה ,קטנה בתחילה ,שביקשה לראות בלאומיות היהודית המשך טבעי לאמנציפציה , ומתוך האכזבה ,התסכול וההתפכחות מרעיון ההשתלבות עלתה שאלה מורכבת :האם אי פעם יצליחו היהודים להשתלב בחברה האירופאית ? שאלות אלה הובילו את היהודים להכרה בצורך בפתרון לאומי יהודי שישחרר את עם ישראל מהאמנציפציה הכושלת. .2האנטישמיות :יש קשר הדוק בין עליית האנטישמיות המודרנית לבין הצורך בהקמתה של תנועה לאומית יהודית .רבים הלכו בעקבותיהם של מנהיגים ציוניים כמו הרצל .צמיחתה של האנטישמיות מוכיחה ,לפי הרצל ,את אי -יכולתה של האמנציפציה להצליח .מהות היהודים כעם שוללת את האפשרות לזכות באמנציפציה מלאה .הרצל ואחרים מבקשים פתרון אחר לבעיית היהודים — הקמת תנועת לאומית ,אשר תשאף לבידול מוחלט של היהודים מסביבתם על ידי הקמת ”מדינת היהודים “. ”התנועה הלאומית היהודית קמה מתוך הרגשת ’הזרות‘ של היהודים בארצות ישיבתם ,מתוך חוסר האמונה שהשכלה או קידמה מסוגלות לשנות את עוינות האומות את היהודים ,ודווקא כמסקנה מכל אלה יש צורך ב ‘ארץ שלנו‘ ,מקום בו היהודים יהיו רוב ויקבעו את סדרי המדינה .לכן לא ניתן להפריד בין תקומתה של התנועה הלאומית היהודית מן ההתעוררות של האנטישמיות המודרנית“. .3השפעת התסיסה הלאומית באירופה והצלחותיהן של תנועות לאומיות למיניהן :הלאומיות האירופית (ובעיקר ארבע תנועות לאומיות :האיטלקית ,הגרמנית ,היוונית והפולנית ) שימשה דוגמה ומקור להוגי דעות ציוניים .תנועת השחרור היוונית , מודל לחיקוי .בשנות העשרים של המאה ה 19 -התקוממו תושבי יוון ,שהייתה שהגשימה את מטרותיה בשנת ,1832שימשה ֶ חלק מן האימפריה העות 'מאנית ,נגד כובשיהם והשתחררו לאחר מאבק ממושך .במלחמתם לעצמאות לאומית אימצו היוונים דימויים לאומיים עתיקים .הם שאפו להקים מחדש את האימפריה היוונית העתיקה ,ומאבקם לעצמאות היה מלּווה בתחייה תרבותית ,אם כי מוגבלת בהיקפה .אופיו של המאבק לעצמאות לאומית ביוון ,ובעיקר הפנייה לעָ בָ ר ההיסטורי ,שימשו מודל חיקוי להוגי הדעות הציוניים .תנועת השחרור הפו לנית השפיעה ישירות על יהודי פולין ,והיו אף יהודים שלקחו חלק פעיל בהתקוממויות הלאומיות הפולניות .הפולנים שאפו לאחד מחדש את כל הטריטוריות שנלקחו מהם במרוצת השנים .אולם, לכישלון ההתקוממות הלאומית הפולני היה השפעה דו -ערכית :מצד אחד היהודים קיבלו בהתלהבות את הר עיונות של מנהיגי מיצקיֶביץ ') ומן הצד השני דיכא הכישלון את התנועה הלאומית הפולנית (במיוחד של ההיסטוריון יואכים ֶללֶוֶ ול והמשורר אדם ְ שאיפתם של היהודים לכונן תנועה לאומית .קבוצה של אישים יהודים הושפעו עמוקות מרעיון הלאומיות המודרנית שפשט באירופה של המאה ה .19 -הם היו ראשוני ההוגים בנושא הלאומיות היהודית שהציעו תוכניות מעשיות לפתרון בעיית היהודים (הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ).פעילותם של האישים הייתה בין השנים ,1860-1874עוד בטרם קמה התנועה הּודה ַאלְ ָקלַעי ומ ֶֹשה הֶ ס. ישר ,הרב יְ ָ ירש ַקלִ ֶ הציונית בשל כך הם נקראים ְמבַ ְש ֵרי הציונות .בקבוצה נכללו :הרב צְ בִ י ִה ְ .4החילון והשלכותיו על החברה היהודית :אנשי תנועת ההשכלה היהודית אימצו לעצמם רעיונות אוניברסאליים כמו חירות , ורעיונות אלה תמכו בשחרור האדם מכל צורה של שיעבוד .הגלות לא נתפסה על ידם כעונש דתי שחייבי ם לשאת אותו אלא כמציאות שניתן לשנותה .כך החלה להתגבש קבוצה קטנה של משכילים יהודים שטענה שהיהודים יוכלו להיות חופשיים ומשוחררים באמת רק כאשר העם היהודי יחזור למולדתו .רעיונות אלה היו גם ברוח הלאומיות המתעוררת באירופה שאותם משכילים יהודים ביקשו לחקות .התגברותה של האנטישמיות רק חיזקה רעיונות אלה והדגישה את הצורך במציאת פתרון לאומי נפרד ליהודים. התרומה של בנימין זאב הרצל לבנייתה ולארגונה של התנועה הציונית הקונגרס הציוני הראשון ( :)1897 ב 29-31-באוגוסט 1897 ,כינס הרצל בבזל שבשוויץ ,כינוס פומבי של נציגי היהודים ממדינות שונות ,במטרה להקים תנועה לאומית עממית רחבה שתתמוך ברעיונותיו הציוניים .בקונגרס השתתפו 196צירים מרחבי הפזורה היהודית ,שנבחרו על ידי המוני יהודים בארצותיהם .המושב הראשון של הקונגרס נפתח באווירת קדושה והתלהבות. החלטות הקונגרס שימשו בסיס לפעולות התנוע ה הציונית ומטרותיה ואת קווי הפעולה העיקריים במסגרת "תוכנית בזל " .תוכנית זו הפכה להיות המטרה הרשמית של התנועה הציונית :הציונות שואפת להקים בית מולדת מובטח במשפט הכְ לל לעם ישראל -5- בארץ ישראל .לשם השגת מטרה זו הוחלט ,בהמשך תוכנית בזל ,על שורה של אמצעים לקיומה: .1יישובה של ארץ-ישראל על ידי איכרים ,בעלי מלאכה ותעשייה. .2ארגונה ואיחודה של היהדות כולה על ידי מפעלים מקומיים כלליים המתאימים לפי חוקי הארץ. .3חיזוק הרגש העצמי היהודי וההכרה הלאומית היהודית. .4עבודת הכנה לשם קבלת הסכמות של ממשלות ,הנחוצות כדי להשיג את מטרת הציונות. בנייתה וארגונה של תנועה ציונית הרצל רצה להקים תנועה לאומית מודרנית עם תשתית דמוקרטית .לכן למוסדותיה של התנועה הציונית היה אופי דמוקרטי כבר מראשיתה .היה זה מהלך מהפכני מפני שבפעם הראשונה הוכרז על הקמתו של גוף ייצוגי ליהודים שנציגיו ייבחרו בבחירות דמוקרטיות .להלן מוסדותיה של התנועה הציונית: .1הקונגרס הציוני :המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית ,שחבריו נבחרים על ידי חברי ההסתדרות הציונית ,מבני 18 ומעלה ,ורוכשים של השקל הציוני (תרומה סמלית ) .הזכות להיבחר כנציג לקונגרס ניתנת רק לבעל זכות בחירה ,שמלאו לו 21 שנה .מתפקידי הקונגרס :קבלת דו “חות הנהלתה ההסתדרות הציונית ומוסדות התנועה ; דיון והחלטות על הצעות השונות המובאות לפני הקונגרס; קביעת המדיניות הכספית; בחירת מוסדות. .2הוועד הפועל הציוני :מורכב מחברים שנבחרים בקונגרס הציוני ומנציגי הארגונים הציוניים ומונה 30 - 25חברים .מטרתו העיקרית הייתה לשמש כגוף האחראי לביצוע החלטות הקונגרס הציוני ולהיות מופקד על ניהול ההסתדרות הציונית. .3הוועד הפועל המצומצם (ההנהלה הציונית ) :תפקידו היה לקיים את החלטות הקונגרס הציוני והוועד הפועל הציוני הייתה אחראית גם לפעילויות השוטפות של ההסתדרות הציונית. ,והיא בשנים שלאחר מכן הוחלט על הקמתם של מוסדות כספיים ומיישבים להסתדרות הציונית: .1אוצר התיישבות היהודים :הבנק הציוני הראשון .נוסד ביוזמתו ובפועלו של הרצל .הבנק הוקם בהתאם להחלטת הקונגרס הציוני השני בשנת .1898נועד לשמש מכשיר כספי לפעו לה המדינית -כלכלית של ההסתדרות הציונית העולמית ובראש ובראשונה למימון השגתו של הצַ ‘רטר. .2הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) :הקרן המרכזית של התנועה הציונית לרכישת אדמות בארץ -ישראל ,להכשרתן להתיישבות ולנטיעת יערות .נוסדה ביוזמתו של צבי הרמן שפירא ,ולפי החלטת הקונגרס הציוני החמישי בשנת .1901הרעיון היה לגאול את אדמות ארץ-ישראל מידי זרים ,כדי לְ הָ פְ כָּה לקניין הלאום ,שאיננו ניתן למכירה. .3בנק אנגלו-פלשתיין (אפ"ק) :הוקם ב 1902-כחברת-בת של ”אוצר התיישבות היהודים “ ,ובמרוצת השנים יעברו אליו תפקידה העיקריים של חברה זו .הבנק נועד להיות המכשיר הכספי של התנועה הציונות למימון מפעל התיישבות בארץ -ישראל .סניפו הראשון נפתח ביפו ב.1903- פעילותו הדיפלומטית של הרצל כדי לקדם את קבלת הצַ 'ארטר: הרצל רצה להשיג הכרה בינלאומית לתוכניותיו .באביב 1896החל בפעילותו המדינית המתוכננת .בפעילות מדינית זו ניסה להשיג שתי מטרות: .1לזכות בהכרה משפטית בינלאומית במטרותיו ולקבל ערביות בינלאומיות לבעלות החוקית על ארץ ישראל (צ'ארטר). ההתיישבות היהודית של יחידים או של קבוצות בודדות ,כמו זו של חובבי ציון ,נחשבה בעיני הרצל כהתיישבות שתפֵ ר את החוק הבינלאומי ועלולה לגרום רק נזק. .2לשכנע את השלטונות העות 'מאניים להתיר הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל תמורת סיוע בחיסול חובותיה הכבדים של האימפריה העות'מאנית באמצעות מימון יהודי. -6- המגעים עם הסולטאן העות'מאני המקומות הקדושים לאסלאם בארץ ישראל ִהקשו על הרצל את מלאכת השכנוע ,וכדי לשפר את הצעותיו עמד להציע לסולטאן שתי הצעות: א .בתחום הכספי – מענק כספי גדול שיסייע לאימפריה העות'מאנית לפרוע את חובותיה הכבדים למעצמות האירופאיות. ב .בתחום הפוליטי – לסייע במשא ומתן עם הארמנים ,שהטרידו את האימפריה העות'מאנית במאבקיהם לקבלת עצמאות. ביוני 1896נסע הרצל לקושטא ושהה בה אחד עשר ימים ,אולם כל ניסיונותיו החוזרים והנשנים להיפגש עם הסולטאן לא הצליחו . הסולטאן סירב אפילו לשמוע על האפשרות שיהודי ילווה כסף לקופת האימפריה .רק ב 1901-הצליח הרצל להתקבל אצל הסולטאן הטורקי עבדול חַ ִמיד השני .בפגישתם הביע הרצל את הצעתו לעזרת היהודים בחיסול חובות תמורת מתן רישיון ליהודים להתיישב בארץ ישראל .הרצל החל לגייס כספים להסדרת חובותיה של האימפריה העות 'מאנית ,אולם לאכזבתו סירבו בעלי ההון היהודים בפריס ,בלונדון ובווינה לתת יד לתוכניתו .חלקם התייחס אליו באי -אמון ,אחרים לא האמינו בסיכויי תוכניותיו .ביולי 1902נסע הרצל בפעם החמישית לקושטא אולם במהלך השיחות שם הוא הבין שהמגעים נכשלו וכי הסולטאן לא רואה בהרצל שותף רציני לעסקה וכי אין בכוונתו לסגת מהתנגדותו העקרונית להתיישבות יהודית בארץ ישראל. המגעים הדיפלומטים עם גרמניה גרמניה הייתה המעצמה האירופית החשובה שאליה פנה הרצל .כבר בראשית פעילותו הציונית ניסה הרצל להיפגש עם שליט גרמניה ,הקיסר וילהֶ לם השני כדי לשכנעו בצדקת רעיונותיו .גרמניה הייתה בשנים אלה המעצמה האירופאית המקורבת ביותר לאימפריה העות'מאנית .גרמניה גם התנגדה להרחבת ההשפעה האנגלית במזרח -התיכון .שיקולים פנימיים ובינלאומיים הביאו את וילהלם השני לתמוך במטרות הציונות :הקיסר ראה באור חיובי הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בחסות גרמניה מתוך הנחה ,כי כך ישיג דריסת רגל ראשונה באימפריה העות 'מאנית המתפוררת וכתוצאה מכך יוכל להשתלט בעתיד על שטחים נוספים .כמו כן , קיווה הקיסר שיציאת היהודים מארצו תחליש את התנועות המהפכניות ,שהיהודים מילאו בהן תפקידים מרכזיים .ב 2-בנובמבר 1898הזמין הקיסר הגרמני את הרצל לפגישה .יחסו הקריר של הקיסר בפגישה הבהירו להרצל שהקיסר וילהלם נסוג מתמיכתו בתוכנית ה חסּות הגרמנית של התיישבות יהודית בארץ ישראל .כישלון המפגשים עם גרמניה נבע מהערכה לא נכונה של הרצל לגבי התנגדותם של גורמים עוינים לתוכניתו הציונית. המגעים הדיפלומטיים עם בריטניה: בשנים 1914 – 1881היגרו לבריטניה 25אלף יהודים .ממדי ההגירה החלו להדאיג את ר אשי השלטון הבריטי בעקבות ההתנגדות שקמה לכך בקרב הציבור הבריטי .לאחר דיונים בפרלמנט הבריטי ובעיתונות ,מּונתה "ועדה מלכותית " לבדיקת נושא ההגירה . 1902בתוקף היותו מנהיג התנועה הציונית ,להעיד בפניה בהשפעת הפעילים הציונים בבריטניה זימנה הוועדה את הרצל ביולי כמומחה לנושא ההגירה היהודית .הרצל ראה במציאות שנוצרה בבריטניה הזדמנות לשכנע את ראשי הממשל הבריטי לתמול בהקמתה של מדינה יהודית .בהזדמנות זו השמיע לראשונה בפומבי רעיון ,שהגה כבר קודם לכן ,בדבר מתן היתר להתיישבות יהודית בקפריסין או באזור אל-עריש שבחצי-האי סיני (שהיו תחת שלטון בריטי) כמקלט זמני להמוני היהודים הנרדפים. פרשת אוגנדה הרצל המשיך לחפש פתרונות לבעיית היהודים לארץ ישראל גם לאחר כישלון תוכנית אל -עריש .הוא ניהל שיחות בנושא זה עם נציגי השלטון הבריטי .באפריל 1903העלה שר המושבות הבריטי ג'וזף צֶ 'מּבֶ רלַיין לפני הרצל את הצעתו לְ הַ ְחכִ יר (הסכם בין בעל נכס למ ַקבלו על שימוש בנכס לפרק זמן קצוב ,בתשלום מסוים ) לתנועה הציונית שטח עצום ופורה במזרח אפריקה ,באזור הנמצא ְ במערב ֶקניה ובחלק משטחי אּו ַגנ ְָדה ,ושבו תוקם מושבה יהודית עצמאית. המצב החמור של יהודי רוסיה והכישל ון להשיג צ 'ארטר על ארץ ישראל בדרכים דיפלומטיות הביאו את הרצל לשקול בחיוב את הצעתו של צ'מברליין להקים מושבה יהודית במזרח אפריקה .את החלטתו זו הסביר בנאום הפתיחה שנשא בקונגרס הציוני השישי. של הרצל עורר סערה באולם .כדי להרגיע את הרוחות ,הסביר הרצל כי מזרח אפר יקה תהיה תחנת ביניים בלבד .תוכנית ההתיישבות במזרח אפריקה חוללה סערת רוחות גדולה .לאחר ויכוחים חריפים וצעדים הפגנתיים של המתנגדים ,התקבלה הצעתו .יוזמתו של הרצל בנושא של הרצל לשלוח ועדת מומחים שתחקור אם חבל הארץ המוצע באוגנדה מתאים להתיישבות יהודית -7- אוגנדה יצ רה קרע חמור בינו לבין מתנגדי התוכנית ,שהיו ברובם חברי התנועה הציונית מרוסיה .המנהיגות הציונית מרוסיה האשימה את המנהיגים הציונים ממערב אירופה ,ובכללם את הרצל ,כי לא הבינו את הטרגדיה האיומה של יהודי מזרח אירופה. אפילו כאשר גברו ההתקפות האישיות עליו המשיך הרצל להגן על דעותיו ועל מעמדו בתנועה .אחד ממתנגדיו העיקריים ,עוד לפני אּוסישקין ייצג קבוצה גדולה בהנהגת התנועה הציונית הרוסית .במכתבו להרצל הזהיר ְ אּוסישקין . ְ פרשת אוגנדה ,היה מנחם אוסישקין ,כי יפעל בכל כוחו למנוע את ביצוע התוכנית .הוא האשים את הרצל כי נכשל ב פעילותו הדיפלומטית וקבע שהחלטת הקונגרס היא ויתור על ארץ ישראל. העמדות /הדעות המשותפות של כל מי שהצטרף לתנועה הציונית: היהודים הם עַ ם: כל הזרמים בציונות ראו ביהודים עַ ם – ֵישות אחת בעלת מאפיינים דתיים ,תרבותיים והיסטוריים ייחודיים. אין סיכוי להמשך החיים היהודיים בגולה: כל הזרמים בציונות הסכימו כי מקור בעיותיהם של היהודים ,ובעיקר התגברות האנטישמיות וההתבוללות ,נובע מהישיבה בגולה. כישלונם של האמנציפציה ורעיונות ההשכלה חידדו את הצורך בפתרון שינתק את היהודים מהגולה .זהו תיקון לעם היהודי שיחזיר אותו למהלכו ההיסטורי התקין. הפתרון הוא בניית מדינה /מרכז לעם היהודי בא"י: כל הזרמים בציונות הדגישו את מרכזיותה של ארץ ישראל בפתרון לבעיית היהודים בגולה .גם הרצל ,שהיה מוכן להתפשר על פתרון זמני שאינו בארץ ישראל ,כמו אוגנדה ,ראה זאת כ"מקלט זמני" בלבד .לשאר הזרמים בציונות הייתה ארץ ישראל הפתרון היחיד ולא נשקלה על ידם התיישבות בטריטוריה אחרת. בניית תנועה מאורגנת: תנועה זו תארגן ותכוון את העם היהודי לקראת הפתרון הרצוי ותנקוט יוזמה עצמית בשיתוף עם בעלי ברית לקידום הפתרון הציוני. לגבי היוזמה העצמית הדעות היו חלוקות בין הציונות המדינית של הרצל ,שפעלה לקבלת צ'ארטר ובין הציונות המעשית ,שפעלה לקביעת עובדות בשטח. חילוקי הדעות בין הציונים באשר לתפקידה המרכזי של התנועה ובאשר לדרכים למימוש יעדיה: מהו מקור הסכנה הנשקפת להמשך קיומו של העם היהודי בגולה: סכנה פיזית -קיומית .הן על פי הציונות המעשית והמדינית הסכנה הנשקפת להמשך קיומו של העם היהודי בגולה היא .1 . הזרם המעשי והן הזרם המדיני הסכימו שהאמנציפציה נכשלה וכי האנטישמיות תמשיך לאיים על יהודים ואף תלך ותגבר אגודות "חובבי ציון " מרוסיה רצו למצוא פתרון לפוגרומים שמהם סבלו יהודי מזרח אירופה והרצל עצמו הושפע עמוקות מ"משפט דרייפוס" .פתרון שנתנו לסכנות אלה שני הזרמים היה טריטוריה והגדרה עצמית ליהודים בארץ ישראל .אנשי הציונות המעשית ,אגודות "חובבי ציון " ,לא התמהמהו ועלו מיד לארץ ישראל ,ואילו הרצל רצה לחכות ל"צ'ארטר" – אישור בינלאומי ממעצמות העולם. על פי הציונות הרוחנית הסכנה הנשקפת להמשך קיומו של העם היהודי בגולה היא טמיעה והתבוללות .גם אנשי הציונות .2 הרוחנית ראו את הסכנה הטמונה באנטישמיות וכינו אותה "צרת היהודים" אך הדגישו את הסכנה הגדולה יותר ,בעיניהם ,שהיא היעדר תודעה לאומית יהודית והתבוללות בקרב יהודי הגולה – "צרת היהדות" .הפתרון שנתן הזרם הרוחני לסכנה זו הוא הקמת מרכז רוחני בארץ ישראל שיקדים את העלייה ההמונית וישמש דוגמה ומופת ברוחניותו וילכד את חלקי העם לאומה אחת. -8- באילו דרכים יש לפעול כדי להגיע למימוש הקמת מדינה יהודית עצמאית? .1 על פי הרצל יש לפעול בדרך מדינית ,באמצעות פעילות רשמית וגלויה .המדינה היהודית תקום בסיוע המעצמות ,אשר גם הן מעוניינות ,מתוך אינטרסים הנוגעים להן ,ביציאת היהודים מאירופה .הרצל האמין שהתנאי לחידוש הלאומיות היהודית הוא השגת "צ'ארטר" – הסכמה בינלאומית להקמת מדינה יהודית עצמאית .זוהי בעצם ריבונות לעם היהודי. על פי אנשי הציונות המעשית שיוצגו על ידי אגודות "חובבי ציון " מרוסיה ,יש לעלות לארץ ישראל באופן הדרגתי ,ללא .2 קשר לתנאים המדיניים .יש לקבוע בארץ ישראל עובדות בשטח על ידי עלייה לארץ ,עבודת אדמה והתיישבות .כמו כן סברו אנשי הציונות המעשית שיש להימנע ממשיכת תשומת לב בינלאומית למפעל הציוני כ די לא להרגיז את הסולטאן הטורקי ,וכולן התנגדו לפעילותו המדינית של הרצל. על פי אנשי הציונות הסינטטית – שהיו אנשי פשרה ו ניסו לשלב את הרעיונות זה בזה – יש לשלב את הדרך המדינית .3 והדרך המעשית .על פי זרם זה יש למזג ב ין הפעילות הדיפלומטית של הרצל לבין העשייה המעשית של אגודות "חובבי ציון" בארץ ישראל .מבחינתם אנשי הציונות הסינטטית אין סתירה בין פעילות מדינית לבין עשייה מעשית .להפך ,הדברים תורמים ומסייעים זה בקידומו של זה. דפוסי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל דפוסי הפעולה של התנועה הציונית באירופה ,בארצות אגן הים התיכון והאסלאם כשלון המשא ומתן של הרצל (טורקיה ,גרמניה ,אנגליה) הביא את ראשי התנועה הציונית להתלבט בשאלה מה צריך לעשות עכשיו , ולכן הם התחילו לעשות ולפעול כדי לא לאבד את הלהט הציוני ,והיוזמה שהחלה כבר .הציונים ברוסיה חששו מבריחת חברים מהתנועה ומהתנוונותה (התפרקותה ,היחלשותה) .בנוסף ,חלק מהיהודים פנו לפתרון הלאומי שהציע הּבּונְ ד (תנועה של יהודים לא ציוניים ,שהאמינה באמנציפציה ובמלחמה באנטישמיות בתוך מדינות אירופה). רוב הפעילות התמקדה ב טיפוח התרבות הציונית .כך עלה הרעיון של "עבודת ההווה " .הם סברו שיש לנקוט ב פעילות מיידית של האגודות הציוניות בקרב היהודים בחיי היום -יום שלהם ובמקומות מושבם .הפעילות התקיימה בכמה תחומים :פיתוח חינוך לאומי ,פעילות תרבותית -לאומית ,וחיזוק הרעיון הציוני והמוסדות הציוניים בקהילות .עבודת ההווה התבססה על תכנית בזל (.)1897 לימוד השפה העברית השפה העברית הפכה משפת קודש ששימשה לתפילה בבתי הכנסת לשפה נפוצה יותר ויותר .העברית הפכה לאבן יסוד בפעילותה של התנועה הציונית שראתה בה מכשיר לתחייה לאומית .החייאת השפה העבר ית סימלה בעיני הציונים במזרח -אירופה את רעיון התחייה הלאומית היהודית .משכילים ,בעיקר במזרח אירופה ,ראו בטיפוח הלשון ,הספרות והעיתונות העברית שיבה אל התפיסה הלאומית של היהדות ומחסום בפני ההתבוללות והשילוב עם החברה הנוצרית .את מיקומה וחשיבותה של החייאת השפה העברית הבליטו אנשי העלייה הראשונה תוך ניסיונם להחדירה לחיי היום -יום ,לעיתונות ולבתי-הספר .החלו לקום בגולה בתי ספר בעברית שטיפחו גם את הרעיון הציוני בקרב בני הנוער. עיתונות החלה להופיע עיתונות ציונית שנועה לטפח את הזהות הלאומית של העם היהודי .במאה ה 19-יצאו כ 1,500 -עיתונים יהודים , בשפות שונות ובקהילות מרוחקות זו מזו .עיתונים יהודים רבים גילו יחס אוהד לתנועה הציונית ,ולקחו חלק רב גם בעיצוב דעת הקהל היהודית לתמיכה ולהשתתפות בפעילות התנועה הציונית .עיתונים ה בולטים היו" :די וֶ לְ ט " ( העולם) ,בעריכתו של הרצל , שהיה לעיתון הרשמי של התנועה הציונית ומטרתו קידום הרעיון הציוני דרך כתבות ומאמרים; "הצפירה" ו"המגיד" – שתמכו ברעיון הציוני. ספרות כאשר העברית החלה ל התעורר ,יותר ויותר סופרים ומשוררים החלו לכתוב בעברית ולעסוק בנושאים חילוניים וציוניים כתיבה על ארץ ישראל .הבולט שבהם היה ביאליק שהיה ל"משורר הלאומי" וכתביו נקראו כמעט בכל בית יהודי חילוני. ,כמו -9- תנועות נוער החלו לקום תנועות נוער שתפקידן היה לטפח את הזה ות הלאומית בקרב בני הנוער וכן להכשיר ם לקראת העלייה לארץ ישראל . למשל תנועת "השומר הצעיר" ,שהחלה לפעול ב 1911-בגליציה ועסקה בלימוד עברית ובעלייה לארץ ישראל ,וכן "החלוץ" ,שהוקמה ברוסיה ב 1917-ועסקה בהקמת חוות הכשרה לקראת העלייה לארץ ישראל. התארגנות לעלייה בשנים הראשונות של הפעילות הציונית ,משנות ה 80 -של המאה ה 19 -ועד למלחמת העולם הראשונה ,עדיין לא ה ייתה התנועה הציונית חזקה ופעילה עד כדי יכולת לארגן בצורה מסודרת את עלייתם של יהודים לארץ .כל מי שעלה לארץ עשה זאת על דעתו , באחת משתי דרכי התארגנות אפשריות :או כקבוצה שהכירה עוד בגולה ועלתה יחד ארצה או כמשפחה בודדת ואפילו אדם בודד. התארגנות הקבוצות עוד בגולה היא משהו המאפיין לא מעט מעולי העלייה הראשונה ,מדובר בקבוצות מאותו ישוב בדרך כלל שהיוו חלק מפעילות של חובבי ציון .הם דנו בנושא בכובד ראש ,והחליטו לקנות אדמה בארץ ישראל ולעלות להתיישב עליה .כך עולי ראשון לציון ,ראש פינה ומושבות אחרות .עלייה מאותו מקום ,כאשר מדברים באותה שפה ומבינים זה את זה ,מעניק יתרון לא קטן למתיישבים בתנאים הקשים מאוד של ארץ ישראל בסוף המאה ה .19 -גם בעליה הראשונה היו כ אלה שעלו כבודדים .בין הבודדים שבאו בכוחות עצמם ,בודדים וזרים היו רוב אנשי העלייה השנייה .הם הגיעו לארץ לרוב לאחר שניתקו את הקשרים עם הדת והמסורת ,עם בית ההורים ,כשהם חסרי רכוש ורק התלהבות מעוררת אותם בדרך הקשה .למרות שלא ידעו מה מחכה להם כאן , הכריז צעיר אחד כזה" :הגעתי לחוף אחרון" -זה היה ברל כצנלסון ,כמוהו אמרו ועשו רבים מהם. פעולותיהם של הציונים בארץ ישראל עד למלחמת העולם הראשונה הגורמים לעלייה לארץ ישראל עד למלחמת העולם הראשונה: .1הפוגרומים :בסוף המאה ה 19 -ותחילת המאה ה 20 -סבלו יהודי רוסיה מפרעות .ה"סופות בנגב " שהיו בשנת 1881החמירו את מצבם של היהודים ועוררו אותם לחפש פתרונות אחרים .אחד הפתרונות האלה היה עלייה לארץ ישראל .גל פרעות נוסף היה ב 1903 -בקישינֵב שגרם לזעזוע בדעת הקהל העולמית והותיר את יהודי רוסיה המומים ומתוסכלים .רבים החליטו להגר לארה"ב ומעטים עלו לארץ ישראל. .2ההתעוררות הלאומית :המשכילים היהודים נדהמו מגלי הפרעות ביהודים והתאכזבו מאדישותם של המשכילים הרוסים שלא יצאו כנגד הפורעים להגנת היהודים ,וכך במקומות שונים צצו אגודות של "חובבי ציון " .אגודות אלה כללו יהודים בעלי הכרה לאומית מכל הזרמים וכך הפכה תנועת "חיבת ציון " לתנועה לאומית יהודית ,שהמכנה המשותף לכל חבריה היה רעיון הלאומיות היהודית והשיבה לארץ ישראל .אחת האגודות המפורסמות של "חובבי ציון" הייתה אגודת ביל"ו. .בשנת 1905התחוללה מהפכה .3כשלון מהפכת : 1905יהודים רבים השתייכו לאגודות סוציאליסטיות ברחבי רוסיה סוציאליסטית שנכשלה ולאחר תקופה קצרה של תקוות שבה האפליה והאנטישמיות .כשלון המהפכה הביא יהודים רבים להאמין ברעיון של הפועל היהודי – סוציאליסט לאומי יהודי .היה זה השילוב בין ארץ -ישראל לבין בניית חברה חדשה תחליף ומוצא להגשת רעיונות שלא התגשמו ברוסיה. .4 מותו של הרצל :הרצל נפטר ביולי , 1904עורר גל של רצון לממש את צוואתו הציונית ,ולעלות לארץ ישראל וזאת בנוסף למחאה כנגד תוכנית באזל ו/או תוכניות אחרות לישוב יהודי שלא בארץ ישראל. צורות התיישבות חדשות בארץ -ישראל עד מלחמת העולם הראשונה .1המושבה :בני העל ייה הראשונה הקימו את המושבות החקלאיות הראשונות בארץ .מבחינה כלכלית המושבות לא הצליחו במיוחד ,אולם הן הניחו את הבסיס להתיישבות לאומית חקלאית בארץ ישראל .הצלחתן העיקרית הייתה הפיכתן לסמל לאומי בעיני יהודי התפוצות .המושבות החלו כיישובים כפריים המבוססים על משק ים פרטיים ,ועם הזמן הפכו מרביתן ליישובים עירוניים .עד 1884הוקמו בארץ 7מושבות ובהן מאות נפשות :ראשון לציון ,ראש פינה ,זיכרון יעקב ,יסוד המעלה ,פתח תקווה ,עקרון ,וגדרה .מאפייני המושבה: א .צורת התיישבות חקלאית ,שהתבססה על בעלות פרטית של הקרקע ,בית מגורים משפח תי וענפי חקלאות שונים .חלק מהמושבות היו מושבות מטעים ( גפנים ,הדרים ,שקדים וזיתים ) ,והמושבות בגליל היו מושבות פלחה .החקלאות הייתה מודרנית ונעזרה בשיטות חדשות ובכלי עבודה מודרניים. - 10 - ב .אורח חיים מסורתי ויסודות דמוקרטיים -במושבות שמרו האיכרים על אופי דתי ,עזרה הדדית ,בחירת ועד ,והכרעת הרוב. ג .יישובים בנוסח אירופה -המושבות ,למרות התנאים הקשים ,בנו תשתיות -דרכים ,אספקת מים ועוד .היו בהן מערכת שירותים ,מבני ציבור ,מערכת חינוך ,ופעילות חברתית תרבותית. .2הקבוצה הקטנה :ב 1909 -קיבלו על עצמם פועלים ,בהצעתו של רופין ,להתיישב על אדמת אום ג 'וני ולעבוד את אדמתה . הקבוצה קראה למקום דגניה ( שמכונה גם "אם הקבוצות " ) .חברי דגניה חיו "כמשפחה אחת גדולה " תוך שותפות מלאה ברווחים ,בחינוך ,בעבודה ,וללא פיקוח חיצוני כלל ( אף לא מנהל עבודה ) .החידוש בהתיישבות של הקבוצה הקטנה הוא המעבר מפועל נודד ( כמו בסג'רה ,למשל ) להתיישבות של קבע .מאפייני הקבוצה הקטנה : א .קרקע לאומית -הקבוצה התיישבה על קרקע לאומית כדי לא להיות בעלים של קרקע ( התנגדות לקניין פרטי ). ב .עבודה עצמית -הקבוצה מתנגדת לניצול הזולת ולכן תהיה מבוססת על עבודה עברית עצמית ולא על עבו מימוש של אידיאל כיבוש העבודה שאפיין את העלייה השנייה. ג. דה שכירה .זהו שיתוף ושוויון -הדבר החשוב ביותר בקבוצה הוא חיי השיתוף והשוויון .אלו הם כמובן עקרונות סוציאליסטיים שחברי הקבוצה האמינו בהם. ד .חשיבותה של דגניה הייתה בכך ששימשה מודל להערצה ולחיקוי והיוותה את הבסיס והדגם להקמתו של "הקיבוץ". .3העיר תל-אביב – עיר עברית :בעקבות העליות וההתיישבות בערים החלו לצוץ בעיות וסכסוכים בערים מסוימות ,וכך קרה גם בעיר יפו .תוך חמש שנים הוכפלה אוכלוסייתה היהודית של יפו מ 5,000 -ל 10,000 -נפש .הדבר גרם לצפיפות רבה שהרעה את .בעיה נוספת היא תנאי הדיור והתברואה .בנוסף עלו מחירי הדירות ביפו עקב הביקוש הגדול ויצרו קושי ברכישת דירות היחסים בין היהודים והערבים ביפו -הנהירה של יהודים ליפו לא מצאה חן בעיני התושבים הערבים והדבר הביא להידרדרות ביחסים בין היהודים לערבים בעיר .כל הבעיות הללו הביאו לכך ש 60 -משפחות יהודיות החליטו לייסד אגודה שמטרתה לבנות שכונה עברית ראשונה מחוץ לעיר .שמה של האגודה ,שהוקמה ב ,1906 -ושל השכונה הראשונה הזו היה "אחוזת בית ". בשנת 1909הוחלט לבנות עיר בצורה מסודרת ,עם רחובות יפים ורחבים ,ותנאי תברואה מתאימים לעיר מו דרנית ,שתהווה דוגמא להתפתחות היישוב היהודי העירוני .המשרד הארצישראלי בראשות רופין תמך בהתיישבות זו 60 .המשפחות הראשונות התיישבו בשנת 1909משני צדי רחוב הרצל ,הרחוב הראשון של ת "א ,ושם השכונה שונה מאחוזת בית לתל -אביב ,על שם ספרו של הרצל "אלטונילנד"' -ארץ י שנה חדשה' .כך נוסדה ת "א .העיר ת"א התפתחה להיות עיר אירופית מודרנית ולמרכז התרבות העברית ,ואף מוסדות התנועה הציונית העבירו את משכנם לת "א .ת"א נבנתה על ידי פועלים עבריים דבר שחיזק את הלאומיות היהודית בארץ .בעזרתו של ראש העיר הראשון ,מאיר דיזינגוף ,התפתחה ת "א ומנתה ערב מלחמת העולם הראשונה ( ,) 1914 כ 2000 -נפשות. מסגרות פוליטיות בארץ-ישראל עד מלחמת העולם הראשונה בימי העלייה השנייה קמו לראשונה בתולדות הישוב היהודי בארץ ישראל מפלגות פועלים .ראשית התארגנות מפלגות הפועלים הייתה כבר ב . 1905 -כפי שכבר צוין קוד ם לכן ,עולי העלייה השנייה היו בעלי תודעה פוליטית – סוציאליסטית מפותחת ולמעשה הם ביקשו ליישם את האידיאולוגיה שלהם בארץ ישראל .המפלגות שימשו גם מסגרת חברתית ותרבותית לחבריהן .עם ריבוי קשיי העולים בארץ החלו המפלגות להוות גם מסגרת סוציאלית ,מסגרת שעזרה להם במצ וקותיהם הכלכליות .המפלגות שפעלו בארץ ישראל בתקופה זו היו: .1פועלי ציון – המפלגה הוקמה בשנת 1905ע"י דוד בן -גוריון ,יצחק בן-צבי ואחרים ,כהמשך לתנועה שנוסדה ברוסיה .בתחילה .חבריה הושפעו מרעיונותיו של בורוכ וב ,שדגל בריכוזם ניסתה המפלגה לשלב בין הציונות לבין הסוציאליזם המהפכני הטריטוריאלי של המוני היהודים ובביצוע "מלחמת מעמדות" לצורך הפיכתו של העם היהודי לעם של פועלים יצרניים .היא אף דגלה בשפת האידיש כשפה לאומית והדגישה את הקשר עם יהדות הגולה והמחנה הסוציאליסטי הבינלאומי. .2הפועל הצעיר – המפלגה הוקמה בשנת 1908ע"י אהרון דוד גורדון והתבססה על רעיונותיו :גאולת אדמות המולדת וכיבוש העבודה העברית .רעיונותיה :עבודת כפיים – גורדון הדגיש כי עבודת הכפיים ובעיקר בחקלאות ,תהווה אמצעי לתקומתו המוסרית והלאומית של העם היהודי ,שכן ,היא תקשור את האיכר העברי אל אדמת מולדתו נפשית ופ יסית .גורדון הדגיש את הצורך לחזור לעבר ההיסטורי בו העם היהודי עסק בעבודת האדמה ,והאמין שהדבר יביא לא רק תחיית הנפש והגוף ,אלא גם ,אך לא לחיזוק הקשר בין היחיד לכלל הציבור .גורדון שאף להקים בארץ ישראל חברה חקלאית שוויונית בין הפועלים באמצעות "מלחמת מעמדות " כפי שהטיפו "פועלי ציון " אלא ע "י שכנוע ועוצמה מוסרית .הגשמת הציונות בעזרת הנחלת - 11 - תרבות ,שפה עברית וסיוע לפעולות ההתיישבות .הסיוע לפועלים יתבצע באמצעות :הקמת מטבחים משותפים ,מכבסות, דירות ,לשכת עבודה לשם הכשרה מקצועית ומציאת עבודה ,ספריות ,פיתוח תעשיות זעירות והקמת בתי מלאכה .הם פעלו רק במושבות. מסגרות ביטחוניות בארץ-ישראל עד מלחמת העולם הראשונה בתקופת העלייה הראשונה את עבודת השמירה על הישובים והשדות של המושבות היהודיות עשו הערבים תושבי האזור .בואם של אנשי העלייה השנייה סימל שינוי גם בתחום זה .ב 1907 -הקימו ש בעה מאנשי העלייה הראשונה ,וביניהם ישראל שוחט ,ישראל גלעדי ,יצחק בן צבי ואלכסנדר זייד את הארגון המחתרתי בר גיורא .אנשיו הצליחו לקבל לידיהם את השמירה בכמה מושבות בגליל .ב 1909 -הקימו אנשי בר גיורא את ארגון "השומר " .מטרת חברי השומר הייתה הוצאת השמירה במושבו ת מידי הערבים וסיסמתם הייתה" :בדם ואש יהודה נפלה ,בדם ואש יהודה תקום " .מטרתם הייתה כפולה " :כיבוש העבודה" ו" -כיבוש השמירה". ארגון השומר פעל בגלוי ותוך שנים ספורות מיומנות חבריו ומקצועיותם אפשרו להם לקחת את נטל השמירה ברוב המושבות היהודיות בארץ ישראל. תחום החינוך והתרבות בארץ -ישראל עד מלחמת העולם הראשונה תחיית וביסוס העברית על ידי אליעזר בן יהודה :ב 1881 -עלה לארץ אליעזר בן יהודה עם אשתו ,והתיישב בירושלים .בן יהודה הוציא לאור עיתונים בעברית (ביניהם עיתון לילדים ) ועבד כמורה .בארץ ייסד ,ארגונים ששמו להם למטרה להחיות את הלשון העברית בדיבור ,להרחיבה ולהכשירה לשימוש בחיי היום-יום בע"פ ובכתב .יחד עם עמיתיו הקים את "ועד הלשון העברית" ( ) 1889 ושימש נשיאו עד יום מותו .בן יהודה חידש כ 300 -מלים (בהן בובה ,גלידה ,חייל ,משטרה ,מברשת ,אופניים ,הצהרה ,מסעדה ,גננת, רציני ,רשמי ,התעניינות ,הגירה).הוא דרש שהעברית תהיה שפת האם של ילדי הארץ ,שילמדוה תוך שימוש בעברית בלבד ,ושתהיה לשון ההוראה הבלעדית בכל מוסדות החינוך ,למן גני הילדים ועד בתי הספר הגבוהים .בביתו של בן-יהודה דיברו עברית בלבד ,ובנו הבכור ,בן-ציון (שינה את שמו לאיתמר בן אב"י) היה הילד העברי הראשון. בתי ספר וגני ילדים :בית הספר העברי הראשון הוקם בראשון לציון בשנת 1886ובצידו הוקם גם גן הילדים העברי הראשון .בשנת 1905הוקמה גימנסיה הרצלייה .הגימנסיה העברית הרצלייה ,הייתה בית הספר התיכון הראשון בארץ ישראל ובעולם שלימד את כל המקצועות בשפה העברית. הסתדרות המורים העבריים :ב 1903 -יזם אוסישקין את הקמת הסתדרות המורים וזו נתנה דחיפה להקמת בתי ספר כללים בעלי תפיסה לאומית חילונית .הסתדרות המורים ביקשה לארגן את כל המורים בארץ ובגולה .בכנס היסוד של הסתדרות המורים בזיכרון יעקוב השתת פו 60מורים וגננות .הסתדרות המורים לקחה חלק פעיל מאוד "במלחמת השפות" -בשנת 1913ביקשה חברת 'עזרה' של יהודי גרמניה להקים מוסד אקדמי על -תיכוני ללימודי הנדסה ,והתעקשה ששפת הלימוד בו תהיה גרמנית .היישוב העברי קם כולו כנגד החלטה זו ובסופו של דבר הכניע את חברת מוחלט את העברית כשפתו הבלעדית של היישוב. העזרה ,והטכניון הוקם כמוסד לימודים עברי .מאורע זה סימן באופן אישים וארגונים שסייעו לפעילות הציונים בארץ-ישראל עד מלחמת העולם הראשונה .1הברון אדמונד דה -רוטשילד :משפחת רוטשילד הייתה משפחה יהודית עשירה ,שניהלה מערכת בנ קאות מקיפה בכל בירות אירופה .הברון אדמונד בנימין דה -רוטשילד ניהל את סניף המשפחה בצרפת .רוטשילד החליט לסייע ליישוב היהודי בארץ ישראל מהסיבות הבאות: א .רוטשילד היה ספוג ערכים יהודיים ורצה לעזור לבני עמו היהודים מרוסיה שנמלטו מהפוגרומים ומהאנטישמיות. ב .הרעיון של יהודים המנסים להתפרנס מעבודת אדמה בארץ ישראל תאם את דעותיו של רוטשילד ,שרצה להראות שגם יהודים יכולים להיות יצרנים (ושהם אינם טפילים כמו שטוענים האנטישמיים ) .נדבנותו של הברון החלה בתרומות חד פעמיות ,שנמסרו בחשאי ובעילום שם ,ולכן כינו אותו " הנדיב הידוע " .עם הזמן עברה נדבנותו הסמויה של רוטשילד לפעילות גלויה וקבועה. התרומה של הברון רוטשילד למושבות : א .תמיכה במושבות הקיימות -תחילה תמך רוטשילד במושבות בעזרת סכומי כסף ,ואחר כך עבר לפעילות גלויה .הוא דאג לחלוקת קרקע ,ארגון ,הדרכה חקלאית ,ותמיכה כספית חודשית ( .בסך הכל השקיע הברון רוטשילד סכום אדיר של 1.6 מיליון לירות שטרלינג במושבות ). ב .רכישת קרקעות -הברון רוטשילד רכש מאות אלפי דונם בכל חלקי ארץ ישראל (כ – 300אלף דונם ). ג. הקמת מושבות חדשות -על האדמות שרכש הקים רוטשילד מושבות חדשות כגון מטולה ,ובאר טוביה .כל מתייש ב קיבל - 12 - קרקע ,בית וציוד מלא .על המושבה הופקד פקיד מטעם הברון ,שדאג לכל צרכיה. ד .סיוע סוציאלי -הברון הקים מערכת לשירות ציבורי כמו מרפאות ומוסדות עזרה. ה .הקמת מפעלים -הברון רוטשילד הקים את מפעלי התעשייה הראשונים כמו מפעל ליינות בראשון לציון ,מפעל למשי בראש פינה ,ומפעל לבשמים ביסוד המעלה. .2המשרד הארצישראלי :בקונגרס הציוני השביע שהתקיים בבאזל ב ,1905 -הראשון לאחר מותו של הרצל ,נבחר דוד וולפסון לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית .וולפסון הוביל את הציונות הסינתטית ,מצד אחד תמיכה בפעילות המדינית ,כפי שפעל הרצל ,ומצד שנ י התיישבות ובניית הארץ ,כפי שראו זאת הציונים המעשיים .וכביטוי למדיניות החדשה של הנשיא הוקם בקונגרס השמיני ב" 1907 -משרד הארצישראלי " ביפו ,בהנהלת הדר ' ארתור רופין .המשרד בראשותו של רופין הפך למאיץ העיקרי של הפעילות ההתיישבותית בארץ .המשרד עסק בחיזוק המושבות ,רכישת קרקעות ,הקמת החוות הלאומיות ,שישמשו .הקמת המשרד ,טיפול בנושא העלייה ומציאת מקומות עבודה להכשרה ולהדרכת פועלים עבריים לעבודה חקלאית בארץ ישראל ולא הארצישראלי העידה כי הקונגרס הציוני שינה את מדיניותו והחל לתמוך בפעילות ההתיישבות המעשית הסתפק עוד בפעילות מדינית דיפלומטית. נקודות דמיון ונקודות שוני בין התנועה הציונית בראשית דרכה לבין תנועות לאומיות של עמים אחרים במאה ה.19- קווי דמיון: .1מנהיגות משכילה :גם בציונות וגם בתנועות לאומיות אחרות בלטו מנהיגים אינטלקטואלים :סופרים ,משוררים והוגי דעות שהשפיעו על אנשים רבים .התנועה הציונית למשל הונהגה על ידי משכילים כמו הרצל ,ויצמן ואחרים שהיטיבו לקדם את רעיונותיהם באמצעות פרסום מאמרים ,פעילות מדינית ,הצבת חזון ותכנון הדרך למימושו. .2זיקה רומנטית לעבר הרחוק ושימוש בגיבורים לאומ יים היסטוריים :מנהיגי התנועות הלאומיות ה שונות שפעלו באירופה ובכלל זה גם מנהיגי הציונות ,עשו שימוש בעבר ההיסטורי המשותף ככלי ליצירת גיבוש לאומי ופיתוח תחושת גאווה משותפת . העבר המשותף הוצג כתקופה היסטורית מפוארת שיש לשאוף לחידושה ולקחת דוגמה ממנהיגיה .מנהיגי התנועה הלאומית האיטלקית ,למשל ,הפכו א ת תקופת האימפריה הרומית וקיסריה למושא הערצה ,ביוון פרחה תנועה תרבותית שטיפחה הערצה לימי יוון העתיקה ואשר נקראה – פילהלניזם ,השפעת תנועה זו הביאה לתמיכה הולכת וגוברת בתביעתם של היוונים להשתחרר מהשלטון העות 'מני ,התנועה הציונית התרפקה על תקופת החשמונאים שהו בילו את עם ישראל לעצמאות מדינית והציגה את דמותו של יהודה המכבי כגיבור לאומי. .3 התנועות הלאומיות נשאו אופי חילוני :מנהיגי תנועות לאומיות באירופה ,ובכלל זה גם התנועה הציונית ,הושפעו מתהליכי החילון והתפשטות ההשכלה באירופה במהלך המאה ה . 19 -בשל כך ,נשאו התנועות הלאומיות אופי חילוני .הדגש היה על השגת ריבונות ועצמאות מדינית ולא על חיזוק הקשר לדת .התנועה הציונית הייתה גם היא תנועה חילונית ,אומנם היו בה זרמים שקראו לחיזוק הזיקה לדת היהודית ,אך המטרות המו צהרות שלה ביטאו ברובן שאיפה להכרה בלאום היהודי ובזכותו לטריטוריה משלו .כך היה גם בתנועות אחרות באירופה. קווי שוני: .1העדר טריטוריה לתנועה הציונית ופיזורו של העם היהודי :בעוד שעמי אירופה האחרים נאבקו למען השגת הגדרה עצמית ומדינה עצמאית על אדמתם שלהם (היוונים נאבקו על אדמתם נגד העות 'מנים ,הרומנים נאבקו לסילוק האוסטרו הונגרים מאדמתם וכו ') ,נאבקה התנועה הציונית להשיג טריטוריה מחוץ לגבולות אירופה כשלא ברור היה בכלל היכן תהיה אותה טריטוריה ומה בדיוק יהיו הגבולות שלה -רק הרצון העז לזכות באדמת ארץ ישראל היה ברור .היהודים היו מפוזרים בכל העולם ,נטולי אדמה משותפת אך בעלי שאיפות לאומיות לזכות באדמה ומדינה משלהם .זה לא היה מצבם של העמים האחרים שתבעו עצמאות מדינית על אדמתם. .2חוסר אחידות בתוך העם היהודי בנוגע לפיתרון הרצוי ליהודים :התנועה הציונית נתקלה בהתנגדות לרעיונות ה לאומיים שהעלתה מצד קבוצות שונות בתוך העם היהודי בעוד שתנועות לאומיות אחרות לא נתקלו בהתנגדות כזו .למשל ,היהודים הדתיים -חרדים התנגדו להקמת מדינה יהודית כל עוד לא הגיעו ימות המשיח ,יהודים מתבוללים במערב אירופה ראו בהכרה בציונות הודאה בכישלון האמנסיפציה ולכ ן לא תמכו בתנועה זו ,היו יהודים רבים שבעיניהם הפתרון הרצוי לבעיות היה בכלל הגירה לארצות אטרקטיביות כמו ארה "ב (לא לארץ ישראל ) או הטמעות מוחלטת בקרב העמים בהם חיו .התנועה הציונית התקשתה מאד לגייס תומכים לשורותיה מבין יהודים לא מעטים אלו והדבר הקשה על התפתחות ה .תנועות לאומיות אחרות - 13 - לא היו צריכות להתמודד עם תופעות של הגירה ובריחה מארצן למקומות אחרים התבוללות בני עמן והיטמעותם בקרב עמים זרים. ,וכמו כן לא ניצבה בפניהן הבעיה של יתן :תנועות .3קריאה לניהול המאבק להשגת מדינה בדרכים דיפלומטיות תוך השגת הסכמה כלל עולמית רחבה ככל שנ לאומיות רבות באירופה קראו לניהול מאבק מזוין למען השגת העצמאות המיוחלת ,ואמנם מאבקם הלאומי של חלק מעמי אירופה היה מאבק צבאי וכלל שפיכות דמים .התנועה הציונית לא הטיפה למאבק בכוח ,אלא למאבק בדרכים דיפלומטיות לצורך השגת הסכמת העולם להקמת מדינה יהוד ית .התנועה הציונית הקדישה מאמצים רבים להשגת הכרה בינלאומית בזכותו של העם היהודי לארץ משלו ,לקריאה לשיבת העם היהודי לארצו וליצירת חברה עצמאית בארץ ישראל. גלות בבל ,הצהרת כורש ושיבת ציון הצהרת כורש רקע בשנת 539לפנה"ס כבשו הפרסים את ממלכת בבל .שנה לאחר מ כן ,בשנת 538לפנה"ס ,פרסם כורש הכרזה בשפה העברית ,שזכתה לשם "הצהרת כורש " .הכרזה זו הייתה מיועדת ליהודי בבל ובה התיר להם כורש לשוב לארצם ולבנות את בית המקדש בירושלים שהוחרב על ידי הבבלים .יש לזכור כי החזרה לארץ ישראל הייתה בגדר רשות ויהודים יכלו לבחור להישאר בבבל. הסיבות והנסיבות למתן ההצהרה בידי כורש המנהלי של האימפריה .1אופיו של השלטון הפרסי ומדיניותו כלפי העמים שכבש בכלל ומדיניותו כלפי היהודים בפרט :המבנה ִ הפרסית לא היה שונה בהרבה מהמבנה של האימפריות שאת שטחיהן היא ירשה .האימפריה הפרסית שלטה בשטחים שאותם כבשה בשתי דרכים מרכזיות :שלטון ישיר באמצעות נציבים ; שלטון באמצעות שושלות מקומיות שהצהירו נאמנות למלך הפרסי .כל המדינות שהפרסים כבשו נחלקו למחוזות קטנים ,כדי למנוע אפשרות של מרד וכדי לגבות מיסים בצורה יעילה. המלכים הפרסים שלטו באימפריה ביד רמה והיו להם סמכ ויות בלתי מוגבלות בכל התחומים .מבחינה זו כורש לא היה שונה , אך הוא גילה סובלנות כלפי אורח חייהם ,דתם ותרבותם של העמים שכבש .גישתו הייתה שונה בתכלית מגישתם של המלכים מרידות של שתי האימפריות שירש את שטחיהן :בעוד שמלכי אשור ובבל השתמשו באמצעי של הגליה כדי לדכא ולמנוע בממלכותיהם ,כורש השתמש באמצעים סובלניים וליבראליים ,כדי לזכות בנאמנות של העמים שכבש .העיקריים שבהם: א .השארת שליטים מקומיים שהצהירו נאמנות למלך הפרסי. ב .נקיטת מדיניות של סובלנו ת דתית .כורש התיר לכל העמים לעבוד את אלוהיהם ולקיים את פולחניהם בבתי המקדש איסטית (אמונה במספר אלים ) של מלכי פרס ,ובאמצעות תפיסה זו ניסו שלהם .מדיניות זו נובעת גם מתפיסתם הּפוֹלִ יתֵ ְ לרכוש את תמיכתם של כוהני הדת באזורי הכיבוש. ג. הקלות במיסים לכוהני הדת. אמצעים אלה יצרו אצל העמים הכבושים אהדה כלפי כורש .יוקרתו בעיניהם עלתה ,והוא ה צטייר כמנהיג נבון ומוכשר . האימפריה הפרסית הצטיירה ככובש שאינו כופה את שלטונו רק בכוח הנשק. גם היהודים ,כמו עמים אחרים באימפריה הפרסית ,נהנו ממדיניות הסובלנות הדתית שנקט כורש ; הצהרתו התירה להם לבנות מחדש את בית המקדש שלהם. אחת ההוכחות ליחסו הסובלני של כורש כלפי העמים שכבש היא כתובת הגליל .הכתובת ,שהתגלתה בחפירות ארכיאולוגיות בעיראק ,הוטבעה על גליל חוֹמֶ ר והייתה מיועדת לתושבי בבל .זהו בעצם מסמך רשמי המבטא את מדיניותו הדתית -פוליטית של כורש .בכתובת מצהיר כורש על הכרתו באלוהי בבל ,בדומה להכרתו באלוהי ישראל ,בהצהרת כורש .מכאן אפשר להסיק שכורש נהג בעמים אחרים כפי שנהג ביהודים ,בהתירו להם לשקם את פולחניהם ולהחזיר את פסלי הפולחן למקומם. .2רצונו של כורש לכבוש את מצרים :מצרים נכבשת על ידי כורש בשנת 525לפנה"ס .יש חוקרים הסבורים שהצהרת כורש נגזרה מהכנותיה של האימפריה הפרסית לכיבוש זה .כורש סבר שהצהרתו ,המעניקה ליהודים אישור לשוב לארץ ישראל ולשקם את - 14 - מקדשם בירושלים ,תניח את היסודות להקמתו של יישוב יהודי בארץ ישראל הנמצא על אם הדרך למצרים ,יוכל לסייע לצבאו במטרתו זו. ,האוהד את האימפריה הפרסית .יישוב זה , תוכנה ומשמעותה של הצהרת כורש את תוכנה של הצהרת כורש ניתן לחלק לשני חלקים מרכזיים: .1ההצהרה מציגה שתי תפיסות לאלוהי ישראל :הצהרת כורש מציגה שתי תפיסות המתייחסות לאלוהי עם ישראל .התפיסה האחת רואה באלוהי ישראל "אל אוניברסאלי" ,שמתקיים בכל אזור גיאוגרפ י ובכל זמן ,ואין גבול להשפעתו .בהמשך ההצהרה מופיעה תפיסה נוספת לאותו האלוהים – תפיסה אלילית הרואה את אלוהי ישראל כאל ייחודי המזוהה עם מקום אחד מוגדר : ארץ ישראל .משום כך מדגיש כורש בהצהרתו שמקום המקדש יהיה בירושלים. .2אישור לבניית בית המקדש בירושלים :גישתו של כורש שונה מזו של קוד מיו ,מלכי אשור ובבל ,והיא באה לידי ביטוי בהיתר "ירושלים אשר ביהודה " .כורש אף התיר שנתן ליהודים היושבים בבל לחזור לארץ ישראל ולבנות את מקדש אלוהיהם ב ליהודים להוציא זהב וכסף מבבל לשם בניית בית המקדש .כאמור ,החזרה לארץ ישראל ,לא הייתה הכרח ,כי אם מתן רשות . יש לזכור כי ירושלים תמשיך להיות תחת שליטתה של האימפריה הפרסית ,מפני שכורש לא התכוון ,באמצעות ההצהרה ,לחדש את עצמאותם המדינית של היהודים בארץ ישראל. המשמעות של הצהרת כורש ותגובת היהודים להצהרת כורש יש משמעות מכוננת עבור עם ישראל בתקופת הבית השני .כ 50-אלף איש עלו לארץ בעקבות ההצהרה .היהודים הביאו עימם תרומות כסף לבית המקדש ואף כלי בית המקדש שנלקחו על ידי המלך הבבלי נבוכדנאצר .על אף שמדיניותו של כורש כלפי היהודים לא הייתה שונה ממדיניותו כלפי עמים אחרים באימפריה הפרסית ,ראו יהודים רבים בהצהרה מסמך ייחודי לעם היהודי שניתן בעקבות התערבות אלוהית ,ומתוך כך יצקו לתוכה משמעות משיחית שעשויה להוביל לשאיפה לעצמאות מדינית . רבים החלו לשאול עצמם " :האם הגיעה סוֹפה של הגולה ?" הנביאים ראו במלך כורש מכשיר בידי אלוהים להתחיל בגאולת עם ישראל ,בניגוד למלכי אשור ובבל ,שהיו מכשיר לענישת עם ישראל על חטאיו .בעקבות ההצהרה ירושלים הופכת לַמרכז היהודי- רוחני של העם היהודי. הרכב גלי העלייה הראשונה כאמור ,כ 50-אלף יהודים עולים לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש. מעמדם הכלכלי של העולים :יהודים רבים מבבל (כמחצית מהם ) מעדיפים להישאר בבבל ,בשל התנאים הנוחים שנהנו מהם ובשל החשש מהלא -נודע בארץ ישראל ומהדרך אליה .יהודי בבל הצליחו להתקדם מבחינה חברתית וכלכלית באימפריה שיכלה להציע להם הזדמנויות רבות .אמנם ,הוטלו עליהם הגבלות שונות ,כמו תשלום מיסים מיוחדים ,אך עם זאת רבים הצליחו לצבור רכוש רב ואף השתלבו במנגנון המנהלי של האימפריה .אותם יהודים העדיפו לתמוך בשיבה לארץ ישראל ,רק על ידי נתינת תרומות. עיקר העולים היו בני משפחות ממעמד חברתי נמוך .היו אלה לוויים וכוהנים שנותרו מחוסרי תעסוקה כאשר התרחשה ההגליה לבבל. מנהיגי השבים ,וקבוצות בקרב ההנהגה (המאבק ב ין צאצאי בית דוד לבין הכהונה הגדולה ) הנהגתם של השבים לציון מגלות בבל התחלקה לשתי קבוצות .לעתים שרר מתח בין הקבוצות סביב סמכויות ההנהגה .קבוצות ההנהגה הן: .1מנהיגות פוליטית-מדינית (שושלת המלכות) :שושלת המלוכה לבית דוד ,ובראשה עמדו שני צאצאיו של המלך יְ הויָכי ן ,שהיה המלך האחרון ביהודה לפני ההגליה לבבל .היו אלה ֵש ְשּבַ צַ ר וזְ רּוּבָ בֶ ל בן שאלתיאל .השניים מּונּו לתפקיד "ּפַ חַ ת (מושל) יהודה" (בכינוי נוסף" :הנשיא ליהודה") .אולם ,כפי שראינו קודם ,לא הייתה בכוונתו של כורש לחדש את ימי המלוכה של עם ישראל. .2מנהיגות רוחנית -דתית (שושלת הכהונה ) :בקבוצה זו נכללו משפחות הלוויים והכוהנים ובראשם עמד הכוהן הגדול .בראש קבוצה זו עמד הכוהן יהושע בן יהוֹצָ ָדק ,נכדו של ְש ָריָה ,שהיה הכוהן הגדול לפני חורבן בית המקדש הראשון .יהושע בן יהוֹצָ ָדק אמור היה לעמוד בראש בית המקדש שייבנה בירושלים. - 15 - השפעתה של האוכלוסייה המקומית בארץ ישראל בשובם של העולים מבבל כאשר חזרו העולים מבבל לארץ ישראל ,הם מצאו אזור במצב קשה .רוב המתיישבים העדיפו לחזור למקומות שמהם גלו בהרי יהודה ובנימין וגם בשפלת החוף .אחדים התיישבו בירושלים והחלו לשקם אותה .יש לזכור שבמהלך שנות הגלות בבבל ,יּושבה ארץ ישראל על ידי עמים אחרים ,במסגרת המדיניות הבבלית .כאשר הגיעו העולים לא הייתה ארץ ישראל ריקה מתושבים ,ולכך יש השפעות על תהליך עיצובה של החברה החדשה. בארץ ישראל ובסביבותיה ישבו עמים שונים ,אשר ניצלו את השינויים שהתרחשו בארץ בעקבות גלות בבל ואת חולשתה של האוכלוסייה המקומית שנותרה כאן .היו אלה העַ מונים והאֱ דומים שישבו מעבר לירדן ,האשדודים שישבו במערב הארץ והשומרונים שישבו באזור הצפון. המפגש בין היהודים שישבו בארץ ישראל ובין היהודים שחזרו מגלות בבל היה מורכב והצריך התמודדו יהודי": ת עם ההגדרה "מיהו .1גישתם של היהודים שחזרו מגלות בבל – "שבי ציון " :בתקופת גלות בבל עברה החברה היהודית ּבְ בבל תהליך של התקרבות אל הדת המונותאיסטית (אמונה באל אחד ) ונטישת הפולחן האלילי .גישתם ,כפי שבאה לידי ביטוי בספרים עזרא ונחמיה ,היא שרק מי ששב מהגו לה נחשב לעם ישראל .הם ראו עצמם כ "'זרע קדוש " שנוצר ּבְ בבל לאחר החורבן ונשמר בזכות ההקפדה לא להתערב בנישואים עם עמים זרים. .2גישתם של היהודים שישבו ביהודה – "עמי הארצות " :הכינוי "עמי הארצות " היה הכינוי שהעניקו העולים מבבל ליהודים שנותרו ביהודה לאחר החורבן .חלק מהאוכלוסייה המקומית הושפעה וקלטה את תרבותם של העמים הנוכריים שישבו באזור . לעתים הם אף עבדו את אליליהם המקומיים של העמים הנוכריים והתחתנו עם נשים מקרבם .על פיהם יהודי הוא מי שנולד להורים יהודים או שנולד בטריטוריה (בשטח) ביהודה לפני הגלות .היהודים תושבי האר ץ ראו עצמם כחלק מעם ישראל ,קיבלו את שבי בבל בברכה ורצו להשתתף עימם בבניין בית המקדש. עזרא ונחמיה עזרא הסופר ,עלייתו ופעולותיו לגיבוש שבי ציון רקע עזרא בן ְש ָריָה עלה מבבל לירושלים בשנת 458לפנה"ס 57 ,שנים לאחר השלמת בנייתו של בית המקדש .הוא היה שייך למשפחה של כוהנים ונשא בתואר "סופר" .משמעות התואר זה אינה ברורה לגמרי .יש חוקרים שחושבים שהתואר ניתן לְ פקיד באימפרי ה הפרסית ,ויש הסבורים שמקצועו של בן ְש ָריָה היה העתקת ספרי תורה ולימודם ,מקצוע חשוב בקרב יהודי בבל מאז חורבן בית המקדש הראשון. עלייתו של עזרא יש הסבורים ,שלעזרא היה מעמד בחצרו של המלך הפרסי ולכן קיבל אישור לעלות לארץ ישראל ,עם תרומות של כספים וכלי זהב לבית המקדש בירושלים .בספר עזרא מוזכר כתב מינוי שעזרא קיבל מטעם המלך הפרסי ,המסמיך אותו למנות דיינים ושופטים ולשמש כשליחו של המלך ביהודה .עזרא גם הפך להיות השופט העליון של היהודים ביהודה ואף יכול היה לגזור גזר דין מוות .כך, הפך למנהיג של העלייה השנייה מבבל לארץ שכללה כ 5,000 -יהודים ,בעיקר ממשפחות של לוויים וכוהנים ,ועשתה את המסע מבבל ליהודה במשך ארבעה חודשים .עזרא ראה בעלייה זו גורם שיכול לחולל מהפכה רוחנית בארץ ישראל. הסיבות לעלייתו של עזרא לארץ ישראל: .1געגועים לציון :הכמיהה לחזור לציון רווחה בקרב יהודים רבים בבבל ולא נחלשה עם השנים. .2מצבו של היישוב היהודי :לקהילה היהודית ּבְ בבל החלו להגיע ידיעות מדאיגות על מצבם הקשה של העולים בעלייה הראשונה מבבל ליהודה .בעיות כלכליות ,פגעי טבע ואי הקפדה על נישואי תערובת עם העמים הנוכריים בסביבה (בעיקר עם השומרונים ) - 16 - ִהקשו על ביסוסו של היישוב .עזרא חשב שעלייתו תביא לתנופה רוחנית מחודשת בארץ ישראל ותחזיר את היהודים לבסיס של תורת השם. .3חיזוק גורמים נאמנים לאימפריה הפרסית :בתקופתו של עזרא פרצו מרידות במקומות שונים באימפריה הפרסית והמלך רצה לחזק את היסודות הנאמנים ביישוב היהודי בארץ ישראל .יוון הפכה בתקופה זו לגורם תסיסה גדול ,וכך גם מצרים הסמוכה לארץ ישראל ,שהפכה לאזור חשוב ורגיש מבחינתו של המלך הפרסי. פעולותיו של עזרא לגיבוש שבי ציון עזרא התרשם לרעה ממצבו של היישוב היהודי ביהודה .הוא החל מיד לפעול בשני תחומים מרכזיים: .1מלחמה בנישואי התערובת :כאמור ,התופעה של נישואי התערובת בקרב שבי ציון שהגיעו מבבל בעלייה הראשונה ,עם עמים נוכריים בארץ ,הייתה נפוצה מאוד .בתורה קיים איסור על נישואים לאדם מעם נוכרי ,בשל החשש להיטמעות הדת היהודית . .תופעת נישואי התערובת נבעה מתפיסתם גם בקרב האליטות בחברה היהודית בארץ הייתה התופעה קיימת בהיקף נרחב האוניברסאלית של שבי ציון שישבו כבר בארץ .על פי תפיסה זו יש לאפשר נישואים עם עמים מסוימים ,אלה שאין התורה אוסרת על התערבות עימם במפורש ,כמו למשל המצרים והאדומים מן הדור השלישי .היו אלה עמים שקיימו את פולחן אלוהי ישראל בנוסף לפולחנים של אלים אחרים .כך ,סברו תומכי גישה זו ,תופץ היהדות בקרב העמים אחרים .עזרא דגל בתפיסה שונה בתכלית .הוא נקט בגישה ּבַ ְד לנית שביקשה לשמור על טוהר העם היהודי ,כלומר עם ישראל הוא עם נבדל משאר העמים . יש למנוע את נישואי התערובת מתוך חשש של התבוללות דתית בעמים הנוכרים .עזרא אף קרע את בגדיו לאות אבל ,בעקבות התופעה .עזרא חשש שהיהודים "יחקו" את העמים הנוכריים ויחלו לעבוד כמה אלילי ם .יש לזכור ,שעזרא ,כמי שעלה מבבל , דגל בדת מונותיאיסטית ,כלומר אמונה באל אחד ,בניגוד לעמים שישבו בארץ שדגלו בדת פוליתיאיסטי ת ,כלומר אמונה בכמה אלים .עזרא האמין כי המשך ההיטמעות בעמים הנוכריים ונישואי התערובת יביאו אסון נוסף על עם ישראל ,כמו שקרה בזמן חורבן הבית הראשון ,לכן הרחיב את האיסור על כל נישואי התערובת .על היהודים ,כך סבר ,לחזור להיות "זרע הקודש" ו"עם סגולה" ,כפי שהוגדרו בזמן קבלת התורה במעמד הר סיני .עזרא הכין רשימות ,כינס את העם לאסיפה ,ושם דרש מבעלים של נשים נוכריות להתגרש מנשותיהם .דרישה זו התקבל ה בצורה קשה וגרמה להתמרמרות בעיקר בקרב האליטות היהודיות בארץ ,שנישואי התערובת היו נפוצות בהן .החלטה זו גם הובילה למתח בין היהודים לשכניהם בארץ .לא ידוע אם הצליח עזרא בתוכניתו זו. .2העמקת התורה בעם ישראל :עזרא ניסה להנחיל את התורה לעם ישראל באמצעות פרסום התור ה בשלמותה והקראתה גם מחוץ לבית המקדש .עזרא איחד את התורה שהייתה ידועה ליהודי בבל והתורה שהייתה ידועה ליושבי הארץ .בראש השנה היה מכנס את כל העם לאסיפה גדולה ובה היה קורא בתורה כשהוא עומד בראש מגדל עץ .קריאתו של עזרא הייתה מלווה בתרגום לארמית ,שהייתה אז השפה היומיומית .הדבר עורר התרגשות רבה בקרב הציבור ,ורבים פרצו בבכי בזמן ההקראה .עזרא גם הוציא צווים שונים שנועדו לחייב את הקראת התורה גם בימים שני וחמישי .השופטים שמונו על ידו היו מחויבים לשפוט על פי התורה כל דבר ועניין המובא לפניהם .בתקופתו של עזרא התפתח מעמד "הסופרים" לצד מעמד הכוהנים " .הסופרים" היו מלומדים שידעו הן את השפה העברית והן את הארמית .הם היו מפוזרים ביישובים שונים ולימדו שם תורה .כמו כן ,הם לימדו את העם תורה וקבעו תקנות שונות .בהדרגה הם הפכו למנהיגים רוחניים. נחמיה מעמדו ופעולותיו רקע בשנת 445לפנה"ס עלה נחמיה בן חֲ כַלְ יָה לארץ ישראל מבבל ,כ 13-שנה לאחר עלייתו של עזרא .לנחמיה היה מעמד בחצר המלך ַארתַ ְח ַש ְס ָתא והוא הגיע לתפקיד הבכיר של שר המַ שקים .אולם ,בניגוד לעזרא ,לא היה לנחמיה מעמד דתי אלא רק מדיני . הפרסי ְ הוענק לו מינוי של פֶ חָ ה (מושל) של יהו דה והוא קיבל אישור לבנות את ירושלים .נחמיה לא עלה לארץ בראש קבוצות עולים ,אלא עם מספר מצומצם של יהודים ,ובליווי של חיל פרשים שניתן לו על ידי המלך הפרסי ,כיאה למעמד של פחה. - 17 - מדוע עלה נחמיה לארץ ישראל? נחמיה הגיע לארץ כדי לסייע לעזרא ליישם את הרעיון שלו בדבר "זרע הקודש " ,כלומר לסייע לו להחזיר את עם ישראל לשורשי .הוא הגיע גם כדי לבנות מחדש את התורה ולמנוע עבודה זרה בקרבם על ידי בידולם משאר העמים הנוכריים מסביב ליהודה חומותיה של ירושלים .בתקופה זו היה מצבה של ירושלים קשה ביותר :חומות הרוסות ,שערים פרוצים ו שרידים של השריפה והחורבן ניכרו בה עדיין .המראות שראה נחמיה מסיור לילי שערך בעיר התירו בו רושם קשה. פעולותיו של נחמיה .1בניית חומה מסביב לירושלים וחיזוק מעמד העיר :בניית החומה בירושלים הייתה אחד המפעלים הגדולים ביותר של נחמיה . מפעל זה קּודם במהירות (החומה הוקמה בתוך 52ימים) בזכות כושר הארגון והביצוע של נחמיה .למפעל התגייסו משפחות שהתנדבו מרצון אך גם עובדים שגויסו בכפייה על ידי נחמיה .המשמעות של לחומה סביב העיר הייתה חשיבות רבה לא רק מבחינה ביטחונית אלא גם במניעת ההיטמעות של שבי ציון עם תושביה המקומיים של ה ארץ אשר חיו סביב העיר .גם בעניין בניית החומה ,כמו בבניית בית המקדש ,התגלעה מחלוקת בין שבי ציון ותושביה הנוכריים של הארץ .השומרונים ,ובראשם הּפֶ חָ ה של השומרון ,סַ נְבַ לַט החוֹרוֹני ,רצו ליטול חלק בבניית החומה כחלק מניסיונם להיות חלק מעם ישראל .גם במקרה הזה דחה נחמיה את עזרתם. בתקופתו של נחמיה העמיק הקרע בין שבי ציון לבין השומרונים .דחיית שיתופם בבניית בית המקדש ,בניית חומות עיר ירושלים וגירוש הנשים הנוכריות הובילו לנתק מוחלט בין שתי הקהילות ולבניית מקדש שומרוני נפרד בהר גְ ריזים שליד שכם . בסיום הקמת החומה נערכה תהלוכה רבת משתתפים עם הקרבת קורבנות. לאחר הקמת החומה פעל נחמיה לניתוק האוכלוסייה היהודית בירושלים מהתושבים הנוכריים סביבה כאשר הורה לסגור בשבת את שערי העיר ולמנוע כניסה של רוכלים .נחמיה גם ניסה להגדיל את האוכלוסייה הדלילה של ירושלים באמצעות מפקד אוכלוסין שבעקבותיו ִחיֵיב עשירית מתושבי יהודה לעבור לגור בירושלים. .2התחום החברתי -כלכלי :המצב הכלכלי הקשה ביהודה ,שנבע בעיקר משנות בצורות קשות ומהמיסים האדירים שהיו צריכים לשלם התושבים לאימפריה הפרסית ,הובילו רבים מהם ליטול הלוואות בריביות גבוהות .רבים מהם אי בדו את אדמותיהם לאחר שמישכנו אותן כנגד ההלוואות שקיבלו .היו אף כאלה שנאלצו להפוך להיות עבדים למלוויהם ,וכך נוצרו פערים חברתיים גדולים ביהודה בין האיכרים ובין המנהיגות שחיה בפאר ובעושר .המצב הכלכלי הקשה השפיע גם על חיי הדת כאשר פסקו להגיע המתנות לבית המקדש ,דבר שאילץ את הכוהנים ללכת לעּבֵ ד את שדותיהם כדי להתפרנס .נחמיה פנה אל עשירי העם כדי לקדם את הרעיון של שמיטת חובות ,כלומר לשחרר מעבדות את אלה שלא הצליחו להחזיר את הלוואותיהם ולהחזיר את האדמות לאיכרים שלא הצליחו לעמוד בהחזר חובותיהם .הוא דרש מעשירי העם להתח ייב לשמיטה באופן פומבי באסיפת העם .צעד זה הצליח לצמצם את הפערים החברתיים כאשר נלקחו מעשירי יהודה חלק גדול מאדמותיהם והועברו לאיכרים חסרי כול .צעד זה חיזק את הפופולאריות של נחמיה בקרב העם. .3שינויים בבית המקדש :באותן שנים שלט בבית המקדש הכוהן הגדול אליָש יב ,שהחזיק בסמכויות בלתי מוגבלות .סמכויותיו של אלישיב יצרו מצב שבו הוא ומשפחתו נהנים מפטור ממיסים לאימפריה הפרסית (כמו כוהני דת במקומות אחרים ) ובמקביל הוא הנֶהנה הבלעדי מהמתנות שמביאים עולי הרגל לירושלים .מי שהעז להתנגד למדיניותו של אלישיב סולק מבית המקדש , כמו הלוויים .נחמיה התנגד לפעולותיו של אלישיב וצמצם את סמכויותיו .הוא מינה פקידים מטעמו לפקח על אוצרות המקדש . .ההתנגדות של נחמיה לפעילותו של עשר במקביל חיזק נחמיה את מעמד הלוויים והשיב להם את זכויותיהם בקבלת המַ ֵ אלישיב נבעה גם מהבדלי התפיסות ביניהם .אלישיב דגל בהפיכת היהדות לדת אוניברסאלי ת ובהרחבת השפעתה ,אלישיב עצמו חיתן את נכדו עם הּפֶ חָ ה של השומרון סַ נְבַ לַט החוֹרוֹני .נחמיה ,ממייצגיה המחמירים של הגישה הּבַ דלנית ,הצליח לגרש את נכדו של אלישיב והצלחתו לחדור לבית המקדש העידה על חוזקו בציבור היהודי. .4גירוש הנשים הנוכריות :כמו עזרא ,גם נחמיה נלחם בתופעת נישואי התערובת .נחמיה היה עוד יותר קיצוני מעזרא ביחסו לנושא זה .כחלק מגישתו הּבַ דלנית ראה נחמיה בנישואי התערובת סכנה להיטמעות של העם בעמים הנוכריים מסביב .הוא לא היסס מלהשתמש בכוח כדי למנוע את התופעה .בספר נחמ יה מתואר כיצד הוא מקלל גברים שנישאו לנשים נוכריות ומורט את שערותיהם .הוא פעל בנחישות לגירוש נשותיהם .כמו כן ,פסל נחמיה כוהנים שנישאו לנשים נוכריות מלכוהן בבית המקדש . לנחמיה היו סמכויות פעולה נרחבות בתחום זה מתוקף תפקידו כּפֶ חָ ה. - 18 - .5חתימת האמנה :לאחר השלמת הפ רויקט של בניית החומות סביב ירושלים ויומיים לאחר חג הסוכות ,החל נחמיה ,ביחד עם עזרא ,במפעל גדול עוד יותר .הוא כינס את האסיפה הגדולה ,שכללה את כל חלקי העם ביהודה (הזמן המדויק לא ידוע ). באסיפה זו כרת נחמיה ברית בין העם ביהודה לבין אלוהיו .כל אחד מהנוכחים היה חייב בשבועה אישית שנמסרה בטקס שעיקרו היה "טיהור רוחני " .זו הייתה האֲ מָ נָה (מהמילה "ָאמֵ ן") שביטאה את אמונותיה ם של נחמיה ועזרא ב "זרע הקודש " ובידולו של עם ישראל משאר העמים היושבים בארץ ישראל .זוהי אמנה דתית וחברתית בין האל לבין עמו ויש בה התחייבות לקיים את חוקי התורה .בתוך האמנה נמצאות כמה תקנות: א .לשמור על מצוות שנת השמיטה. ב .לא להתחתן בנישואי תערובת עם בני עמים אחרים. ג. להקריב ,על פי גורל ,קורבן עצים לבית המקדש. ד .לקיים את מצוות התרומות לבית המקדש כדי שהכוהנים יוכלו להתפנות למלאכת הקודש. ה .לשמור על קדושת השבת ולא לקיים בה כל עבודה ומסחר. ו. לתרום שליש שקל בשנה לעבודת בית המקדש. על פי רשימת החותמים על האמנה ידוע שהיא כללה את כל 84המשפחות הגדולות ביהודה .לחתימה על האמנה הייתה משמעות מחייבת מבחינת החותֵ ם והוא בעצם הצהיר שהוא מקבל על עצמו את עול התורה הכתובה ומצוותיה .בדרך זו של חתימה קיווה יישמע לחוקי התורה מתוך רצון ולא מתוך הכרח .כך הפכה התורה הכתובה לכוח המרכזי שמעצב את החברה נחמיה שהעם ָ ביהודה .כל שכבות העם חתמו על האמנה ,כולל הכוהנים והלוויים. כאמור ,האמנה ביטאה את תפיסתו הדתית של נחמיה שלפיה פולחן האל אינו צריך להת קיים רק בבית המקדש על ידי הכוהנים והלוויים אלא על ידי העם כולו .כך יוכל העם להתקרב בצורה בלתי אמצעית אל אלוהיו .האמנה בעצם הצהירה שהתורה הכתובה והתורה שבעל פה הן החוק היחיד של יהודי יהודה .באמנה של נחמיה היו גם תקנות שאינן מופיעות בתורה הכתובה והן מהוות תו רה שבעל פה .תקנות כמו איסור מסחר בשבת ומתנות לכוהני המקדש ,אשר מהוות תקנות מעשיות הנוגעות למציאות היומיומית של חיי היהודים ביהודה. מתנגדיו של נחמיה למרות סמכויותיו הנרחבות של נחמיה קמו לו מתנגדים רבים .חוקרים מסוימים מייחסים זאת לסגנון שלטונו של נחמיה ש כפה את הוראותיו ואף לא היסס להשתמש באלימות .בספר נחמיה מצוינים מתנגדים לפעילותו ,חלקם בתוך העם היהודי ביהודה וחלקם מהעמים הנוכריים היושבים בארץ ישראל סביב יהודה .אולם יש לזכור כי שתי הקבוצות היו בחלקן מקושרות דרך קשרי חיתון ולכן פגיעה באחת משמעותה הייתה פגיעה בשנייה. .1התנגדות בתוך העם היהודי ביהודה :כאמור ,למרות הסמכויות הנרחבות שהוענקו לנחמיה ואישיותו הסמכותית והתקיפה קמו לו מתנגדים רבים בתקופתו .בראש המתנגדים לפעילותו של נחמיה וגם לפעילותו של עזרא ניצבו אלישיב ,הכהן הגדול של בית המקדש ,ובניו .כפי שלמדנו ,נחמיה קבע הסדרים חדשים בבית המקדש שהגבילו את סמכויותי ו של אלישיב וניתקו את משפחתו מאוצרות המקדש .אליו הצטרפו גם משפחות של עשירי יהודה אשר בניהם נישאו בנישואי תערובות עם נשים מעמים נוכריים ועתה נדרשו ,במצוות נחמיה ועזרא ,לגרשן .אצולת יהודה התנגדה לתפיסתו הּבַ דלנית של נחמיה וגרסה שיש להפוך את היהדות לדת אוניברסאלית ולהנחילה לעמים היושבים סביב יהודה .כך ,על פי טענתם ,יתחזק היישוב היהודי ביהודה .הייתה עוד סוגיה שהובילה לקרע בין נחמיה לבין עשירי יהודה .הרפורמות החברתיות שהנהיג נחמיה כאשר הורה על שמיטת חובות ואף חייב את עשירי יהודה לחתום עליהם באופן פומבי פגעו בשכבה זו. .2ההתנגדות מחוץ ליהודה :עיקר המחלוקת בין נחמיה לבין המנהיגים היושבים מסביב ליהודה היה בעניין בנייתן של חומות ירושלים .חלק מהעמים ראו עצמם יהודים לכל דבר ורצו ליטול חלק בבניית חומות העיר .לאחר שנחמיה דחה את בקשתם הם ניסו לעכב את הבנייה ואף איימו לפעול בנושא בחצר המלך הפרסי .הראשון היה הּפֶ חָ ה של השומרון סַ נְבַ לַט החוֹרוֹני ,שמשפחתו הגיעה לשומרון לאחר הכיבוש האשורי שם .סנבלט ומשפחתו ראו עצמם יהודים לכל דבר ורצו ליטול חלק בבנייתו של בית המקדש בירושלים .הן עזרא והן נחמיה סירבו להכיר בהם כיהודים .נחמיה אף התנגד לקשרי החיתון שערך הכהן הגדול אלישיב בין נכדו למשפחתו של סנבלט .השני היה טוביה העמוני שגם הוא ומשפחתו ראו עצמם יהודים לכל דבר .כנראה מדובר במשפחה שנותרה בארץ ולא גלתה לבבל .נחמיה אף כינה את טוביה העמוני בשמות גנאי. - 19 - המהפכה הרוחנית שחוללו עזרא ונחמיה השינויים שערכו עזרא ונחמיה היו בגדר רפורמה יהודית ולא רק "השבת בני ישראל למוטב " .השינויים שערכו השניים ,גם אם לא נחלו הצלחה בטווח הקרוב ,הרי שבטווח הרחוק הם עיצבו את היהדות :היחס הנוקשה לנישואי תערובת ,הקשר והמחויבות האישית והציבורית לתורה .תפיסתם של עזרא ונחמיה ביטאו מהפכה רוחנית שעל פיה עבודת האל אינה צריכה להיעשות רק בבית המקדש אלא בכמה דרכים .לא רק הכוהנים בבית המקדש יוכלו לעבוד את האל אלא כל שכבות הציבור .שיתופו של העם בלימוד התורה ,שהחל בתקופתו של ע זרא וכן החתימה על האמנה בתקופתו של נחמיה הראתה לעם כי עבודתם האל היא נחלת הכלל .זוהי .העם היהודי יהיה מעתה "עם גישה שוויונית המרחיבה את עבודת הקודש מעבודת יחידים של הכוהנים לעבודה של העם כולו התורה" שקיבל על עצמו את תורת ישראל וחוקותיה. מאפייני ההלניזם התרבות ההלניסטית כתרבות אוניברסאלית בתוך האימפריה שהקים אלכנסדר מוקדון היו קיימים עמים ותרבויות שונות .אלכסנדר ביקש למזג את תרבות המזרח עם המערב וליצור תרבות אוניברסאלית ,שתהיה מבוססת על יסודות יווניים .בכיבושיו ראה אלכסנדר לא רק מסעות מלחמה אלא שליחות תרבותית שנועדה להפיץ את התרבות ההלניסטית במזרח .אחד מיסודותיה של התרבות ההלניסטית הייתה הּפוֹלִ יס היוונית . הפוליס הוקמה כבר במאה השמינית לפנה "ס ועתה הקים אלכסנדר מוקדון ערים הלניסטיות בכל ארץ שכבש כדי להביא למיזוג של התרבויות שהיו תחת שליטתו .נסקור תחילה את הפוליס היוונית ונראה כיצד הערים ההלניסטיות שהוקמו על ידי אלכנסדר היו דומות לה. הפוֹלִ יס היוונית הייתה יחידה של עיר ומדינה כאחת .היא הייתה מוקפת חומה וסביבה היו אזורים חקלאיים .הפוליס הייתה גוף ריבוני ועצמאי שמחוקק את חוקיו בעצמו .הפוליס נוהלה על ידי האז רחים שהיו חברים בה .האזרחות בפוליס הייתה מוענקת רק לגברים ולא לנשים ,לעבדים ולזרים .כל פוליס הייתה שונה משכנתה אך עם זאת היו להן כמה מאפיינים מרכזיים: .1מנגנון השלטון :בכל פוליס היו פקידים שניהלו אותה יחד עם שני גופים מרכזיים: א .אסיפת העם :במוסד זה לקחו חלק כל אזרחי הפוליס והוא המוסד המרכזי שלה .האסיפה דנה בכל הנושאים המכריעים כמו יציאה למלחמה ,חקיקת חוקים וענייני כספים .כל ההחלטות התקבלו בהצבעה .לכל אזרח הייתה זכות הצבעה בפוליס אך כדי להיבחר נדרשו האזרחים להיות בעלי רכוש רב. ב .מועצת הפוליס :גוף זה ייעץ לאסיפת העם והוא כלל את אזרחי הפוליס המבוגרים .המועצה הכינה את ההצעות לדיונים באסיפת העם. .2מוסדות תרבות ודת : ג. ימנ ְַסיוֹן :המקום לטיפוח תרבות הגוף .במוסד זה נערכו אימונים ותחרויות ספורט .המתעמלים היו נוהגים למשוח את גִ ְ גופם בשמן ולהתעמל בעירום (גימנוס ביוונית פירוש ו עירום ) .כמו כן ,התקיימו בגימנסיון לימודי מוזיקה וחשבון וכן ֵרטוֹריקה (אמנות הנאום). ד .אֶ פֶ ּבְ יוֹן :מוסד חינוכי ְק ַדם -צבאי לנערים שכלל הכשרה ספורטיבית .מטרתו הייתה להכשיר את הנוער בפוליס להיות אזרחים נאמנים. ה .מקדשים :במקומות אלה נערך הפולחן הדתי והקרבת קורבנות לאל .לכל פוליס היה אל מיוחד משלה שהיה מגן עליה .לכל פוליס היו דרכי פולחן משלה. ו. ַאגו ָֹרה :הכיכר המרכזית של הפוליס שבה בדרך כלל גם היה השוק המקומי. ז. ַאקרוֹפוֹלִ יס :הגבעה הגבוהה ביותר בפוליס ,שהפכה למעין מבצר .שם שכן המקדש ושם נשמרו אוצרותיה של הפוליס. ְ - 20 - המאבק בין המתייוונים למתנגדיהם ביהודה הכהונה הגדולה מובילה מהלך של העמקת ההתייוונות ביהודה קניית משרת הכוהן הגדול בכסף בסביבות שנת 190לפנה"ס החל לכהן כוהן גדול חדש בשם חוֹנְ יוֹ השלישי .בינו לבין ְנגיד בית המקדש שמעון מבית ּבִ לְ גָה ,שגם הוא ממשפחת הכוהנים ,פרץ סכסוך .הסכסוך נסב סביב נטילת תפקיד המפקח על השווקים (ַאגו ָֹרנוֹמוֹס) ,תפקיד שהשניים רצו בו בשל כוחו הכלכלי הרב .סכסוך זה נוצר על ידי שושלת בית סֶ לֶוְ וקּוס ששלטה בתקופה זו בארץ ישראל .בית סֶ לֶוְ וקּוס ,שהיה נתון בחובות כבדים בשל תבוסתם לרומא בקרב מַ גְ נ ִֶסיָה ,ניצל את הסכסוך לתועלתו .שמעון מבית ּבִ לְ גָה פנה אל המלך סֶ לֶוְ וקּוס הרביעי והציע לו למשרת המפקח על השווקים .בית המקדש היה מקום בטוח ולכן היו בו כספים רבים את אוצרות בית המקדש בתמורה למינויו ִ שהופקדו על ידי האצולה היהודית ,תרומות עבור אלמ נות ויתומים וכן מקום לשמירה על חפצים יקרי ערך .המלך נעתר לבקשה וראה זאת כאמצעי לעזור לממלכתו להחזיר את חובה לרומא .המלך שלח לירושלים את שליחו ,השר הֶ לְ יוֹדוֹרוֹס ,שניסה לבזוז את אוצרות בית המקדש אך נכשל. מעשהו של שמעון מבית בלגה היה חסר תקדים :הוא זימן נציג של שלטון זר כדי להתערב במינוי בבית המקדש .כמו יוסף בן טוביה , גם שמעון מבית בלגה מבטא דור של צעירים שרצו להתקדם לצמרת השלטונית תוך זניחת עקרונות הדת היהודית .פרשה זו העכירה חוניו לאנטיוכיה כדי לפגוש את את היחסים שבין בית סֶ לֶוְ וקּוס ויהודים ביהודה .כדי להפחית את המתח נסע הכוהן הגדול אנטיוכוס הרביעי (אֶ ּפִ יפַ נֶס) ,שמונה למלך לאחר הירצחו של סֶ לֶוְ וקּוס הרביעי. לכוהן הגדול חוניו היה אח בשם יאסוֹן והוא מילא את מקומו בזמן שליחות אחיו אל המלך אנטיוכוס .יאסון ניצל את שליחותו של אחיו חוניו ופנה ישירות לאנטיוכוס בהצעה לקנות את משרה הכהונה הגדולה בכסף .ליאסון היו תוכניות מרחיקות לכת והוא רצה ימנ ְַסיוֹן ואֶ פֶ ּבְ יוֹן .אנטיוכוס הדיח את לחולל רפורמה נרחבת בירושלים .הוא רצה להפוך את ירושלים לפוליס יוונית ולבנות בה גִ ְ ממשרת הכוהן הגדול ומינה במקומו את יאסון .אנטיוכוס מינה את חוניו מפני שנזקק לסכומי כסף וכן מפני שחשד חוניו השלישי ִ שחוניו אינו נאמן מספיק לשלטונו. פרשת קניית משרד הכוהן הגדול בכסף מעידה על הסכסוכים הפנימיים שהתקיימו בתוך משפחת הכהונה הגדולה .אמנם המשרה נשמרה בתוך משפחת חוניו ,אך לראשונה נקנתה משרת הכוהן הגדו ל בכסף .בתמורה למינוי הבטיח יאסון לאנטיוכוס מיסים גבוהים יותר מאלה ששילם אחיו .כך נוצר מצב שלראשונה מתערב מלך הלניסטי במינוי של המשרה הבכירה שהייתה עוברת בירושה מאב לבן .המשרה הפכה למעין משרה פקידותית החייבת בציות מלא למלך ההלניסטי שמינה את מי שמאייש אותה ,וגם היה יכול להדיח אותו. הניסיון להקים את הפוליס "אנטיוכיה" בירושלים כאמור ,ליאסון היו תוכניות מרחיקות לכת לגבי ירושלים .הוא שאף להגביר את ההשפעות ההלניסטיות בה ואף להפוך אותה לפוליס יוונית בשם ַאנ ְִטיוֹכְ יָה על שמו של המלך אנטיוכוס הרביעי .בשנת 175לפנה"ס הוקמה הפוליס אנטיוכיה .יאסון רצה להקים ימנ ְַסיוֹן ואֶ פֶ ּבְ יוֹן ,המבוססים על חינוך לספורט והערצת הגוף .יאסון תכנן להעניק בירושלים מוסדות תרבות הלניסטיים כמו גִ ְ אזרחות רק לאזרחים העשירים של ירושלים .הוא חוקק חוקה חדשה לעיר ,חוקה שהייתה מבוססת על חוקים יווניים .כמו בפוליס היוונית ,האזרחים ישתתפו בעניינים הפוליטיים והתרבותיים של העיר .כך ,כ 3,000-יהודים מתייוונים נרשמו כאזרחי הפוליס אנטיוכיה .ירושלים החלה ליצור קשרים עם ערים הלניסטיות אחרות בארץ ישראל ושיתפה עימן פעולה בתחומים שונים כמו משחקים ספורטיביים. עם הקמת הפוליס אנטיוכיה בוטל בעצם מעמדה הבלעדי של התורה בירושלים ויהודייה המתייוונים החלו לסטות מעבודת האל ולעסוק בעיסוקים יווניים מובהקים כמו משחקי ספורט בגימנסיון .אולם ,לא היה מדובר בנטישה מוחלטת של הדת .הרפורמה של יאסון הייתה מדינית בעיקרה ולא דתית .יאסון לא תכנן לערוך שינויים יסודיים בפולחן הדתי ולכן לא חיֵיב את היהודים בעיר לזנוח את הפולחן היהודי כדי לא לעורר התנגדות בקרבם ואף להסתכן במלחמת אזרחים .יאסון מוגדר כמתייוון מתון ,כלומר הוא לא הכניס פולחן זר לירושלים אך תמך במגמות ההלניסטיות .בעיניו לא היי תה סתירה בין יהדות לתרבות ההלניסטית ,ושני הדברים יכולים להתקיים זה לצד זה .גם לאנטיוכוס הרביעי היה אינטרס בהפיכתה של ירושלים לפוליס מפני שהוא רצה לחזק את הנאמנות בקרב קבוצות האצולה בעיר שהיו המתייוונות העיקריות .אולם ,אנטיכיוס לא כפה את התהליך. - 21 - ההתייוונות הקיצונית ימיו של יאסון במשרת הכוהן הגדול לא האריכו ,ולאחר שכיהן שלוש שנים הדיח אותו אנטיוכוס .במקומו מּונה מֶ ֶנלַאוֹס מבית ּבִ לְ גָה .מינויו של מֶ ֶנלַאוֹס היה הידרדרות נוספת ופגיעה נוספת במעמד הכוהן הגדול .זו הייתה הפעם הראשונה שהכוהן הגדול לא בא מבית צדוק (משפחת הכוהנים הגדולים ) .מֶ ֶנלַאוֹס הציע סכומי כסף גדולים עוד יותר מקודמו ,ואנטיוכוס ,שהיה בעיצומו של מסע מלחמה נגד מצרים ,היה זקוק לכסף .צעדיו של מֶ ֶנלַאוֹס היו דרמתיים הרבה יותר מקודמו חוניו .הוא בזז את אוצרות בית המקדש ללא רחם כדי להעשיר את ממונ ו וכדי לממן את קשריו עם האליטות ההלניסטיות .הוא אף התנקש בחייו של חוניו .צעדיו של מֶ ֶנלַאוֹס עוררו כעס ותרעומת גדולה בציבור היהודי ביהודה ,וכך החלה תנועה קטנה היוצאת בגלוי נגד המתייוונים והיא הלכה וצברה תאוצה .גם בתוך קבוצת המתייוונים התרחש פילוג ,בעקבות מ עשיו של מנלאוס .בקבוצה אחת ניצבו המתייוונים המתונים עם יאסון ותומכיו ,ומנגד ניצבו המתייוונים הקיצונים ובראשם מֶ ֶנלַאוֹס. ה"החסידים" כמובילים את ההתנגדות לתהליך ההתייוונות בשנת 169לפנה"ס איימה מצרים על שלטון בית סֶ לֶוְ וקוס ,והמלך אנטיוכוס הרביעי יצא למסע מלחמה כדי להגן על ממלכתו .בדרכו חזרה ממסע המלחמה עבר אנטיוכוס דרך ירושלים ושם שדד את אוצרות בית המקדש .הוא גם שדד את הכלי לקיום הפולחן כמו יסימַ כוֹס ,השתתף בביזה ואף סייע לכוחותיו של אנטיוכוס .בעקבות ביזת אוצ רות את המזבח ואת כפות הזהב .אחיו של מֶ ֶנלַאוֹס ,לִ ִ המקדש פרצו בירושלים מהומות ומשלחת רשמית יצאה לפגוש את אנטיוכוס. במסע המלחמה השני של אנטיוכוס נגד מצרים הוא נאלץ לסגת כדי לא להסתבך במלחמה עם רומא .השמועות בירושלים אמרו כי אנטיוכוס מת ומיד פרצו בעיר מהומות .יאסון ניצל את המהומות וחזר לירושלים וגירש מש ם את מנלאוס .את המהומות הובילו החסידים שנכללו בשכבות הנמוכות והבינוניות באוכלוסייה .הם רצו להחזיר את שלטון התורה ולבטל את הסממנים היווניים של הפוליס .הם גירשו מהעיר את יאסון כחלק מניסיונם לחסל את שלטון המתייוונים .ניסיונם של החסידים לחבור לבית תַ למַ י נכשל , ואנטיוכוס ,שחשש לאבד את שליטתו באזור ,דיכא באכזריות את המרידה תוך כדי שהוא מנפץ את חומות ירושלים ומבצע טבח המוני של עשרות אלפי אנשים .הטבח נמשך שלושה ימים .אנטיוכוס זעם במיוחד על השמועות לגבי מותו .הוא שוב שדד את אוצרות המקדש .במהלך הטבח ברחו מירושלים המו ני יהודים שחברו לקבוצות של מורדים בכפרים .היהודים שברחו מירושלים העבירו את רשמיהם הקשים מהעיר וכך עוררו תסיסה לאומית ביהודה. אנטיוכוס השאיר את מצביאו אַ ּפוֹלוֹניּוס כדי לשמור על הסדר באזור .אַ ּפוֹלוֹניּוס הקים מצודה המכּונה "החַ ְק ָרה" במרכזה של העיר. כמו כן ,ייסד אַ ּפוֹלוֹניּוס מושבה של חיילי עזר מסוריה (קאויקה) ששמרו על הסדר .שוב התחזק מעמדם של המתייוונים הקיצונים בעיר ובראשם מֶ ֶנלַאוֹס .בעיר החל שוב פולחן לאלים זרים והיא הפכה עיר הלניסטית לכל דבר. הסיבות למרד החשמונאים בראש המרד בגזירותיו של אנטי וכוס עמד מַ ִתתיהו החשמונאי מכפר מודיעין .בשנת 167לפנה"ס הגיעה פלוגה של חיילי המלך מתתיהו גם הרג מתתיהו ודרשה ממנו להשתחוות למזבח של האלים .הוא סירב ,ניתץ את המזבח והרג את מפקד הפלוגהִ . לכפרו של ִ אדם מכפרו שהשתחווה למזבח האלים .בשלב זה הצטרפו אל מתתיהו כפר יים נוספים ופלוגת החיילים נאלצה לסגת .מתתיהו .מתתיהו ארגן את ומשפחתו נמלטו אל ההרים באזור גוֹפְ נָה ושם הצטרפו אליו תומכים רבים שתמכו במרד אקטיבי בגזירות המורדים אך מת שנה לאחר מכן בשנת 166לפנה"ס. הסיבות למרד החשמונאים .1סילוק השפעות ההתייוונות :מתתיהו ומו רדיו לא רצו רק למרוד בשלטון של אנטיוכוס אלא גם למרוד באליטות המתייוונות שאותן ראו כמושחתות .הם רצו לסלק את ההשפעות של התרבות היוונית ביהודה ולהחזיר את העם לחוקי האבות של התורה . כך ,היה למרד של מתתיהו גם אופי של מלחמת אזרחים ולא רק מרד נגד השלטון. .2קבלת אוטונומיה דתית :תחילה סברו מתתיהו ותומכיו כי לא יוכלו להביס את צבאו של אנטיוכוס ולכן שאפו לקבל אוטונומיה דתית מן המלך .בהמשך ,עם ההצלחות הצבאיות ,החלו השאיפות להתפתח לכיוון של מדינה יהודית עצמאית. .3סיבה כלכלית :המלך אנטיוכוס הפך את כל אדמות יהודה לרכושו שלו מאדמותיהם ואם חפצו לעּבֵ ד אותן ,נאלצו לשלם מס כבד. והעניק אותן לתומכיו .כך נושלו הכפריים ביהודה - 22 - .4נסיבות אזוריות :מועד פריצתו של המרד היה במקביל לשקיעתה של ממלכת בית סֶ לֶוְ וקוס .הממלכה הייתה עסוקה בסכסוכים פנימיים וכן אוימה על ידי הכוח העולה החדש באזור :רומא .יש הסבורים כי מתתיהו ראה בתקופה זו שעת כושר למרוד באנטיוכוס מתוך מחשבה שלמלך ולצבאו לא תהיה אפשרות להתפנות לדיכוי המרד. הישגי יהודה המקבי במלחמותיו .1בשנת 166מת מתתיהו החשמונאי ואת הנהגת המרד קיבל בנו יהודה המקבי .הוא עמד בראש צבא של כ 2,000 -חיילים ש כלל ברובו מתנדבים איכרים .בשנת 166לפנה"ס פתח במתקפת פתע על כוחותיו של אפולוניוס והביס אותו במהירות ,בלוחמת ג ִֶרילָה ,באזור מעלה לְ ב ֹונָה בדרך לירושלים .אפולוניוס עצמו נהרג במהלך הקרב. .2את מקומו של אפולוניוס מילא מצביא אחר בשם ִסירוֹן ,שהיה מפקד חילות סורי ,והיה נחוש להוכיח את כוחו של הצבא הסֶ לְ וֶ וקי .אנטיוכוס לא יכול היה לתת לצבאו של יהודה המקבי להמשיך ולהתקיים לנוכח ההשפלה שספג מידיו .אולם ,גם כוחותיו של סירון הופתעו על ידי צבאו של יהודה ,ובשנת 166לפנה"ס הוא תקף אותם והביסם סמוך למעלה בית חורון ואף רדף אחריהם עד לאזור השפלה. .3במקומו של סירון הגיעו שני מצביאים נוספים בשנת 165לפנה"ס :נִיקוֹר וגו ְֹרגִ יַאס ,שגייסו צבא גדול לחיסול ההתקוממות של יהודה המקבי .הם חנו באֶ מָ אּוס (אזור לַטרּון ) .הראשון שפעל היה גורגיאס ,אך יהודה המקבי גילה את תוכניותיו ופעל במהירות ו בשעות הלילה .חייליו של יהודה מצאו דרכים עוקפות כדי לא להיתקל בצבאו של גורגיאס .הם הותירו את מחניהם בצורה שתיראה כאילו התרחשה שם מנוסת בהלה .כאשר גורגיאס וכוחותיו הגיעו למחנהו של יהודה ,הם הופתעו לגלות שהוא ריק ,והחלו לחפש .בינתיים הגיע יהודה למחנה באֶ מָ אּו ס ותקף את הכוחות שם בהפתעה תוך כדי שהוא מסנוור אותם .כך הצליח יהודה המקבי לזכות בניצחון נוסף. .4בשנת 164מת אנטיוכוס הרביעי ואת מקומו ירש בנו אנטיוכוס החמישי ,שהיה ילד .בשל גילו של אנטיוכוס החמישי מונה יסיאַ ס ,שראה בחומרה את ניצחונותיו של יהודה המקבי וחשש שהם לממלכה עוֹצֵ ר (מנהל בפועל של ענייני הממלכה ) בשם לִ ִ יסיַאס החל לאסוף כוחות רבים והתנגש עם כוחותיו של יהודה בבית צור . ישמשו גורם מדרבן למרידות נוספות בממלכה .לִ ִ יסיַאס העדיף לסגת .ליסיאס החל לנהל משא ומתן עם של יחו של יהודה . הקרבות בין הצדדים הסתיימו ללא הכרעה ברורה ולִ ִ בק ַרב בבית צור התקדם יהודה לכיבושה של ירושלים כולה בשנת 164לפנה"ס. לאחר היעדר ההכרעה ְ .5ליסיאס ינסה פעם נוספת בשנת 163לפנה"ס להכניע את יהודה המקבי וכוחותיו .גם בניסיון זה ,שהתרחש כ 20 -ק"מ מדרום לירושלים בבית זכריה ,נאלץ ליסיאס לסגת ,הפעם בשל בעיות פנימיות בבית סֶ לֶוְ וקוס .בעיות פנימיות אלה הביאו את ליסיאס לחתום על הסכם עם היהודים ביהודה שעל פיו תוחזר להם השליטה בבית המקדש. הויכוח בשאלת המשך הלחימה לאחר ביטול הגזרות והחזרת החירות הדתית כאמור ,הצליחו יהודה המקבי וכוחותיו לכבוש את ירושלים וכך טיהרו את בית המקדש ( 164לפנה"ס) .יהודה ניתץ את המזבח שהוקם במקדש לאלילים היוונים ונבנה מזבח אחר במקומו .הגזירות הדתיות בוטלו ,והוחזרה חירותו הדתית של העם ביהודה . הוחלט לחגוג את חג החנוכה כל שנה במשך שמונה ימים. לאחר טיהור בית המקדש רבים מחייליו של יהודה חשו שמטרות המרד הושגו ,ורבים חזרו לבתיהם .אולם ,נראה היה שהצלחותיו של יהודה המקבי עוררו שאיפות לעצמאות מדינית בקרב מנהיגי המרד .ההסדרים שהושגו לא סיפקו את יהודה והוא היה נחוש להילחם עד שיסולקו המתייוונים והצבא הסֶ לְ וֶ וקי מירושלים .הם לא הסתפקו בחירות דתית בלבד ושאפו לחדש את המרד .הם לא הסכימו לחזרתה של האצולה המתייוונת של ירושלים ,והביטוי לכך היה התנגדותם של המורדים למינויו של ַאלְ ִקימּוס למשרת הכוהן הגדולַ .אלְ ִקימּוס היה מתייוון ותומך נלהב של בית סֶ לֶוְ וקוס ַ .אלְ ִקימּוס פנה לעזרתם של הכוחות הסורים שהיו בש ירותם של בית סֶ לֶוְ וקּוס בבקשת עזרה והם ראו זאת כשעת כושר להיפטר מיהודה ומאנשיו ,שאותם החשיבו ככנופיה שהשתלטה על ירושלים. 161לפנה"ס .יהודה הבין כי עם את הביטוי לשאיפתו של יהודה לעצמאות מדינית ניתן למצוא גם בברית שכרת עם רומא בשנת הסלווקים לא ניתן להגיע לפ שרה ולכן פנה לאחד הכוחות העולים באזור – רומא .יהודה סבר כי לרומא יש אינטרס לסייע לו להשיג עצמאות יהודית ביהודה מפני שהיא הייתה מעוניינת בהחלשת בית סֶ לֶוְ וקּוס במזרח .הברית בין יהודה לרומא כללה התחייבות לסיוע במקרה של מלחמה וכן זו הפעם הראשונה שהייתה הכרה ר שמית במעמדו של יהודה .רומא הייתה חותמת על חוזים מעין אלה עם גורמים שונים שהייתה מעוניינת בידידותם. - 23 - ממדינה חשמונאית עצמאית לכיבוש רומי וחורבן בית המקדש – פרק גישור ציוני דרך עיקריים בבניית המדינה החשמונאית וביסוסה .1אבי המשפחה ,מתתיהו החשמונאי ,הרים את נס ה מרד נגד גזירות אנטיוכוס במודיעין בשנת 167לפני ספירה ,כשלצדו חמשת בניו -יוחנן ,שמעון ,יהודה ,אלעזר ויונתן .מתתיהו הנהיג את המרד במשך שנה ; את מקומו ירש בנו השלישי ,יהודה המקבי ( 161 - 166לפנה"ס) ,שהביא לשחרור ירושלים ולטיהור המקדש ,ובזכות מנהיגותו הצבאית ואמונתו הדתית הצליח להוביל את צבא לוחמי יהודה לניצחונות על הצבא היווני (הסלווקי) -עד למותו בקרב אלעשה נגד בקכידס. .2יונתן ,אחיו של יהודה ,קיבל את ההנהגה והמשיך במלחמה ; הוא הרחיב את גבולות יהודה והתמנה לכוהן גדול .אחיו שמעון, שהתמנה עוד בחיי יונתן לנציב אז ור החוף ,ירש את ההנהגה .שמעון היה היחיד מבני מתתיהו שנותר בחיים בשלב זה ,והוא "שכונן יסודות איתנים למדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל בהנהגת משפחתו ,שושלת בית חשמונאי " .שמעון הנהיג את מדינת החשמונאים במשך שמונה שנים -עד להירצחו ( 135לפנה"ס); .3במקומו עלה לשלטון בנו יוחנן הורקנוס ,ששימש גם ככוהן גדול וגם כמנהיג מדיני ( 104 - 135לפנה"ס) .יוחנן הורקנוס הרחיב וחיזק את ממלכת החשמונאים וצירף אליה ערים בשומרון ,במישור החוף ,בגליל ובעבר הירדן המזרחי .במשך כ 30 -שנות מלכותו "הפכה ארץ ישראל ...בחלקה הגדול והמרכזי לארץ יהודית". .4אחרי מותו של יוחנן הורקנוס שלט במשך שנה בנו אריסטובולוס ,ואותו החליף אחיו ,אלכסנדר ינאי ( 76 - 103לפנה"ס) .את תקופת שלטונו הארוכה הקדיש ינאי לכיבושים ולהתפשטות ; הוא העניק לעצמו את התואר "מלך" ונטל לידיו גם את סמכויות השיפוט ,שהיו עד אז בידי ב תי הדין שפעלו לפי המסורת ולא היו כפופים לשליט המדיני .כל אלה "פגעו בהסכמה הלאומית ... שעל יסודותיה הוקם שלטון בית חשמונאי בימי שמעון" ,וגררו תגובות קשות. .5עם מותו של אלכסנדר ינאי עלתה לשלטון אשתו שלומציון ,במשך 10שנים עמדה בראש מדינת החשמונאים " .שלטון אישה בתור מלכה אינו מעוגן במסורת היהודית " ,אך בשל עמדתה האוהדת לחוגים הדתיים (הפרושים) " ונכונותה להפקיד בידם את ניהול ענייני המדינה " היא זכתה להיזכר לטוב בספרות חז "ל .ייתכן שמלכתחילה ייחסו החוגים הדתיים חשיבות בעיקר להנהגה הדתית -לכוהן הגדול ,תפקיד שעבר אחרי מות ינאי כדת וכדין לבנו הבכור ,יוחנן הורקנוס השני. .6עם מותה של שלומציון פרצה מלחמת אחים בין שני בניו של אלכסנדר ינאי -הורקנוס השני ואריסטובולוס השני -שהביאה להתערבותה של רומא ולפלישה של פומפיוס לירושלים בשנת 63לפנה"ס .יוחנן הורקנוס השני נותר בתפקיד הכוהן הגדול -אך ללא כל סמכויות מדיניות .המלך האחרון לבית חשמונאי היה מתתיהו אנטיגונוס (בנו הצעיר של אריסטובולוס ) ,ששלט בשנים 37 - 40עד להוצאתו להורג בידי הרומאים בשנת 37לפנה"ס. הכיתות הדתיות ועיקרי המחלוקת ביניהן .1צדוקים :הצדוקים ראו עצמם כיורשי הכוהנים ממ שפחת צדוק ,ולפיכך כבעלי זכות בלעדית על עבודת בית המקדש וההנהגה הדתית .הצדוקים לא קיבלו את סמכותה של התורה שבעל פה ,וקיימו רק את החוקים והמצוות הנזכרים בתורה שבכתב , בתוספת מסורות מן התורה שבעל פה שהם העלו על הכתב ואשר הרחיבו את מקצת חוקי התורה .ואילו הפרושים ,ובהם שמעון בן שטח ,האמינו כי שתי התורות -תורה אחת הן ,ואין אפשרות לקיים את התורה שבכתב ללא התורה שבעל פה ,שאסור היה (באותו הזמן) להעלותה על הכתב .הצדוקים גם דחו את האמונה בעולם הבא ,ולפיכך לא האמינו בתורת הגמול -בשכר ועונש , ואף כפרו בנצחיות הנשמה .מבחינה חברתית נמנו הצדוקים עם האליטה של אותם ימים .מבחינה פוליטית ,ובמטרה לבצר את מעמדם ,היו הצדוקים מזוהים עם המלכים השליטים. וטהרה .2פרושים :הכינוי פרושים מרמז ככל הנראה על מגמת ההתבדלות של הפרושים מעמי הארץ על רקע דיני טומאה מבחינה דתית היו הפרושים נאמני ם גם לתורה שבכתב וגם לתורה שבעל פה ,שאותה אסרו באותה עת להעלות על הכתב. הפרושים האמינו בהשגחה פרטית של ה ' על כל בני האדם ,בתורת הגמול -שכר ועונש ,בחיי העולם הבא ובמשתמע מכך - נצחיות הנשמה .מבחינה חברתית ,פעלו הפרושים בתוך עם ישראל -בקרב המוני העם ,וראו בתיקון חיי העם לפי תורת ישראל מטרה עליונה ,שהייתה גם תנאי לבוא הגאולה .רוב הדיינים והאישים שהשפיעו על חיי העם ואורחותיו באותה תקופה נמנו עם הפרושים ,שהיו הזרם בעל ההשפעה הגדולה ביותר בקרב העם. .3איסיים :אנשי כת מדבר יהודה נבדלו משאר היהודים בהקפדתם היתרה ע ל טומאה וטהרה .הם נמנעו מהקרבת קורבנות , ומטַ ְמאים .רכושם של חברי הכת היה משותף ,אך הם משום שלדעתם הכוהנים ששירתו באותה עת בבית המקדש היו טמאים ְ לא דגלו בשוויון חברתי .לוח השנה שלהם התבסס על מערכת השמש .לכת מדבר יהודה מיוחסות מגילות המתארות את אורח חייה של הכת ואת אמונותיה.
© Copyright 2025